ראשית הפילוג בין שבי ציון לשמרונים (pdf)

פברואר 2, 2010 · מאת ב"צ לוריא · בית

‫תשרי‪-‬כסלו תשל"ח‬

‫בית מקרא )עב(‬

‫ראשיתהפילוגביןשביהגולהלשמרונים‪.‬‬
‫(חגי‪ ,‬פרק ב'‪ ,‬פס'י‪—‬יד)‬
‫מאת‬
‫יא‬
‫ב"צ ל‪1‬ר‬

‫א‪.‬‬

‫המקורות בספרות‬

‫'הידיעות על וכשמרונים שבספר מלכים ב' הן מעטות‪ ,‬הן הובאו בדרך אגב‬

‫ולא מתוךיחס אוהד‪ ,‬מותראפילו לאמר‪ :‬מתוך שנאהובוז‪.‬יחסקיצוני עודיותר‬

‫מתגלה בספרות התלמודית‪ .‬לכן תמוהים דברי רבן וכמעון בן גמליאל‬
‫"כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקים בהיותר מישראל" וחוזהת הגמרא‬
‫על בעהזוואומרת‪"3 :‬כותיכישראללכלדבר"‪.‬‬
‫בראשונההיוהכותיםעובדי עבודהזרה‪"3 :‬ואנשי בבל עשו את סכותבנותואנשי‬
‫כות אתנרגל‪,‬ואנשי חמתעיטו אתאשימא‪,‬והעויין עשו אתנבחז ואתתרתק‪,‬והספרוים‬
‫שרפים את בניהם לאדרמלך ‪,‬וענמלך"‪ .‬אלה היו אמונותיהם ואלההיו פולחניהם‬
‫בשנת ‪ 720‬לפנה"ס‪' ,‬כאשר הובאו לשמהון‪'.‬מאתים שנה לאהב מכן הם באו אלשבי‬
‫הגולה ובקשו לבנות לחד את בית המקדשבירושלים‪ .‬זהובבל וישוע ושאר האבות‬
‫דחו אותםבשתיידים‪.‬‬
‫כיצד הגיעו וכשמרונים לאמונה באל אחד ולשום מצוות התורה עד שרבן‬
‫שמעוןבןגמליאל ראה בהםיהודים כשרים לכל דבר ? להם לא קמונביאיםכאליהו‬
‫וכהוושע‪,‬שיזהירוםכופני עבודה זרה‪ ,‬הם לא למדומפי הלל ושמאי ולא בקרובבית‬
‫מדרשו וטל רבן לרחנן בן זכאי‪ ,‬המוה הדבר כיצד זנחו השמרונים את אליליהם‪,‬‬
‫פסקו מהקרבת ‪,‬בניהם למולך‪ ,‬כיצד קבלו את האבונה באל אחד ‪1‬מיהביא אותם‬
‫תחת כנפיה של דת‪ ,‬המקבילה לדת ישראל והמושתתת על יסודות רבים משותפים‬
‫האומר‪1:‬‬

‫לנו 'ולהם ?‬
‫הםקיימו את מצוות התורה‪. ,‬נאנמר‪1:‬‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ם‬
‫ד‬
‫א‬
‫ו‬
‫א‬
‫צ‬
‫ו‬
‫י‬
‫ת‬
‫ר‬
‫ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ה‬
‫צ‬
‫מ‬
‫"‬
‫של‬
‫ידי‬
‫כותי‬
‫חובתו ‪ t"nDDS‬הם קימו מצות סוכה‪ ,‬נאמר‪" 5 :‬סוכת הכו'תים עשויה כהילכתה‬
‫כשירה‪ ,‬שלא כהיסכתה פתולה"‪ .‬הם הקפידו עליצות ורביעית‪ ,‬יוסף בן מתתיהו‬

‫* דברים שבאמרובחוג לתנ"ךבביתהנשיאבי"א באדרתשל"ו‪.‬‬
‫‪ 1‬קידושין‪ ,‬ע"ו‪ ,‬ע"א;גטיןי'‪,‬ע"א‪.‬‬
‫‪ 2‬ירוש' ברכות‪ ,‬פ"ז‪ ,‬ה"א‪.‬‬
‫‪ 3‬מל"ב‪ ,‬י"ז‪ ,‬ל‪-‬לא‪.‬‬
‫‪ 4‬תוספתא‪ ,‬פסחים א'; צוק‪ .)16( 156 .‬בהמשך הדברים נאמר‪" :‬ור' אליעזר אוסר‪,‬‬
‫לפי שאינן בדקדוקי מצה בישראל"‪ .‬ההסתיגות שיכת לימים שלאחר החורבן‪ ,‬ואילו אנו‬
‫עוסקים במחקרזה במצב ששרר בראשיתימישיבתציון‪.‬‬
‫‪ 5‬סוכהנ"ר‪,‬ע"ב;ירושלמי פ"א‪,‬ת"א‪.‬‬
‫‪43‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תשרי‪-‬כסלו תשל"ח‬

‫בית מקרא )עב(‬

‫ב"צ ל‪1‬ריא‬
‫כותב‪" 6 :‬השמרונים ביקשו מאלכסנדר מוקדוןוהיניח להם ממס בשנה השביעית‬
‫שאינם מרעים בה"‪.‬‬
‫במסכתכותים נאמר‪ :‬נותנים להם לקט שכחה ופאה ‪( -‬הכוונהלענייי ה'כותים‬
‫דגרי אמת הן) ויש להם לקט ופכתה 'ופאה (שהפרישו הם משדותיהם)‪ ,‬והם נאמנים‬
‫על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן ועל מע"ררשני בשעתו‪ .‬נאמן כותי על‬
‫נטערביעי ועל הערלה‪.‬מעמידין בהמה בפונדק'כותי ושוכרכותישילךאחרי בהמתו‬
‫ומוסר בהמתו לרועהמותי‪.‬‬
‫ישראלמיהל אתהכותיוכותימוהל אתישראל‪.‬‬
‫שוה כותי לישראל בכל נזיקין שבתורה‪ .‬ישראל שהרג את הכותי וכותי שהרג‬
‫אתישראל‪,‬וחוגג ‪-‬גולה‪,‬מזיד ‪-‬נהרג‪.‬‬
‫ונאמן כותי להביא גט 'ממדינת הים לישראל‪ .‬כל גט שיש עליו עד כותי פסול‪,‬‬
‫חוץמגיטי נשים ושברור עבדים‪ .‬מעשה שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי‬
‫גט אשה והיו מדיו עדי כותים‪, ,‬והכשיר"א (הרע"ב ‪ -‬שאם יש עליו עד כותי‬
‫אחד ‪ -‬כשר‪ ,‬אבל שניהם כותים ‪-‬פסול‪ .‬רבן גמליאל עשה מעשה והכשיר גט‬
‫‪]21‬‬

‫בשניעדיםכיתים)‪.‬‬

‫ר' ישמעאל אומר‪:‬גרי צדקהיו מתחלתן‪, ,‬מפני מה אסורים ‪-‬מפני הממזוות‬
‫(ממזר מאתותו וממזר מאשת אח נתערבו בהם) ומפני שאינםמיבמים את הנשואה‪.‬‬
‫בכל אלה ובנושאים רבים אחרים‪ ,‬רואה מסכתכותים קירבה רבהביןשניהעמים‪.‬‬
‫בספרות חז"ל נזכרים עוד נושאים משותפים רבים‪ ,‬בגון ‪5:‬ג 'ומוסרין לו (לכותי)‬
‫תינוק ללמדו ספר (תורה) וללמדו אומנות‪ ,‬להתייחד עמו‪ ,‬ומספרים עמהם גבל‬
‫מקום‪ ,‬מהשאיןבןבגויים‪.‬‬
‫גת ישראל מילדת ומיניקה בת ‪,‬של כותית 'והכותית מילדת ומיניקה את בנה של‬
‫בת ישראל‪.‬‬
‫המשנה אומרת‪5 :‬ג "הכותי מזמנין עליהם"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שומרוני מצטרף לברכת‬
‫המזון‪ .‬והגמרא מסבירה‪ :‬וסני ‪3‬ותאי עשירי לעקרי ‪3‬דחזי (הכותים מעשרים‬
‫מעשרותכפישראינו)‪.‬‬
‫לאחרשיוסף בן מתתיהו מספר על הכהן שהובא מןהגליתכדי ללמד את הכותים‬
‫תורה‪ ,‬הוא מוסיף‪" :‬ועד היום מוסיפים האנשים הקרויים בותים לחיותלפי חקים‬
‫אלה"‪.6‬‬

‫מתברר מההבדלבין יהודים לשמרונים היה מועט ביותר‪ .‬באמר‪ 1 :‬מתי מקבלין‬
‫אותם (לכלל ישראל) 'משכפרו בהר‪,‬גריזים והודו בירושלים ובתחית המתים‪.‬‬
‫בדיון שנעסוק בו‪,‬בימיחגי עוד לא קידשו את הרגריזים ועוד לא שררה'בישראל‬
‫ההשקפהעלתחייתהמתים‪.‬ובכן‪ ,‬בטהנבדלו?!‬
‫‪6‬‬

‫קדמוניותי"א‪.343 ,‬‬

‫‪6‬א גטין א'‪,‬ה'‪.‬‬

‫‪6‬ב תוספתא‪ ,‬עבודה זרהז'‪ ,‬א';צוק‪.)10(463 .‬‬

‫‪6‬ג ברכות ז'‪ ,‬א'‪.‬‬

‫‪ 7‬מסכת כותים‪ ,‬ב' י"ב‪ .‬הכפירה בהר גריזים וההודאה בירושלים הוא נושא אחד‪.‬‬
‫י ביתשני‪ .‬נמצא שרק סיבה אחת מונעת‬
‫ההודאה בתחית המתים הואענין מאוחר‪ ,‬מסוףימ‬
‫את קבלתם לכלל ישראל ‪ -‬קדושת הרגריזים לעומת קדושתה שלירושלים‪.‬‬
‫‪44‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תשרי‪-‬כסלו תשל"ח‬
‫הגולה לשמוונים‬

