קשר מס ,38אביב 2009
המתקפה התקשורתית הישראלית
על מרוקו אחרי טביעת ספינת
המעפילים "אגוז" בינואר 1961
יגאל בן-נון
אסון טביעתה של ספינת המעפילים "אגוז" ) (Piscesהוא אחד
האירועים הדרמטיים ביותר בתולדות הקהילה היהודית במרוקו.
האסון זעזע את היהודים והחיש את החלטתם למצוא חלופה טובה
יותר לחייהם במדינה שזה עתה קיבלה את עצמאותה .במאמר זה לא
אדון בסיבות שגרמו לטביעה ובאחראים לאסון אלא בתגובותיהם של
מדינת ישראל ,של הארגונים היהודיים העולמיים ,של ראשי הקהילה
המקומית ושל שלטונות מרוקו לטביעה .כמו כן אדון בתגובות
שליחיה החשאיים של ישראל במרוקו על האסון .כשבעה חודשים
אחרי האירוע סוכם בין נציגי ישראל ומרוקו על יציאה מאורגנת של
1
הקהילה.
אחרי מחדל טביעת הספינה מול חופי מרוקו ב– 10בינואר ,1960
הגיעה ישראל למסקנה שאפשר להפוך את הכישלון ליתרון תעמולתי
נגד מרוקו .באופן עקיף ,טביעת "אגוז" על 45נוסעיה ,הייתה
מענה על המאוויים לפעולה ספקטקולרית שתזעזע את דעת הקהל
העולמית ותפעיל לחץ על ארמון המלוכה 2.יומיים בלבד אחרי שנודע
על הטביעה החלה ישראל במסע תעמולה עולמי נרחב .הממשלה,
הסוכנות היהודית והמוסד 3גייסו את נציגויותיהם בעולם המערבי ואת
קשריהם עם העיתונות כדי לנהל מתקפת הסברה אינטנסיבית בנושא
אחריותה של ממשלת מרוקו 4.משרד החוץ הדריך את נציגויותיו
בעולם המערבי ליזום מאמרים בעיתונות שיצביעו על העובדה כי
יהודי מרוקו חיים במשטר של פחד ,של רדיפה ושל אפליה .הושם
דגש על שאיפתם לעזוב את מרוקו ועל עוצמת כמיהתם לישראל גם
במחיר סיכון חייהם .הנציגויות נדרשו להביא את הבעיה לידיעת
הציבור ולהטיל את האשם לאסון על שלטונות מרוקו עקב רדיפתם
את היהודים בניגוד להתחייבותם בעת קבלת העצמאות .הנציגויות
נדרשו לייחס את הרדיפות למדיניות האוהדת של שלטונות מרוקו
5
כלפי שליט מצרים ,גמאל עבד אלנאצר.
פרשת הטביעה העיבה על היחסים בין מרוקו לישראל ,שהיו
מתוחים ממילא עקב התייצבות מרוקו ,לפחות כלפי חוץ ,במחנה
הנאצריסטי כשלוש שנים לאחר עצמאותה .לאחר גל ראשון של
מאמרים וכתבות ברדיו מסרה שרת החוץ ,גולדה מאיר ,הודעה
בכנסת שגררה גל נוסף של מאמרים .בדיון שהתקיים בכנסת ב–18
בינואר ,1961הטילה ממשלת ישראל את האשמה לטביעת הספינה
על מרוקו ופתחה במאבק גלוי נגדה .גולדה מאיר גינתה את ממשלת
מרוקו על שהיא מונעת מיהודיה חופש יציאה ,וסיימה את נאומה
במילים" :י ֵדעו יהודי מרוקו כי אין הם בודדים במערכה" .בעיניה,
טביעת הספינה היא "חוליה בשרשרת הטרגית של ניסיונות יהודיים
לפרוץ דרך למולדת" 6.להערכת מחלקת המדינה האמריקנית הודעת
שרת החוץ בכנסת יצרה לפרשה תדמית של סכסוך ישראלי–מרוקני,
דבר שהקשה את עורפם של המרוקנים במקום לרככם .המרוקנים
חששו שהענקת חופש יציאה מוחלט ליהודים יביא ל"אקסודוס" כללי,
שמשמעותו בריחת הון והפסד כוח אדם מקצועי ,פגיעה במוניטין של
מרוקו ויתרונות כלכליים לישראל .הדיפלומטים האמריקנים ציינו גם
7
שיהודי מרוקו לא רוו נחת מן ההודעה.
מסע התעמולה של הארגונים היהודיים העולמיים
בפריס הגיע נשיא הליגה לזכויות האדם ,דניאל מאייר 8,לבית
שגרירות ישראל ודיווח כי שכנע "ידיד המקורב לנסיך מולאי חסן
ומכיר אותו שנים רבות" ,לשגר אליו מכתב מפורט בנושא הבטחת
זכויות היהודים ובהן גם זכות ההגירה החופשית .הוא ביקש לקבל עוד
מידע וציין כי הוא מוכן להמשיך לפעול .הוא מתח ביקורת על דברי
שרת החוץ בכנסת וטען כי ההצהרה הייתה נמהרת ונבעה בוודאי
מהתרגשות .הוא הביע נכונות לפנות לידידו ,מהדי בן ַבּרכָּה 9,ולדבר
עם נשיא תוניסיה ,חביב בורגיבה ,למרות היחסים המתוחים בינו
לבין הנסיך ,מולאי חסן .שגרירות ישראל שללה את רעיון הפנייה
לבן ַבּרכָּה ,יריבו של המלך ,כיוון שנציגי ישראל ומרוקו עמדו בפני
הסכם על יציאה קולקטיבית של יהודי מרוקו תמורת תשלומים
10
שיועברו לארמון המלך.
ב– 6בפברואר 1961התכנסה בניו יורק מועצת הארגונים
היהודיים העולמיים )CCJO — Consultative Council of Jewish
,(Organisationsשנשיאה היה נחום גולדמן 11.השתתפו בה נציגים
מארצות הברית ,מקנדה ,מאוסטרליה ,מארגנטינה ,מצרפת ומבריטניה.
משה לוויט ,סגן נשיא הג'וינט ,הוזמן בידי גולדמן כמרצה אורח.
אנדרה וייל מצרפת הדגיש שהוא מייצג את הקרי"ף ) ,CRIFארגון
הגג של הארגונים היהודיים בצרפת( ושהוא אינו מדבר בשם חברת
"כל ישראל חברים" )"אליאנס" ,להלן :כי"ח( .וייל חשש שהשתתפות
55
קשר מס ,38אביב 2009
ממתינים בציפייה לספינה
כי"ח בכנס תחיש את קצב הלאמת רשת בתי הספר שלה במרוקו.
הוא הדגיש שגירוש מנכ"ל אורט ,ברנאר ואנד פולאק ,ממרוקו היה
עניין אישי ולא כוון נגד פעילות החברה במדינה .לוויט ווייל עמדו
על מרחב התמרון שיש לארגונים היהודיים העולמיים במרוקו ,אך
ציינו שמצב היהודים במדינה הולך ומחריף וכי מן הראוי שהשלטונות
ירגישו שקיימת בעולם "עין יהודית" ולא יהודית פקוחה העוקבת
אחר יחסם לקהילה .השניים התנגדו בחריפות למסע פרסום מאורגן
בעיתונות האמריקנית אשר מטרתו יצירת אווירה אנטי–מרוקנית.
אנדרה וייל הסביר תופעות שנראו לכאורה כתופעות אנטי–יהודיות
כנובעות ממקורות כלליים יותר .למשל ניתוק קשרי הדואר עם ישראל
מקורו בקסנופוביה ,והאיסור על יציאה מן המדינה קשור לעקרון
האזרחות המרוקנית הנובע מ"הבעת נאמנות תמידית" )allégeance
,(perpétuelleולפיו אדם שנולד במרוקו לא מאבד לעולם את זכותו
לשוב למדינה .מכאן נבע החשש שהיהודים היוצאים לישראל עלולים
לשאוף לשוב למרוקו ולדרוש את זכויותיהם כאזרחים מרוקנים.
להערכת וייל עתיד לשלוט במרוקו משטר קיצוני על פי הדגם של
12
הדמוקרטיות העממיות.
13
נציג הקונגרס היהודי העולמי )להלן :קי"ע( ,אלכסנדר איסטרמן,
תמך בדברי וייל ולוויט והדגיש שהוא עומד בקשר יומיומי עם הנהגת
יהודי מרוקו ועם השלטונות ,וייתכן שביטול היתרי היציאה הוא פרי
קשרים אלה .גם איסטרמן מתח ביקורת על הודעת שרת החוץ בכנסת
והדגיש שליהודי מרוקו יש כעת נציגות קהילתית חדשה ואמיצה אשר
העזה לפנות אל יורש העצר ואל שר הפנים אחרי הפגיעות בקהילה
בימי ביקורו של נאצר בוועידת קזבלנקה בראשית ינואר .הוא דיווח
שהנסיך מולאי חסן עודד את המשלחת לכנס את ועדי הקהילות כדי
לדון בבעיה .איסטרמן מסר כי הוא עתיד לנסוע למרוקו לקראת סוף
פברואר לפגישה סודית עם "דרג גבוה ביותר" ,כדי לשאת ולתת
עמו .הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק ,שהוזמן אף הוא לכנס,
הסביר את המניעים להודעתה של שרת החוץ ואת האופי ה"נאצי"
של התעללות משטרת קזבלנקה ביהודים בעת ביקור נאצר ,שמקורו
כנראה ביוזמה שנטלו אנשי הביטחון המצריים אשר ליוו את נשיאם
14
לוועידה במרוקו.
בכינוס התגלעו ,כרגיל ,חילוקי דעות בין ראשי הארגונים
56
היהודיים לבין נציגי משרד החוץ הישראלי .גולדמן תקף את קונסול
ישראל בניו יורק ,בנימין אליאב ,בגלל בקשתו לשגר מחאות של
ארגונים יהודיים לשגריר מרוקו בוושינגטון.
נשיא קי"ע סיכם את הכנס וקבע שיש הסכמה כללית לפרסום
הודעות מחאה ,אך יש להימנע מפרסום בעיתונות .הוא סיפר שהעיתון
ניו יורק טיימס סומך בעיקר על המידע של סופרו ברבאט ועל מחלקת
המדינה האמריקנית ,המתנגדת לפעולה נגד ממשלת מרוקו .גם גולדמן
וגם איסטרמן היו פסימיים בשאלת היציאה החופשית של היהודים,
שכן לדעתם המלך אמנם מצטייר להלכה כפרו יהודי ,אך למעשה
הוא נעשה בהדרגה למתנגד חריף לישראל ,משיקולים פנימיים של
הישענות על הליגה הערבית .גולדמן הציע להמתין לשלושה אירועים:
ועידת מועצת הקהילות היהודיות במרוקו ,פגישה של משלחת יהודית
עם מלך מרוקו ,מוחמד החמישי ,לפי הבטחת הנסיך מולאי חסן,
וביקור איסטרמן במרוקו 15.בכינוס צוינו הפגיעות הנפשיות והגופניות
ביהודים והובעה דאגת היהודים בעולם מהתנהגות משטרת קזבלנקה
בימי ביקור נאצר ,ומן הפגיעה בזכויותיהם ובחירויותיהם היסודיות
של היהודים .התנהגות המשטרה הייתה בלתי מתקבלת על הדעת ולא
היה לה קשר לביטחון המדינה:
קשה להאמין שממשלת מרוקו אישרה או התירה פגיעות כאלה בזכויות
ובחירויות של חלק מאזרחיה .יש לקוות שהממשלה תעשה את כל
הדרוש ותנקוט בכל האמצעים כדי להסיר את החששות מלב יהודי
מרוקו ולהבטיח לכל חלקי האוכלוסייה המרוקנית שביטחונם האישי
וכבודם האנושי יכובד ]…[ יהודי מרוקו סובלים מהגבלות בחירויותיהם
הבסיסיות הכוללות את הזכות האנושית הבלתי ניתנת לביטול:
האפשרות החוקית להתאחד עם המשפחות איתן הם מעוניינים לחיות
בארצות אחרות .נטילת זכויות החופש יוצרת פגיעה וסבל ברווחת יהודי
16
מרוקו.
