התרחבות המדינה תחת שלטון בני חשמונאי

פברואר 2, 2010 · מאת טוביה כהנא · בית

אנהכ היבוט

שלוחות, המדור הדתי במח' לעניני הנוער והחלוץ
גיליון סד אב-אלול תשי"ט


תוכן המאמר:

רזג ריעה
יונתן לצידו של אלכסנדר באלאס
העיר עקרון
כיבושיו של שמעון
מותו של יונתן
שמעון כהן גדול נשיא היהודים
מות שמעון ועלייתו של יוחנן הורקנוס
כיבושיו של יוחנן הורקנוס
כיבוש שומרון ובית שאן
תקנותיו של יוחנן כהן גדול

תיאור מלחמות החשמונאים והתרחבות שטח שלטונם :ריצקת

חשמונאים, יונתן החשמונאי, יוחנן הורקנוס, יוחנן כהן גדול. :חתפמ תולימ

אחרי מותו של יהודה החשמונאי הופיעו מחדש המתיוונים והשתלטו על הארץ בעזרתם של
בכחידס וחיל הסורים.

במקומו של יהודה נבחר יונתן אחיו, שהיה בעיקר איש מדינה נבון ולא איש מלחמה כאחיו הגדול.
לרשותו עמד גדוד לוחמים קטן, אשר נשאר נאמן לבני החשמונאים.

הדבר נודע לבכחידס והוא יצא אחרי יונתן ואנשיו. הם נמלטו למדבר תקוע, אשר ממזרח לבית
לחם יהודה. את יוחנן אחיו שלח יונתן לעבר הירדן עם הרכוש שהיה להם, כדי לשמור עליו אצל
בני נביות (הנבטיים), אשר איתם היו בברית שלום. ליד העיר מידבא, אשר בדרומה של חשבון
העיר, התנפלו עליהם בני יעמרו הפראים, הרגו את יוחנן ואנשיו ובזזו את כל הרכוש. הדבר נודע
ליונתן, אשר החליט לנקום את נקמת אחיו ואנשיו. הוא התנפל על בני שבט זה בשעה שחגגו את
חתונתו של אחד מנכבדי בני שבטם, הרגום ולקחו חזרה את רכושם. יונתן ואנשיו חזרו אל הירדן
על מנת לעבור לצידו המערבי. הדבר נודע לבכחידס והוא יצא לקראתם. הם נפגשו ממערב לירדן,
במקום שם מצויים סבכי יער וביצות. יונתן ואנשיו נוכחו לדעת, כי לא יוכלו לעמוד בפני הצבא הגדול
של בכחידס, לכן נלחמו בהם זמן קצר בלבד ואף הרגו מהם כאלף איש. אחרי כן עברו את הירדן
בשחיה וברחו לעבר הירדן מזרחה. בכחידס חזר ירושלימה והתחיל מבצר את הערים החשובות
שבסביבה. הוא ביצר את הערים יריחו, אמאוס, בית חורון, בית אל ועוד, והעמיד בהן חיל מצב
סורי. נוסף על אלה חיזק בכחידס את החקרא וביצר את בית צור בדרום ואת גזר. פעולה זו עשה
.ס"הפל 160 תנשב

רזג ריעה

העיר גזר היתה נקודת-מעבר בעלת חשיבות רבה, בהיותה יושבת על הדרך ירושלים-יפו. העיר
נמצאת על צומת דרכים ראשית, הנמשכת מן הדרום בכיוון צפונה ומירושלים ליפו. העיר נזכרת
במכתבי אל עמארנה והיא שימשה אחת מערי המלוכה החשובות בכנען. בקשר לכיבוש הארץ
והתנחלות בני ישראל בה, נזכרת העיר פעמים רבות (יהושע י' ל"ג; שם י"ב י"ב; שופטים א' כ"ט
ועוד). חשיבות אסטרטגית היתה לגזר גם בימי דוד ושלמה (ש"ב ה' כ"ה; מ"א ט' ט"ז; דהי"א י"ד
ט"ז ועוד). החשמונאים שאפו לכבוש את המקום, על מנת להגיע אל עיר הנמל יפו. כפי שנראה
להלן עלה בידי שמעון להחזיר את העיר – וכן את בית צור – והוא בנה בה מבצר חזק והושיב בה
.לארשי ינב תא

