עקדת יצחק פרשיות וירא – ויחי

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪1‬‬

‫עקידת יצחק‬
‫לרבי יצחק עראמה‬

‫ספר בראשית‬

‫פרשיות וירא ‪ -‬ויחי‬

‫על פי מהדורת לבוב תרכ"ח – ‪1868‬‬
‫עריכה‪ ,‬עיצוב וכותרות‪ :‬יהודה איזנברג‬

‫אתר דעת תשע"ז‬

‫מדור תנ"ך באתר דעת‪:‬‬
‫‪http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/index.asp‬‬

‫מהדורת ניסוי‬

‫תשע"ז‬

‫‪1‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪2‬‬

‫עקידת יצחק שער יט (פרשת וירא) – בראשית יח ‪11………………………….‬‬
‫[בין נבואה לדעת הפילוסופים לנבואה לדעת התורנייים] ‪11 ………….. …………………………..‬‬
‫[אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר] ‪11 …………………… …………………………..‬‬
‫[הבנת הנבואה אצל הפילוסופים הקדמונים] ‪12 …………………….. …………………………..‬‬
‫[התפיסה הפילוסופית מתעלמת מהרצון האלוהי] ‪12 ……………….. …………………………..‬‬
‫[הפילוסופים סבורים שמה שלא השיגו – אינו קיים] ‪14 ……………. …………………………..‬‬
‫[נבואתם של אלה שגדלו בבית המלכות וענוותנותם] ‪14 …………… …………………………..‬‬
‫[עונשם של המשימים עצמם נביאים] ‪15 ……………………………… …………………………..‬‬
‫[רלב"ג על ידיעת ה'] ‪16 ………………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[ידיעת ה' – ידיעת האפשר‪ ,‬לא ידיעת הביצוע] ‪17 ………………….. …………………………..‬‬
‫[רלב"ג מפשר בין הפילוסופיה לתורה] ‪17 …………………………… …………………………..‬‬
‫[קרשקש‪ :‬הסיבות אינן מאפשרות 'אפשר' ‪ -‬בחירה] ‪17 ……………. …………………………..‬‬
‫[דחיית דברי הפילוסופים על טבע האפשר] ‪18 ……………………… …………………………..‬‬
‫[נגד רלב"ג] ‪18 …………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[נגד קרשקש] ‪18 …………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[פסוקים המעידים על ידיעת האפשר] ‪18 …………………………….. …………………………..‬‬
‫[הכל צפוי והרשות נתונה] ‪19 ……………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[רמב"ם על הנבואה ויחסו לפילוסופים] ‪20 …………………………. …………………………..‬‬
‫[רמב"ן על רמב"ם] ‪21 ……………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[התועלות שבפרשה] ‪22 ……………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[אלו פעולות היו במציאות‪ ,‬ואלו במראה הנבואה?] ‪24 ……………… …………………………..‬‬
‫[סיפור אברהם – תיאור עלייתו והפיכתו לנביא] ‪25 …………………. …………………………..‬‬
‫[שאלות] ‪27 ………… ………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[תשובות] ‪28 …………………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[המלאכים באים לאברהם] ‪29 ……………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[סיפור השונמית וגיחזי] ‪32 ………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[ושרה שומעת פתח האהל] ‪32 ……………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[ארדה נא ואראה – ידיעת ה'] ‪33 ……………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[משמעות הנסיון] ‪34 ……………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[תפילת אברהם על סדום] ‪35 …………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[בין התנהגות אברהם להתנהגות לוט] ‪38 …………………………… …………………………..‬‬

‫עקידת יצחק שער כ (פרשת וירא) – בראשית יח‪-‬יט ‪39……………………….‬‬
‫[ארבע מידות באדם] ‪39 ………………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[על כילות ונדיבות] ‪40 ……………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[עונשם של אנשי סדום ופילגש בגבעה] ‪41 ………………………….. …………………………..‬‬
‫[מה בין חוטא ורשע] ‪42 ……………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[חטאת סדום] ‪43 …………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[חטאת סדום – הפכו את המעשה הרע לדת המדינה] ‪45 …………….. …………………………..‬‬

‫‪2‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪3‬‬

‫[חטאם של אנשי הגבעה] ‪46 ……………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[האם ראוי שהקהילה תתיר איסור כדי להציל את הרבים מחטא?] ‪46 ………………………..‬‬
‫[מלחמת ישראל באנשי הגבעה] ‪47 …………………………………… …………………………..‬‬
‫[שאלות] ‪48 ………… ………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[תשובות] ‪49 …………………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[אחותי היא] ‪51 ………………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫וה' פקד את שרה כאשר אמר ‪53 ……………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[שילוחה של הגר] ‪53 ………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[אבימלך ואברהם] ‪54 …………………………. ………………………….. …………………………..‬‬

‫עקידת יצחק שער כא (פרשת וירא) – בראשית כב ‪56…………………………‬‬
‫[העקדה ‪ -‬הידיעה האלוהית] ‪56 ……………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[הידיעה בחכם שקולה להרגשה של החי] ‪56 ……………………….. …………………………..‬‬
‫[כיצד ה' יודע את העולם ושינויי המעשים שבו?] ‪56 …………………… …………………………..‬‬
‫[סיכום] ‪58 …………………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[חמש טענות המכחישות ידיעת ה'] ‪58 ………………………………….. …………………………..‬‬
‫[איך אפשר לייחס לה' חידוש ידיעה או סכלות] ‪59 ………………….. …………………………..‬‬
‫[דעתנו אנחנו עדת ה'] ‪60 …………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[הצווי לעקדה אינו תוצאה של סיבות קודמות] ‪60 …………………… …………………………..‬‬
‫[דרך לקיים הידיעה האלוהית על פי התורה והשכל] ‪61 ……………. …………………………..‬‬
‫['ידיעה' – השגת הנצחיות או המתהווה] ‪63 …………………………….. …………………………..‬‬
‫[ניסיון; פירוש 'והאלוהים נסה את אברהם'] ‪65 …………………………. …………………………..‬‬
‫הצעה ראשונה ‪65 ……………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[איזה סוג ניסיון הוא ניסיונו של אברהם?] ‪65 ……………………….. …………………………..‬‬
‫הצעה שנית ‪67 ………………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[האם המעלות הן תוצאה של עשייה‪ ,‬או להפך?] ‪67 ……………….. …………………………..‬‬
‫[חטא של מעשה‪ ,‬העיקר הוא המחשבה עליו‪ .‬חטא של מחשבה עיקרו הפעולה‪68 ………. ].‬‬
‫[הספקות בהבנת מעשה העקידה] ‪69 …………………………………… …………………………..‬‬
‫[תשובות] ‪71 …………………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[סיבות שאדם פועל פעולה] ‪71 ……………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫(היתר ספק ב') ‪72 ………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[רבנו יונה‪ :‬שני מיני התחכמות לנסות את אברהם] ‪73 …………….. …………………………..‬‬
‫[מתי אדם מוכן לעשות דבר קשה?] ‪73 ………………………………. …………………………..‬‬
‫ויחבוש את חמורו ‪74 ………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[החמור הוא חמורו של משה ושל משיח] ‪75 …………………………. …………………………..‬‬
‫[ואיה השה לעולה‪ :‬מי שומע כדברים האלה ולא ימס לבבו?] ‪76 …………………………………..‬‬
‫[קריאת המלאך] ‪77 …………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[בפרשת תולדות יצחק לא נזכר שם ה' עד לעקדה] ‪77 …………….. …………………………..‬‬
‫וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל‪77 ……………………………. ………………………….. .‬‬
‫[האיל נברא בין השמשות] ‪78 …………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[שובו של אברהם מן העקדה] ‪79 …………. ………………………….. …………………………..‬‬

‫‪3‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪4‬‬

‫עקידת יצחק שער כב (פרשת חיי שרה) – בראשית כג ‪82…………………….‬‬
‫פרשת חיי שרה‪ ,‬ואברהם זקן ‪82 ……………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[האשה המפתה] ‪82 ……………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[מאמרים המבטלים את הבחירה האנושית] ‪84 ………………………… …………………………..‬‬
‫[תשובה למאמרים אלה] ‪84 ……………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[כוחה של המערכת נחות מכוח הבחירה] ‪85 ………………………… …………………………..‬‬
‫[דברי חכמים על המזל ויכולת הבחירה] ‪86 ………………………….. …………………………..‬‬
‫[רבי חנינא על המלאך הממונה על ההיריון וגורל הטיפה] ‪87 …………………………………..‬‬
‫[תשובות לספקות] ‪88 …………………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[אשת חיל] ‪89 ………………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[מדוע אין רמזים לעולם הבא בזמן החיים או סמוך למוות?] ‪94 ………………………………..‬‬
‫[בין אשה ראשונה לשנייה] ‪97 …………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[זיווג ראשון – שרה; זיווג שני – יצחק ורבקה] ‪98 …………………… …………………………..‬‬
‫ויהיו חיי שרה ‪98 ………………………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[אבלו של אברהם] ‪101 ……………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה] ‪102 ……………………………… …………………………..‬‬
‫[הצורך בקבורה] ‪102 ………………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[קבורתו של משה רבנו] ‪103 ……………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[ואקברה את מתי] ‪103 ……………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[הגוף חוזר למקורו] ‪104 …………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[סיכום] ‪104 …………………………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[ספקות בפרשה] ‪104 …………………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[תשובות לספקות הראשונות] ‪105 ………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[על עומק הקשר בין איש לאשתו] ‪105 ……………………………….. …………………………..‬‬
‫[תשובות] ‪106 …………………………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[קניין השדה וקבורת שרה] ‪109 ………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[הספור השני אשר הוא בזיווג המבורך] ‪109 ……………………………. …………………………..‬‬
‫[נשואי יצחק ורבקה] ‪109 ………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[הספקות בסיפור אליעזר ורבקה] ‪110 ………………………………….. …………………………..‬‬
‫ואחר זיכרון הספקות נבוא אל הביאור ‪113 ……………………………… …………………………..‬‬
‫[השוואת אליעזר לאליהו והאשה הצרפתית] ‪115 …………………… …………………………..‬‬
‫[ניחושו של אליעזר‪ ,‬ומעמד הניחוש בכלל] ‪118 …………………….. …………………………..‬‬
‫[חכמתו של אליעזר] ‪119 ………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[הכפלת הסיפור כדי להראות חכמתו של אליעזר] ‪120 …………….. …………………………..‬‬
‫[פגישת רבקה ויצחק] ‪121 ………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[סיום הפרשה] ‪122 ………………………… ………………………….. …………………………..‬‬

‫עקידת יצחק שער כג (פרשת תולדות) – בראשית כז ‪123…………………….‬‬
‫פרשת תולדות יצחק ‪123 …………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[החובה לאהוב את הרע‪ ,‬ובמיוחד קרובים] ‪123 ……………………….. …………………………..‬‬

‫‪4‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪5‬‬

‫[אהבת דוד ויהונתן] ‪123 …………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[עוול כלפי קרובים חמור מעוול לרחוקים] ‪125 ………………………. …………………………..‬‬
‫[כיצד רימה יעקב את עשיו?] ‪126 ………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[ספקות על המעשה של יעקב] ‪127 …………………………………… …………………………..‬‬
‫[מה הייתה כוונת יעקב בקניית הבכורה?] ‪128 …………………………. …………………………..‬‬
‫[משל להסבר העניין] ‪128 …………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[הנמשל‪ :‬חמשה כללים המפרשים את פרשת הברכות] ‪129 …………. …………………………..‬‬
‫[מדוע לא ברך אברהם את יצחק?] ‪130 ……………………………… …………………………..‬‬
‫[בסיפורי יצחק מוזכר רק שם אלוהים – מידת הדין] ‪131 ………….. …………………………..‬‬
‫[ההימנעות מלברך את עשיו – זהירות ראויה] ‪131 …………………. …………………………..‬‬
‫[אדם קרוב אצל עצמו] ‪132 ……………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[מעמד הבכור לפני הקמת המשכן – ומשמעותו לעשיו] ‪135 ……………………………………‬‬
‫[הספקות בסיפור] ‪136 ……………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[ביאור פרשת ואלה תולדות יצחק] ‪137 …………………………………. …………………………..‬‬
‫[ויהי רעב בארץ – יצחק ואבימלך] ‪142 ………………………………….. …………………………..‬‬
‫[הבארות שחפר יצחק] ‪144 ……………….. ………………………….. …………………………..‬‬

‫עקידת יצחק שער כד (פרשת תולדות) – בראשית כז ‪144…………………….‬‬
‫[הטובות הזמניות אובדות‪ ,‬ועמם האושר המבוסס עליהם] ‪145 ……………………………………‬‬
‫הקטנה היא מבוארת מעצמה ‪145 …………………………………… …………………………..‬‬
‫אמנם הגדולה היא על שלושה פנים ‪145 …………………………… …………………………..‬‬
‫[אגדה המתארת את רדיפת הקניינים] ‪148 ………………………….. …………………………..‬‬
‫[מדוע יצחק ברך בעושר וכבוד ועניינים מדומים] ‪149 ………………….. …………………………..‬‬
‫[אגדת רבא בר בר חנה בהמשך הפירוש שניתן] ‪152 ……………… …………………………..‬‬
‫[כי איש נכרי יאכלנו] ‪153 ………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[כיצד גלגל ה' את העברת הברכות ליעקב] ‪154 …………………….. …………………………..‬‬
‫[שלושת התכונות שבהן קצרה יכלתו של יצחק] ‪154 ……………….. …………………………..‬‬
‫[הספקות בפרשה] ‪155 ……………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[שאלת רלב"ג על הברכות ותשובתו] ‪156 ……………………………. …………………………..‬‬
‫[פירוש הפרשה] ‪157 ………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[עיוורונו של יצחק והיעזרו בשאר חושיו] ‪157 ………………………… …………………………..‬‬
‫[דברי יצחק האחרונים] ‪159 ………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[התפיסה החושית של יצחק כלפי יעקב] ‪160 ……………………….. …………………………..‬‬
‫[עשיו מבקש את הברכות] ‪162 ………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[רבקה שולחת את יעקב] ‪164 ……………….. ………………………….. …………………………..‬‬

‫עקידת יצחק שער כה (פרשת ויצא) – בראשית כח ‪165……………………….‬‬
‫פרשת ויצא יעקב‪165 …………………….. ………………………….. ………………………….. .‬‬
‫[הנבואה מכחישה את מופתי השכל] ‪165 ………………………………. …………………………..‬‬
‫[טעותו של שמואל בבחירת אליאב] ‪166 …………………………….. …………………………..‬‬
‫[טעותו של נתן בבניית דוד את המקדש] ‪166 ……………………….. …………………………..‬‬

‫‪5‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪6‬‬

‫[טעותו של מיכיהו במלחמת גלעד] ‪167 ……………………………… …………………………..‬‬
‫[השכל האנושי צריך להיכנע להוראות הנבואיות] ‪167 ……………… …………………………..‬‬
‫[מראות יעקב משנים את תפיסתו] ‪168 ………………………………. …………………………..‬‬
‫[השמים כסאי – משקף גדולה ותפארת והעדר חסרונות] ‪168 …………………………………‬‬
‫[ההכרה שהגיע אליה יעקב בדרכו] ‪169 ……………………………… …………………………..‬‬
‫[רמז במדרש על תשוקתו של יעקב להשגת האמת] ‪170 ………….. …………………………..‬‬
‫[ויקח מאבני המקום – הקדמות והנחות פילוסופיות] ‪171 …………. …………………………..‬‬
‫[סולם מוצב ארצה] ‪171 ……………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[והיה זרעך כעפר הארץ] ‪174 …………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[מקום‪ ,‬בית אלוהים‪ ,‬שער השמים – שלושה עולמות] ‪175 ………… …………………………..‬‬
‫[חמשה ספקות] ‪176 ………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[נתבאר כאן עניין נפלא מענייני הנבואה] ‪176 …………………………… …………………………..‬‬
‫[חובות האלוהים לאומה] ‪178 …………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[משל לבן מלכים המוטל בעריסה – דרגות שונות בהשגת האלוהות] ‪180 ……………………‬‬
‫[דרגתו של יעקב ביחס לאברהם ויצחק] ‪182 …………………………… …………………………..‬‬
‫[ספקות נוספים בפרשה] ‪183 ………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[ביאור הפרשה ופתרון הספקות] ‪184 …………………………………… …………………………..‬‬
‫ואחר זיכרון הספקות נבוא אל הביאור ‪184 ………………………….. …………………………..‬‬
‫[פירושים בחז"ל לתיאור פגישת יעקב ורחל] ‪185 …………………… …………………………..‬‬
‫החלק השני ‪[ -‬בראשית כט‪,‬יח] ‪187 ……….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[השתדלות וחריצות מראים את טוב תכלית המעשה] ‪187 ……………. …………………………..‬‬
‫[העצל מעיד על קוטן אמונה] ‪188 ………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[בין מאמין לבלתי מאמין] ‪188 …………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[העצלות מראה על דברים רעים שבלב] ‪189 ………………………… …………………………..‬‬
‫[מעשי יעקב – בחריצות] ‪190 ………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[תיאור מעשי יעקב בתורה מאפשר לפרשם נגדו] ‪191 …………….. …………………………..‬‬
‫[הספקות שבסיפור] ‪191 ……………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[ביאור הסיפור] ‪194 …………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[צד עוון ברחל] ‪195 ………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[שמות הבנים וחשבון הבנים לכל אחת מהאמהות] ‪197 …………… …………………………..‬‬
‫ויזכור אלוהים את רחל [בראשית ל‪,‬כב] ‪198 ……………………………. …………………………..‬‬
‫[ויכוח יעקב ולבן] ‪199 ……………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[המקלות] ‪200 ………………………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[וישלח יעקב לרחל וללאה] ‪201 ……………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[בריחת יעקב – בראשית לא‪,‬כ] ‪202 ………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[שש סיבות לרדוף אחרי יעקב] ‪205 ………………………………….. …………………………..‬‬
‫[תשובות לבן] ‪206 …………………………. ………………………….. …………………………..‬‬

‫עקידת יצחק שער כו (פרשת וישלח) – בראשית לב ‪208………………………‬‬
‫[השכל שולט על המעשים] ‪208 ……………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[אדם שעשה כל שבידו – ישלים עם גורלו ויבין אותו] ‪211 …………. …………………………..‬‬

‫‪6‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪7‬‬

‫[התגוננות בפני רעה – מתי מועילה?] ‪211 ………………………….. …………………………..‬‬
‫[השלמה עם התלאות הבאות מהמערכת] ‪212 ……………………… …………………………..‬‬
‫[נגד רמב"ן הטוען שאין רשות להתרפא ולהתגונן‪213 ……………. ………………………….. ],‬‬
‫[התנהגותו של דוד כאשר שינה את טעמו לפני אבימלך] ‪214 ………………………………….‬‬
‫[הסבר זה הוא גם תשובה לשאלת צדיק ורע לו] ‪216 ………………. …………………………..‬‬
‫[הספקות בפרשה] ‪216 ……………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫ואחר זיכרון אלו הספקות נבוא אל הביאור ‪218 ………………………… …………………………..‬‬
‫[וילן שם בלילה ההוא] ‪221 ……………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[תפקיד המלאכים בניהול חיי האדם] ‪223 ……………………………. …………………………..‬‬
‫[מה שמך?] ‪224 ……………………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[איסור גיד הנשה] ‪225 …………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[המשמעות לדורות של סיפור יעקב והמלאך] ‪227 …………………….. …………………………..‬‬

‫עקידת יצחק שער כז (פרשת וישלח) – בראשית לג‪-‬לד ‪230………………….‬‬
‫[חלקי האדם‪ :‬גזע‪ ,‬ענפים ופרי] ‪230 ………………………………….. …………………………..‬‬
‫[הסדר הנכון של חינוך האדם] ‪231 …………………………………… …………………………..‬‬
‫[ספרי פילוסופיה בהדרכת המידות] ‪231 ……………………………. …………………………..‬‬
‫[ארבע מידות שנחשבו למשובחות‪ ,‬ויש להישמר מהן] ‪232 ………… …………………………..‬‬
‫[א‪ .‬שליטה ברגשות‪ :‬דוד הסתיר את צערו במות בנו] ‪232 …………. …………………………..‬‬
‫[התנהגות בני יעקב במעשה שכם] ‪233 ……………………………… …………………………..‬‬
‫[ב‪ .‬בעת עימות‪ ,‬הראה את עמדת וטענותיך] ‪233 …………………… …………………………..‬‬
‫[בני יעקב הסתירו את כעסם וגנבו את דעת אנשי שכם] ‪234 …………………………………..‬‬
‫[ג‪ .‬רדיפת רכוש אחרים] ‪234 ……………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[סיום עשרת הדברות‪ :‬לא תחמוד] ‪235 ………………………………. …………………………..‬‬
‫[ד‪ .‬לא להסתכן במקום שאין סיכוי לנצח] ‪235 ……………………….. …………………………..‬‬
‫[התנהגות דוד עם המים שהביאו הגיבורים מבית לחם] ‪236 …………………………………..‬‬
‫[יוסף בן מתתיהו שהסגיר עצמו ולא התאבד] ‪236 ………………….. …………………………..‬‬
‫[התנהגות האדם האלוקי‪ ,‬התנהלותו וצמיחתו] ‪237 …………………… …………………………..‬‬
‫[לציית לרצון האלוהי ולא לשכל האנושי] ‪237 ……………………….. …………………………..‬‬
‫[המידה הטובה מכל – חמלה ורחמנות] ‪238 ………………………… …………………………..‬‬
‫[ניתוח התנהגות בני יעקב בפרשת שכם] ‪239 ………………………. …………………………..‬‬
‫[הספקות בסיפור דינה ושכם] – בראשית לד ‪240 ……………………… …………………………..‬‬
‫[ביאור הסיפור] ‪241 …………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[התגלות אלוהים ליעקב בלוז] ‪247 ………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[מות רחל] – בראשית לה ‪248 ………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫ויהיו בני יעקב שנים עשר‪249 ……………. ………………………….. ………………………….. .‬‬

‫עקידת יצחק שער כח (פרשת וישב) – בראשית לז ‪251……………………….‬‬
‫[האם יש לאדם בחירה חופשית?] ‪251 ………………………………….. …………………………..‬‬
‫[הרצון האלוהי אינו מכריח הרצון האנושי] ‪252 ……………………… …………………………..‬‬
‫[מעשה רצוני‪ ,‬גם אם יש בו מרכיבים הכרחיים טבעיים‪ ,‬רצוני ייחשב] ‪252 ……………………‬‬

‫‪7‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪8‬‬

‫[סיפורי התורה מתארים את חופש הבחירה] ‪253 ………………….. …………………………..‬‬
‫[התנהגות אחי יוסף הייתה בבחירה מלאה] ‪254 ……………………. …………………………..‬‬
‫[הירידה לגלות מצרים לא הייתה הכרח טבע] ‪255 …………………. …………………………..‬‬
‫[סיפורי יוסף מעידים על השגחה‪ ,‬וגם כוללים רמזים לדרשה] ‪255 …………………………….‬‬
‫[כל סיפורי התורה הם רמזים מהעבר לעתיד] ‪256 …………………. …………………………..‬‬
‫[תולדות יוסף] ‪257 …………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[חלום יוסף על העתיד לעם ישראל] ‪257 …………………………….. …………………………..‬‬
‫[יהודה ותמר] ‪259 …………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[ירום מאברהם‪ ,‬ונישא ממשה‪ ,‬וגבה ממלאכי השרת] ‪261 ………… …………………………..‬‬
‫[חוזק הברית בימי המלך המשיח] ‪261 ………………………………. …………………………..‬‬
‫[ריבוי ההקדמות מחליש את הדרך לאמת] ‪262 …………………….. …………………………..‬‬
‫[הקושי בלימוד תורה שבכתב ושבעל פה] ‪262 ……………………… …………………………..‬‬
‫[חזקיהו] ‪265 ……………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[אי אפשר להגיע לשלמות בלי שחרור הגוף] ‪265 …………………… …………………………..‬‬
‫[העיקר השלישי‪ :‬וגבה ממלאכי השרת] ‪266 ………………………… …………………………..‬‬
‫[הכח הכולל והתמידי – בידי משיח צדקנו] ‪267 …………………….. …………………………..‬‬
‫[פרשנות אלגורית של תולדות יוסף] ‪268 …………………………….. …………………………..‬‬
‫[ביאור סיפורי יוסף על פי פשטן] ‪271 ……….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[הספקות בפרשה] ‪271 ……………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[ביאור הפרשה] ‪273 ………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[יהודה נפרד מאחיו] ‪280 ……………………… ………………………….. …………………………..‬‬

‫עקידת יצחק שער כט (פרשת מקץ) – בראשית מא‪-‬מב ‪285………………….‬‬
‫[חשיבותו של האור] ‪285 ……………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[הקב"ה – עינו של עולם‪ ,‬רואה הכל‪ ,‬כי הכל בו‪285 ……………… ………………………….. ].‬‬
‫[האור מסמל את תיקון המעשים בתבונה] ‪287 ……………………… …………………………..‬‬
‫[עצה טובה משולה לאור עיניים; פתרון חלומות] ‪287 ………………. …………………………..‬‬
‫[דבר החלומות וסוד פתרונם] ‪289 …………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[חלומות הנובעים מדמיון ובלבול ודרך פתרונם] ‪290 ……………….. …………………………..‬‬
‫[פתרונו של יוסף לשר המשקים] ‪293 ……….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[פתרון חלומות אצל רבי אלעזר ותלמידיו] ‪294 ……………………… …………………………..‬‬
‫[יוסף כפותר חלומות] ‪295 ………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[חלומו של נבוכדנצר] ‪295 …………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[הספקות הנופלים בענייני הפתרונות] ‪297 ……………………………… …………………………..‬‬
‫[ביאור הפרשה] ‪299 ………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫פרשת ויהי מקץ שנתים ימים וכו' ‪299 ………………………………… …………………………..‬‬
‫ואחרי שאמר זה דרך כלל ביאר היטב שני העניינים האלה‪300 ………………………………. .‬‬
‫[נותן העצה היא שיוציאה אל הפועל – עצת יוסף לפרעה] ‪301 …………………………………‬‬
‫[פרעה ממנה את יוסף] ‪303 ………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[סיכום חיי יוסף והסבר למה לא התקשר עם אביו] ‪303 ……………. …………………………..‬‬
‫[סיכום הסיפור‪ :‬אור אלוהי הזריח שמש צדקה לכל הארצות] ‪305 ……………………………..‬‬

‫‪8‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪9‬‬

‫[גזרות השמד בזמן החשמונאים] ‪307 ……………………………….. …………………………..‬‬
‫[האור המיוחד לצדיקים] ‪307 ……………… ………………………….. …………………………..‬‬

‫עקידת יצחק שער ל (פרשת מקץ‪-‬ויגש) – בראשית מו‪-‬מז ‪309……………….‬‬
‫ויוסף הוא השליט וגו' ויבואו אחי יוסף וכו'‪309 ……………………… ………………………….. .‬‬
‫[מעמדו של הגר‪ ,‬והסתגלותם של יעקב ובניו] ‪309 …………………….. …………………………..‬‬
‫[שני תחומי הסבל של גרים בארץ] ‪310 ………………………………. …………………………..‬‬
‫[להיפרד מתושבי הארץ בעסקים המסחריים] ‪311 ………………….. …………………………..‬‬
‫[העולם הזה דומה לפרוזדור – סבלם של צדיקים] ‪311 ……………. …………………………..‬‬
‫[ביקש יעקב לישב בשלווה] ‪313 ………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[קושי שני לגר בארץ‪ :‬שינוי הלשון] ‪313 ………………………………. …………………………..‬‬
‫[הוויכוחים בין יוסף ואחיו משקפים את סבלם של הגרים] ‪314 …………………………………‬‬
‫ומעתה נזכור הספקות הנופלות בו ראשונה ‪315 ……………………….. …………………………..‬‬
‫ונבוא אל הביאור ‪318 …………………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫ואחר שנתיישב זה נשוב אל עיקר הסיפור ‪324 …………………………. …………………………..‬‬
‫[פגישת אחי יוסף עם יוסף] ‪325 ……………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[נאום יהודה] ‪328 ……………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫ואפלא ממה שהקשה הרמב"ן ז"ל על פירוש רש"י ז"ל‪329 ………………………………….. ,‬‬
‫וזאת היא כוונת כל דבריו אשר התחיל‪330 …………………………. ………………………….. .‬‬
‫[יוסף מתוודע אל אחיו] ‪332 ………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[ניתוח דברי יוסף] ‪333 …………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[מהרו עלו אל אבי] ‪334 ……………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[בני יעקב גולים למצרים] ‪335 …………….. ………………………….. …………………………..‬‬

‫עקידת יצחק שער לא (פרשת ויגש) – בראשית מו‪-‬מז ‪337……………………‬‬
‫[הנהגה ישראל לפי סדר הקוסמוס] ‪337 ……………………………… …………………………..‬‬
‫[תנועת הגלגל מקבילה להתנהגות אברהם] ‪338 ………………………. …………………………..‬‬
‫[התנועה המערבית] ‪339 ………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[הגלגל העליון מקביל לאברהם] ‪339 …………………………………. …………………………..‬‬
‫[גלגל המזלות מקביל ליצחק] ‪340 ……….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[שבעת כוכבי הלכת מקבילים לשבעה אנשים מצוינים בישראל] ‪340 ………………………….‬‬
‫[שנים עשר הניצבים של שלמה – מקבלים לסיבוב החמה את המזלות] ‪341 …………………‬‬
‫[מלכות בית דוד מותאמת לממשלת הירח וכלל האומה] ‪341 …………………………………..‬‬
‫[סדרי המזלות והקוסמוס] ‪342 ……………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[רמזי המזמור גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלוהינו הר קדשו] ‪343 ……………………………..‬‬
‫[מציאות המרכבה מזמן האבות‪ ,‬תכליתה במתן תורה] ‪345 ……….. …………………………..‬‬
‫[סיכום‪ :‬קיומם של הנמצאים מותנה בנמצאים העליונים] ‪346 …………………………………..‬‬
‫[המספר שנים עשר בחושן‪ ,‬במזבח אליהו ובפלגש בגבעה] ‪346 ………………………………‬‬
‫[אבלו של יעקב ‪ -‬שנפגם המספר שנים עשר מבניו] ‪347 ………….. …………………………..‬‬
‫[ייעוד הנביאים לקיבוץ גליות – להשלים מספר השבטים] ‪348 …………………………………‬‬
‫אמנם נזכור הספקות ראשונה ‪351 ………….. ………………………….. …………………………..‬‬

‫‪9‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪10‬‬

‫[ביאור הפרשה] ‪352 ………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[דיוקים בתרגום אונקלוס] ‪353 ……………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[התרגום לביטויים יקרא דה'; מימרא דה'; שכינתא דה'‪353 …………………………………. ].‬‬
‫[כיצד ניהל יוסף את משק התבואה בעולם ובמצרים] ‪356 …………. …………………………..‬‬
‫[מס הכהנים במצרים הוא דוגמה לחובות מתנות כהונה בארץ] ‪358 …………………………..‬‬

‫עקידת יצחק שער לב (פרשת ויחי) – בראשית מח‪-‬מט ‪359…………………..‬‬
‫פרשת ויחי יעקב‪359 ……………………… ………………………….. ………………………….. .‬‬
‫[הקשר בין הנפש לגוף] ‪359 …………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[הנפש תלויה במזון‪ .‬מכאן שהאדם יצור נחות וחלוש] ‪359 ………… …………………………..‬‬
‫[הרדיפה אחר מטרות כזב] ‪360 ………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[יעקב אבינו לא מת = נצחיות הנפש] ‪360 …………………………… …………………………..‬‬
‫[קיומה של הנפש בזכות המזון – המלחמה בחומריות] ‪361 ……….. …………………………..‬‬
‫למנצח לבני קרח מזמור ‪363 ………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[פירוש המזמור] ‪364 ………………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[הרצון להישארות הנפש עדות לאמת הבורא] ‪368 …………………. …………………………..‬‬
‫[ארבע ספקות במזמור] ‪370 …………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[האם הנפש תדבק בגוף או בעולם הנבדל?] ‪370 …………………… …………………………..‬‬
‫[כוחות שלמות האדם ידבקו בעצם הנבדל ויישארו עמו קיים נצחי] ‪370 ……………………….‬‬
‫הספקות הנופלות בזה הסיפור ‪375 …………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫ומעתה נתחיל בביאור ‪376 …………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[ואני נתתי לך שכם אחד – משמעת מתן שכם ליוסף] ‪381 ………… …………………………..‬‬

‫עקידת יצחק שער לג (פרשת ויחי) – בראשית מח‪-‬מט ‪383…………………..‬‬
‫ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו וכו'‪383 …………………………. ………………………….. .‬‬
‫[השכר הוא לחלק השכלי ולפעולות הנובעות מהנפש] ‪383 ………… …………………………..‬‬
‫[זה כל האדם – יתרון האדם הפעולות התורניות] ‪384 …………….. …………………………..‬‬
‫[הטובות הנפשיות עלומות מאתנו] ‪385 ………………………………. …………………………..‬‬
‫[הטובות הנפשיות הנובעות מהתורה] ‪386 ………………………….. …………………………..‬‬
‫[החובות המוטלות על האדם הפרטי] ‪387 …………………………… …………………………..‬‬
‫[מצוות הנעשות בשיתוף אנשים רבים] ‪388 …………………………. …………………………..‬‬
‫[בשל הפרדות השיתוף אבדו מאיתנו ההצלחות הכלליות] ‪389 …………………………………‬‬
‫[חובה להסתיר את הקץ‪ ,‬שלא ייתיאשו כאשר לא יגיע] ‪389 ……………………………………‬‬
‫[סיכום‪ :‬העבד רצה לשחרר את הבנים‪ .‬האדון ראה את הסכנות בדבר] ‪391 …………………‬‬
‫[הספקות בפרשה] ‪392 ……………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[פירוש ברכות יעקב] ‪393 …………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫ויכל יעקב לצוות את בניו וכו'‪400 …………… ………………………….. ………………………….. .‬‬
‫[שא נא לפשע אחיך] ‪401 …………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[סיום] ‪402 …………. ………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬

‫‪10‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪11‬‬

‫עקידת יצחק שער יט (פרשת וירא) – בראשית יח‬
‫יבאר הפרש בין הנבואה אשר הניחוה קצת הפילוסופים ובין מה שהודו עליה המדברים‬
‫התורניים‪ .‬ויבטל דעת הרלב"ג בעניין ידיעת האל העתידות‪ .‬ומי ומה הביא קצת חכמינו‬
‫להחליט על כל העניינים המסופרים שהם במראה הנבואה‪ .‬ויבאר באי אלו הדברים ראוי‬
‫לומר כן‪.‬‬
‫וירא אליו‪.‬‬
‫במדרש (ב"ר פ' מ"ח)‬
‫הלך צדקות ‪ -‬זה אברהם שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ודבר‬
‫מישרים ‪ -‬זה אברהם שנאמר מישרים אהבוך (שיר השירים א'); מאס בבצע‬
‫מעשקות ‪ -‬זה אברהם שנאמר אם מחוט ועד שרוך נעל (בראשית י"ד)‪ .‬נער כפיו‬
‫מתמך בשוחד ‪ -‬זה אברהם שנאמר הרימותי ידי אל ה' (שם)‪.‬‬
‫הוא מרומים ישכון‪ :‬רבי יהודה בר סימון ורבי חנן בשם רבי יוחנן אמר‪ :‬העלה אותו‬
‫למעלה מכיפת הרקיע הוא שאמר לו הבט נא השמימה (שם ט"ו) ואין אומרים‬
‫הבט אלא מלמעלה למטה‪.‬‬
‫מצדות סלעים משגבו ‪ -‬אלו ענני הכבוד‪ .‬לחמו נתן ‪ -‬ואקחה פת לחם‪ .‬מימיו‬
‫נאמנים ‪ -‬יוקח נא מעט מים‪.‬‬
‫מלך ביופיו תחזנה עיניך (ישעיה ל"ג) שנאמר וירא אליו ה'‪.‬‬

‫[בין נבואה לדעת הפילוסופים לנבואה לדעת התורנייים]‬
‫[אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר]‬
‫[קנח] על פי התנאים שהתנו חכמי הפילוסופיא במציאות הנבואה‪ ,‬קויים ונתאמת מה‬
‫שאמרו חכמינו ז"ל‪ ,‬אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר (נדרים ל"ח א)‪ ,‬ושאינו‬
‫דבר שהגיע אל צד הקרי וההזדמן כמו שחשבו הפתאים‪ ,‬שכבר אפשר שישכב על מיטתו‬
‫בער מאיש‪ ,‬והיה בבוקר והנה הוא נביא בגזרת האל‪.‬‬
‫גם הפשרה שהטיל הרב המורה בין שתי אלו הכתות‪ ,‬פרק ל"ד חלק ב'‪ ,‬קיימה והחזיקה‬
‫מה שאמר עוד‪ ,‬שאין הנבואה שורה בעכו"ם (ברכות ז' א)‪ ,‬כמו שיובן מבקשת משה אדון‬
‫הנביאים ונפלינו אני ועמך וכו' (שמות ל"ג) כמוזכר‪ .‬וזה כי מאחר שהוא מצריך הרצון‬
‫האלוהי על מציאות ההכנות‪ ,‬הנה הוא מבואר שרצונו ית' לא יסכים בזה השפע ההוא‬
‫האלוהי רק על ידי זכות המעשים וההשתמש במעלות הג' על צד היותר טוב שאפשר‪ ,‬וזה‬
‫‪11‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪12‬‬

‫לא יתכן כי אם ע"פ ההנהגה האלוהית אשר נתייחדה בה האומה הזאת‪ ,‬כמו שיתבאר כל‬
‫זה היטב בפרשת ומשה היה רועה‪ ,‬שער ל"ה‪ ,‬שנתייחד לזה ב"ה‪.‬‬
‫[הבנת הנבואה אצל הפילוסופים הקדמונים]‬
‫אמנם קצת הפילוסופים הקדמונים שגזרו על מציאות הנבואה הנה הם תארוה לפי דעתם‬
‫ושמו מדתה משוערת למדתם‪ .‬וזה כי האדם הנבון המפרח על צד היותר נאות במעשים‬
‫התבוניים אשר אצל הדברים האפשריים‪ ,‬יקרא אצלם נביא בעניין ההנהגה‪ .‬וכשיתיישר‬
‫במעלות השכליות אל השגת המושכלות והידיעות בעניינים הכרחיים יקרא להם נביא‬
‫בהשכלה‪ .‬ולזה כאשר יעלה חכם מהם בלמוד מהדקדוק אל ההיגיון וממנו אל ההנדסה‬
‫והתשבורת‪ ,‬ומשם אל חכמת התכונה‪ ,‬וממנה אל הטבעית‪ ,‬ומשם יעלה אל מה שיקרא‬
‫אצלם החכמה האלוהית ‪ -‬כבר יחשב לאיש ההוא אצלם שעלה אל הר ה' ושעמד במקום‬
‫קדשו‪.‬‬
‫וכאשר נתקיים להם ציור אלו העיונים שהשיגום‪ ,‬ובפרט בעניינים האלוהיים כשעלו בידם‬
‫עיונים דקים דמיוניים‪ ,‬חשבום לאמתיים‪ ,‬כבר יאמרו שראו מראות אלוהים ושבמחזה שדי‬
‫חזו כל מה שיושג להם מהעיון‪ .‬והיה מהם מי ששם משלם לעור שמצד הרגלו וטוב הרגשו‬
‫ידע כל מבואות העיר ורחובותיה ומובאיה‪ ,‬ואחר נתפקח כי אז ראה בעיניו אמיתת כל מה‬
‫שידע בתחילה‪ ,‬ולא נתחדש לו רק תוספת ביאור ותענוג‪ ,‬כמו שכתב זה החכם בהקדמת‬
‫אגרת חי בן יקטן‪.‬‬
‫והנה המאמר הזה ומשלו‪ ,‬אם יאמר על חקירתם הוא מבואר הביטול‪ ,‬שאם הנביא לא‬
‫ישיג בנבואתו רק מה שיודע אליו ראשונה בכוח עיונו כמה הוסיף כוח האלוהי ומה תועלת‬
‫יש בהם‪ .‬ומ"ש מתוספות הביאור והתענוג‪ ,‬זה ודאי יצדק במשל שנוסף לו דעת והכרה‬
‫במראות והגוונים אשר הייתה לו בהם עד הנה השערה חסרה בלי ספק גם התענוג‬
‫שנהנה הנאה חושית אשר למראה עיניו‪ .‬אבל בנמשל לא יצדק כלל שהדברים הידועים‬
‫השגה שכלית באמיתת גדריהם ובמשיגיהם העצמותיים אשר אין להרגש חלק בהם‪ ,‬מה‬
‫יוסיף ומה ייתן תענוג בהן עוד הכוח הנבואיי‪ ,‬ואין דעת יותר מדעת‪.‬‬
‫[התפיסה הפילוסופית מתעלמת מהרצון האלוהי]‬
‫באמת דעת זה הוא נצר משורש נחש הקדמוני וענף עץ הדעת טוב ורע כל אוכליו יאשמו‬
‫מבלתי תת שום מציאות אל הרצון האלוהי על מציאות העולם והנהגתו זולתי ע"י הטבע‬
‫הקדום המחויב מצד סיבותיו‪ ,‬ושלא להיות שום דבר רק מה שיגזור השכל אפשרות‬
‫מציאותו מצד עיוניו‪ .‬ולזה כחשו בכל הספורים הבאים בתורה ובנביאים מהנסים והפלאים‬
‫היוצאים מההקש הטבעי‪ ,‬כי אמרו שא"א לצאת אל הפועל רק מה שביד החכמים לעשותו‬

‫‪12‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪13‬‬

‫אם מפלאי הטבע ותחבולותיו או ע"י הקסם או הדמיון וכיוצא כמו שנודע מדבריהם ולא‬
‫בחרו בעצמם רק המציאות החומרי לבד כמו שיבא אצל העגל שער נ"ג‪.‬‬
‫ואלה אשר השחיתו את העולם בדעותיהם המקולקלות והם אשר חשכו המון העם מלכת‬
‫אחרי אלוהיהם כי גרשו האמונה בו ובהשגחתו מכתותיהם‪ .‬ועל ההצלה מהם‬
‫ומשי בושיהם בקש שלמה בתפלתו שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני וכו' ואמר ראש‬
‫ועושר אל תתן לי וכו' (משלי ל') כמו שכתבנו ביאורו שער ט"ז‪.‬‬
‫ַַַּּּ ַּמַּ ַּתַּ ‪ַּ :‬‬
‫ַַַּּּ ַּאַּש‬
‫ָךַּו‬
‫ַּלַּ ַּ‬
‫ַּקַּלַּ ַּ‬
‫ַּיוַּפַּןַּ‪-‬יַַּּ‬
‫דַּאלַּ‪ַּ -‬אַּדַַּּנַַַַּּּּ ַּ‬
‫ןַּעַּ ַּבַּ ַַּּ ַַּּ‬
‫י ַאל‪ַּ -‬תַּ ַּלַּ ַּשַַַּּּ ַּ‬
‫ַּבַַּּרְךַּ ‪:‬‬
‫ַַֹּּלאַּיַַּּ‬
‫ַַַּּּ ַּ ַַַּּּ‬
‫ַַַּּּ ַּאַּתַּ‪ַּ -‬אַּּמו‬
‫ַּלַּו‬
‫ַּקַּלַּ ַּ‬
‫ַַַַַּּּּּ‬
‫ַּרַָּאבַּיוַּי‬
‫ַַּּ ַַּּ ַַּּ‬
‫יא ּדו‬
‫חץַּ ‪:‬‬
‫ַַֹּּלאַּר ַַּּ‬
‫ַַַּּּ ַּ ַַַַּּּּ‬
‫ַָּאתו‬
‫ַּיוַּּומַּצַּ ַּ‬
‫ַַַַַַּּּּּּ ַּ‬
‫ַּרַּבַּ ַּעַּינ‬
‫ַַּּ ַַַּּּ‬
‫ַּרַּטַּהו‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫יב ּדו‬
‫ַַּּ ‪:‬‬
‫ַּשַּאּו‬
‫ַַַַַּּּּּנַּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּ ַּעַַּּפַּ ַּעַַּּפַּיוַּי‬
‫ַּיוַּו‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫מּוַּעַּינ‬
‫ַּרַּמהַּ‪ַּ-‬רַּ ַַַּּּ ַּ‬
‫ַַּּ ַַּּ ַַּּ‬
‫יג ּדו‬
‫ָאדַּםַּ ‪:‬‬
‫יםַּמַּ ַַּּ‬
‫ַּנַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּ‬
‫ַַַּּּוַּ ַּאַַּּבַּיו‬
‫ַּיםַּמ ַּאַַּּרַּץַּ‬
‫ַּלַּעַַּּנַּיַַּּ ַַּּ ַַּּ‬
‫ַּאַּכַּ ַַּּ ַּ‬
‫יוַּלַּ ַּ‬
‫ַּתַַַַּּּּ‬
‫ַּתַּמַּ ַּתַּ ַּלַּעַּ ַּ‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּיוַּּומַּ ַּאַּכַַּּלו‬
‫ַּתַּשַּנַַַַַּּּּּ ַּ‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּרַּחַַּּרַּבו‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫יד ּדו‬
‫ַַַּּּןַּ‪:‬‬
‫רּוַּהו‬
‫ָאמַּ ַַַּּּ‬
‫עַֹּלאַּ‪ַּ ַּ -‬‬
‫ַּהַַּארַַּּבַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּהַֹּלאַּתַּ ַּשַַּּבַַּּעַּנַּ ַַּּ ַַּּ‬
‫ַּשַּהַּנַּ ַַּּ ַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫בַּשַּלו‬
‫בַּהַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּתַּהַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫יַּבַּנו‬
‫הַּשַּ ַּתַַַַּּּּ‬
‫לּוקַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּעַּ ַַַּּּ‬
‫טו לַּ ַּ‬
‫ַַַּּּןַּ ‪:‬‬
‫הַּהו‬
‫ָאמַַּּרַּ ַַּּ‬
‫שַֹּלאַּ‪ַּ ַּ -‬‬
‫ַַַּּּ ַּאַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּםַּו‬
‫הַּּמַּיַּ ַּ‬
‫ץַֹּלאַּ‪ַּ -‬שַַּּבַּ ַּעַּ ַַּּ ַּ‬
‫םַּאַַּּרַּ ַַּּ ַּ‬
‫רַּרַּ ַּחַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּצַּ ַַַּּּ‬
‫ַַַּּּעַּ ַּ‬
‫ַּלַּו‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫טז ַּשַּאו‬
‫ַּשַּרַּ ‪:‬‬
‫ַּבנַַּּיַּ‪-‬נַּ ַּ‬
‫לּוהַַַַּּּּ‬
‫ַּאכַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּיַּ ַּ ַּ‬
‫לַּו‬
‫ַּחַּ ַּ‬
‫ַּרַּ ַּבַּיַּ‪-‬נַּ ַּ‬
‫רּוהַַּּעַַּּ‬
‫ַּקַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫יק ַּהַּתַּ‪ַּ -‬אַּםַּי‬
‫ַּזַּלַַַַּּּּ‬
‫ַַַּּּ ַּתַּבַַַּּּ ַּ‬
‫ָאבַּו‬
‫גַּלַּ ַּ ַּ‬
‫ַּןַּתַּ ַּלַּ ַּעַּ ַַּּ ַּ‬
‫יז ַּעַּיַַַּּּ ַּ‬

‫לפי שראה שמהם נפרדו הארבע כתות המקולקלות שסמכם שם באומרו אל תלשן עבד‬
‫אל אדוניו פן יקללך ואשמת; דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך; דור טהור בעיניו וכו'‬
‫(שם)‪ .‬אמר שרעות הכתות האלה וקלקולם אין ראוי להלשינם אל אדוניהם שבשמים‪ ,‬כי‬
‫אחר שגלוי וידוע לפניו ית' הנה לא יגיע מההלשנה רק קללת העבד המולשן לא זולת‪ .‬וזה‬
‫צחות מליצה להראות בה עוצם פרסומם ברשעתם‪.‬‬
‫והנה מצד היותם גוזרים היות עניני המציאות כולם ע"ד החיוב‪ ,‬כמו שאמרנו אמר עליהם‬
‫דור אביו יקלל וכו'‪ ,‬כי הם לא יחזיקו טובה לאביהם שבשמים במה שימשך מרצונו דבר‬
‫מכל צרכיהם‪ ,‬ושווה בעיניהם שיברכוהו או יקללוהו‪ ,‬כי לא יגיע מזה ריווח ונזק רק אם‬
‫יזהרו מזה מדרך המוסרי גם את אמו שהוא טבעם הנאות מכל הב"ח לא יברכו ולא‬
‫ישבחו‪ ,‬מאחר שלפי דעתם א"א להם לקבל שכר אלוהי על טוב מזגם ויושר בחירתם‪.‬‬
‫ועל חושבם שכבר הכינו עצמם למעלת החכמה בזיכוך שמריהם וטוהר מידותיהם‬
‫ומחשבותיהם שזכרו בספריהם‪ ,‬אמר דור טהור בעיניו ומצאתו לא רוחץ (שם)‪ .‬כי עדיין‬
‫פחיתות דעותיהם המוטבעות בהם מזוהמתו של נחש הקדמוני הם מוטבעות בדור ההוא‬
‫הרע‪ ,‬ועוד טומאתו בו אשר לא יכול להיטהר כי אם יובא במים החיים מי התורה האלוהית‬
‫המסירה והמפסקת הזוהמה ההיא ולא זולת‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪14‬‬

‫אמנם על השתגעם בחשבם שכבר עלו במעלות הנבואה וראו גדולות ונצורות במראות‬
‫אלוהים‪ ,‬אמר (שם) דור מה רמו עיניו‪ ,‬ליחס לעצמם גדולות ונפלאות מהם עם היותם‬
‫בלתי רואים‪ ,‬אם לא שעפעפיהם יינשאו ע"י זולתם‪ ,‬כאלו האנשים שעפעפי עיניהם גדולים‬
‫מאוד ונפל בהם רפיון העצבים ולא יוכלו לראות אם לא שיינשאו על ידי אחרים והם קרוב‬
‫מאוד לסומים‪ .‬והנמשל דומה למשל מאוד‪ ,‬כי העיון האנושי הוא נמנע להשיג האמיתות‬
‫בעיון האלוהי אם לא בהיישרה אלוהית כמו שביארנו בשער הנזכר‪.‬‬
‫[הפילוסופים סבורים שמה שלא השיגו – אינו קיים]‬
‫והם לא הרגישו אבל חשבו שמה שלא הושג להם אין לו מציאות‪ ,‬ולזה הם מתפארים‬
‫כסבורים שהגיעו אל תכלית השלמות כמו שיחשוב העירוני העשיר מה שלא ראה אתו‬
‫בעירו אין לו מציאות‪ .‬ולזה הוא משתרר בעצמו בחשבו שכבר הגיע אל תכלית המעלה‬
‫האנושית‪ ,‬ומזה נשתגעו גדוליהם‪ .‬זה יאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה‬
‫י"ד)‪ .‬וזה השמים אעלה למעל מכוכבי אל ארים כסאי (שם) וזה לי יאורי ואני עשיתיני‬
‫(יחזקאל כ"ט) וכאלה רבות‪.‬‬
‫וזה סכלות נפלאה הוכיח עליה האלוהים ע"י עבדיו לא' מהם באומרו זדון לבך השיאך‬
‫שכני בחגוי כו'‪ .‬ועוד אם תגביה כנשר וכו' (עובדיה) אומר כי זדון לבו השיאו לחשוב‬
‫מחשבות נפלאות ונפסדות שאין להם שום סמיכות‪ .‬וזה כי הוא דבר של תימה שמי‬
‫שהשכינה בחגוי סלע הוא תכלית רום שבתו‪ ,‬ואינו יכול לעלות משם אפילו אמה אחת‪,‬‬
‫יהיה אומר בלבו מי יורידני ארץ‪ .‬ומה יעשה אם ישכון באוויר או בגובה השמים‪ .‬אבל תדע‬
‫שאין צ"ל עכשיו שאתה שקוע בארץ ואתה ירוד מעצמך כי אם תגביה כנשר ברום האוויר‬
‫וגם אם בין כוכבים שים קנך שהם למעלה מהגלגלים‪ ,‬משם אורידך נאם ה' (שם)‪ .‬זה‬
‫חלק האנשים אשר רמו עיניהם לבלתי הכיר את עונם וגוזרים על עצמם מעלות וגדולות‬
‫לא להם‪.‬‬
‫[נבואתם של אלה שגדלו בבית המלכות וענוותנותם]‬
‫לא כאלה חלק אנשי השם אשר גדלו בבית המלכות ששמה ישבו כמה מעלות מהשרים‬
‫והכירו את עצמם והקטינו שעורם בערכם כמו שהיה עניינו של אברהם אבינו כשעלה‬
‫למעלת הנבואה‪ ,‬והיו לו מהלכים בין הנמצאים הנבדלים אמר ואנכי עפר ואפר‪ .‬דוד אמר‬
‫כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכו' מה אנוש וכו' (תהלים ח')‪ .‬ואמר ואנכי תולעת ולא‬
‫איש (שם כ"ב) ומשה ואהרן ונחנו מה (שמות ט"ז) וזולתם‪.‬‬
‫סוף דבר כי זדון לבם וקיצורם השיא אותם בפילוסופותם להיקרא נביאים וחוזים עם‬
‫שהם רחוקים מהמעלה ההיא‪ .‬אמנם על היותם בדעותיהם אלו משחיתים את העולם‬
‫ומגרשים האמונה מכתותיו ומבטלים יראת שמים ומשלחים רשעי האנשים אלו באלו‪,‬‬
‫‪14‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪15‬‬

‫באומרם לית דין ולית דיין‪ ,‬אמר (משלי שם) דור חרבות שניו‪ .‬והוא מבואר שהם הגורמים‬
‫ודמם להם יחשב‪.‬‬
‫[עונשם של המשימים עצמם נביאים]‬
‫ואחר שזכר ד' כתות ודעותיהם‪ ,‬זכר ד' שפטים הרעים אשר עשאם האלוהים להפרע‬
‫מהם ע"פ מדותם‪ .‬ואמר לעלוקה שתי בנות הב הב שלש הנה לא תשבענה וכו' שאול‬
‫ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים וכו' (שם)‪ .‬אמר כי אל הנקמה וההפרע מהם יש לו‬
‫עלוקה אחת בת שתי פיות‪ ,‬וכל אחת מהנה אומרת הב הב‪ ,‬וא"כ הם ארבע‪ .‬והוא ממש‬
‫כפי רשעתם‪ .‬שלמאמרם בהקדמות יחויבו להם שתי סכלויות‪:‬‬
‫האחד חיוב המציאות ממציאות סיבתו‪.‬‬
‫והשני סילוק ההשגחה הרצונית‪.‬‬
‫והנה מהסכלות הראשון נמשכו להם שני שיבושים‪:‬‬
‫האחד‪ ,‬מה שאמר דור טהור בעיניו וכו' והשני מה שאמר דור מה רמו כמו שאמרנו‪.‬‬
‫ומהסכלות השני נמשכו להם השנים הנשארים‪ ,‬והם דור אביו יקלל ודור חרבות וכו'‪.‬‬
‫והוא מבואר‪.‬‬
‫ואחרי כן באר השופטים ההם בעצמם‪:‬‬
‫כנגד הראשון אשר אביו יקלל וכו' אמר שאול‪ ,‬כי דור שאביו ואמו יעזבוהו לפי דעתו מי‬
‫יאספהו כי אם שאול מתחת והארץ אשר הייתה אם כל חי תפתח את פיה ובלעה אותם‬
‫בלא זמנם וזהו פורענות המגפות המתרגשות לבא בעולם ומכלות אותם‪.‬‬
‫וכנגד הדור השני אשר היה טהור בעיניו וכו' אמר ועוצר רחם‪ .‬וזה כי האיש והאשה‬
‫כשנזדווגו להוליד‪ ,‬כבר חשבו שלא חסרו מכל צרכיהם כלום‪ .‬אבל אינו כן‪ ,‬כי מפתח‬
‫ההיריון ביד הש"י (תענית ב' א)‪ ,‬ופעמים יעצור בהם‪ .‬וכן ישלח באלו שכבר חשבו שהכינו‬
‫עצמם‪ ,‬ושזיככו חומריהם‪ ,‬ושאינם צריכים דעת אחרת להשלמתם עוצר רוחם אשר לא‬
‫יולידו ולא יצלחו‪.‬‬
‫וכנגד דור מה רמו עיניו וכו' לחשבם היותם מכתות הנביאים‪ ,‬אמר ארץ לא שבעה מים כי‬
‫יעצור להם את השמים ולא יהיה מטר‪ ,‬ויראה אם יש ממשות בנבואתם להמטיר על הארץ‬
‫בכוחותיהם הנבואיות או בתפילותיהם‪ ,‬כמנהג הנביאים הנזכרים בתורה ובנביאים או‬
‫בחסידי האומה האלוהית‪.‬‬
‫וכנגד דור חרבות שניו אמר (משלי שם) ואש לא אמרה הון כי ימטר על רשעים המטים‬
‫עקלקלותם המשולחים בהנהגתם אש וגפרית ורוח זלעפות וכמו שנזכר בסדום ובנותיה‪.‬‬
‫וה' המטיר על סדום ועל עמורה וכו' וכן בקרח על זה העניין עצמו ואש יצאה מאת ה'‬

‫‪15‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪16‬‬

‫(במדבר ט"ז) כי באש ה' נשפט בכל האנשים המשחיתים ההנהגה הכוללת‪ .‬וכן כל דבר‬
‫המפסיד ומכלה יכונה באש‪.‬‬
‫ואחר שדבר בכל חלקי הכתות ומשפטיהם קלל אותם בקללה משותפת לכולם לפי העניין‬
‫המשותף בהם והוא אומרם לאל סור ממנו כי טובתנו בל עליך‪ .‬ואמר (משלי שם) עין‬
‫תלעג לאב וכו'‪ .‬וזה כי העורב אין לו עמל בבניו רק ההולדה לבד כי אחר כך הם מתנכרים‬
‫אליהם ועוזבים אותם על רחמי שמים דכתיב לבני עורב אשר יקראו‪( .‬תהלים קמ"ז)‬
‫ונאמר מי יכין לעורב צידו (איוב ל"ח)‪.‬‬
‫אמנם הנשר הוא ידוע שהוא מתעמל על בניו יותר מדאי כמו שאמר הכתוב כנשר יעיר קנו‬
‫על גוזליו ירחף (דברים ל"ב)‪ .‬ואז"ל מוטב שיכנס בי החץ (מכילתא יתרו מ"ת פ"ב)‪ .‬ולזה‬
‫אמר כי עין הרשעים האלו הלועגת לאב וכו' באומרו דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך‪.‬‬
‫שזהו סיבת כל רשעתם עם היותם מולידים אותם ומספיקין צרכיהם ראוי שיבואו עורבי‬
‫נחל לנקר עיני האנשים האלה‪ ,‬ולהם המשפט מצד ההולדה לבד‪ .‬אבל לא יאכלוה לגמרי‬
‫אלא בני נשר כי הם הראויים לתת נקמת ה' על שני העניינים יחד על ההולדה ועל יתר‬
‫הספוקים‪.‬‬
‫הן אלה קצות דברי פי חכם הקורא תגר על אלו הכתות המקולקלות המאבדות העולם‬
‫בדעותיהם כי בא כל רעתם לפניו יתברך‪ ,‬והתפלל לבלתי התפתות בהם בדרכי עיוניהם‬
‫אם בקי צוריהם ואם בגובה לבם אשר יחס אותם מתחלה אל הראש והעושר‪ ,‬כמ"ש בפי'‬
‫פן אשבע וכחשתי או פן אורש וכו' כמ"ש בשער ההוא (שער ט"ז)‪.‬‬
‫ואשר לא שם לבו אל דברי זה החכם ולא קבל מוסרו הטוב מחכמי בני עמנו נמשכו‬
‫אחריהם והחזיקו בידיהם ונתפתו בדעותיהם ושמעו אמריהם כי נעמו לחכיהם‪ .‬ולפי‬
‫שלחצם פרסום התורה המכחישם והמבטלם‪ ,‬השתדלו לפרש נסיה ונפלאותיה על דרכים‬
‫רחוקים‪ ,‬להקריב אותם אל הטבע כמו שביארנו בשער י"ג‪ .‬כי לא ראו שהיה כוח בנביאי‬
‫השם וכל קדושיו לחדש אותם הדברים הסופרים‪ ,‬יותר ממה שהיה ביד פילוסופים‬
‫הקדמונים‪ .‬וגם לא להגיד העתידות למרחוק‪ ,‬רק במה שיגזור הדעת לפי טבעם ועניינם‪.‬‬

‫[רלב"ג על ידיעת ה']‬
‫ותיקר עוד זאת בעיני קצתם‪ ,‬ועל אל אלוהים ידבר כדבר איש אל רעהו וישוו תהילה‬
‫בידיעתו הדברים האפשריים‪.‬‬
‫כמו שעשה הרלב"ג שנתפאר שהגיע לו מידיעת השם יתברך הדברים דבר נפלא מאוד‬
‫נעלם מכל הקודמים שהגיעו אלינו דבריהם‪ ,‬אמר בפרשה ארדה נא ואראה כי מה שידע‬
‫השם יתברך מהפעולות אשר בזה העולם השפל הוא דבר זולת מה שיעשוהו האנשים‪,‬‬
‫‪16‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪17‬‬

‫וזה שהוא ידע מעשי האדם הראויים לפי מה שהוכן להם ביום הבראם מפאת הגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬ששם הש"י אותם משגיחים השגחה כללית באישי המין האנושי‪.‬‬
‫[ידיעת ה' – ידיעת האפשר‪ ,‬לא ידיעת הביצוע]‬
‫והנה הבחירה האנושית מושלת על זה הסדור המסודר בפעולותיהם מפאת הגרמים‬
‫השמימיים ולזה יתכן שיהיה מה שיעשוהו האנשים זולת מה שידע הש"י מסדור‬
‫פעולותיהם‪ .‬וזה כי הוא ידע פעולותיהם על הצד אשר אפשר בהם הידיעה והוא מצד מה‬
‫שהם מסודרות ומוגבלות‪ ,‬ואולם הצד שהם בו אפשריות לא תתכן בו הידיעה‪ .‬שאם‬
‫הנחנו שתתקיים בהם הידיעה‪ ,‬לא יתקיים שתהיינה אפשריות‪ ,‬ולזה אמר דרך משל‬
‫שכבר יראה הש"י אם עשו אנשי סדום ועמורה מהרעות כמו מה שידע מהם‪ ,‬לפי שכבר‬
‫יתכן שיהיה מה שיעשוהו זולת מה שידע מהם הש"י‪ .‬וכבר בארנו זה העניין בג' מספר‬
‫מלחמות ה'‪ ,‬וביארנו שם במה שאין ספק שזה הדעת הוא מחויב מצד התורה ומצד העיון‪.‬‬
‫כל אלה דבריו בפרשת וירא אליו בתועלת ט"ז בדעות ומי יתן ולא יזיק‪.‬‬
‫[רלב"ג מפשר בין הפילוסופיה לתורה]‬
‫וכבר הרבה להתפלסף בספר מלחמותיו לה' במאמר שזכר בהראות הטענות שזכרו‬
‫פילוסופי האומות אשר לא עמדו בסוד ה'‪ ,‬הכופרים בהשגחה האלוהית ומכחישים ידיעתו‬
‫באלו הדברים הפרטיים‪ ,‬וכ"ש שמסלק ממנו ידיעתו בדברים האפשריים הנתלים‬
‫בבחירה‪ .‬והשתדל לפשר בינם לבין התורה האלוהית פשר מה רחוק מהשכר וקרוב‬
‫להפסדים רבים‪ .‬והתחכם לחלוק על דעת הרמב"ם ז"ל (תשובה פ"ה א) השומע אמרי אל‬
‫ועצת החכם בדרוש הזה עצמו שאמר כל אמרת אלוה צרופה‪ .‬אל תוסף על דבריו וכו'‬
‫(משלי שם) כמו שביארנוהו יפה שם בשער ההוא הנזכר‪ .‬והוא לא בחר בזה‪ ,‬אלא שגזר‬
‫שא"א להיות מה שלא ישיגהו שכלו‪ ,‬כמנהג הפילוסופים הקדמונים‪.‬‬
‫[קרשקש‪ :‬הסיבות אינן מאפשרות 'אפשר' ‪ -‬בחירה]‬
‫וכבר הכה הרב ן' חסדאי על קדקוד עיונו בצאתו לישע הרב המורה ז"ל ויישר כחו‪ .‬אלא‬
‫שגם הוא חשב להעלות ארוכה אל זה הספק במה שהסכים אל דעת הפילוסוף אשר כתב‬
‫באלוהיות בחלוקה השמינית לנמצא‪ ,‬ואמר שטבע האפשר נמצא בדבריו בבחינת עצמם‬
‫ובלתי נמצא בבחינת סבותיהם‪ .‬והנה לפי זה יאמר כי מה שנודע לאל ית' הוא מצד חיוב‬
‫הסיבות‪ .‬וזה גם כן יגזור בו החכם בטענה החמשית אשר במאמר הג' אשר בתארים‪.‬‬
‫והודה כי פרסום הדעת הזה הוא מזיק להמון למה שיחשבהו התנצלות לעושי הרעה ולא‬
‫ירגישו שהעונש נמשך מהעברות בהמשך המסובב מן הסיבה וכו' כמו שכתב בספרו‬
‫בפרק ג' מהכלל החמישי מהמאמר השני‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪18‬‬

‫[דחיית דברי הפילוסופים על טבע האפשר]‬
‫וא ני אין אני רואה בו דבר שיש בו ממש לפי הכוונה רק במאמר לבד כי הדבר שהוא‬
‫מוכרח בהימצא סבותיו או נמנע בהימנעם כשנניח שמציאות הסיבות או מניעותם הוא‬
‫ידוע אצלו ית' מי יתן אדע אי זה אפשרות ישלם לדבר מצד עצמו שבו יהיה אפשרי עליו‬
‫האם סכלות הסיבות יקרא אפשרות‪.‬‬
‫[נגד רלב"ג]‬
‫וסוף דבר אלו ואלו הם ראויים להסתירם ושלא להשמיעם‪ .‬כי לא די שלא יצאו מידי ספקם‬
‫הכולל וגרמו כמה נזקים אלא שלא הועילו כלל לתקון הכתוב ההוא אשר הם בביאורו והוא‬
‫ארדה נא ואראה וכו'‪ .‬כי לפי דעת הרלב"ג מי יתן ידענו איך אפשר לו לירד לדעת מה‬
‫שעשו אם לא עשו מה שהוטבע להם מטבע המערכת‪ ,‬שהרי אמר שהצד אשר הם בו‬
‫אפשריים לא תתכן בו הידיעה‪ ,‬ואפי' אחר המעשה א"א לו לדעתם‪ ,‬שא"כ כבר יקנה הש"י‬
‫ידיעה מהדברים המתחדשים הרמוז אליהם‪ ,‬והוא בטל כמו שכתב בסוף פרק ה'‬
‫מהמאמר ההוא‪.‬‬
‫[נגד קרשקש]‬
‫וגם לפי דעת הרב ן' חסדאי שלא תתכן ידיעת הש"י על האפשר מצד עצמו אלא מצד‬
‫חיוב הסיבות איך נסתר מנגד עיניו את אשר כבר עשאוהו עד שיאמר ארדה נא וכו' אם‬
‫לא שיוכרח לומר דברה תורה כלשון בני אדם‪ .‬וקשה מזה עוד אומרו כי ידעתיו למען אשר‬
‫יצוה וכו' כי אם ידע זה מצד מה שיסודר מהסדר השמימיי אין ראוי להחזיק לו טובה על‬
‫זה‪.‬‬
‫[פסוקים המעידים על ידיעת האפשר]‬
‫וכמה נפלאתי נוראות איך לא העבירו חכמים אלו עיני בחינתם בפרשה שלמה‬

‫[קס‪,‬ב]‬

‫שפירשה הקדוש ברוך הוא בעצמו באשר ראתה חכמתו הנפלאה מראשית אחרית‬
‫הבלבולים והמבוכות האלו אשר יולדו להם ולנמשכים אחריהם בדרוש הזה אשר לא‬
‫השאיר בו שום ספק ופקפוק בידיעתו יתברך אלו הדברים האפשריים הנתלים בבחירה‬
‫האנושית‪ ,‬עד שאמר לנביאו נאמן ביתו וזרזו מיד ולדורות יכתוב בחתימת ספרו המחודש‬
‫דברים הללו‪:‬‬
‫ועתה כתבו לכם וכו' כי אביאנו וכו' עד אומרו וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי‬
‫לא תשכח מפי זרעו וכו' ויכתוב משה וכו' (דברים ל"א)‬
‫הרי שהודיע מראשית כל מה שהיה עתיד לצאת אל המציאות מחלקי האפשר התלויים‬
‫בבחירה בכל העניינים הגדולים והרבים ההם‪ ,‬ולא נפל דבר אחד מכל אשר דבר‬
‫בעונותינו ובעונות אבותינו‪.‬‬
‫‪18‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪19‬‬

‫ואם היה זה הייעוד וההודעה מצד מה שנודע לו יתברך מפאת סדור המערכת‪ ,‬כמו‬
‫שהניח הרלב"ג שאי אפשר לו הידיעה באופן אחר‪ ,‬הנה לא ימלט העניין מאחד משני‬
‫בטולים‪,‬‬
‫אם שיהיו מוכרחים ליפול על הסדור ההוא תכלית ההכרח‪ ,‬ותתבטל הבחירה לגמרי והכל‬
‫הודו שאי אפשר לכפור בה‪.‬‬
‫או שיהיו אפשריים לצאת אל המציאות בזולת מה שסודר מהמערכה‪ ,‬ולא ימשכו הדברים‬
‫כמו שיעד‪ ,‬וימצא שקרן בדבריו אלה אשר ציווה לכתוב בספרו הנורא למען יעמדו ימים‬
‫רבים למופת ולאות‪ .‬חלילה לאל מזה ומזה‪.‬‬
‫אמנם האמת הברור מה שגזר בזה הרב המורה (ה' תשובה שם) על עצת החכם אשר‬
‫זכרנו פעמים והוא שהוא יתברך יודע אלו העניינים בידיעה סגוליית נפלאה משארת טבע‬
‫אפשרותם‪ ,‬מבלי שיצטרך האדם להוסיף על החקירה זו פן יתבלבל בה‪.‬‬
‫ואולם מה שעלה בדעתי על אלה העניינים יבוא בקרוב אצל הידיעה בכלל אצל העקידה‬
‫ב"ה שער כ"א ויושלם בפי' הפרשה שנזכר שער ק"ג ב"ה‪.‬‬
‫אמנם זה הדרוש קיימו אותו חז"ל על זה האופן בכמה מקומות‪ ,‬אם במ"ש עשרה דברים‬
‫נבראו ערב שבת בין השמשות (אבות פ"ה) כמו שיתבאר בשער הנזכר אצל אילו של‬
‫יצחק ב"ה‪ .‬ובמה שאמרו המלאך הממונה על ההיריון לילה שמו (נדה ט"ז ב) כמו שיבוא‬
‫בפ' חיי שרה שער כ"ב ב"ה‪.‬‬
‫[הכל צפוי והרשות נתונה]‬
‫אמנם מי שביאר בו בברור במלות קצרות ושלמות עניין הוא ר' עקיבא האלוהי שאמר הכל‬
‫צפוי והרשות נתונה וכו' (אבות פ' ג')‪ .‬אמנם היותו גוזר על עצם הדרוש באומרו הכל‬
‫צפוי והרשות נתונה‪ ,‬כבר פרסמוהו הראשונים (הרמב"ם אבות שם)‪ .‬ואני רואה כי בשאר‬
‫דבריו השלים תוכן העניין ואמיתתו‪ .‬וזה‪ ,‬כי עניין הסכמת שתי אלו הגזרות הנראות‬
‫הפכיות‪ ,‬אמר שלא יינתן משפטו אלא בטוב ומבחר העולם‪ ,‬שהוא השכל הנקי השוקל‬
‫הדברים בכף מאזנים ומכריח אל צד היושר והאמת‪ .‬והנכון שיכווין אל השכל האלוהי‬
‫הנבואיי המכשיר אותנו‪ ,‬ויהי מאמרו שווה למאמר שלמה החכם אל תוסף על דבריו כמו‬
‫שאמרנו‪.‬‬
‫גם אמר כי זה העניין מחופשיות הבחירה לגמרי‪ ,‬אינו אלא לפי רוב המעשים אשר יעשו‬
‫אותם מין האדם כי ודאי יש מעשים רבים אשר יעשום האנשים לא לפי בחירתם אלא‬
‫שיוכרחו בהם מפאת ההשגחה האלוהית‪ ,‬ע"ד השכר או העונש‪ ,‬כמ"ש ידעתי ה' כי לא‬
‫לאדם דרכו (ירמיה י')‪ ,‬כמו שאנו עתידין לבאר בפרשת וישלח שער כ"ו ב"ה‪.‬‬
‫‪19‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪20‬‬

‫האמנה כי תשאר הבחירה האנושית חפשית לגמרי בכל חלקי המעשים האנושיים עם‬
‫היות קצת עניינים כוללים ונמשכים מהם מיועדים מפאת החפץ האלוהי הנה זה יתבאר‬
‫היטב בספורי מכירת יוסף וזולתו בשער כ"ח שהוא המיוחד לזה ב"ה‪.‬‬
‫[רמב"ם על הנבואה ויחסו לפילוסופים]‬
‫והנה שנמשך לנו הדיבור בלתי מה שנמשכו קצת חכמינו אחרי דעות פילוסופי האומות‬
‫הקדמונים אשר לא משכו בעול דת האלוהית כלל וסיפור מה שנפרד מהם הרב המורה‬
‫בזה העניין המיוחד‪ .‬האמנה כי במה שאמר מעניין הנבואה‪ ,‬אינני רואה אותו יוצא מכללם‪,‬‬
‫וזה במה שיובן ממנו מהוראת דבריו אשר בנבואה כי הוא כבר תיאר אותה ותלה חיוב‬
‫מציאותה בסבות טבעיות‪ .‬מכללם אמר זה לשונו‪:‬‬
‫תדע כי כשיהיה איש מהאנשים עצם מוחו בעיקר בריאותו על תכלית שיוויו בזכות‬
‫חומרו ומזגו המיוחד בכל חלק מחלקיו ובשיעורו והנחתו‪ ,‬ולא ימנעוהו מונעים‬
‫מזגיים מפני אבר אחר‪ ,‬ואח"כ האיש ההוא למד והתחכם וכו' (מ"נ ח"ב פ' ל"ו)‪.‬‬
‫ושכבר יהיו מעלות הנבואה כפי שלמות הנביא בזה‪ ,‬ושאר הדברים אשר מהם ירצה מ"ש‬
‫כמו שנבאר עוד בשער ל"ה אשר נייחדהו לדבר בעניין הנבואה כנזכר ב"ה‪.‬‬
‫ויותר מזה נראה מתלותו הרבה דברים מסיפורי התורה היותם במראה הנבואה‪ .‬מהם‬
‫שביארם ומהם שתלאם בסימנים ורמזים בפרק מ"ב ופרק מ"ו חלק ב'‪ ,‬ירצה בזה שאלו‬
‫העניינים הנפלאים לא נמצאו רק בדמיון הנביאים‪ ,‬שאם הונחו נמצאים כן בפועל הנה לא‬
‫תסכים הנבואה המסופרת בתורה עם הנמצאת אצל הפילוסופים‪ .‬וכבר אמר עליו‪ ,‬מפרש‬
‫דבריו‪ ,‬כי הוא קולעו אל ניסיון העקידה הנזכר בפ' זו‪ ,‬וכבר הייתי מליץ בעדו ממה שאמר‬
‫בפרק כ"ד חלק ג' מתועלות העקידה‪ ,‬וגם במה שכתב בפרק מ"ה חלק ב' ז"ל‪:‬‬
‫המדרגה הי"א שיראה המלאך ידבר עמו במראה כאברהם בשעת העקידה וזה‬
‫אצלי העליונה שבמדרגות הנביאים אשר העידו הספרים בענינם ע"כ‪.‬‬
‫שכל זה מה שיורה היותו זה העניין בהקיץ ופועל אותו בשלמותו‪.‬‬
‫אמנם יש עדיין דברים בגו משאירים הדבר בספק‪ ,‬וברוך היודע מה בלבו‪ .‬וכל זה יוצא‬
‫להם בהמשך אחר הפילוסופים הממששים באלו הדברים האלוהיים כאשר ימשש העיוור‪,‬‬
‫כמ"ש כי האמת הברור שהנבואה היא למעלה מהשכל האנושי‪ ,‬כמו שהשכל הוא למעלה‬
‫מהחושים‪ .‬כמ"ש הש"י לשמואל‪ ,‬כי האדם יראה לעיניים וכו' (שמואל א' ט"ז) כמו‬
‫שיתבאר בפרשת ויצא שער כ"ה ב"ה‪ .‬והנביא אומר כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו'‬
‫(ישעיה נ"ה) הלא כה דברי כאש (ירמיה כ"ג)‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪21‬‬

‫ואחשוב שאלו הן דעות נביאי השקר אשר היו בימים ההם‪ ,‬אשר עליהם אמר הנביא אשר‬
‫אתו חלום יספר חלום (שם) וכיוצא‪ .‬אמנם דבר ה' הוא אשר יאיר ויזהיר בהגיד גדולות‬
‫וברורות אשר אינן בחוק האדם להשיגם‪.‬‬
‫והנה בדעות המונחות בתורה האלוהית יצדק מאוד משל העיוור ששמו הפילוסופים‪ ,‬כי‬
‫אותם הדעות יקבלם בעל הדת לאמונה ויקבעם בלבו מצד הרגלו בהם‪ .‬אמנם כשיזכה‬
‫לעלות לראות במחזה אלוהים‪ ,‬הנה יראם בעין שכלו וידעם ידיעה אמתית שלא ישער‬
‫אפשרות חילופם‪ ,‬ואז באמת יתקיים בידם מה שידעו מאמתות העיונים בתוספת אמתות‬
‫ותענוג‪ .‬וע"ז אמר הכתוב והולכתי עורים בדרך לא ידעו וכו' (ישעיה מ"ב)‪ .‬כי לפי שהוא‬
‫מייעד לעתיד לפקוח עיניים עיוורות על הדרכים אשר יפרש בכתוב‪ ,‬אמר כי אין כל חדש‬
‫שאלה הדברים כבר עשאם בימי הנביאים שהרגילם על זה האופן תחלה כעיוורים‬
‫היודעים בהרגל‪ ,‬ואחר כך בפקוח עיניהם ולבן שלא יעזוב מעשות בהם‪.‬‬
‫והנה בשער י"ג ביטלנו דעות המחלישים הנסים והנפלאות בדיבור מספיק‪ .‬אמנם במ"ש‬
‫על הרבה מעשים המסופרים בתורה לסתם מעשה‪ ,‬שהיו במראה הנבואה‪ ,‬חלילה חלילה‬
‫כי זה לא הטיל הכתוב להכרת שום חכם ומשער כלל‪ ,‬אלא עדות ה' נאמנה בכל מה‬
‫שספרה מהם‪ .‬כי אחר שנדע שאין מעצור לה' לצוות ולעשות ברב או במעט‪ ,‬מי מעכב‬
‫שיהיה הדבר כן‪ ,‬ואסור לשמוע מפיהם דבר מהם רק במה שיעיד הכתוב במראה‪ ,‬שהוא‬
‫במראה כמ"ש (ביחזקאל ח') ותבא אותי ירושלמה במראות אלוהים‪.‬‬
‫ולסיבה זו אני רואה שסיפור השלושה אנשים הבאים אל אברהם סמוך למילתו‪ ,‬קרוב הוא‬
‫שיהיו במראה הנבואה‪ ,‬לא מהטעם שכתב הרב המורה ז"ל (שם) והנמשכים אחריו כמה‬
‫שכתב‪ ,‬אלא מפני שנראה בעיני שהכתוב עצמו אומר כן פעמיים‪:‬‬
‫האחד באומרו וירא וירץ לקראתם שהוא מיותר אליבא דכ"ע‪ ,‬אלא אם רצה לומר שהיה‬
‫רואה שרץ לקראתם לא שרץ בפועל‪.‬‬
‫והשני מה שחתם באותו ספור ואברהם עודנו עומד לפני ה'‪ ,‬יאמר בפירוש כי עם היות‬
‫שנראה שנעתק משם והלך הנה והנה‪ ,‬הכל היה סיפור מה שנראה אליו בעומדו שם לפני‬
‫ה'‪.‬‬
‫ואם זהו פי' הכתוב‪ ,‬הרי הסיפור הזה הוא אצלי כמאמר והנה סולם וכו' (בראשית כ"ח)‪ .‬כי‬
‫כמו שסיפר שהסולם ההוא היה בחלום‪ ,‬סיפר שכל זה היה במראה‪ ,‬כעניין וארא בחלום‬
‫והנה העתודים כו' (שם ל"א) וכדומה‪.‬‬
‫[רמב"ן על רמב"ם]‬
‫והנה הרמב"ן ז"ל כתב על הרב המורה שדברים אלו אסור לשומעם מפני שבא בטעות‬
‫כללותו כמ"ש‪ .‬ואני מתירו לעצמי‪ ,‬מפני שטענתי חזקה ונכונה‪ ,‬מלבד מה שאמר באומרו‬
‫‪21‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪22‬‬

‫בתחילה וירא אליו ה'‪ ,‬ולא נזכר על מה נראה ומה דבר כלל‪ ,‬רק מה שאמר וישא עיניו וכו'‬
‫יראה שהוא כלל ופרט כמאמר ר"ח‪.‬‬
‫ולא ננעלו שערי תשובות נכונות אל הספקות אשר ערך כנגד זאת הסברה כמו שאומר‪.‬‬
‫ראשונה אומר ואם במראה לא נראו אליו רק אנשים אוכלים בשר איך אמר וירא אליו ה'‬
‫כי הנה לא נראה לו הש"י לא במראה ולא במחשבה‪ .‬הנה לפי דבריו לא ראה אברהם לא‬
‫בחלום ולא בהקיץ מלאכים‪ ,‬אחר שראה אותם אוכלים בשר‪ .‬כמה נפלאו דבריו אלו בעיני‬
‫ואיך לא זכר הרב אומרו וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וכו' (שמות ג') כי איך נראה אליו‬
‫מלאך ה' והוא לא ראה ולא כיון אלא אל סנה בוער באש? וכן ביעקב כי ראיתי אלוהים‬
‫פנים אל פנים (בראשית ל"ב) והוא לא ראה ולא הרגיש תחילה אלא איש מהאנשים‬
‫מתאבק עמו‪ .‬וכן בזה נאמר שנראה אליו ה' בשראה במראה ג' אנשים נצבים עליו שראה‬
‫שהיה רץ לקראתם מביאם ומסעידם ואוכלים עמו ושואלים על אשתו ומבשרין אותה‬
‫להיות לה בן כעת חיה‪ ,‬והכל במראה הנבואה‪.‬‬
‫שנית אומר והנה א"כ לא לשה שרה ולא עשתה עוגות וכו' וא"כ בא החלום הזה ברוב‬
‫עניין כחלומות השקר כי מה תועלת להראות בו כל זה‪.‬‬

‫[התועלות שבפרשה]‬
‫באמת אין להודות לו על זה כלל‪ .‬אדרבא בא חזון ברוב עניין ותועלות גדולים יותרו לפי‬
‫דרכו הרבה ספקות הנופלות בעניין‪.‬‬
‫התועלת האחד לשלם גמול טוב לאברהם אבינו עקב אשר שמע בקולו ולא אחר לעשות‬
‫הדבר כמשפט לאוהביו שומרי בריתו ועדותיו וכמ"ש ז"ל אם זה שבנה מזבח לשמי הריני‬
‫נגלה עליו ומברכו אברהם שמל את עצמו לשמי כ"ש שאני בא אצלו ומברכו (ב"ר פ' מ"ח)‬
‫הה"ד וירא אליו ה'‪ ,‬נצבים עליו‪ .‬בהיות המראה ע"י רבוי המלאכים כמו שכתב הוא ז"ל‬
‫באנשים יורה על מדרגת השגתו בהגיע במעשה ההוא אל שכבר נעתק מכלל בני אדם‬
‫ועסקיהם האנושיים אל היות עיניו משוטטות בנמצאים העליונים וכבר היו לו שם מהלכים‬
‫בין העומדים הקיימים‪.‬‬
‫ובמדרש (שם) אמר אברהם עד שלא מלתי היו בני אדם עוברים ושבים ובאים עלי‬
‫משמלתי שמא לא יבאו אצלי אמר לו הקב"ה עד עכשיו היו בני אדם ערלים‪ ,‬עכשיו אני‬
‫ופמליא שלי נגלים עליך‪ .‬הנה שיורו על העתקו משם ואילך ממעלה למעלה עצומה ממנה‬
‫והעניין מבואר‪.‬‬
‫‪22‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪23‬‬

‫התועלת השני הוא מפורסם מאוד כשיראהו במראה ההוא הפרי היוצא מעוצם הזריזות‬
‫במעלת החסד אשר גדל בה עם רוב הנדיבות וגודל הענווה ישמח צדיק כפרי מעלליו‬
‫יעשה לו‪ .‬ולזה נראה אליו שבאו שלושה אנשים יחד‪ ,‬ושהשתדל עמהם השתדלות נפלאה‬
‫כשרץ לקראתם ואל הבקר רץ בכבודו ובעצמו וימהר לעשות אותו ושמהר לזרז לשרה‬
‫מהרי שלש סאים וכו'‪ .‬שאם לא כן‪ ,‬באמת יראה שלא היה צריך לזרז לשרה על זה וליתן‬
‫לה הקמח במשורה‪ .‬ומה שנצטער לאמר הנה לדבריו לא לשה שרה ולא עשתה עוגות‬
‫וכו'‪ ,‬שנראה שירע בעיניו ויצר לו על המנע מהם זה הפועל בהקיץ‪ ,‬הנה אנכי על זה לא‬
‫אחרד בו או אתעצב‪ ,‬כי באמת יותר יורה עניין המראה הזאת על היות כך מנהגה תמיד‪,‬‬
‫ממה שיורה כשיאמר שעשה כן בפועל‪ .‬כי אז לא יעיד הכתוב אלא על פעם אחד‪ ,‬ועגור‬
‫אחד לא יעשה קיץ‪ .‬אבל עכשיו הורה הכתוב אותם בדמותם וצלמם המורגלת אצלם‪ ,‬כמי‬
‫שמחקה בקיר צורת מלך וכלי אומנותו בידו כגון החרב או שבט או ספר וכיוצא‪ ,‬כי הוא‬
‫המורה על עסקו בכל ימי חייו‪ .‬הלא תראה שלא הודיע הש"י ליחזקאל הנביא מנהג בני‬
‫ישראל וחיותן על הפעולות המגונות ההנה רק פעם אחד במראה הנבואה כמו שנא' ותבא‬
‫אותי ירושלימה במראות אלוהים וכו' ואשא עיני צפונה וכו' (יחזקאל ח')‪ .‬והיה זה עדות‬
‫נפלאה על כל מעשיהם והוא מבואר‪ .‬ומה שאמר מעניין הצחוק הוא באמת‪.‬‬
‫[קסב] התועלת השלישי‪ .‬והוא גדול בעיני לבא על אברהם בתוכחת מסותרת מאהבה‬
‫מגולה על מה שצחק ביום הבשורה‪ ,‬ויאמר בלבו הלבן מאה וכו' כי לא רצה להוכיחו אז‬
‫כמו שאמרנו שם‪ .‬ואכולהו איתא‪ ,‬ולא ויתר עמו דבר‪ .‬ואחר עבור ג' ימים הראה במראה‬
‫הנבואה כי באמור לו המלאך והנה בן לשרה אשתך‪ ,‬הייתה שומעת פתח האהל ותצחק‬
‫בקרבה לאמר אחרי בלותי הייתה לי עדנה וגו'‪ ,‬אשר הם הדברים בעצמם אשר אמרם‬
‫הוא‪ ,‬באומרו הלבן מאה וכו'‪ .‬ושהיה מקפיד הש"י לאמר לאברהם למה זה צחקה שרה‬
‫היפלא מה' וכו'‪ .‬וכמו שאמרנו שתהיה תוכחה לעצמה‪.‬‬
‫אמנם אומרו ותכחש שרה ויאמר לא כי צחקת‪ .‬להורות שהיה חטא ששרה הייתה‬
‫משתדלת להינצל ממנו ולא שווה לה‪ .‬ומ"מ שלא יתעצב יותר מדאי שלא נתכוון לצערו רק‬
‫לזרזו‪ .‬ולזה היו הדברים כולם עמו‪ ,‬ולא עמה הוכיח אותה על פניה עם היותה נביאה‪ ,‬כי‬
‫על דרך האמת שלוות השקט היה לה ואין מכלים דבר‪.‬‬
‫וזהו תועלת וצורך נפלא אל המראה על פי דרכו יותרו יפה כמה ספקות הנופלות בזה‬
‫הסיפור‪ ,‬בלעדי רק אשר אכלו המלאכים‪ .‬וגם כשהיה העניין בהקיץ ימשך תועלת התוכחה‬
‫כאשר יתבאר בפרשה‪.‬‬
‫התועלת הרביעי הוא ג"כ נפלא מאד‪ ,‬לגלות את אזנו שם במראה ההוא על משפט סדום‬
‫ובנותיה‪ ,‬להודיעו שם אמיתת ההשגחה בענייני בני האדם וכתותיהם מה שלא נודע לו על‬
‫האופן ההוא מתחילה‪ .‬גם לפתוח לו פתח לעמוד עליהם בתפלה לפניו‪ ,‬אשר לא נסה בו‬
‫‪23‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪24‬‬

‫עד הנה‪ ,‬כמו שכתבתי בשער ט"ז‪ .‬גם כי תועיל תפלתו להציל מה שאפשר להציל מהם‪,‬‬
‫כי זהו מה שיאות לו מצד שלמותו‪ ,‬ויקבל עליו שכר‪ .‬והיה זה במה שנראה אליו שם כי‬
‫אחר שהשלימו האנשים דבריהם עמו בבשורת שרה‪ ,‬קמו משם והשקיפו ללכת דרך‬
‫סדום‪ ,‬ושהיה הוא הולך לתומו עמם להלוותם בדרך וכאלו היו נמנעים לדבר בעצתם על‬
‫מה שרצו לדבר מפניו עד שאמר השם יתברך להם המכסה אני וגו' כלומר למה יגרע‬
‫מדבר על עסקי משפט סדום בפניו כי אין ראוי לכסות ממנו מהטעמים שנתבארו‪.‬‬
‫אם כן נדבר ואם ישמע ישמע‪ .‬ומיד ויאמר לבית דינו הנזכר זעקת סדום ועמורה וגו'‪ ,‬שעל‬
‫דרך האמת לא היה צריך לכך כלל‪ ,‬שהכול גלוי וידוע לפניו ית'‪ ,‬כמו שנאמר וירא ה' כי‬
‫רבה רעת האדם וכו' (בראשית ו')‪.‬‬
‫אלא הם דברים הנאמרים במראה הנבואה כדי להעיר את אברהם על הבקשה על אנשי‬
‫סדום כמו שהיה‪ .‬ולזה נאמר ויפנו משם וגו'‪ .‬ואברהם עודנו עומד לפני ה' ירצה כי עד הנה‬
‫נמשך עניין מראה הנבואה מעת שנאמר וירא אליו ה' ומכאן ואילך כאשר הרגיש אברהם‬
‫במעשה סדום עמד בהקיץ בתפלה עליהם שנאמר ויגש אברהם‪ .‬ויתכן שיצא חוץ מאהלו‬
‫או על פני השדה לעמוד שם בתפלה הזאת ואולי שבחר מקום שמשם יוכל להשקיף על‬
‫פני סדום כדי להיטיב הכוונה אליהם‪ ,‬כי על זה נאמר אחר התפלה ואברהם שב למקומו‬
‫גם אח"כ נאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם וישקף על פני סדום וכו'‬
‫וכל זה הוא דבר הגון מאד‪ ,‬ולא נצטרך אל תקון סופרים (ברש"י פסוק כ"ב) אך אם קבלה‬
‫נקבל‪ .‬והנה הדרך הזה נכונה מאוד לישוב הכתובים כמו שיבא בזכרון הספקות ובביאור‪.‬‬
‫ועתה ראה כי יש במראה הזו כמה תועלות נפלאות ולא בא חלום ברוב דברים בטלים‬
‫כאשר אמר הרב‪.‬‬
‫[אלו פעולות היו במציאות‪ ,‬ואלו במראה הנבואה?]‬
‫עוד כתב שלישית והנה לדעתו זאת יצטרך לומר כן בעניין לוט כי לא באו המלאכים אל‬
‫ביתו ולא אפה מצות ויאכלו אבל הכל היה מראה‪ .‬ואם יעלה לוט אל מעלת הנבואה‪ ,‬איך‬
‫היו אנשי סדום רעים וחטאים נביאים‪ ,‬כי מי הגיד להם שבאו אנשים אל ביתו וכו' עד‬
‫וישאר לוט בסדום‪.‬‬
‫הנה לפי דרכנו לא קשיא ולא מידי‪ ,‬שכבר הפסיק הכתוב במאמר ואברהם עודנו עומד‬
‫לפני ה' בין מה שהיה במראה ההיא ובין מה שהיה בהקיץ‪ .‬וכל המעשה ההוא אצל לוט‬
‫היה כמלאך הנראה אצל יוסף בהיותו תועה‪ ,‬או כמלאך הנראה למנוח ואשתו בתחילה‪ ,‬או‬
‫כמלאכים שאמרו ז"ל שפגעו בהם עשו וסיעתו (ב"ר פ' ע"ח) כשאמר מי לך כל המחנה‬
‫הזה אשר פגשתי (בראשית ל"ג)‪ ,‬או במקומות אשר אמרו עליהם מלאכים ממש‪ ,‬בכולם‬
‫הם עניינים נמצאים בעתות ההם מבלי שיעלו הרואים אותם למראה הנבואה‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪25‬‬

‫וכמה הפליגו באמרם כשהייתה שכינה עמהם קראם אנשים‪ ,‬וכשלא הייתה שכינה עמהם‬
‫קראם מלאכים (ב"ר פ' נ')‪ ,‬לומר שכל מה שימשך הסיפור בהגדת המראה ההיא קראם‬
‫אנשים ולא מלאכים‪ ,‬כי כן נדמו לו לאברהם במראה הנבואה‪ .‬אמנם כשלא היה הכתוב‬
‫מספר עניין של מראה נבואה קראם לפעמים בשמם האמתי‪ ,‬עם שכבר נדמו ללוט ולאנשי‬
‫סדום כאנשים כמו שנדמו אצל אברהם כשנניח שראם בהקיץ‪.‬‬
‫והוא עצמו מה שא"ר לוי אברהם שהיה כוחו יפה נדמו לו כדמות אנשים‪ ,‬לוט שהיה כוחו‬
‫רע נדמו לו כדמות מלאכים (שם)‪ .‬וזה כי אברהם שראה אותם בכוח יפה של נבואה תיאר‬
‫הכתוב אותם אצלו בשם אנשים כמו שנדמו אליו‪ ,‬אמנם לוט שלא ראם אלא כהדיוט‪ ,‬כנה‬
‫אותם הכתוב כשמם וכל זה הוא דרך נכון וישר מאוד ואין לנטות‪.‬‬
‫וגם הרב המורה כבר השתדל הרבה בפירוש ההוא ובזולתו לתת סימנים רבים ועצומים‬
‫בדי בורים המורים על היותם במראה הנבואה ובתנאים ההכרחיים לזוכים אליה‪ ,‬בהם‬
‫יובדלו ויוכרו הסיפורים הנבואיים מזולתם‪ ,‬עד שאמר בסוף הפרק ההוא‪ ,‬זה לשונו‪:‬‬
‫וממה שהקדמנוהו מצורך ההזמנה לנבואה‪ ,‬וממה שזכרנו בשיתוף שם מלאך‪,‬‬
‫תדע שהגר המצרית אינה נביאה ולא מנוח ואשתו נביאים‪ ,‬כי זה הדיבור אשר‬
‫שמעוהו או עלה בדעתם הוא בדמות בת קול אשר זכרו חז"ל תמיד (סנהדרין י"א‬
‫א)‪ ,‬והוא עניין אחד ילוה לאיש שאינו מזומן‪ .‬ואמנם יטעה בזה שיתוף השם‪ ,‬והוא‬
‫העי קר הדוחה רוב הספקות אשר בתורה‪ .‬והתבונן אומרו וימצאה מלאך ה' על עין‬
‫המים (בראשית ט"ז) כמו שאמר ביוסף וימצאהו איש והנה תועה (שם ל"ז) ולשון‬
‫המדרשות כלן שהוא מלאך ה' ע"כ‪.‬‬
‫וכ"ש שתילקח משם ראיה אל הסי פור הזה מלוט ואנשי סדום מכל הצדדים אשר זכרם לא‬
‫ידעתי למה העלים הרב עיניו מדבריו אלה‪.‬‬
‫הנה שנתבאר יפה זה הסיפור על זה האופן ברשות התורה עצמה וע"פ דבורה והוכחותיה‬
‫גם כי הוא עניין יותר מעולה ונשגב ממה שיהיה בעניין אחר‪ ,‬כמ"ש וכן ראוי לעשות בכל‬
‫מה שתעיד היא עליו היותו כן‪.‬‬
‫[סיפור אברהם – תיאור עלייתו והפיכתו לנביא]‬
‫אמנם המפרשים כן מה שלא בא עדותה עליו הנה באמת יורו כי הוא קשה בעיניהם‬
‫שיעשה כן אל הסיבות שזכרנו אשר הם חרפה לנו ועוון פלילי‪ .‬והנה באמת הספור הזה‬
‫כלו של אברהם אבינו הוא יורה הוראה נפלאה על עצם זה הדרוש ואמיתתו כי הנה‬
‫בראשיתו היה אברהם מנביאי האומות בהנהגה ואח"כ היה מנביאיהם בהשכלה ואחר‬
‫עלה ממדרגה למדרגה עד שקרבו הש"י והסיר את מומו ותקנו לקבל הנבואה השלמה‬
‫‪25‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪26‬‬

‫והיא המראה אשר ראה מיד ותכף לעשיית המצוה אשר לא נזכר עמה לא פועל ולא דיבור‬
‫רק אמר בעצם היום הזה נמול אברהם וכל אנשי ביתו וכו' (שם י"ז) וירא אליו ה' וכו'‪ .‬יורה‬
‫כי זה כל פרי המעשים הקודמים כלם והוא מה שכוונו אליו‪.‬‬
‫והוא מה שביארוהו ז"ל במאמר שזכרנו תחלה אמרו כי תחלה היה אברהם הולך צדקות‬
‫אשר הוא שלמות בהנהגה כמו שנתבאר מאומרו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט‪.‬‬
‫ואח"כ היה דובר משרים והוא מעלה אחרת מנבואה אצלם אשר היא בהשכלה אשר למד‬
‫דעת את העם כמו שביארנו מעניין האצטגנינות והמרגלית‪ .‬אבל אמרו כי אף על פי שיהיה‬
‫מוחזק לנביא ביניהם עדין היה מכלל מי שנאמר עליהם דור טהור בעיניו כו' (משלי ל') כי‬
‫לא נגמר לו הזיכוך הראוי לנבואה האמתית‪ ,‬כי היה לוט עמו כמו שנתבאר שם‪.‬‬
‫אמנם אחרי הפרד לוט מעמו וכבר מאס בבצע מעשקות במה שהשיב רכוש מלך סדום‬
‫שעשקוהו ממנו ואח"כ עשקו מעושקיו כוח ולא עוד אלא שהזיר עצמו מאוד בתורת שבועה‬
‫לה' באמרו הרימותי ידי אל ה' וגו'‪ .‬הנה בגמר הזיכוך ההוא כבר באה אליו המדרגה‬
‫הראשונה מהנבואה במחזה אשר שם עלה מהמדרגה המורגלת אצל הפילוסופים אל‬
‫מדרגה אמתית מהנבואה‪ .‬ולזה אמרו שהעלהו השם למעלה מכיפת הרקיע כי עד עתה‬
‫עסק נבואותיו היה לשמור תכונת העניינים הטבעיים אבל משם ואילך כבר הוציאו‬
‫מאצטגנינות שלו כמו שנתבאר שם (שער ט"ז)‪.‬‬
‫ומעתה כל פעולותיו היו עולות עמו משלמות אל שלמות גדול ממנו שכבר נהפך לאיש‬
‫אחר במעלת הכבוד והגדלת השם כמו שנא' (ברא' י"ז) ולא יקרא עוד את שמך אברם וגו'‬
‫כי אב המון גוים נתתיך‪ .‬ודי לו בזה עניני כבוד וגם היו מעשיו יותר שלמים ומתפרסמים‬
‫כמו שאמר ואקחה פת לחם וגו' יוקח נא מעט מים כמו שיבוא‪ ,‬כי לא סופר ממנו זה עד‬
‫שבא לכלל שלמות זה‪ .‬ותכלית הכל מלך ביפיו תחזינה עינך שנאמר וירא אליו ה'‪.‬‬
‫הנה שביארו השלמים פרשה זו בשלמותו של אברהם ומדרגת שלמותו מדי עלותו‬
‫מהמדרגות המדומות לנבואה אצל חסרי השלמות אל המדרגות האמתיות‪ ,‬וכי זאת‬
‫המראה הנראה אליו אחרי המולו היא מדרגה של נבואה שלמה שלא קדמה אליו כיוצא‬
‫בה ושיהיה הוא שלו ושקט אצלה‪.‬‬
‫ובמדרש עוד‪:‬‬
‫ותתן לי מגן ישעך (תהלים י"ח) זה אברהם‪ .‬וימינך תסעדני שהצילו מן הכבשן ומן‬
‫הרעבון ומן המלכים‪ .‬וענותך תרבני ענוה הרבה לו הקדוש ברוך הוא לאברהם‬
‫שבא אצלו והוא יושב ושכינה עומדת‪ .‬הה"ד וירא אליו ה' והוא יושב‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪27‬‬

‫ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה (איוב י"ט) אמר אברהם אחר שמלתי‬
‫את עצמי הרבה גרים באו לזאת הברית ואילולי כן מהיכן הקדוש ברוך הוא נגלה‬
‫עליו‪ .‬הה"ד וירא אליו ה' (ב"ר פ' מ"ח)‪.‬‬
‫הרי שביארו כי אחר שמל נגלה עליו השם מה שלא נגלה עליו בחק ההוא עד הנה וגם מה‬
‫שאמרנו מהמצא הכח בו אז לעמוד או לישב בפני שכינה מה שלא היה כן קודם המילה וזו‬
‫היא הענווה האלוהיית הנמצאה לשם‪.‬‬

‫[שאלות]‬
‫וזה שיעור מה שרצינו אליו בשער הזה לבא בו אל פירוש הספור אחר זיכרון הספקות‬
‫הנופלות בו‪ ,‬בין מה שהותר כבר לפי דרכנו בין מה שיותרו במה שיבוא מהפירוש‪.‬‬
‫א‪ .‬אומרו וירא אליו ה' על מה נגלה כי לא נזכר‪ .‬וכבר בקשו חכמינו ז"ל ולא מצאו רק‬
‫לבקר את החולה (סוטה י"ד א)‪ .‬ומה טעם אומרו שנראה אליו שם ואם הוא יושב פתח‬
‫האהל או עומד‪.‬‬
‫ב‪ .‬אחרי אומרו וירא והנה שלשה אנשים מה טעם וירא וירץ לקראתם‪ .‬וכבר דברו בו‬
‫הקודמים (ב"מ פ"ו ב)‪.‬‬
‫ג‪ .‬למה יאריך כל כך בדברי אברהם ופרטי אופני פיוסו אותם כי מהידוע ששפתי צדיק‬
‫ידעון לרצות עד שיחפצו בו‪ .‬ומה טעם שפתח ביחיד וסיים ברבים‪ .‬גם יש להתעורר אל‬
‫התעסקו בעצמו כאלו אין איש בביתו‪ .‬גם באומרו מהרי ג' סאים וכו'‪ .‬שכל אלו הן דקדוקין‬
‫שאינן ראויין אצלו‪ .‬וכן העניין בלוט למה יזכור עד הגעתם שם ומקום מושבו בעת ההיא‬
‫ושאר דבריהם‪.‬‬
‫ד‪ .‬מה טעם אמר במלאכים והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו‪.‬‬
‫ה‪ .‬במאמר ויאמרו אליו איה שרה אשתך‪ ,‬ואומרם שנקוד על איו‪ ,‬ללמד ששאלו לשרה על‬
‫אברהם (שם פ"ז א)‪ .‬ואם לא ראו אותה‪ ,‬איך שאלו ממנה‪ .‬ולמה לא ננקדה הלמ"ד וישאר‬
‫איו‪.‬‬
‫ו‪ .‬למה הוצרך שליחות זה לבשר את שרה‪ ,‬ולמה נפלאתה בדבריה והלא הוגד לאברהם‬
‫קודם שנמול ולא יתכן שלא הגיד לה כי למה יכחד ממנה דבר זה‪.‬‬
‫ז‪ .‬כי הם שאלו עליה ואחר כך הסבו פני הדבור אל אברהם באומר שוב אשוב אליך‪.‬‬
‫ח‪ .‬למה הקפיד השם על שרה באומרו למה זה צחקה ולא הקפיד על אברהם עם היות‬
‫דבורם שווים עד"ה‪ .‬ואם עשתה שלא כהוגן למה לא הוכיחה המלאך על פניה שהיה יותר‬
‫נאות משיגננה בפני בעלה‪ ,‬שהוא יותר מגונה מאומרה ואדוני זקן‪ .‬ועכ"פ לא היה לו‬
‫להעלים ממנה ויאמר הדבר לשניהם‪ .‬ועוד שהיה לו לומר שוב אשוב אליה כי ממנה‬
‫הייתה התלונה וההוכחה‪ .‬וקשה מזה איך הכחישה הצדקת אל מלאך הש"י לפי שיראה‬
‫והלא מתוך היראה לא היה לה לכחש‪.‬‬
‫‪27‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪28‬‬

‫והרמב"ן ז"ל הקשה זה והשווה אותה לאשת מנוח בהכרת המלאכים‪ .‬ולא יתכן זה ק"ו‬
‫מהגר‪ .‬וכבר אמרו ז"ל שהייתה שרה עקר בנבואה ואברהם טפל לה (ש"ר פ' א') שנאמר‬
‫כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (בראשית כ"א)‪.‬‬
‫ט‪ .‬וה' אמר המכסה אני וכו' והלא לנח גלה משפט דור המבול מבלי שיתן טעמים כאלו‬
‫ומאי רבותיה דאברהם ומה טעם כי ידעתיו וכו' כי נתרשלו בו המפרשים‪ .‬ועוד שאחר‬
‫שעם אברהם ידבר למה לא נאמר ויאמר ה' אל אברהם זעקת סדום ועמורה וכו' ויען‬
‫אברהם ויאמר וכו' אלא ויאמר ה' וכו' ויגש אברהם ומאין נגש והלא הוא מדבר עמו‪ .‬ורז"ל‬
‫אמרו הגשה לתפלה (ב"ר פ' מ"ט)‪.‬‬
‫י‪ .‬טעם אומרו ארדה נא ואראה וכו' ודברי חז"ל והמפרשים (תנחומא ס"פ נח) ידועים‪.‬‬
‫וחלילה לנו לשום לב אל דברי הרלב"ג בזה וכיוצא בו אף כי ירבה דבריו כמו שכתבנו‪.‬‬
‫ודברי הראב"ע ז"ל שתלה עצמו בהן יתבארו היטב לפי דרכנו‪ .‬גם שמאמרים אלו אינם‬
‫מסכימים שמתחלה אמר זעקת סדום וגו' שירצה שידע מהם שנתמלאה סאתם ואח"כ‬
‫אומר ארדה נא וגו' ומאי שנא מדור המבול שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם (שם ו')‬
‫מבלי צורך אל ירידה‪.‬‬
‫יא‪ .‬אומרו ואברהם עודנו עומד לפני ה' מבואר הוא שעמו היה מדבר ולא זז ידו מתוך ידו‬
‫עד הנה‪ .‬וגם במה שתקנו בו סופרים לומר וה' עודנו עומד לא תקנו דבר זה‪.‬‬
‫יא‪ .‬בתפלתו של אברהם כי בתחילה אמר האף תספה צדיק עם רשע שנראה שהיה‬
‫מבקש על הצלת הצדיקים שלא יסופו עם הרשעים ואחר כך גמר באומרו האף תספה ולא‬
‫תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה וכן נפל הכפל והבלבול במאמרו‬
‫באומרו חלילה לך מעשות וגו' והיה כצדיק כרשע חלילה לך‪.‬‬
‫יג‪ .‬למה נפל על שאלת מספר החמי שים לכל כרך כמו שיובן מפשוטו והוא האמת לדעתנו‬
‫כי מי שפירש עשרה לכל כרך לא יסבלוהו הכתובים האומרים אולי יש חמשים צדיקים‬
‫בתוך העיר כו' ונשאתי לכל המקום כו'‪ .‬ולפי דעת קצת המפרשים למה שאל על עשרה‬
‫שנים לכל כרך ולא פחות כי מה טעם שיצילו שנים את העיר יותר משיציל אחד ולפי‬
‫דבריהם למה לא הציל את סדום כיון שנמצאו בה שנים צדיקים ויותר ועכ"פ יש לדעת‬
‫למה התחיל החיסרון בחמשה ואחר מעשרה לעשרה‪.‬‬
‫יד‪ .‬אומרו אחר כמה דיבורים הנה נא הואלתי לדבר אל אדני‪ .‬ולמה שנה השם בזה‪ .‬ולמה‬
‫היה נוטל רשות בפעם זולת פעם‪.‬‬
‫טו‪ .‬כי לא לכבוד היה לו לאברהם שיספר הכתוב את כל תוקף התפלה והתחנה הזאת‬
‫אחר שלסוף לא הועיל ולא כלום ובמעט דברים נשא פני לוט לבלתי הופכו עיר אחד‪.‬‬

‫[תשובות]‬
‫ואחר זיכרון אלו הספקות נבוא אל הפירוש אשר בו יותרו מה שלא הותרו במה שקדם‪ ,‬או‬
‫שיותרו גם כן על פי הדרך המפורסם‪.‬‬
‫‪28‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪29‬‬

‫וירא אליו ה'‪ .‬הלב גומר כי כאשר צווה אברהם מהש"י לימול הוא וכל ילידי ביתו ומקנת‬
‫כספו ולא נשאר בביתו איש שולף חרב‪ ,‬חשש אולי תמשך לו ולביתו סכנה כי ירגישו‬
‫המלכים אשר נלחם בם או קצתם‪ ,‬ובהיותם כואבים יבואו עליהם בטח ויכום‪ .‬ולא עוד אלא‬
‫שלא יישאר לו שום איש שיהא זריז ומהיר לשרת אותם בעודם חולים‪ .‬ושעל דבר זה‬
‫נמלך עם ממרא בן בריתו‪ ,‬והסכימה דעתם שיטה אהלו אצלו‪ ,‬וילוו שם וישרתוהו וגם איש‬
‫לא ירים את ידו כנגדו‪ ,‬כי ידוע כי ענר אשכל וממרא בעלי ברית אברהם‪ .‬וראיה קצת לזה‬
‫כי לא נזכר בכל המעשה בית לאברהם‪ ,‬רק אהלים כאשר המה‪ ,‬ואין ספק שהיה לו‬
‫לאברהם בית קבע בנוי לתלפיות‪ ,‬וכמ"ש ז"ל פתחו של אברהם היה שכל העיניים צופות‬
‫אליו (סוטה י')‪.‬‬
‫(התר ספק א') ולזה אמר כי כשנמול והיה ראוי שתשרה שכינה עליו במדרגה שלמה‬
‫מהנבואה מבראשונה שנגלה עליו (א) במקום אשר נטה שם אהלו באלוני ממרא‪ ,‬עם‬
‫היותו בלתי מיושב בבית תלמודו הקבוע לו והוא יושב פתח האהל ולא זע ולא נרתע‬
‫כפעם בפעם מב' פעמים שנזכר ראשונה שנפל על פניו‪ ,‬כמו שאמרנו‪ ,‬ובדברי חז"ל יום ג'‬
‫למילתו היה ובא לבקר את החולה (ב"מ פ"ו ב)‪.‬‬

‫[המלאכים באים לאברהם]‬
‫וישא עיניו וירא (ו) ראה אלוהים שתתבשר שרה במשלח מלאכים אלו להורות ולהודיע‬
‫צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו‪ .‬וכמ"ש הכתוב גדול העצה ורב העליליה וגו' (ירמיה‬
‫ל"ב) והכוונה שבדרך עצמה שהאדם הולך בה אם טובה אם רעה בה ישלם לאיש כדרכיו‬
‫כלומר שבדרך עצמה נשלם לו שכרו או תפרע ממנו וכן היה אצל אלו הצדיקים כי דרך‬
‫נדיבותם במעשה הצדקה ועניין האכסניא לכל עובר ושב שלמו אלוהים שכר טוב‬
‫בשתתבשר הצדקת על ידי אלו האורחים האלוהיים‪.‬‬
‫(ג) ולזה רצה שתכתב צדקתו זאת בספר תורת האלוהים כלל ופרט ולא יפול דבר מכל‬
‫דברו הטוב אשר דבר ומכל המעשה הגדול והקטן אשר עשה בקבלתם‪ .‬ולהורות על‬
‫כללות הרגלו ועוצם התמדתו בזה ושלא היה במקרה או לעתים רחוקות באו אליו במספר‬
‫ההוא המורה על הכללות כמו שהוא מבואר בתחילת השמים והעולם‪.‬‬
‫ומה נאמנו דברי חכמים ז"ל שאמרו אחד לרפאת את אברהם ואחד לבשר את שרה ואחד‬
‫להפוך את סדום (ב"מ פ"ו ב) ושהצלה ורפואה אחת הן לומר שאם היה מעשהו בזה‬
‫הנדיבות העצום פעם או פעמים היה בא האחד לבדו כי יספיק לו הזכות ההוא לרפאתו‬
‫ממחלתו לא זולת גם אם היה עושה כן לפעמים ולא על צד ההרגל התמידיי היו באים‬
‫שנים כי יספיק זכותו להצליח גם אשתו עמו ויבשר את שרה אבל עכשיו שהיה הרגלו‬
‫כלול ומעשהו שלם כבר יספיק זכותו גם להציל קרובו שאר בשרו ע"י גילוי אזנו על סדום‬
‫כמו שיבא‪.‬‬
‫‪29‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪30‬‬

‫וירא וירץ לקראתם מפתח האהל (ב) ירצה עם שכבר יוכל להמלט מהם להיותם רחוקים‬
‫ממ נו והוא גם הוא טרוד במילתו ועכ"ז רץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה כמי‬
‫שמבקש מהם חסד ולא כמי שעושהו עמהם‪ .‬אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור‪.‬‬
‫(ג) יחס עניין ההעכבה לשם אל היחיד כדי שלא יהא חצוף בבקשתו שיתעכבו שם בעבורו‬
‫שלשתן שנראה אצלו דבר גדול וקשה לשאול ויובן מאמרו לכל אחד או שיעמדו השנים‬
‫בשבילו והוא מוסר ויתרון לבעל הלשון והנקודה עשתה זה השם קדש להורות על מה‬
‫שאמרו ז"ל שהייתה שכינה עמהם (ב"ר פ' נ')‪ .‬אמנם דבר האכסניא דבר בה לשון רבים‬
‫כי הוא דרך כבוד‪.‬‬
‫ואקחה פת לחם וסעדו לבכם למעט הסעודה בדבריו אמנם אמר וסעדו לבכם להורות‬
‫שהלחם ההוא הוא מהמסעדים הלביים וכמ"ש חכמינו ז"ל מן התורה מן הנביאים מן‬
‫הכתובים פתא סעדתא דלבא (שם פ' מ"ח) והוא מזון מועיל לחזק הכחות הרוחניות כולן‬
‫שכיון שהוא מחזיק את הלב ממנו תוצאות חיים ללמד ששיחתו צריכה תלמוד‪.‬‬
‫כי על כן עברתם וכו'‪ .‬ירצה הסעודה תהיה קטנה נקלה ולא תתעכבו בה‪ .‬כי ידעתי זה‬
‫חפצכם כי על כן עברתם על עבדכם היושב פה במדבר ולא אביתם לבוא בעיר או לבית‬
‫מושב‪ ,‬כי זה משפט ההולכים בחפזון‪ .‬וכבר אמרו ז"ל (סוטה י' א) שהיה לו לאברהם‬
‫אבינו בית אכסניא בפרשת דרכים במדבר‪ ,‬דהוה אמר להון פתא במדברא מאן יהיב לך‬
‫כופרא במדברא מאן יהיב לך בשרא במדברא וכו'‪ .‬וכ"ש שיצדק זה לשעה שהיה שם‬
‫אהלו באלוני ממרא‪ .‬וע"פ דבריו השיבו לו כן תעשה כאשר דברת שיהיה דבר מועט‬
‫לסיבה שזכר‪ .‬אמנם ראש הנדיבים דבר מעט ועשה הרבה (ג) ונזדרז למעט העכבה‬
‫במהירות‪.‬‬
‫וימהר אברהם‪ ,‬מהרי ג' סאים‪ .‬ואל הבקר רץ וימהר לעשות‪ .‬והיה מנדבת לבו לשחוט‬
‫בן בקר אחד לצורך ג' אנשים אשר יספיק להם טלה חלב או כבש א' וכ"ש לדברי חז"ל‬
‫שאמרו ששחט ג' להאכילם ג' לשונות בחרדל (ב"מ פ"ו ב) וכוונו בזה להורות גודל לבו‬
‫שעשה כן להשוותם במנות שלא להטיל קנאה ביניהם כי לא הכירם נוסף על היותם‬
‫מזומנות מיד אחר שחיטה מבלי הפשט וניתוח והוא הטעם שציווה למהר ג' סאים קמח‬
‫סולת שהוא ג"כ המידה היותר גדולה שבמידות היבש שהיא האיפה (ג) כי אומרו מהרי ג'‬
‫סאים הוא שווה לאומר מהרי ג' איפה אלא שמידה הזאת בלשונם קרויה כן ותרגום‬
‫אנקלוס יוכיח שמתרגם עשירית האיפה חד מן עשרה בתלת סאין ומעתה לא תצטרך‬
‫טעם לריבוי הקמח במידות‪.‬‬
‫ויקח חמאה וחלב לכבוד ותענוג‪ .‬והוא עמד עליהם וגו' זאת האכילה דחקה המפרשים עד‬
‫שקצתם הוצרכו לומר שהיה במראה הנבואה וקצתם בעבורה ובעבור ומצות אפה ויאכלו‬
‫אמרו שהיו נביאים שולחו מאת השם לבשר את שרה‪ ,‬עם היות אברהם גדול הנביאים‬
‫בימים ההם כמו שכתב הראב"ע ז"ל בפירושיו‪.‬‬
‫‪30‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪31‬‬

‫והרלב"ג ז"ל כתב כי יען לא היה חזון נפרץ הוצרכו שלשה‪ ,‬כל א' לשליחותו‪ .‬ואנן אהא‬
‫סלקינן ונחתינן אם ימצאון שם נביאים אם לא במה שקדם מהדברים אשר בשער‪.‬‬
‫והנה באמת הרבה עדים יש בספור שמראה עליהם היותם מלאכים מדבריהם ומעשיהם‬
‫כמו שהוא מבואר מעצמו‪.‬‬
‫[קסד‪,‬ב] (ד) וגדול שבכולן בעיני הוא אומרו והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו ומצות אפה‬
‫ויאכלו כי למה יזכיר שאכלו והלא ממילא משמע אלא שאע"פ שהיו מלאכים‪ ,‬שאין דרכם‬
‫לאכול אכלו אצלם‪ .‬וכמ"ש בשמו של רבי מאיר עילת בקרתא הליך בנמוסא (ב"ר פ' מ"ח)‬
‫למעלה שאין אכילה ושתיה עלה משה ונתדמה להם שנאמר ויהי שם עם ה'‪ ,‬לחם לא אכל‬
‫ומים לא שתה (שמות ל"ד)‪ .‬אבל למטה שיש שם אכילה ושתייה נאמר ויאכלו‪ .‬אמנם‬
‫באכילתם זו כוונו לדעתי אל הסעודה הרוחנית דוגמת הנעשית אל הנפש השלמה אשר‬
‫בה תתקיים אצל הגוף עם היותה בלתי נקשרת עמו‪ .‬וזה כי כמו שהגוף נזון מהמזון ההוא‬
‫המורגש כן הנפש נהנה מהעניינים המחשביים שבסעודה כמו ההזהר על איסור המאכלות‬
‫והכשירן מכל צדדיהם וברכותיהם לפניהם ואחריהם וטוב הכוונה בלקיחתם כי חכם לב‬
‫יקח מ צות למזון נפשו ובו היא תתקיים אצלו כמו שיתבאר זה יפה בפרשת ויחי שער ל"ב‬
‫ב"ה‪ .‬וזו היא סעודת המזבח אשר בה תתקיים השכינה עם ישראל שנאמר בה את קרבני‬
‫לחמי לאישי (במדבר כ"ח)‪ ,‬ואז"ל אשה ריח ניחוח לה' נחת רוח לפני שציותי ונעשה רצוני‬
‫(ספרי פרשת פנחס)‪.‬‬
‫וכן בכאן אמר שאכלו המלאכים אצלו ונהנו בשבע רצון הזירוז והעבודה הנכונה אשר היה‬
‫לרצון להם כי כוונתו הטובה ורוב זריזותו וחריצותו לעשות בכבודו ובעצמו‪ ,‬והיותו עומד‬
‫עליהם לשמש היו לברות למו‪ ,‬כי הוא באמת מאכלם הטבעי להם‪ .‬והנה עם זה היה דומה‬
‫ממש אכילה של משה לאכילתם כי משה נראה שלא אכל שם בהר‪ .‬אבל עד"ה כיון שהוא‬
‫ניזון משם מכוח האכילה שאכל מתחילה שהייתה מתברכת במעיו כעניין שנאמר באליהו‬
‫ז"ל (מ"א י"ט) הרי הוא ניזון ואוכל‪ ,‬ולזה אמר עלה משה ונדמה להם שאינו אוכל אבל‬
‫אכל הוא עד"ה וכן המלאכים עם שנראה שאין דרכם לאכול כאן אמר הכתוב ויאכלו למה‬
‫שאכלו מה שדרכן לאכול למעלה‪.‬‬
‫ויאמרו אליו איה שרה אשתך‪( .‬ו) אחר שחרדו אליהם את כל החרדה ההיא שאלו אליו‬
‫לאמר איה שרה אשתך‪( .‬ה) וחז"ל דרשו מהנקודה ששאלו גם עליו (ב"ר פ' מ"ח)‪ .‬והוא‬
‫מה שיורה הוראה גדולה למ"ש מעניין התוכחה שהיו צריכים שיהיה שם אברהם לדבור‬
‫ההוא כדי שימצא לעניין התוכחה (ה) אמנם מה שלא ננקדה הלמ"ד הוא שא"כ הייתה‬
‫הלמ"ד כאלו אינה‪ ,‬ונדרוש איו לבד‪ ,‬כי כך המידה כשהכתב רבה מהנקודה כאלו אינה‬
‫(שם) ונאמר ויאמרו איו איה שרה אשתך וכו'‪ .‬וכאשר הנקודה רבה נדרוש בשניהם הכתב‬
‫לפשוטו והנקודה למדרשו‪ ,‬והייתה שאלתם עליה לבקש פתח על עניין הבשורה כי למה‬
‫לא יצאה לעמוד על הסעודה‪ ,‬שמא יש לה צער או עצב או כל דבר המונע אשר יוכלו הם‬

‫‪31‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪32‬‬

‫לתקנו‪ .‬וע"פ דרכן השיבן הנה באהל‪ .‬כי אין לה בן יצא לפניה כמנהג הנשים‪ ,‬ומדרכם‬
‫להסתר‪.‬‬
‫[סיפור השונמית וגיחזי]‬
‫ויאמר שוב אשוב וכו' ולשרה בן‪ .‬ומכאן למד אלישע כשראה אשר חידשה אותה אשה‬
‫גדולה לעשות עליית קיר קטנה וכו' לצוות לומר לה הנה חרדת אלינו ומה לעשות לך‬
‫(מלכים ב' ד') וכאשר השיבה בתוך עמי אנכי יושבת חזר ושאל לגחזי ומה לעשות לה‬
‫שא"א שלא תכווין אל דבר‪ ,‬עד שא"ל בן אין לה ואישה זקן‪ ,‬ואמר למועד הזה וכו'‪.‬‬
‫אלא שיש להפלא ממנה איך לא שאלה היא מהנביא על דבר גדול כזה‪ ,‬ולא עוד אלא‬
‫לסוף אמרה אל אדוני איש האלוהים אל תכזב בשפחתך‪ ,‬שיראה שהיא חשבה שדבר כזה‬
‫היה מוטל עליו לדעתו ולהתעורר מעצמו כי נביא הוא ומלאך כמו אלו‪ .‬ואחר שלא ידע‪,‬‬
‫חשבה שלא היה בידו לעשות‪ .‬ולזה כשאמר לה גחזי משמו היש לדבר לך אל המלך‪,‬‬
‫השיבה בשאט נפש בתוך עמי אנכי יושבת‪ ,‬כלומר שהדבר ההוא אינו כדאי לה‪ .‬וגם‬
‫כשאמר לה גחזי אבל בן אין לה‪ ,‬ובשרה עליו השיבה כן כי היא מסתפקת בו לכן לסוף‬
‫אמרה השאלתי בן מאת אדוני‪ ,‬הלא אמרתי לא תשלה אותי‪ .‬סוף דבר אירע לה כן מתוך‬
‫יושר מעשיה כמו שהיה העניין לשרה וכאשר נתבאר‪.‬‬
‫[ושרה שומעת פתח האהל]‬
‫ושרה שומעת וכו' כי בשמעה ששאלו עליה‪ ,‬נתנה לבה והטתה אזנה אל פתח האהל‬
‫אשר היה אחר המלאך לראות מה ידבר בה‪.‬‬
‫ותצחק שרה בקרבה וכו'‪( .‬ו' ז' ח') כבר פירשו זה העניין על ג' פנים‪ ,‬אם בשהיא לבד‬
‫חטאה‪ ,‬או שחטאו שניהם‪ ,‬או שחטא הוא לבדו‪ .‬וזה הג' מה שיתיר כל הספקות משלם‬
‫והב' אחריו כי אם עדיין לא הספיק אברהם להגיד לה את דבר ה' מהטעמים אשר בקש‬
‫הרמב"ן ז"ל‪ ,‬או שירצה שתשמע גם היא מפי עליון‪ ,‬או לסבב פני הדבר שתשמע שרה‬
‫ותצחק בקרבה ויוכיח על ידו‪ ,‬הנה ה' שמר את הדבר לעת הזאת‪ ,‬ואחת ידבר אל ושתים‬
‫זו ישמעו ויתישבו ג"כ כל הכתובים‪.‬‬
‫(ח) אמנם אומרו ותכחש שרה וכו' לפי שני הפירושים הראשונים היה ללמד מוסר נאה‬
‫והוא כי הנוכח מהגדול ממנו על כל דבר פשע מן המוסר הוא להתבייש ולומר לא עשיתי‬
‫זה לא כאומר לא חטאתי רק כמודה שעשות דבר כזה הוא חטא גדול לאפוקי ממה‬
‫שכתוב עליהם וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו (ישעיה ג')‪ .‬ולזה אמר הכתוב שזאת‬
‫הצדקת לכאורה כחשה ואמרה לא צחקתי כי יראה מדין שמים‪ .‬אמנם כשהשיבה לא כי‬
‫צחקת ‪ -‬שתקה‪ ,‬ללמוד כי כאשר יקרה זה אין להעיז ולשנות בהכחשה‪ .‬אמנם אל הפי'‬
‫השלישי אין אנו צריכין לכל זה כמו שראית במה שקדם מהשער‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪33‬‬

‫ויקומו משם האנשים‪( .‬ט) כבר פירשנו כי הם נפרדו ממנו והיו רוצים לדבר על עסקי‬
‫סדום והוא היה הולך לתומו עמם להלוותם כסבור שאינו מטריח עליהם והרי הם‬
‫מתעכבים לדבר בעבורו עד שאמר המכסה וגו' נדבר אנחנו ואם ישמע ישמע‪.‬‬
‫(י) ואברהם היו יהיה לגוי כי ידעתיו ורצה בשני תנאים יוכשר הניצב בקרב אלוהים בדין‬
‫אשר כזה‪ .‬אם שיהיה כבעל הדבר הנשפט כאב בבנים או כמלך בעבדים‪ .‬והב' שיהיה ישר‬
‫ואוהב משפט‪ .‬כי מצד הראשון יעביר להם מה שראוי להעביר‪ .‬ומצד השני ייסר מה שראוי‬
‫ליסר‪ .‬ואמר דתרויהו איתנהו ביה‪ ,‬אם הא' כי הוא אב המון גוים ורוצה בקיומן והוא אומר‬
‫ואברהם היו יהיה‪ ,‬ועל השני אמר כי ידעתיו למען אשר יצוה לעשות צדקה ומשפט‪.‬‬
‫וספר הכתוב כי בא הש"י אל ההתבוננות הזה ממנו למען הביא ה' על אברהם את אשר‬
‫דבר עליו כלומר שאם לא ידע הוא ית' ממנו זה הזכות העצום לא היה מבטיחו כל‬
‫ההבטחות הגדולות שהבטיחו שמא לא יזכה ונמצא מבטיח ואינו עושה‪ .‬וזה סותר מה‬
‫שכתב הרלב"ג ז"ל בידיעה‪.‬‬
‫(ט) ובמאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וכו' הגדיל תושיה כי האל יתב' אינו מכיר אבל‬
‫יודע כי ההיכר פועל החוש‪ ,‬והידיעה פועל השכל‪ .‬ומה נכבד טעם למען אשר יצוה כו'‬
‫כלומר שיודעו מצד תוארו וגדרו המקיף את כל זרעו‪ ,‬והיא ידיעה מינית‪ ,‬וזאת הידיעה‬
‫עצמה נאמר אצלו ית' אפילו אצל האישים‪ .‬והוא עניין נפלא כמ"ש ראה קראתי בשם‬
‫בצלאל וכו' (שמות ל"א)‪ .‬ואתה אמרת ידעתיך בשם (שם ל"ג)‪ .‬כמו שיתבאר העניין יפה‬
‫במקומם ב"ה‪.‬‬

‫[ארדה נא ואראה – ידיעת ה']‬
‫ויאמר ה' זעקת סדום וכו' ירצה שהיו העשוקים מהם צועקים צעקה גדולה ומרה ואין‬
‫מושיע ותעל שועתם אל האלוהים ולא יכול לשאת‪ .‬אמנם על עניין זה יש שאלות איחד‬
‫אותם לשער סדום אשר אחרי זה ושם יודע עניין עוצם וכובד חטאתם‪.‬‬
‫ארדה נא ואראה‪ .‬כבר דברנו בגנות סברת האומר שצריך הש"י לחקור ולדרוש את אשר‬
‫עשו כפי בחירתם‪ ,‬כי הוא דבר שאסור להעלותו על לב‪.‬‬
‫אמנם רש"י ז"ל כתב למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה‪ ,‬כמו שפירש‬
‫בפרשת הפלגה‪ ,‬ד"א ארדה נא לסוף מעשיהם הכצעקתה של מדינה הבאה אלי עשו והם‬
‫עומדין במרדן ‪ -‬כלה אני עושה בהן‪ .‬ואם לאו‪ ,‬שלא יעמדו במרדן‪ ,‬אדעה מה אעשה להם‬
‫ליפרע מהם ביסורין וכו'‪ .‬והוא עצמו פי' אנקלוס‪ :‬אם לא תיבין וכו' שיחסו תליית הראיה‬
‫הזאת בתשובתם‪ ,‬כלומר הכצעקתה הבאה אלי יתמידו לעשות אעשה עמם כלה וכו'‬
‫והעניין שעדין הם תלויים ועומדים בתשובתן והוא נכון‪.‬‬
‫‪33‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪34‬‬

‫והרמב"ן ז"ל כתב‪ :‬והראב"ע ז"ל אמר בו סוד מילדי נכרים יספיקו בו‪ .‬ואני ארמוז לך‬
‫דעת מקבלי האמת וכו'‪ .‬ואלו ואלו הם דברי סתר‪ .‬לבד זה ידעתי שהרלב"ג ז"ל כתב‬
‫בסוף המאמר שזכרנו בדברים אשר בשער אצל אופן ידיעת הש"י אלו הדברים הפרטיים‬
‫זה לשונו‪:‬‬
‫וידמה שהראב"ע ז"ל מזה הדעת‪ ,‬כי הוא בפירושו לתורה אמר‪ :‬והאמת שהוא‬
‫ידע כל חלק על דרך כל לא על דרך חלק‪.‬‬
‫וכבר כתבתי שא"א להיות זה פירוש הכתוב‪ ,‬כי איך יאמר אדעה על דבר שאם לא ידעו‬
‫עד הנה‪ ,‬א"א לו לדעתו כלל‪ .‬ולכן לבבי לא כן ידמה בכוונתו‪ ,‬רק מה שיראה שרמז אליו‬
‫הרמב"ן ז"ל‪ ,‬בשהוא סוד לקוח מילדי הפילוסופים‪ ,‬האומרים שהוא יתעלה יודע‬
‫הנמצאות בכללותם לא באישיהם‪.‬‬
‫אלא שהראב"ע לא כן יחשוב‪ ,‬אלא שהוא יודע גם החלקים‪ ,‬רק שידיעתו אותם הוא בהפך‬
‫ידיעת האדם‪ .‬וזה שהאדם מצד השיגו והכירו בחלקיים תחילה יגיע אל ידיעת הכללות‬
‫השכלית‪ .‬אמנם הוא יתברך יודע החלקיים המורגשים מצד יודעו הכוללים המושכלים‪ ,‬כמו‬
‫שכתבנו זה העניין בשער עשירי אצל הן האדם היה כאחד ממנו לדעת וכו'‪ .‬והוא מה‬
‫שאמר הראב"ע‪ ,‬כי הכל יודע כל חלק דרך כל‪ ,‬והכוונה שידיעתו הכול הוא כדרך לו‬
‫לדעת החלק‪ ,‬ולא ההפך‪ .‬ואמר שזה הסוד נרמז בכאן‪ ,‬באומרו הכצעקתה הבאה אלי עשו‬
‫וגו'‪ ,‬לומר שאם היו הכל ברעה הזאת או קצתם‪ ,‬ארדה לדעת אותו‪ ,‬כי הכל גלוי וידוע‬
‫אצלי‪.‬‬
‫ועניין הירידה לדעת הוא מה שיודע החלקיות מידיעת הכללות לא זולת‪ ,‬והוא מ"ש‬
‫במאמר האף תספה צדיק‪ ,‬לומר שלא היה מקום העיון אם עשו אם לא‪ ,‬אלא על כולם או‬
‫חלקיותם‪ .‬ואם לכך כיון‪ ,‬הוא דעת נכון‪ ,‬וישאר הרלב"ג לבדו‪.‬‬
‫[משמעות הנסיון]‬
‫ואולם הנראה בישוב הכתוב וכוונתו כבר כתבנוהו למעלה בתועלות המראה הכוללת‪ ,‬ואף‬
‫גם זאת שתהיה מראה בפני עצמה‪ ,‬כבר יהיה עניין פשוט איננו צריך לעמוקות גדולות‬
‫כאלה‪ ,‬והוא סוד הניסיון הבא בכתובים‪.‬‬
‫אלא שהרמב"ן כתב‪:‬‬
‫ודע כי הש"י צדיק יבחן‪ ,‬כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו‪ ,‬ויצווה‬
‫עליו בניסיון‪ .‬ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו‪ .‬והנה כל הניסיונות שבתורה‬
‫לטובת המנוסה‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫ואני הנה ראיתי אומר הנני ממטיר לכם וגו' למען אנסנו וגו' (שם ט"ז)‪ .‬וכבר חטאו אנשים‬
‫אשר הניחו ממנו עד בוקר‪ ,‬ונתרעם מהם גם שיצאו ללקוט בשבת‪ ,‬וכן למען נסותך‬

‫‪34‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪35‬‬

‫התשמור מצותיו (דברים ח')‪ ,‬ולבסוף לא שמרו‪ .‬וכן כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם לדעת וגו'‬
‫(שם י"ג) ולבסוף טעו בשמוע את נביאי השקר‪.‬‬
‫ולזה אני רואה כי עניין הניסיון נוהג עם כל‪ ,‬ובפרט כשהגיע שעה לגמר דינם‪ ,‬והיה כצדיק‬
‫כרשע‪ ,‬עד האלוהים יבוא דבר שניהם להביאו במצרף הניסיון בו תתמלא סאת הטוב‬
‫לטובים ואיפת הרע לרעים‪ ,‬כמו שעשה לפרעה ולמצרים וזולתם מהמורדים‪.‬‬
‫והניסיון אשר בכאן הוא מה שהסכימה חכמתו שירדו שם המלאכים האלה וע"י מעשיהם‬
‫אשר יעשו עמהם יגמר רע רשעים להמטיר עליהם פחים אש וגופרית‪ ,‬כי הכול גלוי וידוע‬
‫לפניו‪.‬‬
‫וזה שאמר ארדה נא ואראה‪ ,‬כי ירידתם לשם היא ירידתו ית' ושם אראה הכצעקתה‬
‫הבאה אלי עשו עם האנשים האלה יגמר דינם לעשות עמם כלה‪ ,‬ואם לא אדעה מה‬
‫לעשות‪ .‬ואמר עשו‪ ,‬לשון עבר על שעת גמר הניסיון‪ ,‬כמו ראה כל המופתים אשר שמתי‬
‫בידיך (שמות ד') אשר הראת בהר (שם כ"ו) על דעת רש"י ז"ל‪ .‬והיה אומר כן כי יודע כי‬
‫המליץ בינותם‪ ,‬ולמשמע אזניו יתעורר להליץ בעדם רנה ותפלה‪ ,‬כמו שעשה אז מה שלא‬
‫ניסה תחילה כמ"ש לאשר מזה ימשך לו זכות גדולה‪ ,‬ותבוא ג"כ ריוח והצלה ללוט כמו‬
‫שיבוא‪.‬‬
‫[תפילת אברהם על סדום]‬
‫ויפנו משם האנשים וגו' כבר ראית מה שיעיד הכתוב באמיתת הפי' שנזכר בשער‬
‫הספור‪ .‬אמנם לפי זה הדרך ירצה‪( .‬יא) כי הלכו משם האנשים ואברהם לבדו עומד לפני‬
‫ה' וכשומעו את דבריהם על דבר סדום ויגש אברהם כי מאחר שהסכימה דעת עליונה‬
‫לדבר בפניו מצא עצמו מחויב להליץ בעדם (יב) ואמר האף תספה צדיק עם רשע שפתי‬
‫צדיק ידעון רצון וראה ללמוד סניגוריא על כל הערים ההם בעלילה חזקה ואמר מארי‬
‫דאברהם האף וחמה תגרום להמית צדיק עם רשע וזה לא יתכן כי הוא עול מפורסם‪ .‬ואם‬
‫כן מזה יחויב שלפעמים תשא עון הרשעים כאשר במותם חויבה מיתת הצדיקים עמהם‪.‬‬
‫וזה כי האדם הצדיק היושב במדינה הרעה ומסתפק בכל צרכיו בעיר ההיא וחי בהם חיים‬
‫הכרחיים‪ ,‬ודאי אם ימותו כולם ויישאר הוא לבדו ימות גם הוא ליומו‪ .‬ואם יום או יומים‬
‫יעמוד‪ ,‬הנה לא יעלה לו שבתו או חדשו‪ .‬וכמ"ש הקדוש ברוך הוא בעצמו ואני לא אחוס על‬
‫נינוה העיר הגדולה וגו' (יונה ד') כי שם נשא את האבות החטאים בעבור הקטנים ויונקי‬
‫שדים שלא חטאו‪ ,‬שלא ימותו במות אביהם ויהיו האבות כצל הקיקיון והבנים ראשונה כמו‬
‫שכתבנו אצל המבול שער י"ג‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪36‬‬

‫ולזה אמר אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר‪ ,‬האף תספה ולא תשא למקום למען‬
‫חמשים הצדיקים אשר בקרבה‪ .‬ודאי לא יעשה כן‪ ,‬שאם הצדיקים האלו אינם חייבים‬
‫מיתה‪ ,‬הנה כשתמיתם כמות זולתם כבר יקבלו עול גמור‪ ,‬דמה להם שתמיתם בעצמם או‬
‫שתגרום המיתה בידיים‪ ,‬סוף סוף נדונו כרשעים ובמשפט אחד‪( .‬יב) והוא מה שהפליג‬
‫הגזירה באומרו חלילה לך מעשות כדבר הזה הראשון‪ ,‬והוא להמית צדיק עם רשע‪ ,‬כי‬
‫הוא היותר מפורסם בעול‪ ,‬ואחר כן שיהיה כצדיק כרשע נדונים אלו עם אלו‪ ,‬חלילה לך‬
‫ג"כ‪ ,‬השופט כל הארץ לא יעשה משפט ישר בשלא יסבלו עונש מי שאינן ראוים לסבלו‪.‬‬
‫והיא טענה חזקה וסניגוריא גדולה‪.‬‬
‫(יג) אמנם נתחכם לשאול על זה המספר‪ ,‬רצוני חמישים לכל מקום‪ ,‬לפי שהיה צריך‬
‫לבקש ממוצע שימצאו בו שני עניינים יחד‪ :‬האחד שיהיו קשי הנסיעה וההעתק משם‪ ,‬כדי‬
‫שלא יושב שילכו להם על אשר ימצאו‪ .‬והשני שלא יוכל לסבול הישיבה יחד להיעזר קצתם‬
‫מקצתם‪ .‬והנה מספר החמישים יש בו שני העניינים‪ .‬כי הם קשיי הנסיעה וקשיי העמידה‪,‬‬
‫כי לא תתיישב העיר או המדינה בזה המספר להיות שמה המלאכות הכבדות הצריכות‬
‫לחיים‪ ,‬או להעמידם אם היו שמה ואפס עצור ועזוב מהערים אשר סביבותיהם‪ ,‬כי כולם‬
‫היו בהפרדה וימותו ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל‪.‬‬
‫והנה כל עוד שתרבה המספר‪ ,‬עם היות שיהיו יותר קושי הנסיעה‪ ,‬כבר תהיה העמידה‬
‫יותר נקלה להיעזר אלו מאלו‪ ,‬כמו שבמיעוטו יהיה הדבר בהפך‪( .‬יד) אמנם כשראה‬
‫שהודה לו הש"י על השאלה הראשונה‪ ,‬חשש שלא ימצאו שם על המספר ההוא המחייב‬
‫ההצלה מצד הדין‪ ,‬כמ"ש הנה נא הואלתי לדבר‪ ,‬ואנכי עפר ואפר‪ .‬כי מעתה אבקש לפנים‬
‫מן השורה‪ ,‬וזה כי אולי יחסרון מן חמשים הצדיקים חמשה‪ ,‬התשחית באותן חמשה‬
‫שחסרו? ותאמר שכבר יוכלו להסיע ישיבתן משם‪ ,‬ואף על פי שיהיו יותר קשי העמידה‪,‬‬
‫תהיה זה טענה להשחתתם‪ .‬ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה‪ ,‬והריני‬
‫מודה בהם אף על פי שהם יותר קלי הנסיעה‪.‬‬
‫ואח"כ בקש על האופן הזה על מספר הארבעים לומר שלא יהיה חסרון הה' דווקא והודה‬
‫לו‪ .‬אמנם להיות מספר השלושים יותר מבואר בשהוא נקל ההעתק‪ ,‬חזר ליטול רשות‬
‫ואמר אל נא יחר לאדני ואדברה אולי וגו' וכן עשה לעשרים עד מספר העשרה שאמר אל‬
‫נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם שכבר היו קלי הנסיעה משם מאוד עם היות שהם היו‬
‫יותר נמנעים הישיבה‪.‬‬
‫ועל פחות מעשרה לא ביקש‪ ,‬שהוא מפורסם שאין ראוי לשמוע בקולו‪ ,‬מאחר שיוכלו ללכת‬
‫להרחיק נדוד בלי עמל וטורח גדול‪ .‬תדע שכאשר לא נמצא בסדום רק לוט ואשתו ושתי‬
‫בנותיו לא נצלו בעבורם‪ ,‬אבל אמרו לו המלאכים עוד מי לך פה וגו' כי משחיתים אנחנו‬
‫וגו'‪ .‬וכן אמר להלן קומו צאו מן המקום‪ ,‬הורו שאין ראוי לישא את הרשעים אשר במקום‪,‬‬
‫‪36‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪37‬‬

‫כל עוד שהצדיקים אשר בו יהיו במספר שיוכל לצאת משם בנקל‪ ,‬וללכת על אשר ימצא‬
‫בדרך קרובה או רחוקה‪.‬‬
‫(טו) ואח"כ לא בקש על הצלת צוער‪ ,‬אלא מטעם הלא מצער היא ותחי נפשי‪ ,‬כלומר כי‬
‫לפי הערך העיר ההיא הקטנה הייתה קרובה להינצל‪ ,‬או על ידי צירופו עם הצדיקים אשר‬
‫בקרבה כמו שיבוא‪.‬‬
‫(יד) ואולם טעם ההפך ממידה אל מידה רצוני משם אשר היה הספור אל מלת אדני אשר‬
‫הזכיר הוא עד כאן הנה הוא עניין נכבד מאוד יתבאר אצל אם נא מצאתי חן בעינך אדני‬
‫ילך נא אדני בקרבנו (שמות ל"ד) שער נ"ד ב"ה‪.‬‬
‫ומאמר ואנכי עפר ואפר קיים מאוד מ"ש היותו ע"ה על המדרגה עליונה מן הנבואה ממה‬
‫שהיה בה ראשונה כי לזה היה ממעט עצמו בערך ההשגות העליונות האלוהיות היוצאות‬
‫עליו הפך האנשים החסרים אשר במיעוט השגתם המה רואים עצמם נביאים ומדעתם‬
‫היותם בעבי שחקים כמו שביארנו בשער הסיפור הזה על מאמר דור מה רמו עיניו כו'‬
‫(משלי ל')‪.‬‬
‫וילך ה' כאשר כלה כו' גם זה יורה על מה שאמרנו כמו שנאמר כן בפרשת מילה ויכל‬
‫לדבר אתו ויעל אלוהים מעל אברהם (בראשית י"ז) כי נסתלקה ממנו אז לשעה העניין‬
‫האלוהי ההוא אשר הופיע אז עליו‪.‬‬
‫אמנם נביאי השקר לא יהיה להם כדבר הזה כי כל השעות שוות אצלם זו היא דרך ישרה‬
‫וסלולה נכונה מאוד בכל זה העניין והיתר כל ספקותיו‪.‬‬

‫והנה המפרשים ז"ל פנו איש לדרכו בסדר שאלותיו אלו כמו שהוא בספריהם‪ .‬האמנה כי‬
‫מה שכתב הרמב"ן ז"ל על פירוש רש"י ז"ל‪:‬‬
‫ודרך פשט הכתובים סלולה שאמר בתחילה חמשים לתת חשבון של עשרה לכל‬
‫אחד וחזר ופחת כמו שיכול להציל הכל היה אומר ולא ידעתי מי הכניסו לרב‬
‫בעניין שאמר‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫ולי נראה שהכרח הרב גדול הוא לפי דרכם וזה שאם כשהתחיל לחסור ה' ה' שתי פעמים‬
‫הראשונות להצלת כולם‪ ,‬היה מכווין להמציא בכל אחד ט' או ח'‪ ,‬למה שינה את טעמו‬
‫לבלתי לכת הלוך וחסור אחד לאחד למצוא חשבון ז' או ה' לכל כרך‪ ,‬כי דלג מח' אל ו' ומו'‬
‫אל ד' ומד' אל ב'‪.‬‬
‫ועוד למה לא שאל על פחות מעשרה עד שיהא צדיק א' לכל עיר‪ ,‬כי מה טעם שיצילו‬
‫השנים מן האחד כמו שזכרנו בספקות‪ .‬ומזה הוכרח הרב ז"ל לומר כי בפעם הראשונה‬
‫שאל חמישים בהימצא עשרה לכל כרך ואח"כ בקש על ט' ע"י צרוף‪ .‬וכיון שהודה לו על זה‬
‫שאל בחסרון בכל פעם‪ ,‬ובמיעוט המקומות בפחות מעשרה ע"י צרוף לא ביקש‪ ,‬כי לא‬
‫‪37‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪38‬‬

‫שער כי בפחות מהמניין ההוא יספיקו להציל זולתם‪ .‬והרמב"ן ז"ל אומר כי אינם דומים‬
‫רבים העוסקין במצווה למועטים‪ .‬והנה במה שכתבתי יסולק כל זה הבלבול ויותרו כל שאר‬
‫הספקות העומדות על אלו הפירושים‪.‬‬
‫[בין התנהגות אברהם להתנהגות לוט]‬
‫ויבואו שני המלאכים סדומה בערב‪( .‬טז) סדר הכתוב ספור הפכת סדום ובנותיה להודיע‬
‫שכבר הועילה תפלת האוהב הנאמן להציל אחת הערים ע"י צרוף לוט עם הצדיקים אשר‬
‫בקרבה כמו שנאמר ויזכור אלוהים את אברהם וישלח וגו' כמו שיבוא‪ ,‬ולזה סבב ע"י‬
‫הדברים באופן יזכה לוט במעשיו לקבל ההצלה על זה האופן‪.‬‬
‫(ג) אמנם נתבאר בסיפורו ההפרש העצום אשר היה בין אברהם אבינו במעשה ההוא‪ ,‬וזה‬
‫שספר שכבר הגיעו שני המלאכים סדומה בנשף בערב יום ולוט היה יושב אז בשער ההיא‬
‫מזומן ולא יוכל להתעלם ויקם לקראתם וכו' משמעו וירא לוט שלו משפט האכסניא ההיא‬
‫ואין עוד ויקם וכו'‪ .‬מה שסופר בשבח אברהם בהפך זה שהאנשים עברו ממנו כמלא עיניו‬
‫והוא כחום היום שעה שהכל מחזיקין בדרכם והוא טרוד במילתו וגם שכינה עמו ולא פטר‬
‫עצמו מהקבלת פניהם אבל וירץ לקראתם‪.‬‬
‫וגם בדברי הזמנתם נמצא הפרש גדול כי הוא אמר סורו נא אל בית עבדכם ולינו וגו' ואלו‬
‫אכילה גדולה וקטנה לא הזכיר להם ואולי שלא היה בלבו רק הלינה אלא שמתוך‬
‫תשובתם שאמרו לא כי ברחוב נלין למד שני דברים‪:‬‬
‫הא'‪ ,‬ההפצר שכבר ענו בפיהם שאם לא יבאו אל ביתו שאין להם שום מקום ללון רק‬
‫ברחוב ואיך יוכל לעזוב אותם על פני חוץ ולזה ויפצר בם מאוד ויבאו אל ביתו‪.‬‬
‫והשני‪ ,‬הוא הזמנת המשתה לפי שיש בכלל דבריהם שאם על הלינה לבד הוא אומר‬
‫שכבר יספיק להם הרחוב ולזה נאמר ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו‪ .‬כי הרגיש‬
‫בטוב טעמם ותפס דבריהם וכוון לתקן במעשיו את אשר עותו במאמרו‪.‬‬
‫אמנם אל דעות ה' והוא סבב וצדד פני הדברים כדי שלסוף יצורף טוב מעשהו עם תפלת‬
‫הצדיק ולא תשוב ריקם‪ .‬וכבר דברנו בתחילה על עניין אכילת המלאכים בזה השליחות‬
‫ואין להאריך עוד‪.‬‬
‫זה שעור מה שראינו לבאר מזה הסיפור בזה השער‪ ,‬ונבוא אל השער הסמוך‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪39‬‬

‫עקידת יצחק שער כ (פרשת וירא) – בראשית יח‪-‬יט‬
‫יבאר חטאת סדום ההפוכה כמו רגע מה הייתה‪ .‬ובעניין הזכור‪ ,‬ובמה נשתנו מבעלי‬
‫הגבעה‪.‬‬
‫ואנשי העיר וכו'‪.‬‬

‫[ארבע מידות באדם]‬
‫שנינו באבות (פ"ה)‬
‫ארבע מדות באדם‪ :‬שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית ויש אומרים זו מדת‬
‫סדום‪ ,‬שלי שלך ושלך שלי עם הארץ‪ ,‬שלי שלי ושלך שלי רשע‪ ,‬שלי שלך ושלך‬
‫שלך חסיד‪.‬‬
‫ההשתמש בממון בבחינת הבעלים יחלק על דרך החלוקה ההכרחית על ארבעה פנים‪.‬‬
‫וזה כי כבר ישתמש האדם בשל עצמו ולא בשל זולתו כלל‪ .‬או ישתמש ג"כ בשל זולתו‪,‬‬
‫וזה יהיה אם שלא ברצונו רק בעושק ונלוז מאתו‪ ,‬או מדעתו ורצון נפשו‪ .‬ואם ברצונו ‪ -‬אם‬
‫שיתנהו לו במתנה‪ ,‬או על דרך המכירה והחליפין‪.‬‬
‫והנה המידה הראשונה היא אשר חייבה אותה שורת הדין והוא הראשונה שזכרוה בזאת‬
‫המשנה‪ .‬ואשר היא על דרך התמורה והחלוף היא אשר זכרוה שניה לה והנה ייחדו אותה‬
‫לעם הארץ מפני שהוא הדרך הנאות והמורגל לישוב הארץ‪ .‬והשלישית‪ ,‬הנה תלו אותה‬
‫ברשעת המחזיק בה שא"א זולת זה‪ .‬והרביעית‪ ,‬שעל דרך הנדיבות והויתור יחסו אותה‬
‫אל מדת החסידות‪ .‬והנה המפרשים כלם הסכימו כי המידה הראשונה ההיא תקרא מדה‬
‫בינו נית לפי שאשר לו כן הנה הוא ימצא מרוחק מהטוב והרע בשוה כי אם מצד היותו על‬
‫מדת שלי שלי ימנע מקיום המצות המוטלות עליו כמתנות עניים והלואות נדרים והקדשות‬
‫וכל מידי דאית ביה חסרון כיס‪ .‬הנה מצד חוסו על שלו לא ידבק בידו גם הוא מאומה‬
‫מזולתו על צד הגזל והעושק שגופי כל העבירות או רובם נמשכים מהם ואמרו שעל דעת‬
‫יש אומרים זו מדת סדום כי כן נאמר בהם בפי' הלא זה היה עון סדום אחותך גאון וגו' ויד‬
‫עני ואביון לא החזיקה (יחזקאל ט"ז)‪.‬‬
‫והנה לפי זה הוא ראוי להפלא מאוד על משפט אנשי סדום הנזכר בזה הספור כי אחר‬
‫שהעיד עליהם יחזקאל הנביא כי עצם חטאתם הוא אשר נקרא בפי החכמים מדה בינונית‬
‫וגם הוא אשר קיים עליו דעת יש אומרים כי לפי הכלל התלמודי (הוריות י"ג ב) הוא ר' נתן‬
‫שהיה אב ב"ד לישראל איך האנשים המחזיקים במידה הבינונית המשובח בפי‬
‫הפילוסופיא המדינית יחשב להם לחטא משפט מות‪.‬‬
‫‪39‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪40‬‬

‫ועוד כי לפי מה שכתב החכם בתחילת המאמר הרביעי מספר המידות שהמידה‬
‫האמצעית אצל ההוצאה היא כאשר יתן האדם מאשר לו‪ ,‬הראוי לראוי כראוי‪ ,‬ובזמן הראוי‪.‬‬
‫גם כשיקבל מאחרים על זה האופן עצמו‪ .‬והם דברים של טעם בלי ספק איך יאמרו כי שלי‬
‫שלי ושלך שלך היא מדה בינונית‪ ,‬והלא אינה מידה‪ ,‬כ"ש שתהיה בינונית שהוא הקצב‬
‫הישר לכל המידות‪.‬‬
‫וזה לשון החכם בפרק השני‪:‬‬
‫ואלה יחסרו בנתינה אבל לא יתאוו של אחרים ולא ירצו לקבל מהם‪ .‬אמנם בעבור‬
‫מעט יושר ומיראת הכעור ירצה או יאמר כי הם נשמרים מזה כי לא יוכרחו‬
‫לפעמים לעשות דבר מגונה ומהם יקרא מוכר כמון והנה זה יקרא בהעדפתו‬
‫בשלא יתן דבר לאדם ומאלה אמנם ימנעו מלקבל מאחרים בעבור יראה כי אינו‬
‫נקל לקבל של אחרים כדי שלא יתן שלו לאחרים ע"כ‪.‬‬
‫והנה הפליא לבאר כי כמו שמדת שלי שלי היא מבוארת הפחיתות עם מה שכבר יקרא‬
‫שתהיה מידה זו לפעמים באדם מצד שמץ יושר כי אומרים ששומרים את שלהם כדי שלא‬
‫יצטרכו לשלוח בעוולתה ידיהם‪ ,‬ומזה חסים על ממונם עד שלא יתנו אפילו כמון א' זולתי‬
‫במחיר‪ ,‬כי כן הוא בעצמו פחיתות שלך שלך‪ ,‬כי אינו מרחיק הקבלה רק לפרסם גנותה‬
‫כדי שלא יקבלו ממנו‪.‬‬
‫הנה א"כ אחר שהגנות עצמו הנמצא בשלי שלי‪ ,‬ההוא ימצא בשלך שלך‪ .‬ואיך יקרא קבוץ‬
‫ב' הגנאים יחד מידה בינונית‪.‬‬
‫גם במה שחשבוה מידת חסידות לא הסכימו עמהם‪ ,‬כי עם שנתבאר שם שהנדיבות הוא‬
‫יותר אצל הנתינה מאצל הקבלה לפי שיותר נקל הוא קבול טוב מעשות טוב‪.‬‬
‫אבל עכ"פ משניהם כאחד תיעשה המעלה‪ ,‬ונתן לזה ב' סבות‪:‬‬
‫האחד‪ ,‬שהשונא מתנות על זה האופן כבר יחשד עושה כן לבלתי השיב גמול מה שקבל כי‬
‫הוא דבר שנאוי בעיניו‪.‬‬
‫והשני‪ ,‬שאם יתן בהתמדה מבלי שיקבל מאחר יעזבנו הממון וימנע מתת וא"א שיהיה‬
‫מפועל הנדיבות מה שישחיתהו‪.‬‬
‫[על כילות ונדיבות]‬
‫והנה א"כ אם שלא יפול בחשד הכילות שכבר יאמרו שלי שלך מ"מ יוכרח ליפול בהפסד‬
‫הנדיבות ואין מציל וכל זה הריסה עצומה לחזק המידה הבינונית שאמרו‪ .‬אלא שהתר‬
‫המידה הזאת של חסידות הוא קרוב בשכונתה היא שהחסיד הנוהג בה לא ימנע עצמו‬
‫מהקבלה לגמרי אבל שכאשר יעשה לא יהיה בלבו לקבל שום פרס כמו אותם שדנו‬
‫חכמים במידתם אל עם הארץ והם האומרים שלי שלך ושלך שלי‪.‬‬
‫‪40‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪41‬‬