למסע ההסברה נרתם גם שגריר ישראל בצרפת ,ולטר איתן ,שנפגש
ב– 9בפברואר עם ראש ממשלת צרפת לשעבר ,פייר מנדס פרנס,
בביתו .לדעת מנדס פרנס שעקב אחר האירועים ,אין המרוקנים עצמם
יודעים לקראת מה הם הולכים ,וברור דבר אחד בלבד :עד עתה
הצליח בורגיבה במדיניותו כלפי היהודים ואילו המרוקנים נכשלו.
הוא סיפר כי באוקטובר שוחח ,ביוזמתו ,עם הנסיך מולאי חסן בניו
יורק על הבעיה היהודית ,אך ניכר שהנסיך לא שבע נחת מן הדברים
והניח לו להרגיש כי העלאת הנושא פוגמת בטעם הטוב .לדעתו הנסיך
הוא הקובע ,שכן בידיו השלטון המעשי ולכן הכרחי למצוא דרך אליו.
הוא שאל את השגריר אם יש במרוקו אדם או גוף אשר יעז לחלוק
על מדיניות הממשלה .כאשר ציין איתן את שמו של בן ַבּרכָּה ,השיב
מנדס פרנס שאין ערך לדבריו ,שכן הוא תמיד יאמר אוטומטית את
17
ההפך ממה שאומרת הממשלה ,בהיותו איש אופוזיציה.
כל אלה לא סיפקו את נציגי ישראל ,שחיפשו דרכים נוספות
להפנות את דעת הקהל נגד מרוקו .במוסד לתיאום ,שהורכב מנציגי
הממשלה והסוכנות היהודית ,הועלתה הצעה ליזום כינוס עולמי
לא יהודי למען הקהילה במרוקו ,כמו הכנס שנערך בפריס למען
אוטונומיה תרבותית ליהודי ברית המועצות .שרת החוץ התייעצה
עם גולדמן כדי לבדוק את סיכויי ההצלחה ואת דרכי הביצוע ,וראתה
בכנס מסוג זה "ניסיון אחרון" להשפיע על ממשלת מרוקו 18.מאחר
שהתנהל כבר מסע הסברה ,וכיוון שעמדותיהם של ראשי קי"ע ושל
ארגונים יהודיים אחרים זכו לפרסום נאות בעיתונות ,החליטו נציגי
קשר מס ,38אביב 2009
ישראל שאין צורך בקיום הכינוס .הם לא יכלו להתעלם מן העובדה
שמיד אחרי ועידת קזבלנקה חל שינוי לטובה בהצהרות השלטונות
ובמעשיהם .עם זאת חיפשו במשרד החוץ אישיות שתיסע לחודש-
חודשיים למרוקו ותחבר דוח על חיי היהודים 19.ראשי התאחדות עולי
צפון אפריקה בישראל ,בראשות ח"כ אשר חסין ומוריס תימסית,
שלחו מברק למזכיר הכללי של האו"ם דאג המרשלד ,וביקשו את
20
התערבותו בפני ממשלת מרוקו לשמירת זכויותיהם של היהודים.
בעקבות הכינוסים והפרסום שהתלווה להם ,ובהשפעת השדולה
היהודית האמריקנית ,התגייסה העיתונות העולמית למסע הסברה
נרחב שהאשים את שלטונות מרוקו בנסיבות שגרמו לטביעה.
הדגש הושם על הרעת מצב היהודים מאז כינוס ועידת שרי החוץ
של הליגה הערבית בקזבלנקה בספטמבר ,1959ועידה שבה הוחלט
לנתק את קשרי הדואר עם ישראל .בין המאמרים שתיארו את מצבם
המדאיג של יהודי מרוקו בלטו מאמר בעיתון ) Reporterרפורטר(
האמריקני בכותרת "הצרות של יהודי מרוקו" ,ומאמר של מרווין האו
) (Marvin Howeבעיתון ניו יורק טיימס וכן ידיעות רבות בעיתונים
) Le Mondeלה מונד( ו–) L’observateurל'אובסרווטר( .העיתון
) Christian Centuryקרישטיאן סנצ'רי( הפרוטסטנטי מבריטניה
הציע שהאומות המאוחדות יחקרו את הידרדרות זכויות האזרח
במרוקו ויזכירו לשלטונות שמעמד מרוקו בקהילה העולמית לא יצא
מחוזק "אם היא תחזור על פשעי הנאצים" .וושינגטון פוסט ציין
במאמר מערכת ב– 19בפברואר את שתי המדינות בצפון אפריקה
שהיהודים מצויים בהן במצב של איום עקב נגע הנאצריזם" :אם
ליהודים לא תותר הזכות להגר ,קשה לראות איך אפשר להתאפק
ולא להפגין רגשות .במשך יותר ממאה שנה יהדות צפון אפריקה לא
הוטרדה יחסית .החיים המשותפים יצרו תקווה למצב שונה מזה שהיה
במזרח התיכון .דומה שמרוקו אינה יכולה או אינה מעוניינת להגן על
אזרחיה היהודים או לאפשר להם לעזוב את המדינה בשלום ,והדבר
21
אינו מבשר טובות".
נציגי ישראל ציפו שהאסון ותגובות המרוקנים יציעו הזדמנות
להוכיח ,על סמך עובדות מוצקות ,שמרוקו מפירה את האמנה לזכויות
האדם אשר התחייבה לכבד .להערכתם ,תגובות אלה יגרמו ליהודים
העניים ולשכבת המשכילים להבין שרק המסע התקשורתי שהתנהל
מחוץ למרוקו נגד הפגיעות ביהודים ישכנע את השלטונות שהיהודים
זוכים לתמיכה בכל העולם .נציגי ישראל ציינו "שמכל מקום פונים
אלינו שלא להרפות מן המאמצים שכן רק החשש של המרוקנים
לראות את העולם כולו מודאג מן היחס לו זוכים יהודי מרוקו ימנע
מהם לפגוע ביהודים" 22.מסע הפרסומים הישראלי הגיע לממדים
שלא ציפו להם כלל במדינות רבות ,ובהן צרפת ,גרמניה ,שוויץ,
איטליה ,בנלוקס ,פורטוגל ,מדינות סקנדינביה ורוב מדינות אמריקה
הלטינית וכן אנגליה ,קנדה ,אוסטרליה ,ניו זילנד ,ארצות הברית
ואפילו תוניסיה 23.התעמולה הישראלית נגד מרוקו הצליחה בעיקר
בצרפת ,במדינות סקנדינביה ובשוויץ; פחות בארצות הברית ,שם
הופעלו בעיקר אישים ידועים כמו אלינור רוזוולט ,שפנתה אישית
למלך מוחמד החמישי .בישיבת ממשלה בירושלים שדנה במסע
ההסברה ,האשימה שרת החוץ יהודים מרוקנים "מתבוללים",
תומכי ההשתלבות בחברה המרוקנית ,בפעילות בקרב דיפלומטים
זרים כדי להשפיע עליהם לדווח לממשלותיהם על אשמת ה"ציונים"
במצב הקהילה 24.במהלך כל מסע ההסברה מטעם ישראל והארגונים
היהודיים העולמיים נמנעו גורמים אלה מלהתייחס לאסון הטביעה
ולאחראים לו ,ולא האשימו את מרוקו באחריות ישירה לטביעה,
ביודעם שהיה זה מחדל של הגורמים הישראלים שטיפלו בנושא.
התגוננות שלטונות מרוקו
התגובות המרוקניות על אסון "אגוז" ועל המתקפה הישראלית לא
איחרו לבוא .הנימה הכללית התבססה על ההפרדה בין יהודי מרוקו
שאליהם יש להתייחס כאל בני מולדת משותפת ובין ה"ציונים"
הזרים ,המחרחרים ריב בין מוסלמים ליהודים ומסיתים את האחרונים
לעזוב את מולדתם .עיתוני מרוקו הופתעו מן המתקפה הישראלית
ונאלצו להתגונן .הם הפנו אצבע מאשימה כלפי "המחתרת הציונית"
הפועלת בשטח מדינתם .בהצהרה לעיתון ניו יורק טיימס ,ב–21
בינואר ,ערך שר ההסברה המרוקני אחמד עלאוי הפרדה ברורה
בין יהודים לציונים" :מקום היהודים המרוקנים במרוקו ולא במקום
הערבים בפלשתין .ההגירה לישראל היא עריקה ומעשה בגידה.
57
קשר מס ,38אביב 2009
הענקנו ליהודי מרוקו שוויון זכויות ,אף שלא הקריבו עצמם כמונו על
מזבח העצמאות .הם עשו את ההפך .בתמיכת השלטונות הצרפתים הקימו
מוסדות ציוניים והפיצו את תעמולתם .הם חדרו למנהל הציבורי ותפסו
בו משרות בכירות ,דבר שאפשר להם נגישות לסודות מדינה אותם יכלו
לגלות .במקום להשתלב במאבק הלאומי ,הארגונים היהודיים נעשו
לתאי ריגול וחבלה המסכנים את ביטחון המדינה .המצב גרוע יותר ממה
שתיארנו לעצמנו .יש לבדוק אפוא מחדש את השאלה היהודית ,ולנקוט
באמצעים המתבקשים נגד אלה הרומסים ברגל גסה את יוקרת המדינה,
28
מפירים את חוקיה ומסכנים את מוסדותיה המקודשים.
מימין :ג'ורג' ברדוגו ,אנט שורקי ,מהדי בן ברכה ואדם לא
מזוהה
אין לאף אחד זכות לנטוש את ארצו .עליו להיצמד אליה כי גורלנו
משותף .שתי הקהילות חיו תמיד ביחסי שכנות טובים ,עד שקשה
להבחין בהבדל בין יהודי למוסלמי בעיקר באטלס העליון ,כי שפתם
אחת ,אורחות חייהם זהים ,מנהגיהם זהים וגם שמות משפחותיהם
זהים .אם תועמלנים ציוניים מלבים שנאה ,רק הם ישאו באחריות
לתוצאות תעמולתם" .עלאוי הפנה את זעמו נגד הארגונים הציוניים
המנהלים "מערכה פושעת" כדי להפנות יהודים מרוקנים לישראל
"בכל תנאי" 25.הצהרה זו לא נעמה למנהיגי הקהילה שהיו רגילים
להודעות מרגיעות מצד ראשי השלטון.