אחרי מותו של אלקימוס, ששימש כהן גדול (על מעשיו ראה, למשל, במשנה מידות ב' ג'; בראשית
רבה פס"ה), עזב בכחידס את הארץ. יונתן ישב במכמש, הנמצאת כעשרה ק"מ מצפון-מזרח
לירושלים. יתכן שיונתן בחר להתיישב בה, כי היא העלתה על הזיכרון את הנצחונות שנחלו במקום
זה שאול ויונתן בנו על הפלשתים (ש"א י"ג). זכרונות אלה חיזקו ודאי את אנשיו.

כעבור זמן קצר, בשנת 158לפה"ס, הופיע פתאום בכחידס במטרה לתפוש את יונתן ולהשמיד
את הלוחמים. בקרב שהתלקח הצליח יונתן לנצח את בכחידס. אז שפך בכחידס את רוגזו על
המתיוונים הגורמים למלחמות אלו. יונתן ניצל את המצב וקרא את בכחידס לשלום.

בשנים 153-158לפה"ס שקטה הארץ. יונתן נשאר במכמש. בסתר אסף כוחות חדשים לעת
.אוצמ

יונתן לצידו של אלכסנדר באלאס

בשנת 153הופיע בסוריה מתנגד למלך דמטריוס ושמו אלכסנדר באלאס, אשר טען לכסא
המלוכה. דמטריוס נמצא במצב רע, לכן פנה אל יונתן וביקש את עזרתו. לשם כך הרשה דמטריוס
ליונתן לגייס חיילים ביהודה והבטיח לשחרר את בני התערובות מאנשי יהודה שהיו כלואים
בחקרא. יונתן נכנס לירושלים, שם נמסרו לו בני התערובות והוא חיזק את העיר ובנה חומה
.תיבה רהל ביבסמ

בראות אלכסנדר באלאס, כי דמטריוס משך את יונתן על צידו, שלח אל יונתן והודיע לו, כי הוא
ממנה אותו כהן גדול ונשיא. כמו כן שלח לו בגדי ארגמן וכתר כהונה. יונתן קיבל את מתנתו של
אכלסנדר באלאס ולא שם לב אל ההבטחות החדשות של דמטריוס. יונתן הבין כי דמטריוס לא
יוכל להחזיק מעמד זמן רב, כיון שהוא שנוא על העם. ואמנם נוצח דמטריוס על ידי אלכסנדר,
שנעשה למלך סוריה ומלך בה בשנים 145-150לפה"ס.

עברו שלוש שנים מתחילת מלכותו של באלס, ובנו של דמטריוס הראשון התנשא למלוך על
סוריה. שר הצבא אפולוניוס עבר לצידו, אולם יונתן נשאר נאמן לבאלאס. אפולוניוס יצא למלחמה
נגד יונתן. הוא שלח שליחים אל יונתן באומרו "ועתה לא תוכל לעמוד כנגד סוס וחיל זה בעמק,
אשר אין שם אבן ולא צור ולא מקום לנוס" (חשמונאים א' י' ע"ג). יונתן אסף את חילו ויצא לקראת
אפולוניוס באזור החוף. הוא גרש את חילו של אפולוניוס מיפו והיכה אותו אחרי כן ליד אשדוד,
אליה נסו אפולוניוס וחייליו. יונתן שרף את אשדוד ואת בית דגון אלוהיהם (חשמונאים א' י' פ"ג,
פ"ה; השוה שם י"א ד'). העיר אשדוד היתה רחוקה כחמישה ק"מ מן הים ועמדה בין אשקלון לבין
יבנה. עיר חוף בשם זה היתה באותו מקום, שכיום מצויים בו שרידים הנקראים בשם מינת אל
קלעה, כלומר נחל המבצר. שרידי העיר העתיקה מכוסים כיום חול.

תושבי העיר אשקלון נכנעו לפניו ופתחו את שערי העיר ללא מלחמה. באותו זמן היתה אשקלון
עיר מסחר חשובה. יונתן ואנשיו חזרו ירושלימה ושלל רב בידם. כאות הוקרה נתן לו באלאס את
עקרון וסביבותיה במתנה. יונתן הושיב בה יהודים.

