יום הכיפורים – פרק מתוך הספר "מעגל השנה היהודית" (הלכות תשובה – רמב"ם; מצוות תענית – ספר החינוך; דיני יום הכיפורים – ספר התודעה)

כיצד מתוודים? אומר: "אנא השם, חטאתי עוויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי
ניחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה". וזה עיקרו של וידוי. וכל המרבה
להתוודות ומאריך בעניין זה, הרי זה משובח.

וכן בעלי חטאות ואשמות, בעת שמביאים קרבנותיהם על שגגתם או על זדונם, אין
מתכפר להם בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתוודו וידוי דברים. שנאמר, "והתוודה
אשר חטא עליה" (ויקרא ה). וכן על מחויבי מיתות בית דין ומחויבי מלקות, אין
מתכפר להם במיתתם או בלקייתם עד שיעשו תשובה ויתוודו. וכן החובל בחברו
והמזיק ממונו, אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו, אינו מתכפר עד שיתוודה
וישוב מלעשות כזה לעולם. שנאמר "מכל חטאות האדם" (במדבר ה).

אבל אם לא עשה תשובה, אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות. ומה הן הקלות ומה
הן החמורות? החמורות הן שחייבים עליהן מיתת בית דין או כרת. ושבועת שוא
ושקר – אף על פי שאין בהן כרת – הרי הן מן החמורות. ושאר מצוות לא תעשה,
ומצוות עשה שאין בהן כרת – הן הקלות.

במה דברים אמורים? בשלא חילל את השם בשעה שעבר. אבל המחלל את השם,
אע"פ שעשה תשובה, והגיע יום הכיפורים והוא עומד בתשובתו, ובאו עליו ייסורים –
אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות. אלא תשובה, יום הכיפורים וייסורים –
שלושתם תולים, ומיתה מכפרת; שנאמר: "ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העוון
הזה לכם עד תמותון" (ישעיה כב).

ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על
,וימי לכ רבע וליפא .אוה הבושת לעבו ,ול איה הליעומ ,הלועמ הבושת הניאש יפ
ועשה תשובה ביום מיתתו, ומת בתשובתו – כל עוונותיו נמחלים, שנאמר: "עד אשר
לא תחשך השמש, והאור והירח והכוכבים, ושבו העבים אחר הגשם" (שם), שהוא
יום המיתה. מכלל, שאם זכר בוראו ושב קודם שימות – נסלח לו.

אלש ובלב רומגיו ,ותבשחממ וריסיו ,ואטח אטוחה בוזעיש אוה ?הבושתה איה המו
יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו" וגו' (ישעיה נה). וכן יתנחם על שעבר, שנאמר
אטחה הזל בושי אלש תומולעת עדוי וילע דיעיו .(אל הימרי) "יתמחינ יבוש ירחא יכ"
לעולם, שנאמר: "ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" וגו' (הושע יד). וצריך
להתוודות בשפתיו ולומר עניינים אלה שגמר בלבו.

ושבח גדול לשב שיתוודה ברבים ויודיע פשעיו להם, ומגלה עברות שבינו לבין חברו
לאחרים, ואומר להם: "אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך, והריני היום שב
ומתנחם". וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו – אין תשובתו גמורה, שנאמר
.(חכ ילשמ) "חילצי אל ויעשפ הסכמ"

במה דברים אמורים? בעברות שבין אדם לחברו. אבל בעברות שבין אדם למקום
אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם. אלא שב לפני האל ברוך הוא,
ופורט חטאיו לפניו, ומתוודה עליהם לפני רבים סתם. וטובה היא לו שלא נתגלה
עוונו, שנאמר "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים לב).

יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכול, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה
לישראל. לפיכך חייבים הכול לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים. ומצוות
וידוי יום הכיפורים – שיתחיל מערב היום קודם שיאכל, שמא יחנק בסעודה קודם
שיתוודה. ואע"פ שהתוודה קודם שיאכל, חוזר ומתוודה בליל יום הכיפורים בערבית,
וחוזר ומתוודה בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה. והיכן מתוודה? יחיד – אחר
.תיעיבר הכרבב ,ותליפת עצמאב – רוביצ חילשו ,ותליפת

תורבע .יודיווה רקיע אוהו ,"ונאטח (ונלוכ) ונחנא לבא" לארשי לכ וב וגהנש יודיווה
שהתוודה עליהן ביום כיפורים זה, חוזר ומתוודה עליהן ביום כיפורים אחר, אע"פ
שהוא עומד בתשובתו; שנאמר "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" (תהלים נא).

לא רצה חברו למחול לו, מביא לו שורה של שלושה בני אדם מרעיו, ופוגעים בו
ומבקשים ממנו. לא נתרצה להם – מביא לו פעם שנייה ושלישית. לא רצה – מניחו
והולך לו, וזה שלא מחל הוא החוטא. ואם היה רבו, הולך ובא אפילו אלף פעמים עד
.ול לוחמיש

אסור לאדם להיות אכזרי ולא להתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה
שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפצה. ואפילו הצר לו וחטא לו
הרבה, לא ייקום ולא ייטור. וזה דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העובדי
כוכבים ערלי הלב אינם כן, אלא "ועברתו שמרה נצח". וכן הוא אומר על הגבעונים,
לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל ב כא).

החוטא לחברו ומת חברו קודם שיבקש מחילה, מביא עשרה בני אדם ומעמידם על
קברו ויאמר בפניהם: "חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה, שכך וכך עשיתי לו". ואם
היה חייב לו ממון – יחזירו ליורשים; לא היה יודע אם יש לו יורשים – יניחנו בבית
דין ויתוודה.

א) המחטיא את הרבים, ובכלל עוון זה המעכב את הרבים מלעשות מצווה.

ב) המטה את חברו מדרך טובה לרעה, כגון מסית ומדיח.

החימ וליא ,ותושרב ונבו ליאוה .ודיב החומ וניאו הער תוברתל אצוי ונב האורה (ג
בו היה פורש, ונמצא כמחטיאו. ובכלל עוון זה, כל שאפשר בידו למחות באחרים, בין
יחיד בין רבים, ולא מיחה אלא הניחם בכישלונם.

ד) האומר "אחטא ואשוב", ובכלל זה האומר "אחטא ויום הכיפורים מכפר".

ומהם חמישה דברים הנועלים דרכי התשובה בפני עושיהם. ואלו הם:

א) הפורש מן הציבור; לפי שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עמהם ואינו זוכה עמהם
בזכות שעושים.

ב) החולק על דברי חכמים; לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מהם ואינו יודע דרכי
.הבושתה

ג) המלעיג על המצוות; שכיוון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהן ולא עושן. ואם לא
?הכזי המב ,השעי

ד) המבזה רבותיו; שדבר זה גורם לו לדחפו ולטרדו כגחזי. ובזמן שנטרד לא יימצא לו
מלמד המורה לו דרך האמת.

ה) השונא את התוכחות; שהרי לא הניח לו דרך תשובה, שהתוכחה גורמת לתשובה.
שבזמן שמודיעים לו לאדם חטאיו ומכלימים אותו, חוזר בתשובה. כמו שכתוב
בתורה "זכור (ו)אל תשכח" (דברים ט), "ממרים הייתם" (שם), "ולא נתן ה' לכם לב"
(שם כט), "עם נבל ולא חכם" (שם, לב). וכן ישעיהו הוכיח את ישראל ואמר: "הוי גוי
חוטא" (ישעיה א), "ידע שור קונהו" (שם), "מדעתי כי קשה אתה" (שם, מח). וכן
ציווהו האל להוכיח לחטאים, שנאמר "קרא בגרון אל תחשוך" (שם, נח). וכן כל
הנביאים הוכיחו לישראל עד שחזרו בתשובה.

לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן, וירא שמים מנעוריו,
ואהוב להם, שיהא מוכיח לרבים ומחזירם בתשובה. וזה ששונא את התוכחות אינו
בא למוכיח ולא שומע דבריו, לפיכך יעמוד בחטאותיו שהם בעיניו טובים.

ומהם חמישה דברים שהעושה אותם אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה, לפי שהם
עוונות שבין אדם לחברו, ואינו יודע חברו שחטא לו כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו
למחול לו. ואלו הם:

א) המקלל את הרבים; ולא קילל אדם ידוע כדי שישאל ממנו כפרה.

ב) החולק עם גנב; לפי שאינו יודע גנבה זו של מי היא, אלא הגנב גונב מרבים ומביא
.ואיטחמו בנגה די קזחמ אוהש ,דועו .חקול אוהו ,ול

ג) המוצא אבדה ואינו מכריז עליה עד שיחזירה לבעליה; לאחר זמן כשיעשה תשובה
.ריזחי ימל עדוי וניא –

ד) האוכל שור עניים ויתומים ואלמנות. אלו בני אדם אומללים הם, ואינם ידועים
ומפורסמים, וגולים מעיר לעיר, ואין להם מכיר כדי שידע שור זה של מי הוא
.ול ונריזחיו

ה) המקבל שוחד להטות דין; אינו יודע עד היכן הגיעה הטיה זו וכמה היא כוחה כדי
שיחזיר, שהדבר יש לו רגליים. ועוד, שהוא מחזק יד זה ומחטיאו.

ומהם חמישה דברים העושה אותם אין חזקתו לשוב מהם, לפי שהם דברים קלים
בעיני רוב האדם. ונמצא חוטא, והוא ידמה שאין זה חטא. ואלו הם:

אלש המדמ אוהו .אוה לזג קבא הזש ,הילעבל תקפסמ הניאש הדועסמ לכואה (א
חטא, ויאמר "כלום אכלתי, אלא ברשותו".

ב) המשתמש בעבוטו של עני. שהעבוט של עני אינו אלא כגון קרדום ומחרשה,
ויאמר בלבו "אינם חסרים, והרי לא גזלתי אותו".

ג) המסתכל בעריות. מעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר "וכי בעלתי או
קרבתי אצלה?!" והוא אינו יודע שראיית העיניים עוון גדול, שהיא גורמת לגופן של
עריות, שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר טו).

ד) המתכבד בקלון חברו. אומר בלבו שאינו חטא, לפי שאין חברו עומד שם ולא הגיע
לו בושת, ולא ביישו, אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חברו או חכמתו
.יוזב ורבחו דבוכמ אוהש וללכמ הארייש ידכ

ה) החושד בכשרים. אומר בלבו שאינו חטא, לפי שהוא אומר: "מה עשיתי לו, וכי יש
שם אלא חשד, שמא עשה או לא עשה". והוא אינו יודע שזה עוון, שמשים אדם כשר
.הרבע לעבכ ותעדב

ומהם חמישה דברים העושה אותם יימשך אחריהם תמיד וקשים הם לפרוש מהם.
לפיכך צריך אדם להיזהר מהם, שמא ידבק בהם, והם כולם דעות רעות עד מאוד.
ואלו הם: רכילות, ולשון הרע, ובעל חמה, ובעל מחשבה רעה, והמתחבר לרשע (מפני
שהוא לומד ממעשיו והם נרשמים בלבו. הוא שאמר שלמה "ורועה כסילים ירוע",
.(בי ילשמ

וכבר ביארנו בהלכות דעות דברים שצריך כל אדם לנהוג בהם תמיד, קל וחומר לבעל
.הבושת
כל אלו הדברים וכיוצא בהם, אף על פי שמעכבים את התשובה אין הם מונעים
אותה. אלא אם עשה אדם תשובה מהם – הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם
.אבה

המצווה הכתובה בתורה ביחס ליום הכיפורים היא "ועיניתם את

נפשותיכם". ספר החינוך מסביר מה כולל הביטוי "עינוי" וכיצד לומדים ממנו את
חמשת העינויים של יום הכיפורים. כמו כן מסביר בעל ספר החינוך את הקשר
שבין עינויים אלה לבין הכפרה שיום הכיפורים מכפר על החטאים.