עיתון מפלגת השמאל אלעַלאם )העולם( השתדל אף הוא להפריד
בין יהודי המדינה ובין "הציונים" .במאמר מערכת מן ה– 25בינואר
1961הגיב על מתקפת ההסברה הישראלית ,שהטילה את האחריות
לטביעת הספינה על מרוקו" :האמת היא שטביעה זו משמשת את
ישראל כתירוץ לתקוף את מרוקו שכינסה את הוועידה הפן אפריקנית
שישראל הואשמה בה כמשרתת המעצמות הקולוניאליות" .המאמר
ציין את הזכויות שמהן נהנים היהודים אך ,לדברי הכותב ,הנאמנות
למולדת היא חובתם הראשונה ,בתנאי שישראל לא תהיה בשבילם
מולדת שנייה .הדבר נכון לכל אזרח ,גם למוסלמים .הכותב גינה
את הסטודנטים היהודים שלמדו בצרפת על חשבון ממשלת מרוקו
אך העדיפו להגר לישראל ולא לחזור לארצם" 26.על היהודים לדעת
שהגירה בלתי חוקית 'ובסיטונות' אסורה בכל הארצות" .כצפוי ,ניצל
עיתון האופוזיציה את ההזדמנות להתקיף את ממשלתו של מוחמד
החמישי ודרש ממנה להתנגד "לפעילות ארגונים מסוימים אשר
מטרתם היא להבריח יהודים לישראל .ארגונים אלה הם הקושרים את
היהודים למולדת אחרת שאינה מרוקו ועוזרים להם לברוח לישראל
כפי שקרה למאות מהם .יהודים אלה התחרטו על צעדם שכן שימשו
27
מטרה לאפליה גזעית בישראל".
ב– 16בינואר התבטא העיתון אלפג'ר )השחר( ,שופר הארמון,
בחריפות רבה אף יותר .הוא תקף את "הציונים" ואת היהודים
ששיתפו אתם פעולה:
58
נוסף על ההתגוננות התקשורתית נפוצו ידיעות שדיווחו על החרמת
עסקיהם של כ– 300סוחרים ברובע דרב עומר בקזבלנקה ,אשר עסקו
במסחר סיטונאי ,למן ה– 17בינואר .ימים אחדים לאחר מכן הוסר
סמל מגן דוד מחזית בית הכנסת בית אל בקזבלנקה .במארס נשמעו
הערות אנטישמיות בעת הקרנת הסרט מיין קמפף בשני בתי קולנוע
29
בקזבלנקה.
שגרירות מרוקו בוושינגטון התגייסה אף היא להגיב על ההתקפות
והאשימה את הארגונים הציוניים בניצול הטרגדיה של ספינת
המהגרים לניהול תעמולה נגד מרוקו וליצירת חיץ בין הקבוצות
האתניות באוכלוסייה המרוקנית" :אין לציונים כל יסוד לטענה
שיהודי מרוקו מדוכאים .מעולם לא הייתה בעיה יהודית במרוקו וגם
לא תהיה כזאת ,מסיבה פשוטה שיהודי מרוקו מוכרים כאזרחים על
ידי ממשלה השואפת לשמור על החירויות ,השוויון והרווחה לכל
אזרחיה" 30.לייבל כץ ,יושב ראש המועצה הבין–לאומית של בני
ברית ,וסגנו ,מוריס ביסגייר ) ,(Bisgierנפגשו למשך 45דקות עם
שגריר מרוקו בארצות הברית ,ד"ר מהדי בן עבוד ,ומחו נגד התנהגות
ממשלתו .השגריר השיב לבני שיחו שטביעת הספינה נוצלה מראש
על ידי תעמולה המשרתת מטרות זרות.
התגובות על האסון בתוך הקהילה
אחרי שמזכיר מועצת הקהילות ,דוד עמר 31,קיבל את ההודעה על
טביעת "אגוז" ,הוא טלפן אל מפקד "המסגרת" במרוקו ,אלכס
גתמון 32,ומסר לו" :הטלפון שלי לא פסק מלצלצל כל היום בביתי
ברחוב ללנד ברבט .ידידים יהודים התעניינו בחדשות או הביעו את
מבוכתם וחברים מוסלמים רבים ,בהם פוליטיקאים אחדים ,גמגמו
לעתים בשלומיאליות מילות ניחומים" 33.ימים אחדים לאחר מכן
קיבל גתמון מכתב מפתיע מדוד עמר המביע תמיכה בלתי מסויגת
ברשת המחתרתית הישראלית ומבקש להגביר את פעילותה אחרי
האסון .צעדו של דוד עמר הפתיע בנועזותו אך גם עורר תמיהות ,שכן
הוא עמד בסתירה לעמדה הרשמית של מועצת הקהילות שפורסמה
ב– 12בפברואר ולתגובותיהם של שאר מנהיגי הקהילה .עמר כתב
עוד במכתבו:
שמענו בהתרגשות עמוקה על אובדן משפחות יהודיות בלב ים .אחרי
המאורעות החמורים האחרונים בקזבלנקה ,נפגעה האוכלוסייה היהודית.
מועצת הקהילות היהודיות במרוקו וועד קהילת קזבלנקה שיגרו מברק
למלך ובו בקשה להתקבל לראיון .האסון לא ישנה במאומה את אמונתה
של קהילתנו ואת תקוותה .אני נשאר דבק באמונתי שלאור הנסיבות
הנוכחיות אתם חייבים להכפיל את מאמציכם ולהגשים את תקוותם
העזה של יהודי מרוקו לעלות לארץ .המאורעות האחרונים בקזבלנקה
גרמו לראקציה חריפה בקרב מתנגדי השלטון ,ומכאן מצב הרוח הכללי
של התגוננות עצמית .לאן יובילו המאורעות בקזבלנקה? עד היכן
קשר מס ,38אביב 2009
כרוז של "המסגרת" ביום השלושים לטביעת "אגוז"
פקידי הממשלה היהודים 40.הצעות אלה נידונו בהמשך בפגישת ראשי
הקהילה עם יורש העצר.
שגריר שבדיה ברבאט ,פיטרי ,נפגש באמצע ינואר עם נכבדי
הקהילה ולדבריו התרשם שהם מגנים את התערבות ישראל ו"הציונות
העולמית" שעלולה להזיק לקהילה .בדוח רווי טיעונים לא מחמיאים
לישראל ולקהילה היהודית ששלח לממשלתו ,ציין שהיהודים תמיד
התנשאו על המוסלמים מסיבות דתיות ,והאירועים האחרונים הם
תוצאה הגיונית של התנהגותם .השלטונות המרוקנים שואפים לבטל
את המחיצות המסורתיות בין יהודים למוסלמים מבלי לפגוע בפולחן
היהודי .סגירתם של בתי הספר היהודיים המחנכים לבדלנות היא צעד
חשוב ברוח זו ,אולם רבים מן היהודים מסרבים להכיר במציאות
41
המרוקנית ובאורח פרובוקטיבי מוסיפים לדגול בתרבות צרפתית.
האחריות לאסון מוטלת על התעמולה הציונית למען הגירה לישראל.
יתר על כן ,אסון טביעת "אגוז" נוצל על ידי התעמולה של הארגונים
היהודיים משום שישראל זקוקה להגירה ולא משום שהיא דואגת
בתום לב ליהודי מרוקו .הראיה לכך היא שיהודי מרוקו החיים
בישראל אינם נחשבים שווים לשאר האוכלוסייה היהודית וסבלם
הוא מן המפורסמות .השגריר נפגש עם ראש הממשלה לשעבר,
עבדאללה איברהים ,שהבטיח לו כי כל המפלגות חותרות לבטל
אפליית היהודים .פיטרי סיים את דבריו בבקשה מממשלתו שתפעיל
את השפעתה על עיתונאי ארצו שיפסיקו את ההשוואה בין רדיפות
היהודים בשנות השלושים בגרמניה ובין המתרחש במרוקו ,שכן
42
הדבר עלול להזיק ליהודי מרוקו עצמם.
מפגש ראשי הקהילה עם יורש העצר
רוצים השלטונות להגיע? מהן השאלות ששואלים עצמם יהודי מרוקו?
תקוותנו תלוייה בכם ואני מבקשכם להגביר פעילותכם ומאמציכם
34
למרות ועל אף הכול.
בשיחה של דוד עמר עם מוריס קרשן ,נציג קי"ע במרוקו ,הגיעו
השניים למסקנה שאל לישראל להרפות ממסע ההסברה המתנהל
בעיתונות ,שכן הוכח עתה שזהו האמצעי היחיד המשפיע על יחס
המרוקנים ליהודי ארצם .עם זאת הם התנגדו לביקור נוסף של
35
איסטרמן במרוקו במועד כה רגיש ,והעדיפו לדחותו לתאריך אחר.
יד ימינו של עמר ,יצחק חליווה ,נשלח לראשי הוועדים בקהילות
הערים השונות כדי להרגיעם אחרי האירוע הטרגי 36.אלכס גתמון
נפגש עם אישים בהנהגת הקהילה שתמכו ,לדבריו ,בהמשך פעולות
"המסגרת" ,אך מנהיג תנועות הנוער של הדז' ) ,(DEJJאדגר גדז',
37
נמנע מפגישה עם גתמון בגלל הסתייגותו מפעולותיו.
מנהיג הקהילה ,דוד עמר ,טען כי לאירועים אלה היה גם צד
חיובי ,שכן לקולם של המנהיגים היהודיים הייתה עתה אוזן קשבת
בארמון והם הוזמנו על ידי יורש העצר לייסד ארגון גג חדש למוסדות
הקהילה שיזכה בהכרת השלטונות .גוף זה אמור היה לרכז את כל
מוסדות הסיוע היהודיים בתחומי הסעד ,הבריאות והתרבות ולכוון
את פעילותם .דוד עמר ביקש לכנס בפריס ועידה של כל הארגונים
היהודיים הפועלים במרוקו לדיון במצב .הוא תכנן להקים גם נציגות
ציבורית חדשה שיהיו חברים בה השר לשעבר ,ד"ר לאון בן זקן,
ואישים חדשים שלא נטלו חלק עד כה בחיים הציבוריים היהודיים,
כמו המהנדס הקומוניסטי אברהם צרפתי 38ואלבר ששון 39שייצגו את
יוזמת הנסיך מולאי חסן להיפגש עם ראשי הקהילה שמה קץ לאווירה
העכורה שנוצרה בעת ביקור נאצר בקזבלנקה .יומיים לאחר טביעת
"אגוז" ,ב– 13בינואר ,1961בפגישה עם יורש העצר שתוכננה לפני
האסון ,השתתפו שר הפנים מֻברכְּ בכּאי ומנהל הקבינט של יורש
העצר ֶרדָה ג ֶדירָה .במשלחת הקהילה נטלו חלק השר לשעבר ,ד"ר
לאון בן זקן ,מזכיר מועצת הקהילות ,דוד עמר ,הרב שלום משאש
וחברי ועד קהילת קזבלנקה ,מרק סבח ,אליאס ואחניש וסלומון בן
ברוך .האווירה בקרב היהודים הייתה מתוחה וראשי הקהילה התבטאו
בחריפות .אליאס ואחניש בן ה– 76לא המתין לקבלת רשות דיבור
והצהיר שהיהודים לא סבלו השפלה כזו בימי שלטונם של ארבעה
שולטאנים" :הכרתי את מולאי חסן ,מולאי עבדלעזיז ,מולאי יוסף
ואביך ותמיד חיינו התנהלו בשקט" 43.בן זקן ,שהנסיך ביקש ממנו
מידע ממוסמך על התנהגות המשטרה ,הציג בפני המלך את האישורים
הרפואיים של רב ישיבת "נווה שלום" ,מאיר ורשנר ),(Wrechner
שנעצר והוכה 44,והודיע בהתרגשות שהוא מוכן ללכת יחף עד הארמון
ברבאט או להיאסר במחנה ריכוז — אך לא להשלים עם ההשפלה
שממנה סבלו היהודים באותם ימים .שר הפנים נטל על עצמו את
האחריות למעצרים בעת ביקור נשיא מצרים ולהתנהגות הפסולה
של המשטרה .בתשובתו דיבר הנסיך מולאי חסן בשם אביו והבטיח
להעניש את השוטרים שפעלו על דעת עצמם ,ולהבהיר לעם המרוקני
שהיהודים הם אזרחים שווי זכויות ושחסות המלך מגינה עליהם .הוא
חזר על הבטחתו שכל יהודי שירצה בכך יוכל לקבל דרכון ולצאת מן
המדינה ,אך לא לישראל.
