יצירת עגנון בבית הספר התיכון

מרץ 4, 2015 · מאת אשר א. ריבלין · החינוך, 1965 · החינוך

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬

‫תוכן‬

‫הענינים‬

‫טיין ביצירתי של ש"י טגבין‬
‫עמוד‬

‫צביון הלשון ב"אגדת הסופר" ‪ -‬זושא שפ'רא‬
‫"עם כניסת היום" לש"י עגנון ‪' -‬עקב בהט‬

‫‪113‬‬
‫‪121‬‬

‫‪.‬‬

‫דרכי עיצוב הגיבור ב"תמול שלשום" ‪ -‬חב'בה 'ונא'‬

‫‪128‬‬

‫שינייים בלשינו של עגנון בנוסחי "תמול שלשום" ‪ -‬ד"ר 'עקב מנצור‬
‫דמות הילד בכמה מסיפורי עגנין ‪ -‬נחמה נ'ר‬

‫‪135‬‬
‫‪143‬‬

‫למהות השתיקה של גבירי עגנין ‪ -‬דב לנדאו‬

‫‪147‬‬

‫הדים למאורעות הזמן ביצירת ש"י עגנין ‪' -‬וסף שה‪-‬לבן‬

‫‪152‬‬

‫מדרש‪-‬עגנון ‪' -‬שראל‬

‫מ‪,‬‬

‫תא‪-‬שמע‬

‫מעשה במטרוניתא אחת ‪ -‬ד'נה שטרן‬

‫‪155‬‬
‫‪163‬‬

‫‪.‬‬

‫ררכי היראה בסיפירי 'בז"י טגבין‬
‫ש"י עגנון בביה"ס היסידי ‪ -‬מא'ר ו"ל‬

‫‪172‬‬

‫יצירות עגנון בביה"ס התיכון ‪ -‬אשר א‪ ,‬ר'בל'ן‬

‫‪179‬‬

‫‪186‬‬

‫העמקה בלשון סיפורי עגנון ‪' -‬ונה פרנקל‬
‫מגמית בביקורת על יצירת ש"י עגנון ומשמעותן‬

‫להיראת יציריתיו ‪' -‬הודה פר'דלנז'ר‬
‫הוראת הסיפור "פרנהיים" לעגנין ‪ -‬מלכה שקד ‪.‬‬

‫‪195‬‬
‫‪199‬‬

‫עגנון ושיגרת הוראת הספרות ‪ -‬מא'ר ארל'ך וצב' אב'אל‬

‫‪207‬‬

‫על חיניך יהודי והזדהית קבוצתית ‪ -‬ד"ר ל'און ס‪ ,‬פרץ‬

‫‪213‬‬

‫החיביך בתפיצית‬

‫אשליות ‪ – … 1‬דוד הרין‬

‫‪218‬‬

‫שעית מיפנה בחינוך היהודי בבואינוס‪-‬איירס ‪ -‬נפת?" 'עקב הבר‬

‫‪222‬‬

‫ארץ‪-‬ישראל בתקופת המקרא‬

‫‪224‬‬
‫סקירת ספרים‬

‫מורה לתנ"ך קורא בספרה של ד"ר נחמה לייבוביץ "עיונים בספר בראשית" ‪ /‬אהובה רון ;‬
‫ידע"עם של עדות המזרח ‪ /‬דוד ב]ב]'שת' ; אמיתו של איש החיניך ‪ '/‬רו ‪'1‬פול]' ;‬
‫‪227‬‬

‫"דיני חינוך" לרות סטנר ‪ /‬דוד אלו]'‬

‫הצ'ור'ס בחוברת‪ ,‬מעשה 'ד' דן ארנון‪ ,‬הועתקו מטפרן של ח‪] ,‬מל'ד ודיר צ‪ ,‬דנ'‪1‬‬

‫"אצות"'ס ב'שראלי‪ ,‬הק'בוץ המאוחד‪ ,‬תשכ‪N‬ה‪ ,‬ברשות המחברות‪ ,‬ועל‬
‫להן תודת המערכת‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫כד‬

‫נתונה‬

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬

‫אשר א‪ .‬ריבלין‬

‫יצירות עגנון בבית‪-‬השפר התיכון‬

‫בחינת הבמות‬

‫מודים‬

‫תוכנית הלימןדים בספרות בבית‪-‬הספר התיכון‬

‫בספרות‬

‫כבר‬

‫"מתפוצצת"‬

‫מרוב‬

‫חומר‪,‬‬

‫ושבין כך וכך מרובים הדילוגים על פרקי‪-‬הוראה‬

‫משנת תשכ"ה‪ ,‬מציעה שלושה סיפורי‪-‬חובה מיצי‪-‬‬

‫פרונטאלית‪-‬אינטנסיבית‪ ,‬ואף השאר נלמד בהכרח‬

‫והיה‬

‫באורח שטחי‪-‬מואץ ; הסבר זה אין בו כדי להניח‬

‫רות עגנון ‪:‬‬

‫העק ו ב‬
‫נ י ם‪,‬‬

‫תהי ל ה‪,‬‬

‫למישור‬

‫ב דמי‬

‫או‬

‫ימי ה‪,‬‬

‫ש ב ועת‬

‫אמ ו ‪-‬‬

‫את הדעת‪ ,‬החוקרת בעניין דיספרופורציה זו‪.‬‬

‫הצ'‪,‬בה זו היא לקורס של "ספרות מורחבת"‬

‫ישאלו ‪ :‬כלום בעיית ההוראה של יצירת עגנון‬

‫במגמה ההומאניסטית‪ .‬הקורס של "ספרות מצומ‪-‬‬

‫האומנם נגאל את מעמדו‬

‫צמת" מסתפק בשתי יצירות מן הנ"ל‪) .‬תוכנית‬

‫היא בעייה כמותית ן‬

‫הספרותי‪-‬לאומי של עגנון על‪-‬ידי תוספת של‬

‫הלימודים מתשט"ז הציעה שני סיפורים מתוך‬

‫שיעורים אחדים בתוכנית‪ ,‬או כלום ניטיב ללמד‬

‫חמישה ‪ :‬והיה העקוב למישור‪ ,‬בלבב ימים‪ ,‬סיפור‬

‫את יצירת‪-‬עגנון כשנוסיף עוד סיפורים אחדים ן‬

‫‪!:‬שוט‪ .‬תהילה‪ ,‬תמול שלשום ‪ -‬בלא התחשבות‬
‫בהבדלי הכמות והאיכות שביניהם(‪ .‬למעשה מוסי‪-‬‬
‫פים מנהלים ומורים יצירה אחת או שתיים על‬
‫היצירות המוצעות‪ ,‬או שהם ממירים אחת מן הנ"ל‬

‫באחרת ‪ -‬לפי טעמם ולפי תפיסתם הפידגוגית‪.‬‬

‫אפילר לא נוסחו התמיהות כהלכה ‪ -‬אני‬
‫משיב עליהן בחיוב‪ .‬במיקרה זה בוודאי משתנית‬

