אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
תוכן
הענינים
טיין ביצירתי של ש"י טגבין
עמוד
צביון הלשון ב"אגדת הסופר" -זושא שפ'רא
"עם כניסת היום" לש"י עגנון ' -עקב בהט
113
121
.
דרכי עיצוב הגיבור ב"תמול שלשום" -חב'בה 'ונא'
128
שינייים בלשינו של עגנון בנוסחי "תמול שלשום" -ד"ר 'עקב מנצור
דמות הילד בכמה מסיפורי עגנין -נחמה נ'ר
135
143
למהות השתיקה של גבירי עגנין -דב לנדאו
147
הדים למאורעות הזמן ביצירת ש"י עגנין ' -וסף שה-לבן
152
מדרש-עגנון ' -שראל
מ,
תא-שמע
מעשה במטרוניתא אחת -ד'נה שטרן
155
163
.
ררכי היראה בסיפירי 'בז"י טגבין
ש"י עגנון בביה"ס היסידי -מא'ר ו"ל
172
יצירות עגנון בביה"ס התיכון -אשר א ,ר'בל'ן
179
186
העמקה בלשון סיפורי עגנון ' -ונה פרנקל
מגמית בביקורת על יצירת ש"י עגנון ומשמעותן
להיראת יציריתיו ' -הודה פר'דלנז'ר
הוראת הסיפור "פרנהיים" לעגנין -מלכה שקד .
195
199
עגנון ושיגרת הוראת הספרות -מא'ר ארל'ך וצב' אב'אל
207
על חיניך יהודי והזדהית קבוצתית -ד"ר ל'און ס ,פרץ
213
החיביך בתפיצית
אשליות – … 1דוד הרין
218
שעית מיפנה בחינוך היהודי בבואינוס-איירס -נפת?" 'עקב הבר
222
ארץ-ישראל בתקופת המקרא
224
סקירת ספרים
מורה לתנ"ך קורא בספרה של ד"ר נחמה לייבוביץ "עיונים בספר בראשית" /אהובה רון ;
ידע"עם של עדות המזרח /דוד ב]ב]'שת' ; אמיתו של איש החיניך '/רו '1פול]' ;
227
"דיני חינוך" לרות סטנר /דוד אלו]'
הצ'ור'ס בחוברת ,מעשה 'ד' דן ארנון ,הועתקו מטפרן של ח] ,מל'ד ודיר צ ,דנ'1
"אצות"'ס ב'שראלי ,הק'בוץ המאוחד ,תשכNה ,ברשות המחברות ,ועל
להן תודת המערכת,
www.daat.ac.il
כד
נתונה
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
דינה שטרן
גועשה במטרןניתא אחת
עיון ב"גבעת החול" לש .י .עגנון
..
הסיפור "גבעת החול" פותח בקטע הבא :
אך אין הכסות תואמת את הגוף .לא יעל בשר
"ראה זה פלא .חמדת נענה לה ליעל חיות לקרות
ודם ,כיעל ,פרי דמיונו של חמדת .ובעוד חמדת
בזה עוד חידה
רואה ברצונה לקרוא עמו בספרות היפה "עוד
אחת מחידות הנפש שאין לפותרן ,אמר בלבו
חידה אחת מחידות הנפש שאין לפותרן" ,פונה
עמה בספרות
היפה.
כיון שמצא
במופלא ממך אל תחקור ,כיון שהבטחת אין לך
יעל אל הגוף ,כי בו ורק בו כל מעיניה.
אלא לקיים" .הפלא והמופלא אינם אלא מסגרת
כבר בראשית לימודיה עם חמדת הולך קשבה
לחידת הנפש של האדם ; חידה זאת הוצגה כאן
של יעל ומתרופף וערנותה הגופנית הולכת וגוב-
בקו:':ר ישיר עם הספרות היפה שהיא נושא התהיה
רת .היא נעשית כולה קשב של חושים.
ב"גבעת החול" .היוצר ,היצירה ובעיות היצירה
יהיו איפוא הענין המרכזי שנעסוק בו בסיפור זה.
מעשה במטרוניתא אחת
"חמדת נענה לה ליעל חיות לקרות עמה
עוד בליל ההיכרות הראשון ,בהיותם על גבעת
בספרות היפה" .מן הלשון "נענה" למדים אנו,
שיעל עוררתהו לכן ,וממנה באה הפנייה.
החול ,ספרה יעל לחמדת את ספור המ טרוני תא.
"ירח ירקרק וצונן האיר את הגבעה .כאן במקום
פרטים ';,זונים על עברה של יעל הולכים ומת-
זה ראה אדתה תחילה .כאן במקום זה היה מטייל
בהרים לנו ,כי;,זהם מובאים על דרך שלילה והכ-
עמה ,גבעת האהבה היו קוראים לגבעה זו…
חשה" .סבור היה תחילה !:זריקנית היא ,שכל
עדיין מליה מרחפות בחול כשאמרה -אשה
ימיה כחגים ,שאין לה בעולמה אלא לעגוב על
אחת היתה אצלנו שלא משה כוסה מפיה .חה חה
וחברו ,לבסוף נמצא שהיא עלובה
חה ,מעולם לא נשתכרה .היא ידעה את סוד
עלם עלם
ועניה ועומדת בחזלות סכנה ,קופה של פגעים
השתיה".
תלויה לה מאחוריה" .פרטי התיאור מתאגדים
העובדה ,שיעל מספרת לחמדת דברים אלה
ויוצרים תמונה של נערה הוללה וריקנית ,שכל
כבר בליל ההיכרות הראשון ,מבליטה את ערכו
ימיה בחפוש תענוגות .ההכחשה הסתמית ,המת-
הייצוגי של המיפור ,סיפור זה מובא בפעם נוספת
לוית לתיאור זה ,אין בה כדי למחוק את רשמה
וגם שם תפקידו לשמש ייצוג ליעל ,אך הפעם לא
העז של השלילה ,ההולכת ונדחקת אל תודעת
בפני חמדת כי אם בפני שמאי .בשל השינויים
הקורא ,מלים כגון :עלובה ,מסכנה ,עומדת בחזקת
הקלים ,אך הא ופיניים ,בין שתי הנוסחאות ,נביא
סבבה -אין בכוחן לבטא כל תוכן חיובי כש-
בזה את סיפורה של יעל לשמאי.
לעצמו ,והספק הולך וכובש לו מעמד של וודאי,
"מעשה היה בעירנו במטרוניתא אחת ,שהיתה
אך חמדת כבר נשבה על ידי האירוס ואין
שותה כל ימיה ,ממש כוסה לא משה מפיה ,שהיתה
נפשו ערה לחויz,ן את האמת ,מעט מ'lIט מעלה
אומרת חוששת אני בשיני והיתה שותה וחוזרת
הוא את י'-בל מן הא';,זפתות ,מדרגת "עלובה",
ושותה .חה חה חה ,מעולם לא נשתכרה .היא
ומרימה אל מרומי המלכות" .בת מלך שנדונת
ידעה את סוד השתיה".