לעניין הדינים המיוחדים של יום הכיפורים, בעל ספר החינוך מסביר את המידות
המדויקות הכלולות באיסור אכילה ואת דינו של חולה הצריך לאכול מטעמים של
.שפנ חוקיפ

וכן מעניין המצווה מה שאמרו זיכרונם לברכה (יומא עז, ב): כי אלו העינויים שהם
דרבנן, כגון רחיצה וסיכה, לא גזרו בהם אלא שלא לעשותם שלא לצורך. אבל כל
שעושה אותם לצורך – לא גזרו, כגון מי שיש לו חטטים בראשו, שסך כדרכו ואינו
חושש. ואפילו לשמור פירות אמרו זיכרונם לברכה, שמותר לעבור במים עד הצוואר.
וכל שכן לדבר מצווה, בין בהליכה בין בחזרה. ובעניין הסנדל פירשו לנו מורינו,
ישמרם אל, שסנדל הוא בכל מקום של עור, וזהו שאסור ביום הכיפורים, אבל לא של
מין אחר.

ודין חולה שיש בו סכנה, שמאכילים אותו על פי רופא בקי או על פי עצמו ואפילו
רופא אומר "אינו צריך".

ודין קטנים, בין תינוק בין תינוקת, מאיזה זמן מענים אותם כל היום מדרבנן? וכן
מאיזה זמן מחנכים אותם לשעות? וכללא דמילתא [=כללו של דבר] לפי קצת
המפרשים: שתי שנים קודם גדלות בבריא – משלימים [את התענית] מדרבנן. ושתי
שנים קודם לכך – מחנכים אותם [לצום] שעות. ויש שפירשו: שנה אחת קודם גדלות
משלימים מדרבנן, בין תינוק בין תינוקת. ויש שפירשו שאין משלימים מדרבנן אלא
בתינוקת בלבד, שנה אחת קודם גדלות, אבל תינוק אינו משלים כלל מדרבנן. וגדלות
הוא בתינוק – שלוש עשרה שנים ויום אחד; ובתינוקת – שתים עשרה שנים ויום
.דחא

ויתר פרטי מצווה זו מבוארים במסכת יומא.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות. והעובר על זה ואכל ביום הכיפורים
שפנה לכ יכ" רמאנש ,תרכ וב שיש ואל לע רבעו "השע" לטיב – תבתוכה רועישכ
אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה". אכל או שתה כשיעור זה בשגגה – חייב
קרבן חטאת קבועה.

יש נוהגים לבצוע על שתי כיכרות בסעודה זו. ונוהגים שלא לאכול בסעודה זו דגים.
ואסור לשתות משקים משכרים, שלא ישתכר ח"ו ותהא תפילתו תועבה. ואין
אוכלים שומשומים לפי שמעלים גרה, ולא מאכלים המחממים את הגוף, אלא
אוכלים בסעודה זו מאכלים קלים בלבד. אחרי גמר הסעודה מברך ברכת המזון,
ותחילה אומרים "שיר המעלות, בשוב ה' את שיבת ציון" (תהלים קכו). ונוהגים
לאומרו בכוונה עצומה ובבכייה, בהעלותו על לבו כי עבר קציר כלה קיץ ועדיין לא
נושענו ולא שבנו שיבת ציון. וכן בברכת המזון – שיש בה בקשות עצומות על ירושלים
ובניין בית המקדש, על חיים טובים ופרנסה טובה, ועל ביאת מבשר צדק משמיע
נחמה, ושאר בקשות שיש בהן חיי נפש – שצריך לאומרן בכוונת הלב ובהתעוררות
רבה, לחלות ולחנן למלך המשפט לפני בוא יום הגדול והנורא שבו נחתם דינו.