‫והם אשר כתב החכם עליהם בפרק י"ג מהמאמר הח' מהספר ההוא ‪-‬‬
‫שיש אנשים שהם מראים עצמם שהם חיים לפי מעלת הנדיבות בתת משלהם‪,‬‬
‫אבל בלבם ישימו ארבם לקחת שכר מתנותיהם ומשערים אותם בנפשם‪ .‬וכאשר‬
‫לא תשווה הקבלה אל הנתינה יבאו ביניהם המריבות‪ ,‬ולזה נקראים עמי הארץ‬
‫בבואו תחילה בתורת מעלה‪ ,‬וחזרו אל המידה הראשונה‪.‬‬
‫אמנם החסיד אל המתנה יכו וין לא אל תכלית שום גמול ולזה אמר שלי ושלך שלך כי יתן‬
‫לראוי משלו יעשהו חפשי מהתשלום לגמרי‪ .‬אמנם אם בא לקבל מהראוי לא ימנע העניין‬
‫מקבלתו כמו שהיה מנהג אברהם אבינו כמו שנבאר‪ .‬אמנם הקושיא הראשונה עדין היא‬
‫במקומה ואף גם זאת שיובן הבינוניות הנאמר הנה ע"ד אשר כתב החוקר בפרק ד'‬
‫מהמאמר הב' מהספר ההוא שמיצוע בדעות או בפעולות יאמר על שני פנים האחד‬
‫המיצוע העומד באמצע המידה לפי המספר‪ .‬והשני הוא בערך אלינו‪ .‬אמנם המיצוע הראוי‬
‫להיות בכל המידות הוא אשר ישפוט אותו השכל הישר לפי ערך אלינו לא המיצוע‬
‫הראשון‪ .‬דרך משל שאכילת י' ככרות הוא רב‪ ,‬ואכילת ככר אחד הוא מעט‪ ,‬לא יחויב‬
‫שאכילת ה' ככרות שהוא האמצע המספריי‪ ,‬הוא הראוי‪ ,‬כי אם לפי מה שהוא אדם‪ .‬וכבר‬
‫אפשר שהיו ב' או ג' או יותר פחות‪.‬‬
‫וכן אצל חמדת הממון‪ :‬אם חמדת כל העולם כולו הוא קצה היתרון‪ ,‬והבלתי חומד מפרוטה‬
‫ומעלה הוא קצה החיסרון‪ ,‬לא נאמר שהאמצעות הוא חמדה חצי העולם‪ .‬ומזה תדע‬
‫שהמי צוע המספרי בין לוקחו ממון זולתו ובין נותנו לזולתו את אשר לו הוא שלא יתן ולא‬
‫יקח‪ .‬ובזאת הבחינה יתכן שקראו החכמים זאת המידה בינונית שהיא עומדת באמצע‬
‫שתי הקצוות בשווה‪ ,‬לא שהיא הבינונית לאדם בערך אליו‪.‬‬
‫ומצאתי בפי' רבינו שמואל ז"ל שאמר אין גורסין זו מדה בינונית‪ ,‬אלא מדה בינונית ויראה‬
‫שכיון לזה שלא יחשב שזו היא המידה הידועה הנדרש מעצת השכל להיות עליה להיותה‬
‫האמצעית‪ ,‬רק שהיא בינונית בין שתי הקצוות כמ"ש‪ .‬ולפי שאינה ראויה להתיישב העולם‬
‫בה בשום צד‪ ,‬י"א שהיא מידת סדום ההפוכה כמו רגע‪.‬‬
‫[עונשם של אנשי סדום ופילגש בגבעה]‬
‫הנה עדיין יש להקשות שכל זה איננו שווה לשידונו בדין החמור ההוא כי כמה פעמים‬
‫חטאו ישראל בבלתי השוות מידותיהם ביותר קשה מזה מגזל וחמס ומכל מיני משחית‬
‫אשר צעקו מהם הנביאים עם היותם מלמדים ומוכיחים אותם יום יום ולא נענשו על זה‬
‫האופן והנביא עצמו אומר ויגדל עון בת עמי וגו' (איכה ד') והוא פלאי‪.‬‬
‫וקשה עוד מזה איך לא זכר יחזקאל מסדום מה שנתפרסם מעוצם גנותם בספור הזה‬
‫ותלה ענשם באשר לא זכרו עשות חסד‪ .‬ועוד יש לי להיפלא וכי משווא פנים יש בדבר מה‬
‫‪41‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪42‬‬

‫נשתנו בעלי הגבעה (שופטים י"ט) מאנשי סדום שאלו נענשו במידת הדין עזה וקשה ואלו‬
‫לא די שלא נענשו אלא שנענשו ישראל על ידם‪.‬‬
‫והנה הרמב"ן ז"ל הליץ בעדם טענות רבות להצילם מרעתם‪ .‬אמנם פשט הכתובים משוה‬
‫אותם לגמרי שאם אלו כלו רגל מהשוק גם באלה כתוב ואין איש מאסף אותם הביתה‪.‬‬
‫בסדום לא אסף אותם כי אם איש נכרי אשר בא לגור‪ ,‬ובגבעה והנה איש בא ממעשהו‬
‫בערב והאיש מהר אפרים והוא גר בגבעה וגו' וישא עיניו וירא וגו'‪.‬‬
‫וגם שם נאמר רק ברחוב אל תלן‪ ,‬כמ"ש בסדום ברחוב נלין‪ .‬באלו נאמר טרם ישכבו וגו'‬
‫ובגבעה והנה אנשי העיר‪ ,‬נסבו את הבית וממשמעות הכתוב שלא נפקד מהם איש‪ .‬באלו‬
‫נאמר איה האנשים ובגבעה הוצא את האיש ונדענו‪ .‬באלו ויאמרו גש הלאה ובגבעה ולא‬
‫אבו האנשים לשמוע לו‪ .‬ולא עוד אלא שאלו לא הספיקו לחטא ואנשי הגבעה חטאו‬
‫והרשיעו לעשות‪ .‬ואולם בעבור זאת באמת גדול עון בת עמי מחטאת סדום כי הסדומיים‬
‫היו ראשונים לעבירה ובעלי הגבעה ראו בקלקולם הכתוב בתורה ולא לקחו מוסר‪.‬‬
‫וגם במה שכתב הרב כי שלא כדין עלו עליהם למלחמה‪ ,‬הוא דבר מתמיה כי מן הדין היה‬
‫לבערם מן העולם‪ ,‬וכללות השבטים ובית דינן הגדול הם שופטים על אחד מהשבטים כמו‬
‫שהסנהדרין הם השופטים על כל בתי דינין שבישראל‪.‬‬
‫ואם שלא כדין עלו עליהם‪ ,‬הנה כדין עמדו בני בנימן על נפשם ונתן להציל עצמם בנפשם‬
‫של רודפים ולא נתנה המלחמה לשעורים וא"כ למה נגפו בני בנימן לפניהם כלל‪.‬‬
‫ואם נאמר שהעון ההוא המגונה לא היו עושין אותו בעלי הגבעה לשם העבירה המגונה‬
‫ההיא רק למנוע עוברים ושבים מביניהם ושבאו עדיה במקרה ובשגיה‪ .‬הנה זה עצמו נוכל‬
‫להליץ בעד אנשי סדום כי לא נזכר מהם דבר הנבלה הזאת רק באנשים הבאים מחוץ‬
‫באותה שעה כמו שהיה העניין בבעלי הגבעה‪.‬‬
‫אל כל זה ראוי לתת לב ולמצוא בו טעם לשבח כי ישרים דרכי ה' ואין לפניו לא עולה ולא‬
‫משווא פנים וכבר התרה בו האוהב הנאמן פעמים ג' באומרו האף תספה צדיק עם רשע‬
‫חלילה לך וגו'‪.‬‬
‫[מה בין חוטא ורשע]‬
‫אמנם ישוב העניין הזה כלו והתר ספקותיו הוא בשנשים לב אל מה שכתב החוקר בפרק‬
‫י' מהמאמר הז' מספר המידות בהבדל אשר בין החוטא והרשע‪.‬‬
‫כי החוטא אשר ענינו הוא בלתי כובש את יצרו הוא אשר התאוה בו לבד היא‬
‫נפסדת אמנם שכלו אינו נפסד‪ .‬והרשע הוא שהתאוה והשכל בו נפסדים‪.‬‬
‫אשר מזה יתחייבו עוד שני הבדלים גדולים‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪43‬‬

‫הא' שהרשע בלתי מתנחם לעולם מרעתו‪ ,‬כי אין לו שכל שיעוררהו על זה‪ ,‬כי גם‬
‫הוא בעקר המרד‪ .‬אמנם החוטא כאשר יעבור ההפעלות ההוא הגובר על שכלו‬
‫הנה השכל ההוא ישוב לאיתנו ומתעצב ממעשהו ומעצבון ידיו‪.‬‬
‫והשני כי החוטא ששכלו שלם אפשר לקבל רפואה‪ ,‬כי יש התחלה בריאה ממנה‬
‫יבא הבריאות‪ .‬אמנם הרשע אין לו שום דבר ממנו יותחל הבריאות ולזה אין‬
‫רפואה למחלתו כמו שנתבאר לו שם בא' ובח' מהמאמר הנזכר‪.‬‬
‫ואולם זה לשונו פרק י"ב מאמר ז' אמנם הבלתי ישר כמ"ש לא ינחם כי הוא קיים בבחירה‪.‬‬
‫אמנם החוטא מתנחם בכל‪ ,‬ובעבור זה לא יהיה הספק אשר אמרו כן זה יוכל להרפא וזה‬
‫לא יוכל להרפא‪ ,‬הרשע דומה לחולי הקשה כמו אידרושיפישי"א או טישי"שא‪ .‬אמנם‬
‫החוטא לחולי הנופל זה תמידי וזה אינו תמידי‪ ,‬ובכלל אמנם החוטא והרשע אינם מסוג‬
‫אחד‪ ,‬כי אמנם הרשע נסתר אמנם החוטא אינו נסתר‪.‬‬
‫הנה שיכלול ההבדלים שאמרנו ואמר כי בעניין ההתנחמות לבד לא יספיק להבדילם עד‬
‫אשר לא ישאר הספק ששם ראשונה אם הם דבר אחד כ"ש שיש בו הבדלים אחרים כמו‬
‫שזה בלתי מקבל רפואה בחלאים ההם שזכר וזה מקבל רפואה לפי שעם היותו מגונה‬
‫בשעת מעשה עוד מעט ישוב לבוריו כעניין חולי הנופל‪ ,‬וזה למה שנשאר שכלו בישובו‪.‬‬
‫ועוד שהחוטא איננו נסתר כאורב לחטא בשלמות דעתו אמנם הרשע ישב במארב‬
‫ובמסתרים מתנכל בכל מחשבותיו לחטוא בהנה‪ ,‬ושלכל זה אין שום רפואה למכתו‪.‬‬
‫וכבר אמר זה עצמו שלמה המלך ע"ה עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו‬
‫(משלי כ"ה)‪ .‬ירצה כי כמו שהעיר אשר אין לה חומה‪ ,‬עם היות שמרעת יושבי בה לבלתי‬
‫שית לבם לחילה עשו פרצות בחומתה הנה יש לה תיקון כי בבוא קול פחדים באזניהם‬
‫בנקל ישימו לב לגדור פרצותיה ולקומם הריסותיה ותוכל לעמוד במצור ותושע‪ .‬אמנם‬
‫אשר אין לה חומה כלל‪ ,‬ודאי אין לה תקומה‪ ,‬כן האיש בעוד חומת שכלו על תלה אף על‬
‫פי שתהיה התאווה פרוצה הנה הוא נקל להתנחם ממעשיו הרעים ולהרפא‪ .‬אמנם איש‬
‫אשר אין מעצר לרוחו‪ ,‬כי נפלה חומתו ונפסדה התחלתו‪ ,‬במה ייוושע איפה‪ .‬והנה כלל‬
‫בזה כל מה שכתבו החכם שם‪.‬‬
‫[חטאת סדום]‬
‫וכבר הבאנו כאן העיר הזאת לעדה ובאת ללמד ונמצאת למד כי דין האיש הזה אשר‬
‫אמרנו הוא עצמו משפט המדינה‪ .‬ותהיה הכוונה כי כאשר הייתה העיר מוקפת חומה‬
‫סביב מהחו ק הטוב והדתות הישרות המונחים מהזקנים והמנהיגים הטובים מלפניהם‪ ,‬אף‬
‫על פי שלפעמים יעלו שועלים ויפרצו גדריה וישביתו חוקיה‪ ,‬הנה נא העיר הזאת קרובה‬

‫‪43‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪44‬‬

‫לקבל תקנה ולהירפא‪ ,‬כי יקום אחד מעיר ושנים ממשפחה להוכיח אותם בחוזק נימוסיהם‬
‫אשר בידם והטוב והיושר נעזרו מכל צד ויעלו לה ארוכה‪.‬‬
‫אמנם אם אין לה חומה לא מידת ולא מתקנה ולא משום מנהג ישר‪ ,‬הנה היא כאיש ההוא‬
‫אשר אין מעצור לרוחו שאין לו שום התחלה במה שישוב אל בוריו‪ .‬ומה גם עתה אם יש‬
‫לה חומה גבוהה של נחשים ועקרבים‪ ,‬רצוני חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם‬
‫המונחות לפניהם ממנהיגים הרשעים והעריצים‪.‬‬
‫וכבר עשה החוקר לימוד מהמדינה אשר היא על זה התואר אל זה העניין עצמו בפרק ב'‬
‫מהמאמר הנזכר‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫החוטא דומה למדינה אשר בה כל הדברים ההכרחיים ובה אמנם דתות טובות‪ ,‬ולא‬
‫תרגיל באחת מהן‪ .‬כמו שאמר הפילוסוף אנקש"נדריש‪.‬‬
‫והרשע הוא דומה למדינה אשר בה דתות רעות תרגיל אותם‪.‬‬
‫והנה באמת זה היה חטאת סדום ובנותיה‪ .‬כי הנה הם לא חטאו בחטא התאווה לבד‪,‬‬
‫כערים אשר יש להם חוקים ומצות טובים‪ ,‬ועושים אינם אותם‪ .‬גם לא היה די להם בשהיו‬
‫עיר פרוצה אין חומה‪ ,‬משום דת ונימוס ישר‪ .‬אבל כבר נפסדה התחלתם בתכלית ההפסד‬
‫עד אשר הקימו להם דברים רעים ומגונים לחוקים ומשפטים טובים וישרים‪ ,‬וקבעו בהם‬
‫מסמרים בקנסות ועונשים שלא יעברו מהם לעולם‪ .‬והעיקר‪ ,‬אשר שמו כל מגמתם הוא‬
‫לשמור ממונם בתכלית השמירה‪ ,‬ולזה בחרו באותה מידה של שלי ‪ -‬שלי ושלך – שלך‪,‬‬
‫באותו בינונית שאמר שהיא מידת סדום‪ ,‬לא בתורת מידה אלא בתורת דת ונימוס אחת‬
‫דתו להמית‪ :‬המהנה לזולתו‪ ,‬אפילו בזה נהנה וזה אינו חסר‪ .‬כי על כן אמרו חכמינו כופין‬
‫אותו על מדת סדום (ב"ב י"ב ב)‪ .‬וההנחה הזאת בתורת נימוס תחייב אותם לצאת אל‬
‫הקצה האחרון בכל דרכי הרשע והחמס‪.‬‬
‫תדע‪ ,‬כי תורתנו התמימה הפליגה להזהיר במאוד מאוד על היותנו מהנים מממונותינו‬
‫ומגופותינו זה לזה בנתינת הצדקה וההענקה וההלוואות ויתר המתנות‪ ,‬והעזר בפריקה‬
‫וטעינה או בהשבת אבדה‪ ,‬ובכל דבר שיצטרך אל חברו שמטה ידו עמו‪ .‬עד שכבר תשים‬
‫צד שיתוף בכל אשר לנו עם חברנו ושכנינו וכל אנשי שלומינו‪ .‬ועם כל זה מעט מזער אשר‬
‫היו בכל דור ודור אשר ישמעו וישיתו לב לקיים את תוקף הצווים ההם‪ .‬ויותר מהמה‪ ,‬כמה‬
‫רובי כמו פתן חרש‪ ,‬יאטמו אזנם הממאנים לתת מאשר להם דבר גדול וקטן‪ .‬ורוב רבי‬
‫רבבות אשר ייכספו להיות על מדת שלי ושלך שלי‪ ,‬ויבקשו להם כמה תחבולות ועלילות‬
‫לקחת כל ממון חבריהם החביב עליהם מאשר להם‪ .‬ומה גם עתה אם תהיה ההנחה‬
‫הדתית שיחזיק כל אחד בשלו‪ ,‬ושלא ייהנה לזולתו‪ ,‬כי אז תמצא התר רצועה לכל דבר‬
‫פשע‪ ,‬ויקל בעניינו לעמוד ללסטם את הבריות כעושה מצוה‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪45‬‬

‫[חטאת סדום – הפכו את המעשה הרע לדת המדינה]‬
‫ולפי שהייתה לסדומים התשוקה הפחותה הזאת‪ ,‬באו לקבוע דת וחוק שלא יעשה איש‬
‫מהם שום אכסניא לשום עובר אורח‪ ,‬כדי לכלות רגלי האנשים הנכרים מביניהם‪ ,‬ולהרחיק‬
‫הנאתם‪ .‬ולהיות הדבר הזה יקר מאוד בעיניהם לפי רוע מזגיהם‪ ,‬התירו ביניהם לעשות‬
‫הנבלה ההיא לכל הבאים שמה‪ ,‬כדי שישנאו מעבור ביניהם‪ .‬לא שרצו בפועל המגונה‬
‫ההוא מצד עצמו‪ ,‬שלא נזכר שהיו נוהגין ביניהם‪ .‬אבל שלא מצאו דבר יותר מגונה‬
‫להבריחם מעליהם‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר פרשה נ')‬
‫האחד בא לגור וישפוט שפוט‪ .‬דין שרצו ראשונים אתה בא לאבד‪ .‬רבי מנחם בשם‬
‫רבי ביבי אמר‪ ,‬כן התנו אנשי סדום ביניהם‪ ,‬אמרו‪ :‬כל אכסנאי שהוא בא לכאן‬
‫נהיה בועלים אותו ונוטלים את ממונו‪ .‬אמר לו‪ ,‬אפילו אותו שכתוב בו ושמרו דרך‬
‫ה' לעשות צדקה (בראשית י"ח) אנו בועלין אותו ונוטלין ממונו‪.‬‬
‫הנה שכל עצמן היה לבטל האכסניא מביניהם ושלא יבואו לשם משום מקום בעולם‪ .‬וזה‬
‫הוא מה שהעיד עליהם הכתוב‪ ,‬האומר ואנשי סדום רעים וחטאים (שם י"ג)‪ ,‬עם פי'‬
‫אונקלוס בישין בממוניהן וחייבין בגופיהן‪ .‬הנה כי עיקר רעתם היה בעניין ממונם‪ ,‬כי הוא‬
‫מה שרצו בעצם‪ .‬אמנם מה שניבלו עצמם לחטוא בגופן‪ ,‬בדבר הנבלה הזאת ייחסו למילת‬
‫חטא למה שהוא אינו להם אלא במקרה ובמשגה‪.‬‬
‫וכן ג"כ מאמר זעקת סדום ועמורה וגו' (שם י"ח)‪ .‬כי עיקר הצעקה הוא אשמה רבה‪ ,‬ואף‬
‫מה שהוא להם במדרגת החטא ההוא גנאי כבד מאוד‪ .‬והוא מאמר ויגדל עוון בת עמי‬
‫מחטאת סדום (איכה ד') והוא נכון‪ .‬והנה עם זה נתבאר כוונת יחזקאל ע"ה באומרו זה‬
‫היה עוון סדום אחותך וכו' ויד עני ואביון לא החזיקה (יחזקאל ט"ז)‪ .‬והכוונה ששמו להם כן‬
‫לחוק ולנימוס‪ .‬אמנם לא זכר את דבר הנבלה אשר נוהגין בה‪ ,‬לפי שהיא עם שמתירים‬
‫עצמם לעשותה‪ ,‬אינה מחוקותיהם‪ ,‬ואינן נוהגין בה ביניהם‪ ,‬אבל כל קלקוליהם היה בדבר‬
‫הממון‪.‬‬
‫ומזה המין נמצא לרבותינו ז"ל (סנהדרין ק"ט א) כמה עניינים מוכיחים‪ .‬אמרו‬
‫ערום הלכו וכו' חמור יתומים ינהגו‪ .‬דאית ליה תורא מרעי חד יומא דלית ליה רעי‬
‫תרי יומי ההוא יתימתא בר ארמלתא הוה ליה תורא למרעי אזיל שקלינהו‬
‫וקטלינהו אמר דיינא דאית ליה תורי נשקול חד משכא דלית ליה תורי לשקול תרי‬
‫משכי א"ל האי מאי? א"ל סוף דינא כתחילת דינא‪ .‬מה תחילת דינא דאית ליה‬
‫תורא מרעי חד יומא דלית ליה תורא מרעי תרי יומי‪ .‬אף סוף דינא נמי דאית ליה‬
‫תורי נשקול חד דלית ליה נשקול תרי‪ .‬דעבר במברא ליתב חד זוזא‪ ,‬דלא עבר‬
‫‪45‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪46‬‬

‫במברא ניתב תרי‪ .‬דמחי לא לאינתתיה דחבריה ומפלה‪ ,‬אמרי יהבה ניהליה‬
‫דלעברא לה‪ .‬דפסיק ליה לאודנא דחמריה וכו' דפרע ליה לחבריה וכו' דעבר‬
‫אארבא ‪ -‬יהיב ד' זוזי‪ .‬דעבר בימא ‪ -‬יהיב ח'‪.‬‬
‫זימנא חדא הוה ההוא כובס איקלע להתם אמר הב לי ד' זוזי‪ .‬אמר להו אנא בימא‬
‫עברי‪ ,‬אמרי ליה א"כ הב ליה תמניא זוזי‪ .‬גם פרעיה אתא לקמיה דיינא אמר ליה‬
‫זיל הב ליה ד' זוזי דשקל לך דמא וח' דעברת במיא‪ .‬אליעזר עבד אברהם איתרמי‬
‫להתם ואירע ליה הכי‪ ,‬פרעיה איהו לדיינא‪ .‬א"ל מאי האי? א"ל אגר אית לי מינך‪,‬‬
‫הב ניהליה להאי‪.‬‬
‫וכאלה רבות עמם בדינים המפורסמים שלהם ודייניהם המובהקים‪ ,‬ושהכל נמשך מהפסד‬
‫השורש וקלקול ההתחלה‪ .‬וכמו שאמרו מצעקתה של ריבה אחת שפרנסה לעני וכו' (שם)‪.‬‬
‫והנה הלילה ההוא נהגו כמנהגם‪ ,‬ונגדשה סאתם‪ .‬כי מלאה מקדם מכל מיני חטא ופשע‬
‫אשר כאלה המחייבים כליה‪.‬‬
‫[חטאם של אנשי הגבעה]‬
‫ומכאן אתה מוצא תשובה נכונה לאנשי הגבעה‪ .‬כי אם נהגו כמנהגיהם בשני העניינים‪,‬‬
‫רצוני בכלות רגל העוברים והשבים ובהיתר הנבלה הזאת כמוהם‪ ,‬הנה לא היה זה להם‬
‫דבר מזה בתשומת דתית‪ ,‬ולא הותר להם לעשות כן מדיניהם חלילה‪ .‬אבל היו כמדינה‬
‫שחוקיה טובים ועושים אינם אותם‪ .‬ולזה לא יקשה לנו למה לא המטיר עליהם גופרית‬
‫ואש מאת ה' מן השמי‪.‬ם אבל היה עליהם מדיניהם על זה עוון פלילי‪ ,‬והיו שופטי העיר או‬
‫השבט חייבים לבערם מן העולםו ובמה שראו ולא מיחו בידם או העלימו עיניהם מן מה‬
‫שעשו בפרהסיה‪ ,‬היה החטא ההוא מוטל על כל השבטים‪ ,‬והיה מאת הש"י להיפרע מכולן‬
‫אחרי מלאת יד התובעים את דינם‪.‬‬
‫[האם ראוי שהקהילה תתיר איסור כדי להציל את הרבים מחטא?]‬
‫וכן הוא הדין בכל מה שחטאו היחידים בכל צבור וצבור בפרוץ באחד מהאיסורים‬
‫שבתורה‪ ,‬כגון ביין נסך או גבינה של עכו"ם או שעטנז וכיוצא‪ ,‬שהעלם עין‬
‫השופטים והמנהיגים מתיר אותם כאלו הם מותרים מן הדין‪ ,‬שכבר הפכו בזה‬
‫חטאות היחיד אל חטאות הצבור מכללם‪.‬‬
‫וכמה פעמים נתחבטתי על זה על אודות הנשים הקדשות שהיה איסורן רופף ביד‬
‫שופטי ישראל אשר בדורנו‪ ,‬ולא עוד אלא שכבר ייאותו בקצת הקהילות ליתן להם‬
‫חנינה ביניהם‪ .‬גם יש שמפסיקין להם פרס מהקהל‪ ,‬כי אמרו כיון שמצילות את‬
‫הרווקים או הסכלים מחטא אסור אשת איש החמור‪ ,‬או מסכנת הגויות‪ ,‬מוטב‬
‫שיעברו על לאו זה משיבואו לידי איסור סקילה או סכנת שריפה‪.‬‬
‫‪46‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪47‬‬

‫ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם‪ ,‬והסברתי להם שהחטא‬
‫הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים וברשות‬
‫ב"ד ‪ -‬חטאת יחיד הוא‪ ,‬והוא שבעוונו ימות ע"י ב"ד של מעלה או מטה‪ ,‬וכל‬
‫ישראל נקיים‪ ,‬כמו שהיה עוון פילגש בגבעה‪ ,‬אם היו ב"ד שלהם מוסרין האנשים‬
‫הרשעים ההם לבדם ביד ישראל‪.‬‬
‫אמנם החטא הקטן‪ ,‬כשיסכימו עליו דעת הרבים‪ ,‬והדת נתנה בבתי דיניהם שלא‬
‫למחות בו‪ ,‬הנה הוא זימה ועוון פלילי‪ ,‬וחטאת הקהל כולו‪ ,‬ולא ניתן למחילה אם‬
‫לא בפורענות הקהל‪ ,‬כמו שהיה בבני בנימן על השתתפם בעוון‪ ,‬והוא היה עוון‬
‫סדום כמו שביארנו‪ ,‬שהם ובתי דינים שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון‪.‬‬
‫ולכן הוא טוב ומוטב שייכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם‪,‬‬
‫משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים‪ ,‬כמו שאמר בזה שעשתה בו‬
‫פרשה בפני עצמו לא תהיה קדשה וכו' (דברים כ"ג)‪ ,‬כמו שיתבאר שם ב"ה‪.‬‬
‫ומי שלא יקבל זה בדעתו אין לו חלק בבינה ונחלה בתורת אלוהית‪.‬‬
‫[מלחמת ישראל באנשי הגבעה]‬
‫אמנם מה שנגפו על זה ישראל פעמיים‪ ,‬עם שכבר למדו ז"ל מסמיכות הסיפור טעם‬
‫מספיק‪ ,‬והוא עוון פסל מיכה אשר לא מיחו (פרקי רבי אליעזר פ' ל"ח)‪.‬‬
‫עדיין יש לומר כי מזולת זה היה להם להתקדש ולמלאת את ידם בטהר עצמם מכל‬
‫פשעיהם לכל חטאתם קודם שיבואו למלחמה עם אחיהם‪ .‬ומלחמת עכו"ם תוכיח‪ .‬נאמר‬
‫בפרשת שופטים מי האיש הירא (דברים כ')‪ ,‬ואמרו ז"ל מעבירות שבידו (סוטה מ"ד א)‪.‬‬
‫קל וחומר להלחם אלו עם אלו‪ .‬וגם היה ראוי ליטול רשות להימלך בגבורה תחילה‪ .‬והם‬
‫לא חששו ולא נתנו את לבם לדבר מזה‪ .‬אבל כל שאלתם ובקשתם הייתה מי יעלה‬
‫בתחילה למלחמה‪ .‬כי הקפידו על סדר מעלותיהם מדי צאתם ובואם‪ .‬והנה הושב להם‬
‫יהודה בתחילה‪ .‬ודי להם הערה במה שלא אמר יעלה‪ ,‬כי לא יובן אם יעלה או ירד‬
‫בתחילה‪ .‬ולא שתו לב‪ .‬ולזה נתנם להרע עמהם כדי שירגישו בעצמם כמו שעשה‬
‫במלחמת העי‪.‬‬
‫ועדיין בפעם השנית ששאלו לא באו עד תכלית הכוונה‪ ,‬אך חשבו כי שמא חטאו לערוך‬
‫מלחמה עם שבט אחד מישראל על כל דבר פשע שיהיה‪ ,‬כי אנשים אחים הם כולם‪ .‬ולזה‬
‫אמרו האוסיף לגשת עם בני בנימן אחי (שופטים י"ט)‪ .‬ולפי דבריהם השיבם‪ :‬עלו אליו‪ .‬כי‬
‫אין חכמה ואין עצה וגו' (משלי כ"א)‪ .‬ובדבר שיש חילול הש"י‪ ,‬איש בבנו ובאחיו‪ .‬כלומר אין‬
‫טעותכם בזה‪.‬‬
‫וכאשר ראו שנגפו בפעם שנית‪ ,‬אז באו לכלל דעת וירדו לסוף הכוונה האלוהית וימלאו את‬
‫ידיהם בבכי ובצום ולעלות עולות ושלמים לכפר בעדם מכל חטאתיהם לפני ה'‪ .‬ואז דקדקו‬
‫‪47‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪48‬‬

‫בשאלתם השלישית‪ ,‬ונתנו לבם ליטול רשות על המלחמה‪ .‬ואמרו האוסיף עוד לצאת אל‬
‫המלחמה עם בנימן אחי אם אחדל‪ .‬ירצה אם אצא עמו למלחמה‪ ,‬עם היותו אחי‪ .‬או אם‬
‫יש טעם אחר שאחדל בעבורו‪ ,‬הורני ולא אסור ימין ושמאל‪ .‬ולזה הייתה אז התשובה‬
‫שלמה‪ :‬עלו כי מחר אתננו בידך‪ .‬וזהו בזה לדעתי דרך נכון‪.‬‬
‫ואם כדברי הרמב"ן ז"ל לא הוצרכו אל השאלה השלישית‪ ,‬ולא חידשו בה דבר‪.‬‬
‫ועתה ראה כי אחר שזכר הכתוב זה החטא העצום אשר נפלו עליו אנשי סדום הרעים‬
‫בממוניהם במה שאחזו באותה מידה פחותה שקראוה מדת סדום‪ ,‬והיא אשר הביאה‬
‫אותם אל שיתוף המידה המקולקלת שבכולם‪ ,‬שהיא שלי ושלך שלי‪ ,‬אשר בה מלאה‬
‫הארץ חמס כדור המבול‪ ,‬עד שקבלו בה את פורענותם כמ"ש‪ .‬הנה יסדר אחריו סיפורים‬
‫אשר ייראה מתוכם שדרך המעולים הוא להיות על שאר המידות הנשארות‪ ,‬רצונו שלי‬
‫ושלך שלך‪ ,‬או לפחות על דרך החליפין לתת אל הזולת מה שיראה לו ולקבל ממנו הראוי‬
‫בבא עתו ומקומו‪ .‬וזה יהיה בשני סיפורי אבימלך עם אבינו אברהם כמו שיבוא‪.‬‬

‫[שאלות]‬
‫ואחר שנתיישב כל זה‪ ,‬וכבר התרנו כל הספקות הנופלים בעיקר זה החטא ועונשו‪,‬‬
‫ובעונש בעלי הגבעה הדומה אליו למראה עיניים‪ ,‬נזכור ג"כ שאר הספקות הנופלות בו‬
‫ובסיפורים הנמשכים אליו‪.‬‬
‫א‪ .‬מה שכבר נתבאר מחקור על כוונתם של אלו העיירות ברשעתם זו‪ ,‬ומה הסיבה אשר‬
‫הביאה אותם אליה ואם כדברי יחזקאל בגנותם למה נענשו על זה הדין החמור‪ .‬ואם‬
‫כדברי הסיפור הזה למה לא נענשו בני הגבעה ולמה נגפו בני ישראל עליהם‪.‬‬
‫ב‪ .‬אחר שנתבאר שכוונתם לעשות הגנאי והקלון הזה לכלות מביניהם רגלי נכרים איך‬
‫אמר להם לוט הנה נא לי שתי בנות וכו' והלא לא אותן הם מבקשים‪ .‬או מה טעם אומרו כי‬
‫על כן באו בצל קורתי והוא הדבר אשר זרה עליהם לפי נימוסיהם‪.‬‬
‫ג‪ .‬אומרם האחד בא לגור וישפוט שפוט והלא בתחנונים ידבר עמהם‪.‬‬
‫ד‪ .‬במאמרו ויאיצו המלאכים‪ .‬ויתמהמה‪ .‬ויחזיקו‪ .‬ואנכי לא אוכל‪ .‬הנה נא העיר‪ .‬הנה‬
‫נשאתי פניך‪ .‬מהר המלט שמה‪ .‬מי הביאם לכל זה הדחק מוטב שימתינו לו להתנהל לאטו‬
‫להימלט נפשו מאשר יישא פניו לבלתי הפכו את העיר אשר יצווה ה' להפוך באפו‬
‫ובחמתו‪.‬‬
‫וגם מה המונע לבלתי הפכו את העיר עד בואו שמה‪ .‬כשיצא מן העיר די‪.‬‬
‫ה‪ .‬מה טעם ויזכור אלוהים את אברהם וישלח את לוט‪ .‬והנה המלאך א"ל הנה נשאתי‬
‫פניך גם לדבר הזה‪.‬‬
‫‪48‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪49‬‬

‫ו‪ .‬מה עלה על דעת בנות לוט כי עשו הנבלה ההיא לפחדן איש אין בארץ ועיניהן הרואות‬
‫שלא נחרבה צוער אשר יצאו ממנה אחרי ההפכה‪.‬‬
‫ז‪ .‬בספור הסמוך האומר וייסע משם אברהם ארצה הנגב‪ ,‬למה נסע משם עם היותו שלו‬
‫ושקט סמוך למילתו וקרוב לבשורת זרעו ואיך לא נמלך בשכינה ולא עוד אלא שהרחיק‬
‫נדוד עד ארץ אשר לא ידעוהו ולא נזכר שמו ולא שמעו את שומעו כמו שנראה מלקיחת‬
‫אשתו כסבורין שהיא אחותו כאשר היה להם בתחילת ענינם במצרים‪.‬‬
‫ח‪ .‬למה לא בא הש"י אל אבימלך מתחלה כדי שלא ישלח לקחת את שרה ויצילם מצערה‬
‫או למה הוזקק אליו לדבר כדברים ההם רק שינגע אותו ואת ביתו כאשר עשה לפרעה‪.‬‬
‫ט‪ .‬באומרו הגוי גם צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי וכו' והלא כיון שלא קרב אליה טוב לו‬
‫לומר שלא עשה משיאמר שעל פי דבריהם עשה גם מאמר ואבימלך לא קרב אליה יראה‬
‫שאינו במקומו‪.‬‬
‫י‪ .‬אחר שאמר לו הנך מת על אודות האשה‪ ,‬והוא השיב הלא הוא אמר לי כו' למה הוצרך‬
‫לומר לו אחר כך ועתה השב אשת האיש וכו'‪ .‬ואם אינך משיב דע כי מות תמות וכו'‪.‬‬
‫יא‪ .‬למה אמר אברהם אל אבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלוהים במקום הזה מה שלא‬
‫אמר כן לפרעה‪ .‬ומי הזקיקו לומר אליו וגם אמנה אחותי בת אבי‪ .‬וטעם אשר התעו אותי‬
‫אלוהים גם מאמר ולשרה אמר הנה נתתי‪.‬‬
‫יב‪ .‬ומה טעם ויתפלל אברהם אל האלוהים‪ ,‬גם מאמר ויתפלל בעדך וחיה ואולם בספור‬
‫הסמוך יהיה הספק‪.‬‬
‫יג‪ .‬באומרו מי מלל לאברהם הניקה‪ ,‬והלא היא שאמרה האף אמנם אלד וכו' וישמעו‬
‫אזניהם‪.‬‬
‫יד‪ .‬מה טעם לצדקת זו לגרש את בן האמה בעבור שהיה מצחק‪ ,‬עם יודעה אהבת אביו‬
‫אותו‪ .‬ולא עוד אלא שהסכים הש"י אל דעתה‪.‬‬
‫טו‪ .‬מה טעם הראות המלאך אל הגר על דברי ישמעאל והנס הנעשה להם על ידו‪ ,‬גם כי‬
‫לא נזכר שצעק הנער ולא שנשא את קולו ואיך אמר וישמע אלוהים את קול הנער‪.‬‬
‫טז‪ .‬בסי פור אבימלך ופיכול שר צבאו כי שם נאמר את ז' כבשות תקח מידי בעבור תהיה‬
‫לי לעדה כי חפרתי ואח"כ נאמר על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם‬
‫הנה המיר עצם הנקרא והחליף סיבת השם‪.‬‬
‫אלו הספקות אשר ראיתי להזכירם ומעתה נבוא אל הביאור‪.‬‬

‫[תשובות]‬
‫טרם ישכבו ואנשי העיר‪ ,‬איה האנשים הוציאם אלינו ונדעה אותם‪ .‬מאמרם מעיד‬
‫שהכוונה לבזותם ולנבלם כדי שישמע פתגם מעשה רעתם ולא יבאו זרים בארצם שאם‬
‫לא כן לא יזכירו הזמה ההיא עד עשותם ויצא אליהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו כדי‬
‫שלא ישמעו דבר הנבלה הזאת ויאמר אל נא אחי תרעו הנה נא לי‪( .‬התר ספק ב') הנה‬
‫‪49‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪50‬‬

‫לוט הוכיח להם לומר שאין דינם אלא עמו באשר הוא אחד מהעם והוא אשר הפר הנימוס‬
‫ולא הם ולזה חייב עצמו באשר יוציא שתי בנותיו אשר לא ידעו איש ולא ישא עול וחרפת‬
‫זולתו כאשר הוא ראוי להיות‪( .‬ב) לאשר באו בצל קורתו אשר לא כדת ולאנשים ההם אל‬
‫תעשו דבר אחר שאינן מבני העיר ואין אחריות גזרתכם עליהם‪.‬‬
‫ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור‪ .‬האמירה הראשונה היא לשון דחיית דבריו‬
‫והשנית טעם הדחייה (ג) ירצו מי שם אותך שר ושופט אם הם ראויים לידון כבני העיר או‬
‫לא‪ .‬עתה שאמרת כן לא נחדל מהרע להם כמשפטנו וגם נרע לך מהם כמשפטיך אתה‬
‫חרצת שהדין מוטל עליך יותר מהם‪ .‬אמנם האיש הזקן אשר בגבעה לא בא מהטעם הזה‬
‫רק שבקש לפייסם בבתו ופילגשהו ולזה לא השיבוהו האחד בא לגור וישפוט שפוט כי לא‬
‫במשפט בא עמהם כמו שנראה מדבריו שם‪.‬‬
‫וישלחו האנשים ויאמרו האנשים אל לוט עוד מי לך פה כי משחיתים אנחנו‪ .‬אחר שיצא‬
‫כוח הניסיון אל הפועל אשר עליו נאמר ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כמו‬
‫שפי' וכלם כאחד עשו ועשו עד שאפילו חתני לוט לוקחי בנותיו לא שמעו לקולו ולעגו עליו‬
‫נחתם גזר דינם להשחית ולכלה‪.‬‬
‫וכמו השחר עלה וכו' עד המלט על נפשך (ד) הנה דחק אותו יותר מדאי כדי להצריכו‬
‫לבקש על פלטת צוער לקבץ הסיבות אשר בעבורם יוכל להמלט בתפלת אברהם ואמר אל‬
‫תביט אחריך כדי שלא ישתומם ויעמוד שם אפילו רגע או שלא זכה למה שנאמר רק‬
‫בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה (תהלים צ"א) ולזה נאמר ותבט אשתו מאחריו כלומר‬
‫למה שלא נזהרה ממה שצווה הוא שלא להביט אחריו ולזה ותהי נציב מלח‪.‬‬
‫הנה נשאתי פניך גם לדבר וכו'‪( .‬ה) כי מה שיספיק לשאת פניך להצלתך ג"כ יספיק‬
‫להציל את העיר ההיא ע"י צרופך כמו שהתפלל אברהם לכן מהר המלט שמה כי לא אוכל‬
‫לשלוח יד בערים האלו עד בואך שמה ותהיה עם שאר הצדיקים אשר בתוכה למחסה‬
‫ולמסתור על כן קרא שם העיר צוער כי הצדיקים אשר בה היו מועטים ולא הושלם המנין‬
‫רק עם לוט‪ .‬ולזה נאמר השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה שכבר נתרבה עמו‪.‬‬
‫וה' המטיר על סדום וכו'‪ .‬וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם וכו'‪ .‬ויהי‬
‫בשחת אלוהים את ערי הככר ויזכור אלוהים את אברהם‪ .‬העיד הכתוב כי למחר בבוא‬
‫אברהם על שכרו במקום אשר עמד שם לבקש על הערים האלה היה כן‪ ,‬שלא נמצאו‬
‫צדיקים בסדום ובנותיה שיינצלו לפי תנאם (ה)‪ .‬אבל בזכור אלוהים את אברהם ואת‬
‫תפילתו‪ ,‬שלח את לוט מתוך ההפיכה כדי שיצטרף עם הצדיקים אשר בה ניצל שמה‪.‬‬
‫ובזה טעו בנות לוט‪ ,‬כי כשעלה לוט מצוער‪ ,‬כי ירא לשבת שם‪( ,‬ו) חשבו שכיון שלסיבת‬
‫היותם שמה נמלטה‪ ,‬שבצאתם ממנה תיהפך‪ ,‬ועוד חשבו שהיה ההפסד ההוא כולל כל‬
‫העולם כמבול‪ ,‬והן לא ידעו כי כבר כלה זעם‪ ,‬ושאין מידת הדין פוגעת בתר ריתחא כשעת‬
‫ריתחא‪ .‬וסי פר הכתוב מעשה בנות לוט להודיע קורבת שתי האומות ההנה עם ישראל‪,‬‬

‫‪50‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪51‬‬

‫להטעים מצות לא יבוא עמוני ומואבי וכו' על דבר אשר לא קדמו אתכם וכו' (דברים כ"ג)‪.‬‬
‫וגם שנדע שורש שתי פרידות טובות שיצאו משם‪.‬‬
‫ויסע משם אברהם ארצה הנגב‪ .‬בעלי המדרש (ב"ר פ' נ"ב) בקשו טעמים לנסיעה‬
‫הזאת‪ .‬מהם אמרו שברח לו מפני שחת ה' את סדום ובנותיה כי ירא שימנעו הולכי‬
‫אורחות ותתבטל אכסניא מביתו‪ .‬ומהם כי נתרחק משמצת לוט ובנותיו‪( .‬ז) ואני אומר כי‬
‫זה ההעתק למד מאומרו ית' ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם (בראשית‬
‫י"ז) כי שנוי השם על זה האופן לא יתכן אלא עם שנוי המקום בארץ אשר לא נודע שמו‪.‬‬
‫ולזה כשעברו ד' ימים למילתו מיד אחז תמים דרכו ללכת אל ארץ רחוקה אשר לא ידעוהו‬
‫וקורא לו שם חדש אשר פי ה' יקבנו‪.‬‬

‫[אחותי היא]‬
‫ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא וישלח אבימלך וכו'‪ .‬זאת הייתה לה להודיע כי‬
‫אחרי בלותה הייתה לה עדנה ואם שמא חטאה בדבר תקבל צערה‪.‬‬
‫(ח) ואולם לא מיחה הש"י ביד אבימלך שלא לדבר אותם מטוב ועד רע לפי שרצה‬
‫שתתפרסם על ידי כן מעלתם בארץ ההיא ביום בואם שם ויתגדל שמם ביניהם ויודע לכל‬
‫כי הוא ואשתו וכל אשר לו מחנה אלוהים הם כמו שהיה ענינו עמם ברדתם למצרים‪.‬‬
‫אמנם נזקק הש"י לבא לאבימלך מה שלא הוזקק אל פרעה לשתי סבות‪.‬‬
‫הא'‪ ,‬שאבימלך היה יותר הגון מפרעה כמו שנראה מדבריו‪.‬‬
‫והשנית‪ ,‬שאברהם היה עכשיו במעלה יתרה מהנבואה ממה שהיה אז בבואו למצרים כמו‬
‫שכתבנו שם‪ ,‬ועכשיו הרי מכיר בחסד ההוא אשר הוא ית' עושה עמו כי נביא הוא וידע את‬
‫כל המעשה‪ .‬אבל בעת ההיא עדיין לא הגיע למדרגה שידענו‪ .‬ולזה די לו במה שימנע‬
‫הנזק על ידי הנגעים‪ .‬וממאמריו ית' נלמוד שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא‬
‫וידע את כל המעשה‪ .‬אבל בעת ההיא ויתפלל בעדך וחיה כבר אמרנו שמתחלה לא נמצא‬
‫לו שום תפלה כלל כי זה חודש לו מברית בין הבתרים ואילך‪.‬‬
‫הנך מת על האשה וכו'‪ .‬כי בני נח אזהרתם זו היא מיתתן (סנהדרין נ"ז א)‪.‬‬
‫ואבימלך לא קרב אליה‪ .‬יאמר כי אבימלך לא קרב אליה‪( .‬ט) וכבר היה יכול לומר שלא‬
‫נמצא שם עון אשר חטא והרי שלו שלם לפניו ולא אמר כן אלא שהתנצל עליו כאלו כבר‬
‫עשה מעשה על פי דבריהם שהוא והיא אמרו שהם אחים שממשמע דבריו שכיון שבתום‬
‫לבבו ובנקיון כפיו עשה מה שעשה עשוי והקולר תהיה תלויה על צוארם שהתעוהו‪.‬‬
‫ויאמר אליו האלוהים גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואם חטאת לא חטאת‬
‫לבריות אבל חטאת לשמים‪ .‬ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי דוקא כדי שתהיה נקי‬
‫‪51‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪52‬‬

‫לשמים ולבריות כי על כן קדמתי לדבר אותך כדי שלא תגע בה‪( .‬י) ועתה לא יעלה על‬
‫לבך מה שחשבת‪ .‬והשב אשת האיש כי נביא הוא וכבר ידע שלא תגע בה שתאסרה עליו‬
‫ולפיכך לא גלה אזנך והוא יתפלל בעדך על שגגתך ואם אינך משיב דע כי מות תמות כי‬
‫מעתה תהיה מזיד בדבר‪.‬‬
‫ויקרא אבימלך לאברהם וכו' ויאמר אבימלך מה ראית כי עשית וכו'‪ .‬במאמר הראשון‬
‫הפליג החטא הגדול שהביא עליהם אמנם בשני שאל על הסיבה המניעה אותו לעשות‬
‫דבר גדול כזה כלומר שלא ידע סיבה שתספיק לזה‪.‬‬
‫(יא) ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלוהים ואין דבר שעומד בפני פקוח נפש‬
‫אמנם לפי שהיה ירא שיאמר לו כפרעה למה לא הגדת לי כי אשתך היא ולא תספיק‬
‫התשובה הראשונה‪.‬‬
‫(יא) אמר וגם אמנה אחותי בת אבי היא ושמשם מצאו מענה להקרא בכל אשר יבאו‬
‫שמה אחים ובכלל דבריו שכיון שהיה אפשר לבני נח להיות אשתו ואחותו היה לו לשאול‬
‫ולדקדק עליה ואחר שלא שאל הנה הוא הביא החטא עליו‪( .‬יא) ומאמר כאשר התעו אותי‬
‫אלוהים מבית אבי הוא כאומרו כאשר הפליגו והרחיקו אותם כי כל הולך באשר לא ידע‬
‫אף על פי שילך בדרך ידועה וסלולה יאמר עליו כן‪ .‬ותלך ותתע במדבר (בראשית כ"א)‪,‬‬
‫תעו במדבר בישימון דרך (תהלים ק"ז)‪ ,‬והנה תועה בשדה (בראשית ל"ז)‪ .‬כלן הם‬
‫מפליגים בדרך אשר תכליתו לא הושג עדין‪ .‬ואנקלוס שתרגם כד תעו עממיא בתר עובדי‬
‫ידיהון יתי קריב ה' לא שמר דרך הטעמים‪.‬‬
‫ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות ויתן וכו'‪ .‬הרי שלי שלך ושלך שלך וזה הוצרך‬
‫לעשותו למה שתפש עליו לבלתי דרוש אותו אם הוא אח ובעל וגם שצריך לפייסו כדי‬
‫שיתפלל בעדו‪.‬‬
‫ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך‪( .‬יא) לפייסו‪ .‬אבל באמת אחיך זה הנה הוא לך‬
‫כסות עיניים לכל אשר אתך וכו'‪ .‬הנה שהוא מעוור עיני דעתך לתתך חשודה לכל אשר‬
‫אתך בפה כל הבריות ואף על פי שעדות השמים בינו לבינך מי יגיד להם נקיותך‪ .‬והכוונה‬
‫לומר לה מכאן ואילך שימי עיניך על דרכיך ולא תוסיפי לעשות כדבר הזה עוד‪ .‬והכתוב‬
‫העיד שקבלה הצדקת התוכחת הזאת בסבר פנים יפות ונוכחת ממנו ושמה על לבה‬
‫להשמר מכל שמץ דבר בעיני אלוהים ואדם‪ .‬או שיראה באומרו הנה נתתי אלף כסף‪ .‬אף‬
‫על פי שהייתי נותן על זה אלף כסף לאחיך לא היה לך לקבל עורון כזה להביא עליך חשד‬
‫לכל אשר אתך ואת כל‪.‬‬
‫ויתפלל אברהם (יב) זו היא תפלה ראשונה מעצמו שנמצאת לו על זה‪ .‬ובמדרש (ב"ר פ'‬
‫נ"ב) ויתפלל אברהם א"ר חנינה מתחילת הספר וע"כ לא נאמר כלשון הזה כיון שנתפלל‬

‫‪52‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪53‬‬

‫אברהם הותר אותו הקשר כמה יתבאר בזה כל מה שכתבנו ממדרגותיו ע"ה ותפלת סדום‬
‫מן השמים הורוהו על זה כאשר אמרנו‪.‬‬

‫וה' פקד את שרה כאשר אמר‬
‫בתת לה היריון‪.‬‬
‫ויעש ה' לשרה כאשר דבר למועד אשר יעד לה וזה שביארו בכתוב הסמוך ותהר וכו'‬
‫למועד וכו'‪ .‬ואמר שכבר קרא שם בנו הנולד לו יצחק כי הוא העניין אשר צחק עליו באומרו‬
‫ואם שרה הבת תשעים שנה תלד כמו שנתבאר וסמך שמל אותו למועד אשר צוהו להגיד‬
‫שהוא טעם למה שנתעכב זה הזרע הטהור עד עתה כמו שנזכר במה שעבר‪.‬‬
‫צחוק עשה לי אלוהים‪ .‬בפי הכל שילעיגו לומר ראו זקנה בת תשעים תבקש עת דודים‬
‫אמנם איני חוששת כל השומע יצחק וכוונה שיוכלל זה בקריאת השם או שאמרה כל‬
‫השומע יצחק וילעיג לי על מה ששחקתי אני להרהר אחר דבריו‪.‬‬
‫מי מלל לאברהם וכו'‪ .‬כתב הרמב"ן ז"ל לשון שבח וחשיבות הוא‪ ,‬ראו מי הוא וכמה הוא‬
‫גדול שומר הבטחה ומבטיח ועושה‪ ,‬לשון רש"י ז"ל‪ .‬ולא מצאתי מלת מי בערך כזה‬
‫למעלה וכבוד רק לבזיון‪ .‬מי אבימלך ומי שכם (שופטים ט')‪ ,‬מי דוד ומי בן ישי (שמואל א'‬
‫כ"ה)‪.‬‬
‫והנכון בעיני כי אמרה צחוק עשה לי אלוהים כל השומע יצחק לי‪ .‬למלאת פיו ברנה וצחוק‬
‫בפלא הנעשה לי כי מי בכל השומעים ששמע שאמר לאברהם מתחלה תניק בנים שרה‬
‫אין בעולם שיאמר לו כן אפילו לנחמו כי לא עלה זה על לב מעולם כל אלו דבריו‪ .‬ואני‬
‫תמה איך לא זכר הרב מי ברא אלה (ישעיה מ')‪ .‬מי ילד לי את אלה ואלה מי גדל (שם‬
‫מ"ט)‪ .‬מי זה בא מאדום (שם ס"ג)‪ .‬מי זאת הנשקפה (ש"ה ו')‪ .‬שכל אלה וזולתם כלם הם‬
‫למעלה גדולה וכבוד (יג) והנכון בעיני שתאמר מי יתן והיה מאמר מי שמלל לאברהם על‬
‫זה שתניק בנים רבים שרה כיון שכן נתקיימו דבריו כי ילדתי בן לזקוניו וכל זה הפלגת‬
‫מליצה לשבח והודאה‪.‬‬

‫[שילוחה של הגר]‬
‫ויעש אברהם משתה גדול וכו' ותרא שרה וכו'‪( .‬יד) יראה שמתוך מזמוטי שמחת‬
‫המשתה היה מצחק ולועג עליה שילדה בזקנותה בן שימעט את נחלתו וחרה לה ולזה‬
‫אמרה גרש את האמה‪ ,‬כי לא יירש וכו' ומדרך מוסר אמרה בן האמה לומר כי מצד היותו‬
‫בנה אומרת כן לא מצד היות בנו‪ .‬אמנם נאמר וירע הדבר בעיני אברהם על אודות בנו עד‬
‫שא"ל האלוהים אל ירע בעיניך כל אשר תאמר אליך שרה אם לשלח אותה ואם לגרש את‬

‫‪53‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪54‬‬

‫בנה ואם לסלקו מהנכסים שמע בקולה כי מאתי נהיה הדבר והטעם כי ביצחק יקרא לך‬
‫זרע ולא בשום אחר‪.‬‬
‫ובמדרש (ש"ר פ"א) למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות‪ .‬וזה כי נראה אליה בכוח‬
‫נביאותה מבלי מונע שהזרע שאחר המילה הוא העיקר‪ .‬אמנם אברהם אהבת בנו הייתה‬
‫מעכבת דבר מה‪.‬‬
‫וגם את בן האמה וכו'‪ .‬כמו שנתבאר בפרשת מילה‪.‬‬
‫וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וכו'‪ .‬לומר שנשמר במה שאמרה שרה כמו שצוהו הש"י‪.‬‬
‫ולזה לא נתן להם כסף וזהב ולא שום דבר רק ההכרחי ליומם עד שהיה מה שהיה‬
‫מעיפותו ונתיאשה ממנו עד שהשליכתו‪.‬‬
‫ותשב מנגד ותשא את קולה ותבך וישמע אלוהים את קול הנער‪ .‬כמו קול דמי אחיך‬
‫צועקים‪ .‬והוא ששמע את צער הנער ורוב דחקו‪( .‬טו) ולזה אמר המלאך מה לך הגר אל‬
‫תיראי וכו'‪ .‬ירצה למה תבכי ולמה תרימי קולך שמע אלוהים את קול הנער ואם אינו מרים‬
‫קולו רק באשר הוא שם יושב בדוחק בצער אלא קומי שאי את הנער והחזיקי בו כלומר אל‬
‫תתיאש ממנו כי לגוי גדול אשימנו‪ .‬וכבר סופר בזה בשבחה של הגר אשר נזקק לה‬
‫המלאך והדבור כמו שהיה לה בראשונה להורות כי עקר פסול זרעה הוא מפני שנזרע‬
‫בערלה כמו שאמרנו שם וגם נזכר כי היה אלוהים עם זה הילד‪.‬‬
‫ויגדל וישב במדבר ויהי רובה קשת‪ .‬להגיד מעשהו ומלאכתו אשר היה בה מתפרנס‬
‫אחרי צאתו מבית אביו אשר שלחו בלא כלום‪.‬‬

‫[אבימלך ואברהם]‬
‫ויהי בעת ההיא וכו' אלוהים עמך‪ .‬יגיד כי היה מוחזק בעיניהם כי יד ה' הייתה עמו מג'‬
‫עניינים גדולים שתפול עליהם מלת כל כמו שכתוב בחכמה הטבעית‪ .‬האחד נצחון‬
‫המלכים‪ .‬והשני הצלת אשתו משני מלכים בכבוד ותועלת‪ .‬והג' היות להם זרע לעת‬
‫זקנתם להמשך שמם וזרעם‪ .‬ולזה בא לבקש מאתו על שלומם ושלום זרעם וארצם עמו כי‬
‫ידעו כי אלוהים עמו בכל מעשיו‪.‬‬
‫ויאמר אנכי אשבע‪ .‬הכוונה כשיראה שהוא ראוי לישבע‪ .‬אמנם נאמר והוכיח אברהם וכו'‬
‫כי לפי שראה שעבדיו גזלו מאתו את הבאר ההוא והוא לא מיחה בידם חשב שמא הוא‬
‫היה במעל וחלילה לו להיות בעל ברית למלך מקשיב על דבר שקר ולאויבי השם יאהב‬
‫ובחן אותו בניסיון התוכחה לראות היהיה מכלל אל תוכח לך פן ישנאך או מכלל הוכח‬
‫לחכם וכו' (משלי ט')‪.‬‬
‫והנה הוא קבל התוכחה והשיב אליו כהוגן‪ .‬וזה שהמשפט יעשה לכל א' מג' בחינות‪ .‬אם‬
‫ליסר העול העושה אותו‪ .‬ואם לנקמת הנחבל ופיוסו‪ .‬ואם מחוב השופט למלאת את ידיו‪.‬‬
‫‪54‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪55‬‬

‫והנה הוא התנצל מצד שלשתן‪ .‬על הראשונה אמר לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה‬
‫שאעשה בו משפט‪ .‬ועל השנית אמר וגם אתה לא הגדת לי שאשתדל לנקום אותך או‬
‫לפייסך‪ .‬ועל השלישית אמר וגם אנכי לא שמעתי עד עתה שאצא ידי חובתי‪.‬‬
‫והנה כששמע אברהם תשובה נכונה להתנצלותו וגם שנשמע מכללה שיהיה לו אשר לו‬
‫ויעשה לו כרצונו ויקח אברהם צאן ובקר וכו' ויצב אברהם וכו' לפי שהיה בלבו לנטוע שם‬
‫אשל אצל הבאר ההיא לקרוא שם בשם ה' כמו שיבא‪ ,‬כדי לסלק כל עורר וטוען מעל הבנין‬
‫ההוא שעקרו הוא באר המים רצה הנדיב לעשות בחכמה סימן נכר שהבאר הוא שלו‬
‫ושיודע בו לעיני הכל שעבדיו חפרו אותו ושלא קבלו כמות שהוא כי אז יוכלו לחזור ולעורר‬
‫עליו‪ .‬ועשה זה במה שיחד ז' כבשות לתת לו בחלופו שהוא קרוב למחיר השדה אשר‬
‫נחצב בו כאלו היה הבור חצוב שהיה מחירו גדול יתר מאד‪ .‬והנה לפי שאין מן המוסר‬
‫לשאת ולתת עם מלך הארץ בדבר מועט כזה נתן לו צאן ובקר הרבה כיד המלך רק הציב‬
‫ז' כבשות הצאן לבדהן כדי שיורגש הדבר אשר הוא חפץ‪.‬‬
‫(טז) ולזה שאל אבימלך מה הנה ז' כבשות וכו' ויאמר בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי‬
‫את הבאר הזאת ושלא לקחתי ממך רק מקומה בקרקע כי מעתה יסולק כל מערער כי‬
‫בידוע שהכורה בור ברה"ר יזכה במים‪ .‬על כן קרא למקום באר שבע לפי שכבר היה לו‬
‫לאברהם שם הבאר ה היא אשר ראוי שתקרא בעצם וראשונה באר שבע לפי שקנה אותה‬
‫בז' כבשות (טז) קרא המקום כלו בשם המיוחד לבאר כדי שיזכרו שני העניינים בשם‬
‫ההוא ויהיה זה סימן להסכמת שניהם בדבר מה ומה הוא הדבר כי שם נשבעו שניהם‪.‬‬
‫והנה בזה כבר באו אלו המעולים במדה השנית בעניין חליפין שלי שלך ושלך שלי על אופן‬
‫נאות שתשוה אל תורת הנדיבות כמ"ש‪ .‬והנה אחר שנתקיים לו קנין הבאר ההוא על זה‬
‫האופן אמר ויטע אשל בבאר שבע‪.‬‬
‫במדרש (ב"ר פ' נ"ד)‬
‫רב ושמואל חד אמר פרדס להביא ממנו פירות לאורחים לשון שאל מה אתן לך‬
‫(מלכים א' ג') וחד אמר פונדק לאכסניא‪ .‬רבי עזריה בשם רבי יהודה אמר אשל‬
‫זה סנהדרין כד"א ושאול יושב בגבעה תחת האשל (שמואל א' כ"ב)‪.‬‬
‫ומה טוב ומה נעים שיתקיימו דברי כלם כי עשה קרוב לבאר ההוא ארמון וגינת ביתן בבית‬
‫מקדש מלך עם פרדס רימונים וכל מיני מגדים להיות שם בית ועד תאוה לעיני כל באי‬
‫עולם לבא אליו לדרוש אלוהים‪ .‬והוא מה שאז"ל פתח שכל העיניים צופות אליו (סוטה י'‬
‫א)‪ .‬ואמר שהתמיד הישיבה בארץ פלשתים בהיותו על זה האופן מהעבודה האלוהית‬

‫‪55‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪56‬‬

‫ימים רבים ולפחות היו עד עקידת יצחק שהיו ל"ח שנים אם יהיה שאז מתה שרה כדברי‬
‫חז"ל (ב"ר פ' נ"ח)‪.‬‬
‫וזה מה שרציתי בזה החלק‪.‬‬
‫עקידת יצחק שער כא (פרשת וירא) – בראשית כב‬
‫יבאר בענייני הידיעה האלוהית ואיך תהיה ידיעתו בעבר והווה ועתיד מבלי שיגיע חידוש‬
‫ושנוי וחלוף בידיעתו יתברך‪.‬‬

‫[העקדה ‪ -‬הידיעה האלוהית]‬
‫ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים נסה וגו'‪.‬‬
‫במדרש כתיב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה (תהלים ס') ניסיון אחר ניסיון‬
‫גדלון אחר גדלון בשביל לנסותן בעולם בשביל לגדלן כנס הזה של ספינה וכל כך למה‬
‫מפני קשט סלה מפני שתתקשט מדת הדין בעולם שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה‬
‫מעשיר למי שהוא רוצה ממליך אברהם כשרצה עשאו עשיר כשרצה עשאו מלך יכול אתה‬
‫להשיבו ולומר לו יכול אתה לעשות כמו שעשה אברהם אבינו והוא אומר לך מה עשה‬
‫ואתה אומר לו בן מאה שנה מל ואחר כל הצער הזה אמר קח נא את בנך וכו' ולא נעצב‪.‬‬
‫הוי נתת ליריאך נס להתנוסס (ב"ר פ' נ"ה)‪.‬‬
‫[הידיעה בחכם שקולה להרגשה של החי]‬
‫כל חכמי לב מעולם כולם אמרו‪ .‬שהידיעה בחכם מחויבת כחיוב ההרגש בחי‪ .‬כי כמו‬
‫שהחי ההיולאני מהכרח החיות הוא שירגיש הדברים המורגשים‪ ,‬ואם אינו מרגיש אינו חי‪,‬‬
‫כן החכם החי החיים השכליים חויב שידע וישיג העניינים הידועים‪ ,‬ואם יחסר מזה אינו‬
‫חכם‪.‬‬
‫ולשיתוף זה הנה כשרצה החכם שלמה לדבר דבר שאינו מושג כ"א בחכמה כמו שהוא‬
‫העניין באמות שהמות טוב לאדם מהחיים מצד היותו סוף דרכו להגיע אל תכלית שלמותו‬
‫אמר והחי יתן אל לבו (קהלת ז') כלומר החכם יודע בסגולתו המיוחדת כמו שירגיש החי‬
‫בחיותו‪.‬‬

‫[כיצד ה' יודע את העולם ושינויי המעשים שבו?]‬
‫והנה מפני היות הראשון הוא יתברך החי בהחלט והחכם על כל והמשלים כל אשר בו רוח‬
‫חכמה הנה היה מהמבואר תכלית הביאור שהוא יודע‪ .‬אמנם מה יודע ובאיזה צד מדע‪,‬‬
‫היו ביניהם דעות‪.‬‬
‫‪56‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪57‬‬

‫יש מהם שיאמר שאם נניח שהוא ית' ידע כל הדברים כמו שזה החי מרגיש כל הדברים‬
‫הפרטיים המתחלפים אשר ישיג בחושיו הנה זה ישוב לחסרון בו ית'‪ ,‬לפי שאלו המושגים‬
‫המתחלפים ישתנו ויתרבו בהם הידיעות‪ ,‬וכל זה הוא מסולק מן הראשון יתברך האחד‬
‫בתכלית הפשיטות‪ ,‬שהוא וידיעתו דבר אחד‪.‬‬
‫ולזה שמו כי הידיעה המחויבת מציאותה אליו היא ידיעתו את עצמו לבד‪ ,‬כי זה מה שלא‬
‫יפיל שום שנוי ושום ריבוי שידיעתו בעצמותו אינה נוספת על עצמותו‪ .‬והיודע והידוע הוא‬
‫דבר אחד בעצמו‪ .‬אמנם שום דבר זולתו לא תתכן לו ידיעתו‪ ,‬כי כבר יתרבו הידיעות אצלו‬
‫כמו שיתרבו המוחשים אצל החוש‪.‬‬
‫ועל אלה אמר המשורר ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלוהי יעקב (תהלים צ"ד)‪ .‬ירצה‪ ,‬כמו‬
‫שאי אפשר לו שיראה באלו החושים ההיולאניים אשר בהם יתרבו ויתחלפו הידיעות‪ ,‬כן‬
‫לא יבין בהם לסיבה ההיא עצמה‪.‬‬
‫ומהם שאמרו שאי אפשר ולא יתכן שאלו הנמצאות המופלאות מהשכלים הנבדלים וגרמי‬
‫השמים וכל צבאם ואלו היסודות וכל הנברא מהם יעלם ממנו יתב'‪ ,‬ושלא ידע מהם דבר‪.‬‬
‫ואמרו שהוא יתב' יודע מיני הנמצאות כולם וסוגיהם ולא בנמצאים ההכרחיים והנצחיים‬
‫לבד‪ ,‬אלא שגם כן הוא יודע כל הדברים האפשריים המתחדשים בכל מיני החילוף‬
‫והסידור שאפשר‪ .‬אבל שידע זה כלו מצד יודעו את עצמו‪.‬‬
‫וזה כי אחר שכל הדברים האפשריים אצלנו הם מחויבים מצד סבותיהם וכל הסיבות כלם‬
‫יכלו אל הסיבה הראשונה שהוא עצמו הנה בידיעת עצמותו יודע הכל בידיעה כוללת אחת‬
‫נצחיית בלתי מתרבה ובלתי מתחלפת לא מצד רבוי הנמצאים והשתנותם ולא מצד חדושי‬
‫מקריהן בזמן‪ ,‬לפי שהוא לא ידע זה האיש ולא זה המקרה‪ ,‬כי אלה הדברים האישיים הם‬
‫מפועל החוש לא מפועל ההשכלה‪ .‬אבל הוא יודע‪ ,‬כי להכרח הסיבות יחויבו להיות כל אלו‬
‫העניינים הרבים המתחדשים‪ ,‬ואי אפשר שיתהוה דבר מהנמצאים ע"י הטבע ברוב או על‬
‫המעט שהוא לא ידע שחויב להיותו כן‪.‬‬
‫לא שידע אותו הדבר עצמו מצד אישיותו הפרטי‪ ,‬כי הוא מה שישתנה ויתחלף‪ ,‬אבל מצד‬
‫כללותו‪ .‬כי בהמצא כך וכך מהסיבות ימצא כך וכך מן המסובבים‪.‬‬
‫וכן יאמרו כי בהתחדש דבר בזמן מהזמנים לא תתחדש לו מדע כלל‪ ,‬כי אמרו שהדבר‬
‫המתחדש הנה הוא ידוע אליו בג' זמניו‪ ,‬רצוני העתיד וההווה והעבר בידיעה אחת מקפת‬
‫כל הזמנים בעניין א'‪ .‬וזה שהוא ידוע אצלו דרך משל‪ ,‬שכל מה שיהיה השמש קודם חק‬
‫המרחב‪ ,‬הנה הוא עתיד שילקה‪ .‬וזמן העתידות הוא בכל עת כפי הדקים או הרגעים‬
‫שהוא רחוק משם‪ ,‬וכשהוא בחוק המרחב עצמו שאז הוא זמן הלקות‪ .‬וכשיעבור ממנו שאז‬
‫כבר עבר הלקות‪ .‬וזאת הידיעה היא אצלו תמיד ידועה ונגלית בידיעה א' כוללת כל מצבי‬
‫הגלגל בלתי משתנה כלל‪.‬‬
‫‪57‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪58‬‬

‫והנה בהיות השמש על כל א' מאלו המצבים‪ ,‬הנה הגיע אל מה שנמצא בידיעתו בכל אחד‬
‫מהם וכן בכל העניינים המתחדשים‪ ,‬עד שעם זה יהיה הזמן וקורותיו נחשבים אל ידיעתו‬
‫ית' הנצחית לא ידיעתו אל הזמן‪.‬‬
‫והקש על זה בכל העניינים הנראים אפשריים אצלנ‪,‬ו הנה כלם היו כפי מה שהיה ידוע‬
‫אצל חיוב כל א' מהנה מצד סבותיהן בכלל בידיעה אחת נצחית וכוללת לא שהוא יודע אלו‬
‫הדברים האישיים ההווים והנפסדים מצד עצמם כלל‪.‬‬
‫[סיכום]‬
‫הנה אלה הם קצות דברי אלו החכמים בתכלית הקשוט אשר באו בו ליחס לו הידיעה‬
‫באופן לקוח ממנו ידיעות רבות אשר עליהם אמר המשורר אשר ימרוך למזמה (שם‬
‫קל"ט)‪ .‬כי הנה הם מורים שהם נזהרים בתארו באופן שמקנאים לכבודו ותמידות גדולתו‬
‫והנה באמת כוונתן להשאיר לעצמן חפשיות המעשה ושלוח ההפקר לאמר מי יודענו ומי‬
‫רואנו או מי יכריחנו לעשות קטנה או גדולה אשר לא מלבו‪.‬‬

‫[חמש טענות המכחישות ידיעת ה']‬
‫וכבר חשב איוב לפטור עצמו מן הדין בטענותיהן אלו עד שאמר הטוב לך כי תעשוק‪,‬‬
‫העיני בשר לך‪ ,‬הכימי אנוש ימיך‪ ,‬כי תבקש לעוני (איוב י') זכר חמש טענות שבהם‬
‫הכחישו אלו המכחישים הידיעה באלו העניינים האפשריים‪.‬‬
‫האחת כי יתחייב מזה שיושלם בהם כמו שיושלם היודע בידוע כי הדעה הוא בידוע והוא‬
‫שלמות היודע‪.‬‬
‫והשנית שאחר שהידוע יתעצם ביודע עד שיהיה היודע והידוע דבר אחד אם היה שידע‬
‫השם אלו הדברים המורגשים חויב שיתעצם בהם‪ .‬וזה וזה הוא מבואר הבטול‪ .‬רצוני לא‬
‫שישתלם השלם בפחות ולא שיתעצם בו‪.‬‬
‫והג' שאלו הדברים ההיולאניים לא יושגו רק בכחות ההיולניות כגון כוח הדמיון ושאר‬
‫החושים שכבר אמרו שחויב המצא היחס בין הידוע והיודע כמו שכתב החוקר בפ"א‬
‫ממאמר ו' מספר המידות ולזה חויב כי מי שאין לו זה היחס לא ישיגם‪.‬‬
‫הד' שהדברים האלה האפשריים הם המתחדשים באמצעות הזמן והם מוגבלים בין זמני‬
‫העתיד וההווה והעבר וידיעתו ית' לא תתלה בזמן בכלל וכל שכן בחלק מחלקיו הנה א"כ‬
‫וכו'‪.‬‬
‫החמישית והיא אשר חשבוה למופת חותך וראיה לכל הראשונות והיא רוע הסדור‬
‫הנמצא בעניני המין האנושי כי יש צדיקים שמגיע להם כמעשה הרשעים וההפך וראו‬
‫שמוטב שיאמרו שהוא אינו יודע באלו העניינים ולא משגיח בם משיאמרו שהוא יודעם‬
‫ומסדרם על זה השיעור מהעולה‪.‬‬
‫‪58‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪59‬‬

‫ואלה הטענות חמשתן זכרם הרב המורה פרק ט"ז חלק ג' ודחה אותם‪.‬‬
‫אמנם קצת המעיינים נכנסו באזניהם והודו במקצת כמ"ש במאמר ארדה נא ואראה וכו'‬
‫שער י"ט‪ .‬אמנם איוב קבצן כלם לסלק ממנו ההשגחה בפרטיו באומרו שאם תיוחס אליו‬
‫הידיעה על זה האופן הנה חויב שיוחסו אליו אלו החמשה עניינים המגונים ויחסו בהם הוא‬
‫גנאי הנה הידיעה בהם אי אפשר‪.‬‬
‫והנה על רוע הסדר אמר הטוב לך כי תעשוק וכו' ודאי לא‪ .‬ואחר שאינך עושק אינך יודע‬
‫אלו הדברים אשר תפול בהם עשוק ונלוז‪.‬‬
‫ועל ההשגה בכחות ההיולאניות אמר העיני בשר לך‪.‬‬
‫ועל ההשתלם במושג או בידוע או התעצמו בהם אמר אם כראות אנוש תראה שכח‬
‫הרואה בכל איש משתלם במוחש המתחקה בבבת עינו והצורה ההיא כאלו מתעצמת בה‪.‬‬
‫ועל התלותם בזמן אמר הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר‪ .‬והכוונה היתכן שימצאו‬
‫אליך כל אלה העניינים מהחסרון כי תתבונן ותשגיח לבקש לעוני ולחטאתי תדרוש אשר‬
‫יפלו בו כל החסרונות והפחתיות האלו וזולתם‪.‬‬
‫אמנם המשפט האמתי כי כשם שלא נמצאו אצלך אלו החסרונות כך אינך מבקש לעווני‬
‫ולחטאתי‪ .‬ולא השיגוני אלו הרעות מצד היושר רק במקרה הוא קרה לי‪.‬‬
‫והנה באמת כל זה איננו שווה במה שיאות לאדם הגעת אמיתתו לא מצד מה שחויב מצד‬
‫מציאותו ועצמותו ולא מצד מה שחויב בחוק הבורא יתב' אשר הוא השלם בתכלית‬
‫השלמות כי הנה הידיעה על זה האופן אשר שמוה באלו הנמצאות כלם הנה בטוב‬
‫התבוננות היא ידיעה חסרה וחוזרת לתכלית אותם הדברים‪.‬‬
‫[איך אפשר לייחס לה' חידוש ידיעה או סכלות]‬
‫ועם שזה יצדק ג"כ בנצחיים אמנם נדבר מהאפשריים כי מה בצע שידע שיצאו אנשים‬
‫צדיקים ורשעים ובינוניים גם חכמים ונביאים בכל דור ודור כפי חיוב הסיבות הידועות לו‬
‫והוא לא ידע מי הוא הצדיק או הרשע או זה החכם וזה הנביא גם לא ידע מתי יתנבא ולא‬
‫שום מקרה ממקריו וכן בכל דברי העולם‪ .‬והנה קרוב לאותה ידיעה יגיע לאיזה חכם טבעי‬
‫ומשער בטוב בחיוב הסי בות וידע שיתכן שימצאו בזמן כך אנשים מספר מהעיון או‬
‫שיתאחדו בנבואה או בעניינים אחרים מבלי שידע מי הם ובאיזה עניין מן העניינים‬
‫המעויינים‪.‬‬
‫וכן בעניין חידוש הזמנים נראה בבירור שצללו בו במים אדירים והעלו חרש בידם‪ .‬וזה כי‬
‫א"א שלא נייחס לו יתברך בו חידוש ידיעה או סכלות‪ .‬וזה שהרי בכל מה שיש לו התלות‬
‫‪59‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪60‬‬

‫בזמן יש לו ב' מציאיות‪ :‬האחד המציאות הכולל אשר בנפש‪ .‬והשני המציאות הפרטי אשר‬
‫בפועל‪.‬‬
‫והנה באמת במציאות הכולל העבר והעתיד וההווה יודעו בידיעה אחת כמו שאמרנו‪.‬‬
‫אמנם במציאות ההוא אשר בפועל‪ ,‬באמת כבר נשתנה אל חלקי הזמן‪ ,‬כי הלקות ראשונה‬
‫היה עתיד ואחר הווה ואחר עבר‪ .‬וחויב לו ית' אם שידע עתה כשלקה ידיעות חדשות והן‬
‫כי מה שהיה עתיד היה כבר הווה‪ ,‬ואח"כ עבר‪ .‬או שיסכל כל זה והוא מגונה מאד‪.‬‬
‫וכבר הליץ החכם בהפלת הפלוסופים ע"ז הדעת בשאלה הי"ג ואמר שכבר אפשר‬
‫שנאמר שהעתיד וההווה והעבר בזמן בדברים אינם מעצמיות הידיעה בהם עד שיחייבו‬
‫חלוף בעצמות הידיעה או בעצמות היודע‪ ,‬אבל שהם עניינים צרופיים‪ ,‬כעניין האיש‬
‫שיעמוד פעם אל הימין ופעם אל השמאל ואל שאר הצדדים כי השנויים ההם הם באיש‬
‫המשתנה ולא יספיקו לחייב חלוף בעצמות הדעת אותה‪.‬‬

‫[דעתנו אנחנו עדת ה']‬
‫אמנם אנחנו עדת ה' עם תורתו בלבנו אין לנו להתאפק בכל אלו הדעות הזרות ומה לנו‬
‫ולהם בכל אלו הטענות וכי עובדי פסילים או חכמי חרשים אנחנו לפסול ולעשות בחרושת‬
‫אבן או בחרושת עץ כרצוננו‪ ,‬היעשה לו אדם אלוהים כאשר עם לבבו ומחשבתו‪ ,‬ואנחנו‬
‫אין לנו כוח לעמוד על נפשנו ולא עוד אלא אפילו על יתוש קטן בריאה דקה מן הדקה‬
‫שבכל נבראיו או על עלה קטן שבצמחיו‪ .‬ואיך נעמוד בעזות פנים ובזדון לשער ידיעתו ית'‬
‫לידיעתנו‪ ,‬ולמדוד מידותיו כמידותינו עד שיעלה בלב קצתנו שזולת מה ששערוהו באמונת‬
‫מציאותו‪ ,‬הוא נמנע המציאות‪ ,‬ומכחישים במציאותו וכופרים בו‪.‬‬
‫חלילה לנו ממנו‪ ,‬כי הנה התורה האלוהית לא הניחה לנו אלו העניינים למה שיעלה דעתנו‬
‫בהם בעיונו‪ ,‬ולא למה שתשיג בהם יד שכלנו‪ ,‬כי איך ישיג הנברא את בוראו ואיך תצרף‬
‫הפעולה את פועלה‪ ,‬הלא היא השימה לפנינו אמיתת מציאותו וחידושו העולם ידיעתו‬
‫והשגחתו ויכולתו‪ ,‬למושכלות ראשונות אשר אין לנו רשות לפקפק ולעורר עליהם שום‬
‫ערעור ושום פקפוק‪ ,‬אבל חייבין אנחנו לקיים בתחילה הנחתם‪ .‬וכי הוא ית' יודע אלו‬
‫הנמצאים כולם הנצחיים עם רוב חילופיהם לסוגיהם ומיניהם‪ ,‬וכל הדברים האפשריים‬
‫המתחדשים לא ע"ד הכללות והחיוב מסיבותיהם לבד‪ ,‬כי אם ג"כ ע"ד האישיות המעוין‪,‬‬
‫וכל הדברים המתחדשים מפעולות האדם ומחשבותיו‪ ,‬כולם בעיתותם ורגעם בהשאיר‬
‫טבע אפשרותן על עמדו‪.‬‬
‫[הצווי לעקדה אינו תוצאה של סיבות קודמות]‬
‫וזה מה שהחלה הודעתו במצות המילה לאברהם אבינו כמו שבא בשער י"ח ונתחזקה‬
‫מאוד בעניין העקידה‪ ,‬שאלו הן מצות כפעולות מיוחדות שלא היו תלויות בחיוב הסיבות‬
‫‪60‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪61‬‬

‫הקודמות בשום צד‪ ,‬כי אין לשום פילוסוף כשף וכשדאי שיאמר שטבע המציאות והכרח‬
‫הסיבות הביאו אל דבר מזה‪.‬‬
‫ואף כי נאמר שכבר יגיע האדם אל שיעור מהאהבה אל אלוהיו עד שיסכים בדעתו לשחוט‬
‫את בנו לעבודתו‪ ,‬הנה יש לשאול מה העבודה הזאת עליו ומה מידו יקח‪ .‬ואם שמא יאמר‬
‫שהיא עבודה מצד יוקר ענינה הנה מה טוב מאוד שיסכים להרוג עצמו‪ .‬ועוד‪ ,‬אם כך עלה‬
‫בלבו‪ ,‬למה נמנע מעשותו? ומעיקרא מאי סבר מעשותו‪ ,‬ולבסוף מאי סבר מהמנעו‪.‬‬
‫ולזה הוא מה שיתבאר תכלית הביאור כי כל זה הוא מה שלא נתעורר אליו מעצמו ולא‬
‫נמשך משום סיבה רק מהרצון האלוהי המוחלט אשר בחר בזה האיש המעויין משאר‬
‫האישיים‪.‬‬
‫וראה שיחודש בו זה העניין הנפלא אשר הגיע בו אל סוף שלמותו שעליו נאמר עתה‬
‫ידעתי כי ירא אלוהים אתה (בראשית כ"ב) כמו שיבוא‪ ,‬וכ"ש שא"א שיחייב טבע המציאות‬
‫כל מה שהיה לישראל במצרים מהאותות והמופתים אשר בהם נתבארה הידיעה הפרטית‬
‫האישיית ובדקדוק הזמנים מהחודש והיום והשעה והרגע תכלית מה שאפשר‪ ,‬אשר בזה‬
‫אין לספק לשום בעל דעת‪ .‬וכן בכל היעודים הבאים בתורה על אלו ההנחות‪.‬‬
‫אמנם בחקירת איך יהיה זה מבלי שיעמוד אל שכלנו שום ספק בו‪ ,‬כבר אמרנו מה שיעיין‬
‫בו החכם שלמה באומרו כל אמרת אלוה צרופה וכו' אל תוסף על דבריו וכו' (משלי ל') כמו‬
‫שזכרנוהו בשער י"ט‪.‬‬
‫והנה הרב המורה אשר הוא קידש שם שמים ברבים כשמוע עצה וקבל מוסר והודה ולא‬
‫בוש תכלית קיצורנו באלו העיונים‪ ,‬וכי כאשר גבהו שמים מארץ ע"ד ההעברה כי ע"ד‬
‫האמת שמים לרום וארץ לעומק‪ ,‬כן גבהו דרכיו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו עד שלא‬
‫יתחלפו בפחות ויתר כלל‪ ,‬רק שלא יכנסו תחת סוג אחד או מאמר אחד‪ .‬ושכל מה שאמרו‬
‫לא יספיק לגזור שהאל ית' אינו מבחין באלו העניינים‪ ,‬אבל לגזור ולדעת שאין אנו יודעים‬
‫איך ידע‪ ,‬כמו שביאר כל זה בפ"ב ח"ג‪ .‬והנה היא עצה נכונה והצנע לכת עם אלוהינו‬
‫באמת‪.‬‬
‫[דרך לקיים הידיעה האלוהית על פי התורה והשכל]‬
‫אמנם במחילת שמים ונטילת רשות מחכמי האמת והצדק נאמר שעדין יש בידינו דבר‬
‫מעין התפלספותם יספיק לבטל טענותיהם הנזכרות או רובם ולקיים בו הידיעה האלוהית‬
‫על האופן שתניחה התורה וחייבה השכל ואין צ"ל שלא ינגדה כלל‪.‬‬
‫וזה שכל טענותם כשיובנו ישובו לשלשה מינים‪.‬‬

‫‪61‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪62‬‬

‫האחד במה שיאמרו שהוא ית' בלתי משיג אלו העניינים האישיים למה שהם מפועל‬
‫ההרגש ולא מפועל ההשכל‪.‬‬
‫והשני במה שאמרו שאם היה שישיגם הוא ית' משתלם בידיעתם או מתעצם מהם‪.‬‬
‫והשלישי שכבר יתרבו ויתחדשו הידיעות בהתרבות אלו הדברים המורגשים מצד‬
‫מקריהם והתחדשם בזמניהם‪ ,‬שישוב הריבוי והחידוש ההוא אל עצמות הידיעה אשר הוא‬
‫עצמותו ית'‪.‬‬
‫והנה על העניין הראשון אני אומר כי מאמרם הוא מבואר הביטול מעצמו שווה אל חלוש‬
‫הראות הבלתי רואה כי אם בזכוכית וסובר כי מי שאין לו זכוכית לא יוכל לראות או הקטע‬
‫ברגליו או הפסח ההולך על משענתו וחושב שמי שאין לו משענת הקנה לא ימיש ממקומו‬
‫שזה וזה סכלות נפלאה‪ .‬כי ודאי אלו ההשגות שאנו משיגים בהרגשותנו הם שלמות אלינו‬
‫נמשך ומושפע משלמות השלם המוחלט כמו שהראות בזכוכית אל חלוש הראות הוא‬
‫קצת שלמות מהראות השלם וגם ההליכה על המשענת הוא חלק מההליכה שלמה‪ .‬אבל‬
‫הוא מבואר שאין הראות מושפע בעצם מהחוש החומרי אבל הוא כלי יועיל לקבל בו‬
‫הנמצא ההיולאני זה הכוח כמו שהזכוכית אינו פועל הראות אבל יועיל לשיראה בו חלוש‬
‫הראות‪ .‬וזה מבואר כי ההמצא בנו אלו הכוחות החסרות יעיד עדות ברורה שימצאו בעצם‬
‫וראשונה על השלמות בפועל ומשפיע אותם אלא שבו ימצאו בזולת אלו הכלים ושאר‬
‫החסרונות ובנו לחסרוננו א"א להימצא אלא בהם כמו שבאיש הבריא ימצאו הראות‬
‫וההליכה זולת כלים חיצוניים ובחסרי הכוחות לא ימצאו אלא בם וכל כיוצא בזה והוא‬
‫מבואר האמות והברור שאם לא תאמר כן הנה זה הנמצא החומרי יהיה יותר שלם‬
‫מהפועל הראשון ית' שמו כי הוא ית' לא ידע אלו הנמצאים ולא ישיגם כמוהו‪ .‬וכבר לעג זה‬
‫המשורר באומרו בינו בוערים בעם וכו' הנוטע אזן וכו' (תהלים צ"ד) כמו שיתבאר בפרה‬
‫אדומה שער ע"ט ב"ה‪ .‬ואחשוב שאל לעג זה כיוון המשורר במאמריו אלה במקומות אשר‬
‫ידבר בם‪ .‬ואצל השירה שער מ' ב"ה יתבאר זה‪.‬‬
‫גם החכם בשאלה ששית מספר ההפלה לא השיב ידו מחרף וגדף על זה העניין אזכרנו‬
‫עוד בדבור על התארים שער נ"ד ב"ה‪.‬‬
‫והכלל כי הנה טענתם זו אינה טענה רק לשלא ישיג הש"י אלו ההשגות בדרך השגתנו‬
‫אבל חויב שישיגם הוא ית' באופן יותר שלם ובהשגה משובחת ומעולה אשר אין ערוך‬
‫אליה כלל‪ .‬וזהו ולא זולתו טעם חז"ל בכל מה שאמרו על זה דברה תורה כלשון בני אדם‪.‬‬
‫וכבר הסכים לזה הרב המורה במה שכתב על התוארים חלק א' פרק נ"ב ונ"ג אמר ז"ל‪:‬‬
‫ויהיה כל תואר בספרי האלוהיים הוא תואר פעולתו לא תואר עצמו או מורה על‬
‫שלמות מוחלט‪ .‬ובחתימת הפרק אמר זהו אשר צריך שיאמן בתוארים הנזכרים‬
‫‪62‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪63‬‬

‫בספרי הנבואה או שיאמן בקצתם שהם תוארים יורו בהם על שלמות על צד‬
‫הדמיון בשלמיותנו המובנות אצלנו כמו שנבאר ע"כ‪.‬‬
‫והוא מה שיבארהו מעניין הי"ג מדות בפרק הנמשך ודי בזה לעניין הראשון שאמר מעניין‬
‫ראותו ית'‪.‬‬
‫אמנם על מה שיאמרו מהתעצמות או השתלמות באלו הנמצאות השפלות או התרבות‬
‫הידיעה או חידושה‪ .‬אומר שמהידוע שהידיעה אצלנו תאמר על שני פנים‪.‬‬

‫['ידיעה' – השגת הנצחיות או המתהווה]‬
‫האחד אשר תהיה בהשגת הנמצאות ההכרחיות הנצחיות וידיעת המושכלות אשר לא‬
‫ישתנו‪.‬‬
‫והשנית אשר תיפול על הדברים האפשריים ההווים והנפעלים‪.‬‬
‫אמנם המין הראשון הוא אשר יהיה ידיעה על דרך האמת והשגתה הוא שלמות המשיג‬
‫וחסרונה או חסרון קצתה יחשב קצור וחסרון אצל החסר או המקצר‪.‬‬
‫אמנם המין השני הנה באמת לא תפול עליו שום ידיעה מצד עצמותו כי אם מצד מציאותו‪.‬‬
‫המשל‪ ,‬כי זה האיש שארס אשה או נטע כרם או בנה בית ופעל ועשה זולת זה מהעניינים‬
‫האפשריים‪ ,‬מה יוסיף ומה יתן שלמות השגה וידיעה ביודע ומשיג בעניניו זולתי מה שלא‬
‫תגיעהו חסרון הסכלות במציאותם‪.‬‬
‫וא"כ הוא מבואר שלא יאמר על האדם כשידע אלו הדברים בעצם שיודע‪ ,‬אלא שאינו סכל‬
‫ונעדר מהידיעות ההם‪ .‬וכן הנביא כשידע אלה הדברים בעת היותם או קודם היותם הנה‬
‫הוא באמת אינו יודע דבר בעצם אבל הוא בלתי סכל באלו המקרים ההווים וכמו כן השגת‬
‫אלה הדברים המקריים לא תשלים המשיג ולא תתעצם בו כי ההעדר אינו משלים דבר‬
‫ואינו מתעצם בדבר‪.‬‬
‫וגם בהתחדש דבר בחלקי הזמן לא יתחלף זה התואר השולל אצל העבר והעתיד וההווה‬
‫מהזמן כי הוא צודק עליהם בשווה בכל הזמנים כי כמו שעכשיו אינו נעדר הידיעה מכל מה‬
‫שהיה כן היה בראשונה ומה שלא ידע אז שכבר היה הדבר לא היה בו חסרון אדרבה היה‬
‫שווא ודבר כזה כמו שיהיה עכשיו אם ידע שהוא עדיין עתיד להיות‪ .‬וכן הוא הדבר אצל‬
‫הראשון בעצמו כי הנה באמת אשר תקרא ידיעה בעצם אצלו הוא לבד מה שידע את‬
‫עצמו‪ ,‬לא זולת‪ .‬כי בידיעה ההיא ישתלם בעצמו ויתעצם בעצמו ולא יתרבה ולא יתחלף‬
‫כמ"ש ראשונה‪.‬‬
‫אמנם בידיעת כל שאר הנמצאות‪ ,‬ואף ההכרחיות הנצחיות‪ ,‬הנה בהכרח יש להם לומר‬
‫שאינם לו ידיעה עצמית‪ ,‬שא"כ תתרבה לו ידיעתו ותתחלף בהתחלפות וריבוי אל הסוגים‬
‫‪63‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪64‬‬

‫והמינים והמקרים הכוללים אשר אין תכלית להם‪ .‬אבל הידיעה מהם הוא מצד מציאותם‬
‫לבד‪ ,‬שלא יתכן לו שיסכל מציאות דבר מה שיצא אל הפועל כי כל סכלות הוא חסרון‪ ,‬כ"ש‬
‫וכ"ש כזה בכל אלה הדברים האפשריים‪ ,‬שאע"פ שלא תיפול עליהם ידיעה עצמית מצד‬
‫עצמם‪ ,‬הנה לא יתכן שיסכלם מצד מציאותם ‪,‬בהיותם או קודם מציאתם מצד שהם עתידין‬
‫לצאת אל המציאות‪ ,‬ולזה לא יאמר שיתעצם ולא שישתלם בהם שהוא לא ידעם ע"ד‬
‫האמת‪ ,‬אלא שלא יסכלם‪.‬‬
‫וכן הדין בבחינת הזמן לא נתחדש אצלו דבר‪ ,‬כי לא נתחלף ולא נשתנה אצלו זה התואר‬
‫השולל במה שיתחלף העבר מן העתיד או ההווים מן הזמנים כמו שאמרנו‪ .‬והנה ע"ז‬
‫האופן תפיל בהם התורה לשון ידיעה בכל מקום‪.‬‬
‫וכשהוא אומר שהוא ית' יודע אלו הדברים האישים ומשתבח בהם כאומרו ראה קראתי‬
‫בשם בצלאל וכו' (שמות ל"א) ושהוא יודע לבות וכליות ויודע הנסתרות והנגלות וכל‬
‫כדומה לזה‪ .‬ירצה שלא נעלמו ממנו מציאותם וכמו שסדרו מתקני התפלות הלא הנסתרות‬
‫והנגלות אתה יודע אתה יודע רזי עולם וכו'‪.‬‬
‫והפי' שעניין הידיעה בכמו אלו העניינים הוא שאין כל דבר נעלם ממנו וכו'‪ .‬וכן נאמר‬
‫הממני יפלא כל דבר (ירמי' ל"ב) היפלא מה' דבר (בראשית י"ח) ועל זה העניין נאמר‬
‫במעשה העקידה עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה‪ ,‬ירצה הנה עתה שהגעת אל זה הגבול‬
‫מהמעשה בפועל כמו שיבוא הנה לא נעלם ממני מה שהגעת אליו כבר מהשלמות כמו‬
‫שבראשונה גם כן לא נעלם ממני השלמות שהיית עליו או מה שעתיד להגיע לך‪.‬‬
‫ועל זה האופן עצמו לא נמנעה התורה מלכתוב שהוא ית' מנסה את האנשים‪ .‬כי לבעבור‬
‫נסות אתכם בא האלוהים (שמות כ')‪ .‬כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם (דברים י"ג)‪ .‬והאלוהים‬
‫נסה את אברהם‪ .‬ושהגיע מהניסיון מה שלא היה ראשונה וכבר נתחדש לו שום ידיעה‪.‬‬
‫אלא שנרצה בידיעה בלתי העלם ירצה שלא נעלם ממנו מה שנתחדש אצל המנוסה‬
‫מהשלמות בזה הניסיון מה שבראשונה לא היה בלתי נעלם כי מה שאינו אינו נעלם ולא‬
‫בלתי נעלם עם שגם כן לא נעלם ממנו שיהיה כן‪.‬‬
‫ועל זה האופן נאמר שידיעתו ית' העתיד באחד משני קצות האפשר במעשים הבחיריים‬
‫היא נמשכת ממה שיצא מהם אל המציאות לא מציאותם ממה שידעם‪ .‬כי אחר שלא תפול‬
‫בהם אלא שלילת סכלות או העדרו‪ ,‬למה נגרע מיחס התלות זאת השלילה או ההעדר‬
‫במציאות הפעולות ההן‪ ,‬כי מה שיצאו או יצא מהם אל המציאות לא נעלם ממנו ית' בשום‬
‫עניין‪ .‬ועם זה לא נצטרך אל הידיעה הסגוליית שזכרו הראשונים בזה כמו שיבא אצל‬
‫הדרוש בעצמו שער ק"ג ב"ה‪.‬‬

‫‪64‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪65‬‬

‫זהו הנראה נאות וטוב באלו העניינים ואשר בו יתיישבו אלו הדרושים לפי השכל למי‬
‫שרוצה להתפלסף מעט‪ ,‬עם שע"ד האמת אין לנו עדת ה' אלא דברי בן עמרם‪ .‬כי הם‬
‫העיקר והעולים באמת והצדק על כל מחקר‪.‬‬
‫ועתה אחר שהקדמנו מה שחויב להקדים מעניין הידיעה אל פי' זה המעשה הנפלא‪ ,‬עוד‬
‫אציע שתי הצעות מועילות לדעת עניני הניסיון ותוכן המעשים השלמים לכל יבא ובהן‬
‫תתבאר יפה מדרגת זאת העקידה ומעשה עבודתה‪.‬‬
‫[קסח‪,‬ב]‬

‫בזאת ההצעה יבאר אופני הניסיונות‪ ,‬ובאיזה אופן נאמר והאלוהים נסה את אברהם‪.‬‬

‫[ניסיון; פירוש 'והאלוהים נסה את אברהם']‬
‫הצעה ראשונה‬
‫עניין הניסיון יאמר בשלוש בחינות‬
‫האחת בחינת המנסה עצמו ולצורך השלמתו כמי שלא ידע אם יש שום צמח מרפא‬
‫הכפיה והיה מנסה והולך עד שפגע בפיאוניאה או ששמע מסגולתה ויבא לנסותה ומזה‬
‫המין ויואל ללכת כי לא נסה (שמואל א' י"ז)‪ .‬אנסה נא בגזה (שופטים ו') ותבא לנסותו‬
‫(מ"א י') והדומים‪.‬‬
‫והשנית בבחינת המנוסה כגון שזה יודע שזאת הפיאוניא היא טובה והוא מוציא לפועל‬
‫ומרפא בה כדי להחשיבה וליקרה לפי ששלמות כל דבר הוא בפעולתו כי אז נקרא הדבר‬
‫שלם כשנשלם פעולתו ומזה המין כי לבעבור נסות אתכם וכו' (שמות כ')‪ .‬למען ענותך וכו'‪,‬‬
‫(דברים ח')‪.‬‬
‫והשלישי כשיעשה זה בפני רבים להודיע להם פליאת הטבע כי אין הכוונה במעשה‬
‫ההוא רק לעשות אותם בעלי ניסיון בידיעת הדבר ההוא ומזה המין שם שם לו חוק‬
‫ומשפט ושם נסהו (שמות ט"ו) כי מנסה ה' אלוהיכם כו' (דברים י"ג)‪.‬‬
‫כמו שפירש הרב המורה‪ ,‬שהוא כמו להודיע‪ .‬וכן לנסותך לדעת את אשר בלבבך וכו' (שם‬
‫ח')‪.‬‬
‫[איזה סוג ניסיון הוא ניסיונו של אברהם?]‬
‫ולכאורה נראה שהניסיון הזה שאנו בביאורו‪ ,‬שנאמר בו והאלוהים נסה את אברהם‪ ,‬כמו‬
‫שהוא נראה בפרסום אינו מהמין הראשון‪ ,‬כי הוא לא נעלם ממנו דבר מהעתיד לצאת אל‬
‫המציאות כמ"ש‪.‬‬
‫וכן ג"כ אינו מהמין השלישי‪ ,‬כי זה היה בלתי אפשר בשיהיו כל העם הרואים נביאים‪ ,‬ידעו‬
‫וישיגו כי מפאת מצות אלוהים היה מוזהר ועושה‪ ,‬וגם מפיו ישמע וחדל לעשות‪ .‬כי מה‬
‫‪65‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪66‬‬

‫נעשה יקר וגדולה בראותם אותו בונה מזבח ועוקד את בנו עליו ושולח יד לשוחטו‪ ,‬ועוד‬
‫מעט משיב חרבו אחור וישובו לביתם לשלום‪ .‬ואפי' ייאמר להם ע"פ נביא זולתו‪ ,‬עדיין‬
‫יחשבו אולי הוא דבר קנוניה ביניהם להגדילו בעיניהם‪ .‬ועם זה נתבאר שסכל השואל למה‬
‫לא נעשה זה בפרהסיה‪.‬‬
‫ואולם יישאר שהוא מהמין השני‪ ,‬והוא כדי שיוציא המנוסה שלמותו אל הפועל ויושלם בו‬
‫שכלו ודעתו משני פנים‪:‬‬
‫האחד מצד עניין המצווה ההיא הכללית‪ ,‬והוא שיוציאהו בה לגמרי ממדרגת פילוסוף‬
‫טבעי למעלת תורני אלוהי‪ .‬כי בדרך הפילוסופים אין סכלות גדולה מזו והוא מבואר שלא‬
‫יעשה האדם כך עד שיקיים בנפשו חיוב השמיעה אל עצה ומצוה עליונה למעלה מהשכל‬
‫האנושי באהבתו ויראתו כי הממאן והמסרב בה יגיעהו מהעונש רע ומר ממות ומשכל‪,‬‬
‫אשר לא ישוער זה בחוק השכל העיוני הפילוסופי‪ ,‬כמ"ש ראשונה‪ .‬וכמו שכבר התחיל זה‬
‫עמו במצות מילה‪ ,‬כי על כן אמר התהלך לפני והיה תמים (בראשית י"ז) כמו שאמרנו שם‪.‬‬
‫השני מצד עניינו המיוחד אצלו‪ ,‬שכבר נתן לו מקום להרהר על מה שהובטח לו מזרעו‬
‫של יצחק‪ ,‬והוצרך להתגבר בשכלו ולהתאמץ בדעתו לעשות מצות קונו בגמור בלבו א'‬
‫משני עניינים‪.‬‬
‫האחד אם שמא אחר שהובטח בזה גרם החטא לשיהפך דינו כי רגע ידבר וכו'‪ .‬ורגע ידבר‬
‫וכו' (ירמיה י"ח)‪ .‬ועם שהוא אינו מרגיש בעצמו‪ .‬ושלא לחנם ציווה להעלות אותו עולה‬
‫כליל ושיהיה פרי בטנו חטאת נפשו וקבל בסבר פנים‪.‬‬
‫או שהיה הרצון האלוהי ליעבד ממנו על זה האופן וגמר בלבו לעשות לא כמספר‬
‫בהבטחותיו אבל כגומר בלבו לעובדו בהנה‪ .‬כמלך שהבטיח לאוהבו נאמן ביתו יעשה לבנו‬
‫בית נאמן ויגדל שמו לפניו עוד מעט אמר לו צו את בנך ויבחר לו אנשים ויצא להלחם עם‬
‫מלך פלוני‪ .‬הנה האוהב שמע דבר מלכות וימהר לעשות אותו‪ ,‬והוא בזה לא נתן תפלה‬
‫בדבריו הראשונים לאמר ואם ירד בני במלחמה ונספה מה יהיו כל הבטחותיו‪ .‬אבל סבר‬
‫וקבל‪ .‬ובאותה שעה לא עבד את המלך בבנו לבדו כי אם בו ובכל ההצלחות המקוות‬
‫שיבואו עליו‪.‬‬
‫והנה לכל אחד תיראה אמונתו הקיימת על אמיתת הצלחת הנפש הרוחנית אשר היא‬
‫למעלה מכל ההצלחות המדומות‪ ,‬שאם לא כן איך יסכים לתת נפש בנו יחידו חטאת נפשו‬
‫כמו שחויב מהצד הראשון או מה יוסיף לו‪ ,‬או מה יתן לו הש"י עונש גופיי בכל מיני‬
‫העונשים על בלתי השמעו לו‪ ,‬שישוו לשחיטת בנו כמו שימשך מהצד השני‪.‬‬
‫אלא שהוציא אל הפועל ולצרוף מעשה חוזק האמונה השלמה אשר עם לבבו שאין שום‬
‫דבר נערך עם השלמת רצונו והוא שלמות הניסיון אשר הוא בבחינת המנוסה בלי ספק‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪67‬‬

‫אמנם כשנוסיף להביט בזה המין מהניסיון נמצא שנכללו בו כל שלשתן‪ .‬וזה כי בהיות‬
‫הוא ע"ה המנוסה‪ ,‬הנה הוא ית' היה מנסה‪ .‬כלומר שעשה אותו בעל ניסיון‪ .‬כי אין ספק‬
‫במה שנתחדש עתה בזה המעשה שלמות למנוסה‪ ,‬נתחדש אצלו ג"כ תואר צרופיי‪ ,‬והוא‬
‫היות מנסה ומשלים אותו‪ .‬כי בטל הוא שנאמר שקודם זה השלימו בו‪ .‬אמנם זה התואר‬
‫המחודש בו ית' הוא מהמין אשר הנחנוהו בדברינו האחרונים אשר בשער שכאשר לא‬
‫ימצא לא היה אצלו ית' שום חסרון בהעדרו‪ ,‬שנאמר שהושלם במציאותו‪ ,‬לפי שהדבר‬
‫הזה וכל כיוצא בו‪ ,‬ובכלל כל הדברים האפשריים‪ ,‬לא ייפול עליו שום שלמות מצד שהוא‬
‫מדע‪ ,‬והשכל המשלים יודעו מצד עצמו כלל‪ .‬אבל ייפול על סכלות מציאותם חסרון‪.‬‬
‫והתואר המיוחד לכל אלו הדברים הוא השולל‪ ,‬רצוני הוא שאינו בלתי יודע‪ .‬כי זה התואר‬
‫השולל לא נשתנה בהתחלף חלקי העתיד והעבר כמו שהנחנו‪.‬‬
‫והנה באמת אחר שנכתב ניסיון זה בתורה האלוהית לעדות ה' נאמנה‪ ,‬וכולנו שווים בכלל‬
‫המסופר בה‪ ,‬כאלו ראינוהו בעינינו‪ .‬דכתיב וגם בך יאמינו לעולם (שמות י"ט)‪ .‬הרי הוא‬
‫כאלו נעשה זה הניסיון לעיני כל ישראל העוברים וההווים והעתידים איש לא נעדר‪ ,‬אשר‬
‫לא ראה במראה נבואיית אמתית גודל הניסיון הזה ומעשה תוקפו ועוצם אמונתו‪ ,‬אשר‬
‫בזה הוקבעה אמיתתו בלב כל בני העולם כולו‪ ,‬לא הפיל בו אדם מהאומות שום ספק‬
‫מעולם‪.‬‬
‫אבל בעונותינו כבר נפרצו קצתנו למלא לבם אתם לומר שהיה זה הניסיון במראה הנבואה‬
‫אשר לא דבר ה' ולא עלתה על לבו‪ .‬וכבר כתבתי זה והסיבה אשר הניעם‪ ,‬בתחילת‬
‫הפרשה שער י"ט‪.‬‬
‫מ"מ למדנו שהיה זה ניסיון לכל שלושת מיני הניסיון שאמרנו‪.‬‬
‫ויתכן שלזה כיונו חז"ל במאמר שזכרנו בתחילת השער באומרו ניסיון אחר ניסיון גדלון‬
‫אחר גדלון‪ .‬והוא הרמוז במילת להתנוסס אשר ייחד עניינו לזה העניין המיוחד‪ ,‬כמו שיבוא‬
‫פירושו בסוף הביאור ב"ה‪.‬‬
‫[קסט‪,‬ב] בזאת הצעה השנית יבאר באיזה אופן יקרא כל מעשה שלם‪.‬‬

‫הצעה שנית‬
‫[האם המעלות הן תוצאה של עשייה‪ ,‬או להפך?]‬
‫באשר גמר אומר החכם בתחילת המאמר השני מספר המידות שאנחנו נקבל המעלות‬
‫כשנרגילן תחלה‪ ,‬כמו שהוא בשאר מלאכות‪ ,‬הנה הוא בפ"ג ממנו העיר על עצמו ספק‪ .‬זה‬
‫לשונו‪:‬‬
‫‪67‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪68‬‬

‫אמנם ישאל אדם איך נאמר כי הוא ראוי שפועלי היושר יעשו ישרים‪ ,‬ופועלי הצדק‬
‫יעשו צדיקים‪ ,‬כי אם הם עושים הצדק והיושר כבר הם צדיקים וישרים‪ ,‬כמו שהוא‬
‫בדקדוק ובמוזיק"א כי הם מדקדקים ומוסיקאים‪ .‬והכוונה שהוא יותר ראוי לשפוט‬
‫ההפך‪ ,‬והוא שמהיות ישרים וצדיקים יעשו פעולות היושר והצדק‪ ,‬כמו שמהיות‬
‫מדקדקים ומוסיקאים‪ ,‬יעשו בטוב הדקדוק והמוסי"קא‪.‬‬
‫והנה הייתה עיקר תשובתו בזה‪ ,‬במה שהורה ההפרש שיש בין המלאכה‬
‫והמעלה‪ .‬וזה‪ ,‬כי במלאכה לא נדרוש איכות הפועל אלא תוכן הפעולה איך‬
‫שתעשה‪ .‬אמנם במעלות הוא בהפך‪ ,‬כי לא נדרוש בהן הפעולה אלא איכות‬
‫הפועל‪ ,‬אם הוא יודע מה עושה ואם הוא בוחר במעשה ובעבור זה‪ ,‬ואם הוא‬
‫בקניין קיים בלתי משתנה‪ .‬ואל זה אני דורש במלאכותי‪ ,‬כי הבעל מלאכה כאשר‬
‫יפעל טוב איך שיהיה החושב חכם יחשב‪ .‬אמנם במעלה אינו כן‪ ,‬עד שירגיל‬
‫היושר מאוד לעשות לו שם קנין‪.‬‬
‫[חטא של מעשה‪ ,‬העיקר הוא המחשבה עליו‪ .‬חטא של מחשבה עיקרו הפעולה‪].‬‬
‫ראה זה משפט ישר ודעת נכון הסכימה בו דעת אלוהית‪ ,‬בכל מ"ש חז"ל תמיד‪ ,‬מחשבה‬
‫טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה (קידושין מ' א)‪.‬‬
‫כי הנה לפי שאצל המעלות שהמחשבה הטובה היא אצלם הטוב שבהם‪ ,‬הוא יותר בפועל‬
‫מבפעולה‪ ,‬כמו שאמרנו‪ .‬הנה באמת כאשר היה כן במחשבה‪ ,‬כבר נשלם עיקר הפועל‪.‬‬
‫וכמ"ש יען כי היה עם לבבך לבנות בית וכו' (מלכים א' ח')‪ .‬ולסוף נקראת על שמו דכתיב‬
‫ראה ביתך דוד (שם א' י"ב) מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל') כדאיתא במדרש‬
‫(מדרש שוח"ט תהלים ל')‪.‬‬
‫אמנם למה שהיה החטא‪ ,‬אשר המחשבה רעה היא אצלו‪ ,‬הוא כעניין המלאכה אשר בו‪,‬‬
‫ראוי להשקיף יותר הפעולה‪ .‬שהוא מבואר כי הגניבה והניאוף והרציחה בפועל הם יותר‬
‫קשים אצל ההנהגה המדינית ממציאותם במחשבת החוטא‪ ,‬הפך מה שהיה זה אצל‬
‫המעלה‪ .‬כי טוב המדינות ביותר הוא במעלה אשר בלב הנדיב מאשר במתנה אשר יקבל‬
‫ממנו האיש עני‪.‬‬
‫ולזה הוא ראוי לתלות הדבר במעשה עכ"פ‪ ,‬כי על כן ענשה התורה במעשה גם בלא‬
‫דעת‪ ,‬אם בקרבן ואם בגלות‪ ,‬שכיון שהמעשה הוא העיקר אין ראוי שיצא ממנו נקי‪.‬‬
‫ולא אמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה (יומא כ"ט א) אלא כשהיו שם שניהם‪ ,‬הרהור‬
‫ומעשה‪ ,‬כי הנה אז נתלה החטא יותר בנפש המחשבית‪ ,‬כי הוא החלק היותר נכבד‪ ,‬כמו‬
‫שכתב הרב המורה פרק ח' ח"ג‪.‬‬
‫גם התורה נמשכה לזה בפטור השוגגים והבלתי מכוונים מהעונשים החמורים במעשים כי‬
‫לא עשו מדעתם‪.‬‬
‫‪68‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪69‬‬

‫וכבר האריך החכם בפרקים הראשונים מהג' מהספר הנזכר בביאור‪ ,‬שפועלי הטוב והרע‬
‫לא יגונו ולא ישובחו רק בהשקפת ידיעת המעשה אשר המה עושים בכל תנאיהם‪ ,‬כי זולת‬
‫זה ‪ -‬רצוני אם יפעלו לפי הדמיון או הכעס או הרצון הפתאומי ‪ -‬לא יקראו פועלים ע"ד‬
‫האמת‪.‬‬
‫ולזה הוא מבואר שההרהור בעבירה הוא היותר קשה‪ ,‬כי עליו הוא ענוש בעונש יותר‬
‫חמור‪ ,‬וגם שההרהור הוא נשאר עם החוטא אחר מעשה ומרגילו אל החטא פעמים‬
‫אחרות‪ ,‬כמ"ש שם במסכת יומא‪ .‬וסימניך ריחא דבישרא (שם)‪ .‬וזה כי מריח הבשר‬
‫יתעורר האדם אליו עד שיאחזנו בולמוס אל תאוותו‪ ,‬יותר מאשר יתעורר מהבשר עצמו‪.‬‬
‫וכן ההרהור הוא ריח החטא או טעמו אשר אליו יתעורר‪ ,‬ולכן הוא קשה משני פנים‪ .‬אמנם‬
‫כשאין שם המעשה‪ ,‬ודאי המהרהר אף על פי שחטא אין מצרפין אותו למעשה‪ ,‬זולתי‬
‫כשהוא בהרהור עכו"ם‪ ,‬לפי שעיקר עבודתה היא בנפש‪ ,‬כדאיתא בקדושין (מ' א)‪.‬‬
‫ולזה צדקו מאוד במאמרים אלו‪ ,‬כי הדבר אשר בו תלוי עיקר המעשה בכל אחד מהם הוא‬
‫הראוי לצרפו אל המעשה בלי ספק‪ .‬והנה זה יהיה בדעות במעשה ממש‪ ,‬כמו שהוא‬
‫במלאכות‪ .‬כי המחשבה אינה עיקר בהם כמו שהונח‪.‬‬
‫ואולם במעשים הטובים המחשבה השלמה עליהם היא עיקר המעשה כמו שגזר החכם‪.‬‬
‫והנה באמת הדרוש הזה הוא גדול הערך מאוד בהכרת אמיתת המעשים ובחירתם בכלל‪,‬‬
‫להודיע שכבר יעשה מעשה מה‪ ,‬ולא יקרא עשוי ‪ -‬לחסרון התנאים הצריכים אליו‪ .‬וכבר לא‬
‫יעשה ‪ -‬ויקרא עשוי למציאותם‪ .‬ומה נפלא המופת זה להבחין עיקר ויסוד מעשה זאת‬
‫העקידה ותוכן פעולתה וסוד כל האריכות הבא בסיפורה‪ ,‬כמו שיבוא ביאורה אחר שאזכור‬
‫הספקות הנופלות בה‪.‬‬

‫[הספקות בהבנת מעשה העקידה]‬
‫א‪ .‬והוא מה שכבר נתבאר ממה שקדם מעניין המצווה הזאת וטעמה‪ ,‬שנראה שהוא צווי‬
‫זר מאוד בעיני אלוהים ואדם‪ .‬ומאומרו והאלוהים נסה את אברהם‪ ,‬עם היות הכל גלוי‬
‫וידוע לפניו ית'‪ .‬ומה טעם זה הניסיון שיהא בינו לבין עצמו‪.‬‬
‫ומהתימה מהרב המורה (ח"ג פ' כ"ד) שפי' עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה כאלו אמר‬
‫עתה הודעתי כי הוא דבר שלא נודע לזולתם‪ .‬וכבר נתבאר כל זה‪ .‬גם כי הניסיון הזה‬
‫יביאהו לידי הרהור על הבטחותיו כמו שזכרנו‪.‬‬
‫ב‪ .‬אומרו קח נא את בנך וכו'‪ .‬והלא יצחק לא היה יחיד רק לאמו ומכאן פתחון פה לטועים‬
‫שאומרים שהעקידה נעשית בישמעאל שהיה יחיד גם לאביו קודם שנולד יצחק‪.‬‬
‫‪69‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪70‬‬

‫ג‪ .‬באומרו על אחד ההרים אשר אומר אליך ולמה לא פירש לו ההר כמו שאמר לו לך לך‬
‫אל ארץ המוריה‪ .‬וחז"ל אמרו ליתן לו שכר על כל דבור ודבור (ב"ר פ' נ"ה)‪ .‬גם מאמרם‬
‫ז"ל במסכת תעניות (ד' א) אשר לא צוותי זו עקידת יצחק והלא בא עליה הצווי החמור‬
‫הזה‪.‬‬
‫ד‪ .‬המותר המבואר הבא בסיפור הזה במה שיזכור ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו‬
‫אתו ויבקע עצי עולה וישם על יצחק בנו‪ .‬ומ"ש אל נעריו‪ ,‬ומה אמר לו יצחק ומה ענה אותו‬
‫וזולת זה שיכול לקצר ולומר עקר הניסיון‪ .‬גם למה יזכור שני פעמים וילכו שניהם יחדו‪.‬‬
‫ה‪ .‬בשומו עצי העולה על יצחק בנו ולוקחו בידו את האש ואת המאכלת‪ ,‬מהראוי שהיה לו‬
‫לחלוק המשא בשווה‪.‬‬
‫ו‪ .‬והוא ספק מפורסם דברו בו כל המפרשים‪ ,‬הוא מאמר עתה ידעתי וכו' אלא שהם עמדו‬
‫עליה מצד מה שיראה שנתחדשה לו ית' עכשיו ידיעה‪ .‬וכבר דברנו בעניינה‪ ,‬ואני בא עליה‬
‫בהפך זה‪ ,‬והוא שכבר נתפאר בשידע במה שלא היה ולא יהיה לעולם‪ .‬שמאחר שלסוף‬
‫לא שחט אותו‪ ,‬איך יאמר עליו עתה ידעתי שכבר עשית‪ ,‬כמו שיובן מאומרו עתה ידעתי‬
‫וכו'‪ .‬ולא חשכת וכו'‪.‬‬
‫ועוד אומרו יען כי עשית את הדבר הזה וכו'‪ .‬והראוי שיאמר בהם ולא תחשוך‪ .‬ואם יאמר‬
‫כן על מה שלא מנעהו ממנו מתחילה בטענה או באי זה צד עיכוב משעה ראשונה‪ ,‬דסבר‬
‫וקבל היה יכול לומר כן ולמה ימתין עד שישלח ידו אל המאכלת וכבר הועילה ההצעה‬
‫השנית להתיר זה הספק כמו שיבוא‪.‬‬
‫ז‪ .‬מאומרו עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה וכי עד עכשיו לא היה ירא אלוהים ולפי‬
‫שעשה המעשה הזה פסל את הראשונים‪.‬‬
‫ח‪ .‬מה טעם כל צווי זאת העקידה היה מפי הב"ה בעצמו‪ ,‬ומאמר זה היה במלאך‪.‬‬
‫ט‪ .‬למה לא השלים המלאך דבריו בפעם הראשונה‪ ,‬עד שהוצרך לקוראו שנית מן השמים‪.‬‬
‫ולא עוד אלא שחזר לו לומר עקב אשר שמעת בקולי וכו' אחר שאמר לו בראשונה יען‬
‫אשר עשית את הדבר הזה וכו'‪.‬‬
‫י‪ .‬למה ייחס הכתוב לאברהם ניסיון עקידת יצחק עם היותו בן ל"ז שנה באותה שעה‪.‬‬
‫ולמה נתייחס כל המעשה הנורא הזה אל העקידה משאר כל המעשים אשר נעשו קודם‬
‫וגם אחרי כן‪.‬‬
‫יא‪ .‬במאמר וירא והנה איל אחר וכו'‪ .‬כי הוא קשה ההבנה ותרגום‪ ,‬גם שאר הפירושים‬
‫יוכיחו‪.‬‬
‫יב‪ .‬טעם חז"ל באומרם שהאיל הזה עם שאר הדברים הנלווים אליו נבראו ע"ש בין‬
‫השמשות (אבות פרק ה')‪ .‬גם אומרם שחמורו זה של אברהם אבינו‪ ,‬הוא חמור של משה‬
‫ושל משיח וכו' (פרקי דר' אליעזר פ' ל"א)‪.‬‬

‫‪70‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪71‬‬

‫[תשובות]‬
‫ואחר זיכרון אלו הספקות נבוא אל השלמת הביאור על מה שנאמר בשער שקדם‬
‫ובהצעות‪[ .‬קע‪,‬ב]‬

‫ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים נסה‪ .‬יאמר כי אחר המשך הדברים הקודמים ממילת‬
‫אברהם ולדת יצחק והרגלו בדרך ההוא שאמר לו התהלך לפני והיה תמים זה ל"ח שנה‬
‫בא האלוהים עוד לנסותו ולגדלו בזה הצווי המופלא מאוד מהשכל האנושי ומההקש‬
‫הפילוסופי הרחק מאוד מהראשון כמו שביארנו‪.‬‬
‫וכבר דברנו בלשון הניסיון וביררנו היותו בבחינת המנסה ית' ובבחינת המנוסה ע"ה‬
‫ובבחינת עם ה' אלה הרואים את כבודו ואת גדלו יום יום כמו שנתבאר בהצעה הראשונה‪.‬‬
‫[סיבות שאדם פועל פעולה]‬
‫ויאמר אליו וכו'‪ .‬יען כי רוב מה שיעשה אותו האדם יפעלהו איך שיזדמן רצוני אם ברצון‬
‫המשולח או מחמת יראה או אהבה או כעס או במעט ההתבוננות או יתר הדמיונות אשר‬
‫התעורר האדם לעשות בהנה ויתנחם‪ ,‬מה שלא יקרא מעשה על דרך האמת כמו שביארנו‬
‫בהצעה השנית‪.‬‬
‫סופר בניסיון הזה כי נתקבצו בו כל הבחינות וההשקפות אשר לפיהן יקרא זה פועל שלם‬
‫באמת‪ ,‬ושדוגמתה‪ :‬אף על פי שלסוף לא עשה‪ ,‬הקדוש ברוך הוא מצרפהו למעשה גמור‬
‫בלי שום ספק‪.‬‬
‫והנה להרחיק מכאן עניין הטרדה והבהלה לא נאמר אברהם אברהם כמו שעשה בסוף‬
‫וכמו שנאמר ביעקב ומשה ע"ה שעם שאמרו (ש"ר פ"ב) שיורה עניין חיבה‪ ,‬אין להימלט‬
‫משיהיה ג"כ לשון חרדה ומהירות‪ .‬ובמדרש (ב"ר פרש' נ"ה)‪ :‬שלא יאמרו ערבבו הממו‬
‫ולא היה יודע מה לעשות‪.‬‬
‫ולמעט עניין האונס והיראה אמר קח נא‪ ,‬כי בא אליו בלשון נחת ובקשה שיהיה נח לו‬
‫להשמט בשום טעם או לבקש עליו רחמים כמו שעשה על סדום ולא עשה‪.‬‬
‫את בנך את יחידך וכו'‪ .‬הנה החוקר פרק ו' ממאמר ח' מספר המידות בפתח דבריו אמר‬
‫לא יקרה להיות אחד אוהב רבים כפי האהבה השלמה‪ ,‬כמו שלא יעשה לאהוב‬
‫הרבה דברים יחד כי זה דומה להעדפה‪ .‬ואמנם זהו טבעי להיות לאחד‪.‬‬
‫ובפ' י"ב מהתשיעי החל ג"כ האם ראוי עשות אוהבים רבים וכו'‪ .‬וביאר כי לפי שהאהבה‬
‫השלמה היא מה שתייחד האוהבים להיות בעצם אחד‪ ,‬שנאמר ואהבת לרעך כמוך (ויקרא‬
‫י"ט)‪ ,‬הנה א"א להיות האדם אוהב לרבים‪ ,‬כי איך יתעצם האחד עם הרבים‪ ,‬וכבר יקרו‬
‫להם עניינים הפכיים יחויב שיקבצו בו השמחה והעצב יחד וכדומה מה שאי אפשר‪.‬‬
‫‪71‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪72‬‬

‫אמנם שתהיה האהבה השלמה בלתי משותפת‪ ,‬רק שתינתן לסגולות הנמצאות מבני‬
‫עליה והנם מעטים‪.‬‬
‫והנה באמת הסכימה אל זה הדעת האלוהי כי הוא השם אהבתו באברהם אבינו‪ ,‬שנאמר‬
‫זרע אברהם אוהבי (ישעי' מ"א) להיותו אחד מיוחד כמ"ש בביאור עליו א' היה אברהם‬
‫(יחזק' ל"ג) כי אחד קראתיו (ישעי' נ"א) וכן בחר בגוי אחד בארץ אשר אהבתו עמהם‬
‫להיותם סגולה מכל העמים וכמ"ש ששים המה מלכות וכו' אחת היא יונתי וכו' (שיר‬
‫השירים ו') וכמה הפליג להורות אמיתת זה באומרו שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד‬
‫ואהבת את ה' (דברים ו') וגו' כמו שיבוא שם שער צ' ב"ה‪.‬‬
‫(היתר ספק ב')‬
‫והוא ממש טעם את בנך את יחידך אשר אהבת‪ ,‬כי היחידות יקשר עם האהבה‪ ,‬ירצה בנך‬
‫המיוחד בסגולה בלתי משותפת עם אחיו‪ ,‬אשר בעבורה אהבת אותו אהבה שלמה‬
‫הניתנת ליחיד‪ .‬והוא פירוש נכבד לשני עניינים יחד‪.‬‬
‫אמנם זכר כל אלו התארים‪ ,‬להבדילו מאוד מעניין יפתח‪ ,‬כשאמר היוצא מדלתי ביתי‬
‫החוצה (שופטים י"א) דאלו יהיב אליביה שתצא בתו‪ ,‬ועוד בהיותה יחידה לו‪ ,‬ועוד אהובה‬
‫מאוד אצלו ‪ -‬לא היה נודר‪.‬‬
‫ואמר בסוף את יצחק כי הוא עיקר הניסיון במה שכבר יהיה זה סותר מאמרו כי ביצחק‬
‫יקרא לך זרע כאלו ירמוז שיטעון זה ולא טען‪ ,‬אבל קיבל בסבר פנים מהטענות שזכרנו‬
‫בהצעה הראשונה‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר פרשה נ"ו)‬
‫אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא‪:‬‬
‫ריבון העולמים‪ ,‬גלוי וידוע לפני כיסא כבודך‪ ,‬בשעה שאמרת לי קח נא את בנך‬
‫וגו'‪ ,‬היה לי להשיב‪ :‬אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע‪ ,‬ועכשיו אתה אומר‬
‫לי קח נא וכו'‪ .‬ח"ו לא עשיתי‪ ,‬אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך‪ ,‬כן יכבשו רחמיך‪.‬‬
‫ולך לך אל ארץ המוריה‪ .‬כדי להפליג ממנו המהירות המביא לידי חרטה‪ ,‬הרחיב לו דרך‬
‫שלושת ימים בהם יוכל להפוך בכל צדי המעשה‪ ,‬וידע מה לעשות‪ .‬והוא מה שרצהו ג"כ‬
‫הרב המורה באלו העניינים כמו שכתב פרק כ"ד חלק ג'‪.‬‬
‫והעלהו שם לעולה‪ .‬במדרש (שם נ"ג) כשאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע‪ ,‬לא איש אל‬
‫ויכזב (במדבר כ"ג) כשאמר ליה קח נא את בנך את יחידך וכו' ההוא אמר ולא יעשה?‬
‫(שם)‪ .‬משמע מדבריהם שפיו ולבו שווים בדברים האלה‪ ,‬אלא שלא עמד בהם‪.‬‬

‫‪72‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪73‬‬

‫אמנם רש"י ז"ל‪ ,‬על מה שאמר (תענית ד' א) ולא עלתה על לבי זו עקידת יצחק‪ ,‬הכי גרס‬
‫זה יצחק בן אברהם ע"כ‪.‬‬
‫והכוונה שאם ציווה על העקידה‪ ,‬לא עלתה על לבו שחיטתו אלא שכיון שיובן כן מדבריו‪.‬‬
‫[רבנו יונה‪ :‬שני מיני התחכמות לנסות את אברהם]‬
‫והרב יונה המדקדק כתב בספרו ובדק מה שמצא בזה שני מיני התחכמות שהתחכם‬
‫בהם האל ית' לנסות בם את אברהם מבלי שימצא שנוי במאמרו ית'‪.‬‬
‫האחד מצד הציווי‪ ,‬שלפעמים יבא הציווי לשיתגולל על העשייה‪ ,‬לא שיעשוהו על כל‬
‫פנים‪ .‬כמו והשקית את הרכבים יין (ירמיה ל"ה) ויהיה אומרו והעלהו שם לעולה לפי זה‬
‫התגולל והתעסק בהעלות העולה‪ ,‬לא שירצה עשייתה בפועל‪ .‬וזהו המכוון אצל הש"י לא‬
‫מה שהבין ממנו אברהם‪.‬‬
‫והשני מצד אומרו לעולה כי שימוש הלמ"ד יבא לשני עניינים‪ .‬האחד כשתבוא על‬
‫הפעולים‪ ,‬כאומרו ויעלהו לעולה תחת בנו‪ .‬והשני כשתבוא במקום תחת‪ ,‬כמו ותהי להם‬
‫הלבנה לאבן וגו' (בראשית י"א)‪.‬‬
‫והנה כוונת הש"י שתהיה העלייה שם על אחד ההרים תחת עולה‪ ,‬כלומר חשוב כקרבן‬
‫עולה‪ .‬רצה שיבין ממנו אברהם העניין הראשון‪ ,‬והוא שיעשהו עולה‪.‬‬
‫אלה הן תורף דבריו‪ .‬ואם הוא האריך בהם ובהפליג ערכם והתפארו שלא קדמו אדם‬
‫בהרגש זה‪.‬‬
‫ואני קודם ראות דבריו נתעוררתי להיתר ספק זה ומצאתי לו תשובה פשוטה מאומרו‬
‫והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך (ג) כי הוא לא ציווה שיעלהו לעולה‬
‫רק על ההר שיאמר אליו בפירוש‪ :‬זה המקום אשר אמרתי לך‪ ,‬ושם תעלה עולתך‪ .‬וכל עוד‬
‫שלא יאמר לו כן‪ ,‬אינו מצווה עליו‪.‬‬
‫ולפי זה הגרסה נכונה‪ ,‬שאפילו עקידתו לא עלתה על לבו‪ .‬אלא שהוא ע"ה בתום לבבו‬
‫ובחריצותו לעבודת בוראו הבין מדבריו שיעלהו על אחד ההרים מארץ המוריה אותו‬
‫שיראה אליו שחונה שם כבוד ה'‪ .‬ולפי מחשבתו זאת נאמר וירא את המקום מרחוק וכבר‬
‫אז"ל שראה ענן קשור על ההר (ב"ר פ' נ"ו)‪ .‬אמנם אומרו ויבואו אל המקום אשר אמר לו‬
‫האלוהים‪ ,‬הוא מה שאמר לו ולך לך אל ארץ המוריה‪ ,‬והנה עם זה היה הניסיון גדול ונצח‬
‫ישראל לא ישקר ולא יכזב כלל‪.‬‬
‫[מתי אדם מוכן לעשות דבר קשה?]‬
‫והנה אחר שסדר כל התנאים המשלימים המעשה מצד דברי המצוה נעתק לסדר אותם‬
‫שמשלימים אותו מצד המצווה עצמו‪ .‬אמר וישכם אברהם בבקר וכו'‪ .‬כבר יסבול דעת קצת‬

‫‪73‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪74‬‬

‫לעשות דבר קשה מאוד‪ ,‬רק שיעשהו בפתע פתאום פעם א' ולא ישנה לו‪ ,‬כמו שמפיל‬
‫עצמו מהגג או שיטבע במים או שיפול על החרב או שיתלה מהאילן וכדומה‪.‬‬
‫אמנם לא יסבול לעמוד על המעשה ההוא בהכנת הסיבות והדרכים המביאות אליו זמן‬
‫ארוך מבלי שיחזור בם‪ ,‬וכל שכן שיקשה זה על בנו יחידו החביב עליו כפלי כפלים מנפשו‬
‫שיקבלו עליו לשחטו‪ ,‬ולא עוד אלא שישתדל בהכין לו מטבח ב' או ג' ימים והוא יושב‬
‫לבטח אתו‪ .‬והנה על זה הדמיון עצמו אומר האב הרחמן יתב' רגע א' אעלה בקרבך‬
‫וכליתיך (שמות ל"ג) ואכלה אותם כרגע (במדבר ט"ז) כי לא יתאפקו בבוקר רחמיו לעסוק‬
‫ברעתם זמן נמשך (ד)‪ .‬ועל כן בא בספור הזה זיכרון כל אלה הדברים הפרטיים להגיד כי‬
‫ישר ונאמן לבו לה' לא ישוב מפני כל‪ ,‬ולזה נאמר ראשונה שהשכים בבוקר‪ ,‬והיה בזה‬
‫מהיר במלאכתו‪ ,‬אבל לא נמהר לקום בעוד לילה כמי שאינו בוטח בעצמו והוא עצם‬
‫הזריזות‪.‬‬

‫ויחבוש את חמורו‬
‫במדרש א"ר שמעון בן יוחי ולא היו לו כמה עבדים? אלא אהבה מקלקלת השורה (ב"ר פ'‬
‫נ"ה)‪.‬‬
‫והנה באמת פשוטן של דברים אלו מוכיח על תוכיותן כי כל זה יגיע מכבישת החלק‬
‫החומרי שהוא באמת חבישת החמור על קרוב העניין ומשלו‪ .‬וזה מה שיחויב מהיות‬
‫האדם בחלקיו דוגמת העולם הכולל וחלקיו‪ ,‬כי השכל ראוי שיהיה כעין חלק השכלים‬
‫הנבדלים המניעים לכל שאר הנמצאים מבלי שיתנועעו הם לא מעצמם ולא מזולתם‪.‬‬
‫ובכוחו המתעורר ראוי שיתדמה אל עולם הגלגלים המתנועעים מכוח עולם השכלים אשר‬
‫עליהם‪ ,‬ומניעים היסודות אשר למטה מהן‪ .‬כי כן ראוי שיקבל העצה וההנהגה מהשכל‪,‬‬
‫ועל פיה יניע כל אברי הגוף וכוחותיו אשר תחתיו‪.‬‬
‫וכן בכל כלי הגוף ואבריו הוא דומה אל זה העולם השפל שהוא מקבל ההתנועעות ואינו‬
‫מניע לזולתו‪ .‬ועל זה האופן כבר יתדמה ממש לרוכב על הסוס המושך העגלה‪ ,‬כי האדם‬
‫מניע ולא מתנועע‪ ,‬והסוס הוא מתנועע מכוח האדם ומניע את הקרון‪ ,‬והקרון הוא מתנועע‬
‫ולא מניע‪ .‬והנה כמו שבהיות הסוס ההוא בלתי נמשך אחר רצון הרוכב‪ ,‬או שיהיו עסקיו‬
‫רעים ומקולקלים וע"י כן לא תושלם ההמשכה ההוא‪ ,‬או שתיעשה בזולת מה שיכווין‬
‫מהרוכב‪ ,‬ויאמר אז שנהפכה המרכבה להיות הרוכב למטה והסוס למעלה‪ .‬כן כל בני אדם‬
‫שירומם חלקי נפשו העבדים‪ ,‬והעבידו החופשי מהם החשוב באמת‪ ,‬הוא עולם הפוך‬
‫מסדרו הטבעי‪.‬‬
‫ועל זה העניין עצמו נזכר בפרקי רבי אליעזר (פרק י"ג) כעת במרום תמריא תשחק לסוס‬
‫ולרוכבו (איוב ל"ט) משל למה הדבר דומה לאדם שיש בו רוח רעה כל מעשים שהוא‬
‫עושה וכל דברים שהוא מדבר מדעתו הוא עושה ומדבר והלא אינו עושה אלא מדעת רוח‬
‫‪74‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪75‬‬

‫רעה שיש עליו‪ .‬כך הנחש כל המעשים שעשה וכל הדברים שדבר לא עשה ולא דבר אלא‬
‫מדעתו של סמאל ועליו הכתוב אומר ברעתו ידחה רשע (משלי י"ד)‪ .‬הנה שזכר עניין‬
‫המרכבה ההפוכה על הדרך שאמרנו‪.‬‬
‫אמנם המרכב הזה לוקח בתורה ובפי החכמים על משל החמור שהוא יותר נכנע אל טורח‬
‫משא המלאכה‪ ,‬כמ"ש הכתוב יששכר חמור גרם וכו' (בראשית מ"ט)‪ .‬גם אל המשא הזאת‬
‫ואל רביצתו תחתיו כיון הכתוב באומרו הלא אם תטיב שאת וכו' (שם ד')‪ .‬ירצה שאם ייטב‬
‫ישא עול סבלו לשאת משאו ואם לא ייטיב לפתח חטאת ירבץ תחת משאו‪.‬‬
‫והנה לזה כשכבש אברהם אבינו רצונו ושעבד תשוקותיו וחמדותיו הגופיים בהסכים על‬
‫הריגת בנו יחידו לקיים מצות השכל המחייב לשמוע מצות בוראו ההוא יקרא באמת חובש‬
‫חמורו ורוכב עליו בלי ספק‪.‬‬
‫[החמור הוא חמורו של משה ושל משיח]‬
‫(יג) ועל זה האופן היה הוא עצמו חמורו של משה כשראה להביא את אשתו ואת בניו אל‬
‫מקום הגלות במצות קונו‪ ,‬והוא עצמו מבוקש שם ליהרג‪ ,‬וכמה צדקו הזקנים שאמרו‬
‫וירכיבם על נושא אדם (מגילה ט' א) כי החומר הזה הוא הנושא אל הכוח השכלי שהוא‬
‫צורתו‪ ,‬והוא עצמו חמורו של משיח כשילבש רוח ענוה ושפלות להושיע כל ענוי ארץ סלה‪.‬‬
‫ואוי להם לסכלים המלגלגים על דברי רבותינו הנאהבים והנעימים‪ .‬לו חכמו ישכילו זאת‬
‫יבינו כי לאו אלה בלבד הם הרוכבים על החמורים‪ ,‬כי כל גיבור הכובש יצרו הוא רוכב על‬
‫חמור‪ .‬כמ"ש על חמורו של רבי פנחס וכו' (ב"ר פ' ס')‪.‬‬
‫ועל הפלגת חבישתה תחתיו אמר מה אעשה והיא מחמרת על עצמה יותר מדאי (שם) כי‬
‫הוא משל נכבד מורגל בפיהם‪ .‬אבל הרשעים המסורים ביד לבם החמור רוכב עליהם ולזה‬
‫נאמר בבלעם והוא רוכב על אתונו (במדבר כ"ב) שהוא עצמו במדרגות החמור הנשווא‬
‫באתון שהוא החלק הבשרי השווה כמעט לכל ב"ח והוא מנהיג אותו ע"פ תאוותיו‬
‫הבהמיות אשר לא ירבה מהנה רק לכישלון הכוח הגופיי וחולשתו ולזה נראה שהיא‬
‫מנעתו מחטוא עוד ולא הגיע למדרגת מי שנאמר בו ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי‬
‫(בראשית כ')‪ .‬ומדברי תוכחותיה נלמוד שאמרה הלא אנכי אתונך וכו' (במדבר כ"ב)‪.‬‬
‫העידה שהיו שווים בזמן הוייתם‪ .‬ודי בזה הערה לענות פי כסיל המלעיג על דברי חז"ל‪.‬‬
‫ויקח את שני נעריו אתו‪ .‬לפי שכבר יבוא אדם לידי חרטה בצרוף אל אחרים לומר שאלו‬
‫הם נכרים לי חלקם בחיים ובני האהוב למיתה לזה אמר כי לא נכמרו רחמיו לומר כן‪.‬‬

‫‪75‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪76‬‬

‫ויבקע עצי עולה‪ .‬שמא לא ימצאו במקום ההוא או להכשירן שהיה פוסלן אם התליעו כמו‬
‫שכתב הרמב"ן ז"ל‪.‬‬
‫ויקם וילך אל המקום כי בכל זאת לא נפל לבו ולא נחלש כוחו אבל קם ללכת לדרכו‬
‫בזריזות דרך שני ימים‪.‬‬
‫ביום השלישי וישא אברהם את עיניו‪ .‬כי גם בראותו בעיניו המקום ההוא אשר חשבו הוא‬
‫מקום העבודה לא נרתע ולא נסוג אחור לבו אבל נזדרז יותר אל המעשה וחשב מחשבות‬
‫לבלתי ידח ממנו המעשה בשום צד ולזה ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור‬
‫(ד) כי חשש שמא יעכבו על ידו וימנעוהו מלשחוט את בנו והפקידם על החמור כדי שלא‬
‫ירגישו‪.‬‬
‫ויקח אברהם את עצי העולה מעל החמור וישם על יצחק בנו‪( .‬ה) להעמיסו בהם שמא‬
‫יברח כשירגיש ויתכן שחזק עליו המשא בקשר אמיץ‪.‬‬
‫ויקח בידו את האש ואת המאכלת לשמור האש שלא תכבה והסכין שלא תפגם וכל זה‬
‫מרוב אונים‪.‬‬

‫[ואיה השה לעולה‪ :‬מי שומע כדברים האלה ולא ימס לבבו?]‬
‫ויאמר יצחק וכו'‪( .‬ד) מי האיש יירא ה' שומע בקול דברי בנו יחידו ואהובו האומר אליו‬
‫כדברים האלה ולא ימס לבבו‪ .‬אמנם זה הזקן מלא רחמים כבש אותם והשיב אלוהים‬
‫יראה לו השה לעולה בני שהנגלה מדבריו שהאלוהים יזמין להם שה לעולה והמכוון ממנו‬
‫הוא אלוהים יראה בני השה לו לעולה וברוך ה' אשר הקים דבר עבדו אשר מלא בשפתיו‪.‬‬
‫וילכו שניהם יחדו (ד) כי בכל זה לא נרתע ולא זע‪.‬‬
‫ויבאו אל המקום אשר אמר לו אלוהים‪ .‬לפי מחשבתו ויבן שם אברהם את המזבח‪ .‬אמרו‬
‫ז"ל המזבח הידוע אשר העלה עליו אדם הראשון (פרקי דר"א פל"א)‪.‬‬
‫ולפי דרכנו אין צורך‪ ,‬כי בהפלגת שבחו הכתוב מדבר‪ ,‬יאמר כי בתוקפו וגבורתו בא‬
‫מעצמו אל המקום ובאומץ לבו בנה את המזבח אשר יעלה עליו את בנו‪ .‬ולא סר הכתוב‬
‫באומרו גבורות לבבו באומרו ויערוך את העצים ויעקד את יצחק בנו וישם אותו על‬
‫המזבח‪ ,‬ולא השיב את ידו עד שהחזיק במאכלת לשוחטו‪ .‬לולי מלאך ה' שקרא לו משמים‬
‫בחריצות גדולה אברהם אברהם כדי שיתעכב מעט כדי לומר לו אל תשלח ידך וכו'‪.‬‬
‫ראו אתה מי שעשה את כל המעשים האלו התשוב אחור ימינו מהולכת הסכין או הבאתו‬
‫בפתע אל צוארו‪.‬‬
‫והנה להיות מה שעשה במעשה הזה הם הפעולות אשר יעשה אותם האדם בשיקרא‬
‫מעשה על שמו‪ ,‬דלא הניח אלא הדבר אשר אם יעשהו לבדו לא יקרא שמו עליו‪ ,‬לז"א‬
‫אליו מלאך ה' אל תשלח ידך וכו'‪.‬‬
‫‪76‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪77‬‬

‫[קריאת המלאך]‬
‫כי עתה ידעתי‪ .‬ראה כמה נמלצו דבריו אלה לפי העניין (ו) יאמר אחר שבמעשה הזה אין‬
‫הכוונה השחתת הנער ומיתתו בעצם‪ ,‬כמו שהוא אצל המלאכה רק להודיע בשחיטתו טוב‬
‫כוונתך בעבודת בוראך והוא איכות הפועל‪.‬‬
‫הנה א"כ אל תשלח ידך אל הנער כי עתה מבלי שתשחיתהו ידעתי כבר כי ירא אלוהים‬
‫אתה ולא חשכת בפועל הגמור את בנך את יחידך מאחר שעשית את כל המעשים האלה‬
‫ולא נשאר מעשות רק מה שיעשוהו האנשים בקלות הדעת ולא יקרא מעשה כמו שאמרנו‬
‫ראשונה שהמעלה תדרוש יותר הפועל לא הפעולה‪( .‬ז) אם כן לא הייתה כונת המלאך‬
‫שידע עכשיו מה שלא ידע תחלה אבל נתפאר שידע כבר באמות מה שלא נעשה כאלו‬
‫נעשה לגמרי והוא עניין אמתי ונחמד בעיני‪ .‬אמנם מה שאמר לו שעתה הוא ירא אלוהים‬
‫כבר בארנוהו ראשונה בהצעה‪.‬‬
‫(ח) אמנם היות זאת הקריאה על ידי מלאך ה' הנה נתבארה הסיבה היטב ממדרגת‬
‫הנבואה אשר זכרם הרב המורה פרק מ"ה ח"ב שכמו שהיה זה הדבור והסמוך אליו‬
‫בהקיץ אי אפשר שירחיב הדבור אליו ית' כי זה לא נמצא רק לרבן של נביאים ע"ה וזו היא‬
‫המדרגה אשר שיערה הרב הגדולה שבמדרגות שזכרנו שער י"ט‪.‬‬
‫[בפרשת תולדות יצחק לא נזכר שם ה' עד לעקדה]‬
‫ואולם בפרשת תולדות יצחק שער כ"ג ב"ה יתבאר טעם מה שלא נמצא בכל ספורי יצחק‬
‫הזכרת שם ה' עד עתה‪ .‬והנה גם כן נתבאר מכל מה שאמרנו למה לא נתיחס זה הניסיון‬
‫ליצחק עם היותו הוא הקרבן וכבר היה בן שבע ושלשים שנים לפי מ"ש שבו בפרק מתה‬
‫שרה (תנחומא פרשת וירא)‬
‫(י) וזה כי הוא לא בא אל זה המעשה בכל הבחינות הנזכרות אשר עליהם נקרא שם‬
‫הפועל אבל הלך שם לתומו עד ששאל איה השה לעולה ובפתע נשמע אל דברי אביו וסבל‬
‫העקידה ואחר שנעקד הנה לא היה בידו לשוב (י) והוא הטעם עצמו במה שנקרא זה‬
‫העניין כלו עקידת יצחק כי העקידה לבדה הוא הפועל המיוחד אשר ראוי שתחשב ליצחק‪.‬‬
‫אמנם הזקן הוא אשר קבל הניסיון כולו מתחילה ועד סוף מלבד מה שנתבאר בשער ט"ז‬
‫שהניסיון לא הוצרך אלא לזה הזקן להוציאו מאצטגנינות שלו‪ ,‬ולזה לנסות לאברהם בא‬
‫האלוהים במה שהגיע לו ממנו ניסיון‪ .‬ואף על פי שיגיע ג"כ מזה ניסיון ליצחק לא הייתה‬
‫הכוונה אליו בעצם וראשונה‪.‬‬
‫וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל‪.‬‬
‫‪77‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪78‬‬

‫הקים ה' את דבר עבדו אשר דבר אלוהים יראה לו השה למען לא יראו פניו ריקם מן‬
‫המעשה והמזבח ההוא ימלא דשן שמור ומזומן תמיד לזכרון זכות ואות ברית לזרעם‬
‫אחריהם עד עולם‪ .‬והנה בפי' הכתוב כתב רש"י אחר שאמר לו המלאך אל תשלח ידך‬
‫ראהו שהוא נאחז וזהו תרגום של אנקלוס וזקף עינוהי בתר אלין ולפי ההגדה אחר כל‬
‫דברי המלאך והשכינה וטענות של אברהם עכ"ל‪ .‬וזה אינו מתישב על הלשון יפה‪.‬‬
‫והרלב"ג ז"ל פי' שהוא ראה ב"ח רץ ואחר שנאחז בסבך בקרניו הכיר שהוא איל ואיני‬
‫מרגיש טעם שיאמר הכתוב זה‪.‬‬
‫(יא) והנכון שיהיה אחר נאחז כפשוטו אחר כן נאחז כמו אחר כן תעבורו וירצה כי נשא‬
‫אברהם את עיניו וירא והנה איל ואחר שראהו נאחז האיל בסבך בקרניו ומזה התבונן‬
‫שלא נזדמן שם אלא להעלותו לעולה תחת בנו כמו שהוציא בשפתיו באומרו אלוהים יראה‬
‫לו השה לעולה בני ואלו לא היה כן כיון שראהו אסור או מותר לא היה נותן אל לבו‬
‫להקריבו שמא יש לו בעלים הניחוהו לשם‪.‬‬
‫וכמה המליץ זה הפי' בעל הטעמים בהטעים איל בזקף קטן אחר בזקף גדול‪ .‬וברוך אל‬
‫דעות ה' שכבר ברא לו בעולמו מששת ימי בראשית מזומן ובא לעת כזאת יבחר ויקרב‬
‫אברהם אוהבו את בנו יחידו לפניו ויבא זה תחתיו להשלים חובתו והיה הוא תמורתו‪.‬‬
‫[האיל נברא בין השמשות]‬
‫וכמה ערבים דברי דודים שאמרו שאילו של יצחק עם חביריו הנמני' לשם כלם נבראו ערב‬
‫שבת בין השמשות (אבות פ' ה')‪.‬‬
‫וכבר פי' הרמב"ם ז"ל טעם זאת הקדימה בכלל אמרם תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם‬
‫מעשה בראשית על הים שיקרע וכו' (ב"ר פרש' ה') לומר שלא נתחדש לו מדע אחרי כן‪.‬‬
‫אמנם לא פי' לנו מה נשתנו אלו העשרה מכל מעשה בראשית להיות בריאתם או תנאם‬
‫בע"ש בין השמשות שהוא דבר שחויב לשום אליו לב בלי ספק‪ .‬והנה מה שיראה מאלו‬
‫העשרה הוא ודאי שהם אינם בכלל הדברים הטבעיים שהוטל עליהם תנאי בשעת‬
‫בריאתם שישמשו בהם לשעתם ואח"כ יחזרו לתנאם הראשון אבל כל א' מהם הוא נמצא‬
‫מיוחד לעצמו בראו הקדוש ברוך הוא לבדו ושמו משומר ובא לעת צורכו כאלו כל אחד‬
‫מהם הוא מין בפני עצמו כמו שיבא במן שער מ"א ב"ה‪.‬‬
‫(יב) אמנם מה שכונוהו באומרם שנבראו ע"ש בין השמשות הוא לשני עניינים נפלאים‪:‬‬
‫האחד ]לומר שנבראו אחר בריאת האדם במה שיורו על מעלתם והיותם יוצאים מכלל‬
‫הדברים הטבעיים שנבראו קודם האדם והנם באים בכלל עניינים מעולים שנמצאו לגמור‬
‫מלאכתו והולכים עמו מהלך השלמות כי לא היו אלא להשלמת עניינים נפלאים לקדושים‬
‫אשר עלו בעבורם‪.‬‬
‫‪78‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪79‬‬

‫והשני ליחסם אל אחרית הערב והוא בין השמשות כלומר מלאכה בלתי נגמרת לדוחק‬
‫השעה שהשבת מפסיק ואינו מניח לגמור אותה עד אחר השבת והוא עניין נפלא מורה על‬
‫ענינם ואמיתת צרכם וזה שכן אלו נבראו מקדם ונשארה השלמתן תלויה ועומדת עד צאת‬
‫אל פועל א' משני קצות האפשר בבחירת איש איש מכל אותם אשר נעשה בשבילו הן‬
‫לזכות הן לחובה שאלו לא בחרו בהם לא יצאו ואין לומר שלפי זה ראוי שתהיה הטלת‬
‫התנאי בדברים הטבעיים בע"ש בין השמשות שהרי התנאי לא נתן להטילו אלא בשעת‬
‫מעשה הדבר עצמו שעליו הוטל‪ .‬ואולם אמרו שנבראו כן מתחלה לא לסלק חדוש המדע‬
‫לבד כי אם לסלק חדוש יש מאין שזה נתיחד אל זמן הבריאה לבד אבל משם ואילך ברא‬
‫אלוהים לעשות (ר"ל יש מיש) כי הוא עקר השבת וטעמו כמו שכתבנו שער ד'‪.‬‬
‫והנה טעם הקשת הוא טעם המזיקין לפי דעת י"א שסובר שכיון שהם אינם נמצאים‬
‫שלמים מורכבים מד' יסודות ואינן מתקיימין על עניין א' שהם משתנים לכמה שנויים‬
‫ובלתי נראים כי אם לחלושי הדעת הנה הם ראויים להתייחס למעשה ע"ש בין השמשות‬
‫הבלתי נשלם וזהו עניין הקשת לפי טבעו שאינו דבר נמצא קיים על טבע א' אבל הוא‬
‫מתהווה לסיבת חולשת הראות בערך אל ניצוץ השמש בעיני הרואים המראות ההם‬
‫בהיות השמש במצב מיוחד מול הענן אשר יקבילהו ובזמן מיוחד וכן הוא משתנה לכמה‬
‫מקומות ובכמה כמויות‪.‬‬
‫וראוי באמת מזה הצד שיאמר עליו שהוא בריאה בלתי שלמה כעניין הלהט וכיוצא‪ .‬אמנם‬
‫מצד שהוא נצב לאות ברית בינו ית' ובין כל נפש חיה כו' הנה הוא באמת מן המין‬
‫הראשונים התלויים ועומדים בבחירה שאלמלא לא יתקן העולם על השיעור ההוא לא נתן‬
‫להם היות הברית ההוא כלל כמו שזכרנו שם שער י"ד‪ .‬וכמ"ש אצל פי הארץ אילימא‬
‫למיברייה ממש והא כתיב אין כל חדש תחת השמש (קהלת א') אלא לקרובי פתחא‬
‫(במדבר רבה פ' י"ח)‪ .‬והכוונה שלא נתחדש אז רק הסיבה הקרובה אל העניין והיא שיהא‬
‫החטא ההוא בעיניו ית' אשר עליו ראוי שיצא הפתח ההוא אל הפועל והיא כונה רצויה‬
‫באמת‪.‬‬
‫[שובו של אברהם מן העקדה]‬
‫ויקרא אברהם שם המקום כו'‪.‬לפי שלא גמר המעשה ההוא כאשר עם לבבו והיה חושש‬
‫אם שמא לא יחשב לו כאלו עשה קרא למקום ההוא על שם מה שהיה בלבו לעשות‬
‫והכוונה ה' יראה אשר הייתי אומר בלבי ובפי לעשות לולי שמנעני המלאך‪ .‬ואולם‬
‫המחשבה הטובה ויושר לבבי היום בהר ה' יראה לעולם כי שם בניתי את המזבח ועשיתי‬
‫כל המעשים האלה‪.‬‬
‫והכו ונה כי המקום ההוא יהיה עד נאמן לפרסם בעולם עוצם האמונה האלוהית המחייב‬
‫האדם השלם לשחוט את בנו בעבורה כאלו עשהו אשר זה ישוב לאמונת הצלחת הנפשות‬
‫‪79‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪80‬‬

‫בעונג הנצחי כמו שכתבנו‪( .‬ט) ועל כן היה דבר המלאך אליו שנית בי נשבעתי נאם ה' כי‬
‫יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת וכו'‪ .‬שיתפרסם גודל שכרו והפלגת הצלחתו‬
‫בעולם עד שהכל ידעו ויכירו כי יען אשר עשה הדבר זה הגיעו הכבוד הגדול הזה כאלו‬
‫עשאו ממש כי לז"א יען אשר עשית וכו'‪ .‬כלומר עקב אשר שמעת בקולי בכלל זה שימשך‬
‫משם התועלת המבוקש אל עניין האמונה וכן היה באמת כי לא הוכחש ולא סופק המעשה‬
‫הנורא הזה משום אומה ולשון בעולם‪.‬‬
‫וישב אברהם‪ .‬שב אל מקומו הנכבד אצל האשל אשר הכין לו לחיות שם חיי אושר‬
‫והצלחה אלוהית‪.‬‬
‫וכבר נתבאר בזה היטב מה שאז"ל במאמר ההוא שזכרנו בתחילה מפרסום המעשה‬
‫הזה הגדול אשר בו תתקשט ותצטדק מדת הדין בעולם לומר שהרים נסו מעלה מעלה‬
‫בעושר וכבוד למה שעמד לפניו בנסיונות גדולות והוא מה שכונוהו במליצת נס להתנוסס‬
‫כי נתן אותו לנס עמים להתנוסס הוא בעצמו כלומר לעמוד הוא בנסיונותיו אלה אשר זכרו‬
‫שם המילה והעקידה והם עקר המעשים המורים על צאתו מידי אצטגנינות הקודמת ובואו‬
‫במדה התורנית האלוהית אשר היא למעלה ממנה מאוד מאד כמו שביארנו‪.‬‬
‫ויהיה אומרו ניסיון אחר ניסיון לומר שנמשך רום נס דגלו לעומדו בנסיונותיו אלה‪ ,‬או‬
‫שירמזו לשתי הנסיונות וכבר אמרנו כי בעקידה עצמה היו שלשה מיני נסיונות אשר אחד‬
‫מהם הוא הפרסום הנפלא המורה לכל כי העושה מעשה כזה ירומם וינשא כמוהו וכ"ש‬
‫שיהיה זה מוסר למול לבבם ולהעקד עצמם לפני בוראם על האופן הזה עצמו‪.‬‬
‫ובל יאמר אדם אלו יצוה הש"י אותי לעקוד את בני זה לפניו הייתי עושה כאברהם אבינו‬
‫ע"ה כי העקידה הזאת כל אדם מצווה ועומד עליה ואלו מזדרז בה נחשבת לו כאלו‬
‫עשאה‪ ,‬כמו שלמד מיכה הנביא ע"ה באומרו במה אקדם ה' האתן בכורי פשעי‪ ,‬הגיד לך‬
‫אדם מה טוב וכו' (מיכה ו')‪.‬‬
‫ירצה כי עקידת הבנים ושחיטתם אינה נרצת לפניו ית'‪ ,‬רק ההכנעה וההשתעבד‪ .‬וכמ"ש‬
‫ולא עלתה על לבי זו עקידת יצחק (תענית ד' א)‪ .‬ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט‪,‬‬
‫כאברהם שנאמר בו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט (בראשית י"ח)‪ .‬ואהבת‬
‫חסד כאברהם שהיה גומל חסד לכל העולם וכמ"ש חסד לאברהם (מיכה ז') והצנע לכת‬
‫עם אלוהיך כאברהם ששמע למצות קונו והלך דרך שלשת ימים בהצנע לכת להעלות בנו‬
‫לעולה בלי שום הרהור ומחשבה פוסלת‪ ,‬ובזה נחשב לו כאלו עקד את בנו‪ ,‬כי הנה שמוע‬
‫מזבח טוב‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪81‬‬

‫וכבר הפליגו חז"ל לבאר זה באמרם תקעו לפני בראש השנה בשופר של איל כדי שאזכור‬
‫עקידתו של יצחק ואני מעלה עליכם כאלו עקדתם עצמכם לפני וכו' (ראש השנה ט"ז א) כי‬
‫ההכנעה הנמשכת מבחינות התקיעות אל לבות האנשים והחרדה והזירוז אל העבודה‬
‫השלמה היא עצמה העקידה שנעקד יצחק ע"ג המזבח כמו שנתבאר‪.‬‬
‫והנה זאת ההוראה והלמוד הראוי להמשך מזה המעשה הוא אחד מהתועלות הגדולות‬
‫אשר זכר הרב המורה בפרק כ"ד חלק ג'‪.‬‬
‫ואולם השני הוא מה שיקיים בלבנו חוזק התאמתות הנבואה אצל הנביא מבלי שום ספק‬
‫וחולשת השערה עד שישחוט אדם את בנו יחידו למה שנצטוה עליו בנבואתו וכבר נתבאר‬
‫כל זה והכל רשום בכתב אמת‪.‬‬

‫ויהי אחר הדברים האלה ויוגד וכו'‪ .‬רחוק הוא שנקבל שהוגד לאברהם בפעם א' כי חלה‬
‫גם ילדה מלכה את בניה אלה ושלא ידע עד עתה‪ .‬אבל הקרוב כי כשנפקדה שרה נפקדה‬
‫אחותה מלכה עמה כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' נ"ג) וכבר ידעו זה בבית אברהם כמשפט האחים‬
‫אלא שמאמר ויהי אחר הדברים האלה נמשך עד ואברהם זקן ונקשר עמו יפה‪ .‬ושיעורו‬
‫ויהי אחר הדברים האלה וכבר הוגד מקדם לאברהם כי ילדה מלכה גם היא כאחותה בנים‬
‫לנחור אחיו את עוץ וכו' ואת כשד וכו' ובתואל ילד וכו' עד שכבר הייתה שם משפחה‬
‫גדולה ממולדתו ומבית אביו לזה היה מה שהיה כשהשביע אברהם את עבדו על זווגי בנו‬
‫אמר לו כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך וכו'‪ .‬ושם יתבאר שהשבועה הזאת אף על פי‬
‫שנזכרה שם אין שם מקומה רק שזכרה לעניין מעשה‪.‬‬
‫אמנם בסדר הספור הקדים עניין מיתת שרה וקבורתה לפי שלא נזכרה בנשואי בנה ולא‬
‫בהכנסת הכלה הצדקת‪ .‬ואף כי אמר בסוף וינחם יצחק אחרי אמו (בראשית כ"ד)‪ .‬והוא‬
‫דרך נכון בזה בטוב הבחינה ואין זולתו‪.‬‬
‫וזה מה שיאות לזה החלק‪.‬‬