לעוzזות בפלך".
הנוסחה
והוא מוסיף לטוות לה מעין כסות של זוהר,
שלפנינו
שלמה ורחבה מקודמתה,
במקום סתם "אשה" מופיעה כאן מטרוניתא מכו-
www.daat.ac.il
164
אחת
במטרוניתא
שטרו I
הרצוג
מעשההאקדמית
המכללה
אתרד.דעת -
בדת וכן מצויה כאן מעין הנמקה לשתיה ,היא
נאהבת אשה לגבר או ביתר דיוק -בצמאונה
מיחוש השיניים ,פרט החסר לגמרי בנוסחא האח-
של האשה לגבר .אשה ,שעיקרה בשתיה מעין
רת .יותר מזה ,ניכר כאן שהמספרת מתפעלת מן
זאת ,לא תוכל להיות רעיה אוהבת לבעלה ולא
המטרוניתא ומעריצה אותה ,כלומר -.בולטת
תוכל להקים משפחה .עם כל נהייתה אחר גברים
ההתייחסות הערכית של המספרת אל הסיפור.
לא תוכל להנשא לאחד מהם ולהיות לו לאשר..
"ממש כוסה לא משה מפיה" .זוהי אף הסיבה
על כן מתלווה לשתיה זאת יסוד של חולי ,הוא
להדגשה ,כגון "והיתה שותה וחוזרת ושותה".
מיחוש השיניים ,ההופך בתודעתנו מסיבה למסו-
ומתפעלת
בב .השתיה מגבירה את החולי והחולי מגביר את
המספרת מזדהה
איפוא
עם
הדמות
השתיה
ממנה.
מקורם של הבדלים אלה ברור .הסיפור שלפ-
בינו הוא סיפורה של יעל לשמאי ואנו שומעים
אותו ישירות מפיה ,בעוד קודמו הוא מעין חזרה
על הסיפור המקורי ,כפי שהוא נקלט בזכרונו
של חמדת .על כן מצטיין סיפור זה בתמציתיות
עובדתית ויש בו מעין הפשטה של הסיפור המקו-
רי .המטרוניתא המכרבדת פשטה את צורתה והפ-
כה לסתם "אשה" וכנגד "בעירנו" באה המלה
הפשטנית "אצלנו'! אך יש גם משפטים זהים
בשתי הנוסחאות והם עיקרו של הסיפור ,ובשני-
הם מצויה אותה
קריאת ניצחון "מעולם לא
נשתכרה" ואותו סיכום ממצה ,מלא הערצה "היא
ידעה את
סוד
השתיה'! כך עובר
מרכז
הכובד
נתונה אותה
וכך
במעגל
המטרוניתא
סגור של יצרים וחושים ראין לה מוצא מטנו.
רמ iלהתפתחות מעין זאת שרמעים אנו מפי יעל
עצמה,
הציצה
עת
רמברנד" .חי
נפשי,
בתמונת
חתן
רכלה
של
נבואה
שלי
נראית
לי
מתוך התמונה" .כך זהתה יעל את עצמה עם
אותה הכלה הנצחית ,שאינה אלא וריאציה קלילה
של המטרוניתא ,שאינה משתכרת לעולם .אף
חמדת אישר חשש זה בדרן משלו" .יש אדס
נכנס לחופתו פתאום ,ויש שמוכנים
לכך כל
ימיהם ואינם זוכים .הוי ,מה ראה לומר לה דברים
אלה ן"
תמונת
יסוד
דומה,
המתארת
את
השתיה
כביטוי לצמאון האהבה של האשה ,מצויה במד-
של הסיפור אל משפטי הסיום שבו ,ודמותה האקס-
רש ,שהוא אחד המקורות ,עליהם יסד עגנון את
צנטרית של המטרוניתא מפילה עלינו פחד פתאום.
דמויותיו.
הסיפור על המטרוניתא ,שיעל מספרת אותו
למאהביה השונים ,אינו אלא משל ,אותו היא
נושאת על עצמה .רמזים לכך ,שיעל נהגה לדבר
בלשון משלים ,נמצא כבר בפרק הראשון של
הסיפור ,בדברי תגובתה על חופתם הדחופה של
שושנה ומושלם .נישואים אלה משווה יעל ל"ענין
אמרו חז"ל :נתולה ציילנית ואלמנה שובבה
וקטן שלא מלאו לו חודשיו הרי אלו מבלי עולם.
)כלומר -מכלי עולם( ובמאמר מקביל בירו-
שלמי )סוטה ג' ,ג( 'הוסיפו עליהן כתולה ציימנית
)או צמויינית כשרידי ירושלמי(.
כל הדברים ,הנאמרים בברייתה הזאת נאמרים
התרנית והדקל בשירו של היינה" .בכוחו של
על צמאון של אהבה :הקטן שלא מלאו לו חודשיו
משל זה לשקף את תגובתה של יעל לנישואי
והוא מתאוה לשאת אשה והאלמנה המתגעגעת
שושנה ומושלם .כנגד שנים אלו ,שנשאו זה לזה
לגבר .כנגד הקטן שלא מלאו לו חודשיו הובאה
באופן פתאומי וללא הכנה מוקדמת ,מזכירה יעל
הבתולה חצמויינית כלומר ,הצמאה לגבר ,והיא
את התרנית והדקל ,עצי סרק עקרים ,שאינם נוש-
גם פירוש חמלה ציילנית ,כלומר -הצוהלת
אים פרי ועל כן אינם יכולים להיות זוג .את
לגבר) .וראה תיאורה של יעל בפי חמדת ,עת
אשר ביטא משל התרנית והדקל בציור הלקוח
הכירה על גבעת החול :
מן הצומח ,מבטא משל המטרוניתא בציור ,הלקוח
קוממיות …והיתה צוחקת הרבה"(.
מחיי האדם.
בתולה צמויינית
פרטים שונים המתלווים למוטיב הז!1תיה בסי-
פור מביאים אותנו לידי הכרה ,שמדובר כאן
"ואחת היתה מהלכת
זאת שמשה
איפוא
חומר
גלם בו פסל עגנון את יעל חיות ,אב טיפוס אחד
למבלי עולם.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
165
ד .שטרן /טעשה בטטררניתא אחת
חות אחריס ושואל למען שולחיו .יש משהו הירואי
יסוד תמיס ותשתית בסיפור
בתיאור
במעמד זה של ריב עס הבורא למען הכלל .תודעת
המטרוניתא בלבד והוא הולר וכובש לעצמו מקום
השליחות והיא מקור עזותו .אף יעל מעמידה
יסוד
המים
והשתיה
אינו
מצטמצם
מרכזי בסיפור ,הרעב והצמא מתלוים אל יעל
פנים ,כאילו לא לעצמה היא מתכוונת ,הפאתוס
בכל אשר תפנה .כבר עם הופעתה הראשונה
"גשם בחוץ" מציגה כמבש-
העצור שבקריאה :
בחדרו של חמדת מתברר דבר זה" .היא רעבה,
רת דבר .כאילו שלוחה היא ,שקיימה את שלי-
רעבה ללחם /לא בפירוש אמרה אלא כשביקשה
למסגרת,
הכנסת
חותה.
