אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
תוכן
הענינים
טיין ביצירתי של ש"י טגבין
עמוד
צביון הלשון ב"אגדת הסופר" -זושא שפ'רא
"עם כניסת היום" לש"י עגנון ' -עקב בהט
113
121
.
דרכי עיצוב הגיבור ב"תמול שלשום" -חב'בה 'ונא'
128
שינייים בלשינו של עגנון בנוסחי "תמול שלשום" -ד"ר 'עקב מנצור
דמות הילד בכמה מסיפורי עגנין -נחמה נ'ר
135
143
למהות השתיקה של גבירי עגנין -דב לנדאו
147
הדים למאורעות הזמן ביצירת ש"י עגנין ' -וסף שה-לבן
152
מדרש-עגנון ' -שראל
מ,
תא-שמע
מעשה במטרוניתא אחת -ד'נה שטרן
155
163
.
ררכי היראה בסיפירי 'בז"י טגבין
ש"י עגנון בביה"ס היסידי -מא'ר ו"ל
172
יצירות עגנון בביה"ס התיכון -אשר א ,ר'בל'ן
179
186
העמקה בלשון סיפורי עגנון ' -ונה פרנקל
מגמית בביקורת על יצירת ש"י עגנון ומשמעותן
להיראת יציריתיו ' -הודה פר'דלנז'ר
הוראת הסיפור "פרנהיים" לעגנין -מלכה שקד .
195
199
עגנון ושיגרת הוראת הספרות -מא'ר ארל'ך וצב' אב'אל
207
על חיניך יהודי והזדהית קבוצתית -ד"ר ל'און ס ,פרץ
213
החיביך בתפיצית
אשליות – … 1דוד הרין
218
שעית מיפנה בחינוך היהודי בבואינוס-איירס -נפת?" 'עקב הבר
222
ארץ-ישראל בתקופת המקרא
224
סקירת ספרים
מורה לתנ"ך קורא בספרה של ד"ר נחמה לייבוביץ "עיונים בספר בראשית" /אהובה רון ;
ידע"עם של עדות המזרח /דוד ב]ב]'שת' ; אמיתו של איש החיניך '/רו '1פול]' ;
227
"דיני חינוך" לרות סטנר /דוד אלו]'
הצ'ור'ס בחוברת ,מעשה 'ד' דן ארנון ,הועתקו מטפרן של ח] ,מל'ד ודיר צ ,דנ'1
"אצות"'ס ב'שראלי ,הק'בוץ המאוחד ,תשכNה ,ברשות המחברות ,ועל
להן תודת המערכת,
www.daat.ac.il
כד
נתונה
\ 1
'( I
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
עיןן ביצירתן של שJJי עגנןן
זושא
שפירא
צביון הלשון ב"אגדת השופר"
נפשי
ניתנו לשם גופם עצמם אלא לשם משהו נסתר
ממעמקי חיי כל הימים וברבבות שבילים
המקופל בהם ,שבע פעמים נשנה השם רפאל
נעלמים ועקלקלים ברחה ממך אליך .
בפיסקה א' ,אתה מבחין בחוש ,שיחס מיוחד מת-
ואני
באלפי
קולות
שיוועה
אליך
)מגילת האש"(
ייחס המחבר לגיבור האגדה ,עד שאינך יודע
לאיזה רפאל סופר מתכוון הוא :לזה המתבקש,
כמסופר" ,על ידי כל בעל בית מישראל שהיה
לא קל לתחום תחומיה של הפתיחה-האכס-
פוזיציה של הסיפור "אגדת הסופר'! פרק א'
על ':.:לוו :.:פיסקאותיו ממלא תפקיד זה .עיקרה
':.:ל הפתיחה נתון בשתי הפיסקאות הקיצוניות א'
'-ג' ,ופיסקה ב' אינה אלא מסבירה את האמור
בפיסקה א' בדרד מו:.:ל ,כשאתה קורא פיסקה א'
קריאה ראו':יונה ,מדמה אתה לראותה מסיחה לפי
תומה רא''':ייתו ו:.:ל סיפור שעיקרו גילוייו ,בייחוד
נדמה לד כד כו:.:אתה מגיע ליi.:ורה השנייה ,אל הק-
טע " :וכל בעל בית מישראל שהיה עצור על בנים
רחמנא ליצלן או שמתה עליו אשתו רחמנא ליצלן
היה בא אצל רפאל הסופר ואומר לו הלא תדע
לד ר' רפאל אחי ,מה אנו ומה חיינו ,קוה קויIזי
כי בני ובני בני יבואו אליד שתכתוב להם תפילין,
ועתה אהה ואנכי הולד ערירי ואשתי אשר אמרתי
ימים ו'::,נים אחכה לה שם בעולם העליון מתה
, ':.עזבה אותי לאנחות .אולי תתן את לבד רבי
רפאל אחי לכתוב ספר תורה מהוני כיד ה' הטובה
עליד .אל נא נאבדה בזה ובבא רבי רפאל היקר.
'עצור על בנים רחמנא ליצלן" וכו' לכתוב ספר
תורה ליתן לו שם ושארית או הכוונה לגיבור
האגדה עצבןך ,כפי שקראת בפרק ה' ,לאותו רפאל
שנאמר עליו ,שאשתו מרים ,כשכבר לא היה בה
עוד כוח
בשברון
לבכות על בנים עמדה
לב
ובהכנעה
גדולה
לפב בטלר:
וביקשה :
"אם
מצאתי חן בעיני אישי ואם על אישי טוב לתת
את שאלתי ולעשות את בקשתי יכתוב ספר תורה
גם למעננו'! והמשפטים "אולי תיתן את לבך רבי
רפאל אחי לכתוב ספר תורה -כיד ה' הטובה
עליך ,אל נא נאבדה בזה ובבא רבי רפאל היקר"
אפופים
אירוניה
טראגית
עמוקה.