59
קשר מס ,38אביב 2009
למרות האווירה הפייסנית שהנסיך רצה לשוות לפגישה ,לא
נמנעה תקרית בינו ובין מרק סבח 45.לדברי המקורות הישראליים,
כשרצה איש מחנה השמאל וידידו של בן ַבּרכָּה להגיב ,השתיק אותו
הנסיך ונזף בו בפומבי" :אתה תדבר רק כשאתן לך רשות דיבור.
במקום לתמוך באויבי הארמון ולהצטרף אליהם ,כדאי יותר שתבקש
מיהודי אמריקה לעזור לנו ולהפנות אלינו את הסיוע שהם מעניקים
46
בנדיבות למתנגדינו .אנו נדע להשתמש בסיוע זה לטובת הכלל".
דברי הנסיך רמזו על ידיעתו על המגעים בין נציגי ישראל וקי"ע
ליריבו בן ַבּרכָּה .הוא הציע לראשי הקהילה לא לפזול למפלגות
השמאל ולהקים ארגון חזק של הקהילה שישמש משענת למלוכה
ויזכה לתמיכת המלך .הוא ביקש לקבל תכנית להקמת ארגון זה
שתובא לאישורו 47.באופן פרדוקסלי ,גם בפגישה זו דוד עמר וחבריו
לא העלו את נושא טביעת "אגוז" והסתפקו במחאה על גיור קטינות
יהודיות שהוצאו ממשפחותיהן על ידי צעירים מוסלמים שרצו
להתחתן אתן 48.למרות זאת ,שר הפנים לא התעלם מטרגדיית הטביעה
והצהיר בפני המשלחת" :המרוקנים שטבעו באסון הספינה הם משלנו
ובשבילנו זהו אבל .אנו לא אדישים למותם" 49.בתום הישיבה הודיע
הנסיך שדלתו פתוחה בפני הנציגות היהודית בכל עת והטיל על בן
זקן לתאם את הפגישות עם ראשי הקהילה .לבקשת הנסיך ,בירך הרב
שלום משאש את המלך מוחמד החמישי החולה ,שנפטר כחודש וחצי
50
לאחר מכן.
יורש העצר דאג לפרסם בהרחבה בכלי התקשורת את פגישתו עם
ראשי הקהילה ואת עמדותיו בשאלה היהודית .הדבר תרם להרגעת
האווירה .גם ראשי הקהילה דאגו להביא לידיעתם של ועדי הקהילות
את הצהרתו החד משמעית בנושא הדרכונים וחופש התנועה .על פי
מקורות המוסד ,מיד אחרי הפגישה הועברו ממשרותיהם 233שוטרים
שהיו מעורבים בהתנכלויות בימי ועידת קזבלנקה והוצבו בעיירה
המדברית תַר ַפי ָה שבסחרה המערבית 51.להערכת ראשי הקהילה,
השינוי לטובה נבע מכוח הפרסום שניתן לגל האנטי–יהודי בעיתונות
העולמית .האווירה הקשה בביקורו של נאצר יכולה הייתה להתפוגג
במהירות לולא העובדה שמיד לאחר מכן טבעה "אגוז".
אסון הטביעה והתנכלויות המשטרה בימי ביקור נאצר עוררו את
ההנהגה היהודית ואת השכבות הבינוניות בקהילה .אירועים אלה
חידדו את החששות לעתיד הקהילה .הדילמה הייתה אם להדק את
הקשרים עם מרוקו ולהמתין לבאות או לבדוק חלופות לחיים במקום
אחר .במעמד הבינוני נטו ההורים ללכת אחרי ילדיהם ,שפנו לפריס
להמשך לימודיהם .השכבות העניות לא התלבטו ולא היו צריכות
לחכות לפניות פעילי "המסגרת" אליהן .הן לחצו על שליחי ישראל
לרשום אותן לעלייה ,בציפייה לשיפור מצבם בארץ חדשה שתדאג
לקליטתם .אף אם יהיו קשיים כלכליים בישראל ,הן העדיפו את אלה,
שלוו בתקוות לעתיד טוב יותר ,על פני גורל בלתי צפוי במרוקו,
עתיר חששות ודאגות בקרב חברה מוסלמית .בסיכומו של דבר ,אסון
טביעת "אגוז" לא נתפס ברחוב היהודי ככישלון של ישראל ושליחיה,
אלא ככישלון האופציה להשתלבות בחברה המרוקנית .התקווה
שהיהודים יחיו במרוקו וימשיכו להתפתח בה כבימי החסות הצרפתית
ספגה מהלומה ,וכך השיגו ראשי "המסגרת" את מטרתם .האכזבה
מעתיד שוויוני במרוקו הלכה והתחזקה עד שהגיעה לשיא במלחמת
ששת הימים ,אולם אז כבר לא נשארו במרוקו יהודים רבים.
60
גם מקורבי הארמון וראשי המפלגות נאלצו לערוך חשבון נפש
אחרי האירועים .הם הסיקו שאין להתכחש יותר לקיום בעיה יהודית
בארצם .לצד חששות היהודים ,גברו חשדות המוסלמים .הם האמינו
שהיהודים לא פיתחו רגשות לאומיים כלפי הארץ שחיו בה מדורי
דורות ,אלא כלפי מדינת ישראל הנלחמת באחיהם הערבים .מנהיגי
המפלגות לא התערבו ולא הרגיעו את הרוחות פן יאבדו מאהדתם
בשכבות העממיות שתמכו בסיסמאות הלאומניות של נאצר.
תגובת "המסגרת" על טביעתה של ספינת העולים
ביום השלושים לטביעת 44יהודים בספינה "אגוז" 52,הופצו בעריה
המרכזיות של המדינה כ– 10,000כרוזים שכתב גתמון:
לאחינו היהודים במרוקו 44 .מאחינו חדורי רצון עז לחיות בארץ הקודש
ומלאי תקווה בעתידם נטרפו בלב ים .רק אחדים מהם זכו להיטמן בקבר
ישראל .הנשארים אבדו במצולות ים .משפחותיהם עם כל עם ישראל
יחד מבכים את אובדנם .התקווה בת שנות אלפיים דוחקת ביהודים
לעלות לציון בירושלים בכל דרך אפשרית .התקוות לחיות במרוקו
העצמאית נכזבו .ייתכן שיד הארמון אינה מעורבת בגל הרדיפות
האנטי–יהודי המציף אותנו בזמן האחרון .אנו יודעים שהאנטישמיות
מנוגדת לעקרונות האיסלאם ,אך יש שונאי ישראל שגמרו בלבם בחשאי
לרודפנו ולהשפילנו עד עפר .על אלה נאמר שסופם יהיה מר כסופם
של עמלק ,המן הרשע ,היטלר ואייכמן — יד הגורל תשיגם .רשימת
צוררינו ארוכה ,אך אנו לא לבד .כל קהילות ישראל בעולם מבכים
את מתינו ונאבקים על זכויותינו וחירויותיו .ראו את הסערה האמיתית
שקמה בעיתוני העולם כולו ,בארגונים היהודיים והלא–יהודיים ובבתי
הנבחרים .מחר ,לרגל השלושים למות יקירינו ,נתייחד לשתי דקות
לזכרם .זאת רק פעולתנו הראשונה .אל תיפול רוחכם ,חיזקו ואימצו!
53
המאבק למען זכויותינו וחירויותיו רק מתחיל!
מנסחי הכרוז היו לכאורה ראשי הקהילה היהודית הפונים לחברי
קהילתם .הכרוז נפתח באזכור האסון שבו יהודים "נטרפו בלב ים".
הכרוז אינו מספק מידע על נסיבות האסון ולא מזכיר מי הם האחראים
להפלגה .יש להניח שמנסחיו היו ערים לטענות בציבור על אחריותם
של גורמים "ציוניים" בהפקרת ביטחון מהגרים בספינה רעועה .כדי
להזים טענה זו דאג המנסח להציב את האסון כחלק מן השאיפה
המוצדקת לעלות לישראל מול כוחות רשע ,שזהותם מטושטשת,
המונעים עלייה לגיטימית זו .המנסח העמיד זו מול זו שתי תקוות.
מצד אחד תקוות היהודים שראו במרוקו את מולדתם ,תקווה שנכזבה,
ולעומתה כמשקל נגד "התקווה בת שנות אלפיים" ,כדברי ההמנון
הלאומי הישראלי .כיוון שנציגי ישראל ניהלו זה זמן מה מגעים עם
יורש העצר ,הקפיד המנסח להפריד בין ארמון המלוכה ובין אויב בלתי
מוגדר שידו הייתה בגל הרדיפות האנטי–יהודי .גם דת האסלאם זכתה
להערכה בהדגשה שעקרונותיה מנוגדים לאנטישמיות .בסוף הכרוז
זהות המנסח משתנה והוא מאיים על "שונאי ישראל" ,שצפוי להם
סוף מר ושסופם יהיה כסופם של רשעים מן המיתולוגיה המקראית
)עמלק והמן( וכסופם של צוררים נאציים )אייכמן והיטלר( .הזיהוי
של מתנגדי ההגירה החופשית ממרוקו עם צוררי היהודים אמור
לגרום להסלמה במאבק במתנגדי ההגירה ,שכן דמויות אלה מזכירות
אסון ושואה ליהודים .הכרוז רומז לקראת סיומו לדברי שרת החוץ
במליאת הכנסת" :אתם לא לבד" .הוא מזכיר את הערבות ההדדית
בין כל היהודים בעולם ומסתיים בנימה של איום או אזהרה" :יבואו
קשר מס ,38אביב 2009
עוד פעולות".
ההיסטוריון ירון צור הבחין בניסוח הכרוז ניסיון להציג ,ביודעין
או שלא ביודעין ,את הטביעה כאסון שהאומה היהודית כולה מבכה
אותו .לדעתו הכרוז מטפח את זכר קורבנות העלייה "תוך קשירתם
מצד אחד למסורת האבל היהודית המקודשת ומצד שני לרעיון
אחדות האומה" .לא נעלמה מעיניו גם זהותם הכפולה של מנסחיו
הפוטנציאליים של הכרוז" :אם הכרוז נפתח בהבחנה בין מחבריו
ומפיציו ובין הקהל היהודי הרחב ,הרי שבהדרגה הומרה הפרדה זו
בהדגשת הזהות ואחדות הגורל בין שני הצדדים" .ברומזו למאבק
האלים שהתנהל בין הארמון לאופוזיציה ,טוען צור כי "אין ספק,
הייתה זו התגרות קשה בשלטונות ,לא רק בהקשר של היחסים בין
מוסלמים ליהודים ,אלא בקשר למסורת הפוליטית המקומית הכללית
54
שהייתה חסרת סובלנות כלפי פעולות שלא בהיתר השלטונות".
השפה הנמלצת ותוכן הכרוז לא הותירו ספק באשר לזהותם
האמיתית של מנסחיו .דבר זה היה ברור גם לנציגי השלטון וגם
להנהגת הציבור היהודי .ברור היה שאין זו שפת יהודי המקום ולא
סגנון התבטאותם .חריפות הסגנון ,היהירות והאיומים הגלויים היו
רחוקים מדרכי הביטוי של יהודי המקום .השלטונות ראו בכרוז
התגרות חסרת תקדים של גורם זר שפועל במדינה ועושה בה ככל
העולה על רוחו 55.נראה שהשכנוע הפנימי העמוק של מנסח הכרוז,
אלכס גתמון ,שכל היהודים באשר הם יהודים נתונים לסכנה פיזית,
גרם לו להתעלם מן הנתונים האמיתיים במציאות המרוקנית ולהשליך
את ניסיונו האישי בזמן המלחמה בפולין על יהודי המקום .אחד
השליחים שהיה מפיקודיו העיד" :אלכס נטע בלב הכול את ההרגשה
שכל יהודי שמחלצים אותו ממרוקו ומעלים אותו לישראל ,הרי הוא
בבחינת ניצול מנגישות ,רדיפות והתנכלויות .היה לו ניסיון .הוא ידע
זאת מאירופה" 56.גם השליח פנחס קציר זקף את רעיונותיו והתנהגותו
57
לטראומות השואה שעבר גתמון בילדותו.