תוכן
שונה
כל
כר
כוס מים /הכיר ,שעדיין לא אכלה אותו היום
השאולה מן הקודש ,מבליטה את הסמליות שב-
סעודת צהרים .חמדת הוציא לחם ויין .חס ושלום/
מעמד זה.
יסוד הצליעה מעמיק את הפרודיה
לאכול אינה רוצה /מים 'בזאלח ,כ,ם מים ויא י,תר".
ומגביר את תחושת הסכנה .זהו מעמד פסאודו-
צמאונה של יעל גורף עמו את הטבע וגס
הירואי של הולל ,המעמיד פנים של קדוש.
הוא כביכול הופר לשותפה בשתיה" .הקיץ הלוהט
כנגד שאיפתה הבלתי מרוסנת של יעל לשתות
כבר עבר והגשם הראשון כבר ירד .והימים לא
מן הגולמי ,מן הטבע ,מציג חמדת אידיאל אחר,
היו
נמשכים כמדברות
של
שמש
והחמה
לא
מעודן ונעלה יותר ,אידיאל של בית.
היתה קופחת על הראשי' .זוהי איפוא התקופה
"כמה היה חמדת מתאווה באותה שעה ,שתנור
יעמוד
המתאימה להופעת יעל .האדמה הלוהטת מותחת
בוער
את עצמה לקראת הגשם ,וכאדמה כן יעל .להש-
על השולחן ויטל ת'בזתה כום חמין מן המיחם
תלבות צמאונה של יעל בצמאונו של הטבע נתן
,הוא ייבש את אררתה ככנר התכ,ר" .זוהי אידיליה
משפחתית בלשון של סמלים .לא די לו לחמדת
ביטוי סמלי ומעניין :
"בערב היא באה .צולעת נכנסה לחדרו .כולה
לחת גשמים .נעל ימנית כערבה מלאה מים .יעל
עמדה בפתח ואמרה :
יעמוד בירכתי
הבית
ומיחם רותח
גשם בחוץי'.
במכונת
ספירט שבחדרו ,הוא מתאווה לתנור
בירכתי הבית /תנור שיגרש את הקרה והלחות
,יפיץ חום בבית .הזכרת התנור "כירכתי הבית"
כר חוזר אלינו מוטיב המים /אר בצורה מוג-
מעלה לנגד עינינו אסוציאציה ישירה עם הנמשל,
ברת יותר וקוסמית .במקום בקשת כוס מים ,יש
שאותו תנור בא לרמוז לו -האשה" .אשתר
כאן רוויה של מים /אדרתה נוטפת מים ורגלה
כגפן פוריה כירכתי ביתר"
אומר נעים זמירות
הימינית עומדת במים .אף הבשורה שבפיה היא
ישראל .אף חמדת רוצה באשה ,שתשב בביתו
בשורת מים :
פנימה ותפיץ בו חום ואהבה .כנגד התנור בירכתי
גשם בחוץ.
צירוף הצלי'ו1ה עם בקשת גשמים מחזירתנו
אל תמונה אחרת במדרש :
הבית יעמוד מיחם רותח על השולחן ויעל תשתה
חמין מן המיחם .לא כ,ס מים קרים כדרכה תמיר,
במסכת תענית כ"ה מסופר על חכם בשם
כי אם כוס חמין ממיחם המשפחה .אילת האה-
לוי /שגזר תענית ולא בא גשם" .אמר לפניו :
בים /השותה ממעינות חוץ /תהפר ל'ו1קרת בית
רבונו של עולם /עלית וישבת במרום ואין אתה
פוריה בצל בעלה האוהב" .חמדת שחה בלט סחט
מרחם על בניר .אתא מטרא ואיטלע" )בא ג'z-זם
כנף אדרתה" .כשם שהרכין קודם לכן את ראשו
ונצטלע(.
לפני המנורה הדולקת ,כן שחה עתה ליבש את
התמונה שלפנינו היא מעין פרודיה של זו
שבמדרש :
שלושת היסודות /האופייניים למעמד
כנף אדרתה של יעל .לא עוד תהיה לחת גשמים/
לא עוד תשתה ממעיינות חוץ.
שתואר במדרש /מצויים בסיפור .שאילת המים
אר יעל אינה רוצה באידיליה משפחתית זאת.
בקשת המים ,השגררה בפי יעל( /מלוי
"יעל נעלה אחת מאנפילותי .,חמדת חייר ואמר/
)כלומר :
השאלה והצליעה /המתלוית למעמד זה.
משל הדיוט אומר :
חתן וכלה בשעת חופתם/
אך אין הפרטים האלה אלא מסגרת בלבד/
דחף הוא אותה ברגלו תחילה הוא ימשול בה/
הדומה והשווה לא בא אלא כדי להבליט את
דחפה היא אותו תחילה היא תטשול בי" .כר
השונה והמנוגד .לוי ,השואל לגשם עושה בשלי-
הופרה אותה אילוזיה של הרמוניה ושלימות וב-
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
ך.
שטרן
אחת
/מעשה במטרוניתא
עות ריתרשים ,יש בו מעין השלמה לציור המטרר-
מקומה הוצגו המאבק ,הכיבוש והשלטון ,וידה
של יעל היתה על העלירנה.
ניתא .המטרוניתא ה':,זרתה תוארה כשאננה תמיד.
חמדת ,ננר של בעל בית ,רוצה בבית משלו,
היא אינה משתכרת לעולם ,כך שרמרת היא על
אך לא נערה כיעל תקים עמר בית זה .ואומנם,
;>;ילוזיה של כרה ושלטון .מה שאין כן האומצא
תיאור חדרה של יעל יש בו כדי לשמט ניגוד
בו;,זוק ,שתרארה על הידלונה המלא ואנו רואים
מוהלט לאידיאל הבית של חמדת.
"חדרה
אינו
מתוקן,
כלים
אותה כלה ומתמעטת בין שיני אוכליה .טרף
היא לזרים.
על גבי כוים,
ערבוביה ואי סדרים ,כולו אומר אי כבוד ליוש-
רארי לציין כי גם תמרנה זאת ,המציגה את
שיחתו
הא'iZ,ה כמאכל לגבר ,מקורה בסמלים ,הלקוחים
רקק שמאי לתוך דלי שבור ,פתאום הציץ בדלי
ממקוררת
את דברי
ואמר -כמדומני שטעיתי .דורבן המשורר פנה
הכתרב על יוסף ,עת הפק"דו פרעה על ביתו :
כלפי בעלות הבית ואמר -שמא יש כאן כוס
"ריעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתר מארמה
חמין ן פנינה הדליקה את מכונת הנפט הרעועה
כי אם הלהם אשר הוא אוכל רכר' ".וראה דברי
ויעל יצקה מים לתוך הקרמקום -חמדת נסתכל
רש"י "הלהם -היא אשתו ,אלא שדבר לשון
ביו.
