בובר בשיחה עם נציגי הסתדרות המורים

מרץ 4, 2015 · מאת דב ילין · החינוך, גיליון א-ב, 1975 · החינוך

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬

‫מסדנת המורה‬

‫על ספרים‬

‫א‪-‬ב חשווו תשלו‪/‬ו ‪ -‬אוקטובר ‪1975‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬

‫העניינים‬

‫תיבו‬

‫עמוד‬

‫ח כז ח 'ב‪ I‬כ ח‬

‫כ 'ב‪ I‬כ ילי‬

‫אברהם צלמון‬

‫מיכאל הן ואריה לוי‬

‫התיבוד היעיל )‪('C.B.T.E.‬‬

‫‪.‬‬

‫)גישה סוציולוגית( ‪.‬‬
‫מה רע בחיבוד המוסדי ‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫‪1‬‬

‫‪6‬‬

‫‪.‬‬

‫בית‪-‬הספר כספק שירותי‪-‬חיבוד והישגי תלמידיו‬

‫בכיבזין יוכ‪C‬‬

‫סוניה מרבך‬
‫'בזעון אפ'יטין‬

‫‪.‬‬

‫‪12‬‬
‫‪17‬‬

‫‪.‬‬

‫ייהילד טעון הטיפוח והילד ה'אורגאבי'" ‪.‬‬
‫חיבוד לצפייה בסרטי הקול בוע והטלוויזיה‬

‫ערה ברקאי‬

‫‪21‬‬
‫‪23‬‬

‫עיון ב"בובה ממוכנת" לדליה רביקוביץ‬

‫מרר ‪ :‬י • מ ‪ b,‬טי ז‬
‫אריר כהן‬

‫כ"וך סגל‬
‫רב "ליז‬

‫כוכר‬

‫גר כהן‬

‫‪28‬‬

‫)עשר שנים למותו(‬

‫'‪.:,‬ןאלת ה'‪:Ii‬רכים והחיבוד לערכים במשנת בובר •‬

‫‪32‬‬

‫הסמכות המחנכת בסיטואציה החינוכית במשנת בובר‬
‫בובר ב'‪.:,‬ןיחה עם נציגי הסתדרות המורים‬

‫‪55‬‬
‫‪66‬‬

‫חלדי‬

‫מנשה רוכ'ני‬

‫)‪ 900‬שנה להזלדתו(‬

‫בעיות בהוראת ספר ייהכוזרי"‬
‫'‪,,‬ירי ריה"ל בבית‪-‬הספר‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫יהדות ספרד וארץ‪-‬ישראל בימי ר' יהודה הלוי‬

‫אריה מכצ'ר‬

‫ממרבת‬

‫ח ח ורא ח‬

‫'‪:Ii‬ל מדוכת הכתיב ‪ -‬י‪.:‬זלוש בעיות ושאלות שמובה‬

‫יהושע ויכשטין‬

‫יחווח‬

‫ו כ ר רכי‬

‫וחהיכוך‬

‫‪81‬‬

‫המורח‬

‫כינה שופם‬

‫איך לימדו ילדים בשער‪-‬הגולן ‪.‬‬
‫משתקים בלשון לאהבת הלשון ‪..‬‬
‫לימוד הכתיב והדקדוק לפי אותיות הי;‪i,‬ימוש‬

‫שרגא שפר‬

‫הוראת החי‪.:‬זבון בבת"ס היסודיים ורציפות השיטה‬

‫הוה שבזי‪",‬‬
‫גאונה כהן‬

‫טל‬

‫‪72‬‬
‫‪79‬‬

‫•‬

‫מפרים‬

‫‪85‬‬
‫‪91‬‬
‫‪94‬‬
‫‪95‬‬

‫‪104‬‬

‫ייההתבגרות" ‪ -‬יוכף גלב'ז ; יינעורים בקיבוץ" ‪ -‬יוכף ארבון ; "לכסיקון לתודעה‬
‫יהודית" ‪ -‬אביב נ‪:‬קרוכי ;‬

‫מחקר דיאלקט ערבי של יהודים ‪ -‬ביר שוחט ;‬

‫ייהמשחק ‪ -‬ערכיו ובעיותיו" ‪ -‬כה‪::‬ה גולדשטיין ;‬

‫ייקאפקא בעברית" ‪ -‬צכי‬

‫קרביאל ; שני ספרים חדשים של מחבר אחד ‪ -‬יהו'בט ירון ; על ספרים בספרות‪,‬‬
‫בלשון ובחברה ‪ -‬יוסף 'בה‪.‬לבן ;‬

‫הצצה בספרים שונים ‪ -‬צמח צמריון ;‬

‫ייפריודיקה סקטוריאלית" ‪ -‬טרה הרצכרג ;‬

‫ספרים שנתקבלו במערכת‬
‫‪127‬‬

‫דברי סיום ‪ -‬הזגורך‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬

‫דב יליו‬

‫בובר בשיחה עם נציגי הסתדרןת המןרים‬
‫" ‪ …‬הראיתי ‪ -‬למעלה ‪ -‬על הילד המצפה‪,‬‬

‫לפבי שלוש‪-‬עשרה שבה ‪ -‬ביום ט"ז בחי‪;.‬זון‬
‫תשכ"ג )‪ 13‬בבובמבר ‪ – (1962‬אירח הפרופ' מ'‬

