לתולדות היהודים בהונגריה בתקופת השלטון התורכי

: בעקבות כיבוש תורכיה את הונגריה בשנים ,1686 – 1526התחלקה הונגריה תיצמת

לשלושה מחוזות. במחוז שתחת השלטון העותומני, במרכז ובמזרח, התהווה ישוב יהודי בעל
צביון ספרדי. המחבר מספר על תולדות ישוב יהודי זה, החיים הפנימיים והכלכליים, ומפרט
חלק מחכמי הדור בתקופה זו. לעומת זאת, מצב היהודים במחוז אשר תחת השלטון
האוסטרי-האבסבורגי היה קשה מאוד: גירושים וגזרות.

: הונגריה; תולדות ישראל בהונגריה; רבי אפרים הכהן מווילנא; רבי משה חתפמ תולימ

גלאנטי; רבי משה בן חביב; רבי שלמה בן בנימין הלוי; לב שלמה (שו"ת); רבי משה בנבנשת;
רבי יוסף אלמושנינו; רבי משה ב"ר חיים שבתי; רבי חיים מבורך.

המאות השש-עשרה והשבע-עשרה, עומדות בהונגריה בסימן המלחמות בינה ובין הכוח
העותומני העולה. ממלחמת ההכרעה במוהץ' בשנת 1526עד כיבושה של בודה בשנת 1686על
ידי הקואליציה הנוצרית נמשכת שרשרת ארוכה של מלחמות קטנות וגדולות בין הנצרות
והאיסלם על אדמת ממלכת הונגריה. ההיאבקות בין המעצמות וההתפתחויות הפוליטיות
שבאו בעקבותיה הטביעו את חותמם על קורות היהודים בהונגריה בתקופה זו.

תובקעבו ,המחלמב ברחנ תירישעה האמב דוע ותישאר רשא ,הירגנוהב קיתעה ידוהיה בושייה
הכיבוש התורכי החל מתהווה במרכז הונגריה ובמזרחה יישוב יהודי בעל גוון ספרדי. עם סופו
של השלטון התורכי ובייחוד בשנים שלאחר סילוקו, בסוף המאה הי"ז ובראשית המאה הי"ח,
החלה ההגירה הגדולה של יהודים ממערב ומצפון מערב אל הונגריה, מה שהקנה ליהדות
הארץ את הגון הגרמני, את הזיקה אל חוג התרבות הגרמנית, שהיה אחד מן הסימנים
האופייניים של יהדות הונגריה עד הדור האחרון. תקופת השלטון התורכי בהונגריה היא,
אפוא, מכמה בחינות תקופת מעבר בתולדות היהודים בארץ זו.

תבוסת ההונגרים על יד מוהץ' מסמנת את ראשית השלטון התורכי בחלקים גדולי של ממלכת
.הירגנוה

כשהגיעו לבודה, עיר הבירה, השמועות על המפלה, נמלטה המלכה מן העיר ועמה רבים מן
האזרחים. היהודים שישבו בעיר נשארו, כי להם לא היה מה לחשוש מפני התורכים. המקלט
שמצאו גולי ספרד בתורכיה ויחס הסובלנות שהראה העם התורכי כלפי היהודים לא הניחו
ספק אצל היהודים כי חילופי המשטר אינם יכולים לערער את מעמדם.

לאחר נצחונו במוהאץ' התקדם השולטן סולימן צפונה וכבש את עיר הבירה בודה ללא
התנגדות. לפי כרוניקות בנות הזמן מסרו היהודים את מפתחות העיר לידיו.

הונגריה נחלקה עתה לשלושה חלקים: מרכזה של המדינה, עד בודה בצפון, נספח לקיסרות
העותומנית; החלק שממערב לנהר דנובה, המחוזות הצפוניים (סלובאקה של היום) ורובה של
קרואטיה בדרום, באו תחת שלטונו של הקיסר האוסטרי פרדינאנד הראשון לבית האבסבורג
(שהמליך עצמו על הונגריה בשנת .)1527טראנסילוואניה שבמזרח בחרה ביוהאן זאפויה
למלך, ומחוז זה שמר על עצמאותו, תחת ריבונות תורכית, במשך המאות הט"ז והי"ז.

מעמדם של היהודים תחת שלטונן של שלוש הרשויות היה שונה, הן לרגל המדיניות השונה
שכל שלטון נקט בו כלפי היהודים והן לרגל ההבדלים במעמד המדיני, במצב הרוחני ובמבנה
הכלכלי שבין שלושת חלקי הארץ.

