השלמות ותוספות לערכים באנציקלופדיה תלמודית (כרכים א-יכ

‫השלמות והוספות לערכים‬
‫באנציקלופדיה התלמודית‬
‫כרכים א‘‪-‬כ‘‬

‫הוספות לאנציקלופדיה התלמודית מהגראי“ה קוק‬
‫א‘‪-‬כ‘‬

‫מדברי מרן‬

‫הגאון הרב אברהם יצחק הכהן קוק זיע“א‬
‫בתוספת הערות מכ“י של בנו‬

‫רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ“ל‬

‫המכון להלכה ומחקר שע“י ישיבת שבות ישראל‬

‫ישיבת שבות ישראל‬

‫השלמות ותוספות לערכים‬
‫באנציקלופדיה התלמודית כרכים א‪-‬כ‬
‫(ערכים א – ִט ְיר ָּפא)‬
‫מדברי מרן‬

‫הגאון הרב אברהם יצחק הכהן קוק זיע“א‬
‫בתוספת הערות מכ“י של בנו‬

‫רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ“ל‬
‫מכ“י שנכתבו על גיליונות כרכים א‪-‬ו‬
‫של האנציקלופדיה התלמודית‬

‫הוצאת המכון להלכה ומחקר שע“י ישיבת “שבות ישראל“‬
‫חשוון תשע“ז‬

"χ¯˘È ˙·˘" ˙·È˘È È"Ú˘ ¯˜ÁÓ ‰ÎÏ‰Ï ÔÂÎÓ‰
rybenmeir@gmail.com
9547027 ,milyexi ,27 l`hie miig axd 'gx

oltw dyn :cenire xcq

‫˙‪ÌÈÈÈÚ ÔÎÂ‬‬
‫מכתב מאת הרב פרופ' אברהם שטינברג ‪5 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הקדמה ‪7 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הוראות שימוש ‪11 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך א ‪15 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך ב ‪45 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך ג ‪69 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך ד ‪79 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך ה ‪91 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך ו ‪105 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך ז ‪117 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך ח ‪129 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך ט ‪145 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך י ‪157 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך יא ‪171 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך יב ‪185 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך יג ‪193 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך יד ‪199 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך טו ‪203 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך טז ‪211 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך יז ‪225 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך יח ‪239 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך יט ‪243 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כרך כ ‪247 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫‪4‬‬

‫
‬

‫תוכן עניינים‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית ‪253 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫נספח ב ― תיקונים בספרי הרב ‪282 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫נספח ג ― הערות הרצי"ה מכת"י ‪287 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫נספח ד ― הצעות לתוספות ‪298 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‚¯·Èˢ ̉¯·‡ 'Ù¯٠·¯‰ ˙‡Ó ·˙ÎÓ
˙È„ÂÓÏ˙‰ ‰È„ÙÂϘȈ‡‰ ωÓ
e"ryz zah ,c"qa

mela xve` `id ,zelirt zepy 70 dpyd zpiivnd ,zicenlzd dictelwivp`d
ilecb cre ,`xnbde dpyndn izkld oipre `yep lka l`xyi zxez ly
.mipexg`d miwqetd
dkldl oeknd ixage xi`n oa ryedi axd ly mal ygx aeh xac dpde
dictelwivp`d ikxr lr siqedl l`xyi zeay zaiyi i"ry xwgne
jk ici lre ,l"vf wew d"i`xbd oxn ly zizkldd ezxezn zicenlzd
dkldd iwqty yi .l"vf axd ly ezxezn mxic`dle mikxrd z` milydl
minilyn mdy yi ,mikxrl miaeyg zeceqie mixcb mitiqen l"vf axd ly
dictelwivp`d ikxrl mirbep md xy` eztewza eycgzdy mihxt
.jxra ze`aend zercd on drc miwfgn mdy yie ,zicenlzd
mipewiz zqpkda zeyrl oeknd ixage xi`n oa axd etiqede elicbd cere
.'cke qetc zeierh ,zenewn i`xna zeierh oebk ,mikxra mipey
zicenlzd dictelwivp`d ly ilhpnepend lrtnd znlyd xg`ly izeewz
mikxrd lk z` owzpe siqepe wecape dpype d"i` xefgp aexwd xeyra
z` eynyi epiptly zxaega zenlydde zetqedde ,`xinb cre '` ze`dn
.efd dxhnl zrd `eaa zicenlzd dictelwivp`d ikxer
.zwiiecnde dtiwnd dceard lr oeknd ixage xi`n oa axl gk xyi
,dxezd zkxaa
bxapihy mdxa`
zicenlzd dictelwivp`d ldpn

‫‪‰Ó„˜‰‬‬
‫הישׁוּעה " ]ישעיהו יב‪ ,‬ג[‬
‫ממּעיני ַ ְ ָ‬
‫בּשׂשׂוֹן ִ ַ ַ ְ ֵ‬
‫מים ְ ָ‬
‫וּשׁאבתּם ַ ִ‬
‫" ְ ְֶַ‬
‫צדיקיא " ]תרגום יונתן[‬
‫מבּחירי ַ ִ ַ ָ‬
‫בּחדוא ִ ְ ִ ֵ‬
‫חדת ְ ֶ ְ ָ‬
‫אוּלפן ֲ ַ‬
‫ְַ‬
‫וּתקבּלוּן‬
‫" ְַ ְ‬

‫"‪…‬ואין אתנו יודע עד מה עד יערה רוח ממרום עלינו‪ .‬כי מעת שחרב הבית‪,‬‬
‫יצאה רוחינו עטרת ראשינו‪ ,‬ונשארנו רק אנחנו הוא גוף שלה בלא נפש‪ .‬ויצאה‬
‫לח"ל ]=לחו"ל[ הוא הקבר ורימה מסובבת עלינו ואין בידינו להציל הן עכו"ם‬
‫האוכלים בשרינו‪ ,‬ומ"מ היו חבורות וישיבות גדולות עד שנרקב הבשר והעצמו'‬
‫נפזרו פיזור אחר פיזור‪ .‬ומ"מ היו עדיין העצמות קיימות שהן הת"ח שבישראל‬
‫מעמידי הגוף‪ ,‬עד שנרקבו העצמות ולא נשאר אלא תרווד רקב מאתנו ונעשה‬
‫עפר שחה לעפר נפשינו‪ .‬ואנחנו מקוין עתה לתחית המתים‪ ,‬התנערי מעפר קומי‬
‫כו' ]ישעיהו נב‪ ,‬ב[‪ ,‬ויערה רוח ממרום עלינו " ]ליקוטים מהגר"א שבסוף ספרא דצניעותא‪,‬‬
‫סוף ליקוט ט[‪.‬‬
‫"לחיים של יצירה הנני קורא אתכם‪ .‬זאת היא הנקודה העליונה שאנחנו חייבים‬
‫לשאוף אליה‪ .‬גלי התחיה הלאומית הולכים הם וסוערים‪ ,‬הננו מרגישים את‬
‫המית שאונם‪ ,‬והננו גם נפעלים מהם גם פועלים עליהם‪ .‬אי אפשר לנו לעמוד‬
‫בפרק תולדותינו זה כנדהמים‪ ,‬כאובדי עצות‪ .‬כח גדול רוחני צפון הוא בכם‬
‫אחים יקרים תופשי התורה אשר בארץ הצבי‪ ,‬והכח הזה מוכרח הוא שיתגלה‬
‫בכל הודו והדרו‪ ,‬מוכרח הוא להראות את פעולתו על תחית עמנו בארצנו‬
‫הקודשה‪ .‬לא בדרכים חדשים מקרוב באו אנחנו צריכים ללכת על מסילת‬
‫תחיתנו‪ ,‬כי אם בדרך הקדש העתיקה‪ .‬אבל המרץ של התחיה מוכרח הוא לעורר‬
‫את כח החיים שבנו‪ ,‬לצעוד צעדים אמיצים‪ ,‬צעדי און‪ .‬ואז ידע ישראל ונדע‬
‫גם אנחנו מה אנו ומה כחנו‪ .‬ידע העם ויכיר מה הוא לו כל החיל אשר תורת‬
‫א‪-‬לקיו בלבו‪.‬‬
‫אנחנו מוכרחים להרים דגל‪ ,‬בחיים של יצירה רוחנית חיים של יצירת קודש‪,‬‬
‫של מפעלים טובים הקרובים לנו בפינו ובלבנו‪ ,‬חיים המביאים ברכה ותועלת‬
‫לנו ולעולם כולו‪.‬‬
‫למחשבה ולספרות‪ ,‬לחזיון‪ ,‬ולפעולה‪ ,‬הננו נקראים לבוא בעז רוח‪ ,‬באמץ לבב‪,‬‬
‫בזריזות ולא בעצלתים‪ .‬בענות צדק ובגאון קדש גם יחד‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫
‬

‫הקדמה‬
‫הנני מציע לפניכם קוים כוללים של יצירות דרושות מאוד לנו בחיי תורתנו‪,‬‬
‫שהננו תופשיה‪ ,‬בניה ודורשיה‪ .‬באו נא אל דגל המפעל‪ ,‬האספו נא לעבודה‬
‫הדדית‪ .‬נחל נא ליצור יצירות תורניות שיהיו למופת לעולם כולו ולברכה לדור‬
‫דורים‪.‬‬
‫‪…‬‬
‫עוד ממין זה מהעבודות שחכמה ומלאכה ביחד מתחברות בהם והן עלולות‬
‫להכניס רוח חיים‪ ,‬מפעל וידענות עצמית‪ ,‬שקידה‪ ,‬אהבת תורה לשמה ושמחת‬
‫היצירה גם יחד בחוג התורני כולו‪ .‬הנה יש לנו ספרי כללים וסוגיות ראשונים‬
‫ואחרונים‪ .‬אבל בכל אלה אין לנו ספר אחד שיבאר את התמצית של כללי‬
‫התורה לערכיהם‪ ,‬לא רק בתור מאסף של סוגיות אחדות‪ ,‬כמו "הכסף נבחר"‪.‬‬
‫ולא בתורה מפלפל בסוגיות שונות‪ ,‬כמו "מלא רועים" והדומים לו‪ .‬לא מאסף‬
‫לדברי אחרונים כמו "השדי חמד" ושלפניו‪ .‬כ"א אוצר גדול שילך על פני כל‬
‫התורה שבעל פה ביחוד‪ ,‬ובפרט על פני התלמודים ודברי הראשונים‪ ,‬ויציע‬
‫בשפה ברורה את כל הכללים היסודיים של הסוגיות העיקריות‪ ,‬התמצית‬
‫הברורה של התלמודים והשטות‪ ,‬באורי גדריהן וגבוליהן‪ ,‬בדרך פשוטה וישרה‬
‫ובאופן המפיץ אור על כללות הענין‪ ,‬בהסברה מובנת למדנית ומדעית‪ ,‬באופן‬
‫שיוכל כל איש יודע ספר ובעל שכל ישר לדעת את התוכן האמיתי של יסודות‬
‫השטות התלמודיות וערכיהן מתוך הספר המאסף הזה‪ ,‬אם יסודר ע"פ ערכים‬
‫אלפא‪-‬ביתים‪ .‬נאמר למשל באות אב‪ ,‬אבות‪ ,‬באור האבות‪ ,‬אבות מלאכות‪ ,‬כל‬
‫אב בגדרו בשטותיו וכן בברור אבות נזיקין אבות הטומא וכיוצא בהן‪ .‬לא בתור‬
‫לקוט פשוט של העתקות דברי התלמודים והפוסקים בלשונם בלא קשר ויחד‪,‬‬
‫ולא בתור חבור מפלפל והוגה חריפות‪ .‬כ"א בתור ספר מרצה ומבאר את‬
‫הענינים על פי מקורותיהם הראשונים על בורים‪"] " …‬הרצאת הרב" לפני חכמי מרכז‬
‫הרב‪ ,‬אור ליום כ' טבת תרפ"א‪ .‬נדפס גם בסוף "אורות התורה"[‪.‬‬

‫הגר"א מווילנה קובע שהגלות היא "קבר ורימה"‪ .‬אפילו "הת"ח שבישראל מעמידי הגוף"‪,‬‬
‫"נרקבו" "ולא נשאר אלא תרווד רקב מאתנו"‪ .‬מצב זה ישתנה רק בהליכי הגאולה‬
‫קוּמי"‪.‬‬
‫ִ‬
‫מעפר‬
‫התנערי ֵ ָ ָ‬
‫כשיתקיים בנו חזון נביא הנחמה " ִ ְ ַ ֲ ִ‬
‫כבר בשנת תרפ"א‪ ,‬כאשר רק 'ניצוצים קטנים של אורה החלו חודרים אל מאפל חיינו‬
‫הלאומיים' חזה מרן הרב זיע"א ש"גלי התחיה הלאומית הולכים הם וסוערים" וקרא‬
‫"לחיים של יצירה" "כח גדול רוחני צפון הוא בכם אחים יקרים תופשי התורה אשר‬
‫בארץ הצבי‪ ,‬והכח הזה מוכרח הוא שיתגלה בכל הודו והדרו‪ ,‬מוכרח הוא ‪˙‡ ˙‡¯‰Ï‬‬
‫‪ …‰˘„˜‰  ˆ¯‡·  ÓÚ ˙ÈÁ˙ ÏÚ Â˙ÏÂÚÙ‬נחל נא ליצור יצירות תורניות שיהיו למופת‬

‫הקדמה‬

‫
‬

‫‪9‬‬

‫לעולם כולו ולברכה לדור דורים"‪ .‬ברשימת ה"מפעלים טובים" ו"יצירות דרושות מאוד‬
‫לנו בחיי תורתנו" מנה מרן הרב זיע"א "אוצר גדול שילך על פני כל התורה שבעל פה‬
‫ביחוד"‪ ,‬כלומר אנציקלופדיה תלמודית ― "ספר מרצה ומבאר את הענינים על פי‬
‫מקורותיהם הראשונים על בורים"‪.‬‬
‫לאור חזון זה ייסד הרב מאיר בר‪-‬אילן ז"ל‪ ,‬את "האנציקלופדיה התלמודית" בשנת תש"ג‬
‫וצירף אליו כמייסד ועורך ראשי את הגאון הרב שלמה יוסף זוין ז"ל‪ .‬האנציקלופדיה‬
‫מציינת השנה שבעים שנה להופעת הכרך הראשון ]בשנת תש"ז[‪ ,‬בניהולו והדרכתו של‬
‫הגאון הרב פרופ' אברהם שטינברג שליט"א‪ ,‬היא נמצאת בתנופה חדשה ורעננה של‬
‫יצירה‪ ,‬מתוך כוונה לברך בעזה"י על המוגמר עד שנת תשפ"ד‪ .‬זה עתה יצא לאור כרך‬
‫ל"ז ]המגיע עד ערך האות "מ‪ ,‬ם"[‪ ,‬כאשר שמונה מהכרכים יצאו בחמש שנים האחרונות!‬
‫האנציקלופדיה‪ ,‬כאחת מיצירות המופת של ה"כח גדול רוחני" הצפון ב"גלי התחיה‬
‫הלאומית" זכתה ב"ה להיות "למופת לעולם כולו ולברכה לדור דורים"‪ .‬מפעל עצום זה‪,‬‬
‫בהיותו מה"יצירות ]ה[דרושות לנו בחיי תורתנו"‪ ,‬תופס מקום של כבוד בכל החוגים של‬
‫לומדי תורה וחוקריה‪.‬‬
‫המעיין באנציקלופדיה יראה שחסר בה הרבה מתורתו של מרן הגראי"ה קוק זיע"א‪ .‬לא‬
‫חלילה בכוונת מכוון ובזדון נוצר חסרון זה‪ ,‬שהרי רבים מעורכי האנציקלופדיה היו‬
‫מתלמידיו וממשיכי דרכו‪ .‬דברי מרן הרב זיע"א מובאים במקומות רבים‪ ,‬החל מכרך א'‬
‫ועד לכרכים האחרונים‪ .‬אולם דבריו נשמטו במקומות רבים ומסיבות שונות‪ .‬הכרכים‬
‫הראשונים של האנציקלופדיה יצאו לאור לפני שראו אור רוב כתביו של מרן הרב זיע"א‪.‬‬
‫ההתמצאות בכתבי מרן הרב זיע"א הייתה קשה עד לאחרונה כאשר הדברים זכו‬
‫למהדורות ממוחשבות‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬דברי מרן הרב זיע"א אינם מצוטטים הרבה בספרי‬
‫אחרוני זמננו‪ ,‬ועוד ועוד‪ .‬כתוצאה מכך לא הגיעו כותבי ועורכי האנציקלופדיה במקומות‬
‫רבים לדברי מרן הרב זיע"א‪ ,‬ורבים מחידושיו נשמטו מתוך כרכי מפעל אדיר זה‪.‬‬
‫"‪ "χ¯˘È ˙·˘ ˙·È˘È È"Ú˘ ¯˜ÁÓ ‰ÎÏ‰Ï ÔÂÎÓ‰‬מגיש בגיל ורעדה ובהודאה לה"י‬
‫לציבור לומדי התורה השלמות רבות מדברי מרן הגאון הרב אברהם יצחק הכהן קוק‬
‫חדת‬
‫אוּלפן ֲ ַ‬
‫טירפּא[ שבאנציקלופדיה התלמודית‪ַ ְ " .‬‬
‫זיע"א לערכים שבכרכים א‪-‬כ ]א ― ִ ְ ָ‬
‫צדיקיא"‪.‬‬
‫מבּחירי ַ ִ ַ ָ‬
‫בּחדוא ִ ְ ִ ֵ‬
‫ְ ְֶָ‬
‫"שמחה יתירה" היא לנו שעלה בידנו לצרף גם את ההערות שכתב בנו רבנו הגרצי"ה‬
‫קוק זצ"ל על גיליונות ה"אנציקלופדיה התלמודית " שלו ]כרכים א‪-‬ו[‪ .‬תודתנו לרב אברהם‬
‫יצחק אלעזר רענן שליט"א‪ ,‬נינו של מרן הגראי"ה קוק זיע"א‪ ,‬שהואיל בטובו להעמיד‬
‫לרשותנו צילומים מהערות אלו ששולבו בתוך ההוספות לאנציקלופדיה‪ .‬בנוסף הבאנו‬
‫את לשון רבנו זצ"ל עם ביאור דבריו בנספח נפרד‪ ,‬נספח ג'‪.‬‬

‫‪
10‬‬

‫הקדמה‬

‫בשבט תשע"ו פרסמנו השלמות ותוספות לכרכים א‪-‬י‪ .‬בפרסום זה פרסמנו מחדש כרכים‬
‫אלו‪ ,‬אם תיקונים והוספות רבות‪ .‬ברור לנו שלא הצלחנו להגיע לכל דבריו של מרן הרב‬
‫זיע"א‪ ,‬וגם תוספת זו עדיין לוקה בחסר‪ .‬על כן אנו פונים ללומדי התורה בבקשה שישלחו‬
‫אלינו הערות והארות‪ ,‬הוספות מדברי מרן הרב זיע"א שנשמטו מאתנו‪ ,‬תיקונים לטעויות‪,‬‬
‫הארות לצורת העריכה וההגשה‪ .‬כל הערה תתקבל בתודה ותבחן בצורה הרצינית ביותר‪.‬‬
‫את ההערות ניתן לשלוח אלינו בדוא"ל ― ‪ ,rybenmeir@gmail.com‬או בדואר ל'מכון‬
‫להלכה ומחקר‪ ,‬אצל משפחת בן‪-‬מאיר‪ ,‬רח' הרב חיים ויטאל ‪ ,27‬ירושלים‪.'9547027 ,‬‬
‫פרסמנו השלמות אלו מדברי מרן הגראי"ה זיע"א במספר אתרים של תורה ברשת‪ ,‬בכדי‬
‫שיהיו נגישים לכל לומד ומעיין‪ .‬תקוותינו שנוכל להכליל תוספות אלו אף במאגרים‬
‫הממוחשבים של האנציקלופדיה‪.‬‬
‫תודתי לגאון הרב פרופ' אברהם שטיינברג שליט"א‪ ,‬שעודד‪ ,‬עזר וסייע בעצה ובהדרכה‬
‫למפעל זה‪ .‬חלק מהוספות אלו כבר נכללו במפעלו החדשני "מיקרופדיה" – מהדורה‬
‫מקוצרת‪ ,‬מעודכנת ונגישה לכל אדם של "האנציקלופדיה התלמודית"‪ .‬ה"י יברכהו‬
‫באריכות ימים ושנים‪ ,‬שיזכה להמשיך במפעליו הגדולים בתורה וברפואה‪.‬‬
‫תודתי ליד"ע הרב אברהם זק"ש שליט"א‪ ,‬מומחה ובקיא בכתבי מרן הרב זיע"א‪ ,‬שעמד‬
‫לימיני בעזרה ועצה‪ .‬יתברך ממקור הברכות בחיים וחסד וכל טוב‪.‬‬
‫תודה מיוחדת לרב משה קפלן שליט"א שעימד את הספר והכין אותו לדפוס‪ .‬וכן תודה‬
‫לגברת ענת פואה על עיצוב הכריכה והשער‪.‬‬
‫אחרון אחרון חביב‪ ,‬תודתי והערכתי לחברי המכון שליט"א‪ ,‬ת"ח מובהקים וגדולי תורה‪,‬‬
‫מומחים בתורת מרן הגראי"ה זיע"א‪ .‬חלקו הראשון של כרך ב' ]ערכים אליהו ― ארון[‪,‬‬
‫וכרכים טז‪ ,‬יז‪ ,‬ורוב כרך כ ]ערכים טמאה רצוצה – טמאת ערב‪ ,‬טמאת שבעה[ הוכנו‬
‫ע"י הרב ינון ויסמן שליט"א‪ .‬כרכים ה‪ ,‬ח‪ ,‬י‪ ,‬יא‪ ,‬התחלת כרך טו ]ערכים חיל ― חישינן‬
‫לתקלה[ הוכנו ע"י הרב חיים זק"ש שליט"א‪ .‬כרכים א‪ ,‬חלקו השני של ב ]ערכים ארון‬
‫המת ― בוגרת[‪ ,‬ג‪ ,‬ד‪ ,‬ו‪ ,‬ז‪ ,‬ט‪ ,‬יב‪ ,‬יג‪ ,‬יד‪ ,‬רוב כרך טו ]ערכים חכם ― חליצה[‪ ,‬יח‪ ,‬יט‪,‬‬
‫והסוף של כרך כ ]ערכים טעות הדינים עד סוף הכרך[ וכן הערות רבנו הגרצי"ה קוק‬
‫זצ"ל‪ ,‬הוכנו ע"י הרב אחיקם קשת שליט"א‪ ,‬אשר גם סייע בעריכה‪ .‬ביקורת לכרכים א‬
‫– יח ועריכה של כל עשרים הכרכים – ר' מאיר קייקוב שליט"א‪ .‬ביקורת לכרכים יט‬
‫– כ ר' יוחנן לובין שליט"א‪.‬‬
‫ייתן ה"י ונזכה לברך על המוגמר‪ ,‬להשלים הוספות ממרן הרב זיע"א על כל כרכי‬
‫האנציקלופדיה‪.‬‬
‫ירושלים מרחשוון תשע"ז‬

‫יהושע בן‪-‬מאיר‬

‫‪˘ÂÓÈ˘ ˙‡¯Â‰‬‬
‫חוברת זה כוללת הערות לכרכים א―כ של האנציקלופדיה התלמודית ומחולקת בהתאם‬
‫לכרכים ולערכים של האנציקלופדיה‪ .‬באשר לעימוד‪ ,‬בכרכים הראשונים של האנציקלופדיה‬
‫היו הבדלים במספרי העמודים בין המהדורות השונות‪ .‬בחוברת זו ציינו את מספרי‬
‫העמודים ע"פ המהדורות החדשות יותר ― משנת תשל"ג ואילך ― כפי שגם מציינים‬
‫במהדורה שבפרוייקט השו"ת‪.‬‬
‫שמות הערכים מופיעים בכתב מודגש ואחריהם יופיעו כל ההערות המתייחסות לאותו‬
‫ערך‪.‬‬
‫בחוברת זו הבחנו בין שני סוגי הערות‪:‬‬
‫‪ ― ËҘˉ Û‚· .1‬הוספת תכנים לגוף הטקסט של האנציקלופדיה התלמודית‪.‬‬
‫מיקום ההערה יצוין בתחילתה בגופן ‪ .Miriam‬מקור ההערה יופיע בסופה‬
‫בסוגריים מרובעות‪ .‬לדוגמא‪:‬‬
‫טור צ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 38‬ויש מי שרצה לומר שאיסור זה הוא רק‬
‫מדרבנן‪ ,‬ודחו דבריו ]בשו"ת משפט כהן סי' צג הביא את דעת האומר שהיא מדרבנן ודחה‬
‫זאת‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי סוטה פרק ט אות צ[‪.‬‬
‫מקום בו נוסף לערך פרק‪ ,‬יופיע לאחר ציון המיקום 'להוסיף פרק'‪ .‬כמו כן‬
‫לאחר המקף יופיע מספר הפרק ושמו‪ .‬לדוגמא‪:‬‬
‫טור שי"ג לאחר הציון להערה ‪ 59‬להוסיף פרק ‪ .‰¯Ê ‰„·ڷ .Á Z‬העושה עבודה‬
‫זרה לאחרים ― אע"פ שלוקה על כך ― שכרו אינו נאסר ]רמב"ם הל' ע"ז פ"ז‬
‫ה"ה[‪ .‬ואינו נאסר מדין אומן קונה בשבח כלי‪ ,‬משום שגם לסוברים שיש קניין‬
‫באיסורי הנאה‪ ,‬הוא דווקא כאשר שייך קניין על החומר‪ ,‬אך עבודה זרה‬
‫שביסודה היא דבר רוחני שאסור בהנאה ― לכו"ע אין בו קניין ]אורות הרמב"ם‬
‫ע"ז פ"ז ה"ה‪ ,‬הודפס גם באוצרות הראי"ה ח"ג[ ועוד‪ ,‬שאינו נקרא כלל 'שבח כלי' כיוון‬
‫שהכלי נאסר בהנאה ]שם‪ ,‬אמנם נקט לשון "ויש לעיין"[‪.‬‬
‫במקרים בודדים בהם הצענו להוסיף פרק אולם לא הוספנו את עיקר תוכנו‬
‫אלא את העניין אליו הרב מתייחס ואת דבריו הוא‪ ,‬הוספנו אחר המילים‬
‫'להוסיף פרק' את המילים 'ושם לציין'‪ ,‬לדוגמא‪:‬‬
‫עמוד קמ"ג טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 51‬להוסיף פרק ושם לציין ― ‪.¯Ù‡· ‰ÏÈÚÓ .‰‬‬
‫יש מהראשונים שסבר שמועלים באפר של תרומת הדשן שלא הורם ]רמב"ם הל'‬

‫‪
12‬‬

‫הוראות שימוש‬
‫פסולי המקודשין פי"ט הי"ג[ ויש מי שחלק ]ראב"ד שם[‪ .‬אולם יש מן האחרונים שביאר‬
‫שלא נחלקו אלא באפר שהורד מהמזבח שלא לצורך תרומת הדשן‪ ,‬אבל באפר‬
‫שעל גבי התפוח אין חולק שיש מעילה ]הלכה ברורה פסחים כז א )הובא גם בטוב‬
‫ראי שם אות קז‪ (4‬בדעת הראב"ד לתרץ קושיית הכס"מ שם[‪.‬‬
‫מקום בו התוספת שייכת לפרק קיים אך היא אינה המשך לנידון קיים‪ ,‬יופיע‬
‫לאחר ציון המיקום 'להוסיף פיסקה'‪ .‬לדוגמא‪:‬‬
‫טור מ"ה לאחר הציון להערה ‪ 17‬להוסיף פיסקה ― העובר אפילו על אחד מהאבות‬
‫הרי הוא מחלל את השבת ]תוס' שבת ע א ד"ה 'יכול' מבאר שלומדים זאת מהפסוק 'לא‬
‫תבערו'[‪ ,‬וכן המומר אפילו לאב אחד בלבד ― הרי הוא מומר למצוות שבת‬
‫כולה ]שו"ת דעת כהן סי' קצד ד"ה 'אלא'[‪.‬‬

‫‪.2‬‬

‫·‪ ― ˙¯ډ‬הוספת מקורות וציונים לאנציקלופדיה התלמודית‪ .‬הערות אלו‬
‫מחולקות לשני סוגים‪:‬‬
‫א‪ .‬הוספה להערת שוליים קיימת ― מספר ההערה לה נוספו המקורות‬
‫יצוין בתחילתה בגופן ‪ .FrankRuehl‬לדוגמא‪:‬‬
‫טור רמ"ב תוספת להערה ‪ ― 13‬וכן כתב בשו"ת משפט כהן סי' קמד‬
‫לגבי "בכל נפשך ובכל מאודך"‪ ,‬שמשמע גם חיוב למסור את נפשו או‬
‫ממונו‪ ,‬וגם למסור את שניהם יחד‪.‬‬
‫ב‪ .‬הוספת הערת שוליים חדשה ― המיקום לגביו מתייחסת ההערה יצוין‬
‫בתחילתה בגופן ‪ .FrankRuehl‬לדוגמא‪:‬‬
‫טור לט להוסיף הערה על המילים 'אלא יתרחק מן הקצה' ― כל המידות‬
‫אפשר להעלותן‪ ,‬מפני שיש בהן שורש בקדושה‪ ,‬חוץ מהעצבות שאין‬
‫לה שורש כלל‪ .‬והשורש של העצבות הוא גאוה או כעס או דאגה ]אורות‬
‫הקודש ח"ג עמוד רמג[‪.‬‬
‫אגב העבודה נקבצו גם הערות שאינן מדברי הרב זצ"ל‪ ,‬בין אם בגוף הטקסט‬
‫ובין אם בהערות שוליים‪ .‬הערות אלו יסומנו בתחילתן בכוכבית‪ .‬לדוגמא‪:‬‬
‫*טור ל"ו תוספת להערה ‪ ― 53‬אמנם בירושלמי דרשה זו לא הוזכרה כלל‪.‬‬
‫על חלק מן הכרכים ]א―ו[ כתב הרצי"ה זצ"ל הערות והגהות‪ .‬מקום שמקור‬
‫ההערה הוא מדבריו הדבר צוין בסוף ההערה >בסוגריים משולשים<‪ .‬לדוגמא‪:‬‬
‫*טור תקכ"ה תוספת להערה ‪ ― 130‬וכן כתב המהר"ל בנתיבות עולם נתיב התורה‬
‫ז‪ ,‬ובהקדמה לתפארת ישראל‪ ,‬שנראה שאין לברך ברכות התורה על לימוד בעיון‬
‫ובמחשבה בלבד >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬

‫הוראות שימוש‬

‫
‪13‬‬

‫‪ÌÈÁÙÒ‬‬
‫בסופה של חוברת זו הוספו ארבעה נספחים‪:‬‬
‫א‪ .‬הגהות והערות ― נספח זה כולל שני סוגי הערות שהצד השווה שבהן שהן‬
‫מופנות לעורכי האנציקלופדיה ולא לקוראים‪:‬‬
‫‪ .1‬הגהות לאנציקלופדיה שיסודרו לפי סדר הכרכים‪ .‬מיקום ההגהה יופיע‬
‫בתחילתה ללא שינוי גופן‪ .‬כמו כן בכל תחילת הערה נסמן האם ההגהה‬
‫מופנת לגרסה הממוחשבת לגרסה המודפסת או לשתיהן ]בתחילת‬
‫הנספח יופיע מקרא שיסייע בהבנת הסימונים[‪ .‬הערות המגיהים במידה‬
‫וישנם יופיעו בסוף ההערה בסוגריים מטוללות‪ .‬לדוגמא‪:‬‬
‫^^טור קכ"ט הגהה לשם הערך ― במקום‪" :‬אגדה" לכתוב‪" :‬אגדה‬
‫)הגדה( " }בין בלשון הבבלי ובין בלשון הירושלמי משתמשים הן במילה‬
‫"אגדה" והן במילה "הגדה"{‪.‬‬
‫‪ .2‬הערות עריכה שונות שנקבצו במהלך העבודה‪ .‬לדוגמא‪:‬‬
‫ציונים לרמב"ם ― בכמה וכמה מקרים השתמשו באנציקלופדיה בראשי‬
‫תיבות "חו"מ" ― בין להל' חובל ומזיק )כגון כרך ג ערך בושת הערה‬
‫‪ ,(109‬ובין להל' חמץ ומצה )כגון כרך י"ד ערך חיבי מלקיות הערה ‪.(773‬‬
‫ראוי לפתוח את ראשי התיבות הללו למניעת טעויות‪.‬‬
‫ב‪ .‬תיקונים בספרי הרב ― אגב העבודה על כתבי הרב זצ"ל נקבצו גם מספר‬
‫הגהות ותיקונים בספרי הרב‪ .‬בחוברת זו הוטמעו שינויים אלו אולם ראינו לנכון‬
‫לקבצם יחד בנספח‪.‬‬
‫ג‪.‬‬

‫הגהות הרצי"ה מכת"י ― על חלק מן הכרכים ]א ― ו[ כתב הרצי"ה זצ"ל הערות‬
‫והגהות‪ .‬הערות אלו הובאו בתוך הכרכים על פי רוב‪ .‬לצד זה קיבצנו הערות‬
‫אלו בנספח‪ ,‬ובו הוספנו אחר מרבית ההערות גם את לשונו‪.‬‬

‫ד‪ .‬הצעות ― במקרים שונים האנציקלופדיה בחרה שלא להרחיב ופעמים שלא‬
‫להתייחס לנושאים מסוימים‪ .‬בשל כך‪ ,‬בחרנו שלא להביא את דברי הרב בתוך‬
‫האנציקלופדיה‪ ,‬להוציא מספר חריגים‪ .‬לצד זה קיבצנו בנספח המלצות לנושאים‬
‫שלעניות דעתנו ראוי להרחיב עליהם‪ ,‬ולצידם את הערותיו של הרב זצ"ל‪.‬‬

‫‪‡ ͯÎ‬‬
‫‡ ‪ȇÒ· Z‬‬
‫‡ )‡‪:(˙Â‬‬
‫*טור ג' תחילת פרק ג' תוספת הערה על המילים "שאלפי"ן ועייני"ן דומות בקריאתן" ― יש‬
‫להדגיש שהדמיון בקריאתן הוא רק בדיעבד‪ ,‬אך לכתחילה הגיותיהן צריכות להיות שונות‬
‫לגמרי זו מזו >הערת הרצ"יה מכת"י<‪.‬‬
‫*טור ד' תוספת להערה ‪ ― 56‬יש להעיר שהשם "עקיבה" נכתב בה"א ברוב המקומות‬
‫בירושלמי >הערת הרצ"יה מכת"י<‪.‬‬
‫*טור ה' לאחר הציון להערה ‪ 69‬להוסיף פרק ― ‪ .'˙ ̘ӷ '‡ .1‰‬מצינו שא' ות' מוחלפות‪,‬‬
‫למשל‪ :‬אזכיר את שמי במקום תזכיר ]ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד‪ ,‬מאור אפלה שם‪ ,‬מדרש שמואל‬
‫אבות פ"ג משנה ז בשם הריטב"א[‪ ,‬וכן תלפיות מלשון אלפיות ]ספר הריקמה עמוד קיב[‪ .‬ויש מי‬
‫שביאר זאת ע "פ דמיונה של צורת א' בכתב אשורי לצורת ת' בכתב עברי ]תורה שלמה‬
‫חלק כ"ט "כתב התורה ואותיותיה" פרק יד עמוד עג‪ ,‬וביאר שת' בכתב עברי נכתבת בצורת ‪ ,X‬וכן נכתבה‬

‫א' בכתב אשורי בכמה וכמה כתבים עתיקים[‪.‬‬
‫טור ה' תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ ,72‬לאחר המילים "מספר ראשון" ― וכן כתב בראש‬
‫מילין אות א‪ ,‬שהאות א' מסמלת את ההתחלה הקדומה‪.‬‬

‫‡· )‡(‪:‬‬
‫טור ה' תוספת הערה להגדרת הערך ― ובריש מילין השורשים פרק "אב" עמ' קיז כתב‬
‫שנקרא "אב" משורש "אבה"‪ ,‬ששורש הרצון הוא להחיות‪.‬‬
‫טור י"א לאחר הציון להערה ‪ 80‬להוסיף פיסקה ― אב שטען שזהו אינו בנו‪ ,‬קודם שהבן‬
‫היה בן שלושים יום ― נאמן לפטור עצמו מפדיון הבן‪ ,‬כיוון שעדיין לא חלה החזקה‬
‫לחייבו בפדיון הבן‪ ,‬ואי אפשר להוציא ממנו ממון ]שו"ת דעת כהן סי' קפו ד"ה 'אלא דכאן'[‪.‬‬
‫*טור י"ד תוספת להערה ‪ ― 117‬ועיין רש"י ברכות מח א שחידש שגם קטן שהגיע לחינוך‬
‫אינו נחשב מחוייב בדבר אפילו מדרבנן‪ ,‬משום שהחיוב לחנכו חל רק על אביו >הערת‬
‫הרצ"יה מכת"י<‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 131‬אמנם‪ ,‬אשה שיש חשד שזינתה תחת בעלה‪ ,‬אין זכות‬
‫לבעלה בעובר זה‪ ,‬שאע"פ שרוב בעילות אחר הבעל זהו רק לגבי איסורים‪ ,‬אך לגבי‬
‫ממונות אין‪-‬הולכים‪-‬בממון‪-‬אחר‪-‬הרוב* ]טוב ראי סוטה פרק ד אות סב ד"ה 'ויש'[‪.‬‬

‫‪
16‬אב )ג(‪-‬אבות )א(‬

‫כרך א‬

‫‡· )‚(‪:‬‬
‫טור י"ח תוספת הערה לפני הציון להערה ‪ 5‬על המילים "בסברא" ― ועיי' אוצרות הראי"ה‬
‫ח"ג עמ' ‪.138‬‬

‫‡· ·‪:ÔÈ„ ˙È‬‬
‫*טור כ"ד תוספת להערה ‪ ― 39‬ועיין אגרות חמדה פרק כג אות ב לרצי"ה קוק שכתב‬
‫שבזמן הזה יש לרבני הדור סמכות דומה לזו של סנהדרין‪.‬‬

‫‡·„‪:‰‬‬
‫טור כ"ו לאחר הציון להערה ‪ 23‬להוסיף פיסקה ― אמנם לגבי אבידה של רבים‪ ,‬אם יש לכל‬
‫אחד ואחד בה שווה פרוטה ― מחוייב להשיבה‪ ,‬אלא שהוא אינו מדין השבת אבידה‬
‫של רבים ― שלא מצינו מצוות השבת אבידה לרבים‪ ,‬שהרי "אחיך" משמעו יחיד ולא‬
‫רבים ― אלא הוא מדין השבת אבידות רבות של יחידים שלכל אחד מהם שווה פרוטה‬
‫]שו"ת משפט כהן סי' קמד אות טז[‪.‬‬
‫*טור כ"ט תוספת להערה ‪ ― 65‬והרצי"ה חידש שאפשר שהשבת שטרות לעכו"ם חמורה‬
‫מהשבתם לישראל‪ ,‬ודינה מדאורייתא‪ ,‬משום שבהשבה לעכו"ם מקיים מצוות קידוש השם‬
‫>הערת הרצ"יה מכת"י<‪.‬‬

‫‡·‪:‰˜Â‬‬
‫טור ל"ג תוספת להערה ‪ ― 18‬ובגנזי הראי"ה דברי מחשבה עמ' מ הוסיף טעם ע"פ הרמז‪,‬‬
‫שבדיקה ע"י נר רומזת ל"אחפש את ירושלים בנרות" )פסחים ז ב( דהיינו בדיקת‬
‫החטאים‪ .‬ואבוקה אינה יכולה לבדוק את החטאים הפרטיים אלא רואה רק האור הגדול‬
‫של התורה‪ ,‬ורומזת למי שמכיר בערכה של התורה אך מזלזל בפרטי מצוותיה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 23‬וביאר הראי"ה קוק בעין איה ברכות פ"ו אות נד‪ ,‬שירח מסמל‬
‫את האמונה התמימה‪ ,‬והיא מגינה מפני קושיות הכפירה שלא יראו כלל‪ ,‬אך אבוקה‬
‫מסמלת את האמונה ההגיונית‪ ,‬והיא יכולה רק ליישב את הקושיות שלא יזיקו אך עדיין‬
‫הן ינקפו את הלב‪.‬‬

‫‡·‪:(‡) ˙Â‬‬
‫טור ל"ד תוספת להערה ‪ ― 13‬וביאר הראי"ה קוק במדבר שור דרוש כב ד"ה 'אמנם' )וכן‬
‫בעין איה ברכות פרק א אות קעה( שהדבר רומז נגד טבע האדם שכל אומה חפצה רק‬
‫ביקרתה‪ ,‬אולם אנו חפצים בהצלחת העולם כולו‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪19‬א ― או שאיסור זה נאמר רק בחיי אברהם אבינו‪ ,‬שעיקר‬
‫קריאת שם האדם היא בחייו ]טוב ראיה ברכות יג א ד"ה 'כל הקורא'[‪.‬‬

‫כרך א‬

‫אבות )א(‪-‬אבות מלאכות
‪17‬‬

‫*טור ל"ו תוספת להערה ‪ ― 49‬ועיין במדבר רבה כ‪ ,‬טו שלאומה זו יש זכות וברית אבות‪,‬‬
‫קהלת רבה יב ז שיגיעו שנים שתאמר שזכות אבות בטלה‪ ,‬נצח ישראל פי"א שאע"פ‬
‫שזכות אבות מועילה‪ ,‬העיקר הוא בחירת הקב"ה באבות ובזרעם‪ ,‬ועיין עוד בהקדמות‬
‫ושערים שער ו פרק ט שחידש "שהיעודים של ימות המשיח וחיי העולם הבא תלויים‬
‫בברית אבות ולא בזכות אבות" >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 53‬ויש מן הראשונים שכתב שקיים זאת רק בהיותו בארץ‬
‫ולא בחוץ לארץ ]רמב"ן עה"ת שם ד"ה 'והנראה' >הערת הרצי"ה מכת"י<[‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 53‬אמנם בירושלמי דרשה זו לא הוזכרה כלל‪ .‬ובשמועות ראי"ה‬
‫פרשת תולדות ד"ה 'האבות' כתב שהכוונה היא שהאבות רק הכינו דרך תשובה בעולם‪,‬‬
‫שע"י התשובה יכולים לשוב ולהתחזק ולקיים את כל התורה‪ .‬ובמדבר שור תחילת דרוש‬
‫י"ג עמ' קב כתב שהכוונה היא שהשתדל להכין את העולם שיהיה ראוי לשלמות של‬
‫קבלת התורה‪.‬‬
‫*שם ― אמנם כתב הרמב"ם בפירוש המשניות חולין פ"ז מ"ו שמה שאנו מקיימים את‬
‫המצוות אינו משום שכך עשו האבות והנביאים שקדמו למשה‪ ,‬אלא מפני ציווי ה' ע"י‬
‫משה >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬

‫‡·‪:(·) ˙Â‬‬
‫*טור ל"ח תוספת להערה ‪ ― 21‬אמנם באגודה ברכות סי' קט ובאליה רבה סי' קא ס"ק‬
‫א הביאו גרסה אחרת בגמרא שם‪ ,‬לפיה נחלקו אמוראים אם הכוונה לברכת אבות או‬
‫לברכת מודים‪.‬‬

‫‡·‪:˙‡ÓÂˉ ˙Â‬‬
‫*טור מ"ב תוספת הערה לפני הציון להערה ‪ ,51‬לאחר המילים "ואהל )במת(" ― ועיין יבמות‬
‫סא א שמת עכו"ם אינו מטמא באוהל‪ ,‬ולשיטת היראים סי' רעז )ובדפוס ישן שכה(‬
‫מדאורייתא אינו מטמא טומאת מת כלל‪ ,‬אלא רק מדרבנן >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬

‫‡·‪:˙·ÏÓ ˙Â‬‬
‫טור מ"ה לאחר הציון להערה ‪ 17‬להוסיף פיסקה ― העובר אפילו על אחד מהאבות הרי הוא‬
‫מחלל את השבת ]תוס' שבת ע א ד"ה 'יכול' מבאר שלומדים זאת מהפסוק לא תבערו[‪ ,‬וכן המומר‬
‫אפילו לאב אחד בלבד ― הרי הוא מומר למצוות שבת כולה ]שו"ת דעת כהן סי' קצד ד"ה‬
‫'אלא'[‪.‬‬
‫טור מ"ז לאחר הציון להערה ‪ 53‬להוסיף פיסקה ― יש מי שכתב שעל אבות המלאכות אין‬
‫חיוב עשה אלא רק לא תעשה ]מהר"ם מלובלין שבת קלב ב‪ ,‬על תוד"ה 'והאי עשה ולא תעשה[‪.‬‬

‫‪
18‬אבות מלאכות‪-‬אביזריהו‬

‫כרך א‬

‫ועכ"פ גם לדבריו‪ ,‬לגבי איסורי שבת האחרים‪ ,‬שאינן בכלל אבות המלאכות‪ ,‬כגון המחמר‬
‫― כן נאמר חיוב עשה ]שו"ת משפט כהן סי' קיט ד"ה 'ולענין'[‪.‬‬

‫‡·‪:ÔȘÈÊ ˙Â‬‬
‫טור מ"ז תוספת לשם הערך ― להוסיף ליד שם הערך‪) :‬נזיקים( ]כן הוא במשנה בבא קמא א‬

‫א וברמב"ם נזקי ממון פ"א ה"י ופ"ב ה"א[‬
‫טור מ"ט לאחר הציון להערה ‪ 48‬לאחר המילים "ואינם מפורשים בתורה" ― ואע"פ שגם‬
‫תולדותיהן כיוצא בהן‪ ,‬האבות‪ ,‬שהן מפורשים בתורה באופן גמור‪ ,‬הרי הם עיקריים יותר‬
‫]אוצרות הראי"ה ח"ב אות לא ד"ה 'אבל באמת גם'[‪.‬‬

‫‡·‪:‰‡ÓÂˉ ˙·‡ È‬‬
‫טור נ' תוספת הערה על שם הערך ― הראי"ה קוק באוצרות הראי"ה ח"ב אות ג כתב‬
‫שהמוות הוא אבי אבות הטומאה כיוון שהוא ביטול ואפיסה‪ ,‬והוא מבטל את כל‬
‫השאיפות‪ .‬ועיין גם שמונה קבצים ח"ז אות יז‪ ,‬הודפס גם באוצרות הראי"ה מאורות‬
‫הראי"ה חלק ב'‪ ,‬שכתב שהשורה בעצבות הוא בבחינת מטמא עצמו בטומאת אבי אבות‬
‫הטומאה‪.‬‬

‫‡·‪:‰ȯÊÈ‬‬
‫טור נ"ה‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪1‬א ― ואפילו באביזריהו שהסברא המקורית שיהרג ואל יעבור‬
‫אינה שייכת בהם ]שו"ת משפט כהן סי' קמג ד"ה 'ולפ"ד'‪ ,‬לעניין אביזריהו דשפיכות דמים שלא שייך‬
‫בהם מאי חזית[‪.‬‬
‫טור נ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 9‬וכן מצינו שגויים שאמרו מסרו לנו נפש אחת להורגה‪,‬‬
‫ואם לא נהרוג רבים‪ ,‬אל יימסרו להם ]תוספתא תרומות ז כ[‪ .‬ויסוד דין זה הוא שמסירת‬
‫נפש לגויים‪ ,‬אע"פ שאינה רציחה ממש‪ ,‬היא מאביזרייהו דשפיכות דמים‪ ,‬ואינה נדחית‬
‫מפני פיקוח נפש ]שו"ת משפט כהן סי' קמג ד"ה 'ולפ"ד'[‪ .‬וכן לגבי הדין שאין שומעין לנביא‬
‫שאומר לעבוד עבודה זרה ]סנהדרין צ א[ ― הוא הדין גם בנביא שאמר לעבור על‬
‫אביזרייהו דעבודה זרה ]שו"ת משפט כהן סי' צ ד"ה 'ועוד'‪ ,‬זבחי ראיה חולין ה ד"ה 'לימא מסייע'[‪.‬‬
‫*טור נ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 10‬ויש מי שכתב שגם לפני עיוור הוא בכלל אביזריהו‬
‫]קובץ הערות סי' מח אות ט )מהשמטות אות טו( מדייק כך מבעל המאור סנהדרין פרק בן סורר )דף יח‬

‫א בדפי הרי"ף([‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ 12‬לאחר המילים "סי' קנ" ― וכ"כ בזבחי ראיה חולין ה ד"ה 'לימא‬
‫מסייע' שגזירות חכמים שגזרו בשביל סייג לתורה אינן בכלל אביזרייהו‪ .‬אמנם בטוב‬

‫כרך א‬

‫אביזריהו‪-‬אבנט
‪19‬‬

‫ראיה סוטה י א ד"ה 'ויהי' הוכיח לכאורה בדעת הרמב"ם שאביזרייהו דעריות שאינם‬
‫מן התורה לא אומרים יהרג ואל יעבור וסיים בצ"ע‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ 12‬לפני המילים "וע"ע" ― וכן הוכיח הראי"ה קוק בטוב ראי סוטה‬
‫פרק א אות כז משמשון שבבית האסורים בעל את הגויות כדי שלא יהרגוהו‪ ,‬ונשאר‬
‫בצ"ע‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 12‬להוסיף פיסקה ― נביא שאמר לעבוד עבודה זרה‪ ,‬אפילו לפי‬
‫שעה‪ ,‬אסור לשמוע לו ]סנהדרין צ א[‪ ,‬וכן לגבי אביזריהו דעבודה זרה ]שו"ת משפט כהן סי'‬
‫צ ד"ה 'ועוד'[‪.‬‬

‫‡·‪:˙ÂÏ‬‬
‫*טור נ"ז לפני הציון להערה ‪ 1‬לאחר המילים "כמו שמצינו" ― ביעקב‪ :‬ויתאבל על בנו ימים‬
‫רבים ]בראשית לז לד[‪ ,‬וכן מצינו ביוסף‪> …‬הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬
‫*טור נ"ז תוספת להערה ‪ ― 2‬וכן כתב הרא"ש ברכות פ"ב דף טז ב‪.‬‬
‫טור נ"ח לאחר הציון להערה ‪ 31‬להוסיף פיסקה ― בטעמה של מצוות אבלות כתבו הראשונים‬
‫שהבכי ומנהגי האבלות גורמים מנוחה לאבל מן הסבל הנפשי‪ ,‬כשם שלבעלי שמחה יש‬
‫מנוחה במיני השחוק ]מורה נבוכים ח"ג סוף פרק מא[‪ ,‬ולכן ציווה על כך הקב"ה מהכרתו את‬
‫חולשת רוב בני האדם שזקוקים למנהגים אלו‪ .‬אך מצד האמת אין להצטער על כך‪,‬‬
‫שהרי הנפטר עלה לחיים עליונים יותר ]אגרות הראי"ה ח"ב אות תרסג‪ ,‬והוסיף שהוא בבחינת‬
‫"לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע"[‪.‬‬
‫טור ע"ו‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 369‬להוסיף פיסקה ― מי שנאנס ולא יכול היה לקיים את כל‬
‫דיני האבלות אלא רק בכה וקונן ― יצא ידי חובה בזה ואינו צריך להשלים את אבלותו‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' רטז ד"ה 'אלא שצריך'‪ ,‬והוכיח זאת מלשון הגמרא 'ג' לבכי וז' להספד'[‪.‬‬

‫‡·‪:‰È˙˘ Ô‬‬
‫טור פ"ה תוספת להערה ‪ ― 3‬ובאגרות הראי"ה ח"ג תשמ"ו ביאר שעניינה של מצבה הוא‬
‫שהכל מתקבצים לעבודה סביבה בלא הבדלה‪ .‬ועיין שעל דרך זו ביאר מדוע הייתה‬
‫אהובה רק בזמן האבות‪.‬‬

‫‡·‪:Ë‬‬
‫טור פ"ח תוספת להערה ‪ ― 40‬והראי"ה קוק ביאר בעין אי"ה שבת ח"א פ"ב אות ד‬
‫שטעם לבישת האבנט במקום זה הוא להיות האמצעי בין החלק בעליון ‪ -‬מקום הכוחות‬
‫הנפשיים‪ ,‬לבין החלק התחתון ‪ -‬מקום הכוחות הגופניים השפלים‪.‬‬

‫‪
20‬אבני מזבח‪-‬אבר שהנשמה תלויה בו כרך א‬
‫‡·‪:Á·ÊÓ È‬‬
‫טור צ"ח תוספת להערה ‪ ― 7‬ובטוב ראיה תענית טז ב ביאר שהמקדש מתוקן ע"פ תיקון‬
‫העולם השלם שלעתיד לבוא‪ ,‬ולכן הברזל פוסל בו‪ ,‬אע"פ שבימינו יש עדיין מציאות של‬
‫מלחמת מצווה וחובה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 13‬וע"ע בשו"ת משפט כהן סי' צג אות א שביאר שמסברא היינו‬
‫פוסלים כל אבן שנגע בה ברזל‪ ,‬אלא שלומדים מהפסוק "לא תבנה אתהן גזית" להכשיר‬
‫אם הונף הברזל על האבן קודם שבנאה במזבח‪ ,‬ובזה שונה נגיעת ברזל מפגימה‪ .‬ועיי"ש‬
‫סי' צד אות א שביאר שהרמב"ם והגר"א נחלקו בפירוש המשנה מידות שם >הערת הרצי"ה‬
‫מכת"י<‪.‬‬
‫טור צ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 38‬ויש מי שרצה לומר שאיסור זה הוא רק מדרבנן‪ ,‬ודחו‬
‫דבריו ]בשו"ת משפט כהן סי' צג הביא את דעת האומר שהיא מדרבנן ודחה זאת‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי‬
‫סוטה פרק ט אות צ[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 46‬להוסיף פיסקה ― אבני המזבח ששיקצום מלכי יוון ]יומא טז א[‬

‫ונפסלו למזבח‪ ,‬אי אפשר היה לשוברן ולהשתמש בהן לקדושה קלה ― כגון לעזרות‬
‫ובניין הבית והחיל‪ .‬ואע"פ שאין בזה איסור נתיצה‪ ,‬א"א לעשות כן משום שעצם שבירתן‬
‫היא הורדת קדושתן בידיים‪ ,‬ומצווה דווקא לגונזן ]מצוות ראיה או"ח סי' קנד ד"ה 'ומש"כ'[‪.‬‬

‫‡·¯ ‪:ÈÁ‰ ÔÓ‬‬
‫טור ק"ג תוספת להערה ‪ ― 24‬וע"ע בשו"ת דעת כהן סי' יב ד"ה 'ובשו"ע'‪ ,‬שכתב‬
‫שמסתימת לשון הרמב"ם משמע שאין בזה בל תשקצו >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬
‫טור ק"ח תוספת להערה ‪ ― 95‬ובעץ הדר עמ' יג ביאר את החילוק בין ישראל לבני נח‪,‬‬
‫שישראל גדרי ההלכה הם ע"פ קדושת התורה‪ ,‬ואצל בני נח הם ע"פ הטבע‪ ,‬ולכן בישראל‬
‫המיתה מוגדרת ע"פ הלכות שחיטה‪ ,‬ובבני נח ע"פ הטבע‪ ,‬ומפרכסת נחשבת עדיין כחיה‪.‬‬

‫‡·¯ ˘‪:· ‰ÈÂÏ˙ ‰Ó˘‰‬‬
‫טור ק"י תוספת להערה ‪ ― 9‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' קז‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי קידושין‬
‫אות כא שהקשה למ"ד רגלה של זו עולה כולה עולה מדוע צריך פסוק לשיטתו וראה‬
‫מה שתירץ שם‪.‬‬
‫טור קי"ג תוספת להערה ‪ ― 54‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' קח‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי‬
‫קידושין אות כ שהקשה מדוע אינו דומה לקודשי בדק הבית שלא מתפשט בכולו‪ ,‬וראה‬
‫מה שתירץ שם‪.‬‬

‫כרך א‬

‫אברים )באדם(‪-‬אגדה
‪21‬‬

‫‡·¯‪:(Ì„‡·) ÌÈ‬‬
‫טור קי"ג בתחילת הערך ― בלשון המקרא "אבר " הוא כנף‪ ,‬כמו‪ :‬יעלו אבר כנשרים ]ישעיהו‬
‫מ לא[‪ ,‬מי יתן לי אבר כיונה ]תהילים נה ז[‪ ,‬וכן פירשו המפרשים ]רש"י ישעיהו שם‪ ,‬מצודת‬

‫ציון תהילים שם[‪ .‬אמנם בלשון חז"ל "אבר" הוא שם כולל לכל חלקי הגוף‪ .‬וכן מצאנו‬
‫שבלשון חכמים‪ ,‬במדרשים ובדברי בעלי האגדה והסוד‪ ,‬גם לעצם אפשר לקרות "אבר"‬
‫]אוצרות הראי"ה ח"ד ‪.[36‬‬

‫טור קט"ו תוספת להערה ‪ ― 51‬באופן מדעי מקובל בדרך כלל שישנן באדם רק ‪ 205‬או‬
‫‪ 206‬עצמות‪ ,‬לפיכך נלאו החוקרים למצוא מצבים שונים או פרשנויות שונות למניין‬
‫האברים שבמשנה‪ ,‬כדי להתאים את המציאות המדעית אליהן‪ .‬דנו בזה בכרך חמד‬
‫מחברת ז עמוד ‪ ,42‬התלמוד וחכמת הרפואה עמוד ‪ 234‬והלאה‪ ,‬סיני חלק מ עמוד צו‪,‬‬
‫בד"ד חלק ‪ 8‬עמוד ‪ ,29‬אנציקלופדיה הלכתית רפואית ח"ב עמוד ‪.65‬‬

‫‡‚·‪:‬‬
‫טור קי"ז תוספת הערה לאחר הגדרת הערך ― ועיין מאורות הראי"ה לירח האיתנים חג‬
‫סוכות ארבעת המינים‪ ,‬ונדפס גם בעץ הדר עמוד ה שם ביאר שהקרקע מסמלת את‬
‫המצוות התלויות בארץ‪ ,‬שבהן מתגלה קדושת האומה‪ ,‬והמטלטלין מסמלים את המצוות‬
‫שאינן תלויות בארץ‪ ,‬שיש לנו קניין בהן רק אגב אלו התלויות בארץ‪.‬‬

‫‡‚„‪:‬‬
‫*טור קכ"ז לאחר הציון להערה ‪ 22‬להוסיף פיסקה ― הראשונים ]תוס' שבת ה א ד"ה 'כגון'‪ ,‬ד"ה‬

‫'בגומא'‪ ,‬כתובות לא ב ד"ה 'רב'[ חידשו את המושג "אגד יד"‪ ,‬והוא שידו של האדם נגררת‬
‫אחר גופו‪ .‬לכן‪ ,‬למשל‪ ,‬אפילו אם ידו של אדם פשוטה לרשות הרבים והיא למטה מג'‬
‫טפחים‪ ,‬היא נגררת אחר גופו שנמצא בכרמלית או במקום פטור ]תוס' שבת ה א ד"ה‬
‫'בגומא'[‪.‬‬

‫‡‚„‪:‰‬‬
‫*טור קכ"ט‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 5‬בלשון הגמרא המושג "אגדה" מצומצם בעיקר לדברי‬
‫מוסר ורעיונות הנדרשים מפסוקים‪ ,‬בעוד שלשאר ענייני מוסר ורעיונות כלליים יוחד‬
‫השם "דרך ארץ"‪ .‬חילוק זה מודגש מאוד בגמרא נדה ע ב‪ ,‬ומעין זה ברשב"ם ב"ב קלד‬
‫א ד"ה 'הגדות'‪ .‬אמנם בלשון המפרשים השם "אגדה" כולל את כל ענייני חכמה אמונה‬
‫ומוסר‪ ,‬גם אלו שלא נלמדים מפסוקים‪ ,‬וכך התייחסנו אף בערך זה‪.‬‬
‫טור ק"ל לאחר הציון להערה ‪ ― 7‬עיקרה של האגדה הוא עולמה הפנימי של הנפש ]אגרות‬

‫הראי"ה ח"א מ[‪.‬‬

‫‪
22‬אגדה‪-‬אגדה‬

‫כרך א‬

‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 14‬להוסיף פיסקה ― דרשות לנשים ולעמי הארץ‪ ,‬טוב להטעימן‬
‫בדברי אגדה המושכת את הלב ]רש"י שבת ל ב ד"ה 'מוטב'[‪ ,‬שממעלותיה של האגדה‪ ,‬שדברי‬
‫אגדה יכולים להשפיע על כל אדם‪ ,‬בניגוד לענייני הלכה שצריך בהם שקידה בכל פרט‪,‬‬
‫ולכן פעמים שלא ימצא האדם את זמנו לזה ]אוצרות הראי"ה ח"ב סוף אות מב[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― לעיתים שונה לשונה של האגדה מלשונה של ההלכה‪ ,‬שלשון‬
‫האגדה צחה ויפה ]רש"י חולין ס ב ד"ה 'כתוב'‪ ,‬והעיר על כך באוצרות הראי"ה 'דברי מבוא לשירי‬
‫הראי"ה' אות ד‪ ,‬שהיא דומה ללשון שירה[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 18‬עוד כתבו‪ ,‬שכל מי שלא טעם טעם הלכה לא טעם טעם‬
‫תורה‪ ,‬וכל מי שלא טעם טעם אגדה לא טעם טעם יראת חטא ]אורות הקודש חלק א אות‬
‫יח[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 23‬והעיסוק בהלכות המעשיות מעורר עוד יותר את הצימאון‬
‫לעיסוק באגדה ]שמונה קבצים ח"ב אות שמה‪ ,‬הודפס גם בעקבי הצאן עמ' קמג ובערפילי טוהר עמ'‬
‫קל‪ .‬וביאר כך את דברי הגמרא חגיגה יד א "משען לחם אלו הלכות‪ ,‬משען מים אלו אגדות" ― שהאכילה‬

‫מגבירה את הצימאון[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 25‬אף מן האחרונים יש שהזהיר לעסוק בספרי אגדה ]אגרות‬

‫הראי"ה ח"א סי' עו[‪ ,‬ויותר מכך הזהיר שרק הלומד בה בקביעות מידי יום ביומו יזכה לבוא‬
‫בשעריה ]בעקבי הצאן סוף עמוד קמג[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 27‬ובעיקר הסתירו חכמים את האגדות מחשש לעג המינים‬
‫]שמונה קבצים קובץ ז אות לז[‪.‬‬
‫טור קל"א תוספת להערה ‪ 36‬לאחר המילים "אגרות הראי"ה להרא"י הכהן קוק ז"ל סי' קג"‬
‫― שביאר שהכוונה לאגדה ממש‪.‬‬
‫*טור קל"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 56‬אמנם יש מהאחרונים שכתב שדברי האגדה שבגמרא‬
‫נאמרו בכוח נבואי ]אגרות חזון איש ח"א סי' טו[‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 56‬וכן כתב תוס' פסחים פז א ד"ה 'אמר'‪ ,‬שהגמרא דורשת‬
‫מהפסוקים שמסתמא כך היה‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 57‬וחלקן משלים שלא קרו באמת ]בן יהוידע עירובין סג א‪,‬‬

‫ומוכיח זאת מהדגשת הגמרא שם "שלא תאמר משל היה"[‪ ,‬וחלקן אף לא יכולים להיות בעולם‬
‫הזה כלל ]תוס' מנחות לז א ד"ה 'או'‪ ,‬לגבי המעשה באדם עם שני ראשים[‪.‬‬
‫שם תוספת להערה ‪ ― 60‬והראי"ה קוק אף השתמש בכלל זה לדינא‪ ,‬בשו"ת עזרת כהן‬
‫סי' סז ד"ה 'ובאמת'‪.‬‬

‫כרך א‬

‫אגדה‪-‬אגלאי מילתא למפרע
‪23‬‬

‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 63‬אמנם במקומות מסוימים מצינו שהאחרונים הביאו ראיה‬
‫מדברי אגדה ]ובשו"ת עזרת כהן סי' נד ד"ה 'וע"ד' דחה את דעה זו‪ ,‬בעניין כתיבת שם המגדל במקום‬
‫שם האב‪ ,‬על סמך האגדה שכל המגדל יתום בתוך ביתו כאילו ילדו[‪.‬‬

‫*שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 66‬להוסיף פיסקה ― אגדות ובהן דברים תמוהים‪ ,‬הזהירו‬
‫הראשונים שאין לפרשן כפשוטן‪ ,‬וכל המפרשן כפשוטן הרי הוא מאבד את הדר התורה‬
‫ומחשיך זהרה‪ ,‬ועושה בתורת ה' היפך המכוון בה ]הקדמה המשנה לרמב"ם פרק ז‪ ,‬הקדמה‬
‫לפרק חלק ב[‪ .‬אמנם יש שכתבו שיש לפרשן כפשוטן ]כתב תמים לרבי משה טקו עמוד ‪,62‬‬
‫מהרש"א בחידושי אגדות בבא בתרא עד ב‪ .‬ד"ה 'ודע'‪ ,‬שדי חמד ח"א עמוד ‪ 192‬ד"ה 'אגדתות'[ ואף אין‬
‫לפרש שחז "ל נקטו דרך הפרזה ]חזון איש והגרש"ז אוירבך‪ ,‬הובאו בהליכות שלמה חלק ניסן‪-‬אב‬
‫עמוד תמ[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― כשם שבכוחו נביא יכול להתיר ואף לחייב לעבור על דבר מן התורה‬
‫― חוץ מעבודה זרה ― וכן יש כוח לחכמים לעקור דבר מן התורה למיגדר מילתא‪ ,‬כך‬
‫יש בידם כוח לפסוק לעבור על דברי מדרש אגדה ]שו"ת משפט כהן סי' קמד אות ז[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― לגבי אגדות שנקטו לשון הפרזה לכאורה‪ ,‬כגון מספר ההרוגים‬
‫העצום באגדות החורבן ]גיטין נז א[‪ ,‬ידוע שחז"ל נקטו באגדות לשון גוזמא ]שו"ת עזרת כהן‬
‫סי' סח‪ ,‬והביא כדוגמא לדבר את דרכו של האוהב ישראל מאפטא לדבר בלשון גוזמאות גדולות[‪ .‬אולם‬
‫יש מהאחרונים שפירשו את הדברים כפשוטם דווקא ]הליכות שלמה חלק ניסן‪-‬אב עמוד תמ‬
‫בשם החזון איש והגרש"ז אוירבך‪ ,‬והוסיפו שח"ו לומר שהיא לשון גוזמא[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שכתב שלא לערבב הלכה ואגדה יחד ]שו"ת חתם‬

‫סופר או"ח סוף סי' נ"א[‪ .‬יש מי שכתב שישנו קושי לעסוק בענייני הלכה לבד ובענייני אגדה‬
‫לבד ]שמונה קבצים ח"ג אות קלג‪ ,‬הודפס גם באוצרות הראי"ה ח"ב אות ז‪ ,‬ובחדריו קיט[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― התועלת שבלימוד האגדה היא בעיקר לאחר שאדם למד הלכה‪,‬‬
‫אך הלומד אגדה קודם שלמד הלכה ― יש בלימוד זה אף נזק‪ ,‬ולכן המשילו את ההלכה‬
‫לבשר ואת האגדה ליין‪ ,‬שתועלתו של היין לאחר הבשר‪ ,‬אך היין לבדו הריהו מזיק ]שיחות‬
‫הראי"ה עמ' קלד‪ ,‬הודפס גם באוצרות הראי"ה ח"ב אות כד בשם הנצי"ב[‪.‬‬

‫‡‚‪:ÊÂ‬‬
‫טור קל"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 4‬האחרונים השתמשו בשיעור כאגוז גם לעניין חלק‬
‫נפוח במצה‪ ,‬לאסור את המצה כולה ]שו"ת אורח משפט סי' קכח אות יג[‪.‬‬

‫‡‚‪Ú¯ÙÓÏ ‡˙ÏÈÓ È‡Ï‬‬
‫טור קל"ח לאחר הציון להערה ‪ 25‬להוסיף פיסקה ― יש מי שהסתפק אם שייך לומר אגלאי‬

‫‪
24‬אגלאי מילתא למפרע‪-‬אדם‬

‫כרך א‬

‫מילתא למפרע לגבי דין הואיל ואידחי אידחי‪ .‬כגון שקרא שם למעשרות שלא כסידרן‪,‬‬
‫וממילא נדחו‪ ,‬ונשאל על קריאת השם ― האם כיוון שחכם עוקר את הנדר מעיקרו אין‬
‫כאן דחייה כלל‪ ,‬או שבדחייה לא שייך לומר למפרע‪ ,‬שמכל מקום היתה שעה בעולם‬
‫שנדחה מחיובו ]שו"ת משפט כהן סי' נו אות ג‪ .‬ועיין לקמן לאחר הציון להערה ‪ 32‬לגבי חידושו של‬
‫הגר"ש שקאפ בהגדרת מכאן ולהבא למפרע[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 25‬להוסיף פיסקה ― האחרונים חידשו שבחזקת שלוש פעמים‬
‫ישנם שני טעמים‪ :‬מה שעשה שלוש פעמים מוכיח למפרע שהוא מוחזק לכך‪ ,‬ועוד‪ ,‬שע"י‬
‫שעשה שלוש פעמים הורגל בכך וקנה טבע זה מכאן ולהבא ]שו"ת דעת כהן סי' ח אות א[‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 32‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שחידש שבכל דיני למפרע‬
‫העבר אינו משתנה ממש‪ ,‬אלא רק לעניין העתיד אנו דנים כאילו העבר השתנה )"מכאן‬
‫ולהבא למפרע"(‪ .‬ולכן המגרש את אשתו מעכשיו על מנת שתיבעל לפלוני‪ ,‬אע"פ שהתנאי‬
‫חל למפרע ― אסורה להיבעל לו‪ ,‬כי רק משעה שתיבעל לו והלאה יחשב כאילו התגרשה‬
‫למפרע‪ ,‬אך באותה השעה עדיין היא אשת איש ]שיעורי ר' שמעון שקאפ בשיעוריו כתובות סי'‬
‫א‪ ,‬ובשיעוריו ליבמות לב ד"ה 'ולענ"ד דענין'‪ ,‬וכך משמע מהגר"ח הל' אישות פ"ב ה"ט לגבי מיאון[‪.‬‬

‫‡„‪:ÈÓÂ‬‬
‫טור קמ"ז תוספת הערה להגדרת הערך ― הראי"ה קוק הגדיר את אדום‪ :‬האומה שמתנתה‬
‫היא החרב‪ ,‬ודם ורצח הוא מבחירי תענוגיה )בניגוד לישמעאל(‪ ,‬אמנם יש תכלית‬
‫למאוויהם )בניגוד לאומת החברים( ]עין איה שבת פרק א אותיות כז‪-‬כח[‪.‬‬

‫‡„‪:(Ì„‡ Ú·ˆ) Ì‬‬
‫טור קנ"ב תוספת הערה להגדרת הערך ― ועיין עין איה ברכות פרק ט אות סב שכתב‬
‫שהאדום הוא הצבע המגרה ביותר את עצבי הראיה‪.‬‬
‫טור קנ"ג לאחר הציון להערה ‪ 13‬להוסיף פיסקה ― צבע זהב‪ ,‬כעין צבעם של תפוחי זהב‪,‬‬
‫שאינו כצבע האתרוג הדומה לחלמון ביצה‪ ,‬כתבו האחרונים שאף הוא קרוי אדום‪ ,‬שהרי‬
‫יש ממיני הזהב שדומה לדם פרים ]יומא מה א[‪ ,‬ולכן פשוט שכתם נידה בצבע זה אסור‬
‫]שו"ת משפט כהן סי' נ אות ב‪ .‬והוסיף שאמנם אינו בכלל 'האדומים משיאדימו' לעניין חיוב מעשרות‬

‫― מעשרות א ב ― מטעם אחר‪ :‬שהרי הם ראויים לאכילה גם קודם שיאדימו[‪.‬‬

‫‡„‪:Ì‬‬
‫טור קנ"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 15‬צלם אלוקים מיוחד יותר לישראל בגלל קדושת התורה‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' קצט[‪ ,‬האדם משיג את צלם אלקים ע"י חיים של קדושת האמונה ]מאמרי‬
‫הראי"ה ח"א עמוד רא[‪.‬‬

‫כרך א‬

‫אדם‪-‬אדני השדה
‪25‬‬

‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 20‬אף איסור ניוול המת‪ ,‬טעמו משום צלם אלקים ]שו"ת דעת‬

‫כהן סי' קצט[‪.‬‬
‫*טור קס"ו לאחר הציון להערה ‪ 170‬להוסיף פיסקה ― לגבי בני אדם הגדלים ביערים ―‬
‫ע"ע אדני השדה‪.‬‬

‫‡„‪:·Â˘Á Ì‬‬
‫טור קע"ו תוספת להערה ‪ ― 7‬כתב הראי"ה קוק בעין איה שבת פ"א אות יב שלהשפעת‬
‫אדם חשוב על הדור ישנם שני צדדים הסותרים זה את זה‪ :‬מחד ראוי שלא יחמיר על‬
‫עצמו יותר מן ההלכה‪ ,‬כדי שהעם יראה את פסיקת ההלכה מעיקר הדין ללא חומרות‪,‬‬
‫ומאידך רצונו הפנימי של אדם חשוב הוא להוסיף חומרות ודברי חסידות‪ ,‬וראוי שאף‬
‫העם יראו זאת‪ ,‬כדי שיגדל כבוד התורה‪.‬‬
‫טור קע"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 47‬אדם חשוב אינו רוצה להיחשב רשע בעיני העולם‪,‬‬
‫ונפק"מ למעשה שהוא נוגע בדבר שאינו רוצה לחזור בו מעדותו‪ ,‬כדי שהעולם לא‬
‫יחזיקוהו לשקרן בעדותו הקודמת שחוזר בו ממנה ]שו"ת עזרת כהן סי' מה ד"ה 'והנה'‪ .‬ושם‬
‫הביא זאת גם בשם הרמב"ן בבא בתרא מה א‪ ,‬אך הרמב"ן שם לא הדגיש שם שמדובר באדם חשוב[‪.‬‬
‫טור קע"ט לאחר הציון להערה ‪51‬ג להוסיף פיסקה ― בכמה מקומות מצינו שלגדולי ישראל‬
‫היו הנהגות שונות מכלל הציבור‪ ,‬בדברים שאין לשאר העם רשות לנהוג כמותם‪ .‬כגון‬
‫רב יהודה שהיה מתפלל רק פעם בחודש ]ראש השנה לה א[‪ ,‬מי שתורתו אומנותו פטור‬
‫מתפילה ]שבת יא א[‪ ,‬בעלי מחשבות נשגבות לא היו לומדים כשאר תלמידי חכמים בבית‬
‫המדרש ]ערפילי טוהר עמוד טז[‪ ,‬האר"י התפלל בביתו זמן רב בלי קריאה בספר תורה‪ .‬וכל‬
‫זה כלול בהנהגה של 'אדם חשוב שאני' ]אוצרות הראי"ה ח"ב אות יד[‪.‬‬

‫‡„‪:¯˘Î Ì‬‬
‫טור קפ"ג לאחר הציון להערה ‪ 10‬להוסיף פיסקה ― אדם כשר‪ ,‬אין לפסלו ולהעבירו מעבודתו‬
‫במקום שהתורה לא מצווה זאת‪ .‬לכן שוחט שטעה והאכיל נבילות בשגגה‪ ,‬כיוון שכתבו‬
‫הפוסקים שאינו נפסל בזה‪ ,‬אין להעבירו מעבודתו ]שו"ת דעת כהן סי' ד' ד"ה 'פשיטא'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 17‬להוסיף פיסקה ― מומר‪ ,‬משעה שראינו שפירש מדרכו הרעה‬
‫וקיבל על עצמו ללכת בדרך ישרה ולא להוסיף לחטוא עוד‪ ,‬מועילה קבלתו ונחשב אדם‬
‫כשר ]שו"ת דעת כהן סי' ב סוף אות ב[‪.‬‬

‫‡„‪:‰„˘‰ È‬‬
‫*טור קצ"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 7‬ויש אומרים שהוא שימפנזה ]הצומח החי וכלי החקלאות‬

‫במשנה עמוד ‪.[291‬‬

‫‪
26‬אדני השדה‪-‬אהבת ישראל‬

‫כרך א‬

‫*טור קצ"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 10‬ויש מי שחידש שאינו בצורת אדם כלל‪ ,‬אלא בצורת‬
‫כבש ]ספר הברית ח"א מאמר י"א פ"ד בשם "יש אומרים"[‪.‬‬

‫‡„¯‪:‬‬
‫טור ר' לאחר הציון להערה ‪ 85‬להוסיף פיסקה ― לגבי נס פורים‪ ,‬מתי ארע ― מפורש‬
‫בירושלמי ]מגילה פ"א ה"ה[ שהדבר היה בשנה מעוברת‪ ,‬ונחלקו האחרונים האם היה באדר‬
‫הראשון ]מאורות הראי"ה לחנוכה ארבע פרשיות ופורים‪ ,‬פורים‪ ,‬ד"ה 'ראיתי לבאר'[ או באדר השני‬
‫]קרבן העדה על הירושלמי שם[‪.‬‬

‫‡‪:'‰ ˙·‰‬‬
‫טור ר"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 16‬יש מהאחרונים שהדגיש שדווקא לימוד התלמוד מוסיף‬
‫אהבת ה' ]מאורות הראי"ה‪ ,‬הגדה של פסח‪ ,‬קצט[‪ .‬עצם החיים הישראלים כלולים רק בנקודת‬
‫אהבת ה' ]אגרות ח"א מג[‪.‬‬
‫טור ר"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 29‬ושום סבל וייסורין לא יגברו על אהבת ה' ]שמונה קבצים‪,‬‬

‫קובץ א‪ ,‬פיסקה תקי"ח[‪.‬‬
‫טור ר"י לאחר הציון להערה ‪ ― 40‬וכתבו האחרונים שיש עונג גדול במסירות נפש על‬
‫אהבת ה'‪ ,‬ושכלל אהבת ה' היא העונג העצום ביותר שבעולם ]שמונה קבצים‪ ,‬קובץ ב‪ ,‬פיסקה‬
‫רא[‪.‬‬

‫‡‪:¯‚‰ ˙·‰‬‬
‫טור רי"א לאחר הציון להערה ‪ 16‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שהעיר שיש עניין לקיים‬
‫את מצווה זו לא רק באופן פרטי‪ ,‬אלא גם בצורה לאומית כללית ]אוצרות הראי"ה ח"ד ‪.[71‬‬

‫‡‪:χ¯˘È ˙·‰‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 4‬יש מהמפרשים שהדגיש שאהבת ישראל‪ ,‬וכן אהבת ה'‬
‫ואהבת התורה ומצוותיה ― כולן מגיעות מיראת ה' ]שו"ת דעת כהן סוף סי' נא[ ואהבת‬
‫ישראל מתגברת ככל שרוחניותו של האדם גדילה ]שמונה קבצים ח"ו סי' רמא[‪ .‬אהבת ישראל‬
‫אינה רק עבודה רגשית‪ ,‬אלא היא חכמה עמוקה ורחבה ורבת ענפים ]שמונה קבצים ח"ב‬
‫סי' טו‪ ,‬אורות הקודש ח"ג שכ"ה‪ ,‬ערפילי טוהר עמ' ח[‪ ,‬והיא נובעת מהאמונה באור האלוקי‬
‫השורה בכנסת ישראל ]אורות עמוד קמח[‪.‬‬
‫טור רי"ד לאחר הציון להערה ‪ 39‬להוסיף פיסקה ― יש מי שחידש שאהבת כל המעשים‬
‫כולם היא הקודמת לכל‪ ,‬אחריה אהבת כל האדם‪ ,‬ואח "כ אהבת ישראל ]מוסר אביך ערך‬
‫אהבה[‪.‬‬

‫כרך א‬

‫או לחלק‪-‬אוכל
‪27‬‬

‫‡‪:˜ÏÁÏ Â‬‬
‫טור רמ"ב תוספת להערה ‪ ― 13‬וכן כתב בשו"ת משפט כהן סי' קמד לגבי "בכל נפשך‬
‫ובכל מאודך"‪ ,‬שמשמע גם חיוב למסור את נפשו או ממונו‪ ,‬וגם למסור את שניהם יחד‪.‬‬

‫‡‪:·Â‬‬
‫טור רמ"ד תוספת הערה להגדרת הערך ― בספר ראש מילין )השורשים‪ ,‬האלף‪ ,‬אב( ביאר‬
‫שהשם "אוב" הוא משורש "אב"‪ ,‬שהוא יסוד החיים‪.‬‬
‫טור רמ"ו תוספת להערה ‪ ― 25‬אמנם בשו"ת דעת כהן סי' סט ד"ה 'ולא עוד' כתב לגבי‬
‫איסור דורש אל המתים שאפשר שהוא מועיל ע"פ דברי המקובלים שיש חלק בנפש‬
‫הנקרא "שיתופי דגופא" ששורה בעצמות‪.‬‬
‫טור רמ"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 44‬ויש מי שחילק שבעל אוב נכלל בדורש אל המתים‬
‫רק באופן שהוא נשאל בגולגולת ]טוב ראי שבת פרק כג אות קנד‪ ,‬בדעת היראים סי' שלד שלה‬
‫)ובדפוס ישן סי' פט([‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 60‬הטעם שהתורה חידשה איסור מיוחד על השואל באוב‪,‬‬
‫ולא חידשה כן בשאר ענייני כישוף‪ ,‬שדרכו של האוב להשיב רק ע"י שאלה ]אורות הרמב"ם‬
‫הלכות ע"ז אות מג‪ ,‬הודפס גם באוצרות הראי"ה ח"ג[‪.‬‬
‫טור רמ"ט לפני הציון להערה ‪ ― 83‬ועכ"פ אין כדאי לחזק את האמונה ע"י תחבולות אלה‪,‬‬
‫הקרובות לאיסור‪.‬‬

‫‡‪:‡˙È„Â‬‬
‫טור רנ"ב תוספת להערה ‪ ― 30‬ובשו"ת דעת כהן סי' נח ד"ה 'וע"כ' כתב שאודיתא תועיל‬
‫לאיסורין לעניין הקנאת בהמות לגוי לצורך נחירתן‪.‬‬

‫‡‪:ÔÊÂ‬‬
‫טור רנ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 14‬ויש שהכריע ששתי הדעות נכונות‪ ,‬אלא שיש בזה‬
‫חילוק בין בעלי החיים השונים‪ ,‬ולעיתים אפילו במין אחד‪ ,‬כגון בעיזים‪ ,‬יש פרטי מינים‬
‫שונים‪ .‬והכלל הוא שהחלק שהוא קצת קשה וקצת רך‪ ,‬והוא בין עצם לבשר‪ ,‬הרי הוא‬
‫סחוס‪ .‬ולכן בבעלי חיים שאוזניהם מבחוץ זקופות וקשות ― חלקן החיצוני נקרא סחוס‪,‬‬
‫ובאלה שאוזניהם רכות ― רק החלק הפנימי נקרא סחוס ]שו"ת דעת כהן סי' קצב ד"ה 'ולע"ד'[‪.‬‬

‫‡‪:ÏÎÂ‬‬
‫טור ע"ר תוספת להערה ‪ ― 33‬התירוץ השני בתוס' חולין ב ב ד"ה 'ובמוקדשין'‪.‬‬
‫טור ע"ר לאחר הציון להערה ‪ ― 34‬וי"א שאינם מקבלים טומאה ]זבחי ראיה חולין ב ב ד"ה‬

‫‪
28‬אוכל‪-‬אומן קונה בשבח כלי‬

‫כרך א‬

‫'בגמ' כיצד הוא עושה'‪ ,‬ע"פ התירוץ הראשון בתוס' שם‪ ,‬שכתב שטמא לא ישחוט רק משום חשש שיגע‬
‫לאחר פרכוס‪ .‬ועיי"ש שלפ"ז במסוכנת יכול טמא לשחטה‪ ,‬הואיל והפרכוס צריך להמשך עד אחר השחיטה‬

‫)יו"ד סי' יז ס"א‪ ,‬בהגה(‪ ,‬וממילא‪ ,‬יש פחות חשש שיגע בבהמה לאחר הפרכוס[‪.‬‬
‫טור רע"ד לאחר הציון להערה ‪ 107‬להוסיף פיסקה ― י"א שלענין טומאה אין כלל את הדין‬
‫של 'משקה הבא לאוכל כאוכל' ]שו"ת מהרי"ט סי' עו‪ ,‬מצות ראיה או"ח סי' קנד ס"ד‪ ,‬הובא בטוב‬
‫ראי שבת קמה ב אות קמח[‪ ,‬וי"א שהוא נאמר גם לענין טומאה ]שו"ת מהרי"ט שם בשם מהר"א‬
‫בן יעיש[‪.‬‬

‫‡‪:˘Ù ÏÎÂ‬‬
‫לאחר הציון להערה ‪ 35‬להוסיף פיסקה ― גזרו חז "ל שאין נופחים במפוח ביום טוב ]ביצה‬

‫לד א[‪ .‬אעפ"כ התירו האחרונים להשתמש ביום טוב במכשיר הנקרא פרימוס‪ ,‬שיש בו‬
‫מפוח לצורך הבישול‪ .‬וביארו שהמפוחים של האומנים שאסרו חז"ל מבעירים את האש‪,‬‬
‫אך בפרימוס אין נפיחת המפוח מרחיבה את האש‪ ,‬אלא שהמפוח רק מעלה את הגז‪,‬‬
‫והגז נדלק ע"י המגע עם האש ]שו"ת אורח משפט סי' קלב[‪.‬‬
‫טור רע"ז תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ ,35‬לאחר המילים "ע"ע מכשירי אוכל נפש" ―‬
‫באגרות הראי"ה ח"ג סי' תתיא חידש שאחד הטעמים של עירובי תבשילין הוא להזכיר‬
‫את החילוק שבין שבת ליו"ט‪ ,‬כדי שלא יבואו לטעות ולהתיר אוכל נפש גם בשבת‪.‬‬
‫וע"פ זה ביאר את גדולתו של אברהם אבינו שקיים את כל התורה כולה ואפילו עירובי‬
‫תבשילין ― שידע להבחין בין דרגות שונות של קדושה‪.‬‬

‫‡‪:‡„ÓÂ‬‬
‫טור ש' לאחר הציון להערה ‪ ― 52‬ויש מי שכתב שכל מחלוקתם של רב אחא וחכמים‬
‫היא אם סומכים על האומדנא מדרבנן‪ ,‬אך מדאורייתא לכו"ע הולכים אחר אומדנא‬
‫דמוכח‪ ,‬חוץ מדיני נפשות משום חומרא דשפיכות דמים ]שו"ת עזרת כהן סי' כט ד"ה 'ומהא'‬
‫מדייק כך מהרמב"ם סה"מ ל"ת רצ[‪.‬‬

‫‡‪:ÈÏÎ Á·˘· ‰˜ ÔÓÂ‬‬
‫טור שי"ג לאחר הציון להערה ‪ 59‬להוסיף פרק ‪ .‰¯Ê ‰„·ڷ .Á Z‬העושה עבודה זרה‬
‫לאחרים ― אע"פ שלוקה על כך ― שכרו אינו נאסר ]רמב"ם הל' ע"ז פ"ז ה"ה[‪ .‬ואינו נאסר‬
‫מדין אומן קונה בשבח כלי‪ ,‬משום שגם לסוברים שיש קניין באיסורי הנאה‪ ,‬הוא דווקא‬
‫כאשר שייך קניין על החומר‪ ,‬אך עבודה זרה שביסודה היא דבר רוחני שאסור בהנאה‬
‫― לכו"ע אין בו קניין ]אורות הרמב"ם ע"ז פ"ז ה"ה‪ ,‬הודפס גם באוצרות הראי"ה ח"ג[‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫שאינו נקרא כלל "שבח כלי" כיוון שהכלי נאסר בהנאה ]שם‪ ,‬אמנם נקט לשון "ויש לעיין"[‪.‬‬

‫כרך א‬

‫אומר מותר‪-‬אונס )הכרח(
‪29‬‬

‫‡‪:¯˙ÂÓ ¯ÓÂ‬‬
‫טור שי"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 70‬אמנם ביארו האחרונים שאיסור זה הוא דווקא באומר‬
‫מותר‪ ,‬אך אם נתחלף לה בעלה באחר ― ודאי שדינה כאונס ומותרת ]שו"ת עזרת כהן‬
‫סי' י ד"ה 'וע"פ'‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי כתובות פרק א אות יד[‪ .‬עוד כתבו האחרונים שכל האיסור‬
‫הוא רק כאשר אומרת מותר על עצם האיסור של אשת איש‪ ,‬אך אם את עצם האיסור‬
‫עברה באונס‪ ,‬אלא שאמרה מותר בזה שסברה שהיא פטורה מלעמוד ולהילחם נגד‬
‫המאנס ― מותרת לבעלה‪ ,‬ואינו נחשב למעל באישה ]שו"ת עזרת כהן סי' י ד"ה 'ומש"כ'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 72‬להוסיף פיסקה ― המניח תפילין שלא במקומן‪ ,‬אף אם הוא‬
‫אומר מותר שדינו כשוגג‪ ,‬עדיין הוא נחשב לפושע ]חבש פאר פרק ט עמ' כג‪ ,‬הודפס גם בטוב‬
‫ראי שבת פרק א אות ה[‪.‬‬

‫‡‪:‡Â‬‬
‫טור שכ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 45‬גם רבא‪ ,‬שמטריף‪ ,‬אינו סובר שהוא מדין כל יתר‬
‫כנטול‪ ,‬שדין זה נאמר רק על אבר שלם‪ ,‬והאונא אינה אבר שלם אלא היא חלק מן‬
‫הריאה‪ .‬אלא שטעמו הוא משום שאונא יתירה היא לדעתו חולי בפני עצמו ]שו"ת דעת‬
‫כהן סי' כו ד"ה 'ועפ"ז'[‪.‬‬

‫‡‪:Ìȯ·„ ˙‡Â‬‬
‫טור שמ"ג לאחר הציון להערה ‪ 13‬להוסיף פיסקה ― איסור אונאת דברים נאמר כאשר מתכוון‬
‫לבזותו‪ ,‬אך כשמתכוון לתועלת עצמו ― כגון ששואל אדם ואפשר שלא יהיה בידו‬
‫להשיבו ― אין בזה איסור אונאה‪ ,‬אך יש בו איסור דרבנן שאסרו לבייש שום אדם‬
‫]זבחי ראיה עמ' לא[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 25‬פועל‪ ,‬אע"פ שמדיני ממונות יכול לחזור בו אפילו בחצי‬
‫היום‪ ,‬ודאי שאין זו משנת חסידים‪ ,‬ואין זה מן הראוי‪ ,‬ויש לו לחוש משום אונאת דברים‬
‫]שו"ת אורח משפט כא ד"ה 'ובר'[‪.‬‬
‫טור שמ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 33‬כאשר אונאת הדברים היא בין תלמידי חכמים‪,‬‬
‫שמריבים זה עם זה‪ ,‬הדבר אף גורם לחילול השם גדול בעולם‪ ,‬ולביזוי התורה ומצוותיה‬
‫לעין כל‪ ,‬ויש בו חיוב מיתה בידי שמיים ]אוצרות הראיה נספח ב אות ו‪ ,‬וכך ביאר את עונשם‬
‫של תלמידי ר"ע[‪.‬‬

‫‡‪:(Á¯Î‰) ÒÂ‬‬
‫טור שמ"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 4‬ודווקא כאשר הוא פחד מיתה ממש‪ ,‬אבל חשש רחוק‪,‬‬

‫‪
30‬אונס )הכרח(‪-‬אותיות‬

‫כרך א‬

‫שאין הסכנה לפניו ממש ― אין דינו כאונס אלא כרצון ]שו"ת עזרת כהן סי' ח ד"ה 'ובר'‪,‬‬

‫הודפס גם בטוב ראי כתובות פרק א אות יד ד"ה 'אבל'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 9‬בסוף הפסקה ― אונס מחמת יראת כבוד‪ ,‬כגון שירא מפני מלך‬
‫או שר גדול וסובר שאינו חייב להילחם נגדו ― יש מהאחרונים שכתב שדינו כאונס‪,‬‬
‫ודחו את דבריו שאין דינו כאונס אלא כשוגג ]שו"ת עזרת כהן סי' י הביא שהרה"ג רש"י הילמן‬
‫סבר שהוא אונס‪ ,‬ודחה את דבריו בחריפות‪ .‬הודפס גם בטוב ראי כתובות פרק א אות יד[‪.‬‬

‫‡‪:‰ÙÂ‬‬
‫טור ש"ע‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 9‬ושם מבואר עוד שהירושלמי מרבה בהגדרת תולדות יותר‬
‫מהבבלי‪ ,‬ויש שם דעה שלכל אב ואב ישנן ל"ט תולדות‪.‬‬

‫‡‪:˙¯٠ȯˆÂ‬‬
‫*טור שע"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 7‬והאוצרים הרי הם רשעים ]לשון הגמרא יומא פב א‪ :‬קרי‬

‫עליה זרו רשעים מרחם[ ודינם כמלוים ברבית וכו'‪.‬‬

‫‡‪:Á¯Â‬‬
‫טור שפ"ג תוספת הערה להגדרת הערך ― בעולת ראיה ח"א עמ' סד כתב שכיוון שהאורח‬
‫מגיע מן הבלתי נודע אל הנודע‪ ,‬יש בזה מן החידוש‪ ,‬ולכן יש במצוות הכנסת אורחים‬
‫התגלות של הנצח‪.‬‬
‫טור שפ"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 19‬וטעם הדבר‪ ,‬שהחילוק בין הסתכלות על המציאות‬
‫בעין יפה ובעין רעה‪ ,‬אינו משום חילוקים שכליים‪ ,‬אלא משום תכונת הנפש ― האם‬
‫היא טובה או רעה ]עין איה ברכות פ"ט אות רפז[‪.‬‬
‫טור שפ"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 75‬ויש מי שתמה למה בזמנינו לא נהגו לומר את הנוסח‬
‫שבש"ס ]לחם חמודות שם‪ ,‬הובא במשנה ברורה שם ס"ק ה[‪.‬‬
‫טור שפ"ח לסוף הערך ― על קידוש בבית הכנסת לאורחים‪ ,‬ע"ע קדוש‬

‫‡‪:ÌÈÓÂ˙ ÌȯÂ‬‬
‫טור שצ"ה תוספת להערה ‪ ― 65‬ובאגרות הראי"ה ח"א סי' קג הוסיף שעניינו של כל כהן‬
‫הוא שרוח הקודש מסייעתו לפסוק הלכה‪ ,‬וכמו שנאמר "כי שפתי כהן ישמרו דעת"‪.‬‬

‫‡‪:˙ÂÈ˙Â‬‬
‫*טור תי"ג לאחר הציון להערה ‪ 224‬להוסיף פיסקה ― בספרי תורה עתיקים ישנן עוד אותיות‬
‫רבות משונות‪ :‬מוזרקות או מעוגלות ― בחלקן מימין ובחלקן משמאל‪ ,‬בחלקן מלמטה‬

‫כרך א‬

‫אותיות‪-‬אחריות
‪31‬‬

‫ובחלקן מלמטה ― עקומות‪ ,‬לפופות‪ ,‬הפוכות‪ ,‬תלויות‪ ,‬ודבוקות ]תורה שלמה חכ"ט עמוד‬

‫קמ והלאה‪ ,‬ושם הביא כמאה וחמישים ציורי אותיות משונות ומקומן[‪.‬‬
‫*טור תי"ד תוספת להערה ‪ ― 234‬וביותר האריך בזה בספר ועבד הלוי‪ ,‬שכולו דן בעניין‬
‫זה‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ 235‬לפני המילים "ועי' מסורת התורה" ― בקובץ תשובות חתם סופר‬
‫במילואים עמ' קמב כתב שמניינן הוא שלוש מאות ועשרים אלף ארבע מאות שישים‬
‫וארבע‪ .‬ובספר משנת רבי יעקב )לרבי יעקב שור( פרק ד כתב שמניינן הוא שלוש מאות‬
‫וארבעה עשר אלף ארבע מאות שבעים ושתיים‪* .‬ובסופה ― ועיין עוד בתורה שלמה‬
‫חלק כח מילואים פרק יב באריכות‪.‬‬

‫‡‪:·ÂÊ‬‬
‫טור תכ"א תוספת להערה ‪ ― 20‬שכיוון שיש לו שם ליווי אין זה אותו המין כלל‪ ,‬שכך‬
‫הוא בלשון התורה‪ ,‬ובשו"ת דעת כהן סי' מ חידש שהוא הדין בלשון חכמים‪.‬‬

‫‡‪:˙¯ÎÊ‬‬
‫*טור תכ"ד לאחר הציון להערה ‪ 45‬להוסיף פיסקה ― ספר תורה שנכתב ע"י מין ]ובחלק‬

‫מהנוסחאות‪ :‬אפיקורוס[ ישראל‪ ,‬שורפים אותו עם האזכרות שבו‪ ,‬שהואיל ואינו מאמין‬
‫בקדושת השם ולא כתבו לשמו לא נתקדש השם ]רמב"ם יסודי התורה פ"ו ה"ח‪ ,‬והוסיף שיש‬
‫אף מצווה לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורוסים ולמעשיהם[ >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬
‫*טור ת"ל תוספת להערה ‪ ― 170‬בתחילתה‪ :‬מסכת סופרים פי"ד הי"ב‪ .‬ובסופה‪ :‬והגר"א‬
‫או"ח סי' ח סעיף ב ד"ה 'ונכון' כתב שאינו מדינא אלא ממידת חסידות‪ .‬וע"ע אורחות‬
‫חיים אות לח שציווה לכסות את הראש בהזכרת השם >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬
‫טור תל"א תוספת להערה ‪ ― 178‬לשון הגמרא שם "יגוד"‪ ,‬ובשו"ת צמח צדק )לובאוויטש(‬
‫יו"ד סי' רטו כתב שאין פירושו שקוצץ את כל עובי הקורה‪ ,‬אלא רק מקצת ממקומה‪,‬‬
‫כעין קליפה‪ .‬ובשו"ת דעת כהן סי' קסב ד"ה 'ובתשובת' הסתפק בזה‪.‬‬

‫‡‪:ÔȘÊÁÓ ‡Ï È·‚· È˘ȇ ȘÂÊÁ‬‬
‫טור תנד תוספת להערה ‪ ― 8‬וכן פסק בשו"ת דעת כהן סי' מ ד"ה 'הנה'‪.‬‬

‫‡‪:˙ÂȯÁ‬‬
‫טור תס"ח תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ ,70‬לאחר המילים "חשוב כבעלים" ― יש מי‬
‫שהגדירו שנחשב קצת קנין ]שו"ת משפט כהן סי' קלא אות ג[‪.‬‬

‫‪
32‬אחשביה‪-‬אי אפשר לצמצם‬

‫כרך א‬

‫‡‪:‰È·˘Á‬‬
‫טור תע"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 4‬יש שכתבו שדין אחשביה נאמר רק להחשיב שיעור‬
‫קטן כגדול‪ ,‬אך להחשיב דבר שאינו כמי שישנו ― לא יועיל‪ .‬לכן המוציא בשבת תקרובת‬
‫עבודה זרה‪ ,‬כיוון שאין לה ביטול עולמית וכתתי מיכתת שיעוריה ― נחשבת כמי שאינה‪,‬‬
‫ולא יועיל אחשביה ]הערות הרצי"ה קוק על שו"ת דעת כהן סי' קעט‪ ,‬הודפס בטוב ראי שבת פרק‬
‫ט אות צה סע' ‪.[5‬‬
‫טור תע"ד תוספת להערה ‪ ― 21‬והב"ח שם ס"ק י"ג חילק שכל האיסור דווקא בדבר‬
‫שיכול להאכל ע"י תערובת‪ ,‬וביאר בשו"ת אורח משפט סי' פט ד"ה 'וכ"ז' שגם לדברי‬
‫הב"ח מצטרפת בזה גם סברת אחשביה‪.‬‬

‫‡‪:¯Ë‬‬
‫טור תע"ט תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ ,54‬לאחר המילים "ונחלקו הראשונים באטר" ―‬
‫ובשו"ת עזרת כהן סי' קט ד"ה 'והד' העיר שלגבי קיטע יש לבודקו יפה אם הוא איטר‪,‬‬
‫שהיא בדיקה קשה יותר מאשר אצל שאר בני אדם‪.‬‬

‫‡‪:ÌÈÓÎÁ ˙˜˙· È˘Ù‡ È‬‬
‫טור תפ"ג לאחר הציון להערה ‪ 8‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שחידש שכל דין אי אפשי‬
‫בתקנת חכמים נאמר רק בתקנות שנתקנו לצורך טובת האדם בפרט‪ ,‬אך אם מטרת‬
‫התקנה היתה בשביל תיקון העולם בכלל ― כגון שעשו סייג כדי שלא יבוא הדבר לידי‬
‫קלקול אצל אחרים ― לא שייך לומר אי אפשי בתקנת חכמים‪ ,‬כיוון שהדבר אינו לצורך‬
‫טובתו הפרטית ]שו"ת עזרת כהן סי' כ ד"ה 'וי"ל'[‪.‬‬
‫טור תפ"ד לאחר הציון להערה ‪ 17‬להוסיף פיסקה ― אסרו חכמים על אדם לישא את מינקת‬
‫חבירו‪ ,‬שמא יפסק חלבה ]יבמות סו ע"ב[‪ .‬וכתבו האחרונים שכיוון שתקנה זו לטובת הוולד‪,‬‬
‫אם נישואיה יביאו לטובתו ― כגון שהבעל מקבל עליו לפרנס את הוולד ויבורר לבית‬
‫דין שמצבו של הוולד יוטב ע"י הנישואין ― אומרים בזה אי אפשי בתקנת חכמים‪,‬‬
‫ויכולה להינשא ]שו"ת עזרת כהן סי' יח ד"ה 'והעיקר'‪ ,‬שם סי' כ‪ .‬הודפס גם בטוב ראי כתובות פרק‬
‫ה אותיות קכב קכג[‪.‬‬

‫‡‪:ÌˆÓˆÏ ¯˘Ù‡ È‬‬
‫טור תפ"ו תוספת להגדרת הערך ― וכן אי אפשר לכוון את מידתו של דבר אחד בדיוק‬
‫מוחלט >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬
‫טור תפ"ח לאחר הציון להערה ‪ 22‬להוסיף פיסקה ― בהרכבת אילן במין אחר‪ ,‬כאשר ההרכבה‬
‫היא בגובה האילן ישנו איסור כלאיים‪ ,‬אך כאשר היא במקום השורשים לא חל איסור‬

‫כרך א אי אפשר לצמצם‪-‬אידיהן של עכו"ם
‪33‬‬

‫זה‪ .‬וכתבו האחרונים שכיוון שאי אפשר לצמצם לכרות את העץ בדיוק במקום התפצלות‬
‫השורשים‪ ,‬יש לחותכו מעט למטה ממקום ההתפצלות ]שו"ת משפט כהן סי' יט‪ ,‬שם סי' כ‬
‫ד"ה 'והנה'[‪ .‬וכן לגבי מקום הנחת תפילין של ראש‪ ,‬כיוון שאי אפשר להניחן במקום שיער‬
‫]קידושין לו ע"א[‪ ,‬יש מן האחרונים שכתב שכיוון שאי אפשר לצמצם‪ ,‬יש להניח את הקצה‬
‫התחתון של התפילין למעלה מעט מעיקרי השיער ]חבש פאר פרק ב עמוד יב >הערת הרצי"ה‬
‫מכת"י<[‪.‬‬

‫‡‪:‰·È‬‬
‫טור תצ"ג תוספת הערה לאחר הערה ‪ ,69‬לאחר המילים "של תורה" ― וכתב הראי"ה קוק‬
‫בשו"ת דעת כהן סי' קעו וסי' רא‪ ,‬שגם לעניין זה דברי קבלה כדברי תורה‪ ,‬ע"פ הראב"ד‬
‫הל' מגילה וחנוכה פ"ג ה"ו‪ ,‬ואין נדחים משום איבה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 70‬להוסיף פיסקה ― ישנם דינים נוספים שתיקנו חז"ל מפני דרכי‬
‫שלום‪ ,‬וקראו להם "משום איבה "‪ ,‬ע"ע‪] .‬ועיין שבת הארץ פרק ח‪ ,‬שכאשר דן בענייני דרכי שלום‬
‫)משאלת אשה לחברתה בשביעית וכו'( קורא לזה "משום איבה"[‪.‬‬

‫‡‪:ÚÏ· ‡Ï ËÏÙÓÏ „ȯ˄ È„ÈÈ‬‬
‫טור תצ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 31‬וכן יש מהאחרונים שכתב שבמים ובחלב לא שייך‬
‫איידי דטריד ]שו"ת דעת כהן סי' מז אות ח[‪.‬‬

‫‡‪:Ì"ÂÎÚ Ï˘ ԉȄÈ‬‬
‫טור תצ"ט תוספת להערה ‪ ― 9‬וכתב הראי"ה קוק בשמונה קבצים קובץ ו רלב‪ ,‬רלג‪,‬‬
‫הודפס גם באוצרות הראי"ה ח"ג אות ג שגם לדעה זו ההיתר הוא רק להזמין לו בהמה‪,‬‬
‫אך לסייעו בשעת ההקרבה פשוט שאסור‪ ,‬שנראה כנטפל ומשתתף באיסור‪.‬‬
‫טור תק"ח לאחר הציון להערה ‪ 197‬להוסיף פרק ― ‪ .Ì˘‰ ÏÂÏÈÁ .Ë‬כתבו הפוסקים שכל‬
‫דבר שהעכו"ם מקפידים שלא לעשות בפרהסיא בימי אידיהם ― כגון ליקח הזבל מן‬
‫הרחוב או לקבור מתים ― יש להיזהר שלא לעשות כן בשבתות ובימים טובים ע"י‬
‫עכו"ם‪ ,‬מפני חילול השם ]מגן אברהם סי' רמד ס"ק ח[‪ .‬ואע"פ שהיה מן האחרונים שהתיר‬
‫וכתב שאינו יודע איזה חילול השם יש בדבר‪ ,‬שהרי הדבר מותר מדבר תורה ]רעק"א שם[‪,‬‬
‫כבר מצאנו כיוצא בזה בדברי הראשונים שכל דבר שנזהרים בו הגויים‪ ,‬יש בו חילול‬
‫השם אם יעברו על כך ישראל בפניהם ]כגון אכילת בהמה שנרבעה‪ ,‬שמעיקר הדין מותרת ]פתחי‬
‫תשובה יו"ד קנג א‪ .‬אמנם בשו"ת הב"ח סי' קמא צידד לאוסרה[‪ ,‬וספר חסידים תתכט אסרה משום חילול‬
‫השם‪ .‬וכיוצ"ב במסכת כותים פ"א הי"ב אסרו לקנות מהגויים מאכלים שמותרים לישראל והגויים נזהרים‬
‫בנימוסיהם שלא לאוכלם‪ ,‬כגון שמן שנפל לתוכו עכבר‪ ,‬כוסכוס ושליל‪ ,‬והביאו על כך את הפסוק בדברים‬

‫ז ט "כי עם קדוש אתה לה' אלקיך"‪ ,‬כשאתה קדוש לא תעשה עם אחר קדוש למעלה ממך[ וכל שכן‬

‫‪
34‬אידיהן של עכו"ם‪-‬אילן‬

‫כרך א‬

‫שיש חילול השם בדבר כאשר הגוי רוצה לעשות זאת בשבת מפני שהוא נזהר שלא‬
‫לעשות כן ביום חגו‪ ,‬דהיינו ביום א' ]שו"ת דעת כהן סי' ריט ד"ה 'אמנם מה'[‪.‬‬

‫‡‪:¯ÈÈ‬‬
‫טור תקי"ג תוספת להערה ‪ ― 5‬וביאר הראי"ה קוק במאורות הראיה שבועות עמוד קעט‪,‬‬
‫ובהגדה של פסח עמוד ‪ 237‬שחודש מלא מסמל את הערך העצמי של הזמן‪ ,‬שאין‬
‫לצמצמו‪ ,‬לעומת זאת חודש חסר מלמד על זמן אמצעי בלבד‪ ,‬שלכן אין להרחיבו יותר‬
‫מן הדרוש‪ .‬ובשנת יציאת מצריים‪ ,‬אע"פ שנראה לכאורה שאייר היה רק אמצעי בין ניסן‬
‫שהוא חודש הגאולה לבין סיוון שהוא חודש מתן תורה‪ ,‬בעצם היה בו גם תוכן עצמי‪,‬‬
‫ולכן לא היה חסר אלא מעובר‪.‬‬

‫‡‪:˙ÈÂÏÈ‬‬
‫טור תקכ"ה תוספת להערה ‪ ― 40‬ועיין תוס' יום טוב סוטה פ"ד מ"ג שביאר שאיסור זה‬
‫חמור מאיסור נשיאת מעוברת חבירו ומינקת חבירו‪ ,‬שאיסור נשיאת אילונית טעמו‬
‫משום חיוב דאורייתא של פריה ורביה‪ ,‬אך האיסור בנשיאת מעוברת ומינקת הוא שמא‬
‫תתעבר‪ ,‬ואיסור שאינו מטעם חיוב תורה קל יותר‪ .‬ובשו"ת עזרת כהן סי' ב ד"ה 'ובביאור'‬
‫הוסיף שלעניין החיוב הכללי לקיים דברי חכמים הן שוות‪.‬‬
‫*טור תקכ"ו לאחר הציון להערה ‪ 49‬להוסיף פיסקה ― מותר לשמש עם אילונית‪ ,‬ואין בדבר‬
‫משום השחתת‪-‬זרע*‪ ,‬הואיל ומשמש כדרך הארץ ]רמ"א אה"ע כג ה[‪.‬‬

‫‡‪:ÔÏÈ‬‬
‫*טור תקכ"ח תוספת הערה להגדרת הערך ― אמנם מצינו שגם צמחי הירקות מכונים‬
‫"אילן"‪ ,‬ע' רש "י פסחים ו‪ :‬סוף ד"ה 'ומשמר' >כך נראה כוונת הרצי"ה בהערותיו מכת"י וראה‬
‫נספח ג' לשונו<‪.‬‬
‫*טור תקל"א לאחר הציון להערה ‪ 44‬להוסיף פיסקה ― יש מן הראשונים שחילק באופן‬
‫מחודש‪ ,‬שאין בכל האילנות מין שעושה פרי בשנה הראשונה לזריעתו‪ ,‬ולדבריו כל צמח‬
‫כזה הרי הוא ירק ]שו"ת הרדב"ז ח"א סי' תצט וח"ג סי' תקלא‪ ,‬ושם דן לגבי צמחים נוספים האם‬
‫דינם כאילן >הערת הרצי"ה מכת"י<[‪.‬‬
‫*טור תקל"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 70‬ברכה על ראיית אילנות מלבלבים ]ראש השנה יא א‪,‬‬

‫ברכות מג ב‪ ,‬רמב"ם הל' ברכות פ"י הי"ג‪ ,‬טוש"ע או"ח סי' רכו >הערת הרצי"ה מכת"י<[‪.‬‬
‫טור תקל"ד תוספת להערה ‪ 91‬לפני המילים "וע"ע" ― ובמשפט כהן סי' יג )עמ' כד(‪ ,‬סי'‬
‫כד פרק ד )עמ' מו( ופרק י )עמ' סג( שגם לדעות שב"נ אסור בכלאי אילן‪ ,‬ישנו חילוק‬
‫בהגדרת איסורי כלאים בין ישראל לבין ב"נ‪ ,‬שפרטי הדינים בתורה שבע"פ ובמידות‬

‫כרך א‬

‫אילן‪-‬אין אדם פורע תוך זמנו
‪35‬‬

‫שהתורה נדרשת בהן שיש בישראל אין בב"נ‪ ,‬ובב"נ פוסקים ע"פ השכל האנושי >הערת‬

‫הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬
‫טור תקל"ד לאחר הציון להערה ‪ 98‬להוסיף פיסקה ― אילן פרי ואילן אסור להרכיבם זה‬
‫בזה ]שו"ע יו"ד רצה ג[‪ ,‬ולגבי אילן פרי ואילן סרק מאותו המין‪ ,‬נחלקו האחרונים האם‬
‫יש איסור כלאיים בהרכבתם זה בזה ]לבושי שרד סי' רצה אסר‪ ,‬ובשו"ת משפט כהן סי' כד אות‬
‫ד התיר[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― לגבי תפוח יערי דנו האחרונים האם הוא אילן פרי או אילן סרק‬
‫]לבושי שרד סי' רצה כתב שהוא אילן סרק‪ ,‬ובשו"ת משפט כהן סי' כד אות ה ד"ה 'והנה' הסתפק בזה[‪.‬‬

‫‡‪:ÂÂÓÓ ÏÚ ÂÓˆÚ „ÈÓÚÓ Ì„‡ ÔÈ‬‬
‫טור תקמ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 3‬והיתר זה הוא בגדר 'הותרה' ]שו"ת משפט כהן סי' קלט‬
‫ד"ה 'והאי'‪ .‬והוסיף שלגבי הרודף אחר נערה המאורסה דבר זה תלוי במחלוקת רבי יהודה וחכמים‬
‫בסנהדרין עג ב‪ ,‬שלרבי יהודה שהטעם שמצילין אותה בנפשו של רודף הוא משום שמסרה נפשא לקטלה‪,‬‬
‫הוא כדין מחתרת והוא הותרה‪ ,‬אך לחכמים שהוא משום שהתורה הקפידה על פגימתה ― הוא רק‬

‫דחויה[‪ ,‬כיוון שהתורה פירשה זאת בפסוק "אין לו דמים" ]שמות כב א[‪.‬‬

‫‡‪:Ú˘¯ ÂÓˆÚ ÌÈ˘Ó Ì„‡ ÔÈ‬‬
‫*טור תקמ"ט לאחר הציון להערה ‪ 20‬להוסיף פיסקה ― יש מן הראשונים שמוכח מדבריו‬
‫שכשם שאין אדם משים עצמו רשע‪ ,‬כך אינו משים עצמו שאינו חסיד ]רשב"א כתובות יט‬
‫א ד"ה 'קסבר'‪ ,‬שאין העד נאמן לומר שחתם שקר מתוך סכנת נפשות‪ ,‬משום שממידת חסידות להרג ולא‬

‫לחתום בשקר >הערת הרצי"ה מכת"י<[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― אע"פ שהודאתו של אדם לא תועיל להשים עצמו רשע‪ ,‬היא‬
‫מועילה להכשיר עדים שיעידו זאת עליו שלא בפניו‪ ,‬ועדותם לא תיפסל מחשש שבפניו‬
‫לא היו מעיזים להעיד‪ ,‬שהרי מוכח שהוא עצמו אמר זאת ]שו"ת דעת כהן סי' ב ד"ה 'והנה'[‪.‬‬
‫טור תק"נ תוספת להערה ‪ ― 37‬אמנם בשו"ת עזרת כהן סי' צד ד"ה 'שהרי' סובר שהרשב"א‬
‫חולק על הראב"ן‪ .‬ושם בד"ה 'ולע"ד' ביאר את טעמו של הראב"ן‪ ,‬שהטעם שאין אדם‬
‫משים עצמו רשע הוא רק משום שחב לאחריני‪ ,‬אך לעניין עצמו נאמן‪ ,‬ולעניין אחרים‬
‫הרי לא שייך לומר אדם קרוב אצל עצמו‪ ,‬ולכן מצטרף עם אחר‪.‬‬

‫‡‪:ÂÓÊ ÍÂ˙ Ú¯ÂÙ Ì„‡ ÔÈ‬‬
‫טור תקס"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 5‬ויש מי שביאר שהוא מדין אין ספק‪-‬מוציא‪-‬מידי‪-‬ודאי*‪,‬‬
‫שכיוון שוודאי הלווהו‪ ,‬לא תועיל שום טענה נגד חזקת‪-‬החיוב הוודאית ]הראי"ה קוק‪ ,‬הודפס‬
‫באוצרות הראי"ה ח"ב חידושי מסכתות ו ‪ 2‬עמוד ‪ .878‬והוסיף שטענת פרעתיך בזמני כן מועילה‪ ,‬משום‬

‫לאדםא חטא‬
‫‪
36‬אין אדם פורע תוך זמנו‪-‬אין אומריםכרך‬

‫שכל חוב עומד להיפרע בזמנו‪ ,‬ואם כן היא חזקה העשויה להשתנות‪ .‬וע"פ זה ביאר שם את דברי הש"ך‬

‫חו"מ סי' עה ס"ק כב[‪.‬‬
‫טור תקס"ו לאחר הציון להערה ‪ 18‬לאחר המילים "במקום עדים עומדת" ― ויש מהאחרונים‬
‫שהוסיף שהלווה אפילו לא יכול להחרים את המלווה בחרם סתם אם פרעו ]כתקנת‬
‫הגאונים שאפשר להחרים את התובע בכל טענת ספק "בחרם סתם על כל מי שנוטל ממון שלא כדין"‪,‬‬

‫כמפורש בשו"ע חו"מ עה ט ובביאור הגר"א שם אות כח[‪ ,‬שכיוון שוודאי שלא נפרע אין טעם‬
‫להחרימו ]הראי"ה קוק‪ ,‬הודפס באוצרות הראי"ה ח"ב חידושי מסכתות ו ‪ 2‬עמוד ‪ .878‬והוסיף שבמקום‬
‫שהדרך לפעמים לפרוע תוך זמנו‪ ,‬הווי ספק וחייב בחרם סתם ככל טענת ספק[‪.‬‬
‫טור תקס"ח תוספת להערה ‪ ― 51‬וכן פסק בשו"ת רעק"א תניינא תש' צז‪ ,‬טוב ראי ב"ב‬
‫דף ה א אות ו‪.‬‬
‫טור תקע"א לאחר הציון להערה ‪ ― 88‬ע"פ תקנת הגאונים‪ ,‬בעל דין הטוען "שמא " ומפסיד‬
‫בדין‪ ,‬יש בידו רשות להחרים סתם‪ ,‬ולומר שכל מי שטוען נגדו טענת שקר או נוטל‬
‫ממונו שלא כדין יהא בחרם ]עיין ערך 'חרם' עמ' שלה‪ ,‬ועיין שם הערה ‪ 153‬שמקורו ברי"ף שבועות‬
‫מח ב‪ ,‬בשותפים‪ ,‬ועי' הגר"א אהע"ז סח ס"ק טו שהוא כלל לכל טענת שמא‪ .‬ברמב"ם וטוש"ע הוזכר‬

‫חרם סתם בהרבה מקומות‪ ,‬ובסוף ס' קרית מלך )בני ברק תשל"ח( ציין לכל המקומות שברמב"ם[‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫במקרה שיש חזקה נגד הטוען שמא‪ ,‬כגון חזקה אין אדם פורע תוך זמנו‪ ,‬אינו יכול‬
‫להטיל חרם משום דהוי ודאי שלא פרע ]טוב ראי ב"ב דף ה א אות ו[‪ .‬ובמקום שישנו מנהג‬
‫באופנים מסויימים לפרוע תוך זמנו כגון מקום שפורעים קמעא קמעא ]עיין לעיל הערה‬
‫‪ ,[50‬אע"פ שאין מנהג זה מבטל החזקה‪ ,‬ואין לחייבו שבועת הסת‪ ,‬מ"מ יש בידו להחרים‬
‫]טוב ראי שם[‪ .‬וה"ה במקום שהמחהו אצל אחד שיפרעהו‪ ,‬ופרע‪ ,‬והנתבע טוען שחשב‬
‫שלא פרע ולכן פרע הוא‪ ,‬ויחשב פרעונו על פרעון השנה הבאה‪ .‬והתובע מכחישו‪ ,‬גם‬
‫בזה הוי חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו‪ ,‬ואינו יכול להטיל חרם ]טוב ראי שם[‪.‬‬

‫‡‪:ͯ·Á ‰ÎÊÈ˘ È„Î ‡ËÁ Ì„‡Ï ÌȯÓ‡ ÔÈ‬‬
‫טור תקע"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 22‬וטעם הדבר‪ ,‬שתיקון נפשו עדיף מתיקון אחרים ]חבש‬
‫פאר סי' יד‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי שבת פרק א אות ד‪ ,‬ודימה זאת לדברי הגמרא ב"מ לג ע"א שלך קודם‬

‫לשל כל אדם[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 29‬ט( לגבי אב אומרים חטא כדי למנוע את בנך הקטן מאיסור‬
‫חמור יותר‪ ,‬כיוון שחטא הבן נזקף לחובת האב ]חבש פאר סי' יד‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי שבת‬
‫פרק א אות ד[‪.‬‬
‫טור תקע"ז לאחר הציון להערה ‪ 29‬להוסיף פיסקה ― עכ"פ‪ ,‬לכל הדעות אין אומרים לאדם‬

‫אומרים אלאדם חטא‪-‬אין דוחין נפש מפני נפש
‪37‬‬
‫אין כרך‬

‫חטא בקו"ע כדי שיזכה חברך ולא יעבור בשוא"ת‪ ,‬ואפילו אם חבירו יעבור בשוא"ת כל‬
‫ימיו ]חבש פאר פרק טז הערות מגדולי ירושלים ת"ו אות טו[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 31‬להוסיף פיסקה ― כאשר אומרים לאדם אל תחטא‪ ,‬וע"י זה‬
‫הוא לכאורה יעבור באיסור חמור יותר‪ ,‬יש מהאחרונים שכתב שבפועל אין בזה שום‬
‫איסור‪ ,‬שכיוון שעושה זאת ע"פ דברי חכמים הרי הוא אנוס לקיים דברי חכמים ]שו"ת‬
‫מצפה אריה סי' א‪ ,‬וכך הבין שם גם מתוס' שבת ד א ד"ה 'קודם'‪ ,‬ומהכס"מ הל' חמץ ומצה פ"ג ה"ח[‪.‬‬
‫ויש שכתב שאמנם אין בזה איסור כיוון שהוא מחוייב לעשות כן‪ ,‬וכעין העמידו דבריהם‬
‫במקום כרת ]כמו שמוכח בתוס' שבת שם[‪ ,‬אך אינו מדין אונס ]שו"ת עזרת כהן סי' כ ד"ה 'בענין'‪,‬‬
‫והוכיח שם שגם תוס' שם והכס"מ שם לא התכוונו שהוא אונס[‪.‬‬

‫‡‪:¯·Á ÔÈ„ ˙È· ȯ·„ ÏË·Ï ÏÂÎÈ ÔÈ„ ˙È· ÔÈ‬‬
‫טור תר"א לאחר הציון להערה ‪ 29‬להוסיף פיסקה ― יש מי שרצה לחדש שאם התקנה גורמת‬
‫לקלקול ― יכול בית דין אחר לבטלה‪ ,‬אע"פ שאינו גדול ממנו בכמה ובמנין‪ .‬אך דחו‬
‫את דבריו ]שו"ת משפט כהן סי' ד ד"ה 'ומש"כ' הביא את דעה זו והוכיח מהסוגיות שאינו כן >הערת‬
‫הרצי"ה מכת"י<[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו כו' נאמר רק לגבי‬
‫ביטול התקנה כולה‪ ,‬אך אם רצו לשנות את גדרי התקנה ― הרשות בידם ]תוס' מגילה‬
‫ה ב ד"ה 'ובקש'‪ .‬וע"ע תוס' שם ג א ד"ה 'מבטלין'‪ ,‬וכתובות ג ב ד"ה 'תקנה' >הערת הרצי"ה מכת"י<[‪.‬‬
‫טור תר"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 32‬אמנם היתר זה נאמר רק כאשר בבית הדין הראשון‬
‫דרשו זאת רוב הדיינים‪ ,‬אך במקרה שכל הדיינים דרשו זאת ― יש לפסיקתם כח של‬
‫תקנה‪ ,‬ואין בית דין אחר יכול לבטלה אא"כ הוא גדול ממנו בחכמה ובמניין ]אגרות הראי"ה‬
‫ח"ד א' ריד ד"ה 'אמנם'[‪.‬‬

‫‡‪:¯Â·Èˆ‰ ÏÚ ‰¯Ê‚ ÌȯÊ‚ ÔÈ‬‬
‫טור תר"ג להערה ‪ ― 10‬עיין שבת הארץ עמוד ‪ 248‬שכתב שבזמן שנתרבו חורשי שביעית‬
‫באיסור לא גזרו על השדות החרושות שלא יזרעו במוצאי שביעית‪ ,‬משום שהיא גזרה‬
‫שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה‪.‬‬

‫‡‪:˘Ù ÈÙÓ ˘Ù ÔÈÁ„ ÔÈ‬‬
‫טור תר"ה תוספת להערה ‪ ― 16‬וכן כתב בשו"ת משפט כהן סי' קלג ד"ה 'אמנם'‪.‬‬
‫טור תר"ו לאחר הציון להערה ‪ 32‬להוסיף פרק ― „‪ .˙Â˘Ù ÔÈ· ÌȘÂÏÈÁ .‬כלל זה‪ ,‬שאין‬
‫דוחין נפש מפני נפש‪ ,‬נאמר גם כאשר יש חילוקים בין הנפשות‪ ,‬כגון שאחד כהן וחבירו‬
‫לוי‪ ,‬אחד גדול שבשיראל וחבירו הדיוט‪ ,‬ואפילו יחיד נגד רבים ― בכל אלו אין דוחין‬

‫הכללות‬
‫כרך א‬
‫‪
38‬אין דוחין נפש מפני נפש‪-‬אין למדין מן‬

‫נפש מפני נפש‪ ,‬ולא מחלקים ביניהם ]שו"ת משפט כהן קמג[‪ .‬ואע"פ שלגבי להציל אחד ―‬
‫מקדימים להציל כהן ללוי איש לאשה וכו' ]הוריות יג א[‪ .‬והטעם שאין דוחין נפש מפני‬
‫נפש גם באופן זה‪ ,‬הוא כמו הדין שאין עונשים בדיני נפשות על סמך אומדנא‪ ,‬ואפילו‬
‫אומדנא ברורה וכמעט ודאית‪ ,‬שכיוון שהשער הזה של אומדנות אינו גדור‪ ,‬ונקל להחליף‬
‫בין אומדנא ודאית לכזו שמסופקת‪ ,‬נעלה תורה את השער הזה של אומדנות בפנינו ]ספר‬
‫המצוות לרמב"ם ל"ת רצ[‪ ,‬כדברי התורה ]שמות כג ז[ ונקי וצדיק אל תהרוג ]שו"ת משפט כהן‬
‫קמג[‪.‬‬

‫‡‪:¯˘Ù‡ ȇ˘Ó ¯˘Ù‡ ÔÈ„ ÔÈ‬‬
‫בסוף הערך טור תר"ט לאחר הציון להערה ‪ 25‬להוסיף פרק ― ‪.¯˘Ù‡ ȇ˘Ó ¯˘Ù‡ ȇ .‰‬‬
‫אע"פ שאין דנין אפשר משאי אפשר‪ ,‬אי אפשר משאי אפשר דנין‪ .‬ע"פ זה כתבו הפוסקים‬
‫סברא שגר שאינו יכול למול‪ ,‬מחמת סכנה או כגון שנכרת גידו‪ ,‬תועיל לו גירות בטבילה‬
‫לבד בלא מילה‪ ,‬שבאופן זה ניתן ללומדו מן האמהות שנתגיירו בלא מילה‪ ,‬ודנין אי‬
‫אפשר משאי אפשר ]שו"ת דעת כהן סי' קנ ד"ה 'והנה'‪ .‬אמנם להלכה דחה זאת מטעמים אחרים[‪.‬‬

‫‡‪:·Â¯‰ ¯Á‡ ÔÂÓÓ· ÔÈÎω ÔÈ‬‬
‫טור תרי"ב תוספת להערה ‪ ― 10‬וכן כתב בשו"ת עזרת כהן סי' ח ד"ה 'ומה'‪ ,‬שהטעם‬
‫שאהבא"ה הוא שחזקת ממון עדיפה מחזקת איסור‪ .‬ושם בהערה ‪ 2‬הביא את הטעמים‬
‫הנוספים‪.‬‬

‫‡‪:ÌÈ˙ÓÏ ‰¯ÙÎ ÔÈ‬‬
‫טור תרל"ב לאחר הציון להערה ‪ 34‬להוסיף פיסקה ― אעפ"כ לעניין תשלום כופר‪ ,‬אפילו‬
‫לדעה שהוא כפרה‪ ,‬אין כפרה למתים‪ ,‬ולכן מי שנתחייב מיתה אינו חייב לשלמו ]שו"ת‬
‫משפט כהן סי' קלז ד"ה 'הערתו'‪ .‬ושם הוסיף שאמנם יש בכופר גם טעם של ממון‪ ,‬שהרי משלמו גם‬

‫ליורשי המת‪ ,‬אך לעניין ממון הרי פשוט שיש דין קלב"מ‪ ,‬ולכן אם החייב נהרג ― פשוט שאינו משלמו[‪.‬‬

‫‡‪:˙‡¯ ÂÈÈÚ˘ ‰Ó ‡Ï‡ ÔÈÈ„Ï ÂÏ ÔÈ‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 5‬ובשו"ת עזרת כהן סי' סה אות כג נקט את כלל זה לגבי הדין‬
‫לפסוק ע"פ אומדנא ברורה‪ ,‬והוסיף שהוא מדאורייתא‪.‬‬

‫‡‪:˙ÂÏÏΉ ÔÓ ÔÈ„ÓÏ ÔÈ‬‬
‫*טור תרל"ד לאחר הציון להערה ‪ 19‬להוסיף פיסקה ― אין למדין אף מכללים בעניינים‬
‫טבעיים‪ .‬כגון לגבי הכלל שכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ]משנה נידה נא א‪ ,‬חולין סו‬
‫ב[‪ ,‬כתבו הפוסקים שאין למדין מן הכללות ]שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ה בסוף דבריו[‪ ,‬ובפרט‬
‫בענייני הברואים ישנם הרבה יוצאים מן הכלל ]כרתי סי' פג ס"ק ג[‪ ,‬ואי אפשר לכלול כלל‬

‫כרך מןא הכללות‪-‬אין מערבין שמחה בשמחה
‪39‬‬
‫אין למדין‬

‫על כל המקרים המתהווים בעולם ]חתם סופר חולין דף מב א ד"ה 'ביש"ש'‪ ,‬אמנם הוא הזכיר‬

‫זאת לגבי טריפה אינה חיה‪ ,‬שבה לא נאמר הלשון "כל"[‪ .‬אמנם יש שדחו זאת וכתבו שכל שיש‬
‫לו סנפיר יש לו קשקשת הוא כלל מוחלט ]ערוך השולחן יו"ד פג ה[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― יש מן האחרונים שחידש שלא רק הגמרא אינה לומדת מן הכללות‪,‬‬
‫אלא אף לגדולי ישראל שבכל דור ניתנה רשות לא ללמוד מן הכללות לצורך הוראת‬
‫שעה‪ ,‬שכל ההלכות הקבועות נאמרו רק על הרוב הנהוג‪ ,‬ואין ללמוד מהן לכלל המקרים‬
‫]אגרות הראי"ה ח"א סי' פט ד"ה 'ולימוד'[‪.‬‬
‫*טור תרל"ה תוספת להערה ‪ ,1‬לאחר המילים "בקה"ע ופ"מ" ― ועיין לקמן בהערה ‪.35‬‬

‫‡‪:‰ÏÈÁ˙ÎÏ ¯ÂÒȇ ÔÈÏË·Ó ÔÈ‬‬
‫טור תר"מ תוספת להערה ‪ 38‬לאחר המילים ס"ק כח ― שו"ת דעת כהן סי' קסט ד"ה 'ויש'‪.‬‬
‫טור תרמ"א תוספת להערה ‪ ― 46‬ובשו"ת דעת כהן סי' קסט ד"ה 'ויש' הסתפק אם אומרים‬
‫במצוות אין מבטלין איסור לכתחילה‪.‬‬

‫‡‪:‰¯Â˙· ¯Á‡Ó ̄˜ÂÓ ÔÈ‬‬
‫טור תרמ"ז תוספת הערה בתחילת הערך לאחר המילים "המאוחרות להן" ― בטעם הדבר ביאר‬
‫בעולת ראיה ח"א עמוד קנב ד"ה 'והנה'‪ ,‬שהתורה עצמה‪ ,‬בניגוד למצוות המעשיות‪ ,‬היא‬
‫למעלה מכל סדר‪ ,‬ולכן נקראת "משל הקדמוני " ― משלו של קדמונו של עולם‪.‬‬

‫‡‪:ÔÈ„‰ ÔÓ ÔȯȉÊÓ ÔÈ‬‬
‫*טור תר"נ לאחר הציון להערה ‪ ― 9‬ובירושלמי מבואר להיפך‪ ,‬שאפילו מי שסובר שאין‬
‫עונשין מן הדין‪ ,‬מודה שמזהירין מן הדין ]יבמות פי"א ה"א‪ ,‬וזו דעת רבי ישמעאל שם[‪.‬‬
‫טור תרס"ו לאחר הציון להערה ‪ 9‬להוסיף פיסקה ― איסור זה נאמר רק כאשר כבר התחיל‬
‫לעסוק בעניין המצווה‪ ,‬או שעכ"פ הוא סמוך לעניינה‪ ,‬אך אם אינו עוסק בה כלל לא‬
‫שייך אין מעבירין על המצוות ]עץ הדר סי' טז‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי שבת פרק יט אות קלו[‪.‬‬

‫‡‪:‰ÁÓ˘· ‰ÁÓ˘ ÔÈ·¯ÚÓ ÔÈ‬‬
‫טור תרע"ב תוספת להערה ‪ ― 12‬ובטוב ראי סוטה פרק א אות כא‪ ,‬הודפס גם באוצרות‬
‫הראי"ה חידושי מסכתות אות א‪ ,‬כתב שיש נפק"מ מטעם זה‪ ,‬שלפי זה אין עושין מצוות‬
‫חבילות חבילות גם כאשר במעשה אחד מקיים כמה מצוות‪ ,‬שאע"פ שאין בזה את הטעם‬
‫שנראה כמשוי‪ ,‬עדיין אין ליבו פנוי לשתיהן‪ .‬אמנם למעשה פסק בטוב ראי שבת פרק‬
‫ב אות לא ד"ה 'ומיהו' ובסוטה פ"א אות יט שאין דין חבילות חבילות במעשה אחד‪,‬‬
‫ואדרבה‪ ,‬כתב שיש בזה חביבות מצווה‪.‬‬

‫במקום עשירות‬
‫כרך א‬
‫‪
40‬אין מקרא יוצא מידי פשוטו‪-‬אין עניות‬

‫‡‪:ÂËÂ˘Ù È„ÈÓ ‡ˆÂÈ ‡¯˜Ó ÔÈ‬‬
‫טור תרע"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 7‬וכן ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ]דברים לא יט[‪,‬‬
‫שאע"פ שיש ראשונים שסוברים שלהלכה מצווה זו נאמרה על כל התורה ]ר"ן נדרים לח‬
‫ע"א[‪ ,‬אעפ"כ פשט הפסוק מדבר על שירת האזינו בלבד ]שו"ת דעת כהן סי' רלג ד"ה 'ועד"ת'[‪.‬‬

‫‡‪:Ò‰ ÏÚ ÔÈÎÓÂÒ ÔÈ‬‬
‫טור תרע"ט תוספת להערה ‪ ― 8‬ובשו"ת משפט כהן סי' קיז ד"ה 'וע"ד' העיר שבפשטות‬
‫זו דעת סתם משנה שקלים פ"ו ה"ג‪.‬‬

‫‡‪:ȇ„ ȄÈÓ ‡ÈˆÂÓ ˜ÙÒ ÔÈ‬‬
‫טור תרפ"ג לאחר הציון להערה ‪ 24‬להוסיף פיסקה ― בספק איסור שדינו יהרג ואל יעבור‪,‬‬
‫אומרים אין ספק מוציא מידי ודאי של וחי בהם‪ ,‬ולכן יעבור ואל יהרג‪ .‬ואפילו לדעת‬
‫הראשונים שספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא ]שו"ת דעת כהן סי' פד ד"ה 'ובנ"ד'[‪.‬‬

‫‡‪:ÔÈ„‰ ÔÓ ÔÈ˘ÂÚ ÔÈ‬‬
‫*טור תר"צ תוספת להערה ‪ ― 5‬וכן משמע מרש"י סנהדרין עג ב ד"ה 'הקישא הוא'‪.‬‬

