אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
תוכן
הענינים
טיין ביצירתי של ש"י טגבין
עמוד
צביון הלשון ב"אגדת הסופר" -זושא שפ'רא
"עם כניסת היום" לש"י עגנון ' -עקב בהט
113
121
.
דרכי עיצוב הגיבור ב"תמול שלשום" -חב'בה 'ונא'
128
שינייים בלשינו של עגנון בנוסחי "תמול שלשום" -ד"ר 'עקב מנצור
דמות הילד בכמה מסיפורי עגנין -נחמה נ'ר
135
143
למהות השתיקה של גבירי עגנין -דב לנדאו
147
הדים למאורעות הזמן ביצירת ש"י עגנין ' -וסף שה-לבן
152
מדרש-עגנון ' -שראל
מ,
תא-שמע
מעשה במטרוניתא אחת -ד'נה שטרן
155
163
.
ררכי היראה בסיפירי 'בז"י טגבין
ש"י עגנון בביה"ס היסידי -מא'ר ו"ל
172
יצירות עגנון בביה"ס התיכון -אשר א ,ר'בל'ן
179
186
העמקה בלשון סיפורי עגנון ' -ונה פרנקל
מגמית בביקורת על יצירת ש"י עגנון ומשמעותן
להיראת יציריתיו ' -הודה פר'דלנז'ר
הוראת הסיפור "פרנהיים" לעגנין -מלכה שקד .
195
199
עגנון ושיגרת הוראת הספרות -מא'ר ארל'ך וצב' אב'אל
207
על חיניך יהודי והזדהית קבוצתית -ד"ר ל'און ס ,פרץ
213
החיביך בתפיצית
אשליות – … 1דוד הרין
218
שעית מיפנה בחינוך היהודי בבואינוס-איירס -נפת?" 'עקב הבר
222
ארץ-ישראל בתקופת המקרא
224
סקירת ספרים
מורה לתנ"ך קורא בספרה של ד"ר נחמה לייבוביץ "עיונים בספר בראשית" /אהובה רון ;
ידע"עם של עדות המזרח /דוד ב]ב]'שת' ; אמיתו של איש החיניך '/רו '1פול]' ;
227
"דיני חינוך" לרות סטנר /דוד אלו]'
הצ'ור'ס בחוברת ,מעשה 'ד' דן ארנון ,הועתקו מטפרן של ח] ,מל'ד ודיר צ ,דנ'1
"אצות"'ס ב'שראלי ,הק'בוץ המאוחד ,תשכNה ,ברשות המחברות ,ועל
להן תודת המערכת,
www.daat.ac.il
כד
נתונה
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
מלכה שקד
הןראת השופןר "פרנהווס' Iלעגנןו #
חשובה
הקובץ "עד הנה" .השאלה הראשונה היא מה
להעמיד את התלמידים בפני יצירה ספרותית
מכלל הבעיות השונות שנתייחס אליהן בניתוח
מעולה ,ומטרה זו דין שתהא עומדת בראש מטרו-
הסיפור נעלה לפני התלמידים בשיעור ומה לא
הוראת
עגנוך
סיפורי
היא
הזדמנות
נעלה אלא ברמז בלבד .שאלה שניה היא כיצד
תיו של המורה לספרות.
יצירת עגנוך ,ביך הקצרה ובין הארוכה ,מחיי.
נעלה את הענינים ,בין בשיעור ובין מחוצה לו.
בת הקשבה מתמדת לכל המצוי לא רק בשורות
הערות רבות שבניתוח הסיפור עולות כעני-
הכתובות אלא גם ביניהך ,ומיצויה של היצירה
נים העומדים בפני עצמם ,עשויות לעלות כבדרו
אינו ניתך בלי תשומת לב קפדנית לגילויים האמנו-
אגב במהלו השעורים וטוב שהמורה ינצל צדרה
תיים הרבים המשוקעים בה ,קשה ביותר למצות
טבעית זו של הצגת הדברים ויתמקד בשתים או
דרך הוראה
רומך עגנוני .בהוראת
הרומך מועתק
הדגי ",ממילא מהדיוך בגילויים הקטנים אל הדיוך
שלוש נקודות מרכזיות,
מובן שלצורו זה חייב המורה לקבוע מה
בגילויים הגדולים כגוך אל הפרובלמטיקה המקפת,
בעיניו מ ר כזי וחיוני להבנת הסיפור ,ממילא
הבעיות המבניות הרחבות ,ואילו לדיוך מפורט אי
מתחייב מכאן שהמורה יבוא לשיעור כשהוא
אפי,:,זר להגיע אלא בדרך ההדגמה בקטעים נבח-
מצוייד בתפישה כוללת של הסיפור עם שישאר
פתוח לאפשרות של סטיות או הצגה שונה שלה
רים בלבד.
רבים יותר הסיכויים למיצוי 'tזלם של טכסט
בפני התלמידים ,בהתאם למהלו הדיון בכיתה
קצר
ולרמת התפיסה של התלמידים ,להלן הצעה לשלו-
עגנוני
בהוראת
סיפוריו
הקצרים,
בסיפור
יכול המורה לעייך בפכים אמנותיים קטנים שב-
שה שיעורים בהוראת הסיפור "פ.רנהיים",
עיצוב הספרותי בלא שיצטרך לנתקם ממסגרתם
הספרותית
השלימה,
אדרבא,
בהוראת
הסיפור
הקצר יכול המורה להגיע לכלל קריאה טובה של
שעןר
ראשןו
עקיבה אחר עיצובו של גיבור הסיפור "פרנ-
שורה ,של דף ,של פרק ושל הסיפור השלם תוך
היים" עשויה לשמש כעין ציר דידאקטי מוצלח
כדי הצבעה מתמדת על זיקת הגומליך שביך כל
בהוראת
ניתנת למורה
אלה .אך כמובך שגם כאך ,כמו בכל יצירה מור-
האפשרות להצביע על גילויים היקפיים של הסי.
