חג הסוכות – פרק מתוך הספר "מעגל השנה היהודית" (דיני חג הסוכות, ארבעה מינים, שמיני עצרת -ספר התודעה; ניסוך המים – רמב"ם, תמידין ומוספין; משנה סוכה; סוגיית לולב הגזול, שמחת חג – רמב"ם)

כך אמרו חכמים: "שובע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח" (תהלים טז) – אל
תהי קורא כן אלא "שבע שמחות" – אלו שבע מצוות שבחג, ואלו הן: ד' מינים
שבלולב, וסוכה, [קורבן] חגיגה, ושמחה (קרבן שלמים על השמחה)".

מהו "נעימות בימינך נצח"? אמר ר' אבין: "משל לשניים שנכנסו אצל הדיין, ואין אנו
יודעין מי ניצח, אלא מי שנושא שרביט בידו (בצאתו מלפני הדיין) – אנו יודעים שהוא
המנצח. כך ישראל ואומות העולם באים ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בראש
השנה, ואין אנו יודעים מי ניצח; אלא במה שישראל יוצאים מלפני הקב"ה ולולביהם
ואתרוגיהם בידם – אנו יודעים שישראל הם המנצחים".

ומה הוא ניצחונם של ישראל? שיצאו זכאים בדין ונמחלו להם עוונותיהם מכל השנה,
והרי הם בנים למקום וחביבים עליו כבתחילה: נושאים את שרביט המלך, עושים
מצוותיו ושמחים בכל גזרותיו, יושבים בסוכה, לוקחים ארבעה מינים, מנסכים מים
על גבי המזבח כמצוותו, ושואבים מים בששון, ונוטלים ערבה בהושענא רבה,
ומביאים קרבנות, ומקריבים עולות לרצות את קונם ולכפר על עצמם ועל כל העולם
כולו. גומרים את שבעת ימי החג – אינם רצים לבתיהם אלא נעצרים לפני מלכם
וחוגגים לפניו יום שמיני ושמחים בו ובתורתו, על אשר בחר בהם מכל עם ונתן להם
.ותרות תא

כל הדברים כשרים לדפנות הסוכה ובלבד שיוכלו לעמוד בפני רוח מצויה. לפיכך,
העושה דפנות מיריעות בד או מסדינים, צריך לקשור אותם יפה יפה מכל הצדדים
ובאמצעיתם כדי שלא תניד אותם הרוח ולא תתלשם ממקום חיבורם. ואפילו אם
אין הרוח יכולה לתלשם, כל שעל ידי הרוח הדפנות מתנועעים – אינם נחשבים דפנות,
לדעת רבים מן הפוסקים, אפילו אם נעשתה הסוכה במקום שאין בו רוח כלל.

הרים את הדפנות שלושה טפחים (כ- 24סנטימטר) מן הארץ – הסוכה פסולה,
שהדפנות צריכים להיות קרובים לארץ. היה הסכך מוגבה מן הדפנות הרבה – כל שיש
בדופן שיעור עשרה טפחים מן הקרקע – הסוכה כשרה. וצריך שיהא הסכך כנגד
הדפנות, ואם היה רחוק שלושה טפחים – פסולה.

קבע עמודים בארץ וחיברם למעלה במסגרת עץ ונתן עליה סכך, ואחר כך מילא את
החללים שבין עמוד לעמוד ועשה דפנות לדעת הרבה פוסקים הסוכה פסולה, שאין
סוכה כשרה אלא אם עשה דפנות קודם שהניח את הסכך. היתה המסגרת רחבה טפח
(כ- 8ס"מ, ויש אומרים 10ס"מ), אף על פי שעדיין אינה כשרה לדופן – כבר מותר
להניח עליה סכך, וימלא את הדפנות אחר כך.

אם הניח תחילה את הסכך, כיצד הוא עושה כדי להכשיר את סוכתו לכל הדעות?
לאחר שמילא את הדפנות מנענע את הסכך, כלומר מרימו מעט ממקומו וחוזר
ומניחו על דפנות מלאים, והרי זה כאילו הניחו עתה לאחר שכבר היו לו דפנות,
.הרשכ הכוסהו

מצד הדין, אם עשה שני דפנות שלמים וסמוכים זה לזה, ודופן שלישי עשה קצת יותר
מטפח – והעמידו במרחק של פחות משלושה טפחים מאחד הדפנות השלמים ועשה
שם צורת הפתח – הסוכה כשרה. אלא שמהדרים להקיף את הסוכה בארבעה דפנות
.םיאלמ

כשם שאין מסככים בכל אלו, כך אין מעמידים הסכך עליהם אלא מעמידו על דבר
הכשר לסיכוך. וכן מעמיד על כותל אבנים.