‫‡‪:˙ÂÏÈ·Á ˙ÂÏÈ·Á ˙ÂÂˆÓ ÔÈ˘ÂÚ ÔÈ‬‬
‫טור תרצ"ה לאחר הציון להערה ‪ 18‬להוסיף פיסקה ― כאשר במעשה אחד מקיים כמה מצוות‪,‬‬
‫כגון להדליק נר חנוכה בשמן תרומה‪ ,‬שיש מצווה לשורפו ]טוב ראי שבת פרק ב אות לא[‪,‬‬
‫דנו הפוסקים האם יש בזה איסור של חבילות חבילות‪ .‬והדבר תלוי בטעם שאין עושין‬
‫מצוות חבילות‪ .‬לטעם שיהא ליבו פנוי לשתיהן ― עדיין אינו פנוי‪ .‬אך לטעם שלא יהיו‬
‫נראות עליו כמשא ― בזה לא נראות כמשא‪ ,‬שהרי הוא מעשה אחד ]טוב ראי סוטה פרק‬
‫א אות כא‪ ,‬והודפס גם באוצרות הראי"ה חידושי מסכתות אות א[‪ ,‬ויש מהאחרונים שכתב שאדרבה‪,‬‬
‫יש בזה אף חביבות מצווה ]טוב ראי שבת פרק ב אות לא ד"ה 'מיהו'‪ ,‬וסוטה פ"א אות יט[‪.‬‬
‫טור תרח"צ לאחר הציון להערה ‪ 50‬להוסיף פיסקה ― מותר לשתות ארבע כוסות מיין של‬
‫שביעית ]ירושלמי שקלים פ"ג ה"ג[‪ ,‬אע"פ שמקיים מצווה בשתייתו‪ ,‬ואין בזה איסור של‬
‫חבילות חבילות‪ ,‬והוא הדין לכל מצווה הטעונה כוס ]שבת הארץ קונטרס אחרון אות כב[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 54‬שהרי הטעם שהמצוות יראו עליו כמשא לא שייך במצוות‬
‫שאינן חובה עליו ]טוב ראי סוטה פרק א אות כ‪ .‬אמנם לטעם שצריך שליבו יהיה פנוי לכל אחת‬
‫מהמצוות ― דין זה שייך גם כאן[‪.‬‬

‫‡‪:˙Â¯È˘Ú Ì˜ӷ ˙ÂÈÚ ÔÈ‬‬
‫טור ת"ש לאחר הציון להערה ‪ 22‬להוסיף פיסקה ― כאשר ניתן להשתמש בשולחנות של‬

‫כרך א‬

‫אין עניות במקום עשירות‪-‬איש
‪41‬‬

‫זהב במקדש‪ ,‬אין משתמשים בשולחנות אחרים‪ ,‬שאין עניות במקום עשירות ]שו"ת משפט‬

‫כהן סי' קיז ד"ה 'וע"ד'‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי שבת פרק טו אות קכ[‪.‬‬

‫‡‪:¯Â‚ÈÒ ‰˘Ú ¯Â‚˘ ÔÈ‬‬
‫טור תש"א לאחר הציון להערה ‪ 10‬להוסיף פיסקה ― כאשר מצווה יכולה להתקיים רק ע"י‬
‫עבירה‪ ,‬כגון נטילת אתרוג מורכב‪ ,‬שלולי עבירת ההרכבה לא היתה יניקת הלימון ראויה‬
‫למצווה‪ ,‬הדבר פסול למצווה אפילו אם נשתנה‪ ,‬מדין אין קטיגור נעשה סניגור‪ .‬ואע"פ‬
‫שדין מצווה הבאה בעבירה לא שייך כאשר היה שינוי ]עץ הדר עמ' מב‪ ,‬מג[‪.‬‬
‫טור תש"ב לאחר הציון להערה ‪ 27‬להוסיף פיסקה ― יש מן האחרונים שחידש שאף בדיני‬
‫טומאה אומרים שאין קטיגור נעשה סניגור‪ ,‬ולכן דבר שממעט את הטומאה לא יכול‬
‫לבטל חציצה בפני הטומאה ]שו"ת דעת כהן סי' רטו ד"ה 'ראיתי' לגבי ארון מתכת שמתבטל לקרקע[‪.‬‬

‫‡‪:ÂÓȉ ‰Á ÌÈÓÎÁ Á¯ ÔÈ‬‬
‫טור תשט"ז תוספת הערה לאחר הגדרת הערך ― הראי"ה קוק בערפילי טוהר עמ' לג וכן‬
‫בשמונה קבצים קובץ ב אות פא נקט ביטוי זה אף בענייני יסודות האמונה‪ ,‬לגבי דעות‬
‫שונות על הבריאה‪.‬‬
‫טור תשי"ז לאחר הציון להערה ‪ 13‬להוסיף פיסקה ― אף הפוסקים האחרונים השתמשו‬
‫לעיתים בהוראה זו‪ ,‬כגון להשתמש בבתי תפלות של נכרים לצורך בית כנסת‪ ,‬אפילו‬
‫לאחר שינוי וביטול ]שו"ת דעת כהן סי' ריד ד"ה 'מכתבי'[‪ ,‬או לעשות פסל של פרצוף אדם‬
‫וחצי גוף‪ ,‬גם לשיטות שהדבר אינו אסור מעיקר הדין ]שו"ת דעת כהן סי' סה ד"ה 'אבל'[‪.‬‬

‫‡‪:‰¯È·Ú ¯·„Ï ÁÈÏ˘ ÔÈ‬‬
‫טור תשל"ג תוספת להערה ‪ 81‬לאחר המילים "סי' קיא" ― ועיין עוד שם סי' קיב ד"ה 'באות‬
‫ז' שדן האם דין אשלד"ע מבטל את המעשה >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬
‫טור תשל"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 96‬התופס‪-‬לבעל‪-‬חוב* במקום שחב לאחרים‪ ,‬יש‬
‫מהאחרונים שכתב שהטעם שלא קנה הוא מדין אין שליח לדבר עבירה‪ ,‬שאינו ראוי‬
‫להתעבר על ריב לא לו ]שו"ת משפט כהן סי' לט ד"ה 'ולעיקר'[‪.‬‬

‫‡‪:˘È‬‬
‫*טור תשל"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 38‬יש מהאחרונים שהסתפק באופן המיעוט מהמילה‬
‫"איש"‪ ,‬האם "איש " ממעט יחד את חרש שוטה וקטן‪ ,‬או ש"איש" ממעט רק את הקטן‪,‬‬
‫ומהקטן לומדים בבניין אב גם לחרש ושוטה ]קובץ ביאורים גיטין אות טז[‪.‬‬

‫‪
42‬אכילה ע"י הדחק‪-‬אכין ורקין‬

‫כרך א‬

‫‡‪:˜Á„‰ È"Ú ‰ÏÈÎ‬‬
‫טור תשנ"א תוספת להערה ‪ ― 4‬להשמיט את הנקודה ולהוסיף‪ :‬ובטוב ראי שבת פרק ז‬
‫אות פח ד"ה 'עיקר'‪ ,‬שביארו שאכילה כזו מעידה על מידת רעבונה של הבהמה‪ ,‬וברעב‬
‫כזה הרי זו דרכה לאכול כך‪ ,‬ואינה משונה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 7‬ובטוב ראי שבת פרק ז אות פח ד"ה 'ונראה' פירש את הגמרא‬
‫באופן מחודש‪ ,‬שגם לפי גירסת רבין‪ ,‬לצפרא רבי יוחנן הדר ביה‪ .‬ולפי זה למסקנה רבי‬
‫יוחנן מחייב באכילה ע"י הדחק‪ ,‬ומובן שהרמב"ם פסק כמותו‪.‬‬

‫‡‪:‰ˆÓ ˙ÏÈÎ‬‬
‫טור תשס"ו תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ ,39‬אחר המילים "כזמן אכילת פסחים" ― בעולת‬
‫ראיה ח"א עמוד לח חידש‪ ,‬שבעצם היה צריך לאכול את המצה בכל שבעת הימים‪ ,‬ורק‬
‫כיוון שאי אפשר לעשות כן‪ ,‬אנו מקיימים את רעיון זה ע"י איסור אכילת חמץ שבעת‬
‫הימים‪.‬‬

‫‡‪:¯Â¯Ó ˙ÏÈÎ‬‬
‫טור תשע"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 71‬מאידך יש להיזהר שלא לאכול מרור שהוא מר הרבה‬
‫עד שכמעט ואי אפשר לאוכלו‪ ,‬שאכילה כזו אינה נחשבת אכילה ]שו"ת אורח משפט תחילת‬
‫סי' קכד[‪.‬‬

‫‡‪:Ò¯Ù ˙ÏÈÎ‬‬
‫*טור תשצ"ז תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 23‬לאחר המילה "ועוד" ― בירושלמי שבת‬
‫פ"א ה"א מבואר שהטעם שאכילה ביותר מכדי אכילת פרס אינה נחשבת אכילה‪ ,‬הוא‬
‫שהן שתי אכילות של פחות מכשיעור‪ ,‬ודימה זאת למוציא בשבת חצי שיעור לרשות‬
‫אחת וחצי שיעור לרשות אחרת‪ ,‬שדינו שפטור‪.‬‬

‫‡‪:ÌÈ˘„˜ ˙ÏÈÎ‬‬
‫טור תשצ"ט לאחר הציון להערה ‪18‬ג להוסיף פיסקה ― המטמא את הקדשים באופן שהם‬
‫נאסרים באכילה ― להוציא קרבן הבא בטומאה ― הריהו מבטל מצוות עשה של אכילת‬
‫קדשים ]שו"ת משפט כהן סי' צח[‪.‬‬

‫‡‪:ÔȘ¯Â ÔÈÎ‬‬
‫*טור תתכ"א תוספת להערה ‪ ― 14‬וברש"י פסחים שם הביא פירוש נוסף ש"אך" ב"אח"ס‬
‫בט"ע " הוא חץ‪ ,‬מלשון חצי‪.‬‬

‫כרך א‬

‫אכסדרה‪-‬אכסדרה
‪43‬‬

‫‡‪:‰¯„ÒÎ‬‬
‫טור תתכ"ו לאחר הציון להערה ‪ 49‬להוסיף פיסקה ― דין נוסף נאמר באכסדרה‪ ,‬שהבונה‬
‫אכסדרה לא יבנה כתבנית האולם שבבית המקדש ]ראש השנה כד א‪ ,‬רמב"ם בית הבחירה פ"ז‬
‫ה"י‪ ,‬שו"ע יו"ד סי' קמא סע' ח‪ .‬וביאר הראי"ה קוק בספרו טוב ראי שבת פרק ב אות מ והודפס גם‬
‫במאורות הראי"ה לחנוכה במאמרים שיש לשמור על הקודש שלא יבואו צורכי חול לפגוע בקדושתו‪.‬‬

‫ודווקא ע"י שמירה זו נותן הקודש ערך לענייני החול[‪.‬‬

‫‪· ͯÎ‬‬
‫‡‪˙¯‚· Z ȯ˜˙ Ï‬‬
‫‡‪:‰ÈÏ‬‬
‫עמוד ח' טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 58‬ואף אינו יכול להחמיר נגד המנהג ]שו"ת דעת‬

‫כהן סי' מה עמוד קא[‪.‬‬
‫עמוד ח' טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 73‬וכן ראוי לכל אדם שבכל מוצאי שבת קודש‬
‫יעשה גם הוא כמעשיו של אליהו‪ ,‬ויעסוק בזכויותיהם של ישראל ]אורות הקדש א' סי' קיט‪,‬‬
‫עולת ראיה ח"ב עמ' ריא[‪.‬‬

‫‡‪:ÌÏ‬‬
‫עמוד י"א טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 10‬יש"ש שם ע"פ המרדכי שם‪ .‬ואולם עיין באר אליהו‬
‫חו"מ סי' כו ס"ק ה'‪ ,‬דאין יוצאים מכלל לפניהם ולא לפני עכו"ם אא"כ אומר להם הב"ד‬
‫של ישראל לדונו‪ ,‬וכשקבל רשות מב"ד‪ ,‬הוי כאמרו לו לדונו‪ .‬ולפ"ז אף מדין תורה חייב‬
‫לקבל רשות מב"ד של ישראל‪.‬‬
‫עמוד י"א טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ 17‬לאחר המלים "הדין נוטה" ― ולפי הירושלמי אם‬
‫שמע‪ ,‬אף אם אינו יודע להיכן הדין נוטה‪ ,‬אינו רשאי לומר איני נזקק לכם ]באר אליהו‬
‫שם[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 19‬אולם בבאר אליהו שם‪ ,‬הובא גם בשו"ת משפט כהן סי' קמג‬
‫כתב שמדובר בזמן שיש רק חששא בעלמא ולא סכנה גמורה‪ ,‬דבסכנה גמורה אינו חייב‬
‫להסתכן‪ ,‬ואולי גם בממון מדובר בחשש ולא בהפסד ודאי‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 23‬וי"א שבכל מקרה של סכנה‪ ,‬אף כשיודע להיכן הדין נוטה‪,‬‬
‫מותר לו לומר כן‪ ,‬והפסוק "לא תגורו" דיבר רק על מקרה בו יש חשש שירדוף את‬
‫הדיין להפך את הדין ]ב"ח שם[‪.‬‬

‫‡‪:‰ÓÏ‬‬
‫עמוד ט"ז טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 11‬וכן המנהג היום אצל האשכנזים כאנשי יהודה‬
‫]שו"ת עזרת כהן סי' נח[‪.‬‬
‫עמוד י"ט טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 115‬אלמנה שנישאה ולאחר מכן התגרשה ― לא‬
‫חזרה לשם אלמנה ואין חייבים עליה בלאו זה ]שו"ת אורח משפט חו"מ סי' ה[‪.‬‬

‫‪
46‬אם )זרעה(‪-‬אמונת ה'‬

‫כרך ב‬

‫‡‪:(‰Ú¯Ê) Ì‬‬
‫עמוד כ"ב טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 39‬לאחר שש שנים יש אומרים שהאב זכאי בבן‬
‫]חלקת מחוקק שם ס"ק ט[‪ ,‬וי"א שעדיין האם זכאית בבנה‪ ,‬רק שבמקרה שנשאר אצלה אין‬
‫האב חייב במזונותיו אלא אמו חייבת במזונותיו ]שו"ת עזרת כהן סי' נז[‪.‬‬
‫עמוד כ"ג טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 58‬נחלקו הראשונים אם חובה זו קיימת גם בביאת‬
‫זנות ]שו"ת עזרת כהן סי' יז על פי הגהות מרדכי יבמות רמז קו ועיין שו"ע סי' יג סע' יא במחלוקת‬
‫המחבר והרמ"א[‪.‬‬

‫‡‪:(˙ÂȯÚ) Ì‬‬
‫עמוד כ"ד טור ‪ 1‬תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 22‬על המילים "אמו היא מן העריות‬
‫האסורות גם לבן‪-‬נח" ― ובספר עץ הדר אות א עמ' יג ואות לז עמ' פ כתב שטעמו כיון‬
‫שבגוים הולכים מצד הטבע ולא מצד הקדושה ולכן העיקר הוא משפחת האם‪.‬‬

‫‡‪:ÔÈÚ Âȇ Ì‬‬
‫עמוד כ"ז טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 57‬ועיין באר אליהו חו"מ סי' לג סע' ב ס"ק יב‪ ,‬הובא‬
‫גם ב"טוב ראי" קידושין כד ב‪ ,‬שלמד מדין זה שכל מדרש חכמים הוא כדיני דרבנן ואין‬
‫דנים בו להקל על דברי תורה אלא להחמיר‪.‬‬

‫‡‪:˙‰Ó‬‬
‫עמוד ל"ה טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 3‬אע "פ שרק בשרה נזכרה נבואה ]בראשית כא יב‪,‬‬

‫מגילה יד א[‪ ,‬מ"מ גם שאר האמהות זכותן וידן גרמה כח הנבואה‪ ,‬משא"כ בלהה וזלפה‬
‫שאף שמעלתן גבוהה מאד‪ ,‬שזכו לבנות בית ישראל‪ ,‬מ"מ לא הגיעה מעלתן למעלת‬
‫האמהות ]מדבר שור דרוש כג עמ' רטז[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 12‬ובעין איה ברכות פרק א אות קעו כתב שהטעם להבדל בין‬
‫אברהם לשרה הוא ע"פ הפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך" )משלי א‬
‫ח(‪ ,‬שמאברהם קבלנו את המוסר ― שהוא כללי גם לאומות‪ ,‬ומשרה קבלנו את המעשים‬
‫הפרטיים שהם המצוות השייכים רק לעם ישראל‪ ,‬ולכן אין איסור לקרא לה שרי שהוא‬
‫לשון יחיד‪.‬‬

‫‡‪:'‰ ˙ÂÓ‬‬
‫עמוד ל"ז טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 57‬ודרגת האמונה צריכה להיות על פי דרגת השכל‬
‫של האדם‪ ,‬כל אדם על פי מדרגתו ]שמונה קבצים קובץ ה סי' קנד עמ' קכד[‪ .‬וגודל האדם‬
‫הוא ע"פ אמונתו ]שם סי' רנו עמ' קעד[‪.‬‬

‫כרך ב‬

‫אמוראים‪-‬אמירתו לגבוה
‪47‬‬

‫‡‪:Ìȇ¯ÂÓ‬‬
‫עמוד ל"ח טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 8‬אולם מכוח ראיות ברורות יכולים האמוראים‬
‫לדחות דברי התנאים ]באר אליהו סי' כה אות ד‪-‬ה ועיין עוד במאמר "ריהטא דחקלאי" הודפס בשדי‬
‫חמד כרך ו עמוד ‪.[34‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 9‬ואף להכריע כדעת יחיד ]באר אליהו שם אות ט"ו[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 10‬אולם‪ ,‬אם אמורא הכריע נגד ברייתא‪ ,‬סומכים על הכרעתו‬
‫כי ודאי ידע שלא מתנייא בי רבי חייא ורבי אושעיא ]בירור הלכה פסחים ו‪.[.‬‬
‫אין הפוסקים יכולים לחלוק על הגמרא אף בראיות ברורות‪ ,‬כיון שהגמרא היא סוף‬
‫הוראה ]באר אליהו שם אות ה‪-‬ו‪ .‬המקור לכך הוא הקדמת הרמב"ם למשנה תורה ד"ה 'ודברים' שהסכימו‬
‫עליהם כל ישראל[‪.‬‬
‫עדיף לדחות דברי אמורא מאשר לעשות פלוגתא בין משנה וברייתא ]באר אליהו סי' ו‬
‫סק"א עמוד נז עמודה ב[‪.‬‬
‫עמוד ל"ט טור ‪ 1‬בסוף הערך ― אע"פ שיש ראשונים האומרים שגזרה משום מראית עין‬
‫שתקנו התנאים צריכה ברכה‪ ,‬מ"מ מה שתקנו האמוראים אינו צריך ברכה ]ברור הלכה‬
‫פסחים ו‪ .‬בשם התבואות שור סי' י"ג סק"ט[‪.‬‬

‫‡‪:ÌȯÂÓÈ‬‬
‫עמוד מ' טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 50‬פיסקה חדשה ― כאשר מקריבים בטומאה משום‬
‫טומאה הותרה בצבור‪ ,‬מקטירים אף את האימורים‪ ,‬אף שאין אוכלים את הבשר ]רמב"ם‬
‫הלכות ביאת מקדש פרק ד הלכה יא‪ .‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' נו ס"ק א שכתב שאע"פ שטומאה הותרה‬
‫בצבור הוא רק לדבר המעכב‪ ,‬ואימורים אינם מעכבים‪ ,‬מ"מ כיון שהותר לדבר המעכב הותר גם לדבר‬

‫שאינו מעכב[‪.‬‬

‫‡‪:‰Â·‚Ï Â˙¯ÈÓ‬‬
‫*עמוד מ"א טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 23‬וכן נראה מרש"י ומתוס' ביצה כ א ד"ה 'נזיר'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 23‬וי"א שאף בהקדש יכול לחזור בו תכ"ד ]אגרות ראי"ה תתלט‬

‫בשם הר"ן בנדרים כט ב[‪.‬‬
‫עמוד מ"ב טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 35‬בצדקה אינו יכול לחזור אף אם חשב לתת‬
‫]רמ"א יו"ד סי' רנח סע' יג[ ויש בזה אף איסור בל תאחר ]שו"ת דעת כהן סי' קלד[‪.‬‬

‫‪
48‬אמירה לנכרי שבות‪-‬אמתלא‬

‫כרך ב‬

‫‡‪:˙·˘ ȯÎÏ ‰¯ÈÓ‬‬
‫עמוד מ"ג טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 29‬אם המלאכה להנאתו של נכרי‪ ,‬אך נעשית בחפץ‬
‫של ישראל‪ ,‬יש מתירים ]רמ"א יו"ד רצ"ז ס"ג[ ויש אוסרים ]ש"ך שם סק"ד[‪.‬‬
‫עמוד מ"ה טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 86‬וי"א שדווקא במצווה שאין בן נח מצווה בה‬
‫כלל‪ ,‬כגון סירוס‪ ,‬יש בה איסור שבות‪ ,‬אולם במצווה שמצווה בה‪ ,‬אין דין שבות אף‬
‫בפרטים שאינו מצווה בהם‪ .‬כגון זריעת כלאיים שאע"פ שמותרת לב"נ ]רמב"ם הלכות‬
‫כלאיים פ"א ה"ג[‪ ,‬מ"מ אין בה איסור שבות‪ ,‬כיון שהרכבת אילן אסורה לב"נ ]רמב"ם הלכות‬
‫מלכים פ"י ה"ו‪ ,‬שו"ת משפט כהן סי' כד אות ה כמו שאין שבות לכהן לומר לישראל שיטמא‪ ,‬ועיין שו"ת‬

‫עזרת כהן סי' לד דהסתפק באיסור השחתת זרע לאשה‪ ,‬אם יש שבות כשאמר לה האיש להשחית[‪.‬‬

‫‡‪:ÔÓ‬‬
‫עמוד מ"ח טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 80‬ובספר מוסר אביך עמ' לד כתב שהטעם הוא‬
‫שהברכה היא מטעם המוסר להודות לקב"ה על עצם ההנאה‪ ,‬אבל עניית אמן מראה‬
‫שהברכה שייכת רק לו מצד הצדק והאמת המוחלטת‪.‬‬
‫*עמוד מ"ט טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 132‬וי"א שאף אם לא הייתה ברכתו לבטלה מ"מ‬
‫אינו יוצא אף אם אמר אמן‪ ,‬כיון שאינם באותה רמת חיוב ]רמב"ם שם[‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 140‬וכן משמע מרש"י ברכות מז א ד"ה 'עד'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 140‬ויש החולקים ]לנתיבות ישראל ח"ב "עניית אמן" עמ' צז‪-‬ק ובספר‬
‫טוב ראיה תענית יז ב‪ ,‬הודפס גם גם בטוב ראי תענית יז ב אות כ‪ ,‬דלדעת הרמב"ם אינו מכלל ברכה‬
‫אלא דין בהלכות דרך ארץ‪ ,‬ולכן הביא הלכה זו )דאינו רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי השומעים(‬

‫בהלכות ברכות פרק ז' הלכה ה' שהוא פרק העוסק ב"דרך ארץ"[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 143‬ובספר טוב ראיה תענית יז ב‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי תענית‬
‫יז ב אות כ‪ .‬כתב הטעם דבהמ"ק מתוקן ע"ש תקון עולם השלם‪ ,‬ולכן אין צורך להשפעה‬
‫מאדם על חבירו‪ ,‬שזהו תקון האמן‪.‬‬
‫עמוד נ' טור ‪ 1‬בסוף הערך ― אסור לענות אמן לאחר ברכה לבטלה ]שו"ע או"ח סי' רטו סע'‬

‫ד[ ― והטעם שיש איסור בעניית האמן שהוא כמו בל תוסיף על תקנה דרבנן וכל דתקון‬
‫כעין דאורייתא תקון ]מצוות ראיה סי' קנה[‪.‬‬

‫‡‪:‡Ï˙Ó‬‬
‫עמוד נ"ג טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 17‬ובשו"ת עזרת כהן סי' צד עמ' שמז כתב שה"ה‬
‫במקרה שאם היה בא להצטדק ולתת אמתלא היה נחשד יותר‪ ,‬מהני אף לאחר ל' יום‪.‬‬

‫כרך ב‬

‫אמתלא‪-‬אנוסה
‪49‬‬

‫עוד כתב שם עמ' שמח ע"פ תשובת הרמ"א שגם במקרה שמעיקרא היתה חזקה אחרת‪,‬‬
‫מועילה האמתלא לאחר ל' יום‪.‬‬
‫עמוד נ"ד טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 48‬ובאמתלא כזו לא בעינן אמתלא חשובה אלא‬
‫באמתלא כל דהו מבטלת הקדושין ]הלכה ברורה כתובות כב‪.[:‬‬
‫*עמוד נ"ה טור ‪ 1‬בסוף הערך להוסיף פרק ― ז‪ .‬במורדת‪ .‬אשה המורדת בבעלה אם נתנה‬
‫אמתלא דנים אותה כדינא שתקנו הגאונים ]טור בשם מוהר"ם מרוטנבורג[ ונקרא דינא‬
‫דמתיבתא‪ ,‬שהבעל צריך להחזיר לה כל מה שהכניסה לו בנדונייתא‪ ,‬דהיינו צאן ברזל‬
‫אם הם בעין וראויין למלאכתם הראשונה נוטלת הכל כמו שהוא‪ ,‬ואם אינן ראוין‬
‫למלאכתם הראשונה‪ ,‬וכל שכן אם נגנבו או נאבדו‪ ,‬צריך הבעל לשלם הכל‪ ,‬ונ"מ שלה‪,‬‬
‫אם הם בעין או דבר הבא מכחם‪ ,‬נוטלתן‪ ,‬אבל אם כלו לגמרי אין הבעל צריך לשלם‬
‫]דינא דמתיבתא טור בשם הרי"ף[‪ .‬אבל כל מה שנתן לה או כתב לה אינה נוטלת כלום‪,‬‬
‫ואפילו תפסה צריכה להחזיר ]מרדכי פ' אף על פי[‪ .‬ואין כופין אותו לגרש‪ ,‬ולא אותה להיות‬
‫אצלו ]גם זה בטור בתשובת מוהר"ם[‪ .‬כאן אין האמתלא באה לפרש או לבטל‪ ,‬אלא נותנת‬
‫טעם להתנהגות האשה‪.‬‬

‫‡„¯‪:ÒÂÈ‚Â‬‬
‫עמוד נ"ה טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ 2‬לפני המילה 'ועוד' האחרונה בהערה ― וע"ע ספרא ויקרא‬
‫פרק י"ד פסוק י"ח שאנדרוגינוס הוא ספק >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 119‬וי "א שבזה"ז שתרומה דרבנן מאכילה תרומה ]מבוא לשבת‬

‫הארץ אות ט' ואולם בזמן שנוהגת תרומה מדאורייתא אינו מאכילה אף בתרומה דרבנן[‪.‬‬

‫‡‪:‰ÒÂ‬‬
‫*עמוד ס"א טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 4‬בשות ריב"ש סי' שפז כתב שאינה אנוסה במקרה‬
‫זה‪ ,‬אלא שצריכה למסור עצמה למיתה‪ .‬במל"מ יסוה"ת פ"ה הביא מי שאמר שאונס‬
‫היינו רק בכה"ג שלא הייתה לה אפשרות להימנע מהמעשה‪ .‬אמנם הוא עצמו בתשובה‬
‫ד ותשובה יא כתב דהוי אונס בכה"ג‪.‬‬
‫עמוד ס"ב טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 30‬ונחלקו האחרונים מה הדין לפי רבא אם יש‬
‫בידה למנוע את הביאה בסוף הביאה ולא מנעה‪ ,‬י"א דאינה אנוסה ומה שהתיר רבא‬
‫היינו כשאין לה אפשרות למנוע את הביאה‪ ,‬אך מתכוונת להנות ]הפלאה כתובות נא ב[‪,‬‬
‫וי"א שגם במקרה כזה נחשבת אנוסה ]כן הבין בדעת הרמב"ם בשו"ת עזרת כהן סי' ח שהרי‬
‫הרמב"ם הביא דין זה של סופה ברצון בדין חיוב מיתה ששם ל"ש לחייב על המחשבה‪ ,‬וא"כ ודאי כוונתו‬
‫שאין לחייב אף על המעשה אם יכלה למנוע‪ ,‬ואם היה מביא דין זה בדין לאוסרה על בעלה‪ ,‬שייך לומר‬

‫‪
50‬אנוסה‪-‬אנינות‬

‫כרך ב‬

‫שכוונתו על המחשבה דהוי ברצון‪ ,‬שהרי נאסרת על בעלה אף במחשבה ובסי' ט הביא את היש"ש בסי'‬
‫כו שחילק בין לא מנעה אף שבידה למנוע דהוי אונס‪ ,‬משא"כ אם עשתה מעשה בידים אין זה אונס אף‬

‫שיצרה אלבשה[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 35‬דין ספק שוגגת אינו מצטרף לספק ספיקא כיון שכנגדו‬
‫יש רוב גמור של מזיד והוי רוב דאורייתא‪ ,‬ואינו דומה לספק אונס ששם כנגדו יש רוב‬
‫שאינו גמור והוי רוב דרבנן ]שו"ת עזרת כהן סי' י[‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 49‬אבל אם עשתה ע"פ היתר של ב"ד דינה כאנוסה ]שו"ת‬

‫הרשב"א ח"א סי' י וח"א סי' א' קיט[‪.‬‬
‫עמוד ס"ב טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ 49‬להוסיף פסקה ― יראת כבוד אינה אונס‪ ,‬ואין להביא‬
‫ראיה מבת שבע שאמרה עליה הגמרא ]כתובות ט ב[ שאונס הוה‪ ,‬כיון ששם ניתן לומר‬
‫שפחדה שדינה מות משום מורדת במלכות‪ .‬אולם יכולה להיחשב כשוגג ]שו"ת עזרת כהן‬
‫סי' ח‪,‬י[‪ .‬וכן חשש בעלמא של מיתה אינו אונס אלא רק בפחד מיתה ממש ]שו"ת עזרת‬
‫כהן שם ממה שכתבו תוס' כתובות כו ב ד"ה 'ועל' דחיישינן שמא נתרצית למצא חן שלא יהרגנה[‪ .‬גם‬
‫רצון להצלת כלל ישראל‪ ,‬אע"ג שאין בזה איסור‪ ,‬מ"מ אינו אונס כיון שלא בא זה מצד‬
‫המאנס אלא מצדה ]שו"ת משפט כהן סי' קמד אות ט עמוד של מהא דמגילה טו "וכאשר אבדתי‬
‫אבדתי"[‪ .‬ואם משדלתו על מנת שלא יהרגנה נראה דגם לא הוי אונס ]שו"ת משפט כהן סי'‬
‫קמד אות כא עמ' שמח[‪.‬‬

‫‡‪:ÌÈÒÂ‬‬
‫עמ' ס"ג טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 31‬ואם היו עידי קידושין‪ ,‬ולאחר מכן חזרו בתשובה‪,‬‬
‫חוששים שמא בזמן העדות הרהרו כבר בתשובה‪ ,‬ולכן חוששים לקידושין ]ח"מ וב"ש אהע"ז‬
‫סי' מב סע' ה על דברי הרמ"א[‪ .‬אולם זהו דווקא במומרים שיצאו מן הכלל ונטמעו בין‬
‫הגויים‪ ,‬אבל מי שראינו בו במקרה שעבר עברה‪ ,‬ישנה חזקה שהרהר תשובה בלבו‬
‫וחוששים לקידושין ]שו"ת עזרת כהן תוספת לסי' מה עמוד ת[‪.‬‬

‫‡‪:˙ÂÈ‬‬
‫עמוד ס"ה טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 4‬טעם האיסור הוא להראות שכל הצרות באות‬
‫מהצד השפל שבאדם‪ ,‬וכשתתגבר ההשפעה השכלית שבאדם תסולק האנינות מן‬
‫המציאות‪ .‬ולכן בזמן האנינות אין אפשרות לאדם להגיע לקדושה של התעלות האדם‬
‫]עין איה מעש"ש פרק ה משנה יב אותיות יט‪ ,‬כא[‪.‬‬
‫עמ' ס"ו טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 9‬וכן נראה מהבבלי ברכות טז ב "מאי טעמא דרבן‬

‫כרך ב‬

‫אנינות‪-‬אסור דרבנן
‪51‬‬

‫)שמעון בן( גמליאל קסבר אנינות לילה דרבנן"‪ ,‬דאם אנינות עד הקבורה‪ ,‬אפשר דאנינות‬
‫לילה דאורייתא‪ ,‬והיה אחר הקבורה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 11‬בזמן שהאנינות דאורייתא ― לעניין מעשר‪ ,‬בכורים וקדשים‬
‫― החמירו רבנן אף בדברים שגזרו הם‪ ,‬כגון איסור רחיצה אף לאסטניס ]תוס' ברכות טז‬
‫ב ד"ה 'אנינות'‪ ,‬ואפשר שאף מה שגזרו רבנן הוי דאורייתא כיון שחז"ל ראו שדברים אלו מבטלים את‬

‫האנינות שבלב‪ ,‬והתורה מסרה זאת לחכמים )טוב ראי שם([‪.‬‬

‫‡‪:È„‰Ò Ô‬‬
‫עמוד ע"א טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 4‬להוסיף פיסקה ― באיסורי תורה שאינם צריכים‬
‫עדות אלא בירור‪ ,‬כל אומד ברור שהדעה סומכת עליו שהוא ודאי הוי כאנן סהדי וכמאה‬
‫עדים דמי ]שו"ת עזרת כהן סי' כב עמוד פא ע"פ הרמב"ם בהלכות גירושין פי"ג הכ"ט[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לפני הערה ‪ ― 10‬וכן אין דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 10‬ובטעם הדבר ראה שו"ת עזרת כהן סי' מד‪.‬‬

‫‡‪:ÈÙÂÒ‬‬
‫עמוד ע"ד טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 65‬ובשו"ת עזרת כהן סי' י' עמ' ל הביא שיש מי‬
‫שרצה לומר בדעת הרמב"ם שרק לענין כהונה בעינן תרי רובי‪ ,‬אך ליוחסין סגי בחד‬
‫רובא‪ .‬ואולם דחה דבריו מפני דברי הה"מ בפט"ו מהלכות אסורי ביאה הכ"ז שכתב דבעי‬
‫תרי רובי גם גבי יוחסין‪.‬‬
‫עמוד ע"ד טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 82‬ואם כתב את שם מגדלו בדיעבד כשר‪ ,‬אך אין‬
‫לכתוב כך לכתחילה ]שו"ת עזרת כהן סי' נד[‪.‬‬

‫‡‪:‡˙Èȯ‡„ ¯ÂÒ‬‬
‫עמוד ע"ד טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 1‬ובאגרות ראי"ה ח"ד אגרת רי"ד עמ' קעט הביא‬
‫שי"א שרק כשישנה הסכמה מביה"ד הגדול יש לו התוקף של דין תורה‪ .‬אך הוסיף שאין‬
‫הלכה כן‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 5‬אף הפוסקים המאוחרים יכולים לסמוך בהוראה על סברא‬
‫ישרה כשאין מוצאים עליה סתירות‪ ,‬ואף באיסורים חמורים ]שו"ת אורח משפט סי' קיב עמ'‬
‫קכה[‪.‬‬

‫‡‪:Ô·¯„ ¯ÂÒ‬‬
‫עמוד ע"ז טור ‪ ,2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 21‬המומר למצווה אחת מדרבנן אינו נחשב למומר‬
‫לדבר אחד שבתורה כיון שמקיים מצוות דרבנן אחרות וממילא אינו מומר ללאו "דלא‬

‫‪
52‬אסור דרבנן‪-‬אסור כרת‬

‫כרך ב‬

‫תסור" ]שו"ת דעת כהן סי' קצד[‪ .‬בהפסד מרובה מותר באסור דרבנן לפסוק אף כדעת יחיד‬
‫לקולא ]ש"ך סי' רמ"ב בפלפול בהנהגת איסור והתר ע"פ שו"ת הרשב"א ח"א סי' רנג‪ ,‬ודחה דברי הב"ח‬
‫שהוא אף בדאורייתא‪ .‬וכן נחלקו בזה הט"ז והש"ך ביו"ד סי' רצ"ג‪ .‬וכן פסק הרב קוק בהקדמה לשבת‬
‫הארץ סי' י' ותרץ שם אף את דברי הט"ז והב"ח מקושיית הש"ך‪ .‬אמנם החזו"א ]שביעית סי' כג אות ד'‬
‫ויו"ד סי' ק"נ אות ד'[ שינה את הגרסא ברשב"א‪ ,‬אמנם עיין בחוברת "הגדרת מחנה ודין תחומין במחנה"‬
‫להרמ"י בן מאיר שהוכיח שגם החזו"א מודה לכלל זה שהרי פסק נגד רוב הראשונים בהלכות עירובין‬

‫סי' קיד[‪ .‬במקום שיש חשש שיצא לתרבות רעה הקלו באיסור דרבנן כגון לשאת מינקת‬
‫חברו‪ ,‬או חליצה בקטוע רגל ]שו"ת עזרת כהן סי' קט[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 23‬וכן לא שייך הדין של מצווה הבאה בעבירה דלא יצא‬
‫יד"ח‪ ,‬כגון שקידש על יין טבל מדרבנן בשוגג דיצא יד"ח קידוש ]שו"ת משפט כהן סי' מא[‪.‬‬

‫‡‪:Ϙ ¯ÂÒ‡ ¯ÂÓÁ ¯ÂÒ‬‬
‫עמוד ע"ח טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 13‬איסור חד פעמי נחשב איסור קל כלפי איסור‬
‫של כל ימיו ]חבש פאר פרק ט ע"פ ב"י או"ח בסוף סי' שו‪ .‬ועיין שם בפט"ו בהערת הגרי"מ חרל"פ‬
‫דזה דווקא אם שניהם בקום עשה או שניהם בשוא"ת אולם מצוה של ק"ע אינה נחשבת מצוה זוטא‬

‫כלפי שוא"ת‪ .‬ועיין גם בהערות להערות שם‪ .‬ובהערת הגרימ"ט שם פרק ט[‪.‬‬
‫עמוד ע"ח טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 25‬וכל זה באיסור הרחקה אבל באיסור משום‬
‫חששא אין הבדל בדאורייתא בין איסור קל לאיסור חמור ]יבמות קיט א‪ .‬ורש"י שם ועיין‬
‫מל"מ פ"א מהל' יו"ט הי"א[‪ .‬וי"א דאף באיסור הרחקה יש להסתפק אם אומרים מה לי איסור‬
‫לאו מה לי איסור כרת ]שו"ת עזרת כהן סי' קה ע"פ נוב"י קמא או"ח סי' כא[‪.‬‬

‫‡‪:‡¯·‚ ¯ÂÒ‡ ‡ˆÙÁ ¯ÂÒ‬‬
‫עמוד ע"ט טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 21‬כיון ששבועה היא אסור גברא אינה חלה על‬
‫מי שטרם נולד כיוון שאין בידו לאסור נפש אחר על שום חפץ ]ט"ז יו"ד סי' רכח ס"ק מ"ג[‪.‬‬
‫ואף שבועה שנאמרה בלשון 'אלה' שהוא קללה‪ ,‬והיה מקום לומר שדינה כחרם ונידוי‬
‫ששייך גם במי שטרם נולד שאם יעברו על השבועה תחול עליהם הקללה‪ ,‬מ"מ אין חל‬
‫זה על הנולדים כיון שגם שבועה זו היא כדין כל שבועה רק שחלה קללה על מי שנתחייב‬
‫בשבועה זו ולא קיימה ]שבת הארץ מבוא ח[‪.‬‬

‫‡‪:˙¯Î ¯ÂÒ‬‬
‫עמוד פ"א טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 11‬שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' א דחייב משום דאתחזק‬
‫איסורא‪ .‬וכן כתב בשו"ת עזרת כהן סי' קו דרוב האחרונים החליטו שהוא גרסא דחויה‬
‫שהרי הרמב"ם עצמו מחייב בהלכות שגגות פ"ח ה"ב רק באתחזק איסורא‪ .‬וע"ע ספק‬
‫דאורייתא‪.‬‬

‫כרך ב‬

‫אסור עשה‪-‬אסמכתא )דרשה(
‪53‬‬

‫‡‪:‰˘Ú ¯ÂÒ‬‬
‫עמוד פ"ד טור ‪ ,2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 17‬ואולם במקום שישנו כבר איסור עשה ניתן‬
‫ללמוד בק"ו שישנו גם לאו ]מ"מ מאכלות אסורות פ"ב ה"א‪ .‬אמנם‪ ,‬הקשה עליו בשו"ת משפט כהן‬
‫סי' קל מהגמרא במכות ה‪ :‬שאין דורשים ק"ו בעדים זוממין לחייבם מיתה כשנהרג הנידון‪ ,‬אף ששם ודאי‬
‫קיים הלאו של לא תענה‪ .‬ותרץ‪ ,‬שעדים זוממין הוי חידוש‪ ,‬דמ"ש ממכחישים‪ ,‬וכל עוד אין את החידוש‪,‬‬

‫אין גם לאו של לא תענה‪ ,‬דשמא אומרים אמת והמזימין משקרים‪ .‬ועיין עוד עץ הדר סע' טו[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בסוף הערך ― במקום שבו ישנו קנס אם עובר על לאו‪ ,‬נראה שתלוי במחלוקת‬
‫ראשונים האם קנסו גם כשעובר על אסור עשה ]שו"ת משפט כהן סי' קלב דתלוי במחלוקת‬
‫הראשונים מה חמור יותר לאו או עשה[‪.‬‬

‫‡‪:‰ÏÈ· ȯÂÒ‬‬
‫עמוד צ' טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 117‬ולעניין האם בעי שלא תהיה הנאה כלל באכילה‬
‫או הנאה פחותה עיין טוב ראי פסחים כד‪ :‬שהוא תליא במחלוקת ראשונים‪ ,‬שלרמב"ם‬
‫ולתוס' צריך שלא יהנה כלל‪ ,‬ולרש"י גם אם נהנה קצת פטור‪.‬‬

‫‡‪:‰‡‰ ȯÂÒ‬‬
‫עמוד צ"ג טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 26‬והכס"מ פ"ב מהלכות שחיטה ה"ג הבין בדעת‬
‫הרמב"ם שחולין שנשחטו בעזרה אסורים בהנאה רק מדרבנן‪ ,‬אמנם מסקנתו שם שהוא‬
‫מהלל"מ‪ .‬ועיין רע"א על המשנה בקדושין פ"ב מ"ט‪ ,‬שדעתו שהרמב"ם סובר שהוא‬
‫מדרבנן‪ ,‬והקשה שם על הכס"מ‪ .‬ועיין טוב ראי קידושין נח‪ .‬שתרץ את דברי הכס"מ‪.‬‬
‫אמנם לכו"ע למסקנא אין נלמד מפסוק "לכלב תשלכון אותו"‪ .‬אמנם הברטנורא שם כן‬
‫הביא פסוק זה כמקור‪.‬‬
‫*עמוד צ"ד טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 63‬וברמ"א יו"ד סי' רכ"ג ס"א איתא שבזה"ז י"א‬
‫שסתם יינם אינו אסור בהנאה אלא רק בשתיה‪.‬‬

‫‡‪:(‰˘¯„) ‡˙ÎÓÒ‬‬
‫עמוד ק"ו טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 25‬לפעמים חלק מהלימוד מדאורייתא וחלקו‬
‫אסמכתא‪ ,‬כגון לאו ד"לא תסור"‪ ,‬שגזרות ומנהגים שהונהגו ע"י בה"ד הגדול הם בלאו‬
‫דלא תסור ומנהגים שלא הונהגו ע"י בה"ד הגדול אינם בלאו של "לא תסור"‪ ,‬אלא הם‬
‫אסמכתא בעלמא ]שו"ת דעת כהן סי' פד בשיטת הרמב"ם[‪ .‬וי"א שרק תקנות שתוקנו במקום‬
‫המקדש או אפילו ביבנה הרי הם בכלל 'לא תסור' ]בירור הלכה פסחים דף ו‪ .[.‬ופעמים אם‬
‫עובר בקביעות עובר מדאורייתא‪ ,‬ואם עובר באופן חד פעמי הרי זה אסמכתא ]שבת הארץ‬
‫קונטרס אחרון ז[‪.‬‬

‫‪
54‬אסמכתא )קנין(‪-‬אסרו חג‬

‫כרך ב‬

‫‡‪:(ÔȘ) ‡˙ÎÓÒ‬‬
‫עמוד קי"א טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 69‬בפשרה בדין מועיל הקנין לכו"ע אע"פ שהפשרה‬
‫היא אסמכתא שכל אחד סומך בדעתו שיזכה‪ ,‬אך סמכו על הפסוקים "צדק צדק תרדף"‬
‫]דברים טז כ[ ו"אמת ומשפט שלום " ]זכריה ח טז[‪ ,‬שצריך להיות דרך לקיום הפשרה ]באר‬
‫אליהו י"ב אות כ"ז[‪.‬‬
‫בפשרה עם משכון ללא קנין מועיל לכו"ע אם אמרו מעכשיו ]שו"ע חו"מ יב יט‪ ,‬דאם אומר‬
‫מעכשיו הרי הוא מקנה לו את המשכון‪ ,‬רק שאם יזכה יקנו לו הפשרנים את המשכון ― באר אליהו‬

‫שם[‪.‬‬
‫עמוד קי"ד טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 129‬ובשו"ת עזרת כהן סי' נ כתב דלא נחלקו השו"ע‬
‫והרמ"א‪ ,‬ואינה מחלוקת בדין‪ ,‬כ"א הדבר תלוי בחילוף המקומות‪ ,‬והנה ודאי י"ל שענין‬
‫הבושת של ביטול שידוכין אינו שוה בכל המקומות‪ ,‬כי ענין הבושת הוא בכלל‬
‫המפורסמות שתלוי בהסכמת המנהג‪ .‬ועפ"ז נראה לחדש‪ ,‬שאם יהיו בני אשכנז מתישבים‬
‫בין בני ספרד‪ ,‬שאע"פ שחייבים להתנהג כמנהג אבותיהם בעניני הוראה‪ ,‬מ"מ בנדון דידן‬
‫י"ל דתלוי במקום אם מיחשב הבושת קרוב לערך הקנס‪ ,‬י"ל דלעולם צריכים להחזיק‬
‫לאסמכתא‪ .‬ובזה יהיה מדוייק לשון הרמ"א בחו"מ‪ ,‬שתלה הדבר בגלילות‪ ,‬לא כדרכו ז"ל‬
‫בשאר מקומות‪.‬‬
‫עמוד קט"ו טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 155‬אמנם בסי' יב סע' יט משמע שמועיל "דלא‬
‫כאסמכתא"‪ ,‬ועיין ביאור גר"א שם סקכ"ח‪ ,‬שהקשה כן‪ .‬ובבאר אליהו הסביר שדעת הגר"א‬
‫שלפי הסמ"ע בסי' ס"א סקי"א אין מועיל "דלא כאסמכתא"‪ .‬ועיי"ש עוד דאם הוא‬
‫אסמכתא ממש אין מועיל מה שכתב "דלא כאסמכתא"‪ .‬אך אם אינו אסמכתא אך אין‬
‫מועיל מפני שהוא דומה לאסמכתא )כגון בשעבוד(‪ ,‬שם מועיל "דלא כאסמכתא"‪ .‬אך צ"ע‬
‫איך להגדיר העניינים מהי אסמכתא גמורה ומה רק דומה לאסמכתא‪.‬‬

‫‡‪:‚Á ¯Ò‬‬
‫עמוד קי"ז טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 26‬וי"א שישנו חילוק גם בין אסרו חג של פסח‬
‫שאסור מדינא של מגלת תענית ]תענית יז‪" :‬מתמניא ביה עד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא‬
‫דלא למיספד בהון‪ …‬לא נצרכה אלא לאסור יום שלאחריו"[ לבין אסרו חג של שבועות שאסור‬
‫רק משום מנהג‪ .‬ונפ"מ למתענה תענית חלום במועד אם מתענה בא"ח תענית לתעניתו‪,‬‬
‫או רק ביום שלאחריו ]מצוות ראיה או"ח תכ"ט[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בסוף הערך ― אין אסרו חג אלא לאחר יו"ט‪ ,‬אך לא לאחר השבת‪ .‬כיון שמטרת‬
‫האסרו חג להמשיך את השפעת היו"ט בימי החול‪ ,‬וביום השבת השפעה זו היא רק‬
‫בהעלם‪ ,‬וביו"ט אף בגלוי ]מאורות הראיה שבועות עמ' קמח‪-‬קמט[‪.‬‬

‫כרך ב‬

‫אפוטרופוס‪-‬אפיקורוס
‪55‬‬

‫‡‪:ÒÂÙ¯ËÂÙ‬‬
‫עמוד קכ"ד טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 104‬כשהאפוטרופוס דן על נכסי היתומים אין לו‬
‫את דין הקדימה שיש ליתומים‪ ,‬כיון שאין היתומים שם ]באר אליהו חו"מ סי' יז ס"ק ה‪,‬ז[‪.‬‬
‫יש להפך בזכות היתומים יותר משאר בני אדם ]עץ הדר סי' מ ע"פ חו"מ רצב[‪ .‬יכול‬
‫האפוטרופוס להיות עד ליתומים ]שו"ע חו"מ סי' לז סע' ח[‪.‬‬
‫עמוד קכ"ד טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 121‬ויכול להחשב כאביו לענין גרות דניח"ל במה‬
‫שעושה ומטבילין אותו על דעת ב"ד ]שו"ת דעת כהן סי' קמז[‪.‬‬
‫עמוד קכ"ה טור ‪ 1‬לאחר המילים "וע' פרוזבול אם כותבים פרוזבול על נכסי אפוט" ― וכן אם‬
‫כותבים לאפוט' על נכסי יתומים"‪.‬‬

‫‡‪:ÔÈ˘ÙÓ ‡Ï ‰‡ÓÂË È˘ÂÙ‬‬
‫עמוד ק"ל טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 3‬להוסיף פיסקה ― יש מן האחרונים שכתב שלעיתים‬
‫ישנו טעם נוסף שאפושי טומאה לא מפשינן‪ ,‬והוא שאין זה לכבודה של ארץ ישראל‬
‫וירושלים להרבות בה טומאה ]הרצי"ה קוק בהערותיו‪ ,‬ע"פ גמרא זבחים קיא א "בושת היא לנו‬
‫וכלימה היא לנו לגזור טומאה על עיר אבותינו"‪ ,‬ודברי רש"י שם ד"ה 'איה' שבוודאי בדוקה היא >הערות‬

‫הרצי"ה מכת"י<[‪.‬‬

‫‡‪:ÔÓ˜ÈÙ‬‬
‫עמוד קל"ה טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 33‬וכן פסק במ"ב תע"ח סק"א וכן סדור "עולת‬
‫ראיה" עמ' רצ‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 33‬האיסור לאכול אחר האפיקומן י"א שהוא רק בזמן המצווה‬
‫דהיינו עד חצות לראב"ע ועד עלוה"ש לר"ע ]אבני נזר או"ח סי' שפ"א[ ולפ"ז ניתן לעשות‬
‫קודם חצות תנאי דאם הלכה כר' אלעזר בן עזרי' יהי' לשם אפיקומן‪ .‬וימתין עד לאחר‬
‫חצות ויאכל סעודתו‪ .‬ואחר כך יאכל שנית אפיקומן ויוצא ממה נפשך‪ .‬אם הלכה כראב"ע‬
‫שזמנו עד חצות‪ ,‬יוצא באפיקומן ראשון‪ .‬ואחר חצות מותר לאכול דברים אחרים‪ .‬ואם‬
‫הלכה כרבי עקיבא שזמנו עד שיעלה עמוד השחר‪ ,‬יוצא באפיקומן השני ]שם[‪ .‬וי"א‬
‫דהאסור עד עלות השחר לכו"ע גם למ"ד שאכילתו עד חצות‪ .‬ויש שהסתפקו שמא עד‬
‫שמגיע חיוב הסעודה הבאה ונפ"מ לענין שתיה לאוסרים לשתות כל משקה ]הערת הרצ"יה‬
‫קוק טוב ראי פסחים קיט‪ :‬אות רי"ח[‪.‬‬

‫‡‪:Ò¯˜ÈÙ‬‬
‫*עמוד קל"ז טור ‪ 1‬תוספת הערה לראש הפרק 'דיניו' ― הרצי"ה קוק הדגיש שכל הדינים‬
‫שבערך זה לא נאמרו על אפיקורוס‪ ,‬אלא על מינים‪ ,‬וכן הוא בכת"י ובדפוסים ישנים‪,‬‬
‫אלא שבהשפעת הצנזורה שינו את "מינים" ל"אפיקורסים" >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬

‫‪
56‬אפיקורוס‪-‬אפקעינהו‬

‫כרך ב‬

‫עמוד קל"ז טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 20‬ועיין בשו"ת דעת כהן סי' ח אות ג שאפיקורוס‬
‫הוא רק מי שעובר להכעיס ממש‪ ,‬משא"כ מומר שהוא גם בשביק היתרא ואכיל איסורא‬
‫שאין זה לתאבון‪ ,‬אך אינו ממש להכעיס‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 21‬וכל האפיקורסין התלויים בדעות היינו דווקא הכופר‬
‫ומחליט להפך‪ ,‬אך המסתפק אע"פ שאסור גמור וחלי רע הוא‪ ,‬מ"מ אינו אפיקורוס ]אגרות‬
‫הראי"ה אגרת כ[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 37‬אין להתנהג כדרכי האפיקורסים ]מגילה כד ב ורש"י שם[‪ ,‬ואף‬
‫להתרחק מרוח אפיקורסות ]שו"ת הריב"ש סי' רכד וה"ה בכל דבר שיש בו שמץ דרכי ע"ז ― שו"ת‬
‫אורח משפט סי' לו[‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬הגהה לאחר הציון להערה ‪ ― 39‬במקום‪" :‬אינה מצויה בדרך כלל אותה אפיקורסות"‬
‫לכתוב‪…" :‬אותה מינות" >הערת הרצי"ה מכת"י‪ ,‬וראה הערה הבאה<‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ 38‬לאחר המילים "יו"ד קנח ב" ― וע' בחו"מ סי' תכה בסמ"ע ובגר"א‬
‫שהוא ט"ס וצ"ל מינים >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬
‫שם‪ ,‬הגהה ותוספת להערה ‪ ― 40‬במקום‪" :‬אגרות ראי"ה להראי"ה קוק ז"ל סי' טו" לכתוב‪:‬‬
‫"סי' קיג )ובהוצאות הישנות סי' ה( וסי' שלב )ובהוצאות הישנות סי' טו( ועיי"ש בארוכה"‪.‬‬
‫וע"ע בכור שור )בספר תבואות שור( ברכות יב א שבזה"ז לא חוששים למינים לגבי‬
‫קריאת עשרת הדברות בגבולין‪ ,‬ובמג"א ומחצית השקל על שו"ע או"ח קכו א שאין‬
‫חוששים בזה"ז למינים לעניין ש"ץ שדילג על ברכת המלשינים‪ ,‬וברמ"א יו"ד ס"ס יב‬
‫שבזה"ז אין חוששים למינים לגבי השוחט לתוך גומא >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬

‫‡‪:‰ÈÚ˜Ù‬‬
‫עמוד קל"ח טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 20‬ואין כאן איסור קדשה ואפי' לדעת הרמב"ם‪,‬‬
‫דכמו שהתיר פלגש למלך וכתבו המפרשים שהטעם הוא דעיקר איסור קדשה הוא מפני‬
‫ההפקרות שתוכל להיות היום לאחד ומחר לאחר‪ ,‬אבל במלך מפני שאין משתמשין‬
‫בשרביטו של מלך ע"כ אין כאן הפקרות‪ ,‬ול"ה קדשה גם לדעת הרמב"ם‪ ,‬וא"כ ה"נ מאחר‬
‫שכל ימי חייו עכ"פ אסורה לאחר מפני ספק אשת איש‪ ,‬ע"כ אפילו אם אחר כך יהיו‬
‫הקידושין נפקעין אין כאן הפקרות של קדשה ]שו"ת עזרת כהן סי' מב[‪.‬‬
‫עמוד קל"ט טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 46‬ואם לא המקדש עשה שלא כהוגן אלא אחרים‬
‫נראה מרב הראשונים דאין חילוק ואומרים אפקעינהו ]שו"ת עזרת כהן סי' מא[‪.‬‬
‫עמוד ק"מ טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 58‬ובשו"ת משיב דבר ח"ד סי' עט חידש ע"פ שו"ת‬
‫הרשב"א א'קפ"ה ורש"ג‪ ,‬ש'כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש' הכוונה גם לרבנים של‬

‫כרך ב‬

‫אפקעינהו‪-‬אפר
‪57‬‬

‫מקומו‪ .‬ולכן אף בלי הדין של 'הפקר ב"ד הפקר'‪ ,‬אם אנשי המקום עשו תקנה לקדש‬
‫דווקא בדרך מסויימת‪ ,‬מי שעבר על תקנה זו ― קידושיו אינם קידושין מצד 'כל המקדש'‬
‫>הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬
‫עמוד ק"מ טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 69‬ויש שהתירו להשתמש באפקעינהו ע"י צירוף‪,‬‬
‫בתנאי שיתברר בהוכחות ברורות‪ ,‬שתחילת נשואיו הייתה על כוונה רעה ]שו"ת דעת כהן‬
‫סי' סט על פי שו"ת תרומת הדשן סי' רמא‪ ,‬דרכי משה סי' ז סקי"ג‪ ,‬ביאור הגר"א אבהע"ז כח סקנ"ז[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― אע"פ שכשאומרים אפקעינהו נמצא שברכות אירוסין ונשואין היו‬
‫לבטלה‪ ,‬י"ל דכיון דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת‪ ,‬א"כ אפי' נימא‪ ,‬כפי‬
‫הנראה מדברי הרמב"ם ]ה' ברכות פ"א הט"ו‪ ,‬וה' שבועות פי"ב ה"ט[‪ ,‬דאיסור ברכה לבטלה‬
‫דאורייתא הוא‪ ,‬מ"מ חז"ל התירו במקום שראו לנכון ]שו"ת משפט כהן סי' לט[‪.‬‬

‫‡‪:‡ÎÏÓ„ ‡˙Ú˜Ù‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 10‬אמנם במבוא ל"שבת הארץ" אות י"א הסביר שגם לב"י ודאי‬
‫דאינו צריך להפקיר ממש‪ ,‬דאין שום דין הפקר בשביעית עד שיפקיר‪ ,‬ובסתמא אין ספק‬
‫דהוא מופקר‪ .‬רק אם גדר את כרמו והראה בפועל בפירוש שאינו מפקירו‪ ,‬בזה יצא מדין‬
‫הפקר וחייב במעשרות‪ .‬ועיין שם עוד דהוכיח מהירושלמי כב"י שהרי נאמר )פאה פ"ה‬
‫ה"א‪ ,‬שקלים פ"א ה"ב( "ומניין שהוא פטור מן המעשרות ר' יונתן ברי' דר' יצחק בר‬
‫אחא שמע להן מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם‬
‫עברוה הר"ז מעוברת וחורש א' שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות"‪ ,‬ואם הוא אפקעתא‬
‫דמלכא מה שייך להוכיח משביעית‪ ,‬ששם ההפקר הוא של התורה‪ .‬אולם אם הוא מצד‬
‫הפקר בנ"א הרי כשהפקירו בתחילת השנה לא הפקירו אלא לי"ב חדש‪.‬‬

‫‡‪:¯Ù‬‬
‫עמוד קמ"ב טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 42‬ועיין אגרות ראי"ה אגרת קלד ששינה הגרסא‬
‫בתוס' וגורס "מעשה אדם" במקום "מעצם אדם"‪ ,‬והכוונה שמדובר באפר מקלה שע"י‬
‫שריפה‪ ,‬ולא אפר טבעי שהוא מעשה שמים‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 49‬ההבדל המהותי בין עפר לאפר הוא שהעפר הוא מצד‬
‫גריעות התולדה‪ ,‬ואפר הוא מצד שקלקל המשובח שהם קדושת כוחות נפשו‪ .‬והשל‪-‬ראש‬
‫מפאר ומוציא לאור יתרון קדושת ישראל‪ .‬וכשיעשו תשובה יהיה פאר תחת אפר ]חבש‬
‫פאר דרוש ד עמ' סד‪ ,‬סה[‪ .‬האפר מסמל גם את הרשעים‪ ,‬אשר אינם מאוחדים כאפר שאינו‬
‫בר גבול ]עין איה ברכות כח‪ .‬אות י"ז אורות התחיה אות י"ז[‪.‬‬
‫עמוד קמ"ג טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 51‬להוסיף פרק ושם לציין ― ה‪ .‬מעילה באפר‪ .‬יש‬

‫‪
58‬אפר‪-‬אצטגנינות‬

‫כרך ב‬

‫מהראשונים שסבר שמועלים באפר של תרומת הדשן שלא הורם ]רמב"ם הל' פסולי המקודשין‬

‫פי"ט הי"ג[ ויש מי שחלק ]ראב"ד שם[‪ .‬אולם יש מן האחרונים שביאר שלא נחלקו אלא‬
‫באפר שהורד מהמזבח שלא לצורך תרומת הדשן‪ ,‬אבל באפר שעל גבי התפוח אין חולק‬
‫שיש מעילה ]הלכה ברורה פסחים כז א )הובא גם בטוב ראי שם אות קז‪ (4‬בדעת הראב"ד לתרץ קושיית‬
‫הכס"מ שם[‪.‬‬

‫‡‪:˙‡ËÁ ¯Ù‬‬
‫עמוד קמ"ג טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 5‬להוסיף פיסקה ― הפרה נשרפת כשהיא שלמה ]חולין‬
‫יא[‪ ,‬ואולם יש אומרים שלפני שרפתה בודקים אותה שאין בה י"ח טרפות ]תרגום יונתן‬

‫במדבר יט ג ועיין שו"ת משפט כהן סי' צג‪ ,‬שאינו כגמרא שלנו וס"ל כר"מ דלא אזלינן בתר רובא[‪.‬‬
‫עמוד קמ"ו טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 150‬ועיין שו"ת משפט כהן צב ד"ה 'ומש"כ' שמה‬
‫שאין אפר פרה בזה"ז לא נחשב "אינו ראוי" לגבי המקריב קרבנות בזמן הזה‪ ,‬משום‬
‫שהוא דין בבעלים שאינו נוגע לעצם הקרבן‪.‬‬

‫‡‪:‡¯ÂÒÈ‡Ó È˘Â¯Ù‬‬
‫עמוד קמ"ח טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 5‬החיוב לאפרושי מאיסורא כדי שלא יעבור‬
‫עבירה‪ ,‬תמיד חמור הרבה יותר מהחיוב להעניש את מי שכבר עבר עבירה ]שו"ת דעת כהן‬
‫סי' קצג ד"ה 'אמנם'[‪.‬‬
‫עמוד קמ"ח טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 12‬וכן כל איסור כגון להפסיק בק"ש וברכותיה‬
‫]חבש פאר פ"ט[‪.‬‬
‫עמוד קמ"ח טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 25‬מצוות חינוך על בית דין היא מדין אפרושי‬
‫מאיסורא ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' י ד"ה ומש"כ[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בסוף הערך ― אע"פ שאסור להעיד ביחידי משום לשה"ר‪ ,‬לאפרושי מאיסורא שרי‬
‫]חו"מ כח א ברמ"א[ ואף אם הוא ספק ]באר אליהו שם ס"ק י[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― כל תנאי הקולות שנמצאו בדברי הפוסקים בעניני תוכחה ודאי‬
‫אינם נוגעים במקום אפרושי מאיסורא ]חבש פאר פרק ו[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― אפרושי מאיסורא שייך גם במצווה שאינה חובה‪ ,‬רק חברו קבלה‬
‫על עצמו כחובה ]חבש פאר פרק יב[‪.‬‬

‫‡ˆ‪:˙ÂÈ‚Ë‬‬
‫עמוד קנ"א טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 19‬כתוב "אלא שלפעמים עושה הקב"ה נס ליראיו‬
‫לבטל מהם גזרת הכוכבים" להוסיף‪" :‬אמנם אע"פ שזכות התורה ועבודת ה' ודאי‬

‫כרך ב‬

‫אצטגנינות‪-‬ארבע אמות )שעור(
‪59‬‬

‫מתגברת‪ ,‬אבל זכות זו היא רק למצויינים בעם‪ .‬ואף מהמצויינים אם נבחר לצורך המון‬
‫העם‪ ,‬שם ראוי שיהיה כפי הסדרים הרגילים‪ ,‬ולא ע"י התגברות זכות התורה ]עין איה‬
‫ברכות פרק ט אות שנ"ד[‪.‬‬

‫‡˜·‪:‡¯ÂÒ‡ Ú‬‬
‫עמוד קנ"ב טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 10‬להוסיף פיסקה ― שני מקואות‪ ,‬באחד יש ארבעים‬
‫סאה ובאחד לא‪ ,‬וירד וטבל באחת מהן‪ ,‬ואינו יודע באיזה מהן טבל‪ ,‬וכן אם היו לפנינו‬
‫שני סכינים‪ ,‬פגום וכשר‪ ,‬ושחט באחד מהן‪ ,‬וא"י באיזה מהם‪ ,‬יהי' דינו כחתיכה משתי‬
‫חתיכות‪ ,‬דהוי איקבע איסורא‪] ,‬שו"ת דעת כהן סי' ע ע"פ שו"ת בשמים ראש[‪.‬‬
‫עמוד קנ"ב טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ 24‬להוסיף פיסקה ― גם למ"ד שספק דאורייתא לקולא‬
‫מן התורה‪ ,‬במקום דאתחזק אסורא הוי אסור מה"ת ]שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' א דחייב‬
‫משום דאתחזק איסורא‪ .‬וכן כתב בשו"ת עזרת כהן סי' קו דרוב האחרונים החליטו דהגרסא שגורסת‬
‫ברמב"ם )הלכות טומאת מת פרק ט הלכה יב( "ואע"פ כן דבר שחייבין על זדונו כרת ספיקו אסור מן‬
‫התורה‪ ,‬שהרי העושה אותו חייב אשם תלוי" הוא גרסא דחויה שהרי הרמב"ם עצמו מחייב בהלכות שגגות‬

‫פ"ח ה"ב רק באתחזק איסורא[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― יש אומרים שבממזר אפילו אם אקבע איסור מותר מהתורה ]שו"ת‬
‫עזרת כהן סי' ח' אות ג'‪ .‬דאל"כ לדעת הרמב"ם דכל ספק מהתורה מותר‪ ,‬מה החידוש בממזר שספקו‬

‫מותר מה"ת[‪.‬‬

‫‡¯·‪:(ÔȘ) ˙ÂÓ‡ Ú‬‬
‫עמוד קנ"ד טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 27‬במקום שגלה דעתו שאינו רוצה לקנות ולכן‬
‫לא קנה‪ ,‬אין זה אלא בלוקח או זוכה שגלה דעתו כיצד רוצה לקנות‪ ,‬אולם בגנב לא‬
‫שייך גילוי דעת בקנין‪ ,‬שכיון שלוקח באיסורא‪ ,‬מה אכפת לו באיזה קנין קנה ]אזכרה‪,‬‬
‫מחלקה א'‪ ,‬עמ' כז‪-‬לז מאמר מכת"י‪ ,‬בעמ' לה‪ .‬הובא בטוב ראי כתובות לא‪ .‬עמ' קנב אות פ"ג[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― גם האומר שבקנין חזקה בעי שיהיה מוכח שנעשה לשם קנין ]כס"מ‬

‫הלכות מכירה פ"א ה"י[‪ ,‬מ"מ בקנין ד"א לא בענין הכר ]שו"ת דעת כהן סי' קצב[‪.‬‬

‫‡¯·‪:(¯ÂÚ˘) ˙ÂÓ‡ Ú‬‬
‫עמוד קנ"ו טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 30‬ועיין עולת ראיה עמ' כז ועין איה ברכות פ"ה אות‬
‫ל"ד שנתן טעם לדבר משום שמראה דאין ההרגש של עבודת ה' של חברו פועל עליו‪.‬‬
‫עמוד קנ"ז טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 52‬להוסיף פיסקה ― נחלקו הראשונים האם שעור ד"א‬
‫הוא שטח ואפילו ארוך מאד וצר מאד ]רמב"ם מזוזה פ"ו ה"ב וכ"פ בשו"ע יו"ד סי' רפו סע' יג[‬
‫ובתנאי שאין ברחבו פחות מד' טפחים ]בירור הלכה סוכה ג‪ ,[:‬או שחייב להיות שטח שהוא‬

‫‪
60‬ארבע אמות )שעור(‪-‬ארבע מתנות כרך ב‬
‫ממש ד"א על ד"א ]הרא"ש הלכות קטנות הלכות מזוזה סי' טז ור' ירוחם תולדות אדם וחוה נתיב‬

‫כא ח"ז‪ .‬הובאו בש"ך סקכ"ג[‪ .‬וי"א דגם לדעה הראשונה צריך שטח של ד"א על ד"א ממש‪,‬‬
‫רק שאין חובה שיהיה בצורת מרובע אלא יכול להיות גם בצורת עיגול ]הגהת הט"ז ביו"ד‬
‫שם‪ ,‬או"ח תרלד סק"ב‪ ,‬וכן הבין בברור הלכה שם שהוא דעת המג"א שם סק"א[‪ .‬ויש שחילקו ואמרו‬
‫שלא בכל מקום הוא שווה‪ ,‬אלא יש מקומות שהוא שטח‪ ,‬ויש מקומות שהוא דווקא‬
‫ד"א על ד"א ]בירור הלכה שם[‪.‬‬
‫עמוד קנ"ח טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 94‬נחלקו הראשונים אם מותר ללמוד תורה בסמוך‬
‫למת בשביל מת ]תוס' ב"ק טז ב ד"ה 'הושיבו' אוסר ועיין שו"ת אורח משפט סי' כ שהביא ראשונים‬
‫שמתירים באדם גדול ― ספר חסידים ושטמ"ק ספ"ק דב"ק‪ ,‬ודעת הר"י מיגש שאם ידוע שעושים לכבודו‬

‫מותר בכל אדם[‪.‬‬
‫עמוד קנ"ט טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 120‬ואמנם בשו"ע לא נקט בזה שעור ד"א אלא אפ'‬
‫כלשהו‪ .‬ועיין בנו"כ שם‪ .‬ואם אומרים בזה שאסור מדין חצי שעור עיין שו"ת אורח‬
‫משפט ב ו‪ ,‬וכן לעניין גילוי ראש‪ .‬ואם הוא אסור מדינא או מילי דחסידותא עיין אגרות‬
‫ראיה אגרת מב‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 124‬ובאגרות ראיה אגרת לט הביא שיש מזקני ירושלים שמחפשים‬
‫בכל יום ללכת ד"א חדשות בא"י ― ובהערות לשו"ת עזרת כהן עמ' תא כתב ע"פ‬
‫המג"א סי' רמח סקט"ו כתב שנחלקו האחרונים האם יש בזה מצוה או שזה רק מפני‬
‫סגולתה של א"י‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בסוף הערך ― משיכיר את חברו ממרחק ד"א‪ .‬ערווה וצואה בתוך ד "א ]שו"ת אורח‬

‫משפט סי' יט שחילק ביניהם[‪.‬‬

‫‡¯·‪:˙ÂÒÂÎ Ú‬‬
‫עמוד קס"א טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 74‬ובמבוא לשבת הארץ אות י"ד כתב שאע"ג‬
‫שהעקירה לא באה כאחד והיה לפטור כמו שמצינו בשני שבילין )פסחים י‪ (.‬ושתי כתי‬
‫עדים )שבועות מ"ז(‪ ,‬מ"מ כדי שלא תעקר תקנ"ח לגמרי מחמירין‪.‬‬

‫‡¯·‪:˙Â˙ÈÓ Ú‬‬
‫עמוד קס"ג טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ 20‬להוסיף פיסקה ― מי שמת בנידוי ב"ד סוקלים את‬
‫ארונו ]ברכות יט א[‪ ,‬והטעם הוא שסקילה היא המיתה היחידה שאין מגע ישיר בין שליח‬
‫ב"ד לנהרג‪ ,‬וכמו בכלב שוטה שיש בו רוח רעה ]יומא פד א‪ ,‬עיין עין איה ברכות יט אות ל[‪.‬‬

‫‡¯·‪:˙Â˙Ó Ú‬‬
‫עמוד קס"ד טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 3‬ועיין סדור עולת ראיה עמ' קע ד"ה 'ודמן טעון'‬
‫שהטעם‪ ,‬שארבע קרנות מסמלים את כל השטח וכל החיים המעשיים הצריכים תיקון‪.‬‬

‫כרך ב‬

‫ארבעה וחמשה‪-‬ארון המת
‪61‬‬

‫‡¯·‪:‰˘ÓÁ ‰Ú‬‬
‫עמוד ק"ע טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 77‬וי"א שהטעם של חכמים שאע"ג שחולין שנשחטו‬
‫בעזרה אסורים בהנאה‪ ,‬כיון שאיסורן מדבריהם חייב ]רמב"ם שם ועיין תוס' רע"א קידושין‬
‫פ"ב אות ל"א שהבין שהכוונה איסור דרבנן‪ ,‬והקשה על הכס"מ פ"ב מהלכות שחיטה ה"ג שאמר שאיסור‬
‫חש"ב מדברי קבלה‪ .‬אמנם בבירור הלכה פסחים כב‪ .‬הסביר דל"ק דכל מקום שכתב הרמב"ם מדבריהם‬

‫הכוונה מד"ק דהל"מ‪ .‬ולפ"ז כל מה שאסור מהל"מ אינו פוטר מתשלומי דו"ה[‪.‬‬
‫עמוד קע"ד טור ‪ 2‬בסוף הערך להוסיף פרק ― ט‪ .‬בזמן הזה‪ .‬בזה"ז אין גובים תשלומי ארבעה‬
‫וחמשה כיון שהם קנס‪ ,‬אבל את הקרן גובים כיון שהוא ממון ואמרינן שליחותייהו ]שו"ע‬
‫חו"מ סי' א' ס"ג ע"פ הגמ' בב"ק ד‪ :‬שהקרן היא ממונא[‪ .‬ואע"ג שניתן לומר שלא נגבה גם את‬
‫הקרן שהרי הוא דבר שאינו שכיח שבו לא אמרינן שליחותייהו ]גיטין פח ב ב"ק פד ב[‪,‬‬
‫מ"מ כיון שמשמע בגמרא ]בב"ק פד ב[ שהטעם הוא משום קנס ולא שאינו שכיח כן גובים‬
‫את הקרן ]באר אליהו שם אות יז‪ . .‬וע' 'מילואי השמטות' שבסוף מצות ראיה‪ ,‬חו"מ )ביאור הגר"א(‬
‫סימן א אות ה עמ' קצד[‪.‬‬

‫‡¯·‪:ÌÈÈÓ ‰Ú‬‬
‫עמוד קע"ה טור ‪ 1‬בסוף הערך ― לדעת הר"ח ]סוכה דף י"א[‪ ,‬שכתב שגם למ"ד לולב אין‬
‫צריך אגד יש בו דין עשיה‪ ,‬שלקיטתו היא עשייתו‪ ,‬יוצא חידוש גדול‪ ,‬שאם נקצצו‬
‫מאליהם פסולים‪ ,‬שלא היתה בהם עשייה ]שו"ת דעת כהן קפב ד"ה 'ודברי'[‪.‬‬

‫‡¯‪:ÔÂ‬‬
‫עמוד קע"ה טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 26‬ובעין איה ברכות פ"ט אות א' )וכן בסידור עולת‬
‫ראיה עמ' שפ על הברכה "ברוך שעשה לי נס"( ביאר שהטעם לנס זה הוא להורות לנו‬
‫שהערכים האלוקיים אינם ביחס עם הטבע‪ ,‬אלא חוץ לטבע‪.‬‬

‫‡¯‪:˙Ó‰ ÔÂ‬‬
‫עמוד קע"ט טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 18‬וכן בקבורת עצמות‪ ,‬אין מצוה לקוברן בארון‬
‫דווקא‪ ,‬ואין צריך להרבות בהוצאות על זה‪ ,‬ואפשר לקוברן בקרקע ממש ]שו"ת דעת כהן‬
‫סי' רכא[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 26‬ובשו"ת דעת כהן יו"ד סי' רטו ד"ה 'אמנם בעיקר' כתב שהטעם‬
‫שארון שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה‪ ,‬אינו משום שהארון לא מקבל טומאה‬
‫)שהרי הוא כלי‪ ,‬וכלי אינו חוצץ בפני הטומאה אפילו אם אינו מקבל טומאה(‪ ,‬אלא שכך‬
‫היא הלכה שארון חוצץ כשיש בו פותח טפח‪.‬‬

‫‪
62‬ארון הקודש‪-‬ארץ ישראל‬

‫כרך ב‬

‫‡¯‪:˘„˜‰ ÔÂ‬‬
‫עמוד קפ"א טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 13‬ואם כיוון ירושלים למזרח ממש קובעים את‬
‫הארון למזרח ממש‪ ,‬ואין בזה חשש שזו דרך המינים שעובדים לחמה‪ ,‬שבמקום שיש‬
‫טעם אין חשש לדרך המינים ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' ל' בתחילתו[‪.‬‬

‫‡¯‪:‰ÒÂ‬‬
‫*עמוד קפ"ב טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 12‬ויש אומרים שארוסה אסורה לארוס כארוסת‬
‫אחר וכדין אשת איש‪ ,‬כיוון שלא קנויה לו לגמרי ]שיטה מקובצת כתובות ז‪ :‬ד"ה 'וזה לשון‬
‫שיטה ישנה' בשם הרא"ה והרשב"א[‪.‬‬

‫‡¯‪:‰ÈÏÚ ÚÈ·¯ ‡È‬‬
‫*עמוד קפ"ו טור ‪ 1‬תוספת להגדרת המושג ― להוסיף בהגדרת המושג את המילים בכח‬
‫ובפועל ]ובמידות לחקר ההלכה מבוא תחילת פרק ח‪ ,‬כתב שהשמות למושגים ההגיוניים )כגון‪ :‬בכח‪,‬‬
‫בפועל‪ ,‬בעצם‪ ,‬במקרה‪ ,‬אמצעי‪ ,‬תכלית‪ ,‬סיבה‪ ,‬מסובב‪ ,‬חיוב‪ ,‬שלילה‪ ,‬כמות‪ ,‬איכות( התחדשו בסוף תקופת‬
‫הראשונים‪ ,‬אך בגמרא אין להם שמות אלא הגמרא משתמשת במשלים‪ ,‬כמו‪ :‬מבריח ארי מנכסי חבירו‪,‬‬

‫פומייהו כאיב להו[‪.‬‬

‫‡¯‪:ÒÈ‬‬
‫עמוד קצ"ב טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 125‬מותר לאדם לתת מעותיו לאריס גוי‪ ,‬והאריס‬
‫יסחור בהם במינים טמאים‪ ,‬שכיוון שנוטל חלקו ברווח ― אדעתיה דנפשיה קעביד ]שו"ת‬
‫דעת כהן סי' נז ד"ה 'ומעיקרא'[‪.‬‬

‫‡¯‪:‡Â‬‬
‫עמוד קצ"ה טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 12‬להוסיף פיסקה ― עוד אפשרות למשמעות המושג‬
‫"ארנונא"‪ ,‬היא שהמלך היה מחייב לעבוד את הקרקע בשביעית ולא להשאירה בורה ]שו"ת‬
‫דעת כהן סי' נח ד"ה 'והנה' בביאור דברי הגמרא בסנהדרין כ"ו‪ .‬ובירושלמי שם‪ ,‬והביא שם שמהתוס'‬
‫ד"ה 'משרבו' לא משמע כך אלא שהמלך היה מטיל מס על הקרקעות[‪.‬‬

‫עמוד קצ"ו טור ‪ 1‬בסוף הערך להוסיף פרק ― ה‪ .‬בשביעית‪ .‬קרקע שחייבים עליה ארנונא‬
‫מותרת בכל עבודות השביעית ]ספר הלכות ארץ ישראל )המיוחס לטור( עמוד יא ובשו"ת משפט‬
‫כהן סי' סג ד"ה 'כבר' מבאר טעמו שכיוון שמשועבד לארנונא לא נחשב של ישראל כלל[‪.‬‬

‫‡¯‪:χ¯˘È ı‬‬
‫עמוד רכ"ג טור ‪ 2‬לפני הציון להערה ‪ ― 25‬במקום‪" :‬וכן העולה" לכתוב‪ :‬לגבי העולה לא"י‬
‫על מנת לחזור נחלקו הפוסקים האם הוא בכלל עיקר המצוה ]ע' שו"ע או"ח סי' רמח סע'‬

‫כרך ב‬

‫ארץ ישראל‪-‬אשה
‪63‬‬

‫ד שהעולה לא"י רשאי לצאת בשיירה בע"ש‪ ,‬ודנו הפוסקים האם הוא גם בעולה על מנת לחזור‪ ,‬והמשנ"ב‬

‫הכריע להקל‪ .‬והמהרי"ט שם כתב שאינה בכלל המצווה >הערת הרצי"ה מכת"י<[‪.‬‬
‫עמוד רכ"ה טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ 110‬לאחר המילים 'ב"ק פ ב' ― ובתוס' שם ושם הדגישו‬
‫שקולא זו נאמרה רק על מצוות יישוב ארץ ישראל‪ ,‬ולא על שאר המצוות >הערת הרצי"ה‬
‫מכת"י<‪.‬‬
‫עמוד ר"ל טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 251‬הרצי"ה קוק בהערותיו‪ ,‬הוסיף סברא שאין זה‬
‫לכבודה של ארץ ישראל וירושלים להרבות בה טומאה‪ ,‬ע"פ גמרא זבחים קיא א "בושת‬
‫היא לנו וכלימה היא לנו לגזור טומאה על עיר אבותינו"‪ ,‬ודברי רש"י שם ד"ה 'איה'‬
‫שבוודאי בדוקה היא >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬

‫‡¯‪:ÌÈÓÚ‰ ı‬‬
‫עמוד קצ"ח טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 69‬ובאוצרות הראי"ה ח"ג עמ' ‪ 206‬כתב לגבי גרר‪,‬‬
‫שהיא מארץ ישראל‪ ,‬אך כיוון שהיא סמוכה לחו"ל היה ראוי לגזור עליה טומאת ארץ‬
‫העמים‪.‬‬
‫עמוד קצ"ט טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 92‬להוסיף פיסקה ― טומאת ארץ העמים גורמת לכך‬
‫שאין אפשרות בחו"ל לרוח כללית קדושה‪ ,‬ולכן זו תיתכן רק בא"י‪ ,‬וזו אחת הסיבות‬
‫להבדל שבין תורת א"י לתורת חו"ל ]אגרות הראי"ה ח"א אגרת צו עמ' קיב‪ .‬ועיין אוה"ק ח"ב‬
‫מאמר שלישי‪ ,‬סדר ב אות יט 'התגלות העולם המאוחד בארץ ישראל'‪ ,‬אורות התשובה פי"ג אות ז‪ ,‬ארץ‬

‫חפץ עמ' כה[‪.‬‬

‫‡˘‪:‰‬‬
‫עמוד רמ"ב טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 4‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' קו ד"ה 'יקרתו' שכתב‬
‫שכיוון שחיוב אשה בלאווין נלמד בהיקש מאיש‪ ,‬היא כטפל לגבי עיקר‪ ,‬ולכן אי אפשר‬
‫שתהיה יותר חמורה מאיש‪ ,‬ועיין שם הנפק"מ‪.‬‬
‫עמוד רמ"ג טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ 46‬להוסיף פיסקה ― איסור לא תחבול בגד אלמנה ―‬
‫יש אומרים ששייך גם בנקבות כשאר לאווין ]ספר החינוך מצווה תקצא'‪ ,‬וכן משמע במ"ח שם‬
‫שלא העיר בדבר[ אמנם יש מי שכתב שלפוסקים שהביאו טעמים בלאו זה‪ ,‬לא נאמר לאו‬
‫זה על נשים‪ ,‬משום שטעמים אלו לא שייכים בהן ]שו"ת אורח משפט חו"מ סי' ה ד"ה 'והנה'[‪.‬‬
‫עמוד רמ"ד טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 151‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' נו חלק ד סע' ב‬
‫שהקשה מדוע אין אישה פטורה מתרומות מעשרות ושאר מתנות עניים‪ ,‬והרי לכאורה‬
‫הזמן גרמן‪ ,‬שהרי פטורים מהם בשביעית‪ .‬ועיין מה שחילק שם‪.‬‬
‫עמוד רמ"ט טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 274‬ויש מי שכתב שזוהי הודאה על מעלה יתירה‬

‫‪
64‬אשה‪-‬בדיקת חמץ‬

‫כרך ב‬

‫שבה‪ ,‬המכוונת לרצון העליון ]עולת ראיה‪ ,‬ח"א עמ' עא‪-‬עב‪ .‬וע' בהערות לסדר התפילה‪ ,‬אות יג‪,‬‬

‫ח"ב עמ' תג[ >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬

‫‡˘‪:‰Ù¯Á ‰ÁÙ˘ Ì‬‬
‫עמוד רע"ג טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 24‬וראה שו"ת משפט כהן סי' קכ שכתב שטעמו של‬
‫הרמב"ם שבן תשע שנים ויום אחד חייב באשם שפחה חרופה‪ ,‬אינו משום שחייב בה‬
‫את המזיד כשוגג‪ ,‬אלא מהיקש‪.‬‬

‫‡˘˙ ‡·‪:‬‬
‫עמוד רפ"ו טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 58‬וראה שו"ת דעת כהן סי' קמח ד"ה 'ומה שכתב'‬
‫שמוכיח שמה שאב שמגייר את בנו‪ ,‬אפילו למ"ד שגר אסור באשת אביו‪ ,‬אינו מצד‬
‫שאיסור זה נחשב איגוד בין האב לבן‪ ,‬אלא מצד יחש הטבע בין האב לבן‪ .‬עיין שם טעמו‪.‬‬

‫‡˘˙ ‪:¯·Á‬‬
‫עמוד רצ"ג טור ‪ 2‬אחר הערה ‪ ― 20‬וכל זה דווקא באשת חבר‪ ,‬כיוון שלחבר יש נאמנות‬
‫כללית )כגון בכל ענייני טהרות שיש בהם פרטים רבים(‪ ,‬אך מי שיש לו רק נאמנות‬
‫פרטית לדין מסוים‪ ,‬כגון למעשרות‪ ,‬אין לאשתו נאמנות‪ ,‬שכיוון שהוא מקרה בודד אין‬
‫ההרגל פועל על זה )לאשתו( ]שו"ת דעת כהן סי' נט[‪.‬‬

‫‡˘˙ ‪:Ô‰Î‬‬
‫עמוד רצ"ה טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ 42‬להוסיף פיסקה ― אשת כהן שיש ספק אם נבעלה‪,‬‬
‫מעמידים אותה בחזקת כשרות‪ .‬ואין הכוונה לחזקת צדיקות‪ ,‬שחזקה שהיא צדקת‪ ,‬שהרי‬
‫אין חושדים אותה דווקא שזינתה ברצון שהרי נאסרת גם באונס‪ ,‬אלא זו חזקת היתר‬
‫לבעלה ]שו"ת עזרת כהן סי' י סע' א‪ ,‬ויא ד"ה 'ריש מילין'[‪.‬‬

‫‡˙¯‪:‚Â‬‬
‫עמוד שי"ב טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 228‬שו"ת משפט כהן סי' כד‪ .‬ושם בסוף סע' ט‬
‫מסיק שלא שייך בזה היתר זה וזה גורם‪.‬‬

‫·‡‪:„Á‡Î ÌÈ‬‬
‫עמוד ש"כ טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 4‬וטעמו שאנו אומרים שנחשב כמו בזה אחר זה‬
‫]שו"ת דעת כהן יו"ד סי' קס ד"ה 'ומש"כ כת"ר'[‪ ,‬וכיון שיש כח בגט לפעול‪ ,‬ואח"כ יפעל כדין‪,‬‬
‫מקדים הכוח לבוא ]שו"ת דעת כהן קסא ד"ה 'וביותר'[‪.‬‬

‫·„‪:ıÓÁ ˙˜È‬‬
‫עמוד שד"מ טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 12‬וי"א שאין כלל מחלוקת בראשונים בזה‪ ,‬אלא‬

‫כרך ב‬

‫בדיקת חמץ‪-‬בדיקת חמץ
‪65‬‬

‫שבמקום המצוי קצת עובר בבל יראה‪ ,‬ובמקום דאינו מצוי כלל‪ ,‬כגון שבאופן רגיל לא‬
‫ימצאנו כלל‪ ,‬שבאופן כזה חצר אינה קונה ]וכמ"ש תוס' ב"מ כו א ד"ה 'דשתיך'[‪ ,‬אינו עובר‬
‫בבל יראה ]מצוות ראיה או"ח סי' תלא‪ ,‬הובא בטוב ראי פסחים ד ב אות כב[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 16‬יש מהאחרונים שכתב לפרש לפי שיטות הראשונים‬
‫שבבדיקת חמץ וביעורו מקיים מצוות תשביתו‪ ,‬וכך גם בביטול חמץ מקיים מצוות‬
‫תשביתו ]ראה לעיל ובהערה ‪ [6‬שכמו שבמצוות עשה ישנן שתי דרכים להימנע מלעבור על‬
‫המצווה כפי שמצינו בתרומות ומעשרות שיכול לקיים המצווה ע"י הפרשה‪ ,‬ויכול להיפטר‬
‫מן המצוה ע"י הכנסה דרך גגות וקרפיפות‪ ,‬כן קיים חילוק זה במצוות לא תעשה‪ ,‬במקום‬
‫שצריך לקיימם בקום עשה‪ .‬לדוגמא‪ ,‬בבל יראה ובל ימצא‪ ,‬יכול להימנע מהל"ת ע"י‬
‫ביעור חמץ‪ ,‬שבכך מקיים את הלאו בקום ועשה‪ ,‬ויכול לבטל החמץ ובכך להפקיע עצמו‬
‫מהחיוב‪ ,‬אבל אינו פועל התיקון של בל יראה ובל ימצא‪ .‬על כן תיקנו חכמים שיעשה‬
‫את שתי הדרכים של התורה‪ ,‬ולא יסמוך רק על הביטול‪ ,‬שאינו התיקון של בל יראה‬
‫ובל ימצא ]טוב ראי פסחים אות ב[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 16‬להוסיף פיסקה― צריך לכוון בבדיקת חמץ לקיים מצוות בוראו‪,‬‬
‫ואפילו שבדיקת חמץ דרבנן ואפילו למ"ד מצוות דרבנן אין צריך כוונה‪ ,‬כבר כתב בספר‬
‫חסידים שהמקיים מצוות אפילו דרבנן בלי כוונה ביטל את מצוות עבודה שבלב ]שו"ת‬
‫אורח משפט או"ח סי' קכח אות א' סע' א[‪.‬‬
‫עמוד שמ"ה טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 55‬בעלי מלאכה יפסיקו מלאכתם חצי שעה קודם‬
‫זמן בדיקת חמץ )דהיינו צה"כ(‪ ,‬וכל אדם יזהר שלא לאכול ולא לעסוק בשום עסק מטריד‬
‫בזמן זה ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' קכח אות א' סע' ב[‪.‬‬
‫עמוד שמ"ז טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 123‬ויש מי שכתב שהטעם הוא משום שאין דרך‬
‫להכניס שם חמץ ]ברור הלכה פסחים ז ב )הובא בטוב ראי פסחים ז‪ :‬אות נח( בדעת הרמב"ם והסמ"ג[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 125‬ועיין גליון הש"ס לירו' שהוכיח דין זה מדברי הגמרא פסחים‬
‫פ"א ה"א דבעי בדיקה בחצרות ירושלים‪ .‬ועיין בברור הלכה פסחים ח א )הובא בטוב‬
‫ראי שם אות נד( מה שהקשה עליו‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 126‬הב"ח בד"ה 'כתבו הסמ"ק והאגודה' הוכיח זאת בק"ו מרפת‬
‫בקר שכתב הרמב"ם דבודאי חמץ צריך בדיקה‪ .‬אמנם עיין בירור הלכה שם‪ ,‬שלפי דבריו‬
‫בדעת הסמ"ג והרמב"ם שטעם רפת ולול שונה מחצר‪ ,‬אין ק"ו‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 129‬וי "א דדין זה הוא בחצר אבל לא בחורי החצר ]הר"ן פסחים‬

‫ד ב מדפי הרי"ף דייק כן בדעת הרמב"ם[‪ ,‬וי"א דדין זה הוא דווקא באמצע החצר‪ ,‬אבל לא‬
‫בצדדים ]כן דייק בשלטי גבורים פסחים ד ב מדפי הרי"ף אות ז מלשון הרמב"ם )הלכות חמץ ומצה‬

‫‪
66‬בדיקת חמץ‪-‬בדיקת ריאה‬

‫כרך ב‬

‫פ"ב ה"ד‪ ,‬וכן היא לשון השו"ע( והסמ"ג )מ"ע לט( ובברור הלכה פסחים ח א )הובא בטוב ראי שם אות‬
‫נד(‪ .‬הביא את מקורם מהירושלמי )פסחים פ"א ה"א( דבעי בדיקה בחצרות ירושלים מפני שאוכלים בהם‬
‫לחמי תודה‪ .‬אמנם תמה שם על הש"ג‪ ,‬שלא הזכיר את הר"ן שחילק לדעת הרמב"ם בין החצר לחורים‬
‫שבחצר ולא בין אמצע החצר לצדדי החצר[‪ .‬ויש שהתירו אף בודאי חמץ ]כן הבין ברמב"ם בברור‬
‫הלכה פסחים ח א )הובא בטוב ראי שם אות נד( ממ"ש 'והן אוכלין כל חמץ שיפול שם'‪ ,‬ושינה מלשון‬
‫הגמרא 'מפני שהעורבין מצויין שם'‪ .‬אמנם לפי הבנת הר"ן ברמב"ם שאין חילוק בין צדדי החצר לאמצע‬

‫החצר‪ ,‬צ"ל שרק בספק אפשר לסמוך וכן פסק הר"ן[‪ .‬וי"א דכוונת השו"ע דבודאי בעי בדיקה אין‬
‫כוונתו בדיקה ככל דיני בדיקה דלילה ונר‪ ,‬אלא רק צריך שילך וישגיח שלא נותר שם‬
‫חמץ ]מצות ראיה סי' תלג ס"ו‪ ,‬הובא בטוב ראי פסחים ח א אות נד[‪.‬‬
‫עמוד שמ"ט טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 199‬תיכף אחר הברכה יתחיל לבדוק במקומות‬
‫שמכניסים בהם כזית חמץ‪ ,‬שבהם יש חיוב בדיקה לכו"ע )גם לדעות שטעם הבדיקה‬
‫משום לא יראה(‪ ,‬ורק לאחר מכן יבדוק במקומות שמכניסים בהם פחות מכזית‪ ,‬שבהם‬
‫יש מחלוקת האם יש חובה לבדוק )רק לדעות שטעם הבדיקה משום שמא יאכלנו‪ ,‬וחצי‬
‫שיעור אסור מה"ת( ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' קכח אות א' סע' ה[‪.‬‬

‫·„‪:ÔÈÎÒ ˙˜È‬‬
‫עמוד שנ"ה טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 13‬ועיין עוד בשו"ת דעת כהן סי' ח ד"ה 'והנה‬
‫בפי"א' שהוכיח בדעת הרמב"ם שגם בשוחט מומחה ובסכין בדוקה יש ג"כ לחוש שמא‬
‫אירע טריפות‪ ,‬שפעמים שמזדמן קלקול גם למומחה‪ .‬ומה שמותר לאכול משחיטתו הוא‬
‫רק בגלל נאמנותו שלא נתקלקלה שחיטתו‪.‬‬
‫עמוד שנ"ז טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 75‬יש מי שכתב שלמי שסובר שישראל מומר‬
‫אינו נאמן אף כשמשגיח נכנס ויוצא ]תוס' חולין ג א ד"ה 'בודק'[‪ ,‬כל זה הוא משום שסובר‬
‫שלא יבדקו אחריו את הסכין‪ ,‬אך כשאומרים לו במפורש שיבדקו אחריו ― מועיל דין‬
‫נכנס ויוצא גם לשיטתם ]שו"ת דעת כהן סי' ס ד"ה 'ובעיקר הדבר'[‪.‬‬

‫·„‪:‰‡È¯ ˙˜È‬‬
‫עמוד שנ"ח טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 14‬ועיין שו"ת דעת כהן יו"ד סי' כו ד"ה 'אבל יש'‬
‫שכתב שחשש סירכא בריאה מוגדר "מיעוט המצוי ביותר"‪ ,‬ומשמע מדבריו שלשאר מיעוט‬
‫המצוי‪ ,‬שאינו מצוי ביותר ― לא חוששים‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 16‬טעם נוסף שבודקים את הריאה יותר משאר אברים‪:‬‬
‫שמבחינת המציאות בדיקת נפיחה שייכת בריאה יותר מבשאר טריפות )כגון נקובת‬
‫הוושט(‪ ,‬וזה אפשר משני טעמים‪ :‬א‪ .‬דווקא בריאה אם אין נקב הבדיקה תועיל‪ ,‬אך‬
‫בוושט למשל יתכן שהנפיחה עצמה )של הבדיקה( תנקוב אותו‪ .‬ב‪ .‬דווקא בריאה אם יש‬

‫כרך ב‬

‫בדיקת ריאה‪-‬בוגרת
‪67‬‬

‫נקב הבדיקה תועיל‪ ,‬אך בוושט למשל אפילו אם יש נקב יתכן שהוא יסתם ע"י לחלוחית‬
‫והבדיקה לא תועיל ]שו"ת דעת כהן יו"ד סי' כא ד"ה 'אלא דלע"ד'[‪.‬‬
‫עמוד שנ"ט טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 56‬עוד יש מעלה לבדיקה ע"י נפיחה יותר מבדיקה‬
‫ע"י משמוש‪ ,‬שנפיחה היא מופת )ראיה( טוב יותר‪ ,‬שהרי כך הוא בחיי הבהמה )שנושמת‬
‫והריאה מתנפחת(‪ ,‬אך לגבי משמוש ― יתכן שע"י המשמוש העביר בשר בריאה ממקום‬
‫למקום‪ ,‬מה שלא נעשה בחיי הבהמה ]שו"ת דעת כהן יו"ד סי' כו ד"ה 'ולע"ד שני'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 57‬ועיין שו"ת דעת כהן יו"ד סי' כט ד"ה 'תשובה' שכתב שאע"פ‬
‫שיתכן שיהיה נקב קטן שאינו מתגלה ע"י נפיחה ― או שלא חששו לזה מפני שאינו‬
‫מצוי‪ ,‬או שנקב כזה אינו מטריף‪.‬‬

‫·„˜ ‪:˙È·‰‬‬
‫עמוד שס"ד טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 6‬קדשי בדק הבית אין בהם פסול טריפה ]שו"ת‬

‫דעת כהן יו"ד סי' רח ד"ה 'בתשובת חת"ס'[‪.‬‬

‫·‪:‰Ò‚ ‰Ó‰‬‬
‫הוספת הערה על ההגדרה ― ועיין בשו"ת דעת כהן יו"ד סי' יג סע' א שכתב )לעניין‬
‫פירכוס( שהגדרת "בהמה גסה" תלויה במין הבהמה אם היא גסה או דקה‪ ,‬ולא בבהמה‬
‫המסוימת הזו‪ ,‬כגון עגל שהוא ממין הפר ולכן מוגדר כבהמה גסה‪.‬‬
‫עמוד שס"ח טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ 30‬להוסיף פיסקה ― מכירת חלק מבהמה גסה לנכרי‬
‫― גם כן אסורה ]שו"ת משפט כהן ענייני ארץ ישראל נ"ח ד"ה 'ויותר י"ל'[‪.‬‬

‫·‪:‰˜„ ‰Ó‰‬‬
‫עמוד ש"ע טור ‪ 1‬תוספת הערה להגדרה ― ועיין שו"ת דעת כהן יו"ד סי' יג סע' א' שכתב‬
‫)בענין פירכוס בהמה דקה לאחר שחיטתה(‪ ,‬פירוש "דקה" הוא דקות המין‪ ,‬ולא דקות‬
‫אותה בהמה‪.‬‬

‫·‪:˙¯‚Â‬‬
‫עמוד שע"ט טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 79‬אולם אם ראתה בבית אביה יש מי שכתב‬
‫שא"א לתלות בדם בתולים אחר בעילת מצווה ]ט"ז ס"ס קפ"ז[‪ .‬ויש מי שכתב שאם מרגישה‬
‫כאב אפשר לתלות בדם בתולים גם בראתה קודם‪ ,‬אם לא פסקה מלראות בשום בעילה‪.‬‬
‫אך אם פסקה ולא ראתה דם לאחר בעילה שניה ― א"א לתלות יותר בדם בתולים‬
‫]שו"ת דעת כהן יו"ד סי' פג ד"ה 'והנה מצד'[‪.‬‬

‫‪‚ ͯÎ‬‬
‫·‪‰¯Â˘ È· Z ˜‰Â‬‬
‫·‪:‰Â‬‬
‫עמוד ד' טור ‪ ,1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 46‬כיוון שרוצה לעשותה )את הגבינה( בצורה יפה‬
‫ומכוונת )אך אם אינו מקפיד על הצורה אין שייך בזה בונה( ]שו"ת אורח משפט סי' סט ד"ה‬
‫'ואע"פ'[‪.‬‬

‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 46‬ועיין שו"ת אורח משפט סי' סט ד"ה 'מה שרוצה' שהעיר‬
‫שמוכח מהרמב"ם שם שגדר בונה הוא דווקא קיבוץ החלקים‪ ,‬ולא הפיכת הנוזל למוצק‪.‬‬
‫עמוד ד' טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 56‬ועיין שו"ת אורח משפט או"ח סי' עז ד"ה 'אבל‬
‫הקשה' שדן כיצד שייך לחייב את המפיס מורסא משום מכה בפטיש‪ ,‬והרי עדיין אינו‬
‫גמר מלאכה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 58‬ועיין שו"ת אורח משפט או"ח סי' עז שכתב שכן מותר להפיס‬
‫מורסא של בע"ח משום צער בעלי חיים והפסד גדול‪.‬‬
‫עמוד ז' טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 145‬ויש מי שחילק בין בונה ע"ג כלים בניין שהדרך‬
‫לבנותו בקרקע‪ ,‬שפטור משום ששינה מדרך מלאכתו‪ ,‬לבין בונה בניין של כלי שהדרך‬
‫לבנותו בתלוש‪ ,‬שהוא חייב ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' קנד ד"ה 'שם סי''[‪.‬‬

‫·‪:‡Óˇ„ ‡˜Â‬‬
‫עמוד י"ט טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ 19‬להוסיף פיסקה ― עיקר הטריפות נובעת מכך שהבוקא‬
‫דאטמא שף מדוכתיה‪ ,‬ולא מכך דאיעכול ניביה‪ ,‬אלא שכל זמן שלא איעכול ניביה חוזר‬
‫ומבריא ]שו"ת דעת כהן הלכות טריפות סי' לט אות א[‪ .‬יש מי שהמסתפק האם כיוון ששף‬
‫מדוכתיה אנו חוששים שאיעכול ניביה ועיכול הניבים גרם שישוף מדוכתיה‪ ,‬או להיפך‪,‬‬
‫שאנו חוששים שהשף מדוכתיה גרם לכך שאיעכול ניביה‪ .‬ומוכיח מהחיי אדם הש"ך ועוד‬
‫פוסקים‪ ,‬שהשיפה גורמת לעיכול הניבים ]שם‪ ,‬ס"ק ב[‪.‬‬
‫עמוד כ' טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 41‬ומה שחוששים לעיכול הניבים אע"פ שאין‬
‫חוששים לשמוטה‪ ,‬משום שהניבים הוא דבר רך ]שו"ת דעת כהן סי' מד[‪.‬‬

‫·‪:¯Â‬‬
‫עמוד כ"ז טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 111‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' קיד ד"ה 'וכבר' שתלה‬
‫זאת במחלוקת התלמודים‪ ,‬שהבבלי מחייב אם הוזק‪ ,‬והירושלמי פוטר‪.‬‬

‫‪
70‬בור‪-‬בטול ברוב‬

‫כרך ג‬

‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 125‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' קיד ד"ה 'ולפי' שביאר הטעם‬
‫שמחלקים באדם בין מיתה לנזיקין‪ ,‬שבמיתה היא חובת כפרה‪ ,‬ובנזיקין הוא ממון‪ ,‬ואילו‬
‫בשור פסולי המוקדשים‪ ,‬שאין חילוק בגדריהם ושניהם הם ממון‪ ,‬לא מחלקים בין מיתה‬
‫לנזיקין ופטור משניהם‪ .‬ולכן לשיטת הירושלמי‪ ,‬שמחלק גם בכלים בין מיתה )שנשברו‬
‫לגמרי( לנזיקין )שנתקלקלו( אע"פ ששניהם ממון ― מחלק גם בפסולי המוקדשים‪.‬‬

‫·‪:¯¯Â‬‬
‫עמוד מ"א טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 120‬להוסיף פיסקה ― יש מי שהוכיח מגירסת הירושלמי‬
‫שחכמים חולקים על ר"א ומתירים חולב מחבץ ומגבן מדאורייתא‪ .‬אך דוחה דבריו ומוכיח‬
‫מגירסת הבבלי והתוספתא שלגבי חולב מחבץ ומגבן לכו"ע הוא חיוב דאורייתא‪ ,‬ואין‬
‫בזה מחלוקת ר"א וחכמים ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' סד אות א[‪.‬‬

‫·‪:‰ÂˆÓ ÈÂÊ‬‬
‫עמוד נ"ב טור ‪ 2‬תוספת הערה להגדרת הערך ― עיין עין איה שבת פרק ב אות טו שביאר‬
‫כי ההבדל בין קדושה למצווה הוא שמטרת הקדושה היא להשריש באדם את רוממו‬
‫כבודו של מקום ברוך הוא‪ ,‬אך מטרת המצווה היא להכשיר את האדם לתכלית נעלה‪,‬‬
‫והן קדושות מצד התכלית המושגת מהן‪.‬‬
‫עמוד נ"ג טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 23‬ויש מי שדייק מרש"י שם ש"בזוי מצוה" נאמר‬
‫רק לגבי שימוש לדבר הרשות‪ ,‬אך לגבי שימוש לדבר מצוה אין דין ביזוי מצוה‪ ,‬ובזה‬
‫נחלקו בגמרא האם מותר להשתמש לאורה )לדבר מצווה דווקא(‪ ,‬ובזה טעם האיסור רק‬
‫כדי שיהיה היכר שהוא נר מצווה ]טוב ראי שבת פרק ב אות לב[‪.‬‬

‫·‪:ÌÈ˘„˜ ÔÂÈÊ‬‬
‫עמוד נ"ה טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 18‬ועיין טוב ראי שבת פרק טו אות קכ שכתב‬
‫שהטעמים שהגמרא הביאה ― משום בזיון קודשים ומשום שלא יסריח ― אינם‬
‫הכרחיים‪ ,‬והטעם העיקרי הוא לכבוד שמיים לעשות המצווה בשלמותה‪.‬‬
‫עמוד נ"ז טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 61‬להוסיף פיסקה ― יש מי שכתב שגם למ"ד שאסור‬
‫למכור לגוי‪ ,‬מודה שמותר למכור חלק מהבהמה שאסור באכילה‪ ,‬כגון שאסור לאוכלו‬
‫מחמת חיסרון ניקור‪ ,‬שהרי הכל יודעים שמוכרו רק משום שאינו ראוי לאכילה ]שו"ת‬
‫משפט כהן סי' כז אות ב[‪.‬‬

‫·‪:·Â¯· ÏÂË‬‬
‫הוספת הערה על המילה 'תערובת' בהגדרה ― ועיין שו"ת דעת כהן סי' קט ד"ה 'ואם'‬
‫שביאר שאפילו אם כל אחד עומד בפני עצמו‪ ,‬מכל מקום כיוון שנתקרבו יחד נחשבים‬

‫כרך ג‬

‫בטול ברוב‪-‬בימה
‪71‬‬

‫למעורבים‪ ,‬וכמו שמצאנו לגבי סכך כשר וסכך פסול בסוכה שתחת האילן‪ .‬וע"פ זה‬
‫מחדש שיש דין ביטול ברוב ע"י מגע לגבי הכשר מקוואות‪ ,‬אע"פ שאינה תערובת גמורה‪.‬‬
‫עמוד ס"ז טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 14‬לאחר שהאיסור בטל ברוב‪ ,‬גם אם התברר אח"כ‬
‫שאכל את האיסור ― אינו נחשב כלל בגדר "תקלה"‪ ,‬שהרי אכל בהיתר‪ ,‬ולא רק לשיטות‬
‫שהאיסור נהפך להיתר‪ ,‬אלא אפילו לשיטות שהאיסור לא נהפך להיתר‪ ,‬נחשב אנוס ע"פ‬
‫התורה שהתירה לו ]שו"ת דעת כהן סי כח אות ז[‪.‬‬

‫·‪:ıÓÁ ÏÂË‬‬
‫עמוד פ"ג טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 22‬יש מהאחרונים שחידש ביאור נוסף בגדר ביטול‬
‫חמץ‪ ,‬שהוא מדין ביטול כפשוטו‪ ,‬כמו שמצינו לגבי ביטול תבן לסוכה‪ ,‬שאדם יכול לבטל‬
‫את שלו ולהחשיבו כעפר‪ ,‬והרי הוא ככופת שאור שייחדה לישיבה‪ ,‬שיש אומרים שמותרת‬
‫גם באכילה‪ ,‬ועכ"פ מועיל להפקיע ממנו בל יראה שהרי בלאו הכי אינו ברשותו של אדם‬
‫]גנזי הראיה ב' חודש האביב 'בעניין ביטול חמץ'[‪.‬‬
‫עמוד פ"ד טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 33‬וראה טוב ראי פסחים אות ב שכתב בסיבת תקנת‬
‫חכמים זו שכמו שבמצוות עשה ישנן שתי דרכים להימנע מלעבור על המצווה כפי‬
‫שמצינו בתרומות ומעשרות שיכול לקיים המצווה ע"י הפרשה‪ ,‬ויכול להיפטר מן המצוה‬
‫ע"י הכנסה דרך גגות וקרפיפות‪ ,‬כן קיים חילוק זה במצוות לא תעשה‪ ,‬במקום שצריך‬
‫לקיימם בקום עשה‪ .‬לדוגמא‪ ,‬בבל יראה ובל ימצא‪ ,‬יכול להימנע מהל"ת ע"י ביעור חמץ‪,‬‬
‫שבכך מקיים את הלאו בקום ועשה‪ ,‬ויכול לבטל החמץ ובכך להפקיע עצמו מהחיוב‪,‬‬
‫אבל אינו פועל התיקון של בל יראה ובל ימצא‪ .‬על כן תיקנו חכמים שיעשה את שתי‬
‫הדרכים של התורה‪ ,‬ולא יסמוך רק על הביטול‪ ,‬שאינו התיקון של בל יראה ובל ימצא‬
‫]טוב ראי פסחים אות ב[‪.‬‬
‫עמוד פ"ה טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 64‬ועיין שו"ת אורח משפט או"ח סי' קמז ד"ה 'מרוב'‬
‫שהעיר שאע"פ שלגבי ברכות התורה י"א שמברכים על מחשבה )הרהור בד"ת(‪ ,‬הוא‬
‫דווקא בברכה דאורייתא‪ ,‬אך בטול חמץ הוא דרבנן‪.‬‬

‫·‪:˙¢¯ ÏÂË‬‬
‫עמוד צ"ד טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 104‬ועיין שו"ת אורח משפט או"ח סי' פב ד"ה 'שו"ר'‬
‫שדן בשתי הגירסאות בתוספתא ― "אינו יכול לבטל" או "אינו צריך לבטל"‪.‬‬

‫·‪:‰ÓÈ‬‬
‫עמוד קי"ב טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 8‬שו"ת אורח משפט או"ח סי' קמט‪.‬‬
‫עמוד קי"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 14‬ואין בזה הבדל בין אשכנזים לספרדים ]כן נראה משו"ת‬

‫‪
72‬בימה‪-‬בית דין‬

‫כרך ג‬

‫אורח משפט סי' לו‪ ,‬הובא בטוב ראי מגילה כד ב אות מז‪ ,‬טוב ראי ע"ז יא א אות כב שאע"פ שרק‬

‫הגויים שבמקומות האשכנזים נהגו כן‪ ,‬מ"מ אסור לכולם‪ ,‬שהוא מנהג ע"ז[‪.‬‬

‫·‪:(¯ÓÂÁ‰) ‰ˆÈ‬‬
‫עמוד קל"ו טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 121‬והעיר בשו"ת אורח משפט או"ח סי' פט שאע"פ‬
‫שחוזרת להיות אפרוח הראוי לאכילה‪ ,‬כיוון שנפסלה לאכילה שעה אחת ― לא חוזרת‬
‫לאיסורה‪ ,‬משום שהן פנים חדשות ומהיתרא קא הווי‪.‬‬
‫עמוד קל"ט טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 225‬ואע"פ שהנכרי חשוד שאומר כן להשביח את‬
‫מקחו‪ ,‬מילתא דעבידא לגלויי מצטרף לסימני הביצים‪ ,‬ואע"פ שהסימנים לאו דאורייתא‬
‫]שו"ת עזרת כהן סי' כב ד"ה 'והנה'[‪.‬‬

‫·‪:(¯ÂÚ˘) ‰ˆÈ‬‬
‫עמוד קמ"ה טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 58‬ובשו"ת דעת כהן סי' קח ד"ה 'וע"ד' כתב שכן‬
‫נהגו בכל תפוצות ישראל להחמיר בשיעור המקווה כפליים משיעור ביצה של זמנינו‪,‬‬
‫מהחשש שנתקטנו השיעורים )האצבעות והביצים(‪ ,‬וכן ראוי היכי דאפשר‪.‬‬

‫·‪:˙È‬‬
‫עמוד קמ"ז טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 46‬להוסיף פיסקה ― כרם נקרא גם בית‪ ,‬בניגוד לשדה‬
‫שלא נקרא בית )ונפק"מ שלגבי מעשרות שכתוב בהן שדה‪ ,‬פטור בבית‪ ,‬אך דין כלאי‬
‫הכרם שייך גם בבית( ]שו"ת משפט כהן סי' מט ד"ה 'ובר'[‪.‬‬

‫·‪:ÔÈ„ ˙È‬‬
‫עמוד קס"ג טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 400‬להוסיף פיסקה ― יש מגדולי האחרונים שחידש‬
‫שבכל מקום שאיננו יכולים לדון דיני תורה בזמן הזה‪ ,‬אעפ"כ אנו מחוייבים מן התורה‬
‫לדון ע"פ סברות היושר והצדק על מנת ליישב את העולם‪ ,‬שהרי לא נגרע מבני נח‬
‫שהוזהרו על הדינים ללא פרטי ההלכות שנמסרו רק לישראל ]שו"ת אורח משפט ד‪ ,‬מצוות‬
‫ראיה חו"מ א ד"ה 'בענין'[‪ .‬וע"פ זה חידש עוד‪ ,‬שכאשר יש ספק מהו דין תורה ― עלינו‬
‫לדון ע"פ סברות היושר והצדק‪ ,‬ויש ביד בית הדין זכות לכוף פשרה במקרים מסוימים‪,‬‬
‫גם ללא הסכמת הצדדים ]מצוות ראיה שם‪ ,‬והוסיף שהוא כדין ספק תקנה‪ ,‬שמעמידים בו על דין‬
‫תורה[‪.‬‬
‫עמוד קס"ג טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ 419‬להוסיף פיסקה ― לתקנות שמתקנים הציבור‬
‫)להסיע על קיצתן( צריך בית דין חשוב אם הוא לאפוקי ממונא ]גר"א חו"מ סי' רלא[‪ ,‬ולשאר‬
‫תקנות אין צריך בית דין חשוב אלא סתם בית דין ]שו"ת אורח משפט חו"מ סי' ב ד"ה 'אחרי'[‪.‬‬
‫עמוד קע"ד טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 747‬וי"א שמהתוספתא שנקטה 'החשוד להיות‬

‫כרך ג‬

‫בית דין‪-‬בית המקדש
‪73‬‬

‫נוטל שכרו' ]בכורות פ"ג מ"ח[‪ ,‬משמע דדין זה הוא משום חשד ולא משום קנס ]באר אליהו‬

‫סימן ט סק"ח‪ ,‬ע"פ הר"ן‪ .‬וכן כתב שם בסק"ט ע"פ הירו' ריש סנהדרין[‪.‬‬

‫·‪:˙ÒΉ ˙È‬‬
‫עמוד קצ"א טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 17‬וכתב בשו"ת אורח משפט סי' לה ד"ה 'והנה'‬
‫שהוא איסור גמור מעיקר הדין להיכנס לבתי כנסיות שיש בהם התערבות גברים ונשים‬
‫בבית הכנסת‪.‬‬
‫עמוד קצ"ב טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 75‬אולם‪ ,‬ככל שבית הכנסת גדול יותר יש יותר‬
‫מצווה של ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬והיא מצווה מהודרת יותר‪ ,‬יותר מלבנות בית כנסת‬
‫נוסף ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' לג ד"ה 'והנה'[‪.‬‬

‫·‪:‡ÒΉ ˙È‬‬
‫עמוד ק"י טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 116‬ופשוט שאין חילוק אם המזוזה בפנים לדלת‬
‫או מהדלת ולחוץ‪ ,‬בכל מקרה פטור ממזוזה כיוון שעצם הדירה אינה של כבוד‪ ,‬וכן בבית‬
‫המרחץ )ואינם כחדר שהנשים רוחצות בו לפעמים‪ ,‬ששם אינו דירה שאינה של כבוד(‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' קפג ד"ה 'והנה'[‪.‬‬

‫·‪:Ú‚ÂÓ‰ ˙È‬‬
‫עמוד רכ"ד טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 124‬להוסיף את דברי הגמרא שבית המנוגע לא‬
‫היה ולא עתיד להיות ]סנהדרין עא א [‪.‬‬

‫·‪:˘„˜Ó‰ ˙È‬‬
‫עמוד רכ"ו טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ 61‬לאחר המילים "לא עלו רובם" ― והרצי"ה קוק בהערותיו‬
‫מכת"י תירץ שהדין שצריך רוב ישראל הוא משום שבניין בית המקדש תלוי במחיית‬
‫עמלק‪ ,‬כדברי הגמרא סנהדרין כ ב "שלוש מצוות נצטוו בכניסתן לארץ להעמיד להם‬
‫מלך‪ ,‬ולהכרית זרעו של עמלק‪ ,‬ולבנות להם בית הבחירה"‪ ,‬ולגבי מחית עמלק כתוב‬
‫)דברים כה יט( "והיה בהניח ה' אלקיך מכל אויביך מסביב"‪ ,‬ומצב זה מתקיים בדרך כלל‬
‫כאשר רוב ישראל בארץ‪ ,‬אך בבית שני שהיה בסיוע מלכויות הגויים ― התקיים "בהניח"‬
‫גם בלא רוב ישראל בארץ‪ .‬ועוד תירץ‪ ,‬שמשום שלא היו רוב ישראל לכן היו חסרונות‬
‫בבית שני ביחס לבית ראשון‪ ,‬כדברי הגמרא "ואכבדה" חסר ה'‪ ,‬אלו דברים שהיו חסרים‬
‫בבית שני ]יומא כא ב [‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 63‬ובשו"ת משפט כהן סי' צב כתב שהוא חידוש שחידשה התורה‬
‫שבענייני המזבח ובית המקדש צריך נביא ושואלים מן השמיים‪ ,‬אע"פ שבשאר כל התורה‬
‫הוא דבר נמנע לשאול מן השמיים‪.‬‬

‫‪
74‬בית המקדש‪-‬בית המרחץ‬

‫כרך ג‬

‫*עמוד רכ"ה טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 55‬ועיין באגרות חזו"א אגרת רו' שכתב שאנו‬
‫מחוייבים בזה לדברי חז"ל שעמד ‪ 420‬שנה‪ .‬ועיין באר הגולה למהר"ל באר השישי עמוד‬
‫קלט ד"ה 'עוד בספר ימות עולם' שהביא את דעת הימות עולם ששינה מחשבון חז"ל‪,‬‬
‫וחולק עליו‪ .‬ועיין בהערה ‪ 1236‬שם שהביא בזה דעות שונות‪ ,‬וכן בכוזרי המבואר )לרב‬
‫דוד כהן( מאמר א פרק מ"ה שהביא בזה דעות שונות‪.‬‬
‫עמ' ר"ל לאחר הציון להערה ‪ ― 175‬ונחלקו הפוסקים בדין החיל‪ :‬י"א שקדושתו מדאורייתא‬
‫]במנחת אברהם ח"א סי' כג כתב שכן משמע ברמב"ם בית הבחירה פ"ז הט"ז שכתב 'החיל מקודש ממנו‬
‫שאין עכו"ם וטמא מת ובועל נדה נכנסים לשם' ולא כתב כלשונו בהי"ז 'עזרת הנשים מקודשת מן החיל‬
‫שאין טבול יום נכנס לשם ואיסור זה מדבריהם'‪ .‬וכן משמע מדבריו גם לגבי טמא מת בעזרת נשים שכתב‬
‫שם 'וטמא מת שנכנס לעזרת הנשים אינו חייב חטאת'‪ .‬וכן בהלכות ביאת מקדש פ"ג שכתב הרמב"ם‬
‫'החיל משלחין ממנו עכו"ם וטמאי מת ובועלי נדות אבל טבול יום נכנס לשם שכבר טבל‪ .‬עזרת הנשים‬
‫משלחין ממנו טבול יום אבל לא מחוסר כיפורים שמחוסר כיפורים העריב שמשו ואסור טבול יום במחנה‬

‫לויה מדברי סופרים‪… .‬אבל טמא מת או טבול יום שנכנס לעזרת נשים‪ …‬מכין אותו מכת מרדות'[ ומקורה‬
‫בהלכה למשה מסיני ]מנחת אברהם שם[‪ ,‬וי"א שקדושתו מדרבנן ]ר"ש כלים פ"א ה"ח‪ ,‬ראב"ד‬
‫בית הבחירה פ"ז הט"ז‪ ,‬שו"ת משפט כהן סי' צו עמ' רא‪ ,‬חסדי דוד על תוספתא כלים ב"ק פ"א ת"ח[‪.‬‬
‫עמוד רל"ד טור ‪ 1‬הוספה להערה ‪ 315‬לאחר המילים 'שו"ת משפט כהן שם' ― וכן כתב‬
‫באגרות הראי"ה ח"ד אגרת תתקצד‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 315‬או שאיסורו מדרבנן ]שו"ת משפט כהן שם‪ ,‬אגרות הראי"ה שם[‪,‬‬
‫או שיש בו איסור עשה ]אגרות הראיה ח"ד אגרת א'שכז[‪.‬‬
‫עמוד רמ' טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 540‬בזמן הגלות יש לעשות זכר למקדש יותר מבזמן‬
‫הבית ]אגרות הראי"ה ח"א אג' קיד[‪.‬‬
‫עמוד רמ"א טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 559‬יש מי שכתב שגם למאן דאמר שאין איסור‬
‫כרת במקום המקדש בזמן הזה ]ראב"ד בהשגות הל' בית הבחירה פ"ו הי"ד[ עדיין יש בו איסור‬
‫דאורייתא או לפחות דרבנן משום זכר למקדש ]שו"ת משפט כהן סי' צו[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― יש שכתב שכיוון שריב"ז תיקן ליטול לולה שבעה זכר למקדש‪,‬‬
‫על כן כמה וכמה גדולי עולם השתוקקו ליטול אתרוג מא"י דווקא‪ .‬והוסיף שהקב"ה גלגל‬
‫שבאתרוגי חו"ל נמצאו אתרוגים מורכבים‪ ,‬להוסיף לחיבת אתרוגי א"י ]עץ הדר עמוד ו[‪.‬‬

‫·‪:ıÁ¯Ó‰ ˙È‬‬
‫עמוד רמ"ג טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 45‬ופשוט שאין חילוק אם המזוזה בפנים לדלת‬
‫או מהדלת ולחוץ‪ ,‬בכל מקרה פטור ממזוזה כיוון שעצם הדירה אינה של כבוד‪ ,‬וכן בבית‬

‫כרך ג‬

‫בית המרחץ‪-‬בכור בהמה טהורה
‪75‬‬

‫הכסא )ואינם כחדר שהנשים רוחצות בו לפעמים‪ ,‬ששם אינו דירה שאינה של כבוד(‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' קפג ד"ה 'והנה'[‪.‬‬

‫·‪:˙¯·˜‰ ˙È‬‬
‫עמוד רס"ג טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 116‬ובעצם נטיעת אילנות בבית הקברות‪ ,‬בחו"ל‬
‫הוא מנהג עתיק לנוטען‪ ,‬וכן מובא בתוס' מגילה כ"ט‪ .‬אך בא"י נהגו בזה איסור קדום‪,‬‬
‫מחשש שהאילנות ירגילו בני אדם לבוא לשם לטיול וכדומה‪ .‬וראוי לחוש לאיסור זה‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' ריב[‪.‬‬

‫·‪:¯Ú˘ ˙È‬‬
‫עמוד רע"ו טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 44‬ובפ"א כתב שגרסת הגמ' לפי הרמב"ם שונה‬
‫מהגרסא הכתובה אצלנו‪ .‬ועיין כס"מ שם ובב"י סי' שע מה שכתב בזה‪ .‬ועיין בברור‬
‫הלכה סוכה ג ב ציון ד )הובא בטוב ראי עירובין פה ב אות כח( מה שהעיר עליו‪.‬‬
‫עמוד רע"ו טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 50‬ועיין בטוב ראי עירובין אות כח שהאריך לבאר‬
‫שיטת הרמב"ם בזה‪.‬‬

‫·‪:Ì„‡ ¯ÂÎ‬‬
‫עמוד רע"ז טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 1‬ובעולת ראיה ח"א עמודים מ‪-‬מא ביאר את העניין‬
‫ע"פ הפנימיות שהבכור מוכן לשם עלייה‪ ,‬והפדיון הוא שמירת כח הקדושה עד בוא זמנה‬
‫להיגלות‪.‬‬
‫עמוד ר"פ טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 111‬יש מי שכתב שספק בכור‪ ,‬הכהן יברך שהחיינו‬
‫שהרי עכ"פ מגיעה הנאה לידיו‪ ,‬ויוציא ידי חובה את אבי הבן ]שו"ת חת"ס ח"ב יו"ד סי'‬
‫רצט ד"ה 'ונ"ל'[‪ .‬ויש מי שחלק וכתב שלא יברך‪ ,‬שברכת הכהן על ההנאה היא על שהגיעה‬
‫לידו הנאה מן השמיים‪ ,‬אך כאן שהוא ספק אם חייב בפדיון ― אינו מברך ]שו"ת אורח‬
‫משפט סי' מו[‪.‬‬

‫·‪:‰¯Â‰Ë ‰Ó‰· ¯ÂÎ‬‬
‫עמוד רפ"ז טור ‪ 2‬לאחר להערה ‪ ― 142‬אך כל זמן שהכהן קיבל את הבכור‪ ,‬ונהנה ממנו‬
‫באיזו דרך האפשרית לו‪ ,‬אין בזה משום מבזה מתנות כהונה‪ ,‬בזמן הזה שאי אפשר‬
‫לאוכלו ]שו"ת משפט כהן סי' לח אות ב[‪.‬‬
‫עמוד ר"צ טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 262‬אמנם מותר למוסרו לנכרי על מנת שיגדלנו‪,‬‬
‫ואפילו אם הנכרי הוא רועה ]שו"ת דעת כהן סי' קפט[‪ .‬אך אם מוכר לנכרי רק מה שאינו‬
‫ראוי לישראל כגון מצד חיסרון‪-‬ניקור‪ ,‬אין בזה ביזיון קדשים‪ ,‬שהכל יודעים שמוכרו‬
‫לנוכרי רק משום שאסור לישראל ]שו"ת משפט כהן סי' כז סע' ב[‪.‬‬

‫‪
76‬בכור בהמה טהורה‪-‬בל יחל‬

‫כרך ג‬

‫עמוד רצ"ט טור ‪ 2‬בסוף הערך להוסיף פיסקה ― אמנם כאשר עד אחד מעיד שהוא בכור‪,‬‬
‫פשוט לכו"ע שנאמן‪ ,‬ואין חוששים לחיסרון הנאמנות של עד אחד‪ ,‬שהרי איתחזק איסורא‬
‫)שיש חזקה דמעיקרא של ביכרה עדיין( ]שו"ת דעת כהן סי' קצא[‪.‬‬

‫·‪:ÌȯÂÎ‬‬
‫בהגדרת הערך להוסיף הערה ― בספר מאורות הראיה לשבועות עמוד שטו ביאר את תוכן‬
‫מצוות הביכורים‪ ,‬שהוא להעלות את כל הפעולות הגשמיות שיהיו בעצמן מקודשות‬
‫לשמיים )שבזה מעלת קדושה גדולה ממעלת טהרה(‪.‬‬
‫עמוד ש' טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 24‬והוסיף בספר טוב ראי כתובות אות קסה שלפי זה‬
‫לדעת הרמב"ם אין לנו מקור שלא יחול שם ביכורים בזמן הזה‪ ,‬ומסברא צריך לומר‬
‫שחל לחומרא לאיסור אכילה‪.‬‬
‫עמוד ש"א טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 51‬ובשו"ת משפט כהן סי' נו ד"ה 'ולכאורה' הביא‬
‫טעם נוסף שביכורים לא נחשבת מ"ע שהזמ"ג‪ ,‬כיוון שהיא חובת קרקע‪ ,‬ולאחר שהפירות‬
‫שגדלו בקרקע נתחייבו ― לא ייפטרו בזה שיגיעו לידי האשה‪.‬‬
‫טור ש"ז תוספת להערה ‪ ― 317‬ובעין איה בכורים פ"ג מ"ב אות כז הובא במאמרי הראיה‪,‬‬
‫השבת ישראל והזמנים‪ ,‬בכורים‪ ,‬עמ' ‪ ,183‬ובארץ חפץ עמ' כב‪ ,‬ובמאורות התורה חג‬
‫הבכורים‪ ,‬עמ' ‪ ,14‬באר את ההתכנסות לעיר של מעמד בכך שבעם ישראל הכינוס הוא‬
‫אינו למסחר כמו אצל אומות העולם‪ ,‬אלא לשם עבודת ה' הטהורה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 321‬ובעין איה בכורים פ"ג מ"ב אות כז )הובא במאמרי הראיה‪,‬‬
‫השבת ישראל והזמנים‪ ,‬בכורים‪ ,‬עמ' ‪ ,183‬ובארץ חפץ עמ' כב‪ ,‬מאורות התורה חג‬
‫הבכורים‪ ,‬עמ' ‪ (14‬הוסיף שמראים בזה את חיבתם לחיי הטבע שבעבודת האדמה‪ ,‬ואת‬
‫מעלתם של חיי הטבע שההתרחקות מהם מביאה לטומאות רבות‪.‬‬

‫·‪:ÏÁÈ Ï‬‬
‫עמוד ש"י טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 43‬וכן כלולות בזה הלכות שנהגו אבותינו )החמרה‬
‫בבדיקות מראות דמים‪ ,‬בדיקת סירכא דאונא( גם אם מקורם וטעמם לא ברור‪ ,‬עכ"פ יש‬
‫בהם לכל הפחות איסור בל יחל ]שו"ת דעת כהן סי' מה ד"ה 'ולא'[‪ .‬ואפילו מנהגים שלכתחילה‬
‫היה ראוי לאוסרם )כגון גזירה לגזירה(‪ ,‬מכל מקום אם נהגו בהם ― אין לשנותם ויש‬
‫בזה בל יחל ]שו"ת אורח משפט אורח חיים סי' קיב[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הערה ‪ ― 50‬וכן יש מי שכתב שקודם מתן תורה לא היו מצווים בבל יחל‪.‬‬
‫)וכך מתורץ כיצד יעקב נדר )שהרי לכתחילה אסור לנדור(‪ ,‬שאצלו לא היה חשש שמא‬
‫יעבור על נדרו( ]זבחי ראיה עמוד ט[‪.‬‬

‫כרך ג‬

‫בל יראה ובל ימצא‪-‬בל תשחית
‪77‬‬

‫·‪:‡ˆÓÈ Ï·Â ‰‡¯È Ï‬‬
‫עמוד שי"א טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 41‬וי"א שאין כלל מחלוקת בראשונים בזה‪ ,‬אלא‬
‫שבמקום המצוי קצת עובר בבל יראה‪ ,‬ובמקום דאינו מצוי כלל‪ ,‬כגון שבאופן רגיל לא‬
‫ימצאנו כלל‪ ,‬שבאופן כזה חצר אינה קונה ]וכמ"ש תוס' ב"מ כו א ד"ה 'דשתיך'[‪ ,‬אינו עובר‬
‫בבל יראה ]מצוות ראיה או"ח סי' תלא‪ ,‬הובא בטוב ראי פסחים ד ב אות כב[‪.‬‬

‫·‪:¯Á‡˙ Ï‬‬
‫עמוד שי"ח טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 4‬וכתב בשו"ת משפט כהן סי' נה ד"ה 'אך' שאע"פ‬
‫שבל תאחר היא גדר והגבלה למצוות נדרים‪ ,‬והיה ראוי לכאורה שלא למנותה‪ ,‬כשם‬
‫שמצוות ביעור מעשרות לא נמנית משום שהיא גדר והגבלה למצוות מעשרות‪ ,‬אעפ"כ‬
‫נמנית כיוון שמפורש בגמרא )ראש השנה ו‪ (.‬שהיא לא תעשה‪.‬‬

‫·‪:Ú¯‚˙ Ï‬‬
‫עמוד שכ"ה טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ 3‬להוסיף פיסקה ― וזה הטעם שהמתחיל במצווה‬
‫ואינו גומרה חמור ממי שלא התחיל כלל‪ ,‬שכיוון שהתחילה ולא גמרה ― את המצווה‬
‫לא קיים‪ ,‬אך עבר על בל תגרע ]טוב ראי שבת אות קלו[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 14‬משום שבדבר שהוא צורך לא שייך בל תגרע ]עץ הדר עמ'‬

‫לה[‪.‬‬

‫·‪:ÛÈÒÂ˙ Ï‬‬
‫עמוד שכ"ו טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 4‬להוסיף פיסקה ― וכן על דיני דרבנן יש איסור בל‬
‫תוסיף מדרבנן‪ ,‬שכל דתקון כעין דאורייתא תקון ]שו"ת דעת כהן סי' ריח ד"ה 'ועל'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 9‬ויש מי שחילק שבמצווה דאורייתא‪ ,‬כיוון שצריך כוונה‬
‫כדי לצאת ― צריך כוונה כדי לעבור בבל תוסיף‪ ,‬ובמצוות דרבנן שיוצא גם בלא כוונה‬
‫― גם עובר בבל תוסיף בלי כוונה )ולפי זה חידש שהחשש מאתרוג מורכב חמור יותר‬
‫בחול המועד מאשר ביום טוב ראשון( ]טוב ראי עירובין אות לז[‪.‬‬
‫עמוד שכ"ז טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 29‬ויש מי שכתב טעם נוסף‪ ,‬שבדבר שהוא צורך‬
‫לא שייך בל תוסיף ]עץ הדר עמ' לה[‪.‬‬

‫·‪:˙ÈÁ˘˙ Ï‬‬
‫עמוד של"ה טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 8‬ויש מי שכתב שבמקרים מסויימים חז"ל אף‬
‫קיללו את העובר על בל תשחית ]טוב ראי שבת אות קיב[ )לגבי הנוגע בגיגית קודם שנטל‬
‫ידיו(‪ .‬אך מהב"ח ומהט"ז משמע שחולקים על כך וסוברים שלא שייך שיקללו על זה‬
‫]ב"ח או"ח סי' ד‪ ,‬ט"ז סי' ד ס"ק ד[‪.‬‬