‫בית מקרא )עב(‬

‫ה]‬
‫ר א שית הפילוג בין שבי‬
‫העני מאמק" השמחף מהעלי הס זא‪:‬‬
‫"איםותי בךיהוה ובמשהבן עמרם עבדה‬
‫ובתורה הקדושה‪,‬‬
‫ובהרגריזיםבית אל‪,‬‬

‫הלכהובסליגסוילהת"?באו בועה דתן]א‪; .‬לילה‪.‬הסתג‪..‬‬
‫תליתם של יגש*רץ‬
‫ותחילהעלינו לבררמי נשארמבניישראל וסמה‪,‬ימי‬
‫ב‪.‬‬

‫שלא‬

‫מןהנוכרים הובאמן החוץ?‬

‫אוכלוסי שומרון לאחר שנת ‪ 721‬לפנה"ס‬

‫ספר מלכיםאינומציין את מספרהגולים~משמרון‪ ,‬הואאימר זאת בלשוןנעלית‪:‬‬
‫"ייגל מלךאשיר את כשראל אשורה"‪ .‬על מספרדגולים אנו לומדים מכתובתו של‬
‫סרגון השני ‪" :9‬המתפארכי שללו בכיבוש שמרון היה ‪ 27290‬נפש‪ .‬ההגליה לא‬
‫היתה שלמה‪ ,‬האם נדוןלפי מה שארע ביהודה ‪ 135‬שנים לאחר מפלת ותמרון‪,‬הרי‬
‫נאמר ‪-‬כי‪" :‬מדלת הארץ השאיר נבוז‪,‬ראדן לכרמים וליוגבים ‪ ."10‬כדי לקבל‬
‫אומדן עלגודל הישוב בשמרוןהמדינ'העלינולחזור שבע עשרה שנהלפני חורבנה‪,‬‬
‫לימי מנחם‪ .‬בשנת ‪ 738‬שילם מנתם בן‪-‬גדי מלך ישראל מס לפול מלך אשור‬
‫אלף ככר כסף‪ .11‬את הסכום הזה ‪,‬גבה 'מכל "גבורי החיל"‪ ,‬כלהמר מראשי משפחות‬
‫בעלי רכוש קרקעי‪" – ,‬המשים שקלים כסף לאיים אהד"‪ 1000 .‬בנר בסף הם‬
‫‪ 3,000,000‬שקלים‪ ,‬מחולק ל‪ 50-‬נמצא 'שבימיוהיו במדינה ‪ 60,000‬ראשי משפחה‬
‫בעלי קרקע‪ ,‬ולפי ‪, 5‬נפשות למשפחההרי זה ‪ 300,000 -‬נפש ‪ !2‬לזה יש להוסיף‬
‫‪10%‬עירוניים‪,‬בעלי מקצוע‪,‬שאינםנמנים עםבעלי הקרקע‪,‬יונגיע ל‪330,000-‬נפש‪.‬‬
‫לפי זה נאמר שההגליה היתה פתות מ‪ 10%-‬של אוכלוסית המדינה‪ .‬במקומם‬
‫של הגולים‪ ,‬הביא מלך אשור עמים‪ ,‬שכבש את ארצותיהם במלחמות אחרות‪ .‬הם‬
‫ההבאו לארץ שמהוןגלים‪,‬גלים‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫על הגל הראשון של המתישבים התדשיא נאמר‪ :‬ויבא מלך אשור מבבל‬
‫ומכותא ומעוה ומחמתוספרוים‪,‬וישבבעריתימרון תחתבניישראל הרשו את שמרון‬
‫וישבו בעריה"‪ .‬שמרון נכבשה בשנת ‪ ,721‬לפיכך יש להניח שגל זה הגיע לערי‬
‫שמרון שנה‪,‬שנתיים לאחרמכן‪.‬‬
‫הגל השני בא זמן מועט לאחר הגל הראשון; בשנת ‪ 715‬יצא סרגון למלחמה‬
‫‪8‬‬

‫‪7‬א שלום בארוז‪ ,‬היסטוריה חברתית ודתית של עם ישראל חלק ב'‪ ,‬עמ' ‪ ,81‬רואה‬
‫בנוסהזה ‪ -‬שהוא מאוחר ‪ -‬השפעה שלעיקריהאיסלאם‪.‬‬
‫‪ 8‬מלכים ב'‪,‬י"ח‪,‬יא‪.‬‬

‫‪.284 9‬ע ‪.Jarnes 8. Pritchard, Ancient Near Eastern Texts,‬‬
‫‪ 10‬ירמיהו‪ ,‬נ"ב טז‪ .‬והרי אין טעם להגלות את כל האוכלוסיה כי מי יעבד אז את‬
‫האדמהויעלה מס למלך!‬
‫‪ 11‬מל"ב ט"ו‪ ,‬יט‪-‬כ‪.‬‬
‫‪ 12‬ראהי‬
‫‪.‬בן‪-‬צבי‪ ,‬ספרהשומרונים‪ ,‬מהדורת תש"ל‪ ,‬ע'‪.4‬‬
‫‪ 13‬מל"בי"ז‪,‬כד‪.‬‬
‫‪45‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )עב(‬

‫ב"צ לוריא‬

‫תשרי‪-‬כסלו תשל"ח‬
‫~]‬

‫על שבטי ערב‪,‬כבמדברסוריה הם כבש אתשבטי תמוה אבדתי‪,‬מרשימנווסיפא‬
‫םהושיב בשמרון‪.11‬‬
‫(עיפא)יאתהנותריםבחיי‬
‫על הגל השלישי של מתנחלים נכרים אין לנו ידיעהישירה‪ .‬הם נזכרים אגב‬
‫י יהודה ובנימין"‪ .‬הם אומרים לזרובבל‪" 15 :‬כי ככם‬
‫הויכוחבין זרובבל לביןייצר‬
‫גבנכמוק‪ )8‬נדרש לאלהיכם ולא (ביולו) אנחנו זובחיםמימי אסר תדון מלך אשור‬

‫ו פה"‪.‬‬
‫מעלהיותנ‬
‫אסר הדון‪ ,‬בנו של סנחריב‪ ,‬מלך בשנים ‪ .669-680‬בשנת ‪671‬יצא לכבוש את‬
‫מצרים‪ .‬לצדה של מצרים עמדה צור וכמה מערי פלשתים ואשקלוןגיניתן‪ .‬יתכן‬
‫שגם ערי אפרים התקוממו נגד צבא אשור‪,‬ויתכן ובהזכרת נטם העיר אפק בכתובת‬
‫אסרחדון (אםנכוןשלעירזומתכוונתהכתובת)היא הד לאותםמאורעות‪ .‬התתברהת‬
‫עהי אפריםלאויבי אשור היא שגרמה‪ ,‬כנראה‪ ,‬לעקירתם‪2,‬ל עודבני ארץ אפרים‬
‫בעמיםנכרים במקומם‪.16‬‬
‫מעריהםויישו‬
‫על הגל הרביעי אנו למדים ממכתב ההלשנה שכתבו ‪ -‬רחום המפקד ~שמשי‬
‫הסופר ושארחבריהםבני פרס‪ ,‬ארך‪,‬בבל‪ ,‬שושן ‪D~W. -‬ואילמים ‪ -‬ושארהלאומים‬
‫אשרהגלהאסנפרוהושיב אותםבעירשמרון ובשארעריעבר הנהר‪.17‬‬
‫אסנפר הוא לדעת החוקריםאשורבניפל'‪ ,1‬נכדו שלסנחריב‪ ,‬שמלךכשנים ‪–)568‬‬
‫‪ .626‬הוא נלחםשנים רבותבאחיו שכה‪2‬שמכין‪ ,‬מלך בבל‪ ,‬עד שכבש אתהעיר בשנת‬
‫‪ ,648‬כמוכן נלחםבעילמים וכבש אתנטושן בשנת ‪19641‬לפיזהנוכל לאמר שומנו‬
‫של הגלהרביעיהואזמןמועטאחרי שנת‪.641‬‬
‫אתהמתנחליםההדשיםניתןלחלקלשתיקברצות‪:‬‬
‫א‪ ,‬אלהשהובאומקרוב‪ ,‬ב‪ .‬ואלהשהובאומרחוק‪.‬‬
‫לקבוצה הראשונהשייכים אלה שהובאו ממדברסוריה‪ :‬תמוד‪,‬אבדיוי‪,‬מרשימנו‬
‫והיפא (נתעיפה)‪ .‬כל אלה דברו לשון שמית‪ ,‬קרובה ללשוןהעברית‪.‬מביניהםעלינו‬
‫להרחיב אתהדיבורעלמרשימנו‪ ,‬הםבןשמעוןאובנישמעון‪ .‬במקום אחרשהסברתי‬
‫שבני שמעון לאזכו לנהלה ‪,‬משלהם; תשע עשרההערים שהכתוב מונהבערי שמעון‬
‫מנויים גם כערי יהודה‪ .‬הם ישבו בערים אלו כגרים עד מלוך דוד‪ .‬בימיו נאלצו‬
‫לחפש להם מולדת חדשה והם נדדו למבוא גדור‪ ,‬עד למזרת הגיא‪ ,‬ולהר שעיר‪.21‬‬
‫בתורת רועי צאןהיו נודדים בעונת החורף מזרתה אלמקימות מרעה במדבר מעון‬
‫ובסביבת אל‪-‬ג'פר (וכארץ שוח) כשנכבשו ע"י סרגון והוגלו לא היתה זאת גלות‬
‫כי אם החזרה לארץ האבות‪ ,‬לא לערי הנגב‪,‬כי אם בארץ שמרון בקרבבני דתם‪.‬‬
‫ל יאשיהו המלך‪ ,‬כאשר עלה על‬
‫יתכן שיש למצוא השוק לרעיון זה במעשיויט‬
‫ערי שמרון לטהר אותן מכל עבודה זרה‪ ,‬נאמר‪" 22 :‬ויטהר אתיהודה ואת ירושלם‪,‬‬

