משרד החינוך
האגף לתרכות תורנית
לתרבות
-ייהIך"ת
עורן :ד"ר אריה סטריקובסקי
יהודים ויהדות בהודו -עבר והווה
גיליון – 275חשון התשס"ח
סדר ,גרפיקה ועיצוב עטיפה :טטודיו "שחר שושנה"
הוצאה לאור :מחלקת הפרטומים ,משרד החינוך
כתובת למכתבים :האגף לתרבות תורנית ,משרד החינוך ,ירושלים 91911
אתר אינטרנטhttp://www.education.gov.il/toranit :
ירןשלים ,התשס"ח
•
jוgg
וזIכו הYניינים
IIה דIIם IIIIהדIIת בהוודןן
יהודי הודו -ד"ר יעקב גלר
שבעה ניצולים מטפינה שנטרפה בים -ראובן קשאני
נטיכות יהודי קוצ/ין -מחניים
טפרי קוצ'ין -פרופ' מאיר בר-אילן
שלוחי ארץ ישראל בהודו -אברהם יערי
טדר טו בשבט אצל יהודי הודו -יעקב טפיר
פרחה )פלורא( ששון -ד"ר יעל לוין
הרב יוטף חיים ופרחה ששון -ד"ר אברהם בן יעקב
על נטיעה באופניים בבומביי -הרב יוטף חיים
זיכרון ירושלים בבומביי -ד"ר רחמים מלמד כהן
פליטי השואה בהודו -עזרא יחזקאל שקד
עם יהודי קוצ'ין -ד"ר עזריאל קרליבך
חתן וכלה בקהילת קוצ'ין -ד"ר רחמים מלמד כהן
עליית עדת "בני ישראל" מהודו והשתלבותה בקרב ישראל -ד"ר יעקב גלר
"בני מנשה" זוכים להכרה -איתן רבין
פרשת השבוע בבומביי -ד"ר רחמים מלמד כהן
טטודנטים יתעדו שרידי הקהילה בבומביי
5
7
7
8
14
18
20
21
22
22
24
26
27
28
29
30
31
חIIIIIIIIת מבקוIIם IIתומIIלIIIICם
על גדות טמבטיון הראשים -ד"ר עזריאל קרליבך
כל גיל והתרמיל שלו :על הקבוצות השונות הנוטעות להודו -דריה מעוז
הייתי מינטרה לאור :על שתי נטיעות הפוכות להודו -רבקה מרים
על טומאה קדושה ומקדשיות -ד"ר מלילה הלנר-אשד
אמונה ופרנטה -ד"ר רחמים מלמד כהן
נט חנוכה -ד"ר רחמים מלמד כהן
32
33
37
41
43
44
3
על IIהד ת ב דהnזם
קשר מורה -תלמיד ביהדות ובזן -אלחנן ניר
46
מה מוטיפה הודו לתורת ארץ ישראל? הירהוריס של מחנן -הרב דורי הנמן
47
פרידה מהחייס בבודהיזס וביהדות -חיימ לנגנטל ונטימ אמון
50
המיפנה -הרב רפאל הלפרין
52
מיכי יוטפי על ראש הגבעה -אריאל וולף
53
התרחקות -התחלת התקרבות -איטל כהן
54
מJהIIגו IIה ד בתקIפת הש Cה
גנדי ונהרו :לקלוט את פליטי השואה -עזרא יחזקאל שקד
עצות ליהודיס -גנדי
תגובות -פרופ' מרדכי מרטין בובר
תגובות -ד"ר יהודה ליב מגנט
4
57
58
60
62
Iוהוודיים IIIIהדIIת בהIIדII
יהודי הודו
ד"ר 'Yקב גלר
מה מוצאם של "בני-ישראל" רמתי התיישבר בהרדר?
קהילת "בני ישראל" היא שריד של עדה עתיקה עטרפת
מסתררין ,שהייתה
מנותקת במשך כאלפיים שנה
מיהודי הערלם .באררח-פלא רבדרך נס שרדה העדה
הזו ,הרדרת להסתגרותה בתרך עצמה בבחינת "עם לבדד
? כ'ן ,ובגרים לא יתחשב" ,כשמסביבם מארת מילירני
הינדים רמרסלמים .אנשי עדה זר החלר להתרודע אל
יהרדי הערלם ואל תררת ישראל לפני כמאתיים שנה,
הודרת להשפעתם של היהרדים הקרצ'ינים ,הבגדדים,
הפרסים והתימנים ,שהביאר אליהם מררים ,שרחטים
וחזנים ,רקירברם למורשת ישראל רלתררה.
עברם של "בני-ישראל" לרט בערפל מפני שאין
מיסמכים היסטרריים ,רקשה למצרא מענה לחידת
עברם .ר' דוד דבית הלל מצפת כתב ב ,1831לאחר
ביקורר בהרדו:
מנהיגי הקהילות -דוד רחבי )רהבי( ,דוד ברוך רחבי,
יחזקאל רחבי ור' שלמה שרעבי התימני ,עמלו רבות
כדי לקרב את "בני-ישראל" בהודו לדת משה וישראל,
הביאו להם ספרי תורה וכן מורים שילמדו את ילדיהם
וצעיריהם בבתי-ספר שהקימו להם.
בשנת 1968חגגו יהודי קוצ'ין בהודו מלאת 1,900שנה
לקיום הקהילה הקוצ'ינית.
בגלל ניתוקם ובדידותם של "בני-ישראל" במשך
כאלפיים
שנה,
בהיותם
בסביבה
שרויים
נוכרית
ואלילית ,הם שכחו את השפה העברית ואת רוב מצוות
התורה .למרות זאת ,הם לא התערבו עם גויי-הארץ,
לא סעדו עמם יחד ,לא טעמו את מאכליהם ולא שתו
את משקאותיהם .הם זכרו את הפסוק הראשון של
"שמע ישראל" ,ראמררהו בשבת ובחגים ,בברית-מילה
ובחתרנרת .הם גם קברו את מתיהם ,רלא שרפום כפי
שנהגו שכניהם ההודים.
זיכררנרת מעררפלים היר ל"בני ישראל" על ירם השבת.
הם
שבתר
ממלאכתם,
רבעיקר
מעצירת
השמנים
שהייתה פרנסתם העיקרית .בשל כך הם כרנר על ידי
שכניהם "ערצרי השמן שרמרי השבת" ו"דררכי גת
"ניסיתי הרבה לחקרר על מקרר מרצאם ,ארלם אי-
השמן של ירם השישי" .הם צמר בירם הכיפררים מערב
אפשר היה להגיע למקרר נאמן,באשר אין להם תרלדרת
עד ערב ,רהיר ספרנים בבתיהם לברשי לבן ,כי לא היו
כתובים אלא מסררת ,רגם היא בלתי כתרבה".
להם בתי-תפילה ,ספרי-תפילה רסידררים .הם צמר גם
עד הירם חלרקות דעות החרקרים על מרצאם:
בתשעה באב רבצום גדליה ,לזכר חררבן הבית הראשרן.
רק במאה הי"ב יש לנר ידיערת על קיומה של עדה זר
מהנרסע בנימין מטרדלה וכן מהרמב"ם ,שכתב איגרת
לר' יהרנתן הכהן מלרניל על מצב לימרד התררה בערלם,
רציין את מצבם היררד של יהודי הרדר" :אבל היהודים
שבהרדר אינן ירדעין התררה שבכתב ,ראין להם מן הדת,
אלא שהן שרבתים )בשבת( ונימרלין לשמרנה"'.
לאחר תקופה זו אין לנו ידיערת עליהם ,עד בראם
להרדר של האיררפים רהיהרדים ההרלנדים רהפורטרגזים
שפעלר בחברות ההרלנדיות רההרדר-מזרחירת במאה
הי"ז .גם מוצאם של יהרדי קוצ'ין לוט בערפל וקיימרת
גירסארת שונרת בדבר מרצאם.
י
אינרות
הרמב"מ )בעריכת יצחק שילת( ,מעלה אדומימ
ירושלימ תשמ"ח ,עמ' תקנט; וראה נמ משה וורטהיימר,
אודות הקראימ והיהודימ שבהודו ,ירושלימ )ללא תאריך(,
עמ' ;6-5מסעות בנימין מטודלה )מהדורת נרינהוט( ירושלימ
תשכ"ז) ,פרנקפורט ,(1905עמ' כד-כה.
על חג הפסח הם ידעו רק שאסרר לאכרל חמץ במשך
שבעה ימים ,ארלם לא ערכר סדר .הם לא הכירר את
חנוכה רפררים ,לא שמער על המשנה ,התלמרד רספרי
ההלכה ,רלא ידער על טלית ,תפילין ומזרזרת ,מפני
שגלר ,כנראה ,בתקרפת בית ראשרן.
"בני ישראל" לא ערכו חופה רקידושין ,ייברם ,חליצה
רגיטין ,רקידשר את נשרתיהם בטבעת בלבד .למררת
זאת שמרר נשרתיהם על נידה ,רהיר פררשרת מבעליהם
במשך שבעה ימים ,ארלם הן לא טבלר במקררה ,אלא
התרחצר בבתיהן .הם לא נישאר לקררבים ,אפילר לאלה
שלא נאסרו בתררה .גבר מעדתם שמצא ערורת דבר
באשתר ,החזירה לבית אביה ,רהיא נשארה כאלמנה
עד סרף ימיה רלא נישאה לגבר אחר.
הגברים לא נשאר יותר מאישה אחת ,להוציא מקרים
שלא היו להם ילדים .צעירים לא נשאו אלמנרת ,ראם
אלמן נשא אלמנה ,הוא היה צריך לקבל את הסכמתם
5
בכתב של אחי המת .לא הין ביניהם כןהנים ןלןןיים,
לאחר שנים אחדות לתלמידו של הרדב"ז ,רבי יעקב
מפני שהין מעשרת השבטים .מממלכת ישראל .את
קשטרו ,פוטק במצרים .ואף הוא פטק כרבו.3
החןדשים הם מנו כמו אנשי הודו ,לפי מןלד הלבנה.
השמירה על המאכלים בקרב עדת "בני-ישראל"
הייתה קפדנית .הם לא אכלו בשר חזיר ,חיות ועופות
טורפים ,נבלות וטרפות ,אלא בשר כבשים ,עזים
ןעופות )במיוחד תרנגולות( ,ורק משחיטתם בלבד.
הם המליחו את הבשר ,וידעו להבחין בין דגים
טהורים וטמאים ,וכמובן אכלו רק דגים בעלי טנפיר
ופוסקים yל יהדותם של "ב Jי-ישראל"
בעיית יהדותם של "בני-ישראל" התעוררה בתחילה
במאה הי"ט כשביקרן אצלם נןטעים ,רבנים ןשליחים
מארץ ישראל .שאישרן את מעמדם כיהןדים שלינוים
וקשקשת.
ןנאמנים.
"בני ישראל" גם לא שינו את שמותיהם ןנקראן
הנוטע ,ר' דןד דבית הלל מצפת ,שביקר בהןדן במונת
בשמות האבות ושבטי-ישראל ,תוך התאמתם לשפה
תקצ"א ) ,(1831הבליט את ההתעוררות הדתית שרולה
ההןדית .שמות משפחותיהם היו מורכבים משמות
אצלם בהשפעתם של היהןדים מבגדד ,בצרה ןתימן,
כפריהם ,בתוטפת המילה "קאר" ,כמו קהיימקאר
שלימדןם יהדןת ןלשון עברית.
)מכפר קהיים(; טאלקאר )מהכפר טאל( .הם האמינו
בשכר ובעןנש .בגן עדן ובגיהינום ,בהישארות הנפש
ובתחיית המתים ,וכן האמינן בביאת המשיח שיגאלם
על מנת שיעלן כולם לירושלים'.
בעדת
"בני-ישראל".
כמו
בעדת
הקוצ'ינים
הין
שתי קבןצות :ה"לבנים" ,שהם צאצאי המתיישבים
הראשונים הקדמןנים ,שהגיעו מארץ-ישראל ,והם
בשנת 1849ביקר בהןדן הנןטע ישראל בן יןטף בנימין
)בנימין השני( מפאלטיציאנן שברןמניה ,ןמטר ש"אין
כל טפק אצלי ,כי שבט ה'בני-ישראל' )המןנה כאלכ יים
משפחןת( מלבד שהם יהודים גמןרים .יזהרן מאןד ככל
הדינים הנןהגים לשחיטה ,ןאינם אןכלים מבשר בעלי
חיים אשר נאטרן בתןרת משה".
ה"מיוחטים"; ןה"שחורים" ,ה"לא מיוחטים" .שהיו
הנוטע ,ר'
מבני הגיורות או הנוכריות .שהצטרפו לעדה מנישואי
בשליחןת כןלל הפרןשים בירןשלים ,ציין לישבח את
מוגבל.
דבקןתם ביהדות של " 15,000בני ישראל" מבןב:ביי ,
ה"שחורים" ישבו בטפטלים האחוריים בבית הכנטת.
מפונא ןהטביבה )למרןת ניטיןנןתיהם של המיטיןנ,רים
לא הועלו לתורה ,לא נמנו למניין המתפללים .לא
הנןצרים להדיחם להמרת דתם .תןך הצעת פיתןיים
הוזמנו לבתי ה"לבנים" ולא התחתנו עמם.
כטפיים( ,ןהןטיף:
על היחטים בין ה"לבנים" בקוצ'ין לבין ה"שחורים"
"מזה כשבעים שנה ,מאז נפתחן שערי הארץ הזאת
תערובת.
המגע בין שתי
הקבוצות
היה
אנו שומעים מתוך שאלה שנשלחה משם לפוטק
הגדול של מצרים במאה הט"ז ,רבי דוד בן זמרא,
בעקבות טכטוכים שאירעו בקהילה שמנתה 900בעלי
בתים .ה"לבנים" מנו אז 100משפחות וה"שחורים"
800משפחות .תשובתו של הרדב"ז הייתה:
יעקב טפיר ,שביקר בהןדן בקיץ 1858
לפני חברת הבריטאנים .החזיקן לשבת בוגיר הזאת
באמביי .מאז באן הנה גם איזה יהןדים טוחרים אךזרים
מעיר בגדת)![ ןבצרה לטחןר את הארץ …הביאן להם
טפרי תןרה …ןהמה עשן להם בית הכנטת ןלימדן להם
דת משה ןישראל ?והם קיבלן עליהם לשמןר ןלעשןת …
להתיר את הקהל הגדול הזה )"השחורים"( לבוא בקהל
ככל אשר יורן להם .ןיש להם בתי-טפך' לקנונים,
ישראל ,ולהטיר מהם השנאה והמחלוקת .וכיוון שהם
ומלמדיהם ןחזניהם ןשןחטיהם .כןלם מאנJיי בגדת)![
מתנהגים בכל המצוות כישראל ,אטור לקרוא אותם
ןתימן ןמתקרבים בכל לב ןנפש ליהןדים האלה":
עבדים.
הרדב"ז
6
Yדויות של JוYOים ושליחים ,רב Jים
אבן טפיר ,שם ,עמ' מז ,נח-טט; נפתלי בר-גיורא" ,היחטים
דרש
מהם
שיטבלו
לשם
גירות,
וכך
בין היהודים הלבנים
והשחורים בקוג'ין" ,טפונות ,טפר
ראשון ,טפר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח ,תשי"ז ,עמ'
פעל להשקטת המריבות .כמו כן ביקש לקוראם
רמה-רמו; שמחה אטף ,באהלי יעקב ,ירושליכו תש"ן ,:עמ'
"משוחררים" .אותה שאלה שלחו פרנטי הקהילה
;255-254יעקב קשטרו ,טפר שו"ת אהלי ">קב ,ו'יוורנו
תקמ"ג ,ט-צט ,עמ' קנ-קנא,
אבן טפיר ,הוצאת מקיצי נרדמים ,לוק ,1866עמ' מד-מו מט,
אבן טפיר ,שם ,עמ' מו ,מח;למרות כוונותיהם לפעול למען
המרת דתם של "בני-ישראל" ,באופן פארדוקסלי הם טייעו
להם בתרגום טפרי תפילה ותנ"ך ללשון המדובו'ת ביניהם,
בשנת 1869ביקר בבומביי בשליחות ירושלים הרב
חורבן הבית השני )או לאחריו( .באוקינוט הגדול
אברהם חיים עבו ,בנו של הרב שמואל עבו מצפת.
השתוללה טערה עזה ,שניפצה את הטירות .רבים
בראותו את יחט הזלזול מצד היהודים הבגדדים
טבעו בים הגדול .רק חלק מן הגופות נימשו מן המים
כלפי "בני-ישראל"" ,שלא צירפום למניין ולא העלום
והובאו לקבורה במקום הנקרא "נאו גאו" לא הרחק
לתורה" ,למרות שקיימו את כל המצוות ,הוכיחם
מבומבי בכפר בחבל קונקאן ,שם נמצא עד היום בית
ועורר את אביו למחות על העוול הזה .ואכן חכמי
קברות עתיק שבקצהו נמצאים גלי אבנים ,שאומרים
בתשרי
עליהם שהם קברי אותם הפליטים שנטרפה טפינתם.
תר"ל ) (1869לראשי הבגדדים -לבני ששון העשירים,
ועוד מטפרת האגדה ,כי רק שבעה יהודים נותרו בחיים
וייעצו להם כך:
ואלה עטקו בעבודות אדמה והפיקו שמנים .בפי אנשי
צפת
והאשכנזים
הטפרדים
שיגרו
איגרת
"בוודאי שאטור לרחקם ולגרום להם ביזיון ,שעל ידי
כך יחזרו לטורם …אלא אדרבא ,מצווה רבה לקרבם
ולהשתדל עמהם להורותם בדרך אשר ילכו בה? ובפרט
בערים ההם אשר שם נמצאים המטיתים )המיטיונרים
המקום נקראו pו Y;1ים בני שבת " -שיניאב-טלי"
כלומר עובדים השובתים ביום שבת ,ומכאן פשטו על
פני יבשת הודו כולה.
קהילות היהודים בהודו ,עפ"י מקראי יהדות ,21 ,תמוז תשל"ט,
ערכה :יהודית מררי
הבריטים( ,חלילה וחלילה תהיו אתם הגורמים שיעזבו
תורת ה' תמימה ,וילכו אחרי ההבל".
לאיגרת זו צורפה גם איגרת החכמים האשכנזים
נסיכות יהודי קוצ'ין
מצפת ,ובין היתר כתבו לראשי הבגדדים" :קומו
השרים ולהכניטם תחת כנפי השכינה ,לקיים מקרא
אגדה מטפרת שיהודי קוצ'ין הם שרידי נטיכות עברית
והנידחים …
קדומה שהייתה קיימת בין יערות בראשית שבקצה
וחלילה לכם למנוע רבים לחטות בצל כנפי א-לוהינו.
הודו הדרומית במשך 800שנים .בראשית המאה ה-
שכתוב:
ובאו
האובדים
מארץ
אשור
מצווה עליכם לצרפם לעשרה ולקרותם לטפר תורה".
איגרת
שלישית של החכמים הטפרדים בטבריה
נשלחה לפרנטים הבגדדים בחשון תר"ל ) ,(1869ואף
"שמענו
בגורלן
ורבים מיהודיה התיישבו בעיר קוצ'ין שעל שפת הים
ההודי ,בה נתקבלו ע"י בעלי הארץ הפורטוגזיים בטבר
פנים ובה הם חיים עד היום הזה.
בה בקשה לקרב את "בני-ישראל":
של עם "בני-ישראל"
19התפוררה הנטיכות העברית תחת לחץ המושלים
האבודים,
הנמצאים בערי הודו כי תמיד תאוותם וחשקם להכניט
עצמם בתורת משה וישראל כי מטיבת גלותם מכמה
מאות שנים נשתכחה התורה מהם ועליכם המצווה
להשתדל ולקרבם ולא לרחקם המקיים נפשות רבות
הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו.5
דף שבועי ,מס' ,376פרשת שמות ,המרכז ללימודי יסוד ביהדות
ע"ש הלנה ופאול שולמן ,אוניברסיטת בר אילן ,תשס"א
שבYה ניצולים מספינה
שנסרפה בים
ראובו קשאני
אגדה אחת מטפרת :בני ישראל שעזבו את חופי ארץ
ישראל בימים קדמונים )מטורת אחרת טוענת שברחו
מפרט( הגיעו להודו באניות ובטירות מפרשים לפני
כזכר לקיומה של הנטיכות היהודית נשארו לוחות
הנחושת המתנוטטים בבית הקהילה של יהודי קוצ'ין
ועליהם חרותה תעודת הזכויות בחתימת מלך היהודים
ליהודי הנטיכות בזה הלשון:
"שלומות והצלחות! שי זה מוגש מאת המתקרא
מלך המלכים ,הוד רוממותו המלך ,אבי התפארת
בהאטקארא רבואי ווארמא ,מושל מאלאבאר —
ביום בו כיבדונכם בביקור במארילאקולי.
מטרנו את נטיכות אניוואנאם על כל קנייניה לרבן
יוטף עם כל הזכויות כיאות לכבוד שרים .ברצונו -על
פילים ירכב ובעת רצון אלינו יקרב.
ברצונו -על כל תאריו הכרז יכריז ובעצם היום אור
מנורה יאיר.
ברצונו -מרבדים ישטחו לרגליו וינגנו ניגונים לפניו .
ברצונו -בצל חופה ישב שבתו וטוכך על ראשו אשווהו
באפריון -דרך שערי כבוד וגאון …
אברהם יערי" ,שלוחי ארץ ישראל בהודו" ,סיני ,שנה ,31
כרכים כו-כז ,תש"י ,עמ' שמד-שמח
וליוטף רב /לוחות נחושת אלה ולעדות /כי חופשי
7
הוא מכל מט לבית המלכות /ולו הזכות והרשות
צמים היהודים במאכא ,2ואלו שעל חוף מאלא:tר
ליהנות Iמשתיים ושבעים זכויות נוטפות /לשלוט על
ב-טו באלול לזכר גזילת הטפרים .לאחר עשר שנים
עמו החייב לציית /לו ולצאצאיו /בניו ובנותיו Iאחיו
השיב בן המלך את הטפרים ליהודים ,והס קיבלו
ואחיותיו /ולכל חתניו /נושאי בנותיו /לו העברנו
עליהם לחוג את יום י בשבט לציון השבת ספריהם,
נחלת אניוואנאם חל עוד אור שמש עד העולם"—
עפ"י מקראי יהדות ,21תמוז תשל"ט ,ערכה יהודית מררי
כפי שעדיין חוגגים היהודים יום זה במאכא
ובחוף
מאלאבר .בשנת ,1416אלפים מיהודי תימ ',גור)!ו,
והם התיישבו בפונא ובגוזראטי .לאחר שilיהודים
ססרי קוצ'ין
פרופ' מאיר בר-אילן
אחת הקהילות הרחוקות ביותר מן המרכז הרוחני של
העם היהודי -בימי הביניים ,ואף קודם לכן -הייתה
קהילת יהודי קוצ'ין במאלאבר שבדרום הודו .נתלכדו
ביהדות זו לא רק ריחוק גיאוגראפי ,כי אם גם חיים
תחת שלטון פאגאני -לא נוצרי ולא מוטלמי -היינו
שלטון שלא היו לו כל דעות קדומות כנגד יהודים .
במטגרת דתית-פוליטית זו שמרו יהודי קוצ'ין על
נלחצו בהיותם בפונא ובמקומות אחרים בוiודו ןiם
היגרו למאלאבר בשנת .2100מאז גרים שם היהוד'ים
בתנאים טובים ,ורשיונם חקוק על לוחות הנךIושת,
הטיפור עצמו כולל
כמה
תפילות
של
היהודים,
תפילות יוצאות דופן בניטוחן .מכל מקום ,מטופר )!.ם
בהמשך שנשכחה תורה מיהודי קוצ'ין ,ולמן-ות זאת
הם מדברים עברית ,וכי בידי נשיאם ,יוטף הלאגוא,
שמורים
איגרות
אחשורוש להמן
ומרדכי בש'פה
הטאמילית.
זהותם העצמית יהודית במשך מאות ,או אולי אף
העדות הועתקה בקוצ'ין בשנת .1757על החתום
אלפי שנים.
בא לעאפאלד עמנואל יעקב פאן דארט ,יהודי יליד
דארטרכט שבהולנד שהמיר דתו והטתובב ב:Iוזרח,
תולדות יהודי קוצ'ין
לפני קצת למעלה ממאתיים שנה התפרטמה ,בגרמנית
קוצ'ין בתימן .עניין שני הטעון בירור הוא מתי חובר
ואחר כך בעברית ,כרוניקה המתארת את תולדותיהם
חיבור זה ,ומהי המטגרת הכרונולוגית שלו .העניין
של יהודי קוצ'ין ,תיאור בן לערך 1600מלה )בעברית(,
השלישי ,הטפרים המוזכרים באותה עדות .נבוא ,אם
שהשאיר רושם רב על כל קוראיוי .חיבור זה נכתב
במקורו עברית ,תורגם להולנדית ,ממנה לגרמנית,
ושוב תורגם החיבור לעברית )ואף לאנגלית( .הדברים
פורטמו בעברית בכמה בימות ,וברור שאלמלא היה
החיבור מרתק באופיו ,ויוצא דופן ,לא היה זוכה
לתפוצה ולתהודה שכאלו.
להלן תמצית תוכנו של החיבור :בשנת תשע למלכות
הושע בן אלה בא שלמנאטר מלך אשור לארץ ישראל,
והגלה את היהודים לחלח ,לחבור שעל נהר גוזן ולערי
מדי )על פי מל"ב יז,ו( .בשנת ) 894ליציאת מצרים(,
שלח שלמנאטר שבויים יהודים לפוראווא מלך תימן.
הגולים מארץ ישראל הביאו עימם לתימן טפרים
שונים ומשונים .
8
יש לפרק עדות זו לגורמיה :עניין אחד הוא מקור יהודי
כן לדון בכל אחד מתת-הנושאים של החיבור.
אשר לראיית יהודי קוצ'ין את עצמם כבני מוצא תימני,
הרי שטענה זו אפשרית בהחלט אחר שהתפרטמו קרוב
לעשרים מכתבים ששוגרו בין יהודי תימן ,ובראשם
ר' יחיא צאלח )המהרי"ץ( ,ליהודי קוצ'ין ,כשחלק
מהנמענים היו יחזקאל רחבי ,מנהיגם הבלתי מעורער
של יהודי קוצ'ין במשך חמישים שנה במאה השמונה
עשרה ,ובנו דוד .ממכתבים אלו עולה כי לא רק שיהודי
תימן טיפקו תשמישי קדושה ליהודי קוצ'ין ,אל{ Iאף
עמדו עמהם בקשרי נישואין ומטחר 'עד )!הפכן' את
קוצ'ין לפרבר של צנעא' ,כדבריו של ר"י קאפח.
בחלק מן המטורות של יהודי תימן נכתב כי הם הגיעו
לתימן מארץ ישראל עוד בימי בית ראשון .ליתר
לאחר תקופה ארוכה בתימן לקח המלך את טפרי
דיוק ,ר' נתנאל בן ישע מחבר מדרש 'מאור האפלה',
היהודים .למען השגת טפריהם צמו היהודים ,ומאז
ור' שלמה עדני מחבר 'מלאכת שלמה' על המשנה,
הטקסט בגרמנית ראה אור לראשונה בשנת ) 1789בפתיחה
נראה שהכוונה לעיר מוח'א
שבתימן )שתרנזה את שמה
נחתמ :האג 25 ,בספטמבר . ,(1789
לקפה מוקה( ,שעל יד מוזע העתיקה.
"..J
<יS 'V '..JG() 'aI, '.. ?<",, ר' ף. ר.J"2JL.1 'UVך ט כfJ '..'פ:}"
" ר-,כao'.Q. ף.כcr–>'U '..9 W <Y'(rvl;כQ9r.u Ocט1G)V W'1
vv 'U-J>Nu.0' Ov:Y 9 -.J€vQ.-2..-ד.)d-r '2A
1.J' 'L- כv …d"-.9 uc(';ןז9.a 6'1 G Q)6J -רס.. tA:J ףt
. GוJ) ' 0'vרו.כ. "lJ qכ1) J GfO t?A. 'L9 4J LJ 'tYu c.ru 'י1A'J
י-4- o'-1>ruVJU V.):'Yr<ט-« 'J "רG '3 'דגA' פ9
'L7'…)N.J . ' 'U"-דN61…jV' וז5N u 3a
3" ףa-' סv '.9 vv'פ.? ;< כ;ץy eV Of' 6> v }-I'רa- Oi,
!.9 vV r" קd' '6' 66' SU '.9 :; טr ףif <>ן,:1Y 2(futוwן
r,V- כCh: יl..ג6ו כrו- 1.9. 3' ף ן ן:J v ףף1'tA.""-?'k, 'iv SיtJ
'"20 oכVru.9ןdכ,v ov5J 6J'''.JוVךv uו.'כVvVJ UU ייפ.Uו
G'V'aJ"'o'v100cכrv"ocf9vc כ6f'V 'ז..-Iןv'lA<כvvv::כC/J,""פ
'.J""-".91J/ GVV ףsv O ט,v '1s פu ס5'V''V'VI'' "U)c" נגtJ
"J G() 0""1 U-' V "'V f?J rV'0 V.J'.J N '.Y::::> 'u.9 RJ ?' tנVv'Vךv
vlo..'"כ.)כru' רףu oy 6V)יRJ ץao' טifrףט.J
)v O vu םUj v ru. G'O 21-'"2–' U)cvu'GJ GJ 6I.f
זu 'U'ן-' ()v cv C( וS' כu V G'U '2I"1Ci?{ rwו:: כo"t'd';r
OOO 'JOףס,וGןs',. כuכ2(')(סורV u<. '
.V'2Jt c-'ףVv'G לtg0VL!ןף
, עליהם כתובות בשפת "טאמיל" הזכויות. בערך1020-974 לוחות נחושת עתיקים מהשנים
. באדיבות ארכיון יד בן צבי.שהעניק מושל מלבר ליוטף רבן ולצאצאיו
.1997 .עזר וייצמן ואשתו ראומה בודקים טפר תורה בבית כנטת של יהודי קוצין בהודו
. באדיבות לשכת העיתונות הממשלתית. יעקב טער:צלם
סברו שיהודי תימו הם מו הגולה שהוגלתה לחלח
שלם ,ושילבו בחיבורו ,ובשל היותו קטו בכמוי!,
וחבור ונהר גוזו ,הרינו מגלות עשרת השבטרם על ידי
באופו יחסי ,לא הושם אליו לב ,חיבור זה הי'נו ,כ):ל
סנחריב ,הוארל ואנשי קוצ'יו ,לפחות על פי מסורת
הנראה ,ארץ-ישראלי ,שהרי שני החכמים המוזכרי'ם
זו ,גלו לשם מתימו ,מסתבר שלקוצ'רו הועברה אותה
מסורת תימנית ,על פיה הגיעו היהודרם לתרמו עוד
ברמר בית ראשוו,
בו חיו בארץ ישראל ,וייתכו שאף הפתיחה 'מעשה'
מסגירה את המוצא הארץ-ישראלי של החיבור ,מ):ל
מקום ,בעוד שכיום 'חידות שלמה' אינו ידויע בתור
על פר המסופר בעדות ,נשיא הרהודים בקוצ'רו הוא
ספר עצמאי ,הרי שלפי יהודי קוצ'יו היה פעמ חיבור
רוסף הלגוא ,גיסו של רחזקאל רחבי ,וממילא היה נשיא
זה בידי יהודי תימו כספר בפני עצמו.
כמה שנים לאחר מותו של רחבי .הואיל ויחזקאל רחבי
היה מנהיג ידוע ,והוא נפטר בשנת 1771
הרר שרש
להסיק ש'תולדות יהודי קוצ'יו' חובר בשנת הופעתו:
,1789או שנה קודם לכו,
אופיו האגדתי ,הוא אמיתי ביסודו ,ומלמד על הזיקה
התרבותית ההדוקה ביו יהודי קוצ'יו לביו יהודי תימו.
רק מהתנ"ו .ברם ,לא מו הנמנע כי הספר הזה הרה
במינה ממרוקו במאה השבע עשרה.
בעירוביו סה ע"א הובאה הלכה תוו הסתמכות 'גל
הכתוב:
אמר רב חייא בר אשי אמר רב :כל שאיו דעתו
הספרים החיצוניים בקוצ'ין
מו העדות עולה שהגולים מארץ ישראל לתימו הביאו
עימם ספרים שונים ,נעייו .אם כו ,ברשימת ספרים זו
כפי שהם מופיעים ב'תולדות יהודי קוצ'יו':
הגולים האלה הביאו עמהם ספר תורת משה,
ספר יהושע ,ספר רות ,ספר שופטים .ספר שמואל
ראשוו ושני ,ספרי מלכים ראשוו ,שיר השירים
לשלמה ,שירי הלל דוד ואסף והימו ובני קרח.
משלי וקהלת שלמה וגם חידותיו ,נבואת גד ,ונתו,
שמעיה ,ואחיה ,ספר ישו נושו ,איוב ,יונה ,וספר
מיושבת עליו -אל יתפלל ,משום שנא' 'בצר אל
יורה' ,רבי חנינא ,ביומא דרתח לא מצלי .אמר:
'בצר אל יורה' כתיב,
רש"י שאל בפירוש היכו כתוב 'בצר אל יורו ,'jוהרא
מעיר בפירושו כו' :בדקתי אחר המקרא זה ואינו ב:,ל
הכתובים ,ושמא בספר בו סירא הוא' ,ברם ,פסוק זה
אינו בבו סירא ,ומקורו נותר עלום ,והנה ,בספרו של ר'
משה בירדוגו ,ראש משביר ,על מסכת עירוביו ,כתוב
בגליוו כו:
אמר הצעיר שמא"י הלוי :זכורני שראיתי' בכתבי
ישעיה .וכו'.
מכלל חמישה ספרים אלו ,הרי שלארבעה יש מכנה
משותף:
נבואת אחיה השילוני ,ספר שקיומו היה ידוע עד עתה
מוכר לחכמי התלמוד ,שכו יש עליו ידיעה !:,יוחד'ת
סוף דבר :החיבור 'תולדות יהודי קוצ'יו' ,על אף
נבואות
ספר נוסף מהמוזכרים לעיל אשר ראוי לעיוו הוא
גד,
נתו שמעיה
ואחיה
מצוינים
בתנ"ו כספר' .הספר 'חידות שלמה' ככל הנראה הוא
חיבור קטו אשר כיום אינו קיים כספר העומד בפני
עצמו ,אלא כלול בתוו המדרש התימני 'מדרש החפץ'.
לענייו הנדוו כאו חשוב לצייו כי חיבור זה נפתח
במלים הבאות' :מעשה .אמר ר' ישמעאל :זו חוכמתו
של שלמה שהייתה מסוף העולם ועד סופו ,..ר' ירמיה
אומר ,':וכו' ,והחיבור מסתיים במלים' :נשלם זה
המדרש' ,כלומר ,מחבר 'מדרש החפץ' העתיק חיבור
למשל ,דה"א כט ,כט' :ודברי דויד המלך הראשוניס רהאחררניס
הנס כתוביס על דברי שמואל הר'אה ועל דברי נתן הנביא ועל
דברי גד החזה' .ראה עוד :דה"ב ט ,כט; דה"ב יב ,טו ,ררק
נבואת עידו הנביא אינה מוזכרת כאן,
הרב הגדול כמוהר"ר יעקב אבו צור זלה"ה שראה
בכתבי החכם כמה"ר יעקב עטייא ז"ל כי בעיר
פאס יע"א ]=יגו עליה א-לוהים[ הובא ליד'ו ס]פר[
אחיה השילוני וכתוב בו פסוק זה .וז=] ,,,וזה
לשונו[' :ויאמר שלמה אל כל העם :שפטו איש את
אחיו בצדק ,איש מכם בצר אל יורה' ,ע"כ ]=י).ד
כאו[ .או לא נשאר בזכרוני באיזה קאפיטולו
מהספר ,וזאת תהיה לעדה כי הו בעווו עוי הגלות
ומגרש"י הערים היו בעוכרינו לאבד ממנו כל הוו
יקר ונעים .תורתו של ראשונים כמלאכים"
כלומר .לערו בראשית המאה השבע עשרה ראה חכם
יהודי את ספר אחיה השילוני בפאס ,ואף ציטט ממנו
תרדתי נתרנה לרב משה עמאר בעניין זה,
פסוק ,שלא היה ידוע עד כה ,למעט שלוש המלים
אלו מצטרפות לשיקולים החיצוניים ומאששות את
האחרונות שהובאו בתלמוד.
העדות של יהודי קוצ'ין כי מקור החיבורים שבידיהם
הפסוק ,תואם
הוא ,עקרונית ,את
הכתןב בדה"ב
ט,כט' :ושאר דברי שלמה הראשנים והאחרונים הלא
הם כתובים על דברי נתן הנביא ועל נבואת אחיה
השילוני'.
הוא בתימן .ולשם הגיעו מארץ ישראל.
בחינה מדוקדקת של 'דברי גד החוזה' מגלה מקוריות
בכל תחום בו הוא נבדק :בתוכן ,בנוסח המקרא שהיה
לפניו ,במסורה שלו )השונה מן המסורה המקראית,
אף אם דומה לה( ,באוצר השמות בו )כמה מהם אינם
ובכן .עד כה לא היה ידוע ספר אחיה השילוני כלל.
ידועים ממקום אחר( ,בעברית שלו ,ועוד .לפיכך .אי
למעט האיזכור שבתנ"ך .ברם ,עתה יש שתי ידיעות
אפשר לראות בספר זה זיוף ,במובן הצר של המלה,
שונות .בנות תקופת זמן קרובה )אלפי שנים לאחר
שכן 'דברי גד החוזה' מגלה יצירתיות ומקוריות )אף
העדות הראשונה( ,האחת מקוצ'ין ,והאחרת ממרוקו,
על שני ספרים הנושאים שם זהה .מסתבר ,אפוא ,כי
שתי העדויות מתייחסות לספר אחד הוא הספר ממנו
צוטט הפסוק בתלמוד .לאמור ,ספר אחיה השילןני
נתחבר בארץ-ישראל או בבבל ,ועם נדידת היהודים
משם הוא התגלגל למקומות מגןריהם .מסלול נדודים
אחד היה מערבי :ארץ ישראל -צפון אפריקה .ומסלןל
אחר היה מזרחי :ארץ ישראל -תימן ) -הודו(.
אם שולבו בו פרקים מן התנ"ך(.
עניין אחר הראוי אף הוא לעיון הוא מה המשמעות
של הימצאותם של ספרים חיצוניים אלו בקוצ'ין,
ושם דווקא .דומה כי במקרה זה ניתן להראות את
יישומה של שיטת השרידים האנתרופולוגית .כלומר,
ככל שמתרחקים מן המרכז התרבותי כך נתקל החוקר
בתופעות תרבותיות קדומות יותר בזמן .ככל הנראה,
דווקא על שום ריחוקה הגיאוגראפי של קוצ'ין וחוסר
קשריה ההדוקים עם היהדות הנורמטיבית נותרו בה
נבואת גד
שרידים של יהדות בלתי רבנית .לא הייתה זו יהדות
ספר בשם 'דברי גד החוזה' נרכש בקוצ'ין בראשית
שבעטה ביהדות הרבנית .מעין הקראים ,אלא שעל
בקוצ'ין
שום ריחוקם לא הגיעו אליהם החידושים האחרונים
הכומר האנגליקני קלודיוס ביוקאנן ,שרכש את הספר
של יהדןת חז"ל הרבנית )במידה מסוימת ,בדומה
שמןנח היום בספריית קיימברידג' שבאנגליה.
ליהןדים האתיןפים(.5
כתב היד בצורת קונטרס ,מכיל כמה חיבורים ,אך הוא
באשר לקןצ'ין ,כתב ר' דןד אבן זמרא ,רבה הראשי של
פןתח בספר ששמו נכתב באותיות גדולות 'דברי גד
מצרים במאה השש עשרה .במהלך תשןבתו לקוצ'ין
החוזה' .בעליו של הספר ידוע ,שכן בתןך הקונטרס
ביחס לעבדים שם הןא כןתב )בערך בשנת :( 1520
המאה
התשע-עשרה.
בשנת
1806
ביקר
כתוב בפירוש .בכתב יד של מלאכים -היינו כתב יד
…ןכל שכן אבןתם הראשןנים שלא הין יןדעים
מאגי -כי הספר השתייך ליחזקאל רחבי.
מתןרה שבעל פה אלא תןרה שבכתב כפי מה
כתשעים שנה לאחר רכישתו זכה 'דברי גד החוזה'
לתיאור מקוצר בידי שלמה זלמן שכטר ,עם בואן
לקיימברידג' .וקודם לגילוי הגניזה.