‫‪
78‬בל תשקצו‪-‬בן נח‬

‫כרך ג‬

‫·‪:ˆ˜˘˙ Ï‬‬
‫עמוד של"ח טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ ― 16‬ובשו"ת דעת כהן סי' יב ד"ה 'ובשו"ע' כתב‬
‫שמסתימת לשון הרמב"ם משמע שאין בזה בל תשקצו ‪.‬‬
‫עמוד של"ט טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 29‬ובטוב ראי שבת אות נט כתב שבדבר שיש בו‬
‫גם חשש סכנה‪ ,‬כגון המשהה נקביו )בכורות מ"ד(‪ ,‬תבואות שור כתב שהוא דאורייתא‪,‬‬
‫אך הראי"ה קוק )שם( כתב שהוא מדרבנן‪ ,‬שמדאורייתא לא חוששים לחשש סכנה רחוק‪,‬‬
‫ולכן מותר להשהות נקביו מפני כבוד הבריות‬

‫·‪:Á Ô‬‬
‫עמוד שנ"ו טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 266‬להוסיף פיסקה ― ממצוות דינים של בני נח‬
‫מתחדשת הלכה חשובה גם לישראל‪ :‬שאע"פ שבזמן הזה דיני תורה בטלים מן התורה‬
‫משום שאנו הדיוטות לרוב הפוסקים‪ ,‬אעפ"כ דיני יושר נוהגים מן התורה גם בזמננו‪,‬‬
‫מדין מצוות דינים של בני נח‪ ,‬דלא גרעינן מינייהו‪ .‬ובמקום שהדיין רואה שיש עיוות‬
‫ראוי לעשות למיגדר מילתא בדרך שהדעה ישרה ]שו"ת אורח משפט‪ ,‬חו"מ סי' ד ד"ה 'הגיעני[‪.‬‬
‫עמוד שנ"ז טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 301‬וע"ע עץ הדר עמודים יד‪ ,‬יט‪ ,‬פא שדן בהיתר‬
‫אתרוגים מורכבים למרות שב"נ הרכיב אותם‪.‬‬

‫‪„ ͯÎ‬‬
‫·‪ԉΠ˙· Z ·‡ ÔÈ‬‬
‫·‪:·‡ ÔÈ‬‬
‫טור ב' לאחר הציון להערה ‪ 21‬להוסיף פיסקה ― לפעמים הדין שבפסוק‪ ,‬מפורש‪ ,‬והוא מיותר‬
‫במקומו בכדי ללמד על מקרה כולל יותר‪ .‬למשל‪" :‬ורחצו במים" ― ללמד על כל טמא‬
‫שהרי הוא בטומאתו עד שיטבול‪ .‬גם לימוד זה נקרא בניין אב‪ ,‬אך הוא שונה משאר‬
‫בניין אב‪ ,‬ונחשב כפסוק מפורש ]בכל הטבילות[‪ ,‬ולכן בזה גם הרמב"ם יקרא ללימוד זה‬
‫"דאורייתא" ולא "דברי סופרים" כשאר בניין אב ]שו"ת דעת כהן יו"ד סי' פו ד"ה 'ע"ד'[‪.‬‬
‫טור ג' לאחר הציון להערה ‪ ― 24‬יש מי שאמר שהמידה הקש כלולה במידה בניין אב‬
‫]שו"ת משפט כהן סי' קמג ד"ה 'ובהיותינו'[‪.‬‬

‫·‪Ï„‚ Ô‰ÎÏ ‰ÏÂÚ‬‬
‫טור כ"ב תוספת להערה ‪ ― 23‬ועיין בהערות הרצ"יה לשו"ת דעת כהן סי' ע עמוד תמא‬
‫בחילוק בגדר איסור בעולה לכהן גדול לבין איסור זונה לכהן‪.‬‬

‫·‪ıÓÁ ¯ÂÚ‬‬
‫הוספת הערה להגדרת הערך ― ובשו"ת אורח משפט או"ח סי' קכח אות ט כתב לבאר‬
‫עניינה של מצוות בעור חמץ‪ ,‬שהיצה"ר הוא חמץ‪ ,‬אדה"ר הוא חלה‪ ,‬התורה היא אש‬
‫של האפיה‪.‬‬
‫טור כ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 26‬ועכ"פ )אע"פ שהמצווה מדרבנן( יכוון לקיים את מצוות‬
‫הביעור ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' קכא סע' א אות א[‪.‬‬

‫·‪:˙¯˘ÚÓ ¯ÂÚ‬‬
‫טור מ"ה תוספת להערה ‪ ― 39‬וכן הסיק בשו"ת משפט כהן סי' נה סע' ג בדעת הרמב"ם‪.‬‬

‫·‪:(Ô·¯˜) ÌÂÓ ÏÚ‬‬
‫טור קכ"ז תוספת להערה ‪ ― 121‬ובספר מדבר שור ― מענין הקרבנות להפטרת היום‬
‫ד"ה 'ומשו"ה' ביאר בטעם הדבר‪ ,‬שלגויים מותר להקריב בעל מום בבמה שלהם משום‬
‫ששלמות עבודתם היא השלמת השכל האנושי‪ ,‬וא"א לשכל האנושי בלא קש ותבן‪ ,‬אך‬
‫לישראל אסור להקריב בעל מום כי שלמות עבודתם היא עניין אלוקי כנבואה ורוח‬
‫הקודש‪ ,‬ובזה לא שייך מום‪ .‬אמנם גם הגויים כשהם מקריבים בבית המקדש ― תבוא‬
‫להם שלמות ע"י ישראל‪ ,‬ולכן גם להם אסור שם בעל מום‪.‬‬

‫‪
80‬בקור חולים‪-‬בר מצרא‬

‫כרך ד‬

‫·˜‪:ÌÈÏÂÁ ¯Â‬‬
‫הוספת הערה להגדרת הערך ― בחזון הצמחונות והשלום סי' כז ביאר כי שורש מצוות‬
‫ביקור חולים בכך שטבע האדם לרחם יותר על החולה מאשר על הבריא‪ ,‬והמצווה‬
‫המקבילה לזה בבעלי חיים היא איסור אכילת טריפה‪ ,‬שהיא הרחמים על החולה‬
‫והמדוכא‪.‬‬
‫טור קנ"ט לאחר הציון להערה ‪13‬א ― ישנה מעלה מיוחדת למצוות ביקור חולים‪ ,‬שהיא‬
‫בחינה למידת החסד בכללותה‪ ,‬שהמבקר את החולה מוכיח שלא עושה זאת רק מחמת‬
‫רגשו הטבעי שבא מאהבת עצמו‪ ,‬שהרי מאהבת עצמו לא היה הולך למקום שיראה את‬
‫הכואב השרוי בצרה ]אוצרות הראי"ה כרך ב סי' יט[‪ .‬עוד מעלה יש במצווה זו ששאר מצוות‬
‫של חסד המקבל בא אל הנותן‪ ,‬ויתכן שהנותן היה מעדיף שלא יבוא אליו‪ ,‬אך כאן‬
‫בביקור חולים היא סימן לרדיפת חסד שהנותן בא אל המקבל ]עין איה שבת ח"א פרק ראשון‬
‫סי' מט[‪.‬‬
‫טור קס"א לאחר הציון להערה ‪ ― 47‬המבקר את החולה‪ ,‬צריך שפניו יהיו שמחות‪ ,‬שהרי‬
‫טעם המצווה לחזק ולשמח את החולה‪ ,‬שלא יתיאש ח"ו מן הרחמים‪ .‬ועוד‪ ,‬שהרי היא‬
‫מצווה ככל המצוות שבתורה‪ ,‬וחייבים לקיימה בשמחה ]ליקוטי ראי"ה ח"א עמוד ‪.[471‬‬

‫·¯ ‪:‰ÂˆÓ‬‬
‫*טור קס"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 9‬ויש מי שסבר ששיעור י"ג שנה הוא מדרבנן‪ ,‬שהוא‬
‫סימן שנתנו חכמים להבאת ב' שערות ]תוס' סנהדרין ס"ט ד"ה 'בידוע'[‪.‬‬

‫·¯ ‪:‡¯ˆÓ‬‬
‫טור קס"ח לאחר הציון להערה ‪ 2‬לשים נקודה במקום פסיק ― מקור דינא דבר מצרא איננו‬
‫מאיזה מקרא פרטי‪ ,‬כ"א נוסד ברוממות המוסר של תורתנו‪ ,‬וכלול הוא בכלל הגדול של‬
‫הפסוק "ועשית הישר והטוב בעיני ה' א‪-‬לקיך " ]דברים ו‪ ,‬יח‪ .‬הגראי"ה קוק‪ ,‬ערך "בר מצרא"‬
‫ב"אוצר ישראל"[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 8‬יש מן האחרונים שאמר שלא חלק רב נחמן על הרגש‬
‫המוסרי שיש בזה‪ ,‬שראוי לשום לב לכתחילה לבכר את חבירו בדבר שהוא יכול להשיג‬
‫במקום אחר קנין בזה‪ ,‬בשעה שחבירו צריך דוקא לזה המקום מפני שהוא עומד על‬
‫גבולו‪ .‬אבל החובה המוסרית הזאת אינה מוטלת עליו בדיעבד‪ ,‬כי אם כבר קנה לא‬
‫מסלקינן ליה ]הגראי"ה קוק‪ ,‬ערך "בר מצרא" ב"אוצר ישראל"[‪.‬‬
‫טור קפ"ו לאחר הציון להערה ‪ ,234‬לאחר המילים "אין בו דין בר מצרא" ― כי עיקר עשיית‬
‫הטוב והישר הוא לישוב העולם והמדינה שיוכלו בני אדם לחיות בנחת וכבוד ]הגראי"ה‬
‫קוק‪ ,‬ערך "בר מצרא" ב"אוצר ישראל"[‪.‬‬

‫כרך ד‬

‫בר מצרא‪-‬ברית מילה
‪81‬‬

‫*טור קפ"ט לאחר הציון להערה ‪ 272‬להוסיף פיסקה ― אם המצרן אינו יכול לקנות את‬
‫השדה לבדו‪ ,‬יוכל לקחת עמו שותף‪ .‬ומ"מ יוכל לסלק את הלוקח‪ ,‬אם אינו רוצה להיות‬
‫עמו שותף‪ ,‬כי אין לכוף לאדם שיהיה שותף עם מי שאין דעתו נוחה לזה ]הגהת חכמת‬
‫שלמה בחו"מ שם סעיף לא[‪.‬‬

‫·¯· ‪:ÍÏÓ ˙¯„‰ ÌÚ‬‬
‫טור קצ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 26‬וכן אם בית הכנסת צר מלהכיל את המתפללים‪ ,‬אע"פ‬
‫שאפשר לבנות בית כנסת נוסף‪ ,‬מצווה גדולה יותר להרחיב את בית הכנסת משום ברב‬
‫עם ]שו"ת אורח משפט סי' לג ד"ה 'והנה'[‪.‬‬

‫·¯‪:‰È‬‬
‫טור רי"א תוספת להערה ‪ 52‬לאחר המילים "חולין קב א" ― יומא פא א "אכילה בכזית"‪,‬‬
‫רמב"ם הל' חמץ ומצה פ"ח ה"ב "אין אוכל פחות מכזית"‪.‬‬

‫·¯‪:‰¯È‬‬
‫טור רכ"א לאחר הציון להערה ‪56‬א ― ויש מי שחילק בין דאורייתא לדרבנן‪ ,‬ע"פ יסוד‬
‫האחרונים שדיני דאורייתא הם איסורי חפצא ודיני דרבנן הם איסורי גברא‪ ,‬ולכן מובן‬
‫שבדאורייתא אין ברירה משום שהוא גדר של מציאות )ולא שייך שהמציאות תתברר‬
‫למפרע( ]טוב ראי עירובין אות יב[‪.‬‬
‫טור רמ"ד תוספת להערה ‪ ― 259‬ובאוצרות הראי"ה חידושי מסכתות סי' ה חידש שיש‬
‫חילוק בין מקרה שבשעת חלוקת השותפות חלקו סתם‪ ,‬לבין מקרה שפירשו שחולקים‬
‫אחד כנגד אחד‪ .‬שאם פירשו שחולקים אחד כנגד אחד ― מועיל אפילו למ"ד אין ברירה‪.‬‬
‫טור רמ"ד תוספת להערה ‪ ― 265‬ובטוב ראי סוטה אות מה כתב בביאור הדבר שהרי דין‬
‫ברירה שייך רק כאשר החילוק בין הדברים המעורבים תלוי במחשבה‪ ,‬ולכן דנים אם‬
‫שייך לומר ברירה‪ ,‬דהיינו שמתברר שמחשבתו היתה על דבר זה‪ ,‬אבל באיסורים שאינן‬
‫תלויים במחשבה לא שייכת ברירה כלל‪.‬‬

‫·¯‪:‰ÏÈÓ ˙È‬‬
‫טור רנ"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 102‬ואע"פ שלא ניתנה פריעה לאברהם אבינו‪ ,‬מברך‬
‫"להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" על הפריעה‪ ,‬שכיוון שנתחדשה הלכה שצריך פריעה‬
‫― ממילא אינו נקרא בן ברית עד שיפרע‪ ,‬ולכן ע"י הפריעה נכנס בבריתו של אברהם‬
‫אבינו ]שו"ת דעת כהן סי' קמד‪ ,‬ועיין בהערות הרצי"ה שם שדברים אלו מבוססים על החתם סופר סי'‬
‫רמט‪ ,‬וראה גם בפיהמ"ש לרמב"ם חולין פ"ז מ"ו [‪.‬‬
‫טור רס"א בסוף הערך ― יש מי שתיקן שלא להביא בברית נישואין עם בת ישראל מי‬

‫‪
82‬ברית מילה‪-‬ברכה שאינה צריכה‬

‫כרך ד‬

‫שמומר לערלות‪ ,‬והוא דבר גדול לגדור את פרצות הדת‪ .‬ואע"פ שמצד הדין המומר‬
‫לערלות הוא מומר לדבר אחד בעלמא‪ ,‬בזמן הזה מומרים אלו הם בוודאי מומרים לכל‬
‫התורה כולה ]שו"ת דעת כהן סי' קצד[‪ .‬משמע מהרמב"ם שלגבי המיפר בריתו של אברהם‬
‫אבינו‪ ,‬אפילו אם עושה זאת לתאבון ― אין לו חלק לעולם הבא ]שו"ת דעת כהן סי' קצד‬
‫ד"ה 'אלא שיש'[‪.‬‬

‫·¯‪:‰¯Á‡ ‰Î‬‬
‫טור רס"א לפני ד"ה 'כלל אמרו' להוסיף פיסקה ― הגדרים של ברכה אחרונה שווים לאלו‬
‫של ברכה ראשונה‪ :‬מה שלא מוגדר "מזון" לגבי ברכה ראשונה לא מוגדר כך גם לגבי‬
‫ברכה אחרונה‪ ,‬כמו שדין עיקר פוטר את הטפל קיים בברכה אחרונה כמו בברכה ראשונה‬
‫]שו"ת אורח משפט או"ח סי' מח הערה ‪.[1‬‬
‫טור רס"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 41‬יש מהאחרונים שחילק שעל מים ]ראה לעיל בתחילת‬

‫הערך[‪ ,‬שאין מברכים עליהם בורא נפשות אלא משום שכן נהגו‪ ,‬כיוון שנהגו לברך בלי‬
‫חתימה בשם‪ ,‬יברך בלי חתימה בשם‪ .‬ואפשר שכך גם בירקות שגם בהם נחלקו‬
‫האמוראים אם מברך ברכה אחרונה או לא‪ .‬אבל מיני ביצים ובשר שמברך מעיקר הדין‪,‬‬
‫יחתום את הברכה בשם ומלכות ]מצות ראיה או"ח שם‪ ,‬וסיים שצ"ע בזה להלכה[‪.‬‬

‫·¯‪:Ú·˘ ÔÈÚÓ ‰Î‬‬
‫טור רס"ז לאחר המילים "ומברך שביעי" ― לכתוב‪" :‬ומניח בקדושה לעם מדושני עונג " ]וכתב‬
‫באורות הקודש ח"ג אות קל"ד שפירושו‪ :‬זהו אויר ארץ ישראל הנמשך ליושבי חו"ל המצפים לראותה‪,‬‬
‫שהרי רק בארץ ישראל שייכת שמחה‪ ,‬ובחו"ל יש שמחה רק אם היא נמשכת דרך צינור של עונג של‬

‫מצווה[‪.‬‬

‫·¯‪:‰Îȯˆ ‰ȇ˘ ‰Î‬‬
‫הוספת הערה על הגדרת הערך ― ובסידור עולת ראיה ח"א עמוד לא כתב טעם איסור‬
‫ברכה שאינה צריכה‪ ,‬שכל ברכה מגבירה אורה רוחנית‪ ,‬וצריך שהיא תתקשר למהות‬
‫החיים שלנו‪ ,‬ואם אינה צריכה ― לא הגיעה ליעודה‪ ,‬והיא כאבודה‪ ,‬וחסר כלי קיבול‬
‫לאור המשוטט‪ ,‬ולכן צריך לומר אחריה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‪.‬‬
‫טור רפ"א לאחר הציון להערה ‪ ― 10‬המברך על המצווה אחר עשייתה‪ ,‬אף היא בכלל ברכה‬
‫לבטלה‪ ,‬שמה שעשה כבר נעשה ]רמב"ם אישות פ"ג הכ"ג בעניין ברכת האירוסין‪ ,‬שלדעתו שם היא‬
‫ברכת המצוות‪ .‬אמנם הראב"ד שם כתב שמברך ברכת האירוסין לאחר הקידושין כיוון שהדבר תלוי בדעת‬

‫אחרים‪ ,‬שאם לא תרצה האשה ולא תקבל הרי הברכה לבטלה[‪.‬‬

‫כרך ד‬

‫ברכות‪-‬ברכות ההודאה
‪83‬‬

‫·¯‪:˙ÂÎ‬‬
‫טור רצ"ב תוספת להערה ‪ ― 13‬ועיין עולת ראיה ח"א עמ' ז‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪13‬א לפני המילים "ועי' בארוכה" ― ובנפש החיים שער ב פרק ב כתב‬
‫ש"ברוך " אינו לשון תהילה ושבח‪ ,‬אלא לשון תוספת וריבוי ‪.‬‬
‫טור ש"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 156‬טעם נוסף שכתבו לחילוק בין ספק ברכות הנהנין‬
‫לספק ברכות המצוות‪ ,‬שהרי אסור להכניס עצמו לספק דרבנן לכתחילה‪ ,‬ולכן בספק‬
‫ברכות הנהנין אע"פ שספק דרבנן לקולא‪ ,‬אסור לו להנות על דעת שלא יברך מספק‪,‬‬
‫שהרי אינו מחויב להנות‪ .‬אך בברכת המצוות הוא מחויב לקיים את המצווה‪ ,‬ולא הוא‬
‫הכניס עצמו לספק‪ ,‬שייך בזה ספק דרבנן לקולא ]שו"ת משפט כהן סי' לט ד"ה 'ועוד'[‪.‬‬

‫·¯‪:‰‡„‰‰ ˙ÂÎ‬‬
‫טור שי"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 39‬אם באמצע הדרך נתעכב במקום ישוב‪ ,‬ועתיד להמשיך‬
‫בדרך עוד חמישה ימים או יותר עד שישוב למקומו הקבוע‪ ,‬יברך במקום שמתעכב ]עולת‬
‫ראיה עמוד שי סע' ג‪.‬‬

‫טור ש"כ לאחר ציון הערה ‪ ― 66‬הנוסעים באניה בלב ים או עוברי דרכים מברכים ברכת‬
‫הגומל גם בזמנינו‪ ,‬אע"פ שבזמן הזה לא שכיחה כ"כ סכנה בימים כבימים הראשונים‪,‬‬
‫שמסתבר שתקנת ברכת הגומל נתקנה במנין‪ ,‬וכל דבר שבמנין אע"פ שבטל הטעם אינו‬
‫בטל כי אם במנין אחר‪ .‬ומכל שכן שטעם הסכנה שייך גם בזמן הזה אע"פ שהוחלש‬
‫]שו"ת אורח משפט סי' מה ד"ה 'והנה'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 69‬להוסיף פיסקה ― מי שארע לו שהיה בכלל שניים או יותר‬
‫מאלו הדברים שמברכים עליהם‪ ,‬ויצא מאחד מהם‪ ,‬כגון שיצא מבית האסורים ועדיין‬
‫הוא חולה‪ ,‬או הבריא ועדיין הוא חבוש‪ ,‬מברך ואינו ממתין עד שיתחייב להודות על‬
‫הדבר השני ]עולת ראיה עמוד שיא סע' ד [‪.‬‬
‫טור שכ"א לפני הפרק "ברכת הטוב והמטיב" ― הנכנס להקיז דם אומר‪ :‬יהי רצון מלפניך‬
‫ה' אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חינם אתה‪ ,‬ולאחר שהקיז אומר ברוך רופא‬
‫חולים ]ברכות ס א‪ ,‬רמב"ם הל' ברכות פ"י הכ"א‪ ,‬שולחן ערוך או"ח סי' רל סע' ד[‪ .‬הנכנס לניתוח‪,‬‬
‫לרוב הדעות יברך זאת בשם ומלכות ]עולת ראיה עמ' שצ‪ ,‬ועיין בהלכה ברורה שם‪ ,‬ובהערות‬
‫הרצי"ה שם הערה קג‪ ,‬שהוא על סמך הב"י שם ופירוש המשניות לרמב"ם שם שצריך שם ומלכות‪ .‬עוד‬
‫הוסיף הרצי"ה שם‪ ,‬שאע"פ שהפמ"ג שם אות ו כתב "לא ראיתי נוהגין כן"‪ ,‬אך בניתוח שאינו כהקזת‬

‫דם‪ ,‬ויש בו סכנה ופעולה ממושכת‪ ,‬בוודאי יש לברך בשם ומלכות [‪.‬‬

‫‪
84‬ברכות הנהנין‪-‬ברכות השחר‬

‫כרך ד‬

‫·¯‪:Ôȉ‰ ˙ÂÎ‬‬
‫*טור ש"ל לאחר הציון להערה ‪ ― 20‬ויש מהאחרונים שכתב שברכות הנהנין דאורייתא‪,‬‬
‫מהסברא שהובאה לעיל ― "אסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה"‪ ,‬וסיים בצ"ע‬
‫]פני יהושע ברכות לה‪ .‬ד"ה 'סברא'[‪.‬‬
‫*טור של"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 63‬לדעות שסוברות שבספק ברכות חייב לברך‪ ,‬יברך‬
‫בכל עניין ]ע"ע ברכות הנהנין הערה ‪.[154‬‬

‫·¯‪:‰È‡¯‰ ˙ÂÎ‬‬
‫טור ש"ס לאחר הציון להערה ‪ ― 126‬ויש לברך "מציב גבול אלמנה" על בתי ישראל אפילו‬
‫אם הם רשעים ]שבחי ראיה דף צח )אוצרות הראיה ח"ג אות ז([‪.‬‬
‫טור שס"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 154‬ויש מי שביאר פירושו שלכל אדם דעות ותכונות‬
‫אחרות‪ ,‬וכל אחד סבור שחבירו טועה‪ ,‬אך באמת ע"פ הרזים הפנימיים הגלויים רק לפניו‬
‫יתברך‪ ,‬כל דעות אלו משלימות זו את זו לבניין אחד‪ .‬והקב"ה טבע בטבע האדם שיפסול‬
‫את דעתו של חבירו ולא יבין את האמת שבה‪ ,‬שאם לא כן היתה נחלשת אצלו החשיבות‬
‫שנותן לדעת עצמו‪ .‬אך לעתיד לבוא יושלם החינוך האנושי‪ ,‬ויובן לכולם הרז של איחוד‬
‫כל הדעות‪ .‬כיוון שישראל הם אלו שיפרסמו את רזים אלו‪ ,‬מברך "חכם הרזים" דווקא‬
‫על ישראל ]עולת ראיה ח"א עמוד שפח[‪.‬‬
‫טור שס"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 167‬ביאור חילוק הלשונות בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם‪,‬‬
‫שבעכו"ם‪ ,‬לכל אומה יש תפקיד מסוים ומטרה מסוימת שאותה היא צריכה להנחיל‬
‫לעולם כולו‪ ,‬אך מטרתו של עם ישראל היא כללית‪ ,‬והוא כחלק מהכבוד של מעלה ]עולת‬
‫ראיה ח"א עמוד שפו[‪.‬‬

‫·¯‪:¯Á˘‰ ˙ÂÎ‬‬
‫טור שס"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 62‬וההודאה בברכה זו היא הן על המצאת המלבוש‪ ,‬והן‬
‫על החוש העדין שלנו להתבייש בעירום ולרצות בבגדים ]עולת ראיה ח"א עמוד עב[‪.‬‬
‫טור שס"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 66‬וההודאה בברכה זו היא הן על זקיפת הקומה‬
‫החומרית והן על זקיפת הקומה הרוחנית ]עולת ראיה ח"א עמוד עג[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪110‬א ― ואע"פ שלשון ברכת "שתרגילנו בתורתך" בלשון רבים‪,‬‬
‫כדלעיל‪ ,‬תפילת "שתצילני וכו' " היא בלשון יחיד‪ .‬והטעם לחילוק זה‪ ,‬משום שתפילת‬
‫"שתרגילנו בתורתך וכו' " עוסקת בהצלה מנטיות רוחניות רעות‪ ,‬ובזה שיתוף היחיד בתוך‬
‫הציבור מגן עליו‪ ,‬שהרי קדושת הציבור מגנה מנטיות רוחניות רעות‪ .‬אך תפילת‬
‫"שתציליני מעזי פנים וכו' " עוסקת בהצלה ממעשי החיים החומריים‪ ,‬ובזה האדם הפרטי‬
‫אחראי על עצמו ]עולת ראיה ח"א עמוד פ[‪.‬‬

‫כרך ד‬

‫ברכות קריאת שמע‪-‬ברכת הזמן
‪85‬‬

‫·¯‪:ÚÓ˘ ˙‡È¯˜ ˙ÂÎ‬‬
‫טור שפ"ג תוספת להערה ‪ ― 6‬וכן איתא בתוספתא ברכות פ"ו הלכה כ"ה ששבע ביום‬
‫היללתיך הם תפילין מזוזה וציצית‪.‬‬
‫*טור שפ"ד‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 16‬ויש שהביאו שלאחר שקרא קריאת שמע בבית‬
‫הכנסת‪ ,‬וקורא שוב בביתו או על מיטתו‪ ,‬וכבר לא יכול לברך ברכות קריאת שמע כי‬
‫בירכו בבית הכנסת ― לכן מברך "אקב"ו לקרוא את שמע " אמנם ]רא"ש ורבנו יונה ברכות‬
‫ב[‪.‬‬
‫טור שפ"ז‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 69‬וטעם נוסף לחילוק בין לשון הפסוק ללשון התפילה‪,‬‬
‫שמטרת הפסוק היא נבואה נגד מהרסי ה'‪ ,‬ולכן הוא כתוב בלשון שתתאים לשומעי‬
‫הנבואה‪ ,‬ובעיני האדם השומע יש רע בעולם‪ ,‬אך מטרת התפילה היא דיבור כלפי ה'‪,‬‬
‫ומבחינת האמת אין רע‪ ,‬ולכן הלשון היא "בורא את הכל" ]עולת ראיה ח"א עמוד רלח[‪.‬‬
‫טור שצ"א תוספת להערה ‪ ― 132‬וכן בספר מנהגי ארץ ישראל )לרבי מרדכי יהודה זק"ש(‬
‫אות ח כתב שבארץ ישראל נוהגים לומר "בארצנו"‪ ,‬וכן בתשובת ארץ חיים )למהר"ם‬
‫בן חביב( סי' סא‪) ,‬הובא במנהגי ארץ ישראל שם הערה ‪.(22‬‬
‫טור שצ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 195‬טעם נוסף לסמיכת גאולה לתפילה‪ ,‬לגאול את‬
‫התפילה עצמה‪ ,‬שתשתחרר ממצריה ותוכל לעלות שוב למעלה ]שמונה קבצים קובץ ז‬
‫פיסקאות קא‪ ,‬קב[‪.‬‬
‫טור שצ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 251‬טעם נוסף שבערבית אומרים "אמת ואמונה"‪,‬‬
‫שמנוחת הלילה היא הכנה לפעולות היום‪ ,‬וכן האמונה היא הכנה לקיום המצוות ]עולת‬
‫ראיה ח"א עמוד רנג[‪.‬‬

‫·¯‪:ÔÈÒ¯‡ ˙Î‬‬
‫טור תכ"ז לאחר הציון להערה ‪ 84‬להוסיף פיסקה ― יש מי שכתב שלא חוששים לברכה‬
‫לבטלה‪ ,‬ומברכים בשם ומלכות אם עשו קידושין על תנאי‪ .‬אמנם אם אין אפשרות לפרש‬
‫את התנאי בפני כל העשרה‪ ,‬הרי הוא שעת הדחק וכדיעבד‪ ,‬ומברכים את הברכה קודם‬
‫החופה בפני שניים שמפרשים להם את התנאי‪ ,‬ואח"כ בשעת החופה יברכו בלא שם‬
‫ומלכות ]שו"ת עזרת כהן סי' מב[‪.‬‬

‫·¯‪:ÔÓʉ ˙Î‬‬
‫טור תל"ח לאחר הציון להערה ‪ 72‬להוסיף פיסקה ― על וידוי מעשרות מברכים שהחיינו‪,‬‬
‫ואינו יוצא ידי חובה בברכת שהחיינו של הרגל‪ ,‬שהרי אינה בתחילת הרגל אלא בערב‬
‫יו"ט האחרון ]שו"ת משפט כהן סי נו אות ג[‪ .‬יש מי שכתב על כתיבת ספר תורה שלא שייך‬

‫‪
86‬ברכת הזמן‪-‬ברכת הלבנה‬

‫כרך ד‬

‫לברך שהחיינו משום שלא מגיע לכל אחד דבר המסוים אלא יש לברך הטוב המטיב‬
‫]שו"ת חתם סופר ח"ב יו"ד סי' רצט ד"ה 'ונ"ל'[‪ ,‬אולם יש מי שכתב‪ ,‬שכל זה בחבורה גדולה‬
‫אבל כאשר הם חבורה קטנה יברכו שהחיינו‪ ,‬שבוודאי מגיע לכ"א סכום של דבר חשוב‪,‬‬
‫והוסיף שיותר ראוי לברך שהחיינו מהטוב והמטיב‪ ,‬שהרי הטוב והמטיב מורה על קבלת‬
‫הנאה‪ ,‬וראוי שנעבוד לפניו ב"ה שלא ע"מ לקבל פרס‪ ,‬אבל שהחיינו אינו על קבלת‬
‫הנאה אלא ההודאה על שזיכנו לקיים את מצוותו ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' מז[‪.‬‬
‫טור תמ"א לאחר הציון להערה ‪ ― 111‬אמנם יש שחלק וכתב שאין מברכים שהחיינו על‬
‫כיסוי הדם משום שיש בו צער לבעל החיים‪ ,‬וכמו שאין מברכים על המילה משום שיש‬
‫בו צער לינוקא ]טוב ראי כתובות סי' ח[‪.‬‬
‫טור תמ"ב לאחר הציון להערה ‪" ― 127‬ברכת שהחיינו בפדיון של ספק בכור" ― יש שכתב‬
‫שבמקום של פדיון מספק‪ ,‬יברך הכהן על שקיבל הנאה של חמישה סלעים לידו ]שו"ת‬
‫חתם סופר ח"ב יו"ד סי' רצט ד"ה 'ונ"ל'[‪ .‬ויש מי שחלק וכתב שאם כך‪ ,‬היא מקום לבחון אצל‬
‫כל כהן האם הוא נהנה מכך באופן ספציפי )עשיר ועני(‪ .‬אלא שעיקר ההנאה של כהן‬
‫היא מכך שמשמיים זיכו לו‪ ,‬ועל כן במקום של ספק שהנתינה נראית כמו סתם נתינת‬
‫הדיוט לא ברור שבכל מקרה יברך ]שו"ת אורח משפט סי' מו[‪.‬‬
‫טור תמ"ה לאחר הציון להערה ‪ 176‬להוסיף פיסקה ― על פירות שנוצרו ע"י כלאיים אין‬
‫לברך שהחיינו‪ ,‬שהצער של גרימת עבירת כלאיים מעכב את הברכה‪ ,‬לא פחות ממה‬
‫שצער התינוק מעכב את ברכת שהחיינו בברית מילה ]עץ הדר עמוד נד[‪.‬‬
‫טור תמ"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 197‬והטעם לשיעור זה של שלושים יום‪ ,‬ששלושים יום‬
‫הוא הזמן הטבעי להחלפת סדרי התרגשות בחיי חברה ומשפחה‪ ,‬וכמו שמצאנו בעניין‬
‫עדנן של הנשים‪ ,‬וסתם הלוואה שלושים יום ]עולת ראיה ח"א עמוד שפא[‪.‬‬

‫·¯‪:‰ÓÁ‰ ˙Î‬‬
‫טור תנ"ד ליד הציון להערה ‪ ― 7‬בטקסט רק מופיע "תקופת שמואל" ובהערה כתוב ע"ע‬
‫תקופות ראוי להביא את שיטתו של רב אדא ולציין שאנו פוסקים כדעת שמואל‪.‬‬

‫·¯‪:‰·Ï‰ ˙Î‬‬
‫*טור תס"ח‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪25‬א ― "שיתכן שהמולד האמיתי ― שבו חל ליקוי לבנה‬
‫― יחול לפני המולד האמצעי ― שהוא כ"ט י"ב תשצ"ג"‪.‬‬
‫טור תע"ג תוספת להערה ‪ ― 108‬ובמאורות הראיה הגדה של פסח פרשת החודש ב ביאר‬
‫ששלושת הגירסאות משלימות זו את זו‪ ,‬שהן מבארות את שלושת התנאים שצריך‬
‫בשביל קידוש הזמנים‪" :‬מחדש חודשים" ― שהקב"ה נתן לזמן את הכוח לחולל‬

‫כרך ד‬

‫ברכת הלבנה‪-‬ברכת המצוות
‪87‬‬

‫חידושים‪" ,‬מקדש חודשים" ― ששינויי הזמן יכולים לפעול את הקדושה‪" ,‬מקדש ישראל"‬
‫― שכדי לפעול את הקדושה צריך את עם ישראל‪.‬‬

‫·¯‪:ÔÂÊÓ‰ ˙Î‬‬
‫טור תע"ה תוספת הערה להגדרת הערך ― באורות הקודש ח"ג רצ ביאר כי עניינה של‬
‫ברכת המזון הוא‪ ,‬שבשעת האכילה מתנגשים הכוחות הרוחניים שבאדם עם הכוחות‬
‫הגשמיים‪ .‬ולכן לאחר האכילה האדם מתקדש בברכת המזון להעלות בחזרה את הירידה‬
‫הרוחנית‪.‬‬
‫טור תק"א לאחר הציון להערה ‪ ― 393‬ולכן ברכת המזון נחשבת "עובר לעשייתן" ― שהיא‬
‫קודמת לעיכול ולתועלת לגופו של האדם ]עולת ראיה ח"א עמוד שמח[‪.‬‬

‫·¯‪:ÌÈÈÓ‰ ˙Î‬‬
‫טור תקי"א הוספת הערה למילים "לאבד המינים" ― באגרות הראיה כרך ב אגרת תקנ"ה‪,‬‬
‫עמוד קפז ד"ה 'אמנם' ביאר שתיקנה דווקא שמואל הקטן‪ ,‬שהיה נקי מכל מידה של‬
‫שנאה‪ ,‬כמו שהיה אומר במסכת אבות "בנפול אויבך אל תשמח"‪ ,‬כדי שיתקנה רק כנגד‬
‫אלו שאיבדו את הסגולה כולה‪.‬‬
‫טור תקי"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 37‬אמנם החשש הוא רק שנזרקה בו מינות באותו‬
‫הפרק‪ ,‬אך אין חוששים על האיש שהוא מין‪ .‬וכן בשאר הפעולות שיש בהן חשש מינות‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' קסב ד"ה 'ומה'[‬

‫·¯‪:˙ˆӉ ˙Î‬‬
‫טור תק"כ לאחר הציון להערה ‪ ― 69‬ומטעם זה אין מברכים על עלייה לארץ ישראל‪,‬‬
‫שמצוות הישיבה בארץ היא רק התחלת המצווה‪ ,‬אך תכלית המצווה היא לגאול את‬
‫הארץ מזרים להחיותה ולהפרותה‪ ,‬וזה תלוי גם בגורמים חיצוניים ]נדפס בסוף קיצור שו"ע‬
‫בהוצאת מוסד הרב קוק‪ ,‬ובסיני כרך ה עמוד מג‪ .‬וראה שו"ת בית מרדכי לרב ד"ר מרדכי פוגלמן ח"א‬

‫סימן כח[‪.‬‬
‫טור תקכ"ה תוספת להערה ‪ ― 130‬וכן כתב המהר"ל בנתיבות עולם נתיב התורה ז‪,‬‬
‫ובהקדמה לתפארת ישראל ובגבורות ה' סוף פרק סג‪ ,‬שנראה שאין לברך ברכות התורה‬
‫על לימוד בעיון ובמחשבה בלבד ‪.‬‬
‫טור תקכ"ט אחר הערה ‪ ― 168‬להוסיף פיסקה "פדיון הבן " ― כתבו הגאונים ]רא"ש קידושין‬

‫פ"א סימן מא[ שהאב מברך בזמן שנותן לכהן את הכסף‪ ,‬ולא לפני כן‪ .‬אמנם באמת הוא‬
‫כן עובר לעשייתן‪ ,‬כיוון שעצם המצווה אינה הנתינה לכהן אלא לאחר שהכהן מקבל‬
‫את הפדיון נעשית המצווה ע "י הכהן והאב יחד ]שו"ת דעת כהן סי' קפז בהערה[‪.‬‬

‫‪
88‬ברכת הנר‪-‬ברכת התורה‬

‫כרך ד‬

‫·¯‪:¯‰ ˙Î‬‬
‫טור תקמ"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 21‬ויש מי שכתב שברכת הנר משלימה את השבת‪,‬‬
‫שהשבת היא מה שאין יד האדם פועלת‪ ,‬ובמוצאי שבת אנו מברכים על כך שגם ימי‬
‫המעשה באים כולם מכוחו של הקב"ה‪ ,‬שהרי האור שהוא המסמל את מעשה האדם בא‬
‫רק ע"י שהקב"ה נתן דעה באדם הראשון ]גנזי הראיה ב חודש האביב ובדומה לזה כתב בעין‬
‫אי"ה ברכות פרק ח אות א‪ ,‬שברכת מאורי האש באה להורות שלא רק הנבראים הטבעיים נעשו ע"י‬

‫הקב"ה‪ ,‬אלא גם המעשים שנוצרו ע"י האדם הם בעצם מהקב"ה שנתן באדם את החכמה[‪.‬‬

‫·¯‪:˙¯ى ˙Î‬‬
‫טור תקס"ג תוספת להערה ‪ ― 126‬ועיין עין איה ברכות פרק ו אות לח שביאר את דרשת‬
‫הפסוק שבלילה האדם יכול לשבח את בוראו שבחים כלליים‪ ,‬אך ביום שהוא רואה את‬
‫כל פרטי הבריאה הוא יכול להתבונן בחכמה ולשבח על כל פרט ופרט‪ ,‬וכמו כן יש לברך‬
‫על כל פרט ופרט את ברכתו הראויה לו‪.‬‬
‫טור תקס"ח תוספת להערה ‪ ― 179‬ובביאור דעת חכמים ראה שבת הארץ קונטרס אחרון‬
‫עמוד רנ שגם חכמים מודים שאילן נקרא בלשון התורה גם "אדמה"‪ ,‬אך סוברים שכיוון‬
‫שחכמים קראו לעניין ברכות לפרי האילן בשם מיוחד ― עץ‪ ,‬אם אמר "אדמה" בלשון‬
‫מטבע הברכות משמעותו אדמה דווקא‪ ,‬ולכן לא יצא‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 180‬וראה שו"ת משפט כהן סי' עח שכתב שאע"פ שפרי העץ‬
‫נקרא גם פרי האדמה‪ ,‬אך האילן עצמו לא נקרא אדמה‪ ,‬שלא כדברי הרש"ש ברכות מ‪.‬‬

‫·¯‪:˙Ù‰ ˙Î‬‬
‫טור תקע"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 28‬טעם נוסף שאומרים המוציא ולא מוציא‪ ,‬שבאמירת‬
‫"מוציא " מזכירים את פעולת ההוצאה אך לא את המוציא עצמו ― הקב"ה‪ ,‬אך באמירת‬
‫"המוציא" בה"א הידיעה מזכירים גם את הקב"ה עצמו שהוא הוציא את הלחם ]עולת‬
‫ראיה ח"א עמוד שנה[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 30‬להוסיף פיסקה ― הטעם שדווקא בברכה זו הלשון היא‬
‫"המוציא" ובשאר הברכות הלשון היא "בורא"‪ ,‬שדווקא בלחם‪ ,‬שעליו יחיה האדם‪ ,‬והוא‬
‫הנותן באדם דעה‪ ,‬יש חילוק מהותי בין הכוחות הצפונים בארץ לבין המאכל לאחר‬
‫הכנתו‪ ,‬ולכן יש להדגיש בברכה את השבח על הוצאת הכוחות הטמונים מהארץ אל‬
‫הלחם ]מאורות הראיה‪ ,‬הגדה של פסח‪ ,‬מוציא[‪.‬‬

‫·¯‪:‰¯Â˙‰ ˙Î‬‬
‫טור תרט"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 14‬ויש מי שסובר שאמנם ברכות התורה דאורייתא‪ ,‬אך‬

‫כרך ד‬

‫ברכת התורה‪-‬בשר בחלב
‪89‬‬

‫מדאורייתא המצווה רק להודות פעם אחת ביום על עצם נתינת התורה‪ ,‬ומדאורייתא‬
‫אין איסור ללמוד קודם הברכה ואין איסור להפסיק ולהסיח דעת בין הברכה ללימוד‪,‬‬
‫ואיסורים אלה הם רק מדרבנן ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' יא[‪.‬‬

‫·˘‪:ÏÂ‬‬
‫*טור תרנ"ו בסוגריים שלפני הערה ‪ ― 7‬להוסיף לסוגריים 'חשמל' ]ע"ע חשמל[‪ .‬ו'עישון' ]ע"ע‬

‫בשר בחלב‪ :‬בשול[‪.‬‬

‫·˘‪:ÌÈ‚ ÈÏÂ‬‬
‫טור תרס"ט תוספת הערה על "אלא אם נתכוון הגוי לשם בישול" ― ופסיק רישא לא מועיל‬
‫לעניין זה‪ ,‬אלא צריך דווקא כוונה ממש ]שו"ת דעת כהן סי' סב אות א[‪.‬‬
‫טור תרס"ט תוספת להערה ‪ ― 151‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' סב אות א תמה שם על דברי‬
‫הב"י שם ד"ה 'לא אסרו' שמשמע שאם ישראל מדליק על מנת לבשל דברים שנאכלים‬
‫כמות שהם חיים או העולים על שולחן מלכים אין זה מועיל‪ .‬ולכאורה מדוע הדבר שונה‬
‫מגוי שאם הדליק לשם בישול אוסר‪ .‬עוד כתב שם שמדברי הב"י שסתם תנור כוונתו‬
‫לאפות נלמד שאם הסיק את התנור נחשב שהתכוון לבישול‪ ,‬אא"כ מוכח שלא התכוון‬
‫לזה‪.‬‬

‫·˘¯ ·‪:·ÏÁ‬‬
‫טור תרצ"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 54‬אמנם אם החלב בלוע בבשר וצלו את הבשר ―‬
‫פשוט שנחשב בישול‪ ,‬שבכל מקום שהחלב בלוע הרי הוא משקה‪ ,‬ובכל מקום שמגיעה‬
‫האש הוא מתבשל יחד עם הבשר ]שו"ת דעת כהן סי' מט אות ז[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 56‬אמנם אם התיך מתחילה את החמאה עד שנעשתה כרוטב‬
‫צלול ― ודאי שנקרא בישול ]שו"ת דעת כהן סי' מט אות ה[‪.‬‬

‫‪‰ ͯÎ‬‬
‫·˙ ˜‪Ú¯Ó ·È΢ Ë‚ Z ÏÂ‬‬
‫·˙ ˜‪:ÏÂ‬‬
‫טור א' לאחר הציון להערה ‪ ― 2‬כל הרגשה שאנו מרגישים בתפילה ובהכנותינו לקראתה‪,‬‬
‫הרי זו בת קול של נבואה‪ ,‬ובכל יום ויום מופיעות נבואות חדשות ]מי מרום חי"ג עמ' כח[‪.‬‬
‫טור ג' תוספת להערה ‪ ― 16‬ועיין עץ הדר סימן ל"ד שהאריך בדבר‪ ,‬וכן דן בשאלה האם‬
‫תוקפה של בת קול הוא מדאורייתא‪ ,‬מדרבנן‪ ,‬או עצה טובה‪ .‬וראה גם הערת הרצי"ה‬
‫למשפט כהן סימן צ"ו עמ' שס"ה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 17‬ויש מהאחרונים שחילק שהכרעה ע"י בת קול אפשרית רק‬
‫כשאנו מסופקים בעצמינו‪ .‬אבל להשמיענו הלכה מחודשת שלא נסתפקנו בה כלל‪ ,‬הרי‬
‫זה כתורה חדשה ואין לסמוך על בת קול‪ ,‬ואפילו אם תהיה התרצות של החכמים ללכת‬
‫אחריה ]טוב ראיה סוטה ד‪ ,‬טוב ראי סוטה אות יב‪ ,‬עץ הדר סימן לד[ וחילק עוד שבספק שקול‬
‫שאין בו הכרעה‪ ,‬יש רשות לבת קול להכריע‪ ,‬לא מצד ההלכה אלא מצד עצה טובה ]עץ‬
‫הדר סימן ל"ד[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 18‬ובביאור הראיה עיין באר אליהו חו"מ ט"ו ד' ס"ק יב עמ'‬
‫קמט‪-‬קנא‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 18‬ויש מי שכתב ששם הוי ע"פ אומדנא ]שו"ת הרא"ש כלל ק"ז‬
‫ד"ה 'עוד שאלוהו'‪ ,‬ובביאור דבריו שם עיין בביאור בבאר אליהו שם[‪.‬‬

‫·˙‪:‰ÏÂ‬‬
‫*טור ז' לאחר הציון להערה ‪ ― 47‬חתן שנשא בתולה פטור מק"ש עד שיבוא עליה ]רמב"ם‬

‫הל' ק"ש פ"ד ה"א[‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 49‬הרואה בבית אביה האם יש לה דין בתולה לעניין תליה‬
‫בדם בתולין אחר בעילת מצוה ]ט"ז ס"ס קפז[‪.‬‬

‫·˙‪:˙·‡ È‬‬
‫טור ח' תוספת להערה ‪ ― 2‬ובשו"ת אורח משפט חו"מ סי' ב כתב שיש ללמוד מכך לדרך‬
‫בחירת נציגי ציבור‪ ,‬כי דרך הישר והטוב הוא ליתן יד ושם לכל חלקי הציבור בכל דבר‬
‫שבקדושה‪.‬‬

‫‪
92‬בתי אבות‪-‬ג' )אות(‬

‫כרך ה‬

‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 2‬אנשי המשמר שבבית המקדש היו משכימים קודם הנץ‬
‫החמה‪ ,‬והיו מברכים ברכה אחת מברכות ק"ש‪ ,‬שמע‪ ,‬והיה אם שמוע‪ ,‬ברכת העבודה‬
‫וברכת כהנים‪ .‬ויש מי שאומר שהיו אומרים גם מודים ]רמב"ם פרוש המשניות מסכת תמיד‬
‫פ"ה מ"א[ כסדר ג' ברכות אחרונות שבתפילה‪ .‬העם שהיה מצטרף עמהם היה אומר כל‬
‫זאת יחד איתם ]טוב ראיה ברכות י"א‪ :‬אות צב[‪.‬‬

‫·˙‪:ÌȯˆÁ È‬‬
‫טור ט"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 36‬ונחלקו האם שייך בהם דין השלמה כדין שדה אחוזה‬
‫או לא ]שבת ארץ פי"ב ה"י[‪.‬‬

‫·˙‪:‰ÓÂÁ È¯Ú È‬‬
‫טור י"ט תוספת להערה ‪ ― 36‬וכן פסק בשבת הארץ פרק יב הלכה י‪.‬‬
‫טור כ' לאחר הציון להערה ‪ ― 46‬יש מי שאומרים שעיר שרובה נכרים בטל ממנה דין‬
‫ערי חומה ]שבת הארץ פי"ב הי"ד[‪.‬‬
‫טור כ"ב תוספת להערה ‪ ― 88‬ועיין שבת הארץ פי"ב ה"א שכתב שאת שנים עשר חודש‬
‫הללו חושבים בשעות מעת לעת‪.‬‬
‫טור כ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 152‬ויש מי שנראה מדבריהם שמותר להתנות גם כן‬
‫שישלם את השכירות על השנה שדר בבית‪ ,‬אם יגאלנה המוכר בסוף שנים עשר חודש‬
‫]עיין שבת הארץ פי"ב ה"א[‪.‬‬
‫טור כ"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 186‬זה שאין נוהג דין בתי חומה כשאין היובל נוהג‪ ,‬יש‬
‫אומרים שהוא רק לענין דין הקונה בית בבתי ערי חומה שגואל שנה ראשונה‪ ,‬אבל דין‬
‫קידוש ערי חומה שבארץ ישראל‪ ,‬שהמצורע משתלח מהם ―נוהג אף בזמן שאין היובל‬
‫נוהג‪ ,‬שאע"פ שקדושת הארץ שלא בטלה‪ ,‬עכ"פ קדושה שניה קדשה לעתיד לבא‪ .‬ויש‬
‫מי שאמר שמאחר שבטל דין ערי חומה לענין גאולתם‪ ,‬כך בטלה קדושתם לעניין השילוח‬
‫מהם ]עיין שבת הארץ פ"י ה"ט[‪.‬‬

‫‚' )‡‪:(˙Â‬‬
‫טור ל"ה תוספת להערה ‪ ― 3‬עיין ריש מילין האות ג'‪.‬‬
‫טור ל"ו תוספת להערה ‪ ― 15‬עיין ריש מילין הברקה אות ג'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 15‬הטעם שבסדר האותיות רגלה של הג' פשוטה לכיוון הד'‬
‫הוא שדרכו של גומל חסדים לרוץ אחרי דלים ]גמרא שבת ק"ד ועיין עין איה שבת ק"ד אות‬
‫יד שביאר שגומל החסדים שכבר הגיע למדרגתו העליונה‪ ,‬להכיר שהצדקה שהוא נותן איננה באה רק‬
‫מפני האיסטניסיות שלו‪ ,‬שאינו יכול לראות בצערם של הדלים‪ ,‬שאז אין מקום לה רק בזמן שהדלים‬

‫כרך ה‬

‫ג' )אות(‪-‬גבאי‪ ,‬מוכס
‪93‬‬

‫מזדמנים לפניו והצער שלהם מוצג לפניו במלא הפלצות שלו‪ .‬אבל גומל החסדים היודע את התפקיד‬
‫העליון של הצדקה‪ ,‬את האושר הקדוש שהכלל והפרט משיג בעילויו ע"י הצדקה וגמילות החסדים‪ ,‬הוא‬

‫יהיה תמיד רודף צדקה וחסד‪ ,‬ודרכו תהיה תמיד למצוא מקום להרחיב את מפעלי החסד[‪.‬‬

‫‚‡‪:‰Â‬‬
‫טור ל"ח תוספת להערה ‪ ― 9‬ובטוב ראיה ברכות י"ז )וכן בטוב ראיה אות קס"ה( כתב‬
‫שבזה נחלקו רשב"ג ורבנן בעניין חתן אם רוצה לקרות בלילה הראשון ― שאם יש‬
‫באיסור גאווה לאו מפורש יש לגזור בה משום מראית עין‪ ,‬אך אם הוא רק בכלל המידות‬
‫הרעות שצריך להתרחק מהם‪ ,‬לא עשו לזה סייג‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 17‬ועיין שמונה קבצים ח"ג אות נו שכתב שכל תוכן של גאוה‪,‬‬
‫מלא הוא בפנימיותו מהתועבה של הדמיון שהאדם מרמה את עצמו לחשוב שהוא יכול‬
‫להשיג את האלוהות בעצמה‪.‬‬
‫טור ל"ט תוספת להערה ‪ ― 32‬ובאורות הקודש ד' עמוד תפ"ג ד"ה 'הענווה האצילית'‬
‫ביאר שהשמינית שבשמינית של גאות ת"ח נמדדת לפי מידת הענווה שלו‪ ,‬ומי‬
‫שענוותנותו גדולה מאוד גם מידת השמינית שבשמינית שלו גדלה‪ ,‬ובזה מיושבים דברי‬
‫רב יוסף "לא תתני ענוה דאיכא אנא " שנראים כגאווה‪ ,‬אלא שאמר זאת לפי ערך הענווה‬
‫שהייתה בו‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 36‬ועיין שמונה קבצים ח"א אות שי"ח שכתב שהגדולים צריכים‬
‫לדלג כדי להכנס למחשבות גדולות‪ .‬צריך האדם להכיר את כשרונו הפנימי‪ ,‬וידע בעצמו‬
‫אם לגדולות נוצר‪ .‬אל יבהל מפני עוון של גאוה‪ ,‬במה שיכיר את מידת שכלו‪ ,‬וערך‬
‫נטיית רצונו‪ .‬אדרבה מפני ענוה פסולה‪ ,‬המדכאת את הנשמה‪ ,‬צריך להיזהר הרבה יותר‪.‬‬
‫טור מ' תוספת להערה ‪ ― 55‬ובמוסר אביך פרק ג' אות ה' העיר שכן גזרו חכמים משום‬
‫מחזי כיוהרא בכמה עניינים‪ ,‬ואפילו לבטל מצוה דאורייתא בשוא"ת גזרו משום מראית‬
‫עין של איסור גאוה‪ .‬ועיין שם שהאריך בעניין איסורים שגזרו חכמים משום קלקול‬
‫המידות‪.‬‬
‫טור לט להוסיף הערה על המילים 'אלא יתרחק מן הקצה' ― כל המידות אפשר להעלותן‪,‬‬
‫מפני שיש בהם שורש בקדושה‪ ,‬חוץ מהעצבות שאין לה שורש כלל‪ .‬והשורש של העצבות‬
‫הוא גאוה או כעס או דאגה ]אורות הקודש ח"ג עמוד רמ"ג[‪.‬‬

‫‚·‡‪:ÒÎÂÓ ,È‬‬
‫טור נ"א תוספת להערה ‪ ― 59‬ובשו"ת דעת כהן סי' ב' ס"ק ג' כתב לדייק מדברי הרמב"ם‪,‬‬
‫ממה שדייק בהלכה י' "תשובה גמורה"‪ ,‬ובהלכה ח' בגבאי כתב רק "פירש ממעשיו" שמה‬

‫‪
94‬גבאי‪ ,‬מוכס‪-‬גבחת‪ ,‬קרחת‬

‫כרך ה‬

‫שצריך לרצות את חברו הוא רק לעניין לכפר על העבר‪ ,‬אבל שיהיה נאמן על להבא‬
‫משמע שאפילו מה שפירש סגי בכך‪ .‬וכל זה לעניין איסור‪ ,‬אולם לעניין היותו עד כשר‬
‫לממון צריך שיחזיר הגזלה כמפורש בשו"ע חו"מ לד'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 61‬ובשו"ת דעת כהן סי' ב' אות ג' ביאר שהסיבה שבגבאי די רק‬
‫בפירש מכיוון שסתם גבאי כשר ולכן מה שנפסל ונדחה מחברות הוא "מעלה בעלמא"‬
‫בחברות ולא מן הדין )ואין מדובר בגבאי שראוהו נוטל יותר(‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 61‬ויש מן הראשונים שהשווה מוכס לגבאי בעניין זה ]רמב"ם‬
‫הלכות מו"מ פרק י' הלכה ח' ובשו"ת דעת כהן סי' ב הקשה מאיפה יודעים שתשובתם של גבאי ומוכס‬

‫שווה‪ ,‬אולי בגבאי די שפירש שסתם גבאי כשר‪ ,‬אך במוכס יש צורך בתשובה גמורה[‪.‬‬

‫‚·‪:˙¯Â‬‬
‫טור ס"ו תוספת להערה ‪ ― 4‬וכן כתוב בזוהר פרשת וירא אות קסג שיורדים בסטרא‬
‫דגבורה‪ ,‬ועיין עולת ראיה חלק א עמוד ע"ד שביאר שהשפע היורד ממרום מצד הבוי"ת‬
‫יורד בצורה גמורה ומושלמת שיוכל האדם להנות ממנו מיד‪ ,‬אך מידת הגבורה היא‬
‫פועלת ע"י הרבה עכובים וצמצומים‪ ,‬באופן שצריך הרבה מדרגות עד שיבוא לכלל הנאת‬
‫האדם‪.‬‬
‫טור ע' תוספת להערה ‪ ― 70‬ובשו"ת משפט כהן סי' קמ"ד שביאר שיטת הרא"ש שהדעת‬
‫נותנת שהולכים בכל ארץ אחר צרכיה‪ ,‬כשם שמחלקים בין בבל לא"י‪ ,‬כך בכל ארץ לפי‬
‫האקלים שלה‪ ,‬ואין זה משום חשיבות הארץ‪ ,‬שלא מצאנו חשיבות לארץ אלא בא"י‬
‫לקהל היושבים עליה‪ .‬אך העיקר שאנחנו פוסקים שלא כדברי הרא"ש וגם בשאר‬
‫הארצות‪ ,‬אפילו בארץ שלמה‪ ,‬לא משנים ממטבע שתקנו חכמים‪ .‬ולעולם רק א"י חשיב‬
‫כרבים‪ ,‬והקהל שנמצא בא"י חשיב ככלל ישראל‪.‬‬

‫‚·‪:˙Á¯˜ ,˙Á‬‬
‫טור פ"ב תוספת להערה ‪ ― 36‬ועיין שמונה קבצים קובץ א' רי"ב שביאר שישנם בעלי‬
‫השגה צדיקים גדולים‪ ,‬שמתוך חשק ליבם בהשגות טהורות‪ ,‬אינם יכולים להרחיב את‬
‫דעתם בפרטי הלכות ומעשים פרטיים‪ ,‬אע"פ שדבר זה הוא לקותא וחולשא נפשית‪ ,‬מכל‬
‫מקום הוא נובע ממקום טהור‪ .‬וסימן לדבר "איש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא"‪,‬‬
‫ולמעלה מזה היא קדושת הנזיר עליו נאמר "גדל פרע שער ראשו"‪ .‬ובקובץ ד' ר"י הוסיף‬
‫שכאשר זורח האור המקורי‪ ,‬סוקרים איך כל המעשים סעיפיהם וכל תולדותיהם‪ ,‬כולם‬
‫אחוזים בשורש הדעה העליונה והכל מתקשר באחדות אחת‪ .‬ואם ישנו לפעמים מאורע‬
‫שנקרחים איזה תוצאות רחוקות‪ ,‬אין חשש "קרח הוא טהור הוא"‪ ,‬והכל עולה בטהרת‬
‫הקודש‪.‬‬

‫כרך ה‬

‫גבינת גויים‪-‬גדולין
‪95‬‬

‫‚·‪:ÌÈÈ‚ ˙È‬‬
‫טור צ' להוסיף הערה על ד"ה 'הרי שצריך דוקא העמדת ישראל' ― יש שהורה להיזהר‬
‫מגבינה של נכרים‪ ,‬ולא לקנות גבינה כ"א ממי שמוחזק בכשרות שידע בבירור שהיא של‬
‫ישראל‪ ,‬ואין לסמוך על החותם "כשר" שנדפס על הגבינות עצמן‪ ,‬כ"א ע"י כתב הכשר‬
‫בחתימת יד ישראל כשר ]הזהרות הראי"ה אגרות הראי"ה חלק ב' עמוד של"ו[‪.‬‬
‫טור צ"א תוספת להערה ‪ ― 82‬וכן הביא דברי הש"ך בשו"ת דעת כהן סי' כ"ו עמוד ס"ג‪.‬‬
‫ועיין שם מה שכתב לחלק‪.‬‬
‫טור פ"ה להוסיף הערה על ד"ה 'אמר לו מפני מה אסרו גבינות' ― עיין שו"ת דעת כהן סי'‬
‫נ"ב עמוד קל"ח שדן בשמנת של עכו"ם‪ ,‬והכריע שאם ידוע שהועמד בקיבה אסור וצריך‬
‫שישים להתירו‪ ,‬אולם אם לא הועמד אין להוסיף על גזרת חכמים שגזרו דווקא על‬
‫גבינה‪.‬‬

‫‚‚‪:˙ÂÈÏÚÂ ÔÈ‬‬
‫טור קל"ז לאחר הציון להערה ‪ 77‬להוסיף פרק ושם לציין― ‪ .˙¯˘ÚÓ ˙ÂÓ¯˙· .‰‬דורות‬
‫אחרונים היו מכניסים פרותיהם דרך גגות חצרות וקרפיפות ]ברכות לה‪ ,‬ב[‪ .‬יש מי שחידש‬
‫שכל הגנאי במעשיהם הוא רק שפוטרים עצמם לגמרי מאיסור אכילת ארעי ואכילת‬
‫בהמה‪ ,‬אך אין גנאי אם אדם מפקיע עצמו מחיוב דאורייתא אם עדיין חייב מדרבנן‪.‬‬
‫למרות שהיה מקום לומר שכיוון שבדאורייתא מצוות צריכות כונה ובדרבנן קי"ל שלא‬
‫צריך כונה ואם כך מבטל את הכוונה ― זה אינו‪ ,‬שהרי לפי ספר חרדים יש חובה בכוונה‬
‫גם למ"ד שמצוות אינם צריכות כונה‪ ,‬רק שאינה מבטלת את המצוה ]מצות ראיה או"ח ט'‪,‬‬
‫א' עמוד מט[‪ .‬יש מי שכתב שדאגה החכמה האלוקית שיהיו נעשים המצוות ע"פ הבנה‬
‫והכרה בערכם הגדול ולא כמצוות אנשים מלומדה‪ ,‬ולכן נתנה התורה מקום להיפטר‬
‫מהמצוה ע"י הכנסה דרך גגות וחצרות וכל זה כדי שתגיע לאדם העושה את המצוה‬
‫הרגשת עושה מנפש נדיבה ומהבנתו בערך המצוה ]עיין עין איה ברכות פרק שישי אות יב[‪.‬‬

‫‚„‪:Ú˜¯˜ ÈÏÂ‬‬
‫טור קפ"ט תוספת להערה ‪ ― 71‬בשו"ת אורח משפט או"ח סי' ס"ד א' כתב שיש מי שאמר‬
‫שגם אם בעלי חיים אינם נחשבים לגדולי קרקע בשאר איסורים‪ ,‬לעניין שבת כן חשיבי‬
‫בעלי חיים כגדולי קרקע וחייב משום מפרק‪.‬‬

‫‚„‪:ÔÈÏÂ‬‬
‫טור ר"ד תוספת להערה ‪ ― 162‬ועיין שבת הארץ פ"ד ה"ו שכתב שאיסור ספיחי שביעית‬
‫במוצאי שביעית הוא עד חנוכה‪ ,‬ומכאן ואילך מותרים‪ .‬ויש אומרים שאין שום זמן להיתר‬
‫ספיחי שביעית‪ ,‬אלא שהם אסורים לעולם‪ .‬ובהערה ‪ 15‬שם הביאו מכת"י שהראי"ה קוק‬

‫‪
96‬גדולין‪-‬גדולין‬

‫כרך ה‬

‫התירם‪ .‬עוד כתב שם שאם לא נעקרו ונתגדלו אח"כ בשמינית‪ ,‬עד שרבו גידולי היתר‬
‫על האיסור‪ ,‬מותרים‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 162‬ויש מפרשים שהוא דוקא בדבר שזרעו כלה‪ ,‬אבל דבר‬
‫שאין זרעו כלה ― הגידולין אסורים ]שבת הארץ פ"ו ה"ד[‪ .‬יש מי שנראה מדבריו‪ ,‬שהיתר‬
‫זה של ספיחי שביעית‪ ,‬אינו רק באכילה ולקיטה‪ ,‬אלא שאין להם כלל קדושת שביעית‪.‬‬
‫ולשיטה זו יש מי שאמר שבדבר שאין זרעו כלה ― נוהגת קדושת שביעית ]שבת הארץ‬
‫פ"ד ה"ו[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 163‬והגאון הבית אפרים הקשה על הר"ן שם‪ ,‬ובשו"ת משפט כהן‬
‫סי' כ"ד אות ח' יישב דברי הר"ן‪.‬‬
‫טור ר"ז תוספת להערה ‪ ― 200‬וראה שבת הארץ פ"ד הכ"א עמ' ‪ 431‬ובהערה ‪ 8‬שם‬
‫שלכאורה קשה שהראב"ד לעיל פ"ד ה"ו כתב שספיחין שיצאו במחובר משביעית לשמינית‬
‫מותרים משעה שירבה ההיתר על האיסור שבהם‪ ,‬והדבר סותר את דבריו כאן‪ .‬ויש מי‬
‫שתירץ לחלק בין שאר ירקות לבצלים שזרעם אינו כלה‪ .‬וראה שבת הארץ פ"ד ה"כ עמ'‬
‫‪ 431‬הערה ‪ 7‬מכת"י של הרב זצ"ל שהסביר שהרכנת ראשם הוא כדי שיחדל כח יניקתם‪,‬‬
‫ואז נחשב מה שנתגדל אח"כ כנטיעה חדשה של היתר‪ .‬ולא משום גילוי דעת‪ .‬וראה‬
‫שהעירו שם שהרב חזר בו וסבר שהוא משום גילוי דעת‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 201‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' כ"ד אות א' שיישב את הרמב"ם‬
‫שהשמיט דברי ר"א בסוטה מג‪" :‬שילדה שסבכה בזקנה בטלה" וכן הביא את המאמר‬
‫השני של ר"א במנחות סט‪" :‬ילדה שסבכה בזקנה ובה פירות‪ ,‬אפילו הוסיף במאתים‬
‫אסור"‪ .‬וכן ביאר שם באריכות את חילוקו של הרמב"ם בין הרכבה שחתך הייחור מהאילן‬
‫והרכיב‪ ,‬לבין הרכבה שהייחור מחובר עוד לאילן‪.‬‬
‫שם‪ ,‬יש לאחר הציון להערה ‪ ― 208‬ונחלקו הבבלי והירושלמי לעניין ילדה שסבכה בזקנה‬
‫האם סיבכה לפני שעברו שנות ערלה או אחרי ]עיין שו"ת משפט כהן סי' כ"ד אות א'[‪.‬‬
‫טור ר"י תוספת להערה ‪ ― 228‬וכן רמב"ם הל' שביעית פ"ד ה"כ בעניין בצל של שישית‬
‫שצמח בשביעית‪ .‬ויש שהסבירו שהיינו דוקא שהוסיפו שחרות על שחרותם‪ ,‬אבל עם‬
‫עמדו בצבעם נחשב שהוריקו ― ומותרין‪ .‬ויש מי שהסבירו שכל הסמנים הללו הם רק‬
‫כאשר אין אנו יודעים אם נתגדלו רובם בשביעית או לא‪ ,‬אז סומכים על הסמנים‪ ,‬אך‬
‫אם ידוע לנו שנתגדלו רובן בשישית‪ ,‬אפילו אם השחירו ― מותרים‪ .‬ואם נתגדלו רובן‬
‫בשביעית אסורים אפילו שהוריקו‪ .‬יש מי שכתב שאם העלים השחירו‪ ,‬או שהרוב גדל‬
‫בשביעית‪ ,‬האיסור הוא גם על גידול שישית שבבצלים אלו‪ .‬שלא כמו השיטה הראשונה‬
‫שסוברת שהאיסור רק על העלים ולא על הבצלים ]שבת הארץ פ"ד ה"כ[‪.‬‬

‫כרך ה‬

‫גדידה ושריטה‪-‬גוי
‪97‬‬

‫‚„‪:‰Ëȯ˘Â ‰„È‬‬
‫טור ר"י לאחר הציון להערה ‪ ― 1‬ואינו לאו שבכללות שאין לוקין עליו ]וראה בירור הלכה‬
‫פסחים ה‪ :‬וכן טוב ראי פסחים אות נב שביאר שמשום שכל מקום שעיקר הפסוק משמע ללאו מבורר‪,‬‬
‫אע"ג דדרשינן מאיזה ייתור או שינוי דרשה נוספת אין האיסור נהפך ללאו שבכללות‪ ,‬וגם האיסור הנדרש‬
‫חשיב רק איסורא מעלמא‪ .‬וכמו דדרשינן מלא תתגודדו "לא תעשו אגודות אגודות" לא מצינו שילקה‬
‫ע"ז‪ ,‬והלאו של גדידה ממש לא חשיב לאו שבכללות‪ .‬וכן איתא בשו"ת משפט כהן סי' קכ"ה שדחה מי‬
‫שרצה לתרץ שלא הוי לאו שבכללות ולוקה אגדידה‪ ,‬משום שחד טעמא יש לשני האיסורים הנלמדים‬
‫והוא "בנים אתם לאלוקיכם"‪ ,‬כיוון שלא מצינו שע"י האחדות בטעם יתבטל ה"לאו שבכללות"‪ ,‬אלא שלאו‬
‫שבכללות הוי רק שתיבה אחת או כמה תיבות כוללות כמה עניינים‪ .‬אבל אם יש תיבות מיוחדות לאיסורים‬

‫שונים‪ ,‬למרות שהלאו הוא אחד‪ ,‬אין זה לאו שבכללות[‪.‬‬

‫‚‪:ÈÂ‬‬
‫טור רפ"ו תוספת להערה ‪ ― 8‬וראה עוד עולת ראי"ה ב' ובהערות הרצי"ה אות י"א בביאור‬
‫ההבדל בין גוי לנכרי‪.‬‬
‫טור רפ"ז תוספת להערה ‪ ― 9‬ועיין הערות הרצי"ה בסוף עולת ראיה ח"ב הערה יא ד"ה‬
‫'כי' שהטעם שבמקרא "גוי" נאמר על ציבור דווקא‪ ,‬הוא ש'כשם שהישראליות מיוחדת‬
‫בעיקר לאומה הישראלית‪ ,‬כך שלילת הישראליות של הגויים מתבטאת בעיקר‬
‫בציבוריותם'‪.‬‬
‫טור רפ"ח תוספת להערה ‪ ― 31‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' נ"ח שכתב בדעת הרמב"ם‬
‫שגוי שאינו עובד ע"ז נחשב כגר תושב לעניינים מסוימים‪ ,‬ובפרט אומה שלימה המוחזקת‬
‫בכך ע"פ דתה‪ .‬ובאגרות הראי"ה א' אגרת פ"ט כתב שהעיקר הוא כדעת המאירי‪ ,‬שכל‬
‫העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחברו נחשבים לגרים תושבים בכל‬
‫חיובי אדם לחברו‪.‬‬
‫טור רפ"ט ליד הציון להערה ‪ ― 39‬במקום‪" :‬שמל וטבל" לכתוב‪" :‬שקיבל עול מצוות בבית‬
‫דין ומל וטבל" >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬
‫טור ש"י תוספת להערה ‪ ― 392‬וראה שו"ת דעת כהן סי' קל"ב שכתב שהסברא של‬
‫'בייבוש קצירה' שייכת דווקא בצדקה של רבים ואילו הסברה של ביזוי שייכת דווקא‬
‫ביחיד‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 395‬ויש מהאחרונים שכתב שבעיר שיש בה ישראל וגויים‪,‬‬
‫וגם הישראל נותנים לאותה קופה‪ ,‬מותר לקחת מקופה זו ואין לחשוש לזילותא או‬
‫ל'ביבש קצירה'‪ .‬ולא רק שמותר לאדם לקבל את שנותנים לו‪ ,‬אלא מותר אפילו לגבות‬
‫צדקה ולתבוע מהם צדקה ]שו"ת דעת כהן סי' קל"ב[‪.‬‬

‫‪
98‬גוי‪-‬גוי‬

‫כרך ה‬

‫טור שי"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 435‬יש מי שכתב להקל ולפטור ירקות שזורע גוי בקרקע‬
‫ישראל בלא רשותו וגם אוספם בעצמו‪ ,‬והיתר זה הוא רק בירקות שחיובן מדרבנן‪ ,‬ורק‬
‫במקום הפסד גדול ]טוב ראי ר"ה אות יג[‪.‬‬
‫טור שי"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 452‬שיש מי שכתב שמן התורה אין קדושת שביעית‬
‫בקרקע של גוי‪ ,‬והמחמירים לנהוג בהם קדושת שביעית אינו אלא מדרבנן ]שבת הארץ‬
‫קונטרס אחרון סי' כ'[‪.‬‬
‫טור שי"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 457‬יש מי שכתב שגוי שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן‬
‫סרק מותר‪ ,‬ולא נאסרו ב"נ רק באילן מאכל ע"ג אילן מאכל ]מראה הפנים ירושלמי ערלה‬
‫פ"א ה"ב ד"ה 'תני'[‪ .‬ובטעם הדבר יש מן האחרונים שביאר‪ ,‬שבאיסורי ב"נ אין הפרטים‬
‫אצלם דומים לשל ישראל‪ .‬ודקדוקי המצוות אצלם הם על האופן היותר מוחשי‪ ,‬כגון‬
‫מפרכסת שאסורה להם שאין הם מכירים בחוש שהיא מתה אא"כ תצא נפשה‪ ,‬וכן‬
‫באיסור כלאיים שהחוש מכיר את השחתת הכלאים רק באילן מאכל ע"ג אילן מאכל‪.‬‬
‫ולפי חידש שאילנות החלוקים‪ ,‬שאין בהם חילוק גדול ומורגש‪ ,‬לא יהיה בהם איסור‬
‫כלאיים לב"נ ]עץ הדר אות ל"ז[‪.‬‬
‫טור שי"ח תוספת להערה ‪ ― 529‬ועיין בשו"ת דעת כהן סי' קמט שדן בשאלה לגבי ולד‬
‫של ישראל מגויה שרצה אביו למולו וחילק בין גוי גדול עובד עבודה זרה שאין למולו‬
‫רק משום גירות‪ ,‬לבין גוי הרוצה לקיים מצוה אחת‪ ,‬ואפילו מילה‪ ,‬שמלים אותו למרות‬
‫שאין בזה מצוה ואין לברך על המילה‪ .‬אבל בקטן הסתפק והכריע ששב ואל תעשה עדיף‬
‫ובפרט שיש גם תקלה בכך שיחשוב הוא והוריו שהוא כישראל ויבוא להתחתן עם בת‬
‫ישראל‪ ,‬ולכן אין למולו אפילו בלא ברכה‪ .‬וכן במקרה שישראל בא על נכרית אין למול‬
‫אותו אם מילתו באה רק לחפות על חרפתו וימשיך להתחנך כגוי לכל דבר‪.‬‬
‫טור של"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 793‬הטעם שהחמירו חכמים בשימוש בקבר שחפר גוי‬
‫בשבת‪ ,‬ואע"פ שזהו רק איסור דרבנן‪ ,‬הוא משום שכיוון שהקבורה מכפרת צריך שלא‬
‫יהיה בה שום נדנוד עבירה ]שו"ת דעת כהן סי' ריט[‪.‬‬
‫טור שנ"ו להוסיף פסקה לאחר הפסקה השנייה ― יש מי שכתב שאין איסור ניוול המת שייך‬
‫בגוי אלא הוא אחד מהאיסורים המיוחדים לישראל‪ ,‬שהקב"ה ציוה מצד הקדושה‬
‫המיוחדת לישראל‪ .‬אך הגויים שאינם מקפידים על מאכלות אסורות‪ ,‬אין להם שום טעם‬
‫להקפיד כ"כ שלא יתנוול הגוף ]שו"ת דעת כהן סי' קצט[‪.‬‬
‫טור שנ"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 138‬מותר לספר בשבחו של גוי כאשר הכוונה היא ללמוד‬
‫ממנו הנהגות מוסריות‪ ,‬ולפי דעת התוס' ]ע"ז כ‪ ,‬א ד"ה 'דאמר קרא'[ יש לומר שהחילוק‬
‫הוא בין גוי פרטי לבין סיפור שבח על אומה שלמה ]טוב ראי ברכות אות ע[‪ .‬שימוש במעשה‬

‫כרך ה‬

‫גוי‪-‬גזל הגוי
‪99‬‬

‫גוי כגון שימוש במנעלים שצחצח גוי בשבת וכן היתר לשתות בבית תה של נכרים ]שו"ת‬

‫אורח משפט סי' מט[‪.‬‬

‫‚‪:˜Ù„ ÏÏÂ‬‬
‫טור שע"ד תוספת להערה ‪ ― 59‬ובשו"ת דעת כהן הל' אבילות סי' רטו הוכיח מדברי‬
‫התוס' הנ"ל )שמתוך שמדלגים ע"ג ארונות(‪ ,‬שפשוט הוא שהארונות הללו היו טמונים‬
‫בקרקע‪ ,‬ועליהם נאמר שאם יש בהם פותח פתח אין בהם טומאה‪ ,‬שגם בדעת הרמב"ם‬
‫מדובר בארונות טמונים בקרקע‪ .‬ולא נחדש שהרמב"ם סבר שהארונות תלושים‪.‬‬

‫‚‪:ÔÈÏÓÂ‬‬
‫טור שפ"ד תוספת להערה ‪ ― 30‬עיין רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"ח הי"ז‪ .‬ועיין שבת הארץ‬
‫פרק ח' הל' יז עמוד ‪ 695‬ובהערה מס' ‪ 11‬שם שכתב שיש מי שחלק שדווקא על דבר‬
‫מאכל או דבר היתר נאמן‪ ,‬כיון שהוא של אחרים‪ .‬אבל כשהוא מעיד על האדם‪ ,‬על זה‬
‫אינו נאמן‪ ,‬שדבר זה צריך גדר עדות‪ ,‬וכיון שהוא חשוב אינו נאמן בגדר עדות‪.‬‬

‫‚‪:ÔȘÏÂÁÓ ÔÈÙÂ‬‬
‫טור תי"ד בסוף הערך ― יש מי שכתב שבנטילת אתרוג מורכב הוקלשה חזקת חיובו של‬
‫הגברא‪ ,‬ויש מי שמחלק שכיוון שאיסור האתרוג המורכב אינו נקרא בשם אתרוג כלל‪,‬‬
‫א"כ לא הוקלש חיובו שהרי הם גופין מחולקין‪ ,‬ולא שייך לומר שנטילת גוף אחד יקליש‬
‫החזקה של חבירו‪ .‬ורק לפי הטעם שאיסור אתרוג המורכב הוא משום "חסר " או משום‬
‫שנעבדה בו עבירה‪ ,‬לפי שיטות אלו אכן יש לומר שאם נטל אתרוג מורכב הוקלש חיובו‬
‫של הגברא ]עץ הדר אות י"ד ועיין שם בהמשך אות ט"ז שדן בדין מצוות ציצית ותקיעות שופר וכן‬
‫ערי מקלט‪ ,‬שלמרות שאין חלקי המצוה מעכבין זה את זה‪ ,‬אולי כיון שהם גופים מחולקים אינם מעכבים‬

‫זה את זה‪ ,‬אך כל אחד מהם מגרע כל המצוה[‪.‬‬

‫‚‪:ÏÊ‬‬
‫טור תפ"ה תוספת להערה ‪ ― 409‬ועיין אגרות הראי"ה ח"ג אגרת תשפ"ט עמוד סג‪-‬סד‪.‬‬
‫טור תנ"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 1‬והוא שנקרא גזל הדיוט ]עיין עיטור סופרים א' עמודים טז‪-‬יז‬

‫וכן בטוב ראי ברכות אות קסב עמוד ר"ה שעמד על החילוק בין גזל הדיוט לגזל גבוה[‪.‬‬

‫‚‪:È‚‰ ÏÊ‬‬
‫טור תצ"א תוספת להערה ‪ ― 67‬אמנם במשפט כהן סי' קג הוכיח שלשיטת הרמב"ם א"א‬
‫לומר את דברי הנתיבות‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 73‬ויש מוכיחים שחיוב השבה הוא מהתורה‪ ,‬שאם לא כן לא‬

‫‪
100‬גזל הגוי‪-‬גזרה‬

‫כרך ה‬

‫בכל מקרה גזל ניתק לעשה‪ ,‬שהרי בגזל גוי אינו ניתק לעשה ]ואף אם חובה להחזירו מטעם‬
‫אחר‪ ,‬כדברי המנ"ח קל סוף אות ו שיש להחזירו מטעם שאינו שלו‪ ,‬כתב במשפט כהן סי' קג עמ' רמב‬

‫שכיוון שאינו מצד מצוות השבה‪ ,‬אינו מתקן הלאו של לא תגזול‪ ,‬וא"כ לא נקרא הלאו ניתק לעשה[‪.‬‬
‫ולאו שאינו ניתק לעשה בכל המקרים לא נקרא לאו הניתק לעשה ]רמב"ם פ"א מתמורה‬
‫ה"א‪ ,‬לגבי הלאו של תמורה שאינו נקרא ניתק לעשה כיוון שבשותפין וביורש אין עשה[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 75‬אך יש שדחו סברא זו‪ ,‬שאם אין התשלום מצד השבה‪,‬‬
‫אינו אלא מצד חוב ומלווה‪ ,‬וא"כ הוי הפקעת הלוואתו‪ .‬אם כן‪ ,‬לפי ההלכה שהפקעת‬
‫הלוואתו מותר ]ע' להלן‪ :‬הפקעת הלוואתו[ אין מקום לחייבו בהשבה ]משפט כהן סי' קג בד"ה‬
‫'ומש"כ כ"ג'‪ ,‬שכתב כן לבאר דעת האדר"ת[‪.‬‬

‫טור תצ"ג תוספת להערה ‪ ― 101‬וכן הוכיח במשפט כהן סי' קג‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 103‬להוסיף פיסקה ― יש מן האחרונים שכתב שלרבא שהפקעת‬
‫הלוואתו מותרת אף לר"ע ]רבא בב"ק קיג ב‪ ,‬וק"ו למ"ד גזל גוי עצמו מותר[‪ ,‬סתם דיני ממונות‬
‫― שאין בהם ריבוי או מיעוט מיוחד ― נאמרו רק על ישראל‪ ,‬כשאר דינים הכתובים‬
‫בתורה שנאמרו לישראל ולא לעכו"ם‪ .‬אך מי שסובר שהפקעת הלוואתו אסור‪ ,‬סובר‬
‫שבדיני ממונות פסוק שאין בו חידוש מיוחד נאמר גם לגוי‪] .‬משפט כהן‪ ,‬סי' קג ד"ה 'אמנם'[‪.‬‬

‫‚‪:ÌÈ·¯‰ ÏÊ‬‬
‫טור תק"י בסוף הערך ― אילן שיש בו פרי‪ ,‬אסור לקוצצו בשביעית לעצים משום גזל‬
‫הרבים ]פירוש המשניות לרמב"ם פ"ד משביעית מ"י ובהלכות שמיטה ויובל פ"ה הל' י"ז כתב שהטעם‬
‫משום לאכלה ולא להפסד‪ .‬ועיין שבת הארץ שם הערה ‪ 2‬עמוד ‪ 519‬מה שתירץ‪ .‬וראה עוד טוב ראי‬
‫פסחים אות כז שכתב בטעם דעת הרמב"ם שאין קוצצין אילן של מאכל בשביעית אפילו במקום שאין‬
‫בל תשחית 'לאכלה ולא להפסד'‪ ,‬משום 'גזל הרבים'‪ .‬ומבאר הרב שלמרות ששביעית כהפקר דמיא‪ ,‬היינו‬
‫משום שגם בהפקר שייך קנין לכל אדם‪ .‬ולכן לדינא מותר להפסיד פירות שביעית שאסורים באיסור‬

‫ערלה‪ ,‬שאין בהם משום גזל הרבים שהרי אסורים בהנאה ואין לגבם בעלות[‪.‬‬

‫‚‪:‰¯Ê‬‬
‫טור תק"ל לאחר הציון להערה ‪ ― 18‬יש מי שלמד בדברי הירושלמי שהאיסור לשאת אשת‬
‫חמיו )בענין דוד שנשא את רצפה בת איה( היה פשוט מסברא‪ ,‬עד שרצו לומר שהוא‬
‫'תורה'‪ .‬וע"כ לאו דוקא תורה אלא הלמ"מ או גזרה קדמונית‪ .‬כדברי התו"ס יומא פ‪ .‬ד"ה‬
‫חצי 'דגזרה קדמונית מיחלפא בשל תורה' ]אגרות הראי"ה א‪ ,‬אג' ק"ג עמ' קכ"ז[‪.‬‬
‫טור תקל"ג בפרק סוגי הגזרות להוסיף 'גזרה משום סכנה' ― ויש שגזרו משום סכנה‪ ,‬כגון‬
‫גזירת מינקת שלא תינשא עד כ"ד חודש שמא יתעכר חלבה ובעלה לא יקפיד על רפואתו‬

‫כרך ה‬

‫גזרה‪-‬גזרה
‪101‬‬

‫של בן חבירו ]כתובות ס א‪ .‬רמב"ם גירושין פי"א הכ"ה ובשו"ת עזרת כהן סימן כ' כתב שעיקר הגזירה‬

‫הייתה בשביל כל ילד בפני עצמו‪ ,‬ולא משום גזירה כללית לתיקון העולם‪ .‬והביא נפק"מ עיין שם[‪.‬‬
‫טור תקל"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 104‬יש מי שכתב שאיסור כניסה למקום בית המקדש‬
‫כיום‪ ,‬הוא משום גזרה כעין שמצאנו שעשו חז"ל זכר למקדש‪ ,‬משום מהרה יבנה המקדש‪,‬‬
‫ויהיו רגילים למכשול גם בעניינים בלתי תדירים‪ .‬וההיתר להיכנס יגרום שיתרגלו בכך‬
‫רבים ויחשבו שהוא מותר‪ ,‬ובמיוחד לתפילה ושירה יהיה קשה לעקרו ]שו"ת משפט כהן‬
‫סי' צו[‪.‬‬
‫טור תקל"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 145‬או במקום הפסד ]כתובות שם[‪.‬‬

‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ 145‬לפני המילים 'יבמות קיד' ― תוס' כתובות שם ד"ה 'גונח' ותוס'‪. …‬‬
‫טור תק"מ להוסיף פרק ושם לציין― ‪ .˙¯ÈÊ‚ ÏÂËÈ· .‰‬יש מי שכתב שטעם הדין שצריך‬
‫בי"ד שיהיה גדול בחכמה ובמנין כדי לבטל תקנת חכמים‪ ,‬הוא שמא אין הקלקול קבוע‬
‫והוי כגזרת מלכות‪ ,‬ואין לבטל תקנת חכמים מפני גזירת המלכות‪ .‬כמו כן הרי יש לשקול‬
‫כל קלקול‪ ,‬ומי יכול לשקול ענין שגזרו בו בי"ד הגדול ]שו"ת משפט כהן סי' ג[‪ .‬ישנן גזרות‬
‫שלא אומרים בהן את הדין שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו‪ ,‬כגון 'גילוי' משום‬
‫שלכתחילה לא נגזרה לאיסור במקום שאין נחשים‪ .‬ולפי זה ניתן להסביר את דברי תוס'‬
‫תענית כ"ט‪ :‬ד"ה 'מי' שבימינו יש איסור כיבוס אפילו בבעל חלוק אחד‪ ,‬משום שהגזרה‬
‫היתה על כל החלוקים‪ ,‬וההיתר שבה היה על חלוק אחד‪ .‬ולכתחילה לא גזרו כי אם על‬
‫חלוק עם אזור‪ ,‬אבל חלוק בלי אזור כמו חלוקים שלנו לא נאמר בהם מעולם ההיתר‪.‬‬
‫אך בשיעור כתמים כיוון שהוקצבה הגזירה על שיעור זה‪ ,‬צריך גזרה חדשה על פחות‬
‫מכגריס‪ .‬וכדברי החת"ס שאנו תולין כתם כגריס במאכולת‪ ,‬אע"ג שאין במאכולת שלנו‬
‫כגריס‪ ,‬משום שבזמן גזרת כתמים לא גזרו על כגריס ]טוב ראי תענית דף כט אות ל"ט[‪ .‬יש‬
‫מי שהסביר את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד האם יש בכח בי"ד לבטל תקנות או גזרות‬
‫שתקנו חכמים לפניהם‪ ,‬שדבר זה תלוי האם עיקר תוקף התקנה הוא מכח קבלת כל‬
‫ישראל אותה‪ ,‬או מתוקף תקנת בי"ד הגדול של ע"א דוקא ]טוב ראי מסכת מגילה אות ג[‪.‬‬
‫יסוד הדין שאין בי"ד יכול לבטל את דברי חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין‪ ,‬נוהג‬
‫רק בבי"ד של ע"א ]טוב ראי מגילה אות ב ועיין שם שהקשה מהגמ' בע"ז לו א גזרת שמן של דניאל‪,‬‬
‫ששואלת הגמרא "דניאל גזר ואתי רבי יהודה הנשיא ומבטל ליה‪ ,‬והתנן אין בי"ד וכו'"‪ .‬ותירץ שקים להו‬
‫שדניאל גזר בצירוף בי"ד הגדול של ע"א‪ .‬וכן בכל הגזרות שנקראות ע"ש יחידים‪ ,‬קים להו לחכמים שבי"ד‬

‫של ע"א גזר אותם‪ .‬ונראה שבי"ד פחות מזה אינו בר כח להטיל גזירה כללית על ישראל לדורות[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פרק ושם לציין ― ‪ .χ¯˘È ÏÚ Ì"ÂÎÚ ˙¯ÈÊ‚ .Â‬יש מי שכתב שמשרבו האנסים‬
‫התירו זריעה בשביעית משום ארנונא ]השגת הראב"ד שמיטה ויובל פ"א הי"א[‪ .‬ויש מי שביאר‬

‫‪
102‬גזרה‪-‬גזרה שוה‬

‫כרך ה‬

‫שהמקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל ולא הייתה שביעית נוהגת בהם אלא מדבריהם‪,‬‬
‫בהם התירו לעבור משום האונס אבל לא במה שהחזיקו‪ .‬שטעמו הוא שמשום שלא‬
‫מסתבר שמשום אונס‪ ,‬שהיה גזרה כללית על כל הארץ יתירו מצוות שביעית באופן‬
‫שתתבטל לגמרי ואפילו אם שביעית מדרבנן‪ ,‬הלא תעקר מצוות שביעית לגמרי‪ .‬והרי‬
‫קי"ל שתקנתא דרבנן מקמי גזרה לא עקרינן ]שבת הארץ מבוא עמ' כ[‪.‬‬
‫טור תק"מ תוספת להערה ‪ ― 165‬ובשו"ת עזרת כהן סי' ח שכתב שאין לנו להוסיף גזירות‬
‫מעצמנו אפילו אם טעם הגזירה שייך‪.‬‬

‫‚‪:‰¯Ê‚Ï ‰¯Ê‬‬
‫טור תקמ"ד תוספת להערה ‪ ― 58‬ועיין עץ הדר סימן ל"ד שהעיר שאם נאמר שבמקום‬
‫שיש לחוש שאי לא הא לא קיימא הא ― אז אינו בגדר גזרה לגזרה‪ ,‬אם כך בטלת את‬
‫כל הכלל של 'גזרה לגזרה לא אמרינן'‪ ,‬כי תמיד יש לחוש שמא ע"י איזה דבר יתפרץ‬
‫איזה ענין ותתבטל הגזרה‪ .‬ולכן חייבים לומר כדברי הרמב"ם שכוונת 'כולא חדא גזרה‬
‫היא' היינו שגזרו במניין אחד בפעם אחת‪.‬‬
‫טור תקמ"ד בסוף הערך ― יש מי שכתב שבדברים שאסרו אותם משום מראית העין אפילו‬
‫בחדרי חדרים‪ ,‬קשה לקבוע בהם גזרה לגזרה ולומר בכולם שחדא גזירה היא‪ ,‬אלא‬
‫שחומרא של אפקירותא וחילול השם‪ ,‬וזלזול בדברי תורה וגם בדברי סופרים‪ ,‬הוא יסוד‬
‫איסורים אלו ]כגון שלא יצא כשהוא מבושם בשוק‪ ,‬ופסק הרמב"ם לחומרא הלכות דעות פ"ה ה"ט[‬
‫ולכן אסור אפילו במקום שלא שייך טעמה של הגזרה ]לנתיבות ישראל ב' עמוד סד[‪.‬‬

‫‚‪:‰Â˘ ‰¯Ê‬‬
‫טור תק"נ הערה נוספת אחר הערה ‪ ― 63‬בטוב ראיה מס' סוטה אות ע"ב כתב שבגזרה‬
‫שוה ילפינן שעה מדורות‪ ,‬שהרי אין אדם דן ג"ש מעצמו‪ ,‬ואם כן באה הקבלה ללמוד‬
‫שעה מדורות‪ .‬וביאר שאע"פ שבעלי הכללים הוכיחו שצריך לומר שהקבלה באה רק על‬
‫התיבות עצמן ולא על מקומן‪ ,‬אין זה כלל גמור אלא יש ג"ש שנמסרו מפורטות‪ ,‬ובהן‬
‫ילפינן שעה מדורות‪.‬‬
‫טור תק"ס לאחר הציון להערה ‪ ― 190‬כל מה שנכנס בכלל אין גזרה שוה למחצה‪ ,‬אין‬
‫שייך ע"ז ענין של אין לומדים למד מן הלמד‪ ,‬שהרי הלמוד מתפשט ממילא על כל‬
‫העניינים של הדבר הנלמד ]שו"ת משפט כהן סימן ד'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 191‬וכן העיר בשו"ת משפט כהן סי' נו ושו"ת דעת כהן סי' קסח‪.‬‬

‫כרך ה‬

‫גט‪-‬גט
‪103‬‬

‫‚‪:Ë‬‬
‫טור תקס"ז בתחילת פרק 'מהותו' ― מהות הגירושין בישראל היא ספר כריתות‪ ,‬וללא גילוי‬
‫דעת של האישה‪ .‬משא"כ בבני נח ]עץ הדר אות ל"ח[‪.‬‬
‫טור תק"ע לאחר הציון להערה ‪ ― 53‬יש מי שכתב שאם חתם עד אחד בלא רשות הבעל‪,‬‬
‫ונמסר בעדי מסירה ― הגט פסול ולא בטל‪ ,‬ואם נישאת לא תצא אלא שצריכה גט‬
‫חדש‪ .‬לעומת זאת אם הבעל מינה עד‪ ,‬הגט בטל לגמרי ותצא אפילו ניסת ]שו"ת עזרת‬
‫כהן סי' קג אות ו[‪.‬‬
‫טור תקע"ה תוספת להערה ‪ ― 118‬ובגדר טשטוש השכל של המגרש ודעות הראשונים‬
‫בזה ― עיין שו"ת עזרת כהן סי' סז וכן בסי' סח אות א'‪ ,‬וסימן ק"ב‪.‬‬
‫טור תק"פ תוספת להערה ‪ ― 195‬וראה שו"ת עזרת כהן סי' סט שדן בקושי זה‪.‬‬
‫טור תקפ"ב תוספת להערה ‪ ― 230‬זבחי ראיה חולין ה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫טור תקפ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 266‬עד שכתב כמה גיטין פסולים‪ ,‬אם ברור שהגיטין‬
‫פסולים וודאי רשע הוא לעבור על לפני עור ]שו"ת עזרת כהן סי' קג אות ח‪ ,‬חיי הראי"ה סי'‬
‫צד[‪.‬‬
‫טור תרי"ג תוספת להערה ‪ ― 713‬ובטוב ראיה גיטין ב‪ .‬תוד"ה 'המביא' שגם הפסק שבין‬
‫וידבר למשנה תורה קחשיב‪ ,‬אלא שבכל הפסק שבין ספר לספר מחשיב רק שלוש שורות‪,‬‬
‫ושורה אחת שהיא ההפסק הפשוט לא חשיב‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 721‬וראה בשו"ת עזרת כהן סי' עג אות ט כתב שלכתחילה ראוי‬
‫לדקדק שיהיה הגיליון כחצי ציפורן אגודל לא יותר ולא פחות‪ ,‬אע"פ שהוא דקדוק קל‪,‬‬
‫ויותר יש להתרחק מתוספת השיעור בזה מבגרעונו‪ ,‬מ"מ ראוי לנו לקיים בגיטין כל מה‬
‫שאמרו חכמים‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 723‬ועיין שו"ת עזרת כהן סי' ע שדן במקרה שרחבו יתר על‬
‫ארכו‪ ,‬שאינו לכתחילה‪ ,‬מה יעשה‪.‬‬
‫טור תרט"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 745‬ויש מן האחרונים שהעיר שראוי שלא לסמוך כלל‬
‫על ידיעת הסופר בדיני תמונות האותיות‪ ,‬ולדקדק אחריו בעיון היטב ]שו"ת עזרת כהן סי'‬
‫עד[‪.‬‬
‫טור תרי"ז תוספת הערה על ד"ה "לעז על גיטין הראשונים" ― עיין בשו"ת עזרת כהן סי'‬
‫עו שדן במי שרוצה לעשות שינוי בענייני הגיטין ממה שהיה נהוג בהם‪.‬‬
‫טור תרכ"א לאחר הציון להערה ‪ ― 860‬ויש שכתבו שעצם כתיבת הגט בכתב אשורי נראה‬

‫‪
104‬גט‪-‬גט‬

‫כרך ה‬

‫שאינו אלא מנהג אפילו למחמירים‪ ,‬אך מן הראוי עכ"פ להדר בו ]שו"ת עזרת כהן סי' עב‬
‫וביאר שם בטעם הדבר שהחמירו לכתבו בכתב אשורי‪ ,‬כיוון שהיה מנהג פשוט לכתוב בכתב אשורי‪ ,‬והכל‬
‫יודעים מזה אנו אומרים שמה שעשה הבעל שליח לסופר הוא רק ע"ד המנהג‪ ,‬ובשינוי המנהג לא עשאו‬

‫שליח[‪.‬‬
‫טור תרכ"ד תוספת להערה ‪ ― 899‬ועיין שו"ת עזרת כהן סי' פט שנושא ונותן בדברי‬
‫הגרעק"א‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 900‬יש שכתב שבבת מאומצת שכתב שם האב המאמץ ―‬
‫יש להכשיר‪ ,‬כיוון שסיבת האוסרים היא מפני שהרואין יאמרו שלא נתגרשה הואיל ושם‬
‫אביה שונה‪ ,‬ולפי"ז יש מקום להכשיר בנכתב שם אביה המאמץ המוחזק כאביה הואיל‬
‫ונשתכח שם האב האמיתי‪ ,‬ואין בזה לעז ]שו"ת עזרת כהן סי' פט[‪.‬‬
‫טור תרכ"ט תוספת להערה ‪ ― 967‬וכתב בשו"ת עזרת כהן סי' צח שראוי לכתחילה לכתוב‬
‫בשנים ועשרים ביו"ד אחד‪.‬‬
‫טור תרל"א תוספת להערה ‪ ― 994‬ועיין שו"ת עזרת כהן סי' קג אות ד' שצריך להיזהר‬
‫עכ"פ לכתחילה להזכיר שם עירו‪ ,‬וכשלא הזכיר שם עירו יש לפקפק‪ ,‬ואע"ג שקיי"ל שיש‬
‫להקל כשלא כתב שם עירו‪ .‬מ"מ י"ל כיון שיש חוששים לשני יב"ש אפי' בלא הוחזקו‪.‬‬
‫וכאן בשליחות צריך יותר סמיכות דעת‪ ,‬שהרי כתבו הפוסקים שצריך שישמעו מפיו‪ ,‬כדי‬
‫שיהיה לשמה‪ ,‬ואם לא שמעו מפיו אינו לשמה‪ .‬ולכן כיון שהשליח יכול לחשוב שמא‬
‫על אחר כוונתו לא סמכא דעתי' לגמרי‪.‬‬
‫טור תרל"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 56‬יש מי שכתב שאם יש נהרות קטנים בתוך העיר‬
‫ואין לנהר הגדול בעיקרו שם‪ ,‬עדיף שלא להוסיף ולכתוב אותם בנוסח הגט ]שו"ת עזרת‬
‫כהן סי' קג אות ג[‪.‬‬
‫טור תרנ"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 358‬וכתבו האחרונים שאע"ג שלכמה פוסקים אין "והרי‬
‫את מגורשת" בכלל עיקר התורף‪ ,‬מ"מ אין להקל בזה כלל ]שו"ת עזרת כהן סי' עג אות ז[‪.‬‬

‫‪ ͯÎ‬‬
‫‚‪ÏÏη ‰È‰˘ ¯·„ Z ‰˘‰ „È‬‬
‫‚‪:‰˘‰ „È‬‬
‫טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 1‬ובאוצרות הראיה מאורות הראיה פרק ב ביאר טעמו של‬
‫האיסור‪ ,‬שמלחמת יעקב בשרו של עשיו והנגיעה בגיד מסמלת את כלל המלחמות‬
‫והמאבקים בין בני האדם ובין האדם לבעלי החיים‪ ,‬שהצורה הפשוטה והעתיקה של‬
‫המלחמה היא בלי כלי מלחמה וע"י הפלת האויב ע"י הכאה בגיד שמחזיק את הגוף על‬
‫עומדו‪ .‬וזהו סמל לכל המלחמות והמאבקים‪ ,‬ואיסור זה מסמל את מידת השלום העליונה‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 4‬ועיין אבן עזרא בראשית לב לג שדחה את דברי המפרשים‬
‫שגיד הנשה פירושו האבר הזכרי‪ ,‬ונשה הוא מלשון נשים‪.‬‬

‫‚‪:˙¯ÂÈ‬‬
‫טור כ"ב להוסיף הערה על ד"ה "הגיורת היא כבת ישראל לכל דבר" ― וראה עין אי"ה‬
‫ברכות ח אות קו שביאר הדרכת חז"ל שעדיף שלא לישא גיורת )ברכות ח‪ ,(:‬שהגיורת‬
‫קשורה לעם ישראל בקשר בחירי‪ ,‬אך הישראלית קשורה לעם ישראל בקשר טבעי‪ ,‬שהוא‬
‫חזק יותר‪ .‬ועוד‪ ,‬שהמידות הקדושות שעם ישראל מעוטר בהן חסרות לגיורת‪.‬‬

‫‚‪:‡È¯ËÓÈ‬‬
‫*טור ל"ג תוספת להערה ‪ ― 8‬ובפשטות‪ ,‬היא מלשון "גמא‪-‬טריה"‪ ,‬דהיינו‪ :‬האות השלישית‬
‫ביוונית‪ ,‬שווה למספר שלוש‪.‬‬
‫טור ל"ד תוספת הערה בסוף הערך ― וראה דברי הרב קוק באגרות הראי"ה ח"א סי' קעט‬
‫שכתב גבי גימטריאות באגדה‪ ,‬שאם יהיה אפילו אדם אחד שימצא בהם טעם‪ ,‬כבר הדיו‬
‫והנייר שווים את זה‪ ,‬אמנם כמובן אין מקום לדקדוק ופלפול בזה‪.‬‬

‫‚‪:‰ÏÈ„ ȯÈ‬‬
‫*טור ל"ה לאחר הציון להערה ‪ 8‬להוסיף פיסקה ― גדרו של גירי דיליה הוא שהאדם עצמו‬
‫מזיקו והוא מזיק ממש ]רש"י ב"מ קיז א ד"ה 'איני'[ וכמזיק בידו ]רמב"ם שכנים פ"י ה"ה[‪.‬‬

‫‚‪:ÔÈ˘Â¯È‬‬
‫טור ש"ע לאחר הציון להערה ‪ ― 242‬יש מי שדן במקרה שנתן ע"י נפילה ולא אמר ה"ז‬
‫גיטך ]שו"ת עזרת כהן סי' ס[‪ .‬יש מי שכתב שמי שנתגרשה‪ ,‬אלא שאין ברור אם קבלה מיד‬

‫‪
106‬גירושין‪-‬גלוי מילתא בעלמא‬

‫כרך ו‬

‫הבעל או מע"ג השולחן‪ ,‬במקום עיגון גדול שאין מי שיסדר גט חדש‪ ,‬אין לחוש לחומרא‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' קנב[‪.‬‬

‫‚‪:˙Ï‚Ï‬‬
‫טור ס"ח לאחר הציון להערה ‪ 115‬להוסיף פרק ― ‪ .¯Âη ÈÓÂÓ· .‰‬יש מהאחרונים שכתבו‬
‫שמום באוזן מועיל להתיר את הבכור רק אם הוא מעט בתוך חלל הגולגולת ]שו"ע הרב‬
‫)סוף הלכות פסח( ופסקי מוהרא"י רמ"ד[‪ .‬ויש שכתבו שאדרבה‪ ,‬מה שתוך חלל הגולגולת לא‬
‫נחשב מום אלא הוא מום שבסתר שאינו מתיר‪ ,‬ולכן כותב שגם אין שייך להחמיר כאן‪,‬‬
‫שהיא חומרא שמביאה לקולא ]בשו"ת דעת כהן סי' קצב‪ ,‬והוכיח כן מדברי המוהרי"ל סי' מב וקג[‪.‬‬

‫‚‪:‰„ÂÏ‬‬
‫טור ע"א לאחר הציון להערה ‪ ― 78‬אך אם נשתייר כסלע בכל מקום שהוא ― אין להחמיר‬
‫בעוף )שהרי אפילו בבהמה זו מחלוקת אמוראים‪ ,‬וכן משמע מלשון הרמ"א "ניטלו כולם"(‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' ד ד"ה 'נ"ב' וסי' מג ד"ה 'כבר'[‪.‬‬

‫‚‪:˙Ú„ ÈÂÏ‬‬
‫טור צ"ג לאחר הציון להערה ‪ 73‬להוסיף פיסקה ― לגבי קידושין‪ ,‬זוג שנישאו ואנו יודעים‬
‫שלא היתה דעתם להינשא זה לזה‪ ,‬ואף השתדלו להשיג תעודת נישואין בלא קידושין‪,‬‬
‫ורק מפני ההכרח סידרו קידושין‪ ,‬ולא באה לידו שום הנאה מכך ― גילוי דעת כזה‬
‫נחשב כמודעה ]שו"ת עזרת כהן סי' מא[‪ .‬לגבי הכשר עדים לקידושין ― עדים רשעים שראו‬
‫את הקידושין ונתייחדו ונתכוונו להעיד‪ ,‬גילוי דעתם זה מועיל לומר שחזרו בתשובה‬
‫והם כשרים לעדות‪ ,‬וזה עדיף מרשע שמקדש על מנת שאני צדיק‪ ,‬שכאן אין לומר משטה‬
‫הייתי בך‪ ,‬אלא היא ראיה ברורה‪ ,‬ואינם חשודים על הכשלה זו‪ ,‬ולכן ודאי שיש לחוש‬
‫שעשו תשובה ]שו"ת עזרת כהן סי' מה הערה ‪.[5‬‬

‫‚‪:‡ÓÏÚ· ‡˙ÏÈÓ ÈÂÏ‬‬
‫*טור צ"ט לאחר הציון להערה ‪ 28‬להוסיף פיסקה ― וכן הכלל שאין גזירה שווה למחצה לא‬
‫נאמר בגז"ש של גילוי מילתא ]תוס' קידושין כ ב ד"ה 'גאולתו'[‪ .‬וכן שני כתובים הבאים כאחד‬
‫כן מלמדים בה ]בירורי המידות ג‪-‬ג‪-‬יא[‪ .‬כמו כן גם אם דבר הלמד בהיקש לא חוזר ומלמד‬
‫בגזירה שווה ]מחלוקת בזבחים מט‪ ,‬ב[ ― הוא כן חוזר ומלמד בגזירה שווה של גילוי מילתא‬
‫]בירורי המידות ג‪-‬ד‪-‬א[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה חדשה ― כאשר הדרשא מלמדת את עיקר הדין‪ ,‬ובלעדיה לא היינו‬
‫יודעים כלל את הדין ― לזה צריך דרשא גמורה‪ ,‬אך כאשר אנו כבר יודעים את הדין‪,‬‬
‫והדרשא באה רק ללמוד איזה פרט‪ ,‬כעין גלוי מילתא ― די בדרשא קלושה כעין‬
‫אסמכתא ]שו"ת דעת כהן סי' קפא ד"ה 'והנה'[‪.‬‬

‫כרך ו‬

‫גלוי עריות‪-‬גמר דין
‪107‬‬

‫‚‪:˙ÂÈ¯Ú ÈÂÏ‬‬
‫טור ק"ח לאחר הציון להערה ‪ 26‬להוסיף פיסקה ― המתעסק בעריות חייב שכן נהנה ]סנהדרין‬
‫סב‪ ,‬ב[‪ ,‬וכיוון שכן‪ ,‬כ "ש שחייב גם באינו מתכוון ]שו"ת משפט כהן סי' קמד[‪.‬‬

‫שם‪ ,‬להוסיף פסקה ― כיוון שהמתעסק בעריות חייב‪ ,‬אין בעריות דין ריבוי בשיעורים‬
‫כשאר התורה )שנחלקו בו אם הוא דאורייתא או דרבנן(‪ ,‬אלא הוא חיוב גמור כיוון‬
‫שנהנה יותר ]טוב ראי שבת נספח ענייני שבת חלק א אות ג[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 35‬אך ספק גילוי עריות נדחה מפני פיקוח נפש ]שו"ת דעת כהן‬

‫סי' פד ד"ה 'ולכאורה'[‪.‬‬
‫טור קי"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 89‬יש מהאחרונים שחילק בדבריהם )כלומר בדעת‬
‫הרמב"ם( שהאיסור דאורייתא הוא רק בקירבה בדרך קביעות‪ ,‬אך באקראי בעלמא או‬
‫בשינוי הוא רק איסור מדברי חכמים ]טוב ראי שבת פרק ראשון אות כב[‪.‬‬
‫טור קט"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 142‬אמנם נהגו היתר לדרוש בעריות בלא שום הגבלה‬
‫כלל‪ ,‬ואפשר שהטעם הוא שכיוון שדינים אלו כבר נכתבו בספרים כבר חדלו להיות‬
‫נסתרים‪ .‬אך אולי באמת ראוי להתעורר על זה ולגדור את דרשות אלו ברבים ]אגרות‬
‫הראי"ה ח"ה עמוד ע אות תיד[‪.‬‬

‫‚‪:˘‡¯‰ ÈÂÏ‬‬
‫טור קי"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 24‬י"א שלמתירים‪ ,‬היינו באקראי‪ ,‬אבל בדרך קבע יש‬
‫בזה משום חוקות עכו"ם ]מצות ראיה או"ח סי' ח ס"ב ד"ה 'והגר"א'[‪.‬‬

‫‚‪:ÌÈ„ÒÁ ˙ÂÏÈÓ‬‬
‫*טור ק"נ לאחר הציון להערה ‪ ― 21‬יש מהאחרונים שחידש שבמצוות גמילות חסדים‬
‫האדם מקיים את המצווה בכל פעולה שהוא עושה בשביל חבירו‪ ,‬גם אם חבירו עדיין‬
‫לא נהנה‪ .‬למשל‪ ,‬מקיים מצווה בעצם לקיחתה של אבדה ממקומה גם קודם שיחזירנה‬
‫למאבד ]שערי יושר שער א סוף פרק ז ד"ה 'ועפי"ז'[‪.‬‬

‫‚‪:ÔÈ„ ¯Ó‬‬
‫טור קע"ג בסוף הערך להוסיף פרק ― ‪ .Ì"ÂÎÚ Ï˘ ÔÈ„ ¯Ó‚ .Á‬גמר דין הוזכר בהלכה גם‬
‫לגבי משפט של עכו"ם‪ ,‬לגבי מי שנגמר דינו להיהרג‪ ,‬להתיר את אשתו לעולם‪ .‬הגמרא‬
‫והפוסקים דנו רק ביוצא להיהרג ]גיטין כ"ח במשנה ובגמרא[‪ ,‬אך יש מי שכתב שעצם גמר‬
‫דינו ליהרג מתיר אותה מדאורייתא‪ ,‬שהרי כיוון שנגמר דינו ליהרג ― רובו למיתה‪ ,‬ורק‬
‫מדרבנן אסורה עד שיעידו שיצא ליהרג ]שו"ת עזרת כהן כב ד"ה 'ובענין'[‪.‬‬

‫‪
108‬גמר מלאכה‪-‬גנבת דעת‬

‫כרך ו‬

‫‚‪:‰Î‡ÏÓ ¯Ó‬‬
‫טור קע"ד לאחר הציון להערה ‪ 20‬להוסיף פיסקה ― לעניין גמר מלאכה הולכים אחר רובו‬
‫של המין ]שו"ת משפט כהן סי' לח אות ה[‪.‬‬
‫טור קצ"ג להוסיף הערה למילים לעונת המעשרות' שלאחר הציון להערה ‪ ― 327‬וראה שו"ת‬
‫משפט כהן סי' לא ד"ה 'וע"ד' שמדגיש את החילוק בין גמר מלאכה למעשר לבין הגעה‬
‫לעונת המעשרות‪ ,‬שגמר מלאכה מועיל לזה שדיגון ישראל חייב אפילו בפירות של נכרי‪,‬‬
‫ובזה נחלקו הפוסקים‪ ,‬והגעה לעונת המעשרות מועילה שכשהגיעה לעונת המעשרות ביד‬
‫ישראל חייב לעולם מדרבנן‪ ,‬ובזה אין מחלוקת‪.‬‬
‫טור קצ"ה לאחר הציון להערה ‪ 361‬להוסיף פיסקה ― בשטר מכירה של שנת השמיטה נוהגים‬
‫לכתוב שהפירות חוזרים ליד ישראל לפני גמר המלאכה‪ ,‬ולכן דינם כפירות של גוי‬
‫שנגמרה מלאכתן ביד ישראל‪ ,‬וראוי להפריש מהן תרומות ומעשרות בלא ברכה ]שו"ת‬
‫דעת כהן רלט ד"ה 'מכתבו' וד"ה 'ע"ד'[‪.‬‬
‫טור קצ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 379‬ובמקרה שגמר המלאכה שלהם הוא על דעת להוציאם‬
‫לחו"ל‪ ,‬אפשר שלכו"ע פטורים )שגם המחמירים יודו בזה לב"ח( ]שו"ת דעת כהן רלו ד"ה‬
‫'נ‪.‬ב‪.['.‬‬

‫‚·‪:‬‬
‫טור ר' לאחר הציון להערה ‪ 23‬להוסיף פיסקה ― אדם שחברו אמר עליו בשעת מריבה שהוא‬
‫גנב ממנו‪ ,‬והלה שתק‪ ,‬אינו נפסל בכך וכשר לעדות ]שו"ת עזרת כהן סי' צד[‪.‬‬

‫‚·‪:‰‬‬
‫*טור ר"ח לאחר ציון להערה ‪ ― 66‬יש מהאחרונים שהוסיפו חילוק נוסף‪ ,‬שבגניבה האיסור‬
‫על פעולת הלקיחה‪ ,‬ובגזילה האיסור על התוצאה שחסר לחבירו ממון ]מנחת חינוך רכד‬
‫סע' ב )ובהוצאה החדשה סע' ד(‪ ,‬עיון בלומדות סי' יג וכן דן בזה פרי משה גניבה וגזילה ב[ ויש‬
‫מהאחרונים שכתב שהאיסור בגניבה הוא בחיסרון לחבירו‪ ,‬ובגזילה יש את שני הדינים‬
‫יחד ― גם הפעולה וגם התוצאה ]צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה 'גניבה' וד"ה 'גזל'‬
‫אות יב בדעת הרמב"ם[‪.‬‬

‫‚·˙ „‪:˙Ú‬‬
‫טור רל"א תוספת להערה ‪ ― 74‬והראי"ה קוק בשמן רענן ח"ב עמוד סח תלה זאת‬
‫במחלוקת תנאים בשבועות ל"ה גבי דניאל שאמר "מארי" לנבוכדנצר‪ ,‬האם התכוון‬
‫לשמיים‪ .‬ובאיגרת שמובאת לאחר מכן נכתבה דחייה לזה‪.‬‬

‫כרך ו‬

‫גניזה‪-‬גר תושב
‪109‬‬

‫‚‪:‰ÊÈ‬‬
‫טור רל"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 11‬ואמנם במשך הזמן הגניזה תגרום למחיקת הכתב‪,‬‬
‫והרי יש איסור למחוק אזכרות‪ ,‬אלא שגרמא זו היא גורם רחוק‪ ,‬ועוד שהרי גם בלא‬
‫גניזה א"א לשמור מקלקול במשך הזמן‪ ,‬והעיקר שיהיה ניכר שהיא גניזה דרך כבוד ולא‬
‫דרך השחתה ח"ו‪ .‬ובזה אין איסור אלא יש גם מצווה ]שו"ת דעת כהן סי' קעה ד"ה 'ועכ"פ'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬חמש שורות מלמטה "אצל תלמיד חכם בקבר" להוסיף הערה ― ובשו"ת משפט כהן סי'‬
‫לח אות ג העיר שיש לחלק בין קבורה זו‪ ,‬שמטרתה גניזה‪ ,‬ולכן יש צורך שישתמר‪ ,‬לבין‬
‫קבורות אחרות שמטרתן ביעור‪ ,‬כמו איסורי הנאה שחייבים קבורה‪ ,‬ששם המטרה‬
‫שיתכלו מן העולם ויאבדו‪.‬‬
‫טור רל"ג תוספת להערה ‪ ― 20‬וראה בשו"ת דעת כהן סי' קעד ד"ה 'וי"ל' בטעם הדעה‬
‫שיש חובה לקוברם דווקא בכלי חרס‪ ,‬שבעצם יש עליו עדיין את כל החיובים לשמור‬
‫על שלמותו‪ ,‬ואפילו כלי חרס אינו מספיק שהרי הטחב ישלוט בו‪ ,‬אלא שמחשש תקלה‬
‫אנו מוכרחים לגונזם‪ ,‬ואנו מוכרחים לבחור את הרע במיעוטו שהוא גניזה בכלי חרס‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 23‬ויש מי שחילק בין שאר כתבי הקודש שאפשר להקל בכלי‬
‫עץ‪ ,‬לעומת ספרי תורה ובפרט אלו שנקרעו בזרוע ע"י עושי רשעה ― שראוי להדר‬
‫בהם לקיים דברי חז"ל כפשוטם לגונזם בכלי חרס ]שו"ת דעת כהן סי קעה ד"ה 'ועד"ת'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 29‬ויש שכתב שספרי תורה שלנו‪ ,‬שכאשר נפסלו ובלו מעט‬
‫מסמנים אותם‪ ,‬ואין חשש שיקראו בהם בפסול‪ ,‬וכן אין חשש שיבואו מכך לטעות‬
‫בלימוד ― אין צורך לגונזם כל זמן שלא בלו לגמרי‪ ,‬וראוי להניחם בארון הקודש‪ ,‬ואף‬
‫יש איסור לגונזם )וודאי שאם יש אפשרות לתקנם ― עדיף( ]שו"ת דעת כהן סי' קעד ד"ה‬
‫'עכ"פ'[‪.‬‬

‫‚¯‪:‬‬
‫טור רנ"ג תוספת להערה ‪ ― 2‬ובעין איה שבת ח"ב דף לא אות קמט העיר שאעפ"כ יש‬
‫מעלה לישראל על הגר‪ ,‬שמי שנולד מגזע ישראל אינו צריך להיעזר כ"כ בשפיטה ובחינה‬
‫שכלית ורגשית‪ ,‬כי הקדושה קנויה בו בטבעיותה‪ .‬וכן מונח בטבעם של ישראל כוח אדיר‬
‫של מסירות נפש לעת הצורך‪ .‬ושם באות רסב הוסיף שאהבת האומה העמוקה והטהורה‬
‫ושמירה מכל דבר רע ומזיק שעלול לקרות כלל ישראל‪ ,‬חודרת בליבם של הגרים רק‬
‫לאחר כמה דורות )מלבד יוצאים מן הכלל(‪.‬‬

‫‚¯ ˙‪:·˘Â‬‬
‫טור ר"צ לאחר הציון להערה ‪ 9‬להוסיף פיסקה ― יש חילוק בין גדרי גר תושב לגבי מצוות‬
‫שאנו מחויבים בו כגון להחיותו‪ ,‬שבזה צריך להיות גר תושב גמור‪ ,‬לבין דיני הרחקות‬

‫‪
110‬גר תושב‪-‬גרות‬

‫כרך ו‬

‫מעובדי עבודה זרה‪ ,‬שבזה די בזה שברור לנו שאינו עובד עבודה זרה ]שו"ת משפט כהן‬

‫סי' נח[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 31‬להוסיף פיסקה ― יש מן הראשונים שביאר שהפסוק מתייחס‬
‫לעבד שהוא גר צדק ]רמב"ם עבדים ח‪-‬י‪ ,‬יא[‪ .‬ובדעתו‪ ,‬יש מי שאומר שאין כוונתו לגר צדק‬
‫גמור אלא שאינו ממש גר תושב ]רדב"ז‪ ,‬שם[‪ ,‬ויש מי שמבאר בדעתו שהכוונה "מדרגה‬
‫ממוצעת בין גר תושב לגר צדק" ]שו"ת משפט כהן סי' סג[‪.‬‬
‫טור רצ"ד לאחר הציון להערה ‪ 77‬להוסיף פיסקה ― אע"פ שלנכרי אין חזקת ממון‪ ,‬ולכן‬
‫כשישראל תובעו מותר לזכות את הישראל אפילו מספק‪ ,‬הוא דווקא משום שגוי נחשד‬
‫על הגזל‪ ,‬אך גר תושב שאינו חשוד על הגזל ― יש לו דין חזקת ממון ]טוב ראי כתובות‬
‫פרק א אות לא[‪.‬‬
‫טור רצ"ה לאחר הציון להערה ‪ 81‬להוסיף פיסקה ― גר תושב שנמצא הרוג ואין יודעים מי‬
‫הרגו‪ ,‬יש מי שהסתפק אם מביאים על כך עגלה ערופה )לגבי גוי הרוג הוכיח שלא‬
‫מביאים ― מהלשון "שלא הנחנוהו לעשות פירות " דהיינו מצוות‪ .‬אך לגבי גר תושב ―‬
‫מחד הוא מקיים מצוות‪ ,‬ואע"פ שהן בשב ואל תעשה‪ ,‬אך מאידך הלשון "שלא הנחנוהו‬
‫בלא לוויה " משמע שנאמר רק על ישראל‪ ,‬שאנו מצווים ללוותו( ]טוב ראי סוטה פרק ט‬
‫אות פו[‬
‫טור ש"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 223‬והוא דרגה ממוצעת בין נכרי לבין גר תושב ]שו"ת‬

‫משפט כהן סג[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 226‬ויש מי שסבר שגם לעניין זה אין דין גר תושב בזמן הזה‬
‫]שו"ת משפט כהן נח ד"ה 'ועתה' בדעת הרמב"ם[‪.‬‬

‫‚¯„‪:ÔÈÓÂ‬‬
‫טור שי"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 65‬יש מי שכתב כתב שיש דין גרדומין גם לגבי אותיות‬
‫של סת"ם‪ ,‬אע"פ שהן גוף קדושה ממש ]יראים מצווה שצט[‪ .‬ומהאחרונים יש מי שביאר‬
‫בדבריו שכל הדין שאין גרדומין בתשמישי קדושה הוא רק בתשמישי קדושה שאין בהם‬
‫חילוק מדרגות‪ ,‬ובאותיות של סת"ם יש חילוק מדרגות בקדושתן‪ ,‬ויש בו דיני גרדומין‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' קנט[‪.‬‬

‫‚¯‪:˙Â‬‬
‫טור ת"ל תוספת להערה ‪ ― 74‬ועיין שו"ת עזרת כהן סי' סח אות ב שכתב שלכן אין‬
‫לקבל גיורת אם תזלזל בטבילת נדה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 76‬אמנם הדין שאין מקבלין אותו הוא רק לכתחילה‪ ,‬אך אם‬

‫כרך ו‬

‫גרות‪-‬גרמא בנזקין‪ ,‬גרמי
‪111‬‬

‫קיבלוהו הוא גר‪ .‬שדווקא גרי אריות אינם גרים אם לא קיבלו תורה ומצוות כראוי‪ ,‬אך‬
‫אם אינם גרי אריות ― תועיל קבלה גם אם אינה שלמה ]שו"ת דעת כהן סי' קנב[‪ .‬גר‬
‫שנתגייר שלא על מנת לקבל מצוות‪ ,‬הרי הוא גרוע מגרי אריות ]שו"ת דעת כהן קנד[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ 76‬לאחר "בטוש"ע השמיטו" ― וכן שאר ראשוני הפוסקים לא הזכירו‬
‫דין זה‪ ,‬ובשו"ת דעת כהן סי' קנב וקנד תמה על כך‪.‬‬
‫טור תל"ג לאחר הציון להערה ‪ 120‬להוסיף פיסקה ― יש מן האחרונים שכתב שנכרי שרוצה‬
‫להתגייר‪ ,‬והרופאים אומרים שהמילה היא סכנה בשבילו‪ ,‬אין לקבלו‪ .‬שמא יצא קלקול‬
‫מכך שיפורסם הדבר שאפשר להתגייר בלא מילה על סמך דברי הרופאים ]שו"ת דעת כהן‬
‫סי' קנ ד"ה 'ע"ד'[‪.‬‬
‫טור תל"ג תוספת להערה ‪ ― 120‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' קנ ד"ה 'אמנם אותם' שכתב‬
‫שטעמם של הסוברים שאין תקנה לגוי שנכרת לו כל הגיד‪ ,‬שאע"ג שראוי לדון אי אפשר‬
‫משאי אפשר‪ ,‬ואם כן היה צריך לדמותו לאשה שמתגיירת בלא מילה‪ ,‬מכל מקום הוא‬
‫דווקא כשכל מינו אי אפשר‪ ,‬אך כשכל מינו אפשר‪ ,‬ורק הוא אי אפשר ― אזלינן בתר‬
‫מיניה והמילה מעכבתו‪.‬‬
‫טור תל"ה לאחר הציון להערה ‪ 145‬להוסיף פיסקה ― אע"ג שחפיפה מדרבנן י"א שבגר שלא‬
‫חפף לא תועיל טבילתו ]שו"ת דעת כהן סי' קנג עמ' רעט‪ ,‬הובא בטוב ראיה קידושין סבב אות צט[‪,‬‬
‫כיון שהגיורים היום מדרבנן מדין שליחותייהו ]תוס' יבמות מז א ד"ה 'משפט כתיב'[‪ .‬ויש‬
‫חולקים ]שו"ת דעת כהן שם[‪.‬‬
‫טור תל"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 159‬מל ולא פרע ― יש להסתפק אם הפריעה מעכבת‬
‫את הגירות‪ .‬ואע"פ שלשאר דינים מל ולא פרע כאילו לא מל ]שו"ת דעת כהן סי' קנב[‪.‬‬
‫טור תל"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 212‬ואע"פ שאנו יכולים לעשות שליחות הראשונים רק‬
‫בדבר שכיח ]גיטין פח‪ ,‬ב[ ― להכניס אדם תחת כנפי השכינה נחשב כשכיח ]ב"י חו"מ א[‪,‬‬
‫ואע"פ שצריך שיהיה גם חסרון כיס ― מה שיפסיד הגר את זכותו נחשב חסרון כיס‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' קמז ד"ה 'וחוץ'[‪.‬‬

‫‚¯‪ÈÓ¯‚ ,ÔȘÊ· ‡Ó‬‬
‫*טור תס"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 72‬בירושלמי ישנם חילוקים ממושגי גרמא וגרמי‬
‫שבבבלי‪ :‬הלשון "גרמא בנזקין פטור" לא מופיעה בירושלמי ― אע"פ שדין זה נמצא‪,‬‬
‫והלשון "גרמי " גם היא לא מופיעה‪ ,‬אלא במקומה נוקט הירושלמי "קנסא דרבי מאיר"‪.‬‬
‫ויש מי שקישר זאת לחילוקים נוספים בין הירושלמי לבבלי ― בדיני גרם כיבוי‪ ,‬גרם‬
‫מום בבכור ועוד ]תורת ההיגיון בהלכה סיכום פרק ד[‪.‬‬

‫‪
112‬דבור‪-‬דבר הגורם לממון‬

‫כרך ו‬

‫„·‪:¯Â‬‬
‫טור תקט"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 77‬ביטול חמץ לדעת רש"י ]פסחים ד‪ [:‬שאינו הפקר אלא‬
‫השבתה בלב ― נחלקו האחרונים האם יש בו דין אתי דיבור‪ ,‬ויוכל לבטל את ביטולו‪:‬‬
‫יש מהאחרונים שכתבו שאדם יכול לבטל את ביטולו ]שו"ת חלקת יואב אה"ע סי' כא‪ ,‬והוסיף‬
‫שדין אתי דיבור הוא רק מכאן ולהבא‪ ,‬גנזי הראי"ה ב "חודש האביב" עמ' לח ד"ה 'והנה'[‪ ,‬ויש מי‬
‫שכתב שלא שייך אתי דיבור בביטול‪ ,‬משום שלדעתו ביטול הוא מציאות שהחמץ אינו‬
‫חשוב בעיניו‪ ,‬ולא שייך לבטל מציאות ]כתבי קהילות יעקב החדשים סי' סג[‪.‬‬
‫טור תקט"ז בסוף הערך לאחר הציון להערה ‪ ― 79‬בקרבן ששינה בו והקריב אותו כמעשה‬
‫קרבן אחר‪ ,‬יש חילוק בין רוב הקרבנות שקדושים ע"י פיו‪ ,‬ולכן אתי דיבור ומבטל דיבור‪,‬‬
‫לבין בכור שקדושתו מרחם‪ ,‬וכן מעשר בהמה שקדוש ע"י מעשה ― שבהם לא יועיל‬
‫שינוי מעשה אף בדיעבד‬
‫]אוצרות הראי"ה ח"ג פלפול הלכה א ― ‪" 2‬חצר אדר" ד"ה 'ולהאמור' )מחותנו של הראי"ה([‪.‬‬

‫„·¯ ‪:„·‡‰‬‬
‫טור תקי"ז תוספת הערה תחילת פרק ב ― ועיין חבש פאר סוף דרוש ב‪ ,‬פרק טז עמוד ס‪,‬‬
‫הובא גם בטוב ראי עירובין פרק ח אות לד שקישר את דין מלאכת דבר האבד בחוה"מ‬
‫לחילוקי המנהגים בהנחת תפילין בו‪.‬‬
‫טור תקכ"ב לאחר הציון להערה ‪ 96‬להוסיף פיסקה ― אם מוכרח לעשות מלאכה לצורך דבר‬
‫האבד‪ ,‬ויכול לבחור בין חרישה לדישה ― עדיף לבחור בדישה‪ ,‬הן משום שהיא דבר‬
‫האבד ממש ― שאם ירדו גשמים קודם הדישה תתקלקל התבואה‪ ,‬אך חרישה היא רק‬
‫הפסד רווח‪ ,‬והן משום שבדישה יש גם צורך המועד עצמו ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' קלה[‪.‬‬
‫טור תקל"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 344‬קריאת הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום‪ ,‬נחלקו‬
‫בזה הפוסקים האם מותר לאבל‪ .‬והראי"ה קוק התחבט האם נחשב דבר האבד‪ ,‬ע"פ‬
‫מחלוקת הראשונים האם יוצא ידי חובת קראית שמו"ת עם הציבור גם כשמשלים לאחר‬
‫השבת‪ .‬ופסק להתיר על סמך הפוסקים שהתירו לגמרי לימוד תורה בשבת‪ ,‬וחתם‬
‫שהמורה להשלים לאחר האבלות לא הפסיד ]שו"ת אורח משפט אורח חיים סי' ס[‪.‬‬

‫„·¯ ‪:ÔÂÓÓÏ Ì¯Â‚‰‬‬
‫טור תקמ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 22‬ויש חולקים ואומרים שביטול מועיל גם לחמץ‬
‫שקיבל עליו אחריות‪ ,‬שלא מצינו בכל התורה שיהא בטפל ― חמץ שקיבל עליו אחריות‬
‫― חמור מן העיקר ― חמץ גמור‪ ,‬שמועיל לו ביטול‪ .‬עוד‪ ,‬שהרי היותו גורם לממון רק‬
‫מגדיר אותו כאילו יש לישראל חלק בו‪ ,‬ואם מבטל אותו החלק ― אין עובר עליו‬

‫כרך ו‬

‫דבר הגורם לממון‪-‬דבר המעמיד
‪113‬‬

‫]אוצרות הראי"ה ח"ג פרק ו סע' ‪" 4‬בעניין ביטול חמץ"‪ ,‬הובא גם ב"גנזי הראי"ה פרק ב "חודש האביב"‬
‫עמוד לד[‪.‬‬

‫„·¯ ‪:‰Â‰· ·Â˙Ή‬‬
‫טור תקנ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 41‬ויש שהאחרונים ביארו בדרך זו את דברי הראשונים‬
‫]רש"י ביצה כז‪ [:‬שמותר להאכיל בהמה בתרומה טמאה‪ ,‬ותמהו עליו האחרונים שהרי מבטל‬
‫את מצוות שריפה‪ .‬ותירצו על כך שרש"י סובר שהתורה נקטה "שריפה" רק משום שדיבר‬
‫הכתוב בהווה‪ ,‬אך כוונת התורה לכל ביעור שלא יוכל אדם למוצאו לאחר מכן‪ ,‬ואכילת‬
‫בהמה בכלל זאת ]שו"ת משפט כהן סי' לח אות ב[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― יש שהאחרונים חידשו מעצמם ש"דיבר הכתוב בהווה"‪ :‬לגבי הפסוק‬
‫בשומרים "וגונב מבית האיש"‪ ,‬כתבו האחרונים שאין הכוונה למעט שהפיקדון דווקא‬
‫בביתו של השומר ולא בבית בעלים‪ ,‬אלא הפשט הוא שדיבר הכתוב בהווה‪] .‬אוצרות‬
‫הראי"ה חידושי מסכתות פרק א אגרת הלכתית‪ ,‬נדפסה באגרות הראי"ה תרפ"ג כאיגרת סח ונשמטה‬
‫במהדורות הבאות[‪.‬‬

‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― יש שנחלקו אחרונים אם אומרים דיבר הכתוב בהווה‪ :‬לגבי האיסור‬
‫לחבול אלמנה‪ ,‬יש מי שחידש שהוא הדין לרווקה וגרושה‪ ,‬אלא שדיבר הכתוב בהווה‪,‬‬
‫שדרך אלמנה להיות בעלת משא ומתן ]ט"ז חו"מ צז יד[‪ .‬ויש מי שחלק עליו ]שו"ת אורח‬
‫משפט חו"מ סי' ה אות ג[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― יש שהאחרונים ביארו בדעת ראשונים שכוונתם לכלל "דיבר הכתוב‬
‫בהווה"‪ ,‬אע"פ שהראשונים לא כתבו זאת בפירוש‪ :‬רש"י ]ב"ק ג ע"א ד"ה 'וזה' בלישנא קמא[‬
‫כתב שהתורה דיברה על בור עשרה טפחים‪ ,‬שחייב עליו במיתה‪ ,‬אך הוא הדין שבבור‬
‫תשעה חייב על נזיקין‪ .‬ויש מהאחרונים שביארו בדעתו שכוונתו לכלל "דיבר הכתוב‬
‫בהווה" ]אוצרות הראי"ה ח"ג פרק ג בתחילתו ד"ה 'ב"ק ג‪.['.‬‬

‫„·¯ ‪:„ÈÓÚÓ‰‬‬
‫טור תקס"א לאחר הציון להערה ‪ 5‬להוסיף פיסקה ― פעולה שהתחילה ע"י דבר אחר‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן מתקיימת ע"י דבר המעמיד ― יש מהאחרונים שתלה במחלוקת ראשונים‪ ,‬האם‬
‫דינו כדבר המעמיד ]אורות הרמב"ם עבודה זרה פ"ז הי"ב‪ ,‬הובא גם באוצרות הראי"ה ח"ג שם‪ ,‬ותלה‬
‫זאת במחלוקת רש"י ותוס' סוכה י‪ .‬והרמב"ם שם[‪.‬‬