‫בתוכנית הלימודים האיכות על‪.‬ידי הגדלת הכ‪-‬‬

‫מות‪ .‬נתינת מעמד ניכר יותר לסיפורי עגנון‬
‫תועיל ליצירת‬

‫יחס‬

‫ירתר נכון אליהך מצד‬

‫מכל מקום התוכנית הרעזמית קוצבת לסיפורי‬

‫המורה ומצד התלמיד גם יחד‪ .‬הן עכשיו‪ ,‬למע‪l7‬זה‪,‬‬

‫ו‪12-‬‬

‫אפשר "לעקוף" את "עגנון" וללקט את אחוזי‬

‫ז! גנו ז‬

‫‪18‬‬

‫שיעורים‬

‫במגמה‬

‫הספרותית‬

‫שיעורים במגמה הלא‪-‬ספרו‪,‬זית ב'‪z,‬ןביל כל הקורס‬

‫הציון בבחינות הבגרות בלא ידיעת סיפוריו‪ .‬תוס‪-‬‬

‫התיכוני בז ארבע שנות‪-‬לימוד‪ .‬במלים אחרות ‪-‬‬

‫פת סיפורים וזמן להוראתם יגבירו את "תודעת‬

‫כ‪ 4"0.‬מכלל השיעורים המוקדשים להוראת הספ‪-‬‬

‫עגנון" בבית‪-‬הספר התיכון וימריצו את העיסוק‬

‫רות העברית‪.‬‬

‫בכלל יצירתו בכל השלבים‪ .‬העמדת יצירתו של‬
‫זוכה בצדק למעמד ראשי ועליון‬

‫עגנון במרכז לימוד הפרוזה האמנותית‪ ,‬תחייב‬

‫בתוכנית ‪ 73 :‬שיעורים‪ ,‬שהם ;‪ 17°/‬מכלל הספרות‬

‫שיקול דעת מחודש באשר לכמות ובאשר למיבחר‬

‫ב י אלי ק‬

‫‪ 25%‬מכלל הספרות‬

‫הסיפורים‪ .‬כמובן‪ ,‬אם לא יגדל מיספר השיעורים‬

‫העברית "המצומצמת"‪ .‬אפילו נקבל את סבירות‬

‫המוקצב למקצוע כולו תבוצ'‪,‬ב המרה זו על חשבון‬

‫ההפרש של ‪ 50‬שעות‪-‬הוראה שבין השירה וביז‬

‫סופרים ומשוררים אחרים‪) .‬ובבוא העת לא אהסס‬

‫עדייך קשה לסבור‬

‫להציע השמטות כאלה‪ ,‬שאפשר יהיה לעשותן‪,‬‬

‫הפרי‪ ::‬גדול כל‪-‬כך בין ביאליק‪" ,‬המשורר הלאו‪-‬‬

‫באותה מידת אומץ הלב‪ ,‬אשר מכוחה סילקו‬

‫העברית "המורחבת"‪ ,‬או‬

‫הפרוזה לטובת‬

‫ה שיר ה‪,‬‬

‫מי" לבין עגנון ‪.,‬המספר הלאומי"‪.‬‬
‫אילוסטראציה נוספת ‪:‬‬

‫את ספרות "ההשכלה" ומחקו מן התוכנית כך‬

‫לפרוזה של ביאליק‬

‫ולפרוזה של עגנון מוקדש מיספר שווה של שיעו‪-‬‬

‫וכך‬

‫משוררים‬

‫והוגי‬

‫דעות‪,‬‬

‫שעדיין‬

‫תפסו‬

‫מקום‬

‫בתוכניות קודמות(‪ .‬זו סגולתה של תוכנית‪-‬לימו‪-‬‬
‫דים‪ ,‬שמלכתחילה אין היא מתיימרת לשמש את‬

‫רים‪,‬‬

‫ההסבר המשוער )נוסף על הדגשת הבדלי טעם‬

‫הדור הזה והבא כמות שהיא‪ ,‬בלא שינויים קטנים‬

‫הלי‪-‬‬

‫או גדולים‪ ,‬המוכנסים בה במקביל לשינויים החלים‬

‫וה'‪l‬יקפות ספרותיות‪-‬פדגוגיות(‪ ,‬שתוכנית‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫‪180‬‬

‫א‪ .‬א‪ .‬ריבלין ‪ /‬יצירות עגנון בבית‪-‬הספר התיכון‬

‫בטעם הדור ובצרכיו התרבותיים‪ ,‬בהשקפתו הספ‪-‬‬

‫בבית הספר התיכון‪ ,‬למרות הקשיים הפסיכולו‪-‬‬

‫רותית‪-‬הלאומית ובנזגמותיו בחינוך‪.‬‬

‫גיים שהן מעמידות בפני התלמיד הצעיר !‬

‫שינויים בתוכנית הלימודים מבחינת המיבחר‬
‫בחינת‬

‫של הסיפורים‪ ,‬אף הם יתרמו לשינוי "תודעת‪-‬‬

‫המיבחר‬

‫גם קנה ה מ ידה לבחירת הסיפורים ב'‪t‬זבי‬

‫תוכנית הלימודים צריך בחינה חדשה‪ .‬תהילה‪,‬‬

‫בבית‬

‫עגנון"‬

‫הספר‬

‫התיכון‬

‫)החילוני‪,‬‬

‫בדמי ימיה‪ ,‬שבועת אימונים‪ ,‬והיה העקוב למי‪-‬‬

‫הדור‬

‫שור ‪ -‬מיצירתו המוקדמת והאמצעית של עגנו‪j‬‬

‫הלאומי" וכ"קלאסיקךן"‬

‫הם‪,‬‬

‫המופת העבריים מכל הדורות‪.‬‬
‫בחינת‬

‫הלו'ים‬

‫המיבחר‬

‫מחזקת‬

‫את‬

‫בעיקר(‬

‫וישלימו את תמונת היצירה של עגנון בעיני‬
‫הצעיר‪,‬‬

‫עד כדי‬

‫הצדקת‬

‫הכתרתן כ"מספר‬

‫בפאנתיאון '‪1L-‬ל‬

‫סופרי‬

‫הדעה‪,‬‬

‫שהסיפורים הומלצו לתוכנית מתוך סברה דידאק‪-‬‬

‫ההכנה‬

‫המוקדמת בבית‪-‬הספר היסודי‬

‫טית‪ ,‬כביכול ‪,‬שיהיו הסיפורים הנלמדים לפי כוחם‬

‫קודם שנעבור לדון בשאלה החשובה ‪" :‬כיצד‬

‫וטעמם ולפי כושר קליטתם של התלמידים וכמובן‪,‬‬
‫גם לפי הזמן המצומצם המוקצב להוראתם )לפיכך‬
‫צריך היה לוותר על סיפורים רבי‪-‬כמות כמו‬