‫עזרא‪ ,‬ד'‪,‬ב‪.‬‬

‫‪15‬‬
‫פריצ'רדע' ‪.286‬‬
‫אנצ‪.‬מקר‪.‬ע' אסרחדון‪ ,‬מאתיהושענוטמן‪.‬‬

‫‪14‬‬
‫‪16‬‬
‫‪ 17‬עזרא‪ ,‬ד'‪,‬ט‪.‬‬
‫‪.Eduard Meyer, Die Entschtehung des Judentums, 8. 37 18‬‬
‫‪ 19‬אנצ‪ .‬מקר‪ .‬ערך אסנפר‬
‫‪ 20‬ראהמאמרי‪:‬ראשיתו שלגלויות‪ ,‬ספרורכבוד‪ ,‬עמ' ‪.300-246‬‬
‫‪ 22‬דבהי"ב ל"ד‪ ,‬ב‪-‬ו‪.‬‬
‫‪ 21‬דבהי"א ל"טומ"ב‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪46‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )עב(‬

‫תשרי‪-‬כסלו תשל"ח‬
‫שבי הגולה לשמוונים‬

‫‪1‬ק‬
‫ר א שית הפילוג בין‬
‫ובערי מנןה ואפרש ושמעון ועדנפתלי בהר בתוהםסביב"‪ .‬הכתוב מתה את'כמעץ‬
‫אחרי אפרים והכוונה למתיישבים החדודים מבני שמעון מרשימנו שבכתובת סהגון‬

‫השני‪.,‬שהעבירמלך אשור ‪.‬מארץהמעוניםלשמרון‪.‬‬
‫נמצא איפרא‪ ,‬עגבני גלות זו הגבירו את היסודות העבריים בשמרון‪ ,‬לעומת‬
‫אחרים שהובאומצחוק‪ ,‬שתרבותישראלהיתהזרהלהם‪.‬‬
‫ם ‪23‬‬
‫גם אלה שהובאו לשמרון בגלהראשון מחמתועוהומספרוי דברו בלשוןקרובה‬
‫ללשונם של בני ישראל ומושגיהם בעניני דת ואמונה לא היו כחוקים משלהם‪.‬‬
‫הקבוצה השניה‪ ,‬אלה שהובאו ממרחק‪,‬היוו ערב רב שלבני אומות‪ ,‬הם הובאו‬
‫מבבל מכותה ומארך מפרס ומשושן (הנעילם)‪ .‬הם היו זרים זה לזה וזרים לכלל‬
‫התושבים‪ ,‬אבל כיוון שהיוו מיעוטים שונים השתדלו להסתגל ללשונו ולמנהגיו‬
‫של העם שלתוכו קלעו‪ .‬יש לזכורכי לפי האמונה ששררה בין עמי הקדם‪ ,‬אלהי‬
‫הארץ הוא אלהי העם היושב בארץ הזאת‪ .‬החדשים חייבים היו לסגוד לאלהים‬
‫של ארץ שמרון‪ .‬ואמנם‪ ,‬הספור על אחד מהכהניםמביןהגולים‪2,‬התזיר מלך אשור‬
‫לשמרוןכדי להורות את משפט אלהי הארץ ‪ 24‬מסבירכי אכן בקשו הנכרים הללו‬
‫להסתגל ולהתבולל בשאריתישראל‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫מעשי ההתקרבותביןיהודה לשומרון לאחר חורבנה‬

‫אין בידינו מקורות צפוניים על קליטתם והסתגלותם של המתישבים החדשים‬
‫בין שאריתבני ישראל‪ ,‬על כך אנויבולים לשפוט רקלפי מקורותיהודאיים‪ ,‬והם‬

‫משלוש תקופות‪.‬‬
‫ר‬
‫ח‬
‫א‬
‫ל‬
‫‪695–727‬‬
‫א‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ו‬
‫החלבטיהור בארץמיד‬
‫חזקיהו מלךבשנים‬
‫שעלהלשלטון‪,‬‬
‫אולם עד שנת ‪721‬היה מלך בשמרון ועד אזבודאי שלאיכולהיה לפעולבתהומי‬
‫שמרון‪ .‬לאחר ששמרון הפכה לפחווה אשורית לא היה אכפת לנציב האשורי מהן‬
‫חלוקי הדעות הדתיים ולמי סוגדים‪ .‬הוא לא מנע מהמלך‪-‬הוסל מיהודה לפע'ול‬
‫בשטתזהבעניני הדתכרצונו‪.‬‬
‫האגרות ומכתב חזקיה "עלאפרים ו'מנש'ה" ובכרוז שהעביר "מבאר שבע עדדן"‬
‫לבוא לירושלים לעשות את הפסח‪ ,‬הוא פונה אל "הפליטה הנשארת מכף מלכי‬
‫אשור"‪ .25‬קריאתו של המלך אינה מופנית כלל אל הנכרים‪ ,‬היא מכוונת רק אל‬
‫בני ישראל ואומרת להם‪- :‬אל תהיו כאבותיכם וכאחיכם אשר מעלו בה' אלהי‬
‫אבותיכם"‪ .‬במרכזה של שמרון‪ ,‬בארץ אפרים ומנשה "משחיקים עליהם ומלעגים‬
‫בם" ‪ -‬מפני ששם כבר ישבו המתישבים הנכרים מהגל הראשון של המתנחלים‪,‬‬
‫והקריאה היתה זרה בעיניהם אך "האנשים מאשר ומנשה ומזבולון נכנעו" נענו‬
‫לקריאתו‪,‬כי אלה היו מחווות שתושביהם מבגי ישראל לא הוגלו‪ ,‬שם לא ישבו‬
‫‪ 23‬יש סוברים שספרוים היא ספר‪ ,‬אחת הערים החשובות בבבל‪ 24 ,‬ק"מ מדרום‪-‬מערב‬
‫לבגדד‪ .‬באנלים של סנחריב מדובר על 'הגלית תושבים מספריחד עם תושבי כותה (אנצ‪.‬‬
‫מקר‪ .‬ערך ספרוים)‪ .‬לי נראה שהכונה היא לספרוים שבסוריה‪ ,‬הנזכרת בדברי רבשקה‬
‫באזנייחזקיהויחד עם חמת וארפדהנע ושה שכבש מלך אשור (מל"בי"ה‪ ,‬לד)‪.‬‬
‫‪ 25‬דבהי"ב ל'‪.1,‬‬
‫‪ 24‬מל"בי"ז‪ ,‬כו‪.‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תשרי‪-‬כסלו תשל"ח‬

‫בית מקרא )עב(‬

‫!נ‪]9‬‬
‫הכוהנים הגדולים ביהודה בתקופה הפרסית‬
‫לדעתנו הכיר יב"מ‪ ,‬שני מלכים נוספים‪ ,‬אעור אינם גיזכרים ברשימה הנ"ל‪,‬‬
‫כוונתינו לארתח‪2,‬שתאב'מנימון (‪ 355)-404‬לפנה"ס) וארתחישתאג'אנכוס (‪-359‬‬
‫‪ 338‬לפנה"ס)‪.58‬ייתכן גם שיב"מהכיר את בל'מלכי פרט‪ ,‬הוא 'הסתמך עלבירוסוס‬
‫הבבלי והירודוטוס ולפיהם ההא קבע את 'מלכי פהס בהיסטוריוגרפיה של שיבת‪-‬‬

‫ציון‪.59‬‬

‫לאור האמורלעיל‪,‬עלינו להפוג אחר פתרון אחרכדי לגשר על פער מאה השנים‬
‫ביןנחמיהוקדמוניותי"א‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫י‬
‫ה‬
‫שלושה‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ח‬
‫פ‬
‫ל‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ד‬
‫י‬
‫נ‬
‫ה‬
‫מפאפירוטי ואדי דליה מתברר שבתקופה‬
‫אנשים‬
‫‪,‬‬
‫ח‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ש‬
‫אשר נשאו את השם יסנבלט ומילאו תפקיד של פחת‬
‫אהד בן זמנו של‬
‫נתמיהושלישיבן דורם של‪.‬דריושג' ואלכסנדרמוקדון‪ .%‬כמוכן מןהפאפירוסים‪,‬‬
‫שראיהנוספתלשימושהנפחן בשמותפאפונומיים‪.61‬‬
‫י‬
‫יהשימוש בשמות הפאפונומיים רווח גם בין הכוהנים הגדולים ביהודה‪.‬אי לכך‪,‬‬
‫עלינ‬
‫ו לצרף אל הרשימות בנחמיה י"ב‪ ,‬את 'הכוהנים הנזכרים בקדמוניות י"אז‬
‫יוחנן‪-‬ישוע‪-‬ידוע‪–‬מנשה‪.‬‬
‫בין השנים ‪ 332–404‬לפנה"ס‪ ,‬כיהנו שלושה כנהנים גדולים‪:‬ידוע ב' יוחנן ב'‬
‫ע ג' ‪,ea‬‬
‫וידו‬
‫ידוע ב' (נולד ב‪ 445-‬לפנה"'ס)‬

‫אבי‬

‫(נ‪,‬ולד ב‪ 4'10-‬לפנה"ס) ישוע‪-‬יוחנן‬
‫אבי‬

‫ב‪',‬‬

‫(נולד ב‪' 420-‬לפנה"ס)‬

‫(נולד ב‪ 370-‬לפנה"ס) ‪,‬מנשלתן‪-‬ידוע ג' (נולד ב‪ 395-‬לפנה"ס)‬
‫‪ 58‬בבוהי הפחה‪ ,‬אשר החליף את נחמיה בתפקידו‪ ,‬מילא תפקיד זה בימי דריווש ב'‬
‫והראיה‪ ,‬הזכרתו בפאפירוסי ייב בשנת ‪ 407‬לפנה"ס (ראה לעיל הערה ‪ .)6‬אולם את‬
‫תקופתו העיקרית כפחה כיהן בימיו של ארתחששתא ב'‪ .‬ראה‪ :‬שליט‪ ,‬מלחמת המפלגות‪,‬‬
‫‪.264–460‬‬

‫יב"מ מכנה את בגוהי הפחה בתואר )‪76‬חזםקז‪ 6 0‬היינו שר צבא‪,‬כינוי בו הכיר‬
‫יב"מ את שר צבאו של ארתחששתא ג' שכבש מחדש את מצרים‪( .‬דיודורוס סיקולוס‬