‫טור תקס"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 71‬יש מ שכתב שההיתר של זה וזה גורם שייך רק‬
‫כאשר שני הגורמים מאותו עניין‪ ,‬אך כאשר הם משני העניינים לא שייך היתר זה‪ .‬לכן‬
‫קיבה ופעולות שעושים ע"י כלים ― להכנת גבינה או שמנת ― אין בהם דין זה וזה‬
‫גורם‪ ,‬שהקיבה היא עור‪ ,‬והפעולה היא כוח ]שו"ת דעת כהן סי' נב ד"ה 'אמנם לפ"ד'[ כמו כן‬

‫‪
114‬דבר המעמיד‪-‬דבר שאינו שלו‬

‫כרך ו‬

‫ההיתר של זה וזה גורם שייך רק כאשר לא היה בכוחו של הדבר האסור לגמור את‬
‫ההעמדה לבדו ]שו"ת דעת כהן סי' נב ד"ה 'וחוץ מזה'[‪.‬‬

‫„·¯ ‪:ÛȯÁ‬‬
‫טור תקפ"ד לאחר הציון להערה ‪ 105‬להוסיף פיסקה ― יש מן האחרונים שהסתפק בהגדרת‬
‫האיסור בדבר חריף‪ ,‬שלא מועיל בו נ"ט בר נ"ט‪ .‬האם מה שנבלע ע"י דבר חריף דומה‬
‫לכל פרטיו לבעין‪ ,‬או שהוא רק טעם אלא שבכח חריפותו יכולת להוליך את הטעם שלא‬
‫יקלש‪ .‬ונפק"מ למקרה שבישלו דבר חריף בקדירה של בשר ואח"כ עירבו אותו עם דבר‬
‫שאינו חריף שהיה בקדרה של חלב‪ ,‬עד שנתבטלה חריפות החריף ג"כ‪ ,‬ושהה כדי כבישה‬
‫בכלי חלב הנ"ל שאינו בן יומו‪ .‬ולכן יש ספק על הכלי‪ :‬אם נאמר שכיון שנתבשל‬
‫בחריפותו בכלי של בשר דינו כאילו נתבשל עם בשר ממש ― כלי החלב נאסר‪ ,‬אך אם‬
‫הוא רק טעם ― כיון שעתה אין בו חריפות‪ ,‬שהרי עתה אבד כח הולכתו ― אינו נותן‬
‫טעם בשר שבו בקדרה של חלב ואינה נאסרת ]שו"ת דעת כהן סי' נג[‪.‬‬

‫„·¯ ˘‡‪:ÔÂÎ˙Ó ÂÈ‬‬
‫טור תרמ"ו לאחר הציון להערה ‪ 196‬להוסיף פיסקה ― גם בשאר איסורי תורה נאמר הכלל‬
‫שכאשר צריך כוונה בעבירה ― אין איסור פסיק רישא‪ .‬ע"פ זה‪ ,‬אין איסור ואהבת לרעך‬
‫כמוך כאשר גורם צער לחבירו בלא כוונה‪ ,‬אע"פ שהוא פסיק רישא‪ ,‬כיוון שעיקר מצוות‬
‫ואהבת לרעך כמוך היא הכוונה‪] .‬שו"ת אורח משפט סי' כו ד"ה 'בענין היזק'[‪.‬‬
‫טור תרמ"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 207‬לעיתים הגדרת פסיק רישיה אינה ברורה‪ ,‬ויש‬
‫שנחלקו לגבי פעולה מסוימת האם היא פסיק רישיה ]תוס' שבת צה‪ .‬ד"ה 'המכבד והמרבץ'[‪,‬‬
‫שיש שוודאות הפעולה לא תתברר ע"י המציאות הממשית אלא תיקבע ע"י החלטה‬
‫מסוימת והכרע הדעת ]טוב ראי שבת פרק י אות קה[‪.‬‬

‫„·¯ ˘‡‪:ÂÏ˘ ÂÈ‬‬
‫טור תרס"ה תוספת להערה ‪ ― 66‬ובאורות הרמב"ם עבודה זרה פ"ח ה"א ד"ה 'הראב"ד'‬
‫וכן הובא באוצרות הראי"ה ח"ג שם ביאר ששורש המחלוקת הוא לגבי מעשה ומחשבה‬
‫שנצרכים זה לזה )שהרי רק מעשה בלי מחשבה‪ ,‬או רק מחשבה בלי מעשה ― לא היו‬
‫אוסרים( ― האם נידונים כמעשה או כמחשבה‪ .‬שהרי אם דינם כמחשבה ― אין אדם‬
‫אוסר במחשבה דבר שאינו שלו‪ ,‬אך אם דינם כמעשה ― מעשה לבד שאינו נצרך‬
‫למחשבה )כזורק חלב לקדירת חבירו( בוודאי אוסר גם בדבר שאינו שלו‪.‬‬
‫טור תרע"ג לאחר הציון להערה ‪ 160‬תוספת הערה למילים "נאסר לגבוה" ― יוצא מן הכלל‬
‫הזה הוא מקום המקדש‪ ,‬שעליו חידש גד הנביא בנבואתו לדורות שלא יאסר לעולם‬

‫כרך ו‬

‫דבר שאינו שלו‪-‬דבר שבקדושה
‪115‬‬

‫משום איסור עבודה זרה‪ ,‬שאיסור זה אינו נוהג לגבי מקום המקדש ]שו"ת משפט כהן סי'‬

‫פט ד"ה 'אבל באמת'[‪.‬‬

‫„·¯ ˘·‪:¯È˙‰Ï ¯Á‡ ÔÈÓ Íȯˆ ÔÈÓ‬‬
‫טור ת"ש לאחר הציון להערה ‪ ― 18‬הנוסעים באניה בלב ים מברכים ברכת הגומל גם‬
‫בזמנינו‪ ,‬אע"פ שבזמן הזה לא שכיחה כ"כ סכנה בימים כבימים הראשונים‪ ,‬שמסתבר‬
‫שתקנת ברכת הגומל נתקנה במנין‪ ,‬וכל דבר שבמנין אע"פ שבטל הטעם אינו בטל כי‬
‫אם במנין אחר‪ .‬ומכל שכן שטעם הסכנה שייך גם בזמן הזה אע"פ שהוחלש ]שו"ת אורח‬
‫משפט סי' מה ד"ה 'והנה'[‪.‬‬

‫„·¯ ˘·‪:‰Â¯Ú‬‬
‫טור תש"ה לאחר הציון להערה ‪ 7‬להוסיף פיסקה ― דין זה נחשב דבר מפורסם‪ ,‬ונחשב‬
‫כמפורש בתורה‪ .‬ולכן לא אומרים בו מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין‪ .‬ואע"פ שהגזירה‬
‫שווה דבר דבר מממון לא מפורשת בתורה‪ ,‬פשט הפסוק "ע"פ שניים עדים יקום דבר"‬
‫מתייחס לדברים רבים‪ ,‬אלא שחכמים פירשו שהוא רק על דבר שבערווה ]שו"ת עזרת כהן‬
‫סי' מא ד"ה 'ומדברי'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― הגזירה שווה מממון לערווה לא נאמרה על כל העניינים‪ ,‬שהרי‬
‫יש חילוקים רבים בין ממון לערווה‪ ,‬למשל‪ :‬דיני ממונות דנים רק ביום ודבר שבערווה‬
‫גם בלילה‪ .‬ולכן המקדש בלא עדים אין חוששים לקידושיו כלל אע"פ שבממונות הקניין‬
‫מועיל גם בלא עדים ]אוצרות הראי"ה חידושי מסכתות ז ד"ה 'ובעצם'[‪.‬‬
‫טור תש"ז תוספת להערה ‪ 37‬אחרי המילים "לדרשת הספרי" ― וכן כתב הראי"ה קוק‪ ,‬גם‬
‫לגבי ההיתר של ספק סוטה‪ ,‬וגם לגבי הנאמנות של אשה לומר נאנסתי ולהתיר עצמה‪,‬‬
‫שאין צריך שני עדים משום שהם היתר ולא איסור ]שו"ת עזרת כהן סי' ח ד"ה 'וכללות'‪ ,‬הובא‬
‫בטוב ראי כתובות פרק א אות כה[‪.‬‬

‫„·¯ ˘·˜„‪:‰˘Â‬‬
‫טור תשי"ד תוספת להערה ‪ ― 1‬וראה בשו"ת משפט כהן סי' מא ד"ה 'ועל דברי' שהעיר‬
‫שהדין שצריכים עשרה לא מוגדר כעיקר המצווה של הדבר שבקדושה‪ ,‬אלא כתנאי‬
‫למצווה‪.‬‬

‫‪Ê Í¯Î‬‬
‫„·¯ ˘‪˘„ Z ‰Ó˘‰‬‬
‫„·¯ ˘‪:· ÌÈ„ÂÓ ÌȘ„ˆ‰‬‬
‫טור ג' בתחילת הפרק "גדרו" ― ענייני התורה נחלקו לחמישה חלקים‪ :‬הלכות למשה מסיני‪,‬‬
‫דינים שנתחדשו ממידות שהתורה נדרשת בהן‪ ,‬גזירות שגזרו בי"ד לעשות סייג לתורה‪,‬‬
‫מנהגים שנהגו ישראל כדי לעשות סייג לתורה אע"פ שלא נתקנו ע"י בי"ד‪ ,‬והעולה על‬
‫כולם הוא דברים המפורשים בתורה באין חולק דהיינו דבר שהצדוקים מודים בו ]אוצרות‬
‫הראי"ה ח"ב אות לז[‪.‬‬

‫„·¯ ˘‪:ÔȯÈ˙Ó ÂÏ ˘È‬‬
‫טור כ"א תוספת להערה ‪ ― 177‬וראה הראי"ה קוק בהסכמות הראיה אות נו שתירץ דעת‬
‫הסוברים שאינו דישל"מ שמאחר שהאיסור מתחדש על הגידולין הוי כאילו מתחדש עליהן‬
‫עצמן‪ ,‬והוסיף שמובן שהדמיון לחמץ אינו בכל הפרטים‪.‬‬
‫טור כ"ד תוספת להערה ‪ ― 217‬וכן ביאר בשו"ת משפט כהן סי' לט סע' ב בדעת הרא"ש‪.‬‬

‫„·¯ ˘‪:ÌÏÂÚÏ ‡· ‡Ï‬‬
‫טור ל"ח תוספת להערה ‪ ― 82‬ועיין באר אליהו אבהע"ז סי' סו סע' א ס"ק ח‪ ,‬הובא גם‬
‫בטוב ראי כתובות פרק ה אות קז‪ ,‬שדקדק מדברי הגר"א שאפילו בחתן המתחייב בכתובה‬
‫נכסים שאין לו ― שהתוס' )כתובות נד‪ (:‬הוסיפו טעם נוסף שמועיל מדין הודאת בעל‬
‫דין ― עיקר הטעם שגופו משתעבד‪.‬‬

‫„·¯ ˘‪:Â˙ÂˆÓ ˙È˘Ú‬‬
‫טור ע"ד תוספת להערה ‪ ― 107‬ועיין עולת ראיה על 'אביי הווה מסדר סדר המערכה'‬
‫שביאר זאת ע"פ הפנימיות‪ ,‬שתרומת הדשן מסמלת שהתמצית החומרית דבוקה בקודש‬
‫גם לאחר שנעשית מצוותו‪ ,‬משום שהיא דוגמת אור העליון‪.‬‬

‫„·¯‪:ÌÈÚÂÓ˘ ÈÓ È¯·„ „ÈÓÏ˙‰ ȯ·„ ·¯‰ È‬‬
‫טור פ"ג לאחר הציון להערה ‪ 10‬להוסיף פיסקה ― לגבי מסית אין אומרים את הטענה 'דברי‬
‫הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים'‪ ,‬משום שאין מהפכין בזכותו של מסית ]רש"י בראשית‬
‫ג יד[‪ .‬ויש מי שפירש שהטעם לזה הוא שבשאר התורה העבירה היא פעולת העבירה‬
‫עצמה‪ ,‬אך במסית העבירה היא עצם מה שהורהו אף בלא שיעבור בפועל‪ ,‬ולכן לא‬
‫שייכת סברת דברי מי שומעים ]אורות הרמב"ם עבודה זרה פ"ה ה"א[‪.‬‬

‫‪
118‬דברי חלומות‪-‬דברים בטלים‬

‫כרך ז‬

‫„·¯‪:˙ÂÓÂÏÁ È‬‬
‫טור פ"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 51‬ויש מי שהכריע שאמנם אין לפסוק ולהכריע ע"פ דברי‬
‫החלומות עצמם‪ ,‬אך אפשר שדברי החלומות יעוררו ויגרמו לכוון להלכה ע"פ דרכה של‬
‫תורה ומתוך מקורותיה‪ .‬וכך ביאר את המעשים שבהם כמה מגדולי ישראל כן פסקו על‬
‫סמך חלומות והופעות רוחניות נוספות )והוסיף לזה דוגמא מהגמרא כתובות כ לגבי‬
‫החילוק בין עדות על סמך הכתב‪ ,‬שהיא פסולה‪ ,‬לעדות שבה העד נזכר ע"י הכתב‪ ,‬שהיא‬
‫כשרה( ]שו"ת 'משפט כהן' סי' צו הערה ‪.[10‬‬

‫„·¯‪:ÌȯÙÂÒ È‬‬
‫טור צ"א בתחילת הערך להוסיף הערה ― על הפסוק כי טובים דודיך מיין ]שיר השירים א ב[‬

‫דרשו חז"ל חביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה‪ .‬והביאור לכך שדברי סופרים‬
‫מאחדים את עם ישראל ע"י הצטרפותם לדברי החכמים‪ ,‬כשם שדודיך ― הרעות‬
‫והאהבה ― הם החיבור של הכלל יחד‪ ,‬לעומת התורה שבכתב ― שנמשלה ליין ―‬
‫שהיא הנאה פרטית שכל אוחד ואחד נהנה מן היין ]מאורות הראי"ה הגדה של פסח שיר השירים‬
‫א‪ ,‬וכן הובא באוצרות הראי"ה כרך ב אות טו דרשה לפרשת ויקהל[‪.‬‬
‫טור ק' לאחר הציון להערה ‪ ― 131‬אמנם לגבי דברי תורה שהם יסוד קיום התורה )כגון‬
‫שינוי האותיות ע"י עזרא(‪ ,‬ברור שהם חמורים מדברי סופרים ]שו"ת משפט כהן סי' סח ד"ה‬
‫'ומש"כ'[‪.‬‬
‫טור צ"ד תוספת להערה ‪ 60‬לפני המילים "וע"ע" ― וכן ביאר שו"ת דעת כהן סי' רלב ד"ה‬
‫'אמנם' בדעת הראב"ד‪ ,‬שדברי קבלה אינם בכלל דברי סופרים‪.‬‬

‫„·¯‪:‰Ï·˜ È‬‬
‫טור ק"י תוספת להערה ‪ ― 54‬ובשו"ת דעת כהן סי' רלב ד"ה 'אמנם' ביאר בדעת הראב"ד‪,‬‬
‫שדברי קבלה אינם בכלל דברי סופרים‪.‬‬

‫„·¯‪:ÌÈÏË· ÌÈ‬‬
‫טור קל"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 36‬אמירת דברים בטלים אף היא מטמטמת ליבו של‬
‫אדם‪ ,‬כשם שאכילת איסורים מטמטמת את ליבו ]מוסר אביך פרק א אות ד[‪ .‬דברים בטלים‬
‫גורמים לדלדול הרוח ולחושך בעולם‪ ,‬ולכן המעמיקים בקדושה בורחים אפילו מכל דיבור‬
‫בטל ]אורות הקודש ח"ג אות טו[‪ .‬אצל הצדיקים העליונים לא שייכים דברים בטלים‪ ,‬שכשם‬
‫שכל אכילה אצלם היא קדושה‪ ,‬ולא רק כדי לחזקם ללימוד ותפילה )שזו מידה בינונית(‪,‬‬
‫כך כל החכמות אצלם הן קדושה ]שמונה קבצים קובץ ב אות סה[‪ .‬על ידי גילוי רזי תורה‬
‫מתעלים כל הדברים הבטלים‪ .‬ולכן בעקבתא דמשיחא מתרבים דברים בטלים‪ ,‬משום‬
‫שע"י אורו של משיח יהפכו כולם לקדושה ]שמונה קבצים קובץ ב אות קפח[‪ .‬ככל שהאדם‬

‫כרך ז‬

‫דברים בטלים‪-‬דגים
‪119‬‬

‫מכיר יותר בכוחו של הבורא‪ ,‬ונשמתו מזדככת לראות את מעשי ה' בסוד היצירה‪ ,‬כך‬
‫הדברים הבטלים מתבטלים אצלו ]שמונה קבצים קובץ ב אות ריז[‪.‬‬

‫„·¯‪:·Ï·˘ ÌÈ‬‬
‫טור קפ"ה לאחר הציון להערה ‪ 174‬להוסיף פיסקה ― בקבלת מצוות בגירות‪ ,‬אם בפיו קיבל‬
‫את המצוות כראוי‪ ,‬אין לנו עניין עם מה שבליבו‪ ,‬שדברים שבלב אינם דברים‪ .‬ואף אם‬
‫יבוא אליהו ויאמר שבליבו לא התכוון לקבל מצוות‪ ,‬אין לנו עסק כלל עם מה שבליבו‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' קנג ד"ה 'והנה חוץ'[‪ .‬ויש מי שכתב שכן הולכים אחר מה שבליבו‪ ,‬כיוון‬
‫שקבלת מצוות עצמה חלה ע"י מחשבה ― ולא ע"י דיבור ― וכל דין שחל ע"י מחשבה‬
‫מתבטל ע "י מחשבה ]אחיעזר ח"ג כו‪-‬ב‪ ,‬וסברא דומה )לא לגבי גירות( הובאה גם בהמידות לחקר‬
‫ההלכה יב‪-‬ה ד"ה 'ותירצתי'‪ ,‬ובשו"ת חבל יעקב ח"א כא ד"ה 'ואף'[‪.‬‬
‫טור קפ"ו לאחר הציון להערה ‪ 182‬להוסיף פרק ושם לציין― ‪ .˙ˆӷ .Â‬בספירת העומר‪,‬‬
‫המסופק מהי הספירה באותו יום‪ ,‬יכול לספור את שתי הספירות זו אחר זו ]ויקפיד‬
‫שלא לומר 'או' בין שתי הספירות‪ ,‬כדי שכל אחת מהן תהיה ודאית[‪ ,‬ויוצא ידי חובה‪.‬‬
‫ומה שבליבו אינו יודע מהי הספירה האמיתית אינו גורע‪ ,‬שדברים שבלב אינם דברים‬
‫]שו"ת אורח משפט סי' קכו ד"ה 'אבל מקור'[‪.‬‬

‫„·˘‪:‬‬
‫טור קצ"ו תוספת להערה ‪ ― 26‬ובעולת ראיה ח"א עמוד קמד ביאר הטעם הפנימי לזה‪,‬‬
‫שהקטורת מסמלת את המחשבות העליונות‪ ,‬והדבש מסמל את ההנאה והמתיקות‬
‫המוחשית‪ ,‬והנאה מוחשית סותרת לגמרי את המחשבות העליונות‪.‬‬
‫טור קצ"ט תוספת להערה ‪ ― 70‬ובשו"ת דעת כהן סי' נד ד"ה 'ובעיקר' משמע שכל ההיתר‬
‫מועיל רק משום שזו גם תערובת‪ ,‬שאין בזה איסור תורה ברור‪.‬‬

‫„‚‪:ÌÈ‬‬
‫טור ר"א להוסיף הערה בתחילת הערך ― כח החיים שבדגים מצד הנפש חזק יותר‪ ,‬וכוח‬
‫זה נשאר בהם גם לאחר מיתתם‪ ,‬ובדגים קטנים כוח זה חזק עוד יותר ]עין איה ברכות‬
‫פרק ו אות לב[‪.‬‬
‫טור ר"ג תוספת להערה ‪ ― 21‬ובשו"ת דעת כהן סי' יב ד"ה 'אמנם' יישב את השיטה‬
‫שמתים אסורים‪ ,‬שאסיפתן מתירה אותן רק כאשר נאספו בחייהם‪ ,‬כשם ששחיטה מתרת‬
‫רק כאשר נשחט בחייו‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 25‬ויש מי שכתב שאף אין בזה משום בל תשקצו ]שו"ת דעת‬

‫‪
120‬דגים‪-‬דוחן‬

‫כרך ז‬

‫כהן סי' יב ד"ה 'והנה'‪ ,‬בדעת הרמב"ם ― ע"פ פשט הלשון ברמב"ם‪ ,‬ובדעת המחבר ― ע"פ סתימתו‪.‬‬
‫הובא גם בטוב ראי שבת פרק ט אות צו[‪.‬‬

‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 27‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' קמ ד"ה 'סכנה'‪ ,‬הובא בטוב ראי‬
‫שבת פרק יט אות קלח שכתב שאע"פ שהרמב"ן על התורה ויקרא יא ט הביא לזה טעם‬
‫שהם מזיקים לתחלואי הגוף‪ ,‬מכל מקום יסוד האיסור מתפשט מפני מאמר התורה‪.‬‬
‫טור רכ"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 356‬ויש מי שכתב טעם נוסף‪ ,‬שבשר ודגים אמנם קשים‬
‫לצרעת‪ ,‬אך אין בזה סכנה גמורה אלא רק בכלל שאין אדם רשאי לחבול בעצמו‪ ,‬וא"כ‬
‫אינו חמור יותר משאר איסורא‪ ,‬ובטל בשישים ]שו"ת דעת כהן סי' נו ד"ה 'ובענין'‪ .‬אמנם בד"ה‬
‫'ובשכבר' ערער על טעם זה‪ ,‬שלכאורה היה מקום לאסור שהרי בשר ודגים ― כ"א מהם בפני עצמו‬

‫מותר‪ ,‬וא"כ הוא כהיתר בהיתר ולא בטל בשישים[‪ .‬ועוד הוסיף טעם‪ ,‬שאיסור בשר ודגים הוא‬
‫בבליעה ע"י בישול דווקא‪ ,‬ובאחד משישים אינו דרך בישול‪ ,‬ולכן הוא כבליעה שלא ע"י‬
‫בישול‪ ,‬שמותרת ]שם‪ ,‬ד"ה 'ובשכבר'[‪.‬‬

‫„‚‪:Ô‬‬
‫טור רכ"ז תוספת להערה ‪ ― 10‬ועיין פנקס יג אות כ לראי"ה קוק שביאר ע"פ הפנימיות‬
‫שהטעם לזה הוא שמיני דגן הם הנותנים דעת‪ ,‬שהרי אין לתינוק דעת לקרוא אבא ואמא‬
‫עד שיאכל כזית דגן‪ ,‬אמנם הוספת הדעת מוסיפה גם מכאוב‪ ,‬שכוח הדמיון יכול לקלקל‬
‫את הדעת ע"י העקמת השכל‪ ,‬ולכן מיני דגן מביאים לידי חימוץ‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 11‬ובשמן רענן ח "א עמוד שלח )הובא במאורות הראי"ה הגדה של פסח‬

‫עמוד ‪ (85‬ביאר ע"פ הפנימיות הטעם לזה שהאמונה צריכה לבוא ע"י דעת‪ ,‬ומצה היא‬
‫נהמא דמיהנותא‪ ,‬והדגן הוא הנותן לתינוק דעת לקרוא אבא ואמא‪.‬‬
‫טור רכ"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 28‬את גזירת קטניות בפסח‪ ,‬גזרו משום דמיונן למיני‬
‫דגן טור ]או"ח סי' תנג[ ומשום כך יש מי שכתב שדין הקטניות לא יהיה חמור יותר מדין‬
‫הדגן עצמו‪ ,‬ולכן במקרה שבדגן לא יכול לבוא לידי חימוץ ― כגון שלא נלתת או נתבשל‬
‫― לא גזרו גם בקטניות ]שו"ת אורח משפט סי' קט ד"ה 'ע"ד'‪ ,‬קיא ד"ה 'כעת' וד"ה 'ואין'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― הדגן הוא הנותן לתינוק דעת‪ ,‬שהרי אינו יודע לקרוא אבא ואמא‬
‫עד שיטעום טעם דגן‪ ,‬אמנם הדעה מובלטת בבירורה בחטה‪ ,‬שהיא עולה בגימטריה כ"ב‬
‫כנגד אותיות הדיבור ]שמונה קבצים קובץ א תתכח‪ ,‬הובא במאורות הראי"ה הגדה של פסח עמוד ‪.[295‬‬

‫„‪:ÔÁÂ‬‬
‫טור ר"ל תוספת להערה ‪ ― 17‬וראה שו"ת משפט כהן סי' פה ד"ה 'ביסוד' שהביא ראיה‬
‫לכך מכך שאסור לעשות פת מדוחן של תרומה‪ ,‬ומוכח שהוא שינוי מברייתן‪.‬‬

‫מינהז ואוקי באתרה‪ ,‬דון מינה ומינה‪-‬דחוי
‪121‬‬
‫דוןכרך‬

‫„‪:‰ÈÓ ‰ÈÓ Ô„ ,‰¯˙‡· Ș‡ ‰ÈÓ ÔÂ‬‬
‫*טור רל"ה‪ ,‬לפני הציון להערה ‪ ,7‬להוסיף הערה על המילה "שבאת" ― בירושלמי עצמו‬
‫במקומות שונים יש חילוקי לשון במילה זו‪ :‬יש שכתוב "שבאת" ]יבמות פי"א ה"א[‪ ,‬יש‬
‫שכתוב "שבאתה" ]שבועות פ"ה ה"ב[‪ ,‬ויש שכתוב "שבא " ]סנהדרין פ"ט ה"א[‪ .‬והוא‬
‫חילוק במשמעות האם מילה זו מתייחסת לגזירה שווה שבאה או ללומד שבא ללמוד‪.‬‬
‫טור רל"ח לאחר הציון להערה ‪ 40‬להוסיף פיסקה ― יש שהאחרונים תלו מדעתם שאלה‬
‫שהובאה לפניהם במחלוקת זו‪ :‬האם משמשי מת אוסרים את גידוליהם‪ ,‬שהרי מת נלמד‬
‫מעבודה זרה‪ ,‬ולכן אם אומרים דון מינה ומינה‪ ,‬מה עבודה זרה גידוליה אסורים אף‬
‫משמשי מת גידוליו אסורים‪ ,‬אך אם אומרים דון מינה ואוקי באתרה ― גידולי משמשי‬
‫מת יותרו כאתרה שהיא הקדש‪ ,‬שגידוליו מותרים ]שו"ת דעת כהן סי' רח[‪.‬‬

‫„‪:ÈÂÁ‬‬
‫טור רס"ה תוספת להערה ‪ ― 217‬ע"פ חילוק זה‪ ,‬בין אם הוא בידו לבין לא‪ ,‬ביאר הראי"ה‬
‫קוק בחבש פאר פרק ד עמ' טז' את חילוק הט"ז ]או"ח ק"מ ד[ לגבי העולה בתורה ובירך‬
‫וטעה במקום הקריאה‪ ,‬שאם צריך לגלול את הספר ― צריך לברך שוב‪ ,‬ואם אין צריך‬
‫לגלול ― אין צריך לברך‪ .‬והפמ"ג ]אשל אברהם או"ח קמ ד[ כתב שאינו יודע את טעם‬
‫החילוק‪ .‬וביאר הראי"ה קוק שכאשר צריך לגלול הוא מחוסר מעשה ונדחית ברכתו )כדין‬
‫מי שאכל בלא ברכה ]שו"ע או"ח קעב[(‪ ,‬אך אם אין צריך לגלול נחשב כבידו ולא נדחית‪.‬‬
‫וע"פ זה רצה לחלק כך גם במי שבירך על התפילין ולא היו במקומן‪ ,‬האם צריך לברך‬
‫שוב ― שאם צריך לשנות את הקשר הוא מחוסר מעשה ונדחית ברכתו‪.‬‬
‫טור רנ"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 31‬הסתפקו האחרונים לגבי וידוי מעשרות האם אינו‬
‫בכלל קודשים לעניין זה‪ ,‬שהרי מעשר חולין הוא ]תמורה כא[‪ ,‬או שדינו כקודשים כיוון‬
‫שמצאנו וידוי גם בביכורים ]שו"ת משפט כהן סי' נו ד"ה 'ולפמש"כ'[ לגבי דין תמורה דנו כיצד‬
‫קריבה‪ ,‬שהרי כיוון שיש איסור להמיר ― הרי הממיר הוא מומר לדבר אחד‪ ,‬ולכאורה‬
‫אי אפשר להקריב את קורבנו‪ ,‬ואף אם עשה תשובה ― הרי נדחה‪ .‬אלא שחידשה תורה‬
‫בזה שלא יודחה ]שו"ת משפט כהן סי' קב ד"ה 'וכעין'‪ ,‬בלשון "אולי"[‪.‬‬
‫טור רס"ו תוספת להערה ‪ ― 222‬רעק"א ביו"ד סי' כח פסק שבכיסהו הרוח וחזר ונתגלה‬
‫― אע"פ שיחזור ויכסנו‪ ,‬לא יברך על כך‪ ,‬משום שהוא ספק‪ .‬והראי"ה קוק בשו"ת דעת‬
‫כהן סי' יז אות ב חלק עליו על סמך הכס"מ שם‪ ,‬שכיוון שבידו לכסותו אין בזה ספק‬
‫ופשוט שצריך לברך‪.‬‬
‫טור רס"ח אחרי הציון להערה ‪ 247‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שנסתפק במי שהפריש‬
‫את מעשרותיו שלא כסדר קודם הפסח‪ ,‬ובא להישאל על מעשרותיו ביו"ט של פסח‬

‫‪
122‬דחוי‪-‬דין מרומה‬

‫כרך ז‬

‫ולחזור ולעשרן כסדר ― האם יחוייב בווידוי מעשרות‪ ,‬או שנדחה‪ .‬ושורש הספק הוא‬
‫האם כיוון שבשעת כניסת יו"ט כבר עישר שלא כדין ― נחשב דחוי מעיקרא‪ ,‬או שכיוון‬
‫שהיה יכול להישאל ולתקן ― נחשב שהוא נראה ]שו"ת משפט כהן סי' נו ד"ה 'והנה בסוכה'[‪.‬‬
‫טור רע"ב לאחר הציון להערה ‪ 301‬להוסיף פיסקה ― יש מן האחרונים שחידש שבאופן‬
‫שהאיסור בתוצאה נובע מאיסור בפעולה ― אם הפעולה נעשתה בדרך היתר ― נדחה‬
‫האיסור גם בתוצאה‪ .‬לכן כאשר הרכבת האילן נעשתה באופן מותר )הערה‪ :‬דהיינו באופן‬
‫המותר‪ ,‬ולא ע"י מי שאינו בר חיובא כלל( איסור הקיום )למ"ד שיש איסור קיום בכלאי‬
‫אילן( נדחה אף הוא ]שו"ת משפט כהן סי' כד ד"ה 'ועפ"ז'‪ ,‬וכדברי הרא"ש בסוף מו"ק שאין הדחויין‬
‫דומים זה לזה‪ .‬ודימה לזה את דין תשלומין במצוות‪ ,‬כגון חגיגה ופסח‪ ,‬שאם פטור בחג הראשון ―‬

‫ממילא לא שייך בו דין תשלומין[‪.‬‬

‫„‪:ÂÈ‬‬
‫טור רפ"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 117‬העדים צריכים לדעת שהקנו את הדיו והנייר לבעל‬
‫]שו"ת עזרת כהן סי' סט[‪ .‬אם יזכירו את עניין מחיקת השם ― גם בדיו לח יש איסור‬
‫מחיקת השם‪ ,‬כיוון שעתיד להתייבש ולהיעשות של קיימא ]טוב ראי שבת פרק טו אות קכו[‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬בסוף הערך ― ראוי לציין גם לדיני מחיקת ה' )כמו דיון הראשונים האם בדיו לחה‬
‫יש איסור מחיקת ה'(‪.‬‬

‫„‪:Ô„ÈÎ ˙ÂÈ‰Ï ÔÈ„‰ ÔÓ ‡·Ï ÂÈ‬‬
‫טור רפ"ד לאחר הציון להערה ‪ 22‬להוסיף פיסקה ― גם בדיני כבוד ה' אומרים דיו‪ ,‬שהרי‬
‫כל כבוד שנכבד בו את ה' הוא פחיתות כבוד כלפי המגיע לו‪ ,‬אלא שאנו מכבדים אותו‬
‫כדרכי הבריות ע"פ המושגים שלנו‪ ,‬בק"ו מהדרך שמכבדים בה את הבריות‪ ,‬ולכן אנו‬
‫אומרים בזה דיו‪ ,‬ויוצאים בזה ידי חובה ]עולת ראיה דף רמ[‪.‬‬
‫טור ר"צ לאחר הציון להערה ‪ 68‬להוסיף פיסקה ― כל דין דיו נאמר רק לגבי מעשים‪ ,‬אך‬
‫לא לגבי מחשבה‪ .‬ולכן דבר שאינו ניכר במעשה ― לא אומרים בו דיו‪ .‬לכן למשל כבוד‬
‫רבו קודם לכבוד אביו‪ ,‬אע"פ שנלמד ממנו בק"ו ― שאביו הביאו לעולם הזה ורבו‬
‫לעולם הבא ― אך כיוון שגם אילו שניהם היו שווים היה מותר להעדיף את רבו‪ ,‬ממילא‬
‫לא ניכר שמקדים את רבו‪ ,‬ואינו נחשב כדבר שבמעשה אלא במחשבה ]אורות הרמב"ם‬
‫הלכות תלמוד תורה פרק ה‪ ,‬הובא גם באוצרות הראי"ה ח"ג הלכות תלמוד תורה פרק ה[‪.‬‬

‫„‪:‰ÓÂ¯Ó ÔÈ‬‬
‫טור רצ"ד תוספת להערה ‪ ― 51‬ועיין באר אליהו חו"מ סי' טו אות יג הודפס גם בטוב‬
‫ראי שבת פרק א אות יז שביאר בדעת התוס' שאין כוונתם שאין לדון כלל דין מרומה‪,‬‬

‫כרך ז‬

‫דין מרומה‪-‬דיני נפשות
‪123‬‬

‫אלא שאין לדון אותו ע"פ הכללים הקבועים של שאר הדינים‪ ,‬למשל‪ :‬יחקור את העדים‬
‫היטב ― יותר מבשאר דינים‪ ,‬לא ירחיב לנתבע את הזמן ע"פ הזמן הראוי בשאר הדינים‬
‫אלא ע"י ערבות‪ ,‬יחייב שבועה שלא ע"פ דין‪.‬‬

‫„‪:‡È„ ‡˙ÂÎÏÓ„ ‡È‬‬
‫טור רצ"ט לאחר הציון להערה ‪ 44‬להוסיף פיסקה ― בדיני איסורים דבר פשוט וברור הוא‬
‫שלא שייך דינא דמלכותא‪ ,‬אפילו במצווה קלה‪ ,‬ודניאל חנניה מישאל ועזריה יוכיחו‬
‫שמסרו נפשם נגד דינא דמלכותא ]אגרות הראי"ה כרך ג תתנ"ט[‪.‬‬
‫טור ש' תוספת להערה ‪ ― 60‬וראה באגרת הראי"ה לרב הרצוג )פורסמה בתחומין ח"ג‬
‫עמוד ‪ (231‬שכתב שדיני ירושה חמורים יותר משאר דברים המפורשים בתורה‪ ,‬שהרי‬
‫הקפידה תורה בזה גם במחלק נכסיו על פיו אם אומר בלשון ירושה‪ ,‬כמפורש במשנה‬
‫ב"ב קכו ב‪ .‬ובשינוי של השווית בנות לבנים יש להחמיר עוד יותר משאר דיני ירושה‪,‬‬
‫כמפורש בב"ב קטו ב 'כל האומר תירש בת עם בת הבן‪ ,‬אפי' נשיא שבישראל אין שומעין‬
‫לו'‪.‬‬

‫„‪:˙ÂÂÓÓ ÈÈ‬‬
‫טור של"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 407‬להוסיף פיסקה על אומדנא בדיני ממונות ושם‬
‫להוסיף ― לכאורה אין הולכים בדיני ממונות אחר אומדנא ]סנהדרין לז[ אולם יש מן‬
‫הראשונים שפוסק שהולכים אחר אומדנא ]רמב"ם סנהדרין פ"כ ה"א‪ ,‬שממעט שבדיני נפשות אין‬
‫עושים זאת מהפסוק 'ונקי וצדיק על תהרוג'[‪ .‬וביארו האחרונים שמעיקר הדין הולכים בממונות‬
‫אחר אומדנא‪ ,‬ומה שמשמע בגמרא שלא ― הוא חומרא בעלמא ולא מדין תורה ]שו"ת‬
‫עזרת כהן סי' כט ד"ה 'ומהא'‪ ,‬וסי' מא ד"ה 'ואע"פ שדברי' וד"ה 'והדבר קשה'[‪.‬‬
‫טור שמ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 558‬אולם במקרה שיש חשד‪ ,‬גם במקרה שדנו שלא‬
‫בכפיה יש לומר הטעם ]באר אליהו סי' יד ס"ק כ"ד[‪.‬‬

‫„‪:˙¢Ù ÈÈ‬‬
‫טור שנ"ה תוספת להערה ‪ ― 29‬ובעין איה שבת פרק א אות עא ביאר הראי"ה קוק שדיני‬
‫נפשות יסודם ביראת העונש‪ ,‬ויראה זו חשובה לחינוך היחיד והציבור‪ ,‬אלא שצריכה‬
‫כנגדה כוח קדושה ועוז‪ .‬וכיוון שארבעים שנה קודם החורבן כבר ירדה האומה ונתמעט‬
‫כח קדושתה ― אי אפשר היה להמשיך ביראת העונש וממילא בטלו דיני נפשות ]עין‬
‫איה שבת פרק א אות עא[‪.‬‬
‫טור שנ"ח תוספת להערה ‪ ― 90‬לגבי כל הדינים הנלמדים מ"והצילו"‪ ,‬כתב הראי"ה קוק‬
‫באגרות הראי"ה ח"ג אות ח שהם נובעים מתוך מידת הרחמים‪ ,‬שיש לקובעי התקנות‬

‫‪
124‬דיני נפשות‪-‬דם בתולים‬

‫כרך ז‬

‫רשות למזוג את מידת הרחמים עם מידת הדין‪ ,‬ובתנאי שאין מידת הדין מתקלקלת ע"י‬
‫זה‪ .‬וכלל זה קיים גם לגבי שופטים פרטיים‪.‬‬
‫טור שע"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 314‬וביארו האחרונים שאע"פ שלהלכה אין דנים ע"פ‬
‫אומדנא גם בדיני ממונות ― הוא חומרא בעלמא‪ ,‬ורק בדיני נפשות הוא מדין תורה‬
‫]שו"ת עזרת כהן סי' כט ד"ה 'ומהא'‪ ,‬וסי' מא ד"ה 'והדבר קשה'[‪.‬‬

‫„‪:ÌÈÈÓ˘ ÈÈ‬‬
‫*טור שצ"ה לאחר הציון להערה ‪ 175‬להוסיף פיסקה ― יש מהראשונים שחידש שיש גם חיוב‬
‫מלקות לשמיים‪ ,‬והוא כאשר אדם עבר כמה עבירות והתרו בו רק פעם אחת‪ ,‬שבדיני‬
‫אדם מלקין אותו פעם אחת‪ ,‬אך בדיני שמיים חייב על כל עבירה ועבירה ]רמב"ם נזירות‬
‫פ"ה הט"ז[‪.‬‬

‫„‪:¯È‬‬
‫טור ת"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 126‬וכן שיעור עובי החלב שעל הדקין שאסור ]יראים‬
‫שהובא במרדכי פרק גיד הנשה סי' תרס‪ ,‬וכן פסק הרמ"א יו"ד סי' סד סע' טו‪ ,‬וכן פסק הראי"ה קוק‬

‫בשו"ת דעת כהן סי' מה‪ ,‬נגד קונטרס מי ששון שרצה לדחות את דברי הרמ"א[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 127‬ועיין עין איה ברכות פרק ט אות רנג‪ ,‬על הגמרא שם סב‪:‬‬
‫"בר קפרא הוה מזבין מילי בדינרי " שביאר שלכן דינר זהב הוא מטבע קטנה וחשובה‬
‫שכוללת מטבעות רבים‪ ,‬וכך היא מסמלת דברים שכוללים הוראות רבות ושונות‪.‬‬

‫„‪:„·ÚÈ‬‬
‫*טור ת"ו לאחר הציון להערה ‪ 1‬בסוף המשפט ― ויש שכתב שהיא מורכבת מהמילים "די‬
‫עבד" ]הערוך ערך דיעבד[‪.‬‬
‫טור ת"ו תוספת להערה ‪ 2‬לאחר הטורי אבן ― שו"ת אורח משפט סי' קא ד"ה 'הנה'‪.‬‬

‫„‪:‰¯È‬‬
‫טור ת"כ לאחר הציון להערה ‪ ― 7‬וכן הדר פחות משלושים יום בחו"ל ― אינה נקראת‬
‫דירת קבע ופטור מן המזוזה ]מנחות מד א‪ ,‬ושם מבואר שבארץ ישראל חייב משום יישוב ארץ‬
‫ישראל‪ .‬רש"י פירש שע"י שייקבע שם מזוזה ירע בעיניו לצאת משם‪ ,‬אך בשו"ת דעת כהן סי' קעט ד"ה‬
‫'ואגב' כתב שפירושו שבארץ ישראל כיוון שבכל יום שדר בה מקיים מצוות עשה‪ ,‬מיגו שהיא ישיבה‬

‫לעניין ארץ ישראל הווי ישיבה לגבי מזוזה[‪.‬‬

‫„‪:ÌÈÏÂ˙· Ì‬‬
‫טור ת"ס לאחר הציון להערה ‪ ― 49‬ויש מי שחילק שאם מרגישה כאב ולא פסקה מלראות‬

‫כרך ז‬

‫דם בתולים‪-‬דרוש וקבל שכר
‪125‬‬

‫בשום בעילה ― אפשר לתלות בדם בתולים גם בראתה בבית אביה‪ .‬אך אם פסקה ולא‬
‫ראתה דם לאחר בעילה שניה ― א"א לתלות יותר בדם בתולים אע"פ מרגישה כאב‬
‫]שו"ת דעת כהן יו"ד סי' פג ד"ה 'והנה מצד'‪ ,‬וחולק בזה על הט"ז ס"ס קפ"ז[‪.‬‬
‫טור תס"ד תוספת להערה ‪ ― 98‬ועיין שו"ת עזרת כהן סי' יז ד"ה 'ועד"ת' שכתב שעכ"פ‪,‬‬
‫פשוט שאיסור דם בתולים קל יותר מאיסור נידה עצמו‪ ,‬ולכן מי שהפקירה עצמה לאיסור‬
‫נידה ― פשוט שלא חוששים שהקפידה על איסור דם בתולים‪ .‬ונפק"מ מכך‪ ,‬לגבי פנויה‬
‫שהתעברה‪ ,‬שהרי אין אישה מתעברת בביאה ראשונה‪ ,‬וע"כ נבעלה פעמיים‪ ,‬ואעפ"כ‬
‫אפשר לתלות שלא היה הפסק ביניהן‪ ,‬ולא פירשה כדין דם בתולים‪ ,‬ואם כן נחשב‬
‫לקלקול אחד ואין להחזיקה ע"י זה למופקרת‪.‬‬

‫„‪:ÌÈ˘„˜ Ì‬‬
‫*טור תקל"א תוספת הערה לשם הערך ― נחלקו המדקדקים האם הקמץ שתחת הקו"ף הוא‬
‫קמץ קטן או קמץ רחב ]פרקים במורפולוגיה עברית כרך ב עמוד ‪ ,87‬ליקוט הדעות בזה הובא בהערות‬
‫שבסוף סידור "קורן" החדש[‪ ,‬ויש שאף ניקדוה בפתח ]מסורות לשון חכמים באיטליה פרק י"ז עמוד‬
‫‪.[256‬‬

‫„‪:ȇÓ‬‬
‫טור תקע"ב לאחר הציון להערה ‪ 298‬להוסיף פיסקה ― בגדר ההיתר לעניים ביארו האחרונים‬
‫שאינו רק מדין ביטול ברוב ― שרוב עמי הארץ מעשרים הם ― כשאר ביטול ברוב‬
‫שכל האיסורים מותרים בו‪ ,‬אלא שלגבי עניים לא גזרו חכמים כלל ]שו"ת משפט כהן סי'‬
‫א ד"ה 'ובעיקר'[‪.‬‬

‫„¯‪:‰ÒÂ‬‬
‫טור תרכ"ט‪ ,‬להוסיף הערה לאחר הציון להערה ‪ 181‬על המילה ― ובכתב סופר סי' כד שאל‬
‫מדוע נקטו דווקא ארי‪ ,‬ולא סתם חיה‪ ,‬ותירץ הראי"ה קוק בשו"ת דעת כהן סי' מא ע"פ‬
‫הגמרא בסנהדרין קח‪ ,‬ב בעניין המבול שמשמע שלארי יש חולי קבוע‪ ,‬וכן הביא שם‬
‫בשם החוקרים בטבע בעלי החיים‪ ,‬ולכן נקטו דווקא ארי שהיה חולה‪ ,‬ולא שאר בעלי‬
‫חיים‪.‬‬

‫„¯‪:¯Î˘ Ï·˜Â ˘Â‬‬
‫טור תרל"ו תוספת להערה ‪ ― 5‬ובאוצרות הראי"ה ח"ב אות יז כתב שעצם הדרישה בדיני‬
‫בן סורר מגנה מפני מעשה זה‪ ,‬שלימוד דיני העונש של בן סורר פועל על כך שמראש‬
‫לא יהיה בן פרוע‪.‬‬

‫‪
126‬דרוש וקבל שכר‪-‬דרישה וחקירה‬

‫כרך ז‬

‫טור תרל"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 26‬יש מי שכתב שאף דיני תוכחה‪ ,‬בדורות אלו שאין‬
‫מי שיודע להוכיח‪ ,‬הרי הם בגדר דרוש וקבל שכר ]אגרות הראיה ח"א אגרת רס"ו עמוד שה[‪.‬‬
‫טור תרל"ח לאחר הציון להערה ‪ 41‬להוסיף פרק ― ·‪ .‰˜ÈÒÙ .‬כללי פסיקת ההלכה שבתלמוד‪,‬‬
‫כגון שפוסקים ע"פ החריף יותר‪ ,‬ע"פ המקובל מרבותיו ועוד‪ ,‬הן רק ע"פ רוב‪ ,‬שע"פ רוב‬
‫המ"ד החריף יותר או המקובל מרבותיו צודק‪ ,‬אך אין זה נכון בכל מקום ]מהרי"ק שורש‬
‫קסג‪ ,‬וכן כתב הרמב"ן בהקדמה למלחמת ה'‪ ,‬שהראיות שבתלמוד אינן מוחלטות[‪ .‬ולכן הכרעה זו ―‬
‫שאינה ודאית ― ניתנה לבית דין הגדול על מנת למעט במחלוקות ]מהרי"ק שם[‪ .‬לכן כל‬
‫זה הוא דווקא בהלכות הנוהגות למעשה‪ .‬אך הלכות של דרוש וקבל שכר ― וכן דיונים‬
‫למיסבר קראי ― אין לדון ע"פ הכללים אלא רשות לכל חכם להכריע מסברתו ]בשדה‬
‫הראיה עמוד ‪ ,538‬אוצרות הראיה ח"ג אות ד[‪ .‬וכן כתבו האחרונים שכאשר אין נפק"מ לדינא‬
‫מותר לפרש את המשנה נגד דברי הגמרא‪ ,‬אע"פ שהוא נגד כללי הפסיקה ]תוס' יו"ט נזיר‬
‫ה‪-‬ה‪ .‬רש"ש פסחים עד‪ .‬בדעת הרמב"ם[‪.‬‬

‫„¯‪:‰¯È˜Á ‰˘È‬‬
‫טור תרמ"ח תוספת להערה ‪ ― 148‬ועיין שו"ת עזרת כהן סי' כד שהוסיף שכל דבר שאין‬
‫לו עניין לעדות עצמה‪ ,‬ואינו מעלה ואינו מוריד ולא אוסר ולא מתיר בשום אופן ―‬
‫אין להתחשב בו כהכחשה‪ ,‬שהוא כמילתא דלא רמיא עליה דאיניש‪ ,‬שעיקר דעתם של‬
‫העדים לזכור רק את עצם העדות ואת הפרטים הנוגעים לה לדינא‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 148‬להוסיף פיסקה ― הכחישו זה את זה בשמו של הנידון ―‬
‫עדותן בטלה ]חמדת שלמה סי' כו[‪ ,‬אך אם אחד מהעדים קרא לו בשני שמותיו‪ ,‬וחבירו‬
‫קרא לו רק באחד משמותיו ― אין זו הכחשה‪ ,‬וכדרך התורה שקוראת למשה רבנו‪,‬‬
‫יתרו ושלמה המלך ― רק באחד משמותיהם ]שו"ת עזרת כהן סי' כח[‪.‬‬
‫טור תרנ"א לאחר הציון להערה ‪ ― 179‬לכן יש חילוק בין לשון עדותו של עד שני לבין‬
‫לשון עדותם של העד השלישי הרביעי והלאה‪ :‬השני‪ ,‬כאשר הוא רוצה להעיד כדברי‬
‫הראשון ― צריך לומר "אף אני כמותו שמעתי"‪ ,‬שפירושו על לשון השמיעה‪ ,‬משום‬
‫שבעדותו הוא מקיים את העדות‪ .‬אך השלישי והרביעי‪ ,‬שהעדות כשרה גם בלעדיהם‪,‬‬
‫ואין אנו צריכים אלא לברר שאינם מכחישים את העדים הראשונים‪ ,‬או קרובים או‬
‫פסולים שתיבטל העדות ― יכולים לנקוט לשון "כזה שמעתי"‪ ,‬שפירושו על האדם ולא‬
‫על השמיעה ]אורות הרמב"ם הלכות ע"ז פ"ב ה"ח‪ ,‬ודייק כן מלשון הרמב"ם[‪.‬‬
‫טור תרנ"ד תוספת להערה ‪ ― 219‬שו"ת עזרת כהן סי' כד ד"ה 'והנה'‪.‬‬
‫טור תרנ"ט תוספת להערה ‪ ― 286‬ועיין באוצרות ראי"ה חידושי מסכתות אות ז כתב‬
‫שדברים אלו הם טעות דפוס בדברי הריטב"א‪ ,‬כיוון שהם רחוקים ממשמעות לשון הגמרא‪.‬‬

‫כרך ז‬

‫דרך ארץ‪-‬דרך ארץ
‪127‬‬

‫„¯‪:ı¯‡ Í‬‬
‫טור תרע"ג תוספת להערה ‪ ― 14‬ובאורות התורה פרק י"ב אות ב )ומעין זה הובא במאמרי‬
‫הראיה חלק א אמרות חדשות "תורה"( כתב שאמנם לעיתים יש להקדים את התורה‬
‫לתיקון המוסר הטבעי‪ ,‬אך זהו בגדר הוראת שעה בלבד‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 18‬וכן מצינו שדברי חכמים נלמדים מדרך ארץ ― במובן‬
‫הנוהג הטבעי ― כמו שלמדו ]עירובין ק‪ [:‬גזל מנמלה‪ ,‬עריות מיונה וצניעות מחתול ]אורות‬
‫התורה פרק יב אות ג‪ ,‬ושם הוסיף שכל דבר של תורה צריך דרך ארץ שיוקדם לו[‪ ,‬ויש מי שכתב‬
‫שכל דרך ארץ היא מצווה ]דרך חיים אבות פרק ג משנה ד[‪.‬‬
‫טור תרע"ד לאחר הציון להערה ‪ 30‬להוסיף פיסקה ― כאשר האדם מתדבק בה' ובקדושה‪,‬‬
‫הדרך היא שהוא מתמלא בדרך ארץ ובשאר מידות טובות ]אורות הקודש חלק ג עמוד שנח[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 36‬להוסיף פיסקה ― לגבי מצוות לימוד ענייני דרך ארץ‪ ,‬יש‬
‫מהאחרונים שכתב שאע"פ שיש בו צורך‪ ,‬לא נחשב כלימוד תורה ]תורת הבית לחפץ חיים‬
‫תחילת פרק ב[‪ ,‬ויש שכתב שאדרבה‪ ,‬בעניינים אלו הלימוד חשוב אף יותר מן המעשה‬
‫עצמו ]אורות התורה פרק ח אות ו[‪.‬‬
‫טור תרע"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 94‬אמנם בשלום אשה אין שואלין ]קידושין ע‪ ,[:‬שמפני‬
‫ערך הצניעות נדחית מידת דרך ארץ ]מוסר אביך מידות הראיה "צניעות"[‪.‬‬
‫טור תרפ"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 379‬ויש מי שכתב שעיקר המעלה הוא להיות עוסק‬
‫בתורה ובדרך ארץ ]אגרות הראי"ה ח"ג צא‪ ,‬הובא באוצרות הראי"ה ח"ג אות ו[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 294‬ובאוצרות הראי"ה פרק ג אות יט הוסיף שעמל דרך ארץ‬
‫מציל את האדם מן החטא ומן ההרס‪ ,‬אך ההזיה הבטלנית ― אוי לנו מעקיצתה‪.‬‬
‫טור תרפ"ט לאחר הציון להערה ‪ 305‬להוסיף פיסקה ― יש מי שכלל את לימוד‬
‫החוכמות‪-‬החיצוניות* במושג "דרך ארץ"‪ ,‬וכמו שאמרו "דרך ארץ קדמה לתורה" ]אוצרות‬
‫הראי"ה ח"ב אות ח ד"ה 'הרב הכליל'[‪.‬‬
‫טור תרצ"ג לאחר הציון להערה ‪ 388‬להוסיף פיסקה ― מדרך ארץ שלא לגרש אשה בחוליה‪,‬‬
‫אפילו כאשר נותן לה את כתובתה‪ ,‬והוא שלא כהוגן ]שו"ת עזרת כהן סי' נג ד"ה 'הלכות'‬
‫מבאר כך את דברי הראשונים‪ ,‬והובא גם בטוב ראי כתובות פרק ד אות ק[‪.‬‬

‫טור תש"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 573‬תלמיד שלא שימש כל צורכו‪ ,‬ומורה בפני הגדולים‬
‫ממנו שלא כהלכה‪ ,‬מלבד האיסור שבדבר ]עירובין סג‪ ,[.‬אין זה מדרך המוסר וממידת דרך‬
‫ארץ ]שו"ת אורח משפט סי' קנב ד"ה 'אבל'[‪.‬‬

‫‪
128‬דרך ארץ‪-‬דרסה‬

‫כרך ז‬

‫טור תש"ו לאחר הציון להערה ‪ 611‬להוסיף פיסקה ― ההתאחדות עם עם ישראל לדורותיו‬
‫ועם דרכי חייו ― גם הן נכללות בדרך ארץ ]אורות התורה פרק יב אות ג[‪.‬‬

‫„¯‪:ȯÂÓ‡‰ ÈÎ‬‬
‫טור תש"ט תוספת להערה ‪ 36‬לפני המילים "וכ"כ הרמ"א" ― ובדומה לזה ברש"י שבת פא‪:‬‬
‫ד"ה 'האי פרפיסא'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 45‬לאחר המילה "וכיוצא" ― אמנם פשוט שכל ההיתר בדבר שיש‬
‫בו תועלת הוא דווקא במעשים של רשות שלהם‪ ,‬אך במעשים שהם דרך עבודתם בבית‬
‫פולחנם ― בוודאי שאסור גם אם יש בהם תועלת ]שו"ת אורח משפט סי' לו ד"ה 'הדבר'[‪.‬‬
‫טור תש"י לאחר הערה ‪ ― 56‬י"א דההולך בגילוי הראש מפני החום‪ ,‬כיון שהוא לתועלת‪,‬‬
‫הוי כלרפואה ומותר ]מצות ראיה או"ח סי' ח ס"ב ד"ה 'ובעיקר'[‪.‬‬

‫„¯‪:ÌÚ ÈÎ‬‬
‫טור תשט"ו לאחר הציון להערה ‪ 44‬להוסיף פיסקה ― אוכלי שביעית שהגיעו למיאוס וגיעול‪,‬‬
‫ואינן ראויים לאכילה ― אין מצווה לאוכלן‪ ,‬שדרכיה דרכי נועם ]שו"ת משפט כהן סי' פה‬
‫ד"ה 'ומש"כ'[‪ .‬יש מן האחרונים שנקט את הפסוק "דרכי נועם" לגבי להקל ולא לגרום‬
‫חשש סכנה‪ ,‬שאסור להרבות בנתינת מקום לרדות ולומר שדרכי תוה"ק אינם דרכי נועם‬
‫]שו"ת משפט כהן לז ד"ה 'הנה'‪ ,‬לגבי שפיכת כמויות גדולות של יין תרומה ותרומת מעשר‪ ,‬שהיו גורמות‬

‫להבאת מיני יתושים מיוחדים שגרמו למחלות[‪.‬‬

‫„¯‪:ÌÂÏ˘ ÈÎ‬‬
‫טור תשכ"ג לאחר הציון להערה ‪ 121‬להוסיף פיסקה ― דברי תורה אינם נדחים מפני‬
‫איבה‪/‬דרכי שלום ]תוס' ע"ז כו‪ .‬ד"ה 'סבר'[‪ .‬וע"פ זה כתבו האחרונים שאין קוברים נוכרים‬
‫אצל ישראל‪ ,‬ואפילו אם יש בזה משום איבה ודרכי שלום‪ ,‬כיוון שהאיסור לקבור רשע‬
‫אצל צדיק הוא מדברי קבלה שהן כדברי תורה‪ ,‬ואינן נדחים מפני איבה ודרכי שלום‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' רא ד"ה 'ובעיקר'[‪.‬‬

‫„¯‪:‰Ò‬‬
‫טור תשכ"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 41‬ובאופן זה שיש בו כשיעור שני צווארים‪ ,‬אפילו אם‬
‫דחק את הסכין‪ ,‬אם לא הפסיק מהולכה והובאה ― כשרה ]שו"ת דעת כהן יד ד"ה לע"ד[‪.‬‬

‫‪Á ͯÎ‬‬
‫„˘‪ÌÂÏÁ ˙·Ë‰ Z ‰¯ÂÓ‰ ÔÂ‬‬
‫„˙ ‪:˙Ȅ‰È‬‬
‫טור י"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 6‬ויש מי שפירש ש'יהודית' הוא הנוסף על דת משה‪ .‬ויש‬
‫שפירש שאלו הדברים שנוספו בתקופת בית שני‪ ,‬שאז נקראו כולם על שם יהודה ―‬
‫יהודים ]הרצי"ה מכת"י‪ ,‬מופיע בטוב ראי כתובות ריש פרק המדיר עמ' רמא[‪.‬‬

‫„˙ ‪:‰˘Ó‬‬
‫טור כ"ד תוספת להערה ‪ ― 2‬וראה במאמר 'למהלך האידאות' פ"ו שביאר הראי"ה ש'דת‬
‫משה ויהודית' היא הגדרה מיוחדת שנוסדה בגלות ― לאחר החרבן ― של פרטי ההלכות‬
‫של כל יחיד ויחיד‪ ,‬בתהליך הגאולה הם יאירו שוב‪ ,‬אך לא מתוך כח השרדות של כל‬
‫יחיד‪ ,‬אלא מתוך הראיה שאנו כעם צריכים שכל יחיד ויחיד ידבק בדרך הזאת‪.‬‬

‫‪:(˙‡) ‰‬‬
‫טור כ"ז תוספת להערה ‪ ― 4‬עיין בריש מילין אות ה טור ח ובהברקה שם טור פה‪.‬‬
‫טור ל' תוספת להערה ‪ ― 28‬וראה שו"ת דעת כהן סי' קנח אות א שהכשיר בדיעבד‬
‫אפילו בתפילין‪.‬‬

‫‪:Á¯ÊÓ‰ ¯È‡‰‬‬
‫טור מ"ו תוספת להערה ‪ ― 42‬וכן ראה טוב ראי פסחים אות ה שחילק בדעת רש"י‬
‫פסחים ב‪ ,‬ב ד"ה 'הבקר אור' בין האיר "פני המזרח" שהוי התחלה לבין האיר "כל המזרח"‬
‫שהוא הנץ‪.‬‬

‫‪:ÌÂÏ˘ ˙‡·‰‬‬
‫טור נ' תוספת להערה ‪ ― 1‬וראה עין אי"ה פאה פרק א' אות א ופנקסי הראי"ה ח"ג אות‬
‫לה שכתב שדרישת השלום תביא לידי כך שיכירו את הסיבות המונעות את השלום‪,‬‬
‫ומתוך ההכרה בגדלות השלום יתבררו הדעות ויאיר אור ד' בעולם‪ ,‬עד שלא ישא גוי‬
‫אל גוי חרב‪ ,‬ולכן נאמר שיש להבאת שלום פירות בעוה"ז וגם שכר לעוה"ב כמדתה של‬
‫השלום‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 4‬ואמרו חז"ל "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל‬
‫אלא השלום " ]עוקצין פ"ג מי"ב‪ .‬וראה ביאור של הראי"ה על הגדה של פסח טור קע"א בביאור דברי‬
‫חז"ל אלו שכח השלום גדול מאוד עד שנמצא אפילו בבעלי חיים[‪.‬‬

‫‪
130‬הבאת שלום‪-‬הבדלה‬

‫כרך ח‬

‫טור נ"ב תוספת להערה ‪ ― 35‬וראה טוב ראי סוטה אות יח שהקשה כיצד מוחקים את‬
‫השם הקדוש במקום שאין עשה שידחה את הלא תעשה‪ ,‬שהרי יכולה לסרב‪ .‬ותירץ‬
‫שמצוותו בכך‪ ,‬עיין שם‪ .‬ועוד הקשה שהרי יש מי שכתב שיש במחיקת השם גם ביטול‬
‫עשה של "את ד' אלוקיך תירא " ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה‪ .‬ותירץ שבמקום‬
‫שתאסר עליו עולמית גדול השלום שעשה דוחה לא תעשה ועשה‪ ,‬וזהו כבודו של המלך‬
‫שהשלום שלו‪ ,‬שע"י שם קודשו מתרבה השלום‪ ,‬בניגוד לשילוח הקן לטהר מצורע שם‬
‫הגמרא דחתה סברה זו כיוון ששם השלום הוא רק לשעה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 37‬ועיין בשמועות ראי"ה על ספר בראשית עמ' קל"ח שכתב‬
‫שלכאורה הערך העצמי של אמת יותר גדול מהשלום‪ ,‬שהרי השלום אינו מציאות הדבר‬
‫עצמו‪ ,‬אלא סימן על מציאות ית"ש‪ .‬והשלום אינו אלא הכלי‪ ,‬ואין הכלי עיקר כ"א מה‬
‫שבתוכו‪ ,‬והאמת היא מציאות עצמו ית"ש‪.‬‬

‫‪:˘ÈÏ˘ ˙‡·‰‬‬
‫טור נ"ג תוספת להערה ‪ ― 3‬ובטוב ראי ראש השנה אות יד הוכיח מלשון הגמ' "וקים‬
‫להו לרבנן בין שליש לפחות משליש"‪ ,‬שאין הכוונה למדוד במידה הפשוטה של הזמן‪,‬‬
‫ופשוט מכך שכוונת חז"ל שהבאת שליש הוא במשקל‪ .‬ואין מידה זו מדויקת‪ ,‬אך אפשר‬
‫לדעת מתי הגידול ודאי לא הביא שליש‪.‬‬
‫טור נ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 33‬ויש מן הראשונים שכתב ששדה שיש בה תבואה‬
‫שהביאה שליש בשביעית אסורה בעבודה עד שתשלם אותה התבואה ]ריטב"א ר"ה ט‪ ,‬א[‪.‬‬
‫ויש מי שהעיר על כך שהיא שיטה מיוחדת שלא מצאנו לה חבר בדברי הראשונים ז"ל‬
‫שיאסר לעבד את כל השדה כולה ]טוב ראי ר"ה אות יג והסביר את שיטתו שהוא מפרש מה‬
‫שאמרו חז"ל 'קציר של שביעית שיוצא למוצאי שביעית' שמשום התבואה עצמה לא צריך לטעם תוספת‬
‫שביעית‪ ,‬שהרי כשהביאה שליש אסורה משום פירות שביעית עצמם‪ .‬אלא 'קציר' היינו שאסורה כל עבודת‬

‫השדה שיש בה קציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית[‪.‬‬
‫טור נ"ח תוספת להערה ‪ ― 53‬שכתב שמ"מ אינה אסורה משום ספיחין‪ ,‬אע"ג שלוקט‬
‫אותה בתורת עשבים‪.‬‬
‫טור ס"א תוספת להערה ‪ ― 97‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' מט שהעיר שלפי הירושלמי‬
‫יש חילוק בין אם נזרע בבית‪ ,‬לבין אם נזרע בשדה ואח"כ בנה עליו בית שהוא חייב‬
‫במעשר‪.‬‬

‫‪:‰Ï„·‰‬‬
‫טור פ"א לאחר הציון להערה ‪ ― 190‬אדם ששמע הבדלה בביה"כ אך התנה שאם יזדמן לו‬
‫להבדיל בינו לבין עצמו לא יצא בהבדלה ששומע כעת‪ .‬יש מי שכתב שלמ"ד שלעולם‬

‫כרך ח‬

‫הבדלה‪-‬הבדלה
‪131‬‬

‫יש ברירה בדרבנן ]יש"ש בב"ק‪ ,‬קונטרס הברירה פ"ג[ ממילא יבדיל שוב‪ ,‬ואפילו למ"ד שלקולא‬
‫אין ברירה בדרבנן כיוון שכל מה שיש ברירה הוא מצד הספק‪ ,‬וספיקא דרבנן לקולא‬
‫]ר"נ גיטין[‪ ,‬והיה מקום לומר שלא יבדיל יש לומר שכיוון שלרוב הפוסקים איסור ברכה‬
‫שאינה צריכה הוא מדרבנן‪ ,‬ממילא נאמר שאין ברירה לקולא ויבדיל ואין זו ברכה שאינה‬
‫צריכה ]אגרות הראי"ה ח"ב אג' תש"ג[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 192‬יש שכתב שלכו"ע יוצאים ידי חובה בהבדלה ששומעים‬
‫באמצע שמונה עשרה‪ ,‬וגם החולקים לא חלקו אלא לכתחילה‪ ,‬שי"ל שחשיב הפסק‪ ,‬אבל‬
‫בדיעבד שומע כעונה ]אגרות הראי"ה ח"ב אג' תש"ג[‪.‬‬
‫טור ס"ח תוספת להערה ‪ ― 4‬ועיין שו"ת אורח משפט סי' קכב שביאר בדעת הרמב"ם‬
‫שמן התורה די בזכירת דברים לכבוד שבת קודש‪ ,‬או בכניסתו או ביציאתו‪ ,‬ורק מדרבנן‬
‫הוא שחייבו שניהם‪ .‬וכיון שתמיד קידוש קודם נמצא שלעולם הבדלה היא מדברי‬
‫סופרים‪.‬‬
‫טור ע' לאחר הציון להערה ‪52‬ב ― בדין קטן שהגדיל במוצאי שבת‪ ,‬יש מי שכתב שלמרות‬
‫שחיוב הבדלה חל רק בסוף שבת ולפי זה הקטן עדיין לא התחייב במצות הבדלה‪ ,‬אך‬
‫באמת גם קטן ישנו במצוות רק שהתורה פטרה אותו‪ ,‬ולכן יש לומר שלא נפטר לענין‬
‫הפקעת החיוב ממנו שיגדיל ]שו"ת אורח משפט סי' סב[‪.‬‬
‫טור ע"ג תוספת להערה ‪ ― 89‬וראה במאמרי ראי"ה מאמר 'קודש וחול בתחית ישראל'‬
‫שכתב שההבדלה בין הקודש לחול מקבילה להבדלה שבין אור לחשך‪ .‬אך למרות ההבדלה‬
‫שביניהם ישנם יחסים הדדיים בין האור והחושך והם משלימים זא"ז‪ ,‬ורק בצרופם הם‬
‫ממלאים תפקידם בשלמות‪ .‬והוא הדין גם בין הקודש והחול‪ ,‬מציאות הקודש מבהיקה‬
‫רק מתוך מציאות החול‪ ,‬ולכן האומר "כל גרני תרומה ― לא אמר כלום"‪ .‬אנו צריכים‬
‫גם לקודש וגם לחול‪ ,‬אלא שדרושה הגדרת הגבולות שביניהם והבדלתם‪.‬‬
‫טור פ' לאחר הציון להערה ‪ ― 183‬יש מי שכתב שראוי לעורר שאין למלא כוס ההבדלה‬
‫מיין של שביעית יותר ממידתו שיישפך לסימן ברכה‪ ,‬כיוון שמאבד פירות שביעית ]קונטרס‬
‫אחרון שבת הארץ אות כב[‪.‬‬
‫טור פ"א תוספת להערה ‪ ― 188‬וראה שבת הארץ‪ ,‬קונטרס אחרון אות כב שדן לפי שיטת‬
‫המשנה ראשונה פ"ח מ"ז שעיקר טעמא של ממעט באכילתם איכא גם בשביעית‪ ,‬י"ל‬
‫שלכתחילה אין להבדיל על יין של שביעית משום שהנשים נוהגות שלא לשתות מכוס‬
‫ההבדלה‪ ,‬והרי הוא ממעט באכילתו אם אין המבדיל שותה כל הכוס‪ .‬ותלוי בשאלה‬
‫האם דבר מועט מותר לכתחילה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 199‬ובליל הסדר החל במוצאי שבת‪ ,‬מברך אחרי ברכת פרי‬

‫‪
132‬הבדלה‪-‬הברכה‬

‫כרך ח‬

‫הגפן והקידוש ברכת מאורי האש והבדלה‪ ,‬ואומר הבדלה זו מיושב כמו הקידוש ]הגדה‬

‫של פסח עולת ראיה עמ' יד[‪.‬‬

‫‪:‰Á·‰‬‬
‫טור ק"י תוספת להערה ‪ ― 109‬ובשו"ת עזרת כהן סי' יז כתב שגם לדעת הרא"ש והטור‬
‫וסיעתם שפסקו כרבי יהודה‪ ,‬שגם במזנה חוששין לעיבור שמא לא נתהפכה יפה יפה‪,‬‬
‫פשוט שאין זה אלא כדי לא להוציא אותה מכלל גזרת הבחנה‪ ,‬שגזרו בכל מקום שיש‬
‫חשש זה‪ ,‬ולא פלוג‪ .‬אבל אם היה צד אחד שלא הי' שייך בביאות דשכיחי להתעבר ע"י‪,‬‬
‫והיו צריכים לגזור דוקא במזנה‪ ,‬משום חשש עיבור‪ ,‬י"ל שגם הם היו מודים ולא היו‬
‫חוששים לזה משום מלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן‪.‬‬
‫טור קי"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 137‬יש מי שכתב שגם אשה שנתייחדה לנכרי‪ ,‬פשוט‬
‫הדבר שצריכה הבחנה לכו"ע ]תשובת הר"ן והריב"ש תס"ב[‪ ,‬שהרי אין חילוק בין מיוחדת‬
‫לנכרי למיוחדת לישראל‪ ,‬כיוון שהטעם בפילגש הוא שהסכימה להתייחד לו וממילא‬
‫דעתה ג"כ להתעבר‪ .‬וגם פלגש המיוחדת לנכרי‪ ,‬אע"פ שלא נתיחדה לו ע"פ נימוס‬
‫)נישואין אזרחיים(‪ ,‬אסורה בלא הבחנה‪ .‬ואפילו אם הפילה‪ ,‬ויש רגלים לדבר שלא נבעלה‬
‫מיד אח"כ‪ ,‬בכל זאת אסורה בלא הבחנה‪ .‬אולם יש מקום להקל עליה שלא למנות מעת‬
‫שימצא מביתו וחדלה ההתייחדות אלא מעת פרישתה ממנו ]שו"ת עזרת כהן סי' יד[‪.‬‬

‫‪:‰ÚÏ·‰‬‬
‫טור קל"ד תוספת להערה ‪ ― 47‬וכן שבת הארץ פ"ה הי"ג‪ ,‬ושם בקונטרס אחרון כ"ג כתב‬
‫שלשיטת התוס' שמותר למכור בהבלעה שלו ושל חבירו‪ ,‬הוא הדין שיכול למכור פירות‬
‫שביעית בהבלעה עם פירות שישית או עם דבר אחר‪ .‬וכן ניתן לצרף את שני ההיתרים‬
‫― שאחר ימכור וגם יעשה הבלעה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 48‬תוספת הערה על המילים 'בהבלעה מותר' ― ובשבת הארץ‬
‫קונטרס אחרון א' כתב שהטעם שמוהרי"ט מצריך להשכיר דוקא בהבלעה‪ ,‬הוא כדי שיהיה‬
‫אפשר לומר שאין כוונת ישראל שיעבוד הגוי בשביעית אלא בשאר שנים‪ ,‬ואינו דומה‬
‫לשבת שהבלעה כזו לא מועילה כי הדרך היא שעובדים בכל יום‪ ,‬משא"כ בקרקע שהדרך‬
‫להניחה שנה או כמה שנים‪.‬‬

‫‪:‰Î¯·‰‬‬
‫טור קנ"א תוספת להערה ‪ ― 73‬ויש מי שכתב שאם אדם עבד את הקרקע בלא שינוי‬
‫מדרכי העבודה בכל השנים‪ ,‬הוא עובר בעשה מדאורייתא ]שבת הארץ פ"א ה"ד[‪ .‬ואפילו‬
‫אם עשה רק עבודה אחת כדרך שעושה בכל השנים ]קונטרס אחרון שבת הארץ סי' ב' אות‬
‫א[‪.‬‬

‫כרך ח‬

‫הברכה‪-‬הגהה
‪133‬‬

‫טור קנ"ד תוספת להערה ‪ ― 128‬ועיין בשו"ת משפט כהן סי' כד אות ב‪ ,‬בפירוש הסוגיא‬
‫בסוטה לדעת הרמב"ם‪ ,‬ודיון בדברי הכס"מ‪.‬‬

‫‪:‰Ï·‚‰‬‬
‫טור קע"ג תוספת להערה ‪ ― 36‬ועיין בעין איה מסכת שבת פרק ט' אות כד‪ ,‬מדוע רק‬
‫אחרי שנאמר בשני בשבת "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים"‪ ,‬נאמרה מצוות הגבלה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 40‬ועיין בעין איה מסכת שבת פ"ט אות מח שביאר מדוע לא‬
‫נאמרה מצוות הגבלה במפורש‪ ,‬אלא נלמדה מכך שלא נאמר מה אמר הקב"ה למשה‬
‫ומה אמר משה לישראל‪.‬‬

‫‪:‰„‚‰‬‬
‫טור קע"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 37‬יש מי שכתב שלפני הגדה יאמר ויכוין לקיים ולצאת‬
‫ידי מצוות סיפור יציאת מצרים ]הגדה של פסח לראי"ה קוק עמ' כ'[‪.‬‬
‫טור ק"פ לאחר הציון להערה ‪ 45‬תוספת הערה למילים "וכתבו האחרונים" ― ובהגדה של‬
‫פסח להראי"ה עמוד כ כתב שכולם מחוייבים בכל האפשרות לשבת אצל השלחן להגדה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 48‬ועיין בשו"ת אורח משפט סי' קכח שכתב שיש להיזהר לדעת‬
‫ביאור ההגדה בלע"ז‪ ,‬ולבאר לב"ב לכה"פ את ג' הדברים של ר"ג‪.‬‬
‫טור קפ"ט תוספת להערה ‪ ― 189‬ועיין בשו"ת אורח משפט סי' קכח שכתב שחייב כ"א‬
‫לדעת פירוש הפשוט בהגדה מתחילת 'עבדים היינו' עד 'ה"ז משובח'‪ ,‬ו'מתחילה עובדי‬
‫ע"ז' ו'פסח מצה ומרור' ו'בכל דור ודור' עד ברכת 'גאל ישראל'‪ .‬ולתרגם לב"ב שיבינו‪.‬‬
‫טור ק"צ לאחר הציון להערה ‪ ― 198‬נחלקו הראשונים האם 'מה נשתנה' הוא חלק מההגדה‬
‫או לא‪] .‬רמב"ם פ"ח ה"ב "ואומר הקורא מה נשתנה" וסדר השאלות הינם חלק ממצות ההגדה‪ ,‬אך‬
‫בהגהת השו"ע ס' תעג סע' ז' בשם מהרי"ל שמשמע שם שעצם ההגדה מתחיל מעבדים היינו ועיין‬

‫בלנתיבות ישראל ח"ב עמ' ק"ז‪-‬ק"ט באורך בביאור השיטות[‪.‬‬

‫‪:‰‰‚‰‬‬
‫טור קצ"ז לארח הציון להערה ‪ 50‬להוסיף פסקה ― ספר תורה שנקנה‬
‫שכתב שגם אותו ראוי להגיה‪ .‬אך הגהה זו לא תוציאנו לגמרי מכלל‬
‫החשש בספר שכתבו גוי הוא מצד הכוונה ולא על זיוף הכתב‪ ,‬אלא‬
‫מצד החשש שישראל מכר להם ספר פסול‪ .‬ולכן אם יש להם ספר‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' קעב[‪.‬‬

‫מן הנכרי‪ ,‬יש מי‬
‫ספק‪ ,‬שהרי עיקר‬
‫שלרווחא דמלתא‬
‫אחר ישתמשו בו‬

‫‪
134‬הגהה‪-‬הדור מצוה‬

‫כרך ח‬

‫טור קצ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 75‬יש מי שכתב שגם מלך יוצא ידי חובה בשני ס"ת‬
‫שלו ע"י שהגיה בהם אות אחת ]שו"ת דעת כהן סי' רלג[‪.‬‬

‫‪:‰ÏÚ‚‰‬‬
‫טור רי"ד תוספת להערה ‪ ― 144‬ובטעמו של הב"ח עיין שו"ת אורח משפט סי' קד‪.‬‬
‫טור רט"ז תוספת להערה ‪ ― 16‬ועיין בשו"ת אורח משפט או"ח סי' קד שכתב שמטעם‬
‫זה גם ידות הכלים צריכות הגעלה‪ ,‬שכיוון שחוששין לתשמיש של מקרה‪ ,‬חיישינן שמא‬
‫פעם אחת נתרתחו הידות ולכן צריכות הגעלה בפני עצמן‪ ,‬ואי אפשר שיתרתחו כהגעלת‬
‫הכלי כיוון שהרי אסור להשהות בהגעלה זמן מרובה‪.‬‬
‫טור רכ"ה תוספת להערה ‪ ― 265‬ועיין שו"ת אורח משפט סי' קד שהקשה שאם ידות‬
‫הכלים צריכות הגעלה כמותן‪ ,‬אע"פ שלא נשתמש בהן‪ ,‬א"כ מוכח מכאן שכח ההגעלה‬
‫צריך להיות יותר גדול מכח הבליעה‪ ,‬וא"כ מדוע בכלי שני פוסקים שצריך הגעלה בכלי‬
‫שני ולא בכלי ראשון‪ .‬ויישבו בכמה דרכים‪.‬‬

‫‪:‰Ó¯‚‰‬‬
‫טור רמ"ד תוספת להערה ‪ ― 1‬ועיין אגרות הראי"ה א' אגרת קעח שכתב שישנם שני‬
‫מנהגים‪ .‬האחד מנהג חדש שהשו"ב צריך גם לעשות את פעולת השחיטה בפועל‪ ,‬והשני‬
‫― מנהג בני מערב‪ ,‬שאין הדבר כן‪ .‬אלא שהחכם הוא השו"ב‪ ,‬הוא בודק את הסכין‬
‫ומוסר אותו לטבח והוא יודע רק חמש הלכות שבשחיטה‪ :‬שהייה‪ ,‬דרסה‪ ,‬חלדה‪ ,‬הגרמה‬
‫ועיקור‪ ,‬והוא שוחט‪ .‬ולאחר השחיטה השו"ב בודק את הראיה‪ .‬ודרך זו יותר קרובה לרוח‬
‫ישראל סבא ועדיפה יותר‪.‬‬

‫‪:‰ÂˆÓ ¯Â„‰‬‬
‫טור רע"א תוספת להערה ‪ ― 1‬וראה בעין איה ברכות פ"א אות קנז שכתב שתכלית הפאר‬
‫וההידור הוא תמיד לפעול על זולתו‪ .‬גם תכלית הידור מצוה היא עצת ד' שהשכל יפעל‬
‫על הרגש‪ ,‬שיש בזה ג"כ עניין הקרוב לפעולה על הזולת‪ .‬וראה גם אורות הקודש ח"ג‪,‬‬
‫עבודת הקדש עמ' קצט‪.‬‬
‫טור רע"ב‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 2‬ועיין עין איה ברכות פ"ט אות רסט שיש יופי שכלי ויופי‬
‫חושי‪ ,‬והעיקר הוא היופי השכלי‪ ,‬דהיינו צדקה‪ ,‬מישרים‪ ,‬מעשים טובים ומדות טובות‪,‬‬
‫והיופי החושי צריך שיהיה טפל לו‪ .‬אמנם הטפל ג"כ משמש הגון ויפה‪ ,‬ע"כ 'זה א‪-‬לי‬
‫ואנוהו' ― התנאה לפניו במצוות‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 6‬ועיין אוצרות הראי"ה ב' הדרן על הש"ס עמוד ‪ 221‬שתלה את‬
‫השאלה האם הידור הוא דאורייתא או דרבנן‪ ,‬במקור בפסוק‪.‬‬

‫כרך ח‬

‫הדור מצוה‪-‬הדור מצוה
‪135‬‬

‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 10‬ולכן כתב הראי"ה קוק בספר מצות ראי"ה סי' תרעג סע' א‬
‫שההידור צריך להיות כמו שתקנו חז"ל‪ .‬לכן בנרות חנוכה נראה שעדיף להדליק בשמן‬
‫ש'צליל נהורא טפי' משמן זית על אף שהנס היה בשמן זית‪ ,‬שהרי הסיבה שחיזר ריב"ל‬
‫אחר שמן זית הוא כיוון ש'צליל נהורי' ולא מכיוון שבו נעשה הנס‪ .‬ובשו"ת משפט כהן‬
‫סי' צה הוסיף שכשאדם אינו יכול לקיים הידור בנרות חנוכה כתיקון חכמים‪ ,‬אין עניין‬
‫שישנה ויבדה הידור מלבו‪.‬‬
‫טור רע"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 36‬וכן יש מי שכתב שהנחת תפילין של ר"ת הינה בכלל‬
‫'הידור מצוה' ע"פ הזוהר הקדוש )ולא למניחים מדין ספק ספקא(‪ ,‬שחלילה לנו להחזיק‬
‫לחוטאים את כל המון עם ד'‪ ,‬אותם שאינם זהירים בהנחת תפילין של ר "ת ]חבש פאר‬
‫יב‪-‬יד[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― יש מי שכתב שגם אם יש מקום להידור שאינו מגדר המצוה כגון‬
‫גימוניות של זהב‪ ,‬מ"מ אם יש בדבר איזה שהוא פסול‪ ,‬גם אם נבטל את הפסול ע"י‬
‫ביטול ברוב‪ ,‬מ"מ אין להדר בדבר זה ]עץ הדר עמוד כ[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 43‬ובביאור עניינו הפנימי כתב בעין איה ביכורים אות כט שאומה‬
‫שיש לה נפש רמה השואפת להגדיל פועלה בעולם‪ ,‬ע"כ תשאוף גם לעושר ע"י העבודה‪.‬‬
‫אמנם העושר לא לא יה' מכוון לעצמו כ"א שעל ידו תבוא להאיר את עצמה ואת העולם‬
‫כולו‪ ,‬באור החכמה והדעה האמיתית‪ ,‬אור ד' אלוקי ישראל‪.‬‬
‫טור רע"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 107‬יש מהאחרונים שכתב שמותר למחוק אות בספר‬
‫תורה כדי לחזור ולכותבו יותר בהידור‪ ,‬ואפי' בשמות הקודש שאינם נמחקים אפשר‬
‫שאין בזה איסור מהתורה ]שו"ת דעת כהן סי' קסה[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שכתב שלא התירו טורח ביו"ט לצורך הידור מצוה‬
‫בכיסוי הדם ]שו"ת דעת כהן סי' יא בדעת הט"ז[‪.‬‬
‫טור רפ"ב תוספת להערה ‪ ― 152‬ועיין שו"ת אורח משפט או"ח סי' קמג ובטוב ראי אות‬
‫מב שביאר מדוע שייך הידור מצווה ביותר במצוות נר חנוכה‪.‬‬
‫טור רפ"ג‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 163‬ועיין בשו"ת אורח משפט או"ח סי' קמג שדן באופן‬
‫דומה בשאלה האם עדיף לקיים מצווה בזריזות ללא הידור או שעדיף לדחותה ולקיימה‬
‫בהידור‪ .‬וביאר על זו הדרך שהסיבה שמשה רבינו התעכב במילת בנו כדי לאסוף אנשים‬
‫רבים למלון לפרסם בעמים את הברית‪ ,‬ולא מחמת סכנת דרכים‪ ,‬שהרי ידוע שכל בני‬
‫שבט לוי לא חששו לסכנת הדרכים‪ ,‬ואחרי שנענש הבין שטעה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 164‬יש מי שכתב שבהידור אין לאו של בל תשחית ]עץ הדר‬

‫עמוד כד[‪ ,‬וכן כתב שלא שייך בזה לאו של לא תתגודדו ]שו"ת משפט כהן סי' קכה[‪.‬‬

‫‪
136‬הדור מצוה‪-‬הדס‬

‫כרך ח‬

‫שם‪ ,‬תחילת פרק ו'‪ ,‬להוסיף הערה על המילים 'הידור מצווה וזריזין מקדימין למצוות' ― עיין‬
‫באוצרות הראי"ה ח"ב עמוד ‪ 221‬שהאריך בענין‪.‬‬

‫‪:(‡) ‰Á„‰‬‬
‫טור רצ"א תוספת להערה ‪ ― 96‬שו"ת דעת כהן סי' רכו‪.‬‬
‫טור רצ"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 103‬יש מי שכתב שכוס של יי"נ נכשרת ע"י הדחה ג'‬
‫פעמים ולכאורה דבר זה נלמד מהאגדה ]שו"ת משפט כהן סי' סח[‪.‬‬

‫‪:(˘„˜Ó·) ˙¯‰ ˙˜Ï„‰‬‬
‫טור שט"ז לאחר הציון להערה ‪83‬ב ― השמן צריך להיות טהור‪ .‬יש מי שכתב שכיון ששמן‬
‫נחשב משקה‪ ,‬שמן טמא שנקרש וחזר ונימוח הרי הוא טהור‪ .‬והטעם שבנס חנוכה לא‬
‫הקרישו את השמן כדי לטהרו הוא משום שלגבי המנורה במקדש צריך "כתית"‪ ,‬דהיינו‬
‫שנכתת מזיתים‪ ,‬א"כ כשנקרש אבד ממנו שם שמן‪ .‬ואח"כ כשנעשה שמן ע"י המחאה‬
‫אין זה כתית אלא מחוי ]מצוות ראי"ה או"ח קנח‪ ,‬ב' הודפס גם בטוב ראי שבת אות לט[‪.‬‬

‫‪:Ò„‰‬‬
‫טור שכ"ד תוספת להערה ‪ ― 3‬ועיין רמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות‬
‫שכתב שודאי מעולם לא נסתפקו מהו פרי עץ הדר‪ ,‬והיתה הלמ"מ שהוא‬
‫שנחלקו התנאים באיזו תיבה בפסוק מרומז הדבר‪ .‬ועיין עץ הדס סי' נ"ג‬
‫שכתב שה"ה בהדס‪ ,‬שאע"פ ששקיל וטרי הש"ס בפירוש 'ענף עץ עבות'‪,‬‬
‫הלמ"מ מסורה בידיהם שהוא הדס‪ ,‬אלא שבאו לסומכו לקרא‪.‬‬

‫סדר זרעים‪,‬‬
‫אתרוג אלא‬
‫לראי"ה קוק‬
‫ודאי הייתה‬

‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 11‬ועיין באגרות הראי"ה ח"ב אג' תסח הדן בברכת פרי הצבר‪,‬‬
‫ומוכיח שההרדוף הוא הצבר של ימינו‪.‬‬
‫טור שכ"ה תוספת להערה ‪ ― 26‬ועיין עץ הדר סי' נג שהסביר מה ההו"א שפסול‪.‬‬
‫טור שכ"ו תוספת להערה ‪ ― 36‬עיין שו"ת משפט כהן סי' כד‪ ,‬ובהערות הרצי"ה שכתב‬
‫שא"כ מותר להרכיב הדס בארז )לשיטתו ששייך בהדס הרכבה‪ ,‬ראה הערה ‪ .(271‬ובעץ‬
‫הדר סי' מה‪-‬מו למד מכך‪ ,‬שכמו שהדס מן ארז הוא ואע"פ שיש עוד ממין הארז‪ ,‬מ"מ‬
‫רק הדס הוא הכשר לברכה‪ ,‬כך גם אתרוג המורכב בלימון אינו נחשב 'אתרוג' כשר‪,‬‬
‫אע"פ שהלימון הוא מין אתרוג‪.‬‬
‫טור של"ח תוספת להערה ‪ ― 218‬ועיין בשבת הארץ קונטרס אחרון סי ט' בעניין פסיק‬
‫רישא בדבר שאינו מתכוין בשביעית‪.‬‬
‫טור שמ"א תוספת להערה ‪ ― 271‬עיין עץ הדר סי' מו בעניין הדס מורכב‪.‬‬

‫כרך ח‬

‫הדס‪-‬הודאת בעל דין
‪137‬‬

‫*שם‪ ,‬בסוף הערך להוסיף פרק ― ‪ .˙ÈÚÈ·˘· .È‬יש מי שכתב שהלוקח את כל ארבעת‬
‫המינים מע"ה‪ ,‬נותן לו אתרוג במתנה ]מהר"י קורקוס בדעת הרמב"ם פ"ח הי"א מהלכות שביעית[‪.‬‬
‫ויש מי שלמד מכך שאין הכרח לפרש שעיקר העיסקה הוא הלולב עצמו‪ ,‬וניתן ללמוד‬
‫שאין קדושת שביעית בהדס ]וכ"כ בשו"ת ציץ הקודש ח"ב סי' טו אות א בשם מהרי"ל דיסקין[‪.‬‬

‫‪:‡È„ ̘ ,‡È„ ¯„‰‬‬
‫טור שמ"ב בהגדרת הערך תוספת הערה על המילים 'דין בדיני ממונות' ― וראה בשו"ת עזרת‬
‫כהן סי' מה וכן בשו"ת משפט כהן סי' קלח שכתב שדיני 'הדר דינא' ו'קם דינא' אינם‬
‫תלויים בדיני ממונות )מדין מחילה הפקר וייאוש(‪ ,‬אלא שהמחלוקת היא במידת התורה‪,‬‬
‫שכיוון שנגמר הדין ע"פ גדריו‪ ,‬אין אנו חוששים כלל אם אח"כ נזדמן העניין ע"פ כללי‬
‫התורה בצורה המנוגדת לדין הראשון‪.‬‬

‫‪:ȯ˙˘‡ ȯ˙˘‡Â Ïȇ‰‬‬
‫טור שע"ז תוספת להערה ‪ ― 34‬ועיין טוב ראי סוטה אות פ שהוכיח שגם לפי לישנא‬
‫בתרא שם חייבין לומר שלגבי איסור עשה אמרינן 'הואיל ואשתרי אשתרי‪.‬‬

‫‪:Ì˘‰ ˙‡ ‰‚‰‬‬
‫טור שפ"א תוספת להערה ‪ ― 6‬ועיין בשו"ת משפט כהן סי' צו בטעם האיסור‪.‬‬
‫טור שפ"ו תוספת להערה ‪ ― 71‬ועיין בטוב ראי תענית אות כ שביאר מהי מעלת המקדש‬
‫שמזכירים בו את השם המפורש‪.‬‬

‫‪:‰‡„‰‬‬
‫טור שצ"ד תוספת להערה ‪ ― 25‬ובביאור שיטתו עיין טוב ראי ברכות אות צב‪.‬‬
‫טור שצ"ו תוספת להערה ‪ ― 56‬ועיין טוב ראי ברכות אות מט שדן כיצד יקרא אדם‬
‫שניים מקרא ואחד תרגום בפרשת שמע‪ .‬וכתב לדון שבפרשת שמע צריך לכפול כל‬
‫הפרשה ולא יאמר אפילו פסוק ואח"כ יכפול אותו‪ ,‬שהרי יש מי שכתב שגם בכהאי‬
‫גוונא יש איסור‪ .‬עוד כתב שם שדרך לימוד אין איסור‪ ,‬ושנים מקרא ואחד תרגום הוי‬
‫דרך לימוד ולא מיחזי כשתי רשויות‪.‬‬

‫‪:ÔÈ„ ÏÚ· ˙‡„‰‬‬
‫טור ת"ה תוספת להערה ‪ ― 7‬ולכן אע"פ שאנו יודעים שאין לו ממון‪ ,‬הודאת בעל דין‬
‫כמאה עדים‪ .‬ובאר אליהו חו"מ סי' מ' ס"ק א' וכן בטוב ראיה כתובות אות קז‪ ,‬הוכיח‬
‫שהגר"א סובר שאין זה משום הודאה אלא משום שעבוד הגוף‪ .‬ועיין אגרות הראי"ה ח"א‬
‫אג' קלג שכתב שלפי זה אע"פ שאנו יודעים שההודאה היא בשקר הודאת בעל דין כמאה‬
‫עדים דמי‪.‬‬

‫‪
138‬הודאת בעל דין‪-‬הוראה‬

‫כרך ח‬

‫טור ת"ה תוספת להערה ‪ ― 8‬ועיין טוב ראי קידושין אות ק שכתב שנראה שעיקר הטעם‬
‫שאין אדם משים עצמו רשע ולא אמרינן בזה הודאת בעל דין‪ ,‬הוא משום חב לאחריני‪.‬‬
‫טור ת"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 15‬יש מי שדן האם הודאת בעל דין עדיפה מעדים רק‬
‫במקום שמודה על חובו‪ ,‬כגון שאומר על שטר חוב שפרע חציו והעדים מעידים שפרע‬
‫כולו‪ ,‬שמכחיש את דבריהם‪ ,‬או שגם במקום שאין הבעל חוב אומר חובה על עצמו אלא‬
‫צווח ואומר זכותו‪ ,‬אלא שעל פי פרטי הדברים יוצא שאין אנו יכולים לקיים זכותו‪,‬‬
‫וממילא נעשה מדבריו חוב לעצמו ]טוב ראי ב"ב אות נב[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 21‬יש מי שכתב שלא מצינו דין הודאת בעל דין אלא בדיני‬
‫ממונות‪ ,‬מטעם שבידו להזיק לעצמו ולהפקיר‪ ,‬ומנ"ל שזה מועיל לפסול ]טוב ראיה כתובות‬
‫אות כט וכתב שבאיסורים מועיל רק מדין שוי' אנפשי'‪ ,‬ולכן הקשה שם על דברי הפוסקים ששתיקה‬

‫מועילה מדין הודאת בעל דין[‪.‬‬

‫‪:‰‡¯Â‰‬‬
‫טור תפ"ז תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 9‬על המילים 'הרי זה משובח' ― וראה טוב‬
‫ראי ברכות אות מה שעל דרך זו ביאר את דברי הר"ח בב"מ לג א על דברי חז"ל הוי‬
‫רץ למשנה יותר מן הגמרא ― שכשיעסוק במשנה לא תהא עליו חובת הוראה‪ ,‬וכשיעסוק‬
‫בתלמוד חלה עליו חובת הוראה‪ ,‬ע"כ טוב להימנע מזה‪ ,‬ומדובר כשיש אחר שראוי‬
‫להורות‪.‬‬
‫טור ת"צ תוספת להערה ‪ ― 58‬ועיין בשו"ת אורח משפט או"ח במילואים לסי' קנב שהאריך‬
‫בצורך ידיעת המקורות‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 60‬ועיין בעיטור סופרים עמוד י‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 61‬ועיין שו"ת אורח משפט או"ח סי' סד שאסר חליבה ע"י ישראל‬
‫בשבת בכל אופן ומה שכתב בזה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 66‬יש מי שכתב שמוטל על כל בעל הוראה שיהיו עיניו ולבו‬
‫תמיד בטובתם של ישראל‪ ,‬ולא לחוש כלל למה שמפקיעים לשעה איזו מצוה מפני הכרח‬
‫]מבוא לשבת הארץ אות טו[‪.‬‬

‫טור תצ"א תוספת להערה ‪ ― 72‬ועיין טוב ראי עירובין אות לג בעניין חומרא במקום‬
‫שיש ספק במינו‪.‬‬
‫טור תצ"ב תוספת להערה ‪ ― 88‬ועיין באר אליהו חו"מ סי' כה‪ ,‬א ס"ק יא שדקדק מדברי‬
‫הגאון שמסמיך את דין זה על הפסוק "ועצומים כל הרוגיה"‪ ,‬שזה שייך רק במקום שראוי‬

‫כרך ח‬

‫הוראה‪-‬הזמנה )א(
‪139‬‬

‫להוראה שהגיע למידה זו‪ ,‬דהיינו בן ארבעים‪ ,‬כדאיתא בע"ז‪ ,‬ויהיה תלוי לפי השיטות‬
‫שם מי נקרא ראוי‪ ,‬וכשאין גדול הימנו גם בפחות מארבעים מקרי הגיע להוראה‪.‬‬
‫טור תק"י לאחר הציון להערה ‪ ― 333‬ויש מי שכתב שיכול לומר שאינו עונה למעשה אלא‬
‫שבמקומו כך הוא מורה‪ ,‬ואם השומע סומך על כך אינו נזקק למחות בידו ]שו"ת משפט‬
‫כהן סי' סו[‪.‬‬

‫‪:(·) ‰‡Ê‰‬‬
‫טור תקע"ו תוספת להערה ‪ ― 90‬ועיין עוד בשו"ת דעת כהן סי' מ מה שכתב בענין דבר‬
‫שיש לו שינוי השם בלשון חכמים‪ ,‬וחילק אם השינוי באיבר אחד או שינוי בכולו‪.‬‬
‫טור תקפ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 228‬אגד בידי שמים כשר באזוב ]פרה פי"א מ"ט ועיין שו"ת‬
‫דעת כהן סי' קפב שכתב שאין ללמוד מסוכה לאזוב בפסח מצרים שאגד בידי שמים לאו שמיה אגד‪,‬‬

‫משום שאין ללמוד שעה מדורות‪ ,‬או משום שהוי לפני הדיבור[‪.‬‬

‫‪:‰Óʉ‬‬
‫טור תרי"ב לאחר הציון להערה ‪ 34‬תוספת הערה למילים 'מירושלים ללוד מבוקר עד ערב' ―‬
‫וראה טוב ראי כתובות אות נז שלמד מכך שלפי דברי התוס' בגיטין פ‪ ,‬א ד"ה 'כי' שהני‬
‫ושילי היו סמוכים ויכולים לבוא לשם ביום אחד‪ ,‬רק בכהאי גוונא שאין בו משום הזמה‬
‫― השטר הוא רק מחזי כשקרא וכשר בדיעבד‪ .‬אבל כשהשינוי של המקומות יכול להביא‬
‫לידי הזמה לפי הזמן הכתוב בשטר‪ ,‬בזה גם ר"י מדנפי"ר בתוס'‪ ,‬בכתובות כא‪ :‬ד"ה האמר‬
‫יודה דחשיב שקרא ממש ואפילו בדיעבד פסול‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת הערה על המילים 'גמל פורח' ― ועיין אגרות הראי"ה ח"א אג' קג שהקשה‬
‫על דברי הגמרא שם‪ ,‬מדוע הביאה שתי הוכחות לזה שאין חוששין לדבר שאינו מצוי‪,‬‬
‫וראה מה שתירץ‪.‬‬
‫טור תרי"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 83‬ובטעם הדבר שצריך הזמה דוקא בפני העדים‪ ,‬יש‬
‫מי שכתב שהוא משום שבהזמה מעידים על העדים עצמם לחייבם‪ ,‬ואין מקבלים עדים‬
‫שלא בפני בע"ד ]טוב ראי כתובות אות מא[‪.‬‬

‫‪:(‡) ‰Óʉ‬‬
‫טור תרכ"ג תוספת הערה למילים 'או מתפיסו בקדושה' ― ועיין עולת ראי"ה ח"א עמוד קצב‬
‫שמה שמצאנו בתפילה לשון "הריני מזמן את פי" הוא כיון שבדיבור יש כוח כפול ―‬
‫דיבור קודש ודיבור חול‪ ,‬כאשר האדם ניגש להחל את דיבורו בקודש הוא צריך להזמין‬
‫את פיו הזמנה הראויה לקדושה‪ ,‬כדי שהדיבור יבוא מהיסוד המקודש‪ ,‬ממקור הדעת‬
‫העליונה‪.‬‬

‫‪
140‬הזמנה )א(‪-‬הזמנה )א(‬

‫כרך ח‬

‫טור תרכ"ה תוספת להערה ‪ ― 24‬ועיין טוב ראי סוכה אות כא שהדין שבעל הבית צריך‬
‫לעשות מעשה בסכך לשם מצות סוכה הוא מדרבנן‪ .‬וטעמו הוא שכיון שחל שם שמים‬
‫וקדושה על הסוכה‪ ,‬ע"פ שיטת רש"י מאן דס"ל שצריך עיבוד לשמה ס"ל הזמנה מלתא‪,‬‬
‫שכיון שחלה קדושה על הדבר צריך להזמינו ע"י מעשה‪ .‬ואע"פ שהזמנה לתשמיש קדושה‬
‫מועילה בדיבור בלבד כשאח"כ צר בי'‪ ,‬מ"מ כאן‪ ,‬בגוף הקדושה‪ ,‬לא מועילה הזמנה‬
‫בדיבור‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 24‬הזמנה מחיים גם לאביי אינה אוסרת ]שו"ת דעת כהן סי' רו[‪.‬‬
‫טור תרכ"ו תוספת להערה ‪ ― 33‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' קו שדן האם התכריכים עצמם‬
‫אסורים מדאורייתא או מדרבנן‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הערה ‪ ― 38‬יש מי שכתב שאע"פ שאין הזמנה אוסרת‪ ,‬ואין איסור הנאה של‬
‫משמשי מת מתחיל כ"א אחר שקברו בו את המת‪ ,‬אסור לתת או למכור חלק מבית‬
‫הקברות של יהודים לשאינם יהודים‪ .‬שמאחר שכבר התחילו לקבור שם נתקדש כל שטח‬
‫האדמה שנתייחד לשם קברות צבורים‪ ,‬ונתפשטה על זה קדושת בית הכנסת‪ ,‬והוי כמו‬
‫אזמניה וצר ביה תפילין‪ ,‬שאסור למיצר ביה זוזי להורידו מקדושתו‪ ,‬ואסור למכור או‬
‫לתת חלק ממנו אפילו ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ]שו"ת דעת כהן סי' רא[‪.‬‬
‫טור תרכ"ח תוספת להערה ‪ ― 56‬ועיין בשו"ת דעת כהן סי' רז‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 60‬לגבי אהל וציון העשויים למת‪ ,‬יש מי שכתב שהדבר תלוי‬
‫באופן כוונת הזמנתו‪ ,‬שאם האהל הבנוי על הציון נעשה לצורך שמירה לחיים ― אינו‬
‫נאסר‪ ,‬אך אם לא נעשה לצורך החיים נאסר‪ .‬והעיר שבקברי צדיקים שנהגו לבנות אהל‬
‫כדי להתפלל שם‪ ,‬זה ודאי נעשה לצורך החיים ואין בו איסור הנאה‪ .‬אך בקבר של איש‬
‫פרטי אלא שהי' חביב עד שבנו לו אהל‪ ,‬יש מקום לומר שנעשה לצורך המת ולכבודו‬
‫ולא לצורך החיים‪ ,‬והי' מקום לאסור‪ .‬אלא שאם נשאר בתוך האהל מקום כדי קבר שלא‬
‫נתייחד רק למת הראשון הרי ודאי שניתן לקבור שם‪ .‬והחלק באהל המכוון כנגד הקבר‬
‫השני ראוי לומר שלא נתייחד כלל שהרי אין הזמנה מחיים וממילא אינו אסור בהנאה‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' רו[‪.‬‬
‫טור תרל"ו תוספת להערה ‪ ― 143‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' ריד‪ ,‬שדן לגבי מקום שהיה‬
‫בית תפילה של עכו"ם וקנו אותו לשם בית כנסת‪ ,‬והתיר למוכרו ולסמוך על דברי‬
‫המבי"ט ח"ג סי' קמד שהתיר זאת אם אין מתפללים בביהכ"נ )ולשנות את המעות‬
‫לקדושה חמורה אם אפשר‪ ,‬כדי לחוש לדעת האוסרים בשו"ע או"ח סי' קנג סע' ד‪ ,‬ועכ"פ‬
‫לקדושה דומה לזו(‪ ,‬וזאת כיוון שהוא גנאי גדול להתפלל שם‪.‬‬

‫כרך ח‬

‫הזמנה )א(‪-‬הזמנה )ב(
‪141‬‬

‫טור תר"מ תוספת להערה ‪ ― 187‬ובדין בתי כנסיות שבבבל עיין שו"ת משפט כהן סי' צו‬
‫ובלנתיבות ישראל ח"ב לרצי"ה קוק‪.‬‬

‫‪:(·) ‰Óʉ‬‬
‫טור תר"נ לאחר הציון להערה ‪ ― 60‬ויש מי שכתב שחכמים תקנו את תקנתם על פי הרגיל‬
‫אז‪ ,‬ולא חילקו בענין הפרטים כיון שסתם אישה בעיר וסתם גבר בכפר‪ .‬וכיון שכך תיקנו‬
‫אין לשנות‪ ,‬שלגבר נותנים זמן ולא לאישה ]באר אליהו חו"מ סי' יד סע' א ס"ק ט"ו בדעת הטור‬
‫והרמ"א הודפס גם בטוב ראי ב"ק אות צד[‪.‬‬
‫תרנ"ד תוספת להערה ‪ ― 114‬ועיין באר אליהו חו"מ סי' ה סע' א' ס"ק ד‪ ,‬הודפס גם‬
‫בטוב ראי ב"ק אות צה שהקשה שלכאורה אין לחלק בין התחילו ללא התחילו בין אם‬
‫הטעם הוא משום ימי קציר ובין אם הטעם הוא משום טרדת העם בצורכי יו"ט‪ .‬ועיין‬
‫מה שתירץ שם‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 117‬אבל אם הזמינו לדין לאחר סוף שעה חמישית‪ ,‬שהוא‬
‫אחר זמן ישיבת הדיינים‪ ,‬אין בכך איסור‪ ,‬כיוון שאין להם איסור בישיבתם‪ ,‬אלא שאין‬
‫להם חיוב לשבת יותר אפילו אם הם דיינים קבועים שעליהם מוטל לשבת בדין תמיד‬
‫]באר אליהו חו"מ סי' ה סע' ג ס"ק ז‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי שבת אות טו[‪.‬‬
‫טור תרנ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 130‬ויש מי שלמד שמשום הרמאים עכשיו קובעים זמן‬
‫בלא חקירה ]עיין בבאר אליהו חו"מ סי' ה סע' א ס"ק ג בדעת הרמב"ם סנהדרין פכ"ה וכן נראה מדעת‬
‫הרי"ף והרא"ש ועיין שם מה שביאר מחלוקת הראשונים בביאור הסוגיא הודפס גם בטוב ראי ב"ק אות‬

‫צו[‪.‬‬
‫טור תרנ"ז תוספת להערה ‪ ― 151‬באר אליהו חו"מ סי' יא סע' ג‪ ,‬ס"ק יב הודפס גם בטוב‬
‫ראי ב"ק אות צד‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 156‬ועיין באר אליהו חו"מ סי' יא סע' א ס"ק ז הודפס גם בטוב‬
‫ראי ב"ק אות צד א‪.‬‬
‫טור תרנ"ח לאחר המילים 'ולבקש זמן אחר' ― וסתם זמן בי"ד שלושים יום‪ ,‬אבל אם לפי‬
‫ראות עיני בי "ד מכירים שצריך יותר זמן משלושים יום ― מרחיבים לו ]באר אליהו חו"מ‬
‫סי' יא סע' א‪ ,‬ס"ק ט הודפס גם בטוב ראי ב"ק אות צד א[‪.‬‬
‫טור תרנ"ט בסוף הערך ― אם קדם התובע ושלח מתנה לדיין קודם שיזמין את הנתבע‬
‫לדין‪ ,‬אין הנתבע יכול לפוסלו‪ ,‬אא"כ הדיין רוצה להימנע מאותו דין ממידת חסידות‬
‫]שו"ע חו"מ סי' ט סע' ב' ועיין באר אליהו שם ס"ק ה' מה שהקשה בזה[‪.‬‬

‫‪
142‬הזמנה )ב(‪-‬הטבת הנרות‬

‫כרך ח‬

‫להוסיף ערך "הזמנה )ג("‪ :‬מתי מותר להזמין את חברו לסעוד עימו‪.‬‬
‫אל יפציר אדם בחבירו לסעוד אצלו אם יודע שאינו מעוניין בזה ]חולין צד א[‪ .‬יש מי‬
‫שכתב שאין בזה אלא משום מדת חסידות‪ ,‬אבל אין בכך איסור של גניבת דעת‪ .‬ועוד‬
‫כתב שאם הפת מרובה‪ ,‬באופן שהיה ראוי שיקבל את ההזמנה‪ ,‬אע"פ שיודע שלא יקבלו‪,‬‬
‫אין בזה גם אפילו משום מדת חסידות‪ ,‬שהרי המזמין פיו וליבו שוים‪ ,‬והמניעה אינה‬
‫אלא משום המוזמן‪ ,‬אין כאן החזקת טובה בחינם‪ ,‬שהלה דומה כאומר הריני התקבלתי‬
‫]טוב ראי תענית אות ל[‪.‬‬

‫‪:¯ÎÈ Âȇ˘ ˜Êȉ‬‬
‫טור תש"ה תוספת להערה ‪ ― 33‬שו"ת אורח משפט חו"מ סי' כו ועיין שם שחילק שדווקא‬
‫במקום שמזיק את חברו בלא טעם עובר משום 'ואהבת'‪ ,‬ועיין שם שהאריך בזה‪.‬‬
‫טור תש"ו תוספת להערה ‪ ― 43‬ועיין באר אליהו חו"מ סי' כה סע' ג' ס"ק כז מה שביאר‬
‫בדעת הרמב"ם והשו"ע‪.‬‬
‫טור תשכ"ב פסקה ראשונה להוסיף בהערה ‪ ― 191‬ועיין באר אליהו חו"מ סי' א‪ ,‬ד ס"ק‬
‫כ'‪.‬‬

‫‪:Ô¯ÙÎ ˜ÊÁ‰‬‬
‫טור תשכ"ג תוספת להערה ‪ ― 3‬ועיין תוס' ב"מ טז ב ד"ה 'ומשום' שכתב שהמוצא שטר‬
‫חוב בשוק‪ ,‬אע"פ שכתוב בו הנפק‪ ,‬לא יחזירנו לבעלים משום שחוששים לפירעון‪ ,‬ואפילו‬
‫בהוחזק כפרן לאותו ממון משום שבנפל מוכח שלא היה נזהר לשומרו משום שפרעו‬
‫הלוה‪ .‬ועיין באר אליהו חו"מ סי' מא סע' ד ס"ק כ"ט וכן טוב ראי ב"ב אות קסה שהוא‬
‫הדין לשארי הוכחות שמחזקות את התובע‪ ,‬כגון עדי קנין ותוך זמנו‪ ,‬שבאופנים אחרים‬
‫אין חוששים לפרעון‪ ,‬מכל מקום מדנפל אתרע‪ ,‬וחוששין לפרעון וכשהלוה טוען פרעתיו‬
‫נשבע היסת ונפטר‪.‬‬
‫טור תשכ"ד תוספת להערה ‪ ― 18‬אגרות הראי"ה ח"ג אגרת תתקכב‪.‬‬
‫טור תשכ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 32‬ויש מי שכתב שמה שצריכים שיהי' דוקא בבי"ד‬
‫הוא כדי שיהי' מוחזק כפרן גם לעסק אחר ]אגרות הראי"ה ח"ג אגרת תתקכ"ב[‪.‬‬
‫טור תשכ"ט תוספת להערה ‪ ― 80‬ועיין אגרות הראי"ה ח"ג אגרת תתקכ"ב מה שכתב בזה‪.‬‬

‫‪:˙¯‰ ˙·Ë‰‬‬
‫טור תשמ"ז תוספת להערה ‪ ― 70‬ועיין בטוב ראי ברכות אות רלה שמבאר את החלוקה‬
‫בין חמשת הנרות לשניים האחרונים‪ ,‬וכותב שעניינם שווה לחלוקה בין חמשת מיני‬

‫כרך ח‬

‫הטבת הנרות‪-‬הטבת חלום
‪143‬‬

‫הפירות הראשונים בשבעת המינים לשני המינים האחרונים‪ .‬שהחמישה הראשונים‬
‫מבטאים את הצד הרוחני והשניים האחרונים את הצד המעשי‪.‬‬

‫‪:ÌÂÏÁ ˙·Ë‰‬‬
‫טור תשנ"ג תוספת להערה ‪ ― 2‬ועיין עין איה על מסכת ברכות פ"ט אות מח והלאה‬
‫בהסבר מהות הצורך בתיקון חלום‪.‬‬
‫טור תשנ"ד להוסיף הערה על המילים 'טבא הוא וטבא ליהוי' ― ועיין עין איה על מסכת‬
‫ברכות פ"ט אות מט מה שביאר בלשון זאת‪.‬‬
‫טור תשנד תוספת להערה ‪ ― 9‬ועיין עין איה על ברכות פ"ט אות נ שפירש מדוע דווקא‬
‫שבע פעמים‪.‬‬

‫‪Ë Í¯Î‬‬
‫‪¯Ò‡˘ ‰Ù‰ Z ‰Óˉ‬‬
‫‪:‰Óˉ‬‬
‫טור י' תוספת להערה ‪ ― 91‬ועיין שו"ת אורח משפט סי' נז שם פסק הראי"ה קוק להקל‬
‫בשעת הדחק בהטמנה כאשר המכסה פתוח קצת למעלה‪.‬‬

‫‪:˙ȯ· Ì„ ˙Ùˉ‬‬
‫טור כ"ב לאחר הציון להערה ‪ 12‬להוסיף פיסקה ― הנימול כהלכתו ולא יצא ממנו דם‪ ,‬יש‬
‫מהאחרונים שנסתפק אם צריך להטיף לו דם ברית ]טוב ראי שבת פרק יט אות קלט‪ ,‬והובא‬
‫גם באוצרות הראי"ה ח"ג אות ד‪ .‬והוכיח מרש"י שסובר שדם ברית הוא חלק מהמצווה[‪.‬‬
‫טור ל"ב לאחר הציון להערה ‪ 101‬להוסיף פיסקה ― גר קטן שנימול לשם גירות‪ ,‬וגדל ומחה‪,‬‬
‫ולאחר מכן חזר בו ובא להתגייר ― יש מן האחרונים שכתב שאין צריך הטפת דם‬
‫ברית‪ ,‬כיוון שבשעה שנימול בקטנותו נימול לשם גירות ]מנחת חינוך סוף מצווה ב ד"ה‬
‫'במש"ל'[‪ ,‬ויש שתלה זאת בשאלה האם מחאתו היא מיגז גייז ― שמפקיע את הגירות‬
‫רק מכאן ולהבא ― ואז מילתו הראשונה נחשבת לשם גירות‪ ,‬או שמחאתו היא מיעקר‬
‫עקר ― שעוקרת את הגירות למפרע ― ואז אינה נחשבת לשם גירות‪ ,‬וצריך הטפת‬
‫דם ברית ]שו"ת דעת כהן סי' קנא הודפס גם בטוב ראי כתובות פרק א אות כב[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― הישמעאלים‪ ,‬שמנהגם למול ולא לפרוע ]ע"פ זוהר וארא דף לב א[‪,‬‬
‫כשבאים להתגייר לא די להם בהטפת דם ברית‪ ,‬אלא צריכים פריעה גמורה‪ ,‬וממילא‬
‫תהיה גם הטפת דם ברית‪ ,‬שהרי בגדול א"א לפרוע בלי עשיית איזה חיתוך‪ ,‬ובוודאי‬
‫יהיה גם דם ברית ]שו"ת דעת כהן סי' קנג ד"ה 'ובעיקר'[‪.‬‬
‫טור ל"ו לאחר הציון להערה ‪ 144‬להוסיף פיסקה ― מקום שאינו יכול למול ע"י ישראל‬
‫בזמנו‪ ,‬אין להתיר לכתחילה למול ע"י נכרי‪ ,‬או תוך זמנו‪ ,‬או בלילה‪ ,‬על דעת שלאחר‬
‫זמן יבוא מוהל ישראל ויטיף ממנו דם ברית‪ .‬שאין היתר לבטל בידיים מצות מילה ―‬
‫ואפילו ע"י הפקעה ― כדי שלא לעבור על ביטול מצוה באונס ]שו"ת דעת כהן סי' קלח[‪.‬‬

‫‪:ÏÎȉ‬‬
‫טור ס"א לאחר הציון להערה ‪ 365‬להוסיף פיסקה ― הסותר אבן אחת מן ההיכל ― וכן מן‬
‫המזבח או משאר העזרה ― לוקה‪ .‬ואיסור זה הוא רק כאשר עושה זאת בדרך השחתה‬
‫]רמב"ם יסודי התורה פ"ו ה"ז‪ .‬לעומת זאת באיסור מחיקת השם נחלקו האחרונים‪ :‬רבי עקיבא גלזנר‬

‫‪
146‬היכל‪-‬הכשר‬

‫כרך ט‬

‫כתב שגם בזה האיסור הוא רק דרך השחתה‪ ,‬והראיה קוק בשו"ת דעת כהן סי' קעה ד"ה 'ומה שכתב'‬

‫דייק מהרמב"ם יסודי התורה פ"ו ה"א שהוא גם שלא כדרך השחתה[‪.‬‬

‫‪:‰˘ÁΉ‬‬
‫טור ס"ד תוספת הערה למילים 'ההכחשה היא בעדות עצמה' לפני הערה ‪ ― 1‬ועיין אוצרות‬
‫ראי"ה ח"ג אות ז שביאר שלשון "הכחשה " נופלת דווקא על הכחשת עדות‪ ,‬ולא על שאר‬
‫סתירת דעה‪ .‬לכן החולק על מסורת של בית דין שקיבלו איש מפי איש ― נקרא "מכחיש‬
‫מגידיה"‪ ,‬כהכחשת עדות‪ .‬אך החולק על תקנותיהם וסייגיהם של בין דין הגדול‪ ,‬שתוקנו‬
‫מסברא ולא ממסורת ― אינו נקרא "מכחיש מגידיה" אלא "כופר בפירושה"‪.‬‬

‫‪:‰Ή‬‬
‫טור ק"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 60‬וביארו את טעמו שאע"פ שיש חזקה שלא נולדה ―‬
‫חזקה זו מועילה רק לזמן שעבר‪ ,‬שאנו אומרים שמספק לא נולדה עדיין‪ ,‬אך לגבי זמן‬
‫העתיד ― שאם היא עתידה להיוולד היום יהיה בה איסור הכנה ― החזקה לא תועיל‪,‬‬
‫שהיא חזקה להבא ]שו"ת משפט כהן סי' קלח ד"ה 'ועד"ת'‪ ,‬ומביא ראיה לזה מגיטין כח‪ ,‬א שמא מת‬
‫לא חיישינן שמא ימות חיישינן[‪.‬‬

‫‪:ÌÈÁ¯Â‡ ˙ÒΉ‬‬
‫טור קכ"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 15‬והטעם לזה הוא‪ ,‬שבהכנסת אורחים גומל גם חסד‬
‫גשמי‪-‬זמני ― להמציא לאורח את צרכיו החסרים לו‪ ,‬וגם חסד רוחני‪-‬נצחי ― שמאיר‬
‫את נשמתו של האורח ע"י אהבה וידידות של המארח ]עולת ראיה ח"א עמוד סד[‪.‬‬

‫‪:¯˘Î‰‬‬
‫טור קע"ב לאחר הציון להערה ‪ 162‬להוסיף פיסקה ― אם באו עליו מים במחובר ונתלש‬
‫בעוד המים עליו – י"א שהוכשר ]תוס' מנחות כ"ה ב ד"ה 'בשוגג'‪ ,‬ר"ש תרומות פ"ב מ"ב ד"ה 'אין‬
‫תורמין'‪ ,‬כס"מ טומאת אוכלים פי"ג הט"ז‪ ,‬בדעת הרמב"ם‪ ,‬שו"ת משפט כהן סי' מד )הובא בטוב ראי‬
‫פסחים לג א אות קכה( בדעת הרמב"ם[‪ ,‬וי"א שלא הוכשר ]שו"ת משפט כהן סי' מג )הובא בטוב‬
‫ראי שבת יט א אות כד( ע"פ ההסבר של שו"ת מעיל צדקה סי' סט בדברי תשובת הרשב"א ח"ז סי' כ‪,‬‬
‫הובא בב"י או"ח סי' תסז‪ .‬וכ"כ הכס"מ טומאת אוכלים פי"ג הט"ז‪ ,‬בדעת הראב"ד‪ ,‬והקשה עליו‪ .‬ועיין‬

‫שו"ת משפט כהן שם )הובא בטוב ראי שם( שתירץ את דעת הראב"ד[‪.‬‬
‫טור קע"ד תוספת להערה ‪ ― 179‬וכן הוכיח בשו"ת משפט כהן סי' מד ד"ה 'ועד"ת'‬
‫שלרמב"ם אין דין הכשר במחובר כלל‪.‬‬
‫טור ר"ד לאחר הציון להערה ‪ 669‬להוסיף פיסקה ― משקים אינם צריכים הכשר‪ ,‬ואפילו‬
‫שאר משקים שאינם משבעת המשקים ]מצות ראיה או"ח סי' קנח ס"ד אות א עמ' סג‪ ,‬הובא‬

‫כרך ט‬

‫הכשר‪-‬הלכה
‪147‬‬

‫בטוב ראי פסחים יט ע"א אות צד[ )לדעות ששאר המשקים מקבלים טומאה ]עיין ערך טומאת‬

‫משקים ציון ‪ 209‬ואילך[(‪.‬‬

‫‪:ÌÈÙ ˙·Ï‰‬‬
‫טור ר"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 14‬ועכ "פ הוא איסור דאורייתא ]אוצרות הראי"ה נספח ב אות‬

‫ו‪ ,‬שמשמע שהיא דאורייתא כאונאת דברים[‪.‬‬
‫טור ר"ט תוספת להערה ‪ ― 39‬ובטוב ראי סוטה פרק א אות לא נשאר בצ"ע על מקור‬
‫זה‪ ,‬לשיטת הירושלמי שחייב אדם להיכנס לספק פיקוח נפש כדי להציל את חבירו‬
‫מוודאי פיקוח נפש‪ ,‬ואם כן מנלן שחייב למסור נפשו בוודאי בשביל להציל את חבירו‬
‫מהלבנת פנים‪ ,‬אולי חייב רק להכניס עצמו לספק פיקוח נפש‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 45‬ויש מן האחרונים שכתב שכל זה נאמר דווקא במקרה‬
‫שהלבנת הפנים תוריד את ערכו של הנעלב בעיני הרבים לנצח ]עין איה ברכות פרק ו סוף‬
‫אות מ וכתב שם שהלשון "נוח לאדם" משמעותה שרק מצד הרגש הישר ראוי שיהיה כך‪ ,‬אך מצד התורה‬

‫אין ראוי לעשות כן בפועל[‪ .‬נוח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו‬
‫ברבים ]בבא מציעא נט א[‪ .‬ויש מהמפרשים שפירשו כפשוטו הלכה למעשה ]תוס' סוטה שם‪,‬‬
‫שו"ת דעת כהן פד ד"ה 'ולכאורה'[‪.‬‬

‫‪:‰‡Âω‬‬
‫טור רכ"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 115‬ויש שפירשו את הטעם לזה‪ ,‬ששלושים יום נחשבים‬
‫להפסק זמני בענייני החברה והמשפחה‪ ,‬וכמו שמצאנו לגבי וסתן של נשים ]עולת ראיה‬
‫ח"א עמוד שפא‪ .‬הובא גם בעין איה ברכות פרק ט אות קכב[‪.‬‬

‫‪:‰Îω‬‬
‫טור רנ"א לאחר הציון להערה ‪ ― 154‬ויש שכתבו שמה שנתעלה התלמוד הבבלי על‬
‫הירושלמי הוא רק לאחר שנתקבל בארץ ישראל ]שו"ת חתם סופר יו"ד סי' רלג‪ ,‬שו"ת דעת כהן‬
‫סי' קעח ד"ה 'נשאר'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 161‬ויש מי שדרכו היתה להניח שיטת הש"ס שלנו כדי לאחוז‬
‫שיטת הירושלמי ]רבי אליעזר הקליר‪ ,‬ע"פ תוס' חגיגה יג א ד"ה 'ורגלי' וחומת ירושלים שער ה[‪.‬‬
‫*טור רנ"ב לאחר הציון להערה ‪ 168‬להוסיף פיסקה ― כאשר נחלקו הבבלי והירושלמי לגבי‬
‫מעשיות שאירעו בארץ ישראל ― דברי הירושלמי עיקר‪ ,‬משום שהם היו בקיאין יותר‬
‫במעשים שאירעו אצלם ]מהר"ץ חיות גיטין ז א[‪.‬‬

‫‪
148‬הלכה‪-‬הלל‬

‫כרך ט‬

‫טור רפ"א לאחר הציון להערה ‪ ― 542‬וכן אין לפרש סתם משא ומתן בש"ס בשיטת בית‬
‫שמאי ]שו"ת דעת כהן סי' קפח ד"ה 'נ"ב'[‪.‬‬
‫טור רפ"ד תוספת לערה ‪ ― 581‬ובשו"ת משפט כהן סי' צו ד"ה 'וכן' נקט שזוהי דעת רוב‬
‫המפרשים‪ ,‬וסמך עליה להלכה‪.‬‬
‫טור רצ"ה תוספת להערה ‪ 756‬לפני המילים "וע' יד מלאכי" ― וכן כתב שו"ת משפט כהן‬
‫סי' צו ד"ה 'וכן' שהיא הלכה רווחת‪.‬‬
‫טור ש"א לאחר הציון להערה ‪ ― 860‬ודבר זה הוא קל וחומר‪ ,‬שהרי רב ורבי יוחנן ―‬
‫הלכה כרבי יוחנן‪ ,‬רב ושמואל ― הלכה כרב באיסורים‪ ,‬וא"כ כל שכן ששמואל ורבי‬
‫יוחנן ― הלכה כרבי יוחנן ]שו"ת עזרת כהן סי' כב ד"ה 'ובעיקר'[‪.‬‬
‫ולהמשיך לאחר מכן את המשך המשפט‪ :‬והלכה כמותו בכל מקום אפילו בדינים וכו'‪.‬‬

‫‪:ȇ¯˙·Î ‰Îω‬‬
‫טור שמ"ד תוספת להערה ‪ ― 28‬וכן כתב בשו"ת עזרת כהן סי' כ ד"ה 'אמנם' שהלכה‬
‫כבתראי כתוספות נגד דברי הגאונים‪.‬‬

‫‪:‰˘Ó Ì˙ÒÎ ‰Îω‬‬
‫*טור שנ"ח תוספת להערה ‪ 58‬לאחר ב"ב קכב ב ― ב"ק קב א‪.‬‬

‫‪:ÈÈÒÓ ‰˘ÓÏ ‰Îω‬‬
‫טור ש"ע תוספת להערה ‪ ― 68‬ועיין כרם חמד מכתב ז' שהסיק מכלל זה למעשה לגבי‬
‫דינים מסוימים‪ ,‬שמכך שיש בהם מחלוקת מוכח שאין מקורם מסיני‪.‬‬
‫טור שע"א תוספת להערה ‪ ― 74‬וכן לגבי צורת הקשר של תפילין‪ ,‬שלגירסת רש"י בשבת‬
‫כח ב וסב היא הלכה למשה מסיני‪ ,‬ותוס' שם סב א ד"ה 'שי"ן' אינם גורסים כך‪ .‬וכתב‬
‫בחבש פאר פרק ז שלשיטתם היא דרבנן‪.‬‬

‫‪:‡ÁÈ˘ÓÏ ‡˙Îω‬‬
‫טור שפ"ח תוספת הערה לפני הציון להערה ‪ 1‬לאחר המילים "לימות המשיח" ― ועיין בהקדמה‬
‫לשו"ת משפט כהן שכתב שישנן הלכות‪ ,‬כהלכות התלויות בארץ‪ ,‬שבמשך הדורות‬
‫הקודמים נחשבו כהלכתא למשיחא‪ ,‬ובדורנו חזרו להיות הלכה למעשה‪.‬‬

‫‪:Ïω‬‬
‫טור שצ"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 54‬אמנם יש מהאחרונים שביאר בדבריו שאע"פ שהוא‬
‫מדברי קבלה ― דינו כדאורייתא‪ ,‬שלדעתו דברי קבלה הם מן התורה ]שו"ת דעת כהן סי'‬
‫קעו ד"ה 'וע"ד'‪ ,‬סי' רא ד"ה 'ובעיקר'‪ ,‬סי' רלב ד"ה אמנם יש' וד"ה 'אמנם בעיקרא'[‪.‬‬

‫כרך ט‬

‫הלל‪-‬הם אמרו והם אמרו
‪149‬‬

‫טור תי"ג תוספת להערה ‪ ― 324‬וכן כתב בשו"ת אורח משפט או"ח סי' קכח אות מ‪.‬‬

‫‪:˙ÂÓÈ ڢ¯Ï ‰ËÈÚω‬‬
‫טור תמ"ח לאחר הציון להערה ‪ 62‬להוסיף פיסקה ― יש שהאחרונים שאמרו הלעיטהו לרשע‬
‫וימות לגבי גזירה שיש לגזור על הציבור למיגדר מילתא‪ ,‬ואין צריך לחוש אם ע"י גזירה‬
‫זו יבוא איזה רשע לידי איסור במזיד‪ .‬כגון שתיקנו שלא להשיא אשה לערל המומר‬
‫לערלות‪ ,‬ואין אנו צריכים לחוש שמא ע"י זה יבוא להתחתן עם נכריה ]שו"ת דעת כהן סי'‬
‫קצד ד"ה 'ואע"ג'[‪.‬‬
‫טור תמ"ח לאחר הציון להערה ‪ 63‬להוסיף פיסקה ― וכן כתבו זאת לגבי הדין שאין אומרים‬
‫לאדם חטא כדי שיזכה חברך ]שבת ד א[‪ ,‬שכיוון שהאדם עצמו נזהר מלחטוא‪ ,‬אין לו‬
‫לחשוש מכך שחבירו ייכשל‪ ,‬שהרי הלעיטהו לרשע וימות‪ .‬וכך ביארו מדוע עד דורו של‬
‫חזקיהו לא כיתתו את נחש הנחושת‪ ,‬שכיוון שנעשה ע"פ הדיבור והיו ישראל מסתכלים‬
‫עליו ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים ]ר"ה כט א[ יש לו דין קדושת בית כנסת‪,‬‬
‫ואסור לנתצו‪ .‬ולא חששו מכך שהיו שנכשלו בו בעבודה זרה‪ ,‬שהרי אין אומרים חטא‬
‫כדי שיזכה חברך‪ ,‬והלעיטהו לרשע וימות ]זבחי ראיה עמוד לו ד"ה 'אפשר'[‪.‬‬

‫‪:¯Ӈ ̉ ¯Ӈ ̉‬‬
‫טור ת"נ אחרי הציון להערה ‪ 25‬להוסיף פיסקה ― מצינו באחרונים שנקטו "האם אמרו והם‬
‫אמרו " גם לגבי חשש סכנה‪ ,‬שהטעם שבשר ודגים בטלים בשישים הוא מטעם שחז"ל‬
‫הם שאמרו שיש בזה חשש סכנה ]פסחים עו ב[‪ ,‬והם אמרו שיבטל בשישים ]שו"ת דעת כהן‬
‫סי' נה ד"ה 'אמנם'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― כמה וכמה איסורי דרבנן הותרו במקום שיש חשש איבה ]כגון ע"ז‬
‫כו א[‪ ,‬אך איסורי דאורייתא לא שייך להתיר משום איבה ]תוס' שם ד"ה 'סבר'‪ ,‬ביאור הגר"א‬

‫על השו"ע יו"ד רצ"צא אות ב[‪ .‬וטעם הדבר‪ ,‬שההיתר משום איבה אף הוא משום הם אמרו‬
‫והם אמרו ― שהם אמרו להתיר במקום שיש חשש איבה ]שו"ת דעת כהן סי' קעו 'ע"ד‬
‫שאלתו'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― החילוק שאמרו ― בדינים מסוימים ― בין מיעוט השכיח למיעוט‬
‫שאינו שכיח ומיעוטא דמיעוטא ]כגון בדיני עגונה ― יבמות קיט ב[‪ ,‬טעמו משום הם אמרו‬
‫והם אמרו‪ ,‬שמקור האיסור הוא דרבנן‪ ,‬והם אמרו להקל במיעוט שאינו שכיח‪ .‬אך בדיני‬
‫דאורייתא לא שייך לחלק בין מיעוט לבין מיעוטא שמיעוטא‪ ,‬שהרי בדברי תורה אנו‬
‫הולכים אחר כל רוב ]שמות כג ב אחרי רבים להטות[‪ ,‬ואין מחלקים בשיעורו של המיעוט‬
‫]שו"ת עזרת כהן סי' כב ד"ה 'ובאמת'[‪.‬‬

‫‪
150‬המוציא מחברו עליו הראיה‪-‬המסס כרך ט‬
‫‪:‰È‡¯‰ ÂÈÏÚ Â¯·ÁÓ ‡ÈˆÂÓ‰‬‬
‫*טור תנ"א‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 9‬אלא שבירושלמי בניגוד לבבלי ב"ק שם‪ ,‬מקור זה נשאר‬
‫גם למסקנה‪ .‬אמנם שיירי קרבן על הירושלמי שם ביאר שגם לירושלמי היא סברא‪ ,‬וצריך‬
‫את הפסוק רק למקרה שהמחזיק טוען שמא והמוציא ממנו טוען ברי‪ ,‬לחדש שגם בזה‬
‫אין מוציאין מידו‪.‬‬
‫טור תנ"ב תוספת להערה ‪ ― 13‬ובזבחי ראיה עמוד נד ביאר ע"פ זה שגם חזקה קמייתא‪,‬‬
‫במקום שאפשר לומר שלא היה שינוי כלל ― היא מסברא‪ ,‬כמו חזקת ממון‪ ,‬ואין צריך‬
‫לה פסוק‪ .‬והגמרא חולין י ב שמחפשת לה מקור מן התורה דנה דווקא במקום שאנו‬
‫יודעים שהיה שינוי‪ ,‬אלא רוצים ללמוד מפסוק שאנו תולים שהשינוי נעשה מאוחר יותר‪.‬‬
‫טור תנ"ח לאחר הציון להערה ‪ 73‬להוסיף פיסקה ― אף בעניינים שממון ואיסור מעורב בהן‪,‬‬
‫כגון צדקה ופדיון הבן‪ ,‬אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה ]ש"ך יו"ד רנט ס"ק יד[‪ ,‬אך‬
‫אם יש חזקת חיוב‪ ,‬כגון שכבר חל עליו חיוב לפדות את בנו‪ ,‬ויש ספק אם פדאו ונפטר‬
‫― אין אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה ]ביאור הגר"א יו"ד רנט אות טו[‪ ,‬אמנם בספק‬
‫בדין אין פוסקים ע"פ החזקה‪ ,‬ולכן אומרים המוציא מחבירו גם אם חלה עליו חזקת‬
‫חיוב ]שו"ת דעת כהן קפה ד"ה 'מכל'‪ ,‬ע"פ המשנה למלך שכירות פ"ז ה"ב[‪.‬‬
‫טור תנ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 84‬ואע"פ שהוא נגד הדין שהמוציא מחבירו עליו הראיה‪,‬‬
‫טוב יותר לכוף את האלם נגד הדין שהמוציא מחבירו‪ ,‬מאשר לקבל עדות שלא בפני‬
‫בעל הדין ]טוב ראי כתובות פרק שני אות עו ד"ה 'הכי דאיננא'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בסוף הערך ערכים נוספים בהם דובר על המע"ה ― אומדנא‪.‬‬

