שאלון מספר 904111 – יחידת לימוד אחת, קיץ תשס"ב

ינואר 31, 2010 · מאת דבורה בארון · /daat/sifrut/904111-02-2.htm · בית

ספרות עברית וכללית לבתי ספר דתיים
תחא דומיל תדיחי


שאלון מספר – 904111קיץ תשס"ב, 2002

תולאשה

1-2 תולאשהמ תחא לע הנע





1 הלאש

מאת דבורה בארון, וענה על הסעיפים א-ג שאחריו. (מספר הנקודות םינדמ רופיסה תא ארק
לכל סעיף רשום בסופו.)

/ דבורה בארוןםינדמ


מדי קראי בילדותי בספר המקרא את הדברים: כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה',
ימיב בורל היתיארש יפכ ,תירלדנסה הרש-הקלא לש ,הלש התומד דימת ינפל התלע
"בין המצרים" ליד חלונה, ששם ישבה במיטתה אחרי לידתה, כי בזמן קבוע ילדה בכל
שנה, בימים שבין שבעה-עשר בתמוז לתשעה באב, ותמיד בנות.
עונת גרגרי-היער השחורים הייתה אז, אלה אשר בישולם אינו עולה בקושי:
שתים-שלוש כפות סוכר דק ומעט קמח לשיפור הטעם – והילדות אכלו מהם לשובע,
כולן מקערה אחת, בכפותיהן, כפות-העץ אשר לא תחלדנה.
הפנים העגולים, זרועי בהרות-הקיץ, כפני האם, צוירו בקווים כחולים, סגולים
ואדמדמים, מה שהבליט עוד יותר את הטוהר של העיניים הכחולות, השמימיות.
אחרי-כן פשטו על המגרש הקרוב ושיחקו כל היום בלי לבקש עוד מאומה, והאישה
ממיטתה השגיחה עליהן, לא בלי הרגשת פחד בלב פן יימלך בעלה ויזרוק עליה אחד
.שיאה התוא הכה הכה יכ ,הירוחאמ הכאלמה-ילכמ
בבית-הקהל, בין שתי המיטות שמעבר למחיצה, ראיתיה פעם בחשפה בפני דודתי
הרבנית אחת מזרועותיה, זרוע יד מטופחה לשעבר, ועכשיו – ירודה ומשורגת גידים
.םילכלחכ
היא משכה את שרוול הכותן עד למעלה מן הקיבורת והפנתה מהר, מתוך כאב בושה,
.הינפ תא
– ייסורים, רבנית, – התאנחה.
והרבנית העיפה מבט חטוף על החבורות האדמדמות, רישומי הקורנס, ומיהרה להסב
את פניה אף היא.
– ייסורים, – אמרה, – באמת.
לבית הרב לקח אותה הסנדלר בכל פעם אשר הביאה לעולם תינוקת חדשה.
עטופה מפני כבוד בית-הדין בסודרה הגדול – כל עוד נפשה בה והסתחבה במעלה
הרחוב. בכי הילדות, אשר נתלו בה, יחפות, בחלוקיהן שאינם מגיעים עד לברכיים, קרע
.תובבל
בבית-הקהל דפק האיש בחמת-כוח על השולחן:
– גט, גט הבו לי – צווח, כשהוא מקעקע את הרצפה במגפיו המסומרים, נורא על
.ויתוביבס
כדי למהמה אותו "עד יעבור זעם" עשה הרב את עצמו כמעיין בהלכות-גטין שב"שלחן
ערוך" וניסה סחור-סחור לשדלו בדברים ולהרגיעו; ופעם גם הביא לו ראיה מרש"י,
אשר גם הוא ילדה לו אשתו רק בנות.
לתוצאות חמורות לא הגיעו אמנם הדברים מעולם. עם בוא השמש, כשיצא הרבי
לתפילת המנחה, נגרר הסנדלר והלך גם הוא בעקבותיו.
תבשיל חם לא בושל עד הערב בבית, אולם את העז חלבה אלקה-שרה בירכתי הדיר.
בגב כפוף ישבה, כשחה תחת נטל צרותיה.
הילדות בחוץ נתכנפו ונרדמו כשיחי השדה על-פני האדמה החשופה. חיפושיות התעופפו
מסביב ונגעו ולא נגעו בהן בכנפיהן; כשעלתה הלבנה, הביטה עליהן ממעל בתימהון
.םימחר
הדברים מסופרים פה לא בסדר אולי, אבל כהווייתם, כפי שראיתים פעם, לפני שנים,
בשעה שהאירו לי עדיין באותו האור, אשר לא אשוב לראותו עוד.
על מה התלוננו האנשים ולמה רגשו, אם השמש ממעל השפיעה עליהם אור של חסד
בכל יום, ואת לחם השיפון המלופת בירק אכלו בתיאבון, לבריאות?