בחדרה
ישבו
כמ.ה
בחורים …בתוך
היהדות.
כדרגמא
נביא
כאן
במעשיה של יעל .וומח שמאותם המים שרקק
נקיה".
בהם שמאי מלאה יטל את הקומקרם .הוי איזה
את האשה כמאכלו של הגבר ,רארלי הקרוב ביותר
"אמרר הכנזים -
בעקברת
תמרנה
מציג
זאת
המדרש
גם
עשן …חמדת גמע את הכוס .כל ארתה ה,vיעה
לענינינו הרא המדרש הבא :
היה דרמה עליו שרקקו לר בכרסר רהוא שרתה".
כל מה שאדם רוצה לעשרת באשתו עושה .משל
הפתיליה הרערעה ,המכרנה המ'3Iלה עשן ,הכלים
',בשר הבא מבית הטבה .רצה לאוכלו במלח,
השבררים והפזררים ,שתי בעלרת הבית רבחורים
ארכלו ,וכרי" )נדר' כ'(.
הרבה ,רמעל לכל -מי החמין המזוהמים ,כל אלח
אינם אלא קריקטררה של בית.
כך מתברר לנו ,שגם ארתו תיארר של אומצת
הבשר על פתחר של אטליז הרשפע מהמדר' ,tואין
כאן אלא עיבוד ארמנרתי של מיtל חז"ל.
יסוד הרעב והמאכל
יסרד השתיה משתלב ביסרד אחר ,הקרוב לו,
עיר שכולה יער
הרא יסוד הרעב רהמאכל :יעל ,האשה הצמאה
לאט לאט מקרבנו הסרפר
לגבר ,מפקירה את גופה לגברים .מויzדג זה של
של יעל בעלילת הסיפור :
"מאכל" מרצא את ביטריר הסמלי בתיאור אומצת
כדי לגלרת טפח נרסף בדמותה.
הבשר
להבנת
תפקידה
הקטע הבא יש בו
"חמדת ישב בחלון ביתו עם דמדומי ערב ודלת
בשרק.
ערד בראשית הסיפור מציין חמדת ,שרגיל
חדרו היתה פתרחה לררוחה .ענפיהם של האיקליפ-
היה לקררא ליעל שלא בפניה "אומצא של בשר".
טים מפילים צללים וכל הערלם מאפיל רמשחיר.
ביטרי זה עצמר חרזר ומרפיע מארחר ירתר ,מיzדולב
חייך שהירם הנכבד פררש רהולך והלילה נכנס
בתיארר רב-גרני של שרק ,הסמוך לביתר של
עם
חמדת .בשרק זה ,שהרא מעין בבואה מרקטנת וLזל
ראשו היה מוטה כלפי מטה וצלר טרטר אותו.
מתקו .יעל באה .חמדת לא שמע בבראה.
הערלם ,תלויה על פתחר של איטליז ארמצא של
רא' ו מתטבה ומטין וירקן של בחמה ' ב',:,זתיירח
בשר" .יררנים ירשבים על הארץ רצרלים בשר על
יחירה כשוה יש בו באותה שטה".
גבי גחלים .טל פתחו של איטליז תלויה אומצא
הדלת הפתרחה לררוחה מבטלת כמעט לגמרי
י,:,זל בשר רהיא מקושטת בזהב מדומה וכל מיני
את ייחרדו של החדר .גם ייחרדו של חמדת נמרג.
זברבים רצרעות ריתרשים שרריים עליה והזהב
צלמר הפרטי וכן צלמו האנרשי הולכים רמטשט-
שים .חמדת זה ,העררג לאררה של שירה ,המצפה
המדומה מרהיב את העינים".
צירר סוריאליסטי זה של יעל ,המזמינה בגרפה
ללא לאות לארת של חסד ראהבה מגבוה ,מטה את
את מאהביה הרבים ,שתוארר כאן כזברבים ,צר-
ראשר ,עטרר הצללים לאדמה .מראה חמדת הברדד
www.daat.ac.il
הרצוג
המכללה
אתר
האקדמית אחת
במטר וביתא
דעת -/מעשה
שטרן
ד.
167
בערב מעורר את דמיונה של יעל" .ערבי עיר
למדים אבו מה היה תפקיד שערותיה .ביופין הבל-
עיר שכולח
תי רגיל בועדו הן לסבוור את עיבי רואיה ולעורר
יער ,כל ימות הקיץ הילולא וחינגא .כל אילן מוט
את הלב והחושים .כד נתקבצו אותם זבובים יתו-
';;,ל הופה .עבר לו'ץ ,כלה גיל .ערער ערער היער,
שים וצרעות ונחו על בשרה.
מולדתה
ראתה
פתאום במחזאות.
כולו טובי j,בשלג " …
חמדת
"עיני
הרטיבו.
בקצך,
חרש נגעה ידו
זוהי איפוא מולדתה הרוחנית 'iZל יעל :עיר
";;ערותיה הגזוזות" .בעזרת זכרון שערותיה בלבד
";;כולה יער .הנגוד שבין עיר ויער במתח כאן
הצליחה יעל להעיר את חמדת .ועתה מפקיד הוא
בכל עוצמתו וחוזר ומתקפל שבית במו'iZג מחריד
נוגעת
עצמו
את
"הרי
בידיה.
היא
נוגעת
בו,
אהד :עיר::" ,כולה יער ,משכן לחיתו אדם .טבע
ואינה נוגעת ,ושוב נגעה בו ולא עוד אלא .אחזה
פראים ,טבע בראי",ית ,יצרי בראשית ,זווגי חשק
בראשו …יעל
ראשו
בצל האילנות .מתן דרור מוחלט ליצרי האדם.
ונעצה את שיניה בשערו וקצצה אגודה של
"שטף חום עבר פתאום בלבה של יעל .נפ'iZה
חמדה ליטול את רא'iZו של חמדת לתוד רדיה
שערות.
הטתה
כמה שחק
את
חמדת
עצמה
באותה
כלפי
שירה
שעה …
חיא ולא אשח".
החמימות ולאמצו יפה אל לבה …מה יפה שערו.
האופייבי שבתיאור זה הוא העדר הקצב הפני.
וצמותיה
מי שבמעשי יעל .המעבר הפתאומי והקיצוני מן
נזכרת
והיא
שערותיה
שפעת
היפות
הערמוניות ,שלא היה 'j,ל עפר משלן .מדבריהן
הנגיעה שהיא ספק נגיעה לאחיזה בראש ולנעי-
של חברותיה אתה למד מה היו שערותיה ,שהיו
צת שיניים בשערות ,יש בה מן המבהיל והדמוני.