כבת ,מך ההכרח לנוע ביך הדראה ממצית למרמזת.
פור ,כגוך המבנה והבעיה המרכזית ,ועל גילויים
מגמתנו במאמר זה היא לבדוק הלכה למעשה
השימוש
הוראת
אחד
מסיפוריו
הקצרים
והמעולים
של
עגנוך .
קטנים
רבים
כגוך
דרכים
בעיצוב,
במוטיבים ,השימוש בדיאלוג,
דרך
מורכבות הלשון
ועוד.
בחרנו לשם דוגמא ב"סיפור פרנהיים" מתוו
נר:ודת המוצא לדיוך תהיה ראייה של מבנה
הסיפור
"
הסיפור,
תוו
כדי כו
בקוים
עיקריים.
שאלת המורה
תכווך
חלק מהשעורים ביתן בכתה העליונה של ביה"ס
להעמדת שני ענינים בולטים במבנה הסיפור :
עיון
האחד הוא המסגרת המעגלית של הסיפור בעימות
בחנוכה
הוא
התיכון
למורים
תשכ"ד.
שליד
האוניברסיטה
תיכוניים
שהתקיים
במסגרת
בירושלים
ימי
המשפט
הפותח
המבנה המתפתח
www.daat.ac.il
והמשפט
המסיים,
והשני
בתוך מעגל זה -מפגישה
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
200
לפגי'/,זח,
מ .שקד /הוראת הסיפור "פרנהיים" לעגנון
לשיחח,
משיחח
עובר
כשבכולן
חגיבור הרא'z,זי ,ואילו חדמויות חעומדות מולו
)בכל פרק -דמות אחרת( מתחלפות בסדר ידוע,
מחרחוקח ביותר )חשוערת( ועד הנוגעת ביותר
בגבור ובבעייתו )אינגח(.
לאחר ראיית שני יסודות מבניים אלה מן
הראוי לבדוק מח חמשותף ביניהם .בשני קווים
אלה מתבררת מגמה של חבלטת מצבו חטראגי
של חגבור .חקו הראשון מכוון את חקורא אל
לוג .תיאורים באמצעות עצמים ובאמצעות תנועות
שכיחים
זה.
בסיפור
בפרקנו
מאופיין
היינץ
שטיינר לא במעט על ידי הציגרה שבפיו )כשt
שפרנהיים מאופיין ב"ציגרלו" שלו( .בתחילה :
"נשמע ריחה של הציגרה הטובה שבפיו" _
הצרוף הבלתי תואם )סינאסטזיה( "נשמע ריחה"
מכוון את תשומת לבו של הקורא מראש אל
הציגרה ואל מה שיאמר בה גם לאחר מכן ,עם
שהוא קובע במקום זה התרשמות שהיינץ שטיינר
הבנת חסיטואציח של חעמידה מול דלת נעולח,
מעשן בקול ,במציצה .נוצרת ,איפוא ,התוודעות
שהגיבור
חושיית ראשונה בין הקורא לבין שטיינר .לאחר
חחופכת
ממצב
נתון
מבחוץ
למצב
מקבלו על עצמו אף' מבפנים ,באופן שממילא
יחא עלינו לבדוק מה חם חשלבים שהובילו
לקראת חתפתחות זו .הקו חשני מעלח בידוד
גובר וחולך של הגבור מהעולם חחברתי שהוא
נתקל בו.
"ניער היינץ את אפר הציגרה
מכן אנו שומעים :
לתוך הכוס של מי פטלים ואמר" )עמ' שכ"ה(.
הקורא
זוכר שכוס
זו היא
כוסו של פרנהיים
וממילא מתפרשת התנהגותו של שטיינר כגסות.
תיאור זה בא לפני תחילתו הממשית של הדיא-
שני חקוים כאחד חושפים בדרך מעמיקח מה
שנרמז כבר על-פי שם חסיפור "פרנחיים" .חמו-
רח יכול למעשח לפתח את חדיון בהסברת ה'z,זם
לוג ,אך גם באמצע הדיאלוג מעמיד המספר את
המעשה באפר הציגרה ובמאפרה הנדרשת ,במג-
מה
דומה.
הציגרה ,כמו מעשה קיפול הלבנים
),.פרנהיים" -חרחוק מן חבית( ,ולחעמיק ממנח
של גרטרוד בפרק השני ,מהווה אמצעי לעקוף
אל בדיקת חתופעות חמבניות חאחרות שצוינו ,או
את עיקרו של הדיאלוג ,אך עם זאת הוא חושף
ללכת בדרך חחפוכח -מן התופעות שצןינו אל
השם חמסכם .ברם ,ניתוח שמו של הסיפור יכול
לח:נשות בחעלם אחד עם עיקר חניתוח של חדב-
לאחר בדיקח זו נעבור בקריאה מעמיקח יותר
אל חסיפור .אם הדגשנו בקוים דלעיל שקיימת
חתפתחות
בעיצוב
מצבו
לנער אפר בכוס של זולתו או על השטיח ,אך
לאשתו הוא אומר "שכאן במקום זה צריכה מאפ-
רה להיות עומדת תמיד".
רים שצוינו ,שכן רק בכך חשיבותו.
הטראגי של
את המנטאליות של הדמות jהוא כשלעצמו מוכן
חגיבור,
כדאי לבדוק מעתה כמה מן השלבים שנגוף
הסיפור ,שיש בחם כדי לחעמיק את חבנתנו.