‫‪81‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪82‬‬

‫עקידת יצחק שער כב (פרשת חיי שרה) – בראשית כג‬
‫[קעד‪,‬א] יבאר איך תישאר הבחירה חופשית‪ ,‬אף כי עיקריו תלויים במזל‪.‬‬

‫פרשת חיי שרה‪ ,‬ואברהם זקן‬
‫בהגדת (נדה ט"ז ב)‬
‫דרש רבי חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההיריון לילה שמו שנאמר‬
‫והלילה אמר הורה גבר (איוב ג') נוטל אותה טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך‬
‫הוא ואומר לפניו רבונו של עולם טפה זו מה תהא עליה חכם או סכל עשיר או עני‬
‫גבור או חלש אבל צדיק ורשע לא קאמר כדאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ‬
‫מיראת שמים שנא' ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעמך וכו' (דברים י')‪.‬‬
‫[האשה המפתה]‬
‫אם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים טבעו ודרכו של איש לחזר אחרי האשה אשר‬
‫דרכיה עקשים‪ ,‬איככה יוכל להמלט מפח יוקשים ולו שתי נשים‪ ,‬אחת היא הטבעית‬
‫הנישאת עמו מיום היוולדו‪ ,‬אשר עליו נאמר זכר ונקבה בראם (בראשית ה')‪ ,‬לזאת יקרא‬
‫אשה‪ ,‬בכל כתבי קודש ע"ד המשל הקרוב‪ .‬שניה לה כאשר ישא אשה מחוץ‪ ,‬כדרך כל‬
‫הארץ‪ ,‬שהם שני הזיווגים אשר נתבארו היטב במאמר לא טוב היות האדם לבדו שער ח'‪.‬‬
‫והנה הוא ידוע כי העניין בשתיהן הוא אחד‪ ,‬כי בהיות הזכר שטוף אחר חמדת הנאת כל‬
‫א' מהנה‪ ,‬הרי הוא כרוך אחריה ושומע בקולה ולבסוף יעשה חפצה‪ .‬ולזה הוא מבואר כי‬
‫בהיות הראשונה בלתי הגונה‪ ,‬הנה היא לא די למכשול ולפוקה‪ ,‬ומה עתה בבוא עליו רעה‬
‫על רעה‪ ,‬כי ודאי לא יעצור כוח להימלט מידה‪.‬‬
‫צא ולמד משמשון עם שתי נשיו שעם שהתחיל עמהן בגבורת איש‪ ,‬לסוף האחת הציקתהו‬
‫והשנית הציקתהו ואילצתהו עד שקצרה נפשו למות ונפל בידן‪ .‬ומי לנו חכם מכל כשלמה‬
‫אשר נאמר בו נשיו הטו את לבבו (מלכים א' י"א)‪ .‬ואחאב גם כן אשר הסתה אותו אזבל‬
‫אשתו (שם ט"ז)‪ .‬ואב לכולנו אמר האשה אשר נתת עמדי וכו' (בראשית ג')‪ .‬והוא מבואר‬
‫כי בכולן יד אשת נעוריו הייתה במעל ראשונה‪ ,‬אשר היא תמיד עמו ולא זזה ממקומה‪ ,‬כי‬
‫על זה אמר החכם ומוצא אני מר ממות את האשה וכו' (קהלת ז')‪ .‬הורה כי הסכנה היא‬
‫עצומה ושצריך סיוע להמלט מידה‪.‬‬

‫‪82‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪83‬‬

‫ומכאן מודעא רבה לשלמות האדם וחיותו על בחירת הטוב והרע והנה שכרו אתו גם‬
‫עונשו עוד אינם‪ .‬וזה כי אם שלמות האדם הוא דבק בטובת שתי נשיו אלו ואיכותן הוא‬
‫בידי שמים‪ ,‬כמו שהראשונה הנה היא מבוארת מעצמה שהיא תלויה במולד הטוב וכשרון‬
‫המזל‪ ,‬או הפכו‪ ,‬כמו שכתב החכם פרק י' מהמאמר הג' מספר המידות זה לשונו‪.‬‬
‫ואשר כפי האמת יתאווה הטוב יהיה מולידו מולד טוב‪ ,‬ואשר יהיה לו זה בטבעו‬
‫במולידו יהיה זה דבר גדול וטוב מאוד וכו'‪ .‬עד אומרו וע"כ באמת שלם מאוד‬
‫ואומר יהיה מולד טוב ע"כ‪.‬‬
‫ובמאמר הי' פרק י"ד‪ :‬אשר הוא בטבע גלוי הוא כי אין היכולת בנו כי אם לאיזו סיבה‬
‫אלוהית וזהו כאשר הם טובי המזל‪.‬‬
‫והשניה גם היא כבר אמרו עליה מ' יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ומכרזת בת פלוני‬
‫לפלוני (סוטה ב' א)‪.‬‬
‫וא"כ שלמות האדם ופחיתותו הכל הוא תלוי במזלו לא בידו ובחירתו‪.‬‬
‫וקשה עוד שכבר הניחו זה חז"ל להנחה אמתית‪ ,‬אמרו האי דבמאדים יהא גבר אשיד‬
‫דמא‪ ,‬האי דבצדק יהא גבר צדקן‪ .‬וכן בכל כוכבי לכת‪ .‬וכן אמרו האי דבחד בשבא יהא כך‬
‫וגו' וכן כולם‪ .‬ולא עוד אלא שדקדקו לשם‪ ,‬אי מזל יום גורם‪ ,‬אי מזל שער גורם‪ .‬וסוף דבר‬
‫אמרו שם מזל מחכים או מעשיר ויש מזל לישראל כדאיתא בסוף שבת (קנ"ו א)‪.‬‬
‫גם במועד קטן (כ"ח א) אמר רבא בני חיי ומזוני‪ ,‬לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא‬
‫תליא מלתא‪ .‬והרי הם שלשה עניינים כוללים כל עניני האדם ומבוקשיו ומה יש לו עוד‪.‬‬
‫ולא עוד אלא שנראה כמביא מופת ראיה לקיים הדבר‪ .‬אמר (מו"ק שם) דהא רבה ורב‬
‫חסדא תרויהו רבנן צדיקי הוו מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא‪ ,‬רב חסדא חיי‬
‫ע"ב שנ ין‪ ,‬רבה חיי מ' שנין‪ ,‬בי רב חסדא שיתין הלולי‪ ,‬בי רבה שיתין תיכלי‪ ,‬בי רב חסדא‬
‫נהמא דסמידא לכלבי ולא מיתבעי‪ ,‬בי רבה נהמא דשערי לאינשי לא אשתכח‪ .‬והרי זה‬
‫המאמר קשה מאוד בתוך הבאים כנגד פעולות ההשגחה ומחויביה בלי ספק‪.‬‬
‫גם המאמר שהתחלנו הוא הולך כדרכן והוא נפלא בעיני מצד קיומו הדעת הזה וגם כי‬
‫הוא סותר את עצמו‪ .‬וזה כי מאחר שהוא גוזר על החכמה והעושר והגבורה‪ ,‬או על הפכן‪,‬‬
‫אשר מציאותן הוא הכרחי להצלחת האדם ושלמותו כמו שאמרו אין הנבואה שורה אלא‬
‫על חכם גי בור ועשיר (שבת צ"ב א)‪ .‬ולא עוד אלא שאמרו אין בור ירא חטא ולא עם הארץ‬
‫חסיד (אבות פ"ב)‪.‬‬
‫ומהידוע שהעושר והגבורה כתריס לפני כמה מונעים ומעיקים הנמצאים לו לאדם מבית‬
‫ומחוץ אשר בהימצאם יוכל להצליח ובהעדרם הוא נמנע‪ .‬הנה א"כ איך אמר שלא גזר על‬

‫‪83‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪84‬‬

‫צדיק ורשע‪ ,‬הנה באמת הגוזר באלו הוא גוזר בכל‪ ,‬ואיך אמר הכל בידי שמים חוץ מיראת‬
‫שמים‪.‬‬
‫ועוד אם דברים אלו ביד הגזרה‪ ,‬ולא נשאר ביד האדם לבד היראה‪ ,‬ואותה מידו יבקש איך‬
‫אמר מה ה' אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו' ומה יש לו עוד‪.‬‬

‫[מאמרים המבטלים את הבחירה האנושית]‬
‫הנה שהמאמרים האלה והדומים להם כלם חברו לשפוך סוללה על חומת אמונת הבחירה‬
‫האנושית ואמות ההשגחה השלמה אשר כל התורה עומדת עליהם‪ .‬אמנם עיקר זה הספק‬
‫השתדל בהיתרו החכם בפרק הנזכר‪ ,‬אחר שסדר תואריו‪ ,‬שזה תרפו‪:‬‬
‫אם כל אחד יכסוף הנראה לו טוב לפי עיונו‪ ,‬ואין אדם שליט על דמיונו להטותו מעליו כמו‬
‫שאינו שליט על החוט שיראה אלא כמו שהוא בטבעו‪ .‬יחויב מזה כי אשר לא זכה להיוולד‬
‫במזל טוב ובמזל ישר יהא מוכרח במעשיו הבלתי הגונים אשר יפעלם לפי דמיונו‪ .‬ואם כן‬
‫הרשע תמיד הוא בלתי רצונו‪ ,‬ואנוס על מעשיו הרעים ולא יגונה עליהם‪ .‬ולא ישאר היותו‬
‫רצונו כי אם על הטובים‪.‬‬
‫[תשובה למאמרים אלה]‬
‫אמנם היה התרו במה שערך כנגד המקשים כשאמר שאם כמאמרם‪ ,‬גם פועלי הטובות‬
‫יפעלו כפי דמיונם‪ ,‬והנה אין להם שכר בעמלם‪ .‬והוא הפך המוסכם מפאת הכל‪ .‬ואמר‬
‫שאם יאמרו שפועלי הטובות יקראו רצוניים‪ ,‬בבחינת הפעולות המביאים אל התכלית‪,‬‬
‫שאינן נכספות לפי הדמיון‪ .‬כי עול התושיה וחיי הצער אינם נכספים כי אם לאוהבי החכמה‬
‫כי על כן סרו מעליה רבים‪ .‬ואם יכספו להיות חכמים מדניאל‪ ,‬כמו שאמר החכם מתאוה‬
‫ואין נפשו עצל (משלי י"ג)‪ ,‬כלומר מתאוה אל החכמה ואין מתאוה אל הדברים המביאים‬
‫אליה על כן יעזוב ממנה‪ .‬ולזה מי שטרח ומצא יקבל שכר‪.‬‬
‫הנה כן באמת יאמר אצל הרעות כי חתירת הבתים והאריבה במדברות לחורב ביום‬
‫ולקרח בלילה‪ ,‬באמת אינם נכספים לנואפים ולחמדנים‪ .‬והנה הנם רצוניים עליהם לא‬
‫הכרחיים‪ .‬וכמו שאמר הנביא גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה (ישעיה‬
‫ס"ו)‪ .‬וא"כ מקרה אחד לצדיק ולרשע‪ ,‬ולמה יאמרו שהצדיק רצוני והרשע בלתי רצוני‪.‬‬
‫וגזר את הדין בשאמר כי ודאי אם יש לדמיונו נטייה בפעולות מפאת הגרם השמימיי או‬
‫מפאת המזל‪ ,‬לא יחויב שיהיה כן על כל פנים‪ .‬וזה שהגרם השמימיי לא ישלים פעולותיו‬
‫רק במה שיכינו בני האדם הסיבות הצריכות ויזמינום כפי הצורך‪ .‬כמו שכתב החכם‬
‫בטענה הששית אשר במאמר הרביעי לאלוהיות‪ .‬והביא למשל כל זרע זרוע אשר יזרע‬
‫וכדומה‪.‬‬
‫‪84‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪85‬‬

‫וכן אומר אריסטו כי המזל אינו שליט להכריח האדם במעשיו לא לטוב ולא לרע‪ .‬אבל‬
‫לעולם יצרו מסור בידו‪ ,‬להוליכו לכל אשר יחפוץ בעצה וגבורה ומחשבה נכונה‪ .‬אם‬
‫להשלים עם המזל ואם להלחם כנגדו‪ ,‬באופן שיהיה מזלו תחת ידו‪ .‬וזה שלא עשה כן‬
‫ונמשך אחריו בהתחלתו עד שבהמשך הרגלו נמשך תחת יצרו ורוע מזלו‪ ,‬הוא הגורם‬
‫רעה לעצמו ברצונו ובחירתו‪ ,‬כמו שאמר החכם מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון‬
‫(משלי כ"ט)‪.‬‬
‫והנה עם זה כבר היו התכליות והמעשים המביאים אליהם מהתחלה אחת והיא הבחירה‪.‬‬
‫לא שיהיו התכליות נתלים במזל‪ ,‬והמעשים המביאים אליהם בבחירה‪ ,‬כי הוא מה שלא‬
‫ירצה השכל בלי ספק‪.‬‬
‫וזהו הפירוש הנכון לזה הפרק לפי כוונתו ולשונו עם שהמבאר נטה מזה‪ .‬וכבר כתבנו שם‬
‫בביאור מה שישיגהו מהקושי בדבריו גם שלא יצא מידי ספקו לפי ביאורו‪.‬‬
‫[כוחה של המערכת נחות מכוח הבחירה]‬
‫אמנם דבריו אלה לפי מה שכתבנו הם דברי אלוהים חיים ואשר על פיהם הותרו כל‬
‫הספקות אשר במאמרים הנזכרים‪ .‬שכולם מורים על האמת בהיות אל ממשלת המערכת‬
‫ולכח המזל יד ושם על מולד האדם והוייתו להיות לו נטייה אל אחת המעלות או‬
‫הפחיתיות מצד טבעו‪ .‬אבל כי יד האדם תהיה תמיד על העליונה להתנהג כפי שכלו ועל‬
‫פי חופשיות בחירתו‪ ,‬הן לשבר הוראת המזל ההוא בלי ספק לגמרי‪ ,‬או שיהפוך הוראתה‬
‫אל צד וצדדים שלא תזיק או שתועיל מעט או הרבה‪.‬‬
‫כמו שאמר רב אשי שם על מה שאמרו האי דבמאדים יהא אשד דמא או גנבא או אומנא‬
‫או טבחא או מוהלא (שבת קנ"ו א)‪ .‬יורה כי אינו בהכרח שיהיה גנב ושופך דמי נקיים אבל‬
‫שיש כוח בידו להתנהג על פי השכל והוראת המלמדים הטובים לשנות רוע הוראתו בשלא‬
‫ירע ולא ישחית כמו טבחא‪ ,‬או שיועיל לרפואת הגופות כמו אומנא‪ ,‬או שיוסיף עוד תועלת‬
‫נפשיי במלאכת שמים ויהיה מוהלא‪ .‬וכן אמר רבה אנא במאדים הואי‪ .‬אמר ליה אביי מר‬
‫נמי עניש וקטל (שם)‪ .‬והוא עצמו טעם מזל מחכים ומזל מעשיר‪ .‬שיש להם כוח בזה בלי‬
‫ספק ואפי' בישראל‪.‬‬
‫אמנם מאותותיהם אל יחתו על פי ההכרח שכבר נמסרה התורה בידם אשר היא רשאה‬
‫ושולטת על הכל‪ .‬שנאמר אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם (ויקרא כ"ו)‪ .‬וכל שאר‬
‫היעודים‪.‬‬
‫ואם יש די זכות תורה ומצוה ביד האדם‪ ,‬ודאי הוא ישלוט על מזלו‪ .‬אם לבטלו לגמרי או‬
‫להחליש תקפו וגבורתו‪ .‬ומפני זה יקרה ג"כ שהאדם יבואו לו מפאת מזלו טובות עודפות‬
‫על זכותו כאשר לא תעכב חובתו‪ .‬והוא עצמו מה שאמר רבא חיי בני וכו' (מ"ק כ"ח א)‪.‬‬
‫ירצה שאע"פ שלא יהיה זכות האדם מספקת להם‪ ,‬יגיעוהו אם הם במזלו‪ ,‬ובלבד שלא‬
‫‪85‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪86‬‬

‫יעכב עוון‪ .‬שהרי רבה ורב חסדא בני חד זכותא הוו‪ ,‬ולא היה הבדל ביניהם רק מצד המזל‬
‫כי לפי שהאחד היה מזלו עולה בהם יפה ומעשיו אינם מעכבים אבל עוזרים היו לו בשפע‪.‬‬
‫ואידך היה מזלו בהם רע מאוד מאד והזכות שהיה בידו הספיק להילחם כנגדו ולנצחו‬
‫במקצת‪ .‬ולא הספיק להטיב אותו באופן יגיע לו יותר מהשיעור שהגיעו‪ .‬ובלא ספק כי אם‬
‫לא מפני זכיותיו לא היו לו חיי שעה וגם לא חלק בפרנסה ולא בשום זרע של קיימא‪.‬‬
‫משל לשני שרי המלך שהם שווים בחשיבות ועלה על האחד הגורל להיות שר צבא בים‬
‫ועל השני להיות שר צבא בארץ רחבת ידיים‪ .‬כי ההבדל אשר ישיגם מסיפוק הצרכים ומן‬
‫צער הים הוא ידוע שלא יהיה מצד הבדל זכותם וקורבתם אל המלך כי אם מצד הבדל‬
‫מזל גורלם‪ .‬וגם הוא מבואר ששר צבא הים לחשיבותו וקורבתו למלכות ימציא לו שם‬
‫סי פוקו וימעט צערו יותר מאשר יהיה זה שם לזולתו‪ .‬כמו שחברו יהיה לו טוב המצב יותר‬
‫מכדי קרבתו מצד היותו בארץ הטובה ההיא‪.‬‬
‫[דברי חכמים על המזל ויכולת הבחירה]‬
‫וכל העניין עצמו באלה החכמים וכיוצא בהם שתשלוט בהם יד המזל מבלי שתסתלק‬
‫מהם יד הזכות והשגחת המשגיח כלל‪ .‬תדע שכן שהרי אלו הג' דברים עצמם הם מה‬
‫שאמרו ז"ל שלא נמסרו מפתחותיהם ביד שליח תחיה ובנים ופרנסה אלא שהם ביד‬
‫הקדוש ברוך הוא עצמו (תענית ב' א) וכולהו מקראי‪ .‬ואיך אמרו דלאו בזכותא תליא‪ ,‬והלא‬
‫הוא יתברך אינו פותח וסוגר כי אם על פי הזכות והחובה‪ .‬אלא שהכוונה שעם שתהיה יד‬
‫המזל בהם ראשונה‪ ,‬הנה הוא ית' על פי זכות האיש הוא משנה כוח המזל ההוא ומביאו‬
‫בכפל רסנו אל כל אשר יחפוץ‪ .‬צא ולמד מאברהם אבינו שהיה עקר לפי מזלו אמנם זכותו‬
‫הגדול הספיק להוציאו מאצטגנינות שלו וכמ"ש מאי דעתיך דקאי צדק במערב וכו' (שבת‬
‫קנ"ו א)‪ .‬וכן נאמר ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו וכו'‪ .‬וכן כולם‪.‬‬
‫והא דאמרינן בתעניות (כ"ה א) שאמר ליה לרבי אלעזר בן פדת ניחא לך דאיחרב עלמא‬
‫והדר אבריה ואולי דאברית בשעתא דמזוני‪ .‬הוא כדי שיהא לו מפאת מזלו ושלא יהא צריך‬
‫ליטול שכרו כשישנה לו הטבע בכל יום‪ .‬כי הידוע מהם שלא היה רצון החסידים ההם‬
‫לאכול עולמם בחייהם כמו שנתבאר מהרבה מעשים שנזכרו להם‪ .‬והוא גם כן הטעם למה‬
‫שסבל רבה בעניינים ההם הדוחק שסבל כדי שעקר שכרו יהיה לו שמור לעולם הבא‬
‫דעיקר שכר מצות בהאי עלמא ליכא (קדושין ל"ט ב)‪.‬‬
‫ולפי שבג' עניינים אלו נמצא החלוף מפורסם בין החכמים ההם אמר בני חיי ומזוני וה"ה‬
‫לכל שאר העניינים‪ .‬ומה שאמר רבי עקיבא זכה משלימין לו (יבמות נ' א) לפי שהוא סובר‬
‫שהטוב האמתי הוא מטיב לכל וגוזר לכל נמצא בתחילת הוייתו קצב החיים שהם כדאי‬

‫‪86‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪87‬‬

‫להשלים מציאותו ושאין צריך זכות רק להעמידו על קצבתו וכן כל שאר המאמרים כלם‬
‫יסובבו על זה הקטב בלי ספק‪.‬‬
‫[רבי חנינא על המלאך הממונה על ההיריון וגורל הטיפה]‬
‫ואולם מאמרנו אשר זכרנו בפתח השער הוא מה שיורה על אמיתת זה תכלית ההוראה‬
‫בשתובן כונתו‪ .‬וזה שדרש רבי חנינא כי אף על פי שיש מלאך ממונה על שעת ההיריון‬
‫והוא מזל המולד שנוטל אותה הטיפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ושם נאמר מה‬
‫תהא עליה לפי הכוח שמסר הש"י ביד המלאך ההוא מהתחלת הבריאה ומשם תהיה לה‬
‫כוח על כל אחד מהתוארים ההם אם למעלה ואם לפחיתות‪.‬‬
‫הנה לא יפה כוחו בהם בשיהיו כן עכ"פ אבל ישאר האדם יכול ורשאי בהשתדלות שכלי‬
‫וחריצות אנושי להדיח מעליו רעת הוראתו ויקבל את הטוב מאת האלוהים עד שיהפך‬
‫מזה מצד אל צד אם מעני אל עשיר כמו שנאמר ויד חרוצים תעשיר (משלי י') ואם מפתי‬
‫אל חכם כמו שאמר הולך את חכמים יחכם (שם י"ג) ומחלש אל גבור כמ"ש וטהר ידים‬
‫יוסיף אומץ (איוב י"ז)‪ .‬ולפחות יהיה לאל ידו לעמוד כנגד אלו ההוראות עד שלא יכנע‬
‫צדקו מפניהם‪ .‬כמו שיש כוח ברוע בחירתו וקלקול דרכיו להפוך אותם לרעה עם היות‬
‫הוראתם עליו לטובה‪ .‬וזה אומרם צדיק ורשע לא קאמר‪ .‬כלומר אבל אלו הגזרות לא‬
‫ימשלו על האדם באופן שבעבורם יהיה צדיק ורשע בהכרח אבל הכרעתם היא חלושה עד‬
‫שהצדיק והרשע המה ימשלו בהם‪.‬‬
‫והנה באמת היה מאמרם זה שווה למה שאמר ר' עקיבא הכל צפוי והרשות נתונה (אבות‬
‫פ"ג)‪.‬‬
‫ורמז גדול רמז רבי חנינא בקריאת המלאך ההוא לילה‪ ,‬וגם שלא נזכר שם לשון גזירה כי‬
‫אם שאלה לבד אמר טיפה זו מה תהא עליה וכו'‪ .‬וזה שזמן הלילה שהוא החישך הוא‬
‫מסוגל בשני דברים‪ .‬האחד במה שאין עניינו רק העדר ושלילת האור‪ .‬השני שהוא זמן‬
‫תקוה ותוחלת כמו שאמר משומרים לבקר (תהלים ק"ל)‪ .‬והנה באמת המלאך הממונה‬
‫מלפנים על ההיריון על האופן שזכרנו ראוי שיקרא בשם הזה‪ ,‬לפי שכבר יפלו בשאלה זו‬
‫עניין הלילה וסגולותיו‪ .‬וזה כי השאלה הזאת ודאי היא עמוקה וחשכה כחשכה של לילה‬
‫אצל השכל האנושי שלא יסבול היות דבר גזור בהשאר טבע הבחירה קיים ביד האדם כמו‬
‫שכתבנו בשער י"ט‪ .‬גם כי מסגולתה שלא יהיה שם רק העדר ההכרח אל אחד העניינים‬
‫מאחר שנשארה חפשיות הבחירה בידו‪ .‬וגם הסגולה השנית להיות הכל תלוי ועומד עד‬
‫שידון כפי מעשיו והרי הגזרה היא בתוחלת ממושכה עד הזמן ההוא‪.‬‬
‫ולזה באמת בהיות היראה בידו‪ ,‬הנה הכל בידו‪ ,‬הפך מה שהובן מהמאמר הזה תחלה‪.‬‬
‫נצטדק מאוד באמרו מה ה' אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוהיך וכו' (דברים‬
‫י')‪ .‬כי במה שיעבוד ביראה לבד הנה יזכה בכולם‪.‬‬
‫‪87‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪88‬‬

‫הנה שנתישבו כל המאמרים יפה ויועיל ביאורם לכל מה שיבא מהם על זה הדרוש וכיוצא‬
‫בו‪ .‬ובשער כ"ו יתבאר בשלמות תועלת ההשתדלות בכל אחת מחלוקות אשר ימצא האדם‬
‫עליהם אצל המזל ואצל המעשים הבחיריים‪ .‬ושם זכור במה תשקוט הנפש בזה‬
‫ההתבוננות מתלונת צדיק ורע לו רשע וטוב לו‪ .‬עיין עליו כי הדרושים קרובים והיו‬
‫לאחדים‪.‬‬

‫[תשובות לספקות]‬
‫והנה הספק הראשון אשר זכרנו מנטות האדם אחרי נטויו הרי הותר במה שאמרו חז"ל‬
‫שאין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו (סוטה ב' א)‪ .‬ואף על גב דאמרינן התם לא‬
‫קשיא כאן בזווג ראשון כאן בזווג שני‪ .‬שהכוונה שהזווג אשר מהאשה הראשונה אשר‬
‫נולדה עמו היא אשר הייתה על פי הכרוז הנזכר ע"י המלאך הממונה על ההיריון‪ .‬אמנם‬
‫הזווג השני אשר הוא לעת מצוא כמו שאמרו רז"ל בן שמונה עשרה לחופה (אבות פ"ה)‬
‫הוא הנעשה על פי מעשיו כמו שביארנו שם בשער הח' הנזכר‪ .‬והנה הזווג השני כבר‬
‫נתבאר שהיה על פי זכות האדם כמו שרצינו‪.‬‬
‫אמנם הראשון יש לו שני מיני תקון‪ .‬הא' הרשות הנשאר ביד האדם להכריע כוח המזל‬
‫כמו שאמרנו‪ .‬והשני מה שיעזור אל תקונו השגחת הזווג השני וחריצות ההזהר בו‪ .‬כי‬
‫מטבע שני אלו הזווגים להתגלגל זה על זה ולהמשיך זה אל זה הן לטוב הן למוטב כמו‬
‫שהיה העניין הזה בעצמו באבות הקדושים עליהם השלום‪ .‬שאין ספק שזווג הראשון של‬
‫אברהם אבינו ע"ה היה במזל נאה ומזל טוב‪ ,‬עד כי ליושר מעשיו המפוארים הנמשכים‬
‫מטוב טבעו ויושר שכלו זבדו אלוהים זבד טוב הראוי לעלות בגורלו‪ .‬ומשם נמשך שימצא‬
‫בזרע הנולד מהם כושר הטבע ושלמות הבריאה עד שהיה נבחר לעולה תמימה‪ .‬וחויב‬
‫מזה שיזדקק לו האל ית' להמציא לו מנה יפה ההוגנת לו עד שבכל זה יהיה תמיד הטוב‬
‫נוסף בהם‪ .‬עד שבא יעקב אשר היה זה העניין אצלו על השלמות יותר מכלם‪ ,‬כי על כן‬
‫הייתה מטתו שלמה‪.‬‬
‫ולא סר מהמשך תוספת הטוב הזה לכל הדורות‪ .‬רק לבלתי הזהר בשמירת הזווגים‬
‫השניים כמו שנראה מבני משה רבינו ע"ה וזולתו מאשר נזכרו בכתובים‪ .‬וכמו שאמר כי‬
‫בת אחאב הייתה לו לאשה (מלכים ב' ח')‪ .‬ואל התחלת ההשתלשלות הזה רמז אברהם‬
‫בתפלתו באומרו ה' אלוהי השמים אשר לקחני מבית אבי כו'‪ .‬הוא ישלח מלאכו לפניך כו'‪.‬‬
‫ירצה ה' אלוהי השמים אשר הכריז עלי בשעת יצירתי אשר בה קדשני ממעי אמי ומאז‬
‫לקחני ובחרני מבית אבי והבדילני ממזג אנשי ארץ מולדתי‪ .‬שכל זה הוא עניין הזווג‬
‫הראשון‪ .‬והוא היה סיבה לשיהיה לי זרע כשר ראוי לשיאמר עליו לזרעך אתן את הארץ‬
‫הזאת (בראשית י"ב)‪ .‬יתכן שהוא ישלח מלאכיו הממונים על הזווגים הנעשים לאיש ואיש‬
‫‪88‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪89‬‬

‫כדרכיו וכפרי מעלליו ולקחת אשה לבני ליצחק שתהיה ראויה והגונה אליו לפי זכותו‪ .‬כדי‬
‫שישתלשל משם והלאה שלשלת טהרה וקדושה‪.‬‬
‫ומשם עצה טובה והכרחית לבדוק האדם עד מקום שידו משגת עד ימצא זווג כשר וטהור‬
‫בכל מה שאפשר‪.‬‬
‫ואל ימעט לפניך עניין אלו הזיווגים שאמרנו‪ .‬כי הן הנה היו התחלת שלמות האדם‬
‫והצלחתו‪ .‬ובהנה תתלה הגעת תכליתו וכל טובו בשני העולמים‪ .‬כי הנה האשה הראשונה‬
‫היא הנפקדת בעצם וראשונה על עסקי השכל להביאו אל חיי העולם הבא עולם ההצלחה‬
‫האמתית‪ .‬ואגב ארחא תתעסק גם היא בעניינים הצריכין לחיי שעה‪ .‬כמו שהשניה בעצם‬
‫וראשונה היא מופקדת על צורכי העולם הזה וכל מלאכת עבודתו בכל המלאכות אשר‬
‫האשה עושה בבית בעלה והנהגתו‪ .‬ולפי דרכה תסייע עזר רב למלאכת חבירתה‪ .‬כי על כן‬
‫נאמרו שתיהן בדיבור אחד בכל כתבי הקדש‪ .‬להיות האחת משל לחברתה הטובה היא‬
‫אם רעה‪ .‬גם נקרא שם ה' עליהם ליחס אותן לעצמו אעשה לו עזר כנגדו (שם ב') זכר‬
‫ונקבה ברא אותם (שם א')‪ .‬ויבן ה' אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה‪ .‬וכמו‬
‫שאמר החכם ומה' אשה משכלת (משלי י"ט)‪.‬‬

‫[אשת חיל]‬
‫וכמה הפליג החכם להורות זה היחס אליו יתברך בשתיהם בקחתו האשה המפורסמת‬
‫למשל והראשונה לנמשל‪ ,‬ודבר אליהם ובסדר התועלות הגדולות הנמשכות מהן עד הגיע‬
‫לאדם אל סוף שתי ההצלחות על צד היותר שלם שאפשר‪ .‬וזה בעניינים נאותים מאוד‬
‫וכמעט משותפין לשתיהן‪ .‬ובסדר אלפא ביתא כדי שיהא מסודר ומלומד בפי האנשים‬
‫להיות תועלותיהן שגורים בפיהם יאמר‪.‬‬
‫אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה (משלי ל"א)‪ .‬קרא לאשה הכלולה בכל המעלות‬
‫שיזכור אשת חיל על דרך שאמר ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל (שמות י"ח)‪ .‬והם‬
‫אשר נכלל בהם כל התוארים אשר זכרם יתרו באומרו יראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע‬
‫(שם) ומזה אמר בועז לרות יודע כל שער עמי כי אשת חיל את (רות ג') וכאומרו במקום‬
‫אחר אשת חיל עטרת בעלה (משלי י"ב)‪ .‬ואמר שאשה כזאת א"א להמצא לאדם מצד‬
‫הקרי וההזדמן על דרך מציאה‪ .‬כי הנה על דרך החריצות ורוב ההשתדלות הוא רחוק‬
‫מציאותה יותר ממציאות הפנינים היקרים אשר אינם רק בהיכלי מלך ובאוצרותם‪ .‬ומהידוע‬
‫שהדבר שמציאותו הטבעי או המורגל הוא רחוק‪ ,‬שמציאותו על צד הקרי הוא נמנע או‬
‫קרוב לו‪ .‬והנה לפי שענייני האדם לא יושגו רק באחד משלשה דרכים‪ .‬אם בחריצות‬
‫ההשתדלות‪ .‬או בטוב ההזדמנות‪ .‬או בחפץ אלוהי‪ .‬וסימנם בשלשה כתובים רצופים‪ .‬ויצא‬
‫‪89‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪90‬‬

‫יעקב‪ ,‬ויפגע במקום‪ ,‬ויחלום וכו' (בראשית כ"ח)‪ .‬אמר שאחר שא"א שתמצא על דרך‬
‫ההזדמנות כי מי ימצא‪ .‬וגם על דרך החריצות רחוק מפנינים מכרה‪ .‬הנה לא יתכן שתהיה‬
‫לו רק מתת אלוהים וכמו שקיים באומרו ומה' אשה משכלת (משלי י"ט)‪ .‬והוא עצמו דעת‬
‫החוקר שאומר כי הטובות העליונות המה ראויות שינתנו מאת האלוהים אם הונח שממנו‬
‫יבואו טובות לאדם‪ .‬ואפילו אם הונח שיבא מצד ההשתדלות הוא דבר אלוהי‪ .‬אמנם לפי‬
‫המקרה לא יתכן שתמצא שום הצלחה אנושית גם כי דבר בליעל יצוק בו שהדבר הגדול‬
‫והנבחר יבא מהצלחה מקרית‪ .‬אלו תורף דבריו בשביעי מהראשון מספר המידות‪ .‬וזה‬
‫מה שאמרנו מהתייחס זאת המתנה אליו יתב' ולא לזולתו‪ .‬וכ"ש שיצדק כל הכתוב הזה‬
‫באשה הראשונה כי היא רחוק שיהיה או נמנע שימצא עד תכלית השווי וההאותות‬
‫וכמאמר החכם‪ .‬כי זה לא יהיה רק במולד טוב ומזל טוב כמו שזכרנו ראשונה‪ .‬ולנו אין‬
‫להתיחס רק לאל ית'‪ .‬והנה אחר שגזר על היות מציאותה דבר אלוהי חייב אמיתת גזרתו‬
‫מצד רבוי פעלים הכוללים והחלקיים‪.‬‬
‫והתחיל בדברים ההכרחיים ואמר‪.‬‬
‫בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר‪ .‬אמר כי בעל אשה זו סמוך לבו בה שתשמור קניניו‬
‫וכל אשר אתה בבית‪ .‬ועם זה לא יחסר מהביא עוד שלל רב מחוץ‪ .‬כי שני אלו העניינים‬
‫הם הכרחיים להצלחת הבית‪ .‬ואפשר שירצה שהיא גם היא תקנה ותוסיף כיד אלוהיה‬
‫הטובה והנה לא יחסר בעלה כל בה‪ .‬והנה העניין הזה הוא קרוב מאוד למה שיאות‬
‫למלאכת השכל בעיוניו ולמודיו‪.‬‬
‫גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה‪ .‬אמר שיגיע מחריצות זאת האשה וטוב טעמה לעשות‬
‫כל מעשיה על צד היותר טוב מבלי שיצטרף מאומה רע בהם כמו שהוא על הרוב בכל‬
‫הפועלים‪ .‬או שירצה והוא הנכון כי בעבודתו תשמור לו חסדו וטובו שעשה לה ותגמלהו‬
‫ולא תזכור לו דבר רע אם קבלה ממנו בשום צד‪ .‬ולא היה זה בימי הבחרות והילדות לבד‬
‫כי גם כל ימי חייה‪ .‬וכמה יצדק זה באשה הראשונה שתגמלהו הטוב‪ .‬והמכוון מעץ הדעת‬
‫טוב‪ .‬ולא היה הרע הסמוך אליו שהמה הדברים המתיחסים על זה החלק ובהם יפול עיקר‬
‫שבחו וגנותו‪.‬‬
‫דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה‪ .‬אמר שהבטלה והשעמום שנואות אליה עד‬
‫שתחרץ לדרוש צמר ופשתים לעשות בחפץ כפיה‪ .‬ותלה החפץ בכפים להפליג באלו‬
‫הידים שיש בהם חפץ ותשוקה הפך מה שנאמר תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות‬
‫(משלי כ"א)‪ .‬וזו מליצה נאה למלאכת האשה הראשונה לדרוש ולהרהר בקצת מצות‬
‫אלוהיות שהיצר הרע משיב עליהם‪ .‬שהוא העניין בלבישת שעטנז צמר ופשתים יחדו‬

‫‪90‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪91‬‬

‫וכדומה‪ .‬ועם כל זה לא סרה מעשות מצות קונה בחפץ כפיה‪ .‬ראה משל נמרץ לוקח‬
‫מהיותר מיוחדת ממלאכות האשה‪ .‬כמו שהרהור הזה הוא היותר מיוחד אל זה החלק‪.‬‬
‫הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה‪ .‬אמר כי לא תספיק לה להכין צרכי ביתה דרך‬
‫הסיבות הקרובות לבד‪ .‬כי אף בדרך הסיבות הרחוקות על דרך הסחורה ובשעת הזול‪.‬‬
‫לפי שההשקפה כזה הוא חצי הספוק‪ .‬ויצדק זה מאוד במלאכת הנפש‪ .‬כי בעשות בחפץ‬
‫כפיה כמו שאמר‪ .‬הייתה חברת זה הגוף אל הנפש כעניין האניה אשר יבאו בתוכה עוברי‬
‫ארחות ימים להביא ממרחק לחמם ונכנסו בשלום ויצאו בשלום‪ .‬ונמשך בזה אל מה‬
‫שאמ ר המשורר זה הים גדול ורחב ידים וכו'‪ .‬שם אניות יהלכון (תהלים ק"ד)‪ .‬כי העולם‬
‫הוא הים גדול ורחב ידים יעברו רוחות החיים מקצה אל קצה על ידי אלו הגופים הנתנים‬
‫בתוכם‪ .‬ואמר לויתן זה יצרת לשחק בו‪ .‬על זה החבור המיוחד שבאדם שהוא לבדו אשר‬
‫נברא לשחק ולשמוח בו‪ .‬ואשרי מי שבא לשם ולחם חקו בידו‪.‬‬
‫ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה‪ .‬אמר כי בטוב שכלה מכוונת‬
‫בחריצותה לקום בעוד ליל העולם ובה תטרח לשני עניינים מעולים‪ .‬האחד לתת במלאכת‬
‫ההיא טרף חוקה‪ .‬והשני כדי שישאיר זה המנהג למוסר לחק לנערותיה‪ .‬והוא מה שיכון מן‬
‫הראשונה‪ .‬כי תקום בעוד ליל העולם הזה לקנות טרף לבית עולמים ראשונה‪ .‬ואח"כ חק‬
‫לנערותיה ההולכים לרגלה בעולם הזה‪ .‬והנה היא עושה מהעקר עקר כמו שאמרנו‬
‫ראשונה‪.‬‬
‫זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטעה כרם‪ .‬אמר שלא יספיק לה מה שהתחילה לפרנס‬
‫ביתה בדרך מקח המזונות ואף כי יהיו בשעת הזול‪ .‬אלא שזממה לקנות שדה להיות לה‬
‫פרי תבואה לאכול לשבעה ולמכסה ותקחהו מיד‪ .‬ולא עוד אלא שהערימה לקחתו חלק‪.‬‬
‫ואחר כך מפרי כפיה נטעה כרם חמד באשר ייטב לה‪ .‬שעל זה האופן יעמוד לה בדמים‬
‫מועטים‪ .‬וכל זה מהעניין אשר אמר ממרחק תביא לחמה‪ .‬ואמר נטע לפי שכבר יש לה עם‬
‫זה טעם איש‪ .‬ובמלאכת האשה הראשונה אמר כי עם שמעשיה והשגותיה הם במדרגת‬
‫השדה החלק‪ .‬מפרי כפיה ועזרתה נטע בעלה כרם חמד המשומר בענביו‪ .‬ובזה ודאי יש‬
‫אם למסורת‪.‬‬
‫חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה‪ .‬כי מאחר שהספיקה ביתה על זה האופן בו מן‬
‫הבטחון‪ .‬מעתה כבר היא חגורה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה לעשות חיל‪ .‬כי לא יהיו עוד‬
‫עיניה ולבה תלויים על ספוק הבית‪ .‬וזה מה שיצדק מאוד במלאכת עבודת הנפש שחגרה‬
‫בעוז לאמץ זרועות עולם בתושיית התורה והעיון‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪92‬‬

‫טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה‪ .‬אמר כי כמו שבתחילה זרזה עצמה מפני‬
‫צורך ביתה‪ .‬כן עתה אחר שטעמה תועלת יגיעתה הנה אז הרבתה ההתעמלות עד שלא‬
‫יכבה בלילה נרה‪ .‬וזה העניין מיוחד מאוד לאשה ראשונה‪ .‬שכיון שטעמה בקצה המטה‬
‫אשר בידה כי טוב סחרה ואתננה‪ .‬חויב כי גם שיחשך השמש ביום המות לא יכבה נרה‬
‫בלילה ההוא‪ .‬וכמו שאמר המשורר לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח‬
‫(תהלים ט"ז)‪ .‬ואפשר כי לכן כתיב ליל לומר שלא יהיה לה חשכו של לילה‪.‬‬
‫ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך‪ .‬אמר כי בשעת הפנאי מלאכת הטוייה המיוחדת‬
‫לנשים לא נבזית בעיניה‪ .‬או שאומר כן על רוב חריצותה כי במצוא אלו הכלים שהם‬
‫שובתים ממלאכת הנערות שהיא משלמת מלאכתן כדי לזרזן ולסייע במלאכה‪ .‬ובמלאכת‬
‫הנפש שהחזיקה במלאכותיה להכין לפניו צרכי עניני השכל המעשיי שהוא במדרגת‬
‫הכישור‪ .‬ועם זה כפיה תמכו פלך והוא השכל העיוני‪ .‬וכמה המריץ למשל הזה ודמיונו‬
‫להמלא הכלי הקטן הריקן מהמלא הגדול‪ .‬כי היא משתדלת תמיד שיושפע המעשה‬
‫מהעיו ני ויתמלא ממנו אורה וזיוה‪ .‬כמו שבמלאכת הטויה כל עצמה וכוונתה למלא הכישור‬
‫מהצמר אשר בפלך או בפשתים‪.‬‬
‫כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון‪ .‬אחר ששבחה בהשגחת צרכי ביתה אמר כי לא‬
‫תשכח צרכי עניי מקומה וגם בהם נהגה בחכמה‪ .‬וזה כי העני והוא אשר לא מלא כפו די‬
‫צרכו ובא לשאול מאתה דרך שאלה ומתנה לא תקפוץ את ידה אבל פרשה כפה ונוטל‪.‬‬
‫אמנם לאביון שהוא נכר בעניותו וחסרונו היא שולחת אליו שתי ידיה ואינה ממתנת עד‬
‫שישאל‪ .‬והנה באמת כן היא דרכה של האשה להוציא בעלה זה מידי עניות ודלות‬
‫בהשגותיו בטוב שרותה בעבודת הפלך שזכר‪ .‬ולדמיון זה פירשו קצת השר מיכאל שהוא‬
‫השכל האנושי שהוא מך בערך גבריאל שהוא השכל הפועל‪.‬‬
‫לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים‪ .‬אמר שלא נסתרו מנגד עיניה חלופי‬
‫הזמנים וילדי הימים‪ .‬כי על כן הקדימה להלביש ביתה לבושים כפולים‪ .‬או שיאמר על צבע‬
‫השני שהוא מועיל אצל הקור מזולתו מהמראות‪ .‬והנכון שיאמר שהגיע מזריזותה להלביש‬
‫אנשי ביתה ונעריה מהצמר אשר הוא בן שנתו‪ .‬לפי שאינו יפה לבגדים הנעשים לסחורה‬
‫כי אלה יעשו מהצמר השלם‪ .‬וזה הפירוש הוא נאות‪ .‬והנמשל בו נכבד מאוד על דרך‬
‫שאמרו חז"ל אוכל אדם פירותיהם בעולם הזה והקרן קיים לעולם הבא (פאה משנה א')‪.‬‬
‫מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה‪ .‬יאמר שאחר שהקדימה הדברים ההכרחיים‬
‫ליישוב הבית ולצורך אנשי ביתה‪ .‬השתדלה בדברים אשר הם לשם ולתפארת לעשות‬
‫מרבדים לביתה ולחדרי משכבה‪ .‬ושש וארגמן לבושה לכבוד בית אביה ושבח משפחתה‪.‬‬
‫‪92‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪93‬‬

‫וזה גם כן הוא נאות מאוד לעניין הנמשל‪ .‬שאם עשתה עשתה לה על דרך מונבז אבותי‬
‫גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי (ב"ב י"א א) שנאמר ולך תהיה צדקה (דברים כ"ד)‪.‬‬
‫נודע בשערים בעלה‪ .‬יאמר כי בעלה זה יודע במעלה ושלמות על כל בני גילו‪ .‬והיה זה‬
‫מצד העזר הנאות שהיה לו ממנה יותר מהן‪ .‬וגם כי בשבתו עמהם ישב בטח בדד ולא‬
‫יחרד לבבו לבא אל ביתו לעשות מלאכתו‪ .‬נוסף על מה שיהא ניכר בטכסיסי מלבושיו‬
‫ובנקיותם או בבריאותו ויופיו‪ .‬דכלהו איתנהו ביה‪ .‬ולעניין הנמשל הוא מבואר כי בעל‬
‫האשה השלמה נודע בשערים‪ ,‬הם שערי צדק צדיקים יבואו בם לעולם החיים‪.‬‬
‫סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני‪ .‬אמר כי מה שעלה בידיה משפע מלאכתה‬
‫שאינן צריכין לביתו‪ .‬הנה היא מוכרת אותם אם על ידי סוחרים‪ .‬או שיאמר וחגור נתנה‬
‫לכנעני על דרך שאמרו ז"ל מותר לחלוק קליות ואגוזים לנערים להרגילם לחנות (ב"מ ס'‬
‫א)‪ .‬אך לעצמה הטוב והמובחר שבעסקיה‪ .‬והוא אומרו עוז והדר לבושה ותשחק ליום‬
‫אחרון‪ .‬שבחרה בטוב דעתה וטעמה הבגדים שיתחברו בהם היופי והחוזק ותתכבד בהם‬
‫ימים רבים ושנים‪ .‬ותצחק ליום אחרון לשמושה מהם שתמכרם בדמים יקרים ותחליף‬
‫חדשים לבקרים‪.‬‬
‫פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה‪ .‬הוציאה מכלל הנשים הדברניות‪ .‬כי זאת‬
‫החריש תחריש בכל עת ובכל שעה ודבר תדבר במשקל ובמשורה‪ .‬והנה היא זאת לה‬
‫מדה גדולה‪ .‬וזה מה שפתחה פיה בחכמה ותורת גמילות חסדים לבד היא המרגלת על‬
‫לשונה‪ ,‬כדת הנשים הצדקניות מצד שהם תמיד מצויות בבית‪ ,‬תמיד להתנהג בה‪ .‬ולא על‬
‫זאת אמרו המלמד לבתו תורה כאלו מלמדה תפלות (סוטה כ' א)‬
‫צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל‪ .‬שהגיע מזריזותה שבהיות כל מלאכותיה‬
‫נגמרות בידה לא יחסר כל בביתה‪ ,‬הנה עומדת ומצפה בו אנה ואנה בכל אשר ימצא שם‬
‫בדק לתקן אותו ולחזקו או לשנותו לטוב‪ .‬והיה זה לה כי לחם עצלות לא תוכל לאכול‪ .‬אבל‬
‫היא פועלת תמיד לפי המעלה‪.‬‬
‫והנה באמת הארבעה פסוקים אלו תכופים ורצופים הנה הנם בעצם וראשונה באשה‬
‫הראשונה‪ ,‬כי היא אשר עשתה סדין ותמכור וחגור נתנה לכנעני מצד שהן סחורות נקלות‬
‫ופחותות‪ .‬אמנם עוז והדר לבושה אשר בחרה לנפשה ותצחק ליום אחרון‪ .‬יום ששאר‬
‫הגופות יבואו לבאר שחת ודרכן למרר בבכי‪ .‬והנה היה זה לה למה שנתאמת על פי‬
‫הנגלה בכל עסקיה כי שם ביתה העיקרית אשר בנתה אותו לתפארת‪.‬‬

‫‪93‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪94‬‬

‫משל לנער קטן ששמע מבית אביו שהיה לו בעיר אחרת רחוקה אחוזת נחלה בית מושב‬
‫נחמד ופרדס גדול למראה‪ .‬ורואה ששולחין שם יום יום הוצאות גדולות להתבונן ולצורך‬
‫עמידתן‪ .‬והוא גם הוא כשקם תחת אביו שואלין ודורשין ממנו ממון הרבה לתקון הבית‬
‫והפרדס וכל כלי עבודתם‪ .‬והוא נותן תמיד בעין יפה ומצוה עליהם תמיד‪ ,‬כי חפץ מאוד‬
‫בתיקונן וביישובן‪ .‬והנה האיש הזה אם היה שיצוה לו המלך להעתיק מושבו מהעיר אשר‬
‫הוא יושב בה אל המדינה ההיא אשר שם ביתו הגדול ופרדסו הנאה באמת לא ירע בעינו‬
‫כי ידע נאמנה יש לו שם בית המנוחה ומשכנות מבטחים‪ ,‬אשר על ישובן ובנינן היה לבו‬
‫תמיד‪ .‬אבל ישמח שמחה גדולה כי נכסוף נכסף אליו‪ .‬וכל שכן אם ישים אל לבו פחיתות‬
‫העיר ההיא אשר הוא גר בה וחולשת ענינה ורוע ישיבתה‪.‬‬
‫והוא הטעם שאמרו חכמינו ז"ל מת מתוך שחוק סימן יפה הוא לו (כתובות ק"ג ב) כי‬
‫השלמים בזכרם בעת ההיא מה שהוציאו זמנם וממונם בבנין בית עולמים ישישו כאשר‬
‫יעתקו אליו ונפטרין מתוך שמחה ופנים צהובים‪ .‬לא כן הרשעים אשר לא הרגישו בזה כלל‬
‫ולא חשו אליו ולא השתדלו בו‪ .‬כי בנסעם מקדם יתר לבם ויחרד‪ .‬כי איננו רואה את כל‬
‫מאומה בידם‪ .‬ולזה ימותו ולא בחכמה ולא בשמחה‪ .‬אבל מתוך הבכי והעצב הגדול והוא‬
‫ודאי סימן רע להכיר בו רוע חיותם ומיעוט שלמותם‪ .‬ונתקיים על כל אחד מהם כי בהבל‬
‫בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה (קהלת ו')‪ .‬הפך מה שאמר המשורר גם כי אלך בגיא‬
‫צלמות לא אירא רע (תהלים כ"ג) הוי ותצחק ליום אחרון‪ .‬ונתן הטעם כי פיה פתחה‬
‫בחכמה לדעת ולבקר כי שם עיקר הדירה‪ .‬ותורת חסד על לשונה לצוות תמיד על תיקון‬
‫בנינה ויופיה והדרה‪ .‬ולזה אינה יושבת כסומא שאינה רואה מקום דרכה ושבילה אשר‬
‫היא הולכת שם‪ .‬אבל צופיה הליכות ביתה‪.‬‬
‫[מדוע אין רמזים לעולם הבא בזמן החיים או סמוך למוות?]‬
‫זה ימים שאלוני קצת המחשבים ארחותם לאמר‪ ,‬אם העולם הבא הצח והבהיר המוצלח‬
‫הוא נכון ומזומ ן לאנשים אחרי מותם‪ .‬למה לא הופיע עליהם ניצוצי אורו בהיות באלו‬
‫החיים חיתם או סמוך לפטירתם‪ ,‬עד שתרגיש נפשם שמץ מנהו ותשמח ללכת לדרכה‪.‬‬
‫ואני שמחתי בשאלה כדי שיקבלו תוכן התשובה האמתית‪.‬‬
‫אמרתי האמת אתכם כי כן ראוי וחויב שהטוב הגדול ההוא ינצץ אורו ויאיר טרם בואו‪ ,‬כמו‬
‫השחר עלה טרם צאת השמש בגבורתו‪ .‬אבל שזה לא יתכן להראות רק לאנשי השם מתי‬
‫מספר אשר נגע אלוהים בלבם‪ ,‬כמו שחויב מטבע זה העניין הנפלא‪ .‬וזה כי הש"י יצר את‬
‫האדם בחכמה דוגמת עולם קטן וברא בו כעין שני המאורות אשר בעולם הגדול‪ .‬המאור‬
‫הגדול הוא השכל האלוהי לממשלת ביום‪ ,‬הוא עולם ההצלחה וכל הנלוה אליו‪ ,‬ואת‬
‫המאור הקטן הוא הכח החיוני המתעורר לממשלת בלילה‪ ,‬הוא לצרכי העולם האפל הזה‬
‫הנפסד‪ .‬והייתה הכוונה האלוהית להיות המאורות האלו משמשין כל אחד על עבודתו ועל‬
‫‪94‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪95‬‬

‫משאו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו‪ .‬רצוני שיהיה תמיד השמש השכלי הלזה הולך‬
‫וחזק מאוד מאיר ומזהיר בעניניו המיוחדים שבעתים כאור הלבנה המשמשת בעסקי‬
‫העולם ואודותיו‪ .‬אמנם כאשר ישתדל האדם בהחזיק המאור הקטן כל עוד שהוא הולך‬
‫ואור כן יחלש וכן יכבה אור המאור הגדול‪ .‬וכל עוד שיחלש וימעט אור המאור הגדול‬
‫השמש השכלי כן ירבה וכן יפרוץ אור המאור הקטן השפל בלי ספק‪.‬‬
‫תדע כי ככבות האור השכלי מאבינו הראשון ואשתו בעת חטאם כתוב אחריו ותפקחנה‬
‫עיני שניהם וידעו כו' (בראשית ב') כפי מה שפי' הרב המורה (ח"ב פ"ל) וזולתו‪ .‬וההפך‬
‫אצל האבות הקדושים כי בהתחזק בידם האור השכלי יום יום נאמר בעת זקנתם ויהי כי‬
‫זקן יצחק ותכהן עיניו מראות (שם כ"ז)‪ ,‬ועיני ישראל כבדו מזוקן (שם מ"ח)‪ ,‬וכן בעלי‬
‫(ש"א ג') הרק אך במשה נאמר לא כהתה עינו ולא נס ליחה (דברי' ל"ד)‪ .‬כי הוא לבדו זכה‬
‫להיות שני מאוריו גדולים כמו שנא' עליו ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ושב אל וכו'‬
‫(שמות ל"ג)‪.‬‬
‫ולזה כל האנשים השלמים אשר בעודם בחיים חייתם מתחזקים בהכין להם שמן זית זך‬
‫וטהור ופתילות נקיות להזהיר ולהאיר בכל עוז אור המאור הגדול והוא עומד עליהם‬
‫בתוקפו וגבורתו‪ .‬המאור הקטן הוא חלוש ורפוי בידיהם‪ .‬והנה לעת בקר הוא עת פטירתם‬
‫מזה העולם כמו שאמר הכתוב וירדו בם ישרים לבקר (תהלים מ"ט)‪ .‬הנה טרם הערב‬
‫להם המאור ההוא הקטן המשמש בעולמם זה כבר הופיע וזרח עליהם עמוד השחר‬
‫העולה מהמאור הגדול הבהיר והצח הבא אליהם‪ .‬כמו שהוא העניין טרם צאת השמש יום‬
‫יום‪ .‬ויחויב להם שישמחו לקראת אור הגדול ההוא ולא יחושו לכבוי האור הקטן כלל כמו‬
‫שלא יחוש העולם לכבוי הירח בצאת השמש על הארץ‪ .‬כי על זה אמר המשורר נפשי לה'‬
‫משומרים לבקר שומרים לבקר (שם ק"ל)‪ .‬וכן אמר על עצמו לכן שמח לבי ויגל כבודי וכו'‬
‫כי לא תעזוב נפשי לשאול וכו' (שם ט"ז)‪.‬‬
‫וכן סופר לחכמינו ז"ל (ב"ר פ' ס"ב) מאותם השלמים שראו עולמם בחייהם לוי בן זבדי ור'‬
‫יוסי בן פטרוס ור' יהושע בן לוי‪ .‬הא' אמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וכו' (תהלים‬
‫ל"א)‪ .‬והשני על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (שם ל"ב)‪ .‬והשלישי כי בו ישמח‬
‫לבנו (שם ל"ג)‪.‬‬
‫הנה שנראה להם בעת פטירתם אמיתת עולמם כל א' כפי מה ששיער במאמרו הנפלא‬
‫והוא מה שיחייב אותם שיפטרו מתוך שמחה וצהלה כמו שאמרנו‪ .‬אמנם האנשים הריקים‬
‫אשר היה עולמם זה להם לעקר ומגדילים מדורת המאור הקטן והוא הולך ומתחזק‬
‫בידיהם‪ .‬הנה האור הגדול היה להם הולך וכלה עד שנשאר כדמות כוכב אחד מהחשובים‪.‬‬
‫ולזה לעת הערב אורם הגדול ההוא אשר בה גדלוהו לא זרחה להם שמש צדקתם ונשארו‬
‫בחשך ובאפלה מנדח‪ .‬וזה מה שיחייב להם הצער והעצב וירקון הפנים עד מלאת ימי‬
‫‪95‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪96‬‬

‫משפטם‪ ,‬אשר בם תעלה חלודה מעל נפשם ויופיע אורה עליה מעט מעט‪ .‬והנה באמת זה‬
‫טעם אמתי ונכבד כיון אליו החכם באלו הכתובים האומר ותצחק ליום אחרון‪ .‬ובאומרו‬
‫צופיה הליכות ביתה‪ .‬כי האשה הזאת החשובה ממקום מושבה היא צופה ורואה הליכות‬
‫ביתה הליכות עולם אשר קותה למו אשר תאכל מה שטרחה ולא לחם עצלות ועצבות כמו‬
‫שאמרנו‪.‬‬
‫קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה‪ .‬אמר כי גדול בניה על תוכן המוסר והענוה וחיות‬
‫בעלה חיי הנעימות והאושר הם קמים להפליג באושרה ומהללה אין אומר ואין דברים‪ .‬רק‬
‫שמציאותם תעיד בם שיאמרו עליה הכל‪.‬‬
‫רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה‪ .‬ירצה כי על הרוב מרבות הבנות יעשו חיל כי‬
‫יתקבצו בהן המעלות אחת הנה ואחת הנה‪ .‬אבל את עלית על כלנה במה שתמצאנה כלם‬
‫במקום אחד מבלי שימצא שם חסרון כמו שחויב במי שאינן שלימות בהם‪.‬‬
‫שקר החן והבל היופי‪ .‬למה שלא זכר בה תוארי החן והיופי כמנהג בשבחי הנשים התנצל‬
‫במה שהם שקר והבל‪ .‬כי ע"ד האמת עקר הקילוס הוא ביראת השם לבד‪ .‬ולא הוזכר זה‬
‫באמהות רק לצורך הספור‪ .‬או שירצה שקר והבל המה החן והיופי שמקלסין הבריות‬
‫לשום אשה‪ ,‬יפה ובעלת חן‪ .‬כי עקר הקילוס הוא מה שהיא מתהללת מעצמה מצד‬
‫שמעשיה מוכיחין עליה‪ .‬וזה אומרו‪:‬‬
‫תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה‪ .‬ירצה אם כי לא להזכיר דברי קילוסים‬
‫לומר כמה נאה או כמה יקרה וכדומה‪ .‬רק שיזכירו מעשיה כמות שהן והמעשים עצמם‬
‫יהללוה בשערים והוא תכלית הקילוס והשבח‪.‬‬
‫ועניין אלו הארבעה כתובים גם כן הוא מבואר היות עיקרן בבחינת הנמשל‪ .‬כי כאשר‬
‫תתנהג האשה הראשונה על זה האופן מהשלימות שזכר‪ .‬הנה באמת חויב שיקומו בניה‬
‫והם המעשים הטובים המיוחסים לה ויאשרוה‪ .‬כי האושר הוא פועל הנפש כפי המעלה‪.‬‬
‫אמנם בעלה יגמור ההלל אשר הוא למעלה מהשבח‪ ,‬כמו שכתב החוקר פרק י' מהמאמר‬
‫הראשון מהמידות‪ .‬אמר כי לא יהיה זה השבח לדברים יותר מעולים‪ .‬אבל יהיה להם דבר‬
‫יותר גדול‪ .‬כמו שנראה כי נהלל האלהות ונאשרם וגם נהלל האנשים האלוהיים כמו‬
‫שיתבאר זה בפרשת ויהי בשלח פרעה שער ל"ט ב"ה‪.‬‬
‫והנה השכל למה שימצא אתו השלמות הגדול יוכל להפליג ההילול בערך אליו והעניין‬
‫ההי לול המיוחד שרבות בנות עשו חיל בזווג השני‪ .‬אמנם זאת האשה הראשונה עולה על‬
‫כלנה כי היא עיקר הבית המושלת בכל מיני חיי האדם‪ .‬ושאר הנשים דרכן להשתבח בחן‬
‫‪96‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪97‬‬

‫ויופי‪ .‬אמנם זאת אין מדרכה להתפאר רק כי ביראת ה' כל היום‪ .‬ולזה אין ספק שינתן לה‬
‫מפרי ידיה‪ .‬כי היא באמת תעלה עמו ותזכה לעלות בגורלו‪ .‬כי תתעצם בבעלה ולא‬
‫תתפרד לעולם‪ ,‬כמו שיתבאר אמות זה במאמר יעקב אבינו לא מת (תענית ה' ב) בסוף‬
‫הספר ויבא להלן שמץ מנהו‪ .‬ואז יהללוה בשערים העליונים מעשיה‪.‬‬
‫[בין אשה ראשונה לשנייה]‬
‫הרי שנתבאר תכלית הביאור כמה נאה אשה נאה‪ .‬כל שכן כששתיהן כאחד טובות‬
‫והתועלות העצומות הנמשכות מהן בהוצאתן אל הפועל‪ .‬כל מה שאמרו המשוררים בני‬
‫קרח מטבעם ומפעולותיהם במזמור על שושנים (תהלים מ"ה) שכתבנו בשער ההוא הח'‬
‫כי על כן נתייחסו אליו יתב' כי הם לו להתייחס ולא לאחר כמו שקדם‪ .‬ואולם בהיותם שלא‬
‫כתקנם ודאי יקדיחו תבשילו ותיהפך המרכבה כמו שאמרנו בשער הקודם ויפסידו מעשיו‬
‫וישחיתו תכליתו כמו שסופר מהאנשים ההם אשר זכרנו בתחילה‪.‬‬
‫האמנם כי הכל תלוי בעניין האשה הראשונה כי אם היא מחזקת בתומתה ידה בכל ויד כל‬
‫בה‪ .‬אמנם בהפסדה יפסד הכל כמו שעל זה גנה אותה זה החכם בכמה מקומות בספר‬
‫ההוא‪.‬‬
‫וחז"ל אמרו עליה בלי ספק כל שמתה אשתו ראשונה בימיו כאלו חרב בית‬
‫המקדש רבי אלכסנדראי אומר עולם חשך בעדו‪ .‬רבי יוסי אומר פסיעותיו‬
‫מתקצרות רבי אבהו אומר עצתו נופלת (סנהדרין כ"ב א)‪.‬‬
‫ורחוק שנאמר זה על הזיווג השני שאם טובה היא מה לי ראשונה מה לי שניה‪ .‬אדרבא‬
‫השניה היא צרה צרורה מפני שבאה על צרה ראשונה‪ .‬אלא שבאומרם שמתה אשתו‬
‫הראשונה כיונו אל אותה שקראנוה בשם זה בזה הדרוש‪ .‬ומיתת האשה היא מליצה‬
‫מאומרם רשעים בחייהם קרויים מתים (ברכות י"ח ב) וכמו שאמר החכם תאות עצל‬
‫תמיתנו כו' (משלי כ"א) כי כשמתה בחייו ואינה פועלת פעולותיה המיוחדות אל הדרך‬
‫שזכרן החכם הנה באמת חרב בית מקדשו ובטלה העבודה המיוחדת אל החלק השכלי‬
‫והיא מעשה המידות המעולות והמעשים התוריים ומזה שחשך אור השכל באהלו הראוי‬
‫להאיר אחרי זיכוך המעשים וכן בענייני העולם פסיעותיו מתקצרות כי לא יעזר ממנה‬
‫כראוי אל השלמתן וכן עצתו הראויה להימצא בהם היא נופלת‪ .‬הנה שגזרו על ארבע‬
‫פעולות שנים בחלק השכלי ושתים בחלק המעשי וכל אלו אסמכום אקראי כי נכון הדבר‬
‫מעם האלוהים‪ .‬הנה שעלה טעם שני הזיווגים יפה ואיך נמשך האדם אחריהם ולבסוף‬
‫ישמע בקולם ויעשה חפצם כמו שאמרנו ראשונה‪ .‬אמנם שלא הספיקו להכריחו ולהוציאו‬
‫מחפשיות בחירתו שאין צריך לומר שה זוג השני נעשה תמיד על פי מעשיו כי אף הראשון‬
‫גם כן מעשה ידי אדם הוא בהכשיר הסיבות כמו שעשו האבות וזולתן או בהפך ואף גם‬
‫זאת כי לא תהיה ידו כן בתחילה הנה באמת תהיה ידו עליו בסוף למשול עליו ולרדות בו‬
‫‪97‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪98‬‬

‫ולהביאו בכפל רסן שכלו כמו שאמר ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו (בראשית ד')‪ ,‬ואל‬
‫האשה אמר ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך (שם ג')‪ .‬ומעתה הצלחת האדם וכל‬
‫הדברים הנתלים בה כלם הם מאתו ובידו ואין לו טענת אונס מצד מולד או מזל לעשות או‬
‫למנוע יכריחוהו בידים ואפילו בידי שמים‪.‬‬
‫[זיווג ראשון – שרה; זיווג שני – יצחק ורבקה]‬
‫והנה יועדו שני הזיווגים האלה בשני סיפורי פרשה זו אשר לפנינו‪ .‬אמנם הזיווג השני הוא‬
‫מה שתספר בזיווג יצחק ורבקה‪ .‬אמנם הזיווג הראשון הוא במה שידבר ממיתת שרה‬
‫הספדה וקבורתה כי עם שהוא מה שגילויו במיתת האשה השנייה הנה הוא גם כן ראוי‬
‫שיובן על האשה הראשונה כשיתבאר בשני פנים בעיון פרשת הבריאה להיות האחד‬
‫הלבוש והשני גופו של דבר כמו שאמר האלוהי ר' שמעון בן יוחי כמו שזכרנו בשער גן עדן‬
‫הוא השער השביעי‪.‬‬
‫ובדין הוא כי כמו שנתבאר עניין מציאותה והיותה עם בריאת האדם יתבאר עכשיו מה‬
‫יהיה בסופה ומה יעשה בה כאילו הזכיר עכשיו מיתת אשת האדם הראשון וענינה וכאשר‬
‫נתבונן בה בינה הנה הוא מה שסופר בסוף ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע‬
‫ויאסף אל עמיו (שם כ"ה) ונאמר אגב ריהטא מה שיתכן שיובן ממנה מזה העניין קודם‬
‫שנבוא אל ביאורה‪.‬‬

‫ויהיו חיי שרה‬
‫הנה באמת זאת האשה אשר לא מתה בחיי בעלה אבל חיתה והחיתה את בעלה אשר‬
‫נתעטר בה‪ .‬ואם מתה במלאת ימיה במיתתה קרויה חיה‪ .‬והכתוב הגביל מיתתה שלא‬
‫הייתה רק בקרית ארבע היסודות אשר נתחברו בה ונתפרדה מהם‪ .‬וזה מה שדקדק‬
‫הרלב"ג בשמש בגבעון דום (יהושע י') אלא שזה הדקדוק הוא ירא שמים‪.‬‬
‫במדרש הנעלם (זוהר חיי שרה) חיי שרה ולא חיי חוה דהא איתת חיים לעלמא וכו'‪.‬‬
‫ותמת שרה בקרית ארבע ולא בנחש‪ .‬ועל דא כף זעירא דכיון דלא שליט בה חויא אלא‬
‫בקרית ארבע היא חברון לכך אזער בביתא הנה שביארו היטב מה שאמרנו מהיות‬
‫המיתה חלקית רצוני לבד ליסודות‪ .‬אמנם בה עצמה אינו אלא הסתלקות והסתר פנים‬
‫להאסף אל מקום גניזתה והוא מה שביארו הכתוב באומרו באברהם וביתר הצדיקים ויגוע‬
‫וימת ויאסף אל עמיו‪.‬‬
‫ותוכן העניין הוא כי הנה האדם ביצירתו ואופן תמונתו הנה ידמה לבנין הבית ותכונתו‬
‫כאומרו ויבן ה' אלוהים את הצלע (שם ב')‪ .‬והאמהות אמרו אולי אבנה ממנה (שם ט"ז)‪.‬‬
‫‪98‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪99‬‬

‫והחכם אמר בשפלות ידים ידלוף הבית (קהלת י')‪ .‬מבית מלא זבחי ריב (משלי מ"ז)‪,‬‬
‫והרבה מהכתובים המורים על זה‪ .‬ולכן אמרו באבדן גופות הרשעים‪ ,‬יהרסם ולא יבנם‬
‫(תהלים כ"ח)‪ ,‬וכן בית גאים יסח ה' (משלי י"ז)‪.‬‬
‫וכמו שבנפילת הבית יקרו בהכרח שני עניינים‪ .‬האחד האכול והכליה לקצת חלקיו ונמיסת‬
‫הקשרים אשר הבית נכון עליהם‪.‬‬
‫והשני הריסת מצבו ונתיצת תמונתו אשר בעבורו יקרא החבור בית‪.‬‬
‫ויש שם עניין שלישי אפשר שיקרה בפנים שונים והוא מצד השוכנים בתוכו שאם לא‬
‫ירגישו בענייני הנפילה תיפול עליהם הבית וימיתם או שירגישו וימהרו לצאת ממנו ויחיו‬
‫את נפשם‪.‬‬
‫כן הוא העניין בעצמו בהגיע קץ האדם הטבעי וסוף חייו ישיגהו תחילה ריבוי החום הטבעי‬
‫ואכול הלחות השורשי שהם שני יסודות הבית העיקריים אשר עליהם אמר החכם עד‬
‫שיזועו שומרי הבית (קהלת י"ב)‪ .‬ונמשך אליה עניין שני והוא ביטול הכוחות הנפשיות‬
‫החיצוניות והפנימיות אשר הוא כעין הריסת הבית וביטול כל אופני שימושיו אשר לדעתי‬
‫אל אלו שני העניינים נאמר בתורה לדעתי ויגווע וימת כשבאין שניהם רצופים כי המיתה‬
‫היא ביטול כל הכוחות והרגשות כמו שהוא מבואר מעצמו‪.‬‬
‫אמנם הגוויעה הוא העניין הראשון שאמרנו כי על כן אמרו אין גוויעה אלא בצדיקים (ב"ב‬
‫ט"ז ב) לפי שהם אינן מתים רק מהכרח בלוי החומר ואפיסתו והוא הכלח הנזכר באומרו‬
‫תבא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו (איוב ה')‪ .‬וכתיב את מספר ימיך אמלא (שמות‬
‫כ"ג)‪ .‬הפך הרשעים שנאמר בהם ושנות רשעים תקצורנה (משלי י')‪ ,‬אשר עלימו אבד‬
‫כלח‪.‬‬
‫ובמדרש מה בין מיתת נערים למיתת זקנים רבי יהודה אומר הנר הזה בשעה שכבה‬
‫מאליו יפה לו ויפה לפתילה ובשעה שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה (ב"ר פרשת‬
‫ס"ב)‪ .‬עוד אמרו כל מי שנאמר בו גויעה מת בחולי מעים (שם)‪ .‬יורו כי הגויעה היא אפיסת‬
‫הכוחות והליחות כמו שאמרנו‪.‬‬
‫ודע כי במשה רבן של נביאים ואבי אבות הצדיקים כולן לא נאמרה בו גוויעה רק וימת שם‬
‫משה עבד ה' (דברים ל"ד)‪ .‬וזה למה שהכתוב מעיד שבמותו לא כהתה עינו ולא נס לחה‬
‫שהם ענייני הגויעה עצמה כמו שאמרנו‪ .‬והם והדומים אליו בזה היו בכלל ממתים ידך ה'‬
‫ממתים מחלד וכו' (תהלים י"ז)‪ .‬ומה שיורה על אמיתת זה מה שלא נמצא לשון גוויעה‬
‫יוצא לפי שאי אפשר שיעשה רק מעצמו לא כן המיתה שכבר ימית האדם לזולתו‪ .‬הנה‬
‫זאת תהיה הוראת מלת גוויעה כשתבוא מחוברת אל המיתה אלא שכבר הושאלה‬
‫להוראת המיתה עצמה בבואה לבדה‪ .‬כל אשר בארץ יגוע (בראשית ו') ולו גווענו בגווע‬
‫אחינו (במדבר כ') בעיר גועו (איכה א') וזולתם‪ .‬אמנם העניין הג' אשר מצד השוכנים הוא‬
‫‪99‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪100‬‬

‫שכבר יקרה לרבים מעמי הארץ אשר בהתעסקם בהבלי העולם לא יפנו אל תוכן הבנין‬
‫וענינו ואפשרות נתיצתו או שירגישו וידעו והתעצלו להינצל על נפשם מבלי קדימת הגויעה‬
‫תבא רוח קדים מאת ה' ויגע בד' פנות הבית ותפול על יושביו ולא נשאר להם שום שארית‬
‫רק לרע כמ"ש המשורר על דואג האדומי גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך‬
‫מארץ חיים סלה (תהלים נ"ב)‪ .‬ובזה יכלול כל מיני ההפסדים שיחולו עליו כשתדקדק מעט‬
‫בדבוריו‪.‬‬
‫אמנם האנשים השלמים המה יביטו יראו תמיד בעצמם ויחושו אל פירוק חבור האפשרי‬
‫לבא אליהם יום יום ועיניהם תמיד על אודות הפרדת הבית והריסתו והם עומדים נכונים‬
‫ומזומנים להנצל ממנו אל בנין טוב וחזק ממנו לשכון בו משכנות מבטחים אשר בהם יחיו‬
‫לחיי עולם‪ .‬והנה באמת על שלשה העניינים יחד נאמר ויגוע וימת ויאסף אל עמיו להורות‬
‫שהשכל האלוהי השוכן במחנותיו בבית ההוא אשר כן גוע ומת באותו רגע נמלט משם‬
‫ונכסף אל מכון מושבו להיות בין עמו ומולדתו הרוחנית כי אין לו עוד ישיבה בבתי כנסיות‬
‫של עמי הארץ כמ"ש רות הצדקת עמך עמי (רות א') ונאמר לדוד והייתה נפש אדוני‬
‫צרורה בצרור החיים את ה' אלוהיך (שמואל א' כ"ה) כי שם הוא מקום אסיפתן באמת‪.‬‬
‫ואחשוב כי אל שלשת העניינים הללו אז"ל מאי והחי יתן אל לבו (קהלת ז') דברים של‬
‫מיתה מאן דיקבר יקברוניה מאן דיספד יספדוניה מאן דדלאי ידלוניה (מו"ק כ"ח ב)‪ .‬שעם‬
‫שכבר יובנו מדבריהם דברי מוסר שהחי יתן אל לבו שהמיתה גלגל הוא שחוזר על הכל‬
‫והקובר היום למחר הוא בקבר ומתוך כך ישים עיניו על דרכיו או שיתן אל לבו מידת‬
‫הגמילות כי מי שיגמול היום יגמל מחרת‪.‬‬
‫יתכן גם כן שכוונו שהחי יתן אל לבו אז שלשת החלקים האלו הנכללים בבנין האדם‪.‬‬
‫האחד הוא החלק החיוני הכולל כל הכחות וההרגשים וכל פעולותיו כולם כי הוא אשר‬
‫יתבטל לגמרי והוא הראוי לספוד עליו להפסדו וביטולו‪.‬‬
‫והשני בנין הגוף עצמו אשר נשאר לפניהם כאשר הוא והוא הניתן לקבורה אל התועלת‬
‫שיזכרו בסמוך‪.‬‬
‫והחלק השלישי הוא הראוי לינשא ולהעלותו אל מקום גבוה ומרומם בית מקדש מלך‪ .‬כי‬
‫בתתו לב על שני העניינים הראשונים יועיל לו הרבה להשגת השלישי בלי ספק‪.‬‬
‫והנה לפי שראו חז"ל שלשה לשונות אלו עצמן בישמעאל‪ ,‬אמרו שעשה תשובה (ב"ב ט"ז‬
‫ב)‪ .‬ואם קבלה נקבל‪ ,‬ואם לאו כבר אפשר לומר כי גם האיש אשר לא טהור וטמא ראש‬
‫נזרו כשתמלא את ידיו יאסף גם הוא אל עם טמא הדומה לו ושם יקבל עונשו הוא מה‬
‫שאמר דוד אל תאסוף עם חטאים נפשי ועם אנשי דמים חיי (תהלים כ"ו)‪ .‬אבל זה יודע‬
‫מהאיש אשר יאמר עליו‪.‬‬

‫‪100‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪101‬‬

‫[אבלו של אברהם]‬
‫עוד הוסיף באבינו הזקן לומר וימת בשיבה טובה זקן ושבע‪ .‬כי פירוק האהל והריסתו לא‬
‫צערו כלל‪ .‬אבל הייתה לו מיתה מתוקה כמו שנתבשר תחילה ואתה תבוא אל אבותיך‬
‫בשלום וכו' (בראשית ט"ו)‪.‬‬
‫וכל זה מה שיוכלל במאמר ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון כפי מה שהורו בכוונתו‬
‫במדרש הנעלם שכתבנו ומכל מקום יתכן לבעל האשה הזאת שיחרד ויצטער מדת ימים‬
‫להפסד הנושא אשר בו תמצא התחלתו ראשונה ובהתפרדם זה מזה כי חויב שבשרו עליו‬
‫יכאב שנפשו עליו תאבל‪ .‬והוא צער יום המות אשר אי אפשר להמלט מעטיו של נחש‬
‫ומזה הצד חויב מה שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב ב) תניא כל שנים עשר חדש הגוף קיים‬
‫ונשמה עולה ויורדת ולאחר שנים עשר חדש הגוף בטל והנשמה עולה ואינה יורדת‪.‬‬
‫כי הנה בעלי הנפש הדברית יחלקו בזה לב' כתות‪.‬‬
‫הכת האחת אשר בהמה המה להם בחייהם על פני האדמה ובמותם לא נפרדו כי כמות‬
‫זה כן מות זה ומותרם אין כמו שכתב החכם שלמה עליהם (קהלת ג')‪.‬‬
‫והכת השנית הם אשר בחרו להם לחיות חיי האדם בנר מצוה ותורה אור ודרך חיים‬
‫תוכחות מוסר והם אשר נשאר להם נשמה אחרי מותם כמו שנאמר עליה ויהי האדם‬
‫לנפש חיה (בראשית ב') כאשר ביארנו שם‪.‬‬
‫ואולם באלה מדרגות יש בפחות ויתר‪ ,‬כי אשר תתקשר נפשו בגופו יותר והיא קשת‬
‫ההפרדה מאותה אשר תתקשר מעט אם לסבת חזקתה עליו ואם לחסרון זיכוכה המחויב‬
‫אליה לשובה למעונה ולזה יחויב שתעלה ותרד זמן מה בתכפיות וזמן שתעלה ותרד‬
‫לפרקים עד שלסוף זיכוכה תעלה ולא תוסף לרדת עוד‪ .‬וכל העניין הגדול הזה יראה שהוא‬
‫נרמז ונחתם בשלוח העורב והיונה מהתיבה (שם ח') לסוף ימי היותם שם מדת ימים כימי‬
‫היות נשמת האדם בתוך המצודה‪ .‬כי הנה העורב הטמא הוא סימן בכל אנשי רשעה אשר‬
‫טמאים המה להם ואמר שבשלוחו משם לא נעתק מעל התיבה אבל יצא יצא ושוב והנה‬
‫לא הלך ולא חזר כמו שנפש רשעי הכת הזאת הקשורה בבשרם לא נשארה אצל גופם‬
‫ולא נפרדה כי במותם בטלה כהאי חבלא דפומא כאשר כתבנו בשער הו' ומה נכבד‬
‫מאמרם ז"ל שלא רצה להפרד מבת זוגו (סנהדרין ק"ח ב)‪ .‬אמנם הצפור הטהורה היא‬
‫סימן האנשים המעידים על עצמם לאמר אלוהי נשמה שנתת בי טהורה וכו' (ברכות ס' ב)‪.‬‬
‫אך בתחילת צאתה לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו מיד ובעוד שבעת ימים‬
‫הוסיף לשלחה ולא שבה עד עת ערב והנה עלה זית טרף בפיה להודיע כי עדיין לא‬
‫הבשיל שמן זית כתית למאור להעלות נר ה' נשמת אדם אל מקום זיוה ואורה לשבת שם‪.‬‬

‫‪101‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪102‬‬

‫אמנם עוד מעט שלח אותה ולא יספה שוב אליו עוד שכבר בטלו עניני הגוף מאצלה לגמרי‬
‫ולזה עולה ואינה יורדת כי י"ב חדשים יספיקו לזה כמו שיזכר בשער ס"ט ב"ה‪.‬‬

‫[ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה]‬
‫והנה על כל הדברים האלה והאמת נאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה כדאמר‬
‫ליה רב לרב שמואל בר שילת אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא (שבת קנ"ג א)‪ .‬ומיד‬
‫נתעסק בעסקי קבורה ואמר תנו לי אחוזת קבר עמכם וכו' כי בהיות האיש והאשה‬
‫השלמים על זה התואר מהאחדות כמה שאמרו במדרש הנעלם (זוהר פ' ויקרא) דכר‬
‫בלא נוקבא פלג גוף הוי ופלג לא נקרי חד כמו שיבוא בשער פ"ג ב"ה‪ ,‬הנה לא יתכן‬
‫שיקברו במקומות מתחלפים‪ .‬וזה השתדלות האבות להתייחד בקבורה עם זוגותיהם כמו‬
‫שנאמר שמה קובר אברהם וכו' ושמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את‬
‫לאה (בראשית מ"ט)‪.‬‬
‫[הצורך בקבורה]‬
‫אמנם בצורך הקבורה ותועלתה יש עניין גדול אצל הנפש‪ ,‬לא כמו שסכל אחד מפקחי‬
‫האומות שחשב שהתחכם בשאמר הקבורה לא ימנע אם שירגיש בה המת או שלא‬
‫ירגישנה‪ .‬אם לא ירגישנה‪ ,‬מאי איכפת ליה שתהיה או לא‪ ,‬ואם ירגישנה אין צער גדול‬
‫ממנה‪.‬‬
‫לא כאלה חלק יעקב‪ .‬אבל הקבורה יש בה עניין גדול מלבד שני התועלות המפורסמים‬
‫אשר זכרם הכתוב‪ ,‬באומרו לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו וכו' כי קללת אלוהים‬
‫תלוי ולא תטמא את אדמתך וכו' (דברים כ"א)‪ .‬שתהיה תליית הנבלה או הלנתה שם בזיון‬
‫האנשים הנכבדים המכונים בכתוב אל האלוהים‪ ,‬וכל שכן שיהיה זה בהיות הגופים אשר‬
‫עליו מוטלים ככלבים או כחמורים על פני הארץ סחוב והשלך‪ ,‬כי ודאי בעיר צלמם תתבזה‬
‫ואין לך חרפה גדולה מזו‪.‬‬
‫והשני כדי שלא תעלה באשם וצחנתם לטמא הארץ ולעפש האויר להמית בני אדם‬
‫בחלאים ובדבר‪.‬‬
‫השלישי מה שמייחדים קבורה מזולתה לכבוד בית האבות כשאמר קברו אותי וכו' וזולת‬
‫זה‪.‬‬
‫והעניין הוא שהמיתה אינה רק השבת החלקים המחוברים בו אל מקומם כמו שפירש‬
‫הכתוב וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה (קהלת י"ב)‪.‬‬
‫גילה לנו בזה שאי אפשר השבת הנפש למקום מנוחתה כי אם בהשבת הגוף אל עפרו‬
‫לגמרי‪ ,‬וכאותו שזכרנו למעלה כל י"ב חודש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת‪ .‬לאחר י"ב‬
‫חדש הגוף בטל ונשמה עולה ושוב אינה יורדת‪ .‬וזה לא יתכן כי אם בקבורה‪.‬‬
‫‪102‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪103‬‬

‫והמקום היותר משובח הוא אשר בו יותך הגוף ויושב אל עפרו במעט זמן וכבר היו קצתם‬
‫שורפין אותו‪.‬‬
‫וראינו בספרי מנהגי האיים שיש אומה שנוהגין הקרובים לאכול אותו ויש שמאכילין אותו‬
‫לכלבים או לעוף השמים וכל זה צד עכו"ם‪ .‬ולזה היה טוב והנבחר להרחיק כל אלו‬
‫המנהגים לצוות על הקבורה כי בה יגיע הרצון באכול הבשר בזמן הראוי להושיב הנפש‬
‫כעת עדנה‪ .‬ואין ספק כי הצורך הזה הוא הנקרא קבורה כי קבורה הוא כנוי לעניין זה לא‬
‫לקבר והוא טעם מצבת קבורת רחל (בראשית ל"ה) כמו שיתבאר שם והוא אומרו‬
‫וקברתני בקבורתם (שם מ"ז)‪ .‬ולא אמר בקברם‪.‬‬
‫[קבורתו של משה רבנו]‬
‫ויתכן שזה עצמו אשר הודיעו הכתוב אצל קבורתו של משה רבנו ע"ה‪.‬‬
‫כי הנה הוא מבואר שהיא לא נעשתה לשום אחד מאלו הג' צרכים שזכרנו‪ ,‬שהרי הוא עליו‬
‫השלום היה נגנז ונסתר באחד המחבואים שבהר ההוא מבלי שיראה בפני הבריות‪ ,‬כי‬
‫לזה נאמר ויקבור אותו בגי (דברים ל"ד) ואין צריך לומר שלא היה מקום ראוי לחוש‬
‫לעפושו וצחנתו כי הוא בארץ מואב ומאי איכפת ליה לקב"ה‪ .‬וגם שלא היה לכבוד המקום‬
‫כי הנה הוא מול בית פעור‪.‬‬
‫למדנו שלא נקבר אלא לטעם אחר רביעי שהיה נעלם ונסתר מדעת הבריות עד הנה‪,‬‬
‫והוא ודאי מה שאמרנו מעניין ההפרדה ההכרחית‪ .‬וטעם לא ידע איש את קבורתו וכו'‬
‫(שם) שלא ידע שום איש אמיתת צורך קבורת עצמו עד היום ההוא שבו נכתב בדמע זה‬
‫הכתוב (ב"ב ט"ו א)‪ ,‬והוא טעם השמחים אלי גיל וכו' (איוב ג') גיל ממש וזה עניין נכבד‬
‫מאוד יתבאר עוד ענינו עם טעם סלוקו של אליהו ז"ל במקומו שער בפני עצמו ב"ה‪.‬‬
‫[ואקברה את מתי]‬
‫והנה זהו טעם ואקברה את מתי וכו' שיהיה החומר גנוז במקומו הטבעי לו עד מהרה ישוב‬
‫לאדמתו ודו פרצופין אשר הוא עיקר האדם ועצמיותו יתאחדו יחד להיות דבקים בה' וחיים‬
‫לעד ולדעתי זהו שנרמז בהגדת רבי בנאה (ב"ב נ"ח א) שאמר אליעזר קאי אבבא‬
‫דמערתא ואברהם דגני בכנפא דשרה כי העבד נפרד מהם והוא החומר אשר עליו נאמר‬
‫ויהי כנען עבד למו (בראשית ט')‪.‬‬
‫אמנם אברהם ושרה נסמכין זה על זה ונאחזין ומתעצמים לעצם א' דיצר הרע בההוא‬
‫עלמא ליכא‪.‬‬
‫והנה במדרש הנעלם שזכרנו (זוהר חיי שרה) המשיכו פרשה זו גם הסמוכה לה בפרוק‬
‫החבור הזה הראשון והלוכו אל בית עולמו לרמוז אל הקורות אותו עם כתות כחותיו בחייו‬
‫ובמותו והכל יראת שמים‪.‬‬
‫‪103‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪104‬‬

‫[הגוף חוזר למקורו]‬
‫וגם אני הנה ראיתי שהסיפור הזה קרוב ההעתק מאוד להורות על אופן העתקת החלק‬
‫השכלי מהיולאניותו ואל חזרת ארבעת רבעיו כל אחד אל יסודו באמצעות יסוד העפר‬
‫אשר יקבלהו ראשונה במערה שניה וכפולה‪ ,‬על מה שהיה בו כל ימי עולמו‪.‬‬
‫ונמצא עם זה שהעפר עזר במציאותו תחלה וסוף‪ .‬ראשונה בהבנות ממנו‪ .‬ובאחרונה‬
‫בקבל מתנו והתכתם‪ ,‬אשר בזה תהיה לנפשו מנוחה שלימה‪.‬‬
‫והנשאר לבארו כעניין הזיכוך המוגבל לנפשות בני התורה האלוהיית כאשר קובל‬
‫לחכמיהם ז"ל‪ ,‬ונסמך לדברי קבלה‪ :‬מקץ היות לה כדת הנשים י"ב חדש כי כן ימלאו ימי‬
‫מרוקיהם ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים‪ ,‬ובזה‬
‫הנערה באה אל המלך‪ ,‬ובחילוף הנערות כולם ממה שנאמר באסתר המלכה (אסתר ב')‬
‫אזכור בה עניין נכבד בזה בחלק ב' שער כ"ה‪ ,‬שלא יתכן שיאריך הכתוב בדברי הבאי‬
‫כאלו‪ .‬אלא לפי שנלמוד משם לעניין הדומה לו וקרוב אליו‪ ,‬וגם ברמז התורה בעניין בשנת‬
‫היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו (ויקרא כ"ה)‪ ,‬ובעניין ממכר בית אומר ימים תהיה‬
‫גאולתו (שם) כמו שיבוא שם כנזכר ב"ה‪ .‬עיין עליו גם בפרשת שמיני שער נ"ט יזכור מה‬
‫שאז"ל משאר הפקידות ג' לבכי ז' להספד ל' לגיהוץ ותספורת (מ"ק כ"ז ב) כי כל‬
‫המעשים האלו יועילו למה שאמרנו‪ ,‬והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה‪.‬‬
‫[סיכום]‬
‫זהו מה שראיתי לכתוב בחלק זה מסוף הזווג הראשון‪ ,‬כי הוא המסור אל לב כל איש‬
‫הירא וחרד מהיום ההוא אשר אין לו מנוס להימלט ממנו‪ .‬אמנם תועיל ההשקפה להינצל‬
‫מרעתו ולהיאסף בשלום אל עמו‪ .‬ובזה נשלם מה שרצינו אליו בזה הדרוש המעולה‬
‫בהוראת אמיתת חופשיות הבחירה ביד האדם‪ ,‬כמו שיתחייב מיסודות התורה האלוהית‬
‫ויעודה בהסכמת השכל‪ ,‬וכל המאמרים אשר היה נראה מהם הפך זה‪ ,‬כי הכל מסכים אל‬
‫האמת כי האדם שליט בעולמו ואין מעכב בידו כלל לא הזוג הראשון ולא השני ולא שום‬
‫ככב ומזל רק אם יחזק במעוזו יעשה שלום לו שלום יעשה לו‪.‬‬

‫[ספקות בפרשה]‬
‫ומעתה נבוא אל ביאור החלק הראשון בזיכרון הספקות ראשונה‪.‬‬
‫א‪ .‬בטעם אומרו ויבא אברהם לספוד לשרה וכו' שהרי הוא ידוע מדרכן של בני אדם‪ .‬ועוד‬
‫אומרו ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת כי מסתמא יהיה כן ולא איכפת לן אם‬
‫היה באופן אחר‪.‬‬
‫‪104‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪105‬‬

‫ב‪ .‬באומרו גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת וכו' למה לא פי' להם מתחלה בכסף מלא‬
‫גם שהיה רצונו לבקש מעפרון השדה והמערה אשר בו‪.‬‬
‫ג‪ .‬בתשובתם שמענו אדוני כו' כי משם ואילך לא פסק לשון שמיעה מפיהם‪ .‬שמעוני ופגעו‬
‫לי‪ .‬לא אדוני שמעני‪ ,‬אם אתה לו שמעני‪ .‬אדוני שמעני‪ .‬ולסוף וישמע אברהם אל עפרון‪.‬‬
‫כאלו נעשו הכל כחרשים‪.‬‬
‫ד‪ .‬באומרו ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת לכל באי שער עירו‪ .‬שאחר שאמר‬
‫ועפרון יושב בתוך בני חת נודע שהוא עונה בשער ההוא‪ .‬גם בכפל דבריו השדה נתתי לך‬
‫והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני עמי נתתיה לך‪.‬‬
‫ה‪ .‬כי גם בכל דבור ודבור אשר יצא מפיהם הזכירו עניין הקבורה ואקברה מתי מקבור‬
‫מתך וכן כלם גם כל לשונם מוסב אל העבר‪ .‬השדה נתתי לך‪ .‬לך נתתיה‪ .‬נתתיה לך‪ .‬ו‪.‬‬
‫אומרו לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו‪ .‬ודרך כלל למה בקש פומבי כזה‬
‫ולא שאל בינו לבינו כי לא ישיב פניו והכסף יענה את הכל‪.‬‬
‫אלו הספקות אשר סדרנום אל זה החלק הראשון ואחר ביאורו נבוא אל החלק השני‬
‫המדבר בזיווג המפורסם‪.‬‬

‫[תשובות לספקות הראשונות]‬
‫ויהיו חיי שרה במדרש (ב"ר פ' נ"ח) כתיב וזרח השמש ובא השמש (קהלת א') אמר רב‬
‫כהנא וכי אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש אלא שלא השקיע הקדוש ברוך הוא‬
‫שמשו של צדיק עד שתזריח שמשו של צדיק חברו‪ .‬קודם שמת ר' עקיבא נולד רבינו‬
‫הקדוש וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש ועד שלא מת רבינו הקדוש נולד רב אדא בר‬
‫אהבה ועד שלא מת רב אדא בר אהבה נולד רב המנונא וכו' וקראו עליו וכו' וכן עד שלא‬
‫שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה דכתיב הנה ילדה וכו' ובתואל ילד את‬
‫רבקה (בראשית כ"ב) וסמיך ליה ויהיו חיי שרה‪.‬‬
‫[על עומק הקשר בין איש לאשתו]‬
‫והכוונה כי כמו שהעולם בכללו במה שהוא טבעי מתקשר ומתחבר על ידי תנועותיו‬
‫הדבקות והרצופות יום ליום ולילה ללילה‪ ,‬כן יחויב שיתקשר זה העולם הפרטי אשר מצד‬
‫ההשגחה בהמצא בו שרשרות גבלות קושרין אותו קצתו בקצתו שלא ינתק והיה זה‬
‫בחמלת ה' עליו ומשומרו את ברית הקשת וטבעו על הדרך שכתבנו במקומו ואל זה‬
‫נתעוררו חז"ל במשל הזה הנמרץ משני פנים‪:‬‬
‫האחד מצד דבקות התנועות המורגשות למאור הגדול לממשלת היום אשר יזרח השמש‬
‫ובא השמש כל ימי עולם ועל דרך שאמר יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה‬
‫(תהלים ל"ז) שכבר דרשוהו ג"כ על זה האופן (ב"ר שם)‪.‬‬
‫‪105‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪106‬‬

‫והשני כי כמוהו כמוהם במציאותם יאיר אורה של עולם ובהעדרם חשכה גדולה נופלת‬
‫עליו‪.‬‬
‫והנה מפני שאלו הצדקניות אשר זכרום וכיוצא בהן היו גם כן מכלל השלשלת החזקה‬
‫הזאת נזכרו בכתוב על זה האופן מן הסמיכות שדרשו בזה המדרש ואולם שהן הנה‬
‫הזיווג השני אשר הוכיח ה' לשומרי בריתו על פי מעשיהם השלמים להזמין להם כל‬
‫הטובות הנכללות בהן אשר בם תושלם הצלחתם‪ ,‬כמו שאמרו במסכת שבת (כ"ה ב)‬
‫איזהו עשיר כל שיש לו אשה נאה במעשיה‪ .‬וזה כי אשר לו כן לא יחסר לו כל טוב מהטוב‬
‫והעזר והחומה והתורה והשלום שיחסו אליה חכמינו ז"ל (יבמות ס"ב ב) על פי הכתובים‬
‫דכלהו איתנהו בה כמו שנתבאר וכאשר המוות יפריד בינו ובינה הלא ישאר עשוק וגזול‬
‫מכל קניינו רגע אחד וכמו שאמרו שרוי בלא טובה בלא עזר בלא חומה בלא תורה בלא‬
‫שלום הנה תהיה פרידתה קשה עליו מאוד‪ ,‬ורע מר ממות ימאן הנחם‪.‬‬
‫ולהיות זאת האשה ניצבת על ראש המעלות כולן חויב לבן זוגה השלם להחרד אליה‬
‫ולעורר על פרידתה הספד גדול ולמרר בבכי‪ .‬ולעורר לזה נזכר בראש הזווגים השלמים‬
‫ותמת שרה וכו' ויבא אברהם לספוד לשרה וכו'‪.‬‬

‫[תשובות]‬
‫(התר ספק א') ירצה שנתעורר ובא במר נפשו ומה גם עתה כשיובן על הזווג הראשון‬
‫אשר אמר כל שמתה אשתו ראשונה וכו' כמו שביארנו‪.‬‬
‫ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר וכו'‪( .‬א) מלבד מה שידענו שאין רשות לאונן להסיח‬
‫דעתו מעסק הקבורה עד שיסתום הגולל יראה שהגיד עומק מחשבתו של צדיק שלא דבר‬
‫על עסקי מערה זו רק בשעת הצורך כדי שלא ירגישו עם הארץ במעלתה וימנעו ממנו‪.‬‬
‫אמנם בבוא עתו חשב מחשבות לבלתי תדחה ממנו על הצד היותר נאות שאפשר‪.‬‬
‫והראשונה במה שקם מעל פני מתו לדבר להם שהשעה מסייעת לישא פניו‪.‬‬
‫גר ותושב אנכי עמכם שפתי צדיק סדרו בשאלתו שלושה דברים המקריבים למצוא חן‬
‫וחסד טוב‪.‬‬
‫האחד שאל ע"מ להשיב גמול‪ ,‬והוא אומרו גר ותושב אנכי עמכם כלומר עם שאני צריך‬
‫לקבל הנאה מכם כגר בארץ מ"מ לעניין הפירעון והשבת הגמול הריני תושב והוא מאמר‬
‫דוד כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי (תהלים ל"ט)‪ .‬ירצה עם היות שאני גר עמך לקבל‬
‫תמיד משאות מפניך הריני תושב ככל אבותי לגמול הראוי לעבוד את פני אדוניו לעובדו‬
‫בשלו וזהו מה שביארו תכלית הביאור על הנדבה הגדולה שעשה לבית עולמים‪ ,‬אשר‬
‫עליה אמר כי ממך הכל ומידך נתנו לך‪ .‬אמר כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו‬
‫‪106‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪107‬‬

‫(ד"ה א' כ"ט) והוא מבואר‪ .‬אמנם טעם מידך נתנו לך יתבאר במאמר עשר אעשרנו לך‬
‫וכו'‪.‬‬
‫והשני למעט השאלה תכלית מה שאפשר‪ ,‬שאין אדם עשוי לסרב בכולם בדבר מועט‪,‬‬
‫והוא מה שכיונו באומרו תנו לי אחוזת קבר כי לא שאל אחוזת נחלת שדה וכרם‪.‬‬
‫(ה) והשלישי בהראות צורך השאלה ודחקה‪ ,‬כי הוא עניין נתן אלוהים לבני אדם לענות‬
‫בעת צרה תשובה נכונה ממה שיענו כי הייתה הרווחה והוא מה שכוונו באומרו ואקברה‬
‫מתי מלפני כי אין צורך גדול מזה‪.‬‬
‫(ב) והנה אברהם אבינו חשב כי בשמעם דבריו ישאלוהו לאמר להם מה שבלבו ויאמר‬
‫להם‪ .‬אבל הם טעו בדבריו לחשוב שהיה שואל מהם מתנת חנם‪ ,‬שאם לא כן למה בא‬
‫בהקהל עם‪ .‬וגם כי אמר תנו לי‪ .‬ולזה הייתה שם תשובתם שמענו אדוני נשיא אלוהים‬
‫אתה בתוכנו וכו'‪.‬‬
‫(ג) כלומר הטה לבך ושמע תשובתנו כי באמת נשיא אלוהים אתה בתוכנו שיש במשמע‬
‫שאין לאיש אלוהים כמוהו לקבור מתו בקבר בני העם רק לעשות לו שם מקום קבר מצויין‬
‫לכבוד נשיאותו‪ ,‬עכ"ז אם שמא תרצה בכך אמרו במבחר קברנו הכללי קבור מתך ואם‬
‫אתה מכווין אל קבר מיוחד כתושב הארץ‪ ,‬איש ממנו את קברו לא יכלה ממך וכו' והוא‬
‫מבואר‪ .‬כי האומר אם תקחהו לא אמנע ממך‪ ,‬לאו נותן בעין יפה הוא‪( .‬ב) גם אומרם‬
‫מקבור מתך‪ ,‬ביארו שצורך הקבורה יכריחם לענות כך‪ ,‬לא המחויב והנאות‪.‬‬
‫והנה אברהם אבינו הבין דבריהם מתחלה ועד סוף‪ ,‬והשתחווה על גלויה‪ .‬אמנם השיב‬
‫אותם על פי דרכם ואמר‪ :‬אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני שמעוני וכו'‪( .‬ג) ירצה‬
‫אף על פי שצורך קבורת מתי עלי לא מפני זה אשאל שלא כהוגן‪ .‬אמנם אנשי לבב שמעו‬
‫לי כי אין דעתי אל קבר כללי ולא מיוחד משום איש מכם כמו שחשבתם אלא בקשתי‬
‫הדבר בפומבי כדי שתפגעו לי כלכם בעפרון בן צוחר שיתן לי את מערת המכפלה אשר לו‬
‫אשר בקצה שדהו ואחר כך אקבור את מתי לא שאקחה אני לתקוות שלא יכלה ממני גם‬
‫במה שאמרתי תנו לי לא כוונתי אל מתנת חנם חלילה‪ ,‬רק שיתננה לי בכסף מלא‪ ,‬אלא‬
‫שמדרך המוסר חשבתיה למתנה אף על פי שימכרנה בדמים יקרים‪ .‬ואמר לאחוזת קבר‬
‫לומר כי כן יאות שיהיה העניין כמו שהובן מדבריהם‪.‬‬
‫הרי שכלל בתשובתו למתבוננים בה שלשה דברים‪ .‬האחד מה שהרגיש בכוונת איש ממנו‬
‫את קברו לא יכלה ממך‪ .‬והשני מה שפירש באומרו בכסף מלא‪ .‬והשלישי מה שבקש‬
‫שיפגעו לו בעפרון‪.‬‬

‫‪107‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪108‬‬

‫והנה להיות עפרון יושב בתוכם ראוי שתיאות לו התשובה ושלא יקווה הפגיעה‪ .‬והוא‬
‫השיב כנגד השלשה דברים‪( :‬ד) האמנה כי האחד תהיה הבנתה מיוחדת לאברהם לבדו‪.‬‬
‫ואחת תכנס גם באזני בני חת והם הרשומים שבמעמד‪ .‬ועוד אחת לכל באי שער עירו‪.‬‬
‫והוא מה שאמר ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת וכו' והוא אומרו לא אדוני‬
‫שמעני השדה נתתי לך‪.‬‬
‫והנכון שהוא היה ג"כ המדבר בתחילה‪ ,‬ואמר לא כן אדוני כמו שאמרת (ג) אבל שמעני‬
‫ודקדק על דברי כי באומרי איש ממנו לא יכלה ממך‪ ,‬לא כונתי אל מה שרמזת כי השדה‬
‫מאז (ה) נתתי לך בעין יפה ואם אתה רוצה במערה‪ ,‬לא אשוב ממנה כי לך נתתיה ולא‬
‫בכסף מלא שאמרת‪ ,‬והוא הדבר המובן לכל‪.‬‬
‫ועל מה שאמרת ופגעו לי וכו' איני רוצה בפגיעתם בזה‪ ,‬אבל לעיניהם נתתיה לך ואין אני‬
‫נותן להם כלום‪ .‬שהנותן מתנה לרבים הפסידה‪ .‬ובכאן רמז לו לבדו הפרעון ואמר ליה (ה)‬
‫קבור מתך מיד‪ ,‬ואחר כך נתפשר לאיטנו‪ .‬והנה הוא ע"ה‪ ,‬עם שמעו כל מה שידובר בו‬
‫השתחווה לפני עם הארץ כבתחילה על פרסום המאמרים‪.‬‬
‫וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר אך אם אתה (ג) לו שמעני כמו שאני שומע אותך‬
‫(ה) נתתי כסף השדה קח ממני‪ ,‬כי גם אנכי משעה שאמרתי תנו לי אחוזת קבר נתתי‬
‫כסף שדה במחשבה‪.‬‬
‫וגם אל מה שרמזת לי באמרך נתתיה לך אני אומר קח ממני‪ ,‬שאין רצוני להרוויח בעבורם‬
‫כלום‪( ,‬ה) ועם זה אקברה את מתי מלפני ולא באופן אחר‪.‬‬
‫ואחר שנתפשרו ברמיזותיהם למכור בדמים התחיל עפרון לפרש לו הסכום בלשון לועז‬
‫שלו ואמר אדוני (ג) שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא וכ"ש בשעת‬
‫הצורך כלומר תן (ה) ואת מתך קבור‪ .‬והנה דבר על אוזן שומעת שנאמר (ג) וישמע‬
‫אברהם אל עפרון וישקול וכו' ואחשוב כי מפני שהשעה דחוקה להתעכב במשקל הכסף או‬
‫בבדיקתו או שלא יתבייש עפרון על קבלתם ועל דקדוקם העבירו אברהם לסוחר ידוע‬
‫בעיר כמנהג הסוחרים והוא אצלם הפרעון היותר משובח שבפרעונות בין סוחרי הארץ‬
‫ועשיריה עד היום‪.‬‬
‫ויקם שדה עפרון אשר במכפלה וכו' לאברהם למקנה לעיני בני חת לכל באי שער‬
‫עירו‪( .‬ו) בכאן נתבארה כוונתו בבקשו לאותו פומבי שהיה לקיים דבר המכירה ולסלק‬
‫מעליה כל ערעור וטענה המתרגשות לבוא אם מפאת היחיד ואם מפאת הרבים בשום זמן‬
‫כי ידע כי שם ביתו התמידית והוא משכן לגופות הזוגיים הנכבדים‪ .‬ואם יעשה הפרסום‬
‫הזה באותו שיעור מההשתדלות בזמן אחר‪ ,‬אולי יתנו לב לדבריו ולא תעלה בידו‪ .‬וברוך‬
‫הוא יתברך אשר לו נתכנו עלילות‪.‬‬
‫ובקבורת יעקב אבינו תמצא פי' כמה הועיל זה הפרסום עם יתר החיזוקים לסלק כל עורר‬
‫וטוען כמו שיתבאר שם ב"ה‪.‬‬

‫‪108‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪109‬‬

‫[קניין השדה וקבורת שרה]‬
‫ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת וכו' לא רצה לקברה עד אחרי כל זה‪.‬‬
‫ויקם שדה עפרון כו'‪ .‬כי אחר שקנה אותו בכסף ובחזקה קם לו קיום גמור לאחוזת קבר גם‬
‫מאת בני חת שהקנו לו זכות הרבים וכו'‪ .‬וקורא אני עליו ע"ה בכל זה‪ :‬מחשבות צדיקים‬
‫משפט (משלי י"ב)‪ .‬ועל עפרון סופיה דקרא‪ :‬תחבולות רשעים מרמה‪.‬‬
‫והוא כי החריפות וההתחכמות אל דקדוק הדברים הוא נכון כשהוא אל תכלית טוב כעניין‬
‫תחבולות שלמה במשפט השתי נשים (מלכים א' ג')‪ .‬ואם להביא תכלית רע ההוא יקרא‬
‫מרמה‪ .‬ולזה תרגם אנקלוס בא אחיך במרמה (בראשית כ"ז) בחכמתא וכבר דרשו ז"ל‬
‫(ב"ר פ' נ"ח)‪ .‬נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו (משלי כ"ח) על עפרון שחסרו‬
‫לו אות אחת משמו מפני שהשתדל מאוד בגניבת הדעת והוא הפך אברהם שייתר אות‬
‫אחת על שמו כי החסר יחסר והשלם יושלם‪ .‬ע"כ שיעור ההשתדלות החרוץ אשר עשה‬
‫אבינו הזקן לכבוד אשתו הצדקת החביבה עליו כגופו עצמו‪ ,‬ולא רצה שיפריד המוות‬
‫ביניהם‪ ,‬כמו שלא ירצה האדם לחלק וליקבר בשני מקומות‪.‬‬
‫וכבר אמרנו שאי אפשר שלא יסתכך בזה הספור דבר מעניין הפרד אלו החלקים ואופני‬
‫פשרתם לעיני בני עמם להושיב כל א' מהם על מכונו ואיש על מקומו יבוא בשלום‪.‬‬

‫[הספור השני אשר הוא בזיווג המבורך]‬
‫[נשואי יצחק ורבקה]‬
‫ומעתה נבוא אל הסיפור השני אשר הוא בזיווג המבורך אשר שקד הכתוב בסיפור והזכירו‬
‫פעמים שלשה כמו שאמרו ז"ל במדרש (ב"ר פ' ס') אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי‬
‫בתי אבות לפני המקום מתורתן של בנים‪ ,‬שהרי פרשתו של אליעזר כפולה והרבה גופי‬
‫תורה לא נאמרו אלא ברמיזה‪.‬‬
‫להיות עניין הזיווגים הדבר היותר מאוחר שבספור היצירה‪ .‬למדנו דרך ישרה שיבור לו‬
‫האדם בשישים זה הזווג השני סוף ההשתדלות בעסקי עצמו כמו שלמדו חז"ל מפרשת‬
‫שוטרים בית כרם אשה (סוטה מ"ד א)‪ .‬וכמו שאמר החכם אחר ובנית ביתך (משלי כ"ד)‪.‬‬
‫לא ככסילים הממהרים את קצם ומחליפין הסדר על דרך שכתוב בתוכחות שמתחיל אשה‬
‫תארש (דברים כ"ח)‪ .‬כי מזולת שהוא סכלות עצומה להטיל על עצמו עול האשה והבנים‬
‫מבלי שיוקדם לו סיפוקם‪ ,‬הנה הוא איוולת לו וכלימה מצד שבזה ימנע עצמו מהשלמות‬
‫בעסקי שלמותו‪ ,‬כמו שאמר ריחיים על צווארו ויעסוק בתורה (קידושין כ"ט ב) וישאר בלא‬
‫זכות לפני מזווג הזיווגים‪ ,‬ויעשו מעשיו על פי דרכו‪.‬‬
‫‪109‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪110‬‬

‫אמנם בשומו זה הזווג השני סוף עסקיו ואחרון לשלמותו‪ ,‬כמו שיורה עליו הכתוב ביצירתו‬
‫באומרו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם (בראשית א')‪ ,‬יגיד כי‬
‫בקדימת שלמות הצלם אל זה הזיווג המפורסם שם ציווה ה' את הברכה להשגיח עליהם‬
‫ולהישירם בכל מעשיהם‪.‬‬
‫גם אם יתן האדם הנלבב עינו על עיונו בפרשת היצירה הנה ימצא בה פתח פתוח ודרך‬
‫מצויין יורה באצבע להגיע בו בהמשך ימיו מהיותו חסר מתחילת בריאתו הלוך ונעתק‬
‫משלמות אל שלמות‪ ,‬עד סוף שלמיותיו‪ .‬על דרך המשך העשרה מאמרות שבהם נשלם‬
‫העולם מיום אל יום‪ ,‬עד הגיעו אל מאמר יצירת האדם ומעשה זווגו כי קרוב הוא אצל כל‬
‫בעל דעת לזווג זווגים ולדמות העניינים הנמצאים יום יום בשלימויות האדם‪ ,‬אם במידות‬
‫אם בדעות או בלימודים העיונים המחויבים אליו בזה אחר זה עד שלא ימצא האדם פחות‬
‫משתדל אצל עצמו ממה שנמצא העולם הכללי מזמין ומכין לצורך מציאותו‪.‬‬
‫והנה אז יחויב שהש"י יהיה עמו וישלח עזרו משמי קדשו ולא יגרע מצדיק כל מה שיאות‬
‫אליו לקרב הסיבות ולתקן הדרכים המגיעים טוב חפצו ומאויי נפשו כמו שהיה העניין בזה‬
‫הזווג המבורך שנשמר בו זה התנאי בלי ספק‪ ,‬שנאמר ויצחק בן ארבעים שנה בקחתו את‬
‫רבקה וכו' (שם כ"ה)‪.‬‬
‫כי מה המונע שלא לקח קודם לכן‪ ,‬רק שכיון אל שלמות עצמו ראשונה והמתין עד שנת‬
‫הארבעים כי הוא זמן הבינה‪ .‬וכבר בא על שלמות הצלם והדמות‪ .‬וכבר בא אליו זכות‬
‫הזווג הטוב והברכה‪.‬‬
‫וכבר אמרו ז"ל (ב"ר פ' ס"ה) שעשו עשה כזה להראות עצמו כשר ירצה שזה העניין היה‬
‫ידוע ומפורסם אליו‪ .‬ולהיות התנאי הזה נשמר בעיני יצחק אבינו היה מה שהיה מהשגחת‬
‫הש"י‪ ,‬עליו לזווגו על פי מעשיו ולהישיר העבד המשכיל בכל העולה על רעיוניו עם תוכן‬
‫דבריו אשר אליהם כוונו חכמינו ז"ל באותו מאמר שזכרנו כמו שיתבאר מתוך זה הספור‪,‬‬
‫אך אחר שנזכור הספקות כמנהגנו‪.‬‬

‫[הספקות בסיפור אליעזר ורבקה]‬
‫א‪ .‬אומרו ואברהם זקן בא בימים והלא ארבעים שנה קודם לכן נאמר ואברהם ושרה‬
‫זקנים באים בימים היה לו לומר ואברהם זקן מאוד ומה שאמרו ז"ל כאן זקנה שיש בה‬
‫לחלוחית כו' (ב"ר פ' מ"ח)‪ .‬הנה אח"כ הוליד ששה בנים ואיך נס לחה גם מה שכתב‬
‫הרמב"ן ז"ל כי מלת באים תורה על ההווה ובא מורה על העבר אינו נכון כי מה המונע‬
‫שיהיה לשון באים מעניין בא איך שיהיה‪.‬‬
‫ב‪ .‬אומרו וה' ברך את אברהם בכל ויאמר אברהם כו' מה עניין ברכתו אצל זה העסק יותר‬
‫היה לו לומר ואברהם זקן בא בימים‪ .‬ויצחק בן ארבעים שנה ולא לקח לו אשה ויאמר אל‬
‫‪110‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪111‬‬

‫עבדו כו'‪ .‬ועוד כי איך ברכו בכל עם היותו טרוד על זווגו ולבקש לו אשה הוגנת ואינו יודע‬
‫מאין תמצא‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר פרשת נ"ז) ויהי אחר הדברים האלה הרהור דברים היה לשם ומה הרהר‬
‫אברהם‪ ,‬מהרהר אם היה יצחק בנו נשחט לא היה נשאר זרע ממנו והיה רוצה להשיאו‬
‫אשה מבנות ענר אשכול וממרא באותה שעה ויוגד לאברהם לאמר הנה ילדה וכו'‪.‬‬
‫והמבורך בכל אינו ראוי שישב במבוכות הללו‪ .‬ועניין האצטגנינות והמרגלית כבר פירשנו‬
‫בפרשת ויכולו שער ד'‪.‬‬
‫ג‪ .‬ואשביעך בה' אלוהי השמים וכו'‪ .‬למה יצוה כך אל עבדו והנה יצחק בן ארבעים שנה‬
‫והוא ידע את אשר יעשה‪ .‬וקשה עוד מזה מה שהזהירו שלא ישיב את בנו שמה והלא‬
‫בעוד בחיים חיותו הוא יעכב על ידו‪ .‬ואם היה ירא שמא בפתע יבא יומו היה לו לצוות כן‬
‫את יצחק בנו כי לא יחל דברו כמו שצוה יצחק ליעקב‪ .‬וגם כי הוא נביא כמוהו עצת ה'‬
‫תנחהו ולמה ימשול העבד בבן חכם‪.‬‬
‫ד‪ .‬למה פתח העבד פתח של קלקלה באומרו אולי לא תאבה האשה ללכת וכו' היה לו‬
‫לילך ואם יקרה כך ישיב שלוחיו דבר והם ידעו מה יעשו ולמה יאמר ההשב אשיב וכו'‪.‬‬
‫ה‪ .‬איך התיר אברהם בנקלה לקחת אשה מבנות הכנעני השנואות שעליהם אמרה רבקה‬
‫אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים היה לו לצוותו ללכת‬
‫אנה ואנה‪ .‬ועוד שאומרו רק את בני לא תשב שמה הם דברי מותר כי לכך הותרה‬
‫השבועה‪ .‬ולא עוד אלא שמלת רק לאו דוקא לפי מובנה בקשר דבריו דוק ותשכח‪ .‬ועוד מי‬
‫הכניס השבה בכלל השבועה שהיה צריך להוציאה‪ .‬ולמה לא נשמע מפי העבד דבר‬
‫מאזהרה זו על ההשבה בבית בתואל‪.‬‬
‫ו‪ .‬באמרו ה' אלוהי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום וכו' מאי דעתיה דאליעזר אי קסבר‬
‫שהטובות הגדולות כאלו לעבדיו עושי רצונו ית' מתת אלוהים הן כמ"ש והוא מה שיובן‬
‫ממנו בזוכרו ה' אלוהי אדוני מה טעם הקרה נא לפני יתפלל אליו יכין לו הדרך לגמור דברי‬
‫שליחותו כהוגן ויחדל לו מלכת בקרי‪ .‬ועוד איך סמך העניין הגדול הזה אל ההזדמנות עם‬
‫היות הדרך הרחוק אל האושר ואל הדברים הסמוכים אליו כמו שכתבנו ראשונה מפי‬
‫החוקר‪.‬‬
‫ז‪ .‬אם נניח שלא הלך אליעזר בעניין הזה לקראת נחשים מה זה שאמרו ז"ל (חולין צ"ה ב)‬
‫כל נחש שאינו כנחש אליעזר עבד אברהם ויונתן בן שאול אינו נחש או מה הוא ששאל‬
‫שלא כהוגן אחר שנראה מהכתוב שלא נתקררה דעתו עד שידע בת מי היא‪.‬‬
‫ח‪ .‬אנכי נצב וכו' והיה הנערה וכו'‪ .‬מה הבחינה הזאת הנה רוב הנערות עושות כן לבחרם‬
‫בבטלה ולשעות בדברי רוח עם עוברים ושבים‪ .‬צא ולמד מה שאמרו חז"ל (ברכות מ"ח‬
‫ב) מנערות שאול אדרבה אם אמת מוסר יולדיה עליה לא תשקוט ולא תנוח עד מהרה‬
‫תרוץ לעשות שליחותה ולשוב‪ .‬ועוד כי מה טעם שיאמר הנה אנכי נצב על עין המים כי‬
‫כבר נודע שהיה שם יושב ומצפה‪ .‬גם כי הניחוש ההוא לא נתקיים בעינו שהוא אמר‬
‫‪111‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪112‬‬

‫ואמרה שתה וגם לגמליך אשקה והיא לא אמרה רק שתה אדוני‪ .‬ואחר שכלתה להשקות‬
‫אמרה גם לגמליך אשאב‪ .‬ודי בזה לבטל דברי נחושים ולמה שמח בו‪.‬‬
‫ט‪ .‬בתשובתה בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור נראין דברי מותר וטפלות‪ .‬כי‬
‫מה טעם שתיחס הנערה הזאת את אביה לאמו‪ .‬וגם כי יהיה בעיר בתואל אחר למה‬
‫אמרה אשר ילדה לנחור די בשתאמר בן נחור‪ .‬והוא גם כן מה שספר העבד באומרו‬
‫ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה נראה הרגיש בדבריה אלה ויש לדעת מה‬
‫טיבן‪.‬‬
‫י‪ .‬למה יזכיר העבד בבית אחי אדוניו וה' ברך את אדוני מאוד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכו'‪.‬‬
‫ותלד שרה וכו'‪ .‬והלא גלוי וידוע היה טבעו של אברהם אבינו ורוב עושרו בעולם וכי נולד לו‬
‫בן לזקוניו וכ"ש שהיה זה ידוע בארצו ומולדתו ובבית אחיו זה להם ימים רבים כמו‬
‫שכתבנו אצל בני מלכה‪ .‬ועבד משכיל למה יגלגל לידת הבן ביום חתונתו‪.‬‬
‫יא‪ .‬מי הזקיקו לעבד לומר וישביעני אדוני לא תקח אשה וכו' אם לא אל בית אבי‪ .‬כי‬
‫לבסוף אמר אז תנקה מאלתי כי תבא אל משפחתי כו' לשתוק מזה ומזה‪ .‬גם כי העבד‬
‫כחש להם בכל מה שאמר ממשפחתו ומבית אביו כמה פעמים כי הנה אברהם לא הזכיר‬
‫לו אב ומשפחה כלל רק ארצו ומולדתו‪ .‬גם אומרו ואבא היום אל העין לא נודע מה טעמו‪.‬‬
‫וחז"ל אמרו היום יצאתי והיום באתי (סנהדרין צ"ה א)‪ .‬גם נמצא ששנה העבד את טעמו‬
‫בקצת דברים ממה שהיו במעשה כגון ותאמר שתה וגם גמליך אשקה ואומר ואשאל‬
‫אותה וכו' ואשים וכו'‪ .‬ורש"י ז"ל כתב כדי שלא יתפשוהו בדבריו ונראה שמוטב שיאמר‬
‫כדי שלא יחזיקוהו לפתי או שוטה‪ .‬וסוף סוף הכתוב האומר ויקח האיש נזם זהב בקע‬
‫משקלו ושני צמידים על ידיה הוא מקרא קצר היה לו לומר וישם הנזם על אפה ושני‬
‫צמידים על ידיה כמו שאמר בסוף‪.‬‬
‫יב‪ .‬בכפל פרשת אליעזר בכתוב עד ארבעה פעמים‪ ,‬שהרי היה יכול להיות מקצר ועולה‬
‫כמנהג‪ .‬ומה יופיים ומה טובם שאז"ל יפה שיחתן של עבדי בתי אבות וכו' (ב"ר פ' ס')‪.‬‬
‫יג‪ .‬באומרו מה' יצא הדבר‪ ,‬לא נוכל דבר אליך רע או טוב‪ .‬וכי מפני שמה' יצא ננעלו מהם‬
‫שערי התשובה? כל שכן שהרי השיבו כהוגן‪ ,‬באומרם הנה רבקה לפניך וכו'‪ .‬ותירוץ רש"י‬
‫ז"ל ידוע‪ ,‬ויישוב המקרא אני מבקש‪.‬‬
‫יד‪ .‬באומרו וישא יצחק את עיניו וירא והנה גמלים באים‪ ,‬ולא נזכר שדיבר או עשה ולא‬
‫כלום‪ .‬ומאי קמ"ל‪.‬‬
‫טו‪ .‬בטעם ריבוי הלשונות שנזכרו במיתה באומרו ויגווע וימת ויאסף אל עמיו‪ ,‬ולדעת מה‬
‫טיבן‪ .‬ואם זה כבר נתבאר‪.‬‬

‫‪112‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪113‬‬

‫ואחר זיכרון הספקות נבוא אל הביאור‬
‫ואברהם זקן בא בימים וכו' (א) שיעור הכתוב ויהי כי זקן אברהם‪ .‬ועת בואו בימים הוא‬
‫הזמן שאמר הכתוב ואברהם ושרה זקנים באים בימים‪( ,‬ב) ואז ברך ה' את אברהם בכל‬
‫במה שנולד לו בעת ההיא‪ :‬הבן החשוב אשר טרם היוולדו נאמר ה' אלוהים מה תתן לי‬
‫ואנכי הולך ערירי‪( .‬ג)‬
‫והנה בראשית תולדתו כסבור שימות בטרם ידע הנער בין טוב לרע‪ .‬אמר אל עבדו זקן‬
‫ביתו המושל מאז בכל אשר לו‪ ,‬שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך בה'‪ .‬וכבר חשב למלאת‬
‫ע"י אפו טרופוס מה שחייב להשלימו בחייו מהשיא אשה הגונה לבנו‪ .‬ועתה כשהאריך‬
‫ביראת ה' ימים ושנים‪ ,‬והגיע הבן הנבחר לעת דודים על ידי שהיה צריך לספר השתדלות‬
‫העבד הנאמן המתחיל מ"ויקח העבד עשרה גמלים" וכו'‪.‬‬
‫ולהלן סיפר מה שהיה ראשונה מעניין השבועה ההיא ואזהרותיו על זה‪ ,‬לפי שהעניין‬
‫ההוא זירוז בשעת מעשה‪ .‬ואמיתת זה הפי' נתבאר תכלית הביאור ע"פ העבד‪ ,‬באומרו‬
‫עבד אברהם אנכי‪ ,‬וה' ברך את אדוני מאוד ויגדל וכו' ותלד שרה אשת אדוני בן‬
‫לאדוני אחרי זקנתה וכו'‪ .‬וישביעני אדוני (י) הכוונה‪ ,‬כאשר ברך את אדוני בכל‪ ,‬והוא‬
‫מה שגדל בעושר וכבוד‪ ,‬ושילדה לו אשתו בן לזקוניו (יא) אז וישביעני אדוני כו'‪ .‬סיפר‬
‫להם העניין להודיעם‪ ,‬כי מיום לדתו היה בלב אדוניו לקחת מאתם אשה לבנו‪ ,‬כדי לפייסם‬
‫ולדבר על לבם כדרך שעשה באומרו כי אם אל בית אבי תלך כמו שיתבאר‪.‬‬
‫(יא) והוא אומרו ואבא היום אל העין‪ ,‬כלומר עוד היום כשבאתי אל העין אני מצווה ועומד‬
‫על זה‪ ,‬ולכך התפללתי ואמרתי ה' אלוהי אברהם וכו'‪ .‬וזהו דרך ישר הותרו בו ג' הספקות‬
‫הראשונים גם העשירי‪.‬‬
‫ואשביעך בה' אשר לא תקח כו' הנה זה הזקן המעולה זרז עצמו לתקן גזעו ולהשלים‬
‫זרעו אחריו בשני מיני הזיווגים הנמשכים זה מזה‪ ,‬כמו שאמרנו‪ :‬בדחיית הרוע המזומן‬
‫להם שם‪ ,‬והמצאת הטוב האפשרי כמו שנתבאר‪.‬‬
‫אולי לא תאבה האשה כו' ההשב אשיב כו' אמר לו כן (ד) לפי שראה שחרדת זה התנאי‬
‫יתן מוקש בדבר‪ .‬לפי שאם לא יקפידו על צאתו מארצו‪ ,‬הנה האשה אשר תחפוץ בו כבר‬
‫תקפוץ לבוא אצלו קודם שיצא הוא לקחת ממקום אחר‪ .‬אמנם אם ידעו ממנו שא"א לו‬
‫לצאת‪ ,‬כל אחת ואחת תאמר כמו שאני איני רוצה לבוא אצלו‪ ,‬כך לא תרצה זולתה‪ .‬ואם‬
‫הוא מוכרח לצאת יצוא יצא אלי או ישב עד שילבין‪ .‬ועם זה הוא נטילת רשות או עצה‬
‫כעניין‪.‬‬
‫ויאמר אליו השמר לך כו' (ה) עכשיו כלל בשבועתו ההשבה לשם‪ ,‬כי מיום צאתו בדבר ה'‬
‫אין לו לשוב רק ברשות ה' אלוהי השמים אשר לקחני וכו'‪ .‬וכבר קדם פי' הכתוב הזה קרוב‬
‫לפשוטו‪.‬‬
‫‪113‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪114‬‬

‫ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך וכו'‪ .‬ירצה‪ ,‬ואם תרגיש הסירוב שאמרת באשה ולא‬
‫תאבה ללכת אחריך מהטעם שאמרת‪( ,‬ה) ונקית מחומר שבועה זו של השבה‪ ,‬לעניין‬
‫שתוכל לומר שאינך מושבע עליה שיפה דקדק‪ .‬אבל לא לעניין מעשה (ה) והוא אומרו רק‬
‫את בני לא תשב שמה‪ .‬וכמה יאמתו דברי העבד זה הפירוש באומרו וישביעני אדוני כו' כי‬
‫אם אל בית אבי וכו' ואומר אל אדוני כו' ויאמר אלי ה' אשר התהלכתי וכו' אז תנקה‬
‫מאלתי כי תבוא אל משפחתי‪ ,‬ואם לא יתנו לך כו'‪ .‬הודיעם שאם לא יתנו לו‪ ,‬הוא נקי‬
‫מאלתו‪ ,‬כדי שיחשבו ממנו שהותר לגמרי‪ ,‬כי שפתי חכם יזרו דעת ובגמור ביניהם‬
‫התנאים וישם העבד וכו'‪.‬‬
‫ואחר שספר מה שהיה בימים הראשונים כמו שביארנו נמשך לספר מה שהיה עכשו‬
‫בשעת מעשה ואמר ויקח העבד כו'‪ .‬כי אח"כ בבוא עתו אדוניו ציווה לו מחדש ושלחו‬
‫בדרך טובה‪ ,‬ומילא ידו מעושר מתנותיו וילך אל ארם וכו'‪.‬‬
‫ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים כו'‪ .‬כדי שיהו מזומנים שם למה שיאמר‪ ,‬ה'‬
‫אלוהי אדוני אברהם הקרה נא לפני כו'‪( .‬ו) הנה זה העבד יודע שאין מזווגין לאדם כשר‬
‫כזה אשה טובה כי אם מאת ה' ועל פי מעשיו‪ ,‬כיוון לבקש מלפניו שישגיח עליו בזה‬
‫העניין‪ ,‬ושהוא ית' יקרה לפניו (ז) סימן טוב להשגחתו בדבר הבא בידו באשר הוא שם‪.‬‬
‫והוא במה שתהיה העלמה היוצאת אשר אומר אליה זריזה בשני העניינים ששניהם יחד‬
‫הם תורת האדם‪ .‬האחד טוב הדעת וחריפתו לדעת מה יעשה‪ .‬והשני הזריזות והחריצות‬
‫להוציאו אל המעשה‪.‬‬
‫אמנם מפני שמעלת האדם תבחן לפי הסיבות שיזדמנו בו‪ ,‬אם אל העשייה או המניעה‪,‬‬
‫עד שכבר תחשב הודאת שאלה קטנה עם מציאות סיבות מניעתה לגדולה ממנה עם‬
‫מציאות סי בות עשייתה‪ .‬לזה סדר בחינתו זאת לפי שהיה בדבר קטן באופן שימצאו שם‬
‫סיבות המניעה‪ ,‬ולא תעשה אם לא כשתהיה המעלה אצלה בקנין גמור‪.‬‬
‫ולזה אמר הנה אנכי נצב על עין המים כו'‪( .‬ח) וזה כי בהיותי נצב על עין המים ונקל לי‬
‫לכפוף קומתי ולשתות לשובעה או לשאול ממנה כדה לשאוב ולשתות ולא כן אעשה אלא‬
‫אומר אליה הטי נא כדך ואשתה‪ ,‬שיראה שמגאווה וגודל לבב אני בא לזה ולא לצורך ובלא‬
‫פיוס‪ ,‬והיא לא תסרב אבל תשמע אל חריצות המעשה ואמרה שתה מבלי שום עצלה‪.‬‬
‫ועוד תשיב אל לבה ותתבונן בעצמה לאמר זה האיש אשר הוא ניצב על עין המים ואינו‬
‫שותה מעצמו‪ ,‬אבל טמן ידו ונלאה להשיבה אל פיו‪ ,‬לא ימלט משיימנע‪ ,‬אם מפני גודל‬
‫מעלתו‪ ,‬כי לא ניסה‪ ,‬או שיש לו שום חולי או כאב המונע אותו‪ ,‬או מפני כובד עצלותו‪ .‬ובין‬
‫כה וכה תחמול על גמליו שימותו בצמא‪ .‬כי מי שלא יספיק לעצמו‪ ,‬מק"ו שלא יספיק להם‪.‬‬
‫ואם בעלת שכל נכון היא‪ ,‬חויבה שתאמר גם לגמליך אשקה‪.‬‬

‫‪114‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪115‬‬

‫והנה בשתיים אלה ראויה היא להתחתן בבית אדוני‪ .‬והוא אומרו אותה הוכחת לעבדך‬
‫ליצחק‪ .‬ובה אדע‪ ,‬היא תפלה במה שיסכימו בה שאר התנאים כמו שפרש"י ז"ל‪ .‬וכמו‬
‫שיבוא‪ .‬והראוי שיאמן שהאנשים אשר היו עמו הלכו אנה ואנה‪ ,‬או שהראו את עצמן שאינן‬
‫אנשיו‪.‬‬
‫ותרד העינה ותמלא כדה ותעל‪ .‬העיד הכתוב כי לא פנה לבה אל דברי הבטלה כמשפט‬
‫הנערות אשר כגילה‪ ,‬רק שמיהרה לעשות שליחותה‪ .‬כי בהגיעה לשם ירדה העינה ותמלא‬
‫כדה ותעל בזריזות ותלך לדרכה‪ ,‬עד שהוצרך העבד לרוץ אליה במהירות‪ :‬וירץ העבד‬
‫לקראתה‪ .‬אחשוב כי מפני שהיה לו לומר וירץ אחריה‪ ,‬אז"ל שראה שעלו המים לקראתה‬
‫(ב"ר פ' ס') ירצה שרץ העבד לסיבת מקרה‪.‬‬
‫אמנם ע"ד הפשט יתכן שהוא היה מבריך הגמלים קרוב לבאר ההוא או לצד האחר מן‬
‫העיר‪ ,‬כלומר שהיה הבאר בינו ובין העיר‪ .‬ושם היה מחשב במורשי לבבו והיה סבור‬
‫שאחר שיבריכם ויניחם במקומם‪ ,‬ילך לאט לו להתיצב על עין המים‪ .‬והכתוב אמר ויהי‬
‫הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת וכו' לזה הוצרך לרוץ ממקום הגמלים אל העין‬
‫לקראתה בעוד שהיא באה כדי שתמצא אותו ניצב על עין המים כאשר זמם‪ .‬וא"כ ותרד‬
‫העינה ‪ -‬ראוי להיות מאוחר‪ ,‬ואין בזה בית מיחוש כי כן דרך הכתוב‪.‬‬
‫הגמיאיני נא וכו' יש במשמעו שתגיע היא המים אל פיו וכבר נאמרה הסיבה‪.‬‬
‫ותאמר שתה אדוני הנה היא כוונה היטב ממה שחשב הוא‪ .‬וזה שאם תשיב על שני‬
‫העניינים יחד כדבריו כבר אפשר שתבוא התשובה ההיא בפתע בלא התבוננות או בשפת‬
‫יתר לזה ספר כי בתחילה לא אמרה רק שתה אדוני‪ .‬אמנם בעוד שהשקתה חשבה‬
‫ברעיונה שהאיש שלא מלא ידו להשקות את עצמו מק"ו שלא יוכל להשקות גמליו כמו‬
‫שאמרנו‪ .‬ולזה אמר ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב לומר כי בטוב העצה‬
‫והמתנות אמרה‪ .‬והנה שכוונה יפה ממנו וייטב בעיניו עם שהוצרך להסכים הדברים‬
‫בספורו בבית אביה כדי שלא יערערו בעניין הניחוש כי אנשי הארץ ההיא אל מעוננים ואל‬
‫קוסמים ישמעו‪ .‬והנה לפי זה נבדקה העלמה הזאת בדבר קטון ונמצאה שלימה לפי‬
‫הסיבות הנמצאות עמו‪ .‬וכבר ראה בזה סימני הצלחה‪.‬‬
‫[השוואת אליעזר לאליהו והאשה הצרפתית]‬
‫וראיתי אני בדיקה כיוצא בה שעשאה אליהו ז"ל כשאמר לו הש"י קום לך צרפתה וכו'‬
‫(מלכים א' י"ז) מה נאמר בסמוך ויבא אל פתח העיר והנה שם אשה אלמנה מקוששת‬
‫עצים‪ .‬ולפי שספק אצלו אם היא האשה אשר הוכיח ה' לכלכלו שם אם לא‪ ,‬נסה אותה‬
‫לשאול לה מים לשתות כמו שנאמר ויקרא אליה אליהו ויאמר קחי לי מעט מים בכלי‬
‫ואשתה‪ .‬אחשוב כי לפי שעדיין לא נבדקה אצלו אם היו כליה קדש אמר בכלי שיראה הכלי‬
‫ההוא שהוא שלו שהוא טהור כי כהן הוא‪.‬‬
‫‪115‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪116‬‬

‫והנה האשה נזדרזה לעשות מאמרו והיא הולכת להביא והוא קרא אותה מיד כלומר אינך‬
‫צריכה לילך‪ ,‬כי הנה נא ידעתי מה שרציתי ממך‪ .‬הוא מה שנאמר ותלך לקחת ויקרא אליה‬
‫ויאמר לקחי נא לי פת לחם בידך אחר שנגמר בידו ניסיון המים חזר ונסה אותה בלחם‪.‬‬
‫אמנם אמר בידך כי ידע שאם תתן לו‪ ,‬על פי שני עדים יקום דבר והיא כשרה וידיה‬
‫טהורים‪ .‬ובתשובתה לזה נשלמה הבחינה בטוב דעתה ועוצם בינתה וחסידותה כמ"ש חי‬
‫ה' אלוהיך א ם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת‪ .‬והנני מקוששת‬
‫שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנוהו ומתנו (שם)‪.‬‬
‫הלא זאת האשה בחכמתה הזכירה לו דבר הלכה כהא דאמרינן (ב"מ ס"ב א) דרש בן‬
‫פטורי שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים אם שותין שניהם מתים‬
‫ואם שתה אחד מהם מגיע ליישוב מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד במיתת‬
‫חברו‪ .‬בא ר' עקיבא ולמד וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חברך‪ .‬וכוונתה לומר שאין לו‬
‫למנוע מסעוד מאותו כד קמח שהיה לה מפני שהוא דבר מועט בלתי מספיק להם‪ ,‬וכאלו‬
‫אמרה אליבא דבן פטורי לא תבעי לך‪ ,‬דודאי מחייבנה‪ .‬אלא אפי' אליבא דרבי עקיבא כי‬
‫קאמר ר' עקיבא הני מילי כשיתקיים האחד ודאי‪ ,‬אבל בודאי מת אי לא מתרחיש ניסא‬
‫אימא כיון דצריך רחמי נס לאחד נס למאה‪ .‬זהו טעם ואכלנוהו ומתנו‪ .‬ראה דבריה טובים‬
‫ונכוחים ברוח דעת ויראת ה'‪ .‬והנה הוא כשראה יושר לבבה וזכות שכלה נתברר אצלו כי‬
‫היא האשה אשר דבר ה'‪ .‬ואמר לה אל תראי בואי עשי כדברך אך עשי לי משם עוגה‬
‫קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה כי כה אמר ה' כד הקמח לא תכלה‬
‫וצפחת המים לא תחסר עד יום תת ה' גשם על פני האדמה (מלכים שם)‪ .‬ירצה היטבת‬
‫לראות דבכי האי גוונא ודאי לא מיפטרת לכן בואי עשי כדבריך אך עשי לי בעוד מעט עוגה‬
‫קטנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה כשירבה הסולת ותוכל לעשות לשבעה‪ .‬כי כה‬
‫אמר ה' וכו'‪ ..‬ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל היא והוא וביתה ימים‪ .‬הנה אם המקרא‬
‫תוכיח שקדמה היא לאכול ושלא שאל הקדימה רק לגמור הצירוף ההוא אשר נמצאה בו‬
‫שלמה גמורה‪ .‬ומה שאירע לה מעניין בנה וטוב טעמה בהכרתה אותו באומרה עתה זה‬
‫ידעתי כי איש אלוהים אתה ודבר ה' בפיך אמת נתבאר יפה בשער הג' מאמר ו'‪ .‬וכבר‬
‫יראה שהסכימה דעת אליעזר עבד אברהם לדעתו של אליהו ז"ל בעניין שאלה זו בלי‬
‫ספק והוא דבר הגון‪.‬‬
‫והאיש משתאה לה מחריש כו'‪ .‬כיון שראה תחילת דבריו מתקיימים השתומם כשעה‬
‫מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו בהסכמת שאר התנאים‪ .‬יש לדעת אם היא מזרע כשר‬
‫ומשפחה הגונה אשר הוא עיקר הכל‪.‬‬

‫‪116‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪117‬‬

‫ומכל מקום למצוא בה הסימנים מטוב מידותיה ונועם שכלה נתן לה הנזם והצמידים שאם‬
‫תיפול בחלקו הרי טוב‪ ,‬ואם לאו תיקח לה חלף עבודתה‪ .‬ולא סר משאול לה בת מי את‬
‫הגידי נא לי אם יש בית וכו'‪ .‬ותואנה הוא מבקש לדעת את אביה ואת בית כבודו‪.‬‬
‫והנכון כי בראותו שנתקיימו סימניו הוציא הנזם והצמידים אבל קודם שנתנם לה שאלה‬
‫בת מי את‪ ,‬וכאשר אמרה בת בתואל אנכי וכו' שם הנזם על אפה והצמידים על ידיה‪ .‬ותרי‬
‫קראי דייקי‪ ,‬כי בראשונה נאמר ויקח האיש נזם זהב ושני צמידים כו' ולא נזכר איך נתנם‬
‫לה עד שבארו בסוף‪ .‬ואשאל אותה ואומר בת מי את ותאמר בת בתואל אנכי וכו' ואשים‬
‫הנזם על אפה וכו'‪ .‬ומשני הכתובים יחד תובן תוכן העניין‪.‬‬
‫ותאמר בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור‪( .‬ט"ו) יתכן שהיה לה למלכה זו בן‬
‫מאיש אחר ושמו גם כן בתואל ולא היה חשוב כמו אותו בתואל אשר ילדה לנחור‪ .‬וזה‬
‫שאמר יעקב הידעתם את לבן בן נחור‪ ,‬ולא אמר בן בתואל‪ ,‬כדי שלא יצטרך לפרש על‬
‫איזה מהם אומר‪ .‬והכתוב מסייענו שאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך‬
‫דמשמע שכבר ילדה בנים לאיש אחר‪ ,‬והיה זה לה טוב טעם ודעת להשיב על מקום‬
‫הלינה שנשאלה לומר שיש בית בתואל אביה גם תבן גם מספוא רב שהוא צורך הלינה‪,‬‬
‫ועיקרה גם מקום לגמלים כי היה עשיר ונכבד מאד‪ .‬ואולי לא היה כן בבית בתואל האחר‪,‬‬
‫ואף שימצא אתו היא אינה מגדת רק מה שבבית אביה כמו שנשאלה‪ .‬והוא מה שלא‬
‫נשכח מפי העבד כשאמר ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה ואשים וכו'‪.‬‬
‫לומר כי באלה הסימנים כולם נתן‪ ,‬כי עם זה ידע שהייתה בתו כמו שיבוא‪.‬‬
‫והיה אפשר לדחוק שמאמר בן מלכה אשר ילדה לנחור יהיה מאמר הכתוב לא דברי‬
‫עצמה‪ ,‬אלא שדברי העבד מכחישין‪.‬‬
‫ויקוד האיש וישתחו לה'‪ .‬כי מעתה קרוב דרכו להצליח כיון שהסכימה טובת משפחתה‬
‫עם טוב מידותיה‪ ,‬והוא אומרו אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני‪.‬‬
‫אמנם כשבא לבית והכיר טוב מצבם וכבוד מעלתם והנערה מתחזקת בשלמותה אמר‬
‫ברוך ה' אשר הנחני בדרך אמת‪ ,‬לקחת את בת אחי אדוני לבנו‪ .‬אבל עדיין היה הדבר‬
‫תלוי ברצונם‪ ,‬כמ"ש ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת וכו'‪ .‬וכשהשיבו לו מה' יצא הדבר‬
‫וכו' הנה רבקה לפניך וכו' אז הודה על גמרו של דבר‪ ,‬שנאמר ויהי כאשר שמע עבד‬
‫אברהם את דבריהם וישתחו ארצה לה' ויוצא העבד כלי וכו' הנה נראה מכל זה בבירור כי‬
‫אליעזר לא סמך כלל על הניחוש‪.‬‬
‫(ז) ולא אמרו חז"ל ששאל שלא כהוגן (תענית ד' א)‪ ,‬אלא מפני שכבר היה אפשר שתצא‬
‫שפחה או ממזרת‪ ,‬וישאל אליה‪ .‬ואף על פי שלסוף לא תעלה בגורלו‪ ,‬כי לא תנוח על גורל‬
‫הצדיק מ"מ כבר תהיה פגע רע‪ .‬והקב"ה זמן לו כהוגן ובעניין שלא יהיו דברים בטלים‪.‬‬

‫‪117‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪118‬‬

‫[ניחושו של אליעזר‪ ,‬ומעמד הניחוש בכלל]‬
‫ומ"ש כל נחש שאינו כנחש אליעזר וכו' (חולין צ"ה א) לא אמרו אלא על הסומך בכה"ג‬
‫לחוד‪ .‬אמנם אליעזר ויהונתן לא סמכו על הנחש חלילה אבל לקחום לסימן יפה והתחלה‬
‫הגונה לבוא אל תכליתם בבחינותיהם הראויות כמו שביארנו מאליעזר‪ .‬וכן יהונתן לקח‬
‫לסימן טוב שיאמרו עלו אלינו (ש"א י"ד) מפני שנוסף אל טוב ההזדמנות יורה על מורך‬
‫לבם ושאין בהם כוח וגבורה להתקומם על זולתם‪ ,‬כעניין מעשה גדעון (שופטים ו')‪ .‬ואין‬
‫ספק שלא היה סומך לעלות אליהם על אלו דברים שיזדמנו‪ ,‬כמו שלא היה אליעזר עושה‬
‫מעשה ע"י נחש לבד כי הוא אסור ומדרכי האמורי‪ .‬ולזה אמרו שכל נחש הנעשה בעלמא‬
‫שאינו כהם‪ ,‬לומר אם יהיה כך אעשה כך אינו נחש אסור‪ ,‬להוציא בית תנוק ואשה וכדומה‬
‫ששם האדם אותם לסימן יפה ואינו עושה מעשה על פיהם שהוא מותר‪ ,‬כדאיתא פרק גיד‬
‫הנשה‪ .‬וזהו דעת הרמב"ם ז"ל שכתב פ' י"א מהלכות ע"א‪ ,‬וכן המשים לעצמו סמנים אם‬
‫יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה כגון אליעזר עבד אברהם‬
‫וכל כיוצא בדברים האלה הכל אסור‪.‬‬
‫ותמהני ממה שהשיג עליו הראב"ד‪ ,‬וכתב‪:‬‬
‫אמר אברהם זה חידוש נפלא שהרי דבר זה מותר הוא‪ .‬ואולי שהתעהו הלשון‬
‫שראה כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם אינו נחש והוא סבור שלעניין איסור‬
‫נאמר‪ ,‬ולא היא‪ .‬אלא הכי קאמר‪ ,‬אינו ראוי לסמוך‪ .‬ואיך חשב על צדיקים כמותם‬
‫עבירה זו ואי הוו אינהו הוו מפקי פולסי דנורא לאפיה ע"כ‪.‬‬
‫ואני איני מבין דבריו שהרי הרמב"ם ז"ל לא אמר שאליעזר ויהונתן עשו שלא כהוגן אלא‬
‫שהמשים סמנים כהם ועושה מעשה על פיהם הוא אסור‪ .‬אבל הם לא עשו מעשה כמו‬
‫שאמרנו‪ .‬וכן כתב הרב רבי' משה מקוצי במצות לא תנחשו‪ .‬גם מ"ש אלא ה"ק אינו ראוי‬
‫לסמוך‪ .‬לא ידענא מאי קאמר‪ ,‬דהתם לאיסור לא חשיב ליה לרב אי הוה דלא אכיל מההוא‬
‫בשרא משום ניחוש‪ .‬ועכ"פ הוא מבואר שהצדיקים הללו עשו כהוגן ומה שהגיע אליהם‬
‫כמעשה הצדיקים להתחיל כעין נחש ולגמור ע"י בדיקה ובחינה הנה דמותר‪.‬‬
‫ולרבקה אח וכו'‪ .‬ויהי כראות כו' חרד לקראתו לפי הוראת מעשיו על מעלתו‪.‬‬
‫בא ברוך ה'‪ .‬אחר ששאלת בית לינה בוא תבוא ולא תאחר כי אנכי פיניתי הבית מאז‬
‫והכינותי בית זבול לאנשים הגדולים העוברים עלינו ומקום לגמלים‪.‬‬
‫ויבא האיש כו' לא אכל עד אם וכו' כיון לעשות מעשהו בעוד חיבת ביאתו חדשה לשם‬
‫שמא תתקרר דעתם אח"כ כמו שהיה כי אחר שאכלו ושתו ויתן להם מתנות וילינו למחר‬
‫אמר לו תשב הנערה אתנו ימים או עשור‪ ,‬וכבר אמרו הנה רבקה לפניך קח ולך‪ ,‬עד‬
‫שהוצרך לומר להם אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי‪ .‬אפי' לפי דבריכם שאמרתם מה' יצא‬
‫הדבר וכו'‪ .‬ועם כל זה הוצרכו לומר נקרא לנערה וכו' ואלמלא שאמרה אלך היו מעכבין‬
‫מ"מ חשב מחשבה טובה לכוין השעה כמו שהפליג בכיוון דבריו עמהם כמו שבא ויבא‪.‬‬
‫‪118‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪119‬‬

‫ויאמר עבד אברהם אנכי וה' ברך וכו' ותלד וכו' וישביעני וכו' עד ואבא היום אל העין‪.‬‬
‫כבר פירשתי אלו הכתובים יפה בתחילת זה הסיפור‪ ,‬ואצל אולי לא תאבה האשה וכו'‪.‬‬
‫(יא) האמנה כי מה שזכר הוא בדבריו כי אם אל בית אבי תלך ואל משפחתי‪ ,‬ולקחת אשה‬
‫ממשפחתי ומבית אבי אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי מה שלא זכר זה אברהם‬
‫בצואתו כלל זה‪ ,‬הוצרך להוסיף למה שנתחדש אליו זה ההזדמנות הנפלא מהיות העלמה‬
‫היוצאת ממשפחתו‪ ,‬כי ראה שיאות מאוד שיבינו ממנו שלא הזהירו מבנות עם ארצו‬
‫למואסו בו מיתר העמים רק לחזור על משפחתו ובית אביו ראשונה כמשפט המעולים‪.‬‬
‫ולזה היה מה שזכר תמיד משפחה ובית אב‪ ,‬ולא אמר ארצי ומולדתי כאשר אמר אדוניו‪.‬‬
‫גם הודיעם שאם לא יתנו לו הוא נקי מאלתו כדי שיחשבו שהכל מותר אח"כ כי כל זה הוא‬
‫ערמימות נכונה להביאם אל חפצי שמים כמו שאמרנו‪.‬‬
‫ואומר ה' אלוהי אדוני כו' הנה אנכי נצב כו'‪ .‬הנה בכאן הוצרך ג"כ לשנות בדברים שבינו‬
‫לבינה שלשה עניינים‪:‬‬
‫האחד מ"ש שתה וגם גמליך אשקה לסיבה שקדמה‪.‬‬
‫והב' אומרו ואשאל אותה כו' ותשובתה קודם ואשים הנזם על אפה וכו' וזה לפי שכבר‬
‫הטעים דבריו שהוא לא בא לשם בשליחותו רק להקדים כבוד משפחת אברהם ובית אביו‬
‫בנישואי בנו לכל שאר העמים‪ .‬ואם יאמר שקודם שידע בת מי היא נתן את הנזם על אפה‬
‫וכו' יכחיש דבריו הראשונים‪ ,‬שהרי לא יהיב אינש זוזי בכדי‪ .‬וכיון שנתן לסתם אשה לא‬
‫ינתן אלא לשם נישואין כי לא יאמינו שיתן מתנה כזו חלף עבודה מעוטה‪( .‬יא) וזהו שכתב‬
‫רש"י ז"ל שמא יתפשוהו בדבריו‪.‬‬
‫והג' כי הוא אמר בלבו אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני כלומר שהיה לו סימן טוב לבד‬
‫ועכשיו אמר שאמר הנחני דרך אמת לקחת את בת אחי אדוני לבנו והכל כדי לחבב העניין‬
‫יותר ולהקריב הוייתו‪.‬‬
‫ולהמשך זה העניין אמר ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת כו' ואם לא הגידו לי ואפנה על‬
‫ימין כו' כיון שיבינו ממנו שהנה כל הארץ לפניו לארכה ולרחבה לקחת מאשר אפשר יבחר‬
‫כמו שאמרנו‪.‬‬
‫[חכמתו של אליעזר]‬
‫וכשיצורף כל זה למה שכתבנו ראשונה ששינה בדברי אדוניו התבאר חכמתו ופקחותו של‬
‫עבד נאמן זקן ביתו של אברהם אבינו להוציא לאור עניין שליחותו כי כל ערום יעשה בדעת‬
‫ובזה יבדל מפעולות הב"ח כי הדברים אשר יעשה האדם בסבותיהם והחמריות לבד‬
‫כעובד האדמה ובונה הבית וכיוצא כבר ישתנו למה שיפעלו הדבורים בדבש ותולעת‬
‫המשי וכיוצא‪ .‬ופחות מהם אמנם במה שיעשו ע"י המחשבה התבוניית אם ברבוייהם או‬
‫במעשיהם או ברמיזותיהם לצדד כל הדברים והעניינים המביאים ומיישרים אל התכלית‬
‫‪119‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪120‬‬

‫על צד היותר נאות‪ ,‬הנה בזה יתדמו לפעולות האלוהיות אשר עליהם נאמר ה' בחכמה‬
‫יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג')‪ .‬ועל זה העניין עצמו אמר‬
‫הכתוב יש אדם שעמלו בחכמה בדעת ובכשרון (קהלת ב')‪ .‬ואז"ל גדול כחן של נביאים‬
‫שמדמין צורה ליוצרה (במ"ר פ' י"ט) כמו שיתבאר בשער ע"ו ב"ה‪.‬‬
‫[הכפלת הסיפור כדי להראות חכמתו של אליעזר]‬
‫וכאשר אז"ל על זה העבד החשוב זקן ביתו זקן ויושב בישיבה היה (יומא כ"ח ב) וכל זה‬
‫מה שכיוונוהו באותו מאמר שזכרנו בתחילה‪ ,‬לומר כי בקיאות וזריזות העבד הזה אשר‬
‫בתבונת לבו וטוב שכלו סבב פני כל דבריו הן במה ששינה קצת דברי אדוניו והסתיר‬
‫קצתם ואם בחילוף הדברים אשר בינו לבינה שעשה הכל בתבונה ודעת כמו שביארנו‪,‬‬
‫שהיה כל זה נמנע להודיעו (יב) רק בהכפל אלו הפרשיות על האופן שנכפלו ללמוד ענייני‬
‫חילופיהם‪ .‬וזו הייתה חיבת פרשה זו לפני המקום וסיבת כפילתה‪ ,‬לעורר כל עבדי בתי‬
‫אבות שהם החלק המעשי שבאדם אשר נתן לעבוד ולשרת הבן האהוב השכלי שידעו‬
‫ויבינו כמו כן לסבב פני דבריהם וענייניהם אל השגת מבוקשיהם להגיע שלמות אדוניו‬
‫וטוב תכליתו‪.‬‬
‫לא עשה כן להרבה מגופי תורה שהם המיוחדים לבנים עצמם‪ ,‬שאין מעניינם להודיעם על‬
‫דרך ההכפל ויספיק להם רמיזה לבד‪ .‬כעניין שאמר וירש אותה (במדבר כ"ז) מכאן‬
‫שהבעל יורש את אשתו (ב"ב קי"א ב)‪ .‬קידושי כסף תלמוד לומר אין כסף (קידושין ג' ב)‬
‫וכדומה בהרבה מהעניינים אשר עיקר תועלתם להישיר בענייני הממונות‪ .‬אמנם אשר הוא‬
‫בהוראת דרכי האמונה בהשגחה ואופני הישרתו יתב' אל הגעת חפציו אוהביו ומשרתיו‬
‫עושי רצונו ושומו עינו עליהם לטובה בכל אשר יפנו זה אי אפשר להטעימו רק על בוא‬
‫הכפל בעניינים כמ"ש‪.‬‬
‫והנה כל אלו הם דברים הגונים וישמחו בהם המבינים מעצמם וקשי הדעת וכבדי לב לא‬
‫יבינו‪ .‬ולהיות תועלת זה הכפל נראה לחכמים‪ ,‬לא זכרו הרב המורה בפ' נ' ח"ג אצל שאר‬
‫הספורים אשר זכר שם להורות תועלותיהם לא כמו שכתב הנרבוני‪ ,‬שאמר שלא זכרם‬
‫לפי שלא יסבלו אותו תיקון‪ .‬ואמר שמזה המין היו כפל קרבנות הנשיאים ומספר מפקד‬
‫של מדין‪ .‬והנה בכל מקום מהם יתבאר עניינם עם שעד"ה כל התורה כולה בעין צלותה‬
‫דדוד שאמר גל עיני ואביטה נפלאות וכו' (תהלים קי"ט)‪.‬‬
‫ויען לבן ובתואל מה' יצא הדבר כו' בפרשה לא טוב היות האדם לבדו פירשתי יפה כי לא‬
‫יאמר מעשה טוב ורע באדם כי אם במי שאפשר עליו בשתי קצותיו בשווה‪.‬‬