ואתה
עשוי
להאזין אל הרמזים הרבים המתרמזים לך מבין
המלים ,לעמוד על הקשרים האירוניים-האינטי-
מיים שבין חזרה מרובה זו על השם רפאל ,שב-
משמעות המוטיבית שבלשון מדברים זו :
"אל
נא נאבדה" ובין המוטיב המכוסה-המוסווה בשתי
מילות התיאור "בזה ובבא",
פיסקה
ב'
היא
מאותן
יחידות
נאראטיב'ות
אולי יחון ה' אותי ופועל ידיד ירצה .ורפאל
של עגנון ,המציינות את דרך עבודתו באנזנות
ה" ":!:'iיוי':ייב וכותב ספר תורח ליתן להם שם
הסיפור .תכליתה היא לשמש אינטרמ;זצו אפי,
' ' :רית ביי'::ראל'! אד כשאתה חוזר אל פיסקה
מעין אמצ'),י ליi.:יהוי המתואר ,אם תקו:':יב יפה אל
פיתחת זו לאחר סיוס 'Iריאת האגדה כולה ,נראה
סגנון הדברים ,לא תוכל להתעלם מן ההשתדלות
לך ,כי לא תוכה כברה ,אתה מבחין כי כבר כאן
ו:.:מ',:יתדל המספר להסתיר את נימת ההתרגשות
עו':':ה הסיפור העגנוני מה שברצונו ,והדברים לא
המרטטת בין המלים ,משמעות אמנותית לא מוגטה
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
114
ז .שפירא " /אגדת הסופר"
בביצוע השיהוי לשיעור גודלה של הפיסקה )הש-
ממבו .הבספח האחרון של המשפט מסיים " :וקו-
ווה לכאן פרק ז' פיסקה ב'( .היא בולטת בכמות
'::ר כתרים .לקונו" ,כלומר ,משעבד כל יחידותו
טוריה ,הי::יוה כמעט לכמות טורי שתי הפיסקאות
לבוראו ,מכביע כל עצמותו של רפאל-האדם-החי-
א'-ג' ביחד .בייחוד מושג שיהוי זה על ידי חלוקת
ההווה ,כל עולמו ,לאלוהיו ,משעבד את הארו-וס
הפיסקה לוtבי חלקים בולטים :המשל והבמשל
לאיתוס .שיעבוד זה של כל האדם מתאפשר רק
)השווה כב"ל( .אבל גם כאן בהרצאת הנושל
בפעולותיה של זוגתו מרים .היא יוצרת במעוtיה
משתמש עגבון בדרכו האופייבית :כל אחד מחלקי
מאכליה העדיבים מעד-
אווירת טהרה וקדושה :
הפיסקה מכיל פסוק אחן ,שמשמעותו האסוציא-
בים אותו ,ו"הבוצות של האווז יתקן ר' רפאל
טיבית רבת-פשר היא ,והיא מקרבת את פתרון
לכתוב בהן ספרים תפילין ומזוזות" -העולם
החידה של המשל לפבי הגיעבו אל הבמשל .במח-
הארצי מתקדש מהיותו מכשיר את עולם הקדושה
צית הראשובה מתבוסס הפסוק :
"מצאוהו השומ.
והטהרה .כך אתה רואה את בושא הסיפור :
החבג-
רים הסובבים בעיר" ,שהדים חזקים של האוהבת-
שות שתי הרשויות ,מאבק שבין עולם הדת-
החושקת מלפפים אותו ,והרי היא השואלת שם :
האיתוס ועולם היחיד-האירוס ,מעולה לפביך בזהי-
"את שאהבה בפשי ראיתם ;"1
במחצית השבייה
רות מרובה.
מידחסת האווירה על ידי מזג חריף של שבי חצאי
בושא זה אהוב על עגבון וייחד בו ענייבו
פסוקים רחוקי עביין ,לכאורה ,והפוכי מגמה :
ב"עגובות" ,אך בעוד ששם הבושא מרומז כבר
"ואם שלוש אלה לא יהיו לו ויצא וידיו על
בשם הסיפור גופו והפתיחה-האכספוזיציה שלו
תחומיה ברורים ,כאן כיסויו מררבה מגילויו.
ראשו".
רבת עביין ועמוקת סבר היא תחילתה של
ב"עגובות" הסתכסכות הרשויות והמרי גלויים,
א',
כאן הארשת היא t-.זל הסתר פבים .עולם הקדושה
כאילו פיסקה ב' באמת לא היתה מפרידה כלל
איבו סובל שותפות .זמרת בן-אורי פוסקת לחלו-
בהופעת
טין" ,בשבת המון שיריו וקולו לא בשמע עוד".
דמותה של מרים אשתו .הבושא הבגלה -תרו-
מתה של מרים בהכשרת התבאים לקיום עבודת
הקודש .כל אותו קטע מסופר ברחבות סגבובית
התמרדותו מומחשת ז1ל ידי השקעת עצמו במצב
אל ירכתי הגן וירדם" .הוא בורח ,איפוא ,כיובה
ובבחת ,בפירוט צורה ובמיבבה תחבירי רחב ,שקט
"פרשה
פיסקה
ביביהן.
ג',
הפותחת
חידושה
בפסוק
מבחיבת
המסיים
העביין
פיסקה
הוא
וzזל אפס-ידיעה ,של אפס-תעורה " :ירד בן-אורי
מפבי ייעודו .גם דיבה מורדת בגלוי :
ורוגע .שום בימה איבה במתחת ואין הד לריטוט
דיבה
כל שהוא .גם הרצף התחבירי בתוד אפיק המשפט
ובפל בעד החלון הפתוח" -ואילו כאן 1מרים,
מעצים את השלווה האפית.
ברירות
ידיה
ודחפה
את
הארון.
מיד בטה הארון
הפרטים
שלא כדיבה ,כבועה כולה לרשות הקדושה .את
רבה כל כן ,עד שהציור יוצא אידילי ביותר ילב
המלאכות ,שאשה חייבת לעשות לבעלה ,היא
כמוער ,בפרט סיפורי
עושה ,כפי שראיבן ,כדי ליצור מסביבו "אויר
צח וטהור" .הכול פושט בעולמה צןרת חולין
הקורא בכבש ממש מצביון לשון שבשיווי הכזי-
דות .אד אם אתה מבחין,
אחד ,ההולד ובשבה פעמיים :עביין ישיבתו של
'z,ןלו" ,והיא יושב על התורה וכו' – – -וקושר
רפאל הסופר ),,ורפאל הסופר יושב וכותב" בסיף
כתרים לקובו" .כביעותו של האדם כולו לרשות
פיסקה א'" ,ורפאל הסופר יושב וכותב" בתחילת
הקדושה והיבלעותו הגמורה בה מתוארות בעיקר .