‫תוך שכיבה בעיניים עצומות‪-‬למחצה‪ ,‬לדיבורה‬

‫בובר בביתו בירושלים את בציגי הסתדרות המו‪-‬‬

‫של‬

‫צריכים‬

‫רים‪ .‬הם "‪::‬אלוהו שאלות‪ ,‬והוא השיב על שא‪-‬‬

‫לציפייה זו ‪ :‬משום שהם רואים עצמם קרואים‬

‫לותיהם‪.‬‬

‫ועומדים תמיד בדו‪-‬שיח‪ ,‬בלתי פוסק‪ .‬בפבי ליל‪.‬‬

‫ה‪.‬אם‪.‬‬

‫אולם‬

‫כמה‬

‫תינוקות‬

‫אינם‬

‫הסתדרות‬

‫הבדידות‪ ,‬המאיים לפרוץ ולחדור‪ ,‬הרי הם שכו‪-‬‬

‫המורים‪ ,‬פתח את השיחה‪ ,‬ובשאלתו בתן ביטוי‬

‫בים ומשומרים‪ ,‬בטוחים מכל פגיעה‪ ,‬מחותלים‬

‫מה שעבר‬

‫אמון‬

‫''‪':‬ו‪:::‬‬

‫ללבטיו‬

‫מזכירה‬

‫לוין‪,‬‬

‫הכללי‬

‫של‬

‫של המחבך בימיבו בוכח‬

‫על העולם ובמיוחד על עם ישראל בתקופת‬

‫בכותבות‪-‬שריון‪-‬הכסף‬

‫של‬

‫האמון‪,‬‬

‫אמון‬

‫לעולם‪…‬‬

‫השואה‪ .‬גם שאלותיהם של החברים האחרים בסבו‬

‫" ‪ …‬אמון‪ ,‬אמון לעולם ; משום שמצוי בו‬

‫בערך על אותו ציר מרכזי‪ ,‬אף כי פה ושם בת‪-‬‬

‫אותו אדם‪ ,‬הוא הוא מ‪t‬עלה הפבימי ביותר של‬

‫עוררו בשאלותיהם בעיות אחרות‪ .‬פרופ' כוכו‬

‫הזיקה המחבכת‪ .‬משום שמצוי בו בעולם אותו‬
‫אפילו צרתה גדולה‬

‫הטעים בדבריו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את החשיבות הבודעת‬

‫אדם‪ ,‬שוב אין ההבלית‪,‬‬

‫לגורל האבושות מצורת‪-‬החיים‪ ,‬שבה יבחר הא‪-,‬‬

‫ביותר‪ ,‬יכולה להיות אמת לאמיתה‪ .‬מ'ום שמצוי‬

‫החשוב‬

‫בו בעולם אותו אדם‪ ,‬ודאי שצפון האור בתוך‬

‫ביותר בחברה ‪ -‬המורה בכוחו ‪-‬לחבך בזכות‬

‫האפילה‪ ,‬שצפיבה הישועה בתוך האימה‪ ,‬שצפובה‬

‫ובמיוחד‬

‫דם‪,‬‬

‫שמקצועו‬

‫המורה‪,‬‬

‫הוא‬

‫האהבה הגדולה בטמטומם של הבריות"‪.‬‬

‫הדוגמא האישית‪.‬‬

‫הדברים ברעימו על‪-‬ידי כותב הטורים האלה‬

‫בשאלת השאלה ‪:‬איך בבין‪ ,‬המורה‪ ,‬את דב‪-‬‬

‫מספר שבועות אחרי הפגישה‪ ,‬והם מובאים עכשיו‬

‫ריך הב"ל‪ ,‬לבוכח העלטה הגדולה‪ ,‬חסרת‪-‬התק‪-‬‬
‫דים בהיסטוריה‪ ,‬שירדה על האבושות‪ ,‬בתקופת‬

‫לראשונה בדפוס‪.‬‬

‫מלחמת העולם השבייה‪ ,‬כשבחלי דם )ובתוך זה‬

‫*‬

‫שלוס לוין )בהמשך לדברי‪-‬הפתיחה שלו( ‪:‬‬

‫דמם של שישה מיליון יהודים ‪ -‬שליש מעמבו(‬

‫יושבים כאן עשרות מורים פעילים ; בכל ימות‪-‬‬

‫בשפכו על‪-‬ידי הקלגסים הגרמבים‪ ,‬ובמחה צלם‬

‫השבה הם מלמדים תיבוקות של בית רבן‪ ,‬אך ‪-‬‬

‫האלוקים מעל פביה של אומה שלימה‪ ,‬שבחשבה‬

‫לעתים ‪ -‬הם גם מתכבסים לישיבות במרכז‬

‫פעם לאחת מאומות התרבות בעולם ; ואם בביה‬
‫אומה מתורבתת זו היו מסוגלים‬

‫להפוך‬

‫הסתדרות המורים ובוועדות ודבים בעבייבים מק‪-‬‬

‫של‬

‫צועיים‪ ,‬ולעתים גם בעבייבי חיבוך‪ ,‬תרבות ורוח‪.‬‬

‫לחיות‪-‬טרף בשאלת ‪ -‬לבוכח כל אלה ‪ -‬הש‪-‬‬

‫לכן ביק"‪::‬תי את הפגי'‪::‬ה אתך‪ ,‬המורה‪ ,‬כדי "‪::‬בוכל‬

‫אלה ‪ :‬על א‪,‬ילו ערכים יוכל המחבך העברי בדו‪.‬‬

‫לשאולך שאלות ולקבל עליהן תשובות מפיך‪.‬‬

‫רבו לחבך את הבוער ?איך יוכל לטעת בלב חבי‪.‬‬

‫פרופסור כוכר ‪:‬אדרבה‪ ,‬למי שיש שאלות ‪-‬‬

‫כיו את האמין לעולם כזה ? איך יצליח לגלות‬
‫לפבי חביכיו את‬

‫יציגן‪.‬‬

‫'לוס לוין ‪ :‬המורה‪ ,‬במא‪,‬מרך‬

‫ייעל המעשה‬

‫האור הצפין בתוך האפילה‬

‫הגדולה‪ ,‬לאין‪-‬שיעור‪ ,‬שאפפה את העולם במשך‬

‫ה‪j1‬ינןכי" ‪ -‬הרצאתך הרא"‪::‬ית‪ ,‬בןועידה ה‪t‬דגו‪-‬‬

‫שבות‬

‫גית הביבלאומית ה"‪::‬לישית בהיידלברג מ'‪;.‬זבת‬

‫האימה הבוראה לאין‪-‬קץ‪ ,‬שדורבו בשם בה במשך‬

‫‪ – 1925‬אמרת‪ ,‬בין היתר‪ ,‬דברים‬
‫" ‪ …‬הזיקה החינוכית היא‬

‫כולה ‪…‬‬

‫אלה ‪:‬‬

‫זיקה דו‪-‬שיחית‬

‫המלחמה‪,‬‬

‫ואת‬

‫הישועה‬

‫הצפובה‬

‫בתוך‬

‫שבים רבות‪.‬‬

‫ב‪-‬‬

‫מ‪ ,‬כוכר ‪:‬‬

‫אכן‪ ,‬אשר ביצעו הגרמבים בתקו‪-‬‬

‫פת השואה הוא בורא ואיום ; אך כל חידושיהם‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫ד' ילין ‪ /‬בובר בשיחה עם נציגי הסתדרות המורים‬

‫להרע היו רק ב'‪t‬זטח הכמותי ; וכבר היו כדברים‬
‫הנוראים האלה )אם‪-‬כי בקנה‪-‬מידה כמותי מצומ‪-‬‬
‫צם‬