לצורך זה הרינו נותנים שלושה קטעי מפתח,
שיידונו כל אחד בשיעור כשלעצמו .חראשון הוא
מתוך הפגישח שבין פרבהיים לבין גיסו שטייבר,
בעמ' שכ"ה ,מראשית פרק ג' ועד אמצע עמ'
שכ"ז.
לפי התפתחות חדברים בסיפור "פרנהיים",
שחיא מן חעקיף אל הישיר ,מחווה הפרק השלישי
חישוף חריף ביותר של חבעיות ושל הניגודים
בין הדמויות .חכוונח לחציג דברים בחריפותם
מתבטאת בהרחבתו של חדיאלוג במידח ניכרת,
אולם חיא ניכרת גם בתיאורים הנוספים על חדיא-
המימיקה והתנועות של הגבור אף הן מעצבות
ומעריכות אותו כאחה מראשית בואו של שטיינר
אפשר לעמוד על
תנועות מעצבות בולטות :
הריהו זעום ,מתמלא תמיהות מתוך שאינו יודע
לחייך ,מושיט ראשי אצבעות במקום יד לשלום.
כנגדו
מעוצב
פרנהיים
בתנועות
הפוכות
לאלו
וכך מועלח ניגוד חריף בין שני הגבורים ,עוד
לפני שניתנת לחם רשות חדיבור בשם עצנזם.
פרנחיים מעוצב עפ"י גילויים פיזיים אחדים שבו,
ונעמוד על שנים מהם :
.1
"פרנחיים הלובן שבעיניו האדים כאילו
נתבקע ויצא ממנו דם" )שכ"ו(.
.2
"פרנחיים
חגביח עיניו ונתאמץ
לחביט
בפני גיסו .אותח שעה לא חיו פניו של זה יפות
לחסתכל בחן .הוריד את ראשו והשפיל את עיניו
וישב ברוח נמוכה" )שכ"ז(.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
201
מ .שקד /הוראת הסיפור "פרנהיים" לעגנון
התיאור הראשון מעלה דמות הבתונה במצב
בנו בד שאתה לא תבקש ליL-זום מעצורים" )עמ'
של פגיעה חמורה .התיאור השבי מעלה דמות
שכ"ח( .ויש לראות שגם בגילוי זה עדיי) בש ר
חלשה ,חסרת אונים .שתי הארות אלה ,כשהן
שטייבר צמוד לדרד ההבעה ה"אגדית" כביכול
צומחות על רקע הפגישה עם היינץ שטיינר מעבי-
),,אןתה
רות את האשם למצב במידה מרובה לשטיינר
אמצעי של כיסוי והשתמטות מדברים גלןיים.
הבערה" ( …
כיוון
שהיא
משמשת
בידן
שפרנהיים
עיקרו של הקובפליקט הוא בהבגדת שתי תפי.
באשר הוא ,היבו אדם פגיע וחלש ,הרי מיקומן
סות ,שבי סולמןת ערכים .ביןתר חשובה כאז
דהייגו,
עצמו,
אעפ"י
שיתכן
מאד
של הארות אלה בטקסט קובע את אשמתו של
שטייבר .בדרד זו אין המספר רק מעצב את גיבו-
תפיסת
ה"ז מ ן"
ע"י שני הגבורים.
מלכתחילה מדגיש שטייגר ש"גשתבה משהו
בעולם" )שכ"ה( ולאחר מכן הוא חוזר ומפרש :
ריו אלא גם מחווה דעתו עליהם.
אך עיקר עיצוב הקונפליקט בין השנים הוא
"ואתה וורגר שמע ,אם אתה לא הגדת לד אגיד לך
ה ד יאל ו ג .כמו לגבי גרטרוה כד גם
אני .ה ע iל ם ש ה ג ח ת ב ש עתה מ ל ח מ ה
כאן ,מתגלה עולמם של הגבורים בתחום הדיבור
בש-
בתחום
באופן שונה מאשר בתחומי עיצוב אחרים .פרנ-
נשתגה
ת ב ה"
ואף
עיקר
עביגבו
)שכ"ז(.
היים דורש בשלב מוקדם למדי הסבר לסיטואציה
בשעת ההסבר הריהו מוסיף ומפרש את תפי.
האישית שלו .מתגלים בו קווים שלא נתגלו בדרכי
סתו " :הרי שכבר מתחילתו לא היה הזיווג זיווג,
עיצוב אחרות :הריהו אירוני ביחס להיינץ וביחס
צ ורך
אלא מה שהיה היה .מכל מקום
לאינגה ,ותובע בתקיפות הסבר מפורש משטיינר
ש יהא
המיתמם ומדבר בהכללות.
איפוא על עיקרון השיבוי בזמן ועל ההכרח להת-
"כתבתי שאבוא ביום פלוני בשעה פלונית
כל
ה י מים
אין
כ ך" – .שטיינר עומד
אים את מהלך החיים האנושיים לשינוי הזמן.
וברכבת פלונית וכשבאתי מצאתי את בית הנתי-
כנגדו עומד פרנהיים בתודעת-זמן שונה לחלו-
בות שומם .באמת לא היה בית הנתיבות שומם.
טין .במשד הסיפור הריהו מזכיר כמה וכמה פעמים
שבאו
את סבלותיו הקשים בהיותו בשביה .אף את הילד
אדרבא,
היה
הומה
מהמוניות
המוניות
להקביל אוז פגי אחיהם ובניהס ובעליהם שחזרו
זיגי אין הוא פוטר מהזכרה זו .מה שאירע בשביה,
מן המלחמה ואילו וורנר פרנהיים ששפד את דמו
לדידו ,הריהו פרשה קשה שכל היזכרות בה מלווה
במלחמה והיה שכוי בידי האויב ועשה שנה
הבלטה פאתטית סגנונית כלשהיא ,בין שהמדובר
בבית השבי לא נמצא אדם שיבוא להקביל את
בדבריו אל זיגי ובין שהמדובר בדבריו אל שטיי-
נר .בחזרתו מצפה הוא למצוא עולם שהמלחמה
פניו" )עמ' שכ"ה-שכ"ו(.