פיסקה ג' ,ןבסופה " :והוא יושב על התורה ועל
בפרק ב' ,אולם היבלעות זו יש בה מיסוד האט-
העבודה בקדושה ןבטהרה ןמישך בשבט סיפר"(,
ראקציה והאכספאבסיה יחד .היא התפשטות האדם
איבך יכול להתעלם מן הבושא הניכסה-האמיתי
על פבי זמבים ודורות ,עם שהוא ממשיד על עצמו
של הסיפןר :םיםר תו של רבי רפאל ,התקדשןתן
זכה
שפע
בפשי-רוחבי
מאותן
הקופות.
אווירה
הבלתי פןסקת לקראת ייעודי זה ,שהיא כבר עכ-
וטהורה בוצרת מצירוף הכוובות הקדושות ,שבת-
שיו חותכת גורלן ןקוצבת הווייתן ; היא לן עכשין
קפלו בהן קורותיה של אומה זו ,של מסורותיה,
מין כורח מכביע-מכריע ,שלא תהא לן הימלטות
והוא מתייחד עמן ,כשם שהוא מתייחד עם שמו
www.daat.ac.il
I
.
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
115
ז ,שפירא " /אגדת הסופר"
'יתברד .ההתייחדות נקודת חיבור היא להן ולו,
גמורה ; התמונה המולכת כאן היא זו של "יושבת
ואולי נכון לומר ,נקודת מוקד להתהוותן ולהת-
נות ביתו הצנועה" ,הצנועה ממש ומוצנעת בין
וותו .הוא מטעין אותן קדושה על ידי שהוא
התנור ולכיריים.
,מקשר מידותיהן ומידות עצמו אלה באלה :כשהוא
היתממות רבה מיתמם עגנון :פיסקת הפתיחה
"בנים לא היו
מתבודד עם עצמו בתוך רוiLותה של תורה ,הוא
של פרק ג' מסיים הוא בהערה :
חדל מהיות הוא עצמו ,הוא מתפשט מגשמיותו,
להם ,מפני שהקדוש ברוד הוא מתאווה לתפילתם
גם גופו נטהר מעצמו ,חיותו יונקת מן הכוונות
של צדיקים עצר את רחמהי' .והרי משפט זה
והן מכשירות אותו לכתיבת השמות
מפקיע לחלוטין את אופי האידיליה ומקיפו אווי-
הקדושות
רה
הקדושים.
מערך נפש של חידלון-הווייה זה ויתר-הווייה
של אירוניה.
הנימה
כשהוא ממשיד בקטע הבא :
האירונית
מתעצמת,
"וכשהיא נפטרת מן
זה הוא בעל הארה מיטאפורית על פרק ג' כולו.
המלאכות שאשה חייבת לבעלה הריהי מוציאה
נושאו "הזכרת מקום עבודתו בקודש" מופלא
בגד ישן ועושה ממנו מלבוש ליתום" ,ואתה
אורכו של הפרק ושזירה בכל צירופיו ואין שום
מעלה לעיניד דמותו של רבי רפאל השכול,
"המתחזק ונועץ קולמוס בדיו וכותב תיבה ,אבל
ויש גם כאן איזה צורד פנימי
לידי עשייה לא בא" ובאזניד צוללים החרוזים :
בתיאורו ,שהרי
אתר פנוי ממנו.
למספר
משוכה
"רשות המקום"
לעצב עניין זה שב"מקום"
לכל
לאידיאה,
"שווא ידליקו נר נשמה Iאם יכבוהו היתומים
הלשון
בדמעותיהם" -מי הוא יתום זה ן -האם לא
יתומה של מרים עצמה ,שנתייתם בטרם נולד ן
לבית הכנסת הגרול ולבית המדרש הישן ולשאר
וכן בהמשד " :חיבה יתירה נודעת לה לעבודה
זו שהרי מתוד כד אפשר לישב ולידום ולהשחיל
דיל אשר שם מקוה טהורה .קטבה ובמוכה אותה
חוט אחר חוט ולחשוב חשבונו של עולם" .אכן,
דירה רק חרר אחר לה ומחיצה של נסרים באמצט.
חשבונו של עולם מתבקש מאוד מאוד .אתה נוטה
שמפרנסת
בקטע
את
הבא :
הסיפור.
"בדירה
זהו
קטבה
צביון
היה
יושב
סמון
בתי תפילה בערך כמה פםיטות מן המרחץ להב-
ומטבר השני של המחיצה עומד תנור וכירים
לשמוע כאן קולו של עגנון עצמו ,כשם שא נד
ובין התבור ולכירם יושבת נות ביתו הצנועה
יכול להימנע מלראותו מסתתר במשפט הבא :
ומבו'.:לת ואופה ורוקחת וטווה וסורגת וצופיה
"וכדי שלא להרהר חס ושלום אחרי מידותיו
הליכות ביתה"" .מקום" הוא ,איפוא ,יותר מסי.
יתברד ושלא להטיח חס ושלום דברים כלפי
מון שיעורו של העצם ,הוא נעשה כאן כעין
מעלה" וכו' .כד מיטיב הוא להעלות על סיפורו
תמונתו הנפוZזית .האדם עצמו נעשה מקומה של
דוק של רגיעה .וכדי למתן את הדינאמיות הרוטטת
עבודת הקודש ,ממנו "מושלכת" אווירה זו ,ספי-
ומרטטת בין השיטין הוא מביא את המעשה באשה
ריות זו של אידיאת ה"מקום" הרוחני-הנפוZזי על
אחת עצורה על בנים כמותה וכו' ובאשה אחרת
שעשתה טלית קטן ליתום ומשווה לו למסופר
כליו וחפציו ועל סביביו.
בניגוד ל"עגונות" כנועה כאן הוויית האדם
מישור אחד ,מתוד שמסיים הוא קטע זה במשפטי
ואובדת בתוך רשותה של הקדושה .המחשתה של
"כד יושבת מרים הצנועה" וכו'.