וחמישה עינויים הם כנגד חמישה חומשי תורה, כדי לקבלם עליו ולקבל עול המצוות
שכתובות בהם בלי המסך המבדיל של תענוגות הגוף; וכנגד חמישה חושים שבאדם,
שהאדם עושה בהם מצוות ועברות; וכנגד חמש פעמים "נפש" שכתוב בפרשת יום
הכיפורים, וכנגד חמישה שמות שנקראה בהם: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה; וכנגד
חמש טבילות שטבל הכוהן הגדול ביום הכיפורים, וכנגדן גם חמש תפילות של היום:
ערבית, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה.

ואין הווידוי מועיל אלא כשגמר בלבו לעזוב החטא. שאם התוודה ולא גמר בלבו, הרי
זה כטובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועילה לו עד שישליך השרץ. לפיכך מרבים
ביום הכיפורים באמירת וידוי, ואומרים סדר וידוי פעמים אחדות, שאם אמירה
אחת לא הועילה, לפי שבאותה שעה עדיין לא גמר בלבו לעזוב החטא, תועיל האמירה
.תרחאה

ומנהגנו לומר ביוהכ"פ עשר פעמים וידוי, וזה סדרן: בערבית, בשחרית, במוסף
ובמנחה – פעמיים בכל תפילה: אחת בתפילת לחש ואחת עם הציבור בחזרת הש"ץ –
הרי שמונה; פעם אחת בתפילת נעילה ("אשמנו בגדנו" וכו'), ואחת (וידוי שלם)
בתפילת מנחה של ערב יוהכ"פ; הרי עשרה וידויים. ועשרה וידויים אלה כנגד מה
.(בנ 'מע) תורבידה תרשעב ונמגפש

בשחרית מוציאים שני ספרי תורה, ובשעת הוצאת הספרים אומרים י"ג מידות,
לכ גהנמכ תושקבו תוליפת דועו ,'וכו "וניקלא אוה דחא" קוספב "ארונו שודק"ו
קהילה וקהילה. וקוראים שישה אנשים בספר ראשון, בפרשת "אחרי מות", על
עבודת הכוהן הגדול במשכן ובמקדש. ולמפטיר קוראים בספר שני – "ובעשור
לחודש" שבפרשת פנחס – על קרבן מוסף של יום הכיפורים, ומפטירים אחר כך בנביא
מספר ישעיה (נז-נח): "ואמר סולו סולו פנו דרך… הלא זה צום אבחרהו? פתח
.'וגו "עשר תובוצרח

כך אמרו חכמים: באחד בניסן מתו שני בני אהרן. ולמה הוא מזכיר מיתתם ביום
הכיפורים? ללמדך שמיתת צדיקים מכפרת כיום הכיפורים.

למנחה מוציאים ספר אחד וקוראים בו שלושה אנשים בסדר "אחרי מות" שהתחילו
בו הקריאה בשחרית, ומסיימים את כל הפרשה. העולה שלישי מפטיר בנביא את כל
ספר יונה שבתרי עשר בגלל עניין התשובה המוזכר בו, ולכן קוראים למפטיר זה:
."הנוי ריטפמ"

והואיל ותפילת נעילה נאמרת בשעת גמר החתימה, מתחזקים בה ביותר לאומרה
בכוונה עצומה ובהתעוררות גדולה, להחליש מידת הדין ולהגביר מידת הרחמים.

ותיקנו להוסיף בתפילה זו "אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים", וכן
"אתה הבדלת אנוש מראש", לפי שמדברות בפחיתות האדם וגודל חטאיו, ועל ידי כך
ייכנע לבבו ויהרהר בתשובה של אמת. והזכירו בייחוד "למען נחדל מעושק ידינו",
לפי שאין יום הכיפורים מכפר על הגזל ועל עברות שבין אדם לחברו עד שירצה את
חברו. לפיכך, אם יודע בעצמו שיש בידו שום דבר של גזל או ממון שחב לחברו – יקבל
על עצמו בקבלת אמת שמיד לאחר יום הכיפורים יחזיר הממון לבעליו.