נסרים שרוחבם ארבעה טפחים (כ- 32סנטימטרים), אף על פי שלא נעשתה בהם
מלאכה – אין מסככים בהם, כיוון שהם רחבים יותר מדי ונראים כתקרת הבית.
ואפילו מניחם על צדם הצר – אסור.

העושה סוכתו תחת עץ, וענפיו סוככים עליה – הסוכה פסולה, אפילו אם יש עליה
סכך כשר. שאין מסככים בדבר המחובר אל הקרקע – אלא בתלוש מן הקרקע.

אסור לסכך בדבר שריחו רע ולא בענפים שעליהם נושרים, לפי שהם מזהמים את
הסוכה, ויש חשש שמא יניחנה ויצא. וכן אין מסככים בכל דבר שמתייבש מהר, שמא
יתמעט הסכך ותהא הסוכה פסולה מחמת "חמתה מרובה מצלתה" [=שתהא השמש
מרובה בה מן הצל].

חבילות של קנים – אם יש בחבילה לפחות עשרים וחמישה קנים – אין מסככים בהן
כל זמן שהן קשורות. הניחן לסיכוך כשהן מקושרות והתירן אחר כך – כשרות.

מחצלת של קנים או של קש שעשאה לכתחילה לשם סכך, אף על פי שהיא ראויה גם
לשימושים אחרים, כיוון שייחדה רק לשם סכך – אינה מקבלת טומאה וכשרה לסכך
.הב

וצריך לסכך במידה כזאת שיהא הצל בסוכה מרובה מאור השמש. ולא ירבה בסכך
יותר מדי, אלא כדי שייראו בלילה הכוכבים הגדולים דרך הסכך. מיעט בסכך עד
שחמתה מרובה מצלתה – הסוכה פסולה. הירבה בסכך ואין נראים דרכו הכוכבים –
הסוכה כשרה, ובלבד שאין הסכך מעובה עד שאין הגשם יכול לחדור לתוכה.

סוכה שסככה כהלכה, אלא שהעמידה תחת הגג או תחת המרפסת או תחת האילן
וענפיו הרבים סוככים עליה – הסוכה פסולה. אין קוראים סוכה אלא לזו שצלה בא
רק מחמת סכך כשר ולא מחמת שום דבר אחר שמעל לסכך.

אורך הסוכה שבעה טפחים, וכן רוחבה שבעה טפחים; פחות מזה – הסוכה פסולה.
היתה רחבה פחות משבעה טפחים, אפילו ארוכה הרבה – פסולה, עד שיהיו לפחות
שבעה טפחים באורך ולפחות שבעה טפחים ברוחב.

אמרנו, שיש שיעור בגובה הסוכה למעלה ולמטה: עשרים אמה למעלה ועשרה טפחים
למטה. ואולם באורך הסוכה וברוחבה – יש שיעור רק למטה, כלומר שבעה טפחים
לפחות, ואין שיעור למעלה. ואם עשה סוכתו אפילו מאה אמות או יותר – כשרה,
.הכלהכ הנככסיש דבלבו

כך אמרו חכמים: "ראויים כל ישראל שישבו בסוכה אחת" ולעתיד לבוא יעשה
הקדוש ברוך הוא סוכה מעורו של לווייתן וישבו בה כל הצדיקים ששמרו מצווה זו
בעולם הזה.

סוכה שלא נעשית לשם מצוות החג – כשרה, ובלבד שנעשית על ידי אדם לצל. ואם
עשאה קודם שלושים יום לפני החג ושלא לשם החג – טוב וראוי שיחדש בה דבר
בסכך עכשיו, לשם מצווה.

יוצאים בסוכה שאולה. ולכן, מי שלא עשה סוכה – יכול לצאת ידי חובתו בסוכתו של
חברו. אבל אין יוצאים בסוכה גזולה. ולכן אין להעמיד סוכה ברשות הרבים במקום
שמצויים בו עוברים ושבים, לפי שזה כגוזל את הקרקע השייכת לכל אנשי העיר
.הנידמהו

אין לעשות דפנות הסוכה מיריעות שעטנז. עצי הסוכה, בין הסכך ובין הדפנות,
אסורים בהנאה כל שמונת ימי החג, ולכן אסור ליטול מהם קיסם לחצוץ שיניו.

ושיעור אורכו של לולב – לכל הפחות ארבעה טפחים. והדס וערבה – שלושה טפחים,
שהם עשר אצבעות בגודל. ושיעור אתרוג אין פחות מכביצה.