.ג-א םיפיעסה תשולש לע הנע
מהו יחסן של דמויות בקהילה (הרב והרבנית) לסבל שנגרם לאישה ולילדות?

(תודוקנ 30)    
כיצד הדמויות של הילדות מעוצבות בסיפור? (בתשובתך התבסס גם על תיאורי הטבע).

(תודוקנ 40)    
הסבר את המשמעות של משפט הסיום בהקשר לסיפור כולו. ( 30נקודות)

הבושת



2 הלאש

בשאלה זו שני שירים. עליך לקרוא את שניהם, ולענות על שלושת הסעיפים א-ג.
(מספר הנקודות לכל סעיף רשום בסופו.)

קרא את השיר שלפניך מאת אמילי דיקינסון, וענה על הסעיפים א-ב שאחריו.

!תפחסנ הנטק הניפס !תפחסנ
!לילה דרוי רבכו
האין מי שיוביל ספינה קטנה אחת
?למנה לא
כך מלחים אומרים: אתמול,
עם דמדומים חומים,
,הענכנ רבכ תחא הנטק הניפס
נתערבלה, ירדה לתהום.

אך מלאכים אומרים: אתמול,
כששחר בא אדם,
,הפוסמ תשתומ ,תחא הנטק הניפס
,הישרפמ תא החתמ ,הינרת תא המירה
.הפונתב המידק הקניז
(תרגום: ד' אפרת)


(תודוקנ 35) .תילמסה התועמשמ תא רבסהו ,רישב תושחרתהה תא ראת

הסבר והדגם מהשיר שלוש דרכי עיצוב, הבונות את משמעותו. ( 35נקודות)


קרא את השיר שלפניך מאת לאה גולדברג, וענה על הסעיף ג שאחריו.

גרבדלוג האל / הלילה החולף


הלילה החולף, כאילו בחצר קראו תרנגולים.
.ררועתהל הלוכי ינניא

הבקר העולה. כאילו הדלתות הכו בתוף.
.ררועתהל הלוכי ינניא

היום יהיה כפוף מעומס השרב
נחנק ממתק ריח ההרדוף
לשון תיבש בפיו המר.
,וישכע ררועתהל הלוכי ינניא
ולהביט ולהדף
את זה שלעולם אינו נגמר.


מהי עמדת הדוברת כלפי החיים, הבאה לידי ביטוי בשיר של לאה גולדברג?

    השווה עמדה זו לעמדה שמביעים המלאכים בשיר של אמילי דיקינסון. ( 30נקודות)

הבושת


תשובות לדוגמה לשאלון



1 הבושת

יחסה של הרבנית לסבל שנגרם לאישה ולילדות: אלקה שרה חושפת בפני הרבנית את

יסוריה, על-ידי חשיפת זרועה מלאת החבורות ועל-ידי האנחה והאמירה: "ייסורים, רבנית".
הרבנית מעיפה מבט חטוף על החבורות וממהרת להסב את פניה. הרבנית אמנם משתתפת
בצערה של אלקה-שרה על-ידי הסכמה לדבריה במילים" ייסורים, באמת" – אולם הסבת פניה
התייהש תינברה השעמל .התקוצממ תומלעתה לש גוס תאטבמ ,הרש-הקלא לש העורזמ
.ל"נה תימתסה הרימאה דבלמ רבד השוע הניא ,הרש-הקלאל עייסל הרומא
יחסו של הרב לסבל שנגרם לאישה ולילדות: כאשר מגיע הבעל לביתו, זועם בעקבות הולדתה
של בת נוספת ותובע גט, הוא גורר עמו את אשתו ובנותיו המייבבות. הרב בעצם מתעלם
מסבלן של האישה והילדות, עושה עצמו כמעיין בהלכות גטין, ובעצם מנסה להרגיע את הגבר
.ומעז רובעיש דע
יחסם של הרב והרבנית, ראשי הקהילה, לסבל שנגרם לאישה ולילדות הוא יחס של התעלמות
ומאמץ ל"החליק" את הדברים, בלי לפתור את הבעיה כלל, ומכאן נובעת הביקורת החברתית
.תרפסמה לש