האירוניה בולטת גם במשפט הבא " :מה אווה
כמו פסחה עליו ,אותו סדר-חיים ואותן נורמות
כלום
של התנהגות שהכירם קודם למלחמה .הריהו
סבור הייגץ גיסי ,אם היתה אינגה באה ?
דבר זה רחוק מן השכל ?" )שם( והתקיפות משת-
מדבר בשם ה"שכל" ובשם "דרכו של עולם",
את
כשהוא בא לתבוע את המשכן של אותן נורמות.
מעת
גם
בתיאור
הכא :
,.בפתאים
הגביה
פרנהיים אינו מכיר ,איפוא ,ששיגוי בזמן מחולל
קולו ושאל כזעף היכן אינגה ?" )שכ"ו(.
שטייגר מתגלה כאז אף הוא שלא כדרר שנת-
שינוי בסולם הערכים של בני האדם ,ואם לגביו
גלה קודם .הריהו לחוץ ודבריו מאולצים ,עד
כך -לגבי אלה שלמעשה לא השתתפו במל-
שבסיפו של דבר הוא נאלץ למסיר "הסבר".
חמה ,לא כל שכן.
ודרכו תחילתה כ ..מעשה" סתמי כביכול על דרד
בדומה להתייחסות אל מושג הזמן ניכרת
סיפור אגדה ורק לאחר לחץ ניסף מצד פרנהיים
התייחסות שונה אל מושג החופש של האדם,
) ..וכי בויזז!ם זה בלבד" ? -שכ"ז( הריהו מוסר
ובמקרה שלנו ,של האשה .שטיינר מצהיר כמה
"ובכן אותר האיש שאותה
וכמה פעמים הצהרה לינראלית ; "אינגה ברשות
נערה היתה מיועדת לו נמצא חי ואנו תולים בטחו-
פסיעותיה
מהי הMיIם הארויתי :
עצמה
www.daat.ac.il
עומדת
ואין
אנו
עוקבים
אחר
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
202
מ ..שקד /הוראת הסיפור "פרנהיים" לעגנוו
ואף אותך וורנר אני מייעץ אל תעקוב אחר מע-
הארה נוספת החשובה אף היא הן לגבי העי-
"אם אינגה רוצה לראותן
צוב והן לגבי קביעת העמדה כלפי הדמויות ,היא
"אינגה
ההארה העיסקית .בתוך טענותיו הכלליות של
ברשות עצמה עומדת ומותרת לעשות מה של בה
שטיינר ,שכבר הובאו לעיל ,עולה עמדתו העיס-
שיה") .שכ"ו( .וכן :
אנו לא נעכב בידה" )שכ"ח( ,וכן :
קית של המדבר .מלכתחילה אומר לו פרנהיים
חפץ" )שכ"ט(.
כנגדו טוען פרנהיים בעד קשר של אהבה
בהטחה אירונית "יודע אני שהאדון שטיינר אדם
ושל חובה שבין איש לאשתו .קשר שהוא מתורץ
גדול
שבשבילם
תחילה בשם "דרכו של עולם" )שכ"ו( ,ולאחר
פטרוהו אפילו מחובת המלחמה" )עמ' שכ"ו( -
מכן בשם דרכו האישית יz.זל פרנהיים ),,למה אתה
הטון שבו נאמרים הדברים מגלה עמדה ביקור-
מתכוון ,צעק ואמר ,שאתה אומר אל תעקוב אחר
תית כלפי שטיינר אן עדיין היא בגבול התיח-
מעשיה .כמדומה אני שעדיין יש לי רשות כלשהוא
סותו של פרנהיים בלבד .לאחר מכן ,משמנתח
בת-טובים"
מוטרד
אדם
הרבה
בעסקים
עליה" )שכ"ו( .כדאי לשים לב גם למשחק המלים
שטיינר
את
"רשות" ו"רשות עליה" ,שהראשונה מציינת )בפי
)שכ"ז(
דהיינו,
שטיינר( "עצמאות" והשניה מציינת )בפי פרנ-
הריהו מגלה מצידו יחס עוין לפרנהיים .את פרשת
היים( "שליטה".
פרשת
את
"מעשה
פרשת
בנערה
אינגה -פרנהיים,
אהבת פרנהיים לאינגה הוא מכנה בשם "היטפ-
לפנינו איפוא מערכת נורמות נוגדות .שטיינר
לות" ואף פוגע בו בעלבון מפורש .לאחר מכן,
מדבר בשם קידמה וחופש הפרט ,ואילו פרנהיים
כשהוא
מדבר בשם שמירה על הקיים ובשם התקשרות
המנמקת
את
מנקודת
מבטו
מחייבת.
מפרש
יותר,
עצמו
עמדתו
הריהו
מוסיף
העויינת כלפי
העיסקית :
"רואה
הערה
פרנהיים
אתה
וורנר
ברם ,כאמור ,עיצוב הדמויות בדיאלוג הנו
שאיני מזכיר לך לא מעילת כספים ולא חילול
חלקי בלבד .מן הראוי לבדוק דרכי-עיצוב נוספות.
)עמ' שכ"ח(.