זו לא הייתה הפעם הראשונה ש"המסגרת" השתמשה בכרוזים
כדי להשפיע על הרחוב היהודי .באפריל 1959ניסחה "המסגרת"
כרוז שהופץ בכתשעים בתי כנסת בקזבלנקה ובו קראה לקהילה
לפנות למשרד הפנים ולבקש דרכונים .הכרוזים נוסחו כאילו הם
מופצים מטעמו של ועד הקהילה ,שנהג להעביר הודעות באמצעות
שמשי בתי הכנסת .בפעולה זו התכוונה "המסגרת" לחשוף את שקרי
השלטונות ולהזים את הטענה שהדרכונים מונפקים לכל דורש וללא
אפליה ,ולהבליט בפני דעת הקהל בעולם את בעיית איסור היציאה
ממרוקו .ההיענות לכרוז הייתה מפתיעה :אלפי יהודים הגישו בקשות
לקבלת דרכון 58.כרוז אחר הפיצו ראשי "המסגרת" בבתי הכנסת
ובמקומות ציבוריים ב– 28בספטמבר .1960הפעם היה זה כרוז ברכה
לראש השנה שהופנה "לאחינו בממלכת מרוקו" .המנסחים פנו בשם
היהדות העולמית לקהילה המקומית במטרה ליצור תחושה שהקהילה
במרוקו היא חלק מקהילה גדולה יותר שדואגת לשלומם .בקהילה זו
מצויה גם ישראל" :באותן תפילות יהודי אירופה ,ישראל ,המזרח,
אמריקה ואפריקה מאחלים לכם אושר וכיבוד זכויות למען השלום
בין העמים .יהיו האירועים אשר יהיו ,נדע אנחנו לשמור על אחדותנו
ולתמוך אחד בשני בכל האמצעים כדי להישאר יהודים במחשבה
ובמעשה" 59.גם הפעם שפת הכרוז הייתה צרפתית ,אך תוכנו דיבר
ישראלית אופיינית לממסד הציוני של התקופה.
לימים סיפרה כרמית גתמון שבעלה התייעץ עם ראש הקהילה,
דוד עמר ,בסוגיית פרסום הכרוז ,ושהאחרון הסתייג מן המבצע
מחשש שיפגע בקהילה ,אך לבסוף השתכנע .הרופא ג'ו לוי 60,שסייע
ל"מסגרת" ,ידע לדבריה על הכרוז ,וכך כנראה גם חבר מועצת העיר
קזבלנקה ,מקס לב 61.עם זאת היו ויכוחים נוקבים בקרב השליחים
על יעילותו ועל החשש מתגובות שליליות .גתמון ניסח את הכרוזים
ואפרים רונאל ,מפקד "המסגרת" בצפון אפריקה שישב בפריס,
אישר אותם לאחר לחצים רבים שהופעלו עליו .הם הופצו למרות
חששות ראשי הקהילה והשליחים .גם כאן הכריעו את הכף אישיותו
62
הכריזמטית של גתמון ומעמדו כנציגה הבכיר של ישראל במרוקו.
אף שהכרוז נוסח לכאורה בשם נציגי הקהילה ,לא ננקטו צעדי מנע
לקראת הנזקים הצפויים מהפצתו 63.שליח "המסגרת" פנחס קציר
ציין שכל הרעיונות והנימוקים שנכללו בכרוז נבעו אך ורק ממוחו
של גתמון ,ואיש לא העז להתנגד להם .בעיני גתמון נראו הנאצים
בגרמניה והמוסלמים במרוקו כגורם אחד המאיים על הקיום היהודי
בכל העולם 64.עם זאת ,צעירי תנועות הנוער שהבינו כי מפיצי הכרוז
הם ה"ציונים" ,התמלאו גאווה ולשליחי ישראל נוספה הילת גיבורים
שהגבירה את כוח המשיכה של מדינת ישראל הצעירה בעיניהם .כוח
משיכה זה השפיע ללא ספק על שיקולי הוריהם בהחלטתם על עתידם
65
במרוקו.
טביעתה של ספינת המעפילים המחישה לחברה הישראלית
ולתפוצות היהודיות שגורל הקהילה במרוקו קשור לגורל עם עולם
ולתבניות המאפיינות את תולדותיו .כמיעוט נרדף בקהילת העמים,
היהודים נאבקו למען שחרור לאומי שעובר בהכרח דרך ייסורים
המובילים לגאולה בארץ המובטחת .אחד הביטויים המובהקים לתהליך
השחרור הלאומי והשיבה לציון עובר דרך ההעפלה וקורבנותיה .כך
נקרתה בדרכה של הקהילה היהודית המרוקנית ההזדמנות ליטול חלק
בתהליך זה ולרשום את שמה בפרק ההעפלה .השם "אגוז" יכול היה
לשכון מעתה לצד סמלים לאומיים כאניות המעפילים "אקסודוס" או
"פטריה" .ירון צור ,החוקר את קהילת יהודי מרוקו ,מציין:
בפעם הראשונה בתולדותיה הפכה העלייה המרוקנית למוקד של חרדה
והזדהות כללית .לכך סייעה בוודאי העובדה ,כי האסון הימי קישר
אותה בתודעה הציבורית ]הישראלית[ אל אחד המיתוסים המרכזיים
של המאבק הלאומי בדרך להקמת המדינה — מיתוס ההעפלה ,כלומר
החתירה ההרואית והמרטירית אל אדמת ארץ ישראל .העלייה החשאית
והאסון הימי שפקד אותה תרמו ,אפוא ,לעליית מעמדה של תדמית
העלייה המרוקנית בסולם התדמיות של החברה הלאומית המתפתחת
בישראל .פרדוקסלית מילא אסון זה ,שיסודו ברשלנות פושעת ,תפקיד
66
חיובי בקירוב היהדות המרוקנית לנפש הציבור הישראלי.
אליעזר שושני ,שחקר מטעם המוסד את מחדל "אגוז" 67,אמר כי עם
אסון זה "נסתיים דף נוסף של המרטירולוגיה היהודית" 68.בדברו בפני
המוסד לתיאום אחרי שובו מפריס ,נדרש יושב ראש הנהלת הסוכנות
היהודית ,משה שרת ,למושג המרטירולוגיה כחלק מייסורי ההעפלה
והוסיף עליה סופרלטיבים" :אני סבור שבכל פרשת המרטירולוגיה
של העלייה שלנו עד כה ,לא היה פרק כזה כמו העלייה ממרוקו ]…[
מבחינת היציאה ,הכול ]התנהל[ במחנק ,במחתרת ובגנבה בסכנת
נפשות ממש .מפני שאם תופסים יהודים מרוקנים ]…[ ואפילו אם
נניח שלא תופסים ,אבל פתאום קמה העיירה בבוקר ויש בית ריק
69
מתושביו ]…[ אז מיד מכות ומאסרים".
61
קשר מס ,38אביב 2009
לאחר מעשה ,ייסורי המצפון גרמו לראשי המוסד לכרוך יחדיו
את אסון הטביעה בהסדר הדיפלומטי שעליו סוכם בראשית אוגוסט
,1961אשר אִפשר יציאה קיבוצית של היהודים מן המדינה .בכך
אמרו בעקיפין שהטובעים לא נפלו לשווא .לטענתם רק האסון הניע
את הארמון להגיע להסכם" :הדחף להגיע להסדר נבע לדעתי לא
במעט מתהודת אסון ספינת 'אגוז' ואולי מבצע יכין לא היה יוצא אל
הפועל לולא אסון זה" 70.גם זכריה שוסטר ואברהם קרליקוב ,מראשי
הוועד היהודי האמריקני ,השתמשו בטיעון דומה" :אלימות המשטרה
]המרוקנית[ ,הפרסומים האנטי ציוניים בעיתונות ומאורעות אחרים
הפכו למעשה לתעמולה הפרו–ציונית הטובה ביותר .ככל שהדבר
יכול להראות מוזר ,טביעת ספינת "אגוז" רק חיזקה ולא החלישה
את האספקט הזה" 71.הלקח שהפיקו ראשי המוסד ושאר נציגי ישראל
מטביעת "אגוז" הוא שעם כל הכאב שבדבר ,האסון השתלם .מרוקו
הוכפשה בדעת הקהל העולמית ונאלצה להתגונן .כיוון שכך אפשר
היה לנצל את המצב ולהחריף את היחסים עם השלטונות .באווירה זו
עלה רעיון הפצת הכרוז הפרובוקטיבי של גתמון נגד שלטונות מרוקו,
72
בשם הקהילה.
אך בניגוד להערכתו של ירון צור ,נראה שבציבור הישראלי
ובעיני יוצאי מרוקו בישראל לא נקשרה הילת גבורה לעלייה זו .ההפך
הוא הנכון .העלייה ממרוקו נתפסה וגם הוגדרה כעליית "מצוקה"
או "הצלה" ,שחלקם של היהודים בה היה פסיבי .לתדמית הבלתי
הרואית תרמו לא מעט דיווחי השליחים ,שהרבו לתאר את היהודים
במרוקו כאבק אדם החי בניוון תרבותי וחברתי .סרטי התעודה
שצולמו על עלייה זו מראים אבק אדם זה מובל על ידי שליחים לארץ
המובטחת 73.גיבורי עלייה זו אינם דוד עמר ,סם בן אזרף ,יצחק
כהן אוליבר או מקס לב .גם רפאל ואקנין וחיים צרפתי לא נעשו
למרטירים אפופי תהילה .כתר הגבורה הונח על ראשיהם של שליחי
המוסד ,ובראשם אלכס גתמון ,שסביב דמותו נקשרו אגדות ומיתוסים
לרוב 74.גם מחדל הכרוז שיזם וההתמוטטות שגרמה הפצתו לא פגעו
בתדמיתו אלא הוסיפו ליוקרתו.
אין ספק שפעולות "המסגרת" במרוקו ,יותר משהצילו יהודים
מאסון סיכנו לא מעט את ביטחונם .בסיכומו של דבר יהדות מרוקו
יצאה כמעט כולה מן המדינה לא מכוח הפעולה המחתרתית של
"המסגרת" אלא מכוחו של הסכם דיפלומטי בין שתי המדינות.
יש להבין את התנהגות ראשי המוסד ונציגי ישראל במרוקו על
רקע התפיסה הרעיונית הדוגמטית שהכתיבה את דרכי פעולתם.
באותם ימים אי אפשר היה להעלות על הדעת סטייה מן הקונסנזוס
האידאולוגי הלאומי ואף לא לקיים פיקוח ציבורי ממשי על פעולות
המוסד בפיקודו של איסר הראל ,גם בתחום התקשורת והלוחמה
הפסיכולוגית.