‫‪120‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪121‬‬

‫(יג) ולזה השיבו על נכון אחר שמה' יצא הדבר ולא נוכל דבר אליך רע שהוא המיאון בו‬
‫הנה הטוב שהוא הרצון גם כן אין בידינו‪ ,‬הנה רבקה לפניך כו' כי הוא יעץ ומיפר ועל זה‬
‫האופן הזכיר העבד בכל אלו העניינים אם ישכם עושים כו' אשר הנחני בדרך אמת ע"ד‬
‫שאמרו (סנהדרין מ"ב א) בגרמים השמימיים פועלי אמת שפעולתם אמת ולא אמרו פועלי‬
‫טוב לפי שאין בידם לעשות רע כמו שכתבנו שם עם יתר הראיות‪ .‬ואחשוב שלהיות לבן‬
‫יותר חריף בדקדוקים אלו תלה עיקר התשובה בו כמו ותדבר מרים ואהרן במשה (במדבר‬
‫י"ב)‪.‬‬
‫ויהי כאשר שמע כו' וישתחו לה'‪ .‬ויוצא העבד כלי כסף וכו'‪ .‬כי רצה לגמור העניין מיד‬
‫ולתת לה סבלונות ולכולם מתנות קודם שיאכל‪ ,‬לדחות מהעניין כל עיכוב וערעור‪ .‬ועם כל‬
‫זה כבר אמר שלמחרת התחילו לעכב באומרם תשב הנערה אתנו ימים או עשור‪ .‬ומכל‬
‫מקום לא נזכרו הדברים ההם רק בשם אחיה ואמה‪ ,‬בחשבם שיקשה עליה לעזוב בית‬
‫אביה ואמה בפתע‪ ,‬כי בתואל לא אדם הוא להנחם כלל‪ .‬וזה יורה ממה שאמר וישלחו את‬
‫רבקה אחותם כו'‪ ,‬חכמינו ז"ל אמרו שמת (ב"ר פ' ס')‪ ,‬מפני שרצה לעכב‪ .‬ואם קבלה‬
‫נקבל‪.‬‬
‫אחותינו את היי לאלפי רבבה כו' רוח ה' דבר בם כי הם הדברים עצמם אשר נאמרו מפי‬
‫המלאך בעת העקידה כשאמר לו כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וכו' וירש זרעך‬
‫כו' (בראשית כ"ב) והתפללו שבה תתקיים הבטחה זו ולא בזולתה מנשי אברהם ולא‬
‫מבניו‪.‬‬
‫ותקם היא ונערותיה אמר שעם היותה קטנה‪ ,‬נתאמצה וקמה בעצמה ונערותיה עמה‬
‫ותלכנה כו'‪ .‬אמנם לפי רכות ימיה אמר ויקח העבד את רבקה וילך‪.‬‬
‫[פגישת רבקה ויצחק]‬
‫ויצחק בא מבוא כו' (יד) אמר שבצאת יצחק לשוח בשדה לעת ערב קרה כן שנשא עיניו‬
‫ונסתכל מרחוק מול באים ולא ראה רק גמלים באים רצה שלא השיג ראותו מהרוחק ההוא‬
‫להכיר העבד ואנשיו ולא את האשה ונערותיה רק שראה גמלים באים ושמהרוחק ההוא‬
‫עצמו נשאה עיניה רבקה ותרא את יצחק עם שהוא שם לבדו ואינו יוצא ברוב עם כחתן‬
‫לקראת כלה ובזכות ראותה הכירה בקלסתר פניו היותו איש מעולה מיוחד ובטוב שכלה‬
‫שיערה כי קרוב הוא שיהיה אישה‪ .‬ותפול על פניה מהרוחק אשר הייתה בו באשר היא‬
‫שם על הגמל ונתעוררה בגודל לבה לשאול לעבד מי האיש הלזה וכו'‪ .‬וכשאמר לה הוא‬
‫אדוני ותקח הצעיף ותתכס וכל זה להגיד שבחי האשה הזאת מזריזותה ואומץ לבה ודקות‬
‫הרגשה וטוב השערתה ורוב מוסרה וצניעותה‪ .‬שכל אלה הם סמני שלימות וחוזק וכשרון‬
‫בכחותיה הגופניות והנפשיות והסכמתם יחד למלאת בידה המעלות המכוונות ממנה‬
‫הנכללות בפרשת אשת חיל אשר ביארנו להיות לבעלה לעזר ולהועיל‪.‬‬
‫‪121‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪122‬‬

‫ויספר העבד כו' לפי שספר העבד ליצחק את כל אשר קרהו והזכיר שהוסכמו בזווג ההוא‬
‫עניין ההשתדלות וטוב ההזדמנות ועוצם ההשגחה מצורף למה שהכיר בה ממעלותיה‬
‫מצד הספור ההוא הביאה האהלה שרה אמו כי ראויה הייתה למלאת מקומה ומנשים‬
‫באהל תברך‪.‬‬
‫[סיום הפרשה]‬
‫ויוסף אברהם וכו' אמר שעם שכבר הוליד אחרי כן ו' בנים לאהבת החתן והכלה נתן‬
‫לכלם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו מיד בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם כדי שישמחו בו‬
‫והוא גם הוא ישמח בהם ובשמחתם לא יתערב זר ועם זה ויגוע וימת אברהם בשיבה‬
‫טובה זקן ושבע וכו'‪( .‬טו) וכבר נתבאר זה הכתוב כתקנו עם מיתת שרה וקבורתה‬
‫בעניינים אשר בשער‪ .‬ומה נאריך עוד‪.‬‬
‫ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת שדה המכפלה כו' אמר כי בהסכמת שניהם‬
‫קובר אברהם עם שרה אשתו במקום ההוא הנבחר לזווגם יחד ולחבר המשכן להיות אחד‬
‫ושאר נשיו היו כלא היו‪.‬‬
‫ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוהים כו' לומר שנדבקה השגחתו בו ונכנס במקום אביו‬
‫לכל הברכות אשר ברך אותו‪ .‬ובשער הבא יתבאר זה הכתוב יותר‪ .‬זאת נחלת עבדי ה'‬
‫וצדקתם מאתו בנפול בהם מתחלה הסכמה נאותה ועצת שלום בין שני הזווגים הנזכרים‬
‫בפירש פרשה זאת הנמשכים זה מזה ע"ד שזכרנו אשר לפיהן נדבקה ברכת ה' בהם‬
‫כמ"ש וה' ברך את אברהם בכל‪.‬‬
‫ומה נכבד מאמר רבי לוי שאמר מאי בכל שהשליטו ביצרו (ב"ר פ' נ"ט) כי זה סבת הכול‬
‫והתחלת כל הטובות‪ .‬ואולי זאת הייתה כוונת האומר (ב"ב ט"ז ב) שלא הייתה לו בת‬
‫שלא היה אתו צד נקבות והנה ודאי נמשכו אליו הטובות ורוב הברכות ממוצא דבר הוא‬
‫דבר ה' הטוב אשר דבר כי כאשר ירד הגשם והשלג כו' (ישעיה נ"ה) ירצה כמו שהגשם‬
‫והשלג ירוו הארץ ויכינוה לשתוציא תולדותיה ואח"כ הצמיחה בפועל עד שתיתן זרע לזורע‬
‫ולחם לאוכל שהם שתי תכליות עבודתה כן יהיה דברי כמה שדברתי להצליח אתכם לא‬
‫ישוב ריקם‪ .‬עד אשר יכין החומר והוא תיקון הזיווג הראשון אשר יכריזו עליו מן השמים‪.‬‬
‫והלידה הוא הסכמת הזיווג השני הבא בהשגחת הש"י וע"פ מעשיו‪ .‬והצמיחה הוא תיקון‬
‫מעשים‪ .‬ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל הם הצלחות העולם הזה והבא‪ .‬ומזה ימשך כי‬
‫בשמחה תצאו ובשלום תובלון כו' תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס‬
‫(שם)‪ .‬כי על הדרך הזה ימשך הטוב להם לתוספת טובה ומעלה עד שתהיו לה' לשם‬
‫לאות עולם לא יכרת‪.‬‬

‫‪122‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪123‬‬

‫עקידת יצחק שער כג (פרשת תולדות) – בראשית כז‬

‫פרשת תולדות יצחק‬
‫יבאר הגנאי והדופי המשיגים אל מפר האחוה והבא עליה בעקיפין‪ .‬ויתן טעם ללקיחת‬
‫הבכורה מעשו בשעת דחקו וצרכו אליה‪.‬‬
‫במדרש (ב"ר פ' ס"ג)‬
‫מה ראה יעקב שנתן נפשו על הבכורה דתנינא עד שלא הוקם המשכן הותרו‬
‫הבמות והייתה העבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות והעבודה‬
‫בכהנים אמר יהיה רשע זה עומד ומקריב‪ .‬לפיכך נתן נפשו על הבכורה‪.‬‬

‫[החובה לאהוב את הרע‪ ,‬ובמיוחד קרובים]‬
‫ממה שאמר הכתוב ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט) למדנו כלל גדול בהרגל האהבה‬
‫ושמושה וזה כי כמו שהתנועה היומית היא הראשונה ומשערת כל שאר התנועות אם בה‬
‫בעצמה כאשר היא ואם בכללה או בחלוקה‪ .‬כן אהבת האדם עצמו היא ראשונה ומידה‬
‫משערת כל האהבות יהיה מציאותם אצל זולתו כפי קירובו אליו או רחוקו עד שיהא חק‬
‫הריע או האח הקרוב אליו כחוקו עם עצמו כמו שנאמר בתואר האהבה השלמה הבלתי‬
‫תל ויה בדבר זולתו‪ ,‬ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד (שמואל א' י"ח)‪ .‬ויאהבו יהונתן‬
‫כנפשו‪ .‬ונאמר באהבתו אותו כנפשו (שם)‪ .‬ועוד כי אהבת נפשו אהבו (שם כ')‪ .‬שהכוונה‬
‫בכולן שהיה אוהב אותו כנפשו ממש‪ ,‬כי מליצת נפש נרדפת לעצם בעניינים האלו כמו‬
‫שנתבאר זה יפה בשער ט"ו בלי ספק שזה עניין ואהבת לרעך כמוך‪.‬‬
‫וכבר זכר החוקר במאמר הט' פ"ד מהמידות בשהוא מוסכם מהכל שהאוהב הוא החפץ‬
‫בחיי אוהבו כחיי עצמו ורוצה לאוהבו הטובות אשר ירצה לעצמו וישמח ויתעצב עמו‪.‬‬
‫[אהבת דוד ויהונתן]‬
‫והנה באמת אלו התנאים נמצאו ליהונתן עם דוד בכל ענייניו כי יקרה נפשו בעיניו כנפשו‬
‫כנזכר שם‪ .‬והיה ירא וחרד על סכנתו כסכנת עצמו כמו שנתבאר מעניינם בדברים אשר‬
‫ביניהם בפעם ההיא שנמלכו על גלוי דעת אביו‪ .‬ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם ידוע אדע‬
‫כי כלתה הרעה מעם אבי לבא עליך ולא אותה אגיד לך‪ .‬ויאמר דוד אל יהונתן ומי יגיד לי‬
‫או מה יענך אביך קשה (שם)‪ .‬ירצה מי יגיד לי מה שתדע ממנו מכלוי הרעה שמא לא יהא‬
‫לך פנאי או מקום מיראתו או שמא לא תשער יפה הדברים שיובן בהם כי כלתה אלי‬
‫הרעה ממנו כי אולי תשפוט שלום מהם ואין שלום‪ .‬וזה כי אף על פי שלא יצוה בבירור‬
‫‪123‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪124‬‬

‫להמיתני אלא שירע בעיניו פרידתי וכיוצא יהיה בעיני סימן לכלות הרעה וכמ"ש ואם חרה‬
‫יחרה לו דע כי כלתה הרעה וכו' (שם)‪ .‬ולזה אמור מעתה מה יענך אביך שיהא בעיניך‬
‫תשובה קשה‪ .‬וכל זה השיעור הוא האיש הנלבב להקפיד בכל כמו זה דחמירא סכנתא‪.‬‬
‫אבל האוהב הנאמן השיב לו כפי אהבתו אותו כנפשו ולא הקל העניין אבל החמיר עליו‬
‫יותר ממנו‪ .‬וכה אמר‪ ,‬ה' אלוהי ישראל כי אחקור את אבי כעת מחר השלישית והנה טוב‬
‫וכו' כה יעשה ה' ליהונתן וכה יוסיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזניך‬
‫ושלחתיך והלכת לשלום (שם) אמר ראה כמה יקר בעיני נפשך וכמה חמורה בעיני סכנתך‬
‫כי באלוהי ישראל נשבעתי כי אף שאחקור את אבי כעת מחר ומחרתו והנה טוב אל דוד‬
‫לפניו עדיין לא אז אשלח אליך וגיליתי אז אזנך‪ .‬כי לא אסמוך על זה עד שאחקור עליו‬
‫יותר ואבוא עד תכונתו בלי שום ספק מה שיהיה הדבר בהפך כשלא אמצא הטוב לפניו כי‬
‫כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי אף על פי שלא ידבר הוא את הרעה עליך אלא שישמע הרעה‬
‫מפי אחרים עליך ויטב לו להצהיב אליה פניו יהיה בעיני כמוצא מר ממות ומיד אגלה אזנך‬
‫ושלחתיך והלכת לשלום‪ ,‬דחמירא עלי מאוד סכנתך‪ .‬ויהי ה' עמך כאשר היה את אבי‪ .‬ולא‬
‫אם עודני חי ולא תעשה עמי חסד ה' ולא אמות‪ .‬ולא תכרית את חסדך מעם ביתי וכו' זה‬
‫דומה למה שא"ל אח"כ בחורשה ואתה תמלוך על ישראל ואנכי אהיה לך למשנה‪ ,‬כמו‬
‫שפירשנו בפ' החבור שער ח'‪ :‬אמר לו ודאי ידעתי כי ה' יהיה עמך ותצליח למלוכה אבל‬
‫בזה לא תופר האהבה והאחוה אשר בינינו בהגיעך למלכות‪ .‬כי לא יתכן שתמלוך‬
‫בהשגחת הש"י אם עודני חי ולא תעשה עמי חסד ה' ולא אמות על ידך‪ .‬כי המפר ברית ה'‬
‫אינו ראוי לגדולה‪ ,‬אבל ודאי ידעתי כי ה' יהיה עמך להמליכך א"כ בזאת אדע כי לא תכרית‬
‫חסדך מעם ביתו עד עולם כי אשאר משנה לך ותתקיים האהבה ולא בהכרית ה' את אויבי‬
‫דוד איש מעל פני האדמה‪ .‬ויכרות יהונתן עם בית דוד ובקש ה' מיד אויבי דוד ירצה ולא‬
‫עוד אלא שבהכרית ה' מעצמו את אויבי דוד מעל פני האדמה‪ ,‬וידך לא תהיה בהם‪ ,‬כיון‬
‫שכרת יהונתן ברית עם בית דוד מעתה לא אירא כי יבקש ה' מיד אויבי דוד וישמור את‬
‫אוהביו ועכ"פ תהיה תמיד האהבה קיימת‪.‬‬
‫והרד"ק פי' אלו הכתובים בעניין אחר ואמר ובקש ה' מיד אויבי דוד הוא כנוי אל דוד כעניין‬
‫שבועת האלה‪ ,‬ומה שכתבתי עקר‪.‬‬
‫ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אותו וכו'‪ .‬כי החמורה מכל השבועות היה לו‬
‫שבועת אהבתו אותו כי אהבת נפשו אהבו‪ .‬וכל איש צדיק תמים לא ישא לשווא נפשו‬
‫ויותר נכון שפי' הכתוב כי כל אלו ההשבעות לא זכרם יהונתן רק בתורת האהבה אשר‬
‫ביניהם כלומר שלא תופר כאשר ימלוך וכמו שפי' אומר ואנכי אהיה לך למשנה והוא פי'‬
‫מעולה ואחר שהשיב לו כהוגן על חומרת אהבתו שהוא העיקר השיב לו דבר על עניין‬
‫ההגדה‪.‬‬
‫‪124‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪125‬‬

‫ומה שנתחכם בדבר החצים כדי שלא יורגש עם שלא הסכים המציאות אח"כ עם אלו‬
‫המחשבות למה שהיה דבר המלך מפורסם וגם שכבר יצא לבדו ולא היה שם מונע‬
‫שידברו שניהם כמו שנתבאר מהעניין ולא הוצרכו יריית החצים כי אם להעביר דעת הנער‬
‫שלא ירגיש כמ"ש הרב המורה פרק כ"א ח"א‪ .‬גם נשמר בסימניו כדי שלא יתקומם דוד‬
‫לצאת ולבא או לחשוב שלום ואינו‪ .‬מ"מ למדנו משפט האוהבים הנאמנים אשר אי אפשר‬
‫להיות מהם אלא א' כמו שביארנו בפרשת העקידה שער כ"א‪.‬‬
‫ואולם שאר כל האוהבים כפי ריחוקם וקירובם ולפי הבחינה הזאת ישיג הגנאי והדופי‬
‫למפר ברית האהבה והשלום בכ"א ואחד מהם‪ .‬וכבר כתב החוקר שכח הצדק והמשפט‬
‫בזה העניין היה כפי כוח הקורבה והאהבה לשם אמר בפ"ט ממאמר ח' מספר המידות‬
‫ז"ל‪:‬‬
‫כמו ששלילת הממון לאשר הוא רגיל אצלו והוא מאנשי ביתו הוא יותר קשה‬
‫מאשר לאיש אחר מהמדינה ובלתי עוזר לאחיו מאשר לאחר והכות האב מהכות‬
‫האחר כי אמנם בטבע הם נוספין יחד האהבה והצדק כי הם דברים אחדים‬
‫וראויים לאהבה ע"כ‪.‬‬
‫[עוול כלפי קרובים חמור מעוול לרחוקים]‬
‫ועוד האריך‪ .‬הנה שהעוו ל המגיע מהקרוב והאח הוא יותר רע ומגונה מהנעשה בין‬
‫הרחוקים כי על כן שמו מסדרי הדתות העונשים יותר קשים לחוטאים אצל הקרובים כל‬
‫הקרב הקרב לכן אמרה תורה כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך וכו' או רעך אשר‬
‫כנפשך בסתר לאמר וכו' לא תחמול ולא תכסה וכו' (דברים י"ג)‪ .‬וכמה הסכים לזה מה‬
‫שנמצא בדוד על זה במשפט אותם האנשים אשר הרגו את איש בשת בן שאול כי לפי מה‬
‫שנאמר בהם ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול שם האחד בענה והשני רכב בני רמון‬
‫הבארותי מבני בנימין הורה כי היו משבטו וקרובים אליו כאלו הם הוא ממש לזה החמיר‬
‫עליהם במה שנאמר ויצו דוד את הנערים ויהרגום ויקצצו את ידיהם ואת רגליהם וכו'‬
‫(שמואל ב' ד') יורה כי לפי קורבתם הוסיף להם עונש על ההריגה‪ .‬וגם דוד אמר חי ה' כי‬
‫בן מות האיש העושה זאת ואת הכבשה ישלם ארבעתיים עקב אשר עשה את הדבר הזה‬
‫ואשר לא חמל (שם י"ב) כי במקום החמלה והחנינה תהיה רעדת הנקמה יותר ולזה חייבו‬
‫מיתה נוסף על תשלומי ד'‪.‬‬
‫ומזה הטעם יתחייב האדם מאוד שלא לעוול את עצמו בהחטיא נפשו בדבר כי אם האדם‬
‫יקרא צדיק להיותו הוא האמצעי בין אנשי הריב עם היותו בלתי נוגע בדבר כ"ש שיתחייב‬
‫להצדיק עצמו כי יהיה ריב בינו ובין זולתו כדי לסלק עצמו מהגזל שהוא חטאת נפשו וכ"ש‬
‫כי יהיה דבר בא אליו בינו לבין עצמו כי יתחייב לעשות דין לנפשו ולהצילה מיד עושקיה‬

‫‪125‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪126‬‬

‫רבים אשר אתו שזה יכלול כל מיני החטאים ותולדותם כי על זה יכלול שם הצדיק והעול‬
‫שמירת התורה בכלל או עזיבתה כמו שכתב החוקר פ"ג ממאמר ה' מהמידות‪.‬‬
‫והנה על זה השורש האמתי יסד החכם שלמה מוסר מעולה ומועיל מאוד באלו העניינים‬
‫באומרו בני אם ערבת לרעך כו' נוקשת באמרי פיך כו' עשה זאת איפה בני והנצל כו'‬
‫(משלי ו')‪ .‬כי לכאורה מאי קמ"ל‪ .‬היינו מחזיקין לו טובה אם ילמד אותנו להפטר מהדין‪.‬‬
‫ועוד מה לי שיהיה החוב בערבות או בהלואה או פקדון‪ .‬אלא שהוא דבר בדרך משל‬
‫ומליצה כמו שייעד בראש הספר ולכוון אל העניין הזה אשר אמרנו אמר בני אם קרה‬
‫העניין שערבת לרעך ובשבילו תקעת לזר כפיך אשר זה לא עשית מדרך החיוב רק‬
‫שנוקשת באמרי פיך לומר לו שתכנס בערבותו ולזה נלכדת בהם ונכנסת בפועל במאמר‬
‫לבד ג"כ כמו שהוא העניין מדין ערב ועכ"ז יש עליך לפרוע שאל"כ תחמוס לזר ההוא‬
‫שהוציא ממונו ע"פ דבריך א"כ עשה זאת ההשקפה איפה בני בעניין עצמך והנצל מהגנאי‬
‫והדופי המגיע לך ממה שבאת בכל מעשיך אשר תעשה בכף ורשות רעך אשר כנפשך‬
‫והוא השכל אשר בך כי על כן באת בכפו ונשתעבדת לו לעשות מעשהו באמת ובאמונה‬
‫ומק"ו ממה שאתה מחויב להשלים עם הזר אשר לא חייב אותך רק המאמר לבד כמו‬
‫שאמרנו תתחייב ללכת להתרפס ולחזור רעך זה אל גדלו ורוחב מעלתו אשר האמין ממך‬
‫ולזה אל תתן שינה לעיניך וכו'‪ .‬הנצל כו'‪ .‬לך אל נמלה כו' (שם)‪.‬‬
‫הנה נתבאר מעט ממה שחויב האיש המעולה לשמור מאוד מלפשוע במה שחויב לשמור‬
‫אותו בדרך האהבה המיוחדת לכל איש ואיש כפי מדרגתו ויחסו עמו ויותר מהמה אל כל‬
‫שאר בשרו אשר האח הוא המדרגה הראשונה הקרובה אליו אשר עמו חויב בעצם‬
‫וראשונה מאמר ואהבת לרעך כמוך אשר לסיבה זאת ייחס הכתוב כל ענייני הסיוע ומעשה‬
‫העזר בלשון אחוה כמ"ש כי ימוך אחיך כו' (ויקרא כ"ה)‪ ,‬וחי אחיך עמך כו' (שם)‪ ,‬ומך‬
‫אחיך עמו וכו' (שם)‪ ,‬לכל אבידת אחיך (דברים כ"ב)‪ .‬כי כמו שייחס אהבת הרע אל אהבת‬
‫עצמו יחס אהבת הרחוקים אל אהבת האח כי קרוב הוא כמו שיבוא בפ' בהר סיני שער‬
‫ס"ט ב"ה‪.‬‬
‫[כיצד רימה יעקב את עשיו?]‬
‫ומכאן תפיסה עצומה על יעקב אבינו ראש יחסנו ועיקר שורשנו אשר בו נתפאר‪ ,‬שונאיו‬
‫ילבשו בושת אשר על פנינו יוכלו לחרף ולגדף ולומר מי הוא זה ואי זהו אשר מלאו לבו‬
‫להפר ברית אחים ובראותו אחיו הבכור עיף ויגע ישיגהו בין המצרים ותרע עינו עליו‬
‫מלתת לו לחם ונזיד עדשים עד ימכור לו זכות בכורתו ולא ישיב ידו עד שבא עליו במרמה‬
‫שניה לקחת גם את ברכתו והרהורי עבירה שנתחכם אליהם בכל זה קשים ורעים ואיה‬
‫איפה תמימותו אשר נאמר עליו ויעקב איש תם‪ .‬וכבר דרשו חז"ל (מדרש שוח"ט מ' כ"ד)‬
‫‪126‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪127‬‬

‫עליו מזמור מי יעלה בהר ה' זה יעקב כו'‪ .‬ומי יקום במקום קדשו זה יעקב כו'‪ .‬נקי כפים‬
‫זה יעקב כו'‪ .‬ובר לבב זה יעקב כו' (תהלים כ"ד) עד סוף‪.‬‬
‫ולכאורה יראה כי הכל הוא בהפך כי מי יקום יעקב בהר קדש ה' באומרו עשיתי כאשר‬
‫דברת אלי ונאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (שם ק"א)‪.‬‬
‫וכמה גינה החכם פ' י' מהמאמר הד' מספר המידות המדבר כזב להרויח ממון‪ .‬ואיפה‬
‫נקיות כפיו כשהלביש עליהם עורות גדי העזים ואיזהו בר לבב כאשר אמר אנכי עשו‬
‫בכורך ואם כיוון אל ההפסק אשר בטעמים הנה לא היה בר לב‪ .‬העל כיוצא בזה נקרא‬
‫האדם איש תמים וגם באמת נשא לשווא נפשו ומסרה אל הסכנה לבטלה אם בעד ריוח פי‬
‫שנים ב נכסי אביו גרם משטם בינו ובין אחיו הגדול עד שהוצרך לברוח מפניו ולהיותו גולה‬
‫כמה שנים ולבסוף לפזר ממון הרבה לבקש שלומו וגם כבר יש בה צד נדנוד שבועה לו‬
‫לכיוצא בו בקיומו ג' פעמים דברים אשר לא כן ומן התימא שאיש כזה ישא ברכה מאת ה'‪.‬‬
‫והנה הלעז והגנות הזה לא לו לבדו יהיה כי אם לכולנו אנחנו הבאים משרש יעקב‪.‬‬
‫[ספקות על המעשה של יעקב]‬
‫ואולם יש עוד ספק גדול ועצום מצד המעשה בעצמו כי איך שתהיה השקפת אבינו יעקב‬
‫בזה אצל המעלה לא יצאנו מידי מבוכה‪.‬‬
‫וזה שאם הייתה כוונתו לרשת בנכסי אביו פי שנים כמשפט הבכורות הנה נוסף על‬
‫האשם המושב אליו כמו שאמרנו כבר הייתה עצתו ועצת אמו עצה נבערה להשתדל‬
‫בעניין שיחייבהו להתגרש מבית אביו ולהתייאש מכל נכסיו כמו שהיה נגלה מעצמו‪ .‬ואם‬
‫היה מסתכן על הבכורה יותר היה לו להסתכן על התכלית ולשמור ימי אבל אביו לשבת‬
‫אצלו לרשת פי שנים בנחלתו‪ .‬וגם שלא נזכר שנמשך עניין זאת הירושה על זה האופן‬
‫כלל‪.‬‬
‫ואם הייתה כוונתו בזה לקנות עמה הברכות הרוחניות האלוהיות המיוחדות אל האומה‬
‫הזאת הנבחרת הנה יהיה הספק יותר עצום כי למה זה לו בכורה והלא אין מעצור לה'‬
‫לברך רב או צעיר ובכל מקום אשר יזכיר את שמו שם יצוה את ברכתו כקטון כגדול כמו‬
‫שהיה העניין בבני אדם ונח‪.‬‬
‫ועוד ספק שני גדול כי מה ראה יצחק לברך את בנו והלא לא בירך אביו אותו ואחר‬
‫שרצה לברך גם כי נתפתה למטעמי עשו ואת צידו למה לא יברך גם את יעקב כי מי שיש‬
‫לו שני בנים ושניהם כאחד טובים בעיניו למה יברך האחד לבדו והלא היו בני יעקב שנים‬
‫עשר ולכולם איש כברכתו ברך אותם (בראשית מ"ט)‪ .‬והנה באמת ראוי להתיישב ולתת‬
‫לב אל התר אלו הספקות באופן שיסולק החשד מהם ויהי להם לחכמה עוצם השתדלותם‬
‫בזה ובזה‪.‬‬

‫‪127‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪128‬‬

‫[מה הייתה כוונת יעקב בקניית הבכורה?]‬
‫ואולם מה שנתחייב לקבל בזה מבלי שום ספק הוא שלא הייתה כוונת יעקב בבכורה ולא‬
‫כוונת שניהם בברכה אל ירושת הנכסים ולא אל הכבוד הנוהג בבן הבכור כי זה הדבר‬
‫וכיוצא בו נבזה ונמאס היה בעיניהם‪ .‬אמנם הייתה הכוונה אל קניית הטובות האמתיות‬
‫התלויות בברכות האלוהיות‪ .‬ואולם מה שעמד בפנינו מצורך הבכורה לזה הנה באמת אם‬
‫נעלם ממנו טעמו וסודו הנה לא יסופק לנו אימותו כי בעינינו ראינו שהברכה והבכורה הם‬
‫עניינים נמשכים זה מזה ונאחזים זה לזה שהרי לא נתפייס יצחק מכל אותה חרדה אשר‬
‫חרד על הברכה אשר ברך את יעקב עד שאמר עשו בצעקתו את בכורתי לקח והנה עתה‬
‫לקח ברכתי כי אז אמר לו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים וכו'‪ .‬עד‬
‫שאמר עשו הברכה אחת היא לך כו'‪.‬‬
‫ועוד כי אחרי כן קיים לו יצחק הברכות בסבר פנים יפות ועשה ממנו עיקר הזרע והזהירו‬
‫שלא יישא מבנות כנען כמו שנזהר אביו וכו' למה שנאמר בו כי ביצחק יקרא לך זרע (שם‬
‫כ"א) ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך וכו'‪ .‬ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך‬
‫לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוהים לאברהם‪.‬‬
‫מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר‪ .‬אלא שמעיקרא סבר שהיה צעיר בניו ולבסוף ידע כי‬
‫הוא הבכור‪.‬‬
‫והנה המופת החותך שאין עליו תשובה הוא מה שהסכימה בזה דעת עליון כי אין ספק‬
‫שכל מה שה ם עושין הוא היה עושה עוד במה שנראה שהוא קיים לו בכורתו כמו שנאמר‬
‫ביד משה ואמרת אל פרעה בני בכורי ישראל ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך‬
‫בכורך (שמות ד')‪.‬‬
‫ואחר שאין לנו פה להכחיש מה שנתברר מצורך שני הענינים להזדווג יחד בזה השלמות‬
‫לעשות מה לנו כי אם להפליא עצה ולעשות פלילה ולמצוא שום סיבה ועלה לזה‪.‬‬
‫[משל להסבר העניין]‬
‫ולבאר מה שנתישב בלבי על זה ראיתי לחוד חידה ולמשול משל בו יתחקה העניין יפה‪.‬‬
‫הן עם אחד וממלכה גדולה הייתה בארץ האיים והיה משפטם להמליך עליהם מלך את בן‬
‫טבאל ולא היה הבן זוכה לכיסא אביו מזולתו כי תמיד יבחרו הטוב והישר בעיניהם‬
‫ובהמשך המלכים הרבים נקרה למלוך עליהם חכם חסיד וישר מאוד וגם הוא היה גיבור‬
‫חיל מכל אשר היו לפניו ויצא לפניהם ונלחם מלחמותיהם והרחיב גבולם ובימיו הגדילו‬
‫והצליחו מאו ד וברוב אהבתם אותו ובשמחתם בו לגמול לו את החסד אשר עשה אתם‬
‫נקהלו ועמוד על נפשם ואמרו לו מטעם המלכות וגדוליו משול בנו גם אתה גם בנך גם בן‬
‫בנך מעתה ועד עולם וישבעו לו על הדבר הזה כדת מדי ופרס אין להשיב וימת המלך‬
‫בשיבה טובה וימלוך בנו הבכור תחתיו ותהי להם לחוק משם והלאה‪.‬‬
‫‪128‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪129‬‬

‫ויהיו הימים ויולדו למלך ב' בנים אחד מהם הבכור היה איש מנוער מאוד מדעת ותמונה‬
‫משחת מאיש מראהו‪ .‬ומשנהו היה נחמד במראה וטוב כתואר בני מלך וירע בעיני השרים‬
‫והסגנים ממלוך עליהם פרא אדם ויחתרו להסב המלוכה אל הקטון ולא יכולו כי הוא‬
‫הבכור ולו משפט המלוכה כי השבועה הגדולה הייתה עליהם‪ .‬ויועדו חכמיהם ויועציהם‬
‫לעשות לו משתה ושמחה כאשר אהב‪ ,‬ובטוב לבו יפתוהו בפיהם ובלשונם ימליצו לו‬
‫להעביר מעליו עבודת משא המלכות כי רבה היא‪ ,‬ולעמיס אותה על אחיו הקטון ממנו‬
‫והוא יהיה איש מנוחה שקט ושאנן אוכל על שלחנו תמיד מעדני מלך ואין מחריד‪.‬‬
‫הבכור השוטה שמע לנועם מיליהם ונכנסו באזניו ונתפתה אליהם כי ישרו בעיניו ויואל‬
‫לתת המלוכה בלב שלם ונפש חפצה לאחיו הטוב ממנו וכל העם שמחו עד למאד וימהרו‬
‫ויאמרו יחי המלך ולא הלכו איש לביתו עד אשר הסכימו מלך ושרים ובטלו הנימוס ההוא‬
‫והפרו את חקו וישיבו שופטיהם כבראשונה ומלכיהם כבתחילה כי לא רצו להמליך עליהם‬
‫רק טוב‪.‬‬

‫[הנמשל‪ :‬חמשה כללים המפרשים את פרשת הברכות]‬
‫זהו תוכן המשל אשר לוקחו ממנו חמשה כללים נאותים מאוד אל הנדון אשר לפנינו‪.‬‬
‫הראשון מה שהיה משפטם בתחילה להמליך עליהם הטוב והישר למלוכה יהיה מי‬
‫שיהיה‪ .‬השני מה שנתנה המלוכה אחרי כן ביד אחד ממלכיהם במשפט אחוזת נחלה‪.‬‬
‫השלישי מה שכבר קרה להולד בזרעו בכור פגום למלוכה‪ .‬הרביעי העצה היעוצה אשר‬
‫ראו לקנות ממנו משפט נחלתו‪ .‬החמישי מה שחזר מנהגם אל חקו ומשפטו הראשון‪.‬‬
‫והנה הכללים האלו חמשתם כולם נתייחסו היטב אל הנדון אשר לפנינו כאשר יתבאר‪.‬‬
‫וזה כי השכל יחייב שלא הייתה הכוונה מתחילת היצירה האנושית אל שתתלה הצלחתו‬
‫בבכורה ולא בשום דבר שאין התחלתו ביד אדם וזה נתבאר מבני אדם גם בני נח נאמר‬
‫ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת (בראשית ה')‪ .‬יפת אלוהים ליפת וישכון באהלי‬
‫שם (שם ט')‪ .‬וזהו בירור הכלל האחד‪.‬‬
‫אמנם אחר שזרח שמשו של אברהם אבינו הוא היה גבור חיל לפני ה' ללחום מלחמותיו‬
‫ועשה והצליח והגדיל לקדש שמו ולפרסמו מכל אשר היו לפניו חויב מהגמול האלוהי‬
‫לגדלו ולהרימו על כל שאר האנשים‪ .‬ומהאהבה אשר אהבו ומהשמחה ששמח בו נטל‬
‫ההצלחה האנושית ונתנה בידו להיות לו ולזרעו אחריו לרשת אחוזת עולם כמו שירצה‬
‫להנחילנה אותם כמ"ש ואעשך לגוי גדול וכו' (שם י"ב)‪ .‬ובפרשת מילה ונתתי לך ולזרעך‬
‫אחריך את ארץ מגוריך לאחוזת עולם והייתי להם לאלוהים (שם י"ז)‪ .‬וכבר אמרו ז"ל על‬
‫‪129‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪130‬‬

‫והיה ברכה עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך למאן‬
‫דאת אהב לברכה ברך (ב"ר פ' ל"ט)‪.‬‬
‫והיה זה העניין ממה שנאמר עליו לכו וראו מפעלות אלוהים נורא עלילה על בני אדם‬
‫(תהלים ס"ו) כי מהפעולות האלוהיות ומנוראות עלילותיו על האנשים השלמים לצרף‬
‫ולזקק אותם ואת טוב חריצותם בהראות להם כאלו משלים להם נפשם ועצם שלמותם‬
‫מנגד וכפשע בינו ובין הפסדו והם ישתדלו בטוב דעתם וכח גבורתם בעוצם אהבתם אותו‬
‫להחזיק בו ולהחזירו אליהם ולהושיבו על כנו כמשפטו הפך מהאנשים החסרים שהיה‬
‫להם למקנה ומאבדין אותו בידים כמו שיתבאר זה העניין היטב מזה הספור אשר בזה לא‬
‫ירוחק כלל היות מסירת הברכות ביד אברהם על הכוונה הזאת הנכונה‪.‬‬
‫[מדוע לא ברך אברהם את יצחק?]‬
‫ומזה נודע טעם אשר לא ברך אברהם את יצחק כמנהג האבות כי הוא היה נבוך בדבר‬
‫כמו שהזכירו חז"ל במדרש (ב"ר פ' ס"א)‪ .‬משל למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאריס והיו‬
‫בו כל מיני אלנות כרוכים זה בזה אחד של סם המות ואחד של סם חיים אמר האריס אם‬
‫אני משקה של סם החיים זה של סם המות יחיה עמו ואם אין אני משקהו היאך זה של‬
‫סם חיים חי‪ .‬וחזר ואמר אותו אריס לשנה זאת אני משלים אריסותי והולך ומה דלהנייה‬
‫למריה דפרדסא עביד‪.‬‬
‫כך אמר אברהם אני איני מברך ליצחק לפי שעכשיו בני ישמעאל ובני קטורה מתברכים‬
‫אמר אני בשר ודם היום בחיים ומחר בקבר ומה דבעי עביד בעולמו כיון שמת אברהם‬
‫נגלה הקדוש ברוך הוא על יצחק בנו וברכו שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוהים‬
‫את יצחק בנו (בראשית כ"ה)‪.‬‬
‫ראה כמה הפליגו להראות מה שאמרנו כי יש לעיין במ"ש שאם יברך את יצחק היו‬
‫מתברכין בני הפלגשים ולמה אלא שדבר זה יתחייב מהמתנה שנתנו לו בדרך אחוזת‬
‫נחלה והיה הזקן חפץ שיקבל הברכות שאינן מקבלות חלוקה‪ ,‬הראוי לקבלן מבלי שישא‬
‫עליהם חטא כי הוא היה רואה בבניו לפחות שני בכורות‪ ,‬כל אחד פטר רחם‪.‬‬
‫והנה ישמעאל היה ראשית אונו‪ ,‬ומצד אחר נאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כ"א)‬
‫ולא היה רואה מצד מידתו מידת החסד שיהיה ראוי שיהיה נותן לזה ונוטל מזה‪ .‬אלא‬
‫שאם הוא יברך בפיו שחייב לעשותם שווים‪ .‬ולזה הסכימה דעתו להניח הדבר לבעל‬
‫הפרדס‪ .‬והוא יתברך נתן הברכות ליצחק ובירר כי עליו ולא על זולתו נאמר לו והיה ברכה‬
‫(שם י"ב) והוא נכנס תחת אביו להוריש הברכות האלה על פיו בתורת נחלה ומשפט‬
‫בכורה כמו שנתבאר‪ .‬וזהו עניין הכלל השני שאמרנו‪.‬‬

‫‪130‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪131‬‬

‫ואחר שנולדו בבית יצחק אבינו שני בנים ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער שהם ודאי‬
‫סמני הרריות שהעיד הכתוב הגיע מענינו להיותו בטבעו מתגורר עם בהמות השדה וחיתו‬
‫ארץ ואין מעלתו עליהם רק מה שיתחכם מהם ויתנכל אליהם לחרוך רמיה צידו‪ .‬והנה איש‬
‫כזה כבר יצאת צורתו מכללה אל עניין שיתוף או החקוי לבד כמו שכתב הרב המורה‬
‫בפרק ילד (פ"ז ח"ר) זה לשונו‪.‬‬
‫וכבר ידעת כי כל מי שלא תגיע לו זאת הצורה אשר ביארנו ענינה אינו איש‪ .‬אבל‬
‫בהמה על צורת איש ותבניתו אבל יש לו יכולת על מיני ההזק וחדש הרעות וכו'‪.‬‬
‫והנה הוא מבואר שבכור כזה אינו ראוי ליירש בבית אביו כי בעל צורה אחרת הוא אשר‬
‫לא תסבול נחלת הברכות האלה‪ .‬וזהו הכלל הג' אשר הנחנו‪.‬‬
‫[בסיפורי יצחק מוזכר רק שם אלוהים – מידת הדין]‬
‫והנה מפני שכבר היו הברכות ביד יצחק בתורת נחלה והיה יצחק באבות מיוחד למידת‬
‫הדין עצמה כמ"ש ופחד יצחק היה לי (בראשית ל"א) ועם שהיסוד הזה מוסד מונח לחכמי‬
‫האמת אינו צריך ראיה הן אני חיפשתי ומצאתי עדות גדולה [קצא‪,‬ב] בכתובים הבאים‬
‫בספרו שלא הוזכר בעניינו שם זולת אלוהים שהוא מדת הדין בכל מקום והפלא שאם היה‬
‫מספר בזולתו מהעניינים הוא מדבר בשם ה'‪ .‬וכשנעתק ספור אליו מזכיר שם אלוהים‬
‫ובהעתק ממנו נשתנה השם ובשובו אליו ישוב עד הגיעו להכנעת העקידה אשר שם‬
‫נהפכה מדת הדין לרחמים באומרו ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים (שם כ"ב)‪.‬‬
‫צא ולמד כי בכל ספור פרשת לך לך ובמראה האחוה ובין הבתרים לא נזכר שם אלוהים‬
‫עד שנעתק לדבר בבשורת הבן הזה באומרו וידבר אתו אלוהים לאמר כו' (שם י"ז) להיות‬
‫לך לאלוהים ולזרעך אחריך (שם)‪ .‬ויאמר אלוהים אל אברהם אבל שרה אשתך יולדת לך‬
‫בן וכו' (שם)‪ .‬וכן כלם עד סוף הספור שנאמר ויכל לדבר אתו ויעל אלוהים מעל אברהם‬
‫(שם)‪ .‬וכשנעתק אל ספור אחר נאמר וירא אליו ה' באלני ממרא‪ .‬היפלא מה' דבר וכו' (שם‬
‫י"ח)‪ .‬כי זה לעניין התוכחת נאמר לא לעניין הבשורה‪ .‬וכן בכל הספור סדום ואבימלך‬
‫והפלא שהתחיל וה' פקד את שרה ויעש ה' לשרה כאשר דבר (שם כ"א)‪ .‬כי זה היה לגבי‬
‫פקידתה כלפי מ"ש היפלא מה' דבר וכשדבר בלידת הבן אמר ותלד שרה בן לזקוניו‬
‫למועד אשר דבר אתו אלוהים‪ .‬וימל כו' כאשר צוה אותו אלוהים צחוק עשה לי אלוהים וכן‬
‫לא זז זכרון זה השם בכל ספוריו עד העקידה כלה עד שנאמר ויקרא אליו ה' מן השמים כי‬
‫משם ואילך ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה (שם כ"ב)‪ .‬והמלאך בי נשבעתי נאם‬
‫ה' כי משם ואילך כבר נשתתף עמו מדת רחמים‪.‬‬
‫[ההימנעות מלברך את עשיו – זהירות ראויה]‬

‫‪131‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪132‬‬

‫אמנם עיקרו ושרשו הוא הדין הגמור והמשפט החתוך ומזה הטעם לא היה רואה להעביר‬
‫תורת נחלה בשום צד כי היה עון אשר חטא וכמו שאמר לו שמואל לרב יהודה שיננא לא‬
‫תהא באעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא (ב"ב קל"ג ב)‪ .‬וכ"ש אם לא היה‬
‫מוחזק אצלו כרשע מוחלט והיה סבור שיסבול התקון עד שישאר כל א' מהם על מתכונתו‬
‫הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו כי הוא הטוב והנכסף לכל שלם‪.‬‬
‫על כן על כל אלה הדברים נתאמצו עמודי עולם נתיעצו גם גברו חיל להשיב דבר אמת על‬
‫כנו כי ידעו לא טוב בעיני ה' שיתברך ברכות שמים ממעל רק הטוב בעיניו ושהחריצות‬
‫וטוב ההשתדלות נתן אלוהים לבני אדם לצרפם לעתות כאלה כמו שאמרנו‪ .‬והנה יעקב‬
‫נתחכם להסיר מעליו קיטרוג הבכורה בקנותם לו מהאיש החסר הלזה בלחם ונזיד עדשים‬
‫הראוי לו לפי אכלו כדי שיחולו הברכות על ראשו על פי אביו ובהסכמת דין מדתו‪ ,‬ואמו‬
‫הצדקת השלמה בצדד הצדדים המביאים אל גמר המעשים מבלי הגיד ליצחק אביהם‬
‫דבר כי ידעו תיצר לנפשו מאוד מבשורת פיסול בנו בכורו וחששו פן יהיה אסון מתת לאחד‬
‫מהם שום ברכה‪ .‬ודעת עליון הסכימה כי גם הוא העלים ממנו כמו שיבואר‪.‬‬
‫[אדם קרוב אצל עצמו]‬
‫ובזה וזה אין שום חטא כלל אדרבה הוא זהירות וזריזות להיות קרוב אצל עצמו להקריב‬
‫אליו הטובות האמתיות בכל מאמצי כחו וכמו שאמר ז"ל וחי אחיך עמך (ויקרא כ"ה) חייך‬
‫קודמין (ב"מ ס"ב א)‪ .‬כי בדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם חיי עולם ראוי להקדים‬
‫אהבת עצמו לאהבת זולתו‪ .‬ויהי מה‪ .‬ולא ישיגהו בזה הגנאי שמגנים לרודפי אחרי‬
‫הטובות הזמניות בשיקראום אוהבי עצמם כי אחר שהטובות ההנה אינם אמתיות‬
‫הרודפים אחר קנינם אינם אוהבי עצמם כי אם לפי דמיונם‪ .‬אמנם אשר במעשיהם יאהבו‬
‫עצמותם על דרך האמת הם אשר ישובחו בפי כל חכם וישר הדעת‪.‬‬
‫וזה מה שבררו החוקר בפנים מה שאמר בט' מספר המידות בהגבילו אהבת אדם לעצמו‬
‫אמר אמנם אשר יתעסק תמיד לעשות צדקה ומשפט והדברים הישרים ושאר הפעולות‬
‫אשר הם מהמעלות ובכלל תמיד יבקש הטוב‪ ,‬אין אחד שיקראהו אוהב עצמו ולא יחרפהו‪.‬‬
‫אמנם יראה כי אשר הוא כזה‪ ,‬יותר הוא אוהב עצמו‪ ,‬כי יתן לעצמו הדברים הנבחרים‬
‫והיותר טובים‪ ,‬ויוסיף תת לחלק המיוחד לו לעצמו וכל חלקי הנפש הם נשמעים לזה‪.‬‬
‫והאריך עוד דבריו בתת טוב טעם ודעת שלא יגונה האדם במה שישתדל באהבת עצמו‬
‫רק מפני שהוא מחליף שנאה או פחיתות תחת אהבתו וחתם דבריו‪ .‬הנה יראה כי בכל‬
‫הדברים המשובחים המעולה נותן יותר לעצמו וע"כ ראוי לקראו אוהב עצמו כמו שנא' מה‬
‫שאינו ראוי להיות כן לרבים‪.‬‬
‫הנה שנתבאר שהזירוז וההתחכמות בקנות המעלות והטובות העצמיות הוא זוכה על כל‬
‫בעל נפש‪ .‬וחז"ל אמרו קנאת סופרים תרבה חכמה (ב"ב כ"ב א) שעם שהקנאה היא‬
‫‪132‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪133‬‬

‫הפחותה שבמדות כשהיא לבקשת דבר טוב הנה היא טובה ואמר ותקנא רחל באחותה‬
‫(בראשית ל') קנאה במעשיה (ב"ר פ' ע"א) סבבו קנאתה מהיות חטא עצום להיותה זכות‬
‫גדול גם כי היות המידות התוריות האלוהיות מתחלפות אל האנושיות בקצת אלו העניינים‬
‫יתבאר יפה אצל מעשה דינה שער כ"ז ב"ה‪.‬‬
‫ואם תאמר כל זה יתכן כשיועיל לעצמו מבלי שיזיק לזולתו‪ .‬אמנם בהיזק זולתו‪ ,‬כל שכן‬
‫אחיו ושארו‪ ,‬כבר עבר משום ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט)‪ .‬ואז"ל ודעלך סאני לחברך‬
‫לא תעביד (שבת ל"א א)‪.‬‬
‫עשה אזנך כאפרכסת אל דברי החכם ההוא ופתח פיך לצוף אמרי נועם אשר דבר בפ"ד‬
‫מהמאמר ההוא‪ ,‬כאשר הגביל מעשה האהבה לנאהב כי משם נלמוד פי' יקר ונעים‬
‫במאמר ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬מסכים מאוד לשורשי התורה האלוהיית ואל דעת חז"ל‪,‬‬
‫וממנו נמצא תשובה שלימה לשאלתנו‪.‬‬
‫וזה כי כשהזכיר שם הסכמת הראשונים בגדרם פעולות האוהב בשיחפוץ בחיי אוהבו כחיי‬
‫עצמו ושירצה לאוהבו הטובות אשר ירצה לעצמו כמו שכתבנו ראשונה הנה הוא ערער על‬
‫זה המשפט ואמר שאם כמשמעו הנה יקרא לכלל האוהבים כאמות הסכלות שאוהבות‬
‫בניהן על זה השיעור טובים היו או רעים מה שלא יתכן זה במעולים כי אם לאהוב את‬
‫הטוב ולשנוא את הרע וכמו שאמר המשורר הלא משנאך ה' וכו' (תהלים קל"ט)‪ .‬ואמר‬
‫הנביא הלרשע לעזור ואת אויבי ה' תאהב (ד"ה ב' י"ט)‪ .‬אלא שהוא העמיד דבריהם במה‬
‫שביאר מליצת עצמו האמורה אצלם בזה ואמר ז"ל ובעבור עצמו רצה לומר בעבור החלק‬
‫השכלי כי זה כל האדם‪.‬‬
‫ירצה שבכל מקום שאמרו שהאדם החסיד יפעול פעולות המעלה בעבור עצמו ושהוא‬
‫רוצה לאוהב החיות והטוב אשר ירצה לעצמו זה אמנם צריך שיובן בעבור החלק השכלי‬
‫ממנו שזה לבדו עצמיותו של אדם והחיות והטוב הנרצים לו הם הצלחת החיים לעולם‬
‫שכלו טוב‪.‬‬
‫ועם זה כבר יתבאר ג"כ תואר הריע והחבר אשר חויב עליו לאהוב אותו בזה השיעור‬
‫שיצדק עליו שהוא רעהו כנפשו כלומר כעצמו וכמ"ש חז"ל עם שאתך בתורה ובמצות‬
‫(ב"מ נ"ט א)‪ .‬שמי שאינו כמוהו בזה החלק אינו ריע ועמית ואין לאהוב אותו אלו הטובות‬
‫העצמיות‪ .‬וכמו שאמר שם אמנם לאחרים כפי אשר יחשבו היותם כן‪ .‬ולא עוד אלא שאם‬
‫הו נח שהוא עצמו יתחלף מטוב לרע לא ירצה לעצמו הטובות האלו ואלו דבריו בזה‪ .‬ואם‬
‫ישתנה ויהיה אחר לא יבחר שיהיו כל הטובות לזה אשר נעשה כי האל ית' הוא עתה טוב‬
‫והוא תמיד אשר הוא‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫והכוונה כי כמו שהאל ית' לא ישתנה בחפצו היום בטוב ומחר ברע כן זה חלק אדם מאל‬
‫והוא השכל אי אפשר לו להשתנות לרצות הטוב למי שאינו טוב‪ .‬ואם קרה לו שישתנה‬
‫לרע כבר היה אחר ולא היה הוא עצמו אשר בחר לו הטובות‪ .‬ועל זה האופן קיימו וחז"ל‬
‫‪133‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪134‬‬

‫לאלישע בן אבויה השם אשר חידשה לו האשה כשאמרה לו אין אתה אלישע כי איש אחר‬
‫אתה (חגיגה ט"ו א)‪.‬‬
‫ראה מה נמלצו דברי זה החכם ומקביו דקדוקי דבריו אשר בהם תתבאר הכוונה האלוהית‬
‫במאמר הזה שהוא כלל גדול בתורה ובמידות‪ .‬רצוני ואהבת לרעך כמוך שירצה ואהבת‬
‫לאותו שהוא רעך ועמיתך כמוך כלומר כמו לעצמך האמתי שהוא החלק השכלי אשר בך‬
‫עד שעצם שניכם הוא אחד ממש‪ .‬כי איש כזה הוא בעל ברית אל השלם לרצות לו הטובות‬
‫העצמיות כרצותם לעצמו אמנם האח הרע הבליעל איננו כעצמו ואיננו קרוב אליו ולא‬
‫דומה לו ולא יקרא אדם רק בשתוף השם לבד כמו שאמרנו ומצוה להתנכל אליו לתת את‬
‫הראוי לפי טבעו ולקחת ממנו מה שלא יהיה טוב לו לפי הכרתו‪ .‬ויושלם בו השלם בזה‬
‫והנה זה אינו חסר‪.‬‬
‫והנה עם זה כבר יאמר עליו יפה נקי כפים ובר לבב (תהלים כ"ד)‪ .‬כי הוא לא כיון אל‬
‫שידבק בידו מאומה מהטובות החיצונות אשר נחנף אוהבי עצמם אצלם‪ .‬אמנם היה בר‬
‫לבב לכוין אל ההצלחה הנפשיית ולא נשא לשווא נפשו כי אם אל דבר גדול לבלתי תכלית‬
‫וגם כי החליף דבריו ותהי לו לחכמה לא למרמה כמו שאמרנו אצל אברהם ועפרון וכבר‬
‫אמרו הראשונים שהחרב והכזב והשם כל אחד מהם ביד הסכלים הם מחתת גופות‬
‫האנשים אמנם ביד החכמים הם צרי לנפש ומרפא לעצם‪ .‬ושלמה החכם הסכים ואמר‬
‫אומר לרשע צדיק אתה וכו' ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב (משלי כ"ד)‪ .‬ואם כן‬
‫ישא ברכה מאת ה' כי ה' שם היה והסכים עמהם כמו שיבא ולא עוד אלא שתחשב לו‬
‫לצדקה מאלוהי ישעו‪ .‬וחתם זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב כו' (תהלים שם)‪ .‬כאלו‬
‫מדבר נכח עמו‪ .‬יאמר כשידרשו חכמי כל דור ודור בזה ויבקשו מגמת פניך יעקב יכירו‬
‫וידעו כי לא נמצא עולתה בך‪ .‬וזהו תכלית הכלל הרביעי אשר הנחנו והם חיוב‬
‫ההשתדלות והחריצות להחזיר מעלת השלמות אל יד הטוב והישר כמו שיאות‪ .‬ומנהו‬
‫והלאה נחלש כוח הבכורה הזאת ונתבטל חזקה‪.‬‬
‫ולא הספיקה עוד למנוע טוב ה' והצלחתו לראוי אליהם לא מצד היושר ולא מצד הדין‬
‫ונתרשם זה העניין מאוד בכל מה שסופר אחר זה ממשפטיה שאפילו בבני יעקב שלא‬
‫הייתה אצלם רק לכבוד לבד נטלה הבכורה מהבכור ונתנה ליוסף צעיר הבנים וגם בבני‬
‫יוסף שכל הזקן את ידיו כי מנשה הבכור ואמר שאחיו הקטון יגדל ממנו (בראשית מ"ח)‪.‬‬
‫וגם ביהודה ראש מלכות ישראל נאמר ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וכו' (שם ל"ח)‪.‬‬
‫והפלא שאף בפרץ וזרח בניו הייתה ביטול הבכורה כי זרח נתן יד ראשונה ואחר פרץ עליו‬
‫פרץ (שם) הוא אבי ישי אבי דוד וגם בבני דוד לא מלך הבכור‪ .‬ואולי שלסיבה זאת בחר לו‬
‫יעקב ברחל הקטנה ולקח צעירה בפני בכירה כי לא חפץ בבכורה וישנאה ולהיות ביטול‬
‫הבכורה נוהג משם ואילך נאמר כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים (במדבר‬
‫‪134‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪135‬‬

‫ח') שאם היה משפט הבכורה נוהג על העניין שהיה בימי יצחק הנה קודם לכן כבר היו לו‬
‫הבכורות‪ .‬אמנם לפי שכבר נתבטל זה כמו שנזכר חזר וקנאן במכת בכורות עד שסרו‬
‫מהר לאבד זכותם במעשה העגל ונטלה מהם ונתנה לאותן שקדשו שם שמים איש בבנו‬
‫ובאחיו לתת עליהם היום ברכה (שמות ל"ב)‪ .‬וזהו עצמו הכלל החמישי אשר הנחנו‬
‫במשל‪.‬‬
‫[מעמד הבכור לפני הקמת המשכן – ומשמעותו לעשיו]‬
‫ועם זה נתיישב כל העניין כאשר היה עם לבבנו‪ .‬ואומר כי לפי הנראה הוא המכוון לרז"ל‬
‫במאמר שזכרנו פתח השער שאמר מה ראה וכו' אלא שיש לנו לתת לב תחילה אל מה‬
‫שאמרו בתשובתם עד שלא הוקם המשכן הותרו הבמות והייתה העבודה בבכורות‬
‫משהוקם המשכן נאסרו הבמות והעבודה בכהנים אמר יהיה רשע זה וכו' והלא הוא‬
‫הטעם עצמו שלא היה לו להימסר עליה שאחר שעבודה זו מתכונה הולכת מהבכורות מה‬
‫לו ולה כ"ש שלא היה לו להסתכן עליה‪ .‬ולא עוד אלא שנראה בבירור שלא הועילה לו‬
‫אפילו בימיו כלל לעניין הקרבנות‪ .‬כי לא נזכר שהקריב יצחק שום קרבן על ידו ואם היה‬
‫משמש בכהונה איך לא הרגיש אביהם הימים הרבים ההם בכל עת שהיה מקריב ואיך‬
‫הוחזק לו עשו לבכור עד שאמר לו בעת זקנתו את בכורתי לקח‪ .‬ועוד מה עניין זכרון היתר‬
‫הבמות ואיסורן לעניין היתר זה הספק‪.‬‬
‫אלא שנראה שהכוונה להם ז"ל לעורר על זה המעשה מהצדדין עצמם אשר זכרנו שאם‬
‫בא אליה לצורך הנכסים היה דרך עקש ומגונה‪ .‬ואם לצורך ההצלחה האלוהית הנה‬
‫הייתה סיבת צורכה מוסכלת הכל כמו שנתבאר‪ .‬והשיבו בעניין אחר שהוא דומה לו ויהיה‬
‫תשובה לזה בקירוב העניינים ואמר שמהידוע שהנתן עבודת הקרבנות ביד הבכורות‬
‫קודם הקמת המשכן לא היה עניין נאות‪ .‬רק היה צורך שעה לחסרון התייחדות משפחה‬
‫או שבט הגונים לזה כמו שהיה אז נוהג התר הבמות לבלתי היות שם מקום מועד לבית‬
‫אלוהים ולזה כשהוקם המשכן נאסרו הבמות גם הכהנים הנגשים אל ה' נתקדשו‪ .‬וינזרו‬
‫הבכורות מהעבודה‪.‬‬
‫והנה לפי שראה יעקב באספקלריית שכלו שכבר קרה בעניין הברכות או בעניין הזה עצמו‬
‫שלסבות שקדמו היה זכותם מסור במי שאינו ראוי לו ורוח המקום אין נוחה הימנו כמו‬
‫שאמרנו קנא הוא קנאת ה' ואמר איך יהיה רשע זה עומד ומקריב עצמו זה אי אפשר כי‬
‫לא לפניו חנף יבא אם לא אמהר לעמוד להסב אלי הטוב האלוהי גם לי גם לו לא יהיה‪.‬‬
‫לפיכך נתן נפשו על הבכורה וביטל אותה והשיב פני ההצלחה האלוהיית אל כל המקום‬
‫אשר יוזכר שמו תהלתו‪.‬‬

‫‪135‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪136‬‬

‫והנה הפירוש הזה נראה שהוא מוכרח גם הוא נכון ומסכים אל כל מה שאמרנו ולמדנו‬
‫בו כמה צריך אדם לזרז עצמו בכל יכלתו אל המרצת ההשתדלות להביא עליו מה‬
‫שאפשר מהשלמות האמיתי ולהדיח מדיחיו ומעיקיו מעליו בכל מאמצי כחו כי כל אלו‬
‫העניינים עשאם האלוהים וגלגל הוייתם לנסות בהם זרוזו וחריצותו של אבינו יעקב ולצרפו‬
‫ולזקקו כזהב וככסף ולצרף כוח תשוקותיו הטובות אל הפועל כי אלו הם דברים שיועילו‬
‫מאוד להפליג מעלתו ולהגדיל שכרו לפי רוב המעשה‪.‬‬
‫עד כאן שיעור מה שראיתי להקדים בסוגיית ספור בכורה זו וביאורה ומה שעלה על לבי‬
‫בזה בשקול דעות וסברא‪.‬‬
‫ועתה נבוא אל פירוש הספור עם מה שלפניו ולאחריו עד עת תת הברכה בהקדים‬
‫הספקות ראשונה‪.‬‬

‫[הספקות בסיפור]‬
‫א‪ .‬אומרו אברהם הוליד את יצחק שנראין דברי מותר וגם לפירוש הרמב"ן ז"ל היה לו‬
‫לומר ואלה תולדות אברהם אברהם הוליד את יצחק ודברי המדרש ידועים‪.‬‬
‫ב‪ .‬אומרו בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות וכו'‪ .‬כי הכל הוא מיותר‪.‬‬
‫ואם רצה להזכיר יחסה במקום הזה יספיק בשיאמר בת בתואל מפדן ארם‪.‬‬
‫ג‪ .‬אחר שהתפללו שניהם לפי פירוש הראשונים למה נאמר ויעתר לו ה' היה לו לומר‬
‫ויעתר להם‪.‬‬
‫ד‪ .‬מה ראתה ההשגחה האלוהית שתלד הצדקת הזאת תאומים מזולתה מהאמהות כי אין‬
‫ראוי שיהיה עניינם ותולדתם לפי ההזדמן‪ .‬ועוד אומרו ויהי בעת לדתה והנה תומים‬
‫בבטנה כאלו לא נודע לה מקודם לכן‪.‬‬
‫ה‪ .‬למה הוזכרו בעשו סימני הגוף שהיה אדמוני ובעל שער וביעקב לא זכר אלא רושם‬
‫המעשה‪.‬‬
‫ו‪ .‬ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו‪ .‬וכי עקב שוחד מאכל אשר יאכל יאהב את אשר שנא‬
‫ה'‪.‬‬
‫ז‪ .‬אומרו על כן קרא שמו אדום והלא יותר ראוי שיקרא כן על שם ויצא הראשון אדמוני‬
‫ועוד שלא עשה ולא דיבר דבר משונה במה שקרא לאדום אדום‪ .‬ולא עוד אלא שהוא רחוק‬
‫שיתפרסם זה השם ממה שדבר בינו ובין יעקב אחיו כ"ש שלא יאות ליעקב להזכירו כדי‬
‫שלא ייזכר עניין הבכורה‪.‬‬
‫ח‪ .‬והוא אשר זכרנוהו מעניין לקיחתו הבכורה‪ .‬אם מצד אכזריותו עליו‪ .‬ואם מצד צורכה הן‬
‫שיהיה לתועלת הנכסים הן שיהיה לצורך ההצלחה‪ .‬וכבר הקדמנו התירם‪ .‬ועוד טעם‬
‫מכרה כיום השבעה לי כיום‪ .‬ובאומרו ויאכל וישת ויקם וילך וכי לא היה לו לזוז משם כל‬
‫ימיו‪.‬‬
‫‪136‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪137‬‬

‫ט‪ .‬אומרו מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וכי עלה על דעת שהיה זה הרעב‬
‫שהיה זה מאה שנה‪.‬‬
‫י‪ .‬אחר שירד יצחק אל מלך פלשתים גררה למה לו להזהירו אל תרד מצרימה‪ .‬ועוד‬
‫שאמר לו שכון בארץ אשר אומר אליך ואחר גור בארץ הזאת שהם כפל דבר ומלות‬
‫שונות‪ .‬גם אומר שתי פעמים לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל‪.‬‬
‫יא‪ .‬אומרו אחותי היא והלא עוד מעשה שהיה מה שהיה מדבר שרה עם אבימלך‪ .‬ולמה‬
‫הוצרך לזה וגם כי היה כך למה יזכרנו הכתוב אחר שלא לוקחה רבקה‪ .‬גם כי מאמר ויהי‬
‫כי ארכו לו שם הימים וישקף אינו נכון כי מה עניין אורך הימים אצל ההשקפה ואיך יתכן‬
‫שהיה משמש יצחק לפני חלונות המלך הלא משגה הוא‪.‬‬
‫יב‪ .‬מה טעם ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו ומה טעם קריאת השמות‬
‫האחרות עשק ושטנה כי לא לכבוד ולא לעניין אחר הוצרכו ומאי נפקא מינה‪ .‬וחז"ל דרשו‬
‫בהם כמה דברים (ב"ר פ' ס"ד)‪.‬‬
‫יג‪ .‬באומרו מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי‪ ,‬שנראין דברי עברה וזדון‪ ,‬גם אומרם‬
‫ראו ראינו כי ה' עמך וכו'‪ .‬ומעיקרא מאי סבור‪.‬‬
‫יד‪ .‬מאמר ויקרא אותה שבעה‪ ,‬על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה‪ .‬והלא באברהם‬
‫כתיב על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם‪ ,‬וכך נתקיים שמו אחרי כן‪,‬‬
‫וכמו שנאמר בכאן ויעל משם באר שבע קודם זה‪+ .‬אלו הן הספקות שראיתי לעורר‬
‫עליהם בזה החלק ועתה נבוא אל הביאור‪.‬‬

‫[ביאור פרשת ואלה תולדות יצחק]‬
‫ואלה תולדות יצחק וכו'‪ .‬לפי שביצחק ובזרעו הנבחר ממנו ולא בזולתו יקרא זרע‬
‫לאברהם אבינו‪ ,‬בא עכשיו להודיע שגם הזרע ההוא אין לו להתייחס לשום אב מהאבות‬
‫הקדמונים לו רק לו לבדו‪( .‬התר ספק א')‪.‬‬
‫ולזה אמר אברהם הוליד את יצחק ויהי יצחק וכו'‪ .‬לומר שלא יקראו על תולדות תרח ולא‬
‫אל שם ונח ואין צריך לומר אל תולדות אדם כי זקן הוא ונשווא פנים זה הוא האב הראשון‬
‫להם וממנו יתחיל שרשם כמו שאמר הנביא הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור‬
‫נוקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם (ישעיה נ"א)‪ .‬כלומר כשתביטו אל‬
‫שורשיכם ואל ראשי יחסכם אל תביטו אלא אל אברהם ושרה לבד‪ ,‬כי כל הדורות‬
‫הקודמים זרע עכו"ם ואין אבות לעכו"ם‪.‬‬
‫ואמרו חכמינו ז"ל עכו"ם שנתגייר כקטן שנולד דמי (יבמות כ"ב א)‪ .‬שהכוונה שהוא יהיה‬
‫תחילת י חסו והדורות הראשונים יפלו‪ .‬ואפשר כי אומרו אלה תולדות יצחק יחזור אל‬
‫הראשונים מעניין לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי (בראשית מ"ג) יאמר כי שורש‬
‫יצחק ועיקר תולדתו לא היה רק מאברהם‪ .‬וכמה יוכיח על זה בספר דברי הימים (א' א')‬
‫שאחר שהתחיל מאדם ופגע באברהם ובניו ואמר בני אברהם יצחק וישמעאל ועבר אל‬
‫‪137‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪138‬‬

‫ישמעאל ובני קטורה ותולדותיהם המתייחסים לבני נח חזר והתחיל ויולד אברהם את‬
‫יצחק‪ .‬בני יצחק עשו וישראל‪ .‬לומר כי אברהם הוא ראש זה היחס ולא זולתו מכל אשר‬
‫קדמוהו כמו שהוא באחרים‪.‬‬
‫ובמדרש עטרת זקנים בני בנים וכו' (משלי י"ז)‪.‬‬
‫האבות עטרה לבנים והבנים עטרה לאבות‪ .‬האבות עטרה לבנים תפארת בנים‬
‫אבותם‪ .‬והבנים עטרה לאבות עטרת זקנים בני בנים הוי אברהם הוליד את יצחק‬
‫(ב"ר פ' ס"ג)‪.‬‬
‫יראה שהם מבארים אותו כלומר כבוד הוא ליצחק שהוא בן אברהם וכבוד הוא לאברהם‬
‫שהוליד את יצחק‪.‬‬
‫ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו וכו'‪ .‬כתבנו בהקדמה בעניין זווגו כי הראוי לשלמים‬
‫להקדים השגת מעלותיהם לנשואיהם על סדר מאמרות היצירה לא ככסילים ההופכים את‬
‫הסדר‪.‬‬
‫בת בתואל הארמי מפדן (ב) יאמר שבתואל נקרא ארמי להיותו מפדן ארם אמנם לבן‬
‫מצד עצמו הוא ארמי כלומר רמאי ומתחבל ואמר זה לומר שמצד זה לא הייתה ראויה‬
‫להבנות ממנו עד שנעתר לו ה'‪ .‬ורז"ל אמרו שהיה כן להוציא מלבן שנתרבה מכח ברכתם‬
‫שאמרו אחותנו את היי כו' (ב"ר פ' ס')‪ .‬גם תועלת הודעה זו למה שנמצא מהרשע בעשו‬
‫בנה ורוב התחבולות וההתחכמויות בענייניו של יעקב גם קצת מידות יוצאות מהשווי בבניו‬
‫אשר עליהם נתגלגלו וירדו למצרים כי זאת הכוונה לדעתי באומרו ארמי אובד אבי וירד‬
‫מצרימה (דברים כ"ו) כמו שיבא שם ב"ה‪ .‬גם אפשר כי מהשגחת השם נתעכב להוליד עד‬
‫שנת הששים כדי שיעבור תגבורת הבחרות ותכבה רתיחת כוח התולדה ויהיה אז החומר‬
‫יותר נכון לקבל הצורה ההווה והכתוב העיד בכוליה האי ועדיין נתעברה מתאומים וכמעט‬
‫האחד יצא מטבע האדם כמו שאמרנו‪.‬‬
‫ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו וכו'‪( .‬ג) אמר שתפלתו הייתה מכוונת נכח אשתו ולא נכחו‬
‫כי היא הייתה העקרה ולא הוא שהרי הוא עולה תמימה‪ .‬ומלת לנוכח דווקא להורות על‬
‫התייחסות הכוונה בתכלית הייחוד שהנוכח הוא הגבול הצר כמו הנקודה שהרי הנוכחיות‬
‫לא תיפרד מהנקודה במחשבה כמו הזוגיות אל השנים והוא עניין הכיוון המיוחד כמאמר‬
‫החכם עיניך לנו כח יביטו (משלי ד') והוא האות הדק אשר יכוונו אליו וכיוון שהטיב הכוונה‬
‫ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו‪.‬‬
‫ויתרוצצו הבנים בקרבה‪( .‬ד) ירצה שראה הש"י שיהיה זה ההיריון מתאומים למהר זיקוק‬
‫החומר וצירוף טבעו המקולקלות מעטיו של נחש אשר לא הטהרו ממנו בכל הדורות‬
‫שעברו ושיהיה עניינו בבטן הצדקת הזאת כהתוך כסף נמס בתוך כור כדי שייפרדו סיגיו‬
‫אל עבר אחד והחלק השני יישאר מעט הפסולת ויצלח למלאכה וזהו הריצוץ שאמרו‬
‫שהיה על נחלת שני העולמים (ילקוט בשם מדרש אבכיר) כי התחלפות החומרים יחייב‬
‫‪138‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪139‬‬

‫התחלפות הצורות בלי ספק על פי ריצוצם יצטער בטן המלאה מהם ובצער הזה אמרה‬
‫אם כן הוא מתמיד העניין ראוי לתת לב למה זה אני חוששת ומרגשת זה יותר מכל זולת‬
‫ובהתמיד לה כן‪.‬‬
‫ותלך לדרוש את ה'‪ .‬לדעת מה זה ועל מה זה וכל זה מטוב זריזותה ושלא נתפעלה‬
‫בפתע כמשפט הנשים‪.‬‬
‫ויאמר ה' לה שני גוים וכו'‪ .‬הודיעה שחויב לה השנוי ההוא להיות בבטנה שני גוים‬
‫נפרדים וחלוקים בתכלית הריחוק בטבעם מלידה ומבטן וסיבה שנית כי לא יוחלט האומץ‬
‫לשום אחד מהם ש תשקוט בעבור זה הניצוח ביניהם אבל לאום מלאום יאמץ ירצה שכל‬
‫אחד מהם יתאמץ על חברו זה זמן אחד וזה זמן אחד ואש הניצוח תוקד ביניהם תמיד עד‬
‫שתהיה ההסכמה נמנעת ביניהם בשום זמן ועוד מצד שהייתה בכוח ובחוזק הנולד‬
‫ראשונה הוא אשר תהיה הכוונה שיעבוד הצעיר והחלש ממנו כי האחד ימשול לפי החומר‬
‫והשני לפי הצורה וזה מה שימנע ההסכמה ביניהם כי בהרים השכל ידו וגבר ישראל‬
‫ובהניח ידו וגבר עמלק לפי טבעו‪.‬‬
‫ויהי בעת לדתה והנה תומים בבטנה‪( .‬ד) כי עדיין לא נתברר לה אם היה ההיריון מעובר‬
‫א' משונה בתולדתו אשר ממנו יפרדו השני גוים או אם היו שנים או יותר עד שילדה‬
‫וראתה שהם תאומים‪.‬‬
‫ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער כו'‪( .‬ה) הרי הם שני סימנים מתחלפים בטבעו‬
‫ומזגו‪ .‬האחד האדמימות המורה על תגבורת האדומה‪ .‬והשני רבוי השער הבא מהאידים‬
‫השחוריים‪ .‬ומהסימן הראשון היה כשגדל איש יודע ציד כי מטבע בעלי האדומה להיות דקי‬
‫המחשבות והתחבולות ולזה היה הוא יודע ציד לצודד נפשות אדם ובהמה ומהסימן השני‬
‫היה איש שדה ושונא חברת בני אדם כמשפט האנשים השחוריים ההרריים‪ .‬ומהידוע כי‬
‫שרו של עשו הוא המושל על כל ארץ גזירה ומליחה לא תשב‪ .‬אמנם יעקב לא נרשם‬
‫בסימני תולדתו שיכריחנו על מה עסקיו אבל יעשה מה שחויב מהחלק השכלי שבו ולזה‬
‫נאמר ויעקב איש תם יושב אהלים והוא הנרמז במעשהו הראשון שנאמר בו וידו אוחזת‬
‫בעקב עשו לומר שאחז תמיד לנחלה לו הדברים שעשו דש בין עקביו כמו שהיה הבכורה‬
‫והנלוה אליה שנאמר ויבז עשו את הבכורה‪ .‬ועל זה אז"ל הרשעים מסורים ביד יצרם‬
‫(ב"ר פ' ס"ז) שנאמר ויאמר עשו בלבו ויאמר ירבעם בלבו (מלכים א' י"ב)‪ .‬והצדיקים יצרם‬
‫מסור בידם שנאמר ויאמר ה' אל לבו (בראשית ח')‪ .‬וחנה היא מדברת על לבה (שמואל א'‬
‫א') והוא עניין אמתי מאוד מתבאר מאוד מהתולדות האלו שהרשעים נמשכים אחרי רוע‬
‫טבעם ולא יוכלו למשול עליו‪ ,‬אמנם הצדיקים אינם נמשכים אחר טבעם אבל מושלים בו‬
‫כמ"ש צדיק מושל ביראת אלוהים (שם ב' כ"ג)‪ .‬והוא מה שביארנו אמותו בשער הקודם‪.‬‬
‫ואין ספק שכל אלו הגליות והשמדות שעברו עלינו כלם חשבם ה' לטובה להתיש ממנו זה‬
‫הכוח החומרי מה שלא נכנע ונחלש מכוח התורה והמצווה וכמו שפירש באומרו והיה כי‬
‫‪139‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪140‬‬

‫יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וכו' ושבת עד ה' ושב ה' אלוהיך כו'‪ .‬וסוף‬
‫ומל ה' אלוהיך את לבבך וכו' כל הפרשה (דברים ל')‪ .‬שלא נשלמה המילה המחויבת אל‬
‫החומר הזה עד הימים ההמה אשר יאמר כל איש אין לי חפץ אל החטא‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר פ' ס"ג)‬
‫שאל הגמון א' את ר"מ בבית סלוא‪ ,‬מי תופס המלכות אחרינו? הביא נייר חלק‬
‫ונטל קולמוס‪ ,‬כתב‪ :‬ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו‪ .‬אמר ראו דברים‬
‫ישנים מפי זקן חדש‪.‬‬
‫ויש לדקדק למה כתב לו‪ ,‬די שיאמר לו כן‪ .‬או למה יזכור הביא נייר חלק וכו' בידוע שעל‬
‫הנייר חלק הוא כותב בקולמוס וגם מה שראה בתשובה זאת מהפליאה שאמר שהיו‬
‫דברים ישנים‪.‬‬
‫אלא שהוא כיון למה שאמרנו‪ ,‬כי לפי שההגמון נתכוון להכעיסו כלומר מי יקום יעקב‬
‫לתפוס אחרינו אחר כל הימים הרבים שנתחזקה המלכות בידו‪ .‬אף הוא הקהה את שיניו‬
‫בהביא לפניו נייר חלק וכו' להראות לו כי כמו שהכתיבה הבאה על נייר חדש וחלק היא‬
‫מתיישבת יפה ואינה נמחית לעולם וכמו שאמרו הלומד תורה לילד למה הוא דומה לדיו‬
‫כתובה על נייר חדש (אבות פ' ד') כן יהיה ממשלת זרע יעקב אחר עבור ממשלת עשו כי‬
‫בעברו בכור התלאות ובמצרף השעבודים עד ינקה ויזוקק באופן שמאז ואילך ירד כמטר‬
‫על גז השפע האלוהי עליו שיעור שלא יעבור מהם לעולם‪.‬‬
‫ואל התחכמות הרמיזה בזה אמרו ראו דברים ישנים‪ ,‬כי באמת הדברים עתיקין שכן עלו‬
‫במחשבה מעת הבריאה‪ .‬וזה החכם חידש זיכרונם ברמיזותיו‪.‬‬
‫ומהידוע כי הרבה מתשובותיהם אל הרשעים היו על צד רמיזות כדאיתא פרק קמא‬
‫דחגיגה (ה' ב) רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר אחוי ליה ההוא גברא עמא‬
‫דאהדרינהו מאריה לאפיה מיניה אחוי ליה ידו נטויה עלינו אמר ליה קיסר לרבי יהושע מאי‬
‫אחוי לך אמר עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה ואנא מחוינא ליה ידו נטויה עלינו אמרו‬
‫ליה מאי אחוית ליה אמר עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה ומאי אחוי לך לא ידענא‬
‫אמרו גברא דלא ידע מאי מחוו ליה במחוג יחוי קמיה מלכה אפקוה וקטלוה וכזה וכזה‬
‫נזכרו שם הרבה‪.‬‬
‫ויאהב יצחק וכו' (ו) ירצה שנמשך ממה שהוגד לה מפי ה' שאע"פ שאהב יצחק את עשו‬
‫לפי שהיה מכבדו מאכילו ומשקהו רבקה אוהבת את יעקב למה שהוגד לה שהצעיר עקר‬
‫וגם מעשיו מוכיחים עליו‪.‬‬
‫ויזד יעקב נזיד וכו'‪ .‬יתכן שהיה יעקב פורש לתלמודו והיה עושה נזיד עדשים לעצמו‬
‫לאכול אחר לי מודו כדרכה של תורה וכאשר בא עשו מן השדה לא היה עת האוכל בבית‬
‫‪140‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪141‬‬

‫אביו ולא חשבו שיבוא בעת ההיא‪ ,‬ולזה לא היה להם דבר מזומן כפי צורך עייפותו‪ ,‬ולזה‬
‫אמר לו הלעיטני נא וכו' כי אין לו פנאי לאכול אלא על ידי לעיטה‪.‬‬
‫על כן קרא שמו אדום לדעתי על שם התבשיל יאמר וזה כי הוא אמר הלעיטני נא בידך מן‬
‫האדום האדום הזה כי עיף אנכי ואין לי כוח להשיב ידי אל פי‪( .‬ז) והכתוב אמר כי לסיבת‬
‫עצמה קרא שם התבשיל אדום כי לא היה לו השערה להבחין בהכרת התבשיל ולקרוא‬
‫אותו בשמו רק בגוונו הנראה לעיניים וזהו על כן קרא שמו אדום ויבא בסגול כמו בצע‬
‫אמרתו (איכה ב')‪ .‬אשתך כגפן פוריה (תהלים קכ"ח)‪ .‬או מצד היותו סוף פסוק כמו אחת‬
‫אל אחת (שמות ל"ו)‪ .‬יפול באחת (משלי כ"ח)‪ .‬או כמנהג בהכפל השמות‪ .‬או שמלת‬
‫הלעיטני תהיה כמו ותפתח ותראהו את הילד (שמות ב')‪ ,‬הנני מאכיל את העם הזה‬
‫(ירמיה ט') יאמר הלעט נא מן התבשיל האדום את האיש האדום הזה כי עשו עצמו כנה‬
‫אליו זה התואר למה שהוא אדמוני ועל כן קרא שמו אדום שהוא עצמו קורא את שמו כן‪.‬‬
‫מכרה כיום כמדומה לי שהייתה הבכורה אצל עשו כעניינים הנפשיים באותו עיון רוח‬
‫שהוא היום אצל המון בני עמנו כעניין סעודת לויתן המקווה שלא תפיל אמותו בלב קצתם‪.‬‬
‫אמנם המשכילים יבינו ויאמינו עד שכבר הגיע מעניינם לעשות ממנו סחורה המהבילים‬
‫ימכרו בדבר מועט והמאמינים קונים אפילו בדמים יקרים (ח) והנה להיות עניין הבכורה‬
‫והטוב המקווה ממנה יקר בעיני יעקב אבינו והרגישו דמלתא זוטרתא היא לגבי עשו ודבר‬
‫האבד בידו הותר לו ודאי לסבב מכירתה לו בבוא יומו מהטעמים שהקדמנו‪.‬‬
‫(ח) אמנם נתן טוב טעם לשאלתו בעת ובעונה הזאת כמו שאמר מכרה כיום את בכורתך‬
‫לי‪ ,‬כלומר פן תקרה לך כיום הזה סכנת העייפות פתאומית ועמך תמות בכורתך וגם לי גם‬
‫לך לא תהיה ויש במשמע גלוי דבריו שלא רצה בה רק לשמא ימות באלה בחייו לא יקפיד‬
‫שיהיה לו אשר לו וכל זה כדי שימכור בעין יפה והוא השיב הנה אנכי הולך למות כו' הורה‬
‫בפיו היות עקר הבכורה אצלו לתועלת ירושת פי שנים בקנינים הזמניים ולזה אמר כי אחר‬
‫שהולך למות למה זה לי בכורה שאם לתועלת הנפשיי אם לא עכשו אימתי ויראה שמכאן‬
‫אז"ל שכפר בתחיית המתים (ב"ב ט"ז ב)‪ .‬השבעה לי כיום לפי שלא היה דבר הנקנה‬
‫באחד מדרכי ההקנאה שאל השבועה‪ .‬ואמר (ה) כיום על הכוונה שאמרנו במכירה או‬
‫שיאמר שהשבועה תקיים המכר כאלו כבר היה הדבר הנקנה בא לעולם היום ההוא‪.‬‬
‫ויעקב נתן לעשיו כו'‪ .‬אם שהיו הם מחיר הבכורה‪ ,‬או דבר אחר עליו (ח) מ"מ העיד‬
‫הכתוב שאכל ושתה והטיב לבו ויקם משם וילך לשוטט הנה והנה וכבר היה לו זמן ומקום‬
‫לאמלוכי ביה ובכל זאת לא נחם ולא שת לבו לומר מה עשיתי ולא עוד אלא שבזה אותה‬
‫לומר לקונה אמרתי מהולל ומעתה אין פתחון פה כלל לומר מאונס הרעב עשה כי הבלתי‬
‫התנ חמות ממה שנעשה באונס או בבלי דעת עושה אותו רצוני לגמרי כמו שנתבאר בפ"ג‬
‫מהמאמר הג' מספר המידות‪.‬‬
‫‪141‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪142‬‬

‫ובמדרש (ב"ר פ' ס"ג)‬
‫בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה (משלי י"ח) בבא רשע זה עשו שנאמר‬
‫וקראו להם גבול רשעה בא גם בוז שבא הוא ובזיונו עמו ועם קלון חרפה שנתלוה‬
‫לו קלונו של רעב ואין חרפה אלא רעב שנא' לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים‬
‫(יחזקאל ל"ו)‪.‬‬
‫כוונו למה שאמרנו שאף אחרי המעשה לא נסתלק ממנו הדעת ההוא הנפסד אשר בו‬
‫מכר בעלילת הרעב אלא שזה נתלוה עמו תמיד והוא בזוי הבכורה בעיניו כי אחרי אכלו‬
‫ואחרי שתו ואחרי לכתו לכל מקום שהולך ובא בזיונו עמו ומכאן ואילך אין עליו שום‬
‫תרעומת‪ .‬וכל זה עדות שלמה למה שכתבנו למעלה‪.‬‬

‫[ויהי רעב בארץ – יצחק ואבימלך]‬
‫ויהי רעב בארץ מלבד כו'‪ .‬אחר שסידר לידת אלו הבנים ואיך נמשך ענינם על פי הכללים‬
‫אשר הונחו במשלים נעתק הספור ללמד דרך כלל כי היו חיי יצחק חיי עושר והצלחה בכל‬
‫אשר הלך‪ .‬ואמר שבימיו היה רעב בארץ כנען מלבד הרעב הראשון אשר היה כו'‪( .‬ט)‬
‫ואמר זה לפי שא"א שלא היו במאת השנים ההם קצת שנות רעב אבל שזה לבדו היה‬
‫כבד כמו אותו שלכבדותו הוצרך אברהם לצאת מהארץ דכתיב וירד אברם מצרימה לגור‬
‫שם כי כבד הרעב בארץ כנען ושלזה הוכרח ללכת אל אבימלך מלך פלשתים גררה‪( .‬י)‬
‫אמנם לפי שכבר הייתה לו הירידה למצרים נקלה דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא אם‬
‫יקניטוהו הפלשתים כמו שהיה לזה הקדים להראות אליו לאמר אל תרדה מצרימה‪ .‬שאין‬
‫לך התישבות לשכון בטח בדירת קבע רק בארץ אשר אומר אליך‪ .‬וכמו שאמר לאביו אל‬
‫הארץ אשר אראך (י) ורק עתה התגורר בארץ הזאת אשר אתה בה ושם אהיה עמך‬
‫ואברכך (י) והטעם שאני מתיר לך הגרות בארץ הזאת ולא למצרים מפני כי לך ולזרעך‬
‫אתן את כל הארצות האל והקמותי כו'‪ .‬והרי אין אתה יוצא חוצה לארץ‪ .‬אמנם לעתיד אני‬
‫ארבה את זרעך כככבי השמים ואז אתן להם את כל הארצות האלה לנחלה ואז יתקיים‬
‫צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה (תהלים ל"ז)‪ .‬ונתן הסיבה עקב אשר שמע אברהם‬
‫בקולי כו'‪ .‬שאם היה מתחיל באמונה נחשב לו כמסיים וכמשלים כמו שכתבנו במראה‬
‫המחזה שער י"ו ולמדנו שאין לתלות בכיוצא בזה רק במעשה האבות והבנים ישמעו‬
‫ויוסיפו אומץ‪.‬‬
‫(יא) וישאלו אנשי המקום לאשתו וכו'‪ .‬שאע"פ שלא היו אנשי המקום שטופי זימה שהרי‬
‫שאלו על אשתו והוחזקה בעיניהם כאחותו ולא דברו עמה דבר לא מפאת העם ולא מאת‬
‫המלך‪ .‬עם כל זה סבב הש"י שימשך ממאמרם תועלת וכבוד כמו שנמשך לאביו זה‬
‫פעמים‪.‬‬
‫ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף כו'‪ .‬כתב רש"י ז"ל מעתה אין לידאג מאחר שלא‬
‫אנסוה עד עכשו ולא נזהר להיות נשמר ע"כ‪ .‬הנה שהתחכם להסב פני האריכות אל‬
‫‪142‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪143‬‬

‫הבלתי הזהר לא אל ההשקפה לפי שההשקפה אינה צריכה אורך ימים כמו שכתבנו‬
‫בספקות‪( .‬יא) ואני אומר כי מצד שארכו לו שם הימים בישיבתם יחד בד בבד שלא כדרך‬
‫האחין השתדל להשקיף בעד החלון אם על ידי הדחק או שעשאו בביתו נכח חלוני חדרי‬
‫משכבו לדרוש על הדבר ו כשנתאמת לו אמר לו אך הנה אשתך היא ואיך אמרת וכו'‪ .‬כמו‬
‫שנודע הדבר בודאי‪.‬‬
‫ועל פי הדברים האלה הודה מיד ואמר כי אמרתי פן אמות עליה כלומר חששתי אפילו‬
‫לחשש רחוק דחמירא סכנתא‪ .‬והוא האשימו מפני שעצתו זאת תתן מוקש לעשות מה‬
‫שלא יעשה בלתה ולזה הוציא כרוז מלפניו כל הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת הכוונה‬
‫שידעו הכל שהיא אשתו כי ידע שיזהרו הכל בה וכאלו צורך הכרוז אינו אלא שלא יזיקום‬
‫שום נזק וכבר נמשך לו מזה תועלת וכבוד‪.‬‬
‫ויזרע יצחק כו'‪ .‬יאמר שכבר נשתדל יצחק בעבודת האדמה והצליח מאוד ויקנאו בו‬
‫פלשתים כסבורין שהייתה הצלחתו ע"י משא ומתן עם אנשי הארץ ושזה נהנה ואלו‬
‫חסרים עד שאמר לו לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד ירצה שעצמת במה שאתה נהנה‬
‫ומשתעבד מאנשי הארץ יותר ממנו עם היותנו אדון הארץ‪.‬‬
‫וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר קרוב להם ושם חפר בארות המים אשר חפרו עבדי אביו‬
‫אשר ספר שסתמום פלשתים (יב) וקרא להן שמות כשמות שקרא להן אביו שיהא‬
‫מפורסם לכל שעם שכבר סתמום חזר ופתחם וקראם בשמותם כלומר אלו הם אשר היה‬
‫עליהם ערער ונשארו עמו וזה ודאי הוא לו גבורת לב מאת האל ית' המשגיח עליו באשר‬
‫הוא עמו‪ .‬וכן הוא אצל קריאת הבארות אשר יספר בסמוך שנאמר ויחפרו עבדי יצחק‬
‫בנחל וימצאו שם באר מים חיים אחשוב שהבארות הראשונות לא היו רק גומות גדולות‬
‫שמתכנסין בתוכם מים רבים להשקות העדרים ולפי שלא הוצרכו להם סתמום פלשתים‬
‫וימלאום עפר שלא יתקלו בהם ולזה אמרו שעתה הפעם מצאו מים חיים‪.‬‬
‫ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים אלו אמרו לנו המים כיון שחפרו הבאר כי‬
‫משפט הכורה בור בר"ה שיזכה במים ובנזקיהם כמו שכתוב אצל אברהם‪ .‬ורועי גרר‬
‫אומרים לא כי לנו הארץ וכל תולדותיה‪ .‬ועכ"ז נשאר הבאר עם עבדי יצחק (יב) וקרא‬
‫שמה עשק לומר שהתעשקו עמו ונצח אותם‪ .‬וכן היה בבאר אחר אשר רבו עליה גם כן‬
‫ונצח אותם (יב) וקרא אותה שטנה לומר שיצאו לו לשטן ולא יכלו לו‪ .‬גם במה שנעתק‬
‫לחפור באר אחרת אשר לא רבו עליה קרא שמה רחובות לומר כי עתה הרחיב ה' לנו‬
‫ופרינו בארץ כלומר אפילו בעל כרחם וכל זה גודל לב כמסתר פנים אשר עד כה גדלו‬
‫הש"י‪ .‬ולזה מה שנראה אליו ה' ואמר אנכי אלוהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי‬
‫יאמר שיתחזק ויעשה ויצליח כי אין מכלים או שמא עלה משם לבאר שבע ליראתו מאנשי‬
‫הארץ מפני הדברים ההם‪.‬‬

‫‪143‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪144‬‬

‫[הבארות שחפר יצחק]‬
‫ויבן שם וכו'‪ .‬ויכרו שם וכו'‪ .‬ובין כה וכה ואבימלך הלך אליו מגרר וכו' ויאמר אליהם יצחק‬
‫מדוע באתם אלי כו'‪ .‬כבר נוכל לפרש שהפליג לדבר בדבר ענוה מדוע באתם אלי כאלו‬
‫באתי אני מאצלכם ברצוני ועל אפכם והרי אינו כן כי אתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם‬
‫וכל זמן שתתנו רשות לי אשוב לכם ולא הייתם צריכים רק לשלוח נער קטן‪( .‬יג) אמנם כפי‬
‫הלוך הפרשה יתכן שדבר אתם קשות כמו שראוי לפי כבודו כי ה' אתו (יג) והוא מה‬
‫שהשיבו ראה ראינו כי היה ה' עמך כי בכל אשר אתה הולך הוא מצליח בידך ועל זה יצאנו‬
‫מהחשד אשר בלבנו שהיית מתעשר מממון אנשי הארץ ובאנו להפיס דעתך במה‬
‫שפשענו כנגדך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך ברית שלום‪.‬‬
‫אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכו' ירצה שאינם מבקשים ממנו אלא שלא יעשה‬
‫עמם רעה כמו שהם לא נגעו בו‪ ,‬אף על פי שערערו קצת‪ ,‬וגם חלף מה שעשו עמו רק טוב‬
‫במה ששלחוהו בשלום שהיה סיבה שנתברר אצלם שעתה הוא ברוך ה' והוא קבלם‬
‫ועשה להם משתה ובבקר נשבעו איש לאחיו וכו'‪.‬‬
‫וביום ההוא באו עבדי יצחק להגיד כי מצאו מים בבאר אשר ספר שכרו אותו ויקרא אותה‬
‫שבעה על שם אותה השבועה ויתכן שהיה בפניהם‪( .‬ד) ואמר על כן שם העיר באר שבע‬
‫כלומר על כיוצא בזה היה שם העיר באר שבע מימות אברהם כמו שנאמר ויקרא שם‬
‫המקום באר שבע כי שם נשבעו שניהם (בראשית כ"א)‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר פ' ס"ד) יש שדורשין ארבעה בארות רמז לארבעה דגלים ויש אומרים‬
‫חמשה כנגד חמשה חומשי תורה‪ .‬והרמב"ן ז"ל הביא כנגד המקדשות‪ .‬ואשר כתבנו הוא‬
‫לפי הפשט‪.‬‬
‫עקידת יצחק שער כד (פרשת תולדות) – בראשית כז‬
‫[קצו] יתן תמונת כללות הטובות הזמניות וטוב הראותם בתחילה וחיוב אובדנם בסוף על‬
‫פי משלי חכמינו ז"ל ומדברי שלמה‪ .‬ויבאר הברכה אשר ברך יצחק ליעקב‪.‬‬

‫ויהי כי זקן יצחק‬
‫דרש רב חיננא בר פפא רבות עשית אתה ה' אלוהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו‬
‫(תהלים מ') כל נפלאות ומחשבות שעשית לא עשית אלא לטובתינו ולמה כהו‬
‫עיניו של יצחק אבינו אלא כדי שיבא יעקב ויטול הברכה (ב"ר פ' ס"ה)‪.‬‬
‫הוא הדבר אשר יתקיים אשר יוסד ויתמך אל דברים קיימים אבל הטובות החיצוניות הם‬
‫חסרים ואובדים הנה האושר הסמוך והנוסד עליהם גם הוא עדי אובד‪.‬‬
‫‪144‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪145‬‬

‫[הטובות הזמניות אובדות‪ ,‬ועמם האושר המבוסס עליהם]‬
‫הקטנה היא מבוארת מעצמה‬
‫כי ע"כ תארו לאל יתברך שהוא צור העולמים ומקומו של עולם לסמכו ולקיימו על יסוד‬
‫קיים ועומד לנצח נצחים ולא יצוייר העמידה והקיום לכל נמצא כי אם בעודו נשען וסומך‬
‫על ידו ועוצם כחו ית' כמו שנאמר אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלוהיך אמצתיך‬
‫אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקי (ישעיה מ"א)‪ .‬ונאמר ה' אלוהיך הוא ההולך עמך לא‬
‫ירפך ולא יעזבך (דברים ל"א) וכאלה רבים‪ .‬אמנם בהחליש והרפות הכח ממנו מיד הוא‬
‫כלה ואבד כמ"ש וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור ויחדו כלם יכליון (ישעיה ל"א)‪ .‬כי‬
‫בהתמוטט היסוד על פי רצונו ית' מיד כל הסיבות הקרובות והרחוקות ומחויביהם‬
‫ומשיגיהם כלם יאבדו מהר‪ ,‬הפך ממה שאמר אלוהים בקרבה בל תמוט (תהלים מ"ו)‪.‬‬
‫אמנם הגדולה היא על שלושה פנים‬
‫האחד במה שהוא ידוע שהטובות החיצוניות אינם טובות לפי השכל כי אם לפי הדמיון‬
‫והדבר המדומה הוא חסר המציאות וא"א לנסמך עליו שיהיה שלם להיותה לפי הדמיון‬
‫ולא ע"ד האמת‪ .‬הוא מבואר בפי כל חכם לב כי ע"כ קראום קניינים מדומים‪ ,‬וכבר דברו‬
‫בגנותם עד שאמרו שהם עצמם מעידים שהעדרם טוב ממציאותם‪ .‬וזה שכל המעלות‬
‫משמשות לאדם בהמצאם בו‪ ,‬והעושר אינו משמש רק בהוצאתו‪ .‬א"כ ההוצאה בו טוב‬
‫מהקבוץ‪ .‬הפך הטובות האמתיות‪ ,‬שימצא השלימות בקיבוצן והדבק בהן‪.‬‬
‫אמנם שלמה ע"ה על זה העניין עצמו אמר במשלי חכמתו מה שיזהר בו מאד‪:‬‬
‫כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך‪ .‬ושמת סכין בלועך אם בעל‬
‫נפש אתה אל תתאו למטעמותיו וכו'‪ .‬אל תיגע להעשיר וכו'‪ .‬התעיף עיניך בו‬
‫ואיננו וכו' (משלי כ"ג)‪.‬‬
‫ירצה אתה בן אדם אם נקרא נקראת לאכול את מושל‪ ,‬הוא יצר הרע המושל בך‪ ,‬כי תשב‬
‫ללחום עמו מלחם תאוותיו ויערוך לפניך שלחן מפת בג חמודותיו ויין משתיו‪ ,‬אל תתפתה‬
‫לו ואל תמהר לאכול מאכליו רק בעיניך תביט ובלבך בין תבין את אשר הוא נותן לפניך‪.‬‬
‫ובידוע כי תשים סכין בלועך לבלתי אכול ממנו אם בעל נפש מרגשת אתה‪ ,‬כלומר כלל מה‬
‫שאמרתי לך במליצה זו שלא תתאו למטעמותיו‪ ,‬שהוא לחם כזבים ירצה לחם לפי הדמיון‬
‫או לפי מראית העין ולא לפי האמת‪ .‬ומה בצע כי תאכל ולא לשבעה ותשתה ולא לשכרה‪.‬‬
‫ואחר שתקן המשל ביאר הנמשל ואמר‪ ,‬אל תיגע להעשיר מבינתך חדל‪ .‬ירצה כל מה‬
‫שאמרתי לך הוא להזהירך שלא תיגע להעשיר יותר מכדי הצורך שכתב החוקר בפ"ו מהי'‬
‫מהמידות‪ ,‬כי הוא ודאי לחם הכזבים והמדומה שאמרתי‪ ,‬ולזה מבינתך הראשונה אשר לך‬
‫בו ובקיבוצו חדל‪ .‬אבל בין תבין היטב פעם אחר פעם בחסרונו כי אז תצליח את דרכך ואז‬
‫‪145‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪146‬‬

‫תשכיל מה שאמר הנביא למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה‪ .‬שמעו שמוע‬
‫אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם (ישעיה נ"ה)‪.‬‬
‫הנה שביאר היות אלו הקניינים מדומים ונכזבים‪ ,‬מה שיחייב היות שכל הנסמך עליהם היו‬
‫יהיה כמו אכזב‪.‬‬
‫אמנם הפנים השניים הוא מה שיחויב מזה העניין הראשון‪ ,‬וזה כי מצד היותם מדומים‬
‫ולחם כזבים חויב שלא תשבע הנפש הרודפת אחריהם מהם כלל‪ ,‬כמו שאמר החכם‬
‫אוהב כסף לא ישבע כסף (קהלת ה')‪ .‬כי כאשר יחלום הרעב והנה אוכל מכל מאכל אשר‬
‫יאכל והקיץ ורקה נפשו או כאשר ידמה הצמא שהוא שותה כל משקה אשר ישתה וסר‬
‫דמיונו ממנו ולשונו בצמא נשתה‪ ,‬כך הדבר ההוא‪ .‬ולא עוד אלא שכל מה שמוסיפין לאסוף‬
‫מהם אסופות נתוספה להם תאוה על תאוה‪ ,‬כאלו המבוקש ההוא מסוגל לספות הרוה את‬
‫הצמאה‪.‬‬
‫וכבר אמרו ז"ל על זה אבר קטן יש בו באדם‪ ,‬משביעו רעב מרעיבו שבע (סנהדרין ק"ז א)‪.‬‬
‫ולדעתי על הלב או העין יצדק זה‪ ,‬כי העין רואה והלב חומד וכל אחד מהם הוא אבר קטן‬
‫מחזיק כל תאוות שבעולם‪ ,‬כמו שאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו' (במדבר‬
‫ט"ו)‪ .‬ואמרו עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה (ירושלמי פ"א דברכות ה"ד)‪ .‬ואין ספק‬
‫שהמרעיב עצמו מתת לאחד מהם אשר יתאווה‪ ,‬הנה הוא מקצר תאוותיו‪ .‬אמנם המשביעו‬
‫הוא מלמדו לאוות‪ ,‬וכמו שאמר שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה (משלי‬
‫כ"ז)‪ .‬וכבר כתב זה החכם על ההשתדלות המדיניות בפ' י' מהי' מהמידות‪.‬‬
‫ובמסכת תמיד (ל"ב ב) זכרו חז"ל עניין נכבד קרה לאלכסנדר מקדון בשובו מאיי הים‬
‫אמר כי שקיל ואתי יתיב אההוא מעיינא וקא אכיל הוו בהדיה גלדני מליחי בהדי‬
‫דמחוורי להו נפל בהו ריח אמר שמע מינה האי מעיינא מגן עדן קא אתי‪ .‬אית‬
‫דאמרי שקל מיניה מייא וטרא באפיה‪ .‬ואית דאמרי אדלאי כוליה עד פתח ג"ע‪.‬‬
‫רמא להו קלא פתחו לי בבא‪ .‬אמרו ליה זה השער לה' צדיקים יבואו בו‪ .‬אמר להן‬
‫אנא מלכא‪ ,‬אנא מחשבי חשיבנא‪ ,‬הבו לי מידי‪ .‬הבו ליה גלגלתא חדא‪ .‬אתא‬
‫תקליה לכולי כספא ודהבא דיליה בהדיה‪ ,‬ולא הוה תקיל‪ .‬אמר להו לרבנן מאי‬
‫היא? אמרו ליה גלגלתא דעינא דבישרא ודמא הוא‪ ,‬דלא קא שבע‪ .‬אמר להו‬
‫ממאי דהוא הכי‪ ,‬שקיל קליל עפרא וכסיה לאלתר תקיל‪ ,‬דכתיב שאול ואבדון לא‬
‫תשבענה ועיני האדם לא תשבענה‪.‬‬
‫ראו מוסר נפלא ונאות מאוד לאיש ההוא אשר נאמר עליו לפי בולמוס תאותיו אחר אלו‬
‫ההצלחות הזמניות אשר קצר ימיו בהשגתם‪ .‬ועל דרך זה אמר אבא שאול שנשקע עד‬
‫חוטמו בגלגל עינו של אבשלום (נדה כ"ד ב)‪ ,‬כמו שיבא עניינו בשער פ"א ב"ה‪ .‬ומסגולה‬
‫‪146‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪147‬‬

‫זאת אמרו אין אדם נפטר מן העולם וחצי תאותו בידו (מדרש קהלת פ"א)‪ ,‬לפי שכל עוד‬
‫שיוסיף לקנות עושר ונכסים לפיהן ולשיעורם יוסיף תאותיו וכן לכל שאר תשוקות כאלו לא‬
‫הגיעו במה שקנה מהם רק הידיעה וההכרה אל מה שיכסוף ממה שאין לו‪ .‬כי על זה עצמו‬
‫אמר החכם שלמה ע"ה לעלוקה שתי בנות הב הב שלש הנה לא תשבענה ארבע לא‬
‫אמרו הון (משלי ל')‪ .‬כי העלוקה הזאת היא בריה קטנה מאוד דומה למה שאמרו אבר קטן‬
‫יש באדם‪ ,‬ואמר שיצר לב האדם הוא דומה לה‪.‬‬
‫וקצת המפרשים אמרו‪ ,‬שהוא כמו עקולה שמתעקלת והולכת‪ ,‬וכן הוא עקוב הלב ונפתל‬
‫מתולדתו של נחש‪ .‬ואמר שמתחילה עשה אלוהים את האדם ישר בשת היה לו תאוה‬
‫טבעית משוערת לפי צרכו‪ .‬אמנם כשהתחיל להתעקל ולהתעקש הנה נתוסף לו רצון‬
‫ותשוקה שנית אל הדברים המותריים‪ ,‬ועוד מעט תהיינה שלש כי לא תשבענה‪ .‬וגם בזאת‬
‫לא יעמוד עד שיוסיף עוד סרה בקרית ארבע‪ ,‬וכוליה האי ועדין לא אמרה הון כי אחר שהיו‬
‫תאוותיו במספר היסודות אשר ממנו חובר עוד יותר רסן השלוח‪ ,‬עד שימצאו לו תאוות‬
‫חדשות מורכבות מזו ומזו‪ ,‬ויעלו לאין מספר ואיך ימות בלי חמדה‪.‬‬
‫וכל זה יחויב היותם עניינים בלתי אמתיים רק דמיונים כוזבים‪ ,‬כמו שאמרנו ראשונה כי‬
‫לזה חתם החכם העניין הראשון ההוא במ"ש התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו‬
‫כנפים כנשר יעוף השמים (שם כ"ג)‪ .‬ירצה‪ ,‬אם תתיר לעיניך לעוף בגובה החמדה‪ ,‬הנה‬
‫כל עושר שבעולם לא יהיה נחשב לכלום‪ ,‬כי עשה יעשה לו הממון ההוא לחומד כנפים‬
‫להגביה עוף על רום התאוות כולם‪ ,‬כנשר יעוף השמים‪ .‬וסוף דבר שהיא תאווה ותשוקה‬
‫אין לה סוף ותכלית‪ .‬והדבר אשר הוא כן לעולם הוא חסר וגרוע וכל הסומך עליו יחויב לו‬
‫פחיתות גריעותו‪.‬‬
‫והפנים השלישיים הנה חויבו מהיות הטובות ההמה טובות ההזדמנות‪ ,‬אשר מזה הצד‬
‫הם מזומנים ומעותדים למסיבות הזמן ותהפוכותיו‪ ,‬אשר בין לילה היו והיום או למחר עוד‬
‫אינם‪ ,‬כמו שקרה לרבים ונכבדים ממלכי האדמה‪ ,‬אשר מלאו בתיהם טוב ולעת זקנתם‬
‫יפלו במחשכים‪ ,‬כאשר יסופר מפי החוקר פרק ח' מא' מהמידות‪ .‬כי ע"כ היה אומר שולי"ן‬
‫החכם שאין ראוי שיקרא שום אדם מאושר עד נראה מה אחריתו ונדע אם נורש בחייו אם‬
‫לא‪.‬‬
‫גם אריסטו אמר לפי דרכו כי אף אחרי מותו לא יהיה שום אדם מאושר לפי שהאושר הוא‬
‫פועל הנפש לפי המעלה ואחר המות אין שום פועל‪ .‬וכבר אמרו ז"ל היום לעשותם ואין‬
‫מחר לעשותם (ע"ז ג' א) ואף כי ירצה שולי"ן כי במותו יוכר ויודע שהיה מאושר בחייו‪,‬‬
‫אמר שא"א לגזור שהיה דבר לשעבר‪ ,‬אם לא בשנניח שבזמן מה היה הווה ומה שלא היה‬
‫בשום זמן הווה איך נאמר עליו אח"כ שהיה‪ .‬ועוד שאי אפשר שלא יגיע למתים רושם דבר‬
‫מטובות הבנים והאחים ושאר הקרובים או רעתם וגם כי ירד המת בשלום שאולה בשרו‬
‫עליו יכאב באשר הוא שם בקברו‪ ,‬ונפשו עליו תאבל בהיות בבית מנוחתו‪ ,‬ולא יהיה‬
‫‪147‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪148‬‬

‫במתים חפשי מתהפוכות כאלה‪ .‬ואם הטובות האלו הם מעותדות אל אלו ההפוכים‪ ,‬מה‬
‫שא"א להכחישו‪ ,‬הנה האושר הסמוך עליהם גם הוא לא יעמוד‪ .‬וכ"ש בהתחבר שלשת‬
‫הפנים האלו המעידים עליה עדות נאמנה ומורים חסרונם וחולשת מציאותם וקלות‬
‫הפסדם‪.‬‬
‫[אגדה המתארת את רדיפת הקניינים]‬
‫אשר הכל כללו חכמים ז"ל בפרק המוכר את הספינה (ב"ב ע"ג ב) בהגדה תמוהה מאוד‬
‫בתחילת ענינה‪ .‬אמנם בטוב ההשקפה היא בכלל רעותיה המובאות שם הם מהמופלאות‬
‫והנוראות שבדברי חכמים וחידותם בזכרון כוונתנו הנה בדרך משל נאות וחיקוי קרוב אל‬
‫השכל וזה נוסחה‪:‬‬
‫אמר רבה בר בר חנא‪ :‬לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא דהוה כי אאקרא דהגרוני‪,‬‬
‫ואקרא דהגרוניא הוה כבת שתין בתי‪ ,‬ואתא ההוא תנינא ובלעא‪ .‬ואתא ההוא‬
‫פשקנצא ובלעיה לההוא תנינא‪ ,‬וסליק ויתיב על גב אילנא‪ .‬תא חזי כמה נפישי‬
‫חילי דההוא אילנא‪ .‬אמר רב פפא בר רבי שמואל‪ :‬אי לאו דהוה תמן לא הימני‪.‬‬
‫והוא כי זה החכם בטוב דעתו ושכלו אמר‪ ,‬שנראה אליו תוכן העולם הזה ומיני טובותיו‬
‫ואופן שימוש בני האדם בהם וסופם‪ ,‬והודיעו למשכילים במה שחדה להם חידה ואמר‬
‫לדידי חזי כו'‪ .‬המשיל לכל קניני העולם וחמודותיו אל הצפרדע‪ .‬לפי שמלבד שהוא על‬
‫הרוב מזון מוכן ומורגל אל התנין אשר בו יושלם המשל‪ ,‬הנה היא מתדמה ומתייחסת להם‬
‫מכמה צדדין‪.‬‬
‫האחד בקרקורה הידוע והמיוחד אליה אשר עליו קראו שמה אקרוקתא‪ .‬כי פיה תמיד מלא‬
‫שירה‪ ,‬ולשונה ערב ובוקר רינה‪ ,‬כמו שהטובות האלו הם משמיעים תמיד קול רינה וישועה‬
‫באוהלי הבעלים‪ ,‬עם שזה וזה הוא שיר של פגעים‪.‬‬
‫השני כי שטח עורה הוא מנומר עקודים נקודים‪ ,‬גם עיניה טרוטות כספירים‪ ,‬כמו שטוב‬
‫העולם מתראה לבעליו טלוא ועקוד עם נקודות הכסף בסבר פנים וטוב רואי‪.‬‬
‫השלישי שהיא קלת הדילוג והקיפוץ מזן אל זן‪ ,‬כמו שמדרך הקניינים האלה לדלג על‬
‫המפתן ולקפוץ מבית לבית ומרשות לרשות‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל גלגל הוא שחוזר בעולם‬
‫(שבת קנ"א ב)‪ .‬אבל אמר שראה אותה גדולה כעיר בת שישים בתים‪ ,‬לומר שזאת‬
‫הבריה ‪ -‬ואם קטנה היא ‪ -‬תכלול כל עניני קניני העולם הזה כלליהם ופרטיהם‪ ,‬כמו‬
‫שמספר השישים הוא כולל כל חלקי המספרים‪ ,‬כי על כן ישתמשו בו כל בעלי החשבונות‪.‬‬
‫ואמר שזאת העיר שכן היא כלילת יופי‪ ,‬שראה שבא תנין אחד ובלע אותה בכמותה‬
‫ואיכותה גם יכול לה‪ ,‬והוא באמת משל נכון וקרוב אל עוצם הכוסף והחמדה האנושית‬
‫הבלתי משוערת אל אלו הקניינים העולמיים‪ ,‬אשר הרחיבה להם נפשה ופערה פיה לבלי‬
‫חוק כמו שאמרנו‪ .‬ואחר שאפה כתנין רוב רובי רבבות מהם‪ ,‬נכספה וגם כלתה כפלי‬

‫‪148‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪149‬‬

‫כפלים מבראשונה‪ ,‬כמו שאמר שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם כו' (משלי כ"ז)‪.‬‬
‫כאשר יתבאר‪.‬‬
‫וזה התנין הוא בעצמו הנחש הקדמוני‪ ,‬אשר השיא ופיתה אם כל חי לפתוח פיה ולבלוע‬
‫תפוח או פגה או איזה פרי שהיה‪ ,‬אשר באמת לא הייתה הצפרדע הזאת בדמותה‬
‫בצלמה‪ ,‬ומ"מ כבר נזכר זה התנין במשל העלוקה שזכרנו‪ .‬ואמר כי עודנו באבו וכל קניני‬
‫העולם בקרבו‪ ,‬עוד מעט בא עורב אחד יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו‪ .‬הנה באמת העורב‬
‫הזה מקול נהי קריאתו גם מקדרות כסותו‪ ,‬ניכר שהוא שטן הוא מלאך המוות אשר שולח‬
‫בו‪ ,‬גם כי הקדרות והשחרות סימן אל החושך המורה על ההעדר הכרוך בעקבי כולנו‪,‬‬
‫מצד שהוא ערב להחזירו לאפיסתו‪ .‬ויורה כי המוות יכלה ויפסיד כל טוב העולם הזה‬
‫המדומה בכל מעשה תוקפו וגבורתו‪.‬‬
‫הנה כי העורב מוכן לפרוע פרעות ולנקום נקמת הצפרדע מיד התנין‪ ,‬כי ע"כ נשתמשו‬
‫בשניהם הרבה בהגדות ההמה בכיוצא‪.‬‬
‫הנה שכלל החכם עד הנה כל מה שאמרנו מדימוי אלו הטובות וכזביהם‪ ,‬ומבולמוס‬
‫רעבונם ומקלות הפסדם‪.‬‬
‫וכמוה יש לרז"ל אגדה אחרת דומה לזו וסמיכה לה‪:‬‬
‫אמר רבה בר חנא‪ :‬זימנא חדא הוה אזילנא בספינתא‪ ,‬וחזינא לההוא ציפרי דהוו‬
‫קיימי עד קרסולייהו במיא‪ ,‬ורישייהו מטו לרקיעא‪ .‬וסברינן דלא נפישי מיא‪ ,‬ובעינן‬
‫לקרורי נפשין‪ .‬נפקת בת קלא ואמר לן לא תחותו‪ ,‬דהא שבעין שנין דנפל חציצא‬
‫דבר נגרא‪ ,‬ולא מטא לארעא‪ .‬ולא תימא דנפישי מיא אלא דרדפי מיא (שם)‪.‬‬
‫יאמר כי ברודפם אחרי קיבוץ חריצות הממונות‪ ,‬כדרך אנייה בלב ים‪ ,‬היה רואה הכנות‬
‫שהיו קרסולי השתדלותם שקועים במי ים ההצלחות‪ ,‬והיה כזה מדמים להגיע ראשם אל‬
‫במותי עב‪ ,‬ושהוא וסיעתו היה בלבם להדמות אליהם ולרדוף אחריהם‪ ,‬כסבורין שהם‬
‫עניינים שיש להם סוף ותכלית‪ .‬עד שיצתה בת קול מעצת השכל האלוהי‪ ,‬ואמרו היזהרו‬
‫מהם ומדרכיהם‪ ,‬כי באמת כל שבעים שנה שהם שני חיי האדם יוצאים בעסק זה‪ ,‬ועדיין‬
‫לא הגיעו לסוף התאווה והחמדה‪ .‬וכמו שאמרו אין האדם נפטר מן העולם וחצי תאוותו‬
‫בידו כמו שאמרנו‪.‬‬
‫ולהורות שאין הזמן יוצא מהם מפני חשיבותם וממשותם אמר‪ :‬ולא תימא דנפישי מיא‪,‬‬
‫כלומר לא מפני כמותם ואיכותם‪ ,‬רק מפני רוב הטירוף והבהלה אשר לאנשים אחריהם‪.‬‬
‫והנה באמת זה העניין הנכבד הנרמז באגדה זו על זה האופן אינו רק זירוזו של ראשון‬
‫המחוקה בראשונה עד המקום שביארנו ממנו‪.‬‬

‫[מדוע יצחק ברך בעושר וכבוד ועניינים מדומים]‬
‫‪149‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪150‬‬

‫האמנה כי מכל מה שזכרנו מהן ומזולתן מהראיות הנכוחות יש להפלא מאוד על אלו‬
‫הברכות שבירך יצחק את יעקב‪ ,‬באומרו ויתן לך האלוהים מטל השמים וכו'‪ .‬יעבדוך‬
‫עמים וכו'‪ .‬שלפי הנראה כולם ירוצו מרוצת העושר והכבוד שהם עניינים מדומים בלתי‬
‫אמתיים וחיצונים מבעליהם‪ ,‬כמו שנתבאר‪ .‬וגם יתבאר מעניין הכבוד כמו שאמרו ז"ל‬
‫איזהו מכובד (אבות פ"ד) שער ס"ה ב"ה‪.‬‬
‫ואם כן על מה חרדו אבות כל העולם את החרדה הגדולה הזאת בשיחולו על ראש הראוי‬
‫כל אחד לפי כוונתו‪ .‬והיותר קשה כי אחר שנתנם ליעקב בו ביום חזר ונתנם לעשו‪ ,‬באומרו‬
‫הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל ועל חרבך תחיה וכו'‪ .‬והרי הם שני‬
‫שטרות היוצאים ביום אחד ודי קטטה ואיבה עולה ביניהם‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר פ' ס"ו)‬
‫מטל השמים ‪ -‬זה המן‪ ,‬שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכו' (שמות‬
‫ט"ז)‪ .‬ומשמני הארץ ‪ -‬זה הבאר שהעלה להם מיני דגים שמנים‪ .‬ורוב דגן ‪ -‬אלו‬
‫הבחורים‪ .‬ותירוש ‪ -‬אלו הבתולות וכו'‪.‬‬
‫ד"א מטל השמים ‪ -‬זה ציון שנאמר כטל חרמון וכו' (תהלים קל"ג)‪ .‬ומשמני הארץ‬
‫ אלו הקרבנות‪ .‬ורוב דגן ‪ -‬אלו הבכורים‪ ,‬ותירוש ‪ -‬אלו הנסכים‪.‬‬‫ד"א מטל השמים ‪ -‬זה מקרא‪ .‬ומשמני ‪ -‬זו משנה‪ .‬ורוב דגן ‪ -‬זו תלמוד‪ .‬ותירוש ‪-‬‬
‫זו הגדה‪.‬‬
‫ראה שהם חתרו בכל כו חם להסב פני אלו הטובות מהיותם טובות זמניות מדומות וקלות‬
‫אל היותם טובות אלוהיות קיימות ושלימות ונפשיות‪ .‬וכל זה להתיר זה הספק העצום‬
‫שהיינו בו‪ .‬ואולם אני רואה כי אות אחד בלבד של פרשה זו מבארת כל העניין הזה כולו‬
‫ומיישבת אותו על תוכן אמיתתו‪.‬‬
‫וזה שהחכם בפרק ההו א שערך בו הספקות שכתבנו ע"ד שולין והוא לא יוכל להכחיש רוב‬
‫החליפות והגלגולים אשר יקרו לאלו הטובות‪ ,‬התיר זה הספק בשאמר הן אמת שהאושר‬
‫הוא צריך לאלו הטובות‪ ,‬והם עוזרות ומיפות אותו‪ ,‬כמו שזכר ג"כ בפרק י"ג מאמר י'‪ .‬גם‬
‫הזכיר החכם שלמה טובה חכמה עם נחלה (קהלת ז') וחכמת המסכן בזויה (שם ט')‪.‬‬
‫אבל שמ"מ אין ריבוי אלו הטובות מצריכו‪ ,‬אדרבה הם מזיקות אותו‪ ,‬כמו שזכר בפרק‬
‫הנזכר‪ .‬ובפ' י"ד מהמאמר השביעי אשר כתבנוה בשער ט"ז‪ ,‬וגם אינם מעצמיותו ואינם‬
‫מתקשרות עמו בקשר כל כך אמיץ‪ ,‬שיתקומם האושר לעומתם עד שיהיה האדם לסיבתם‬
‫מאושר פעם ורש פעם‪ .‬הנה הטובות הגדולות לא יאבדו מהם‪ ,‬ואף כי יאבדו קצתם הנה‬
‫הנשאר יהיה בידו ובו יעשה חיל לפי ערכו‪ .‬ואף כי יאבדו ממנו כולם‪ ,‬לסוף לא יורש כי‬
‫הנה שלמיותו אתו‪ ,‬והיה מחנה שכולו וטוב מעלותיו לפלטה‪.‬‬
‫ועוד שאמרו חז"ל‪ :‬דעת קנית‪ ,‬מה חסרת? (תנחומא פרשת ויקרא)‪.‬‬

‫‪150‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪151‬‬

‫וגם כי יקרה על דרך הזרות הנפלא‪ ,‬הנה הזרות לא יקומם האושר האנושי מטבעו כי לא‬
‫טבע אלוהי הוא שלא לקבל שום שנוי וחלוף כלל‪.‬‬
‫וכבר הסכימו חז"ל לדעתו באומרם אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הצדיקים בחייהם‬
‫(שוחר טוב תהלים ט"ז) שנאמר הן בקדשיו לא יאמין וכו' (איוב ט"ו) והכוונה להורות כי‬
‫הקיום אשר לו יתברך לא ימצא כלל אצל זולתו מהנמצאים‪ .‬אמנם על קיום האושר בעצמו‬
‫והאפשרות הרחוק אשר בהתקוממותו ע"ד שכתב החכם‪ ,‬מצאנו ראינו אותו במה שהודיע‬
‫הב"ה חיבתו ופרסם אהבתו על הקדושים אשר בארץ המה במשפט שכלי שלא ישובו‬
‫אחור‪.‬‬
‫וגם מהשלמים אשר לא באו כתובים נמצאו על הזרות כיוחנן כ"ג (ברכו' כ"ט א) ואלישע‬
‫אחר (חגיגה ט"ו א) כי על הזרות ייהפך המאושר תחת מסיבות הטובות החיצונות‬
‫העוזרות והמשרתות‪.‬‬
‫וכל זה הוא מבואר נגלה בוא"ו של ויתן לך האלוהים שחשבוה מיותרת עד שדרשו בה יתן‬
‫ויחזור ויתן (ב"ר פ' ס"ו)‪ .‬אבל האמת שיורה שעיקר הברכה האלוהית והרוחנית כבר‬
‫נאמרה אשר עליה הייתה הכוונה כולה‪ ,‬אלא שהוסיף בה אלו הברכות הזמניות העוזרות‬
‫והסומכות אותה‪.‬‬
‫וכן הוא האמת הברור ממה שתמצא שתי פעמים ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו‬
‫שעירות ויברכהו כו' וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו'‪ .‬הנה שסתם הברכה בלשון ברכה‬
‫סתם‪ ,‬כי אין הפה יכול לפרש כי עין לא ראתה אלוהים זולתך‪ ,‬כמו שיבא בשער ס"ז בפ"ז‬
‫ממנו‪.‬‬
‫ואחרי כן טפל אליה הברכות אשר אל הטובות החיצוניות ואמר ויתן לך האלוהים מטל‬
‫השמים‪ .‬יעבדוך עמים וכו'‪ .‬הוה גביר לאחיך‪ .‬כי אם שאינם מעיקר הברכה הם עוזרות‬
‫ומיפות אותה‪ ,‬כי בהתחבר השררה והכבוד אל המידות המעולות הנה הוא נאה ומשובח‬
‫גם העושר היא עוזרת החכמה כדי שלא תתבזה בעיני ההמון‪ .‬והוא מה שביארו המשורר‬
‫באומרו הנה מה טוב ומה נעים כו' כשמן הטוב כו'‪ .‬כטל חרמון כו'‪( .‬תהלים קל"ג) יאמר כי‬
‫כאשר יזדווגו הטובות החיצוניות אל האמתיות יהיה הדבר טוב ונעים יחד‪ .‬ועל השררה‬
‫והכבוד אמר כשמן הטוב על הראש‪ ,‬שהוא כינוי הכבוד שיורד על הזקן זקן אהרן שיורד‬
‫ע"פ מידותיו‪ ,‬כי ודאי כבוד תפארתו מחובר ונלווה אל מעלות מידותיו‪ ,‬הוא טוב ונעים‪ .‬וכן‬
‫אמר על העושר המכונה לטל חרמון‪ ,‬כמ"ש ויתן לך האלוהים מטל השמים‪ ,‬כשיורד‬
‫ומתחבר אל הררי ציון שמשם תצא תורה ודבר ה'‪ ,‬הנה גם כן הוא טוב ונעים יחד אשר‬
‫בחיבור אלו העניינים יחד שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם‪.‬‬
‫כי הנוסף על הטוב יהיה ודאי טוב ונעים‪ ,‬וזה עצם כוונת מאמר ויתן לך האלוהים כו'‬
‫כמ"ש‪ .‬ואם כוונו לזה חז"ל במ"ש יתן ויחזור ויתן‪ ,‬הנה מה טוב‪.‬‬

‫‪151‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪152‬‬

‫[אגדת רבא בר בר חנה בהמשך הפירוש שניתן]‬
‫והנה אחר שנתיישב כל זה ראה איך כללו רבה בר בר חנה בסוף ההגדה ההיא שהיינו‬
‫בביאורה‪ ,‬כי אמר שראה שהעורב ההוא ברוב גודלו וכובד משאו‪ ,‬בשהיה טעון התנין‬
‫אשר בלע הצפרדע הגדולה ההיא בא ושכן על גב אילנא ואמר תא חזי כמה נפישי כו'‪.‬‬
‫והכוונה לרמוז אלינו כי כל אלו הטובות הרבות והמשונות לא נבראו אלא להצליח‬
‫ולהשכיל בעץ החיים‪ ,‬אשר זכרו החכם בפי' באומרו עץ חיים היא למחזיקים בה כו'‬
‫(משלי ג')‪ .‬אשר בעסקו ועיונו יוצג עץ החיים הידוע בעדן מקדם‪ .‬והעץ הזה אשר הוא ישא‬
‫את כל טובות העולם‪ ,‬והוא סובל אותם אחר שלא נמצאו אלא לצרכו ולעבודתו‪ ,‬ובכוחו‬
‫יתקיימו ולא בזולתו‪ ,‬כי הוא תכליתן והכל נברא לכבודו‪.‬‬
‫והוא אומרו תא חזי כמה נפיש חיליה דהאי אילנא‪ .‬והיא דבר נכונה כי ענף אחד ממנו‬
‫נושא את הכל‪ ,‬והוא ממש מה שאמרנו מעניין אלו הטובות ותכליתן מפי הברכה הזאת‪.‬‬
‫ולהורות שאין ראוי לתת לב לפשוטן של דברים כמו שהוא בקצת ההגדות‪ ,‬נענה רב פפא‬
‫ואמר אי לאו דהואי תמן לא המניה‪ .‬כלומר אם לא ראיתי כוונת זה העניין הנפלא והייתי‬
‫עליו מעצמי כמוהו‪ ,‬כמו שההסתכלות הזה הוא מחויב לכל מי שעיניו בראשו‪ ,‬לא הייתי‬
‫נותן לב לדבריו‪ .‬והוא מאמר שלם מאוד‪.‬‬
‫והנה באמת כאשר נשוב נתפלא בו מצאנו ראינו כל החזון הזה אשר נתחכם אליו זה‬
‫החכם בדברי שלמה המלך ע"ה לא סר ממנו ימין ושמאל‪ .‬זולתי במה שזכר תחילת עניין‬
‫ותועלתה‪ ,‬וסדר אחריו בליעת הצפרדע ע"י התנין‪ ,‬ושאת העורב אותו‪ .‬וזה כאשר אמר‬
‫בחכמתו‪:‬‬
‫הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו‬
‫שיעמול תחת השמש מספר ימי חייו אשר נתן לו האלוהים כי הוא חלקו גם כל‬
‫האדם אשר נתן לו האלוהים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו‬
‫ולשמוח בעמלו זה מתת אלוהים היא כי לא הרבה יזכור כו' (קהלת ה')‪.‬‬
‫הנך רואה כי זה האיש אשר ידבר בו אינו רק היודע לבחור טובה לעצמו ושום שכל‬
‫להשתמש ברשות באלו הקניינים הנחמדים‪ ,‬ותעל הצפרדע בפיו בכלי טהור ומאכל כשר‬
‫ומותר לרצונו לפני ה'‪ .‬ואיש כזה באמת שרי ליה עורבא כי כבולעו כך יישא אותו‪ ,‬וסליק‬
‫ויתיב באילנא דחיי והוא ישא והוא יסבול אותו‪ ,‬ואין מתת אלוהים גדולה מזו‪.‬‬
‫והנה כאשר זכר עניין המימינים בזה העניין‪ ,‬ואם הם מעטים‪ ,‬סדר אחריו עניין‬
‫המשמאילים שהם על הרוב והוא רוב גופו של משל הצפרדע ואמר‪:‬‬
‫יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם איש אשר יתן לו האלוהים‬
‫עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלוהים‬
‫לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע‪ .‬אם יוליד איש כו' אמרתי טוב‬
‫‪152‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪153‬‬

‫ממנו הנפל כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה גם שמש לא ראה (שם‬
‫ו')‪.‬‬
‫אמר כי רוב מה שיפלו עליו בני אדם הוא להיות הצפרדע לצבות בטן ולא לשבעה ואז ודאי‬
‫אינו יפה לאכול ולשתות אבל הוא נהנה מהם דרך הלעטה ובליעה שלא ברשות הבעלים‬
‫והוא באמת תואר בליעת התנין כאשר אמרנו‪ ,‬כי אין לך תנין גדול כמי שאינו חסר לנפשו‬
‫ליהנות מכל אשר יתאווה מכל הקניינים ההם‪ ,‬עם שלא ישליטנו האלוהים לאכול ממנו‪,‬‬
‫ואינו מרשה אותו עליהם לבלתי תתו אל נפשו חוקה כאיש הראשון אשר זכר‪ .‬וכמו‬
‫שפירשנו זה אצל היתר הבשר לבני נח שער ט"ו‪.‬‬
‫[כי איש נכרי יאכלנו]‬
‫ולזה הפליג המליצה באומרו כי איש נכרי יאכלנו‪ ,‬כי ודאי אינו איש ובעל אלו הקניינים על‬
‫דרך האמת‪ ,‬אבל הוא איש נכרי אצלם‪ .‬או נאמר שהוא איש נכרי כלומר תנין בצורת איש‬
‫או איש בדמות חמת נחש כאשר אמרנו על עשו בשער הקודם כמו שתאר זה החכם‬
‫אנשים כאלו במאמר סמוך להנהו אווזי דמשטמטי גדפיהו משמנייהו (ב"ב שם) כמו שיבא‬
‫ביאורו בשער פ"ה ב"ה‪.‬‬
‫ואמר כי זה האיש גם תנין אם יוליד ק' ורוב שיהיו ימי שניו בתמידות המלוי והבליעה‬
‫ונפשו לא תשבע מן הטובה ההיא כי לא השלים את חוקה וגם קבורה לא הייתה לו כלומר‬
‫שלא תכיל אותו הארץ ממיאוסו הנה טוב ממנו הנפל אחר שיומו יבא ואם יתמהמה לא‬
‫יאחר כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה והוא עצמו ענינו של עורב הנושא אותו‬
‫כי שק הושת כסותו וחשוכא עמיה שרי והכוונה כי איש אשר כזה שם ימות ושם יקבר ואז‬
‫יתום ומשם ואילך הוא בבל יראה ובבל ימצא בארץ החיים‪.‬‬
‫ועתה פקח עיניך וראה כי לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב והנפלא שזכרו הנה החכם‬
‫אשר לא כללו בעל ההגדה הזו בחידתו רק כאשר נחרוש בעגלתו‪ .‬ועוד תוסיף להביט‬
‫כמה יקרו דברי חז"ל ומה עצמו חידותם‪ .‬ויהיו נא דברי אלה ראיה על כל זולתם אף אם‬
‫נמצאו בה קשות וזרות מבא לאחריתן‪.‬‬
‫תיפח נפשן ורוחן הדוברים עליהם עתק‪ ,‬וכבר נתקדש על ידינו שמם וזכרם ע"י מאמרים‬
‫אלו בבוא תוכחה נגדנו עליהם מחכם אחד נוצרי נגד גוים רבים מחכמיהם וגדוליהם הם‬
‫השיבונו עליהם כדברים האלה והודה שהם דברי חכמים ודברים עתיקים‪.‬‬
‫ועכ"פ כבר באנו אל מה שחויבה החקירה עליו בזה הסיפור מה הנה שפע הטובות אשר‬
‫תחת הברכה הזאת אשר אליהן כוונו אלו עמודי עולם ומדרגת הטובות החיצוניות אצלם‬
‫וצרכם ובאיזה אופן נזכרו עמהם ונמנו בכלל ברכה זו אשר בעבורו אפשר שישותפו בה‬
‫הבנים בהם מה שאי אפשר רק בטובות העצמיות‪.‬‬
‫‪153‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪154‬‬

‫[כיצד גלגל ה' את העברת הברכות ליעקב]‬
‫ועכשיו נבאר על פי המאמר שזכרנו ראשונה מה שהייתה יד ה' במלאכה הזאת וסייע בה‬
‫באופן שיתכוונו חסדיו ויתגלגלו רחמיו עד יבואו ברכותיו ויחולו על ראש צדיק‪ .‬והוא מה‬
‫שדרש רב חיננא בר פפא רבות עשית אתה ה'‪ .‬וזה שבהיות חוש הראות שלם באדם הנה‬
‫רחוק או קרוב לנמנע שיטעה האדם מכוון אל אשר תחזה בו כוונתו‪ .‬אמנם בחסרון זה‬
‫הכוח אף על פי ששארו שאר הכוחות בשלמותם כבר אפשר להטעותו או להביא ספק‬
‫ומבוכה במחשבתו עד שינוצח כמו שיבוא‪ .‬והנה לפי שכבר הייתה כוונת יצחק אבינו לפי‬
‫מידתו מה שלא תאות לכוונת האל ית' בדבר הזה‪ ,‬כמו שהקדמנו עניינו בשער שעבר‪ ,‬היו‬
‫מחשבותיו ונפלאותיו אלינו ולתועלתנו לכהות עיניו של יצחק ועניין הפלאות בזה הוא כי‬
‫אף על גב דק"ל אין רע יורד מלמעלה (תנחומא פרשת תזריע)‪ ,‬ואין ממידותיו ית' למנוע‬
‫טוב מבעליו‪ ,‬אדרבא משמיא יהבי ולא שקלי‪ .‬אמנם העדרים ימשכו מהכרח החומר ומרוע‬
‫בחירת הסובל אשר ייסתר מלפני הטוב והמטיב‪ ,‬כמ"ש הלא על כי אין אלוהי בקרבי‬
‫(דברים ל"א)‪ .‬וביצחק אבינו לא נמצאת סיבה אחת מהנה‪ ,‬אמר שהיה פלא גמור שיכהו‬
‫עיניו בהשגחת השם ית' וברצונו המיוחד כדי שימשך משם טוב גדול כללי‪ ,‬והוא שיקבל‬
‫יעקב הברכות ההן ותבאנה ותלונה אל האומה הזאת בכללה‪.‬‬
‫כי על זה האופן כבר היה הרע ההוא טוב גמור ראוי ליחסו אליו ית'‪ .‬כי על זה הדרך אמר‬
‫הקדוש ברוך הוא למשה מי שם פה לאדם או מי ישום אלם (שמות ד') ולעבדיו חרשים‪.‬‬
‫והנה להיות רחוק בעיני חז"ל שיהיה כהות עיניו אלא מטבע זקנתו כשאר האנשים למה‬
‫שחוברו בו סיבות טוב ההולדה ע"צ היותר נכון שאפשר‪ ,‬כמה שאמרנו שער כ"ב חזרו‬
‫אחר סיבות שנתחדשו בו אחר הויתו‪.‬‬
‫ואמרו שם עוד (ב"ר פ' ס"ה) ותכהן עיניו כו'‪ .‬בשעה שעקד אברהם את יצחק על גבי‬
‫המזבח בכו עליו מלאכי השרת שנא' מלאכי שלום מר יבכיון (ישעיה ל"ג) ונזלו דמעות‬
‫מעיניהם אל תוך עיניו ונתרשמו עיניו וכהו עיניו‪ .‬עוד שם ותכהן עיניו מראות באותה שעה‬
‫שנעקד על גבי המזבח תלה עיניו והביט בשכינה‪.‬‬
‫משל למלך שהיה מטייל בפלטין שלו וראה את בן אוהבו שהיה מציץ עליו אמר אם אני‬
‫הורגו עכשו אני מכריע את אוהבי אבל אני גוזר עליו שיסתתמו חלונותיו‪.‬‬
‫[שלושת התכונות שבהן קצרה יכלתו של יצחק]‬
‫אמנם מה שאחשוב שכיונו בחלוף הסיבות האלה הוא למה שראו שכבר נתמצעו בזה‬
‫העניין אצל יצחק אבינו ג' מיני העלמים‪ .‬האחד כהיות העיניים‪ .‬והשני קצור המחשבה‬

‫‪154‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪155‬‬

‫ואמדן הדעת כי האדם השלם יראה ללבב‪ .‬והשלישי קיצור הכח הנבואיי כי ה' העלים‬
‫ממנו ולא הגיד לו‪.‬‬
‫והנה רב חיננא דבר בכהיית העיניים לבד‪ .‬אמנם הדרש השני נתן סבת הקצור המחשביי‬
‫ואמר שבשעת העקידה בכו המלאכים והוא כינוי לקצור השפע היורד מהשכלת האמצעים‬
‫וזלגו לתוך עיני בחינתו‪ ,‬והועיל זה הקיצור לעת כזאת כדי שלא יעבור אותו זכות לעשו‪.‬‬
‫אמנם הג' נתן סיבת הקיצור הנבואיי המושפע מאתו ית'‪ ,‬ואמר כי מאותה שעה הציץ‬
‫ונפגע והגיע לו מזה השפע הנבואיי ומאותה שעה נסתמו חלונותיו לעת כזאת להעלים‬
‫ממנו כדי שלא יצר לנפשו וירע בעיניו ויתפגם הברכה כמ"ש בשער הקודם‪.‬‬
‫והנה לפי שני אלו המדרשים האחרונים יהיה מאמר ותכהן עיניו מראות‪ ,‬סיבה לויקרא את‬
‫עשו כו'‪ .‬כי מצד קי צור בחינתו בו והעלם נבואתו במה שיהיה אחריו היה טועה בו ורוצה‬
‫לברכו בכל לבבו ובכל נפשו‪ ,‬וה' סבב את פני הדברים סבות עליות סבות תחתיות כדי‬
‫שתבוא הברכה על ראש המתברך בלב שלם ובנפש חפצה כמ"ש‪.‬‬
‫ואחר שהקדמנו מה שראוי להקדים בעניינים אלו ראוי לבא אל ביאור המעשה בזכרון‬
‫הספקות‪.‬‬

‫[הספקות בפרשה]‬
‫א‪ .‬ותכהן עיניו מראות ויקרא אל עשו כו'‪ .‬אי זו כהיית עיניים תספיק לשלא יכיר בו‬
‫וברשעתו ואם לא יראה בעיניו בלבבו ובאזניו ישמע ותקח נפשו שמץ מנהו‪ .‬ואם שכבר‬
‫התרנו זה לפי המדרש‪ ,‬מקרא אני מפרש‪.‬‬
‫ועוד למה יאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי שאין מצורך הברכות שיהיו סמוך‬
‫למיתה עד שאם היה יודע יום מותו יתאחר מברך אותו‪.‬‬
‫וגם מה טעם אלו המטעמים ואריכות הדברים לומר שא נא תליך די שיאמר עשה לי‬
‫מטעמים כאשר אהבתי‪.‬‬
‫ב‪ .‬כי הוא אמר בעבור תברכך נפשי בטרם אמות ורבקה אמרה ואברככה לפני ה'‪ .‬ועוד כי‬
‫היה לו לומר ותשמע רבקה ותאמר רבקה‪.‬‬
‫ג‪ .‬באומרו אולי ימושני אבי למה לא חשש יעקב אל טביעת הקול שהוא דבר שאי אפשר‬
‫להנצל ממנו וחשש שמא ימושהו אביו‪.‬‬
‫ד‪ .‬אחר שסי פר בלבול יצחק ומבוכתו בהכרתו את יעקב באומרו הקול קול יעקב כו' למה‬
‫חזר ואמר ולא הכירו כי היו ידיו כו'‪ .‬ולמה שאל לו שנית לאמר האתה זה בני עשו‪ .‬ועוד‬
‫שנה לו ואכלה מציד בני למען תברכך‪ .‬ועוד כי פתח בנשיקה גשה נא ושקה לי וסיים בריח‬
‫וישק לו וירח‪ ,‬ראה ריח בני‪.‬‬
‫‪155‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪156‬‬

‫ה‪ .‬וכבר חשבנוהו לגדול הוא התחלת הברכות האלה בוו העטף ויתן לך האלוהים ויותר‬
‫קשה מהיות כלן הצלחות זמניות‪ .‬ועוד שנתנן לזה וחזר ונתנן לזה‪ .‬וכבר הותר כל זה‬
‫בהקדמה ועוד ימשך בביאור‪.‬‬
‫ו‪ .‬בחרדה גדולה אשר חרד יצחק אבינו בתחילה עם אומרו גם ברוך יהיה הנה באמת‬
‫יראה שגם ידו הייתה במעל ואיך אמר בא אחיך במרמה‪.‬‬
‫ז‪ .‬בחילוף תשובותיו של עשו‪ :‬ראשונה אמר ברכני גם אני אבי‪ .‬בשנייה הלא אצלת לי‬
‫ברכה‪ .‬בשלישית אמר הברכה אחת היא לך אבי‪ .‬ולמה אמר יקרבו ימי אבל‪ .‬ולא אמר‬
‫יבואו‪.‬‬
‫ח‪ .‬מאמר רבקה וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב כו'‪ .‬והדר אמרה עד שוב אף‬
‫אחיך ממך‪ .‬והרי הוא כפל עניין בדברים אחדים‪.‬‬
‫ט‪ .‬אומרה למה אשכל גם שניכם יום א'‪ .‬ואם יהרוג עשו את יעקב כאשר יראה מי יהרוג‬
‫את עשו‪ .‬והיה לה להפחיד בסכנת נפשו לבד‪.‬‬
‫י‪ .‬דברי רבקה את יצחק אם לוקח כו'‪ .‬והלא עת צרה היא ליעקב ולא עת מצא אשה ולמה‬
‫לא הגידה לו דברי המשטמה כמו שכבר ידע סבתה‪ .‬וטעם מאמר הכתוב אל לבן בתואל‬
‫הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו שכתב עליו רש"י ז"ל לא ידעתי מה בא ללמדנו‪.‬‬
‫אלו הן הספקות שראיתי לעוררן הנה לצורך הביאור‪.‬‬
‫[שאלת רלב"ג על הברכות ותשובתו]‬
‫אמנם הרלב"ג העיר בעצם הברכות האלה ספק גדול אצלו וזו היא צורתו אם היו אלו‬
‫הברכות באופן הודעת העתידות לבוא על המבורך‪ ,‬ובלתי מתייחסות לרצונו‪ ,‬איך אמר‬
‫יצחק בא אחיך במרמה כו'‪ .‬ואם היו בעניין תפילה ובקשת רחמים להביא עליו מההצלחה‬
‫והטוב מה שתרצה אליו נפש הנביא‪ ,‬מי מנעו לברך את עשו בברכות עצמן שברך את‬
‫יעקב‪ .‬וכ"ש שלדעת עשו ברכן‪.‬‬
‫והתיר הוא זה הספק במ"ש שחויב להתקבץ בזה ובכל כיוצא בו ב' העניינים יחד וזה‬
‫שהנביא לא יברך רק לאיש אשר כברכתו‪ .‬ירצה שכשידע מצד הנבואה שזה המבורך מוכן‬
‫מצד המערכת או ההשגחה לאי זו הצלחה מיוחדת יברכהו ברצון נפשו מעניין הברכה‬
‫ההיא ותתחזק לו בסיבתה ההצלחה ההיא בשפע גדול ממה שהיה מוכן עליה מצד עצמו‪.‬‬
‫ומטעם זה תועיל ההנאה שנהנה המברך מהמקבל אם במאכל אם במתנה גדולה או‬
‫קטנה כי בזה תפנה מחשבתו אליו לדעת אי זו ברכה ראויה לו ובברכו אותו בברכה ההיא‬
‫עכ"פ בא תבוא‪ .‬ובזה האופן תהיה הברכה בהודעת עתידות‪.‬‬
‫ונתאמת לו זה מברכות השבטים אשר נאמר בהם איש אשר כברכתו (בראשית מ"ט)‬
‫וממאמר יעקב ידעתי גם הוא יהיה כו' (שם מ"ח) ומפני זה כאשר נהנה יצחק ממטעמי‬
‫‪156‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪157‬‬

‫יעקב וראה בהשגתו הנבואיית שהוא מוכן להתברך מעין אותם הברכות ברכו מיד ואמר‬
‫ויתן לך כו'‪ .‬יעבדוך כו'‪ .‬הוה גביר כו'‪ .‬אוררך ארור כו'‪ .‬והנה כאשר היו הברכות האלו‬
‫באופן מה קללה לעשו וחויבה הגעתם עכ"פ כבר היה בלתי אפשר שיקבל עשו ממנו‬
‫הברכות שהיה אפשר לקבלן מתחלה מצד הכנתו גם הוא ולזה אמר בא אחיך כו'‪ .‬וחזר‬
‫אחר ברכות שלא יחלוק בהם על ברכות יעקב כמו שנראה מהעניין‪.‬‬
‫זהו תורף הספק והתירו ואם הוא האריך הרבה‪ .‬ומהתימא הנפלא מה שהניח כי ידע‬
‫הנביא במה שנהנה ממטעמי עשו לפי דעתו הברכות הראויות לבוא על ראש יעקב כאלו‬
‫מסוגלת המאכלים ההם להביא ההודעה על בעליהם מבלי שידע הנביא מי הוא זה ואי זה‬
‫הוא כעניין המלחשים שמביאין להם אזור או רצועה שלוחשין עליהן כל שכן כשיאמר לו‬
‫שהוא זולתו והוא בעיני רעיון רוח‪.‬‬
‫אמנם במה שאמרנו ראשונה נסתלקו המבוכות האלו מעיקרן‪ .‬ותדע ותשכיל שאין עיקר‬
‫ברכות אלו מקבל החלוקה ולא ההתפשטות אל הבלתי ראוי‪ .‬אבל היו צריכות דעת‬
‫הבעלים אשר כבר זכו עליהם מן הדין ובידו לתתן למי שירצה‪ .‬והוא עניין אלוהי דק מאוד‬
‫ירוץ מרוצת הצרוף והזקוק ע"ד ההשגחה המיוחדת‪ ,‬בכמו אלו העניינים כמו שביארנו‪.‬‬
‫אמנם הברכות אשר קבלו החי לוק כבר נתנן לשניהם וידו חלקתן להן בק"ו ולא עליהם‬
‫הייתה חרדתם כמו שיתבאר עוד בפי' ב"ה‪.‬‬
‫והנה אחר ערוך השלחן בכל מה שנאמר בזה הדרוש היקר מעתה צפה הצפית אל ביאור‬
‫דבריו‪.‬‬

‫[פירוש הפרשה]‬
‫[עיוורונו של יצחק והיעזרו בשאר חושיו]‬
‫ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו מראות לפי שההשגות הפנימיות לא יושגו כי אם באמצעות‬
‫החושים החיצוניים כמו שזכר בטבעיות‪ ,‬והיה כוח קצתם יותר חזק בזה מקצתם לפי‬
‫מעלתם ודקותם‪ ,‬וזה כי לחוש הראות יש כוח חזק בבחינת העניינים והכרתם עד שלזה‬
‫הורגלו בכתבי הקדש ליחס אליו ההשכלה באומרו וראיתי אני בלבי (קהלת ב')‪ ,‬כי לא‬
‫יראני האדם (שמות ל"ג)‪ ,‬ואראה את ה' (ישעיה ו')‪,‬‬
‫ולמטה ממנו חוש השמיעה על האמת‪ .‬שלזה ג"כ הורגל בו יחס ההבנה והכרה השכלית‪.‬‬
‫שמע ישראל (דברים ו')‪ ,‬הסכת ושמע (שם כ"ז)‪ ,‬שמע בני (משלי א') וכדומה‪.‬‬
‫ולמטה ממנו חוש הריח כי ידמה להם בהשיג המושג מבלי הפגישה בו‪ .‬ולזה כבר נאמר‬
‫מרחוק יריח מלחמה (איוב ל"ט)‪ ,‬בהריחו אש (שופטים ט"ז)‪ ,‬והריחו ביראת ה' (ישעיה‬
‫י"א)‪ .‬ואמרו ז"ל מכאן שמריח וודאין (סנהדרין צ"ג ב)‪.‬‬
‫‪157‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪158‬‬

‫ולמטה מהם חוש הטעם כי זה לא יפעל רק בפגישת המוטעם אמנם לפי שהטעימה לאו‬
‫מילתא חמרית לגמרי היא אבל היא משפט הטעמים כמו שביארנו אצל עץ הדעת בשער‬
‫ז' וט' מצינו טעמו וראו כי טוב ה' (תהלים ל"ד)‪ ,‬ותהי בפי כדבש למתוק (יחזקאל ג')‪ ,‬כי‬
‫אמת יהגה חכי (משלי ח')‪ .‬כי הכרת הטעם יש בה דקות והשערה מדעת‪.‬‬
‫ולפי שהכוח אשר במישוש הוא למטה מכולם בזה עד שאין לו מבוא כי אם בבחינת‬
‫הרכות והקושי בשעירות או בחלקות קרירות או חמימות והוא עניין חומרי ממשיי לזה לא‬
‫יוחס לו בכתוב שום התבוננות אבל יוחסו לו הסכלות באומרו והיית ממשש בצהרים‬
‫(דברים כ"ח)‪ ,‬וכאין עיניים נגששה (ישעיה נ"ט)‪.‬‬
‫וכבר ביאר החכם בפרק י"ד מהמאמר הג' מספר המידות עניין אלו החושים כולם אצל‬
‫ההשתמש בהם בהנאות הגופניות וביאר שלא יוחס חטא בהנאה מהם בעצם זולתי בחוש‬
‫המישוש חרפה הוא לנו‪ .‬וזה לפי שלא נתלו אליו בחינה והכרה שכלית במשפטים והנה‬
‫לפי שבהיות חוש הראות שלם לאדם‪ ,‬היה קרוב לנמנע שיטעה האדם במה שיראה בפניו‬
‫אף על פי שיהיה הפסד שאר החושים לזה הייתה עצה ייעוצה מאת הש"י שייכהו עיניו של‬
‫יצחק לעת כזאת‪ ,‬כדי שיימשך ממנו מה שכוון אליו מעניין הברכות‪ ,‬כמו שאמרנו‪.‬‬
‫אמנם מהספור הזה תראה נפלאות איך נשתדל הזקן להיעזר משאר חושיו וטוב בחינותיו‬
‫למלא חסרון החוש ההוא‪ ,‬וכמה התחכם יעקב עד שנתפש בו והוא עניין נכבד מאוד‪.‬‬
‫(התר ספק א') ויקרא את עשו בנו הגדול‪ .‬אם כהו עיני בשרו הנה לא כהתה לגמרי עין‬
‫בחינתו מראות בדרכי עשו בנו שלא היה ראוי לאותה ברכה אז מצד עצמו ולזה התחכם‬
‫לזכותו וראה להרבות לו מצות ולסדר לפניו מעשים טובים אשר בהרגילו בהם‬
‫ובהזדרזותו עליהם יהיה לו לזכות לפני האל יתברך ויסכים שיתברך הבכור כבכורתו‪ .‬ולפי‬
‫צורכו אל אלו ההזמנות המשך זמן‪.‬‬
‫אמר לו (א) הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי ואם תקפוץ עלי המוות לא יהיה פנאי לזה‪.‬‬
‫ועתה טרם יחשיך שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד כו'‪ .‬הכין לפניו בזה‬
‫דרך ה' בבלתי שלמים לקבל הטוב לפי שעתם כמו שעשה בדם פסח ומילה וזולת זה‬
‫שבאו בכתובים‪ .‬כי כאשר ישא איש זה את כליו במצות אביו החמורה כלי ה' הוא נושא‬
‫וכאשר יחזיק בחצים ובקשת את קשתו הוא נותן וכשיוצא השדה במאמרו לפני ה' הוא‬
‫יוצא וכשהוא צודה את צידו הוא היה גיבור ציד לפני ה' וכשיעשה המטעמים להביא לחם‬
‫ה' הוא מקריב‪.‬‬
‫והנה בזה באר העניינים בשיורגל בהם עד שיושלם רצון הזקן בהם לפי חפצו ומאויי נפשו‬
‫אשר מדרכו שזה לא יהיה רק בפעמים רבות יש ממשות ליפות כוח המקבל גם להטיב‬
‫נפש הנותן שתתדבק במבורך ויושלם בזה וזה מה שחסר מצד עצמו‪( .‬ב) ולזה עצמו אמר‬
‫‪158‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪159‬‬

‫ב עבור תתברכך נפשי בטרם אמות כי יודע היה שאם לא יברכהו בחייו מהכח המסור אליו‬
‫על האופן שהקדמנו בשער שעבר כי אחר מותו לא יזכה אליה כמו שזכה הוא אחרי מות‬
‫אביו שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוהים את יצחק (בראשית כ"ה)‪ .‬ולא אמר‬
‫ואברכך לפני ה' כי לא ראה לברכו רק מפאת הכח המסור אליו במדה"ד כמו שאמרנו‪.‬‬
‫וכמה נתאמת זה במ"ש ויתן לך האלוהים כו'‪ ,‬כי מלפני ה' הוא בורח‪.‬‬
‫[דברי יצחק האחרונים]‬
‫ועתה ראה נפלאות ממאמריו האחרונים‪ .‬ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'‪ .‬והוא‬
‫דרך תימא שהרגיש ביעקב שהיה בו ריח שדה הנעבד ומוכן לקבל ברכת ה' ולזה ויתן לך‬
‫האלוהים כו' מה שלא חשב כן על עשו שאמרנו‪ .‬ויהיה מאמר כאשר אהבתי מוסב אל‬
‫העושה כלומר כאיש אשר אהבתי דכתיב ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וה"ה בכאשר‬
‫אהב‪ .‬וזה מפני שהאהבה לא תיפול על דברים כאלו כמו שכתבנו בשער ח' עיין עליו‪.‬‬
‫ורבקה שומעת בדבר יצחק כו'‪( .‬ב) יראה מדקדוק הלשון שלא הייתה דעת יצחק נוחה‬
‫שידעו בדבר הזה לא יעקב ולא רבקה אמו אלא שהוא כבר חשב שאין שומע אותו‪ .‬והנה‬
‫רבקה שומעת בדבר וכו' ואמר כן לפי שאם ידע שהיא שמעה לא תספיק שום תחבולה‬
‫להוציאו מידי ספקו כי ידע שיד אמו הייתה עם יעקב באהבתה אותו‪.‬‬
‫וילך עשו השדה לצוד ציד להביא‪ .‬יגיד הכתוב כי לא הרגיש עשו בטוב כוונותיו של יצחק‬
‫ולא כיון את מעשיו על העניין ההוא שאם היה מכוון היה אומר הכתוב ויעש כן עשו וישא‬
‫את כליו את תליו וקשתו ויצא השדה כו' כי כן דרכו בעניינים כאלו ויעש כן אהרן אל מול‬
‫פני המנורה העלה נרותיה (במדבר ח') ואז"ל מגיד שבחו של אהרן שלא שנה (ספרי‬
‫פרשת בהעלתך) וזולת זה‪ .‬אמנם זה האיש לא הרגיש ולא דקדק בכמו אלה העניינים כי‬
‫לא נסה‪.‬‬
‫ורבקה אמרה אל יעקב בנה וגו'‪ .‬גם לשון הכתוב הזה נותן טוב טעם ודעת למה ששנתה‬
‫רבקה אמנו בטוב שכלה ממה ששמעה למה שאמרה‪( .‬ג) וזה שהוא כבר תלה בדבריו‬
‫קבלת הברכות האלו בהשלמת כל המצות ההנה ע"פ דבוריו וממילא משמע שמי שלא‬
‫יצווה על זה לא יקבלם‪ .‬וכמו שאמר גדול מצווה ועושה וכו' (ב"ק ל"ח א) ורבקה אמרה‬
‫בעניין אחר והוא שלא הזכירה רק הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואוכלה ואברככה לפני‬
‫ה' כאלו לא יבקש רק מה שיועיל להטיב הנפש בלבד (ג) וגם הוסיפה באומרה ואברככה‬
‫לפני ה' לפני מותי להטעימו דבזכותא תליא מילתא ולזה אמרה ועתה בני שמע בקולי‬
‫לאשר אני מצוה כו' כיוונה גם היא להרבות לו זכות במה שיכוין לעשות כל מה שיעשה‬
‫במצות אמו הצדקת כדי שיוסיף זכות על זכיותיו כדי שלא תפגע בו חמת אביו וכמו‬
‫שאמרה בסוף עלי קללתך בני אך שמע בקולי ולך קח לי‪ .‬והנה הוא שמע וכיון המשפט‬
‫לשומרי מצוה כמו שאמר וילך ויקח ויבא לאמו מלמד דסבר וקביל‪.‬‬
‫‪159‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪160‬‬