שם הפירמה שנתחלל על ידן"
לאחר שטוען שטיינר "אף אותן וורנר אני
בשלב זה נעשה האנטאגוניזם בין השנים מחוור
מייעץ אל תעקוב אחר מעשיה" )שכ"ו( ,מאיר
יותר .נוספת לכך הערתו העיסקית האחרונה של
המספר את מחשבתה של גרטרוד המתפעלת
שטיינר ,שעל פיה מסתבר ששאלת פרנהיים כבר
מתקיפות דבריו של בעלה וחשה משום כן דווקא
נידונה מבחינה עיסקית עוד לפני השיחה.
ב קשר אליו,,) .זהו גבר זהו גבר" וכו'" .בלילה
מכלל
הערותיו
של
שטיינר
כאיש-עסקים
אגלה לו את סודי שילד חדש מוכן לו" -שכ"ו(.
מסתבר ,שפר נהיים לא היה חתן רצוי מלכתחילה
לאחר מכן אומר שטיינר ,שטען בשם חופש ההת-
ואי-ההסכמה כלפיו הלכה ונתחזקה עד שתולים
נהגות ביחס לאינגה ,דברים שהם היפוכם הגמור
בו "מעילת כספים" ו"חילול שם הפירמה" ,בעוד
של טענתו .הריהו מונע בעד גרטרוד מללכת
חתן רצוי מלכתחילה
כשהיא מבקשת לילן ,ואומר :
שכנגדו היה
קרל
נייס
"שבי במקומן
)וכדאי לשים לב להדגשות " :מעו;זה בנערה בת
גרטרוד ,אם אין את מתאווה לשמוע דבריו של
טובים שהיתה מיועדת לאדם אחד" בעוד שעל
זה שמא את מתאווה לשמוע דברי אני" )'zזכ"ז(.
"הרי
נישואי
פרנהיים
ואינגה
אומר
שטיינר :
פנייתו אליה מתבטאת בגערה בענין חסרון מאפ-
שכבר מתחילתו לא היה הזיווג זיווג"( .עם הופעת
תופש איפוא מתון ההקשר
קרל נייס שמח איש העסקים ל'r,ןלח את פרנהיים
שי טיינר זה הטוען לחופש לאשה -נוהג אחרת
בתוספת הענקה כספית ולסיים בכן את הפר'r,ןה,
בחייו האישיים .כמו כן נראה ששטיינר זה ,הטוען
ע"פ צירופי דברים אלה נראות שאר הטענות
לשינוי ערכים אינו פטור ממוסכמות אלא שענינן
שהועלו ,כגון הטענה ש"השתנה משהו בעולם"
רה בלבד .הקורא
אינו התנהגות מוסרית אלא התנהגות חברתית-
נימוסית.
),,כאן
במקום
זה
צרי כ ה
להיות עומדת תמיד" -עמ' שכ"ז(.
מאפרה
וכן ש"אינגה בריzזות עצמה עומדת",
כמופרכות.
בסופו של דבר מעוצב שטיינר כאיש עסקים שקול
ומדוד.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
203
מ ,שקד /הוראת הסיפור "פר נהיים" לעגנון
דבר הלמד מענינו הוא ,שתוך כדי מהלך
שעיר
שני
ה'tזיעור לא תהא התפתחות הדיון עוקבת בהכרח
בהוראת הקטע הראשון ניתנה למורה הזדמ.
אחר סדר הניתוח שהוצע לעיל .קרוב לוודאי
נות להצביע על מורכבות בדרכי עיצוב האדם
'tזהדברים יעלו בדיון על פי סדר בליטותם התכ.
בסיפור של עגנון ,בהוראת הקטע השני קיימת
נית בעיני התלמידים .הבחנות ב"השקפות" וני.
אפשרות להעמיד את התלמידים בפני דרך ה"הע.
סוחיהן ,למשל ,תיתפסנה ביתר מהירות מאשר
מקה" של עיצוב זה באמצעות מוטיבים ופיתוחם
הבחנות
בדרכי עיצוב "דקות" .משום כך כדאי
לארגן את הדיון בשיעור לאור דרך היקלטות זו.
הצגת ה';':אלות בשיעור הראשון תסתכם ,איפוא,
בקירוב בדרך הבאה :
.1
מעמ' שלייג ועד לסוף הסיפור.
א( מהו מיבנה הסיפור בקווים בולטים ?
הרא)zזי מינוד חדש ,פרנהיים משמיע דברים מפו.
ב( מהו המכנה המשותף בין הקווים המב-
רשים יותר ,מכללם ניכר שזיקתו כלפי ההווה
ניתוח
הריאלי מעורערת לגמרי ,בעוד שעולם עברו חי
קטע
בו בתוקף.
ראשון.
"אמרה אינגה :היכן היית כל ה)Zזנים ? אמר
א( קריאה מלאה בעמ' )Zזכ"ה.שכ"ז.
ב( כיצד מעוצבים הגיבורים בדיאלוג ?
'::אלות משנה :
מהי התייחסות השנים אל ה"שינוי בזמן" ?
התלמידים
יופנו
מפורtזת
להצבעה
למי.:זפטים
הנוגדים )כגון "'.:זנ'tזתנה מ.::זהו בעולם"" ,העולם
'.:זהנחת ב'Lדעת המלחמה נשתנה ,ואף עיקר עניננו
נשתנה" ,כנגד " :ולא דרכו של עולם שאשתו
'tזל אי'tז מקבלת פני ב'.נלה שחוזר ממרחקים ?",
"מה
בגוף
בפרק האחרון מוענק ליצירה ולדמות הגיבור
ניים לגבי הצגת הגיבור ?
.2
הטקסט.
יחידת הוראה מהווה החלק האחרון בסיפור,
אתה
סבור
היינץ
גיסי,
אם
היתה
אינגה
באה ? כלום דבר זה רחוק מן השכל ?"(.