‫ומה הם המכשולים האובייקטיביים‬

‫בחינה קלה את "המיטען העגנוני" שמביא עמו‬

‫"סיפור פשוט" ו"תמול שלשום" שהומלצו בפי‪-‬‬

‫התלמיד מבית‪-‬הספר היסודי‪.‬‬

‫מלמדין ‪"1‬‬

‫והסובייקטיביים‬

‫סיפורי‬

‫בהוראת‬

‫עגנון‪,‬‬

‫נבחן‬

‫רוש בתו‪:J‬נית של תשט"ז(‪ .‬בוודאי נפלאים הם‬

‫הסיפורים הקצרים‪ ,‬רובם ככולם‪ ,‬הומלצו מתוך‬

‫הסיפורים הנ"ל‪ ,‬ויש בכולם מסממניו המשובחים‬

‫הכרך "אלו ואלו"‪ .‬אגדות ומשלים‪ ,‬סיפורי‪-‬עם‬

‫של עגנון המספר‪ ,‬אולם‪ ,‬לפחות מצד התימאטיקה‬

‫קצרים‪ ,‬מוראליסטיים ודידאקטיים‪ ,‬מהווי הגלות‬

‫שלהם הריהם יוצרים מעין "המשך סביר" ו"רצי‪-‬‬

‫והחסידות ומאהבת התורה וארץ‪-‬ישראל ‪,‬גילגולי‪-‬‬

‫פות‪-‬קלה" לסיפורי העיירה של פרץ‪ ,‬אש‪ ,‬ברדי‪-‬‬

‫מוטיבים שקצתם כבר הם ידועים לילד מסיפורי‬

‫צ'בסקי ומנדלי‪ ,‬בארון וברקוביץ‪ ,‬ולסיפורי היישוב‬

‫פרץ ופרישמן‪ ,‬אש ושלום עליכם‪ .‬תבליניו וסממניו‬

‫של בן‪-‬ציון‪ ,‬אז"ר וסמילנסקי‪ .‬עיקרם ‪ -‬סיפורים‬

‫של עגנון ניכרים בהם‪ .‬מן הראוי לציין הבחנה‬

‫דידאקטיים‪ ,‬שזורים על מוטיבים עממיים עם‬

‫העיקרית‬

‫מוסר‪-‬השכל ;‬

‫סיפורי עלילה רומנטיים שקושי‬

‫הוראתם נעוץ בעיקר בסיגנון הקלאסי ובלשונם‬

‫אחת‪ ,‬שתהא‬

‫חשובה להבנת התיזה‬

‫בהמשך המאמר ‪:‬‬

‫כל סיפור‪ ,‬ששמו מעיד עליו‪,‬‬

‫שעניינו דתי 'ושהוא שייך להווי המקודש '‪z-‬זל‬
‫'‪1L‬ומרי‪-‬מסורת ומקיימי‪-‬מצוות ‪ -‬הומלץ על‪-‬ידי‬

‫הרווייה והמרוכזת‪.‬‬

‫התימאטיקה הפרובלימאטית העגנונית במר‪-‬‬

‫מחברי התוכנית הרשמרת‬

‫ללימוד בבית‪-‬הספר‬

‫חביה המודרניים כמעט שאינה מוצגת בפני התל‪-‬‬

‫הממלכתי‪-‬דתי )זוג תפילין‪ ,‬שבת בירו'לים‪ ,‬יום‪-‬‬

‫מיד אפילו בכיתות העליונות‪" .‬סיפור פשוט"‪,‬‬

‫כיפור‪ ,‬ש"ס של זקני‪ ,‬סידורי החד'‪ ,t‬הסדר‪1L' ,‬ני‬

‫"אורח נטה ללון"‪" ,‬תמול שלשום"‪" ,‬עד הנה"‪,‬‬

‫"סתם"‬

‫תלמידי‬

‫חכמים‬

‫וכו‪,(I‬‬

‫ואילו‬

‫סיפורים‬

‫"המל בוש" ‪" .‬הסימן"‪" .‬עם כניסת היום" וכיוצא‬

‫)כאילו ניתן להבחין אצל עגנון בתוכן הדתי או‬

‫בהן‪ ,‬יצירות קטנות וגדולות‪ ,‬המפרידות את עגנון‬

‫הלא‪-‬דתי על‪-‬פי שמו של הסיפור( הומלצו לבית‪-‬‬

‫מ'‪t‬אר מספרים גם מבחינת התוכן‪ ,‬ולא רק מבחי‪-‬‬

‫הספר הממלכתי )המטפחת‪ ,‬אגדת הסופר‪ ,‬הפרו‪-‬‬

‫נת חצורה ואמצעי ההבעה ‪ -‬יצירות אלה ניתנות‬

‫טה‪ ,‬הדרשה‪ ,‬מאויב לאוהב‪ ,‬מעשה העז‪ ,‬ההדלקה‬

‫בדרך‪-‬כלל ל"חסדי הקריאה החופשית" של התל‪-‬‬

‫מיד‪ ,‬של הסטודנט או של המורה ‪ -‬המשכיל‬

‫באות‬

‫הבעייה המרכזית בהוראת יצירות עגנון ולי‪-‬‬
‫מודן‪ ,‬מתעוררת כבר בבית‪-‬הספר היסודי )המנן‪-‬‬

‫בעתיד‪.‬‬

‫והרי‬

‫וכו‪,(I‬‬

‫יצירות‬

‫ומתארות‬

‫מן‬
‫את‬

‫הספרות‬
‫האדם‬

‫הכללית‪,‬‬
‫במבוכתו‬

‫אשר‬
‫ובמש‪-‬‬

‫לכתי ‪ -‬בעיקר(‪ ,‬והיא היעדר הכשרה נפ'‪:,‬זית‬
‫מחוסר‬

‫ידיעת‬

‫ההווי‬

‫המינהגי‪-‬מסורתי‬

‫שיצירת‬

‫בריו‪ ,‬האישיים‪-‬חברותיים‪-‬לאומיים‪ ,‬משל באבל‪,‬‬

‫עגנון שרוייה בו רובה ככולה‪ ,‬ואם‪ ,‬כמו שראינו‪,‬‬

‫המינגווי‪ ,‬קפקה‪ ,‬קאמי ועוד‪ ,‬כבר הן נלמדות‬

‫"היד המכוונת" בחינוך מרחיקה את הילד הרך‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫‪181‬‬

‫א‪ .‬א‪ .‬ריבלין ‪ I‬יצירות עגנון בבית‪-‬הספר התיכון‬

‫כבר מלכתחילה‪ ,‬מסיפורים העוסקים בנושאים‪,‬‬

‫נבחרים‪ ,‬המאורגנים בפסוקים קצובים‪ ,‬שבחלקם‬

‫וב‪-‬‬

‫מרמז'ם‬

‫באנשים‬

‫ובסיטואציות‬

‫ב"סידור"‬

‫הקשורים‬

‫הגדול הם מפעילים צלילים מקוריים ‪j‬‬

‫"סדר"‪ ,‬ב"ש"ס" ו"ביום כיפור"‪ ,‬ב"תפילין" וב‪-‬‬

‫לסיטואציות מקוריות ומסמלים ערכים יהודיים‪-‬‬

‫"אתרוג" וכד' ‪ -‬איך נצפה להשלמת המחסור‬

‫אנושיים מכל שכבות ספרותנו העתיקה‪ ,‬הבינ‪-‬‬

‫הגדול הזה בבית‪-‬הספר התיכון ן !‬

‫יימית‬

‫אילו‬

‫נניח את כל "קלפינו" בהימור אחד ‪:‬‬

‫והחדשה‬

‫‪-‬‬

‫מאיטים‬

‫קצב‬

‫את‬

‫הקריאה‬

‫הרהוטה של כל קורא‪ .‬העלילה אינה משתלטת‬

‫השיגו גומרי כיתה ח' את המיומנות לקרוא‪ ,‬להבין‬

‫על סיפורים אלו‪ ,‬ולפעמים היא אפילו נעשית‬

‫וליהנות מסיפור אחד כמו "סידור תפילתי" )או‬

‫טפילה לאמצעי הראשי המגולל אותה ‪ -‬הלשון‪,‬‬

‫"המטפחת" וכיוצ"ב( שהוא כולו תום ורוך‪ ,‬רצוף‬

‫אין לך מספרים הרבה בלשוננו שהתלכדות‬

‫אהבה לאין שיעור לאדם ולמשפחה‪ ,‬לעם ולמסו‪-‬‬

‫התוכן והצורה‪ ,‬העלילה והלשון‪ ,‬הסיטואציה וה‪-‬‬

‫רת‬

‫‪ -‬כבר‬

‫היו‬

‫הישגים‬

‫הישגיהם‬

‫ממש‪,‬‬

‫של‬

‫וכוננותם ‪ -‬ראוייה להמשך המיפגש עם עגנון‬

‫סיגנון ביצירתם תהא מושלמת כל כך‪ ,‬אורגנית‬
‫עד ללא הפרך‪ .‬כמו ביצירת עגנון‪.‬‬

