אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
תוכן
הענינים
טיין ביצירתי של ש"י טגבין
עמוד
צביון הלשון ב"אגדת הסופר" -זושא שפ'רא
"עם כניסת היום" לש"י עגנון ' -עקב בהט
113
121
.
דרכי עיצוב הגיבור ב"תמול שלשום" -חב'בה 'ונא'
128
שינייים בלשינו של עגנון בנוסחי "תמול שלשום" -ד"ר 'עקב מנצור
דמות הילד בכמה מסיפורי עגנין -נחמה נ'ר
135
143
למהות השתיקה של גבירי עגנין -דב לנדאו
147
הדים למאורעות הזמן ביצירת ש"י עגנין ' -וסף שה-לבן
152
מדרש-עגנון ' -שראל
מ,
תא-שמע
מעשה במטרוניתא אחת -ד'נה שטרן
155
163
.
ררכי היראה בסיפירי 'בז"י טגבין
ש"י עגנון בביה"ס היסידי -מא'ר ו"ל
172
יצירות עגנון בביה"ס התיכון -אשר א ,ר'בל'ן
179
186
העמקה בלשון סיפורי עגנון ' -ונה פרנקל
מגמית בביקורת על יצירת ש"י עגנון ומשמעותן
להיראת יציריתיו ' -הודה פר'דלנז'ר
הוראת הסיפור "פרנהיים" לעגנין -מלכה שקד .
195
199
עגנון ושיגרת הוראת הספרות -מא'ר ארל'ך וצב' אב'אל
207
על חיניך יהודי והזדהית קבוצתית -ד"ר ל'און ס ,פרץ
213
החיביך בתפיצית
אשליות – … 1דוד הרין
218
שעית מיפנה בחינוך היהודי בבואינוס-איירס -נפת?" 'עקב הבר
222
ארץ-ישראל בתקופת המקרא
224
סקירת ספרים
מורה לתנ"ך קורא בספרה של ד"ר נחמה לייבוביץ "עיונים בספר בראשית" /אהובה רון ;
ידע"עם של עדות המזרח /דוד ב]ב]'שת' ; אמיתו של איש החיניך '/רו '1פול]' ;
227
"דיני חינוך" לרות סטנר /דוד אלו]'
הצ'ור'ס בחוברת ,מעשה 'ד' דן ארנון ,הועתקו מטפרן של ח] ,מל'ד ודיר צ ,דנ'1
"אצות"'ס ב'שראלי ,הק'בוץ המאוחד ,תשכNה ,ברשות המחברות ,ועל
להן תודת המערכת,
www.daat.ac.il
כד
נתונה
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
יוסף שה-לבו
הדים לנJאןרעןת הזמן ביצירת שייי עגבןן
ש"י עגנון העלה ביצירתו את תרבותה החמ-
תאב כלל לדעתה .אין בהם משאת-נפש ונעדר
רית והרוחנית של יהדות גליציה .ההווי לצורו-
כוח האופי .ואופייניים הם בעניין זה המשפטים
תיו ,מקצועות הפרנסה ,הלכות דרד-ארץ ,הזר-
הבאים " :שאלנו את חברינו שבאו :במה עסקתם
מים הרוחניים ,השקפות-העולם -כל אלה מצאו
כל הלילה ן והשיבו לנו :בשI/ס קטן .אמר פאול
בסיפוריו ביטוי מלא וגדוש .ההיקף הרחב של
קרקפתא :אני זכיתי בעשרים צ"ל ,ועמד ושתק
יריעת התיאור ,העיצוב האמנותי של הדמןיות,
נתן
מתון
עניוות.
הוסיף
מר
נוטקיס :
וחציין
בתמונות-ההווי,
לקופה הלאומית .פאול קרקפתא ציוני נאמן ,בכל
ההעמקה בהעלאת חזיונות-הרוח . -כל אלה
מקום הוא מעלה את ציון על לבו",,) …בנערינו
גוונים
שחובשי בית
הציוריות
עושים
המנומרת
את
יצירתו
והמגוונת
"בית-נכאת,
השופע
ובזקנינו"(.