‫יותר(‬

‫ישראל‬

‫בדברי‪-‬הימים‬

‫בפרט‬

‫בכלל‪,‬‬

‫)הרדיפות‪,‬‬

‫בימי‪-‬הביניים‪,‬‬

‫ובדברי‪-‬ימי‪-‬‬

‫הגזירות‬

‫האינקוויזיציה‬

‫והרציחות‬

‫בספרד‪,‬‬

‫צורעים‪ ,‬פרעות שונות ועוד ועוד(‪,‬‬

‫ר"ר י' אוסטרי ‪.‬רן ‪:‬‬

‫לביתנו"‪ – ,‬מי ידאג לנו ‪1‬‬
‫ואם‪-‬כן‪,‬‬

‫אותו‬

‫מהו‬

‫חינוכי‬

‫מכנה‬

‫משותף‬

‫לפתרון בעייתנו הקשה ‪ -‬מיזוגם המוצלח של‬
‫יוצאי‪-‬הגלויות ‪1‬‬
‫נז"צ‬

‫מסעי‪-‬‬

‫הצלב‪ ,‬שחיטות חמלניצקי‪ ,‬גזירות הרועים‪ ,‬המ‪-‬‬

‫‪67‬‬

‫אפ‪:b,‬זי ‪:‬‬

‫לפני‬

‫המחנך‬

‫אינן‬

‫הדתי‬

‫קיימות שום בעיות מיוחדות‪ ,‬שפתרונן לא נרמז‬
‫כדברי‬

‫בתורה‪,‬‬

‫ב' בחוראי ‪:‬‬

‫המציאות המיוההז של‬

‫ייוצדיק‬

‫דזבקוק‬

‫יחיה"‪.‬‬

‫באמונתו‬

‫כאיש מאמין יש לי ערכי‪-‬מסו‪-‬‬

‫שאין‬

‫רת‪ ,‬שהייתי רוצה להקנותם לתלמידיס‪ .‬אולם‬

‫דוגמתו בשום אומה ולשון ; הנ‪7‬ציאות הזאת של‬

‫מאחר‬

‫מסוימת‬

‫קיבוץ גלויות ומיזוגן היא מי‪::‬ימה הניצבת עדיין‬

‫את המסורת ; וכיוון שלפי מאמרו של הפרופסור‬

‫לפנינו‪ ,‬כי אנו בראשית הצעדים להגי‪::‬מתה ;‬

‫המכובד ייעל המעשה החינוכי" קולט הילד וסו‪-‬‬

‫מדינתנו‬

‫מאמץ‬

‫מחייבת‬

‫חברתי‪-‬מדיני‪,‬‬

‫ו‪;':‬המציאות‬

‫כיום‬

‫במידה‬

‫נוגדת‬

‫ולשם כך אנו מצףוים על מאמץ חינוכי מיוחד‪,‬‬

‫פג‬

‫משום שרק הוא עלול לתת תשובה על בעיית‬

‫כאדם מודרני רוצה לחנך גם לדרך מודרנית‪,‬‬

‫לאומה‬

‫והנני מזדהה עם מסקנות מאמרו )של הפרופסור(‬

‫המיזוג‬
‫אחידה‬

‫המלא‬

‫כל‬

‫של‬

‫ישראל‪,‬‬

‫שבטי‬

‫רשמים‬

‫מהטבע‬

‫ומהחברה‬

‫ואני‬

‫שבסביבתו‪,‬‬

‫­ אם‪-‬כן‪ ,‬שאלתי היא ‪ :‬איך לחנך במצב קשה‬

‫אחת‪,‬‬

‫מניין יימצא המכנה המשותף‬

‫זה ‪ 1‬שהרי קיימות שתי אפשרויות ‪) :‬א( לצמ‪-‬‬

‫לשון אחר ‪:‬‬

‫למעש החינוכי הנ"ל ‪ 1‬למעשה קיימים שלושה‬

‫צם את העולם שמסביב לילד ולהקנות לו אך‬

‫דורות במציאות שלנו‪ ,‬והם ‪):‬א‪(.‬‬
‫הציוניות‪-‬חלוציות ;)ב(‬

‫דור העליות‬

‫ורק את ערכי המסורת והמורשה‪ ,‬גם אם כתוצאה‬

‫דור‬

‫מכך יקופח עולמו הפנימי של הילד ; או ‪-‬‬

‫דור הצברים ;)ג(‬

‫שמא ‪) -‬ב( לתת לילד חירות ולסכן כתוצאה‬

‫העליות‪-‬מאונס‪ ,‬בתקופתנו )תקופת המדינה(‪.‬‬
‫היכן הפתרון החינוכי למיזוג‪-‬אמת של כל‬

‫שבטי‪-‬ישראל‪ ,‬יוצאי הגלויות השונות‪ ,‬וליכודם‬
‫לאומה אחת לקראת משימות העתיד ‪1‬‬
‫פרופ'‬
‫באומות‬