סיכום אחדים :
חווייה זו במלים ,המציינות התאפסותה " :קטנה
יש צביון לשון של מבוכה ,שהוא סימנה של
היא הדירה וסמוכה לבית הכנסת הגדול" כלומר,
היצירה הגדולה .מקורה של המבוכה ,כשהיצירה
המכריע אותה בו.:זיעורו המוחשי,. ,ולבית המדרש
יותרת-עותרת על עצמה ,כשיש בה יותר ,לכאו-
הפנימי-רוחני,
רה ,מן הנתון בה והתחומים שתחם לה היוצר
,.וכמה פסיעות מן המרחץ להבדיל אשר שם מקוה
נפרצו מכוח היתר שבה והם כנוסים ופתוכים זה
היש,"j
טהרה" ,כל הווייתו של האדם כנוסה ממש בתוך
בתוד זה .אז הלשון אינה מסתפקת בכד שהיא
רצף
והיא
העולם
העולה
הציבוראי
עליה
בשיעורו
ואפופה
באווירתו.
אף
משמשת
אמצעי
תיאור
טכני-דיסקורסיבי,
הפעלים "ומבשלת יאופה ורוקחת וטווה ואורגת
עודפת על נתוניה הגלויים ונהפכת למידיום נiאגי.
וסורגת וצופיה הליכות ביתה" נחווה כסטאטיקה
אז יש ליסוד החיצוני שלה ,לכאורה ,משמעות
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
116
I
I
ז .שפירא " /אגדת הסופר"
שבתוך ומשקל שבתוך וקשה להפריד את התוך-
"הקדוש ברוך הוא פשט טליתו של אורה והעולם
של
עומד בתפילת לח',נז של ערבית .הע, . .ת דעכה
ו,כניסותו'ו של היותם כנוסים זה בתוך זהו נוצרת
והפתילה שקעה בתוך קובעת השמז .פתאום קפצה
הפנים
מז
במצב
הצורה-החוץ שלה,
זה
השירה הגדולה .כל הקומפוננטות שלה נעשות
ל',:,דוז של אש והאירה את החדר .ואורה גלמה את
צוות זו לזו ,עד שהווייתו של האחד אינה קיימת
פניו של רפאל הסופר שצנח עם ספרו .ו',נזמלת
אלא מכוח הווייתו של האחרו דבקה בו ומבוטאת
על ידו .בפרק גו זה ,שבפיסקה השנייה שלו
חופתה של אשתו פרושה עליו ועל ספרווו ,על כן,
כשאתה מעלה את הנעילתא של יצירה זו ,אתה
כבר תעתועי
נצטרפו שלושה חלקים ליחידה אחת שלימהו אתה
מבחיז ,כי
מבחין במבוכה זו .זו אצל זו כנוסות כאן שתי
גורלם של שתי דמויות הגיבורים .וכאז אף הבחנת
ואין
בסגולותיו של הסיפור העגנוני ,עומד לו פסוק
הקדושותו קדושת האל וקדושת האהבה,
אתה יכול להכריע איזו מהן עדיפה ,זו אצל זו
בטורים אלו קלוטים
פשוט-צביוז ואינו בולט לא בצורה ולא בתוכן.
או זו בתוך זו כנוסות גם דמויותיהם של רפאל
"הנןטה מכוסה במפה צבעונית נקיה ובארוז כIונ-
ומרים .ווכך יושבת מרים הצנועה ומשחלת חוט
חים
זה
אחר חוט וחוט של חסד נמשך והולך מלמעלה
נראה לך עיקר ,המשפט שלאחריו ,מ',נזפט חיבור
ומלאכים טובים מעלים לפניה כמה מיני דמיונות
של השלמה ,ניצבת בראש שני איבריו מלית-
כגוז שהיא מתקינה בגד לבנה שיושב ולומד
וושם תלויה שמלת חופתהו שם
כמה
יריעות
המקום ו,שםוו :
ותשמישי
קדושה'ו,
משפט
בחדרוו .כך מסכם עגנון את החוליה הראשונה של
עפר ארץ ישראל ספוןוו ,אבל כאזו כמוער ,מקופ-
עד
לים רמזים עמוקי משמעות .ומחלחלים כבר זעזו'l,ר
,וטלית של מצוהוו( .והחוליה כולה אף היא צורת
הוויות נאבקות .ווובאמצע החדר
קורה שחרחרת
מישל ב לה בדומה לפרק א'ו מיבנה אופיי ביותר
לדרך סיפורו של עגנון וכבר העירונו עליו .אבל
נמשכת והולכת נו,סוף הבית ועד סופווו .הלשוז
עצמה
פיסקה
בו
)תחומה
מן
נפטרתוו
וו וכשהיא
גוזרת
ועושה
מציאות
משלה.
הקורה
גם כאןו בדומה לסיום פיסקה א' של פרק ב',
השחרחרת הרא המחש j:lשל גזירת פירוד ,דברו
היא
של מי שבא להפריד בכוח ביז דבקים .הקורן;
מגביהה שתי עיניה הכשרות כלפי רפאל אלוף
היא ,דומה ,שליחתה של הקדושה עצמה ,הרשות
נעוריה שיושב לו מעבר למחיצה אצל החלון
האלוהית ,כמו שמעיר ה',נזטן לתוך אזניה של דרנה
באה
הערה דרך
אגב :
,וומדי פעם
בפעם
על השולחן הטהור המכוסה טלית של מצוהוו.
ב"עגונותוו :ו,הארוז הזה היה מבדיל בינו לבינךוו.
סמיכות:.:,' ,משמעותה האמנותית-החווייתית דומה
היא מבקשת לקפל בתוכה את כל עצמו של האדם
ביותר להערה הנוול ואומרת דרשני.
וכמו ',נזנאמר בבז-אורי :וונסתכל בז-אורי במעשה
"כניסותוו זו של הרשויות זו בתוך זו אתה
ידיו ,נשמתו גנוזה בארוז והוא עצמו ככלי שנת-
הבאה :
רולוזוו .גם כאז שואף עולם הקדושה לבלוע את
"מעבר למחיצה עומד גם ארון ומטה .המטה
'וגולם החול ו שלא יוודע ,כי בא אל קרבו " :ועל
יד הקורה מימיז על כותל המזרחי מזרח מע'.:זה
יריעות ותשמישי קדושהו' .שם תלויה גם שמלת
רקמה
אביה.