העיר עקרון

עקרון, הצפונית מבין חמשת הערים של סרני הפלשתים, היתה מיושבת יהודים עוד במאה
השלישית אחה"ס. זאת לומדים אנו מהודעתם של אבסביוס והירונימוס. השם העתיק של המקום
נשמר בשם הכפר עקיר, שהיה מיושב ערבים עד מלחמת השחרור. מאז יושבים בו יהודים. בכפר
אין שרידים עתיקים ואותם החרסים שנמצאו במקום הם לכל המוקדם מהתקופה הרומית. משום
כך יתכן, כי את עקרון העתיקה יש אולי לזהות עם תל אל-בטשי שבנחל שורק, שמונה ק"מ מדרום-
מערב ללטרון.

עצפנ ימלת .וחצינו המחלמל וילע אצי ימלת ונתוח יכ ,וכרא אל סאלאב רדנסכלא לש ותוכלמ ימי
בקרב ומת ודמטריוס השני נעשה מלך סוריה בשנת 145לפה"ס.

יונתן המשיך בשאיפתו להעמיד את הארץ ברשות עצמה. הוא שם מצור על החקרא על מנת
לכבשה. המתיוונים שלחו אל דמטריוס וביקשו את עזרתו. יונתן נצטוה להסיר את המצור
ולהתייצב בפניו בעכו. יונתן בא לעכו והביא עמו כסף וזהב. הוא ביקש מאת המלך לשחרר את
יהודה ממס ולצרף אליו שלושה גלילות בשומרון. דמטריוס הכיר ביונתן את הכוח הגדול ומילא
את בקשתו תמורת שלוש מאות ככרי-כסף שנתן לאוצר המלך.

לא עברו ימים רבים וטריפון, שר צבאו של אלכסנדר באלאס, הביא עמו את אנטיוכוס, בנו הקטן
של באלאס, ובשנת 142לפה"ס הכריז עליו כמלך סוריה. באנטיוכיה פרצה מרידה גלויה נגד
דמטריוס. יונתן ניצל את ההזדמנות ודרש להוציא את חיל המצב מן החקרא ומבית צור. תחילה
הסכים דמטריוס לדרישתו של יונתן, אולם ביקש ממנו שישלח לו עזרה נגד טריפון. יונתן שלח
שלושת אלפים חייל לאנטיוכיה והם דיכאו את המרד. אחרי המעשה לא רצה דמטריוס לקיים את
הבטחתו. הדבר נודע לטריפון והוא שלח אל יונתן לקיים בידו את מה שהבטיח דמטריוס. כן מינה
את שמעון בתור שליט על כל השפלה, מסולמה של צור ועד נחל מצרים.

כיבושיו של שמעון

סולמה של צור היא שלוחה של הרי הגליל העליון המתקרבת לחוף ים התיכון מצפון לעכו.
השלוחה מגיעה בצורה זקופה עד לים. המקום נחשב גבול צפוני של ארץ ישראל בקשר למצוות
התלויות בארץ. במשנה שביעית ו' א' נאמר "… כל שהחזיקו עולי בבל מארץ-ישראל ועד כזיב",
וסמוך לכזיב מתחילה סולמה של צור. הקצה הדרומי של סולם צור הוא ראש הנקרה והקצה
הצפוני – "הראש הלבן" (ראס אל אביץ). גבולה הדרומי של השפלה הוא נחל מצרים (תוספתא
חלה ב' ט'). על סולמה של צור ראה גם בבראשית רבה ל"ט ח' – בקשר לבואו של אברהם אבינו
לארץ-ישראל; ואגדה יפה – בבמדבר רבה י"ח כ"ב.