‫בעיה‬

‫בובר ‪:‬‬

‫חינוכית‬

‫זו‬

‫המסורת היקרים לי מאוד‪t' ,‬זברצוני להקנותם‬
‫לילד‪,‬‬

‫קיימת‬

‫גם‬

‫מ' בובר ‪:‬‬

‫אין ברצוני להפוך את הי‪it,‬יחה‬

‫)‪::‬זלנו( לוויכוח ; אך או‪::‬אל ‪ :‬הלזה ייקר אמונה‬

‫אחרות‪.‬‬

‫ר"ר‬

‫מכך‬

‫במידה‬

‫מסוימת‬

‫את‬

‫אותס‬

‫הערכים‪,‬‬

‫ערכי‬

‫המורה‪,‬‬

‫אוסטרי ‪.‬רן ‪:‬‬

‫בספרך‪,‬‬

‫קראתי‬

‫'‪::‬הופיע בתרגום ספרדי )ייהאדם ‪ -‬מהו ‪ ,("1‬כי‬

‫סתם‬

‫)כלומר‪,‬‬

‫אמונה בתורה‬

‫שבעל‪-‬פה( ‪1‬‬

‫או‬

‫'‪t‬זמא ‪ -‬בדברנו על האמונה ‪ -‬הכוונה היא‬

‫הכרת ייחודו של האדם התחילה להתפתח בפי‪-‬‬

‫לאמונה )השלימה( ‪::‬ל הדם במה ו‪::‬הו עו'‪::‬ה ?‬

‫שבה‬

‫גם אני חושב את השאלה הזאת )של האמונה(‬

‫עצמו ‪ -‬הסובייקט ‪-‬‬

‫לעיקרית ולחשובה ביותר ; אך חושבני‪ ,‬כי מ'‪-::‬‬

‫בחן את מהותו של האדם‪-‬האובייקט )מבחינה‬

‫נתחיל לבררה יתגלו ויתגלעו הק'‪::‬יים והייתי‬

‫של‬

‫לוסופיה‬

‫המאות‬

‫נבע מהעובדה‪,‬‬

‫הקודמות ;‬

‫";;האדם‬

‫הקושי‬

‫אנתרופולוגית‪-‬פילוסופית‪ ,‬אך לא פסיכולוגית(‪.‬‬

‫מעדיף לשוחח על נו'‪it‬א זה עם אנשים‪ ,‬שיש לי‬

‫בפתרון‬

‫משותף אתם‪ .‬אם האמונה אינה‬

‫האמנם‬

‫משתמע‬

‫הבעיה‬

‫החינוכית‬

‫שהמחנך‬
‫חינוכי‬

‫מכאן‪,‬‬

‫'‪,‬בצמו‬

‫של‬

‫‪-‬‬

‫שהקושי‬

‫דורנו‬

‫הסובייקט‬

‫הנעוץ‬

‫מףתנה‬
‫‪-‬‬

‫בסיס‬

‫)רעיוני(‬

‫בעובדה‪,‬‬

‫סתם פרי‪-‬מסורת‪ ,‬כי אז אפשר להגיע לכלל‬

‫פתרון‬

‫ובאי‪.:‬זר לנביאים ביו‪::‬ראל‪ ,‬הרי תפקידם‬

‫מבקש‬

‫הבנה ;‬

‫העיקרי לא היה להינבא '‪,‬בל הבאות‪ ,‬או סתם‬

‫אובייקטיבי ‪1‬‬

‫והרי אנו חיים בתקופת‪-‬מי‪::‬בר‪-‬חברתית מכל‬

‫להגיד עתידות‪-‬מראש‪ ,‬כי אם להסביר לעם את‬

‫חינוכיות‬

‫התוצאות השליליות‪ ,‬העלולות לנבוע מההליכה‬

‫עקרוניות גם אצל אומות‪-‬העולם‪ ,‬אבל אפשר‬

‫בדרך הרעה מצד אחד‬

‫)ייאם תמאנו ומריתם ‪-‬‬

‫לסמוך עליהן‪ ,‬על אומות העולם‪ ,‬שהן תדענה‬

‫חרב תאכלו‪ ,‬כי פי הו דיבר" ‪ -‬ישעיהו א'(‪,‬‬

‫לדאוג לעצמן‪ ,‬ואילו אנחנו ‪ 1‬אם אנו לא יינעשה‬

‫ומצד שני בישרו הנביאים את הנחמות והישועות‬

‫הבחינות ;‬

‫נכון‬

‫הוא‪,‬‬

‫''קיימרר‪:‬‬

‫בעיות‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫‪68‬‬

‫ד' ילין ‪ /‬בובר בשיחה עם נציגי הסתדרות המורים‬

‫הצפויות לעם‪ ,‬אם הליכתו תהיה בדרד הטובה‬

‫שמקצוע המורה הוא החשוב ביותר בחברה‪ .‬בדבר‬

‫)ככתוב ייעוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירו‪-‬‬

‫הזה‪ ,‬אם המורה יהיה באמת מחנד הראוי לשמו ‪-‬‬

‫שלים‪ ,‬ואיש משענתו בידו‪ ,‬מרוב ימים ; ורחובות‬

‫תלוי גורל החברה‪ .‬לא במה ו‪iZ‬יגיד‪ ,‬אלא במה‬

‫העיר יימלאו ילדים וילדות משהקים ברחובותיה"‬

‫שיהיה המורה‪ ,‬כלומר ‪:‬הדוגמא האישית‪.‬‬

‫­ זכריה ח'(‪.‬‬

‫ברור‪,‬‬

‫ז' ביסטריצקי ‪:‬‬

‫הנוער שלנו נמצא במשבר‬

‫דידאקטיקה‬

‫מסופקני‪ ,‬אם יש פדגוגיה כזו )אובייקטיבית(‪.‬‬

‫של ערכים ; ואנו רוצים להבהיר לעצמנו לקראת‬

‫אני עסקתי בחיי בני‪-‬אדם ונתברר לי‪ ,‬שכאן‬
‫ניתנת לאנשי מקצוע‪-‬מסוים )למחנכים( אפשרות‬

‫מה אנו מחנכים ‪1‬‬

‫כזו בובר ‪:‬‬

‫שיש‬

‫אובייקטיבית ‪j‬‬

‫אך‬

‫זוהי הלא השאלה שנשאלה )מקו‪-‬‬

‫יוצאת מן הכלל להשפעה‪ ,‬אך אין דרר אחרת‬

‫דם(‪ .‬הצרה היא‪ ,‬שבכל העולם יי‪z,‬ז פוליטיזאציה‬

‫להשפיע‪ ,‬בלתי‪-‬אם על ידי דוגמה זו הנסתרת‬
‫)ולא הגלויה‬

‫)וכן גם בארץ(‪.‬‬
‫בי סטר יצקי ‪:‬‬

‫וכאן‬

‫הקושי‬

‫בעבודת‬

‫החינוד‪.‬‬

‫לעין( ‪.‬‬

‫למשל‪,‬‬

‫כי‪:':‬התלמיד ילמד‬

‫בשעת הטיול‪ ,‬או בשעת המי‪i:‬חק המשותף‪ ,‬או‬

‫כל משפחת‪-‬עולים מביאה אתה מסורת אחרת‪,‬‬

‫הספורט ‪j‬‬

‫והחינוד שלנו חייב למצוא ערכים משותפים‬
‫ולקרב רחוקים‪ .‬עלינו לדעת ולהכיר מה הם הער‪-‬‬

‫במצב‪ ,‬שפתאום הנד נמצא לבדד בחדר אפל‪,‬‬
‫ואי אתה רואה אפילו את הקיר שבחדר ; אר‬

