|
|
  לדף ראשי לתוכן הגיליון
מבט אחֵר על תהליך עשייתו של האדם הראשון
ד"ר משה בלס
גיליון מס' 9 – תמוז תשע"ד – 7/14
על המחבר
משה בלס הוא בעל תואר דוקטור (PhD) מטעם אוניברסיטת בר אילן בתחום ההנדסה הגנטית של מחלות צמחים. המשיך לפוסט דוקטוראט במחלקה לאימונולוגיה שבמכון ויצמן, ומייד לאחריו הצטרף כמדען במחלקה לכימיה ביולוגית במכון. במסגרת זו, החל ד"ר בלס במחקר מעשי במעבדתו של פרופ' אפרים קציר ז"ל (נשיאה הרביעי של מדינת ישראל), ותוך כדי כך פיתח, יחד עם פרופ' קציר, קוקטייל פפטידים המנטרל ארסי נחשים. הקוקטייל מוסחר לחברת תרופות הודית שהחלה לפתח ממנו תרופה לבני אדם מוכשים. ב- 2005 הוא סיים את עבודתו במכון ויצמן בדרגת עמית בכיר, ובהמשך החל לפתח, באופן עצמאי, מתקן זיקוק קומפקטי וחדשני שמיועד להפקת חומרי מרפא מצמחים בתנאים בתיים. להמצאת המתקן הוענק פטנט בארץ (2008) ובאנגליה (2011). אימייל: moshebal123@gmail.com, טל': 089223789 ,0544530831.
1. הקדמה 2. הבסיס לדמיון בין העשייה האנושית ובין בריאת האדם מן הראוי להרחיב כאן עוד על אודות מלאכת עיצוב מוצר שהוזכרה קודם: מלאכה זו מורכבת למעשה מרצף של שלבים מובְנים שמאגדים בתוכם את המסקנות והתובנות של השלבים שקדמו להם. פיתוח מוצר בשיטת העיצוב המודרני נהפך בשנים האחרונות לאחד המרכיבים המשמעותיים באסטרטגיה של חברות שונות שעוסקות באפיון ובעיצוב בלתי פוסקים של קונספטים חדשים, דוגמת חברות רכב, חברות מוצרי אלקטרוניקה ומוצרי צריכה שונים. שלב אפיון הקונספט הוא אכן תחילת העיצוב, אך לא פעם נדרשת עבודה מקדימה, ובמיוחד כאשר מדובר במוצר חדש לגמרי שלבנייתו נדרשת מחשבה מקורית. מלאכת הפיתוח של מוצר תעשייתי חדש מחולקת בדרך כלל לשלבים הבאים: מחקר והגדרת אפיון, מידול רכיבים, הנדסה, עיצוב ופיתוח קונספטים אלטרנטיביים, עיצוב מתקדם ותכנון לבניית אב טיפוס עובד, הרכבת האבטיפוס, פיתוח סופי של אב טיפוס (אחד או יותר) ובחירת האב טיפוס המספק (בעיני מזמין המוצר בעיקר), הכנה לייצור סדרתי של המוצר הסופי, הטבעת שֵם מותג למוצר החדש ותכנון האריזה שלו. תהליך "הפיתוח" של האדם הראשון, היה כידוע ארוך יחסית בהשוואה "למוצרים" האחרים שנבראו בבראשית, ועשייתו אף כללה כמה "אבות טיפוס" אשר שונו לפי מידת שביעות רצונו של הקב"ה מהם, כמתואר בפרקים א' עד ג' בבראשית. למותר לציין, כי דרגת המורכבות של העשייה האלוהית נמצאת ברמה הגבוהה ביותר- שאין גבוהה ממנה, ובוודאי שאין תבונתו של האדם משגת אותה. עשייתו האנושית של האדם עוסקת כמובן בעשייה של "יש מיש" בלבד, ונבדלת מאוד מן הבריאה האלוהית בבראשית נעשתה בדרך של "יש מאין", וברור ששני דברים אלה שונים לחלוטין זה מזה במהותם ובתכליתם. יתרה מזה, מושג הבריאה של "יש מאין" כלל לא נתפס בשכלו של האדם, והטיב לנסח זאת ישעיהו ליבוביץ במאמרו שפורסם לראשונה בכתב העת של האונ' העברית ("האוניברסיטה", 17, חוב' א', 1971), וכך הוא כותב: "אינני יודע מה זאת "ברא", משום שאינני מכיר מונח זה אלא בהקשר של "בראשית ברא אלהים וגו'". האומר בלשון התיאולוגיה המאוחרת ש"בריאה" היא הוויה של יש מאין – לא אמר