כיצד מתייחסים השנים אל מושג ה"חו.
פ') – ? ";':גם כאן חשובה הצגת המשפטים בני.
סוחם המילולי המפורש :
"אינגה ברשות עצמה
'.נומדת ואין אנו עוקבים אחרי פסיעותיה" כנגד
"כמדומה אני 't:עדיין יש לי רשות כל 'tזהוא
'.נליה. (".
ג( מה בין העיצוב ב"דיבורים" לבין העי-
צוב של הדמויות בדרכים אחרות ?
'tזאלות מ'tזנה .
כיצד
ותנועותיו' ?
מאירות אותו
כזואר
ומהו
תשאלי אותי היכן אני עכ',tזיו מסופקני אם אדע
לה',tזיב" )עמ' 'tזכ"ט(.
"אמר וורנר כבר אני הולך ,מביטה את במנ-
עלי ?
ואת
י 'tז נ י ם
נגררת
הם
א בל
אחר המודה
נ וחים
וגוזזת
את
ל ר ג ל,
ראי;':ך.
אי
אפשר לומר שאין זה נאה ,אלא כ ).:זה יה כל שערך
בראשך
היה
נאה
יותר.
אימתי
מת
הייתי על קברו וראיתי את מצבתו
אתה ת ארי ך".
התינוק ?
ו 'tז כ חתי
)עמ' שלייג(.
גם אינגה ,בדומה לשטיינר ,חיה בהווה ,ועל
כן היא דוחה את סיפורי העבר )ה'tזבי( וZזל פרנ.
היים בכל פעם שהוא פותח בהם .וכדאי לראות
כיצד מעצב המספר את הניגוד ביניהם בענין זה,
במונולוג של פרנהיים )עמ' ';,:לייד( ,מונולוג זה
הוא אבסורדי מבחינת תחועית ההווה::) ,כן הריהו
מונולוג של אהבה שאין בו רמז
לקרל נייס
ולמתיחות כלשהי בין פרנהיים לאינגה .ההווה
מתבטל נו למעשה .אינגה מסתלקת )ולא ברור
אם באמצע המונולוג או בסופו( בלא שפרנהיים
כיצד מאירה הציגרה את דמות שטיינר ? כיצד
וורנר :
דבר זה יודע אני על בוריו ,אבל אם
תנועותיו והבעותיו ?
פרנהיים
היחס
בין
על
ח'Lד בכך .אינגה מגשימה בכך את תחושת ההווה
החריפה ';,:לה.
ידי הבעותיו
לניגוד בין ה)zזנים ניתן אף ניסוח אחר :
הגיבורים
"אמר וורנר ,ואם אני עצמי אספר לך ?
טענות
בדיאלוג לבין הצגתם בדרכים האחרות ?
ד( מדוע מועלית סתירה זו בדמויות ?
אמרה אינגה,
מה היz,ןעה ?
חייך וורנר לאמר ,לא כך המשל אומר ,דעם
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
204
מ.
שקד /הוו-את הס'פור "פרנהיים" לעגנון
גליקליכן שלעגט קייני שטונדה .המאושר למעלה
מן הזמן.
אמרה אינגה ,על כגון זה אין אני יודעת מה
או!Zיב" )שלייג(.
תכנו של המשפט -משל גרמני המובא כאן
במקורו הגרמני ומסב על-ידי כך תשומת לב
יתירה אליו – ,במידה שניתן לשבצו במסגרת
תפיסתו הכוללת של פרנהיים ,מ שר את הסתיי-
גות פרנהיים משינויי הזמן ,והוא נאחז בו כדי
לבטא פקפוק אירןני באושרה של אינגה המותנה
ב"שעה".
בסופו של הסיפור אנו שומעים על שלב
אחרון בתפיסת הזמן של פרנהיים ,ויש בו משום
שינוי מפתיע.
אלך לבית הנתיבות ואסע .ואם אחרתי את הרכ-
בת של צהריים אסע ברכבת של ערב .ל א
ה ז מ ן,
הם
בלבד
למעלה
מן
אף מי שאינו מאושר .כל השעות כש-
רות לו לפורענות" .הכרה זו הצומחת ,כפי שמעו-
צב ,במונולוג פנימי של פרנהיים ,מתחזקת בהערה
נוספת ,קודם לכן ,ע"י המספר עצמו :ו"כבר
נתרוקן מכל מחשבה ואותה המתיחות שהיתה
בו התחילה מתרופפת והולכת ,אבל צפרני רגליו
היו יוקדות וכן כפות רגליו.
שמנעלים
היו
נ ו ח י ם"
המספר
הזמן .פרנהיים תופש שלא הוא אדון לזמנו ,למצי-
אותו ,אלא זמנו אדון לו .ובכך משיג הוא למעשה
מה שהשיגו האחרים זה מכבר ,שאכן "השתנה
משהו בעולם".
וכדאי לראות כאן מחדש את המשפט הפותח
כנגד המשפט המסיים בסיפור זה .המשפט הפו-
"בחזירתו מצא את ביתו נעול" והמ;::פט
תח :
הסוגר " :השקיף על החדר ויצא וסגר את הדלת".
לפנינו קו בולט בהתפתחות הגיבור ממצב של
סובל נאיבי ,שעדיין אינו מבין את מצבן ,לכלל
מצב של סובל המבין ונכנע לגורלו .בכך נושא
הסיפור
משמעות
מעגלית-גורלית.
הגיבור מואר כצפוי
"אחז את הכרטיס בידו וסח עם עצמו ,עכשיו
המאושרים
עיקר השינוי מצביע על רזיגנאציה בתפישת
שהם
שאמר
נ ראה
ה דבר
נוחים
לא
)שלייה(.