אותם
ה"אקדמאים",
וריחות של תרבות עם-ישראל לדורותיו ולשכ-
המדרש בעיר מתפעלים מעלייתם הרוחנית ,זמנם
בותיו" .ש"י עגנון קיפל כמעט את כל העולם
פנוי לנסוע לפיטשורץ ,לעיר סמוכה ,לערוד שם
היהרדי לכל מראות חיי האומה הטיפוסיים ביותר ;
נשף ולבלות שעות בשיחות בטלות ,לא טעמו
הח-
טעמן של תורה ותרבות ,והסופר שופד עליהם
יים היהודיים מן העריסה ועד לגסיסה ,בחול
את חיצי לעגו ,וכדי להבליט את דלותם הרו.
הובלט
כאן
החותם
המיוחד-במינו
של
ובחג ,במלאכה ובנופש .אכן ,הצד התקיף שביצי-
חנית הוא מתאר את חיקויים העלוב לסטודנטים
רתו מתגלה בתיאור הדורות הקודמים .ביכולת
הגרמנים במעשי דו-קרב בשל פגיעה בכבוד.
מופלאה משלב עצמו הסופר בעולמם של הדורות
זילבר ,אחד מגיבורי הסיפור ,מזמין את גולד לדו-
הקודמים האלה ,כאילו הוא אחד תמים ושלם,
קרב בגלל "העליבו" במלה בגברת זיל ברמאן,
שלא ידע סכסוכים וקרעים שבנפש.
שטעתה
בהרצאתה
בביטוי
אחד
מתון
בורות.
עם
הבריה השפלה ביותר בסיפור הוא מר דייכסל ,
כל זיקתו לעולמם של האבות ,גילה יכולת רבה
אקדמאי ,ראש הציונים נעיר .הוא קורא לחבורת
בעיצוב עולמם של הבנים ,במתן ביטוי אמנותי
צעירים
לנסוע לפיטשורץ ,כי הגיעה שמועה,
לעולמו של הדור החדש.
שפועלים נוצרים פורעים שם ביהרדים .החבורה
עם
זאת
ש"י
עגנון
תקוע
בדורו
הרא ;
שיבוש בדורות
לא מצאה בתחילה פורעים בעיר ועסקה בזלילה
שעברו ,בשעה שהיהודים שבגליציה היו עוד
במסעדה ובביתו של ראש הציונים בעיירה ,וכא-
"יראים ושלמים" ,מגולל הוא כתב-אשמה חמור,
שר נשמע ,שהשיכורים משתוללים ברחוב ,יצאו
ברנרי ,על התנועה הציונית הצעירה בעיר זו,
גיבורי שבוש )בוצ/אץ'( להלחם באגרופיהם ללא
שמייצגת את יהדות גליציה כולה באותם הימים.
מקל-חובלים ביך .דייכסל הסתתר מאחורי גבו
בעיקר,
של שמואל יוסף צ'אצ/קס .היחיד ,שהלם בשיכו -
ביטוי לאכזבתו וליאושו מתיקון החברה והאווי-
רים ,הוא אלכסנדר הפועל הבונדאי ,לא מ"בני.
רה בשבוש המשובשת ,זו של דורנו אנו .לפנינו
טובים" ,הוא האחד ויחיד המחרף נפשו בפשטות,
גלריה של צעירים יהודים קטני-נפש ,עם כל
דמות אחת צנועה בין הרבים המרבים להג.
לעומת האידיאליזציה
של
כל הסיפור "בנערינו ובזקנינו" הוא,
המלל המנופח שבפיהם .נני בעלי-בתים אלה
רבת-משמעות היא תמונת השיבה לשבוש ;
מתבטלים כעפר הארץ בפני מי שעתיד להיות
דוקטור ועורן-דין ,שאינו יודע צורת אלייף ואינו
מזדמנים זה עם זה דייכסל עם צרור הפרחים
בידו ,ואלכסנדר הבונדאי האסור בשלשלאות :
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
153
י .שה-לבן /הדים למאורעות הזמן ביצירת ש"י עגנון
"הכבלים עתיקים היו וכבר העלו חלודה ,והיו
תושביה האחרונים של שבוש ,ובגורלם ובחייהם
אדומים כדם – – -ניתז דמו על הכבלים -
הם משקפים את גורל העם וחייו בגולה.