‫שוב אין הלשון רק אמצעי לפרישת העלילה‪,‬‬

‫בבית‪-‬הספר התיכון‪ .‬אילו !‬

‫להבעת הרעיון או לציור הדמות‪ .‬שוב אין המיבנה‬

‫של הפיסקה ושל הפרק ושל הסיפור כולו רק‬

‫הקשיים האובייקטיביים‬

‫קליפה ומסגרת ארכיטקטונית‪ .‬המזיגה היא כל‪-‬‬

‫והסובייקטיביים בהוראת סיפורי עגנון‬

‫נפתח במסקנה ‪ :‬הסיכוי להחוות את תלמידינו‬

‫כך מושלמת‪ ,‬עד שלפעמים תופסת הלשון את‬

‫יצירה ספרותית טיפוסית משל עגנון הוא‪ ,‬בתנ‪-‬‬

‫מקום התוכן כמוקד חווייתי ראשי‪ ,‬לפעמים קשה‬

‫אים הנתונים‪ ,‬קלוי‪z-‬ז מאוד‪ .‬הערכה זו בנוייה על‬

‫לשפוט בין התוכן ובין הלשון ‪ -‬מהו גופה ומהי‬

‫שלושת גורמי ההוראה ‪:‬‬

‫נשמתה של היצירה‪ .‬מעולם לא נתקרבה הסיפורת‬

‫של‬

‫תוצאות‬
‫ה ח ו מ ר‪,‬‬

‫בחינת‬

‫העברית‬

‫ה ת ל מ ידו ה מ ו ר ה‪,‬‬

‫תחילה נבדוק את הבוכשול הראשי ש ה ח ו ‪-‬‬

‫לסימניה‬

‫השירה כמו ביצירתו '‪z-‬זל יובגנון‪,‬‬

‫מר מעמיד בפני התלמידים ובפני הרבה מורים‪.‬‬

‫עכשיו‪,‬‬

‫כלל סיפורי עגנון מצטיינים ברי כ ו ז ובמיצוי‬
‫קיצוני של העלילה ושל התיאור‪ ,‬של הדיאלוג‬

‫וביטויי‪-‬נבואה‬

‫וי‪z.‬זל עיצוב הדמות‪.‬‬
‫מאוד‬

‫צ פופ ה‬

‫ר י קמת ‪ -‬ה ט כסט‬

‫והיא‬

‫רומזת‬

‫לתשובות‬

‫הטכסט‬

‫העגנוני‬

‫הוא‬

‫דשן‬

‫טכסט‬

‫שסיפורינו‬

‫"משובצים"‬

‫וחרוזי‪-‬כתובים‪,‬‬

‫פסוקי‪-‬תורה‬

‫ושהם‬

‫"ארוגים"‬

‫מאמרי חז"ל ותפילות ומדרשים ואגדות ועיוני‬

‫היא‬

‫חכמה וקבלה‪ ,‬ושהם "משולבים" בתרגומי‪-‬מיב‪-‬‬

‫על‬

‫"מחוזקים"‬

‫שאלות "מובנות"‪ ,‬שכלל לא נשאלו בפירוש‪.‬‬
‫מאוד‬

‫ולגבולותיה‬

‫המהותיים‬

‫של‬

‫מצד‬

‫טאים‬

‫אידיים‬

‫ור"ת‬

‫ברמזים‬

‫ובפתגמי‪-‬עם‪,‬‬

‫ולעזים‪,‬‬

‫וי‪z-‬זהם‬

‫ושהם‬

‫"רקומים" דינים‬

‫ומנהגים ומינוח דתי‪-‬פולחני ;‬

‫וכל אילו ביחד‬

‫ועוד יותר ‪ -‬מצד‬

‫תלויים על בלימת סימני‪-‬פיסוק ועל תיובלולי‪-‬‬

‫הלשון‪ .‬הפיסקה העגנונית‪ ,‬שכשלעצמה ‪.‬בנוייה‬

‫ורמ‪-‬‬

‫ה‪5ubject matter-‬‬

‫)התוכן(‬

‫היתממות‬

‫והומור‪-‬דקיק‬

‫ואירוניה‪-‬מאופקת‪,‬‬

‫וסמלים‪,‬‬

‫זים אפיים‪ ,‬ואליגוריה וסמל ‪ …‬מניין תימצא לו‬

‫רימוזים ואסוציאציות מכל מקורות היהדות החייה‬

‫לתלמיד הממוצע ההכנה וההכשרה הדרושות‪ ,‬כדי‬

‫באומנות‬

‫מופתית‪,‬‬

‫גדושה‬

‫ידיעות‬

‫מן‬

‫להתמודד עם כוליות עומקם ומרחבם ? ומה פלא‬

‫הדין‬

‫ב'‪1Z‬מועה הנודעת ש"עגנון הוא יותר מדי יהדותי‬

‫הכלל יהודי ומן המינהג הכיתתי‪ ,‬מן העבר ומן‬

‫ויותר מדי קשה" לטעמו של התלמיד בבית‪-‬הספר‬

‫וההיסטורית‪ ,‬ומכל רבדי הספרות העברית ‪j‬‬
‫הדת‬

‫המוסדית‬

‫ומן‬

‫המסורת‬

‫העממית‪,‬‬

‫מן‬

‫ההווה‪ .‬הכלל‪ ,‬סיפורי עגנון ספוגים ורוויים תר‪-‬‬

‫התיכון‬

‫היובברי ? !‬

‫בות יהודית בגילגוליה המסורתייכ ובהופעותיה‬
‫ההוויות‪ ,‬המסומנות כבר בבקעים של משברה‬

‫מה בין עגנון לשאר סופרים ?‬

‫האין התימאטיקה של סיפורי עגנון קרובה‬

‫הגדול‪.‬‬
‫וערב‬

‫ואפילו זהה עם זו של סיפורי פרץ ואש וברקוביץ‬

‫בטכסט‪-‬לשוני צפוף ביותר‪ ,‬מלים בדוקות וניבים‬

‫אכן‪ ,‬כבודם‬

‫גוד‪1L:‬‬

‫אידיאי‪-‬מוטיבי‬

‫זה‬

‫ארוג‬

‫שתי‬

‫ופרישמן ובארון וגנסין וכיוצא בהם ?‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫א‪ .‬א‪ .‬ריבלין ‪ /‬יצירות עגנון בבית‪-‬הספר התיכון‬