‫‪.)47‬‬
‫‪ ~59‬ע' המפל‪ ,‬ההיסטוריו‪x‬גרפיה של יוסף בן מת‪v‬יתיהו על תקופת שיב‪l‬תציון‪ ,‬עבודת גמר‬
‫לקראת התואר מוסמך למדעי הרוח‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ ,‬תשכ"ט‪ .34-31 ,‬כשר‪ ,‬שם‪,‬‬
‫עמ' ‪ 200‬הערה ‪,40‬מציין שלאור מידע זה ניסה יב"מ לתקן ולפרש את דברי המקרא ולא‬
‫פעם טעה והסתבךבדברי פרשנותנפתלים‪.‬‬
‫‪ 60‬קרוס‪ ,‬שיחזור ‪. 204; .6-5‬ע ‪. 111 1115; 1516, Aspects,‬ע ‪(Jross, Discovery,‬‬
‫*‪ of the Samaritan sect‬מרוז() ש‪7. 1(. purvis, The Samaritan Feneaeeuch and ,%‬‬
‫‪. 104‬ק ‪ .11968,‬לדעתוייתכןוקיים סנבלט נוסףבןזמנו של זרובבל‪.‬‬
‫‪ 61‬קרוס‪ ,‬שיחזור‪ ;7-6 ,‬עוד לפניגילוי הפאפירוסים בואדי דליה‪ ,‬היו חוקרים שהעלו‬
‫את האפשרות על קיומם של שני "סנבלטים"‪ ,‬אחד בן תקופתו ויריבו של נחמיה' ושני‬
‫בן זמנו של אלכסנדר מזקרת המתואר בקדמוניותי"א‪ .‬ראה‪:‬י' נוטמן‪" ,‬כיבושי אלכסנדר‬
‫מוקדון בארץישראל"תרביץי"א (ת"ש)‪ ,‬עמ' ‪ 45‬הערה‪. 112; .37‬ע ‪.‬ינ‬
‫) ‪.‬עג) ‪Adbright,‬‬
‫;‪. 14‬ע ‪ Bericht de~ /olephus uber A~exander der Grossen, 1911,‬ז‪6‬פ ‪1. Spak,‬‬
‫‪.Torrey, "Sanbalat the Horonite",,/BL 47 )1928., 280-289‬ם ‪.‬ם‪.‬‬
‫‪ 62‬ש"א ‪ from Daliyeh",‬ם ‪"Papyri of the Fourth Century 8.‬‬
‫‪.r14. c‬ע‬
‫נ ‪. Freedman,‬א ‪.‬ם) ‪Directions 1% Biblical Archaeology‬‬
‫(‪. Greenfield, 865.‬ם ‪.‬‬
‫‪. 63.‬ע ‪1971,‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪t‬‬

‫‪o‬‬

‫‪s‬‬

‫‪s‬‬

‫;‬

‫תשרי‪-‬כסלו תשל"ח‬

‫בית מקרא )עב(‬

‫ב"צ ל‪1‬ריא‬
‫נכרים‪ .‬על חג המצות ‪,‬עשה חזקיהו ברוב ‪%‬ם נאמר‪25 :‬א "וישמחו כל קהל יהודה‬
‫והכהניםוהלויים וכל קהל הבאים מישראל והגרים הבאים מארץ ישראלוהיושבים‬
‫[‪]6‬‬

‫ביהודה"‪.‬‬
‫יאשיהו החל בטיהור המקדש ובביעור האלילות בארץ לאחר שמלאו לו י"ח‬
‫שנים‪ ,‬עשרוכנים לאחר שירש את כס המלוכה‪ ,‬כלהמר ‪ -‬לאחר שנת ‪ .629‬המלך‬
‫בעצמו נטל הלק במסע על פני הארץ כולה לניתוץ הבמוח ההמזבחות‪ ,‬ונאמר‪:‬‬
‫"את כל בתי הבמות אשר בערי שמרון‪…‬הסיר יאשיהו‪ 26‬ויטהר אתיהודה ואת‬
‫ירושלים‪ .‬ובערי מנשה ואפרים ושמעון ועד נפתלי בחר בתיהם סביב‪ .‬וינתץ את‬
‫המזבחות ואת האשרים והפסלים כתת להדק וכל החמניה גדע בכל ארץ ישראל"ז‪.2‬‬
‫"ויסריאשיהו את כל התעבות‪ ,‬מכל הארצות אשרלבני ישראלויעבד את כל הנמצא‬
‫ו לא סרו מאחרי ה' אלהי אבותיהם"‪.28‬‬
‫בישראל לעבוד את ה' אלהיהם כל ימי‬
‫לאחר שיאשיהו נתץ את הבמות לע"ז בכל ערי שמרון ערך מגבית לתקונים‬
‫ושפורים בבית המקדש‪ .‬המג‪,‬בית נערכה בכל משכנות ישראל‪ ,‬ובראש הרשימה‬

‫מזכיר הכתוב אתהתרומות"מיד מגשהואפרים" ‪27‬א‪.‬‬
‫יאשיהוהיה חפשי לעשותבערי ש‪,‬מרון כרצונו‪,‬כיבימיו התפוררה מלכות אשור‬
‫ושליטיה האחרונים נלחמו על שארית שלטונם אי‪-‬שם בסביבות תרן‪ ,‬וללא הצלחה‪.‬‬
‫גם פרעה נכו‪ ,‬שיצא להציל את אגזור כדי למנוע את עליתה וגידולה של בבל‪,‬‬
‫לא התענין כלל בנעשה בשמרון‪,‬כפי שאפשרלהבין מדבריו בבקעתמגידו‪" :‬מה‬
‫לי ולך מלך יהודה‪ ,‬לא עליך אתהביום‪ "…‬נוכל לאמר שיאשיהו שם קץ לכל‬
‫התועבותשהביאוהמתישבים מארץמוצאם‪.‬‬
‫ממסקנות מאלפות אלה נוכל להסיק מהסיפור שבספרירמיהו מ"א עלעולי הרגל‬
‫משכם‪ ,‬משלו ומשמרון‪ ,‬שנשאו מנחה ולבונה בידם להביא ביתה'‪.‬אין ספק שהם‬
‫ידעו מה קרה מירושלים‪ ,‬שהריהמציר ‪%‬ל העיר נמשך זמן רב‪ ,‬שמונה עשר הדש‪,‬‬
‫י כן הם‪,‬‬
‫ולאחר שנכבשה ונחרבה עברו הגולים דרכם ולעיניהם צפונה‪ ,‬ואף עלפ‬
‫יושבי הערים הראשיות באפרים ומנשה‪ ,‬באיםלקיים את הפולחן בהר הבית‪ ,‬כנראה‬
‫עלגבי מזבחארעי‪ .‬רקלפני ‪ 130‬שנה‪ ,‬סערך‪,‬היואנשי שכם‪,‬שילורשמרון'משחיקים‬
‫ומלעיגים לשליחיו של חוקיהו שקרא לעלות לירושלים ולעבוד לאלהי ישראל‬
‫ועתה הם עולים מרצונם ומתוך יחס רגשי למצב‪" :‬מגלחי וקן וקרעי בגדים‬
‫ומתגדרים"‪ ,‬לאות אבל‪ ,‬אבל הםמכירים בקדושתו של המקוםובעיניהם קדושתו לא‬
‫פגה גם לאחר חורבן הבית‪,‬כי הםהולכים להקריב מנחה "אל המקום אשר יבחר" ‪-‬‬
‫"שמרונים" כאלה הםיהודיםכשריםלכלדבר‪.‬‬

‫ד‪ .‬קדמות התורהשבידי השומרונים‬
‫בתורה השומרונית נוהגכם להפריד את התיבות ‪"1‬י נקודות‪ .‬שימוש זה של‬
‫הנקודה נמצא רקבימיבית ראשון בכתובת מישע‪ ,‬בתרסי שמרון‪ ,‬בכתובת השילוח‬
‫ועוד‪.‬ומכיוון ששימוש זה לא נהגאחרי חורבןבית ראשון‪ ,‬אבל הוא נוהג בהקפדה‬

‫‪25‬א שם‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪ 27‬דבהי"ב ל"ד‪ ,‬ה‪-‬ז‪.‬‬
‫‪ 28‬שם‪ ,‬לג‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫‪27‬א‬

‫מל"ב כ"ג'‪,‬יט‪.‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪,‬ט‪.‬‬

‫‪48‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תשרי‪-‬כסלו תשל"ח‬

‫בית מקרא )עב(‬
‫הפילוג בין שבי הגולה לשמיונים‬
‫ראשית‬
‫ת]‬
‫רבה בתורת השומרונים‪,‬יש להסיק שכתרבת התורה התהגה אצל השומרונים לפת‬

‫כתבי לכיש שאז כבר אין שימוש בנקודה כסימן הפרדה‪ ,‬ולדעת מ‪,‬צ‪,‬סגל לא‬
‫י וששיהו‪28‬א‪.‬‬
‫יאוחרמימ‬
‫נחמיה מזכיר נישואים עם אשדודיות‪ ,‬עמוניות ומואביות ‪(.‬י"ג‪ ,‬כג) וגם מלאכי‬
‫מוכיח את העם ביהודה‪ ,‬על בגד ותועבד‪" ,‬כי חלל יהודה קוש ה' אשר אהב ובעל‬
‫בת אל נכר"‪ ,‬וגם עזרא מונה ‪ -‬פרט לעמי כנען הקדמונים ‪ -‬גם עמיםחיים‬
‫עודבימיו‪ :‬עמוני‪ ,‬מואבי‪ ,‬מצרי ואדומי (ט'‪ ,‬א)‪ ,‬אולםבין "עמי הארצות" ו"עמי‬
‫התועבות" האלה אין כוללים‪( ,‬במפורש‪ ,‬באיזה אופן שהוא) את יושבי שמרון‪.‬‬
‫עובדה נוספת אין השומרונים משתמשים בתורתם בכתב אשורי‪ ,‬שהובא‬
‫‬‫ע"יהעולים מבבל עם עזרא‪,‬אלא בכתבעברי‪9‬וב‪.‬‬
‫בשנת ‪ 408‬לפנה"ס כתבויהודייבלירושלים ובקשו עזרה בקשר להקמתו מחדש‬
‫של 'מקדשם‪ ,‬שהחריבוהמצרים‪ .‬משלא נענו פנו לשמרון ‪28‬גבעיניהם ו‪2‬ליהודייב‬
‫לא היה הבדל וכבחינת דת ישראל ‪.‬בין ירושלים ושמרוז‪.‬יהודי יב ראו בשניהם‬
‫נושאי דת ישראל‪ ,‬אולם לירושלים היתה עדיפות בעיניהם לכן ‪,‬כתבו תחילה‬
‫לאנשיירושלים אבל גם שמרוןהיתה נאמנהבעיניהם‪ .‬כלומר ‪112‬שנים לאחרדברי‬
‫תגיהנביא שעליהם אנובאיםלדון בזה‪ ,‬וכ‪ 50-‬שנה לאחר בואו שלעזראלירושלים‪,‬‬
‫עוד נראו אנשי וקמרוןבעיני הגולים במצרים כיהודים כשרים לכל ובר‪ ,‬ולא כפי‬
‫שהם מתואריםבס'מלכים‪.‬‬
‫ה‪ .‬יחס היהדות לנוכרים‬