כיבושה של בודה בידי השולטן לא היה, לפי שעה, אלא כיבוש ארעי. בשל מרידות באסיה
הוכרח סולימן לסגת ולנטוש את המצודה. עמו הלכו גם רבים מתושבי בודה היהודים ואולי
.ולוכ ידוהיה בושייה

לפי מקורות נוצריים לקחו התורכים את היהודים בניגוד לרצונם, לדעת מקורות עבריים
ותורכיים הלכו היהודים עם התורכים מרצונם. קרוב יותר לאמת כי היהודים הלכו עם
התורכים הנסוגים מרצונם. לפי עדויות בנות הזמן לא פגע השולטן ביהודי העיר ומאחר שהוא
נסוג מבודה חששו היהודים לפגיעתם הרעה של הנוצרים לכשישובו ויקחו את העיר. אין זה מן
הנמנע שגם איגרתו הידועה של ר' יצחק צרפתי עוררה ביהודים את הרצון לעזוב את מקום
הפורענות ולהגר לתורכיה ולמחוזותיה, שבהם יכלו למצוא מקלט בטוח. לא רק יהודים
מבודה אלא גם ממקומות אחרים בהונגריה – מפרשבורג, מאודנבורג ועוד, הגרו אז לתורכיה.
הם התיישבו בקהילות החשובות שבארצות הבאלקאן, שהיו אז כולן תחת שלטון עותומני:
סופיה, אדרינופול, קוולה, ווידין, פלוונה, שאלוניקי. יש מהם שהגיעו גם לקושטא. לדעת
.תינמותועה תורסיקה תוצראל הירגנוה ידוהי בור זא ודדנ סינאזור

במקומות מושבותיהם החדשים התארגנו היהודים בקהילות מיוחדות, מאחר שמנהיגיהם היו
שונים מאלה של הרוב הספרדי. קהילות אלו ידועות בספרות ההלכה בשם "קהל הגריים"
.(דועו ,ם"דשרהמ לצא)

מה אירע ליישובים היהודים האחרים שבשטחי כיבושה של תורכיה אין אנו יודעים. בעשור
השני והשלישי של המאה הט"ז נחרבו ערים וכפרים ומחוזות שלמים בדרומה של הונגריה
חורבן שלם ועימהם גם היישובים היהודים, שוודאי לא היו מן הגדולים, שכן לא הגיעו לידינו
ידיעות עליהם.

בשנת 1541חזרו התורכים וכבשו את בודה שנית, הפעם כיבוש של קבע, שעתיד היה להמשך
120שנה. כיבוש זה מסמן את סיפוחה של הונגריה המרכזית שעתיד היה להמשך 120שנה.
כיבוש זה מסמן את סיפוחה של הונגריה המרכזית ועיר הבירה והמצודה הראשית בודה אל
אוהו תילכלכו תינידמ הניחבמ תובושח תואצות ויה הז שוביכל .תינמותועה תורסיקה
שהשפיע על התהוות מצבם של היהודים.

בעקבות הכיבוש התורכי חלו חילופי אוכלוסין בין הונגריה ותורכיה. תחילה פנה זרם
המהגרים – מרצון ושבויים ועבדים מאונס – ממערב למזרח, אל הבאלקאנים ואל תורכיה.
במשך הזמן משהשלטון התורכי נעשה יציב בהונגריה באו תורכים רבים ובתוכם יהודים, אל
הונגריה. יהודים אלה, ספרדים, באו מאותן הקהילות שעמדו בקשר עם בודה: בלגרד,
.יקינולאש ,היפוס ,הנוולפ ,ובייאראס

סדרי השלטון והאדמיניסטראציה של התורכים הקלו מצד אחד על ההתפתחות החופשית של
החיים הפנימיים, אך מצד שני הגבילו את ההתפתחות הכלכלית.

לאדמיניסטראציה התורכית ההונגרית היו שתי תכונות מיוחדות. קודם כל היא נשאה אופי
חיטבהש אוה הז חוכו ברחה חוכב ושבכנ הפוריא זכרמבש תינמותועה תורסיקה תוצרא .יאבצ
את שייכותן אל הקיסרות. על הגבולות ובתוך הגבולות היו מלחמות תמידיות ובמבצרים שכנו
חילות מצב קבועים. השלטון נתן דעתו לאינטרסים הצבאיים בראש ובראשונה וענייני החיים
האזרחיים, המסחר והכלכלה בכלל באו רק במקום השני.

התכונה השנייה שציינה את השלטון התורכי היה האופי הדתי שלו. תושבי הארצות הכבושות
לא נעשו נתינים תורכיים אלא אם קיבלו את דת האיסלאם. ה"כופרים" חולקו לא לפי
לאומיותם אלא לפי דתם: נוצרים מערביים, נוצרים מזרחיים (קופטים) ויהודים. במקומות
שהאוכלוסייה בהן הייתה מעורבת, כמו בבודה, הרי מבחינה אדמיניסטרטיבית היו התושבים
מחולקים לפי דתם. בני כל דת היו להם פקידים מיוחדים ונהנו כנראה מאוטונומיה מסוימת.

תריב התייה וז ריע .הדוב תליהק התייה תינמותועה הירגנוהב רתויב הבושחה הליהקה
ה"וילאיית" של מג'ריסטן (ארץ המאדיארים) והפחה של בודה היה מושלה האזרחי ומפקדה
הצבאי של כל הונגריה שתחת השלטון העותומני. עם בואם של יהודים ספרדים מארצות
הבאלקאן קמה בבודה קהילה ספרדית.