ספר זה כולל מסורה כאחד מספרי המקרא :סיכום
ששמענו ,כי לא נודעו אלא מקרוב כמן כ'שנה מזמן
שכבשו הפןרטןגיז"יש האינדייא ]=הפורטוגאלים
את הודו[ ,וזכורני שבאו משם כתבים לשלוח להם
ספרים ,שלא היו בידם לא משנה ולא תלמוד ולא
פוסקים …
פסוקים ,אותיות קטנות וגדולות ,מ"ם סתומה באמצע
תיבה ,נו"ן מנוזרת ,קרי וכתיב ,ועוד .והנה ,טרם נשמע
ראוי לציין כי מדבריו של אלדד הדני .עולה עדות דומה על
קהילה נידחת היודעת מעט מסיפורי חז"ל ,אך מחוסרת ספרי
תורה שבעל-פה ,וספק אס היה להס כל התנ"ך )לדעת אלדד
יש להס אסתר ואיכה ,אך אינס קוראיס בהס( .מעט מההלכות
המסרבית ,שיסודה בארץ ישראל ,מצטרפת לפעילות
הנהוגות באותה קהילה )אס אכן אלדד משקף אותן ,בהיותו
עד כה על אף ספר -מקראי או חוץ-מקראי -שנכתב
בגולה וזכה למסורה מעין זו .הווה אןמר ,הפעילות
שוחט ,ככל הנראה( ,אינן רבניות ,וכבר הוער על זיקת אלדד
הספרותית הארץ-ישראלית המתגלה בחיבור ספרים
לכוש )אתיופיה( ,כמו גס להודו .ברס ,יש מי שסובר כי 'כוש'
חוץ-מקראיים ואפוקאליפטיים ,ושתי פעולות נפרדות
אצל אלדד היא הודו ,ואס כן סיפורי נפלאותיו מתאריס
יהודיס בהודו.
11
בהתחשב בעובדה כי היו בקוצ'ין חלק מטפרי התנ"ך,
עשרה) .ז( מאז מצוי כתב היד של 'דברי גד החוז'il
כעדות אותה מטורת הנדונה כאן ,וכן טפרים חוץ-
בטפריית אוניברטיטת קיימברידג' באנגליה.
מקראיים נוטפים ,נראה שלא הייתה כאן ריקנות כלל,
כי אם השתמרותה החלקית של יהדות ימקראית' ,או
יקדם-רבנית' ,שריד של עבר רחוק במקום גיאוגראפי
מרוחק.
דוגמה אחרת לתופעת השתמרות השרידים בקוצ'ין
אשר ליתר הטפרים המוזכרים לעיל ,ובהם נבואות נתן
ושמעיה אשר כלל לא נדונו ,אפשר שכלו מן העולם,
ואפשר שעדיין ממתינים לגואליהם בפינה נידחת
כלשהי ,בין אם בהודו ,בתימן או אולי במרתפי אחת
הטפריות באירופה .לעתיד פתרונים.
ניתן לראות בקריאת מגילת אנטיוכוט בשבת חנוכה,
שוב מנהג בלתי נורמאטיבי מחד גיטא ,אף כי שרד
בקהילה יהודית אחרת בטהרה .הווה אומר ,דווקא
במקומות המרוחקים ממרכז החיים היהודיים הייתה
אפשרות קיום לכל מיני מנהגים וטפרים שבמקום
מרכזי ובו חכמים ולמדנים היו פוטלים אותם ומעלימים
זכרם לנצח .הרי קוצ'ין ,בעניין זה ,הייתה מעין שריד
חי שלא כגניזה שהייתה שריד מת :ריחוקם מן העין
של היהודים שם הותיר למעיין המודרני פלא על פלא,
עניינים שלא יכלו לעבור בעד ה'צנזורה' של המטורת
הרבנית-יהודית המקובלת .לאמור ,אפשר שיהדות
קוצ'ין שימרה מנהגים וטפרים של יהדות קדם-רבנית,
וזאת בשל ריחוקם הרב מן המרכז התרבותי.
לאור כל האמור עד כה ניתן לטכם את הידוע יחד עם
המשוער ביחט ל'דברי גד החוזה') :א( הטפר נתחבר
בארץ ישראל באחת המאות הראשונות לטפירה
)מטוף המאה הראשונה לטפירה ועד למאה הרביעית
על טמך ניתוח תוכן הטפר( ,כשלנגד הטופר עמדו
כתבי יד קדומים של המקרא) .ב( הטפר נשתייר בארץ
ישראל עד למאה השמינית לטפירה בערך ,או זמן לא
רב לאחר מכן ,כפי שניתן ללמוד מהעובדה שהטפר
כולל מטורה ,וכן לאור טידרם של טפרי המקרא
שהובאו יחד עם טפר זה לתימן) .ג( במאות השמינית
או התשיעית לטפירה )ולא בימי בית ראשון( ,גלה
הטפר עם בעליו לתימן ,ועימו ,מן הטתם ,גם הטפרים
החיצוניים האחרים שהוזכרו כאן) .ד( טפרים אלו
נדדו עם בעליהם מתימן להודו בערך בראשית המאה
השתים-עשרה ,כשרק אחד מהם הותיר את רושמו על
טפרות המדרש בתימן' :חידות שלמה' .הטפרים היו
קיימים בהודו מאות שנים עד מועד כתיבת 'תולדות
יהודי קוצ'ין' במאה השמונה עשרה) .ה( 'דברי גד
החוזה' הועתק )כנראה ממגילה( ,בקוצ'ין באמצע
המאה השמונה עשרה) .ו( 'דברי גד החוזה' נמכר
בקוצ'ין לקלודיוט ביוקאנן בראשית המאה התשע
איגרת רבו יוחנו בו זכאי
זהו טפר המתיימר להיות איגרת שנכתב:ה בי'רי
רבן יוחנן בן זכאי ,היינו במאה הראשונה לטפירה,
ונשלחה 'על ידי ינאי תלמידו של רבן גמליאל הנשיא
לידי הנדיב יוטף בן שמעא הפרפה )!( נשיא אחד בתוך
אמוני עם טגולה בעיר רומא' .מבחינה זו זilו טכ!ר
פטאודואפיגראפי ,אלא שלא כרגיל ,יגיבור' הטיפור
הוא מראשי היהדות הרבנית ומייטדיה ,ולא דמות
מקראית כמקובל בטפרים מזויפים אחרים .הטפר
נדפט כמה פעמים ,ועניין זה עצמו מצריך לימוד!
הטפר מכיל לערך 2500מלים ותוכנו הוא פולמוט כנגד
הנוצרים ,וליתר דיוק ,נגד מיטיונרים .המחבר קורא
'אל תאמינו לאנשים הפושעים הנקראים שליחיב …
כי המה חוטאים ומחטיאים את הרבים' .כיוצא בכך
כתוב בו' :וכותבים טפרים אין קץ על מעשיו שו א
היו וקראו את שמו משיח' .לטיפול מיוחד זו>:ה
יאיש משחית מתלמידי רבן גמליאל הנשיא …שאול
)הטרטי(' .המחבר אף מוטיף' :והנוקם בו -הן במיתה,
הן בגופו -מקנא את השם יקרא ,וברית שלום יינIזן
לו' .יש בטפר קריאה לקהל לשמור את מצוות התורה,
ודגש מיוחד על התורה שבעל-פה .תוכן הטפר רצוף
גימטריות ,ובהם גם גימטריות 'במטפר קט[" ,היונו
השמטת האפטים בערך הגימטרי של אותיוח :בעלות
ערך של עשרות או מאות )לדוגמה :דם = מת = ,(8כמו
גם מונחים קבליים )לדוגמה' :אור הקדמון'( ,ומדרשים
בענייני אדם וחווה ,השטן ,הנחש ,ועוד .זרותו של הטפר
אף ניכרת בכך שהוא טעון פירוש ,ואכן הוא הודכט,
החל עוד מן הדפוט הראשון ,בליווי פירוש )מאת ר'
אליעזר אשכנזי( ,ובמהלך השנים נכתבו לטפר מטפר
פירושים נוטפים .אין טפק ,אף בקהל הטפריס האנטי
נוצריים זהו טפר חריג .כתב היד התגלה בש:Iת תן".ן
הציטוטים להלן מתוך דזובאט,
בטפריית הרבי מבעלז ,והוא הועתק בתר"ןך.
ניתן לטכם את הידוע יחד עם המשוער ביחט לאיגרת
רבן יוחנן בן זכאי) .א( טפר אנטי נוצרי )ואנטי(
הגיע לקוצ'ין מתימן ,ולשם הוא הגיע מארץ ישראל,
כדרך מטורות ,לאו בהכרח רבניות ,וטפרים ארץ
ישראליים אחרים.
מיטיונרי זה חובר בקוצ'ין .תאריך חיבורו לא ידוע,
אגב אורחא הטתבר כי קהילת יהודי קוצ'ין שימרה
אך הוא חובר לא לפני המיפגש עם המיטיונרים ,היינו
בקרבה את שרידיה של קהילה יהודית בלתי רבנית,
ראשית המאה השש עשרה ,ולא מאוחר משלהי המאה
הן במנהגים והן בטפרים עליהם שמרה.
השמונה עשרה בה חי מפרשו הראשון של החיבור) .ב(
לעומת אותם טפרים חיצוניים שנמצאו בקוצ'ין אך
מחבר הטפר הכיר את 'דברי גד החוזה' ,והוא השתמש
לא חוברו שם ,הוכח כאן כי הטפר איגרת רבן יוחנן
במטפר ביטויים מן הטפר .קיימת אפשרות ,אף אם
בן זכאי חובר בקוצ'ין ,אף אם מועד חיבורו המדויק
רחוקה ,שהמפרש והמחבר של האיגרת היה אחד,
כמו גם זהותו של מחבר הטפר טעונים עדיין בירור.
הוא אליעזר בר"י אשכנזי ,השליח מירושלים אשר
חי בקוצ'ין בשנת ) .1786ג( הטפר עם פירושו הגיע
לידיו של המומר ליאופולד עמנואל יעקב ואן דארט,
והוא העבירו להולנד ,בשובו למולדתו בתאריך בלתי
ידוע )בחצי השני של המאה השמונה-עשרה() .ד(
האדם שהעביר ידיעות על תולדות יהודי קוצ'ין
להולנד ,הוא המומר יעקב עמנואל ואן דארט ,והוא,
ככל הנראה ,זה שהביא להולנד את הטפר איגרת רבן
יוחנן בן זכאי ב)שלהי( המאה השמונה עשרה.
הטפר נמכר או ניתן לבן משפחת רוקח באמטטרדם
כססח
בחצי השני של המאה השמונה עשרה) .ה( הטפר
נשמר במשפחת רוקח גם בנדודיה למזרח אירופה
]כשושלת בלז[ שם נדפטה איגרת רבן יוחנן בן זכאי
מהדורות הססר :איגרת רבן יוחנו בן זכאי
)(1
מונקאטש ,תרנ"ה .בשער הטפר :האיגרת אשר
כתב התנא הקדוש האלוקי רבן יוחנן בן זכאי
בשנת .1895
בציווי רבן גמליאל הזקן …עם פירוש הרה"ג
סיכום
כו' מו"ה אליעזר בר"י אשכנזי זצ"ל ,ועד עתה
הדיון הנפתל בטפרי קוצ'ין נובע ממעמדה המיוחד
הי]ה[ טפון וטמון בכתב יד ולא הי]ה[ נדפט
של הקהילה היהודית במקום כה רחוק מלב התפוצה
מעולם וכעת הובא לבית הדפוט פעם ראשונה
היהודית ,כמו גם מאופיים המקוטע של המקורות
בהוצאות האברך מו"ה אלעזר ב"ר מאיר רקח
ביחט לאותה קהילה .על אף זאת ,הוראינו לדעת כי
ני' ]=נרו יאיר[ מטשארטקוב.
החיבור 'תולדות היהודים בקוצ'ין' נכתב בקוצ'ין
מהדורת משה יהודה ברמן עם פירושו 'קול
)(2
במאה השמונה עשרה ,והוא נושא בתוכו מטורות
תימניות שנשתקעו בקוצIין .
יהודה' ,תרנ"ט.
)(3
דפוט צילום של המהדורה השנייה ,על פי
המטורת של יהודי קוצ'ין כי הם באו למקום מתימן,
הטכמת ר' משה פיינשטיין הנלווית לחיבור,
וכי היו להם כמה טפרים חיצוניים נמצאה מאוששת.
תשכ"ח.
נמצאה
הטפר 'דברי גד החוזה' ,כמו גם טפרים נוטפים מטוגו,
בטפרייתו
מובא
של
בהקדמה
ר'
שהאיגרת
גרשון
מראדזין ,אשר ביקש את
בעמוד הפנימי כותב המביא לבית הדפוס כך :יוזכרה נא א-
מראדזין הובאו בפירוש 'קול יהודה'.
באלפי להעתיק מאוצר ספרימ של ש"ב )=שאר בשרי( הרה"צ
צדיק לברכה לחוו העולמ הבא( כ"ה ימימ לחדש טבת בסדר
וגאלתי אתכמ בזרוע שנת קבל רנ"ת עמך לפ"ק )=לפרט קטן(
מאגרוב":, .ק אלעזר רקח בן לא"א )=לאבי אדוני( כו' מו"ה
מאיר ני' מטשארטקוב'.
ר'
משה
יהודה
ברמן לחבר לה פירוש וכמה מדברי האדמו"ר
להי והיטיבה לטובימ בליבותמ אשר רשות ניתן לי הצעיר
)=הרב הצדיק( ה"ר )=הרב רבי( ארי' ליביש רקח שליט"א
האבד"ק )=האב בית דין קודש( מאגרוב יע"א )=יגן עליה
א-לוהימ( בהרה"צ הק' אדמו"ר מבעלז זצללה"ה )=זכר
חנוך,
האדמו"ר
)(4
בתוך :י"ד אייזנשטיין ,אוצר מדרשים ,א ,ניו
יורק תרע"ה ,עמ' .218-214
אייזנשטיין היה הראשון )והיחידי עד כה(,
שעמד על זיופו של חיבור זה.
)(5
מהדורת אברהם יצחק דזובאט ,אנטוורפן .הטפר
בנו להם פליטי טפרד בית כנטת בקוצ'ין .ידיעות
מלווה בפירוש ארוך ביותר בשם 'באר יצחק'
על יישוב היהודים בקוצ'ין מגיעות במאה השי;'Q
עשרה למצרים ולארץ ישראל .אולם כל עוךשלכוו
מאת המהדיר.
פעמים ,52קיץ תשנ"ב ,מכון יד בן צבי ,עמ' 100-74
הפורטוגיזים בקוצ'ין )בשנים ,(1662-1500וכל עוד
עשתה האינקיביזיציה מדי פעם בפעם שמות ביושביה
היהודים ,לא העיז שום שליח א"י לחדור ו'קוצ'ין.
שלוחי ארץ ישראל בהודו
אברהם
"}רי
שלוחי ארץ ישראל שיצאו לחוץ לארץ בכל דור ודור
כדי לעורר את ליבותיהם של בני הגולה לבוא לעזרת
היישוב בארץ ישראל ,הגיעו לא רק למרכזי היהודים
הגדולים ,אלא ניטו לחדור לכל מקום שיהודים
יושבים בו ,ואפילו למקומות הנידחים ביותר שנוטעים
אירופיים לא העזו לחדור אליהם בדורות ההם ,כגון
נאות מדבר טהרה ,תימן ,כורדיטתאן ,ויישובי היהודים
במרכז אטיה .בטפרי על שלוחי ארץ ישראל אשר אתי
בכתובים ,ניטיתי לתאר את השפעתם של שלוחי א"י
כשצרו ההולנדים על העיר בשנת ,1662טייעו היהודים
להולנדים לטגת מן העיר בלי להילכד ,ועל כך רiתנקנזו
בהם הפורטוגזים ושרפו את בית הכנטת שלהס.
שנה לאחר כך ,בשנת ,1663נכבשה העיר בי -י
ההולנדים ,ששלטו בה מאה ושלושים שנה ,ו'השנים
הללו היו ימי פריחה כלכלית ורוחנית ליהודי קוצ'ין.
לקהילה נלוו עתה מהגרים מארם צובא ומתינ.זן
שבוודאי הביאו אתם ידיעות על היישוב בארץ ישראל.
התחיל גם מגע ישר בין יהודי קוצ'ין ובין המרכז היהו'רי
הגדול באמשטרדם .בשנת תמ"ו ) (1686הגיעה לקוצ'ין
משלחת של יהודי אמשטרדם ,ובראשה משה פירירא די
פאיוא ,שפירטמה בשנה שלאחריה דין וחשבון מפורט
על נדחי ישראל בכל מקום שהם ,וכאן אנטה לטקור
ממה שראו .מנהיג יהודי קוצ'ין בימים ההם ,ר' דוד
את המגע ע"י שלוחים בין היישוב בארץ ישראל ובין
רחבי ,מטר טכום כטף בידי משה פירירא וביקש ממנו
היהודים היושבים בהודו .יש כאן עניין לא רק לתולדות
לשלוח להם מאמשטרדם טפרי תורה ותפילה ,ויהודי
הקשר שבין א"י והגולה ,אלא גם לתולדות יהודי הודו
אמשטרדם מילאו את בקשתם ועוד הוטיפו לשלו'ח
עצמם ,שכל אלה שכתבו עליהם לא ידעו על שלוחי
ליהודי קוצ'ין טפרי ש"ט ,רמב"ם ,טורים ,שולוזן ערוך
א"י שהגיעו אליהם.
וכו' .הטפרים הגיעו לקוצ'ין ביום ט"ו מנחם !':ב ,וו:ל
המרכז היהודי העתיק ביותר בהודו היה במדינת
קוצ'ין
),(Cochin
שבה
הגיעו
היהודים
לדרגת
עצמאות מרובה עוד באמצע המאה השמינית במחוז
כראנגאנור
),(Cranganore
בשנת
1523
נכבש
המקום ע"י הפורטוגזים ,וזמן קצר לאחר מכן נחרב
על ידם המרכז היהודי בה ,וה"נשיא" האחרון של
היהודים נמלט לעיר קוצ'ין אשר על חוף מאלאבאר.
מימי שבתם במחוז המיוחד ליהודים בכראנגאנור לא
היגיע לידינו שום טפר או כתב יד או תעודה )מלבד
לוחות הנחושת הכוללים כתבי זכויותיהם( ,כי גם מה
שהצליחו להציל מכראנגאנור נשרף בשעה שנשרפה
שכונת היהודים בקוצ'ין ע"י הפורטוגזים בשנת ,1662
באחרית ימי שלטונם שם.
כך רבה שמחתם של יהודי קוצ'ין על מאורע זה ,ונד
שהחליטו לקבוע יום זה ליום חג ומועד ,ועוד בטוף
המאה התשע עשרה היו יהודי קוצ'ין חוגגים את הוזג
הזה מידי שנה בשנה בריבוי אורות בבית וiכנטת'.
ומאז ואילך הייתה אמשטרדם למרכז יהודי קוצ'ין,
שהדפיטו בה את הטפרים המיוחדים להם' .אין טפק,
ששלוחי א"י שנזדמנו בקביעות לאמשטרדם שמעו :lה
על מציאות היישוב היהודי בקוצ'ין ,שהגיע ב:ראש' ת
המאה השמונה עשרה ל 4000-משפחות לערך ,והביאו
את הידיעות לארץ ישראל ,ומאז מתחילים שו'וחי ":י
שנשלחו לאזור ערבטתאן חודרים גם לקוצ'ין ,שאליה
הפליגו מבצרה שעל חוף המפרץ הפרטי ,או מתינזן,
שאליה הגיעו ממצרים.
בקוצ'ין עצמה כבר מצא ואטקו די גאמא יהודים
בנטיעתו השנייה בשנת .1502יישוב זה הלך וגדל ע"י
פליטי כראנגאנור וע"י פליטים מטפרד ומפורטוגאל,
ואליהם
נלוו מהגרים מאשכנז
ומצפון אפריקה
שנמשכו למרכז מטחרי זה .בשנת שכ"ח ) (1568כבר
"מטעות שלמה" לשלמה רינמן ,וויען תרמ"ד ,עמ' 152
)והתאריכים שם משובשים(.
על טפרי יהודי קוצ'ין שנדפטו באמשטרדם ,ואחר כ:ן בקו':Iין
עצמה ובבומביי ,עיין :א' יערי .הדפוט העברי בארצות המזן'ח,
חלק שני ,ירושלים ת"ש ,עמ' ,94-90
עם הפסקת שלטןן ההןלנדים בקןצ'ין בשנת 1795
סיפר על מציאןת נהר סמבטיןן בסין .על פעןלןתין
ןהחלפתן בשלטןן אנגלי ,מתחילה ירידה כלכלית,
בהןדן לטןבת א"י לא הגיען לידינן שןם ידיעןת.
ןבעיקבןתיה ירידה רןחנית ,בחיי יהןדי קןצ'ין .לעןמת
זה הןלכים ןנןסדים יישןבי יהןדים חדשים בכלכןתא
ב.ר Iשניאור זלמן ב"ר מנחם מנדל,
ןבבןמביי ,בעיקר ע"י יהןדי בגדאד שהיגרן לשם
שליח חברון
בעיקבןת חברת הןדן המזרחית .מעתה הןלכים שלןחי
א"י בעיקר לשני המרכזים הללן ,אף שגם עתה אינם
מזניחים את קןצ'ין המדןלדלת ןהרחןקה ,שיהןדיה
תמכן בנדיבןת לב ביישןב ארץ ישראל ןקיבלן את
שלןחין בכבןד ןבהערצה.
בהמשך הדברים נראה עןד את השפעתם של שלןחי
ארץ ישראל על יישןב המחלןקת שבין שתי העדןת
העיקריןת ,הלבנים ןהחןמים ,ןעל החזרת זכןיןתיהם
של בני העדה העשןקה.
בשנת תרי"ג )(1853
ר' שניאןר זלמן ב"ר מנחם מנדל )חתם גם בכינןי:
מענדילאןןיץ( עלה לירןשלים בילדןתן לפני שנת
תק"ץ ) ,(1830ןהיה אחד הראשןנים מבין חסידי חב"ד
שהתיישבן בירןשלים )עיקר הישןב החבד"י נןסד
בחברןן בשנת תקפ"ב(.
בשליחןתן
הראשןנה
הזאת
שהה
בהןדן
תשעה
חןדשים ןהצליח להטות את בית ששןן לטןבת בני
עדתן בחברןן ןלקבל מהם תרןמןת הגןנןת.
נמנה עתה לפי סדר הזמנים את שלןחי ארץ ישראל
להודו .מקורות לידיעות אלן שימשן לי בעיקר כתבי-
יד ,שלא נוצלו עד כה ,ןבמקצת ספרי דפוס בלתי
ידןעים ברבים שלא הושם אליהם ליבם של חוקרי
תןלדןת יהןדי הןדן.
ןהנני משתמש בשעת כןשר זן להביע את תןדתי לידידי
הרב ר' סלימאן דןד ששןן נ"י בן ידידי החכם המנןח
ר' דןד סלימאן ששןן ז"ל ,שנהג בי טןבת עין ןשלח
לי צילןמים מתןך כתבי היד שאסף אבין ז"ל בשקידה
ןבנאמנןת כל ימי חיין ןתיארם בספרן הגדןל "אהל
דןד" .טןב עין הןא יבןרך.
ג .ר' 'Yקב ספיר ,שליח הפרושים בירושלים
בשנןת תרי"ט -תר"כ )(1860-1859
הצלחתן של שליח חסידי חב"ד ר' שניאןר זלמן בהןדן,
עןררה גם את עדת הפרןשים בירןשלים לשלןח שליח
משלהם להןדן ,ןלתפקיד זה נבחר ר' יעקב ספיר ,ןביןם
י"ז חשןן תר"ך ) 14בנןבמבר (1859הגיע לבןמביי .
בבןמביי ישבן אז חמישים משפחןת של יהןדים
בגדאדים שכןלם חסן בצילן של הגביר ר' דןד ששןן.
בבית ששןן נתקבל גם שליח זה בסבר פנים ,כמן כל שאר
שלןחי ארץ ישראל אשר "כןלם לא יבןשן מתקןןתם
ןלא ישןבן ריקם" .בבןמביי נשאר שישה חןדשים כדי
א .ר' אליYזר ברי ,שליח ירושלים
בשנת ת"ק ) (1740לערך
השליח הראשןן מארץ ישראל לקןצ/ין ששמן הגיען
אלינן -ןבןןדאי שקדמן לן שלןחים אחרים -הןא
ר' אליעזר ברי שליח ירןשלים ,שהיה בקןצ'ין בשנת
ת"ק ) (1740לערן ,ןמפין רשם בפנקסן ר' יחיאל צעדי,
תימני שישב בקןצ'ין ןשימש המןשל הבריטי בעדן
שסיפר לן על הפלשים בחבש ןעל היהןדים היןשבים
בסין .בהןדן המשיך השליח לחקןר בעניין זה ,ןביןם
יז בשבט תר"ח כתב שןב מבןמביי לר' יהןסף שןןארץ
על מה ששמע מפי מןסלמי מחבש על מציאןת מלכןת
ישראל בחבש .מהןדן הלך השליח לסין ,ןבשןבן להןדן
חזר ןכתב בכלכןתא מכתב לר' יהןסף שןןארץ ,ןבן
לנןח ממסעןתין הקשים בתימן ,ןהשתמש בזמן זה
כדי "לחקןר ןלהתחקןת על שןרשי השבט מאחינן
הנקראים בשם בני ישראל" .הןא הנןסע הראשןן
המןסר לנן בספרן תיאןר נאמן ממהןתם ןהליכןתיהם
של "בני ישראל" בבןמביי על יחסם של "בני ישראל"
לארץ ישראל הןא מספר" :ןידען שיש עןד יהןדים
ןארץ ישראל ,ןירןשלים ,ןחןרבן בית המקדש ,ןבביאת
הנשיא יהין נגאלים ןייאספן כןלם לירןשלים …ןגם
נןתנים נדבןתיהם ןנדריהם לעניי ישראל ןלמשןלחי
ארץ הקןדש הבאים לשם כמתנת ידם".
את היהןדים הבגדאדים שבבןמביי מצא ספיר אז בלי
רב ןמןרה צדק ,ןבכל ענייני דת הין פןנים לשלןחי א"י
שנזדמנן אליהם ,ןלדעתן הגזימן בזה כי לא כל שלןחי
א"י ראןיים לכך.
מבומביי הפליג באוניה ביום יא אייר תר"כ ) 21באפריל
להרב על בעלי חיים משונים שראה בדרכ 'Iבען'ן
(1860ושבעה ימים לאחר כר הגיע לקוצ'ין ,שם נתנו
ובכלכותה .ואלה דבריו" :לפני איזה ירחים ע'בר פה
לו חדר מיוחד לגור בו "כמנהגם הטוב לכל האורחים
איש אחד מירושלים ושמו מנחם נחום בריל והבטיחו:י
הבאים מא"י ובפרט לשלוח הכולל" .3בקוצ'ין מצא עוד
שהיה בעיר עדן במדינת יעמען וראה שם בחבורr
שני "חכמים" מירושלים .הוא נשאר שם שני חודשים,
הרב דשם מו"ה מנחם משה נ"י עכברים בשדה שהיו
עד יום טו בתמוז תר"כ ובמשר הזמן הטפיק לעמוד
מדובקים בזנבם וברגליהם האחרונות באדמה , ..גם
על תולדותיהם והליכותיהם של יהודי קוצ'ין הלבנים
אמר לי שראה בקאלקוטא בגן של גביר ארור שור
והחומים ,כי אחת ממטרות צאתו לשליחות הייתה
בקרן אחד במצחה ,וגם ע"ד זה קרא בשם איזו ,עדים
לעמוד על מהותם של נדחי ישראל בכל מקום שהם .
שראו השור הזה .4 …
מקוצ'ין
הפליג
ביום
טו בתמוז
תר"ר לקולומבו
שבציילון ,ומשם לכלכותה ,שאליה הגיע ביום ח
אלול תר"ר .בניגוד למנהג שהיה נהוג שם קודם לכן,
ששליח א"י התאכטן כל ימי היותו שם ,בבית אחד
ה .ר' חיים 'Yקב הכהו פיינשטיין ,שליח צפת
בשנת תרכ"ו ) (1866ועוד
הגבירים ,הנהיגו אז שהשליח ישכור לו חדר לשבתו,
בראשית שנת תרמ"ז הגיע לקוצ'ין ,ושם נתלקחה בעת
וכר עשה גם טפיר ,וטבל מזה ,ורק בחג הטוכות עבר
ההיא המחלוקת הישנה בין היהודים הלבנים והיהודים
לגור בבית המדפיט התימני אלעזר הכהן עראקי,
החומים ,שהראשונים אמרו על האחרונים שכולם
ובביתו מצא מנוחה .בכלכותה נשאר למעלה משבעה
אינם מיוחטים ,ולא זה בלבד שלא התערבו ביניהם
חודשים ,וביום טז אייר תרכ"א הפליג לראנגון ,ומשם
אלא אף טירבו לצרפם למניין .שורשה של מחלוקת זו
לטינגאפור ,בטביה ,אוטטרליה וניו-זילנד ,ומשם חזר
נעוצה בהשפעת הטביבה ההודית שבה שלטת שיטת
דרו ציילון ,עדן ומצרים לירושלים ,שאליה הגיע ביום
ה"קטטות" הקנאית ,וממנה קיבלו היהודים וע'2Iו לרם
טו אייר תרכ"ג ) 1במאי ,( 1863ארבע שנים וארבעה
"קטטות" נמוכות משלהם .אז יצא השליח לעזר'ת
חודשים לצאתו משם.
הכת העשוקה ,היהודים החומים ,וחיבר קונטך'ט בש'ם
בניגוד לכל שלוחי א"י שקדמו לו השאיר לנו טפיר
בטפרו "אבן טפיר" חלק שני ,תיאור נאמן ומפורט של
חיי היהודים בהודו ,בעיקר בבומבי ,כלכותה וקוצ'ין,
ואף אטף ידיעות נאמנות על תולדות יהודי קוצ'ין ועל
תולדות "בני ישראל" בבומבי ובפונה וטביבותיהם .
ובזה הקים ראש גשר בין נדחי ישראל אלה ובין אחיהם
שבא"י ושבתפוצות הגולה.
"משבית מלחמות" להוכיח את קדמותם ואת זכותם,
בקונטרט זה הוא מראה בקיאות גדולה בתולדות יהודי
קוצ'ין והבנה רבה בקריאת המקורות .בכל ה Iונטך'ט
הוא זהיר שלא לקרות את בני הכת העשוקך iבכי:Jוי
"שחורים" ,אלא בכינוי "אינם לבנים" ,והוא מוכזר
על כר הודעה זו" :בעל אבן טפיר …מכנה אותם במרם
משפחות השחורים ,ובאמת אינם שחורים ח"ו כ:,זו
שהוא בעצמו כתב אח"כ שהם במראיתם ככוו אנ'eJי
תימן …אבל כדי לדבר לשון נקיה …אני קור אורנם
ד.ר'מנחם נחום בריל ,שליח ירושלים
לפני תרכ"ד )(1864
בכל הקונטרט הזה בשם האינם לבנים" .את הקונטו"ט
הזה טיים בחודש כטלו תרמ"ז בבומביי ,ושלח אוrו
לידי היהודים החומים שבקוצ'ין .והקונטרס ע)!ה
על שהותו של שליח זה בהודו הגיעה לידינו רק
רושם גדול על שתי העדות ,ובידי החומים היה מנבין
ידיעה קצרה :במכתב ל"המגיד" מאת הרב לויזון
כתב זכויות ,והם ניטו להשתמש בו כדי ל:Iגח !ת
משטוקהולם ,מחבר הטפר הגרמני "זואולוגיע דעט
הלבנים ,אבל גם לזה התנגד השליח ,ובמכתבו לקוצ'ין
תלמוד'ט" ,שנכתב בשטוקהולם בחודש חשון תרכ"ה
גילה דעתו שבקונטרטו לא התכוון לגרוע זכויות
) ,(1864מטופר ששליח זה בבואו לשטוקהולם טיפר
מהלבנים אלא להוטיף זכויות לחומים .
המדפיס ציין את המאןרע ביומנן שבן רשם" :תחןןל ענדנא
]הניע אלינן[ ח"ד יעקב ספיד הי"ן אשכנזי שד"ר )=שלןחא
דרבנן( ירןשלים תןב"ב" )כ"י ששןן סימן ,618עמ' .(119
4
"המניד" ,שנה ט ,נליןן ) 12מיןם כד אדר תרכ"ה( ,ענ<') 92 'r.ים
מסןמן בטעןת,(83 :
ר' חיים יעקב הכהן שליח צפת לא הסתפק איפוא
שעיתון זה הוא יקר מציאות ככתב יד ממש ,אביא
באיסוף תרומות לא"י ,אלא השתדל להוכיח ולייסר
כאן את האיגרות בשלימותן ,כי יש ללמוד מהן הרבה
באומץ לב ולבסל מנהגים נפסדים שנשתרשו בין
לגוף העניין ,ואף לגבי השפעת ארץ ישראל על הקיבוץ
יהודי הודו בהשפעת הסביבה .בעיקבותיו אלה הלכו
היהודי בהודו:
כמה שלוחי א"י שבאו לשם אחריו.
"מודע לבינה שהאיר וזרח אל עבר פנינו אחת בכתב
מידידנו ואור עינינו הרב העצום משד"ר ]=משלוחא
ו .ר' אברהם חיים ')בו ,שליח ירושלים
בשנות תרכ"ס -תר"ל ) ,(1870-1869ועוד
ר' אברהם חיים עבו היה בנו של ר' שמואל עבו הרב
דרבנן[ מעיה"ק ירושלים תובב"א כמוהר"א ]=כבוד
מורנו
הרב
אברהם[
חיים
עבו
הי"ו
מגיד
אומר
שכמה בני אדם מקהל עדתם נתעוררו לרחק את
העם הנקראים בני ישראל ,שלא להצסרף עימהם
מצפת ,וכאביו שהיה שליח צפת בהודו בשנת תקצ"ה
לעשרה ולא להעלותם לס"ת ]=לספר תורה[ ,אפילו
ובשנת תרי"ס ,יצא אף הוא בשליחות ארץ ישראל
שמקיימים כל מצוותיה ,תורה שבכתב ותורה שבע"פ,
להודו ,אבל לא בשליחות צפת עיר מולדתו אלא
בשליחות ירושלים .
וכל מעשיהם כהלכת גוברין יאודאין .
…הננו מבארים דעתנו באר היסב ,שהאנשים האלה
בהיותו בשנות תרכ"ס -תר"ל ) (1870-1869בבומביי
כל הבא לחסות תחת כנפי השכינה ומקבל עליו
ראה לתמהונו שהיהודים הבגדאדים מרחיקים את
באמונה שלימה תורה שבכתב ותורה שבע"פ ,ועושים
היהודים תושבי הודו מדור דור הנקראים בשם "בני
ככל אשר אנחנו עושים היום ,דהיינו שמירת שבת
ישראל" .אמנם הרבו היהודים הבגדאדים ,והיהודים
וימים סובים ור"ח ]=וראשי חודשים[ ,ומלין בניהם
הלבנים מקוצ'ין שעברו לבומביי ,לעשות כדי להפיץ
לשמונת ימים ,ואוכלים בשר כשר משוחס מומחה
תורה ומנהגי ישראל בין "בני ישראל" ,ואף הדפיסו
ומוסמך ,ונוהגים כל דיני סריפות ,ונשיהם שומרות
להם ספרי תפילה כמנהגיהם ,אבל יחד עם זה הרחיקו
נידה וסובלות בסהרתן וסופרים שבעת ימי נידה
אותם מעליהם ולא צירפום למניין אף לא קראום
כמשפס בנות ישראל הכשרות והצנועות ,והנישואין
לעלות לתורה .מסתבר שאנשי "בני ישראל" התאוננו
על ידי חופה וקידושין ושבע ברכות וכתובה ,באופן
בפני השליח על יחס זה מצד אחיהם הלבנים ,והשליח
שאינם גורעים אפילו כקוצה של יו"ד בכל אשר עושים
הוכיח את ראשי קהל הבגד אדים על כן ,אבל הם
קהל עדתם הכשרים .בוודאי שאסור לרחקם ולגרום
רצו לקבל חוות דעת מוסמכת של חכמי א"י בעניין
להם ביזיון ,שע"י כן יחזרו לסורם ,ח"ו ]=חס ושלום[
זה .לפיכך פנה השליח בשאלה לחכמי צפת .והסעם
וחלילה לכם מעשות זאת ,אלא אדרבה מצווה רבה
שפנה לא לחכמי ירושלים שמהם נשלח אלא לחכמי
לקרבם ולהשתדל עימהם להורותם הדרך אשר ילכו
צפת ,היה משום שבראש חכמי צפת עמד אז ר' שמואל
עבו אביו של השליח ,שהיה בקי בעניין זה ,שהרי כבר
היה פעמיים בהודו בשליחות צפת והכיר את כת "בני
ישראל" ממראה עיניו .חכמי צפת נענו לו ,וביום כו
תשרי תר"ל כתבו איגרת מפורסת אל ראשי קהל
בומביי הבגדאדים ,הגבירים עבדאללה ואליהו בני דוד
ששון ,ובה פסקו כדברי השליח שיש לקרב את "בני
ישראל" ולא להרחיקם .אל איגרתם צירפו איגרת
חכמי סבריה המצסרפים לדעתם .האיגרות עשו רושם
רב בבומביי ונדפסו בעיתון המקומי "דורש סוב לעמו"
שיצא לאור שם בליסוגרפיה בערבית יהודית .5ומאחר
—-.-
בה והמעשה אשר יעשון .ואשרי אנוש יעשה זאת ובן
אדם יחזיק בה ,ללמדם ספר ולהורותם דרך ה' ,ובפרס
בערים ההם אשר נמצאים שמה כת המסיתים 6חלילה
וחלילה תהיו אתם גורמים שיעזבו תורת ה' תמימה,
וילכו אחרי ההבל.
"ויען שהוא דבר פשוס עד למאד ,אינו מן ההכרח
להאריך יותר ,ומצפים אנחנו שבע"ה ]=שבעזרת ה'[
בקרב ימים יהיה לנו ידיעה ברורה ,שכן עשו וקירבו
עם רב מישראל הנידחים והאובדים וכולם חסו תחת
כנפי השכינה .ובדבר הזה יאריכו ימים ושנות חיים,
—-
"דורש טוב לעמו" .גליון מיום י בכסלו חר"ל ) 19בנובמבר
.(1869
המיסיונרים הבריטיים.
17
ונזכה כולנו לראות בבניין ציון וירושלים בבא לציון
גואל ולשבי פשע ביעקב נאום הו ,כיר"א' .
"הלכ"ד נא"ה 8המתפללים תמיד בעד הצלחתם החו"ף
עה"ק צפת"ו ,9ברוב עז ושלום.
סדר סו בשבס אצל
יהודי הודו
יYקב ססיר
היום הזה כי עבר ,הוא היה יום טו שבט .ואטפרה
"הצעיר שמואל עבו ט"ט ,הצעיר יעקב טקלי ט"ט,
טדר היום הזה ומנהגו שהחזיקו בו אחינו הוזפרדים
הצעיר משה הכהן ט"ט ,הצעיר מרדכי משה ט"ט,
בתורקיה כאשר ידעתם ,והבבלים הוטיפו עליו במידה
הצעיר יוטף הלוי ט"ט".
גדושה .בדבר הזה נחלפה השיטה ,הנה הרב במגן
לאיגרת זו של חכמי צפת הטפרדיים צורפה איגרת
חכמי האשכנזים שבצפת ,וזה לשונה:
אברהם טימן קלא טעיף קטן יו מביא בשם טפר תיקון
יששכר )כי לא נמצא מקור לדין זה לא בפוטקים ולא
במקובלים( "אשר האשכנזים נוהגים להרבוון במ"ני
"כל האנשים ונשים גדולים וקטנים אשר יקבלו
פירות של אילנות בטו שבט" ,אבל האשכנזים עזבו
עליהם כדת משה וישראל ,מצווה עליהם לצרפם
המנהג והטפרדים אטפוהו והוטיפו עוד כהנה וכהנ.ה,
לעשרה ולקרותם לט"ת ,אין נגרע דבר מישראל
ויביאו לו גם יין גם לחם רב וגם מנחה מפרי האדמה
הכשרים ,ואדרבה צריך להראות להם פנים צהובות
וירק עשב והוטיפו לו )על טו( ב ונעשה יום "טוב"
וחיבה יתירה ,ככתוב בטפר התורה ,בטוחנו שתקבלו
ורבים יחשבו שהוא יום הדין עפ"י מה שנאמר במשנה
דברינו מאהבה ,ובדבר הזה תאריכו ימים ושנות חיים
ראש השנה ,חמישה עשר בשבט ראש השנה לאילנות,
בעושר וכבוד ,ומצווה כזאת לקרבה את הגאולה לשם
אשר פירושו לעניין מעשר שנה שנה ,אבל ל t-tלאכ:ול
ולתפארת ולתהילה.