יונתן ושמעון עזבו את דמטריוס שלא עמד בדיבורו והצטרפו אל טריפון. הם כבשו בשביל
אנטיוכוס וטריפון שר צבאו את אשקלון, שפתחה את שעריה, ועל עזה שם יונתן מצור ושרף
את סביבתה. אחרי כן ביקשו אנשי העיר לשלום. יונתן השלים אתם ולקח מהם בני תערובות
.םילשוריל

אחרי שארץ פלשתים עברה לידי בית חשמונאי, פנה יונתן לגליל העליון. הוא נפגש עם חיילי
הב יכ ,הנושאר הגרדממ תיגטרטסא תובישח תלעב הביבס התיה וז .רוצח תעקבב סוירטמד
עברו דרכים חשובות צפונה לדמשק ולבקעת הלבנון ומערבה דרך קדש לצור. תחילה ניגפו אנשי
יונתן בפני חייליו של דמטריוס, אולם הם שבו ונלחמו בסורים והניסום. היהודים רדפו אחריהם עד
קדש נפתלי וחזרו ירושלימה עם שלל רב.

באותו זמן עלה בידי שמעון לשחרר את המבצר החזק בית צור אשר מצפון לחברון ולהושיב בה
.ידוהי בצמ ליח

דמטריוס לא היה יכול לסבול את המפלה אשר נחל צבאו בחצור. הוא התכונן לצאת נגד יונתן
למלחמה. יונתן יצא לקראתו לחמת אשר בצפון לבנון. הסורים נבהלו וברחו על נפשם. יונתן
התנפל על הערביים הנקראים זבדיים אשר בלבנון, שהיו כנראה בעלי בריתו של דמטריוס והכה
בהם. מכאן עבר לדמשק "ויעברו בכל הארץ".

בינתיים כבש שמעון את יפו ושם בה חיל מצב יהודי. בזה פתחו החשמונאים את הדרך מירושלים
אל מדינות הים. חשיבות הדבר שיפו נעשתה לעיר הנמל של ארץ יהודה, מודגשת פעמים אחדות
בספר חשמונאים א'; בפרק י"ד ה'-ו' נאמר: "ומלבד כל כבודו לקח את יפו לחוף ויעש מבוא לאיי
הים. וירחב את הגבולות לעמו וימשול בארץ". כן ביצר שמעון את חדיד, אשר בקרבת מודיעין
הנשמב .(דועו ז"ל 'ז הימחנ ;ג"ל 'ב ארזע) הקיתע ריע איה ,דידח .ידוהי בצמ ליח הב דימעהו
ערכין ט' ו' נמנית חדיד בין הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון. את חדיד מזהים באל
חדיתה הנמצאת 6ק"מ מזרחה ללוד, בקרבת המושב בן שמן. על גבעה שמצפון מערב לכפר
הנטוש מצויים חרסים מרובים מתקופות הברונזה המאוחרת והברזל הקדומה והתיכונה, היינו
בימי הכנענים ובתקופה הישראלית עד חורבן הבית הראשון.


מותו של יונתן

טריפון, שר צבאו של אנטיוכוס, רצה להמליך את עצמו. הוא לא רצה לעשות זאת בפני יונתן, לכן
חיפש דרך כדי לתפוס אותו ולהמיתו. בשנת 143לפה"ס הגיע טריפון לבית-שמן בחיל כבד. יונתן
יצא לקראתו ועמו ארבעים אלף איש. טריפון נוכח לדעת, כי לא יוכל להלחם ביונתן ולכן בחר
במעשה ערמה. הוא יצא לקראת יונתן וקיבלו בסבר פנים יפות. הוא הזמין את יונתן לבוא עמו
לעכו, כדי לתת לו מתנה את העיר וסביבתה. יונתן קיבל את הצעתו של טריפון ושלח את אנשיו
ירושלימה. הוא השאיר אלפיים איש בגליל ועמו לקח רק אלף מאנשיו בתור ליווי. בהגיעם לעכו
הרג טריפון את מלוויו של יונתן ואותו לקח כבן תערובת. אחרי כן שלח טריפון חיילים אל הגליל
ואל עמק יזרעאל להרוג את אנשי יונתן שנשארו שם וכן את אלה אשר עזרו להם. אין ספק, כי
בגליל היו באותם הימים הישובים היהודיים. אחרת אין להניח, שיונתן היה משאיר את אנשיו
בסביבה נוכרית המלאה שנאה ליהודים.