‫מה גרם לקרעביןשבי הגולה לשמרונים‪,‬מדוע דחו אותם ולאנתנו להם להשתתף‬
‫בבנין בית ‪,‬המקדש? מן המפורסמות היא‪,‬ראין חוקרי המקרא ותולדות ישראל ‪-‬‬
‫חולקים על כך‪ ,‬שהיהדות שלימי שיבת ציון פתחה את שעריה בפני זרים; כל‬
‫מי שרצה להצטרף ליהדות מובטח היהלו שיתקבל בזרועות פתוחות‪ .‬ולא רק אז‪,‬‬
‫הן כבר בימי בית ראשון שררה דעה זו כלפי נכרים‪ .‬בתפילת שלמה נאמר ע‪:2‬‬
‫"כל תפילה כל תחנה אשר תהלה לכל האדם לכל ע‪,‬מך ישראל‪..,‬ופהש כנפיו אל‬
‫הבית הזה"‪ .‬בהמשכה של התפילה הדברים ברוריםיותר ‪" :ao‬וגם אל הנכרי אשר‬
‫לא מעמך ישראל הוא הבא מארץ רחוקה למען שמך‪…‬ובא והתפלל אל הבית הזה"‬
‫‪"…‬כי שמך נקרא על הבית הזה אש‪,‬ר בנלתי‪ …‬אתה תשמע‪.,.‬ועדיית ככל‬
‫אשריקראאליך"‪.‬יוסף בןמתתיהו קורא אתהדברים בלשוןזמנווביתרבהירות ‪:31‬‬
‫"ולא לעברים בלבד‪ ,‬לכשיכשלו (בחטא) הנני מבקש ישועה‪ ,‬אלא אםיבואואנשים‬
‫אף מירכתי תבל או מאיזה מקום ויהוא ויפנו אליך ויבקשו‪ ,‬שתזכה בטובה‪ ,‬שמע‬
‫קולם והענק אותה להם‪.‬כי כן ידעו הכל‪ ,‬שאתה הוא שרצית‪,‬כי יבנה לך הבית‬
‫הזה בתוכנו‪ ,‬ואנחנו לא נטולי רגש אנוש אנו מטבענו‪ ,‬ולא שונאים לשאינם בני‬
‫‪28‬א מ‪.‬צ‪ .‬סגל מבוא המקרא‪,‬סימן ‪.620‬‬
‫‪.‬מ‪.‬גרינץ‪ ,‬מבואי מקרא‪ ,‬עמ' ‪.85‬‬
‫‪28‬ב י‬
‫‪28‬ג ש ‪. 108‬ק ‪.Cowley, Aramaic Papyri,‬‬
‫‪ 30‬שם‪,‬מא"‪-‬י"ג‪.‬‬
‫‪ 29‬מל"א ח'‪ ,‬לח‪.‬‬
‫‪ 31‬קדמ' ח'‪ ,116 ,‬בתרגומו שלא‪.‬שליט עמ' ‪ .279‬ראהגם ‪El?asBickermann, From Ezra‬‬
‫‪ the Maccabies.‬ש‬

‫‪49‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תשרי‪-‬כסלו תשל"ח‬

‫בית מקרא )עב(‬
‫ב"צ לוריא‬
‫גזענו‪ ,‬אלא חפצנו הוא‪ ,‬שכל הברשת יזכו להעזת '‪2‬ותפים לישועתך ולהנאה‬

‫מטובותיך"‪.‬‬

‫[ש‬

‫לפי‪,‬תפילת שלמהיכולים אנו לתאר לעצמנו‪,‬כי שומרוני רשאיהיה לבוא לחצר‬
‫בית המקדש‪ ,‬להתפללולהקריב אתקהבנו‪.‬‬
‫הפולתנותהקדומיםהיוכולםאכסקלוסיביים‪ ,‬רקבני המשפחה הם לבדם השתתפו‬
‫בפולחן לאל‪-‬האפוטרופוס על גיתם‪-‬משפחתם‪ .‬שוםזר לאיכולהיהלהקריבלאלהי‬
‫העיר‪ .‬כאשר אורסטס בן אגממנון הוזר לעירו כשהוא מחופש‪ ,‬הוא מבקש השות‬
‫להשתתף בטכסים הדתיים‪ ,‬ומוסיף‪" :‬אם מותר לנכרים להקריב יחד עם אזרחים"‪.‬‬
‫ביקרמן ‪2‬ןמביא כמה השואותבין תפישת היהדותלגביהנכרילביןהתפיסה בעולם‬
‫המחשבההיוני‪ .‬בשנת ‪ 333‬כאשר אלכסנדרמוקדוןנלחםבאסיה הקטנהוציוהלהקים‬
‫באתונה מזבה לאהד האליםוטל עמי אסיה‪ ,‬היה צורך לחוקק חוק מיוחדכדי לתת‬
‫אישור והסכמה להקמת בזבח לאל ור על אדמתה הקדודיה של פלס‪ .‬אולם כשם‬
‫שהעירהיונית היתה בלתי סובלנית כלפי אלהים אחרים בתוכה כן היתה סובלנית‬
‫לאליםאחרים מחוץ לתחומה‪.‬‬
‫שונה מזה בתכלית היא השקפת היהדות; כבר בשחר ילדותה של האומה קבע‬
‫החוק ‪" :83‬תורה אחתיהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם"‪ .‬מובן שזכותזו ניתנה לו‬
‫לאחר וכקבלעליו עול מצוות‪" :‬המוללו כל זכר"'‪ – .3‬התורהמחייבתיחס הוגן‬
‫כלפי הזר ‪" :35‬כאזרח סכםיהיהלכם הגרהגר אתכם ואהבתלוכמוך"‪.‬ביקרמן משוה‬
‫מצוה וו עם תפישת עולם שלהיונים ואומר‪,‬כי אורח אתוגאי בן זמנו של עזרא‬
‫יתפלא לשמוע שהואתיעבלאהוב אתהמטריקי‪.‬‬
‫היתם הטוב לגר‪ ,‬שהיהמיוחד בעם ישראל‪ ,‬נתן מקום לתנועת התגיירות‪ ,‬דברה‬
‫של שאיפה ‪ 11‬לקבלגריםהיה נביא הדור‪2,‬ל שרבתציון‪ ,‬המכונה בפינו‪ ,‬ישעיהו‬
‫ת הבטחתשוויון‪-‬הסדאלוהי כמו לכל בןישראל ‪:35‬‬
‫השני‪ .‬קריאתו אלהגוייםכולי‬
‫"ובני הנכרהנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה'להיות לו לעבדים כלשימר‬
‫שבת ‪.‬מחללו ומחזיקים בבריתי‪ .‬והבאותיה אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי‪,‬‬
‫עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"‪.‬‬
‫על הקריאה לאומות העולם להצטרף לאמונת ישראל תחר גם וכריה ‪" :87‬עד‪..‬י‬
‫יבאו עמיםוישפי ערים רבות‪…‬לאמר‪ :‬נלכה להלות את פני ה'‪…‬ובאו עמים‬
‫רביםוגוייםעצומים לבקש אתה' צבאותבירושלים‪"…‬‬
‫אם בדברי זכריה אין תנאים מפורשים לקבלתם של בני האומות ליהדות‪ ,‬הנה‬
‫בדבריישעיהוהשני הם מפורשים‪ :‬שמירת השבתובריתמילה‪ .‬והלואהשומרונים ‪-‬‬
‫ושניתנאים אלהועודיותר מזה‪,‬ולבזהדתו אותם ?‬
‫קיימ‬
‫כלמי שבקש להצטרף לשבי הגולה ניתנהלו האפשרות לכך;לפי עזראו'‪ ,‬כא‪,‬‬
‫י הארץ"‬
‫אכלו מן הפסח יחד עם בני הגולה גם כל אלה שנבדלו "מטמאתגוי‬
‫והצטרפו אל הדורשים לה' אלהי ישראל‪ .‬לאלהמכוינים גם דברי נתמיהי'‬
‫‪ ,‬כס‪,‬‬
‫האומרים כי על החותמים על האמנה גאו "כל הנבדל מעמי הארצות אל תורת‬

‫האלוהים"‪.‬‬

‫‪ 32‬ביקרמן‪ ,‬עמ' ‪.19‬‬
‫‪35‬‬

‫ויקרא‪ ,‬י"מ‪,‬לו‪.‬‬

‫‪33‬‬
‫‪36‬‬

‫שמותי"ד‪ ,‬מט‪.‬‬
‫שם ו‪-‬ו‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫שם ח'‪ ,‬כ‪-‬כב‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫[‪]9‬‬

‫תשרי‪-‬כסלו תשל"ח‬

‫בית מקרא )עב(‬
‫הפילוג בין שבי הגזלה לתימרונים‬
‫ראשית‬

‫‪ .1‬השאלה שאין עליה תשובה‬
‫וכך אנו חוזרים לשאלה הראשונה‪ :‬אם בימים שהיהדות היתה פתוחה לקראת‬