‫‪:ÒÒÓ‰‬‬
‫טור תס"ג תוספת להערה ‪ ― 55‬ואמנם בקונטרס מי ששון כתב שלדעות שמתירות את‬
‫החלב שעל ההמסס הוא חלב טהור‪ ,‬כבר דחאו בשו"ת דעת כהן סי' מה ד"ה 'ראיה י"ד'‬
‫וכתב שהוא טעות גמורה‪ ,‬שהרי הוא נגד סוגיא מפורשת‪.‬‬
‫טור תס"ג לאחר הציון להערה ‪ 58‬להוסיף פיסקה ― המסס שנסרך לחצר הכבד‪ ,‬ונמצא בו‬
‫שביל‪ ,‬שאפשר שנעשתה ע"י מחט‪ ,‬וקלפו בו סירכא‪ ,‬והיה הבשר קשה במשמוש ―‬
‫כתבו מהאחרונים להקל בהפסד מרובה ]שו"ת דעת כהן סי' לו‪ .‬ואע"פ שיש בו חמישה חששות‪:‬‬
‫שמא נחשב כנקב‪ ,‬ועוד משום סירכא‪ ,‬ועוד מצד החשש שכיוון שלא נמצאה המחט הוא חמור יותר שהרי‬
‫לא שייך לומר בזה כאן נמצא כאן היה‪ ,‬ועוד שקושי הבשר עלול להחשב כבשר שהרופא גוררו‪ ,‬ועוד‬
‫שקושי הבשר נחשב קצת כשינוי מראה[‪.‬‬

‫כרך ט‬

‫הן צדק‪-‬הנחת תפילין
‪151‬‬

‫‪:˜„ˆ Ô‰‬‬
‫טור תס"ו לאחר הציון להערה ‪ 36‬להוסיף פיסקה ― פועל‪ ,‬אע"פ שיכול לחזור בו אפילו‬
‫בחצי היום ]בבא מציעא עז א[ ― אין זה כי אם שאם חזר בו אין מוחים בידו‪ ,‬אך בוודאי‬
‫שאין זה ראוי לכתחילה‪ ,‬שהרי צריך שיהא הן שלו צדק ]שו"ת אורח משפט חו"מ כא ד"ה‬
‫'ובר'‪ ,‬וע"פ זה ביאר את דיוק הלשון "פועל יכול לחזור בו"‪ ,‬ולא "פועל חוזר בו"[‪.‬‬

‫‪:ÔÈÏÈÙ˙ ˙Á‰‬‬
‫*טור תס"ו תוספת להערה ‪ ― 1‬והברכת אברהם סוכה ליקוטים עמוד ערב אות י כתב‬
‫שהמצווה שיהיו מונחים )ולא עצם הקשירה(‪.‬‬
‫*טור תס"ז לפני הציון להערה ‪ ,9‬על המילה "טוטפת" להוסיף הערה ― ועיין תורה שלימה‬
‫חלק י"ב מילואים אות מט בפירושה המילולי של המילה "טוטפות" שהביא אחת עשרה‬
‫שיטות‪.‬‬
‫טור תס"ט תוספת להערה ‪ ― 47‬והראי"ה קוק בשמונה קבצים קובץ ח' אות קצג כתב‬
‫שכוונת תפילין של יד היא להכניס את כל האומות תחת השפעתה של כנסת ישראל‪,‬‬
‫וכוונת תפילין של ראש היא להכניס את כל השרים תחת השפעת הקב"ה‪.‬‬
‫טור תע"א תוספת להערה ‪ ― 72‬והראי"ה קוק בשמונה קבצים קובץ א' אות תיא כתב‬
‫על כך שהמוכשר לדבקות של אמת‪ ,‬ראוי לו להרבות בהנחת תפילין‪ ,‬והוסיף שהדבר‬
‫מביא לענווה והוסיף שם קובץ ב אות רנג שהצדיקים הגדולים צמאים תמיד להניח‬
‫תפילין‪.‬‬
‫טור תע"ט תוספת להערה ‪ ― 155‬ועיין שו"ת אורח משפט או"ח סי' קל ד"ה 'וע"ד' שכתב‬
‫שלגבי הגולים מהארץ‪ ,‬שדעתם לחזור לארץ ― ראוי להעיר להם בצנעה‪ ,‬בחכמה‬
‫ובהשכל‪ ,‬שמצווה עליהם להניח תפילין ביום טוב שני‪.‬‬
‫טור ת"פ תוספת להערה ‪ – 167‬ובחבש פאר פרק טז עמ' ס חידש שסודם של ימי חול‬
‫המועד הוא ההבאה לחיי העולם הבא של אלו שאינם ראויים לזה‪ ,‬ותיקון זה הוא ע"י‬
‫הנחת תפילין בחול המועד‪ .‬ולכן הקב"ה מגלגל שמי שיש לו שורש נשמה שצריך לתקן‬
‫נשמה כזו – יחיה במקום שנוהגים להניח תפילין בחול המועד‪ ,‬ומי ששורש נשמתו אינה‬
‫כזו – יחיה במקום שאין נוהגים כן‪.‬‬
‫טור תק"ה תוספת להערה ‪ 557‬בתחילתה ― ועיין חבש פאר פרק ז' בדעת התוס' שבת סב‬
‫א ד"ה 'שי"ן' שכתב שהם מדרבנן‪.‬‬
‫טור תקט"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 708‬ויש שהוסיף שהפטור של העוסק בתורה הוא שאינו‬
‫מחוייב להניח תפילין‪ ,‬אך בוודאי שאם הניחן מקיים את המצווה ומחוייב לברך עליהן‪,‬‬

‫‪
152‬הנחת תפילין‪-‬הסח הדעת‬

‫כרך ט‬

‫וע"פ זה חידש שבמקום ספק יש צד לומר שעדיף שלא יניח תפילין כלל מאשר שיניחן‪,‬‬
‫שהרי מספק אינו יכול לברך‪ ,‬וכל מה שאמרו שמותר לעשות ספק מצווה בלא ברכה‬
‫הוא דווקא במצוות חיוביות‪ ,‬שמחוייב לקיימן‪ ,‬אך במצווה קיומית‪ ,‬שאינו מחוייב בה‬
‫― עדיף לא לקיימה כלל מאשר לקיימה בלא ברכה ]שו"ת אורח משפט או"ח מג ד"ה 'כתב'‬
‫בדעת מהרי"ק שורש קע"ד[‪.‬‬
‫טור תקי"ח תוספת להערה ‪ ― 739‬ומעין זה ראה אדר היקר עמוד סו‪ ,‬שהביא שמטעם‬
‫חששות של תפילין שאינן כשרות‪ ,‬האדר"ת היה מניח כמה זוגות תפילין כל יום‪.‬‬

‫‪:‰ÓÁ‰ ı‰‬‬
‫טור תקכ"ו תוספת להערה ‪ ― 45‬ועיין אדר היקר עמוד סט שהביא שהאדר"ת היה קורא‬
‫קריאת שמע קודם הנץ לצאת ידי חובת דעת הראשונים הללו‪.‬‬

‫‪:‰·Ò‰‬‬
‫טור תקל"ב‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 75‬להוסיף פיסקה ― בנים קטנים שיש בהם דעת‪ ,‬יש‬
‫לחנכם להסב ]שו"ת אורח משפט סי' קכח אות כב‪ ,‬הודפס גם במאורות הראי"ה הגדה של פסח‬
‫"אזהרות לענייני פסח שהיה מזכיר אאמו"ר הרב זצ"ל בשבת הגדול" אות כב[‪.‬‬
‫טור תקל"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 146‬ויש מי שכתב שבשתיים אחרונות טוב יעשה אם‬
‫יברך שהכל על דבר אחר ― סוכר דג או בשר ― וישתה כוס מע"ד בהסיבה ]שו"ת אורח‬
‫משפט או"ח סי' קכח אות כב‪ ,‬הודפס גם במאורות הראי"ה הגדה של פסח "אזהרות לענייני פסח שהיה‬

‫מזכיר אאמו"ר הרב זצ"ל בשבת הגדול" אות כב[‪.‬‬

‫‪:˙Ú„‰ ÁÒ‰‬‬
‫טור תקפ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 517‬ויש אומרים שבברכה זו לא שייך כלל דין הסח‬
‫הדעת‪ ,‬כיוון שברכה זו לא נתקנה על העסק הפרטי שרוצה לעסוק כעת בתורה‪ ,‬אלא‬
‫על כלל הטובה של נתינת התורה ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' יא[ ויש אומרים שאת כל‬
‫הדין שהיסח הדעת מחייב לברך שוב תיקנו חכמים רק בברכות דרבנן‪ ,‬אך בברכת התורה‪,‬‬
‫שמקורה מהתורה‪ ,‬לא ראו צורך לתקן דין זה‪ .‬ועוד‪ ,‬שאפשר שלא תיקנו בה את דין‬
‫היסח הדעת כדי להדגיש שהיא מדאורייתא‪ ,‬ושעליה אבדה הארץ ]אוצרות הראי"ה ח"ג פלפול‬
‫הלכה א מספר ‪.[1‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― עשה צרכיו והסיח דעתו ועשה שוב ― צריך לברך פעמיים אשר‬
‫יצר ]שו"ע או"ח סי' ז סע' ג[‪ .‬ואם לא הסיח דעתו ― אינו מברך אלא פעם אחת‪ .‬אמנם‬
‫לגבי אמירת "התכבדו מכובדים " ראוי שיאמר פעמיים אפילו לא הסיח דעתו‪ ,‬משום‬
‫שהמלאכים אינם יודעים מחשבות שבלב ]תוס' שבת יב ב ד"ה 'שאין'[‪ ,‬ואם כן אינם יודעים‬
‫שלא הסיח דעתו ]מצוות ראי"ה או"ח ג א‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי שבת פרק א אות כא[‪.‬‬

‫כרך ט‬

‫הספד‪-‬העמידו דבריהם
‪153‬‬

‫‪:„ÙÒ‰‬‬
‫טור תר"ו הערה על שם הערך ― עיין עולת ראיה עמוד קצ שביאר שהלשון "הספד"‬
‫משמעותה מורה על חיסרון‪ ,‬שהוא אותיות "הפסד"‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 8‬להוסיף פיסקה ― ההספד כלול בחלק מדיני אבלות‪ ,‬ולכן מי‬
‫שמחמת אונסו לא קיים את שאר דיני אבלות אפילו שעה אחת ― חליצת המנעל‬
‫וישיבה על גבי קרקע ― נחשב שיצא ידי חובת אבלות בזה שהספיד ]שו"ת דעת כהן סי'‬
‫רטז ד"ה 'אלא'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 12‬והיינו‪ ,‬שפקע חיוב ההספד‪ ,‬אמנם עדיין מותר להספידו‪,‬‬
‫שאין בכוח האדם לאסור זאת‪ ,‬ולא שייך בזה דין מצווה‪-‬לקיים‪-‬דברי‪-‬המת* ]שו"ת דעת כהן‬
‫סי' קצו‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי כתובות פרק ו קכו‪ .‬והוסיף עוד סברא שהספד שלא לפני מיטתו בוודאי‬
‫לא התכוון לאסור‪ ,‬שהרי המת שומע רק מה שאומרים בפניו‪ ,‬כמפורש בשבת קנב ב‪ ,‬ומסתמא רק על‬
‫זה יש לו להקפיד[‪.‬‬

‫טור תר"ט לאחר הציון להערה ‪ 74‬לאחר המילה "מתעצל" להוסיף הערה ― ועיין בשמן רענן‬
‫ח"א שי"ז‪ ,‬והודפס גם במדבר שור עמוד שכב‪ ,‬ובאוצרות הראי"ה ח"ב אות כה שביאר‬
‫ש"מתעצל" פירושו שעוסק רק במעלותיו של החכם שהיו גלויות בחייו‪ ,‬ומתעלם‬
‫ממעלותיו הנסתרות של החכם‪ ,‬שמשפיעות על העולם באופן רוחני‪ .‬ולכן מידה כנגד‬
‫מידה ראוי לעצלן כזה להיקבר בחייו‪ ,‬דהיינו שמעלותיו הגלויות יסתתרו‪.‬‬
‫טור תרי"א לאחר הציון להערה ‪ ― 121‬והיינו שמקיימים מצווה בהספד כל שבעה ]ולא רק‬

‫שאסור להספיד לאחר מכן‪ ,‬כפשט הסוגיא מועד קטן כז ב ― שו"ת דעת כהן סי' רטז ד"ה 'אלא'[‪.‬‬
‫טור תרי"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 154‬וכן הדין לגבי נדיב גדול שתרם לכל עם ישראל ―‬
‫דינו כהספד של רבים ומספידים אותו בבתי כנסיות ומדרשות ]מאמרי הראי"ה ח"ב מאורי‬
‫ואישי ישראל הברון בנימין רוטשילד[‪.‬‬

‫‪:̉ȯ·„ „ÈÓÚ‰‬‬
‫טור תרע"ב לאחר הציון להערה ‪ 86‬להוסיף פיסקה ― כתבו האחרונים שכל מה שהעמידו‬
‫דבריהם במקום כרת הוא רק באיסורי שב ואל תעשה‪ ,‬או באיסורי לאו‪ ,‬אך באיסורי‬
‫קום עשה של חיוב מיתה לא העמידו דבריהם‪ .‬ולכן לגבי מי שהדביק פת בתנור בשבת‬
‫]שבת ד א[‪ ,‬לא אמרו את הכלל שהעמידו דבריהם‪ ,‬כיוון שמעשה ההדבקה היה בקום‬
‫עשה של איסור סקילה ]שו"ת משפט כהן סי' לט ד"ה 'והנה'‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי שבת פרק ראשון‬
‫אות ג[‪ .‬לכן אדם ירא שמיים הנמצא עם אדם נוסף שאינו ירא שמיים ועם אשה יחד‬
‫בלילה‪ ,‬באופן שהוא איסור ייחוד‪ ,‬ואם יקום וילך כדי להציל עצמו מאיסור ייחוד‪ ,‬יכשילם‬
‫באיסור ייחוד דאורייתא ― חובה עליו להישאר עימם כדי שלא לעבור בלפני עיוור‪,‬‬

‫‪
154‬העמידו דבריהם‪-‬הערמה‬

‫כרך ט‬

‫ולא אומרים בזה העמידו דבריהם כיוון שההליכה משם היא בקום עשה ]שו"ת עזרת כהן‬

‫סי' לא ד"ה 'מיהו'‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי שבת פרק ראשון אות ו[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 91‬להוסיף פיסקה ― הלוקח בית בארץ ישראל התירו לו שבות‪,‬‬
‫לכתוב ע"י נכרי בשבת ]בבא קמא פ ב[‪ .‬ובזה לא העמידו דבריהם במקום כרת‪ ,‬משום‬
‫שמצוות ישוב ארץ ישראל היא מצווה חמורה משאר המצוות ]חזון הגאולה דף רכב‪ ,‬הודפס‬
‫גם באוצרות הראי"ה ח"ג אות יז[‪.‬‬

‫‪:˘Ó˘ ·¯Ú‰‬‬
‫טור תרצ"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 109‬יש מי שכתב שבטבילה לקודש יש מעלה שצריך‬
‫כוונה להיטהר מכל הטומאות‪ ,‬ואם לא כיוון אלא להיטהר מטומאה אחת ― לא נטהר‬
‫משאר הטומאות וצריך לטבול שוב‪ .‬ועכ"פ בטבילה השנייה אינו צריך הערב שמש ]שו"ת‬
‫משפט כהן סי' קטז ד"ב 'ובעיקר'[‪.‬‬

‫‪:‰Ó¯Ú‰‬‬
‫טור תרצ"ז לאחר המילים "וחול המועד" בסוף הפסקה להוסיף הערה ― וכתב הראי"ה קוק‬
‫― אורות נ"ז‪ ,‬וראה גם אוצרות הראי"ה ח"ג אות סז ― לגבי מצוות התלויות בארץ‪,‬‬
‫שגם כאשר מקיימים מצווה באופן של הערמה‪ ,‬היא פועלת את פעולתה הרוחנית‪.‬‬
‫טור תרח"צ לאחר הציון להערה ‪ 11‬להוסיף פיסקה ― גם במקומות שהערמה מותרת‪ ,‬לא‬
‫רצו חכמי הדורות לפרסם את היתר זה‪ ,‬כדי שעמי הארץ לא יבואו להקל יותר מכדי‬
‫הצורך‪ ,‬ופרסמו זאת רק במקומות שהיה הכרח גדול‪ ,‬ואז היא אף מצווה להורות כן כדי‬
‫להסיר מכשול מהנכשלים ]שבת הארץ מבוא עמוד סא‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי שבת פרק כד אות קנג[‪.‬‬
‫טור תש"א לאחר הציון להערה ‪ ― 52‬עוד כתבו סברא להקל בהערמה כזו‪ ,‬שכיוון שנוח‬
‫לו לישראל להפקיע את האיסור ― גומר ומקנה לגוי בלב שלם ]אגרות הראי"ה ח"א סי'‬
‫שיב ד"ה 'מצדי'‪ ,‬הודפס גם באגרות חמדה פרק טז[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― בשביעית בזמן הזה‪ ,‬יש שהתירו למכור את הקרקע לישמעאלים‬
‫בהערמה‪ ,‬בדומה למכירת חמץ‪ .‬ואע"פ שניכר שהיא הערמה ― צירפו לזה את הסברא‬
‫שהישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה ומותר למכור להם‪ ,‬ועוד‪ ,‬שאין איסור תורה למכור‬
‫קרקע לגוי כאשר עושה זאת לטובת ישראל‪ ,‬וכיוון שהוא איסור דרבנן‪ ,‬הקילו במקום‬
‫דוחק גדול ]שו"ת משפט כהן סי' נח‪ ,‬וכן האריך בזה במבוא לשבת הארץ י"ג[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― לגבי איסור כלאיים‪ ,‬יש שהתירו ע"י הערמה להקנות את התבואה‬
‫לנכרי שיזרע בשביל עצמו‪ ,‬ואח"כ יקנה ישראל ממנו‪ .‬והתירו זאת דווקא במאכלי בהמה‪,‬‬
‫שגם לסוברים שיש בהם איסור כלאיים ― הוא רק מדרבנן‪ ,‬וכן סמכו על צירוף הדעות‬

‫כרך טהערמה‪-‬הפה שאסר הוא הפה שהתיר
‪155‬‬

‫שאיסור כלאיים בזמן הזה אינו מן התורה‪ ,‬וכל זה רק במקום צורך גדול ]שו"ת משפט כהן‬

‫סי' כו[‪.‬‬
‫טור תשג תוספת להערה ‪ ― 73‬וראה בטוב ראי פסחים אות ב שביאר מדוע הערמה‬
‫זו פוטרת אבל אסורה‪ ,‬שבמצוות עשה ישנן שתי דרכים כיצד להימנע מלעבור על‬
‫המצווה‪ :‬או לקיים את המצוה כמו הפרשת תרומות ומעשרות‪ ,‬או הכנסה דרך גגות‬
‫וקרפיפות‪ ,‬שעל ידי זה נפטר מחיוב‪ .‬וכיוון שאינו מקיים את המצווה‪ ,‬לכן דרך זו אסורה‪.‬‬
‫אבל אם הכניס דרך גגות וקרפיפות‪ ,‬מ"מ נפטר מחיוב המצווה‪.‬‬

‫‪:¯È˙‰˘ ‰Ù‰ ‡Â‰ ¯Ò‡˘ ‰Ù‰‬‬
‫טור תשכ"ב תוספת להערה ‪ ― 7‬וכן בשו"ת עזרת כהן סי' ח כתב שהפה שאסר הוא‬
‫ממיני הנאמנות של מיגו‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי כתובות פרק א אות כה‪.‬‬
‫טור תשמ"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 200‬ויש מי שכתב שהפה שאסר במקום עדים ― וכן‬
‫במקום אנן סהדי ― דינו כמיגו במקום עדים שלא מועיל ]שו"ת עזרת כהן סי' ח‪ ,‬הודפס גם‬
‫בטוב ראי כתובות פרק א אות כה[‪.‬‬
‫טור תשמ"ו תוספת להערה ‪ ― 226‬וכן בשו"ת עזרת כהן סי' ח כתב שהפה שאסר נגד‬
‫חזקה הוא כאיבעיא דלא איפשטא בגמרא בבא בתרא ה ב‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי כתובות‬
‫פרק א אות כה‪.‬‬

‫‪È Í¯Î‬‬
‫‪ÔȘÈÊ ˙˜Á¯‰ Z ‰¯ËÙ‰‬‬
‫‪:‰¯ËÙ‰‬‬
‫טור ה' תוספת להערה ‪106‬ב ― ועיין שו"ת אורח משפט סי' נט‪.‬‬
‫טור ו' תוספת להערה ‪ ― 111‬ובשו"ת דעת כהן סי' קעד‪ ,‬כתב שנראה בפשט הסוגיא‬
‫כמג"א‪ ,‬שלא דברי הלבוש שמחמיר להצריך ספר מין הדין‪ ,‬וכל חומר הענין משום שלא‬
‫ניתן להיכתב מגילות אפילו בנביאים אבל לא משום שהקריאה צריכה להיות בספר כשר‪.‬‬

‫‪:‰·Â¯Ó „ÒÙ‰‬‬
‫טור ל"ד תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 26‬על המילים "אם לא יטמואה" ― עיין שו"ת‬
‫דעת כהן סי' קסא שהשווה דין זה לאיסור מחיקת השם‪ ,‬בכתב העומד להימחק או‬
‫שאינו יתקיים‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פסקה ― יש מי שכתב להתיר להשכיר לנכרי את הקרקע לפני שביעית‬
‫לשנתיים בהבלעה במקום הפסד מרובה ]שו"ת משפט כהן סי' עב‪ .‬ועיין שבת הארץ פ"א ה"א‬
‫עמוד ‪ 181‬הערה ‪ .8‬שבת הארץ‪ ,‬תוספת שבת עמוד ‪ .[72‬יש מי שהורה שאילנות וצמחים שבתוך‬
‫הבית‪ ,‬שספק אם בהם משום איסור שביעית‪ ,‬אפילו באבות והתולדות המפורשות‪,‬‬
‫ובשביעית בזה"ז יש להקל במקום הפסד ]שבת הארץ פ"א ה"ג עמוד ‪ 187‬ושם הערה ‪.[15‬‬
‫טור ל"ז תוספת להערה ‪ ― 52‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' קסא שתלה מחלוקת זו במחלוקת‬
‫רש"י והרמב"ם‪.‬‬
‫טור ל"ז לאחר הציון להערה ‪ 54‬להוסיף פסקה ― ביצים הנמצאות בעופות‪ ,‬אם הן גמורות‪,‬‬
‫אע"פ שהן מעורות בגידין מותר לאוכלן בחלב ]תנא קמא ביצה ז א[‪ .‬יש מי שכתב שגמורות‬
‫היינו שיש להם חלבון וחלמון ]רשב"א תורת הבית הארוך בית ג שער ד‪ ,‬ר"ן ביצה ג ב ד"ה 'תניא‬
‫השוחט'‪ ,‬מגיד משנה מאכלות אסורות פ"ט ה"ה וכן פסק בשו"ע סי' פז סע' ה[‪ ,‬ויש שכתב שביצים‬
‫גמורות היינו חלמון לבד ]רש"י ביצה ו ב ד"ה 'ביצים גמורות'‪ ,‬תוס' שם ז א ד"ה 'ומצא'‪ ,‬רא"ש שם‬
‫פ"א סי' ח[‪ .‬ונחלקו האחרונים‪ ,‬יש שכתב שבהפסד מרובה כשנגמר חלמון הביצה לחוד‬
‫מותר ]ש"ך שו"ע שם ס"ק י[‪ ,‬אך יש מהאחרונים שכתב שגם בדיעבד והפסד מרובה קשה‬
‫להקל בזה ]מצוות ראיה יו"ד פז ה‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ביצה אות יג[‪.‬‬
‫טור ל"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 70‬יש מי שכתב על כך שמוצאים להלכה הבדל בין הפסד‬
‫מועט להפסד מרובה שעל אף שפשוט שהגדרת הפסד היא יחסית‪ ,‬אם היו האבות נוהגים‬

‫‪
158‬הפסד מרובה‪-‬הפקר‬

‫כרך י‬

‫להחמיר בהפסד מרובה רק לעשירים ולא לעניים‪ ,‬אם האבות העשירים בהמשך נעשו‬
‫עניים‪ ,‬על הבנים להחמיר מכיוון שהאבות קבלו את החומרא‪ ,‬ומתפשט המנהג אח"כ‬
‫משום לא תטוש תורת אימך גם לבניהם העניים ]טוב ראי פסחים אות קסב[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 46‬ויש מי שכתב שלמרות שפירות שביעית הם הפקר ומותר‬
‫לאכול מהם בלא רשות‪ ,‬גדר גדרו חכמים שאין לאכול מהם אלא ברשות בעל הבית‪,‬‬
‫כדי שלא ירגיל אדם עצמו לאכול בשאר שנים מפירות חבירו שלא ברשות ]ראב"ד ותוס'‬
‫שאנץ עדויות פ"ה מ"א[‬

‫‪:¯˜Ù‰‬‬
‫טור נ"ג תוספת להערה ‪ ― 43‬ועיין בשו"ת אורח משפט חו"מ יט שדן לפי דברי הנתיבות‬
‫שכתב שאיסורי הנאה שאינם שלו‪ ,‬אינם כדין הפקר אלא כדין ייאוש‪ ,‬מה הדין במוריש‬
‫איסורי הנאה ומוריש חמץ לאחר שש שעות‪.‬‬
‫טור נ"ג‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 46‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' פב‪ ,‬שמסתפק האם צריכים‬
‫להפקיר בפירוש או די שיסכימו לכך בסתם‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 46‬ופשוט שחייב בעל הבית לתת רשות ונראה שלשיטה זו‬
‫אם עבר בעל הבית ולא נתן רשות ועבר על מצות עשה של השמטת הפירות‪ ,‬מ"מ אסור‬
‫לעבור על דעתו ולאכול מהפירות שלא ברשות‪] .‬שבת הארץ פ"ו הט"ו עמ' ‪.[584‬‬
‫טור נ"ו תוספת להערה ‪ ― 73‬ועיין טוב ראי פסחים אות כז‪.‬‬
‫טור נ"ז תוספת להערה ‪ ― 75‬ועיין בשו"ת משפט כהן סי' קמג‪ ,‬שכתב בביאור הספק‪,‬‬
‫האם גם כשיש סברא לחלק אומרים אין היקש למחצה‪ ,‬או שברור שבמקום שיש סברה‬
‫לחלק לא אומרים אין היקש למחצה‪ ,‬אך מ"מ אולי אין הפקר בכלל צדקה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 86‬וכן עיין במצות ראיה או"ח סי' תלד סע' ה שביאר כך את‬
‫ההבדל בין הפקר למתנה ועיין שם מה שדן בדעת הר"ן בדין ביטול‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 91‬ועיין לנתיבות ישראל לרצי"ה ח"ב‪ ,‬המחשבה ודיבור עמוד פה‪.‬‬
‫שמברר לשיטות אלו מדוע לשון הגמרא היא "צריך שיבטלו בליבו"‪ .‬ועיין טוב ראי פסחים‬
‫אות לז בדין מי שאמר בפה אך בלשון שאינו מבין‪.‬‬
‫טור נ"ז תוספת להערה ‪ ― 92‬ועיין אגרות ראי"ה ח"ג אג' תשפ"ט שהעיר שגם הר"ן מודה‬
‫שדברים שאין בני אדם מקפידים עליהם‪ ,‬אף אם יש כמה שמקפידים‪ ,‬די בהם בגילוי‬
‫דעת וממילא כבר יודעים אנו שהוא מהרבים שאינם מקפידים‪ ,‬והוי כדברים שבלב כל‬
‫אדם‪ ,‬שדינם כאילו הם דברים שבפה ונחשב כאילו הפקיר במפורש‪.‬‬

‫כרך י‬

‫הפקר‪-‬הפקר בית דין
‪159‬‬

‫טור ס"ז תוספת להערה ‪ ― 186‬וכן כתב בשבת הארץ פ"ד ה"ל שההפקר בשביעית הוא‬
‫גם לנכרי‪ ,‬ורק משום הקדושה מותר למחות ביד נכרי שבא לבוז פירות שביעית‪ ,‬ולא‬
‫רק שיש היתר אלא חיוב למחות ושלא למסור בידם דבר שהוא קדוש‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 369‬בענין פירות שביעית‪ ,‬יש מי שכתב שכל עיקר חובת‬
‫נטישת השדות ושלא ימנע כל אדם לקחת‪ ,‬הוא דוקא בשביעית עצמה‪ ,‬אבל במוצאי‬
‫שביעית‪ ,‬אע"פ שפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית הם הפקר‪ ,‬מ"מ י"ל שיכול לומר‬
‫שיוציאם לרשות הרבים‪ ,‬ואין הפקר פירות שביעית מתיר כניסה לשדה חבירו בכל מקרה‪,‬‬
‫אלא אם אין הבעלים מוציאים את הפירות החוצה ]שבת הארץ פ"ז הי"ח[‪.‬‬
‫טור פ"ו לאחר הציון להערה ‪ 422‬להוסיף פיסקה ― יש מי שכתב שיסוד מחלוקת ב"ש וב"ה‬
‫בשיעורי החמץ והשאור תלוי בהגדרת "תשביתו " האם הוא משום ביטול או משום הפקר‬
‫]טוב ראי ביצה אות טז[‪.‬‬
‫טור פ"ו תוספת הערה לפני הציון להערה ‪ 417‬על המילים 'לאחר שבטלו אינו עובר עליו' ―‬
‫ועיין בטוב ראי פסחים אות ב‪ ,‬שכתב שהביטול אינו כי אם הפקעה מחיוב‪ ,‬ששוב אינו‬
‫מחויב בבל יראה ובל ימצא אבל אינו פועל התיקון דבל יראה ובל ימצא כי אם ע"י‬
‫הביעור עצמו‪ .‬ולכן יש מקום לביטול וגם לביעור‪ ,‬ולא סמכו על הביטול בחמץ שאפשר‬
‫להשיגו‪ ,‬כדי לקיים בפועל ולא להסתפק בהפקעה‪ .‬ולפי דבריו אין הכרח להעמיד את‬
‫הרמ"א דוקא לשיטת בעלי התוס' שביטול מטעם הפקר‪.‬‬
‫טור צ"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 472‬אם יכול לחזור בו מביטול החמץ‪ ,‬לכאורה תלוי בדעת‬
‫הראשונים‪ ,‬שאם ביטול מטעם תשביתו דיבור מבטל דיבור‪ .‬אך אם הטעם משום הפקר‬
‫אינו יכול לחזור בו‪ .‬ויש מי שדן שאולי דוקא אם הוציא בשפתיו אין חזרתו מועילה‪,‬‬
‫למ"ד שהפקר הוא משום נדר‪ .‬אך אם ביטל בלב‪ ,‬כיון שלענין נדר צריך להוציא בשפתיו‪,‬‬
‫והוא לא הוציא אינו מתחייב בתורת נדר‪ ,‬ולמרות שמשום חמץ בלאו הכי אינו ברשותו‬
‫מחמת איסורו‪ ,‬מ"מ כאן תועיל חזרתו להכניסו לרשותו‪ ,‬כל זמן שלא זכה בו אחר ]טוב‬
‫ראי פסחים אות רכא[‪.‬‬

‫‪:ÔÈ„ ˙È· ¯˜Ù‰‬‬
‫טור ק"ב לאחר הציון להערה ‪ 79‬תוספת הערה על המילים 'אלא מפני ששמיטה בזמן הזה מדרבנן'‬
‫― והראי"ה בשבת הארץ פ"ט הט"ז ביאר שיטת ראשונים זו שאין כוח לבית דין להפקיר‬
‫ממון כי אם בתורת שב ואל תעשה‪ ,‬דהיינו לתקן להפקיע איזה שעבוד או חוב‪ ,‬שלא‬
‫יהיה המתחייב צריך לשלם‪ ,‬אבל לחייב בתורת תקנה קבועה שיתן המוחזק ויוציא מידיו‬
‫ממון שלא כדין תורה ―אין זה בכח בית דין‪ ,‬דהוי כהעברה על דברי תורה בקום עשה‪.‬‬
‫ואין כח ביד חכמים לעבור על דברי תורה מטעם תקנתם כי אם בשב ואל תעשה‪.‬‬

‫‪
160‬הפקר בית דין‪-‬הפרשת חלה‬

‫כרך י‬

‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 82‬ולשיטה זו כתבו באחרונים שיש כוח ביד בי"ד לא רק‬
‫להפקיע חיוב של ממון ממי שהוא חייב לפרוע ולתן‪ ,‬אלא גם להוציא ממון ממי שאינו‬
‫חייב כלל‪ ,‬בתור תקנה קבועה ]שבת הארץ פ"ט‪ ,‬הט"ז[‪.‬‬
‫טור ק"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 107‬יש מי שכתב שלמרות שמהתורה בביטול חמץ מועיל‬
‫אפילו לחמץ ידוע‪ ,‬הצריכו חכמים בדיקה שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא‪ ,‬ולאחר‬
‫שתקנו חכמים שלא סגי בביטול על חמץ ידוע‪ ,‬אם עבר על תקנתם‪ ,‬אולי יש בכוחם‬
‫לבטל את הביטול שלו כאילו הוא אינו‪ .‬וגם למ"ד שביטול הוא מדין הפקר י"ל שהוא‬
‫בכלל הפקר בי"ד הפקר‪ ,‬ויש בכח בי"ד גם להקנות‪ ,‬והרי זה ברשותו ]טוב ראי פסחים אות‬
‫לז[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך‪ ,‬ואין בזה משום גזל‬
‫שהפקר בי "ד הפקר וגם שעל דעת כן שכר אותם ]טוב ראיה ברכות אות קסב ועיין שם מה‬
‫שהקשה מדוע חייבו אותם בכל ג' פרשיות[‪.‬‬
‫טור ק"ז לאחר הציון להערה ‪ 130‬תוספת הערה על המילים 'הפקר בי"ד' ― ועיין טוב ראי‬
‫ב"ב אות עח שכתב שיכול הדיין לומר אעשה כפי מה שארצה‪ ,‬אפילו בלי הכרעה‪.‬‬

‫‪:‰¯Ù‰‬‬
‫טור קל"ג תוספת להערה ‪ ― 315‬עיין שו"ת משפט כהן סי' קמד ס"ק ג בדקדוק לשון‬
‫חכמים שאין בלשונם אף פעם יום או יומיים במקום מעל"ע‪ ,‬חוץ מדין יום או יומיים‬
‫של עבד ובזה אמרו לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמם‪.‬‬

‫‪:‰ÏÁ ˙˘¯Ù‰‬‬
‫טור קס"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 11‬ונפקא מינה בין השיטות שלשיטה שברכות אינן‬
‫מעכבות ]מהרי"ק שורש קע"ד[‪ ,‬ומותר לעשות ספק מצוה בלא ברכה‪ ,‬זהו דווקא במצוה‬
‫חיובית‪ .‬אבל אם המצווה אינה של חובה‪ ,‬כיון שאם לא עשאה אינו נתבע עליה‪ ,‬אסור‬
‫לו להכניס עצמו בספק של חיוב ברכה‪ .‬ואפילו אם הוא בעל החלה‪ ,‬שמצווה בו יותר‬
‫משלוחו‪ ,‬מ"מ שלא יעבור איסור מדרבנן של עשיית מצוה בלא ברכה‪ ,‬ובמקום שהמצווה‬
‫מסופקת הוי ספק דרבנן‪ ,‬מ"מ במצוה שאינה חיובית אסור לו להכניס עצמו בספק דרבנן‬
‫לכתחילה ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' מג[‪.‬‬
‫טור קס"ו תוספת להערה ‪ ― 31‬ועיין בסידור עולת ראיה ח"ב הערות הרצי"ה אות יא‬
‫בעניין מטבע שתקנו חכמים בברכות בלשון היותר מבוררת‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 34‬ועיין במשפט כהן סי' ל שמדקדק מדרשות הירושלמי‬
‫ומהפסוקים שצריך להזכיר גם חלה וגם תרומה‪ ,‬והביא ראיה לדברי הש"ך שכתב שצריך‬
‫לומר בנוסח הברכה "תרומה חלה " למרות שבפסוק כתוב להיפך‪.‬‬

‫הפרשת חלה‪-‬הפרשת תרומות ומעשרות
‪161‬‬
‫כרך י‬

‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 35‬ועיין שו"ת משפט כהן שם שיישב ע"פ הירושלמי מה שהקשה‬
‫הט"ז על לשון "מן העיסה"‪.‬‬
‫טור קע"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 159‬עיסת ארנונה חייבת בחלה ]תוספתא חלה פ"א ה"ג[‪ .‬יש‬
‫מפרשים שהמלך מטיל מס ומחייב לתת לו עשירית מן התבואה ]רש"י פסחים ו א‪ ,‬ר"ן שם‬
‫ב ב מדפי הרי"ף ד"ה 'ארנונה'[‪ ,‬וצריך לתת פת אפויה מתבואה זו ]חזון יחזקאל[‪ .‬ולשיטה זו‬
‫יש מי שכתב שאפילו אין בשל ישראל כשיעור‪ ,‬חייבת בחלה‪ ,‬שיש יותר יחס לישראל‬
‫מאשר שותפות בעלמא ]טוב ראי פסחים אות ל[‪ .‬ויש מפרשים שיש בה שותפות של נכרי‬
‫]ר"ח שם ודעה שניה בר"ן שם[‪ .‬ולשיטה זו יש מי שכתב שחייבת בחלה רק אם יש בשל‬
‫ישראל שיעור חלה ]טוב ראי שם ועיין שם שכתב שמה שלא הובא דין זה ברמב"ם כיוון שסבר כר"ח‬
‫ודין שותפות עם גוי הביא הרמב"ם[ ויש מפרשים שהיא עיסה שעושין אותה לחילותיו של‬
‫המלך ]מאירי חלה פ"ג בבאור המשנה השניה וכן נראה ברי"ף וברא"ש לב"ב ח א[‪ .‬יש מי שכתב‬
‫שעל אף שאין החיוב אלא משום מראית עין צריך לברך ]דרכי משה בשם הרשב"א סי' תקכ"ה[‪.‬‬
‫טור קפ"ב תוספת להערה ‪ ― 252‬ועיין עץ הדר סי כח‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי פסחים אות‬
‫קל שהעיר שמצינו ענין זה שלמקצת דברים יקרא מין אחד ובמקצת יקרא מין אחר‪,‬‬
‫כמו כוסמים וחטים ושבולת שועל מין שעורה רק לעניין לחלה ולא לעניין כלאים‪.‬‬
‫טור קפ"ה לאחר הציון להערה ‪ 291‬להוסיף פסקה ― אין מפרישים לכתחילה מן הרעה על‬
‫היפה ]תרומות פ"ב מ"ו[‪ .‬ובזמן הזה שממילא החלה עומדת לשריפה מפרישים מן הרע על‬
‫היפה ]שו"ע יור"ד שלא‪ ,‬סעיפים נב‪ ,‬סג‪ .‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' כט שהסתפק האם יכול להפריש‬
‫בפסח חלה ממצה שמורה על שאינה שמורה‪ .‬וכן הסתפק אם מה שמפרישים בימנו מהרע על היפה הוא‬

‫גם בחלת חו"ל שנאכלת לקטן[‪.‬‬
‫טור קצ"ב תוספת להערה ‪ ― 368‬שו"ת אורח משפט או"ח סי' קכח אות נז‪.‬‬
‫טור קצ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 397‬הלש עיסה ביו"ט של פסח‪ ,‬לא יקרא לה שם עד‬
‫שתאפה‪ .‬שאם יקרא לה שם אינו רשאי לאפותה‪ ,‬ואם יניחנה כך תחמיץ‪ ,‬ולשורפה ביו"ט‬
‫אינו רשאי‪ .‬ואם שכח וקרא לה שם יטילנה לצונן וימנענה מלהחמיץ ]שו"ע או"ח סי' תנז‬
‫סע' ב[‪ .‬וכתבו האחרונים שקשה לסמוך על הטלה לצונן‪ ,‬ומכל מקום יראה להחליף את‬
‫הצונן שלא יתחמם בבית ]טוב ראי פסחים אות קנג[‪.‬‬

‫‪:˙¯˘ÚÓ ˙ÂÓ¯˙ ˙˘¯Ù‰‬‬
‫טור קצ"ו תוספת להערה ‪ ― 1‬ועיין סידור עולת ראי"ה עמ' שנא וכן אורות עמ' נז‪-‬נט‬
‫בביאור חשיבות הפרשת תרומות ומעשרות בזמננו‪.‬‬

‫תרומות יומעשרות‬
‫‪
162‬הפרשת תרומות ומעשרות‪-‬הפרשת כרך‬

‫קצ"ח תוספת להערה ‪ ― 27‬ועיין שו"ת דעת כהן‪ ,‬הערת הרצ"יה סי' קפב‪ ,‬הודפס גם‬
‫בטוב ראי ברכות אות רנז הביא שיטת הירושלמי שמברכים גם על הכשר מצוה וגם על‬
‫קיומה וגמרה של מצוה‪ ,‬כגון הפרשת תרומות ומעשרות‪ ,‬בין לרמב"ם‪ ,‬שהיא תחילת‬
‫מצות נתינה‪ .‬ובין לרמב"ן שסבר שהיא מצוה לחוד‪ ,‬ולפי הירושלמי מברכים על הכשר‬
‫מצוה‪ ,‬ואחר שמברך על ההכשר 'לעשות' מברך אח"כ בשעת קיום גוף המצוה וגמרה‬
‫'על מצות'‪ ,‬ועיין שם שדן המצות תפילין מזוזה וסוכה וכו‪.‬‬
‫טור קצ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 34‬ויש מהאחרונים שכתב שבתרומה גם למ"ד שאלו‬
‫שתי מצוות וכל שכן למ"ד שזו מצווה אחת עיקר המצווה היא נתינת החלק ליד הכהן‪,‬‬
‫וכן עיקר קריאת שם המתיר את הטבל‪ ,‬בא בשביל הקמת הנתינה בקדושתה ]שו"ת דעת‬
‫כהן סי' קפו[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 39‬ונפקא מינה בין השיטות שלשיטה שברכות אינן מעכבות‬
‫]מהרי"ק שורש קע"ד[‪ ,‬ומותר לעשות ספק מצוה בלא ברכה‪ ,‬זהו דווקא במצוה חיובית‪ .‬אבל‬
‫אם המצווה אינה של חובה‪ ,‬כיון שאם לא עשאה אינו נתבע עליה‪ ,‬אסור לו להכניס‬
‫עצמו בספק של חיוב ברכה‪ .‬ואפילו אם הוא בעל החלה‪ ,‬שמצווה בו יותר משלוחו‪ ,‬מ"מ‬
‫שלא יעבור איסור מדרבנן של עשיית מצוה בלא ברכה‪ ,‬ובמקום שהמצווה מסופקת הוי‬
‫ספק דרבנן‪ ,‬מ"מ במצוה שאינה חיובית אסור לו להכניס עצמו בספק דרבנן לכתחילה‬
‫]שו"ת אורח משפט או"ח סי' מג[‪.‬‬
‫טור ר"ד לאחר הציון להערה ‪102‬ב ― יש מי שדן האם מותר לכתחילה להישאל על התרומה‬
‫לאחר הפרשתה ולהפוך בכך את הברכות שבירך בשעת ההפרשה לברכה לבטלה ]שו"ת‬
‫משפט כהן סי' לט אות א‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי שבת אות ג[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 102‬על המילים 'הן גופי תורה' ― ועיין אגרות הראי"ה‬
‫ח"ב אג' תקפג‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי חגיגה עמ' רפב‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 105‬ועיין שו"ת אורח משפט סי' מג שביאר שעל אף שברכות‬
‫אינן מעכבות‪ ,‬אין זה אלא במצווה חיובית שמותר להיכנס לספק ברכה‪ ,‬אבל במצווה‬
‫שאינה חיוב עליו דווקא אסור לו להכניס את עצמו בספק של חיוב ברכה‪.‬‬
‫טור ר"ו תוספת להערה ‪ ― 147‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' נו סע' ד ס"ק ג‪ ,‬הודפס גם‬
‫בטוב ראי ברכות עמ' רפט‪ ,‬שמסתפק האם קטן שהגדיל לאחר שהפרישו עבורו‬
‫מעשרותיו‪ ,‬האם מתודה וידוי מעשרות‪.‬‬
‫טור רט"ז תוספת להערה ‪ ― 254‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' נו ס"ק ב‪ ,‬הודפס גם בטוב‬
‫ראי קידושין עמ' ‪ ,77‬שמבאר מדוע אין זו מצוות עשה שהזמן גרמא‪.‬‬

‫הפרשת תרומות ומעשרות‪-‬הפשט וניתוח
‪163‬‬
‫כרך י‬

‫טור רי"ט תוספת להערה ‪ ― 290‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' מא‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי‬
‫קידושין אות פז‪ ,‬מה שכתב בעניין שליח שקלקל שליחותו בסדר ההפרשה‪.‬‬
‫טור רכ"ד תוספת להערה ‪ ― 371‬ועיין בעין איה על מסכת מעשר שני )ברכות ב'( אות‬
‫טז‪ ,‬שביאר ששמירת סדרי החיובים הוא יסוד גדול בבנין במוסרי הפרטי והכללי‪.‬‬
‫טור רס"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 928‬וכן יש מי שהורה שמותר לתרום במקום הפסד מן‬
‫היין על האלכוהול ]שו"ת דעת כהן סי' רלח ועיין שם מה שביאר מדוע לא קשה מיין וחומץ[‪.‬‬
‫טור רע"א תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 963‬על המילים 'על דבר שהוא חייב מדרבנן' ―‬
‫ועיין רע"א תרומות פ"ב מ"ו הקשה על שיטת הרמב"ן חולין ק"כ ע"ב ד"ה 'והא דאמרינן'‬
‫שזיתים וענבים לאכילה פטורים מן התורה מהדין שתורמים זיתי שמן על זיתי כבש‪,‬‬
‫והרי זה מהחיוב על הפטור ועיין אגרות הראיה ח"ב אג' תסט סי ט' מה שתירץ בזה‬
‫עפ"י דברי המרדכי מגילה סי' תשצ"ח‪.‬‬
‫טור רע"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 987‬אולם‪ ,‬יכול לעשר מהתלוש על המחובר לכשיתלש‬
‫]קידושין ס"ב ע"א[‪ .‬אך יש מי שכתב שצריך שיהיה מפורש סדר ההפרשה כדין‪ ,‬דהיינו‬
‫בקביעות מקום על המחובר למעשר ראשון ושני‪ ,‬או עני‪ .‬ושהפירות התלושים שבהם‬
‫יקבעו התרומה ותרומת מעשר‪ ,‬יהיו בלתי מופסדים וראויים לאכילת אדם בשעת חלות‬
‫הקדושה של ההפרשה‪ ,‬דהיינו בשעת התלישה‪ ,‬ויפרש ג"כ בשנת מעשר שני‪ ,‬שיכול אז‬
‫בשעת התלישה הפדיון של מעשר שני על המטבע המיוחד לפדיון מעשר שני שהיה מוכן‬
‫מראש ]שו"ת משפט כהן סי' קמט‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי קידושין אות צו ועיין בשו"ת משפט כהן סי'‬
‫לה בנוסח הפרשת תרומות ומעשרות על להבא‪ .‬ועיין מה שחידש שן מקום שנשאר אחר כל היום והלילה‬
‫של אכילתנו מהפירות שנתלוש[‪.‬‬
‫טור רצ"ז תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 291‬על המילים 'המרבה והממעיט' ― עיין משכנות‬
‫יעקב אה"ע סי' כח שלמד מכאן שכל שינוי מהנהוג הוי קפידא כגון כתב אשורי תיקוני‬
‫האותיות והיקף גויל‪ ,‬והביא ראיה מכך ששליח שתרם‪ ,‬ופיחת יותר מעשרה‪ ,‬או שהוסיף‬
‫יותר מעשרה בטלה שליחותו‪ .‬ועיין שו"ת עזרת כהן סי' סד שדחה דבריו‪.‬‬
‫טור שי"ח תוספת להערה ‪ ― 513‬ועיין טוב ראי פסחים אות קכ"ה מה שכתב בזה על‬
‫החמיץ במחובר‪.‬‬

‫‪:ÁÂ˙ÈÂ Ë˘Ù‰‬‬
‫טור שכ"ו תוספת להערה ‪ ― 1‬ועיין עולת ראי"ה ח"א עמוד קעג‪ ,‬בהסבר תוכן מצות‬
‫הפשטה וניתוח‪ ,‬הבאים כתנאי להעלות את הקודש התעלות גמורה‪.‬‬

‫‪
164‬הפשט וניתוח‪-‬הקדש‬

‫כרך י‬

‫טור שמ"א לאחר הציון להערה ‪ ― 255‬ויש מי שביאר שעיקר טעמם של חכמים הוא 'כבוד‬
‫שמים' שהמצוה נעשית בשלמות ]טוב ראי שבת אות קכ[‪.‬‬

‫‪:˙¢Ù ˙ψ‰‬‬
‫טור שמ"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 20‬ויש מי שכתב שאלמלא הפסוק "לא תעמוד" היינו‬
‫אומרים‪ ,‬שמחויב רק בדבר אחד או בממונו‪ ,‬דהיינו מ'חי אחיך עמך'‪ ,‬או בנפשו‬
‫מ'השבותו'‪ .‬אבל אם נדרש גם טורח גופו עם הוצאת ממון ― לא‪ ,‬לכן צריך את הפסוק‬
‫"לא תעמוד" ]שו"ת משפט כהן סי' קמד סע' יז‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ברכות אות רעט[‪.‬‬
‫טור שמ"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 64‬עוד כתב שאין בזה חיוב על היחיד בהצלת כלל‬
‫ישראל‪ ,‬כי אין המצוה מוטלת דוקא עליו‪ ,‬וכל ישראל חייבים לעסוק בזה‪ .‬ומ"מ כשהוא‬
‫בורר לעצמו להציל את הציבור שכר שמים בידו ועשה מצווה‪ .‬וגם במקום איסור יש‬
‫בזה משום לגדר מילתא כשנוגע להצלת הכלל ]משפט כהן סי' קמד אות ט[‪.‬‬

‫‪:˘„˜‰‬‬
‫טור שנ"ב תוספת הערה על המילים 'שני מיני הקדש הם' ― ועיין הגדה של פסח מכון‬
‫הרצי"ה עמ' שיד‪-‬שטו שהשווה היחס ביניהם ליחס לשני המאורות שמאירים לישראל‬
‫את דרך החיים‪ ,‬תורת משה והנבואה‪.‬‬
‫טור שנ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 50‬בהקדש בימינו יש שכתב שכיון שגמר בדעתו ליתן‬
‫לצדקה חייב לתת ]דעה ראשונה בשו"ע חו"מ סי' ריב סע' ח[‪ ,‬ויש מי שאומר שלמרות שכתוב‬
‫'כל נדיב לב עולות' לא למדים חולין מהקדש‪ ,‬וכיום שכל הקדש יש לו דין חולין‪ ,‬שאין‬
‫הקדש עתה לבדק הבית‪ ,‬ולכן כל שלא הוציא בשפתיו אינו כלום ]דעה שניה בשו"ע שם‬
‫בשם תשובת הרא"ש כלל י"ג[‪ .‬ולהלכה כתבו להחמיר כדעה ראשונה ]רמ"א שם‪ ,‬ועיין שו"ת דעת‬
‫כהן סי' קל שכתב שגם דעת השו"ע להכריע כך‪ .‬וראה מה שכתב בעניין כללי הפסיקה בדעת השו"ע[‪.‬‬
‫טור ש"ע תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 252‬על המילים 'לבדק הבית' ― ועיין במאמרי‬
‫הראי"ה עמ' ‪.375‬‬
‫טור שצ"ז פסקה רביעית להוסיף בהערה ‪ ― 613‬וכן כתב בשו"ת משפט כהן סי' נז‪ ,‬הודפס‬
‫גם בטוב ראי כתובות אות קסה‪ ,‬גבי כספים שהגיעו לקק"ל בתורת ביכורים‪ ,‬שכולם‬
‫יודעים שכוונת הביכורים היא לגאולת הארץ‪.‬‬
‫טור שצ"ח לאחר הציון להערה ‪ 627‬להוסיף פסקה ― אין לאבד הקדש בידיים ]רמב"ם הלכות‬

‫יסודי התורה פ"ו ה"ח[‪ ,‬ולכן יש מי שכתב שמוטב שקדשים טהורים יפסלו קודם בנותר ואז‬
‫יהיה האיבוד בידיים בדבר שאינו קדוש כ"כ‪ ,‬וסברא היא שאם אפשר למעט באיבוד‬
‫הקדש שחובה למעט מכח הפס' "לא תעשון כן לד' אלוקיכם" ]טוב ראי פסחים אות קצג[‪.‬‬

‫כרך י‬

‫הקדש‪-‬הקטרה)א(
‪165‬‬

‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ 627‬אחרי המילים 'דבר שיש לו מתירין' ― ועיין טוב ראי פסחים אות‬
‫קז שתמה על דברי התוס' שנחשב דבר שיש לו מתירים שהרי נשרף ואינו בעולם אינו‬
‫יכול לחלל‪.‬‬
‫טור תכ"ח תוספת להערה ‪ ― 103‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' קיד‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי‬
‫בב"ק אות מ שדן האם "והמת יהיה לו" הוא טעם הפטור או שמא הוא סימן הפטור‬
‫ונפק"מ למקרה שהוזק בבור ולא מת‪.‬‬

‫‪:(‡)‰¯Ë˜‰‬‬
‫טור תנ"ב לפני הציון להערה ‪ 1‬תוספת הערה על המילים 'חלב על הקרב' ― ועיין שו"ת דעת‬
‫כהן סי' מה ד"ה 'ותתישב בזה קושיית' על אופן הלימוד מהקטרת חלבים לאיסור‬
‫אכילתם‪.‬‬
‫טור תנ"ו פסקה שניה להוסיף בהערה ‪ ― 68‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' קא שכתב שהקטרה‬
‫היא כמו הכשרה ודמי לבישול סממנים‪.‬‬
‫טור תס"ט תוספת להערה ‪ ― 268‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' נו ד"ה 'אלא שצ"ע' שכתב‬
‫שעל אף שמעיקרה לא הותרה כ"א לדבר המעכב‪ ,‬הואיל והותרה לדבר המעכב הותרה‬
‫לכל דבר אפי' שאינו מעכב‪ ,‬והביא ראיה מאימורים שאינם מעכבים ובכל זאת דוחים‬
‫את הטומאה‪.‬‬
‫טור תע"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 332‬ויש מהראשונים שסובר שדין זה לא נלמד אלא‬
‫מ'לא ילין חלב חגי עד בוקר'‪ ,‬ומפסוק 'היא העולה' נלמד שצריך להפוך בצינורות‬
‫ולהתעסק בהן כל הלילה‪ ,‬ולא רק שישארו ע "ג המזבח ]רמב"ן על התורה ויקרא ו ב וראיה‬
‫לדבריו מגמ' בפסחים שהביאה את הפסוק של ו'לא ילין' ולא את הפסוק 'על המזבח כל הלילה'‪ ,‬למרות‬
‫שפסוק זה מאוחר בתורה‪ .‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' קד‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי פסחים אות קעה שכתב‬
‫לתרץ שיטת רש"י והרמב"ם[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 340‬ויש מי שכתב שבהקטר חלבים ואברים הוא פסוק מפורש‬
‫בתורה "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה"‪ ,‬ובנאכלים אין מקרא מפורש "'כל‬
‫הלילה"‪ ,‬כ"א‪" ,‬ביום קרבנו יאכל" וכן מ"לא ישאירו ממנו עד בוקר"‪ ,‬ולא גזרו אלא‬
‫במקום שאינו מפורש בתורה ]טוב ראי ברכות אות נט עפ"י דברי הט"ז חו"מ סי' ב[‪.‬‬
‫טור תע"ה תוספת להערה ‪ ― 343‬עיין טוב ראי ברכות אות נט שכתב שלשיטה זו על‬
‫כרחך "כל הלילה"‪ ,‬אינו מצוה חיובית‪ ,‬שאם כן אדרבא "חביבה מצוה בשעתה" ויקטיר‬
‫ביום‪ .‬ועיין תוי"ט פרק א' ד"ה 'א"כ' שהביא ראיה לשיטת הרמב"ם מהתוספתא במגילה‪,‬‬
‫ועיין הגרע"א שם שדחאו שהתוספתא דיברה באכילה ולא בהקטרה‪ .‬ועיין שם שיישב‬
‫דעת התוי"ט‪.‬‬

‫‪
166‬הקטרה)א(‪-‬הקריבהו נא לפחתך‬

‫כרך י‬

‫טור תפ"ב תוספת להערה ‪ ― 454‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' קא מה שלמד מזה גבי‬
‫הבערה של זר ששימש בשבת‪.‬‬

‫‪:(·)‰¯Ë˜‰‬‬
‫טור תצ"ג תוספת להערה ‪ ― 117‬ועיין בטוב ראי פסחים אות קעא‪ ,‬שכתב שמלשון הגמ'‬
‫מה שנאמר "שאין לך דבר שקודם לתמיד של שחר" הוא בענין הקטרה שאין הקטרה‬
‫מוקדמת ממנו‪ ,‬והלשון של אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים‪ ,‬אינו מדבר‬
‫על הקטרת אבריו‪.‬‬
‫טור תק"ב תוספת להערה ‪ ― 288‬ועיין עולת ראי"ה עמ' קלט‪-‬קמא שביאר ההבדל שקדושת‬
‫הקטורת של כל השנה לבין קדושת הקטורת של יוה"כ‪.‬‬
‫טור תקי"ד תוספת להערה ‪ ― 472‬ועיין עץ הדר סי' טז שכתב להוכיח מכאן שחמור יותר‬
‫המתחיל במצוה ולא גומרה מאשר מי שלא התחיל במצוה‪ ,‬ומבטל מצוות עשה‪ .‬שהרי‬
‫בקטורת אם לא הכניס ביטל מצוות עשה‪ ,‬וכשנכנס בקטורת חסרה חייב מיתה‪ ,‬חוץ‬
‫ממה שמתחייב על ביאה ריקנית‪.‬‬

‫‪:Û˜‰‬‬
‫טור תקל"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 87‬ויש מי שכתב שלמ"ד שהטפח השביעי חיובו אינו‬
‫אלא מדרבנן‪ ,‬אולי אפשר לצרף את האורך‪ .‬וכתב לדינא להקל בזה בשעת הדחק ]טוב‬
‫ראי סוכה אות ז[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 88‬ויש מי שכתב לחלק בין סוכה לדין בית בחיוב מזוזה‪,‬‬
‫שבסוכה כיון שלמדו מפסוקים שצריך דפנות‪ ,‬וסתם דפנות יש בהם ריבוע וזויות‪ ,‬צריך‬
‫שיהיה אפשר לרבעו וכן כיון שצריך מספר דפנות לא מועיל עיגול אם אי אפשר לרבעו‬
‫כיוון שהכל נחשב כדופן אחת‪ ,‬אבל בבית החייב במזוזה‪ ,‬האורך והרוחב וזויות יוצאות‬
‫מצטרפים לשיעור עם הוא יכול לשבת באיזה אופן שהוא‪ ,‬ולא הקפידה התורה על הצורה‬
‫המיוחדת אלא על השיעור ]טוב ראי סוכה אות ז[‪.‬‬

‫‪:˘‡¯‰ ˙Ù˜‰‬‬
‫טור תקמ"ב תוספת להערה ‪ ― 55‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' קכו שכתב שע"פ דברי‬
‫השאגת אריה סי לב שמעשה שנעשה קודם העבירה ג"כ נחשב מעשה לענין לאו שיב"מ‪,‬‬
‫א"כ בודאי דרכו של ניקף להזמין עצמו ע"י איזה מעשה ישיבה וכד'‪.‬‬

‫‪:Í˙ÁÙÏ ‡ ‰·È¯˜‰‬‬
‫טור תקנ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 82‬וכן אתרוג שריחו רע יש מי שכתב שפסול משום‬
‫"הקריבהו נא לפחתך" ]שו"ת דעת כהן סי' כח[‪.‬‬

‫כרך י‬

‫הקריבהו נא לפחתך‪-‬הרג
‪167‬‬

‫טור תקנ"ז פסקה שלישית תוספת להערה ‪ ― 90‬ועיין עץ הדר אות כג שהוכיח מכאן שלא‬
‫לברך על אתרוגים מורכבים‪.‬‬

‫‪:˘˜‰‬‬
‫טור תקס"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 215‬יש מי שכתב לברר פרטי הכלל שאין היקש למחצה‪,‬‬
‫האם עיקר הכלל שאין הקש למחצה לא נאמר אלא ביחס של שני נושאים‪ ,‬ובזה נחלקו‬
‫האם סברה מחלקת‪ ,‬אבל על החילוקים שיש בנושא אחד בפרטיו י"ל שבזה לכו"ע אין‬
‫היקש למחצה‪ ,‬ול"מ סברה לחלק כלל‪ .‬או שעיקר יסוד שאין היקש למחצה הוא רק לענין‬
‫שני נושאים‪ ,‬אבל כיון שנתקיים ההיקש בשלמותו‪ ,‬שכבר דנו זה מזה‪ ,‬י"ל שאין צריך‬
‫להקישם לכל הפרטים‪ ,‬ודי לנו שהוקש בזה הפרט שעוסקים בו ]שו"ת משפט כהן סי' קמג[‪.‬‬
‫טור תק"ע לאחר הציון להערה ‪ ― 235‬יש מי שכתב שכשם שבגז"ש על אף שאין גז"ש‬
‫למחצה מכל מקום היכן שיש טעם יש גז"ש למחצה‪ ,‬א"כ אולי י"ל ג"כ בהיקש היכן‬
‫שיש טעם שיש היקש למחצה‪ .‬ואע"ג שאין ללמוד בהחלט היקש מגז"ש‪ ,‬כיוון שיותר‬
‫פשוט שאין היקש למחצה ממה שאין גז"ש למחצה‪ ,‬מ"מ כיון שלמ"ד אין גז"ש למחצה‬
‫מועיל טעם‪ ,‬א"כ גם בהיקש יועיל טעם‪] .‬שער המזרח ברכות ‪ 353‬שו"ת משפט כהן ס' נו וסי'‬
‫קמג[‪.‬‬

‫‪:˙È·‰ ¯‰‬‬
‫טור תקפ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 180‬וי"א שרק מפתח הר הבית עד החיל נקרא מחנה‬
‫לויה ]רשב"י זבחים קטז ב‪ ,‬כן פרש"י בדעתו בד"ה 'עוד'‪ .‬ועיין מנחת אברהם ח"א סי' כג‪ ,‬שמשמע‬
‫ברמב"ם בית הבחירה פ"ז הט"ז שפסק כדעת רשב"י‪ ,‬שכתב 'החיל מקודש ממנו שאין עכו"ם וטמא מת‬
‫ובועל נדה נכנסים לשם' ולא כתב כלשונו בהי"ז 'עזרת הנשים מקודשת מן החיל שאין טבול יום נכנס‬
‫לשם ואיסור זה מדבריהם'‪ .‬וכן משמע מדבריו גם לגבי עזרת נשים שכתב שם 'וטמא מת שנכנס לעזרת‬
‫הנשים אינו חייב חטאת'‪ .‬וכן בהלכות ביאת מקדש פ"ג שכתב הרמב"ם 'החיל משלחין ממנו עכו"ם וטמאי‬
‫מת ובועלי נדות אבל טבול יום נכנס לשם שכבר טבל‪ .‬עזרת הנשים משלחין ממנו טבול יום אבל לא‬
‫מחוסר כיפורים שמחוסר כיפורים העריב שמשו ואסור טבול יום במחנה לויה מדברי סופרים‪… .‬אבל טמא‬
‫מת או טבול יום שנכנס לעזרת נשים‪ …‬מכין אותו מכת מרדות'‪ .‬אמנם הרמב"ם עצמו‪ ,‬אע"פ שמשמע‬
‫מדבריו שפסק כרשב"י‪ ,‬כתב שמחנה לויה הוא עד שער ניקנור כמבואר בה"ז ובהי"ז‪ .‬ועיין שו"ת משפט‬
‫כהן סי' צו עמ' רא‪ ,‬ובחסדי דוד על תוספתא כלים ב"ק פ"א ת"ח‪ ,‬שמבואר בדבריהם שכל קדושת החיל‬

‫ועזרת נשים מדרבנן‪ ,‬גם לשיטת רשב"י[‪.‬‬

‫‪:‚¯‰‬‬
‫טור תק"צ תוספת להערה ‪ ― 37‬ועיין בטוב ראי ברכות אות רה שכתב כדבר זה בעניין‬

‫‪
168‬הרג‪-‬הרהור עברה‬

‫כרך י‬

‫בניית בית כנסת בדיוק לכיון ירושלים ומקום בית המקדש‪ ,‬אע"פ שהוא בדיוק לכיוון‬
‫זריחת השמש‪.‬‬
‫טור תקצ"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 74‬לאחר שנהרג קוברים עמו סייף שנהרג בו וסודר‬
‫שנחנק בו ]ירושלמי נזיר פ"ז ועיין שו"ת משפט כהן סי' רכא גבי הלנת עצמות[‬

‫‪:¯Â·È„Î ¯Â‰¯‰‬‬
‫טור תקצ"ד תוספת להערה ‪ ― 22‬ועיין בטוב ראי ברכות אות קנא שכתב‪ ,‬שדין הוצאת‬
‫המילים בשפתיו הוא רק בק"ש‪ ,‬ושם נחלקו התנאים האם גם צריך להשמיע לאזניו‪.‬‬
‫אולם בשאר המצוות‪ ,‬שאין בהם דין הוצאת המילים בשפתיו אלא רק דיבור בעלמא‪,‬‬
‫שם נחלקו האמוראים האם הרהור כדיבור‪.‬‬
‫טור תקצ"ג תוספת להערה ‪ ― 9‬ועיין עיטור סופרים לשכת סופר עמ' כ בביאור טעם‬
‫הדבר שהרהור לאו כדיבור‪.‬‬
‫טור תקצ"ה תוספת להערה ‪ ― 50‬ועיין טוב ראי פסחים אות קסא שכתב שלמ"ד הרהור‬
‫כדיבור דמי או למ"ד שבמקום אונס ושאין ידיו נקיות יוצא בהרהור‪ ,‬יוצא דין מחודש‬
‫שצריך להרהר את השם ככתיבתו‪ ,‬כיון שאין זה בכלל "זה זכרי"‪ ,‬וצריך שיהיה ההרהור‬
‫בשם מלא‪ ,‬ויהי' לפי זה דין המהרהר חמור מדין המוציא בפיו‪.‬‬
‫טור תר"ט תוספת להערה ‪ ― 215‬ועיין עיטור סופרים לשכת הסופר עמ' כ שהקשה מכאן‬
‫על גזרת חכמים שלא להרהר בכתבי חול משום שמא יבוא לעיין בהם‪ .‬וראה מה שתירץ‬
‫שם‪.‬‬

‫‪:‰¯·Ú ¯Â‰¯‰‬‬
‫טור תר"י פסקה ראשונה להוסיף בהערה ‪ ― 2‬עיין טוב ראי ברכות אות קיד שכתב להוכיח‬
‫מכאן שהרהורי עבירה קשים מעבירה‪ ,‬היינו קודם עבירה‪ ,‬וזה אסור מן התורה ונענשים‬
‫עליה‪ .‬ראה הערה ‪.17‬‬
‫טור תרי"א לאחר הציון להערה ‪ ― 17‬ואמרו חז"ל שאין אדם ניצול מהרהור עבירה ]בבא‬
‫בתרא קסד ב ועיין לנתיבות ישראל ח"ב עמ' קיד‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ב"ב עמ' ‪ 235‬שהביא בזה מחלוקת‬

‫האם נאמר רק לסתם אדם או לכל אדם[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 18‬ועיין סידור עולת ראי"ה ח"א עמ' רנב‪-‬רנג‪.‬‬
‫טור תרי"ב תוספת להערה ‪ ― 33‬ועיין טוב ראי ברכות אות רפה שביאר בדעת אביי שגם‬
‫שאיסור ייחוד אינו אלא משום שמביא לידי הרהור‪.‬‬
‫טור תרט"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 88‬יש מי שכתב להקל באיסור בשימוש במוך במקום‬

‫כרך י‬

‫הרהור עברה‪-‬הרחקת נזיקין
‪169‬‬

‫הסרת מכשול של הרהור עבירה או נסיון ח"ו‪ ,‬שכו"ע מודים שיש לסמוך על המתירים‬
‫]שו"ת עזרת כהן סי' לה‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי כתובות אות קכח[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פסקה ― יש מי שכתב שככל שהמקום יותר קדוש צריכים להיזהר יותר מכל‬
‫דבר המביא לידי עבירה או הרהור‪ ,‬שבמקום שמתגברת הקדושה מתגבר לעומתה גם‬
‫יצה"ר‪ ,‬וזה מה שאמרו חז"ל שהיצר הרע מניח אומות העולם ומתגרה בישראל‪ .‬ואביי‬
‫אמר שבתלמידי חכמים יותר מכולם ]סוכה נב א[‪ .‬וזה משום הקדושה שבהם‪ ,‬וה"ה למקום‬
‫קדוש‪ ,‬שישראל מתקבצים שם לשם מטרה של קדושה ]שו"ת אורח משפט‪ ,‬או"ח סי' לה ד"ה‬
‫'והנה כאשר'‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי סוכה אות נו[‪.‬‬

‫‪:˙ÂÎÏÓ È‚Â¯‰‬‬
‫טור תרכ"ב תוספת להערה ‪ ― 5‬ועיין טוב ראי ברכות אות קט‪.‬‬
‫טור תרכ"ה תוספת להערה ‪41‬א ― ועיין מאמרי הראי"ה א עמוד ‪ 93‬מה שכתב בזה‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪41‬א בסוף הפסקה ― יש אומרים שאפילו מומר שנהרג בידי נכרים‬
‫מתאבלים עליו ]הגהת אשר"י פרק אלו מגלחין סי' נט בשם א"ז הובא בהגהת רמ"א בשו"ע יו"ד סי'‬
‫שמ סע' ה[ ויש אומרים שאין מתאבלים עליו ]מרדכי מו"ק סי' תתפו בשם ר"ת‪ ,‬הובא ברמ"א‬
‫שם[‪ .‬ובטעמם של האומרים שמתאבלים עליו נחלקו האחרונים‪ ,‬יש מי שאומר שמשום‬
‫שהרהר בתשובה ]לבוש שם[ ויש מי שאומר שכיוון שנהרג יש לו כפרה ]ש"ך שם ס"ק י[‪.‬‬

‫‪:ÔȘÈÊ ˙˜Á¯‰‬‬
‫טור תרכ"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 11‬ויש מי שכתב שאיסור דאורייתא הוא רק כשמזיק‬
‫את חבירו בלא טעם‪ ,‬אבל אם מזיק לחבירו כדי להציל את עצמו מהיזק גדול יותר אין‬
‫איסור דאורייתא כיוון שבאופן זה היה עושה לעצמו ג"כ היזק כזה‪ ,‬ואינו עובר על‬
‫ואהבת ]שו"ת אורח משפט חו"מ סי' כו‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ב"ק אות ב[‪.‬‬
‫טור תר"ע פסקה ראשונה להוסיף בהערה ‪ ― 519‬ועיין באגרות הראי"ה ח"ב אג' תרעג‪,‬‬
‫שכתב שלשאר העופות לא נתנו חכמים שיעור‪ ,‬ותלוי לפי אומד מומחים‪ ,‬לפי הנדרש‬
‫לשמירה מהיזק‪ .‬ועיין שם שהאריך בביאור דיני ההרחקה בעופות‪.‬‬

‫‪‡È ͯÎ‬‬
‫‪̯‚ ‰Ê ‰Ê Z ‰·Î¯‰‬‬
‫‪:‰·Î¯‰‬‬
‫טור ב' תוספת להערה ‪ ― 21‬ועיין בשו"ת משפט כהן סי' כד אות ב בפירוש הסוגיא‬
‫בסוטה לדעת הרמב"ם‪.‬‬
‫טור ו' תוספת להערה ‪ ― 57‬וכן בעץ הדר סי' ז וסי' כט‪.‬‬
‫טור ט' תוספת להערה ‪ ― 91‬ובשו"ת משפט כהן סי' כד אות ו בביאור דברי הרמב"ן‪.‬‬

‫‪:‰‡˘¯‰‬‬
‫טור ל"א לאחר הציון להערה ‪ 163‬להוסיף פרק ושם לציין ― ‪ :„"· ˙‡˘¯‰ .Â‬יש מהאחרונים‬
‫שכתב ששטרי הרשאה בהיתר מכירה ושטרי הרשאה שב"ד מרשים לבעלים שהפקירו‬
‫את פירותיהם‪ ,‬ומסרו כוחם לבי"ד לעשות ברשותם כל מה שנדרש למכירת הפירות בדרך‬
‫היתר‪ ,‬דהיינו לקחת מהם שכר טרחם ומכשיריהם ודבר זה אע"פ שאין בו כדי סמיכה‪,‬‬
‫מ"מ כיון שהוא נטפל אל המכירה‪ ,‬לרווחא דמילתא‪ ,‬הוא דבר הגון וזכר לשביעית שלא‬
‫תשכח מישראל ]אגרות הראי"ה ח"א אג' שיג[‪.‬‬

‫‪:‰„·‡ ˙·˘‰‬‬
‫טור נ"ו תוספת להערה ‪ ― 39‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' קג )הודפס גם בטוב רואי בב"ק‬
‫אות נא( שהקשה לדעה זו מדוע גזילה היא לאו הניתק לעשה‪ ,‬הרי יכול לעקור העשה‪.‬‬
‫טור ס"א תוספת להערה ‪ ― 107‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' רעא אות ג מה שכתב ללמוד‬
‫מזה לשאר מצוות‪.‬‬
‫טור ע"ג תוספת להערה ‪ ― 270‬ועיין מה שכתב במצות ראי"ה או"ח סי' ב סע' ג על‬
‫השמטת דברי ר' יוחנן בפוסקים‪.‬‬

‫‪:Ë·ډ ˙·˘‰‬‬
‫טור ק"ג תוספת להערה ‪ ― 27‬ועיין טוב רואי ברכות אות ז שהקשה לדעת תוס' ברכות‬
‫ב ב ומה שתירץ שם‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 31‬ואפילו אם לא היה המשכון בידו במוצאי שביעית‪ ,‬כגון‬
‫שהיה כסות לילה שהחזיר לו לפני בא השמש‪ ,‬או כסות יום שהייתה אצלו ביום ]שבת‬
‫הארץ כרך ג פרק ט הלכה יד[‪.‬‬

‫‪
172‬השחתת זקן‪-‬השקאת סוטה‬

‫כרך יא‬

‫‪:Ô˜Ê ˙˙Á˘‰‬‬
‫טור קכ"ו תוספת להערה ‪ ― 138‬וכן ראה טוב רואי ברכות אות פ שכתב שאם התספורת‬
‫היא באופן שאינו ניכר כלל שאינה ע"י תער‪ ,‬ראוי שיהיה אסור משום מראית עין ככל‬
‫איסורי תורה‪ ,‬ואפילו באיסורי דרבנן קיי"ל דיש מראית עין‪.‬‬
‫טור קכ"ז תוספת להערה ‪ ― 145‬ועיין טוב רואי שם שלמד מכך שבמקום שפרוצים‬
‫בהשחתת זקן ראוי הוא לגדל הזקן‪ ,‬ולא לספר אותו אפילו בתספורת כדי להוציא מלבם‬
‫של המשחיתים‪.‬‬

‫‪:Ú¯Ê ˙˙Á˘‰‬‬
‫טור ק"ל לאחר הציון להערה ‪ ― 13‬יש מי שכתב שלמ"ד שאיסור זה הוא בכלל פריה‬
‫ורביה יש לאסור גם גרם של השחתת זרע ]שו"ת עזרת כהן סי' לב[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 17‬ועיין שו"ת עזרת כהן סי' לב שהסתפק האם יש להוכיח מכאן‬
‫על 'גרם איסור'‪.‬‬
‫טור קל"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 58‬ויש מי שכתב שכל מה שהתירו לבדוק כרות שופכה‬
‫הוא דווקא כאשר הוא מוחזק כלאו בר הולדה‪ ,‬כגון שניקב ונסתם ורוצה לבדוק האם‬
‫נסתם לגמרי‪ .‬אולם במקום שהוא מוחזק כבר הולדה‪ ,‬כגון שאינו מוליד כמה שנים אך‬
‫לא ידוע מדוע‪ ,‬אסור לבדוק אפילו בדרך גרם ]שו"ת עזרת כהן סי' לב[‪.‬‬
‫טור ק"מ תוספת להערה ‪ ― 177‬ובשו"ת עזרת כהן סי' לד הוסיף שלא יאמר לה הבעל‬
‫לעשות כך דרך ציווי אלא רק יודיע לה הדין‪ .‬ועוד כתב שבמקום שאירע הפסד‪ ,‬נחשב‬
‫כמקום שההיזק שכיח‪ ,‬וגם המחמירים יודו שמותר לתת המוך לאחר תשמיש‪ .‬ועיין עוד‬
‫בעניין שו"ת אורח משפט השמטות ומילואים סי' יב‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 179‬ועיין שו"ת אורח משפט השמטות ומילואים סי' יב אותיות‬
‫ב‪-‬ג‪.‬‬

‫‪:‰ÓÏ˘‰‬‬
‫טור קמ"ז תוספת להערה ‪ ― 73‬עיין טוב רואי פסחים אות קעא‪ ,‬שדקדק מלשון הברייתא‬
‫שהכוונה אחר שחיטתו וזריקתו‪ ,‬אך לא אחר הקטרת אבריו‪.‬‬

‫‪:‰ËÂÒ ˙‡˜˘‰‬‬
‫טור קנ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 69‬יש מי שכתב שעד אחד נאמן אפילו אם הבעל מכחישו‬
‫]טוב רואי מסכת סוטה אות יא עפ"י דברי התוס' סוטה ג ב ד"ה 'ת"ל ועד אין בה' וחידש שכן הוא‬

‫אפילו אליבא דרבא[‪.‬‬

‫כרך יא‬

‫השקאת סוטה‪-‬השקה
‪173‬‬

‫טור קס"ב תוספת להערה ‪ ― 160‬ועיין בטוב רואי סוטה אות טז שהקשה מדוע עדים‬
‫שהעידו לאחר ששתתה עדי שקר הם‪ ,‬הרי אפשר לתלות שבעלה לא היה מנוקה מעון‪.‬‬
‫טור קס"ה תוספת להערה ‪ ― 224‬ועיין טוב רואי סוטה אות סב מה שהקשה ותירץ בטעם‬
‫זה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 224‬ויש שכתב הטעם‪ ,‬שכיוון שמהתורה אין ישראל מצווים‬
‫על העוברים‪ ,‬אין זה בכלל פיקוח נפש‪ ,‬או שהוא ספק ספיקא שמא אינו בן קיימא‪,‬‬
‫ומכל שכן כל זמן שלא יצא לאויר העולם שלא הוחזק בן קיימא כלל‪ ,‬ואם תמצי לומר‬
‫שהוא בן קיימא שמא היא טהורה‪ ,‬ומכל שכן שרצונה לשתות שהרי היא אומרת טהורה‬
‫וגם אם לא נאמנת על בעלה‪ ,‬על גופה נאמנת ]טוב רואי סוטה אות סב[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 227‬ועיין טוב רואי סוטה אות סב שתמה מדוע לא נלמד מיוצאת‬
‫להיהרג לכאן ובפרט שהוא ק"ו שהרי שם ודאי תמות וכאן ספק‪.‬‬
‫טור קע'א פסקה ראשונה להוסיף בהערה ‪ ― 334‬ועיין בטוב רואי על סוטה אות ב‪.‬‬
‫טור קע"ט תוספת להערה ‪ ― 465‬ועיין טוב רואי סוטה אות יח מה שהקשה ותירץ‪.‬‬
‫טור ק"פ תוספת להערה ‪ ― 490‬ועיין טוב רואי סוטה אות כ שהקשה מדוע לא אומרים‬
‫גבי כהן גדול‪ ,‬גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה‪ ,‬ובשב ואל תעשה אפילו בדאורייתא‬
‫ממש‪ ,‬והרי כהן גדול אינו מעיד כי אם למלך ואם כן למה יכניסו כהן גדול לכתחילה‬
‫בדבר שאינו כבודו‪ ,‬וראה מה שיישב שם‪.‬‬
‫טור קפ"א תוספת להערה ‪ ― 491‬ועיין טוב רואי סוטה אות כא מה שכתב בדעת ר'‬
‫יהודה‪.‬‬
‫טור קפ"ז תוספת להערה ‪ ― 606‬ובביאור יסוד מחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל עיין‬
‫בעין איה על ברכות פ"ה אות כח‪ .‬ועיין טוב רואי סוטה אות סג שתירץ קושיית התוס'‬
‫כו א ד"ה 'אמר לו ר' ישמעאל'‪.‬‬

‫‪:‰˜˘‰‬‬
‫טור קפ"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 20‬ויש מן האחרונים שכתב שזריעה היא בבחינת פנים‬
‫חדשות באו לכאן‪ ,‬ונחשב כאילו לא היה שאוב מעולם ]שו"ת דעת כהן סי' קיט[‪.‬‬
‫טור קפ"ט תוספת להערה ‪ ― 3‬ויש שהבינו שאין דעת הרמב"ם כדעת רש"י‪ ,‬שדעת הרמב"ם‬
‫שאין מספיק שיהיו זרועים ומחוברים‪ ,‬אלא צריך דווקא שיצופו מי המקוה על המים‬
‫הטמאים ]שו"ת דעת כהן סי' קט עמ' רטז[‪.‬‬
‫טור קצ"ג תוספת להערה ‪ ― 61‬שו"ת דעת כהן סי' קכט‪ .‬שעשו חיזוק לדבריהם כדבר‬
‫תורה‪ ,‬וכ"ש בטומאה דרבנן‪ .‬והם אמרו שטמא‪ ,‬והם אמרו שלא נטהר‪.‬‬

‫‪
174‬השקה‪-‬השקה‬

‫כרך יא‬

‫טור קצ"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 71‬יש מי שכתב שאין השקה מועילה במקוה של רביעית‪,‬‬
‫שכיון שאינה ראויה כ"א לטהר כלים אינה חשובה שתועיל בה השקה ]שו"ת דעת כהן סי'‬
‫קכט[‪.‬‬
‫טור קצ"ט תוספת להערה ‪ ― 137‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' קט שכתב כן גם בדעת הרמב"ם‬
‫במשנה תורה וכן ביאר בדעת רש"י‪.‬‬
‫טור ר"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 159‬ויש מי שכתב שכיוון שאנו אומרים שימים כמעין‪,‬‬
‫הרי שזהו מין בשאינו מינו שלא מועילה בו השקה ]שו"ת דעת כהן סי' קט לפי הבנת החת"ס‬
‫בדברי הרא"ה‪ .‬ראה להלן‪ :‬שיעורה ובהערה ‪.[324‬‬
‫טור ר"ג תוספת להערה ‪ ― 169‬ובשו"ת דעת כהן סי' קכ"ז כתב בדעת הרא"ש שיועיל‬
‫רק באופן המועיל‪ ,‬כלומר שבמעיין אף בזוחלין ובמקווה רק באשבורן‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 171‬וכ"כ בדעת כהן סימן קיט‪ ,‬והוכיח מכך שלא גרע מפסול‬
‫שאיבה ממש‪ ,‬שהוא ע"י אדם ]ואפשר שגם כלי[ שמקבל טומאה‪.‬‬
‫טור ר"ד תוספת להערה ‪ ― 172‬וכן העיר בשו"ת דעת כהן סי' קיט‪.‬‬
‫טור ר"ט תוספת להערה ‪ ― 235‬ובשו"ת דעת כהן סי' קד כתב שיעשה הנקב של שפופרת‬
‫הנוד ביושר ולא בשיפוע‪ ,‬וכן שראוי לעשותו בגודל שפיסת יד אדם בינוני תוכל להיכנס‬
‫שם לרווחא דמילתא‪ ,‬ואז יהיה כשר לכל הדעות‪.‬‬
‫טור רי"א תוספת להערה ‪ ― 256‬ובשו"ת דעת כהן סי' קט ביאר כן בדעת רש"י יבמות‬
‫טו א ד"ה 'עירוב מקואות'‪.‬‬
‫טור רי"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 270‬ויש סבורים שבשביל להכשיר שאובים בעי ערוב‬
‫ממש ]כן הוכיח בשו"ת דעת כהן סי' קט עמ' רטז מהכס"מ מקואות פ"ו ה"י‪ .‬ושם הוכיח מדעת הרמב"ם‬
‫גבי ג מקוואות בפ"ו הי"א‪ ,‬שלא צריך עירוב‪ ,‬והסביר את הרמב"ם כרש"י‪ ,‬שהוא משום בא ראשו ורובו‬

‫במים שאובים[‪.‬‬
‫טור רי"ח תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 323‬על המילים 'או לים' ― ברא"ה המובא‬
‫בריטב"א במכות‪ ,‬הוסיף דין ים השווה לדין מקוה‪ ,‬ואולם ברא"ה המופיע בשטמ"ק בביצה‬
‫לא מופיע כלל דין ים‪ .‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' קט עמ' רטו‪ ,‬שהשווה דין ים לדין מעיין‬
‫ע"פ הרמב"ם )מקוואות פ"ט הי"ב( והשו"ע )יו"ד סי' רא ס"ה( שים מטהר בזוחלים ודינו‬
‫כמעיין‪ .‬וחידושי הריטב"א על מכות טרם נדפסו בזמנו‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 324‬ועיין בשו"ת דעת כהן שם שלא מועיל אם נקוב כמוציא‬
‫רמון‪ ,‬שאף אם אינו בכלי כלל לא מועיל‪ .‬וכאמור ראה רק את הרא"ה המובא בשמ"ק‬
‫בביצה ולא את הריטב"א במכות‪.‬‬

‫השקה‪-‬התורה חסה על ממונם של ישראל
‪175‬‬
‫כרך יא‬

‫טור רי"ח תוספת להערה ‪ ― 324‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' קט שהביא קצת ראיה לדעת‬
‫הרא"ה‪.‬‬
‫טור רי"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 332‬וי"א שאף למתירים השקה לטהר מים ע"י מקוה‪,‬‬
‫מ"מ אין להשיק שאובין למעיין ע"מ לעשותו מקוה ]שו"ת דעת כהן שם עמ' רטז בדעת הרמב"ם‪,‬‬
‫וסברתו שלגבי טהרות לא מצינו שום חילוק בין מקוה למעיין‪ ,‬ונחשב מב"מ‪ ,‬אבל לענין דיני מקוואות‬

‫מצינו חילוק בין מקוה למעיין‪ ,‬והוי מין בשא"מ[‪.‬‬
‫טור רי"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 349‬ויש מן האחרונים שכתב‬
‫חוזרים לפסולם הראשון‪ ,‬מודה במקום שהכשרים מרובים על‬
‫ברוב שייך אף כשאינו תערובת גמורה‪ ,‬ולא הסתפק אלא במקום‬
‫דעת כהן סי' קט שבאופן זה רצה ליישב את ספיקו של ר' ירוחם עם פשט‬

‫שגם הסוברים שהמים‬
‫הפסולים משום ביטול‬
‫שפסולים מרובים ]שו"ת‬
‫המשנה[‪.‬‬

‫‪:‰‡ÂÁ˙˘‰‬‬
‫טור רכ"ה תוספת הערה על המילים 'כמה סוגים' ― ובביאור החלוקה בניהם עיין בעין איה‬
‫על מסכת ברכות פ"ה אות קטו‪.‬‬
‫טור רכ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 85‬ויש מי שכתב שאם יודע שהוא של ע"ז אפילו אם‬
‫כיוון ליבו לשמים חייב חטאת ]שו"ת משפט כהן סי' קמד אות יב בדעת הרמב"ם הלכות ע"ז פ"ג‬
‫ה"ה שהפוער עצמו לפעור אפילו דרך ביזוי‪ ,‬שלא התכוון לעובדה‪ ,‬חייב כיוון שזוהי דרך עבודתה‪,‬‬
‫והשתחוויה שהיא אחת מארבע עבודות לא גרע מכך ושלא כפי שנראה מדברי התוס' סנהדרין סד א ד"ה‬
‫'אע"ג' שמחשבה מועילה‪ .‬וכן הדבר מוכרח שאחרת לא מצינו יהרג ואל יעבור שהרי תמיד לא מכוון‬
‫לעבודה זרה‪ .‬ועיין שם סי' קמח שמכוח זה ביאר בדעת הרמב"ם ה"ו שהמשתחווה משום אהבה או יראה‬

‫הוא דווקא שיש גילוי מילתא שלא קיבלו לאלוה[‪.‬‬
‫טור רל"ו תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 187‬על המילים 'כשהיו שומעים' ― ועיין טוב‬
‫רואי ברכות אות קה שחילק בין זמן הכריעה של כוהנים לבין זמן הכריעה של השומעים‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 191‬על המילים 'עומדים צפופים' ― ועיין טוב רואי‬
‫ברכות אות כו מה שלמד מכאן בדין חציצה בתפילה‪.‬‬

‫‪:χ¯˘È Ï˘ ÌÂÓÓ ÏÚ ‰ÒÁ ‰¯Â˙‰‬‬
‫טור רמ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 81‬יש שהסתמכו על הכלל "התורה חסה על ממונם של‬
‫ישראל" להיתר מכירת הקרקע לגוי בשביעית‪ ,‬שאע"פ שיש בזה הערמה‪ ,‬מצאנו בירושלמי‬
‫]ביצה פ"ג ה"ד[ שכדי לחוס על ממונן של ישראל מותר להערים‪ ,‬ולכן בנידון של הכרח‬
‫גדול כגון שאלת שביעית‪ ,‬לפי המצב של עכשיו ראוי לפי זה להקל ]שבת הארץ מבוא אות‬
‫יג[‪.‬‬

‫‪
176‬התחייבות‪-‬התר מצטרף לאיסור‬

‫כרך יא‬

‫‪:˙·ÈÈÁ˙‰‬‬
‫טור רמ"ז תוספת להערה ‪ ― 16‬וכן הסביר את דברי הרי"ף בביאור הגר"א חו"מ סי' מ‬
‫סע' א ס"ק ב‪ ,‬אולם בבאר אליהו שם העיר שאין הדברים מוכרחים בדעת הרי"ף‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 20‬ובביאור הגר"א חו"מ סי' מ סע' א ס"ק ב כתב שהרי"ף למד‬
‫דין זה מדין כתב לכהן שאני חייב לך חמש סלעים חייב לתן לו‪ ,‬ובנו אינו פדוי‪ ,‬משמע‬
‫שמועיל מה שמתחייב בשטר אע"פ שאין לו שעבוד עליו בתחילה‪ .‬ובבאר אליהו שם‬
‫העיר שאע"ג שהגמ' דחתה שאין ראיה משם כיוון שהוא משועבד לכהן מדאורייתא‪ ,‬סבר‬
‫הרי"ף שהוא רק דחוי‪ ,‬שהרי באמת יש לו טובת הנאה ליתן לכל כהן שירצה ואינו‬
‫משועבד דוקא לכהן זה‪.‬‬
‫טור רמ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 38‬יש מן האחרונים שכתב שאפשר שלדעה זו מתחייב‬
‫דווקא כשחתמו על השטר עדים ]באר אליהו שו"ע חו"מ סי' מ סע' א ס"ק ג בדעת ר"ת‪ ,‬ודייק‬
‫כך ממה שכתב 'שכתב שטר וחתמו היטב' משמע בעדים‪ .‬וכתב שמ"מ הוא חידוש שיכול לחייב עצמו‬

‫אע"פ שהכל יודעים שלא היה חייב לו כלום[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 45‬וכן בבאר אליהו חו"מ סי' יב ס"ק טו וכן בסי' מ' סע' א ס"ק‬
‫א‪-‬ב‪.‬‬

‫‪:Â˙ÏÈÁ˙ ÌÂ˘Ó ÂÙÂÒ Â¯È˙‰‬‬
‫טור רס"ט לאחר הציון להערה ‪ 151‬להוסיף פיסקה ― יש מי שצירף להתיר להוציא תשמיש‬
‫קדושה של יחיד לחולין במקום שעושה אחר מהודר ממנו כיוון שאם יהיה אסור‬
‫להשתמש תשמיש חול בגרוע ימנע מעשיית מהודר ]שו"ת אורח משפט סי' לד וראה שם טעמים‬
‫נוספים להתר[‪.‬‬

‫‪:ÂÏÏÎÓ ¯˙‰‬‬
‫טור רע"א לאחר הציון להערה ‪ 14‬להוסיף פיסקה ― יש מי שביאר שהטעם בדברי הירושלמי‬
‫]הובאו בתוס' קידושין לח א ד"ה 'אקרוב עומר'‪ ,‬אולם ראה ירושלמי חלה פ"ב ה"א שהובא גם בתוס'‬

‫ר"ה יג א ד"ה 'דאקריבו עומר'‪ ,‬שם נראה אחרת[ שעשה שקודם מתן תורה לא דוחה לא תעשה‬
‫שאחר מתן תורה‪ ,‬שקודם מתן תורה הותרו כולם ונתחייבו בהם מחדש במתן תורה ועל‬
‫כן הם כהותרו מכללן ולכן קלות יותר ]אגרות הראי"ה ח"ג אג' תתיא[‪.‬‬

‫‪:¯ÂÒÈ‡Ï Û¯ËˆÓ ¯˙‰‬‬
‫טור ר"צ פסקה ראשונה להוסיף בהערה ‪ ― 113‬ועיין תוס' שם ד"ה 'משום דהוי' שהקשה‬
‫מדוע לא אמרו שנזיר וחמץ הם שני כתובים‪ .‬ועיין טוב רואי פסחים אות קנב מה‬
‫שתירץ‪.‬‬

‫כרך יא‬

‫התראה‪-‬התרת נדרים
‪177‬‬

‫‪:‰‡¯˙‰‬‬
‫טור רצ"א תוספת להערה ‪ ― 10‬ועיין באר אליהו חו"מ סי' כז סע' א ס"ק ג‪,‬ז )הודפס גם‬
‫בטוב ראי על כתובות אות פו( שהוכיח שגם במקום שחידשה תורה ללקות בלאו שאין‬
‫בו מעשה‪ ,‬מ"מ צריך להתרות‪.‬‬
‫טור ש"ה תוספת להערה ‪ ― 181‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' סח האם גם בהתראת יחיד‬
‫נחשב מומר או דוקא כשקיבל התראת עדים‪.‬‬
‫טור שי"ד לאחר הציון להערה ‪ 298‬להוסיף פיסקה ― בית דין רשאי להלקות על שמועה‬
‫רעה כנגד אדם ]קדושין פא א[ מדין "לא טובה השמועה" ]שמואל א ב כד[‪ ,‬אפילו כשאין‬
‫עדים והתראה ]כן משמע מרש"י שם ד"ה 'לא טובה השמועה' שדי שיצא קול‪ ,‬וכן בתוס' סנהדרין כו‬
‫ב ד"ה 'החשוד' וברמב"ם הלכות סנהדרין פכ"ד ה"ה ושו"ע חו"מ סי' ב סע' א וכתב 'כשהעם פרוצים‬
‫בדבר'‪ ,‬וברמ"א הוסיף שדווקא בהוראת שעה‪ .‬ועיין ש"ך שם ס"ק ב וסמ"ע שם ס"ק ג ונתיבות המשפט‬
‫בחידושים ס"ק א שכתבו שה"ה ליחיד פרוץ‪ .‬והוסיף בסמ"ע שכשהעם פרוץ יכולים לגדור בתקנה ולענוש‬
‫מי שעובר על התקנה אפילו מי שאינו פרוץ‪ .‬אולם עיין אורים שם ס"ק א שכתב שליחיד שייך רק כשיש‬

‫חשש שיביא לפרצה של רבים וכ"כ בשו"ת שער אפרים סי' עב[‪ .‬יש מי שאומר שמלקים על "לא‬
‫טובה השמועה " רק אם יש עדים אך אין התראה ]רש"י בסנהדרין שם‪ ,‬ד"ה 'ארבעין בכתפיה'‬
‫וכן מובא ברא"ש שם סימן י"ג בשם ר"ת[‪ .‬יש מן האחרונים שסובר שכולם מודים שמלקים‬
‫רק על שמועה כשאין עדים אלא שהחולקים סוברים שבכדי לפסול לעדות צריכים לפחות‬
‫עדים אך לא חייבים התראה ]באר אליהו חו"מ סי' ב סע' א ס"ק ד‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי על‬
‫קידושין אות קטז[‪.‬‬

‫‪:Ìȯ„ ˙¯˙‰‬‬
‫טור של"ג תוספת הערה לפני הציון להערה ‪ 5‬על המילים "על נדרו" ― בשו"ת משפט כהן‬
‫סי' לט ד"ה 'ואולי' כתב שלא מצאנו התרה אלא בדינים שנעשו ע"י דיבור בלבד‪ ,‬אבל‬
‫על מעשה לא מועילה התרה‪ ,‬ולכן דן האם תועיל התרה לתרומה ביד כהן‪ ,‬שהרי נתינתה‬
‫לכהן היא מעשה‪.‬‬
‫טור שנ"ב תוספת הערה לפני הציון להערה ‪ 283‬על המילים "לא היה נודר" ― ובשו"ת משפט‬
‫כהן סי' לט אות ב דן למ"ד שחייבים פתח‪ ,‬כיצד נדר נחשב דבר שיש לו מתירין‪ ,‬והרי‬
‫שמא לא ימצאו לו פתח‪.‬‬
‫טור שנ"ז לאחר הציון להערה ‪ 354‬להוסיף פיסקה ― בדינים שבין אדם לחבירו‪ ,‬כגון מכירה‬
‫ומתנה‪ ,‬אין התרה מועלת‪ .‬שיסוד ההתרה להחשיב את המעשה כטעות נאמר רק לגבי‬
‫נדרים והקדשות ]שו"ת משפט כהן סי' מ ד"ה 'מחד"ת'[‪.‬‬
‫טור ש"צ תוספת להערה ‪ ― 743‬והראי"ה קוק בשמונה קבצים קובץ ז אות פז )ונדפס‬

‫‪
178‬התרת נדרים‪-‬ודוי‬

‫כרך יא‬

‫גם באורות האמונה עמ' ‪ (111‬האריך במעלתו של הנדר‪ ,‬וכתב שזה הטעם שתחילת‬
‫הסליחה פותחת בסליחה על פגמי הנדרים‪.‬‬

‫‪:(‡)  ˙‡‰‬‬
‫טור שצ"ג תוספת להערה ‪ ― 11‬יש להעיר שגם בכתב עברי )כתב דעץ( צורת האות ו‬
‫דומה ברובה לכתב אשורי‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 23‬ובשו"ת דעת כהן סוף סי' קנו הוכיח מדברי הר"ן שההיכר של‬
‫התגין אינו מועיל להבחנה בין האותיות השונות‪ ,‬וצריך הבחנה ע"י עיקר צורת האות‬
‫דווקא‪.‬‬
‫טור שצ"ח תוספת להערה ‪ ― 94‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' קסג‪.‬‬

‫‪:È„Â‬‬
‫טור תי"ד לאחר הציון להערה ‪ 29‬להוסיף פיסקה ― אין מברכים על הווידוי‪ ,‬ואפילו לדעות‬
‫שהיא מצוות עשה‪ ,‬שכיוון שבא על חטא הרי הוא כדבר של קללה ]שו"ת משפט כהן סי'‬
‫נו אות ב‪ .‬וביאר שכיוון שבא ע"י עבירה גרע ממיני הקללה שבברכות מ ב שלהלכה מברכים עליהם‪.‬‬

‫ודימה זאת למצוות השבת גזילה שאין מברכים עליה משום שבאה ע"י חטא[‪.‬‬
‫טור תט"ו לאחר הציון להערה ‪ 36‬להוסיף פיסקה ― יש מי שחילק בין יחיד לציבור‪ ,‬שיחיד‬
‫צריך להתוודות בפה‪ ,‬שכדי לעקור את המעשים שעשה צריך דיבור דווקא‪ ,‬שנחשב ג"כ‬
‫כמעשה‪ ,‬וכמו כן צריך לפרט בווידוי את כל יסודי התשובה‪ .‬משא"כ בתשובה של רבים‬
‫די שיתוודו בלב‪ ,‬משום שעיקר תשובתם היא כדי שלא ימשיכו בחטאים הרגילים‪ ,‬ומטרת‬
‫הווידוי שלהם היא צער וקנס‪ ,‬ולכך מספיקה תשובה בלב‪ ,‬וכן אינם צריכים להאריך‬
‫בפרטי עקרי התשובה ]טוב רואי יומא אות נ עמ' ריז‪-‬רכא[‪.‬‬
‫טור תט"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 46‬ויש מי שהעיר שבירושלמי ]יומא פ"ח ה"ז[ מובאים‬
‫שלושת חלקי התשובה – חרטה עזיבה וקבלה – אך נוסח התפילה נקבע ע"פ הבבלי‬
‫שאין צורך להזכירם‪ .‬והוסיף ששמא יש לחלק שדווקא לציבור אין צורך להזכירם‪ ,‬אך‬
‫יחיד המתוודה צריך לאומרם ]אגרות הראי"ה ח"א אג' קלה עמ' קסז[‪.‬‬
‫טור תכ"ח תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 216‬על המילים 'חטאתי ועויתי ופשעתי' ― ובטוב‬
‫רואי יומא אות יט ביאר את הטעם שכל אדם אומר את נוסח זה‪ ,‬אפילו מי שלא חטא‬
‫במזיד ובמרד‪ ,‬משום שבכל חטא ‪ -‬אפילו שוגג ‪ -‬יש ע"פ עומק הדין צד של מזיד ומרד‪,‬‬
‫ולכן יש להתוודות גם עליהם‪.‬‬
‫טור תמ"ז תוספת להערה ‪ ― 431‬ובטוב רואי יומא אות נ ביאר ששורש מחלוקתם בטעם‬
‫עניין הווידוי‪ ,‬האם הוא בא כדי לחזק ציור התשובה או שהוא בתור צער וקנס‪.‬‬

‫כרך יא‬

‫ודוי מעשר‪-‬ודוי מעשר
‪179‬‬

‫‪:¯˘ÚÓ È„Â‬‬
‫טור תנ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 14‬ויש מהאחרונים שכתב שהנוסח הראוי הוא "על וידוי‬
‫הביעור" ]שו"ת משפט כהן סי' נו ד"ה 'ואפילו אם'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 16‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שחידש שווידוי זה הוא חובת‬
‫הציבור ]שו"ת משפט כהן סי' נו ד"ה 'אלא'‪ ,‬ודימה זאת לקרבן פסח[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― בספק האם חייב בווידוי‪ ,‬כגון שמסתפק האם כבר התוודה‪ ,‬יש‬
‫מהאחרונים שחידש שלא יחזור ויקרא‪ ,‬ואע"פ שספק דאורייתא לחומרא‪ ,‬שכיוון שאומר‬
‫לשון "השקיפה" וכל השקפה לרעה ]ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ה[‪ ,‬א"כ מספק לא יחזור‬
‫ויתוודה ]שו"ת משפט כהן סוף סי' נו[‪.‬‬
‫טור תנ"ח תוספת להערה ‪ ― 53‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' נו אות ג שהסתפק כשהקדים‬
‫מעשר שני לראשון או מעשר לתרומה‪ ,‬ורוצה לתקן ולהישאל על הקדשו בהתרת חכם‪,‬‬
‫ולחזור ולהפריש כדין – האם יתחייב בווידוי‪.‬‬
‫טור תס"ב תוספת להערה ‪ ― 107‬ובשו"ת משפט כהן תחילת סי' נו ד"ה 'אכן' כתב שבווידוי‬
‫מעכב כל מה דמחזי כשיקרא‪ ,‬ואפילו אם מצד התורה אינו שקר אלא רק מצד לשון‬
‫בני אדם‪ ,‬כגון "לוי" שבלשון התורה כוונתו גם לכהן‪ ,‬אך בלשון בני אדם רגילים לכנות‬
‫כך דווקא לוי ממש‪.‬‬
‫טור תס"ג לאחר הציון להערה ‪ 119‬להוסיף פיסקה ― צריך לקרוא את פרשת הווידוי מתוך‬
‫ספר‪ ,‬שהרי אין זה דבר השגור בפי הכל‪ ,‬ובפרט שהיא אחת לשלוש שנים‪ ,‬ואפשר שיש‬
‫בזה גם משום דברים שבכתב אין אתה רשאי לאומרן בע"פ ]גיטין ס ב[‪ ,‬אך יוצאים ידי‬
‫חובה בחומש‪ ,‬ואין צריך ספר כשר דווקא ]שו"ת משפט כהן סי' נו אות ד[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 120‬ויש מי שכתב שכן אומרים בזה שומע כעונה‪ ,‬כשאר‬
‫המצוות התלויות באמירה ושמיעה ]שו"ת משפט כהן סי' נו סוף אות א בדעת הרמב"ם[‪.‬‬
‫טור תס"ה תוספת להערה ‪ ― 138‬שו"ת משפט כהן סי' נו אות ב‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 140‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שכתב שהדעת נותנת שאין‬
‫צריך שיהיו למתוודה מעשרות מכל שלוש השנים‪ ,‬אלא די בזה שיש לו מעשרות משנה‬
‫אחת‪ .‬אך אם באחת השנים לא שמר על אחד מהדברים שמעכבים את הוידוי נראה‬
‫שאינו יכול להתוודות‪ .‬עכ"פ‪ ,‬אם קיים בכל שלוש השנים הכל כדין‪ ,‬מתוודה אע"פ‬
‫שבשלוש השנים הקודמות לא שמר על כל הפרטים המעכבים ]שו"ת משפט כהן סי' נו סוף‬
‫אות א[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 144‬ועיין בשו"ת משפט כהן סי' נו אות ז‪.‬‬

‫‪
180‬ודוי מעשר‪-‬וסת‬

‫כרך יא‬

‫טור תס"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 150‬ויש מי שכתב שרק במקום שכתוב 'מזבח' אינו שייך‬
‫בזה"ז‪ ,‬אבל בווידוי מעשר לא נאמר 'מזבח' ולכן ראוי להתוודות במקום המקדש אם‬
‫אפשר ]שו"ת משפט כהן סי' נו ד"ה 'אלא שצ"ע'[‪.‬‬
‫טור תס"ז תוספת להערה ‪ ― 162‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' נו ד"ה 'כהנים ולויים מתודין'‬
‫שהקשה שהרי אינם יכולים לומר "וגם נתתיו ללוי"‪ ,‬וכתב שאולי הם מדלגים על מילים‬
‫אלו‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 172‬אמנם בשו"ת משפט כהן סי' נו ד"ה 'אם נשים מתוודות' כתב‬
‫שמצוות התלויות בארץ אינן בגדר מצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬ולכן אין לפטור נשים מהן‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 173‬להוסיף פיסקה ― קטן שהפרישו עבורו מעשרותיו ולאחר מכן‬
‫הגדיל‪ ,‬יש מי שהסתפק האם מתוודה‪ ,‬שהרי אינו יכול לומר "עשיתי ככל מצותך אשר‬
‫צויתני" ]שו"ת משפט כהן סוף סי' נו אות ג[‪.‬‬
‫טור ת"ע לאחר הציון להערה ‪ ― 205‬אלא שידלג על המילים "וגם נתתיו ללוי " ]שו"ת משפט‬

‫כהן סי' נו אות ד‪ ,‬ונשאר בספק האם יאמר "לא עברתי ממצוותיך"[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ 209‬אחרי המילים "רדב"ז על הרמב"ם שם" ― ועיין בשו"ת משפט כהן‬
‫סי' נו אות ה שדן בדבריו‪ ,‬וכתב שאין ללמוד מעשר ראשון מדין תרומה‪ ,‬וכן מעשר עני‪.‬‬
‫אך הסכים שלדינא לא יתוודה מטעם אחר‪.‬‬
‫טור תע"א לאחר הציון להערה ‪ 226‬להוסיף פיסקה ― מי שאין לו אלא מעשר ירק מתודה‬
‫]שו"ת משפט כהן סי' נו אות ז‪ ,‬והוכיח זאת מירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ג[‪ ,‬ואע"פ שהוא מדרבנן‪,‬‬
‫כיוון שכל דתקון כעין דאורייתא תקון‪ .‬לגבי השאלה האם אדם זה יכול להוציא ידי‬
‫חובה את מי שיש לו תבואת דגן תירוש ויצהר – הדבר תלוי במחלוקת ראשונים ]שו"ת‬
‫משפט כהן סי' נו אות ז ביאר שע"פ דעת הרמב"ם תרומות פ"א הכ"ו מוציא‪ ,‬וע"פ תוס' מגילה יט לא‬

‫מוציא[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― מי שאין לו אלא נטע רבעי בלבד – יש מהאחרונים שהסתפק‬
‫האם מתוודה ]שו"ת משפט כהן סי' נו אות ו[‪.‬‬

‫‪:˙ÒÂ‬‬
‫טור תק"א תוספת להערה ‪ ― 12‬ובטוב רואי יומא אות נ ביאר ששורש מחלוקתם בהגדרת‬
‫מהות החזקה‪ ,‬האם החזקה מגלה למפרע שכך הוא טבעו של המוחזק‪ ,‬או שע"י החזקה‬
‫נקבע הטבע מכאן ולהבא‪.‬‬
‫טור תק"ה תוספת להערה ‪ 63‬לפני המילים 'ועי' חי' ר"ח הלוי' ― ובשו"ת דעת כהן סי' עא‬

‫כרך יא‬

‫וסת‪-‬ושט
‪181‬‬

‫כתב שגם לשיטת הנו"ב‪ ,‬במקום שיש ספק אם הגיע הוסת או לא ‪ -‬יהיה אפשר להתיר‬
‫מטעם ס"ס‪.‬‬
‫טור תקכ"ה תוספת להערה ‪ ― 276‬ובשו"ת דעת כהן סי' עב ד"ה 'הגיעני' הורה באשה‬
‫שאירע לה מכשול ולא בדקה בווסת שאינו קבוע ושימשו והתברר שנטמאה‪ ,‬שיש מקום‬
‫להקל בתשובתם כדין אנוסים‪ ,‬ולא כמי ששימשה בשעת וסתה שצריכה כפרה‪.‬‬
‫טור תקס"ג תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 658‬על המילים 'ומצאה דם מותרת' ― ובשו"ת‬
‫דעת כהן סי' עג ד"ה 'קיבלתי' כתב שמטעם זה‪ ,‬אשה ששימשה ומצאה דם אח"כ בתחילת‬
‫היום אינה צריכה כפרה‪ .‬ואדרבה אסור להצריך כפרה על חומרת מעל"ע‪ ,‬דלא הותר‬
‫לחוש למעל"ע אלא לעניין טהרות ולא לחולין וכן לא לבעלה‪ ,‬ואם נצריכו כפרה ודאי‬
‫יהיה ליבו נוקפו ויפרוש ונמצא שמבטלין בנות ישראל מפריה ורביה‪.‬‬
‫טור תקס"ד תוספת להערה ‪ ― 672‬שו"ת דעת כהן סי' פג ד"ה 'ועוד הרי'‪ ,‬והוסיף שמטעם‬
‫זה דינו קל יותר מוסת רגילה‪ ,‬ולכן אין איסור בכתמים‪ ,‬שאין בכתמים משום וסת‪.‬‬
‫טור תקס"ח תוספת להערה ‪ ― 720‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' פא לגבי בדיקה זו בשעת‬
‫ווסתה‪ ,‬או סמוך להטלת מי רגליים‪.‬‬
‫טור תקע"ט תוספת להערה ‪ 810‬לפני המילים 'וע"ע רופא' ― ועיין בשו"ת עזרת כהן סי קד‬
‫ד"ה 'והנה הידיעה'‪ ,‬שדברים שנתבררו בניסיון יש יותר מקום להאמין עליהם רופאים‬
‫וכן כל חכם במקצוע שלו‪.‬‬
‫טור תקפ"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 865‬אמנם כתבו חלק מהפוסקים שכל זה הוא דיעבד‪,‬‬
‫אך לכתחילה – אפילו בימי הנקתה‪ ,‬ואפילו בווסת שאינו קבוע – צריכה בדיקה ]פת"ש‬
‫סי' קפ"ד סי' י"ד‪ ,‬שו"ת דעת כהן סי' עג ד"ה 'והנה לפ"ד'[‪.‬‬

‫‪:‡„¯Â‬‬
‫טור תקצ"ב תוספת להערה ‪ ― 55‬ועיין בשו"ת דעת כהן סי' כו אות ג שביאר מדוע לא‬
‫שייך כאן הכלל של יתר כנטול‪.‬‬

‫‪:ˢÂ‬‬
‫טור תר"ז תוספת להערה ‪ ― 57‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' כא בביאור העניין‪.‬‬
‫טור תר"ח תוספת להערה ‪ ― 82‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' רכב ד"ה 'והנה בדע"ק'‪ ,‬שביאר‬
‫את המחלוקת האם חיישינן שמא הבריא או לא‪ ,‬שלא להעמידה בפלוגתא רחוקה‪.‬‬
‫טור תר"י תוספת להערה ‪ ― 107‬ובשו"ת דעת כהן סי' ה' ד"ה 'ע"ד' כתב שברוב תפוצות‬
‫ישראל נהגו לאסור את האווזים הלעוטות‪.‬‬

‫‪
182‬ושט‪-‬זבל"א‬

‫כרך יא‬

‫טור תרי"א לאחר הציון להערה ‪ 141‬להוסיף פסקה ― לגבי בדיקה ע"י נפיחה‪ ,‬כדרך שבודקים‬
‫את הריאה‪ ,‬ביארו האחרונים שבדיקה כזו לא יכולה להועיל לגבי הוושט‪ ,‬מחמת כמה‬
‫טעמים של חילוקי המציאות בין הריאה לבין הוושט ]שו"ת דעת כהן סי' כ'א ד"ה 'אלא דלע"ד'[‪.‬‬

‫‪(˙‡) Ê‬‬
‫*טור תר"כ תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 63‬על המילים 'זשעניא וכיוצא' ― דהיינו‬
‫העיצור ‪.J‬‬

‫‪:·Ê‬‬
‫טור תרנ"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 535‬עכ"פ‪ ,‬גם קודם שיביא כפרתו‪ ,‬אינו אסור באכילת‬
‫תרומה‪ ,‬ולא גזרו תרומה משום קודשים‪ ,‬משום שהוא מפורש להיתר בתורה ]טוב רואי‬
‫מסכת ברכות אות ח עמ' יא‪-‬יב[‪.‬‬

‫‪:‰·Ê‬‬
‫טור תרע"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 313‬ובמקום פיקוח נפש כתבו הפוסקים שאפשר להקל‬
‫נגד מנהג בנות ישראל זה ]שו"ת דעת כהן סי' פד שהסכים לדעת השואל – ר' שמואל קראל אב"ד‬
‫כפר חסידים‪ .‬אמנם הסתפק אם לסמוך על דברי הרופאים במקרה הנ"ל[‪.‬‬

‫‪:‡"Ï·Ê‬‬
‫טור תרפ"ד תוספת להערה ‪ ― 9‬ובבאר אליהו חו"מ סי' ג' ס"ד הוסיף שכמו כן אם יש‬
‫בי"ד קבוע מצד המלך ויש לו רשות למלך בענין משפטים ומינוי דיינים )לדעה השנייה‬
‫ברמ"א סי' ג ס"ד‪ ,‬שבאופן זה אין צריך קבלת הקהל(‪ ,‬לא יכול לומר לא אדון בפניהם‬
‫אלא בזבל"א‪.‬‬
‫טור תרצ"ב לאחר הציון להערה ‪ 85‬להוסיף פיסקה ― אם סיכמו ביניהם בעלי הדין‪ ,‬שיבררו‬
‫ע"י זבל"א של סוחרים‪ ,‬ומצאו שהדיינים הם גם תלמידי חכמים וגם יודעים ומבינים‬
‫במסחר‪ ,‬אין בעלי הדין יכולים לדחות את דיינים אלו מחשש שידונו רק ע"פ דין תורה‪,‬‬
‫שאין לחשוש לזה‪ ,‬כיוון שהדיינים יודעים שחובה עליהם לדון ע"פ כללי הסוחרים ]אגרות‬
‫הראי"ה ח"ב אגרת תפ[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― אותם הדיינים שבררו‪ ,‬חובה עליהם לדון בעצמם‪ ,‬ואינם רשאים‬
‫לברר בי"ד אחר שידונו בדבר‪ ,‬שאין להם יפוי כח לעשות זאת ]באר אליהו חו"מ סי' יג ס"א[‪.‬‬
‫טור תרפ"ו תוספת להערה ‪ ― 21‬וכ"כ באר אליהו סי' יג בדעת רש"י‪ .‬וביאר שהנטייה‬
‫הטבעית שאדם נוטה לחפש זכות למי שברר אותו‪ ,‬אין זו נטייה של שוחד‪ ,‬כיוון שאינה‬
‫באה מצד טובת הנאה לעצמו‪ .‬ואע"פ שיש בה קצת נטייה של אהבה וקירוב הדעת‪ ,‬אין‬
‫בזה איסור באופן של זבל"א‪ ,‬כיון שיש משקל כזה גם לחבירו‪.‬‬

‫כרך יא‬

‫זבל"א‪-‬זה וזה גורם
‪183‬‬

‫טור תרצ"ו תוספת להערה ‪ ― 120‬וכן בבאר אליהו חו"מ סי' י"ג ס"ב חילק כך בין טענו‬
‫לפני שלושה לבין טענו לפני שניים‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬

‫‪:̯‚ ‰Ê ‰Ê‬‬
‫טור תרצ"ט תוספת להערה ‪ ― 19‬ועיין בטוב רואי פסחים אות קה‪ ,‬שדן לעניין איסור‬
‫מעילה בברירת החיטין לאור האבוקות‪ ,‬ושם משמע דלא בעינן רוב‪ .‬ועיין שו"ת משפט‬
‫כהן סי' כד סע' ז בביאור דברי הר"ן‪ ,‬שאין הכוונה שיהיה דין זה כדין ביטול ממש לכל‬
‫פרטיו‪ ,‬אלא שאומר שהוא מעניין הביטול‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 19‬שפירוש "ביטול" לעניין זה הוא שאם יש גורם היתר ג"כ‪,‬‬
‫נחשב שאין כאן איסור כלל במציאות‪ ,‬ואינו כביטול ברוב שהמיעוט בטל ברוב ]טוב רואי‬
‫מסכת שבת אות צח‪ ,‬והוסיף‪ ,‬שהרי לא מצאנו חילוק בין אם היה אחד מהגורמים מרובה או היה מועט‪.‬‬
‫וכן דימה זאת לדין "זה יכול וזה אינו יכול" וכן לדין "זה אינו יכול וזה אינו יכול"‪ ,‬שלא חילקו בדינים‬

‫אלו אם אחד מהם הוא בעל כח גדול והשני בעל כח קטן או ששניהם שווים בכוחם ובפעולתם[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 20‬ועיין עוד בשו"ת משפט כהן סי' כד סע' ט ובטוב רואי מסכת‬
‫פסחים אות קז‪ ,‬שהאריך בביאור החילוק בין ביטול ברוב לבין זה וזה גורם לשיטת‬
‫רש"י‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 22‬אעפ"כ‪ ,‬יש מהאחרונים שכתב שלא החמירו בו חכמים כ"כ‪,‬‬
‫ואין בו משום מעילה‪ ,‬ולכן בשמחת בית השואבה התירו לכתחילה להדליק עוד אבוקה‬
‫אע"פ שמבטל בזה וזה גורם ]טוב רואי מסכת פסחים אות קה[‪.‬‬
‫טור ת"ש תוספת להערה ‪ ― 32‬ובעץ הדר אות יג כתב שלכאורה לא שייך בזה זה וזה‬
‫גורם )שהרי על האילן עצמו ועל הייחור עצמו אין שום איסור וכל האיסור של תורה‬
‫אינו כ"א על הפרי היוצא ממנו‪ ,‬וא"כ זהו גוף האיסור עצמו וגורם של איסור‪ ,‬ואינו‬
‫דומה לזה וזה גורם(‪ ,‬וביאר בדעת רש"י שיש כאן גם דין ביטול רגיל וגם דין זוז"ג‪.‬‬
‫טור תשי"ד תוספת להערה ‪ ― 220‬ועיין טוב רואי מסכת פסחים אות קו שדן בטעם לכך‬
‫שיש דין זוז"ג גם לגבי חמץ‪.‬‬
‫טור תשט"ז תוספת להערה ‪ ― 237‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' נב ד"ה 'אך שוב ראיתי' שדן‬
‫במקרה שבתחילה היה רק גורם האיסור‪ ,‬ולאחר מכן התווסף גורם ההיתר‪ .‬כגון חלב‬
‫של נכרי שנאסר‪ ,‬שלא מועיל מה שנעשה אחר כך חמאה או גבינה‪.‬‬
‫טור תש"כ לאחר הציון להערה ‪ 263‬להוסיף פיסקה ― גוי המאכיל בהמת ישראל גם חמץ‬
‫וגם מאכלים אחרים‪ ,‬יש מי שכתב שאינו אסור כ"א מדרבנן‪ ,‬שהרי להלכה זה וזה גורם‬

‫‪
184‬זה וזה גורם‪-‬זה וזה גורם‬

‫כרך יא‬

‫מותר‪ .‬ואע"פ שהיתר זה אינו אלא בדיעבד‪ ,‬פשוט שאין בזה איסור תורה ]טוב רואי מסכת‬

‫פסחים אות צה עמ' קצו‪-‬קצח[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שחידש שדין עירוב‪-‬תבשילין* יסודו בזה וזה גורם‬
‫מותר‪ ,‬שע"י שמכין קצת בערב יום טוב בהיתר‪ ,‬מותר להוסיף ולהכין ביום טוב‪ ,‬שבהכנה‬
‫לכו"ע זה וזה גורם מותר ]טוב רואי מסכת ביצה אות ב[‪.‬‬

‫‪·È ͯÎ‬‬
‫‪·Î¯Â ÌÈÈÁ¯ Ï·ÂÁ Z ¯ÒÁ Âȇ ‰Ê ‰‰ ‰Ê‬‬
‫‪:¯ÒÁ ‡Ï ‰Ê ‰‰ ‰Ê‬‬
‫טור א' תוספת הערה להגדרת הערך ― במדבר שור דרוש ל"ו )הודפס גם בטוב ראי כתובות‬
‫פרק יב אות קנט( הביא את דין זה גם בעניינים רוחניים‪ ,‬שע"פ זה ביאר את דברי‬
‫אמתיה דרבי בכתובות קד א "יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים"‪ ,‬שכיוון‬
‫שלהבנתה אין כבר תועלת ממנו לתחתונים‪ ,‬ולעליונים יש הרי הוא כעין זה נהנה וזה‬
‫לא חסר‪ ,‬ולכן נקטה את הלשון "כפייה"‪ ,‬כדין כופין על מידת סדום‪.‬‬
‫*טור א' לאחר הציון להערה ‪ ― 8‬שכך היתה דרכם של אנשי סדום‪ ,‬שלא היו עושים טובה‬
‫בזה נהנה וזה לא חסר ]רש"י כתובות קג א ד"ה 'מדת'[‪.‬‬

‫‪:˙‚ÂÊ‬‬
‫טור ט"ז תוספת להערה ‪ ― 8‬ובשו"ת עזרת כהן סי' ו כתב ששורש עניין הזוגות הוא‬
‫הלכה למשה מסיני‪.‬‬
‫טור י"ט תוספת להערה ‪ ― 58‬ובשו"ת עזרת כהן סי' ו הוסיף שהרי מפורש בברכות מד‬
‫א שבעיר אחת בארץ ישראל שמונים זוגות אחים כהנים נשאו שמונים זוגות אחיות‬
‫כהנות‪ ,‬ולא חששו לזה‪.‬‬

‫‪:ÔÈÏÁÂÊ‬‬
‫טור כ"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 80‬ויש מהאחרונים שכתב‬
‫לטבילה בים הגדול עצמו‪ ,‬שהוא אינו נקרא זוחלין כלל –‬
‫אחד‪ ,‬או משום שזחילתם אינה ניכרת – ובוודאי שטבילה‬
‫רק לגבי גל שנתלש ממנו ]שו"ת דעת כהן סי' פט ד"ה 'ובעיקר'‪.‬‬

‫שלא נחלקו התנאים בנוגע‬
‫או משום שכולו בית קיבול‬
‫בו מועילה‪ ,‬ומחלוקתם היא‬
‫ועיין לקמן הערה ‪.[163‬‬

‫‪:‰ÂÊ‬‬
‫טור נ"ב תוספת להערה ‪ ― 53‬ובשו"ת דעת כהן סי' קמח ד"ה 'ומש"כ מה יענו' )הודפס‬
‫גם בטוב ראי כתובות פרק א אות כ( הוסיף שלפי זה הפסוק ביחזקאל מד‪-‬כב "בתולות‬
‫מזרע בית ישראל" אינו דאורייתא‪ ,‬שדעה זו סוברת שדברי קבלה כדברי סופרים‪ .‬וכך‬
‫ביאר את שיטת תוס' כתובות יא א ד"ה 'מטבילין'‪.‬‬

‫‪
186‬זורע‪-‬זכין לאדם שלא בפניו‬

‫כרך יב‬

‫‪:Ú¯ÂÊ‬‬
‫טור פ"ז תוספת להערה ‪ 72‬לפני המילים "וע"ע חורש" ― ובשו"ת אורח משפט סי' קנד‬
‫ד"ה 'שם סי'' תלה בזה אף את מחלוקת התלמודים שלבבלי שבת עה ב מנפח כלי‬
‫זכוכית עובר משום מכה בפטיש ולירושלמי שבת פ"ז סוף ה"ב משום בונה – הבבלי‬
‫הולך אחר אופן הפעולה‪ ,‬והירושלמי אחר התכלית‪.‬‬
‫טור צ"ג לאחר הציון להערה ‪ 143‬להוסיף פיסקה ― כתבו האחרונים שהפותח דלתות או‬
‫חלונות שע"י עציצים‪ ,‬על מנת להצמיח את הזרעים בעזרת אור השמש או האוויר‪ ,‬עובר‬
‫משום זורע מדאורייתא‪ ,‬ואין שום צד היתר לעשות כן ע "י ישראל ]שו"ת אורח משפט או"ח‬
‫סי' קנג אות ב[‪.‬‬

‫‪:‡È„ È·„ ‡˙ÂÏÈÊ‬‬
‫טור קכ"ח לאחר הציון להערה ‪ 69‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שכתב על כל דיני‬
‫זילותא‪ ,‬שגם לדעה שלא חוששים לזילותא דבי דינא‪ ,‬הוא רק בדיעבד‪ ,‬שמן ההכרח‬
‫לעשות כפי כללי המשפט‪ ,‬אך בוודאי שאסור להיכנס לכתחילה לעניין שיתכן שישתנה‬
‫בו הדין ותוכל לצאת ממנו זילותא ]באר אליהו‪ ,‬חו"מ‪ ,‬יז סע' ה' ס"ק יב‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי‬
‫כתובות פ"ב אות עא[‪.‬‬
‫טור קכ"ח לאחר הציון להערה ‪ 71‬להוסיף פיסקה ― כשם שחוששים לזילותא דבי דינא‪ ,‬כך‬
‫יש לחשוש לזילותא של כל תלמיד חכם ]באר אליהו‪ ,‬חו"מ‪ ,‬יז סע' ה' ס"ק יב‪ ,‬לגבי כתיבת פסק‬
‫לאחד מבעלי הדין )הודפס גם בטוב ראי כתובות פ"ב אות עא([‪.‬‬

‫‪:(¯ÂÚ˘) ˙ÈÊ‬‬
‫*טור קל"ב לאחר הציון להערה ‪58‬א ― אמנם יש מהאחרונים שכתבו שכיוון שקשה לעמוד‬
‫על נפחו של כל דבר‪ ,‬מודדים להלכה ע"פ משקלו‪ ,‬אלא שגם הם כתבו שהוא רק לחומרא‬
‫ולא לקולא ]שו"ת בי"ד סי' פב‪ ,‬כף החיים קסח ס"ק מה מו‪ ,‬חיד"א בשו"ת חיים שאל סי' עה‪ ,‬בן איש‬
‫חי שנה א פרשת צו סעיף לד[‪.‬‬
‫*טור קל"ב לאחר הציון להערה ‪ 62‬להוסיף פיסקה ― בשיעורו של כזית למעשה נחלקו‬
‫האחרונים‪ ,‬ויש בזה כמה וכמה שיטות ]עיין בספר מידות ומשקלות של תורה פרק טו סעיף טז[‪:‬‬
‫‪ 45 – 47.5‬סמ"ק ]חצי ביצה בלא קליפתה ע"פ החזו"א[‪ 33 ,‬סמ"ק ]שליש ביצה בקליפתה ע"פ החזו"א[‪,‬‬
‫‪ 27‬סמ"ק ]חצי ביצה בלי קליפתה ע"פ הגר"ח נאה[‪ 17.3 ,‬סמ"ק ]שליש ביצה בקליפתה ע"פ הגר"ח‬
‫נאה[‪.‬‬

‫‪:ÂÈÙ· ‡Ï˘ Ì„‡Ï ÔÈÎÊ‬‬
‫טור קל"ח לאחר הציון להערה ‪ 32‬להוסיף פיסקה ― זכות שאינה גמורה‪ ,‬הסתפקו האחרונים‬

‫לאדם שלא בפניו‪-‬זכירת מעשה עמלק
‪187‬‬
‫זכין יב‬
‫כרך‬

‫האם אומרים בה זכין לאדם שלא בפניו ]הראי"ה קוק בשו"ת משפט כהן סי' ג ד"ה 'וע"ד' כתב‬
‫לא לסמוך על זכין לגבי מכירת קרקע לשמיטה‪ ,‬שאינה זכות גמורה כיוון שיותר טוב לקיים שבת הארץ‬
‫כמאמרה‪ .‬אמנם שם בסי' קנ ד"ה 'וגם' )וכן באגרת מכת"י שהודפסה באגרות חמדה פרק יב אות רי"א(‬

‫כתב שכן השתמש בדין זכין במכירה‪ ,‬עבור אלו שיעשו איסור תורה בפירות שביעית[‪ .‬כמו כן כאשר‬
‫יש חוב מדומה‪ ,‬אע"פ שמצד האמת היא זכות‪ ,‬אין אומרים בזה זכין לאדם ]שו"ת דעת‬
‫כהן סי' קנא ד"ה 'אמנם'[‪ ,‬כגון שחרור של עבד כנעני שמצד האמת היא בוודאי זכות שנעשה‬
‫ישראל גמור‪ ,‬אך יש בו חוב מדומה שהוא רגיל בהפקירא ובפריצות ]גיטין יג א[‪.‬‬

‫‪:ÌȯˆÓ ˙‡ÈˆÈ ˙¯ÈÎÊ‬‬
‫טור קצ"ט תוספת הערה להגדרת הערך ― הראי"ה קוק כתב באורות התחיה אות ל‬
‫)ובשמונה קבצים קובץ ג אות רכג( שבמשך הדורות‪ ,‬זכירת יציאת מצרים הולכת ונעשית‬
‫לזכירת יציאת שיעבוד המלכויות‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת הערה בתחילת הערך על המילים "בכל יום" ― בעולת ראי"ה ח"א עמוד רנב‬
‫)הודפס גם במאורות הראי"ה להגדה של פסח כעמוד ‪ (268‬כתב שזכירת יציאת מצרים‬
‫יכולה להביא את האדם לתכלית עמודו של העולם‪.‬‬

‫‪:ÌÈ¯Ó ‰˘ÚÓ ˙¯ÈÎÊ‬‬
‫טור רט"ו לאחר הציון להערה ‪ 6‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שחידש שבזכירה זו כלולה‬
‫המצווה לזכור שמשה רבנו גדול משאר הנביאים‪ .‬ואע"פ שכבר נאמר בפירוש ולא קם‬
‫נביא עוד בישראל כמשה ]דברים לד י[‪ ,‬בפרשה זו נתחדש שיש על כך מצוות זכירה‬
‫תמידית ]עולת ראיה ח"א עמוד שלד[‪.‬‬

‫‪:˜ÏÓÚ ‰˘ÚÓ ˙¯ÈÎÊ‬‬
‫טור רי"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 9‬ועוד‪ ,‬ששנאת עמלק לישראל אינה כשנאתן של שאר‬
‫האומות‪ ,‬שהיא שנאה התלויה בדבר‪ ,‬אלא הוא שונא את קדושת ישראל מעיקרה‪ ,‬שהיא‬
‫שנאה עצמית מצד שנאת הרע לטוב מפני שהוא הפכו‪ .‬ועוד שהרי עצם טומאת עמלק‬
‫מתנגדת אל הקדושה‪ ,‬והוא מטמא את העולם במציאותו‪ ,‬ודוחק את רגלי הקדושה‪ ,‬ולכן‬
‫ביעורו הוא מצווה ]גנזי הראיה א ימי הפורים "זכירת מעשה עמלק"[‪.‬‬
‫טור רי"ח לאחר הציון להערה ‪ 17‬להוסיף פיסקה ― זכירה זו אינה זכירת קיום מצות מחיית‬
‫עמלק‪ ,‬שהרי על קיום כל המצוות כבר הוזהרנו לזוכרן בפסוק "וזכרתם את כל מצוות‬
‫ה " ]במדבר טו לט[‪ ,‬ובוודאי שאינה זכירת כפירתו ח"ו ]מאורות הראי"ה פרשת זכור ד"ה 'והנה‬
‫בשבת'[‪ ,‬אלא היא זכירת חטאו של עמלק שפשט ידו בעיקר ]שם ד"ה 'זכור את' וד"ה 'ע"כ‬
‫נצטווינו'[‪.‬‬

‫‪
188‬זכירת מעשה עמלק‪-‬זקן ממרא‬

‫כרך יב‬

‫טור רי"ט לאחר הציון להערה ‪ 28‬להוסיף פיסקה ― ממצווה זו לומדים שאף כל יחיד שהוכה‬
‫בייסורים‪ ,‬ושב בתשובה וניצול מהן‪ ,‬חובה עליו לזכור את פרטי העונשים‪ ,‬ויחשוב בדעתו‬
‫שאין שווה לו לחטוא‪ ,‬שהרי יגיעו אליו יסורים כאלה ]מאורות הראי"ה פרשת זכור ד"ה 'מזכירת‬
‫מעשה'[‪.‬‬

‫‪:˙·˘ ˙¯ÈÎÊ‬‬
‫טור רכ"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 1‬וגו' כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ‬
‫וגו' וינח ביום השביעי ]שם כ יא[‪ ,‬שחידוש העולם הוא שורש האמונה ]מאורות הראיה פרשת‬
‫זכור ד"ה 'והנה בשבת'‪ ,‬והוסיף שזכירת השבת חיזקה את האמונה בישראל יותר ממה שהיתה קודם לכן[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 2‬בשו"ת אורח משפט סי' קכב ד"ה 'אפריון' ביאר שדעת הרמב"ם‬
‫היא שמן התורה המצווה היא או בכניסתו או ביציאתו‪.‬‬

‫‪:ÔÂÓÊ‬‬
‫טור רל"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 6‬ובפרט בסעודה‪ ,‬שמצידה החומרי ריבוי הסועדים גורע‬
‫מחלקו של כל אחד‪ ,‬ודווקא מצידה הרוחני ריבוי הסועדים יחד מועיל להגדלת שם ה'‬
‫בעולם ]עולת ראי"ה ח"א עמודים שנז‪-‬שנח[‪.‬‬
‫טור ר"ס לאחר הציון להערה ‪ ― 270‬ויש מהאחרונים שנסתפק‪ ,‬כאשר אחד מהשניים רצה‬
‫להפסיק לפנים משורת הדין‪ ,‬והשני אינו רוצה ‪ -‬האם הוא מחויב להפסיק‪ ,‬כיוון שסוף‬
‫סוף עכשיו יש שנים שרוצים להפסיק ]שו"ת אורח משפט‪ ,‬או"ח‪ ,‬סי' מ[‪.‬‬
‫טור רס"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 299‬ויש מהאחרונים שנסתפק בזה‪ ,‬האם בעשרה הולכים‬
‫אחר אלו שרוצים להפסיק‪ ,‬או שצריך רובא דמינכר‪ ,‬או שאפילו אחד יכול לעכב ]שו"ת‬
‫אורח משפט‪ ,‬או"ח‪ ,‬סי' מ שהעיר שאולי דווקא בשלשה אם לא יפסיקו יפסידו ברכת זימון אולם בעשרה‬