כשמוע שמעון את אשר קרה ליונתן אחיו ולאנשיו, וכי טריפון עולה על יהודה, עלה ירושלימה
לעודד את העם. הוא ביצר את חומות העיר, אסף צבא חדש והמשיך במצור על החקרא
(חשמונאים א' י"ג א'-י"א). באותו זמן שלח שמעון אנשים, כדי להלחם ביפו. שם התקוממו
כנראה לחיל המצב היהודי. אנשי שמעון גרשו את האויבים ונשארו בעיר.

טריפון עלה על יהודה ואיתו יונתן השבוי. שמעון יצא לקראתו והם נפגשו על יד חדיד בשפלה.
טריפון הערום שלח אל שמעון והודיע לו, כי הוא לקח את יונתן בשבי בגלל אי תשלום מסים. הוא
הבטיח, כי אם ישלחו אליו מאה ככר כסף ואת שני בניו של יונתן בתור בני תערובות, אזי ישחרר
את יונתן. שמעון הבין, כי במרמה דיבר אליו טריפון, אולם בכל זאת מילא אחרי דבריו של טריפון.
גם הפעם לא קיים טריפון את הבטחתו. באותו זמן קראו לו אנשי החקרא ובקשו את עזרתו.
טריפון עלה על ירושלים מן הדרום דרך אדוריים שבקרבת חברון. באותו לילה ירד שלג גדול מאד
וטריפון פנה והלך לו לגלעד. השמחה על הנס שקרה היתה גדולה מאד בין היהודים.

בהגיעו לעבר הירדן הרג טריפון את יונתן ואת שני בניו. בהיוודע הדבר לשמעון מיהר לשלוח
ולהביא את עצמותיהם של יונתן אחיו ושל בניו ויקברם בעיר מולדתו מודיעין. על גבי מערת הקבר
של משפחת חשמונאי הקים שמעון מצבה גדולה אשר נשקפה אל פני הים.

שמעון כהן גדול נשיא היהודים

אחרי ששמעון נוכח לדעת, כי כל מעשיו של טריפון הם חמס ושקר, שלח אנשים אל דמטריוס.
הוא בקש, שדמטריוס יכיר בעמידתה ברשות עצמה של ארץ יהודה. דמטריוס אישר את בקשתו
של שמעון ובשנת 142לפה"ס "הוסר עול הגויים מישראל. ויחל עם ישראל לכתוב בספרים
ובשטרות: בשנת אחת לשמעון הכהן הגדול ושר הצבא ונשיא היהודים".

שמעון כבש את גזר, השומרת על הדרך מן השפלה לירושלים. הוא גרש את הנכרים מן העיר
והושיב בה יהודים. המבצר הסלבקי הפך מרכז צבאי יהודי מבוצר, שמעון הפקיד את העיר בידי
יוחנן בנו. על ידי כך שוחררה הדרך מירושלים ליפו.

משם פנה שמעון לשחרר את בית-צור, את יבנה ואת אשדוד. מעשהו האחרון והחשוב של שמעון
היה שחרור ירושלים מן הזרים שהתבצרו בחקרא, שהיה לבני ישראל למכשול במשך תקופה
ארוכה (בשנים 142-175לפה"ס). הוא שם מצור על המבצר. הרעב הכבד הכריח את האנשים
שבו להכנע. יום שחרור החקרא נקבע יום טוב.

אנטיוכוס השביעי, אשר המליך את עצמו אחרי דמטריוס השני, שלח אל שמעון לשלום והרשה
לו לטבוע מטבעות. אחרי כן שלח אנטיוכוס שנית אל שמעון ודרש ממנו, כי יחזיר לסורים את
המקומות שכבש מחוץ לגבול יהודה, את יפו, את גזר וכן את החקרא שבירושלים. אחרת חייב
שמעון לשלם לו אלף ככר כסף בבת אחת. שמעון השיב, כי הוא לא כבש ערים נכריות, כי אם
החזיר את המקומות שהם נחלת אבותיו. למען השלום הסכים שמעון לשלם לאנטיוכוס מאה ככר
כסף בעבור יפו וגזר. אנטיוכוס לא קיבל את דברי שמעון ואת כספו ושלח את שר צבאו קנדביוס
ההורקני להלחם ביהודה.