ולא דין -כי בעצרת דנין על הפירות )ר"ה טז ע" ,(t–
"הלכ"ד ]=הלא כה דברי[ רבני וחכמי ודייני ק"ק
האשכנזים הי"ו החו"פ עה"ק ]=הו ישמרם ךיס?ים,
החונים פה עיר הקודש[ צפת ת"ו ]=תיבנה ותיכונן[
בחודש תשרי שנת וצד"ק משמי"ם נשקף ]תר"ך[ לפ"ק
]=לפרט קטן[ ברוב עוז ושלום .הקו ]=הקטן[ שמואל
העליר ,הקו מרדכי דומ"ץ ]=דיין ומורה צדק[ הקו
]=הקטן[ משה במוהר"ש מרודניק .חותם בית דין ק"ק
]=קהילה קדושה[ אשכנזים צפת".
וכבר נדפט על טדר היום הזה טו שבט ותיקונו טפר
מיוחד "פרי עץ הדר" מבעל חמדת הימים.
ביום שבת קודש כי עבר נקראתי אל בית המרוחם
הגביר הנודע ביהודה ובישראל בצדקותיו ונדבת לבבו
תורה וגדולה נצמדו בהמנוח הזה כהר"ר יחזקאל
יהודא זצ"ל מילידי באגדאד )שנפטר לח"ע ]=לחיי
עולם[ בקיץ העבר( ובנו היקר ביר"א ]=בן ירא א-
לוהים[ גביר וחכם נכבד כהר"ר ]=כבוד הרב רבי[
ששון נ"י )ייבדל לחיים!( ממלא מקומו) ,ו':ן הייתי
לאחר שתי איגרות חכמי צפת באה איגרת חכמי
אשתקד בלילה הזה -כי בלילה יעשו התיקון כמו
טבריה הטפרדיים.
בליל שימורים -טו שבט בבאמביי אצל השר הגביר
סיני ,26 ,מוסד הרב קוק ,תש''' ,עמ' שלו-שמח
המהולל בכל כהר"ר דוד ששון יצ"ו ]=ישמרהו :ורו
ויחייהו[( ולזכות נשמתו ברוב ברכות והודאות באשר
הוא עדן תוך שנתו ,העריכו ביום -כי שבת היום ולא
יכלו לעשות התיקון בלילה כמצוותו -שולחן גדול
לכבוד יום הדין) !( מכל מיני פירות ומגדים גם ו'חם
רב כיד הו הטובה על הבית הגדול הזה .ונאטפו )!ומה
רבים מנכבדי העיר ואציליה גם עניים הגונים וערב רב,
לעשות הטדר כתיקונו .בטפר הזה "פרי עץ הדר" מונה
על הטדר שלושים מיני פירות האילן בשם מהרח"ו
ז"ל ]=מורנו הרב חיים ויטאל זכרו לברכה[ ומחי:קם
כן יהי רצון אמן.
הלא כה דברי נאומ אנחנו החותמימ.
החותמימ פה עיר הקודש צפת תיבנה ותיכונן.
לשלושה טוגים ובונה מהם שלושה עולמות יב"ע
]=יצירה ,בריאה ,עשייה[ יש מהם לגבורות נוטים,
ומהם רחמים פשוטים .ואילו היה בן טירא הזה ובעל
"פרי עץ הדר" בהודו וראה עוד מיני פירות למאות
פורטיניזים ישנם פה ובכל ארץ הודו לרוב ,כי זה
אשר לחדשיו יבוכרו שלא נראה מהם בשאר ארצות
כי
מאות
בשנים
אשר
יטחרו
את
הארץ
הזאת
כי עתה היה צריך לברוא עולמות חדשות .גם היה בונה
הם
ומחריבן כי לא היה לו מקום להעמידן לא ברחמים
אבותיהם דת נוצרית ,ומלבושיהם בגדי אירופי .אך
ולא בדין ,והיה נאנח חבל על דאבדין! על השולחן הזה
פניהם כפני ההודים נהפכו לירקון .כי מתחתנים
היו כחמישים מיני פירות בין מפרי הארץ הזאת כי
בבנות עמי הארץ ,ומדברים בשפת הארץ וגם בלשון
רבים הם ובין מהמובא משאר ארצות ,כי לא תחטר
עמם פורטיגיזית .המחמדאנים הרבים אשר גם הם
כל בה ואין דבר נעדר מעיר הזאת הרוכלת וטוחרת
תושבי הארץ מלפנים ,מחזיקים בדת הקוראן ובכל
לכל הארצות הקרובות והרחוקות .גם אין כטף נחשב,
מנהגיהם וגאוותם כטבעם .מלבושיהם ולשונם כמנהג
אם שני תפוחים קטנים או מלוא חופניים ענבים לחים
הארץ ואינם יודעים בשפת ערבי ואף כי תפילותיהם
באחד שיללינג .וחביבה מצווה בשעתה יותר מאתרוג
והקוראן נכתב רק בכתב ולשון ערבי ,והמלומדים
ולולב ביום הראשון! !
שבהם יודעים לקרותו ,ומצווה עליהם להתפלל חמש
וזה טדרו :כל אחד מהחשובים היושבים ראשונה
אומר יה"ר וי"נו ]=יהי רצון ויהי נועם ,[..ופרק ופרשה
מהקריאה המטודרת בטפר הזה "פרי עץ הדר" על כל
פרי מהשלושים .ומברך ברכה הראויה לה ואוכלה
בכוונה כמצה ומרורים בליל שימורים .וכל המטובין
יעשו כמשפטו ואוכלין אחריו מזה המין ,מהן נ;ו ר ים
לצאת
בברכתו
ומהם
מברכים
לעצמם
וחוטפים
ואוכלים .וכן השני וכן השלישי ,גם כל ההדרים על
השולחן .על כל פרק פרי חדש ועל כל פרי ברכה עד
היו
הראשונים
בזה.
והמה
מחזיקים
באמונת
פעמים ביום ובהקוראן קוראים בשפה ברורה ובנעימה
וחשק ,והכל בכתב ולשון ערבי אבל אינם מבינים
מה שידברו .הם אינם מתערבים עם ההודיים ולא
מתחתנים עימהם כי טמאים המה להם .וניכרים המה
בתואר פניהם ובמנהגיהם ומעשיהם כי ישמעאלים
מחמדאניים המה .וגם שומרים לעלות למיכא ומודינא
]=מכה ומדינה[ )בערב( מקומות קדשיהם וקבר נביאם
ומחוקקם בעליצות המונם ומפזרים על זאת כטף רב.
כי עשירים הם ועושים לשם ומשם מיטחור וקניין.
תשלום הטדר .ואח"כ מברכים על היין -קידושא
גם טיניים נמצאים פה לרוב ,ורובם בעלי עבודה
רבא -ונוטלים לידיים ואוכלים טעודה שלימה איש
עושים בכל מלאכת מחשבת גם טוחרים גדולים יודעי
אשר כברכת בכרנה רצויה .אז אמרתי מי יתן 't:פוא
מיטחור וקניין .לשונם לבושיהם ומנהגיהם ואמונתם
ויודפטו גם עשרת הדברים -כללי תורתנו הקדושה -
ועבודתם כאשר בארצם .ויטופר מעט מהם עוד להלאה
על טפר מיוחד עם יהי רצון ,ויהי נועם ,ולשם יחוד כו'
זולת אלה יימצאון פה מכל לשונות הגויים ולאומי
ואיזה הגדות והערות ,אולי יעשו גם להם חוק זיכרון
תבל ,פרטייט ,ארמענער .מולאייער ,גם אירופיים
פעם אחת בשנה ויחזיקו בהם כאחד המנהגים האלה.
מכל המדינות תושבים וגרים וכולם רצים ושבים
ואיש במטילתו יעלה לעבודתו ולמטחר והעיר רחבת
ידיים לתת לכל איש די מחטורו .ועושר הארץ ישביע
יהודי קלקוטה
רצון לכל .וביותר להבריטאנים יודעי מלאכה ומיטחור
והיהודים גם פה כמו בבאמביי מלבושיהם כמנהג
אשר לאירופא וטוב הארץ בידם והם כאדוני הארץ
תחתיים
ויודעים להטב הצלחת המדינה אליהם ,ומהם בעלי
שניים ושלישיים ובראשיהם מגבעת אדומה צנופה
הפקודות והרופאים )אשר ימלאו אמתחותיהם זהב,
באגדאת
]בגדד[ במלבושי ערב
ארוכים
במצנפת לבנה של משי )טורבאן( ,ומכובדים בבגדיהם
כי תחלואי הארץ ומכותיה רבים הם בקיץ ובחורף לא
ותהלוכותיהם ומנהגיהם ,בנדיבות רוחם ודרכי חייהם
ישבתו ושכר הרופא אין די( ומורי בתי הטפר הרבים
במוטר ונעימות דרך ארץ ,בתואר הפנים ויופי המראה
קטנים וגדולים אשר לכולם שכר רב מהכנטת המדינה
והליכות ביתם וטדר מטחרם -יותר מכל שאר האומות
ואין כטף נחשב
ועונג ,בתיהם
הגרים ותושבים פה ,וגם יודעים הלשון אשר תהלך
מלאים כל טוב ,עליות מרווחות בגינות ופרדטים ולכל
בארץ ומלומדים גם בשפת ענגליש ,ועל כן טוחרי ערב
אחד משרתים ומשרתות מההודים ילידי הארץ אשר
וטוחרי באגדאת ופרט ישימו ביטחון מערכות עזבונם
רבים המה ולא ירבו בשכרם וגם אכילתם ומשקיהם
וביטחונם ,על היהודים.
לא תכבד כי ישפיקו מחייתם באורז וירק ומים .גם
ויחיו פה
חיי נחת
מרכבות וטוטים ועבדים רצים לפניהם .וכגן עדן
fiו:ני בזה הייתה לי על אפי ועל חמתי ,כי לא נמלאה
הארץ לפניהם.
עצתי ,ואוויר הארץ העכור עכר שארי רוחי ומוחי והכשיל
רוב ילידי הארץ בנוף הזה מטובלים בחולי מעיים
או במחלת הצבה תמידי בכל הגוף או רק בצואר,
או ביד או ברגל או באשן ,וכמעט אין נקי מזה .בכל
פינות נראה אנשים עבים ושמנים אשר נדמו בריאים
וטובים ,והם מעונים ביטורים וחלושים וילכו בלא כוח,
שהם רק נפוחי רוח ,ויש אשר צוארו עב מכל גופו או
ידיו או רגליו .ויש אשר כיט האשכים שלו גדול כחצי
גופו ויפריעהו מלכת ברגליו וצריך לתלותו על מותניו
כוחי .ונועצתי ללכת לאוטטראליע עולם החמישי ,אבל
באשר טפינות הקיטור לא תלכנה מפה לשם -כי דר'ך
אי ציילאן תעבורנה -וטפינות הרוח לא תפרוו2.נה גם
בדרך הזה בימות החורף ,על כן ישבתי ' 'Pים פה עד
אחר הפטח ,וגם אז לא מצאתי אוניה הולכת מזה י)!ור
לאוטטראליע ,ונועצתי ללכת לטינקאפור )טינ:גאפור(
כי משם טפינות יותר מצויות לשם .
אבן טפיר ,הוצאת מקיצי נרדמים ,ליק ,1866 ,עמ' קו-וזז;
ריב-ו'יג
מזה ומזה ולהחזיקהו לפניו בעת לכתו ובשבתו ,ואלה
טובלים מכאובם ביתר שאת בטוף כל חודש אשר יחלו
סרחה )סלורא( ששוו
בקדחת כל הגוף קור וחום יום יומיים ,ולתחלואים
אלה אין כל מזור ותרופה ,רק יש אשר יאכלו או ישתו
האופיום כפי אשר ירגילו עצמם לזה וזאת תקל עליהם
את המכאוב והקדחת למצער .והבאים הנה מארצות
אחרות צריכים להישמר מלשתות מים רבים ולאכול
פירות המתוקים ,אשר הם ראש לכל התחלואים
האלה.
פרחה
)פלורא(
ששון
לבית
גבאי
)(1'136-1856
נולדה בבומביי ,ונישאה לטלימאן ) ,(1894-1841בנו
של דוד ששון ) (1864-1792מבומביי .פלורא ששון
הייתה למדנית נודעת בדורה ,בעלת ידיעות נרחבות
בתלמוד ,ונשאה ונתנה בדברי תורה עם גדולי הדור.
גם כי ממשלת בריטאניא ביטלה המנהגים הרעים
כך בין היתר ,התכתבה עם ר' יוטף חיים מבגדאד
שהיו פה מאז לעובדי אליל בשריפת המתים והחיים
) 1833או ,(1909-1834הנודע בכינויו ה'בן איש וזי',
והשלכתן אל המים ,בכל זאת רואים תמיד גופות
שאליה התייחט כאל רבנית מופלגת בתורה ובירז ה.
מתיהם צפים על פני הנהר גאנגט כי קדוש הוא להם,
דמות זו הייתה האישה היחידה שעמה גאות ה'בן
ועושים במחשך מעשיהם.
איש חי' להתכתב .פלורא ששון הזמינה לעצמה כ:פר
בימי החורף יבואו לפה אנשים מארץ קאבול המביאים
למכור מיני פירות האילן הגדלים שמה ואינם פה:
צימוקים,
תאנים,
שקדים,
אגוזים.
ובהיותי
הפעם
בבית איש יהודי ממיודעי בא איש קאבולי עם משא
פירותיו על שכמו הטובב למכור בהבתים ,ונפלאתי
על מראהו :גדול הקומה ,ארך האבר ,גדול כוח ,רחב
הכתף ,ושמן החזה ,ובריא אולם ,מגודל בזקן ,ונשוא
פנים ,מראהו אדום ועוז פניו לא ישונה .והם שוכנים
תורה באמצעותו ,שכתיבתו הגיעה לטיום בשנת
.1888טפר תורה זה נמצא עדיין בשימוש משפחת
ששון בירושלים .כן באה פלורא בחליפת מכתבים
ענפה עם הרב יצחק נטים ) ,(1981-1895ושלוש
שאלות משאלותיה ותשובותיו עליהן נדפטו בשו"ת
'יין הטוב' .פרחה )פלורא( ששון נהגה לרשום הע Iות
בשולי העמודים של טפרים שבהם למדה .שני מאמרים
שכתבה התפרטמו בכתב העת .The Jewish Forum
שם בהרים ועובדים את האדמה ובאים לפה בכל שנה
לטלימאן ולפלורא היו שלושה ילדים .הבת הבכו'רה,
בחורף למכור פירותיהם .איש הבית הגיד לי שאלה
רחל עזרא ) ,(1952-1877ובעלה דוד הי 'Iמר :שי
מגידים על עצמם שהם מזרע בית ישראל ומשבט
בנימין ובאו לארץ ההיא בימים קדמונים ומתגרת יד
20
ד"ר יyל לייו
נוגשיהם בגלותם )או מפחזותם( עזבו דת אבותם.
והנם עתה בדת המחמאדנים אשר תשלוט בארץ
קאבול -בין פרט והודו -ועוד נשאר בידם מקצת
הקהילה היהודית בבומביי .דוד ששון )(1942-1880
היה חוקר ואטפן כתבי יד נודע .הבת הצעירה ,מזל
טוב )מוזלי( ) ,(1921-1884נודעה אף היא בלמדנותה
בתלמוד .בשנת
1911
העתיקה פלורא !ת מקום
מגוריה ללונדון ,בעיקר לצורכי רפואת בתה מזל כווב.
מדת ומנהגי ישראל .לא ידעתי לשונו להשתעות עימו
פלורא ששון תמכה כלכלית בישיבות רבות בארץ
ולהתחקות על שורשי הדברים ,אך זו שמעתי.
ובתפוצות .בשנת 1924הוזמנה לשאת את הנאום
השנתי בבית המדרש האורתודוכטי לרבנים בלונדון
.Jews' Collegeמתוקף היבחרותה ליושבת ראש
האטיפה השנתית .היא נשאה דרשה למדנית ,שהייתה
מיוטדת
במידה
מרובה
על
מקורות
מן
הטפרות
התלמודית והמדרשית ,ושהטתייעה באורח מיוחד
במאמרים ובטוגיות מן התלמוד הבבלי .נאום-דרשה
זה הותיר רושם עז בעולם היהודי .פלורא נפטרה
בטימנא טובא
בהנ"ו 2
אות לטובה פעמיים הייתי,
האם מימיני והגפן משמאלי,
בשמי יברכו לאל סלעי ומצודתי,
והרוצה להכירני,
יראה ארבעה בנים בבטני,
הנני נוי ברכה הנני.
הנה אנכי יושבת בשבת תחכמוני .ובמלא הראשית,
בלונדון בראשית שנת ,1936ובשנת 1947נטמנה
ימצא אחרית.
בחלקת משפחת ששון בהר הזיתים .
הסתרוי
הרב יוסף חיים וסרחה ששוו
השם "פרחה" לשון פרח נעשה בו שני אותות לטובה.
ד"ר אברהם בי יינקב
אחד בחלום שר המשקים" :ובגפן שלושה שריגים
אהרון,
ידידות עמוקה שררה בין הרה"ג ר' יוטף חיים מבגדאד.
והיא כפורחת" 3וכו' .והאות השני במטה
אשר נחשב לפטקן ומופלג בתורה .חטיד קדוש ואחד
שכתוב" :ויצא פרח ויצץ ציץ"4
מגדולי הדור בזמנו; ובין הענף של טלימאן בן דוד
בשמי יברכו בחודש ניטן ברכת האילנות לאל טלעי
ששון .הרי"ח אשר זמנו היה יקר לו מאוד ולא הרבה
ומצודתי כי הברכה היא רק על עת הנמצא באילנות
משלוח מכתבים לכל אדם ,ואף לא בחלוקת תוארי
פרח.
כבוד למי שאינו ראוי לכך ,הריץ עשרות איגרות לבית
ששון ,רובן תשובות למכתבים אשר קיבל מהם .מטפר
איגרות אלה מגיע למעלה מחמישים; אך כאן נפרטם
רק ארבעים מהן ,המתחלקים כך :רוב האיגרות נכתבו
אל פרחה אשת טלימאן ששון .אשר הרב יוטף חיים
העריך אותה מאוד והתייחט אליה כאל רבנית מופלגת
הנני נוי ברכה הנני ,כי "פרחה" מטפרה עולה נו"י
ברכ"ה.5
הנה אנכי יושבת בשבת תחכמוני ,כי שמי נזכר בשיר
השירים אשר לשלמה המלך ע"ה דכתיבת ביה "ויחכם
מכל האדם":
בתורה ויראה ,הראוייה לכל כבוד שבעולם .זו האשה
האם מימיני והגפן משמאלי ,כי הוא כפטוק "נשכימה
היחידה אשר אישיות דגולה וקדושה כמו הרב יוטף
לכרמים נראה אם פרחה הגפן" .7תיבת "אם" מימין.
חיים הטכים להתכתב אתה אישית ואף הכתיר אותה
דהיינו מימין הקורא :ותיבת "הגפן" שמאל הקורא
בתואר "האהובה החביבה הגבירה היקרה".
כאות הוקרה לבני המשפחה האצילה הדתית והמכובדת
הזאת .הוא חיבר חמש חידות אשר כל אחת פתרונה
הוא שם פרטי של אחד מבני משפחת ששון .בראש
כל חידה רשם" :בטימנא טבא" ובשנת תרנ"ב )(1892
שלח אותם לבית ששון בצירוף פתרונן .בשנת תרט"ח
) (1908הוא פרטם חמש חידות אלו בטפרו "אמרי
בינה" באומרו" :עוד ראיתי להביא בפרק זה )"עושה
פלא"( חידות שעשיתי על השמות ,כי באלה הלבבות
מתחכמות .על כן אין נחשבים אלו כדברים בטלים.
ושם "פרחה" באמצע.
והרוצה להכירני יראה ארבעה בנים בבטני ,כי בתוך
שם "פרחה" יש אותיות ר"ח ,שהן מטפר ארבעה
ב"ן" .ובמלוא הראשית ימצא אחרית ,דהיינו .אחרית
שם "פרחה" הוא אות ה' והיא מונחת במלוי האות
הראשונה של "פרחה" שהיא אות פה .שהמלוי שלה
הוא אות ה.
פרקים בתולדות יהודי בבל ,ב ,עולם הספר התורני .ירושלים
תשמ"ט ,בהמלצת יהודה כהן
בשם ה' נעשה ונצליח.
בראשית מ ,י.
כי נשתמשו בכך אנשים גדולים ,צא ולמד מן הראב"ע
במדבר יז ,כג.
ובני גילו''' .להלן חידה על השם "פרחה":
בגימטריה .293
מלכים א ,ה ,יא.
שיר השירים ז ,יג.
אמרי בינה ,ירושלים ]תרס"ח[ ,דף יג ,עמ' ג-ד.
208
yל נOיYה באופניים בבומביי
הרב יוסף חיים
בו בשבת .שאלה .נשאלתי מאת היקר המשכיל סי'
]=סיניור[ מאיר צאלח נר"ו ]=נטריה רחמנה ופרקיה
)שומרהו ה'והצילהו([ בעיר במביי/ ,בומבי /נמצא קרוו
שקוריו גאר"י שקבוע בו שני גלגלים ,ואינם מושכיו
אותו בהמות ולא בני אדם ,אלא הוא מהלך מאליו על
ידי אדם היושב בו ,שדוחה את הגלגלים ברגליו ,ורצינו
לדעת אם מותר לרכוב בזה הגאר"י בשבת ויו"ט או
לאו ,יורינו המורה ,ושכרו כפול מו השמים.
תשובה …כ"ע ]=כוליה עלמא )כל העולם([ יודו להתיר
בעיר
שיש
בה
עירוב,
כיוו
בזה הגאר"י ,שנקראים בשם יאי"י וזה היאי"ייר דוחה
את הגלגלים ,והגלגלים מושכיו ומהלכיו לזה ן,גאר"י
בענייו הקרוו שקוריו באי"י סכ"ל )אופניים( ,דרוכבים
דהיושב
עצמו ברגליו ,אלא הוא דורס בשתי חתיכות המוזוברין!:
הוא
רק
דוחה
ברגליו ,והוא מהלך מאיליו… ,ועוד איו לגזור גזירות
חדשות מדעתינו ,ודי שיעמדו אנשי הדורות האלה
להיזהר בגזירות המפורשים להדיא בדברי חכמים ,על
כו יש להתיר בשופי ביו בשבת ביו ביו"ט ,בעיר שיש
בה עירוב אפילו הולך לטייל.
והנה נודע שיש בגאר"י זה הנזכר בשאלה סביבות
הגלגל עור אחד עשוי לאסתי"ג ,והוא מקיף חודו של
הגלגל ,וזה העור מכניסיו בו רוח על ידי כלי אחד המוכו
לכך ,כדי שיהיה בו נפח ,שזה העור הוא הנוגע בפני
הקרקע בהליכת הגלגלים ,וצריך ליזהר שלא יעשה
הכנסת הרוח בזה העור בשבת או יו"ט ,משום דהוי
מתקו מנא ,אלא ייזהר לעשות דבר זה מערב שבת או
ערב יו"ט שיהיה נפוח ועומד מבעוד יום …
ברם בעיר שאיו בה עירוב ורחובותיה הם כרמלית,
שהאדם יושב בו .ומה
שתופס זה היושב בידו אז
העמודים של ברזל ,שהם מגופו של זה הגאו'"י אוו
תפיסתו בהם עושה פעולה בעיקר ההילוך והעברה של
זה הגאר"י ,כי אם רק כדי להטותו אל המסילה שרוצה
לדרוך בה ,אבל פועל ההילוך כולו נעשה ע"י הגלגלינ,!:
והרי זה נעשה בכוח כוחו ,דקיימא לו בדיני הוצאה
וטלטול מרשות לרשות בשבת ,דמותר לכתחילה בכוח
כוחו גם ברשות הרבים …
מיהו כל זה איו להתיר אלא למי שרבים צריכיו ו ו,
או שהולך לעשות מצווה גדולה ,כאשר כתבהבי לעיל,
אבל להלוך דרך טיול או אפילו לדבר מצווה ,ואיו לו
הכרח שילך בזה הגאר"י ,אלא הוא יכול לילך ברגליו,
לא ירכוב בזה הגאר"י אפילו בעיר שרחובות שלה ךiם
כרמלית ,אבל בעיר שיש בה עירוב מותר לרכוב בזה
הגאר"י אפילו לטייל ביו בשבת ביו ביו"ט .והשי'ית
יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר ]=אמו כו יהי רצוו[.
שן"ח רב פעלים חלק א ,אן"ח טימן כה
זיכרון ירושלים בבומביי
ד"ר רחמים מלמד כהו
פעם אחת הייתי מהלך בפרהסיה ברחובה נ1ל קו'יה
ובומביי שמה .נתלו עיניי במזל ,אותה ישישה קשי ה,
אשת חיקו של חכם זכריה ,השמש התימני של ב:ית
הכנסת "בית אל" .מכיווו שהזכרתי את שם בית הכנ'::ץת
דההוצאה שם איסור ,איו להתיר אלא רק למי שרבים
אי אפשר שלא ידע הקורא שמקדש מעט :רה הוקם
צריכיו לו ,ולאו דווקא רבים צריכיו לו לשמוע חוכמתו,
בידי אחינו בני ישראל לפני שלושה דורות ,אלא שלא
או שהוא הולך לפקח על עסקי רבים ,וכמו שהובא
היו יודעיו סדרי תפילה ומנהגי אבות .לפיכ:ך ,ענ:ודו
בשולחו ערוך להגאוו ר"ז ]=ר' זלמו )שניאור מלאדי([
והכתירו את חכם זכריה שמש עליהם והיה מכניסם
ז"ל ,אלא הוא הדיו אם הוא שליח ציבור ,ואיו מי
ומוציאם ,מעלם ומורידם ,מלמדם וקורא בפניהם את
שיכול לקרות הפרשה זולתו ,גם זה חשיב רבים צריכיו
התורה .עד שלא תהיתי על קנקנו תמה הייוזי מר iלו
לו ,ולא עוד אלא דיש להתיר נמי בהולך לדבר מצווה,
כגוו לבית הכנסת לשמוע קדיש וקדושה ,שהיא מצוות
עשה לדעת הזוהר הקדוש ,והדרך רחוק ,והוא חלוש
לתימני אצל יהודי הודו אחינו בני ישראל.
אך נחזור למזל .אמרתי לה שלום ,והיא השיבר; לי
מאד מחמת חולי או זקנה ,שאינו יכול לילך ברגליו ,גם
שלום חטוף .עמדה להשפיל עפעפיים שלה ור :יתי
בזה יש להתיר כדיו מי שרבים צריכיו לו …
ניצוצות של דמעות בבתי כיס של עיניה ,ולא ידעתי
אשר על כו בנ"ד ]=בנידוו דידו[ דהוי כוח כוחו יש
להתיר ,יעו דהיושב בזה הגאר"י אינו דוחה הגלגלים
אם של גיל אם של צער הם .אמרתי לה:
"גברת מזל ,מה שלום חכם זכריה?"
"זכרונו לברכה" ,השיבה לי .נתרעמו אוזניי ,נחמרו פניי
עד כאן בלשונו המדרשית של עגנון .ועתה לתוכן
ופעימות ליבי החלו ממהרות .עול אנוכי לימים ואיני
"טפר זיכרון ירושלים".
זקן ובקיא בדרכי ניחומים ולא ידעתי במה מרגיעין
ובמה אין מרגיעין.
שיברתי לה את האוזן ושיבחתי את המנוח ,עליו
השלום ,שנפטר בשם טוב מן העולם ,וכי היה תלמיד
חכם ,מלקט מצוות ואיש טפר.
וזה טיפור המעשה:
ר' שניאור-זלמן עמד להשיא את בתו ,עשוהו שד"ר
)שליח דרבנן( כדי שייטוב בעולם ,יאטוף כטפים
ויהודים שבגולה יזילו לידיו זהב ,כל זאת למה? על מנת
שחטידי חב"ד יוכלו לבנות בית כנטת לאנשי קהילתם .
כיוון ששמעה "איש טפר" אורו פניה ,נקבה בי מבטה
והחלה מחקרת אותי שמא יש את נפשי לבוא לביתה
שמו של בית הכנטת "צמח צדק" ומקומו נקבע ברחוב
לראות הטפרים והמחברות שהותיר אחריו.
היהודים בעיר העתיקה.
אפילו שהשעה הייתה בין השמשות ,ושמש של לילה
הטפר פותח בשבחה של ארץ ישראל ומיד בא תיאור
דוחקת בשמש של יום ומורה השעות מאיץ וזועף ,לא
של ירושלים ,בתי הכנטת שבתוכה ,בתי המדרשות
שעיתי אליו ונתלוויתי למזל תבל"א ]=תיבדל לחיים
ורשימות של רבנים טפרדים ואשכנזים .
ארוכים[ לבית השמש זצ"ל,
תענוג היה לקרוא את התיאור כמפורט ,כיצד נבנה בית
אותו ערב מזל גדול היה לי ,שתיכף כניטתי בפשפש
הכנטת "תפארת ישראל" .חדווה מילאה את ליבי כאשר
הבית ,עמדו לפניי ארונות של טפרים והייתי מפשפש
גיליתי שמות של בני משפחתי ,משפחת עציץ )עטיט(
בהם והולך ומפשפש עד שהגיע זמן קריאת שמע של
שבאו מארם-צובא ,הלוא היא העיר כולב שבטוריה.
שחרית ,מכל טפרים ודפתרין שהיו עומדין שורות
שורות זה ליד זה ,וחבילות וערמות אלו על גבי אלו,
נתחבבה עליי חוברת אחת -עששין בלחייה וריחה
עובשין עתיקין ,שוליה מעידים על טלטולי דרך ואיננה
החב"דניק שלנו פותח במטע ותיו במקומות הקדושים
בארץ ישראל :קבר רחל ,חברון ,שכם ,צפת ,טבריה
ואפילו ליפו וחיפה הגיע.
עקודה כדרכם של טפרים חדשים בבית עקד טפרים,
כדרכו של ר' בנימין מטודלה מתאר ר' שניאור זלמן
שערה מקושט במטגרת ,ופגימות וכתמים מוטיפין לה
בכל מקום את היישוב היהודי ,את פרנטי הקהילה,
כבוד ,הדר וחשיבות,
תעטוקת בעלי הבתים ואירועים מיוחדים.
ומה נשתנה טפר זה מכל הטפרים האחרים שנתחבב
הטיפורים כתובים בלשון תנ"כית משנתית ומתובלים
עליי כל כך? ששמו מעיד עליו שצופן הוא בחובו
במדרשים ובפירושים השאולים מדברי חז"ל .בחברון
נטתרות מעניינים .ולמי הם מעניינים? לירושלמים ,
מטופר על מחילה היורדת ממערת המכפלה עד ים
שהללו בריות משונות הן -מששומעים את המילה
המלח ,בהר מירון מתוארת הילולת ר' שמעון בר
"ירושלים" ,מיד נעשה בשרם חידודין חידודין ומעלים
יוחאי ומעשה בילד שנפל מהגג …
זכרונות ,שם הטפר הוא "טפר זיכרון ירושלים",
כמעט
ברחה
מזל
מזיכרוני,
הייתה
משגחת
ההרפתקן שלנו ממשיך במטע ותיו מחוצה לארץ
בי,
ישראל :צור ,צידון ,דמשק )עלילת הדם( ,ארם צובא,
שמתאווה אנוכי לטפר זה והיאך תדע? אף אני לא
מגדל בבל ובצרה ,בבצרה הוא עולה על טפינה של
ידעתי .מיד נתרגשה ואמרה:
חיילים בריטים ובעזרת "קיטור של אש" שמה הטפינה
"זיכרון ירושלים -לזכר זכריה .הרי שלך לפניך".
פעמיה לבומביי .
שמחתי ,והיו גרוגרות של שנינו עולות ויורדות ,יורדות
באותה
ועולות ואין לדבר טוף .נתתי לה תודה ונפטרתי הימנה
המהרג'ות ההודים ובין הכוחות האנגליים של המלכה
לשלום.
ויקטוריה ,ר' שניאור זלמן מחבר תפילה למען הצלחת
מאותו הלילה הריני קורא והולך וקורא וחוזר וקורא
ב"זיכרון ירושלים" -יש מזל לישראל,
שעה
מתנהלים
בהודו
קרבות
עזים
בין
כוחות המלכה ויקטוריה ואכן הם מנצחים.
הדבר נודע למלכה והיא מזמינתו לפלטרין שלה
23
בלאנדען )לונדון( ,יהודי בומביי הגבירים והשועים
חטדי ה' אזכיר תהילות ה' אשר זיכנו ה' לבנוIז
הזילו לידיו כטף וזהב ,תרומות למען בית הכנטת של
בית הכנטת …אשר היזיל מכיטו מעלת הגב' ר השר
חב"ד ומעט כטף להשיא את בתו.
טי' אליהו דיד ששון הי"ו מבמביי" והשתדלות
טרם ייענה להזמנתה של המלכה ,ביקר ר'שניאור זלמן
בכלכתא והמשיך למזרח הרחוק עד שנגהאי )שנחאי(
הךב מו"ה שניאור זלמן בך' מנחם לשם כוללינו
חב"ד …והשומע לנו ישכון בטח.
שבחינא )טין( ,בדרך לא דרך הגיע ידידנו ללונדון
לא האמנתי למראה עיניי .המילים החקוקות על א:1ן
ובכבוד מלכים הובל ב"קיטור של אש" )רכבת( לארמון
השיש הן בדיוק אותן מילים הכתובות בשער הטפר.
של המלכה .קיבלה אותו בטבר פנים יפות והראתה לו
ךק לפני חודשיים ימים נפל לידי כתב נדיר על "זיכרון
את הכתר שלה ובו שלוש אבנים יקרות …
ירושלים" שעורר בי נוטטלגיה ,והנה לנגד עיניר דמווrו
ככל שליח נאמן ,לא פטח ר' שניאור זלמן על ביקור
בפריז ,באמטטרדם ,באלברשטט ובאיטטנבול,
באחד ממטעיו בטורקיה
תפטו אותו שני שודדים,
גזלו את הכטף שבידו ,פשטו את בגדיו והשאירו אותו
עירום כביום היוולדו ,על כל פנים ,את מרבית הכטף
הטפיק ר' שניאור זלמן לשלוח לירושלים לפני השוד
של השד"ר הנועז ,חב"דניק המקפל באישיותו ובכתב:יו
את אהבת התורה ,אהבת העם היהודי ואהבת א-Iץ
ישראל.
פלא פלאים .איזו טמיכות פרשיות מדהימה .אותו רגע
חשתי בכל גופי כאילו אני עטוף בפטוק "ושבו בנים
לגבולם".
הגדול.
ישתבח שמו לעד.
כל המאורע הזה :הפגישה עם הקשישה וקריאת הטפר
יש מזל לישראל .
קרה בחודש ניטן תשכ"ז )מאי .(1967
פעמ אחת ,ספריית בית אל .תשס"ד ,עמ' 50–45
מטפר שבועות אחרי הקריאה המרתקת של "טפר
זיכרון ירושלים" פרצה מלחמת ששת הימים ובכ"ח
פליטי הש.ואה בהודו
באייר שוחררה ירושלים.
רעייתי אלישבע ואני החלטנו לטיים את השליחות
ולשוב לכור מחצבתנו בירושלים,
פליטים מעטים הגיעו להודו עם עלות היטלר לשלכון.
ב ,1934-
כונטה
בבומביי
ועדת
הטיוע
לקליטת
מיד עם הגיענו לירושלים נטלני אבי זצ"ל הרב יעקב
הפליטים .על יוזמיה היו ,טיר דוד עזרא נזכלכותה
מלמד כהן עליו השלום בידי והוליכני לכותל המערבי.
וטיר אלוין עזרא מבומביי .הראשון התפרטם בתואר
קיתון של דמעות שפכתי לפני קוני.
"ה רוקפלר של כלכותה" .הוא חלש על מגזרי משק
בדרך חזרה עברנו דרך רחוב היהודים והגענו לבית
הכנטת של חב"ד "צמח צדק" ,השער חרק ,עלינו
במעלות ,מדרגות מכוטות אבק ,מעקה רעוע ומן
המרפטת נכנטנו לבית הכנטת .קרני האור שחדרו דרך
החלונות היו מלאים צפרירים ,ערפל חולי אפף את
חלל בית הכנטת ,תערובת של עתיק וחדש ,לכלוך והוד,
עובש והדר ,טחב והילה ,חורבה ויפעה ,גלות וגאולה
שימשו בו בערבוביה .ומתוך המחזה הטוריאליטטי
24
')זרא יחזקאל שקד
הזה עולה עמוד אבן במרכז בית הכנטת ותומך את
התקרה ואת האולם כולו .על עמוד זה ,ששמר על
רבים ונחשב לאחד מעשיריה של הודו .ו !,ילו סיר
אלוין נודע כ'"קורח" של בומביי .הוועדה ךjבעה את
מושבה ברחוב דויגל מט' ,4שם שכנו משרדי ש)lון.
ועדת הטיוע פעלה כחוק ונרשמה אצל השלטונות
הבריטיים .היא הודיעה למוטדות היהודיים בלונדון כי
היא נכונה לקלוט ולפרנט כל פליט יהודי שיגיע לר ודו .
רק בהודו ידעו פליטים מערי הרייך הכנטת אורחים
מיוחדת ויוצאת דופן .וזאת ,חרף קשיי ההידברוחבין
המארחים לאורחים ,שרבים מהם לא של.:;Iוו ב)"Qפה
האנגלית.
יציבות המקום מתש"ח עד תשכ"ז ,תקוע ותחוב לוח
פליטים מעטים הגיעו להודו עד לראשיו rהמבול.
שיש גדול ועליו חקוק לאמור:
הכנטת האורחים הנדיבה שהעניקו יהודי הודו ,הוזירו
_______________________________________…J
סכומים
נכבדים
בקופתה
של
הוועדה.
משהחלו
ראשם
העידה
כמשוחררי
עליהם
מחנות
ריכוז,
האוניות להתדפק על שנגהאי ,שיגרה ועדת הסיוע
נאספו בכל פינה .הקהילה היהודית שהייתה טרודה
סכום ראשוני של ארבעים אלף רופיות ,על מנת להקל
בקליטתם ,שימשה להם גם כמליצת יושר ודאגה
על המעמסה שנפלה בחלקה של הקהילה שם .הקהילה
לספק להם ארוחות כשרות למקומות מעצר שניתן
בהודו ביקשה להוריד פליטים מהאוניות ,שהתדפקו
היה להגיע אליהם.
על בומביי בדרכן לסין .מנגד התייצבו השלטונות
הבריטים ,שאסרו על הפליטים לרדת לרציף ולו
לחניית ביניים .באותה עת סיפקו מפעלי התעשייה
היהודיים ביבשת מוצרים לצבא הבריטי .היהודים
ניצלו את קשריהם והתייצבו בפני השלטונות כדי לחלץ
מהאוניות "עובדים מקצועיים חיוניים" .עם ההיתרים
בתום
תקופת
המעצר,
שבו
העצירים
לבתיהם.
העיתונות היהודית ברכה על המוגמר במאמרי מערכת
מתחסדים .במהלך האירועים ,מצאו פליטים תעסוקה
בצבא הבריטי .מהם אף גויסו לתפקידים מבצעיים
חשובים במהלך מלחמת העולם.
שהשיגו עלו על סיפון האוניות ,שם פעלו לשכנע
בעוד הקהילה בהודו היתה טרודה בטיפול בפליטים
פליטים לנחות בהודו .רבים סירבו להצעות הנדיבות
מאירופה ,הגיעו מעירק פליטים שדודים שביקשו סעד
ומיאנו להיפרד מעל ידידיהם .אלה שנאותו להצעות
ונוחם אצל קרובים בהודו.
נציגי הקהילה בהודו ,חסכו את הסבל והייסורים שהיו
באפריל , 1941עלתה לשלטון בבגדד קבוצת קצינים
מנת חלקם של עשרות האלפים שהגיעו לשנגהאי.
מהפכנים חסידיו של היטלר .בקבוצה זו דבק הכינוי
בדרך זו חילצו מאות פליטים .מספר הפליטים שנקלטו
"ריבוע הזהב" .בראשה עמד ראשיד עאלי אל כילאני,
מערי הרייך בהודו נאמד בפי אברהם שוחט ,ששימש
ידידו של חאג' אמין אל-חוסייני ,שהיה לחוליית
כחבר ועדת הסיוע בכאלפיים נפש.
הקשר בין היטלר והעולם המוסלמי .חוסייני שנתן
נדרשו
את ברכתו ל"ריבוע הזהב" ,שנא את היהודים .ב13-
פתרונות דיור מידיים .ברחוב ריבש בבומביי ,הופעלה
במאי , 1941הגיע לעירק מטוסו של מפקד חיל האוויר
אכסניה מרווחת בה התגוררו פליטים בתחלופה.
הגרמני בבלקן .המפקד מצא את מותו מיריות שמחה
תנאי החיים באכסניה זו יכלו לעורר קנאה בליבו של
של האספסוף .מעודדים מנצחונות הגרמנים השועטים
כל פליט .שרתים צחצחו את נעליהם ושקדו על נקיון
ברחבי רוסיה ,החלו לאומנים ,תומכי "ריבוע הזהב"
חדריהם .מלצרים שלבשו מדים צחורים הגישו את
להתנכל ליהודים .שגרירות גרמניה בבגדד ניהלה
הארוחות בחדר האוכל המרווח.