לאחר גירוש היהודים מטירנאו ומפרשבורג הייתה בודה הקהילה החשובה ביותר בהונגריה.
.ז"יה האמה לש היינשה התיצחמב התייה הלש רהוזה תפוקת

אחד הגורמים לעלייתה של הקהילה היה הרב הגדול שישב בה בתקופה זו – ר' אפרים הכהן
מווילנא, שהיה מפורסם כאחד מגאוני הדור.

ר' אפרים נולד בווילנא בשנת שע"ו ( )1616והיה תלמידו של ר' משה, בעל "חלקת מחוקק".
חבריו היו ר' שבתי כהן בעל הש"ך ור' שמואל אהרן קוידונובר. בפורעניות של שנות תי"ד –
תט"ו בליטא נמלט ר' אפרים מווילנא ובא למורביה ובה ישב שש שנים. בשנת תכ"ג ( )1663
יצא ר' אפרים לפראג ומשם בא לווינה. בשנת תכ"ו הוזמן לישב על כסא רבנותה של בודה.
הוא ישב כאן שתים עשרה שנה, עד מותו בג' סיון תל"ח.

סמוך למותו קיבל ר' אפרים כתב רבנות מירושלים, כנראה מן האשכנזים, מה שמראה על
תפוקת התייה וז הפוקת .רודה ילודגמ דחאכ ול וסחייש תובישחהו הל הכזש הברה הכרעהה
עלייה רוחנית לירושלים. סביב בית מדרשו של הראשון לציון ר' משה גלאנטי (הוא היה
הראשון שהשתמש בתואר זה) התרכזו טובי חכמי הספרדים בזמן הזה: ר' משה בן-חביב, ר'
אברהם די-בוטון, ועוד. ר' אפרים נענה להזמנה, אך נתעכב עוד בבודה, כי רצה להדפיס את
ספריו ובינתיים נפטר.

בתקופת ישיבתו בבודה נתקרב ר"א אל חכמי הספרדים ולמד להעריך את שיטת לימודם. את
נכדו צבי (שנתפרסם אחר כך בשם החכם צבי, אביו של ר' יעקב עמדין) שלח לשאלוניקי,
שילמד אצל ר' אליהו קובו. ר' יעקב עמדין מספר, שבין כתבי אביו, החכם צבי, מצא מכתב של
ר' אפרים אליו:

בשנת ת"י נזכרו שני בתי כנסיות של אשכנזים, ישן וחדש. המקומות בבית-הכנסת היו
מושכרים לבעליהם לעולם, היו עליהם שטרות, נחשבו בכלל נכסים ועברו בירושה. ר' חיים
שבתי מציין זאת כמנהג "בכל קהילות אשכנז". בתל"ד ( )1674אנו מוצאים שלושה בתי
כנסיות. קהילת בודה שלחה מדי שנה סכומי כסף הגונים לעניי ארץ ישראל וכסף רב הוצא גם
על פדיון שבויים בידי הטטארים ("קדרים" בלשון הזמן). בשנת ת"ז ( )1647אנו מוצאים אישה
תיצחמהו יקינולאש לש הרות דומלתל תיצחמה – היתורפו היסכנ לש עירכמה בורה תא הווצמ
לתלמוד תורה בירושלים.

מצבם של היהודים היה טוב. יצחק שולהאף, מחכמי בודה במחציתה השנייה של המאה הי"ז,
כותב בספרו הידוע "מגילת אובן":

בודה הייתה בזמן הזה נקודת פגישה בין מזרח ומערב ביהדות. המסורת הרוחנית ששררה
בהונגריה הייתה אשכנזית, הן מפני הקרבה למרכזי התורה שבמערב והן בשל ההגירה
מארצות המערב והקשרים עימהן. עקבותיה של מסורת זו לא נמחו עם הכיבוש התורכי, אולם
היכרותל תינידמה הקיזה קר אל התייה וז העפשה לש הרוקמ .תידרפסה העפשהה התע הפסונ
אלא גם העובדה שבתקופה זו היו בתורכיה חכמים גדולים, פוסקים ומורי הלכה שלהוראתם
סרו חלקים גדולים של היהדות. בני בודה, ובייחוד ר' אפרים הכהן, פונים אל חכמי שאלוניקי,
שהייתה בזמן הזה אחד המרכזים החשובים בבאלקאנים, ובאים עימהם במשא ומתן של
הלכה. אנו מוצאים כי התלמוד-תורה של שאלוניקי קיבלה תרומות גם מבודה ומבניה הלכו
לשם ללמוד תורה. אבל מצינו שפנו מבודה גם אל בתי הדין של ווינה וקראקא. בשאלה חמורה
פנו לפעמים גם אל רבנים אשכנזים וגם אל ספרדים. לפעמים פנו ישר לבית הדין בשאלוניקי
בדברי ריבות ומשפטים.

קשרי הונגריה עם חכמי הספרדים בתורכיה משתקפים בחליפת התשובות שבין ר' אפרים
הכהן ובין חכמי הספרדים.