דמויות הילדות מעוצבות בצורה אוהדת. יש אמפטיה כלפי סבלן. הן מתוארות כיצורים

טהורים, שמימיים "פנים עגולים… טוהר של עיניים כחולות, שמימיות…".
אלו ועגנו ביבסמ ופפועתה תוישופיח .הפושחה המדאה ינפ-לע הדשה יחישכ ומדרנו ופנכתנ"
נגעו בהן בכנפיהן…".
הבנות מתוארות כחלק מן הטבע. לעומת העולם האנושי שמתעלם ממצוקתן, הטבע מגלה
הבנה ורחמים. הטבע משתתף בצערן "כשעלתה הלבנה, הביטה עליהן ממעל בתימהון
."םימחר
הילדות מסתפקות במועט – אוכלות כולן מקערה אחת ולא מתלוננות. משחקות במגרש
ושיחקו כל היום בלי לבקש עוד מאומה" – ואינן מטרידות את האם.
כשהאב גורר את האם והבנות אל בית הרב, הילדות בוכות בבכי קורע לב ובכיין מבטא את
כאבה של האם.

משפט הסיום – משפט הסיום פונה אל האנשים שחייהם טובים באופן יחסי (השמש

ממעל משפיעה עליהם אור של חסד ויש להם לחם-שיפון למאכל), ולמרות זאת הם מתלוננים.
המשמעות של משפט הסיום היא משמעות של ביקורת כלפי אותם אנשים: שימו לב למצוקה
שסביבכם ולאנשים שסובלים באמת. לכם אין זכות להתלונן כי מצבכם יחסית הוא טוב
.היתונבו הרש הקלא תמגודכ יתימא לבס ולבסש ימ תמועל


האבה הלאשה



2 הבושת

:רישב תושחרתהה

.הרעס לילב תפחסנש הנטק הניפס תראותמ רישה תליחתב
בבית השני מתארים המלחים ספינה קטנה שאתמול טבעה בסערה.
בבית השלישי המלאכים מתארים ספינה קטנה שהתגברה על הסערה וזינקה קדימה בתנופה.
המשמעות הסימלית נוגעת לחיי האדם בעולם ולדרכי התמודדותו עם קשיים ומשברים בחייו.
בבית השני מובעת השקפת עולם פסימית בדבר אי-יכולתו של האדם להתגבר על קשיים ולא
לאבד תקווה, להחלץ ממצוקות החיים.
בבית השלישי, לעומת זאת, מובעת השקפה אופטימית המאמינה בכוחותיו הגדולים של
האדם להחלץ ממשברים.

:בוציע יכרדל תואמגוד

השימוש בספינה ותלאותיה כמטאפורה לחיי האדם.
הניגוד בין שתי השקפות העולם המתבטא בשימוש במלחים" לעומת ה"מלאכים".
השאלה הרטורית "האין מי שיוביל ספינה קטנה אחת אל הנמל?" זוהי בעצם קריאה נואשות
לעזרה שמדגישה את המצוקה ואת העובדה שלעתים רק האדם עצמו יכול לעזור לעצמו ואין
באפשרותו להסתמך על עזרת אחרים.
השימוש בפעלים סבילים בבית השני: "נכנעה", "נתערבלה", לעומת פעלים פעילים בבית
השלישי: "הרימה", "מתחה", "זינקה". הפעלים מבליטים את השקפת העולם הפסימית
פסיבית, לעומת השקפת העולם האופטימית-אקטיבית.

עמדת הדוברת בשיר "הלילה החולף" של לאה גולדברג כלפי החיים, היא עמדה של

כניעה, של חוסר-אונים, חוסר יכולת להדוף את מה שקשה לה, מציק ומעיק. "אינני יכולה
להתעורר עכשיו, ולהביט ולהדוף את זה שלעולם אינו נגמר".
עמדה של חוסר רצון להיאבק, להתמודד עם החיים. חוסר רצון זה מתבטא בבריחה באמצעות
השינה. קיים ניגוד בין עמדת המלאכים בשירה של אמילי דיקנסון המבטאים נכונות למאבק
ואמונה ביכולת האדם להתגבר על משברים וקשיים, לבין עמדתה של הדוברת בשירה של לאה
גולדברג שעייפה מן המאבק ומעדיפה להיכנע.




           
תוכן ספרות
           
תוכן מבחנים בספרות