‫סוף סוף תשאר להם ברכת זימון[‪.‬‬

‫‪:‰˜Ê‬‬
‫טור שמ"ו לאחר הציון להערה ‪ 214‬להוסיף פרק ― ‪ :˙È Ï˘ .Á‬אם מת היבם קודם שיחלוץ‬
‫לה‪ ,‬לא נחשב שמת בעלה לגבי דין אשה קטלנית*‪ ,‬אפילו להלכה שמאורסת כן נחשבת‬
‫כאשתו לעניין זה ]רמ"א אה"ע סי' ט סע' א[‪ .‬שהרי סברת מעיין גורם ]יבמות סד ב[ בוודאי‬
‫אינה שייכת‪ ,‬שעדיין לא נבעלה לו‪ ,‬ואף סברת מזל גורם ]שם[ לא קיימת כאן‪ ,‬כיוון‬
‫שנפלה לזיקתו בעל כרחה‪ ,‬ואפשר שלא תרצה בו כלל ]שו"ת משפט כהן סי' קלא אות ב[‪.‬‬

‫‪:‡¯ÓÓ Ô˜Ê‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ 1‬לפני המילים "ועי' רש"י" ― וכן כמה פעמים באגרות הרמ"ה‪.‬‬

‫כרך יב‬

‫זקן ממרא‪-‬ח )אות(
‪189‬‬

‫טור שמ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 36‬שהוא מהרס את שלום האומה ואושרה ]אוצרות הראי"ה‬

‫ח"ב אות לז ד"ה 'וע"פ'[‪.‬‬
‫טור שנ"א לאחר הציון להערה ‪ ― 78‬ויש מי שחידש שאף באופן שמעיקר הדין אינו זקן‬
‫ממרא ‪ -‬כגון שאמר מפי השמועה לשיטת רב כהנא ‪ -‬יכולים בית דין להורגו כדי שלא‬
‫ירבו מחלוקות בישראל‪ ,‬שהרי בדבר גדול כזה שנוגע להעמדת יסוד האומה ותורתה‬
‫יכולים בית דין לעבור על דברי תורה ולחייבו מיתה‪ ,‬כפשט הפשוט של הפסוק 'לא‬
‫תסור' ]אוצרות הראיה ח"ב אות לט ד"ה 'ונראה'[‪.‬‬
‫טור שס"ד לאחר הציון להערה ‪ 225‬להוסיף פיסקה ― כל דיני זקן ממרא נאמרו בזמן שהיתה‬
‫סנהדרין‪ ,‬ותכלית דין זקן ממרא היא שלא ירבו מחלוקות בישראל‪ .‬בזמן הזה שאין‬
‫סנהדרין‪ ,‬עיקר התורה שבע"פ היא סתימת התלמוד‪ ,‬וסתימת התלמוד ממלאת את מקום‬
‫הסנהדרין וממעטת מחלוקות בישראל ]אוצרות הראי"ה ח"ב אות לז ד"ה 'וע"פ'[‪.‬‬

‫‪:¯Ê‬‬
‫טור שע"ט לאחר הציון להערה ‪ 237‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שחידש שגם זרוע‬
‫לחיים וקיבה אסורים לזרים קודם שבאו לידי הכהן‪ ,‬ורק לאחר שבאו לידי הכהן ‪-‬‬
‫ונתקיימה בהם מצוות נתינה ‪ -‬מותרים לזרים ]שו"ת דעת כהן סי' קפז ד"ה 'ומצאנו'‪ ,‬בדעת‬
‫הרמב"ם[‪.‬‬

‫‪:‰·È˜Â ÌÈÈÁÏ Ú¯Ê‬‬
‫טור ת"ג תוספת להערה ‪ ― 252‬ובשו"ת דעת כהן סי' קפד ד"ה 'ומתוך' העיר שע"פ דרשה‬
‫זו היתר הכהנות הוא רק בדין זה של זרוע לחיים וקיבה‪ ,‬ולא בדינים אחרים כגון פדיון‬
‫הבן‪.‬‬
‫טור ת"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 272‬יש מי שחידש שאע"פ שזרוע לחיים וקיבה מותרות‬
‫לזרים‪ ,‬כל זה הוא רק לאחר מצוות הנתינה‪ ,‬אך קודם שנתנן לכהן ‪ -‬יש עליהן איסור‬
‫לזרים ]שו"ת דעת כהן סי' קפז ד"ה 'ומצאנו' בדעת הרמב"ם[‪.‬‬

‫‪:(˙‡) Á‬‬
‫טור תמ"ה תוספת להערה ‪ ― 3‬ובספר ראש מילין אות ח ביאר ע"פ הפנימיות שהאות ח‬
‫מסמלת את החתת )פחד וחשש( מהערכים הסותרים זה את זה – הזי"ן של מחנה ההרס‬
‫מול הזי"ן של מחנה הבנייה‪ ,‬והקב"ה מחבר את שניהם יחד‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 20‬וכן הביא בשו"ת דעת כהן סי' קפב ד"ה 'ומש"כ' לדייק מהגמ'‬
‫מנחות כט ב שרוב הסופרים היו כותבים את הה"א דומה לחי"ת‪.‬‬
‫טור תמ"ו תוספת להערה ‪ ― 21‬ובשו"ת דעת כהן סי' קפב ד"ה 'והנה יש' דן בעניין זה‬

‫‪
190‬ח )אות(‪-‬חגר‬

‫כרך יב‬

‫האם צריך שכל אות תהיה שונה מחבירתה בכל החילוקים שביניהם‪ ,‬או שצריך רק שלא‬
‫תהיינה שוות לגמרי‪.‬‬

‫‪:‰˙Ú˘· ‰ÂˆÓ ‰·È·Á‬‬
‫טור תק"ד לאחר הציון להערה ‪ 13‬להוסיף פיסקה ― כיוון שחביבה מצוה בשעתה‪ ,‬היתה‬
‫חובת הרגל חביבה הרבה על הכהנים ]שו"ת משפט כהן סי' קי[‪.‬‬
‫טור תק"ט לאחר הציון להערה ‪ 32‬להוסיף פיסקה ― יש מן האחרונים שכתב שמי ששט‬
‫באוניה בלב ים ורוצה להמשיך בדרכו במדבר‪ ,‬בעלייתו מן הים יברך הגומל ולא יחכה‬
‫עד שיצא גם מכלל סכנת הולכי מדבריות‪ ,‬שחביבה מצוה בשעתה ]שו"ת אורח משפט סי'‬
‫מה ד"ה 'אח"כ'[‪.‬‬

‫‪:ÔÈ˙È·Á‬‬
‫טור תקס"ו תוספת להערה ‪ ― 237‬ובספר עולת ראיה ח"א עמ' קנה ביאר בעומק הדבר‬
‫שמנחה קודמת לחביתין משום שהמנחה מסמלת את העבודה של כלל האומה‪ ,‬והחביתין‬
‫מסמלים את הכהן הגדול שהוא מופקד על הרוחניות של האומה‪ .‬וחביתין קודמים‬
‫לנסכים משום משום שניסוך היין מסמל את השמחה‪ ,‬ולאחר עבודת האומה והכהן הגדול‬
‫מגיע זמנה של השמחה‪.‬‬

‫‪:ÌÈ·‚Á‬‬
‫טור תקע"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 105‬ויש מן האחרונים שפירש בדעת אחד הראשונים‬
‫שמשמע מדבריו שמותר לאוכלם אף חיים ממש‪ ,‬ואינו עובר בזה משום בל תשקצו‪,‬‬
‫וביאר שאיסור בל תשקצו נאמר רק על מין מסוים שנקרא שושיבא ]בגמרא שבת צב ע"ב[‪,‬‬
‫וכיוון שאין אנו בקיאים מהו אותו המין‪ ,‬אין לאסור את כולם‪ ,‬ובפרט שדין בל תשקצו‬
‫תלוי בידיעת האדם שהדבר מאוס בעיניו‪ ,‬ואם איננו יודעים אין בזה מיאוס ]שו"ת דעת‬
‫כהן סי' יב ד"ה אבל )נדפס גם בטוב ראי שבת פ"ט אות צו( בדעת הרמב"ם שחיטה פ"א ה"ג‪ ,‬ודימה‬
‫זאת לאיסור בשר ודגים שהרמב"ם סובר שהוא רק על דג מסוים וכיוון שאיננו יודעים מהו אותו דג אין‬

‫לאסור זאת כלל‪ .‬אמנם הגהות מיימוניות שם סובר שגם לרמב"ם יש בזה איסור בל תשקצו[‪.‬‬

‫‪:¯˘Ú ‰Ú·¯‡ ˙‚È‚Á‬‬
‫טור תר"א תוספת להערה ‪ ― 12‬ועיין מאורות הראיה הגדה של פסח סדר אמירת קרבן‬
‫פסח עמ' ‪.29‬‬

‫‪:¯‚Á‬‬
‫טור תרי"א תוספת להערה ‪ ― 6‬וביאר בעין אי"ה פאה שם‪ ,‬שבראיית בעלי מומים יש‬
‫חיסרון שיכול להביא ליאוש ולהשקפות שאינן נכונות בעניין הנהגת העולם‪ .‬אלא שכנגד‬

‫כרך יב‬

‫חגר‪-‬חובל
‪191‬‬

‫זה הקב"ה טבע בזה גם תועלת‪ .‬אך מי שאינו בעל מום ועושה עצמו כזה – הרי יש בו‬
‫רק את החיסרון והקב"ה לא טבע בו את התועלת‪ .‬ולכן ראוי שיעשה בעל מום באמת‪,‬‬
‫שאז יהיה בו גם היתרון‪.‬‬
‫טור תרי"ג לאחר הציון להערה ‪ 35‬להוסיף פיסקה ― חיגר שיכול להתפשט נחשב 'איתא‬
‫במקדש'‪ ,‬ולכן דין בל תאחר חל לגביו רק לאחר שלושה רגלים‪ ,‬שלא כאנשים שאינם‬
‫בחיובי מקדש כלל‪ ,‬כגון חיגר שאינו יכול להתפשט‪ ,‬שאם נדרו עוברים בבל תאחר מייד‬
‫]שו"ת משפט כהן סי' קו[‪.‬‬

‫‪:˘Â„Á‬‬
‫טור תרי"ט לאחר הציון להערה ‪ 55‬לאחר המילים "וכיוצא עוד" להוסיף פיסקה ― אף באחרונים‬
‫מצינו שביארו שאין למדים דין מחבירו משום שהוא חידוש‪ ,‬כגון‪ :‬כיוון שהדין שאדם‬
‫יכול להישאל על מעשיו הוא חידוש של גזיה"כ‪ ,‬ששאלה היא כטעות‪ ,‬דין זה נאמר רק‬
‫לגבי ממונו ולא לגבי ממון של חבירו‪ .‬ולכן לאחר שנתן צדקה לעני לא יכול להישאל‬
‫על נתינתו ]שו"ת משפט כהן סי' מ ד"ה 'מחד"ת'[‪ .‬וכיוצא עוד‪.‬‬
‫טור תרכ"ב לאחר הציון להערה ‪ 65‬להוסיף פיסקה ― מצינו שגם כאשר מדייקים בלשון‬
‫התנאים נוקטים שאם התנא חידש דין מסוים‪ ,‬אין לך בו אלא חידושו ]שו"ת משפט כהן‬
‫סי' כב ד"ה 'ומה' בדברי התוספתא כלאיים פ"ב טו[‪.‬‬

‫‪:˙¢¯Â ‰ÂˆÓ ‰·ÂÁ‬‬
‫טור תרס"ד לאחר הציון להערה ‪ 243‬להוסיף פיסקה ― כתבו האחרונים שישנו הבדל מהותי‬
‫בין מצווה ואיסור לבין רשות והיתר‪ ,‬שהמצוות והאיסורים הם פעולות שצריכות סיבה‪,‬‬
‫אך ההיתרים הם ממילא‪ ,‬שמה שלא נאסר ‪ -‬ממילא הוא נשאר בהיתרו ]שו"ת משפט כהן‬
‫סי' כד ד"ה 'ואם'‪ ,‬שערי יושר ש"ג פכ"ה ד"ה 'ונלענ"ד בביאור'‪ ,‬המידות לחקר ההלכה ב‪-‬כב‪ ,‬בית האוצר‬

‫יח‪ ,‬קובץ הערות סז‪-‬א‪ ,‬קובץ ביאורים סוף בכורות[‪ .‬לכן‪ ,‬למשל‪ ,‬בדין זה‪-‬וזה‪-‬גורם* האיסור‬
‫מתבטל מפני ההיתר‪ ,‬ולא להיפך ]שו"ת משפט כהן שם‪ ,‬שערי יושר שם[‪.‬‬

‫‪:Ï·ÂÁ‬‬
‫טור תרפ"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 68‬אמנם היה מהאחרונים שחידש שמיעוט זה נאמר‬
‫רק לגבי הלאו שנלמד מהפסוק לא יוסיף‪ ,‬אך יש איסור לחבול בחברו בכל אופן של‬
‫חבלה‪ ,‬ואיסור זה נלמד מהפסוק דמכם לנפשותיכם אדרוש ]בראשית ט ה[‪ ,‬או מדין נזיר‬
‫חוטא ]נדרים י ע"א[‪ ,‬או שהוא מדרבנן ]שו"ת דעת כהן סי' קלח הערה ‪.[2‬‬

‫‪‚È Í¯Î‬‬
‫‪‰˜ÊÁ Z ¯·ÂÁ‬‬
‫‪:˘„ÂÁ‬‬
‫טור י"ג תוספת להערה ‪ ― 108‬ובשו"ת דעת כהן סי' קפה ד"ה 'אמנם' פירש בדבריו שצריך‬
‫ל' יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים‪.‬‬

‫‪:‰¯„˘‰ ËÂÁ‬‬
‫*טור נ"ה תוספת להערה ‪ ― 32‬ובאנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך 'עצבים‪-‬מערכת' ליד‬
‫הציון להערה ‪ 209‬העיר שהדעה השניה מתאימה יותר לידיעותינו ברפואה היום‪ ,‬שחוט‬
‫השדרה עצמו חיוני יותר‪ ,‬בניגוד לדעות שרווחו בעולם העתיק שקרומי החוט הם‬
‫החיוניים‪.‬‬
‫טור נ"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 58‬יש מהאחרונים שכתב שבדיקת החוט צריכה להיות‬
‫דווקא בשכיבה‪ ,‬ויעמידוהו ע "י אחיזה במקצתו ]שו"ת דעת כהן סי' יט ד"ה 'ולפ"ז' דייק כך בדעת‬
‫הרי"ף‪ ,‬וכתב שכיוון שלא ברור שחולקים עליו‪ ,‬ראוי לחוש כיוון שהוא דאורייתא[‪.‬‬

‫טור ס' לאחר הציון להערה ‪ ― 111‬וכן כתבו האחרונים שאם הגביהו את הבהמה בשלשלת‬
‫של ברזל שקשורה בראשה‪ ,‬חוששים לפסיקת החוט ]שו"ת דעת כהן סי' כ[‪.‬‬

‫‪:ÔÈËÂÁ‬‬
‫טור ע"ב תוספת להערה ‪ 106‬לאחר המילים "שמאחורי האזנים" ― ובשו"ת דעת כהן סי' מו‬
‫ד"ה 'ודרך' הדגיש שדברי הרמ"א הנ"ל לא נאמרו על החוטין שבחזה‪ ,‬שהם מעיקר הדין‪.‬‬

‫‪„ÚÂÓ‰ ÏÂÁ‬‬
‫טור קי"ג תוספת להערה ‪ ― 114‬ובמאורות הראיה הגדה של פסח ‪ -‬שבת חול המועד עמ'‬
‫‪ 307‬ביאר שעניינו של חול המועד הוא להעלות את החול לקדושה‪ ,‬ולסמל את‬
‫ההתאחדות ביניהם‪ .‬והמבזה אותם מפריד את ערכי הקודש והחול זה מזה‪ ,‬כיסודה של‬
‫עבודה זרה להתנגד לאחדותיות של יסוד ישראל‪.‬‬
‫טור קי"ט לאחר הציון להערה ‪ 222‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שכתב שאם יש הכרח‬
‫של דבר האבד לעשות אחת מן המלאכות – חרישה או דישה – יש לבחור לעשות את‬
‫הדישה‪ ,‬הן משום שדישה היא דבר האבד ממש‪ ,‬שאם ירדו גשמים תתקלקל התבואה‬
‫בגורן‪ ,‬והן משום שבדישה יש צד גם של צורך המועד ]שו"ת אורח משפט סי' קלה[‪.‬‬

‫‪
194‬חולה‪-‬חומשים‬

‫כרך יג‬

‫‪:‰ÏÂÁ‬‬
‫*טור רל"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 54‬ויש מן האחרונים שחידש שחזקת חיים עצמה אינה‬
‫חזקה כשאר חזקות דמעיקרא‪ ,‬אלא היא מכוח רוב שרוב העולם חיים ולכן אין חולי‬
‫מבטלה ]פני יהושע גיטין כח ע"א ד"ה 'אמר'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 54‬ובמסקנת הגמרא בגיטין שם מחלקים בין שמא מת‪ ,‬שלא‬
‫חוששים‪ ,‬לשמא ימות‪ ,‬שנחלקו בזה תנאים‪ .‬ועיין בשו"ת עזרת כהן סי' כה ד"ה 'ופשוט'‬
‫שהסתפק האם גם בשאר החזקות מחלקים כך בין שמא נעשה הדבר בעבר לבין שמא‬
‫יקרה בעתיד‪.‬‬
‫טור רל"ו תוספת להערה ‪ ― 56‬וכן כתב בשו"ת עזרת כהן סי' כב ד"ה 'ובאמת' שנפל‬
‫למים שאין להם סוף – מבטל את החזקת חיים‪.‬‬
‫טור רל"ז לאחר הציון להערה ‪ 67‬להוסיף פיסקה ― רוב חולים לחיים שאמרו‪ ,‬נאמר על‬
‫אדם למעלה מגיל שלושים יום‪ ,‬אך ולד שלא עברו עליו שלושים יום‪ ,‬אין לו חזקת‬
‫חיים‪ ,‬עכ"פ לדיני דרבנן ]שו"ת עזרת כהן סי' יז ד"ה 'ולא'[‪.‬‬

‫‪:˘ÓÂÁ‬‬
‫טור רצ"ט תוספת להערה ‪ 201‬אחרי המילה "ורדב"ז" ― ובשו"ת משפט כהן סי' לח אות‬
‫ו כתב שהרמב"ם העדיף להשוות את סוגיית הבבלי עם הירושלמי‪ ,‬ועוד‪ ,‬שדרכו של‬
‫הרמב"ם לפסוק כירושלמי בעניינים התלויים בארץ‪ ,‬והוסיף שגם מסתבר יותר שתופס‬
‫את פדיונו‪.‬‬
‫טור ש"ד לאחר הציון להערה ‪ 272‬להוסיף פיסקה ― הטעם שחייבה תורה חומש הוא שירדה‬
‫תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע‪ ,‬שטבעו להרבות קניינו ולחוס על ממונו‪,‬‬
‫ואפשר שיחזור בו ויפדה בפחות משויו‪ ,‬לכן חייבה התורה שיוסיף חומש ]רמב"ם סוף‬
‫הלכות תמורה‪ ,‬ובשו"ת עזרת כהן סי' ס הערה ‪ 2‬אות יד כתב שזהו אחד מדיני דאורייתא שטעמם סייג‬

‫ומשמרת זהירות והרחקה‪ ,‬והביא עוד דוגמאות רבות לדיני דאורייתא כאלה[‪.‬‬
‫טור שי"ב תוספת להערה ‪ ― 375‬ובשו"ת דעת כהן סי' קפז בהערה כתב שטעמו של‬
‫הבה"ג הוא משום הפדיון של זיקת הקדושה שיש בבכור הישראל‪.‬‬

‫‪:ÌÈ˘ÓÂÁ‬‬
‫טור שכ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 13‬יש מי שחידש שדין זה‪ ,‬שקדושת חומשים אינה‬
‫כקדושת ספר תורה‪ ,‬הוא הלכה למשה מסיני ]שו"ת דעת כהן סי' קסח אות א ד"ה 'לכן'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪15‬א ― ויש מהאחרונים שכתב שיש מצווה גם בכתיבת חומשים‪,‬‬
‫שנלמדת ממצוות כתיבת השירה ]שו"ת דעת כהן סוף סי' רלג‪ ,‬ולמד זאת במידת דבר שהיה בכלל‬

‫כרך יג‬

‫חומשים‪-‬חושן
‪195‬‬

‫ויצא מן הכלל ללמד‪ ,‬לא על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא‪ .‬אמנם בסי' קסח שם הערה ‪ 1‬מבואר‬

‫שמצוות כתיבת ספר תורה נאמרה רק על ספר תורה שלם[‪.‬‬
‫טור שכ"ז לאחר הציון להערה ‪ 49‬להוסיף פיסקה ― דין חק‪-‬תוכות* שפוסל בספר תורה‪,‬‬
‫אינו פוסל בחומש ]שו"ת דעת כהן סי' קסה ד"ה 'אמנם'‪ .‬וע"פ זה כותב שאזכרה שנכתבה בספר ע"י‬
‫חק תוכות‪ ,‬אין היתר למוחקה או לקלפה כדי לכותבה בכשרות‪ ,‬שהרי ממילא בספרי תורה שלנו‪ ,‬שאיננו‬
‫בקיאין בחסרות ויתרות‪ ,‬יש ספק שמא קדושתם רק כקדושת חומש‪ ,‬ובו ממילא אין פסול חק תוכות[‪.‬‬

‫‪:ı¯‡Ï ıÂÁ‬‬
‫טור שנ"ז לאחר הציון להערה ‪ 395‬להוסיף פיסקה ― אף לגבי ספרי תורה ושאר ספרי קודש‪,‬‬
‫מצווה גדולה להעלותם מחו"ל לארץ ישראל ]שו"ת דעת כהן סי' קעח ד"ה 'נשאר'‪ .‬ועיין אורות‬
‫הקודש ח"ג אות לב שכתב שישנה מעלה אף למאכלי ארץ ישראל על מאכלי חו"ל‪ ,‬שמאכלי ארץ ישראל‬

‫קדושים בפנימיותם[‪.‬‬
‫טור שס"ג לאחר הציון להערה ‪ 481‬להוסיף פיסקה ― בחו"ל נהגו לנטוע אילנות בבתי קברות‪,‬‬
‫אמנם בבתי הקברות שבארץ ישראל נהגו שלא לנוטעם ]שו"ת דעת כהן סי' ריב ד"ה 'וע"ד'[‪.‬‬

‫‪:˘¯ÂÁ‬‬
‫טור שע"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 13‬עכ"פ‪ ,‬סתם חרישה היא לצורך הקרקע‪ ,‬וחרישה שלא‬
‫לצורך הקרקע אינה שכיחה כלל ]שבת הארץ קונטרס אחרון אות ה[‪.‬‬
‫טור שצ"ה לאחר הציון להערה ‪ 242‬להוסיף פיסקה ― יש מן האחרונים שחידש שכיוון‬
‫שאיסור חרישה בשביעית נלמד מהפסוק "בחריש ובקציר תשבות" ‪ -‬בלשון נוכח –‬
‫שאיסור זה הוא בגברא ולא על הקרקע עצמה ]תורת הארץ פרק ו אות לד[‪ .‬אך יש שדחו‬
‫את דבריו ]אגרות חמדה פרק כב הערה ‪ ,[1‬וכתבו גדולי האחרונים שאיסור חרישה‪ ,‬וכן שאר‬
‫איסורי שביעית‪ ,‬חלים הן על הגברא והן על הקרקע‪ ,‬שיסוד המצווה הוא שהקרקע‬
‫תשבות‪ ,‬אך קיומה למעשה הוא רק ע"י ישראל המחויב במצוות ]אגרות חמדה פרק כב ד"ה‬
‫'אכן'‪ ,‬שבת הארץ קונטרס אחרון[‪.‬‬
‫*טור ת' לאחר הציון להערה ‪ 315‬להוסיף פיסקה ― על חרישה בחול המועד לצורך דבר‬
‫האבד‪ ,‬ע"ע דבר האבד ]כרך ו טור תקכ"ב[‪.‬‬

‫‪:Ô˘ÂÁ‬‬
‫טור ת"א לאחר הציון להערה ‪ 21‬להוסיף פיסקה ― כיוון שע"י עבודת הכה"ג שכינה שורה‬
‫בישראל‪ ,‬וכיוון שנשמת כל ישראל אחת היא‪ ,‬לכן על אבני‪-‬החושן‪-‬והאפוד* היו חקוקים‬
‫שמות י"ב השבטים ]מאורות הראי"ה לחנוכה ד' פרשיות ופורים‪ ,‬פרשת החודש‪ ,‬ד"ה 'והנה תכלית'[‪.‬‬

‫כרך יג‬
‫‪
196‬חוששין לזרע האב‪-‬חזקה ב )דמעיקרא(‬
‫‪:·‡‰ Ú¯ÊÏ ÔÈ˘˘ÂÁ‬‬
‫טור ת"ח תוספת להערה ‪ ― 1‬ועי' שו"ת משפט כהן סי' כד אות ט ד"ה 'ואם' שהכוח‬
‫הקודם של האב נמשך לבנו )ואינו איסור מחודש בבן(‪.‬‬

‫‪:˜Â˘Â ‰ÊÁ‬‬
‫טור תכ"ז לפני הציון להערה ‪ 70‬תוספת הערה על המילים "הניתנות לכהנים" ― בעולת ראי"ה‬
‫עמ' קעז ביאר את טעם הדבר‪ ,‬שקרבן שלמים מבטא את השלום הכללי‪ ,‬ולכן נותנים‬
‫מהם לכל קבוצה את הראוי לה – למזבח‪ ,‬לכהנים ולבעלים‪ .‬ובדרך זו ביאר שם מדוע‬
‫נאכלים לשני ימים ולילה‪.‬‬

‫‪:‡˙ÂÊÁ‬‬
‫*טור תל"ב תוספת הערה בסוף הפיסקה הראשונה על המילים "נשתנה דינו" ― במורה נבוכים‬
‫ח"ג סי' עג ד"ה ההקדמה החמישית‪ ,‬וכן במפענח צפונות פי"א ס"ב – האריכו בשאלה‬
‫המחשבתית האם המראה הוא חלק ממהות הדבר‪.‬‬

‫‪:¯ÈÊÁ‬‬
‫טור תמ"ה תוספת להערה ‪38‬א ― ובעין איה שבת עז ב אות לז כתב שהחזיר מסמל את‬
‫שיא הכיעור החומרי נגד היופי הרוחני‪.‬‬

‫‪:ÔÊÁ‬‬
‫*טור תנ"ב לאחר הציון להערה ‪ 62‬להוסיף פיסקה ― בלשון המפרשים והפוסקים יש שקראו‬
‫"חזן" לשליח ציבור ]כגון רש"י תענית טז ב ד"ה זה‪ ,‬שו"ע או"ח נג יט[‪.‬‬

‫‪:(‡¯˜ÈÚÓ„) · ‰˜ÊÁ‬‬
‫טור תק"י תוספת להערה ‪ ― 38‬ועיי' שו"ת דעת כהן סי' ח אות א ד"ה 'ועפ"ז'‪ ,‬שנקט‬
‫לגבי חזקה דמעיקרא את הלשון "גילוי טבע"‪.‬‬
‫טור תקנ"ח לאחר הציון להערה‬
‫לספק" ― ועיין תוס' בכורות‬
‫לחזקה‪ ,‬אינו נעשה ודאי אלא‬
‫'והנה'‪ ,‬שעד אחד נאמן נגדה‪,‬‬

‫‪ 532‬תוספת הערה על המילים "לסייע להמיעוט ולעשות הדבר‬
‫כ א ד"ה 'מחוורתא'‪ ,‬שגם למ"ד שאומרים סמוך מיעוטא‬
‫פלגא ופלגא‪ .‬וע"פ זה כתב בשו"ת דעת כהן סי' קצא ד"ה‬
‫ואינה כסתם חזקה דמעיקרא שעד אחד אינו נאמן נגדה‪.‬‬

‫טור תקע"ז תוספת להערה ‪ ― 689‬ועיי' עץ הדר עמ' נט שכתב שלפי זה בעניין אתרוג‬
‫מורכב‪ ,‬חזקת יניקת הלימון מתחתית הגזע תועיל לפרי‪.‬‬
‫טור תקפ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 804‬גם הסוברים שהולכים אחר חזקה שלא נתבררה‬

‫חזקה יגב )דמעיקרא(‪-‬חזקה ה )מקרה החוזר(
‪197‬‬
‫כרך‬

‫בשעתה‪ ,‬מודים שבמקום שעומדת לנגדה חזקה שנתבררה בשעתה – הולכים אחר זו‬
‫שנתבררה ]זבחי ראיה עמ' נד[‪.‬‬
‫טור תקצ"ג תוספת להערה ‪844‬א ― וכן בעזרת כהן סי' כה )הודפס גם בטוב רואי כתובות‬
‫פרק ז אות קכט( דן בכך שחזקה דמעיקרא עדיפה מחזקה דהשתא‪.‬‬

‫‪:(Ì„‡‰ Ú·Ë·) ‚ ‰˜ÊÁ‬‬
‫טור תרצ"ג לאחר הציון להערה ‪ 5‬תוספת הערה על המילים "וחזקה זו היא עדיפה מרוב" –‬
‫אמנם בשו"ת דעת כהן סי' ו ד"ה 'וע"ד' כתב לגבי חזקת כשרות‪ ,‬שחזקה שבאה מכח‬
‫רוב‪ ,‬דינה כרוב‪.‬‬

‫‪:(¯ÊÂÁ‰ ‰¯˜Ó) ‰ ‰˜ÊÁ‬‬
‫טור תשל"ט תוספת להערה ‪ 1‬אחרי המילים "בירור למפרע" ― שהוא טבעו‪ ,‬או שע"י שעשה‬
‫זאת שלוש פעמים הורגל ונתחנך בכך ונעשה טבעו מכאן ולהבא‪.‬‬

‫‪„È Í¯Î‬‬
‫‪‰ÈÁ Z Û‚‰ ˙˜ÊÁ‬‬
‫‪:ÌÈÈÁ ˙˜ÊÁ‬‬
‫טור ה' לאחר הציון להערה ‪ ― 55‬אף אם קצבו הרופאים את זמנו של אדם למות עד זמן‬
‫מסוים‪ ,‬אנו מחזיקים מטעם החזקה שיחיה יותר מהזמן שנקצב ]שו"ת משפט כהן סי' קמד‬
‫סעיף ג[‪.‬‬
‫טור ח' תוספת להערה ‪95‬א לאחר המילים "סופ"א" ― שו"ת עזרת כהן סי' יז ד"ה 'ולא'‪,‬‬
‫שם גם חילק בין דיני דאורייתא לדיני דרבנן‪.‬‬
‫טור י"א לאחר הציון להערה ‪ ― 135‬בדומה לזה‪ ,‬יש מהאחרונים שכתב גם לגבי מפולות‪,‬‬
‫שאינן שוות זו לזו‪ ,‬ואין לדמות בהן מילתא למילתא‪ ,‬והוסיף שסתם מפולת מבטלת את‬
‫חזקת החיים ]שו"ת עזרת כהן סי' כה ד"ה 'וסיוע' וד"ה 'ובר'[‪.‬‬
‫טור י"א לאחר הציון להערה ‪ 135‬להוסיף פיסקה ― אדם שנפל למים‪ ,‬נחלקו הפוסקים האם‬
‫הנפילה למים עצמה מבטלת את החזקה‪ ,‬או שהחזקה מתבטלת רק אם נפל למים שאין‬
‫להם סוף ושהה כדי שתצא נפשו ]שו"ת עזרת כהן סי' כב ד"ה 'ובאמת' תולה זאת במחלוקת‬
‫הריב"ש סי' קנה ושאר פוסקים[‪.‬‬

‫‪:˙¯˘Î ˙˜ÊÁ‬‬
‫טור כ"ו תוספת להערה ‪ 1‬לפני המילים "וע"ע יוחסין" ― וכן בשו"ת עזרת כהן סי' יא ד"ה‬
‫'ריש' שחילק בין חזקת כשרות שפירושה חזקת צדיקות‪ ,‬לבין חזקת כשרות שפירושה‬
‫חזקה שאינן פסולות‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 8‬ובשו"ת עזרת כהן סי' לו ד"ה 'ולא' הוסיף שאפילו במקומות‬
‫שיש חשש שרובם עוברי עבירות‪ ,‬אין להוציאם מחזקת כשרות‪ ,‬לפחות במקום שיש‬
‫לצרף סברות נוספות כגון עיגון‪ ,‬או שיש לתלות שהם שוגגים‪ ,‬או שיש איזו הוכחה‬
‫שיצאו מכלל רוב אנשי מקומם שעוברים עבירות‪.‬‬
‫טור כ"ז תוספת להערה ‪ ― 12‬ובשו"ת דעת כהן סי' ו ד"ה 'וע"ד' הסתפק אם היא חזקה‬
‫דמעיקרא או חזקה הבאה מכח רוב‪ .‬ועיין גם בד"ה 'וע"ד' שכתב שנפק"מ בין שני‬
‫הטעמים הללו‪ ,‬כאשר חזקת כשרות סותרת רוב‪ ,‬כגון למנות שו"ב שהוא מגולח‪ ,‬ויש‬
‫ספק האם מתגלח בהיתר או באיסור‪ ,‬ורוב המגלחים עשו זאת בזמנם באיסור‪ ,‬אך יש‬

‫‪
200‬חזקת כשרות‪-‬חטאות הצבור‬

‫כרך יד‬

‫לו חזקת כשרות‪ .‬שאם היא מדין חזקה דמעיקרא ‪ -‬בזה נאמר רובא וחזקה רובא עדיף‬
‫)קידושין פ א(‪ ,‬אך אם היא עצמה מדין רוב ‪ -‬הרי הוא ספק‪ .‬ועיין לקמן בהערה ‪.41‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 12‬ויש מי שכתב שחזקה זו היא בגדר ודאי גמור‪ ,‬ועדיפה‬
‫מכל החזקות‪ ,‬שהרי ע"פ שני עדים מוציאים ממון‪ ,‬ואפילו נגד כל החזקות‪ ,‬והרי כל‬
‫כשרותם של העדים מבוססת על חזקת הכשרות שלהם ]שו"ת עזרת כהן סי' צד ד"ה 'ונראה'[‪.‬‬
‫טור ל"א לאחר הציון להערה ‪ ― 51‬ואעפ"כ לא חלה עליו חזקת רשעות כל עוד לא עבר‬
‫על העבירה ג' פעמים ]שו"ת משפט כהן סי' כה ד"ה 'אמנם'[‪.‬‬
‫טור ק"ח תוספת להערה ‪ ― 272‬ובשו"ת עזרת כהן סי' ח ד"ה 'ומה' )ונדפס גם בטוב רואי‬
‫כתובות פרק א אות כד ופרק ב אות לט( שחזקת ממון עדיפה מכל חזקות איסורין‪.‬‬
‫טור קי"א תוספת להערה ‪ ― 317‬וכ"כ בשו"ת עזרת כהן סי' צד ד"ה 'והנה' שחזקת כשרות‬
‫עדיפה מחזקת ממון ומוציאים ממון על פיה‪.‬‬

‫‪:˙ÂˆÓ ˙˜ÊÁ‬‬
‫טור ק"מ לאחר הציון להערה ‪ 65‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שחידש שגם לרופא יש‬
‫דין חזקה‪ ,‬שהרי הוא עוסק במצוות בציבור‪ ,‬ואינו כשאר בעל מלאכה ]שו"ת אורח משפט‪,‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סי' כ ד"ה 'ומאחר'‪ ,‬והוכיח זאת מכך שכשם שבלימוד תורה מבואר בנדרים לז ע"א דין "מה אני‬

‫בחינם אף אתם בחינם"‪ ,‬כך גם ברופא‪ ,‬כמבואר בשו"ע יו"ד סי' שלו סעיף ב‪ ,‬שלא כבשאר מלאכות[‪.‬‬

‫‪:˙ÂÚ˜¯˜ ˙˜ÊÁ‬‬
‫טור רע"א לאחר הציון להערה ‪ 152‬להוסיף פיסקה ― יש מי שכתב שכאשר רבים החזיקו‬
‫בקרקע‪ ,‬חזקתם חזקה גם בלא טענה ]שו"ת אורח משפט סי' לב ד"ה 'והנה'‪ ,‬ע"פ דברי הגר"א‬
‫חו"מ סי' שעז בדעת רש"י שסובר שמיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו הוא אפילו שלא ברשות[‪.‬‬

‫‪ı"˘‰ ˙¯ÊÁ‬‬
‫טור תכ"ה תוספת להערה ‪ ― 25‬ועיי' שו"ת אורח משפט סי' סא‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 34‬להוסיף פיסקה ― כיוון שחזרת הש"ץ היא דרבנן‪ ,‬העוסק‬
‫בכתיבת תפילין ומזוזות או בתיקונם פטור ממנה ]חבש פאר פרק י עמוד כה[‪.‬‬

‫‪:¯Â·ˆ‰ ˙‡ËÁ‬‬
‫טור תס"ב תוספת להערה ‪ ― 1‬ועיין בעולת ראי"ה עמ' קע ד"ה 'חטאת' ביאר שישנו‬
‫חילוק מהותי בין חטאת יחיד לחטאת ציבור‪ ,‬משום שחטאי היחיד נגרמים ע"י האישיות‬
‫והנפש שלו‪ ,‬וחטאי הציבור נגרמים ע"י כוחות הבריאה והמציאות‪.‬‬

‫כרך יד‬

‫חטאת‪-‬חיבי מיתות בידי שמים
‪201‬‬

‫‪:˙‡ËÁ‬‬
‫טור תפ"א תוספת להערה ‪ ― 260‬ובעין איה ברכות פרק ב אות יד הוסיף שהנסכים‬
‫מסמלים את הכוחות הטבעיים‪ ,‬שאנו צריכים לעבוד את ה' גם בהם‪ .‬ולכן בחטאת אין‬
‫להביא נסכים‪ ,‬משום שהכוחות הטבעיים אינם שייכים לעונש ולחטא‪ ,‬שאין להם בחירה‪.‬‬
‫טור תפ"ה תוספת להערה ‪ 315‬לאחר המילים "קרית ספר שם" ― וכן הדגיש בשו"ת משפט‬
‫כהן סי' כב ד"ה 'במה' שאפילו ר"ש בכתובות כב א שסובר שחטאת באה בשותפות‪,‬‬
‫הוא דווקא בתנאי שתרצה או לזה או לזה‪ ,‬אך לא בשותפות שתרצה חציה לזה וחציה‬
‫לזה‪.‬‬
‫טור תצ"ח לאחר הציון להערה ‪ 546‬להוסיף פיסקה ― עבודה שלא לשמה לא רק פוסלת‬
‫בחטאת‪ ,‬אלא יש בכך אף איסור – בין בחטאת ובין בשאר הקרבנות – שנאמר ]ויקרא‬
‫ז יח[ "לא יחשב" ]שו"ת משפט כהן סי' קיב[‪.‬‬
‫טור תק"ד תוספת להערה ‪ ― 635‬ובאגרות חמדה לראי"ה קוק פרק ד ד"ה 'אבל' הוסיף‬
‫בעניין זה שיש צד שדווקא לימוד שא"א לקיימו למעשה גדול מזה שאפשר לקיימו‪.‬‬

‫‪:‰ËÁ‬‬
‫טור תקמ"ב תוספת להערה ‪ ― 14‬ובשו"ת משפט כהן סי' כו ד"ה 'הגיעני' ביאר בדעת‬
‫הירושלמי שכיוון שהוא מאכל ליונים – מועילה הגדרתו כמין חיטים‪ ,‬משום שבמין‬
‫חיטים כולו יש הראויים לאדם )ורק אילו לא היה מאכל אפילו ליונים‪ ,‬לא היתה מועילה‬
‫הגדרתו כמין חיטים(‪.‬‬
‫טור תקמ"ד תוספת להערה ‪ ― 39‬ובעולת ראי"ה )ח"ב עמוד שיג לחג השבועות( ביאר כך‬
‫את הטעם שבפסח מביאים מנחה מן השעורים ובשבועות מן החיטים – שאנו מתחילים‬
‫ממאכל בהמות שירומם את נפשנו הבהמית‪ ,‬ולאחר מכן מביאים מנחה מן החיטים‬
‫לרומם את צורת האדם‪.‬‬
‫טור תקמ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 66‬חיטים שהתחילו לצמוח‪ ,‬נחלקו האחרונים האם הן‬
‫חמץ גמור ]שו"ת משיב דבר סי' כח[ או שהן רק חשש חמץ‪ ,‬ואולי נחשב לסירחון ולא‬
‫לחימוץ ]שו"ת אורח משפט‪ ,‬או"ח‪ ,‬סי' קז[‪.‬‬

‫‪:ÌÈÓ˘ È„È· ˙Â˙ÈÓ È·ÈÁ‬‬
‫*טור תקפ"א תוספת להערה ‪ 21‬לפני המילים "וע"ע" ― וכן בשדי חמד ח"ג מערכת כ כלל‬
‫צו עמוד ‪ 189‬והלאה הביא ראיות רבות לכך שכרת חמור ממיתה בידי שמיים‪ .‬אמנם‬
‫האברבנאל במדבר טו ד"ה 'ואמנם מהו הכרת' פירש בדעת הרס"ג והראב"ע שאין שום‬
‫חילוק בין כרת למיתה בידי שמיים )הובא בשדי חמד שם ד"ה 'ומזה'‪ ,‬והציון לפרק כב‬

‫‪
202‬חיבי מיתות בידי שמים‪-‬חיה‬

‫כרך יד‬

‫שם הוא ט"ס(‪ .‬וקרבן אהרן )הובא בשדי חמד שם ד"ה 'ודעת' עמוד ‪ (190‬כתב שאדרבה‪,‬‬
‫מיתה בידי שמיים חמורה יותר מכרת‪.‬‬
‫*טור תקפ"ח תוספת להערה ‪ ― 106‬ועיין לעיל בהערה ‪ 21‬דעות שונות בעניין זה‪.‬‬

‫‪:‰ÈÁ‬‬
‫*טור תשד"מ לאחר הציון להערה ‪ ― 179‬ויש מן הראשונים שכתב שזמר הוא זראפה ]פירוש‬
‫הרס"ג שם[‪ ,‬דהיינו ג'ירף ]הערות הרב קפאח על הרס"ג שם‪ ,‬וכן כתב הרד"ק בספר השורשים שורש‬
‫זמר בשם ר' יונה אבן ג'נאח‪ ,‬וכן תרגמו בתרגום השבעים )שנקרא בזמנם‪ ,‬גם ביוונית‪ ,‬גמל‪-‬נמרי(‪ .‬אמנם‬
‫ב"מילון התנ"ך" )לר' יהושע שטיינברג( הביא דעות שזמר הוא כבש הבר‪ .‬ועיין עוד בספר הטהור והמותר‬

‫לר' אברהם קורמן נספח ד[‪.‬‬
‫טור תשמ"ח תוספת להערה ‪ 248‬לפני המילים "וע' ברכ"י" ― ובשו"ת הרשב"ן )לר' שלמה‬
‫צבי שיק( אה"ע סי' סד כתב בשם כוכבי יצחק שתחש הוא ג'יראף‪.‬‬

‫‪ÂË Í¯Î‬‬
‫‪‰ˆÈÏÁ Z ÔÈ˘ÈÈÁ‬‬
‫‪:ÏÈÁ‬‬
‫טור ה' תוספת להערה ‪ ― 53‬רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ז הי"א‪ .‬ובשו"ת משפט כהן‬
‫סי' צו עמ' קצ"ה האריך בביאור דבריו‪.‬‬
‫טור ה' לאחר הציון להערה ‪ ― 53‬וי"א שהחיל ועזרת נשים הוא מחנה בפני עצמו ]רשב"י‬
‫זבחים קטז ב‪ ,‬כן פרש"י בדעתו בד"ה 'עוד'‪ .‬אמנם הרמב"ם‪ ,‬אע"פ שמשמע מדבריו שפסק כרשב"י )עיין‬
‫מנחת אברהם ח"א סי' כג(‪ ,‬כתב שמחנה לויה הוא עד שער ניקנור כמבואר בהלכות בית הבחירה פ"ז‬

‫ה"ז והי"ז‪ .‬ועיין לקמן ציונים ‪.[66-67‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 54‬ועיין במצוות ראיה או"ח קנד ח שביאר ע"פ זה את הטעם‬
‫שגנזו את האבנים של המזבח ששקצום מלכי יון‪ ,‬ולא השתמשו בהן לחיל‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 66‬וכן כתב במנחת אברהם ח"א סי' כג‪ ,‬שכן משמע ברמב"ם‬
‫בית הבחירה פ"ז הט"ז‪ .‬ומקור הרמב"ם בדעת רשב"י זבחים קטז ב‪.‬‬
‫טור ו' תוספת להערה ‪ ― 67‬ובשו"ת משפט כהן סי' צו עמ' רא‪ ,‬ובחסדי דוד על תוספתא‬
‫כלים ב"ק פ"א ת"ח‪ ,‬ס"ל שגם לרשב"י הוא מדרבנן‪.‬‬

‫‪:‰˙ÈÓÏ ÔÈ˘ÈÈÁ‬‬
‫טור י"א תוספת להערה ‪ 15‬לפני המילים "וע"ע" ― ובשו"ת משפט כהן סי' קמד אות ג‬
‫דייק מהרשב"א גיטין כח א שגם החשש שמא ימות לזמן מרובה הוא רק דרבנן‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 19‬ובשו"ת משפט כהן סי' קמד אות ג כתב על מחלוקת זו שקשה‬
‫למצוא בזה דבר גדור‪.‬‬
‫טור י"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 63‬יש מי שחידש שטעם החשש בכהן גדול שמא תמות‬
‫אשתו הוא שכיוון שנכנס לכפר בעד כלל ישראל‪ ,‬אנו חוששים שלא ישאר בלא אשה‬
‫כדי שתהיה פת בסלו ולא יבוא לידי הרהור ]הרמ"א שו"ע או"ח סי' תקפא ס"א כתב בשם הכלבו‬
‫שהש"ץ שממנים אותו צריך להיות נשוי כדי שלא יבוא לידי הרהור‪ ,‬ולמד זאת מדברי התוס' ביומא‪,‬‬
‫והקשה הישועות יעקב שלא מוזכר שם טעם הרהור‪ .‬וביאר הראי"ה קוק במצוות ראיה או"ח תקפ"א א‪,‬‬
‫שמטעם גזירת הכתוב לא היה לנו לחשוש בכה"ג‪ ,‬שהרי יש לו סגן שיוכל לעבוד במקומו‪ ,‬אלא מכאן‬
‫הוציא הכלבו את החידוש שאע"פ שעיקר הדבר משום גזירת הכתוב מ"מ הדרו ביותר שלא ישאר בלא‬

‫אשה משום שיהיה פת בסלו‪ .‬ולכן יש לחשוש לזה גם בש"ץ[‪.‬‬

‫‪
204‬חיישינן למיתה‪-‬חיישינן לתקלה‬

‫כרך טו‬

‫טור י"ז לאחר הציון להערה ‪ 92‬להוסיף פיסקה ― יבמה שתבעה את היבם לחלוץ‪ ,‬מחשש‬
‫שמא ימות ותיפול לפני אחיו‪ ,‬אין שומעין לה‪ ,‬שכל מה שחוששים למיתה הוא רק‬
‫במקום שיש חשש איסור‪ ,‬וכאן גם אם ימות אין בזה איסור ]שו"ת הריב"ש סי' יט ד"ה‬
‫'והשלישית'‪ .‬ובשו"ת משפט כהן סי' קלב אות ב הוסיף שלכאורה היבמה יכולה לטעון שהיא חוששת‬

‫שהוא ימות והיא תהיה קטלנית ולא תוכל להינשא‪ ,‬ודן מדוע הריב"ש לא הזכיר טענה זו[‪.‬‬

‫‪:‰Ï˜˙Ï ÔÈ˘ÈÈÁ‬‬
‫טור כ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 23‬ובדורות האחרונים התירו לשרוף את היין ולהרעילו‪,‬‬
‫במקום לשופכו‪ ,‬מחשש ששפיכתו תביא מחלות ויתושים וכו'‪ ,‬והוא חשש סכנה‪ ,‬ודרכיה‬
‫דרכי נועם ]שו"ת משפט כהן סי' לז ד"ה 'הנה'[‪.‬‬
‫טור ל"ד לאחר הציון להערה ‪ 136‬להוסיף פיסקה ― הציפור המשולחת שבציפורי מצורע‬
‫מותרת בהנאה‪ ,‬והגמרא ]קידושין נז ב[ מוכיחה זאת מכך "שלא אמרה תורה שלח לתקלה"‪.‬‬
‫וביארו האחרונים שאין הכוונה לאיסור הנאתה‪ ,‬שהרי בטילה ברוב‪ .‬אלא הכוונה לאיסור‬
‫שאין מבטלין איסור לכתחילה ]שו"ת דעת כהן סי' כח אות ז[‪.‬‬
‫טור מ"א לאחר הציון להערה ‪ 211‬להוסיף פיסקה ― מי שאינו בקיא בהלכות שחיטה ושחט‪,‬‬
‫כתבו הראשונים ]רמב"ם הלכות שחיטה פ"ד ה"א[ שזו קרובה לספק נבילה‪ .‬ומשמע מדבריו‬
‫שמדאורייתא כשרה‪ ,‬שסומכים על הרוב‪ ,‬ופסול זה הוא רק מדרבנן‪ ,‬דחיישינן לתקלה‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' קסו ד"ה 'ודברי'[‪.‬‬
‫טור מ"ד לאחר הציון להערה ‪ 239‬להוסיף פיסקה ― ישראל שהוליד מן הנכרית‪ ,‬כתב אחד‬
‫מן האחרונים שאין למול את בניו אפילו בלא ברכה‪ ,‬מחשש לתקלה ‪ -‬שיסברו שהבנים‬
‫הם ישראלים‪ ,‬ועוד שיבואו להקל בנישואי תערובת ]שו"ת דעת כהן סי' קמט ד"ה 'ובודאי'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― מת ששרפוהו‪ ,‬כתב אחד האחרונים שאע"פ שאין חשש תקלה של‬
‫טומאה באפרו‪ ,‬שהרי אפר הנשרפים אינו מטמא‪ ,‬אעפ"כ אפשר שראוי לקוברו כדי שלא‬
‫יבואו לידי תקלת הנאה‪ ,‬שהרי עדיין הוא אסור בהנאה ‪ -‬שהמת הוא מן הנקברים שאפרן‬
‫אסור ]שו"ת דעת כהן סי' קצז ד"ה 'ופשוט'[‪.‬‬
‫טור נ' תוספת להערה ‪ ― 328‬ובשו"ת דעת כהן סי' קעד ד"ה 'עד"ת" הסתפק מהו חשש‬
‫התקלה‪ :‬האם שמא ילמדו ממנו ויטעו‪ ,‬או שמא יקראו בו בציבור‪ .‬ותלה זאת במחלוקת‬
‫רש"י ורמב"ם‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 330‬ועכ"פ‪ ,‬פסול שבדיעבד ובשעת הדחק כשר לקרות בו‪ ,‬לא‬
‫חוששים בו לתקלה ]שו"ת דעת כהן סי' קעד ד"ה 'אמנם'[‪ .‬וע"פ המנהג הנהוג‪ ,‬שבספרי תורה‬
‫פסולים כורכים את המפה על המעיל‪ ,‬מותר להשהות באופן זה ספר תורה פסול‪ ,‬ולא‬

‫כרך טו‬

‫חיישינן לתקלה‪-‬חכמות חצוניות
‪205‬‬

‫חוששים לתקלה ]שם‪ ,‬ד"ה 'עד"ת'‪ ,‬ודימה זאת להיתר למכור לנכרי טריפה הידועה‪ ,‬שלא חוששים בזה‬

‫לתקלה[‪.‬‬

‫‪:˙ÂȈÁ ˙ÂÓÎÁ‬‬
‫טור נ"ו לאחר הציון להערה ‪11‬א ― יש שכתב ששלמה המלך הזהיר בפסוק "נופת תיטופנה‬
‫שפתי זרה" ]משלי ה ג[ להיזהר מהתשוקה היתרה ללימוד חכמות חיצוניות‪ ,‬אע"פ ששורשה‬
‫של תשוקה זו ברצון להכרת הבריאה ורצון הנשמה להשיג את האמת ]עולת ראיה ח"א עמ'‬
‫תיב[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 12‬והראי"ה קוק כתב בשמונה קבצים קובץ ז אות קמג שהעלמת‬
‫החכמות החיצוניות מחזקת את החינוך הרוחני הפנימי בהמון‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 13‬ובאגרות הראי"ה ח"ב אגרת תרב ד"ה 'העיקר השני' כתב‬
‫שבדורות האחרונים יש צורך בידיעה מסוימת גם ביתר החכמות‪.‬‬
‫טור נ"ז תוספת להערה ‪ ― 16‬ובאגרות הראי"ה ח"א אגרת עז הדגיש שיהיו דווקא בתור‬
‫רקחות וטבחות לתורה‪ ,‬אך לא כמטרה בפני עצמה‪ ,‬שאז הדברים מקבלים צורה זרה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 17‬וכן כתב הראי"ה קוק בשמונה קבצים ח"א אות תתלה שהתורה‬
‫החכמה החריפות הבקיאות והידיעות הגשמיות ‪ -‬כולן מקושרות זו עם זו‪ ,‬והוסיף שגם‬
‫מי שלא הגיע לדרגה זו‪ ,‬צריך לשאוף ולחשוק אליה‪ .‬ובח"ב אות ז' כתב שגדולי הנשמה‬
‫שואבים ניצוצות קדושים גם מחכמות החול‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 20‬ויש ששנאתו של אדם לחכמות חיצוניות באה מתוך שנאת‬
‫החכמה והתורה בכלל‪ ,‬אלא שהוא בולם את שנאתו לתורה מפני יראת העונש‪ ,‬ושופך‬
‫את שנאתו על כל מה שהוא חול לפי דעתו ]שמונה קבצים קובץ ג אות שסב[‪.‬‬
‫טור נ"ח תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 25‬על המילים "מתקדש על ידו" ― וכן כתב‬
‫במאמרי הראי"ה ח"ב עמ' ‪ 438-439‬שראוי לכל ישראל ובפרט לחכמי התורה לדעת את‬
‫כל החכמות‪ ,‬אע"פ שאינן עיקריות‪ ,‬שע"י זה מתקדש שם שמים וידעו מה להשיב‬
‫לאפיקורוס‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 31‬וכן כתב הראי"ה קוק בשמונה קבצים ח"ג אות קטז שכל‬
‫החכמות בטלות לפני התורה כשרגא בטיהרא‪ ,‬ומכל מקום הם כלולים בה‪ .‬וכל כח החיים‬
‫שלהם הוא מפני שהם‪ ,‬בין ביודעים בין שלא ביודעים‪ ,‬נסמכים על הבסיס התורני‪.‬‬
‫טור נ"ט תוספת להערה ‪ ― 49‬ובמאמרי הראי"ה ח"ב עמ' ‪ 476‬כתב שהכוונה ב"לשון‬
‫יוונית" אינה אך ורק לפירושן של מילים יווניות‪ ,‬אלא שאת התוכן והחכמה אין אנו‬
‫צריכים לקבל אלא מתורתנו הקדושה‪.‬‬

‫לדבריהםטו‬
‫‪
206‬חכמות חצוניות‪-‬חכמים עשו חזוק כרך‬
‫טור ס' לאחר הציון להערה ‪ ― 59‬ויש מי שכתב שהחכמה היוונית האסורה היא התפיסה‬
‫שאין קודש בכלל בעולם‪ ,‬שלדבריהם כל מה שהמוח היווני יכול להכיל בקרבו‪ ,‬מתהום‬
‫קרקע ועד רום שמים‪ ,‬אינו אלא חול ]טוב רואי שבת אות מ ד"ה 'נעשה'[‪.‬‬
‫טור ס"ד תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 109‬על המילה "שפירשו" ― וכן העיר בשו"ת‬
‫דעת כהן סי' קעב ד"ה 'ורק' שהמינים היו מעוותים את הכתובים בפירושים רעים‪ ,‬ואינם‬
‫מזייפים את גוף הכתב‪ ,‬ורק הכותים היו מזייפים את התורה שבכתב‪.‬‬
‫טור ס"ה תוספת להערה ‪ ― 114‬ועיין שו"ת אורח משפט סי' לו ד"ה 'והרי' שכתב שזהו‬
‫כלל גדול בתורה‪ ,‬שכל מה שאנו יכולים להפריש את עצמנו מדרכים המביאים לידי ע"ז‬
‫ולידי מינות דמשכא חייבים אנו לפרוש מהם‪.‬‬
‫טור ע"ו תוספת להערה ‪ ― 230‬ועיין במאמרי הראי"ה במאמר 'לאחדותו של הרמב"ם' עמ'‬
‫‪ ,105‬שהאריך ויצא כנגד המערערים אחר דבריו‪ ,‬והדגיש שחובה עלינו להתעמק בדבריו‪.‬‬
‫טור ע"ח תוספת להערה ‪ ― 272‬ובעין אי"ה שבת ח"ב פ"ז אותיות יב ו‪-‬טו ביאר שלימוד‬
‫חכמה זו בכוחו להשפיע על הנשמה‪ .‬ומי שמוכשר ללומדה ואעפ"כ הדבר לא משפיע על‬
‫נשמתו‪ ,‬סימן הוא שרוחו מלאה בחומריות ורוע‪ ,‬ולכן אסור להתקרב אליו ולספר עימו‪.‬‬
‫טור פ' תוספת להערה ‪ ― 312‬ועיין בשו"ת דעת כהן סי' קצא ד"ה 'והנה' שחילק שכל‬
‫מה שאנו סומכים על הרופאים הוא רק בידיעות שנודעו להם ע"פ הניסיון‪ ,‬אך לא על‬
‫השערותיהם‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 313‬ובשו"ת דעת כהן סי' קמ ד"ה 'וביו"ד' ביאר שמה שצריך את‬
‫הפסוק הוא משום שאין דברי הרופאים נכנסים אפילו לכלל רוב‪ ,‬שנאמר שרוב פעמים‬
‫הם מסכימים אל האמת‪ ,‬כיוון שחכמת הרפואה מיוסדת על עומק חכמת יצירת האדם‪,‬‬
‫שלאמיתתו אינו ידוע כ"א ליוצרו ב"ה‪ .‬ולכן צריך פסוק לנתינת רשות לרפא‪ ,‬שמ"מ אין‬
‫דרך אחרת לפני בני אדם‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ 318‬לאחר המילים "בארוכה" ― וכן באגרות הראי"ה ח"ד סי' תשנ"ד‬
‫שיבח זאת‪ ,‬והביא כן גם מחז"ל והפוסקים‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 321‬על המילים "בהלכות טריפות" ― ובשו"ת דעת‬
‫כהן סי' כו ד"ה 'ועפ"ז' כתב שיש מכך נפק"מ לדינא‪ ,‬שאם יתברר מדרך הרפואה על‬
‫מחלה מורכבת שאין סופה לחיות‪ ,‬סומכים הלכות הרופאים‪ ,‬כמו שבכל התורה כולה‬
‫סומכים עליהם‪.‬‬

‫‪:̉ȯ·„Ï ˜ÂÊÁ Â˘Ú ÌÈÓÎÁ‬‬
‫טור פ"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 13‬שלא יכול להיות שיהיה חמור ענין דרבנן מענין‬

‫חכמים עשו חזוק לדבריהם‪-‬חלב )בקמץ(
‪207‬‬
‫כרך טו‬

‫דאורייתא באותו ענין ממש‪ ,‬כמו שלא מצינו בכל התורה כולה טפל חמור מן העיקר‪,‬‬
‫שכל מה שחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה‪ ,‬הוא דוקא במה שאינו תולדה‬
‫מהדין דאורייתא ]עץ הדר סי' יא[‪.‬‬
‫טור פ"ג תוספת להערה ‪ ― 17‬ובהערת הרצי"ה קוק על שו"ת עזרת כהן סימן כ העיר‬
‫שהלשון "אמרה תורה" נאמרה תמיד בדברים הנלמדים מכתובי תורה או מהנביאים‪.‬‬
‫טור צ"ג תוספת להערה ‪ ― 172‬ועיין באר אליהו‪ ,‬חו"מ‪ ,‬סי' טז סע' ב ס"ק ה בעניין‬
‫הלוואה )הודפס גם בטוב רואי כתובות פרק ה אות קיב(‪.‬‬
‫טור צ"ד תוספת להערה ‪ ― 175‬ועיין טוב רואי על מסכת כתובות פרק ט אות קל"ה שדן‬
‫בדברי הגמ' והראשונים‪.‬‬

‫‪:(‰¯Èˆ·) ·ÏÁ‬‬
‫טור צ"ח תוספת להערה ‪ ― 3‬ועיין חזון הצמחונות והשלום אפיקים בנגב אות יח‪ ,‬הודפס‬
‫גם באוצרות הראי"ה ח"ב אות ג שביאר את טעם איסור חלב‪ ,‬שהאדם לא יטול את‬
‫חייו של בעל חיים למטרה שאינה הכרחית‪ ,‬כגון אכילת משמנים‪.‬‬
‫טור ק"ב תוספת להערה ‪ ― 78‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' מט אות ב שדן האם החידוש‬
‫הוא בזה שנחשב חלב גם כשהוא נימוח‪ ,‬או שהחידוש בזה שנחשבת אכילה באופן זה‪.‬‬
‫טור קל"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 439‬כל איסור חלב שעל הדקין אין בו כרת‪ ,‬ואפילו לאו‬
‫אין בו‪ ,‬אלא איסורא בעלמא מדאורייתא ]משנה למלך הל' שגגות פי"ג ה"ה‪ .‬אמנם קונטרס מי‬
‫ששון רצה לומר שיש בו איסור כרת‪ ,‬אך שו"ת דעת כהן סי' מה ד"ה 'עוד הוסיף' דחאו בשתי ידיים[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 445‬ובשו"ת דעת כהן סי' מה ד"ה 'ומלשון' וד"ה 'ומפורש' הוכיח‬
‫מדברי היראים הנ"ל נגד קונטרס מי ששון שרצה לומר שכל החלב שעל הדקין אסור‪.‬‬
‫ועיי"ש אריכות מרובה בכל העניין‪.‬‬

‫‪:(ıÓ˜·) ·ÏÁ‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 15‬וביאר הראי"ה קוק באוצרות הראי"ה ח"ג הל' יסודי התורה‬
‫פ"ב‪ ,‬שההיתר של חלב ודבש בא ללמד שלעיתים מה שנחשב לטמא אצל בעל מעלה‬
‫קטנה‪ ,‬יעלה ויתקדש ויהיה מותר לאדם גדול‪.‬‬
‫טור קנ"ה תוספת להערה ‪ ― 19‬ועיין בשו"ת משפט כהן סי' כד ד"ה 'ובזה'‪ ,‬שהקשה שכשם‬
‫שהבשר נותן כוח להתהוות החלב‪ ,‬כך גם הגידים והעצמות נותנים כוח זה‪ ,‬והרי בהם‬
‫אין איסור אבר מן החי‪ ,‬וזוז"ג מותר‪ .‬ועיי"ש שיישב זאת‪.‬‬
‫טור קס"ג תוספת להערה ‪ ― 132‬ועל דרך הדרש ביאר הראי"ה קוק בפנקס יג אות קמה‬

‫‪
208‬חלב )בקמץ(‪-‬חלול השם‬

‫כרך טו‬

‫שהחלב‪ ,‬שהוא מזון התינוקות‪ ,‬מסמל את ציורי האמונה שבאים בקטנות השכל‪ ,‬שהם‬
‫מועילים לזמן הילדות‪ ,‬אך בגדלות אין להתבסס עליהם אלא על השכל‪ ,‬שהוא כמזון‬
‫הנצרך לאדם בגדלותו‪.‬‬
‫טור ק"ע לאחר הציון להערה ‪ ― 266‬החלב‪ ,‬ואף הדבש‪ ,‬נחשבים לתכלית הטוב לענייני‬
‫הגוף ]טוב רואי סוטה פ"ז אות עה[‪ ,‬ולכן נשתבחה ארץ ישראל בכינוי "ארץ זבת חלב ודבש"‬
‫]שמות ג ה ועוד‪ .‬ובטוב רואי שם הוסיף שבגלל החשש שהתחזקות הגוף בארץ ישראל תחליש את השכל‪,‬‬

‫נצטווינו על מצוות תפילין קודם הכניסה לארץ‪ ,‬שמצווה זו מבדילה את השכל מענייני החומר[‪.‬‬

‫‪:È‚ Ï˘ ·ÏÁ‬‬
‫טור קצ"ב תוספת להערה ‪ ― 268‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' נב שהאריך בזה ובדין סמעטענא‬
‫)שמנת( שיוצרה מחלב של נוכרים ונתערבה בהיתר ועשו ממנה חמאה‪.‬‬

‫‪:‰„ÏÁ‬‬
‫טור קצ"ג תוספת להערה ‪ ― 8‬ובאגרות הראי"ה ח"א אגרת קעח כתב ששורשן של הלכות‬
‫שחיטה וטריפות הוא שהמתת בעלי החיים תהיה מעודנת‪ .‬והוסיף שם שראוי יותר‬
‫שהתלמיד החכם יהיה רק ממונה על הלכות אלו‪ ,‬שמטרתו של תלמיד חכם היא לעדן‬
‫את ההריגה‪ ,‬אך לא להיות השוחט עצמו‪ ,‬שאין מלאכה זו ראויה לתלמיד חכם‪.‬‬

‫‪:‰ÏÁ‬‬
‫טור שכ"ח לאחר הציון להערה ‪ 604‬להוסיף פיסקה ― כיוון שחלת חו"ל ראויה לכהן קטן‪,‬‬
‫יש מהאחרונים שהסתפק האם מפרישים אותה מן הרעה על היפה‪ .‬שהרי בחלת הארץ‪,‬‬
‫כיוון שבזה"ז עומדת לשריפה‪ ,‬התירו להפרישה מן הרעה על היפה‪ ,‬אך חלת חו"ל שראויה‬
‫לכהן קטן ‪ -‬מסתבר שלא התירו זאת‪ .‬או שמא לא יהא טפל חמור מן העיקר ]ע"פ זבחים‬
‫מט א[‪ ,‬ולכן אם חלת הארץ התירו‪ ,‬כ"ש חלת חו"ל ]שו"ת משפט כהן סי' כט[‪.‬‬

‫‪:Ì˘‰ ÏÂÏÁ‬‬
‫טור שמ"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 19‬בשעת הגזירה‪ ,‬בעבירה שאם לא ירצה לעשותה יוכל‬
‫האנס לכפותו‪ ,‬כגון להאכילו בכוח דבר האסור‪ ,‬נחלקו הראשונים האם לא שייך בזה‬
‫יהרג ואל יעבור כי ממילא יוכלו לכפותו לעבור ]נימוקי יוסף סנהדרין פרק ח[‪ ,‬או שגם בזה‬
‫אסור לו לעבור ברצונו‪ ,‬שהרי האיסור בזה אינו המעשה עצמו – שאותו יוכלו לכפותו‬
‫– אלא חילול השם שבדבר‪ ,‬וחילול השם קיים רק כאשר עובר מרצונו ]אורות הרמב"ם‬
‫הל' יסודי התורה פ"ה ה"ג‪ ,‬נדפס גם באוצרות הראי"ה ח"ג על הרמב"ם שם[‪.‬‬
‫טור שמ"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 100‬יש מהאחרונים שכתב‪ ,‬שדעות מגושמות שמביאות‬

‫כרך טו‬

‫חלול השם‪-‬חלול השם
‪209‬‬

‫לרעיונות המטמטמים את הלב‪ ,‬וגורמות שבעלי שכל ימאסו בעבודת הבורא – הרי הן‬
‫בכלל חילול השם חמור ]אוצרות הראי"ה מאורות התפילה פרק א סעיף 'עיון תפילה'[‪.‬‬
‫טור ש"נ לאחר הציון להערה ‪ ― 129‬וכן יש מהאחרונים שפסק ששוחט ובודק צריך להחמיר‬
‫יותר משאר הציבור‪ ,‬גם בדברים המותרים מעיקר הדין‪ ,‬משום חשש חילול השם ]שו"ת‬
‫דעת כהן סי' ו ד"ה 'ומיהו' לגבי גילוח הזקן באופן המותר[‪ .‬וכן כתב שאין למנות גבאי בית הכנסת‬
‫אם אשתו מחללת שבת בפרהסיא‪ ,‬ואפילו אם יש מקום לדון לכף זכות שאינו יכול לכוף‬
‫אותה‪ ,‬אעפ"כ יש בדבר משום חילול השם ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' יג ד"ה 'אשר'‪ ,‬נדפס גם‬
‫בטוב רואי נספח ענייני שבת ח"ב אות יז[‬

‫טור שנ"א לאחר הציון להערה ‪ 152‬להוסיף פיסקה ― כתבו האחרונים שאין לגבאי של גמ"ח‬
‫וכד' לשנות את יעוד הקופה‪ ,‬ואפילו למצווה אחרת‪ ,‬בלא דעת אנשי העיר‪ ,‬משום חשש‬
‫חילול השם‪ ,‬שלא יאמרו ההדיוטות שעושים בשלהם נגד רצונם ]שו"ת דעת כהן סי' קלג‪,‬‬
‫ושם פילפל בשאלה אם מותר לעשות כן מדיני צדקה‪ ,‬והוסיף שעכ"פ יש את חשש חילול השם וכנ"ל[‪.‬‬
‫טור שנ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 225‬ויש מהאחרונים שכתב שגם כאשר עניי ישראל‬
‫מבקשים נדבות ממשלת נוכרים‪ ,‬ראוי לעשות זאת באופן שישמור על כבוד ישראל‪ ,‬ולא‬
‫כאילו ח"ו אין בכוח קהילותינו לפרנס את עניינו ]שו"ת דעת כהן סי' קלב ד"ה 'מ"מ'‪ ,‬והעיר‬
‫שאין זה מעיקר הדין אלא שיש לחוש שמא יש בזה איזה דוגמא לאיסור הנ"ל[‪.‬‬
‫טור שנ"ז לאחר הציון להערה ‪ 245‬להוסיף פיסקה ― חילול השם נחשב "למיגדר מילתא"‪,‬‬
‫ולכן בית דין מכים ועונשים עליו שלא מן התורה‪ ,‬וניתן להעניש אף את מי שלא עבר‬
‫את העבירה בעצמו – בבחינת "לא יומתו אבות על בנים " – אם יש בזה צורך ]שו"ת‬
‫דעת כהן סי' קצג ד"ה 'הנה' וד"ה 'אמנם'[‪.‬‬
‫טור שנ"ט לאחר הציון להערה ‪ 282‬להוסיף פיסקה ― למרות חומרתו של חילול השם‪ ,‬חשש‬
‫מחילול השם – וכן רצון לקדש את השם – אינם יכולים להתיר שום צד של‬
‫עבודה‪-‬זרה*‪ ,‬ואפילו לא לשעה אחת ]שו"ת משפט כהן סי' קמד אות יב[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שחידש‪ ,‬שמה שנאמר באיסורים שטעמם משום‬
‫מראית‪-‬העין‪ ,‬שאסרום אפילו בחדרי חדרים‪ ,‬הוא משום חילול השם בדבר שבמראית‬
‫העין‪ ,‬ומפני חומרת חילול השם גזרו על כך גם בחדרי חדרים ואע"פ שהיא גזירה לגזירה‬
‫]שו"ת עזרת כהן סי' קה ד"ה 'אמנם'[‪.‬‬
‫טור ש"ס תוספת להערה ‪ ― 291‬ובשו"ת דעת כהן סי' קעה הוסיף שבמקום שרשעים‬
‫מחללים את השם יש צורך להוסיף קידוש השם‪ ,‬וכדברי הירושלמי קידושין פ"ד ה"א‬
‫גדול קידוש השם מחילול השם‪.‬‬

‫‪
210‬חליפין‪-‬חליצה‬

‫כרך טו‬

‫‪:ÔÈÙÈÏÁ‬‬
‫טור תק"ע תוספת להערה ‪ ― 25‬וכן במדרש רבה סוף קהלת ובספר החינוך מצווה שלו‬
‫מפורש שזהו הקניין הראשון שהיו נוהגים בו‪ ,‬וכן כתב בשבת הארץ מבוא אות יג שקניין‬
‫חליפין הוא הקניין היותר פשוט ומורגל מימי קדם‪.‬‬

‫‪:‰ˆÈÏÁ‬‬
‫טור תרל"ט תוספת להערה ‪ ― 358‬ובשו"ת עזרת כהן סי' קט ד"ה 'ותחילה' האריך להוכיח‬
‫שכוונת המחבר בשו"ע שם שזו הדעה העיקרית‪ ,‬ושם בד"ה 'והד' שחולץ' הסיק להקל‬
‫כך הלכה למעשה בשעת הדחק‪.‬‬

‫‪ÊË Í¯Î‬‬
‫‪„·Ú ÂȈÁ Z ÏÏÁ‬‬
‫‪:‰ÏÏÁ ,ÏÏÁ‬‬
‫*טור ב' לאחר הציון להערה ‪ ― 13‬וכן שבויה שנשבית לבין העכו"ם בכלל זונה ]כתובות‬

‫כב א‪ ,‬רמב"ם הלכות איסורי ביאה פי"ח הי"ז‪ ,‬שו"ע אהע"ז סיז ס"א[‪ ,‬ואיסור זה מדרבנן‪ ,‬ולכן הקלו‬
‫בו בכמה אופנים‪.‬‬
‫*טור ו' לאחר הציון להערה ‪ ― 71‬ואם יש רגלים לדבר נאמן לכו"ע ]תוס' שם ד"ה 'רבא אמר'‪,‬‬

‫ע"פ הגמרא בכתובות יד ב[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― אדם המעיד על עצמו שהוא חלל‪ ,‬י"א שנאמן מטעם הודאת בעל‬
‫דין ]כן הבין את דברי הרב המגיד )הלכות איסורי ביאה פי"ט הכ"ב שכתב 'דלא ליהוי האי דשתיק טפי‬
‫מעדים'‪ (.‬במצות ראיה אבן העזר סי' ב ס"ד ד"ה 'מה שכתבו הפוסקים'‪ .‬וכ"כ החלקת מחוקק בסי' ב‬
‫סק"ז‪ ,‬וכ"כ באבני מילואים שם סק"א‪ .‬והטעם כתב שם ד"ה 'ובענין' )הובא בטוב ראי כתובות יד ב אות‬
‫כט(‪ ,‬שכמו שממזר נאמן על בנו לומר בני ממזר )קידושין עח ב(‪ ,‬ק"ו שנאמן על עצמו‪ .‬וה"ה בחלל שנאמן‬
‫לומר על בנו זה בן גרושה ובן חלוצה )ב"ב קכז ב‪ ,‬רמב"ם הל' איסורי ביאה פט"ו הט"ז(‪ ,‬וק"ו שנאמן‬
‫על עצמו[‪ ,‬וי"א שאינו נאמן שלא שייך הודאת בע "ד אלא בממונות ]כן הבין במצות ראיה‬
‫שם את דברי התוס' בכתובות יד ב ד"ה 'מסתיה' ע"פ הסבר השטמ"ק בד"ה 'והרא"ש ז"ל כתב'‪ .‬ואין ק"ו‬
‫ממה שיכול לפסול בנו‪ ,‬שהרי בממזר פוסל את בנו בודאי ואת עצמו אינו פוסל אלא מספק כמ"ש הרמב"ם‬
‫שם שהאומר על עצמו שהוא ממזר‪ ,‬אסור בממזרת‪ .‬ומזה משמע שאינו נאמן כלל על עצמו אלא מדין‬
‫שוויא אנפשיה חתיכא דאיסורא[‪ .‬וה"ה בשתיקה שהיא כהודאה ]כתובות יד ב ועיין במצות ראיה‬

‫שם‪ ,‬שאולי בשותק נאמן טפי דהוי כמסל"ת[‪ .‬ואם אמרו לאדם אשתך נחבשה‪ ,‬ושתק‪ ,‬אין‬
‫פוסלים זרעו לכהונה ]שו"ת מהר"ם פדוואה סי' יד[‪ ,‬אך אין לסמוך על פסק זה ]שם[‪ .‬וי"א‬
‫שאין לסמוך דווקא במקום שאמרו לו פעמים רבות ושתק‪ ,‬אך אם אמרו לו פעם אחת‬
‫ושתק יש לסמוך ולהכשיר זרעו ]שו"ת עזרת כהן סי' צד[‪.‬‬
‫טור ל"א לאחר הציון להערה ‪ 438‬להוסיף פיסקה ― שני עדים המעידים על אשה שנשבתה‬
‫ושנים מכחישים אותם – נחלקו הראשונים‪ ,‬י"א שהיא בחזקת כשרות‪ ,‬ואינה חללה ]רש"י‬
‫קידושין סו א ד"ה 'סמוך'‪ ,‬ועיין בבאר אליהו על חו"מ ח"ב סי' לד ס"ק ס‪ ,‬הובא בטוב ראי קידושין סו‬
‫א אות קד‪ ,‬שקצת משמע שהוא דעת תוס' בכתובות כב א ד"ה 'תרי'‪ ,‬וציין שם למהרש"ל שם שהקשה‬
‫מתוס' במקום אחר כמצוין בציון הבא‪ .‬ועיין מהרש"א שם שחילק בין ד"מ לחלל‪ ,‬ולפ"ז אין דעת תוס'‬
‫כדעה זו[‪ ,‬וי"א שתרי ותרי הוא ספק דרבנן‪ ,‬ומדרבנן נחשבת שבויה ]תוס' כתובות כו ב ד"ה‬

‫‪
212‬חלל‪ ,‬חללה‪-‬חמסן‬

‫כרך טז‬

‫'אנן'‪ ,‬קידושין סו א ד"ה 'מאי'‪ ,‬ב"ב לב א ד"ה 'אנן'‪ ,‬רא"ש כתובות פ"ב סי' כא[‪ ,‬וי"א שתרי ותרי‬
‫הוי ספק דאורייתא‪ ,‬ומדאורייתא נחשבת שבויה ]ר"ן בשם 'אחרים' כתובות דף ט א מדפי הרי"ף‬
‫ד"ה 'עד שלא'[‪ ,‬רק שדין שבויה עצמו הוא דרבנן‪ .‬גם לדעה הראשונה‪ ,‬מ"מ אם לא היה‬
‫הדיון עליה‪ ,‬אלא רק על בנה‪ ,‬נחשב חלל‪ ,‬כיוון שלבן אין חזקת כשרות‪ ,‬אלא רק לאמו‪.‬‬

‫‪:‰È¯·Ë ÈÓÁ‬‬
‫טור מ"ד תוספת להערה ‪ ― 4‬ועיין באגרות הראיה ח"א אג' ריב‪ ,‬שעדיף לטבול בהם‬
‫לרפואה‪ ,‬מאשר מעיינות כאלו בחו"ל‪ ,‬שהם ודאי לא פחות טובים‪ ,‬ואולי אף טובים יותר‬
‫ממעיינות דרוזניק‪ ,‬קמרן‪ ,‬צחציניק וכיו"ב‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 6‬והטעם שפטור יש אומרים שהוא מטעם שלא היה כמו‬
‫במשכן‪ ,‬שבמשכן בישלו רק באור ]כן הבין הגרצפ"פ בשאלתו להגראי"ה קוק‪ ,‬השאלה פורסמה‬
‫ב'סיני' ס' עמ' רחצ‪ ,‬הובאה בטוב ראי שבת דף מא א אות סח‪ ,‬טוב ראי ע"ז ו א אות יב[‪ .‬ויש אומרים‬
‫שכל מה שכתבה תורה הוא כדרך העולם ברוב‪ ,‬ורוב האנשים מבשלים באש או בתולדתה‬
‫]אגרות הראיה ח"א אגרת קמה הובא בטוב ראי שם[‪ ,‬ולפ"ז מובנת ההשוואה בבישול בין שבת‬
‫לבין קרבן פסח ]פסחים מא א[‪.‬‬
‫טור מ"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 56‬ואף לאוסרים טבילה בחמים משום גזרת מרחצאות‬
‫]שו"ע יו"ד סי' רא סע"ה בשם המרדכי שבועות הל' מקוואות סי' תשנ בשם האו"ז הל' נדה סי' שסו‪,‬‬

‫הובאו דבריהם בב"י שם[‪ ,‬מ"מ בחמי טבריה מותר לטבול‪ ,‬משום שהאוסרים אסרו רק‬
‫בהוספת מים שאובין חמים למקוה‪ ,‬או השקת מים חמים שאובין למקוה כשר ]שו"ת‬
‫דעת כהן סי' קכה‪ ,‬הובא בטוב ראי יומא לא ב אות יז‪ ,‬שכן דעת לשון השו"ע והמרדכי[‪ ,‬ומזה למדו‬
‫שמותר לחמם את כל המים במקוה ]שו"ת דעת כהן שם‪ .‬והוכיח שכן דעת המרדכי‪ ,‬האו"ז וכן‬
‫מוכח מהרמב"ם הל' עבודת יוה"כ פ"ב ה"ד‪ ,‬עיין שם ראיותיו[‪.‬‬

‫‪:ÔÒÓÁ‬‬
‫טור נ"ב תוספת להערה ‪ 3‬לאחר המילים 'שנאמר אף בקרקע' ― כפי שמוכח בב"ב מח א‬
‫שמקשה מ'לקח מסקריקון' שעוסק בקרקע‪ .‬כן הסביר בבאר אליהו ח"ב )שם(‪ ,‬הובאו‬
‫דבריו בטוב ראי ב"ק שם אות מט‪ .‬ועיי"ש שמוכח ששייך גם על מטלטלין‪ ,‬מסנהדרין‬
‫כה ב 'כיון דחזו דקא חטפי'‪ ,‬ש'חטפי' שייך רק במטלטלין‪.‬‬
‫טור נ"ה לאחר הציון להערה ‪ 42‬להוסיף פיסקה ― חמסן בשוגג כשר לעדות ולשבועה ]באר‬

‫אליהו ח"ב סי' לד סכ"ב ס"ק נג‪ ,‬הובא בטוב ראי ב"ק סב א אות נ[‪.‬‬

‫כרך טז‬

‫חמץ‪-‬חמץ
‪213‬‬

‫‪:ıÓÁ‬‬
‫*טור ס"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 88‬או שמשמע שלא יאכל אף לכלבים ]ירו' פסחים פ"ב‬

‫ה"א‪ ,‬ואולם מסקנת הגמ' שם שאין להאכילו אפילו לבהמת הפקר[‪.‬‬
‫טור ס"ג תוספת להערה ‪ ― 96‬ועיין טוב ראיה פסחים כב ב )הובא בטוב ראי שם אות‬
‫צו( שביאר שמה שכתוב 'יאכל' )בנפעל(‪ ,‬משום שרוב הנאות אסורות‪ ,‬הואיל וחייב לבערו‪,‬‬
‫ועיין תוס' שם ד"ה 'שאני'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 97‬ויש שהבינו שביום ראשון של פסח החמץ אסור בהנאה‬
‫]ספר רמת שמואל לר' שמואל בן בעז פסחים יא ב‪ ,‬הובא בטוב ראיה שם‪ ,‬ובטוב ראי שם[‪ ,‬ונדחו‬
‫דבריהם ]טוב ראיה שם‪ ,‬הובא בטוב ראי שם[‪.‬‬
‫טור ס"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 105‬ויש שהתירו מדאורייתא אפ' לבהמתו אם מאכילה‬
‫גם דברים אחרים שאינם חמץ‪ ,‬כך שלא תמות או תחלה ללא החמץ שאין בזה הנאה‪,‬‬
‫והוא בכלל זה וזה גורם‪ ,‬שאסור רק מדרבנן ]ונפ"מ שמותר ע"י מכירה[‪ .‬אולם עפ"י דברי‬
‫הירו' הנ"ל יש לאסור שאין להאכיל מדאורייתא חמץ אף לכלבי הפקר‪ ,‬שיש איסור בעצם‬
‫האכלת החמץ לבהמה ]שו"ת אורח משפט סי' קא‪ ,‬הובא בטוב ראי פסחים דף כא‪ .‬אות צה‪ ,‬אולם‬
‫מתיר שם ע"י מכירה‪ ,‬כיון שאין זו האכלה בידים[‪.‬‬
‫טור ס"ז תוספת להערה ‪ ― 167‬ועיין בבירור הלכה פסחים ה א ציון א )הובא בטוב ראי‬
‫שם אות כד(‪ ,‬שהפנה לכס"מ הל' ע"ז פי"ב הי"ד שכתב גבי לאו ד'לא תתגודדו' – 'דהכא‬
‫עיקר הלאו ידענו שהוא שלא נגדד עצמנו אלא שרבה הכתוב גם שלא להעשות אגודות‬
‫אגודות אבל דלא תאכלו על הדם עיקר הלאו לא נודע איזהו ולהכי הוי לאו שבכללות'‪,‬‬
‫ונראה שה"ה שאין לוקין על הלאו לא תעשו אגודות‪ .‬וה"ה הכא דעיקר הלאו הוא על‬
‫השחיטה‪ ,‬ואין לוקין על מה שרבה הכתוב שלא יהיה חמץ ברשותו‪ .‬ועיין שו"ת משפט‬
‫כהן סי' קלה עמ' רפד‪ ,‬שבאר דבכה"ג אין לוקין משום דהוי כח"ש שאסור מה"ת אך‬
‫אין לוקין עליו‪.‬‬
‫טור ע"ב תוספת להערה ‪ ― 231‬ויש מי שכתב שהברייתא דיברה אף בפסח עצמו שאסור‪.‬‬
‫עיין כס"מ הלכות חגיגה פ"ב הי"ג בשם מהר"י קורקוס‪ ,‬ולא כלח"מ שם‪ .‬ועיין בירור‬
‫הלכה פסחים שם ציון ב‪-‬ג‪ ,‬הובא בטוב ראי שם אות צ‪.‬‬
‫טור ע"ד תוספת להערה ‪ ― 267‬ועיין שו"ת אורח משפט סי' קכא‪ ,‬הובא בטוב ראי פסחים‬
‫מח ב אות קנח‪ ,‬שמסביר את דברי הרא"ש בעבר שיעור מיל‪ ,‬רק שלא החמיץ משום‬
‫עסק‪ ,‬או בהכסיפו פניו‪ ,‬ולא אוסר אלא אם הייתה שהיה‪ ,‬ובאופן כזה אוסרת אפ' שהיה‬
‫של רגע אחד‪ .‬או שדיבר במקום חום מרובה‪.‬‬
‫טור פ' לאחר הציון להערה ‪ ― 350‬י"א שגם בזה מספיקים הסימנים לומר שהחמיץ ]שו"ת‬

‫‪
214‬חמץ‪-‬חמץ שעבר עליו הפסח‬

‫כרך טז‬

‫משיב דבר ח"א סי' כח[‪ ,‬וי"א שדווקא אם יש בזה טעם חמץ‪ ,‬ואם אין בזה טעם חמץ הרי‬
‫הוא ספק ]שו"ת אורח משפט סי' קז‪ ,‬הובא בטוב ראי פסחים לג ב אות קכה[‪.‬‬
‫טור ק"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 701‬ובשמן קטניות שלא לתתו את הזרעונים במים‪ ,‬מותר‬
‫אף באכילה ]שו"ת אורח משפט סי' קח‪-‬קיד[‪ ,‬ויש אוסרים ]שו"ת אורח משפט שם‪ ,‬ומשמע שבד"צ‬
‫חסידים ירושלים אסר[‪.‬‬

‫‪:‰˘˜Â ıÓÁ‬‬
‫טור ק"ט תוספת להערה ‪ ― 30‬ועיין ברור הלכה פסחים ז א ציון א )הובא בטוב ראי‬
‫שם אות מג(‪ ,‬שהסתפק בדעת רש"י‪ ,‬וכתב שלדעת רש"י אינו משום חמץ נוקשה‪ ,‬אלא‬
‫שהם קשים ואינם נוחים להחמיץ‪ ,‬ומ"מ סבר שהוא כחמץ גמור‪ ,‬אף שהוא ספק אם‬
‫החמיצו‪ .‬והעיר שם שהוא שלא כירוש' שם שמשמע שהם חמץ נוקשה שאינם ראויים‬
‫למאכל‪ .‬ועיין טוב ראי קידושין נח א אות צ‪.‬‬
‫טור קי"ג תוספת להערה ‪ 84‬לאחר המילים 'ד"ה מאי' ― ועיין טוב ראיה פסחים כג ב )הובא‬
‫בטוב ראי שם אות צז( בביאור דברי התוס'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 85‬ועיין טוב ראיה פסחים כג ב )הובא בטוב ראי שם אות צז(‬
‫שהוכיח כן מגמרא שם‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 89‬ויש שהסבירו בראשונים שכוונתם רק לרווחא דמלתא‪ ,‬אך‬
‫להלכה גם בפסח אסור חמץ נוקשה מדרבנן בלבד ]ברור הלכה פסחים ז א ציון א )הובא בטוב‬
‫ראי שם אות מג(‪ ,‬וכתב כן משום דמשמע בירוש' פסחים פ"א ה"ד‪ ,‬שאף בפסח עצמו אסור חמץ נוקשה‬

‫מדרבנן[‪.‬‬
‫טור קי"ד לאחר הציון להערה ‪ – 97‬י"א שאף לדעת ר' מאיר שסובר שחמץ נוקשה דאורייתא‪,‬‬
‫חיטי קורדנייתא אסורות מדרבנן משום שאינן ראויות לאכילה כלל‪ ,‬ואם אוכלם – אין‬
‫זה כדרך אכילתם ]ברור הלכה פסחים ז א ציון א‪ ,‬הובא בטוב ראי שם אות מג[‪.‬‬

‫‪:ÁÒÙ‰ ÂÈÏÚ ¯·Ú˘ ıÓÁ‬‬
‫טור קי"ט תוספת להערה ‪ ― 23‬משפט כהן סי' קלב )הובא בטוב ראי פסחים כט א אות‬
‫קיג(‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 24‬משפט כהן שם )הובא בטוב ראי שם(‪.‬‬
‫טור קכ"ז לאחר הציון להערה ‪126‬א להוסיף פיסקה ― אע"ג שאסור לקנות חמץ לאינו יהודי‬
‫בפסח‪ ,‬אפילו במעותיו של אינו יהודי ]רמ"א סי' תנ ס"ו בשם הריב"ש[‪ ,‬מ"מ כיון שלא עבר‬
‫בב"י אינו נאסר לאחר הפסח ]שו"ת אורח משפט סי' פו[‪.‬‬

‫שעבר עליו הפסח‪-‬חמשה עשר בשבט
‪215‬‬
‫חמץ טז‬
‫כרך‬

‫טור קל"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 188‬ויש שהתירו ]שו"ת עונג יו"ט סי' כה‪ ,‬כיון שאינו דבר הגורם‬
‫לממון‪ ,‬רק שאם יאבד יפסיד הישראל ממון אחר שהוא החוב‪ ,‬שלא אומרים דבר הגורם לממון כממון‬
‫אלא אם צריך לשלם מביתו‪ .‬ועיין בשו"ת אורח משפט סי' פד‪ ,‬הובא בטוב ראי פסחים דף ל ב אות קיח‬

‫שדחה דבריו[‪.‬‬
‫טור קל"ח תוספת להערה ‪ ― 256‬ועיין בירור הלכה פסחים ז א ציון ד‪ ,‬ה‪ ,‬הובא בטוב‬
‫ראי פסחים שם אות מו‪ ,‬שהביא מהגמרא שם לגבי הפת שעיפשה ואין ידוע אם היא‬
‫חמץ או מצה‪ .‬שר' חננאל פרש שמדובר בחמץ שעבר עליו הפסח‪ ,‬וסבר שמשום שהוא‬
‫דרבנן כר"ש‪ ,‬הולכים בתר בתרא‪ ,‬ומותר‪ ,‬ואין הולכים בתר רובא‪ ,‬ואסור‪ .‬והוכיח שם‬
‫שדעת רש"י כר"ח‪ .‬אך לפי רש"י נראה‪ ,‬שאף בפסח אם לא עיפשה מותרת‪ ,‬כיון שהולכים‬
‫אחר בדיקה‪ ,‬וממילא אין כאן ספק כלל‪ .‬אך אם עיפשה ישנה ריעותא בבדיקה‪ ,‬ומועיל‬
‫רק לאחר הפסח‪ ,‬משום ספק דרבנן‪ .‬אמנם הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו סוגיא זו משמע‬
‫שאינם מפרשים כר"ח‪ ,‬אלא שמדובר בפסח עצמו‪.‬‬

‫‪:‰È„Ó ¯ÓÁ‬‬
‫טור קמ"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 63‬במשקה שהוא ספק חמר מדינה עדיף שלא יאחז‬
‫הכוס בזמן הברכה‪ ,‬אלא תהיה מונחת לפניו ]אורח משפט סי' מא‪ .‬הובא בטוב ראי ברכות כג‬
‫ב אות קפו‪ .‬משום שאם אינו חמר מדינה‪ ,‬הרי אוחז בידו דבר שלא לשם מצוה ואין לעשות כן כמבואר‬
‫בברכות כג ב 'לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל'‪ ,‬וכן נפסק ברמב"ם בהלכות תפילה‬
‫פ"ה ה"ה ובשו"ע או"ח סי' צו ס"א‪ .‬אמנם במג"א סי' קפב סק"ב משמע שלא כדבריו‪ ,‬שאוחז הכוס אף‬

‫כשמברך ביחיד‪ ,‬ואף שהוא ספק[‪.‬‬

‫‪:Ë·˘· ¯˘Ú ‰˘ÓÁ‬‬
‫טור קנ"ז לאחר הציון להערה ‪ 61‬להוסיף פיסקה ― הנוטע בערב שביעית לאחר חמשה עשר‬
‫באב‪ ,‬אע"פ שיש לעקור את הנטיעה ]רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פ"ג הי"א[‪ ,‬מ"מ אם לא עקר‬
‫פירותיה מותרים ]רמב"ם שם[‪ .‬ומ"מ אינם מותרים בתחילת שנה שלישית של שמיטה כדין‬
‫סתם פירות ערלה‪ ,‬משום שנראה כנטע בשביעית ]שבת הארץ שם‪ ,‬וטעמו שלהרבה ראשונים‬
‫טעם איסור נטיעה בזה"ז שאין דין תוספת שביעית‪ ,‬הוא משום כך‪ .‬כן כתבו הרמב"ם שם והרמב"ן ר"ה‬

‫ט ב[‪ .‬וגם בזה נחלקו הראשונים אם מותרים בר"ה של שנה רביעית או בחמשה עשר‬
‫בשבט של שנה רביעית ]שבת הארץ שם‪ ,‬וטעמו שהוא מאותו טעם שהרי אין כאן סברת מתוך‬
‫שהקלת בתחילתה החמרת בסופה‪ ,‬וכן אינו נראה שנטעה בשביעית[‪.‬‬
‫טור קנ"ט תוספת להערה ‪ ― 80‬וכ"כ בשו"ת משפט כהן סי' סו‪ ,‬שהחמיר במכירת הקרקעות‬
‫בשביעית לנכרי עד ט"ו בשבט של שנה שמינית‪ ,‬מפני הפירות הנחנטים עד הזמן הנ"ל‪.‬‬
‫ועיין שבת הארץ פ"ד ה"ט והי"ג‪.‬‬

‫‪
216‬חמשה עשר בשבט‪-‬חנוך בית‬

‫כרך טז‬

‫טור קס"א לאחר הציון להערה ‪ ― 107‬ויש שנהגו לטייל ולנטוע עצי פרי להרבות את ישוב‬
‫ארץ ישראל ]אגרות ראיה ח"ד אגרת א'רה‪ .‬וכתב שם שהוא מנהג 'כשר ויפה'‪ .‬ועיי"ש שאף שהקל‬
‫בהפקעה ע"י מכירה‪ ,‬מ"מ לצורך מנהג זה לא הקל‪ ,‬כיון שאינו מוכרח לשאלת קיום ישוב‪ .‬ועיין עוד‬
‫באגרות ראיה ח"ב אגרת תג שכתב 'שע"פ המנהג יש בו איזה רושם של יום חגיגה של התעוררות לתחיה‬

‫ישובית באה"ק'[‪.‬‬

‫‪:ÍÂÁ‬‬
‫טור קס"ב תוספת להערה ‪ ― 4‬ועיין אגרות ראיה ח"א אג' קע שכתב שעיקר מטרת החינוך‬
‫היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת‪ ,‬לעשותו טוב וישר לפני ה' ואדם‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 20‬ובשו"ת אורח משפט או"ח סי' י הבין שכן סבר גם המרדכי‪.‬‬
‫טור קס"ג תוספת להערה ‪ ― 25‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' ע )הובא בטוב ראי ברכות דף‬
‫מח א אות רמז( שלפי דעה זו ניתן לסמוך על הקטן בעניינים מסוימים כיון שמחויב‬
‫בדבר‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 27‬יש מי שכתב שאף לדעה הראשונה‪ ,‬מ"מ את אביו יכול‬
‫להוציא‪ ,‬שכיון שחיבו חכמים את אביו בחינוכו‪ ,‬נחשב בר חיוב כלפיו‪ ,‬אך כלפי אחרים‬
‫שאינם מצווים אף להפרישו אינו נחשב בר חיוב כלל ]טוב ראיה ברכות טו א‪ ,‬הובא בטוב‬
‫ראי שם אות קנו[‪.‬‬
‫טור קס"ה לאחר הציון להערה ‪ 45‬להוסיף פיסקה ― הסתפקו האחרונים אם ישנו דין 'אין‬
‫אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברו' ]שבת ד א[ באדם המצווה בחינוך‪ ,‬או שכיון‬
‫שחיוב החינוך מוטל עליו‪ ,‬אומרים לו לחטוא ]חבש פאר פי"ד עמ' לא‪ ,‬הובא בטוב ראי שבת‬
‫ד א אות ד[‪.‬‬
‫טור קס"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 82‬וי"א שעל כל אדם ישנו חיוב לחנך אם יעמוד הקטן‬
‫באיסור כל ימיו ]חבש פאר פי"ד עמ' לא[‪.‬‬
‫טור קס"ח תוספת להערה ‪ ― 102‬ובמדות ראי"ה אמונה ס"א כתב‪ ,‬שהחינוך הפשוט מתחיל‬
‫משבא הילד לכלל איזו הכרה‪ ,‬והחינוך המדעי מתחיל משיצא לאויר העולם‪ ,‬והאמוני‬
‫מתחילת היצירה‪ .‬ועיין מצוות ראיה או"ח סי' ב ס"ו‪ ,‬הובא בטוב ראי שבת קנו ב אות‬
‫קנז‪ ,‬טוב ראי קידושין לא א אות מח‪ ,‬אם שייך לחנך קודם שיש לקטן דעה‪.‬‬

‫‪:˙È· ÍÂÁ‬‬
‫טור ר"א תוספת להערה ‪ ― 12‬וכן משמע בזוהר ח"ג דף נ א' ששייך רק בא"י‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 12‬ויש שהסתפקו בדבר ]אגרות ראיה ח"ב אג' שמו[‪.‬‬

‫כרך טז‬

‫חנוך כלי המקדש‪-‬חנטה
‪217‬‬

‫‪:˘„˜Ó‰ ÈÏÎ ÍÂÁ‬‬
‫טור ר"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 55‬ולדעה שמדליקים אף ביום ]רמב"ם הלכות תמידים ומוספים‬
‫פ"ג הי"ב[‪ ,‬ניתן להדליק ביום אף ללא חינוך‪ ,‬שהחינוך הוא רק למצוה אך לא לעיכוב ]שו"ת‬

‫אורח משפט או"ח סי' קמג‪ ,‬הובא בטוב ראי שבת כא ב אות מב[‪.‬‬
‫טור ר"ו תוספת להערה ‪ ― 58‬שו"ת אורח משפט סי' קמג‪.‬‬

‫‪:‰ËÁ‬‬
‫טור רט"ז תוספת להערה ‪ – 10‬במקום‪' :‬שו"ת משפט כהן לראי"ה קוק סי' ג‪ ,‬שכן יש לפסוק‬
‫במקום הפסד גדול‪ .‬ועי"ש שכ' שהוא יותר קרוב לפרי בהגמרו' יש לכתוב ― אגרות ראיה‬
‫ח"ב אג' תכג שאין הוא ציצי הפריחה‪ ,‬ויש לעשות שאלת חכם בכל פרי האם החנטה‬
‫קודם חמשה עשר בשבט או לאחריו‪ .‬אגרת זו יועדה להגרי"מ טוקצ'ינסקי‪ ,‬בשביל סידור‬
‫'לוח לארץ ישראל'‪ ,‬שסודר על ידו‪ .‬וכן הובא תוכן אגרת זו בלוח הנ"ל ביום חמשה‬
‫עשר בשבט‪ .‬ועיין עוד בשו"ת משפט כהן סי' ג‪ ,‬ששם כתב שרק במקום הפסד גדול‬
‫סומכים לענין ערלה‪ ,‬שהציצים אינם החנטה אלא קרוב לפרי‪ ,‬ואין להפסיד הפרי בשנתו‬
‫הרביעית ע"י ציצים אלו )ומשמע שסתמא דדינא ללא הפסד גדול‪ ,‬שהציצים הינם חנטה(‪.‬‬
‫ועי"ש שכ' שהוא יותר קרוב לפרי בהגמרו‪ .‬וכתב שם עוד שאין די בכתיבה אלא צריך‬
‫ראיה להכריע בשקדים מתי היא חנטתם )וכן כתב לו במכתבו הראשון אליו שישלח לו‬
‫שריגים למען יוכל להבחין במראית עין‪ ,‬אגרות ראיה ח"א אג' קפו(‪.‬‬
‫טור ר"כ תוספת להערה ‪ ― 75‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' כד אות א‪ ,‬עמ' לט שגם מה‬
‫שגדל אחר החנטה‪ ,‬נחשב כגדל בזמן החנטה‪ .‬ולכן אין לראות במה שגדל אחר החנטה‬
‫שלא בשנת ערלה )אחר ט"ו בשבט או אחר ר"ה(‪ ,‬כגידולי היתר על הערלה‪ .‬אמנם זו‬
‫דעת הירושלמי‪ ,‬אבל מהבבלי ומהרמב"ם לא משמע כן‪.‬‬
‫טור רכ"ב תוספת להערה ‪ ― 95‬וכן כתב ה'משנה אחרונה' שביעית פ"ה מ"א בדעת הרמב"ם‬
‫הלכות שמיטה ויובל פ"ד הט"ז‪ .‬אולם משבת הארץ שם נראה שסובר שהרמב"ם פוסק‬
‫כאבטולמוס‪ ,‬ועיין לקמן הערה ‪99‬א‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 99‬וי"א שלכו"ע בבנות שוח אין נוהג דין ביעור מעשרות‪ ,‬כיון‬
‫שלקיטתן אחר שביעית ]שה'משנה אחרונה' שביעית פ"ה מ"א דייק ברמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"ד‬
‫הט"ז שאין בעור לבנות שוח‪ ,‬והוא הסביר זאת ע"פ ר"ש שאין ביעור לנלקט בשמינית‪ .‬אולם בשבת הארץ‬
‫שם נתן טעם אחר‪ ,‬שדרכן להתאחר באילן שלש שנים מחנטתן עד גידולן‪ ,‬והם גדלות כל שנה‪ ,‬נמצא‬
‫שלעולם אינן כלות מן האילן‪ ,‬ול"ש לומר שכלה לחיה בשדה‪ .‬ורק מטעם זה אין להן ביעור‪ .‬אולם לשאר‬

‫מינין הנלקטים בשמינית משמע שיש ביעור כאבטולמוס[‪.‬‬
‫טור רל"ח לאחר הציון להערה ‪ 329‬להוסיף פיסקה ― י"א דבפירות הדר‪ ,‬הדומים לאתרוג‬

‫‪
218‬חנטה‪-‬חנכה‬

‫כרך טז‬

‫בכך שגדלים על כל מים )מי גשמים ומי השקיה( כגון תפוזים ולימונים‪ ,‬אין לנהוג‬
‫כאתרוג‪ ,‬אלא כאילן רגיל‪ .‬והטעם ששונים מאתרוג‪ ,‬שאתרוג ממשיך לגדול מכל מים‪,‬‬
‫ופירות ההדר אינן גדלים בשעה שהגיעו לגדלם הרגיל‪ .‬ועוד שאתרוג חונט כל השנה‪,‬‬
‫משא"כ מינים אלו שאין חונטים אלא בזמן מסוים ]שבת הארץ קונטרס אחרון אות יח‪ ,‬הובא‬
‫בטוב ראי ר"ה יד ב אות טז‪ ,‬וכן הובא בספר השמיטה פ"א אות ד[‪ .‬ויש שהסתפקו בדבר ]ספר‬
‫השמיטה שם הביא את דברי הגר"ש סלנט שהסתפק בכך‪ .‬ועיין חזו"א שביעית סי' ז סקט"ז‪ ,‬ובסי' כא‬
‫סקט"ז‪ .‬ובשו"ת משפט כהן סי' נא אות ב פסק הלכה למעשה‪ ,‬לחשוש לשניהם‪ ,‬ובמקום שיש ספק כגון‬
‫שאין יודעים אם של שנה שניה או שלישית‪ ,‬יש להפריש מעשר שני‪ ,‬לפדות‪ ,‬ואח"כ להתנות שאם הוא‬

‫שנת מעשר עני‪ ,‬יהיו הפירות מעשר עני[‪.‬‬

‫‪:‰ÎÁ‬‬
‫טור ר"מ לאחר הציון להערה ‪ ― 15‬ויש מן האחרונים שכתב שלדעת הסוברים שמצות‬
‫הדלקת‪-‬הנרות במקדש היא אף ביום‪ ,‬התחילו אז להדליק ביום כ"ד‪ ,‬אלא שהיתה כמות‬
‫שמספיקה רק ליום‪ ,‬ונעשה נס והספיק אף ללילה של כ"ה‪ ,‬ואם כן עם תחילת ליל כ"ה‬
‫היה ניכר הנס ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' קמג ב[‪.‬‬
‫טור רמ"א לאחר הציון להערה ‪ ― 21‬וי"א שהוא כדי שלא יעשו מנורה בת שבעה קנים‬
‫]מצוות ראיה סי' תרע ס"א‪ ,‬הובא בטוב ראי שבת כא ב אות מא‪ ,‬מאמרי ראיה ח"ב עמ' ‪ .[478‬וי"א‬
‫שהנס שלא שלטה עין היוונים בפך השמן ]שם‪ .‬ועיין שמועות ראיה‪ ,‬מאמר בענייני חנוכה עמ'‬
‫קיא[‪.‬‬
‫טור רמ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 68‬אמנם במנורה עצמה לא נעשה נס של הידור‪ ,‬שכן‬
‫נעשתה משפודים של ברזל ]ר"ה כד ב‪ ,‬ע"ז מג א[ ולא משל זהב ]אגרות הראי"ה ח"ג אג' תשצז‪,‬‬
‫הובא בטוב ראי שבת כא א אות ל א והטעם הוא שנס חנוכה נעשה להראות את כח הרוחניות בעם‬

‫ישראל‪ ,‬שהוא מקיים את החמריות‪ ,‬אך אינו תלוי בה[‪ .‬וי"א שלא היה צריך כלל שמן זית‪,‬‬
‫שבדיעבד כשרים כל השמנים ]אגרות הראי"ה שם‪ ,‬הובא בטוב ראי שם[‪.‬‬
‫טור רמ"ו תוספת להערה ‪ ― 84‬אמנם‪ ,‬באגרות הראי"ה ח"ג אג' תשצז העיר על כך‪ ,‬שזהו‬
‫רק בנס שנעשה ע"י נביא‪ ,‬אבל בנס הנעשה ע"י הקב"ה היד ה' תקצר לחדש יש מאין‪.‬‬
‫והסביר שם שאם נעשה יש מאין‪ ,‬הרי הוא שמן נס ולא שמן זית‪ ,‬וכמ"ש בהערה הבאה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ 85‬לאחר המילים 'ששמן הנס של אלישע היה פטור ממעשרות' ― ועיין‬
‫אגרות הראי"ה שם‪ ,‬שהוכיח מרש"י במנחות סט ב ששמן שנעשה בנס פסול למנורה‪,‬‬
‫כמו חיטין שנעשו בנס שפסולות למנחות שא"צ למעטן מפסוק‪.‬‬
‫טור רנ"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 201‬מה שתקנו דווקא בחנוכה מהדרים ומהדרים מן‬
‫המהדרים‪ ,‬היינו שלא יטעו בו שהוא מדאורייתא ]מצוות ראיה או"ח סי' תרפח אות א‪ ,‬הובא‬

‫כרך טז‬

‫חנכה‪-‬חנכה
‪219‬‬

‫בטוב ראי מגילה ב ב אות ז עמ' קלה[‪ .‬ועוד שאז היתה התגברות שהקודש יתפשט גם בחול‬
‫ע"י כתיבת שם שמים בשטרות ]ר"ה יח ב‪ ,‬מאמרי ראיה עמ' ‪.[259‬‬
‫טור רנ"ח תוספת להערה ‪ ― 256‬שו"ת משפט כהן סי' צה‪ ,‬הובא בטוב ראי שבת כא‪:‬‬
‫אות לה‪.‬‬
‫טור רצ"ט תוספת להערה ‪ ― 847‬עיין שמועות ראיה דרוש לפרשת וישב עמ' סא‪ ,‬שהטעם‬
‫לעשרים אמה הוא‪ ,‬שהנס שהוא למעלה מהטבע צריך להראות בתוך הטבע‪ .‬ובזה הדמיון‬
‫לעשרים אמה בבורו של יוסף )שבת כב ב( שגם שם הורד יוסף למצרים בשביל להוריד‬
‫את יעקב‪ ,‬להראות את כח ה' בטבע‪ ,‬ששכינה ירדה עמו למצרים‪.‬‬
‫טור ש' לאחר הציון להערה ‪ ― 861‬וכתבו האחרונים שאם הדליק מעל עשרים אמה באופן‬
‫המסופק‪ ,‬יחזור וידליק ללא ברכה ]על מנת לחשוש לדעת הר"י הלוי‪ .‬מצוות ראיה או"ח תרעו ס"ו‪,‬‬
‫הובא בטוב ראי שבת כב א אות מד[‪.‬‬
‫טור ש"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 971‬ודווקא יהודים ]מצוות ראיה או"ח תרפא ס"ב‪ ,‬הובא בטוב‬
‫ראי שבת כא ב אות לד[‪ ,‬וי"א דאף נכרים ]ספר 'פנס שלמה' לרש"ז פינס ח"ג עמ' כג‪ ,‬ע"פ רש"י שבת‬

‫כא ב[‪.‬‬
‫טור ש"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 978‬ויש שכתבו שבמוצ"ש הזמן מאוחר יותר ]מצוות ראיה‬

‫או"ח תרפא ס"ב‪ ,‬הובא בטוב ראי שבת כא ב אות לד[‪.‬‬
‫טור ש"כ תוספת להערה ‪ ― 182‬ועיין במצוות ראיה או"ח תרפא ס"ב‪ ,‬הובא בטוב ראי‬
‫שבת כא ב אות לד‪ ,‬שתמה על הראב"ד‪ ,‬שהרי אין נאותים מנר חנוכה‪ ,‬וא"א לברך עליו‬
‫'בורא מאורי האש'‪ .‬ועיי"ש בתרוצו‪.‬‬
‫טור שכ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 263‬וי"א דשאר שמנים עדיפים מחלב ושעווה וכיו"ב‪,‬‬
‫ששאר שמנים כשרים בדיעבד במקדש‪ ,‬וחלב ושעווה אינם כשרים כלל במקדש ]טוב ראיה‬
‫שבת כא‪ ,.‬הובא בטוב ראי שם אות כט[‪.‬‬
‫טור של"א תוספת להערה ‪ ― 344‬ועיין עוד בענין שמן שרפה בשו"ת אורח משפט או"ח‬
‫סי' קמג‪-‬קמד‪ ,‬הובא בטוב ראי שבת כא א אות לג‪ ,‬טוב ראי שם אות לא‪ ,‬טוב ראי שם‬
‫כד ב אות נג‪ ,‬נד‪ ,‬טוב ראי קידושין ב א אות ו‪.‬‬
‫טור שנ"ד תוספת להערה ‪ ― 695‬שו"ת משפט כהן סי' צה‪ ,‬הובא בטוב ראי שבת כב א‬
‫אות נב‪.‬‬
‫טור שס"ז תוספת להערה ‪ ― 924‬וכדעה זו פסק במצוות ראיה סי' תרע ס"ב‪ .‬ועיין שמועות‬
‫ראיה דרוש לחנוכה עמ' קי‪.‬‬

‫‪
220‬חנפה‪-‬חסיד‬

‫כרך טז‬

‫‪:‰ÙÁ‬‬
‫טור שע"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 35‬וכן אשה האומרת את דעת בעלה בדעות כלליות‪,‬‬
‫ואינה חושבת כן ]אגרות הראי"ה ח"ד אג' א'כד עמ' נא‪ ,‬הובא במאמרי הראי"ה עמ' ‪.[192‬‬
‫טור שע"ח לאחר הציון להערה ‪ 50‬להוסיף פיסקה ― טוב לגבות מתחלת השנה קופה לשכר‬
‫הדיינים‪ ,‬שיהא מוכן להם כדי שלא יצטרכו להחניף או להחזיק טובה לשום אדם ]רמ"א‬
‫חו"מ סי' ט ס"ג בשם הטור‪ .‬והגר"א בסק"ז הביא מקורו מכתובות קה ב 'מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש‬
‫תרומות יהרסנה אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום ‪ -‬יעמיד ארץ‪ ,‬ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות‬
‫– יהרסנה'‪ .‬ועיין באר אליהו שם‪ ,‬הובא בטוב ראי כתובות שם אות קסב‪ ,‬שהסביר שאע"פ שמלך גובה‬
‫את שכרו מהציבור‪ ,‬מ"מ אינו צריך להחניף כיון שאימתו מוטלת‪ ,‬כך גם דיינים אם שכרם מובטח א"צ‬

‫להחניף‪ ,‬ולכן פסק הרמ"א שיגבו בתחילת השנה ולא בסופה כאפשרות שנתן בשו"ע[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― חנופה אסורה אף במקרה של מראית עין בלבד ]טוב ראי עירובין פו‬

‫א אות ל‪ ,‬פנקסי ראיה ח"ג פנקס לה אות ה[‪.‬‬
‫טור שע"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 57‬וי"א שבמקום שאינו סכנה אך שאימתו מוטלת עליו‬
‫מותר ]טוב ראיה ברכות יג ב‪ ,‬הובא בטוב ראי שם אות קלד בשם הרשב"א[‪.‬‬

‫‪:˜Á‬‬
‫טור שפ"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 31‬וי"א שאף תליה הוא משום חנק ]תוס' סוטה ח ב ד"ה‬
‫'מי'‪ ,‬ועיי"ש שהקשה מדוע לא התחייב בסקילה כשבא על נערה המאורסה‪ ,‬ועיין טוב ראיה שם‪ ,‬הובא‬

‫בטוב ראי שם אות כב‪ ,‬מה שתירץ[‪.‬‬

‫‪:„ÈÒÁ‬‬
‫טור שפ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 19‬והם מגינים על הדור כולו ]אדר היקר סימן ה‪ ,‬הובא בטוב‬

‫ראי ב"ב טו ב אות ל‪ ,‬עין איה שבת פט א אות קט[‪ .‬וי"א שחסידות אינה קרויה על שם המעשים‬
‫אלא היא מדה הקנויה בנפש ]טוב ראיה ברכות ד א‪ ,‬הובא בטוב ראי שם אות טו[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 19‬להוסיף פיסקה ― הסיבה שהתורה לא קבעה את החסידות‬
‫כחובה היא שתכלית התורה היא שתקבע ההערה השכלית בנדבה ולא בכפיה ]אגרות‬
‫הראי"ה ח"א אג' פט עמ' ק‪ ,‬הובא בטוב ראי ב"ק לה‪ .‬אות לד[‪ .‬ולכן לא יכוף אדם אחרים לנהוג‬
‫במדת חסידות אף אם הוא עצמו נוהג כן ]טוב ראיה סוטה כב‪ ,.‬הובא בטוב ראי שם אות נו[‪.‬‬
‫טור שפ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 70‬וכן עליה במדרגות החסידות שלא בהדרגה יכולה‬
‫להביא לנפילה ]אורות הקדש ח"ג שער שני סדר שני אות לה‪ ,‬עין איה שבת כב‪ .‬אות טו[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 78‬בכלל זה גם המסגף עצמו בעינויים שאינו יכול לעמוד‬
‫בהם‪ ,‬ומונעים את האדם מעבודת ה' ]אגרות הראי"ה ח"א אג' עג[‪ .‬וכן הנושא בעול הציבור‬

‫כרך טז‬

‫חסיד‪-‬חסרות ויתרות
‪221‬‬

‫שאינו יכול לנהוג בחסידות‪ ,‬מפני עול הציבור שעליו ]אוצרות ראיה ח"ב עמ' ‪ ,199‬הובא בטוב‬

‫ראי הוריות י א אות ד[‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 78‬להוסיף פיסקה ― הכלל של 'אין אדם משים עצמו רשע'‬
‫]כתובות יח ב[ נאמר גם על מדת חסידות ]שיטמ"ק שם[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― הנהגות של חסידות שנתפשטו בכל ישראל הרי הן כתקנה דרבנן‬
‫ויצאו מכלל מידת חסידות ]אגרות הראי"ה ח"א אג' מב עמ' מא‪ ,‬הובא בטוב ראי שבת קיח א אות‬
‫קכא[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― אדם שרבו מורה לו מידות חסידות‪ ,‬ואינו יכול לקיימן‪ ,‬עדיף שלא‬
‫ישמע כלל ויהיה בגדר שוגג‪ ,‬מאשר שישמע ולא יקיימן ]טוב ראיה ברכות ח א‪ ,‬הובא בטוב‬
‫ראי שם אות מה[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― לעתיד לבוא מדת החסידות תצא מרשות היחיד לרשות הרבים‪,‬‬
‫ותהיה נחלת כל עם ישראל ]אגרות הראי"ה ח"א אג' פט עמ' צז[‪.‬‬

‫‪:‰ÓÈÒÁ‬‬
‫טור שצ"א לאחר הציון להערה ‪ ― 23‬וי"א שהאיסור הוא בחסימה ולא בדישה ]שו"ת אורח‬

‫משפט סי' מג עמ' נח עיין שם ראיותיו[‪.‬‬
‫טור ת"ד תוספת להערה ‪ ― 242‬ובפנ"י )שו"ת פנ"י יו"ד סי' ג( הקשה לר"ת שסובר שיש‬
‫שליחות לנכרי לחומרא )ב"מ עא א תוד"ה 'בשלמא'(‪ ,‬א"כ הוא הדין כאן‪ .‬ועיין באגרות‬
‫הראי"ה ח"ד אג' א'רעז מה שתרץ בזה‪.‬‬

‫‪:˙¯˙È ˙¯ÒÁ‬‬
‫טור ת"י לאחר הציון להערה ‪ ― 10‬וי"א שכל אות שאינה נשמעת‪ ,‬כגון ש' של יששכר‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' קע עמ' שטז[‪.‬‬
‫שם ― י"א שעכ"פ ישנו רוב אותיות כשרות ]גינת ורדים או"ח כלל ב סי' ו[‪ ,‬ויש חולקים‬
‫בזה‪ ,‬שכיון שאין בקיאין‪ ,‬מי אמר שהרוב נכתב כדינו ]שו"ת דעת כהן סי' קסו עמ' שו‪ ,‬הובא‬
‫בטוב ראי קידושין ל א אות מג[‪.‬‬
‫טור תט"ו תוספת להערה ‪ ― 80‬וכן הכריע בשו"ת דעת כהן סי' קסה עמ' שה‪ ,‬לענין‬
‫גרירת שם‪ ,‬שכתוב ככשר‪ ,‬רק שיש בו בעיה שנכתב ע"י חק תוכות דהואיל ואין אנו‬
‫יודעים בודאות שהספר כשר משום חסרות ויתרות‪ ,‬א"כ אין לגרור את השם‪ ,‬שמצד‬
‫חומש הוא כשר‪ ,‬ומצד ס"ת כשר אין ספק שהכשרת הספר מוציא מידי ודאי גרירת‬
‫השם‪.‬‬

‫‪
222‬חסרות ויתרות‪-‬חצות‬

‫כרך טז‬

‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 81‬או במקום שיש לנו מסורת מדויקת כגון בשם יששכר‬
‫שנכתב בשני ש' ]שו"ת דעת כהן סי' קע עמ' שטז[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 84‬ולפי טעם זה אם ישנו שינוי משמעות על ידי החסר או‬
‫היתר‪ ,‬מוציאים ס"ת אחר כיון שברוב המקומות של חסרות ויתרות אין שינוי משמעות‪,‬‬
‫א"כ ל"ש לומר שקרוב לודאי שתימצא בספר עוד טעות של שינוי משמעות‪ ,‬אך לטעם‬
‫הראשון שאין אנו יודעים אם כאן ישנה טעות‪ ,‬הרי שאין סבה להוציא ספר אחר ]שו"ת‬
‫דעת כהן שם‪ ,‬וכן הכריע שם לפי טעם זה[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 91‬ובספר בכל אלו עדיף שלא להוציא ספר אחר‪ ,‬שאין זה‬
‫כבוד התורה‪ ,‬ובדיעבד מברכים על ס"ת פסול ]שו"ת דעת כהן סי' קע עמ' שיז[‪.‬‬
‫טור תי"ז תוספת להערה ‪ ― 107‬שו"ת דעת כהן סי' קעד עמ' שכא‪ ,‬הובא בטוב ראי‬
‫מגילה כו ב אות נג עמ' רלא‪.‬‬

‫‪:˙¯ˆÂˆÁ‬‬
‫טור תע"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 6‬וההבדל הרוחני ששופר מסמל את התשובה על‬
‫ההתרשלות התמידית במצוות‪ ,‬וההנהגה הטבעית‪ ,‬וע"כ הוא נוהג גם במדינה‪ ,‬והחצוצרות‬
‫מסמלות תשובה על עניינים כנגד פרצות זמניות‪ ,‬ולכן נוהגות רק במקדש ]טוב ראי ר"ה‬
‫טז א אות כב‪ ,‬מאמרי ראי"ה עמ' ‪ 146‬הובא בטוב ראי שם כו ב אות נב[‪ .‬כמו כן החצוצרות מסמלות‬
‫את הערך של 'מקרא העדה' ו'מסע המחנות' – התאחדות בכוחות ומסע מחיל אל חיל‬
‫לקודש ]מאמרי הראיה עמ' ‪ .[239‬ומחבר את קול התורה עם קול השופר של הגאולה ]שמנה‬
‫קבצים ח"ב קובץ ח סעיף קנז עמ' תמו[‪.‬‬

‫‪:˙ˆÁ‬‬
‫טור תק"א תוספת להערה ‪ ― 12‬אמנם‪ ,‬המג"א כתב )סי' א סק"ד‪ ,‬סי' קלג סק"ד( שמדובר‬
‫בשעות קבועות‪ .‬ובארצות החיים שם סק"ג השיג עליו‪ ,‬ובמצות ראיה או"ח סי' א ס"ב‬
‫הובא בטוב ראי ברכות ג א אות י השיב על דבריו‪.‬‬
‫טור תק"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 114‬ויש שהתירו להקטיר כל הלילה ]רש"י ברכות ב א כתב‬
‫שלא גזרו חכמים בהקטר חלבים ואברים‪ .‬ובטוב ראיה ברכות ב א הובא בטוב ראי שם אות ג כתב‬
‫שרש"י סובר בזה כט"ז שכתב )חו"מ סי' ב( שבדבר המפורש במקרא אין כח ביד חכמים לגזור בזה‪ ,‬וכאן‬
‫מפורש )ויקרא ו ב( 'על מקדה על המזבח כל הלילה'‪ .‬וכ"כ בטוב ראיה שם ט א הובא בטוב ראי שם‬
‫אות נט‪ ,‬ושם הוסיף שלכן בנאכלים גזרו ששם אינו מפורש שמותר לאכול כל הלילה אלא רק שאין‬

‫לאכול בבקר )ויקרא ז טו( 'לא ישאירו ממנו עד בקר'[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 114‬ועיין בזה בטוב ראי ברכות ב א הובא בטוב ראי שם אות ג‪.‬‬

‫כרך טז חצי דבר‪-‬חציו עבד וחציו בן חורין
‪223‬‬

‫‪:¯·„ ȈÁ‬‬
‫טור תקי"ז תוספת להערה ‪72‬א ― אגרות הראי"ה ח"ד אג' א'רסא‪ ,‬הובא בטוב ראי ב"ב‬
‫נו ב אות עו‪.‬‬
‫טור תקכ"ב תוספת להערה ‪ ― 127‬ועיין אגרות הראי"ה ח"ד אג' א'רסא‪ ,‬הובא בטוב ראי‬
‫ב"ב נו ב אות עו‪ ,‬טוב ראי ב"ק ע ב אות נג‪ ,‬ועיין באר אליהו סי' ל סקל"ב‪ ,‬הובא‬
‫בטוב ראי ב"ב שם‪ ,‬טוב ראי ב"ק שם‪.‬‬

‫‪:¯ÂÚ˘ ȈÁ‬‬
‫טור ת"ר לאחר הציון להערה ‪ 101‬להוסיף פיסקה ― אינו נחשב מומר אם עבר במזיד על‬
‫חצי שיעור ]משפט כהן סי' קב עמ' רמא[‪.‬‬
‫טור תרכ"ח לאחר הציון להערה ‪ 439‬להוסיף פיסקה ― יש שכתבו שאע"פ שאין טומאה‬
‫בפחות מכשיעור‪ ,‬מ "מ אם נטמאו שני חצאי שיעורים ונתחברו אח"כ טמאים ]מל"מ הל'‬
‫טומאת אוכלין פ"ד ה"א‪ ,‬ועיין מצוות ראיה או"ח סי' קנח עמ' נח[‪.‬‬
‫טור תרמ"ה לאחר הציון להערה ‪ 647‬להוסיף פיסקה ― למ"ד ביאה במקצת לא שמה ביאה‪,‬‬
‫אין בזה גם חצי שיעור‪ ,‬שלא ניתן לצרפם ]זבחי ראיה חולין ב ה ד"ה 'ויש להעיר'‪ ,‬ע"פ דברי‬
‫השאגת אריה סי' פא שבבל יראה ל"ש חצי שיעור‪ ,‬שלא חזי לאצטרופי‪ .‬ועיין מל"מ הל' ביאת מקדש‬
‫פ"ג הי"ט[‪.‬‬
‫טור תר"ס לאחר הציון להערה ‪ ― 830‬ויש שכתבו שיש קצת מצוה ]כן משמע בריטב"א יומא‬
‫לט א ד"ה 'וכל כהן'‪ ,‬הובא בשע"ת סי' תפב סק"א‪ ,‬עץ הדר סע' טז עמ' מא‪ ,‬ועיין חבש פאר כליל תפארת‬

‫עמ' מה‪ ,‬שאין לברך על מצוה זו גם לדעת הריטב"א[‪.‬‬

‫‪:ÔȯÂÁ Ô· ÂȈÁ „·Ú ÂȈÁ‬‬
‫טור תשי"א תוספת להערה ‪ ― 583‬ועיין מצוות ראיה או"ח סי' תרפט‪ ,‬הובא בטוב ראי‬
‫מגילה ד א אות טז שטעם זה אינו שייך לסוברים שהטעם שלא מוציא אחרים משום‬
‫שאינו חייב בקריאת המגילה אלא בשמיעתה‪ ,‬שלפי טעם זה גם אין צד עבדות שבו‬
‫מוציא צד חירות‪.‬‬
‫טור תשכ"א תוספת להערה ‪ ― 720‬ועיין חבש פאר פ"ט עמ' כג )הובא בטוב ראי שבת ד‬
‫א אות ה( שאם לא היה מצווה רבה לא היו כופים‪ ,‬אע"ג שלתרוץ תוס' בכל מקום שלא‬
‫נעשית עדיין העבירה אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך‪ ,‬מ"מ כיון שעובר רק בשב‬
‫ואל תעשה‪ ,‬לא חמור מנעשה כבר המעשה‪.‬‬

‫‪ÊÈ Í¯Î‬‬
‫‪ÔÈÚ ˙ȇ¯Ó ,„˘Á Z ‰ˆÈˆÁ‬‬
‫‪:‰ˆÈˆÁ‬‬
‫טור ד' לאחר הציון להערה ‪ ― 57‬אמנם בגר‪ ,‬נחשב לגר )לחומרא( אם היו עליו חציצות‬
‫דרבנן כגון מיעוט המקפיד או רובו שאינו מקפיד ]שו"ת דעת כהן סימן קנג[‪ .‬אמנם לענין‬
‫אם קדש אשה בקידושין דרבנן ]כגון קידושי מומר למהרשד"ם בשו"ת שלו אהע"ז סי' י[‪ ,‬ולדעת‬
‫הראשונים דבזה"ז הגיור הוא מדרבנן דכל מה שאמרו 'שליחותייהו קעבדינן' היינו מדרבנן‬
‫]שו"ת דעת כהן שם בתוס' גיטין פח ב ד"ה 'במילתא דשכיחא' שכתב 'ומה שאנו מקבלים גרים אע"ג‬
‫דגר צריך ג' מומחין כדאמרי' בהחולץ )יבמות מו ב( משפט כתוב ביה אור"י דעבדינן שליחותייהו דחשיב‬
‫כשכיחא'‪ ,‬וחוששים משום נעילת דלת‪ ,‬וכן דעת הטור חו"מ סי' א שכתב 'לפיכך אין הדיינין מן התורה‬

‫אלא דשליחותייהו דקמאי עבדינן'[‪ ,‬לא הוי גר כלל‪ ,‬דהם אמרו והם אמרו‪ ,‬ואתי דרבנן ודחה‬
‫דרבנן ]דעת כהן שם‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי קידושין סב ב אות צט[‪.‬‬
‫טור ק"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 541‬וי"א שכל זה הוא חומרא כיון שיכולה לחזור ולטבול‬
‫]ס"ט סי' קצט ועיין זבחי ראיה חולין י א ד"ה 'ובעיקר הדבר'‪ ,‬שכל דין זה הוא מדרבנן‪ ,‬שלא יתכן שהיתה‬
‫חציצה על רוב גופו ולא ראה‪ ,‬וא"כ מעיקר הדין הוא ספק דרבנן‪ ,‬ולקולא‪ ,‬רק שהחמירו כיון שיכולה‬

‫לטבול פעם נוספת[‪.‬‬
‫טור ק"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 555‬וי"א שכל היתר זה הוא דווקא באומרת ברי לי שלא‬
‫היתה עלי חציצה קודם לכן‪ ,‬ואם הרחיקה טבילתה לא יועיל שתאמר ברי לי ]זבחי ראיה‬
‫חולין י א ד"ה 'מתיב רבא'‪ ,‬אמנם לא משמע כן מדברי התוס' והרשב"א ולכן ביטל דעתו בפניהם[‪.‬‬
‫*טור קי"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 671‬ויש ראשונים החולקים‪ ,‬ששם הטעם הוא משום‬
‫שאין דרך שרות בכך ]תוס' זבחים קי א ועיין לקמן ציון ‪.[810‬‬
‫טור קט"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 688‬וי"א שבכל מקום שחציצה פוסלת צריך איזה נגיעה‬
‫]שו"ת אורח משפט‪ ,‬או"ח‪ ,‬סי' קמ‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ר"ה כז ב אות נח‪ ,‬ואינו דומה לנכנס הרוח‬
‫בבגדי כהונה שעבודתו כשרה )עיין לקמן ציון ‪ ,(839-842‬דשם יש עכ"פ איזה נגיעה‪ .‬וכנראה שסובר שהיכן‬

‫שאויר מקדש כניסה לאויר הוא כנגיעה‪ ,‬עיין בתחילת הפיסקה ובהערה ‪ .[678‬ולכן אם הרחיק פיו‬
‫מהשופר ונפח בו לא יצא יד"ח ]טור או"ח סי' תקפו[‪ ,‬למ"ד שאסורה חציצה בין פיו לשופר‬
‫]רמב"ן דרשות לר"ה פ"ז ד"ה 'צפהו זהב' – הובא בב"י שם[‪ ,‬כיון שאין נגיעה‪.‬‬
‫טור קי"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 739‬וכתבו האחרונים שדוקא בשחיטת קדשים אסורה‬

‫‪
226‬חציצה‪-‬חציצה‬

‫כרך יז‬

‫חציצה‪ ,‬שנלמד מקבלת הדם ]זבחים כד א וברש"י שם ד"ה 'לא יהא'[ שהרי בכל כלי שרת‬
‫אסורה חציצה ]זבחי ראיה חולין דף ג א על תוס' ד"ה 'כגון' ע"פ ריצב"א ביומא דף נח‪ .‬בתד"ה 'מין'[‪.‬‬
‫טור קכ"ד תוספת להערה ‪ ― 833‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' ק שדן האם בעיה זו היא‬
‫רק למ"ד שמין במינו חוצץ אבל לדידן שאינו חוצץ מותר או שהיא אף למ"ד שאינו‬
‫חוצץ‪.‬‬
‫*טור קכ"ח לאחר הציון להערה ‪893‬א‪ ,‬לאחר המילים ב'קבלת גט' – חציצה בראיה‪ ,‬חציצה‬
‫בפני טומאה‪.‬‬
‫טור קל"א תוספת להערה ‪ ― 942‬ורשב"א שם‪ .‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' קפב )הודפס גם‬
‫בטוב ראי סוכה ל א אות לא( שכתב שרבא הוכיח מאזוב שלקיחה על ידי דבר אחר‬
‫שמה לקיחה )סוכה שם(‪ .‬למרות שנאמר באזוב 'ולקח' ולא נאמר 'ולקחתם'‪ ,‬והרי הדין‬
‫של חציצה בלולב נלמד מלקיחה תמה )סוכה שם( הנלמד ממ"ש 'ולקחתם' )סוכה לד ב‪,‬‬
‫מנחות כז א(‪ .‬היינו משום שסבר‪ ,‬שכיון שלמדנו לקיחה תמה בלולב א"כ ה"ה בכל דבר‬
‫שצריך לקיחה צריך שתהא תמה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 943‬ויש שהסבירו שמ'לקיחה' נלמד שיש מצווה שלא יחצוץ‪,‬‬
‫ומ'לקיחה תמה' נלמד שהחציצה אף לעיכוב ]דאם עיקר הדין נלמד מלקיחה תמה‪ ,‬כיצד הוכיח‬
‫רבא מאזוב דלא נאמר בו לקיחה תמה‪ .‬שו"ת דעת כהן סי קפב[‪ .‬וי"א שהעיכוב נלמד מפסול 'חסר'‪,‬‬
‫כיון שחלק האתרוג שאינו נוגע בו‪ ,‬אין נחשב שנטלו ]שו"ת דעת כהן סי קפב[‪.‬‬
‫טור קל"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 978‬ואע"פ שמשתנה בזה במקצת קול השופר ]שו"ת אורח‬

‫משפט סי' קמ‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ר"ה כז ב אות נח[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 992‬להוסיף פיסקה ― יש מי שכתב שאין בעיה של חציצה בין‬
‫האוזן לשופר כגון כיסוי בטלית או צמר‪-‬גפן באזניים‪ ,‬אם שומע היטב את קול השופר‪.‬‬
‫אמנם לחיבוב מצוה ראוי להסיר את החוצצים ]שו"ת אורח משפט סי' קמ‪ ,‬הודפס גם בטוב‬
‫ראי ר"ה כז ב אות נח[‪.‬‬
‫טור קל"ה לאחר הציון להערה ‪ 22‬להוסיף פסקה– י"א שאם במקצת התפילין ישנה חציצה‪,‬‬
‫אין זו חציצה‪ ,‬עד שתהיה החציצה ברובה ]קונטרס 'תפארת זיו' להרב זאב וולף טורבוביץ[‪ .‬ויש‬
‫שדחו דעה זו ]חבש פאר קונטרס 'כליל תפארת' עמ' לח ע"פ תוס' עירובין צה ב ד"ה 'מקום'‪ ,‬ורא"ש‬
‫הלכות קטנות הלכות תפילין סי' לג‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי עירובין צה ב אות לב[‪ .‬וי"א שחציצה‬
‫במיעוטו בתפילין אסורה מדרבנן ]חבש פאר עמ' מה‪ ,‬ע"פ מש"כ בספר 'נחל אשכול' דתפילין דומיא‬
‫דבגדי כהונה דחוצץ אפ' במיעוטו‪ .‬וא"כ חציצה זו ככל החציצות שהם הל"מ‪ ,‬דלא מצינו לימוד מיוחד‬
‫לחציצה בבגדי כהונה‪ .‬ובזה הדין שחוצץ מהתורה רק ברובו המקפיד‪ .‬והגרצפ"פ הוכיח )הובא שם בעמ'‬

