כשרותה של תרגולת שנמצאה ללא לב

"מעשה בריבה אחת שפתחה בטן תרנגולת להוציא בני מעיה בשפת השולחן הגדול
הבירה הרמאו ,הצרא לופייש הממ לוכאל הפצמו דמוע ,הלצא הטמל דמוע דחא לותחו
שלא מצאה לב בתרנגולת, ואמה בעלת התרנגולת אמרה, שמא או קרוב לוודאי הושלך
הלב לארץ ואכלו החתול העומד שם מוכן לאכול הנופל, והריבה אומרת, אני לא
האירבו הנמש תלוגנרתהו ,לותחל יתכלשה אל בלה לבא לוחטה אלא לותחל יתכלשה
וטובה אין בה שום חסרון ולא ריקבון בבני מעיה ולא ניכר שום רושם מלב שנימוק או
נתמסמס ולא שום שינוי בעולם בכל בני מעיה וגם בעודנה בחיים חיותה היתה חזקה
ובריאה ובכל כוחה לאכול ולשתות, לילך ולעוף ושלמה בכל חושיה בכל עוז ותעצומות
אבו בל הב האצמ אלש הרמא הבירהש אלא ,תואירבהו תובוטה תולוגנרתהמ תחא לככ
מעשה לפני התלמידים והטריפוה מטעם ניטל הלב – יורנו המורה מה משפט
התרנגולת" (שו"ת חכם צבי, שאלה ע"ד).

"טועים כל האומרים כן, כי דבר ברור הוא לכל אשר לבו לב חכם בקרבו ומוח בקדקודו
שאי אפשר לשום נברא בעולם לחיות אפילו שעה אחת בלא לב ויהיה כאחד הבריאים,
וא"א לצייר כלל מציאות ניטל אלא שתכף אחר שחתכו הלב מן הבעל חי שחטוהו,
ובמחמת חולי אי אפשר לומר שימס הלב ויתמקמק ולא יהיה מסוכן במדריגה
,תינלוח וא תנכוסמ התיה אלש תלוגנרתה תאזו ,תנכוסמבש העורג רתויו הנותחתה
אדרבה שמנה ובריאה וטובה ושלמה בכל חושיה, ואין בה שום רושם מסמוס, הדבר
ברור שלבה נפל בפתיחת בטנה ואכלו החתול ואף שדבר זה מושכל ראשון ואינו צריך
ראיה. לסתום פי הטיפשים הקופצים להורות ראה זה מצאת… ובזוהר פרשת פנחס
בתוך השאלות ששאל ר"א מאליהו ז"ל והשיב לו דמתיבתא דרקיעאה אמרו וז"ל כמה
דשייפין לא יכלו למיקם בעלמא אפילו רגעא חדא בלא לבא ע"ש, ולא שאני פוסק
הלכות מתוך הזוהר אלא שהדבר מושכל ראשון והאמת עד לעצמו, ועוד כבר כתב הגאון
הגדול מהרדב"ז, כל מקום שאין הזוהר חולק על הגמרא פסקינן כותיה, דאפילו במקום
שהפוסקים חולקים הזוהר מכריע כ"ש כאן שאין שום חולק וחלילה למי שיש לו לב
שיחלק בדברים אלו, והחולקים בלא לב ידברו… וא"כ הדבר ברור כשמש שהתרנגולת
מותרת מבלי שום ספק" (שם, שאלה ע"ד).

"…ובדבר הדין הראשון שהורה האדון בניטל הלב, יפה כתב האדון מכ"ת בלי פקפוק
כי הדין הזה גם כבר בא לפני ואירע השאלה זו בביתי והתרתיו לכל אדם זה המעשה
היה כבר היה" – ר' נפתלי אף מוסר כי על אחד מכרכי הש"ע שבספרייתו של אחד
מדייני העיר נמצאו כתובים על הגיליון הדברים הבאים – "…מעשה אירע בימי הגאון
מהר"ל מפראג שלא נמצא לב בתרנגולת ובאה השאלה לפני הגאון מהר"ל והתיר את
התרנגולת באומרו שא"א לשום בריה לחיות בלא לב אפילו רגע אחד ובוודאי אחר
שחיטה נאבד והוא היתר גמור עכ"ל… ופליאה נשגבה בעיני על האדון מכ"ת על אשר
היה נבוך להביא ראיה מהזוהר והוכרח להעמיד סניגורים לדבריו… וזה לע"ד שלא
לצורך כי זה אין נקרא ראיה רק המציאות ובדבר זה יש להביא ראיה אף מהרופאים
והחושים והטבע והמשל, וממשל השועל שהיתל בהדגים ששכח ליבו בביתו והוא גלוי
מילתא בעלמא" (שו"ת חכם צבי, שאלה ע"ו).