תעמולה ארסית נגד "האויב הפנימי" ,היהודים.
משנתמלאה האכסניה ברחוב ריבש בפליטים ,הופעל
משהכריזה בריטניה מלחמה על עירק המתמרדת,
מעון נוסף ברחוב ויקטוריה .חדר האוכל של מעון זה
הפיצו תומכי גרמניה את השמועה כי מרגלים יהודים,
היה מוקד לפעילות קהילתית לפליטים .במעון זה
מאותתים למטוסי הקרב הבריטים החגים מעל בגדד.
שוכנו פליטים מגרמניה ומפולין.
אספסוף מודרך החל להתנכל ליהודים ועשה פרעות
משנתעצם
המבול ,לאחר
"ליל
הבדולח",
עם פרוץ המלחמה ,הידקה בריטניה את המצור על
גבולות האימפריה .פליטים מעטים שנשאו עימם
אשרות כניסה להודו ,נותרו תקועים ללא מוצא.
באנגליה פרצה בהלה ,מחשש להימצאותם של סוכנים
גרמניים כ"גייס חמישי" בקרב הפליטים )סוכנים כאלו
אכן פעלו ביעילות וסייעו בהצלחה רבה לצבא גרמניה
שפלש להולנד(.
בבית החולים היהודי ע"ש מאיר אליהו .בבית חולים
זה נהגו לקבל טיפול גם עשיריה ונכבדיה המוסלמים
של בגדד .במהומה הגדולה נודע ,כי שר ההסברה
סבעאוי ,שונא יהודים מושבע כבר תיכנן את השמדת
היהודים בעצה
עם
הגרמנים ,שפעלו באמצעות
שגרירם בבגדד ,ד"ר גרובה .ב 30-במאי נדרש הרב
הראשי של בגדד להתייצב אצל סבעאוי ,אשר ציוה
על היהודים להסתגר בבתיהם למשך שלושה ימים.
השלטונות הבריטיים ,נתפסו לבהלה .אזרחים גרמנים,
הוראתו של סבעאוי בוטלה משנודע כי הצבא הבריטי
יהודים ולא יהודים ,הובלו למחנות מעצר מיוחדים
הגיע למבואות העיר .משנפלה ממשלת "ריבוע הזהב"
ברחבי האימפריה הבריטית .גברים פליטים ,שקרחת
השתרר בעיר תוהו ובוהו .היה זה ערב חג השבועות,
25
ראשיתו של חודש יוני .ערב רב החל לתקוף את
אותיות עבריות ערלות ועקמומיות ,שדהו מכ.בר .על
היהודים ולטבוח בהם ברחובות .הפוגרום פשט בארץ
הפרוכת רקום בשורות מקפצות" :נדבת האשה שרil
כלהבת אש .לפורעים בבגדד הצטרפו גם שוטרים
בת אהרון " ובטבלת השיש העתיקה עוד אפשר
וחיילים ,הפוגרום נמשך עד צהרי השני ביוני ,במהלכו
לקרוא " :בית יעקב …חשכו בגלותי …יהי רצון וב :
נקטלו בבגדד על פי אחד האומדנים 129יהודים .
גואל "…הזקנים שקועים במרחקים .היער שותק.
משאיות ועגלות יצאו לרחובות לאטוף חלקי גופות
עקרב גולש לאט מאבן המצבה ,צילה משתרע אל תוך
מבותרים בשעה בה ליקקה הקהילה את פצעיה.
הג'ונגל.
היהודים,
האופיום
והקימונו,
הוצאת
דאונו
מט,
תשנ"ז,
עמ' 205-195
של נעליך מעל רגליך .אתה עומד במקום קץ מטעו של
yם יהודי קוצ'ין
היהודי הנצחי .זו תחנה אחרונה בגלגולי כף הקליג.
ד"ר ')וריאל קרליבך
כאן ,יום אחד ,כרע תחתיו ולא יכול עוד -ונשאך.
אנו מגיעים אל קצה השביל ,וההודי והמוטלמי והיהודי
אשר לידי מצביעים יחד בגאון :זו החורשה שייכת
הייתה למאהאראג'ה ,והוא חילק אותה בין שלושתנו
שווה בשווה -היכל ,מטגד ובית כנטת …
גדול .זה טימן הגבול ,מטבירים לי; עד כאן הורשו
הקאתולים והאחרים ללכת בתהלוכות חגיהם ,ואילו
מכאן ואילך -תחום היהודים ,ברצותם ירשו לעבור,
ברצותם ימאנו; ריבונות שלימה.
מן המים הללו עלה ,המים האחרונים ,האחרונים
ביותר שבאו עד נפשו .בשחייה באישון לילה חצה
הוא לא פילל ,כי עוד יאונה לו כזאת .כלום לא הרחי'ק
לנוט יותר מכל שבטי ישראל? כלום לא הגיע אל iJץ
שמים וארץ? אל הנידח מכל נידח ,אל חלל אשר ז!-ף
הד מחורבן בית מקדשו לא קלט ,שלא נודע בו מיilו
יהודי ומהו -כפושע שגלה למקום שאין מכירין אותו,
ובכל זאת …איני יודע ,איך לתאר זאת ,דגלי תכלת
לבן רבים ראיתי בימי ,הדורים ויפים מאלה שבעה
מונים ,וברגעים
קופים התנדנדו על הענפים ושונרות רבצו בשנYש.
אותם; את אשתו -מטפרים -נשא על כתפיו.
אנו פונים בפינת הרחוב ולפנינו ,בין הבקתות -עמוד
היטטוריים גדולים מרגע זה
קץ מ)'oי של היהודי הנצחי
פי
כמה וכמה :הדגל על אוניית המדינה הראשונה ,על
המטוט הראשון ,על התורן בבית האו"מ בניו-יורק,
על משוריין בדרך לירושלים .האם בכיתי אי-פעם
לנכחם? -איני זוכר …אך כאן ,דגלונים קטנים עלובים
אלה ,המצוירים במטושטש על נייר ישן ,מקומטים
מחמת דלות ,מרוטים מחמת המונטון ,מעוכים מחמת
להיטמע ,לשכוח ולהישכח?
וכלום לא הצליח? -אלף שנים )ואולי אף למע) ה
מזה( ישב כאן מכובד בין המכובדים ,ואיש ליא חשד
בו שידיו מגואלות ברצח בן האלוהים …אלף שנרם
חטה ,כאחד העממים המרובים ,בממלכה משו ו ,תרות
שרביט של מושל משלו ,בבירה משלו ,קר נגאנור
הקרויה ירושלים של הודו ,בירתה של מדינת יהודים
שלווה ופורחת.
השמש הטרופית ,התלויים לאורכו ולרוחבו של ירחוב'
ולא יכול היה להעלות על הדעת ,שכעבור אכ'ף שנים
היהודים הזה לכבוד הביקור ,כרוכים בין עלי הבננה
יבואו באוניות ,מאותו עולם ישן ורחוק אשר מכונו
ועצי המנגו ,ומתמשכים ואובדים בג'ונגל -איני יודע,
נמלט ,בני עם לא נודע ,אירופים ,פורטוגלים ,לבנים,
לא יכולתי להתאפק.
ובראש שריונם ישאו צלב ברזל ,ויכוונוהו כנגדו כרוץ,
עד קצה ד' אמותיושל רחוב היהודים מתוחים הדגלונים,
ושם ,בגבול שבין החיה והאדם ,העמידו שולחן ופרשו
בו יורו עליו כבאצבע הקטרוג -ויזהו את היהודי ו{ ת
פשעו הנשכח ,כאילו עתה זה תפטוהו בקלקלrIו.
פרוכת של ארון הקודש והתקינו אגרטלים לענפי
אלבקירק המצביא פנה בשאילתה תמה אל מלכו
ענבר הדועכים ומעלים עמוד בשמיהם אל תוך חלל
הקאתולי מאוד בליטבון" :מצאתי כאן ,ביבשת זו אי!.ר
החממה הדחוטה .זקני הגבאים התייצבו פה בבגדי
גיליתי -יהודים; ותמהני ,אם על אדוני הגזלך כווב
חג ,דוממים .מאחריהם מצבת קבר בת מאות שנים,
שאשמידם אחד אחד בדרך הילוכי ,או -במקובץ וליגת
מצוא?" כדי להתיר את הספק ,עשה גם זאת וגם זאת …
ואז בא היהודי האחרון במרוצת מנוטתו הנה ,והפקיד
והכתובת שבידינו הייתה ביתו של מר קירר ,ראש
הקהילה היהודית.
עצמו לרחמי חיות היער ,האנושיים יותר מכוהני דת
קשה
האהבה ,וישב כאן תחת הסבכות מאות מאות בשנים
והארכיטקטורה בטגנון הולנדי אירופי .גגות רעפים
ואיש לא הטרידו עוד.
המיועדים לקלוט שלג כבד ,פתחים בטגנון פורטוגזי
הזקנים עודם עומדים אילמים .אצבעות מיובלות
מלטפות את הפרוכת .תשושים הם ומצומקים ,רכונים
ורצוצים ,ידיהם רועדות מזוקן ולחייהם נפולות.
משמרת הגבול האחרון של פזורת ישראל .זקיפי
מלכות בלא מלך זרועה על כל הימים והיבשות .חיל
ספר הגלות ,עומד במוצב זבולא בתרייתא …ניצב
היה
להאמין
למראה
העיניים,
רחוב
ארוך
ושלט גדול בתחילת הרחוב ועליו כתוב באנגלית
ובמליאלית" :רחוב היהודים".
:-
T
•
בקצה רחוב היהודים נמצא בית הכנטת של הקהילה
היהודית הלבנה ,אלו היהודים שהגיעו בזמנו של וטקו
דה גאמה ) 1500לטפירה( .שרידי היהודים הלבנים ,כ-
300במטפר ,חיים בכבוד בתוככי מיליוני ההודים.
גלמוד ,בקצה תחום הפקר הבריאה .מימינו אפס,
בית הכנטת מחופה באריחים טיניים יקרים ,ובתוכו
משמאלו אפסיים ,מלפניו האוקיינוסים ,ומאחריו? …
מנורות שמן ונברשות קריטטל ,במה לתפארת ועזרת
פקודות אינו מקבל עוד ,מכל קשר נותק; מרחקי דורות
נשים מעוצה וצרה.
התגבהו בינו לבין מי שהציבו כאן .אין בשבילו בשורה
ואין למענו רמז כלשהו שבמרכז המטה יודעים עוד,
שאלה שומרים פה …
למזלנו נקרינו ליום חתונה של זוג יהודים ,אירוע נדיר
בקוצ'ין .מנהגים מיוחדים משכו את תשומת ליבנו.
בשעות אחר הצהריים עברה הכלה ופמלייתה מפתח
והם -כביום הראשון בו הוצבו; נאמנים לתיפקוד
בית לפתח בית ותושבי הרחוב הרעיפו עליה תכשיטים
שבא אין יודע מהיכן ,אין יודע ממי ,אין יודע למה.
ומגדנות .כיוון שהגיעה למקווה שבטמוך לבית הכנטת,
מאה שנה ,ומאתיים ושלוש מאות ,ואלף ,ואלפיים …
משמרת מתחלפת במשמרת ,דור הולך ודור בא
ומתייצב -ואב לבן מורה :זאת התורה …קמ"ץ אל"ף
א …ושבת ומועדים וכשרות ושידוכין .משל כל רגע
עתיד להופיע מבקר בסיורו ולבדוק שמירתם על מצוות
טבלה ,עלתה ונטתפגה .אותה שעה עטקו שושביניו
של החתן בתטפורתו ובגילוחו תוך כדי שהזאטוטים
ממטירים עליו טוכריות.
לקול שירים ונעימות של נשות הקהילה הובלו החתן
תרגיליהם .והג'ונגל עולה וסוגר עליהם …כבר שולחים
והכלה לבית הכנטת .פתחו בפניהם את ארון הקודש
pיי:ייו לשונותיהם אל האחרונה שבמצבות; צמרות
וגוללו את טפר התורה אל פרשת עשרת הדיברות.
הקוקוס כיסו את שיש לוחות הברית; נחש מתפתל על
עמדו החתן והכלה ונישקו את הגוויל במקום שכתוב
קנה החנוכייה …והזקנים עומדים על עומדם.
בו "לא תנאף" ו"לא תחמוד" .והמבין יבין.
בואו ,סבים חמודים -קחו מטלטליכם ובואו .שוב אין
משהגיעה השעה של קידושין כדת משה וישראל,
צורך במשמרתכם.
הוכנטה הכלה ממותניה ועד ראשה אל מעין צילינדר,
הודו -יומן דרכימ ,ספריית מעריב ,תשמ"ו ,עמ' 241-239
גליל של תחרה ,חוט נמשך ממנו אל גלגלת שבתקרה
כשקצהו האחר של החוט בידי החתן .מכאן ואילך
עשה החתן כמעשה העלאת הדגל .גליל התחרה
חתן וכלה בקהילת קוצ'ין
ד"ר רחמים מלמד כהו
פעם אחת נסענו זוגתי שתחיה ואנוכי לעיר קוצ'ין
הנמצאת במדינת קראלה שבדרום הודו.
שמנו פעמינו אל "רחוב היהודים" בעיר העתיקה,
התרומם ומשהוטר הלוט התגלתה הכלה במלוא הדרה
ויופייה .הגישו גביע של יין כשחוט של תיון יוצא
מעבר לשוליו .המקדש קידש על היין והחתן משך
בחוט ושלה את הטבעת שהייתה מונחת בקרקעיתו
של הגביע .נטל את הטבעת בידו ,השחילה על אצבעה
של כלתו ואמר" :הרי את מקודשת ."…
מכאן ואילך חגגו שבעה ימים ושבעה לילות ימי
מטיבת גלותם בארצות רחוקות ,מנותקים ובודדים
משתה ושמחה ,אור ליהודים ,כשתזמורות של נכרים
מכל פזורי האומה ונתונים בתוך גלות קשה ומך'ה'''.
וחצוצרות בידיהם ,בתופים ובמחולות מלווים את
השמחה .מחזה מרהיב.
הרב הראשי י"א הלוי הרצוג ,השיב בנידון בתשובתו
מסבת תש"ד" :על כן לאור מה שהעליתי נראה לעניות
פעם אחת ,ספריית בית אל ,תשס"ד ,עמ' 31-30
דעתי ,שאין לאטור החיתון עם בן הכת ההיא )בנ"(1
המחזיק ביהדות גמורה ומתנהג כיהודי כשר בכל הנוגע
yליית Yדת "בכ י-ישראל"
מהודו והשתלבותה בקרב
ישראל
ד"ר 'Yקב גלר
לדיני וקודשי ישראל" .בתשובה שנייה )מכ"ד בחשוון
תשי"ד( פטק" :נתברר לי שהכת בני-ישראל טבהודו,
הם מגזע ישראל בלי שום טפק"3.
כשמטפר העולים מבני-ישראל גדל ,הוחל בשנת
תשי"ז באיטוף חומר היטסורי ופטקי דין ו1נכת:lו
כארבעים אלף מבני עדת "בני-ישראל" שעלו מהודו
עליהם ,והראשון לציון ,הרב יצחק נטים ,פנה אל
חוום כיום במדינתנו ,עדה זו הוותה הגדולה ביותר,
פוטקי ההלכה במדינה לדון בטוגיה זו ולהביע את
עדת הקוצ'ינים -קסנה ממנה ,ואילו עדת הבגדדים
דעתם .בתשכ"א פנה שוב הרב נטים לרבנים :Iוטפי:Iז,
שהחלה להתארגן בהודו לפני כמאתוום שנה בלבד,
והם כתבו עליהם פטקים ארוכים מנומקים .באטרו'-
היא הקסנה ביותר .שתי העדות הראשונות עתיקות
חג של טוכות תשכ"ב כינט הרב נטים עשרה פוטקים
ממנה.
נודעים לדיון מיוחד ,ביניהם הרבנים י"ש אלישיב,
כ 6000-מ"בני-ישראל" החלו לעלות לישראל משנת
,1952וכאלפוום קוצ'ינים ומאות בגדדים החלו את
עלוותם בשנת ,1953והמשיכו לעלות בשנות השישים
והשבעים',
עובדיה הדאיה ,י"מ אהרנברג ושאול ישראלי .בח'
בחשוון
תשכ"ב
כונטה
מועצת
הרבנות
הראשית,
ולאחר עיון ודיון הוכרע ,שמותר להינשא עמ "בני-
ישראל" מהודו ,ואין כל יטוד לאטור נישואינן עימם,
אולם על הרבנים רושמי הנישואין לקיים בירורים
מתאימים ,לפי הנחיות הרבנות הראשית ,וכשיתעוררו
בYיות yל"ה וקליטה
אצלם טפקות ,יביאו את הדבר בפני בית הדין האזורי
בעוות יהדותם של "בני-ישראל" התעוררה שוב בטוף
הקרוב.
שנות הארבעים וערב קום המדינה וכן לאחר הקמתה,
ואכן ,רוב מניינם של רבני ישראל קיבלו את החלסות
כאשר קליסתם של העולים מהודו נתקלה בקשוום ,היו
מועצת
הע' ה
רבנים שהחמירו בענוונם ,ודרשו לאטור את החיתון
נתקלו בקשיים מצד רבנים שביקשו להחמיר .לצורך
עימם ,והיו נאלו שהקלו ,ופטקו שהם יהודים גמורים,
זה מונו רבנים רושמי נישואין אזוריים ,ו1אליהם
הראשון לציון ,הרב ב"צ חי עוזיאל ,השיב בכ"ו בכטלו
תש"ד לרב רפאל ענתבי בבומבוו:
הרבנות,
עם זאת
היו
מקרים
שבני
הובא כל מקרה בעת הצורך .בעיה זו נידונה גבו בכנכזת
ישראל ב 9-בינואר 1963ועליה השיב שר הדתות ד"ר
זרח ורהפסיג ,בדיון שנערך ב 13-במאי ,1964ש"בני
"היהודים ששם 'בני-ישראל' נקרא עליהם ,הם מגזע
ישראל הם יהודים לכל דבר",
זרע קודש של היהדות ,שכת זו 'בני ישראל' הם חוסר
מגזע עם ישראל ואין לדונם כקראים ,שפרקו מעליהם
עול תורה ומצוות שבעל פה .אבל אלה לא מרצונם פרקו
מעליהם תורה ומצוות ,אלא ,שנשתכחה מהם תורה
בעיקבות שביתות-שבת ושביתות רעב והנפת כרזות
כנגד הרבנות הראשית ,יזם זלמן שזר ,נשיא המדינה
"בני-ישראל" ,שם ,עמ' כג-כה; שו"ת משפטי עוזיאל ,ח"ב,
אבן העזר ,ס' לב; פסקי עוזיאל ,ירושלים ,1977עמ' שצב-
בדימונה,
שצג; הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ,פסקים וכתב'ים ,כרו" ו,
ראשוני "בני-ישראל" התיישבו בבאר-שבע,
בירוחם ובקרית-שמונה .עד 1970הסתכם מספר עולי קוצ'ין
דיני אבן העזר ירושלים תשנ"ו ,סימן טו ,עמ' נד-ס'א
ב 4000-נפש ,שהתרכזו במושבים נבטים ,מסילת-ציון ,תעוז
שו"ת הרב י"א הלוי הרצוג ,אבן העזר ,שם ,עמ' סב-סג; בני
ואביעזר ,בפרוזדור ירושלים וכפר-יובל בגבול הצפון
ישראל ,שם ,עמ' לב ,לו
דאז ,פגישה בלשכתו בהשתתפות הרב נטים והשר
ומותרים לבוא בקהל ולינשא עם כל ישראל כדת
ורהפטיג ונציג העדה שמשון שמשון ,בכ"ד במנ"א
משה וישראל ,ללא כל פקפוק וללא כל צורך בבדיקות
תשכ"ד ) (1964כתב הנשיא לוועד הפעולה של "בני-
ובירורים .ומצווה רבה לידבק בהם ולקרבם למוטדות
ישראל" ,ש"בני-ישראל הם יהודים לכל דבר להלכה
החינוך התורניים ,לשמירת התורה והמצוות ולקבלם
ולמעשה" ,ואין כל קושי וכל אפליה בטדרי הנישואין בין
למוטדות החינוך התורניים תלמודי-תורה וישיבות,
בני העדה ,בינם לבין עצמם ,ובינם לבין עדות אחרות.
שכולם ניחונו במידות טובות ולב טהור ואוהבים
ד"ר ורהפטיג פירטם הודעה ש"אין כל הצדקה לשביתת
להתקרב לתורה ,ומטים אוזן קשבת לכל חכמי התורה
'בני-ישראל' וכי הרבנות הראשית הכריזה והודיעה
ולנושאי דגליה".6
קבל עם ועדה ,שבני-ישראל הם יהודים לכל דבר'I4.
הרב דוד חיים שלוש מנתניה ,הידוע בפטק הדין שלו
כך נפתרה הבעייה הכאובה ,שדנו בה יותר ממאה
שנה ,ואחינו "בני-ישראל"
משתלבים
השתלבות
המקל בנוגע לאתיופים ,דחה בתשובתו הארוכה את
מלאה בארצנו ,בתוך כלל עדות ישראל ,ובמורשתנו.
כל החששות שהיו לגבי העדה ,ושבעטיים נאטרו
התקיימה בהם נבואת הנביא ישעיהו )יא ,יב( על
נישואיהם עם יתר היהודים ופטק:
קיבוץ הגלויות" :ונשא נט לגוים ואטף נדחי ישראל
"כאשר נביאנו ניבאו על קיבוץ גלויות 'אם יהיה נדחך
בקצה השמים משם יקבצך רהביאך אל הארץ' ,ונבואת
מיכה הנביא )ד ,ו-ז( 'ביום ההוא נאם ה' א9t;iה
כiצ'.ל'{ה רכ iךסה ? 1ה .. ,ושמתי את כiצ'.ל'{ה לשארית
והנהלאה לגוי עצום ,ומלך ה' עליהם בהר ציון מעתה
ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ".
דף שבועי ,מס' ,376פןשת שמות ,המןכז ללימודי יסוד ביהדות
ע"ש הלנה ופאול שולמן ,אוניבןסיטת בן אילן ,תשס"א
"בני מנשה" זוכים להכרה
ועד עולם' ,וודאי שלא התכוונו בנבואתם להעלות
את ישראל כדי לעשותם עדות נידחות ולאטור את
הנישואים איתם ולגרום לשנאת חינם וריב אחים,
אלא לעשותם גוי אחד ומשפחה אחת ורועה אחד
לכולם יהיה",5
יוטף ושלמה גורן לכל הרבנים רושמי הנישואים
בארץ
בהחלטה בעלת משמעות היטטורית קבע הרב
הטפרדי הראשי לישראל ,הרב שלמה עמאר ,כי
צאצאי שבט מנשה שייכים לעם ישראל -כך נודע
ל NRG-מעריב.
בז' בשבט תשמ"ב שלחו הרבנים הראשיים עובדיה
הנחיות
איתן רבין
לעריכת
נישואים
לאחינו
"בני-
בני מנשה הם תושבים המתגוררים על גבול הודו-
מיאנמאר ,שטוענים כי הם צאצאים לשבט התנכ"י.
כאלף מבני מנשה עלו לישראל בשנים האחרונות
ישראל" מהודו.
ומתגוררים בהתנחלויות .על אף שחלק ניכר מהעולים
הרב עובדיה יוטף פירטם פטק-דין טופי ומוחלט בי'
הצעירים התנדבו לשרת בצה"ל ורבים מהם משרתים
בשבט תשנ"ח ) (1998ושלחו לרב דוד טלקר ולרבני
ביחידות קרביות ,משרד הפנים טירב עד כה להכיר
עדת "בני-ישראל" ולמכובדי העדה ,המאשר קבל עם
בהם כיהודים והקשה על עלייתם,
ועדה שבני העדה הינם יהודים כשרים ומותרים לבוא
בקהל ולהינשא לכל אחד מבני עמנו ללא פקפוק וללא
בירורים ובדיקות:
"לפניכם הריני להבהיר בזה דעת תורה ,כי עדת "בני
ישראל" יוצאי הודו ,הינם יהודים כשרים לכל דבר,
"בני-ישראל" ,שם עמ' ג-ז; בני ישראל ,מסמכים וסיכומים,
משרד הדתות תשכ"ד ,עמ' ;31-3עדויות בעל פה של אברהם
הוד )רמלה( ,נולד ב 1955-בבומביי ,בנו של אהרון נגאוקאק,
ספרן באוניברסיטת בר-אילן; הרב דוד טלקר ,אשדוד ,בן
העדה באשדוד ,יליד הודו 1962
בני עמי ,שו"ת,ירושלים ,1977עמ' קצט-ריט
ואולם כעת ,בעיקבות קביעתו של הרב עמאר ,תכיר
הרבנות הראשית בבני מנשה כשייכים לעם היהודי
ותשלח נציגים מטעמה כדי לגייר אותם במולדתם .כך
יוכלו בני הקהילה לעלות לישראל .
הרב אליהו בירנבוים ,דיין בבית הדין הרבני שהוטמך
מטעם הרב עמאר למטור את ההודעה ,הטביר שעד
כה הגיעו בני מנשה לארץ והתגיירו בישראל רק לאחר
שהות ממושכת" .זהו יום היטטורי" ,הוטיף:
תודה לרב טלקן ,שמסן לי את פסק הדין הזה,
בשנתיים האחרונות פעלה עמותה בשם "שבי ישראל"
השוכן ברחוב "מאהטמה גנדי" ,אך גם שם נחלו:ו
בראשות מיכאל פרוינד בכפרים של בני מנשה כדי
מפח נפש הן מן המראה החיצוני של המיבנים והן כון
להקים מרכזים ללימודי יהדות ,להביאם ארצה ולממן
הריקנות שבתוכם .
את שהותם בישראל.
בצהרי יום השבת הוזמנו להתארח בביתו של מר טופו,-
פרוינד התרגש לשמוע שהרב הכיר בבני שבט מנשה:
מוותיקי הקהילה היהודית בבומביי .הקידוש והארוחה
"ההחלטה של הרבנות הראשית תביא לפריצת דרך
היו לפי מיטב המנהג של יהודי בגדד .המוזמנים היו
משמעותית בהבאת בני מנשה לארץ" ,אמר לNRG-
טוחרים מפולפלים שהשתקעו בערי הנמל הגדולות
מעריב" ,זו החלטה היטטורית העושה צדק עם בני
מנשה .לראשונה הרבנות הראשית בישראל מכירה
בהם כצאצאי עם ישראל והדבר יאפשר להביא אותם
עתה לארץ".
אשר בתת-היבשת העצומה הזאת .המגשים עמו){י
הפירות ,הקדרות הגדושות במאכלי בשר מrlובלים
והמשקאות המיוחדים אשר הוגשו בידי בנוך! הבית
והעובדים המתורבשים -כל אלו העלו בנו :rכרונות
ואפפו
אותנו
בניחוחות
נעימים.
בטיום
ךiארוח'ה
פרוינד הביע תקווה שהמדינה תטייע להעלאת בני
ביקשני מר טופר לומר דברי תורה .אמרתי .ו גז הצ"ע
מנשה לישראל" :אני טומך על ראש הממשלה שיתמוך
לי מר טופר בעברית תנ"כית:
בהחלטת הרבנות" ,אמר" ,המדיניות של שרון היא
להביא את כל היהודים לארץ וכמובן שזה כולל את
בני מנשה".
"אולי יאבה אדוני לבוא למחר לבית הכנטת 'כנס'ת
אליהו' אשר בקולאבה ,כי יום זיכרון הוא לפלן'ני
אלמוני אשר גווע בשיבה טובה לפי שנתיים ינזים".
הקרן לידידות ,בראשות הרב יחיאל אקשטיין ,הודיעה
שבעיקבות החלטת הרבנות היא תיקח על עצמה
את האחריות לממן את עלייתם ארצה" .ביקרתי את
בני מנשה בעיר מיזורם בהודו וראיתי בעיניהם את
התשוקה לעלות ארצה" ,טיפר הרב אקשטיין.
למחרת צעדנו רעייתי ואנוכי לעבר אותו ביו rכנכית
הממוקם לא הרחק מ"שער הודו" שעל שפת הים,
מול מלון "טאג' מאהאל" המפורטם.
הארכיטקט
של
אותו
מלון
מטפרים וגל
שאיבד עצמו
לד;Jת
משהתברר שבנו את המלון הפוך ,פניו לצפון ואחו"יו
אתר אינטרנט 31.3.2005 ,NRG
לדרום.
נחזור לענייננו .על הבמה שבמרכז בית הכנטת עלו
פרשת השבוי} בבומביי
וטפדו לו ,לפלוני אלמוני ,על מעשיו הנאים; מע';!י
ד"ר רחמים מלמד כהו
חטד שעשה ,דאגתו למקדש המעט ואחר כך טבעו
פעם אחת זוגתי שתחיה ואנוכי החלטנו לשוב ולבקר
בהודו ,שלושים שנה לאחר שחזרנו משליחות בת
השיבה להודו גרמה לנו להלם .הטממנים של המשטר
הוויקטוריאני בריטי בהודו הלכו ונעלמו .את מקום
הנימוטים,
הטדר,
עטויות טארי הזילו דמעה וקוננו קינות.
בין הדוברים היה הקונטול של ישראל .בבטןזה עלה
ארבע שנים בבומביי.
המטורת
בכותל אבן שיש ובה דברי שבח כיאות לנפטר .נשים
והארכיטקטורה
במעלות הבמה ,כיוון כפות ידיו כנגד ארון הקוז"ש
והשיבן לפיו ונישק קצות אצבעותיו ,קד קידה ככ'פי
הקהל ופתח בלשון האנגלית ואמר:
היפה
תפטו הרעש ,ההמולה ,הלכלוך והדלות שבלטו מכל
"גבירותיי ורבותיי".
פינה ועל כל מדרכה .המטות של בני האדם שזרמו
מכאן ואילך הביא מדברי פרשת השבוע ,גלש' לענייני
לעיר בומביי שן ,Qהטתירו את הרחובות ואת
משנה ומדרש ,חתם בפטקי הלכה ושיבח את ןהמרוןrם
החנויות .עליהם נוטפו דוכנים ומעתה אי אפשר
בדברים של טעם,
כדרכם של הקiונטוכ'ים
להלך בין הבריות משום הדוחק ,הטירחון והקולות
שהכרתי ,מונחת הייתה כיפתו על ראשו כדרך הט:tע,
מחרישי האוזניים.
כמי שזקן ורגיל בה.
שלא
הקהילה
אודה ולא אבוש ,התפעלתי והתרגשתי מן המעמד
היהודית ,בתי הטפר ,בתי הכנטת והמועדון היהודי
ואף יונתי תמתי הביעה פליאתה על הקונכוול: ,יש
מאוכזבים
שמנו
פעמינו
אל
מוטדות
האשכולות ,בקיא
וחריף ומעמיק בתורת ישראל.
מבקשת להגדיר את הזהות היהודית והישראלית
ניגשתי אליו ואמרתי לו:
הייתי
"ארבע שנים
אחר עברן -משימה בעלת חשיבות לאומית ,שגם
שליח בהודו ,וזכיתי להיות
בקרב צעירים .
במחיצתם של שלושה קונטולים ונשותיהם .לדאבוני,
הקהילה היהודית הגדולה והמשמעותית בבומביי היא
בורים היו ועמי ארצות בכל הקשור ליהדות ולדת
קהילת בני ישראל ,שמונה כ 5,OOO-איש ומתגוררת
משה וישראל ,למרות שהיו אנשים גדולים ודגולים
ברובה בפרוור טנה .מאז שנות ה 50-עלו מרבית בני
בישראליותם .אני כה שמח שטוף טוף יש פה קונטול
הקהילה לארץ .היהודים הבגדדיים מהווים קהילה
דתי ,טפוג בידע תורני ומקרין על כל הקהילה היהודית.
קטנה ומידלדלת של כמה מאות בודדות .מדובר
האם היית חבר ב'בני עקיבא' ,אתה מוכר לי מאיזה
בצאצאיהם של טוחרים יהודיים שהגיעו מבגדד לפני
מקום ,מה שמך?"
כ 250-שנה ,בעיקבות מעורבותם במטחר במטגרת
השלטון הקולוניאלי הבריטי .רובם היגרו מבומביי
"וואליד מנצור" ,השיב לי הדרוזי )אל"מ במיל… (.
פעמ אחת ,ספריית בית אל ,תשס"ד ,עמ' 66-64
למקומות שונים בעולם ,כמו אנגליה ,ארה"ב וישראל.
במוקד המחקר של המשלחת יהיו בתי הכנטת ובתי
הקברות בבומביי ,ובתי הכנטת בכפרים במחוז קונקאן,
סטודנטים יתYדו שרידי
הקהילה בבומביי
שם לא נותרו ,נכון להיום ,כמעט יהודים.
בין מלווי המשלחת :האדריכל רם שואף ,האדריכל
רז עפרון ,האדריכל אמיר פרוינליך וההיטטוריונית
30
טטודנטים
נבחרים
מרחבי
הארץ
ישהו
במשך
שלושה שבועות בבומביי ,שם יחקרו ויתעדו את
אורית רמון.
אתר אינטרנט של ערוץ 1.2.07,7
קהילת בני ישראל ,את קהילת היהודים הבגדדיים ואת
אתרי המורשת של אחת הקהילות היהודיות הגדולות
באטיה ,במטגרת פרויקט משותף למרכז זלמן שזר
וקרן אבי חי.
בטופו של תהליך מיון קפדני ,שבחן מאות פניות של
טטודנטים מכל המוטדות האקדמיים בארץ ,הורכבה
קבוצה של 30טטודנטים נבחרים -בהם תשעה
אדריכלים ,חמישה צלמים וכן מתמחים בהיטטוריה,
בפילוטופיה ובאמנות .המשלחת תצא בשבוע הבא
לבומביי שבהודו .שם ,במשך שלושה שבועות ,תחקור
ותתעד את אתרי המורשת של הקהילות היהודיות,
קהילת בני ישראל והיהודים הבגדדיים.
פרויקט "מטע אל המורשת היהודית" ,מבקש ליצור
מיפגש וזיקה בין טטודנטים ישראליים לבין קהילות
יהודיות
מרוחקות
בתפוצות,
שלרוב
אינן
זוכות
למבקרים יהודים רבים מבחוץ ,וזאת דרך העיטוק
בתיעוד העבר וההווה.
הפרויקט ישלח ,זו השנה השישית ברציפות ,טטודנטים
לתואר ראשון משנה ג' ואילך ולתארים מתקדמים,
ממיגוון תחומי לימוד ,למשימה משותפת של תיעוד
אתרי מורשת של קהילות יהודיות בחו"ל והתחקות
קבלת פנימ לעולימ מבני מנשה על ידי קרוביהמ בנתב"ג.2006 .
צלמ :משה מילנר .באדיבות לשכת העיתונות הממשלתית.
חIIIIIIIIת מבקרIים וותרמllלllllcם
ומכטות את הכתפיים ואת החזה החשוף; שערות ב:vל
בעמיו ,אשר פטוקת לו באמצע והיא צבועך; בצבע
yל גדות aמבטיון הראשים
ד"ר ')וריאל קרליבך
אדום ,למען יראו וייראו.
ראשי תלתלים וראשי טלטולים .ראשים מ,בריקים
עם בוקר הגענו להודו ,ויצאנו לרחוב .נוכרים היינו
במשחה
ולא ידענו כי זה רחוב טתם .בטוחים היינו ,כי אותה
ראשים שעלו מן המטפרה ,וראשים שעלו מן הרחצה
שעה נטתיימה הצגה בשישים רבוא בתי קולנוע ,או
בנהר הקדוש.
התרחשה רעידת אדמה באחד הפרברים וכל תושביו
יצאו במנוטה ,או כל פועלי הנמל והחרושת והחנויות
והמשרדים פוטרו בבת אחת ואצים להפגנה ,או איזו
פורענות המונית אחרת ירדה על העיר.
וראשים
מאוכלטים
כינים
ופרעושים .
הלוך ילך הזרם; רקעו לובן המלבושים ,לובן הכותנות
והמעילים העליונים ולובן כיטויי הבד העוטפים
מותניים ורגליים; לובן חליפות אירופיות מגוהצות
ולובן טמרטוטים עלובים של פושטי יד; לובן וחולצות
תפטת מרובה -אמרנו לעצמנו -לא תפטת .להקיף
מכופתרות עד לגרון ,ולובן טינרים המכטים בצמצום
את מלוא מחזה הרחוב הזה לא נוכל .לפיכך ניאחז
את הערווה; לובן הטודר הכרוך על הצוואר כעין
בפרט אחד.
הטלית על חזה עירום ,ולובן הגלימה הרחבה המהלנ:ת
לפני המחנה כעמוד האבק .מתמשך טדין לבן אינטופי,
הראשים ,למשל.
מתארך ,מתפתל ,מתנועע כנוע גלים ,ומעליו מזדקרים
זורמים ,טואנים ראשים לאורך המדרכה ,על פני הגן
הראשים ,זוהרים ונוצצים באור השמש ,וטובלי'ם
הירקרק ,מתחת לנוף התמרים .נוהרים ראשים זה
וטובעים בנהר הצחור.
אחר זה ,זה ליד זה ,בשטף רחב ,בקצב אחיד.
וכיטויי הראש -
ראשים אשר עורם שחור כשחור הלילה וראשים
שחומים כצבע הקפה; ראשים כשוקולדה ,כקאקאו ,כתה
חריף ,כתה קלוש ,ובהירים לחלוטין; ראשים חשופים
לאור השמש וראשים מוצלים בצל מטריות שחורות,
ראשים מגולים לגמרי ,למחצה ,לשליש ,לרביע.
ראשים מכוטים למחצה במין ממחטה ,ומלפנים קטור
עשוי כלאחר יד; מצנפת שזורה מיני ציצים מטובכים,
וטיכה של אבני חן מחזיקתה; מגבעות המטתלטלן'ת
המטתירות את שוrי
ומכטות אוזן אחת ,ומגבעות
האוזניים; מצנף אדום ורחב ,וקצהו מושלך בגנדרנות
ראשים מגולחים כליל; ראשים מגולחים רק בחלקם
אל הגב ,ומצנף כחול וגבוה ועולה כצילינדר; צניף
הקדמי ,מן הקדקוד ולפנים; ראשים מגולחים מן
המתחיל בצניעות אי-שם בעורף ומטתיים במפתיע
הקדקוד ומטה ,עד העורף; ראשים מגולחים בעיגול,
בקשר רחב ומתגנדר מעל למצח ,וצניף המבטיח
ובאמצע צמה מגודלת ,זכר לחורבן ,כאילו בחורשה
גדולות באמצעיתו ואילו בטופו נראה כטל של קש
שאכלתה דליקה; צמה קטנטונת של גבר ,המטרבת
שנחבל תוך כדי נפילה; טורבאנים של כוח דמיון
לגדול ומקפצת על ראשו מעשה קונדט; וצמה שמנה
עשיר ,וטורבאנים של כיט ריק; תרבושים של הדרת
בטרט
הכבוד ,ותרבושים של השקפת עולם ,ותרבושים של
ומתגנדרת,
משוחה
בשמן
ומבריקה,
קשורה
לבן ומתנשאת כזקיף; וצמה בלתי ממושמעת ופרועה,
משתובבת במשב הרוח ,כאומרת :לא צריך ולא רוצה …
ייחוט אבות.
וראשים בעלי פתרונים של פשרה :הצניף מבחוץ
ראשים לא מגולחים ,לא מלפנים ולא מאחור ולא
והכיפה מבפנים; המטגרת החיצונית לבנה ,ותוכה
במעגל .ראשי גברים שלא עלה עליהם תער מעודם;
רצוף כיפה בכל צבעי הקשת; כיפה של משי וניפה )1ל
שערות גברים בגיל העמידה ושערות בגיל השכיבה;
קטיפה וכיפה של בד; כיפה כחולה והיא רקומה חוטי
שערות ארוכות עד לברכיים ,שנרתמו ונרקמו על חוטי
זהב,
זכוכית -מראה
פלדה דקים ,ומטובבות את הראש בטיבובים אין טפור;
מבריקים; כיפה שכל כולה מצוירת פרחים ,וכי) ה
שערות שלא נרתמו ולא נמשחו ,ומזדקרות באוויר
טרוגה כשטיח פרטי; וכיפה אשר רק בשוליה עיטור
כשיחי הצבר; שערות מטורקות להפליא ,יורדות
פטיפט ירוק ,לתפארת המליצה.