‫הן עשו אחי כו' אולי ימושני כו' אחר שנאמר הקול קול יעקב למדנו שהיו נפרדים‬
‫בקולות‪( .‬התר ספק ג') ולא חשש לטביעת קלא לפי שהיה יודע לכוין לשנות קולו לקולו‬
‫של עשו‪ .‬כי יש אנשים רבים בקיאין לדבר בקול איש ואיש ולזה לא חשש רק שמא בשמשו‬
‫לפניו בצרכי הסעודה בפגעו בו הוא ימושהו וירגיש בחלקת בשרו שאינו עשו ויהיה בעיניו‬
‫כאיש אחר שהוא מתעתע בו ומשנה קולו לרמותו ויביא עליו הקללה המחויבת לצאת מפיו‬
‫על האיש הלזה ולא הברכה המכוונת ממנו‪ .‬ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך אם תשמע‬
‫בקולי ותתנהג על הסדר שאשים לפניך‪.‬‬
‫וילך ויקח כו' ותקח רבקה את המטעמים כו' ואת עורות כו' בג' פסוקים אלו תראה איך‬
‫כוונה בחכמתה לעשות מעשיה כתריס לפני הקיטרוג העתיד לבא מפאת שלשת‬
‫ההרגשים הנותרים‪ .‬המטעמים כאשר אהב‪ ,‬על הטעם‪ .‬ובגדי עשו בנה החמודות‪ ,‬לעניין‬
‫הריח שנאמר וירח את ריח בגדיו‪ .‬ואת עורות גדיי העזים‪ ,‬לעניין המשוש‪ .‬והיה כל זה‬
‫להם בתכלית הצורך למה שלא היה בידם לכוין שיעור הזמן הראוי להביא הסעודה שאם‬
‫ימתינו לשיעורו יקדמנו עשו בצידו וכוליה האי ועדיין נאמר ויהי אך יצא יצא יעקב וכו' ועשו‬
‫אחיו בא מצידו‪ .‬ולזה הוא היה הפתח שבו נכנס יצחק לכלל החשד כמו שאמר מה זה‬
‫מהרת למצוא בני‪ .‬ומלת החמודות תרגם אונקלוס דכייתא‪ .‬כלומר בלתי מזוהמות‬
‫במלאכת הציד נראה שקשה בעיניו שהיו לו בגדים חמודות לבא בהם לפני אביו ולא כאלה‬
‫חלק יעקב אמנם עשתה מה שעליה לעשות והטילה השאר על מי שבידו לגמור‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר פ' ס"ה)‬
‫ותתן את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה וכו' לותה אותו עד הפתח אמרה ע"כ‬
‫הייתי חייבת‪ .‬מכאן ואילך בוראך יקום לך‪.‬‬
‫מי אתה בני‪ .‬תמה למהירות בואו ולזה שאל עליו אם היה הוא יצא לצוד ציד וכשבאת‬
‫אליו תשובת יעקב באהבה אנכי עשו בכורך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא וכו' הנה הוא‬
‫בזכות חושו נתן אל לבו לדקדק בטביעות קולו אמנם לפי שהיה זר בעיניו שיהיה יעקב‬
‫מתנכר אצלו חזר לשאול לו מה זה מהרת למצוא בני עד שבאה תשובתו שנית כי הקרה‬
‫ה' אלוהיך לפני ובין זה וזה הוסיף הכרה בקול שהיה קולו של יעקב אבל במה שכבר חשב‬
‫לעשות לו בזה מופת חותך במישוש אמר ליה גשה נא ואמושך בני האתה זה בני עשו אם‬
‫לא‪ .‬והנה כשנגש וימושהו אמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו כי חוש השמע לא נתאנה‬
‫ועמד בעצמו‪ .‬אמנם חוש המישוש לגסותו לא הבחין בין שעירות עשו לשעירות גדיי העזים‬
‫ונתאנה‪.‬‬
‫ויראה שגם בשערות ההוא התחכמו לתקנו באופן שידמה לשעירות עשו (ד) הוא שאמר‬
‫הכתוב ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות כלומר שעירות כשעירותו‪.‬‬
‫[התפיסה החושית של יצחק כלפי יעקב]‬
‫‪160‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪161‬‬

‫ומכל זה למדנו מה שאמרנו מהיות חוש השמע קרוב אל חוש הראות בחוזק בחינותיו‪.‬‬
‫ומה שאמרו שלא גזר עליו כן רק מפני שאמר כי הקרה ה' אלוהיך לפני לפי שלא היה שם‬
‫שמים שגור בפיו של עשו (שם) הוא דרך דרש כי לא יתכן לפי מנהג הדבור היות מאמר‬
‫הקול קול יעקב דומה לקול אביו ולקול אמו (דברים כ"א) וכיוצא‪ .‬והנה עם זה כבר היה‬
‫נבוך בין גזרות שני החושים האלה שהיו זה לעומת זה‪( .‬ד) ולזה חזר לשאול לו אתה זה‬
‫בני עשו כדי שיוסיף להרגיש בקולו בדברי תשובתו‪ .‬אמנם בן חכם הבין כוונתו וקיצר‬
‫בתשובתו ואמר אני‪( .‬ד) ולזה נעתק להבחין מפאת הטעם ואמר הגישה לי ואוכלה מציד‬
‫בני למען תברכך נפשי ולפי שראה זה הכרעה גדולה אם לא יסכים הטעם שכבר יהיו תרי‬
‫סהדי לגבי חד אמר למען תברכך נפשי כלומר הברכה תלוי בזה‪.‬‬
‫ויגש לו ויאכל כו'‪ .‬עם שחלוף טעם המטעמים יראה ראיה מופתית על שאינו עשו הנה‬
‫הסכמתם לא הייתה ראיה גמורה על שהוא עשו כי הייתה שם רבקה שהייתה בקיאה‬
‫בהם ומצויה אצל שניהם ולזה עם הרגישו בהם טעם אחר ממש‪ ,‬עדיין נשאר במבוכה‬
‫הראשונה‪ .‬או שראה להיעזר עוד מצד חוש הריח ואמר גשה נא ושקה לי בני (ד) והייתה‬
‫הכוונה אל הריח‪ ,‬ואם לא פי' וכן נאמר ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו‪ .‬והנה‬
‫חוש הריח לא כזב אבל גזר משפט צודק‪.‬‬
‫והנה עם זה כבר הסכימו ג' חושים כי חוש הריח והמשוש העידו עליו והטעם לא קטרג‬
‫וחוש השמע נשאר לבדו ולזה נטה אחרי רבים ושפט שהוא הוא כאלו ראהו בעיניו‪ .‬ולזה‬
‫שת ף לשם חוש הראות ואמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'‪ .‬וכבר אמרנו כי‬
‫במלת ויברכהו נכללה כל הברכה ההיא המיוחדת לשם אשר לא נתנה לפרש ואין לשון‬
‫יכילה רק בלשון ברכה סתם כמו שאמר ויברך את יצחק בנו וכמו שאמר ויתן לך את ברכת‬
‫אברהם והיא ברכה כלולה כוללת כל הטובות האמתיות ועל דרך שאמר המשורר מה רב‬
‫טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים ל"א)‪.‬‬
‫אמנם להיות הטובות הזמניות עזר גדול לחיי ההצלחה אם להגיע הדברים הנאותים ואם‬
‫לדחות המונעים והמעיקים העוטרים האנשים מימינם ומשמאלם כמו שכתבנו באותם‬
‫ראיות אשר בשער לזה צורף אליו אלו הברכות הזמניות בתוספת ואמר (ה) ויתן לך‬
‫האלוהים מטל השמים כו' כלומר ויתן לך עוד מטל השמים ומשמני הארץ והוא חיבור‬
‫הטפל לעיקר‪ .‬וכבר נצטרף לו טעם תמיהת ראה ריח בני כו' כמו שכתבנו למעלה‪.‬‬
‫אמנם הזכיר בכאן אלוהים שהוא דיין בכל מקום להורות שלא נתנו הברכות רק אל הטוב‬
‫בעיני האלוהים כי הטובות האמתיות לא נתנו כי אם בחלוף העבודות אמתיות‪( .‬ה) אמנם‬
‫הטובות החיצוניות אשר נתן אח"כ לעשו לא הטיל עליהם תנאי זה של מדת הדין כמו‬
‫‪161‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪162‬‬

‫שעשה שלמה באמרו ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כו' אמנם בנכרי אשר לא‬
‫מעם ה' הוא אמר ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי (מלכים א' ח')‪.‬‬
‫הוה גביר לאחיך כו'‪ .‬יראה שנתכוון שאפילו יהיה יעקב כאשר חשש יחולו עליו הברכות‬
‫שאם לא כן למה יאמר הוה גביר הרי הוא מעצמו הבכור והגביר‪ .‬ולסיבה זו חתם אורריך‬
‫ארור ומברכיך ברוך כלומר תהיה מי שתהיה כיון שהטוב בעיני ה' לברך אותך המונע‬
‫הטוב ממך ענוש יענש‪ .‬וזאת הסיבה עצמה שחתם כן בלעם בברכותיו (במדבר כ"ה)‬
‫שהעניין דומה מאוד לברך מה שלא היה בדעתם מתחלה לברך ואם הוסיף בלעם במה‬
‫שבקש לקלל‪.‬‬
‫ויהי כאשר כלה יצחק כו' ויעש גם הוא כו' ויחרד יצחק כו' (ו) להזדמן כל אלו העניינים‬
‫על כיוון הזמן ולצמצומו שלא חסרו ליגע זה בזה כמלוא נימא תמה תמיהה גדולה ואמר מי‬
‫איפה הוא הצד ציד‪ .‬ירצה שעדיין איפה עמי ורז"ל אמרו שנסתר אחרי הפתח כאשר פתח‬
‫אותה עשו לבא זה נכנס וזה יוצא שנאמר אך יצוא יצא כו' (ב"ר פ' ס"ו) והיה העניין פלא‬
‫גדול בעיניו שיצוד יעקב ציד ויביא ויאכל מכל לשובע נפשו ויברכהו כאשר עם לבבו בטרם‬
‫יבא עשו וגזר כי מאת ה' הייתה לו להסב הברכה אליו וחתם גם ברוך יהיה‪ .‬ואפשר‬
‫שחתם כן כדי שלא יובן מחרדתו שהוא מתנחם ועובר על מה שכבר יצא מפיו אורריך‬
‫ארור כי חפץ בברכה ותבואהו‪.‬‬

‫[עשיו מבקש את הברכות]‬
‫כשמוע עשו את דברי וכו'‪ .‬הכתוב מעיד שעקר מה שצעק עשו על אודות הברכות לא‬
‫היה מצד הרגשו בתועלתם רק לשמעו דברי אביו וראותו בחרדתו הכיר שהם דבר גדול‬
‫(ז) ועדיין היה חושב שהיו טובות זמניות כי על כן אמר ברכני גם אני אבי שאם היה יודע‬
‫סודן היה מכיר שהטובות ההנה לא נתנו לחלוקה בין שני אנשים כהם בשום פנים כמו‬
‫שביארנו כבר בהקדמה והוא מה שפתר לו אביו באומרו בא אחיך במרמה ויקח ברכתך‬
‫אמר זה על הברכה הסתמית הראויה לבכור אשר עליה אמר ויברכהו‪.‬‬
‫הכי קרא שמו יעקב לפי שהיו דברי אביו מוכיחים שהסכים אל דעת יעקב התריס כנגדו‬
‫ואמר הכי קרא הזקן הזה אם שם בנו זה יעקב שיורה הוראה שלימה על הפועל העתיד‬
‫כמו כי כל אח עקוב יעקב (ירמיה ט') לפי שהיה עתיד לעקבני זה פעמים שאם בשביל וידו‬
‫אוחזת בעקב די בשיגזור השם מהלשון מבלי שיורה על עבר או עתיד כמשפט כל השמות‬
‫הנגזרים וזה יורה שהוא ידע בכל זה ועושה עצמו כאלו אינו יודע וכבר היה לו מקום‬
‫לתלונה זו מזה הצד כי על זה העניין נראה שנתכוונה רחל בשם יוסף (בראשית ל"ו)‬
‫לכלול בהוראתו שיוסף ה' לה לעתיד בן אחר‪ .‬מ"מ אחר התלונה גמר דבריו באומרו הלא‬
‫אצלת לי ברכה (ז) כלומר יודע אני בודאי שאליו נתכוונת‪ .‬אמנם אי אפשר שלא הפרשת‬
‫לי ברכה מה בשביל כמה סעודות שהסעדתיך‪.‬‬
‫‪162‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪163‬‬

‫ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך וכו'‪ .‬הנה האב החכם כבר רמז אליו אמיתת‬
‫העניין באמרו בא אחיך במרמה ויקח ברכתך‪ .‬וכסיל לא יבין את זאת וחזר בשאלתו הלא‬
‫אצלת לי ברכה לזה הוצרך לבארו לגמרי ואמר הוי יודע שעניין הברכה הזאת היא להיות‬
‫המתברך בה עקר במין האנושי עד שיהיו שאר כל ההצלחות טפלות אליה ומזה הטעם הן‬
‫גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים שהוא מין אחד מגדולי מיני ההצלחה והוא‬
‫השררה והרדיה בכל אשר יקווה מהם שום מניעה ועיכוב להגעתה‪ .‬והוא מה שכיוון‬
‫במאמר וירדו בדגת הים וכו' (שם א') ומוראכם וחתכם וכו' (שם ט') כמו שכתבנו הטיב‬
‫בשער ט"ו‪ .‬וגם דגן ותירוש סמכתיו שהוא מין שני מההצלחה המחויבת להמצא אליו‬
‫לעוזרו ולסומכו בה כדי שלא יחסר לו די סיפוקו ולא יטרד בבקשתם ומהפלא בלקחו לשון‬
‫סמכתיו שיורה על שהם סמך לדבר גדול ממנו כלשון החכם עצמו שאלו הטובות עוזרות‬
‫וסומכות הטובות האמתיות וכמו שבזה הלשון עצמו נשתמש הנביא בכיוצא בזה באומרו‬
‫וחמתי היא סמכתני (ישעיה ס"ג) כמו שיבא בפסוק אחלקם ביעקב שער ל"ג בעזרת האל‪.‬‬
‫וחתם ולכה איפה מה אעשה בני כי הנה הברכות כלן הן עניין אחד והראוי והנאות שלא‬
‫יפרדו אלו מאלו ואחר שלא זכית לעקר מה אעשה לך‪.‬‬
‫ויאמר וכו' הברכה אחת היא לך אבי ברכני וכו'‪( .‬ז) הנה הבן הסכל אמר ליה שאינו‬
‫מהמחויב שיתאחדו הברכות כולן להיות כעניין אחד עד שלא יתפרדו כמו שאמר‪ ,‬אבל‬
‫שיחלקם ויפרידם‪ ,‬ואם לא זכה אל הברכה העיקרית שייתן לו מהברכה אשר הוא קורא‬
‫אותה טפלה‪ ,‬כי הוא חשבה לטובה ועיקרית‪.‬‬
‫ולזה השיב אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך וכו'‪ .‬ואפשר שעשו אחר שנענה על מה‬
‫שאמר הלא אצלת לי ברכה חזר מפנים אחרים מהעזות ואמר חזקה שאין אדם נותן כל‬
‫אשר לו בחייו וישאל על הפתחים שעל היסוד הזה אמרו כל מתנות חולים שאין בה שיור‬
‫אינה מתנה (ב"ב קמ"ו ב) ולזה אם לי לא אצלת ברכה הלא אצלת לך ברכה אחת לפחות‬
‫בדרך שיור כדי שיתקיימו דבריך והנה מאותה ברכה ברכני גם אני אבי‪.‬‬
‫וישא את קולו ויבך למה שחשב שנטרד לגמרי מהטובות הזמניות ולא היה העניין כאשר‬
‫חשב כי מיד ברכו כמו שנתבאר‪ .‬ולדעתי שלא ברך יצחק את עשו כלל רק שפירש לו עניין‬
‫ברכות שבירך ליעקב ואמר כי במה שאמר לו ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני‬
‫הארץ שלא יובן ממאמרו שלא יהיה לו ג"כ כי כבר אפשר לו לשבת בארץ שמנה ומוצלחת‬
‫וגם שתהיה מושפעת מברכות שמים מעל‪ .‬וגם מה שאמר יעבדוך עמים וכו' הוה גביר‬
‫לאחיך אין הכוונה שיהיו לו כעבדים נמכרים נושאי סבל אלא שיהיו עם בפני עצמו תופשי‬
‫חרב ועושי מלחמה וכובשי ארצות רק שיהיו לו למס עובד כמו שהיה העניין בימי רוב מלכי‬
‫בית ראשון ובקצת מלכי בית שני‪ .‬וגם שהברכות הללו מטבען שתהיינה תנאיות והוא כי‬
‫בכל זמן שיהיו עושין רצונו של מקום תהיינה על עמדם אבל באופן אחר כבר יש לו מקום‬
‫ורשות לפרוק עולו מעל צוארו כמו שפירש לו באומרו והיה כאשר תריד וכו' כתרגומו‪.‬‬
‫ומ"מ כבר היה עויין יעקב על זה שמא נטלה ממנו זאת הברכה של טל השמים ומשמני‬
‫‪163‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪164‬‬

‫הארץ כי על זה אמר משה בברכותיו וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן‬
‫ותירוש (דברים ל"ג) וכן יתבאר שם‪.‬‬
‫וישטום עשו את יעקב כו' יאמר כי דבר המשטמה לא היה על הברכה שכבר נתפייס במה‬
‫שא"ל אביו‪ .‬אבל היה על מה שברכו אביו על ידי תחבולותיו‪.‬‬
‫ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל כו'‪( .‬ז) כלומר אף על פי שאירע שיקרבו ימי אבל אבי‬
‫מפני הצער לא אמנע מהרוג את יעקב אחי‪.‬‬
‫(ח) ויוגד לרבקה וכו' ועתה בני וכו' וישבת עמו ימים אחדים וכו'‪ .‬הנה רבקה בראותה‬
‫שנאת עשו באיבה גדולה ורבה משטמה ובהרגישה כי מכח עצת הבכורה הוא מתמרמר‬
‫אליו יותר כמו שאמר את בכורתי לקח וגם עתה לקח ברכתי שאם לא היה כן כבר היה‬
‫מתפייס לאמר אולי מקרה הוא‪( .‬ח) לזה פירשה לו מה שאמרה לו שילך פדנה ארם וישב‬
‫שם עד אשר תשוב חמת אחיך ושכח את אשר עשית אתה לו שלא מעצתי ואולי שלא‬
‫ידעה גם היא במעשה ההוא כמו שלא ידע אביו עד העת ההיא וגם זה חכמה מאתה‬
‫להודיעו שלא נמשך לו דבר רע מעצתה‪.‬‬
‫(ט) למה אשכל וכו' כוונה דבריה בחכמה להכריחו אל הבריחה וזה שאין צריך לומר שאם‬
‫יפחד שיפול הוא ביד עשו שהבריחה היא הכרחית אלא שאפילו הונח שיפיל הוא את עשו‬
‫הנה הוא לא ימלט מיד בניו ויחויב אז השכול משניהם‪.‬‬

‫[רבקה שולחת את יעקב]‬
‫(י) ותאמר רבקה אל יצחק קצתי כו' גם זה יורה על רוב בקיאותה בדרכי החיים והוא‬
‫שסיבבה פני בריחת יעקב וצאתו מבית אביו לעניין לקיחת אשה ממשפחתו לא שילך‬
‫כדמות בורח לפי שהיציאה לכוונת בריחה יבעיר לב אחיו לרדוף אחריו או לשמור עברתו‬
‫נצח‪ .‬ולזה דברה אל יצחק שידבר אתו ויצווה עליו על זה כדי שיראה שמצות אביו‬
‫תכריחהו והוא שנאמר בסוף וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל‬
‫הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו‪( .‬י) יאמר שהלך במצות אביו וגם שהמקום אשר הלך‬
‫שם היה שווה לשניהם כי הוא בית אחי אמם ומזה לא ניכר שהוא בורח כמו ההולך‬
‫למקום שאין יד שניהם שווה בו והוא מה ששלח לו בפתחו לו בדברי שלום עם לבן גרתי‬
‫ואחר עד עתה (בראשית ל"ב)‪ .‬והכתוב מעיד שהועילה עצתה דכתיב וירא עשו כי ברך‬
‫יצחק את יעקב ושלח אותו פדנה ארם וכו' וישמע יעקב וכו' וירא עשו וכו' וילך עשו וכו'‬
‫שנראה שכבר הסיח דעתו מהעניין הראשון אל העניין השני המחודש‪ .‬ועם זה פנה זה אל‬
‫הימין וזה אל השמאל ויפרדו איש מעל אחיו ונמצאת הברכה דבקה במבורך בהסכמת‬
‫בית דין של מעלה עם בית דין של מטה שהיה מקטרג בראשונה ולבסוף הודה ונתן בעין‬
‫יפה זה שלש רגלים‪ .‬והועיל לזה זירוזו העצום אשר מסר עליה נפשו מתחלה ועד סוף‪.‬‬
‫ועתה יקום יעקב ויגל בחלקו ישמח ישראל ויזכה במקחו ואיש איש מבניו ישיש בנחלתו‪.‬‬
‫לא עתה יבוש בקנות מפי הגבורה לו משפט הבכורה‪.‬‬
‫‪164‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪165‬‬

‫עקידת יצחק שער כה (פרשת ויצא) – בראשית כח‬
‫יבאר כי כמו שחויב להכזיב הרבה מהדמיונות מפני מופתי השכל‪ ,‬כן חויב להכזיב‬
‫המופתים השכליים מפני ההודאות הנבואות‪.‬‬

‫פרשת ויצא יעקב‪.‬‬
‫במדרש (ב"ר פ' ס"ט)‬
‫אמר רבי אבהו משל לבן מלכים שהיה ישן בעריסה והיו הזבובים שוכבים עליו‪.‬‬
‫כיון שבאת מניקתו ושהתה עליו והניקתו‪ ,‬ברחו מעליו‪ .‬כך בתחילה והנה מלאכי‬
‫אלוהים עולים ויורדים בו‪ ,‬כיון שנגלה עליו הב"ה ברחו מעליו‪ .‬הוי והנה ה' נצב‬
‫עליו‪.‬‬

‫[הנבואה מכחישה את מופתי השכל]‬
‫כמו שחויב אל הכח המדמה להכזיב הרבה מדמיונותיו מפני מופתי השכל וגזרותיו‪ .‬כן‬
‫יתחייב זה השכל להכחיש קצת משפטיו ודיניו מפני ההוראות האלוהיות הנאצלות עליו‪.‬‬
‫הקודם יתבאר תכלית הביאור מהרבה דברים זכרום החוקרים‪ ,‬שהמדמה נתפש עליהם‬
‫כי להיותו כוח חומרי משותף אל כל הב"ח‪ ,‬הוא עלול מאוד אל ההשתבשות בקבלת צורות‬
‫שלא נמצאו נפרדות אך מקבל הרכבתם מזה אחת ומזה אחת‪ ,‬וימציא במחבורם מה שלא‬
‫היה‪.‬‬
‫גם ימאן לקבל את אשר לא ראה מהמה ואם הם אמתיות כמו שהוא העניין בהשערתו‬
‫קטרי המאורות הגדולים ויתר הכוכבים או במצב האנשים על שני קצות הקוטר העובר על‬
‫חוג הארץ איש נכחו וכפות רגליהם מקבילות זה לזה וכדומה לאלו אשר על כרחו יש‬
‫להודות הפך ממה שנראה לו כי אין לו פה להשיב דבר כנגד המופתים המוחלטים הבאים‬
‫עליהם מפאת השכל אשר עליו להכזיב כזביו ובדיותיו כמו שכתב החכם בטבעיות‪.‬‬

‫הנה כמו כן יקרה אל השכל האנושי כי כל מה שישלים עיוניו ויקיף בדעתו הנמצאות‬
‫הכוללות ויתעצמו השגותיו בכל מה שאפשר לו ההשגה עליו כבר יוצץ עליו אור הרוח‬
‫האלוהי ויעזרהו לדעת גדולות לא יחשוב ולראות נפלאות לא חשב ולא ידע ויישריהו אל‬
‫הכרת אמיתת עיונים ועניינים חשבם בהפך ראשונה אם בעיוני אם במעשי‪.‬‬

‫‪165‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪166‬‬

‫ואם שהדבר הוא ברור ומועד מפי רוב סיפורי תורתנו הקדושה בעדות נאמנה‪ ,‬עכ"ז לא‬
‫נחדל מהביא ראייה מפרסומי העניינים הנעשים‪ ,‬והקימונו עליו לעדים נאמנים שלשה‬
‫נסיכי אדם‪ .‬והם שמואל ונתן ומיכיהו בן ימלא נביאי ה'‪.‬‬
‫[טעותו של שמואל בבחירת אליאב]‬
‫הלא תראה כי שמואל הנביא‪ ,‬להמשכו אחר מה שיגזרהו שכלו מהנתן שבט מלכות אל‬
‫איש יפה תואר ובעל קומה כמו שכבר היה עניינו של שאול‪ ,‬שנאמר הראיתם אשר בחר בו‬
‫ה' כי אין כמוהו בכל העם (ש"א י')‪ .‬לזה בראותו אליאב ניצב הקומה‪ ,‬וייף בעיניו למלוכה‪,‬‬
‫גזר ואמר אך נגד ה' משיחו (שם ט"ז)‪ .‬אמנם הושפע עליו הכח האלוהי‪ ,‬ואמר אליו אל‬
‫תבט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו‪ ,‬כי לא אשר יראה האדם כו'‪ .‬אמר אל תבט‬
‫אל עניין יופי המראה וגובה הקומה‪ ,‬שכבר מאסתי למלוכה עניין אלו התוארים מיום בחרי‬
‫בשאול בעבורם והיה מה שהיה‪ .‬והודיע כי לא אשר יראה האדם בשכלו הוא אמת‪ ,‬עכ"פ‬
‫אבל מה שיראה השכל העליון וישפוט עליו‪ .‬וגזר הגזרה עצמה שאמרנו ואמר‪ ,‬כי האדם‬
‫יראה לעיניים וה' יראה ללבב‪ .‬כלומר כמו שמחק האדם בטוב שכלו הוא שיראה וישפוט‬
‫על העיניים ושאר החושים‪ ,‬כאשר ייפול הטעות בהם לסיבה מהסיבות כהטעות בעוות‬
‫המטה אשר ביאור שזכרו (ר"ל שהמטה הישר נראה עקום במים) וכיוצא‪ .‬כן הוא מחוק‬
‫השכל האלוהי לראות ולשפוט להישיר מה שיטעה לבב האדם במושכליו‪ .‬והנה הפי' הזה‬
‫מלבד שהוא נאות לפי ענינו הוא מוכרח כשתעויין היטב כוונתו‪.‬‬
‫[טעותו של נתן בבניית דוד את המקדש]‬
‫אמנם נתן הנביא כאשר אמר לו דוד המלך (שמואל ב' ז') ראה נא אנכי יושב בבית ארזים‬
‫וארון האלוהים יושב בתוך היריעה‪ ,‬מה נאמר‪ :‬ויאמר נתן הנביא אל המלך כל אשר‬
‫בלבבך לך עשה כי ה' עמך‪ .‬הנה שגזר בעיון שכלו מה טוב ומה נעים לבנות בית אלוהים‪,‬‬
‫ומי כדוד נאמן לה' לבנותו‪ ,‬והסכים בדעתו ושהוא ית' יהיה עמו‪ ,‬עד שהיה דבר ה' אליו‬
‫בלילה ההוא‪ :‬לך אל דוד לאמר כה אמר ה'‪ ,‬צוה שיאמר לו זה בלשון תמיהא‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫ראה כמה נתרחק דעתך בזה ומשפטיך אשר אתה חרצת בעומק עיונך ממה שיגזרהו‬
‫השכל העליון‪.‬‬
‫ואחשוב שלא עשאו שליח‪ ,‬רק כדי שתהא לו תוכחה עצומה על מה שהחליט בדבר מבלי‬
‫המלך בגבורה‪ .‬וכמו שאמרו חז"ל (ספרי פ' דברים) על אומר אנכי הרואה (שם א' ט') כי‬
‫לעצם השליחות כבר נאמר בדברי הימים‪ ,‬ויהי עלי יד ה' לאמר דם לרוב שפכת ומלחמות‬
‫גדולות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת כו' הנה בן נולד לך כו' (ד"ה א'‬
‫כ"ב)‪ .‬כי דברים כאלו לא אמרם אלא בינו לבינו‪ ,‬כי לא נמסרו לשליח‪ .‬אמנם סתם הדברים‬
‫ושלחו בהם כדי שיהיה לו לתוכחת מוסר‪.‬‬
‫‪166‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪167‬‬

‫[טעותו של מיכיהו במלחמת גלעד]‬
‫ומיכיהו גם הוא כאשר אמר לו אחאב (מלכים א' כ"ב) הנלך אל רמות גלעד אם נחדל‪ ,‬עם‬
‫שהקדים לומר לשליח חי ה' כי את אשר יאמר ה' אלי אותו אדבר הנה מתחלה טרם יהיה‬
‫יד ה' עליו לפי שראה בטוב בחינת שכלו שטוב ויפה הוא שתשובנה ערי ישראל עליהם ע"י‬
‫המלך המולך בעת ההיא‪ ,‬כי זה וכיוצא בו הוא סבת הקמותו עליהם‪ .‬לזה אמר לו עלה‬
‫והצלח ונתן ה' ביד המלך‪.‬‬
‫אמנם אחאב עם היותו רשע במעשיו למוד היה בעניינים האלו וידע ההבדל שיש בין‬
‫שיאמר מפאת השכל האנושי לבד ובין מה שיאמר עוד הנבואה והוא כבר הקדים ההודעה‬
‫כי לא ידבר עליו על הדרך הנבואיי טוב כי אם רע‪ .‬ולאמת דבריו אלו אל יהושפט אמר לו‬
‫עד כמה פעמים אני משביעך אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ה'‪ .‬ולזה נאמר בסוף‬
‫ויאמר מלך ישראל אל יהושפט הלא אמרתי אליך לא יתנבא עלי טוב כי אם רע‪ ,‬וזהו מה‬
‫שרצהו אחאב יותר מדעת האמת‪ ,‬והמעשה העיד‪.‬‬
‫מ"מ כבר קרה לו למיכיהו בזה לגזור בדעתו דבר וכאשר נתעורר לדברי אחאב להתבודד‬
‫ולכוין אל הנבואה הוכחש זה הדעת וידע שלא יצליח ולא יתן ה' ביד המלך כמו שאמר כי‬
‫הוא ית' ובית דינו יעצו עליו רעה כמו שנזכר שם‪.‬‬
‫הנה שעדות שלשתן מכוין למה שאמרנו מצורך התישרות השכל האנושי באלוהי העומד‬
‫עליו כי על זה הייתה עצת יתרו נכונה בשאמר וצוך אלוהים ויכלת עמוד (שמות י"ח)‬
‫ואמרו ז"ל לך המלך בגבורה (מכילתא פ' יתרו)‪.‬‬
‫[השכל האנושי צריך להיכנע להוראות הנבואיות]‬
‫ואם כן איפה בדברים אלו המעשים אשר מדרך השכל האנושי להתגבר עליהם בחוזק יד‬
‫כ"ש בידיעות העליונות הרוחניות ובהשגת אמיתות העיונים האלוהיים ודעת דרכיו ומצוא‬
‫חפציו שהם עליונים נעלמים נסתרים ונפלאים ממנו כמו שאמר המשורר פליאה דעת‬
‫ממני נשגבה וכו' (תהלים קל"ט)‪ .‬ורבן של נביאים בקש עליהם‪ :‬אפס קצהו תראה וכלו לא‬
‫תראה‪ .‬שהשכל האנושי יש להכנע לאלו ההוראות הנבואיות לבטל דעתו ולסתור גזרותיו‬
‫מפניהם כמו שאמר בפירוש כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו' (ישעיה נ"ה)‪ .‬וזה אם‬
‫להכחישם ממש כמו שקרה לאלו הג' רעים נאמנים‪ .‬אם לתת לב ולהעמיק להשגת דברים‬
‫והכרת עניינים אשר לא שערום ולא ציירו מציאותם מתחלה כמו המראות האלוהיות אשר‬
‫נזכרו לישעיה ויחזקאל וזכריה‪ .‬וזולתם מהנביאים שהשתוממו עליהם בדבריהם‪ .‬או‬
‫כשנתוסף אליו מדע והשכל והשגת עניין מה והכנתו היותו על אופן אחר ובפנים שונים‬
‫עצומים ונפלאים ממה שחשב והשכיל מהם ראשונה‪.‬‬

‫‪167‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪168‬‬

‫[מראות יעקב משנים את תפיסתו]‬
‫כמו שהיה העניין ליעקב אבינו במראה הנפלאה אשר יסופר עליה בתחילת פרשה זו אשר‬
‫ביאר בדבריו שבאת עליו ההערה האלוהית להשכילו ולהודיעו והעלותו במדעו שיעור מה‬
‫שהיה בתחילה זר ונפלא בעיניו‪ .‬וכמ"ש בפי' אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי‪ .‬והיה‬
‫עניין תמיהתו לפי שההנחה הזאת‪ ,‬רצוני לייחד לאל יתברך קביעות דירה ובית מושב אהל‬
‫ומשכן‪ ,‬כאשר תייחד אותם התורה האלוהית בכאן ובעיקר סיפוריה‪ ,‬הנה היא תניח‬
‫ביטולים גדולים לפי ההצעות השכליות‪ ,‬ובפרט תחייב שלשה שקרים עצומים‪.‬‬
‫הראשון שיהיה הוא ית' בעל שיעור כמשפט כל מתקומם במקום‪.‬‬
‫והשני שיהא מתנועע ונעתק ממקום למקום בנסוע המחנות‪.‬‬
‫והשלישי שיהא לו שום צורך אשר לו יתנועע‪.‬‬
‫חלילה לאל מאלו החסרונות וכיוצא בהם כלל וחלילה שיסכים השכל העיוני עליהם‪ .‬אמנם‬
‫באת כנגד זה ההערה האלוהית והרחיבה בו ספריה וספורים לא לבטל גזירות השכל‬
‫באלו הגזירות והמשפטים וכיוצא בהם שהם תקועים במקום נאמן אבל לעוררו ולזרזו‬
‫לדעת מתוך ההנחות האלו דעות ועיונים שהיו מתחלה רחוקים בעיני שכלו ולהקרבם‪ ,‬וזה‬
‫במה שישכיל בכל מה שיאמר מזה המין כי חפץ ה' למען צדקו לרשום ולצייר בלבנו‬
‫אמיתת השגחתו ועוצם עיונו ותכלית הדבקו באנשים השלמים החפצים לשמוע בקולו‬
‫ולדבקה בו שיעור מה שלא יושכל אל הדעות הפלוסופיות‪.‬‬
‫כי אם יספיקו לגזור קצת גזרות אמתיות במציאותו ואחדותו ופשיטותו יתב'‪ ,‬הנה באמת‬
‫יחסרו מהשכיל עיקר מה שצריך השכלתו להצלחת האדם ושלמותו‪ ,‬כמו שביארנו היטב‬
‫אצל פי' עץ הדעת טוב ורע שער ז'‪ ,‬וכמו שיושלם ביאורו בכמו אלו העניינים על מעשה‬
‫המשכן שער מ"ח ב"ה‪.‬‬
‫[השמים כסאי – משקף גדולה ותפארת והעדר חסרונות]‬
‫וכוונת זה התועלת הנמרץ ביארה ישעיהו הנביא באומרו כה אמר ה' השמים כסאי והארץ‬
‫הדום רגלי (ישעיה ס"ו) הנה במה שאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי ייחס לעצמו‬
‫הגדולה והגבורה באופן שלא יסבול שום חסרון מהג' אשר זכרנו‪ ,‬כי מי שהשמים כסאו‬
‫הוא‪ ,‬והארץ שרפרף שלו‪ ,‬הנה כבודו מלא עולם‪ .‬והנה הוא בלתי בעל תכלית‪ .‬ואשר הוא‬
‫כן לא יתקומם ולא יתנועע‪ ,‬כי הוא מאמר שווה לאומרו (ירמיה כ"ג) הלא את השמים ואת‬
‫הארץ אני מלא‪ .‬והנמצא העליון הכולל אשר בזה אינו צריך לזולתו כי הכול שלו‪ ,‬שנאמר‬
‫כי לי תבל ומלואה (תהלים נ')‪.‬‬
‫ואם כן איזה בית אשר תבנו לי שאבוא לדור ולהתקומם בתוכו ואיזה מקום מנוחתי שאנוח‬
‫בו מהרוגז והעצב שיש לי מחסרון דבר ואיך תחשבו שאני נעתק ממקום למקום לבוא‬
‫‪168‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪169‬‬

‫ביניכם כאחד מכם שמתנועע בכללים גשמיים ועל ידם עושין כלל צרכיהם שהרי אין‬
‫מציאותי על זה האופן‪ ,‬ואין מעשי נעשין על הדרך ההוא בשום פנים‪ .‬שאם נקראתי בורא‬
‫ויוצר ועושה ואת כל אלה ידי עשתה‪ .‬רצוני השמים והארץ שהזכיר וכל צבאם‪ .‬לא הייתה‬
‫הבריאה ביד ולא בשום כלי גשמי כלל‪ ,‬רק ויהיו כל אלה נאום ה' כלומר במאמר לבד‪ ,‬וכמו‬
‫שאמר בדבר ה' שמים נעשו (שם ל"ג) כי הוא אמר ויהי (שם) וכמו שנתפרסם בעשרה‬
‫מאמרות נברא העולם (אבות פ"ה) ועניין המאמר הוא הרצון האלוהי לבד‪.‬‬
‫ואם כן למה בחרתי בעיר וצויתי לבנות לי בית מקדש לשכון בתוכם‪ ,‬ודאי לא לצרכי רק‬
‫לצורך השכנים ותועלתם‪ ,‬כמלך שמעתיק ישיבתו מארץ טובה ועיר ממלכה לעיר קטנה‬
‫וארץ גזירה להטיבה ולהצליחה להוציאה מעמלה ועניה על ידי רוב הברכות וההצלחות‬
‫אשר יבואו לרגלו‪ .‬והיה הטוב ההוא מה שכוונתי להעיר אזן קצרי ההשגה ומשתוקקין אל‬
‫השלמות ומשתדלין אל הגעתו‪.‬‬
‫ולזה אמר ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי‪ .‬ירצה כוונתי לשום עיני לטובה על‬
‫השכל האנושי אשר הוא מתחילתו עני ונקצר יד מהשיג אמיתת העניינים העמוקים אשר‬
‫אמרנו‪.‬‬
‫אך כשימצא לו תנאי שני והוא שיהיה נכה רוח‪ .‬כלומר מרגיש בקוצר השגתו ומתעצב בה‬
‫כי אל השמח בחסרונו או שאינו מרגיש בה אין לו שום תקנה‪.‬‬
‫ועוד צריך תנאי שלישי שיהא חרד מאוד ומשתדל לקראת השלימות ובחריצות גדולה וכמו‬
‫שאמר (ש"א י"ו) ויחרדו זקני העיר לקראתו‪ ,‬הנה חרדת אלינו כו' (מ"ב ד')‪ .‬כי ודאי איש‬
‫אשר אלה לו יועילו מאוד אלו ההערות להצלחתו‪.‬‬
‫ואולי כי רצה באומרו ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה כו' ואל זה אביט כו' כי את כל‬
‫אלה צבאות השמים והארץ אשר זכרתי עשתה ידי ויהיו כל אלה נמצאים ועומדים לפני‬
‫מזומנים למצותי ואין אתי חסרון כל דבר ועם כל זה לא אביט לשכון שכינתי כי אם אל עני‬
‫ונכה רוח וחרד על דברי‪ .‬ועל דרך שאמר ע"י משה הן לה' אלוהיך השמים ושמי השמים‪,‬‬
‫רק באבותיך חשק ה' וכו' (דברים י') וזה וזה הוא דרך נכון‪.‬‬
‫וכל אלו העניינים ומה שילוה אליהם כפי כוונתו כלם יבואו על נכון במקום המיוחד בשער‬
‫הנזכר ב"ה‪.‬‬
‫[ההכרה שהגיע אליה יעקב בדרכו]‬
‫ועתה ראה איך קרה לו ליעקב אבינו ע"ה זה העניין‪ ,‬רצוני שכבר היו לו עיונים רבים‬
‫ונכבדים בנויים לתלפיות על הקדמות שכליות אמתיות במציאות האל יתברך ואחדותו‬
‫ו פשיטותו ואופן השגחתו והנהגתו זה המציאות שיעור מה שאפשר אל השכל השגתו‪,‬‬
‫‪169‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪170‬‬

‫ושלמותו זה הביאו לשהערה עליו רוח ממרום להשיג ולהשכיל גדולות ונפלאות אשר לא‬
‫ידעם ושחשבם בעיונם היותם בעניין אחר‪ .‬וזה מה שיורשם מאוד בספור זה במה שחוזר‬
‫לזכור יציאת יעקב מבאר שבע ומגיד פגיעתו במקום ההוא ולינתו בו‪ .‬ומזכיר שלקח מאבני‬
‫המקום ושם מראשותיו‪ .‬ובשכבו שם חלם החלום הנכבד והנורא ההוא אשר עליו אמר‬
‫בהקיצו אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ויירא ויאמר מה נורא כו' ושלסוף לקח את‬
‫האבן אשר שם מראשותיו וירימה מצבה וכל העניין ההוא המגיד גודל המושג לו שם‬
‫ועוצם מעלתו‪ ,‬כי לא יתכן שדברה תורה לשון הבאי בזיכרון פרטים כאלו אם לא יועילו‪,‬‬
‫דמאי איכפת לן אם שם מראשותיו מאבני המקום או ששמה על כרים וכסתות‪ .‬וגם לא‬
‫דברו חכמים לשון הבאי כשאמרו שהאבנים הללו היו מריבות זו עם זו (חולין צ"א ב)‪.‬‬
‫לומר עלי יניח צדיק זה ראשו עד שנעשו אבן אחת דכתיב ויקח את האבן אשר שם‬
‫מראשותיו‪ .‬וגם כמו שאמר שם וחזר ונשנה במדרש שוחר טוב בשיר של פגעים (תהלים‬
‫צ"א) רבי נחמיה אומר שלשה אבנים היו‪ ,‬אמר אם האל מיחד שמו עלי כמו שיחד על‬
‫אבותי‪ ,‬יעשו שלשתן אחת ועמד ומצאן אחת‪ .‬ואני הנני רואה אותו מתפרש היטב כשיהיה‬
‫הכל פונה אל התל שהיינו פונים אליו‪.‬‬
‫ויצא יעקב מבאר שבע כו' להיות הקורות אותו בדרך הזה עניינים נפלאים עיקריים‬
‫ושורשיים לשלמות האדם והצלחתו‪ ,‬וראויין ליסמך אל קבלתו הברכות מפי בית דין של‬
‫מעלה ומטה‪ ,‬כמו שאמרנו בשער הקודם‪ ,‬חזר לייחד להם סיפור בפני עצמו‪ .‬וכבר נודע‬
‫מה שאמרו חז"ל שנטמן בבית שם ועבר ארבעה עשר שנה (מגילה י"ז א) כמו שהוכיחו‬
‫ממספר שניו‪ ,‬והוזכר בפרש"י זכרונו לברכה (ס"פ תולדות) אשר מזה נמשך כי בצאתו‬
‫משם באוצר בלום מלא חכמות עיוניות היה מוכן לשתקראנה לו נוראות כאלה‪ ,‬והוא אומר‬
‫ויפגע במקום כו'‪.‬‬
‫ואם שפשוטו במקומו עומד‪ ,‬וזה המקום אשר נקרא שמו יתברך עליו כמו שיתבאר כבר‬
‫נודע ממקרי האבות‪ ,‬שעם היות דברים קורין אותם לשעה גם כן היו רומזים לעניינים‬
‫גדולים ונפלאים‪ ,‬אם להווה אם לעתיד‪ ,‬לזה הוא נכון לומר כי ויפגע במקום ירמוז אל העיון‬
‫באלוהיות על דרך שאמרו ז"ל ברוך המקום (שבת י"ג ב)‪ .‬ולהיות הדרוש הזה זר ונפלא‬
‫מאוד מהשכל האנושי‪ ,‬הוא מה שנאמר בו ויפגע במקום‪ ,‬שהוא כינוי אל הקיצור בהשגה‬
‫וכמו שאמר הציץ ונפגע (חגיגה י"ד ב)‪.‬‬
‫[רמז במדרש על תשוקתו של יעקב להשגת האמת]‬
‫ובמדרש (ב"ר פר' ס"ח) ויפגע במקום מלמד שבקש לעבור ונעשה לו העולם ככותל הנה‬
‫רמזו אל תשוקתו אל השגת אלו האמתיות ועמידת המונעים ההיולאניים לפניו עד שפגע‬
‫במקום‪ ,‬לפי העניין השני שדרשוהו ז"ל (ברכות כ"ו ב) מלשון תפלה כי על זאת יתפלל כל‬
‫חסיד לנותן השלמות ב"ה‪.‬‬
‫‪170‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪171‬‬

‫ובהכינו עצמו בעיון ובמעשה מן השמים ירחמו ויסייעו בשלמותו עד אשר ישיג המשיג‬
‫בפתע את אשר נתאוה אליו‪.‬‬
‫והוא העניין הג' אשר דרשו חז"ל (חולין שם) ויפגע במקום מלמד שקפצה לו הארץ דכלהו‬
‫אתנהו ביה‪.‬‬
‫[ויקח מאבני המקום – הקדמות והנחות פילוסופיות]‬
‫ואמר וילן שם כי בא השמש כי מתחלה באה שמשו ולא זרח עליו אור אלו האמתיות עד‬
‫הנה‪ .‬ויקח מאבני המקום כו'‪ .‬אמר שהזמין עצמו אל אותו השלמות במה שכבר לקח‬
‫מאב ני המקום והם ההקדמות האמתיות וההנחות הצודקות אשר הם אבנים שלמות‬
‫אבנים יקרות שעליהם הוסד הדרוש הנפלא ההוא המכונה בכאן במקום לפי מנהג חז"ל‪.‬‬
‫וישם מראשותיו‪ ,‬שהשכיל אותם כולן והוליד מכללם אמיתת מה שאפשר להוליד‪ ,‬וראה‬
‫שכולן צריכות אל הלימוד ההוא‪ ,‬ואם אחת מהנה יפול מהבנין והוא אמרו ז"ל שהיו‬
‫מריבות זו עם זו וכו'‪ ,‬כי על זה הדרך כבר אפשר לכל אחד מהם ליטול את השם ולומר‬
‫שעליה תבנה ותכונן הבניה והגזרה ההיא‪ .‬אבל בבחינת הדרוש עצמו בכללו‪ ,‬כולן מופת‬
‫אחת הנה‪ .‬ולזה אמרו שנעשו כולן אבן אחת‪ ,‬ע"פ הכתוב שאמר ויקח את האבן אשר שם‬
‫וכו'‪.‬‬
‫הלא תראה שחכמי הפילוסופיא הוצרכו אל כ"ו הקדמות שזכרן הרב המורה בתחילת‬
‫חלק ב'‪ ,‬וכלן לבאר מציאות השם ית' אחדותו ופשיטותו‪ ,‬וכולן מתקשרות יחד להעשות‬
‫מופת חותך אל אלו הדרושים כמו שנתבאר שם‪ .‬וגם מי שאמר ג' אבנים היו‪ ,‬כיוון אל ג'‬
‫חלקי החכמה‪ :‬לימודית טבעית ואלוהית‪ ,‬המעיינות בג' חלקי המציאות אשר בהסכמתם‬
‫יחד במופתיהם יתקיים השכל במושגיו‪.‬‬
‫ורבנן אמרי מיעוט אבנים שתים‪ ,‬ועמד ומצאן אחת (שוח"ט שם)‪ .‬כוונתן לחלוק החכמה‬
‫לפחות אל הטבע ואל מה שאחר הטבע והכל הולך דרך אחת‪.‬‬
‫[סולם מוצב ארצה]‬
‫ואיך שיהיה אמר כי במה שקנה מהחכמה על זה השיעור‪ .‬וכאשר שכב שם במקום ההוא‬
‫בהיות מחשבותיו משוטטות לפניו ורעיוני לבביה על משכביה סליקו‪ .‬ויחלום והנה סולם‬
‫מוצב ארצה וראשו וכו' יאמר שנראה אליו שם הסלם האלוהי הכולל שהוא מדרגת‬
‫הנמצאות וסוד השתלשלותם כי הוא מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והוא אשר בו‬
‫יקושר עולמות שלשתן יחד‪.‬‬
‫וראה עוד שמלאכי אלוהים והם השלמים מהמין האנושי בזכות מחשבותם ועיונם‬
‫משתדלים לעלות משפל מצבם בדרך עיונם במופתי ראייה אשר הוא הלימוד מהמתאחר‬
‫הידוע אצלם אל הקודם היותר ידוע אצל הטבע‪ ,‬עד שכן עלו מעיון אל עיון אחר מעולה‬
‫ממנו עד הגיעם אל ראש הסולם אשר הוא ית' נצב עליו‪ .‬וזה הלימוד הוא אשר יקראוהו‬
‫‪171‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪172‬‬

‫חכמת הטבע המכונה בפי דעת קצת למעשה בראשית‪ .‬אמנם בהיותם על זאת המדרגה‬
‫מהשגה מיד הושפע עליהם אור השכל האלוהי עד ישיגו בזוהר שכלם ורוב בינתם‬
‫הנבואיית אמיתת הנמצאות ודרך השתלשלם מהסיבה אל המסובב‪ ,‬שהוא עניין נפלא‬
‫מאוד מהראשון‪ ,‬כי על כן כינה אופן השגתם וידיעתם זאת דרך ירידה‪ ,‬כי בם הולכים‬
‫מהנכבד אל אשר תחת ממנו‪ .‬וזה הלימוד הוא למכונה המעשה מרכבה‪.‬‬
‫וכבר דקדק הרב המורה עניין העלייה הקודם לירידה בפרק ט"ו חלק א'‪ .‬אבל על עניין‬
‫אחר‪ .‬ואמר שתכלית מה שהשיג בזה העיון הנפלא והנה ה' נצב עליו‪.‬‬
‫ואמר במדרש (ב"ר פ' ס"ט)‬
‫רבי חייא רבא ורבי יוחנן חד אמר עליו על הסולם וחד אמר עליו על יעקב מאן‬
‫דאמר עליו על הסולם ניחא‪ ,‬ומאן דאמר עליו על יעקב שהוא מתקיים עליו‪.‬‬
‫והתבונן בדברים האלה האלוהיים כי לפי שמדרגות הסולם ההוא הנראות לשלמים בעין‬
‫שכלם הם מדרגות הנמצאות כולם אשר בכללם הנמצאים השמימיים והרוחניים גבוה מעל‬
‫גבוה עד הסיבה הראשונה ית' שמו הניצב עליהם במדרגה אין למעלה ממנה‪ .‬לזה אמר‬
‫כי למ"ד על הסולם ישולח זה הלשון עליו ירצה על העולם בכלל‪ ,‬כמו ששולח על המדרגות‬
‫הקרובות אליו אשר הם הפשוטים מחומר שהוא מבואר שהוא התיצבות מעלה לא‬
‫התיצבות גשמי‪.‬‬
‫אמנם למ"ד על יעקב איך ישולח זה הלשון עליו עד שיאמר שה' נצב עליו שזה לא יופשט‬
‫מהגשמות חלילה‪ .‬ותירץ שהוא מתקיים עליו‪ ,‬ירצה שאין הכוונה באומרו ניצב על המצב‬
‫הגופיי‪ ,‬רק שהוא תואר מורה על הקיום והנצחיות‪ .‬כי השיג במראה זו כי ה' אשר הוא‬
‫העומד הנצחי והמתקיים בעצמו הוא עליו וכמ"ש חז"ל האבות הן הן המרכבה (שם פ'‬
‫מ"ז)‪.‬‬
‫ואחשוב שמכאן הוציא הרב המורה מה שכתוב בפרק ההוא וגם מה שלמד שמלת עליו‬
‫לבד הוא הנשווא בזה המאמר כי הוא הפירוש הנכון לדבריו שם לפי דעתי‪.‬‬

‫ובמדרש (ב"ר פ' ס"ח)‬
‫רבנן פתרי ליה בסיני‪ .‬והנה ס"לם זה סי"ני בגמטריא‪ .‬מוצב ארצה‪ .‬דכתיב ויתיצבו‬
‫בתחתית ההר (שמות י"ט)‪ .‬וראשו מגיע השמימה דכתיב וההר בוער באש עד לב‬
‫השמים (דברים ד')‪ .‬והנה מלאכי אלוהים אלו משה ואהרן‪ .‬עולים ויורדים‪ .‬דכתיב‬
‫ויעל משה אל הר סיני (שמות י"ט) וירד משה מן ההר אל העם (שם) ועלית אתה‬
‫ואהרן עמך (שם)‪ .‬והנה ה' נצב עליו דכתיב וירד ה' על הר סיני (שם)‪.‬‬
‫‪172‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪173‬‬

‫הנה אמרו שנגלה אליו שם עניין מעמד הר סיני הצודק בכל חלקי הספור כמו שנזכר‪ ,‬לפי‬
‫שהמעמד ההוא לפי האמת כך היה העניין בו לכל המזדמנים שם‪.‬‬
‫ואמרו עוד (שמות רבה פ' י"ב) ששם בטלה הגזירה ונתן רשות לעלות תחתונים למעלה‬
‫ולרדת עליונים למטה מה שלא היה נוהג כן ראשונה‪ .‬וגם שם נתבארה העליה והירידה‬
‫על הדרך שאמרנו‪ ,‬שנאמר תחלה ומשה עלה אל האלוהים ואח"כ וירד משה מן ההר אל‬
‫העם כמו שיתבאר כלו שם במקומו שער מ"ד ב"ה‪.‬‬
‫ועתה עם היות שכל אלו הן דברים נכונים וקרובים למה שנא' על זאת המראה הנוראה‬
‫מהרבה מהראשונים‪ ,‬הנה בהתבונן האדם על מה שנמשך מזה הסיפור מהתייחד שם‬
‫בית אל ושער השמים לתפלה ועבודה‪ ,‬ומה הפלא הוא ע"ה יראה באמת שנתגלה אז אליו‬
‫מה שהיה רחוק בעיני עיונו תחילה‪ ,‬והוא היות מקום מיוחד בית זבול לו ומכון לשבתו‬
‫עולמים‪ ,‬כמו שהפליג על זה שלמה ע"ה באומרו כי האמנם ישב אלוהים על הארץ וכו'‬
‫(מ"א ח')‪.‬‬
‫תאני בר קפרא ויחלום אין חלום בלא פתרון והנה סולם זה הכבש‪ .‬מוצב זה‬
‫המזבח שנא' מזבח אדמה (שמות כ')‪ .‬וראשו מגיע השמימה אלו הקרבנות שריחן‬
‫עולה עד השמים‪ .‬והנה מלאכי אלוהים אלו הכהנים שנאמר כי שפתי כהן ישמרו‬
‫דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא‪( .‬מלאכי ב') עולים ויורדים בו‬
‫בכבש והנה ה' נצב עליו שנא' (עמוס ט') ראיתי את ה' נצב על המזבח‪( .‬ב"ר פ'‬
‫ס"ח)‪.‬‬
‫הנה הורה שכבר היה המקום ההוא מעולה כולל הבית והעליה שהוא בית המקדש של‬
‫מטה כנגד בית המקדש של מעלה ושכבר היה הסולם מוצב ארצה מזה לזה לשתף‬
‫השימוש ולצרכיו יחד וגם כי היו בני הבית בני אלוהים עולים ויורדים בו כעבדים הזריזין‬
‫והמהירים לשמש את הרב משרתיו עושי רצונו‪ .‬והנה ה' נצב עליו כאדון הנצב על הבית‬
‫ועל כל היושבים בו‪ .‬ויתכן עליו על הסולם יורה שהוא מעותד ומזומן לרדת ולהשכין‬
‫שכינתו למטה במקום ההוא הנבחר‪.‬‬
‫ְַּךַּחַַּּרנַַּּהַּ‪.‬‬
‫ַַַּּּיַַּּלַּ ַַּּ ַַּּ‬
‫עַּו‬
‫רַּשַַּּבַּ ַּ‬
‫בַּמַַּּבַּ ַּאַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּעַּ ַּקַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּ ַּ‬
‫ַּצַּאַּי‬
‫י ַּוַּיַּ ַּ‬
‫הּואַּ‪.‬‬
‫ַַּּ ַּהַּ ַַּּ‬
‫קוַּםַּ‬
‫ַּבַּבַּ ַּּמַּ ַַּּ‬
‫ַּשַּכַּ ַַַּּּ‬
‫ַַַַּּּּיַּ ַּ‬
‫יוַּו‬
‫ַּתַּ ַּ‬
‫םַּמַַּּרַּ ַּאַּשַּ ַּ‬
‫ַּשַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּיַּ ַּ‬
‫ַּםַּו‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫ַּיַּהַּ ַּּמַּקו‬
‫ַאבַּנַַַּּּ ַּ‬
‫חַּמַּ ַַּּ‬
‫ַּקַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּיַַּּ‬
‫שַּו‬
‫אַּהַּ ַּשַּ ַּמַּ ַּ‬
‫םַּכַּיַּ‪ַּ -‬בַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּןַּשַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּלַַּּ ַּ‬
‫ַּםַּוַּי ַּ‬
‫ַַַּּּ‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫ַּעַּבַּ ַּּמַּקו‬
‫ַּפַּגַּ ַַַּּּ‬
‫יא ַּוַּיַַּּ‬
‫ַַּּ‪.‬‬
‫יםַּבו‬
‫ַּרַַּּדַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּיַַּּ‬
‫יםַּו‬
‫ַּלַַּּ ַּ‬
‫ַַּּאלוהיםַּעַּ ַּ‬
‫ַּהַּמַּ ַּלַּ ַּאַּכַַּּיַּ‬
‫ַַַַּּּּהַּנַּ ַַּּ ַּ‬
‫הַּו‬
‫ַּמַּ ַּ‬
‫ַּהַּ ַּשַּ ַּמַּיַּ ַּ‬
‫ַּיעַַּּ ַּ‬
‫ַַּּמַּגַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּ ַּ‬
‫ַּאשו‬
‫ַַַּּּרַּ ַּ‬
‫הַּו‬
‫בַַּארַּ ַּצַּ ַּ‬
‫ַּםַּמַּ ַּצַּ ַַּּ ַַּּ‬
‫ַּהַּסַּלַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּהַּנַּ ַַּּ ַּ‬
‫ֹלםַּו‬
‫ַּחַּ ַּ ַּ‬
‫יב ַּוַּיַּ ַּ‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫ַּאמרַּ‬
‫ַַַַּּּּיַּ ַּ ַַּּ‬
‫ַּיוַּו‬
‫בַּעַּלַּ ַּ‬
‫ַַּּה'ַַּּנַּ ַּצַּ ַַּּ ַּ‬
‫יג ַּוַַּּהַּ ַּנַּהַּ‬
‫ַּר ַַּּעָךַּ‪.‬‬
‫ַּהַּּולַּזַַּּ‬
‫ָךַּאַּ ַּתַּנַַּּנַּ ַַַּּּ ַַּּ‬
‫ַּלַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּיהַַּּ ַּ‬
‫ַּבַּעַּלַַּּ ַּ‬
‫הַּשַַּּכַּ ַַּּ ַּ‬
‫רַּאַּ ַּתַּ ַַּּ‬
‫ץַּאַּ ַּשַּ ַַּּ ַּ‬
‫ָארַּ ַַּּ ַּ‬
‫קַּהַּ ַַּּ‬
‫ַּצַּ ַּחַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּאלוהיַּיַַּּ‬
‫םַָּאבַַּּיָךַּו‬
‫ַאבַַּּרַּ ַּהַּ ַַּּ ַַּּ‬
‫ַַּּה'ַּאלוהיַּ ַַּּ‬
‫ַּאַַּּנַּיַּ‬
‫ַּר ַַּּעָךַּ‪.‬‬
‫הַּּובַּזַַּּ‬
‫תַּהַּ ַּאַַּּדַּ ַּמַּ ַַַַַּּּּּ‬
‫ָךַּכַַּּלַּ‪ַּ -‬מַּ ַּשַַּּפַּ ַּחַּ ַַּּ ַּ‬
‫כּוַּבַּ ַַּּ‬
‫ַַַַּּּּנַַּּבַַּּרַּ ַַַַּּּּ‬
‫הַּו‬
‫ַּבַּ ַּ‬
‫ַַַּּּנַַּּגַַּּ‬
‫ַּהַּו‬
‫ַַַּּּ ַּצַַּּפַּנַּ ַּ‬
‫הַּו‬
‫ַַַַּּּּקַַּּדַּ ַּמַּ ַּ‬
‫הַּו‬
‫ַּּמַּ ַּ‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫ץַּּופַַּּרַַּּצַּ ַּתַַּּי‬
‫ָארַּ ַַַַּּּּ‬
‫רַּהַּ ַַּּ‬
‫ַּעַַּּפַּ ַַּּ ַּ‬
‫ָךַּכַּ ַּ‬
‫ַּרַּ ַּעַּ ַַּּ‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫יד ַּוַּ ַּהַּיַַּּהַּז‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫ַּאתַּ‬
‫הַּהַּזַּ ַּ‬
‫יָךַּאלַּ‪ַּ -‬הַּ ַּאַַּּדַּ ַּמַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּ ַּהַּ ַּשַּבַּ ַּתַַּּ ַַּּ ַַּּ‬
‫ְַּךַּו‬
‫ַּלַּאַּ ַּשַּרַּ‪ַּ -‬תַּלַּ ַּ‬
‫יָךַּבַּכַּ ַַּּ ַּ‬
‫ְךַּּושַּ ַּמַַּּרַּ ַּתַַּּ ַַַּּּ‬
‫יַּעַּ ַּּמַּ ַַַּּּ ַּ‬
‫ַַּּ ַּכַַַַּּּּ‬
‫ַּהַָּאנ‬
‫טו ַּוַַּּהַּנַּ ַַּּ ַּ‬

‫‪173‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪174‬‬

‫יַּלְַַּּךַּ‪.‬‬
‫שרַּ‪ַּּ-‬דַַּּבַַּּרַּ ַּתַַַּּּ‬
‫תַּאַּ ַַּּ‬
‫יַּאַּ ַַּּ ַּ‬
‫יתַַַּּּ ַּ‬
‫רַּאַּםַּ‪ַּ -‬עַּ ַּשַַּּ ַּ‬
‫דַּאַּ ַּשַּ ַַּּ ַּ‬
‫ָךַּעַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּבַּ ַַּּ ַּ‬
‫יַֹּלאַּאַּעַַּּזַַּּ‬
‫ַּכַַַּּּ ַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּדַַּּעַּ ַּתַּיַּ‪.‬‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫יַֹּלאַּי‬
‫ַַַָּּּאַַּּנַּ ַּכַַַּּּ ַּ‬
‫ַּהַּו‬
‫ַּםַּהַּזַּ ַּ‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַּּה'ַּ ַּבַּ ַּּמַּקו‬
‫ַַַַּּּּשַּ‬
‫רַָּאכַַּּןַּי‬
‫ַּאמַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַּּיַּ ַּ ַּ‬
‫ַַּּו‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫בַּמַּ ַּשַּנַַּּתו‬
‫ַּעַּ ַּקַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּ ַּ‬
‫ַּיקַּץַּי‬
‫טז ַּוַּיַַַּּּ‬
‫מַּיַּםַּ‪.‬‬
‫ש ַַּּ‬
‫רַּה ַַּּ‬
‫ַּהַּשַּ ַּעַּ ַַּּ ַַּּ‬
‫ַַּּאלוהיםַַּּוַּזַּ ַַּּ ַּ‬
‫יַּאַּםַּ‪ַּ -‬בַַּּיתַּ‬
‫ַּהַּכַַַּּּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּהַּאַּיןַּז‬
‫ַּםַּהַּזַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫אַּהַּ ַּּמַּקו‬
‫ַּרַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּ‬
‫רַּמהַּ‪-‬נו‬
‫ַּאמַּ ַַּּ ַַּּ‬
‫ַַַּּּיַּ ַּ ַּ‬
‫אַּו‬
‫ַּירַּ ַּ‬
‫יז ַּוַּיַַַּּּ‬

‫ויאמר אני ה' אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק וכו' עם שלא נגלתי עליהם בזה הסיגנון‬
‫דע כי אנכי אנכי הוא והארץ אשר אתה שוכב שם לסיבתה כי עליה נתגלגלו לך הדברים‬
‫עד באך לשכב במקום הזה לך אתננה ולזרעך כי כבר רצה האלוהים את מעשיך אשר‬
‫בינך ובין אחיך‪.‬‬
‫ותדע ותשכיל ממוצא דבר שאופן השגחתי הוא בשיעור נמרץ ממה שחשבת והוא אומרו‬
‫והיה זרעך וכו' והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי‬
‫לא אעזבך וכו'‪.‬‬
‫ומהידוע שלא נדבר בזה השיעור לשום אחד מהאבות עד הנה ואין ספק שהבטחות הללו‬
‫לימים רבים הוא מבטיח ולכל האומה בכללה הייתה הכוונה וקרא דוקא באומרו לך אתננה‬
‫ולזרעך שהרי לא נתנה לו‪ .‬אבל באומרו לך אתננה כיוון אל ישראל בכלל כמו ואתה אל‬
‫תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל (ירמיה ל')‪ .‬ובאומרו אל זרעך הורה אל זרעם אחריהם‬
‫שעתיד להחזירם להם אחר שיגורשו ממנה כיום הזה‪.‬‬
‫[והיה זרעך כעפר הארץ]‬
‫ויאמר שאם היו עתידים זרעו להיות כעפר הארץ לדוש בין האומות לפרוץ אל ארבע‬
‫כנפות הארץ בגליות הוא יהיה עמהם בצרתם ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם‬
‫ישמרם בכל אשר ילכו ועם שירחיקו נדוד ישיב אותם אל האדמה הזאת בלי ספק ואם‬
‫יתמהמה ויתאחר זה הקץ לא תירא ולא תחת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את זה‬
‫אשר דברתי לך הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך‪ .‬וגם יודיע אותו כי זאת‬
‫הארץ החלקית אשר הוא שוכב עליה הוא עיקר הארץ ומעמד כפות רגלי הסולם אשר‬
‫אליה תהיה הירידה והשכינה ממנו ית' כמו שנזכר‪.‬‬
‫ולזה ויקץ משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי‪ .‬ירצה מהמראה הזאת‬
‫נראה שיש שייכות לאל ית' עם מקום זה וכאלו נתיחד לו לשכינתו מקום ממקום ואנכי לא‬
‫ידעתי עד הנה שיהיה כך עניינו בשום פנים‪ .‬ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה חויבה לו‬
‫היראה הזה לפי שראה עצמו מוכרח לקבל מה שראה במראה הנבואה ומצד אחר לא‬
‫ראה להפיל מכל המופתים האמתיים אשר יעשה השכל בהרחקת זה ההתקוממות עד‬
‫צרור ונתיירא מאוד לנפשו מהכשל בדרוש הנורא הזה ומחשבתו הנכונה הזאת הייתה‬
‫עליו יד ה' וגזר על האמת המוחלט ואמר אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים‪.‬‬
‫ירצה אין עניין מראה זו להפיל ולהרוס דבר ממה שיגזרהו השכל בזה ההתקוממות כלל‪,‬‬
‫‪174‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪175‬‬

‫אבל הכוונה לגלות אוזן אנשים שיש שם בית אלוהים כל מבקש ה' יבוא שמה לשרתו‬
‫ולברך בשמו‪ ,‬וזה השער לה' צדיקים יבואו בו להכיר ולידע שיעור השגחתו ועוצם‬
‫התבוננותו ודבקותו אל עבדיו ומשרתיו עושי רצונו שהוא באותו שיעור מן העוצם‬
‫וההתפשטות אשר לא נודע מקודם לכן‪.‬‬
‫ולזה וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה וכו'‪ .‬כי‬
‫האבן הראשה אשר שם מראשותיו תחלה היא עצמה אשר שם אותה אח"כ מצבה אלא‬
‫שיצק שמן על ראשה במה שהאירו עיני שכלו כשמן זוהר האור האלוהי להשכיל בה‬
‫שיעור נמרץ ממה שהשכיל ראשונה‪ ,‬ואליו רמזו ז"ל באומרם שאותו השמן ירד מלמעלה‬
‫(ב"ר פ' ס"ט)‪.‬‬
‫לזה ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה לקבוע מסמרות‬
‫במה שהושג לו בזה‪ ,‬אמר שקרא שם המקום בית אל כי הוא עניין נתחדש לצורך האנשים‬
‫מחודשי ם מזרע האבות הללו ואם היה מקום המיוחד לו יתב' מצד עצמו חלילה לא יתכן‬
‫שהיה מקדם מקום לזולתו בשום צד‪ .‬וקבע יראה למקום ההוא ג"כ ואמר מה נורא המקום‬
‫הזה‪.‬‬
‫[מקום‪ ,‬בית אלוהים‪ ,‬שער השמים – שלושה עולמות]‬
‫ויתכן שרמז אל שלשה מחיצות הבית הגדול והקדוש אשר היו כנגד השלשה עולמות‪ .‬ועל‬
‫בית קדשי הקדשים אשר ישכון שם כבוד ה' בין כנפי הכרובים אמר מה נורא המקום הזה‪.‬‬
‫ועל ההיכל אשר שם כלי הקדש השולחן והמנורה ומזבח הקטרת אמר אין זה כי אם בית‬
‫אלדים לומר שאין קדושתו כקדושת הראשון אבל הוא כקדושת בית אלדים‪ .‬ועל החיצון‬
‫אמר וזה שער השמים כי הוא המקום המיוחד לקרבנות הנעשות על מזבח העולה והוא‬
‫באמת השער אשר בו יעלו לרצון לפניו יתב' וגם הוא מקום תפילותיהן של ישראל שנאמר‬
‫בהם ואתה תשמע השמים (מלכים א' ח')‪ .‬ולחיבת העניין הזה השכים בבקר ויקח את‬
‫האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה כי מאז הוחל לשום אבן על אבן בהיכל ה'‬
‫ויצוק שמן על ראשה לרמוז אל המנחות והנסכים וקרא אותה בית אל‪ .‬ולבאר שהכוונה לא‬
‫להיותה בית אלדים ולא אותה בית אל שהייתה בגבול יוסף אמר ואולם לוז שם העיר‬
‫לראשונה ובכלל זה ג"כ שלא הייתה זו העיר אשר נקראת אח"כ לוז בכתוב (שופטים א')‬
‫רק שכבר היה שם בשנים קדמוניות עיר ששמה לוז ולא נתקיים ישוב העיר ההיא והוא‬
‫אומרו ויקח מאבני המקום שכבר נחרב המקום ההוא וגדר אבניו נהרסה ומאלו האבנים‬
‫עשה המרזב אשר שכב שם ויודיע כן לומר שבהשגחת השם יתברך לא נתישב המקום‬
‫והובדל לבית אלוהים‪ .‬והנה גם הפי' הזה נמשך יפה עד הנה‪.‬‬

‫‪175‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪176‬‬

‫אמנם הוא קשה להמשך למה שיבוא אחרי זה מהספורים מפני חמש ספקות עצומות‪.‬‬

‫[חמשה ספקות]‬
‫הא' כי אחר שאמר לו שם והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכו' איך אמר בסמוך‬
‫אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני וכו'‪ .‬וכי אדם הוא להנחם והרי לחלוחית הדיו עדיין קיימת‪.‬‬
‫השני בשיורה שהוא שמש על מנת לקבל פרס ושיאמר שאם יעשה אלוהים לו כל הדברי'‬
‫ההם אחת לאחת ולא יפיל דבר יהיה לו לאלוהי' או שישים האבן ההוא בית אלוהים ואם‬
‫לאו שלא יעשה דבר מעבודה ומעשר ומכל מה שנדר והנה הוא מגונה מאוד שהרי על כל‬
‫פנים הוא מחויב לעמוד לשרת לה' הנראה אליו שם‪.‬‬
‫השלישי מה שנמצא ליעקב מהפחד הנמרץ והמורא הגדול בכל הדרך אשר הלך ולא בטח‬
‫לבו ולא נסמך על דברי ממה שהבטיחו האל יתב' שם כמו שנראה מאמר ויירא יעקב‬
‫מאוד וייצר לו וכו' וכל הפרשה ההיא‪.‬‬
‫הרביעי כי לא הזכיר זאת ההבטחה כלל בתפלתו ובקשתו על צרת עשו רק ה' האומר אלי‬
‫שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך והוא מה שאמר לו בחרן ועליה אמר קטנתי מכל‬
‫החסדים ומכל האמת כו' הצילני נא כו' ומה שאמר אחר כך ואתה אמרת היטב אטיב עמך‬
‫ושמתי את זרעך כחול הים וכו' כתב רש"י ז"ל שלא כיון אלא למה שאמר לאברהם הרבה‬
‫ארבה את זרעך כככבי השמים וכחול אשר על שפת הים (בראשית כ"ב)‪ .‬וא"כ לא הזכירה‬
‫כלל רק במה שרמז במאמר אלוהי אבי אברהם ואלוהי אבי יצחק כמו שכתב בפירושיו‪.‬‬
‫ואפילו תמצא לומר כי אל מה שנא' לו במראה הזאת ושמתי את זרעך כעפר הארץ היה‬
‫מכוין שם יתבאר בטעמים מספיקים שלא הזכיר כן רק לתת טעם אל יראתו כי לא מצא‬
‫בכל דבריו מה שיספיק לסלק פחדתו ממנו‪ .‬ואף כי יחשוב המראה הזאת לנבואה גמורה‬
‫ובטחון קיים והוא פירוש נכון מאוד כמו שתראהו משם‪.‬‬
‫אמנם הספק החמישי הוא מה שעכב יעקב לשלם נדרו עם היותו ראש ואב לכל הנודרים‬
‫דכתיב נדר לאביר יעקב (תהלים קל"ב)‪ .‬ולא עוד אלא שאמר לו בחרן אנכי האל בית אל‬
‫אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא וכו' (בראשית ל"א)‪ .‬והוא לא‬
‫עשה ולא כלום עד שחזר לומר לו אחר מעשה שכם (שם ל"ה) קום עלה בית אל ושב שם‬
‫ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך‪ .‬ובאמת כן לא יעשה לשום‬
‫אדם כ"ש לאיש כמוהו‪.‬‬

‫[נתבאר כאן עניין נפלא מענייני הנבואה]‬
‫ואולם מכח אלו הספקות ומטעם הכוונה אשר נכנסנו בה בזה הדרוש אני אומר שנתבאר‬
‫בכאן עניין נפלא מענייני הנבואה וממה שיקרה מהקיצור למתחילים בה והספקות אשר‬
‫יפלו להם בין מה שהושרש עמם מפאת עיוניהם ובין מה שנתחדש להם עמה בהתחנכם‬
‫‪176‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪177‬‬

‫בנבואה כ"ש כשילוה אל זה ג"כ חסרון ההכנה מצד מהצדדים שהרי אמרו אין נבואה‬
‫שורה אלא על חכם גיבור ועשיר (נדרים ל"ח א) שהם תנאים הכרחיים כמו שבא בתחילת‬
‫השער הי"ט וכמו שיתבאר בהקדמת שמות ב"ה‪.‬‬
‫שהרי יעקב אבינו לשעה ההיא לא היה מוכן לגמרי אל מדרגת הנבואה הגמורה שאם היה‬
‫חכם וגבור עשיר באמת לא היה כי הוא הולך ונטרד מבית אביו בעירום ובחוסר כל‬
‫ותפלתו נשמעת בהתחננו ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ .‬ולזה הייתה המראה ההיא‬
‫אשר ראה אז בחלום הלילה ומתוך שינה עמוקה כמו שנאמר בתחילתו ויחלום והנה סולם‬
‫וגו' ובסופו ויקץ יעקב משנתו וכו' מה שלא אמר כן במקומות אחרים שנזכרה נבואה‬
‫בחלום או במראות הלילה שאע"פ שהיה בהם תחלת העניין בחלום כבר תתחזק המראה‬
‫ותתפשט אל שירגיש הרואה שאינו חלום רק נבואה ממש‪.‬‬
‫אבל כשאמר ויקץ יעקב משנתו יורה שמתחלה ועד סוף לא הרגיש החולם כי אם חלום‬
‫וכמ"ש ויקץ פרעה והנה חלום (בראשית מ"א) שאע"פ שראה בחלומו עניין אמיתי קרוב‬
‫לנבואה כמ"ש את אשר האלוהים עושה הראה את פרעה (שם) הנה יקיצתו משנתו תעיד‬
‫עליו שהוא חלום גמור וכמה הורה זה בר קפרא במ"ש עליו ויחלום אין חלום בלא פתרון‪.‬‬
‫והנה סולם מוצב ארצה וכו' כמו שכתבנו למעלה‪.‬‬
‫והנה הרב המורה בפ' מ"ה חלק ב' הכריח היות עניין שלמה המלך למטה ממדרגות‬
‫הנבואה הגמורה למה שנאמר בו ויקץ שלמה והנה חלום (מלכים א' ג') מהטעם שכתבנו‬
‫היה כן אותו משפט עצמו בכאן באומרו ויקץ משנתו אלא מפני מה שכתב זה לשונו וכאשר‬
‫נתעורר מחלום הנבואה ההוא לא אמר שזה חלום אבל פסק ואמר אכן יש ה' במקום הזה‬
‫ואמר אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען (בראשית מ"ח) ופסק שהוא נבואה‪ .‬אמנם‬
‫בשלמה נאמר ויקץ שלמה והנה חלום וכו' ע"כ‪ .‬ואתה רואה כי מאמר אכן יש ה' במקום‬
‫הזה אינה טענה וכ"ש בסמוך אליו ואנכי לא ידעתי כמו שיבא‪ .‬אמנם הראיה השנית‬
‫הייתה ראיה גמורה אם לא קפצה לו הארץ לרב‪ .‬שהרי לא אמר אל שדי נראה בלוז אלא‬
‫על מה שנאמר לו שם בשובו שנא' ויבא יעקב לוזה (שם ל"ה) ושם נאמר אני אל שדי פרה‬
‫ורבה גוי וקהל גוים וכו' והוא מה שאמר ויברך אותי ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך וכו'‪.‬‬
‫והוא מבואר והנה אנחנו נקבל מדברי הרב ההכרחי והוא מה שיגזור עניין השינה והקיצה‬
‫כי השאר קצתו נראה כי הוא זולת מה שחשב וקצתו בלתי מוכרח‪ .‬וכבר זרז אותנו שם‬
‫שלא נטעה באלו המדרגות במוצאנו בספרי הנבואה שבאתהו הנבואה בצורת מדרגה‬
‫אחת ויתבאר בו עצמו שבאתהו באחרת וא"כ ראייתינו נכונה כמה שאמרנו‪.‬‬
‫ולזה כאשר הקיץ משנתו העיד הכתוב שנסתפק במראה הזאת אם הייתה נבואה‬
‫מושפעת מאתו יתעלה כמו שיורו ענייני המראה או אם היה חלום לבד כמו שחויב מחוסר‬
‫‪177‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪178‬‬

‫הכנתו וזה הדבר הוא שבו הייתה השגתו אז חסרה מנבואה גמורה שהנביא שתגיע לו‬
‫נבואה שלימה לא יסופק לו כלל נבואתו אם דבר ה' הוא שאם יסתפק לא יעשה על פיה‬
‫דבר שיש בו פקוח נפש וא"א החזרה כמו שעשה אברהם במעשה העקידה כאשר כתב‬
‫הרב המורה שם פרק כ"ד חלק ג'‪.‬‬
‫אמנם כשלא תגיע על השלימות לסיבה מה לא די שיכול להסתפק בה אלא שכבר ישתבש‬
‫ויחשוב בה זולת מה שהוא ע"ד האמת כמו שנראה העניין מפורש בתחילת ענינו של‬
‫שמואל שקרא אותו השם ית' בשמו פעמים שלש וחשב שעלי קראו‪ .‬ומהידוע שקרה לו כן‬
‫מפני היות הפעם הראשונה לנבואתו כמו שביאר הכתוב (שמואל א' ג') ושמואל טרם ידע‬
‫את ה' וטרם יגלה אליו דבר ה'‪.‬‬
‫וכבר הודה הרב ז"ל בזה בפרק הקודם אלא שלא כיון לכך ולמה לא יקרה ליעקב כזה‬
‫בנבואה הראשונה שהגיעה לו ולא יקרה לו שום טעות בזה אחר שהוא הרגיש בו גם‬
‫שהכתוב הזכיר אופן השגתו ומדרגתה וטעם הסתפקו בה כי על זה האופן אין בזה בית‬
‫מיחוש‪ .‬וכבר בא מאמר ירמיהו בעניין חנמאל בן שלום ואדע כי דבר ה' הוא (ירמיה ל"ב)‪.‬‬
‫והנה על צורת זה הספק אמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי‪ .‬ירצה לפי עניני‬
‫החלום הזה הנפלא יראה שיש שפע נבואיי מאת ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי שיהיה כן‬
‫בלי ספק כי חולם הייתי ועדיין לא נתחזק בנביא ומ"מ חשש לחלומו שנאמר ויירא ויאמר‬
‫מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים והכל במחשבה גוברת לא שיגזור על כך‬
‫ב לי שום ספק‪ .‬ועל דרך שנא' אין זה כי אם חרב גדעון (שופטים ז')‪ .‬ולזה השכים בבקר‬
‫ולקח את האבן אשר שם מראשותיו וירימה מצבה וכו' וקרא שם המקום ההוא בית אל‬
‫וידר שם נדר לאמר אם יהיה אלוהים עמדי וכו' והכוונה כי לצאת מידי ספקו בעניין ההוא‬
‫הנפלא הנה הוא תלה אמיתתו במה שימשך מקיום המאמרים שנדברו לו שם שאם‬
‫יתקיימו בו כלם על הדרך שהובטחו אליו ויוחלט אליו האמות שהייתה משאת נבואה‬
‫גמורה נמשכת לו שם משלמות המקום עם היותו בלתי מוכן לגמרי ותחול עליו יראת‬
‫המקום ההוא וכיבודו ואם לא יתאמתו אצלו ידע שהוא עניין חלום בעלמא ושיעור מאמריו‬
‫אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד‬
‫ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוהים כמו שנראה אליו לגמרי וצירף‬
‫בדבריו ונתן לי לחם לאכול וכו' למה שחויב שהאיש הנראה אליו ה' במראה הנבואה לא‬
‫יחסר כל‪ .‬וע"ד שאמר שלמה ריש ועושר אל תתן לי וכו' (משלי ל')‪.‬‬
‫[חובות האלוהים לאומה]‬
‫והנה כאן רמז אל הג' העניינים המוטלים עליו יתברך לאומה זו כדרך הבעל לאשתו והם‬
‫שאר כסות ועונה‪ .‬אמנם העונה היא התיחדות האלוהי עמה והדבוק התמידי בבית אחד‬
‫כי על זה אמר ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוהים‪ .‬כי עתה אין השעה הגונה‬
‫‪178‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪179‬‬

‫לזה הדבוק וההתיחדות‪ .‬ואולם בשובו נאמרו שם דברים מעידים על ההויה וההתיחדות‬
‫הזה כאשר תראה משם נפלאות מתורתנו שתתפלא‪ .‬והאבן הזאת אשר שמתי מצבה‬
‫יהיה ג"כ ודאי בית אלוהים כי מתוך זה יהיה הקיום למאמרים הללו רצוני מצד שהיה‬
‫מקום מוכן לנבואה‪ .‬ואם כן חויב לקבל עליו ועל זרעו להביא שמה המעשרות לצורך מכלת‬
‫הבית ההוא ולעובדי עבודתה כמו שאמר הנביא הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי‬
‫טרף בביתי וכו' (מלאכי ג') גם כי זה עניין מיוחד אל קבלת האלהות לגמרי ושיכיר שכל‬
‫טובות האדם והצלחותיו אינם רק מפאת השגחתו כי על כן חויב להפריש מכחם לה'‬
‫המעשרות והתרומות ושאר המתנות‪.‬‬
‫ובאומרו וכל אשר תתן לי וכו' למדנו עניין נפלא מחסידותו ית' אצלנו וזה שאין צ"ל שהוא‬
‫מתפייס ממנו בלוקחו בתורת עבודה מעט מזער מהרבה אשר הוא נותן לנו כמו שהוא‬
‫העניין במעשר אלא שעדיין לא בא לידינו ואנחנו עובדים אותו בו כמו שאמר וכל אשר תתן‬
‫לי עשר אעשרנו וכו' והוא מה שהודה עליו דוד באומרו (ד"ה א' כ"ט) וכי מי אני ומי עמי כי‬
‫נעצור כוח להתנדב כזאת כי ממך הכל ומידך נתנו לך‪ .‬אמנם באומרו ממך הכל ולא אמר‬
‫שלך הכל כיוון אל עניין נכבד מאוד זכרו החכם בטענה הד' אשר במאמר התוארים‬
‫באלוהיות במשל שהניח שם ‪-‬‬
‫מן המלך שיש עמו מפתחות אוצרות ממונות אנשי הארץ והוא לא נהנה לא בזהב‬
‫ולא בכסף ולא יקחהו אבל ישפיעהו על האנשים וכל שיש לו זהב יהיה ממנו לקוח‬
‫ובאמצעות מפתחו וכו' וכן הראשון יתברך אצלו מפתחות העולם ממנו יקווה‬
‫הדעת כו' עוד אמר והעני אשר לוקח ממנו זהובים רבים יקרא עשיר בבחינה‬
‫שהזהובים בידו והמלך בבחינה שהזהובים מידו ובהקנאתו ומי שיושפע ממנו‬
‫העושר על הכל איך לא יקרא עשיר ע"כ‪.‬‬
‫השתדל מאוד להרחיק יחס אלו הקניינים המדומים ממנו יתברך ונשמר מאוד מהפיל עליו‬
‫לשון שיורה על שהם שלו או בידו בתורת קניינים כלל אלא שם הגעתם אל מי שיקניאם‬
‫מהאנשים בהשפעת הטוב מעצמותו ית' שהוא הטוב והמטיב ושעל זה האופן יקרא עשיר‬
‫מצד שהעושר מושפע ממנו ית' לא מצד שיש לו ובאוצרותיו דבר נוסף על עצמותו כלל כמו‬
‫שבנמשל נקרא יודע לפי שממנו נקנית כל ידיעה לא שיש לו מדע נוסף והוא עצמו מה‬
‫שנזהר ממנו דוד באומרו כי ממך הכל וכו' וזה כדי להורות שבכל מקום שנאמר שלו הכסף‬
‫והזהב ושאר הקניי נים הכוונה כי הם נקנים לאשר ישר בעיני חסידותו משפע עצמותו ית'‬
‫כמו שאמר במקום אחר והעושר והכבוד מלפניך (שם) ואם אינו בידך מידך ומכחך עשינו‬
‫לנו חיל לתתו לפניך כיום הזה‪ .‬והנה זה העניין עצמו יראה שכוון התנא במסכת אבות פ"ג‬
‫בשאמר תן לו משלו כי אתה ושלך וכו'‪ .‬ירצה כי במה שאמר משלו אין הכוונה ליחס אליו‬
‫אלו הקנינים המדומים חלילה רק מפני שאתה בעל הקניינים והאדם מצד צורתו הוא שלו‬
‫‪179‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪180‬‬

‫שכן קראו הכתוב בצלמו ודמותו ולכך יאמר על הקניינים בהעברה שהם שלו וכן בדוד‬
‫נמצא דקדוק זה באומרו ממך הכל ומידך נתנו לך (שם)‪ .‬והוא פי' נכבד ומחויב למה שלא‬
‫אמר שנאמר ממך הכל וכו' והוא מה שראוי שיובן מאמרו וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו‬
‫לך והכוונה שאם יתברר לו ע"י הבטחות הללו שהחלום ההוא מראה של נבואה הייתה אז‬
‫יתחייב בכל מה שתשיג יד נדרו לעתיד ובאופן אחר יספיק למה שעשה מהעבודה‬
‫וההודאה בשעה ההיא‪.‬‬
‫ובהיות הדבר תלוי ועומד בעיניו לזה לא נסמך לבו בצרותיו על ההבטחות ההם וגם לא‬
‫הזכירם בתפלתו ולפי שהשיגוהו אחר המראה הזאת צרות לבן וצרות עשו וצרת הבת לא‬
‫נתברר אליו אמיתת מה שסופק בו שהרי בעיניו לא נשמר בכל הדרך אשר הלך כמו‬
‫שרצה‪ .‬ולזה היה נראה אליו שלא חל עליו חובת הנדר כי לא הוחזק לו המקום לבית‬
‫אלוהים ואף כי אמר אלוהים אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם‬
‫נדר עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך לא חויב לו מהמאמר ההוא שחל‬
‫ה נדר ושהיה חייב לקיימו כי כן הוא שנדר לה' על התנאי ההוא אבל לא נתברר אליו קיומו‬
‫כי לא אמר לו דבר שיתברר ממנו ספקו עד שאמר לו אחרי מעשה בתו בפירוש קום עלה‬
‫בית אל ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך‪ .‬כי אז הודיע לו‬
‫משפט החלום ההוא כי ודאי היה מראה של נבואה והוא האל יתברך הנראה אליו שם כי‬
‫המקום מלא חסרונו ואם כן חל הנדר וחייב לקיימו ומשם למד שכל מה שהשיגוהו‬
‫מהצרות לא היו כדאי לבטל מה שאמר לו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך כי הם‬
‫דברים נשכלים לכל בעל דעת‪ .‬והוא עצמו מה שהודה ואמר ונקומה ונעלה בית אל ואעשה‬
‫שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי (בראשית ל"ה)‪ .‬וכן‬
‫נאמר בסוף שני פעמים ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו‬
‫האלוהים בברחו מפני אחיו (שם)‪ .‬ועל מלאכי האלוהים הנזכרים שם העולים ויורדים‬
‫בסולם הוא אומר‪ .‬ואח"כ נאמר ויקרא יעקב את שם המקום אשר דבר אתו שם אלוהים‬
‫בית אל וכבר היה יכול לומר אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען וכו' אלו הייתה כוונתו על‬
‫הדבור ההוא כמו שנתדמה לרב ז"ל אלא שהוא מבואר שלא היה מזכיר רק מה שאמר לו‬
‫אחרי כן שם כמו שאמרנו‪.‬‬
‫ואיך שיהיה על פי כל אחד מהדרכים האלו יתברר שנגלו אליו עכשו גדולות ובצורות אשר‬
‫לא ידעם ולא שערם תחלה אם באופני ההשגחה בהנהגת העולם וההבדל אשר בין כלליו‬
‫ופרטיו והוא עניין נכבד מאוד במדרגות השלמות האנושי‪.‬‬
‫[משל לבן מלכים המוטל בעריסה – דרגות שונות בהשגת האלוהות]‬
‫והוא אחת מכוונת חז"ל במאמר ההוא שזכרנו פתח השער‪ .‬משל לבן מלכים המוטל‬
‫בעריסה והיו זבובים שוכבים עליו שעד הנה עם שהיה מכיר את בוראו דרך עיונו משיג‬
‫‪180‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪181‬‬

‫השגות מה בהשגתו ובהנהגת העולם עדין היו קצת זבובי מות המתילדים מעפושי השכל‬
‫האנושי ועיוניו שוכבים עליו ומבדילים בינו ובין האמיתות בהם והיו מיחסים אותם למלאכי‬
‫אלוהים עולים ויורדים בו לפי שהמחשבות העיוניות בכלל ראוי ליחסם כן‪.‬‬
‫וכן אמר בפנחס באותה שעה בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להם הקדוש ברוך הוא‬
‫הניחו לו כו' (סנהדרין פ"ב ב) כי במעשה הזה ודאי הדעות השכליות היו מונעים אותו‬
‫ואפי' בא לב"ד לימלך אומרים לו שלא יעשה (שם) כי עקר ההתקוממות ההוא חויב להיות‬
‫מעצמו כמו שיבא במקומו שער פ"ג ב"ה‪.‬‬
‫עד ששהתה עליו מניקתו אשר היא ההישרה הנבואית האלוהית אשר עליה אמר המשורר‬
‫ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו (תהלים ק"ג) שעשה לו דדים במקום בינה מאי‬
‫היא א"ר אבהו כדי שלא יסתכל בערוה ר' יהודא אמר כדי שלא יינק ממקום הטינופת‬
‫(ברכות י' א) כמו שביארנו אלו העניינים בשער ו' הוא שער הנפש כי שם למד שהשכל‬
‫האלוהי הנבואיי הוא למעלה מהשכל האנושי והוא המישיר אותו בכל מה שמדרכו לטעות‬
‫והמעלה אותו למקומות שאין מחוקו לעלות שם והוא מה שנאמר והנה ה' נצב עליו ויאמר‬
‫אני ה' וכו' אשר מכלל המראה והדבור הנפלא מה שהעיר את לבו ואזנו על יחוד הבית‬
‫הגדול והקדוש ובחירתו אותו מהיות לו מושב אלוהים לקבוע דירה בתחתונים כדרך בעל‬
‫הבית עם בני ביתו‪ .‬כי ודאי לא שוערה ולא נהייתה כזאת מלפנים עד מקום הזה כמו‬
‫שביארו המשורר באומרו (תהלים קל"ב) אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב‪ .‬אם אבא‬
‫באוהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי‪ .‬עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב‪.‬‬
‫נראה בפי' שהוא היה האב הראשון לזה העניין הנפלא ומלפנים אותו גלה אליו והוא אשר‬
‫נשתומם על זה ראשונה‪.‬‬
‫כמו שאמרנו (ילקוט ישעיה ב' מפסיקתא)‬
‫משל למלך שהיו לו שלשה אוהבים ובקש לעשות לו פלטרין הביא הראשון ואמר‬
‫לו ראה המקום הזה שאני רוצה לבנות אותו פלטרין אמר לו זכור אני שהיה הר‬
‫תחלה‪ .‬הניחו‪ .‬בא לו אצל השני אמר לו מבקש אני לבנות פלטרין במקום הזה‬
‫אמר לו זכור אני שהיה שדה תחלה‪ .‬הניחו‪ .‬בא לו אצל השלישי ואמר לו מבקש‬
‫אני לבנות פלטרין במקום הזה אמר לו זכור אני שהיה פלטרין תחלה‪ .‬אמר לו‬
‫חייך על שמך אני בונה אותו‪ .‬כך אברהם יצחק ויעקב היו אוהביו של הקדוש ברוך‬
‫הוא אברהם קראו הר שנאמר בהר ה' יראה (בראשית כ"ב)‪ .‬יצחק קראו שדה‬
‫שנאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' (שם כ"ז)‪ .‬יעקב קראו פלטרין‬
‫שנאמר אין זה כי אם בית אלוהים‪ .‬אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה קראת אותו‬
‫בית עד שלא נבנה חייך על שמך אני בונה אותו שנאמר (ישעיה ב') אל בית אלוהי‬
‫יעקב‪.‬‬
‫‪181‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪182‬‬

‫והכוונה להם בזה להראות שיעור מה שנתבאר לו ליעקב אבינו אצל אלו העניינים מאשר‬
‫לפניו‪.‬‬

‫[דרגתו של יעקב ביחס לאברהם ויצחק]‬
‫כי הנה אברהם אבינו מפני היותו המתחיל בדורותיו לבא אל הכרת מציאות הבורא יתברך‬
‫מצד מה שנתחייב בשכלו המצא סיבה אחת פשוטה לכל הנמצאות כלן עם שהשיג בזה‬
‫יותר מכל זולתו הנה הוא לא הספיק לשיתברר אצלו זה השיעור מההשגחה ואופני‬
‫הנהגתו בחלקי נבראיו כי הוא דבר נקנה בנסיונות גדולות ובהתפשטות העניינים באורך‬
‫הזמן ויציאתו למצרים מפני הרעב וחרדתו על אודות אשתו כל החרדה ההיא קצת הוכחה‬
‫עליו עם שכבר דברנו שם מה שיאות לפי העניין‪ .‬וכבר היה אצלו המציאות היותר שלם אל‬
‫מין האנושי ותכלית קרבתו אל האלוהים כמדרגת ההרים מהארץ כי אף על פי שהם‬
‫מושפעים בצד מה מטל השמים מעל אינם במדרגת השפע המושפע על הארץ הנעבדת‬
‫ולזה כשבקש שיראה זכות העקידה לזרעו הבא אחריו ושיושגחו מהאל ית' בעבורה אמר‬
‫ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה‪ .‬הנה שייחס להם זה השם ועליהם אמר בהר ה'‬
‫יראה‪.‬‬
‫אמנם יצחק למה שכבר הראה עליו האל יתברך יותר פרטי השגחתו אם במה שצוה‬
‫לגרש את האמה ואת בנה לפי שלא יירש עמו ואם במה שנתאמת אצלו שיעור מה‬
‫שהוזק ק לו בהמצאת בת זוגו וגם במה שהיה עמו בארץ פלשתים לעזר ולהועיל כמו‬
‫שביארנו שער כ"ג‪ .‬כבר ידע והשכיל שהשגחת הש"י יותר קרובה אל השלם שבמין ושהוא‬
‫אצלו במדרגת השדה הנעבד אשר עין בעליו דורשת אותו תמיד‪ .‬ולזה אמר ראה ריח בני‬
‫כריח שדה אשר ברכו ה' קרא כן אל השלם שבמין כי באמת שם צוה ה' את הברכה‪ .‬וכבר‬
‫נאמר ויצא יצחק לשוח בשדה‪.‬‬
‫אמנם יעקב כאשר הוחל לברר אליו עוצם ההשגחה בשיעור נמרץ משניהם מצד מקריו‬
‫עם אחיו על הבכורה והברכה אשר ביארנו והושלם לו העניין במראה הגדול הזה שבו‬
‫השיג והכיר שהשלם שבמין הוא אצלו כבן בית וכאלו יתברך דר עמו בשכונה אחת כי הוא‬
‫עקר מה שנתגלה אליו שם כי לזה אמר אין זה כי אם בית אלוהים ירצה אין זה כמו‬
‫שחשב תחלה מעניין ההר או השדה אבל העניין ודאי כמו דירת בית קבע אשר השגחת‬
‫בעל הבית והתבוננותו בה הוא תכלית מה שיצוייר‪.‬‬
‫ולסבת האמות הזה אשר הגיע אליו יעקב אבינו מזולתו מהאבות היא מה שאמר בשני‬
‫האוהבים הראשונים שהניחם שעם שהיה כל אחד מהם אוהב למה שקצרה השגתם‬
‫לתאר זה העניין הנפלא בפחות ממה שהיה לא נתישבה דעתו בו עד שפגע במי שהשיג‬
‫האמת בזה וגזר דעתו עליה והסכימה עמו דעת עליונה לומר יפה דנת באומרו ואל בית‬
‫אלוהי יעקב‪ .‬ירצה הבית שהושג עניינו ראשונה ותכלית כוונתו אצל יעקב ואם כדברי‬
‫מפרש ההגדות מה פשעם מה חטאתם של האבות שהניחם ועוד שהמשל הפך הנמשל‬
‫‪182‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪183‬‬

‫באמת‪ .‬שהרי ההר יותר מפורסם מן השדה והשדה מהבית שמציאות הבית אינה רק‬
‫למחסה ולמסתור והוא מבואר‪ .‬אמנם מה שביארנו הוא מה שהיה טבעי אצל המשל‬
‫והנמשל בלי ספק‪.‬‬
‫ובמדרש עוד (תנחומא פ' מקץ)‪.‬‬
‫והנה ה' נצב עליו אין אדם עומד על שדהו לא בשעת חרישה ולא בשעת זריעה‬
‫אלא בשעה שעומד בקמותיו‪ .‬וכן באברהם נאמר קום התהלך בארץ לארכה‬
‫ולרחבה וכו' (בראשית י"ג)‪ .‬וביצחק ויזרע יצחק בארץ (שם כ"ז)‪ .‬וביעקב והנה ה'‬
‫נצב עליו וכו'‪.‬‬
‫והנה שייחסו שלימות האבות הראשונים אל החרישה והזריעה שהם התחלות המלאכה‬
‫ושלמות יעקב אל הבאת התבואה שהוא התכלית והוא הנכון לפי טבע העניין ולשון מאמרי‬
‫חז"ל ‪ .‬ולפי שעקר מה שהתחדש אליו שם הוא ההפרד הוא וזרעו אחריו מיתר העמים‬
‫בעניין ההשגחה עד שלא יהיו נכנסין בכללם תחת הנהגת מערכות השמים וכסילהם אבל‬
‫שהם נשארים חלק ה' ונחלתו להשגיח עליהם השגחה אישיית‪ .‬כי לזה היה צורך ייחוד‬
‫הבית הנזכר שם ומכון שבתו בתוכם שעל זה אמר והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו‬
‫כמו שכתב הרמב"ן ז"ל הוא מה שרצו בכלל כוונתם לומר משל לבן מלכים המוטל‬
‫בעריסה והיו הזבובים וכו' כי אף על פי שמלאכי אלוהים הם העולים והיורדים בסולם‬
‫ההוא להמשיך ההשגחה הכוללת הרי הם כחגבים וכזבובים בערכו ית'‪ .‬והנה הם לפי‬
‫מחשבתו כבר היו להם מהלכים עליו ועל זרעו לעלות ורדת על עסקיהם עד ששהתה עליו‬
‫מניקתו והיא ההשגחה האישיית אשר עליה נאמר והנה ה' נצב עליו‪ .‬ועל דרך שנאמר‬
‫בקבלה מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי (שה"ש ח')‪ .‬כי אז ברחו אלו הזבובים מעל בן המלך‬
‫ונשאר אמון בחיק מניקתו שהיא השגחת האל ית'‪ .‬ושתי הכוונות קרובות ונכונות במאמר‬
‫הזה‪ .‬ועוד יתכן בה כוונה אחרת תוודע בראש החלק שני אשר בזה השער‪.‬‬

‫[ספקות נוספים בפרשה]‬
‫ועתה אחר אשר ביארנו החלק הזה מהסיפור עד הנה כפי מה שיאות אליו בבחינת ענייניו‬
‫והתרנו הספקות אשר העירונו עליו‪ ,‬וקצת שלא זכרנו‪ ,‬הנה אשלים הביאור עד הגיע אל‬
‫תחילת עבודתו של יעקב עם לבן‪ .‬וזה בזכרון שאר הספקות הנופלות בחלק הזה ראשונה‬
‫על החמשה שזכרנו‪.‬‬
‫הספק הששי מאמר וישא יעקב רגליו‪ ,‬כי לא הורגל‪ .‬גם טעם זכרון מה שראה באר בשדה‬
‫והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליו וכו' דמאי דהוה הוה והיה לו לקצר ממנו‪.‬‬
‫‪183‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪184‬‬

‫ז‪ .‬אומרו והאבן גדולה על פי הבאר כי למה תהיה להם אבן מעמסה על פי הבאר להלאות‬
‫אנשים בכל עת שישקו העדרים ומה טעם והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה די‬
‫בשיאמר והשיבו את האבן למקומה‪ .‬ועוד אומרו עד אשר יאספו וגו' וגללו את האבן הוה‬
‫ליה לומר ונגל את האבן אחר שכלן צריכין לה לפי הנראה‪.‬‬
‫ח‪ .‬למה לא נדבה אותו רוחו לגלל האבן בראותו כל העדרים צחה צמא עד שראה את רחל‬
‫ואת צאן לבן‪ .‬ומאמר כי רועה היא שהרי מעשיה מוכיחים עליה‪.‬‬
‫ט‪ .‬כי מאמר אך עצמי ובשרי אתה הוא מאמר בלתי מבואר עניניו‪.‬‬
‫י‪ .‬אומרו הגידה לי מה משכורתך שהרי בתחילה היה לו לידע ממנו אם רצונו להשכיר‬
‫עצמו ואחר ישאלהו מה משכורתו‪.‬‬
‫יא‪ .‬בשאלה אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה‪ .‬ולמה בקש לשנות הסדר אחר שהיו‬
‫שתיהן צדקניות והלא שקר החן והבל היופי‪ .‬גם הפגיעה בה ראשונה להחליף מנהגו של‬
‫עולם בין השלמים‪.‬‬
‫יב‪ .‬כי מאמר טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר אינה תשובה הגונה וגם כי הכל‬
‫לפי שהוא אחר‪.‬‬

‫[ביאור הפרשה ופתרון הספקות]‬
‫ואחר זיכרון הספקות נבוא אל הביאור‬
‫וישא יעקב רגליו וילך ארצה וכו' (ב"ר פ' ע') רבי אחא אמר חיי בשרים לב מרפא (משלי‬
‫י"ד) כיון שנתבשר בשורה טובה טעין ליביה לרגלוהי הדא אמרה כרסא טענה רגליא‪ .‬ואני‬
‫אומר שזה הכתוב בא על דרך ויסע משה את ישראל מים סוף (שמות ט"ו)‪ .‬ואמרו חכמינו‬
‫ז"ל הסיעם בעל כרחם (מכלתא פרשת בשלח שם)‪ .‬והטעם מוסב אל ספור של מעלה‬
‫(התר ספק ו') כי למה שהרגיש במקום ההוא מהשלמות לא היה יכול לזוז רגליו משם עד‬
‫שנשאם על צד ההכרח המוטל עליו וללכת לדרכו אשר צוה עליו מפאת אביו ואמו יולדיו‬
‫ואשר צוה להקדים עניניו ליעודים אשר באו לו שם‪.‬‬
‫וירא והנה באר בשדה כו'‪( .‬ו) להודיע איך נזדמנו לו מהר מבוקשיו כי הקרה ה' אלוהיו‬
‫לפניו אמר כי מדי הגיעו אצל חרן ראה באר בשדה והנה שם ג' עדרי צאן כי מן הבאר‬
‫ההיא ישקו העדרים ולזה האבן גדולה על פי הבאר כי כך ראו כל בעלי העדרים‪( .‬ז)‬
‫שהאבן אשר יניחו על פי הבאר תהיה גדולה כדי שלא תהא נוחה להתגולל ולהשקות כל‬
‫מי שירצה עד שיאספו שמה כל העדרים וגללו אותה לצדדיה אל אחת הצדדים לגלות פי‬
‫הבאר באופן שיוכלו לשתות הצאן ושתהיה נקלת החזרה לשם כמו שאמר (ז) והשיבו את‬
‫האבן על פי הבאר למקומה כי היא על פי הבאר הייתה אלא שמשיבין אותה למקומה‬
‫ממש ‪ .‬והיה זה לפי הנראה כי לא היו שם המים בשפע ולזה הוצרכו שתהיה זאת הבאר‬
‫גל נעול מעין חתום‪ .‬ולזה מה שהקפיד באומרו ונאספו שמה וכו' והשיבו את האבן כו'‬
‫‪184‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪185‬‬

‫שאם לא כן מה לו להזכיר בכאן צורך ההשבה‪ .‬ולזה כאשר אמר להם יעקב כסבור שהם‬
‫רובצים להאסף הן עוד היום גדול כו' השקו הצאן ולכו רעו‪ .‬השיבו לא נוכל שאין אנו רשאין‬
‫לגולל את האבן מעל פי הבאר כי חק ותנאי הוא בינינו שלא לפתוח הבאר עד אשר יאספו‬
‫כל העדרים ואז וגללו האבן האנשים אשר ירצו לגוללה והשקינו הצאן‪.‬‬
‫עודנו מדבר עמם ורחל באה כו' כי רועה היא והם כבר גלו דעתם שהיו מצפין אותה כי‬
‫לא יוכלו להשקות עד בואה כאחד הרועים‪( .‬ח) ולזה כאשר ראה אותה ואת הצאן אשר‬
‫בידה וכבר נתן רשות לגולל את האבן ולהשקות קדם וגלל אותה וישק את צאן לבן אחי‬
‫אמו וישק לבתו כי מאהבה אשר אהבה ומשמחתו אשר שמח בה נותרה בו נשמה ותחל‬
‫רוח לפעמו לגולל את האבן בכח גדול וביד חזקה‪ .‬וישא את קולו ויבך‪ .‬לבלתי בוא בדרך‬
‫כבוד כעבד זקנו וכדי שלא תרע עינה למה שנשק אותה שלא כמנהג אמר ויגד יעקב לרחל‬
‫כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא כי אין בזה שמץ דופי וכמו שאמר מי יתנך כאח לי יונק‬
‫שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי (שיר השירים ח')‪.‬‬
‫[פירושים בחז"ל לתיאור פגישת יעקב ורחל]‬
‫והנה חז"ל להגדיל מעלת הספור הזה ולצרף ענינו למראה הנראית לו ראשונה בצאתו‬
‫ראו לדרוש אותו על פני' רבים כלם שומרים תמונתו אזכור מהן שנים ג' ואקצר (ב"ר פ'‬
‫ע')‪.‬‬
‫וירא והנה באר בשדה‪ .‬זה ציון‪.‬‬
‫והנה שם שלשה עדרי צאן זה שלש רגלים‪.‬‬
‫כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים‪ .‬שמשם היו שואבין רוח הקדש‪.‬‬
‫ונאספו שמה כל העדרים‪ .‬באים מלבא חמת עד נחל מצרים‪.‬‬
‫וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו הצאן שמשם היו שואבין להם רוח הקדש‪.‬‬
‫והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה לרגל הבא‪.‬‬
‫וירא והנה באר בשדה‪ .‬אלו בית כנסיות‪.‬‬
‫והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה‪ .‬אלו שלשה קורין בתורה כהן לוי וישראל‪.‬‬
‫כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים‪ .‬כי משם שומעים את התורה‪.‬‬
‫והאבן גדולה על פי הבאר‪ .‬זה יצר הרע‪.‬‬
‫ונאספו שמה וכו'‪ .‬כששומעין את התורה יצר הרע מתגלגל ומתפוצץ‪.‬‬
‫והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה‪ .‬שכשיוצאין משם יצר הרע חוזר למקומו‪.‬‬
‫רבי יונתן פתר לה בסיני‪.‬‬
‫וירא והנה באר בשדה זה סיני‪.‬‬
‫והנה שם שלשה עדרי צאן‪ .‬כהנים לויים וישראלים‪.‬‬
‫‪185‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪186‬‬

‫כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים‪ .‬שמשם שמעו עשרת הדברות‪.‬‬
‫והאבן גדולה על פי הבאר זו שכינה‪.‬‬
‫ונאספו שמה כל העדרים‪ .‬ר"ש בן יהודה איש כפר עכו אמר משום רבי שמעון שאלו היו‬
‫חסרים אפילו אחד לא היו כדי לקבל עשרת הדברות‪.‬‬
‫וגללו את האבן מעל פי הבאר‪ .‬שמשם שמעו עשרת הדברות‪.‬‬
‫והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה‪ .‬אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות‬
‫כ')‪.‬‬
‫ראו דבריהם טובים ונכוחים ורבים כמו אלה הנדברים שם כלם ממין אחד וקרובים‬
‫ומצרנים אל מה שדרשו על מראה הסולם וכפי הפנים אשר ביארום והנה הכל עולה יפה‪.‬‬
‫ותרץ ותגד לאביה ויהי כשמוע לבן את שמע כו'‪ .‬נראה שכבר שמע שומעו מקודם לכן‬
‫ועתה נכסף לראותו‪ .‬ולזה רץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו‪ .‬אמנם החכם‬
‫עיניו בראשו‪ .‬וכדי שלא ירבה בשבילו יותר מדאי כסבור שיש בידו במה שיגמלהו הגדיל‬
‫לספר לו את כל אשר קרהו כי סיבה חזקה לבוא בידים רקניות‪.‬‬
‫ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי וכו'‪( .‬ט) כלומר אף על פי שתבא באפס דמים ומ"מ עצמי‬
‫ובשרי אתה ולא אוכל להתעלם וישב עמו חדש ולפי הנראה היה מטפל בצאנו ויאמר לו‬
‫לבן הכי אחי אתה ועבדתני חנם ירצה בשביל שאחי וקרובי אתה ויש גנאי להשכיר עצמך‬
‫אצל אחרים מפני הכבוד יתכן שתעבוד עמי חנם הגידה לי מה משכורתך‪.‬‬
‫(י) ויש במשמע דבריו שכבר הורגל לבא בשכר שכיר והוא שואל מה משכורתו הנהוג‬
‫אצלו ואם יתכן אליו יתנהו ואם לאו יחדל‪ .‬ועל זה העניין אמר לו אחרי כן נקבה שכרך עלי‬
‫ואתנה‪ .‬והנה יעקב הקפיד בדבר והשיבו בעניין שיבין ממנו שאינו רגיל בכך וגם עתה לא‬
‫יעבוד עמו כי אם לפי כבודו‪ .‬והוא מה שאמר הכתוב וללבן שתי בנות כו' ועיני לאה רכות‬
‫כו' ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל כו'‪.‬‬
‫(יא) ירצה אני לא הורגלתי בכך וגם עכשו לא אעבוד עמך כשני שכיר בקצב דמים‪ .‬אמנם‬
‫אעבדך שבע שנים ביפה שבבנותיך ואם היא הקטנה כי היא ישרה בעיני‪ .‬וזה לא יחשב לי‬
‫לגנאי‪ .‬כי אהבה מקלקלת השורה‪ .‬וכן תראה שהקפיד כשאמר לו נקבה שכרך וכו'‪ .‬אמר‬
‫לו לא תתן לי מאומה אם תעשה לי הדבר הזה כמו שיבא שם‪.‬‬
‫ויאמר לבן טוב תתי אותה לך מתתי אותה כו'‪( .‬יב) גם הוא על פי דרכו השיבו כלומר‬
‫לא תחשוב שאני מקפיד על מה שאמרת שתעבוד ביפה שבבנותי כי טוב תתי אותה לך‬
‫מתתי אותה לאיש אחר‪ .‬לכן שבה עמדי ואתנה לך‪ .‬ואולי שבעבור שהיה מחליף את‬
‫השטה לשאול הצעירה לפני הבכירה אמר שאם היה לו להודות על זה טוב לו שתהיה‬
‫הודאתו אצלו מלאיש אחר לפי שהכל יודעים שהוא בן רבקה שיש לה שני בנים והכל‬
‫‪186‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪187‬‬

‫יאמרו הגדולה לגדול והקטנה לקטון ולא יהיה בזה גנאי כמו שיהיה אם יתן אותה לאיש‬
‫אחר ומ"מ הם דברים סתומים לא יובן מהם שהודה לו עליה בפירוש אלא שאם היה לו‬
‫ליתן יהיה הוא קודם לאחר וכל זה רמאות דברים כדי שלא ירגיש בדבריו לתת הצעירה‬
‫לפני הבכירה‪ .‬וכבר כתבנו בספורים שעברו כי יעקב אהב ברכה ותבואהו ולא חפץ‬
‫בבכורה כי שנאה וכבר השתדל לבטל את כחה והנה עם זה כבר היה משתדל בקיום‬
‫מצות אביו שאמר לו וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך ואל שדי יברך אותך ויפרך‬
‫וירבך והיית לקהל עמים‪ .‬וזהו מה שרצינו לבארו בזה החלק הראשון מהספור ועתה יבא‬
‫החלק השני אשר בשער הזה אחר אשר אקדים מעט אשר ראוי להקדימו לפי ענינו‪.‬‬

‫החלק השני ‪[ -‬בראשית כט‪,‬יח]‬
‫יבאר שחריצות המשתדל על הדברים היא ראיה גדולה על גודל ערכה בעיניו וכן ההפך‪.‬‬
‫ויפרש כוונת עוצם חריצות יעקב באלו הקניינים‪.‬‬

‫ויעבד יעקב ברחל‬

‫[השתדלות וחריצות מראים את טוב תכלית המעשה]‬
‫משל לבן מלכים המוטל כו'‪ .‬גודל ההשתדלות ורוב החריצות בעסקים הוראה גדולה על‬
‫טוב תכליתם ותועלתם‪ .‬וזה מבואר שהרפיון והחולשה בפעולות יורה על פחיתות התכלית‬
‫או על חולשת דעת הפועל בהכרתו‪ .‬ולזה העצל לא לבד מוחזק ברפיון הכוח וכובד‬
‫התנועות‪ ,‬אבל בחולשת הדעת ומיעוטו‪.‬‬
‫אמר החכם (משלי ו') לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין וכו'‪ .‬ירצה‬
‫שעם שאין לה קצין שוטר ומושל שיישיר אותה או שייסרנה כאשר תטעה פעולותיה הנה‬
‫היא מעצמה מתיישרת להכין טרפה בעתו‪ .‬וכ"ש למי שיש לו דעת שיש לו לתת לב על זה‬
‫ודי לו בזיון שילמד דעת מבריה קטנה כזו‪.‬‬
‫ובמקום אחר אמר אוגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש (שם י')‪ .‬ירצה שהבעל‬
‫שכל‪ ,‬בעוד זמן הקיץ שהוא הזמן שבו מתבשלת התבואה בשדות כבר הוא משתדל‬
‫לאגור ממנה די ספקו אף על פי שעדין לא בא עת הקציר‪ .‬אמנם העצל המביש‪ ,‬כבר בא‬
‫הקציר שהכל מכניסין תבואתם בבתיהם‪ ,‬והוא נרדם הדעת וההשתדלות‪.‬‬
‫ולהיות ממידת הפתי הסכל שלא להרגיש בפתיותו‪ ,‬אמר חכם עצל בעיניו משבעה משיבי‬
‫טעם וזה כי הוא מבקש טעמים רבים להשיב לכל התופשים עליו איש בטעמו וכמ"ש אמר‬
‫עצל שחל בדרך כו' (שם כ"ו)‪.‬‬
‫‪187‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪188‬‬

‫וזה העניין אשר אמרנו יצדק מאוד במלאכת הנפש כי בעניינים הגופניים הזמניים כבר‬
‫הופלג החריצות על כל בני אדם גם בני איש ויותר מדאי‪ .‬אמנם בטוב המוסכל והנסתר‬
‫מנגד עיניהם הנה באמת לחולשת האמונה בו רבה העצלה והרפיון במלאכתו כמו‬
‫שכתבנו בתחילת שער ו'‪.‬‬
‫[העצל מעיד על קוטן אמונה]‬
‫ולהיות האמת כמו שהונח שם‪ ,‬החכם העצלה עד ממהר לענות על קוטן האמונה‬
‫המסותרת בלב האנשים‪ ,‬כמו המודה במקצת בתוך דבריו‪ .‬וזה שהמתלונן תמיד על‬
‫הפעולות האלוהיות ומתרעם על סדר הנהגתו ית' כאלו האומרים למה עשה את האדם‬
‫מטפה סרוחה ומנדות האשה ע"ד [ריב‪,‬ב] שאמר איוב אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע‬
‫רוגז (איוב י"ד)‪ ,‬ולמה עשאו פחות מהגרמים השמימיים‪ .‬ולא עוד אלא שמסרו תחתיהם‪,‬‬
‫ע"ד שנאמר כי אראה שמיך וכו' מה אנוש כו' (תהלים ח')‪ .‬או למה מסר מזונותיו בקושי‪.‬‬
‫וכ"ש שלמותו הראשון שהוא קשה מאוד ההשגה‪ .‬טוב ממנו הבעל חיים הנולד בשלמיותו‪,‬‬
‫וכ"ש שאר המקרים‪ .‬ולאנשים אשר אלה להם‪ ,‬למה ישאלם במשפט כמו שאמר איוב שם‬
‫אדם ילוד אשה כו' ואלה צפנת בלבבך ואותי תביא במשפט עמך‪.‬‬
‫והגדולה מכולן מהמיתה‪ ,‬כי בה יורו כי כמות זה כן מות זה‪.‬‬
‫ועל כולן הודה המשורר לאל יתברך שהם על צד היותר טוב שאפשר כפי מה שאמרו ז"ל‬
‫(ברכות י' א) כנגד דוד אביו אמרו שדר בה' עולמות ואמר שירה‪ ,‬ששם שבח והודה על‬
‫חמשה מיני תרעומת אלו שזכרנו‪ ,‬שבמעט עיון יוכל המעיין ליחסם אליהם‪ ,‬עם שכבר‬
‫בררנום בצד אחר קרוב לזה בדיבור הנפש סוף שער ו'‪.‬‬
‫[בין מאמין לבלתי מאמין]‬
‫כי הנה האיש השלם נותן זמירות תמיד לאלוהיו על כל הטובה אשר קבל‪ .‬אמנם הבלתי‬
‫מאמין בלבו‪ ,‬בהתלוננו בהם ובזוכרו אותם‪ ,‬הנה הוא נותן תפילה לאלוהים וכמתלהלה‬
‫יורה זקים לומר שבטלה ההשגחה‪ .‬אלא שהוא ירא לאמר בפירוש‪ ,‬וכמו שאמר אמר נבל‬
‫בלבו אין אלוהים (תהלים י"ד)‪ .‬וכן הוא עצמו עניין ביטול הפעולות‪ ,‬כי כמוהו יורה בשב‬
‫ואל תעשה‪ ,‬שהוא אינו מקווה שכר טוב לפעולתו‪ ,‬והוא מה שאמר בשני כתובים סמוכים‬
‫דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן‪ ,‬גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית‬
‫(משלי י"ח) והעניין מבואר‪.‬‬
‫אמנם השלמים אנשי אמונה הם מצדיקים דין שמים תמיד‪ ,‬גם משתדלים בכל עוז להגיע‬
‫אל טוב תכליתם‪ ,‬עד שיוכר ברוב חריצותם טוב תוחלתם‪ .‬והוא מה שאמר המשורר‬
‫‪188‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪189‬‬

‫(תהלים ל"ג) יהי חסדך ה' עלינו וכו'‪ ..‬התפלל שיהא חסדו עלינו באותו אופן ושיעור‬
‫שתורה עליו תוחלתנו אליו‪ .‬וזה כי המקווה ומייחל לדבר מה זמן רב‪ ,‬וסובל בתוחלתו‬
‫שיעור גדול מהרע והצער‪ ,‬וגם תמצאן אותו צרות רבות ורעות‪ ,‬והוא תמיד מייחל ‪ -‬הנה‬
‫כבר יראה ממנו שהדבר ההוא המקווה גדול הערך מאוד מאד‪ .‬כמו שהוא העניין בטוב‬
‫הכללי המקווה ממנו זה כמה אשר סבלנו עליו כל תלאות הגליות והשמדות אשר סבלנו‬
‫גם אנחנו גם אבותינו‪ ,‬וכמו שהוא ראוי ומחויב לכל איש ממנו בבחינת הטוב הנפשיי ועוצם‬
‫תועלתו‪ .‬וכל זה מה שיורה על הפכו העצל המתרפה במלאכתו כמו שאמרנו‪.‬‬

‫ובמדרש (דברים רבה פ' ח')‬
‫רבנן אמרין ז' עצלים הם‪ ,‬ועצלן של משה גדול מכלן‪ .‬הוא שאמר שלמה חכם עצל‬
‫בעיניו מז' משיבי טעם (משלי כ"ו)‪ .‬אמר לו לעצל לך למוד תורה מעיר לעיר אמר‬
‫להם שחל בדרך‪ .‬אמרו לו קרוב אליך בעירך‪ ,‬אמר בתוך רחובות ארצח‪ .‬אמר לו‬
‫הרי הוא בשכונך‪ ,‬אמר ארי בחוץ‪ .‬אמר לו הרי הוא בתוך הבית‪ ,‬ולואי שתשכים‬
‫ותעריב‪ .‬והוא לא כן עשה‪ ,‬ועליו נאמר עד מתי עצל תשכב‪ .‬אמרו לו לא תצטרך‬
‫לקום אלא בזריחת השמש‪ ,‬הדלת תיסוב על צירה ועצל על מיטתו‪ .‬אמר לו קום‬
‫כשתרצה אבל פשוט את ידיך וקח את המגלה ‪ -‬טמן עצל ידו בצלחת‪ .‬ואף על פי‬
‫שמניחין בידו דבר מאכל‪ ,‬נלאה להשיב אל פיו‪.‬‬
‫אמר משה אני איני אומר לך שתלך ותלמוד מעיר לעיר ולא משכונה לשכונה ולא‬
‫מחצר לחצר ולא מבית לבית‪ ,‬אלא קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך (דברים‬
‫ל') מפיך ללבבך מלא סיט‪.‬‬
‫[העצלות מראה על דברים רעים שבלב]‬
‫ראה דבריהם טובים ונכוחים לומר כי מלבד שהעצלה היא רעה ומגונה לכבדות פעולותיה‬
‫הנה עקר רעתה הוא מה שתורה על דברים הרעים שבלב כי הוא לא יבין ולא יאמין דבר‬
‫טוב שיגיעוהו אל אחת מהפעולות ההמה עד שכבר תמנעהו אי זה רעה ורעות רוח‪ ,‬ושעל‬
‫זה היה תופש משה בדבריו כלומר אין המום בך מצד שאין אתה הולך ומתנועע אל‬
‫הפעולות אבל עיקר המום והשמץ הוא למה שהדבר קרוב אליך מאוד בפיך ובלבבך כי‬
‫נגע הצרעת תעמוד תחתם‪.‬‬
‫והנה באמת נתברר מה שהנחנו שטוב ההשתדלות וסבול הדחק והצער בפעולות יורה‬
‫הוראה אמתית על גודל התועלת וטוב תכליתו‪ .‬והוא מה שאמר רשב"י (ברכות ה' א)‬
‫שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל ולא נתנן להם אלא ע"י יסורין‪ ,‬תורה‪,‬‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬ועולם הבא‪ ,‬כי תכליות עצמיות כאלה מדרכן שלא יושגו אלא ע"י רוב‬
‫ההשתדלות וסבול הייסורין והצער בהשגתן‪.‬‬
‫‪189‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪190‬‬

‫ורמז גדול רמז הכתוב עליה במה שנמצא בכלי הקודש ג' כלים שנצטוו לעשות מעשה‬
‫מקשה‪ ,‬כרובים (שמות כ"ה)‪ ,‬מנורה (שם)‪ ,‬וחצוצרות (במדבר י')‪ ,‬כמו שיתבאר זה העניין‬
‫בפרשת מרגלים שער ע"ז ב"ה‪.‬‬
‫והנה הוא מבואר כי כמו שחוזק המעשים ורפיונן במלאכת הנפש יורה על עניין האיש‬
‫ומהותו בדברים האלוהיים כמו שאמרנו‪ ,‬כן החוזק והרפיון במלאכת העולם ודמיונותיו הוא‬
‫מופת על האיש ההמוני ומהותו‪ .‬כי לפי רוב התעצמו בהם כן הוקבע בלבו עניין ההמוניות‬
‫בדרכי העולם ודמיונותיו והוא מתרחק מהעניין האלוהי‪ .‬ולפי מיעוט העסק בהם והרפות‬
‫ידו מהם ימעט ממנו העניין ההוא ההמוני ויתקרב אל האלוהים כי על פי הדברים האלה‬
‫הייתה עצת החכם (משלי כ"ג) אל תיגע להעשיר מבינתך חדל‪ .‬וכבר דברנו הצורך בזה‬
‫בשער הקודם שער הברכה‪.‬‬

‫[מעשי יעקב – בחריצות]‬
‫ועתה כשנשים לב אל כל המעשים אשר עשאם אבינו יעקב אשר יזכירום אלו הספורים‬
‫מתחלה ועד סוף שכלם באו בתכלית החריצות‪ .‬אם במה שסופר במה שעבר בהסתכנותו‬
‫עם אחיו בבכורה ובברכה אשר על זה ברח שדה ארם‪ ,‬ואם בכובד העבודה אשר קבל על‬
‫עצמו שם כמו שאמר ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן ואומר הייתי ביום אכלני‬
‫חורב וקרח בלילה וכו'‪ .‬ואם ברוב הזמן אשר נמשכה לו שם וגם בהתחכמות הנמרץ‬
‫בהרבות לו שכר הצאן כמו שיתבאר‪ .‬ואם שכבר ביארנו שעניין הבכורה והברכה לא היה‬
‫לבחינת אלו הטובות הזמניות‪ ,‬הנה כל מה שסופר מאלו הסיפורים הכול יראה שהיה‬
‫לקנות לו נשים ועבדים ונכסים‪ ,‬כמו שאמר בפיו זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע‬
‫עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך‪ .‬הנה באמת כבר יורה זה על אחד משלשה‬
‫עניינים‪ :‬אם שהיה איש המוני מאד‪ ,‬קשור בחבלי הבלי העולם וחמודותיו‪ ,‬או שהוא אינו‬
‫מבחין בין הטובות ומחשיב המדומות לאמתיות‪ ,‬או שיהיו אלו הקניינים אשר השתדל‬
‫עליהם על זה האופן טובות אמתיות כמו שחשבם‪.‬‬
‫אמנם שיפול יעקב על שני העניינים הראשונים‪ ,‬רצוני אם החסרון או הסכלות‪ ,‬הוא בטל‬
‫לפי שכבר העיד עליו בוראו יתברך שנאמר כי יעקב בחר לו יה וכו' (תהלים קל"ה)‪ ,‬ואוהב‬
‫את יעקב (מלאכי א')‪ ,‬יעקב חבל נחלתו (דברים ל"ב)‪ ,‬ורבים כמו אלה‪.‬‬
‫נשאר אם כן בהכרח העניין הג'‪ ,‬והוא היות אלו העניינים אשר מסר עליהם עוצם‬
‫ההשתדלות‪ ,‬טובות אלוהיות מהמין אשר אמרנו שעוצם החריצות בהם הוא ראיה‬
‫מופתית על טוב תכליתם ועוצם פעולתם‪.‬‬

‫‪190‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪191‬‬

‫וכמו שנתבאר זה מצד החקירה כן נתפרסם אמותו למראה העין כי הנה הנשים הוא‬
‫מהמבואר שלא היה דעתו וכוונתו בהם כי אם לבנות את בית ישראל מי"ב שבטים‬
‫כדוגמת העולם הכללי‪ ,‬וכמ"ש (רות ד') אשר בנו שתיהם את בית ישראל‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר פ' ע') וללבן שתי בנות כשתי קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו זו‬
‫העמידה אלופים וזו העמידה אלופים זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים כו' ותועלת זה‬
‫הבנין על אלו העמודים‪.‬‬
‫ועל התמונה הכללית יתבאר בחלק בפני עצמו בספור ויגש אליו יהודה שער ל"א ב"ה‪.‬‬
‫[תיאור מעשי יעקב בתורה מאפשר לפרשם נגדו]‬
‫והנה באמת עניין כוונה זו תכילהו כוונת המדרש אשר זכרנו ראשונה בתוך שאר כוונתיו‬
‫אמר משל לבן מלכים שהיה מוטל בעריסה והיו הזבובים שוכבים עליו עד ששהתה עליו‬
‫מיניקתו והניקתו וברחו מעליו‪.‬‬
‫וזה כי בתחילת המחשבה האנושית בפרסומן של דברי יעקב ומעשיו כבר היה להם מקום‬
‫לדבר עליו תועה והנה אלו המחשבות נקראות מלאכי אלוהים שהם המלוים לאדם מימינו‬
‫ומשמאלו והם עצמם הזבובים הפורשים כנפים מלמעלה ובאו ונחו מכל מה שימצאו לשום‬
‫שום דופי באיש השלם כמו שרבים תופשים על יעקב מכל אחד מאלו המעשים וגם נקראו‬
‫מלאכי אלוהים כי הם משלחת מלאכי רעים בהשגחתו יתברך בקצת הפעמים לצרף את‬
‫הבריות ולנסותם‪ ,‬ונתן להם רשות עד שתחפץ‪ .‬אמנם בהגלותו הוא יתברך והתיצבו עליו‬
‫להניקו מזיו כבודו והדרו להיקרא שמו עליו‪ .‬הנה מעתה ברחו הזבובים המבאישים מעליו‬
‫ובא תחתם כל טוב ה' והדרו ויקר תפארת גדולתו‪ ,‬ומכאן ואילך כל לשון תקום לבאר‬
‫ענייניו אלה תצלח ותשכיל במה שתדרשם לשבח ותהילה‪ .‬וחלילה לפשט הכתוב לתת‬
‫לאלוהים תפלה‪ ,‬ובמלאכיו ישים תהלה‪.‬‬
‫ומעתה נזכור הספקות הנופלות בספור זה כולו‪.‬‬

‫[הספקות שבסיפור]‬
‫א‪ .‬אומרו ויעבד יעקב ברחל שבע שנים כי מלבד מה שכבר הותר מטעם העבודה איך‬
‫אמר שהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה אדרבה שהתוחלת ממושכה למה‬
‫שישתוקק האדם מאוד הוא צער גדול ועמל מכאיב‪.‬‬
‫וכבר נתבאר בחכמה הטבעית כי למה שהזמן הוא מקרה דבק בתנועה‪ ,‬יחויב שכל מי‬
‫שירגיש יותר בתנועה ירגיש יותר בזמן‪ .‬ואין מי שירגיש יותר בתנועה כמי שסובל דברים‬
‫מכאיבים‪ .‬ולזה יאריך מאוד הזמן בעיניהם‪ ,‬מה שיהיה להם בהפך בנפול על עניינים‬
‫מענגים‪.‬‬
‫‪191‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪192‬‬

‫וכבר הסכימו על זה חז"ל (ש"ר פ' א') ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים (שמות‬
‫ב') אמרו לפי שהיו ימים של צער קורא אותם רבים וכן ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים‬
‫(ויקרא ט"ו) אמר ימים שנים רבים שלושה (תו"כ מצורע ס"פ ו')‪ .‬ולפי שהיה לה ימי צער‬
‫קורא אותם רבים (ש"ר שם)‪ .‬ואם כן כבר היה לו לומר ויהיו בעיניו כאלף שנים באהבתו‬
‫אותה‪ ,‬כמו שנראה מדבריו באומרו הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה‪.‬‬
‫ב‪ .‬כי מאמר זה חצוף מאוד כמו שהעידו עליו חכמים ז"ל (ב"ר פ' ע') במה שאמרו למי‬
‫שנאמר בו ויהי בבקר והנה היא לאה וכו' ולמה רמיתני‪ .‬גם איך יתכן שתהיה עמו כל‬
‫הלילה ולא יכירנה בטביעות קולה או בשום דבר עד אור הבוקר‪ .‬גם מאמר לא יעשה כן‬
‫במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה הוא סכלות גמורה והלא תנאי מבטל הלכה ומנהג‪.‬‬
‫ג‪ .‬אם היו האמהות עקרות כי חפץ הש"י בתפלתן למה היו רחמי ה' אכזרי אצל רחל כי‬
‫מה פשעה ומה חטאתה בשיאהבה אישה העל זאת לא יפקוד אותה כאחותה‪ .‬ומה חרי‬
‫האף הגדול אשר חרה ליעקב עליה בשאמרה הבה לי בנים‪.‬‬
‫ד‪ .‬אומרה דנני אלוהים כו' איזה דין דן אותה לזכות או לחובה שקראה על שמו את בן‬
‫שפחתה‪ .‬גם מאמר נפתולי אלוהים נפתלתי הוא קשה הביאור וטעם קריאת השם גם הוא‬
‫בעבורו‪.‬‬
‫ה‪ .‬מה ראתה לאה כי עמדה מלדת לתת את שפחתה לאישה וכי חשוכת בנים הייתה‪.‬‬
‫ומה טעם קריאת שם בנה גד‪ .‬ומה טעם המסורת שכתב בגד‪ .‬ולמה יאשרוה הבנות על בן‬
‫השני מפני שקנאה במעשיה להרבות בנים לשפחתה על פני אחותה והיא יושבת עקרה‬
‫ושוממה‪ .‬וקשה עוד מכל זה מה שקראה שם בנה הנולד לה אחרי כן יששכר על שם נתן‬
‫אלוהים שכרי כי נתתי שפחתי לאישי כאלו עשתה דבר של מצוה ומי בקש זאת מידה‪.‬‬
‫ו‪ .‬מה טעם המעט קחתך את אישי‪ .‬ואם לא ישכב עמה בלילה ההוא תמתין עד לילה‬
‫אחרת‪ ,‬ולמה יעשו נשיו סחורה בו והוא יושב ושותק‪.‬‬
‫ז‪ .‬באומרו הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו כי מה הזבול הזה אשר יזבלה‪ .‬ועוד אומרו כי‬
‫ילדתי לו ששה בנים וכן אמרה בלוי כי ילדתי לו שלשה וגם הזכיר הכתוב בן חמישי בן‬
‫ששי ולא נזכר זה וזה בזולתם מהבנים‪.‬‬
‫ח‪ .‬במה שהרכיבה רחל שם יוסף אתרי רכשי אסף אלוהים את חרפתי יוסף ה' לי בן אחר‪.‬‬
‫ומה טעם זאת החרפה‪.‬‬
‫ט‪ .‬ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וכו' למה לא המתין עד שתושלם מטתו בבנימין ומה‬
‫צורך היה לו לומר תנה את נשי ואת ילדי והלא הנשים נשיו והבנים בניו‪.‬‬
‫י‪ .‬מאמר לבן אם נא מצאתי חן בעיניך וכו'‪ ,‬כי ודאי לא יפול מציאת חן על מה שכבר היה‪.‬‬
‫ועוד כי אחר שהוא הודה שנחש ומצא שברכו ה' בגללו‪ ,‬למה יחזור יעקב לומר אתה ידעת‬
‫את עבודתי אשר עבדתיך ואת אשר היה מקנך אתי כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ‬
‫לרוב ויברך ה' אותך לרגלי‪ .‬נראה שכל אלו הן דברי קשות וללא תועלת‪.‬‬

‫‪192‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪193‬‬

‫יא‪ .‬כי אחר שאמר לו לבן נקבה שכרך עלי ואתנה‪ ,‬מה ישיב אותו יעקב דבר ועתה מתי‬
‫אעשה גם אנכי לביתי‪ ,‬והלא השכר ההוא יהיה לביתו‪ .‬ועוד מה אמר לו לא תתן לי מאומה‬
‫אם תעשה לי הדבר הזה ואם יעשה לו הדבר ההוא הרי נתן ונתן‪.‬‬
‫יב‪ .‬באומרו וענתה בי צדקתי ביום מחר כו' שהרי גמר בגנות באומרו כל אשר איננו נקוד‬
‫וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב הוא אתי‪ .‬ואפילו שלא ימצאו אותו רק נקוד וטלוא וחום‬
‫מה עשה שתחשב לו לצדק‪.‬‬
‫יג‪ .‬מעניין תחבולת המקלות אשר פצל ושם בשקתות המים כי מי יעשה כדבר הזה להציל‬
‫אליו כל המקנה כפי רצונו‪ .‬ואחר יאמר ויצל אלוהים את מקנה אביכן ויתן לי‪ .‬ואם כה התנו‬
‫ביניהם‪ ,‬הנה יש להפלא על לבן איך לא ידע שיש כוח התחבולות טבעיות לעשות כזה‬
‫וכזה‪ .‬ועוד אומר ואשא עיני וארא והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים‬
‫כי ראיתי כו' והלא הכתוב מעיד את אשר הוא עושה מהתחבולות‪.‬‬
‫יד‪ .‬אומרו והכ שבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן אל עקוד וכל חום בצאן לבן וישת לו כו'‬
‫שאם הפריד את אשר לו מהוליכן לפני העדר‪.‬‬
‫הנה לפי פשט הכתוב ולדרך פרש"י והראב"ע ז"ל לא היה בכשבים עקוד‪ ,‬כי לא היה‬
‫שכרו מהם‪ ,‬רק החום‪ .‬ואיך אמרו יתן פני הצאן אל עקוד? גם לא נזכר למעלה שנולד שום‬
‫חום‪ ,‬ואיך יאמר עליהם כל חום‪ .‬ואם על הכשבים הנקודים והטלואים אשר היו ללבן אמר‬
‫כן‪ ,‬למה הפרידן יעקב מוטב שיהיו בין העדר ויוליך את אשר לו לפניהם‪.‬‬
‫ואם כדברי הרמב"ן ז"ל שהפריד הכשבים מהעדר כלו לתת פני הכשבים אל החום ופני‬
‫העזים אל עקוד הנה היה לו לומר והכשבים הפריד יעקב ויתן פני העזים אל עקוד‬
‫והכשבים אל כל חום‪.‬‬
‫ועוד שהרי צריך לדחוק ולומר כי וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן כו' יאמר על החום‬
‫והעקוד אשר זכר שהרי על הנפרדים שהזכיר ראשונה אי אפשר שהרי הצאן צאנו‪ .‬וגם‬
‫למה הפסיק בזה ספור עניין המקלות‪ ,‬היה לו לאמר ראשונה והיה בעת יחם הצאן כו'‪.‬‬
‫טו‪ .‬במענה רחל ולאה העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו כו' הלא נכריות כו' כי כל העושר‬
‫וכו' כי יש למצוא בדבריהם טעם שיהיה בו יראת שמים‪ ,‬כי לא כנשים המצריות העבריות‪.‬‬
‫טז‪ .‬אומרו ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כו'‪ .‬וכי מי שלא הגיד מצפוני לבו‬
‫לזולתו הוא גונב את לבבו וגם כי לא היה לו לומר רק כי הולך הוא שאם היה מגיד לא היה‬
‫בורח וכן מה שאמר מה עשית ותגנוב את לבבי ותגנוב אותי‪.‬‬
‫יז‪ .‬למה הזהיר הש"י ללבן מדבר אליו טוב כי ה' הוא הטוב ולא ימנע טוב וגם כי לא נזהר‬
‫לבן במצותו שהרי דבר אתו רעות בתחילה ואחר כך דבר אתו טובות ודברי שלום‪.‬‬
‫יח‪ .‬באומרו ולא נטשתני לנשק כו' עתה הסכלת עשו‪ .‬שאם העביר דרך המוסר בזה הנה‬
‫לא נפל בו סכלות ושבוש הדעת שיצדק עליו זה המאמר‪ .‬רצוני עתה הסכלת עשו‪ .‬וסכלות‬
‫גדולה ממנה עד"ה הוא מה שאמר הוא ליעקב ואלוהי אביכן אמש אמר אלי השמר לך כו'‬
‫כי היה לו לטמון דבר בחובו כדי שלא ליפות כוח יעקב כנגדו‪ .‬ועוד שלא היה לו לומר יש‬
‫‪193‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪194‬‬

‫לאל ידי‪ ,‬שהרי הוסר כוחו‪ ,‬היה לו לומר היה לאל ידי‪ .‬וגם כי וא"ו ואלוהי אביכן הוא במקום‬
‫אלא והוא דחוק‪.‬‬
‫יט‪ .‬איך נתפתה לבן אל מה שאמרה רחל אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך וכו'‪.‬‬
‫לבלתי חוש ממנה ולבלתי חפש במקומה בדבר שכל כך החמיר עליו עם היות החשד‬
‫אצלה יותר מזולתה‪ .‬ולמה לא נכנס באהלה תחלה‪.‬‬
‫כ‪ .‬אריכות דברי יעקב בתוכחתו עם לבן וזיכרון כל אשר עשה עמו ואופני עבודתו וזיכרון‬
‫הזמן שהיה עמו פעמים ושאר דקדוקים בדבריו‪.‬‬
‫כא‪ .‬מאמר לבן הבנות בנותי והצאן צאני ולבנותי מה אעשה כו'‪ .‬והנה שכח מה יעשה‬
‫בצאן‪.‬‬
‫כב‪ .‬באומרו עד הגל הזה ועדה המצבה למה הוצרכו שניהם‪ .‬ועוד כי מלבן ליעקב לא הונח‬
‫לעד רק הגל ומיעקב ללבן הגל והמצבה‪ .‬ושאר כפל דברים אשר יבואו בדברי לבן אמר‬
‫הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי וכו'‪ .‬ואחרי כן חזר עד הגל הזה ועדה המצבה וכו'‬
‫וזולתם‪ .‬וטעם ויפגעו בו מלאכי אלוהים‪.‬‬
‫אלו הן הספקות‪ .‬ועתה נבוא אל הביאור‪.‬‬

‫[ביאור הסיפור]‬
‫[ריד‪,‬ב]‬

‫ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים וכו'‪( .‬התר ספק ה') אמר שעבד כל ז' השנים ההנה‬

‫עבודה שלימה ונאמנת בכל מאמצי כוחו‪ ,‬כאלו היה התנאי לעבוד בה ימים אחדים ולא‬
‫לבלתי הרגישו העמל והיגיעה‪ ,‬רק שלאהבתו אותה נראה לו שלקחה בזול והלוקח בזול‬
‫יפרע בעין יפה‪ .‬ויתכן שיהיה באהבתו אותה כאומדו עם אהבתו אותה שהיה ראוי שיהיו‬
‫בעיניו ימים רבים ושנים כמו שאמרנו בספקות‪ .‬הבה את אשתי כי מלאו ימי כתרגומו‬
‫ורש"י ז"ל לא חלק עליו בעניין אלא שהשתדל ליחס מאמר מלוי הימים אל עצמו‪ ,‬כמאמר‬
‫הכתוב כי מלאו ימי‪ .‬וזה אם בששלמו הימים שקבל על עצמו ממצות אמו‪ ,‬או שמלאו לו‬
‫ימי בחרותו‪ .‬והרמב"ן ז"ל חשב שהיה חולק על דברי אונקלוס‪ ,‬ונתבלבל בעניינו‪.‬‬
‫(ב) ואבואה אליה כי יהיה לי עמה דירה מיוחדת אשר אבוא אליה כבואי מן השדה‪ .‬ולמה‬
‫אהיה כאורח נטה ללון בבית נכרי‪.‬‬
‫ויאסוף לבן וכו'‪ .‬ויהי בערב ויקח את לאה בתו וכו'‪( .‬ב) הדעת נותן כי כשהכניסה אצלו‬
‫בלילה נטלו פנס מלפניהם בדרך צניעות‪ ,‬כשבעל בעילת מצוה פירש מיד‪ ,‬כדין ויצא‬
‫מאצלה‪ .‬וכבר נתן לה לשמשה בעת בואה אליו את זלפה שהייתה צעירת השנים כדי‬
‫שיסמוך לבו שהיא הקטנה‪.‬‬
‫ויהי בבוקר ראה והנה היא לאה בתכשיטי כלה אשר הייתה לאיש‪ ,‬ושפחתה זלפה לצדה‪,‬‬
‫ורחל הייתה יושבת ומשמשת בבית כנערה בתולה אשר לא אורשה והכיר שרמה אותו‬
‫‪194‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪195‬‬

‫בה‪ .‬ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי‪ ,‬הלא ברחל עבדתי עמך וכו'‪ .‬וזאת עדות ברורה‬
‫שכבר שלמו ימי העבודה שאם לא כן הרי הוא רמה את עצמו‪.‬‬
‫ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו וכו'‪( .‬ב) יש במשמע דבריו שהוא לא הודה בפירוש שיתן‬
‫לו את רחל אלא שטוב לתתו לו מתתו אותה לאיש אחר‪ .‬ואף שיתננה לו‪ ,‬לא יעשה כן‬
‫לתת הצעירה בפני הבכירה‪ ,‬לא לו ולא לאחר‪ ,‬וכאלו אמר לו הנה הפשרה לא הייתה כי‬
‫אם על הסדר המורגל‪ ,‬ושקודם שתנשא את רחל תנשא אחותה הבכירה לך או לזולתך‪.‬‬
‫ואחר שנשאת אותה‪ ,‬אם ישרה בעיניך מלא שבוע חופה של זאת ואתנה לך גם את זאת‬
‫אחריה בעבודה אשר תעבוד עמדי עוד שבע שנים אחרות‪ ,‬וכבר אטיב עמך בהקדים‬
‫נתינתה לעבודה ויעשו כן‪.‬‬
‫כל זה הייתה הסיבה מאת הש"י כדי שיקח אלו השתי נשים צדקניות עם שפחותיהן אשר‬
‫ארבעת אמהות אלו תשלחנה פארותיהן לבנות את בית ישראל לד' רוחות העולם כמו‬
‫שנאמר ופרצה ימה וקדמה וצפונה ונגבה‪ ,‬והוא סימן למצב הדגלים‪ ,‬וכמו שאמר בלעם‬
‫(במדבר כ"ג) מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל‪ ,‬וכתרגומו של אנקלוס (ג)‪.‬‬
‫וגם עקרותן של אמהות כולן היה מהשגחתו יתברך להודיע חיבת הבנים אצל הקדוש‬
‫ברוך הוא‪ ,‬שכולן היו מאתו ובידו להישמע אל תפילתן של צדיקים וצדקניות שהקב"ה‬
‫מתאוה להם‪.‬‬
‫[צד עוון ברחל]‬
‫(ג) אמנם כבר יראה צד עון אשר חטא ברחל משני צדדים אשר בעבורם נתמעט ונתעכב‬
‫הכוונה‪.‬‬
‫הראשון כי הייתה לאה שנואה בעיני אישה והוא קובע דירתו אצלה ולא נזכר שהיא‬
‫השתדלה להביאה ולקרבה אליו‪ ,‬כמו שחויב לאשה כמוה‪ .‬והוא מה שנאמר וירא ה' כי‬
‫שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה‪.‬‬
‫והשני כי בראותה שלא נפקדה לא נזכר ששבה עד האלוהים‪ ,‬כמו שהזכירו חז"ל (ב"ר פ'‬
‫ס"ג) על רבקה‪ ,‬וכמו שעשתה חנה (ש"א א')‪ ,‬אבל נאמר ותקנא רחל באחותה ותאמר אל‬
‫יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי‪ .‬הטילה עליו ההשתדלות על דרך הרפואות או על‬
‫צד אחר בדרך געגועי הנשים וכמו שעשתה אחרי כן בדודאים‪ .‬והוא מה שגער בה באומרו‬
‫התחת אלוהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן‪ .‬רמז אליה שתשפוך שיחה לפני המוליד‬
‫ועוצר ב"ה‪.‬‬
‫וכבר הועיל לשנתעוררה לעשות לה כמעשה שרה לתת את שפחתה כדי שתלד על‬
‫ברכיה ותבנה גם היא ממנה‪.‬‬

‫‪195‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪196‬‬

‫ובשער הט'‪ ,‬אצל 'כי היא הייתה אם כל חי'‪ ,‬כתבתי (ג) טעם נכון על חרון אפו של יעקב‬
‫באומרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי‪ .‬דרוש משם‪.‬‬
‫וכבר הצדיקה דין שמים על שני העניינים האלה בקריאת השמות לשני הבנים אשר היו‬
‫לה מן שפחתה‪ ,‬כי בראשון אמרה דנני אלוהים וגם שמע בקולי‪( .‬ד) הכוונה דנני אלוהים‬
‫במה שלא קדמתי פניו בתפילה כמשפט העקרות‪ ,‬וגם שמע בקולי למלאת קצת משאלות‬
‫לבי‪ .‬על דרך כי שמע אלוהים אל קול הנער באשר הוא שם (בראשית כ"א) ועל כל פנים‬
‫לא יצאתי ריקנית ויתן לי בן‪ ,‬על כן קראה שמו דן כי מדת הדין גוברת‪( .‬ד)‬
‫ועל השני אמרה נפתולי אלוהים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי‪ ,‬הודת ואמרה עקשיות‬
‫אשר באו לפני האלוהים נתעקשתי עם אחותי‪ ,‬גם יכולתי לה והייתה עלובה ממני‪.‬‬
‫(ד) ותקרא שמו נפתלי‪ ,‬שתהיה חטאתה נגדה תמיד‪.‬‬
‫אמנם לאה נוסף על מה שראה ה' בענייה ועלבונה‪ ,‬נמצא בה דבר טוב זה בתכלית‬
‫השלימות והיא היותה מיחסת כל דבריה וענייניה אל ההשגחה האלוהית‪ ,‬כמו שנראה‬
‫מקריאת שמות בניה דרך כללי ותמיד נותנת לבה על דרכיה‪ ,‬אם שמא יגרום לה החטא‬
‫למנוע ממנה שום טובה‪.‬‬
‫וזה מה שיעיד עליה הכתוב באומרו ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את זלפה וכו'‪( .‬ה)‬
‫והוא כי בראותה עצמה בחורה ובריאה‪ ,‬וכבר נזדווגה לבעלה ולא קבלה ממנו היריון‬
‫כפעם בפעם‪ ,‬והיא הייתה מצפה עוד לבנים לכוונה שכבר התחילה לבוא כפי מחשבתה‪,‬‬
‫כמו שיתבאר אצל הבן השישי‪ ,‬אמרה בלבה הלא דבר הוא ושום עוון מעכב‪.‬‬
‫(ה) ולזה נכנסה בלבה מחשבה טובה ונכונה והיא בראותה כי שפחת אחותה כאשר ילדה‬
‫ליעקב שני בנים כבר יצאה מכלל שפחות וזכתה לימנות מעיקר הבית הגדול והקדוש‪,‬‬
‫וזכרה שזלפה שפחתה היא‪ ,‬הייתה ראויה לזה מתחילה‪ ,‬כי היא הייתה הקטנה‪ ,‬כמו‬
‫שהוכיחו חז"ל (ב"ר פ' ע"א) מהכתיב‪ .‬ומהידוע שהשפחה הקטנה תינתן לבתו הקטנה‪,‬‬
‫לולי הבגידה שבגד אביה ביעקב להחליף את משכרתו‪ ,‬אשר בעבורה הוכרח ג"כ להחליף‬
‫השפחות‪ .‬וחשבה זה לעבירה בידה‪ ,‬שתהא עניה זו יושבת ומתאוננת ע"ז‪ ,‬ויש בידה‬
‫לתקן‪.‬‬
‫ולזה כאשר ראתה שפגעה בה מדת הדין ותעמוד מלדת ותיקח את זלפה שפחתה ותיתן‬
‫אותה ליעקב לאשה‪ ,‬והוא מה שנתבאר היטב ע"פ כמה עדים‪.‬‬
‫הראשון במה שנאמר ותאמר לאה בגד (ה) כי בזה הגידה טעם הדבר וסוד המעשה כולו‪,‬‬
‫כי המסורת רמזה אל אביה שבגד ביעקב‪ ,‬והוא היה הסיבה שהכריחה לזה‪ ,‬וקראה שמו‬
‫גד להסתיר בגידת אביה‪ ,‬כי לא לכבוד יהיה לה‪ .‬והוא עצמו טעם הקריאה שתפסוק אותו‬
‫לב' מילין‪.‬‬
‫‪196‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪197‬‬

‫והשני מה שאמר בקריאת השם השני באשרי כי אשרוני בנות (ה)‪ ,‬כי באמת ראויות כל‬
‫הנשים לאשרה ולהללה על השקפתה בזה להסיר עלבון מעל שפחתה‪ ,‬ולא תרע עינה‬
‫להעמידה לצרה‪.‬‬
‫והעד השלישי מה שנפקדה אחרי כן בחזרתה להריונה זה פעמים‪.‬‬
‫הרביעי מה שאמר בבן הראשון (ה) נתן אלוהים שכרי כי נתתי שפחתי לאישי שנראה‬
‫שיש בידה בזה זכות או מצוה‪.‬‬
‫ודמיון עד חמישי מצינו בפרשת ויחי בסדר זכרון השבטים כי שם ראינו שהכניס אל גד‬
‫ואשר בני זלפה בין דן ונפתלי בני בלהה‪ ,‬להורות כי הם היו ראויין להיולד ראשונה‪ ,‬כמו‬
‫שיתבאר שם‪.‬‬
‫אמנם אחשוב שהוצרך שם שכירות הדודאים‪ ,‬לפי שכשראה יעקב שלאה עמדה מלדת‪,‬‬
‫כסבור שפסקה לגמרי‪ ,‬ולא יהיו ביאותיו עמה לשם מצוה‪ ,‬היה מייחד משכבו אצל רחל‬
‫שהייתה בחורה ממנה‪ ,‬ועדיין לא ילדה‪ ,‬ומצפה שיהיה לה היריון (ו) וזה טעם המעט‬
‫קחתך את אישי‪ .‬ומאמר לכן ישכב עמך הלילה כאלו היא זכתה בו מהטעם ההוא‪ .‬והנה‬
‫לפי שמדרך הצניעות הוא שיבא לאכול ולהתיישב אל המקום אשר ישכב שם‪ ,‬יצאת‬
‫לקראתו לומר אלי תבוא ואל אוהלי‪ ,‬כי שכור שכרתי לינתך בדודאי בני‪ .‬אמנם לא חשבה‬
‫היא לה לצדקה רק מה שנתנה שפחתה לאישה כאשר אמרנו‪.‬‬
‫[שמות הבנים וחשבון הבנים לכל אחת מהאמהות]‬
‫ואחר שלפי דרכנו נתן טעם לשמות רוב הבנים נמשוך הביאור אל השאר ואל המשך‬
‫הפרשה‪ .‬ותאמר לאה זבדני אלוהים וכו'‪ .‬לפי שהיו יודעות שהוא עתיד להוליד שנים עשר‬
‫שבטים שמהן יוכלל קהל עדת ישראל אשר יתחלקו לארבעה דגלים וכל דגל משלשה‬
‫שבטים כאלו היה כל דגל ודגל בית בפני עצמו שיש בו ג' דיורין ובית המקדש יוכיח שהוא‬
‫חצר ודביר והיכל (מ"א ו') כנגד כהן לוי וישראל‪.‬‬
‫ולפי זה יבואו לכל אחת מארבעתן שלשה בנים‪ .‬והנה כאשר הגיעה למספרם‪ ,‬אמרה‬
‫עתה ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים‪ ,‬ולא תחסר ממה שראוי אליה בדרך החלוקה‬
‫השוה‪ .‬וחשבה שלא תלד עוד‪ .‬אמנם כאשר ילדה הבן הרביעי וקבלה יותר מהראוי אליה‪,‬‬
‫לפי הנזכר‪ ,‬אמרה הפעם אודה את ה' כי הוא העודף על חלקה‪ .‬וכבר יש בו התחלה לדגל‬
‫אחר‪ ,‬והייתה עוינת אליו אם תוכל לכפול דגליה‪ ,‬כמי שמגביה קירות הבית לבנות עליות‬
‫על מחיצותיה כולן‪ .‬ולפי שלא נמשכה אז כוונתה‪ ,‬אמר הכתוב ותעמד מלדת‪ .‬ולזה חרדה‬
‫את כל החרדה ההיא‪ ,‬ולזה כשחזר לה היריון אמרה נתן אלוהים שכרי וכו'‪.‬‬
‫והשכר גדול מאוד כי קרובה מלאכתה להשתלם אחר שכבר נכפלו שני השבטים ולא חסר‬
‫אלא א' לכפילת שלשתן והיא כוונת הכתוב באומרו (ז) ותלד ליעקב בן חמישי גם באומרו‬
‫‪197‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪198‬‬

‫ותלד בן ששי ליעקב מה שלא נזכר כן בשאר הבנים כי המספר ההוא היה מעוין ומכוון‬
‫ממנה אחת לאחת‪ ,‬והוא עצמו מה שכוונה באומרה זבדני אלוהים אותי זבד טוב וכו' הנה‬
‫האלוהים ראה בעלבוני הראשון ועשה אותי עצמי בית זבול טוב ונאה בנוי לתלפיות‪.‬‬
‫ופירשה העניין ואמרה (ז) הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים שהם שני דגלים‬
‫כמספר מחיצות הבית והעליה שמהן נעשה הזבול ותקרא שמו זבולון‪ .‬וכמה מוכיח זה מה‬
‫שלא זכרה היא מספר הבנים (ז) רק בשלישי ובשישי‪.‬‬
‫והנה זבדני וזבד ויזבלני ‪ -‬הכל עניין אחד הוא שיש אותיות ד"טלנת מתחלפות כמו‬
‫שנמצא (דניאל ב') אזדא כאזלא והדומים והחליפתם לפי שלא נאה לה לומר זבדני‬
‫אלוהים זבד טוב ואם כפי' אנקלוס דאמר חולק טב לפי שהחלק הגדול שבדבר שישאר‬
‫אחר כמותו הוא החצי‪ .‬וכי חלק טוב הוא שיהיו לה כנגד כולן‪.‬‬

‫ויזכור אלוהים את רחל [בראשית ל‪,‬כב]‬
‫ויזכור אלוהים את רחל וישמע וכו'‪ .‬עם שקולות תחנוניה וצעקותיה לא הרעישו אמות‬
‫הסיפים להזכירה לפניו‪ .‬הוא יתעלה מעצמו זכר אותה ואת מעשיה הטובים וישמע אליה‬
‫אלוהים למלאת את אשר בלבבה ויפתח את רחמה הורה שעקרותה מצד צרות פי הרחם‪.‬‬
‫ובספרי הרופאים שהאשה אשר לה כן לא תתעבר‪ ,‬ואם תתעבר תקש בלדתה‪.‬‬
‫והנה האל ית' בפעם הראשונה היה המפתח בידו‪ ,‬ופתח ואין סוגר עד שנכנס ההיריון‬
‫בשלום ויצא בשלום‪.‬‬
‫אמנם בפעם השנית הניחה על טבעה כי נתעברה ואחר ותלד רחל ותקש בלדתה‪ .‬וברוך‬
‫הוא אשר לו נתכנו עלילות מצעדי גבר אשר כיוון שתקבר שם בדרך אפרת ותהיה עזרה‬
‫לבניה כמו שנרמז מהכתוב (ירמיה ל"א) על דרך שכתב הרמב"ן ז"ל (בראשית ל"ה)‪.‬‬
‫ותאמר אסף אלוהים את חרפתי‪ .‬כבר נתבאר בפרק י"ד מהג' מהמידות שחוש המשוש‬
‫לבד הוא אשר עליו יהיה האדם מסתפק ובלתי מסתפק אשר מזה כתב הרב המורה‬
‫בכמה מקומות (ח"ג פ' מ"ט) כי חוש המישוש חרפה הוא לנו‪ .‬והנה חרפת המשגל‬
‫יסתירוה החשובים‪ ,‬כאשר לא יכוונו ממנה רק ההשתדלות על השאר זרעם וכמו שבאה‬
‫מצות התורה עליו‪( .‬ח) ולזה כשלא נמשך ממנו זה העניין אצל רחל‪ ,‬היה לה לחרפה‬
‫ולמותר‪ .‬אמנם כשילדה אמרה בחכמתה מעתה אסף אלוהים את חרפתי‪ ,‬והנה כוונה עד‬
‫נכון וכבר תספיק לה שיהיה השם נגזר מאסיפה‪ ,‬מבלי שיורה על עבר ועתיד כמשפט‬
‫השמות הנגזרים‪ .‬אמנם חבר עמו ההוראה על העתיד כדי שיוכלל בו מה שכוונה בו‪,‬‬
‫לאמר יוסף ה' לי בן אחר‪ .‬וכבר זכרנו זה אצל הכי קרא שמו יעקב שהוא כיוצא בו‪.‬‬
‫‪198‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪199‬‬