ומ.ה
לא זוהי דרכה של עלמה ,זוהי דרכה של שידה
אבו כד ,בחורים על אחת כמה וכמה .עיני חמדת
ללא קצב וללא מעצורים .שדה מעבי היער העטה
הרטיבו .חרש נגעה ידו בקצה שערותיה הגזוזות …
על קורבנה .כד נקרע הלוט מעל פני המטרוניתא
כמראה ערמון גנים בין חמה לצל כן היה זהר
המכובדת ולנגד עינינו מתיצבת יעל האחרת -
חברותיה זנות
בשערותיה
עיניהן
ואומרות
יעל השדה המשתוללת.
שערותיה".
פרט אל פרט מצטיירת לנגד עיבינו דמותה של
יעל .זרועות חמימות ,החפצות לאמץ רא' iZגבר,
שדה היא ולא אשה
עם הופעתה של יעל הוiZדה ,מגיעים אנו אל
ו:'::פעת שערות זוהרות וערמוביות ,שאין דוגמתן
המ'iZטח השני שב"גבעת החול" ,משטח היצירה
על הארץ.
פרט זה ,חוזק עוד יותר על ידי תאור כובדן
הספרותית .אם המ טרוני תא השתיינית היא האנשה
של שערותיה .לעת לילה היתה אמה של יעל
קוי'::רת את קלעי שערותיה אל מסמר בקיר "וכיון
של הארוס ,ציור ה'iZדה הוא קריקטורה של המוזה,
שהיתה מגעת
שעתה
לקום,
היתה אמה באה
ומסירה את קלעי שערה מן המסמר ומניחתן על
כסתה,
מיד
מת'lוררת
נדחקה
כסתה
השורה על היוצר ,השבוי כולו בידי הארוס.
וצנח
ראשה
והיתה
רא'iZו הפונה לאדמה ולא לשמים ,דיוקן הבה-
מה
שעלה
בפניו,
תחושת
הבדידות
החייתית
שלו -כל אלה מכשירים את הקרקע להופעת
המוזה-השידה ,בעלת הזרועות החמימות והשער
מי:,:נתה",
מתיאור זה למדים אנו מה רב היה תפקידן של
המסנוור ,החובקת את ראשו .אכן אותה אילת
שיערות אלה לגבי יעל ורואיה .לגבי ייj,ל היה
העו-
בי:':ערות אלה מעין כוח מעורר ,תחושת כובדן של
'iZערות אלה היא שעוררה אותה מ'iZבתה,
הותנתה
ערנותה
ופעילותה
של
וכד
יעל בפעולה
שנעשתה בי",ערות אלה ,כאילו כל מעשיה ופעלה
האהבים
גבת
אינה
אלא
על משוררים
חמדת,
החש
שדה
וסופרים
במעינות
הכוח
תאוותנית,
ומתעתעת
ברוחם.
הזורמים
במעמקי
נפשו ,צוחק לשידה זאת ,כשמשון שהפקיד את
עצמו בידי דלילה.
בזכות Jהיו .וכתפקידן של שערותיה ,לגבי יעל,
בעיית העקרות ,הרוחנית ,הפוקדת את היוצר,
כן תפקידן לגבי אהרים .מתיאור אומצת הבשר
היא אחת הבעיות המרכזיות ב"גבעת החול".
בשוק .המקושטת בזהב מדומה ,המרהיב את העין,
עקרות רוחבית כמוה כמוות ליוצר .חמדת ,האחוז
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
168
ן .שטרן /מעשה במטרוגיתא אחת
בחבלי התרדמה הרוחנית ,מתאווה להתעורררת
אותה לפטרונית היצירה הזאת .היא היא המוזה,
רמצפה לה בכל בפשו .איך מגיעים להתעוררות
השורה על המדת.
זאת ן איך מגיעים ליצירה '1Lל אמתן יש התעו-
אך המדת אינו נכנע ליעל על נקלה .מאבק
האחרונה
נסתר ועקשני מתנהל בין השנים ,מאבק על-
מעוררת את הושי האדם ומרדימה את נפשו .היא
רוח היצירה .הדיאלוג הקצר ,המתנהל בין השנים,
מביאה את האדם לעגבים ומדהיקה אותו מן
כשזה רכוז מבעד להלון וזו עומדת בהצר למטהו
האהבה ,אותה האהבה הטהררה והזכה המרוממת
יש בו כדי לשקף את אופיו של מאבק זה.
רררת
אמת
ויש
שקר.
התעוררות
זו
את האדם מעלה מעלה ,ומטהרת את נפשו .היא
"חמדת רץ להלון .יעל עמדה למטה ,אינה
שערי החסר והאהבה .חמדת,
יכולה לעלות ,אין לה פנאי .אמר חמדת ליעל -
המצפה כל ימיו לאהבה ,רואה את עצמו כ"קב-
צן של אהבה" ,קבצן האוסף כל קרן אור מגבוה
עלי גבירתי ,עלי .אמרה יעל -ירד נא מר חמדת.
סוגרת בפניו את
אמר חמדת ליעל -עלי גבירתי ,עלי .אמרה
אך אינר מסוגל להכיל את שפע הישע רהנהרה
יעל -אי אפשר לי לעלות .אין לי פנאי .ירד
הזורמים מגבוה" .אני בן מלך נרדם ,שאהבתו
חמדת אצל יעל" .דו שיח זה שבין חמדת ויעל
מעוררתו לתרדמה חדשה ,אני קבצן של אהבה,
בנוי על שתי וערב של עלה ורד ,חמדת רוצה
שנקרע לו תרמילו ,והוא מניח את האהבה בתוך
בעליה ויעל רוצה בירידה .עוד בראשית הסיפור
תרמיל קרוע" .דברים אלה נאמרו על ירי חמדת
כינה הסופר את יעל בשם וו'וררוו )מזלו של יורד
תוך הפשלת הראש לאהוריו ,כך כרבש חמדת
מזעזע כל לב( אך אז נדמה היה לנו שחמדת
לעצמו עמירה מלכותית ומפנה את עיניו לשמים
הוא שיעלה את יעל מעלה מעלה ,בת מלך היא
שתעיר
שנדונת לעשות בפלך .מתברר עתה שלא עלה
בת-השמים,
בכמיהה לאהבה הגדולה,
את נפשו מן התרדמה.
בידו הדבר.
חמדת מיפה את חדרו ,מסתכל הרבה בזגוגית
התמונה של חתן וכלה לרמברנד ,מדיח את הריצ-
החול שבתוך הרוח טפח לו על פניו
שעל
השפעתה ההרסנית של יעל על רוח היצירה
השולחן" .וכבר הרא יושב לפני השרלחן וירו
של חמדת באה לידי ביטוי סימלי נוסף ביסוד
פה במי איקליפטים,
מחליף את הנייר
נוהגת בעט על הנייר והרא כותב .מה נאות האו-
המדבר והחול ,המתלווה אל יעל .אם מקום הולר-
תיות הקטנות על הנייר הלבן
רגע יקום ויפתח
חלוז ,רגע יקום ויסגור חלוז
בתוך כך נשמע
תה ומוצאה של יעל תואר כ"עיר שכולה יער",
מקום פעילותה וחיותה תואר כמדבר של חול .