הערות
1
2
3
סיכום
פרשת "אגוז" עוררה שאלות נוקבות על הפעלתה של רשת מחתרתית
ישראלית במרוקו :האם נשקפה סכנה ליהדות מרוקו אחרי קבלת
העצמאות? 75האם נזקקה יהדות מרוקו להצלה? האם לא התעלמו
נציגי ישראל מן המציאות וקראו רק מהרהורי לבם? האם הצדיק
המצב בקהילה נקיטת פעולות בלתי חוקיות ,מחתרתיות שסיכנו
את חייהם ואת ביטחונם של היהודים? האם יהודי מרוקו לא היו
עוזבים במוקדם או במאוחר את מרוקו ללא גורם מאיץ ומזרז?
האם לא נבעה הפניקה שאחזה בנציגי ישראל מתפיסות רעיוניות לא
רלוונטיות למצב? האם לא נבעו דיווחיהם הפסימיים של השליחים מן
הרצון להצדיק את פעילותם ,לזכות בהערכה ולהגדיל תקציבם? האם
אין סתירה בין המגעים הדיפלומטיים עם השלטונות לפעולה בלתי
לגלית בארץ זרה? האם לא נהגה ישראל בחוסר כנות כשהאשימה
את השלטונות בהפרת הבטחות בזמן ששליחיה הפרו סיכומים? האם
אין לחפש את התשובה לשאלות אלה בשאיפתה הלגיטימית של
מדינת ישראל הצעירה להגדיל את אוכלוסייתה לנוכח איום שכנותיה
לחסלה?
62
4
5
6
7
8
המאמר מבוסס על קריאה של התכתבות ענפה בין הגורמים העוסקים בנושא.
התכתבות זו נמצאת בתיקי משרד החוץ שבארכיון מדינת ישראל ובתיקי
מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית בארכיון הציוני המרכזי בירושלים.
לאלה נוספו עדויות שנגבו משליחי ישראל במרוקו מטעם המוסד ,ומאמרים
במרוקו ובעולם שעסקו בתגובות לטביעה .אני מודה לשליח גד שחר שהעמיד
לרשותי את הדוח החסוי של אליעזר שושני )ראו הערה 34להלן(.
ראו ארכיון יד טבנקין באפעל ,עדויותיהם של ש"י ]שלמה יחזקאלי[,
א"ר ]אפרים רונאל[ ואליעזר שושני ,חלק ב ,דברי חברים )העמודים לא
ממוספרים( ,סודי ביותר ,עותק של גד שחר שמספרו ,76מחלקת העלייה
של הסוכנות היהודית והמוסד לתפקידים מיוחדים של מדינת ישראל ]כנראה
אפריל ;[1964ארכיון מדינת ישראל )להלן :אמ"י( ,חץ ,4324/5 ,ש"ז שרגאי
מפריס למ' גזית ולי' דומיניץ 27 ,באפריל ;1960אמ"י ,חץ ,4318/4 ,י'
ורד למ' גזית 14 ,באוגוסט ;1960אמ"י ,חץ ,4318/4 ,י' מרוז לי' ורד,
31באוגוסט ;1960הארכיון הציוני המרכזי )להלן :אצ"מ(,S6 10166 ,
ש"ז שרגאי" ,לתקנתם ולהצלתם של יהודי מרוקו ,הערכת מצב ,הדרכים
והאמצעים" .מסמך ללא תאריך ,חובר כנראה בין פברואר לאוגוסט ,קרוב
לוודאי בחודש אפריל ;1960אצ"מ ,S6 10166 ,ש"ז שרגאי מן השגרירות
בפריס למ' גזית ולי' דומיניץ 27 ,באפריל .1960
Inès Bel Aïba, Younes Alami, Ali Amar & Jamaï Aboubaker, “Le
Maroc et le Mossad”, Dossier spécial et éditorial, Le Journal
Hebdomadaire, N°167, Casablanca, 3 au 9 juillet 2004, pp.3-4,
20-29
אמ"י ,חץ ,4318/2 ,ביוליטין] 75 ,מטעם המוסד[ ,סקר שבועי 15 ,בפברואר
.1961
אמ"י ,חץ ,3329/28 ,מברק משאול בר–חיים מוושינגטון למשרד החוץ
בירושלים 1 ,בפברואר .1961
קדיש לוז" ,דברי אזכרה לעולים ממרוקו שטבעו בים" 18 ,בינואר ,1961
דברי הכנסת ,כרך ,30עמ' " .701טביעת ספינת העולים ליד חופי מרוקו.
הודעת שרת החוץ" .דברי הכנסת ,כרך ,30עמ' .754הוגשו גם תשע הצעות
לסדר והן הועברו כולן לוועדת החוץ והביטחון.
אמ"י ,חץ ,3329/27 ,זאב שק משגרירות ישראל בפריס למשרד החוץ
בירושלים 24 ,בינואר .1961דוח מתאריך 19בפברואר 1961של "טדי"
)יוסף עדניה( על ביקור זכריה שוסטר ואברהם קרליקוב מראשי הוועד היהודי
האמריקני ,שסיירו במרוקו לפני ה– 17בפברואר .אמ"י ,חץ ,4318/2 ,תזכיר
של הוועד היהודי האמריקני למשרד החוץ הישראלי בנושא סיור ראשיו
במרוקו 21 ,בפברואר .1961
דניאל מאייר ) ,(1996-1909יד ימינו של לאון בלום ,שימש כמזכיר כללי
של המפלגה הסוציאליסטית בצרפת והתמנה אחרי המלחמה כשר העבודה.
הודח מן הממשלה בגלל התנגדותו למדיניות צרפת באלג'יריה .היה גם יושב
קשר מס ,38אביב 2009
ראש הוועד הפועל של רשת אורט העולמית וסייע לרשת "המסגרת" שפעלה
במרוקו.
9מהדי בן ַבּרכָּה היה ממנהיגי מפלגת השמאל המרוקני" ,האיחוד הלאומי של
הכוחות העממיים" ,וגלה באותו זמן באירופה מחשש למעצר במרוקו.
10אמ"י ,חץ ,3329/27 ,בנימין אליאב מניו יורק לי' מרוז 10 ,בפברואר .1961
Y. Bin-Nun, Psychosis or an Ability to Foresee the Future? 11
R. Assaraf, Mohammed V et les juifs du Maroc, pp. 259-260 29
30אמ"י ,חץ ,4318/2 ,דוח ארגון בני ברית על מרוקו 27 ,בפברוארT. Szulc, .
The secret alliance, : The Extraordinary Story of the Rescue of
the Jews Since World War: Farrar, Straus & Giroux, New York
1991, p. 259
31
The Contribution of the World Jewish Organizations to the
Establishment of Rights for Jews in Independent Morocco, 19551961, REEH 10, Paris 2004.
12
13
14
15
16
17
אמ"י ,חץ ,3329/27 ,בנימין אליאב מניו יורק לי' מרוז 10 ,בפברואר .1961
אלכסנדר לווי איסטרמן ) ,(1982-1890ממוצא בריטי ,עסק בעיתונות והיה
כתב הג'ואיש כרוניקל בשנת .1952היה יועצו המדיני של נחום גולדמן וניהל
בשם הקונגרס היהודי העולמי את עיקר המגעים עם הממשל במרוקו משנת
1955עד .1962יחד אתו פעלו ,בין השאר ,ג'ו גולן ,גרהרט ריגנר ,מוריס
פרלצוויג ,ארמן קפלן ואנדרה ז'אבס.
שם .בנושא ההתנכלוחות בועידת קזבלנקה ראו י' בן–נון" ,בין אופוריה
לאכזבה :הקהילה היהודית אחרי עצמאות מרוקו" ,גשר ,(2004) 148 ,עמ'
) 59-45להלן :בן–נון" ,בין אופוריה לאכזבה"(“Les ,Amina Boubia .
Juifs du Maroc : histoire d’une catastrophe qui n’a jamais eu
lieu”, Le Journal Hebdomadaire, n° 341, du 15 au 21mars 2008,
.Casablanca, pp. 56-57
אמ"י ,חץ ,3329/27 ,בנימין אליאב מניו יורק לי' מרוז 10 ,בפברואר .1961
אמ"י ,חץ ,4318/2 ,ו' איתן לי' מרוז 10 ,בפברואר .1961
אמ"י ,חץ ,4318/2 ,י' מרוז לשגרירי ישראל בפריס ובוושינגטון17 ,
בפברואר .1961ראו גם Y. Bin-Nun, “Chouraqui diplomate, Débuts
des relations secrètes entre le Maroc et Israël”, Perspectives
12, Revue de l’Université Hébraïque de Jérusalem, rédactrice:
Fernande Bartefeld, Editions Magnes, Jérusalem 2008, pp. 169) 204להלן.("Bin-Nun, “Chouraqui :
18
19
20
21
22
אמ"י ,חץ ,4318/2 ,מ' גזית מוושינגטון לי' מרוז בירושלים 23 ,בפברואר
.1961
אמ"י ,חץ ,4318/2 ,דוח ארגון בני ברית על מרוקו 27 ,בפברואר .1961
שם.
אמ"י ,חץ ,941/7 ,דוח בצרפתית 26 ,בינואר ,1961בלתי חתום ,נכתב
להערכתי בידי פנחס קציר.
אמ"י ,חץ ,4318/4 ,י' מרוז למ' גזית 12 ,בפברואר .1961
R. Assaraf, Mohammed V et les juifs du Maroc, préface de 23
.Michel Abitbol Plon, Paris 1997, p. 257אמ"י ,חץ ,4318/4 ,פיל
24
25
26
27
28
באום והרברט פוסטר ,תזכיר בנושא מרוקו ,הוועדה הבינלאומית של קי"ע,
30בינואר .1961הכוונה בעיקר למאמריו של אלבר אפללו שעבד בשגרירות
האמריקנית.
אמ"י ,חץ ,4318/2 ,דברי שרת החוץ בממשלה ,סוף פברואר .1961
דברי מהדי עלאוי תואמים את עדותו של חיים בניסטי בביתו בסו )(Sceaux
בצרפת באפריל .1999אמ"י ,חץ ,4318/3 ,א' שורקי למ' גזית 4 ,בדצמבר
1959ודוח על פגישתו עם בן ַבּרכָּה .I .ראו גם Bin-Nun, “Chouraqui”,
pp. 169-204.
מאמר מערכת בעיתון אלעלאם 25 ,בינואר ,1961שמור בגרסה צרפתית
באמ"י ,חץ ,4311/3 ,ובתרגומו לעברית בתיק .4318/4ראו גם R. Assaraf,
.Mohammed V et les juifs du Maroc, p. 260
R. Assaraf, Mohammed V et les juifs du Maroc, pp. 259-260
אמ"י ,חץ ,III/4318/4 ,פיל באום והרברט פוסטר ,תזכיר בנושא מרוקו,
הוועדה הבינלאומית של קי"ע 30 ,בינואר ;1961אמ"י ,חץ ,4318/2 ,דוח
ארגון בני ברית על מרוקו 27 ,בפברואר .1961
32
33
34
35
36
37
דוד עמר ) (2000-1921נולד בסטאת .אחרי קבלת העצמאות פעל בתנועת
הוויפאק שתמכה בהשתלבות היהודים בחברה המרוקנית .בשנת 1957נבחר
למזכ"ל מועצת הקהילות היהודיות ,אך פינה את מקומו אחרי זמן קצר ליוסף
ברדוגו ממכנאס .באפריל ,1958אחרי שנה מחוץ לתפקיד ,שוב נבחר למזכ"ל.
משנת 1958היה עמר בקשר עם שליחים ישראלים .במארס 1960הוזמן
לביקור חשאי בישראלV. Malka, David Amar ou la passion d’agir, .