‫‪182‬‬

‫במקומם מונח‪ ,‬אבל‪ ,‬אין סיפוריהם "המוגמרים"‬

‫האנושי‬

‫ברובם דומים לסיפוריר "המת הורים" של עגנון‪,‬‬

‫המדע רבין מילרי שברעת אימרנים מימ' הנעררת‪…‬‬

‫ואין הפכספ שלהם צפוף ודשן כל‪-‬כך כפכספ‬

‫העגנוני‪ ,‬בסימניו ובסממניו המתוארים למעלה‪.‬‬
‫עם זאת צריך להודות‪ ,‬שבאמת אותר "מכנה משו‪-‬‬

‫)האיבסני(‬

‫ו‪l‬זבין ההתמסרות לקריירת‬

‫בקיצרר ‪ -‬לרמדים הרבה‬
‫את‬

‫היצירה רמעפ‬

‫על‬

‫היצירה‪ ,‬רבינתיים אנר ערקפים את ‪ ..‬המוק‪-‬‬

‫הפמרנים‬

‫'‪;':‬ים"‬

‫בעמקי‪-‬הל'‪l‬זרן‬

‫וברבדי‪-‬הסיגנון‬

‫תף" אידיאי‪-‬סימבולי‪ ,‬שיש לסיפוריהם עם סיפורי‬

‫רמדלגים על עשררת הקישררים הפסיכרלרגיים דעל‬

‫עגנון ‪ -‬אף הוא מכשול לא קפן על דרך הור‪-‬‬

‫מארת זכרי הסיפראצירת‪ ,‬שארתם ביפריים רניבים‬

‫אתם‪.‬‬

‫ואפשר להוסיף‪ ,‬ש"מכנה משותף מכשיל" זה‬

‫רשברי‪-‬פסרקים רמדרשי חז"ל רמאמררת חכמים‪,‬‬
‫רפסוקי תפילה‪ ,‬וסמלי‪-‬דת‪ ,‬ורמזי מצוות‪ ,‬וסודות‪-‬‬

‫מצוי אף בשירה ובפרוזה של ביאליק‪ ,‬כמו שהוא‬

‫אגדה ‪ -‬צרי כ י ם היר לעררר בנר להנאתנר‬

‫מצוי‪ ,‬מאוחר ירתר בשירתו של אצ"ג‪ ,‬ובקונפכספ‬

‫דלהעכוקת חדדייתנר ‪ -‬אגב קריאה רהרפה רמשכ‪-‬‬

‫אחר ‪ -‬אף בשירתו של שלונסקי‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫ועוד ‪ :‬כלום אין לנו דוגמת אינפגראציה ;‪::‬ל‬

‫לת‪ ,‬איל ר‬

‫היינד מרכנים רמוככורים‬

‫לקריאך‪,‬‬

‫כזאת‪.‬‬

‫תוכן וצורה ושל עלילה עם גודש לשוני‪-‬סמלי‪-‬‬
‫אסוציאפיבי כזה אף בספררת‪-‬הערלם הקלאסית‬
‫והמודרנית‪ ,‬שאנו מלמדים בבית הספר התיכון‬
‫בהצלחה ניכרת ?‬

‫אכן‪ ,‬יש ויש‪ ,‬אלא שאלה הן יצירות מ תור ‪-‬‬

‫ומלכתחילה אין לנו‬

‫ג מ ו ת‪,‬‬

‫יומרות‬

‫ותקוות‬

‫לחדור לעומקן י‪!t‬ל חוויות אסתיפיות‪ ,‬הנולדות‬
‫ורק‬

‫אך‬

‫בקריאה‬

‫ובתפיסת‪-‬בד‪-‬‬

‫"סינופטית"‬

‫בבד של קפלי התוכן עם רמזי הלשון שבמקור‪,‬‬

‫ייתכן‪ ,‬איפוא‪ ,‬שבאמת אנו מלמדים את סיפורי‬
‫כ י צ י רות‬

‫יעגנון‬

‫מל'‪l‬זו)‬

‫‪..‬מוזרה‬

‫מ תור ג מ ו ת !‬

‫ובלתי‪-‬ידועה"‬

‫מתורגמות‬

‫ומהווי‬

‫‪..‬רחוק‬

‫וזר" ומחוכמת‪-‬חיים ‪ ..‬עתיקה וקרה"‪.‬‬

‫ואפ'‪l‬זר‪t' ,‬משום כך מתאנזצים מורינו כל‪-‬כך‬
‫"לגלות" את הצדדים ‪..‬האנושיים" ‪..‬האוניברסא‪-‬‬

‫ליים" '‪l‬זב‪i‬מותה הנאצלת של ‪ ..‬תהילה" ושבדמו‪-‬‬
‫תו הנבוכה והפראגית של ‪..‬מנשה חיים"‪ .‬ומשום‬
‫כך ממירים מורים הרבה ‪ ..‬סיפורים יהודיים אופ‪-‬‬

‫ייניים" בסיפורי‪-‬עגנון "כלל אנו'‪t‬יים" כמו ‪..‬פנים‬
‫אחרות'‪.. :‬הרופא‬

‫רגרושתו"‬

‫וכד'‪.‬‬

‫ועוד‬

‫אפ'‪l‬זר‪,‬‬

‫ו‪z‬זמפני הקו'‪t‬י להישתל כו‪,‬חדש בקרל‪I‬ע היניקה '‪l‬זל‬
‫גיבורי עגנון‪ ,‬לדבר בלשונם דלהבין את שיחם‬
‫ואת שיגם‪ ,‬אנו פופרים את עצמנו‪ ,‬בלמידת הסי‪-‬‬

‫פור העגנוני בשיפת "שיחות כלליות" על אופייה‬
‫'‪t‬ל תרצה ועל ההבדלים בין מינץ ובין עקביה‬
‫מזל ;‬
‫של‬

‫ומגלגלים‬
‫‪..‬הכנסת‬

‫במופיבים‬

‫אורחים"‬

‫‪,.‬אנושיים‪-‬יהודיים"‬

‫ו ‪ ..‬מעשי‬

‫צדקה‬

‫וחסד" ;‬

‫ו"מוכיחים" שעגנון הוא סופר ‪..‬מודרני" היודע‬

‫את סודות האהבה בי) גבר לאשה ואת ך;ל‪I‬ונפליקפ‬

‫מוכנות התלמיד והמורה‬

‫רהרי היפב מכירים אנו את תר מ ילד הרד‪-‬‬
‫חני היהודי ואת ילקופו הלשוני‪-‬המקורי '‪l‬זל‬
‫התלמיד הממוצע‪ ,‬כשהוא מגיע לבית‪-‬הספר התי‪-‬‬

‫כון דכשהוא מתקדם אל כיתותיו העליונות‪ .‬יותר‬

‫מזה הן מכירים אנו היפבאת יחס ו של התלמיד‬
‫הממוצע‬

‫ל ‪..‬ספרות‬

‫ביחוד‬

‫כזאת'‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫במגמות‬

‫הלא‪-‬ספרותיות‪ ,‬לצערנו חסר התלמיד הממוצע‬

‫'‪.:‬יל ימינו גם את האמונה‪ ,‬את התום ואת הסבל ‪-‬‬
‫נות‪ ,‬הדרו'‪l‬זים לו לשם הבנת המגמה הרוחנית‬