חופתה הלבנה ,שעם שאיז היא תשמיש קדוו:רi
וצורת גז שזור בו מחוטי משי מלא עצי כל פרי
של ממש ,לכאורהו אף היא לאמיתו של דבר
מאכל ,וארמון בתוך הגז ושני אריות שומרים את
מוצא
בהבלט יתר
בתיאור שבפיסקה
מכוסה במפה צבעונית נקיה ובארוז מונחים כמה
אשר
עשתה
מרים
בנעוריה
בית
תו:.:מיש קדושה וקדושתה גדולה כקדושתו של
הגן .ופני האחד מוסבים אל פני השני ,אריה מול
עפר ארץ י':':,ראל ,הספון גם הוא שם .באווירה זו
אריה ולשוז מול לשוז .ומלשוז אל לשון נמשך
הקוד',נזו'
והולך כתב זהב באותיות גדולותו להו הארץ
נוצרת
היצמדות
שתי
הרשויות,
ו,אש
ו"אש האהבהוו .כלשון המזi.:ורר במגילת האש.
ומלואה כשאגה אחת גדולה .ובכל ארבע פינות
נדמה ,כי עכשיו אף נתפשטה
המזרח תיבה תיבה בכל פנה ,שויתי הו לנגדי
רשותה של האהבה ובלעה את הקודש ,וכבר כאז
עזi.:תה
ולא עוד אלא
רמוזה
התמונה,
המסיימת
את
וואגדת
הסופרוו :
תמידוו.
אותו
מזרח
מעשה
רקמה
אשר
מרים בנעוריה בית אביה נודף ריח-ניחוחות עזים,
www.daat.ac.il
[
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
117
ז .שפירא " Iאגדת הסרפר"
שעלו אליה מחלומותיה האילמים ,והגן השזור בו
מועטת,
בעוד
של
הסיפור.
"באה
מרים
האדם7,i ,נעמי האהבה שלו .אבל שני אריות שומ-
אצורים
מארני
מהותו
רים את הגן ושאגה אחת גדולה ממלאה-מקיפה
היא אינה מסתפקת עוד בהגבהת עיניים כלפי
אותו מכל עבריו" .שויתי הן לנגדי תמיד" .האירוס
רפאל ,שוב אינה יכולה להציץ אליו מעבר למחי-
ביצירת עגנון אינו מתמרד בהחרקת שיניים ובשי-
צה .היא עוברת את התחום המבדיל" ,היא באה
לוח אגרוף .עגנון מעלה לעינינו אותו מאבק
לפנים מן המחיצה ועומדת שם ומשרה שתי עיניה
והארנוון
•
שבתוכו
גן
הוא
האושר
הארצי
עולמות על פי דרכו העצורה והמאופקת.
שהוא
תמרור
רב-רמזים
בחשאי",
ברמז
האמיתית של
במסכת
חדש
זה
הסיפור :
הטהורות על בעלה היושב בקדושה ובטהרה".
מרים נכנעת .לכאורה זהו סבר הלשון בשולי
דין הוא שנראה ,מבעד לדרק של אותה היתמ.מות,
הפרק .אך שוב מיתממת דרך תיאורו של עגנון :
גם את המשפט שלאחריו " :מיד אזיל בה חיורא
אחרי '::,אגת העולם האלוהי ,המודגשת בניחוץ
ואתי סומקא וכו' ";':' ,פרושה עליו ,מכוח התחביר,
תחבירי כפול ומכופל " :ובכל ארבע פינות המזרח
ארשת של אירוע מעוט חשיבות .המשפט פותח
תיבה תיבה בכל פינה ,שויתי הן לנגדי תמיד",
ברצף של משפטי זמן ,שדרכם להטיל ניחוץ במסו-
המזרח על הקיר
פר וגם פתיחתה ',",ל הסיפה בעלת סבר מדגיש,
שכנגד תלויה אספקלריא מאירה וערבה חבוטה
טונחת '.צל כותרת האספקלריא .מדי שנה בשנה
אד הספח האחרון "והיא מתנצלת לפניו" וכו'
מ תן את ההדגש ונראה כאילו באמת הוא עיקר,
בהו'.:,יענא רבא בשובה מבית הכנסת מביאה מרים
כשם שהספח ברישא מנחץ את הדברים ומבטל
ערבה חבוטה .כמה נשים כבר נושעו בשעת לידתן
את הארעיות שבהערת ה"פעמים" ומעניק להם
במימי הערבה .רק היא בלבד עדיין לא זכתה
חשיבות כוכרעת ,שחיי אדם וגורלו מלIופלים בה.
להו:תמ' :.במימיה" .כי המשפט הבא " :והערבה
ואתה משתאה לקיסמה של לשון זו ,כיצד צביון
נכמ';.:ת והולכת ועלה אחר עלה נושר אל תוך
אדם וצביון מבע חופפים בה כל כד.
באה הערת
המספר :
"ומול
עם שנדמה כי כאן סיומו של התיאור ,עוד
קורי העכביש אשר תטוה השממית על הקמלעL' ,זם
אצל המטה שנתנה לה אמה ביום חתונתה להר-
מצרף אליו עגנון פיסקה :
חיק מן הבית הקליפות העוצרות על הלידה" -
וסביב לבית לא היה נראה שום דבר טמא ,שתי-
מ.:,זפט זה ריח מאקאברי חריף נודף ממנו .הקטע
נוקות של בית רבן הבריחו כל כלב וכל חזיר
הבא עניינו הסברת מקורו של הקמיע ומהותו,
שנתגלגל לרחוב ,חוץ מן החתול שנברא לגר'':.ז
"זאת תורת הבית.
וכiטרת הדברים לרכך את הנימה הקשה .אותו
עכברים .ועדת אווזים לבנים ושאר עופות כשרים
ש"כרכה
היו מהלכים מסביב לבית ועוף השמים בצאתו
את הקמיע ב'Lזבעה חוטים משבעה צעיפים של
בפרשת כי תבוא לא"י ובשובו לפסח לשמוע ';':יר
שבע ני,:.זים ''.:,ראו בנים ובני בנים ולא מת בן
הסירים בחדר היו אומרים כל בוקר פרק שירה
על אביו ואמו".