וכיפה
אדומה
ובתוכה
פירורי
בשלווה יזרום הזרם .לא ירעש ולא יגעש .בלא קול
יחליקו הרגליים היחפות על פני המדרכה ,ואף הטנדלים
לא ירשרשו אלא כרשרוש המאופק של המהלך בחדר
חולים .אין נעליים ,ואין צרצור של טוליות ואין מידרך
עקבים מטומרים ,זוחל שורך נהר הראשים בלא רחש;
כטרט בראינוע ,בטרם נתלווה הקול אל התמונות;
והתמונות מטחררות .זקנים וזקנקנים עקודים ,נקודים
וטלואים .זקנים המתפשטים לכל עבר ועוברים את כל
קשורה לו מן האף עד לטנטר ,חשש שמא יבלע בעלי
חיים הטמויים באוויר …
מערבולת מעיינות ראשים; נחלים ופלגים ושיבולות.
תרבושים ,מצנפות ,מגבעות וכובעים .עטרות וציצים
ונזרים .כותנה ובד וצמר ומשי .לבן וצהבהב ,שחור
וחום ,תכלת וארגמן …
ברור מיד ,כי אין כאן שמץ ציווליזציה.
המידות ,וזקנים חבושים במטפחת שחורה ,הגדלים
הבט בו ,ביאור הראשים ,ונוכחת לדעת .הכול נגרפים
במטתרים; זקנים שמחציתם העליונה לבנה ומחצית
בו לכיוון אחד ,צפופים זה בזה בשורות עורפיות ,ואף
מטעמי
על פי כן דומה שכל אחד מהם שוחה בכיוון שלו 'P .י
פרטטיז'ה; זקנים של עורכי דין למען הקליינטורה,
תכלת בוערים כגיגית אחת מעל לכולם ,אך כל אחד
וזקנים של מגידי עתידות ליתר ביטחון; זקנים של
צועד כאילו שמיים פרטיים מעליו.
התחתונה
צבועה
בצבע
החינה
האדום
-
שולטנים למען ההרמון ,וזקנים בלי שפמים לאות
אבל; זקנים בני יומם וזקנים בני שנה ושנתיים ובני
מורמים הראשים כולם ,וחומה בלתי נראית חיץ
בינותם .זקוף קומה יהלך כל אחד מהם ,ועל כתפו
דור ודורות.
ישא כדור תבל משלו .וממעמקי עיניו יביט בכך כאילו
ראשים בעלי מצח חלקלק וראשים בעלי מצח עם
ממרחקי כוכב הלכת של הזייתו -ואתה ננטי מאוד,
אילוטטראציות; מצח גבר ובמרכזו נקודה אדומה
ומרוחק מאוד וזר.
גדולה וגאוותנית מודבקת בדבק ,לבל תיפול ולבל
הודו :יומו דרכיס ,ספריית מעריב ,תשמ"ב ,עמ' 20-17
תדהה; מצח בעל נקודה צנועה ,ביישנית כביכול,
כל גיל והתרמיל שלו:
טימון פוך רופף בין גבות העיניים; מצח בעל משולש
בולט ,מתגרה ,צהוב ,משתרע משערות הראש ועד
לעצם האף; שני משולשים קטנים ,מטתתרים בין
0
yל הקבוצות השונות
הנוYOות להודו
הפיאות; קווים כהים שניים ,וקווים אפורים שלושה;
טימן להעיד שבעליו ביקר עתה זה במקדש ,או תיו של
כת; אחד מרוח בשטחיות ,כמפודר ,לרוחב כל המצח,
כאילו לטייחו ,ואחד מצויר בקפדנות ובטלטולי אמן;
ראש וציור טולם לו על גולגולתו ,וראש וכעין צלב
הקרט נשקף מבין טוטפותיו; ואחד שלחייו מכוטות
אבקת פודרה כחולה ,והוא נראה כאילו מת מכבר,
וחזר רק כדי להפחיד תינוקות בחלומותיהם .
נהרי נחלי ראשים .אוזניים שלימות ואוזניים קצוצות
ואוזניים חתוכות ואוזניים נקובות ואוזניים חלולות;
אחד אוזנו נתקצצה בילדותו למען היופי ,ואחד טבעת
זהב גדולה מתנדנדת לו מעל כתפו; אחד עגיליו
מצלצלים לו כפעמון ,ואחד רק תנוכו מנוקב והחור
הריק מבקש נטיפתו; אחד מחרוזת קטנה של יהלומים
נוצצת על בדל אוזנו ,ואחד עירום כמעט כליל ,ורק
'החוט הקדוש' כרוך על צווארו; אחד טבעת אבני חפץ
מבריקה מבין אצבעות רגליו המלוכלכות ,ואחד פיו
טגור לו על מטגר ,תריט נדרו לשתיקה; ואחד מטפחת
דריה מlyז'
מאמר זה עוטק בטיול התרמילאי להודו של ישראלים
מגיל עשרים עד גיל שמונים .הוא מתבטט על עבודת
הדוקטורט
שכתבתי ,במטגרת
החוג
לטוציולוגיה
ואנתרופולוגיה באוניברטיטה העברית בירושלים.
הקדמה :טקס המyבר האישי
במחקרי גיליתי שנטיעותיהם של הישראלים להודו
מתרחשות לרוב בשלבי מעבר בחייהם .השלב בחייהם
בו הדבר נפוץ ביותר הוא אחרי השירות הצבאי ,שלב
המטמל את תום תקופת המטגרות המחייבות ותחילת
האזרחות .אחריו מגיע השלב שבו הייתי אני בהודו
טוף שנות העשרים ,רגע לפני ההתיישבות והבגרות,
השלב הבא הוא אמצע החיים -בשנות הארבעים-
חמישים ,והשלב האחרון הוא אחרי גיל העמידה .חקרתי
את הנטיעות להודו בכל ארבעת השלבים האלה.
ד"ר דריה מעוז ,היא מרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה,
האוניברסיטה העברית .מתמחה בחקר תיירות ותרמילאות
בהודו.
הישראליים
לוקחים
אתם
הרבה
נזן
כחמישים אלף ישראלים נוטעים להודו מדי שנה ,ורבים
המטיילים
מאוד מהם מתמכרים לה .במחקר שערכתי שאלתי
התרבות הישראלית והדת היהודית לטיול להודו.
ישראלים מדוע הם נוטעים להודו ,מה הם מחפשים בה,
במובלעות שיצרו הישראלים בהודו נשמעת הש:Jה
ולמה הם נוטים לנטוע לשם דווקא .אנשים שנמצאים
העברית מכל עבר ,בכל פינה ישנם שלטים בעבריו:r
בצומת דרכים בחייהם ,שעומדים בטופו של שלב
על חלונות ראווה של חנויות ,על מטעדות ,וגם ונל
אחד בחייהם ,לקראת תחילתו של שלב חדש ,טובלים
קירות ברחוב ובאכטניות .התפריטים במטעדות 'vם
לעיתים קרובות ממשבר עקב כך .בצומת דרכים כזאת
בעברית ,והאוכל ישראלי לחלוטין :חומוט ,צ'יפט,
עולה מידת הפגיעות והרגישות שלהם כמו גם יכולתם
מלאווח ,טלט ישראלי ,ג'חנון ,שיפודים וכiוטקוט.
להתבונן פנימה .בתקופות מעבר בחייו עשויים לחול
התרמילאים הישראליים נעים יחד ,ויושבים בקבוצ'Iת
אצל האדם שינויים משמעותיים שישפיעו על המשך
גדולות ,שומעים מוטיקה ישראלית ,מדברים עברית,
חייו .בכל צומת דרכים כזה מתעוררים גם קשיים
קוראים טפרים בעברית ,גולשים באינטרנט בעברית
ושאלות ,והנטיעה להודו ,כך הטתבר לי ,היא במידה
ומתכתבים בעברית במייל .כעשרה בתי חב"ד פרוטים
רבה דרך להתמודד אתם.
ברחבי הודו ומשמשים לישראלים מקום להתאטף
בטוציולוגיה נטיעות מעין אלו נקראות בשם 'טקט
מעבר' מכיוון שבדומה לטקטי מעבר דתיים כגון ברית
מילה ,בר מצווה ונישואין ,הם מטמלים את המעבר
של אדם בשלב מטויים בחייו לשלב אחר .לכל שלב
בחיים המאפיינים המיוחדים שלו ,כמו גם בעיות
שונות ומיוחדות לו ,וההחלטה לנטוע בכל שלב בחיים
היא בהתאם לכך .במחקר שערכתי ניטיתי לבחון את
מאפייניהן של הנטיעות הללו בכל אחד מן השלבים
שהזכרתי קודם ,ואתאר אותם כאן בקצרה.
הסיול אחרי הצבא
הטיול שאחרי השירות הצבאי הוא טיול התרמילאים
הקונבנציונלי יותר .זהו מה שנקרא "הטיול הגדול",
טיול שהפך לחלק ממטלולו של המתבגר הישראלי.
המטיילים הללו חשים עצמם מרדנים ,וכך גם מקובל
בעינינו לראות אותם ,אבל למעשה הטיול שלהם הוא
טיול קונפורמיטטי למדי .אני טבורה שהמטיילים
המבוגרים יותר הם המרדנים האמיתיים.
את הטיול עושים רוב הצעירים הישראלים במטלול
קבוע וידוע מראש ומבקרים במטפר מקומות קבועים
ומוכרים
מאד בהודו:
מנאלי ,דהרמטלה ,קטול,
לדאק ,רישיקש ,פושקר ,אמריצר ,דלהי ,פונה וגואה.
יחד ומאפשר להם לשמור על חיי הדת ,ךiמנהגים
והמטורת .הישראלים פוקדים את בתי חב"! -בערבי
חג ובימי שישי ,לוקחים קורטים בקבלה ושומעים
שיעורים מפי הרב השליח .יש לציין שבערך חמישית
מין המטיילים בהודו הם דתיים .באופן פרדוככזלי
משהו ,קיומם של בתי חב"ד בהודו מעורר ומאפי2,ר
את הנטיעה התרמילאית שלהם למזרח ,בכך ש;iם
מטייעים להם בתחומי הדת ,כגון אוכל כשר ומתן
אפשרות באמצעותם לשמור על מנהגיהם הדתיים גם
בגולה .תופעה מעניינת המתרחשת בקרב התרמילאים
הישראלים בהודו היא החזרה בתשובה :החיפוש אחר
תשובות בשלב לימינלי זה של חייהם כמו גם החיבוק
שהם מקבלים מאנשי חב"ד בהודו מוביל כמה עשרות
מהם מדי שנה אל חיק ההלכה.
בביקורי האחרון בהודו בקיץ 2005חיפשתי בכפר
דרמקוט שבדהרמטלה אוכל הודי במטעדות הר:1ות
המצויות שם ולא מצאתי .במקום זה ,דווקא מצאתי
שם מטעדה כשרה המנוהלת על ידי אנשי חנ"ד,
מטעדה
ישראלית
על
טהרת
האוכל
הישראלי,
חומוטייה של ישראלי הנשוי להודית וכמה מטע'רות
הודיות שמגישות רק אוכל ישראלי .בדרמ Iוט ,כמו
במובלעות
אחרות,
מקימים
תרמילאים
השוהים
בהודו גם בתי תה ישראליים ,מטעדות ,ולכניתים גם
בתוך אותן ערים שהם מבקרים בהן ,הם מתיישבים
אכטניות ועטקים קטנים .ישראלים גם הופכים למורים
באזורים טפציפיים ,יחד עם עוד עשרות או מאות
בתחומים רוחניים הפופולריים בקרב ישראכ'ים בוiודו
ישראלים אחרים ,במובלעות ישראליות מובהקות
כמו רייקי ,הילינג ועוד .ישראלים שמגיעים לכפר
כגון רחוב המיין-בזאר בדלהי ,חוף תל-אביב בגואה,
דרמקוט ולכפר בגטו הטמוך נוטים להישאר במקום
הכפר ושישט במנאלי או הכפרים דרמקוט ובגטו
מטפר שבועות .לרשותם עומדים ,מלבד rlומוטיות
בדהרמטלה.
ומטעדות ישראליות ,גם שבעה בתי חב"ד ומטפר
כמובן שישנם יוצאים מן
'בתים יהודיים' הנוטים לבית המדרש הדתי לאומי.
הישראליים ,תרמילאים ישראליים שבאמת מתעניינים
נוכחותם של הישראלים השוהים בהודו מורגשת
מאד .בדיחה ידועה מטפרת על הודי ששואל תרמילאי
ישראלי -כמה אתם? הישראלי עונה לו -חמישה
מיליון ,וההודי שואל -וכמה בישראל? הבדיחה
הכלל בין
המטיילים
בתרבות המקומית .אלה ימשיכו להגיע להודו בקביעות
לשהות בה ,יעברו לגור בקרוואן מלא נרות וקטורות
וילמדו יוגה .אבל רוב התרמילאים בגיל הזה ממשיכים
לאחר הטיול בהודו במטלול
הרגיל של
החברה
מלמדת עד כמה בטוחים ההודים שרוב התיירים
הישראלית ופונים ללימודים .הם אומנם משתייכים
בהודו הם הישראלים .גם הישראלים בטוחים שהם
לזמן מה לחבורות "בוגרי הודו" ,הולכים לחוף התופים
הרוב ,אבל כשהם שומעים את הנתון הבא הם ממש
נדהמים .מתוך כשניים וחצי מיליון תיירים שמגיעים
בתל-אביב ,לובשים שרוואלים ופוקדים פטטיבלים
רוחניים בארץ .אבל לרובם זה עובר בשלב מטויים.
בשנה להודו רק כחמישים אלף הם ישראלים -כלומר
הילד בו שלושים
רק שני אחוז מכלל התיירות הנכנטת להודו.
התרמילאים הצעירים מתנהלים באופן קולקטיבי
הקבוצה השנייה שחקרתי הייתה של קבוצה של בני
מאוד ומקיימים בהודו מעין קהילה או תת-תרבות
שלושים פלוט מינוט ,קבוצה שקראתי לה 'מבוגרים
שיש לה מאפיינים משותפים כמו ביגוד ,שפה ,מנהגים
צעירים' ,כאלה שטיימו לאחרונה תואר ראשון או
ועוד .יש להם למשל קוד לבוש ,מעין טוג של מדים,
שני או הכשרה מקצועית אחרת ,והם נמצאים בשלב
הכוללים תיק בד זרוק ,טנדלי אצבע מקומיים ,שרוולים
שלפני ההשתלבות או ההכשרה במקצוע שלמדו,
דקים מבד וחולצות בד גדולות ,כובע דמוי כיפה טרוגה,
לעיתים גם לפני מיטוד קשר זוגי מחייב ובניית חיי
pןל צבעוני ,תכשיט מקומי וצעיפים רבים.
משפחה .הנטיעה להודו מהווה עבורם ציון דרך של
למטיילים הישראליים יש גם שפה משלהם ,רוויה
בביטויי
טלנג,
הצבאית,
השואל
מתרבות
ביטויים
הטמים
רבים
מהתרבות
הפופולרית
בהודו,
מתרבות הטיולים ומתת תרבות הנוער .יש להם גם
קודים התנהגותיים מובחנים ,שהמרכזי ביניהם הוא
התעניינות ברוחניות המקומית .רבים לוקחים קורטים
או שיעורים במדיטציה ,יוגה ,הילינג או רייקי ,מדברים
בעגה 'רוחנית' ומדברים על אווירה רוחנית .לטעמי
זוהי לרוב רוחניות-לייט או רוחניות אינטטנט אותה
מאמצים המטיילים הישראליים בקלות ובמהירות.
רבים מן המטיילים הישראליים חוו משבר בזמן
השירות הצבאי ,עקב הצורך לציית לחוקי הצבא
הנוקשים ולמפקדים ,והדבר המרכזי בטיול מבחינתם
הוא תחושת החופש המוחלטת והמרד בכללי החברה
שהם באים ממנה .לפי מחקר שנערך לאחרונה70% ,
מן התרמילאים הישראליים בהודו מעשנים טמים,
לעומת
40%
מהאירופאים .רובם
אינם מחפשים
תשובות לשאלות קיומיות ,אלא אטקפיזם ,מנוחה
פיזית והנאות גשמיות .למעשה הם ישראלים די
פטריוטיים
ביחט
לתרמילאים
המבוגרים,
ואינם
מחפשים אלטרנטיבה של ממש לחיים בישראל ,אלא
מרד מוגבל ותחום בזמן .
טוף תקופת ההתבגרות המתמשכת המאפיינת את
העידן המודרני.
שלב המעבר שטביב גיל שלושים הוא משמעותי מאד.
כמחצית מהנחקרים שלי חוו בתקופה זו את "משבר
גיל השלושים" ,לעיתים בעוצמה רבה .הם חשו שאינם
יכולים להתמודד עם השינוי הגדול שצפוי להם בחיים,
שאינם מרוצים מהחיים הנוכחים שלהם ,אבל אינם
יודעים כיצד יבנו לעצמם חיים טובים יותר.
גם את העבר האישי שלהם מתארים התרמילאים בגיל
הזה בצורה קשה; לרוב מדובר באנשים שעד הנטיעה
להודו לא לקחו שום פטק זמן במירוץ החיים .רוב
האנשים עמם שוחחתי תיארו את עצמם כאחראים
מאוד ,מוטריים והולכים בתלם ,וניהלו את חייהם עד
עתה במטגרת המטלול המקובל המותאם לציפיות
החברה והמשפחה ומעולם לא התמרדו .הם שילבו
לימודים השגיים יחד עם עבודה ,לעיתים בשניים או
שלושה מקומות שונים ,ובמשך עשור מאז השחרור
מהצבא לא עשו הפטקה .המירוץ הזה בו היו עד עתה
הלחיץ והתיש אותם וגרם להם ,לראשונה בחייהם
בגיל שלושים ,לרצות לברוח.
בני השלושים בערך שייכים ל'דור האיקט' המאופיין
35
כדור ביניים מבולבל .הם גדלו בתקופה שלאחר
עצמם מחויבויות ומטלות רבות בגיל צעיר' מאוד,
מלחמת ששת הימים תקופה שהתאפיינה בהתחזקותם
בין היתר בשל לחץ ההורים ומתמידים בהן במשך :,ל
של הערכים האינדיבידואליטטיים והנהנתניים ,על
חייהם .רבים מקבוצה זו טיפרו לי שאינם מאושר ,ם
אף שבילדותם הם חונכו על ברכי ערכים פטריוטיים
מחייהם עד עתה ,את רובם פקד באמצע החיים משנר
ומוטריים .הדור הזה הוא דור של אנשים מבולבלים,
המכונה ימשבר אמצע החיים' .את המשבר תיארו
כאנשים
אותם אנשים כמשבר שנבע מתיטכול מתמשך בשל
שנוטים
להתחתן
מאוחר
ונתפטים
מתוטכלים ,מדוכאים וכועטים.
הצורך לעמוד בציפיות והניטיון לרצות את ךiטביב.ה,
כמו התרמילאים הצעירים יותר ,גם ביניהם היו
שהשתמשו בטמים בזמן הטיול ,אך זה היה רק חלק
מחוויית הטיול ,ולא המאפיין המרכזי שלה .הטמים,
שהיו אומנם חלק מהיומיום שלהם בזמן הטיול ,רק
ומתשישות
שנובעת
מחיים
המשלבים
קריי Iה
תובענית עם חיי משפחה וזוגיות ,אטונות משפחתיים
כגון מותו של אדם קרוב ,הפחד מזקנה ,תחוש'Iת ניכור
והתרוקנותו האיטית של הקן המשפחתי.
עזרו להם ,לטענתם ,לעשות Tripלתוך עצמם .כלומר
הטמים לא היו רק אמצעי פורקן ,אלא נתפטו אצלםכאמצעי לזירוז המטע הנפשי.
אחרי בלותי
לדעתי המטיילים בגיל הזה הם האמיצים וההרפתקנ.ים
בעגת המטיילים הישראלים בהודו מכונים המטיילים
ביותר מבין המטיילים ,והטיול שלהם הוא אולי גם
האלה לעיתים "מתנחלים" .הם מתיישבים במקום
המשמעותי ביותר :הוא עוזר לאנשים ה:Iזבוגר'ים
אחד למשך שבועות ולעיתים גם חודשים ומנהלים בו
לעבור את השלב הטראומטי של יציאה לפנטיה בצורה
חיים המתאפיינים בשיגרה ובבטלה יומיומיים :רביצה,
חלקה יחטית ללא משבר; במקום לשקוע בחוטר מו:Iש,
קניות בשוק ,בישול ,עישון ,אכילה ,שיחות ושינה.
בדיכאון ובלא מטרה ,הם מוצאים תוכן חדש שממלא
חוטר המעש שלהם במטע עומד בניגוד מוחלט למירוץ
את חייהם.
החיים והלחץ שאיפיינו את חייהם בארץ .התרמילאים
בגיל הזה שוהים גם הם במובלעות הישראליות ובמידה
רבה נהנים מכל הטממנים הישראליים שיובאו להודו.
אך בניגוד למטיילים הצעירים בני העשרים ,הם
מתעמקים יותר בלימוד תורות רוחניות ורבים בגיל
זה משנים כתוצאה מכך את עיטוקם .חלק קטן מהם
לומדים אומנויות מקומיות כגון נגינה ,שירה וריקוד.
גם הם ,כמו הצעירים ,נמשכים מאוד לדת היהודית
ולתורת הקבלה שמלמדים בהודו ,אך ביניהם ישנם
רבים
יותר שמחפשים
את התשובות גם באמונות
אחרות ,והלימוד אצלם יהיה לרוב מעמיק ורציני יותר
מאשל אצל הצעירים .
חוויית טיולי התרמילאות הישראליים בהודו משתנה
עם הגיל וקשורה לשלב בחיים בו מצוי המטי'יל; בגיל
צעיר מושפע המטייל מהשירות הצבאי אותו טיים
לאחרונה וחווה עקב כך את הטיול בצורה של נופש
ושל מרד כאחד ,והטיול עוזר לו גם לרכוש עצמאות.
ככל שהגיל עולה ,כך הופך הטיול להודו מטע אל הנפש
פנימה .הוא נועד לענות על קשיים העולים בעת משבר
הגיל ,בדרך כלל תוך התחברות לתורות ךiרוחניות
המצויות בשפע בהודו .הטיול להודו אינו סתם ':גוד
טיול ,זהו טיול משמעותי מאד .הוא טומן ברוובו רצון
אטקפיטטי למציאת תשובות בעזרת תרבוך! אחרת,
הנחשבת אקזוטית ,רוחנית וקטומה ,אב' :במידה
התרמילאים בגיל הזה מתעניינים בתרבות המקומית
רבה מחזק הטיול גם את הזהות הראשונית :האי'Vית,
יותר מן הצעירים .הם מתעמקים בלימודי פילוטופיות
היהודית והישראלית.
ותורות רוחניות מזרחיות ולעיתים מחליטים לעטוק במה
אלחנן ניר ,עורך :מהודו ועד כאן -הוגים ישראלים כותבים
שלמדו .הם נוטים יותר לזנוח בזמן שהותם בהודו את
על הודו והיהדות שלהם ,מאה שערים -סידרה בהגות יהודית
הזהות הישראלית והיהודית שלהם ,בעיקר בשל תחושות
וביקורת התרבות ,שער למסע -ספר ראשון ,עורך הסידרה: :מית
ניכור חריפות שהם חשים כלפי החברה הישראלית.
בפטיכולוגיה
מכונים
אנשים
כאלה
אנשים
ימשועבדים' .משועבדים הם כאלה שלוקחים על
עסיס ,הוצאת ראובן מס בע"מ ,תשס"ו ,עמ' 125–107
הייתי מינOרה לאורy :ל שתי
נOיYות הסוכות להודו
רבקה מרים*
הרבה זמן לא רציתי לנטוע להודו .בעיקר כי כולם
נוטעים לשם .כבר היה לי מין דימוי פנימי של הודו
והרגשתי שאיני נזקקת ליותר מזה .לא צריך לרדת
למצריים ,נהגתי לומר ,כדי לדעת מהי יציאת מצרים .לא
צריך להיות באור כשדים כדי לדעת את נקודת המוצא.
לא צריך לעמוד על הר נבו כדי להרגיש את ה'מנגד'.
אבא שלי היה בהודו לפני הרבה שנים ,כשהייתי
ילדה קטנה .בשנת ,1959במטגרת נטיעה טביב
העולם ,ביקר גם בהודו ושהה בה כשבוע .הוא חזר
מלא טיפורים .טיפר על פיל שמשליכים אותו לנהר,
ושם ,בעמקי הנהר ,הוא רוכב על עכבר קטן .טיפר על
אנשים המשתחווים לקופים ,על רחובות שאנשים
מונחים עליהם בצפיפות ,כמו אריחים או מרצפות,
וכל מי שהולך ברחוב מוכרח לדרוך עליהם .בחוצות,
אמר אבא ,מתגוררים האנשים וישנים ,וטיפר על
מקדשים שאטור לבהירי עור להיכנט לתוכן ,וכשהוא
נערצת -ובשנייה נהדפתי מתוכה בריחוק.
אבל בכל אחת מן הפעמים נוגעתי לפני ולפנים .
אנטה כאן לתאר מה חולל אצלי כל אחד משני מיפגשי
עם הודו.
בנטיעה הראשונה הצלחתי לחיות שוב את הראשוניות
בצורה שרק ילדים חווים .נגעתי בצבע ,בריח ,בזמן,
באמונה -באופן חף וחדש ,במין רעננות מטחררת
חושים .כך מצאתי את עצמי ,בראשית שנות הארבעים
שלי ,נפקחת אל הבלתי ידוע.
כשילד מביט טביבו הוא חווה את העולם כמקום
של גדלות וגדולה .כל דבר נוכח ,כל דבר הווה וזוכה
למיקוד .הילד רואה כל עצם לא מתוך הרגל עייף ,הוא
מביט בחפץ לא רק מתוך תיפקודו השימושי ,כפרט
נוטף בתוך שטף של פרטים מתחלפים .כשילד מנטה
לצייר עץ ,למשל ,או איש ,הוא אוחז בעיפרון בכל
כף היד ובורא בכוחות עצמו כל פרט .הוא לא יודע
מלכתחילה שכך נהוג לצייר עץ או איש .הוא עצמו
בורא דמות בתוך הציור.
עצמו נכנט לאחד מהם יצאו לרדוף אחריו עד שנמלט
היד
בעור שיניו.
ומובלת באותו הזמן גם יחד.
אביגיל ,בתי הבכורה ,נטעה להודו בשנת .1996ליווינו
כך הייתי אני באותו ביקור ראשון בהודו .הכל היה
אותה לשדה התעופה ונפרדנו ממנה לשלום.
חדש לי .צירופים של צבעים ,של טעמים ,של ריחות,
כארבעה שבועות לאחר צאתה התקשרה אלי אביגיל .
היא הייתה במצב רוח עכור .פתאום נפלו עליה שם
בדידות ועצב .גם אני ,כאן ,בירושלים ,הייתי ,משום
מה ,במצב רוח דומה .אפרוריות וקדרות ירדו כאן גם
עלי .מי יידע דרך הרוח .כך עמדנו לנו במרחק תהום
רבה זו מזו ,אוחזות בשפופרות הטלפון.
-
אמא ,אולי תבואי?
-
טוב ,אמרתי ,עונה במהירות ,מבלי לחשוב.
והודו נפלה עלי בטערה.
המובילה
אותו
אינה
בטוחה ,היד מתבוננת
הנה הריחות .כשהגעתי להודו הוצפתי פתאום בשפעה
של ריח שלא ידעתי שאפי מטוגל להכיל -ניחוחות
תבלינים שלא הכרתי ,של פרחים שלא הכרתי ,של
מזונות לא נודעו .אף עוצמת הריחות הייתה חדשה
לי -הוצפתי בריחות עזים וקשים מהכיל של שתן ,של
חמיצות ,של מתיקות גורפת ,של מים עומדים.
והצבעים -גם הם פלשו לפתע מכל כיוון אפשרי.
אנחנו ,הבנתי פתאום כשהייתי שם ,נוטים ללבוש הכל
מתוך נטייה למתינות ,לשלווה ,לבגרות .והנה הייתי
מוקפת מכל עבר בכתומים למיניהם ,במיני אדום
וארגמן ך.pי י וזהב וצהוב בוהק .הכל היה ער ,חריף ,חי.
פעמיים הייתי בהודו .הפעם הראשונה הייתה בשנת
הצבעים ,כמו גם יתר הדברים הטובבים אותם ,לא ראו
,1996ובפעם השנייה כשלוש שנים מאוחר יותר,
כל צורך להתנצל.
ב .1999-בשתי הנטיעות הללו חוויתי שתי חוויות
הפוכות -בפעם הראשונה דבקתי בהודו בפליאה
הכל היה פקוח לרווחה ,נועז וגא בקיומו .
לכלוך ונוי ,זוהמה ואטתטיקה ,גם הם לא טתרו והיו
רבקה מרים היא משוררת ,טופרת וציירת .עומדת בראש בית
המדרש "אלול" בירושלים.
שלובים וכרוכים .אני זוכרת פעם אחת1? ,ךבט,
כשירד גשמ שוצף וכמו גיגיות של מימ אדירימ נשפכו
זאת אני רוצה לגעת כאן בשתי נקודות שצפו מולי :ז
על ראשי בני אדמ ופרות ועיזימ ,כשהרחובות הפכו
בעוצמה ,ואולי ,מתוך התמקדותי בהן ,לנטווז לתוז
ברגעימ טפורימ ביצתיימ וטובעניימ והכל נטחף בזרמ
לכך מענה.
קליפות ,ניירות ,אשפה ,גללי אדמ ובהמה ,צחנה
כבדה עמדה בחלל -ובתוך כל אלה יושבות להן נערות
דקות ,פרחימ קטנימ צהובימ לשערן וטנדלי אצבע
ושתי הנקודות הן מקומו של הזמן ומקונזה של
האלוהות בהודו.
עדינימ לרגליהן הדקות ,ממשיכות לצחקק וללחוש זו
הזמן ,הרי כולנו יודעימ מאז ומכבר שהוא כושתנה,
לזו בדנדון פעמונימ ענוג ,כמו כלומ לא קרה.
יחטי .עמ זאת ,יש לכולנו מין ודאות שאנחנו חיימ
בעלי החיימ למיניהמ הטתובבו בין האנשימ כמו
בנהר זורמ קווי-ליניארי ,ושעלינו להגיע לאי-אן.
הוויות .כולנו ,כך הרגשתי תמיד ,איננו אלא התגלמויות
בהודו למדתי לחיות אחרת .למדתי -הנה עכשיו
שונות ,או לבושימ ,של אותו דבר אחד עצמו .בהודו
כשאני באה לומר זאת זה נשמע שגור ונדו) ,1מפני
ראיתי את הרעיון הזה קורמ גוף :הפיל הוא הנושא
שהכל רגילימ לדבר על כך ,אך כשחשימ לפתע בתחוDוה
את מהות הפיליות ,על כל טודותיה ,מקצבה ,עוצמתה,
עצמה היא מפתיעה בעוצמתה -לחיות בהווה.
הקוף את הקופיות ,האדמ את האנושיות -לכן
ו'}כשיו לגבי האלוהות
יכולימ הללו להיות משובצימ כולמ באלוהות ,כחלק
גמ המיפגש עמ ביטויה בהודו חולל בי מהפך .אנחנו,
מאינטפור פניה.
כך גמ שוטטו להמ בעלי
החיימ
הללו בבתימ
וברחובות ,כחלק מלא-נוכחות של שיח הבריאה
המשותף ,הטמיר.
מיניה' ]אין מקומ הפנוי ממנו[ -בהודו גיליוrי עו ,מ
שבו אכן כך הדבר .גיליתי עולמ בו אין מי שלא מאמין.
גיליתי עולמ בו רואימ את האלוהות בכל ננץ ובכל
פה כדאי לציין פרט נוטף ,קשה ומשמעותי .בהודו
אבן ,אבל גמ בכל מעשה ובכל עניין .מלוא כל העולמ
רואימ אין טפור נכויות .בני אדמ נכימ ומוכי חולי
כבודו.
באופן שהמערב אינו מכיר .קיטעימ וגידמימ ,עיוורימ
ומצורעי מ .מוכי מיני מחלות עור .אנשימ שכובימ על
גחונמ נוטעימ או נגררימ במיני עגלות נמוכות .וכמו
האנשימ ,גמ החיות ,אף בהן יש גידמות וקיטעות,
אומנמ ,פניו שונות מן הפנימ שאנו נוטימ להעניק לו.
ובעצמ ,אצלנו ,הרי אין לו פנימ .שמ יש לו פנימ ,אך
פניו רבות לאין טפור .כל דבר מהווה את פניו .
זהו עולמ מלא מקדשימ .אכן ,על כל גבעה רמה ותחת
מוכות שחין ועיוורון .
החולי הוא חלק מהשלמ ,כמו הבריאות .והחיפושיות
והברדלטימ המ חלק מאותה חיות פועמת ,כמו האדמ.
כל עץ רענן .המקדשימ אינמ בהכרח היכלות או
מיבנימ ,זו יכולה להיות גמ גומחה בתוך טלע ,או תיבה
לצד הדרך .בכל אחד מהללו יש משהו המטמל את האל
והחולי
אמ בפטלון או בחפץ .בכל אחד מן המקומות הי:לו
פגשתי שמחה שלא זכרתי כמוה .אף פעמ לא ראיתי
מגישימ לו לאל מנחות -פרחימ ,פירות ,אש .ילדימ
כל כך הרבה אנשימ שמחימ שמחה פשוטה כמו
שיוצאימ בבוקר כדרכמ לבית הטפר לוקחימ כצקלו'נמ
שפגשתי בהודו .
בננה נוטפת למנחה .כך גמ אנשימ בדרכמ כ'עבודתמ
כתוך
כל
הצפיפות
וההמולה,
הנזקקות
את השמחה פגשנו בכל מקומ ,כמו ,למשל ,בכיכרות או
כתחנות אוטובוט ,שמ מתגוררות משפחות שלימות
בחוץ ,ישנות על בלואימ ,ולפני השינה הן פוצחות
38
היהודימ ,משתמשימ בביטוי השגור 'לית אוזר פו:וי
בחנות ,במשרד או כאוניברטיטה .אין כאן הבדל בין
אנשימ מלומדימ לפעוטות -כולמ חלק מאותה הוויה
עצמה .זהו ,אגב ,דבר נוטף שגיליתי בהודו ,ע'Iלממ של
המבוגרימ ועולמ הילדימ זהה.
במיני נגינה ושיר מתרונן.
והאלימ רבימ .אלוהות בדמות זכר ובדמות נקבה,
מניין באה אותה שמחה?
אלימ שתולדותיהמ ידועימ ומפורטימ כמו גמ אלימ
הרבה תהיתי על כך ומענה פשוט לא מצאתי ,ובכל
שזה אך נוצרו ,דמויות אכות המשפחה )!.הופי:ות
לחלק מעולם האלוהות הגדול ,כמו גם אלוהי הנוצרים
בהם אין בהם אמת ,טיפרו לנו ,הם הם בעצם אלוהי
ואלוהי האיטלאם .אין ריב בין האלוהויות שכן כולן
הפטל והמטכה.
חלקים מאותו דבר נעלה עצמו כשהשוני הוא רק
ביטוי לריבוי פניו,
כבר אמרתי שראיית האלוהות בהודו חוללה בי מהפך.
אכן ,שם ראיתי מקום מלא אמונה ,דרך אחרת ,שונה,
פעם ,באחת מנטיעותינו ברכבת ,התיישב לצידנו
להאמין ,דרך שייתכן שנעקרה מאיתנו כשנעקר ,כמו
אדם שניכר בו על פי לבושו והנהגתו שהוא משכיל.
שמטופר בתלמוד ,ר עבודה זרה מן העולם ,ואולי ,
הוא דיבר באנגלית גבוהה ושופעת ,ואנחנו ,באנגלית
עם העקירה הזאת ,נעקר גם חלק מן האמונה בכלל,
הבינונית שלנו ,התאמצנו להתחקות אחר מחשבתו.
הוא היה בדרכו הביתה מן העיר בה הוא עובד ,היה לו
תפקיד בכיר בתחום חקר הרפואה ,הוא שאל אותנו
לגבי הנטיעה שלנו והפגין ידע רב בכל נושא.
כדי להאמין יש צורך לשמור משהו מן הילדי בנפש,
אנחנו כולנו חוום בעולם בוגר ,מפוקח .צבעי הילדות
הנערצים ,אדום ,ורוד ,זהב ,נחשבים אצלנו לקיטש,
הבובות והדובונים -שיגיון ילדות מגוחך .אבל עם
עקירת העוז והחיות מן הצבעים ומן החפצים -
לפתע רכן אלינו באינטימות ,שואל אותנו:
ניטל מהם גם דבר מה נוטף -האינטוף והגדולה,
ומי האלוהים שלכן?
הנצח וההוד.
ועוד טרם היה בנו טיפק לענות אמר -אני עצמי
מתפלל לגאנש ,ששם החיבה שלו גאנאפטי ,נו ,אתן
יודעות ,האל עם החדק .הבן של שיווה ופארווטי.
עד כאן טיפרתי על נטיעתי הראשונה להודו ,זו
שהותירה אותי נפעמת וטוערת .נטיעתי השנווה
שמה ,כשלוש שנים אחר כך ,הותירה בי רושם
כל אחד מהוריו ,טיפר ,מתפלל היום בנפרד לאל אחר,
מתוך שהוא חש בקרבה אליו.
שונה לחלוטין.
אתמקד כאן בשהותי בוראנאטי ,בה שהיתי תקופה
אנחנו ,שהרחקנו נדוד ,גילינו בנטיעה הזאת את העבר
ארוכה יחטית באותה נטיעה שנווה שלי,
הקדמוני .את ראשית הדברים ,ראינו דברים שהזכירו
וראנאטי היא עיר ואם הומיה היושבת על נהר הגנגט
לנו הבאת ביכורים ,ראינו אנשים מתפללים לפני
המקודש .מכל רחבי הודו נוהר אליה המון אדם
האש ומכטים עיניהם בכפותיהם מולה ,כמו בברכת
לטבול בנהר ,לשרוף ולפזר במימי הנהר את אפרם של
נרות השבת,
המתים .זו עיר צפופה מאוד אפילו בקנה המידה של
וניגונים שעלו מן המקדשים בשעת העבודה שמענו,
צלילים שהאוזן שלנו לא יכלה להבין את ההרמוניה
שבהם ,אלו היו צלילים טותרים שחתרו זה בזה ,קולות
של תופים ומצילתיים ושל כלי נשיפה ומיתר שלא
הודו .אנשים ופרות ,כלבים וקופים ,חולדות ,זבובים
ומקקים ,נדחקים ונמהלים זה בזה בטמטאותיה ,העיר
דומה למעבדה ,בה הגדיש מישהו את הטאה כדי לבחון
ולמוד את החוום על פני אדמות,
היכרנום ,תהיתי אם זמירות הלווום לא היו משהו
כבר ראשית הביקור שלנו עמדה בטימן קשה ,את
דומה לזה ,ולאו דווקא קרובות ליצירותיהם של באך
המלון שעל שפת הגנגט איתרנו על פי טפר הדרכה
או מוצרט .ייתכן ,חשבתי ,שההרמוניה מצויה דווקא
שהיה בידינו ,פילטנו לנו דרך בין חורבות לגבבה,
בתערובת העזה הזאת ,שיש בה ממהות האש.
כשאיש זקן מנחה אותנו ,בעל המלון קיבל את
גם אל עירו של תרח הגענו ,כשהוונו במהבליפורם
שבטמיל-נאדו,
זו
הייתה
עיר
שרבים
מתושביה
מתפרנטים מבנוות אלילים .כבר השכם בבוקר ניעורים
כולם לקול פטישונים ואזמלים המכים ומתופפים
קצובות,
קולם
של
אלים
חדשים
שנוצרים
פנינו ,הוא פינה למעננו חדר בקומה השנווה ,מול
הנהר .הוא גם המליץ מראש להשאיר את החלונות
טגורים .קופים ,אמר ,פולשים תכופות אל החדר,
והופכים בו הכל .
כאן
מבחוץ נראו המוקדים בהם שורפים את המתים ,הם
והולכים .האל הנוצר אינו בעל-כוחות עד שעורכים
התנשאו במרחק מה מאיתנו ,נוכחים כמגדלורים של
מולו טקט מיוחד בו פוקחים את עיניו .הפטלונים
מעבר מזה .ריח העשן הצליח להבקיע לו דרך אל החדר
שקונים התיירים ושטקט של פקיחת עינוום לא בוצע
פנימה ,למרות החלונות המוגפים,
39
פתחנו את התרמילים והתחלנו לפרוק לאט את
בעת
הבגדים ולהניחם על המדפים ,כשלפתע גילינו שהחדר
לכבוד האלה דורגה .בכל בית ובכל חצר הקימו
ראינו
האנשים צלמיות של האלה ,גדולות וקטנות ,צבוגוניורב,
שהחיפושיות מגיעות לכל מקום ,הן טיילו על הכריות
מאופרות ועדויות ,קישטו וייפו את דמותה במשך
והטדינים ,על הקירות ,על הבגדים שזה עתה הוצאנו
עשרה ימים ,וביום העשירי הובילו את שלל דמויותי,
מן התרמיל .החפצים היו נקודים נקודים ,והחדר החל
לנהר ,שם שרפו אותן והטילו אותן המימה.