‫ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר וכו' (ט) כי הבן הנולד לו מהבת הקטנה הוא‬
‫העיקר בעיניו‪ ,‬יעמוד כנגד בכורתו של עשו‪ .‬ולזה אז"ל (ב"ר פ' ע"ג) שנולד שטנו של עשו‬
‫ולזה לא ראה להתעכב עוד‪ ,‬ונטל רשות מלבן לאמר תנה את נשי ואת ילדי ואלכה‪( .‬ט) כי‬
‫ירא שמא יאמר לו דלאו אדעתא למיסב ולמפק נתן לו הבנות‪.‬‬
‫[ויכוח יעקב ולבן]‬
‫ולזה אמר אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך כלומר שלא עבדתיך בהן כמי שמוסר‬
‫עצמו להתגורר בארץ לא לו רק כמי שקונה לזולתו להוליכו עמו לכל אשר ילך והוא מה‬
‫שביאר לו בסוף באומרו כי יראתי כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מעמי‪.‬‬
‫וכאן רמז שהייתה עבודתו עבודה מבורכת מאת ה' ושבעבור זה אין לו לערער על בנותיו‬
‫שכבר עשה בהן חיל גדול‪.‬‬
‫והנה לבן השיב אליו על זה אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני ה' וכו' (י) אין נא לשון‬
‫בקשה אבל יאמר אם עכשו מצאתי חן בעיניך במה שאבקש ממך שתשב עוד עמדי הנה‬
‫בדבר הזה (י) נחשתי שצדקת בדבריך ויברכני ה' בגללך ואם אין אחשוב שמזלי גרם לי‬
‫להתברך ואמר זה כדי שיתפתה יעקב ממנו לשבת אצלו מכאן ואילך כשני שכר שכיר כי‬
‫חפץ בו מאוד לפי שרואה ברכת הש"י לרגלו ולזה סמך נקבה שכרך עלי ואתנה‪.‬‬
‫והנה לזה זכר לו בדבריו שני עניינים שלא ישרו בעיני יעקב‪:‬‬
‫האחד מ"ש שלא נתברר לו עדיין שנתברך ביתו לרגלו‪.‬‬
‫והשני שירצה ליתן לו בשכרו דבר קצוב‪.‬‬
‫והנה על הראשון אמר לו אתה ידעת את עבודתי וכו' ואת אשר היה מקנך אתי וכו' כי‬
‫מעט וכו' (י) ויפרוץ לרוב לסבתי ולבאר זה אינך צריך ללכת לקראת נחשים (יא) ועתה‬
‫מתי אעשה גם אנכי לברכת ביתי‪ .‬אמנם על מה שאמר לו מה אתן לך כנזכר (יא) השיב‬
‫לו לא תתן לי מאומה דבר קצוב כמו שאמרת נקבה שכרך וכו' כי הנה אין ברכה שורה על‬
‫דבר המנוי (תענית ח' ב)‪( .‬יב) ולא עוד אלא שכל זמן שתרצה לערער ולהשטין עלי תוכל‬
‫לבא על שכרי ולדקדק עלי אם יש בידי מאומה משלך יהיה הרשות בידך‪ .‬דרך משל‬
‫תאמר כמה אני נותן לו לשנה כך וכך היה עמי שנים או שלשה שנים עולה חשבונו כך‬
‫ה וציא במזון או בלבוש כך הנה נשארו בידו כך וכך אם ימצא לו יותר מזה הלא הוא גנוב‬
‫אתו ודי בזיון וקצף שיהיה מעותד לדברים כמו אלה‪.‬‬
‫ולזה אין אני חפץ בכך אמנם אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמור והוא‬
‫אעבור בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקוד וטלוא וכל שה חום בכשבים וכו' והיה שכרי‬
‫אשר יולד לי משם והלאה מאלו המראות המוסרות אם מעט ואם הרבה וענתה בי צדקתי‬
‫ביום מחר כי תבוא על שכרי לפניך כאשר תבוא לערער עלי ולדקדק להכיר לך מה עמדי‬

‫‪199‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪200‬‬

‫כמו שאמרנו כי הנה באמת כל אשר איננו וכו' גנוב הוא אתי‪ .‬אבל על השאר לא תהיה לך‬
‫עלי שום טענה‪.‬‬
‫ונכון הוא שירצה גם כן להשיב עוד בזה על הראשונה ולומר שאם כדבריו כן הוא‪ ,‬שברכת‬
‫ה' לא באה לרגלו‪ ,‬הנה בתנאי הזה לא יתן לו מאומה משלו‪ ,‬כי הנה כשיסיר מהעדר כל‬
‫שה נקוד וטלוא וכו' שהוא יותר מהרוב וממעט הצאן הפשוטות אשר ישארו בידו‪ ,‬יהיו‬
‫עקודים ונקודים וטלואים לרוב יותר ממנהגו של עולם וממה שיהיו מכל העדרים אשר ביד‬
‫בניו‪ ,‬אז תענה בו צדקתו כי תבוא ותעיד לפניו עדות ברורה כי ברכת ה' באה לרגלו בלי‬
‫ספק וכבר יהיה זה העניין בירור שכרו לעתיד‪ .‬וראיה לדבריו לשעבר והנה עם זה דעת‬
‫שפתיו ברור מללו‪ .‬אבל לבן לחשבו כי על זה האופן יצא ממנו בשכר מועט קפץ ואמר הן‬
‫לו יהי כדבריך‪ ,‬כלומר מי יתן ותהיה איש מצליח כברכת ה' אשר אין לה קצבה כדבריך‬
‫ולזה איננו רחוק שיתנו ביניהם שיוכל להיעזר בזה מכל מה שחננו השם מחכמה ומדעת‬
‫ותבונה ובכל מלאכת‪ ,‬וכולי האי ואולי‪ ,‬ואף גם זאת לפי דקדוק הכתובים לא עשה דבר‬
‫אשר לא יעשה אפילו בלא תנאי‪.‬‬
‫[המקלות]‬
‫(יג) וזה שהוא לא שם המקלות האלו אשר עשה בצאן לבן רק בהתחלה כדי להחיות שם‬
‫זרע מה מאלו המראות אשר לא נשאר שריד ופליט מהם‪ .‬אמנם מיד כשילדו הצאן מעט‬
‫מזער עקודים נקודים וטלואים מיד הבדילן לעצמו ועשה מהם עדר לבדו‪ .‬ומשם והלאה לא‬
‫היה משים המקלות בצאן לבן אמנם היה משים לפני העדר שלו כדי שלא יולדו לבנים‬
‫שהרי התנה עמו כל אשר איננו נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב הוא אתי והיה צריך‬
‫שלא יתהפכו אליו‪ ,‬ואף בהם נזכר ובהעטיף הצאן לא ישים שאפילו מעדר יעקב היה‬
‫מוותר ממה שהיה יכול לעשות‪ ,‬והיו העטופים ללבן והרי הוא מדת חסידות‪.‬‬
‫(יג) ולזה הוצרך עזר אלוהי בעתודים העולים על הצאן‪ .‬והנה הכתוב האומר והיה בעת‬
‫יחם הצאן המקושרות ושם וכו' ובהעטיף הצאן לא ישים‪ ,‬והיה העטופים ללבן והקשורים‬
‫ליעקב‪ ,‬ויפרוץ האיש מאוד מאד וכו' יורה על אמיתת זה הוראה עצומה יאמר שאף על פי‬
‫שצמצם יעקב עצמו על זה השיעור‪ ,‬עד שלא נהג מהתחבולה ההיא כי אם בעדר שלו‪,‬‬
‫ובמקצתו ולא כלו‪ ,‬עכ"ז ויפרוץ האיש מאוד מאד וכו'‪ .‬וכבר תענה בו צדקתו על האופן‬
‫אשר הניח ראשונה מהמצא ברכת ה' לרגלו‪ .‬והוא פי' נאה מאוד מלבד מה שספר לנשיו‬
‫שכבר נעזר לשם ברשעותיו של לבן כי כאשר יהתל בו כן ירבה וכן יפרוץ אם כה יאמר‬
‫וכו'‪.‬‬
‫ויצל אלוהים את מקנה אביכם ויתן לי‪ ,‬הורה שלא היה תנאם זה ולא מנהגו עמו כדאי‬
‫להרבות לו שכרו על זה השיעור‪ ,‬רק במה שראה אלוהים רוע לבבו והיה עוזר לו‪.‬‬

‫‪200‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪201‬‬

‫(יד) אמנם טעם והכשבים הפריד יעקב שנתבלבלו בו המפרשים‪ ,‬לדעתי יתיישב יפה‬
‫כשידבק אל הכתוב אשר למעלה ממנו‪ .‬יאמר על העזים ותלדנה הצאן עקודים נקודים‬
‫וטלואים אמר בסמוך והכשבים הפריד לו כי הנולדים לו עקודים נקודים וטלואים וגם‬
‫הכשבים החומים אשר לו הפריד יעקב עמם והוליכם לפני העדר לתת פני הצאן אל עקוד‬
‫וא ל כל חום אשר ליעקב שנמצאו בצאן לבן ולכן שתם עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן‬
‫ואמר והכשבים סתם כי ממה שכתוב אחריו ויתן פני הצאן אל עקוד וכל חום הוא מובן‬
‫מעצמו שעל החומים ידבר והרי הכל כפשוטו ולפי דעת הראשונים‪.‬‬
‫וישמע יעקב את דברי בני לבן וכו'‪ .‬לפי שהתחכם יעקב להיותו מוכר מהצאן ולקנות‬
‫עבדים ושפחות וכל מאי דאקרו נכסי כדי שלא ירע בעיניהם ריבוי הצאן‪ ,‬הנה הם חשבו‬
‫שלקח יעקב מאת אביהם כסף וזהב לרוב שנתנו לו שלא מדעתם ושמאשר לאביהם עשה‬
‫את כל הכבוד‪ .‬אמנם יעקב לא חשש אל דברי הבנים אבל הרגיש דבריהם אל פני לבן‬
‫שהוא איננו עמו כתמול שלשום וכמ"ש (סוף מסכת סכה) שותא דינוקא בשוקא או דאבוה‬
‫או דאמא‪ .‬ומהנראה שבזמן ההוא עלתה לו שנה אחרונה משכירותו ולקח לבן את צאנו‬
‫מידו ויותר יעקב לבדו עם מקנה קנינו‪.‬‬

‫[וישלח יעקב לרחל וללאה]‬
‫ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך וכו'‪ .‬כלומר שלא תטפל עמו עוד לקחת‬
‫את צאנו ולא יתברך בית רשע זה בשבילך וכמו שאמר ראשונה מתי אעשה גם אנכי‬
‫לביתי‪.‬‬
‫וישלח יעקב לרחל וללאה וכו'‪ .‬ספר להן כל העניין ההוא כדי לפייסן ולדבר על לבן שיצאו‬
‫עמו מהארץ ההיא שהוא צריך להוציאן מדעתן וחפצן כי לא פירש בתנאם‪ .‬ואביכן התל בי‬
‫וכו'‪ .‬אם כה יאמר וכו'‪ .‬ואם כה יאמר וכו'‪ .‬זה לא נזכר בשעת מעשה אבל בסמוך‬
‫אהימנותיה דידיה ואשא עיני וכו'‪.‬‬
‫ויאמר אלי מלאך האלוהים וכו'‪( .‬יג) אמר להן כי הנה הוא עלה בדמיונו וגברה מחשבתו‬
‫שלפי תחבולותיו והתוליו עמו הנה הוא לא היה אפשר להצליח שם ברוב השתדלות רק‬
‫אם היה שם סיוע אלוהי ושאחרי כן נתאמת אליו בדרך נבואה שכאשר עלה במחשבתו כן‬
‫היה‪.‬‬
‫ותען רחל ולאה וכו'‪( .‬טו) ירצה טוב הדבר אשר דבר ה' לעשות ואנחנו לא נסור מאחריך‬
‫לשום טעם או סיבה וזה שכבר ימאנו הבנות להתרחק מאביהן לאחד משלשה טעמים‪.‬‬
‫האחד‪ ,‬בשביל נכסין שמצפות לירש מבית אביהן‪ .‬והשני כדי שלא לצערו ולהכאיבו בצאת‬
‫בנותיו האהובות מעמו יורידו שיבתו ברעה שאולה או אם אולי יש לו זכות עליהם או על‬
‫מה שבידם מהעושר והכבוד ואין להם ללכת בלא רשותו‪ .‬ועל הראשונה אמרו העוד לנו‬
‫חלק ונחלה בבית אבינו כי במקום בנים ודאי אין נחלה וגם יודעות אנחנו שלא יתן לנו‬
‫‪201‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪202‬‬

‫בתורת מתנה חלק כלל‪ .‬ועל השנית אמרו הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ואין לו עמנו‬
‫קשר אהבה שיצטער עליו‪ .‬ועניין המכירה הוא מה שנתן בשרות הבנות ויחסן במקום‬
‫הנדוניא הראויה לצאת מבי נשא ולא עוד אלא שלקח מחיר בעדן מיד הבעל ואכלו‪ .‬ואמר‬
‫ויאכל גם אכל את וכו'‪ .‬כי לא איש הוא להנחם מזרת מעשהו כי ככחו אז כחו עתה תמיד‬
‫אוכל והולך ואם כן מצד צערו אין עון אשר חטא‪ .‬ואם בשביל הנכסים אשר עמנו כבר‬
‫אמרת ויצל אלוהים את מקנה אביכן ויתן לי ועלך קא סמיכנא כי כל העושר אשר הציל‬
‫אלוהים מאבינו באמת לנו הוא ולבנינו אחרינו ואין כאן משום גזל כלל‪ .‬ועתה כל אשר אמר‬
‫אלוהים אליך עשה‪ ,‬ויקם יעקב וישא את בניו ואת בנותיו וכו'‪ .‬ירצה שמשם נסעו ולא הלכו‬
‫אנה ואנה כדי שלא יורגש הדבר אפילו בשום רמז ולקיחת התרפים כבר קדמה ולישנא‬
‫דיקא ולבן הלך לגזוז את צאנו ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה‪.‬‬

‫[בריחת יעקב – בראשית לא‪,‬כ]‬
‫ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי‪ .‬יאמר שהספיקה חכמתו וערמימותו אשר עשה מעשיו‬
‫בלט ובפתע לגנוב את לב לבן שאפילו לבו לא הגיד לו שמץ דבר כי בורח הוא עם היות‬
‫שפעמים רבות שלב האדם יגיד לו ואליו דבר יגונב מהמכוסה ממנו כעניין שאמרו חז"ל‬
‫(מגילה ג' א) אף על גב דלא חזא איהו מזליה קא חזא וכ"ש כשיקרה זה למנחשים כמוהו‬
‫שיש להם סימנים רבים שמעוננים בהם ולזה תמה מאוד ואמר מה עשית ותגנוב את לבבי‬
‫כמו שיבא‪.‬‬
‫ויוגד ללבן וכו'‪ .‬בג' ימים שהלך המגיד ובז' שרדף היה יעקב מתנהל לאטו לרגל המלאכה‬
‫אשר לפניו ולרגל הילדים והלך דרך ז' ימים והשיגו ביום הז' לרדיפתו וזה דרך הפשט‬
‫והדרשה תדרש‪.‬‬
‫ויבא אלוהים אל לבן הארמי וכו'‪( .‬יז) העיר עליו בכח הנהוג אצל אנשים כאלה שלא ידבר‬
‫עמו באופן שימשך לו מטוב דברותיו רע כלל כמנהג הרמאים שלא יתכנו עלילותיו עמו‬
‫וכ"ש בלא יעשה עמו רע מפורסם אמנם לא ימנע טוב להולכים בתמים‪.‬‬
‫וישג לבן וכו'‪ .‬ויאמר לבן אל יעקב מה עשית ותגנב את לבבי וכו'‪ .‬ירצה מה הדבר אשר‬
‫עשית או אי זה תחבולה נהגת אשר בה גנבת לבבי וחסמתו על פניו שלא יגיד לי מזה‬
‫דבר גדול או קטון עם שכבר נהגת את בנותי עם מחנה גדול בנים ועבדים ובני בית ומקנה‬
‫לרוב בעצם היום בפרסום וביד רמה כשביות חרב שא"א למחנה כבד אשר כזה לנסוע‬
‫בהחבא למה נחבית לברוח ותגנוב אותי‪ .‬שאל‪ ,‬יודיעהו מה ראה להחבא ממנו עד‬
‫שהוצרך אל זה השיעור מההתחכמות לגנוב אותו ולמה לא הגיד לו הדבר בבירור שאין לו‬
‫אליו כ"כ צורך שישתדל לעכבו אדרבה ימהר לשלחו בשמחה ובשירים כי ירא לשבת אצלו‬
‫שמא יגלגל לקחת כל אשר לו‪ .‬ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי עתה הסכלת וכו'‪ .‬אין‬
‫סכלות גדולה כהסיר מסוה הבושה מעל פני האויב הנסתר כשידו תקפה לעשות רע כי‬
‫‪202‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪203‬‬

‫הוא נותן חרב בידו להרע עמו בגלוי ורעות רבות שלא היה כוח בידו לעשותם מתחלה‬
‫מפני הבושה‪ .‬ולזה אמר לו אחר שנגנבת ממני בשיעור זה עד שלא נטשתני לנשק לבני‬
‫ולבנותי כדרך הנפטרים זה מזה הנה פרסמת אצל הכל שחשבתני לאויב לך‪ .‬והנה בזה‬
‫ודאי הסכלת עשו בשפתחת לי פתח שהיה סגור מתחילה (יח) כי מעתה יש לאל ידי‬
‫לעשות עמכם רע בשכבר הוסר מסוה הבושה מאהבה מסותרת אשר בינינו ואין אשם על‬
‫החשוד שיעשה מה שנחשד עליו‪( .‬יח) תדע שכן הוא שאפילו אלוהי אביכן שהוא קרוב‬
‫אצלכם אמש אמר אלי הישמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע כי גלוי וידוע לפניו כי‬
‫בעשותך כן הותר לי לעשות עמך רע בלי ספק‪.‬‬
‫והנה בזה דבר נכונה ולא נפל דבר א' מכל דברו מדרך ישר ותוכחת מוסר‪ .‬וכדברים‬
‫האלה אמר שמשון כשנתנה אשתו למרעהו אשר רעה לו (שופטים ט"ו) נקתי הפעם‬
‫מפלשתים כי עושה אני עמם רעה אשר עד הנה מדרך המוסר לא אוכל‪ .‬כיוצא בדבר אמר‬
‫אבנר לאיש בושת בן שאול כשא"ל מדוע באת אל פילגש אבי השיב הראש כלב אנכי אשר‬
‫ליהודה היום אעשה חסד עם בית שאול אביך וכו'‪ .‬כה יעשה אלוהים לאבנר וכה יוסיף כי‬
‫אשר נשבע ה' לדוד כן אעשה לו להעביר הממלכה וכו' (שמואל ב' ג')‪ .‬כי מלבד שהכתוב‬
‫הזה הוא קשה הביאור יש לדקדק בדברי אבנר‪ .‬מה עניין הממלכה אצל עון האשה כי‬
‫העונש ראוי להיות מעין החטא ודומה לו אלא שבא עליו בטענת לבן עצמה וזה שהכתוב‬
‫אמר ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד ואבנר היה מתחזק בבית שאול‬
‫ולשאול פילגש וכו' (שם)‪ .‬אמר הכתוב שבהיותם במצב ההוא אשר היה אבנר עיקר קיום‬
‫בית שאול היה סכלות גדולה לדבר עמו אז מעון האשה ולא מדבר אחר מטוב עד רע כי‬
‫לא יום פקודה היום ההוא והיה לו ליזהר כמו שנזהר דוד כשאמר לו אבישי התחת זאת‬
‫לא יומת שמעי והשיב מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן היום יומת איש‬
‫בישראל וכו' (שמואל ב' י"ט)‪ .‬אמר כי היא סכלות גדולה לעורר דברי ריבות גדולות או‬
‫קטנות על שום אדם בזמן שהכל תלוי בו ולזה כשמוע אבנר את דבריו לא חשבו לכסל‬
‫גמור שיהיה אז בלבו עניין האשה ההיא כי עת צרה ונאצה היה להם חל עסקי המלכות‬
‫לא עת תוכחה על דבר כזה אבל גזר עליו שהיה חושדו שאינו נאמן עמו במלחמות ההם‬
‫וכי תואנה הוא מבקש לגלות אליו לבו שהוא לא יסמוך עליו בשעת מלחמה‪ .‬ולזה אמר‬
‫הראש כלב אנכי אשר ליהודה וכו'‪ .‬ירצה החשדתני היותי ככלב הזה שהולך לדרכו וראשו‬
‫נסוג לאחוריו ואמר כלב לפי שהוא מסוגל מזולתו מהב"ח בהנעת הפרקים אשר בשדרתו‬
‫ובצוארו עד שתראהו הולך למזרח וראשו הפוך לגמרי למערב והולך על זה האופן הרבה‪,‬‬
‫החשבת שכן אנכי עמך מתראה שאני יושב עמך והולך בעזרתך והרהורי ראשי ולבי‬
‫נסוגים כלפי יהודה ולעזרתם‪ ,‬היום אעשה חסד וכו'‪ .‬ירצה אין לספק שהייתה זאת כונתך‬
‫כי הזמן והמצב אשר בו דברת דברים אלו מוכיחים בלי ספק וזה כי היום הזה אתה תלוי‬
‫ועו מד בי שאעשה חסד עם בית אביך עם שאול ומרעהו ושלא אמציא אותך ביד דוד ואיך‬
‫הסכלת לפקוד עלי עון האשה כיום הזה אם לא שנכנסה בלבך רוח חשד הבגידה ובקשת‬
‫‪203‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪204‬‬

‫להרחיקני מעליך כדי שלא אבגוד בך ביום קרב‪ .‬והנה אחר שחשדתני בזה כבר נתת לי‬
‫מקום והתרת לי רצועה לעשות מה שלא הייתי עושה מתחלה מפני כלימת הבגידה‪ .‬ולזה‬
‫כה יעשה אלוהים לאבנר וכה יוסיף אם לא כאשר דמית כן אעשה וכו' להעביר הממלכה כי‬
‫מעתה חף אני בלי פשע ודמך מידך יבוקש והוא מאמר לבן כמו שאמרנו‪.‬‬
‫ועתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספת וכו'‪ .‬ירצה אם מצאתי טעם למה שהלוך הלכת והוא‬
‫כי נכסוף נכספת לבית אביך כמנהג הנערים או כדרך נשים אבל למה גנבת את אלוהי‬
‫לזה לא ידעתי סיבה רק שידעת כי נחש ינחש איש אשר כמני להרגיש בבריחתך או‬
‫שיאמר אחר שהלכת לפי שנכספת לבית אביך למה גנבת את תרפי כי לא יטיפו על בית‬
‫יצחק ולא כאלה חלק יעקב‪.‬‬
‫ויען יעקב וכו'‪ .‬אמר כי כל הסתרו וגנבת לבבו היה למה שהיה ירא פן יגזול את בנותיו‬
‫מעמו בטענה שזכרנו למעלה‪ .‬אמנם כי אשר לקח את אלוהיו לא יחיה וקלל בקללה‬
‫נמרצת לחשדו כי מי שימצא אתו לבבו פונה אחרי אלוהים אחרים‪ .‬ולזה אמר ולא ידע‬
‫יעקב כי רחל גנבתם שאלו ידע כן לא היה מקלל כי יודע היה שלשם שמים נתכוונה‬
‫להפרישו מע"א‪ .‬ואם חסר לך דבר זולת זה נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך ולנו‬
‫בושת הפנים‪ .‬ואפשר כי אומרו לא יחיה הוא כמו אם בהמה אם איש לא יחיה (שמות י"ט)‬
‫שיחפש בכל מחנהו ואשר ימצא אתו שימיתוהו כדין גונב נפש‪.‬‬
‫ויבא לבן באהל יעקב וכו'‪ .‬ספר הכתוב חריצות לבן וחיפושו אחר התרפים ההם והסיבה‬
‫אשר בעבורה לא מצאם וזה שהוא נכנס ראשונה לאהל יעקב כמ"ש לו הכר לך מה עמדי‬
‫ובקש לבא ממנו אל אהל רחל אלא שראה אותה יושבת ומצנעת כדרך נשים באהל כמו‬
‫שהוכיח להלן ולא נכנס ויבא משם לאהל לאה כי שני האוהלים אשר לרחל וללאה היו על‬
‫פני ארך אהל יעקב ופתח פתוח היה לו לאהלו לכל אחד מהם ומהם לאהלים אשר לשתי‬
‫האמהות אשר היו סמוכות אצלם וגם אהלי האמהות היו פתוחות זה לזה כדי שיעזרו‬
‫בשירותם‪ .‬ולזה קראם הכתוב אחד אמר באהל שתי האמהות מה שלא היו כן אהלי‬
‫הגבירות‪ .‬והא לך צורת יישובן שהיו מפולשים זה לזה‪ ,‬כי לכן הזכיר ביאה לכל הנה‪.‬‬
‫אהל בלהה‬

‫אהל זלפה‬

‫אהל רחל‬

‫אהל לאה‬
‫אהל יעקב‬

‫וכאשר לא מצא היה לו לבוא מאהל בלהה לאהל רחל אלא שעמדה לפניו הסיבה‬
‫שקדמה‪ .‬ולזה נטה לו לשוב בדרך אשר בא בו לחפש שנית באהלים ההמה כסבור שמא‬
‫ימצאם שם ולא יצטרך להרגיש את רחל ממעשה צניעותה עד שיצא מאהל לאה לאהל‬
‫יעקב‪ .‬ולזה אמר ויצא מאהל לאה ובראותו שגמר החיפוש ולא מצא הוכרח לשוב ולבוא‬
‫מאהל יעקב לאהל רחל דרך פתחו שאם לא כן היה לו לומר ויבא מאהל לאה אל אהל‬
‫‪204‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪205‬‬

‫רחל ולא יזכיר יציאה ואחר כך ספר הכתוב כי הסיבה עצמה אשר בעבורה הסב את לבו‬
‫עד הנה מאהל רחל הספיקה להטעותו בה עד שלא ימצא אותם ואמר כי רחל לקחה את‬
‫התרפים ותשימם בכר הגמל ותשב עליהם‪.‬‬
‫וימשש לבן את כל האהל ולא מצא כי לא ראה להניד אותה ממקומה עד שימשש על פני‬
‫כל האהל‪( .‬יט) וכשראתה שכלה אליו החפוש ולא נשאר רק מקומה והיא יראה שיצוה לה‬
‫אביה לקום לחפש תחתיה הנה היא בחכמתה סבבה פני צורך הקימה אל כבוד אביה‬
‫כאלו לא נתנה אל לבה שצריכה לקום לחפש מקום מושבה וזה ממה שהורה על נקיותה‬
‫ותמימות לבה בבקשתו מצורף למה שהתנצלה בדבר שהוא חרפה ובושה לה בעבורו לא‬
‫תוכל לקום מפניו והוא כי דרך נשים לה ודמה שותת כל ג' ימים הראשונים והעמידה קשה‬
‫להם מאוד וגם כי חויב לאדם מדרך המוסר להתרחק אז ממנה לגמרי ועם זה נדחה לבן‬
‫מפניה ויצא‪.‬‬
‫ויחר אף יעקב וירב בלבן וכו'‪( .‬ב) אחר שחפש ולא מצא וחשב שלא נגנב ממנו דבר אלא‬
‫ששם לו עלילה לרדוף אחריו חרה אפו‪ .‬וירב בו לאמר מה פשעי מה חטאתי כי דלקת‬
‫אחרי‪ .‬ירצה שאע"פ שנטיתי מדרך המוסר במה שלא הגדתי לך ולא נטשתיך לנשק לבניך‬
‫ולבנותיך מכל מקום לא היה פשע וחטאה שעליה היה לך לדלוק אחרי כי הרדיפה תתכן‬
‫באופן מה על אחד מששה סבות מהם מספיקות ומהם תואנות ועלילות‪.‬‬
‫[שש סיבות לרדוף אחרי יעקב]‬
‫האחד אם הייתי מביא דבר משלך אבל זה אינו שכבר מששת את כל כלי ומה מצאת מכל‬
‫כלי ביתך‪.‬‬
‫השנית לעלילת הפסד מלאכתי שאף על פי שלא יהיה בפשיעתי כבר ישאר לך פתחון פה‬
‫אולי מזלי גרם לך וזה לא היה כי זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו אפילו‬
‫על ידי מלאך המות וא"כ לית דין עסק ביש‪.‬‬
‫השלישית אם הייתי נהנה מנכסיך לאכול ולשתות יותר מדאי כבר תוכל להתאנות לי‬
‫להשיב לך העודף אבל אני אילי צאנך לא אכלתי‪.‬‬
‫הרביעית שאם הייתי פושע במלאכתי אז ודאי היה ראוי שתרדפני עד שאשלם לך כדיני‬
‫השומרים אבל אני טרפה לא הבאתי אליך שאם נטרפה אנכי אחטנה כלומר ממני היא‬
‫חסרה וגם מידי תבקשנה בין שתהיה גנובת יום וגנובת לילה ומהכל נפרעת ממני דבר יום‬
‫ביומו‪ .‬אמנם אנקלוס תרגם דהות שגיא ממנינה מן ידי את בעי לה יראה שירצה שאף על‬
‫פי שאינה חסרה עד"ה רק שהיית טועה בחשבון וחסרה ממנו היית מבקשה מידי עד‬
‫שכוונתי החשבון יפה‪.‬‬
‫‪205‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪206‬‬

‫החמישית שאם הייתה מלאכתי קלה ונוחה כבר תוכל לבא בעלילת צרות עין לאמר כי‬
‫היה השכר גדול לטורח מועט ואני הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה וכו'‪.‬‬
‫הששית אם עדיין לא היה בינינו חשבון פסוק ומבואר כי אז ראוי שתרדפני לשוב לכוין‬
‫חשבוננו בלי ספק אבל אין בינינו דבר בזה כי זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע‬
‫עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך ומה חשבון יש לי עוד עמך שתצטרך לדקדקו‬
‫ולכוונו עוד‪ .‬וכבר אמרנו למעלה שעלה להם זמן השכירות ועדיין נשאר לי עליך תרעומת‬
‫הרבה מצד מה שהחלפת את משכורתי עשרת מונים וא"כ לא נשארה סרה בשום צד רק‬
‫שכונת לגזול את אשר לי על לא חמס בכפי כי לולי אלוהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי‬
‫עתה ריקם שלחתני וכו' ראה אלוהים ויוכח אמש אותך על רוע כוונתך להציל עשוק מיד‬
‫עושקו לא כמו שאמרת שאמר לך כן לראות רוע לבבי‪.‬‬
‫[תשובות לבן]‬
‫ויען לבן וכו'‪( .‬כא) ירצה זכרת טענות רבות ושכחת טענה עיקרית עצומה עליה ראוי לבא‬
‫אחריך כמה ימים והיא לקיים בינינו התנאים והחזוקים הנאותים ביני וביניך כדי שתזכנה‬
‫בנותי ובניהן אשר ילדו בכל העושר אשר עשית בביתי ולא יסוב אל נשים נכריות ואל בנים‬
‫זרים ילדו והוא אומרו‪ ,‬הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני (כא) כלומר מה תנאים‬
‫וחזוקים אעשה לאלה הקנינים היום כדי שיהיו לבנותי או לבניהן אשר ילדו אחריהן ועתה‬
‫לכה ונכרתה ברית אני ואתה על זאת‪ .‬והנה עניין כריתת הברית הזאת לעד ביני וביניך‪.‬‬
‫והנה יעקב אף על פי שיש לו לטעון שהנכסים ההם הם שלו ובעבודתו קנאם ובידו לעשות‬
‫מהנשים ומהם כרצונו‪ .‬עכ"ז קבל דבריו בסבר פנים יפות ויקח הוא בעצמו אבן וירימה‬
‫מצבה כדי שתהא לו לאות ברית וצוה לו ללקוט אבנים ולעשות גל כדי שיאכלו שם עליו‪.‬‬
‫(כב) אמנם לבן ראה שיהיה ג"כ הגל ההוא לצורך הברית לקום עליו בשני עדים וקרא לו‬
‫לבן בלשונו יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד ויאמר לבן הגל הזה עד ביני וביניך היום על‬
‫כן קרא וכו'‪ .‬ירצה כי למ"ש לבן (כב) עד הגל הזה ביני וביניך לזה קרא לו יעקב גלעד כי‬
‫לא כיוון לכך ראשונה‪.‬‬
‫והמצפה אשר אמר יצף ה' וכו'‪ .‬היא המצבה אשר זכר ראשונה והיא שתהיה לעד צופה‬
‫ומביט ביניהם לעניין הבנות שאמר אם תענה את בנותי וזכר צורך שני העדים שנאמר‬
‫ויאמר לבן אל יעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך עד הגל הזה ועדה‬
‫המצבה‪ ,‬את הגל הזה וכו'‪( .‬כב) שיעורו עד הגל אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה ועד‬
‫הגל הזה ועדה המצבה אם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה‬
‫והכוונה שהגל הוא העד למה שיש לו ליעקב על לבן ברית שלום ואהבה ביניהן ובין זרעם‬

‫‪206‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪207‬‬

‫אמנם שיש לו ללבן על יעקב שני דברים הברית הזה עצמו ועוד שבועתו על דבר נשיו‬
‫ונכסיו‪.‬‬
‫במדרש (ב"ר פ' ע"ד) אלוהי אברהם ואלוהי נחור ישפטו בינינו וכו'‪ .‬אלוהי אברהם קודש‬
‫אלוהי נחור חול‪ ,‬כיוון לברור דיינים משתי הכתות מזה אחד ומזה אחד‪ .‬אמנם יעקב‬
‫השמיט עצמו מענות אותו כאולתו‪.‬‬
‫וישבע יעקב בפחד אביו יצחק‪ .‬ויזבח יעקב וכו'‪ .‬וישכם לבן וכו'‪ .‬ויעקב הלך לדרכו ויפגעו‬
‫בו מלאכי אלוהים‪( .‬כב) יאמר כי כשנסתלקה ממנו הטרדה וההתעסקות בקנייני העולם‬
‫ונפרד משכונתו וחברתו של לבן הארמי מיד חזר למה שהיה עליו ראשונה בשבתו על‬
‫אדמתו שסופר ממנו ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וכו'‪ .‬והנה מלאכי אלוהים עולים‬
‫ויורדים בו‪ .‬והם אלו המלאכים המלוין אותו בארץ כי שם דעתו מיושבת ונכונה להשיג‬
‫מראות אלוהים וקרא שם המקום ההוא מחניים כי שם נפגעו שתי המחנות אראלים‬
‫ומצוקים להדבק יחד בדרך חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו (תהלים פ"ה)‪ .‬ואולי כיון‬
‫בפגיעה זו למה שאמרו ראשונה (ב"ר פ' ס"ט) לבן מלכים המוטל בעריסה והיו הזבובים‬
‫יושבים עליו כי עתה כמו כן פגעו בו מלאכי אלוהים ושלוחי השגחתו בשתי מחנות‬
‫וציערוהו והם שרו של עשו והוא עמו וגם שכם בן חמור אשר טמא את דינה בתו והיה‬
‫יושב ומצטער עד שנגלה אליו שנית שהוא ניצב עליו לשומרו דכתיב וירא אלוהים אל יעקב‬
‫עוד בבואו מפדן ארם וכו' (בראשית ל"ה)‪.‬‬
‫והנה עם זה נתבארו ספורי פרשה זו על נכון ונתברר שלמותו של יעקב אבינו בכל דרכיו‬
‫וחסידותו בכל מעשיו ולא נשאר מקום להיות הזבובים ולא שום צפור כל כנף פורשי'‬
‫כנפים למעלה ממנו להטיל דופי בקדשים כי הנה ה' נצב עליו יושב ומשמר ומבריח אותם‬
‫ופיהו תענה על צדקתו מראש ועד סוף‪.‬‬
‫ובמדרש (שוח"ט תהלים כ"ד)‬
‫מי יעלה בהר ה' זה יעקב שנאמר קום עלה בית אל (בראשית ל"ה)‪ .‬ומי יקום‬
‫במקום קדשו זה יעקב שנאמר ויפגע במקום‪ .‬נקי כפים זה יעקב שנאמר אנכי‬
‫אחטנה מידי תבקשנה‪ .‬ובר לבב זה יעקב שנאמר כי מששת את כל כלי וכו'‪ .‬אשר‬
‫לא נשא לשווא נפשו של לבן ולא נשבע למרמה שנאמר וישבע יעקב בפחד אביו‬
‫יצחק‪ .‬ישא ברכה מאת ה' (תהלים שם) שנאמר וירא אלוהים אל יעקב ויברך אותו‬
‫(בראשית שם)‪ .‬ברכות אבינו זה גברו על ברכות הוריו אלו ואלו תבאנה ותאתנה‬
‫על ראש זרעו אחריו‪.‬‬
‫יראו עינינו מה שראו עיניו במראה הסולם וישמח לבנו כי יפתר לנו החלום אשר חלם‬
‫וברית שלומנו אשר הציב לו שם לא ימוט לעולם‪.‬‬
‫‪207‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪208‬‬

‫עקידת יצחק שער כו (פרשת וישלח) – בראשית לב‬
‫יבאר עד היכן יד החריצות צריכה להשתדל בקירוב המועיל ודחיית הנזק‪ .‬ושהחסרון בזה‬
‫יביא חסרון בחוק ההשגחה האלוהית עליו‪.‬‬

‫פרשה וישלח יעקב מלאכים‪.‬‬
‫במדרש (ב"ר פרשה ע"ו)‬
‫אמר רבי פנחס בשם רבי איבו‪ :‬שני בני אדם הבטיחם הקדוש ברוך הוא ונתייראו‪:‬‬
‫בחור שבאבות ובחור שבנביאים‪ .‬בחור שבאבות זה יעקב דכתיב (תהלים קל"ה)‬
‫כי יעקב בחר לו יה‪ ,‬והבטיחו הקדוש ברוך הוא דכתיב (בראשית כ"ח) והנה אנכי‬
‫עמך ושמרתיך וכו' ונתירא דכתיב ויירא יעקב מאד וכו'‪ .‬בחור שבנביאים זה משה‬
‫דכתיב (תהלים ק"ו) לולי משה בחירו וכתיב (שמות ג') כי אהיה עמך‪ .‬ונתיירא שנ'‬
‫(במדבר כ"א) ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו למי אומרים אל תירא אלא למי‬
‫שהוא מתירא מכאן שאין הבטחה לצדיקים בע"הז‪.‬‬

‫[השכל שולט על המעשים]‬
‫אחר שהפעולות האנושיות לא ימלטו משתהיינה אם מההשגחה האלוהית האישיית או‬
‫מפאת המערכת השמימית‪ .‬או ע"י השתדלות אנושי או על צד ההזדמן‪.‬‬
‫והשכל והדת והניסיון כולם יחייבו שלא יהיו בדרך אחד מהם לבד‪ ,‬הנה א"כ יחוייב‬
‫שתיעשינה ע"י כולן‪.‬‬
‫אמנם השכל כי עם שהוא יראה שהיכולת האלוהי הוא ראוי ומחויב שיהא שליט על כל‬
‫המעשים לעשות בהם כרצונו‪ ,‬הנה מ"מ יגזור כי לשווא יהיה השכל נתון באדם אם לא‬
‫תהיה בידו בחירתו‪ ,‬וחלילה ליחס בפעולות האל ית' שווא ותפל‪.‬‬
‫אמנם הדת שאם התפארה בכמה מקומות שהוא ית' לוכד חכמים בערמם ומבטל את‬
‫דעתם ומהפך כוונתם אל כל אשר יחפוץ‪ ,‬ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם להחטיא ממנו‬
‫כחוט השערה‪ ,‬הנה היא גם כן שמה הבחירה לעיקר בכל מה שצוותה על אנשיה ובני‬
‫בריתה‪ ,‬כל מצות עשה ולא תעשה אשר הטילה שכר ועונש עליהם‪ .‬ואם האדם אינו מושל‬
‫על מעשיו אבל מעשיו מושלים עליו‪ ,‬הכל הוא עוול בחוקו ית' חלילה‪.‬‬
‫מלבד מה שנראה התורה בכמה מקומות משתדלת להשיא עצה טובה להינצל מהמקרים‬
‫המתרגשים כעני ין שנאמר (דברים כ"ב) ועשית מעקה וכו' (שמות י"ב) ואתם לא תצאו‬
‫איש מפתח ביתו וכו'‪ .‬ופרשת שוטרים וזולתם רבים כמו שיבוא‪.‬‬

‫‪208‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪209‬‬

‫וכבר התבאר בפלוסופיא המדינית שהעצה לא תועיל רק בדברים שהם בידו לעשות והוא‬
‫מבואר‪ .‬אמנם הניסיון‪ ,‬אף ע"פ שיראה ממנו כי פעמים הרבה תשוב ההשתדלות בידים‬
‫ריקניות‪ ,‬וכמ"ש ז"ל (נדה ע' ב) הרבה עשו ולא הועילו‪ ,‬ולא עוד אלא שכבר נהפך‬
‫חריצותם להם לרשת פרושה להילכד וליפול במה שברחו‪ ,‬ממנו כמו שהיה העניין באחי‬
‫יוסף ובכל מה שנמשך ביניהם‪ .‬וכמ"ש (סוכה נ"ג א) רגלוהי דאיניש אינון ערבין ביה כו'‪.‬‬
‫הנה באמת לא ישוב אחור ידו מהעיד על מה שהוא נראה בעין שההשתדלות הראוי יועיל‬
‫על הרוב בכל מעשי האדם והדברים שהם על הרוב הם מה שהם בעצם וראשונה‪.‬‬
‫ולזה יבחרו המלכים והשרים הגדולים להפקיד על בתיהם ומלאכתם אנשים נבונים‬
‫וידועים חרוצים‪ ,‬כמ"ש (משלי כ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב וכו'‪.‬‬
‫וכמ"ש (שם י') יד חרוצים תעשיר‪ .‬וכמשפט הזה יעשה בין ההשתדלות האנושי והגזרה‬
‫השמימית‪ ,‬כי שלשה העדים הנזכרים כולם כאחד יעידון יגידון כי עם שיש בה ממשלה‬
‫גדולה בענייני המציאות‪ ,‬מ"מ הבחירה האנושית תישאר רשאה ושלטת עליה להרע או‬
‫להטיב‪ ,‬כמו שביאר זה הפילוסוף מטעמים שכליים הכרחיים בפרק העשירי מהמאמר‬
‫השלישי מהמדות‪ .‬וכבר ביארנו זה משלם בשער כ"ב מה שיתברר בו אמיתת זה מטעם‬
‫העדים שלשתן‪.‬‬
‫ואין צ"ל שכולם יודו הודאה גמורה שההזדמן אין בו כח לפרנס הנהגת המציאות‪ ,‬כי‬
‫מציאותו במקרה ועל המעט‪ ,‬כמו שנתבאר בשער הראשון‪ .‬הנה א"כ חויב הנמשך והוא‬
‫שישמשו כל ארבעת מיני הפעולות האלו בפעולות האנשים וענייניהם‪.‬‬
‫אבל איך יהיה זה‪ ,‬אמנם הוא כפי מה שאומר‪ ,‬וזה שלא ימלט אם שיהיה האדם אצל‬
‫ענייניו ‪-‬‬
‫במולד טוב ובמזל מצליח‪,‬‬
‫או שיהיה בהפך או בעניין בינוני‪.‬‬
‫ובכל אחד מאלו הצדדים לא ימלט משתהיינה פעולותיו הבחיריות בינו לבין אלוהיו –‬
‫טובות או רעות או בינוניות‪.‬‬
‫והנה כשיהיה מזל האיש טוב ומוצלח והפעולות טובות ונכוחות הנה אז ודאי תתחבר אליו‬
‫ההשגחה האלוהית לחזק טוב מזלו ולהעלותו אל שישכיל ויצלח בדברים גדולים מאוד‪,‬‬
‫וכמעט שאיש כזה אינו צריך אל חריצות ההשתדלות‪ ,‬אבל ענייניו כאילו נעשו מעצמן‪ ,‬על‬
‫דרך שאמר המשורר (תהלים ל"ז) מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ‪.‬‬
‫וכן כשתהיינה פעולותיו הבחיריות רעות ומקולקלות‪ ,‬הנה באמת לא יעמוד לו טוב מזלו כי‬
‫יד ה' היה על העליונה ליתן פניו בו לשבור את גאון עוזו ולשדד את תוקפו‪ ,‬וגם להפכו‬
‫כנגדו‪ .‬וגם כי ישתדל להיעזר מחריצותו‪ ,‬הנה הוא יהיה בעוכריו ותם לריק כוחו‪ ,‬כמ"ש‬
‫(ישעי' מ"ד) מפר אותות בדים וקוסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל‪ .‬וה' אמר‬
‫‪209‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪210‬‬

‫להפר את עצת אחיתופל הטובה לבעבור הביא ה' על אבשלום את הרעה (ש"ב י"ז) וכן‬
‫כל כיוצא בזה‪ ,‬המעיד כי לא לאדם דרכו ולא לאיש הולך והכין את צעדו‪ ,‬כי באמת דרך‬
‫רשעים יעות להפילם במהמורות בל יקומו‪ .‬וכמ"ש (תהלים ה') ברוב פשעיהם הדיחמו כי‬
‫מרו בך‪ .‬ומה גם עתה אם היה מזלו בינוני או רעוע לגמרי‪ ,‬כי משמים נלחמו ואין עוזר‪.‬‬
‫אמנם כשיהיה עניינם במעשים הבחיריים על הבינוניות‪ ,‬ולא יכריעו להגיע עליו שיעור‬
‫מההשגחה שיספיק להניע העניינים ולהכריעם אל הטוב או אל הרע; וטוב המזל הלא הוא‬
‫מסור ביד פעולות בחירתו כאשר נתבאר הנה‪ ,‬אז באמת יועיל טוב ההשתדלות ועיון‬
‫החריצות בכל המעשים‪ ,‬כי כל אשר יתיישרו אל נכון יעזרו אל טוב המזל ויצליחו‪ ,‬ע"ד‬
‫שאמר ויד חרוצים תעשיר‪.‬‬
‫וכאשר יתעצלו ויתרשלו בהשתדלות ויתבטלו ממנו ייחלש כוח המזל וימעיטו הצלחתו‪,‬‬
‫וכבר יגיע מרפיונם והתרשלותם עד שיקלקלו אותו‪ ,‬כמו שעל כיוצא בזה נאמר (משלי י"ט)‬
‫איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו‪ .‬וכ"ש שיהיה זה בשיעור יותר חזק אם יהיה‬
‫המזל רעוע או בינוני והוא מבואר‪.‬‬
‫ואולם בהיות המזל כן רעוע או בינוני ומעשי האדם הבחיריים טובים ונכונים מאוד‪ ,‬הנה‬
‫באמת ג"כ תספיק יד הזכות לשתהיה יד אלוהיו עמו‪ ,‬והוא יהיה בעוזריו לבטל כוח המזל‬
‫הרע ההוא‪ ,‬ולהדיח רעותיו מעליו בהוציאו מאיצטגנינותו‪ ,‬ולהחזיק טובותיו אצלו‪ .‬כמו‬
‫שהיה העניין עם אברהם אבינו וזולתו מהאנשים אשר מזלם ינגדו אותם לגזור עליהם‬
‫צרות ותלאות‪ ,‬כמ"ש (תהלים ל"ג) הנה עין ה' אל יראיו וכו' להציל ממות נפשם ולהחיותם‬
‫ברעב‪ .‬אבל באלו כבר יועיל יותר ההשתדלות וטוב החריצות‪ ,‬כי ההעדר ההשתדלות‬
‫וחסרון החריצות במקום הצורך הוא עוון אשר חטא‪ ,‬כמו שיבוא וכמו שביארו ז"ל (שוח"ט‬
‫תהלים כ"ג)‪ ,‬באומרו יכול אפי' יושב ובטל ‪ -‬ת"ל בכל משלח ידך בכל אשר תעשה (דברים‬
‫ט"ו)‪ .‬כי לא יאמר אגרה בשינה וכו' וה' הטוב בעיניו יעשה‪ .‬וזה ביותר שלם שבאנשים‬
‫כאבות והנביאים ודומיהם‪.‬‬
‫ורוב שיהיו האנשים במעשיהם על הבינוניות או פחות‪ ,‬כי אז צריך בלי ספק לפקוח עיניו‬
‫על מעשיו בתכלית ההשקפה והחריצות‪ ,‬כי מזלם הוא רעוע‪ ,‬והזכות לא תספיק להכריע‬
‫אותו ולשדדו לגמרי‪ ,‬כ"ש להפכו אליו לטובה‪ .‬והנה הם נשארים ביד עצתם ועוצם‬
‫חריצותם והחולשה והרפיון בהם יפילום ברעות ונזקים רבים‪ ,‬וה' לא רצם‪ ,‬כי על זה‬
‫היישירה תורתו האלוהית בעצות טובות ונכונות ע"ד הכללות במלחמות ובכל העסקים כמו‬
‫שנזכר‪ .‬ראה מה כתיב (שם כ"ב) ולא תשים דמים וכו'‪.‬‬
‫לפי שהנפילה היא אפשרות לו משני פנים‪ ,‬אם שתהיה בלי רצון השם‪ ,‬ואז תקרא נפילה‬
‫או מפאת ההשגחה ואז תקרא הפלה או השלכה‪ .‬כי על שני עניינים האלו נאמר (תהלים‬
‫ל"ז) כי ייפול‪ ,‬לא יוטל‪ .‬לזה אמר שיועיל המעקה כדי שלא ייפול הנופל ממנו מעצמו‪ ,‬כי מי‬
‫שראוי שיושלך מפאת ההשגחה לא יוכל להינצל בשום פנים והוא פשוטו של מקרא‪.‬‬
‫‪210‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪211‬‬

‫הנה שיועיל ההשתדלות לכמו אלו העניינים כשהמזל הוא רעוע אצל האדם‪ ,‬והזכות אינו‬
‫מספיק לתקנו לגמרי כמו שהונח‪.‬‬
‫והנה על זה האופן יתכן שימצאו שם אנשים שווים במזלם ובלתי שווים בהצלחתם‪ .‬וזה‬
‫יהיה לחילוף זכיותיהם‪ ,‬וגם השתדלותם‪ .‬כמו שימצאו מי שישוו בזכויות ולא יהיו שווים‬
‫בהצלחתם‪ ,‬וזה יהיה להתחלפות מזלם‪ ,‬כמו שהיה העניין ברבה ורב חסדא (מו"ק כ"ח א)‬
‫כאשר ביארנו בשער הכ"ב שזכרנו‪.‬‬
‫ועל זה העניין יש חילוקים רבים אשר הם מבוארים מהכרח החלוקה מכל הצדדים‪.‬‬
‫אמנם העצה היעוצה על כל איש לבוב ובעל דעת‪ ,‬להחזיק עצמו כבינוני במעשיו‪ ,‬ושמזלו‬
‫רעוע כי אז צריך להחזיק בשני העניינים יחד‪ .‬אם בכיוון מעשיו‪ ,‬וליישרם לרצון תמיד לפני‬
‫ה'‪ ,‬ואם במה שיפקח בענייניו תכלית מה שאפשר‪ ,‬ושלא יעזוב מהחריצות וההשתדלות‬
‫כמובטח על הזכות או כמתייאש‪ ,‬אבל יעשה עד מקום שידו מגעת ולא יקווה אשר יגיעו לו‬
‫מאוויי נפשו כ"א ע"י החפץ האלוהי אשר בידו הכול והכול בו‪ .‬וכמ"ש החכם (משלי ט"ז)‬
‫לב אדם יחשב דרכו וה' יכין צעדו‪ .‬והוא מה שלמדו מרע"ה אל עם תורתו בלבם (דברים‬
‫ח') וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל‪.‬‬
‫כיון שהצלחת כללותם‪ ,‬רצוני איש איש מהם‪ ,‬היא תלויה בשני דברים‪.‬‬
‫האחד בשיתעורר אל ההתחלות התלויות בהשתדלות כפי כוחו‪.‬‬
‫והשני בשהוא ית' יהיה עמו לעוזרו ולסומכו על דרך יושר המעשים‪.‬‬
‫ותו כן התפלה והתחנה בבקשה מאתו כי זה מה שיועיל לכל אדם מאיזו כת שיהיה‬
‫מהחלוקות הנזכרות‪.‬‬
‫[אדם שעשה כל שבידו – ישלים עם גורלו ויבין אותו]‬
‫והנה כאשר יעשה כל אשר בידו א"א על הרוב שלא יהיה לו שכר טוב בעמלו‪ .‬ואם אולי‬
‫שכר לא היה לו גם חכמתו לא עמדה לו בעת צרתו‪ ,‬הנה כבר עלה בידו דעה ובינה כי‬
‫הדין דין שמים‪ ,‬אם על דרך העונש או הייסורין או הניסיון אי זה מהאופנים אשר ישפוט‬
‫שהוא יותר קרוב לעצמו לפי מידותיו‪ ,‬ואיך שיהיה מהם יסבלהו ברצון ויקבל בסבר פנים‪.‬‬
‫[התגוננות בפני רעה – מתי מועילה?]‬
‫אמנם אם מתחלה פתיותו או סכלותו ושפלות ידיו יעזבוהו וימסרוהו ביד הפגע ההוא אשר‬
‫מצד המקרה או המזל על בלי התאמץ למחות בו בכל מה שבידו למחות‪ ,‬אפשר הוא‬
‫שהרע מידו היה לו‪ ,‬וה' לא צווה‪.‬‬

‫‪211‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪212‬‬

‫הלא ידעת כי אם איש יבוא ושאלך לאמר תן לי הנפש או תאסר בבית משמרתי בכלי‬
‫ברזל‪ ,‬הנה ודאי תמאן ולא תשמע אליו‪ ,‬ותישמט ממנו במאמצי כוחך‪ .‬ואם יאספו אליו‬
‫אנשי חיל לעוזרו‪ ,‬הנה תמהר להסתר מפניו ותבוא בחדריך ותסגור בעדך‪ .‬ואם הוא‬
‫ואנשיו יחזקו כנגדך ויגישו לשבור דלתיך‪ ,‬יצא תצא במחתרת או בעד חלון להימלט על‬
‫נפשך אל בית מבצר אחד משרי העיר אשר הקדמת עבודתו‪ .‬ואם האיש ההוא בוא יבוא‬
‫אחריך‪ ,‬שאול ישאל האיש אדוני הבית לאמר מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לבוא‬
‫לקחתו מבית מקלטו אשר לא כדת‪ .‬ואם כה יאמר‪ ,‬כי הוא שונא לו ובאיבה יהדפנו להרוג‬
‫אותו או לקחתו לעבד עולם‪ ,‬הנה ודאי יחזיק בידך ולא ירפך ולא יעזבך בידו‪ ,‬אבל יגרשהו‬
‫משם וילך בפחי נפש‪ .‬ואם כה יאמר‪ .‬אני שר צבא המלך שלוח מאתו לתופשו וחותמו‬
‫בידו‪ ,‬השר ההוא היכול יוכל דבר מאומה? באשר דבר מלך שלטון‪ .‬הלא הוא ייקחך בציצת‬
‫ראשך ויסגירך אליו ולא תמלט מידו‪.‬‬
‫ועתה ראה שכבר תתיישב נפשך ולא ריבך לבך לפי שכבר עמדה פקחותך והשתדלותך‬
‫כנגד כל משטין ומעיק‪ ,‬זולתי מאותו אשר הסבל אליו הוא מחויב וההיכנעות אליו הוא‬
‫הכרחי עכ"פ‪ .‬ואשר ההשתדלות על הימלט וברוח מפניו הוא מרד ואשמה וסכלות גמורה‪.‬‬
‫[השלמה עם התלאות הבאות מהמערכת]‬
‫וכן הוא העניין בכל אחד מהתלאות הבאות על האדם מפאת המערכת או משליח‬
‫משלוחיו‪ .‬דרך משל‪ ,‬אם רואה אדם דבר בא לעיר ח"ו‪ ,‬כי ראוי לו לבוא אל ביתו להיחבא‬
‫בחדריו‪ ,‬וכמ"ש ז"ל (ב"ק ס' ב) דבר בעיר כנוס רגליך‪ .‬כי למה יעמוד בחוץ והמלאך עומד‬
‫בתוך רחובות לרצח‪ .‬ואם ראה יראה שהרע הולך ומתחזק בעיר‪ ,‬ימהר לצאת משם אל‬
‫מקום שוקט ובוטח‪ .‬ואם בא יבוא אחריו והכהו שם בעיר מקלטו‪ ,‬לא ישקוט האיש מעמוד‬
‫על נפשו בכל מיני התרופות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בהסכמת בוראו‪ .‬ועל הרוב‬
‫יועילו אלו ההשתדלויות ויעמדו לפניו להצילו מרעתו‪.‬‬
‫ואם אולי זה וזה לא יעמדו לפניו כבר יצא ידי חובתו להינצל מכל מה שההצלה היתה‬
‫אפשרית לו על ידו‪ ,‬וידע בלי ספק די אלוהיה שלח מלאכים למשקל ערבוניה מיניה ואין‬
‫מנוס‪ ,‬ומה לעשות לו כי אם להצדיק דין שמים ולמהר לנפשו מנות הזכות והקישוט‬
‫הראויות לתת לה מלפניה להשיבה אל אלוהים אשר נתנה‪.‬‬
‫והקש על זה בכל המקרים והפגעים המתרגשים לבוא בעולם‪ ,‬הן כלליות או פרטיות‪ .‬וזה‬
‫הדרך ישכון אור צדיקים ילכו בם בכל המעשים אשר יעשו‪ ,‬והוא המסיר העצב והדאגה‬
‫מכל סובלי התלאות כאשר ידעו נאמנה כי לא יד המקרה ומידת הרישול נגעה בה זולתי‬
‫רצון הבורא אשר אליו יתפלל כל חסיד לעת מצוא‪ .‬וכמו שהפליג לומר ע"ז המשורר רצונך‬
‫אשאלה רגע ואגוע‪ ,‬ומי יתן ותבא שאלתי‪.‬‬
‫‪212‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪213‬‬

‫[נגד רמב"ן הטוען שאין רשות להתרפא ולהתגונן‪],‬‬
‫ומכל זה דחייה עצומה למה שכתב הרמב"ן ז"ל‪ ,‬שאם נתנה רשות לרופא לרפאת‪ ,‬דכתיב‬
‫ורפא ירפא (שמות כ"א)‪ ,‬לא נתנה רשות לחולה לקבל רפואתו‪ ,‬אלא שיקווה אל השם‬
‫השם מחלה בקרבו כי הוא יהיה רופא כשיושלם עונו וגו'‪ .‬כמו שכתב שם פרשת אם‬
‫בחקותי‪ .‬כי מי ישמע אליו על הדבר הזה‪ ,‬והלא כל אדם חייב להראות עצמו מהבינונים‬
‫אשר השתדלותם תועיל להם כמו שאמרנו‪ .‬ומי כמוהו שומע אמרי אל אשר אמר לשמואל‬
‫(ש"א ט"ז) עגלת בקר תיקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי‪ ,‬שלמדו חז"ל ממנו אל סולם‬
‫רעוע דנפיש הזיקי (חולין קמ"ב)‪ .‬ויתר התחבולות שסדרה הערמה האלוהית במלחמות‪.‬‬
‫ואם בשוב הבית כאשר אמרנו‪.‬‬
‫ויאמר בדבר הזה‪ ,‬מלבד שלא יסבול שום דעת שיהא הרופא רשאי לרפאות והחולה אסור‬
‫להתרפאות‪ ,‬וכבר ניתן בזה רשות על ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י"ט) ולא יאמן ק"ו‬
‫ממה שאמרו (ב"מ ה' ב) אנן חיותא לרעיא היכי מסרינן והא כתיב ולפני עור לא תתן‬
‫מכשול‪ .‬ובן בנו של ק"ו מאיסור משא ומתן עם הגוים סמוך ליום חגם (ע"א ב' א) וזולת זה‪.‬‬
‫וראייתו מאומרו (ד"ה ב' ט"ז) וגם בחוליו לא דרש את ה' כי ברופאים‪ ,‬אינה ראיה‪ .‬שכבר‬
‫אמרנו שאין לאדם לסמוך על השתדלותו בלי בקשת רחמי שמים‪ .‬והראוי ומחויב להקדים‬
‫הבקשה והדרישה מאליו‪ .‬וכמוהו בשאול וימת שאול במעלו וכו'‪ .‬וגם לשאול באוב לדרוש‬
‫ולא דרש בה' וימיתהו (שם א' י')‪ ,‬כמו שכתב' בפרשת קדושים תהיו‪ ,‬ולזה אין לפקפק כי‬
‫אשר כתבנו הוא הראוי והנכון לנהוג בו‪.‬‬
‫ועל המנהג כזה נהגו האבות הראשונים והנביאים הקדושים בכל עסקיהם הזמניים עם‬
‫היות שהיו מושגחים מאת האל יתעלה ומובטחים מאתו כי ראו שהרישול והרפיון במה‬
‫שבידם להיעזר בדעתם ויכולתם יהיה חטא עצום בידם‪ ,‬כבר אפשר שעל ידו ייחלש כוח‬
‫הביטחון ההוא‪ .‬וזה כי כאשר בשלום הגוף ובריאותו ותוכן פעולותיו הטבעיות יהיה שלום‬
‫לכוח השכלי להתעסק בפעולותיו המיוחדות‪ ,‬ובהיפקד אחד מהנה יפקד גם הוא‬
‫מהמושכל ממושכליו‪ ,‬ע"ד זה בהיות הנפש המשכלת מתחזקת ומתאמצת בפעולותיה‬
‫המיוחדות ומשלמת אותן בכל עוז‪ ,‬ימשך אליה חוט החסד המשוך אליה מאת הש"י‬
‫והשגחתו המיוחדת‪ ,‬עד שיושלמו כל ענייניו בתכלית השלימות וכפי אשר יחסר‬
‫ההתחזקות על השלמתן יחסר השפע האלוהי גם הוא מהגיע עדיו‪ ,‬כי טבע המדרגות‬
‫האלו לבוא בזו אחר זו‪ ,‬עד שתהיה זאת הצורה השכלית ופעולותיה הכנה לקבל‬
‫ההשגחה האלוהית האישיית כמו שהצורה ההיולאנית‪ ,‬וכוחותיה היא בסיס ובית מושב‬
‫אל הצורה הזאת השכלית‪.‬‬

‫‪213‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪214‬‬

‫[התנהגותו של דוד כאשר שינה את טעמו לפני אבימלך]‬
‫ומי לנו גדול ומשוח מלך ואהוב לאלוהיו כדוד אדונינו‪ ,‬אשר היה מובטח מפי נביא נאמן‬
‫לה' ולכל ישראל‪ ,‬ועכ"ז לא סר מהשתדל בכל מאמצי כוחו להינצל מכף כל אויביו ומכף‬
‫שאול‪ .‬ולא סמך על הבטחותיו‪ ,‬כי ידע כי ישועת הש"י והבטחותיו לא יחולו רק על ראש‬
‫המשלים את חוקו בפעולותיו האנושיות‪ ,‬כל אשר תספיק שכלו‪ .‬וכאשר יחסר ממנו‪ ,‬כבר‬
‫ייפול בו מום העצלה והרישול‪ ,‬ויותש כוחו מלקבל העזר והתשועה האלוהית‪.‬‬
‫והוא מה שחייב אותו לשנות את טעמו להתהולל ולהוריד רירו על זקנו (ש"א כ"א)‪ .‬כי עם‬
‫שהוא ענין של מיאוס וביזיון ורחוק אצל הנפש‪ ,‬כיון שהיה באפשרותו לעשותו‪ ,‬והוא אופן‬
‫מאופני ההצלה‪ ,‬ואם הוא מגונה ‪ -‬אם לא יעשה‪ ,‬כבר יהיה חסרון בחוק השתדלותו ויגרום‬
‫להדיח מעליו תשועת ההשגחה האלוהית‪.‬‬
‫וכמ"ש שם דרשתי את ה' וענני ומכל מגורותי הצילני (תהלים ל"ד)‪ .‬יאמר כי אחר שנותו‬
‫את טעמו ועשותו כל מה שבידו‪ ,‬דרש את הש"י על הצלתו‪ ,‬ואז ענה אותו והצילו מכל‬
‫מגורותיו‪ .‬מה שלא היה ראוי שיעשה כן אם לא ימלא את ידו בהשלמתו כל מה שבחוקו‬
‫לעשות‪.‬‬
‫והוא עצמו מה שביארו בהיותו במערה בכל דברי תפילתו ובפרט בסוף דבריו הבט ימין‬
‫וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני וכו' זעקתי אליך ה' אמרתי וכו' (שם קמ"ב)‪ .‬אמר‬
‫שכבר פנה לבו הנה והנה להיעזר בשום השתדלות מהמעשים האנושיים‪ ,‬ולא מצא לא על‬
‫צד ההמלט אצל שום אוהב ורע‪ ,‬כי אין לו מכיר‪ ,‬ולא להימלט את נפשו‪ ,‬כי אבד מנוס‪ .‬ולא‬
‫על דרך הפיוס והבקשה‪ ,‬כי אין דורש לנפשו‪ .‬וכאשר כלתה אליו אפשרות ההשתדלות‪,‬‬
‫מה נשאר לו רק צעקתו ותפלתו‪ .‬ולזה אמר (שם) הקשיבה אל רנתי וכו'‪ .‬הוציאה ממסגר‬
‫נפשי וכו'‪.‬‬
‫והוא מבואר ג"כ משאר דבריו ותפילותיו באומרו (שם ל"א) ואני אמרתי בחפזי נגרזתי וכו'‪.‬‬
‫כי שמעתי דיבת רבים וכו'‪ .‬ואני עליך בטחתי ה'‪ .‬וזולת זה מכל צרותיו‪.‬‬
‫ועתה פקח עיניך וראה כמה נתעצמה בידו זאת התכונה השלמה ואיך הסכימה עמו דעת‬
‫קונו בה במלחמת אכיש מלך פלשתים עם שאול וכל ישראל (שם כ"ח) כי הוא כבר היה‬
‫שם בצרה עצומה בעיני לא ראיתי כמוה בכל הבאות עליו מיום היותו לאיש לפי הראוי‬
‫והמחוייב מדרך השכל‪ .‬והוא כי אכיש שקרא לו ללכת עמו למלחמה עם שאול מלכו וחמיו‬
‫ועם עם ה' כלו היוצאים עמו‪ ,‬ואוי לו אם יודה לבוא עמו‪ ,‬ואוי לו אם לא יודה והוא כבר‬
‫קבלו בארצו ומקומו בברחו מפניו וגמל עמו חסד ואמת‪ .‬ואין לומר שהיה בדעתו להילחם‬
‫עם עם ה' אלוהיו‪ ,‬ולא ג"כ ליהפך אל האויב כי תהיה בגידה גדולה‪ .‬והנה הוא ע"ה קבל‬
‫עליו לבא עמו בהישענו על אלוהיו‪ ,‬יסבב פני הדבר אל אשר יהיה הישר והטוב לעשותו‪.‬‬
‫וכן עשה‪ ,‬כי עיני ה' אל צדיקים ולא יאונה להם כל און‪ .‬ונתן בלב עבדי אכיש שיחזיקוהו‬
‫בבוגד ויאמרו לאדוניהם במה יתרצה זה אל אדוניו הלא בראשי האנשים האלה (שם)‪,‬‬
‫‪214‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪215‬‬

‫והמלך על כן ציווה לו לשוב‪ .‬וכבר הפציר בו דוד ולא קבלו‪ .‬וכבר הוציאו האל ית' משני‬
‫העניינים‪.‬‬
‫ואחשוב שלזה נתנבא באומרו אל שאול מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך (שם כ"ד)‬
‫לומר כי מן הרשעים האלו עבדי אכיש יצא רשע החשד הזה‪ ,‬וימנעוני מצאת עמהם‬
‫למלחמה אשר תי פול בה‪ .‬ויראה כי לזה כוון במה שאמר בדברי הימים (א' י"ב) וממנשה‬
‫נפלו על דוד בבוא עם פלשתים על שאול למלחמה ולא עזרום‪ ,‬כי בעצה שלחוהו סרני‬
‫פלשתים לאמור בראשינו ייפול אל אדוניו שאול‪ .‬וזו היא מדה שלימה בכל כיוצא בזה‬
‫כשיגיע האדם אל סוף מה שבידו לעשות‪ ,‬יבטח בשם ה' וישען באלוהיו‪ ,‬יגמר בעדו ע"י‬
‫התפלה והתחינה אליו ית'‪ ,‬והוא בהשגחתו ישמע בקולו ויגמור בעדו‪ ,‬כמו שעשה לדוד‬
‫בזה שהצילו מנפול בידי חטא ובגידה‪.‬‬
‫ולא עוד אלא שהשלים עמו עוד במה שהעיר את לב העמלקי לבוא על צקלג להשחיתה‬
‫ולשורפה ולבוז את כל שללה והנשים והטף‪ ,‬כדי שיהיה לו במה שיתעסק בעוד הפלשתים‬
‫נלחמים בישראל‪ ,‬ויהיה עמהם בצרה צרורה‪ .‬כמו שאמר הכתוב (ש"א ל') ותצר לדוד מאד‬
‫כי אמרו העם לסקלו כי מרה נפש כל העם איש על בניו ועל בנותיו‪.‬‬
‫ומעתה טרדה זו תצילהו מהתפס למה שלא בא לעזרת ה' מאויביו‪ ,‬נוסף על מה שנמשך‬
‫מהעניין ההוא לצאת דבר מלכות מלפניו להביא לב כל ישראל להמליכו עליהם‪ ,‬כאשר יעץ‬
‫ה'‪.‬‬
‫וזה משלושה פנים‪.‬‬
‫הראשון במה שהציל הכל כמ"ש (שם) ויצל דוד את כל אשר לקחו עמלק ואת שתי נשיו‬
‫הציל דוד ולא נעדר להם מן הקטן ועד הגדול ועד בנים ובנות ומשלל ועד כל אשר לקחו‬
‫להם הכל השיב דוד וכבר היה זה דבר גדול ונפלא מפרסם השגחתו ית' עליו‪.‬‬
‫והשני במה שהביא מהמלחמה ההיא שלל גדול מהמקנה בקר וצאן כמו שאמר (שם) ויקח‬
‫דוד את כל הצאן והבקר נהגו לפני המקנה ההוא‪ ,‬ויאמרו זה שלל דוד אשר בו ישלמו לו‬
‫שני ענינים מפורסמים מעלותיו לפני הכול‪ .‬הראשון מה שנצטדק בחלוקת השלל בין יוצא‬
‫המלחמה ובין שומר הכלים‪ ,‬כי ישר הדבר בעיני אלוהים ואדם‪ ,‬ולזה נאמר וישימה לחוק‬
‫מן היום ההוא ומעלה (שם)‪ ,‬והרי הוא דת וחוק מלכם‪ .‬והשני במה שנתכבד ונתגדל‬
‫בשלחו מהשלל בכל גבול יהודה כיד המלך לשלש עשרה ערים (שם) שפרסם בזה מעלתו‬
‫ונדבת לבבו הראויה למלך‪.‬‬
‫והנה בזה נודעה יד ה' את עבדיו ונתבאר לעניין המאורע ההוא וטעמו‪ .‬וסוף דבר זה מנהג‬
‫השלמים האלה בעניין ההשגחה‪ ,‬וקל וחומר לכל אשר הוא למטה ממדרגותיהם‪ ,‬כי יש לו‬
‫להיזהר מגרוע את חוקו בכל כיוצא בזה‪.‬‬

‫‪215‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪216‬‬

‫וכל שכן אם אולי בפתייתו וסכלותו יבוא הרעה על עצמו שאין להתלונן מזולתו‪ ,‬וכמו‬
‫שאמר מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (איכה ג')‪ .‬כי ההתרשלות במה שיש לו להשתדל‬
‫בו ודאי חטאת הוא בידו כמו שאמרנו‪.‬‬
‫[הסבר זה הוא גם תשובה לשאלת צדיק ורע לו]‬
‫והנה באמת השקפת אלו העניינים שכתבנו‪ ,‬מלבד מה שתועיל להגעת האדם אל‬
‫מבוקשיו‪ ,‬הנה באמת תשקוט מאד הנפש בה ותנוח מתלונת צדיק ורע לו רשע וטוב לו‪ ,‬כי‬
‫יש לתלות בקיצור ההשתדלות וחסרון ההסתכלות ובהצלחת המזל וגריעותו כמו שאמרנו‪.‬‬
‫ובדבר הזה הפליא עצה הגדיל תושיה החכם שלמה בספר קהלת (ח') במה שאמר מי‬
‫כהחכם ומי יודע פשר דבר וכו'‪ .‬אני פי מלך שמור וכו'‪ .‬שומר מצוה לא ידע דבר רע וכו'‪ .‬כי‬
‫לכל חפץ יש עת ומשפט וכו' את כל זה ראיתי ונתון את לבי וכו'‪ .‬כשיובן כמו שנתבאר‬
‫בפירושינו אל הספר ההוא‪.‬‬
‫וכמה תתבאר הפנה הזאת האמתית מזה הסיפור אשר אנו בביאורו בכל מה שהשתדל‬
‫השלם יעקב אבינו להינצל מיד אחיו מיד עשיו השוטם והמשטין אותו באופן שלא יישאר‬
‫עליו שום ערעור ופקפוק להבטחות הש"י אשר הבטיחו מפאת התרשלותו‪ ,‬כי ודאי כל‬
‫מעשיו ועשתונותיו מסודרות על זה היסוד האמתי כמו שיבוא‪ ,‬וחלילה לנו מדבר ביעקב‬
‫רק טוב‪ ,‬כי הנה ה' ניצב עליו להעיד על שלימותו‪ ,‬כמו שאמרנו בשערים הקודמים‪.‬‬
‫ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני לבאר אותה וליישבה בהסכמת זאת‬
‫ההנחה בזיכרון הספקות הנופלות בחלק הזה כמנהג ראשונה‪ ,‬ולסוף נבאר המאמר ב"ה‪.‬‬

‫[הספקות בפרשה]‬
‫א‪ .‬אחר שהיה השליחות מתוך פחד ומורך לבב‪ ,‬כי על זה תפשו עליו קצת חז"ל (ב"ר פ'‬
‫ע"ה) ואמרו מחזיק באזני כלב וכו' (משלי כ"ו) למה לא החזיק השם בידו לומר אל תירא‬
‫יעקב כי אתך אני‪ ,‬כמו שהבטיחו לאברהם ואמר לו (בראשית ט"ו) אל תירא אברם אנכי‬
‫מגן לך וכו'‪ .‬וכן ליצחק בעת הרעב אמר לו (שם כ"ו) אל תרד מצרימה שכן בארץ וכו'‪ .‬וגם‬
‫אל יעקב עצמו ברדתו למצרים אמר ליה (שם מ"ו) אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד‬
‫וכו'‪ .‬ואין ספק שהצורך בשעה הזאת היה גדול מכולן‪ ,‬וכל שכן שיצא לדרך הזה על פי‬
‫מאמרו ואמר לו (שם ל"א) שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך‪.‬‬
‫וקשה עוד מזה כי אף אחרי כן בהצר לו מאד והפיל תחנוניו לפניו במר נפשו לא ענהו לא‬
‫בחלום ולא בהקיץ ולא בפנים אחרים‪ .‬וכבר דיברנו בסיבת היראה והפחד בזה השער‬
‫ובשער הקודם בפנים שונים‪.‬‬
‫‪216‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪217‬‬

‫ב‪ .‬בדקדוק דברי השליחות אומר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב כי היא‬
‫הכנעה יתירה שלא בפניו‪ ,‬ומה טעם הגדת עם לבן גרתי ועוד אומרו למצוא חן בעיניך‬
‫מוטב שיאמר למען ייטב לך‪.‬‬
‫ג‪ .‬למה לא ספר הכתוב איך עשו המלאכים שליחותם‪ ,‬ומה ראו על ככה שאמרו וגם הולך‬
‫לקראתך‪ ,‬כי הליכת איש לקראת רעהו הוא דבר שבלב‪ ,‬ומה טעם החלוק שבין החכמים‬
‫אם היו מלאכים ממש או לא (ב"ר שם)‪.‬‬
‫ד‪ .‬טעם מחצת המחנות‪ .‬והלא לסוף הראשונים שקדמו פניו היו הנשים וילדיהם‪ .‬ועוד‬
‫במאמר והיה המחנה הנשאר לפלטה‪ ,‬לפי מה שפרש"י ז"ל כי אלחם עמו התקין עצמו‬
‫וכו'‪ .‬והלא גבורה גדולה היא זו לכל המורא הגדול שהיה עמו‪ .‬ואם היה בידו להילחם עמו‬
‫למה לא ילחם על הכול‪.‬‬
‫ה‪ .‬למה חלק דבר תפילותיו בהזכרת שתי שמות באומרו אלוהי אבי אברהם ואלוהי אבי‬
‫יצחק ואחר כך אמר ה' האומר אלי וכו'‪ .‬עם שדברי רש"י ז"ל טובים ונכוחים‪ .‬ואומר ועתה‬
‫הייתי לשתי מחנות והלא ע"י הצורך חצאם כמו כן יכול לחלקם לעשרה או מאה מחנות‪.‬‬
‫ו‪ .‬למה חצה הזכרת הבטחותיו לב' מחנות‪ .‬כי ראשונה אמר ה' האומר אלי שוב לארצך‬
‫ולמולדתך ואטיבה וכו'‪ .‬והמשיך שאלתו ובקשתו באומרו קטנתי מכל החסדים וכו'‪ .‬הצילני‬
‫נא מיד אחי מיד עשו וכו'‪ .‬ואחר כך חזר ואמר ואתה אמרת הטיב אטיב עמך למה לא‬
‫סדרם תחילה כלם כאחד‪.‬‬
‫ז‪ .‬מאי קא סבר בהבטחות הללו‪ ,‬אי קסבר שיש בכללן הצלתו מיד עשו‪ ,‬יראתו למה‪ .‬ואי‬
‫קסבר שאינם בכלל‪ ,‬מה תועלת בהזכרתה‪ .‬ועוד למה לא זכר בכאן מה שהבטיחו במראה‬
‫הסולם שהיו הבטחות גדולות שהוא נדר עליהם ואמר אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני‬
‫בדרך הזה וכו' ושבתי בשלום אל בית אבי והאבן הזאת וכו' (בראשית כ"ח)‪ .‬והיה לו‬
‫לעשות עיקר מהם וכבר הותר זה בשער הקודם‪.‬‬
‫ח‪ .‬אומרו וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו וכו'‪ .‬מה ענין הלינה אצל הדורון או למה‬
‫לא עשה זה קודם שילין‪ .‬ולמה סדר הדורון בכיוון הזכרים לעומת הנקבות בכל מין ומין וכי‬
‫להחיות מהם זרע על פני הארץ היה צריך‪.‬‬
‫ט‪ .‬אומרו ושאלך לאמר למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך מאין ידע שישאל לו כן‪ ,‬כי‬
‫סדר תשובותיו על פי הדברים האלה‪ .‬ולמה חלק צואותיו אל עבדיו לגזרים לומר ויצו את‬
‫הראשון וכו' ויצו גם את השני גם את הג' היה לו לומר ויצו את עבדיו ההולכים וכו'‪ .‬ולמה‬
‫חזר ואמר ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו שכבר אמר לראשון והנה גם הוא אחרינו‪.‬‬
‫ולמה לא שם מאמר כי אמר אולי אכפרה פניו וכו' בפי הראשונים‪.‬‬
‫י‪ .‬אומרו וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב וכו'‪ .‬הנה נראה כאומר וירא‬
‫כי לא יכול לו והרגו‪ .‬ועוד מה טעם שלחני כי עלה השחר‪ ,‬לא אשלחך כי אם וכו'‪ .‬לאיש‬
‫אשר היה נגוע ומוכה ממנו‪.‬‬

‫‪217‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪218‬‬

‫יא‪ .‬מה טעם המלאך שאמר שלחני כי עלה השחר וכי גנב הוא וכו' כמ"ש ז"ל (חולין צ"א‬
‫ב) וטעם שירה שלו (שם)‪ .‬ומה טעם שישאל על שמו של יעקב שהיה לו לומר לא יעקב‬
‫יאמר עוד שמך וכו'‪ .‬כמו שאמר לו הש"י אחרי כן‪ .‬וגם שאלת יעקב שם המלאך והסתירו‬
‫ממנו‪.‬‬
‫יב‪ .‬אומרם ז"ל (ב"ר פ' ע"ח) ויזרח לו השמש לצרכו כמו דאת אמר (מלאכי ג') שמש‬
‫צדקה ומרפא‪ ,‬והכתוב הכחיש זה כמו שאמר ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא‬
‫צולע על ירכו‪.‬‬
‫יג‪ .‬באומרו קח נא את ברכתי אשר הובאת לך‪ .‬כי באמת מה שפרש"י ז"ל אתה לא טרחת‬
‫עליה אני טרחתי בהבאתה‪ ,‬אינו לא מוסר ולא ריצוי‪.‬‬
‫יד‪ .‬בעיון דברי יעקב ועשו זה אומר יש לי וכו'‪ .‬וזה אומר כי חנני אלוהים וכי יש לי כל‪ .‬כי‬
‫מה ענין דברים אלו אצל נתינת הדורון וקבלתו‪ .‬ומאמר נסעה ונלכה וכו'‪ .‬ותשובתו אדני‬
‫יודע כי הילדים וכו'‪ .‬יעבר נא אדוני וכו'‪.‬‬

‫ואחר זיכרון אלו הספקות נבוא אל הביאור‬
‫וישלח יעקב מלאכים לפי שהספק היותר עצום שבמעשה זה הסיפור הוא מה שהסתיר‬
‫הש"י פניו מבית יעקב בעת צרתו אחר שיצא על פיו מבית חמיו כמו שזכרנו‪.‬‬
‫אמרו קצת הראשונים (ב"ר פ' ע"ה) דלא עביד קב"ה בלא דינא‪ ,‬ובקשו ולא מצאו בידו רק‬
‫בדבר זה השליחות‪ ,‬כי אמרו שאין רוח המקום נוחה הימנו‪ ,‬אם מצד שיש בזה צד קוטן‬
‫אמונה ואם שהוא טעות בעסק העניין עצמו‪ ,‬כי למה לו להחזיק באזני כלב לעורר למי‬
‫שאינו נותן אל לבו‪.‬‬
‫ואמרו (שם)‬
‫משל לארכי לסטים שהיה ישן בפרשת דרכים‪ ,‬עבר חד ושרי מעיר ליה‪ ,‬אמר ליה‬
‫קום דבישא שכיחא הכא‪ .‬קם שרי מקפח ביה‪ .‬אמר ליה נער בישא‪ .‬אמר ליה‬
‫דמיך הוא ועוררתיה‪ .‬כך אמר הב"ה לדרכו היה הולך וכו'‪.‬‬
‫נראה שזה ראה ה' וירע בעיניו והסתיר פנים ממנו עד שייענש‪ ,‬אם בגופו ואם בממונו‪.‬‬
‫אמנם לפי מה שכתבנו בדרוש אשר בשער וביררנו אמותו וטעמו מכמה ראיות אין‬
‫למובטח בשום ביטחון אלוהים להיעזב מכל מיני השתדלות ועוצם החריצות אשר יראה‬
‫אותו השכל האנושי בשום צד‪ ,‬כמו שלא יספיק להבטיח הגיבור לזולתו שיעזרהו במלחמה‬
‫ויצילהו לשיבוא שמה ערום מכלי מלחמתו‪ .‬והוא מבואר גם הוא נגלה לכל בעל שכל כי‬
‫הבלתי גלות מסווה הבושה מעל פני השונא הנסתר אשר בידו להרע לו‪ ,‬הוא עצה נכונה‪.‬‬
‫כי על הסירו אמר לבן (בראשית ל"א) עתה הסכלת עשה‪ ,‬כמו שביארנו שם בעדים‬
‫אחרים נאמנים‪ .‬ולזה שליחותו אצלו לקדם בדברי שלום להראות שאינו שונא לו מתמול‬
‫שלשום כמו שיראה מהסתר פניהם כל השנים שעברו‪ ,‬ולהודיעו הסיבה אשר בעבורה לא‬
‫‪218‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪219‬‬

‫הקדים שלומותיו הנה היא עצה שלימה מאוד כי מעתה אם יעבור בארצו או סמוך לו לא‬
‫יינתן חרב השנאה והסתר דרכו בידו לרדפו בו‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר שם)‬
‫פתח ר' יהודה ברבי סימון מה תאמרי כי יפקוד עליך ואת למדת אותם עליך‬
‫אלופים לראש (ירמיה י"ג) אמר הקדוש ברוך הוא עשו לדרכו הוא הולך ואתה‬
‫שולח לו כה אמר עבדך יעקב‪ .‬לא מלאכים היו אלא שלוחי בשר ודם‪ .‬ורבנן אמרו‪,‬‬
‫מלאכים ממש היו‪ .‬ומה אליעזר עבד אברהם נזדווגו לו בדרך כמה מלאכים‪ ,‬יעקב‬
‫אהובו של בית על אחת כמה וכמה‪.‬‬
‫הנה שר' יהודה ברבי סימון הוא מהדעת הראשון‪ ,‬ולזה אמרו כי המלאכים היו בשר ודם‬
‫כלומר שאין רוח המקום נוחה בשליחותם‪ ,‬ולכן נענש עד שהיה בנין אב לאותם שנאמר‬
‫עליהם זה הכתוב‪ .‬אמנם רבנן אמרין שהייתה עצה נכונה לו ליעקב בזה המקום מעצותיו‬
‫של אליעזר בדרך ההוא אשר הלך‪ .‬ושלזה ודאי השליחות ההוא כדאי להיעשות ע"י‬
‫מלאכי אלוהים וברוח אלוהין קדישין‪.‬‬
‫והנה דעתנו מסכמת אל דעת הרבים מהטעמים הנזכרים‪( .‬התר ספק א') אמנם לפי‬
‫דרכנו יתבאר למה לא נראה אליו הש"י ולא שלח מלאכו עד ליל המחרת‪ ,‬ויהיה העניין‬
‫הזה עדות ברורה למה שאמרנו מצורך החריצות וההשתדלות‪.‬‬
‫כה תאמרון לאדני לעשו וכו'‪( .‬ב) נראה שדבר עם עבדיו על זה האופן להורות להם שיש‬
‫לו עליו אדנות טבעי כמשפט האח הגדול‪ ,‬ושהיא הייתה הסיבה אשר קדמו בשלומותיו‪,‬‬
‫וזה כדי שלא ירגישו מורך לבבו ממנו‪ ,‬כי ראוי היה להסתיר הדבר מכל בני ביתו בעוד‬
‫שאין צורך‪.‬‬
‫עם לבן גרתי וכו'‪( .‬ב) ראה שיאמרו לו כן להודיעו שלא היה הסתר פניהם עד עתה בענין‬
‫בריחה ממנו והמלט אל מקום שלא תשיג ידו אותו שהרי כל הזמן ההוא היה מתגורר‬
‫בבית לבן אחי אמם והוא שוה לשניהם כמו שהוא יכול לבא שמה כמו שירצה והוא מה‬
‫שרצה באומרו בעת ההליכה ולך פדנה ארם וכו' אחי רבקה אם יעקב ועשו (בראשית‬
‫כ"ח)‪ .‬ולפי שכבר ימשך מהסיבה הזאת דבר שבשבילו היה ראוי לו מן המוסר שלא‬
‫לשאול בשלומו ולהתקרב אליו כי לא לכבוד היה לו להיות אח לאיש כזה אשר היה כל זה‬
‫הזמן כתושב כשכיר אצל לבן לזה צווה שיאמרו לו ויהי לי שור וחמור וכו'‪ .‬והכוונה שכבר‬
‫קנה מהקניי נים המדומים שיעור שאין ראוי להרחיקו עוד ולהתנכר אליו וזה אומרו‬
‫ואשלחה להגיד לאדוני (ב) למצוא חן בעיניך שתחפוץ באחוותי ויש במשמע שזו היא‬
‫הסיבה שאחר דברי שלומותיו עד הנה‪.‬‬

‫‪219‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪220‬‬

‫וישובו המלאכים וכו'‪ .‬לדעתי מכאן ראו חז"ל שהיו מלאכים ממש שהם שבו מעצמם קודם‬
‫הגיעם אליו וגם שהיו יודעים את אשר עם לבבו וכי הוא הולך לקראתו וכיוונו לעורר את‬
‫יעקב למלאת ידו בכל מה שצריך מהתפלה והדורון‪.‬‬
‫וכיוצא בזה אמרו במדרש (שוח"ט תהלים י"ח) ומלאך בא אל שאול (ש"א כ"ג) ר' אומר‬
‫מלאך מן השמים היה שנאמר (שם ב' כ"ב) ישלח ממרום יקחני‪ .‬רבי יודן אומר שליח היה‬
‫א"ל רבי פנחס וכי שליח יועץ הוא שאמר ליה (ש"א שם) מהרה ולכה כי פשטו פלשתים‬
‫על הארץ הנה שלא נתנה עצה לשלוחים אלא למלאכים‪ .‬ומזה הטעם אמרו (ב"ר פ' פ"ד)‬
‫שהאיש אשר נזדמן ליוסף היה מלאך‪ ,‬שאם לא כן מי הגיד לו שנסעו מן האחוה לפי‬
‫דבריהם (שם) ואם בני אדם‪ ,‬כבר הערה עליהם רוח מרום לדעת את אשר יעשון‪.‬‬
‫ובמדרש (שם פ' ע"ד) ויקרא את שם המקום ההוא מחנים‪ .‬א"ר איבו נטל מאלו ומאלו‬
‫ושלח פרוזבין לפניו הדא הוא דכתיב וישלח יעקב מלאכים יראה שהם מסכימים לשנצנצה‬
‫רוח אלוהים בשלוחיו‪ .‬ועם זה היו מאלו ומאלו כמו שכתבנו למעלה‪ ,‬שמלת מחנים תרמוז‬
‫אל שני המחנות‪ ,‬ועל כל פנים יראה מפשט הכתוב שהוא לא העירו לצאת אליו כי טרם‬
‫הגיעו אליו המלאכים יצא לקראתו כי שמע שמעו‪ .‬וכבר הועילה השתדלותו לדעת את‬
‫אשר יעשה בפגעו בו‪.‬‬
‫והתופשים עליו לומר לדרכו היה הולך וכו'‪ .‬הוצרכו לומר כי השלוחים עשו שליחותם‪ ,‬ואם‬
‫לא נזכר ושהם עוררוהו לצאת לקראתו‪ ,‬וזה אומרם באנו אל אחיך אל עשו ודברנו לו את‬
‫אשר צויתנו‪ ,‬ולא די שלא נתפייס בדברינו אלא שנתעורר לשנאתך וגם הולך לקראתך‪.‬‬
‫והרמב"ן ז"ל פירש שכונתם באומרם וגם הולך לקראתך כשם שאתה הולך אליו כן הוא‬
‫הולך ומהר תפגשו זה בזה‪ .‬או שבאו עדיו ויחפרו כי לא נתן לב אליהם מרוב גאונו וזדונו‪,‬‬
‫והם שאלו במחנה וידעו כי לקראתו הוא הולך ולפי דרכינו אין צורך לכל זה‪.‬‬
‫ויירא יעקב מאד וכו'‪ .‬בהיותו שם עם כל מחנהו ונשיו ובניו אשר מסר נפשו עליהם מאין‬
‫הובטח לו שלא ייפול משערת ראש אחד מהם ארצה שהרי אפשר שיפלו קצתם ועצת ה'‬
‫לעולם תעמוד‪ .‬והוא מה שביארו היטב אחר כך‪ ,‬באומרו פן יבוא והכני אם אל בנים‪ .‬וכבר‬
‫כתבנו בשער הקודם טעם נכון למה שלא סמך על ההבטחות שהובטח מעמו ית' באומרו‬
‫(בראשית כ"ח) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכו'‪ .‬וגם למה שלא זכרן הנה‪.‬‬
‫ויחץ את העם אשר אתו (ד) כדי שלא להטיל מום הרישול והעצלה במעשיו שיהיה סיבה‬
‫שלא תחול עליו ההשגחה האלוהית כאשר אמרנו ראה הצדיק הזה תחילת כל דבר‬
‫לחצות העם אשר עמו‪ ,‬רצוני עיקר העם שיכלול בו נשיו ובניו וקצת אנשי המלחמה אל‬
‫מחנה אחת‪ ,‬ומקנה הבקר והצאן עם הרועים ומקצת אנשי המלחמה במחנה שנייה‪ ,‬והיא‬
‫ההולכת ראשונה‪ .‬והכוונה אם יבוא עשו אל המחנה האחת‪ ,‬כלומר שלא יהא בדעתו‬
‫להכות רק מחנה אחת לשכך חמתו‪ ,‬הנה באמת בתנאי הזה (ד) ודאי יהיה המחנה‬
‫האחת לפליטה‪ .‬ואם היו כולם יחד‪ ,‬יכם במחנה אחת וכבר הייתה לו עצה עמוקה להשאיר‬
‫‪220‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪221‬‬

‫לו פליטה‪ .‬אמנם לא סמך על זה אבל כשהשלים לעשות זה התחיל לשפוך שיחו לפני‬
‫אלוהיו‪.‬‬
‫ויאמר יעקב אלוהי אבי וכו'‪ .‬ה' האומר אלי וכו'‪ .‬כבר כתב רש"י ז"ל שסדר תפלתו בשני‬
‫התארים האלו להזכיר סימני הבטחותיו והוא נכון‪.‬‬
‫(ה) ואפשר שירמוז כי מצד זכות אבותיו היה מבקש קרוב לצד הדין כי אין ראוי שהאבות‬
‫אשר התהלכו לפניו אברהם ויצחק ילדו לריק ויגעו לבהלה‪ .‬אמנם מצד עצמו היה מבקש‬
‫מצד החסד הגמור והוא מדת ה' האומר אלי וכו'‪ .‬והוא מה שסמך קטנתי מכל החסדים‬
‫וכו'‪ .‬ירצה כי הוא מעצמו קטון מהכיל שיבקש משורת הדין כי זכור היה כי במקלו עבר את‬
‫הירדן הזה ולרש אין כל לולי חסדי השם והשגחתו אשר היה עליו‪ ,‬עד שהיה לשני מחנות‬
‫והם מחנה הנשים והבנים שהם עצמו ובשרו כי רב הוא‪ ,‬ומחנה העבדים והמקנה שהם‬
‫קנינו‪ .‬ואולי רמז אל מה שכתבנו במילת מחנים‪ ,‬כי לא יתכן שיאמר כן על מה שחצה‬
‫אותם לשני מחנות כמו שאמרנו בספקות‪ .‬ואם עליהם אמר‪ ,‬יתכן שיהא מאמר זה תחילת‬
‫הבקשה‪ ,‬יאמר קטנתי בעיני לשאהיה ראוי לקבל כל הטובות אשר עשית את עבדך‪ .‬וענין‬
‫הקטן הוא כי במקלי עברתי את הירדן הזה‪ ,‬ועתה ה' אלוהי כבר עשיתי מה שעלי לעשות‬
‫(ה) וחציתי את העם אשר אתי לשתי מחנות‪ ,‬לשמא יבוא עשו אל המחנה וכו'‪ .‬ומעתה‬
‫עשה אתה בחמלתך מה שבידך לעשות‪.‬‬
‫(ו) הצילני נא וכו'‪ .‬ירצה כי מצד היותי כאן שטוח על פני השדה כאם על בנים אי אפשר‬
‫אם נבוא לידי מלחמה שלא יפקד אחד מהם או יותר‪ ,‬ולא ימנעו מלהתקיים הבטחותיך‬
‫בנשארים‪.‬‬
‫(ז) ואתה אמרת היטב אטיב עמך וכו'‪ .‬ירצה ואתה התרת רסן היראה על פני הבטחותיך‬
‫כי לא אמרת שלא יגיעני שום רע‪ ,‬אלא שתטיב עמי גם שלא הבטחתני כי אם בלשון עמך‬
‫שהוא כינוי יחידי כאלו עמי לבדי אתה מדבר‪ ,‬כי בבית אל אמרת והנה אנכי עמך‬
‫ושמרתיך וכו' (בראשית כ"ח)‪ .‬ובחרן שוב אל ארץ אבותיך ואל מולדתך ואטיבה עמך (שם‬
‫ל"א)‪ .‬ולכן תחויב לי היראה על הנשים והטף‪ ,‬ואף על פי שאמרת ושמתי את זרעך כחול‬
‫הים כבר אפשר שאשאר אני לבדי או קצת הבנים ויתקיים זה על דרך שאמר (שמות ל"ב)‬
‫ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך וכו'‪.‬‬
‫[וילן שם בלילה ההוא]‬
‫והנה כאשר כלו תפילותיו חשב בלבו שיענהו השם בעת ובצרה ההיא במראה או בחזיון‬
‫לילה ויחזקהו ויגיד לו את אשר יעשה‪( .‬ח) ולזה ספר הכתוב וילן שם בלילה ההוא שהכין‬
‫עצמו אל שיראה אליו שם במראות הלילה כמו שעשה ביציאתו מבית אביו‪( .‬ח) אמנם לא‬
‫נגלה עליו ולא חיזק אותו לפי שעדיין לא השלים מה שבידו לעשות מההשתדלות כי עד‬
‫עתה הכל היה מבלי חסרון כיס והוא יתברך הסתיר פניו ממנו עד שישים אל לבו ויעשה‪,‬‬
‫גם שרצה שיפרע יעקב בעד הבכורה דבר חשוב כדי שיודה בה בסבר פנים יפות‪ .‬כי עד‬
‫‪221‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪222‬‬

‫עתה לא נתן אליו אלא לחם ונזיד עדשים‪( .‬ח) ומזה נתעורר הזקן אל מה שהשכים בבקר‬
‫וייקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו‪ ,‬כי זה מה שיגזרהו השכל שיועיל מאוד לבטל‬
‫השנאה מעליו‪.‬‬
‫עזים מאתים וכו'‪( .‬ח) זווג הזכרים עם הנקבות כמספרם ומשפטם היה לו לחכמה עצומה‬
‫והיא כדי שיראה עשו זה וירצה שיהיה הדורון תמיד בפני עצמו לכבוד ולתפארת‪ ,‬כי לא‬
‫יצטרך לערבו עם מקנהו‪ ,‬ומתוך כך יהיה לרצון לפניו תמיד לאות ולזיכרון ברית אחים כי‬
‫יסתרו איש מעל אחיו‪ .‬ואפשר כי מה שצוה את עבדיו וריווח תשימו בין עדר ובין עדר‪ ,‬כיוון‬
‫אל שיהיה לו שהות להתבונן בזווג ההוא כדי שתמשך כוונתו‪ ,‬מה שלא יהיה כן אם יהיו‬
‫כלם בערבוביא מצטרף למה שישנן על האופן ההוא כדי שביעת עין (ב"ר פ' ע"ו)‪.‬‬
‫ויצו את הראשון וכו'‪ .‬ושאלך לאמר למי אתה וכו' (ט) הנה הוא בחכמתו שם בפיהם‬
‫דברים שיסבלו היותם תשובה לאיזו שאלה שישאלו מהם על זה הענין‪ .‬וזה שאם ישאלם‬
‫למי אתה‪ ,‬תהיה התשובה מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו‪ .‬וכן אם ישאלהו אנה תלך‪ .‬וכן‬
‫אם ישאל למי וכו'‪ .‬שהם השאלות הקרובות שיושאלו בזה‪ .‬והכוונה שידע כן עשו עכ"פ‬
‫טרם שיראו פנים ויהיו וא"ו ואנה תלך ולמי אלה לפניך כוא"ו ומקלל אביו ואמו (שמות‬
‫כ"א) והדומה שהיא מושכת הפועל עמה‪ ,‬ומקלל אביו ומקלל אמו‪ .‬וכן ושאלך למי אתה‬
‫ושאלך אנה תלך וכו'‪.‬‬
‫והנה גם הוא אחרינו‪ .‬אמר אל הראשון שיאמר זה כדי להגדיל את הדורון שכבר יחשוב‬
‫שהדורון יהיה זה לבד‪ .‬וכאשר יראה העבד השני יהיה לו למנחה חדשה‪ .‬וכן השלישי וכן‬
‫כלם יהיו לו לתוספות וחדושין והוא אומרו ויצו גם את השני גם את השלישי גם את כל‬
‫ההולכים וכו'‪.‬‬
‫ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו (ט) כי כל אחד ואחד מהם יזהר על שני עניינים‬
‫אם על היות התשובה מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו והוא מה שכיוון באומרו כדבר הזה‬
‫תדברון אל עשו וכו'‪ .‬ואם אל מאמר והנה גם הוא אחרינו שזכר ראשונה‪ .‬ולפי שבאה‬
‫הקפדה הגדולה בסדר הדורון ובדברי המוליכים אותו הוצרך הכתוב לגלות את טעמו‬
‫ולומר כי הקפיד כל זה השיעור למה שראה שהוא צריך לכך ועדין כוליה האי ואולי (ט)‬
‫והוא אומרו כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני בטרם נתראה פנים ואחרי כן‬
‫אראה פניו אולי ישא פני כי הרגיש שהמשטמה רבה עליו וכל זה לזכור חסדי השם כי רבו‬
‫להביאו בכפל רסנו להשיב אפו ממנו‪.‬‬
‫ותעבור המנחה על פניו וכו'‪ .‬כיוון שיקדים הדורון הזמן ההוא לסיבה שקדמה וכמו‬
‫שנאמר בסוף מי לך כל המחנה וכו'‪ .‬ויאמר למצוא חן בעיני אדוני‪.‬‬
‫ויקם בלילה הוא ‪ .‬ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבר את‬
‫מעבר יבק ויקחם ויעבירם את הנחל‪ .‬אמר שהוא בעצמו עבר את הנחל עמהם שלקחם‬
‫והעבירם אחד לאחד או שנים שנים ואחר חזר להעביר את אשר לו במאמר כי הוא צוה‬
‫ויעבורו ואז נותר יעקב לבדו‪.‬‬
‫‪222‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪223‬‬

‫ויאבק איש עמו עד עלות השחר ראה נפלאות מרמיזות סיפורי תורתנו כי הנה בהטרד‬
‫יעקב אבינו אחר הטפל יותר מדאי כמו שאמרו ז"ל (חולין צ"א א) שחזר על פכים קטנים‬
‫הנה נשאר לו שם יעקב לבדו והוא המורה על כחניות שלימותו‪ ,‬כמו ששאר השמות יורו‬
‫על פועליותו כאשר יתבאר בפרשת ויחי ב"ה‪ .‬ומצד זה ויאבק איש עמו עד עלות השחר‬
‫והוא שרו של עשו המקטרגו והמנגדו (ב"ר פרש' ע"ז)‪.‬‬
‫(י) אמנם הוא לא יכול לו כי זכותו עמדה לו גם כי מיד ישוב לאיתנו אבל זה הענין עצמו‬
‫הוא שהספיק ליגע בנחשלים אחריו מיוצאי ירכו אשר חטאו בזה לגמרי כמו שהיה בעמלק‬
‫ובכל דורות החורבן והשמדות והוא מה שאמר ותקע כף ירך יעקב בהיאבקו עמו כי בפועל‬
‫נתקיים בהם והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוואריך (בראשית כ"ז) ונפל זרעו ביד בני‬
‫עשיו‪.‬‬
‫ויאמר שלחני כי עלה השחר‪( .‬יא) לפי הפשט אמר ליה כן למה שכבר הגיעה שעה‬
‫ליעקב ללכת לדרכו עם מחנהו אחרי מוליכי המנחה ועצה טובה השיאו שלא יתעכב עוד‬
‫והוא השיב אליו עכ"פ לא אשלחך כי אם ברכתני‪.‬‬

‫ובמדרש (שם פ' ע"ח)‬
‫אמר ליה הגיע זמן קילוסין לקלס אמר ליה יקלסון חבריך‪ .‬אמר ליה איני יכול‪.‬‬
‫למחר אני בא לקלס והם אומרים לי כשם שלא קלסת אתמול כך לא תקלס היום‪.‬‬
‫[תפקיד המלאכים בניהול חיי האדם]‬
‫יש לקבל לפי זה מ"ש שפקודת כל ימי השנה נמסרה ביד מלאכים ממונים עליהם איש‬
‫יומו ובראש השנה נמסר לכל א' מלאכת ימיו וכאלו הם מקבלין הריון לילד המעשה ההוא‬
‫דבר בעתו‪ .‬כי על זה תקנו היום הרת עולם‪ .‬והנה המלאכים הממונים על הימים כל אחד‬
‫קרוי יום הדא הוא דאמר (משלי כ"ז) כי לא תדע מה ילד יום‪ .‬והמלאכים הממונים על‬
‫הלילות‪ ,‬כל א' מהם קרוי לילה‪ .‬כמו שאמרו (נדה פ"ב דף ט"ז ע"ב) המלאך הממונה על‬
‫ההריון לילה שמו דכתיב (איוב ג') והלילה אמר הורה גבר‪ .‬ואין פקודה נוגעת בחברתה‬
‫כמלא נימא‪.‬‬
‫ומכאן אמרו (ברכות י"ט‪ .‬וע"ש) אם ראית ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו‬
‫בלילה כי ודאי עשה תשובה‪ .‬כי חזקה על חכם שיודע סתרי העניינים האלו ולא ירצה‬
‫ששר היום או הלילה יכתוב עליו שטנה כי קשה הדבר אח"כ לתקן את אשר עוותו‪ .‬וזה‬
‫טעם יפה תענית לחלום כאש לנעורת‪ .‬ובו ביום ואפילו בשבת (שבת י"א א)‪.‬‬
‫(יא) והנה לפי שעשה זה המלאך מה שמוטל עליו לעשות בלילה ההוא שמכללו‬
‫ההתאבקות שזכר אמר שלחני כי עלה השחר‪ .‬והגיע זמני לומר שירה כי כן משפטם‬
‫‪223‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪224‬‬

‫שמשרתי הלילה אומרים שירה ביום כמה שאמר (איוב ל"ח) ברן יחד ככבי בקר וכו'‪.‬‬
‫ומשרתי היום אומרים שירה בלילה‪ .‬וע"ד שאמר (תהלים מ"ב) יומם יצוה ה' חסדו ובלילה‬
‫שירה עמי‪ .‬וכנגדן אמר (שם קל"ד) ברכו את ה' כל עבדי ה' וכו'‪.‬‬
‫ואם לא יקלס ביומו הנה בטל קרבנו‪ .‬וכבר תתחלף שיטתו ולא יהיה לא מהמשרתים ולא‬
‫מהמשוררים (י) ואולם באומרו שלחני כי עלה השחר גלה לו כי לא היה יכול לזוז מהאבקו‬
‫עמו כי אם ע"פ רצונו כי כן צווה מאת שולחו‪ .‬והוא ההכרח שסמך עליו באומרו לא אשלחך‬
‫כי אם ברכתני ודומה לזה (שמות ל"ב) ועתה הניחה לי וגו' ואז"ל (ש"ר פ' מ"ב) וכי תופס‬
‫הייתי בך וכו'‪.‬‬
‫ויאמר אליו מה שמך וכו'‪ .‬ויאמר לו יעקב כו'‪ .‬למה שתקף עליו על זה האופן ברצון‬
‫האלוהי ומאמרו לזה שאל לו מה שמך (יא) כלומר מה שמך ותארך אשר בו נצחתני‪ .‬והוא‬
‫השיב שלא הרגיש בעצמו שום מעלה אחרת זולתי מצד מה שהוא יעקב כמו שאמרנו‬
‫כדרך החסידים להמעיט את עצמם‪ .‬והמלאך השיב לו לא יעקב כו' כלומר גם אני כך‬
‫חשבתי מתחלה שמך כי על כן יצאתי לקראתך דכתיב ויותר יעקב לבדו וכו'‪ .‬וכאשר‬
‫נתבאר‪ .‬אבל עתה אשר נפתלתי עמך נפתולי אלוהים ולא יכולתי הוי יודע כי לא יעקב‬
‫לבדו יאמר עוד שמך כי אם ישראל המורה על הוצאת שלמותך אל הפועל כי בזה שרית‬
‫עם אלוהים ועם אנשים ותוכל‪ .‬ובזה נתבשר על הבטחון הגמור ועל ההצלה השלימה‪.‬‬
‫[מה שמך?]‬
‫וישאל יעקב כו'‪ .‬הנה יעקב שאל למלאך גם הוא את שמו‪ .‬כדי שידע כוח מי שנגע בכף‬
‫ירכו מצד עצמו ומהותו‪ .‬והשיב למה זה תשאל לשמי שהרי אין אני כוחני על מעשה כמוך‪.‬‬
‫(יא) ואחר שידעת שאני מלאך ומנעוריך היו לך מהלכים בין העומדים האלה הנה לא‬
‫נעלם ממך כי שם המלאך המיוחד הוא נסתם ומכוסה תחת שם מלאכת שליחותו‬
‫המפורסם‪ .‬כי הוא שם גדול במעלה ומסתיר את הקטון כמו שיהיה שם העצם של שאול‬
‫ודוד וחזקיה וזולתם מהשמות אשר יקראו בהם גם כן ההדיוטים נסתר ומכוסה תחת שם‬
‫תואר המלכות עד שרבים לא ידעו מהם שם אחר זולתי מלך‪ .‬והכוונה בזה שאין ליחס‬
‫שום פועל מאלו הפעולות לשליח כי אם למשלח‪ .‬ולפ"ז אין להם שום חניכה זולתי מלאך‪.‬‬
‫ולהיות כל זה נודע אצלו לסיבה שקדמה לא אמר ליה רק למה זה תשאל לשמי בדרך‬
‫תמיה‪ .‬אמנם למנוח כי לא ידע כי מלאך ה' הוא וגם לא היה מורגל באלו העניינים כמ"ש‬
‫שם ומפליא לעשות הוצרך לומר לו למה זה תשאל לשמי והוא פלאי (שופטים י"ג) כי באה‬
‫לו שאלה בהודעת מניעתה‪.‬‬
‫ויברך אותו שם‪ .‬כעניין קח נא את ברכתי והוא בשורת גדולתו לפני ה'‪ .‬וחז"ל אמרו (ב"ר‬
‫פ' ע"ח) שהודה לו על הברכות והוא הוא‪.‬‬

‫‪224‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪225‬‬

‫ועתה ראה אמיתת מה שאמרנו ראשונה כי הנה אחר שהשלים כל מה שבידו לעשות‬
‫מההשתדלות מעניין הדורון מיד גמרו על ידו מן השמים ונזדווג אליו מלאך האלוהים‪ .‬ואם‬
‫היות שמתחלה ציערו הנה לסוף חיזקו ובישרו וקיים ברכותיו בידו‪ .‬והוא עד נאמן לכל מה‬
‫שאמרנו‪.‬‬
‫ויזרח לו השמש כו' והוא צולע כו'‪( .‬יב) ירמוז כי לעצמו זרח שמש צדקה ומרפא‪ .‬אבל‬
‫שנשאר צולע על ירכו מצד שיוצאי ירכו נשארו עלולים מזה ההתאבקות כאשר אמרנו וכמו‬
‫שיאמר עוד‪ .‬וע"ד הפשט אמר כי כשזרח השמש כבר היה יכול ללכת על ירכו והוא צלע כי‬
‫עד עתה לא היה יכול לזוז ממקומו כדרך מי שנתקעקעה ירכו הוא מ"ש ז"ל (שם) ויזרח לו‬
‫השמש לצרכו כד"א (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה‪.‬‬
‫[איסור גיד הנשה]‬
‫על כן לא יאכלו בני ישראל כו'‪ .‬לפי שהמקטרג הזה שרו של עשו לא מצא בו מקום‬
‫להזיקו רק משם נתאמת שהחלק ההוא נוטה לצד חטא ושמץ טומאה‪ .‬ולכן נזהרו ממנו‬
‫בני ישראל והרחיקוהו ואסרוהו בהנאה והשומן שלו ג"כ אז"ל (חולין צ"א א) ישראל‬
‫קדושים הם ונהגו בו איסור‪ .‬וכל זה להודיע שאין מזיק גורם אלא חטא גורם‪ .‬ושראוי‬
‫להרחיק קושי הלב וחוזק העורף כמ"ש (ישעי' מ"ח) מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך‬
‫ומצחך נחושה‪ .‬וכל הדברים הנלוים והמחטיאים כדי שלא יתקיים בהם מה שנא' ותקע כף‬
‫ירך יעקב כו'‪ .‬וגם אחר שנתקיים יועיל מאד להעלות ארוכה למחלתו ומרפא לצלעותו הוא‬
‫מש"ה (מיכה ד') ביום ההוא נאם ה' אספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי‪.‬‬
‫ושמתי את הצולעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך ה' צבאות בהר ציון כו'‪.‬‬
‫ושמעתי מפי רבים שנמצא במדרש הנעלם (זוהר פ' וישלח) מאמר זה לשונו על כן לא‬
‫יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כו' את לרבות תשעה באב‪ .‬ותמהו ממנו כי לא נודע להם‬
‫טעמו ונשאלתי עליו והשתוממתי כשעה וקפץ לפני ענין נאות‪ .‬אז אמרתי אם המאמר הזה‬
‫ישנו במציאות‪ .‬הנה הוא מפואר מאד וזהו פירושו‪ .‬כי בכתוב הזה נרמזו ארבעה צומות‬
‫השנה אשר נמשכו אלינו מצד קעקוע הכף הזה ומלת הנשה כמו הפוך השנה‪ .‬כלומר על‬
‫כן לא יאכלו בני ישראל את גיד השנה ג' ג' בתשרי‪ .‬י' עשרה בטבת‪ .‬גי"ד כלו שבעה עשר‬
‫בתמוז‪ .‬את לרבות תשעה באב‪ .‬והם עצמם‪ .‬אשר אמר הנביא (זכריה ח') כה אמר ה'‬
‫צבאות צום הרביעי וצום הה' וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון כו'‪.‬‬
‫וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא כו'‪ .‬כיון שנתבשר על הצלתו הוסיף אומץ ושנה את‬
‫הסדר שחשב ראשונה ולקח לו שטה אחרת והוא שישאר כל המחנה במקומו גם הצאן‬
‫והבקר וכל המקנה יוצג שם כדי שלא ישלוט בו עינו של רשע‪ .‬ורב כופר אל יטוהו להרע‬
‫לו‪ .‬ויחץ את הילדים על אמותם כדי לפזר מהם עיני ההבטה‪ .‬והקדים הוא עמהם להראות‬
‫לו אחר הדורון כי ראה כי הוא הנכון‪.‬‬
‫‪225‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪226‬‬

‫ובמדרש (ב"ר שם)‬
‫אמר רבי לוי הארי כעס על הבהמה ועל החיה אמרי מאן אזיל ויפייס יתיה אמר‬
‫ליהון הדין תעלה איתון לי דאנא ידענא תלת מאה מתלין ואפייס יתיה אמרי ליה‬
‫אגמיה אזיל צבחר וקם ליה אמרי ליה מה דין אמר לון אנשיית מאה אמרה ליה‬
‫אית במאתן ברכן הלך צבחר וקם ליה אמרי ליה מה דין אמר להו אנשיית אף‬
‫מאה אמרה ליה אית במאה ברכן כיון דמטן אמר אנשיית כולהון אלא כל חד וחד‬
‫יפייס את נפשיה‪.‬‬
‫כך אמר יעקב אבינו יש בי כח לסדר את התפלה יש בי כח לערוך את המלחמה כיון‬
‫דמטא ויחץ את הילדים אמר כל איניש ואיניש זכותיה תקים ליה‪ .‬וכמה מסכים זה המאמר‬
‫הנכבד לכל מה שנתבאר בזה הסיפור והוא עבר לפניהם וישתחו כו'‪ .‬כי ראה להקדים‬
‫ראיית פניו ראשונה ואח"כ ישא עיניו ויראה אותם‪.‬‬
‫ותגשנה השפחות כו' ותגש גם לאה כו'‪ .‬ואחר נגש יוסף ורחל כו'‪ .‬סימנא מילתא היא‬
‫שכל השבטים השתחוו זולתי בנימן שלא היה עדין מצוי והוא אשר נתיחד להיות בית‬
‫המקדש בחלקו שנאמר (דברים ל"ג) ובין כתיפיו שכן‪ .‬כי מהצד ההוא נשארה השררה‬
‫ליעקב לשלוט בהצלחה הנפשית ולא ימשול בה זר לעולם‪ .‬וכבר היה סימן זה לשיהיו‬
‫מפלות עשו וזרעו על ידו כמו שהיה על יד שאול שהחרים את עמלק במטאטא השמד‪ .‬רק‬
‫בדבר אגג אשר חטא (ש"א ט"ו) ומרדכי היהודי שב כבוצר על סלסלות להשמיד להרוג‬
‫ולאבד הזרע ההוא הרע והוא מ"ש לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר‬
‫החילות לנפול לפניו וכו' (אסתר ו')‪ .‬והכוונה אם מרדכי הוא מאותו זרע של היהודים אשר‬
‫כבר החילות לנפול לפניו בשנים קדמוניות והוא שבט בנימין שהיה שאול מזרעו לא תוכל‬
‫לו כי נפל תפול לפניו בלי ספק שהרי לא נכנע בקטנותו מפני זקנך כשאר השבטים‬
‫שהשתחוו לו ביום המעשה‪.‬‬
‫מי לך כל המחנה הזה וכו'‪ .‬לא ראה ממחנותיו עדיין רק הדורון וסבור כי כל אשר לאיש‬
‫יתן כפר נפשו ולמצוא חן בעיניו ולזה השיב יש לי רב אחי יהי לך אשר לך‪.‬‬
‫ויאמר יעקב אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך וכו'‪ .‬הודיעו כי לא כאשר יחשוב שהמנחה‬
‫ההיא חלק מאשר לו היא ושכבר נשא נפשו לעבדו בה בראיית פניו כמנהג בראות פני‬
‫אלוהים בעולת ראייה וכמ"ש (חגיגה ב' א) הראיון שתי כסף‪ .‬ולזה אמר ותרצני שיתרצה‬
‫במעט וישעה אל מנחתו כדי שיהיה לו סימן טוב לשלומו ואהבתו וכפי זה נאמר קח נא את‬
‫ברכתי אשר הובאת לך כי חנני אלוהים וכי יש לי כל‪( .‬יג) ירצה אל תמנע מקחת ברכתי‬
‫אשר הובאת לך למנחה כי זולת זה חנני אלוהים וכי יש לי כל‪( .‬יד) והוא שכבר יש לי מכל‬
‫מין ומין העדר הכללי אשר ממנו לוקח החלק ההוא אשר ראית‪ .‬ובבחינה זאת ודאי יאמר‬
‫שיש לו ליעקב הכל ולעשו החלק ונתפצר ולקח‪ .‬ואפשר שאמר אשר הובאת לך לפי שלא‬
‫‪226‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪227‬‬

‫הביא אותה לביתו כמנהג בדורונות אבל הוא נותן אותה בידו שיביאה אל ביתו וכבר ימצא‬
‫מקום להשיב את פניו‪ .‬לזה אמר כי גם מתמול גם משלשום היתה מוכנת ושלוחה וכבר‬
‫הובאת לך מדרך יום כה‪ .‬ואם קרה מקרה שפגעת בה אינה טענה שתשיב את פניה‪.‬‬
‫ויתכן גם כן שבמצפוני לבו כיוון להבדיל בין הקדש ובין החול והוא כי מאמר קח נא את‬
‫ברכתי יובן זאת אשר הובאת לך עכשיו לא הברכה אשר לקחתי מאבי כי אותה אשר בחר‬
‫לנחלה לו‪ .‬ועליה אמר כי חנני אלוהים וכי יש לי כל‪ .‬והיא עצמה ברכת אברהם שנאמר‬
‫(בראשית ט"ז) וה' ברך את אברהם בכל‪ .‬ואמרו (ב"ב ט"ז ב) בת היתה לו לאברהם ובכל‬
‫שמה‪.‬‬
‫ויפצר בו ויקח‪ .‬כי ראה לקנות ממנו במנא דכשר למקניא‪.‬‬
‫ויאמר נסעה ונלכה כו' ויאמר אליו אדוני יודע וכו'‪ .‬אחרי שהודיעו שיש לו כל ידבר‬
‫עליהם כאלו ראם‪ .‬ואפשר שכבר הגיעו מחנותיו‪ .‬ועכ"ז בקש שיעבר לפניו משום אל תלך‬
‫בדרך אתם (משלי א')‪.‬‬

‫[המשמעות לדורות של סיפור יעקב והמלאך]‬
‫ואין ספק שסוף הספור הזה מוכיח ומפלש עד אחרית הימים והוא כשא"ל נסעה ונלכה‬
‫ואלכה לנגדך הראה מדבריו שכבר היה אפשר שיהיה עניינם על מצב שווה או קרוב אליו‬
‫והוא הטעות שטעה בעת הברכות כמו שכתבנו והוא רמז בתשובתו אל פתרון העקר אשר‬
‫היו מתרוצצים עליו מבטן אמם ואמר אדני יודע כי הילדים רכים מאוד עדיין לגבי הגעת‬
‫תכליתם כי גדול הוא ורחוק מהשיג והנהגת צאנם ובקרם מוטלת עלי שאין גידולם במקרה‬
‫וכאשר יזדמן כשאר מקנה גויי הארץ‪ .‬וכמ"ש הכתוב ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם‬
‫(יחזקאל ל"ד) ואמ"זל (יבמות ס"א א) אתם קרויין אדם וכו'‪ .‬ואם ידפקום יום א' למהר את‬
‫הקץ טרם יחפץ ומתו כל הצאן‪.‬‬
‫כמו שקרה לכל העמים אשר מהרו למצוא להם מנוחה מאשר מצאו ועברו על השבועות‬
‫האמורות בקבלה (שיר ב')‪ :‬השבעתי אתכם בנות ירושלים וכו' אם תעירו ואם תעוררו את‬
‫האהבה עד שתחפץ‪.‬‬
‫ולזה יעבר נא אדני בענין ההצלחות הזמניות והגדולות והשררות לפני עבדו ויקבלם‬
‫ראשונה‪ ,‬כעני ין שנאמר בסוף ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני‬
‫ישראל‪ .‬מלבד רוב השרים והאלופים שנזכר לפניהם‪ ,‬ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה‬
‫הרבה אשר לפני ולרגל הילדים אשר לא יגיעו להשלמתם רק בשלמיות שכליות ופעולות‬
‫אלוהיות ובבואם בכור הנסיונות ומצרף הייסורין והגליות פעמים שלש עד תזדכך נפשם‬
‫לקבל הטוב הרוחני‪ .‬ולהיותם סגולה מכל העמים‪ .‬להיות לעד שקטים ושלוים ואין מחריד‬
‫אשר ימשך בזה מהזמן שיעור רב מאוד‪ .‬והוא עד אשר אבוא אל אדוני שעירה‪ .‬דכתיב‬
‫(עובדי') ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה‪ .‬ושם ישפוט מכל‬
‫‪227‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪228‬‬

‫החמס אשר בכפיו והשיב את הגזלות אשר גזל מהדורונות והמסים והארנוניות אשר‬
‫לקח‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר פ' ע"ח)‬
‫חד עמא דארעא א"ל לר' אושעיא אין אימא לך מלה טבא אמרת לה משמי בצבור‬
‫א"ל מאי היא אמר ליה כל אותן דורונות ששלח יעקב אבינו לעשו עתידים אומות‬
‫העולם להחזירן לימות המשיח שנאמר (תהלים ע"ב) מלכי תרשיש ואיים מנחה‬
‫ישיבו יביאו לא נאמר אלא ישיבו א"ל מלה טבא קאמרת אנא אמינא לך משמך‪.‬‬
‫ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי‪.‬‬
‫נזרקה בפיו דברי הנבואה שנתנבא זכריה הנביא באומרו (זכריה ח') כה אמר ה' צבאות‬
‫בימים ההמה אשר יחזיקו י' אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר‬
‫נלכה עמכם כי שמענו אלוהים עמכם‪.‬‬
‫והוא השיב כעניין למה זה‪ ,‬אמצא חן בעיני אדני‪ .‬והוא מה שנתבאר מפי שלמה באומרו‬
‫(שיר ו') אנא הלך דודך היפה בנשים אנא פנה דודך ונבקשנו עמך מה כתוב אחריו אני‬
‫לדודי ודודי לי כו'‪ .‬כי כאשר ישוב הש"י לשוש עלינו לטוב כאשר שש על אבותינו לא‬
‫יתערב זר בשמחתינו‪.‬‬
‫ואף בימים הראשונים אז"ל (יבמות כ"ד ב) לא קבלו ישראל גרים לא בימי דוד ולא בימי‬
‫שלמה ואמר מר (קדושין ע' ב) קשים גרים לישראל כספחת בבשר החי דכתיב ונספחו על‬
‫בית יעקב ואף על פי שנאמר (צפני' ג') כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם‬
‫בשם ה' לעבדו שכם אחד‪.‬‬
‫מדרגות מדרגות יהיו שמה בלי ספק כמ"ש הנביא כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה‬
‫תצמיח כן ה' אלוהים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים (ישעיה ס"א)‪ .‬ירצה כמו שיש‬
‫הבדל עצום בין הצמחים שתצמיח מאליה הארץ אשר לא עובד בה ולא יזרע לזרעים‬
‫הגדלים בגנה הנעבדת והנזרעת כן יהיה השפע והטוב מאשר יצמיח השם צדקה ותהילה‬
‫על עמו זה נגד כל הגוים‪.‬‬
‫הנה נתבאר זה הסיפור לרגל המלאכה אשר לפנינו הוא הסכמת מה שהקדמנו בדברים‬
‫אשר בשער ממה שהוא ראוי לכל בעל שכל להתנהג בכל מעשיו באותו שיעור מהשלמות‬
‫שיספיק להוריד עליו השפע האלוהי‪ .‬ונתבאר שלא טעה יעקב אבינו לא בשליחות ולא‬
‫ביראה ולא בדורון כלל‪ .‬והעד הנאמן כי לא נראה אליו האלוהים לבשרו עד שהתקין עצמו‬
‫לכל זה‪.‬‬
‫ולזה שבחו חז"ל במאמר שזכרנו פתח השער לשני גדולי עולם אלו הבחור שבאבות‬
‫והבחור שבנביאים שהובטחו ונתיראו לומר כי לא מצד קוצר בטחון וחסרון אמנה באו עד‬
‫הנה כי אם מפני שחוייב משלימות פעולותיהם לעשות כן‪.‬‬
‫‪228‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪229‬‬

‫ותמה אני ממה שלא שלשום בבחור שבמלכים שנאמר (תהלים ע"ח) ויבחר בדוד עבדו‬
‫ויקחהו ממכלאות צאן‪ .‬כי ידענו שהיה ירא תמיד מכלם‪ .‬ובודאי הוא מה שזכרנו ממנו‬
‫להחשבו מכלם‪ .‬ואולי שהיה זה לפי שלא הובטח מפי הגבורה כמותם רק מפי נביא ומצד‬
‫שמשחו למלך‪ .‬איך שיהיה הנה הוא שלימות ומעלה בהם‪.‬‬
‫ומכאן נמנו וגמרו שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה כי מתנאי הצדיק שלא יפילהו‬
‫הביטחון בחטא העצלות ובפשע הרישול‪ .‬כי בזה יחסר חוקו מקבל את הטוב מאת‬
‫האלוהי ם‪ .‬הלא תראה נאמר למשה (שמות ג') כי אהיה עמך וזה לך האות כו'‪ .‬ויהי בדרך‬
‫במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (שם ד')‪ .‬ולולי חריצות צפורה אשתו שלקחה צור ותכרות‬
‫את ערלת בנה כמעט שכנה דומה נפשו‪ .‬וכאשר עשתה כן וירף ממנו (שם) וכן כל כיוצא‬
‫בזה ודי בזה עם מה שהקדמנו בדברים אשר בשער‪.‬‬

‫‪229‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪230‬‬

‫עקידת יצחק שער כז (פרשת וישלח) – בראשית לג‪-‬לד‬
‫יבאר דרך התורניים האלוהיים להקדים יסוד האמונה‪ ,‬ועל פיה מנהיגים תוכן המידות‪.‬‬
‫הפך הפילוסופים הממשיכים עיונם על תוכן מידותיה קדמו להם‪.‬‬
‫ויבא יעקב שלם‪.‬‬
‫במשנה (אבות פ"ג)‬
‫כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין‬
‫הרוח בא ועוקרתו והופכתו על פניו שנאמר (ירמיה י"ז) והיה כערער בערבה וכו'‪.‬‬
‫וכל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מעטים ושרשיו מרובין‬
‫שאפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו שנאמר‬
‫(שם) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חם והיה‬
‫עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי‪.‬‬
‫הן האדם לפי הסכמת חכמי השם אשר מקדם היה בדמותו וצלמו כאחד מעצי השדה‬
‫עושה פרי למינו‪ .‬וזה כי כמו שהאילן הלזה עם שהוא גוף אחד ימצאו בו חלקים נבדלים‬
‫בבחינותיהם‪ .‬החלק האחד הוא הגזע המושרש בארץ וסמוך אליה‪ .‬והשני הענפים העולים‬
‫ומשוטטים הנה והנה על פני האוויר‪ .‬והשלישי הפרי אשר לוקח ממנו לאכלה‪.‬‬
‫[חלקי האדם‪ :‬גזע‪ ,‬ענפים ופרי]‬
‫כן יש באדם גזע ושרש הארץ‪ ,‬הוא החלק החומרי וכוחותיו ומידותיו ותכונותיו אשר בהם‬
‫יחיה ככל הדברים הארציים הזמנים‪ .‬והענפים הם החכמות השכליות אשר ישלח‬
‫פארותיהם הנה והנה על פני חלקי עיוני הנמצאות אשר יתחלקו להרגליות למודיות‬
‫טבעיות ואלוהיות כמו שזכרם החכם (משלי ט') חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה‬
‫שלחה נערותיה תקרא וכו'‪ .‬והפרי היוצא מהכל הוא ההכרה האלוהית והאמונה האמתית‬
‫אשר הוא תכלית הכל‪.‬‬
‫והיה מבואר להם כי בהיות הגזע מושרש על נכון כבר יתכן כי בשלומו וחזקו יהיה שלום‬
‫וחוזק לענפים להרבות פארות ולשאת פרים‪ .‬כמו שהוא על הרוב עם היות שאינו מחויב‪.‬‬
‫שכבר אפשר להיות הגזע יפה ושימעטו הענפים‪ .‬וילקה הפרי לסיבות קצובות כמו שיקרה‬
‫לפעמים לא מעט‪ .‬אמנם בהיות הגזע חסר בחוקו ויגרע מחוקו‪ ,‬היצלחו הענפים או אם‬
‫יתנו פרים זה אי אפשר‪.‬‬

‫‪230‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪231‬‬

‫וכן הוא מבואר כי הן בהיות האדם שלם במעשיו האנושיות המיוחסות אל הגזע והשורש‬
‫כמו שאמרנו לא יחויב לו שיושלם במושכלות וגם שתמצא לו ההכרה והאמונה השלמה‬
‫לסבות הרבה‪ .‬כמו שקרה להרבה אנשי מידות מאשר לא קבלו דת אלוהית ולא נתפלספו‬
‫מעצמם בחכמות‪ .‬אבל ג"כ לא יחויב להם החיסרון אבל היה אפשרי להם השלמות‬
‫בחכמה ובאמונה לפי שכבר היה השלמויות‪:‬‬
‫הראשון ההוא להם כסולם מוצב ארצה במדרגותיו יעלו העולים אל השלמיות האמיתיית‪.‬‬
‫אמנם כשיחסרו לו המעלות הראשונות ונפגמו המדרגות יהיה הסולם פגום או רעוע ולא‬
‫יתכן לעלות לגדולות ונפלאות ממנו‪ .‬וזה מבואר לשלש סבות‪ .‬האחת שרוע המעשים‬
‫וקלקול המידות הוא המטריד היותר עצום להשגות החכמות וכל שכן לקבלת עול האמונה‬
‫כי סובא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה (שם כ"ג)‪.‬‬
‫והשנית כי מי שקצרה ידו אצל השלמות הקטון הנקנה בהרגל כל שכן שלא יספיק אל‬
‫שלמות גדול הנקנה בתושית העיון וההרגל‪ .‬וכבר דברנו מרעת העצלה בחלק השני‬
‫משער כ"ה שקדם‪.‬‬
‫השלישי כי מי שנפק ד אותו חוש מחושיו או שנשתבשה בידו מדה ממדותיו הנה הוא בלי‬
‫ספק יפקד מושכל ממושכליו או ישתבש בהם כמו שכתבנו בשער ח'‪.‬‬
‫[הסדר הנכון של חינוך האדם]‬
‫והנה לפי זה יחויב כי כמו שהצלחת האילן ומעשה תקפו הוא ראוי שיראה יותר בזה‬
‫החלק הראשון מכל חלקיו להיותו הוא מקבל ההזנה ראשונה ושאר החלקים נזונים ממנו‬
‫כן יהיה האדם תמיד מושפע בזה החלק מהמידות יותר מבשאר השלמיות כי זהו העניין‬
‫הטבעי וכנגד הטבע הוא שיהיה האדם מושפע אצל החכמה מאשר יושפע אצל המידות‪.‬‬
‫ולזה לא ימצא ואם ימצא לא יעמוד‪ .‬כמו שא"א שהאילן אשר יהיה חלוש אצל הגזע וכ"ש‬
‫אם יהיה שם נגוע ומוכה שיהיה מוצלח אצל הענפים והפרי‪ .‬ואם יקרה שיצלח יום או יומים‬
‫לא יעמוד‪.‬‬
‫והוא הנראה מכוונת האלוהי רבי אלעזר בן עזריה במשנה שזכרנו כי לפי הסוד הטבעי‬
‫יחויב שתהיינה המעלות המעשיות מרובות מהמושכלות ושיהיה האדם חזק ומושפע‬
‫אצלם ביותר כמו שעל ה מנהג הטבעי האילן ראוי שיהיו שרשי גזעו מרובים מענפיו שאז‬
‫אפילו כל רוחות שבעולם וכו'‪ .‬והנמשל מבואר‪.‬‬
‫[ספרי פילוסופיה בהדרכת המידות]‬
‫אמנם כשהיסוד הוא רעוע והאדם יחלש בהשתדלות או השגת המוטבע אליו ראשונה אף‬
‫שיקרה שירבה בחכמה הנה הוא באמת נוח ליפול לאיזו סיבה מהסיבות וקל ההסרה‪.‬‬
‫והנה החכמים ההמה לראותם זה העניין ההכרחי והצורך הנפלא אשר על זה השלמות‬
‫הראשון שזכרנו ושזולתו לא יתכן מציאות שלמות גדול ממנו השתדלו מאוד לסקל את‬
‫‪231‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪232‬‬

‫הדרך ולישר הנתיבות ויסדו להם ספרים הרבה בהנהגת חיי האדם והייתה חכמה‬
‫מפוארת אצלם הפילוסופיה המדינית ושמוה ראשיית ומעולה על כל זולתה מהחכמות‬
‫להיותה מישרת ומכינה הדרך אל תכלית האדם והצלחתו‪.‬‬
‫והמעולה שבכולם הספר שחובר במידות האדם עצמו‪ ,‬הוא ספר המידות לארסטו שהוא‬
‫רגיל אצלנו בספר הזה‪ .‬כי הוא המדבר במה שישתלם האדם בכל מעשיו בבחינת עצמו‬
‫אשר בו נמצא שלם עם כל זולתו‪ .‬אשר זה יביאהו אל המצא השלום בינו לבין קונו אשר‬
‫הוא תכלית הצלחתו‪ .‬ועם שאלו העניינים כלם ימצאם המתבונן מפוזרים בתורה ובנביאים‬
‫ובכתובים ובדברי חז"ל כמו שאנו רגילין לבאר אותם בכל מקום שנזכירם מ"מ יש להחזיק‬
‫טובה למחברים אותם כסדרם ומתפלספים בהם לתת טעם שכלי לכל דבריהם‪.‬‬
‫[ארבע מידות שנחשבו למשובחות‪ ,‬ויש להישמר מהן]‬
‫ומכללם למדנו ד' מדות באדם שחשבום למידות משובחות ראוי לכל אדם שלם לישמר‬
‫מחטוא בהנה בכלל המון המידות המעולות‪ .‬ויש לנו סמך להם מהמקראות ראיתי שיאות‬
‫זכרונם אל דברי הסיפור שאנחנו בביאורו‪.‬‬
‫המידה הראשונה הנה החכם בפ"ח מהמאמר האחד מהמידות כתב ז"ל‬
‫יסבול בנקל רעות רבות וצרות לא לבלתי הרגשת הכאב כי אם להיותו איש אמיץ‬
‫הלב ע"כ‪.‬‬
‫יאמר שמתנאי השלם שלא להראות צערו ועצבונו באופן שיורגש בו שהדבר כבד ממנו‬
‫ולא יוכל שאתו עד שכבר יחשבו הפתאים שהוא בלתי מרגיש ואיננו כן כי חי חי הוא‬
‫ומרגיש יותר מזולתו‪ .‬רק ששלמות דעתו ואומץ לבו יחזיקו בידו לבלתי הראות בו דבר רע‪.‬‬
‫[א‪ .‬שליטה ברגשות‪ :‬דוד הסתיר את צערו במות בנו]‬
‫וכמה נתאמתו דבריו אלה במה שסופר מאדוננו דוד אשר לבו כלב אלוהים לדעת טוב‬
‫בעניין הילד הראשון אשר ילדה לו בת שבע נאמר (ש"ב י"ב) ויבקש דוד את האלוהים‬
‫בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה ויקומו זקני ביתו עליו להקימו מן הארץ ולא‬
‫אבה ולא ברה אתם לחם ויהי ביום השביעי וימת הילד וייראו עבדי דוד להגיד לו כי מת‬
‫הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא שמע בקולנו‪ .‬ואיך נאמר אליו מת הילד‬
‫ועשה רעה וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל עבדיו המת‬
‫הילד ויאמרו מת ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלותיו ויבא בית ה' וכו'‪ .‬הנה נלמוד‬
‫מדבריו הראשונים כמה היה מרגיש בצער ההוא וכי גדל לו הכאב מאוד ומהאחרונים‬
‫אומץ לבו בגבורים ושיעור התחזקו להתאפק ולסבול בנקל ולדחות העצב במה שלא יועיל‬
‫עד כי נפלא הדבר בעיני עבדיו ויאמרו לו (שם) מה הדבר הזה אשר עשית בעוד הילד חי‬
‫צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם‪.‬‬
‫‪232‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪233‬‬

‫ירצו אם עד שלא מת הילד הרגשת צער העדרו בשיעור מופלג עד כי בהשערתך עת מותו‬
‫כי רע ומר צמת ותבך ולא יכלת להתאפק איך יתכן בבוא העת ההיא ינוסו יגון ואנחה‬
‫והלא גזירה אמתית היא שהמשים דבר בתאר מה ימצא אתו התואר ההוא בעצם‬
‫וראשונה‪ .‬ובאמרם בעוד הילד חי רמזו לו שכבר נתן פתחון פה לחשוב שלא היה מצטער‬
‫ראשונה כי אם בעבור שהוא חי‪ .‬והאות התאפקותו אחרי מותו‪.‬‬
‫והנה הוא השיב להם בחכמתו וגובה לבו בדרכי ה' ואמר אין הדבר כמו שחשבתם כי לא‬
‫בכיתי וצעקתי אל הסיבה אשר זכרתם רק כי בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי‬
‫יודע וחנני ה' וחי הילד ועתה מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הולך אליו והוא‬
‫לא ישוב אלי‪.‬‬
‫הורה ממש מ"ש הפילוסוף שההצטער וההתרגז אל הדבר כל עוד שיהיה לתוחלת‬
‫הישועה ודחיית הנזק הוא נכון‪.‬‬
‫אמנם באפס תקוה הוא סכלות גדולה אצל השלמים‪.‬‬
‫[התנהגות בני יעקב במעשה שכם]‬
‫והנה הילדים האלה בני יעקב אשר אנחנו הולכים לרגלם יראה שהאשימם הכתוב‬
‫במעשה שכם במדה הגרועה הזאת באומרו ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו‬
‫האנשים ויחר להם מאד‪ .‬ואם זאת הקטנה מהתפיסות הבאות עליהם בזה העניין ואף כי‬
‫רבה ונמבזה היא בעיני ההמון רבה היא אצל המבינים וגדולה היא לאנשים כאלו‪ .‬ואם‬
‫קרה לאנשים האלה כמקרה האנשים ההמוניים בהתעצב והתרגז יותר מדאי לא לעזר‬
‫ולא להועיל למה פרסם זה הכתוב ואף כי אמר אליהם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאוד‬
‫כי אין מדרך הנקראים אנשים לעשות כן‪.‬‬
‫[ב‪ .‬בעת עימות‪ ,‬הראה את עמדת וטענותיך]‬
‫השנייה כתב החכם בפרק ו' מהד' מהספר הנזכר הכרחי הוא להיות שונא מגולה כי‬
‫הסתר דבר הוא למפחד וישקוד על האמת יותר מעל סברה המונית ויהיה אומר ועושה‬
‫בגלוי כי הוא מפורסם בהחלט יען הוא מבזה כי זה יתהפך במשא הוא מפורסם יען כי הוא‬
‫מבזה והוא מבזה אחר שהוא מפורסם ע"כ ביאר שמדות איש החיל שלא לבוא על האויב‬
‫בהתול וגנבת הדעת כמנהג השועלים שזה לא יבוא רק מפחיתות הלב‪ .‬אמנם גדול הלב‬
‫אשר בגודל לבו יבזה בעיניו כל אשר יוכלו לעשות כנגדו‪ ,‬ודאי יהיה מפורסם בשנאתו‪.‬‬
‫ואמר ששתי המידות האלו מתהפכות זו לזו כי מצד אשר הוא מבזה כוח האויב הוא‬
‫מפורסם אצלו‪ ,‬ומצד שהוא לו אויב מפורסם יאות לו לבזות כוחו ויכולתו ולהתייצב נגדם‪.‬‬
‫הלא תראה העניין הזה עצמו מבואר בכתוב במעשה נחש מלך בני עמון כשאמר לאנשי‬
‫יבש גלעד בזאת אכרת לכם בנקור לכם כל עין ימין ושמתיה חרפה על כל ישראל (שמואל‬
‫א' י"א)‪ .‬הורה כי הוא מבזה בהחלט‪ ,‬עד שהיה נקל בעיניו לשלוח יד בהם לבדם‪ .‬וראה‬
‫‪233‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪234‬‬

‫לחרף ולגדף לכל ישראל בשיתפרסם בזה שלא יוכלו להושיע לאחיהם‪ .‬ובטענה זו עצמה‬
‫נצחו אותו אנשי העיר במה שאמרו (שם) הרף לנו שבעת ימים ונשלחה מלאכים בכל גבול‬
‫ישראל ואם אין מושיע אותנו ויצאנו אליך‪ .‬ורצו אחר שאתה מבזה חוייב לך מחוק‬
‫הפרשות להיות מפורסם‪ .‬ואם אתה חפץ בניסיון העם אשר איננו פה‪ ,‬לא יהיה לך לכבוד‪,‬‬
‫רק שתודיעם שאין חבין אותם שלא בפניהם‪ .‬והוכרח להודות להם על זה שלא ליפול‬
‫בחרפת הפחיתות‪ .‬ואם לא יושכל ממנו שהיה אפשר קרוב להיות מה שהיה מתשועתם‪.‬‬
‫[בני יעקב הסתירו את כעסם וגנבו את דעת אנשי שכם]‬
‫והנה באמת הילדים האלה נפלו ברשת זו טמנו להם בבואם על אנשי שכם בסתר וגנבת‬
‫הדעת גם בהתולי דברים דכתיב ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור במרמה וידברו‪ .‬ואיה‬
‫פה אנושותם ויושר לבבם ותקפו אשר התחכמו להתל ולדבר אתם כזבים‪ .‬כי באמת היה‬
‫להם לשקול בשקול דעתם ובמאזני בינתם אם הדבר ההוא אשר הייתה עליו השנאה הוא‬
‫כדאי להראות עליו יפרסמוהו וילחמו עם אויביהם בגלוי וימסרו עליה נפשם כמו שחויב‬
‫לאנשים שלמים כהם‪ .‬ואם אינה כדאי להתפרסם עליה ישליכוה אחרי גיום ולא יבקשו‬
‫הנקמה בהתולים כי לא לכבוד ולתפארת יהיה להם וכ"ש אחר שעשו תשובה בקבלם את‬
‫אשר צוום ויאותו להם להיות לעם אחד‪.‬‬
‫[ג‪ .‬רדיפת רכוש אחרים]‬
‫השלישית כתב החכם פרק א' מד' מהמידות‬
‫אמנם נייחד הנבלה למשתדלים אחר הממון יותר מהראוי‪ .‬ובפרק שני אמר והנה‬
‫הנבלה היא על פנים רבים כי בעניינים רבים יראה שתהיה הנבלה אבל נכללה‬
‫היא בשני עניינים‪ :‬בהעדר הנתינה והעדפת הקבלה‪ .‬אבל לא תהיה שווה בכל‪.‬‬
‫אבל לפעמים תתחלף כי אלה יעדיפו בקבלה ואלה יחסרו בנתינה אבל לא יתאוו‬
‫של אחרים ולא ירצו לקבל מהם‪.‬‬
‫ובסוף אמר ואשר יקחו דברים גדולים ממה שאינו ראוי ולא הראוי לא נקראם‬
‫נבלים‪ .‬כמו העריצים משוממי המדינות ושוללי המקדשים‪ .‬אבל נקראם רשעים‬
‫וחטאים ע"כ‪.‬‬
‫מכל זה יתבאר כי מפחיתות האנשים והיותר מפורסם להיות נבהל להון והיות חומד של‬
‫אחרים ואשר לו כן אם יהיה בדברים האמצעיים יקרא נבל ואם בגדולים רשע עריץ‪ .‬וכמה‬
‫הרחיקה התורה לקחת ממון אחרים שלא מרצונו בכל האופנים והצדדים מהגזל והחמס‬
‫העושק או הגנבה או האונאה‪ ,‬או באי זה צד שלא יהיה מרצונו ודעתו‪.‬‬

‫‪234‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪235‬‬

‫[סיום עשרת הדברות‪ :‬לא תחמוד]‬
‫ולהיות החמדה בנין אב לכל העבירות הייתה חתימת עשרת הדברים (שמות כ') לא‬
‫תחמוד כי הוא הכולל את כולם וכמה נתבאר זה הגנאי מהרבה ספורים שבתורה‪ .‬וכבר‬
‫נמצא תפארת הנדיבות אצל אברהם אבינו וידיעת ההפכים אחת ואצל בני גד ובני ראובן‬
‫אמרו (במדבר רבות פ' כ"ב) נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך (משלי כ')‪.‬‬
‫אמנם יספיק זה לתפוס על אלו האנשים אשר נאמר עליהם ובני יעקב באו על החללים‬
‫ויבוזו העיר את צאנם את בקרם את אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו ואת כל חילם ואת‬
‫כל טפם ואת נשיהם שבו ויבוזו ואת כל אשר בבית והרי זה מגונה מאוד שאם הרגו אותם‬
‫לנקמת הנבלה את אשר נעשה אתם היה להם לעשות כמו שעשו בימי המן אשר נאמר‬
‫בכלן (אסתר ט') ובבזה לא שלחו את ידם‪ .‬וגם כי ישרפו את העיר ואת כל שללה כליל היו‬
‫פורקים יותר מעליהם דיבת החמדה ואשמת הבלתי מסתפק בממון‪.‬‬
‫בספקות האלה ארבעתן ראיתי לתפוס במעשה הזה על אלה האנשים השלמים אשר‬
‫השנים מהם היו עיקר המעשה‪ ,‬אמנם השאר לא מיחו בידם ולא נמצא שהאשימו אותם‬
‫כמו שהאשים אותם אביהם‪ .‬וחלילה לילדים האלה ולא לקצתם להיותם ילדי פשע לחטוא‬
‫בהנה לא אחת ולא שתים אף כי לפרוש ולעבור על שלשים ועל רבעים כמו שיראה מהם‬
‫בתחילה אשר החסרון בהם יעיד על חסרון שאר המעלות הנכללות בשלמות הראשון‬
‫אשר כבר הנחנו חיוב מציאותו על השלמות לשימצא השלמות האמיתי והתכלית האחרון‪.‬‬
‫[ד‪ .‬לא להסתכן במקום שאין סיכוי לנצח]‬
‫הרביעית כתב החכם בפ' י"א מהג' מהספר הנזכר‪:‬‬
‫הגבור לא יבעת באשר הוא אדם כי ירא מהדברים אשר הוא ראוי לירוא מהם‬
‫ואשר יסבול להיות אדם זהו תכלית המעלה ויהיה ביראה פחות ויתר וכו'‪ .‬עוד‬
‫כתב שם ולכן הסובל הראוי ובעבור מה‪ ,‬וירא בראוי ומתי הוא ראוי‪ ,‬ובזה אמנה‬
‫הוא מתאמץ הוא גי בור כאשר כפי הראוי פועל וסובל הוא גבור‪ .‬כי משלמות‬
‫האדם להיותו אומד עצמו ומשער הדבר אשר הוא יכול להתקומם בו לפי מה‬
‫שהוא‪ ,‬ולבלתי הסתכן בנפשו בזמן ומקום שהסכנה קרובה מאוד והנצחון הוא‬
‫רחוק או נמנע‪ .‬וכי הירא לנפשו במקום הכרח סכנה הוא גיבור ויתחייב להינזר‬
‫מהמלחמה‪ .‬וכמ"ש בפ' י"ג וכאשר יהיה לו שלמות המעלה‪ ,‬ויותר יהיה מאושר‬
‫יהיה יותר נעצב אל המות כי הוא יודע כי הוא יותר ראוי לחיות‪ ,‬ויותר יהיה משולל‬
‫מן הטובות‪ .‬אמנם זהו כבר נעצב אבל עכ"ז לא יחסר מהיות גבור אבל אולי יותיר‬
‫יען כי יבחר בטוב אשר במלחמה קודם לשאר הטובות‪.‬‬

‫‪235‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪236‬‬

‫הנה שיבאר שהאדם המעולה הוא ראוי לחוס על עצמו יותר מזולתו ושלא יבחר סכנת‬
‫המות כי אם על דבר שטוב מותו מסבול אותו ‪.‬כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין ע"ד א) גילוי‬
‫עריות עבודת אלילים שפיכות דמים יהרג ואל יעבור‪ .‬ויבוא עניין זה בשער פ"ג ב"ה‪.‬‬
‫וכמה הפליגו חז"ל להזהר מן הסכנה כי אין הפרש בין המאבד עצמו לדעת ליכנס בדעתו‬
‫בסכנה שאין ממנה המלט כי אם ע"י הנס‪.‬‬
‫[התנהגות דוד עם המים שהביאו הגיבורים מבית לחם]‬
‫זכור תזכור את אשר עשה דוד אדוננו כשהלכו שלשת הגבורים לשאוב מים מבור בית‬
‫לחם אשר בשער בהיות שם מצב פלשתים למלאת תאות דוד אשר כלתה נפשו אליהם‬
‫ככתוב ולא אבא לשתותם ויסך אותם לה' ויאמר חלילה לי ה' מעשותי זאת הדם האנשים‬
‫ההולכים בנפשותם ולא אבה לשתותם וגו' (שמואל ב' כ"ג)‪.‬‬
‫הנה דמה המים ההם אל דם האנשים ההם כי דם יחשב למה שנסתכנו עליהם ודן אותם‬
‫כדין דם האדם שפירש שהוא אסור והטעם כי נפש האדם היא פקדון אלוהיו בידו כמ"ש‬
‫הכתוב (איוב י') ופקודתך שמרה רוחי‪ ,‬ואין לנפקד להשיב פקודת אדוניו עד שיקחה ממנו‬
‫כרצונו כמ"ש אליהו ז"ל קח נפשי וכו' (מלכים א' י"ט)‪.‬‬
‫ובעוד שלא יקחה חייב להשתדל בכל עוז בשמירתה‪ ,‬שאם לא כן למה היה בורח אליהו‬
‫מפני איזבל הלא היא תמלא רצונו בלי ספק‪.‬‬
‫והוא פשט מ"ש איוב לאשתו כשאמרה לו ברך אלוהים ומות‪ ,‬שמפני שהייתה כוונתה‬
‫שימסור נפשו למיתת ב"ד של מעלה או מטה בשיברך אלוהים וכאשר ימיתוהו אז טוב לו‬
‫אשר לא יראה עוד ברעתו‪.‬‬
‫השיבה על שני העניינים על נכון‪ ,‬כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל וכו' (איוב‬
‫ב')‪ .‬במה שהתרת לברך אלוהים באמת היא נבלה עצומה איש כי יקלל אלוהיו‪ .‬גם מה‬
‫שיעצת לגרום המיתה לעצמי כדי שלא לסבול אלו הייסורין הרעים‪ ,‬היא עצה נבערה וכי‬
‫את הטוב נקבל מאת האלוהים ונרצה החיים לקבל ואת הרע לא נקבל אם ירצה‬
‫שנקבלוהו ונשליך נפשנו מנגד כדי שלא למלאת רצונו‪ ,‬חלילה כי חייבים אנחנו לשמור‬
‫נפשנו בקרבנו לקבל הטוב והרע המגיע ממנו כל ימי חלדנו‪.‬‬
‫האמנה כי בהקדמת פירוש איכה פירשנו בו כוונה אחרת עמוקה מזו‪ .‬אבל זאת מה‬
‫שיראה מפשוטו ואשר תאות לכונתנו‪.‬‬
‫[יוסף בן מתתיהו שהסגיר עצמו ולא התאבד]‬
‫וכמה נעזר יוסף בן גוריון הכהן מזאת הסברא בהיותו במערה עם ארבעים הגבורים עם‬
‫שרידי חרב הנשארים אתו מארבעים אלף שהיו ראשונה כשרצו לצאת ולהלחם עם מחנות‬
‫הרומיים עד שהשיאם עצה לאמר שטוב שיהרגו הם את עצמם ושיטלו להם גורלות זוגים‬
‫‪236‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪237‬‬

‫זוגים‪ ,‬עד שנשאר הוא ובן זוגו באחרונה לא רצה לקבל המיתה כהם‪ ,‬ויצא ונמסר לטיטוס‬
‫ותכן דבריו וטענותיו הנכונות הלא המה כתובים שם בספרו בארוכה (יוסיפון ח' ששי)‪.‬‬
‫ודי בזה להרבות אשמה על אלו האנשים אשר אנחנו בעניינם שהשיא לבם אותם להשמיד‬
‫להרוג ולאבד על לא חמס עשו עיר ואם היושבת בתוך עמים רבים ועצומים אוהביהם‬
‫ובעלי בריתם שהייתה הסכנה מפורסמת מאוד כמ"ש הזקן עכרתם אותי להבאישני ביושב‬
‫הארץ בכנעני ובפריזי ונאספו עלי וכו'‪ .‬וכבר היה נמשך זה העניין אלא מפני מה שנאמר‬
‫ויהי חתת אלוהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב ויש חוטאים‬
‫חומסי נפשם גדולים מזה‪.‬‬

‫[התנהגות האדם האלוקי‪ ,‬התנהלותו וצמיחתו]‬
‫ואולם התר כל זה ותוכן אמיתתו הוא בשנזכיר בצורת האילן שאמרנו ראשונה ונעמוד על‬
‫אמיתתו‪ .‬וזה כי הדמיון ההוא שזכרנו הוא ודאי צודק בכלל האדם אשר לא עמדו בסוד‬
‫השם באותו המעמד הנפלא ולא שמעו את דבריו משמי קדשו כי הם אשר חויב להם‬
‫להכין לפניהם יושר התכונות ותוכן המעשים כפי אשר יגזרם שכלם ראשונה ואשר יחטא‬
‫מהם בהנה יחסר בתכלית שלמותו כמו שנזכר ונתבאר מצורת האילן ודוגמתו‪ .‬אמנם‬
‫האדם האלוהי אשר עמד שם את פני ה' הנה הוא באמת הפך שאר האילנות‪ .‬כי הנה הוא‬
‫בשמים גזעו ושם מקום נטיע תו וכלפי מעלה ישלח שרשיו וצורתו מעידה עליו ששרשיו‬
‫בראשו וענפיו נוטין לצד הארץ‪.‬‬
‫ולזה כמו ששאר האנשים נוסדו יחד על המעשים הארציים המדיניים כי הפכו צורתם‬
‫בשומם שם גזעם ושרשם לעלות משם אל הענפים והפרי‪ .‬כן העניין אצל האיש התורני כי‬
‫יסודו ושרש גזעו הוא הפרי בהכרת מציאות האל יתברך ואמונתו השלימה אשר בה‬
‫יתחיל כל בעל דת בעודו בקטנותו וכמו שאמרו ז"ל (סוכה י"ב א) כשידע לדבר אביו‬
‫מלמדו שמע ישראל כו'‪ .‬וכן כל שאר האמונות האלוהיות אשר עליהם חיה יחיה שנאמר‬
‫(חבקוק ב') וצדיק באמונתו יחיה‪.‬‬
‫ואלו הן ההנחות אשר חויבו להם להניחם ראשונה‪ .‬והאמונה ההיא היא אשר תסדר עניין‬
‫החכמות ולמודם והצודק בעיוניהם הוא מה שיסכים עמה לא זולת כמו שביארנו בשער‬
‫י"ט וכ"א‪ .‬וכן המעשים הנאותים אינם רק מה שיסכים עליהם הדעת האלוהי הנבואיי כמו‬
‫שביארנו בשער כ"ה‪.‬‬
‫[לציית לרצון האלוהי ולא לשכל האנושי]‬
‫והנה כאשר ישכיל האדם וידע החפץ והרצון האלוהי במה שחננו מהמצות וההערות‬
‫האלוהיות אין לו להמשך בהם אחר עקבות שכלו האנושי‪ .‬אבל חויב להמשך אחר המצוה‬
‫וההערה ההיא אף על פי שיחטא ואשם חטא מפורסם ומגונה אצל המונח מהפילוסופיה‬
‫‪237‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪238‬‬