-אבל פרחיו של מר דייכסל היו חדשים
זכרון חיי א"י החדשה הם בגופו של הספר
ורעננים" .כן הוא תיאור עולם הבנים בגליציה.
העצוב הזה כעין הילה של זוהר רחוק על גוף
בסיפור הגדול "אורח נטה ללון" ,ניתנה מגי-
הבלה במכאוב .אלומות אלומות של נפשות קשו-
לת-הקדרות של "השקיעה לעולמים" של גולת
ישראל לאחר מלחמת-העולם הראשונה .שבוש
רות לחזון הארץ :עפר משם ,מכתב משם ,נסיעה
לשם .והאורח אינו פוסק מלדרוש בבית-המדרש
הבהיקה לעגנון בהדרה ובזיווה ,בימי רי יודל
הישן בגאולת א"י ,שהיא הגדולה שבמעשים :
שב"הכנסת כלה" ,ועתה נראתה לו שבוש באב-
לה ובחורבנה .ש"י עגנון ,רושם רשימותיה של
"ובארץ ישראל אדם עושה מעשה ,יש לו תכלית,
ואם לא לשם עצמו ,הרי למי שיבוא אחריו".
חוזר
וכן הוא מספר בשבחם של החלוצים בא"י ,עד
לאחר מלחמת-העולם הגדולה ,כ"אורח נטה ללון"
שגם רב דמתא -המקטרג -בעל-כרחו יענה
שבוש
I
1
וכותב תולדותיה בימי
למקום ,והוא ניבהל ומתפלץ למראה עיניו ולמש-
אמן.
מע אזניו .כל פגישה וכל מראה-עינים הם גילויים
עגומים לעולם שנתקטן ונתחלל .בני העיר נזורו
בסיפור הארצי-ישראלי הגדול "תמול-של-
שום" ניתן ביטוי אמנותי מקורי ורב-עניין למפעל
איש לעברו ,ובנשארים אין עניין ,אין רגש מאחד,
ל בניין הארץ בתקופת העליה השניה .הסיפור
אין מרכז המאחד את הלבבות ומחמם את הרוח.
מלבד ערכו וחשיבותו האמנותית מתעלה למד-
כל אחד מתחבט בדאגת הפרנסה ,המייבשת את
רגה של מקור היסטורי חשוב לתולדות הישוב
לשדו .דאגה זו משחיתה בתושבי שבוש כל רגש
בדורנו.
של חיים ונחת ,כל חפץ ושאיפה לחיי רוח .קבצ-
ש"י עגנון ,בסיפור זה ,הוא כרוניסטן של
נות נמבזה וקמצנות ברגשי אנוש מתגלות לאורח.
המציאות .הכול כאן מסתמך על העובדה .אולם
נתקיימה
רב הוא כוח הראייה וכוח הציור ,שבו הוא מצרף
אותה תמימות קיימה את כל שבושינו,
פרטים ופרטי פרטים ,באמיתות צבעיהם וגווני-
תמימות
הגלות ;
הבהיקה בשבוש,
ועליה
שהיו פרוזדור לא"י .שבוש שלחה ציריה "בלבב
הם .כוחו של המספר כאן בקטנות ,הלא גיבוריו
ימים" לארץ הקדושה .אבל התמימות לא עמדה
אינם גיבורי עלילה גדולים ,אלא אנשים קטנים,
לה ,לשבוש ,בימים מרים ונמהרים .דניאל ב"ח
העושים מעשים קטנים .החיים אינם רצופים מאו-
נתפכח מאד בחפירת המלחמה ,שנכרתה בקבר
רעות גדולים ,אלא מעשי יום-יום ,דאגות וטרדות,
אראלה ב"ח
ששונות ויגונות ,ולאמיתו של דבר בעיקר יגונות.
אין דעתה סובלת אלא מה שהשכל מחייב .נחרב
עם זאת אמת אמנותית גדולה עולה בסיפור,
תומה של שבוש ,ורק האורח ,שנטה ללון נה,
המציאות.