ואלה הם חכמי הספרדים שר' אפרים עמד אתם בקשר:

ש"ס ( – )1600תמ"ט ( ,)1689ראש הרבנים בירושלים.יטנאלג השמ 'ר


תי"ד ( – )1654ת"ו ( ,)1696בקושטא ואחר כך בשאלוניקי.ר' משה בן-חביב


תפצ לש ירבעה הבושי ישדחממ היה אוה ."המלש בל" ת"וש לעב ,ר' שלמה בן בנימין הלוי

במחציתה השנייה של המאה הי"ז. אף הוא יצא בשליחותה של עדת צפת הקטנה לארצות
המזרח ולארצות תורכיה האירופית. בדרך מסעו הגיע ר' שלמה בשנת תל"ו ( )1677לבודה
וכאן הכיר באופן אישי את ר' אפרים, שידעו עוד מקודם, כי עמד עמו בקשרי מכתבים. בין
השנים שררו יחסי רעות וידידות.

כשאר רבני הדור, גם ר' אפרים היה נוהג להביא שאלות חמורות לעיון ולפסק-הלכה לפני
גדולי הדור (אף כי הוא עצמו היה כאחד מהם), כאלה שסמכותם הייתה גדולה בעיני הקהילה,
בייחוד לפני גדולי הספרדים. השאלה ב"שער אפרים", סי' קלג, וב"לב שלמה", ס' נג – שאלת
אפוטרופסות על נכסי יתום, שעוררה סערת רוחות בקהילה – הובאה גם לפני ר' אליהו קובו,
ראש רבני שאלוניקי בזמן הזה, ואל ר' אהרון הכהן פרחיה (בעל שו"ת "פרח מטה אהרון"), אף
הוא מחשובי החכמים בעיר זו. סימן הוא שהפנייה אל חכמי הספרדים עשויה הייתה להניח
את דעת הצדדים, אולי יותר מפנייה אל חכמי האשכנזים, שהיו קרובים אליהם (בווינה היה
חוג של חכמים גדולים).

."השמ ינפ" ת"וש לעב ,אטשוקב בר שמיש ,(1671) א"לת – ,(1606) ו"סש תשנבנב השמ 'ר

ר' אפרים מזכירו בסוף תשובה קיב ואומר, שפסק מה שפסק אם יסכימו עמו חכמי קושטא
ובראשם ר' משה. אכן, לא לחינם ביקש ר' אפרים את הסכמתו של ר' משה, שכן הוא היה ידוע
תעב היכרותל ולגלגתנש תונוגע ריתהל הברה חרטו תושיא יניינעב ורודב אכמס רבו החמומל
גזירות חמלניצקי. בתשובותיו יש חומר חשוב לקורות הגזירות, כי בגביית העדויות לעניין
התרת עגונות תוארו הפורעניות – אמנם פורעניות של יחידים, אבל אלה יצאו ללמד על הכלל
.ולוכ

בר שמישש ,העודיה ונינשומלא תחפשממ ,(1688) ח"מת – (1633) ג"צש ר' יוסף אלמושנינו

בבלגרד. בשעה שר' אפרים בא לבודה (בשנת )1666היה ר' יוסף כבר רב בבלגרד. מאחר
שהקשר בין שתי הערים היה מהודק, היה גם קשר קרוב בין שני הרבנים. נראה שכבודו של ר'
אפרים היה גדול בעיני אנשי בלגרד, שאפיה היה ספרדי הרבה יותר מאשר זה של בודה. אנו
מוצאים שחכם אחד מבלגרד פונה אל ר' אפרים בקטרוג קשה על ר' יוסף, שדרש "ביום שבת
קודש…דרשות של דופי וגילה פנים בתורה שלא כהלכה בערבוב ובלבול דברים שבדא [צ"ל
שבדה] מלבו ודרש אצל הפסוק "וסמך ידו על ראש העולה" שהוא עמלק וכיוצא בזה". בהמשך
הדברים נאמר עוד "שפירש מאמר הכתוב "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוהים
יניינעב ונינשומלא י"ר לש ויתופקשה יכ ,"יניס רה לע לגעה תא ודבעיש ,ל"רש ,"הזה רהה לע
דעות היו קיצוניות וחורגות מן המקובל – בייחוד אצל חכמי האשכנזים – מסתבר גם מפירושו
על ספרו של נתן העזתי "מראה נתן בנימין", שלפי זה היה ממאמיניו של שבתי צבי. יש לשער,
שקטרוגו של אותו חכם על ר' יוסף אצל ר' אפרים דווקא, הייתה מתוך כך, שחכמי האשכנזים
היו ידועים לקנאים ולשמרנים בענייני דעות יותר מחכמי הספרדים.

תשובה נד שבספר תשובותיו של ר' יוסף אלמושנינו "עדות ביהוסף" היא של ר' אפרים.

יבושחמ היה (ז"נקת יקינולאש) "השמ תרות" ת"וש לעב ,ר' משה ב"ר חיים שבתי

החכמים בשאלוניקי במחציתה השנייה של המאה הי"ז.