‫כים הכלל‪t-‬נושיים‪ ,‬שבכוהם לקרב את הפזורות‬

‫אתה יודע )בוודאות(‪ ,‬שיש קיר‪ ,‬ואם תלד בכיוון‬

‫והעדות‪ .‬עלינו למצוא מכנה משותף‪ ,‬כדי ליצור‬

‫)לנקודת‪-‬מי‪z,‬זען(‪ .‬אם‪-‬כן ‪-‬‬

‫והכיוון הוא‪ ,‬כאילו מעמידים אותר‬

‫מסויים ‪ -‬תגיע‬

‫אומה‪ .‬הנה ישנו סעיף ב' של חוק החינוד הממ‪-‬‬

‫התאזר עוז תנסה‪ ,‬תלד‪ ,‬תגיע ‪ j‬אולי תשלם בכ‪-‬‬

‫לכתי הדן במלאכה‪ ,‬בחלוציות‪ ,‬אהבת המולדת‬

‫אב כשתגיע פתאום לקיר ‪ j‬אד זה כאב רצוי ;‬

‫וכדומה בבית‪-‬הספר היסודי ; ההוגשם הסעיף הזה‬

‫כשהתלמיד ילמד‪ ,‬שיש להעז‪ ,‬יגיע לכלל מסקנה‬

‫)הלכה למעשה( בחיי המציאות שלנו מאז נתק‪-‬‬

‫מסוימת‪.‬‬

‫בל ‪ 1‬ובאשר לבית‪-‬הספר העל‪-‬יסודי ‪ -‬עליו לא‬

‫כל הדברים‬

‫הגדולים בחיים‬

‫מבוססים‬

‫על‬

‫נרמז שום רמז בחוק החינוד הממלכתי‪ .‬הנה‬

‫העזה ! כשאדם מישראל מביא ילדים לעולם‪,‬‬

‫חינכנו בחו"ל על ייכבד את אביד" ; ואילו כאן‬

‫בדורנו‪ ,‬העזה היא ; כשאדם מאמין באלוהים ‪-‬‬

‫הגענו למשבר קשה בתחום זה ‪ j‬הלא הגיעו למו‪-‬‬

‫בימים כאלו ‪ -‬אף זוהי העזה ! והמורה יוכל‬

‫לדת עדות‪ ,‬בהן היה אב‪-‬המשפחה ייהכול יכול"‬

‫להראות זאת לתלמידים‪ ,‬אד לא להסביר זאת ;‬
‫ביסטריצקי ‪ :‬אולי מוטב‪ ,‬שלא יוטל על כל‬
‫מורה לבצע את המשימה בכוהות עצמו‪ ,‬אלא ‪-‬‬

‫בביתו ; ואילו כאן בארץ הוא הפסיד יוקרתו ‪-‬‬
‫אין מכבד אותו‪.‬‬

‫בוכר ‪:‬‬

‫אתה נוגע בשאלה עקרונית‪ .‬כלום‬

‫בכוחות משותפים ז‬

‫סבור אתה‪ ,‬שאפשר לענות עליה במשפט אחד‬
‫או אפילו במשפטים אחדים ‪ 1‬אד ורק בצורת‪-‬‬
‫חיים אפשר לענות עליה ; האם ניתן להגשים‬
‫את עשרת הדיברות כיום‪ ,‬בסיטואציה הנתונה ‪1‬‬

‫כיבוד אב‪ ,‬ואפילו "לא תרצח" ‪ -‬לא תמיד הם‬
‫ניתנים להגשמה‪ .‬רק הסיטואציות הן המפרשות‬
‫את‬

‫כוכר ‪:‬‬

‫העולם‪,‬‬

‫שאנו‬

‫חיים בו‪,‬‬

‫הוא‬

‫כמו‬

‫שהוא‪ .‬אנו חיים בתוהו ובוהו‪ ,‬ואי‪-‬אפשר להמ‪-‬‬
‫ציא פתאום ערכים‪ .‬אם ישנם בכיתתד תלמידים‪,‬‬
‫יוצאי עדות שונות‪ ,‬ואתה תתייחס אליהם ברגש‬
‫שונה‪ ,‬יימצאו תלמידים שיסיקו מכד משהו לא‪-‬‬
‫חיובי ויגיעו לכלל תוצאות לא‪-‬רצויות‪ .‬הוא‬
‫אשר אמרתי ‪ :‬אין דרד אחרת כיום להשפיע‬

‫המצוות‪.‬‬

‫העיקר )בחינוד( ‪ -‬חיי‪-‬המורה‪ .‬לא את הדרד‬

‫מלבד‬

‫הדוגמא‬

‫האישית‪.‬‬

‫המעצמות‬

‫הגדולות‬

‫בלתי‪-‬‬

‫)ברית‪-‬המועצות‪ ,‬ארצות‪-‬הברית( לא יגיעו לכ‪-‬‬

‫אפי‪i:‬רי‪ ,‬ועליהם למצוא בכוחות עצמם את דר‪-‬‬
‫כם‪ .‬אד שומה על המורה להראות להם את הכי‪-‬‬

‫לל הסכם‪ ,‬אם לא יעמדו בראשן אישים‪ ,‬שיבררו‬

‫יש‬

‫להראות‬

‫לתלמידים‪ ,‬כי‬

‫זהו‬

‫דבר‬

‫וון ; ודבר זה ניתן להתבצע‪ ,‬אד ורק‪ ,‬אם המורה‬
‫בעצמו הולר‬

‫בזרד‬

‫זו‪,‬‬

‫דרד‪-‬המופת‪.‬‬

‫סבורני‪,‬‬

‫את המשותף ביניהן על‪-‬ידי שיחה זה‪-‬עם‪-‬זה‪,‬‬

‫כדרד שנוהגים סוחרים הפועלים בדרד ההיגיון‬
‫והכדא‪.‬יות‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫‪69‬‬

‫ג' כהו ‪ I‬לימוד הכתיב והדקדוק לפי אותיות השימוש‬

‫מו אילוו ‪:‬‬

‫אבל הרי לא בי ‪ -‬המחנר ‪-‬‬

‫הכיוון‪,‬‬

‫הסיטואציה ;‬

‫תלוי‬

‫היא‬

‫הרי הקובעת‬

‫ואומר ‪ :‬אני מחנר במסגרת הצרה של הלאומיות‬
‫שלנו ; ולדעתי‪ ,‬טוב יהא‪ ,‬אם זה יהיה בשותפות‬
‫עם העולם‪,‬‬

