חודש שבט – פרק מתוך הספר "מעגל השנה היהודית" (דיני החודש, דינים בברכת הפירות – ספר התודעה; מקורות מספר החינוך; תרומות ומעשרות – מקורות מהתורה, מקורות מספר החינוך, עקרונות והלכה; ערלה ונטע רבעי)

אחד בניסן – ראש השנה למניין שנות מלכי ישראל ולסדר הרגלים שבשנה.

לולאב דחא דע תודלונה תומהבה לכש .המהב רשעמל הנשה שאר – לולאב דחא
נחשבות על השנה שיצאה ומתעשרות לעצמן, והנולדות אחריו נחשבות על השנה
החדשה ומתעשרות לעצמן, ואין מעשרים מן הנולדות בשנה זו על הנולדות בשנה
אחרת. רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי. (מעשר בהמה אינו כשאר
מעשרות אלא יש עליו קדושת קרבן, לפיכך אינו נוהג בזמן הזה.)

אחד בתשרי – ראש השנה לדין, וכל באי עולם עוברים לפניו ביום זה כבני מרון. וכן
הוא ר"ה למניין שמיטות ויובלות, ולמניין שנות ערלה בנטיעות חדשות, ולמעשר
.תוקריו תואובת

חמישה עשר בשבט – ראש השנה לאילן. למאי נפקא מינה? למעשרות.

הואיל והמעשרות אינם שווים בכל שנה (השנה הראשונה שאחר שנת השמיטה,
והשנייה, והרביעית, והחמשית – שנות מעשר שני הן; והשנה השלישית והשישית –
שנות מעשר עני הן, מלבד מעשר ראשון שיש בכל השנים), והואיל ואין מעשרים
מפירות שנה אחת על פירות שנה אחרת – איזהו היום שבו יוצאת שנה אחת ונכנסת
שנייה? חילוקי דינים וזמנים יש בעניין זה בין ירקות ותבואות ופירות האילן; לזה
ראש השנה שלו, ולזה ראש השנה שלו; ופירות האילן – ראש השנה שלהם בט"ו
.טבשב

וכן לעניין ערלה ורבעי נגמרת השנה בט"ו בשבט ולא באחד בתשרי. ויש אומרים שגם
לעניין פירות שביעית, הפירות שחנטו עד ט"ו בשבט של שנה שמינית – דינם כשל
.תיעיבש

חנטו פירותיהם קודם ט"ו בשבט, הרי פירות אלה לכשיבשילו – על פירות אשתקד
ואל ,ונרמאש וז הטנחו .ובשחיי הנשה תוריפ לע – טבשב ו"ט רחאל וטנח ;ובשחיי
פריחה היא אלא תחילת הפרי וקודם שגדל שליש מגודלו המלא.

יש מפירות האילן שאין שעת החנטה קובעת בהם אלא זמן לקיטתם או זמנים
אחרים, ולעולם תחילת שנתם בט"ו בשבט.

וקבעו חכמים את יום חמישה עשר בשבט כיום גבול בין שנה לחברתה, כיוון שביום
זה כבר יצאו רוב גשמי השנה ועלה השרף באילנות, וכל חנטה של פירות שהאילן
יוציא מכאן ואילך – ברכת השנה החדשה תהא.

בט"ו בשבט כבר אגורים דשנה ושמנה של האדמה בתוכה, ממה שגשמי החורף
הפרוה, וכל נטיעות שנוטעים מט"ו בשבט ואילך – הן בחזקת שייקלטו יפה ויוציאו
.תוריפ

היו לפניו הרבה מינים של פירות האילן – מברך על הפרי החשוב בעיניו מכולם ופוטר
בברכה זו את כל שאר המינים.

בין הפירות שנזכרו בתורה לעניין שבח הארץ – כל הקודם למילה "ארץ" קודם
לברכה. סדר הכתוב כך הוא (דברים ח): "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון" –
והפסיק מלהזכיר שאר הפירות והמשיך – "ארץ זית שמן ודבש". הרי כשמזכיר
הכתוב שבחה של הארץ בפסקה הראשונה, מונה את הגפן (ענבים) – שלישי, תאנה –
רביעי, רימון – חמישי. וכשמזכיר שבחה של הארץ בפסקה השנייה, מונה זית –
ראשון, ודבש (תמרים) – שני. לפיכך, גם סדר הקדימה בברכת הפירות האלה כך הוא:
זית – ראשון, תמרים – שני, ענבים – שלישי, תאנה – רביעי, רימון – חמישי. משום כך,
אם היו לפניו תמרים ושאר פירות – מברך על התמרים ופוטר את השאר; לא היו לו
תמרים אלא ענבים ושאר פירות – מברך על הענבים; וכן אם לא היו לו ענבים אלא
תאנים ושאר פירות – מברך על התאנים; וכן הרימון – שהוא האחרון בשבח הארץ –
קודם בברכה לכל שאר הפירות שלא נשתבחה בהם הארץ.

בירך על פירות שלפניו ואחר כך הביאו לו עוד פירות מאותו המין, או פירות ממין
אחר אלא שברכתם כברכת הראשון, אין צריך לברך. ויש חולקים בדין זה ואומרים
שדווקא אם היו הפירות האחרונים מאותו המין – רק אז אין צריך לברך. וטוב
להיזהר לכתחילה להיות דעתו על כל מה שיביאו לו. אורח שהיה סועד על שולחן בעל
הבית, אפילו הביאו לו כל פעם מינים חדשים, כיוון שבירך פעם אחת – פוטר את כל
המינים שברכתם כברכת הראשון, כי האורח מברך על כל מה שיגישו לו בזמן
.הדועסה

שכח ואכל ולא בירך "שהחיינו", שוב אינו מברך.

אין מברכים "שהחיינו" על פרי שגדל בהרכבת שני מינים (מכיוון שזו עבירה).

היו לפניו הרבה מינים חדשים שצריך לברך עליהם "שהחיינו" – כשם שפוטר ב"פרי
העץ" את כולם, כך פוטר את כולם ב"שהחיינו" אחת.

הביאו לפניו כמה מיני פירות, ויש ביניהם פירות שכבר אכלם בעונה זו ואינו צריך
לברך עליהם "שהחיינו" וגם פירות שצריך לברך עליהם "שהחיינו" – אם אותו פרי
שצריך לברך עליו "שהחיינו" הוא גם קודם לברכה, כגון שהוא אחד מן המינים
שנזכרים בתורה, או פרי אחר שהוא חשוב מכל המינים – מברך עליו "פרי העץ"
ו"שהחיינו", ופוטר את כולם משתי הברכות.

אבל אם אינו קודם לברכה, כגון שהיו לפניו ענבים שכבר אכל בעונה זו ותאנים שלא
אכל עדיין – מברך על הענבים פרי העץ, ופטר את כולם מברכה זו, וכשהוא בא לאכול
אחר כך התאנים – מברך "שהחיינו" בלבד ופוטר את המינים הטעונים "שהחיינו".
ויש נוהגים להקדים אפילו בברכת "פרי העץ" את המין הזה שמברך עליו "שהחיינו".
ויש שמברכים "שהחיינו" קודם על ראיית הפרי החדש, ואחר כך מברכים "פרי העץ"
על המין המשובח, ואוכלים.