בשנת תכ"ו ( ,)1666חדשים אחדים לאחר שר' אפרים נתקבל לרב בבודה, נתעוררה מחלוקת
בקהילה בעניין רבנותו. ר' משה היה אחד מאלה שנתבקשו להביע דעה בעניין זה. מראשית
התשובה אנו למדים כי ר"מ ור' אפרים עמדו בקשר זה עם זה. תשובתו של ר"א בעניין הרבנות
(סי' סז) נשלחה אל ר' משה על ידי ר' יעקב אשכנזי (חתנו של ר' אפרים, אביו של החכם צבי)
.יקינולאשל זא עסנ רשא

, רבה הראשי של סופיה במחציתה השנייה של המאה הי"ז. ר' חיים נשאל ר' חיים מבורך

על ידי אנשים מבודה על קטנה שמיאנה לבעלה אשר נישאה לו בקטנותה ועדות המיאון לא
נגבתה עוד בבית הדין. הבעל טוען, כי שונאיו הסיתו את אשתו כי תמאן וכי האנשים שמיאנה
בפניהם עמי הארצות הם, ועיקר הטענה "שמעידים כל אנשי הארץ ההיא שמיום היותם בארץ
ההיא שמעולם לא נשמע דבר כזה שתמאן קטנה בבעלה… שנראה שהמנהג [בבודה] בעיר שלא
."ןאמל

מדוע פנו בשאלה אל חכם במרחקים אם היה רב בעיר?
מן השאלה נראה, שהבעל והנוטים לצדו אשכנזים היו או נוטים לקבל מנהג אשכנז לא למאן
ואילו קרובי הנערה היו ספרדים, שלפי מנהגם קטנה הממאנת מעידה בבית דין ויוצאת
במיאון. השאלה מבחינה הלכתית אינה מענייננו כאן; מה שחשוב הוא הזיקה אל חכמי
הספרדים, שראו את הקהילות המרוחקות שבירכתי הקיסרות העותומנית כאילו סרות הן
למשמעתם. העובדה שר' חיים פסק בשאלה זו שנשאל מבודה, שאינה בתחום סמכותו, פגעה
בר' אפרים והוא כותב אליו:

מקור חשוב בשטח זה הוא "ספר השמות" לר' שמחה בן גרשון הכהן, ששימש רב בבודה במשך
חדשים אחדים. ספר זה נכתב בה בשנה או זמן קצר קודם שנדפס, בתי"ז ( .)1657עניינו –
הכתיב של שמות שונים בגטין. בסופו של הספר (קיד) מזכיר המחבר, שמצא בכתב יד של זקנו,
ר' שמחה ב"ר חיים, את שמותיהן של הערים ההונגריות הללו: בודה, וויישינבורג, גראן
ווייטצען, וורדיין, גונדיש, פאשטא, טטא, גנא, צערקי, נאדארף, נוישטם (צ"ל נוישטט), פטקא,
צצה. רשימה זו נערכה בשנת ,1600בערך, ויש להסיק כי בערים אלו היה יישוב יהודי.

מאחר שר' שמחה היה רב בבודה (כך אומר נכדו, בעל "ספר השמות" בדף נח), הוא הכיר,
אפוא, את הקהילות שתחת השלטון התורכי – הן המנויות למעלה. את שלוש הקהילות
הגדולות והמפורסמות: פרשבורג, טירנאו ואייזנשטדט אין הוא מזכיר. ש. כהן, בספרו
"מקורות עבריים לתולדות הונגריה" (בהונגרית) ע' 116מבקש להסביר עובדה זו בכך, כי לא
היה קשר ומגע בין החלק התורכי ובין הקהילות האלו שבהונגריה המערבית. אם רשימה זו
נכתבה באמת בשנת ,1600הרי אז היה מצב מלחמה בין שתי המעצמות והקשר וודאי היה
רופף או מנותק בכלל, אבל אין זה מן הנמנע, שלא הייתה קיימת קהילה יהודית בערים אלו
באותו הזמן, שהרי ראינו שהיהודים גורשו עוד במאה הט"ז מן הערים המלכותיות החופשיות.

יחס השלטונות התורכיים אל היהודים היה ליבראלי הרבה יותר מאשר זה של הקיסר.
בהונגריה התורכית לא היו נתונים היהודים לאותן הנגישות מטעם המוכסים והשלטונות
שאנו שומעים עליהם כל כך הרבה מן המקורות הארכיוניים ההונגריים.

עסקי היהודים בשטח התורכי היו בעקר בתוך המדינה ובארצות שתחת שלטון תורכיה, כי
דרכי המסחר מערבה היו משובשים בשל המלחמות התכופות ומצב הביטחון הפרוע שבא
בעקבותיהן. "ומדינות האשכנזים סגור ומסוגר אין יוצא ואין בא" (שער אפרים, סי' קמ). על
מצב הביטחון ועל הקשיים בתחבורה מעידים המקורות העבריים והלועזיים. וכן אומר ר'
מאיר א"ש: "אף כשהיה העיר [בודה] ביד התוגר היה שם היהודים אשכנזים מ"מ היה כל
מחיתם ועסקיהם עם הישמעאלים". אולם אין לקבוע הלכה בעניין זה. בתקופה של מלחמות
ממושכות יש תקופות של הפוגה ושלום יחסי שבו המסחר מתפתח ופורץ גבולות. ספרי
היסטוריה הונגריים מדברים על מסחר ער בין הונגריה התורכית והנוצרית ויהודים לקחו חלק
ניכר במסחר זה, שהיה כמובן נתון לתנודות מתמידות בשל המצב המדיני הבלתי יציב.