קנדביוס חנה ביבנה, אשר היתה באותו זמן עיר מבצר של הסורים. מצבה הגיאוגרפי שעל אם
הדרך העוברת לאורך שפלת החוף, עשה את העיר לנקודה אסטרטגית חשובה. ביהושע ט"ו י"א
יברעמ ינופצה לובגב ריע רותב ,('ו ו"כ ב"יהד הארו) תרצוקמה התרוצב הנבי איה ,לאנבי תרכזנ
של יהודה בקרבת הים. קנדביוס ביצר גם את קדרון, הקרובה לגזר. קדרון היא ודאי קטרה, שהיה
כפר ערבי במרחק ק"מ אחד מצפון לגדרה. כיום יש במקום ישוב יהודי.

יוחנן, בנו של שמעון, שישב בזמן ההוא בגזר, הודיע לאביו על מעשיו של שר צבא הסורים. שמעון
הזקן ציווה לשני בניו, יוחנן ויהודה, להנקם באויבי ישראל. שני האחים יצאו למלחמה נגד הסורים.
הם חנו על יד מודיעין ומשם ירדו אל הבקעה שבקרבת נחל שורק. זה היה בימות הגשמים והנחל
היה מלא על גדותיו. הם רדפו אחרי הסורים והדיכום מכה גדולה והנשארים נמלטו על נפשם.
יהודה החשמונאי נפצע בקרב, יוחנן רדף אחריהם עד אשדוד, לשם נמלטו חיילי אנטיוכוס. יוחנן
שרף את העיר. זו היתה המלחמה האחרונה שעשה שמעון.

מות שמעון ועלייתו של יוחנן הורקנוס

שמעון אף הוא לא מת מיתה טבעית, כי תלמי חתנו זמם להיות נשיא יהודה בחסותם של הסורים.
שמעון עם אשתו ושני בניו הגיעו אל תלמי בעל בתו, אל המבצר הקטן דוק אשר בקרבת יריחו.
מבצר זה חולש על יריחו מחלקה הצפוני. המבצר היה בנוי על ראש הר סלע תלול, המתרומם
מתוך הערבה שמסביב, כמאה מטרים מעל פני הים. המבצר נמצא ק"מ אחד צפונית-מערבית
לתל יריחו העתיקה. שרידים ממנו מימי החשמונאים מצויים במקום עד היום. בקרבת המבצר
נמצא מעין, במימיו היו משקים בימי קדם את עצי התמרים הרבים שגדלו שם.

תלמי עשה משתה גדול לבני משפחתו. בשעת המשתה הרג תלמי את שמעון ושני בניו ושלח
מרצחים לגזר להרוג את יוחנן. הוא בעצמו הלך לירושלים לכבשה. הדבר נודע ליוחנן שתפס את
שליחי תלמי וכן הזדרז והקדים להגיע לירושלים לפני תלמי. העם קיבל את יוחנן ולא נתן לתלמי
.הריעה סנכהל

יוחנן, המכונה הורקנוס, היה לכהן גדול ולמנהיג אחרי שמעון אביו בשנת 135לפה"ס.

בתחילת הנהגתו של יוחנן התנפל אנטיוכוס השביעי על יהודה, החריב מקומות רבים, התקרב עד
ירושלים ושם עליה מצור. המצב בעיר היה רע ויוחנן פנה אל אנטיוכוס וביקש ממנו שביתת נשק
למשך ימי חג הסוכות. אנטיוכוס הסכים לבקשתו של יוחנן ואף הוסיף ושלח שוורים להקריב
קרבנות בבית המקדש. אחרי כן הציע יוחנן לאנטיוכוס לכרות עמו ברית שלום. תחילה דרש מלך
סוריה, שיהודה תשתעבד לו מחדש, כפי שהיה בימי יהודה החשמונאי. אחרי משא ומתן ניאות
אנטיוכוס להסיר את המצור מעל ירושלים תמורת סכום כסף גדול.

אנטיוכוס חזר לסוריה ויצא למלחמה בפרתים. יוחנן היה חייב להצטרף אליו ולסייע לו במלחמה.
כך היה יוחנן משועבד למלך סוריה עד שנת 129לפה"ס. מלכי סוריה נלחמו זה בזה והתחלפו
אחד אחרי השני. יוחנן ניצל את חולשתם של הסורים. הוא בנה את יהודה והרחיב את גבול
ממשלתו. כדי לחזק את צבאו שכר יוחנן חיל של נוכרים. הוא היה הראשון בין מלכי החשמונאים
אשר שכר חיילים זרים לצבאו.