‫קבלת גרים‪ ,‬מדוע לא קבלה את השמרונים‪ ,‬ואם במלים "טמאתגויי‬
‫ם‬
‫הכוונה לשמרונים ‪ -‬מדוע הם טמאים‪ ,‬והרי דתם היא דת אל אחד וה שומרי‬
‫שבת‪,‬נמולים‪,‬מקיימים אתמצוותהתורהן‬
‫אין בפי תשובה לנגאלות הגורליות הללו‪ .‬העליתי איתן רק כדי שנדע את‬
‫התנאים והנסדבות שבהם נעמוד בבואנו לפרש פסוקים אחדים מדבריתגי הנביא‪,‬‬
‫שהוא לדעתי‪ ,‬דברה של תנועת ההתבדלות‪ ,‬המטיף לקרוע כל קשר בין ישראל‬
‫ד‪:‬‬
‫לשמרונים‪.‬נעבורלדוןבנבואההכלולה בפרק ב'פסוקיםי‪–‬י‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ם‬
‫י‬
‫ת‬
‫ס‬
‫ו‬
‫אנו עומדים בעשרים וארבעה לחודש התשיעי‪ ,‬כ"ד ‪,‬בכס שנת‬
‫לדריוש‪,‬‬
‫היא שנת ‪ 520‬לפנה"סי זהו היום בונסתיימה הנחת היסודות לבניןבית המקדש‪.‬‬
‫זרובבל בן שאלתיאל וישוע בן יוצדק וכל הכהניםוהלויים מתכוננים לחוג את גמר‬
‫העבודה ברוב פאר‪ ,‬בחצוצרות ובמצלתים ‪ .38‬מזה כשלשה חודשים שההלו להעלות‬
‫עולות לה' בחצר בית המקדש‪ .‬בשעה זו של מתיחות לקראתיום המהרת‪ ,‬בעצם‬
‫ההכנות לחג‪ ,‬מופיע הנביא הידוע כמעודד ומעורר את הקמת הבית‪ ,‬והוא פונה‬
‫אל הכהנים 'ושואל אותם תורה‪38‬א‪.‬אין זה מבחן בקיאות ולא תורה לשמה‪,‬כי אם‬
‫בירורמתן פסק הלכהכיצדלנהוגבזמןזה ובמקוםזה‪.‬‬
‫לפני שנברר את הבעיות המתעוררות בקשר לדו‪-‬שיח זה נעיר‪,‬כי לחגיהיה‬
‫מעמד נכבדבירושלים‪ .‬העםמצייתלו ועושה כדברו‪.‬יוסף בן מתתיהומעירעליו‪,‬‬
‫בדרך אגב‪ ,‬הערה מאלפת מאד‪ .‬הוא אומר ‪38‬ב‪" :‬בנין הבית השני הוא מעשהידי‬
‫י בשנההשניה למלכות כורש"‪38‬ג‪.‬‬
‫הנביאחג‬
‫וזו לשון הנבואה‪:‬‬
‫"שאלונא אתהכהנים לאמר‪:‬‬
‫הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו בכנפו אל הלהם ואל הנזיד‪ ,‬ואלהיין דאל‬
‫השמן‪,‬ואלכל מאכלהיקדש ?‬
‫ויענוהכהניםויאמרו‪ :‬לא‬
‫ויאמרתגי‪ :‬אםיגע טמא נפש ‪,‬בכל אלה ‪-‬היסמא ?‬
‫הארץ"‬

‫ויענוהכהניםויאמרו‪:‬יטמא‬

‫ויען חגי ויאמר‪ :‬כן העם הזה וכןהגוי הזה לפני‪ ,‬נאם ה'‪ ,‬וכן כל מעשיידיהם‬

‫ואשריקריבו שם ‪ -‬טמא הוא!"‬

‫‪ 38‬עזרא ג'‪,‬ד‪.‬‬
‫‪.‬נ‪.‬אפשטיין‪ ,‬מבוא לספרות התנאים‪ ,‬עמ' ‪" – :501‬דברי חגי הם תורה"‪ ,‬ששאל‬
‫‪38‬אי‬
‫הנביאואינו אלא מדרש תנאים‪ .‬ואינוכן‪ .‬נראהלי שכאן דו‪-‬שיח בענין אקטואלי‪ ,‬העומד‬
‫לנגדעיניהם‪ .‬מצד אהד עומדת חבורה של ותיקים שלאחרימים קראו להם 'כותים'‪ ,‬ומצד‬
‫שני‪ ,‬חבורת כהנים מבין שבי הגולה ובראשם חגי‪ ,‬והואמזהיר אתהכהנים לבליגעו כהוא‬
‫זהבכותים‪,‬כיהותיקים לאטוהרווהנגיעה בהם עלולה לטמא אתהקרבנות‪.‬‬
‫‪38‬ב מלחמותו'‪ ,‬ד'‪,‬ח'‪.‬‬
‫‪38‬ג בכמה כתבי יד של תרגום השבעים צוין לגבי ד' המזמורים קל"ה‪ ,‬קמ"ו‪ ,‬קמ"ז‬
‫וקמ"ח ‪ -‬אמרוםחגיוזכריה‪.‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )עב(‬

‫ב"צ לוריא‬

‫תשרי‪-‬כסלו תשל"ח‬

‫[‪]10‬‬

‫‪( :‬הכהנים) "הישרבו אותוכראוי‪…‬‬

‫דבריהנביא כבר עוררו תמהוןבעיני חז"ל‬
‫ולמה הוא ‪,‬מקללן ? כאינש דברי עילה על חבריה וביתא מה איכפת ליה לא"‪.‬‬
‫ומפרש "קרבן העדה"‪" :‬כאדם שרוצה עלילה על חבורו ועל ביתו אף שהוא‬
‫השיבו כראוי‪ ,‬הוא כועס‪ ,‬כךחגי בא לזרזן בשאריעניני המקדש ולא על תשובת‬
‫השאלות אלו כעס עליהם"‪ .‬דומה לזה פירושו של "פני משה"‪" :‬לאמפני תשובתן‬
‫אמר להם כך‪ ,‬אלא כארם המבקש עלילה על חבירו כדי להוכיחן בדברים"‪ .‬אבל‬
‫מדוע כעסהנביא לאברורגםמדברי חז"לומפרשיהם‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫טמא‬
‫ו‬
‫ב‬
‫י‬
‫ר‬
‫ק‬
‫י‬
‫הסבר אחר לדברי הרוגז שלחגי וביחוד ל'משפט‬
‫"אשר‬
‫שם‬
‫הוא"‬
‫מובא בתלמוד ירושלמי מפי אמורא ארץ‪-‬ישראלי בן הדור השלישי‪ ,‬ר'סימון בר‬
‫זבדי‪ ,‬הוא אומר ‪" ;40‬גולגלתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבת"‪ .‬אולם אין‬
‫לקבל דברים אלה כפשוטם‪ ,‬שהרי למדנו מפי רבי יוחנן בן גודגדא‪ ,‬תנא בדור‬
‫השני‪ ,‬והברו ר' יהושע ‪ -‬וסניהם חיו כמאתיים שנה לפני רבי סימון בן זבדי‪,‬‬
‫על קדושת המזבח‪ .41‬אמר רבייוחנן‪ :‬שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה‪ :‬אחד‬
‫וכהעיד להם על המזבח‪ ,‬ואחד שהעיד להם על המקום המזבח‪ ,‬ואחד שהעיד‬
‫שמקריבין אףעלפישאיןבית"‪.‬‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ס‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ע‬
‫ר‬
‫ע‬
‫ל‬
‫של ר' סימון ולסתור אותו‪,‬אין‬
‫תחת‬
‫אםכיי‪ 2,‬בדברי ר'יוחנן‬
‫לדהות אותוכליל‪,‬יש בו דבר אמת‪ ,‬אלא שסגנונו מעורפל וטעון הס‪.‬ברי "גולגלתו‬
‫של ארנןהיבוסי" אינההגולגולת של אותו האיש שמידו קנה דוד את הגורןוהקים‬
‫‪39‬‬

‫עלהן את המזבח‪ ,‬כדי שתעצר המגפה מעל העם ‪ .42‬זהו מטבע לשון שבא לציין‬
‫דברעתיק מאד‪,‬כאילומימי בראשית‪2,‬לירושלים‪ .‬בדרמה לכך מצאנו ‪" :‬משפחת‬
‫אנטיבולא היתה בירושלים והיתה מתיחסת על ארנןהיבוסי‪ .‬פעם אחת פסקו‬
‫‬‫להן חכמים שש מאות כיכרי כסף שלא להוציאו חוץ לירושליםכי ארנןהיבוסי‬
‫הוא אישיות כה נכבדה ביהדות שההתיחסותעליו היא נובח גדול כל כך‪ .‬הןהיה‬
‫היבוסי" באלציין דבר עתיק מאד‪,‬‬
‫נכריילא מבני ישראל‪ .‬אלא שהביטוי‬
‫‪13‬‬

‫‪44,‬‬

‫"אירונחי‬
‫מקדמת דנא‪ .‬משפחת אנטיבולא היתה מ‬
‫סת מאד ומגילת היוחסין שלה הגיעה‬
‫עד לימיה הראשונים של ירושלים‪ .‬על כן בקשו חכמים שלא תצא מירושלים‬
‫כשהתרהששה ופסקו לה סעד בגרבה שש מא'ות ככרות כסף‪ .‬ברוח זו יש להבין‬
‫את דברי האמורא האומר שתחת המזבח נמצאה גולגולת של ארנן היבוסי‪ ,‬רוצה‬
‫לאמר‪ :‬עצמות ישנות נושנות ‪ -‬גלשוננו היינו אומרים‪ :‬עצמות שעבר עליהן‬
‫המבול‪,‬ואיןבהןכדי לטמא אתהמזבת‪.‬‬
‫יש כאן ר'מז למעשה שהיה‪ :‬לאחר בודחו את הצעת השומרונים להשתתף בבנית‬
‫בית המקדש‪,‬וכפי שנראה להלן ‪-‬גםציוועליהם להתרחק מחצרותבית המקדש ‪-‬‬
‫הכניסובגניבהעצמות‪,‬כדי לטמא את המקום הקדושליריביהםשביהגולה‪ .‬המסורת‬
‫שמרה על העובדא עצמה‪ ,‬אבל נקטה לשון נקרה ובמקום עצמות טמאות אמרה‪:‬‬
‫גולגלתו‪2,‬לארנןהיבוסי‪.‬‬
‫‪ 39‬ירושלמי סוטה פ"נ‪' ,‬ה"ב‪.‬‬
‫‪ 41‬שם‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ 43‬ירוש' פאה ב"ב‪ ,‬ה"ז‪.‬‬