) Biblieurope, Paris 2003להלן.(Malka, David Amar :
אלכסנדר גתמון )אולג גוטמן (1981-1926נולד בשלזיה ,פולין .בגיל 14
הצטרף לקבוצת פרטיזנים הונגרים ,נתפס בידי הגסטפו ונדון למוות .נשאר
בחיים בזכות הטנקים הסובייטיים שנכנסו לבודפשט בדיוק בשעה שהיו
אמורים להוציאו להורג .לבו נפגע עקב תלאות המלחמה והוא סבל מבעיות
בריאות .מבודפשט נסע לווינה ,למד קרימינולוגיה והצטרף ל"נוקמים"
בראשות ארתור בן נתן ,שחיפש באירופה נאצים המסתתרים בזהות בדויה
וחיסל אותם .בשנת 1947הצטרף לאצ"ל והשתתף בפיצוץ המפקדה הבריטית
בווינה .שנה לאחר מכן הגיע לישראל באניית הנשק "אלטלנה" .גתמון שירת
בחיל האוויר ובמודיעין והגיע לדרגת סגן אלוף .בשנת 1954הצטרף למוסד.
אחרי ששלמה יחזקאלי הכין בפריס את אלכס לתפקידו ,הזוג גתמון הגיע
למרוקו בראשית דצמבר .1960גתמון פעל במסווה של איש עסקים בריטי
בשם ג'ורג' סילרס שחי עם אהובתו .שיחה עם כרמית גתמון ביפו בקיץ .1996
שיחות עם פנחס קציר ,תל–אביב 13 ,בינואר 16 ,ו– 27ביולי .1998
V. Malka, David Amar, p.55
המקור הצרפתי של מכתבו של דוד עמר אינו בידינו ,אלא רק נוסחו העברי
שמופיע בדוח של אליעזר שושני ,תשע שנים מתוך אלפיים ,שני חלקים
והקדמה ,חלק א" :שליחות של ישראל בגולת מרוקו ,"1955-1964סודי
ביותר ,עותק של גד שחר שמספרו ,76מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית
והמוסד לתפקידים מיוחדים של מדינת ישראל ]כנראה אפריל ,[1964ארכיון
יד טבנקין באפעל ,דף ) 122להלן :שושני ,תשע שנים(.
דוד עמר הגיע לביתו של "טיציאן" ]מוריס קרשן[ בקניטרה ,דיווח לו על
המצב ותכנן עמו את הצעדים שלאחר מכן .קרשן היה נציג הקונגרס היהודי
העולמי במרוקו אך גם שיתף פעולה עם "המסגרת" .אמ"י ,חץ ,עברית:
,4318/4צרפתית ,4311/3 :דוח של "המסגרת" 26 ,בינואר .1961
שיחה עם יצחק חליווה 10 ,בינואר .2002חליווה טוען שהוא נשלח למשימה
זו על ידי פנחס קציר ולא על ידי דוד עמר כגרסת שגב .שמואל שגב ,מבצע
יכין :עלייתם החשאית של יהודי מרוקו לישראל ,תל–אביב ,משרד הביטחון
— ההוצאה לאור ,1984 ,עמ' ) 182להלן :שגב ,מבצע יכין( .ראו גם שמואל
שגב ,הקשר המרוקני :המגעים החשאיים בין ישראל למרוקו ,תל–אביב,
מטר.2008 ,
אדגר גדז' ) (2008-1921נולד בשנת בעיר סתיף שבאלג'יריה .הקים באלג'יר
את ארגון הצופים היהודיים הצרפתיים .EIFגדז' התבקש על ידי אלפונסו
סבח לעבור לקזבלנקה ולנהל את פדרציית תנועות הנוער שהוקמה בוועידת
רבאט בשנת 1950בשם דז' .אחרי תקופה ארוכה של שיתוף הפעולה הדוק בין
הדז' ל"מסגרת" ,פרץ סכסוך חריף בין גדז' לגתמון ,בינואר ,1961והקשר בין
שתי התנועות נפסק ברמת ההנהגה .לדברי גדז' ,הזהיר אותו שליח "המסגרת"
שמעון המל מראש מפני הרפתקנות גתמון .חשדותיו כלפי גתמון התחזקו אחרי
שאיש הדז' דוד בן שושן ,מדריך בפנימייה של בית הספר אורט בקזבלנקה,
סיפר לו שגתמון הציב מעקב אחריו כדי "לסבך" אותו עם השלטונות מפני
שחדל משיתוף פעולה עמו .דוד בן שושן אינו זוכר שיחה מסוג זה אך אינו
מפקפק באמינות גדז' .סגנו של גדז' ,אדמון אללוף ,מציין שהוא וחבריו
63
קשר מס ,38אביב 2009
התלוננו נגד מבצע הפצת הכרוזים וטענו שזו פרובוקציה .אנשי "המסגרת"
ביקשו מראשי הדז' להפעיל לחץ על גדז' שיחזור למרוקו מפריס אחרי מבצע
בזק .שיחות אדגר גדז' ,בולוניי 1 ,בנובמבר 4 ;1999בינואר .2005ועם דוד
בן שושן :תל–אביב 2 ,ביולי ,2000פריס 5 ,באפריל .2003
38אברהם צרפתי נולד בקזבלנקה בשנת .1926הוא למד בפריס בבית הספר
להנדסת מכרות והקדיש את עצמו למאבק למען עצמאות מרוקו .שלטונות
החסות אסרו אותו בגלל פעילותו הפוליטית והגלוהו לכפר במרכז צרפת .אחרי
העצמאות התמנה למהנדס ראשי ברשות הלאומית למכרות ,ובשנת 1959מונה
למנהל הרשות למכרות ולגאולוגיה וניהל את מחלקת המחקר והפיתוח של
הרשות הלאומית לפוספטים .מראשית שנות השבעים נטשו רוב היהודים את
המפלגה הקומוניסטית ובהנהגה נשארו רק סימון לוי ורלף בן הרוש .ביוזמתו
של אברהם צרפתי הקימו פורשי המפלגה את שלושת ארגוני השמאל החדש
שכונו "ג'בהה" )החזית( ,וכללו את תנועת "אילה לאמם" )קדימה( ,תנועת
ה– 23במארס ותנועת "לשרת את העם" .מעצר צרפתי במשך 17שנה העסיק
לא מעט את ראשי הקהילה שמצד אחד רצו להגיש סיוע הומניטרי לאסיר
היהודי ומצד שני חששו מתגובת הארמוןAbraham Serfaty & Mikhaël .
39
40
41
42
43
44
45
64
1967המליצו לו נציגי צרפת לעזוב את מרוקו בגלל קשריו עם בן ברכה.
שיחות עם מרק סבח טלפונית 12 ,10 ,בנובמבר .2008
46בשיחות עם המחבר מסר מרק סבח גירסה מעט שונה לאירוע .לדבריו,
בשיחה פרטית לאחר הפגישה עם המשלחת ,התלונן בפני הנסיך בחריפות על
כפיות הטובה של השלטונות כלפי הקהילה שניסתה בכנות להשתלב בחברה
המרוקנית ,אך ללא הועיל .שיחות עם מרק סבח טלפונית 12 ,10 ,בנובמבר
.2008אמ"י ,חץ ,941/7 ,דוח בצרפתית בלתי חתום 26 ,בינואר ,1961נכתב
בידי פנחס קציר משלוחת המודיעין שהסתמך על מקורות שסיפקו ארבעה
מוסרי מידע" :טיציאן" ]מוריס קרשן[" ,היג'ה"] ,יצחק חליווה[" ,קובו"
]האחים אזואלוס[ ו"פפוס" )כנראה סלומון בן ברוך(.
47הצעות אלה לארגון מחדש של מוסדות הקהילה התבצעו לפרק זמן קצר
בלבד .מכיוון שהשלטון לא התפנו לאשר באופן רשמי את המבנה החדש חזרו
המוסדות למבנה הארגוני הקודם.
S. Benbaruk, Trois quart de siècle pêle-mêle, Maroc-Canada, 48
1920-1950-1990, Montréal 1990
Elbaz, L’insoumis, Juifs, Marocains et rebelles, Desclée de
Brouwer, 2001, Paris
49
אלבר ששון נולד ברבאט בשנת .1935למד ביולוגיה והתמנה בנובמבר ,1958
בגיל ,23כמרצה בפקולטה למדעים ברבאט ,וכדקאן הפקולטה משנת .1963
בשנת 1970נסע לביקור בישראל והוצע לו לעבוד במכון ויצמן ,אך הוא דחה
את ההצעה .משנת 1979עבד באונסקו והתמנה בשנת 1993לסגן המזכיר
הכללי .אף שלא עסק בפעילות מפלגתית תמך בלאומיות המרוקנית .בשנת
1964נבחר לסגנו של אלבר דרעי בראשות ועד קהילת רבאט ושימש בתפקיד
עד שנת .1969בשנת ,1977שנה אחרי היווסדה ,הצטרף ששון לתנועת
"זהות ודו שיח" והיה למזכירה הכללי .שיחה עם אלבר ששון בפריס 6 ,ביוני
.2000
אמ"י ,חץ ,4318/4 ,דוח של "המסגרת" 26 ,בינואר .1961
ראו י' בן–נון" ,דמותה של הקהילה היהודית במרוקו העצמאית בעיני שליחי
ישראל") REEH ,כתב עת לחקר העברית באירופה() 9 ,פריס ,(2005עמ'
) 70-57להלן :בן–נון" ,דמותה של הקהילה היהודית במרוקו"(.
אמ"י ,חץ ,4318/2 ,אריה ארוך ,שגריר ישראל בשבדיה לי' מרוז27 ,
בפברואר .1961
שם .ראו גם ,אמ"י ,חץ ,3329/27 ,דוח בלתי חתום.
בשבת 8בינואר 1961אחר הצהריים ברובע עין שבע שבקזבלנקה יצאו 25
תלמידי ישיבת "נווה שלום" לתומם לצפות בשיירתו של נאצר בדרכו לשדה
התעופה לפני צאתו ממרוקו ,ונעצרו בידי שוטרים שלקחו אותם לחקירה.
בתחנת משטרה הואשמו בהפגנה נגד נאצר בהשראת ישראל .כשמנהלם ,הרב
מאיר ורשנר בעל האזרחות השוויצרית ,הגיע לתחנה לטפל בשחרורם ,ניצלו
שוטרים אלימים את ההזדמנות להעליבו ולהכותו והובילו למעצר .עדות יגאל
בר–און ,תלמיד הישיבה ,תל–אביב ,קיץ .2000
מרק סבח נולד בשנת 1919בטנג'ה .בשנת 1939נזרק מבית הספר בגלל
חוקי וישי .שימש מורה לספרדית ,היה פעיל מרכזי בוועד קהילת קזבלנקה
בתקופת כהונתו של דוד בן–אזרף והיה ממקימי ארגון הוויפאק .בימי מבצע
סיני היה בין יוזמי גילוי דעת שגינה את התערבות צרפת ,אנגליה וישראל.
היה פעיל באגף השמאלי של האיסתיקלאל ונחשב לאיש אמונו של בן ברכה.
במאי 1957נבחר ועד חדש בקזבלנקה בראשות מאיר עובדיה ,אך סבח
היה בו הרוח החיה .למרות הסתייגותם של נציגי ישראל מעמדותיו למען
השתלבותם של היהודים בחברה המרוקנית ,הם העריכו את עמדותיו במאמריו
בעיתונות למען זכויות היהודים .הוא אף תמך בהלאמת בתי הספר של כי"ח
ובניהולם בידי הקהילה במרוקו ולא בפריס .עם חידוש הופעתו של הירחון
קול הקהילות בפברואר ,1961ערך אותו סבח .במקביל הוא כתב בקביעות
מאמרים בשבועון האיסתיקלאל בצרפתית בשם העט "גנפוד" )קיפוד( .בשנת
50
51
52
53
54
55
56
57
58
59
60
) pp. 49-51להלן.(Benbaruk, Trois quart :
אמ"י ,חץ ,3755/14 ,דוח בלתי חתום ]פנחס קציר[" ,האירועים ביהדות
מרוקו בתשעת חודשי שנת ."1961
שם .עדות יצחק חליווה ,חוברת מספר ,3ארגון פעילי המחתרת ההעפלה
ואסירי ציון בצפון אפריקה )ללא תאריך(.