אף גבעת החול קשורה ביסוד זה של מדבר.
באה כתחליף
גבעה זאת ,שבעבר קראו לה "גבעת האהבה"
לפעילרת פנימית רלדינאמירת של יצירה ,שמקורה
ושמה הוחלף ב"גבעת החול" היא מקום האירו-
קולה של יעל"…
הפעלת נרת
החיצרנית
הרבה
בנפש היוצר .ההתבוננות בתמונת חתן וכלה ושטי-
עים המרכזיים בין חמדת ויעל .על גבעה זאת,
פת הרצפה במי איקליפטי ,t:תפקידם לעורר את
מסרה לו יעל את מפתח חררה ,ושם ראה אותה
האררס רהחרשים .מי האיקליפטים ישרו על ההדר
שוב והביז לבסוף מי היא -ונזדעזע.
ארירה של יער ורוח עררעים של יצרי האדם ידריכו
החלפת השמות "אהבה" ב"חול" מעמידה
שני מושגים אלה כניגודים זה לזה .יעל קשורה
כולה במושג השני ,שהוא תחליף לאהבה ,בחול.
את
חמדת
ביצירתו.
העדר
העקבירת
הפנימית
והשגב יביאו להקפדה יתירה על צורת היצירה,
להצטעצערת באותיות ובמשפטים ,שאינם אלא
ואם במישרר הארוטי היא כולה עגבים וחשק,
כלים ,המתקיימים בזכות האידיאה ,המחיה אותם.
במישור היצירה הספררתית היא כרלה חול ,כרלה
מרבר .על כן לא נתפלא ,שהדרך המובילה
אל חדרה של יעל תרארה כמרבילה במדבר של
חרל" .ררחרת מנשברת ואינן פרסקות ,סערה גדרלה
הריקנרת הפנימית מזה ,רהפעלתנות החרשנית מזה
מכשירים את הרקע להופעת יעל, .ובתיו כו
נשמע קילה של יעל' Jהמלים "בתרו כו" משל-
בות את קולה של יעל בתוד היצירה והופכות
יש בעולם …אבק מתמר ועולה ומעלה עמר צרר-
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
169
ד .שטרו Iמעשה במטריגיתא אחת
רות ,תמרות אבק וצרורות ,תמרות צרורות וחול…
השואבת את השראתה מן החול והמתרקמת בצל
החול שמתחת רגליו אחז ברגליו וחהול שבתור
הבהמה ,ודאי שאינה מתנת בת-
חרוה טפה
לו טל פביו .הלואי ויגיע בשלום
לחדרה של יעל" .בטריים שונים שב,תיאור זה
דיוקנה של
השמים ! זוהי איפוא דמותה הריחנית של השירה,
שיוצריה חוסים בצל יעל.
מרמזים ברורות ,שהכוונה כאן למושגים שביצי.
סכנה אחרת ,האורבת לרוחו של היוצר ,תוא-
רה .החול אוחז ברגלי הצועד ואינו מניח לו
רה באמצעות המפגו tשל חמךת עם שארת בשרו
להתקדם ,כנגד חול זה ,האוחז ברגלים ,בא חול
החילה.
'טבררה וטופח על פניו .כד תואר חמדת כשבוי
והלכה ללמד פרק בשיר אצל זרים" .היתה לומדת
הרבה ואוכלת מעט …אד תקוותה היתה גדולה
כולו בתוד החול ,אחוז בו מניה וביה .אין אנו
שארה
זאת "בלהמח
במוו' ת אבות"
זקוקים לביטוי מפורש יותר לשם ציון אותה
מכוחה יכוחה התחיל מתמעט והולד .סוף סוף
חמדת,
פיה,
ריקנות
ועקרות
רוחנית,
הפוקדת
את
זכתה ועלתה
על
הבמה …כיון
שפתחה
התחיל פיה זונק דם "…למרות הניגוד הבולט
הנתון בידי יעל.
להלן נביא תיאור שיש בו כדי להמחיש את
שבין השארה ובין יעל )זאת ממעטת באכילה
המושג " :החול שבתוד הרוח".
"חמדת ויעל ישבו על גבעת החול .חמדת חזר
ודיבר ומעינות לבו התחילו נובעים עד שפסקו
ומרבה בלימודים ,יזאת רעבה תמיד וממעטת
בלימודים(
מתמזגות
הן
בתודעתו של
חמדת
לדמות אחת ,בתוקף ההרס ,שהן מביאות עליו.
פתאום .ימינו פרפרה בחול ,הגרגרים הקלושים
זאת וכן זאת רוצה ללונותו לעצמה ,זאת לממלכת
נדחקו לבין אצבעותיו ויצאו .אצבעותיו התחילו
החושים המשתוללים ,וזאת לטרוף הדעת .חדרו
מצטננות .רוח קלה עלתה מן הים -חמדת קיפל
רב האורה של חמדת התחלף לו לפתע בחדרה
ידו על פיו כאגרוף ,וכד היתה ידו מוטלת שם
האפל של השארה .כאן בתוד אימת החשכה,
כצדף ,שהגיח החי מתוכו".
נגועת חולי וטירוף,. ,דומה היה עליו שיעל קראה
שני אברי האדם תוארו כאן כלוקחים חלק
ביצירה :
לו".
הפה והיד -ושניהם הוצגו ברפיונם
עתה נבין גם מדוע זה נתרחק ממנו "חברו
המלא .השטף הפתאומי של הדיבור ,הפוסק פתאום,
הגדול" מיום שנתקרב ליעל .חברו הגדול ,שהוא
זהו דיבור
פרסוניפיקציה של רוח השירה האמיתית ,אינו
אינו יכול
להיות
תחליף ליצירה.
בלבד ,דיבור ללא שיתוף הנפש .אף הין ,זו היד
יכול לשהות עם חמדת כל עוד הוא שרוי עם
האוחזת בעט סופרים ,תוארה כמצטננת והולכת,
יעל" .שמיום שנתקרב חמדת ליעל ,נתרחק הוא
מחמדת ,ומחמת יעל נתרחק ,שחמדת מוציא
ומוות .יד זאת לא תוכל עוד לאחוז בעט בגלל
עמה את ימיו לבטלה ,ואיבו טושה לבפשו כלום".
כד תוארה יעל במישרין כמכשול לנפשו של
הדומה לצדף שהגיח מתוכה החי ,מסמלת את
התעוררותו הפנימית.