שלהם אצל חלונו" .אם עמדת על המייחד את
תיאור
מסתיים
בסיפור
מעשה
מרים,
סיומו האמיתי של הפרק בשני המשפטים
המשפט :
"זאת תורת הבית" -קיצורו המפתיע,
"פעמים באה מרים בחשאי לפנים מן
צביונו הנאראטיבי ,שכאילו נתכוון להפסיק הדים,
המחיצה ועומדת שם ומשרה שתי עיניה הטהו-
הצוללים עדיין ולהדמימם ,עמדת גם על ריבודו
רות על בעלה היושב בקדוי.:זה ובטהרה .וכשרפאל
של הסיפור ,שנתגלה לעיניד עם הדגש זה שב.
מתבטל מעבודה ורואה אותה עומדת מיד אזיל
תחביר" .זאת תורת הבית" ,כלומר ,מקום עבודתו
לפניו
בקודש ,כפי שנקבע נושאו של פרק זה בתחילתו.
סלא באה לכאן אלא ליטול מנורות השבת לס.יפ-
אך אם אתה חוזר אל כל מערכת החוליות שבפרק
ספן לכבוד עיבת ".שני משפטים אלו מבצבצים
זה ,המזדקרות לעין הקורא המעמיק ,אינך יכול
במקומם כרוכסי האירוניה שבתוך הסיפור המית-
להתעלם מן הזיקה האירונית שבין שני מוטיבים
הבאים :
בה
חיורא
ואתי סומקא
והיא מתנצלת
מם של עגנון .האזן יפה לניסוחו :
"פעמים",
כאילו מעשה זה ,שיסופר עליו עכשיו ,חשיבותו
בו :
הבית והאדם .מה רב המתח הפנימי הסמוי
בפרק זה תוכל לשער ,אם תטריח לכאן את סעיפי
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
118
ז ,שפירא .. /אגדת הסרפר"
הקרובים
כדרך רוב הנשים שלא יתגלה חס ושלום אפילן
במקורות למשפט " :זאת תורת הבית" .במקום
חצי טפח ממקום המכוסה .וא/מלא לא היר ידיה
אחד ויחיד מצוי פסוק זה במקרא .הקטע המשתרע
עסוקות היו יכולים לטעות כי שבת היום לה'".
על שלושה פסוקים פותח ומסיים בנושא הבית :
עיקר המוטיב הוא ,כנראה ,השקט שבתוך הבית,
החיבור,
מזכרי
המסתעפים
פסוקים
"אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית"
כלומר ,כניעותן של שתי דמויות הגיבורים .הפרק
וסיומו בפסוק " :זאת תורת הבית .על ראש ההר
הקודם מסתיים בתיאור מה שקורה מסבלב לבית
כל גבלו סביב סביב קרש קדשים הנה זאת תורת
וזה מתחיל בהדגשה "ובתוך הבית שקט ושלוה",
בית
עוד לא מש מנגד עינינו נסיון ההתקרבות שבין
המקדש ,זוהי מלת-שתייה במקורות וספיריות זו
מרים לרפאל שנכשל ,אך עגנון אינו נווזן לנו
של קדושה גמורה מלפפת אותה גם כאן .כדי
להשתהות בו ,הוא מדגיש בניחוץ " :ממש מעין
הבית".
)יחזק'
מג
י-יב(.
שתראה כיצד נתלבלב
הבית
כל
פרק
פירושו
זה מאווירת
מנוחת שבת שולטת שם" ,וסופה של הפ סקה
הקדושה הנ"ל ,השווה את ניסוח המשך הדברים
בהדגשה נמרצת " :ואלמלא לא היו ידיה עסוקות
"iאת תורת
היו יכולים לטעות כי שבת היום לה'" .אבל
הבית" " :וסביב לב'ת לא היה נראה שום דבר
הנושא העלילתי בעל המשמעות החווייתית העי.
םמא" וכו' אל המשכו ביחזקאל " :זאת תורת
הבית .על ראש ההר כל גבלו כביב כביב קדש
נסיון
ההתקרבות,
קושים הנה זאת תורת הבית" .הקדושה המוחלטת
בהעלותו דברים ,שיש בהם משום הטעייה והסחת
מבקש
הדעת .בתחילתם של שני הקטעים הבאים ניצבת
המציין
"פעמים בא עני לבית
בסיפורנו שלאחר משפט הסיום :
סביבותיה.
שופעת
על
למצוא
מקורו
של
אך
אם
המתח
אתה
הפנימי
את כל הפרק הזה ,לך אל תחילתו של המקור.
קרית,
הבונה
את
אעפ"י
הסיפור
שעגנון
שוב המילה "פעמים" :
מפנימו,
עפ"י
הוא
דרכו
מסתירו
לבקש נדבה או עובר אורח" וכו'" ,פעמים שכנה
שם אתה מוצא תיאור התגלות כבוד אלוהי ישר-
נכנסת אל מרים" וכו' ,כלומר ,אעפ"י ששתי
אל "והארץ האירה מכבודו" ,-כשם שאתה
ההערות האלו תפקידן להשיאנו מנושא לנושא
נמצא שם בספירת הקדושה ,המזכירה את "מלוא
ובשתיהן אנו רואים את רפאל ומרים כשחובות
כל הארץ כבודו" שבפרקנו " :ותיz,ןאני רוח ותבי-
חברתיות מקויימות בידיהם ,הן גם משרתות את
אני אל ההצר הפנימית והנה מלא כבוד ה' הבית".
הנושא הגלוי ,העיקר לו למספר ,כלומר ,ממחי.
"ויאמר
שות לנו את השקט ואת השלוה מתוך אספקט
אלי בן אדם את מקום כסאי ואת מקום כפות
לא רק חן
טעוני רמזים הם שני הפסוקים הבאים :
שונה וחיזוקו כהשלמה וכהעמקה :
רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם
המקום על יושביו אלא גם חן החברה .אבל יש
ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי - -
להבחין בשוני שבין תוכני הקטעים וכן בשוני
כתתם ספם את כפי ומזוזתם אצל מזוזתי והקיר
שבהתנהגות הגיבורים .שהרי בעוד '':,זברבי רפאל
ביני וכיביהם -עתה ירחקו את זנותם - -
"אדרבא ,הרי
מקויימת כוננרת נפש של שמחה :
יש לנו לשמוח שהגענו לזמן כזה שהתורה מתפ.