"סבור הייתי שלא יסתפק אדם אשר בשם חכם יכונה בחיי כל בעל חי גשמי, שהם
תלויים בלבו, ושבהעדרו יעדרו בעליו, על כן באתי בקצרה בתשובתי הראשונה, ועתה
רואה אני שמקצת חכמי הארץ הזאת נסתפקו בדבר, הנה כי כן ראיתי כי טוב לפרש
שיחתי ולהסיר מעלי הספקות שנסתפק חכם אחד על תשובתי…" (שו"ת חכם צבי,
.(ז"ע הלאש

"והרי כל עיקר דברינו הוא זה שהלב אינו כשאר אברים שאפשר לחיות בלעדן עד יב"ח
מה שאין כן בלב… אחרי שידענו כי משכן רוח החיוני הוא בלב אליבא דכ"ע וכמו
שאנחנו עתידים לבאר, ואברים אי אפשר להם לחיות חיים וניזונים בלתי כוח החיוני
ונפש החיים אשר בלב משכנה" (שם).

"וז"ל הזוהר פר' שלח לך, ת"ח כד ברא קב"ה ברנש בעלמא… הרי מפורש בדברי הזוהר
הקדוש שכל תוקף וכוח וחיל של הגוף הוא תלוי בלב ושמנו כל אברי הגוף והגוף בכללו
ניזונין… והרב האלקי כמוהר"ר יצחק לוריא זצוק"ל אשר רוח אלוקים דבר בו הסכים
למה שהוא מפורסם לכל אנשי העולם, שהלב הוא משכן הנפש החיונית והוא המת
באחרונה אחרי מיתת כל האברים הרחוקים והקרובים אליו… ושורשו בזוהר פרש'
נשא… ומה שביקש להוציא דברי הזוהר הברורים בדרך משל ומליצה, כבר הורינו
אבותינו ורבותינו הקדושים שאין להוציא שום דבר מדברי תורה מפשוטו, אפילו
בתורה שבכתב הסתומים והחתומים… וכמה חרה לאביהם של ישראל הרשב"א ז"ל
בתשובה תי"ד, תט"ו, תט"ז, על המוציאין מקראות מידי פשוטן עד כי יצא הקצף
מלפניו להכותם עד חרמה, ולא בדברי המצוות ויסודות התורה לבד אלא בכל התורה
כולה, כי לא נתנה תורה דבריה לשיעורין וזה יסוד כל התורה וכל הנביאים כולם" (שם).

"…אבל הדבר ברור מכוח ראיותי שהוא היתר גמור מבלי שום פקפוק… אילו הוינא
התם הייתי אוכל משופרי שופרי, כי כן הוא וברור ופשוט לאשר עיניים בראשו והחולק
על זה חולק על האמת ואסר לן יונה מבלי משים" (שם, שאלה ע"ז, ע"ח).

"ועתה נבוא מ"ש, בשו"ת הגאון מהור"ר צבי אשכנזי ז"ל, בריבה אחת שהיתה פותחת
תרנגולת וכו'… והאריך בו הגאון הנ"ל ודבריו תחילתו מתוק וסופן מרור ולא יכלו עדת
בני ישראל לשתותן כי מרים הם, כי נשען על דברי הכ"ם וחשבהו לבלתי אפשרי שהיה
בעל חי זמן בלי לב, ולכך שפט, כי בלי השגחת הריבה נפל לארץ והחתול אכלתו וזהו
יפה הורה, כי תלינן תמיד בדבר המצוי ושכיח… וסוף דבריו, אפילו נפתחה התרנגולת
בעדים כשרים, והעידו שהשגיחו ולא נמצא לב, פסק כי עדי שקר המה… והפריז על
…תוליבנ קפסו תופירט ריתהל ריכזהלמ סה ,בל ילב תלוגנרת לכאנו …רתויב הדימה
עבטה תלכשה י"פע ותעדל יונב קר ,ל"זח ירבדב זמר וא הלבק וילע שי יכו ,הז רבד לבא
הרותהו הלבקה תשחכה והז יכו ,בלה רדעהב יח תויהל יח לעבל רייצי אלש תואיצמו
עד שנימא שיבטל אלף עדים, ואות אחת מהתורה לא יבוטל, וכי בזה הכחשה לתורה
וקבלה, אדרבה חיזוק מבלי לילך אחר מציאות הטבע רק כפי התורה אשר לנו מורשה.
…ובפרט יסודות חכמי הטבע בנוי עפ"י ניסיון, היום היתה הסכמה כך, וכאשר באו
אנשים וראו ההיפוך אף הם יחזרו אחור מהסכמתם ועשו כלל אחר וכן תמיד עד כי
עכשיו ע"י ניסיון בזה נסוגו אחור ממש מכל הנחת גלילות אריסטו… ולכן ח"ו להקל
באופן כזה" (כרתי ופלתי, סי' מ').