‫‪40‬‬
‫‪42‬‬
‫‪44‬‬

‫שם‪ ,‬שם‪.‬‬
‫שמו"ב‪ ,‬כ"ד‪ ,‬כה‪.‬‬
‫נוסה אחר ‪-‬ביתנבלטא‪.‬‬
‫‪52‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫חק‬

‫תשרי‪-‬כסלו תשל"ח‬

‫בית מקרא )עב(‬

‫ראשית הפילוג בין שבי העולה לשמיונים‬

‫ה מזבח בלתי"דוע בחצר בית המקדש‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ע‬
‫ש‬
‫י‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ל‬
‫ם‬
‫י‬
‫ל‬
‫על המצאם של השמרונים בחצר בית המקדש בירוש‬
‫מפי‬
‫עזיא‪ .‬כידוצ שהפסוקים א‪-‬ד של פרק ה' אינם דנים בימי עזרא אלא מספרים‬
‫באירועי הימים הראשונים‪ ,‬כלומר‪ :‬ימי חגי ומלאכי‪ .‬כאן מדובר על הפגישה‬
‫הגורלית של זרובבל וישוע ושאר ראשי האבות בישראל עם השמרונים‪ ,‬ומהכתוב‬
‫ק'ורא להם‪":‬צרייהודהובנימין"‪.‬‬
‫הם אמרו‪" :‬נבנה עמכםכי ככס נדרוש לאלהיכם ולא (ולו) אנחנו ובחיםמימי‬
‫אסרחדןמלך אשר המעלהאותנו פה"‪,‬‬
‫ככם פירושו‪ :‬כמוכם‪ ,‬באותו מקום ולפי אותם חוקים‪ ,‬לפי חוקת התורה‪,‬‬
‫‬‫עיוןבפסוקים אלהמחייב הסבר בשלוש נקודות‪:‬‬
‫'כאשר באו השמרונים אל זרובבלע"ד לא היו "צרי יהורה ובנימין" הם באו‬
‫כצד ‪,‬במשא ומתן בנושא מאדהיוני גם להם‪ ,‬ורק לאחר שהצעתם נדהתה הפכו‬
‫לצרים לשבי הגולה‪ .‬הסופר האחרון הקדים וכינה אותם על שם מעשיהם בעתיד‪.‬‬
‫ידו של הסופר מורגשת גם במלה‪" :‬ולא"‪ ,‬הם אמרו "ולו" (ב"וו") אנו זובחים‪,‬‬
‫אבל הסופר מבני הדור הבא‪ ,‬כאשרהיחסים כברהיו מאד מתוהים‪ ,‬לא יכול היה‬
‫לשאת הודעה כזאת ושינה ‪ -‬כתב "לא" במקום "לו"‪ ,‬אםכי התיקון שלו בולט‬
‫בחוסר ההגלון שבו‪.45‬‬
‫המשלחת אומרת לזרובבל‪ :‬ולו אנחנו זבחים מלמי אסר חדן‪ …‬אשר העלה‬
‫אותנו פה‪" .‬פה" יכול להתפרש רק בירושלים‪ ,‬מקום מושבו של זרובבל ומקום‬
‫המו"מ‪ .‬וכי מלך אשור העלה את הכותים לירושלים‪ ,‬הן נאמר בפירוש שהושיב‬
‫אותם בעיר שמרון‪ .‬המלה "פה" הופרדה ממקומה כשם שה"לו" הפך ל"לא"‪,‬ויש‬
‫להבין את דבריהם‪ :‬ולו אנחנו זובחים פהמימי אסר הדוןוכו' להלן נראה‪ ,‬ש"פה"‬
‫שבעזרא ד'‪. ,‬ב‪ ,‬הוא מקום בית המקדום‪ ,‬מקבילה למלה "שם" שבחגי ב'‪ ,‬יד‪,‬‬
‫שהכוונהגםכןלחצרביתהמקדש‪.‬‬
‫נשוב לדברי הגי‪ :‬שני מונחים בפי הנביא שאינם ניתנים להתפרש אלא אם כן‬
‫הםמכווניםלנכרי‪ ,‬שלאמבניישראל‪.‬‬
‫הנביא שואל‪" :‬אם יגע טמא נפש בקרבן ‪ -‬היטמא ?" "טמא נפש" הוא אדם‬
‫מישראל ובנטמא תוך מגע במת‪ .‬אם נאמר שהנביא שואל על טמא נפש מישראל‬
‫שטומאתו עליו כיצד בא טמא נפש לחצר בית המקדש ? התורה ‪ 46‬מדברת על‬
‫"טמאים לנפש אדם" שטומאתם מונעת מהם לבוא למקדש לעשות את הפסח‪,‬במועדו‪,‬‬
‫ולכן היא קובעת למענם "פסה שני"‪ .‬לו התכוון הנביא לטמא נפש מישראל היה‬
‫ברור שדינו ייכרת"‪ :‬ככתוב ‪" :47‬אשר יקרב וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא‬
‫‪ 45‬בדיון על הרצאה זו בחוג לתנ"ך בבית הנשיא‪ ,‬התיר מר ישראל ארצי מרמת גן על‬
‫עוד פתוב אחד של "לא" (ב‪-‬א) במקום "לו" (ב‪-‬ו') ‪ -‬שמו"ב ט"ז‪ ,‬יח בדברי חושי‬
‫יבל על עצמו‬‫הארכי לאבשלום‪ .‬אבל שם מרמז הכתוב על הכונה הנסתרת של חושי שק‬
‫לסכל את עצת אחיתפל‪ ,‬ואילו בכתוב שלנו‪ ,‬שיננו ה‪-‬ו' ל‪-‬א'‪ ,‬זה מעשה של סופר מאוחר‬
‫שלאי כוול היה להשלים עם הרעיון שכותים הקריבו בחצר בית המקדש‪ ,‬בעיניו היה זה‬
‫משום חילול הקודש‪.‬‬
‫‪46‬‬

‫במדבר ט'‪.1 ,‬‬

‫‪47‬‬

‫זיקרא ו'‪,‬כב‪.‬‬
‫‪53‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )עב(‬

‫ב"צ לוריא‬

‫תשרי‪-‬כסלו תשל"ח‬

‫[‪]12‬‬

‫מלפני"‪ ,‬אלא שהנביא משתמש במונח זה כלפי השומרונים וסדינם כטמאי נפש‬
‫ואיןלהם מקוםבחצרביתהמקדש‪.‬‬
‫מהביטויייטמא נפש" עולהיחס של בוז‪ ,‬ובדומה‪-‬לוהביטוי השני‪" :‬הגויהזה"‪.‬‬
‫נכון שבמקרא משכמית המלה גוי לציון כל עם ועם‪ .‬אבל ככל שאנו מתקרבים‬
‫'גוי' ‪ -‬עובד עבודה ורה‪ ,‬עדכי נוצר‬
‫ללשון חז"ל נהיה שכיח יותר‬
‫ביוגוי הוא נכרי שאינו מאמין באלהיישראל‪.‬‬
‫המושג'גויות' שהואהניגוד ל'יהדהומ‬
‫ה‪,‬‬
‫ת'‬
‫לאור הסבר זה של המונחים ייטמא נפש" ו"הגוי הזה" נבין שכוונתו של חגי‬
‫היא לשומרונים‪ .‬הם התהלכו בחצר בית המקדש והתערבו בין הכהנים עגבי ציון‪,‬‬
‫בדבריהם עם זרובבל למדנו שהיה להם שם מזבח משלהם‪ ,‬ושהיומקריבים עליו‬
‫קרבנות‪ .‬הנביא בא להזהיר את הכהנים לבל יבואו במגע כלשהו עם השומרונים‪,‬‬
‫כי מגע אתם מטמא‪ ,‬כמו מגע של טומאת מת‪ .‬לפיכךאין לשמוע בפסוקיד דברי‬
‫רוגזכי אם אזהרהבענינישמירהעל טהרת המקדש‪.‬‬
‫אין לקבל את הפירוש של חז"ל‪,‬כאיל'ו בקש‬
‫א‬
‫י‬
‫ב‬
‫נ‬
‫ה‬
‫אמתלה ותואנהכדי לזרזם‬
‫בעבודת המקדש‪.‬ודאי שאין לראות בפסוקיד קללה אואפילונזיפה‪ .‬מצבהענינים‬
‫היהופיר‪ .‬בפרק א' פסוקיבואילך מסופר שראשי "‪ DPs‬זרובבל וישוע וכל שארית‬
‫העם שמעו בק'ול ה' "ויבאו ויעשו מלאכה בבית הס'‪ .‬בנבואה הבאה מחזק חגי‬
‫אתידיהם‪ ,‬מהלל את הבית האחרון אף עלפי שלאהיה הדור כראשון‪ ,‬והוא מבטיח‬
‫להם בשם ה'‪" :‬רוחי עומדת בתוככם אל תיראו"‪ .‬מאן נאמרו דברים אלה ועד‬
‫לנבואה על "טמא נפש" עברו רק שני חודשים‪ .‬מה חטא חטא העם בימים אלה‪,‬‬
‫אם בכלל חטא‪.‬בימים אלה‪ ,‬בחודש השמיני‪ ,‬כלומר‪ ,‬בין נבואתו הטיבה קל חגי‬
‫לבין הנבואה המתפרשת כנבואה רעה‪ ,‬נובא זכריה‪ ,‬ואף הוא אומר דבריעידוד ‪:48‬‬
‫"תחזקנהידיכם‪.‬‬
‫‪,.‬ביום יסדבית ה' צבאות ההיכל להיבנות‪…‬והייתם ברכה אל‬
‫‪.‬‬
‫"‬
‫ם‬
‫כ‬
‫י‬
‫ד‬
‫י‬
‫תיראו תחזקנה‬
‫לפי זה נשאר רק כחודש לשינויהיחס‪ .‬ואולם גם בחודש‬
‫זה לא חטא העם של שבי הגולה‪ ,‬כי לא עליו מוסבים הדברים הקשים‪,‬כי אם‬
‫על השמרונים‪ .‬חגי וזכריה ראו לנכון לזרז את העםבבניןויתכן שהלה התרשלות‬
‫זמןמה‪ .‬אבל מלבד פס'וק זה‪ ,‬שלא הובןכראוי‪ ,‬לא נזכרה‪,‬בדבריהנביאיםבני דור‬
‫זה כל אשמה שלטומאה‪ .‬העדההיתה טהורה מכל חטאוטומאה‪.‬‬
‫נוסף על הידיעות על המצאותם של השמרונים בחצרבית המקדש‪ ,‬דומה שנותר‬
‫בידינו גם זכר לסילוקם משם‪ ,‬עליו אנו קוראים בספר עזרא'‪ .49‬לאחר שדריוש‬
‫מצא בגנזך באחמתא את הדכרונה של כורש הוא צריך היה להודיע לתתני שאין‬
‫מניעה להמשך הבניה‪ .‬ואומנם כך הוא עושה אבל הוא מוסיף לתתני ולחבריו‪:‬‬
‫ו משם!‬
‫יחיקיןהוומן תמה! ‪ -‬רחוקיםהי‬
‫שבקולעבידתבית אלהא דךוכו' ‪-‬הניחו לעבודתביתאלהיםזה‪.‬‬
‫פחתיהודהוזקניהיהודיםיבנוביתאלהיםזהעלמקומו‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬למה מצווה המלך על הפחה להתרחק ממפעל שהמלכות מעודדת אותו‬
‫ועליוכנציגה של המלכות לתמוךבו ?‬
‫‪48‬‬