‫של עגנון‪ ,‬כדי לחדור לעולמם הפנימי '‪;,:‬ל גיבו‪-‬‬
‫ריו המופנמים וכדי להזדהות עם הערכים האיס‪-‬‬

‫תטיים '‪l‬זל היצירה‪ .‬אף צריך לקבל בצער את‬
‫העובדה‪ ,‬שמיספר גדל והולך )כבר עכ'‪l‬זיו הוא‬

‫מגיע לממוצע ארצי של‬

‫‪l' (50%‬זל המורים הם‬

‫מורים צעירים בגיל ודלים במיפען הידיז!ות וה‪-‬‬

‫ניסיון הנצרכיפ להם‪ ,‬כדי לסמוך עליהן את‬
‫החווייה ך‪,‬י‪':‬ימודית בהוראת סיפורים כאילו ‪.‬‬
‫מורים ומורות צעירים וישרים כוודים ומתדו‪-‬‬

‫דיס‪;':' ,‬התכוננות מ ל יאה‬

‫להוראת סיפור '‪;,:‬דר‬

‫עגנון היא בשבילם כעבודת‪-‬מחקר ענק‪ ,‬ועדיין‬

‫אין הם בפוחים בהצלחתם‪ ,‬ונוסיף ‪ -‬מפיהם ‪-‬‬
‫'‪;,:‬לנורות‬

‫העניין‬

‫היהודי‪-‬האנו'‪l‬זי‬

‫העמוק‬

‫'‪l‬זי'‪l‬ז‪,‬‬

‫למ'‪l‬זל בדרך‪-‬חייו הפראגיים '‪l‬זל ‪..‬מנ'‪l‬זה חיים"‬
‫על רקע פלאספי משכנע של ההווי הגלותי‪ ,‬מבכ‪.‬‬
‫רים הם להורות את '‪l‬זניים‪l'-‬זלר'‪l‬זת הסיפורים‬

‫האחרים '‪l‬זבתוכנית הלימרדים‪ ,‬שהם קליפ הרבה‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫א‪ .‬א‪ .‬ריבלין ‪ /‬יצירות עגנון בבית‪-‬הספר התיכון‬

‫יותר "לפיצוח" לשוני‪-‬סיגנוני‪ ,‬וקרובים יותר‬
‫לליבם הרומנטי של התלמידים והתלמיזות‪.‬‬

‫‪183‬‬

‫בשום פראפראזה של זראמת‪-‬חייה של תרצה‬
‫או של מזל )בשלב זה של חייו( לא נטעם אותו‬
‫טעם מעוזן ולא תוענק לנו אותה חוויית‪-‬אמת‪,‬‬

‫כמו אילו שאנו זוכים להם בריקמת‪-‬הפלא של‬

‫מהי מטרת השיעור ביצירת עגנוו ?‬

‫ישאל הו‪,:‬זואל ‪ :‬וכי רשאים אנו לעשות את‬
‫סיפורי עגנון אמצעי להוראת "שולחן ערוך"‪,‬‬

‫אסקופה להיכלות המיקרא והתלמוד‪ ,‬פרוזזור‬
‫לטרקליני ההיסטוריה היהודית‪ ,‬או אפשר _‬
‫קרדום לחפור בו מטמוניות משכבות פילולוגיות‬
‫ו‪:':‬ל הלשון ומרבזים קדומים של הסיגנון העברי‬
‫וסמליו ן ! ותנא דמסייעא לן ‪ -‬המבוא "מגמות‬
‫ועקרונות"‬

‫לתוכנית‬

‫הלימוזים‬

‫הרשמית‪,‬‬

‫ו‪iZ.‬בו‬

‫נאמר בפירוש בין השאר ‪" :‬אם גם בחינות רבות‬

‫לכל יצירה ספרותית טובה ‪ -‬כגון ‪ :‬היסטורית‪,‬‬
‫סוציולוגית‪,‬‬

‫פסיכולךגית‪ ,‬בלשנית ‪ -‬הרי יש‬

‫להיזהר מלהעמיד את אחת הבחינות הללו במרכז‬
‫ההוראה ללא ק'‪t‬זר עם אמנותה של היצירה"‪.‬‬
‫"את אחת הבחינות" ‪ -‬בוזדאי לא‪ ,‬אך מה נעשה‬

‫ו"אומנותה של היצירה" העגנונית ברובה אינה‬

‫רוצה להתנתק מן האספקטים "הלשוניים‪ ,‬הפסי‪.‬‬
‫כולוגיים‪ ,‬הסוציולוגיים‪ ,‬ההיסטוריים" שלה‪ ,‬והם‪-‬‬
‫הכ מרכיבים‬

‫"חוויית‪-‬ההתרשמות‬

‫חו‪::‬ובים של‬

‫האיסטיתית"‪ ,‬ומהם יצוקים "התכנים‪ ,‬האיזיאות‬
‫והערכים‬

‫הגנוזים‬

‫ביצירה" ?‬

‫מה מו;‪i‬מעותה של "חווייה ספרותית טהורה"‬

‫בכלל וביצירת‪-‬עגנון בפרט ? כשם שאין להגיע‬
‫ל"טוהר" כזה על‪-‬ידי ניתוק היצירה מן ההווייה‬
‫הקונקרטית ו‪:':‬לה‪ ,‬במרחב ובזמן המסויימים‪ ,‬או‬

‫על‪-‬ידי "‪':‬ירוו‪::‬ה מן האקלים הרוחני‪-‬חברותי‬
‫המיוחד '‪::‬לה‪ ,‬כך אין להשיג "טוהר ספרותי"‬
‫על‪-‬ידי ניתוק המגע האינטימי‪-‬העמוק עם הלו‪:':‬ון‬
‫ו‪:':‬לה‪.‬‬

‫עגנון לא יצר דמויות אבסטרקטיות‪ .‬והרי‬
‫הסופר הוא עצמו מודע כל כך את זיוקי הלשון‬
‫ואת‬

‫עיוני ההבעה בעצם‬

‫תהליך כתיבתו‪,‬‬

‫עד‬

‫"‪;:‬אינו נמנע מלהחדיר אף בקורא תוזעה זו בכל‬

‫‪'I,'I‬דמנות‪ .‬כלרם אפי‪z‬זרית "תהילה" מ ח ז ץ לירו‪-‬‬

‫שלים‬

‫מעשה ולשון‪ ,‬בסיפור‪ ,‬הפותח בפסוקים קצרים‬
‫יקצרצרים‪ ,‬קצובים ושקולים‪ ,‬המצלצלים באזנינו‬

‫כפעמוני‪-‬האבל של קינרת איכה ומעוררים בנו‬
‫זכרונות משולבים של קסמי שיר השירים עם‬
‫פסוקים קטנים‪ ,‬שלווים ושקטים‪,‬‬

‫תוגת קוהלת ;‬

‫המרפרפים עקב בצז אגוזל‪ ,‬משתרשרים זה בזה‬

‫על‪-‬יזי חוליות ‪ -‬מילים חוזרות לפיסקאות חטו‪-‬‬
‫בות‪ ,‬ו'‪i:‬כל אחת מהן תמונה מושלמת של חיי אדם‬
‫ואהבה ומסירות וקורבן ואמונה‪.‬‬