כיבושיו של יוחנן הורקנוס

תחילה פנה יוחנן לעבר הירדן מזרחה. אחרי מצור של ששה חדשים כבש את מידבא (במדבר
הידירשש ,באומב הבושח ריע התיה וז .('ז ט"י א"יהד ;'ב ו"ט היעשי ;ז"ט ,'ט ג"י עשוהי ;ל א"כ
נמצאו במרחק של כ- 20ק"מ דרומית-מזרחית לרבת-עמון. כן כבש ערים נוספות הסמוכות
למידבא. על ידי כיבושים אלה רכש לו יוחנן דריסת רגל במסילה הראשית העוברת לארכה של
עבר הירדן.

אחרי כיבושים אלה פנה יוחנן להרי אפרים. הכותים, הם השומרונים, היו מרוכזים בעיקר סביב
העיר שכם והר גריזים. הם הפסיקו בין יהודה והגליל. כך אנו לומדים במסכת חגיגה כ"ה ע"א:
"… מפני שרצועה של כותים מפסקת ביניהן" (בין יהודה והגליל). רצועה זו מכונה בשם "מטלית
של כותים" (איכ"ר ג' ז' ועוד). יוחנן כבש את העיר וסביבתה והרס את מקדשם. משם פנה לדרום.
הוא כבש את הערים אדורים ומרישה. ערים אלו היו למכשול עוד בימי יהודה ויונתן, כי מצד זה
עלו האויבים על ירושלים.

מרישה, או מראשה, (יהושע ט"ו מ"ד; דהי"ב י"א ח'; שם י"ד ט' ועוד), ישבה בנקודה אסטרטגית
חשובה בצומת הדרכים המובילות בשפלה מן הצפון לדרום ומן השפלה להרי יהודה. מרישה
שימשה כעיר הבירה של האדומים. על פי החפירות ניתן לקבוע, כי העיר עמדה במקום תל
סנדחנה שבקרבת בית גוברין. תחת ערימות התל נתגלתה עיר שלימה, עד כי ניתן לצייר את
.היתובוחר ידירש יפ לע המישרת

אדורים (דהי"ב י"א ט') היתה בנויה על שתי גבעות. היא ידועה גם בשם אדורה או דורה. היום
נמצא במקום כפר ערבי בשם דורא, שמונה ק"מ דרומית-מערבית לחברון.

לפי יוספוס (קדמוניות י"ג ט' א') השאיר יוחנן את האדומים בערים אלו ובערים אחרות שהחזיקו
עד סביבות באר שבע, בתנאי שיתיהדו. הם קבלו עליהם את הגזירה מאהבתם לארצם. לפי דעה
אחרת של הגיאוגרף היווני-הרומי סטראבון, התגיירו האדומים לא מתוך הכרח.

עם כיבושו של חבל ארץ זה עד באר שבע, השתלטו החשמונאים גם על שטחים בנגב, אשר היו
לפני-כן ברשותם של האדומים. כך התרחב הגבול המשותף של החשמונאים עם הנבטים. באותם
הימים עברה דרך חשובה של שיירות הנבטים מן הנגב בכיוון לעזה. עיר זו שימשה להם נמל יצוא
.ירקיע

כיבוש שומרון ובית שאן

שתי ערים חשובות היו עדיין בידי זרים והן: שומרון ובית שאן. הן שימשו משען חשוב לשלטון
היווני בסביבה כולה. יוחנן שלח את שני בניו אנטיגנוס ואריסטובלוס – לצור על שומרון ולכבשה.
השומרונים קראו לעזרה את אנטיוכוס, אולם הוא לא יכול היה להגיע בגלל המארב ששמו בני
ישראל. אחרי מצור של שנה תמימה נלכדה שומרון. יוחנן ציווה להרוס את העיר עד היסוד. (ראה
על כך למשל, סוטה ל"ג ע"א: "יוחנן כהן גדול שמע בת קול מבית קודש הקדשים שהוא אומר:
("איכוטנאל אברק אחגאל ולזאד אילט וחצנ

את בית שאן קנה יוחנן מן המפקד היווני עוד בימי המצור על שומרון. יוספוס מספר (מלחמות
היהודים א' ב' ז'), כי בית שאן נכבשה בהסתערות של בני יוחנן הורקנוס. על כל פנים העובדה
היא, כי "בחמישה עשר ובשישה עשר בסיון גלו אנשי בית-שאן ואנשי בקעתה" (מגילת תענית).