לי כלום, משום שאני מכיר ומבין רק הוויה של יש מיש." המאמר הנוכחי מבקש על כן רק לזהות את קווי הדמיון בין יצירה אנושית מסוימת ובין היצירה האלוהית של האדם הראשון, וזאת למרות שברור וידוע היטב שאי אפשר לעשות השוואה של ממש בין השניים. בכל הזמנים, משתדל האדם לעשות ככול יכולתו להגיע להישגים גבוהים אשר נלמדים בדרך מושכלת ואשר נבנית נדבך על נדבך. יכולתו של האדם המודרני לפתח קונספטים בתהליך של פיתוח מוצר תעשייתי, מזכירה כאמור רק חלק מסוים מעקרונות השיטה האלוהית שלפיה נעשתה בריאתו של האדם בבראשית, ועל כך תורחב היריעה בהמשך. 3. בריאת "האב טיפוס הראשון" של האדם כך או כך, מן התיאור שמופיע מיד לאחר היום השביעי, אנו למדים שנחוץ היה להתאים את סביבתו של האדם הראשון לצרכיו הבסיסיים הדרושים לקיומו התקין לרבות מי הגשם ההכרחיים למחזור המים בטבע, ככתוב: "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה." (שם ב, ו). לדעת חז"ל (בפרושו של רש"י שם), מייד לאחר שינוי זה, מורם האדם מגובה האדמה ומקבל נשמה ("נשמת חיים") שמשלימה את חיותו: "וַיִּיצֶר ה’ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה." (שם ב, ז). לאחר שניתנה לאדם 'נשמת חיים', הוא מונח בגן עדן שהאל עצמו נוטע עבורו: "וַיִּטַּע ה’ אֱלֹהִים גַּן בְעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר." (שם ב, ח). האדם, שכבר הופחה באפו נשמת חיים, מועבר כעת לגן עדן, ושם גם ניתנת לו "בחירה חופשית" שיש עמה רק שתי מגבלות: האחת, לשמור על הגן ("לעוֹבדה ולשוֹמרה"), והשנייה האיסור לאכול מעץ הדעת. מתברר בהמשך, כי בשלב זה תפקודו של האדם הראשון איננו משביע את רצונו של האל שברא אותו, מפני שצרכיו הבסיסיים עדיין לוקים בחסר: "וַיֹּאמֶר ה’ אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ." (שם ב, יח). במסגרת הניסיון למלא את צרכיו של האדם, הקב"ה יוצר עבורו את הבהמות, את החיות ואת העופות: "וַיִּצֶר ה’ אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וגו'" (שם ב, יט). למרות הצלחתו של האדם לתת שֵם מתאים לכול אחד מבעלי החיים שנוצרו והובאו אליו על ידי האל, מתברר בסופו של דבר כי אין בדבר הזה כדי לספק את צרכיו הבסיסיים של האדם, מפני שעדיין אין לו עזר כנגדו: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ." (בראשית ב, כ). 4. יצירת "האב טיפוס השני" של האדם לאחר שהאדם והאישה שנהפכים לשני "מוצרים" נפרדים (זכר לחוד ונקבה לחוד) וגם ניתנת להם בחירה חופשית, הם עומדים עתה בפני המבחן הממשי הראשון בחייהם שנוגע לאיסור שמוטל עליהם באכילה מעץ הדעת. נוכח שתדלנותו של הנחש המסית, האישה מתפתה ואוכלת בקלות יחסית מן הפרי האסור, ומייד בהמשך היא אף מצליחה לשכנע את האדם לאכול ממנו, ונראה שגם לה זה הולך לגמרי בקלות. בסופו של דבר האדם והאישה אינם מצליחים לקיים את הציווי האלוהי המינימליסטי שניתן להם. לאחר האכילה מעץ הדעת, דעתם של השניים אכן משתנה, וזה כמובן גורר שינויים בשכלם ובדרכי החשיבתם הבסיסיים. ההיפוך בצורת החשיבה שלהם נלמדת בפשטות מן ההשוואה בין הדברים שנאמרים לגביהם לפני