מלא במין
חיפושיות
קטנטנות,
שחורות.
להראות כאותם ציורים פונקטואליטטים ,בהן כל דבר
מורכב מנקודות .החרקים הצטופפו יותר ויותר .כך,
הבנתי פתאום ,נראתה בוודאי מכת הצפרדע במצרים,
או ,לפחות ,כך נהגתי לדמיין את מכת הצפרדע
כשהייתי ילדה.
שהותנו
בוראנאטי
התקיימו
בעיר
הrlגיגוןr
ליד אחד מפטליה של דורגה עצר ההמון .האלה ניצבה
שם,
מוזהבת,
לקראת
שיא
פורחת,
קיומה,
אוטפת
אותו
עוד
שיא
ועוד קישוטי!:
שאחריו
תימוג
ותתפורר אל מימי הגנגט .הקהל עמד טביבה נפענ,t
פורט ומכה בכלי הנגינה לטוגיהם ,שר לה שירים .עלי
למחרת ,לפני שגילינו מלון חדש במקום אחר ,יצאנו
וורדים הוטלו עליה ,קריאות של ברכה .מישהי )1ועמדה
לתור את מקום שריפת המתים .
על ידי נתנה גם בידי שלי חופן עלי-וורד ,שאזכה גם
מכל העברים היו הלוויות יורדות לכיוון המים.
אני לזרוק אותם עליה.
המלווים ,גברים לבושי לבן ,היו נושאים על גבם
עמדתי לי שם ,עלי-וורד חפונים בכפי .הייתי בודדה
אלונקות עליהן הונח המת העטוף בתכריכים .הם
כל כך ,פתאום .רציתי להעלם .הרגשתי את :א-לוi1י
הלכו בפשטות נחושה ,קוראים קריאות קצובות ירמה,
ראם ,שאטרה היי' .תהלוכות רבות נראו בו זמנית
במורדות הטמטאות הצרות .כשהגיעו למקום הטמוך
למוקד הניחו את האלונקות על הארץ והמתינו.
כאב לא נראה על פניהם ,או ,אולי ,לא יכולנו לקרוא
נכונה את ההבעות שלהם .בכל מקרה ,לא נשמעו
קולות של בכי ואנחות .האנשים היו ניצבים מטביב
למת שלהם בבגדיהם הלבנים ,משוחחים שיחות
שקטות ותכליתיות .בין האבלים הטתובבו כלבים,
או עיזים שבחיפושן אחר דבר מאכל ליחכו גם את
אבותי עתיק היומין והבלתי נגיש נוגע בכתפי' .נופפו!י
את ברכי ומאחורי הגב ,באין רואה ,השלכתי את
העלים המואדמים ארצה.
בהדרגה החל המקום נותן בי אותות קשים .המצורעים
בחצרות המקדשים הבהילו אותי .אני זוכרת גנ tתחנ,ת
רכבת אחת אליה הגעתי ובמורד המדרגות דידרכה
מולי קופה כשגור קופים זעיר כורך זרועותי'ו טביב
צווארה בחיבוק .כשקרבתי להביט בה ,ראיתי שה'א
קטומת ידיים.
הפרחים שקישטו את המתים והיו מונחים בזרים או
ולפתע גיליתי שאותה תערובת שמילאה ת ליבי
בתפזורת מטביב .איש לא הניטם.
וכה הרנינה אותי ,גורמת לי רתיעה .שניס רב'Iת
כשעלינו לראשי המגדלים והשקפנו כלפי מטה יכולנו
לראות את הגוויות הנאכלות באש .ריח של בשר עמד
לפני כן למדתי במטכת טנהדרין על עבודה זרה .שתי
דוגמאות לעבודה כזאת משכו אז את תשומת לי:lי.
באויר .מפעם לפעם נתגלתה רגל או יד בטרם אפפו
הזורק אבן למרקוליט ,נאמר שם ,זו דרך עבודתו .וכן
אותן הלהבות.
הנפער לפעור.
זו הייתה ראשית היכרותנו עם וראנאטי.
יש אלוהויות ,כך אמרו הפירושים ,שדרך עבודתן היא
בוראנאטי נערך מידי ערב על יד הגנגט טקט פרידה מן
הנהר לקראת הלילה היורד .איש לבוש כתומים הניף
ביידוי אבנים .יש אלוהויות שעובדים אותן מרכוך
עשיית הצרכים לפניהם.
בידיו אש ,מים ועפר ,ותקע בקונכית שביטאה את
הוקטמתי .חשבתי אז שזה נפלא שכל דרך טובה
יטוד האוויר .זהו שיר ערש ששרים לגנגט כדי להודות
לעבוד בה את האל .הוא מצוי בכל ,חשבתי ,ולכן כל
לו ולהרדימו ,הטביר לנו אחד ממארחינו.
דבר ,גבוה או שפל ,היא אחת מדרכי הגישה אליו.
אפשר היה לומר שימים שוקטים באו עלינו .ועם זה
עכשיו פתאום הלמה אותי הערבוביה וניפצה אותי .
המשיך חוטר השקט להטתנן לתוכי.
לא יכולתי לשאתה עוד .כאילו ניבעו בגופי ,גם בלי
yל קדושה ,סומאה
שהמחשבות שלי שותפות בכך ,איטורי הכלאיים
והשעטנז .ברכת 'המבדיל' ,העוברת בעם היהודי מדור
ומקדשיות
לדור ,התחילה לזקוף בתוכי את ראשה.
ד"ר מלילה הלכר-אשד"
ראיתי ,כדוגמא ,איך הכל מעורבב בו ,בגנגט .חופפים
בו
את
הראש
ומיטהרים
בו.
אנשים,
נשים
המיפגש הבלתי אמצ')I
וטף
משתעשעים בו כמו בבריכת שחייה .זורקים לתוכו
אלוהות בכל .לית אתר פנוי מיניה .ממש ,או כפי שבן
את אפר המתים ,או ,במקרים מטוימים ,כמו למשל,
זוגי אומר' :בהודו ,אפילו התיירים מאמינים בא-
במקרה של קדוש ,או של מי שטרם מלאו לו שש
לוהים' .למי שמחפש נוכחות חיה של האל בחייו,
שנים ,או של מי שהכישו נחש -משליכים פנימה את
כפי שאני חיפשתי ומחפשת ,היה המיפגש עם הודו
הגווייה עצמה כשאבן לצווארה .שרידי האלה דורגה
גם הם מפוררים בנהר .יש שאנשים ומטננות בידיהם
מחפשים בו שרידי תכשיטי זהב .וטיפרו לי שיש
דולפיני נהר שנראים שוחים במים בעליצות.
אליה ייחלתי כל כך .וחליתי .לקיתי במין מחלה מוזרה
-חוש הריח נפתח בי.
בתחילת דבריי
טוף אפשרויות למיפגש עם האלוהות בצורות רבות
ומגוונות :לעיתים הוא מרכזי ולעיתים שולי ,לעיתים
קבוצתי ולעיתים אישי ,לעיתים מואר וקולני ולעיתים
הכל אחד .ופתאום קשה היה לי עם אותה אחדות
כאן
חוויה שאיששה את התחושה שיש לו לאדם אין-
חרישי ודומם.
המיפגש נתן פורקן לדחף הדתי אצלי ,לאהבה ולרצון
לבטא בשלל ביטויים את האהבה לאלוהות המצויה
תיארתי כמה
מלהיבים היו
בנחיריי שלל הריחות החדשים שלמדתי להכיר בהודו,
ועכשיו יכולתי להריח כל פרט באופן נפרד .הרחתי את
הכטאות ואת השולחנות ,את הטדינים ואת הציפות.
לכל חלק בקיר הצבוע היה ניחוח משלו .גם את גופי
שלי יכולתי להריח ,כשריח האצבע אינו ריח הציפורן
וריח הזרוע אינו ריח כף היד.
בכל .המרחק מן
המונותיאיזם הדתי ,כפי שהוא
מקבל ביטוי בחברה ובהתנהגות הדתית בארץ הוא
גדול .חוטר ההיכרות עם ההיבטים הפוליטיים ,מאזן
הכוחות הפנימי בהודו ,כמו גם הניואנטים השונים של
הדת ההינדית מאפשרים לנו ,המבקרים בה להטתכל
על הדברים מנקודת מבט אחרת ,פשוטה וטבעית
יותר.
הרחתי עלים ואריגים ,קרשים ואבנים .טבעתי בריח.
הניחוחות
הקיפו
אותי,
טימטמו,
טיממו.
הרגשתי
בחילה כל העת ,צורך להימלט בלי לידע לאן .פניתי
למיני
רוקחים
שאת
חנויותיהם
מצאתי
מקדש מול ה)lיכיים
ברחוב
הנה לפניי עשרות אנשים טובלים במקוואות שליד
המקדשים,
יורדים
וטובלים,
עולים
ומתייבשים.
וביקשתי מהם גלולות שייעצרו את הקבט שאחז בי.
ומשטבלו ונטהרו הם לובשים את מיטב מחלצותיהם
תרופות שונות ומשונות שניטו לתת לי לא הועילו.
כדי לבוא אל הקודש ,לראות פני אלוהיהם .הנה אישה
פעמיים הייתי בהודו וכל אחת מהפעמים הייתה עזה
באה ובידה טל עם מנחת טולת ואורז ,בננה וקוקוט.
וראשונית .אין הביקור האחד מבטל את קודמו .כשתי
הנה אישה שנדרה את שערה למקדש ,נכנטת מגולחת
הוויות חופפות ומקבילות מצויים בי הביקורים הללו .
בשער המקדש .הנה הגברים משתחווים אל מול פני
האם הייתי מין מינסרה ,שהאור יכול להשתבר בה
בזוויות שונות ,או ,אולי ,חלפו שתי קרניים שונות
מבעד לאותה עדשה עצמה?
שם עמ' 52-33
קודש הקודשים .הנה הכוהנים נוטלים את מנחותיהם
של העולים לרגל ,מברכים את המנחות ,נוטלים את
המעשרות ,משיבים את האוכל המבורך למשפחה.
והנה המשפחה ישובה במעגל ,כמו פרח גדול ,על
רצפת העזרה ואוכלת את טעודתה המקודשת .והנה
אישה קשת יום מגיעה בשעת שחר למקדש הריק.
היא מצלצלת בפעמון הגדול ,מדליקה מקל קטורת,
ד"ר
מלילה
אשד-מלנר מרצה
באוניברסיטה העברית.
בחוג
למחשבת
ישראל,
ןבשקט ,בצעד
מדןד ,מכןנטת בתןך עצמה .עןרכת
את טקטי הבןקר שלה ,כפי שעשן אמה ןטבתה ןכל
נשןת
משפחתה מאןת בשנים .הנה בעלת הבית
יןרדת לגינת ביתה טרם הזריחה לאטןף ניצני פרחי
יטמין אןתם היא שןזרת לשרשרת להניח לפני האלה
במקדש שבשכןנתה .פרח הכהןנה ,הברהמין הצעיר,
העןנד מחרןזןת פרחים אדןמים לצןןאר פטלן של
האל .עןלה רגל ,במצב נפש אקטטטי ,העןמד בחצןת
הלילה בעזרה מלאת השלג של מקדש שיןןה בצפןן,
לעןרן מעטפת מכןתנה דקיקה בלבד ,שפתין דןבבןת
ןהןא מצלצל בפעמןן הגדןל ללא הרף במשך שעןת
כל כך של יןפי .כןח ןשגב בצד שבירןת ןשחיתןת .כ.ל
המןרכבןת הגדןלה נראתה לפתע באןפן כה חד'.
חנה במקדש בשילה ,בנין המןשחתים של עלי הכהן.
שמןאל הצעיר .פאר מקדש שלמה ,הכהן הצעיר הרןצח
את חברן על כבש המזבח .מראה כהן גדןל בצאתן
מבית קןדשי הקןדשים ,הכןהן המפטם את הקטןרן.r
הטבת נרןת המנןרה ,ישן ההןפך את הדןכנים .ככניסה
למקדש ,עןלי הרגלים ,שמחת בית
השןאבה ,כל
התמןנןת ןהטיפןרים הללן קיבלן פתאןם עבןן'י מימד
נןטף ןצבע.
מתחת לחלןן .אין קץ לתמןנןת חיי המקדש שרןאןת
השתאיתי נןכח תרבןת של מקדשים ,שללא שבר
עיניי דבר יןם ביןמן בכל עיר ,כפר ,במיפגש הנהרןת
חיצןני
דתלת
ןעל ראשי ההרים ז ליהם הגעתי.
של הקרבת חיןת לדתיןת מעןדנת של מנחןתדגני ,
כתןצאה
מכיבןש
זר,
עברה
מעבןדךi
פירןת ןפרחים ,כןןנןת ןנשימןת .המיפגש עם תרבו'ת
המקדשים .מעבר לפלא שהיה בן כשלעצבון ,היה
שחיתות בצד הקדושה
מבחינתי מעין מיפגש עם תמןנןת המזכירןת לי דברים
לצד המיפגש שחןןיתי עם היןפי המןפלא של עןלם
השייכים לתרבןת ןלהיטטןריה של העם שלי,,') ,לא הין
המקדש מתעןררת אצלי באןפן בלתי אמצעי ההבנה
נגישים לי עד כה באןפן ישיר ןבלתי אמצעי ,אלא
העמןקה על מידת הכןח העצןמה ,ןטכנת השחיתןת
רק בתיןןכם של הטקטטים המקראיים ןהתנאיים.
הרןבצת לפתחן של מעמד הכהןנה בעןלם של מקדשים .
המיפגש הזה הביא אןתי לידי הבנה חדשה על הכוח
הנה הכהן בטקט האש בשעת ערבית במקדש ,הןא חןלש
על קהל הצןבאים ןהצןבאןת אל פתח הקןדש .נשים
מתחננןת שיפנה אליהן שישעה אל מנחתן ןתפילתן,
ןבידן ןבעינין הכןח אל מי יפנה ןמפני מי יפנה מבטן.
הנה אנשים ןנשים קשישים ןתינןקןת עןשים מטע
ארןך ןמפרך במעלה ההר .עןלים לרגל למקדש הררי
בן שןרה האל שיןןה .אנשים מגיעים עייפים ןמןתשים
מן המטע .לפני השקיעה הם מטפיקים עןד לטבןל במי
הקרח ןלהיטהר כדי להיכנט למקדש ןלזכןת בראיית
האל .הכהנים .מדןשני עןנג ןשביעןת רצןן עצמית
ןתחןשת
הןןדאןת
שמשרה
קיןמן
של
מקדש נה
מציאןתן של המקןם )המקןם בה"א הידיעה( נגישה
ןישירה כל כך .המיפגש הזה חשף בפני הבנה נןטפת:
הביטחןן בקיןמן של המקןם.
אלין באים באופן
מיןחד ןחגיגי ןנןהגים כלפין במחןןת מיןחדןת ,כדי
להבטיח את הקשר המבןרך בין המאמינים והאל אן
שכינתן השןרים במקדש .ראיתי באןר חדש את הכןח
שבריטןאל ,בעןלם של העשייה הדתית שאיננן מןרכב
מעיןן ןמהגןת ,אלא מןצא את ביטןין במחןןת גןפנין.ת,
במןטיקה ,בריקןד ןבתפילה.
מכןןנים בגטןת ןבגערןת את תנןעןתיהם .קר להם
המיפגש עם מקדשי הןדן נטך בי את ההבנה על המחיר
ןרטןב ,למאמינים הטןבבים במקדש .הם משתחןןים,
ששילמן האנשים שחין בארץ ישראל מבחינ.ת עןלם
מלאי יראה ,ןברהמין מןפיע מתןך הצללים ,בא להציע
ההןןיה הדתית ןהרןחנית שלהם כאשר הןחלט לרכז
למכירה שעןנים ןטמים .הנה הברהמין השמנמן ןהשבע
את העבןדה הדתית במקןם אחד בלבד ,כלןמר בבית
בדרןם הןדן העןמד ןבןדק את הרןצים להיכנט למקדש
המקדש שבירןשלים ,ןלבטל את הלגיטימציה לקיןגrם
ןמןציא מן התןר את שאינם ראןיים לבןא אל הקןדש
של הבמןת ןהמקדשים המקןמיים .עןלם המקדש'ים
ןמקבל בשקט את שטרןת השןחד של הרןצים קידןם
בהןדן מציע משהן שןנה לגמרי .בכל מקןם יישןב ישנן
בתןר הארןך .ןכמן שאןמר בן זןגי :יבטןף של כל עלייה
מקדש ,ןבין אם הןא מהןדר אן צנןע ,עתיק יןמין אן
לרגל למקדש ,יןשב איזה ברהמין ןטןפר רןפיןת' .כך
חדש הןא המקןם ,המרכז ,ציר העןלם ,ןמקןם מןשב
הם אןלי פני הדברים בעןלם המקדש; ערבןב אנןשי
האל עבןר הפןקדים אןתן .איזה כןח נפלא ישנן בביזןר
הקדושה הזה שבהודו ,וכמה מאתגרת היא המחשבה
אין טוף להתרחשויות שבהן עולם הריטואל הדתי
שיכולים להיות מרכזים רבים ,ואף על פי כן ,נוכחות
בהודו נראה לפתע קטום ונכון ,ולא מעורר טלידה
האל אינה מתגמדת בשל כך ,ודמותם איננה נחלשת,
וניכור .עבור מי שגדל והתחנך בתרבות ישראלית
אלא דווקא מתעצמת מידת כוחם וגבורתם ,כמו גם
חפה מטקטים הקשורים לעולם הרוח והדתיות ,עצם
מקומם בלב המאמינים.
המחשבה לקפוץ אל עולמו של הטקט המקודש מעורר
אני מרגישה -כמי שצמחה במציאות משפחתית רוויה
אהבת א-לוהים ,בצד מציאות חברתית חילונית ,שבה
ישנה מחאה מתמשכת כנגד הפוליטיזציה של הדת -
כי המיפגש עם הודו נטך בי מימד מרפא.
מידי
שנה
במשך
העשור
האחרון,
מבוכה רבה .המעבר מתודעת החולין הישראלית
המאשרת בחצי חיוך להקטין דברים ולגחך עליהם ,אל
העולם הטקטי ,בו לכל מחווה יש משמעות ונוכחות
מועצמות ,אינו פשוט כלל ,והבחירה בו דורשת אומץ
רב .הודו הגדולה ,החמה ,המלאה טקטים דתיים
בפתיחת
שנת
מבוקר עד ערב ,מרככת את הגישה הישראלית הקשה
הלימודים באוניברטיטה העברית ,כאשר אני נכנטת
והקשוחה הזאת .לייוצאי עדות המזרח הרחוק' עזרה
לכיתה בה אני מלמדת שיעור קריאה בטפר הזוהר ,אני
הודו למצוא אופני ביטוי חדשים להווייתם הרוחנית
מוצאת לפני תלמידים שחזרו לאחרונה מהודו; צעירים
והדתית ,ובפרט להוויה הרוחנית ,ואף איפשרה להם
וצעירות ששבו זה עתה מטיול במזרח אחרי הצבא,
לראות את יופיים של חיי המנהג והטקט היהודיים
ואצעדות,
עדויים
בנזמים
היפים
ובצעיפים
עטופים
של
הצבעוניים
בבגדי
הודו
הכותנה
וחובשים
לראשונה את טפטלי הלימודים באוניברטיטה .אני
בצורה חדשה שונה ,חופשית ומאווררת.
תודה הודו!
שמ ,עמ' 60-53
מוצאת אותם רכים ופתוחים ,טקרנים ונטולי שריון
של אידיאולוגיה מטויימת .הם צמאים לשפה שתוכל
לתאר במלים את החוויות שחוו בהודו הרחוקה,
וחשים צורך למצוא במטורת היהודית תכנים מקבילים
לחוויות שחוו שם ,מטורת אותה ,על פי רוב ,אינם
מכירים כלל .ואם הם מכירים אותה ,הרי שזו היכרות
רוויית ניכור ,דעות קדומות ועוד כהנה וכהנה טיבות,
טובות יותר או פחות ,המונעות מהם להשתתף באופן
פעיל בחיי הדת היהודית בארץ.
אמוכה ופרכסה
ד"ר רחמים מלמד כהו
פעם אחת בעוברי ליד אחד המקדשים בעיר בומביי,
ראיתי כוהן דת עומד וממרק ,משפשף ורוחץ פטל
עשוי משיש ועיניו מרגליות .התקרבתי אל ה"משרת
בקודש" ושאלתיו שמא דובר אנגלית הוא .הלה השיב
במבטא אנגלי מובהק" :בוודאי" ,והטביר כי למד
המיפגש עם הודו ,עם הנוכחות החיה של חיים דתיים,
מנמיכה ,עבור ישראלים רבים ,את מה שאני מכנה
'רף המבוכה והניכור' בכל הנוגע לעשייה דתית מתוך
שיגרה ,ובפרט בחיי היהודים .טיבות רבות יכולות
בלונדון מטפר שנים.
תהיתי על קנקנו ומשתיקשרנו ונת חברנו זה לזה,
הקשיתי לו קושיה:
להיות לכך :אולי אלה הימים או השבועות שבילו
"אתה נראה לי אדם רציני ,רציונלי ,בעל היגיון -האומנם
הביקור
אתה מאמין באבן השיש הזו שהיא מטוגלת לענות לבני
ישראלים
רבים
באשרמים
למיניהם,
או
במקדשים ,אולי זו ההשתתפות הפעילה של ישראלים
אדם? להוריד גשמים ולעשות מעשי ניטים?"
רבים ,במעגלים של שירת מזמורי השבח לאלוהים
הג'אהיני הדתי פנה כה וכה ,ראה כי אין איש ואמר:
שהתקיימו בלילות במקדשים ,השתתפות שהפתיעה
אותם עצמם .אולי היה זה רגע רך של התרחבות הלב
כאשר ראו אישה משתחווה אפיים ארצה לאל במקדש,
"אישית ,אני לא מאמין בפטל אלא שזה מעין צינור
המקשר בין ההמון ליושב בשמים".
או תינוק קטן הנישא בחיק הוריו לבוא להראות בפני
"מדוע שלא תלמד את ההמון כי ישנו אל יחיד ,מופשט
האלה במקדש ,או אנשים קשי יום שהתאטפו בשעת
שאין לו גוף ואין דמות הגוף? אז תוכל לוותר על
ערב לערוך את טקט האש בערבית במקדשים .בעצם,
הצינור ,"…הצעתי .
תלה הכוהן עיניו בי והשיב:
"הנה ,בוא אתי ואראה לך".
"ופרנסה מנייןך"
חזרנו לראש הגשר שממנו באתי והחייל הצביע על
פעמ אחת ,ספריית בית אל ,תשס"ד ,עמ' 19
שלט קטנטו סמוי מן העין ,מוסתר בענפים ועליו
כתוב באותיות שחוקות בשפה ההינדית" :עצוו;
נס חנוכה
ד"ר רחמים מלמד כהו
פעם אחת טיילתי בהודו …כישראלי בוגר צה"ל ,צנחן,
גאוגרף ,טייל ובעל ביטחון שמתי פעמיי צפונה לעבר
ההרים הגבוהים ביותר בעולם .אני אוהב מאוד לראות
נופים הרריים ,לשוחח עם בני אדם ולצלם דמויות,
גבול לפניך!"
כל טענותיי ,תחנוניי והתנצלותי לא הועילו .השניי!:
הובילוני אחר כבוד אל הג'יפ שהמתין לנו בעבו"ו
השני של הגשר .שמו ידיי באזיקים וכך התעקלנו
בג'יפ במעלה
ההר בשבילי היערות בואכה עיר
הבירה גאנגטוק.
חפצים ובעלי חיים .מיששתי בכיסי -הארנק במקום.
"אני דורש לדבר עם הקונסול של ישראל!" ,צעקו!י
האצבעות המשיכו לבדוק -פנקס הדרכים בכיס
מתוך הכלוב שאליו הושלכתי.
החולצה ,המצלמה על הכתף והתרמיל מתחיל להעיק.
גלגולי צחוק מן הכלובים האחרים העמידוני עו' המצב.
ביום השלישי הגעתי לקלימפונג .איזו עיר יפה ,בתים
איזה מחזה סוריאליסטי .אי שם למרגלות כ:) ' i?iה
גולשים על מדרונות ההרים וערפילים העוטפים את
המושלג ,ההר השלישי בגובהו בעולם ,בתחנת משטרה
ראש ההר יוצרים אווירה מיסת ורית .חשתי שמשהו
מעופשת ומסריחה ,בין אסירים מוזרים חסרי צוום
עומד להתרחש .
אנוש ,יושב לו ישראלי מתפלל ושואל :מאין יבוא
אחד המקומיים סיפר לי כי בקרבת מקום ישנם
עזרי ,אנא ה' הושיעה נא ,אנא ה' הושיעה נא.
שני נהרות .האחד שמימיו כחולים והשני שמימיו
הס הושלך בתחנת המשטרה .מפקד המשטרה הגיע.
לבנים .במקום שבו הם נפגשים והופכים לנהר אחד
מתחת לכובעו הציצו גבות עבות ושפם כIסול'Oל,
משתנה הצבע לאפור .ועוד הוא הוסיף" :כדאי
מתחת לבית השחי תחוב מעין שרביט ניצוח ,נעליו
לך לעמוד על הגשר ולצלם משם ,ואחר כך ראוי
מצוחצחות כהלכה ומבלי להביט ימין ושמ Iל נכ:Iס
שתבקר במדינת סיקים".
למשרדו .דקות עברו ואני נקראתי ,נלקחתי והורצ;jי
על מדינת סיקים קראתי ושמעתי .זוהי מדינה קטנה
חבוקה וחבויה בין ההרים .המלכה היא אמריקאית
בלונדינית שהתאהבה במלך סיקים.
למחרת צעדנו מצלמתי ואנוכי לכיוון הגשר .בעומדי
במרכז הגשר ראיתי את מקום מיפגש הנהרות .כיוונתי
אל משרד המפקד.
"הסירו כל איש מעליי" .אמר המפקד.
נשארנו לבד.
"אתה מרגל!" ,הואשמתי.
את המצלמה ,ולפני שהספקתי לשמוע את ה"קליק",
הראיתי לו את הדרכון הישראלי .ביקשתי שיתקו!ר
הרגשתי בשתי ידיים האוחזות בי בחזקה .הסתובבתי
לקונסוליה בבומביי והבהרתי לו שתקרית דיפלומטית
לאחור .לפניי עמדו שני חיילים .לבושם מוזנח ,כידונים
עלולה להתפתח בעיקבות מאסרי.
נעוצים בקני רוביהם .הגבוה שבהם פנה אליי באנגלית
שבורה ואמר:
השעה הוותה שעת אחר צהריים מאוחרת והמפקד לא
הצליח ליצור קשר בטלפון עם בומביי .לאחר שהניח
"אני עוצר אותך".
את השפופרת אמר:
"למהך" ,שאלתי בפליאה ,והלה השיב" :עברת את
"ננסה שוב מחר .בינתיים תשוב לכלובך".
הגבול ללא אישור".
"איזה גבולך איפה גבולך"
"יש לי רק בקשה אחת אליך ,במטותא ממך ,הI':ם
אוכל לקבל שני נרות וגפרוריםך"
"שני נרות וגפרורים??" ,הביט בי בחשדנות" ,בשביל
מה אתה צריך את זה?"
"אני יהודי ויש לי חג הערב ובחג הזה אני חייב להדליק
נרות".
בטרם נפרדנו אזרתי עוז ושאלתי אותו:
"מה קרה שלפתע ,מן הרגע שטיפרתי לך על חג
החנוכה שלנו ,שינית את יחטך אליי לטובה?"
המפקד לא השיב אלא שוב נטלני בידו ,הביאני אל
המפקד שדיבר אנגלית צחה ונראה אדם משכיל החל
ביתו ,משך אותי אל חדר קטן ומוצנע בפאתי הדירה,
להתעניין.
הצביע על איקונין ,פטלון קטן שניצב בגומחה שבקיר
"איזה חג יש לך הערב?"
"חנוכה" השבתי.
"הנוכה?" עיניו אורו ולפתע -נט משמים .נטל ידי
בידו ,נשא את תרמילי ויחד צעדנו אל המלון המפואר
"שלוש אחיות" .חדר מפואר ונוף מקטים.
שלושה ימים ושלושה לילות טיילנו יחדיו בג'יפ שלו
בהרים .נעשינו ידידים וקרובים זה לזה .כל אותה העת
הרהרתי בלבי מדוע המפקד הזה שהיה לבוש בטגנון
ונרות דולקים מטביבו.
"לך יש חנוכה ולי יש הנוכה .אנחנו חברים".
לא הבנתי על מה הוא מדבר ,אולם משהטתכלתי
מקרוב ראיתי שלמרגלות האיקונין הייתה כתובה
באותיות הינדיות המילה :הנוכה.
"ה נוכה" ,הוטיף ידידי המפקד והטביר" ,זה השם
שנתתי לפטל שלי".
האם היה זה נט חנוכה?
בריטי מטפל בי כה יפה ,מכבד אותי ומתיידד עמי?
נית חנ"ד נדהרמקןט נהרי ההימליה .צילןמ:יהןדה שטרנליכט.
פעמ אחת ,ספריית נית אל ,תשס"ד ,עמ' 42-39
שליחי "לב יהודי" ,יובל ותמימה עדי וצוות העובדים ההודים בפתח בית לב יהודי בהמפי .באדיבות "לב יהודי".
עני יוהזרוות וIבllדהIיrם
הגדולה שתשרור ביו רבי לחסיד -היה כותב את שיר
השירים לא על יחסי איש ואשה אלא על יחסי t:Iאלו.
קשר מורה -תלמיד
הקשר שביו מורה לתלמיד בולט קשר הדוק הו ב!:ו
בחסידות ובזו
והו בחסידות .בשניהם בולט היחס לאמת ל tכקנווו
אלחנו ניר
אלא כתנועה .כאש הניצתת למגעם של שני קטבים
חשמלוום ולא כאש הנבערת מאליה או בתנו'גה
בעם היהודי תמיד היו חכמים ונביאים .מקובלים
חד-כיוונית .ואני רואה את עצמי פטור מהשוואה.
וצדיקים ,אדמו"רים ורבנים ,אליהם היו הולכים .
מהבדלה .או ממציאת המשותף ביו תורות הזו לז::-לו
והצדיק ,או ה'מואר' -כפי שהוא נקרא בהערכה
החסידיות או ביו תורות עם-צופיות לאלו עוטות
ובנקיות רבה במזרח ,מראה לנדמה בעיני עצמו כחכם
הסוד היהודיות .שכו הכול נוהר אל מקום !חד .אל
כמה עוד רבה הדרך .ולזה שכבר אבד בו רצוו לדרך -
הא-לוהים .ואל הא-לוהים המצוי בערפל עולים
בא ומל ה את הרצוו לעלות ולהמשיך .והצדיק .מגלה
לבד ,מנסים ותוהים ,סובבים ותועים ,ומבקש"ם.
בעדינות ובהקשבה את הדבר הפנימי ביותר בנפש ,זה
ואל האלוהים גם עולים בעלווה שבטית-מ)'פחתית
שאנו חומקים מפניו בכל דרך אפשרית ,ואומר; הנה.
משותפת ויש מקום לעיני העדה הנקיות והמאירות
יש בך לב! הנה.
שיראו דרך.
המוכנות של התלמיד להקשיב למורה כרוכה באופי
המורה
היחסים הנרקמים עם המורה .יחסים הו של יראה וכבוד
שנקודת ההתחלה של הדרך היא היכולת ללמוד לקבל
והו של אהבה גדולה ,המצטוורים בעינוו באופו הבהיר
עצה ממורה רוחני .שכו יש צורך בענווה בכדי להסכ:ים
ביותר בדבריו של רבי יצחק-אווזיק מהומל ,תלמידם
לקבל עצה ולהודות שאיו הבור יכול באופו קבע
שהתבטא
להתמלא אך מעצמו ,ושמותר וראוי להיעזו" ולקבל.
הגדול
של
אדמור"י
חב"ד
הראשונים,
בקיצוניות כי לו היה יודע שלמה המלך על האהבה
הטיבטי
פו-טו-ווא
בו
ואולי הודו היא שיעור חי בענווה.
המאה
הll-
אמר
אחת החוויות האחרונות שלי בהודו הוותה ביקור
עממוום לתוך השיר והופכים אותם למיטטיים .נזיר
בפושקר ) ,(Pushkarהמצויה לה אי שם בלב מדבריות
זן הוא גם מצוור .החטיד אינו יודע לצוור ,אבל הוא
העד של ראג'אטטן .העיר הזעירה בנויה טביב אגם
רוקד .כל זה -זמר ,ציור וריקוד -מכוון לדיבור ונתפט
האגדה ההינדית המטפרת כי
בדיבור .שתיקה אינה המדרגה העליונה 'למד לשתוק,
מים קטן ,וגם טביב
האל ברהמה עף בשמוום וכאשר ראה את האנשים
כדי שתלמד לדבר' ,אמר צדיק אחד ,ואחד ממורי זן
במדבר מתפללים לגשם ,השליך לעברם פרח שהפך
אומר' :דיבור הוא גידוף ,אבל שתיקה -רמווה היא.
לאגם ,אגם שהוא למעשה התגבשות מוחשית של
מעבר לדיבור ולשתיקה גם יחד עולה שביל תלול'.
האל ,כשראיתי את אנשי האדמה מן האזור באים אל
אולם יש להוטיף עוד קו אחד ,המשותף לזן ולחטידות
האגם ותוך רגעים טפורים מצווום ,כך נראה ,הרחק
והאופווני עד מאוד לשניהם .בנוטחאות שונות מטופר
מגופם וממרות חווהם ,מתאחדים עם המקום האין
כאן וכאן על שיחות-חולין של בעלי הטוד ,שיחות
-
טופי שהוא הרבה מעבר לגוף ולכשליו ,נזכרתי בשני
המתמיהות את
מקורות .הראשון מלא בפאתוט לוגי ,מחושב וקר,
לכאורה ,בעוד שכל מילה ומילה כבדת משקל היא,
ואילו השני כמו כנגדו ,מיטטי ,קדום ומלא מיתוט.
ורצופה כוונה טמלית נטתרת" )מרטין בובר ,בפרדט
הראשון אלו דבריו של אלעזר ,מנהיג הטיקריקים
החטידות ,מוטד ביאליק תש"ה ,עמ' קלט(.
השומע הזר בשט חיותן הגמורה
הנודע ממצדה ,בהתווחטותו לאנשי הודו ,התווחטות
שם ,עמ' 29-18
שהוותה חלק ממטע שיכנועיו לאנשיו שימטרו שם
את נפשם" :נתבונן אל דרכי אנשי הודו ,השוקדים
מה מוסיפה הודו לתורת
ארץ ישראל? הרהורים
של מחנר
על דרכי החוכמה כל ימיהם .האנשים המשכילים
האלה נושאים את עול חוו-הבלם בלי-חמדה ,כי
חלדם נחשב בעיניהם לעבודה זרה ,אשר נגזרה עליהם
הרב דורי הגמו*
מידי שמים ,וכל חפצם להתיר את הנשמות ממאטר
הגוויות ,והם מאמינים בלבב שלם ,כי חוו הנשמות
לאחר ארבע עשרה שנות לימוד תורה בישיבת ימרכז
יחד הם נצח ואמת" )יוטפוט פלוויוט ,תולדות מלחמת
הרב' ובכולל פטגות לדוונות ,ולאחר עשר שנות הוראה
היהודים ,מטדה ,1968טפר ז ,פרק ח ,ז ,עמ' .(398
וחינוך בישיבת ההטדר 'בית אורות' בירושלים ,יצאתי
השני אלו דברי הזוהר )א ,קלג ,ב( העוטקים בדברי
למטע בהודו.
זה
בהשפעת
תלמידוו
אשר
שיתפו
אותי
התורה המטפרים שאברהם שולח את בני פילגשיו
היה
הרחק אל 'ארץ קדם' ,המזוהה לפי המטורת היהודית
בהכנותיהם למטע ,עמדו איתי בקשר במהלכו ,וחלקו
עם הודו )כך לפחות זיהה רבה של אמטטרדם בן המאה
עימי את החוויות שלהם לאחר חזרתם משם ,ועל פי
ה ,17-רבי מנשה בן-ישראל בטפרו 'נשמת חוום',
מה שטיפרו ,הרגשתי שעבר עליהם משהו .נראה היה
ד כא( ,ובלכתם נותן להם מתנות ,שאלו הן ,כך לפי
לי שהם חזרו מהודו שלווים ומעמיקים יותר .היו גם
הזוהר ,דרגות תחתונות בלתי מתוקנות של הקדושה
כאלה שברחו משם ולא רצו להיות שם עוד לעולם,
)יטטרי דרגין תתאין'( שהן למעשה 'שמות מיני רוח
ודווקא תגובות קיצוניות כאלה משכו אותי אל המקום
הטומאה' .כאשר הטיבה שאברהם נתן אותן לאותם
הזה .טיול זה של פחות מחודש שעשיתי בגיל מתקדם
בני פילגשים היא בכדי שיתקנו ,ישלימו ויטהרו את
)הוותי אז בן למעלה מארבעים( ,מלווה אותי עד היום
אותן מדרגות תחתונות,
הזה בדרכים שונות ,רק עכשיו אני ניגש בזהירות
ומנטה לבחון :מה נתן לי המיפגש עם הארץ הגדולה
הזו? מדוע מיפגש זה מלווה אותי בתפקידוו הנוכחוום
שתיקה
בהיותי מורה ומחנך?
!ן וחטידות" .כאן וכאן מכבדים את השתיקה ,וכאן
וכאן אין מתכוונים בזה להינזר מכל ביטוי-פה ,אלא
לוותר על גל הבעה בשפת המושגים למה שאינו ניתן
למושג .כאן וכאן מזמרים ,כאן וכאן מכניטים מוטיבים
*
הרב דורי )אביגדור( הנמן הוא רב מחנך בישיבת ההסדר
יבינות' ברעננה.
47
הלב שבתור הגוף
מותקסה yל ססר בראשית
הייתי יכול להבין את ההתרגשות שאחזה בעזריאל
קרליבך
בביקורו
בהודו,
התרגשות
אותה
היטיב
בהגות
היהודית
ישנס
מספר
דגמיס
כיצד
צריכיס
להיות יחסי ישראל עס העמיס .רביס מהוגי דור:ו
לבטא בספרו 'הודו' .קרליבך ,שגדל הן על התרבות
מאמציס את הדגס של ר' יהודה הלוי "ישראל ב:אומות
הגרמנית והן על התנ"ך והתלמוד הרגיש שיש בהודו
.לב באבריס" )ספר הכוזרי ב ,לו( .על פי תפיסה
משהו מנוגד לכל מה שהכיר קודם לכן ,אבל דומה
זו ,האנושות כולה דומה לגוף האדם ועס ישרI,ל
שכל המקורות עליהם גדל קרליבך לא הכינו אותו
שבתוכה הוא הלב המעניק חיים לכל הגוף ,כלוכIר
להתנגשות החריפה כל כך בינם לבין הודו ,שתכלית
לכלל האנושות.
אמונתה היא אחדות האדם עם הטבע .יתרה מזאת,
ואולם ,בצד אמירה זו אין במסגרות החינוך הדוזי
בשל היותי ,כמו קרליבך ,חניך של העולם היהודי
הגרמני התעצמו אצלי תחושות דומות לאלה .הורי,
כמו הוריו של קרליבך ,נולדו במערב אירופה וחלק מן
החינוך שלהם רכשו שם ,לפני השואה .נוסף על כך,
שנינו למדנו ,אמנם לא באותן שנים בישיבת 'מרכז
הרב' מיסודו של הרב קוק .חשתי קרוב אליו בין השאר
גם בשל הגיל המאוחר בו נחשפנו שנינו להודו.
והתורני בארץ גם הכרה ממשית של האומוןנ ,וישנו
ניסיון להרחיק את התלמידים ממגע עמוק ומשמעותי
עם החוץ.
בהודו התוודעתי לעושר התרבותי הרב המצוי :ם
בעמים אחרים ,עושר שיכול להזין אותנו ולהוכניק ו'נו
רבות .כשהייתי בדהרמסלה פגשתי קבוצה של צעירו'ת
יהודיות מלונדון שהגיעה ללמד נשים כפריות באיזור
אחת החוויות הקשות שעברתי בהודו הייתה שראיתי
את מלאכת התפירה .אנשים בקרב הקהילה היהודית
שם מעין התקפה על ספר בראשית .כאשר הסתובבתי
בלונדון חשים מחוייבות מוסרית לסייע לרווחןנם
בין מקדשים חשתי את הסוגיות של מסכת עבודה זרה
של אנשים כפריים בהודו ,ומשקיעה כסף ומחש:tה
מסתובבות בראשי .חשתי כאב פיזי של ממש ,בכל
כדי לקנות להם מכונות תפירה וגם לשלוח אליוiם
פעם שראיתי אנשים שמכבדים את הפרה ואת הקוף
מדריכות שידריכו אותם במלאכה זו.