‫אציה לזמן ארור ?‬

‫כוכר ‪:‬‬

‫הנפול יונים סבורים כר‪ ,‬שהם יכולים‬

‫ליצור סיטואציות‪ ,‬אר הם טועים‪,‬‬

‫מ‪ I‬אורכן ‪:‬‬

‫במלחמת השחרור אנו‪ ,‬היהודים‪,‬‬

‫יצרנו סיטואציה‪,‬‬

‫מותר‬

‫בובד ‪:‬‬

‫אולי‬

‫להגיד‬

‫ולהגדיר‬

‫זאת‬

‫כוכר ‪:‬‬

‫נעשה אז מה שניתן להתבצע רק‬

‫במשר זמן קצר‪ ,‬אר אסור ללכת בדרר זו‪ ,‬כשה‪-‬‬

‫כהומאניזם‪,‬‬

‫אילוז ‪ :‬זהו ביטוי לא חד‪-‬משמעי‪,‬‬

‫סיטואציה משתנית‪,‬‬

‫כוכר ‪:‬‬

‫כל מושג יכול להיות רב‪-‬משמעי‪.‬‬

‫אורכן ‪:‬‬

‫אילוו ‪:‬‬

‫ייהבא להרגר השכם להרגו" ‪ -‬כך‬

‫כוכר ‪:‬‬

‫נאמר בתורה ; זאת אומרת‪ ,‬כדי שיוכל האדם‬

‫הלא‬

‫אפשר‬

‫לכוון סיטואציה‪,‬‬

‫אי‪-‬אפשר‪.‬‬

‫כ‪ I‬קצכלסון ‪:‬‬

‫דומה שאמרת‪ ,‬או רמזת‪ ,‬פרו‪-‬‬

‫להתקיים ‪ -‬עלי להכין את תלמידי לקראת‬

‫פסור נכבד‪ ,‬שהדור האחרון היה דור של געגו‪-‬‬

‫האפ'‪.:‬זרות של ייהשכם להרגו"‪ ,‬מכאן‪ ,‬שאני נאלץ‬

‫עים‪ ,‬אם‪-‬כן אפשר לומר‪ ,‬לדעתי‪ ,‬שקיום מדינ‪-‬‬

‫לחנכו גם לדברים שליליים‪ ,‬וזה הלא בניגוד‬

‫תנו הוא לתכלית קיומנו )כאומה(‪ ,‬כלומר‪ ,‬כדי‬

‫להשקפת‪-‬עולמי ; וכשאני מלמדו )את תלמידי(‬

‫'‪:,‬אנו נתקיים‪ ,‬או א‪,‬פשר לומר )גם(‪ ,‬שהיא )המ‪-‬‬

‫את ההיסטוריה‪ ,‬גם‪-‬אז אין אני מצליח לחנכו‬

‫ומי'‪:,‬הו ;‬

‫דינה(‬

‫פרי‪-‬התכוונות‬

‫לקראת‬

‫משהו‬

‫כראוי‪ ,‬כי הסיטואציה כופה עלי זאת‪ ,‬והילדים‬

‫כדי לעזור לזולת אני חייב לשמוע אותו‪ ,‬והזולת‬

‫רואים את הסיטואציה של ההתגוננות ולא של‬

‫ה‪j‬א העם שלי‪ ,‬יש גילויי חיספוס בפוליטיזאציה‬

‫עולם יפה ומתקדם‪,‬‬

‫ובקרייריזם אישי‪ ,‬אר יש גם געגועים הנובעים‬

‫הלא אמרתי‪ ,‬שהאדם תלוי בסיטו‪-‬‬

‫מחוסר היכולת להזדהות עם סביבתי‪ ,‬וגעגועי‪-‬‬

‫אציות‪ ,‬אך )כמובן( הן לא קבועות‪ ,‬הן באות‬

‫הדור הם אולי תוצאה של חוסר‪-‬יכולת להזדהות‬
‫עם הזולת )הרי בזה שאנשים שותפו למשימות‬

‫תהיה זאת של היום‪ ,‬אתה אומר ‪ :‬הגנה ‪ -‬שפיר ;‬

‫היה מ'‪:,‬הו(‪ ,‬המבוכה שלנו נוב'‪j,‬ת מכר‪ ,‬שאין‬

‫אר חשובה דרך ההגנה ‪ -‬לא סתם להרוג והיו‬

‫לנו הרגשה של רצון לעזרה‪ ,‬כמחנר עלי לדעת‬

‫בובר ‪:‬‬

‫והן הולכות ; הסיטואציה של מחר ‪ -‬אולי לא‬

‫דעות קיצוניות מאוד על הגנה‪,‬‬

‫קונקרטית ‪ -‬במה אני רוצה לעזור‪ ,‬מבוכתנו‬

‫אני חסיד של גאנדי ; אך גם לו היתה דעה‬
‫מסוימת על העניין הלאומי שלנו והתנגדתי‬

‫כמחנכים היא בכן‪ ,‬שאיננו יודעים בבירור באיזו‬

‫לדעתו זאת‪ ,‬כשהוא אמר ליעץ לנו להשתמש‬
‫בשיטתו‬

‫היטלר‪.‬‬

‫)'‪.:‬זל‬

‫והיה‬

‫ההתנגדות‬

‫ויכוח‬

‫הפאסיבית(‪,‬‬

‫בעניי‪j‬‬

‫בין אנשי ייברית‪-‬שלום"‬

‫מידה אנו נושאים באחריות לדמותו של הדור‪.‬‬
‫סיבת געגועינו היא ‪ -‬נקודת הבריחה מנשיאה‬

‫בעול האחריות‪,‬‬
‫כוכד ‪:‬‬

‫הגעגועים שהזכרתי כדרר רמז‪ ,‬שיי ‪.‬‬

‫כים לתחום כל‪-‬כר עדין ובלתי‪-‬מבושל‪ ,‬דבר‬

‫לגאנדי‪,‬‬

‫אנו לומדים מן הסיטואציה כיצד להתגונן‬
‫בסיטואציה הנתונה‪ .‬למשל ‪ :‬התנגדתי למימשל‬