האכילה מעץ הדעת ובין אלה שנאמרים לאחריה: בתחילה נאמר: "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ." (שם ב, כה), ואילו לאחר האכילה נאמר: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת." (שם ב, ז). לדעת הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ראשון פרק ב), השימוש בפסוק זה במילה "וידעו" ולא במילה "ויראו", מלמדת שלא התחולל שינוי בצורת הראייה שלהם לאחר שאכלו מהפרי האסור, אלא נעשתה להם תכונה אחרת שבה הם משיגים בהבנתם גנוּת, מה שלא היו משיגים לפני שאכלו מן הפרי. נוסף על השינוי ביכולתם השכלית, שגורם להם להבין את עולמם בדרך הרבה פחות פשוטה ונוחה, הם גם מקבלים עונש שפוגם באיכות חייהם ומכניס בהם עצבוּת וסבל רב שלגמרי לא הכירוהו קודם לכן. העונש שהושת על האישה היה למעשה עונש של שינויים ביולוגיים מכבידים, ונאמר לה כך: "אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וגו'" (שם ג, טז), ואילו על האדם הוטלה ענישה שלפיה סביבתו עוברת שינויים ומקשה עליו מאוד, ונאמר לו כך: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ." (שם ג, יז). כלל השינויים שחלו בבני הזוג לאחר האכילה האסורה הפכו אותם "למוצר" שאיננו מתאים עוד לסביבתו, ועל כן הם מגורשים ומסולקים מן הגן. ואולם, רגע קט לפני שהם יוצאים החוצה, האדם מעניק שֵם חדש לאשתו ("אישה") וקורא לה "חוה" (מלשון "חי"), מפני שמעתה היא נחשבת בעיניו לאם כל חי: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי." (שם ג, כ). לעומת זאת, האדם, שכבר הוענק לו השֵם הזה כבר בבריאתו, נשאר כך גם בהיותו מחוץ לגן עדן ועד סוף ימי חייו . אגב אורחא, השֵם "אדם" הוא שֵם שיש לו משמעות סימבולית משתי סיבות: האחת מפני שהוא נגזר מן המילה "אדמה" אשר שימשה חומר לבריאתו, והשנייה מפני שלאחר החטא הקדמון היא גם נטלה חלק בענישה הסביבתית שהושתה עליו, כאמור. 5. מלבוש האדם מעין אריזה של המוצר הסופי בהיות אדם וחוה מחוץ לגן עדן, הם תיכף נכנסים למסלול של "פס ייצור" ומתרבים שם באורח עצמוני, ובכך הם מתחילים לממש הלכה למעשה את פוטנציאל ההתרבות הביולוגי ("פרו ורבו") אשר בורכו בו עוד ביום השישי לבריאה. הכתוב מספר בהמשך, כי התנהגותם של בני השושלת האנושית בדורות הראשונים, היתה נתונה תחת עינו הפקוחה של האל, ומשכך הם נבחנו במעשיהם מעת לעת לפי אמות מידה של טוב ורע, ובדיוק כשֵם שנבחנו אבותיהם בקצה השרשרת בהיותם שוהים בגן עדן. והנה, כבר בדור העשירי, דור המבול, צאצאי אדם וחוה שוברים שיאים חדשים, והתנהגותם שמגיעה לשיא הרשע, נראית רעה מאוד בעיני האל. למרות כל זאת, האל בוחר שלא לחסל לגמרי את אותה תבנית אנושית בסיסית שנבראה בצלמו ובדמותו בבראשית, ושלמעשה הייתה כאמור פלטפורמה שעוצבה בתהליך רב-שלבי של התאמות והשלמות שנדרשו כדי ליצור את שני "האב הטיפוס" האמורים. לאור האמור עד כה, יש להניח כי היצירה האלוהית בצורת מודל של “אב טיפוס”, היא כנראה הבסיס לעשייה האנושית שנטועה היטב בכול בני האדם באשר הם, ומתקבל על הדעת שהיא נובעת במקורה מתשתית עשייתו של האדם הראשון "בצלם ובדמות אלוהים".
|
|