‫קיד( שהפסול גם במיעוט הוא מהתורה‪ .‬ועיין שם עמ' קסח שדחה ראיותיו[‪.‬‬

‫כרך יז‬

‫חציצה‪-‬חצר )מקום(
‪227‬‬

‫שם ― בתפילין יש דין נוסף שלא תהיה חציצה בין התפילין לאויר ]סנהדרין פט א[‪ .‬ונחלקו‬
‫הראשונים‪ ,‬י"א שהוא רק בתפילין של ראש ]תוס' מנחות לה א ד"ה 'מעברתא' בשם תשובות‬
‫הגאונים[‪ ,‬וי "א שהוא גם בתפילין של יד ]שו"ת אורח משפט סי' ט על פי תוס' הנ"ל שכתב זאת‬
‫בלשון 'שמא'[‪ .‬וי "א שהחציצה האסורה היא דווקא אם עשאה בצורת בית ]תוס' הנ"ל ומקורו‬
‫מהגמרא הנ"ל 'אי עביד ארבעה בתי ואייתי אחרינא ואנח גבייהו ‪ -‬האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי‪,‬‬

‫ואי עביד חמשה בתי ‪ -‬גרוע ועומד הוא'‪ ,‬שו"ת אורח משפט שם[‪ ,‬וי"א שהחציצה אסורה דווקא‬
‫אם חוברה לבית ]רש"י סנהדרין פח ב ד"ה 'האי'[‪ ,‬ואין חילוק בזה בין אם החציצה בצורת‬
‫בית או בצורה אחרת‪ ,‬ואם אינו ע"י חיבור קבוע מותר ]שו"ת אורח משפט שם[‪.‬‬
‫טור קל"ו לאר הציון להערה ‪ 46‬להוסיף פיסקה ― בדברים שמברכים על ראייתם כגון נר‬
‫הבדלה‪ ,‬י "א שאסור שתהיה חציצה ביניהם למברך‪ ,‬אף אם רואה אותם ]בה"ל סי' רחצ‬
‫סט"ו‪ .‬ולענין קידוש הלבנה מותר דאין מברכים על הראיה‪ ,‬דהא גם סומא מברך‪ ,‬עיין או"ח סי' תכו שע"ת‬

‫סק"א שעה"צ סק"ד‪ ,‬סקכ"ה[‪ .‬ולפ"ז לא ניתן לברך על אור החשמל גם אם נאמר שנחשב‬
‫כאש‪ ,‬הואיל והוא מכוסה בזכוכית‪ ,‬והוי חציצה ]שו"ת אורח משפט סי' סג‪ ,‬הודפס גם בטוב‬
‫ראי שבת תשובות בהלכה סי' ב אות ד עמ' רנג[‪.‬‬

‫‪:(̘Ó) ¯ˆÁ‬‬
‫טור קל"ט תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 32‬על המילים 'אינה מתבטלת על ידי הזרעים' –‬
‫ועיין שו"ת אורח משפט סי עח )הודפס גם בטוב ראי עירובין כג ב אות ח( שכתב‬
‫שאמנם אין דירתה חשובה לגמרי‪ ,‬שכן ישנה מציאות של חצר שלא הוקפה לדירה‪ ,‬ולכן‬
‫מסתפקים בזה הראשונים‪ ,‬אך במקום שלא שייך בו הקפה שלא לשם דירה‪ ,‬כגון הקפת‬
‫עיר ודאי שלא יבטלו הזרעים את המחיצה לדעה זו‪.‬‬
‫טור ק"מ לאחר הציון להערה ‪ 37‬להוסיף פיסקה ― רוב זה של זריעה תלוי ברוב שטח החצר‪,‬‬
‫ללא תלות בבעלים‪ .‬כלומר שאם נזרע פחות מרוב שטח החצר אינו מבטל‪ ,‬אף אם נזרע‬
‫רוב שטח המיוחס לאחד מהם ]שו"ת אורח משפט סי' פ אות ב‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי עירובין טז‬
‫ב אות ה[‪.‬‬
‫שם פסקה חדשה ― אם נתלשו הזרעים בחצר‪ ,‬נחשבת החצר כהוקפה לדירה‪ .‬וזהו אף‬
‫בלא נתלשו כל הזרעים אלא נתלשו עד שכבר אין הזרעים רוב ]שו"ת אורח משפט סי' פ‬
‫אות א‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי עירובין כג ב אות ט[‪ .‬ויש שהסתפקו בזה‪ ,‬ומותר רק אם פרץ‬
‫הגדר י' אמות וחזר ובנאה‪ .‬ומ"מ בחצר שאין בה בית סאתיים אין למחות במקל ]בה"ל‬
‫סי' שנח ס"ט ד"ה 'הזרעים מבטלים'[‪.‬‬

‫טור קמ"ה תוספת להערה ‪ ― 124‬וישנה אפשרות להפטר מתרו"מ ע"י כך‪ ,‬וכמו שאמרה‬
‫הגמרא בברכות שם "דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך‬

‫‪
228‬חצר )מקום(‪-‬חצר )קנין(‬

‫כרך יז‬

‫קרפיפות ‪ -‬כדי לפטרן מן המעשר"‪ .‬ועיין בעולת ראיה ח"א עמ' שמט בטעם שנתנה‬
‫תורה מקום להפטר מחיוב זה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 125‬ועיין עין איה ברכות לה ב אות יג בביאור הטעם שגם חצר‬
‫קובעת למעשר‪.‬‬
‫טור קמ"ח לאחר הציון להערה ‪ 168‬להוסיף פיסקה – אע"פ שלכתחילה אין להמנע ממעשר‬
‫ע"י הכנסה שלא דרך החצר לר' יוחנן‪ ,‬או דרך הבית לר' ינאי ]כמו שדורות האחרונים מכניסין‬
‫פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות ברכות לה ב‪ ,‬ועיין עין איה שבת דף לב אות רכו‪ ,‬מצות‬

‫ראיה או"ח סימן ט ס"א‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ברכות יג ב אות קכג[‪ ,‬מ"מ בשעת הדחק כגון דחק‬
‫הפרנסה או נגישות הגויים מותר ]מבוא לשבת הארץ פרק טו‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ברכות לה ב‬
‫אות רכז[‪.‬‬

‫‪:(ÔȘ) ¯ˆÁ‬‬
‫טור קע"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 68‬או שנחשב כתלוש כיון שמכרו על מנת לתלוש ]שטמ"ק‬
‫ב"ב דף פז א ד"ה 'והרא"ם'‪ ,‬כיון שהלכה כחכמים החולקים על ר"מ גבי עשר גפנים טעונות )גיטין לט‬

‫א‪ ,‬ב"מ ק ב‪ ,‬סנהדרין טו א( דהם ס"ל כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע אף בענבים העומדים ליבצר[‪.‬‬
‫ואם תלש קצת לכו "ע יועיל‪ ,‬אפילו צריך לקרקע ואפילו אינו עומד לתלוש ]שו"ת אורח‬
‫משפט או"ח סי' פח‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ב"ב פז א אות קיג[‪.‬‬
‫טור קע"ז לאחר הציון להערה ‪ 77‬להוסיף פיסקה ― ומחלוקת זו תלויה במחלוקת האם חצר‬
‫קונה מדין יד או מדין שליחות ]ב"מ י ב[‪ .‬שבשליחות ל"ש לחלק בין קרקע למטלטלין‪,‬‬
‫משא"כ יד ששייכת דווקא במטלטלין ולא בקרקע‪ ,‬ולכן אין החצר קונה קרקע ]שו"ת אורח‬
‫משפט סי' פח‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ב"ב פז א אות קיג[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― וי"א שבחצר ממש לכל הדעות מועיל לקנות גם קרקע‪ ,‬ונחלקו‬
‫רק בכלי‪ ,‬שאע"ג שקונה בתורת חצר‪ ,‬אם יקנה גם קרקע יוצא שנכסים שאין להם‬
‫אחריות קונים נכסים שיש להם אחריות‪ ,‬וזהו נגד הכלל במשנה ]קידושין כו א‪ ,‬ועיין ב"מ‬
‫מז א[‪ .‬ולכן אינו קונה קרקע‪ ,‬אך בחצר ממש קונה קרקע ]שו"ת אורח משפט סי' פח‪ ,‬הודפס‬
‫גם בטוב ראי ב"ב פז א אות קיג[‪.‬‬
‫טור ר"ז תוספת להערה ‪ ― 468‬ועיין מצות ראיה או"ח סי' תלד ס"ב‪ ,‬הודפס גם בטוב‬
‫ראי פסחים ו ב אות מא ד"ה 'שמא ימצא' שכתב שלכן בקנין חצר אומרים 'איסורא לא‬
‫ניחא ליה דליקני' )ב"מ צו ב( ולא אמורים בזה 'דברים שבלב אינם דברים' )נדרים כח‬
‫א‪ ,‬קידושין מט ב‪ ,‬תמורה כא א( כיוון שדין זה הוא רק כשהדברים שבלב מבטלים מעשה‬
‫או דיבור )כגון שהכניס הדבר לתוך חצרו( אולם כנגד מחשבה כן יועילו‪.‬‬

‫כרך יז‬

‫חצר )קנין(‪-‬חק תוכות
‪229‬‬

‫טור רמ"ד תוספת להערה ‪ ― 935‬ועיין 'מצות ראיה' או"ח סי' תלד ס"ב מה שהקשה על‬
‫הט"ז‪.‬‬
‫טור רס"ו לאחר הציון להערה ‪ 194‬להוסיף פיסקה – י"א שהטעם שאין אומן קונה בשבח כלי‬
‫]קידושין מח ב‪ ,‬ב"ק צט א‪ ,‬ב"מ קיב א ובשו"ע חו"מ סי' שו ס"ב נפסק שאין אומן קונה בשבח כלי‪,‬‬

‫אמנם הרמ"א בהגהות לאהע"ז סי' כח סט"ו פסק שאומן קונה בשבח כלי[ הוא מטעם שבעה"ב קונה‬
‫את השבח בקנין הכלי‪ .‬ואף למ"ד כליו של קונה ברשות מוכר לא קנה‪ ,‬כשהשבח והכלי‬
‫הינם דבר אחד קונה לכו "ע ]מצות ראיה חו"מ סי' שו ס"ב‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי קידושין מח ב‬
‫אות פב[‪.‬‬

‫‪:„·Î‰ ¯ˆÁ‬‬
‫טור רצ"ה לאחר הציון להערה ‪ 102‬להוסיף פיסקה ― אע"פ שנחשבת הבהמה טרפה‪ ,‬אינו‬
‫נחשב אבר שהנשמה תלויה בו‪ ,‬כיון שעושה טרפה מחמת אבר אחר ]שו"ת משפט כהן סי'‬
‫קז אות א[‪.‬‬

‫‪:˙ÂÎÂ˙ ˜Á‬‬
‫טור רצ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 44‬ויש מי שכתב שחק תוכות אסור מדין תעשה ולא‬
‫מן העשוי ]שו"ת דעת כהן סי' קסג בשם השלטי גבורים בגיטין‪ .‬ועיין שם בהערות הרב צבי יהודה‬
‫שלא מצא כן בשלטי גבורים‪ .‬וציין ללבוש בסימן תרכו ס"ג ד"ה 'מיהו המדקדקין'‪ ,‬שהשווה בין חק תוכות‬

‫לסוכה בדין תעשה ולא מן העשוי‪ .‬ועיין בהערה הבאה[‪ ,‬ולפי שיטתו יש להתיר‪ ,‬שהרי בתעשה‬
‫ולא מן העשוי בסוכה הלכה רווחת שאם עשה בכשרות‪ ,‬ונפסל אח"כ‪ ,‬אין בזה משום‬
‫תעשה ולא מן העשוי ]שו"ת דעת כהן סי' קסג‪ ,‬ע"פ מש"כ הרמ"א או"ח סי' תרכו ס"ג דכשר בכה"ג‬
‫והסבר הלבוש שם בטעם הדבר‪ .‬ועיין בהערת הרצ"י שם‪ ,‬שהביא את הלבוש שם‪ ,‬שהביא את דברי‬
‫הרא"ש בגיטין )פ"ב סי' יט( שבחק תוכות אע"פ שהיה כשר בתחילה‪ ,‬אם נפלה עליו טפת דיו וגרדה פסול‬

‫וחילק שם בין דיו לבין עצי סוכה[‪.‬‬
‫טור רצ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 45‬ויש שהתירו בשעת הדחק ]שו"ת דעת כהן סי' קסג[‪.‬‬
‫טור ש"א לאחר הציון להערה ‪ ― 62‬ויש שהתירו בשעת הדחק ]שו"ת דעת כהן סי' קסג[‪.‬‬
‫טור ד"ש לאחר הציון להערה ‪ – 95‬והוא הדין בכל פסול אחר שאינו בגוף האותיות‪ .‬כגון‬
‫בקרוב של שתי אותיות‪ ,‬במקום שיש רווח ונראת מלה אחת כשתי מילים‪ .‬אע"פ שמקרב‬
‫ע"י הרחבת האותיות או חתיכת החלל שבינהם והדבקתו ]עיין פתחי תשובה יו"ד סי' רעו‬
‫סק"ה בשם חמודי דניאל שהכשיר דרך זו[‪ ,‬מ"מ כיון שהאותיות עצמם נעשו בכשרות‪ ,‬אין בזה‬
‫פסול ]שו"ת דעת כהן סי' קסז[‪ .‬אך גם בזה צריך להזהר שלא יפסול את האות בזמן העיבוי‪,‬‬
‫אף שנכשרת לאחר מכן ]כגון שמאריך באות 'ה' תחילה את הגג‪ ,‬ואח"כ מעבה את הרגל‪ ,‬דבכה"ג‬

‫‪
230‬חק תוכות‪-‬חוקות הגויים‬

‫כרך יז‬

‫שהרגל עומדת באמצע הגג רבו הפוסלים )וכ"פ במ"ב סי' לו בדיני אות 'ה'(‪ ,‬אלא קודם יעבה את הרגל‬

‫ואח"כ יאריך הגג‪ .‬שו"ת דעת כהן סי' קסז[‪.‬‬

‫‪:ÌÈÈ‚‰ ˙˜ÂÁ‬‬
‫טור ש"ו תוספת להערה ‪ ― 15‬וכן כתב בביאורי הראי"ה על הרמב"ם הלכות עבודת‬
‫כוכבים מצוה לו )הודפס גם בטוב ראי ע"ז עמ' קפד‪ ,‬אוצרות ראיה ג עמ' ‪ (45‬ועיין שם‬
‫בביאור דעת הרמב"ם‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 17‬ויש מהאחרונים שכתבו שאין זה דווקא באותה המדינה‪,‬‬
‫אלא כל ישראל אסורים בזה ]שו"ת אורח משפט סי' לו‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי מגילה כד ב אות‬
‫מז‪ ,‬טוב ראי ע"ז יא ב אות כב‪ .‬שם אסר גם על הספרדים לנגן בכלי נגינה בבית כנסת‪ ,‬אע"פ שרק‬

‫הגויים בארצות האשכנזים נהגו כן[‪.‬‬
‫טור ש"ז לאחר הציון להערה ‪… ― 21‬אלא לתועלת‪ .‬ומ"מ‪ ,‬אם מקור המנהג בע"ז אסור‬
‫לקיימו אף אם יש בו תועלת ]ביאורי הראי"ה על הרמב"ם הלכות עבודת כוכבים מצוה לו‪ ,‬הודפס‬
‫גם בטוב ראי ע"ז עמ' קפד‪ ,‬אוצרות ראיה ג עמ' ‪.[45‬‬
‫טור ש"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 50‬ומ"מ אף לדעת האוסרים‪ ,‬במקום שיש בו תועלת כגון‬
‫שעושה לרפואה או מפני החום‪ ,‬מותר ]מצות ראיה או"ח סי' ח ס"ב ד"ה 'ובעיקר'‪ ,‬ע"פ דברי‬
‫המהרי"ק בשורש פח דבכל דבר של תועלת לית ביה משום 'ובחקתיהם לא תלכו'‪ ,‬עיין לעיל ציון ‪.[21‬‬
‫י"א שלמתירים‪ ,‬היינו באקראי‪ ,‬אבל בדרך קבע יש בזה משום חוקות עכו "ם ]מצות ראיה‬
‫שם ד"ה 'והגר"א'[‪.‬‬
‫טור שי"ח לאחר הציון להערה ‪ 169‬להוסיף פיסקה ― יש מן האחרונים שכתב שאין לנגן‬
‫בכלי נגינה בבית כנסת משום חוקות הגויים ]שו"ת אורח משפט סי' לו‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי‬
‫מגילה כד‪ :‬אות מז‪ ,‬טוב ראי ע"ז יא‪ .‬אות כב‪ .‬ואין בזה הבדל בין אשכנזים לספרדים‪ ,‬אע"פ שרק הגויים‬

‫שבמקומות האשכנזים נהגו כן‪ ,‬מ"מ אסור לכולם‪ ,‬שהוא מנהג ע"ז[‪ .‬וכן אין לתלות תמונות אפ'‬
‫של גדולי ישראל בבית כנסת‪ ,‬גם אם אין בזה איסור עשיה ושהיה‪ ,‬משום חוקות הגויים‪.‬‬
‫אולם מותר לתלות תמונות כאלו במקום המיועד ללימוד תורה ]לנתיבות ישראל ב מאמר‬
‫לה 'תמונות גדולי ישראל‪ ,‬מתוך גליונות בית הכנסת הגדול בת"א‪ ,‬ה'תשו גליון ד‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי‬
‫ע"ז עמ' רפא[‪ .‬גם תפילה של גברים ונשים יחד אסורה גם משום חוקות הגויים ]שו"ת‬
‫אורח משפט סי' לה עמ' מה‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי סוכה נא‪ :‬אות נה‪ ,‬מאמרי הראיה עמ' ‪' 511‬למקדש‬

‫מעט'[‪.‬‬
‫טור שכ"א לאחר הציון להערה ‪ ― 214‬וכן מרדכי היהודי שהלך בבגד ארגמן ]אסתר ח טו[‪,‬‬
‫אע"פ שיש איסור ]ספרי דברים פסקא פא‪ ,‬על הפסוק )דברים יב ל( 'פן תדרוש לאלקיהם לאמר'[‬

‫חוקות הגויים‪-‬חרם א )כענישה וככפיה(
‪231‬‬
‫כרך יז‬

‫הליכה בבגד ארגמן ]שו"ת אורח משפט סי' לו‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ב"ק פג‪ .‬אות נט‪ ,‬ע"ז יא‪ .‬אות‬

‫כב[‪.‬‬

‫‪:(‰ÈÙÎΠ‰˘ÈÚÎ) ‡ ̯Á‬‬
‫טור שכ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 6‬חרם נחשב מאיים יותר מאשר שבועה‪ ,‬ועל כן עדיף‬
‫להחרים אדם שלא יעשה מעשה מסויים‪ ,‬מאשר להשביעו שיעשה אותו מעשה ]אוצרות‬
‫ראיה ג מאמרי הלכה )קידושין על תנאי(‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי יבמות כב א אות ה‪ ,‬והוא ע"פ דברי‬

‫השו"ע )אהע"ז סי' קמ סי"א( דמומר מחרימים אותו‪ ,‬אע"ג שאין מאמינים לשבועתו[‪ .‬ואולם במומר‬
‫ואדוק לע "ז שבועה על חלקו לעוה"ב חמורה מחרם ]שם ע"פ נחלת שבעה סי' מט סק"ב ע"פ‬
‫דברי הרמ"א אהע"ז סדר הגט סכ"ו‪ ,‬שמאמין ע"פ דתו שיש לו חלק לעוה"ב[‪.‬‬
‫טור ש"ל לאחר הציון להערה ‪ ― 79‬וי"א שבממון מנדים פעם אחת לפני שמחרימים ]כס"מ‬
‫שם )הובא בציון ‪ (76‬בסופו ע"פ מש"כ ברמב"ם שם עיין שם טעמו‪ ,‬ועיין בבאר אליהו סי' יט סק"א מה‬

‫שכתב בזה[‪.‬‬
‫טור של"ה תוספת להערה ‪ 153‬לאחר המילים 'ועי' הגר"א אהע"ז סח ס"ק טו שהוא כלל לכל‬
‫טענת שמא' ― אמנם‪ ,‬עיין טוב ראי ב"ב דף ה א אות ו‪ ,‬שבמקרה שיש חזקה נגד הטוען‬
‫שמא‪ ,‬כגון חזקה אין אדם פורע תוך זמנו‪ ,‬אינו יכול להטיל חרם משום שהוא ודאי‬
‫שלא פרע‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 154‬וי"א שתקנה זו מימי הגמרא ]כן נראה שהבין ב'מצות ראיה'‬

‫חו"מ סי' פז על הש"ך סקל"ח בסופו‪ ,‬לפי דברי בעל העיטור‪ ,‬עיין שם[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לפני פרק ד' להוסיף פיסקה ― טען אחד מבעלי דינים‪ :‬יש לי זכות בעדים או בראיה‬
‫ואיני יודע ביד מי הוא‪ ,‬חייב הדיין להטיל חרם על כל מי שיודיע לו זכות‪ ,‬בעדים או‬
‫בראיה‪ ,‬שיודיע לדיין ]שולחן ערוך חושן משפט סימן טז סעיף ג[‪ .‬וחרם זה הוא אף על עד‬
‫אחד‪ ,‬היודע עדות ולא רק בשני עדים ]באר אליהו חו"מ טז ג‪ ,‬ס"ק ו‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ב"ק‬
‫נו א אות מה‪ .‬ודבריו ע"פ הגר"א שם‪ ,‬שכתב דהטעם הוא משום אפרושי מאיסורא ש'אם לא יגיד' כמ"ש‬

‫בב"ק נו א‪ ,‬ושם מוכח שגם ביחידי ישנו איסור‪ ,‬שאל"כ‪ ,‬לא היה חייב הכובש עדותו ביחידי‪ ,‬בדיני שמים[‪.‬‬
‫אפילו אם הזכות של העדים והראיה יודע בהם מי שכנגדו‪ ,‬חייב להגיד ]שו"ע שם[‪ ,‬וחל‬
‫עליו החרם ]סמ"ע שם סקי"ה‪ ,‬קצה"ח שם סקט"ז‪ ,‬ועיין בסמ"ע ובקצה"ח שאם החרם מחייב להגיד‬
‫מי העדים‪ ,‬חל החרם‪ ,‬ואם החרם מחייב לבא ולהעיד‪ ,‬אין החרם על השכנגדו‪ ,‬וכן על הקרובים‪ ,‬שכל‬

‫אלו פסולים לעדות‪ ,‬ועיין רמ"א חו"מ סי' כח ס"ב[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬פסקא חדשה ― מחרימים על מומר הנותן גט ע"י שליח‪ ,‬שלא יבטל הגט‪ ,‬ולא יבטל‬
‫שליחותו ]שו"ע אבה"ע סי' קמ סי"א[‪ ,‬וי"א שלא מועיל‪ ,‬ואין מומר עושה שליח הולכה בגט‪,‬‬
‫אלא אחר שעשה שליח קבלה ]רמ"א שם סי' קמא סנ"ט‪ ,‬ע"פ השו"ע שם סי' קמ סי"א[‪ .‬וי"א‬

‫צבור(‬
‫כרך יז‬
‫‪
232‬חרם א )כענישה וככפיה(‪-‬חרם ב )חרמי‬

‫שכל זה לכתחילה‪ ,‬אבל במקום עיגון עושה שליח הולכה אף ללא חרם ושבועה ]שו"ת‬

‫עזרת כהן סי' סו[‪.‬‬
‫טור שמ"א לאחר הציון להערה ‪ 248‬להוסיף פיסקה ― מחרימים אפילו יש לחוש שעל ידי‬
‫כן יצא לתרבות רעה ]הג' רמ"א יו"ד סי' שלד ס"א‪ ,‬ואע"פ שכתב רק על נידוי‪ ,‬מקורו בתרומת הדשן‪,‬‬
‫פסקים‪ ,‬סי' קלח‪ ,‬ושם דבר גם על חרם[‪ ,‬ויש חולקים ]ט"ז שם סק"א[‪ .‬ובמקום של מגדר מלתא‪,‬‬
‫כו"ע מודים שאין לחוש לכך ]שו"ת דעת כהן סי' קצד[‪ .‬וכן במקרה שלא יצא ממש לשמד‬
‫ויעבד ע"ז‪ ,‬אלא רק יבטל מצוות נוספות‪ ,‬אין לחוש לכו"ע ]שו"ת דעת כהן שם[‪ .‬ולכן במקום‬
‫שנפרצה מצוות מילה ניתן להחרים את הערל שלא להשיאו בבת ישראל‪ ,‬אע"פ שישנו‬
‫חשש שילך אחר בנות העמים ]שו"ת דעת כהן שם[‪.‬‬
‫טור שמ"ג בסוף הערך להוסיף פרק ― ‪ :ÔÂÓÓ· .Â‬ב"ד יכול להפקיע ממון‪ ,‬ע"י החרמתו או‬
‫הפקרתו ]עיין באר אליהו חו"מ סימן ב ס"ק ה‪ ,‬על דברי הרמ"א 'ויש להם כח להפקיר ממונו ולאבדו‬
‫כפי מה שרואים לגדור פרצת הדור'‪ ,‬ומקורו מהגמרא במו"ק )טז‪' (.‬ומנלן דמפקרינן נכסיה ‪ -‬דכתיב )עזרא‬
‫י ח( "וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה"'‪.‬‬
‫ושם אמר דפתח בהפקר וסיים בחרם‪ ,‬והסביר שישנם שני עניינים דחרם הוא אבוד הרכוש )עיין מצודת‬
‫ציון שם(‪ ,‬וממנו למדו בק"ו שניתן גם להפקירו‪ ,‬היינו שאין מאבדים‪ ,‬רק מפקירים ויכול כל אדם לזכות‬

‫בהם[‪.‬‬

‫‪:(¯Â·ˆ ÈÓ¯Á) · ̯Á‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת הערה על המילים 'שמן הדין אין איסור לעשותו' ― אמנם בהקדמה ל'שבת‬
‫הארץ' אות ח הבדיל בין 'אלה' שהיא קללה על מעשה אסור‪ ,‬לבין 'חרם' שהוא קללה‬
‫על עצם הפעולה אף ללא חלות איסור‪.‬‬
‫טור שמ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 84‬וי"א שרק חרם של מלך ישראל הוא מהתורה ]שו"ת‬

‫עזרת כהן סי' ד[‪.‬‬
‫טור שנ"א תוספת להערה ‪ ― 112‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' קמד עמ' שלה )הודפס גם‬
‫בבאורי הראיה לספר יהושע ריש פ"ו( שע"פ הרמב"ם בפי"ח מהל' סנהדרין ה"ו מה שהרג‬
‫יהושע את עכן היה ממשפטי המלוכה‪ .‬אמנם ממשפטי המלוכה ניתן רק להרגו בסייף‪,‬‬
‫ולא בסקילה כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהלכות מלכים ה"ח‪ ,‬ומוכח שהרגו מדין החרם‪ .‬ועוד‬
‫שהרמב"ם שם כתב שאינו יכול להפקיר ממונו‪ ,‬ויהושע הפקיר ממונו‪ .‬ולכן מסיק שם‪,‬‬
‫שהרגו ממשפט המלוכה‪ ,‬אך לא מדין מורד במלכות‪ ,‬אלא מדין תקנה לכלל‪ ,‬ומשום חומר‬
‫החרם‪ ,‬שבזה רשאי המלך לתקן‪.‬‬
‫טור שנ"ב לאחר הציון להערה ‪ 132‬להוסיף פיסקה ― י"א שחרם כגון שלא ישחוט אדם‬
‫זולתי הטבח של הקהל‪ ,‬והלך אחד ועבר על החרם ושחט‪ ,‬שאסור לאכול משחיטתו‬

‫חרםיזב )חרמי צבור(‪-‬חרם ב )חרמי צבור(
‪233‬‬
‫כרך‬

‫]שולחן ערוך יורה דעה סימן א סי"א ע"פ ר' דוד הכהן בתשובה )בית יב( שו"ת הרא"ש כלל ז סי' א‪,‬‬
‫הובאו דבריהם בב"י שם[‪ ,‬עושה את השחיטה כעין נבלה ]שו"ת דעת כהן סי' ב אות ה ע"פ מש"כ‬
‫הרא"ש בתשובה שם 'ורשאין הציבור להתנות ולהסיע על קיצותן‪ ,‬ליתן לזה ממון חברו על פי קיצותן‪,‬‬
‫ואין בו משום גזל‪ ,‬וכן לאסור המותר'‪ ,‬דמשמע שאוסרים ממש[‪ ,‬וי"א שהוא משום קנס ]שו"ת דעת‬

‫כהן שם אות ה‪ ,‬וכן נראה שסבר שהוא העיקר כמ"ש שם אות ז[‪ .‬ומ"מ‪ ,‬אף אם הוא כנבלה‪ ,‬זהו‬
‫רק לשחיטה זו‪ ,‬אבל להבא אינו נפסל ]דעת כהן שם‪ ,‬ע"פ דברי המהרי"ק בשר שלג‪ ,‬הובא בב"י‬
‫יו"ד סי' א‪ ,‬ונפסק בשו"ע שם סעיף יד‪ ,‬דאף עד אחד המעיד ששחט השוחט שלא כהוגן‪ ,‬שנאסר משום‬

‫שוויא אנפשיה חתיכא דאיסורא‪ ,‬מ"מ אינו נאסר בשחיטות דלהבא[‪ .‬ואם האיסור משום קנס‪ ,‬אין‬
‫לקנוס אם טפלי תלויים בו‪ ,‬שלא מצינו שקנסו גם אותם ]דעת כהן שם‪ .‬ועיין עוד בשו"ת‬
‫דעת כהן סי' קצג‪ ,‬הובא בבאורי הראיה לספר יהושע סוף פ"ו‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי יבמות עט א אות‬
‫לא‪ ,‬וכן הודפס גם בטוב ראי יבמות צ א אות מז‪ ,‬שאין להעניש בשום מקרה‪ ,‬מי שלא חטא‪ ,‬אף אם‬
‫הוא למגדר מלתא‪ ,‬שלא דומה לב"ד מכין וענשין שלא כהלכה משום מגדר מלתא )יבמות צ ב(‪ ,‬ששם‬
‫הוא לחוטא עצמו‪ ,‬אבל לאחרים אין להעניש אפ' למגדר מלתא‪ ,‬שהוא פסוק מפורש בתורה )דברים פרק‬
‫כד‪ ,‬טז( 'לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות'‪ ,‬ובזה אין חכמים יכולים להחמיר על מה‬
‫שכתוב מפורש בתורה‪ ,‬וכמ"ש הט"ז חו"מ סי' ב‪ ,‬יו"ד סי' קיז סק"א‪ .‬וגם לחולקים על הט"ז מ"מ פסוק‬
‫זה נאמר בכל המענישים‪ ,‬כולל ב"ד שמענישים שלא כהלכה‪ .‬ואולם במקום שיש חילול שם שמים‬
‫בפרהסיא‪ ,‬ניתן להעניש גם את מי שלא חטא‪ ,‬כפי שמוכח ביבמות עט א במעשה הגבעונים‪ ,‬וכן מוכח‬
‫מפסק הרמ"א יו"ד סי' שלד ס"ו בשם הרמב"ן והנמו"י‪ .‬אמנם שם עמ' שצג הוכיח שאע"ג שאין להעניש‬
‫מלכתחילה אחרים שלא במקום חילול השם‪ ,‬אולם אם מענישים את האדם עצמו‪ ,‬וממילא ישנם אנשים‬
‫נוספים הנפגעים‪ ,‬מותר משום מגדר מלתא אף בלא חילול השם‪ .‬והטעם משום דבהדי הוצא לקי כרבא‪,‬‬

‫ואוי לרשע ואוי לשכנו‪ ,‬ואין זה נגד הפסוק דלא יומתו‪ ,‬ששם נאמר רק על ענישה כלפי האחרים[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― י"א שתקנה לחזק הדת הוא כמו חרם‪ ,‬אפ' לא נעשתה בלשון‬
‫חרם ]כן הבין בשו"ת דעת כהן סי' ב אות ה משו"ת חת"ס יו"ד סי' ה[‪ .‬אמנם בחרם כזה לא שייך‬
‫קנס ]שו"ת דעת כהן שם אות ז‪ ,‬שבחרם רגיל פקפקו האחרונים על דברי הרא"ש )הובא בציון לעיל(‪,‬‬
‫והסכימו שהוא מדין קנס‪ ,‬וקנס שייך רק בחרם ממש‪ ,‬ואין לך בו אלא חידושו[‪.‬‬
‫טור שנ"ד תוספת להערה ‪ 162‬לאחר המלים 'רשב"א ח"ה שם‪ ,‬ועי"ש ח"ג סי' תמג' ― ועיין‬
‫רמ"א חו"מ סי' ב ס"א שהיא מחלוקת אם יש כח ביד טובי העיר לתקן ללא הסכמת‬
‫אנשי העיר‪ .‬והמח' הובאה במרדכי ב"ב סי' תפ‪ .‬ובהסבר מחלוקתם עיין בגר"א שם סק"ט‪,‬‬
‫ובבאר אליהו שם‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ב"ב ח ב אות יג‪ .‬והגר"א הביא מקור לשיטה‬
‫זו גם מירושלמי מגילה פ"ג ה"ב‪ .‬ועיין בבאר אליהו שם שכן הוא דעת הר"ן בהסבר‬
‫הירושלמי‪ ,‬והראב"ד חולק‪.‬‬

‫‪
234‬חרם ב )חרמי צבור(‪-‬חרסת‬

‫כרך יז‬

‫טור שס"ז תוספת להערה ‪ – 320‬ועיין מבוא לשבת הארץ פרק ח אות ז‪ ,‬ע"פ הש"ך יו"ד‬
‫סי' רכח סקפ"א שהביא נפ"מ בזה שאומרים "הותר מקצתו – הותר כולו"‪.‬‬

‫‪:Ì˘¯‚ ·¯„ ̯Á‬‬
‫טור שפ"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 59‬י"א שאף אם נתגרשה מרצונה ע"י ערכאות‪ ,‬מותר‬
‫ליתן לה גט בעל כרחה ]שו"ת עזרת כהן סי' ד[‪.‬‬
‫טור שצ"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 149‬וי"א דכל חרם הוא מדרבנן‪ ,‬ומה שכתבו הראשונים‬
‫שחרם מדאורייתא‪ ,‬היינו דווקא בחרם של מלך ישראל ]שו"ת עזרת כהן סי' ד[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 151‬וכן כתב באגרות ראיה ח"א אגרת קמט עמ' קצד‪ ,‬הודפס גם‬
‫בטוב ראי יומא פ‪ .‬אות לה‪ ,‬דמתוך קבלת האומה אנו מקיימים את חרם דרבנו גרשם‪.‬‬
‫טור שצ"ד תוספת להערה ‪ – 168‬לאחר המילים 'כנה"ג א הגב"י ס"ק כג' ― הובא בבה"ט‬
‫שם סקכ"ג‪ ,‬לאחר המילים 'בשם כמה אחרונים' ― וכן כתב בשו"ת עזרת כהן סי' ב‪ ,‬והוכיח‬
‫כן מתשובת הרא"ש כלל מב‪.‬‬
‫שם בסוף ההערה ― אולם בשו"ת עזרת כהן הנ"ל לא משמע כן‪ ,‬שכתב שאין ללמוד‬
‫היתר נשיאת שתי נשים מהיתר גירושין בע"כ‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 168‬או משום שלענין גירושין בע"כ א"א להחמיר יותר ממקום‬
‫שבכה"ג כופין אותו לגרש‪ ,‬שלא יהא טפל חמור מהעיקר‪ ,‬משא"כ בנשיאת שתי נשים‬
‫שאין מגבלה זו ]שו"ת דעת כהן סי' ד[‪.‬‬
‫טור תט"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 448‬ועוד שאין זה נחשב בעל כרחה ]שו"ת עזרת כהן סי' ד[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 450‬ועיין שו"ת עזרת כהן סי' פד‪ ,‬שהעיקר כמתירים כמובא בפ"ת‬
‫סי' קמ סק"ח‪ ,‬והם הבית מאיר והחמדת שלמה‪ ,‬ואולם גם לאוסרים שהם הנוב"י‬
‫והמהרי"ק‪ ,‬האיסור רק באגודה בו‪ ,‬אולם בהמרה וביושבת בקביעות באיסור אשת איש‬
‫מותר‪.‬‬
‫טור תכ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 563‬ומ"מ‪ ,‬אין להאמין לבעל על כך שאשתו ברחה‪ ,‬אם‬
‫אין על כך הוכחה נוספת‪ ,‬אע"ג דניתן לומר שודאי לא ישקר‪ ,‬כיון שאינו רוצה להילכד‬
‫בחרם ]שו"ת עזרת כהן סי' א[‪.‬‬
‫טור ת"ל לאחר הציון להערה ‪ .– 601‬ויש שכתבו שכיון שאיסור שתי נשים חמור מאיסור‬
‫לגרשה בע"כ‪ ,‬עדיף לגרשה ]שו"ת עזרת כהן סי' ב[‪.‬‬

‫‪:˙Ò¯Á‬‬
‫טור תפ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 19‬יש אומרים שהטעם הוא להראות שמצוה עלינו לתקן‬

‫כרך יז‬

‫חרסת‪-‬חשד‪ ,‬מראית העין
‪235‬‬

‫את המרירות ]מדבר שור דרוש טז עמ' קנג‪ ,‬הובא במאורות הראיה הגדה של פסח עמ' קצב‪ ,‬וכן בטוב‬

‫ראי פסחים קטז‪ .‬אות ריא‪ .‬שהרי טעם המרור הוא לזכור את המרירות‪ ,‬ולא את ההצלה מן המרירות[‪.‬‬
‫טור תפ"ז הוספה להערה ‪ ― 25‬ובמצות ראיה או"ח קנח עמ' סד‪ ,‬סח )הודפס גם בטוב‬
‫ראי ב"ב צז א אות קיז( הקשה שלדברי המג"א )סי' קנח סק"ז( מרקחת דבש נחשבת‬
‫אוכל ולא משקה‪ ,‬משום שהוא משקה הבא לאוכל‪ ,‬הה"נ החרסת‪.‬‬
‫טור תצ"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 144‬אין נותנים קמח לתוך החרסת ]משנה פסחים מ ב‪,‬‬
‫רמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ה הי"ט[‪ .‬אמנם אם אין בה מים כלל מותר ]אוצרות ראיה ח"ג עמ'‬
‫‪ ,137‬הודפס גם בטוב ראי פסחים דף מא א אות קמד‪ ,‬וכן משמע בשו"ע או"ח סי' תסד‪ ,‬וכן משמע במ"ב‬

‫שם סק"ב‪ .‬והעיר שם שלפי הרמ"א סי' תסב ס"ב‪ ,‬גם אם אין מים כלל אסור[‪.‬‬

‫‪:˘¯Á‬‬
‫טור תקל"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 564‬ויש אחרונים שכתבו‪ ,‬שה"ה בתורם לעצמו‪ ,‬שלא‬
‫יתרום‪ .‬ואע"ג דמצוה בו יותר מבשלוחו‪ ,‬מ"מ עדיף לקיים המצוה ע"י שליח ולא לקיים‬
‫המצוה ללא ברכה ]שו"ת אורח משפט סי' מג‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ברכות טו ב אות קנה[‪.‬‬

‫‪:Ô˘ ‰Ë¢ ˘¯Á‬‬
‫טור תקנ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 290‬י"א שצריך דווקא שנים עומדים ע"ג כדי להכשיר‬
‫לאחרים‪ ,‬שהרי עד אחד נאמן משום שבידו לתקנו ]יבמות פח א[‪ ,‬וכאן אינו בידו לשחטו‬
‫]זבחי ראיה חולין ב א ד"ה במשנה[‪ .‬וי"א שאם מלמדו‪ ,‬הוי כבידו ללמדו ודי באחד‪ ,‬או משום‬
‫דשנים אינם יכולים ללמד 'דתרי קלי לא משתמעי'‪ ,‬ואם רק רואה אותו‪ ,‬צריך שניים‬
‫]זבחי ראיה שם[‪ .‬וי"א שאם אחד רואה שנים שוחטים אינו מועיל‪ ,‬ובזה צריך שנים רואים‪,‬‬
‫אבל רק אחד שוחט די ברואה אחד ]זבחי ראיה שם[‪ .‬י"א שראיה בסתמא לא מועילה אלא‬
‫צריך התבוננות ממש ]זבחי ראיה שם‪ ,‬וכן בד"ה 'דליתא'[‪ .‬וי"א שאין ראיית אחרים מועילה‬
‫כלל לחש"ו ]זבחי ראיה שם ד"ה 'תוס' ד"ה דליתיה'‪ ,‬ודלא כפנ"י שם[‪.‬‬

‫‪:„˘Á‬‬
‫טור תקס"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 32‬ויש שכתבו שהמקור הוא מכך שמלקין על 'לא טובה‬
‫השמועה' ]קידושין פא א[‪ ,‬שהוא מפני שהביא עצמו לידי חשד ]באר אליהו סימן ב סק"ד[‪,‬‬
‫והוא נלמד מהפסוק 'אל בני כי לא טובה השמועה' ]שמואל א ב כד[‪.‬‬

‫‪:ÔÈÚ‰ ˙ȇ¯Ó ,„˘Á‬‬
‫טור תקס"ח תוספת להערה ‪ ― 19‬ועיין בזה במצות ראיה יו"ד פז ג ש"ך סק"ו‪ ,‬הודפס גם‬
‫בטוב ראיה כתובות ס א אות קיט‪ .‬וכן בהערות לשו"ת עזרת כהן עמ' תכז ואילך‪.‬‬
‫טור תקס"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 23‬וי"א שהטעם במראית עין הוא שלא יהיה מורגל‬

‫‪
236‬חשד‪ ,‬מראית העין‪-‬חשד‪ ,‬מראית העיןכרך יז‬
‫בפעולות האיסור ולכן אסור אף בצנעא ]מצות ראיה יו"ד פז ג ש"ך סק"ו‪ ,‬הודפס גם בטוב ראיה‬

‫כתובות ס‪ .‬אות קיט[‪.‬‬
‫טור תק"ע תוספת להערה ‪ ― 39‬ועיין עוד בזה בברור הלכה פסחים ו א ציון ב‪ ,‬הודפס‬
‫גם בטוב ראי שם אות ל‪.‬‬
‫טור תקע"ו לאחר הציון להערה ‪ 116‬להוסיף פיסקה ― איסור מראית עין אינו לפי חומרת‬
‫המעשה‪ ,‬אלא לפי מה שהעולם סובר שהמעשה חמור‪ ,‬ובחששות הולכים אחר החומרה‬
‫]שו"ת עזרת כהן סי' קה עמ' שפט )ועיי"ש בהערות עמ' תכז‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי יבמות קכא‪ .‬אות נח[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 118‬ויש שכתבו שהמקור הוא מכך שמלקין על 'לא טובה‬
‫השמועה' ]קידושין פא‪ ,[.‬שהוא מפני שהביא עצמו לידי חשד ]באר אליהו סימן ב סק"ד‪ ,‬הודפס‬
‫גם בטוב ראי קידושין פא א אות קטז[‪ ,‬והוא נלמד מהפסוק 'אל בני כי לא טובה השמועה'‬
‫]שמואל א ב כד[‪.‬‬
‫טור תקפ"א לאחר הציון להערה ‪ ― 176‬וי"א שאע"ג שהאיסור מדרבנן‪ ,‬מ"מ מחמירים בספקו‬
‫כדאורייתא לחומרא ]לנתיבות ישראל – מחלוקת במציאות‪ ,‬הודפס גם בטוב ראיה ברכות מג ב אות‬
‫רלו‪ ,‬כתובות ג ב[‪.‬‬
‫טור תר"י הוספה להערה ‪ ― 588‬אמנם ע"פ הירושלמי )יבמות פ"ח הי"ב( שכתב 'אין שנים‬
‫מצויים לחטא בשביל אחד'‪ ,‬משמע לכאורה‪ ,‬שאין יכול אחד העדים לקנות או לישא‪.‬‬
‫אמנם מהרי"ף הנ"ל שהביא את הירו' מוכח שהבין שגם לירו' הכוונה כבבלי‪ ,‬ופרוש‬
‫דבריו שהאחד בכלל השנים )באר אליהו ח"ב סי' לז ס"קו‪-‬ז‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי יבמות‬
‫כה ב אות ח(‪.‬‬
‫טור תרי"ד לאחר הציון להערה ‪ 641‬להוסיף פיסקה ― נחלקו התנאים האם בדיני נפשות‬
‫יכולים עדי המיתה ללמד זכות‪ .‬לדעת ר' יוסי בר יהודה יכולים העדים ללמד זכות‬
‫]סנהדרין לג ב[ שנאמר ]במדבר פרק לה פסוק ל[ 'ועד אחד לא יענה בנפש למות' – למות‬
‫הוא דאינו עונה‪ ,‬אבל לזכות – עונה‪ .‬ולדעת רבנן אסור משום מראית עין דמחזי כנוגע‬
‫בעדותו ]שם לד א[‪ .‬אמנם‪ ,‬אין זה דין מראית עין רגיל‪ ,‬שאינו מסתבר שמשום מראית‬
‫עין יוציאו אדם להורג‪ .‬אלא שרבנן סוברים שאינו יכול ללמד זכות משום עדות שאי‬
‫אתה יכול להזימה‪ ,‬שעדים שקרנים לא ימנעו מלשקר‪ ,‬שיסברו שאם יתאפשר להזימם‪,‬‬
‫ילמדו זכות ויפטרו‪ ,‬וממילא יהרגו יותר אנשים אם יוכלו ללמד זכות ]אגרות ראיה ח"ג אג'‬
‫תשצד‪ ,‬ועיי"ש שאע"ג שלדינא אין ההסבר הנ"ל נכון‪ ,‬שעל סמך לימוד הזכות לא יוכל להפטר מהעונש‬
‫מטעם דאי צייתיתו היה פטור‪ ,‬ובזמן ההזמה אינו יכול ללמד זכות שהוא אחר גמ"ד‪ ,‬מ"מ כך יסברו‬

‫העדים וירבו עדים שקרנים[‪.‬‬
‫טור תר"כ לאחר הציון להערה ‪ ― 753‬אולם שכר שאינו שכר בטלה אסור לו ליטול ]בכורות‬

‫כרך יזחשד‪ ,‬מראית העין‪-‬חשד‪ ,‬מראית העין
‪237‬‬

‫כט א‪ ,‬רמב"ם הל' סנהדרין פכ"ג ה"ה‪ ,‬שו"ע חו"מ סי' ט ס"ה[‪ .‬מהמשנה משמע שרק הדינים שידוע‬
‫שנטל בהם שכר בטלים‪ ,‬אולם מהתוספתא שנקטה 'החשוד להיות נוטל שכרו' ]בכורות‬
‫פ"ג ת"ח[‪ ,‬משמע שדין זה הוא משום חשד ולא משום קנס‪ ,‬ועל כן דיניו בטלים‪ ,‬אא"כ‬
‫ידוע בודאות שלא נטל שכר בדין מסוים ]באר אליהו סימן ט סק"ח‪ ,‬ע"פ הר"ן בקידושין דף כג‬
‫א מדפי הרי"ף ד"ה 'ומדתנן'‪ .‬וכן כתב שם בסק"ט ע"פ הירו' ריש סנהדרין[‪.‬‬
‫טור תרכ"א לאחר הציון להערה ‪ ― 756‬והוא בין אם דנו ע"י כפיה‪ ,‬ובין אם לא ]באר אליהו‬

‫סי' יד סקכ"ד[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ 761‬להוסיף פיסקה ― י"א שאף למ"ד שנים שדנו דיניהם דין‪,‬‬
‫בקיום שטרות צריך שלשה‪ ,‬היינו משום מראית עין‪ ,‬שלא יאמרו שדי בעדים לקיום ]באר‬
‫אליהו סי' ג סק"ט עמ' כז‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ב"ב מ א אות נז‪ ,‬שם קסה ב אות קנד[‪.‬‬
‫טור תרל"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 934‬וי"א שאף לסוברים שאסורה מפני מראית העין‪,‬‬
‫אסורה גם במקום אחר‪ ,‬ומה שהתיר הירו' במקום אחר הוא רק בחורגים ]אגרות ראיה‬
‫ח"א אגרת קג עמ' קכז‪ ,‬וטעם הדבר שבאשת חמיו החשש במראית העין הוא חשש תמידי של יחוד‪ ,‬ולכן‬
‫חוששים בכל מקום‪ ,‬משא"כ בחורגים שאין חשש של יחוד‪ ,‬שהסוברים שהם אח ואחות‪ ,‬הרי יכולים‬
‫להתייחד שלא בקביעות‪ ,‬והשכנים הרואים שמתייחדים בקביעות‪ ,‬מסתמא יודעים שהם חורגים‪ .‬וכן מדויק‬

‫מלשון היר' דבחורגים כתב 'אסורין לנשא'‪ ,‬ובאשת חמיו כתב 'אסורין'[‪.‬‬
‫טור תרל"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 26‬ומ"מ עדיף להכנס לחורבה שיש בה חשד מחורבה‬
‫שיש בה סכנה ]טוב ראיה ברכות ג ב‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי שם אות יב[‪.‬‬
‫טור תרמ"א תוספת להערה ‪ ― 78‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' סה‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ע"ז‬
‫דף מב ב אות סג סע' ‪ 1‬שלדעת הרא"ש מותר אף לעשותם‪ ,‬ולדעת המרדכי מותר‬
‫להשהותם‪ ,‬ולדעת הסמ"ג )לאוים כב( אסור אף להשהותם‪ .‬ועיין שם שהיעב"ץ )ח"א סי'‬
‫קע הובא בפ"ת סי' קמא סק"א( והחכ"א שהחמירו בדבר‪.‬‬
‫טור תרמ"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 127‬וכן אם מייסרים אותו ביסורים שישתחוה אין בזה‬
‫מראית עין‪ ,‬שמוכח שמשתחוה בגלל היסורים ולא בגלל שעובדה ]שו"ת משפט כהן סי' קמח‪,‬‬
‫הודפס גם בטוב ראי פסחים נג ב אות קסז‪ ,‬טוב ראי כתובות לג ב אות צ[‪.‬‬
‫טור תר"נ תוספת להערה ‪ ― 214‬ועי' שו"ת משפט כהן סי' קמד אות ב‪ ,‬הודפס גם בטוב‬
‫ראי פסחים נג ב אות קסז‪ ,‬טוב ראי ע"ז יב א אות כה‪.‬‬
‫טור תרנ"ב לאחר הציון להערה ‪ 243‬להוסיף פיסקה ― אין שוחטין לא לתוך ימים ולא לתוך‬
‫נהרות ולא לתוך כלים ]חולין מא א[‪ ,‬והוא משום מראית עין ]רש"י שם[‪ .‬והוא דווקא‬
‫כששוחט לתוך הכלי‪ ,‬ולא כששוחט סתם ואח"כ אוסף את הדם לכלי ]פר"ח יו"ד סי' יא‬

‫‪
238‬חשד‪ ,‬מראית העין‪-‬חשד‪ ,‬מראית העיןכרך יז‬
‫סק"ז[‪ ,‬שכן היא הדרך בע"ז ובקרבנות ]פלתי ע"פ הרמב"ם במעה"ק פ"ד ה"ח[‪ .‬והכוונה שכיון‬
‫שמשנה מדרך הע"ז אין בזה מראית עין ]שו"ת דעת כהן סי' יא[‪ ,‬וי"א שגם בכה"ג אסור‬
‫]בית הלל[‪.‬‬
‫טור תרע"ז לאחר הציון להערה ‪ 648‬להוסיף פיסקה ― נסתפקו האחרונים האם איסור ניפוח‬
‫ביו"ט ]ביצה לד א[ הוא מדין מראית עין או שהוא איסור בפני עצמו ]שו"ת אורח משפט סי'‬
‫קלב‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ביצה לג ב אות כט[‪.‬‬
‫טור תשכ"ד לאחר הציון להערה ‪ 331‬להוסיף פיסקה ― אין קוצצים בתולת השקמה בשביעית‬
‫]ב"ב פ ב[ משום מראית עין ]שבת הארץ קונטרס אחרון סי' ט‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ב"ב פ ב אות‬
‫קט[‪.‬‬
‫טור תשל"א לאחר הציון להערה ‪ ― 444‬ונראה שאשה אינה בכלל איסור זה ]לפי המג"א סי'‬

‫קו סק"א[ שאינה חייבת בתפילה ]טוב ראיה ברכות ח ב‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי שם אות נב[‪.‬‬
‫טור תשנ"ו לאחר הציון להערה ‪ 844‬להוסיף פיסקה ― גם במדות שייך מראית עין ]מוסר אביך‬
‫פ"ג ס"ה‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ברכות יז ב אות קסו‪ ,‬ברכות לח אות רכט‪ ,‬אגרות ראיה מהדורה ראשונה‬
‫אגרת עד‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי ברכות סד ב אות עט‪ ,‬טוב ראי עירובין פו‪ .‬אות ל‪ ,‬פנקסי הראי"ה ח"ג‬

‫פנקס טו אות כ‪ ,‬שם פנקס לה אות ה[‪.‬‬

‫‪ÁÈ Í¯Î‬‬
‫‪˙·Ë Z „¢Á‬‬
‫‪:„¢Á‬‬
‫טור י"ח תוספת להערה ‪ ― 231‬וכתב על זה בשו"ת דעת כהן סי' ג ד"ה 'אמנם הרמב"ם'‪,‬‬
‫שכל זה דווקא בנרבע לרצונו ממש‪ ,‬אך ברבעו לאונסו‪ ,‬גם אם היה יכול להימנע מכך‪,‬‬
‫אינו חמור מחשוד על העריות‪.‬‬
‫טור כ"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 333‬ויש מהאחרונים שחידש שכל מה שאמרו שהחשוד‬
‫לדבר אחד אינו חשוד על השחיטה‪ ,‬הוא רק לשחוט לעצמו‪ ,‬אך לשחוט לאחרים אינו‬
‫נאמן ]שו"ת הגר"ז מלאדי‪ ,‬הודפס בסוף שו"ע הרב סי' ט[‪ ,‬אמנם יש שחלקו על דבריו ]שו"ת דעת‬
‫כהן סי' ב אות א[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― עוד כתבו האחרונים‪ ,‬שגם לדעת הראשונים הסוברים שאפילו‬
‫מומר לדבר אחד אסור לאכול משחיטתו בלא בדיקת סכין ]רמב"ם שם‪ ,‬כדלעיל הערה ‪,[329‬‬
‫אם אותו מומר רוצה לשוב בתשובה די לו בקבלת דברי חברות‪ ,‬ואין צריך תשובה גדולה‬
‫]כמבואר בסנהדרין כה ב[ כמו החשוד על השחיטה עצמה ]שו"ת דעת כהן סי' ב אות ג[‪.‬‬

‫‪:ÏÓ˘Á‬‬
‫טור קס"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 95‬או משום מבעיר ]שו"ת אורח משפט סוף סי' סט סוף ד"ה‬
‫'ובאמת'‪ ,‬וסי' עא שמבאר באריכות שהוא כלול באש שנאמר עליה "לא תבערו אש"‪ ,‬ועיין שיחות הרצי"ה‬

‫שמות עמ' ‪ 389 ,379‬שביאר את דבריו‪ ,‬וכ"כ בשו"ת משפטי עוזיאל ח"ג סי' לו סוף אות א[‪.‬‬
‫*טור קע"א לאחר הציון להערה ‪ ― 121‬ויש מהאחרונים שכתב שבחיבור מעגל חשמלי גם‬
‫ללא הבערה ‪ -‬יש חשש איסור דאורייתא‪ ,‬אלא שלא ברור מהו‪ ,‬יתכן שהוא בונה או‬
‫מכה בפטיש ]אגרות משה או"ח ח"ד סי' פד[‪.‬‬
‫טור קע"ג תוספת להערה ‪ ― 197‬ובאגרות הראי"ה ח"ג סי' תתו ד"ה 'אין' הוסיף שהמחמיר‬
‫משום עובדין דחול תבוא עליו ברכה‪.‬‬
‫טור קפ"ב תוספת להערה ‪ ― 315‬ובמצות ראיה או"ח תרעג סע' א )הודפס גם בטוב ראי‬
‫שבת אות נא ד"ה 'ולפי'(‪ .‬שהשאיר בצ"ע‪.‬‬
‫טור קפ"ה תוספת להערה ‪ ― 348‬שו"ת אורח משפט או"ח סי' סג‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי‬
‫נספח ענייני שבת ח"ב אות ח‪.‬‬

‫‪
240‬חשמל‪-‬טבילת כלים‬

‫כרך יח‬

‫טור קפ"ז תוספת להערה ‪ ― 383‬מצות ראיה או"ח תרעג סע' א‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי‬
‫שבת אות נא ד"ה 'כל'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 383‬ז( כיוון שהחשמל לא היה בזמן תקנת חז"ל‪ ,‬אינו נכלל‬
‫בנרות שעליהם חלה התקנה ]מצות ראיה או"ח תרעג סע' א‪ ,‬הודפס גם בטוב ראי שבת אות נא‬
‫ד"ה 'כל' וכן כתב שם לגבי נר גז[‪.‬‬

‫‪:‰ÏΠÔ˙Á‬‬
‫טור שכ"ו תוספת להערה ‪ ― 142‬וביאר בטוב ראי כתובות יח ב אות לג ד"ה 'אהניה'‬
‫)בעניין שמחת חתן וכלה( שהשטות נבראה כדי לשמוח שמחה אמיתית ולא להצטער‬
‫מעלבון החיים‪.‬‬
‫*טור שכ"ט לאחר הציון להערה ‪ ― 174‬וכן היו משחקים לפניהם במיני שחוק ]ברייתא בחגיגה‬

‫יד ב 'במזמוטי חתן וכלה' ורש"י שם פירש‪ :‬מיני שחוק שמשחקין לפניהן[‪.‬‬

‫‪:(˙‡) Ë‬‬
‫*טור שע"א תוספת להערה ‪ ― 50‬ועיין שבת קג ב שלא יכתוב טיתין פיפין‪ ,‬ודברי היראים‬
‫סי' שצט על הדמיון בין ט' לפ'‪ ,‬וכדלעיל הערות ‪.5 ,4‬‬

‫‪:ÌÈÏÎ ˙ÏÈ·Ë‬‬
‫טור תק"ח תוספת להערה ‪ ― 25‬ובשו"ת דעת כהן סי' רכז כתב שאע"ג שהבבלי לא הזכיר‬
‫טעם זה‪ ,‬מ"מ לא ראינו בו סתירה לזה‪ ,‬ואין לנו להזניח דברי הירושלמי במקום שאין‬
‫סתירה ע"ז מהבבלי‪.‬‬
‫טור תק"ט תוספת להערה ‪ ― 30‬אמנם אפ"ל שכתב כן רק לה"א שאף זוזא דסרבלא צריך‬
‫טבילה‪ .‬אמנם בריטב"א שם מפורש "הצריכם הכתוב טבילה אף בחדשים"‪ ,‬וכ"נ מלשון‬
‫האיסור והיתר שער נח סימן קו "שהטבילה אינה מחמת פליטת איסור‪ ,‬דהא צריכין‬
‫לטבול אפילו כלי חדש"‪ .‬אך ראה שו"ת דעת כהן סי' רכו‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 36‬ויש מהאחרונים שחילק שבכלים חדשים שהגוי עדיין לא‬
‫השתמש בהם חיוב הטבילה הוא רק מדרבנן‪ ,‬ורק בכלים שהגוי השתמש בהם וצריכים‬
‫הגעלה וליבון חיובם מדאורייתא‪ .‬וטעמו‪ ,‬שהפסוק "אך במי נידה יתחטא" ]במדבר לא כג[‪,‬‬
‫שממנו נלמדת טבילת כלים‪ ,‬הוא המשכו של הפסוק "כל דבר אשר יבוא באש"‪ ,‬העוסק‬
‫בהגעלה וליבון ]שו"ת דעת כהן )ענייני יורה דעה( סי' רכו‪ ,‬אך דבריו שם שנויים במחלוקת[‪.‬‬
‫טור תק"י תוספת להערה ‪ ― 45‬וכעי"ז בשו"ת דעת כהן סי' רכז‪.‬‬
‫טור תקי"ב לאחר הציון להערה ‪ 74‬להוסיף פיסקה ― האחרונים הזהירו במיוחד להקפיד‬

‫כרך יח‬

‫טבילת כלים‪-‬טביעות עין
‪241‬‬

‫בטבילת כלים‪ ,‬שמחמת חסרון ידיעה ועצלות יש שמזלזלים בדין זה בעוה"ר ]שו"ת אורח‬

‫משפט סי' קכח אות ט[‪.‬‬
‫טור תקי"ז תוספת להערה ‪ ― 160‬וכ"נ דעת הש"ך יור"ד שם ס"ק כא‪ ,‬והגר"א שם ס"ק‬
‫כו‪ .‬אמנם מלשון רש"י במדבר לא‪ ,‬כג‪ ,‬וע"ז שם ד"ה 'כל דבר אשר יבוא באש'‪ ,‬וד"ה‬
‫'כלי סעודה'‪ ,‬הרשב"א בת"ה בית ד שער ד‪ ,‬הריטב"א ע"ז שם ד"ה 'כלי סעודה' שכתב‬
‫'ומשום דסופן להשתמש באיסור ויצאו לקדושה הצריכם הכתוב טבילה אף בחדשים'‪,‬‬
‫אשכול ח"ג סימן נד ]מהדורת הלברשטדט ע"פ נחל אשכול‪ .‬אך במהד' אלבק ליתא[‪,‬‬
‫קרית ספר פי"ז ממאכ"א‪ ,‬נראה שלא חייב בטבילה אלא כלי שהיה 'כלי סעודה' אצל‬
‫הנכרי‪ .‬ולדברי שו"ת דעת כהן הנזכר לעיל בהערה ‪ 25‬אפ"ל שחיוב טבילת כלים שלא‬
‫היו אצל הנכרי כלי סעודה אלא היו למסחר‪ ,‬הוא מדרבנן וכלול בתקנה של כלים חדשים‬
‫שלא היו בשימוש הנכרי‪ .‬אמנם דעת הרשב"א והריטב"א מפורשת שטבילת כלים חדשים‬
‫היא מהתורה‪.‬‬
‫*טור תקכ"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 246‬ויש מהאחרונים שכתב שכלי שעשאו ישראל‪ ,‬נמכר‬
‫לגוי ונקנה חזרה ‪ -‬אינו צריך טבילה ]שו"ת אג"מ יו"ד ח"ג סי' כא[‪.‬‬
‫טור תקכ"ט תוספת להערה ‪ 331‬לאחר המילים 'הובא בדרכי תשובה ס"ק ד' ― וע' בשו"ת‬
‫דעת כהן שמטעם זה נטה להתיר לאכול בביתו של מומר בכלים שלא הטבילם‪ ,‬דהוי‬
‫כשואל מנכרי‪ ,‬שאין בו דין טבילה‪.‬‬
‫לאחר המילים 'שדינו כגוי לכמה דברים' ― וכ"כ בשו"ת דעת כהן שם‪.‬‬
‫טור תקל"א תוספת להערה ‪ ― 356‬אמנם בשו"ת דעת כהן סי' רכז כתב שהראבי"ה )ראה‬
‫לעיל הערות ‪ (41-45‬חולק על דינו של הרשב"ם‪ .‬אמנם כתב שאין לסמוך על כך למעשה‪,‬‬
‫כיוון שכלל בידינו מתרומת הדשן שכ"מ שדברי פוסק א' מפורשים ודברי השני נלמדים‬
‫ע"י דקדוק‪ ,‬הולכים אחרי המפורש‪ .‬אך כתב כן כיוון שראה את הראבי"ה רק בהג"מ‪,‬‬
‫אבל הראבי"ה עצמו הביא את הרשב"ם ולא פליג עליו‪.‬‬

‫‪:ÔÈÚ ˙ÂÚÈ·Ë‬‬
‫טור תקנ"ו תוספת להערה ‪ ― 156‬ובשו"ת עזרת כהן סי' מד הערה ‪ 2‬כתב שיסוד החילוק‬
‫בין נאמנות ת"ח לע"ה הוא בעיקרו עצמי ומהותי ולא רק חילוק במידת הידיעה ובהלכות‬
‫אונאה‪ .‬והביא כדוגמא לדבר את דברי שו"ת מהרי"ו סי' קמ"ו )שהובא גם בסמ"ע סי' ג‬
‫ס"ק יג( "שפסקי הבעלי בתים ופסקי הלומדים הם שני הפכים"‪.‬‬

‫‪
242‬טבת‪-‬נספח לערך חשמל‬

‫כרך יח‬

‫‪:˙·Ë‬‬
‫*טור תרל"ח תוספת להערה ‪ ― 5‬ועיין אוצר ישראל ח"ד ערך 'חדש' שהביא את שמות‬
‫החודשים באשורית‪.‬‬

‫‪:ÏÓ˘Á ͯÚÏ ÁÙÒ‬‬
‫טור תשנ"ב תוספת להערה ‪ ― 30‬וכן כתב בשו"ת אורח משפט סי' מח שהשומע ברדיו‬
‫או בטלפון יכול לענות קדושה וברכו‪.‬‬
‫טור תשנ"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 40‬ויש שכתב שאין חשש גם אם חוטי הטלפון למטה‬
‫מעשרה‪ ,‬וכן אין חשש בגלי רדיו העוברים במקומות מטונפים או עבודה זרה‪ ,‬משום‬
‫שקולם נשמע רק ע"י המכשיר‪ ,‬אך בדרכם – בין חוטי הטלפון ובין גלי הרדיו – אינם‬
‫נחשבים קול ]שו"ת אורח משפט סי' מח[‪.‬‬

‫‪ËÈ Í¯Î‬‬
‫‪Ú¯ÙÓÏ ‰‡ÓË Z ‰¯‰Ë‬‬
‫‪:¯ÈÚ‰ È·ÂË‬‬
‫טור פ"א לאחר הציון להערה ‪ ,131‬לאחר המילים "הנהגת העיר" ― כגון קביעת דרכים ]שו"ת‬
‫אורח משפט חו"מ סי' י‪ ,‬והוסיף שזו טובת היחיד עצמו לגרום טובה לרוב בני העיר‪ .‬אך לא הגדיר זאת‬
‫דווקא כמיגדר מילתא[‪.‬‬

‫טור פ"ב תוספת להערה ‪ ― 133‬ובשו"ת דעת כהן סי' קצג ד"ה 'עכ"פ' הוסיף שרב מובהק‬
‫שבני העיר קיבלוהו עליהם לא גרע מטובי העיר לעניין זה‪ ,‬ויש לו רשות להעניש ולקנוס‬
‫למיגדר מילתא‪.‬‬
‫טור פ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 178‬עוד כתבו שכשם שבית דין החשוד על הדבר פסול‬
‫לדון בו ]משנה בכורות פ"ד מ"י[‪ ,‬כן הדבר בטובי העיר ]שו"ת אורח משפט חו"מ סי' ג ד"ה 'אמנם'‬
‫שכתב שמטעם זה אדם שאינו שומר תורה ומצוות‪ ,‬אסור למנותו על כספים הנוגעים לענייני הדת[‪.‬‬
‫טור פ"ז תוספת הערה לאחר הציון להערה ‪ 183‬על המילים "מכל בית כנסת" ― ובאגרות‬
‫הראי"ה ח"א אגרת מ"ו ד"ה 'הנני' הוסיף שיש לכל בית כנסת לכתוב ולחתום שנבררים‬
‫אלה הם באי כוחם‪.‬‬

‫‪:‰‡‰ ˙·ÂË‬‬
‫טור קי"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 31‬וכן פשוט שאסור לישראל להתנות עם הכהן שיתן‬
‫לו חלק מהמתנות – כגון מבשר הבכור – בתמורה לכך שיחליט לתת דווקא לו את‬
‫המתנה‪ ,‬שהרי הוא ככהן‪-‬המסייע‪-‬בבית‪-‬הגרנות* ]שו"ת דעת כהן סי' קפח תחילת סעיף ב[‪.‬‬
‫טור קי לאחר הציון להערה ‪ 123‬להוסיף פיסקה ― כיוון שיש לבעל הבית טובת הנאה‪ ,‬אינו‬
‫נחשב למשועבד למקבל‪ ,‬שהרי יכול לבחור ליתנה למי שירצה ]טוב ראי כתובות פרק יב אות‬
‫קנו ד"ה 'והנה כשאומר' בדעת הרי"ף‪ ,‬שלא כפשט לשון הגמ' שם "דמשועבד ליה"[‪.‬‬

‫‪:ÌÂËÓÂË‬‬
‫*טור קפ"ב תוספת להערה ‪ ― 2‬במוסף הערוך ערך טם )טמס( כתב שבלע"ז אטמיטוס‬
‫פירושו מי שאינו מחותך‪ ,‬וכמו"כ טמטמיותא הוא עניין דביקה וחיבור‪ ,‬שחלקי הגיד‬
‫מדובקים ומהודקים בגוף‪ .‬אמנם בספר הרפואה במקרא ובתלמוד עמוד ‪ 343‬חלק על‬
‫דבריו וכתב שמקור המילה אינו בלע"ז‪.‬‬
‫טור קפ"ח תוספת להערה ‪ ― 88‬ובטעם שלא מתירים זאת מדין ספק ספיקא – שהרי‬

‫‪
244‬טומטום‪-‬טוענים ליורש וללוקח‬

‫כרך יט‬

‫ספק שמא המוציא זכר‪ ,‬וגם אם הוא נקבה‪ ,‬שמא אף היוצא הוא נקבה – עיין בטורי‬
‫אבן ראש השנה כט א ד"ה 'טומטום'‪ ,‬שו"ת רעק"א מהדורה קמא סי' ו‪ ,‬שו"ת אורח‬
‫משפט סי' מד‪.‬‬
‫טור ר"א תוספת להערה ‪ ― 269‬ועיין שבת הארץ במבוא פרק ט עמ' עט ד"ה 'והמשנה‬
‫למלך' שדן בכך שכיוון שטומטום הוא ספק‪ ,‬ותרומה בזה"ז דרבנן‪ ,‬לכאורה יש להתירה‬
‫משום ספד"ר לקולא‪.‬‬
‫טור רל"א לאחר הציון להערה ‪ 693‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שחידש שאין מעמידים‬
‫טומטום להיות מלך‪ ,‬משום שהדין שאין אשה למלכות הוא דאורייתא‪ ,‬ועל כן בטומטום‪,‬‬
‫שהוא ספק אשה‪ ,‬מחמירים מספק ]גנזי הראיה ג גאולה ומלכות עמ' ס‪ ,‬ומדייק כך מהרמב"ם הל'‬
‫מלכים פ"א ה"ה[‪.‬‬

‫‪:‰ÂÂˆÓ ¯·„· ‰ÚÂË‬‬
‫טור רמ"ו תוספת הערה להגדרת הערך ― הראי"ה קוק באורות התשובה פרק יד אות יט‬
‫חידש שגם בענייני יראת שמיים‪ ,‬אם התעוררות של אדם להתגברות בעבודת ה' גורמת‬
‫להתגברות היצה"ר והתאוות‪ ,‬אין זו סיבה להתחרט על אותה התגברות‪ ,‬ויצה"ר הנגרם‬
‫מהתגברות זו הוא בבחינת טועה בדבר מצווה‪.‬‬
‫טור ר"ע לאחר הציון להערה ‪ 333‬להוסיף פיסקה ― אף במצווה שבין אדם לחבירו יש את‬
‫הפטור של טועה בדבר מצווה ]טוב רואי שבת פרק א פיסקה א ד"ה 'והנה'‪ ,‬ומוכיח זאת ממצוות‬
‫עונה בפסחים עב ב[‪.‬‬

‫‪:ÔÚËÂ ÔÚÂË‬‬
‫טור רפ"א לאחר הציון להערה ‪ ,104‬לאחר המילים "או נשתבש מפני הסכלות" ― וכ"ש אם‬
‫התחיל לטעון את טענתו הצודקת‪ ,‬אלא שאינו יכול לגומרה מפני האונס ]באר אליהו חו"מ‬
‫סי' יז ס"ק טז )נדפס גם בטוב ראי כתובות פרק ג אות צא ד"ה 'והנה'( והוסיף שיש לסעדו ולהבינו‬

‫שורש הדבר‪ ,‬כדי שיוכל לבטא יפה את דבריו[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 107‬והראי"ה קוק בבאר אליהו חו"מ סי' יז ס"ק טז )הודפס גם‬
‫בטוב רואי כתובות פרק ג אות צא ד"ה 'והנה'( הוסיף שצריך זהירות מרובה ושיקול‬
‫דעת ברור איזה מקרה נכלל ב"פתח פיך לאילם"‪ ,‬ואיזה מקרה אע"פ שדומה לזה‪ ,‬באמת‬
‫איננו בכלל זה ואסור לטעון עבורו שלא יהיה כעורכי הדיינים‪ .‬והביא דוגמא מהסוגיא‬
‫בבבא בתרא מא א "מהו דתימא וכו' פתח פיך לאילם הוא קמ"ל"‪.‬‬

‫‪:Á˜ÂÏÏ ˘¯ÂÈÏ ÌÈÚÂË‬‬
‫*טור שע"ד לאחר הציון להערה ‪ 40‬להוסיף פיסקה ― ויש מהאחרונים שחידשו שגדרה של‬

‫כרך יט‬

‫טוענים ליורש וללוקח‪-‬טמאה
‪245‬‬

‫טענינן היא ספק ברי‪ ,‬דהיינו ספק מהי עצם הטענה‪ .‬כיוון שאנו מסופקים מה היה טוען‬
‫– האב או המוכר – אילו היה לפנינו‪ ,‬שהרי אפשר שהיה טוען טענת ברי‪ ,‬ואפשר שלא‬
‫]קובץ שיעורים בבא בתרא אות קלז‪ ,‬קהילות יעקב בבא בתרא סי' ה ובחלק מההוצאות סי' ז[‪.‬‬

‫‪:ÏÂÁË‬‬
‫*טור ת"ז תוספת להערה ‪ ― 16‬אנציקלופדיה הלכתית רפואית סוף ערך טחול‪ ,‬ע"פ חולין‬
‫קכח ב ורמב"ם הל' טומאת מת פ"ב ה"ג‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 22‬וכן מוסף הערוך ערך טחול פירש שהוא מביא את השחוק‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 23‬וכן יש מי שהסביר שהמילה "טחול" היא חילוף אותיות‬
‫של "טחון"‪ ,‬שמטרתו לטחון את הדם ]אנציקלופדיה הלכתית רפואית תחילת ערך טחול[‪.‬‬
‫אמנם יש שכתבו שדווקא העצב בא מהטחול ]תיקוני זוהר תיקון כ"ד דף סט ב ותיקון מ"ח דף‬
‫פה א[‪ ,‬ודנו המפרשים כיצד ליישב שני הפכים אלו ]שו"ת הרב"ז ח"ג חו"מ סי' קו‪ ,‬פרי צדיק‬
‫לר' צדוק הכהן מלובלין שמות לר"ח אדר אות ב ד"ה 'בגמרא'‪ .‬ועין אי"ה ברכות פרק ט אות ריז[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 31‬ובשו"ת דעת כהן סי' לג ביאר שאע"פ שמפורש בגמרא ברכות‬
‫סא ב שטחול שוחק‪ ,‬אין חשש טריפות אם נעדרת פעולה זו‪.‬‬

‫‪:(Ì„‡) ‡ÓË‬‬
‫*טור תמ"ג תוספת להערה ‪ ― 326‬לעומת זאת עיין בכוזרי מאמר ב או ס שהטומאה‬
‫יכולה לגרום נזק לדברים עדינים כמו יינות ופנינים ולהרגשתם של בני אדם עדיני נפש‪.‬‬

‫‪:˙Ó ‡ÓË‬‬
‫טור ת"נ תוספת הערה להגדרת הערך ― הראי"ה קוק ביאר כמה טעמים פנימיים למהותה‬
‫של טומאת מת‪ :‬א( במוסר אביך פרק ד אות ד‪ ,‬הסביר את טעמה של טומאת מת‪ ,‬שכל‬
‫כוח במציאות שטבעו לפעול‪ ,‬פועל בהכרח‪ ,‬ואם אינו יכול לפעול טוב‪ ,‬מוכרח הוא לפעול‬
‫רע‪ .‬כך גוף האדם לאחר מיתתו‪ ,‬שאינו יכול לפעול טוב ‪ -‬מוכרח הוא לגרום טומאה‪.‬‬
‫ב( במאורות הראי"ה פרשת פרה ד"ה 'והנה שורש' כתב שהטומאה שולטת על הגוף‬
‫תמיד‪ ,‬אלא שכל עוד שהנשמה מחוברת בו היא מצילה אותו מטומאתו‪ .‬ג( במאורות‬
‫הראי"ה שם ד"ה 'בחוקת פרה אדומה' ביאר שעם ישראל קשורים בחיי העולם‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב "וחיי עולם נטע בתוכנו"‪ ,‬לכן המוות הוא חיסרון‪ ,‬וממילא הוא גורם טומאה‪.‬‬

‫‪:‰‡ÓË‬‬
‫טור תק"א תוספת להערה ‪ ― 599‬ועיין שו"ת אורח משפט סי' כט שאע"ג שאין הלכה‬
‫כמותו‪ ,‬שכל הפוסקים ראשונים ואחרונים‪ ,‬פסקו שמטמאים‪ ,‬ואף בטומאת אהל יש‬
‫להזהר בזה )שו"ע יו"ד סי' שעב ס"ב(‪ ,‬מ"מ על מנת ללמד זכות‪ ,‬ולהחשיבו כשוגג די‪,‬‬

‫‪
246‬טמאה‪-‬טומאה ישנה‬

‫כרך יט‬

‫ויכולים להעלות לתורה כהן הנטמא למתי עכו"ם )כגון ברופא כהן שעושה ניתוחי מתים‪,‬‬
‫שמסתמא עושה בעכו"ם(‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 600‬ובשו"ע )יו"ד סי' שעב ס"ב( כתב ש'נכון להזהר'‪ ,‬וברמ"א )שם(‬
‫'נכון להחמיר'‪ .‬ומ"מ יש אחרונים שהביאו קולא זו כצרוף להתיר עם סברות נוספות –‬
‫שו"ת דעת כהן סי' ריג‪ .‬אך כיון שאין לשון השו"ע 'אסור' אלא רק 'נכון להזהר'‪ ,‬קשה‬
‫למחות ביד חזקה למקל בזה – שם סי' ריד )הובא בטוב ראי ברכות יט ב אות קעח‪,‬‬
‫טוב ראי יבמות סא א אות כג(‪ .‬ועיי"ש שאפשר לומר שבטומאה דרבנן לא גזרו בזה‪,‬‬
‫או עכ"פ לא אמרו בזה שנכון להזהר‪ ,‬כגון בארון שיש בו טפח שמטמא רק מדרבנן‬
‫לדעת הרמב"ם )הלכות טמאת מת פי"ב ה"ו( והראב"ד )שם‪ ,‬וכן בפ"ז ה"ד‪ ,‬ולדעתו אולי‬
‫אפ' אין טומאה מדרבנן(‪.‬‬

‫‪‰ÚÂÏ· ‰¯‰Ë ,‰ÚÂÏ· ‰‡ÓÂË‬‬
‫טור תקמ"ג תוספת להערה ‪ ― 97‬ובשו"ת עזרת כהן סי' כח ד"ה 'וע"ד' הוסיף שכך מוכח‬
‫גם מלשון הרמב"ם מקוואות פ"ב ה"ח‪.‬‬

‫‪:¯Â·Èˆ· ‰‡ÓÂË‬‬
‫טור תקס"ד לאחר הציון להערה ‪ 66‬להוסיף פיסקה ― וידוי‪-‬מעשר*‪ ,‬יש מהאחרונים שהסתפק‬
‫האם אפשר להתוודות בטומאה במקום המקדש כיוון שאף הוא חובת ציבור‪ ,‬כמו קרבן‬
‫פסח‪ .‬או שכיוון שאין מעכב שהווידוי יעשה במקום המקדש דווקא‪ ,‬לא הותרה בו טומאה‬
‫בציבור ]שו"ת משפט כהן סי' נו ד"ה 'אלא'[‪.‬‬

‫‪:‰˘È ‰‡ÓÂË‬‬
‫טור תרמ"ב תוספת להערה ‪ ― 17‬ובעין אי"ה שבת פרק א אות עה הוסיף טעם ע"פ הרמז‪,‬‬
‫שכאשר יש צורך לתקן מגרעות וטומאות‪ ,‬בין באדם הפרטי ובין בציבור‪ ,‬אין זה נכון‬
‫להרוס את הדרכים הישנות ע"מ לתקן בחיפזון‪ ,‬שהרי כך מאבדים גם את הטובה שבדרך‬
‫הישנה‪ .‬אלא הדרך הנכונה היא לתקן במתינות‪ ,‬בבחינת שבעה ימים‪ ,‬בלא שבירת הדרך‬
‫הקודמת ובלא איבוד הצדדים המועילים שבה‪.‬‬

‫‪ΠͯÎ‬‬
‫‪‰ÙÈ¯Ë Z ‰ˆÂˆ¯ ‰‡ÓÂË‬‬
‫‪:ω‡ ˙‡ÓË‬‬
‫טור קצ"א לאחר הציון להערה ‪ 2126‬להוסיף פיסקה ― כשמעלים ביכורים לנים ברחובה של‬
‫עיר ]משנה ביכורים פ"ג מ"ב[‪ ,‬והטעם מפני טמאת אהלים ]ירושלמי שם הלכה ב[‪ .‬ובזה מראים‬
‫את מעלתם של חיי הטבע שההתרחקות מהם מביאה לטומאות רבות ]עין איה ביכורים‬
‫פ"ג מ"ב אות כז הובא במאמרי הראיה‪ ,‬השבת ישראל והזמנים‪ ,‬בכורים‪ ,‬עמ' ‪ ,183‬בארץ חפץ עמ' כב‪,‬‬

‫ובמאורות התורה חג הבכורים‪ ,‬עמ' ‪.[14‬‬

‫‪:ÌÈÏ· ˙‡ÓË‬‬
‫טור ר"י לאחר הציון להערה ‪ ― 9‬ודווקא כשהיה תלוש‪ ,‬אבל במחובר לא הוכשר לטומאה‪.‬‬
‫ואם באו עליו מים במחובר ונתלש בעוד המים עליו י"א שהוכשר ]תוס' מנחות כ"ה ד"ה‬
‫'בשוגג'‪ ,‬ר"ש תרומות פ"ב מ"ב ד"ה 'אין תורמין'‪ ,‬כס"מ טומאת אוכלים פי"ג הט"ז‪ ,‬בדעת הרמב"ם[‪ ,‬וי"א‬
‫שלא הוכשר ]שו"ת משפט כהן סי' מג‪ ,‬הובא בטוב ראי שבת יט א אות כד‪ ,‬ע"פ ההסבר של שו"ת‬
‫מעיל צדקה סי' סט בדברי תשובת הרשב"א ח"ז סי' כ‪ ,‬הובא בב"י או"ח סי' תסז‪ .‬וכ"כ הכס"מ טומאת‬
‫אוכלים פי"ג הט"ז בדעת הראב"ד‪ ,‬והקשה עליו‪ .‬ועיין שו"ת משפט כהן שם‪ ,‬הובא בטוב ראי שם‪ ,‬שתירץ‬

‫את דעת הראב"ד[‪.‬‬
‫טור רי"ז לאחר הציון להערה ‪ ― 110‬בהמה מפרכסת י"א שחשובה כמתה‪ ,‬ומקבלת טומאה‬
‫]רמב"ם טומאת אוכלין פ"ב ה"ו‪ ,‬התירוץ השני בתוס' חולין ב ב ד"ה 'ובמוקדשין'[‪ ,‬ולכן טמא אינו‬
‫יכול לשחוט בהמה הנעשית על טהרת הקודש ]חולין ב ב[‪ .‬וי"א שחשובה כחיה‪ ,‬ואינה‬
‫מקבלת טומאה ]זבחי ראיה חולין ב ב ד"ה 'בגמ' כיצד הוא עושה'‪ ,‬ע"פ תרוץ ראשון בתוס' שם‪ ,‬שכתב‬
‫שטמא לא ישחוט רק משום חשש שיגע לאחר פרכוס[‪ ,‬ומ"מ טמא לא ישחט בהמה הנעשית על‬
‫טהרת הקודש‪ ,‬שמא יגע בבשרה לאחר פרכוס ]תוס' שם[‪ .‬לדעה זו כתבו האחרונים שמותר‬
‫לטמא לשחוט מסוכנת‪ ,‬הואיל והפרכוס צריך להמשיך עד אחר השחיטה ]יו"ד סי' יז ס"א‪,‬‬
‫בהגה[‪ ,‬וממילא‪ ,‬יש פחות חשש שיגע בבהמה בזמן שמתה ]זבחי ראיה שם[‪.‬‬
‫טור ר"כ תוספת להערה ‪ 149‬לאחר המילים 'רש"י פסחים לג ב ד"ה בכביצה‪ :‬ואני שמעתי' –‬
‫וכן מוכח מרש"י ב"ק עז ע"א )צ"ל‪ :‬כריתות דף כא ע"ב ד"ה 'לאפוקי'‪ ,‬חולין פב ע"א‬
‫ד"ה 'ואמר'(‪ ,‬עיין מצות ראיה או"ח סי' קנח ס"ב אות ב עמ' נו‪ ,‬הובא בטוב ראי ב"ק‬
‫עז ע"א אות נו‪ ,‬טוב ראי ב"ב יט ע"ב אות לז‪.‬‬

‫‪
248‬טמאת אוכלים‪-‬טמאת כהנים‬

‫כרך כ‬

‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 153‬ועיין מצות ראיה או"ח סי' קנח ס"ב אות ג עמ' נח שכן היא‬
‫דעת בעל המאור‪.‬‬
‫טור רכ"ג תוספת להערה ‪ ― 189‬ועיין שו"ת אורח משפט סי' קמג אות א‪ ,‬הובא בטוב‬
‫ראי שבת דף צא א אות צו‪ ,‬טוב ראי סוכה לה א אות מ‪ ,‬שהקשה שלפ"ז ל"ש תרומה‬
‫טמאה‪ ,‬שכיון שאסורה בהנאה‪ ,‬ממילא אמרינן כתותי מכתת שיעוריה‪ ,‬ולא תטמא‪ ,‬ואנן‬
‫קיי"ל בהרבה מקומות שיש תרומה טמאה‪ .‬וזהו למ"ד שבפחות מכביצה אין טומאה אפ'‬
‫באוכל עצמו עיין לעיל ציון ‪ .144-154‬ועיין ערך כתותי מכתת שיעוריה ציונים ‪,291 ,265‬‬
‫‪.641 ,611‬‬
‫טור רכ"ו תוספת להערה ‪ ― 228‬וכ"כ במצות ראיה או"ח סי' קנח ס"ב אות ב עמ' נז‪,‬‬
‫הובא בטוב ראי פסחים לג ע"ב אות קכו‪ ,‬טוב ראי חגיגה כ ב אות כד‪.‬‬

‫‪:ÌȉΠ˙‡ÓË‬‬
‫טור רנ"ד לאחר הציון להערה ‪ 13‬להוסיף פיסקה ― יש שנתנו טעם לאיסור טומאה לכהן‪,‬‬
‫משום שהכהנים הם מלמדי התורה ומטיפי מוסר‪ ,‬ולולא האיסור‪ ,‬היה נעשה מנהג חיובי‬
‫שהכהן יעמוד בשעת מיתה‪ ,‬והיה דבר זה מחליש את כח החיים אצלו‪ ,‬והמוסר צריך‬
‫להיות מחובר לחיים ]פנקסי הראי"ה ח"א פנקס ג אות ב עמ' צט‪ ,‬שם פנקס ד אות כה עמ' קצב‬
‫ובע' תקצז‪ ,‬אות צד עמ' רסה‪ ,‬אות צג עמ' תרלא[‪.‬‬
‫טור רנ"ו לאחר הציון להערה ‪ ― 40‬אין להעלות לתורה כהן שנטמא במזיד‪ .‬ואולם אם‬
‫נטמא לעכו"ם‪ ,‬ניתן להעלותו ]שו"ת אורח משפט סי' כט‪ ,‬שהרי לדעת הרא"מ )יראים סי' שכב‪,‬‬
‫הובא בהג"מ הלכות אבל פ"ג אות ב‪ ,‬ב"י יו"ד סי' שעב( קברי עכו"ם אינם מטמאים אפ' במגע ומשא‪.‬‬
‫ואע"ג שאין הלכה כמותו‪ ,‬שהרי כל הפוסקים ראשונים ואחרונים‪ ,‬פסקו שמטמאים‪ ,‬ואף בטומאת אהל‬
‫יש להיזהר בזה )שו"ע יו"ד סי' שעב ס"ב(‪ ,‬מ"מ על מנת ללמד זכות‪ ,‬ולהחשיבו כשוגג די‪ ,‬ויכולים להעלות‬

‫לתורה כהן הנטמא למתי עכו"ם )כגון ברופא כהן שעושה ניתוחי מתים‪ ,‬שמסתמא עושה בעכו"ם([‪.‬‬
‫טור רע"ה לאחר הציון להערה ‪ ― 324‬אבל מותר לו להיטמא גם לאחרים‪ ,‬אם טומאה זו‬
‫לצורך קבורת מתו ]שו"ת משפט כהן סי' קמז‪ ,‬הובא בטוב ראי כתובות קי ב אות קעו‪ ,‬טוב ראי ע"ז‬
‫יג א אות כו[‪ .‬וכל זה למ"ד טומאה דחויה ]עיין לקמן ציונים ‪ ,[547-559‬שכל טומאה למתים‬
‫דחויה בשביל לקיים מצוות קבורה בקרוביו‪ ,‬אבל למ"ד טומאה הותרה‪ ,‬הותרה רק‬
‫לקרוביו‪.‬‬
‫טור רפ"ו תוספת להערה ‪ 487‬לאחר המילים 'ועי' שינויי נוסחאות סוטה )הוצ' המכון( על הגי'‬
‫בגמ' שם' ― ועיין טוב ראיה סוטה ג א‪ ,‬הובא בטוב ראי שם אות ח עמ' יט‪.‬‬
‫טור רפ"ז תוספת להערה ‪ ― 494‬ועיין טוב ראיה סוטה ג א‪ ,‬הובא בטוב ראי שם אות‬
‫ח עמ' יט‪.‬‬

‫כרך כ‬

‫טמאת כהנים‪-‬טעימה
‪249‬‬

‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 506‬ועיין טוב ראיה ברכות כ א הובא בטוב ראי שם אות קפב‪,‬‬
‫שמה שהקשו תוס' על רש"י‪ ,‬שא"כ בכל מקום שאמרינן עשה דוחה ל"ת נאמר שלא‬
‫נאמרה המצוה‪ ,‬ל"ק‪ ,‬ששאני הכא שכתוב מפורש בתורה שיטמא‪ .‬וה"ה במת מצוה‪,‬‬
‫שכתוב בתורה "בעל בעמיו" שמזה לומדים ששאני מת מצוה )רש"י ויקרא כא ד‪ ,‬ספרא‬
‫אמור פרשה א(‪.‬‬

‫‪:˘„˜Ó ˙‡ÓË‬‬
‫טור שפ"ה לאחר הציון להערה ‪ 4‬להוסיף פיסקה ― יש לציין שכל דיני טמאה וטהרה‪ ,‬הם‬
‫רק ביחס למקדש והדברים הנלווים אליו כתרומה שהיא השכר לעובדים בו ]עין איה דמאי‬
‫פ"ב מ"ג אות י‪ ,‬ועיין כוזרי מאמר ג אות מט[‪.‬‬

‫‪:ÌȘ˘Ó ˙‡ÓË‬‬
‫טור תמ"ד לאחר הציון להערה ‪ ― 88‬לדעות ששמן ויין אינם כדבש‪ ,‬אם נקרשו השמן או‬
‫הדבש ונמוחו‪ ,‬חזרו לטהרתם ]מנחות שם‪ .‬ועיין מצות ראיה או"ח קנח ס"ד אות ב עמ' סה‪ ,‬הובא‬
‫בטוב ראי שבת כא ע"ב אות לט‪ ,‬שלפ"ז קשה מדוע הוצרכו לנס בחנוכה‪ ,‬יכולים היו להקריש השמן‬

‫ולהקפותו‪ ,‬והיה נטהר‪ ,‬ואולי שמן כזה אינו 'כתית'[‪.‬‬
‫טור תנ"ג תוספת להערה ‪ ― 213‬ועיין מצות ראיה סי' קנח ס"ד אות ב עמ' סו‪ ,‬הובא‬
‫בטוב ראי ב"ב צז א אות קיח‪ ,‬שהביא ראשונים נוספים שסוברים כך‪ .‬וכן הביא את‬
‫הראשונים שסוברים כהראב"ד‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 216‬ומ"מ אינם צריכים הכשר ע"י שאר שבעת המשקים ]מצות‬

‫ראיה או"ח סי' קנח ס"ד אות א עמ' סג‪ ,‬הובא בטוב ראי פסחים יט א אות צד[‪.‬‬
‫טור ת"ס לאחר הציון להערה ‪ ― 309‬ואולם‪ ,‬גם לשיטה זו‪ ,‬אם טבל במקוה פחותה ממ'‬
‫סאה‪ ,‬וע"י טבילתו הוכשר המקוה ע"י השקה )כשעלו המים( ]וכמ"ש במשנה במקואות פ"ו‬
‫מ"ג 'שלשה מקואות בזה כ' סאה ובזה כ' סאה ובזה כ' סאה מים שאובין והשאוב מן הצד וירדו שלשה‬

‫וטבלו בהן ונתערבו המקואות טהורין והטובלים טהורים'[‪ ,‬לא נטמאו המים מלכתחילה‪ ,‬שכן נחשב‬
‫שנגע שלא לרצון‪ ,‬הואיל ולא רצה לטבול במים עד שיוכשרו למקוה ]שו"ת דעת כהן סי‬
‫קט[‪.‬‬

‫‪:‰ÓÈÚË‬‬
‫טור תק"מ בתחילתו תוספת הערה על המילים "בלי אכילה של ממש" ― בשו"ת אורח משפט‬
‫או"ח מח בהשמטות ומילואים סוף ד"ה 'הגיעני' הדגיש שלכן נקראת בגמרא ברכות יד‬
‫א "מטעמת" – שמטרתה רק לברר את הטעם‪ .‬ועיי"ש שדן שאולי יש לחלק בין לשון‬
‫"מטעמת" ללשון "טועם טעם"‪.‬‬

‫‪
250‬טעם כעיקר‪-‬טעמא דקרא‬

‫כרך כ‬

‫‪:¯˜ÈÚÎ ÌÚË‬‬
‫טור תק"ס תוספת להערה ‪ 129‬לאחר המילים "ועי' עונג יום טוב סי' פ ומנחת ברוך סי' נד ענף‬
‫ב" ― ושו"ת דעת כהן סי' מט אות ג‪.‬‬

‫‪:‡¯˜„ ‡ÓÚË‬‬
‫*טור תקס"ח תוספת הערה לפני הציון להערה ‪ 3‬לאחר המילים "וגלוי עריות" ― ובמסורת‬
‫הש"ס שם העיר שע"פ דברי הרמב"ם בשמונה פרקים פ"ו‪ ,‬שגילוי עריות היא מהמצוות‬
‫החוקיות‪ ,‬נראה שלא גרס כאן "גלוי עריות"‪.‬‬
‫טור תק"ע תוספת להערה ‪ 33‬לאחר המילים 'בדעת הרמב"ם' ― אמנם בשו"ת דעת כהן סי'‬
‫קצז ד"ה 'והרמב"ם הרי' כתב שלהלכה פסק הרמב"ם שלא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬וע"פ‬
‫זה מה שכתב במורה נבוכים ח"ג פרק מח בעניין טעמי המצוות‪ ,‬אינו לענייני הלכה‪,‬‬
‫וע"ע בדבריו בשו"ת משפט כהן סי' קלח אות ב‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר המילים 'ומלא הרועים שם' ― ושו"ת אורח משפט חו"מ סי' ה ד"ה 'והנה שיטת‬
‫הרמב"ם'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בסוף ההערה ― וכן כתב הראי"ה קוק בזבחי ראיה עמ' מג ד"ה 'ובזה יובנו' בדעת‬
‫רבותיו של רש"י‪ ,‬שסוברים להלכה שדורשים טעמא דקרא‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ 34‬לאחר המילים 'ובעוד ראשונים' ― וכן בדין שהפרשת תרומות‬
‫ומעשרות בטומאה מעכבת את ודוי‪-‬מעשר*‪ ,‬בשו"ת משפט כהן סי' נו סוף ד"ה 'עכ"פ'‬
‫דרש שאולי הטעם כדי להרבות זהירות בטהרת תרומות ומעשרות‪ .‬וכן בעניין עדות דרשו‬
‫חז"ל על פי שני עדים או שלושה עדים יקום דבר )דברים יט טו( – ולא חצי דבר )בבא‬
‫קמא ע ב(‪ .‬והיה מי שרצה לתת טעמא דקרא לזה‪ ,‬שבאופן זה העדים לא ידקדקו‬
‫בעדותם‪ ,‬כיוון שפסיקת הדין אינה רק על פי דבריהם‪ .‬אך באגרות הראי"ה ח"ד א'רס"א‬
‫דחה את דבריו‪ ,‬שהיא גזירת הכתוב‪.‬‬
‫*טור תקע"א תוספת להערה ‪ 44‬לאחר המילים "לא היה מתיר לנו שחיטה כל עיקר" ― וכן‬
‫כתב המאירי ברכות לד ב ד"ה 'האומר על קן' )בלשון‪ :‬ומ"מ אפשר לפרשו(‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בסוף ההערה ― אמנם המאירי שם בתחילת דבריו כתב שנראה לו שטעם המשנה‬
‫הוא משום שההשגחה על בעלי החיים היא מינית ולא פרטית‪ ,‬ואם כן אין מפשט המשנה‬
‫ראיה לענייננו‪ .‬וכן הרמב"ן דברים כב‪,‬ו ד"ה 'וכן מה' פירש שכוונת המשנה שטעם‬
‫המצווה אינו רחמי הקב"ה עצמו‪ ,‬אלא ללמד אותנו מידת הרחמנות‪ .‬ובעין אי"ה ברכות‬
‫פרק ה אות קג ביאר שטעם המשנה הוא שאין לאדם לחשוב שתכליתו רק למידת‬
‫הרחמים‪ ,‬שאם כן יבוא לרחם על אכזרים‪ ,‬אלא יש להשתמש גם בחכמה וביושר‪ .‬ובאות‬

‫כרך כ‬

‫טעמא דקרא‪-‬טעמים
‪251‬‬

‫קד שם כתב שמצד השכל ראוי לחפש טעם למצוות‪ ,‬אך מצד שלמות הרגש ותמימות‬
‫הלב ראוי לקיים את המצוות רק מתוך רצון ה' ולא מצד הטעם שבהן‪ ,‬ולכן יש לחקירה‬
‫בטעמי מצוות ערך בעת לימוד התורה‪ ,‬אך אין להזכיר טעמי מצוות בתפילה‪.‬‬
‫טור תקע"ב לאחר הציון להערה הערה ‪ 53‬להוסיף פיסקה ― יש מהאחרונים שכתב שבתורה‬
‫שבעל פה לכל הדעות דורשים טעמא דקרא ]שו"ת משפט כהן סי' קמג ד"ה 'ובהיותנו' וכן בשו"ת‬
‫דעת כהן סי' קס ד"ה 'וראיתי בתשובת'‪ ,‬ומסתמך על שו"ת מהרי"א ענזיל‪ .‬ועיי' עוד מה שכתב על כך‬

‫בדעת כהן סי' קפ ד"ה 'והנה קיי"ל'[‪.‬‬
‫טור תקע"ג תוספת להערה ‪ ― 66‬ובשו"ת אורח משפט חו"מ סי' ה אות ב דן בדעת רבי‬
‫שמעון‪ ,‬מדוע לא אומר שהטעם הוא שלא לצער את האלמנה שליבה שבור‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 70‬וביארו שגם לדעה שדורשים טעמא דקרא‪ ,‬זהו רק לפרש‬
‫את האמור בתורה‪ ,‬אך לא לחדש דבר שאינו במשמעות הכתוב ]שו"ת אורח משפט חו"מ סי'‬
‫ה אות ג ד"ה 'והנה הט"ז'‪ ,‬ושם אות ד' ד"ה 'והנה לע"ד ברור'[‪.‬‬
‫טור תקע"ה לאחר הציון להערה ‪ 105‬להוסיף פיסקה ― אף בדברי אחרונים יש שדרשו טעמא‬
‫דקרא במקום שהוא מפורש בתורה‪ :‬באיסור הלנת המת‪ ,‬שנאמר לא תלין נבלתו על‬
‫העץ ]דברים כא כג[‪ ,‬והטעם מפורש בתורה כי קללת אלקים תלוי‪ ,‬דרשו טעמא דקרא‪,‬‬
‫ולכן איסור זה לא חל על עצמות ]שו"ת דעת כהן רכא ג‪ ,‬א הוסיף שעדיין יש בעצמות חיוב‬
‫כבוד[‪ .‬וכן בחיובו של נביא שקר‪ ,‬שטעמו מפורש בתורה – כי ביקש להדיחך מעל ה'‬
‫אלקיך ]דברים יג יא[ – יש מהאחרונים שכתב שדורשים טעמא דקרא‪ ,‬ולכן גם נביא שקר‬
‫מאומות העולם חייב מיתה ]אורות הרמב"ם הל' יסוה"ת סוף פרק ט‪ ,‬הודפס גם באוצרות הראי"ה‬
‫ח"ג שם[‪.‬‬
‫טור תקע"ט לאחר הציון להערה ‪ 154‬להוסיף פיסקה ― וכן לגבי איסור עשיית עבודה זרה‪,‬‬
‫כתבו האחרונים שפשוט שטעמה הוא שלא יבוא לעובדה‪ .‬וכיוון שהטעם ברור‪ ,‬דורשים‬
‫טעמא דקרא לכל הדעות‪ .‬והדבר דומה לדין דברים שבלב‪ ,‬שאע"פ שאינם דברים‪ ,‬אם‬
‫הם דברים הברורים לכל – שבליבו ובלב כל אדם – הם כן דברים ]אורות הרמב"ם הל'‬
‫עבודה זרה פ"ג ה"ט‪ ,‬הודפס גם באוצרות הראי"ה ח"ג שם[‪.‬‬

‫‪:ÌÈÓÚË‬‬
‫*טור תקצ"ח לפני הציון להערה ‪ 36‬לאחר המילים "ועזרא ואנשי כנסת הגדולה" ― או מהדורות‬
‫הקודמים להם ]דעה שהובאה בתיגאן‪ ,‬הובא בספר ברזילי עמ' ‪ ,119-120‬עיי"ש היטב בלשונו[‪.‬‬
‫*טור ת"ר לאחר הציון להערה ‪ ― 60‬ויש מי שכתב שהסבוראים הם שתיקנו את צורתם‬
‫]התלמוד ומדעי תבל עמ' קד[‪.‬‬

‫‪
252‬טעמים‪-‬נספח לערך טעמים‬

‫כרך כ‬

‫טור תר"א תוספת להערה ‪ ― 72‬וכן בספר ראש מילין פרק "הטעמים" הסביר טעמים‬
‫פנימיים לטעמים השונים ולשמותיהם‪.‬‬
‫טור תר"ב תוספת להערה ‪ ― 74‬ולכן כתב שאין לייחס את דברי הזוהר הנ"ל )לעיל הערה‬
‫‪ (72‬לרשב"י‪.‬‬
‫*שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 74‬יש מי שכתב שהטעם קדמא נוסף בתקופה מאוחרת יותר‬
‫משאר הטעמים ]ספר טעמי המקרא )הרב מרדכי ברויאר( עמוד ‪.[20‬‬
‫*טור תר"ו תוספת להערה ‪ ― 133‬וע"ע בהקדמת שד"ל לפירושו לתורה עמ' יד‪ ,‬שמביא‬
‫דוגמאות רבות נוספות לפירושים שאינם מתיישבים עם הניקוד או לכל הפחות עם‬
‫הטעמים מרש"י‪ ,‬רשב"ם‪ ,‬אבן עזרא‪ ,‬רמב"ם‪ ,‬רמב"ן‪ ,‬רבנו בחיי‪ ,‬חזקוני ועוד‪ .‬דבר זה‬
‫הוזכר גם בספר טעמי המקרא )הרב מרדכי ברויאר( עמוד ‪.368‬‬

‫‪:ÁÙË‬‬
‫*טור תרנ"ט תוספת להערה ‪ ― 55‬יש מי שחידש שבתקופת בית ראשון הטפח היה קצר‬
‫יותר‪ ,‬ואורכו היה ‪ 7.5‬ס"מ‪ ,‬ואמת המלך היתה אז באורך ‪ 45‬ס"מ )סיני ספר היובל עמוד‬
‫תקפא(‪.‬‬

‫‪ÌÈÓÚË Í¯ÚÏ ÁÙÒ‬‬
‫*טור תרצ"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 15‬אמנם סימני הטעמים המקוריים שונים במקצת‬
‫מאלו המוכרים היום‪ ,‬שכן המדפיסים שינו במעט את צורתם של כמה וכמה טעמים‬
‫]ספר טעמי המקרא )הרב מרדכי ברויאר( עמוד ‪ .18‬ועיין לקמן בטורים תשלט‪-‬תשמ את סימני הטעמים‬

‫בכתבי יד[‪.‬‬
‫*טור תרצ"ג להערה ‪ ― 35‬בספר כללי טעמי המקרא עמוד סב העיר שלרוב‪ ,‬טעמים‬
‫מפסיקים מסומנים מעל האות‪ ,‬וטעמים משרתים מסומנים מתחתיה‪.‬‬

‫‪˙È„ÂÓÏ˙‰ ‰È„ÙÂϘȈ‡Ï ˙‰‚‰ Z ‡ ÁÙÒ‬‬
‫‪:‡¯˜Ó‬‬
‫^ – הגהה רק למהדורה המודפסת‬
‫^^ – הגהה גם למהדורה המודפסת וגם למהדורה הממוחשבת‬
‫^^^ – הגהה רק למהדורה הממוחשבת‬
‫}{ – הבהרות והערות של המגיהים‬

‫‪‡ ͯÎ‬‬
‫‡·‪:‰ȯÊÈ‬‬
‫^^להוסיף ערך 'אבזרייהו' ובו הפנייה לערך זה }כך הכתיב בגמרא סנהדרין עד ב‪ ,‬ואדרבה‪,‬‬
‫בגמרא לא מוזכר כלל הכתיב 'אביזריהו'{‪.‬‬
‫)אבזרייהוּ( }כך מנוקד‬
‫^^טור נ"ה תוספת לשם הערך ― להוסיף בסוגריים ליד שם הערך‪ְ ַ ָ ְ ַ :‬‬
‫בגמרא של הרב שטיינזלץ סנהדרין עד ב{‪.‬‬

‫‡·‪:˙ÂÏ‬‬
‫^טור נ"ז הגהה לטקסט לפני הציון להערה ‪ ― 7‬במקום‪" :‬לא יטמא" לכתוב‪" :‬לה יטמא"‪.‬‬
‫^טור נ"ט הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 43‬במקום‪" :‬לפי שיאנו" לכתוב‪" :‬לפי‬
‫שאינו"‪.‬‬
‫^^טור ע"ו הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ,369‬לפני הפסקה "על דיני אבלות" ―‬
‫צריך רווח בין הפסקאות‪ ,‬או קו אופקי כמו שסימנו בחלק מהערכים‪ ,‬כיוון ששתי‬
‫הפסקאות האחרונות אינן שייכות לפרק ט אלא הן שייכות בכללות לכל נושאי הערך‪.‬‬

‫‡·¯ ‪:ÈÁ‰ ÔÓ‬‬
‫^^טור ק"ה הגהה להערה ‪ ― 45‬במקום‪" :‬חידושי ר"ח הלוי שם" לכתוב‪" :‬חידושי ר"ח‬
‫הלוי שם פ"ד ה"ג"‪.‬‬

‫‡‚·‪:‬‬
‫^^טור קי"ז הגהה להערה ‪ ― 5‬במקום‪" :‬ריטב"א קידושין כז" לכתוב‪" :‬ריטב"א קידושין‬
‫כו א ד"ה 'מנא' בשם מורו"‪.‬‬

‫‪
254‬כרך א‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫‡‚„‪:‰‬‬
‫^^טור קכ"ט הגהה לשם הערך ― במקום‪" :‬אגדה" לכתוב‪" :‬אגדה )הגדה(" }בין בלשון‬
‫הבבלי ובין בלשון הירושלמי משתמשים הן במילה "אגדה" והן במילה "הגדה"{‪.‬‬

‫‡‚‪:Ú¯ÙÓÏ ‡˙ÏÈÓ È‡Ï‬‬
‫^^טור קל"ח‪ ,‬הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 31‬במקום "יש מחכמי דורנו" לשקול‬
‫לשנות את הניסוח ל‪" :‬יש מגדולי הדורות האחרונים" ― קשה לקרוא בימינו לרב עמיאל‬
‫"מחכמי דורנו"‪.‬‬

‫‡„‪:Ì‬‬
‫^טור קנ"ט הגהה להערה ‪ ― 51‬במקום‪" :‬ב"מ" לכתוב‪" :‬ב"ב"‪.‬‬

‫‡‪:˜Â¯Ê ω‬‬
‫^^טור רל"ז הגהה לתוכן הערך וכן טור ר"מ לאחר הציון להערה ‪ 24‬ו‪ ― 25-‬במקום‬
‫"אוירון" לשקול לשנות ל‪" :‬מטוס" }השם המקובל יותר כיום{‪.‬‬

‫‡‪:·Â‬‬
‫^^טור רמ"ו‪ ,‬הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 26‬במקום‪" :‬או שבאמת ה' החיה‬
‫את שמואל" עדיף לכתוב‪" :‬או שאע"פ שהיא התכוונה לרמות את שאול‪ ,‬כדרך כל בעלי‬
‫האוב‪ ,‬במקרה זה באמת ה' החיה את שמואל"‬

‫‡‪:‡˙È„Â‬‬
‫^טור רנ"ב הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 28‬במקום‪" :‬אודתיא" לכתוב‪" :‬אודיתא"‪.‬‬

‫‡‪:ÔÊÂ‬‬
‫^^טור רנ"ו הגהה לשם הערך ― לכאורה לפי כללי האנציקלופדיה יש לכתוב את שמות‬
‫הערכים בכתיב חסר‪ ,‬כגון "אהל " ולא "אוהל"‪ .‬משכך היה צריך לכתוב את שם הערך‬
‫"אזן" ולא "אוזן"‪ .‬וכן כך הכתיב בכל המקומות בתנ"ך‪.‬‬

‫‡‪:‡„ÓÂ‬‬
‫^טור רצ"ה הגהה להערה ‪ ― 3‬במקום‪" :‬קלב ב" לכתוב‪" :‬קלב א"‪.‬‬

‫‡‪:ÈÏÎ Á·˘· ‰˜ ÔÓÂ‬‬
‫^טור ש"י הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 15‬במקום‪" :‬אניו" לכתוב‪" :‬אינו"‪.‬‬

‫‡‪:‰ÙÂ‬‬
‫^^טור ש"ע הגהה להערה ‪ ― 9‬במקום‪" :‬שבת פ"ז ה"ג" לכתוב‪" :‬שבת פ"ז ה"ב"‪.‬‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫כרך א
‪255‬‬

‫‡‪:˙¯ÎÊ‬‬
‫^^טור תכ "ה הגהה להערה ‪ ― 58‬במקום‪" :‬רדב"ז ח"ב" לכתוב‪" :‬רדב"ז ח"א" >הערת‬

‫הרצ"יה מכת"י<‪.‬‬

‫‡‪:ÌˆÓˆÏ ¯˘Ù‡ È‬‬
‫טור תפ"ו תוספת להגדרת הערך ― וכן אי אפשר לכוון את מידתו של דבר אחד בדיוק‬
‫מוחלט‪} .‬שהרי דנים במושג זה גם בשיעורם של תפילין‪ ,‬למשל‪ ,‬שהוא דבר אחד{ >הערת‬
‫הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬

‫‡‪:Ì"ÂÎÚ Ï˘ ԉȄÈ‬‬
‫^^טור תצ"ח הגהה להערה ‪ ― 1‬במקום‪" :‬לגירסא אחרת בגמ'" לכתוב‪ :‬לגירסא אחרת‬
‫בגמ' עבודה זרה ב א‪.‬‬

‫‡‪:˙ÈÂÏÈ‬‬
‫^^טור תקכ"ג הגהה לשם הערך ― ִאילונית‪ ,‬בחיריק ולא בצירה }כן ניקד הערוך ערך‬
‫אילונית‪ ,‬וביאר שהיא מלשון אילן{‪.‬‬

‫‡‪:Ú˘¯ ÂÓˆÚ ÌÈ˘Ó Ì„‡ ÔÈ‬‬
‫^טור תקמ"ח הגהה לטקסט ליד הציון להערה ‪ ― 2‬במקום‪" :‬עדם" לכתוב‪ :‬עדים‪.‬‬

‫‡‪:‰· „ÂÓÚÏ ÔÈÏÂÎÈ ¯Â·Èˆ‰ ·¯ Î"‡ ‡Ï‡ ¯Â·Èˆ‰ ÏÚ ‰¯Ê‚ ÔȯÊ‚ ÔÈ‬‬
‫^טור תר"ד הגהה להערה ‪ ― 15‬במקום‪" :‬ריטב"א לה א" לכתוב‪" :‬לה ב"‪.‬‬

‫‡‪:·Â¯ ¯Á‡ ÔÂÓÓ· ÔÈÎω ÔÈ‬‬
‫^^טור תרי"ב‪ ,‬הגהה לטקסט ליד הציון להערה ‪12‬א ובהמשך טור תריג לאחר הציון‬
‫להערה ‪12‬ב ― במקום‪" :‬טעם אחר‪ :‬חזקת ממון שהוא מוחזק עכשיו ― חזקה דהשתא*‬
‫― כחה גדול יותר‪ " …‬לכתוב‪" :‬טעם אחר‪ :‬חזקת ממון שהוא מוחזק עכשיו ― כחה‬
‫גדול יותר‪" …‬‬
‫}לדעתנו יש כאן טעות יסודית בניסוח‪ .‬המושג "חזקה דהשתא" לא שייך כאן‪ .‬חזקה‬
‫דהשתא הוא מושג שהגדרתו היא שכאשר ידוע לנו מה הדין כעת ויש לנו ספק בעבר‬
‫― פוסקים את העבר ע"פ הידוע לנו כעת‪ .‬כגון בוגרת לפנינו ― אנו יודעים שהיא‬
‫באמת בוגרת כרגע‪ .‬לעומת זאת בחזקת ממון‪ ,‬אע"פ שגם היא מתייחסת להווה ולא‬
‫לעבר )בניגוד לחזקה דמעיקרא(‪ ,‬איננו יודעים כעת מה הדין‪ ,‬אלא רק מה המצב ― אנו‬
‫יודעים שהכסף או המטלטלין נמצאים ברשותו‪ ,‬אך איננו יודעים אם הם שייכים לו‬
‫באמת‪ .‬החילוק הוא מהותי‪ :‬חזקת ממון נלמדת מהסברא דכאיב ליה כאיבא ― גמרא‬

‫‪
256‬כרך א‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫מפורשת ב"ק מו ב‪ ,‬לעומת חזקה דהשתא שהמפרשים דנו מה מקורה‪ ,‬וכנראה נלמדת‬
‫בבניין אב מחזקה דמעיקרא‪ .‬ובאמת השב שמעתתא שהובא באנציקלופדיה שם ― ש"ד‬
‫פכ"ד ― מביא סברא זו שמחלקת בין הווה לעבר‪ ,‬אך בלי שם המושג "חזקה דהשתא"‪,‬‬
‫שלא שייך לכאן{‬

‫‡‪:‰¯Â˙· ¯Á‡Ó ̄˜ÂÓ ÔÈ‬‬
‫^טור תרמ"ז‪ ,‬הגהה לטקסט ליד הציון להערה ‪ ― 11‬במקום‪" :‬הלגילי" לכתוב‪" :‬הגלילי"‪.‬‬

‫‡‪:˙ˆӉ ÏÚ ÔȯȷÚÓ ÔÈ‬‬
‫^טור תרס"ה הגהה לשם הערך ― יש לשקול לכתוב את שם הערך בשני ווי"ם כיוון‬
‫שהיום לא מקובל לכתוב "מצות" עם ו"ו אחד אפילו כשמנקדים‪ .‬ובפרט שגם בתנ"ך יש‬
‫מקום ]בנחמיה ט יד[ שמילה זאת כתובה בשני ו"וים ― מצוות‪.‬‬

‫‡‪:˙Â¯È˘Ú Ì˜ӷ ˙ÂÈÚ ÔÈ‬‬
‫^טור תרצ"ט הגהה להערה ‪ ―1‬במקום‪" :‬שב" לכתוב‪" :‬שבת"‪.‬‬

‫‡‪:χ¯˘È ı¯‡· ȯÎÏ ÔȘ ÔÈ‬‬
‫^^טור תשי"א הגהה להערה ‪ ― 57‬במקום‪" :‬סד" צריך להיות‪" :‬סז"‪.‬‬

‫‡‪:‰¯È·Ú ¯·„Ï ÁÈÏ˘ ÔÈ‬‬
‫^טור תשכ"ו הגהה להערה ‪ ― 7‬במקום‪" :‬בכרך זה" לכתוב‪" :‬בכרך ז"‪.‬‬
‫^^טור תשכ"ט הגהה להערה ‪ ― 40‬במקום‪" :‬ש"ך שפח" לכתוב‪" :‬ש"ך חו"מ שמח ו"‪.‬‬

‫‡‪:ÌÈ˘„˜ ˙ÏÈÎ‬‬
‫^טור תשצ"ח הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 10‬במקום‪" :‬בית‪-‬אבת" לכתוב‪" :‬בית‬
‫אב"‪.‬‬
‫^^טור תת"א הגהה להערה ‪ ― 46‬במקום‪" :‬פי"ט ה"ד" לכתוב‪" :‬פי"ט ה"א"‪.‬‬

‫‪· ͯÎ‬‬
‫‡‪:ÌÏ‬‬
‫^^עמוד י"א טור ‪ 2‬הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 27‬במקום‪" :‬ויש אומרים‬
‫שדוקא כשהחשש הוא שהאלם ירדוף את הדיין להפוך את הדין לטובתו‪ ,‬אז אם שניהם‬
‫חזקים נזקק להם‪ ,‬אבל אם החשש הוא שירדוף את הדיין עצמו‪ ,‬אף בשניהם חזקים‬
‫אינו נזקק‪.‬‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫כרך ב
‪257‬‬

‫לכתוב‪" :‬ויש אומרים שדוקא למ"ד שהחשש הוא שהאלם ירדוף את הדיין להפוך את‬
‫הדין לטובתו‪ ,‬אז אם שניהם חזקים נזקק להם‪ ,‬אבל למ"ד שהחשש הוא שירדוף את‬
‫הדיין עצמו‪ ,‬אף בשניהם חזקים אינו נזקק"‪.‬‬

‫‡‪:¯ÓÂÏ ‡ˆÓ˙ Ì‬‬
‫^^עמוד כ"ז טור ‪ 2‬הגהה להערה ‪ ― 10‬במקום "‪…‬ועי"ש בק"נ‪ " ..‬יש לתקן ל"ועי"ש‬
‫פילפולא חריפתא" }אין קורבן נתנאל על בבא מציעא{‪.‬‬

‫‡‪:˙·˘ ȯÎÏ ‰¯ÈÓ‬‬
‫^^עמוד מ"ב טור ‪ 1‬הגהה בהגדרה ― במקום‪" :‬כל מלאכה שישראל אסור לעשותה‬
‫בשבת" לכתוב‪" :‬כל מלאכה שישראל אסור לעשותה" }שהרי הפרק האחרון בערך מפרט‬
‫את דיני 'אמירה לנכרי' בשאר איסורים‪ .‬לכן לא נכון לצמצם את הגדרה לשבת בלבד{‬
‫>הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬

‫‡‪:ÔÓ‬‬
‫^^עמוד מ"ט טור ‪ 2‬הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 132‬להעביר את הפסקה‬
‫המתחילה במילה "מטעם" לאחר הציון להערה ‪ 141‬כיוון שהטעם "לאין רשאי וכו' " נובע‬
‫ממה שכתוב שתי פסקאות לאחר מכן‪ ,‬שאמן מכלל ברכה‪ .‬כמו כן להגיה במקום‪" :‬מטעם‬
‫זה שאמן כברכה" לכתוב‪" :‬מטעם זה שאמן בכלל ברכה"‪.‬‬

‫‡‪:˙ÂÈ‬‬
‫^עמ' ס"ו טור ‪ 1‬הגהה לטקסט לפני הערה ‪ ― 14‬במקום "היום אסור וחלילה מותר"‬
‫לכתוב "היום אסור והלילה מותר"‪.‬‬

‫‡‪:È„‰Ò Ô‬‬
‫^^עמוד ע"א טור ‪ 1‬הגהה להערה ‪ ― 10‬במקום‪" :‬חת"ס סי' קא" לכתוב‪" :‬חת"ס סי'‬
‫ק"‪.‬‬

‫‡‪:Ô·¯„ ¯ÂÒ‬‬
‫^^עמוד ע"ז טור ‪ 2‬הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 19‬במקום "מבטלים איסור‬
‫דרבנן לכתחילה" לכתוב "י"א שמבטלים איסור דרבנן לכתחילה"‪.‬‬
‫^^שם‪ ,‬הגהה להערה ‪ ― 20‬במקום‪" :‬ביצה ד ב‪ .‬וע"ע אין מבטלים איסור לכתחילה שיש‬
‫מחלוקת בדבר ושיש מחלקים בין איסור דרבנן שיש לו עיקר מן התורה לאיסור שאין‬
‫לו עיקר מן התורה"‪ .‬לכתוב‪" :‬שו"ע יו"ד צ"ו ט' ע"פ ביצה ד ב‪ .‬והרמ"א שם חולק דאין‬
‫מבטלין לכתחילה‪ .‬ובשו"ת משפט כהן סי' לד כתב שבאיסור מראית עין לכו"ע מבטלין‬

‫‪
258‬כרך ב‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫לכתחילה ― וע"ע אין מבטלים איסור לכתחילה שיש מחלקים בין איסור דרבנן שיש‬
‫לו עיקר מן התורה לאיסור שאין לו עיקר מן התורה"‪.‬‬
‫^^שם‪ ,‬הגהה להערה ‪ ― 23‬במקום "עין יצחק אהע"ז סי' פז" לכתוב‪…" :‬אה"ע סי' סז'‬
‫ענפים ד‪-‬ז‪ ,‬או"ח סי' כו ענף ד }במהדורה הממוחשבת תוקן הסימן אך לא צוין לתשובה‬
‫באו"ח{‪.‬‬

‫‡‪:Â‡Ï ¯ÂÒ‬‬
‫^^עמוד פ"ב טור ‪ 1‬הגהה לטקסט לפני הערה ‪ ― 7‬במקום‪" :‬ויש שכתב יותר מזה‪,‬‬
‫שאיסור שאין בו מלקות אינו בכלל עבירת לאו‪ ,‬וכשאמרו "עובר בלאו" ודאי יש בו‬
‫מלקות" לכתוב‪" :‬יש שכתב שלא אמרו "מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו" אלא‬
‫דוקא באיסור לאו שחייבים עליו מלקות )להשאיר את הערה ‪ ,(6‬ויש שאמר שכלל זה‬
‫נאמר בכל מצוות מהתורה‪ ,‬בין באיסור לאו שחייבים עליו מלקות‪ ,‬בין באיסור לאו שאין‬
‫חייבים עליו מלקות‪ ,‬ובין במצוות עשה ]מצוות ראיה אהע"ז ססכ"ו["‪.‬‬
‫}הכס"מ כתב‪" :‬כתב הראב"ד אבל המתגלח אינו לוקה‪ ,‬א"א אע"פ שאינו לוקה כיון‬
‫שמדעתו עשה עובר בלאו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ויותר נ"ל דלא שייך לומר שהוא עובר בלאו כיון דלא‬
‫עבד מעשה כלל ואפילו אם א"ל להקיף לו פאת ראשו אין שליח לדבר עבירה" וכוונתו‬
‫כמובן בלאו זה שהוא לאו שיש בו מעשה אם לא עשה מעשה כלל אין בו שום חיוב‪,‬‬
‫אבל ודאי שלא התכוון בכל הלאוים )ול"ק גם מה שהקשה בחכ"צ "ושותא דמרן לא‬
‫ידענא וכי לאו א' בלבד שא"ב מעשה ואין לוקין עליו יש לנו בתורה והלא כו"כ לאוין‬
‫שאב"מ ואין לוקין עליהם יש לנו בתורה"({‪.‬‬

‫‡‪:‰˘Ú ¯ÂÒ‬‬
‫^^עמוד פ"ד טור ‪ 2‬הגהה לטקסט לפני הערה ‪ ― 15‬במקום‪" :‬אף על פי שאיסור עשה‬
‫קל מאיסור לאו‪ ,‬מכל מקום אין איסור לאו חל על איסור עשה" לכתוב‪" :‬גם לסוברים‬
‫שאיסור עשה קל מאיסור לאו ]ראה רמב"ן עה"ת שמות כ ח שחולק וסבירא ליה שאיסור עשה‬
‫חמור‪ ,‬ועיין שו"ת משפט כהן סי' קלב בבירור שיטתו[‪ ,‬מכל מקום אין איסור לאו חל על איסור‬
‫עשה"‪.‬‬

‫‡‪:ȘÈ˙ÂÙ‬‬
‫^^עמוד קל"ב טור ‪ 1‬הגהה להערה ‪ ― 60‬במקום "תוס' ב"ב מט ב" לכתוב‪" :‬נ א ד"ה‬
‫'אילימא'"‪.‬‬

‫‡‪:Ò¯˜ÈÙ‬‬
‫^^עמוד קל"ז טור ‪ ,1‬הגהה להערה ‪ ― 40‬שם‪ ,‬הגהה ותוספת להערה ‪ ― 40‬במקום‪" :‬אגרות‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫כרך ב
‪259‬‬

‫ראי"ה להראי"ה קוק ז"ל סי' טו" לכתוב‪" :‬סי' קיג )ובהוצאות הישנות סי' ה( וסי' שלב‬
‫)ובהוצאות הישנות סי' טו( ועיי"ש בארוכה" >הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬

‫‡˜·‪:‡¯ÂÒ‡ Ú‬‬
‫^^הגהה לכותרת ― במקום‪" :‬איסור והיתר שישנם לפנינו‪ ,‬ואיננו יודעים איזהו האיסור"‬
‫לכתוב‪" :‬איסור והיתר שישנם או שהיו לפנינו‪." …‬‬

‫‡¯‪:χ¯˘È ı‬‬
‫^עמוד ר"ב טור ‪ 1‬הגהה לטקסט לפני הערה ‪ ― 104‬במקום "בן שבעים וחמש שנה"‬
‫לכתוב "בן שמונים וחמש שנה " }כך מפורש בפסוק שהובא בהערות‪ ,‬וכן חשבון שבע‬
‫שנים מסתדר{‪.‬‬

‫‡˘‪:‰‬‬
‫^עמוד רמ"ב טור ‪ 1‬הגהה להערה ‪ ― 2‬במקום‪" :‬רמב"ם ע"ז פי"א ה"ג" לכתוב‪.." :‬פי"ב‬
‫ה"ג"‪.‬‬
‫^עמוד רנ"ב טור ‪ 2‬הגהה להערה ‪ ― 411‬במקום‪" :‬רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ב " ― לכתוב‪:‬‬
‫"‪..‬קכז ג"‪.‬‬

‫‡˘¯‪:‰‬‬
‫^^עמוד רפ"א טור ‪ 2‬הגהה לטקסט שלוש שורות מלמטה ― במקום‪" :‬כשהשתווה"‬
‫לכתוב‪" :‬כשהשתחווה"‪.‬‬

‫·„˜ ‪:˙È·‰‬‬
‫^^עמוד שס"ה טור ‪ 1‬הגהה להערה ‪ ― 32‬במקום "ערובין קד" לכתוב‪" :‬ערובין קה עמוד‬
‫א"‪.‬‬

‫·‪:‰˜„ ‰Ó‰‬‬
‫^^הגהה להגדרה ― לכאורה הדוגמאות "עז ושה" אינן מדויקות‪ .‬שה פירושו בהמה דקה‬
‫צעירה‪ ,‬כמו הפסוק "שה כשבים ושה עיזים" )דברים יד‪-‬ד(‪ ,‬ואינו מין נפרד‪ .‬לכן "עז ושה"‬
‫אינם מינים שונים‪ ,‬ויש בהם גם כפילות מסוימת‪ .‬אפשר לכתוב "כבש ועז" שהם שני‬
‫מינים שונים‪.‬‬

‫‪
260‬כרך ג‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫‪‚ ͯÎ‬‬
‫·‪:‰Â‬‬
‫^^עמוד ד' טור ‪ 1‬הגהה להערה ‪ ― 40‬במקום‪" :‬ישועות יעקב סי' שיד ס"ק א"‪ .‬לכתוב‪:‬‬
‫"ישועות יעקב או"ח שטו ס"ק א"‬

‫·‪:Ï„‚‰ ÔÈ„ ˙È‬‬
‫^^עמוד ק"פ טור ‪ 1‬הגהה להערה ‪ ― 206‬במקום "שגם השואל הולך עם בית הדין"‬
‫לכתוב‪" :‬שגם בית הדין הולכים עם השואל" }תמיהת הלחם משנה היא שהרי אולי רק‬
‫השואלים הולכים{‪.‬‬

‫·‪:˘¯„Ó‰ ˙È‬‬
‫^^עמוד רי"א טור ‪ 2‬הגהה להערה ‪ ― 37‬במקום "רמב"ם תפילה פ"ח ה"ז" ― לכתוב‪:‬‬
‫"רמב"ם תפילה פ"ח ה"ג"‪.‬‬

‫·‪:˘„˜Ó‰ ˙È‬‬
‫^^עמוד רכ"ה טור ‪ 2‬הגהה להערה ‪ ― 54‬למחוק את מה שהובא בשם רש"י שבית‬
‫המקדש עמד ‪ 425‬שנה! }רש"י מביא זאת כראיה לדבריו שחלק משנות אמציה ועוזיה‬
‫חפפו‪ ,‬שאל"כ יצא שביהמ"ק עמד ‪ 425‬שנה‪ .‬וזו לשונו‪" :‬אחרי מות אמציה אביו‪ ,‬מכאן‬
‫אתה למד שמלך עוזיה בימי אביו ומ"מ לא נתנה אילת בידו עד לאחר מות אביו‪ ,‬שאם‬
‫לא מלך בחיי אביו למה לו לומר אחרי שכב המלך עם אבותיו‪ .‬וכשאתה מונה ימי הבית‬
‫ע"פ שנות המלכים אם אינך מחסר ט"ו שנים הללו שנמנית לאמציה ולעוזיהו תמצא‬
‫שעמד ארבע מאות ועשרים וחמש{‪.‬‬
‫^^עמוד רל"ד טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ – 315‬למחוק 'ועיי"ש'‪.‬‬

‫·‪:˙¯·˜ ˙È‬‬
‫^^עמוד רס"ג טור ‪ 2‬הגהה להערה ‪ ― 132‬במקום‪" :‬שו"ת נו"ב תנינא או"ח יט" ―‬
‫לכתוב‪" :‬שו"ת נו"ב תנינא או"ח קט"‪.‬‬
‫^^עמוד רס"ד טור ‪ 2‬הגהה להערה ‪ ― 180‬במקום‪" :‬או"ח רכה'" לכתוב‪" :‬או"ח רכד'"‬

‫·‪:Á Ô‬‬
‫^עמוד שנ"ה טור ‪ 2‬הגהה לטקסט בשורה ‪ ― 7‬במקום‪" :‬שוטרים" ― לכתוב‪" :‬שומרים"‪.‬‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫כרך ד
‪261‬‬

‫‪„ ͯÎ‬‬
‫·‪:¯ÂÒ‡‰ ¯·„Ï ÒÈÒ‬‬
‫^^טור י"ז הגהה להערה ‪ ― 59‬במקום‪" :‬התרומה סי' רמט" לכתוב‪…" :‬סי' רנד ד"ה פרק‬
‫נוטל"‪.‬‬

‫·˜‪:ÌÈÏÂÁ ¯Â‬‬
‫^בציון להערה ‪13‬א נשמטה האות א‪.‬‬

‫·¯‪:‡Ó˘Â È‬‬
‫^^טור ר"א הגהה להערה ‪ ― 6‬במקום‪" :‬תומים ס"ק כב" לכתוב‪" :‬תומים סי' עה ס"ק‬
‫כב"‪.‬‬

‫·¯‪:‰¯È‬‬
‫^טור רט"ז הגהה לטקסט ‪ 8‬שורות מלמטה ― במקום‪" :‬להחליט או" לתקן ל‪…" :‬אז"‪.‬‬

‫·¯‪:‰¯Á‡ ‰Î‬‬
‫^^טור רס"ב הגהה להערה ‪ ― 9‬במקום‪" :‬רש"י עירובין ד' " לכתוב‪" :‬רש"י עירובין י"ד"‪.‬‬

‫·¯‪:‰Îȯˆ ‰ȇ˘ ‰Î‬‬
‫^^טור ר"פ הגהה להערה ‪ ― 3‬במקום‪" :‬תשובות הרמב"ם סי' פד" לכתוב‪" :‬תשובות‬
‫הרמב"ם ח"א סי' קכד"‪.‬‬

‫·¯‪:‰‡„‰ ˙ÂÎ‬‬
‫^טור שי"ח הגהה לציון להערה ‪28‬א ― נשמטה האות א‪.‬‬
‫^שם‪ ,‬הגהה לציון להערה ‪28‬ב ― נשמטה האות ב‪.‬‬
‫^טור שי"ט הגהה לציון להערה ‪55‬א ― נשמטה האות א‪.‬‬
‫^טור שכ"ב הגהה לציון להערה ‪100‬ב ― נשמטה האות ב‪.‬‬

‫·¯‪:¯Á˘‰ ˙ÂÎ‬‬
‫^טור שע"א הגהה לציון להערה ‪110‬א ― האות א הודפסה אחרי הנקודה של סיום‬
‫המשפט‪.‬‬

‫·¯‪:ÚÓ˘ ˙‡È¯˜ ˙ÂÎ‬‬
‫^^טור שצ"א הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 135‬במקום‪" :‬ואם הקדיש אהבה‬
‫ליוצר" לכתוב‪" :‬ואם הקדים אהבה ליוצר"‪.‬‬

‫‪
262‬כרך ד‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫·¯‪:ÌÈÏ·‡ ˙Î‬‬
‫^^טור תי"ט הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 91‬במקום‪" :‬שנוי" צריך להיות‪:‬‬
‫"שינוי" }כך מופיע בכל המקומות באנציקלופדיה ― שינוי מלשון לשנות כתוב "שינוי"‪,‬‬
‫לעומת "שנוי במחלוקת"{‪.‬‬

‫·¯‪:‰ÓÁ‰ ˙Î‬‬
‫^טור תנ"ה הגהה לטקסט ‪ 4‬שורות לפני סוף הערך ― המילה "תשיג" הודפסה עם רווח‬
‫בין אותיותיה‪.‬‬