‫ההומאניזם הצרוף‪ ,‬מיזות הסלחנות‪ ,‬אהבת‬
‫הבריות‪ ,‬החי והטבע והסניגוריה המתמדת כמו גם‬

‫ה'‪i:‬לווה האפית וההילוך המופנם של הרגשות וה‪-‬‬
‫מח‪:r:‬בות ‪ -‬כולם אחוזים ודבוקים באופייה של‬

‫הלו‪.:.‬זון העגנונית‪ .‬מצז אחד המיקצב של הפסוק‬
‫המיקראי עם‬

‫השלכותיו‬

‫המיקצב הרחב‬

‫הפיוטיות‪,‬‬

‫והמלטף של‬

‫ומצד ו‪iZ.‬ני‬

‫לשון חכמים‬

‫‪-‬‬

‫';"ומרים את המספר מפני התפרצויות ומפני הפ‪-‬‬

‫תעות מרעיו‪::‬ות‪ .‬אפילו הסיטואציה החמורה וה‪-‬‬
‫אכזרית‬

‫ביותר‬

‫מתרככת‬

‫מיניה‬

‫רביה‬

‫הל'‪t‬זון‪ .‬זהו סוז המקוריות ו‪iZ.‬ל‬

‫באמצעות‬

‫סיגנון‪-‬עגנון‪,‬‬

‫והדברים יזועים‪,‬‬

‫כל נסיון "לתרגם" לעברית "פשוטה" את‬
‫תמצית העלילה או את עיקרי הרעיונות ואת‬
‫התנהגות "הגיבורים"‪ ,‬כזי להמחיש את חוויית‬

‫הקונפליקטים סופו מפח‪-‬נפו‪ '.:‬אומנותי וכיו‪:':‬לון‬
‫ספרותי מוחלט‪ .‬במיקרה הטוב ביותר נקבל תוצ‪-‬‬
‫אה דומה ל"סיפורי המיקרא" המעובדים לילזים‬
‫"בעקבות המקור התנכי"‪.‬‬

‫אין‬

‫ספק‪,‬‬

‫ו‪.:‬זהטכסט‬

‫הסיפורי‬

‫ברוב‬

‫חלקי‬

‫המירקם האפי של "והיה העקוב למישור" הוא‬

‫קי‪iZ.‬ה לתלמיזינו )ולחלק ניכר ממורינו( מפני‬
‫שהוא‬

‫מחייב‪,‬‬

‫כאמור‪,‬‬

‫ידיעות‬

‫מרובות‬

‫ב'‪t‬זטחי‬

‫ל';"ון והווי ו‪:':‬ונים‪ ,‬וגם ‪ -‬ניסיון בשיטת‪-‬לימוד‬
‫ועיון במידרשי חז"ל‪ ,‬בהלכות הפוסקים‪ ,‬וחשיבה‬

‫העתיקה במיפנה‪-‬הזורות‪ ,‬על‪-‬סף הישן‬

‫בדרך "אפרופו" ‪ -‬מעשה בתוך המעשה ועניין‬

‫צזקניות הרבה יש לנו בספרותנו‪ ,‬אבל‬

‫בתוך עניין‪ .‬יש בסיפור זה דפים שלימים שהוצאו‪,‬‬

‫אף אחת מהן אינה מדברת "מה ואיך" שמזברת‬

‫כביכול‪ ,‬ישר מן הספרות ההלכית ונשתלו כאן‬
‫מחד‪ r:‬במפלסי העלילה המרכזית‪ .‬יש בסיפור זה‬

‫זהחד‪ '::‬ן‬

‫תהילה הירו'‪::‬למית האגדית‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫‪184‬‬

‫א‪ .‬א‪ .‬ריבלין ‪ I‬יצירות עגנון בבית‪-‬הספר התיכון‬

‫כרי איסוף "קטלוג" של רינים ומנהגים ו"מילון"‬

‫מה ניתו לעשות ן‬

‫של ביטויים ואמירות מעולם יהודי‪-‬מסורתי )אפילו‬
‫בניוונו ואפילו בזרותו(‪.‬‬

‫איני מכיר קפיצת‪-‬ררך מיתורית‪ ,‬שתחליף אונ‬
‫המיתודות המצויות‪ .‬קשה לראות מיתורה מהפ‪-‬‬

‫אין גם אחיררת ‪,‬בסיגנונו של המספר‪ .‬הריהו‬

‫כנית‪ ,‬שתצליח להרכיש את "החווייה האיסתי‪-‬‬

‫מרכיב בבת אחת קט'‪,‬בים בלשו‪ j‬מקראית‪-‬מליצית‬

‫והערכים‬

‫)כמו‬

‫ברוב‬

‫"ברמי ימיה"(‬

‫עם‬

‫בל‪o‬יון‬

‫קטעים‬

‫חז"ל )כמו ב"תהילה"( עם קטעי‪-‬קישור ומעבר‬
‫בסיגנון המעשייה החסידית והשיחה העממית ש‬

‫המאה הי"ח והי"ט‪ .‬כלום אפשר להתעלם מכל‬

‫אלה בתהליך הלמירה וההוראה ן כלרם נצא ירי‬

‫א מ נות‬

‫חובתה של‬

‫כלפי "עצם‬

‫הספ רות‬

‫היצירה" אם נרלג על תאי ‪ -‬ה ל ש ו ן "הקשים"‬
‫ואם נוותר על‬

‫נוס ח הריבור של "הגיבורים"‬

‫ועל "הפתיחות" וה"סיומות" הלמר ניות של המס‪-‬‬

‫טית"‬

‫מ י ם‪ .‬כל הצעה כרוכה בדביקות לתהליך ממושך‬
‫ומייגע‪ ,‬שעדיין אינו מבטיח הישגים רמים‪ ,‬מפני‬

‫המרכיבים האובייקטיביים של תשתית תרבותנו‪,‬‬

‫כאמור‪ .‬אבל‪ ,‬אפשר וצריך לשנות בהדרגה את‬
‫ה יחס להוראת עגנון בבית‪-‬הספר התיכון‪ ,‬ועמו‬

‫להגריל גם את‬

‫האם‬

‫נכונה‬

‫דעת‬

‫מן‬

‫כמה‬

‫ה כוש ר‬

‫ה מ י ו מ נות‬

‫ואת‬

‫של המורה ושל התלמיר לקרוא‪ ,‬קריאה מעמיקה‬
‫יותר בסיפוריו‪,‬‬

‫הצעותי הן‪:‬‬

‫א(‬

‫של מאמר חז"ל ‪,‬כתובי התנ"ד וררשותיהם וסירו‪-‬‬
‫המורים‪,‬‬

‫"התכנים‪,‬‬

‫הגנוזים ביצירה" של עגנון ב ת נאי ם ה קיי ‪-‬‬

‫פר בכל פרק ופרק ; אם נוותר על רובי הסימוכין‬

‫סיהם ועל פתגמי‪-‬העם ומאמרי "החכמים" וכו' !‬

‫ביחר‬

‫עם‬

‫האיריאות‬

‫להכין‬

‫ביתר‬

‫רצינות וכובר ראש את‬

‫התלמיר בבית הספר היסורי‪.‬‬

‫ב(‬

‫שבהוראת‬

‫להרחיב את המיסגרת הלימורית של יצי‪-‬‬

‫סיפור זה וכזה בנית הספר התיכון ענייני הלשון‬

‫רות‬

‫והרקע החברתי הפסיכולוגי הם בבחינת עו'שר‬

‫באיכות הסיפורים‪ ,‬על‪-‬ירי תוספת שיעורים להו‪-‬‬

‫השמור לחווייה לרעתה ן ! הנקבל את הרעה שדיו‬

‫ראתן‪.‬‬

‫לנית הספר התיכון בהתרשמות‪-‬חווייתית ולא‬

‫ג(‬

‫בעומק‪-‬ההננה‪ ,‬ושמטרת ההוראה של "והיה הע‪-‬‬
‫קוב למישור" היא הצגת הדמות הטראגית של‬
‫"היורד"‪,‬‬