‫המדינית דעותיה ומנהגיה כמו שעשה אברהם אבינו בהשתדלותו על הריגת בנו יחידו‪.‬‬
‫ויעקב בקנותו הבכורה מאחיו בנזיד עדשים בשעת רעבונו כמו שכתבנו במקומו עד שלפי‬
‫זה הוחזקו הנביאים בעיני ההמון למשוגעים כמ"ש אויל הנביא משוגע איש הרוח (הושע‬
‫ט')‪ .‬וכן נאמר (מ"ב ט') מדוע בא המשוגע הזה אליך‪.‬‬
‫[המידה הטובה מכל – חמלה ורחמנות]‬
‫הלא תראה אין מדה טובה וחשובה בעיני אלוהים ואדם כמדת החמלה והרחמנות‪ .‬והנה‬
‫לא נטרד שאול כי אם על אשר חמל שנאמר (ש"א ט"ו) ויחמול שאול וכו'‪ .‬והנה הרמת יד‬
‫איש על רעהו והוא רשע גדול כמו שדרשו ז"ל (סנהדרין נ"ח ב) מאומרו ויאמר לרשע למה‬
‫תכה רעך‪ .‬כמ"ש (ש"א כ"ו) כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה‪.‬‬
‫והנה כאשר אמר הנביא אל רעהו (מ"א כ') הכני נא וימאן להכותו מה נאמר יען לא שמעת‬
‫בקול ה' הנך הולך מאתי והכך האריה וילך מאצלו וימצאהו האריה ויכהו‪ .‬ונטל שכר אשר‬
‫מלא את ידו בו הכה ופצוע‪.‬‬
‫וכן אין דבר שנוי למעלה ומטה כמו ההקל בכבוד ההורים וחז"ל דרשו (סנהדרין י"ז א)‬
‫נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו מלך יהודה שגרר עצמות אביו במטה של חבלים‪ .‬ואפשר‬
‫שאל זה וכדומה לו כיון במ"ש בתפלתו אנא ה' זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת‬
‫ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי (מלכים ב' כ')‪ .‬ירצה שלא ידינהו בדיני ההמון אשר‬
‫יחשבוהו בזה וכדומה לחייב מיתה כי הוא כבר עזב מדותיהם ומנהגם להתהלך לפניו‬
‫ולעשות הטוב בעיניו בכל לב ובכל נפש ולא חשב אנוש‪ .‬והנה יואש גם כן הרג את זקנתו‬
‫(שם י"א)‪ .‬וכל בני לוי איש את אחיו ואיש את קרובו (שמות ל"ב)‪ .‬וכבר נענש מלך ישראל‬
‫על אשר נתפתה למאמר מלכי בית ישראל מלכי חסד הם ונאמר (מ"א כ') יען שלחת את‬
‫איש חרמי מיד והייתה נפשך תחת נפשו וכו'‪ .‬כמו שיתבאר בפרשת עמלק שער מ"ב ב"ה‪.‬‬
‫והכלל כי אין חכמה ואין תבונה ואין וכו' (משלי כ"א)‪.‬‬
‫וזה הוא באמת הטעם האמיתי אשר אליו כוונו חז"ל במאמר שזכרנו ראשונה כל שמעשיו‬
‫מרובין או מעוטין מחכמתו למה הוא דומה כי על המעשים התוריים הנתלים באמונה‬
‫אמרו כי הם אשר יאותו להיותם ראשונה באדם כי הם המחויבות מגזע שרשיו והם אשר‬
‫הם ראויים להיותם בשפע לפי טבעם כי האדם הוא אילן נטוע במקום טהרה וכל עוד‬
‫שיתרבו שרשי אמונתו החכמה אשר תבא בקרבו תהיה טהורה ונקייה ויראת ה' עומדת‬
‫לעד וכל המעשים יהיו לשם שמים ויתקיים עליו והיה כעץ שתול על מים וכו'‪ .‬כי הוא‬
‫באמת עץ שתול על מי התורה האלוהית‪.‬‬
‫אמנם כשלא הושרשו שרשי האמונה ויבקש למצא חכמה אשר לא תסכים עמה‪ .‬הנה היא‬
‫תכזב ברב משפטיה‪ .‬ואשר היא כן אין מטבעה להתקיים אצל רוח מצויה כ"ש אצל רוח‬
‫‪238‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪239‬‬

‫גדולה וחזק לא כראשונה שאפילו כל רוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו‪ .‬והנה מפני‬
‫שהאנשים האלה בני יעקב אבינו בל שורש בארץ גזעם‪ ,‬אבל הם זרע מבורך ומטע ה'‬
‫להתפאר והם גדלו מלידה ומבטן על שרשי האמונה האמתית‪ ,‬ונהירן להו שבילי דשמיא‪,‬‬
‫בראשונה וידעו והשכילו כי הבדל הבדילם אלוהים מכל עמי הארצות כתרומת גורן‪ .‬ומיום‬
‫אשר כרת ה' את אברהם ברית המילה לא יבא בם עוד ערל וטמא‪ .‬ונוסף עוד מה‬
‫שנתברר להם את כל הטורח אשר טרח אברהם זקנם כדי שלא יקח יצחק אשה מבנות‬
‫הכנעני והאמורי (בראשית כ"ד)‪.‬‬
‫וגם מה שצוו יצחק ורבקה את יעקב אביהם (שם כ"ח) והאל יתעלה גמר עמהם והשלים‬
‫עמו למלאת אשפתו כל זרע אמת בי"ב שבטים אשר לא באת ביניהם רק נקבה אחת‬
‫אשר מכל זה ידעו כי ההתחתנות בהם הוא דבר נמאס בעיני האלוהים מאוד כל שכן‬
‫שיעשה בבשר קדש הקדשים אשר כזה את דבר הנבלה הזאת‪ .‬והנה במקום שיש חילול‬
‫השם ותועבת נפשו לא ראו לחלק כבוד לחוקי דתי המדיניות ונמוסיות‪ ,‬כי הם שנו‬
‫מעשיהם וישנו את טעמם בכל אחת מאלו הארבע המידות‪ ,‬כדי שיודע בגוים על ידי‬
‫המעשה ההוא הרצון האלוהי בטהרתם וקדושתם כאשר יודע אם לא אירע המעשה ההוא‬
‫והותר‪.‬‬
‫[ניתוח התנהגות בני יעקב בפרשת שכם]‬
‫וראה בעיניך נפלאות מתורתנו הקדושה איך היא מורה בגלילי אצבעותיה אצבע אלוהים‬
‫בכל מקום ומקום מארבעה ספקות אלו הסיבה העצמית אשר עליה עברו חוק המידה‬
‫והנימוס המדיני‪.‬‬
‫וזה כי בזכרו ויתעצבו האנשים ויחר להם מאוד שהיא הקטנה שבתפיסות אמר כי נבלה‬
‫עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכו'‪ .‬ובתפיסה השנית שאמר ויענו בני יעקב את חמור‬
‫ואת שכם במרמה וידברו נאמר אשר טמא אחותם‪ .‬וכאשר נזכר ובני יעקב באו על‬
‫החללים ויבוזו העיר שהיא התפיסה השלישית נאמר ויבוזו העיר אשר וכו'‪ .‬וכאשר‬
‫האשימם הזקן בתפיסה הרביעית הוא הסתכנות נפשם ונפש כל אשר אתם באמרו‬
‫עכרתם אותי וכו'‪ .‬הם השיבו בעדם הכזונה יעשה את אחותנו‪ .‬והנה באמיתת יורו דברים‬
‫אלו על אמיתת זה העניין מאוד כי לכולם נתן הסיבה הראויה והמחייבת להם ולכל בעל‬
‫שכל להפר ברית הפרסום ולבטל חקי הנימוסים האנושיים אשר עליהם חיו יחיו‪ .‬ומפני זה‬
‫לא נזכרה ולא נפקדה טומאה זו בכל הספור זולתי במקומות האלו הנזכרים מלבד מה‬
‫שזכר בשעת מעשה ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו כי הוא מהכרח המאורע‪.‬‬
‫ואחר שנתישב זה אעורר שאר הספקות הנופלות בזה הספור כדי לבא אל הביאור‪.‬‬

‫‪239‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪240‬‬

‫[הספקות בסיפור דינה ושכם] – בראשית לד‬
‫א‪ .‬אומרו ויבא יעקב שלם שפירשו בו (שבת ל"ג ב) שלם בגופו שלם בממונו‪ .‬ושמוש זה‬
‫אינו ממנהג הכתוב‪.‬‬
‫וגם שאם כן לא הוזכר בכל הפרשה שם העיר אשר היה בה זה המעשה כי עיר שכם הרי‬
‫היא כעיר דוד (ש"ב ו')‪ ,‬עיר סיחון (במדבר כ"א)‪.‬‬
‫ב‪ .‬אומרו ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב וכי הייתה שם דינה אחרת בת אשה‬
‫זולתה או ילדה לאה זולתי ליעקב‪ .‬ודרך המדרש ידוע (ב"ר פ' פ')‪ .‬גם מאמר ויקח אותה‬
‫וישכב אותה ויענה הלא המה דברי מותר והכל בכלל ויענה‪ .‬ועוד הזכירו ותדבק נפשו‬
‫בדינה בת יעקב ועוד מעט הזכיר שם אביה ואמה ומה יוסיף עוד להודיע‪ .‬וכן כשאמר‬
‫ותדבק נפשו בדינה הנה הוא מבואר במה שאמר ויאהב את הנערה כל אלה דברי מותר‪.‬‬
‫ג‪ .‬באומרו ויצא חמור אבי שכם אל יעקב וכו'‪ .‬וסמך ובני יעקב באו מן השדה כשמעם וכו'‪.‬‬
‫ואחר כך חזר לומר וידבר חמור אתם לאמר‪ .‬הנה היה לו להקדים ובני יעקב באו וכו'‬
‫לויצא חמור‪ .‬כיון שהוא לא דבר אלא עם כלם יחד ועוד כי היה לו לומר ובני יעקב שמעו‬
‫את הדבר ויתעצבו וכו'‪ .‬שלא יתכן שלא נתעצבו כשמעם עד שבאו העיר‪ .‬והנה כל זה הוא‬
‫מסורס וכבר נזכר ספק העצבון והתרו‪ .‬עוד אומרו לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה‬
‫פשיטא שלא נתפשט המנהג לשכב את בת יעקב‪.‬‬
‫ד‪ .‬בדברי חמור והתחתנו אותנו בנותיכם תתנו לנו וכו'‪ .‬יפייסום על מה שעבר תחלה ואחר‬
‫כך יבקשו על העתיד ודיה לצרה בשעתה‪ .‬גם שכם הוסיף הרבו עלי מאוד מהר ומתן וכו'‪.‬‬
‫ה‪ .‬אומרו ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וכו'‪ .‬כי מלבד מה שהוקשה‬
‫כבר והותר‪ .‬יראה שאין לכנות לדבורם זה שם מרמה כי לא היה שם עומק מחשבה רק‬
‫התול גדול‪.‬‬
‫ו‪ .‬אמרם לא נוכל לעשות את הדבר הזה לתת את אחותנו וכו'‪ .‬כי מה הדבר שהיה להם‬
‫לעשות זולתי נתינת אחותם ואיך תהיה הערלה חרפה למי שאינה לו‪ .‬וכן הם דברי מותר‬
‫באומרם אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר‪ .‬כי די שיאמר אך בזאת נאות לכם וכו'‪ .‬וכן‬
‫בדברי חמור להמול לנו כל זכר כאשר הם נמולים‪.‬‬
‫ז‪ .‬אחר שהיה בלבם להתל בהם למה יאריכו בהרבות תנאיהם ואמרו ונתנו את בנותינו‬
‫לכם ואת בנותיכם וכו'‪ .‬כי כרובם כן חטאו אחרי כן בהפרתם‪ .‬ואיך עלה בלבם שיקבלו‬
‫חמור ושכם להמול להם או שיקבלו מהם אנשי עירם ומה ראו בני העיר שקבלו לתועלת‬
‫לא להם‪ .‬ומה טעם אמרם להם האנשים האלה שלמים הם אתנו והרי לא הוחזקו להם‬
‫לאנשי ריב‪.‬‬
‫ח‪ .‬אומרו ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים כו'‪ .‬מה היום מימים ואם לפי שהיה יום‬
‫השלישי למילתם כבר אמרו (ב"מ פ"ו ב) שביום השלישי למילת אברהם בא הקדוש ברוך‬
‫הוא לבקרו ובו ביום היה פתח האהל והכניס האורחים ורץ אל הבקר וימהר לעשות‬
‫‪240‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪241‬‬

‫מעשים הרבה שלא נכתב עליהם שהיו בנס‪ .‬והדעת תחייב שהטרדה היא גדולה ביום‬
‫הראשון משאר הימים‪.‬‬
‫ט‪ .‬במה שנסתכנו במעשה הזה וכו'‪.‬‬
‫י‪ .‬במה ששללו שלל ובזזו בז‪ .‬כי היה להם להיות שונאי גזל בעולה‪ .‬וכבר נזכרו ופתחנו‬
‫פתח להתרתם‪ .‬ויושלם העניין בביאור ועל ידי כן נתבאר צורך הזכרת הטומאה ההיא‬
‫כמה פעמים‪ .‬ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו וידברו אשר טמא את דינה אחותם ויבוזו‬
‫העיר אשר טמאו אחותם‪ .‬ולבסוף הכזונה יעשה את אחותנו ודי בזיון במה שהזכיר כי‬
‫נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב ולמה יפרסם עוד‪.‬‬
‫יא‪ .‬באומרו קום עלה בית אל וכו'‪ .‬ולמה הוצרך לכך‪ .‬הטוב לראש הנודרים לאחר את‬
‫נדרו‪ .‬וכבר הותר זה יפה במקום הנדר שער כ"ה‪ .‬ונתבאר טעם אומרו ואעשה שם מזבח‬
‫לאל העונה אותי ביום צרתי ויהי עמדי וכו'‪ .‬וטעם אומרו כי שם נגלו אליו האלוהים בברחו‬
‫מפני אחיו‪.‬‬
‫יב‪ .‬מה המה אלה אלוהי הנכר אשר עליהם אמר הסירו את אלוהי הנכר אשר בתוככם‬
‫והטהרו והחליפו כו'‪ .‬ומה עניין דבורה מינקת רבקה לשם‪.‬‬
‫יג‪ .‬אומרו ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את‬
‫הארץ‪ .‬כי הנכון שיאמר הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך ולזרעך כו'‪ .‬ומאמר ויעל‬
‫מעליו אלוהים במקום אשר דבר כו'‪ .‬אשר כתב רש"י ז"ל לא ידעתי מה בא ללמדנו‪.‬‬
‫יד‪ .‬אומרו ותאמר לה המילדת אל תראי כי גם זה כו'‪ .‬כי ודאי נראין דברים שלא יועילו‬
‫דבשלמא גבי אשת פנחס (ש"א ד') הוזכר כן לומר כי מדאגת הלקח ארון האלוהים ומות‬
‫חמיה ואישה לא ענתה ולא שתה לבה‪.‬‬
‫טו‪ .‬אומרו ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא כי הם דברי מותר אחר שנאמר ויט אהלה‬
‫מהלאה למגדל עדר‪.‬‬
‫טז‪ .‬למה כלל בפסוק אחד וישכב את בלהה פלגש וכו' ויהיו בני יעקב שנים עשר‪ .‬וטעם‬
‫זכרון תולדות עשו ואלופיו בכתוב ובזה המקום‪ .‬אלו הן הספקות אשר ראיתי להעירם בזה‬
‫ומעתה נבא אל הביאור‪.‬‬

‫[ביאור הסיפור]‬
‫ויבא יעקב שלם עיר שכם‪ .‬הנה לא מצאנו בכל המקרא עדות ברורה שהייתה שכם אותה‬
‫העיר שהיה בה זה המעשה אבל נמצא מה שיורה סותרו‪ .‬שהרי עכשיו רחוקים היו הרבה‬
‫מאוד מיצחק והנה כאשר בא יעקב אל אביו ממרא קרית ארבע הוא חברון היו שם קרוב‬
‫לשכם כי שם היו רועים בניו את צאנו‪.‬‬
‫ושמה שלח ליוסף לדרוש את שלום אחיו ואת שלום הצאן שנאמר (בראשית ל"ז) הנה‬
‫אחיך רועים ב שכם לכה ואשלחך אליהם ונאמר (שם) וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה‪.‬‬
‫ומהידוע שלא שלחו אלא דרך יום או פחות‪.‬‬
‫‪241‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪242‬‬

‫ועוד אם הייתה היא עיר הדמים הנה כל סביבותיה פחים להם ולזרעם כמו שאמר הזקן‬
‫עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ וכו' ואיך היו הולכים שם לרעות‪ .‬ואם הם היו‬
‫מתעברים ובוטחים איך שלח הזקן ליוסף שם להרבות עצים על האש‪.‬‬
‫לכך אני אומר כי שם העיר הזאת אשר בא אליה יעקב עכשיו אינה שכם‪ .‬אבל אומרו עיר‬
‫שכם הוא כמו עיר דוד עיר סיחון והיא עיר אחרת אשר היה בה זה המעשה ואותה‬
‫החריבו‪( .‬א) ויתכן ששמה שלם ויהיה אז ויבא יעקב שלם כמו כאשר בא יעקב מצרים‬
‫(ש"א י"ב) כבואנה בית לחם (רות א')‪ .‬ושלם זו היא עיר שכם‪ .‬לא שלם של מלכי צדק‪.‬‬
‫והנה הירושלמי (ת"י ריש ויגש ולפנינו שם גי' אחרת) מסייענו באומרו מה דעבדו תרין‬
‫אחונא בקרתא דחמור אבוהי דשכם גם במדרש (ב"ר פ' צ"א) ששנים מכם החריבו כרך‬
‫גדול של שכם ולא אמרו ששכם היה שם העיר‪ .‬ומה שאמרו (סנהדרין ק"ב א) מקום מוכן‬
‫לפורענות בו ענו את דינה בו קלקלו השבטים ושם נחלקה מלכות בית דוד על השם לבד‬
‫הקפידו‪ .‬כי שני העניינים היו אצל שכם והאחד בעיר שכם‪ .‬תדע שלא קלקלו השבטים רק‬
‫בדותן (בראשית ל"ז)‪ .‬ואולי ששכם העיר גם כן הייתה משכם ומחמור אביו כמו שמוכיח‬
‫לכאורה בספר שופטים (ט') מדברי געל בן עבד‪ .‬האמנה שאין שם הכרח כמו שיובן‬
‫מדבריו עם הכתובים אשר לפניו ולאחריו‪ .‬והנה אמר ויבא יעקב שלם עיר שכם כי היא עיר‬
‫קצה הגבול אשר פגע בו בבואו מפדן ארם‪ ,‬ועדיין הוא רחוק מבית אל אשר נצטווה ללכת‬
‫שם אחר מעשה דינה‪ ,‬ומהידוע כי בית אל רחוק מאוד מחברון אשר הייתה קרובה לשכם‪.‬‬
‫ויחן את פני העיר ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלה‪ .‬ויהי בשלם סכו ומעונתו‪.‬‬
‫כאשר קרה לו המעשה אשר יספר‪.‬‬
‫ותצא דינה בת לאה‪( .‬ב) אומר אני שבשבח הנערה הכתוב מדבר שלא הייתה בלבה‬
‫מחשבה פוסלת ביציאה זו ושלא יצאת ממחיצת אביה ואמה לבקש דבר רע אלא‬
‫שנתכוונה לדבר אחד ונזדמנה לה זאת התלאה‪ .‬והעד מוכיח באומרו ויקח אותה וישכב‬
‫אותה ויענה‪( .‬ב) לומר שלא היה לרצון לא בתחילה ולא בסוף כמו שיקרה בקצת האנוסות‬
‫שתחלתן באונס וסופן ברצון‪ .‬ואמרו בגמ' (כתובות נ"א ב) מ"ט יצר אלבשה‪.‬‬
‫וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ‪ .‬לכבודו של יעקב אבינו ייחס אותו כן‪.‬‬
‫ויקח אותה וישכב אותה ויענה‪( .‬ב) הגיד הכתוב שלוש פעולות אלו למה הם שלשה‬
‫גנאים מתחלפים הנופלים בדבר זה‪ .‬האחד הוא הקלון המגיע אל אביה ואל אחיה ולכל‬
‫משפחתה בהלקח מאתם נערה זו בלא רשותם ואפילו לשם נישואים‪ .‬והשני הפגם שמגיע‬
‫אל הנערה עצמה במה שנפגמה מהיות עוד עליה חן הבתולות‪ .‬והשלישי הצער המגיע לה‬

‫‪242‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪243‬‬

‫במה שהוכרחה שלא כרצונה‪ .‬ומטעם הראשון חייבה תורה האונס בדמי הבושת‪ .‬מטעם‬
‫השני בדמי פגם‪ .‬ומטעם השלישי חייבה תורה בצער (שם ל"ט א)‪.‬‬
‫ועל הראשון אמר (ב) ויקח אותה כי הלקיחה לבדה בלא רשות והסכמת אביה וקרוביה‬
‫היא אשמה רבה וקלון אליהם‪ .‬ועל השני אמר וישכב אותה‪ .‬שכיון ששכבה תשאר פגומה‬
‫ושנואה‪ .‬ועל השלישי אמר ויענה והוא מבואר‪.‬‬
‫ותדבק נפשו בדינה בת יעקב וכו'‪( .‬ב) הגיד הכתוב כי לא נפגמה הנערה הזאת בעיניו‬
‫בשום אחד מאלו העניינים ‪ .‬ועל פגם משפחתה אמר שנדבקה נפשו בדינה בת יעקב כי‬
‫כבוד בית אביה ותפארת משפחתה הנה עמד בעיניו‪ .‬ועל פגם גופה אמר ויאהב את‬
‫הנערה כי הייתה חשובה אליו כבתחילה ולא קרה לה כמקרה אמנן (ש"ב י"ג)‪ .‬ועל צערה‬
‫דבר על לבה דברים טובים כשישלם לה שכר גדול וייטיב עמה ועם אביה ואחיה טובות‬
‫גדולות תחת אשר ענה‪ .‬ולשון הכתוב מוכיח במה שהזכיר בראשונה בת יעקב ובשתים‬
‫הנשארות הנערה לבד‪.‬‬
‫ויאמר שכם אל חמור וכו'‪ .‬ויעקב שמע וכו'‪ .‬ויצא חמור וכו'‪ .‬ובני יעקב וכו'‪ .‬וידבר חמור‬
‫וכו'‪( .‬ג) בהתנצלות יעקב אבינו הכתוב מדבר לומר שלא הייתה מאתו גדולה וקטנה מכל‬
‫מה שעשו בניו‪ .‬שהרי נאמר שהוא שמע בדבר והחריש מבלי דבר עליו טוב ורע עד בואם‬
‫וקודם בואם יצא חמור לדבר אליו ועוד מדבר עמו באו‪ .‬הנה שלא היה להם שום פנאי‬
‫להתיעץ‪ .‬והוא מה שאמר הזקן (בראשית מ"ט) בסודם אל תבא נפשי וכו'‪.‬‬
‫ויתעצבו האנשים וכו'‪ .‬לא יתכן ששמעו הדבר בשדה ובאו ואחר כך נתעצבו כי העצבון‬
‫חויב להיות תכף השמיעה כמו שאמרנו‪( .‬ג) ולזה אני קורא ובני ישראל באו מן השדה‬
‫כשמעם ויתעצבו האנשים‪ .‬כי הם באו מן השדה לתומם וכשמעם את דברי חמור אשר‬
‫היה מדבר עם אביהם על זה נתעצבו וחרה להם מאוד כי נבלה עשה בישראל וכו'‪ .‬ויהיה‬
‫כשמעם ויתעצבו כמו (הושע י"ג) כמרעיתם וישבעו‪ .‬כרפאי לישראל ונגלה וכו' (שם ז')‪.‬‬
‫כשמוע עשו וכו' (בראשית כ"ז)‪ .‬ושוב מצאתי במדרש חזית גבי ישקני מנשיקות פיהו (שיר‬
‫א') חמשה כתובים שאין להם הכרע‪ .‬אמר רבי תנחומא אית לי אחרי ובני יעקב באו מן‬
‫השדה כשמעם ויתעצבו האנשים אי כשמעם ויתעצבו‪ .‬או באו מן השדה כשמעם‪ .‬ראיתי‬
‫וישמח לבי שהרי רבי תנחומא ראה שהעניין מכריע לקרוא כשמעם ויתעצבו‪ .‬ולפי שבעל‬
‫הטעמים הכריעו למה שלפניו נשאר לו מכלל שאין להם הכרע וכבר אמרנו שעל הדבר‬
‫הזה הותר או חויב להם העצבון הנמרץ וכמו שסמך כי נבלה עשה וכו'‪( .‬ג) ואפשר שיליץ‬
‫בעדם ממקום אחר והוא וכן לא יעשה‪ .‬והנה חויבו להעצב ולהחרד לגדור את הפרצה‬
‫הזאת שלא יעשה כזה עוד‪.‬‬
‫וידבר חמור וכו' (ד) יראה מדבריו שבקש לתקן את אשר עותו בנו מהג' צדדים שאמרנו‪.‬‬
‫וכנגד פגם עצמה אמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם‪ .‬וכנגד קלון המשפחה אמר‬
‫והתחתנו אותנו בנותיכם תתנו לנו ואת בנותינו תקחו לכם‪ .‬ויש במשמע שאם הם ירצו‬
‫‪243‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪244‬‬

‫ליקח בנותיהם על זה האופן עצמו לא יקפידו בכך‪ .‬ועל צער הנערה אמר ואתנו תשבו‬
‫והארץ תהיה לפניכם כי הוא אדוני הארץ ויכבשה לפניהם עד שיקבלו עמהם התועלת‬
‫והריוח כל מה שירצו בתמורת צערה ומוהר בתוליה‪ .‬ולזה חזר ואמר שבו וסחרוה כלומר‬
‫אף על פי שלא תודו לדברי ההתחתנות מעתה שבו וסחרוה והאחזו בה לפרעון הנזק‬
‫העשוי‪.‬‬
‫ויאמר שכם אמצא חן וכו'‪ .‬מפני שעל הרוב ישא אדם אנוסתו או מפותתו לעשות טוב‬
‫עמה ועם משפחתה לכסות בשר ערוה אחר שהערה בה כמ"ש הכתוב (דברי' כ"ב) ולו‬
‫תהיה לאשה וכו'‪ .‬או מפני שאין לו ממון לפרוע צערה ופגמה וקנסה יבחר לקחתה לו‬
‫לאשה ולהפטר‪ .‬או לבלתי הפזר ממון רב במוהר ומתן הראוי למצא בתולה אחרת‪ .‬ולזה‬
‫כיוון דבריו באופן שיובן ממנו שהוא לא בא אל הזווג הזה לשום צד מאלו‪ .‬ועל הראשון‬
‫אמר אמצא חן בעיניכם‪ .‬ועל השני אמר ואשר תאמרו אלי אתן‪( .‬ד) ועל השלישי הרבו עלי‬
‫מאוד מהר מתן וכו'‪ .‬והדברים מבוארים וכל זה כבוד גדול ליעקב ובניו שעם היותם אדני‬
‫הארץ נצטדקו עמם כל זה השיעור אחר שהחלו לעשות הרע‪.‬‬
‫ויענו בני יעקב את חמור ואת שכם במרמה וכו'‪ .‬כבר אמרנו שהכתוב סמך הטעם למה‬
‫שהתירו אלו האנשים לעצמם לרמותם‪( .‬ה) אמנם הכתוב כיוון עניין רמאותם בכל דבריהם‬
‫כמו שיתבאר העניין‪.‬‬
‫האחד באומרו וידברו אשר טמא את דינה אחותם‪ .‬וזה שכבר התחילו לדבר עמם קצת‬
‫קנטורין על אשר טמא אותה‪ .‬ולסוף באו עמהם בפשרה‪ .‬ובזה נתאנו שחשבו שכבר‬
‫שקטה חמתם בזה וסמכו על דבריהם מה שלא יעשו זה אם לא ידברו על העניין ההוא‬
‫כלל או שיענו טובות‪ .‬כי החשד הוא קרוב שהיה בלבם דבר מר‪.‬‬
‫והעניין השני שהם כוונו כל דבריהם מראש ועד סוף באופן שכשיתבונן האדם בהם ימצא‬
‫שלא הפילו דבר אחד מכל דבריהם ארצה והנה לא הפירו בריתם ולא שקרו באמונתם‬
‫והם מעצמם נתאנו ונתפתו בפתיותם‪ .‬ולזה תרגם אונקלוס בחוכמתא כי מחשבות צדיקים‬
‫משפט תחבולות רשעים מרמה (משלי י"ב)‪.‬‬
‫הנה אמרו לא נוכל לעשות את הדבר הזה לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה וכו'‪( .‬ו)‬
‫כוונתם לומר שלא יוכלו לעשות דבר הפיוס הזה להמשך ממנו לתת את אחותם לאיש‬
‫אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו מחילת העניין הזה באמת‪ .‬והם הבינו מאמרם כאלו לא‬
‫אמרו רק לא נוכל לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה וכו' וייחסו החרפה את הערלה‬
‫ונתאנו ברצונם‪.‬‬
‫אך בזאת נאות וכו'‪ .‬גם בזה נשתבשו הפתאים ולא ירדו לסוף כוונתם‪ .‬כי הם אמרו אך‬
‫בזאת נאות לכם להתחתן בכם כמו שאמרתם אם תהיו כמונו להמול וכו'‪( .‬ו) שהכוונה‬
‫שיהיו כמותם ממש להמול בהוצאת דמים וקבלת מצוה שבזה כבר יהיו בעלי ברית ויהיה‬
‫אז ההתחתנות ביניהם למחילת חטא ולסליחת עון בלי שום חרפה‪ .‬אמנם אם לא יהיו‬
‫כמותם ממש אף על פי שימולו לא יצאו מידי חרפתם‪ .‬והם נתאנו מעצמם במה שהבינו‬
‫‪244‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪245‬‬

‫מהם שיהיו כמותם בעניין המילה לבד וכמו שאמר חמור באזני יצאי שער עירו בהמול לנו‬
‫כל זכר כאשר הם נימולים‪ .‬וגם טפש כחלב לבם מהבין אמרם ונתנו את בנותינו וכו'‪( .‬ז)‬
‫כי הם בחכמתם פירשו עצמם מדבר בייחוד בעניין דינה ודברו בעניינים כלליים‪ .‬לומר‬
‫שאם יהיו כמותם ממש להימול כבר יותר להם להתחתן מצד הדת כמו שאמר להם חמור‪.‬‬
‫ולא הוציאו דבר בלשונם שיורה על הודאתם לתת לו את דינה אפילו ע"י שום תנאי‪ .‬אמנם‬
‫אמרו בבירור ואם לא תשמעו אלינו ולקחנו את בתנו והלכנו‪ .‬והם בפתיותם הבינו דבורם‬
‫הכולל עם תנאי מיוחד לדבור חלקי בתנאי אחר‪ .‬ולזה הטיב אשר דבר וייטבו דבריהם‬
‫בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור שהרי האב והבן נתפסו בדבריהם כחמורים‪ .‬שהיה להם‬
‫לברר וללבן הדברים ולהתנות עליהם בתנאי בני גד ובני ראובן (במדבר ל"ב) ומתוך כך‬
‫ירדו לסוף דעתם (ז) אמנם השלמים דברו בחכמה כי ידעו שלא יעשו מה שמכוונים אותו‪.‬‬
‫ואם אולי ישכילו ויעשו כבר תהיה זכות גדולה להם ולאחותם להכניס עם אחד תחת כנפי‬
‫השכינה ולא ימנעוה ממנו‪.‬‬
‫ולא אחר הנער לעשות הדבר וכו'‪ .‬יאמר שאף על פי שהוא חפץ בבת יעקב היה ממהר‬
‫בזה מפני הכבוד שראה עצמו בזה נכבד מכל בית אביו‪ .‬או שיאמר כי מפני היותו הכי‬
‫נכבד שמעו בקולו ולא אחרו וכו'‪.‬‬
‫האנשים האלה שלמים הם אתנו וכו'‪ .‬כדי שלא יאמרו להם האיש אחד יחטא ועל כל‬
‫העדה הוטלו התשלומים‪( .‬ט) לזה היה פתח דבריהם שהאנשים ההם כבר נתפייסו להם‬
‫והשלימו עמהם ושאינן מבקשים מהם לצורך הפיוס כי אם לתועלת המדינה לדרוש‬
‫שלומה וטובתה שהם צריכים מאוד לאנשים כאלה כי ראה אותם פקחים וזריזים כמו‬
‫שיאות לשבת אותם ולסחור את ארצם שהיא רבת התבואות ויושביה קצרי יד לצאת‬
‫ול בוא בהנה‪ .‬והארץ הנה רחבת ידים לפניהם למרעה מקניהם ולאכלם והותר‪ .‬ולא ידחקו‬
‫לכם והרי יהיה בזה תועלת גדול מבלי הפסד‪ .‬וגם אמר שתהיה עצה הגונה להתחתן יחד‬
‫כדי שישתקעו ביניהם הם וזרעם‪.‬‬
‫אך בזאת יאותו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל זכר כאשר הם‬
‫נמולים‪ .‬יאמר שלא יאותו להם אם יהיו מתחלפים במנהגיהם עד שאלו יהיו נמולים ואלו‬
‫ערלים כי זה מה שיוליד קטטה ביניהם תמיד ואחר שאי אפשר לנמולים שיעשו ערלים‬
‫יאות להם להמול כאשר הם נמולים‪.‬‬
‫מקניהם וקניינם וכו' אמר להם אם תאבו ושמעתם מקניהם וקנינם וכל בהמתם הלא לנו‬
‫הם כי את הכל נקח מאתם במחיר שדות וכרמים או במחיר סחורות ותבואות אך נאותה‬
‫להם וכו'‪.‬‬
‫וישמעו אל חמור וכו'‪ .‬כי יקרה בעיניהם הצלחת המדינה ותועלתה‪.‬‬
‫ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וכו' ממה שזכרנו בספקות שיעמוד כנגד המורגל (ח)‬
‫אומר לי לבי‪ ,‬שיום שלישי זה שלישי לשבת הוא‪ ,‬והוא ראשון למילתם‪ ,‬שכבר יכנעו לכוכב‬
‫‪245‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪246‬‬

‫מאדים שהוא משרתו אשר בכוחו ירוצו וימהרו לשפוך דם‪( .‬ט) ואין ספק שההוראות האלו‬
‫יש להם כוח גדול בכמו אלו המעשים אשר לא יעשו בצווי אלוהי‪ .‬ואולי שחשבוה לסיבה‬
‫אלוהית אשר הסב את לבם אחורנית כדי שיקחו נקמתם מהם להודיע לעולם כי אלוהי‬
‫ישראל וזה העם אשר בחר בו שונאי זימה הם‪ .‬ולזה הוסיפו אומץ ובטחון באלוהיהם‬
‫ויעשו כרצונם והצליחו‪.‬‬
‫ובני יעקב באו על החללים וכו'‪( .‬י) אחר שהותר להם להשמיד את הזכרים יען אשר‬
‫טמאו אחותם הוכרחו לקחת להם הנשים והטף כדי שלא להשאיר שריד ופליט להגיד‬
‫בערים אשר סביבותיהם‪ .‬ומעתה מה בצע כי יהיו מקניהם נעזבים על פני השדה לאבדון‬
‫גם כי מן השמים זכום בהם בטענת הקנס והפגם וכו'‪.‬‬
‫ויאמר יעקב אל שמעון וכו'‪ .‬תפס עליהם אביהם על ההסתכנות הנפלאה אשר שמו‬
‫נפשם בכפם עליה ולא הזכיר שאר העניינים שחטאו בהם כמו שנזכר דחמירא סכנתא‪.‬‬
‫והייתה תשובתם מה שתכלול כל העניינים כולם באומרם הכזונה יעשה את אחותינו (ט)‬
‫לומר כי על כיעור זה היו מחויבים להימסר אל המוות‪ ,‬כי המוות הראוי בעיניהם הוא טוב‬
‫מחיי החרפה והקלון‪.‬‬
‫וזו ג"כ מהמדינית היא‪ ,‬וראיה עצומה על טוב כוונתם בכל זה ממה שיראה שהסכימה‬
‫לדעתם דעת עליון אשר לא כהה בהם אבל הייתה בסמוך מצות הש"י על יעקב שילך‬
‫מהארץ ההיא‪ ,‬ואמר קום עלה בית אל ושב שם וכו'‪ ,‬כלומר ששם ישב לבטח מכלל‬
‫שהארץ ההיא אינה בטוחה להם רק על ידי ההשגחה התמידית‪ .‬והוא מה שנתבאר‬
‫באומרו ויסעו ויהי חתת אלוהים וכו'‪.‬‬
‫וחכמינו זכרם לברכה אמרו (ב"ר פ' פ"א) שרמז לו כי מפני שאחר נדרו נתבקר פנקסו‬
‫(יא) וכבר כתבנו בשעת נדרו שער כ"ה טעם נכון למה שלא נתאמת לו שהייתה עליו שם‬
‫יד ה' במדרגת הנבואה ושנתחייב בנדרו עד עתה שאמר לו ועשה שם מזבח לאל הנראה‬
‫אליך וכו'‪ .‬ולזה אמר ונקומה ונעלה וכו'‪ .‬לאל העונה אותי וכו'‪ .‬וכן ויקרא למקום אל בית אל‬
‫כי שם נגלו אליו האלוהים‪ .‬והוא נכון מאוד בעיני‪.‬‬
‫ויאמר יעקב וכו' הסירו את אלוהי הנכר וכו'‪( .‬יב) כיוון לטהר אותם מאלוהי הנכר אשר‬
‫ימצאו בתוכם מהשלל ויטהרו ויחליפו שמלותם וכו' ממגע ע"א שמטמאה במגע (שבת פ"ב‬
‫ב) שנאמר (דברים ז') שקץ תשקצנו וכו'‪ .‬ובכלל דבריו שיזהרו מהתכונות הרעות אשר‬
‫המה אלה אלוהי הנכר אשר בקרבם‪ .‬ועל דרך שאמרו (שבת ק"ה ב) לא יהיה בך אל זר‬
‫זה יצר הרע‪ .‬ושלא יורגלו בהם רק שיטהרו מהם ויחלפו שמלותם‪ .‬וכמה שאמרו (שם‬
‫קי"ד א) אי זהו חכם היודע בחלוקו להפכו‪ .‬ועם זה ונקומה ונעלה בית אל וכו'‪ .‬ואם לא מי‬
‫יקום יעקב‪ .‬ואמר לאל העונה אותי ביום צרתי על יום שפגע בו עשו אשר ענהו על ידי‬
‫המלאך אשר ברכו ובשרו לעתיד כמו שביארנו בשער הקודם‪.‬‬
‫ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי‪ .‬אף על פי שחשבתי שעזבני ביד עוני במעשה לבן ועשו‬
‫ודינה לא היה כן שכבר נתאמת אלי שאלמלא שהיה עמי ושמרני לא נשאר שריד ופליט‪.‬‬
‫‪246‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪247‬‬

‫והנה הבנים בניו שמעו לקול אביהם ויתנו אל יעקב וכו' ויטמון אותם וכו'‪ .‬כי הכל טעון‬
‫גניזה‪ .‬אמנם המידות היוצאות מהשווי אין ראוי להוציאם מהטמנתם כי אם בשעת הצורך‬
‫ועל דבר כבוד שמים כיום הזה ומיד ויסעו ויהי חתת אלוהים וכו' ברית כרותה לעושים‬
‫רצונו של מקום שאין כל אומה ולשון יכולין לשלוט עליהם‪.‬‬

‫[התגלות אלוהים ליעקב בלוז]‬
‫ויבא יעקב לוזה לא נשתכח עדיין שם העיר אשר הייתה שם לראשונה כמו שפירשנו שם‪.‬‬
‫ויבן שם מזבח וכו' כי שם נגלו אליו האלוהים‪ .‬כלומר שנתבאר לו כן כמו שפירש אמנם‬
‫דבר בלשון רבים על מלאכי אלוהים אשר ראה שם עולים ויורדים בסולם (בראשית כ"ח)‪.‬‬
‫ותמת דבורה‪( .‬יב) אמר שלא יצאו נקיים ממעשה זה כי אחר שעשו תשובה ובאו לבית אל‬
‫ועשה שם מזבח נהפכה כל רעתם וצערם במיתת דבורה מינקת רבקה הבאה עמהם‪ .‬או‬
‫ששלחה רבקה כמו שאמרו ז"ל (רשי' בשם ר"מ הדרשן) ובכו עליה בכי גדול כי אשה‬
‫חשובה הייתה‪ .‬ובזה נפטרו מדיני שמים או ממערכותם אם הייתה כנגדם‪.‬‬
‫וירא אלוהים אל יעקב וכו' לא יקרא עוד שמך יעקב לבד כי גם כן ישראל יהיה שמך וכמו‬
‫שאמרו ז"ל (ברכות י"ג א) שיהיה שם ישראל עקר ויעקב טפלה אליו‪.‬‬
‫וכבר דברנו הטעם בענינו של אברהם ולזה כוונו חכמינו ז"ל (תענית ה' ב) באומרם יעקב‬
‫אבינו לא מת כמו שיתבאר בפרשת ויחי שער ל"ב בעזרת הצור‪.‬‬
‫ויאמר לו אלוהים אני אל שדי פרה ורבה וכו'‪ .‬הבטיחו שלש הבטחות גדולות‪:‬‬
‫האחד בהרבות זרעו ברבוי וגדולה ועל זה אמר פרה ורבה‪.‬‬
‫והשנית כי הוא ולא אחר מבני אברהם ויצחק יהיה יורש את הארץ אשר נתנה להם (יג)‬
‫והוא אומרו ואת הארץ הזאת אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה‪.‬‬
‫והשלישית שזרעו אחריו כלם יהיו צדיקים ויירשו אותה לא יפסל שום אחד מהם כמו‬
‫שנפסלו קצת בני האבות הראשונים‪.‬‬
‫ולזה חזר ואמר ולזרעך אתן את הארץ משמע לכל זרעך כי לסתימת כוח הכוללת בדרך‬
‫הדבור‪ .‬והיה זה בהפך ממה שנאמר (בראשית כ"א) כי ביצחק יקרא לך זרע דמשמע‬
‫ביצחק ולא כל יצחק (סנהדרין נ"ט ב)‪.‬‬
‫ויעל מעליו אלוהים במקום אשר דבר אתו‪ .‬יראה שיאמר כן (יג) לומר שלא קרה לו‬
‫כמנהג התלמיד ששומע הלכה מפי רבו ונוטל רשות ונפטר ממנו והרב נשאר במקומו כמו‬
‫שהוא מנהג הנביאים אבל שנסתלק הכבוד והלך לו והוא לבדו נשאר עומד שם במקומו‪.‬‬
‫וזהו רמז גדול שיתן את לבו לעשות במקום ההוא דבר ומשם למד שהמקום אשר נשאר‬
‫בו הוא המיוחד לעבוד את ה' ולזה אמר ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת‬
‫אבן ויסך עליה נסך וכו'‪.‬‬
‫‪247‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪248‬‬

‫ועוד כתיב ויקרא יעקב את שם המקום אשר דבר אתו שם אלוהים בית אל והוא קרוב‬
‫למה שנאמר (בראשית י"ז) ויכל לדבר אתו ויעל אלוהים מעל אברהם כמו שפירשנו שם‬
‫שער י"ח וכאן נשלם הנדר כמו שאמרנו כבר ובמקום הזה נשלם מה שאמר בנדרו (שם‬
‫כ"ח) ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוהים כי מאז קבל עניין האירוסין וייעד‬
‫עניין הייחוד והיות לו לעם והוא יהיה לו לאלוהים מלשון (במדבר ל') ואם היו תהיה לאיש‬
‫לכשיבא בשלום אל בית אביו כי הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה (כתובות ק"י‬
‫ב) ולזה היה כל הדבר הזה ייחוד החופה ודברי פריה ורביה‪ .‬מכאן אמרו חכמינו ז"ל (ב"ר‬
‫פ' פ"ב) שהאבות הן המרכבה והוא עניין נכבד יושלם ביאורו בפרשת תרומה שער מ"ח‬
‫בעזרת הצור‪.‬‬

‫[מות רחל] – בראשית לה‬
‫ויסעו מבית אל וכו'‪ .‬ויהי עוד כברת ארץ וכו' ויהי בהקשותה וכו'‪( .‬יד) אמר כי לפי‬
‫שבתחילת הקשותה הייתה המילדת מחזקת אותה לאמור אל תראי כי גם זה לך בן היה‬
‫מענינה כי בצאת נפשה כי מתה לפי שכבר ידעה שהוא בן זכר קראתו בן אוני עם היות‬
‫שלא היה לה פנאי לשאול עליו‪ .‬ואולי יגיד הכתוב בו דבור המילדת ובשורתה היו פשיעה‬
‫בה לסייע במיתתה כי על כן נזהרו המילדות הבקיאות שלא להגיד ליולדת אם בן אם בת‬
‫טרם תשלום חבליה והמליטה גם שליתה היוצאת מבין רגליה לפי שהתקוממות לבה אם‬
‫לעצב ואם לשמחה יסיח דעתה מחבליה ותסתכן‪.‬‬
‫ויצב יעקב וכו'‪ .‬עשה לה את כל הכבוד הזה לשם תפארת תחת היותה עמו במערה‪.‬‬
‫והרלב"ג ז"ל כתב קבורתה כמו קבורה‪ .‬וכן ולא ידע איש את קבורתו (דברים ל"ד)‪ .‬שלא‬
‫יתכן שיציב מצבה על פועל הקבורה‪.‬‬
‫ושזה הוא אצלו מה שכתב הראב"ע ז"ל קבורתה וקברה שוים‪ .‬ויותר נכון בעיני שיהיה‬
‫כפשוטו כי הקבורה עניין זולת הקבר וטעם על קבורתה כמו על עולת התמיד (במדבר‬
‫כ"ח)‪ ,‬על אזניך (דברים כ"ג)‪ ,‬ורבים כמוהם‪ .‬ירצה כי על כל מה שנשתדל בעסק הקבורה‬
‫הוסיף עוד להציב עליה מצבה לאות עולם וכמה יאות זה הפירוש על ולא ידע איש את‬
‫קבורתו כמו שכתבנו בקבורת אברהם שער כ"ב‪ .‬ועוד יתבאר במקומו בעזרת הצור‪.‬‬
‫ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא‪( .‬טו) יאמר שלא היה בבית כאשר עשה דבר זה אבל‬
‫שהיה שוכן בארץ ההיא עם רועיו ומקנהו‪ .‬ושם שמע את אשר נעשה והודיע בזה שני‬
‫דברים‪ .‬האחד צד הקל באשמת ראובן שאם היה האיש בביתו ודאי לא יקום בפניו לעשות‬
‫כן כי היה מוראו וכבודו על פניו‪ .‬והשני שכבר היה הדבר קשה בעיני בלהה ובעיני בניה‬
‫עד שהלכו וצעקו להשמיעו לאביהם באשר הוא שם‪.‬‬
‫‪248‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪249‬‬

‫ויהיו בני יעקב שנים עשר‪.‬‬
‫מצאתי כתוב שעם זה היו שנים עשר מה שבזולת זה היה ראובן נחשב לשנים כמשפט כל‬
‫בכור והיו שלשה עשר‪ .‬ובחללו יצועי אביו נטלה ממנו הבכורה והיו שנים עשר לבד עד‬
‫שראה יעקב לתת אותה ליוסף‪ .‬ורש"י ז"ל כתב שחוזר לעניין ראשון משנולד בנימין‬
‫ונשלמה המטה‪( .‬טז) והנכון בעיני לפי שטת הכתוב שלעניין טהרת וקדושת זרע קודש‬
‫ברוכי ה' כיוון בזה המאמר והוא כי למה שייחס לראובן חטא שכיבת פלגש אביו בין שיובן‬
‫ממנו חלול היציע או דבר אחר מכל מקום המעשה הזה איך שיהיה לא פסל ולא פגם‬
‫תולדותם שכבר היו בני יעקב שנים עשר שלמים ולא נולד מהם איש בשום חשד פסול‬
‫ואולי שכוונו לזה חז"ל באומרם (שבת נ"ה ב) מלמד שכלם היו צדיקים ושוים שלא חטא‬
‫ראובן וירצה שחטא ראובן לא הטיל שום פגם בהם ויהיה אם כן וישכב לשון כבישא‬
‫כדאמר (אסתר ז') הגם לכבוש את המלכה וכו' כמו שיבא אצל שוכב אשת אביו שער צ"ח‬
‫ב"ה‪ .‬וכמה הקפיד הכתוב על זה ביחס כל זרעם במספרם כמשפטם לתולדותם‬
‫למשפחותם לבית אבותם באמור להם עם ה' אלה המיוחס כל אחד למשפחתו המיוחדת‬
‫אשר הפליג ההודעה בזה באומרו בכל אחד מהם (במדבר כ"ו) לפלוני משפחת הפלוני כי‬
‫שם עלו שבטים במצרף הזקוק והזכוך ונמצאו שבטי יה עדות גדולה לישראל כי לא נמצא‬
‫בהם שום פסול רק אחד מיוחד שפלטה אותו מחנה הקדש מתוכם דכתיב (ויקרא כ"ד)‬
‫ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי מתוך בני ישראל וכבר היה המעשה ההוא‬
‫לפרסם פיסול הפסול ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור כי אינם זוכים לקבל פני שכינה ולא‬
‫ליכנס תחת כנפי התורה והמצוה רק הזרע הכשר המתיחס אל אבותיו בלי שום ספק‬
‫ופקפוק עד שלזה הזקיקו חז"ל לאשה להמתין שלשה חדשים בין בעל ראשון לשני‬
‫להכרת אבי הולד כדאמרינן התם (יבמות מ"ב א) מאי טעמא אמר ר' יהודה אמר שמואל‬
‫אמר קרא להיות לך לאלוהים ולזרעך אחריך כדי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של‬
‫שני‪.‬‬
‫ופרש"י ז"ל שאין השכינה שורה אלא על הוודאין שזרעו מיוחס אחריו והכי נמי קייל"ן‬
‫בנדרים (כ' ב) וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני ערבוביא‪.‬‬
‫ולהעיד על הטהרה והקדושה הזאת בשרשי היחס אמר ויהיו בני יעקב שנים עשר (יו) ועל‬
‫הדרך שנתבאר יאמר שהיה בהם בזה הפך ממה שסופר בסמוך מתולדות עשו נשיו ובניו‬
‫ואלופיו שהכל היו מתחילתם בני ערבוביא וממזרות כמו שתכף נודע למתבוננים בהם כי‬
‫שם תמצא לאהליבמה אשת עשו שני אבות לפי מה שהעיד הכתוב באומרו אהליבמה בת‬
‫ענה בת צבעון שהיה לו לומר בת ענה בן צבעון כי כן כתוב ואלה בני צבעון ואיה וענה אלא‬
‫מגיד שבא צבעון על כלתו אשת ענה ויצאה אהליבמה מבין שניהם (ב"ר פ' פ"ב) והיה‬
‫ענה מוחזק בן צבעון על דרך האמת וכן הוא ענה אשר מצאנוהו אח ובן לצבעון בן אמו‬
‫כמו שנאמר‪ ,‬אח דכתיב ואלה בני שעיר יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה מלמד שבא‬
‫‪249‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪250‬‬

‫צבעון על אמו והוליד ממנה ענה וכן אליפז בא על אשת אביו וילדה את קרח ולכן נחשב‬
‫מאלופי עשו ומאלופי אליפז‪ .‬אלה ראשי בית אבותם ובשאר הבנים הילודים אחריהם מה‬
‫עשו‪.‬‬
‫ובמדרש (שם כגי' הילקוט) ואהליבמה ילדה את יעוש ואת יעלם ואת קרח‪ .‬הה"ד (ירמיה‬
‫מ"ט) כי אני חשפתי את עשו‪ .‬אמר רבי שמעון קליפת בצלים וכל כך למה גליתי את‬
‫מסתריו בשביל לגלות את הממזרים שבו וכמה ממזרים העמיד‪ .‬רב אמר ג' לוי אמר ד'‪.‬‬
‫אמר רבי בנימן בר לוי הדין קרח דהכא ממזר הוא‪ .‬הנה שהורו בבירור שכוונת הכתוב‬
‫בספור תולדותם ויחסם הייתה לגלות חרפתן ופסלותן כמו שאומר ויהיו בני יעקב שנים‬
‫עשר בני לאה בכור יעקב ראובן ושמעון ולוי ויהודה וכו' בני רחל יוסף ובנימין ובני בלהה‬
‫וכו' ובני זלפה וכו' אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם הכל נזכר לתאר המשפחות‬
‫וכשרותן כי מכאן ואילך לא יבא אלא מהטמא טמא ומהטהור טהור‪.‬‬
‫ויבא יעקב וכו' ויהיו ימי יצחק וכו' ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים אף‬
‫על פי שלא הגיעה עתו להפטר עד שנים עשר שנה אחרי שנמכר יוסף כמו שנברר‬
‫לראשונים ממספר שנותיהם סמך מיתתו לכאן להגיד שלא נפטר מן העולם עד שמלא‬
‫ימים כנפשו שובעו מה שהספיק לראות בו את בנו אהובו העומד במקומו בשלשלת‬
‫הקדושה כי זה כמה היה ומיחל עת בואו וכבר זכה לשמוח בו כי ראה כי היה ה' עמו‬
‫ונתקיימה בו ברכתו וברכת אמו כי משולל נפטר ממנו ובמקלו עבר את הירדן ועתה היה‬
‫למחנה גדולה מאוד לאלוהים אשר לכבדות תנועתו אחרו פעמי מרכבותיו עד הנה כמו‬
‫שאמר ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים ועוד ראה בניו‬
‫בהסכמה ובשלום שנרמז באומרו ויקברו אותו עשו ויעקב בניו‪ .‬ועם זה ועם מה שאמרנו‬
‫בקצרה בתולדות עשו ואלופיו‪.‬‬
‫נשלם מה שרצינו אליו בזה החלק מהספור‪.‬‬

‫‪250‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪251‬‬

‫עקידת יצחק שער כח (פרשת וישב) – בראשית לז‬
‫יבאר שהכוונות האלוהיות בהגעת העניינים הכוללים לא יכריחו הפעולות החלקיות אשר‬
‫ע"י האנשים עם היות שאין בכלל אלא מה שבפרט‪.‬‬

‫פרשת וישב יעקב‪.‬‬
‫במדרש (ב"ר פ' פ"ה)‬
‫רבי שמואל בר נחמן פתח‪ :‬כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אני חושב עליכם‬
‫נאם ה' (ירמיה כ"ט)‪ .‬השבטים עסוקים במכירתו של יוסף; יעקב ויוסף עסוקים‬
‫בצערם; יהודה עסוק בלקוחי אשתו ‪ -‬והקב"ה עסוק לבראת אורו של משיח‪ .‬הוי‬
‫מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה (שם)‪.‬‬

‫[האם יש לאדם בחירה חופשית?]‬
‫כמו שהאדם עם שהוא רשאי ללכת כאשר יתהלך בחלקי העולם כפי רצונו‪ ,‬הנה אין לו‬
‫יכולת ורשות לצאת מכללו‪ ,‬כן עם היות שבחירת האדם היא משוטטת בכל חלקי המעשים‬
‫כאשר עם לבבו‪ ,‬הנה היא אינה יכולה להטות המשפט האלוהי הכולל מאשר גזרה‬
‫חכמתו‪.‬‬
‫ביאור זה‪ ,‬כי כמו שיש לאדם מהלכים הכרחיים כאשר הוא העניין בביתו ושכונתו‬
‫ואפשריים קרובים בארץ אשר סביבותיו‪ ,‬ואחרים אפשריים רחוקים בהרי חושך ואיי הים‪,‬‬
‫וזולתם נמנעים בצאת מחוג הארץ ועלות השמימה‪ ,‬כן על זה האופן יש מעשים ופעולות‬
‫הכרחיים לאדם והם הצריכין לכדי חייו‪ ,‬ואחרים אפשריים קרובים שיחשבם ויעשם על צד‬
‫הטוב והנאות‪ ,‬וזולתם רחוקים וזולתם קרוב לנמנעים או נמנעים ממש‪.‬‬
‫אמנם היותר נמנעים מכולם הם שיוכל האדם למנוע מהגיע הרצון האלוהי בכל העניינים‬
‫הכוללים אשר גזרה חכמתו מציאותם בעולם אשר אליהם כיון בתחילת הוייתו‪ .‬וכמו‬
‫שאמר המשורר בפירוש (תהלים ל"ג) כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד‪ .‬ה' הפיר עצת‬
‫גוים כו'‪ .‬עצת ה' לעולם תעמוד וכו'‪.‬‬
‫ומכאן קצת טענה לבטל הבחירה מהאדם כי אחר שהעניינים הכוללים הם הכרחיים‬
‫והכוללים לא יגיעו כי אם על ידי החלקים‪ ,‬לפי שאין בכלל אלא מה שבפרט‪ ,‬הנה אם כן‬
‫הכל הוא הכרחי‪ .‬וכבר חשבו רבים כן אצל הגזרות השמימיות שכבר בטלנו סברתם במה‬
‫שעבר‪ ,‬בבאר ששכל האדם הוא על הכל‪ ,‬ושאין המזל כדאי להכריחו‪ .‬אדרבה המזל נמסר‬
‫ביד השכל לתקן או לעוות כמו שכתבנו על נכון בשער כ"ב‪.‬‬
‫‪251‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪252‬‬

‫אמנם הספק הזה הוא רב ועצום ממנו לפי שהיכולת האלוהי ורצונו הוא על כל השכלים‬
‫וה' צבאות יעץ ומי יפר ואין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה'‪ .‬כי הוא משיב חכמים אחור‬
‫ודעתם יסכל כמו שכתבנו בשער כ"ו‪.‬‬
‫[הרצון האלוהי אינו מכריח הרצון האנושי]‬
‫והרי היא טענה לכל אדם לומר מה אעשה וה' גזר‪ .‬אלא שבטוב ההתבוננות אינה טענה‬
‫שהרי הוא מבואר שהרצון האלוהי בכמו אלה העניינים אינו מכריח הרצון האנושי החלקי‬
‫בשום פנים‪ ,‬וזה שאם האלוהים דרך משל גזרה חכמתו להעשיר את פלוני‪ ,‬הנה זה יתכן‬
‫שיהיה בפנים מפנים שונים‪ ,‬אם בחריצות זה האיש או על ידי ההזדמן שימצא מציאה או‬
‫מטמון או על ידי מתנות גדולות‪ ,‬או על ידי מיתות קרובים רבים ונכבדים וזולת אלו‬
‫מהסיבות קרובות או רחוקות‪ .‬הנה באמת כל אחת מהנה אינה ההכרחית על זה האיש‬
‫ולא על זולתו‪ .‬וכבר יהיה לו ולהם רשות לעשות מה שירצו בכל אחת מהן‪ .‬ואם יבחנו להם‬
‫להתרחק מכולם‪ ,‬לא תחסר סיבה זולתה‪ .‬ולא עוד אלא שההתרחק ההוא לפעמים יהיה‬
‫הסיבה להגעת הכוונה האלוהית‪ ,‬כמו שהיה העניין באחי יוסף וזולתם‪.‬‬
‫היתכן שנאמר כי למה שהייתה הכוונה האלוהית להעשיר את אברהם אבינו שהיו פרעה‬
‫ואבימלך מוכרחים לקחת אשתו להטיב לו בעבורה‪ ,‬וחויבו המלכים ההם לעשות מלחמה‬
‫ולנפול החמשה ביד הארבעה‪ ,‬וזולת זה ממה שסייעו בהצלחתו‪ .‬או אם הונח שחפץ הש"י‬
‫בהתעשר א' מסוחרי הארץ שיהיו כל הנושאים ונותנין עמו מוכרחים במעשיהם‪.‬‬
‫חלילה כי כוונתו יתברך בעניין הכולל אינה מכרחת חלקי המעשה הפרטיים לאנשים‪ ,‬אבל‬
‫כל אחד הולך לתומו ועושה כפי חפצו ורצונו‪ .‬ואם יחדלו אלה מעשות‪ ,‬לא ימנע מפני זה‬
‫הגעת התכלית על יד אחרים‪.‬‬
‫[מעשה רצוני‪ ,‬גם אם יש בו מרכיבים הכרחיים טבעיים‪ ,‬רצוני ייחשב]‬
‫וכבר חשבו קצת הפילוסופים לומר כדבר הזה באיש אחד בעצמו וזה שאף על פי שתהיה‬
‫לו לאדם תשוקה טבעית והכרחית מצד טבע מזלו ומולדו אל אחת המעלות‪ ,‬הנה הוא לא‬
‫ימנע מהקרא בחיריי עליה בעבור המעשים החלקיים המביאים אליה‪ .‬כלומר שאם‬
‫התכלית ההוא בכלל הוא טבעי אליו‪ ,‬הנה המעשים החלקיים אשר בהם יעשה התכלית‬
‫הוא בחיריי עליהם‪ ,‬לפי שעל הרוב אלה החלקים אינם מסוג התכלית ולא ממינו‪.‬‬
‫והנה אריסטו חייב זה המשפט עצמו ברשע הכללי עם המעשים החלקיים המביאים אליו‪,‬‬
‫עד שסתר בזה מה שיאמרו שהאדם רצוני על הפועל הטוב ובלתי רצוני על הרע‪ .‬ואולם‬
‫עם היות ששם גזר אריסטו שהמוכרח בכלל מעשיו הוא מוכרח בפרטיותם‪ ,‬אלא שהוא‬

‫‪252‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪253‬‬

‫ביאר שם שהמזל אינו מכריח לאדם כלל לא במעשים הכוללים ולא בחלקיים כמו שכתבנו‬
‫בשער הנזכר‪.‬‬
‫הנה באמת אין לחלוק ולפקפק במה שאמרנו שהמשפט הכולל האלוהי אינו מכריח מעשה‬
‫האדם החלקיים‪ ,‬כי הוא דבר אמת בלי ספק‪ .‬וכבר הורגל לומר על כיוצא בזה‪ ,‬רצוני‬
‫בבחינת המערכת‪ ,‬שהדבר אפשרי מצד עצמו הכרחי מצד סיבותיו‪ ,‬והוא באמת מאמר‬
‫בטל בעיני‪ .‬כי הדבר המוכרח מצד סיבותיו מה אפשרות נשאר לו‪ ,‬וכי סכלות הסיבות‬
‫יעשה אותו אפשרי? ומוטב שיאמרו עליו שהוא עניין הכרחי מוסכל הסיבות‪ .‬וכבר כתבנו‬
‫זה אצל ארדה נא ואראה שער י"ט‪.‬‬
‫אמנם הראוי שיאמר הנה בבחינת הרצון האלוהי שהתכלית הכולל הוא הכרחי‪ ,‬אמנם‬
‫הדברים החלקיים המביאים אליו הם אפשריים‪ ,‬כי כולם אפשר שיהיו על אופנים רבים‬
‫בלתי משיג ההכרח לשום אחד מהם כלל כמו שאמרנו‪.‬‬
‫וכ"ש כשניקח הדברים יותר כוללים‪ ,‬כמו שהוא להצלחת עיר אחת או חורבנה‪ ,‬שזה‬
‫אפשר להיות בפנים רבי המספר מאוד אשר לא יכריחו את יושבי העיר בכלל לשום אחת‬
‫מהנה‪ .‬וכל שכן שלא יגיע ההכרח לשום איש מאישיה‪.‬‬
‫ואין צריך לומר אם ניקח זה הכללות על אומה אחת או אל כלל האומות בכלל‪ ,‬אשר‬
‫הסיבות המגיעות תהיינה בלתי בעל תכלית‪ ,‬שאי אפשר לשער שיגיע שום הכרח לשום‬
‫עם מהם‪ ,‬ולא לרצון איש ואיש כאיש שניתן לו המלכות כולו למאסר‪ ,‬כי אם הוא נמנע‬
‫לצאת מכללו הרי הוא מתהלך בבחירתו בכל אשר ירצה לארכו ולרחבו‪.‬‬
‫[סיפורי התורה מתארים את חופש הבחירה]‬
‫והנה זה העניין הנפלא הוא מה שנתבאר תכלית הביאור בתורה האלוהית על ידי ספורים‬
‫רבים‪ ,‬ובייחוד מאלו אשר החלו מענינו של יוסף אשר נתבאר בהם שעם היות כל אחד‬
‫מהפועלים אצלם עושה מה שרצה על ידי חופשיות בחירתו בכל המעשים החלקיים‬
‫הנעשים שם‪ ,‬הנה נקבץ מכלל מעשיהם עניין כלל גדול ונפלא‪ ,‬כוונו האלוהים בכל כוונותיו‬
‫האלוהיות‪ ,‬והגיעו לקץ ימים ושנים רבות אשר לא ישימו אליו לב הפועלים אותם‪ .‬ואילו לא‬
‫עשו אלה האנשים אלו המעשים החלקיים לא בעבור זה תמנע הגעת התכלית ההוא ע"י‬
‫זולתם מהסיבות‪ ,‬כי הרבה פתחים ושלוחים לכל עניין מהעניינים אין אונס‪.‬‬
‫ומטעם זה ענוש יענש כל עושי רשעה‪ ,‬שעם היות שיגיע הרעה לסובל אותה על פי רצונו‬
‫יתברך‪ ,‬מכל מקום ישלם לעושה הרעה כרעתו‪ .‬כי אם חפץ שיקבל זה החוטא זה הרע‪,‬‬
‫איננו חפץ בעושה אותו שיעשנו‪ ,‬כמו שהיה העניין אצל פרעה שאף על פי שגזר על‬
‫ישראל שיגלו בארץ לא להם (בראשית ט"ו)‪ ,‬לא גזר על פרעה שיעשה כך‪ ,‬כי הרבה‬
‫צדדים יש במה שיוכל זה להתקיים זולתו וכן בכל כיוצא בזה‪.‬‬
‫‪253‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪254‬‬

‫[התנהגות אחי יוסף הייתה בבחירה מלאה]‬
‫ומטעם זה אין שום המלט לאנשים האלה בני יעקב במה ששנאו את יוסף אחיהם ויקנאו‬
‫בו ומכרוהו לישמעאלים‪ .‬כי עם שהאלוהים עשה חפצו בהם ושתק והסכים לדבריהם‪ ,‬ולא‬
‫הראה בהם‪ ,‬מ"מ לא היו מוכרחים במעשיהם‪ ,‬אבל היו בחיריים לגמרי בלי שום ספק‪.‬‬
‫ובמדרש (תנחומא פ' וישב)‬
‫אמר רבי יהושע בן קרחה מאי דכתיב (תהלים ס"ו) לכו וראו מפעלות אלוהים‬
‫נורא עלילה כו' אף כשאתה עושה נוראת לי אתה בא בעלילה עלי‪ .‬משל למי‬
‫שבקש לגרש את אשתו‪ .‬יצא וכתב לה גטה‪ ,‬ונכנס ומבקש עלילה ליתנו לה‪ .‬אמר‬
‫לה מזוג לי את הכוס‪ ,‬מזגתו ונתנתו לו‪ .‬אמר לה הרי זה גטיך וצאי מביתי שמזגת‬
‫לי כוס פשור‪.‬‬
‫אמרה לו וכי אתה היית יודע שאמזוג לך כוס פשור שכתבת את הגט מתחלה‪.‬‬
‫כך א"ל אדם להקב"ה‪ ,‬והלא בתורתך שקדמה לעולמך כתוב (במדבר י"ט) זאת‬
‫התורה אדם כי ימות באוהל‪ .‬והנה מלאך המוות תחלה למעשה בראשית‪ ,‬שנאמר‬
‫(בראשית א') והארץ הייתה תהו ובהו וחשך על פני תהום‪ ,‬זה מלאך המות‪,‬‬
‫שמחשיך פניהם של בריות ואתה תולה העלילה בי‪ .‬וכן במרגלים כו' (במדבר‬
‫י"ד)‪ ,‬וכן ביוסף‪ :‬אפשר שבשביל לשון של ארגמן שהוסיף לו אביו על שאר אחיו‬
‫גזר הקדוש ברוך הוא הגלות על זרעו? אלא בקש הקדוש ברוך הוא לקיים מה‬
‫שאמר ליה לאברהם בין הבתרים (בראשית ט"ו) ידוע תדע כי גר וכו'‪ ,‬ותלה‬
‫העלילה בהם‪ .‬הוי! נורא עלילה על בני אדם‪.‬‬
‫הנה נתבאר במדרש היקר הזה עניין נפלא זה מנפלאות תמים דעים‪ ,‬והוא כי אפילו‬
‫המחשבות הנוראות הכוללות אשר גזרה חכמתו שיהיו בעולם על כל פנים‪ ,‬דוגמת אלו‬
‫הג' שהזכיר‪ ,‬הנה הוא תלה אותם במעשה בני אדם‪ ,‬כלומר שמעשיהם סבבו אותם עד‬
‫שזה ממה שיביא לטעות ולומר שכשם שהעניינים ההם היו הכרחיים כן סבותיהם היו‬
‫מוכרחות‪ ,‬כמשפט כל דבר הכרחי שאי אפשר לתלותו באפשרי‪ .‬והנה יהיה האדם אם כן‬
‫מוכרח במעשיו‪ .‬ולזה אמר האל יתברך בנעימות אזהרה‪ :‬לכו וראו מפעלות אלוהים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬שאו לבכם קודש ולא תטעו בזה‪ ,‬כי זה היחס שהוא מיחס אלו העניינים אל‬
‫פעולות האדם דרך עלילה בעלמא הוא‪ ,‬שהמחשבות האלוהיות ההן עכ"פ בוא יבאו ולא‬
‫יסבו בלכתם‪ ,‬מבלי שיוכרחו מחמתן האנשים בחלקי פרטי מעשיהם כלל‪ .‬כמו שהאשה‬
‫ההיא לא הוכרחה למזוג בפושר או צונן מפאת מחשבת בעלה שכון לגרשה‪ ,‬ועניין‬
‫מזיגתה בפושר הייתה עלילה ממנו לבד‪ .‬שאם לא נזדמן כך לא תחסר סיבה אחרת או‬
‫הרבה‪ ,‬וכולן היא אפשרית עליהן כמו שאמרנו‪.‬‬

‫‪254‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪255‬‬

‫[הירידה לגלות מצרים לא הייתה הכרח טבע]‬
‫והנה היה זה העניין מבואר ביותר מירידת יעקב ובניו מצרימה כי הנה היא הייתה‬
‫מחשבה קדומה מכוונת מאתו ית' מאז דבר אותה אל אברהם אבינו בין הבתרים‪ ,‬אל‬
‫כוונה שיבא זיכרונה בתחילת ביאור פרשת ואלה שמות ב"ה‪.‬‬
‫והנה לא הוכרחו השבטים בדבר ממה שעשו אצל יוסף‪ ,‬אבל הכל עשו ברצון נפשם‬
‫וחופשיות בחירתם‪ ,‬וכפי מה שעלה מעצתם נכוין פרטי כל מעשיהם אל תכלית מה‬
‫חשבוה לטוב בעיניהם‪ ,‬כמו שיבוא מבלי שיצורף להם שום אונס והכרח מפאת העניין‬
‫הכולל כלל‪.‬‬
‫ומה שאמר אפשר שבשביל לשון של ארגמן וכו'‪ ,‬אין הכוונה לומר שלא הייתה זאת‬
‫הסיבה‪ ,‬שהרי עינינו ראו שעל דבר זה נתגלגלו הדברים וירדו למצרים‪ .‬אלא שלא היו הם‬
‫הכרחיים עליה‪ ,‬וגם לא הספיקה אלמלא לא היה כן בחפץ האלוהי‪ .‬כן בכל אחד‬
‫מהשלושה עניינים שזכר‪.‬‬
‫וכל זה מטוב ה' ורוב חסדיו שהוא יושב ומשמר מציאויות הדברים האלו הנוראים‬
‫ההכרחיים שיצאו אל המציאות על ידי הפעולות האנושיות הנאותות להם‪ ,‬מבלי שיוכרחו‬
‫הפעולות ההם לצאת מידי תנאי אנושותם‪ ,‬והוא חופשיות הבחירה‪ .‬כמו שגדולה מזאת יש‬
‫לנו לקבל‪ ,‬אבל בתורת אמונה מוחלטת‪ ,‬בידיעתו יתברך בדבר הפרטי העתיד להיות‪ ,‬אם‬
‫מכרחת אותו אם לאו‪ ,‬כמו שהתחלנו ענינו בשער י"ט‪ ,‬ויעדנו תשלומו לפרש ועתה כתבו‬
‫לכם וכו' שער ק"ג בע"ה‪.‬‬
‫ותקטן עוד זאת בעיניו וידבר אל בית עבדיו למרחוק כי מעתה גלה כוונתו העמוקה שהיא‬
‫משוטטת ומפלשת במעשים האלה עד סוף כל הדורות‪ ,‬וכאילו היה הסיפור הזה הוא‬
‫השאור לכל העיסות אשר תעוגינה אחרי כן לעיני כל העמים‪ ,‬גם על העיסה הכוללת כל‬
‫האומות אשר על פני האדמה‪ ,‬לפי מה שנתאמת זה אצל חכמינו ז"ל (תנחומא פ' לך לך)‬
‫באומרם כל מה שאירע לאבות הוא סימן לבנים‪ .‬ועינינו ראו ולא זר אימות המשפט הזה‬
‫בכל מה שעבר עלינו עד הנה‪.‬‬
‫וכמה השתדל הרמב"ן ז"ל מכלל ששת ימי בראשית לברר העניין הזה בכל סיפורי‬
‫האבות או רובם כי חשבו לסיבה נכונה לזכירתם ולא יאות זולת זה לפי מעלת התורה‬
‫האלוהית‪.‬‬
‫[סיפורי יוסף מעידים על השגחה‪ ,‬וגם כוללים רמזים לדרשה]‬
‫גם אנכי הנה ראיתי המשך זה העניין הכללי בכל מה שסופר בפרשה זו ממקרי יוסף‬
‫ותלאותיו ממה שישפטהו הדעת על חלומותיו ועל דבריו‪ ,‬מצערו ומכירתו על ידי אחיו‬
‫והיותו בבית אדוניו ומעשהו עם אשתו ועם סריסי המלך חלומותיהם ופתרונם‪ .‬כי עם שהיו‬
‫הספורים האלה מועילים מאוד להודיע השגחה האלוהית על עבדיו נאמניו‪ ,‬מכל מקום‬
‫כבר נמצאו בהם דברים רבים אשר מצד ייתורם מכריזים ואומרים למתבוננים בהם‬
‫‪255‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪256‬‬

‫דרשונו וחיו‪ .‬כי מה בצע בהזכיר שני חלומותיו אחר שעניינם אחד‪ ,‬או שיאמר וישלחהו‬
‫מעמק חברון‪ ,‬או שטעה בדרך וימצאהו איש וכו'‪ .‬ואם מצאם בשכם או בדותן‪ ,‬וכי אמרו‬
‫הנה בעל החלומות וכו' ועתה לכו וכו'‪ ,‬וטענות ראובן ויהודה‪ ,‬ומה היו הגמלים נושאים‬
‫וכיוצא באלו הדברים אשר נתנו לעלות ולקצר‪ .‬וכמו שהוא העניין במעשה יהודה ותמר‬
‫ודברי פשרותם ובירור ערבונם ויתר הדברים אשר לא יועיל זיכרונם רק להמתיק שנת‬
‫הקורא בהם‪ .‬חלילה לבא כל דברים אלה בלי כוונה גמורה כמו שחויב לתורה האלוהית‬
‫אשר כל שמותיה קדש קדשים‪.‬‬
‫[כל סיפורי התורה הם רמזים מהעבר לעתיד]‬
‫ולזה אני אומר שכל העניינים האלו מתחילה ועד סוף דורכים מהלך הרמז והסימן לזכור‬
‫ימות עולם‪ .‬וראשונות הנה באו עדותיהם נאמנו מאוד על אמיתת האחרונות אשר עליהם‬
‫נקוה בלי ספק‪ ,‬ואעבור עליה על הדרך הזה‪ ,‬אך בשתתיחס האומה הכללית על שמו של‬
‫יוסף‪ ,‬כמה שאמר (תהלים פ') רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף‪ ,‬אולי יחנן ה' אלוהים‬
‫צבאות שארית יוסף (עמוס ה')‪ ,‬ולא נחלו על שבר יוסף (שם ו')‪ ,‬עדות ביהוסף שמו‬
‫(תהלים פ"א)‪ .‬כי היה זה למה שנמשכו העשרת שבטים אחרי ירבעם שהיה מבניו (מ"א‬
‫י"ב)‪.‬‬
‫והנה בהמשך הסיפור הזה על הדרך שאמרנו ישמש על זה העניין כי על כן יאמר אלה‬
‫תולדות יעקב יוסף כי אין בכלל רק מה שבפרט‪ ,‬ויהיו אחיו במקום שנאתם וקנאתם‬
‫ורודפם אותו מקום יתר האומות אשר שנאונו ורדפונו עד הנה‪ ,‬וכמו שאמר (שיר א') בני‬
‫אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים‪.‬‬

‫ובמדרש (תנחומא סוף פ' ויגש)‬
‫כל מה שאירע ליוסף אירע לציון‪ .‬ביוסף כתיב וישראל אהב את יוסף‪ .‬ובציון אוהב‬
‫ה' שערי ציון (תהלים פ"ז)‪ .‬ביוסף כתיב וישנאו אותו‪ .‬ובציון נתנה עלי בקולה על‬
‫כן שנאתיה (ירמיה י"ב)‪ .‬ביוסף והנה אנחנו מאלמים וכו'‪ .‬בציון נושא אלומותיו‬
‫(תהלים קכ"ו)‪ .‬ביוסף המלוך כו' ביוסף ויחלום כו' ביוסף להשתחוות לך ארצה‪.‬‬
‫בציון אפים ארץ ישתחוו לך כו' (ישעיה מ"ט)‪ .‬ביוסף ויפשיטו את יוסף כו'‪ .‬בציון‬
‫והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כ"ג)‪.‬‬
‫וכתבו שם מאלה הדמיונים הרבה וקצרתי‪ ,‬למה שלא הייתה הכוונה בזכרונו רק להודיע‬
‫שכבר נדרש על זה העניין לחכמי ההגדה מלפנים גם שמו את שני השבטים משל בגוים‪.‬‬
‫ומעתה אין כל חדש‪.‬‬

‫‪256‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪257‬‬

‫[תולדות יוסף]‬
‫יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה כו'‪ .‬כך היה מעשה לתולדתם בכלל כי בזמן נערותן‬
‫ובתחילת לכתם אחריו במדבר היו רועים שם קרוב לגבול אחיהם בני עשו ושם קבלו‬
‫התורה שנאמר (דברים ל"ג) וזרח משעיר למו‪ .‬ובזה הביא דיבת כל שאר האומות רעה‬
‫אל אביהם שבשמים שחזר עליהם ולא קבלו כמו שדרשו ז"ל (ע"א ב' ב) על ה' מסיני בא‬
‫אבל ישראל שעמדו על הר סיני היו אהובים לפניו שנאמר (הושע י"א) כי נער ישראל‬
‫ואוהבהו וממצרים קראתי לבני‪ .‬זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך כו' (ירמיה ב') הוא‬
‫מה שנאמר וישראל אהב את יוסף מכל בניו כו'‪ .‬ולו מסר מסורות התורה והחכמה ועשה‬
‫לו כתונת פסים כי בחר לו לעם סגולה לעשות לפניו משכן וכלי שרת ובגדי כהונה ולעמד‬
‫כהן לשרת בכתנת בד קדש בעבודת יום הכפורים‪.‬‬
‫ויראו אחיו כו' וישנאו אותו הוא עצמו מה שאמרו ז"ל (שבת פ"ט ב) למה נקרא שמו סיני‬
‫שבו ירדה שנאה לאומות העולם כי סבת כל שנאתן עלינו הוא התורה והמצות שנתנו לנו‬
‫שם וכמה שאמר משה (במדבר ל"א) לתת נקמת ה' במדין על פי חז"ל (תנחומא פ'‬
‫מטות)‪.‬‬
‫ולא יכלו דברו לשלום‪ .‬על דרך שאמר המשורר (תהלים ל"ה) כי לא שלום ידברו‪ ,‬רבת‬
‫שכנה לה נפשי עם שונא שלום כו' (שם ק"כ)‪.‬‬
‫ויחלום יוסף כו'‪ .‬החלום אחד מששים בנבואה (ברכות נ"ז ב) וירמוז שבזמן נערותם‬
‫ובהמשך חוזק אהבת אביהם הייתה יד ה' תמיד על נביאיהם והנבואה הייתה מצוי בהם‬
‫וחזון נפרץ בשרידיהם ואז יהיו נביאיהם הראשונים והם משה ואהרן ויהושע והזקנים אשר‬
‫האריכו ימים אחריו אשר התנבאו בהצלחותיהם הראשונות הרמוזות באומרו והנה אנחנו‬
‫מאלמים אלומים כו'‪ .‬שהכוונה שיעשו ויצליחו על כל האומות אשר ישמעו את שמעם‬
‫וישתחוו להם איש ממקומו וכן היה העניין כל זמנם עד המשך ימי דוד ושלמה עד שהיה‬
‫דבר קשה בעיני האומות ומלכיהם לאמר המלוך ימלוך עלינו אם משול כו' כמו שעשו‬
‫העמלקי והכנעני ואדום וסיחון ועוג וכל מלכי כנען ויוסיפו שנאה יום יום‪.‬‬
‫[חלום יוסף על העתיד לעם ישראל]‬
‫ויחלום עוד חלום אחר כו'‪ .‬ירמוז בזה הנבואות האחרונות הקיימות אשר אין להם הפסק‬
‫כי לזה בא חלומו על הנמצאים הנכבדים הקיימים ואמר והנה השמש והירח ואחד עשר‬
‫ככבים כו'‪ .‬והוא סוף הישועות וההצלחות כולם אשר עליו נאמר (צפניה ג') כי אז אהפוך‬
‫אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' וכו' כי המאורות הגדולות שהם רמז למלכות‬
‫אדום וישמעאל‪ ,‬שהאחד מונה לשמש והאחד מונה לירח וכל י"א מזלות שהם ממשלות‬
‫כל האומות זולת מזל ישראל הם משתחוים וכורעים לפניו והוא מאמר הנביא בעצמו‬
‫(ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה כו'‪.‬‬
‫‪257‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪258‬‬

‫ועל הממשלה הגדולה הזאת אשר תהיה אז לאומה הנבחרת ואת דוד מלכם אמרו‬
‫חכמים ז"ל (תנחומא פ' תולדות)‬
‫מי אתה הר הגדול (זכריה ג') זה משיח ולמה נקרא שמו גדול שיהיה גדול‬
‫מהאבות דכתיב (ישעיה נ"ב) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא‪ .‬ירום מאברהם‪ ,‬דכתיב‬
‫ביה (בראשית י"ד) הרימותי ידי אל ה' אל עליון וכו'‪ .‬ונשא ממשה‪ .‬דכתיב ביה‬
‫(במדבר י"א) כי תאמר אלי שאהו בחקיך וכו'‪ .‬וגבה מאוד ממלאכי השרת‪ ,‬דכתיב‬
‫בהו (יחזקאל א') וגובה להם ויראה להם‪.‬‬
‫והמאמרים פחות יאמנו מהפעולות כמו שכתב החוקר פרק א' מהי' מהמידות וזו תהיה‬
‫תשובה כוללת לכל המאמרים‪ .‬הנה כוונת המאמר עצמו היא רחוקה מאוד מהעניין ההוא‬
‫כאשר תובן כראוי‪.‬‬
‫וכבר ביאר אותו החכם ן' בונט ז"ל ואמר‪ ,‬מאן מלאכי השרת רבנן ופירוש שיגבה מהם‬
‫במעלת העיון‪ .‬וממשה בספוק הצרכים‪ .‬ומאברהם בנדיבות‪ .‬ואין סמך לדבריו אלו לא מן‬
‫הכתובים ולא מן הסברא כי הראוי שיוחס לכל אחד מהם הדבר שנתיחד אליו מצד התורה‬
‫ופרסום עניינם‪ ,‬וגם כי הכתוב האומר וגובה להם ויראה להם בצבא השמים ממש הוא‬
‫מדבר‪.‬‬
‫אמנם המכוון מהם לפי דעתי להורות על הרוממות וההתנשאות והגובה שיהיו לאומה‬
‫הזאת בזמן ההוא בכל אחת מהמעלות המפורסמות שנתעלו בהן מכל שאר האומות‪,‬‬
‫שהם ג' ראשים‪.‬‬
‫האחת האמונה האמתית בה' כמה שאמר (שמות ד') ויאמן העם וכו'‪( .‬שם י"ד) ויאמינו‬
‫בה' וכו'‪ .‬ובדברי תוכחה (דברים ל"ב) בנים לא אמון בם‪ .‬לומר שחסר מהם העניין אשר‬
‫עליו נקראו בנים אם שישיגם כן במשמע מה שדרשו חכמינו ז"ל (ספרי פרשת האזינו)‬
‫מכל מקום בנים הם כלומר קוטן אמות הבנים רחבה ונסיבה למעלה מאמונת היותר‬
‫מאמינים שבזולתם‪ .‬ומהידוע שראש האמונה להם והאב שהמציאה ופרסמה לעולם היה‬
‫אברהם אבינו וכמו שאמר (בראשית ט"ו) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה‪ .‬ועל האמונה‬
‫הזאת כרת אתו ברית המילה שנאמר (שם י"ז) והקמותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך‬
‫כו'‪.‬‬
‫השנית קבלתם התורה והמצוה אשר תאותו לו בם מכל זולתם כמו שאמרנו‪ .‬אשר על זה‬
‫נאמר (דברים כ"ו) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום וכו' ונאמר (תהלים קמ"ז) מגיד‬
‫דבריו ליעקב כו' לא עשה כן לכל גוי‪ .‬והנה ראש המעלה הזאת היה משה אדוננו ע"ה‬
‫דכתיב (דברים ד') וזאת התורה אשר שם משה כו'‪ .‬והנה לזכותם בשתים אלו הכתירם‪.‬‬
‫‪258‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪259‬‬

‫בשלישית והיא שנתן בידם שבט מלכות לרדות בו את כל העולם כלו דכתיב (דברים ב')‬
‫היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים אשר ישמעו שמעך ורגזו וחלו מפניך‪.‬‬
‫מכלל שהכוונה שתמשך התחלה זו תמיד כמו שאמר (שם י"א) פחדכם ומוראכם יתן ה'‬
‫אלוהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו כו'‪.‬‬
‫וכן העידו הכתובים שנמשכה בימי יהושע דוד ושלמה‪ .‬הנה זאת הממשלה נתן האל‬
‫יתברך ביד מנהיגי ישראל ורועיהם הכשרים ויבחר ביהודה וישימהו לראש עליה ומסר‬
‫שבט מלכות בידו דכתיב (בראשית מ"ט) לא יסור שבט מיהודה וגו' בכל בניו בחר בדוד‬
‫עבדו להיות לו רועה נאמן ומטה האלוהים בידו יתן לפניו גוים ומלכים ירד כמו שאמר‬
‫(תהלים ק"י) נאם ה' לאדוני שב לימיני וגו' מטה עוזך ישלח ה' מציון וגו'‪ .‬ובשלמה כתיב‬
‫(ד"ה א' כ"ט) וישב שלמה על כסא ה' למלך להגיד כי מלכות אלוהים בידו ובו רודה ומושל‬
‫על כל העולם כלו וזה ימשך בזרע ההוא לדור דורים כמו שנאמר (יחזקאל ל"ד) ודוד עבדי‬
‫נשיא להם לעולם‪.‬‬

‫[יהודה ותמר]‬
‫ואין בעיני שום ספק שנרשמו ג' עניינים האלו במעשה יהודה ותמר כמו שאמרנו וזה כי‬
‫חלילה לצדקת ליהנות במעשה ההוא ולכוין בו כי אם להקים שם בישראל ולעשות חיל כפי‬
‫מה שהעידה עליו רוח הקדש אשר סייע במעשיה בלי ספק‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר פ' פ"ה)‬
‫אמר רבי יוחנן בקש לעבור‪ ,‬זימן לו המלאך הממונה על התאווה‪ .‬אמר לו‪ ,‬היכן‬
‫אתה הולך יהודה? מהיכן מלכים עומדים מהיכן גואלים עומדים‪.‬‬
‫והוא הדבר שהכריחו לומר הבה נא אבא אליך‪ ,‬עם היותם דברים זרים לאיש כמוהו‬
‫לאשה חשבה לזונה‪ .‬והיא גם היא עם שכבר כוונה לכך מתחלה פיה פתחה בחכמה ורוח‬
‫הקודש על לשונה לברר וללבן התועלת המגיע מהמעשה ההוא‪ ,‬והוא אומרה מה תתן לי‬
‫כי תבוא אלי‪ .‬והנה נצנצה בפיו רוח הקודש‪ ,‬ואמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן והכוונה‬
‫כי מהזרע ההוא יצא מושל ורועה את צאן ה' אשר ירעה אותו דעה ובינה ויגרש ממשלת‬
‫האיש השעיר מצאנו‪ ,‬והוא נפילת זרעו של עשו האדמוני כלו כאדרת שער (בראשית כ"ה)‬
‫ביד האדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי (ש"א י"ו)‪.‬‬
‫ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך‪ .‬הנה היא שמחה בדבריו שהם מכוונים אל חפץ תכליתה‬
‫אמנם השיבה כעניין ואמרה שהשלוח והגירוש ההוא לא יתכן לו היכולת עליו רק ברצות‬
‫ה' דרכיו והוא יחזיק במעוזו לעשות כן ושלזה צריך ערבון עד שלחו‪ ,‬והוא צורך קדימת‬
‫שתי המעלות הנזכרות‪ ,‬משלמות האמונה וקבלת התורה ומצותיה‪ ,‬כמו שכתב בפרשת‬
‫‪259‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪260‬‬

‫המלך (דברים י"ז) וכתב לו את משנה התורה וכו' והייתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען‬
‫ילמד ליראה את ה' וכו'‪ .‬וחתם ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים על‬
‫ממלכתו הוא ובניו וכו'‪.‬‬
‫יבאר ששבט המלכות וקיומו הוא תלוי בקדימת יראת האל יתברך שהיא האמונה ושמירת‬
‫המצות‪ ,‬כמו שאמרה הצדקת‪ .‬והוא מה שביארה באומרה חותמך ופתילך ומטך אשר‬
‫בידך‪ .‬על שלמות האמונה אמרה חותמך‪ ,‬שעליה קבל ראש המאמינים חותם ברית בשר‬
‫כמו שאמרנו‪ ,‬ועל שמירת התורה ומצותיה אמרה ופתילך כד"א (במדבר ט"ו) ונתנו על‬
‫ציצית הכנף פתיל תכלת ואמרו ז"ל (מנחות מ"ג ב) ששקולה ציצית כנגד כל המצות‬
‫שנאמר (במדבר ט"ו) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כי אחר שתושלם בשתים‬
‫הראשונות תוכל להשתרר בשבט מישור ומלכות אשר בידך שבו תגרש השעיר שאמרת‪.‬‬
‫ויתכן שתאמר שגם כן הוא צריך להמסר אל האלוהים ולעבדו תחלה במטה אשר בידו כי‬
‫מזה ימשך אליו העוז והחוזק האלוהי כמו שהיה כן העניין ההוא בדוד כי בתחילת הצלחתו‬
‫נתן עוז למלכו ונתן נפשו בכפו במלחמת הפלשתי וזולתה ואחר כך הרים קרן משיחו‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר שם)‬
‫נצנצה בה רוח הקדש חותמך‪ ,‬זה מלכות‪ ,‬דכתיב (ירמיה כ"ב) כי אם יהיה כניהו‬
‫בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני‪ .‬ופתילך‪ ,‬אלו סנהדרין‪ ,‬דכתיב ונתנו על‬
‫ציצית הכנף פתיל תכלת‪ .‬ומטך‪ ,‬זה משיח‪ ,‬דכתיב (תהלים ק"י) מטה עוזך וכו'‪.‬‬
‫שרצו מה שרצינו אלא דמדידן עדיפא‪ .‬ובהסכמת רוח הקודש נאמר ויתן לה ויבוא אליה‬
‫ותהר לו‪ .‬ולהיות הערבון יקר הערך מאוד החזיקה בו ולא מצאה רעהו לקחתו ממנה כי‬
‫אין חפצה בגדי העזים‪ .‬ולזה נזרקה האמת בפי אנשי המקום שאמרו לא הייתה בזה‬
‫קדשה כלומר לא היה במעשה הזה שום קדשות ולא שום נדנוד עבירה‪ .‬וגם יהודה אמר‬
‫תקח לה לקיים כל דבר‪.‬‬
‫אמנם בעיכוב קבלת הגדי נרמז עיכוב שילוח איש השעיר עד שישולח ביד שעיר בניו‬
‫המקווה שיבוא בשני‪ ,‬ולסוף כיון בעומק מחשבתה וכיון דבריה כאשר אמרה הכר נא למי‬
‫החותמת והפתילים והמטה‪ ,‬כלומר למי הם למנה שלושת הדברים האלה‪ ,‬ומה עניינם זה‬
‫אצל זה‪ .‬ולהכרתו האמתית נאמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני‪ ,‬כי אז הרגיש מה היה‬
‫תחת מאמרו אשר דבר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן‪ ,‬וכי הם דברים צדיקים נצנצו בפיו‪.‬‬
‫אמנם שצדקה היא ממנו במה שאמרה שצריך שייתן ערבון עד שלחו‪ .‬וגם במה שפירשה‬
‫עניין העירבון‪ .‬וגזר בדעתו כי למעלת העניין ההוא הייתה נסיבה מאת ה' לבלתי תת‬
‫אותה לשלה בנו כי חפץ בו‪.‬‬
‫ואחרי הדברים והאמת תראה ותכיר למי החותמת והפתילים והמטה האלה על האופן‬
‫היותר שלם שאפשר‪ ,‬כי אם למלך המשיח אשר קווינו לו ויושיענו במלאכות ה'‪.‬‬

‫‪260‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪261‬‬

‫[ירום מאברהם‪ ,‬ונישא ממשה‪ ,‬וגבה ממלאכי השרת]‬
‫וכנגד שלשתן אמרו שירום מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת והכוונה להם‬
‫נכונה מאוד לבאר מה שיגיעו העיקרים ההם בתכלית שלימותם בעת ההיא‪ .‬וזה כי הוא‬
‫מבואר כי כל טוב ושלמות שיגיע לשום נמצא בלי אמצעי הנה הוא יותר חזק ויותר קיים‬
‫מאשר יגיע על יד אמצעי וגם כל מה שירבו האמצעיים יותר ייחלש חוזק הטוב ההוא ויהיה‬
‫נוח לאבד‪ .‬והנה הלב והאברים הקרובים אליו בעניין החיות יוכיחו על זה הוכחה שלמה כי‬
‫הלב למה שממנו תוצאות חיים הוא יותר חזק בחיות והוא היותר מאוחר במיתה ויתר‬
‫הדברים כל הקרב הקרב ידמה אליו בזה‪ ,‬וכל אשר יתרחק יהיה העניין בהפך‪ ,‬והוא‬
‫מבואר‪.‬‬
‫וכן הוא העניין בתכונות הנפשיות כי בהיות הנפש שלמה בהן מעצמה יהיה השלמות‬
‫ההוא חזק וקשה ההסרה אמנם בהיות מגיע שלמותה על ידי הכנות מעניינים חוצה לה‬
‫הנה יהיה שלמותה יותר חלוש וקשה לעמוד‪ .‬ותהיה החולשה והקושי לפי ריבוי‬
‫האמצעיים או מיעוטם‪ .‬והנה לפי שהחותם ההוא אשר קבל אברהם אבינו לאות ברית היה‬
‫ענינו צד תחבולה ותיקון באבר ההוא בהתיש והחליש הכוח המתאווה הנמצא באותו אבר‬
‫אשר באמצעות זה יגיע תועלת גדול אל הכוח המתעורר בכלל אשר מושבו הוא בלב‪ ,‬כמו‬
‫שהוא מבואר‪ .‬ואף על פי שכבר הגיע מתיקון האבר ההוא תועלת אל הלב הראשיי בעניין‬
‫האמונה מה שהספיק להבדיל זרעו בו משאר האומות דרך כלל אבל להיות התועלת‬
‫ההוא מגיע ללבם על ידי אחר‪ ,‬נמצא שהיה תמיד עיקר האמונה הזה רופף בידם‬
‫מתחילתם ועד סופם‪ ,‬עד שסבלו בעבור רפיונם וחולשתם בו כל מה שסבלו מהרעות‬
‫והגליות‪.‬‬
‫[חוזק הברית בימי המלך המשיח]‬
‫אמנם בזמן מלך המשיח תהיה הברית הזאת יותר חזקה וקיימת לעת כי תהיה האמונה‬
‫קבועה בלב עצמו קביעות נמרץ ותהיה ברית המילה בו ממש מבלי אמצעי כמו שאמר‬
‫בפירוש (דברים ל') ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך וכו' אם יהיה נדחך בקצה השמים‬
‫וכו' ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוהיך וכו'‪ .‬והנה רוממות‬
‫הברית הזאת על זה העיקר הוא ניכר ונגלה על מה שהיה בידם בתחילה על ידי אברהם‬
‫אבינו הנאמר בו הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ‪ .‬ועל הפתילים אמרו ונשא‬
‫ממשה‪ .‬והכוונה כי העניין שאמרנו אצל הכוחות והתכונות הנפשיות הנה הוא מבואר‬
‫הצדקו אצל המושכלות והוא כי כל דבר שיושג ויושכל במעט מההקדמות‪ .‬אמנם הוא יותר‬
‫חזק האמתות ויותר נוח להשיג ויותר קשה לאבד‪ ,‬ולזה המושכלות הראשונות או‬
‫ההקדמות הידועות בטבע תסוגלנה בשלשה העניינים האלה כמבואר בספר המופת‪.‬‬

‫‪261‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪262‬‬

‫[ריבוי ההקדמות מחליש את הדרך לאמת]‬
‫אמנם כל מה שירבו ההקדמות ויתמצעו הלימודים להגיע אל הדרוש או המושכל יהיה‬
‫הדבר בהפך‪ .‬רצוני שיהיה חלוש האמתות וקשה להשיג ונוח לאבד‪ .‬והפלא שעל זה‬
‫החליט החכם שם שהמופת המחייב יקר מהשולל‪ .‬וזה שהמופת השולל יבנה על‬
‫ההקדמות מתחלפות בכמה ובאיך‪ .‬והמופת המחייב לא יבנה כי אם על חלוף הכמה והוא‬
‫מספר הקדמותיו‪ .‬אמנם כבר היו שתיהן מאיכות אחד והוא החיוב ועניין היוקר שלו הוא‬
‫במה שייתן האמת יותר ממנו כמבואר שם‪.‬‬
‫וזה הטעם שהמשפטים אשר מהתמונה הראשונה מההקשים הם יותר חזקי האימות‬
‫מזולתם‪ ,‬כי אין צריך להחזירם אל זולתה מן התמונות כמה שהן צריכין לשוב אליה וזה‬
‫מבואר‪.‬‬
‫[הקושי בלימוד תורה שבכתב ושבעל פה]‬
‫והנה לפי שמשה קבל תורה מסיני כתובה על שתי לוחות אבן‪ ,‬והתורה כולה ניתנה ליכתב‬
‫על הגוילים‪ ,‬ותורה שבעל פה לא הותר רק למסור אותה פה אל פה לאנשים הראויים‬
‫לקבל אותה ולהמשיך השלשלת מדור אל דור‪ ,‬וגם סודותיה ומצפוניה לא נתנו כי אם לבני‬
‫עליה שבהם‪ ,‬ואם היו מועטים בערך אל כללותם‪ ,‬והיה בזה מהקושי המבואר ללמוד‬
‫וללמד‪ ,‬עד שנמשכו זמנים רבים שוטטו רבים לבקש את דבר ה' ולא מצאו‪ ,‬וגם מה‬
‫שמצאו להיותו תלוי בכמה אמצעיים ומפה אל פה כבר ייחלש האימות וירבו הספקות‪ .‬וכל‬
‫זה מה שיחייב השכחה והעזיבה מהם אשר לסיבתם היה מה שהיה וכו'‪.‬‬
‫אמנם בזמן המוצלח יוסרו כל אלו האמצעיים ויהיה הלימוד האלוהי מושפע בשכלם מבלי‬
‫מסך מבדיל בינו לבינם‪ ,‬כמו שאמר הנביא (ירמיה ל"א) בפירוש הנה ימים באים נאם ה'‬
‫וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם‬
‫ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם‬
‫נאם ה'‪ .‬כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את‬
‫תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה כו'‪ .‬ולא ילמדו עוד איש את רעהו וכו' דעו את ה' כי כלם‬
‫ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם ה' כו'‪.‬‬
‫ובמדרש חזית (שיר א')‬
‫אמר ר' יודן בשעה ששמעו ישראל אנכי ה' אלוהיך (שמות כ') נתקע תלמוד תורה‬
‫בלבם והיו למדין ולא היו משתכחין‪ .‬באו להם אצל משה ואמרו משה רבינו תעשה‬
‫אתה שליח ופרוזבין בינותינו‪ ,‬דבר אתה עמנו ונשמעה כו' ועתה למה נמות וכו'‬
‫(שם)‪ .‬ומה הנאה יש באבדה שלנו‪ .‬חזרו להיות למדין ושוכחין‪ .‬אמרו מה משה‬
‫רבינו עובר אף תלמודו עובר‪ .‬חזרו ובאו להם אצל משה אמרו לו משה רבינו ולואי‬
‫שיגלה עלינו פעם שנית הלואי ישקני מנשיקות פיהו (שה"ש א') הלואי יתקע‬
‫‪262‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪263‬‬

‫תלמודו בלבנו כמו שהיה‪ .‬אמר להם אין זו עכשיו אבל יהיה לעתיד לבא‪ .‬שנאמר‬
‫נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה‪.‬‬
‫ירצה כי בהיות לבם שלם לא יהיו כמו עד עכשיו כי להיות למודם מזולתם כמו שיבחרו‬
‫להם המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם ה' כלומר הכרחתי אותם בכח אדנות‬
‫ולזה לא נתקיימו אבל מאותה שעה ואילך יחזרו למה שהייתה אליו כוונת האל יתעלה‬
‫ראשונה‪ ,‬ולא ילמדו עוד איש את רעהו וכו' כי כולם ידעו אתי כו'‪ .‬וכמ"ש במקום אחר‪.‬‬
‫אבל לעתיד לבא נאמר (ישעיה כ"ה) ואמר ביום ההוא הנה אלוהינו זה קוינו לו ויושיענו זה‬
‫ה' קוינו לו כו' כמו שיתבאר זה יפה סוף שער ל"ט ב"ה‪.‬‬
‫ובמקום אחר (תנחומא ס"פ אחרי) אבל לעתיד לבא אני בכבודי ובעצמי אושיע אתכם‬
‫ושוב אין אתם חוזרין ומשתעבדין דכתיב (ישעיה מ"ה) ישראל נושע בה' תשועת עולמים‬
‫כמו שיתבאר זה יפה בשער מ"ב בכמה צדדין אחרים דרוש משם כי קרוב הוא ונאות‬
‫מאוד למה שעמדנו עליו‪.‬‬
‫ראה כמה כלל זה המאמר הנכבד כל מה שאמרנו בזה הדרוש וכמה שרצינו ממנו בכאן‪.‬‬
‫גם בדרוש אשר לפניו נמצא שם בסמוך (חזי' שם) ר' נחמיה אומר בשעה ששמעו ישראל‬
‫לא יהיה לך (שמות כ') נעקר מלבם יצר הרע באו אצל משה וכו'‪ .‬מיד חזר יצר הרע‬
‫למקומו חזרו אצל משה ואמרו‪ ,‬משה רבנו יגלה עלינו פעם שנית‪ ,‬ולואי ישקני מנשיקות‬
‫פיהו כי טובים וכו'‪ .‬אמר להם אין זו עכשיו‪ ,‬אבל יהיה לעתיד לבוא הוא דכתיב (יחזקאל‬
‫ל"ו) והסירותי את לב האבן מבשרכם‪.‬‬
‫ראה דברים נפלאים ומבוארים משני העניינים שקדמו ועל המעיין למלא ביאורם כפי‬
‫דקדוקם‪ .‬ומזה נודע טוב כוונת רבי יוחנן בן זכאי (אבות פ"ב) באומרו רואה אני את דברי‬
‫ר' אלעזר מדבריכם כי בכלל דבריו דבריכם‪ .‬כי ודאי במה שאמר לב טוב יכלול כל דעת‬
‫חבריו שהיו סיוע והכנה להטיב הלב והוא מבואר‪.‬‬
‫מכל מקום נתבאר מה שכוונו חז"ל באמרם ונשא ממשה‪ ,‬כי הוא עניין נפלא מאוד‬
‫ביארוהו מאומרו כי תאמר אלי שאהו בחיקך וכו'‪.‬‬
‫וזה שהוקשה להם כי הכתוב ההוא לאו רישיה סיפיה היה לו לומר האנכי הריתי וכו' כי‬
‫תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא איש את בנו ולמה יתחיל באב וסיים באומן‪ .‬אלא‬
‫שלא על ספוק צרכי המאכל והמשקה כוונתו‪ ,‬כמו שחשב מבאר ההגדות‪ ,‬רק אל המשל‬
‫אל ההוראה והלימוד המיוחדים לו‪ ,‬כמו מלמד תורה לעמו ‪.‬ושיעור הכתוב כך הוא האנכי‬
‫הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילידתיהו‪ ,‬הוא שתאמר אלי שאהו בחיקך ללמד להם‬
‫‪263‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪264‬‬

‫תורה ולהנהיגם במצותיה כאשר ישא האומן את היונק‪ ,‬כלומר את מי אורה דעה כגמולי‬
‫מחלב ואת מי אבין שמועה כעתיקי משדים‪ ,‬החרשתי‪ .‬שאם הוא דבר קשה הנה יכולני‬
‫לסבול‪ .‬אמנם להטיל עלי טורח ומשא האב על הבנים לכדי פרנסתם‪ ,‬זה לא אוכל שאתו‬
‫כי מאין לי בשר לתת לכל העם הזה‪.‬‬
‫הנה זה הפירוש הוא כמחויב‪ ,‬ועליו נמשך זה המדרש לסמוך אליו לימוד התורה והמצוה‬
‫המיוחד למשה רבינו‪.‬‬
‫וגם אפשר שלא כוונו רק למצוא לשון שבו תיפול מלת ונשא על משה כמנהגם כי די הדבר‬
‫שיובן מעצמו בלי ספק‪.‬‬
‫ואומר כי על זה השלמות המקווה אלינו מהגלות לנו סתרי תורת משה ומצפוניה אשר‬
‫נעלמו מבעליה לסי בות הנזכרות הוא מה שבאה עליו הגדת תנא דבי אליהו (סנהדרין צ"ז‬
‫א)‬
‫שתא אלפי שני הוי עלמא‪ .‬שני אלפים תהו‪ .‬שני אלפים תורה‪ .‬שני אלפים משיח‪.‬‬
‫ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו‪.‬‬
‫כי נבוכו רבים בפירושו וגם נלחצו בו מבעלי מחלקתם ביום תוכחה ונאצה באמרם כי‬
‫לדעת בעל הגדה זו כבר בא הגואל מיום שהתחילו שני אלפי משיח‪ .‬ועד"ה מה שכוונוהו‬
‫לא זה ולא אותו ומליצינו פשעו בו‪ ,‬כי לא מצאו ידיהם ביום קרב‪ .‬ועם שכבר אמרנו‬
‫ראשונה שהוא סכלות גמורה לבקש עזר הדת מדברי מי שהוא כופר בה במעשיו ולא יחיה‬
‫עליה‪.‬‬
‫וכבר תהיה זאת תשובה כוללת לכל המאמרים‪.‬‬
‫אמנם לא נמנע מבאר כוונתם הנכונה בזה על הדרך שאמרנו וזה שהם כוונו אל זה‬
‫השיעור הנפלא משפע החכמה והצלחתה המקוה לבוא לאומה הזאת על ידי איש שלם‬
‫מאוד ודבק לאלוהיו בימיו יותר ללמד את הרבים סתרי תורת משה וסדור פרשיותיו וטעמי‬
‫מצותיה והפלגת סודותיה כמסורת קבלת מצפוני השמות הקדושים והצרופים הנוראים‬
‫שהיו בהם גדולי הנביאים וחסידי החכמים אשר מעולם משני סדרי בראשית כיד אלוהיהם‬
‫הטובה עליהם‪ ,‬ושיהיה הלמוד ההוא חזק וקיים בהם לא ינתק לעולם‪.‬‬
‫והיו משערים שכמו שהמשך זמן אלפים שנה שהיו מבריאת עולם עד שנתנה תורה על‬
‫דרך קירוב‪ ,‬כי הם האלפים שנה שאמרו (ש"ר פ"ח) שקדמה התורה לבריאת עולם מפני‬
‫שכלם נחשבו לתהו כמו שכתבנו בשער הה'‪ ,‬הספיק להכין את זרע אברהם לקבלתה‬
‫ולהוציא העולם מכלל תהו‪ ,‬כך יספיקו אלפים אחרים מלמודה והרגלה להכין בעליה לקבל‬
‫זה השפע האלוהי ע"י זה המשיח המקווה אשר יתקיים זה הייעוד על ידו‪ .‬ולזה אמר כי‬
‫אחר שני אלפים תורה ראוי שיבואו אחריהם שני אלפים משיח‪ ,‬לתשלום השבוע‪ .‬אלא‬
‫שכבר היה דואג האומר הזה ממה שלא צדקה השערתו זאת ממה שראה שכבר עברו‬
‫‪264‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪265‬‬

‫בימיו יותר משלש מאות שנה מהאלף החמישי‪ ,‬ועדיין לא ראה שנתפשט זה האור השכלי‬
‫המקווה בעולם‪.‬‬
‫ומעתה לא כוונו בעניין זה המשיח אל הגואל העתיד להשתלח לפדות אותנו מגלותנו‬
‫ולקחת לו גוי מקרב גוי כמו שחשבו‪.‬‬
‫[חזקיהו]‬
‫תדע כי להיות המלך חזקיהו איש שלם מאוד ואהוב לאלוהיו ואוהב התורה והחכמה מכל‬
‫אשר היו לפניו כי על כן נקרא פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום (ישעיה ט')‪ .‬וחז"ל‬
‫הפליגו להרבות בשבחו ואמרו (סנהדרין צ"ד ב) שהמון בני דורו ונשיהם וטפם כולם היו‬
‫בקיאים באיסור והיתר וטומאה וטהרה בקיאות נפלאה לזה אמר רבי הלל בגמרא (שם‬
‫צ"ח ב) אין להם משיח שכבר אכלוהו בימי חזקיהו כסבור שעליו נאמר (ישעיה י"א) ויצא‬
‫חוטר מגזע ישי וכו'‪ .‬ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת‬
‫ה' והריחו ביראת ה' וכי על בני דורו נאמר (ישעיה י"א) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים‬
‫לים מכסים ואינו כן כי לפי דעת החכמים כלם לא נתפשט האור האלוהי ההוא ולא נמשך‬
‫כמו שיקוה על מלך המשיח העתיד כמו שאמרנו אמנם על הקירוב או הדמיון ההוא אמרו‬
‫(סנהדרין צ"ד א) בקש הקדוש ברוך הוא לעשות משיח לחזקיהו אלא שאכלתו פגה כלומר‬
‫שעם שהיה הוא שלם על זה השיעור הנה הדור עדיין לא היה ראוי לכך‪ .‬ועתה ישמעו‬
‫החרשים ועורי לב יביטו לראות שלא כוונו החכמים במאמרים האלה אל המשיח המיועד‬
‫מפי הנביאים להוציא אותנו משעבוד מלכיות שהרי בימי חזקיהו לא נעקרו מעל אדמתם‬
‫ולא היה לישראל אז פה לאכלו‪ .‬ואם על עשרת השבטים אמר הרי לא אכלוהו מעולם‪.‬‬
‫אבל הכוונה בלי ספק אל מה שאמרנו‪.‬‬
‫[אי אפשר להגיע לשלמות בלי שחרור הגוף]‬
‫והנה אחר שרבו כמו רבו השנים ויצאו כמה שיצאו מהזמנים ולא די שלא הספיקה זכותנו‬
‫להביא אותנו אל זה השלמות אלא שנתחייבנו אחרי כן גלות שלמה והתערבנו בגוים‬
‫הרבים ולמדנו ממעשיהם אשר כל זה סיבה עצומה להתרחק השלמות הזה ממנו יום יום‪.‬‬
‫ואי אפשר לקבל זה השיעור מן ההצלחה הנפשית הרוחנית מבלתי שתוקדם אליה גאולת‬
‫הגופים ושחרורם גם הזמנת צרכיהם וסיפוקם על הדרך היותר נאות הוצרכנו שיבוא‬
‫המשיח המקווה ג"כ להושיענו תחלה מאלו השעבודים‪ .‬והוא מה שייעדו עליו כל הנביאים‬
‫אשר דברו בגלות ובגאולה מהם‪ .‬וכן אז"ל (ברכות ל"ב ב) כל הנביאים כולן לא נתנבאו‬
‫אלא לימות המשיח וכו'‪ .‬וזה כדי שנוכל לקבל אחרי כן ההצלחה הנפשה' אשר כוונו‬
‫בשלשה המאמרים שזכרנו ויחדו אותו אל המשיח הוא מה שביאר ויעד אדון הנביאים‬
‫היטב באומרו ראשונה (דברים ל') ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל‬
‫העמים אשר הפיצך ה' אלוהיך שמה‪ .‬אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה'‬
‫‪265‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪266‬‬

‫אלוהיך ומשם יקחך‪ .‬והביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והטיבך‬
‫והרבך מאבותיך‪ .‬ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוהיך בכל‬
‫לבבך ובכל נפשך למען חייך‪ .‬והוא עצמו מה שאמר ירמיה (ל"ב) הנני מקבצם מכל‬
‫הארצות אשר הדחתי' שם באפי ובחמתי ובקצף גדול והשיבותים אל המקום הזה‬
‫והושבתים לבטח והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוהים ונתתי להם לב אחד ודרך אחד‬
‫ליראה אותי כל הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם וכרתי להם ברית עולם אשר לא‬
‫אשוב מאחריהם להטיבי אותם ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי וששתי עליהם‬
‫להטיב אותם ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נפשי‪ .‬ויחזקאל הנביא (ל"ו) לא‬
‫נטה מהדרך הזה באומרו ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי‬
‫אתכם אל אדמתכם וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם‬
‫אטהר אתכם‪ .‬ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרותי את לב האבן‬
‫מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו‬
‫ומשפטי תשמרו ועשיתם‪ .‬וישעיהו (נ"ו) גם כן מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע‬
‫שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלוהיך וכו'‪ .‬כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה‬
‫לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלוהי ישראל‪ .‬וסמיך ליה הנה ישכיל עבדי ירום‬
‫ונשא וגבה מאד‪ .‬והנה כל הנביאים האלו וזולתם מאשר לא זכרנו כלם פה אחד יעידון על‬
‫הכרח שתי אלו הישועות ושגאולת הגופים תחויב להיות ראשונה אמנם סוף כל ההצלחות‬
‫היא אותה שחתמו בה בכל מאמריהם ואשר כוונו אליה בזה שאמרו עליו ונשא ממשה‪.‬‬
‫[העיקר השלישי‪ :‬וגבה ממלאכי השרת]‬
‫ואחר שנמשכנו אל מה שהביא אליו העניין והצורך הנפלא לידיעתו נשוב אל העיקר הג'‬
‫אשר עליו אמרו וגבה ממלאכי השרת‪ ,‬והוא היותר מבהיל והוא הממשלה הרמוזה בערבון‬
‫במטה אשר בידו וזה כי הוא מבואר כי כל האותות והמופתים אשר נעשו מעולם הנה אין‬
‫מטבעם שיעשו כי אם על ידי היכולת האלוהיי המושל על כל הנמצאים העליונים‬
‫המנהיגים היסודות והרקיעים כי הנהגת המציאות כולה סיבה אל נפשות הגלגלים‬
‫ומניעיהם והיכולת הזה הוא נמסר לשעה ההיא ביד הנביא או השליח העושה האות‬
‫והמופת והוא רודה בשבטו עליהם ואין ספק כלל שהוא אז לשעתו יגבה בפועל ההוא‬
‫ממלאכי השרת הן שיקראו כן הכחות הטבעיות‪ ,‬כפי מה שכתב הרב המורה פרק ו' חלק‬
‫ב'‪ ,‬או שיהיו מלאכים ממש הנצבים עליהם ושומרים תמונתם‪.‬‬
‫והנה להמצא אז זה העניין הנסיי בשפע או בתמידות כמו שיבא דיברו חכמים בלשון‬
‫מליצה נאה מאוד‪ ,‬ואמר שאין צריך לומר שהמלך ההוא המקווה יגבה מכל המלכים אשר‬
‫מעולם מבית דוד אביו אבל שיגבה ג"כ ממלאכי השרת‪ ,‬וזה כי בכל מה שעשו והצליחו‬
‫כלם לא הוציאו מערכת השמים מטבעה וסדרה כי אם לפי שעה‪.‬‬

‫‪266‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪267‬‬

‫אמנם היה השנוי בהם בא על הזרות ובעתים רחוקים ומיד חזרו העניינים ההם והמלאכים‬
‫הממונים עליהם לאיתנן‪ .‬אמנם בזמנו יהיה רוב מה שיעשה בהנהגת האומה הזאת‬
‫והצלחותיה בכל ענייניה כלליה ופרטיה‪ ,‬חוץ מהמנהג הטבעי עד שכמעט לא ישובו עוד‬
‫למנהגם כמו שאמר למעלה וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות שלא יהיה‬
‫כמו שהיה בשמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (יהושע י') ששבו מיד אל יכלתם וגבורתם‬
‫אבל שישארו בושים ונכלמים כאלו הוסרו מפקודתם‪.‬‬
‫וזה הדבר ביארו ישעיה (ס"ה) תכלית הביאור באומרו באחרית נבואתו כי הנני בורא‬
‫שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב כי אם שישו כו'‪.‬‬
‫וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה לא יהיה משם עוד עול‬
‫ימים וכו' ובנו בתים וכו'‪ .‬לא יבנו ואחר ישב וכו'‪ .‬כי כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם וכו'‪.‬‬
‫והיה טרם יקראו וכו'‪ .‬זאב וטלה ירעו כאחד וכו'‪ .‬לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וכו'‪.‬‬
‫והרי כל זה הוא מה שיורה שתוסר הממשלה ממערכות השמים ומניעיהם לבלתי משול‬
‫בענייני העולם כאשר בתחילה ותמסר ביד רועה ישראל ומנהיגן בעת ההיא אשר יגבה‬
‫כחו עליהם בזה אם מצד תמידיות סדורם ואם מצד כוללות ממשלתו על כל אחד מהם‬
‫שכל אחד מהם יש לו ממשלה ידועה כפי אשר חלק ה' אלוהינו אותם לפי אקלמים או‬
‫טבעים כמו שזכרו חכמי התכונה אמנם עליו נאמר (תהלים ע"ב) וירד מים עד ים ומנהר‬
‫עד אפסי ארץ‪ .‬והכוונה שמלכותו בכל משלה ואין מחיצה מפסקת ביכולתו כלל כמו‬
‫שמפסקת אלוהי העמים‪ .‬וכבר חשבו עבדי מלך ארם כזה על אלוהי ישראל כשאמרו‬
‫אלוהי הרים אלוהיהם על כן חזקו ממנו ואולם נלחם אתם במישור אם לא נחזק מהם‬
‫(מ"א כ')‪ .‬אמרו שזה האלוה אין כוחו אלא על הדברים הגדולים כמו שהם ההרים הרמים‬
‫בארץ או המלכים באנשים לא בעמק ולא באנשים דומים אליו והמופת להם בזה מ"ש‬
‫(שם) ואת הדבר הזה עשה הסר המלכים איש ממקומו ושים פחות תחתיהם‪ .‬ואתה‬
‫תמנה לך חיל כחיל הנופל מאותך‪ .‬וסוס כסוס‪ .‬ורכב כרכב‪ .‬ונלחמה אותם במישור אם לא‬
‫נחזק מהם‪ .‬יאמרו כי כשיהיה הכל בשוה כמו שהיה במלחמה הראשונה זולתי התחלף‬
‫ההר במישור והמלכים בפחות וימשך להם הנצחון יתברר שהסיבה היא מה שזכרוה לא‬
‫זולת‪ .‬והנה השם יתברך אשר הכל שווה לפניו בקנאתו לסכלותם אמר יען אשר אמרו‬
‫ארם אלוהי הרים ה' ולא אלוהי עמקים הוא ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידך וידעתם‬
‫כי אני ה' (שם)‪.‬‬
‫[הכח הכולל והתמידי – בידי משיח צדקנו]‬
‫סוף דבר להנתן הכח הכולל והתמידי הזה ביד משיח צדקו כמו שאמרנו‪ .‬אמרו וגבה‬
‫ממלאכי השרת והיא מליצה נכבדת מאוד‪ .‬גם בעיניך תביט כי להיות מלך המשיח מזרע‬
‫דוד המלך אשר נתנה בידו זאת הממשלה לא יתכן שיאמר וגבה מדוד כמו שאמר וירום‬
‫‪267‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪268‬‬

‫מאברהם ונשא ממשה אבל דעדיפא מיניה ודאתא מחמתיה נקטי והייתה הראיה נכונה‬
‫באומרו במערכות השמים ומניעיהם וגובה להם ויראה להם‪ .‬ועל זה אמרו ז"ל (תנחומא פ'‬
‫וארא) שעתיד ללבוש עטרה וכו'‪ .‬וע"ד שנאמר (שמות ז') ראה נתתיך אלוהים לפרעה כמו‬
‫שיבא במקומו בשער ל"ח ב"ה‪ .‬והוא הדבר הנפלא והכולל שאמרנו שנרמז בחלומו של‬
‫יוסף או ברמז הנבואות הכוללות באומרו והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים‬
‫משתחוים לי‪.‬‬
‫[פרשנות אלגורית של תולדות יוסף]‬
‫ולפי מה שהבין אבינו הזקן את הדברים האלה וידע כי לעתים רחוקים ניבא עם שגער בו‬
‫בבחינת פשוטן נאמר על נסתרם ואביו שמר את הדבר‪ .‬והוא עצמו מה שראה דניאל (ז')‬
‫בנבואותיו הכוללות אל העניינים עצמם כשאמר ומלכותא ושלטנא ורבותא די מלכות תחות‬
‫כל שמייא יהיבת לעם קדישי עליונין וכל שלטניא ליה יפלחון וישתמעון‪ .‬עד כה סופא‬
‫דמילתא אנא דניאל שגיא רעיוני יבהלונני וזיוי ישתנון עלי ומילתא בלבי נטרת ראה‬
‫דבריהם נכונים ויחדו היו תמים וירמוז ג"כ שאבינו שבשמים שמר את הדבר לקיים אתו‬
‫בשעתו ובבוא יומו‪ .‬ואחר שזכר דרך כלל את אשר יהיה באחרית הימים נעתק לרמוז‬
‫בקורותיהם אל כל מה שישיגום מהבלבולים והגלגולים עד אשר יבוא ויגיע לכלל יישוב זה‪.‬‬
‫ואמר וילכו אחיו לרעות וכו'‪ .‬הנה בפעם הזאת גם אחיו בכלל לרמוז אל ירידתם למצרים‬
‫לרעות עצמם וצאנם כמו שאמר (בראשית מ"ז) לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן וכו'‪.‬‬
‫וזה שאמר (סוטה י"א א) וישלחהו מעמק חברון מעצה עמוקה של צדיק הקבור בחברון‬
‫שנאמר כי גר יהיה זרעך‪ .‬והנה תועה בשדה ונתפס בידם ויתנכלו אותו בנכלי עצות‬
‫ומחשבות עד אשר השליכו אותו אל הבור‪ .‬והבור רק אין בו מים כמו שתעו הם בבטחונם‬
‫על שלום פרעה ואהבתו עם יוסף ואחר נתנכר להם והתחכם כנגדם שנאמר (שמות א')‬
‫הבה נתחכמה לו וגו'‪ .‬וימררו את חייהם וכו'‪.‬‬
‫והפלא מה שנאמר על גלות מצרים (זכריה ט') גם את בדם בריתך‪ .‬שלחתי אסיריך מבור‬
‫אין מים בו‪.‬‬
‫וישבו לאכל לחם והנה ארחת ישמעאלים‪ .‬יאמר כי עוד מעט שהיו יושבים בארץ לאכול‬
‫מפריה ולשבוע מטובה הנה צרה אחרת היא באה והוא גלות בבל אשר ביד נבוזראדן רב‬
‫טבחים אשר שחט את שרי יהודה ואת בני צדקיהו לעיניו ורוב רובי רבבות אשר שופך‬
‫דמם כמים והוטבלו בגדי העוברים בדם כמ"ש (איכה ד') נעו עורים בחוצות נגואלו בדם‬
‫וכו'‪ .‬סורו טמא וכו'‪.‬‬
‫והוא מה שחרד הזקן כל החרדה הזאת כשאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו טרף טורף‬
‫יוסף והוא מלך בבל שנא' בו (יחזקאל י"ט) וילמד לטרף טרף אדם אכל וכל הנביאים‬
‫מנחמים אותם ולא קבלו תנחומין והיא עניה סוערה לא נוחמה ויבך אותו אביו כד"א‬
‫(ישעיה כ"ב) ויקרא ה' וכו' ביום ההוא לבכי וכו'‪ .‬ולסוף בראות אותו חי יתנחם כמו‬
‫‪268‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪269‬‬

‫שתאמר (אונקלוס בראשית מ"ו ל') הדא זימנא מתנחם אנא כד"א (ישעיה נ"א) אנכי אנכי‬
‫הוא מנחמכם‪.‬‬
‫ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר וכו'‪ .‬הזכיר מה שהייתה השגחתו ית' עם הכנסיה‬
‫ברדתה שמה ונטה אליהם חסד ורחמים‪.‬‬
‫ויהי איש מצליח‪ .‬כמה דאת אמרת (דניאל ו') ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש וכו'‪.‬‬
‫ומרדכי בשער המלך ונחמי' הוא התרשתא‪ .‬סוף דבר נתקיים בהם (ויקרא כ"ו) ואף גם‬
‫זאת בהיותם בארץ אויביהם וכו'‪.‬‬
‫ויהי אחר הדברים האלה ותשא וכו'‪ .‬כי טרם יצאו מהגלות ההוא וטרם תחזור עטרת בית‬
‫דוד ליושנה קמו עליהם צרים צוררים כהמן בזמנו והיונים בזמנם אשר בקשו לשכחם‬
‫מהתורה ולהעבירם מברית המילה וחדש ושבת שהם קרוב לעקרים שזכרנו למעלה ולא‬
‫שמעו אליהם בדברם יום יום‪ .‬וכבר נתפשו בבגדיהם בהניחם אצלם הרבה גדולים‬
‫וחסידים מישראל שהיו כלי תפארתם ובגדי קדושתם כמה שאמר (יחזקאל ט"ז) והפשיטו‬
‫אותך בגדיך‪.‬‬
‫ויקח אדני יוסף אותו‪ .‬והוא תוקף הגלות אשר עוד העיב באפו לתתם ביד הרומיים וארך לו‬
‫שם עד שנתלה בשר המשקים ולסוף לא זכר אותו וישכחהו עד עת בא דברו לפני המלך‬
‫בכבוד גדול כמה שהיה בזה הגלות הארוך כמעט אבדה תקותינו והנביא אמר (איכה ה')‬
‫למה לנצח תשכחנו‪ .‬עד אנה ה' תשכחנו נצח ולבסוף ייקץ כישן ה'‪ .‬להביא זכרוננו לטוב‬
‫באותו עת וזמן הגנוז אתו כמו שאמר (ישעיה ס') אני ה' בעתה אחישנה‪ .‬ואז מבית‬
‫הסורים יצא למלוך מלכות שלמה ולא נהיה עוד לחרפת רעב וצמא לא רעב ללחם ולא‬
‫צמא למים גם לשמוע את דבר ה' כמו שביציאת יוסף מבית האסורים נפדו העולם מרעב‬
‫ובא שבע לעולם‪ .‬והנה שם בבית הבור בחלומו שר המשקים והאופים ופתרוניהם‪ ,‬ורמזו‬
‫הדברים ההם אשר נתנבא עליהם דניאל עודנו עצור בגלות בבל כמו שנראה מחלומותיו‬
‫ומראותיו‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר פרשה פ"ח) "בחלומי והנה גפן לפני‪ .‬גפן זה ישראל שנאמר (תהלים פ')‬
‫גפן ממצרים תסיע‪ .‬ובגפן שלשה שריגים אלו משה ואהרן ומרים‪ .‬והיא כפורחת שהפריח‬
‫גדולתן של ישראל‪ .‬עלתה נצה‪ .‬שעלתה גאולתם של ישראל‪ .‬הבשילו אשכלותיה ענבים‪.‬‬
‫גפן שהפריחה מיד הנצה‪ .‬ענבים שהניצה מיד בשלו‪ .‬וכוס פרעה בידי‪ .‬מכאן קבעו חכמים‬
‫ארבע כוסות רב הונא אמר כנגד ארבע גאולות ר' יהושע בן לוי אמר כנגד ד' כוסות של‬
‫תרעלה שהקב"ה משקה את העולם וכו'‪ .‬וכנגדן משקה את ישראל ארבע כוסות של‬
‫ישועה שנאמר (שם ט"ז) ה' מנת חלקי וכוסי‪ .‬ונאמר (שם כ"ג) כוסי רויה (שם קי"ז)‪ .‬כוס‬
‫ישועות אשא‪ .‬ישועה אין כתיב כאן אלא ישועות אחד לימות המשיח ואחד לעתיד לבא‪.‬‬
‫א"ל בשרתני בשורה טובה אף אני אבשרך בשורה טובה"‪ .‬אמנם השני רמז לו כל הרע‬
‫‪269‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪270‬‬

‫המגיע לו בהיותו בשעבוד מלכיות ובפרט ירמוז אל מלכות אדום הוא עם תליתאי ושהעם‬
‫הזה יהיה בידו‪ .‬והעוף אוכל אותם וכו'‪ .‬נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים וכו' (שם‬
‫ע"ט)‪ .‬ואם על כלוי ממונם (שם י"ד) אוכלי עמי אכלו לחם‪ .‬ולזה פתר להם בחכמה עצומה‬
‫לזה השיב על כנו לקיים הנרמז בחלומו מטוב האומה הזאת ושוב שופטיה כבראשונה‬
‫ויועציה כבתחילה וארמון על משפטו כימי עולם‪ .‬ולזה תלה ג"כ פתרונו מראשיתו וראשו‬
‫יוכיח על סופו‪ .‬וזה כלל מה שרצינו אליו בביאור איך יוכללו באלו הספורים האלוהיים‬
‫עניינים כוללים נפלאים וכוללים מכוללים עד שיוכללו בהם כל העניינים העוברים‬
‫והעתידים עד סוף כל המעשים המיועדים בתורה ובנביאים אשר עיני הש"י משוטטות‬
‫בהם ומחשבותיו העמוקות עוברות ומפולשות מראשן ועד סופן והוא עומד עליהם יושב‬
‫ומצפה להראות טוב אחריתן ותועלתן אמנם הכל צפוי ממנו ית' והרשות נתונה לכל איש‬
‫ואיש משפחה ומשפחה שבט או אומה הנמצא אצל המעשים האלו הכללים מבלי שיהיה‬
‫לו שום הכרח ואונס לשום פועל חלקי מכל אשר יעשה להם ועבדו כמו שביארנו בתחילה‪.‬‬

‫והוא עצמו מה שביארו ז"ל במאמר ההוא שזכרנו ראשונה‪ ,‬כי אנכי ידעתי את כל‬
‫המחשבות אשר אני חושב עליכם נאם ה'‪ .‬כי עם שהשבטים עסוקים בכל השתדלותם‬
‫במכירת יוסף לפי מה שעלה מעצתם ותוכן מחשבתם בחפשיות דעתם ורצונם כמו‬
‫שיתבאר‪ .‬ויעקב ויוסף עסוקים בצערם שהוא מבואר שהעסק ההוא נמשך להם מעסק‬
‫השבטים כמו שעושים כל מי שקפץ עליהם בעניין הזה שלא נקראו מוכרחים במעשיהם‬
‫אבל הם רצוניים בהם לפי מה שגזרה דעתם וחייבם ואין צ"ל בענייני יהודה שהיה עסוק‬
‫בזווגו וזיווגי בניו שהוא מבואר בתכלית הביאור שהיו פעולות חפשיות מכל מין הכרח‪.‬‬
‫אלא כפי מה שעלה מדעתם ורצונם הנה מכל אלו העסקים הנפרדים והנבדלים הפונים‬
‫איש לעניינו ורצונו הנה הוא יתעלה חושב עליהם מחשבות כוללות ומקבץ מעסקי המכירה‬
‫והצער ממנה סבות מגלגלות ובאות להביא מחשבתו הכוללת אצלם והוא הירידה למצרים‬
‫ומהעניינים הנוראים ההם הכוללים ומעסקי יהודה בזיווגי אשתו יקבץ סבות והתחלות‬
‫למחשבות היותר כוללות והוא לבראת אורו של משיח הזורח בסוף כל הקורות מכשרות‬
‫המולידים האלו ומהזכות המתקבץ לאומה מקבלת התורה אחר השעבוד הראשון ומסבל‬
‫הגליות כלם הוי מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה וכמו שאמר יוסף‬
‫בעניינו ואתם חשבתם עלי רעה אלוהים חשבה לטובה למען עשה וכו' (בראשית נ')‪ .‬יאמר‬
‫שעם שהפעולות החלקיות תתחלפנה אל העניינים הכוללים חלוף הפכי כמו שהיו‬
‫פעולותיהם הנמשכות ממחשבות רעות אליו אשר זה עדות נפלאה שאינם מכוונות אל‬
‫הכללות האלוהי אשר מגמתו אל הטוב עם כל זה מחשבת השם הכוללת לא תסור‬
‫מהמשך הטוב ההוא אל העם הרב אשר צריכים אותו‪ .‬והנה דבר נכונה בעניין זה הדרוש‬
‫הנפלא ונתברר עם זה כי אלו המאורעות הראשונות אשר לאבות הם באופן יצירה או‬
‫‪270‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪271‬‬

‫הויה לעניינים הנמשכים כלם כי על כן קראו זה הספר ספר יצירה רמוזה לראשונים ז"ל‬
‫(רמב"ן בפתיחה לס' שמות) כעניין שנאמר בסנחריב (ישעיה ל"ז) הלא שמעת למרחוק‬
‫אותה עשית מימי קדם ויצרתיה עתה הבאתיה‪ .‬ועל זה אמר המשורר (תהלים צ"ב) מה‬
‫גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך‪.‬‬

‫[ביאור סיפורי יוסף על פי פשטן]‬
‫ואחר שכבר נתבאר זה העניין הנפלא עם כל הדברים הנלוים אליו אשר נמשך הדבור‬
‫והעיון אליהם‪ .‬ראוי שנבוא אל ביאור אלו הספורים לפי פשוטן ולהתנהל אט לרגל הילדים‬
‫האלה כדי שלא להחזיקם בתכלית הסכלות והרשע אשר יראה מהם בתחילה לרדפם‬
‫בחר באחיהם הקטון הנאהב מאביהם ומכרם אותו בשצף כסף והוריד שיבת אביהם אל‬
‫תכלית היגון והדאגה ימים רבים שכבר יעברו בזה ברית ויפרו חק כל דת וכל נימוס כמו‬
‫שכתבנו אצל לקיחת הבכורה בשער כ"ג‪ .‬אבל ראוי למצוא להם שום טעם וסיבה ראויה‬
‫לבני אדם כיוצא בהם אחר שנתברר שבחפצם ורצונם עשו כל מה שעשו‪.‬‬
‫וזה יהיה בעורר כל הספקות הנופלות במעשה מצד עקר כוונתם ותכליתו ואחר כך מצד‬
‫הדברים החלקיים המביאים אליו עם קצת דקדוקי הכתובים אשר יבואו בספורו וגם‬
‫בספורים הסמוכים אליו מיהודה ובניו‪ .‬וירידת יוסף למצרים לפי הסדר שנזכרו בכתוב עד‬
‫חלומות הסריסים‪.‬‬

‫[הספקות בפרשה]‬
‫הספק א'‪ .‬הוא אשר זכרנוהו כי אין איש בארץ אשר יחטא חטא רע ומגונה כזה מבלי שום‬
‫תועלת כי מה פשעו ומה חטאתו במה שיאהב אותו אביו כמשפט צעירי הבנים‪ .‬וגם לא‬
‫בעו לה על דמיונו בתנומות עלי משכב‪ .‬עם היות עיקר בידנו דברי חלומות אינן מעלין ואינן‬
‫מורידין (גיטין נ"ב א)‪.‬‬
‫ב'‪ .‬שאחר שעלה בלבם לעשות הרע הזה ליראתם מלוך ימלוך עליהם או משול ימשול בם‬
‫איך סוכלה עצתם והוסג דעתם אחור לתת לו שארית בארץ בהשתאר אפשרות מגורותם‬
‫במקומה הרי זה באמת רשע כסיל בעניין אחד‪.‬‬
‫ג'‪ .‬למה הוצרכו להמיתו בתחבולות וערמומיות שנאמר ויתנכלו אותו להמיתו ועתה לכו‬
‫ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות‪ .‬ואמרנו חיה רעה וכו'‪ .‬היה להם להמיתו בסתר ולקוברו‪.‬‬
‫ולא עוד אלא שנראים קלי הדעת וקרובים לקבל כל טענה‪ .‬בתחילה אמרו ועתה לכו‬
‫ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות וכו'‪ .‬ותוך כדי דבור קבלו עצת ראובן שאמר אל תשפכו‬
‫דם השליכו אותו וכו'‪ .‬עוד מעט שמעו בקול יהודה שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו‬
‫וכסינו את דמו ולכו ונמכרנו לישמעאלים וכו'‪ .‬ועוד מה בצע יבקשו מזה רק להנצל‬
‫ממגורתם‪.‬‬
‫‪271‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪272‬‬

‫ד'‪ .‬וגדולה היא אלי בכל כיוצא באלו העניינים והיא שלא נמצא בתורה עונש מפורש על‬
‫חטא זה כמו שחויב מפרסומו‪ .‬ולא עוד אלא שכבר אמרו ז"ל (ב"ר פ' פ"ד) שהוא יתעלה‬
‫סייע על ידם ושלח מלאך להכין לו הדרך להגיעו לידם‪ .‬וגם הפליגו לומר (תנחומא וישב)‬
‫שכללוהו עמהם בחרם כביכול וכסה עליהם‪ .‬וכבר נתקיים בהם אשרי נשוי פשע כסוי‬
‫חטאה‪ .‬אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון וכו' (תהלים ל"ב)‪ .‬ולא עוד אלא שנתגלגל להם‬
‫מזה הרבה ריוח והצלה כמה שאמר (בראשית מ"ה) וישלחני ה' לפניכם לשום לכם‬
‫שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה‪ .‬והנה נמצאו חוטאים נשכרים‪ .‬וזה ממה‬
‫שיביא לטעות ולומר שהיו מוכרחים במעשיהם להגיע הכוונה הכוללת כמו שאמרנו אלא‬
‫שכבר נתבאר שלא יפול שום הכרח בכמו אלו העניינים והוא מבואר שאם יחשב כן יתבטל‬
‫הבחירה לגמרי בכל פעולות האנשים בהבטל הבחירה יתבטל מהות האדם ואנושותו‬
‫שאינו זולתה‪ .‬אלו הן הספקות הכוללות הנופלות בעקרו של מעשה‪ .‬ומעתה נזכור‬
‫הפרטיות על סדר הכתובים בהמשך המספר‪.‬‬
‫ה'‪ .‬אומרו אלה תולדות יעקב וכו'‪ .‬והוא ספק מפורסם אשר דברו בו רבים‪ .‬ועוד איך היה‬
‫רועה את אחיו בצאן אם הוא בן זקונים לו מצוי אצלו תמיד ולומד לפניו ולזה שלחו לראות‬
‫את שלום אחיו‪ .‬גם הכתוב יורה שהייתה זאת הפעם ראשונה ותעייתו בדרך ראיה‪.‬‬
‫ו'‪ .‬אומרו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם‪ .‬אם את אשר יראה יגיד כפרש"י ז"ל למה‬
‫אמרו ז"ל (ב"ר שם) שנענש על זה‪ .‬באמת היה לו לקבל שכר כי גלה אזן אביהם‬
‫שירחיקם מהגנאי ומהעבירה ואם לא חטאו בהנה היה לו לומר ויוצא יוסף את דבתם‬
‫רעה‪.‬‬
‫ז'‪ .‬אומרו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום כי הזכיר השנאה זה שלש רגלים‪ .‬אחת תחת‬
‫אהבת אביו‪ .‬ושני' על החלום הראשון ועל שברו‪ .‬והנה על החלום השני ופתרונו שהוא‬
‫העקר לא נזכרה השנאה רק ויקנאו בו אחיו‪ .‬גם אומרם אם מלך תמלוך אם משול תמשול‬
‫הוא כפל עניין בדברים קרובים‪.‬‬
‫ח'‪ .‬הנה אחיך רועים בשכם לך וכו'‪ .‬מה היום מימים שישלח לבקרם‪ .‬ולמה יזכיר הכתוב‬
‫מה שתעה בשדה ומה ששאלו האיש ומה שהשיבו דמאי דהוה הוה‪.‬‬
‫ט'‪ .‬מה הייתה כוונתם במה שחשבו לומר חיה רעה אכלתהו ישליכוהו על פני השדה‬
‫ויאמרו לסטים הרגוהו ויקברוהו‪ .‬ומכל מקום למה לא צוה יעקב אח"כ לחפש אחריו אם‬
‫ימצא עצם מעצמיו ובשר מבשרו ויזכה לקבורה‪.‬‬
‫י'‪ .‬מה הייתה כונת ראובן אצל אחיו באומרו אל תשפכו דם השליכו אותו וכו'‪ .‬כי מ"מ לא‬
‫יצאו משפיכות דמים‪ .‬ואיך אמר באזניהם הילד איננו ואני אנה אני בא שכבר גלה בזה‬
‫שדעתו היה להצילו מידם להשיבו אל אביו ומה הייתה כונת רש"י ז"ל באומרו רוח הקדש‬
‫אומרת כן פשיטא ופשיטא‪ .‬וגם בעצת יהודה היה להם לדעת שאם יחיוהו הישמעאלים‬
‫הנה בעל החלומות הלזה יעמד חי ואם ימיתוהו לא יצאו מכלל שופכי דמים‪ .‬ובלבול‬
‫השמות פעם יקראם ישמעאלים פעם מדינים‪.‬‬
‫‪272‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪273‬‬

‫י"א‪ .‬אומרו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני וכו'‪ .‬והלא הסירוב בהתנחמות עון פלילי‬
‫ויש בו משום קריאת תגר ורז"ל אמרו (מו"ק כ"ז ב) אין מתקשין על המת יותר מדאי‬
‫וחלילה לו כי היה לו לומר ולא יכול להתנחם שנראה המר גדול‪.‬‬
‫י"ב‪ .‬למה הפסיק הסיפור במעשה יהודה ותמר‪ .‬ומה עניין אומרו וירא שם יהודה בת איש‬
‫כנעני וכו'‪ .‬ולמה נזכר שם אביה‪ .‬ומה טעם בשמות ער ואונן ושלה‪ .‬והיותר קשה אומרו‬
‫והיה בכזיב בלדתה וכו'‪.‬‬
‫י"ג‪ .‬במה שנראה שבני יהודה נכרתו בעון השחתת הזרע והלא בן נח אינו נזהר בכך‬
‫ובמקום שאין אזהרה אין מיתה‪ .‬ומה ידיעה היה יודע אונן כי לא לו יהיה הזרע אשר‬
‫בעבורה שחת ארצה‪.‬‬
‫יד‪ .‬אומרו עד שיגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא והלא מטעם זה היה לו לדחותה‬
‫לגמרי ולמה יתן לה לשלה אף אחר שיגדל‪.‬‬
‫ט"ו‪ .‬מה ראתה תמר כי עשתה כן ומנא ידעה שיתבענה יהודה והלא אנשי המקום אמרו‬
‫לא הייתה בזה קדשה‪ .‬ואחר שכיונה לכך איך נתיקרה אליו כל השיעור ההוא בעניין‬
‫המחיר ובערבון ממנו כי קרוב היה שיקשה בעיניו זדון מאמריה וילך לו ויהיו מעשיה‬
‫בטלים‪ .‬וטעם היות תאומים בבטנה‪ .‬וזכרון שנתן האחד יד ראשונה ואחרי כן יצא וכו'‪.‬‬
‫ט"ז‪ .‬מה זה שהפליגו חכמינו ז"ל (סוטה ז' ב) בשבח יהודה במה שהכיר ואמר צדקה‬
‫ממני שאמרו הודה ולא בוש וגם אונקלוס תרגם (בראשית מ"ט ח') את אודיתא ולא‬
‫בהיתתא‪ .‬וזה שאם הייתה הקדשה מותרת בימים ההם כאשתו של אדם אחר מתן תורה‬
‫כמו שכתב הרב המורה פרק מ"ט חלק ג' או אם הותרה לו מדין יבום כאשת אח אחר‬
‫מתן תורה מאי רבותיה שיודיע שבא על אשתו וקיים את המצוה ואם הייתה לו אסורה‬
‫כאחר מתן תורה והיה לו חרפה גדולה שבא על הקדשה מדעתו או על הערוה שלא‬
‫מדעתו מי פטר את תמר מן השריפה שחטאה והחטיאה את חמיה אם הוא שגג הנה היא‬
‫חטאה במזיד הגמור‪ .‬גם יש לדעת מי עשאו שר ושופט בדבר הזה שצוה מהר הוציאוה‬
‫ותשרף והרי גם כן אין קרוב נעשה דיין וכל שכן שיעשה דין לעצמו‪.‬‬
‫י"ז‪ .‬במעשה יוסף עם אשת אדוניו כי מי הכריחה לפרסם הדבר ולפגום את עצמה היה לה‬
‫לשתוק ואם לא מצאה אז עת דודים שמא ליום אחר תשוב תפתנו ולכל אשר תחפוץ‬
‫תטנו‪ .‬וטעם הנחת בגדו אצלה ויתר הדברים‪.‬‬
‫ואחר זכרון אלו הספקות נשוב אל הביאור‪.‬‬

‫[ביאור הפרשה]‬
‫וישב יעקב וכו'‪ .‬מה שאמרו חכמינו ז"ל (ב"ר פ' פ"ד) בשעה שהצדיקים מבקשים לישב‬
‫בשלוה השטן מקטרג ואומר לא דיין מה שמתוקן להם וכו' שהרי יעקב אבינו בקש לישב‬
‫בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף‪ ,‬תתבאר כוונתם בתחילת שער שלשים בע"ה‪ .‬אמנם לפי‬
‫פשוטו למה שזכר למעלה שנתישבו עשו ובניו ואלופים בהר שעיר הוא אדום אמר הנה‬
‫‪273‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪274‬‬

‫דרך כלל כי נתיישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען שאליה נשא את נפשו בכל עמלו כי‬
‫באה נחלתו אליו מברכת אברהם ויצחק גם לעניין שזכר למעלה תולדות עשו וקצת טבעם‬
‫ותכונותיהם ומעשיהם ואשר מצא להם אמר עכשו אלה תולדות יעקב יוסף וכו'‪( .‬ה) כלומר‬
‫אלה הם בתכונותיהם וענייניהם יוסף בן שבע עשרה שנה וגו'‪ .‬ותראה מה שנמשך‬
‫מעשיהם ומקריהם‪ .‬ותהיה מלת אלה בכאן מורה על האיכות לא על המציאות‪ .‬וכן מבנות‬
‫חת כאלה (בראשית כ"ז)‪ .‬לא כאלה חלק יעקב (ירמיה י') וזולת רבים כמו אלה‪ .‬ומזה‬
‫העניין דרשו חכמינו ז"ל (ב"ב קי"ז א) לאלה תחלק הארץ‪.‬‬
‫היה רועה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו וכו'‪ .‬כמו‬
‫(במדבר י"ד) ובניכם יהיו רועים במדבר ארבעים שנה‪ .‬יאמר כי מצד שהוא נער ורך לפני‬
‫אביו לא הטיל עליו משא משמרת הצאן כאחד מבניו (ה) אמנם הוא מעצמו היה רועה‬
‫עמם במדבר כשהיו קרובים לעיר על דרך הטיול והשעשוע ושם משמרתו על בני בלהה‬
‫ועל בני זלפה ישימו עיניהם עליו מידי צאתו ובואו‪ .‬ומתוך שהיה רגיל עמהם על זה האופן‬
‫נאמר ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם (י) מה שיראה לפי פשט הפסוק הוא שאנשי‬
‫הארץ נתנו עיניהם בכת של בחורים נחמדים אשר כאלו ויקנאו מהם ויזהרו בהם‬
‫מנשותיהם וידברו עליהם כזבים כנוהג שבעולם ומתוך העתירם דבריהם יעלילום ומתוך‬
‫אומנותם ודקדקו עליהם בהנהגתם עם אחיהם והיו מרננין כך ביניהם ומושכין קול דברו‬
‫במחנותם‪ .‬והנה יוסף לא די שלא השתיקם והכחישם אלא שהיה מביא הדבה ההיא‬
‫שהיא מתפשטת ביניהם אל אביו כאלו הוא מאמת אותה‪.‬‬

‫ובמדרש (ב"ר פ' פ"ד)‬
‫ויבא יוסף את דבתם רעה וכו' ר' מאיר אומר חשודין בניך על אבר מן החי‪ .‬רבי‬
‫יהודה אומר מזלזלין בני השפחות וקוראין אותם עבדים‪ .‬רבי שמעון אומר תולין‬
‫עיניהם בבנות הארץ‪.‬‬
‫ולא אחד בהם שיאמר שיוסף העיד עליהם כך אלא שהיו חשודין על אלו הדברים כמו‬
‫שאמרנו ולא ידעתי מאין לו לרש"י ז"ל מה שכתב כל רעה שהיה רואה וכו'‪.‬‬
‫וישראל אהב את יוסף וכו'‪ .‬ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם וכו'‪ .‬הכתובים האלו מגלים‬
‫טפח ועוד בטעם השנאה וסבת כל המעשה ההוא אשר עשו‪ .‬וזה כי יעידו שאף על פי‬
‫שהיו נוהג עמהם במדת נערות ומביא דבתם אל אביהם לא על זה שנאוהו כי ידעו שהיא‬
‫מדת של נערות וכי יזקין יסור ממנה אבל כאשר ראו כי אותו אהב אביהם לבדו מכל בניו‬
‫(א) שהכוונה שלדעתם אינו אוהב מכלן אלא אותו לבד כי מ"ם מכל בניו כמ"ם מעשר מכל‬
‫(בראשית י"ד)‪ .‬הנה עלה על לבם כי הוא היה העקר אצלו ולו משפט הבכורה והברכה כי‬
‫הוא הבן הבכור לאהובה ושאחיו כלם אצלו כבני הפלגשים וכבר חשבו שיקרה להם כמו‬
‫שקרה לישמעאל ובני קטורה עם יצחק ולעשו עם יעקב וכל הימים אשר הוא חי על‬
‫‪274‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪275‬‬

‫האדמה לא יהיה להם חלק באלוהי ישראל ולא להם יהיה הזרע אשר נאמר עליו ברכת‬
‫אברהם ויצחק להיות לך לאלוהים ולזרעך אחריך וכו' (שם י"ז)‪ .‬ונתאמתה להם מחשבה‬
‫זאת כי ראו עד עתה לא זכה בברכה זו כי אם אחד מבני האבות לבד וגזרו כי זאת היא‬
‫סבת האהבה אשר אהבו והכבוד אשר כבדו במה שעשה לו כתונת פסים וכו'‪ .‬ועם מה‬
‫שאמרו ז"ל (שם) שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו‪ .‬והנה באמת אם היה הדבר כפי‬
‫אשר חשבוהו הייתה שנאתם וקנאתם אותו מצוה או זכות מחויבים על זה והיה להם‬
‫להתנכל בכל יכלתם עמו ועם אביהם לתת עליהם ברכה כמו שהשתדל יעקב ורבקה עם‬
‫עשו ויצחק כי העניין הייתה להם אחד כמה שאמרו ז"ל (שם) זה נשטם וזה נשטם זה‬
‫אחיו מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו וכו'‪ .‬כי הסיבה אחת בעינה כפי מה‬
‫שחשבוהו‪ .‬והנה עם זה נתן הטעם למה שהותר ביניהם קשר אהבת האחים וישנאו אותו‬
‫ולא יכלו דברו לשלום וכו'‪ .‬והנה עם זה יהיה מאמר ולא יכלו דברו לשלום פירוש וישנאו‬
‫אותו כלומר שהשנאה ההיא הראשונה לא הייתה שנאה גמורה אלא שלא יכלו דברו‬
‫באותו שלום המחויב לאחותם אבל עדין לא הופרה ביניהם אהבת עולם אשר עליה נאמר‬
‫(ויקרא י"ט) ואהבת לרעך כמוך‪.‬‬
‫ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו (א) כשהוסיפו להתחזק במחשבתם זאת מזריזות שכלו‬
‫ואופן מחשבותיו בחלומותיו אלו הוסיפו עוד השנאה ובטלו מדרגה שנייה מהאהבה‪.‬‬
‫וכאשר אמר שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי והנה אנחנו וכו' בראותם אומץ לבו וחוזק‬
‫דבריו אלה לא נשאר אצלם שום ספק על מה שחשבוהו ממנו ואז הוסיפו לשנא אותו‬
‫תכלית השנאה ומעתה לא נזכרה עוד שנאה בספור אבל נאמר ויקנאו בו אחיו וכו'‪( .‬י)‬
‫והוא שנתנו את לבם להרע עמו בכל אשר יכלו להדיח מעליהם הרעה כי כל לשון קנאה‬
‫הוא כאדם המתחרה לנקום נקמת דבר‪ .‬וכבר קרה להם בזה מה שקרה לשאול עם דוד‬
‫בראותו אותו מצליח בהריגת הפלשתי שנתיירא ממנו שימלוך תחתיו (ש"א י"ח)‪.‬‬
‫והנה אנחנו מאלמים וכו'‪ .‬ראה בחלומו כי על ידי תבואה ישתחוו לו ואולם באומרו והנה‬
‫תסובנה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי נרמז מה שהיה כי בפעם הראשונה גם בשנית‬
‫הם לא השתחוו לו כי לא הכירוהו אבל השתחוו לאלומתו ולצורך התבואה אשר הביאם‬
‫שמה אבל אחר שהכירוהו כבר השתחוו לו כמו שנרמז בחלום השני שאמר משתחוים לי‪.‬‬
‫המלוך תמלוך עלינו וכו'‪ .‬למה שהתחזק עליהם באומרו שמעו נא החלום הזה וכו' כאלו‬
‫הכריחם לשמוע בחזוק (ז) אמרו לו המלוך תמלוך עלינו כמו שאתה חושב מעניין חלומך‬
‫הנה זה יהיה לעתים רחוקים כי לא יתכן הכרת מלכות עד אשר נרבה ותמלוך ברוב עם‬
‫אבל בין כך אם משול תמשול בנו בעצמנו שתכריחנו לשמוע הבלי חלומותך על כרחנו וזה‬
‫טעם ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו ועל דבריו‪ .‬ואפשר שישאלו ממנו בדרך לעג אם‬
‫יהיה פתרון החלום שמלוך ימלוך עליהם ממש או אם יהיה המשל והדמיון בהם לרמוז על‬
‫ממשלת אחרים ותהיה תשובתו להם דבר המוסיף רעה ולתרגום אנקלוס שאמר המלכו‬
‫‪275‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪276‬‬

‫את מדמי לממלך עלנא כו'‪ .‬יראה שיאשימוהו על דמיונותיו המשובשות והגסות שמביאות‬
‫אותו לחלום כך כמו שאמרו (ברכות נ"ו א) הרהר וחזא‪.‬‬
‫ויחלום עוד וכו'‪ .‬בהישנות החלום נתבאר עיקר הגדולה כמו שאמרנו (ו) ומשם ואילך‬
‫ויקנאו בו אחיו‪.‬‬
‫וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם וכו'‪ .‬כיון שהותר להם להרע עמו או שחויבו בכך כמו‬
‫שאמרנו חשבו מחשבה בהמסר בידם במקום רחוק מאביו ויעשו בו כרצונם והיא מה‬
‫שהלכו לרעות את צאן אביהם בשכם כדרך יום ביניהם כי ידעו שילך שם יוסף כמנהגו‬
‫שהיה רועה את אחיו והוא מה שדקדקו חכמינו ז"ל (ב"ר פ' פ"ד) מנקודות מלת את‬
‫ואמרו לרעות את עצמן כי זאת עיקר כוונתם והוא מה שאמר הזקן הלא אחיך רועים‬
‫בשכם לך ואשלחך אליהם וכו'‪( .‬ח) שנראה שנתחדש אז העניין ההוא שלא הורגל ביניהם‬
‫אמנם לרצונו שלא יתעכב לשם רק שישוב ליומו או מחרתו להיות עמו זרזו שישיבהו דבר‬
‫גם לוה אותו עד עמק חברון ושלחו בשלום‪.‬‬
‫וימצאהו איש והנה תועה וכו' (ד) לא רצה האל יתעלה לדחות זה המעשה ולהרחיק‬
‫תקלתו מעלהם אדרבא הזמינו לפניהם אם זה האיש כמדרשו (שם) או נתנו לעשות אם‬
‫הוא כפשוטו להודיע לבני האדם גבורותיו יתברך בכל מה שכתבנו בעניינם אשר בשער‬
‫והוא כי העניינים הכוללים אשר חשבם חכמת האל יתברך לא יסבו בשום פנים ואף כי‬
‫ישתדלו האנשים לנגדם ולדחותם בכל יכולתם לא יוכלו שאפילו המעשים המנגדים יסייעו‬
‫הגעתם וכמה שאמר (בראשית נ') ואתם חשבתם עלי רעה אלוהים חשבה לטובה כאשר‬
‫פירשנו‪ .‬ולפי שהיה עניין התעיה שהיה יוצא מהדרך הסלולה לבקש אותם אחר ההרים‬
‫כמשפט הרועים שאלו האיש מה תבקש כי דרך מבקש לו ומשם חשב יוסף שהאיש ההוא‬
‫היה מכירו והשיב את אחי אנכי מבקש שמק"ו היה מכיר את אחיו הגדולים ממנו‬
‫והמפורסמים במלאכתם ואמר הגידה נא לי איפה הם רועים כי לרוב מקניהם והתפשטות‬
‫העדרים חשב שאי אפשר שלא יראם בבואו אצל שום הר או גבעה‪.‬‬
‫נסעו מזה וכו'‪ .‬אמר לו אחשוב שאותם שאתה מבקש כבר נסעו מזה הגבול כי שמעתי‬
‫רועים אומרים נלכה דותינה ודאי הם אחיך אשר אתה מבקש‪ .‬ולדעתי למה שתלה‬
‫הנסיעה משם בהליכתן לשום מקום וכן לא יעשה וכל שכן בייחוד מקום מצויין והוא ידוע‬
‫שכל מקום שיתנועעו אליו זולתו יהיה סבת הנסיעה מאשר הם שם‪ .‬לזה אמרו חכמינו ז"ל‬
‫(רש"י וכ' רא"מ מב"ר ולפנינו ליתא) הסיעו עצמן מן האחוה‪.‬‬
‫כי שמעתי אומרים נלכה דותינה וכו'‪ .‬כי הנה בזה נתלה המסובב בסבתו העצמית ומזה‬
‫שהיה מלאך שאם לא כן מי הגיד לו סודותיהם‪ .‬והרמב"ן ז"ל נתן טעם לדבריהם ואמר‬
‫שכיון שהוא מלאך למה ידבר כמסתפק ואין טעם לדבריו כי ידבר דרך גבר בעלמא כי כן‬
‫נראה לו וכמו ששאלו מה תבקש‪.‬‬
‫ויראו אותו מרחוק וכו'‪ .‬ויתנכלו אותו וכו'‪ .‬הנה כל האחים היו מסכימים לדעת אחד‬
‫להשתדל בכל עוז לדחות מעליהם הרעה ההיא אשר חשבוה אמנם בעניין ההשתדלות‬
‫‪276‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪277‬‬