‫·¯‪:‰·Ï‰ ˙Î‬‬
‫^^טור תס"ח‪ ,‬הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 25‬במקום‪" :‬אמצע הזמן בין מולד‬
‫למולד האמיתיים" לכתוב‪" :‬אמצע הזמן בין שני המולדות האמיתיים"‪ ,‬או‪" :‬בין מולד‬
‫אמיתי לזה שאחריו" וכד'‪} .‬כך יש לכתוב ע"פ כללי הדקדוק ― בניסוח הנוכחי המילה‬
‫"אמיתיים " מוטה ברבים אך מתייחסת למולד יחיד{‪.‬‬
‫^^טור תס"ט הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 33‬במקום‪" :‬ויש סוברים אין להמתין"‬
‫לכתוב‪…" :‬שאין להמתין"‪.‬‬
‫^^טור תע"ה הגהה להערה ‪ ― 146‬במקום‪" :‬רמב"ם ברכות פ"י הי"ז" לכתוב‪" :‬רמב"ם‬
‫ברכות פ"י הי"ח"‪.‬‬
‫^^שם‪ ,‬הגהה להערה ‪ ― 147‬במקום‪" :‬טוש"ע שם" לכתוב‪" :‬טוש"ע או"ח רכט ב" }לא‬
‫נמצאת לעיל התייחסות למראה המקום{‪.‬‬
‫^^שם‪ ,‬הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 151‬במקום‪" :‬ומזלות כסדרם" לכתוב‪:‬‬
‫"ומזלות כסדרן" }כן הנוסח בגמרא{‪.‬‬

‫·¯‪:ÌÈÈÓ‰ ˙Î‬‬
‫^טור תקי"ב הגהה לציון להערה ‪10‬א ― להערה ‪10‬א נשמטה האות א‪.‬‬
‫^טור תקי"ב הגהה לציון להערה ‪10‬ב ― להערה ‪10‬ב נשמטה האות ב‪.‬‬

‫·¯‪:¯‰ ˙Î‬‬
‫^^טור תקמ"ב הגהה להערה ‪ ― 27‬הכותב הביא המקור בהגהות מיימוניות אות ס'‪.‬‬
‫הכותב מסתמך על הגהות מיימוניות בדפוס הרמב"ם הישן‪ ,‬נגד פסק כל הראשונים‬
‫והאחרונים )כמו שמובא בהמשך שם הערה ‪ .(28‬אך ברמב"ם פרנקל שם מביאים שזו‬
‫טעות סופר‪ ,‬והגירסא המקורית בהגהות מיימוניות לא דנה כלל על ברכת הנר‪ ,‬אלא‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫כרך ד
‪263‬‬

‫שרבנו גרשון נהג לברך על הבשמים במוצאי יוה"כ‪ ,‬ושכך הגירסא בכתב יד‪ ,‬וכן בראבי"ה‬
‫ובמרדכי‪ .‬ואם כן אין שום מקור לומר שרבנו גרשון פסק נגד כל הראשונים‪.‬‬

‫·¯‪:˙¯ى ˙Î‬‬
‫^^^הגהה לשם הערך ― במהדורת המחשב )בפרויקט השו"ת( שם הערך נכתב עם יו"ד‬
‫― ברכת הפירות‪ ,‬לכאורה נגד כללי האנציקלופדיה התלמודית שכותבים בכתיב חסר‪,‬‬
‫כמו במהדורה המודפסת‪.‬‬

‫·¯‪:ÌÈ˙Á ˙Î‬‬
‫^^טור תרל"ט הגהה להערה ‪ ― 102‬במקום‪" :‬וכ"מ ברש"י שם ב" ― לכתוב‪" :‬וכ"מ‬
‫ברש"י שם" )למחוק את ה‪-‬ב'(‪} .‬כותב ההערה התבסס על כך שבהערה ‪ 96‬היה כתוב‬
‫"כתובות ז א"‪ ,‬ולכן הדגיש שכאן‪ ,‬בהערה ‪ ,102‬מדובר בעמוד ב‪ .‬אך זה היה מבוסס על‬
‫טעות‪ ,‬שאכן תוקנה במהדורת המחשב‪ ,‬שגם בהערה ‪ 96‬כתוב ז ב‪ .‬לכן האות ב בהערה‬
‫‪ 102‬מיותרת{‪.‬‬

‫·˘¯ ·‪:·ÏÁ‬‬
‫^טור תר"צ הגהה לטקסט בתחילת הערך ― במקום‪" :‬אסור לבשר בשר בחלב" לכתוב‪:‬‬
‫"אסור לבשל בשר בחלב‪.‬‬

‫‪ ͯÎ‬‬
‫‚‪:˙ÂÈ¯Ú ÈÂÏ‬‬
‫^^טור קט"ו הגהה להערה ‪ ― 142‬במקום‪" :‬בטוש"ע השמיטו" לכתוב‪" :‬בטוש"ע ובפוסקים‬
‫השמיטו"‪.‬‬

‫‚‪ÌÈ„ÒÁ ˙ÂÏÈÓ‬‬
‫^^טור קנ"ג הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 70‬במקום‪" :‬באו בתלמוד ומדרשות"‪,‬‬
‫לכתוב‪" :‬בתלמוד ובמדרשות"‪.‬‬

‫‚‪:‰Î‡ÏÓ ¯Ó‬‬
‫^^^במהדורת המחשב פרקים ב' וג' התחילו כהמשך אותה שורה‪ ,‬וצריך הורדת שורה‬
‫לפניהם‪.‬‬

‫‚‪:˙Ú„ ˙·È‬‬
‫^^טור רל"א הגהה לקטע שמתחיל במילים "כשאומר לגוי" ― במקום‪" :‬כשאומר לגוי‬

‫‪
264‬כרך ו‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫שלום ‪ …‬מצדדים ראשונים לומר שיש בזה משום גונב דעת הבריות"‪ ,‬לכתוב‪" :‬כשאומר‬
‫לגוי שלום‪ ,…‬יש מי שהתיר ]רש"י גיטין סב א ד"ה 'שלמא'[ ויש שהסתפקו בדבר ]תוס' שם‬
‫ד"ה 'שלמא'["‪} .‬מהניסוח משמע שהדעה המקובלת בראשונים שאסור‪ .‬ואינו כן‪ :‬מרש"י‬
‫שם מוכח שמותר‪ ,‬כמו שמובא בהמשך הפסקה‪ ,‬ואפילו תוס' שצידדו שאסור‪ ,‬נקטו לשון‬
‫"צ"ע"‪ ,‬כמו שמובא שם בהערה{‪.‬‬

‫‚¯ ˙‪:·˘Â‬‬
‫^^טור ר"צ הגהה להערה ‪ ― 11‬במקום‪…" :‬לתשובות הרמב"ם הוצאת פריימן עמ' ‪" 370‬‬
‫לכתוב‪…" :‬הוצאת פריימן ח"א עמ' ‪."282‬‬
‫^^טור רצ"א הגהה להערה ‪ ― 17‬במקום‪" :‬ב"ח חו"מ סי' קמט" לכתוב‪…" :‬סי' רמט ס"ק‬
‫ב"‪.‬‬
‫^^טור ש"ג הגהה להערה ‪ ― 232‬במקום‪" :‬שו"ת משפט כהן סי' לג" לכתוב‪" :‬סי' סג' "‪.‬‬

‫‚¯‪:ÒÈ‬‬
‫^^טור תנ"ב הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 53‬במקום‪" :‬ויש שנוהגים לשער‬
‫בגודל של מיל ארצישראלי וכו' " לכתוב‪" :‬ויש שנהגו " }כיוון שבדורנו אף אחד כבר לא‬
‫נוהג לשער במיל{‪.‬‬
‫^^שם‪ ,‬הגהה להערה ‪ ― 55‬למחוק‪" :‬גודל הפרוטה של מדינת ישראל תש"ט הוא כגודל‬
‫אותו מיל " }בימינו אין לו שום משמעות ― מבחינת המציאות לא משתמשים בפרוטה‬
‫הזו‪ ,‬ומבחינת הדין מספיק הדין שנהגו בזמנו לשער במיל{‪.‬‬

‫‚¯‪ÈÓ¯‚ ,ÔȘÊ· ‡Ó‬‬
‫^^טור תס"א הגהה להערה ‪ ―5‬במקום‪" :‬כלל לא סי' ג" צריך לכתוב‪" :‬כלל קא סי' י"‬
‫>הערת הרצי"ה מכת"י<‪.‬‬
‫^^טור תצ"ד הגהה להערה ‪ ― 445‬במקום‪" :‬ש"ך ס"ק ד" לכתוב‪" :‬ש"ך ס"ק ה'"‪.‬‬
‫^^^במהדורת המחשב‪ :‬הפרקים ג וד ממשיכים באותה שורה‪ ,‬וצריך הורדת שורה לפניהם‪.‬‬

‫‚¯‪:ÛÒÎ ÔÂÚ‬‬
‫^הגהה לשם הערך ― שם הערך מנוקד בחיריק וכן הוא במשניות‪ ,‬אך יש להוסיף‬
‫בסוגריים גרעון בצירה תחת הג'‪ ,‬שכן הוא בגמרא של הרב שטיינזלץ‪.‬‬

‫„·¯ ‪:ÔÂÓÓÏ Ì¯Â‚‰‬‬
‫^הגהה לציון להערה ‪72‬א ― בציון להערה נשמטה האות א‪.‬‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫כרך ו
‪265‬‬

‫„·¯ ˘‡‪:˘ÓÓ Â· ÔÈ‬‬
‫^^טור תרט"ז הגהה להערה ‪ ― 160‬במקום‪" :‬דברי ריבות סי' קצז" לכתוב‪" :‬דברי ריבות‬
‫סי' קצו"‪.‬‬

‫„·¯ ˘·‪:‰Â¯Ú‬‬
‫^^טור תשי"ג הגהה להערה ‪ ― 106‬במקום‪" :‬תוס' גיטין ג א" לכתוב‪" :‬תוס' גיטין ד א"‪.‬‬

‫‪Ê Í¯Î‬‬
‫„·¯ ˘‪:· ÌÈ„ÂÓ ÌȘ„ˆ‰‬‬
‫^טור ג' שורה ‪ 1‬וטור ד שורה ‪ ― 5‬שתי שורות אלו הוחלפו זו בזו בגירסה המודפסת‪.‬‬

‫„·¯ ˘‪:ÌÏÂÚÏ ‡· ‡Ï‬‬
‫^^טור נ"ג הגהה להערה ‪ ― 257‬ראשי התיבות כתובים כאן "דשב"ל"‪ ,‬אולם בשאר כל‬
‫המקומות באנציקלופדיה הם כתובים "דשלב"ל"‪ ,‬ולכן ראוי לכתוב כך גם כאן‪.‬‬
‫^^טור ס"ו הגהה להערה ‪ ― 390‬במקום‪" :‬שעה"מ מכירה פכ"ב ה"ה"‪ .‬לכתוב‪" :‬שער‬
‫המלך‪…‬ה"ט"‪.‬‬

‫„·¯‪:ÌÈÚÓ¢ ÈÓ È¯·„ „ÈÓÏ˙‰ ȯ·„ ·¯‰ È‬‬
‫^^טור פ"ג הגהה להערה ‪ ― 23‬במקום‪" :‬האיך מניחין" יש לכתוב‪" :‬היאך מניחין"‬

‫„·¯‪:ÌÈÏË· ÌÈ‬‬
‫^^טור קל"ו הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 18‬במקום‪" :‬וגורנך מצמאה" לכתוב‪:‬‬
‫"וגרונך מצמאה‪.‬‬

‫„·¯‪:·Ï·˘ ÌÈ‬‬
‫^טור קע"ד הגהה לציון להערה ‪ ― 36‬נדפס בטעות '‪ '37‬במקום '‪.'36‬‬
‫^^שם‪ ,‬הגהה להערה ‪ ― 47‬במקום‪" :‬סי' כה" לכתוב‪" :‬ס' מה"‪.‬‬
‫^טור קפ"ו הגהה לטקסט ליד הציון להערה ‪ ― 180‬במקום‪" :‬במשחבה" לכתוב‪:‬‬
‫"במחשבה"‪.‬‬

‫„‚‪:ÌÈ‬‬
‫^^טור ר"ג הגהה לטקסט לפני הציון להערה ‪ ― 21‬במקום‪" :‬ונדחו הדברים" לכתוב‪:‬‬
‫"ויש שדחו הדברים"‪.‬‬

‫‪
266‬כרך ז‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫^^טור רכ"ה הגהה להערה ‪ ― 378‬במקום‪" :‬חת"ס יו"ד קב" לכתוב‪" :‬קא"‪.‬‬

‫„‪:‰ÈÓ ‰ÈÓ Ô„ ,‰¯˙‡· Ș‡ ‰ÈÓ ÔÂ‬‬
‫^טור רל"ה הגהה לשם הערך ― שם הערך מנוקד בשורוק‪ ,‬וראוי להוסיף בסוגריים את‬
‫הגירסא שהניקוד בחולם‪ ,‬כמו שמנקד הרב שטיינזלץ בגמרותיו‪.‬‬

‫„‪:‰ÓÂ¯Ó ÔÈ‬‬
‫^^טור רצ"ד הגהה להערה ‪ ― 51‬במקום‪" :‬ועי' שבת שם ועוד שכ' " נראה שצריך לכתוב‪:‬‬
‫"ועי' תוס' שבת שם ד"ה דין שכ' "‪.‬‬

‫„‪:¯È‬‬
‫^^טור ת"ג ― במהדורת המחשב גם בגוף הטקסט וגם בהערות משקלי הדינרים בגרמים‬
‫מופיעים באופן שיש רווח בין הגרמים לבין העשיריות‪ ,‬דבר המקשה על הקריאה‪ ,‬ובוודאי‬
‫שאינו נכון מבחינת הצגת מספרים‪ .‬כמו כן יש לציין‪ ,‬גם במהדורת המחשב וגם בזו‬
‫המודפסת ― השתמשו בפסיק במקום בנקודה עשרונית‪ ,‬דבר שאינו נכון ע"פ המקובל‬
‫היום בתצוגת מספרים‪ ,‬ושוב‪ ,‬עלול להקשות על ההבנה‪.‬‬

‫„‪:ÒÂËÒÂÒÎ‬‬
‫^^אפשר למחוק ערך זה )המכיל בתוכו רק הפניה( ― ברוב רובם של המקורות הכתיב‬
‫הוא "דוכסוסטוס " עם וא"ו‪ ,‬וערך כזה כבר נמצא‪ .‬בפרוייקט השו"ת‪ ,‬למשל‪ 400 ,‬פעם‬
‫"דוכסוסטוס" מול ‪ 6‬פעמים "דכסוסטוס"(‪ .‬עם זאת‪ ,‬בהנחה שהערך נשאר יש להפנות‬
‫גם לערך 'גוויל' כפי שעשו בערך 'דוכסוסטוס'‪.‬‬

‫„‪:(¯ÂÒȇ) Ì‬‬
‫^^טור תל"ז הגה לטקסט לפני הציון להערה ‪ ― 243‬במקום‪" :‬דם היוצא על ידי חום‬
‫של כלי שני הוא מן התורה" לכתוב‪" :‬אסור מן התורה" }המשפט כפי שמודפס אינו‬
‫מובן כ"כ‪ ,‬ובפרט שמדובר בפיסקה שלמה‪ ,‬ולא בהמשך של פיסקה{‬

‫„‪:ȇÓ‬‬
‫^^טור תקס"ז הגהה להערה ‪ ― 222‬במקום "המותרים בדמאי" לכתוב‪" :‬המותרים‬
‫באכילתו" }כך שם הפרק{‪.‬‬

‫„¯‪:¯Î˘ Ï·˜Â ˘Â‬‬
‫^^^טור תרל"ה הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 1‬במקום‪" :‬שאין דין בן סורר‬
‫זמורה" לכתוב‪…" :‬דין בן סורר ומורה"‪.‬‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫כרך ז
‪267‬‬

‫„¯‪:ı¯‡ Í‬‬
‫‪^^.‬טור תרע"ד לאחר הציון להערה ‪ 34‬להוסיף פרק ― א‪ .1‬לימוד הלכות דרך ארץ‪:‬‬
‫}בשל העובדה שהוספנו לאחר הערה ‪ 36‬פיסקה נוספת חשבנו שראוי ששתי פסקאות‬
‫אלו יכנסו תחת שם פרק אחד{‪.‬‬
‫^טור תרצ"ב הגהה לטקסט לפני הציון להערה ‪ ― 376‬במקום‪" :‬ממעט בדרך" לכתוב‪:‬‬
‫"ממעט בדרך ארץ" }במהדורה הממוחשבת תיקנו ל"ממעט בעסק"‪ .‬עכ"פ לענ"ד יותר‬
‫מתיישבת הלשון "בדרך ארץ"{‪.‬‬

‫„¯‪:ÌÚ ÈÎ‬‬
‫^טור תשי"ב הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 2‬במקום‪" :‬שעפניו" לכתוב‪" :‬שענפיו"‪.‬‬

‫„˘‪:‬‬
‫^טור תשל"ח הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 11‬במקום‪" :‬הפדרת" לכתוב‪:‬‬
‫"הפרדת"‪.‬‬
‫^טור תש"מ הגהה לטקסט לפני הציון להערה ‪ ― 32‬במקום‪" :‬ויש סוברים שאין בו‬
‫משום דישה" יש לכתוב‪" :‬יש סוברים"‪.‬‬

‫‪Á ͯÎ‬‬
‫‪:‰ÂˆÓ ¯Â„ȉ‬‬
‫^^טור רע"ח הגהה לטקסט המילה האחרונה בטור ― במקום‪" :‬ומצוה" לכתוב‪" :‬ומצא"‪.‬‬

‫‪Ë Í¯Î‬‬
‫‪:˙ȯ· Ì„ ˙Ùˉ‬‬
‫^^טור ל"ט הגהה להערה ‪ ― 183‬במקום‪" :‬משכנות יעקב סי' סא" לכתוב‪" :‬משכנות‬
‫יעקב ח"א יו"ד סי' סג"‪.‬‬

‫‪.ËÒȉ .˙Ú„‰ ÁÒȉ‬‬
‫^^טור ס"ג ע"ע הסח הדעת‪ ,‬הסט ― צריך לחלק זאת לשתי הפניות נפרדות‪ .‬כמו שעשו‬
‫ב"היזק ראיה" ו"היזק שאינו ניכר" )ובכל מקרה‪ ,‬לא שייך להפריד בין המילים היסח‬
‫הדעת להיסט ע"י נקודה‪ ,‬ובין המילים הסח הדעת והסט ע"י נקודה‪-‬פסיק(‪.‬‬

‫‪
268‬כרך ט‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫‪:ÌÈÙ ˙·Ï‰‬‬
‫^^טור ר"ט הגהה להערה ‪" ― 45‬וע' ב"מ שם נוח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש‬
‫ולא ילבין כו'‪ ,‬ושם ודאי אינו ממש" למחוק את כל המשפט הזה ― גם לגבי מימרא‬
‫זאת יש שפירשוה כפשוטה הלכה למעשה‪ ,‬כדלעיל בהערה הקודמת‪.‬‬

‫‪:‰‡Âω‬‬
‫^^טור רט"ו הגהה להגדרת הערך ― במקום‪" :‬נתינת כסף לחברו‪ ,‬כדי להוציאו ולשלם‬
‫לאחר זמן"‪ .‬לכתוב‪" :‬נתינת כסף לחברו‪ ,‬כדי להוציאו ולקבלו לאחר זמן " }כיוון שתחילת‬
‫המשפט ― "נתינת" "להוציאו" ― מתייחסת למלווה‪ ,‬גם סופו אמור להתייחס למלווה‪,‬‬
‫שלא משלמו לאחר זמן אלא מקבלו{‬

‫‪:‰Îω‬‬
‫^^הגהה בכמה מקומות בערך זה ― במקום‪" :‬שני לשונות" לכתוב‪" :‬שתי לשונות" הן‬
‫מפאת כללי הדקדוק‪ ,‬והן משום שבמקורותינו ברוב הפעמים הנוסח הוא "שתי" )ע"פ‬
‫בדיקה בפרוייקט השו"ת(‪.‬‬
‫^טור רמ"א הגהה בתוכן הפרקים אות יד ― בטעות הודפס פתח מתחת ל"בית שמאי"‪.‬‬
‫^^טור רנ"א הגהה להערה ‪ ― 151‬במקום‪" :‬אמרי בינה סי' י" לכתוב‪" :‬אמרי בינה סי'‬
‫ב בהערה"‪.‬‬
‫^^טור רע"ה הגהה להערה ‪ ― 470‬במקום‪" :‬חדר כא" לכתוב‪" :‬חדר כח"‪.‬‬
‫^^טור רפ"ז הגהה להערה ‪ ― 632‬במקום‪" :‬עירובין מ' ב" לכתוב‪" :‬עירובין מו ב" }עיין‬
‫בהערה הבאה{‪.‬‬
‫^^^שם‪ ,‬הגהה להערה ‪ ― 632‬במהדורה הממוחשבת נמחקה שורה שלמה‪ ,‬וצריך‬
‫להשלימה מהמהדורה המודפסת‪" :‬רבי יעקב בר אידי אמר ר' יוחנן עירובין מו ב‪ .‬וע'‬
‫תוס' מו"ק יז ב ד"ה ושמואל"‪.‬‬
‫^^טור רפ"ח הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 647‬במקום‪" :‬רבה בר בר חנה בשם‬
‫רבי יוחנן" לכתוב‪" :‬רבה בר בר חנה בשם רבי חייא"‪.‬‬
‫^^טור ש"ז הגהה להערה ‪ ― 955‬במקום‪" :‬ועי"ש במלחמות" לכתוב‪" :‬ועי"ש בספר הזכות"‬
‫)דף יג‪ :‬בדפי הרי"ף(‪.‬‬
‫^^טור ש"ט הגהה להערה ‪ ― 979‬במקום‪" :‬רא"ש גיטין עו א" לכתוב‪" :‬רא"ש גיטין עה‬
‫ב סי' י ד"ה 'גמ' "‪.‬‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫כרך ט
‪269‬‬

‫^^טור ש"י הגהה להערה ‪ ― 1000‬במקום‪" :‬ר"ן קידושין מו א" לכתוב‪" :‬ר"ן קידושין מה‬
‫ב ד"ה גרסי'"‪.‬‬
‫^^טור שט"ז הגהה להערה ‪ ― 111‬במקום‪" :‬הראב"ד והרז"ה שהלכה כרבה ובשם הרמב"ם‬
‫שהלכה כרבא" לכתוב‪" :‬הראב"ד והרז"ה שהלכה כרבא ובשם הרמב"ם שהלכה כרבה"‪.‬‬
‫^^טור ש"ל הגהה להערה ‪ ― 299‬במקום‪" :‬סי' יא" לכתוב‪" :‬סי' יב"‪.‬‬

‫‪:ȇ¯˙·Î ‰Îω‬‬
‫^^טור שמ"ה הגהה להערה ‪ ― 29‬במקום‪" :‬חזון איש ערלה סי' י"ז" לכתוב‪" :‬חזון איש‬
‫כלאיים א‪-‬א ויו"ד קנ‪-‬ח" }אמנם יש להעיר שלכאורה אין הנידון דומה לראיה‪ :‬החזון‬
‫איש ]ערלה סי' ז סע' א[ מסביר שאין לפסוק על סמך כתבי יד שעל ידם מתווספות‬
‫דעות כך שהמיעוט יהפך לרוב‪ ,‬ומסביר שם שטעמו משום שבין כך ובין כך איננו פוסקים‬
‫על סמך הרוב‪ ,‬שהרי איננו יודעים כמה ראשונים היו שסברו ככל צד‪ ,‬ודבריהם לא הגיעו‬
‫לידינו‪ .‬ואם כן אין מכך ראיה לנידון המדובר‪ ,‬שרוצים לפסוק כבתראי במקרה שנמצאו‬
‫כתבי יד קדמונים{‪.‬‬

‫‪:‰˘Ó Ì˙ÒÎ ‰Îω‬‬
‫^^טור שס"א הגהה להערה ‪ ― 85‬במקום‪" :‬רשב"א ב"ק קב ב" לכתוב‪" :‬רשב"א ב"ק קב‬
‫א סוף ד"ה אלא"‪.‬‬

‫‪:Ïω‬‬
‫^^טור ת"ט הגהה להערה ‪ ― 272‬במקום‪" :‬פרי חדש תכב סעיף ה" לכתוב‪" :‬פרי חדש‬
‫תכב סעיף ו"‪.‬‬

‫‪:Ï„‚‰ Ïω‬‬
‫^^טור תכ"ו הגהה לטקסט ליד הציון להערה ‪ ― 3‬במקום‪" :‬והוא המזמור קל"ו שבספר‬
‫תהלים" לכתוב‪" :‬והוא מזמור קל"ו שבספר תהלים"‬

‫‪:˙Ó‰ ˙ω‬‬
‫^^טור תמ"ג הגהה להערה ‪ ― 106‬במקום‪" :‬רמב"ם אבל פ"ד ה"ה לענין עימוץ עיניו של‬
‫גוסס" לכתוב‪…" :‬לענין אימוץ עיניו של גוסס" }אמנם בגמרא שבת עז ב הוא "מעמצין"‪,‬‬
‫אך כיוון שהוא ציטוט מהרמב"ם ראוי להיות כלשונו שם{‪.‬‬

‫‪:‰È‡¯‰ ÂÈÏÚ Â¯·ÁÓ ‡ÈˆÂÓ‰‬‬
‫^טור תנ"א הגהה להערה ‪ ― 3‬במקום‪" :‬יח ב" לכתוב‪" :‬מח ב"‪.‬‬

‫‪
270‬כרך ט‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫‪:˜„ˆ Ô‰‬‬
‫^^^טור תס"ה הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ ― 26‬במקום‪ :‬נקודה )‪ (.‬לכתוב‪ :‬פסיק‬
‫)‪.(,‬‬

‫‪:‰ÓÁ‰ ı‰‬‬
‫הגהה למפתח ― במפתח מצוין גם הביטוי "נץ החמה"‪ ,‬ולכאורה ניתן למוחקו‪ ,‬כיוון‬
‫שאין משמעות למילה זו‪" .‬הנץ החמה" הוא כידוע‪ ,‬לא "נץ החמה " בתוספת ה"א הידיעה‪,‬‬
‫אלא שם הפעולה הנץ‪ ,‬כמו היסח דעת‪ ,‬הסת וכו'‪.‬‬

‫‪:‰·Ò‰‬‬
‫^^טור תקל"ב הגהה להערה ‪ ― 121‬במקום‪" :‬ב"י תעז" לכתוב‪" :‬ב"י תעב"‪.‬‬

‫‪:Ï·‚ ˙‚Ò‰‬‬
‫^^טור תקמ"ב הגהה להגדרת הערך ― במקום‪" :‬באופן שקרקע חברו תיכנס לתוך שלו"‬
‫לכתוב‪" :‬באופן שקרקע חברו תיכנס לתוך סימני תחומי הקרקע שלו" }הרי ע"י הסגת‬
‫הגבול הקרקע של חבירו לא באמת תהיה שלו‪ ,‬אלא רק תימצא בתוך סימוני תחומו{‪.‬‬

‫‪:ıÂÁ ˙‡ÏÚ‰‬‬
‫^^טור תרי"ט הגהה לשם הערך ― לאחר שם הערך‪ ,‬נשמטה הנקודה‪.‬‬

‫‪:‰Ó¯Ú‰‬‬
‫^^טור תש"א הגהה להערה ‪ ― 53‬במקום‪" :‬תקכז ב" לכתוב‪" :‬תקכז כ"‪.‬‬
‫^^טור תשל"א הגהה להערה ‪ ― 98‬במקום‪" :‬שמ"ק יח א" לכתוב‪…" :‬יח ב"‬
‫^^טור תשל"ב הגהה להערה ‪ ― 102‬למחוק‪" :‬רמב"ם עדות פ"ג ה"ז" }הרמב"ם לא דן‬
‫שם כלל ב"אנוסים היינו מחמת ממון"{‪.‬‬
‫^^טור תשל"ה הגהה להערה ‪ ― 139‬במקום‪" :‬פסקי רקנטי תקב" לכתוב‪…" :‬תכב"‪.‬‬

‫‪È Í¯Î‬‬
‫‪:¯˜Ù‰‬‬
‫^טור פ"ב הגהה להערה ‪ ― 368‬במקום‪" :‬קו"א אות ד" לכתוב‪" :‬קו"א אות ג"‪.‬‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫כרך יא
‪271‬‬

‫‪‡È ͯÎ‬‬
‫‪:‰˜˘‰‬‬
‫^^^טור ר"ג הגהה להערה ‪ – 171‬במקום‪" :‬שו"ת אבני גזר" לכתוב‪" :‬שו"ת אבני נזר"‪.‬‬

‫‪:Ìȯ„ ˙¯˙‰‬‬
‫^^^טור של"ח הגהה לטקסט לפני הציון להערה ‪ – 78‬במקום‪" :‬דבר שיש לו מתיירין"‬
‫לכתוב‪" :‬דבר שיש לו מתירין"‪.‬‬

‫‪:˙ÒÂ‬‬
‫^^טור תק"ד הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ – 51‬במקום‪" :‬הלכה וסתות דרבנן"‬
‫לכתוב‪" :‬הלכה שוסתות דרבנן"‪.‬‬

‫‪:‡"Ï·Ê‬‬
‫^^טור תרפ"ו הגהה לטקסט לפני הציון להערה ‪ – 19‬במקום‪" :‬מבין דבריו לאישורם"‬
‫לכתוב‪" :‬לאשורם"‪.‬‬

‫‪:̯‚ ‰Ê ‰Ê‬‬
‫^^^טור ת"ש הגהה להערה ‪ – 30‬במקום‪ :‬ע"ו לכתוב‪ :‬ע"ז‪.‬‬

‫‪·È ͯÎ‬‬
‫‪:¯ÒÁ Âȇ ‰Ê ‰‰ ‰Ê‬‬
‫^^טור יט הגהה לטקסט לפני הציון להערה ‪ – 65‬במקום‪" :‬שדברים אלה שאמרו‪ ,‬משום‬
‫סכנת מזיקין היו נהוגים בו" לכתוב‪…" :‬היו נוהגים בהם"‪.‬‬

‫‪:˙ȯ·ÈÊ‬‬
‫)זיבּוּרית( }כך הוא מנוקד במשניות קהתי גיטין פרק‬
‫^^טור קי"ט להוסיף לשם הערך – ִ ִ‬
‫ה משנה א ובגמרא של הרב שטיינזלץ גיטין מח ב{‪.‬‬

‫‪:˙ÈÊ‬‬
‫^^טור קכ"ח הגהה להגדרת הערך – במקום‪" :‬פרי עץ הזית בתורה מידה בשיעורי הלכה"‬
‫לכתוב‪" :‬פרי עץ הזית בתורת מידה בשיעורי הלכה"‪.‬‬

‫‪:ÂÈÙ· ‡Ï˘ Ì„‡Ï ÔÈÎÊ‬‬
‫^טור קל"ה הגהה להערה ‪ – 1‬במקום‪" :‬וש"ג" לכתוב‪" :‬וש"נ"‪.‬‬

‫‪
272‬כרך יב‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫^^^טור קמ"ז הגהה לכותרת הסעיף "במכירה" – צריך לשבור שורה לפניה‪.‬‬
‫^^טור קס"ז הגהה להערה ‪ – 327‬במקום‪" :‬בשם הקצוה"ח" לכתוב‪" :‬בשם העמק יהושע"‬
‫}סי' כא‪ ,‬כמו שהובא שם בהערה ‪{460‬‬

‫‪:ÌȯˆÓ ˙‡ÈˆÈ ˙¯ÈÎÊ‬‬
‫^^טור ר"א הגהה להערה ‪ ,23‬וכן טור ר"ג הערה ‪ – 40‬במקום‪" :‬רא"ה ברכות עמ' כא‬
‫עמ' כב" לכתוב‪" :‬רא"ה ברכות יג ע"ב ד"ה אמר‪ ,‬בלשון "אפשר" }חשוב להדגיש שכל‬
‫חידושו זה הוא רק בלשון "אפשר"{‪.‬‬

‫‪:ÈÈÒ „ÓÚÓ ˙¯ÈÎÊ‬‬
‫^^טור רי"ב הגהה לשם הערך ‪ -‬במקום‪" :‬זכירת מעמד סיני" לכתוב‪" :‬זכירת מעמד הר‬
‫סיני" }סיני הוא שם המדבר‪ .‬מקומו של מתן תורה נקרא על שם ההר שעליה ניתנה‪.‬‬
‫ואכן כך הלשון כמעט בכל המקורות{‪.‬‬

‫‪:ÔÂÓÊ‬‬
‫^טור ר"ס הגהה לטקסט ליד הציון להערה ‪ – 268‬במקום‪" :‬ישכו וימתינו" לכתוב‪" :‬ישבו‬
‫וימתינו" }יש לציין שבאור זרוע בהוצאה הישנה אכן כתוב "ישכו"‪ ,‬אך ברור שזו טעות‬
‫דפוס{‪.‬‬

‫‪:ÔÈ„ ˙È· ÔÓÊ‬‬
‫^^טור ש"י הגהה להערה ‪ – 33‬במקום‪" :‬מרדכי ב"ק שם" לכתוב‪" :‬ב"מ שם"‪.‬‬

‫‪:˜ÙÊ‬‬
‫^^טור שי"ד לפני הציון להערה ‪ 3‬אחרי המילה 'אצטומכא' להוסיף הערה – דהיינו הקיבה‬
‫}ראוי לבאר בלשון המובנת היום‪ .‬ובפרט שהמילה אצטומכא היא יוונית‪ ,‬והמילה קיבה‬
‫היא לשון התורה והמשנה{‪.‬‬

‫‪:‰˜Ê‬‬
‫^^טור שכ"ד הגהה להערה ‪ – 17‬במקום‪" :‬רמב"ם יבום פ"א ה"ג" לכתוב‪ :‬הי"ג"‪.‬‬
‫^^^טור שמ"ו לאחר הציון להערה ‪ – 214‬הקו מופיע באותה שורה של הטקסט‪ ,‬וצריך‬
‫שהוא יהיה בשורה נפרדת‪.‬‬

‫‪:¯Ê‬‬
‫^^^טור שס"ד הגהה לתוכן העניינים שבתחילת הערך – סעיפים א ו‪-‬ב כתובים באותה‬
‫שורה‪ ,‬וצריכים להיות בשורות נפרדות‪.‬‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫כרך יב
‪273‬‬

‫^^טור שע"ט הגהה להערה ‪ – 243‬במקום‪" :‬דרך מצוותיך להמל"מ ח"ג ד"ה ועוד" לכתוב‪:‬‬
‫ח"ג דף יח ע"ב בדפיו ד"ה עוד אני"‪.‬‬

‫‪:‰˙Ú˘· ‰ÂˆÓ ‰·È·Á‬‬
‫בּשׁעתהּ" }כך ע"פ כללי‬
‫בּשׁעתה" לכתוב‪ָ ָ ְ ִ " :‬‬
‫^טור תק"ב הגהה לשם הערך – במקום‪ֲ ָ ְ " :‬‬
‫הדקדוק‪ ,‬וכן בגמרא של הרב שטיינזלץ פסחים סח ב{‪.‬‬

‫‪:¯ÈÚ ¯·Á‬‬
‫^טור תקל"ב הגהה לשם הערך – ע"פ המבואר בטור תקל"ג ליד הציון להערה ‪ ,3‬יש‬
‫חבר‪.‬‬
‫לנקד גם‪ֵ ָ :‬‬

‫‪:˘„˜‰ ˙·Á‬‬
‫^^טור תקמ"ו הגהה להערה ‪ – 105‬במקום‪" :‬פסוהמ"ק פ"ח הכ"ד" לכתוב‪" :‬פי"ח הכ"ד"‪.‬‬

‫‪:˙¢¯Â ‰ÂÂˆÓ ‰·ÂÁ‬‬
‫^^טור תרע"א הגהה להערה ‪ – 321‬במקום‪" :‬עמוד שנז א" לכתוב‪" :‬טור תשסד"‪.‬‬

‫‪:·Î¯Â ÌÈÈÁ¯ Ï·ÂÁ‬‬
‫^^טור תשמ"ו הגהה להערה ‪ – 1‬במקום‪" :‬עמ' קכט" לכתוב‪" :‬טור רעה"‪.‬‬

‫‪‚È Í¯Î‬‬
‫^הערה כללית לכרך – בכרך זה יש בעיה באחידות של שמות הערך‪ .‬פעמים ששם הערך‬
‫מופיע בכותרת העליונה בשני הצדדים )למשל‪ :‬ערך חודש(‪ ,‬פעמים שהוא מופיע עם‬
‫מספר ושם הסעיף )למשל‪ :‬ערך חול המועד( ופעמים שבהם בעמוד הימני מופיע שם‬
‫הערך ובעמוד השמאלי מספר ושם הסעיף )למשל‪ :‬ערך חזקה ב(‪.‬‬

‫‪:‰ÓÁÏÓ ÈίÚÓ‬‬
‫‪¤ ÌȯÊÂÁ‬‬
‫)מערכי( }כך מנוקד בגמרא של הרב שטיינזלץ סוטה‬
‫^^טור נ"ג להוסיף לשם הערך – ַ ַ ְ ֵ‬
‫מג א ‪ -‬מג ב‪ ,‬בנוסף יש להעיר שבמשניות קהתי מנוקד בחטף‪-‬סגול{‪.‬‬

‫‪:„ÚÂÓ‰ ÏÂÁ‬‬
‫^^טור רל"ג בסוף הערך תוספת הערה על המילים 'ע"ע הושענות' – כרך ח טור תקל"ה‪.‬‬
‫^שם‪ ,‬תוספת הערה על המילים 'ע"ע הושענא רבה' – כרך ח טור תקכ"ז‪.‬‬

‫‪
274‬כרך יג‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫‪:¯ÈÊÁ‬‬
‫^^טור תמ"ה הגהה להערה ‪ – 36‬במקום‪" :‬קידושין פג ב" )במהדורה המודפסת( או‪:‬‬
‫"קידושין פב ב " )במהדורה הממוחשבת(‪ ,‬לכתוב‪" :‬קידושין פא ב"‪.‬‬
‫^שם הגהה להערה ‪38‬א – במקום‪" :‬מו"נ ח"ג יח" לכתוב‪" :‬ח"ג מח"‪.‬‬

‫‪:(‡Â·Ó) ‰˜ÊÁ‬‬
‫^^טור תנ"ח הגהה לסדר הפרקים – הסדר של סעיפים טו וטז מהופך‪ .‬סעיף טו דן‬
‫בעשויה להשתנות וסעיף טז בתערובת‪.‬‬

‫‪:(‡¯˜ÈÚÓ„) · ‰˜ÊÁ‬‬
‫^^טור תק"ו להוסיף לשם הערך – )חזקה קמייתא( }א"א שלא להזכיר את כינוי זה‪ ,‬שכך‬
‫נקראת בראשונים ובאחרונים במקומות רבים מאוד{‪.‬‬

‫‪:(¯ÊÂÁ‰ ‰¯˜Ó) ‰ ‰˜ÊÁ‬‬
‫^^טור תש"מ הגהה להערה ‪ – 9‬במקום‪" :‬וצ"ב שאין עניין זל"ז" לכתוב‪" :‬וצריך לבאר‬
‫שכוונתו שחזקת שלוש פעמים רק קבעה מה היה מצבו בעבר‪ ,‬אך כדי לפסוק על סמך‬
‫זה את הדין בעתיד יש צורך ללמוד מחזקה מעיקרא " }ביאור פשוט ומובן לדברי ה"יחוסי‬
‫תנאים ואמוראים"‪ ,‬שלא יסברו שמערב מין בשאינו מינו{‪.‬‬

‫‪„È Í¯Î‬‬
‫‪:˙¯˘Î ˙˜ÊÁ‬‬
‫^^^טור ל"ט לאחר הציון להערה ‪ – 143‬הקו מסומן בסוף השורה של הטקסט‪ .‬צריך‬
‫להיות בשורה נפרדת‪.‬‬

‫‪:ÔÈÏËÏËÓ ˙˜ÊÁ‬‬
‫^^טור מ"א הגהה להערה ‪ – 7‬במקום‪" :‬אבן האזל פרק ח ה"י" לכתוב‪…" :‬פרק ה ה"י"‪.‬‬

‫‪:ÔÂÓÓ ˙˜ÊÁ‬‬
‫ממון" לכתוב‪ָ " :‬ממון"‪.‬‬
‫^טור פ"א הגהה לשם הערך ‪ -‬במקום‪ָ " :‬‬

‫‪:˙ÂˆÓ ˙˜ÊÁ‬‬
‫^^טור קל"ג הגהה לשם הערך – נראה שעדיף גם בשם הערך לכתוב "מצוות" בשני‬
‫ו"וים‪ ,‬כמקובל‪ .‬שהרי אפילו בתנ"ך יש מקום שכך נכתב – נחמיה ט‪-‬יד – וברור שהוא‬
‫קריא ומקובל יותר‪.‬‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫כרך יד
‪275‬‬

‫‪:˙‡ËÁ‬‬
‫^^טור תפ"א הגהה להערה ‪ – 260‬במקום‪" :‬סוטה טו ומנחות ו" לכתוב‪" :‬סוטה טו א‬
‫ומנחות ו א"‪.‬‬
‫^^טור תפ"ז הגהה לטקסט לפני הציון להערה ‪ – 344‬במקום‪" :‬בשותופות" לכתוב‪:‬‬
‫"בשותפות"‪.‬‬

‫‪:˙B˙ȯÎ‬‬
‫‪¦ § È·ÈÁ‬‬
‫)כּריתוֹת( }כך בחלק מההוצאות‪ ,‬כגון וילנא החדש‬
‫^^טור תקמ"ח להוסיף לשם הערך – ְ ֵ‬
‫ומכון המאור‪ .‬וכך לכאורה צריך להיות ע"פ כללי הדקדוק{‪.‬‬

‫‪:˙ÂȘÏÓ È·ÈÁ‬‬
‫^^טור תרכ"ח הגהה להערה ‪ – 28‬במקום‪" :‬עמ' שיא‪-‬שיב" לכתוב‪" :‬כרך יא עמ' שיא‪-‬שיב"‬
‫או‪" :‬שם עמ' שיא‪-‬שיב"‪.‬‬

‫‪ÂË Í¯Î‬‬
‫‪:ÏÈÁ‬‬
‫^^טור ה' לאחר הציון להערה ‪ – 66‬במקום‪" :‬אלא שנחלקו עליהם שמעלת החיל היא‬
‫לכל הדעות מדרבנן" לכתוב‪" :‬ויש שנחלקו עליהם‪ ,‬שסוברים שמעלת החיל היא מדרבנן"‪.‬‬

‫‪:‰ÏÁ‬‬
‫^^^טור שכ"ז הגהה להערה ‪ – 595‬במקום‪" :‬נדרה ודינה" לכתוב‪" :‬גדרה ודיניה"‪.‬‬

‫‪:‰ˆÈÏÁ‬‬
‫טור תש"ס הפיסקה שלפני הציון להערה ‪ ,192‬להחליפה בפיסקה זו – הדין שצריך שיהיה‬
‫עשוי להלך בו – נאמר על המנעל עצמו שיהיה ראוי להילוך‪ ,‬אבל אין צריך שהחולץ‬
‫ילך בו כדרך הליכה בעת חליצה‪ .‬ולכן אין צורך שהחולץ ינעל תחילה שני מנעלים כדי‬
‫שילך בהם כדרך הליכת רוב בני האדם ]עיין שבת סא א שאין הדרך ללכת במנעל אחד‪ ,‬אלא רק‬
‫למי שיש ברגלו מכה[‪ ,‬ודי בזה שאם היה רוצה היה יכול לנעול מנעל נוסף ברגלו השניה‬
‫]שו"ת עזרת כהן סי' קח ד"ה 'ע"ד'[‪ .‬ואכן כך היה המנהג בכל הדורות מימי חז"ל ועד ימינו‬
‫שהחולץ נועל מנעל אחד בלבד ]שם ד"ה 'וע"ד'[‪.‬‬

‫‪
276‬כרך טז‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫‪ÊË Í¯Î‬‬
‫‪:ÏÏÁ‬‬
‫^^טור ו' הגהה להערה ‪ – 67‬במקום‪" :‬עי' קידושין שם" לכתוב" "‪…‬שם ע"א"‪.‬‬

‫‪:‰È¯·Ë ÈÓÁ‬‬
‫^^טור מ"ה בין הציונים ‪ 14‬ו‪ – 15-‬במקום‪" :‬היינו על מקורות הקנקנתום והגפרית"‬
‫לכתוב‪" :‬ונחלקו הראשונים האם פירושו מקום הקנקתוס ]ויש גירסא‪ :‬קלקנתוס‪ ,‬ויש גירסא‬
‫שמילה זו אינה מופיעהכלל[ והגופרית ]כאן המקום להערה ‪ ,[15‬או שזהו הגהנום שהוא עונשם‬
‫של הרשעים כפשוטו‪ ,‬והוא אש דקה מן הדקה שיכולה לכלות דברים דקים ]תורת האדם‬
‫לרמב"ן שער הגמול אות קכא[‪.‬‬

‫}ובהערה ‪ 14‬יש למחוק את המילים "ועי' שער הגמול וכו""{‪.‬‬

‫‪:ÁÒÙ‰ ÂÈÏÚ ¯·Ú˘ ıÓÁ‬‬
‫^טור קכ"ג הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ – 66‬במקום "ככבו" לכתוב "כתבו"‪.‬‬
‫^שם‪ ,‬הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ – 68‬במקום‪" :‬שרעתו" לכתוב‪ :‬שדעתו"‪.‬‬

‫‪˙È· ÍÂÁ‬‬
‫^^טור ר"א הגהה להערה ‪ – 9‬במקום‪" :‬יש"ש ב"ק סי' לז" לכתוב‪" :‬יש"ש ב"ק פרק ז סי'‬
‫לז"‪.‬‬

‫‪:„ÈÒÁ‬‬
‫^^^טור שפ"ט הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ – 74‬במקום‪" :‬כד נכסיו" לכתוב‪" :‬כל‬
‫נכסיו"‪.‬‬

‫‪:¯ÂÚÈ˘ ȈÁ‬‬
‫^^טור תרכ"ד הגהה להערות ‪ 396‬ו‪ – 398-‬במקום‪" :‬רי"פ פערלא" לכתוב‪" :‬ר"י פערלא"‬
‫}משום שכך כתוב בכל שאר המקומות{‪.‬‬

‫‪ÊÈ Í¯Î‬‬
‫‪:‰ˆÈˆÁ‬‬
‫^^^טור ק"ב – להתחיל את פרק י"א בפיסקה חדשה‪.‬‬
‫^^^טור קי"ד הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ – 675‬במקום‪" :‬כמקום" לכתוב‪:‬‬
‫"במקום"‪.‬‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫כרך יז
‪277‬‬

‫^^^טור קט"ו הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ – 679‬במקום‪" :‬ברכתו" לכתוב‪" :‬כרכתו"‪.‬‬
‫^^^שם‪ ,‬הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ – 819‬במקום‪" :‬מודחים" לכתוב‪" :‬מולחים"‪.‬‬

‫‪:(ÔȘ) ¯ˆÁ‬‬
‫^^^טור רס"א הגהה לטקסט לפני הציון להערה ‪ – 140‬במקום‪" :‬שלל קנה לוקח " לכתוב‪:‬‬
‫"שלא קנה לוקח"‪.‬‬

‫‪:(·) ̯Á‬‬
‫^^^טור שנ"ד לאחר הציון להערה ‪ – 154‬להתחיל פיסקה חדשה‪.‬‬
‫^^^טור שנ"ט הגהה לפני הערה ‪ – 206‬במקום‪" :‬חדה" לכתוב‪" :‬חלה"‪.‬‬

‫‪:˙Ò¯Á‬‬
‫^^^טור תפ"ז הגהה לטקסט לפני הערה ‪ – 35‬במקום‪" :‬חרשת" לכתוב‪" :‬חרסת"‪.‬‬

‫‪:˘¯Á‬‬
‫^^טור תקל"ג הגהה להערה ‪ – 560‬במקום‪" :‬רמב"ם פ"ד ה"ב" לכתוב‪…" :‬פ"ד ה"ד"‪.‬‬

‫‪ÁÈ Í¯Î‬‬
‫‪:ÌÈÏÎ ˙ÏÈ·Ë‬‬
‫^^טור תקי"ב הגהה להערה ‪ – 79‬במקום‪" :‬וע' לעיל ציון ‪ "9‬לכתוב‪…" :‬ציון ‪."6‬‬
‫^^טור תקי"ט הגהה להערה ‪ – 179‬במקום‪" :‬נובי"ת יור"ד סי' קמג" לכתוב‪…" :‬סי' קמב‬
‫ד"ה 'ועוד נלענ"ד'‪.‬‬

‫‪ËÈ Í¯Î‬‬
‫‪:¯Â·ˆ· ‰‡ÓË‬‬
‫טור תרכ"ח הגהה לטקסט לאחר הציון להערה ‪ 863‬לאחר המילים 'קרבן ציבור שקרב‬
‫בטומאת הכהנים ולא נטמא הבשר‪ ,‬כגון ששחטוהו' – במקום‪" :‬בעלי מומים טהורים"‬
‫לכתוב‪" :‬זרים טהורים או ששחט ע"י קרומית של קנה " ]שו"ת משפט כהן סי' צח‪ ,‬זבחי ראי"ה‬
‫ב ע"ב ד"ה 'אמנם ראיתי' ע"פ פנ"י ריש חולין[‪.‬‬

‫‪
278‬כרך כ‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫‪ΠͯÎ‬‬
‫‪:ÌȘ˘Ó ˙‡ÓË‬‬
‫^^טור תמ"ד לאחר הציון להערה ‪ 81‬להחליפה בפיסקה זו –במקום‪" :‬שמן או דבש שקרשו‬
‫וי"א אפילו יין " לכתוב‪' :‬יין שקרש ]ע"פ הגמרא במנחות לא א‪ ,‬בהסבר המשנה שם מ"ב‪ ,‬שדין זה‬
‫הוא לכו"ע‪ ,‬וברמב"ם בהלכות טומאת אוכלים פ"ט ה"א משמע שר"מ וחכמים לא ס"ל כר"ש שזורי[‪ ,‬וי"א‬
‫אף שמן ]ע"פ הגמרא שם ר"ש שזורי חולק‪ ,‬ופסקה שם הגמרא שהלכה כמותו‪ ,‬ואולם הרמב"ם שם‬
‫פסק כחכמים[ וי"א אף דבש ]דעת חכמים במשנה שם[‪.‬‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫
‪279‬‬

‫‪˙ÂÈÏÏÎ ˙¯ډ‬‬
‫‡‪:ÔÂ˘Ï‰ ˙„ÈÁ‬‬
‫מקומות‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬

‫‪.4‬‬

‫‪.5‬‬

‫בהם אותה המילה או הביטוי מופעים בלשונות או סגנונות שונים‪.‬‬
‫פסיק רישא ― ע"פ בדיקה בפרוייקט השו"ת‪ ,‬כ‪ 5000-‬פעם "רישיה" וכ‪2500-‬‬
‫פעם "רישא"‪.‬‬
‫דבר שיש לו מתירין ― בכ‪ 200-‬מקומות נקרא "דבר שיש לו מתירין"‪ ,‬וכן שם‬
‫הערך‪ ,‬אך בכ‪ 20-‬מקומות נקרא "דבר שיש לו מתירים"‬
‫פטור מדיני אדם ― לעיתים נקטו את הלשון "פטור בדיני אדם"‪ ,‬ולעיתים ―‬
‫"פטור מדיני אדם"‪ .‬בש"ס בפרט‪ ,‬ובמפרשים בכלל‪ ,‬הרבה יותר נפוץ הנוסח‬
‫"פטור מדיני אדם"‪ ,‬ולכן כדאי להשתמש בו בכל המקומות‪.‬‬
‫שם הרב ― שם הרב מופיע באנציקלופדיה התלמודית במקומות שונים‬
‫בכינויים שונים במקצת‪ :‬הגראי"ה קוק‪ ,‬הגרא"י קוק‪ ,‬גרא"י קוק‪ ,‬הגאון ראי"ה‬
‫קוק‪ ,‬הרא"י הכהן קוק )ובמקום אחד ― כרך יג טור יב הערה ‪ ― 96‬הריא"ה‬
‫קוק‪ (. . .‬כדאי לאחד בכל המקומות לכתיב אחד ― למשל‪ :‬הראי"ה קוק‪ ,‬או‪:‬‬
‫הגאון הראי"ה קוק‪ .‬הדבר יועיל מאוד למי שמחפש במחשב‪ ,‬וכמובן משתמש‬
‫בכתיב המקובל‪.‬‬
‫קובץ סיני ― יש חוסר עקביות בציוני המקורות לקובץ 'סיני'‪.‬‬
‫א‪ .‬שם ― לפעמים נקרא סתם 'סיני' ולפעמים 'קובץ סיני'‪.‬‬
‫ב‪ .‬מראה מקום ― לפעמים מראה המקום הוא ע"פ מספר החוברת ולפעמים‬
‫ע"פ תאריך החוברת‪.‬‬
‫ג‪ .‬מרכאות ― לפעמים מצוין במרכאות יחידות‪' :‬סיני' ולפעמים כפולות‪:‬‬
‫"סיני"‪.‬‬

‫‪¯ÒÁ ‡ÏÓ ·È˙Î‬‬
‫כדאי שתהיה עקביות האם משתמשים בכתיב מלא או חסר‪ ,‬כרגע בכמה מקומות נמצא‬
‫שאפילו לאותה מילה אין כלל עוקב האם מוסיפים לה יו"ד או ו"ו או לא‪ .‬למשל‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬

‫שלושים ― בדרך כלל נכתבת באנציקלופדיה בלי וא"ו‪" :‬שלשים" )כ‪1600-‬‬
‫פעמים(‪ .‬אך בכמה מקומות )כ‪ 80-‬פעם( כן כתובה עם וא"ו‪" :‬שלושים"‪.‬‬
‫אמיתי ― בין מלשון אמת ובין "יונה בן אמיתי"‪ ,‬נכתבת לעיתים עם יו"ד‪:‬‬
‫"אמיתי"‪ ,‬ולעיתים בלי יו"ד‪" :‬אמתי"‪ .‬וברבים‪" :‬אמיתיים" או "אמתיים"‪.‬‬
‫חילול ― כגון חילול שבת וחילול השם ― לפעמים נכתב בלי יו"ד‪" :‬חלול"‬
‫ולפעמים עם יו"ד‪" :‬חילול"‪.‬‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬

‫‪
280‬‬

‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪.10‬‬
‫‪.11‬‬
‫‪.12‬‬
‫‪.13‬‬

‫‪.14‬‬

‫קידוש ― כגון קידוש על היין‪ ,‬קידוש השם ― לפעמים עם יו"ד‪" :‬קידוש"‬
‫ולפעמים בלי יו"ד‪" :‬קדוש"‪.‬‬
‫בישול ― בד"כ כתובה עם יו"ד‪" :‬בישול"‪ ,‬אך במקומות רבים כתובה בלי יו"ד‪:‬‬
‫"בשול"‪.‬‬
‫פיגול ― כתובה לפעמים בכתיב מלא עם יו"ד‪" :‬פיגול" ולפעמים בכתיב חסר‬
‫בלי יו"ד‪" :‬פגול"‪.‬‬
‫ענין‪/‬עניני ― המילים "ענין" ו"עניני" כתובות כך ― בקרוב ל‪ 2000-‬מקומות‪.‬‬
‫אך בכ‪ 20-‬מקומות כתוב‪" :‬עניין" ו"ענייני"‪.‬‬
‫נבילה ― המילה נבילה מופיעה כאלף פעם עם יו"ד‪ ,‬וכאלף פעם נוספים בלי‬
‫יו"ד‪.‬‬
‫חוות יאיר ― המילים "חוות יאיר" כתובות בד"כ עם ו' אחת‪ ,‬ועדיף לתקן‬
‫לשני ו"וים‪.‬‬
‫מסוים ― המילה "מסוים" כ‪ 100-‬פעם כתובה עם יו"ד אחת‪ ,‬כ‪ 350-‬פעם עם‬
‫שני יו"דים‪.‬‬
‫מדויק ― המילה "מדויק" כ‪ 10-‬פעם כתובה עם יו"ד אחת‪ ,‬וכ‪ 20-‬פעם עם שני‬
‫יו"דים‪.‬‬
‫סד"ה ― המילה "סד"ה" כמעט בכל המקומות )כ‪ (1100-‬כתובה כך‪" :‬סוד"ה"‪,‬‬
‫אך במקרים בודדים )‪ (6‬כתובה כך‪" :‬סד"ה"‪.‬‬
‫עלם – בטור תר"ס בכרך י"ב‪ ,‬בהפרש של כמה משפטים‪ ,‬פעם אחת מצוטט‬
‫הפסוק "לעלם בהם תעבודו"‪ ,‬ופעם שניה – "לעולם"‪ .‬וכן באנציקלופדיה‬
‫תלמודית כולה הפסוק הנ"ל מופיע לעיתים מלא ולעיתים חסר‪ .‬כיוון שגם‬
‫בגמרא בכל המקומות )למעט אחד( הכתיב של הפסוק הנ"ל הוא מלא‪ ,‬והדבר‬
‫מיקל מאוד על הקריאה – כדאי שכך יהיה גם באנציקלופדיה‪.‬‬
‫בלעדם – במספר מקומות האנציקלופדיה כותבת 'בלעדם' ולא 'בלעדיהם'‬
‫)למשל‪ :‬כרך ד טור רס"ה‪ ,‬כרך י טור מה"‪ ,‬כרך י טור תרפ"ו הערה ‪ ,689‬כרך‬
‫כו טור תקצח הערה ‪ ,323‬כרך יח טור שכ"ט ליד הציון להערה ‪ .(175‬המילה‬
‫"בלעדם" לא נכונה מבחינה דקדוקית‪ ,‬אם כי מפרשים ופוסקים רבים השתמשו‬
‫בה‪.‬‬

‫‪˙¯Á‡ ˙¯ډ‬‬
‫‪.1‬‬

‫ציונים לרמב"ם ― בכמה וכמה מקרים השתמשו באנציקלופדיה בראשי תיבות‬
‫"חו"מ" ― בין להל' חובל ומזיק )כגון כרך ג ערך בושת הערה ‪ ,(109‬ובין להל'‬
‫חמץ ומצה )כגון כרך י"ד ערך חיבי מלקיות הערה ‪ .(773‬ראוי לפתוח את ראשי‬
‫התיבות הללו למניעת טעויות‪.‬‬

‫נספח א ― הגהות לאנציקלופדיה התלמודית‬
‫‪.2‬‬

‫‪.3‬‬

‫‪.4‬‬

‫‪.5‬‬

‫
‪281‬‬

‫חילול השם ― בכרך כ טור רפ"ד מובא המושג "חלול ה'"‪ ,‬ויותר מכך ―‬
‫בהערה ‪ 462‬כתוב "ע"ע חלול ה'"‪ .‬השימוש בקיצור "ה'" במושג חילול השם‬
‫הוא טעות‪ ,‬המושג חילול השם מקורו בפסוק "ולא תחללו את שם קודשי"‪,‬‬
‫כלומר שם מלשון חילול שמו של אלוקים‪ ,‬ולא הקיצור "ה' " שמשמעותו חילול‬
‫אלוקים עצמו‪ .‬ואכן בכל שאר הפעמים באנציקלופדיה מובא "חלול השם"‪,‬‬
‫כראוי‪ ,‬וכן שם הערך )בכרך טו(‪.‬‬
‫במהדורה הממוחשבת‪ ,‬יש להעיר שאין צורך כלל בסימון הכוכבית לאחר הזכרת‬
‫שם ערך‪ ,‬שהרי במהדורה הממוחשבת ממילא שמות ערכים מופיעים כקישור‬
‫עם קו תחתון וצבע בולט‪.‬‬
‫במהדורה הממוחשבת‪ ,‬ב"תוכן הערכים בפרק"‪ ,‬כלומר כשפותחים ב"עיון" את‬
‫הכרך ורואים את שמות הערכים‪ ,‬כאשר יש ערך שהוא הפניה לערך אחר‪,‬‬
‫הכוכבים מסומנת לאחר שם הערך המפנה במקום לאחר שם הערך שמפנים‬
‫אליו‪ .‬למשל‪ :‬טירפא* ע"ע טרפא‪ .‬לא ברור מה ההסבר לזה שיש כוכבית לאחר‬
‫"טירפא"‪ ,‬אם יש מקום לציין כוכבית ‪ -‬הוא אמור להיות כך‪ :‬טירפא ע"ע טרפא*‪.‬‬
‫כיוון שההפניה היא לערך טרפא‪.‬‬
‫נספח טעמי המקרא בכרך כ ‪-‬‬
‫א‪ .‬את הביבליוגרפיה לטעמי המקרא לא ניתן למצוא במהדורה הממוחשבת‪.‬‬
‫ב‪ .‬במהדורה הממוחשבת תחת הכותרת "אנציקלופדיה תלמודית מפתח‬
‫טעמים נספח" )הגעתי לשם למשל ע"י חיפוש המילה "ביבליוגרפיה"‬
‫באנציקלופדיה( יש בעיה בסיסית בקישורים‪ :‬כל הקישורים )כאשר לוחצים‬
‫עליהם( מפנים בטעות לכרך א טור א‪.‬‬
‫ג‪ .‬הניסוח "המאה הח' לאלף החמישי " וכד'‪ ,‬החוזר על עצמו רבות שם‪ ,‬מאוד‬
‫לא מקובל היום‪ ,‬ומקשה על ההבנה‪.‬‬

‫‪·¯‰ ȯÙÒ· ÌȘÈ˙ Z · ÁÙÒ‬‬
‫‪ȇ¯ ·ÂË‬‬
‫טוב ראי ברכות יא ב אות פח – הרב כותב שתמהו המפרשים במה יהיה שונה איסור‬
‫הפסק בין ברכה למצוה בברכת התורה משאר מצוות וענייני ברכות‪ .‬ובהערה שם )‪(1‬‬
‫הביאו את התוס' שם‪ ,‬ר' יונה ברכות ה ב מדפי הרי"ף‪ .‬אמנם אינו נראה‪ ,‬שהרי הם‬
‫הקשו רק מאי שנא במקום שלאחר שהתחיל המצווה הפסיק‪ ,‬ולאחר כמה שעות קיים‬
‫את המצווה פעם נוספת א"צ לברך‪ ,‬בניגוד לשאר מצוות‪ .‬ואולם הרב דיבר על ההפסק‬
‫בין הברכה למצווה שהוא מיד‪ .‬ונראה דכוונתו לב"י בסימן מז "וקשה לי דמאי שנא‬
‫מברכת המוציא שאם הפסיק בין ברכה לאכילה צריך לחזור ולברך ומשמע שכן הדין‬
‫בברכות המצות שאם הפסיק בין הברכה לעשיית המצוה צריך לחזור ולברך"‪.‬‬
‫טוב ראי ברכות טו א אות קנד עמ' קצט שורה ‪ – 7‬במקום‪" :‬דמצה" לכתוב‪" :‬דמצוה"‪.‬‬
‫טוב ראי ברכות כג ב אות קפו – שייך לדף כג‪ :‬ולא כג‪.‬‬
‫טוב ראי ברכות כג ב אות קפו – הערה ‪ 5‬צריכה להיות הערה ‪.4‬‬
‫טוב ראי ברכות מד א אות רלח הערה ‪ – 10‬במקום‪" :‬מצות ראיה ח ג" לכתוב‪" :‬מצוות‬
‫ראיה ח ב"‪.‬‬
‫טוב ראי שבת כא ב אות לט – המקור מצות ראיה או"ח קנח ס"ד אות ב עמ' סה‬
‫טוב ראי שבת צ ב אות צו – במקום‪" :‬דעת כהן סי' יד" לכתוב‪" :‬דעת כהן סי' יב"‪.‬‬
‫טוב ראי שבת קנב ב אות קנב – במקום‪" :‬מצות ראיה או"ח ב‪ ,‬וד" לכתוב‪" :‬מצות‬
‫ראיה או"ח ב‪ ,‬ו"‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים ד א אות טו – במקום‪" :‬רמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ב ה"ב" לכתוב‪:‬‬
‫"‪…‬פ"ב ה"ג"‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים ה א אות כד בסופו – במקום‪" :‬כס"מ סוף הלכות ע"ז פ"ב הי"ד " לכתוב‪:‬‬
‫"‪…‬פי"ב הי"ד"‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים ו א אות לד שורה ‪ – 7‬במקום‪" :‬יאן" לכתוב‪" :‬אין"‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים ו א אות לה עמ' עא פסקא אחרונה שורה שניה – במקום‪" :‬שלשיום"‬
‫לכתוב‪" :‬שלשים"‪.‬‬

‫נספח ב ― תיקונים בספרי הרב‬

‫
‪283‬‬

‫טוב ראי פסחים ו ב אות מא ד"ה "שמא ימצא" שורה ‪ – 7‬במקום‪" :‬אבל העושה דבר‬
‫או מדבר דבר" לכתוב‪" :‬אבל בעושה מעשה או מדבר דבר"‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים ז א אות מג עמ' צ שורה ‪ – 12‬המלה "וצריך" כתובה פעמיים‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים ז א אות מג עמ' צ שורה אחרונה – במקום‪" :‬דפאילו" לכתוב‪" :‬דאפילו"‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים ז ב אות נב עמ' קטז פיסקה שניה שורה ‪ – 15‬במקום‪" :‬שמות רלהקדים"‬
‫לכתוב‪" :‬שמותר להקדים"‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים ז ב אות נח פיסקה שלישית שורה שלישית – במקום‪" :‬קר" לכתוב‪:‬‬
‫"בקר"‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים ח א אות נו עמ' קל שורה ‪ – 6‬הספרה ‪ 2‬מיותרת‪ ,‬ובמקום "כארעא‬
‫דמיכתא" לכתוב‪" :‬כארעא סמיכתא"‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים ח ב אות סד עמ' קמג פיסקה שניה שורה ‪ – 2‬להפריד מילים "חכמים‬
‫יותר"‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים י ב אות פח עמ' קפ שורה ‪ 2‬מהסוף – במקום‪" :‬כחמים" לכתוב‪:‬‬
‫"חכמים"‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים כה א אות ק – במקום‪ :‬אתי קרא בכלאים הכרם לכתוב‪" :‬בכלאי‬
‫הכרם"‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים כט ב אות קטו – במקום‪" :‬דעת כהן סין קלח" לכתוב‪…" :‬סימן קלח"‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים כט ב אות קטז עמ' רמב שורה ראשונה – במקום‪" :‬הדיקת" לכתוב‪:‬‬
‫"בדיקת"‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים ל ב אות קיז עמ' רמז ד"ה והלכתא שורה שלישית – במקום‪" :‬סכינםי‬
‫לכתוב‪" :‬סכינים"‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים ל ב אות קיח עמ' רמח בספר עונג יו"ט להוסיף ‪ -‬סי' כה‪.‬‬
‫טוב ראי פסחים מא ב אות קמו – במקום‪" :‬אכל זג לוקה שנתים" לכתוב "אכל זג לוקה‬
‫שתים"‪.‬‬
‫טוב ראי ר"ה טז א אות כ – מקור דברי הרב למדרש על השטן שרוצה להביא את‬
‫השמש והירח בתור עדים בזהר ח"ג רעה‪.‬‬

‫‪
284‬‬

‫נספח ב ― תיקונים בספרי הרב‬

‫טוב ראי יומא נד ב אות כד – כדאי לדייק בציון לדברי המרדכי‪ .‬במקום‪" :‬בפרק חזקת‬
‫הבתים" לכתוב "הבתים‪ ..‬רמז תקמט" וכן במקום‪" :‬בפרק כל הצלמים" לכתוב "‪…‬הצלמים‬
‫רמז תתמ"‪.‬‬
‫טוב ראי סוכה לט א עמ' שלב שורה רביעית מהסוף – במקום‪" :‬מועי לשום" לכתוב‪:‬‬
‫"מועיל שום"‪.‬‬
‫טוב ראי מגילה כו ב אות נא – במקום‪" :‬אגרת קכו" לכתוב "אגרת תתקכו"‪.‬‬
‫טוב ראי יבמות כב ב אות ה ד"ה "ולענ"ד" שורה עשירית – במקום‪" :‬אלא שהרמ"א‬
‫בסק"ג )בסי' קנד( " לכתוב‪…" :‬בסכ"ו )בסדר הגט("‪.‬‬
‫טוב ראי כתובות יא א אות יט – במקום‪ :‬ב"י ד"ה "מודע" לכתוב ‪..".‬ד"ה 'ודע'"‪.‬‬
‫טוב ראי כתובות כא א אות מט – במקום‪" :‬שו"ע חו"מ מד א" לכתוב‪…" :‬מב א"‪} .‬לענ"ד‬
‫יש להוריד את המילים "וברמ"א‪ :‬ודוקא שטר חוב"‪ .‬ואח"כ במקום המלה "פסול" יש‬
‫לכתוב "לאלתר"‪) .‬הטעות היא בגר"א בכל הדפוסים של השו"ע({‪.‬‬
‫טוב ראי כתובות נז א סוף אות קיז – במקום‪" :‬באר אליהו‪ ,‬אבהע"ז‪ …‬סק"ד" לכתוב‪:‬‬
‫סקי"ד‪.‬‬
‫טוב ראי ח קידושין מט א עמ' קיג שורה ‪ – 8‬במקום‪" :‬לוי" לכתוב‪" :‬גוי"‪.‬‬
‫טוב ראי ב"ב נו ב אות עו – במקום‪" :‬אגרות הראי"ה ח"ד אגרת א'רסב" לכתוב‪:‬‬
‫"‪…‬א'רסא"‪.‬‬
‫טוב ראי ע"ז עה ב אות צט הערה ‪ – 44‬נכתב "דבעי הדחה משום חציצה" אולם דברי‬
‫הרמב"ן )במדבר לא כג( "אבל פירוש 'תעבירו במים'‪ ,‬לכבסם ולשפשף אותם במים יפה‬
‫עד שתסור חלודה שנדבקה מהם מן האיסור שנשתמש בהם‪ ,‬שזהו הכשרן מן האיסור"‪.‬‬
‫וכן דברי הרב זצ"ל שם "וטעם ההדחה שמא ידבק דבר איסור"‪.‬‬

‫˘‪ÌÈ˙"Â‬‬
‫שו"ת אורח משפט או"ח סי' פד עמ' צג ד"ה "והנה עונג יו"ט" – להוסיף‪' :‬סי' כה'‪.‬‬
‫אורח משפט או"ח סי' פח ד"ה "וכעת" – במקום‪" :‬ברמב"ם פ"ג מהל' מכירה הי"ח"‬
‫לכתוב‪…" :‬הי"ז"‪.‬‬
‫שו"ת אורח משפט סי' קז עמ' שורה ‪ – 5‬במקום‪" :‬גבי חמרא חדתא בענבי" אולי צ"ל‬
‫"חמירא דחיטי וחמירא דשערי"‪) .‬תחילת הסוגיא שם מדברת על "חמרא חדתא בענבי"‪,‬‬
‫אולם דברי הר"ן הם על "חמירא דחיטי וחמירא דשערי"(‪.‬‬

‫נספח ב ― תיקונים בספרי הרב‬

‫
‪285‬‬

‫דעת כהן סי' קסא עמ' רצד טור ‪ 2‬ד"ה "והנה" מביא תורת גיטין שמביא ט"ז באו"ח‬
‫סי' מה סק"ב‪ ,‬ואין זה הט"ז אלא המג"א‪ .‬הטעות במקור בספר תורת גיטין‪ .‬ובעמוד‬
‫שלאחר מכן מעיר הרב דדברי הט"ז לא ידעתי מקומם‪ ,‬אמנם הוא ט"ז ביו"ד סי' רעא‬
‫סק"ח‪ ,‬וכן באהע"ז סי' רפג סק"ג‪.‬‬
‫שו"ת דעת כהן סי' קצד עמ' שעה ד"ה "ואע"ג" – במקום‪" :‬ברמ"א ביו"ד סי' שלד ס"ג"‬
‫לכתוב‪…" :‬ולא ס"א"‪.‬‬
‫משפט כהן סימן צז עמ' רכז – במקום‪" :‬הרמב"ם בפ"א מה' כלי המקדש" לכתוב‪…" :‬בפ"ד‬
‫מהל' כלי‪." …‬‬
‫משפט כהן סימן צח – במקום‪" :‬שבת כ"ד" לכתוב‪" :‬שבת כ"ה"‪.‬‬
‫משפט כהן סי קמד עמ' שלה טור ‪ 2‬שורה ‪ – 10‬במקום‪" :‬ברמב"ם פ"ח" לכתוב‪.." :‬פי"ח"‪.‬‬
‫עזרת כהן סי' מד הערה ‪ – 2‬במקום‪" :‬סמ"ע סי' מ" לכתוב‪" :‬סמ"ע סי' קמו"‪.‬‬

‫‡‪ÌȯÁ‬‬
‫אגרות ראיה ח"ד אגרת א'כה עמ' נג – מקור ‪ 2‬צריך להיות במקום מקור ‪ ,1‬ומקור ‪1‬‬
‫בראש האגרת‪.‬‬
‫זבחי ראיה חולין ב ב עמ' י ד"ה 'ויש להעיר' המל"מ – אולי להוסיף פ"ג הי"ט‪.‬‬
‫מצות ראיה או"ח ב ד דף יג עמודה א בד"ה 'ובטעם' – במקום‪" :‬כס"מ מהל' יסוה"ת‬
‫פ"ה ה"ד" לכתוב‪…" :‬ה"א"‪.‬‬
‫מצות ראיה או"ח סי' ח ס"ב ד"ה "ובעיקר " – במקום‪" :‬מהרי"ק שורש קצב" לכתוב‪:‬‬
‫"‪…‬שורש פח"‪.‬‬
‫מצות ראיה או"ח קנח ס"ב אות ב' עמ' נו – במקום‪" :‬מדברי רש"י בפרק מרובה ומהגמרא‬
‫שם" )ב"ק עז‪ ,‬ע"א( לכתוב‪" :‬כריתות דף כא‪ ,‬ע"ב רש"י ד"ה 'לאפוקי'‪ ,‬וכן מוכח מרש"י‬
‫חולין פב‪ ,‬ע"א ד"ה 'ואמר'"‪) .‬הובא בטוב ראי ב"ק עז‪ ,‬ע"א אות נו ושם בהערה ‪ ,12‬טוב‬
‫ראי ב"ב יט ע"ב אות לז‪.(.‬‬
‫עולת ראיה ח"ב עמ' תכה הערה קט – במקום‪" :‬מהרי"ל סימן רג" לכתוב‪…" :‬כג"‪.‬‬
‫עץ הדר כז שורה ‪ – 11‬במקום‪" :‬דלא דברה תורה באיסור" לכתוב‪" :‬דלא דברה תורה‬
‫אלא באיסור"‬
‫פנקסי ראיה עמ' צא הערה ‪ – 498‬במקום‪" :‬סנהדרין כא‪ ,‬א‪ :‬לכתוב "‪…‬כא‪ ,‬ב"‪.‬‬

‫‪
286‬‬

‫נספח ב ― תיקונים בספרי הרב‬

‫שבת הארץ )מכון התורה והארץ( ח"ג פי"ג הי"א הערה ‪ – 4‬במקום‪" :‬ראב"ד פי"ג הי"א"‬
‫לכתוב‪…" :‬ה"י"‪.‬‬
‫שמועות ראיה בראשית עמ' כח מקור יא – במקום‪" :‬כתוב כתובות קיט" לכתוב‪" :‬כתובות‬
‫קיא"‪} .‬ויותר נראה סנהדרין צ כיון שבכתובות הגמרא אומרת "עתידים צדיקים שיעמדו‬
‫מלבושיהן"‪ ,‬ובסנהדרין "כשהן עומדין‪ ,‬עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין"‪ ,‬שהוא יותר‬
‫מתאים לדברי הרב זצ"ל‪ .‬כך גם ציין כמקור הרב ישעיהו הדרי שליט"א במהדורת שמועות‬
‫ראיה שהוציא‪ ,‬חשוון תשע"ה‪.{.‬‬
‫שמועות ראיה וישב עמ' פז שורה ‪ – 7‬במקום‪" :‬בבר מן החי" לכתוב‪" :‬באבר מן החי"‪.‬‬

‫‪È"˙ÎÓ ‰"Ȉ¯‰ ˙¯ډ Z ‚ ÁÙÒ‬‬
‫]את הערות אלו כתב הרצי"ה בשולי כרך א של המהדורה השניה )שנת תשל"ג([‬

‫‪‡ ͯÎ‬‬
‫„·¯‪:‰ÁÈ˙Ù È‬‬
‫עמוד ‪ 13‬על המילים "ים התלמוד" ― הדימוי בין התלמוד לבין הים הגדול מוזכר גם‬
‫בקהלת רבה סי' ה ד"ה 'חנניה'‪ .‬ובאדרת אליהו פרשת וזאת הברכה אופן השני סוף פס'‬
‫ה ביאר שהתלמוד נקרא "ים" משום שהוא מחבר את התורה שבכתב והתורה שבע"פ‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬שיר השירים רבה ה‪ :‬ידיו )גלילי זהב( ממולאים בתרשיש‪ ,‬זה התלמוד‬
‫שהוא כים הגדול‪ .‬וע' אדרת אליהו הברכה אופן שני פ' ה‪ :‬והגמרא מחבר את שבכתב‬
‫עם בע"פ‪ ,‬ולכן נקרא ים התלמוד‪ ,‬וכמ"ש "ה' בחכמה יסד ארץ בדעתו תהומות נבקעו"‪.‬‬
‫ושם בבאר יצחק‪ :‬ולכן קהלת גי' ים התלמוד‪.‬‬
‫עמוד ‪ 17‬על המילים "בענייני אגדה‪ …‬אין חובה לאחוז בדעה זו נגד דעה אחרת" ―‬
‫באגרות הראי"ה ח"א סי' קג )עמ' קכד( הביא שהירושלמי )סנהדרין פי"א ה"ג( סובר שזקן‬
‫ממרא נחשב גם כשחולק על דברי אגדה‪ ,‬וביאר שהדבר מתאים ללימוד בארץ ישראל‪,‬‬
‫שבו הלימוד נסמך גם על שורשי הנבואה וסעיפיה‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ע' אגרות הראיה ע' קכד‪.‬‬

‫‡ )‪:(˙‡‰‬‬
‫טור ג' תחילת פרק ג תוספת הערה על המילים "שאלפי"ן ועייני"ן דומות בקריאתן" ― יש‬
‫להדגיש שהדמיון בקריאתן הוא רק בדיעבד‪ ,‬אך לכתחילה הגיותיהן צריכות להיות שונות‬
‫לגמרי זו מזו‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬אע"פ שדומות משמע שהן צריכות וראויות להיות דומות‪ ,‬ובאמת הלא‬
‫אינן כן‪ ,‬שהן מחולקות לגמרי במדת ההגיה הגרונית‪ ,‬ולשון רש"י }שבת קג ב{ "יש‬
‫שכותבין כך מפני שדומין בקריאתן" כולל קצר לשונו משמעותו את הטעות שבדימוין‬
‫ובכתיבתן מתוך כך‪.‬‬
‫טור ד' תוספת להערה ‪ ― 56‬יש להעיר שהשם "עקיבה" נכתב בה"א ברוב המקומות‬
‫בירושלמי‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬עקיבא בירושלמי בהא‪.‬‬

‫‪
288‬כרך א‬

‫נספח ג ― הערות הרצי"ה מכת"י‬

‫‡· )‡(‪:‬‬
‫טור י"ד תוספת להערה ‪ ― 117‬ועיין רש"י ברכות מח א שחידש שגם קטן שהגיע לחינוך‬
‫אינו נחשב מחוייב בדבר אפילו מדרבנן‪ ,‬משום שהחיוב לחנכו חל רק על אביו‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬וע' רש"י ברכות מח ד"ה 'עד שיאכל'‪.‬‬

‫‡·„‪:‰‬‬
‫טור כ"ט תוספת להערה ‪ ― 65‬הרצי"ה חידש שאפשר שהשבת שטרות לעכו"ם חמורה‬
‫מהשבתם לישראל‪ ,‬ודינה מדאורייתא‪ ,‬משום שבהשבה לעכו"ם מקיים מצוות קידוש‬
‫השם‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬השבת אבידה לעכו"ם מפני קידוש השם ודרכי שלום ע' סי' רסו‪.‬‬

‫‡·‪:(‡) ˙Â‬‬
‫טור ל"ו תוספת להערה ‪ ― 49‬ועיין במדבר רבה כ‪ ,‬טו שלאומה זו יש זכות וברית אבות‪,‬‬
‫קהלת רבה יב ז שיגיעו שנים שתאמר שזכות אבות בטלה‪ ,‬נצח ישראל פי"א שאע"פ‬
‫שזכות אבות מועילה‪ ,‬העיקר הוא בחירת הקב"ה באבות ובזרעם‪ ,‬ועיין עוד בהקדמות‬
‫ושערים שער ו פרק ט שחידש "שהיעודים של ימות המשיח וחיי העולם הבא תלויים‬
‫בברית אבות ולא בזכות אבות"‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬וע' נצח ישראל מהר"ל פ' יא‪ ,‬הקדמות ושערים ר' שלמה אליאשיב שער‬
‫ו' פרק ט'‪ ,‬מד"ר בלק‪ :‬אומה שיש לה זכות וברית אבות‪ ,‬וע' קה"ר יב ז‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לאחר הציון להערה ‪ ― 53‬ויש מן הראשונים שכתב שקיים זאת רק בהיותו בארץ‬
‫ולא בחוץ לארץ ]רמב"ן עה"ת שם ד"ה 'והנראה'[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ד' הרמב"ן‪ ,‬בפי' התורה‪ ,‬שקיומם ]אולי‪ :‬קיום?[ התורה הוא בארץ ולא‬
‫בחוץ לארץ‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ ― 53‬אמנם כתב הרמב"ם בפירוש המשניות חולין פ"ז מ"ו שמה‬
‫שאנו מקיימים את המצוות אינו משום שכך עשו האבות והנביאים שקדמו למשה‪ ,‬אלא‬
‫מפני ציווי ה' ע"י משה‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ד' הרמב"ם‪ ,‬בפ' גיד הנשה‪ ,‬כי קיומנו המצות הוא לא בהמשך מן האבות‬
‫אלא ממתן תורה‪ ,‬ע"י משה רבנו‪.‬‬

‫‡·‪:˙‡ÓÂˉ ˙Â‬‬
‫טור מ"ב תוספת הערה לפני הציון להערה ‪ ,51‬לאחר המילים "ואהל )במת(" ― ועיין יבמות‬
‫סא א שמת עכו"ם אינו מטמא באוהל‪ ,‬ולשיטת היראים סי' רעז )ובדפוס ישן שכה(‬
‫מדאורייתא אינו מטמא טומאת מת כלל‪ ,‬אלא רק מדרבנן‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ומת עכו"ם אינו מטמא באהל‪ ,‬ולשיטת היראים גם לא במגע‪.‬‬

‫נספח ג ― הערות הרצי"ה מכת"י‬

‫כרך א
‪289‬‬

‫‡·‪:˙ÂÏ‬‬
‫טור נ"ז לפני הציון להערה ‪ 1‬לאחר המילים "כמו שמצינו" ― ביעקב‪ :‬ויתאבל על בנו ימים‬
‫רבים ]בראשית לז לד[‪ ,‬וכן מצינו ביוסף‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ובעיקרה של אבלות מצינו ביעקב בראשית לז לד‪.‬‬

‫‡·‪:Á·ÊÓ È‬‬
‫טור צ"ח תוספת להערה ‪ ― 13‬וע"ע בשו"ת משפט כהן סי' צג אות א שביאר שמסברא‬
‫היינו פוסלים כל אבן שנגע בה ברזל‪ ,‬אלא שלומדים מהפסוק "לא תבנה אתהן גזית"‬
‫להכשיר אם הונף הברזל על האבן קודם שבנאה במזבח‪ ,‬ובזה שונה נגיעת ברזל מפגימה‪.‬‬
‫ועיי"ש סי' צד אות א שביאר שהרמב"ם והגר"א נחלקו בפירוש המשנה מידות שם‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ע' משפט כהן סי' צג צד‪.‬‬

‫‡·¯ ‪:ÈÁ‰ ÔÓ‬‬
‫טור ק"ג תוספת להערה ‪ ― 24‬וע"ע בשו"ת דעת כהן סי' יב ד"ה 'ובשו"ע'‪ ,‬שכתב‬
‫שמסתימת לשון הרמב"ם משמע שאין בזה בל תשקצו‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ע' דעת כהן סי' יב‪.‬‬

‫‡‪:˙¯ÎÊ‬‬
‫טור תכ"ד לאחר הציון להערה ‪ 45‬להוסיף פיסקה ― ספר תורה שנכתב ע"י מין ]ובחלק‬

‫מהנוסחאות‪ :‬אפיקורוס[ ישראל‪ ,‬שורפים אותו עם האזכרות שבו‪ ,‬שהואיל ואינו מאמין‬
‫בקדושת השם ולא כתבו לשמו לא נתקדש השם ]רמב"ם יסודי התורה פ"ו ה"ח‪ ,‬והוסיף שיש‬
‫אף מצווה לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורוסים ולמעשיהם[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬אזכרות שבס"ת שכתבו מין נשרפות עם הס"ת שאינו מאמין בקדושת‬
‫השם‪ ,‬ומעלה בדעתו שזה כשאר דברים‪ ,‬ולא קדש השם בכתבו‪ ,‬ה' יסוה"ת פ"ו ה"ח‪.‬‬
‫טור תכ"ה הגהה להערה ‪ ― 58‬במקום‪" :‬רדב"ז ח"ב" לכתוב‪" :‬רדב"ז ח"א"‪.‬‬
‫טור ת"ל תוספת להערה ‪ ― 170‬בתחילתה‪ :‬מסכת סופרים פי"ד הי"ב‪ .‬ובסופה‪ :‬והגר"א‬
‫או"ח סי' ח סעיף ב ד"ה 'ונכון' כתב שאינו מדינא אלא ממידת חסידות‪ .‬וע"ע אורחות‬
‫חיים אות לח שציווה לכסות את הראש בהזכרת השם‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬מס' סופרים יד טו‪ ,‬וי"א שאינו אלא מדת חסידות‪ ,‬בהגר"א או"ח ח ס"ק‬
‫ח‪ ,‬וע' ארחות חיים אות לח‪.‬‬

‫‡‪:ÌˆÓˆÏ ¯˘Ù‡ È‬‬
‫טור תפ"ו תוספת להגדרת הערך ― וכן אי אפשר לכוון את מידתו של דבר אחד בדיוק‬
‫מוחלט‪.‬‬

‫‪
290‬כרך א‬

‫נספח ג ― הערות הרצי"ה מכת"י‬

‫לשון הרצי"ה‪ :‬לפי המשך ענין זה בשיעורים של מצוות ובתפילין אין זה דווקא בכוונם‬
‫של שני דברים‪.‬‬
‫טור תפ"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 22‬יש מן האחרונים שכתב שכיוון שאי אפשר לצמצם‪,‬‬
‫יש להניח את הקצה התחתון של התפילין למעלה מעט מעיקרי השער‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ע' חבש פאר פרק ב‪.‬‬

‫‡‪:ÔÏÈ‬‬
‫טור תקכ"ח תוספת הערה להגדרת הערך ― אמנם מצינו שגם צמחי הירקות מכונים "אילן"‪,‬‬
‫ע' רש"י פסחים ו‪ :‬סוף ד"ה 'ומשמר'‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬וע' רש"י פסחים ו ב‪.‬‬
‫טור תקל"א לאחר הציון להערה ‪ 44‬להוסיף פיסקה ― יש מן הראשונים שחילק באופן מחודש‪,‬‬
‫שאין בכל האילנות מין שעושה פרי בשנה הראשונה לזריעתו‪ ,‬ולדבריו כל צמח כזה הרי‬
‫הוא ירק ]שו"ת הרדב"ז ח"א סי' תצט וח"ג סי' תקלא‪ ,‬ושם דן לגבי צמחים נוספים האם דינם כאילן[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ע' תשו' הרדב"ז ח"א סי' תצ"ט‪ ,‬ושם ח"ג סי' תקלא חילוק חדש‪ :‬שאין‬
‫בכל מיני אילן שזורעין הגרעין ועושה פרי בתוך שנתו‪ ,‬הלכך ירק הוא‪.‬‬
‫טור תקל"ג לאחר הציון להערה ‪ ― 70‬ברכה על ראיית אילנות מלבלבים ]ראש השנה יא א‪,‬‬

‫ברכות מג ב‪ ,‬רמב"ם הל' ברכות פ"י הי"ג‪ ,‬טוש"ע או"ח סי' רכו[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ברכה על ראיית פריחת פירותיו‪.‬‬
‫טור תקל"ד תוספת להערה ‪ 91‬לפני המילים "וע"ע" ― ובמשפט כהן סי' יג )עמ' כד(‪ ,‬סי'‬
‫כד פרק ד )עמ' מו( ופרק י )עמ' סג( שגם לדעות שב"נ אסור בכלאי אילן‪ ,‬ישנו חילוק‬
‫בהגדרת איסורי כלאים בין ישראל לבין ב"נ‪ ,‬שפרטי הדינים בתורה שבע"פ ובמידות‬
‫שהתורה נדרשת בהן שיש בישראל אין בב"נ‪ ,‬ובב"נ פוסקים ע"פ השכל האנושי‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬וע' משפט כהן הלכות כלאיים‪.‬‬

‫‡‪:Ú˘¯ ÂÓˆÚ ÌÈ˘Ó Ì„‡ ÔÈ‬‬
‫טור תקמ"ט לאחר הציון להערה ‪ 20‬להוסיף פיסקה ― יש מן הראשונים שמוכח מדבריו‬
‫שכשם שאין אדם משים עצמו רשע‪ ,‬כך אינו משים עצמו שאינו חסיד ]רשב"א כתובות יט‬
‫א ד"ה 'קסבר'‪ ,‬שאין העד נאמן לומר שחתם שקר מתוך סכנת נפשות‪ ,‬משום שממידת חסידות להרג ולא‬

‫לחתום בשקר[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬אין אדם משים עצמו שאינו חסיד‪ ,‬חי' הרשב"א כתובות יט‪.‬‬

‫‡‪:¯·Á ÔÈ„ ˙È· ȯ·„ ÏË·Ï ÏÂÎÈ ÔÈ„ ˙È· ÔÈ‬‬
‫טור תר"א לאחר הציון להערה ‪ 29‬להוסיף פיסקה ― יש מי שרצה לחדש שאם התקנה גורמת‬

‫נספח ג ― הערות הרצי"ה מכת"י‬

‫כרך א
‪291‬‬

‫לקלקול ― יכול בית דין אחר לבטלה‪ ,‬אע"פ שאינו גדול ממנו בכמה ובמנין‪ .‬אך דחו‬
‫את דבריו ]שו"ת משפט כהן סי' ד ד"ה 'ומש"כ' הביא את דעה זו והוכיח מהסוגיות שאינו כן[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ועכ"פ הוא גם אם יש קלקול מאותה תקנה‪ ,‬ע' משפט כהן סי' ד‪.‬‬
‫שם‪ ,‬להוסיף פיסקה ― אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו כו' נאמר רק לגבי‬
‫ביטול התקנה כולה‪ ,‬אך אם רצו לשנות את גדרי התקנה ― הרשות בידם ]תוס' מגילה‬
‫ה ב ד"ה 'ובקש'‪ .‬וע"ע תוס' שם ג א ד"ה 'מבטלין'‪ ,‬וכתובות ג ב ד"ה 'תקנה'[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬דוקא בטול ועיקרה לגמרי‪ ,‬ולא בשינוי איזה ערך וצד שבה‪ ,‬ע' תוס'‬
‫כתובות ג‪ :‬ד"ה תקנה‪ ,‬מגילה ג‪ :‬ד"ה מבטלין‪ ,‬ה‪ :‬ד"ה ובקש‪.‬‬

‫‡‪‰¯·Ú ¯·„Ï ÁÈÏ˘ ÔÈ‬‬
‫טור תשל"ג תוספת להערה ‪ 81‬לאחר המילים "סי' קיא" ― ועיין עוד שם סי' קיב ד"ה 'באות‬
‫ז' שדן האם דין אשלד"ע מבטל את המעשה‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬וע"ש סי' קיב‪.‬‬

‫‪· ͯÎ‬‬
‫‡‪:˙·˘ ȯÎÏ ‰¯ÈÓ‬‬
‫עמוד מ"ב טור ‪ 1‬הגהה בהגדרה ― במקום‪" :‬כל מלאכה שישראל אסור לעשותה בשבת"‬
‫לכתוב‪" :‬כל מלאכה שישראל אסור לעשותה" }שהרי הפרק האחרון בערך מפרט את דיני‬
‫'אמירה לנכרי' בשאר איסורים‪ .‬לכן לא נכון לצמצם את הגדרה לשבת בלבד{‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪" :‬זה מיותר‪ ,‬שהרי יש בזה כמה דינים גם לשאר איסורים‪.‬‬

‫‡„¯‪:ÒÂÈ‚Â‬‬
‫עמוד נ"ה טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ 2‬לפני המילה 'ועוד' האחרונה בהערה ― וע"ע ספרא ויקרא‬
‫פרק י"ד פסוק י"ח שאנדרוגינוס הוא ספק‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ע' ספרא‪ ,‬ויקרא פי"ד פי"ח בשלמים אם זכר ונקבה שנתמעט משום שהוא‬
‫לא ודאי זכר ונקבה‪.‬‬

‫‡‪:ÔÈ˘ÙÓ ‡Ï ‰‡ÓË È˘ÂÙ‬‬
‫עמוד ק"ל טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 3‬להוסיף פיסקה ― יש מן האחרונים שכתב שלעיתים‬
‫ישנו טעם נוסף שאפושי טומאה לא מפשינן‪ ,‬והוא שאין זה לכבודה של ארץ ישראל‬
‫וירושלים להרבות בה טומאה ]הרצי"ה קוק בהערותיו‪ ,‬ע"פ גמרא זבחים קיא א "בושת היא לנו‬
‫וכלימה היא לנו לגזור טומאה על עיר אבותינו"‪ ,‬ודברי רש"י שם ד"ה 'איה' שבוודאי בדוקה היא[‪.‬‬

‫‪
292‬כרך ב‬

‫נספח ג ― הערות הרצי"ה מכת"י‬

‫לשון הרצי"ה‪ :‬ובזבחים קיג בקשו לגזור טומאה על ירושלים )משום שמצאו עצמות‬
‫בלשכת דיר העצים( עמד ר' יהושע על רגליו ואמר לא בושה וכלימה היא לנו שנגזור‬
‫טומאה על עיר אבותינו וכו'‪.‬‬

‫‡‪:Ò¯˜ÈÙ‬‬
‫עמוד קל"ז טור ‪ 1‬תוספת הערה לראש הפרק 'דיניו' ― הרצי"ה קוק הדגיש שכל הדינים‬
‫שבערך זה לא נאמרו על אפיקורוס‪ ,‬אלא על מינים‪ ,‬וכן הוא בכת"י ובדפוסים ישנים‪,‬‬
‫אלא שבהשפעת הצנזורה שינו את "מינים " ל"אפיקורסים"‪] .‬וראה גם מכתבו של רבנו‬
‫ל"מחניים" )השבועי( כרך ג' גליון ז' )פ( }עש"ק פרשת 'ויצא'‪ ,‬יק כסליו תשט"ז{‪ .‬וראה גם שו"ת "צפנת‬

‫פענח" )הוצאת הרב כשר‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"ה( תשובה פד[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬כל הדינים האלה אינם שייכים לאפיקורוס אלא למינים וכמבואר בהערות‬
‫מדפוסים ישנים ומכת"י‪ ,‬ובסמ"ע ובהגר"א חו"מ תכ"ה‪ ,‬ורק הביקורת הנצרית שיבשה‬
‫והכניסה אפיקורוסים במקום מינים‪ ,‬לפי שהמינים בדרז"ל מכוונים לנצרים )וכן ציין קו‬
‫בפסקה האחרונה בעמוד לאחר הציון להערה ‪ 37‬בשורה הראשונה על התיבות‬
‫"אפיקורסים" "שמורידים"(‪.‬‬
‫שם‪ ,‬הגהה לאחר הציון להערה ‪ ― 39‬במקום‪" :‬אינה מצויה בדרך כלל אותה אפיקורסות"‬
‫לכתוב‪…" :‬אותה מינות"‪} .‬הרצי"ה הגיה כך וראה נימוקו בהערה הבאה{‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ 38‬לאחר המילים "יו"ד קנח ב" ― וע' בחו"מ סי' תכה בסמ"ע ובגר"א‬
‫שהוא ט"ס וצ"ל מינים‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬בחו"מ תכ"ה מבואר בסמ"ע ובגר"א שהוא ט"ס וצ"ל מינים‪.‬‬
‫שם‪ ,‬הגהה ותוספת להערה ‪ ― 40‬במקום‪" :‬אגרות ראי"ה להראי"ה קוק ז"ל סי' טו" לכתוב‪:‬‬
‫"סי' קיג )ובהוצאות הישנות סי' ה( וסי' שלב )ובהוצאות הישנות סי' טו( ועיי"ש בארוכה"‪.‬‬
‫וע"ע בכור שור )בספר תבואות שור( ברכות יב א שבזה"ז לא חוששים למינים לגבי‬
‫קריאת עשרת הדברות בגבולין‪ ,‬ובמג"א ומחצית השקל על שו"ע או"ח קכו א שאין‬
‫חוששים בזה"ז למינים לעניין ש"ץ שדילג על ברכת המלשינים‪ ,‬וברמ"א יו"ד ס"ס יב‬
‫שבזה"ז אין חוששים למינים לגבי השוחט לתוך גומא‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬סי' ה'‪ ,‬וכן בחידושי בכור שור בתבואות שור לברכות יב א‪.‬‬
‫וראה גם מכתבו של הרצי"ה במחניים ]השבועי[‪ ,‬עש"ק פרשת ויצא‪ ,‬י' כסליו תשט"ז‪,‬‬
‫גליון ז' )פ( כרך ג'‪.‬‬

‫‡‪:‰ÈÚ˜Ù‬‬
‫עמוד ק"מ טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 58‬ובשו"ת משיב דבר ח"ד סי' עט חידש ע"פ שו"ת‬

‫נספח ג ― הערות הרצי"ה מכת"י‬

‫כרך ב
‪293‬‬

‫הרשב"א א'קפ"ה ורש"ג‪ ,‬ש'כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש' הכוונה גם לרבנים של‬
‫מקומו‪ .‬ולכן אף בלי הדין של 'הפקר ב"ד הפקר'‪ ,‬אם אנשי המקום עשו תקנה לקדש‬
‫דווקא בדרך מסויימת‪ ,‬מי שעבר על תקנה זו ― קידושיו אינם קידושין מצד 'כל המקדש'‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬וע' שו"ת משיב דבר ח"ד סי' עט‪.‬‬

‫‡¯‪:χ¯˘È ı‬‬
‫עמוד רכ"ג טור ‪ 2‬לפני הציון להערה ‪ ― 25‬במקום‪" :‬וכן העולה" לכתוב‪ :‬לגבי העולה לא"י‬
‫על מנת לחזור נחלקו הפוסקים האם הוא בכלל עיקר המצוה ]ע' שו"ע או"ח סי' רמח סע'‬
‫ד שהעולה לא"י רשאי לצאת בשיירה בע"ש‪ ,‬ודנו הפוסקים האם הוא גם בעולה על מנת לחזור‪ ,‬והמשנ"ב‬

‫הכריע להקל‪ .‬והמהרי"ט שם כתב שאינה בכלל המצווה[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬אכן הכנה"ג‪ ,‬הא"ר‪ ,‬הפתה"ד‪ ,‬המג"א והמשנ"ב או"ח סי' רמח‪ ,‬קבעו שגם‬
‫זה בכלל מצוה‪.‬‬
‫עמוד רכ"ה טור ‪ 2‬תוספת להערה ‪ 110‬לאחר המילים 'ב"ק פ ב' ― ובתוס' שם‪ ,‬ושם הדגישו‬
‫שקולא זו נאמרה רק על מצוות יישוב ארץ ישראל‪ ,‬ולא על שאר המצוות‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬וע' בתוס' שם בזה יתרון מצות ישא"י על שאר מצוות שלא הותר בהן‬
‫האי' דרבנן‪.‬‬
‫עמוד ר"ל טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 251‬הרצי"ה קוק בהערותיו‪ ,‬הוסיף סברא שאין זה‬
‫לכבודה של ארץ ישראל וירושלים להרבות בה טומאה‪ ,‬ע"פ גמרא זבחים קיא א "בושת‬
‫היא לנו וכלימה היא לנו לגזור טומאה על עיר אבותינו"‪ ,‬ודברי רש"י שם ד"ה 'איה'‬
‫שבוודאי בדוקה היא‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ע' זבחים קיג לא בושה וכלימה שנגזור טומאה על עיר אבותינו‪.‬‬

‫‡˘‪:‰‬‬
‫עמוד רמ"ט טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ ― 274‬ויש מי שכתב שזוהי הודאה על מעלה יתירה‬
‫שבה‪ ,‬המכוונת לרצון העליון ]עולת ראיה‪ ,‬ח"א עמ' עא‪-‬עב‪ .‬וע' בהערות לסדר התפילה‪ ,‬אות יג‪,‬‬
‫ח"ב עמ' תג[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬וע' סדור עולת ראיה‪ ,‬שזוהי הודאה על מעלה יתירה שבה המכוונת לרצון‬
‫העליון‪.‬‬

‫‪‚ ͯÎ‬‬
‫·‪:ÌȯÂÒȇ ÏÂË‬‬
‫עמוד ס"ז טור תוספת להערה ‪ ― 211‬לשון הרצי"ה‪ :‬עיין דעת כהן סי' נה נו‪.‬‬

‫‪
294‬כרך ג‬

‫נספח ג ― הערות הרצי"ה מכת"י‬

‫·‪:·Â¯· ÏÂË‬‬
‫עמוד ע"ד טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ ― 164‬לשון הרצי"ה‪ :‬וע' משפט כהן סי' א‪.‬‬

‫·‪:Ú‚ÂÓ‰ ˙È‬‬
‫עמוד רכ"ד טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ ― 124‬להוסיף את דברי הגמרא שבית המנוגע לא‬
‫היה ולא עתיד להיות ]סנהדרין עא א[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪" :‬בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות‪ ,‬ולמה נכתב דרוש וקבל שכר‪,‬‬
‫סנהדרין עא‪ .‬וכן כאן בבן סורר ומורה"‪.‬‬

‫·‪:˘„˜Ó‰ ˙È‬‬
‫עמוד רכ"ו טור ‪ 1‬תוספת להערה ‪ 61‬לאחר המילים "לא עלו רובם" ― והרצי"ה קוק בהערותיו‬
‫מכת"י תירץ שהדין שצריך רוב ישראל הוא משום שבניין בית המקדש תלוי במחיית‬
‫עמלק‪ ,‬כדברי הגמרא סנהדרין כ ב "שלוש מצוות נצטוו בכניסתן לארץ להעמיד להם‬
‫מלך‪ ,‬ולהכרית זרעו של עמלק‪ ,‬ולבנות להם בית הבחירה"‪ ,‬ולגבי מחית עמלק כתוב‬
‫)דברים כה יט( "והיה בהניח ה' אלקיך מכל אויביך מסביב"‪ ,‬ומצב זה מתקיים בדרך כלל‬
‫כאשר רוב ישראל בארץ‪ ,‬אך בבית שני שהיה בסיוע מלכויות הגויים ― התקיים "בהניח"‬
‫גם בלא רוב ישראל בארץ‪ .‬ועוד תירץ‪ ,‬שמשום שלא היה רוב ישראל לכן היו חסרונות‬
‫בבית שני ביחס לבית ראשון‪ ,‬כדברי הגמרא )יומא כא ב( "ואכבדה" חסר ה'‪ ,‬אלו דברים‬
‫שהיו חסרים בבית שני‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬מה שצריך לזה רוב ישראל הוא כהא דסנהדרין כ ב שמקושר עם מחיית‬
‫עמלק והוא בהניח ד"א מכל אויביך מסביב‪ ,‬והוא בעיקרו בהיות רובם על אדמתם‪ ,‬ובימי‬
‫עזרא היה כן בסיוע מלכיות הגויים‪ ,‬והצרים היו מבפנים ולא מסביב‪ .‬וי"ל עוד שהרי‬
‫בית שני זה לא היה באמת בכל מלואו ואכבדה חסר ה' יומא כא ב‪.‬‬

‫‪„ ͯÎ‬‬
‫·¯‪:‰È‬‬
‫טור רי"א תוספת להערה ‪ 52‬לאחר המילים "חולין קב א" ― יומא פא א "אכילה בכזית"‪,‬‬
‫רמב"ם הל' חמץ ומצה פ "ח ה"ב "אין אוכל פחות מכזית "‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬יומא פא ע' פ"ח מחומ"צ ה"ב‪.‬‬

‫·¯‪:‰ÏÈÓ ˙È‬‬
‫טור רנ"ב לאחר הציון להערה ‪ ― 102‬ואע"פ שלא ניתנה פריעה לאברהם אבינו‪ ,‬מברך‬
‫"להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" על הפריעה‪ ,‬שכיוון שנתחדשה הלכה שצריך פריעה‬
‫― ממילא אינו נקרא בן ברית עד שיפרע‪ ,‬ולכן ע"י הפריעה נכנס בבריתו של אברהם‬

‫נספח ג ― הערות הרצי"ה מכת"י‬

‫כרך ד
‪295‬‬

‫אבינו ]שו"ת דעת כהן סי' קמד‪ ,‬ועיין בהערות הרצי"ה שם שדברים אלו מבוססים על החתם סופר סי'‬

‫רמט‪ ,‬וראה גם בפיהמ"ש לרמב"ם חולין פ"ז מ"ו[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬וע' דעת כהן סי' קמד‪ ,‬ובהערות‪.‬‬

‫·¯‪:‰Îȯˆ ‰ȇ˘ ‰Î‬‬
‫טור רפ"א לאחר הציון להערה ‪ ― 10‬המברך על המצווה אחר עשייתה‪ ,‬אף היא בכלל ברכה‬
‫לבטלה‪ ,‬שמה שעשה כבר נעשה ]רמב"ם אישות פ"ג הכ"ג בעניין ברכת האירוסין‪ ,‬שלדעתו שם היא‬
‫ברכת המצוות‪ .‬אמנם הראב"ד שם כתב שמברך ברכת האירוסין לאחר הקידושין כיוון שהדבר תלוי בדעת‬

‫אחרים‪ ,‬שאם לא תרצה האשה ולא תקבל הרי הברכה לבטלה[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬וכן המברך על המצוה אחר עשייתה ה"ז ברכה לבטלה )ר"מ אישות ג' כ"ג(‪.‬‬

‫·¯‪:˙ÂÎ‬‬
‫טור רצ"ב תוספת להערה ‪13‬א ― ובנפש החיים שער ב פרק ב כתב ש"ברוך " אינו לשון‬
‫תהילה ושבח‪ ,‬אלא לשון תוספת וריבוי‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ובנפש החיים שער ב‪.‬‬

‫·¯‪:‰‡„‰ ˙ÂÎ‬‬
‫טור שי"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 39‬אם באמצע הדרך נתעכב במקום ישוב‪ ,‬ועתיד להמשיך‬
‫בדרך עוד חמישה ימים או יותר עד שישוב למקומו הקבוע‪ ,‬יברך במקום שמתעכב ]עולת‬
‫ראיה עמוד שי סע' ג[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ע' עולת ראיה ברכת הגומל סעיף ג‪.‬‬
‫טור ש"כ לאחר הציון להערה ‪ 69‬להוסיף פיסקה ― מי שארע לו שהיה בכלל שניים או יותר‬
‫מאלו הדברים שמברכים עליהם‪ ,‬ויצא מאחד מהם‪ ,‬כגון שיצא מבית האסורים ועדיין‬
‫הוא חולה‪ ,‬או הבריא ועדיין הוא חבוש‪ ,‬מברך ואינו ממתין עד שיתחייב להודות על‬
‫הדבר השני ]עולת ראיה עמוד שיא סע' ד[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ע' עולת ראיה ברכת הגומל סעיף ד‪.‬‬
‫טור שכ"א לפני הפרק "ברכת הטוב והמטיב" ― הנכנס להקיז דם אומר‪ :‬יהי רצון מלפניך‬
‫ה' אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חינם אתה‪ ,‬ולאחר שהקיז אומר ברוך רופא‬
‫חולים ]ברכות ס א‪ ,‬רמב"ם הל' ברכות פ"י הכ"א‪ ,‬שולחן ערוך או"ח סי' רל סע' ד[‪ .‬הנכנס לניתוח‪,‬‬
‫לרוב הדעות יברך זאת בשם ומלכות ]עולת ראיה עמ' שצ‪ ,‬ועיין בהלכה ברורה שם‪ ,‬ובהערות‬
‫הרצי"ה שם הערה קג‪ ,‬שהוא על סמך הב"י שם ופירוש המשניות לרמב"ם שם שצריך שם ומלכות‪ .‬עוד‬
‫הוסיף הרצי"ה שם‪ ,‬שאע"פ שהפמ"ג שם אות ו כתב "לא ראיתי נוהגין כן"‪ ,‬אך בניתוח שאינו כהקזת‬
‫דם‪ ,‬ויש בו סכנה ופעולה ממושכת‪ ,‬בוודאי יש לברך בשם ומלכות[‪.‬‬

‫לשון הרצי"ה‪ :‬ברוך רופא חולים‪ .‬וע' עולת ראיה‪.‬‬

‫‪
296‬כרך ד‬

‫נספח ג ― הערות הרצי"ה מכת"י‬

‫·¯‪:˙ˆӉ ˙Î‬‬
‫טור תקכ"ה תוספת להערה ‪ ― 130‬וכן כתב המהר"ל בנתיבות עולם נתיב התורה ז‪,‬‬
‫בהקדמה לתפארת ישראל ובגבורות ה' סוף פרק סג‪ ,‬שנראה שאין לברך ברכות התורה‬
‫על לימוד בעיון ובמחשבה בלבד‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬וע' נתיבות עולם מהר"ל נתיב התורה פ"ז‪ ,‬גבורות ד' פ' סה‪ ,‬הקדמת‬
‫תפארת ישראל‪.‬‬

‫‪‰ ͯÎ‬‬
‫‚‪:ÈÂ‬‬
‫טור רפ"ז תוספת להערה ‪ ― 9‬ועיין הערות הרצי"ה בסוף עולת ראיה ח"ב הערה יא ד"ה‬
‫'כי' שהטעם שבמקרא "גוי" נאמר על ציבור דווקא‪ ,‬הוא ש'כשם שהישראליות מיוחדת‬
‫בעיקר לאומה הישראלית‪ ,‬כך שלילת הישראליות של הגויים מתבטאת בעיקר‬
‫בציבוריותם'‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬וע' הערות עולת ראיה שלא עשני גוי‪.‬‬
‫טור רפ"ט ליד הציון להערה ‪ ― 39‬במקום‪" :‬שמל וטבל" לכתוב‪" :‬שקיבל עול מצוות בבית‬
‫דין של ישראל ומל וטבל"‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬אחרי שקיבל עליו מצוות בבי"ד של ישראל‪.‬‬

‫‚‪:‰¯Ê‬‬
‫טור תקל"ח לאחר הציון להערה ‪ ― 145‬או במקום הפסד ]כתובות שם[‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ושם במקום פסידא לא גזרו רבנן‪.‬‬
‫שם‪ ,‬תוספת להערה ‪ 145‬לפני המילים 'יבמות קיד' ― תוס' כתובות שם ד"ה 'גונח' ותוס'‪…‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬וכן במקומו בתוס' כתובות ס א‪.‬‬

‫‪ ͯÎ‬‬
‫‚¯‪:˙Â‬‬
‫טור תל"ג תוספת להערה ‪ ― 120‬ועיין שו"ת דעת כהן סי' קנ ד"ה 'אמנם אותם' שכתב‬
‫שטעמם של הסוברים שאין תקנה לגוי שנכרת לו כל הגיד‪ ,‬שאע"ג שראוי לדון אי אפשר‬
‫משאי אפשר‪ ,‬ואם כן היה צריך לדמותו לאשה שמתגיירת בלא מילה‪ ,‬מכל מקום הוא‬

‫נספח ג ― הערות הרצי"ה מכת"י‬

‫כרך ו
‪297‬‬

‫דווקא כשכל מינו אי אפשר‪ ,‬אך כשכל מינו אפשר‪ ,‬ורק הוא אי אפשר ― אזלינן בתר‬
‫מיניה והמילה מעכבתו‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬וע' דעת כהן סי' קנ‪.‬‬

‫‚¯‪:ÈÓ¯‚ ,ÔȘÊ· ‡Ó‬‬
‫טור תס"א הגהה להערה ‪ ― 5‬במקום‪" :‬כלל לא סי' ג" צריך לכתוב‪" :‬כלל קא סי' י"‪.‬‬
‫לשון הרצי"ה‪ :‬ובתשו' הרא"ש כלל לא סי' ג' הוא בדיני מקוה‪ ,‬ואינו לעניננו‪ ,‬אבל הוא‬
‫שם בכלל קא סי' י‪.‬‬

‫‪˙ÂÙÒÂ˙Ï ˙ÂÚˆ‰ Z „ ÁÙÒ‬‬
‫‪‡ ͯÎ‬‬
‫‡·„‪:‰‬‬
‫אם ידונו באיסור השבת אבידה לגוי ― אמנם מצד המוסר‪ ,‬לא רק שאין בזה איסור אלא‬
‫שיש חובה להשיב גם לגוי‪ ,‬אך כיוון שעם ישראל הוא העם אשר ה' בחר בו‪ ,‬יש לו‬
‫זכויות מיוחדות‪ .‬ולעיתים לצורך זה יש לוותר על הצד המוסרי‪ ,‬וגם בזה תהיה תועלת‬
‫לכלל כולו ]אגרות הראיה ח"א פט[‪.‬‬

‫‪· ͯÎ‬‬
‫‡‪:‰ÒÂ‬‬
‫עמוד ס"ב טור ‪ 1‬לאחר הציון להערה ‪ 26‬אם יוסיפו את דין "משארסתני נאנסתי" ― דעת‬
‫הירושלמי שסתם אונס יש לו קול‪ ,‬ולכן זה רובו ברצון ]מופיע בתוס' כתובות ט א ד"ה 'דאי'[‪,‬‬
‫ולפ"ז אסורה מדרבנן כשטוענת נאנסתי ויש להקל בספק פלוגתא בזה ]שו"ת עזרת כהן סי'‬
‫ח‪ ,‬אות א' עמ' טז[‪.‬‬

‫‡‪:¯Ù‬‬
‫אם ידונו במעילה באפר ― יש מהראשונים שסבר שמועלים באפר של תרומת הדשן שלא‬
‫הורם ]רמב"ם הל' פסולי המקודשין פי"ט הי"ג[ ויש מי שחלק ]ראב"ד שם[‪ .‬אולם יש מן האחרונים‬
‫שביאר שלא נחלקו אלא באפר שהורד מהמזבח שלא לצורך תרומת הדשן‪ ,‬אבל באפר‬
‫שעל גבי התפוח אין חולק שיש מעילה ]הלכה ברורה פסחים כז א )הובא גם בטוב ראי שם אות‬
‫קז‪ (4‬בדעת הראב"ד לתרץ קושיית הכס"מ שם[‪.‬‬

‫‡¯·‪:˙Â„Â·Ú Ú‬‬
‫בסוף הערך‪ ,‬אם יעירו על כך שבעבודות אלה חייב העובד עבודה זרה ― מסתבר שגם בד'‬
‫עבודות‪ ,‬כמו בעבודה כדרכה‪ ,‬אין הולכים אחר כוונתו אלא אחר מעשיו‪ .‬וחייב גם אם‬
‫כוונתו לשמיים ]שו"ת משפט כהן סי' קמד ד"ה 'אמת'[‪.‬‬

‫‡˘˙ ‡‪:˘È‬‬
‫בנושא האיסור והחיוב‪ ,‬אם יוסיפו את עניין פיקוח נפש ― ספק אשת איש )וכן שאר ספק‬
‫עריות( נדחה מפני פיקוח נפש ]שו"ת דעת כהן סי' פד ד"ה 'ולכאורה'[‪.‬‬

‫נספח ד ― הצעות לתוספות‬

‫כרך ב
‪299‬‬

‫‡˘˙ ‪:Ô‰Î‬‬
‫עמוד רצ"ה טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ 42‬אם יאריכו בעניין זנות עם ספק גר ― אשת כהן‬
‫שהודתה שלפני נישואיה זינתה עם אחד שהיה מוחזק לגר‪ ,‬צריך שיעידו שאותו הגר‬
‫התנהג כדת ישראל‪ ,‬ואע"פ שאין עדים בפני מי נתגייר‪ ,‬סומכים על החזקה לעניין שלא‬
‫להוציאה מבעלה )אע "פ שלעניין להשיאו עם ישראלית אין סומכים על החזקה( ]שו"ת‬
‫עזרת כהן סי' יג[‪.‬‬

‫‡˙¯‪:‚Â‬‬
‫בסוף הערך )במהדורת המחשב יש התייחסות לערלה – אם יאריכו על זה( ― אתרוג ערלה‬
‫בחו"ל כשר לנטילה‪ ,‬עכ "פ בשעת הדחק כשקשה למצוא אתרוג אחר למצווה ]שו"ת משפט‬
‫כהן ענייני א"י א[‪.‬‬
‫שם‪ ,‬כנ"ל ― מותר לברך על אתרוג של חליפי‪-‬חליפין של ערלה‪ ,‬אא"כ יראה לבית דין‬
‫שראוי לקונסו שלא יזלזל באיסורין ]שו"ת משפט כהן סי' ב ד"ה 'עכ"פ'[‪.‬‬

‫·‪:‰˜„ ‰Ó‰‬‬
‫עמוד ש"ע טור ‪ 2‬לאחר הציון להערה ‪ 21‬אם יזכירו גם את דין רועי בהמה דקה שאסור להצילם‬
‫― וכן בכל אחת מהעבירות של תורה‪ ,‬אם שונה בהן תמיד ]שו"ת דעת כהן יו"ד סי' ו ד"ה‬

‫'והנה אם'[‪ .‬וכן אין מעלין ואין מורידין אותם ]שו"ת דעת כהן יו"ד סי' קסה ד"ה 'וסברתו של'[‪.‬‬

‫‪‚ ͯÎ‬‬
‫·‪:ÌȯÂÒ‡ ÏÂË‬‬
‫אם יזכירו את שיטת הר"ן שגם זה וזה גורם הוא מדין ביטול‪ ,‬להעיר על דבריו ― ועיין שו"ת‬
‫משפט כהן סי' כד ד"ה 'הר"ן' שכתב שאין כוונת הר"ן שזוז"ג הוא כדין ביטול איסורים‬
‫ממש לכל פרטיו‪ ,‬שהרי בביטול איסורים אנחנו צריכים לבטל את עצם גוף האיסור‪,‬‬
‫ובזוז"ג אין את גוף האיסור כלל‪ .‬אלא כוונתו שהוא מעניין ביטול‪.‬‬

‫·‪:ÔÈ„ ˙È‬‬
‫אם יוסיפו את דיני לא תתגודדו ― בשו"ת משפט כהן סי' קכה ישנה אריכות גדולה בדיני‬
‫לא תתגודדו‪ ,‬מבאר שאין איסור לייסד שני בתי דינים בעיר אחת‪ ,‬וכמו שבירושלים היו‬
‫כמה בתי דינים‪ ,‬ומחלק בדעת הרמב"ם בין שני בתי דינים ששקולים בחכמה ובמניין‬
‫לבין אם אינם שקולים‪ ,‬ומחדש עוד בדעת הרמב"ם שגדר שני בתי דינים אינו תלוי‬
‫בקביעות מקומם‪ ,‬אלא אם הם ראויים להיות שני בתי דין‪.‬‬

‫‪
300‬כרך ג‬

‫נספח ד ― הצעות לתוספות‬

‫·‪:Ì„‡ ¯ÂÎ‬‬
‫אם יוסיפו את דיני המטבעות לפדיון ― מטבעות בני זמנינו‪ ,‬שיש בהם סיגים הרבה‪ ,‬ואין‬
‫גופם שווה כפי הערך שקצבה להם הממשלה‪ ,‬דינם כשטרות שאי אפשר לפדות בהם‬
‫]שו"ת דעת כהן סי' קפד[‪.‬‬
‫אם ידברו על זמן שלושים יום ― לכתחילה המנהג פשוט לפדות ביום ל"א‪ ,‬ובוודאי שאם‬
‫נולד בסוף היום ראוי לחוש לכך‪ ,‬ובדיעבד אם פדה קודם לכן‪ ,‬אך עברו מהלידה כ"ט‬
‫י"ב תשצ"ג ― הווי ספיקא דדינא ]שו"ת דעת כהן סי' קפה[‪.‬‬

‫‪„ ͯÎ‬‬
‫·‪:ÌÈÈÁ ÈÏÚ‬‬
‫אם יוסיפו את עניין בע"ח כגידולי קרקע ― יש צד לומר שלגבי שבת הם נחשבים גידולי‬
‫קרקע‪ ,‬גם אם לשאר הדינים אינם נחשבים כך ]שו"ת אורח משפט סי' סד ד"ה 'עכ"פ'[‪.‬‬

‫·¯‪:¯‰ ˙Î‬‬
‫אם ידונו על ברכה על נורת חשמל ― אש נקראת אש על אף שאינה מבעירה‪ ,‬כפי שמצינו‬
‫בסנה ]שו"ת אורח משפט סי' עא[‪ ,‬ולכן גם החשמל נחשב אש‪ .‬אמנם אין לברך עליו מספק‬
‫כאשר הוא סגור בתוך זכוכית )כמו הנורות שלנו( ]שו"ת אורח משפט סי' סג‪ ,‬טוב ראי ―‬
‫נספח ענייני שבת ח"ב אות ח[‪.‬‬

‫·¯‪:˙Ù‰ ˙Î‬‬
‫אם ידונו גם על הפסק בין נטילת ידיים להמוציא ― יש מי שהוכיח מלשון הראבי"ה )סי'‬
‫קיב( שאם הסיח בין הנטילה לאחר ניגוב הידיים לבין ברכת המוציא ―אין צריך לברך‬
‫שוב‪ ,‬ומותר אף לכתחילה ]שו"ת אורח משפט או"ח סי' לח ד"ה 'שוב'[‪.‬‬

‫‪‰ ͯÎ‬‬
‫‚‚‪:˙ÂÈÏÚÂ ÔÈ‬‬
‫להוסיף פרק על תרומות ומעשרות ― דורות אחרונים היו מכניסים פרותיהם דרך גגות‬
‫חצרות וקרפיפות ]ברכות לה‪ ,‬ב[‪ .‬יש מי שחידש שכל הגנאי במעשיהם הוא רק שפוטרים‬
‫עצמם לגמרי מאיסור אכילת ארעי ואכילת בהמה‪ ,‬אך אין גנאי אם אדם מפקיע עצמו‬
‫מחיוב דאורייתא אם עדיין חייב מדרבנן‪ .‬למרות שהיה מקום לומר שכיוון שבדאורייתא‬
‫מצוות צריכות כונה ובדרבנן קי"ל שלא צריך כונה ואם כך מבטל את הכוונה ― זה‬

‫נספח ד ― הצעות לתוספות‬

‫כרך ה
‪301‬‬

‫אינו‪ ,‬שהרי לפי ספר חרדים יש חובה בכוונה גם למ"ד שמצוות אינם צריכות כונה‪ ,‬רק‬
‫שאינה מבטלת את המצוה ]מצות ראיה או"ח ט'‪ ,‬א' עמוד מט[‪ .‬יש מי שכתב שדאגה החכמה‬
‫האלוקית שיהיו נעשים המצוות ע"פ הבנה והכרה בערכם הגדול ולא כמצוות אנשים‬
‫מלומדה‪ ,‬ולכן נתנה התורה מקום להיפטר מהמצוה ע"י הכנסה דרך גגות וחצרות וכל‬
‫זה כדי שתגיע לאדם העושה את המצוה הרגשת עושה מנפש נדיבה ומהבנתו בערך‬
‫המצוה ]עיין עין איה ברכות פרק שישי אות י"ב[‪.‬‬

‫‚‪:ÊÊÂ‬‬
‫טור רע"ז להוסיף בד"ה "תולש" אם יוסיפו דין התולש מכוורת ― טוב ראי ב"ב עמ' קל"א‬
‫אות פ"א‪.‬‬

‫‚‪:‰¯Ê‬‬
‫טור תק"מ להוסיף פרק ושם לציין― ‪ .˙¯ÈÊ‚ ÏÂËÈ· .‰‬יש מי שכתב שטעם הדין שצריך‬
‫בי"ד שיהיה גדול בחכמה ובמנין כדי לבטל תקנת חכמים‪ ,‬הוא שמא אין הקלקול קבוע‬
‫והוי כגזרת מלכות‪ ,‬ואין לבטל תקנת חכמים מפני גזירת המלכות‪ .‬כמו כן הרי יש לשקול‬
‫כל קלקול‪ ,‬ומי יכול לשקול ענין שגזרו בו בי"ד הגדול ]שו"ת משפט כהן סי' ג[‪ .‬ישנן גזרות‬
‫שלא אומרים בהן את הדין שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו‪ ,‬כגון 'גילוי' משום‬
‫שלכתחילה לא נגזרה לאיסור במקום שאין נחשים‪ .‬ולפי זה ניתן להסביר את דברי תוס'‬
‫תענית כ"ט‪ :‬ד"ה 'מי' שבימינו יש איסור כיבוס אפילו בבעל חלוק אחד‪ ,‬משום שהגזרה‬
‫היתה על כל החלוקים‪ ,‬וההיתר שבה היה על חלוק אחד‪ .‬ולכתחילה לא גזרו כי אם על‬
‫חלוק עם אזור‪ ,‬אבל חלוק בלי אזור כמו חלוקים שלנו לא נאמר בהם מעולם ההיתר‪.‬‬
‫אך בשיעור כתמים כיוון שהוקצבה הגזירה על שיעור זה‪ ,‬צריך גזרה חדשה על פחות‬
‫מכגריס‪ .‬וכדברי החת"ס שאנו תולין כתם כגריס במאכולת‪ ,‬אע"ג שאין במאכולת שלנו‬
‫כגריס‪ ,‬משום שבזמן גזרת כתמים לא גזרו על כגריס ]טוב ראי תענית דף כ"ט אות ל"ט[‪ .‬יש‬
‫מי שהסביר את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד האם יש בכח בי"ד לבטל תקנות או גזרות‬
‫שתקנו חכמים לפניהם‪ ,‬שדבר זה תלוי האם עיקר תוקף התקנה הוא מכח קבלת כל‬
‫ישראל אותה‪ ,‬או מתוקף תקנת בי"ד הגדול של ע"א דוקא ]טוב ראי מגילה דף ב‪ .‬אות ג'[‪.‬‬
‫יסוד הדין שאין בי"ד יכול לבטל את דברי חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין‪ ,‬נוהג‬
‫רק בבי"ד של ע"א ]טוב ראי מגילה דף ב‪ .‬אות ב' עמוד קכז ועיין שם שהקשה מהגמ' בע"ז ל"א גזרת‬
‫שמן של דניאל‪ ,‬ששואלת הגמרא "דניאל גזר ואתי רבי יהודה הנשיא ומבטל ליה‪ ,‬והתנן אין בי"ד וכו' "‪.‬‬
‫ותירץ שקים להו שדניאל גזר בצירוף בי"ד הגדול של ע"א‪ .‬וכן בכל הגזרות שנקראות ע"ש יחידים‪ ,‬קים‬
‫להו לחכמים שבי"ד של ע"א גזר אותם‪ .‬ונראה שבי"ד פחות מזה אינו בר כח להטיל גזירה כללית על‬

‫ישראל לדורות[‪.‬‬

‫‪
302‬כרך ה‬

‫נספח ד ― הצעות לתוספות‬

‫טור תק"מ להוסיף פרק ושם לציין― ‪ .χ¯˘È ÏÚ Ì"ÂÎÚ ˙¯ÈÊ‚ .Â‬יש מי שכתב שמשרבו‬
‫האנסים התירו זריעה בשביעית משום ארנונא ]השגת הראב"ד שמיטה ויובל פ"א הי"א[‪ .‬ויש‬
‫מי שביאר שהמקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל ולא הייתה שביעית נוהגת בהם אלא‬
‫מדבריהם‪ ,‬בהם התירו לעבור משום האונס אבל לא במה שהחזיקו‪ .‬שטעמו הוא שמשום‬
‫שלא מסתבר שמשום אונס‪ ,‬שהיה גזרה כללית על כל הארץ יתירו מצוות שביעית באופן‬
‫שתתבטל לגמרי ואפילו אם שביעית מדרבנן‪ ,‬הלא תעקר מצוות שביעית לגמרי‪ .‬והרי‬
‫קי"ל שתקנתא דרבנן מקמי גזרה לא עקרינן ]שבת הארץ מבוא עמ' כ[‪.‬‬

‫‚‪:(Ì„Â ¯˘· ÍÏÓÏ ÒÁÈÈ˙Ó˘ ‰ÊÎ Í¯Ú ÛÈÒ‰Ï) ÍÏÓ ˙¯Ê‬‬
‫יש מי שכתב שמלחמת רשות עיקר חיובה משום "גזרת מלך"‪ ,‬שהוא מוציא למלחמת‬
‫הרשות ע"פ ב"ד של ע"א‪ ,‬היינו שב"ד מסכימים על גזרתו‪ ,‬שהרי אם היו מצווים הייתה‬
‫זו מצוה לפי הרמב"ם מדין "לא תסור"‪ .‬ונחשבת מלחמת רשות‪ ,‬למרות שמצאנו בדין‬
‫שמיעה למלך חומרא שהעובר על דבריו חייב מיתה‪ .‬והיינו משום שמצאנו גם צד קולא‪,‬‬
‫שאינה עומדת אפילו כנגד מצוה קלה‪ ,‬ואפילו אין מבטלין בשבילה את העוסק בתורה‪.‬‬
‫ולכן נחשבת רשות לגבי שאר מצוות ]‡‚¯‪.[Ë-Á¯ 'ÓÚ „Ó˜˙˙ '‚‡ ,‚ ‰"ȇ¯‰ ˙Â‬‬

‫‚‪˙·‰Ï˘ Ú"Ú :˙ÏÁ‬‬
‫יש מי שהסביר את מחלוקת הראשונים להלכה‪ ,‬בדין הדלקת רוב מדורה בערב שבת‬
‫כדי שלא יהיה חשש חיתוי בשבת ]שו"ע או"ח סימן רנה בחילוק הדברים הנדלקים האם מפוזרים‬
‫או מחוברים[ שאינה מחלוקת בהגדרת המציאות אלא מחלוקת בהגדרת התייחסותה אל‬
‫מעשה האדם‪ ,‬האם מה שהאש הולכת ומתפשטת בגופים המפורדים נחשב כהמשך מעשה‬
‫ההדלקה בתחילה‪ ,‬או שזה נחשב כפעולה מתחדשת שאמנם הם תולדה של מעשה‬
‫ההדלקה הראשון אבל לא נחשבים אותו מעשה ]לנתיבות ישראל בעניין מחלוקת המציאות עמוד‬
‫ס"ג[‪.‬‬

‫‚‪:Ë‬‬
‫טור תרע"א אם יוסיפו את הדין של נתינת גט בתנאי ע"י שליח קודם קדושין ― יש מי שכתב‬
‫שאין לצרף בזה תרי קולי‪ ,‬והוא מכשלה גדולה בישראל ]שו"ת עזרת כהן סי' סב אות ג‪.‬‬
‫קונטרס דור אחרון י"ל שנת תרצ"ז‪ ,‬אות ז'[‪.‬‬

‫נספח ד ― הצעות לתוספות‬

‫כרך ו
‪303‬‬

‫‪ ͯÎ‬‬
‫‚¯‪:ÒÈ‬‬
‫אם ידונו בדברי החתם סופר )יו"ד סי' קנ( שאע"פ שבימינו אין מאכולת שגודלה כגריס‪ ,‬פוסקים‬

‫לפי הזמן ששיערו זאת חז"ל ― הראי"ה קוק למד מכך לתחומים נוספים‪ ,‬שפוסקים לפי‬
‫זמן הגזירה‪ ,‬כגון גדרי מים שאין להם סוף בדיני עגונה ]שו"ת עזרת כהן סי' כד ד"ה 'אמנם'[‪,‬‬
‫וכן גזירת קטניות ]שו"ת אורח משפט סי' פט ד"ה 'ובוודאי' וסי' קיב ד"ה 'הוספה'[‪.‬‬

‫‪Ê Í¯Î‬‬
‫„‚‪:ÌÈ‬‬
‫טור רכ"ו לאחר הציון להערה ‪ 393‬להוסיף הפנייה ― "על אכילת דגים במצוות עונג שבת‬
‫ע"ע ענג שבת"‪ .‬ושם להביא את דברי הרב שו"ת אורח משפט סי' קכח אות כו ― שיין‬
‫לליל הסדר עכ"פ לעצמו )אם אין לו לשאר בני ביתו( קודם לענייני עונג יו"ט כמו דגים‬
‫וכיו"ב‪.‬‬
‫טור קפ"ו לאחר הציון להערה ‪ 182‬להוסיף פרק ושם לציין ― ‪ .˙ˆӷ .Â‬בספירת העומר‪,‬‬
‫המסופק מהי הספירה באותו יום‪ ,‬יכול לספור את שתי הספירות זו אחר זו ]ויקפיד‬
‫שלא לומר 'או' בין שתי הספירות‪ ,‬כדי שכל אחת מהן תהיה ודאית[‪ ,‬ויוצא ידי חובה‪.‬‬
‫ומה שבליבו אינו יודע מהי הספירה האמיתית אינו גורע‪ ,‬שדברים שבלב אינם דברים‬
‫]שו"ת אורח משפט סי' קכו ד"ה 'אבל מקור'[‪.‬‬

‫„¯‪:ȯÂÓ‡‰ ÈÎ‬‬
‫כותב הערך החליט לא לעסוק בערך זה בענייני לבוש וגילוח השיער וכו‪ ,‬ודחה זאת לערך חוקות‬

‫הגויים‪ .‬עכ"פ‪ ,‬אם יחליטו להוסיף זאת בערך זה ― ומה שמרדכי יצא בלבוש ארגמן ― צריך‬
‫לומר שבזמנם לא היה זה לבוש המיוחד לגויים‪ ,‬או מפני שהיה מקורב למלכות‪ ,‬כמו‬
‫שהתירו לאבטולמוס בן ראובן לספר קומי ]ב"ק פג‪ ,.‬סוטה מט‪] [:‬שו"ת אורח משפט סי' לו ד"ה‬
‫'נראה'[‬

‫„¯‪:ÌÂÏ˘ ÈÎ‬‬
‫טור תשכד בסוך הערך להוסיף פרק ― ‪ ― ÌÂÏ˘ Èί„ ÌÂ˘Ó ÌÈ‚‰ Ó ÈÂ È˘ .1‰‬להוסיף‬
‫דיון האם מותר לשנות מנהגים משום מחלוקת‪ ,‬ויש מי שכתב שלמרות שכל התורה‬
‫כולה דרכי שלום היא שנאמר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"‪ ,‬מ"מ אסור לשנות‬
‫ממנהגים משום מחלוקת ]שו"ת אורח משפט סי' יח[‪.‬‬

‫‪
304‬כרך ט‬

‫נספח ד ― הצעות לתוספות‬

‫‪Ë Í¯Î‬‬
‫‪:Ïω‬‬
‫אם ידונו לגבי נענוע הלולב בהלל ― הנענוע שבהלל אינו בגדר מצווה גמורה אלא הידור‬
‫בלבד‪ ,‬ומטעם זה גם אין בו איסור לא תתגודדו אם אינו מנענע ]שו"ת משפט כהן סי' קכה‬
‫ד"ה 'ומש"כ'[‪} .‬ועכ"פ אם אין דנים בערך זה בנענוע ― יש להוסיף בסוף הערך הפנייה‬
‫בלשון‪" :‬בדיני נענוע הלולב שבהלל עיין ערך נטילת לולב" וכד'{‬
‫תקון טעות באנצקלופדיה‪:‬‬
‫בערך 'חציצה' טור קטו הערה ‪ 678‬אבני נזר יו"ד סי' תו אות ג‪ ,‬צ"ל סי' רסו‪.‬‬