דומה היא לידו של גוסס ,המפרפר בין חיים
החול הנדחק בין אצבעותיו .אף היד השנייה,
חמדת,
וכגורם
המונע
את
שיתוק היצירה .כד הוצג לפנינו אותו בן מלך
נרדם על תרמילו הקרוע על פני גבעת החול,
שביי בתוך החול.
יד כהה יש לה והיא אסורה במלאכה
פרט זה ,שיעל היא הגורם ,המשתק את כוח
בניגוד לחמדת ,שיסוד המדבר והחול משתק
את יצירתו ,הוזכרו הסופרים האחרים ,מבאי חדרה
היצירה של חמדת ,תואר באמצעות סמל רב-
עוצמה ביותר ,והוא -ידה הכהה של יעל.
של יעל ,כיוצרים את יצירותיהם בהשראת יסודות
יעל ,מחלה כרוכה בעקבותיה ,מחלה שהסופר
אלה .דורבן המשורר כותב את שיריו לקול פעמי
לא הגדירה בשם .יד כהה יש לה ליעל והיא
צלים בלילה ודורבן כותב את שיריו .לקול פעמי
אסורה במלאכה .מדי פעם בפעם נאלצת היא יעל
לפנות לבית החולים בירושלים ,אד רפואתה אינה
הגמל ,העוברים על פני החול .הפעמונים מצל.
הבהמה הצועדת כותב דורבן את שירתו.
רוניה,
המשתמעת
מתיאור
זה
ברורה.
האי.
שירה,
באה.
המחלה ,שפרשה את כנפיה על יעל ,הטביעה
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
170
ן' ,שטרן /מעשה במטר וביתא אחת
את חותמה גם על חדרה ,שאף הוא תואר כחולה
בגדיה הירקרקים של יעל ,כובעה ,מעילה ו't:,מ.
ומצפה לרפואה .בבוא אליו חמדת "בעיני חולה
לתה ,אינם ק;;זרה היחיד של יעל עם מחלה זאת.
הביטה עליו הפתיליה ,שלהבתה פוחתת והול-
ידה הכהה מאלצה מדי פעם בפעם לפנות לבית
פנינה ,חברתה
פנייתה
כת "…לא נתפלא איפוא שגם
הקרובה .ל יעל
החולים.
הל;;זון
המיוחדת,
בה
תוארה
ושוכנת חדרה ,מתגלית לנו
לבית החולים ,יש בה דמיון מפתה לדברי הכהוב
כחולה" .כחרת לכבח-כחח יש לח '!.ל לכח" -
על חובת ההסגרה סל נגועי מחלה זאת ,כדי
מספרת יעל לחמדת .מעניין הדבר ,שדווקא תיאור
לצפות במחלתם .מלים כמו " :וצוה עליה הרופא
הבהרת ;::בגופה סל פנינה ,הוא שיוליכנו לזיהוי
;:':תסב בבית החולים" או " -שנים סל;:.:ה ימ'ם
מחלתה ':.:ל יעל .
תהא '!.צורח כמטח" .יס בהן כדי לעורר דמיון זה.
בהרת
לבנה-כהה
אציה מפתיעה
אך
מעלה
-
ברורה עם
';':הוא תואר בתורה.
נגע
בנו
אסוצי.
זאת וגם זאת .חמדת ,המצפה ליעל שתסוב
כפי
"כלום גדל
הצרעת,
"אדם כי יהיה בעור בשרו
מבית החולים ,שואל את עצמו :
שערה "1
ובהבחינו ב.יעל מבעד לחלונו הפתוח,
שאת או ספחת או בחרת והיה בעור בשרו לנגע
עת חלפה על פניו בתוך רכבת מבהילה ,נותפלא
לככח חיא בעור בשרו…
סלא הסירה עדיין את מעילה הירקרק .אף שני
ושערו לא הפך לבן …וראה הכהן אותה שנית
פרטים אלה באים לחזק את דבiינו על טיב מח.
הצרעת …וא::
ביום
השביעי
כהרת
וjiנה
כחה
חכג'… !.
וטהרו הכהן"
לתה של יעל.
נאמר במצורע ,שהוא מגלח את שערו על מנת
)ויקרא י"ג ,א-ד(.
המקור שלפנינו מכיל את כל שלושת היסו.
לגדלו שנית .כלומר עם הטהרו מנגעו רשאי הוא
דות ,המרכיבים את תיאור חוליה של פנינה :
לגדל את שערו מחדש .מכאן שמאחורי שאלתו
בהרת לבנה כהה .הביטויים "לבנה" ו"כהה" באים
להגדיר את דרגת התקדמותה של המחלה ולקבוע
של חמדת "הגדל שערה "1מסתתרת דאגה חמו.
רה ליעל :
את מידת סכנתה .בהרת לבנה )ששערה הפך לבן(
הוא רואה אותה חוזרת בבגדה חירקרק
האם טהרה את עצמה 1
אך כאשר
)נ .ים
הוכחה היא לצרעת ממארת ,אך אם כהה הנגע,
נא לב לשילוב המדויק של הביטוי ,בעזרתו תואר
יש יסוד לריפוי .מכאן הביטוי לככח-כחה יש בו
נגע הצרעת( מבין הוא שמחלתה בעינה עומדת,
כדי לרמוז על דרגת התקדמותה של המחלה והוא
מציין מעין מצב בינים בין תקוה ויאוש) .עתה
זהו איפוא יסוד הפליאה ,המשתמע מ;i.:אלתו.
ברור שחמדת אינו מכוון את דבריו כך מתוך
ראוי להתעכב על משמעותו המתרחבת של הצבע
הכרה ,כי הרי אינו חש במצב לאשורו ואינו ער
הלבן בסיפור ,צבע המראה על חולי מתקדם
כלל למחלתה האמיתית של יעל ,אך דווקא פרט
ומגמתו ל ,מש אזהרה לאחרים .הצבע הלבן שליט
זה הוא חיוצר את המתח הפנימי של הסיפור.
בתיאורה של יעל בבית החולים ,בתיאור היער
מעיר מולדתה של יעל ,שהפך כולו ל בן בתקופת
קטב מרירי עשןי קליפים קליפים,
החורף כאילו צרעת נגעה בו ,וכן בתיאור העץ,
שערןת שערות.
פרטים שונים ,הפזורים על פני הסיפור כולו
';':פר'ן את חומת הגדר ובעליו צבעוהו לבן(.
רמזים ,המעלים אסוציאציה עם צרעת ,קשו-
מסייעים בידינו לזהות את המקור האגדתי.מדר'i.:י,
רים גם ביעל ,ואנו פונים אל הירוק ,שהוא צבע
שעל פיו עוצבה יעל השדה .המדרש שלפנינו יש
ההיכר בבגדיה של יעל ,ומתברר ,שהירוק קשור
בו כדי להסביר פרטי תיאור שונים ,שצויינו ביעל.