מצביע
איפוא
גורלו
מראש -בעוד
של
שמהלך
הסיפור מאיר את הדרך הפנימית שעל הגיבור
לעבור בכדי שיקבלו על עצמו.
השיעור השני
רים
איפוא,
יסתכם,
בהצגת
הדב-
הבאים :
(1קריאת הקטע השני :עמי שלייג עד הסוף.
(2בדיקת המוטיב הראשון :המשל הגרמני.
כיצד הוא מופיע בטקסט לראשונה וכיצד לאח-
רונה ?
ומה משמעות ההבדל ?
(3בדיקת המוטיב השני :ענין הנעלים .כיצד
וכיצד לאחרונה ? ומה
מופיע הענין לראשונה ?
משמעות ההבדל גם כאן ?
(4מה משתמע איפוא משינוי עמדתו של
פרנהיים ?
גם
בשם
עצמו
וגם בשם פרנהיים על כך שהמציאות התכופה
חוללה שינוי בתפיסת הזמן של פרנהיים .המתח
שהתקיים לאורך כל הסיפור בין פרנהיים המח-
פש את העבר לבין הגבורים המעוגנים בהווה
החדש -מסתיים שלא לטובת הראשון .מסתבר,
(5קריאה חוזרת של המשפט הפותח את הסי-
פור כנגד המשפט המסיים לאור השאלה :
מה
בין פתיחת המעגל לסגירתו ?
שעןר
אם
בשני
שלישי
השיעורים
שהוצעו
הועמד
הדיון
שהמציאות אינה מאפשרת נוסטלגיה )המנעלים
על קריאה בשני קטעים מרכזיים התופסים את
הישנים אינם נוחים יותר( ,פרנהיים מגדיר עצמו
הקורא עם קריאה ראשונה ,הרי בשיעור השלי-
כבלתי מאושר ,ובכך הוא תופש למעשה את מצבו
שי מועברים התלמידים אל עיון בסוגיה שהיא
בהווה ,אבל בה בשעה הוא נשאר נאמן לעצמו
"בלתי
באיזה אופן .שוב הוא חושב על עצמו בל'TLונו
השיעורים היא איפוא מן הנגלה אל הנסתר.
של אותו משל גרמני כעל מי שהוא "למעלה מן
מובנת"
בקריאה
ראשונה.
התקדמות
הארת הגיבור הראשי מתעמקת בסיפורנו גם
הזמן" ,בעוד שלמעשה הריהו חש שהוא למטה
על ידי הפרשה הסתומה שהיא המגלגלת את
מן הזמן ,במובן זה שהזמן ,הגורל ,רודף אותו
העלילה הגלויה ,היא פרשת קרל נייס .מגמת
ומשיגו בכל שעה.
השיעור תהיה לבדוק לשם מה הובאה פרשה זו
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
205
מ .שקד /הוראת הסיפור "פר נהי יס" לעגנון
למסגרת הסיפור ,במה היא מוסיפה לעיצוב הדמו-
יות ולגיבוש הliמדה כלפיהן.
בעיני שטיינר וכן בעיני אינגה .אולם בעיקד
מעסיקה אותו השאלה היכן היה קדל נייס בכל
פרשת קדל נייס ,שהיא עיקרה של ההסתב.
כות ,נשארת למעשה סתומה .דרד העלמותו _
אותו" ,כדברי אינגה )עמי ש"ל( :
מסתורית ,ואנו שומעים עליה מפי פדנהיים בלבד
היה כל אותן השנים .אגרות לא כתב ,בספר חיים
השנים מאז ש"נתמוטט עליו ההר אבל לא כיסח
"אם כן ,היכן
),,שנפל עליו הריו -שכ"ח( .קשה ממנה דרד
"התחיותו" עליה שואל פרנהיים "וכי כבר הגיעה
ועכשיו ,עכשיו אין לנו אלא להעביר את וורנר
שעת תחיית המתים 1יו )שם( .שאלה בפני עצמה
פדנהיים מן העולם ולקחת את אשתו" )עמו שו,ל(.
היא מה ראה המספר להכניס לסיפור דיאליסטי
מתוד שאלתו זו עולה טענה מפודשת בדבד
גדעין עלילתי כה מוזר ,אד לצורד הבנת עניננו
חשוב לראות ,שבעוד שפרנהיים מבקש להבין
עובדות מוזרות בקשר להעלמותו ובעיקר ל"הת-
חיותוו ,של קדל נייס -הרי שטיינר אינו
מעוניין בהן לחלוטין ,והוא מגיב על תמיהות
הראשון ב"אין עסקי לספר סיפודים" )שם(.
לא נכתב ,בפתאום הוא בא ואומר הדי אני כאן
אחריותו של מאהב כלפי אהובתו .קדל נייס
הפקיע אחריותו והשים עצמו בין המתים ,ומשוC
כד
אין
הופעתו
המאוחרת
ותביעתו
מסתברת,
שכן בינתיים היה פרנהיים עצמו למאהב ,בעל
ואב ואחריותו הוא ,כטענתו ,מתמשכת ואף תופ-
שת יותר ,מאחר והיה בשביה ונמצא ש"אדדבא,
דהיינו ,ענין שהוא בעייה מסעירה אצל פרנ-
חיים חד'!tים הוא מבקש" )עמ' שלייא( .לטענתו
היים -ויעיד על כד הסגנון המשתנה " :היינץ
א ה ו ב י )מלה חדשה ביחסים שבין השניים(
רואה את הבעייה .אינגה רואה אותה ,אד אינה
אתה מ.::זטה בי" -הדיהו בגדר "סיפורים נטלים"
ערה לגלות עמדה מוסרית של ממש.