עדות שלמה יחזקאלי שישב באותם ימים במטה "המסגרת" בפריס .יחזקאלי,
זיכרונות ,פרק ,11עמ' .21-20ארכיון פרטי י' יחזקאלי.
נוסף על 43יהודים מרוקנים ,טבעו גם השליח הישראלי חיים צרפתי ,שהיה
האלחוטן של הספינה והאחראי מטעם "המסגרת" ,וכן המכונאי הספרדי
פרנסיסקו )פקו( פרז רולדן ,שיחד עם צרפתי נושאר על משמרתו וטבע אף
הוא .בסך הכול טבעו 45איש בהפלגה ה– 14של "אגוז" ולא בהפלגה ה–13
כפי שמקובל לסבור .א' שושני ,תשע שנים ,דף מס' " .64מסקנות חקירת
אסון טביעת ספינת העולים ממרוקו" 10 ,בינואר ,1961עמ' ,4בלתי חתום,
נכתב כנראה על ידי אליעזר שושני ,ארכיון פרטי ,גילה גוטמן.
הכרוז המקורי בצרפתית מודפס על נייר דמוי קלף שמור באמ"י ,חץ.4318/2 ,
ראו תצלום מצורף.
י' צור" ,ההעפלה ובניין החברה הלאומית :השפעת העלייה החשאית ממרוקו
על הזיקה בין ישראל ליהודי מרוקו" ,הציונות ,טו ) ,(1990עמ' 174-145
)להלן :צור" ,ההעפלה"(.
דב גולדשטיין" ,עלילות אלכס איש המוסד הישראלי במרוקו" ,מעריב21 ,
באוגוסט ,1981עמ' .21
מאיר אלבז שנעצר במכנאס התרשם באופן שלילי מן הכרוז שנראה לו קיצוני
ומאיים ותוכנו לא התאים לצורכי "המסגרת" .לדבריו היה צריך לדבר על
זכויות ועל חופש תנועה ולא על נקמה ועל עמלק והמן הרשע .שיחה עם מאיר
אלבז במשרדו בפריס ב– 10במאי .2000
שיחות עם פנחס קציר ,תל–אביב 13 ,בינואר 16 ,ביולי 27 ,1998ביולי
.2000
דברי שלמה חביליו ,ארגון פעילי המחתרת ההעפלה ואסירי ציון בצפון
אפריקה ,חוברת מספר ;2דברי פנחס קציר ,ארגון פעילי המחתרת ההעפלה
ואסירי ציון בצפון אפריקה ,חוברת מספר ) 3ללא תאריך(; שמואל שגב,
מבצע יכין ,עמ' .136
אמ"י ,חץ ,9/3760 ,צילום של כרוז בצרפתית להפצה בבתי כנסת.
ג'ו לוי ) (1983-1907נולד בתוניסיה .בעל אזרחות בריטית .בגיל 18נסע
למרסיי ולמד רפואת שיניים .התיישב בקזבלנקה בשנת .1931לוי היה חבר
בהנהלת אוז"ה ובהנהלות של מוסדות סיוע אחדים .פרסם מאמר בביטאון
הקהילה "קול הקהילות" בשם "יהודי האומות" .Les Juifs des nationsג'ו
לוי הושבע ל"מסגרת" בידי שלמה יחזקאלי ,עם רפאל בן אזרף ואדגר גדז'.
ניהל קשרים הדוקים עם שליחים ישראלים רבים בהם כרמלה ויונה זבין,
קשר מס ,38אביב 2009
61
62
63
64
65
66
משה ארנון ,חגי לב ,שלמה אלמוג ,יוסף רגב ,זאב עמית ואלכס גתמון .כונה
ב"מסגרת" בשם "היבר" ) .(Hubertבשנת 1967הודיע לו קצין משטרה
שהוא עומד לעצור אותו בגלל פעילותו הציונית ולכן עליו לעזוב מיד את
המדינה .שיחה עם כרמית גתמון ביפו בקיץ .1996שיחה עם גד שחר ,תל–
אביב 2 ,באוגוסט .2000שיחה עם בנו ,ז'ראר לוי ,פריס 18 ,ביולי .2002
מקס לב ) (2004-1931נולד באספי ,עבר לקזבלנקה בשנת 1935והיה חבר
בוועד הקהילה בעיר ובמועצת הקהילות .פעל במפלגת בּן ַבּרכַּה" ,אלכ"ע"
) (UNFPונבחר מטעמה למועצת העיר קזבלנקה .בימי שלטון החסות הצרפתי
סייע למחתרת המזוינת "מוּנדַמָה סִירִייה" ותרם כספים ללוחמי השחרור .כאות
הוקרה לפעילותו ,עם קבלת העצמאות התקבל אצל המלך מוחמד החמישי
שהודה לו על עמדותיו .לב קיים קשרים רצופים עם שליחי ישראל במרוקו
ונעשה לאחד מעמודי התווך בעורף הציבורי של "המסגרת" .בן ברכה הפציר
בו בשנת 1962להגיש מועמדות בבחירות למועצת עיריית קזבלנקה שבה
נבחר לסגן יושב ראש המועצה .שליחי "המסגרת" הסתייעו בו רבות .עזב את
מרוקו אחרי מלחמת ששת הימים ,אחרי שסירב להצטרף לגינוי ישראל .אמ"י
חץ ,2548/9 ,תזכיר בנושא מרוקו 31 ,באוקטובר .1954
שיחה עם כרמית גתמון ,יפו 16 ,באוגוסט .2002
פנחס קציר מעיד שהוא וכרמית גתמון ניסחו את הכרוז בהנחיית גתמון .שיחות
עם פנחס קציר ,תל–אביב 13 ,בינואר 16 ,ביולי 27 ,1998ביולי .2000
אדגר גדז' מציין שגתמון הראה את הכרוז לרב הצבאי אברהם חזן מהנהלת
הדז' שתיקן מילים אחדות הקשורות למקורות המקראיים .יהודה אלבוחר
מעריך שגם שמואל ניוטוב ,הממונה על העורף הציבורי ,נטל חלק בניסוח
הכרוז .שיחה עם יהודה אלבוחר בצהלה ב– 16בינואר .1998מאיר קנפו
מציין שרחמים אלגזי מסר לו שהוא היה מחבר הכרוז .מאיר קנפו" ,שש שנים
בשירות המוסד במרוקו" ,מקדם ומים ,ז ) ,(2000עמ' .392שותפו לעסקים
של דוד עמר ,אלבר בן טולילה ,מציין שלהערכתו גתמון לא הראה מראש
את הכרוז לדוד עמר כדי שלא להיתקל בסירוב מצדו שהיה עלול לבטל את
המבצע .שיחה עם אלבר בן טולילה ,ניי 17 ,ו– 21ביוני .2000
שיחות עם פנחס קציר ,תל–אביב 13 ,בינואר 16 ,ביולי 27 ,1998ביולי
.2000
בליל ה– 10בפברואר 1961התברר שההפצה השלומיאלית של הכרוז על ידי
מתנדבי "המסגרת" באזור מכנאס ופאס גרמה להתמוטטות הרשת הישראלית
החשאית ולמעצר חלק גדול ממתנדביה המרכזיים .אלה שלא נעצרו נאלצו
לברוח ממרוקו ללא סיוע השליחים הישראלים שהפסיקו את פעילותם עד
עבור זעם .ראו י' בן–נון" ,סניף פאס–מכנס של 'המסגרת' והתמוטטותו אחרי
חלוקת הכרוז הישראלי בפברואר ,1961 ,בדפוס.
צור" ,ההעפלה" ,עמ' .159
67
68
69
70
71
72
73
74
75
אליעזר שושני ) (1987-1905עלה לישראל בגיל שבע .היה ממייסדי כפר יהושע
בשנת .1927עם קום המדינה התמנה לגזבר משלחת הרכש באירופה .שימש
בשנת 1956כמזכיר איחוד הקבוצות והקיבוצים .לשושני יצאו מוניטין של
אדם ישר והגון .בתום עבודתו בוועדת החקירה של טביעת "אגוז" ביקש ממנו
הראל לכתוב את התרשמויותיו מפעולות "המסגרת" .רונאל התבקש לסייע
לו לאסוף את התיעוד החסוי .הספר אמור להציב את אסון "אגוז" "כאפופאה
של ההעפלה ממרוקו" .החיבור המשוכפל בכמות מוגבלת וממוספר בחלקו,
מורכב משני חלקים .הראשון מכיל תעודות ומסמכים וממוספר לפי דפים בשם
"סודי ביותר ,תשע שנים מתוך אלפיים" .החלק השני מורכב מעדויות של
שליחי "המסגרת" בכותרת "עדויות חברים" ואינו ממוספר .החיבור נמסר רק
לשליחים מעטים שנטלו חלק פעיל באירועים ושמור בארכיון המוסד.
שושני ,תשע שנים ,חלק א" :שליחות של ישראל בגולת מרוקו ,"1964-1955
דף .114
דברי משה שרת במוסד לתיאום לאחר ביקור בפריס ,ללא תאריך ,בתוך:
שושני ,שם ,חלק ב" :דברי חברים" )העמודים לא ממוספרים( ,ארכיון יד
טבנקין באפעל.
אפרים רונאל )רוזן(" ,המסגרת" מהפלגת "אגוז" ועד למבצע יכין ,1964-1960
ארגון פעילי המחתרת ההעפלה ואסירי ציון בצפון אפריקה ,חוברת מספר 3
)ללא תאריך( ,עמ' .5-4
אמ"י ,חץ ,4318/2 ,תזכיר הוועד היהודי–האמריקני למשרד החוץ הישראלי
בנושא סיור ראשיו במרוקו 21 ,בפברואר .1961
לדברי פנחס קציר ,התגובות של ראשי הקהילה היהודית היו שקטות
ומאופקות .כשהודיע לסלומון בן ברוך על הטביעה הוא לא מחה בפניו על
מעשי "המסגרת" ,דבר שעשה כעבור זמן בספרו ,שם הזכיר שיחה בינו ובין
השליח דב שומרוני ,בפניו התלונן על הפרובוקציות שמבצעת "המסגרת"
במרוקו ;S. Benbaruk, Trois quart, pp. 49-51 .שיחה עם פנחס קציר,
תל–אביב 13 ,בינואר ו– 16ביולי 27 ,1998ביולי .2000
ראו הסרט התיעודי "בפאתי מערב" שצולם במרוקו בשנת 1961-1960
בארכיון שפילברג he=castup.net/spielberg/?Lang.http://w3
ראו דב גולדשטיין" ,עלילות אלכס איש המוסד הישראלי במרוקו" ,מעריב
) ,(21.8.1981עמ' .21שמואל שגב ,מבצע יכין ,עמ' .159להבנת השפעת
גתמון על פיקודיו ב"מסגרת" ,ראו את תיאור דמותו על ידי יהודית קציר ,ביתו
של השליח פנחס קציר .גתמון מכונה בנובלה בשם אמיל טלמון ,בספרה של י'
קציר ,מגדלורים של יבשה ,תל–אביב ,הקיבוץ המאוחד ,ספרי סימן קריאה,
.1999
ראו י' בן–נון" ,בין אופוריה לאכזבה"; הנ"ל" ,דמותה של הקהילה היהודית
במרוקו".
65