חשדנותם של השלטונות הכבידה על הקשר ההדדי. התורכים חשדו באלה שבאו במגע תכוף
עם הנוצרים שהם מרגלים ומצד שני חשדו הנוצרים באלה שהיו להם קשרים עם המוסלמים.
.רוזאל רוזאמ רבעמל עסמ תודועת וגיהנה תונוטלשה

עסקם של היהודים היה במסחר, במלאכה, בתעשייה קלה ובעסקי כספים. הם סחרו בעורות,
שטיחים, קמח, עצים, רהיטים, בקר, מלח. הם שימשו גם ספקים לצבא ושוחטים בקר
בשבילו. השתתפו בירידים שנערכו במקומות שונים בארץ.

יהודים היו חוכרים בתי מרזח ומסים שונים. בבודה שכרו את מס הגשר וגם נשאו משרות
שונות באוצר המלוכה, פעלו כגובי מסים וקנסות, כרואי חשבונות ומפקחים על שכירויות
שונות מטעם המדינה.

העיר בודה הייתה מרכז מסחרי, בלא ספק בשל מעמדה הגיאוגרפי, כשוכנת על דרך התחבורה
העיקרית בין המערב והמזרח. המסחר בבודה היה בעיקר בידי היהודים. מצינו כאן מלווים
יהודים שנכונים היו להלוות כסף לקונים שבאו העירה אם לא נמצא בידם הסכום הדרוש
לקנייה. הפחה התורכי בבודה היה דואג לכך, שהמלווים היהודים יבואו על סיפוק
תביעותיהם. מקורות הונגריים מן הזמן ההוא מעידים, כי הפחה היה מודיע לשלטונות
האוסטריים, אם הייתה לאיזה יהודי שבשטח התורכי תביעה משם, שאם הכסף לא יוחזר,
יהיה נאלץ לאסור חייל נוצרי ולא ישחררו עד שיפרע הכסף ליהודי.

אך ממקורותינו נראה, כי עסקי כספים לא תמיד היו נטולים כל סיכון. ר' אפרים הכהן, בעל
שו"ת "שער אפרים" כותב:

מסחר זה נסתייע הרבה על ידי סכסוכי הגבולות המתמידים והמלחמות בין השולטן ובין
הקיסר. וכן אומר ר' יוסף אלמושנינו, הרב בבלגרד:

לפנינו התופעה הרגילה בארצות שגבולן אינו קבוע: אנשי הצבא – ובוודאי גם סתם גזלנים
ושודדים – מסתננים, תוקפים כפרים, חומסים וגוזלים בני אדם.

השלטון התורכי קיבל גם הוא את חלקו ממסחר זה: בעד כל מכירה העלו למלכות מס בסכום
.הריכמב הריכה וזו בוהז לש

קרוביהם של שבויים אלה היו מבקשים דרכים לפדותם מן השבי ומצינו סוכנים יהודים שמונו
לכך על ידי הנוצרים, כמו בפולין, שכן אלה לא העיזו לנסוע להונגריה התורכית. לפעמים שילם
הילוי הבלאמ ידוהי תרכ הבש 1666 תנשמ הדועת ונידיב .וז הלועפ דעב וייחב ידוהיה
בטראנסילוואניה חוזה עם נוצרי ומבטיח לשלם לו סכום של 200טליר אם יצליח לפדות מן
.הנבו הירצונ השיא יבשה

תפיסת שבויים היו לה, מלבד הטעמים שבשלילת שלל, גם טעמים מדיניים. בשיטת הממשל
העותומנים תפסו עבדים מקום נכבד. בשום מדינה לא נעשה ניסיון דומה לזה "לגייס" עבדים
כדי לעשותם פקידי מדינה גבוהים. הייתה כאן שיטה: הצעיר שנחטף מבית אבותיו בנערותו
לא הייתה לו זיקה משפחתית והיה בלתי תלוי לחלוטין בגורמים אישיים ואנושיים העשויים
התוא .ודיקפתל ותוריסמ לע עיפשהל ללכבו המחלמב אבצה שיא לש וחור זוע תא ליבגהל
שיטה של עקירת צעירים מסביבתם וחינוכם המכוון לשם המדינה ולתועלת השלטון ללא כל
שיור, הגיעה אצל התורכים העותומנים למידה גדולה של יעילות.