אצל שטיינד .שאלה העומדת פתוחה ותובעת
פתרון בעבור הראשון -אינה מגיעה מעיקדה
אל השני השקוע בעולמו העיסקי .שאלה זו מח-
ייבת ממילא המשד חישופו של פרנהיים ,מה
שאין כן לגבי שטיינד .האחדון נחשף ומוצה
בפדק השלישי .ענין "העלמותו" המסתודית
ו"התחיותו" של קרל נייס עשוי להתפרש על-ידי
גם
הקורא
כהארה
חדשה,
מסוייגת
יותר
אין איש מהגיבורים בסיפור משיב .שטיינד אינו
אין
זה מקדי
בוודאי
שהמספר
קובע
';jדבת
לשונית רבה בענין זה בין שטיינר לאינגה ,בלא
שידברו ביניהם .שטיינר אומר " :אין עסקי לספר
סיפורים" )עמ' שכ"ח( ואינגה אומרת :
סיפור
ארוד
,ודבר זה
הוא …אלא שאיני יודעת
לספד
סיפורים" )עמ' ש"ל( ;
בדרד זו מועמדת א נגה
כנטולת
באופן
כמו שטיינר
עירנות
מוסרית,
של
ששאלת המחאה המוסרית כלפי קרל נייס וטענת
פרנהיים .סכן ,אם נעקוב אחר דרד סיפור הדב-
זכותו המוסרית של פרנהיים נשארות פתוחות
דים בכללות ע"י שטיינד ,נוכל להאמין אולי
"':ייפדנתיים "העלים" את קרל נייס ואזי החל
ל"סבב" את אינגה עד שנתרצתה לו .משפט
אחד בפרק זה יש בו כדי להעמידנו על מהי-
מנותו של פדנהיים :
שה י ו
ע מנ ו
שמעתי
שהוציאו
"והרי אני עצמי
ראינו
שנפל
עליו
אותו
מתוד
המפולת"
שכ"ח( ,בדם מהימנות זו שהמדבד
הר,
וכל
ולא
)עמו
)פדנתיים(
נוספים .גם אינגה ,כמו שטיינר ,נפנית רק אל
מגן על עדותו שמסד בעבר ,ש"נפל על קדל נייס
הר",
היים בעיני הקורא.
העלאת פדנהיים ב"צודק" יותר מאחרים מת-
רחשת בסיפוד בשעה שמצבו בעלילה הוא בZ:זפל
העובדה שקדל נייס חי .לגבי פרנהיים מהווה
עובדה זו שאלה מוסדית .בראש ודאשונה הוא
ועיקר מגמתו לטהר
מחזק המספד את מהימנותו המוסרית של פד-':
שיחתו המיוחלת עם
תובע לעצמו -עדיין טעונה הוכחה בגילויים
עצמו מחשד
בלא שמישהו מן הגיבורים יסתור אותן .בדרד זו
שקר
המדרגה .הרי זה
אינגה,
בעוד
זו
בןt:עת
רוצה
לקצר
בשיחה
בהיותה
ממתינה לקרל נייס .לפנינו איפוא לא רק בידודו
והצדקתו של ה"צודק" ,אלא גם הארה אירונית
שלו מזווית ראייה של המציאות .בדם ,מנקודת
דאייתו של המספר הצדקה זו של הגיבור הסובל
מודגשת ביותר .בנקודה זו משיג המספר בדדד
הסיפור הקצד המודרני מה שהשיגו גדולי הטדא-
גיקונים בדרד הדראמה.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
206
מ .שקד /הוראת הסיפור "פרנהיים" לעגנון
הדיון בשיעוד
השאלות הבאות :
השלישי יתנהל איפוא לפי
ה"מצב האנושי" ודדכי איפיונו בין בדדך התיאוד
הישיד ,בין בדדך הדיאלוג ובין בדדך עקיפית
(1מה היא השאלה החוזדת ן ),,קדל נייס
חי ?" "אמת ולא אמת .מה כאן לא אמת ן"(.
(2מה מטדיד את פדנהיים ן -יש לעמוד
יותד עשוי להיות מובן יותד ויותד מתוך צמידות
חוזרת ונשנית אל היצידה ,שהיא מושכל דאשון
כבהודאת
כאן
כל יצידה
טובה.
על כך ,שהשאלה היא שאלה מוסדית חמודה )עמ'
שלייא -הקטע העליון כולו(.
ליסטיים של עננון שהם מתפדשים מתוכם בלא
(3מה היא תגובת שטיינד ואינגה כלפי השא-
צודך להדכיב עליהם מעדכת פדשנות חיצונית,
לה המוסדית ן
הסיפוד שבחדנו בו הוא מן הסיפודים הדיא-
כמו כן אינו נמנה על הסיפודים בני הדקע היהו-
(4מהו ההבדל בניסוח בין שתי התגובות ן
די המובהק .החוויה האנושית של השב מן המל-
(5מה תודמת הצנה זו של עמדת הגיבוד
חמה בלבוש "אודיסיאי" מודדני שלה ,מתגלה
להבנת מצבו ן
בסיפוד זה התגלות לא-סימבוליסטית ולא יהו-
דית דווקא .הודאתו של סיפוד זה מאפשדת אימון
בקדיאה טובה ומהנה ,בהקשבה למה שמפודש
סיכום
בשלושה השיעודים שהצענו נסינו ל בדד לעצ -
ומה שמובלע במלים וצדופיהן .אימון בקדיאת
מנו כיצד אפשד להקנות הבנה בסיפוד עננוני
הטכסט יעשה את הקדיאה של סיפודים מודכבים
קצד
'it,תצמח
ישידות
מקדיאת
הטקסט.
עיצוב
יותד של עגנון קלה ופודיה יותד.
www.daat.ac.il