‫שהולך ונולד ; אך אין זה דבר‪ ,‬שאפשר להצביע‬
‫עליו ולומר ‪ :‬זהו‪,‬‬

‫הצבאי מנימוקי התגוננות ; כלומר‪ ,‬לדעתי א‪!:.‬‬

‫דורנו הוא דור של מעבר‪ ,‬ויעברו עוד שניים‪-‬‬

‫רוצים לקנות לבם של בני‪-‬אדם כי‪-‬אז יש לקנות‬

‫שלושה דורות עד שהחיים פה יקבלו צורה מגו‪.‬‬

‫את‬

‫אמונם‬

‫בשת‪ ,‬השאלה‪ ,‬שהעמיד לפנינו בזמנו בן‪-‬גוריון‬

‫בנו‪,‬‬

‫ועתה ‪ -‬איך ללמוד לעשות בסיטואציות‬

‫היתה ‪ :‬איך לעצב דמות האומה‪ ,‬וה'‪:,‬יבותי )לו( ‪:‬‬

‫חולפות‪ ,‬את מה שהן דורשות מאתנו ? צריר‬

‫אין לענות על שאלה כזאת בפסקנות פשטנית‪.‬‬

‫להחליף את דרך‪-‬הטאקטיקה‪ ,‬שהיא לטווח קצר‪,‬‬

‫אר ברור‪ ,‬כי משהו הולר ונעשה‪ ,‬הולר ונרקם‪,‬‬

‫והרי‬

‫עם הזמן‪ ,‬הנני מרגיש את עצמי כבעל‪-‬ברית של‬

‫בדרך‪-‬הסטראטגיה‪,‬‬

‫שהיא‬

‫לטווח‬

‫ארון‪,‬‬

‫ההתגוננות היא לטווח ארור‪,‬‬
‫אילון ‪:‬‬

‫ניניי‪ ,‬ואולי ‪ -‬כבנם‪ ,‬יש איזה ייזרע קודש"‬

‫האם אין עלינו לכוון את הסיטו‪-‬‬

‫בגעגועים הללו ; אבל זה עוד יייקח זמן"‪ ,‬עוד‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫ד' ילין ‪ /‬בובר בשיחה עם נציגי הסתדרות המורים‬

‫‪O‬ך‬

‫יחלוף זמן עד אשר "זרע הקודש‪ II‬יתן את פריו‪.‬‬

‫האחד ‪ -‬כוח עצום ‪ -‬תעמולה‪ ,‬השני ‪ -‬שכמ‪-‬‬

‫לפני עשר שנים‪ ,‬עוד לא היו שיחות כאלו‬

‫עט אין לו כוח‪ ,‬ויש להכריע ‪ -‬במה אתה רוצה‪,‬‬

‫זה שקיימנו היום(‪ .‬אכן‪ ,‬מ'‪.i‬זהו משתנה‪,‬‬

‫הלצב '‪.i‬זל המחנכים הוא איטי‪ ,‬ואילו הקצב של‬

‫)מסוג‬

‫אך על כל‪-‬אחד מאתנו לעשות את שלו‪.‬‬

‫התעמולה הוא יותר מזורז‪ .‬ההיסטוריה האמיתית‬

‫ולעניין העזרה )לזולת( ‪ :‬אין זה דבר פשוט‪,‬‬

‫ותולדות )התפתחות( הרוח האנושית הן של קצב‬

‫כי '‪L‬זונה היא העזרה )שיש להגישה( לראובן מזו‬

‫החינוך ; וגם‪-‬הוזב ‪ -‬הכביכול )הקב"ה( ‪ -‬אינו‬

‫שיש להגיש לשמעון‪ .‬אין עזרה כללית‪ .‬צריך‬

‫מצליח בכול‪ ,‬אך סבלנות יש לו‪ …‬ועל המחנך ‪-‬‬

‫לעזור לכל‪-‬אחד להגיע למה שהוא מיועד להיע‪-‬‬

‫ללמוד ממידותיו ולהתאזר בסבלנות‪.‬‬

‫שות ולהיות ; לתת לו את האפשרות של התפת‪-‬‬

‫חות פנימית ; יש לדאוג לשלימותו של היחיד‬
‫הזה‪ ,‬ככל‪-‬האפי‪L‬זר‪ .‬ודבר זה ניתן להיעשות על‪-‬‬