ושכנתי בתוכם לטולם" - – -
פרק ד' פותח במוטיב נסתר של השבת ,שהוז-
שטת עד שסופר אחד אינו מספיק" ,לשונה של
כר דרך אגב בסוף פרק ג' " :וכשרפאל מתבטל
"ומרים משיבה
מרים צביון אחר לגמרי לה :
מעבידה ורואה אותה עומדת – -והיא מתנצ-
באנחה ואומרת -כי מה תתן ומה תוסיף ערבה
לת לפניו שלא באה לכאן אלא לטול מנורות
אפילו היא מבושלת בדמעות אם הפיטמה נכנסת
השבת לשפשפן לכבוד שבת" " -ובתוך הבית
אל מקום לא אדע" .עגנון אמן גדול בהסחה.
ראשה
בתחילתו של הפרק הוא אומר " :ואלמלא לא
היו ידיה עסוקות היו יכולים לטעות כי שבת
חבוש כל הימים מטפחת לבנה ונקיה עד למטה
היום לה'" ,ומסופה של פיסקת ההסחה והסיום
שקט ושלוה .ממש מעין מניחת שבת שולטת
שם.
חן
המקום
על
יושביו.
מרים
מצוארה ונימי הקשר תלויים לה על לבה כדמות
כנפי
יונה.
ואינה
נועצת
מחט
בתוך
המטפחת
נראה ,כי באמת באווירה של ערב שבת אנו נתו-
נים .אך לאמיתו של דבר חוטו של הנושא האמי-
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
119
ז .שפירא " /אגדת הסופר"
תי משתזר בה'z,ךאי חשאים ,אד בבליטרת מספקת
שאלתד מרים ומה בקשתד ן השיבה מרים ואמ-
לעין מבהינה ,לתרד מסכת הדברים -אנר ערמ-
רה שאלתי ובקשתי אם מצאתי הן בעיני א שי
דים שוב לפני נסירן של התקרברת ,ונסיון אהרון :
ואם על אישי פוב לתת את שאלתי ולעשות את
"ןבשעה שמרים ערמדת בבית הטבילה שןהה
בקשתי יכתוב ספר תורה גם למעננו" .הסטילי-
רפאל בב-ת המדרש וכשהיא חוזרת משם היא
לרבשת בגדים נאים ככלה בירם חןפתה ובאה אצל
האספקלריא ,בארתה שעה דרמה עליה כאילר ימי
נעןריה חרזרים אליה .רהיא נזכרת - – -
עטרה שעטרה לה אמה בירם חתרנתה ,באןתה
שעה היא נרתנת דעתה להתקשט לפני בעלה,
מיד נראה לה מן המראה ארתר מזרח ןצירריר ושני
אריות שפיותיהם פתוחים ,מיד היא נרתעת לאחר-
ריה .לה' הארץ ומלואה".
זאציה בהדים גלויים כל כד לפי מגילת אסתר
הוא אמצעי מצויין לשכד את הנעימה כבדת היגון
של פתיחת הפרק .מרים נכנעה :
זז- – -
ומכאן ואילד היו ידיה עסוקות להכין מעיל לספר
תורה ושאר תשמישי קדושה כאשה שידיה עסו-
קות בקישורים ובמפות ובמטפחות לרד הנולד".
אד לא היתה זאת כניעה סתם.
התורה ,רשות
הקדושה ,נהפכה על ידי עיסוקה לרשות האהבה.
שני נושאים הפוכי מגמה מוכנסים לרשות אחת
שלא תכילם .עם ויתורה הגלוי נטמן הגרעין של
אבל הפעם נסיןן זה הדדי הוא :
"רכשחזר רפאל מן התפילה ורןאה את אשתר
בעצם יופיה ערמדת במראה מיד היא נושאת חן
לפניו רהריהר מתקרב אצלה לרמר לה דברי ריצוי".
אד אף נסירן התקרבןת כפרל זה נכשל " :כירן
שהוא מגיע אצלה מנצנץ לפניר שמן יתברר
מתוד המראה ןהריהר קררא בדביקרת קדרשה שרי.
תי הי לנגדי תמיד רערצם עיניו מפני כברד ה'
המרי ,מרי אילם אמנם ,אד חזק ביותר בשל
הידבקותה אל עיצומה של הקדושה לכבוש אותה
מבפנים.
בפרק
ו'
נסגרים
כמה
קונצנסרים
נוספים.
ראשיתו של האחד בתחילת פרק ג' " :בנים לא
היו להם מפני שהקדוש ברוד הוא מתאוה לתפי-
לתם של צדיקים עצר את רחמה" -וכאן סופו :
את אשר יאהב ה' יוכיח" .ראשיתו של השני :
ןיראתר"" – .ןשניהם פורשים בשתיקה .הרא ירשב
"
בקרן זרית זר ולרמד זרהר רתיקרנים והיא ירשבת
מרתי ימים ושנים אחכה לה בעולם העליון מתה
בקרן זוית זן ןקרראת בתחינה של אמהרת עד
שהשינה חרטפת עיניהם רהם קמים רנרטלים את
הדלי הגדרל שדג נחרשת רןבץ על קרקעיתר רנרט-
לים ידיהם לקריאת שמע" .אם תזכןר ,שלשרן זר
של עימרת כבר נאמרה ביצחק ררבקה " :זה ערמד
בזןית זו רמתפלל רזו עומדת בזוית זר רמתפללת"
רהנןשא שם גם הוא אותן נרשא ,אלא ששם ההמ-
שד הוא :
תבחין
"ויעתר לר ה' ןתהר רבקה אשתו",
באירוניה
פראגית,
העןטה
את
הדברים.
בפרק הי לפנינר סגירת קונצנטר ראשרן .בפתי-
חת מעגל הסיפור ,כשהוסברה מלאכתן של רבי
רפאל הסופר ,קראנן " :רכל בעל בית מישראל
שהיה עצור על בנים רחמנא ליצלן אן שמתה
עליר אשתו רחמנא ליצלן – – -אולי תתן
את לבד רבי רפאל אחי לכתןב ספר תןרה" וכו'
ןכאן "אבל כשכלו כל הקיציו ולא היה בה ערד
כןח לבכות על בנים עמדה לפני בעלה בשברןן
לב רבהכנעה גדולה .אמר לה רפאל למרים מה
ועתה אהה
ואנכי הולד ערירי
ואשתי אשר
עלי פתאום עזבה אותי לאנחות" -וסופו ;
"
ותמת מרים בדמי ימיה ותעזוב את אישה לאנ-
חות".