‫שם ח'‪ ,‬טויג‪.‬‬

‫ש שם ז'‪,‬ד‪–‬ו‪.‬‬
‫‪54‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫[‪]13‬‬

‫תשרי‪-‬כסלו תשל"ח‬

‫בית מקרא )עב(‬

‫ראשית הפילוג בין שבי הגולה לשברונים‬

‫ח‪ .‬הקרע‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ל‬
‫כ‬
‫‪,‬‬
‫ש‬
‫ו‬
‫י‬
‫ר‬
‫ד‬
‫ל‬
‫ם‬
‫י‬
‫הלשנה השניה נשלחה לאחר שנת שתי‬
‫ אחרי דברי‬‫ה‬
‫ע‬
‫ב‬
‫ר‬
‫א‬
‫ו‬
‫ם‬
‫י‬
‫ר‬
‫ש‬
‫ע‬
‫ן‬
‫י‬
‫ב‬
‫ה‬
‫א‬
‫ב‬
‫הנבואה של חגי‪ ,‬הפקודה‪" :‬רחוקיםהיו משם"‬
‫לתשיעי‬
‫בשנת ‪.‬שתים לדריושובין ג' באדר בשנת שש לדרלוש‪ ,‬הוא תאריך גמרבנין בית‬
‫המקדש‪ .‬יש להניחכי לאחר שנודע לזרובבל ענין ההלשנה של תתני לא ישב‬
‫בחיבוקידים‪ .‬הוא שלח לשושןוצליחיםכייפעלו בחצר המלךויכוונו את התשובה‪,‬‬
‫מישהו מיהדות פרס‪ ,‬מן ההצרגים היהודים‪ ,‬סייע למצוא באחמתא את הדכרונה‬
‫ודאג שהפעם ישלח צו גרור ומפורש ‪ -‬סילוק כל ההפרעות בבנין בית המקדש‬
‫וביניהן הרחקת הנכרים‪ ,‬השמרונים‪ ,‬מחצרבית המקדש‪ ,‬לכן אומרת פקהרת המלך‪:‬‬
‫עזבו את עבודת בית האלהים‪ ,‬התרחקו משם! במקום הזה יקריבו רק זרובבל‬
‫וזקניישראל ולאמישהואחר‪.‬‬
‫שתר‬
‫ם‬
‫ה‬
‫ו‬
‫'‬
‫ו‬
‫י‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ח‬
‫ל‬
‫של‬
‫הפקודה "רתיקין הוו מן תמה" נאמרה‬
‫בוזני‬
‫תתני‬
‫והאפרסכים‪ ,‬כלומר‪ ,‬הפקידים של תתני שישבו בשמרון‪ .‬תתני עצמוחייב להמשיך‬
‫ולקים קשר עם בית המקדש ולספק לו את הבקר והצאן לקרבנות חטים ומלח‬
‫ויין‪ ,‬כדברהכהנים אשרבירושלים‪.‬‬
‫יום כ"ג לחדש התשיעי לשנת שתים לדריוש‪,‬יום הנבואה הנדונה של חגי ב'‪,‬‬
‫י‪-‬יד‪ ,‬קדם להצעה שלצרי יהודהובנימין על בניה משותפת של בית המקדש‪- .‬‬
‫ואז עוד ישבו השמרונים בחצר בית המקדש והקריבו לאלהי ישראל על מזבח‬
‫מיוחד להם‪.‬חגי לאיכול היה לגרש אותם מחצרבית המקדש‪ ,‬אבל הואהכריז על‬
‫טומאתם והזהיר את כהני ה' לבל יבואו במגע כלשהו אתם‪.‬כי עלולים הם ע"י‬
‫‪ .‬כאשר הנביא שומע את תשובת הכהנים‪ :‬יטמא!‬
‫מגע איתם לטמא את קרבנותה'‬
‫הוא מכוון את תשובתו לנושא נבואתו‪" :‬כן העם הזה וכן הגוי הזה כלומר‪,‬‬
‫השמרונים‪ ,‬והוא מראה בידו על המזבח שלהם שעמד בחצרבית המקדש ומוסיף‪:‬‬
‫"כל אשריקריבו שם ‪ -‬טמאהוא!"‪.‬‬
‫אם נסכם אתמאורעותהימיםהללו נמצא בהםינשהשל‪,‬בים‪:‬‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ג‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ו‬
‫א‪ .‬שני מזבחות בחצרבית המקדש; על האחדמקריביםשבי‬
‫השני ‪-‬‬
‫השמרונים‪.‬‬
‫ב‪ .‬חגי הנביא מגנה את השמרונים‪ ,‬מכריז עליהם כעל טמאים ומזהיר מפני כל‬
‫מגע אתם‪.‬כי זה עלול לטמא את הקרבנות והמקדש‪ .‬לכךמכוונים דברי הנבואה‬

‫בפרק ב'‪,‬י‪—‬יד‪.‬‬

‫ג‪ .‬הצעתם של השמרונים להשתתף בבנין בית המקדש נדחית ע"י זרובבל‬
‫וישוע וראשי העם‪.‬יתכןכימאחורימנהיגי העםיש לראות אתחגי‪ ,‬שהיההקיצוני‬
‫בהשקפת ההתבדלות‪.‬‬
‫ד‪ .‬ההלשנה באמצעותתתני‪.‬‬
‫ה‪ .‬תשובת המלך‪ ,‬שיש בה כוסף על התשובה החיובית לשאלה גם הוראה‬
‫לשברונים להסתלק מחצרותביתה'‪.‬‬
‫ו‪ .‬נקמתהשמרונים ‪ -‬הטמנת עצמותכדי לטמא אתבית המקדש‪.‬‬
‫‪55‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תשרי‪-‬כסלו תשל"ח‬

‫בית מקרא )עב(‬
‫ב"צ לוריא‬
‫אותויום שהאומהקיבלה את דעתו קלחגיהיהיום קשה‪,‬כי הפך אתהשמרונים‪,‬‬
‫האחים הקרובים ביותר לאמונה באל יחיד‪ ,‬לאויב‪ .‬המלחמות באויב זה נמשכו‬
‫דורותרבים‪:‬היו בהן שלבים של עליות ונסיגות ‪ -‬עד שעלתהבידישני המלכים‬
‫הגדולים של בית חשמונאי‪ :‬יוחנן כהן גדולוינאי המלך לכבוש את ארץ שמרון‬
‫[‪]14‬‬

‫כולה ולשעבד אתיושביה‪.‬‬
‫לראהזה פלא‪ :‬העם השמרוני לא נכבש‪ ,‬והוא ממשיךלחיות אתחייו בצד האומה‬
‫הישראלית‪ ,‬מקיים את מצוות התורה בשבתו בשכם‪ ,‬כשים של שנאה מקיף אותו‪,‬‬
‫עוד היום אנו רשאים לחזור על דברי רבן שמעון בןגמליאל‪' :‬כל מצוה שהחזיקו‬
‫בהכותיםנדקדקין בהיותר מישראל"וכן‪":‬כותי ‪-‬כישראללכל דבר"!‪.‬‬
‫אכן מדרש פלראה‪1‬‬
‫לעם השמרוני לא עמקה זכותם הגדולה '‪2‬ל הלל הזקן ושל שמעון בן שטח‬
‫ותנאים ואמוראים וחכמי ישראל בדורות המאוחרים‪ ,‬שידעו לפרש את התורה‬
‫כתורתחיים‪ ,‬גם כשנאלצו לפרש מלים 'מן התורה שלא כפשוטן‪ .‬בזכותם אנוכיום‬
‫עם ישראל‪ .‬והם‪ ,‬כזון שהסתפקו בחמשה חומשי תורה בלבד ‪ -‬הם כת קטנה‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫כאילו מוצגמרזיאונימימים מקדם‪.‬‬

‫‪:‬ק‬

‫‪–‬י‬‫שאש‪4‬שה‪4444‬א‬

‫יצא לאור עתה בהוצאת "קרית ספר"‪:‬‬

‫ונמיכויות הנרדפים במליצה המקראית‬
‫מאת‬

‫יצחק אבישור‬
‫הספר דן בדפוסי סגנון של מליצת המקרא ובגלגוליהם‬
‫בספרות העברית והארמית הבתר מקראית (במגילות מדבר‬
‫יהודה ובמשלי בן סירא‪ ,‬בארמית היהודית ובפיוט הקדום)‪.‬‬
‫מחיר הספר ‪ 52.-‬ל"י‬
‫למנוייבית מקרא הנחה של ‪25%‬‬

‫_אל החברה לחקר המקרא בישראל‪,‬‬
‫בהזמנות נא לפנותת‬

‫ד‪ ,7024 .‬ירושלים‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)