‫השיחה שלנו התרכזה עד‪.‬עתה‬

‫שלום לוין ‪:‬‬

‫סביב ה‪II‬לשם‪.‬מה‪ ,II‬ונמנענו מהגדיר הגדרות‪.‬‬

‫כשהשאלה היא מלחמה או שלום‪,‬‬

‫כף בובר ‪:‬‬

‫ידי המורה‪ .‬כשהמורה עוזר לתלמיד לחשוב בעצ‪-‬‬

‫אתה לא תבחר במלחמה‪ ,‬אם‪-‬כי‪ ,‬אין להסכים‬

‫מו )כלומר ‪ -‬בכוחות‪-‬עצמו(‪ ,‬להסתכל בעצמו‬

‫לכל שלום )בכל מחיר(‪.‬‬

‫בסיטואציות החולפות ; כשעל התלמיד לא יהיה‬

‫ודאי עלינו להידבק במידותיו‬

‫שלום לוין ‪:‬‬

‫לקכל מה שמטילים עליו )מגבוה(‪ ,‬אלא שיסתכל‬

‫של הל‪,‬ב‪II‬ה‪ ,‬גם בסבלנות וגם בשאיפה לשלום ;‬

‫בכול‪ ,‬לפי יכולתו‪-‬הוא‪ ,‬כמוכן ‪ -‬לזאת ייקרא ‪:‬‬

‫אך בכל זאת ‪ -‬מה שקרה בשואה הוא חדש גם‬

‫עצמאות אמיתית‪ .‬לפני מאה שנים קרא מתמטי‪-‬‬

‫מבחינה איכותית‪ ,‬הלא כן ‪1‬‬

‫קאי אחד מפורסם תורו האמריך אז לאי‪-‬ציות‬
‫אזרחי‪,‬‬

‫כסיטואציה‬

‫מסוימת‬

‫היה‬

‫)הדבר‬

‫בזמן‬

‫העבדות כארצות הברית‪ ,‬כדרומה(‪ .‬כיום ‪ -‬בסי‪-‬‬

‫טואציה של הפצצה האטומית ‪ -‬נחוץ אי‪-‬ציו‪I‬ז‬

‫מסוים‪ ,‬אך לא מרי‪ ,‬על כל פנים ‪ -‬כל‪-‬עוד יש‬
‫דרך אחרת )שונה מהמרי(‪.‬‬

‫כף אריר ‪:‬‬
‫האדם‬

‫בן‪-‬זמננו‬

‫בדבר ‪:‬‬
‫)זוהי‬

‫נוכח‬

‫לא‬

‫הדרך( ;‬

‫להניח‬

‫ח‪t;I‬בו כך בני‪-‬אדם‪.‬‬

‫ש' לויז ‪:‬‬

‫אם‪-‬כן‪ ,‬איך אפשר לחנך להומא‪-‬‬

‫ניזם נוכח מה שקרה בתקופת השואה ‪1‬‬

‫מ‪ I‬בדבר ‪:‬‬

‫כלום לא היתה בעולם גם אינק‪-‬‬

‫וויזיציה‪ ,‬על כל המוראות והזוועות שבה ‪1‬‬

‫אדרבה‪ ,‬איזוהי הדרך‪ ,‬שיבור לו‬
‫אלמת‬

‫כף בובר ‪:‬‬

‫זה טבעי שכך אתה חושב ; תמיד‬

‫הכצצה‬

‫האטומית ‪1‬‬

‫כידי‬

‫המדינאים‬

‫הכול‬

‫כל‪-‬מה י‪.i‬זהם '‪Ji‬ו'‪.i‬זים‬

‫כנוי על‬

‫עז' לדיז ‪:‬‬

‫אך בכל זאת לא היו כמויות איומות‬

‫כאלו של זוועות‪ ,‬כבתקופת השואה‪.‬‬
‫כף‬

‫בובר ‪:‬‬

‫וזהו‬

‫מה‬

‫שאמרתי‪,‬‬

‫גם‬

‫הגרמנים‬

‫שאלו ‪ :‬למה אין אוהבים אותם ‪ … 1‬אך עובדה‬

‫פיקציות ול‪ :,‬על האינטרסים הממשיים של האו‪-‬‬

‫היא ‪ :‬יש גם האוהבים אותם ; הנה הגיען לכאן‬

‫מות‪ .‬וצריך פעם לעמת את האינטרסים של המ‪-‬‬

‫גרמנים צעירים‪ ,‬שהתייחסן באהבה לקיבוץ בא‪-‬‬

‫עצמות מול האינטרסים האמיתיים של בני‪-‬הזבדם‪,‬‬

‫רץ‪ ,‬וזכו גם הם ‪ -‬התיירים הצעירים ליחס של‬

‫שאינם פוליטיים‪ ,‬או אידיאולוגיים‪ ,‬כי‪-‬אם ממ‪-‬‬

‫אהדה ממארחיהם בקיבוץ‪.‬‬

‫שיים‬

‫וכלכליים ;‬

‫המדינאים‬

‫אינם‬

‫שמים‬

‫לב‬

‫לאינטרסים הכלכליים של עמיהם‪.‬‬
‫י' זכאי ‪:‬‬

‫נושא‪-‬החינוך‪.‬‬

‫קופת השואה‪,‬‬

‫רצוני להתעכב על המורה כעל‬

‫המורה‬

‫רוצה‬

‫לחנך‬

‫לאמונה‬

‫המורה רוצה לחנך נגד השקר‪ ,‬אך‬

‫הוא חי בתקופה וכסכיבה של שקר‪.‬‬
‫י' זכאי ‪:‬‬

‫פולין(‬

‫האפשר להסתפק רק באוריינטאצ‪-‬‬

‫הדור מכתיב לנו לא לחנך‪…‬‬
‫יי‪z-‬זנם‬

‫בדורנו‬

‫שני‬

‫וזה‬

‫משהו‬

‫חדש‪.‬‬

‫ביליתי ימי‪-‬ילדותי בלבוב )שב‪-‬‬

‫ופעם באתי לחופו!ז לבית‪-‬אבא‪ ,‬ששכן‬
‫לפרלאמנט‪,‬‬

‫ויכולנו‬

‫להסתכל ממרפסת‪,‬‬

‫ביתנו לשם‪ ,‬וראיתי ‪ -‬כיצד סטודנטים פולאנים‬
‫היכו יהודים‪ ,‬בצורה איומה ואכזרית ;‬

‫יה או גם בהגשמה ‪ 1‬ומה לעשות מבחינה זו ‪1‬‬
‫בובר ‪:‬‬

‫כף בובר ‪:‬‬

‫קרוב‬

‫כמעשים‪.‬‬

‫בוכר ‪:‬‬

‫בחוראי ‪:‬‬

‫הגרמנים פעלו באופן מתוכנן בת‪.‬‬

‫התפרצות‬

‫ספונטאנית ;‬

‫והייתי‬

‫שנים‬

‫זו‬

‫היתה‬
‫אחדות‬

‫בגרמניה‪ ,‬בימי היטלר‪ ,‬והכול היה )אצלם( על‪-‬פי‬

‫צו )מגבוה( ; זה היה עוונם‪ ,‬שהם צייתו לכוחות‬
‫כוחות‬

‫מנוגדים ‪:‬‬

‫שמתחת ל‪II‬ניבו‪ II‬של המין האנושי ; הם‪ ,‬הגר‪-‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫‪71‬‬

‫ד' ילין ‪ /‬בובר כשיהה עב נציגי הסתדרות המוריס‬

‫מנים‪,‬‬

‫נכנזגו‬

‫והא;ןינו‬

‫בהם‪,‬‬

‫בכוחות‬

‫האפלים‬

‫הללז‪.‬‬
‫אורבן ‪:‬‬

‫'‪.‬נדהצהירו‬

‫איך‬

‫;'"‬

‫לך‪:,‬מין‬

‫לגרמנים‬

‫הצעירים‪,‬‬

‫‪.,‬הבתם לקיבוצינז‪ ,‬כשהם אזלי‬

‫י‪.‬נדיהיה המשך לפגישתנז זאת‪.‬‬
‫כף כוכר ‪:‬‬

‫שלום לוין ‪:‬‬

‫עלזלים '‪::‬דב‪ :‬לחזור על מעשי היטלר ‪1‬‬
‫‪::.‬ר ‪:‬‬

‫הננו יוצאים מכ‪r,‬ן בהרגשת צימאון‪-‬יתר‪ ,‬משום‬

‫שבינתיים נתעוררז אצלנו עוד שאלות‪ ,‬זכדאי‬

‫זו ‪ -‬מניין לך ‪1‬‬

‫אי"ה‪ ,‬ניפגש '‪.‬נדנית‪.‬‬

‫נאחל לך בריאזת ; ותודה על‬

‫רצונך הטוב‪ ,‬בדבר קיזם פגישה נוספת‪.‬‬

‫'‪.‬בזוכ לוין מודה למארח על תשומת הלב‬

‫*‬

‫זבינתיים הלך פרופ' בזבר לעזלמז‬

‫האדיבה‪ ,‬שהקדיש לקהל אורחיו‪ ,‬ואמר ‪ :‬היינו‬
‫כאן בבחיבת תלמידים וה'‪L‬יתתפבך בסיח עירני ;‬

‫והפגישה הנוספת ככר לא נתקיימה ‪…‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)