קשר ישיר בזיהוי נiחלת הצרעת ,שפשה בבגדי
קטב מרירי עשוי
"אמר רב הונא בר' יוסי :
קליפים קליפים ,שערות שערות ,ועין אחת קבועה
האדם.
"וחכגר כי יחיה כו כגט צר'!.ת בבגד צמר או
לו בלבו ,ואינו שולט לא בצל ולא בחמה אלא
ירלIרק …כגט צרטת
בין צל לחמה … -וכל מי שהוא רואה אותו נופל
על פניו ומת) ".שו"ט צ"א ; במ"ר לייב(.
המלה קטב ,מופיעה בספר דברים לייב ,כ"ז.
בבגד
פ ,תים …והיה הכגט
חוא והראה את הכהן .וראה הכהן את הנגע והס.
גיר את הנגע שבעת ימים" )ויקרא י"ג מ"ד-נ'(.
www.daat.ac.il
..
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
ד .שטרך /מעשה נמטרוניתא
"בזזי רטב ולחמי ר' ף ו"טב מרירי ושן כחמות
א't:לח כם טם חבזת זוחלי טפר".
171
אחת
הן של אותו הכוח האחד ,המחליא את הנפש
ועוקד אותה מאדץ החיים.
המפר-::ים התקשו לפרש מלה זאת ולמעשה
צודות ,תכנים וצבעים משלימים אלו את אלו
נקבעו לה ',vלושה פירושים שונים .קטב הוא שם
ביצידת עגנוו .את א'tד אומדת העלילה על דדן
'tל ס'עדה במדבד )שעד קטב הנה בא – …ישע-
הסיפוד משלימים הסמלים דדן חתידה אל הפנים.
יהו כ"ח ,ב'( .קטב הוא גם שם 'tל מגפה )קטב
ח'tוב מבחינה זו בידוד משמעותו של הצבע
מרירי זה דבר -אבו עזדא( .ובמדדש מופיע
הידוק והצבע הלבו בסיפוד .העמדנו בדבדינו על
-זה
המדבד
קטב מדידי
כשד
)ומקטב
צהרים
ישוד
קטב מרירי ,שכל מי שרואה אותו אין לו חיים.
סמיכותו
של משחק
הצבעים
למקדא
בפדשת הצדעת .נדאה שמשמעות נוספת נטבעת
תנחו' נשא כ"ח( .עגנון קנה את שלושת הפירו-
בידוק ,הבא בסיפוד בק':':ד אמיץ אל דמותה tooל
שים ועיצב על פיהם את מכלול תכונותיה של
הגבודה -צבע עיניה ,בגדיה ועוד -מצד יני-
הגיבורה :מכאן עלתה דמות השדה ,הנושאת את
קתו במדד'z..ד ,מסכת כוטה )ט :ע"ב( "פניה של
הסוער.
סוטה מודיקות" ,יעל המשכיבה עצמה זגל הדדגש
המגיפה
זדע
ומקום
חיותה -
המדבר
התיאור המאופק של המדרש "'tערות שערוIז"
בחדדו של חמדת -פניה מתואדות כידוקות.
פותח פיתוח מלא על ידי עגנוו" .שערות שערות"
משחק הצבעים מופיע גם במקום אחד בדימוי
לצמות גיגנטיות ,זוהרות ושופעות
סמלי מענין ; בלוותו את יעל לביתה דואה חמדת
בהן,
אילו שבעליו צבעוהו לבו משום שפדץ את חומת
אלה הפכו
'.:זערות
און,
':':דק
דוחות
ושידים
נשתבחו
דבד ':':נרמז בשילוב הפסוק מאיוב "שלא היה על
הגדד ויש להזהיד מפניו עובדים ושבים .הלבו
עפד משלו" ,כלומר -אין לשוכני עפר 'tערות
מכדיז
מוסדות .אבל
כדוגמתוt' .ערות אלה ,שתוארו על ידי המדר;::
המספד שמעיד על עצמו באותו הקשד "אבל אני
כאו על
חדיגה
ופדיצת
כעיקר גופו של השד ,הן הן הכוח המעודר של
עיני עמי ,כשאני דואה דבד ,מיד אני מכיד את
יעל ,הן המעוררות אותה משנתה עם בוקר ,ויש
טיבו" אינו מזהה את יעל עם האילן ,כמתחייב
בכך מ''.:ום המחשה מדוייקת לתיאור במדרש.
על פי העניו.
אף תיאודן החיצוני של שערות אלה "כמראה
'ערניוו גנים ביו חמה לצל כו היה זוהר שערותיה"
ראשית
מחזירנו אל המדרש ,המביא תיאור זה כזמן של-
דאשית ואחדית 'ושודים ב"גבעת החול" בקשד
בל ינותק .הנעדה העניה ,הרעבה ללחם ,העומדת
טונו של השד) .אינו שולט לא בצל ולא בחמה
אלא בין צל לחמה(,
ןאחרית
בחזקת סכנה ,חוזדת אלינו שנית עם סיומו של
המשמעות השניה של קטב ,כרוח מדבר וס'ע-
הסיפור" ,עמד לו חמדת על הגבעה .פתאום ראה
רה ,אף היא ידועה לנו .כבד ציינו את ק',vרה
צל כנגדו .עמד חמדת תמיה כאדם שנכנס לביתו
האמיץ '.:,זל יעל עם גבעת החול ואת ההשפעה
ודאה לפניו דבר חדש …אפשד "':ייהעלה הקךוש
ההדסנית '.:זלה על כוח היצירה של חמדת .בתחום
בדוד הוא בלילה שיח או אילן .או ' מא אדם
זה דוקא ,תחום היצירה הספרותית ,תוארה יעל
מטייל לו 'tם .עמד חמדת ואמר ,אם צלו של
כרוח
מדבד,
אילו הוא ,סימו 'tאהבתנו קבועה ועומדת ויש
הזורה יבושת מסביב.
קשרה של יעל עם נושא המחלה ומגפה מע-
מיד אותנו על משכועותה ה"-':לישית של המלה
קטב .בין פרטי התיאור של קטב מדירי מצאנו
לה קיום ,ואם צל של עובר אורח הוא ,סימן
t.אהבתנו עברה כצל עובר'!
זה היה צלו של עובר אורח ,צלה של יעל
גם פרט זה "ועין אחת קבועה לו כלבו" .פרט
חיות ,שבאה אל הגבעה בלילה לשחר אהבה ,כד
זה יש בו כדי לעניו אותנו במיוחד ,מפני 'tמצאנו
חוזרת
אלינו אותה היודדIז ,אותה בת טובים
בו הקבלה לאותה בהרת לבנה-כהה ,אשר טל
עלובה ,שנשכרת על פת לחם ,בדמות סופית
לכה של פנינה .כד הוצגה גם פנינה ,חברתה של
ואחרונה -כקבצנית אהבה שאיו לה תקנה
יעל ,על מהותה השידית .כפנינה כיעל שלוחות
לעולמים.
www.daat.ac.il