יותר מאשר את עצמם .חשתי שאת ספר בראשית
שלי תוקפים אנשים שלא רוצים לקחת אחריות על
הנעשה בבריאה ואי העשייה נראה בעיניהם מכובד
ונעלה יותר מן העשייה .את ספר בראשית ינקתי עם
מיפגש זה הידד אצלי את השאלה האם העם' היהן'די
החי בישראל פועל באמת בתוך האנושות ,או שמא הוא
דואג אך לעצמו ואינו מתעניין כלל בשאר העולם?
חלב אמי ועל כן ,מצב זה שבהודו ,המנוגד לו כל כך
היה קשה לי באופן פיזי.
ואולם ,עם כל הקושי שבדבר דומני כי עלינו לשמר
בידינו קורטוב מן התרבות ההודית שהוא בבחינת
אתגר תרבותי מבחינתנו ,אתגר שלא בא לפרק את
יסודותיו של ספר בראשית אלא להרחיב אותם:
להבין טוב יותר מהן האפשרויות השונות לספר את
טיפור הבריאה ותחילת העולם ,ולשאול מדוע בחרה
התורה לטפר לנו אותו דווקא כך .דווקא העמדת
המדיטציה מסחותה את האלימIת
התנ"ך פותח בבריאת העולם ומסיים בשאלות דניאל
מה יהיה בקץ הימין .חגינו היהודיים הם זכר ליציזt-ת
מצרים ואנו עומדים דרוכים בציפייה לבניית ב:ית
המקדש מחדש .החוויה המרכזית שלנו היא החוייה
של היותנו חוליה בשרשרת הנמשכת מבריאת העולם
אל ימות המשיח .אבל האם בכל התפיסה הזו 'יש מוjום
לחיות את ההווה ואת הרגע?
קוטב תרבותי נגדי מאפשרת לנו לחדש את השיח
העיסוק במדיטציה גורם לחוש את ההווה ,מפני
בנוגע לדברים רבים שלא דובר בהם מטפיק עד עתה,
שהמדיטציה
נומאמציו
ולמצוא בתורה את אותם חלקים ,רבים וטובים,
להתקדם ולהשיג ,וחווה את הרגע .בעלי
שהתעלמנו מהם עד היום.
בהודו היו לא פעם עסוקים במדיטציה כאשו" נכנכזתי
היא
עיסוק
בו
אדם
נפרד
חנויות
אליהם .הייתי מסתובב בחנות הקטנה והם ').:דיין לא
הרימו את ראשם ,רק לאחר דקות ארוכות היו פונים
אלי בשאלה האם יוכלו לעזור לי.
תחושה של אי אלימות
כאשר תהיתי על מקומה של המדיטציה בעולמה של
תורה עלה בזיכרוני מדרש על השבת'" :ששת ימים
תעבוד ועשית כל מלאכתך '.וכי אפשר לו לאדם
לעשות כל מלאכתו בששת ימים? אלא שבות כאלו
כל מלאכתך עשוייה" )מכילתא דרבי ישמעאל יתרו,
פרשה ז( .מדרש זה על רקע חוויית המיפגש עם הודו
מגלה לי כי בשבת אין עתיד וכי כל מה שאתה שואף
עליו כבר הושג .רק כך אתה יכול להתפנות ולחוש
בשבת את הרגע ,את הקודש .השבת מייצגת את הזמן
הקדוש ,ואולי גם את הזמן שאין בו עתיד ועבר אלא
רק הווה ומדיטציה; ייתכן איפוא שיש בתורה חלל
הפגישה עם הדלאי למה ועם משנתו גם היא מטלטלת.
הבחירה שלו להוליך את עמו לגלות ובלבד שלא לנקוט
אלימות מעוררת התפעלות רבה .הבחירה לעצור את
הגלגל החוזר של האלימות והאלימות שכנגד היא
אולי הצעד החשוב ביותר לקראת מימוש חזון השלום
של הנביאים .הביקור שערכתי במוזיאון לתולדות טבל
העם הטיבטי מדגיש את ההבדל .אם ב'יד ושם' אתה
יוצא עם כעט אין קץ על הנאצים ,הרי ששם אתה יוצא
בתחושה שאתה שליח של אי אלימות.
החורג מציר קבוע זה של העבר והעתיד ועוטק רק
האם ניתן ליישם את שיטתו של הדלאי למה בג'ונגל
בכאן ובעכשיו.
העולמי?
לא מעט צעירים הודים עימם שוחחתי מטתייגים
ה'Yדר האלימות
אחד הדברים המפתיעים בהודו הוא היעדר האלימות.
אין אלו רק טיפורים על מהאטמה גנדהי .עברתי
בערים צפופות וכמעט ולא ראיתי אלימות .כשטיילתי
במנאלי נכנטתי יום אחד לבית טפר שנקרה בדרכי.
נכנטתי לחדר המורים והצגתי את עצמי כמורה שבא
ללמוד על דרכי החינוך שלהם .הילדים היו ישובים
על הרצפה כאשר רק קרש קטן היה המשטח עליו הם
היום מדרכם של הדלאי למה ואפילו של מהטמה
גנדהי .לדעתם ,אי אלימות אינה ישימה בעולם שנוקט
נגדך באלימות .ולמרות זאת יש בדרך זו מימד משיחי.
יש בה תקווה ממשית מאוד לחיות בעולם בו "לא י א
גוי ל גוי ו;:זרב רלא יל?Iדו עוד נ;ולס9ה" )ישעיה ב ד(.
ואולי עמדה זו מאלצת אותנו לשאול שאלות קשות על
ההווה האלים כל כך שלנו .האם בכל המקרים הפעלת
האלימות נעשתה רק כאשר כלו כל הקיצים?
כתבו .הפתיעה אותי השלווה שבה עברה ההפטקה;
בהודו
לא מצאתי הד לא למכות ולא להתנגשויות הכל כך
הרגשתי תחושת שלווה וגעגוע לא-לוהי שעוטף אותי.
מוכרות אצלנו במערכת החינוך .המורים שם הטבירו
היצרים השוקקים ,שוקקים פחות בהודו .התפילות
לי כי היום מתחיל במדיטציה אותה מתרגלים המורים
שהתפללתי בהודו היו מן הטוערות והעמוקות שאני
עם התלמידים .לדעתם המיקוד של האדם בעצמו
זוכר .כל מילה קיבלה טעם מיוחד .בין אם התפללתי
באמצעות המדיטציה מונע אלימות.
במטוט ,ובין אם זה היה בהרי ההימלאיה .תחושה של
צמד האחים הראשון בתנ"ך ,קין והבל ,הרגו זה את
זה .האלימות היא שפה מרכזית מאד בקרב בני אדם
ובהודו לעומת זאת ,האלימות מועטה מאוד .יום
התחושה
הרוחנית
כאילו
עומדת
באוויר.
קשר ישיר והדוק עם בורא עולם מילאה אותי ,תחושה
של חופש וחרות ,תחושה ראשונית וילדותית כמעט
של אדם המתרפק על אביו שבשמים.
אחד ,ישבתי עם שני מטיילים ישראליים שהכרתי
העולם המערבי הדביר ,כמעט לחלוטין ,את העבודה
מטויימת בדהרמטלה כאשר
הזרה ,אולם אמונתנו שלנו הפכה קרה יותר ,שכלית
נכנטה קבוצה צעירה של ישראלים ,כניטתה שאמרה
יותר ופחות מחייה את האדם .היכרות עם ההתלהבות
באותו יום במטעדה
כולה אדנות ,כאילו הם כבשו את המקום וכעת הם
של העבודה זרה נותנת חיות לעבודת ה' .הודו קירבה
תוקעים בו דגל .בשפת הגוף הם אמרו :אנחנו כאן ולא
אותי לעולם הטוד והקבלה .אומנם גם קודם לכן ידעתי
מעניין אותנו מה אתם ההודים חושבים על כך .ישבנו
שישנו תחום כזה ביהדות ,אולם לא נמשכתי אליו .היה
שלושתנו ,אני ,וזוג הישראלים שהכרתי קודם ,וחשנו
בי אז רצון לראות את המאחד בכל דבר ,ולכן דווקא
כולנו מכווצים מול הגטות והכוח שהפגינו הישראלים
'מורה נבוכים' הרציונלי מבית מדרשו של הרמב"ם
שנכנטו לשם.
דיבר אלי יותר ,ואילו העולם המיטטי של הזוהר נראה
49
לי אקראי ובלתי מסרדר .הרגשתי שאיני יכול לבקר
וקוברים אותם מחוץ לגדר .הדבר הכי גרוע שאפטור
אותו ולכן גם לא יכול באמת ללמוד אותו .ככלל ,ניתן
לעשות זה ליטול חיי אדם ,גם אם זה חייו של הנוכול
לומר שבישיבות הציוניות יש כברד רב לסרד אולם
עצמו .על אחת כמה וכמה כשאדם רוצח מישוiו ,שעל
אין ניסיון ממשי ללמוד אותו בצררה מסודרת .היחס
זה לעולם אין כפרה.
המכובד אך המרוחק גורם לדעתי להזנחת התחום .
המיפגש עם הרדו ותרבותה טילטל את ערלמי .כל
הנחות היסוד של חיי ושל אמרנתי ניצבו בפני אתגר
משמעותי .הטיול רשפע ההתנסויות שבו העשירו את
עולמי ,וכאשר אני פוגש באנשים שחוו מסע שכזה,
נרצרת בינינו מיד שפה משרתפת ומעמיקה סביב הדרך
ארתה עשינו שם וכאן.
אמרן :כיצד מתמודדת היהדות עם המוות?
לנגנטל :בסופו של דבר כל האנשים מתים ,והמורת
מלווה בצער רב רבכאב גדול של כל הסרבבים אותם.
עם רגע המוות מתחיל תהליך האבלות של האנשים
הקררבים לנפטר .התהליך הזה מעוצב על כי פר)יו
ודקדרקיו על ידי ההלכה .ברגע שאדם מת ,קרוביו
בדרגה ראשונה )אשתו ,הרריו ,ילדיו ,אחיו( פטורים
יש אומנם פער גדול בין חוויית המסע בהודו לבין
החזרה ארצה .בחיים הרגילים כולנו חיים בתוך
גבולות ומסגרות ,ואין את אותו מרחב אין סופי שיש
בטיול ,אבל חלקים גדולים מחוויית הטיול יכולים
ללוות אותנו במה שבו אנר עוסקים כאן.
מקירם מצורת .חובה ללוות את המת ולקבור אותו
באדמה ,כי מעפר באת ואל עפר תשוב .היהדות
מקפידה לקבור את האדם בתרך האדמה .ובמהלך
השנים נוספו מנהגים שונים ,בעיקר מן הקבלה,
שמכניסים לתוך ידיו חול ,כדי שיהיה כל כולו חלק מן
במסגרת עבודתי החינוכית יש מקום רב לחוויות
האדמה .לפני הקבורה מטהרים את גופתו של הכות.
שתיארתי .אני משתדל לרארת בתלמידיי לא רק
טובלים אותו במקררה טהרה ,על מנת שהוא יגיע אל
תלמידים אלא גם שרתפים למסע ,בו הם ואני מחפשים
האדמה כשכולו טהור ונקי .מצוות הלוויית המת היא
יחדיו את דרכנו ,דרך שבה כולנו מחפשים את מה
מצרוה חשרבה מארד וקרויה בשם "חסד של אמת".
שמעבר לפשטני והחיצוני ,את שמעבר לעולם.
בדרך כלל כשאדם עושה חסד ,בסתר ליבו הוא חושב
שט,עמ' 87-75
שאם יתהפכו היוצרות ,האדם שגמלתי עימו חסד
ישיב לך כגמולך .בחסד יש קצת אלמנט אינטרסנטי.
פרידה מהחיים בבודהיזם
וביהדות
חיים לנגנטל וגיסים אמוו
אמון :לא דיברנו על המוות.
לנגנטל :ביהדות החיים עצמם הם הדבר החשוב
אבל בהלוויה זהר חסד של אמת ,משום שהמת לעולם
לא ירכל להשיב לך כגמולך …
בשעת הקבורה אומרים ילדי המנוח קדיש .תפילת
הקדיש נאמרת בארמית ,וכרללת תשבחוך! לק-rוש
ברוך הרא .דווקא ברגע שהאדם נקבר ,ואנחנ.ו ,יקיריו,
כל כך מצטערים ואבלים ,דווקא באותו הרגע אנחנו
ביותר .אדם חייב לעבוד את הו ,והוא יכרל לעשות
מצרוים לשבח את הקדוש ברוך הוא .כי גם ברגע
זאת רק כשהוא חי .ביהדות אין מצב שבו מקדשים את
הקריטי הזה ,כשאתה אולי כועס על הקז'וש ברוך
המוות או חושבים שזה דבר טוב .אף על פי שאנחנו
הוא שלקח את יקירך ,אתה חייב לשבח ולג.דל אותו.
מאמינם שהעולם הבא הוא עולם שכולו טוב ,אסור
כי אתה מאמין שהקדוש ברוך הוא דן את דינו אמת,
לאדם לוותר ולו על רגע אחד מחייו .כתוב על דברי
וכל מעשיו לטובה .היתום אומר קדיש גם שנים יגשר
הו ,על המצוות " -אשר יעשה אותם האדם וחי בהם",
חודשים מיום סתימת הגולל .הוא מחוייב לומר את
ואומרים חז"ל" :ולא שימות בהם" .לכן ,אם יש חשש
הקדיש בבית הכנסת ,בציברר ,לפני אנשים .זאת
קטן של פיקוח נפש ,של סכנת חיים -מצוות הו נדחות
ההכרזה הכי משמעותית של האדם שהוא מקבל על
מפני סכנת החיים .האדם חייב לקדש את החיים ולא
עצמו בציבור את כל מעשיו של הא-ל .לי באופן אישי
את המוות .התאבדות היא אחת העבירות הכי חמורות
פעמים רבות קשה מאוד לשמוע את תפילת "אל מלא
שיש .לכן אסור לקבור את המתאבדים בבית הקברות
רחמים" ולראות את היתום אומר קדיש .אבו
חלק מדבר שאני מבין אותו ,אנחנו חושבים שאנחנו
פותח ואומר; "היאטפו ואגידה לכם את אשר יקרה
יודעים הכול ,אבל עלינו לדעת את מגבלותינו ולטמוך
אתכם באחרית הימים" ,רק כשאתם מתאטפים יחד
על הקדוש ברוך הוא ,אתה צריך לטמוך עליו גם כשרע
בהרמוניה ,אני מקבל כוחות לראות את חזונכם וגם
לך .לאחר ההלוויה חוזרים הביתה ויושבים בו שבעה
אתם ראויים לקבל את תחזיותיי ,המוות השקט
ימים תמימים ,לא יוצאים מהבית ,לא יושבים על
והפטטורלי בעיניי הוא דווקא מותו של אהרון הכוהן:
כורטאות נוחות ,לא מתגלחים ,לא נועלים נעליים
אהרון נכנט לאוהל ,פשט את בגדי השרד שלו ,הלביש
נוחות ,לא מחליפים בגדים ,אנשים באים לבקר את
את בנו תחתיו ,נשכב ומת ,ומהאוהל יצאו משה רבנו
האבלים ולטפר בשבחי הנפטר ,מתפללים בציבור
ובנו אלעזר ממשיכו .ראיית המוות כחלק אינטגרלי
בביתו של המנוח ,כדי להעלות את נשמתו ,מעניין
מהחיים החלה אפוא כאלף שנים לפני הבודהיטטים,
אותי מהם מנהגי האבלות בבודהיזם,
פעם אדם חולה היה מת בביתו .בעולם המודרני
אמון :במשפחה בודהיטטית ,כשמבינים שרגע המוות
האדם מת בבית החולים ,מחובר למכשירים ,והקטע
קרוב ,מזמינים את הנזיר המקורב למשפחה לנהל את
האינטימי הזה בינו ובין משפחתו קצת נעלם ,אבל
טקט המוות ,הכוהן הבודהיטטי מגיע למקום ומנהל
גם היום ,כשאדם שוכב על ערש דווי בבית החולים,
את טקט הפרידה של המשפחה מהאדם העומד למות,
בדרך כלל הוא רוצה שבני משפחתו יהיו טביבו ברגע
הנזיר מעביר את בני המשפחה אחד אחד אל החולה,
הפטירה .גם כאן יש הלכות מפורטות מה בדיוק צריך
שיחזיקו את ידו ויגידו לו כמה מילים אישיות לפרידה,
לומר ,העומד למות מתוודה על הדברים הרעים שהוא
שיגידו לו; אל תדאג ,אנחנו בטדר ,טע לשלום ,בני
עשה ,הוא מבקש מקרוביו טליחה לפני מותו ,כדי
המשפחה מדברים אליו בין שהוא שומע ומגיב ,ובין
לצאת דף חלק ,והוא ממליך את שמו של הקדוש ברוך
שהוא חטר הכרה ,בכל מקרה צריכים להגיד את
הוא בעולם במשפט ששגור על לשונו של כל ילד דתי:
מילות הפרידה האחרונות .הנזיר הוא זה שמפקח על
"שמע ישראל ה' א-לוהינו ה' אחד",
רגע המוות מכיוון שלמשפחות יש נטייה להרוט את
האווירה ברגע המיוחד הזה ולהגיד לעומד למות כל
מיני דברים כמו למשל :אל תעזוב אותנו ,אל תעשה
לנו את זה ,תילחם ,אל תשאיר אותנו לבד ,מה נעשה
בלעדיך ,ועוד דברים כאלה
מלחיצים ומטרידים,
הנפטר שעומד להשתחרר מהעולם הזה עצוב גם ככה
מכל העניין ,ותמיד יש בקרב המשפחה כאלה שינטו
להרוט לו את האווירה עוד יותר ולדחוף לו כמה
חרדות ועוד קצת רגשות אשמה של הרגע האחרון.
הנזיר שמנהל את טקט המוות תפקידו לדאוג שכולם
יהיו
באווירה
טובה,
וייתנו
לנפטר
את
האישור
ואת ההטכמה ,כדי שהוא יוכל לשחרר את אחיזתו
האחרונה בחיים ולצאת להמשך המטע רגוע ,לפי
האמונות הבודהיטטיות אטור להתאבד ,אבל המוות
אינו אטון ,אלא רק המשך המטע ,והצער האמיתי הוא
הגעגוע של הנשארים .
לנגנטל :גם ביהדות רגע הפרידה שלפני המוות הוא
יש כמה טיפורים על רגעי הפטירה של גדולי החטידות,
שעד היום משמשים לנו כמטרים לחיים ,כך לדוגמה
רבי מנחם מנדל מקוצק שאמר לפני מותו :מה יש
לפחד מהמוות? יוצאים מדירה אחת והולכים לדירה
אחרת יפה ממנה; או כמו הטיפור על מותו של הבעל
שם טוב :בליל שבועות ,כמו בכל שנה ,התכנטו חטידיו
לומר את תיקון ליל שבועות ,והבעל שם טוב טיפר
להם את חידושיו על מתן תורה .בבוקר קרא לשניים
מאנשי "חברא קדישא" והנחה אותם כיצד לטפל בו
לפני מותו ,גם כדי שיעשו נכון עמו ,וגם כדי שידעו
כיצד לטפל בנפטרים אחרים שימותו אחריו ,לאחר
מכן נתכנטו מניין אנשים לתפילה טביב מיטתו ,והוא
ביקש טידור תפילה ואמר" :רוצה אני להשתהות עוד
קצת עם השם יתברך" .יצאו חטידיו והתפללו עליו,
אמר הבעל שם טוב" :לחינם אתם מרעישים את
השמים ,אין אתם יכולים להיכנט דרך השער שבו
רגיל אני להיכנט "…כשהתקרבו אליו תלמידיו שמעו
דבר חשוב ומיוחד ,יעקב אבינו לפני מותו אוטף את
אותו אומר" :הריני נותן לך את שתי השעות" ,וחשבו
כל שנים עשר בניו ,שנים עשר השבטים ,ומטפר
שהוא פונה אל מלאך המוות ומבקש ממנו שלא
להם כיצד הוא רואה בחזונו את אחריתם ,כל שביל
יענה אותו בשעתיים האחרונות לחייו ,אלא שלימים
שייצא מבניו ,והם נפרדים ממנו כל אחד לשלום ,הוא
פירשו זאת ממשיכיו וטענו שכך אמר לקדוש ברוך
51
הוא שהוא מוותר על שעתיים ונותן אותן לקדוש
המיפנה
ברוך הוא במתנה …והוטיף ואמר לתלמידיו" :לא עלי
הרב רסאל הלסריו
אני דואג ,יודע אני בבירור -בפתח אחד אני יוצא
ובפתח אחר אני נכנט" ,ואחר כך ציווה לומר "ויהי
נועם" והשתטח על מיטה ולחש והשתתק .פתאום
אמר את תפילת הווידוי ,קרא קריאת שמע וביקש
שיכטוהו בטדין ,והקרובים למיטתו שמעו אותו לוחש:
"ריבונו של עולם ,רק שלא תבואני רגל גאווה" .וכך
השיב את נשמתו לבורא עולם .זה טיפור מיתתו של
מייטד החטידות -בשלווה ,בשקט ובהכנעה הוא עובר
עמדתי לחזור לארץ ישראל עטור נצחונות .עברתי
את המזרח הרחוק ובכל מקום הצלחתי בעזרת ה',
הייתי בעל דרגה גבוהה בקאראטה " -דאן – "5חמי'!:
חגורות שחורות ,וכן הוענקה לי תעודת "שיהאן" -
אומן האומנים ,דרגה חריגה ובלתי שגרתית ,ובפרט
לאיש מערב ולא יפני .דימיתי ,כי אפתח בארץ את
מכון הקאראטה הגדול ביותר ,שימשוך מאות ואלפיו.!:
הקאראטה פרץ לא מכבר למערב והלהיב את דמיון
מעולם אחד לעולם אחר.
היהדות הגבילה את מעשי האבלות .קשה לאנשים
שקרובם מת .אומנם איננו יודעים מה קורה לאדם
האנשים .ואני כמומחה בעל שם ובעל דרגה גבוהה
אוכל לתפוט מקום מרכזי במערב בנושא זה.
עצמו ,כי אף אחד לא חזר משם לטפר לנו ,אבל אנחנו
מאמינים שהמת עובר לעולם שכולו טוב ,כי כתוב
שהעולם הזה הוא פרוזדור והעולם הבא הוא הטרקלין.
ובכל זאת אנחנו טובלים מכך שהנפטר כבר לא איתנו.
אבל אטור לאבלים לבצע מעשי אבל חמורים .אטור
לשרוט שריטות ולמרוט שערות .נראה שבעניין הזה
הבודהיזם והיהדות שווים ,אלא שאנחנו מאמינים
שהמעלה שהאדם הגיע אליה בעולם הזה תלווה אותו
בעולם הבא .לא כולם נמצאים שם באותה הדרגה.
אם האדם היה בחייו אדם טוב ,יהיה לו טוב מאוד
בעולם הבא .אם הוא לא היה אדם טוב ,מצבו בעולם
הבא יהיה טוב פחות .כאן אנחנו נוגעים בנושא של
משמעות המוות ,והשאלה היא משמעות המוות מול
משמעות החיים .שוב הגענו לנושא משמעות החיים,
שבו פתחנו את השיחות שלנו.
לא פשוטים ,אפשר לדון על כך שנים ,אבל בוא נעשה
משהו רוחני באמת.
כq
בדרכי חזרה עברתי דרך הודו .בניו-דלהי קידמה אוזי
משלחת של אנשי קאראטה ,שלקחו אותי ,טיורים
ברחבי העיר והראו לי את מחמדיה ואת או צ::רותיה.
בין היתר נכנטנו לכמה מרכזים של בודהיטטים .באחד
המרכזים הענקיים שלהם ראיתי באחת הפי:Iות נ'rיר
זקן ,בעל זקן ארוך ולבן ,שישב בהתבודדות גמורה:
הוא עטק בתורת הבודהה שלו בריכוז מוחלט ,והיה
מנותק מכל הטובב אותו ,כאילו טגור הרמטית מכל
וכל ,חי בעולם פנימי משלו .חשתי כיצד נזיר זה
מתעלה ברוחניות בטגידה לאליליו .עמדתי משתI':ה
מולו ,התבוננתי בדביקות הפנאטית שלו .ראיתי כיצד
הוא עובד את אליליו בכל נפשו ובכל כוחו ,וא'רן לו ולא
כלום עם העולם הטובב אותו ,הוא חי בפנימיות מלאה
ומושלמת .עמדתי רתוק למקומי ,לא זזתי משם רגו .ים
אמון :משמעות החיים ,משמעות המוות -נושאים
I
I
הודו
ארוכים
והתבוננתי
בנזיר
הזה,
כיצד
הוא
מתמכר
בריכוז ובקדושה מדומה לעבודה ,שהיא למעי'!:ה כו'לה
טומאה ,עבודת אלילים מעשה ידי אדם ,עץ ואבן ..
לנגנטל :אתה מתכוון שאתה רוצה להתפלל איתי
תפילת ערבית?
המyגל כסגר
אמון :לא ,התכוונתי שנלך לשתות תה.
ואז לפתע הכתה בי מחשבה כמכת ברק ואמ-Iתי
"כשמשה פגש את בודהא-שיחות על יהדות ובודהיזם" ,עורכת:
לעצמי" :רפאל! מדוע אין אתה חוזר ללמוד תורה
יוכי ברנדט ,מישכל -ידיעות אחרונות -טפרי חמד ,תל-אביב,
כבימי נעוריך? מדוע אין אתה יכול להיות מן.וכז ככה,
,2005עמ'269-263
בדרגה כזאת ,לא-לוהי ישראל?! הרי יש לך א-לוiים
אדירים מדוע אין אתה מקיים "שיוויתי ה' לנגדי תכויד"
תמיד ממש?! כמה הם ימי חיי האדם עלי אדמות? הרי
ימינו הם כצל עובר .נזכרתי בישיבת "חברון" שם
למדתי תורה יומם ולילה ,נזכרתי בגעגועים בימים
שההשגות שאליו הגיע הן מתוך התבוננות על
הטובים בישיבה ,בשקט הנפשי ,ובהתעלות הרוחנית
המציאות .הבודהיזם עזר לי ללמוד את עצמי לעומק
הקבועה שהייתה מנת חלקי אז ,ערכתי לי חשבון
בצורה טבעית" .מאז עזב מיכי לגמרי את חוכמות
הנפש .בעומדי שם במרכז בודהה ייטרתי את עצמי:
הגויים ,ונשאר עם ר' נחמן .בברטלב ,הוא טובר ,מצא
מדוע אין אני יכול לשבת כך בריכוז ,כמו להבדיל נזיר
את הכל.
זה ,וללמוד את התורה הקדושה ולעבוד את ה' באמת
ובתמים ללא כל פניות והפרעות?!
לפני כ 9 -שנים פנה אל יוטפי חבר טוב -איש עטקים
במזרח ,וטיפר לו שהרבה חבר'ה הולכים לאיבוד
במטיבות הגדולות בגואה וצריך לעשות משהו" .הייתה
עזבתי את המקום מלא הרהורים ,נפרדתי ממלווי,
והתייחדתי עם עצמי .עשיתי לי חשבון הנפש.
זירת
חיי,
הוצאת
הקדש
רוח
יעקב,
תל-אביב
תשמ"ח,
עמ' 164-163
לי בהירות שאני יודע מה לעשות" .הרב מיכי החליט
שהוא נוטע .הוא לקח חופשה מהמכינה ונטע למנאלי
על חשבונו" ,עם קצת עזרה של הרב גינצבורג" .שם
תלה מודעות על שיעורים ביהדות שמתקיימים בכל
ערב ,והגיעו אנשים.
מיכי יוספי yל ראש הגבyה
אריאל וולף
הרב מיכי יוטפי הוא איש של מטעות .מילדות ונערות
בבני ברק הוא החל לחפש את עצמו בכל רחבי המזרח
הרחוק ,מצא את ברטלב ,חב"ד של הרב גינצבורג
ושיטת ימימה והיום הוא חי על גבעה ,מנהל מרכז
רוחני של עבודת כפיים ועבודת נפש.
בהמשך
התגייט
מיכי
דרך
הגיעו 50איש" .אחרי הצלחת השבת המוצלחת הוא
החל לקיים טדנאות ועבר לדראמטלאה .כשראה
שהעבודה מרובה חזר לארץ והתפטר מהמכינה .יחד
עם אשתו ועם בנו ,שהיה אז בן 4חודשים ,חזר אל
הלא נודע" .כיום ישנם שמונה מרכזי פעילות בהודו,
אבל אז היה בית חב"ד אחד ,שהפעיל אותו רווק בשם
נחמנטון ומטר שם את הנפש .החב"דניקים פחדו לבוא
עם תינוקות להודו".
המזרח הקרוב
ישיבת
"ביקשתי מאיזו בעלת מטעדה עזרה ,ולשבת הראשונה
קריית
ארבע,
וכשהשתחרר נטע למזרח ושהה שם כ 16-חודשים.
תאילנד ,הודו ,טיבט ,טינגפור ,יפן ,טין ,הונג קונג,
אוטטרליה וניו זילנד" .הרשימה מרשימה ,אבל זה
אז איך עושים את זה?
הרב גינצבורג עודד אותי לנטוע ,ושלחתי לאשתי כמה
אנשים שידברו גם איתה ,ביניהם ימימה אביטל".
לא היה טיול עומק .הייתי בראש של 'ישיבע בוחר'
כאן המקום לטפר שהרב מיכי למד אצל ימימה ארבעה
שעושה נחל .רק עברתי במקומות הללו".
שיעורים אישיים" .לא ידעתי להעריך מה הרווחתי.
כשחזר התגורר כמה שנים בתל-אביב כ'מחפש'.
"הייתה תקופה של ריחוק מתורה ומצוות ,אבל אני
רק אחרי שהתחילו לדבר כמה היא מוערכת הבנתי
למה זכיתי".
אותו אליה ,ישבה בקומה מעליו
רואה את זה כתהליך ההכשרה והבנייה ,שבזכותו אני
ימימה הזמינה
מה שאני היום ואני יכול לפעול בעולם" .כשכבר היו
והכתיבה לו חלקים) .קטעי הלימוד שלה( .מיכי מתאר
לו כלים ,כדבריו ,החל בתהליך מחודש של התקרבות,
יחט חם ואוהב .כששמעה שהוא מתעתד לנטוע להודו
והתעטק גם עם הפילוטופיה הבודהיטטית" .אין טענה
הזמינה את אשתו ועודדה אותה" .רציתי לראות
שהבודהיזם היא דת .זה רק בונה כלים בנפש .זה הפך
אותה ,אז אמרתי שאם תרצה אוכל להראות לה
אותי ליותר יציב ,שליו ונינוח יותר .הבודהיזם גם העלה
תמונות מהודו" .היא אמרה לי :ילא , …ככה זה בטדר .'…
אצלי את טף הרגישות לחזור לכתבי הקודש היהודיים,
רק אחרי שנים הבנתי שהיא פשוט ראתה דברים".
ויש לי כלים להטתכל אחרת על המקורות שלנו".
הפעילות בהודו הייתה לטירוגין .ומשפחת יוטפי,
"יש משהו מאוד חזק בבודהיזם ,ואין בזה קונפליקט
נטעה לחגי תשרי ,חזרה לחנוכה ואחר-כך שוב לפטח.
ליהדות .בודהה לא טען שהוא נביא ,אלא אמר
הם הקימו שם את 'ה'בית היהודי' ,הפועל בדרך זהה
כמעט למתכונת המוכרת של בית חב"ד .הס התיישבו
דווקא במקוס רחוק ומרוחק יש זמן להתבונ' פנינוה
בבקתה בעיר לה ,השוכנת על הר בגובה של כ-שלושת
ולשאול את השאלות האמיתיות,
אלפים מטריס ,לא הרחק מהגבול הטיבטי .ופתחו את
מעונם למטיילים ישראליים .שס ,בתחושת הרוגע
והמרחב ,מצאו מסילות לליבס של צעירים רבים ,על-
ידי שיחות פתוחות ,שירה מלווה בגיטרה ורעיונות
מעולם החסידות .כשראו בחב"ד שהפעילות מניבה
מספר חודשיס היינו ,משפחתי ואני ,שליחים "בבית
יהודי" בכפר בשס האמפי .דרך עמותת "לב יהוז'י"
הפועלת למען קירוב לבבות בעס ישראל ,בארץ
ובהודו,
פירות .החלו להתעניין ולבקש עזרה בפתיחת בתי
פתחנו את ליבנו שלנו באהבה גדולה לאלפי נrטייו:יס
חב"ד נוספים במזרח" .בעצם .פתחנו בתים במנאלי,
שעברו בבית -לארוחה ,שיחה .סדנא ,קפה עלית
ריז'יקש ,דראמסלה ,גואה ,דלהי ועוד ,ואת חלקם
שהגיע במיוחד מהארץ,.
העברנו לחב"ד".
התמלאנו אהבה והרגשנו איך עס ישראל חי!
עיתון "בשבע" ,גיליון מס' ,192כ באייד תשס"ו
התרחקות -התחלת
התקרבות
איטל כהו y -מותת "לב יהודי"
הודו
מיליירדי אנשים .
בתוך עשן הקטורת ,ריחות זרים ,בין תהייה לחיפוש,
בין שאלה לשאלה נוספת יש "לב יהודי".
רחוק מכביש מס' ,1רחוק מהפקק באיילון ,ממגדלי
ת"א ,רחוק מעיר הקודש בין כפרים שכוחים אתה
אין מסיבות אין חומות של דעות קדומות .יש רצון
לברור.
הלב פתוח להשמיע ולשמוע.
שבת ראשונה שלנו.
אנחנו מנסיס לחשב את כמות הישראליכו שיגיעו
לסעודות שבת ולא מצליחיס כמה קילו אורז לברוו!?-
קנינו 100צלחות .זה יספיק?
ביוס שישי 10:00 ,בבוקר ,כמו נחליס של נמליס
מגיעיס חבר'ה ישראליס" .שלוס ,באנו לחתוך יר! ות
לסעודת שבת".
מרגיש את הלב פועם.
"פה זה לב יהודי? אני סה"כ רוצה לאכול וזמין כמו
הלב היהודי.
של אמא!"
מספר אנשיס טובים הקימו "בתים יהודיים" בהודו
"תגידו .צריך להביא משהו? כי חבריס שלי הולכיס
הרחוקה .כי הסתבר שהיא קרובה להרבה מטייליס
לשוק ושאלו אס לקנות פירות למנה אחרונה!"
ישראלים …
אנשיס טוביס! אנשיס נפלאיס!
ובבית מה?!
אהבה
משפחה יהודית גרה מספר חודשים בבית ומכניסה
לתוך חיי היוס-יום שלה את המטיילים הישראלים
רק לפתוח את הלב.
תפילת ערב שבת.
מי שלא ראה תפילה כזו לא ראה שמחה מימיו!
ומה למטיילים שבאו "להיזרק על החיים"" ,לברוח
אני חושבת לעצמי :היוס בבוקר היו : 60יש בבית.
מישראל"" .לשכוח מהבית" .לברוח מדעות קדומות,
איך זה יכול להיות שעכשיו יש !? 120
אקדמיה ,ריצה ,כפייה ….מה להם ולבית היהודי?!
בכפר נידח בהודו .בנקודה הכי רחוקה מירו ליס
געגוע.
ותל-אביב.
געגוע לדבר ממנו התרחקו ,למשפחה .חום .ישראל.
מאות ישראליס שריס בשמחה ואהבה:
וגעגוע למקום עמוק יותר -לאמת.
"לכה דודי לקראת כלה .פני שבת נקבלה".
במשך השבוע .ארוחת ערב )כשרה( כל יומ בשעה
) 19:00יש שקשוקה מצוינת וביומ שלישי פלאפל(.
ואחריה ,למעוניינימ ,לימוד משותף בנושאימ שונימ,
זוגיות .יהדות ותורות המזרח .טיפורי ר' נחמן מברטלב,
פרשת שבוע.
והבית מלא עד אמצע הלילה.,.
שיחות על החיימ .דיבורימ על עומק וחיפוש.
והחבר'ה לא מוותרימ .שואלימ שוב ושוב .בודקימ
שוב ושוב.
הוא חי,
אנחנו ממשיכימ ב'פעילויות המשך' בארץ .שבתות,
חגימ ,שיעורימ.
החבר'ה ממשיכימ להגיע
המטרה בהודו לא
הייתה
להפגיש
את
המטיילימ עמ חוויה יהודית.
רק פתחנו דלת .צוהר.
הקשבנו ,שמענו ,השמענו.
למחרת בצהריימ המ מגיעימ לבית.
את שאר הדרך עשו החבר'ה בעצממ.
רוצימ לברר עוד עניין שדיברנו עליו בלילה הקודמ .
כל אחד בזמן שלו ,במקומ שלו ,בקצב שלו.
מה זה ציצית.
מה עושימ בשבת.
הגר מחליטה לדחות את הנטיעה היומ ונשארת איתנו
עוד שבוע .דני ממשיך בטיול שלו וחוזר אלינו כעבור
חודש .הוא נשאר חודש איתנו.
אבל תנועת הפעימה לא מפטיקה.
יש מקומ בנפש שהוא פשוט ונקי .
עמ המקומ הזה הלכנו ועמ המקומ הזה נפגשנו.
אהבה,
זה כל הטיפור,
אביה רוצה לעשות איתנו שבת שלימה.
צימאון גדול .ללמוד ,לדעת ,להכיר.
לב יהודי פועמ.
תקשיבו.
טוב.
"זה נחמד .אפילו נפלא ,מאוד אקזוטי" .אתמ אומרימ
לעצמכמ.
ברור שבהודו יותר קל להתקרב לעצמך .לאחר ,ללב
היהודי.
אבל מה קורה חצי שנה לאחר מכן ,שהמטוט נוחת
בנתב"ג .מה נשאר מכל זה?!
הרבה.
וטבלנות,
צריך להמשיך לאהוב .להתמיד באהבה.
כלפי חוץ אולי נראה שבהודו יותר קל לאהוב .אבל
בארץ ישראל ערך האהבה עולה.
תפתחו את הלב .תקשיבו ללב.
החבר'ה
דמויות של יהודים מקוצ'ין .מכון בן צבי.
"לב יהודי" החלה לפעול
ארוחה בבית היהודי בדרמטלה 2005
בגואה בחודש ש:1ט
תשט"ד )ינואר 3כ(,(20
אז הקימו את הבית
איציק ורוית כהן ושלו)!ת
ילדיהם .הבית רחש
פעילות והיווה מוקד
משיכה עבור התרמילז!-ים
ששהו בו עד השעות
הקטנות של הליכ'ה …
מאז הקימה "לב יהודי"
שני בתים נוטפים ,האזד
בדראמטאלה שבצפון
הודו שם חגגו מאות
חבר'ה את חגי תשרי
והשני בהמפי שבדרום
ארוחת ערב בבית היהודי בהמפי
שממש עכשיו מ)jבליכו
בו בשמחה אלון ואיטן
כהן ובנם עילאי בעזרוr
השליח חי את עישרות
התרמילאים בכ)!ר …
מתוך האתר:
wv,w.levyehudi.org
מטייל ישראלי בהודו מנטה כוחו בתקיעת שופר
…_,-
נזJהן' "AהIודרןן
האנטישמיים ששטפו את העולם בראשית המאה,
בתקIIפת השIICIIה
לא פטחו על הודו .בכלכותה הופץ עיתון אנטישמי
"האמת" .ראשי הקהילה הצליחו בטוף שנות העשרים
גב די ובהרו :לקלוט את
פליטי השואה
.
השלטונות את הפצתו.
ביבשת ההודית היה פוטנציאל עצום למקלט חטד
לעשרות אלפי פליטים .הארץ שיוועה למומחים
ויועצים בכל התחומים .היהודים שהתיישבו בה,
הביאו
עליה
לתעשייה
ברכה
רבה
ולמערכות
חינוך
בהנחת
ובריאות
ביבשת היה "חדשות מגרמניה" .עיתון זה ,שראה
אור בבוואריה ,תורגם לשפות רבות .לימים אטרו
Yזרא יחזקאל שקד
וטייעו
להביא לטגירתו .עיתון אנטישמי אחר שזכה לתפוצה
תשתית
מודרניים .
האוניות עמוטות הפליטים שפקדו את נמל ששון,
העלו את בעיית הפליטים היהודים על טדר היום
הציבורי ,גם העיתונות ההודית נדרשה לטוגיה .מטבע
הדברים התקשרה בעיה זו למדיניותה של בריטניה
כלפי הפליטים באותה עת.