ודיני הנענוע, החיוב להוליך ולהביא ולהעלות ולהוריד, והעניין – לעורר הנפש
שתזכור בעת השמחה כי הכול לשם יתברך, ממעלה עד מטה וארבע רוחות, שהכול
נכלל בזה. ויתר פרטיה של מצווה זו מבוארים במסכת סוכה.

ועיקר הידור כתוב בתורה אצל אתרוג. אמר חכם אחד: לפי שהוא כנגד הלב, אשר
ממנו תוצאות חיים. כאשר הלב נקי ומהודר – הרי ממילא הגוף, העיניים והשפתיים
(הרמוזים בשאר המינים) מהודרים אף הם.

שיש בו בליטות ושקיעות הרבה ואינו חלק כלימון.

שהעוקץ שבתחתיתו משוקע קצת ונכנס בבשר האתרוג.

שתהא צורתו כצורת מגדל, היינו רחב למטה לצד העוקץ ומתקצר והולך לצד
.םטיפה

שתהא השושנתא שעל הפיטם שלמה מכל צדדיה, וכל הפיטם מכוון באמצעו של
האתרוג למעלה וכנגד העוקץ שלמטה.

שיהיה יפה במבנהו ובגידולו, זקוף וישר כשרביט, בלי עקמומיות וכפיפות כלל, לא
לצדדים ולא לפנים או לאחור.

שלא יהיה נקטם בראשו אפילו כלשהו.

ירמגל תומלש אלא ללכ תוחותפ ויהי אל הל תוכומסה תומויתהו הנוילעה תמויתהש
עד חודן.

שלא יהיו העלים פרודים זה מזה כלל אלא שוכבים זה על גבי זה ונראים כגוף אחד,
ורק בשעת הנענועים הם מתפרדים.

.ותרדשמ תאצויה תחא תמויתמ קר אהי בלולה לש ודוחש

שמספר עליו הוא שישים ושמונה כמניין 'לולב', ולא פחות משישים – כמניין
האותיות שבברכת כוהנים.

שיהיו העלים משולשים בכל קן וקן, ולא יהיה אחד נמוך ואחד גבוה.

שיהיו הקנים סמוכים זה לזה, עד שראשי העלים מן הקן שלמטה יגיעו לעוקצי
העלים מן הקן שעל גביו, וכך באורך של שלשה טפחים – עד ראשו של ההדס.

שלא יהיו העלים גדולים מדי ולא קטנים מדי, אלא קרוב לשיעור של צפורן אגודל של
אדם בינוני.

שראשי העלים זקופים ושוכבים על הקנה לכסותו.

שלא יהיה הקנה קטום בראשו כלל, והעלים יהיו שלמים ולא קטומים בראשיהם.

שלא יהיו ענבי ההדס מרובים מן העלים.

שלא יהיו גדלים בדים קטנים בין העלים ברוב שיעור ההדס, דהיינו ביותר מטפח
.סדהה לש וכרואמ הצחמו

שיהיה ארוך קצת יותר משיעורו.

שלא יהא נקטם ראש הקנה, וגם העלה העליון הוא שלם בראשו.

שיהיו העלים ירוקים ולחים, בלי יובש כלל.

.הילע לכב המלש הברעה אהתש

ואם מוצא ליקח ערבה הגדלה על שפת נחל דווקא, גם זה עניין שבהידור.

צד הידור שהוא שווה בכל ארבעת המינים: שלא יהא בעצים שגדלו שם חשש של
הרכבה של עץ ממין אחר, ושלא גדלו בעציצים שלא היו נקובים בתחתיתם ומחוברים
.עקרקה לא

גזול – פסול בכולם, שהרי היא מצווה הבאה בעברה, והכתוב אומר: "אני ה' אוהב
.(אס והיעשי) "הלועב לזג אנוש טפשמ

קטום ראשם – פסול בכולם.

וכשם שלולב הגזול פסול, וכן שאר המינים אם הם גזולים – פסולים, כך הלולב וכל
שאר ארבעת המינים השאולים – אין יוצאים בהם ידי חובה. ואסור לברך על אתרוג
של חברו אלא אם נותנו לו דרך מתנה ולא דרך השאלה. ואפילו נותנו על מנת להחזיר
– קרויה מתנה, ובלבד שלא יאמר לו "הריני משאיל לך לולבי". במה הדברים
אמורים? ביום טוב ראשון, ובחוץ לארץ – גם ביום טוב שני, אבל בשאר ימי החג, ד'
מינים השאולים כשרים, ואדם יוצא בהם ידי חובתו. וכן מקלים בשאר הימים גם
בהרבה משאר הפסולים.