יוחנן כהן גדול פנה אל הסינט הרומי, כדי לקיים את הברית שהיתה בין היהודים לבין הרומים, על
מנת שיהיו לו לעזר נגד הסורים. כן ביקש יוחנן מן הסינט הרומי שישפיעו על אנטיוכוס, שיחזיר
ליהודים את הערים יפו ונמלה, את גזר ואת פיגי.

העיר פיגי נזכרת בפפירוסי זינון במאה השלישית לפה"ס בתור תחנה של חיל מצב בשפלת
החוף. העיר נבנתה במקומה של אפק העתיקה (ש"א ד' א' ועוד), בה נפגשות הדרכים העוברות
מן השרון לשפלה ומשומרון לשפת הים. בזמן שהעיר עברה תחת שלטון יהודה היתה לעיר-גבול.
כך היה מצבה גם בימי הורדוס, אשר הקים במקומה את העיר אנטיפטרוס על שם אביו. העיר
עמדה על יד מעיינות הירקון, בקרבת ראש העין.

יוחנן הכיר היטב בחשיבותם של המקומות הללו בתור מוצא של ירושלים הבירה. הוא דאג לא רק
להרחבת מדינית של גבולות ממלכתו, כי אם גם להתפשטות כלכלית ולפתיחת שערי הארץ אל
העולם הרחב. יהודה היתה בקשרים כלכליים ומסחריים עם צור, צידון וביחוד עם מצרים. קשרים
אלו התחילו עוד בימי שמעון החשמונאי, התפתחו בימי יוחנן והיו הדוקים מאד בימי אלכסנדר
.יאני

תקנותיו של יוחנן כהן גדול

יוחנן כהן גדול טבע גם הוא מטבעות כשמעון אביו. הן כתובות באותיות של הכתב העברי העתיק.
בצד אחד הן נושאות עליהן את הכתובות: "יהוחנן כהן גדול וחבר היהודים", או "יהוחנן הכהן
הגדול ראש חבר היהודים". בצד השני רואים שתי קרניים, המחוברות בפיותיהן וביניהן נמצא
פרח הרימון.

על תקנותיו של יוחנן כהן גדול אנו מוצאים במשנה מעשר שני ה' ט"ו: "יוחנן כהן גדול העביר
הודיות המעשר. אף הוא ביטל את המעוררים ואת הנוקפים, ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים,
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי". (כן ראה במשנה סוטה ט' י"א; ב' סוטה מח' ע"א
ותוספתא שם י"ג ט"ו: על ימיו האחרונים נאמר בברכות כ"א ע"א: "תנן, אל תאמין בעצמך עד
יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים (צ"ל שלושים) שנה ולבסוף נעשה
.("יקודצ

יוחנן כהן גדול הרחיב במשך שנות כהונתו ( 103-135לפה"ס) את גבולות ארץ יהודה במידה
.הבר

אחריו מלך בנו יהודה אריסטובולוס שנה אחת בלבד. בתקופת מלכותו הקצרה הספיק להרחיב
את הגבול הצפוני של הארץ. הוא כבש חלק מארץ היטורים, אשר ישבו על יד הלבנון ובחלק מן
הגליל העליון. את תושביהם הכריח להתגייר. אף הוא טבע מטבעות. על צידן האחד כתוב "יהודה
הכהן הגדול וחבר היהודים". בצידן האחר מצויים שופרות צמודים ופרח הרימון, בדומה לאלה
שעל הכתובות של יוחנן אביו.

הגדיל לעשות יונתן, המכונה אלכסנדר ינאי ( 76-103לפה"ס), אשר היה גם הוא בנו של יוחנן
כהן גדול. הוא הרחיב את גבולות הארץ והגיע בכיבושיו לאלו שהיו בימי דוד המלך ושלמה בנו.