בפרק ז' ,תחילת חלקו השני של הסיפור,
מתחילה למעשה האגדה של רפאל הסופר .פיסקה
ראשונה עוסקת בתיאור הכנותיו לכתיבת הספר.
אחת בקניית החמרים הדרושים ואחת הכנה נפ-
שית " :ונתן לבו לכתוב ספר תורה לזכר נשמת
אשתו אשר לקח אותה אלקים" .עגנון אינו מגביר
בגלוי את מתח הלשון ,אבל בסתר ניכר המתח
וניכר .לשון "אשר לקח אותה אלקים" א'ננה
נעימה של צידוק הדין ,כאן רוטט גם עטו של
המספר.
אחרי
פיסקת
זו
פתיחה
באה
פיסקת
המשל והנמשל דוגמת הפתיחה שבחלק הראשון.
צבירן הלשרן שוב שקט רשליר .אד פיסקה שלישית
אין.
היא
נתקצרה
רנצטמצמה
כדי
משפט
אחד.
צמצום אשר משמעותר האמנרתית המחשת המעבר
מן ההתקנה אל המלאכה עצמה.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
ז ,שפירא " Iאגדת הסופר"
120
תיאור המלאכה עצמה ניתן בפרק ח' ,והוא
תקבולת מרוכזת רבת עניין לפרק ב' שבחלק
הראו::ון ,כלומר" ,דרד עבודתו בקודש" מהדורה
'i.Cנייה ,האופיי שבו שילוב הקצוות שלו .הוא
פותח במשפט הלוצר " :רפאל יושב וכותב" ומס-
יים :
גופה היא משהררת ,היא נפטרת מן ה;!.ולם ,אהרי
שהיתה
לאחת עם
כלי הקדושה,
עם
הקדו;;,,:
עצמה ,היא מבקשת מבעלה לכתוב גם למענם
ספר תורה ,כדי שתוכל "להידבק" בו ,משנIזנה
ניטוי למ'i.Cאלתה ,כבר אפפה העולם המאגי וגיל-
"וכד היה יושב וכותב" וכו' .העיקר שבו
"תורתו יכתוב יומם ולילה ואינו מפסיק אלא
כדי תפילה בציבור ואמירת קדיש" ,על כן אין
כאן מקום לכל התיאור שניתן במחציתו הראשונה
של פרק ב' .המשפט השני ,המתאר את השולחן
הטהור ,זה גנו של רבי רפאל ,והטלית של מצוה
הפרושה עליו ,קלוטים בו רמזים למוטיב העיקרי,
המאבק בין אש הקדושה ואש האהבה .לעת עתה
סתר פנים ישים " :וציציותיה מנטפות למטה
ומתדבקות בציציות טליתו הקטנה ועל הטלית
מונחת יריעה משורטטת והיריעה מבהיקה בלב-
נוניותה כעצם השמים לטוהר" .נמשו של רבי
רפאל מלופפת מדביקות הקדושה ,כהתדבק ציציו-
תיה של טלית המצוה בציציות טליתו הקטנה,
"אבל לא כשטף הדיבור מהלד המעשים" .איזה
כוח נסתר מעכב "והוא יושב ותוהה בחלל ביתו
השמם"" – – ,פעמים היה מתחזק ונועץ קול-
מוס ,י:דיו וכותב תיבה ,אבל לידי עשייה לא בא,
'::,היו עיניו של רפאל מלאות דמעות וכשישב
לכתוב אות אחת בתורה מיד היו עיניו זולגות
דמעות על גבי היריעה" .מרים אחרי כניעתה
"ידיה עסוקות להכין מעיל לספר תורה ושאר
תשמישי קדושה כאשה זו שידיה עסוקות בקישו-
רים ובמפות ובמטפחות לרד הנולד" ,היא נבלעת
כולה ,כל הווייתה ,בתוד תשמישי קדושה אלה
שהיא עושה ,נכנסת היא בכל חיותה לתוד מעיל
זה שהיא עושה לתורה ,מידבקת בהם ימדבקת
אותם אליה ,ולא תיפרד מהם עוד לעולם .את
www.daat.ac.il
מה את מציאותו בתשמישי הקדושה שנועדו לו.
לאמיתו של דבר פוטרת היא עצמה מן העולם,
עוד לפני שהיא נפטרת ממנו .בעשותה כד היא
מייחדת את רפאל לעצמה ייחוד חדש ,היא מקד-
'i.Cת אותו קידושין חדשים ,את כל עולמו הקולק-
טיבי ,את הקדושה האלוהית ,את הקהל הקדוש,
את המניין ,היא מקדשת לעצמה ,כד היא נצמדת
לדמותו" ,מידבקת" בה לעולם" ,וכשהיה מבליע
הדמעות ואומר הגיעה השעה היה בא לידי התלה-
בות ודביקות והיה מתיז ניצוצות של דיו ולא
היה יכול לכתוב אפילו אות אחת כהוגן" ,על כן,
כוiZמתכונן ללכת ולקרוא מניין יהודים שלא תהא
התורה גלמודה ולשתפם בחגיגת סיום ספר התו.
רה ,ומסיר את קצה הסדין מעל האספקלריה,
שהיתה מכוסה בו ,סילק גם את המחיצה האח-
רונה שהפרידה בינו לבינה " :באותה שעה נתעו.
ררה נפשו וחזר אצל השולחן ונטל את הנוצה
ומלא את האותיות בספר אשר כתב לנשמת
אשתו" ,אהבתו למרים מתגברת והולכת ,והיא
פוטרת אותו מחובותיו האחרות .חברו שתי הוויו-
תיהם והיו לאחת .היא עכשיו כלואה בו ,בלועה
בו" ,וכהתימו את מעשהו גלל את הספר mגביהו
למעלה בריקוד ובשמחה גדולה והיה מפזז ומרקד
ומשורר לכבוד התורה" .עכשיו הוא דבק בה,
כשם שדבקה היא בו באותו ליל שמחת תורה.
הוא שוקע לתוד כל ישותה ,כשם ששקעו שתי
שפתיה האדומות בתוד המעיל הלבן של פפד
התורה שבידו,
..