מקום נכבד תפס אצל יהודי הונגריה המסחר במשקאות. הם לקחו חלק חשוב בהפצתו של
היין ההונגרי המשובח. דוב בר מבוליחוב, בעל הזיכרונות הידועים, היה בא להונגריה מפולין
לקנות יין. מסחר זה הותר ליהודים בהונגריה התורכית בתנאי שלא ימכרו יין למוסלמים. אך
מאחר שנמצאו כאלה שעברו על איסור זה, או שהפחות התורכיים העלילו עליהם שעשו זאת,
כדי לסחוט מהם כסף, גזרו הרבנים איסור על מכירת יין לתורכים ולפעמים אף אסרו לחלוטין
את המסחר במשקאות. בשנת 1670אסר השולטן מוחמד הרביעי להחזיק יין בבית. "ועתה
יצאה הגזירה מן המלך יר"ה שמי שימצא אצלו יין בביתו יתחייב ראשו למלך". ובמקום אחר:
"יצא גזירה מאת המלך יר"ה שלא להחזיק שום משקה בביתו מדבר המשכר".

אשר לתעשייה ומלאכה, מעיד סופר נוצרי מאותה תקופה, שיהודים עסקו בתעשייה. ב"שער
אפרים" מצאתי רק על תעשיית חוטים שזורים – "מלאכת פאסמא"ן". וודאי עסקו גם
בתעשיית יין, שהמסחר בו היה נפוץ בידם.

מצבם של יהודי הונגריה תחת השלטון האוסטרי במאה הי"ז אף פעם לא היה כל כך קשה כמו
בזמן הזה, בתקופת שלטונם של רודלף השני ( ,)1612 – 1576פרדינאנד השני ( ,)1637 – 1619
פרדינאנד השלישי ( )1657 – 1637וליאופולד הראשון .)1705 – 1657רודולף לא העלים,
שמטרתו העיקרית במדיניותו כלפי היהודים הייתה: הגירתם המוחלטת מהונגריה. הערים
המלכותיות החופשיות, כלומר: אלו שלא היו נתונות לשלטונם של פיאודלים, גירשו מתוכן
את היהודים. כך גורשו היהודים מן הערים שבהן היו הקהילות החשובות והגדולות ביותר:
שופרן (אודנבורג), פרשבורג וטירנאו.

מפרשבורג גורשו היהודים על ידי שלטון העיר והגזירה אושרה על ידי המלכה מאריה (אלמנתו
של לודוויג השני, המלך ההונגרי האחרון) בתשעה לאוקטובר 1526ולאחר חודש ימים עזבו
היהודים את העיר. שלטון העיר שופרון גירש את היהודים באותה שנה, באישורה של המלכה.
ב- 19לפברואר 1539גורשו היהודים מטירנאו, באישורו של המלך פרדינאנד הראשון.

תירסיקה הירגנוהב ידוהיה בושייה לש ולוסיחל איבהל תמאב התייה היושע וז תוינידמ
אלמלא עמדה להם חסותם של בעלי האחוזות.

חלוקת הונגריה לשלוש רשויות גרמה להתעצמות כוחם של הפיאודלים. במחצית המאה,
לאחר המערכה במוהאץ', עברה הנהלת ענייני המדינה יותר ויותר לידי המחוזות, שבהם
הייתה לפיאודלים דעה מכרעת. הם היו ממונים על ביצוע חוקי המדינה וחוקים שלא היו
לרצונם לא הוצאו לפועל בכלל. המגמה לסילוקם של היהודים מן המדינה לא הייתה לרצונם
של הפיאודלים, שהיו עשויים להפסיד על ידי גירושם של היהודים את השירותים החשובים
שהיהודים מלאו כמפיצי תוצרת תעשייתית, כסוחרים שסחרו בארצות חוץ ובעיקר כשוכרי
מסים ומתווכים. בעלי האחוזות שבמערב הונגריה נתנו חסות למגורשי הערים ובייחוד
משפחת הרוזנים לבית אסתרהאזי. אך מסתבר שרק מעטים נהנו מחסות זו. בתעודות
ארכיוניות ממחציתה השנייה של המאה הי"ז נזכרים מקומות הרבה שיהודים ישבו שם,
ובאחדי מהם נזכרים מספרים, המעידים שבדרך כלל לא עלה מספר היהודים במקום אחד
.תורשע המכמ רתויל

על החיים הרוחניים בהונגריה הקיסרית לא הגיעו לידינו ידיעות. הקהילות הגדולות נחרבו
לרגל הגירושים ובמקומות היישוב הקטנים לא נוצרו חיים רוחניים ערים. במידה שהגבול בין
הונגריה התורכית והאוסטרית מנע קשרים מהודקים עם בודה, הרי בוודאי נשאו יהודי
הונגריה את עיניהם אל ווינה ומרכזי התורה שבמורביה.

ימי הביניים, מבחינה כלכלית, נמשכו בהונגריה עד תקופה מאוחרת, ובמאה הי"ז המבנה
הכלכלי הפיאודלי היה נמשך עוד בהונגריה. היהודים מלאו במבנה זה תפקיד חיוני כסוחרים
ומלווי כספים.