אחים ;
1
תפארתה,
אלימלך נפגע והשכיל ;
שיסודה
באידיאה
החופפת
את
אמת
ומבקי.:ז עקבות ילדותו בה ,מתחקה על שרשיה
הניגלה קיים לעצמו קיום מלא ,ובאותה שעת
העקורים מקרקע .האורח רואה עתה בחוש ,כי מה
אינו אלא פרוזדור להוויה משוערת וחזויה .לא
שהיה -אבד ואיננו .מהרהוריהם וממעשיהם של
שהאמן עושה בלהטי סמל ; אלא המציאות מפו-
אנשי עירו עולה יגון עמוק ,יגון עזובי-החיים.
לשת מאליה .עולם יהודי כאן ,שנושא עמו חסד
ובשם שבימי התפארת רשם הסופר קו לקו ,אות
על אף כל העוני שבו .האמונה בחזון של גאולת
לאות את אשר ראה בה ,כן הוא עושה בימי
אדם וגאולת עולם ,היא היוצרת כאן את הרקע
אלמנותה .ירמיהו קונן "היתה כאלמנה" ,ואולם
הנכון לחיים דלים אלה ,מטילה עליהם חובה
אנו "כשאנו באים לקונן על חורבן אחרון ,אין
וייעוד ,והופכת את האנשים הקטנים כולם ,לנועזאי
אנו מספיקים אם נאמר היתה כאלמנה ,אלא
אידיאה .גם האכרים קשוחי-הלב שבפתח-תקווה,
אלמנה ממש בלא כף הדמיון" .בעטיים של נח-
גם הבנאים קצרי-הרוח בירושלים ,הופכים ,בכוח
שולי הזמן נגזרה גזירת כלייה על העיירה המפר-
האור העל-אישי הנופל עליהם ,לאנשים הנושאים.
פרת בחבלי הגסיסה ;
תווי-המוות חרותים על
בעילה של אידיאה אנושית גדולה.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
154
י .שה-לבן /הדים למאורעות הזמן ביצירת ש"י עגנון
יצחק קרמו ,גיברו הסיפרר ,הרא רק חוליה
קטנה בארתה שושות ארוכה של אישים ,שכרלם
לווראי'ם :
"שקשים היו מעי.:,זי האויב מכוח דמיוני.
מוובה כוח דמיוני מכוח
המעשים ,חוץ מרשעת
משתל ברם רהרלכים לאיזו אחדרת גדולה ,הדרו
הגריים ,שערלה על כל דמירן" .המספו מתררדה
ו'
":':איז בכרהר לתת ביטרי הרלם ל גרדל הצעו רהאסרן.
הרביעי ,יצחק קרמר" ,גרמר את נכסיו" של
ירדל ),,הכנסת כלה"( ,ש"שלרשה דררות נתבסמו
מארצויו" לא וק מהבחינה החמוית .ארתר דרו
רביעי טתחיל לתפרס את תכלית הארמה בדוד
חדי;:ה ; אפילו האדם התמים אינו חי ערד בתרד
הררדארת של הדרררת הראשונים .עוכי העבר הת-
מרטטר ,והדרר החדש רואה את עצמו עזרב לנפשו :
"לא נעשה לר נס ,רלא מצא ממרן ,כדרד שמצא
זקנר" .ו' ירדל נהפד כאו לקנה-מידה של בטחרן,
שלא יחזרר עוד לערלם ,ב"הכנסת כלה" הרא
מציארת ,ב"תמרל שלשרם" הרא אגדה ,העולה
פעם בפעם ,כדי להזכיו לנר ,מה אכזרית רמחרס-
רת.ישע
היא
תקרפתנו.