"…בקשו לעשות (מגדל) עד לשמים, יש להבין וכי היו כל כך פתאים, ואם כן היה צריך
בסיס לפי חכמת הבניין יותר רחב מכדור הארץ, אבל הם שפטו כפי חכמת הטבע… ידוע
כי בכדור לבנה (בירח) גם כן מקום ישוב כמו בכדור ארצי, וכבר מצאו על ידי מלאכת
העופות שהיא לעשות כמו תורן מונח לרוחב הארץ, ועם כן מוכח דהרוח עולה מן
הארץ… ולכן כתבתי שנח לא היה הולך בספינה לים באמצע אוקיינוס, כי וודאי לא ירד
שמה מבול, כי מה צורך במבול בים, ואם כן היה לו לילך בספינה ולא בתיבה… דקשה
היה לו להשם יתברך להגיד לו מעשה הספינה במקום צווי התיבה… אף גם אנו נאמין
שהאוקיינוס מקיף העולם מקצה אל קצה כמו צינור, בצד אחד אסיה, אפריקה אירופה
ובצד שני אמריקה, אם כן איך באו בני אדם לשם קודם המבול לעולם החדש בלא
ספינה. ואם ת"ל שלא היה קודם המבול שמה אנשים, אם כן אף המבול לא ירד שם,
אם כן מאי רבותה דארץ ישראל שנקרא טהור על שלא ירד שם מבול, גם עולם חדש לא
ירד שם מבול"

"…לכן ניסו האינג'ינרי על ידי אבק השריפה שקוראים פולבר בכוח רב אבק הניתן
בקנה השריפה, לוחצים לכדור הניתן בתוכו שילך מעלה מעלה, עד שהשגיחו במקום
ההוא, ולא ירד הכדור כלל למטה, כי לא מצאו שום כדור על הארץ, אף כפי הטבע הוא
צריך לרדת למטה ומזה שפטו… כבר חברו כמה חיבורים איך לעשות ספינה כזאת לילך
לכדור ירחי, אבל עיקר שיגיע תחילה למעלה מהאוויר העכור"… (תפארת יהונתן, פר'
.(חנ

"לנמנע טבע שיחיה שום בעל חי, אם עוף, אם בהמה, אם לא יהיה שם לב או עכ"פ איזה
אבר או בשר חי שתבניתו ומתכונתו כתבנית הלב… ולפיכך אם יש שם אבר אחר כזה
כדמות וכתבניתו… בוודאי אפשר שיחיה העוף הזה זמן רב, אע"פ שאין צורת האבר
הזה דומה לצורת הלב מבחוץ, ואע"פ שיצא במקום אחר בחזה… או בצד אחר ממה
שדרכו להיות שם" (שם).

"והכל הולך אחר החיתום, שקרא למורה שקר מפורסם להכריע הכף לזכותו, אבל לא
השגיח בו, ולא פנה אליו, עם שהירבה לו תוארי שווא… צא ולמד מספרו, שהביא בידו
מה שהורו לו הערלים להתיר חסרת לב, אם נמצא כדמותו בבהמה למעלה ממקום
מושב הלב או בצדדין, אלו הם המלמדים לו להורות את ישראל דת ודין, ולא לחינם
הלך זרזיר אצל אורב הדת" (שאילת יעב"ץ, חלק ב', קמו).

מלכתחילה נדמה כי כל עצם השגותיו של ר' יעקב עמדין על פסקו של ר' יהונתן, בעניין זה
מוטעות הן מיסודן כי הרי הוא מאשים את ר' יהונתן אייבשיץ כי בהתאם ל"מה שהורו לו
הערלים" החליט "להתיר חסרת לב" בתנאים מסוימים. אולם המעיין בדבריו של ר' יהונתן
אייבשיץ ימצא כי ההפך הוא הנכון. ר' יהונתן במפורש אוסר ומטריף במקרה כזה כדבריו:

"…וודאי ידעו (הפוסקים) כי אי אפשר להחיות בלי לב כלל, רק הם כוונו אל אופן כזה
שיש בו כמו דלדל משמש במקום לב וגוף ניטל א"כ יכול להחיות והלב אינו והוא טרפה
וזהו שכתבו טרפה" (שם). נראה לפי זה כי דבריו של ר' יעקב עמדין מוקשים, ובלתי
ברורים, וכך הבינו אחדים מהחוקרים. אולם נראה ברור, כי ר' יעקב עמדין לא התכוון
כלל בדבריו לפסק דינו של ר' יהונתן שהוא בוודאי מחמיר יותר מאביו החכם צבי, כי
הרי החכם צבי מתיר תמיד ואילו ר' יהונתן אייבשיץ מטריף במקרים מסוימים. טענתו
מופנית לעצם העיקרון של קבלת חוות דעת מהרופאים הגוים, כפי שהוא מתבטא –
"אלו הם (הרופאים) המלמדים לו להורות את ישראל דת ודין". כי הוא הניח כי ר'
יהונתן אייבשיץ לפי שיטתו ובהסתמכו על הרופאים יתיר, כבריא לחלוטין – "חסרת לב
אם נמצא כדמותו בבהמה למעלה ממקום מושב הלב או בצדדין".

ציטטנו בהרחבה מתוך תשובותיהם של רבני ישראל שהבאנו תוך מגמה לברר לא רק את פרטי
המחלוקת ההלכתית ויסודותיה, אלא אף לחדור לרוח הכללית כפי שהיתה שורה אז בביתו
של העם ולהצביע על השקפתם הכללית של גדולי התורה שבדורות ההם בענייני תורה, מדע,
ופילוסופיה כפי שבאה לידי ביטוי ברור בדבריהם הנפלאים, ובחיפושיהם אחרי האמת
.הרות לש התמחלמב תיקולאה