כתוצאה ממלחמות הדת של המאה הי"ז היה באוסטריה ובגרמניה ממחסור גדול בהון ועמי
תומחלמה דוע הזל ופרטצה הירטסואב .ימלועה רחסמב קלח וחקל אל הלאה תוצראה
המרובות עם התורכים, שגם הם דלדלו את המדינה מבחינה כלכלית. הקשרים הרחבים של
היהודים עם אחיהם שבארצות אחרות – במזרח ובמערב, והעובדה שהם לא לקחו חלק
במלחמות במישרין סייעו לכך, שיוכלו לפתח פעילות כלכלית שהביאה תועלת רבה הן למדינה
והן – ואולי בעיקר – לבעלי האחוזות.

בהונגריה האוסטרית אנו רואים תמונה דומה לזו שבהונגריה התורכית מבחינה כלכלית. גם
כאן תפס המסחר מקום בראש. סחרו בעיקר עם הכפריים, כי הישיבה בערים הייתה אסורה
על היהודים ואף הכניסה לתוכם הייתה נתונה להגבלות חמורות. מקום מיוחד תפס אצל
היהודים המסחר בבהמות. הם לקחו חלק בייצוא של בקר הונגרי לארצות חוץ. היה גם מסחר
ניכר במתכות. יהודים עסקו גם בייבוא של סחורות מחוץ לארץ ובמסחר טראנזיט. יהודים
ממערב הונגריה השתתפו ביריד בליפסיאה. אנו מוצאים שמות של יהודים ומקומות
מושבותיהם מן המאה הי"ז וממחציתה הראשונה של המאה הי"ח. היהודים חכרו מכס ובתי
מרזח והלוו כספים. בתקופה זו התלבט הסוחר ואיש הכספים היהודי שמואל אופנהיימר
מווינה, שהיה לו חלק גדול במסחר בהונגריה. הוא סיפק מצרכים לצבא האוסטרי וסוכניו
פשטו בכל הארץ. הוא סיפק לא רק מזונות אלא גם תחמושת.

חיי הכלכלה בהונגריה האוסטרית הופרעו הרבה מאי התאום שבין הרשויות המרכזיות שתחת
שלטון הקיסר ובין בעלי האחוזות. גובי המס מטעם הקיסר היו מציקים לסוחרים היהודים
שהיו תחת חסות בעלי האחוזות שבמערב (בייחוד הרוזנים לבית אסתרהאזי ופאלפי). גובי
המס היו גובים מן היהודים מסים שלא כחוק ופעמים הרבה היו מחרימים את סחורתם ורק
התערבותו של בעל האחוזה אצל המלך הייתה פודה את הסחורה ופעמים את הסוחר עצמו, מן
.הסיפתה

בתקופת המלחמה בין שתי המעצמות הוגבל המסחר לשטח שלטונה של מעצמה אחת, אבל
כשהייתה הפוגה התפשטו קשרי הכלכלה של היהודים על פני הונגריה כולה והגיעו גם לארצות
חוץ. סוחרים יהודים ונוצרים מן השטח האוסטרי מסיעים בספינות על פני הדנובה מתכות
לתורכיה. תעודות מעידות, כי הסוחרים היו מקבצים את מטבעות הזהב והכסף ומעבירים
אותם לתורכיה, ששם היה ערכם יותר גבוה.

מצב הביטחון הרעוע בתקופה זו הפריע הרבה לפעולה הכלכלית. סוחרים יהודים שסחרו מן
השטחים שתחת שלטון הקיסר לשטחי תורכיה היו נתונים להתקפות של שודדים וחיילים.
מקרים של רצח וכל שכן גזל לא היו דברים נדירים. בשנת 1676אנו מוצאים ששלושה סוחרים
יהודים נהרגו ב csepreghוכל חפציהם וסחורותיהם נשדדו. המלך פרדינאנד צווה לערוך
חקירה במקרים אלה.

נראה שמצב הביטחון היה מעורער ביותר בשנות החמישים של המאה הי"ז. על פי מקורות
הזמן מצטיירת תמונה מדהימה של חוסר בטחון בדרכים, של שוד וגזל מצד חיילים. אנשי
החצר בווינה לא עמדו על הערך הכלכלי של המסחר החופשי למדינה ולא דאגו לביטחון
הציבורי שבמדינה. מצב זה היה בניגוד גמור לזה שבשלטון התורכי. הסוחרים נהנו כאן מהגנת
השליטים שדאגו לביטחון ולהגנת הירידים, אלא שגם כאן היו מקרים שהשלטון לא מלא את
חובתו. ר' אפרים הכהן אומר על הדין התורכי:

התקופה התורכית בתולדות יהודי הונגריה הגיעה לקצה עם סוף המאה הי"ז. לאחר כמה
ניסיונות שלא הצליחו בשנים הקודמות, עלו האוסטרים ובעלי בריתם על בודה בשנת .1686
לאחר מצור שארך 77יום עלה ביד הקואלציה הנוצרית בראשות קארל נסיך לותרינגיה לכבוש
.ריעה תא

היהודים לקחו חלק פעיל בהגנת העיר גם בזמן המצור האחרון וגם במלחמות הקודמות.
המלחמות הקשות והממושכות פגעו לרעה בקהילה – כפי שתוארו הדברים ב"מגלת אובן"
ליצחק שולהאף – אשר קיומה פסק עם הכיבוש האוסטרי ונתחדש רק כעבור זמן.