אבל
יצחק
"חברנו"
מקררה בערמק-לבר גם הוא לנס ,רירדע להתורנן
עם הריקרת רעל אף הרי לוות ,רבזה בא לבטא את
התכונה של ארתו דור ,החי מתוד "הייארש הבר-
נה" ,כפי שקרא לתכונה זו א .ד .גוודוו ,יצחק
קומר הוא בחרר שכל חייו צניעות ותמימרת,
ר'i.tדרד הצניעות והתמימות שלו ,עוברים לפנינו
כל הגילריים האנושיים של אותו דרר ושל אותה
תקופה .בעצמר לא זכה להיאחז במעשה הגדול
החלרצי ,כבני מרשב עיו-גנים שעל.יד המושבה ;
הרא בחר בעברדת הצבערת ,שמידת הטובה והתר-
עלת שבה גלריה .נפשר של קומר כראבת את
כאב הצייר הירו'i.tלמי ,שדמרתר היא מן המופל-
ארת בירוי.:,זלים החדשה ;
קומר משתתף בצער
סוניה ,והרא חרד לגורלה רמוכו לסלוח לה את
קלות-ראיi.:ה ולארש לו אותה לאשה ;
וביחוד,
לנגד עיני המספר ערלה דמות רשב"ג ,הערי.:,זה
:'::יו לזכוה של עיר ברצ'אץ' שחרבה .המוttרור
אינר ערשה את הי.:,זיר בדיו ,אלא מרחיי.:,ז בי.:,זפתיר,
נפt::ר של המספר "נשמטה מחמת גבררת השיו",
ראינר זרכו את דבוי השיר" .ועתה אל מי אפנה,
רמי יגיד לי את דבוי השיר ?
חרסה בצל משררוי הקרדש – – -ואם יענה
לי ,יענה בקרל נעימתר כבזמו שהיתה עירי קיימת,
רכל אנשי עירי קיימים ,וכאן -שיוי אבל רקינים
רנהי על העיו והררגיה" .רבאין מספה מעמיק
היארש והרלד .בסיומו של הסיפרר ערלה הרעיון,
כי לא ניתן לסרפו לבטא את גרדל האסיו שפקד
את בית-ישראל בדרר האחררן.
כד גם בסיפרר "לפי הצער -השכו" .אנר
קרראים על פייטן קדמרן" ,שהיר מררים לר באצבע
מזבלת כל פירט רפירט לפי העני שנזדמן לו לתרד
ביתר" .לעת זיקנה מרכא הפייטן לבית-הכנסת
ופירט על עקירת יצחק ברקע מפיו .למחות היום
מבק :'::הפייטן לכתוב את הפיוט ואינר מ'tזכיל
לעיt-זרת זאת " :התיז הקרלמוס ניצרצרת של דיו -
-רלא באה כל מלה נכרנה ולא שרם צרות
ארת" .מררמז כאו ,כי השראה אינה ניתנת לעיצרב
אמנותי .אין הפייטן הקדמרן כ,'.סרגל להעלרת על
נייו את פירט העקידה של יצחק אבינר ,ראין ש"י
עגנרן ,המספר הגדרל ,מסרגל לתת ביטרי לערמק
השראה שפקדה את העם.
לבו מתמלא רחמים למראה בתם התמימה רה-
מכרנסת בתרד עצמה ,ררחמים אלה הופכים בהמ-
החזז הזקז היה
יפים
להי;:יב
דברי
על
המשד
המבקר
הי.:זאלה
מדרע
לא
'i.tד הימים לאהבה עמרקה רגורלית .בכל יט,ירתו
של יצחק קרבור מתגלה הכנעת סבלנות ,המבינה
הכול רנרשאת בכרל ,חרדה לכרל רמיטיבה לכרל.
סיפרוו עם אני:,ןים מבלו';:י תכלית ,תכלית חדשה.
בעיניו הטובות של קרמר אנר סרקרים את המת-
בעצם
רנרתע.
מתרד
של
סיפר
חרסו
כבו,ה
עגברן
את
האם
חייהם
רבי,
כגרן ארכלרסי "תנiרל וt:לשום"" .הפגיש עגנרן את
הפגיש
סיפרר
יעקב
המבלו'.:,ז
מגי ברויר,
האימרו
המחשבה על בקשת תכלית בזמו הזה ,שהיא בכל
ארע בסיפור.
גררל עם רגורל אדם בדור שירדה עליר שואה
הנסיברת וק שגיון ותרמית-שררא ?"
אבל על
ביטוי ביצירת עגנרו .בסיפוריו האחרונים
עיצרב דמרת העולם בזמו הזה עמל הסרפו בסיפו-
אנר חשים בהתלבטותו של הסרפר ומאבקו על
ריו המאוחוים שמפעמת אותם תוגה עמרקה על
מבקש
עיצוב
נרשא
השואה.
בסיפור
"עם
עצמי"
אנו
משמערת שאבדה וטעם החיים שניטל.
www.daat.ac.il