‫מנשה‬

‫חיים‪,‬‬

‫האישי‬

‫במאבקו‬

‫בגזירת‬

‫אובדנו או בסימליותו הלאומית‪ ,‬כאילו כתיבתו‬

‫של הסיפור ב"פרוזה התיכונית"‪ ,‬השווה לעגנין‬
‫ולקפקה‪ ,‬לביאליק ולסופוקלס כאחדן !‬

‫עגנון‬

‫בבית‬

‫הספר‬

‫התיכון‬

‫בכמות‬

‫הן‬

‫והן‬

‫להשתית את הלמירה הפרונטאלית על‬
‫שונים‪,‬‬

‫תרגילי‪-‬עיון צמודים לטכסטים‬

‫אופיי‪-‬‬

‫ניים לררד סיפורו‪ ,‬לסיגנונו ולאמצעי הבעתו‬
‫המיוחדים של עגנון‪.‬‬

‫ד(‬
‫האפשר‬

‫"להמחיש" את התכנים ואת הסמלים ככל‬
‫תצוגת‬

‫על‪-‬ידי‬

‫הספרותיים‬

‫המקורות‬

‫וקריאה מתוכם‪ ,‬בתור חומר‪-‬לוואי לחומר הנלמד‪.‬‬

‫אוכזנם‪ ,‬בין ברירה מלמדים צעירי מורינו‬

‫ורצוי מאוד ‪ -‬להרריך את התלמירים בעשיית‬

‫סיפורים אילו ואחרים תוד ריפרוף שטחי על פני‬

‫"היכרות" עם סיטואציות אפיות‬

‫שאפ‪-‬‬

‫הטכסט )‪,,‬קראו את הסיפור בבית‪ ,‬ענו על השא‪-‬‬

‫שר עדיין לאתרן בסביבה החייה של התלמיר‬

‫לות הבאות‪ ,‬ובכיתה נשוחח על העלילה‪ ,‬על‬

‫)בית‪-‬כנסת‬

‫הופעותיהם‬

‫עיצוב הדמויות ועל המטרות של הסופר ושל‬

‫בזמנים שונים‪ ,‬שיחות שבין מנחה למעריב‪ ,‬הווי‬

‫גיבוריו"(‪.‬‬

‫לפעמים קוראים קטע קטו בכיתה‪,‬‬

‫יותר מסתפקים במובאות אחדות בתהליך הדיון‪.‬‬

‫להגנתה של "מתודה" זו צריך להזכיר‪ ,‬שלכל‬
‫סיפור‬

‫)‪70-50-30‬‬

‫חמשה‪-‬שישה שיעורים‬

‫עמוד(‬

‫אפשר‬

‫להקריס‬

‫את מרמד העומק של החווייה הספרותית‪ ,‬זה‬
‫המצוי‬

‫בפיענוח‬

‫הטכסט‬

‫במיכלול‬

‫של חסידים וכד'(‪.‬‬

‫ה(‬

‫להטיל‬

‫בכיתה‬

‫ובבית‪,‬‬

‫על התלמידים‬
‫שתחייבנה‬

‫מטלות‬

‫אותם‬

‫נוספות‪,‬‬

‫להיאבק‬

‫עם‬

‫הטכסט ולרלות ממנו‪ ,‬ככל יכולתם‪ ,‬עיונים וריו‪-‬‬
‫קים‪ ,‬שיש בהם משום הפגנת המופת העגנוני של‬

‫בממוצע !‬

‫המרוכז‪,‬‬

‫ובית‪-‬מדרש‬

‫ב מ ידה‬

‫הרמזני‪,‬‬

‫וה‪-‬‬

‫סמלני‪ ,‬ארן אנו יכולים לה'‪z,‬זיג בדרן הוראה זו‪.‬‬

‫אינטגראליות התוכן והצורה‪,‬‬

‫ו(‬

‫להטיל על‬

‫סיפורים‬

‫נוספים‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫התלמירים‬

‫שאינם‬

‫בהררגה קריאת‬

‫בתוכנית‬

‫הלימודים‬

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫א‪ .‬א‪ .‬ריכלין ‪ I‬יצירות עגבון ככית‪-‬הספר התיכון‬

‫)לפחות ‪ -‬כמיספר היצירות שבתוכנית השנ‪-‬‬

‫תית(‪ ,‬לפי שיטת "הקריאה העצמית המודרכת"‪,‬‬
‫המחייכת גם העלאה ככתב של סיכומים ועיונים‬
‫וגם הרצאות וסקירות בעל‪-‬פה‪.‬‬

‫ז(‬

‫להפעיל בהוראת עגנון‪ ,‬האינטנסיבית‬

‫והאכסטבסיבית‪ ,‬את שיטת "הקריאה המשווה"‪,‬‬

‫ל'‪:::‬ם הבחנה ספרותית בין הטיפול בנושאים ובמו‪-‬‬

‫טיבים דומים בסיפורים שוניס אצל עגנון עצמו‬

‫ואצל מספרים אחריס‪.‬‬

‫ח( להרכיב חוגים לעיון "חופשי" ביצירות‬
‫עגנון ולדיונים על‪-‬פי פרשניו השונים במיסגרת‬
‫החינוך המשלים של בית‪-‬הספר התיכון‪.‬‬

‫ט(‬

‫‪185‬‬

‫לשאוף לשינוי שיטת הכחינות הסופיות‬

‫)גמר וכגרות( על‪-‬ידי דרישת כיאור טכסט בכחר‬
‫מיצירת עגבון )חוכה( גם כעל‪-‬פה וגם ככתכ‪.‬‬

‫להגביר את העיון ואת ההדגמה כמתודיקה של‬
‫הוראת יצירות עגבון‪ ,‬בזנל‪-‬פה ובכתב )שכבר יש‬

‫להם התחלה טובה( במיסגרות מקומיות וארציות‬

‫של השתלמות מורים לספרות‪.‬‬

‫סוף דבר‪' ,‬ומה על המורה‪-‬המחבר התפקיד‬

‫לפתח בתלמידיו את התודעה הברורה והחד‪-‬מש‪-‬‬
‫מעית‪ ,‬שאין אדם מישראל בדורנו נעשה מ'‪t‬זכיל‬

‫עברי ובן‪-‬תרבות יהודי בלא היכירות חווייתית‪.-‬‬
‫אינטימית עם מיבחר יצירתו של עגבון‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)