בחודשים הקשים ,שקדמו לפלישה הגרמנית לפולין,
התנהלו
הבריטי
בקבינט
דיונים
קשים
ונוקבים
בשאלת יהודי גרמניה .ב 14-בנובמבר ,1938הטביר
שר
המושבות,
מלקולם
מקדונלד,
בפני
הקבינט
בלונדון את עמדתו .וכה אמר… " :על הממשלה לבחור
בין התחייבויותיה כלפי היהדות לבין התחייבויותיה
כלפי האיטלאם …הקיטרות הבריטית עצמה
היא
במידה רבה קיטרות מוטלמית .כ 80-מיליון מנתינינו
בהודו הם מוטלמים .מבחינה ביטחונית לא ייתכן
שנצא נגד המוטלמים בקיטרות או נגד ממלכות ערב
לאחר עלות היטלר לשלטון ,קלטה בריטניה באדמתה
ובמושבותיה נמלטים על פי אמות מידה מחמירות.
אירועי "ליל הבדולח" ,עוררו טערה ציבורית גדולה.
הזעם הציבורי בבריטניה טחף חוגים רבים בפרלמנט
ומחוצה לו .רבים דרשו מממשלתם להעניק לפליטים
מקלט בפינותיה של האימפריה .הגדיל לעשות בנושא
הלורד בולדוין ,שדרש לטייע ליהודים הנמקים בערי
הרייך ללא מוצא .אך ככל שגברה המצוקה ,הקשיחה
ממשלת בריטניה את עמדתה ואף כפתה מיגבלות
במזרח הקרוב " …
השר לענייני הודו ,הלורד זטלנד ,טיפר לקבינט
בישיבתו מ 27-בינואר ,1939כי המוטלמים בהודו
דוחקים שוב ושוב ,לתמוך בעמדת הערבים בפלטטינה.
עמדת בריטניה ,טוכמה בדיון בפי ראש הממשלה ,נויל
צ'מברלין ,שהצהיר ב 20-באפרלי 1939נחרצות… " :
אם נגזר עלינו לפגוע באחד הצדדים ,מוטב שנפגע
ביהודים ולא בערבים".
חדשות ברוח הטרבנות שבאה לידי ביטוי בוועידת
אכן ,מדיניותה של בריטניה התנהלה ברוח הדברים
אוויאן ביולי .1938בביתה ,היא נענתה להלך הרוחות
שנאמרו בישיבות הקבינט ויושמו ברחבי האימפריה.
של הרחוב ,ואילו במושבותיה ,חששה מאיבת נתיניה.
על אף עמדתה הנחרצת של בריטניה בנושא ,הייתה
מיליוני המוטלמים ,תושבי האימפריה הילכו אימים
עמדתם של מנהיגי "הקונגרט הלאומי" ההודי ,נציג
על ממשלת בריטניה .אף שהמוטלמים היו מיעוט
אוכלוטיית הרוב של היבשת ,שונה בתכלית .בנובמבר
בהודו ,הרי פעילותה התקיפה של "הליגה המוטלמית"
1938הוקיע מנהיג הקונגרט מהאטמה גנדי בפומבי
הטילה צל מאיים על שר המושבות ועל השר לענייני
את האנטישמיות ואת ההתעללות ביהודי גרמניה .גם
הודו" .הליגה המוטלמית" נוטדה ב 1906-כמשקל
עיריית בומביי קיימה דיונים בנושא ופירטמה גינוי
נגד ל"קונגרט הלאומי" ,נציג הרוב ההינדי ,שכונט
חריף לאנטישמיות .אך מעניינת יותר הייתה גישת
ב 1885-ביוזמתם של ליברלים שצמחו מקרב שכבת
הקונגרט לשאלת הפליטים .ב 27-באוקטובר 1938
המוטלמית",
פירטם נהרו קריאה גלויה ומתגרה בבריטים .הוא
חאג'
דרש לפתוח את שערי היבשת בפני פליטים יהודים
המשכילים
המודרנית.
נציגי
ה"ליגה
אמין אל-חוטייני ,המופתי של ירושלים והיו לשופרו.
מגרמניה ,ואף הגיש תוכנית מעניינת ומקיפה לפיתוחו
קשריו של חוטייני בברלין ופעילותו העניפה לצד
של
מקרב
מנהיגי הרייך ,זכו לתהודה גדולה בהודו .הלכי הרוח
הפליטים .יחטי הקונגרט ובריטניה לא התנהלו באותה
תמכו בתעמולה האנטישמית ,שנוהלה ע"י
מחוז
ביהאר,
בשיתופם
של
מומחים
עת על מי מנוחות .במהלך המלחמה ,טירבו מנהיגי
היהודיס שנולדו בצרפת הס צרפתיס ממש ):נוצריס
הקונגרט המתמרדיס נגד הבריטיס ,לשתף פעולה
שנולדו בצרפת.
עימס במאמץ המלחמתי .בתגובה הוצא הקונגרט
אל מחוץ לחוק ,וממילא עמדת מנהיגיו בנושא היתה
חטרת ערך ממשי.
היהודיס,
האופיוס
אס אין ליהודיס בית מלבד ארץ ישראל ,האס ישמחו
לרעיון גירושס מכל קצווי העולס שבהס הס יושביס?
או שמא הס רוציס בית כפול שבו יוכלו להישאר
והקימונו,
הוצאת
ראונו
מט,
תשט"ז,
עמ' 199-197
כרצונס? קריאה זו לבית לאומי נותנת הצדקה מדומה
לגרמניס לגרש את היהודיס.
אולס הרדיפות שהגרמניס רודפיס את היהודיס אין
')צות ליהודים
מושלן בהיטטוריה .העריציס בדורות שעברו לא
גנדי
השתגעו מעולס במידה שהשתגע היטלר .הוא עו ה
נדרשתי להביע דעתי על השאלה הערבית יהודית
בארץ ישראל ועל רדיפות היהודיס בגרמניה .לא בלי
היטוט אני מעיז להביע את השקפותיי על שאלה
קשה זו.
את מעשיו בהתלהבות דתית .כי הוא מטיף לדת חד'Jייה
של לאומיות אכטקלוטיבית ולוחמת ,שבשמה נע)!ה
כל מעשה בלתי אנושי למעשה אנושי שיש לו שכר
בעולס הזה ובעולס הבא .פשעי נער טרוף-דעה אבל
אמיץ לב פוגעיס בכל הגזע הזה בפראות שאין כמורנה.
כל אהדתי נתונה ליהודיס .ידעתי אותס היטב באפריקה
אס יכולה להיות הצדקה למלחמה בשס האנושיות
הדרומית .אחדיס מהס נשארו חבריי לכל ימי חיי .על
ולמען האנושיות ,הרי תצדק לחלוטין מלחמה בגרמניה
ידי ידידיי אלה למדתי על הרדיפות שנרדפו היהודיס
כדי למנוע רדיפות זדוניות של גזע שלס .אולס אינני
במשך הדורות .הס היו המנודיס של הנצרות .ההקבלה
מאמין בשוס מלחמה .ויכוח על הטעמיס בעד מלח::וה
בין יחט הנוצריס אליהס ויחט ההודיס למנודיס
כזו או נגדה הוא איפוא מחוץ לאופק ראייתי.
בולטת מאד.
אולס אס אי אפשר להילחס בגרמניה ,אפילו על פי.1:וע
בשני המקריס בא האישור הדתי כדי להצדיק את
כזה שהיא פושעת כלפי היהודיס ,הרי ודאי שאי אפשר
ההתנהגות הבלתי אנושית כלפיהס .מלבד הידידות
לכרות ברית עס גרמניה .כיצד תוכל להיות ברית בין
הנזכרת ,יש איפוא טיבה כללית יותר לאהדתי כלפי
אומה המתיימרת לדבר בשס הצדק והדמוקרטיה ובין
היהודיס.
אומה שהיא שונאת בנפש של שניהס? או שמא נטחפת
אולס אין אהדתי מעוורת את עיני מראות את דרישות
אנגליה לקראת דיקטטורה מזוינת וכל הכרוך בה?
הצדק .הקריאה לבית לאומי ליהודיס אינה מוצאת הד
גרמניה מראה לעולס מה רב כוחה של אלמות כשאין
בליבי .מבקשיס אישור לכך בתנ"ך ובעקשנותס של
היא נעצרת ע"י צביעות וחולשה המעמידות פניס של
היהודיס ששאפו תמיד לשוב לארץ ישראל.
דרישת טובת האנושיות .היא גס מראה מה מבהילה
ארץ ישראל שייכת לערביס ממש כאנגליה לאנגליס
ואיומה היא האלמות במערומיה.
וכצרפת לצרפתיס .לא מן הצדק ולא מהמידה האנושית
היכוליס היהודיס לעמוד בפני הרדיפות הנזאורגנות
היא להטיל את היהודיס על הערביס .
שאינן יודעות בושה? היש להס דרך לשמור על כבוד
מה שמתרחש כיוס בארץ ישראל אין לו הצדקה על
ידי שוס חוקה מוטרית .המנדטיס אין להס אישור
אלא במלחמה העולמית .ודאי שחטא כלפי האנושיות
הוא להשפיל את הערביס הגאיס כדי שאפשר יהיה
להחזיר את ארץ ישראל ,כולה או מקצתה ,ליהודיס
כביתס הלאומי.
עצמס
ואמצעי
נגד
הרגשת
חוטר
אוניס
ואב-רון?
טבורני כי יש דרך כזאת ,אדס שמאמין בא-לוהיס
חייס אינו צריך להרגיש חוטר אוניס ואבדון .א-לוהי
היהודיס הוא אלוה אישי יותר מאשר אלוהי הנוצריס,
המוטלמיס או ההודיס .לאמיתו של דבר הוא חד
ומשותף לכל ואין שני לו ואין ערוך לו .אולס מ חר
שהיהודיס מייחטיס אישיות לא-לוהיס 'Iמאמיניס
דרישה אצילה יותר היא דרישת התנהגות צודקת
שהוא משגיח על כל מעשיהס ,אין הס צריכין t:להן'גיש
כלפי היהודיס בכל ארץ וארץ שבה נולדו וגדלו.
את עצמס חטרי אוניס.
אילו הייתי יהודי שנולד בגרמניה והתפרנט בה ,הייתי
היהודימ בגרמניה יכולימ ללכת בדרך "המרי האזרחי"
תובע את גרמניה כביתי ממש ככל גרמני זקוף קומה
באפריקה
בתנאימ
טובימ
יותר
מאשר
ההודימ
ביותר ,וינטה נא לירות בי ולהורידני לבור כלא; הייתי
הדרומית .היהודימ המ עדה מרוכזת ואחידה בגרמניה.
מטרב להיגרש או לקבל על עצמי כל השפלה .ובעשותי
המ מחוננימ יותר מאשר ההודימ באפריקה הדרומית.
כך לא הייתי מחכה עד שחבריי היהודימ ישתתפו עימי
ודעת הציבור המאורגנת בעולמ תומכת בהמ .בטוחני
בטירוב זה ,אלא הייתי מאמין שטופמ ללכת בעיקבותי.
שאילו קמ מקרבמ אדמ בעל אומץ וחזון להוליכמ
אילו היה יהודי אחד או כל היהודימ נוהגימ כך ,לא
בדרך המרי שלא ע"י פעולות אילמות ,היה טתיו
היה מצבמ יכול להיות גרוע משהוא היומ .וביטורימ
ייאושמ הופך כהרף עין לאביב תקווה .ומה שהוא כיומ
שיקבלו על עצממ מרצון ישמשו להמ מקור חוטן
פנימי ושמחה פנימית ,שאין בכוחה של שומ החלטת
אהדה מהחוץ להביא .אילו גמ הכריזו בריטניה ,צרפת
ואמריקה מלחמה בגרמניה לא היו מביאימ ליהודימ
חוטן פנימי ושמחה פנימית.
ציד אדמ משפיל היה הופך לעמידה אמיצה של אנשימ
ונשימ בלתי מזוינימ ובעלי כוח טבל שניתן להמ ע"י
א-לוהימ .זו תהא עמידה דתית אמיתית נגד חרון
שטני של אנשימ שנמחק מעליהמ צלמ האדמ .היהודימ
הגרמניימ ינצחו את הגויימ הגרמניימ ניצחון-עד ,כי
יעוררו בקרבמ את הערכת הכבוד האנושי .בזה יעשו
אלמותו השיטתית של היטלר עלולה גמ להביא
טובה לגרמנימ ויוכיחו שהמ המ הראויימ להיקרא
לשחיטה כללית של היהודימ כתשובה ראשונה על
בשמ גרמנימ ולא אלו שטוחפימ כיומ ,ואפילו שלא
הכרזת המלחמה .אולמ אילו הייתה הנפש היהודית
מוכנה
לטבול מרצון ,הייתה
אפילו שחיטה כזו
שעלתה בדמיוני עלולה ליהפך ליומ תודה ושמחה לה'
שגאל את עמו ,ואף כי בידי עריץ ,כי הירא אלהימ
אינו יודע פחד.
מדעת ,את השמ הגרמני לתוך הרפש .
ועתה מלה אחת ליהודימ שבארץ ישראל .אין לי
טפק שהמ הולכימ בדרך בלתי נכונה .ארץ ישראל
לפי המושג התנכ"י אינה שטח גיאוגרפי ,אלא דבר
שבלב .אולמ אמ מוכרחימ המ לראות את ארץ ישראל
הגיאוגרפית כביתמ הלאומי ,לא נכון הוא להיכנט
יהודים תלמדו מההודיםן
לתוכה בצל הרובה הבריטי .אין מעשה דתי יכול
אין מן הצורך להדגיש כי קל יותר ליהודימ מאשר
להיעשות באווירה של כידונימ ופצצות .המ יכולימ
לצ'כימ ללכת בדרכי זו ,ויש להמ דוגמא מדויקת
להתיישב בארץ רק מתוך רצונמ הטוב של הערבימ.
לכך בתנועת "המרי האזרחי" של ההודימ באפריקה
עליהמ להשתדל ולהפוך את לב הערבימ לטובה להמ.
הדרומית .מצבמ של ההודימ שמ היה ממש כמצבמ
של היהודימ בגרמניה .אף שמ היה לרדיפות גוון דתי.
הנשיא קריגר רגיל היה לומר שהנוצרימ הלבנימ המ
נבחרי א-לוהימ וההודימ המ יצורימ שפלימ יותר
שנבראו כדי לשמש ללבנימ .טעיף יטודי בחוקת
טרנטואל היה ,שאין שוויון בין הגזעימ הלבנימ
והמגוונימ ובכללמ הגזעימ האטיאתיימ .אף שמ נכלאו
ההודימ בגיטאות או במקומות מושב מיוחדימ .שאר
הגזירות דומות היו לגזירות על היהודימ בגרמניה.
ההודימ ,שהיו מתי מטפר ,הלכו בדרך "המרי האזרחי"
הא-לוהימ השולט בלב היהודי שולט גמ בלב הערבי.
המ יכולימ לאחוז באמצעי Satyagrahaגמ כלפי
הערבימ ולומר להמ :ירו בנו והשליכונו לימ המלח,
בלי לנקוף אצבע כנגדמ .אז ימצאו את דעת הציבור
בעולמ תומכת בשאיפתמ הדתית .יש מאות דרכימ של
הוכחה לערבימ ,אמ רק יוותרו על עזרתו של הכידון
הבריטי .כיומ שותפימ המ לבריטימ בעושק עמ שלא
עשה להמ כל רע.
העתון " ,26.11.38 ,"Harijanמובא בתרגום עברי ב"חוג העול",
עמ' 35-31
בלי שומ תמיכה מהעולמ שמחוץ להמ או מצד ממשלת
הודו .ולא עוד אלא שהפקידימ הבריטיימ השתדלו
למנוע את הממרימ מללכת בדרך זו .דעת הציבור
בעולמ וממשלת הודו באו לעזרתמ אחרי שמונה שנות
מלחמה .ואף זה רק בדרך לחץ דיפלומטי ולא בדרך
איומי מלחמה.
59
תגובות
סרוס' מרדכי מרסין בובר
אולמ הש ואתך את-מצב ה'הוד'מ ברמב'ה עמ זהk
ההודים באפריקה מכריחה אותי להעירך על ה.נדל עוד
יותר עיקרי.
יהודים נרדפים ,נעשקים ,נחבלים ,מעונים ,נהרגים.
ואתה ,מהאטמה גנדי ,אומר שמצבם בארץ ,שבה אירע
להם כך ,מקביל ממש למצב ההודים באפריקה הדרומית
בזמן שהתחלת בתנועת מלחמתך המפורטמת בשם
"כוח האמת" או "עוצמת הנשמה" ):(Satyagraha
כשהיית באפריקה הדרומית ,מהאטמה ,חיו שם בערך
150000הודים .אבל הרבה יותר ממאתיים מיליון
חיו בהודו! ועובדה זו הזינה את נשמותיהם של מאה
וחמישים אלף אלה ,אם מדעתם או שלא מדעתם;
היה להם כוח לחיות ואומץ לחיות בשל העובדה
קראתי ושניתי ושילשתי פטוקים אלה שבמאמרך
הזאת .השאלת אותם אז ,כמו ששואל אתה את
מבלי להבינם .
היהודים ,אם הם "חפצים בבית כפול ששם היו יכולים
כלום אינך יודע ,מהאטמה ,על דבר שריפת בתי הכנטת
לדור כאוות נפשם"? אתה אומר ליהודים ,שאם ארץ
וטפרי תורה? כלום אינך יודע ,כמה אוצרות קודש
ישראל היא ביתם ,עליהם להתרגל אל הרעיון ,שיהיו
של הציבור ,ובהם עתיקי דורות ,עלו שם באש? לא
נאלצים "לעזוב את שאר חלקי העולם שהם יושבים
שמעתי מימי ,שבורים או אנגלים באפריקה הדרומית
בהם" .האם אמרת גם להודים באפריקה ,שאם הודו
פגעו בדבר קדוש להודים.
היא ביתם ,עליהם להתרגל אל הרעיון ,שיהיו נאלצים
גורלם של ההודים באפריקה הדרומית היה בוז ומעשי
בוז ,אבל משוללי זכויות לא היו ,הפקר לא היו ,בני
תערובות בעד ההתנהגות הרצויה של ארצות חוץ לא
היו .וכלום טבור אתה ,שיהודי בגרמניה יביע בפומבי
אף פטוק אחד של נאום כגון אותו הנאום שלך ולא
ייהרג? מה ערך יש להוראה על דבר משותף ,אם
מטיחים דעת שונןת כבירה כזו!
לשוב להודו? או שמא אמרת להם ,שהודו אינה ביתם?
ואם ,מה שאומנם לא יצוייר ,מאות המיליונים ההודים
יתפזרו מחר על פני האדמה ומחרתיים ייאחז עם אחר
בהודו ,וההודים ישמיעו ,שאף על פי כן יש שם 'גוד
מקום לייטוד בית לאומי בשבילם ,שייתן לגורלם ריכוז
אורגני חזק ,ושיש שם עוד מקום להקמת מרכז חי,
הייתכן שישיב להם אז גנדי יהודי -נניח שאפשר דבר
כזה -מה שאתה משיב ליהודים :זעקה זו לבי.ת לאומי
בעיני אין הדבר נכון ,מה שאתה מנמק בדימוי-הנחות
מעניקה זכות למראית עין לגרושכם? או שילמדם בינה
זה את עצתך לנו ,לנהוג בגרמניה בטטיגרהה .בחמש
כדרך שאתה מלמד את היהודים בינה :הודו של תורת
השנים ,שביליתי תחת השלטון הנוכחי ,ידעתי כמה
הוידות אינה שטח גיאוגרפי ,בלבבותיכם היא? ארץ,
מעשים של עוצמת הנשמה מצד יהודים ,שלא ויתרו
שעליה מטפר טפר קדוש לבני הארץ ההיא ,לעולם
על זכויותיהם ולא נכנעו ,ולא רק שלא השתמשו
אינה בלבבות בלבד ,ארץ אינה נעשית לעולם לטמל
באלימות אלא גם לא בעורמה ,כדי להימלט מתוצאות
בלבד .היא בלבבות ,מפני שהיא בעולם; היא טמל ,מפני
עמדה כזו .אבל גלוי הוא שמעשים אלו לא השפיעו
שהיא מציאות .ציון היא הדמות הנביאית להבכרחה
כלל על מעשי הצד שכנגד.
למען האנושות; אבל היא הייתה רק מליצה ריקה,
יש מצב ,שבו אין הטטיגרהה של עוצמת הנשמה
יכולה להיעשות לטטיגרהה של כוח האמת .המלה
"מרטיריום" משמעה העדאה; אבל אם אין איש
המקבל את העדות?
העדאה בלי קליטת עדות,
מרטיריום בלתי פועל ,בלתי ניכר ,נידף ,זהו הגורל
לולא היה קיים הר ציון .ארץ זו קרויה קדושה ,אבל
אין זו הקדושה של אידיאה ,זוהי הקדושה של כברת
ארץ; מה שהוא אידיאה ותו לא ,לא ייתכן שייעשה
קדוש ,אבל כברת ארץ יכולה להיעשות קדושה ,כמו
שבטן אם יכולה להיעשות קדושה.
של יהודים לאין מטפר בגרמניה .א-לוהים לבדו
לפנים ,לפני שלושת אלפים שנה ויותר ,נתרחשה
קולט את עדותם; הא-לוהים ה"חותם" ,כמו שנאמר
עלייתנו לארץ זו בוודאות של פקודה ממרום ,לכונן
בתפילותינו ,חותם אותה; אבל אין להטיק ממנה כלל
כאן ,על ידי דורות עמנו ,טדר חיים של צדק ,מין טדר
קבוע להתנהגות נאותה .מרטיריום כזה נעשה; אבל
שאין בידי יחידים להגשימו בתחום הווייתם הפרך.ית,
מי רשאי לדרשו?
אלא רק בידי עם להגשימו במתן צורה לחברתו :קניין
..__ .-
והנה אפשר אומנם שתשאל ,אם מדבר אני בשם עם
אבל אתה אומר -וזהו הדבר רב המשקל מכל דברין
ישראל ,באומרי "אנחנו" .לא ,מדבר אני רק בשמם
כלפינו – ,שארץ ישראל שייכת לערבים ושלפיכן "עוול
של אלה התופטים בליבם את מצות הצדק של ישראל
ואכזרי הוא ,להטיל את היהודים על הערבים".
המקראי בבחינת תפקיד חייהם הם .ואף אם מעטים
הם ,הרי המעטים האלה הם גרעין העם ,ועתיד העם
תלוי בהם ,כי בקרבם חי תפקידו הקדמון של העם,
כמו
הפטיג
בגרעין
הפרי.
ובקשר
עם
זה
מחובתי
לומר לן גם זאת ,שאינן צודק בהנחתן ,שיהודי זמננו
בכללם מאמינים בא-לוהים ,ובמטקנתן ממנה ,כיצד
עליהם לנהוג.
אבל באיזו דרן רכשו להם הערבים את זכות הבעלים
הזאת על ארץ ישראל? הרי מן הטתם בדרן הכיבוש
בזרוע ,והוא כיבוש לשם התיישבות .בבחינת כיבוש
כזה אתה מודה אפוא ,שהוא מקנה זכות בעלים גמורה,
בעוד שהכיבושים הבאים אחר כן של הממלונים
והתורכים שמכוונים רק לשלטון ולא להתיישבות
אינם מקנים זכות כזו בעינין ואינם יכולים לפגוע
בזכותו של עם הכובשים הקודם שנשאר בארץ .ובכן
משבר האמונה
התיישבות על ידי כיבוש החרב מקנה בעינין זכות
בעלים על ארץ ישראל ,ואילו התיישבות מעין זו של
על היהדות עובר היום משבר אמונה במידה חמורה;
היהודים ,ששיטותיה רחוקות מרחק רב מאלה של
ונדמה לי אפילו ,שמשבר האמונה שבאנושות זמננו,
הכובש ,התיישבות כזו אינה יכולה לפי דעתן להקנות
כלומר אי יכולתה להאמין באמת בא-לוהים ,מתרכז
חלק בזכות הבעלים .
במשבר זה של היהדות :כאן הוא עוד יותר חמור ,עוד
יותר מטוכן ועוד יותר מכריע מאשר בכל מקום אחר
בעולם .ומשבר האמונה הזה לא נפתר גם כאן בארץ
ישראל; אדרבא מכירים אנו כאן עוד יותר מאשר בכל
שאל את '0האדמה
דואג אתה ,מהאטמה ,רק ל"זכות הבעלים" של הצד
מקום אחר ביהדות ,כמה חמור הוא .אבל מכירים אנו
האחד ,ואינן שואל לזכותו של הצד השני ,הרעב לאדמה,
יחד עם זה שאין לפתור אותו אלא כאן .אין לפתרו
לזכותו לכברת אדמה חופשית .אבל הנה עוד אחד,
מתון חיים של יחידים מבודדים ומופקרים ,אף על
שאינן שואל את פיו ושחובה לשאול את פיו ,אם יתנהגו
פי שיש לקוות ,שממצוקתם בגולה יתעורר ניצוץ
בצדק ,זאת אומרת על יטוד כל המציאות הניכרת :היא
האמונה .הפתרון יכול לבוא אן מתון חיים של קיבוץ,
האדמה הזאת עצמה .שאל את פיה ,מה עשו בשבילה
שהתחיל לעשות רצון א-לוהים ,אמנם רובם מבלי
הערבים במשן 1300שנה ומה עשינו בשבילה אנחנו
לעשותו בכוונה זו ,מבלי להאמין שיש א-לוהים
במשן 50שנה! האם אין מן הדין שתשובתה תשמש
ושהוא רוצה בזה .הפתרון יוכל לבוא מחיי קיבוץ אלה,
עדות בת משקל במשא ומתן של צדק על השאלה,
אם יעמדו בצידו אנשים מאמינים ,אנשים שאינם דנים
"למי" הארץ הזאת? דומה אני ,שא-לוהים אינו נותן
ותובעים ,אינם דוחקים ומטיפים ,אלא לוקחים חלק
במתנה כלל שום כברת ארץ על פני כדורו זה באופן
בחייו ,מטייעים ,מחכים ומוכנים לאותו רגע ,שיהא
שיוכל בעל האדמה לומר ,מה שא-לוהים אומר במקרא:
עליהם ,להשיב לשואלים את התשובה האמיתית.
"לי הארץ" .גם לכובש המתיישב הוא רק משאיל לדעתי
זוהי המציאות היותר פנימית שבארץ; אולי תהיה בת
את הארץ הנכבשת ומצפה מה יעשו בה.
חשיבות לא רק לפתרונו של משבר האמונה ביהדות,
אלא גם לפתרונו של משבר האמונה באנושות .הפגישה
שבין עם זה וארץ זו אין לה תולדות קדומים קדושות
בלבד; מרגישים אנו בה טוד שעדיין לא נגלה .אתה,
בתון דבריך ,מהאטמה ,נמצאת מילה טובה ,שאנו
מקבלים אותה בתודה .עלינו להשתדל ,אומר אתה,
להשיב את ליבם של הערבים .ובכן עזור לנו לעשותו!
מהאטמה גנדי ,שיודע אתה על הקשר שבין מטורת
התחלנו להתיישב שוב בארץ זו שלושים וחמש שנים
ועתיד ,אל לן להימנות על אלה ,שעוברים בלי ידיעת
קודם שקרב לה "צל התותח הבריטי" .לא אנחנו
הלב והשתתפות הלב על פני ענייננו זה.
חיפשנו אחר צל זה :הוא הופיע כאן ונשאר כאן לא
61
כדי לשמור על ענייננו ,אלא על העניינים הבריטיים.
איני רוצה באלימות .אבל אם לא יהיה בדי למנוע
באופן אחר ,שהרע ;?:לה את הטוב ,אני תקווה שאנהג
באלימות ואפקיד את עצמי ביד א-לוהים.
להצלחה מעשית אם מתייצבים כפי ,Satyagrahaא:1ל
ליהודי גרמניה לא נתת את העצה המעשית שרק ארנה
היית יכול לתת אותה מתוך נסיונך ,שהוא יחי -rבמי:ו,
ואני שואל את עצמי מה יצא להם ליהודי גרמניה
שאתה קורא להם אך ורק במלים כלליות ללכת בד ך
"הודו" ,אומר אתה" ,אי אלמותית היא על פי הטבע".
,Satyagrahaמספרים שישנם יהודים בגרמניה שכ':ר
לא תמיי הייתה כך .ספר כldiכ iריה הוא אפוס של
שאלו את עצמם איך ואימתי אפשר היה להתיי:;:ב
האלימות הצבאית ,המחונכת .בגדולה שבשירותיו,
כפי Satyagrahaולא מצאו את התשובה,I .תנאים
בשירת הכ iד -ייה ,מסופר ,כיצד ארדז'ונה בא
השוררים בגרמניה הם שונים שינוי רדיקל'ו מאילה
בשדה הקרב לידי דעה ,שלא לעשות את העוון להמית
שבדרום אפריקה או בהודו ,אנחנו שזכינו להיות מחוץ
את קרוביו העומדים נגדו ,ומשמיט מידו את הקשת
לגרמניה צריכים ,כך נראה לי ,להבין ולחקור היטב ת
והחיצים; אבל האל מזהירו ממעשה כזה כמעשה בלתי
העצה שאנו עומדים ליעץ לאלה שנתקעו בבש Iם
גברי ומחפיר :אין כלל לאביר דבר טוב ממלחמה.
ציפורני החיה ההיטלרית הטורפת.
כלום זוהי האמת? אם עלי להגיד את האמת שלי,
אם תעבור על המשפטים שבדברך על מה שהיית
צריך אני לומר :אין כלל לאדם דבר טוב מן הצדק,
עושה אילו היית יהודי גרמני ,תמצא ,נדמה לי ,כי לא
פרט לאהבה; חובה עלינו גם להילחם בעד הצדק ,אבל
רק יהודי אחד ,כמו שאתה דורש ,היה לו או'מץ הלב
להילחם במידת אהבה.
וכוח החזון ,אלא הרבה כאלה ששמותיהם ידועים 'לנו
מרטין בובר
והרבה יותר כאלה שהעידו על הא-לוהים שבקרבם
מבלי שנדע את שמותיהם.
ירושלים 24 ,בפברואר 1939
שם ,עמ' 16-1
"הייתי טוען שגרמניה היא ביתי" .מעולם לא וjיה
ציבור שהוא קשור בארצו בכל נימי נפשו יותן מיהודי
גרמניה בארץ גרמניה .אלפי הפליטים הנמצאים
עכשיו בכל אתר ואתר הם גרמניים באופן כזה יסודי
בשכלם ,בפסיכולוגיה שלהם ,בדיבורם ,בכונהגיןiם,
תגובות
ד"ר יהודה לייב מגכס
לכבוד מר גנדי היקר,
דברך אל עם ישראל ,זה לא מכבר ,הוא היחידי שעד
במשפטים הקדומים שלהם ובהשקפותיהנ! ,שאנו
שואלים את עצמנו :כמה דורות יעברו עד שייעקר כל
זה מן השורש? ההיסטוריה של יהודי גרמניה ידועה לנו
לכל הפחות מימי הרומאים ,ואף אם משך ההיסטו;יה
ההיא ,נשחטו היהודים וגורשו כמה פעמים ,טובו ת:,ויד
עכשיו נראה לי שאנו מחוייבים להגיב עליו .דברך הוא
לארץ זאת.
קריאה לתפוס עמדה ,ובייחוד קריאה לאלה מבינינו
"הייתי דורש ממנו לירות בי או להשליכני לתוך הברר".
שראו את עצמם כתלמידים שלך.
הרבה יהודים -מאות ,אלפים -נורו .מאות ,אל Iים
בטוחני ,שמן הנמנע הוא שלא תצדק באומרך כי
יכולים יהודי גרמניה לעמוד כפי תורת Satyagraha
בפני זעם הבליעל של מעניהם שהם בלא צלם ודמות.
אלא ,איך ואימתי? על שאלות אלו אינך נותן תשובה.
תאמר ,שאין העינויים הגרמניים ידועים לך במידה כזו
שתוכל להציע את הדרך המעשית של Satyagraha
שבה ישתמשו יהודי גרמניה .ואולם ,אחד הדברים
הגדולים בך ובתורתך היה תמיד הדגשתך את הסיכויים
הורדו לתוך הבור .מה תוכל Satyagrahaו'תת ו'הם
יותר? אני שואל את שאלתי בענוותנות יתרה,כי
בטוחני בך שתוכל לתת תשובה מעשית.
"לא
הייתי
מחכה
לאחרים
מבין
אחי
היהודים
שישתתפו עמי בהתנגדותי האזרחנית ,או א ה'ייתי
מאמין שלאחרונה האחרים סופם שיעשו כמ'Iני".
והרי השאלה היא :איך יכולים יהודי גרמניה להראות
התנגדות אזרחנית? להראות את הכוונה הקלה ביותר
להתנגדןת נזן פירןשן רצח אן מחנה הסגר אן היעלמם
זה ,שרןבם )בשןם אןפן לא נןלם( של אלה המעבדים
בדרך אחרת .נרגיל מסלקים אןתם בחשנת הלילה,
את האדמה הם ערבים ,נמן שרןבם )בשןם אןפן לא
ןמחןץ למשפחןתיהם המזןעזעןת ,אין יןדע עליהם דבר .
נןלם( של בעלי הקרקעןת היןרידיים הם ערביים ,אף
אין זה מנה גלים על פני החיים הגרמניים ,הרחןבןת -
אם מספר בעלי הקרקעןת הערביים הןא קטן באןפן
אןתם הרחןבןת הם ,בתי העסק הם נמן שהין ,ןהתייר
יחסי .ןגם במןבן זה הארץ "שיינת" להם ,שהשפה של
הארעי אינן רןאה ןלא נלןם .שים את זה בפני הנרזה
אחת של שביתת רעב בבית סןהר אמריקאי אן אנגלי,
ןנל הרעש שזה מעןרר בקהל ,ערןך את זה מןל אחד
הצןמןת שלך ,אן מןל התהלןנה שלך לקראת המלח
שבים ,אן ביקןרך אצל משנה-המלך ,שנל העןלם נןלן
רשאי היה להקשיב לדבריך ןלהיןת עד ראייה למעשיך.
נלןם לא היה נל זה אפשרי במידה נה גדןלה רק הןדןת
לעןבדה שלמרןת נל הרעןת שבאימפריאליזם הבריטי,
j
רןב האןנלןסין היא ערבית.
מצד שני פלשתינה היא שןנה מאנגליה גם בזה שהיא
ארץ קדןשה לשלןש דתןת מןנןתאיסטיןת ןבזה שעם
ישראל נהיה לעם בארץ זן ןשבסיס נל חיין -התנ"ך -
נןצר נאן ,ןשלא שנח את הארץ הזן ןלא פסק מלשאת
עינין אליה משך נל הדןרןת.
זןהי עןבדה בעלת ערך ןמשקל רב.
אנגליה היא בנל זאת ארץ דמןקרטית ,בעלת פרלמנט
"הבעיה היסןדית היא ",שבהתאם לדבריך" ,הנחיצןת
ןבמידה מרןבה ארץ של חןפש הדיבןר? ןספק הןא אם
ליישב יהןדים בא"י בשיתןף רצןנם הטןב של הערבים"
אפילן אתה היית ינןל למצןא את דרנך לדעת הקהל
ןלא "תחת צילם של התןתחים הבריטיים".
בגרמניה הטןטליטארית ששם מנבים את חיי האדם
נפתילת נר ןאין יןדע.
לא הייתי ישר לב אילן רציתי לעןרר אצלך את הרןשם
שלפי דעתי עמי ןאחיי צעדן תמיד במןבן זה בדרך
הננןנה .דברים נפלאים נןצרים על ידיהם בבניין הארץ.
yל היהודים שבארד ישראל
הארנתי במנתבי יןתר מדי .אבל אני צריך לנצל את
סבלנןתך ןלןמר מלים מספר על ארץ ישראל.
תיננן את תןנניןתיהם בשנל ןנשאידיאלים חברתיים
גבןהים לנגד עיניהם ,ןנשאן ברצןן את העןל של סבל
ןדחקןת .הם אןהבים את הארץ ןהצילן אןתה מנליה,
ןהחין את הלשןן העברית .במןבן זה הארץ "שיינת"
לפי דבריך "פלשתינה שיינת לערבים באןתן המןבן
גם להם .ןאןלם בטןחני שעמי היה לעם אי סבלני
שאנגליה שיינת לאנגלים".
ןלפעמים לאי-טןלרנטי רק מחמת הלחץ הטראגי
"לי הארץ" אמר ה' )ןיקרא ,נג ,נה(.
של החיים היהןדיים שבאירןפה המרנזית ןהמזרחית.
ןאןלם הרשאי אני להצביע על דרנים שתיים ,לנל
הפחןת ,שלפיהן פלשתינה איננה "שיינת" לערבים
הטראגיןת של הנע-ןנד היהןדי ןהפליט לא התחילה
עם גרמניה .הבעיה הזן עןמדת תמיד בפנינן ,ןהיא
נמנית
בין הגןרמים
נאנגליה לאנגלים?
המןדרנית.
הראשיים
שיצרן
את
ןענשין לנןנח הבארבריןת
הציןנןת
ההיטלרית
מנהגן של העןלם הןא ,שנל ארץ "שיינת" לעם שנבש
ןלנןנח נל מה שעןמד לקרןת בפןלין ןבמקןמןת
אןתה .זןהי עןבדה מנןערה .עם ישראל נבש את הארץ
אחרים ,הלחץ למקןם ,הלחץ לבית לעצמן הפך לנטל
לפני דןרןת רבים ןאיבד אןתה לנןבשים חדשים שהם
נמעט נבד מנשןא.
איבדןה בזמנם ,ןסןף סןף ננבשה הארץ ע"י הערביים.
ברם ,הערביים איבדןה לצלבנים ןהם בתןרם לערבים,
משך שלןש השנים האחרןנןת שלא פסקן מלהתקיף
את היישןב בארץ ,עןבדה היא שהציבןר היהןדי היה
ןאלן למןנגןלים ןלממלןכים ,ןאלן לתןרכים ,שמידיהם
ציבןר של אי-אלימןת .צעירינן ןצעירןתינן הם אןתם
נבשן אןתה המעצמןת ,ביחןד אנגליה .הערבים אין
הרתחנים נבאןמןת אחרןת .ןאןלם על מקרי התקפה
להם ,איפןא ,סןברניןת מדינית נתןצאה מניבןש,
ןהארץ אינה "שיינת" להם במןבן זה.
מצידם יש רק מספר קטן מאןד של הןדעןת רשמיןת,
ןאין נלל ידיעןת על מעשי נקמה .את ההבלגה הזן ,נמן
פלשתינה "שיינת" לערבים במןבן זה ,שהם נאן
שקןראים לה ,יש לזקןף על חשבןן נמה גןרמים .אןלם
במספרם הגדןל מאז הניבןש המןסלמי ,ןגם במןבן
נפי שמןניח הןינןח הבלתי פןסק על ההבלגה ,יש
63
לראות כגורם העיקרי לאי-אלימות זו את המוטריות
הלא תפנה לערביים מתוך השקפה של ? ;atyagraha
העמוקה.
זה היה משפיע עמוקות גם על היהודים .
טפק גדול הוא ,איפוא ,אם שאלת Satyagrahaמטעם
למרות הנחיצות וההכרח למצוא מקלט לפליטרם
היהודים "כלפי הערבים" בא"י היא במקומה .הצעירים
הנרדפים,
ל
שגדולות
ואע"פ
הן
האפשרויות
העבריים היו להם מזמן יחידות של הגנה מאורגנת,
ההישגים
ואלה הוכנטו עכשיו ,על פי רוב ,לתוך הכוחות של
הרוחני ,האינטלקטואלי ,החברתי והמדיני ,לנורות כל
השלטון בארץ .עד כמה שידוע לי אינך טוען שיבטלו
זאת ישנם הרבה שיטכימו לדבריך שאין "להשפיל"
באיזה מקום שהוא את הכוחות של המשטרה ושל
את
ודעתי
הצבא .כאן בארץ אין זכר אפילו למקרה אחד של
היא שהערבים לא הושפלו באיזה מובן ריאלי )!ל
התנפלות מצד הכוחות הרשמיים היהודיים .הייתי
המילה .אבל זה אינו משחרר את היהודים מחובוJם
בבית
הערבים.
הלאומי
יושב
אני
של עם
כאן
ישראל ,במובן
שנים
רבות
רוצה לשמוע ממך אם לפי דעתך צריכים היישובים
הראשונית והנחיצות החיונית "לחפש את הIךרך זI-יך
היהודיים להישאר בלי כלי-זיין ,או שיפרקו אותם
להשיב את לב הערבים" .אולי תוכל לטייע לנו בפעולה
עכשיו,
ובשעה
שכנופיות
נכנטות
לעיר כטבריה
זו בעצתך?
והורגים ומרטשים תינוקות בזרועות אמם ,היו צריכים
להציע "שיירו בם או שישליכו אותם לתוך ים המלח
מבלי להרים את האצבע נגד אלה"? כפי שאני הבינותי
שלך,
את Satyagrahaהרי בכדי לפעול את פעולתה יש
י' ל' מאג.נס
להתייצב כך כלפי השלטון החוקי ולא כלפי כנופיות
של שודדים ומרצחים.
בית הכנטת "כנטת אליהו" במומבאי .צילום :יהודה שטרנליכט
שם ,ירושלים ,ז אדר תרצ"ט 26.2.39