‫היה ביניהם חלוק דעות (ג) מהם היה דבר קשה בעיניהם להרגו מפני אביהם כי ישמע‬
‫ויעשה רעה גדולה ומרה ולא ישקוט כל הימים מרדוף אחר בקשת ההורגים לקחת נקמתו‬
‫מהם ויכריח אותם לזה קל וחומר ממה שעשו במעשה דינה‪ .‬וקצתם היו מפקפקים ויראים‬
‫לנפשם אולי הייתה דעת עליון מסכמת עם דעת אביהם במה שחשבו ממנו ויתחייבו‬
‫לשמים (ב) והיה רובם חושבים מחשבות ונכלים להמיתו באופן שיצאו מזה ומזה ודוגמת‬
‫זה נאמר בירמיהו (י"ח) לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן ועצה‬
‫מחכם ודבר מנביא‪ .‬לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו‪ .‬ירצה נחשוב מחשבות‬
‫איך נוכל אליו מבלי שיבוקש דמו מידנו מפני היותו כהן ותורה יבקשו מפיהו ומבלי שיאבד‬
‫עצה מחכם ודבר מנביא אם נצטרך אל שום דבר מאלו ממנו‪ .‬ועתה הנכון בזה הוא שנלך‬
‫ונכנו בלשון‪ .‬ירצה נשים עליו דופי מצד לשונו ונאמר שהוא איש טמא שפתים מוציא דבה‬
‫על האנשים ומדבר עליהם רעה ועם זה יתבזה בעיני ההמון ולא ישמעו אליו ואנחנו‬
‫חשבנוהו להקשיב ממנו מה שיישר בעינינו ומה שלא נרצה בו גם בעיניהם לא יאמן והוא‬
‫מה שאמר (שם) הקשיבה ה' אלי ושמע לקול יריבי הישולם תחת טובה רעה כי כרו שוחה‬
‫לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה‪ .‬ירצה כחסדך זכר לי אתה שאין מדרכי לומר‬
‫לך רע מהרשעים כמותם כ"ש מזולתם‪ .‬וכן בכאן אחר התיעצם והתנכלם אליו מאלו‬
‫הצדדים אמרו ועתה לכו ונהרגהו וכו'‪ .‬אמר שיצאו מעצתם זו שלשה עניינים כל אחד מכוון‬
‫אל השקפת תכליתו מאלו השלשה דברים שזכרנו‪ .‬וזה כי למלט נפשם מאשר יזמו‬
‫הסכימו בהריגתו‪ .‬ולצאת מידי אביהם אמרו ונשליכהו באחד הבורות וכו'‪ .‬כי זה מה‬
‫שיכריחהו להתנחם ממנו ולהתייאש מהנקמה כי אחר שלא נמצא ממנו דבר רק הכתנת‬
‫בידוע שלא הרגוהו לסטים שא"כ היו נוטלים הכתונת הפסים אשר עליו ועוזבים את‬
‫הנבלה (ט) אלא חיה רעה באה ובלעתהו כמות שהוא רק הכתונת שנפלה מעליו בטרפה‬
‫אותו ומעתה אין דורש ואין מבקש והנה בזה כוונו היטב כי כך עלה בלבו של אביו שנאמר‬
‫ואומר אך טרף טורף ולא ראיתיו עד הנה‪ .‬והנה לצאת מידי שמים אמרו ונראה מה יהיו‬
‫חלומותיו וכו'‪ .‬ירצה וגם לפי דרכנו (י) נראה אם יש ממשות בחלומותיו אם לא כי אם מאת‬
‫אלוהים המה הנה אין מעצור לו להושיעו מידנו ומיד חזקים ממנו על ידי סבות וגלגולים‬
‫מדעתנו ושלא מדעתנו וכדבר שנאמר (תהלים כ"ב) גול אל ה' יפלטהו וכו'‪ .‬והלא יתכן לו‬
‫יתברך לעשות כן למנוע אותנו מבוא בדמים אחר שאין אנו מכוונין להכעיסו ואם אינו‬
‫מושיע הנה אין בחלומותיו ממש ואהבת אבינו אתו ורצותו בו על השיעור ההוא הנה הוא‬
‫חמס אלינו והוא גם הוא סבב על עצמו הרעה ודמו בראשו ואנחנו נקיים והנה בזה גם כן‬
‫לא נטו מאוד ממה שהיה וכבר דחה הרמב"ן ז"ל זה הפירוש מפני מאמר חכמינו ז"ל‬
‫(ב"ר פ' פ"ד) רוח הקדש אומרת וכו'‪ .‬אמנם לדעתי זה היה העקר ועל דא סלקי ונחתי ככל‬
‫אשר יתיעצו מכאן ואילך למען אשר לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם‪.‬‬
‫וישמע ראובן ויצילהו וכו'‪ .‬כבר ביאר הכתוב כונת ראובן שהייתה להצילו ולהשיבו אל‬
‫אביו (י) ואולי היה בדעתו לדבר עמו על העניין ההוא כי הוא יסיר המשטמה והשנאה‬
‫‪277‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪278‬‬

‫מביניהם אמנם הוכרח לדבר עמהם לפי דרכם ואמר אחר שרצונכם לראות מה יהיו‬
‫חלומותיו אין לכם להכותו נפש בידים כי אם אתם בוחרים לשפוך דם נקי ליתנו עליכם מי‬
‫ימנע אתכם מבוא בדמים הנה הוא באסונו ימות ואת דמו מידכם יבקש כהורגים במקדש‬
‫כהן ונביא ולאו בכל שעתא מתרחיש ניסא ליתן כעפר חרב ההורג או לעשות שיש צואר‬
‫הנהרג אמנם הראוי לכם לעשות כדי שתתנו מקום לשום הצלה אם תזדמן מאת השם‬
‫יתברך שתשליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר אשר אין בו מים לא אל הבורות ההמה‬
‫אשר אמרתם שהם עמוקים מרפש וטיט הרבה מאוד ויד אל תשלחו בו כי בזה תהיה‬
‫ההצלה אף על פי שהיא רחוקה אינה נמנעת מצדו ומצדיכם‪.‬‬
‫למען הציל אותו וכו'‪( .‬י) כתב רש"י ז"ל רוח הקדש אומר כן והכוונה לו שדברי רוח‬
‫הקדש נמשכין מתחילת הפסוק לסופו אמר להם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו וכו'‪.‬‬
‫למען הציל אותו כי אין בכתוב רק הדבר וסבתו שאם היו הדברים הראשונים ספור‬
‫המעשה היה לו לומר ואחרי כן למען הציל אותו וכו'‪ .‬והוא מבואר אם יושם אליו לב‪ .‬ואולי‬
‫שרצה לדידי אידי ואידי שפיכות דמים הוא אבל אם על כל פנים לא תרצו להסתלק מוטב‬
‫שתשליכו אותו אל הבור וכו'‪ .‬והוא אשר אמר אחרי כן (בראשית מ"ב) הלא אמרתי אליכם‬
‫לאמור אל תחטאו בילד ולא שמעתם‪.‬‬
‫וישאו עיניהם וכו'‪( .‬י) יאמר שמצד משאם הכירו מרחוק שהיו ישמעאלים דרך כללי שכן‬
‫היה דרכם להוריד הסחורה ההיא למצרים ומצד זה הייתה עצת יהודה לכו ונמכרנו‬
‫לישמעלים‪ .‬אמנם כשהגיעו אליהם הוסיפו בם ידיעה מיוחדת שהיו מדינים שהייתה‬
‫משפחה מיוחדת או במקום מיוחד מהם והם ישמעאלים ומדינים‪ .‬ולזה יצדקו הכתובים‬
‫כלם ולא נצטרך לפשרת הרמב"ן ז"ל שהיו הסחורות מהמדינים והגמלים מהישמעאלים‬
‫כי הוא דבר זר וגם שלא נתן ליכתב בספור‪.‬‬
‫מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו (ג) אחר שהסיע אותם ראובן מההריגה‬
‫בידים ויהודה לא ידע שכונתו להשיבו אל אביו יעצם לפי דרכם ואמר כיון שהשלכנו אותו‬
‫במקום שימות בלי ספק מה בצע במה שנהרוג אותו על זה האופן וכסינו את דמו כלומר‬
‫שנכסה את דמו שלא ישפך לעינינו סוף סוף אנו הורגים אותו בידים ולא יצאתם מידי‬
‫שמים‪ .‬אמנם אשר אראהו אני לכו ונמכרנו לישמעלים וידינו אל תהי בו כלל כי אחינו‬
‫בשרנו הוא‪ .‬ואין לגלגל עליו המיתה בשום פנים‪ .‬ומעתה אם מאת ה' היו חלומותיו הרבה‬
‫ריוח והצלה לפניו והטוב בעיניו יעשה‪ .‬ואם רוע יצרו הסיתו בנו כבר יתהפך דמיון‬
‫ממשלתו ומלכותו לשפלות ועבדות עולם אשר הוא תכלית ההרחקה‪ .‬וישמעו אחיו כי‬
‫הייתה עצה הגונה ויעברו אנשים וימכרו וכו'‪ .‬וכבר עמדו על העצה הראשונה כעניין‬
‫אביהם כמו שאמר ויקחו את כתונת יוסף וישחטו וכו'‪.‬‬
‫וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו (י) לפי שהמוסכם מדעת‬
‫כלם לתת לו שארית ופליטה מה‪ .‬ויעבור והנה איננו חרד בפניהם חרדה גדולה שמא‬
‫בפתע נאכל מחיות רעות ואולי שחשדם עליו‪.‬‬
‫‪278‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪279‬‬

‫וישלחו את הכתונת וכו' ויכירה ויאמר וכו' יעיד כי כאשר חשבו כן נתדמה אליו וגזר‬
‫כתונת בני זה מה שיחייב שחיה רעה אכלתהו וכו' כמו שאמרנו‪( .‬ט) ולזה נתייאש‬
‫מהבקשה והחפוש אחריו כמו שרצו‪ .‬הוא דכתיב ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו‬
‫ויתאבל על בנו ימים רבים דמאימתי מתאבלים על ההרוגים משנתייאשו מהם (שמחות‬
‫פ"ב ה' י"א)‪ .‬וי קומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וכו' למה שנתרחק זה המעשה ממה שיסדו‬
‫דוד באומרו (ש"ב י"ב) ועתה מת למה זה אני צם וכו' כמו שביארנוהו בשער הקודם לזה‬
‫אמרו ז"ל (תנחומא ויגש) שלא היה מתאבל אלא על עצמו שהייתה קבלה בידו שאם ימות‬
‫אחד מבניו בחייו שירד לגיהנם‪ .‬ועל זה אמר כי ארד אל בני אבל שאולה‪ .‬ומזה העניין‬
‫וצורך מציאות כל השבטים יחד להיות בנין בית ישראל על מכונו ידובר בשער ל"א ב"ה‪.‬‬
‫ויש שאמרו (ב"ר פ' פ"ד) שלא נגזרה גזירה שישתכח מהלב רק המת ממש‪ .‬אבל לא על‬
‫החי כסבור שהוא מת‪( .‬יא) והנכון בעיני גם כן כי מצד יראת שמים לא קבל התנחמות‬
‫ממנו‪ .‬כי ראה שבעונו מת בנו ואם יתאפק מצערו ויסירנו מלבו יצטרך להוסיף לו מכה‬
‫רבה על זאת כדרך שעושים למי שמכין אותו מכת מרדות ולא יוסר בא' שמכין אותו עוד‪.‬‬
‫והוא מה שפירש הכתוב באומרו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה‪ .‬ירצה‬
‫כי מיאונו להתנחם היה לפי שרצה לרדת באבלות בנו זה שאולה ולא יצטרך לחדש עליו‬
‫אבל אחר בטרם ימות‪ .‬וזה אינו קריאת תגר אבל היא כוונה רצויה ומדה שלמה והעושה‬
‫בהפך זה הוא כפורע שטרו ואינו קורעו וכו'‪ .‬וזה עצמו אמר איוב אם אמרי אשכחה שיחי‬
‫אעזבה פני ואבליגה יגורתי כל עצבותי ידעתי כי לא תנקני (איוב ט')‪ .‬והכוונה רצויה‬
‫והפירוש מבואר‪.‬‬
‫והמדנים מכרו אותו וכו'‪ .‬יאמר שכבר נגמרה כוונתם במה שהורידוהו למצרים מקום מלא‬
‫כשפים שאין עבד יוצא משם לעולם‪ .‬אמנם שכבר הייתה עליו שם יד ה' במה שבא אל יד‬
‫פוטיפר סריס פרעה וכו' אשר הייתה סיבה ראשונה למלאת דבר ה' בחלומותיו אשר סיפר‬
‫להם‪ .‬אמנם לפי שעברו עליו ימים ולא שמעו ממנו דבר נתייאשו ממנו ולא היה עוד דעתם‬
‫אליו‪ .‬וגם כי באו אחר כך מצרים מפני הרעב לא זכרו ולא שתו לבם שחשבו‬
‫שהישמעאלים מכרוהו או הוליכוהו לארץ רחוקה מאוד וה' העלים מהם למען הקימו‬
‫מזימות לבו להורידם לצורך הצירוף והזקוק להיותם ראויין לעבוד את ה' בצאתם משם‬
‫כמו שכתב בתורה האלוהית בראש עשרת הדברים (שמות כ') אנכי ה' אלוהיך אשר‬
‫הוצאתיך מארץ מצרים וכו' כי הוא היה המקום הראוי והנאות לכל האותות והמופתים‬
‫אשר יעשו שם לפרסם שמו ית' בעולם‪( .‬ד) וזהו מה שכוונו ז"ל באומרם (תנחומא וישב)‬
‫שכללו האל יתברך עמם בזה המעשה ושנכנס בחרמותם כביכול שאלמלא לא החרימו הם‬
‫על הסוד היה לו יתברך להחרים לקיים עצתו הנפלאה עם היות שלא היה מהכרח‬
‫שתעשה על ידם ועל האופן ההוא כמו שאמרנו והנה לזה שכונתם לשם שמים לא היו‬
‫ראויין לעונש כלל אבל היה להם שכר טוב בעמלם‪.‬‬

‫‪279‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪280‬‬

‫[יהודה נפרד מאחיו]‬
‫ויהי בעת ההיא וירד יהודה וכו' (יב) אחר שהראה בספור הראשון זה השיעור מזה‬
‫העניין הנפלא רצוני מהגיע הכוונות הכוללות ממפעלות אלוהים עם שלוח הבחירה‬
‫האנושית לגמרי סמך זה הספור השני אשר יתבאר זה ממנו ביאור יותר חזק ומבואר וזה‬
‫שאין ספק שהייתה מחשבה כוללת אצלו יתברך להוציא מיהודה ותמר הזרע אשר יצליח‬
‫לעשות מלוכה בישראל כי היא הייתה הגונה לזה אם מצד עצמה ואם מצד היותה בתו של‬
‫שם כמו שאמרו ז"ל (ב"ר פ' פ"ה)‪ .‬והנה בעת שרצה יהודה להפרד מאחיו כי לא יוכל‬
‫לראות ברעה אשר ימצא את אביו בימי אבלו הניע לבו אותו לנטות עד איש עדולמי ושמו‬
‫חירה וכבר נתחדשה בזה סיבה קרובה לקחת לו את תמר לאשה כי שם ביתה‪( .‬יב)‬
‫אמנם נתרחק העניין לנטות יהודה אחר רצונו ביופי ובממון כמו שמשמע באומרו וירא שם‬
‫יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה כי ראה אותה יפה ובת איש מיוחס‬
‫מסוחרי הארץ ולזה היה מה שהיה מהיות בניה רעים וחטאים לה' מכל מקום כבר חזרה‬
‫מחשבת הש"י להקרב כשראה יהודה ליקח אשה לער בכורו ושמה תמר אמנם מחשבתו‬
‫של ער ובחירתו הרעה התנגדה לזה אשר מנע ממנה פרי בטן בצד מהצדדים כמו שיובן‬
‫מהעניין עצמו וכמו שקיימו חכמינו ז"ל (יבמות ל"ד ב) (יג) והנה בן נח המבטל פריה‬
‫ורביה חייב מיתה שהרי היו מצווין על פריה ורביה ואזהרתם זו היא מיתתם ולזה וימיתהו‬
‫ה' ועם היות שכבר נתרחקה בזה מחשבתו יתברך לא הקפיד ולא נשאו פנים וכבר חזרה‬
‫המחשבה האלוהית להקרב כשאמר יהודה לאונן בוא אל אשת אחיך ויבם אותה וחזרה‬
‫ונדחת לבחירת אונן הרעה גם הוא דכתיב וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל‬
‫אשת אחיו כו'‪( .‬ג) ואחשוב שעניין שבושו היה שחשב שלא חלה מצות פריה ורביה על‬
‫זקיקת יבמים כיון שהזרע אינו לעצמם אלא להקים שם לאחיו ושהוא אינו מצוה לפרות‬
‫לזולתו ולזה שלא ימות גם הוא כאחיו שהשחית הזרע שהיה לו והנה טעה בזה‪ .‬ועוד‬
‫שכבר היה לו אשת אח שלא במקום מצוה וחייב מיתה מדינם שהיו מצווין על העריות‪.‬‬
‫(יד) ומעתה נדחית מחשבה זו מדעת יהודה עד יגדל שלה ואין כונתו לשיהיו לו שלשה‬
‫עשר שנים ויום אחד רק שיגדל ויבא בימים ויקנה דעת ויראת שמים לבלתי יחטא במה‬
‫שחטאו אחיו וימות כהם וזאת הייתה דחיה שאין לה גבול דסבר כיון שנדחית נדחית והרי‬
‫היא השטאה בטענה‪ .‬והנה שמות הבנים האלו הוכיחו על סופן‪ .‬ער‪ .‬כלומר כתבנו את‬
‫האיש הזה ערירי גבר‪ .‬אונן כי נפשו עליו תתאונן ותאבל‪( .‬יב) ושלה גם המקום אשר‬
‫ילדתו אמו בו מסכימים למה שבו השלה וכזב יהודה אביו בתמר באומרו שבי אלמנה בית‬
‫אביך עד יגדל שלה בני והיה בכזיב כמו שאמרנו‪ .‬ובמדרש (ב"ר פ' פ"ה) ער שהוער מן‬
‫העולם‪ .‬אונן שהביא אנינה לעולם‪ .‬שלה פסקת‪ .‬ואשר אמרנו הוא הנכון‪ .‬והנה עם זה כבר‬
‫הייתה יושבת תמר שוממה בית אביה עד שנאמר וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה‬
‫כו' ויוגד לתמר כו' ותסר בגדי אלמנותה כו' לפי שלא הבינה תמר ממה שאמר לה יהודה‬
‫עד יגדל שלה בני רק העניין הראשון וראתה שכבר הגיע זמן ולא נשאו וחשבה שמא‬
‫‪280‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪281‬‬

‫שכחה מלבו (טו) לזה הסכימה בדעתה להסיר בגדי אלמנותה מעליה ולהתכסות בצעיף‬
‫נאה ולהתקשט ולהזדמן לו במקום קרוב לעירה שהוא על דרך תמנתה כדי להתראה‬
‫לפניו ביום נחמתם ושמחתם אולי תשא חן וחסד לפניו ויצוה אותה ללכת עמהם ומתוך‬
‫מזמוטי השמחה יתננה לו לאשה‪ .‬והנה זאת באמת הייתה עצה טובה והגונה אלא‬
‫שנמשכה באופן אחר שנאמר ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה לא שכסתה‬
‫פניה לשם זנות כי כאשה צנועה ועצובת רוח באה לשם והנה היא כסתה פניה כמנהג‬
‫הנשים הכשרות כסבורה שכשיבא שם יהודה או אחר מהבאים עמו יגשו אליה וישאלו‬
‫אותה מי את או אנה תלכי ואז תשיב אמריה לו ויכירוה וימשך מה שעלה על לבה אמנם‬
‫כסוי פניה זה היה סיבה שלא הכירה וחשבה לזונה מצד מקומה ובלי שום שאלה וחקירה‬
‫מיהר לומר אליה הבה נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו היא והנה היא בשומעה את‬
‫דבריו שנשתנה העניין אל מה שלא עלה על לבה ראשונה ולפי שכבר היה הדבר ההוא‬
‫מותר בימיהם למצות ייבום בחרה בודאי של חמיה יותר מספק של בנו והשיבה לו דבר‬
‫על פי דבריו ותאמר מה תתן לי כי תבא אלי כדי לקבוע בלבו מה שחשבה לזונה ולא יתן‬
‫לב להכרתה וגם להמציא סימנים נזכרים ונעשים ביניהם להיות עדות בידה לעת הצורך‬
‫והוא כי לכל זונות יתנו שכרה לאחר מעשה וזו שאלה קודם ולא עוד אלא שלא האמינה בו‬
‫בשישלח הגדי בלא ערבון ועוד העזה פניה לקחת מאתו החותם והפתילים והמטה וכל זה‬
‫ממה שיורה ספורו שלא הייתה כונתה רק מצות הייבום ולהקים זרע מהאיש החשוב ההוא‬
‫ולבנות ממנו בית מלכות בישראל וכמו שנאמר ויתן לה ויבא אליה ותהר לו‪ .‬וכבר דברנו‬
‫בראשונה ברמזים הנוראים שהכניסה רוח הקדש תחת דברי פשרתה וכבר השתדל‬
‫יהודה לקחת הערבון מיד האשה כדי שלא ימצאו כלי תשמישיו בידה מפני הגנאי וכשלא‬
‫מצא אמר תקח לה פן נהיה לבוז מצד פרסום הבקשה ואם מצד אמות דברו כבר שלחתי‬
‫הגדי הזה שהוא טוב ובידך שאתה איש חשוב ולא מצאתה ומה יש לי עוד‪.‬‬
‫ויהי כמשלש חדשים וכו'‪ .‬לפי שהייתה שומרת יבם הייתה במיתה אצלם ואולי שהיה‬
‫מנהגם להחמיר על האשה בשריפה והודיעו הדבר ליהודה אם אולי בא אליה הוא או שלה‬
‫בנו כי לשניהם הותרה בזמנם ונפטרה מהמיתה‪ .‬והוא אמר הוציאוה ותשרף (טז) כלומר‬
‫אנחנו לא קיימנו בה מצות יבום לפיכך עשו מה שתרצו ולזה היא מוצאת וכו'‪ .‬והראשונים‬
‫(רמב"ן וישב) למדו מכאן שהיה יהודה שר ושופט בארץ‪ .‬ואין צורך‪ .‬אלא שכיון שאמר‬
‫יהודה שלא הייתה ידם בה היו מוציאים אותה לשריפה בדינם ורבותינו ז"ל אמרו כי‬
‫הייתה בתו של שם והיה כהן לאל עליון ודינה בשרפה כמו שאמר הכתוב את אביה היא‬
‫מחללת באש תשרף‪ .‬ואפשר כי היה זה בדינם כמה שאמרו המושלים מי שאש התאוה‬
‫להבתו מהר תעבירו באש וטהר‪.‬‬
‫והיא שלחה אל חמיה מצד אחר שלא ידעו השופטים לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה‬
‫וכו' הכר נא וכו' וכשהכיר הדבר והודה שהיה ממנו פטרו אותה מדינה כי לה הצדקה ולי‬
‫בושת הפנים אם במה שכבר שאלו את פיה וכחשה ואם במה שנתפרסם שכיון בה לביאת‬
‫‪281‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪282‬‬

‫הפקר כאחד הרקים‪ .‬וזה שאמר צדקה ממני (טז) ירצה אף על פי שצדקתי במעשה הזה‬
‫כיון שנזדמנה לי אשתי אבל היא צדקה יותר שנתכונה לשם שמים וכמו שאמר רב חייא‬
‫בר אשי אנא מיהא לאיסורא איכווני (קדושין פ"א ב) ולזה נחשבה לו הודאה זו למצוה‬
‫כמה שאמרו ז"ל בכמה מקומות (סוטה י' ב)‪ .‬והנה על צדקת האשה הזאת ויושר לבבה‬
‫במעשה הזה שהיה ברגלה ממנו שמץ דבה אמרו הזקנים בשער בית דינו של יהודה‬
‫כאשר לקח לו בועז את רוח המואביה לאשה אחרי אשר באת אליו אל הגורן בעוד לילה‬
‫ושכבה בחיקו ואמרה (רות ג') ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה כסבורים שיש לו‬
‫עליה שום חשד של פריצות אמרו לו יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה וכו'‬
‫ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה וכו' (שם ד')‪ .‬ירצה לא תחשוב עליה שום‬
‫דופי על זה כי מאת הש"י הייתה זאת ויתן ה' אותה עם שהיא מעצמה באה אל ביתך‬
‫לשכב בחיקך כרחל וכלאה אשר יצאו גם כן בצד מה מדרך הצניעות לקיים זרע מהצדיק‬
‫זאת אומרת (בראשית ל') הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי וזאת אומרת (שם) אלי תבא‬
‫כי שכר שכרתיך והייתה צדקתם עומדת לפניו יתברך עד שבנו שתיהן את בית ישראל‬
‫ועוד יהיה ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה ע"י שישבה בפתח עיניים על הדרך‬
‫ומסרה עצמה לחמיה כסבור שהייתה זונה וכבר רוח הקדש העידה שממנו יתברך יצאו‬
‫הדברים (מכות כ"ג ב) שנאמר צדקה ממני‪ .‬והנה הביאו דוגמתה אם במעשה ואם ביחס‬
‫שכלן היו ראשונות לקרבתם תחת כנפי השכינה וכבר כתבנו זה בפירוש המגלה ההיא‪.‬‬
‫ולא יסף עוד לדעתה לפי שיהיה עול אצל שלה בנו שמנעה ממנו ולקחה לעצמו‪.‬‬
‫ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה (טו) גם זה נראה מהשגחת הש"י במעשה הזה‬
‫שתתעבר בביאה ההיא משני בנים להקים שם לשני אנשיה המתים ואף על פי שזקיקת‬
‫יבם אחד אמרה תורה ולא זקיקת שני יבמים (יבמות ל"א ב) אפשר דבמקום יבום האב‬
‫וזמנו שאני‪ .‬והעד המוכיח על זה מה שתחשוב התורה בכל מקום (במדבר כ"ו) בני יהודה‬
‫ער ואונן ושלה ופרץ וזרח וימת ער ואונן בארץ כנען כי מה תועלת בזכרון המתים שכבר‬
‫מתו זה כמה שנים מבלי שהיה בזכרונם שום טעם כבני אהרן שהיו נזכרים (שם) לפי‬
‫שהגיעו לכלל כהונה ולהודיע למה נתכהן אלעזר תחת אביו והוא כי מתו נדב ואביהו ובנים‬
‫לא ה יו להם והפלא מה שכ' בפר' פנחס בני יהודה ער ואונן וימת ער ואונן בארץ כנען ויהיו‬
‫בני יהודה למשפחותם לשלה משפחת השלני לפרץ וכו' הורה שעקר בני יהודה ותולדותיו‬
‫היו ער ואונן והוא בסוד הייבום‪ .‬ואולי שלסיבה זו נתרוצצו הבנים בעת לדתה כי לכל אחד‬
‫מן המתים היה דין קדי מה אל הייבום בצד מה כי ער הבכור כבר זכה ראשונה אלא‬
‫שנתרוקנה זכותו אחרי כן לאונן להיותו אחרון‪ .‬ואצל בכורת יעקב כתבנו שמשם ואילך לא‬
‫הייתה בכורה בלי שום תגר‪ .‬והנה קשרה המיילדת השני על ידי זרח כסבורה שהיא‬
‫נותנת סימן על הבכור כדי שלא יתערבו ואחר היה סימן לקטון‪.‬‬

‫‪282‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪283‬‬

‫והנה עם זה נתבאר גם כן מתוך הספור הזה איך היו כל הפעולות החלקיות או רובן‬
‫מנגדות אל הכוונה הכוללת האלוהית לבראת אורו של משיח ועם היות שכלם היו‬
‫באפשרותם והמה בחרו בדרכם ועשו כרצונם ולסוף סוף עשה ה' אשר זמם בתחילת זה‬
‫העניין הנפלא‪ .‬ואחר שסמך הספור הזה אל הראשון לסיבה שקדמה חזר להשלים עניינו‬
‫של יוסף להורות גם כן איך נמשך לבא הדבר אשר דברו ושכבר נתגלגלו לו עניינים‬
‫עוזרים ועניינים מעכבים לפי מה שנזדמן ממקריהם ומענייניהם הרצוניים הבחיריים ולסוף‬
‫נעשתה עצתו‪.‬‬
‫ואמר ויוסף הורד מצרימה ויקנהו וגו'‪ .‬יאמר שכבר הייתה סיבה אלוהית להצלחתו מה‬
‫שקנהו פוטיפר וכו' ועוד מה ששם אותו משרת בביתו ולא נתן עליו עבודת שדה וכרם‬
‫שהם מלאכות נעשו בחוץ וזה כדי שיראה אדוניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה מצליח‬
‫בידו‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר פ' פ"ו) ויהי ה' את יוסף אמר ר' יהודה משל לבהמי שהיו לפניו שתים עשר‬
‫בהמות טעונות יין נכנסה אחת מהן לחנותו של עכו"ם הניח אחד עשר והלך אחריה אמרה‬
‫ליה מה אתה מניח י"א והולך אחר אחת אמר ליה אלו ברשות הרבים הם איני חושש שלא‬
‫יעשה יין נסך אבל זו שנכנסה לחנותו של עכו"ם אני חושש שיעשה יין נסך כך אלו גדולים‬
‫וברשות עצמם אבל זה הוא קטן וברשותו של עכו"ם לפיכך ויהי ה' את יוסף‪ .‬וברוך ה'‬
‫אשר לא עזב חסדו ואמתו מאת כל איש כפי מה שיאות לו‪ .‬וכבר קפץ עליו עניין מנגד‬
‫אשר הייתה סיבה להסירו מגדולתו ולהשפילו והוא נמשך מהרצון הנפסד של אשת אדוניו‬
‫ומטוב בחירתו שהכל היו רשאין עליהם כי היא נצחה מיופיו ואמרה לו שכבה עמי והוא‬
‫עומד בתומתו ותשב באיתן קשתו וימאן ויאמר וכו' הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל‬
‫אשר יש לו נתן בידי איננו גדול בבית הזה ממני וכו'‪ .‬ירצה אין איש בארץ אשר יחטא‬
‫בכדומה לזה רק למלא נפשו באי זה דבר מהמועיל או הכבוד או הערב ואני לאיזה מהם‬
‫אתכו ין אם אל המועיל הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכו' ואם אל הכבוד איננו גדול בבית‬
‫הזה ממני וכו' ואם אל הערב ולא חשך ממני מאומה מכל אשר יתאוה כי אם אותך ובאשר‬
‫את אשתו לבדו ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים‪ .‬ירצה אם ימשך שום‬
‫תכלית מאלו הנה יהיה המעשה מכוון אליו בעצם וימשך החטא במקרה ואף על פי שיהיה‬
‫פועל רע לא יהיה רע בהחלט אבל כשלא ימשך שום תכלית מהפועל זולתי החטא‬
‫לאלוהים הנה היא רעה גדולה שאין לה שום טענה של מחילה ואין להסכים עליה בשום‬
‫פנים‪ .‬הנה הוא השיב אמרים נכוחים וישרים אבל לא ערבו לחכה כי עזה כמות אהבה‪.‬‬
‫ויהי כדברה אליו יום יום ולא שמע אליה קרה מקרה שבאחד הימים שהייתה מפתתו‬
‫בבואו אל הבית לעשות מלאכתו לא היה איש מאנשי הבית שם בבית המיוחד אשר היו‬
‫שניהם וכאשר נתייחדו שניהם תפשתהו בבגדו והחזיקה בו כדי שלא תצא ריקה מאתו‬
‫והנה הוא לא ראה צד אחר להמלט רק להשמט עצמו מן הלבוש ולהניחו בידה ולצאת‬
‫‪283‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪284‬‬

‫החוצה במקום אשר יראוהו אנשי הבית ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה‬
‫משולל מבגדו העליון שלא כמנהגו (יו) חשבה בלבה שהוא יגיד הדבר לתת טעם לצאתו‬
‫כדמות בורח ולזה קדמה וקראה בקול גדול לאנשי הבית ואומרה ראו הביא לנו וכו'‪ .‬והנה‬
‫מפני שמציאות הבגד בידה היא ראיה גדולה אל האמת לזה נתנה אמתלא לדבר באומרה‬
‫ויהי כהרימי קולי ואקרא וכו'‪ .‬הטעימה בדבריה כי בעבור שיהיה קל לנוס עזב בגדו אצלה‬
‫אבל לא אמרה ויעזב בגדו בידה כי אם הייתה היא האנוסה בגדו בידה מאי בעי‪.‬‬
‫ותנח בגדו אצלה וכו' כי רצתה לטעון עליו מהטענה עצמה שהיא בבגדה וזו הייתה‬
‫ערמימות מאתה וגם להטעים טענתה לאנשי ביתה תחלה כי אחרי כן יהיו לה לראיה ולזה‬
‫נאמר ויהי כשמוע אדוניו את דברי אשתו וכו' ויחר אפו ויקח אדני יוסף אותו ויתנהו אל בית‬
‫הסהר וגו'‪ .‬ועם שזה העניין היה מנגד לגדולתו של יוסף‪ .‬לסוף לא הספיק למנוע הטוב כי‬
‫מבית הסורים יצא למלוך כי קרה גם כן מהפעולות האנושיות אשר יעשה אדם לחטוא‬
‫בהנה אם מפאת הרצון או רוע הבחירה שחטאו משקה מלך מצרים והאופה וכו' ויפקד שר‬
‫הטבחים את יוסף אתם וכו' ויחלמו חלום וכו'‪ .‬וכבר הגיע משלמות שירותו וזריזותו שהיה‬
‫מסכים לבקר אותם בבקר בבקר לדעת מה יעשה להם עד שהיום ההוא ראה והנם‬
‫זועפים ושאל להם מדוע פניכם רעים היום ולהיות דעתם קרובה אליו לסיבה שנזכרה‬
‫החשיבוהו לומר לו את אשר בלבבם ולהודיעו את צערם ויאמרו אליו חלום חלמנו ופותר‬
‫אין אותו כלומר שבעבור היותם אסורים שם אין פותר מצוי להם כמו שהיה אם היו‬
‫ברשותם שהיו מבקשים מחכמי מצרים וחרטומיהם‪ .‬ואז נמצא מקום לחזור הכוונה‬
‫האלוהית למעמדה ולעמוד לו בעת צרתו להושיבו עם נדיבים עם נדיבי עמו‪ .‬וזה שעור מה‬
‫שרצינו אליו בזה החלק אשר בו נתבאר הדרוש האלוהיי שזכרנו‪ .‬ואחר זה נבוא אל מה‬
‫שנעזר מהשפע האלוהי בעניין החלומות ופתרונם ונכלול בחלק אחד חלומות הסריסים‬
‫ופתרונם וחלומות של פרעה ופתרונו שהעניינים נמשכים זה לזה ולגבי יוסף חלום אחד‬
‫הוא גם כי מה שיחקר מהם ראוי להיות דרוש אחד כמו שיבוא‪.‬‬

‫‪284‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪285‬‬

‫עקידת יצחק שער כט (פרשת מקץ) – בראשית מא‪-‬מב‬
‫[רמח‪,‬א]‬

‫יבאר ההבדל בין האור המגיע מהישרת בעלי העצות ופותרי חלומות‪ ,‬למגיע מהשפע‬
‫הנבואיי‪.‬‬

‫הלא לאלוהים פתרונים וגו'‪ ,‬בלעדי אלוהים יענה את שלום פרעה‪.‬‬
‫פתח רבי שמעון בן יוחי שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב (משלי ט"ו)‬
‫שמחה לפני הקדוש ברוך הוא הנקרא (שמות ט"ו) איש מלחמה‪ .‬כשאמר יהי אור‬
‫ויהי אור‪ ,‬דכתיב (משלי י"ג) אור צדיקים ישמח‪ .‬ודבר בעתו מה טוב (שם ט"ו)‬
‫שנאמר (בראשית א') וירא אלוהים את האור כי טוב (ב"ר פ' ג')‪.‬‬

‫[חשיבותו של האור]‬
‫להיות האור הכרחי להשגת המובטים‪ .‬כל המושל עליו‪ ,‬ימשול הדברים הדומים בכללים‬
‫ובפרטים‪.‬‬
‫סיבת הקודם נתבארה בספר הנפש וזולתו‪ ,‬והיא להיות בת העין כמראה מלוטשת נעדרת‬
‫המראות והגוונים כולם‪ ,‬ולכן תקבל כל מראה וכל גוון שתעמוד לפניה‪ .‬ומזה יתחייב שאם‬
‫הדבר המובט יהיה נסתר בחושך‪ ,‬לא ייראה במראה‪ ,‬כי אז אין לו גוון ולא שום תמונה‪.‬‬
‫אבל כשהמובט נראה‪ ,‬ופניו צהובים באי זה מין מן האור‪ ,‬הנה אז ייראה בה מיד‪ ,‬הן‬
‫שהמראה תהיה באור או בחושך‪ ,‬אין הפרש בזה‪ ,‬כי הדבר תלוי בהיות המובט זרוח‬
‫ובהיר‪.‬‬
‫וכמו שאמרו ז"ל (תנחומא פ' תצוה) אתה מוצא כי מי שהוא בחושך רואה מה שהוא באור‪,‬‬
‫ומי שהוא באור אינו רואה מה שהוא בחושך‪.‬‬
‫[הקב"ה – עינו של עולם‪ ,‬רואה הכל‪ ,‬כי הכל בו‪].‬‬
‫אמנם המראה הגדולה והנוראה הוא אורו ועינו של עולם ית' שמו‪ ,‬אינו צריך לאורה זו‪ ,‬כי‬
‫עינו הטובה לא תראה מצד היותה נעדרת מהצורות כעיני האדם‪ ,‬אבל מצד היות כל‬
‫הצורות נמצאות בו בעצם וראשונה‪ ,‬בהשגתו עצמו ישיג הכל‪.‬‬
‫ולזה אין דבר נסתר מנגד עיניו‪ ,‬גם חושך לא יחשיך ממנו מהשיג כל הנמצאים הנעלמים‬
‫והנסתרים‪ ,‬כמו שחתמו אותו מאמר (שם)‪ .‬אבל הקדוש ברוך הוא אור‪ ,‬ויושב באור ורואה‬
‫מה שהוא בחושך‪ ,‬דכתיב (דניאל ב') ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא‪.‬‬
‫והפירוש נכון מאוד‪ ,‬עם שבשערים זכרנו אותו על כוונה אחרת‪.‬‬
‫‪285‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪286‬‬

‫והנה על פי הדברים האלה שם הנביא זה העניין למשל‪ ,‬באשר אינם ראויים להראה‬
‫[להיראות] לפניו יתברך מצד חסרונם‪ .‬ואמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים‬
‫ועליך יזרח ה' וכו' (ישעיה ס')‪.‬‬
‫אמר כי כלל האומות עכו"ם ישארו אצלו כביכול בטבע הנמצא אצלנו בעניין המובטים‪ ,‬עד‬
‫שלא ייראו לפניו מפני היותם בחושך ובאפלה‪ .‬אמנם בהשקפת האומה הזאת ישתמש‬
‫יתברך משלימותו זה המיוחד‪ ,‬אשר מפאת אור עצמותו הזורח על כל מובט ישיגהו‪ ,‬הן‬
‫שיהיה המובט באור או בחושך‪ .‬והוא אומרו (שם) וכבודו עליך יראה‪ .‬כי הכבוד הזה לא‬
‫יי ראה על אומות העכו"ם לפי המשל כאשר אמרנו‪ .‬אמנם יראה על זה שיראה באור כבוד‬
‫עצמותו המיוחד‪ ,‬אף על פי שיהיו במחשך מעשיהם‪ ,‬וכמו שאמר במקום אחר (מיכה ז') כי‬
‫אשב בחשך ה' אור לי‪.‬‬
‫והנה על פי המשל הזה הקדים האל יתברך למעשה בראשית מאמר יהי אור ויהי אור‪,‬‬
‫כמו שאמר במדרש (ב"ר פ' ג')‬
‫ר' יהודה אומר האורה נבראת תחלה‪ .‬משל למלך שבקש לעשות פלטרין והיה‬
‫אותו המקום אפל‪ .‬מה עשה‪ ,‬הדליק נרות ופנסין לידע איך קובע תלמוסין לכך‬
‫האורה נבראת תחלה‪.‬‬
‫כי עם שהוא יתברך לילה כיום יאיר לפניו כאשר אמרנו‪ ,‬הנה הורה הכרחיות האור לחיי‬
‫האדם ולשלמות כל מלאכה‪ ,‬כי על ידו יראה הרואה ויבדל בין צורה לצורה ויבחין בין דבר‬
‫לדבר‪ .‬והפלא מה שהכתיב זה לעצמו יתברך באומרו בגמר כל המלאכה (בראשית א')‬
‫וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד‪ .‬כלומר כי כאשר ראה את כל אשר עשה‬
‫הנה היה טוב מאד‪ ,‬מה שלא היה כן בזולת זה כביכול‪.‬‬
‫ולזה מה שאמרו ז"ל (פסחים ב' א) לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב‪ .‬וכההוא‬
‫עובדא דר' מאיר שנזכר במדרש (ב"ר פ' צ"ב)‪ ,‬כי ראה אלוהים את האור כי טוב והבדילו‬
‫לצדיקים בכל מעשיהם‪ ,‬דכתיב ואור צדיקים ישמח‪ .‬ואורח צדיקים כאור נוגה (משלי ד')‪.‬‬
‫וכתב הכא הבקר אור והאנשים שולחו‪.‬‬
‫ואולם לפי שהשכל ההיולאני הוא על הדמיון הנזכר עצמו‪ ,‬כי הוא בתחילה משולל‬
‫מהמושכלות‪ ,‬וע"י כן ישכילם וישיגם כמו שנתבאר בספר הנזכר‪ ,‬הנה היה לו אור החכמה‬
‫כאור החמה להוציא כוחו אל הפועל במדרגת האור על המובט‪ .‬וכמו שכתב הרב המורה‬
‫פרק י"א חלק ג'‪.‬‬
‫וכן אמר החכם (קהלת ב') וראיתי אני כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן‬
‫החושך‪ .‬וביאר העניין באומרו‪ ,‬החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך‪ .‬ירצה‪ ,‬כי החכם‬
‫אף על פי שיהיה סומא מעיניו‪ ,‬הנה עיניו האמתיים הם בשכל אשר בראשו‪ ,‬לחזות הדבר‬
‫‪286‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪287‬‬

‫המושג משורשי החכמה המוקדמים אליו‪ .‬אמנם הכסיל עיניים לו ולא יראה שום מושכל‪,‬‬
‫כי כשאינו יודע הוא בחושך על דרך האמת‪.‬‬
‫ולהיות התורה האלוהית מסוגלת לזה משאר החכמות‪ ,‬אמר החכם כי נר מצוה ותורה‬
‫אור (משלי ו')‪ .‬ירצה שכל מצוה ומצוה אל השכל‪ ,‬היא כנר אצל העין להיישירו להוציא‬
‫פעולותיו בעיונים ודרושים חלקיים‪ .‬אמנם התורה בכלל היא ואור כולל להשלים אותו‬
‫בכללות כמו שיבוא זה עוד שער ס"ח ב"ה‪.‬‬
‫[האור מסמל את תיקון המעשים בתבונה]‬
‫והוא הטעם למה שהועתק שם האור אל ההישרה הנכונה אל תיקון המעשים על ידי‬
‫העצה התבוניית‪ ,‬כי כמוה היה אור ונר ביד האדם להגיע אל דבר חפצו והשגת תכליותיו‪.‬‬
‫ובבחינה זו אמר משה ליתרו (במדבר י') והיית לנו לעיניים‪ .‬והסנהדרין נקראים (הוריות ה'‬
‫ב) עיני העדה‪ ,‬כי הם מנהיגים ומנהלים אותם גם כי יהיו בגיא צלמות באור מעולה ממאור‬
‫העיניים הפלא ופלא‪ .‬תדע שהעיוור הנה הוא ממלא בעצת שכלו חסרון עיוורונו‪ .‬אמנם‬
‫חסרון השכל לא ישלימהו דבר כמ"ש במאמר החכם עיניו בראשו וכו'‪.‬‬
‫ועל זה האופן ממילוי החיסרון אמר איוב (כ"ט) עיניים הייתי לעור ורגלים לפסח אני‪ .‬והוא‬
‫מבואר מכמה מקומות‪ .‬אמנם האנשים המסוגלים להיותם אנשי עצה ותושיה להאיר עיני‬
‫הסכלים או הפתאים הנה הם אשר ימצא בהם בשלמות הכוח המשער על האופן אשר‬
‫כתב הרב המורה פרק ל"ח חלק שני‪ ,‬כי איש מהם בכוחו זה יעבור מהם על סבות רבות‬
‫מעניינים קודמים והווים ומתאחרים ויוליד עניין צודק בהם‪ .‬אלא שהכוח הזה הוא נפלא‬
‫מאוד אצל הנביאים‪ .‬ולזה נמצאו אצל היועצים האלה עצות נכונות מאוד ויוצאות אל‬
‫המציאות כעניין נבואה כמו שאמר באחיתופל‪ :‬כאשר ישאל איש בדבר אלוהים כן כל עצת‬
‫אחיתופל גם לדוד גם לאבשלום (שמואל ב' י"ו)‪.‬‬
‫יורה כי למה שהיה יודע ומכיר בהם ובענייניהם הקרובים והרחוקים היה כחו עצום לשער‬
‫מה שימשך ממקריהם ולא יחטא כאלו שאל בדבר אלוהים‪ .‬וכמ"ש עצת ה' לעולם תעמוד‬
‫מחשבות לבו לדור ודור (תהלים ל"ג)‪ .‬ירצה כי מהמחויב שעצתו יתברך תכון לעד אחר‬
‫שמחשבותיו עוברות ומפלשות כל הדורות‪.‬‬
‫[עצה טובה משולה לאור עיניים; פתרון חלומות]‬
‫והנה הנרבוני כתב‪:‬‬
‫כי בכוח זה יתכן שהגיד שמואל לשאול את דבר האתונות וכדומה לאלו העניינים‬
‫שלא יאות לייחסם אל מדרגות הנבואה הגמורה‪ .‬והנה להיות טוב העצה מיוחס‬
‫אל מאור העיניים כאשר אמרנו‪ .‬הנה אחרי עצת יוסף הנכונה אשר יעץ בפרנסת‬
‫‪287‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪288‬‬

‫הארץ כמו שיבא כתוב וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו כי העם ההולכים‬
‫בחשך בעצתו זאת ראו אור גדול‪ .‬והנה לדעתי בכח המשער הזה הוא עקר מה‬
‫שישתמשו בו פותרי החלומות ומגידי התעלומות על דרך שאמר הרב בפרק ההוא‬
‫ובזה הכח הגידו בני אדם קצת עתידות עצומות‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫לפי שחוזק ההשערה ההיא בחיבור העניינים כולם הראוי לחבר אליהם בפתח יועיל מאוד‬
‫לשפוט בהוראות ההם משפטים ישרים צדיקים‪ ,‬ויראו כמגידי פלאים אשר בהבנת זה‬
‫יותרו כמה ספקות הנופלים בענייני החלומות ופתרונן‪ ,‬ויתבאר הבדל פתרונות יוסף‬
‫בחלומות אשר לפנינו מפתרונות זולתו מהנקראים פותרי חלומות‪ ,‬ויובנו שני המאמרים‬
‫אשר זכרנו ראשונה‪:‬‬
‫האחד שאמר לסריסים הלא לאלוהים פתרונים ומה שאמר למלך אלוהים יענה את שלום‬
‫וכו'‪ .‬וזה כי המובן מדבריו הוא שפתרון החלומות הוא עניין אלוהי לא תושג אמיתתו רק‬
‫אל איש אשר רוח אלוהים בו כמוהו‪ .‬ו‬
‫הנה חכמינו ז"ל אמרו מה שיראה מהם הפך זה משני פנים באמרם (ברכות נ"ה ב) כל‬
‫החלומות הולכים אחר הפה‪ .‬האחד מצד מה שהחליטו המאמר על כל פותר יהיה מי‬
‫שיהיה‪.‬‬
‫והשני במה שאמרו (שם) שהחלום הולך אחר הפתרון כי מן הראוי שיתחייב הוא הלוך‬
‫הפתרון אחר החלום כמו שאמר הכתוב איש כחלומו פתר‪.‬‬
‫כי כאשר יחלום החולם כבר נפל בחלומו ההצדק אשר יכילהו לפי עניינו‪ ,‬ואיך תתחלף‬
‫אחר כך הוראתו לחילוף דעות הפותר אותו כרצונו עד שכבר יראה מהם שיש ביד הפותר‬
‫לפתור החלום אחד בעינו לשני אנשים אשר יחלמו אותו בלילה אחד לזה לטוב ולזה לרע‬
‫כמו שנתבאר זה מעובדא דבר הדייא עם אביי ורבא (שם נ"ו א)‪.‬‬
‫ופלא גדול מזה מה שאמר רבי נהוראי (שם נ"ה ב) עשרים וארבעה פותרי חלומות היו‬
‫בירושלם והלכתי אצל כלם ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה ומה שפתר לי זה לא פתר לי‬
‫זה וכולם נתקיימו‪ ,‬שיראה מזה היות זה העניין תלוי יותר בקרי והזדמן ממה שיהיה משום‬
‫חכמה וידיעה אלוהית‪ ,‬עם שכבר תראה סתירת זה ממה שקבעו שם בפ' הרואה (נ"ז א)‬
‫פתרונים ידועים להרבה מהחלומות‪ ,‬ואם הכל הולך אחר הפותר הנה לא הועילו כלום‪.‬‬
‫הנה במאמרים האלה ובזולתם המדברים בעניין הזה יש הרבה מבוכות ובלבולים והיותר‬
‫זר ונפלא לקבל‪ ,‬כי את אשר האלוהים עושה יגיד לאשר יחפוץ בחלומות וחזיונים ואחר‬
‫ישתנה בחפץ הפותר לדברים משונים מכמה גוונים עד שכבר יתחייב מאלו העניינים הפך‬
‫מה שכיוון יוסף בדבריו הנאמנים‪ ,‬הלא לאלוהים פתרונים‪.‬‬

‫‪288‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪289‬‬

‫[דבר החלומות וסוד פתרונם]‬
‫ולזה אני אומר כי דבר החלומות וסוד פתרונם וסיבת מבוכתן וחלוף כוונתם וחלופי חילופם‬
‫ כלם זכרן אליהוא בקצרה למתבונן בו באמרו בתחילת דבריו‪:‬‬‫בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב אז יגלה אזן‬
‫אנשים ובמוסרם יחתום להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה (איוב ל"ג)‪.‬‬
‫הנה בכתוב הא' כלל ג' מיני מדרגות שבהם ראתה החכמה האלוהית לגלות דעת האנשים‬
‫ולהאיר את לבם להיישירם ולהודיעם את אשר יהיה בזמן קרוב או רחוק לעוררם אל מה‬
‫שיאות להם להקדים או להכין אל המעשה ההוא‪.‬‬
‫הראשונה היא מעלת הנבואה השלמה אשר עלו אליה כלל נביאי האמת ע"ה איש ואיש‬
‫כפי מעלתו ועליה אמר בחלום חזיון לילה על דרך שאמר הקדוש ברוך הוא בעצמו‬
‫(במדבר י"ב) במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו‪.‬‬
‫והשנית היא מדרגת רוח הקדש אשר היא למטה ממנה שרוב עניינה הוא על ידי בטול‬
‫הכוחות הגופיות ותרדמתם כמו שנתפרסם אצל דניאל הנודע מאנשי רוח הקדש אמר‬
‫(דניאל י') אדני במראה נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח‪ .‬ואמר (שם) ואני הייתי נרדם על‬
‫פני ופני ארצה‪.‬‬
‫וגם הנביאים בתחילת עניינם תקראן אותם כאלה כמו שנמצא ביחזקאל (א')‪ ,‬ובאברהם‬
‫קודם שנמול נאמר (בראשית ט"ו) ותרדמה נפלה על אברם וכו'‪ .‬ויפול אברהם וכו' (שם‬
‫י"ז)‪ .‬וזה היה כן לפי שעניינם אז היה קרוב לרוח הקדש‪ .‬ועל מדרגה זו אמר בנפול‬
‫תרדמה על אנשים‪.‬‬
‫ושתי אלו המדרגות נתייחדו לאומה הנבחרת ולא נמצאו לזולתה כמו שאמר (שמות ל"ג)‬
‫ונפלינו אני ועמך וכו'‪.‬‬
‫אמנם יש מדרגה שלישית שפלה משותפת לכלל האנשים והיא כי בעת השינה בשכבם‬
‫על משכבם חלומות יחלומון‪ ,‬קצתם אין בהם ממש כמו שכתב החכם בטבעיות לסיבת‬
‫טרדת הכוח המדמה ודפיקתו ברוב עניינים משונים אשר לא תנוח הנפש מהם בעת‬
‫השינה‪ ,‬וקצתם יש בהם ממש וכו'‪ .‬אמנם בפחות ויתר‪.‬‬
‫מהם שיש עניין מעט והרבה דברים בטלים‪ ,‬מה לתבן את הבר; ומהם שיש בהם גלוי‬
‫דעת להרבה מהדברים העתידים‪ ,‬אם ברובם אם בכולם כמו שאמרו ז"ל (ברכות נ"ז ב)‬
‫חלום אחד מששים מנבואה‪ ,‬ירצה שהוא ניצוץ מניצוצי הנבואה‪ ,‬אלא שהיא היותר קטנה‬
‫שבמדרגות וכבר לקחו זה המספר לדבר שהוא בטל במיעוטו אצל אחר גדול ממנו‬
‫כאומרם (חולין צ"ז ב) בטל בששים וקרוב לזה כתב הרב המורה פרק ל"ו חלק ב'‪ .‬ועל זה‬
‫אמר בתנומות עלי משכב‪.‬‬
‫‪289‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪290‬‬

‫[חלומות הנובעים מדמיון ובלבול ודרך פתרונם]‬
‫והנה בהיות זאת המדרגה אצל הראשונות גלוי מילתא בעלמא ועניין משותף לכל האנשים‬
‫אמר עליה אז יגלה אזן אנשים‪ ,‬ובאמרו ובמוסרם יחתום‪ ,‬כיון אל כל מה שאמרנו‬
‫מהמבוכות והחלופים אשר יבאו בהם אם מהרחקת החיקויים והדימויים אם מעירוב‬
‫העניינים אשר מצד החולם והנחלם‪ ,‬כי על הרוב יבוא מה שיבוא מהגלוי על זה האופן‬
‫צרור וחתום במוסרותם של החולמים והעניינים עצמם‪ ,‬כי לעירוב הדברים ההם הדמיונים‬
‫אשר בדעתם ותשוטט מחשבותם עליהם בבלתי סדר‪ ,‬חויב לבוא להם עניינים מעורבים‬
‫ומבולבלים ואין מכיר‪ ,‬מצורף לשדרכן לבוא ג"כ ברשומים זרים ורחוקים ואין מבין‪ .‬וכל זה‬
‫היה סיבה להסיר אדם מעשה‪ ,‬כלומר שיוסר המעשה הרשום בו מהאדם החולם‪ ,‬ולא‬
‫ישתמש בדוגמת העניין ההוא ורוממותו יתכסה ממנו עד שיבוא אצל חכם וידע פשר דבר‪.‬‬
‫וכמו שאמר פרעה אל בעל החלומות‪ ,‬ואני שמעתי עליך לאמור תשמע חלום לפתור אותו‪.‬‬
‫והנה בזה היא מבוארת הסיבה אשר עליה יחויב מה שאמרנו והוא שלא ימצא אצל‬
‫מלאכה זו רק מי שיתחזק בכוח המשער ההוא שזכרנוף ויהיה בקי ומומחה בהשערת‬
‫אלה הדברים וזריז לברור מהם דבר מתוך דבר כבורר אוכל מתוך אוכל או מתוך פסולת‬
‫כפי מה שהוא חלום וכפי מה שהוא חולם ויחויב החלוף בין הפותרים לפי חוזק זה הכח‬
‫בהם או חולשתו‪.‬‬
‫וכבר אפשר שישיג הפותר הוראה אחת מהוראות החלום לבד ויחשוב הנשאר לבטלה‬
‫ויהיה לו אז הפסולת רבה על האוכל וזולתו מהפותרים יתחלף אליו ויכיר ממנו מה שלא‬
‫הכירו הראשון ויעלם ממנו מה שידעהו‪ .‬ועל זה הסוד אמרו רבותינו ז"ל כל החלומות‬
‫הולכים אחר הפה כי כאשר פתר לו עניין צודק החולם יתן לבו אל הפתרון והכיר בקיומו‪.‬‬
‫אמנם שאר ההוראות אשר בתוך החלום אף על פי שיתקיימו לא יורגשו למה שלא קדמה‬
‫ההודעה מהן‪ .‬וכבר יפתר לו פותר אחד מצד אחר ויורגש הפתרון ההוא ולא זולתו וזהו‬
‫מה שהולכין אחר הפה‪.‬‬
‫ובמדרש הנעלם (זוהר פ' וישב)‬
‫רבי חייא ורבי יוסי הוו שכיחי קמיה דרבי שמעון אמרו הא דתנן כל חלמא דלא‬
‫אתפשר כאגרתא דלא מקריא אי בגין דאתקיים ואיהו לא ידע או דלא אתקיים כלל‬
‫אמר להו אתקיים ולא אתידע דהא ההוא חלמא תלייא עליה ואיהו לא אתידע או‬
‫אתקיים או לא אתקיים‪.‬‬
‫הרי מבואר שכוונתם זכרונם לברכה באומרם כל החלומות הולכין אחר הפה אינה‬
‫בשיהפכו הפותרים החלומות לפי רצונם‪ ,‬אלא שהגלוי והמפורסם ממנו הולך אחר מה‬
‫שיפרסמוהו מפתרונם‪ ,‬והשאר גם כן מתקיים ואם לא נודע‪.‬‬

‫‪290‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪291‬‬

‫ועל זה האופן אפשר שיצדקו שני פותרים או שלשה או יותר בפתור כל אחד מהם מצד‬
‫מתחלף לחברו לפי מה שנתחלף בקיאותו בהשערתו בזה מבקיאות חברו‪ ,‬עד שיבואו בו‬
‫פתרונים רבים וכולם צודקים‪ .‬כמו שהיה מעיד רבי נהוראי מאותן עשרים וארבעה פותרי‬
‫החלומות שזכרנו‪.‬‬
‫וכבר אפשר שיכיר חכם אחד כל אלו ההוראות וישכיל מה שיאות מחלקי החלום לכל עניין‬
‫מהם וכן מה שיאות מהם אל החולם עצמו או מה שיאות אל זולתו כמו שהיה נראה‬
‫לכאורה עניינו של יוסף והכרתו בחלומות אלו אשר עליהם אמר הלא לאלוהים פתרונים‪,‬‬
‫פתרונים רבים דוקא‪ ,‬כי הוא הרגיש שהיה פתרון להם לפי שעה ופתרון לעתיד ופתרון‬
‫לימות המשיח‪ ,‬כמו שאמרו חכמים ז"ל במדרש שזכרנו בדברים אשר בשער הקודם‪ ,‬וגם‬
‫פתרון לעצמו כמו שיבא‪.‬‬
‫והנה אין ספק כי מצורך השערת הפותר ועיקר בקיאותו הוא הכרת החולם ועניינו כי לא‬
‫כל החולמים שוים במספר חלום אחד ושברו‪ ,‬כי הליסטים מזויין שחלם שנתלה על הדקל‬
‫לא יהיה פתרונו כההוא צורבא מרבנן שחלם כן‪ ,‬כי כל אחד מהם פתרונו עמו לפי מעשהו‬
‫ומלאכתו‪ ,‬וזה פתרונו לצליבא וזה למעלה ושררה כדאיתא בסוף יומא (פ"ז ב)‬
‫רבי חנינא חזא חלמא דזקפי ליה אדקלא בבבל וכו' ואמרינן התם גמירי דכל‬
‫דזקפי ליה אדקלא רישא הווה‪ .‬ופשיטא דברבנן קאמר‪.‬‬
‫וזה הדבר ודאי יעלם מהסכלים המתפארים בזאת המלאכה כדאיתא במדרש איכה פסוק‬
‫ראשון‪.‬‬
‫ונזכר גם כן בגמרא בפרק הרואה (נ"ו ב)‬
‫חד כותאי עבד נפשיה מפשר חלמין שמע ר' ישמעאל בר' יוסי ואמר ליה אנא‬
‫איזיל ואחמי הדין טפשא דליכא כותאי דמפלי בברייתא אזל ויתיב ליה גביה אתא‬
‫חד אמר ליה חמית בחלמי זיתא משקה משחא א"ל זיתא נהור ומשחא נהור את‬
‫חמי נהור בנהור סגיא אמר ליה ר' ישמעאל ברבי יוסי תפח רוחיה דההוא גברא‬
‫אמיה הוה חכים פירוש שהיה בועל אמו כמה דאתמר (בראשית ד') והאדם ידע‬
‫את חוה אשתו וכו' אתא אחרן אמר ליה חמית בחלמי עיני חדא בלעא חברתה‬
‫אמר ליה ההוא כותאה ההוא גברא חמי נהור בנהור סגיא אמר ליה רבי ישמעאל‬
‫תפח רוחיה דההוא גברא תרין בנין אית ליה וחד מנהון חכים לחבריה אתא אחרן‬
‫אמר ליה חמית בחלמי ובלעית חד כוכב אמר ליה ההוא גברא חמי נהור סגיא‬
‫כוכבא נהור ואת נהור הא נהורא על נהורא אמר ליה רבי ישמעאל תיפח רוחיה‬
‫דההוא גברא יהודאה קטיל ומן הדין יליף רבי ישמעאל הבט נא השמימה וספור‬
‫הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך (שם ט"ו)‪ .‬אתא אחרן‬
‫אמר ליה חזית בחלמאי דהואה לי תלת עינין אמר ליה ההוא גברא חמי נהור‬
‫‪291‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪292‬‬

‫סגיא אמר ליה ר' ישמעאל תפח רוחיה דההוא גברא אפויי הוא תרין דידיה וחד‬
‫דתנורא אתא אוחרן ואמר ליה חמית בחלמי ארבעה אודנין וכל עלמא מצייתין‬
‫למלוי אמר ליה את שמיע סגיא אמר ליה ר' ישמעאל תפח רוחיה דההוא גברא‬
‫מגבב כובין הוא וכד הוה טעין להון כל עלמא ערקין מן קדמוי אתא אחרן אמר ליה‬
‫חמית בחלמאי דהוינא טעין חד פינקס כו' אמר ליה רבי ישמעאל תפח רוחיה‬
‫דההוא גברא מרדעת אית ליה כו'‪.‬‬
‫הנך רואה מאלו העניינים כולם וזולתם שישנן שם כי החכם עיניו בהכרת החולמים‬
‫ומעשיהם ומלאכתם כי משם יצא אורה לפתרונותם והכסיל בחשך הולך כי לא השגיח רק‬
‫אל עניין הדבר הנחלם לבד‪ .‬תדע דלגבי בליעת הכוכב שלא למד מזה אמרו שלמד‬
‫מהכתוב וכן אמרו שם גבי חד דאמרי ליה בחלמיה סק לקפוטקאה וכו' ומן הן יליף רבי‬
‫יוסי קפוטקאה בלשון יון כו'‪.‬‬
‫וזהו בלי ספק שורש גדול בעניין כמו שאמרו לשם ובשאר המדרשות (ב"ר פ' פ"ט)‬
‫אמר רבי יוחנן כל החלומות הולכין אחר הפתרון חוץ מן היין‪ ,‬יש שותה וטוב לו‬
‫ויש שותה ורע לו‪ .‬תלמיד חכם שותה וטוב לו עם הארץ שותה ורע לו‪.‬‬
‫לכאורה נראה דהא גופא קשיא אמרת דביין אינו הולך אחר הפתרון והדר אמרת דהוא‬
‫סימן יפה לתלמיד חכם וסימן רע לעם הארץ והרי זה פתרונו‪.‬‬
‫אמנם הכוונה כי לפי שיש פתרונים נגבלים בהרבה מהחלומות ככלהו דפרק הרואה (נ"ז‬
‫א) אמר רבי יוחנן כי כל החלומות שהן ממיני המשקין הולכין אחר הפתרון ההוא שנזכר‬
‫שם חוץ מן היין שפתרונו משתנה לפי מה שהוא חולם‪.‬‬
‫ושם בגמ' פרק הרואה‬
‫תני תנא קמיה דר' יוחנן כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין שהרי יש שותהו‬
‫וטוב לו דכתיב ויין ישמח לבב אנוש ויש שותהו ורע לו דכתיב ויין למרי נפש‪ .‬אמר‬
‫לו רבי יוחנן תלמיד חכם לעולם טוב לו שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין‬
‫מסכתי‪.‬‬
‫הרי נתבאר שמהשערת הפתרון הוא הכרת החולם‪ .‬והוא דבר שאין ספק בו‪ .‬ומזה יתבאר‬
‫לך ענינו של בר הדיא עם אביי ורבא דאמרי התם (נ"ו א) בה הדיא הוה מפשר חלמאי‬
‫מאן דהוה יהיב ליה אגרא מפשר למעליותא ומאן דלא יהיב ליה אגרא מפשר לגריעותא כי‬
‫לפי שהיה בקי בחכמה זאת ומכיר בחלומות עניינים מתחלפים הנה בשהיה החולם נותן‬
‫לו שכר היה מבשר לו הטובה שבהוראות והיה מסתיר אי זו הוראה רעה שתהיה בו ולמי‬
‫שאינו מעלה לו שכר היה עושה בהפך‪ .‬והייתה זאת תחבולה גדולה להגדיל שכרו‬
‫שהנפתרים חושבים דבאגרא תליא מילתא‪ .‬ועל זה הצד היה מעשהו עם אביי ורבא‬
‫‪292‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪293‬‬

‫בחלומות שוין כי שם נאמר דרבא לא הוה יהיב ליה מידי ואביי יהיב ליה מצורף למה‬
‫שהכיר מרבא דריע מזליה וכי היה נכון למועדי רגל כמו שאמר איהו גופיה (מו"ק כ"ח א)‬
‫בני חיי ומזוני לאו בזכותה תליא מילתא נראה דמשום דהוה קשה יום אמר הכי‪ .‬ולזה היה‬
‫פותר חלומותיו לפי ענייניו ולפי העתים שעברו עליו‪.‬‬
‫תדע שכן הוא‪ ,‬שהרי א"ל דוי"ו דפטר חמור גהיט בתפלך‪ .‬ועיין רבא ואשכח‪ .‬ואין לומר‬
‫שנעשית כן מפני פתרונו וגם לא היה יכול לפתור כן לאביי אחר שלא נהיה ומאי דרתח‬
‫עליה משום דאשכח בספרים כל החלומות הולכין אחר הפה‪ ,‬לפי שכבר היה יכול לפתור‬
‫לו מצדדים אחרים בלתי מבהילים ולזרזו על הרעות העתידות‪ ,‬כמו שהיה לבו חולה עליו‬
‫על דרך שאמר דניאל (ד') מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך‪ .‬ואמר (שם) חטאך בצדקה‬
‫פרוק וכו'‪ ,‬וכמ"ש ז"ל (שבת י"א א) יפה תענית לחלום כאש בנעורת וכו'‪ .‬והוא לא עשה‬
‫אבל הגיד לו כל הרעות ההנה כאויב ומתנקם‪ ,‬משום דלא יהיב ליה מידי‪ .‬ולישניה דבר‬
‫הדיא דיקא דאמר גמירי קללת חכם אפילו בחינם היא באה‪ ,‬וכ"ש דאנא צערתיה לרבא‬
‫הרי שלא גרם לו אלא הצער לבד‪ .‬ולסוף נדון על כיוצא בו גבי ריש טירזא דמלכא‪ ,‬כדאמרו‬
‫ליה אמטו לחד זוזא אפסדת שיראי דמלכא כפתוהו בשתי ארזי וכו'‪.‬‬

‫[פתרונו של יוסף לשר המשקים]‬
‫והנה נתבאר עניין זה יפה מפתרונו של יוסף אל שר המשקים כאשר יושקף קשר כי אם‬
‫זכרתני אתך‪ ,‬עם אומרו ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר הייתה וכו'‪.‬‬
‫וזה כי קרוב היה הדבר לפתור שני חלומות שלהם בשוה‪ ,‬כי מה שהיה רואה שהעוף אוכל‬
‫המאכלים מעל ראשו‪ ,‬היה דומה למה שאמר המשקה ואתן את הכוס על כף פרעה כי‬
‫המלך דומה אל הנשר גדול הכנפים וכו' (יחזקאל י"ז) ונאמר (איוב ה') ובני רשף יגביהו‬
‫עוף‪ .‬אמנם נמשך אחר מה שקדם לו מהכרתם ומההתחלפות שררתם והקורבה אשר‬
‫להם אצל המלך‪ ,‬ומהבדל החטאים אשר עליהם נתפסו‪ ,‬וגזר זה למחילה ולזה לצליבא‪.‬‬
‫והוא מה שביארו אל שר המשקים באומרו ונתת כוס פרעה וכו' כי אם זכרתני אתך וכו'‪.‬‬
‫ירצה הטעם למה שראיתי לגזור על אמיתת זה העניין הוא כי ידעתיך איש חיל שר וחשוב‬
‫בעיני המלך‪ ,‬עד שידעתי שאם זכרתני אתך בתורת סימן ורושם זיכרון באחד מהדברים‬
‫שייטב לך לעשות אותו אות זכרון בחותמך או בלבושך‪ ,‬אז תוכל לעשות עמי חסד‬
‫שתזכירני אל פרעה והוצאתני וכו'‪ .‬ואמר זה לפי שהזכרון הוא מהכוחות הטבעיים אשר‬
‫אין אדם שליט עליו‪ ,‬ואם ישכח מה יש לו לעשות‪ .‬ולזה יש לו להיעזר בתחבולה כמו‬
‫שיבוא זכרונו בשער צ' ב"ה‪.‬‬
‫ואמר הכתוב ולא זכר שר המשקים את יוסף‪ .‬ירצה שלא שם לו סימן לזכרון כמו שאמר לו‬
‫כי אם זכרתני אתך‪ .‬ולזה וישכחהו‪ ,‬כי לא נמשך מה שאמר והזכרתני אל פרעה‪ ,‬והוא מה‬
‫שהודה על חטאו אחר כך באומרו את חטאי אני מזכיר היום‪ ,‬חטא פרעה וחטא יוסף שלא‬
‫‪293‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪294‬‬

‫עשה התחבולה שבקש ממנו‪ .‬ואנקלס תרגם ית סרחני‪ .‬ולפי מה שכתבנו קרא דוקא‪ .‬ואיך‬
‫שיהיה יאמר שמצד חשיבותו רואה הוא שמספיק לכך‪.‬‬
‫ומזה הצד היה רואה בחלומו פתרון מה לעצמו‪ ,‬כי ידע בו שיתגלגל זכותו על ידו‪ .‬וכדי‬
‫שלא יחשב שכובד עוונו יעכב עליו‪ ,‬אמר כי גנב גונבתי מארץ העברים וכו'‪ .‬אמנם אל שר‬
‫האופים השקיף אליו מצד רוע טבעו ומזלו‪ ,‬והיותו במבט האיבה עם המלך לפי חטאתו‬
‫וראה שהחלום מסכים עם הוראותיו אלו והסכימה דעתו אליהם‪ .‬וזאת היא סיבה ועילה כי‬
‫לזה השיבו על כנו ואותו תלה‪.‬‬
‫[פתרון חלומות אצל רבי אלעזר ותלמידיו]‬
‫ועל זה העניין עצמו הוי האי (ב"ר פ' פ"ט) דההיא איתתא דאתת לגביה רבי‬
‫אלעזר אמרה ליה חזית בחלמי דשריתא דביתא פקעה אמר לה ההיא איתתא‬
‫ילדת בר דכר אזלת וכן הות לה‪ .‬אתת זמן אחורן ואמרת ליה הכי‪ .‬ואיהו אתיב לה‬
‫הכי‪ .‬אזלת זמן תליתאי אשכחת תלמידוי דיתבין בבית ספרא אמרין לה ההיא‬
‫איתתא קברה בעלה‪ .‬וזה כי בקיעת או שבירת קורת הבית יורה על שברון הגוף‬
‫וחלחלה בכל מתנים ואם תחלום זה החלום אשה הרה או ראויה לילד הנה הוא‬
‫מורה כי בעת לידתה יהפכו ציריה עליה והמליטה זכר לפי שלידת הזכר הוא‬
‫בצירים חבלים חדים יותר מהנקבה‪ .‬אמנם כשתחלום מי שאינה הרה או‬
‫שנסתלקה יורה על שיאחזנה צירים וחבלים על מות אישה‪ .‬ואם קרה לה‬
‫שבפעמים הראשונים באת אצל פותר אחד ובאחרונה אצל אחר ידמה ששנוי‬
‫הפותרין או הפתרונות גורם ואינו כן רק שהם לומדים עניין מעניין כמו שאמרנו‪.‬‬
‫ומה שאמר רבי אליעזר לתלמידיו אבדתון גברא לא כן כתוב ויהי כאשר פתר לנו‬
‫וכו' לומר שלא היה להם לבשר רע והרי הוא חשוב כאילו הרגוהו וכמו שאמרו‬
‫(מגילה ט"ו א) אין משיבין על הקלקלה והוא מוסר גדול אצל החכמים‪.‬‬
‫הנה שנתבארו אלו הדברים כפי מה שיסבלהו הדעת להסכים המאמרים הנזכרים עם אלו‬
‫ועם האמת ויועיל הנאמר בהם להסכים הבלתי נזכרים ויודע איפה כי אנשים כאלה הם‬
‫הרואים אשר באורם יראו אור הולכי חשכים כי על זה נראה שקרא פרעה שם יוסף צפנת‬
‫פענח כלומר מאיר ומגלה צפונות‪ .‬והוא מעניין השמוש בשם האור שזכרנו שכבר נמצאו‬
‫אצל זה פתאים וסכלים מחזיקים עצמם לחכמים והם הולכי חשכים כמו שנתבאר מההוא‬
‫כותי שזכרנו‪.‬‬
‫האמנה כי עדיין נשארו קצת ספקות בפתרונים הנאמרים מעין הספקות החזקות הנופלות‬
‫על פתרונו של פרעה כמו שיבואו אחרי כן‪.‬‬

‫‪294‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪295‬‬

‫[יוסף כפותר חלומות]‬
‫ולכן אני רואה שענינו של יוסף באלו העניינים היה מעולה מאוד מזה והוא האור האלוהי‬
‫הנבואיי השופע על השכל אשר ממנו תושלם הנבואה‪ ,‬אשר בזה יהיה החלום נדון ונפתר‬
‫כפי אשר יגזרהו השכל האלוהיי העליון אשר בקרבו‪ .‬לא שילמד הפתרון מתוך החלום‬
‫וחלקי שברו‪ .‬כי זהו גלוי הצפונות במעלה גדולה‪.‬‬
‫אמנם תוכן העניין הזה יהיה כפי מה שאומר‪ ,‬וזה כי מהידוע שפתרון החלומות והגדת‬
‫הנבואות הם עניינים הפכיים בעניינם‪ .‬והוא שהמשפטים הנגזרים במציאות בפתרונות הם‬
‫לקוחים מהעניינים הפרטיים אשר בחלום המתהווים ומתחדשים מהדברים הדמיוניים‬
‫אשר בנפש החולם‪ ,‬כי מהם ומרמיזותיהם ישער המשער כפי כוחו וישפוט בכל הדרכים‬
‫אשר זכרנו‪.‬‬
‫אמנם ההגדות הנבואיות הנה הם לקוחות מהגזרות הכוללות הנמצאות בסדור השמימיי‬
‫או בדעת האלוהיי הכולל אשר ברצונו יתעלה יושפע על שכל הנביא אמות מציאותם‪,‬‬
‫כמ"ש (עמוס ג') כי לא יעשה ה' אלוהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים‪.‬‬
‫ויתחייב מזה כי כאשר יבוא בחלום עירוב דברים או עניינים נוספים כפולים או בטלים‬
‫יתבלבל בהם מאוד הפותר הבא בכוח השערתו לבד‪ ,‬כי ישתדל לבקש מציאות לדברים‬
‫הבטלים ההם ולא יתיישב בהם דעת השומע‪ ,‬גם לא יסכים עמהם המציאות והיה זה לו כי‬
‫הוא לא ידע בענייני המציאות רק מה שהוא משער מצד ענייני החלום ופרטיו‪ .‬אמנם‬
‫כאשר יבוא פתרון זה ליד הנביא או אשר ימצא אתו רוח הקודש‪ ,‬הנה באמת הוא יודע‬
‫ראשונה ענייני הנמצאות מצד עצמן ומשיג אמתותם‪ .‬ומצד זה הוא שר ושופט על החלום‬
‫ומכיר מהו הצודק ממנו והבלתי צודק ומהו הנכפל והבטל‪ ,‬כי הוא על דרך האמת איננו‬
‫פותר חלום‪ ,‬כי אם את אשר האלוהים עושה מגיד‪.‬‬
‫[חלומו של נבוכדנצר]‬
‫והוא היה הטעם הנכון לנבוכדנצר למה שלא רצה להגיד חלומו לחכמיו כי הוא הפירוש‬
‫הנכון לשם בלי ספק כמו שנתבאר מאומרו להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשריה תחונני‬
‫(דניאל ב') הורה כי היה מופת מאתו לדעת אם יגידו לו את דבר המשפט הנכון אם לא‪.‬‬
‫וזה כי הוא ידע והרגיש מצורת חלומו ודבריו הנוראים שהוא היה עניין אמתי ומקיף בכלל‬
‫המציאות ושאינו מכלל החלומות הפרטיים המורים על ענייני החלום ההוא הפרטי‬
‫והסמוכים אליו‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר פ' פ"ט)‬
‫וכל הבריות אינן חולמין‪ ,‬אלא חלומות המלכים של כל העולם כלו הוא‪.‬‬
‫והכוונה‪ ,‬שכל אדם חולם לעצמו העניין החלקי והפרטי המיוחד לו‪ .‬אמנם המלך הוא חולם‬
‫חלומו של כל העולם כולו‪ ,‬עד כי כאשר יחלום המלך יעשה כאלו חלמו כל אחד מהאנשים‬
‫‪295‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪296‬‬

‫לעצמם‪ ,‬והוא דבר שיאות למלך מצד שהוא כולל‪ .‬וכ"ש אם היה מהמולכים תחת הכפה‪.‬‬
‫ולזה גזר כי המשפט הכללי ההוא‪ ,‬א"א שהחוזים בכוכבים או המתפארים בנבואה שלא‬
‫ידעו ולא ירגישו באלו העניינים מזולת החלום‪ .‬ולזה היה מבקש מהם שיגידו הם העניינים‬
‫האלוהיים ההם מעצמם במשל אשר ראם הוא בחלומו או קרוב אליו‪ .‬ובזה ידע כי הם‬
‫מדברים נכונה‪.‬‬
‫משל לכשתשמע שמועה שבחצר המלכות נעשו משפטים נוראים מפורסמים משרים‬
‫גדולים ועצומים‪ ,‬כי אם איש יבא מעבדי המלך ומשרתיו אשר ידע כל יגיד העניינים ההם‬
‫מתוך שידעם ולא הוצרך שיגידו לו השמועות‪ ,‬אדרבה הוא יתקן השמועות ההם או יכזיבם‬
‫במה שלא יצדקו אל המציאות‪ .‬אמנם אם הוא יגיד להם החלום הנה הם ישתדלו לפתור‬
‫אותו לפי השערתם‪ ,‬ומתוך דבריו ילמדו לשקר ולומר דברים בלתי מסכימים אל המציאות‪.‬‬
‫כמו שאמר (דניאל ב') ומלא כדבא ושחיתא הזדמנתון למאמר קדמי‪ .‬והנה לפי שהם לא‬
‫היו במעלה ההיא ולא עמדו בסוד הנבואה‪ ,‬הוצרכו להודות ולומר (שם)‬
‫לא איתי אנש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויא כל קבל די כל מלך רב ושליט‬
‫מלה כדנה לא שאל כל חרטם ואשף וכשדי ומלתא די מלכא שאל יקירה ואחרן לא‬
‫איתי די יחונה קדם מלכא להן אלוהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי‪.‬‬
‫התנצלו כי לא היו רגילין אצל ידיעה זו למה שלא הורגלו המלכים לשאול כך‪ .‬וגם המלכים‬
‫לא עשו שלא כהוגן כי עניינים אלו אין יכולת על ידיעתם כי אם אל השכלים הנבדלים‬
‫מחומר‪ .‬וכבר הקדימו בזה מה שהיה לשם ותהלה אחרי כן לדניאל וחביריו‪.‬‬
‫אמנם ג"כ כיון לשני העניינים דניאל כשאמר רזא די מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטומין‬
‫גזרין יכלין להחויא למלכא ברם איתי אלה בשמיא גלה רזין והודע למלכא וכו' (שם)‪ .‬ביאר‬
‫לו בפירוש‪ ,‬כי משפט הפתרון הוא לא יקחהו מרשמי החלום ומהוראותיו‪ ,‬אבל מהידיעה‬
‫העליונה האמתית אשר על פיה ישפטו הרשמים וההוראות ההן הפך ממה שנהג בו חכמי‬
‫הפותרים ובקיאיהם‪ ,‬והוא מה שהודה בו נבוכדנצר אחרי כן באומרו (שם) מן קשוט די‬
‫אלהכון הוא אלה אלוהין ומרא מלכין וגלי רזין די יכלתא למגלא רזא דנא‪.‬‬
‫והנה כזה וכזה קרה לו ליוסף עם פרעה שהוא באמת נסתייע ברוח הקדש שעליו‪.‬‬
‫ומהידיעה הכוללת האמתית בא אל המשפט ההוא החלקי‪ .‬והוא מה שהשתדל להראות‬
‫אותו הוראה אמתית בדבריו אשר דבר אשר תחלתן היו בלעדי אלוהים יענה וכו'‪ .‬כמו‬
‫שג"כ אמר אל הסריסים הלא לאלוהים פתרונים כמו שיבא כי ראה שהטוב והישר שיכירו‬
‫ממנו זאת המעלה הברה והמצוחצחת שהיא מאירת עיניים בהערת העניינים הכוללים‬
‫האלוהיים אשר היא למעלה מהאורות אשר זכרנו ראשונה‪.‬‬
‫ומעתה יתכן להשתדל ביישוב אלו העניינים המעולים על סדר הכתובים ולבאר אמיתתם‬
‫אחר שנזכור ראשונה הספקות הנופלות בעניינם וגם במה שילוה אליהם מהספור‪.‬‬

‫‪296‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪297‬‬

‫וכבר פירשנו טעם הלא לאלוהים פתרונים והתרנו הספקות הנופלים בענייני הפתרונות‬
‫ואגבו נתבאר טעם כי אם זכרתני אתך וכו'‪ .‬אם בסמיכות מלת כי ואם בכפל הזכרונות‬
‫והכנסת החסד בין זכרון לזכרון‪.‬‬

‫[הספקות הנופלים בענייני הפתרונות]‬
‫א‪ .‬בפתרון חלומות הסריסים למה לא פתר יוסף מה שיורה ראותו בחלום והיא כפורחת‬
‫עלתה נצה הבשילו אשכלותיה ענבים ואקח את הענבים ואשחט אותם על כוס פרעה‪ .‬כי‬
‫הנה לא נראה שפתר זולתי מה שראה שלשת השריגים שלשת ימים וכו' ונתת כוס פרעה‬
‫וכו'‪ .‬וכן בחלום האופה‪ .‬ואם שכבר הותר זה הספק במה שהקדמנו הנה יש לכוללו בכלל‬
‫מה שיתכן זכרונם בזה הדרוש הנכבד‪.‬‬
‫ב‪ .‬מה הייתה הסיבה אשר בה נואלו חכמי פרעה הידועים מקדם לחכמי חרשים ומפשרי‬
‫חלמין לבלתי דעת מעט או הרבה בפתרון הזה עם היותו לפי הנראה הפתרון מתיחס אל‬
‫החלום וקרוב אליו מאד‪ .‬ומה נשתנו הוא והם אצל חלום זה מאצל שאר החלומות‪ .‬ואין‬
‫להשיב כך רצה האל להוציא את יוסף על ידם כי האמת כן הוא‪ .‬אמנם האל יתברך יעשה‬
‫הדברים על ידי גלגולים וסבות רחוקות וקרובות יתכן הוייתם בהנה כמו שהייתה תשועת‬
‫ישראל בימי המן ע"י נדוד שנת המלך (אסתר ו') וכיוצא‪ .‬וכן ביוסף אפשר לו יתברך לשבר‬
‫דלתות נחשת להוציאו ויכול הוא להמליכו על כל העולם‪ .‬אבל סבב סבות בבואו אל בית‬
‫שר הטבחים ובחלומות הסריסים ולו הכין חלומות של פרעה באופן שכל חכמיו לא יוכלו‬
‫להגיד לו דבר גדול או קטן‪.‬‬
‫ג‪ .‬בטעם שני החלומות האלה אשר חלם פרעה אשר זכר הכתוב שהייתה יקיצה בנתים‪.‬‬
‫באמרו ויקץ פרעה וישן ויחלום שנית וכו'‪ .‬וכן הקפיד הוא בספורו ליוסף ואמר ומראיהן רע‬
‫כאשר בתחילה ואיקץ וארא בחלומי וכו' ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי‪ .‬והלא אמרו ז"ל‬
‫(ב"ר פ' פ"ט) שאמרו לו פתרונות הרבה שבע בנות וכו'‪ .‬ושבע אפרכיות וכו'‪.‬‬
‫ד‪ .‬בדברי שר המשקים כי מה רצה באומרו איש כפתרון חלומו חלמנו ואח"כ איש כחלומו‬
‫פתר כי הם ודאי דברים בטלים‪.‬‬
‫ה‪ .‬מה ראה יוסף להתחיל הפתרון מאומרו חלום פרעה אחד הוא יראה שהיה לו להתחיל‬
‫מעקרו הנה שבע שנים באות וכו' וקמו וכו' ולא יודע וכו' ואח"כ יתיך הכפל לומר חלום‬
‫פרעה אחד הוא ועל השנות וכו'‪ .‬וגם שכבר דבר זה פעמים‪.‬‬
‫ו‪ .‬מה לו ליוסף לומר זה פעמים את אשר האלוהים עושה הגיד לפרעה כי מצד שהוא‬
‫פותר יש לו לפתור לפי הוראות החלום ואם חלום צודק הוא יתקיים ואם לאו מי עירב אל‬
‫לבו להגיד אותו במלאכות ה'‪.‬‬
‫ז‪ .‬כי ירצה ממנו השתדלות עצומה בהסכים השביעיות והשנות החלום אל דבר הפתרון‬
‫לא עשה כן לכל חלקי עקר החלום ופתרונו רק בדרך ספור בעלמא אשר זו הייתה נסיבה‬
‫‪297‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪298‬‬

‫למבוכת המפרשים ז"ל בהוראות חלקי החלום על הפתרון ואלו היה מפרט בטל מחלקת‪.‬‬
‫גם כי במה שאמר היה לו לענות ולקצר בדחיית מותר הדברים ויספיק בשיאמר שבע‬
‫פרות הטובות שבע שנים הנה ושבע השבלים הטובות שבע שנים הנה‪ .‬ושבע פרות‬
‫הרקות וכו' ושבע השבלים שדופות הקדים שבע שנים הנה חלום אחד הוא אשר האלוהים‬
‫עושה כו'‪ .‬הנה שבע שנים כו'‪.‬‬
‫ח‪ .‬אומרו ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם כו'‪ .‬עד סוף כל העצה כי בזה ודאי הוא נדרש‬
‫ללא שאלו‪ .‬וכבר הקשה הרמב"ן ז"ל העל יועץ למלך נתנוהו‪ .‬ואמר שהיה מכלל הפתרון‪.‬‬
‫ועוד מה טעם יעשה פרעה ויפקד פקידים כי הוא מה שראוי שיעשהו האיש הממונה ההוא‬
‫ועכ"פ הלשון הוא מיותר כי די בשיאמר יפקד המלך פקידים וחמש וכו'‪.‬‬
‫ט‪ .‬מה ראה פרעה ועבדיו קושט דברי אמת באמרי יוסף שנאמר וייטב הדבר בעיני פרעה‬
‫ובעיני עבדיו ולמה גדלוהו וירוממוהו על כל ארץ מצרים באותו שעור בטרם ידעו את מוצא‬
‫דברו‪ .‬ולא עוד אלא שגזרו היות רוח אלוהים בו‪ .‬גם אומרו אחרי הודיע אלוהים אותך את‬
‫כל זאת‪ .‬כי עניין אחד הוא אשר הודיע אותו להם לבד‪.‬‬
‫י‪ .‬והוא מה שראוי לחבר אל זה הספור והוא למה לא הודיע יוסף לאביו את כל כבודו שם‬
‫כי יש לאל ידו להניחו מרגזו ומעצבו וכל שכן בשנות הרעב להציל ממות נפשו ולחיותו‪.‬‬
‫ותמהני ממה שכתב הרמב"ן ז"ל שעשה כדי שיתקימו חלומותיו כי מה תועלת לו‬
‫בשיתקיימו ואף כי יהיה תועלת לא היה לו לחטוא כנגד אביו‪ .‬אבל היה לחשוך עצמו‬
‫מחטוא לו והחלומות העושם יגש פתרונם גם שתראה סכלות עצומה שישתדל האדם‬
‫לקיים חלומותיו שהרי הם הדברי' אשר יעשו שלא מדעת הבעלים‪.‬‬
‫יא‪ .‬מה טעם הוזכר שנולדו שני בני יוסף בטרם תבוא שנת הרעב‪ .‬ועוד כי לא נזכר‬
‫במקומו והיה לו לסמכו לאומרו ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כו'‪.‬‬
‫יב‪ .‬כי בא ספור התחלת הרעב ברוב דברים כפולים ומכופלים יספיק בשיאמר ותכלינה‬
‫שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים ותחילנה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף‬
‫ויהי רעב בכל הארצות כו'‪ .‬וכל הארץ באו וכו'‪ .‬וירא יעקב וכו'‪ .‬ולמה הוזכר ותרעב כל ארץ‬
‫מצרים ויצעק העם אל פרעה כו'‪ .‬וחזר אחר כך והרעב היה על כל פני הארץ‪ .‬ואחר כך‬
‫פעם אחרת ויחזק הרעב בארץ מצרים נראה שהכל מותר גדול‪.‬‬
‫יג‪ .‬איכה הייתה כל ארץ מצרים לשמה רגע אחד ולא נודע השבע ביניהם בשנות הרעב‪.‬‬
‫וגם כי הכתוב אומר דבר והפכו במקום אחד נאמר ובכל ארץ מצרים היה לחם‪ .‬וסמיך ליה‬
‫ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם‪ .‬ומהו זה שאמר להם פרעה לכו אל‬
‫יוסף אשר יאמר לכם תעשו‪ .‬כי באמת היה לו לומר לכו אל יוסף ושברו ממנו אוכל‪ .‬ודרך‬
‫המדרש (ב"ר פ' צ') ידועה וזרה וגם כי לשון הכתוב קצרה מהכיל אותה‪ .‬ועוד אומרו וירא‬
‫יעקב כי יש שבר במצרים שמעתי כי יש שבר במצרים‪ .‬ומאי חדוש ומי לא שמע כזאת ומי‬

‫‪298‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪299‬‬

‫לא ראה כאלה‪ .‬וטעם אומרו למה תתראו ומה היה להם להראות ובביתם אין לחם כלל‬
‫דכתיב ונחיה ולא נמות וכו'‪.‬‬
‫אלו הן הספקות הראויי ם להעיר בחלק הספור הזה אשר יעדנו ביאורו לבירור כל הדברים‬
‫אשר בשער והנלוה אליהם נבוא אל הביאור‪.‬‬

‫[ביאור הפרשה]‬
‫פרשת ויהי מקץ שנתים ימים וכו'‬
‫יאמר כי מקץ שנתים ימים שהיה עניין הסריסים וכבר היה נשכח יוסף מלב שר המשקים‬
‫היה סיבה מאת ה' שחלם פרעה את החלום אשר יספר שנפעמה רוחו עליו לדעת‬
‫הוראותיו לפי שכבר נראה לו שבא חלומו ברוב עניין עד שקרא לכל חרטומי מצרים וכו'‪.‬‬
‫(התר ספק ב') והנה למה שנבדל החלום הזה משאר החלומות בשני עניינים‪ .‬האחד מה‬
‫שאמרנו מהיות עניינו כעניין חלומו של נבוכדנצר שהיו הוראותיו ומשפטיו כוללות לארצות‬
‫וממלכות רבות שלא כמנהג החלומות שאין משפטם יוצא מהחולם והעניינים הקרובים‬
‫אליו אוהביו וקרוביו ומרעהו מצד מה שתשוטט מחשבתו ורעיוני דמיונו עליהם כמו שאמר‬
‫רעיוניך על משכבך סליקו וכו' (דניאל ב') וחלומות יוסף והסריסים לעדים‪ .‬והב' במה‬
‫שנשנה החלום ביקיצה בינתיים כמו שיגיד הכתוב מעת החלום ובאומרו בשעת סיפורו‬
‫ואיקץ‪ .‬היה מה שהיה שנתבלבלו בהם חכמי חרשי פרעה שפותרים להם בדברי עצמו‬
‫ובחלוק עניינים כמו שאמרו ז"ל ז' בנות אתה מוליד וכו' וז' אפרכיות אתה כובש‪ .‬כי‬
‫בעניינים הכוללים לא נתנו את לבם כי אינו ממלאכתם ולא התודע להם‪ .‬אמנם לב פרעה‬
‫אשר ביד ה' לא שלו ולא שקט בהם‪ .‬ואולי שראה בחכמתו שהדברים ההם היו רחוקים או‬
‫נמנעים שיגיעו עדיו‪ .‬ולזה אמר ואין פותר אותם לפרעה וכמו שאז"ל (ב"ר פ' פ"ט) פותרין‬
‫היו אבל לא לפרעה‪ .‬והיותר נכון שנתדמה לו כאלו לא אמרו לו דבר‪ .‬והדבר הבטל אינו‬
‫כלום‪ .‬ולזה אמר אח"כ ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי‪.‬‬
‫וידבר שר המשקים וכו'‪ .‬כבר אמרנו ראשונה שבכאן התוודה על חטאו שגרם השכחה‬
‫בענייני יוסף‪ .‬אבל עכשיו מלא ידו עמו במה שספר עליו מחכמתו ובקיאותו במלאכה ההיא‬
‫והוא אומרו ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלומו חלמנו‪( .‬ד) ירצה‬
‫שכבר חלמו שניהם בלילה ההוא איש כפתרון חלומו של חבירו‪ .‬כלומר שכבר יסבלו שני‬
‫החלומות פתרון אחד לפי קורבתם בעניין כמו שכתבנו ועם כל זה הגיע מחכמתו להבדיל‬
‫ביניהם ולפותרם כאלו הם חלומות נבדלים ונפרדים תכלית ההבדל איש כחלומו עד שלזה‬
‫השיב על כנו ולזה תלה‪ .‬ומה שאמר ושם אתנו נער עברי עבד וכו'‪ .‬הנה הייתה חכמה‬
‫מאתו כדי שלא יחשוב המלך שהוא מליץ בעדו מפני קירוב דעתו אליו‪ .‬וזה העניין שאמר‬
‫מהגדת שר המשקים הוא שרמזו פרעה בפתח דבריו שאמר ליוסף ואני שמעתי עליך‬
‫לא מר תשמע חלום לפתור אותו‪ .‬כלומר שאתה תבין חלום אף על פי שנראה ממנו שהוא‬
‫עניין אחד לבד‪ ,‬לפתר אותו בכל הצדדים שבו‪.‬‬
‫‪299‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪300‬‬

‫ויען יוסף אל פרעה לאמר בלעדי אלוהים יענה את שלום פרעה‪ .‬לפי שראה שפרעה‬
‫החזיקו בפותר המוצא הפתרון ממציאות החלום והוייתו לבד לזה אמר אליו כי בלעדיו‬
‫מצד מה שיחזיקהו בפותר‪ ,‬האלוהים יענה את שלומו במדרגה היותר עליונה ממנה כמו‬
‫שאמרנו וכמו שיבאר בדבריו‪.‬‬
‫וידבר פרעה אל יוסף בחלומי וכו'‪ .‬הגיד הכתוב שהגיד לו את חלומו כאשר הוא ואשר‬
‫הקיץ בסוף הראשון ונשנה לו חלום אחר כי הוא הדבר שנתבלבלו בו הפותרים המצריים‬
‫לסיבה שאמרנו‪ .‬והוא טעם ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי‪( .‬ה) הורה הכתוב כי זהו א'‬
‫מטעמי מבוכתם מצד היותם פותרים הוא מה שהתחיל דבורו של יוסף חלום פרעה אחד‬
‫הוא את אשר האלוהים עושה הגיד וכו'‪ .‬בדבריו אלה הפליא עצה להודיע למלך שתי‬
‫סיבות אשר בעבורם לא נמצא בפותרים מי שיגיד עניין חלומו מה שיהיה התנצלות להם‬
‫והגדלה אצלו כמו שהיה העניין בדניאל כמו שאמרנו אשר מזה יודע אליו שכל מה שיאמר‬
‫בפתרון ההוא יהיה במעלה יותר נפלאה מפותר עד כי במעלה ההיא יוצא הוראות חלומו‬
‫ממנהגיהם ויתבארו כפי מה שיחויב להסכים עם הידיעה העליונה ההיא‪.‬‬
‫(ה) אמנם הסיבה הראשונה ביאר באומרו חלום פרעה אחד הוא כמו שכבר אמרנו‬
‫שהפרדת משפטו העלימה מהם פשר דבר‪.‬‬
‫ועל השנית אמר אשר האלוהים עושה הגיד לפרעה יאמר שאין הוראת זה החלום‬
‫מהעניינים החלקיים הפרטיים המתיחסים אל חולם החלום ההוא ואל ענייניו וקרוביו על‬
‫הרוב כי הוראתו היא מהעניינים הכוללים אשר האלוהים עושה בעולמו ואין מדרכם‬
‫להתגלות בחלומות מכח הדמיון רק ע"י הנבואה ורוח הקודש לאנשים השלמים הדבקים‬
‫בשכל הכולל‪ .‬אלא שכבר יקרת בעיניו ונכבדת להיות בסודו להתפרסם על ידך את אשר‬
‫הוא עושה בעולם‪ .‬ויש בכלל דבריו שאם לא בעבור שהיה הוא בסוד ה' יושב ראשונה לא‬
‫היה מכיר מעלת זה החלום והוא ממש מה שאמר דניאל (שם) לנבוכדנצר אלה רב הודע‬
‫למלכא מה די להוא אחרי דנא‪.‬‬
‫ואחרי שאמר זה דרך כלל ביאר היטב שני העניינים האלה‪.‬‬
‫ואמר שבע הפרות הטובות וכו'‪ .‬עם היות כי לפי משפט המלאכה הזאת שבע פרות‬
‫הטובות אשר בחלום הראשון הוראת שבע שנים הנה‪ .‬ושבע השבלים הטובות אשר‬
‫בחלום השני שבע שנים אחרות הנה‪ .‬תדע שחלום אחד הוא כמו שאמרתי ושניהם אינם‬
‫אלא שבוע א' וזה הדבר הראשון אשר בו נבוכו כל חכמיך‪.‬‬
‫ושבע פרות הרקות והרעות העולות אחריהן כמו כן ז' שנים הנה ושבע השבלים שדופות‬
‫הקדים עמהם יהיו ז' שני רעב‪ .‬ואינו דבר מיוחד לך כמנהג חולמי חלומות כי לא יוורש‬
‫המלך ברעב‪ ,‬אבל הוא עניין כללי לכל העולם‪ ,‬והוא הדבר השני אשר בו נשתבשו‪ .‬ולזה‬
‫אמר הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה מתחילה‪ ,‬אשר האלוהים עושה הראה את פרעה‪.‬‬

‫‪300‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪301‬‬

‫(ו) כי מה שהוא עושה להביא רעב בעולם הראה את פרעה כדרכו לגלות אזן עבדיו‬
‫הנביאים או הקרובים אליו‪.‬‬
‫ואחר שבאר עניינו אצלו סיפר לו עניין החלום ושברו כדרך נביא המגיד עתידות ולא חשש‬
‫להתיך חלקיו על הוראותיו ואמר הנה שבע שנים באות שבע גדול וכו'‪ .‬וקמו שבע שני‬
‫רעב וגו'‪ .‬ולא יודע השבע וכו'‪.‬‬
‫אמנם השתדל בסוף לתת סיבה אל הישנות החלום בהכפל המספרים ולהיותו בשני‬
‫חלומות‪( .‬ו) ואמר שלא היה זה ההכפל להרבות עניינים נבדלים כמנהג פתרונות‬
‫החלומות אבל לכוון המספר ולהורות דדוקא קאמר שבע שאם לא כן לא יוקח משפט‬
‫מהמספר לפי שא"א שיהיו רק על מספר מה‪ .‬וגם להורות שהדבר מזומן וממהר האלוהים‬
‫לעשותו‪ .‬והיה זה לפי שהדבר העתיד כל כמה שיקרב אל המציאות יתרבו הוראותיו‬
‫ומופתיו במוכנים להם‪ .‬כמ"ש הכתוב (יואל ג') והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר‬
‫ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראו וגם על העבדים ועל‬
‫השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי‪.‬‬
‫והנה כשהיו העניינים האלו רחוקי המציאות היה נעלם מכלם ואין חזון נפרץ וזה העניין‬
‫גדול בזה מהסודות הנבואיות אשר לא יוכל לדעתו מי שלא יוצץ עליו זוהר הנבואה‪ .‬ולזה‬
‫אמרתי לך אלוהים יענה את שלום פרעה‪.‬‬
‫ועתה ירא פרעה וכו'‪( .‬ח) אחרי הודיעו שדבר קטון בעיניו היותו פותר ושכחו במדרגה‬
‫אחרת גדולה ממנה לא סר מהודיע אשר הייתה רוח אחרת עמו והוא עניין שלישי יקר‬
‫מאוד עם מלכים ויועצי ארץ והיא מעלת התבונה ויושר העצה הנהוגה ביניהם‪ .‬כוון בזה‬
‫שאם אולי למיעוט השקפתם לא ירגישו לשתי האותות הראשונות שזו למעלה מזו א"א‬
‫שלא ישגיחו בזאת מצד שהיא יותר משותפת במה שיבא בה מסדור דבריו לפי הנחות‬
‫החכמה ההיא‪.‬‬
‫כי הנה החכם בפרק ז' מהמאמר הג' מספר המידות‪ ,‬אשר אמנם כל עצה היא שאלה וכל‬
‫שהוא אחרון בחלוק‪ ,‬הוא ראשון בפעולה‪ .‬עד כאן‪.‬‬
‫[נותן העצה היא שיוציאה אל הפועל – עצת יוסף לפרעה]‬
‫והכוונה לפי שנתבאר היטב שם שהמצאת העצה והוצאתה אל הפועל הם מקבילים בסדר‬
‫לגמרי והוא כי הלקוח בעצה ראשונה הוא אשר יוציאוהו אל הפועל באחרונה והלקוח‬
‫באחרונה הוא אשר יעשוהו ראשונה‪ ,‬ויועיל זה העניין למשל ולפי' כי הנה המלך יש לתת‬
‫אל לבו להימלט ממכת הרעב ולהחיות עם רב שהוא התכלית המכוון ותהיה העצה‬
‫הראשונה בזה שיהיה אוכל לפיקדון לארץ וזה לא יתכן אם לא בשיתייעץ שיהיה האוכל‬
‫תחת יד המלך‪ ,‬וזה לא יגיע כי אם במה שיראו עוד שיקובץ האוכל אשר יותר משני‬
‫השבע‪ .‬וזה לא יאות רק במה שיתייעצו עוד לחמש את הארץ‪ .‬וזה לא יעלה בידם כי אם‬
‫‪301‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪302‬‬

‫בהפקיד פקידים להכריח את העם ביד המלך‪ .‬ולא יושלם כל זה כי אם במה שיסכים‬
‫להפקיד על כל איש חכם ונבון להיות על כל אלו הפקידים על פיו יצאו ועל פיו יבואו בכל‬
‫המעשים ההם וזהו סוף העצה על סדר לקיחתה‪.‬‬
‫אמנם לעניין מעשה צריך להתחיל מזה העניין האחרון‪ ,‬ולהמשך לפי הסדר עד שיגיע אל‬
‫האחרון הקרוב אל התכלית כמו שביארנו‪.‬‬
‫ולזה אחר שכבר זכר הרעה המזומנת לבוא עליהם ברעב ההוא אשר יהיה בארץ‪ ,‬סדר‬
‫דבריו בסדר המעשה כמו שאמר בפירוש יעשה פרעה ויפקד וכו'‪ .‬והתחיל מההתחלה‬
‫הראשונה עד הגיעו אל התכלית להורות כי אשר יעץ ה' הוא מגיד‪ .‬והוא מנהג המלכים‬
‫ואנשי השם כמו שכתב החכם בפ' ההוא מפורסם הוא גם מהקדמונים אנשי המדינות‬
‫הקודמות והם אשר יגיד אמרם אשר המלכים היו בוחרים היו מגידים לעם‪ .‬ירצה‬
‫שהמלכים אינם מגידים לעם העניין על הסדר אשר בו יתייעצו שהוא ההלוך מהסיבה‬
‫התכליתית אל המסובבים ממנה‪ ,‬עד היותה רחוק‪ .‬אבל לפי סדר המעשה שיצוו להם‬
‫לעשות ראשון ראשון מה שנלקח בעצה אחרון אחרון‪ .‬וכמ"ש את אשר האלוהים עושה‬
‫הגיד לפרעה‪.‬‬
‫וזה מה שנתבאר מכיוון דבריו‪ .‬אמר תחלה ירא פרעה איש נבון וחכם וכו'‪ .‬ואחר יעשה‬
‫פרעה ויפקד כו'‪ .‬ואחר וחמש את ארץ מצרים כו'‪ .‬ואח"כ ויקבצו את כל אוכל כו'‪ .‬ואחר‬
‫ויצברו בר תחת יד פרעה כו'‪ .‬ואחר והיה האוכל לפקדון לארץ כו'‪ .‬ואחר כל זה יגיע אל‬
‫התכלית ההוא ולא תכרת הארץ ברעב‪( .‬ח) אמנם באומרו ירא פרעה כו'‪ .‬יעשה פרעה כו'‪.‬‬
‫כיון לומר שהדבר הגדול הזה היה ראוי שיעשה ע"י פרעה עצמו לפי חכמתו ותבונתו‬
‫אלמלא חשש כבודו וטרחו‪ .‬ולזה חויב שיבחר איש נבון וחכם ממלא מקומו וישיתהו תחתיו‬
‫להיות ידו כיד המלך‪ ,‬אם לכוח ואם לחכמה‪ .‬ומעתה יעשה פרעה ויפקד וכו'‪ .‬כי כשיפקיד‬
‫זה האיש פקידים וחמש את הארץ ויעשה כל הדברים הנמשכים הנה המלך הוא העושה‪,‬‬
‫שהרי ידו כידו ופיו כפיו והכל ישמעו לחמש את הארץ שלא כמנהג‪ ,‬והתחילו עכשיו‬
‫בהכרח‪ ,‬מה שקבלו אח"כ ברצון‪ ,‬דכתיב (בראשית מ"ז) ונתתם חמישית לפרעה וכו'‪ .‬עד‬
‫הנה הגיע להם מטוב טעמו ושכלו‪ ,‬ולא חשש למה שאמרו הליועץ למלך נתנוהו כי מעט‬
‫היה לפניו היותו יועץ‪ .‬אבל כוונתו להגדיל תושיה בפניהם‪.‬‬
‫והגיד הכתוב שהגיע כוונתו עד שנאמר וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו‪( .‬ט) כי‬
‫פרעה בחכמתו הכיר בעניינים הראשונים‪ .‬אמנם כל עבדיו הכירו מעלתו ורוב בינתו בעניין‬
‫העצה וסברא כי לפני מלכים יתייצבו ויבחנו דבריו‪ .‬והנה פרעה לשתפם עמו במה שהכיר‬
‫ממנו‪ .‬ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו (ט) אמר שכבר הכיר‬
‫בו עניין מעולה יותר מהם והוא היות בו רוח אלוהים לדעת את אשר יעשה בארץ בו‬

‫‪302‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪303‬‬

‫הכריח דברי החלום לסבול את אשר ידעהו מהאמת‪ ,‬ושלא נמשך אחר דברי החלום‬
‫כאשר אמרנו‪.‬‬
‫ויש בכלל דבריו דרך מוסר מההמלכה עמהם כמו שאמרו חז"ל (ברכות נ"ה א) אין ממנין‬
‫פרנס על הצבור אלא א"כ נמלכין בצבור שנאמר ראה קראתי בשם וכו'‪ .‬וזה מה שיחויב‬
‫להם לקבל בסבר פנים‪ .‬כמ"ש שם‪ .‬א"ל הק"בה למשה הגון עליך בצלאל א"ל רבש"ע אם‬
‫לפניך הגון לפני לא כ"ש‪.‬‬
‫ואחר שדבר אל עבדיו על זה האופן חזר הדבור אליו וא"ל אחרי הודיע אלוהים אותך את‬
‫כל זאת אין נבון וחכם כמוך (ט) כיון אל שלשת המעלות אשר הכיר ממנו אין נבון וחכם‬
‫כמוהו לשית אותו על ארץ מצרים‪ .‬ובאומרו נבון כיון אל מעלות המידות וחכם על מעלות‬
‫השכליות‪ .‬ואמר אתה תהיה על ביתי‪ .‬כי הכירו שהוא יודע בטוב הנהגת הבית‪ .‬ועל פיך‬
‫ישק כל עמי‪ .‬כי ראהו פלא יועץ בעניינים הכוללים אל כל המדינות והיא מעלת מלכות‪.‬‬
‫ולזה אמר רק הכסא אגדל ממך‪.‬‬
‫[פרעה ממנה את יוסף]‬
‫ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותך וכו'‪ .‬לפי שהרגיש בו הוד מלכות ברוח הקדש‬
‫שעליו‪ .‬גם כי לפי הוראות החלום כל מלכותו ושאר הארצות היו צריכים לו צורך הכרחי‬
‫חשש שמא יתנו עיניו בו וימליכוהו עליהם לזה אמר ראה נתתי אותך על ארץ מצרים ומידי‬
‫תהיה לך זאת הגדולה והשררה ויסר את טבעתו מעל ידו וכו'‪ .‬וילבש אותו וכו'‪ .‬וישם רביד‬
‫וכו'‪ .‬כי כל זה הוא טכסיסי משנה המלך כמו שאמר וירכב אותו במרכבת המשנה וכו'‪.‬‬
‫ולזה חתם בסוף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש וכו'‪ .‬כי זה הוא עניין המשנה ממש והנה‬
‫פרעה ראה כל זה לעצה נכונה מאוד כדי לבטוח בו ולהשען בנאמנותו‪.‬‬
‫ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח‪ .‬למה שהיה להם לעיניים להאיר עיני חכמיו‬
‫בפתרונות ההמה לשום מחשך לפניהם לאור קרא אותו זה השם המורה על גלוי העיניים‬
‫וזריחת אורם כמו שאמרנו ראשונה‪ .‬גם יוכלל בו אור העצה היעוצה להורותם דרך ישכון‬
‫אור לשום אותם שארית בארץ ולהחיותם‪ .‬וכבר יחד לו לזה בראשונה מאמר וייטב הדבר‬
‫בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו כי העצה הנכונה היא אשר תטיב עיני הבחירה לצריכים אליה‬
‫בשיעור נמרץ‪ .‬וזאת הייתה נסיבה למה שנמשך אח"כ מהתנכרותו לאחיו כי לא נתפרסם‬
‫שמה רק מזה השם‪.‬‬
‫[סיכום חיי יוסף והסבר למה לא התקשר עם אביו]‬
‫ויוסף בן שלשים שנה וכו'‪( .‬י) אחר שספר איך יצא יוסף מבית האסורים ואשר היה גדול‬
‫מאוד בעיני פרעה ובעיני כל מצרים אמר תחלה מה ששם מגמת פני הספור להציל אותו‬
‫מן האשם על בלי הגיד לאביו את כל המוצאות אותו עד שנמשכו הדברים מאיליהן והוא‬
‫‪303‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪304‬‬

‫אומרו כי בן שלשים שנה היה בעמדו לפני פרעה ומהידוע שכל השלשה עשר שנים‬
‫שעברו לא לכבוד היה לו להודיע שהוא עבד ביד אדונים קשה שלא יתנהו לפדיון בכל‬
‫ממון שבעולם‪ ,‬מוסף על מה שיהיה הגלוי למסה ומריבה בין אביו ואחיו וגם עתה עדיין לא‬
‫נתכשר הזמן כי כל כבודו היה תלוי ועומד בעיניהם עד עת בא דברו בעניין הרעב‪ ,‬כי הוא‬
‫היה החידוש להם כמו שיבוא‪.‬‬
‫ולזה לא ראה לערער על עצמו שום דבר עד שיתחזק בממשלתו וגם כי היה לו עצה נכונה‬
‫להמתין למה שיעשה מפאת עצמו כי ראה כי קרוב יומם לבא לפניו מפני זלעפות רעב‬
‫ושם לבו להתעסק במלאכתו ולשמור משמרתו הוא כמו שאמר ויצא יוסף מלפני פרעה‬
‫ויעבור בכל ארץ מצרים ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים ויקבץ וכו'‪.‬‬
‫ויצבור יוסף וכו'‪ .‬כלומר ועדיין בכל זה לא היה לו פנאי ולא שעת הכשר להזכיר ולהפקיד‬
‫בבית אביו עד שיתאמת דברו בבוא הרעב‪ .‬והוא ג"כ מה שאמר וליוסף יולד שני בנים‬
‫בטרם תבוא וכו'‪( .‬יא) ירצה כי לפי שילדה אותם עד עת בוא דבר הרעב קרא שם הבכור‬
‫מנשה שיורה על שהשכיחו השם מכל עמלו וגם כי עדין לא הגיע שעה שיזכור ויפקד בבית‬
‫אביו והוא אומרו כי נשני אלוהים את כל עמלי ואת כל בית אבי‪ .‬ולהיות זה העניין צד עון‬
‫אצלו אמר בבן השני כי הפרני אלוהים בארץ עניי‪.‬‬
‫ותכלינה שבע וכו'‪ .‬ירצה וכן נמשך הזמן עד שכלו שבע שני השבע (יב) ותחילנה שבע‬
‫שני הרעב לבא כאשר אמר יוסף כי הוא היה העניין המקווה להם לאמת דבריו ומעתה‬
‫יזכיר איך נמשכו הדברים על צד היותר נאות שאפשר‪ .‬וזה כי לא יתכן בא אחיו אצלו‬
‫עכ"פ כי אם בהיותו הוא לבדו המשביר אל כל עם הארץ‪ .‬וזה לא יהיה רק כשתכלנה כל‬
‫אוצרות ארץ מצרים ולא יהיה מוצא הלחם רק מתחת ידו ואמר שהיה זה בזמן קצר מאוד‬
‫על זה האופן‪.‬‬
‫ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם ותרעב כל ארץ מצרים וכו'‪( .‬יב) אמר‬
‫כי בתחילת הרעב היה רעב בכל הארצות הקרובות למצרים ובכל ארץ מצרים היה לחם‬
‫מאשר אצרו עם הארץ בשני השבע‪ .‬אמנם כשהוציאוהו מכל הארצות אשר סביבותיהם‬
‫(יג) מיד ותרעב כל ארץ מצרים וכו'‪ .‬כלומר שהרגישו עקת רעבון ממשמשת ובא עליהם‬
‫מרוב השיירות שהיו מוציאות הלחם מכל עיר ועיר עד שצעק העם אל פרעה ללחם כלומר‬
‫לתקון הלחם כי יצעקו אליו שיצוה להוציא כרוז בכל המלכות שלא יוציאו הלחם מארצם‬
‫כמו שהוא מנהג המדינות תקראן אותם כאלה‪( .‬יג) ופרעה היה דוחה אותם באומרו לכו‬
‫אל יוסף אשר יאמר לכם בזה העניין אותו תעשו‪ ,‬כי הוא אפוטרופא שלי ועל פיו ישק כל‬
‫עמי‪ .‬ויוסף לא עשה בזה כלום‪ ,‬שהיה מכוין לתת מקום למהר זמן בו יבואו הכל אל תחת‬
‫ידו‪ .‬ולזה נאמר והרעב היה על כל פני הארץ‪ ,‬ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבור‬
‫למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים‪.‬‬

‫‪304‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪305‬‬

‫ונתחכם בזה מאוד כי היה סיבה שהם מעצמם הפקיעו השערים ומכרו ביוקר גדול עד‬
‫שמכאן ואילך כאשר ישבור להם לשער ההוא ועוד לא יהיה להם עליו פתחון פה אבל‬
‫יקבלו בסבר פנים‪ .‬ומעתה כל הארצות באו מצרימה לשבור אל יוסף כי חזק הרעב בארץ‪.‬‬
‫וירא יעקב כי יש שבר במצרים אחר שנתפרסם בארץ כנען כי אין לחם בכל ארץ מצרים‬
‫באה השמועה כי פתח המלך אוצרו והוא משביר לכל עם הארץ וכבר הביאו ממנו קצת‬
‫(יג) לזה נאמר שראה יעקב כי יש שבר במצרים במקום מיוחד ויאמר לבניו למה תתראו‬
‫עשירים מופלאים במה שתקוו לקנות תבואה מן השיירות ביוקר מופלא כמו שחויב מהיות‬
‫מוצא הלחם ממקום אחר‪ ,‬ונוסף עליו משא הוצאות הדרך הרב ההוא‪ ,‬שמעו שמוע אלי‬
‫ורדו שמה ושברו לנו משם כמו שהם שוברים‪ .‬ונחיה בהם ולא נמות על ידם‪ ,‬אם יחזיקו‬
‫אותנו לעשירים ביותר כי כשתכלה פרוטה מכיסם יאספו עלינו והכונו‪ .‬ומלת תתראו לפי‬
‫שימוש ההתפעל‪ ,‬תורה על שכבר יהיו מראין עצמן יותר עשירים ממה שהיו‪ .‬כי המתהוה‬
‫זולת המראה כאומרו (משלי י"ג) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב‪.‬‬
‫(יג) ואפשר שכבר היו נמנעים הבנים היקרים לבוא שם מיוקר נפש וכדי שלא להתבזות‬
‫ללכת לבקש אוכל להשיב נפש אל ארץ אחרת כאנשים קלים ופוחזים לזה אמר להם‬
‫אביהם למה תתראו‪( .‬יג) כלומר שאין מההכרח שיראו עצמם בדרך אשר הם הולכים‬
‫להודיע מי הם ומי אביהם‪ .‬והוא מה שאמר להלן ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים‬
‫וכו'‪.‬‬
‫וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם שיראה כי מצד בואם על זה האופן שהוכרחו‬
‫עליו כי כבד הרעב היה כן שבראות אותם יוסף התחיל להכירם‪ .‬אמנם התנכר אליהם כי‬
‫נסתפקו אצלו עד שדבר עמהם קשות וגמר הכרתו כמו שנאמר אחרי כן ויכר יוסף את‬
‫אחיו והם לא הכירוהו‪.‬‬
‫וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בתוך וכו' לפי שעיקר הסיפור להגיע עד סוף מה שאמרו‬
‫אחי יוסף ונראה מה יהיו חלו מותיו לזה אמר וירדו אחי יוסף עשרה ולהודיע כי כל מה‬
‫שיבא מספורם אירע לכל אחיו ולא לקצתם כמו שכלם נזדמנו בעניינו תחילה זולתי בנימין‬
‫כי כמו שלא היה עמהם כן לא שלחו אביו עמהם פן יקראנו אסון‪.‬‬
‫[סיכום הסיפור‪ :‬אור אלוהי הזריח שמש צדקה לכל הארצות]‬
‫והנה עם זה נשלם מה שרצינו אליו במספר החלום הזה ופתרו על נכון אשר בו נתבאר‬
‫איך האור האלוהי הזריח שמש צדקה רוח והצלה לכל הארצות האל ע"י זה הצדיק‬
‫להחיות את נפשם‪.‬‬

‫‪305‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪306‬‬

‫וכמו שאמר בסוף העניין (בראשית מ"ז) החייתנו נמצא חן וכו' ויותר מהמה לבני ישראל‬
‫עם קרובו אשר על ידו נתגלגלו וירדו למצרים למצוא להם שה אובד הנבחר אשר נדח‬
‫מהם זה כמה ולכלכל עצמם שם בניהם ונשיהם וטפם במעלה וכבוד גדול כמו שנאמר על‬
‫זה (שם מ"ה) ועתה אל תעצבו וכו'‪ .‬כי זה שנתים הרעב וכו'‪ .‬מהרו ועלו אל אבי וכו'‪.‬‬
‫וכלכלתי אותך וכו'‪.‬‬
‫וסוף והנה עיניכם רואות אשר מזה עם כל מה שנאמר ראשונה משימוש זה השם בכל‬
‫ארבעת שופטיו הטובים והמעולים‪ ,‬אשר ישמש לכל מיני תשמישיו נהלל ונשבח לעושה‬
‫אורים גדולים ברוח פיו כי לעולם חסדו‪.‬‬
‫כי הוא מה שרצוהו חז"ל במאמר ההוא שזכרנו‪:‬‬
‫ראשונה אמר שמחה לאיש במענה פיו וכו'‪ .‬כי להיות עניין המציאות וקיומו והתמדתו הוא‬
‫המשמח אלוהים חיים ומלך עולם‪ .‬ועל דרך שאמר המשורר (תהלים ק"ד) ישמח ה'‬
‫במעשיו כמו שנתבאר בשער הראשון‪ .‬אמר שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כשאמר יהי‬
‫אור ויהי אור לפי שהעניינים האלה הנכללים במלת אור הם עיקרי פעולות המציאות‬
‫עמודיו ואדניו בכל מה שיעשה להם ועבדו והוא מה שביארו בטוב במה שיביא ראיה‬
‫מהכתוב האומר אור צדיקים ישמח וכו'‪ .‬כי האור אשר יכלול כל העניינים הנזכרים הוא‬
‫אשר ישתמשו בו הצדיקים בפעולותיהם המיוחדות אשר ביארנו למעלה כל אחד ואחד‬
‫לפי עניינו והוא המשמח אלוהים כאשר אמרנו ודבר בעתו מה טוב כי כל דבר ודבר‬
‫נתבאר ממה שיצאה טוב פעולתו אל המציאות בעתו הנכון על יד הצדיק ההוא המיוחד‬
‫אשר הוציאו והדומים אליו‪ ,‬כמו שהיה למוד השימוש הראשון על יד הכתוב האומר הבקר‬
‫אור והאנשים שלחו כו'‪ .‬והשכמתם בבקר ואור לכם ולכו (ש"א כ"ט) וכיוצא אשר מזה המין‬
‫הוא מה שאמר אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך‪ .‬כי עין רשעים שמרה נשף וכמו שפי'‬
‫ראשונה‪.‬‬
‫והעניין השני ע"י יוסף ויתרו וזולתם המשתתפים בטוב העצה ויושר ההנהגה אשר נאמר‬
‫עליהם (משלי ד') ואורח צדיקים כאור נוגה אשר עליו נאמר‪ ,‬וייטב הדבר בעיני פרעה‬
‫ובעיני עבדיו כאשר כתבנו‪.‬‬
‫והשלישי אשר יעלו למעלת טוב ההשערה למשרי קטרין ולפשר חלמין כמו שהיו כל‬
‫החכמים החרטומים והפותרים ועילאה מנהון יוסף בדורו אשר נקרא שמו צפנת פענח‪.‬‬
‫ודניאל בדורו די נהירו ושכלתנו אשתכח ביה‪ .‬אשר אלה עלו למעלה מהחכמה ההיא אל‬
‫רוח הקדש אשר אליה יצדק עליהם יותר זה השם המאיר והמזהיר כמו שנתבאר‪.‬‬
‫והרביעי והוא מה שיזרח אור הצלה והרווחה לסובלי צרות התלאות וחשכן‪ ,‬כמו שהיה גם‬
‫כן על יד יוסף לאחיו אשר עליה נאמר והנה עיניכם רואות כנזכר‪ .‬וכמו שבא על ידי מרדכי‬
‫ואסתר בימי המן אשר שם (אסתר ח') נאמר‪ ,‬ליהודים הייתה אורה וכו'‪.‬‬
‫‪306‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪307‬‬

‫[גזרות השמד בזמן החשמונאים]‬
‫וכמו שהיה העניין בימי החשמונאים אשר היו אנשים צדיקים ושלמים בהפיל תחת‬
‫רגליהם היונים הארורים אשר עמדו ברשעתם להחשיך אורם ולהשקיע שמשם‪ ,‬בנטל‬
‫מעליהם הג' פנות המפורסמות אשר בית ישראל נכון עליהם‪ .‬והם‪ :‬מילה חודש ושבת‪.‬‬
‫כי המילה היא עיקר ושורש האמונה האלוהית כמו שכתבנו בשער י"ח‪.‬‬
‫והחודש הוא מורה על ההצלחה המקווה לאומה הזאת לימות המשיח‪ ,‬שאף הם עתידים‬
‫להתחדש כמותה כמו שעל זה נבאו כל הנביאים ושאר הדמויים אשר לאומה הזאת עם‬
‫הלבנה יתבארו יפה בפרשת החדש שער ל"ז ב"ה‪.‬‬
‫והשבת הוא רמז אל התכלית העליון והוא הצלחת העולם הבא‪ .‬וכמו שאמרו ז"ל (ברכות‬
‫ל"ד ב) כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה‬
‫אלוהים וכו'‪.‬‬
‫ועל התנכלם אלינו על ג' עניינים הללו‪ ,‬אמר המשורר על עמך יערימו סוד ויתיעצו על‬
‫צפוניך (תהלים פ"ג) אמר שהם מערימים סוד על עניין האמונה שבעבורה יקראו עמך‪,‬‬
‫והם מתייעצים על שני העניינים הנשארים שהם צפונים ומקוים לעתיד‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫(שוח"ט תהלים ד') על ימות המשיח כי יום נקם בלבי וכו' (ישעיה ס"ג) דאפילו ליבא‬
‫לפומא לא גלי דעל עולם הבא נאמר (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך‪ .‬והוא‬
‫אומרו ויתיעצו על צפוניך‪ .‬וזהו טעם התיקון שאמר' (בעל הנסים דחנוכה) לשכחם‬
‫מתורתך ולהעבירם מחוקי רצנך‪ .‬כי במנוע מהם המילה ישכחום מתורתו באמת‪ ,‬כי מי‬
‫שאינו במילה אינו באמונת התורה ולא בנותנה‪ ,‬כי על זה היו גוזרין שיכתוב כל איש‬
‫מישראל על קרן שורו שאין לו חלק באלוהי ישראל (ויקרא רבה י"ג) שכבר כוונו להשכיח‬
‫עמו שמו‪.‬‬
‫ומצות חדש ושבת הם עניינים נסתרים ראוי שיקראו חוקים לפי העלמם ועוצם פליאותם‪.‬‬
‫והנה כשהביט ה' וראה רוע כונתם וזדונם ועמד בעת צרתם והעביר חשכתם והזריח‬
‫אורם‪ ,‬כי על כן באו בניו לחצרות קדשו והדליקו נרות של ישועה והצלחה‪ .‬ועל דרך שאמר‬
‫(תהלים ל"ד) הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו‪ .‬כי אלו הצדיקים הביטו אליו יתברך‬
‫בליל חשכתם ובעוצם אפלתם ונהרו מאור הצלתו וישועתו ולא עתה פניהם יחוורו והוא‬
‫עניין אור המנורה הטהורה אשר הראה את זכריה הנביא כמו שבא פתרונה לסוף‪ ,‬זה‬
‫דבר ה' אל זרובבל בן שאלתיאל‪ ,‬לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי כו' (זכריה ד')‪.‬‬
‫[האור המיוחד לצדיקים]‬
‫והנה עם זה נתבאר כי האור הזה המיוחד לצדיקים נתבאר כל דבר ודבר בעתו אשר קרה‬
‫העניין ההוא על יד הצדיק או הצדיקים ההם כי על זה אמרו ודבר בעתו מה טוב‪ .‬והנה לפי‬
‫שבעת קץ הפלאות עתידות כל מיני ההצלחות האלו להתחבר ולחול על ראש האומה‬
‫‪307‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪308‬‬

‫הנבחרת‪ ,‬לזה הזריח עליהם הנביא במאמריו כמה מאורות זה גדול מזה‪ ,‬באומרו (ישעיה‬
‫ס') קומי אורי כי בא אורך כו'‪ .‬כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' כו'‪.‬‬
‫והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך‪.‬‬
‫הנה הנם כמספרם ועליך לתת את משפטם‪ .‬ולהיות כל המאורות האלו זורחים אז להם‬
‫ומאי רים עליהם תמיד בלי הפסק אמר הנביא (שם) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם‬
‫וכו'‪ .‬לא יבא עוד שמשך כו'‪ .‬לומר שלא יהיה השמש דרך משל משמש היום לבד ושוקע‬
‫בלילה כמנהגו עד עתה‪ ,‬אבל שישמש תמיד עד שיהיה כל הזמן שווה בעניין האור‪ ,‬ולא‬
‫יבוא עוד השמש כמנהגו‪ .‬וכל זה למה כי ה' יהיה לך לאור עולם וכו'‪.‬‬
‫ועל זה המשל אמר (שם ל') ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים כי כשישמש‬
‫אור החמה יומם ולילה יהיה שמושו בז' הימים כפל ממה שהיה רגיל לשמש שכפל שבעה‬
‫הוא שבעתים כמו שכפל מאה מאתים ולקח זה המספר כי הוא הסיבוב הראשון אשר‬
‫ממנו חוברו כל שאר הסיבובים הגדולים‪ .‬וזה המשל הוא כעניין אומרם ז"ל (ב"ב ע"ה א)‬
‫פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה‪.‬‬
‫ויתכן גם כן שאל אלו ההצלחות העתידות כיונו חז"ל באמרם שמחה לאיש זה הקדוש‬
‫ברוך הוא שנקרא איש מלחמה‪ ,‬כי בימים ההם ובעת ההיא ראוי ליקרא כן באמת‪ ,‬וכמו‬
‫שאמר (ישעיה מ"ב) כאיש מלחמות יעיר קנאה כו'‪( .‬זכריה י"ד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם‬
‫כו'‪ .‬ואז יהיה סוף אשר נאמר עליה (שמות י"ז) כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור‬
‫דור‪ .‬ואז ישיש וישמח עלינו לטוב באומרו יהי אור ויהי אור כי אור צדיקים ישמח ואז יהיה‬
‫באמת דבר בעתו מה טוב‪ .‬וכמו שאמר בסוף הפרשה שזכרנו (ישעיה ס') הקטן יהיה‬
‫לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה‪.‬‬
‫וזה מה שראיתי לבארו בזה השער‪.‬‬

‫‪308‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪309‬‬

‫עקידת יצחק שער ל (פרשת מקץ‪-‬ויגש) – בראשית מו‪-‬מז‬
‫יבאר שהשלמים הם גרי הצדק אשר בארץ המה ימי שני מגורם‪ ,‬והחסידים הם כתות‬
‫ראשי עם הארץ התושבים בה‪ ,‬ושזה יוכר במעשיהם ובדבורם‪.‬‬
‫ויוסף הוא השליט וגו' ויבואו אחי יוסף וכו'‪.‬‬
‫במדרש (תנחומא פ' ויגש)‬
‫אמר רבי יונתן אמרו מלאכי השרת בואו ונראה לשור וארי מתווכחים זה עם זה‪.‬‬
‫החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר (קהלת ז')‪ .‬החכמה תעוז‬
‫לחכם‪ ,‬זה יוסף שנאמר אחרי הודיע אלוהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם‬
‫כמוך‪ ,‬מעשרה שליטים וכו'‪ ,‬אלו אחי יוסף שנאמר וירדו אחי יוסף עשרה‪ ,‬שהיו‬
‫יכולים להחריב את מצרים‪ ,‬והוא בחכמתו נצחם‪.‬‬

‫[מעמדו של הגר‪ ,‬והסתגלותם של יעקב ובניו]‬
‫אם האיש האלוהיי הנו מתגורר בארץ הלזו‪ .‬ראוי ונאות לו כי כמקרה הגר גם הוא יקרהו‪.‬‬
‫הקודם הוא מבואר מצורת האיש עצמה וטבע תולדתה כי רחוקה היא משבת בארץ‬
‫מאפליה‪ .‬אמנם מקומה הטבעי הוא עם אלוהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי כי על זה‬
‫אמר המשורר (תהלים קי"ט) גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך‪ .‬וזה שכבר יסתיר‬
‫אדם סודותיו מזולתו להיותו שפל בעיניו כי לא יאות להמתיק סודו כי אם לבן גילו ומרעהו‬
‫כמ"ש (שם נ"ה) ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי אשר יחדו נמתיק סוד‪ .‬וא"כ איך ימתיק‬
‫האל יתעלה סוד מצותיו עם האדם השפל היושב על חוג הארץ ולזה אמר שכיון שהוא גר‬
‫בארץ‪ ,‬כי אין משם עיקר תולדתו‪ ,‬אבל הוא תושב אצל העליונים‪ ,‬כבר הוא ראוי שלא‬
‫יסתר ממנו מצותיו מפני ריחוקו‪ ,‬כי קרוב הוא‪.‬‬
‫והוא מה שרצה באומרו (שם ל"ט) כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי‪ ,‬ירצה אף על פי‬
‫שבמעשי נעשתי גר עמך הנה מצד תולדת צורתי אנכי תושב ככל אבותי‪ .‬וכן אמר במקום‬
‫אחר (ד"ה א' כ"ט) כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו‪ .‬וזה הטעם הנכבד אשר‬
‫יקראו בשם עם הארץ לכל שאינו בשלמות נפשו אם בתורה ואם במצוה כראוי‪ ,‬כי הוא‬
‫באמת אינו מחשיב עצמו כגר בארץ‪ ,‬אבל הוא תושב מתאחז בה מתדבק בעבודתה‪.‬‬
‫אמנם החכמים המחשיבים עצמם לגרים בתוכה ומכינים מושבם בעולם הרוחני לשבת‬
‫שם עד עולם‪ ,‬אינם מעם הארץ אבל מגריה כי זה העניין המעולה הודיע התנא כמו שאמר‬
‫(אבות פ"ד) העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא וכו' כמו שיבוא‪ .‬ודי בזה‬
‫לביאור הקודם‪.‬‬
‫‪309‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪310‬‬

‫[שני תחומי הסבל של גרים בארץ]‬
‫ואולם עם זה חויב הנמשך והוא שיש עליו לסבול קצת מקרי הגר ותלאותיו לפחות בשני‬
‫עניינים שהם היותר מפורסמים הנמצאים בחיי הגרות‪.‬‬
‫האחד כי הגר הגר בארץ רחוקה מאוד מארץ מולדתו הנה הוא בלתי חושש על כבודו‬
‫באשר הוא שם כאילו היה בתוך עמו וכבר יסבול שם חרפת העוני וכל המלאכה נמבזה‬
‫ונמס על שכמו ישאנה כי לריוח הממון יבקש שם ולא לשאת בתם או אחותם וכמו שפירש‬
‫במאמר למה תתראו בשער הקודם‪ .‬ולפי שכבר יראה שכל ימי היותנו בגלות היה האל‬
‫יתברך בלתי חושש על דבר כבוד שמו המחולל בגוים אמר ירמיה (י"ד) מקוה ישראל‬
‫מושיעו וכו'‪ .‬למה תהיה כגר בארץ וכאורח נטה ללון‪ .‬למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא‬
‫יוכל להושיע‪ .‬ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא אל תניחנו‪ .‬שיעורו וביאורו למה תהיה‬
‫כגר בארץ אשר אין מכירין או תו וכאורח נטה ללון לבד שאפילו שמו לא הגיד להם ולזה‬
‫אין אתה חושש לתת כבוד לשמך ולזכרך ואתה בקרבנו אתה יושב מעולם ואינך גר ושמך‬
‫עלינו נקרא ה' אלוהי ישראל ואינך כאורח נטה ללון‪ .‬הנה א"כ לא נשאר רק שיאמרו‬
‫שאתה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע וכדי בזיון ולזה לא תניחנו‪ .‬והוא מאמר משה‬
‫אדוננו (במדבר י"ד) ואמרו‪ ,‬מבלתי יכולת ה' ומאמר המשורר (תהלים קט"ו) כי לשמך תן‬
‫כבוד וכו'‪ .‬ואיך שיהיה למדנו מה שאמרנו מדרך הגרים ומדתם אצל זה‪ .‬ועל זה סמך מי‬
‫שאמר (חגיגה ט"ז א) הרואה שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים וכו' וילך למקום שאין‬
‫מכירין אותו כי באדם חשוב המחלל שם שמים במקומו הוא מדבר‪.‬‬
‫והעניין השני הוא מה שסובל הגר אשר כזה צער חילוף הטבעים ושנוי המזגים אשר‬
‫ליושבי הארצות ההם‪ ,‬אשר המיוחד אל ההתחלפות ההוא הוא חלוף הלשון והדבור כי‬
‫הוא לא ישמע שפת הארץ ההוא גם המה לא ישמעו אליו כי בלשון אחרת ידבר עמהם‬
‫ואם היה לשונו גרוע מלשונם יבזהו ואם הוא יפה לא יכירהו ובין כה וכה יכבדוהו בפיהם‬
‫ולא ידע יצערוהו במתג שפתם ולא יבין למו וכבר נכלל זה הצער בתוכחות על עון אמר‬
‫(דברי' כ"ח) ישא ה' וכו' גוי אשר לא תשמע לשונו והוא מבואר‪.‬‬
‫והנה אם האיש האורח יבחר לסבול אלו העניינים הקשים לבקשת הממון אשר הוא‬
‫מעותד שיקחוהו מידו בבואו בדרך‪ ,‬וגם כי יגיע אל ביתו וצרור כספו בשקו מי יאמר לו‬
‫שיתקיים בידו כימות ענה עליו‪ ,‬מה לעשות בגרות האנשים האלוהיים אשר עמדנו עליו כי‬
‫כל עסקם ועמלם מקטנם ועד גדולם הכל הוא להם לכבוד ולתפארת‪ ,‬כמו שהיה העניין‬
‫ברבי אלעזר בן חרסום (יומא ל"ה ב) וחבריו הגרים בארץ לא להם אשר מאסו הכבודות‬
‫המדומות ועשו חיל מהדברים המיוחסים לגופותיהם‪ .‬וכמו שאז"ל (ר"ה י"ז ב) לשארית‬
‫נחלתו שעשה עצמו כשירים וכו'‪ .‬וגם לא יירא שמא יגזלוהו מידו ולא לו יהיה כמ"ש (ב"ב‬
‫י"א א) מונבז המלך ואני גנזתי לעצמי שנאמר (דברים כ"ד) ולך תהיה צדקה‪ .‬והחכם אמר‬
‫(משלי ה') יהיו לך לבדך וכו'‪ .‬גם המשורר (תהלים מ"ט) אל תירא כי יעשיר איש וכו'‪ .‬כי‬
‫‪310‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪311‬‬

‫לא במותו יקח הכל וכו'‪ .‬אך כמו שיתבאר שער ל"ב ב"ה‪ .‬גם הריווח ההוא לא יעתק ממנו‬
‫לעולם כי הוא יעמד חי עמו לנצח נצחים‪ .‬וכמו שאמר (דברים ו') לטוב לנו כל הימים‪ .‬למען‬
‫ייטב לך והארכת ימים (שם כ"ב) ואמרו ז"ל (קידושין ל"ט ב) לעולם שכלו טוב לעולם שכלו‬
‫ארוך‪.‬‬
‫[להיפרד מתושבי הארץ בעסקים המסחריים]‬
‫כי לכל אלו הסיבות חויב להם לסבול המין הראשון הזה מתלאות הגרות והוא להפרד‬
‫מכלל האנשים תושבי הארץ בעניין העסקים הגופיים ודמיונות העושרים והכבודות‬
‫הנכריות אשר ההשקפה אל זה העולם ועל עסקי הצלחותיו וכל מבוקשיו תשביע‬
‫בצחצחות הנפש הזכה ותשקיט כאב התלונות והתרעומות ולא ימצא אתו מחוסר כל דבר‬
‫כמו שהעיד הכתוב וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד והחכם נמשך אל זה‬
‫העניין האמתי אמר את הכל עשה יפה בעתו וכו' (קהלת ג')‪ .‬וכאלו אמר שהיות כל ענייני‬
‫זה העולם על השיעור ההוא מהחיסרון אשר הם עליו הוא היותר נאות והיותר יפה שיתכן‬
‫להיות להעיר על טבע מהותו שהוא אינו אלא כמו שתיארו החכם במאמר ההוא שזכרנו‬
‫שהוא כפרוזדור ובית שער לעולם הבא שהוא ההיכל לפנים‪.‬‬
‫ומעתה המתלוננים ממנו ויכריזו עליו תמיד לאמור כי קצר המצע מהשתרע להיות בו‬
‫בכלאות נפשם‪ ,‬אף כי רבו כמו רבו חסרונותיו תלאותיו וקורותיו‪ ,‬טיפשות לבם וסכלותם‬
‫גרמה להם את כל הצעקה והתלונה הזאת‪ ,‬כי לא השכילו גם לא הכירו את אשר נלונו‬
‫עליו‪ ,‬שאתה שתבקש לבוא אל בית המלך ותגיע אל החצר אשר לפני שער הבית ושמה‬
‫תבקש כי סא כבוד ושלחן ערוך ומנורה מאירה על עבר פניה ומטה כבודה יוצע שש ורקמה‬
‫תחתיה‪ ,‬ולא תמצא לא על המלך ולא על ביתו תלונתך‪ ,‬כ"א על פתיותך וסכלותך לחושבך‬
‫לבית מנוחה מקום הבלבול והמבוכה אשר לא יעשה רק לצורך הכניסה והרכיבה ולעלות‬
‫משם אל התיכונה ומן התיכונה אל השלישית‪.‬‬
‫[העולם הזה דומה לפרוזדור – סבלם של צדיקים]‬
‫ואתה כאשר תבקש לך את כל הגדולות האלה אשר תשאלך נפשך‪ ,‬התייצב והכן לך אל‬
‫גרם המעלות להיות לך מהלכים בין העומדים בעלייה התחפש ובא עמהם חדר בחדר ולא‬
‫תהיה שם כאורח והלך ושם תמצא שלחן ומטה וכסא ומנורה כיד המלך‪.‬‬
‫וכן הדבר באמת המבקש בעולם הזה חיי השקט ובטחה בלי יגון ואנחה ומרגוע מנוחה‬
‫בלי עצב ודאגה הנה ישווה לו למבקש שהפרוזדור יהיה טרקלין‪ .‬אמנם כשתחשוב אותו‬
‫כאשר הוא הנה לא תיצר לנפשך על אשר יחסר שם מכל צרכיך‪ .‬אבל תודה ותשבח למה‬
‫שנזדמנו לך בו מהעניינים לטובתך ולהנאתך כמוצא מציאה במקום שאין דרכה להמצא‬
‫ואם אח"כ נטלה ממך אין לך להתלונן על לקיחתה אבל להחזיק טובה וברכה על מה‬
‫שהשתמש בה‪ ,‬כמו שעשה איוב בהכירו את כל אלה אמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה'‬
‫‪311‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪312‬‬

‫מבורך (איוב א') הורה שאין מדרך הפרוזדור שיהיה בו האדם ברוב הטובות ההנה כי אם‬
‫בתורת מתנה וכאשר לקחם מאתו מדידיה שקל‪.‬‬
‫ואם באמת ובתמים לחזות בנועם הטובות האמתיות חשק לבך קום עלה בית אל ושב שם‬
‫לבקר בהיכלו ושם תמצא מעדנים לנפשך ואכלת שם לפני ה' אלוהיך כנפשך שבעך‪ .‬וכמו‬
‫שאמר המשורר (תהלים ל"ז) והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך‪.‬‬
‫הלא המה אלה דברי קושט ואמת‪ ,‬המתבונן בהם תנוח נפשו מכמה טרדות ובהלות אשר‬
‫עטרוה ותטיב פעליה ויאשרוה‪.‬‬
‫וכל זה מה שרשמו התנא בכנותו זה העולם בשם פרוזדור‪ ,‬אשר כיון בו אל שני העניינים‬
‫יחד‪ .‬האחת מה שאמרנו מהיות החיים בו חיי גרות ועראי‪ ,‬כמו שהוא העניין בתשמישי‬
‫הפרוזדור‪ .‬והשני להבטיח על העולם העליון הרוחני הסמוך אליו אשר היא עיקר מציאותו‬
‫והצלחתו וזה מכוח ההצטרפות‪ ,‬כי הפרוזדור במה שהוא פרוזדור לו טרקל כמו‬
‫שהטרקלין במה שהוא טרקלין לו פרוזדור והוא מבואר‪.‬‬
‫וכן העולם הזה במה שהוא מקום הכנה והזמנה‪ ,‬יחויב שימצא העניין העיקרי אשר הוא‬
‫הזמנה אליו‪ ,‬כמו שהעניין האלוהי ההוא במה שהוא תכלית האדם וסוף הצלחתו‪ ,‬חויב‬
‫שימצא המקום אשר בו תושלם הכנתו‪ .‬וכל זה מה שירחיק ההשתמש בו רק בכל מה‬
‫שיהיה הכנה וסיוע להגעת טוב ההצלחה ההיא‪ ,‬אף כי תהיינה הצלחות העולם הזה דבר‬
‫שיהיה בהם צד ממשות‪ .‬כ"ש כי במעט עיון יתבאר שהמה הבל ורעות רוח‪.‬‬
‫והנה אין אונאה לאדם להיעזב מעסקי ההבל המוחלט להשתדל בעסקים שיהיה בהם‬
‫ריווח גדול‪ ,‬ואף כי יהיה על הספק‪ ,‬כ"ש בעסקי חיי עולם שאין להם סוף‪ ,‬הבטוחים מפאת‬
‫השכל הישר ומכו ח ההצטרפות שאמרנו‪ .‬וזו היא עצת ה' השלמה אשר אמר התקן עצמך‬
‫בפרוזדור קודם שתכנס בטרקלין‪.‬‬
‫ואתה תחזה מכל מה שהצענו כוונת חז"ל כמ"ש (ב"ר פ' פ"ד)‬
‫אמר ר' אחא‪ :‬בשעה שהצדיקים מבקשים לישב בשלוה בעה"ז‪ ,‬השטן מקטרג‬
‫ואומר‪ ,‬לא דיין מה שמתוקן להם לעה"ב אלא שמבקשים להם שלוה בעה"ז‪ .‬מניין‬
‫אתה יודע‪ ,‬שהרי ע"י שבקש יעקב אבינו שלוה בעה"ז‪ ,‬קפץ עליו רגזו של יוסף‪.‬‬
‫דכתיב וישב יעקב וכו'‪ .‬אלה תולדות יעקב יוסף וכו'‪.‬‬
‫וזה שהצדיקים כשמבקשים שלווה בעוה"ז‪ ,‬הלא הם כמבקשים שיהיה בית השער מקום‬
‫מקדש מלך‪ ,‬וכאלו הם מעבירים מעלת הטרקלין אל הפרוזדור‪ ,‬והכתוב אומר (בראשית‬
‫ט"ו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום (ישעיה נ"ז) יבוא שלום ינוחו על משכבותם וכו'‪ ,‬כי אין‬
‫שלום שלם אמר ה' רק בעולם ההוא‪ .‬ולזה מוצא המקטרג מקום לקטרג כנגדם במה‬
‫שאותה נפשם ללחום במנעמי הפרוזדור ומטעין אחרים שייטלו ק"ו מהם‪ .‬ולזה הקדוש‬
‫‪312‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪313‬‬

‫ברוך הוא מקבל הקטרוג ומגלגל עליהם ייסורים וטרדות עד שיהיה יישובם בעולם הזה‬
‫דרך גרות ועראי‪.‬‬
‫[ביקש יעקב לישב בשלווה]‬
‫כמו שאירע העניין הזה בעצמו ליעקב אבינו‪ .‬שאחר שראה עצמו ניצול מכל צרותיו‪ ,‬וראה‬
‫עשו אחיו שברח מפניו וילך אל ארץ אחרת‪ ,‬הזיח דעתו עליו ובקש לישב בשלוה בארץ‬
‫מגורי אביו‪ ,‬כלומר במקום שאין ראוי לאבות רק להתגורר בו‪ ,‬כמו שאמר כי גרים אנחנו‬
‫לפניך‪ ,‬וכמו שנתבאר‪ .‬לזה קפץ עליו רוגזו של יוסף אשר סבל צרה צרורה מיום הלקח‬
‫אותו מאתו‪ ,‬כמו שאמר (בראשית מ"ד) ויצא האחד מאתי ואומר אך טרוף טורף ולא‬
‫ראיתיו עד הנה‪.‬‬
‫וכולה האי‪ ,‬ועדיין נכפלו צרותיו בצער הרעב ושילוח בניו מאתו‪ ,‬וכל הקורות אותו‪ ,‬כשאמר‬
‫יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כולנה‪ .‬כל זה היה ממעשה הגרות‬
‫ומטבע עניינו‪ ,‬כי עיקר יישובו נכון לפניו בארץ החיים‪ .‬גם מה שנתחדש על הבנים מהצער‬
‫והעיצבון על כל זה עם היות שנלכדו ברשת זו טמנו להם לסיבה שנזכרה שם כיון שכונתם‬
‫הייתה לשמים כמו שאמרנו היה ראוי שלא יאונה להם כל הצער ההוא אם לא מתורת‬
‫הגרות הזה בסבלם התלאה הראשונה משתי תלאותיו שזכרנו כמו שהוא מבואר מעניינם‪.‬‬
‫[קושי שני לגר בארץ‪ :‬שינוי הלשון]‬
‫אמנם העניין השני אשר הוא סבל התחלפות הדבור הזר ולשון נכריה הנה גם הוא עניין‬
‫נכבד מאוד כשתשים אליו לבך‪ .‬וזה ששפת כל הארץ אזרחיה ותושביה הלא הוא הדבור‬
‫החיצוני המוציא תשוקתם הבהמית והמפרסמת לחוץ ודורש אותה תמיד בכל פה‪ .‬אמנם‬
‫דבור הגרים והנכרים בה הוא הדבור הפנימי השכלי אשר מעשיהם הטובים מוכיחים עליו‬
‫גם לשונם הקדוש מסכימים עמו כמו שאמר החכם (משלי ט"ז) לב חכם ישכיל פיהו וכו'‪.‬‬
‫וכבר ישתתפו אלו האנשים תושבי הארץ במה שיסכים דבורם עם רצונם הדמיוני עם מיני‬
‫הב"ח שאין דיבורם רק מה שיסכימו פעולותיהם על טבעי בהמיותם‪ .‬וזה כי כמו שטעם‬
‫חוקי הב"ח ונימוסיהם ומעלת קצתם אל קצתם והכנעת קצתם אל קצתם אינו אלא בחוזק‬
‫גופותם וכלי מלחמתם דכל דאלים גבר‪ .‬כן האנשים האלה כל ישעם וחפצם הוא בזה‬
‫הדיבור החיצוני ובמעשים המסכימים עמו והנמשכים אליו וכל מה שירצו דמיוניו‬
‫הבהמיים‪ .‬וכאשר לא יספיק להם הדבור גם המה כבהמות נדמו לריב ולהלחם בכובד‬
‫גופם וחוזק איבריהם‪ .‬כמ"ש החכם שפתי כסיל יבאו בריב ופיו למהלומות וכו' (משלי י"ח)‪.‬‬
‫אם שיהיה דיבורם עצמו הוא המהלומות והמכות עצמם כמ"ש (ירמיה י"ח) לכו ונכהו‬
‫בלשון‪ .‬או שיהיה דיבורם בקשיו וחזקו‪ ,‬קורא ומכין למכות ופצעים גדולים ועצומים‪ .‬אמנם‬
‫חקי האנשים האלוהיים הגרים בארץ לא להם כאשר הונח וכל מעלתם ויחסם הנה הנם‬
‫בדיבור הפנימי השכלי המעולה אשר בו הם עושים כל מעשיהם ובו נוצחים כל מיני‬
‫‪313‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪314‬‬

‫מלחמותיהם‪ .‬וכמ"ש החכם (קהלת ט') טובה חכמה מגבורה‪ ,‬טובה חכמה מכלי קרב‪ .‬כי‬
‫חוזק החכמה וניצחונה שהוא הדיבור הפנימי הוא עניין אנושי שכלי וחוזק הכלי קרב‬
‫והדיבור המביא להם הוא עניין בהמי‪.‬‬
‫וכבר הועד במלאת הארץ דעה את ה' וכתתו חרבותם לאתים וכו' (ישעיה ב')‪ .‬ירצה שלא‬
‫ישתמשו עוד בכוחות הבהמיות ובנמשך מהם האמנה שכבר הצריכה התורה להכות כסיל‬
‫מאה או ארבעים ולהשמיד ולהרוג בכל מיני מכות ומיתות‪ .‬כי הוא אשר ראוי להם‬
‫להחזירם לכלל אנושותם כאשר ילאו לגמרי‪ .‬וכמ"ש החכם שוט לסוס מתג לחמור ושבט‬
‫לגו כסילים (משלי כ"ו)‪ .‬ירצה כי לסכלותם וחוסר לבם ודעתם ישוו להם או יעברו מהם‬
‫וצריך לנהוג בהם כמנהג הב"ח עד שיוסר הסכלות ההוא הגדול מהם‪ ,‬כי בזה לא יוציאום‬
‫ממשפטיהם כאשר ישתתפו עמהם אלא שידמו בזה אל הב"ח המייסרים אותם‪ .‬וזהו‬
‫שסמך (שם) אל תען כסיל כאולתו וכו'‪ .‬ענה כסיל כאולתו וכו'‪ .‬כלומר אין הכוונה בשתענה‬
‫כסיל באולתו להכותו בשוטי' ובעקרבים כדי שתשוה לו גם אתה להיות מכלל הב"ח‬
‫שמשפטם וטעמם אינם אלא בכלי מלחמתם להכות ולפצוע‪ .‬אבל ענה אותו על זה האופן‬
‫פן יהיה חכם בעיניו לשפוט שבהמיותו הוא עיקר ויתפשט הבהמות לרבים מעמי הארץ‬
‫ויספיקו הייסורים להעמיד דבר חן ושכל טוב על מכונו‪ .‬והרי הוא פועל הדיבור הפנימי‬
‫השכלי‪ .‬ומסכים אליו זאת תורת האדם אם טוב ואם רע כגר כאזרח בשני אלו העניינים‬
‫אשר זכרנו‪.‬‬
‫[הוויכוחים בין יוסף ואחיו משקפים את סבלם של הגרים]‬
‫וכבר נתבאר העניין הראשון מתוך הספורים האלה הנמשכים באלו השערים וזה האחרון‬
‫יתבאר גם הוא בזה השער המיוחד בדברי הטענות והוויכוחים אשר עברו בין יוסף ואחיו‬
‫עד שבא לכלל הדעת אותו כמו שיבוא‪ ,‬ואשר הוא היותר נגלה שבמאמר אשר זכרנו‬
‫ראשונה‪ ,‬אשר בו א"ר יונתן שאמרו מלאכי השרת בואו ונראה שור וארי מתווכחים זה עם‬
‫זה‪.‬‬
‫והנה עם היות שאלו הכינויים כבר זכרו אותם הכתובים בברכתם אל הטעמים שנזכרו שם‬
‫מ"מ יראה שכיוונו בזכרם בכינויים ההם אל מהות זה העניין‪ .‬וזה שכבר היה השור מלך‬
‫בבהמות הטהורות ונושא בעול הסבל משאר הבהמות יורה על יוסף שהיה טהור‬
‫המחשבות ומנעוריו נשא עול וחרפת אחיו ואחר כך טהרתו עמדה לו להיות ירא שמים‬
‫בסתר עם אשת אדוניו כי על כן יודע לבות וכליות נתן לו שכרו להוציאו מבית הסורים‬
‫למלוך‪ ,‬כמ"ש הכתוב (משלי כ"ב) אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך‪ .‬כי במדתו של‬
‫הקדוש ברוך הוא השומר תורתו ומצוותיו במסתריו גם הוא ישמור לו עניינים הנסתרים‬
‫ממנו ומשלים אותם לפי כבודו הוא מה שאז"ל (שבת ס"ג א) כל המקיים מצוה א' כתקנה‬
‫אין מבשרן אותו בשורות רעות שנאמר (קהלת ח') שומר מצוה לא ידע דבר רע וזה‬
‫‪314‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪315‬‬

‫ששמירת מצוה כתקנה הוא כשיעשנה לשמה וזה מה שיחייב שיהיה נגלהו בה שווה‬
‫לנסתר כי זהו שומר מצוה על דרך האמת‪ .‬וכן הוא יתברך ישים עינו לטובה בענייניו‬
‫הנסתרים ממנו ומשלימם לטובתו באופן שאין מבשרים לו מהם רק טוב כמ"ש הכתוב‬
‫(תהלים קי"ב) אשרי איש ירא ה' וכו' וסוף משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטח בה'‪ .‬וכבר‬
‫היה השור הזה בטוהר רעיוניו וצחות דבריו טוען עם הארי ואחיו הנמשלים לשאר החיות‬
‫כמוזכר בכל אחד מהם על המעשה אשר נעשה מהכוח הרצוני המשותף לשאר הב"ח‬
‫ומפעולותיו‪ ,‬וכמ"ש (בראשית מ"ט) וברצונם עקרו שור‪.‬‬
‫וכבר היה הוויכוח הזה ראוי שמלאכי השרת המלוין לו לאדם יבואו ויסתכלו בו והוא מה‬
‫שאמר החכם החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר כי השור הזה לא נצח‬
‫במה שהוא שור בעל קרנים בהם ינגח‪ ,‬רק במה שנאמר עליו אחרי הודיע אלוהים אותך‬
‫את כל זאת אין נבון וחכם כמוך‪ .‬והם לא נוצחו ממנו‪ ,‬כ"א מצד היותם משליטי העיר‬
‫ומתושביה‪ ,‬ומההמשך אחר טבעה ומנהגיה היא העיר אשר אמר עליה (קהלת ט') עיר‬
‫קטנה ואנשים בה מעט וכו'‪ .‬ואמרו ז"ל (נדרים ל"ב ב) עיר קטנה זה הגוף וכו'‪ .‬כי אלו מצד‬
‫כחם וגבורתם הרגזנית היו יכולים להחריב את מצרים והוא בחכמתו ודבורו הפנימי נצחם‪.‬‬
‫זהו שיעור מה שרצינו אליו בזה השער לבוא בו אל ביאור מה שהיה ביניהם בכל ויכוחיהם‬
‫וניצוחיהם עד בואם לכלל הכרה וישוב הדעת אשר הוא ספור החלק הזה אשר אנו‬
‫בביאורו‪ ,‬והוא מה שיאות אל העניין הראשון מענייני הגרות אחר שכבר נתבאר מה שיאות‬
‫לו מהעניין השני כאשר אמרנו‪.‬‬

‫ומעתה נזכור הספקות הנופלות בו ראשונה‬
‫א‪ .‬מה שאמרו ויכירם ויתנכר אליהם כי מה התנכרות יש למי שאינן מכירין אותו‪ .‬ולמה‬
‫חזר לומר ויכר את אחיו והם לא הכירוהו ודברי המדרש (תנחומ' מקץ) ידועים‪ .‬וכבר‬
‫נתבאר זה בסוף החלק הקודם‪.‬‬
‫ב‪ .‬אומרו ויזכור יוסף את החלומות וגו' ויאמר אליהם מרגלים אתם מה עניין זיכרון‬
‫החלומות אצל מאמר זה היה לו לומר ויזכור יוסף את אשר עשו לו אחיו ויאמר להם וכו'‪.‬‬
‫וכבר כתבנו בשער הקודם שההשתדלות לקיים החלומות שכתב אותו הרמב"ן ז"ל הוא‬
‫בלתי נאות‪.‬‬
‫ג‪ .‬מה ראה להיכנס עמהם בעלילת מרגלים מזולתה‪ .‬ומה ראו להשיב עליה כולנו בני איש‬
‫אחד נחנו‪ .‬ועוד בפעם השנית י"ב עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד‪ .‬ואיך נמשך מדבריהם‬
‫מה שאמר להם יוסף הוא הדבר אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם וכבר דברו בזה‬
‫בעלי המדרשות (ב"ר פ' צ"א) והמפרשים‪.‬‬
‫‪315‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪316‬‬

‫ואיך אמר יהודה בפניו אדני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח ונאמר אל אדוני יש‬
‫לנו וכו' מה שלא היה‪.‬‬
‫ד‪ .‬כי יראה חלוף רב בדברי טוען ונטענים וזה כי תחלה אמר להם מרגלים אתם לראות‬
‫את ערות הארץ באתם שהם ב' עניינים נבדלים והם השיבו מצד הראשון לבד ואמרו לא‬
‫היו עבדיך מרגלים‪ .‬ומן ערות הארץ לא זכרו דבר‪ .‬והוא חזר וטען לא כי ערות הארץ‬
‫באתם לראות ולא הזכיר להם מרגלים אתם‪ .‬ואח"כ חזר ואמר הוא הדבר אשר דברתי‬
‫אליכם לאמר מרגלים אתם ולא הזכיר ערות הארץ דכל דא ודאי צריך לאודועי ומה כיון‬
‫יוסף שתהיה כוונתו אצל אחיו באומרו בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כ"א בבוא‬
‫אחיכם הקטן הנה ומה בחינה של כלום היא זו וכי בשביל שיהיה להם אח קטן יחדלו‬
‫מהיות מרגלים ואיך הותר לו לישבע בחי מלכו על דבר שקר‪ .‬ועוד איך לא היה חושש אל‬
‫צער אביו ויגונו אשר ימצא אותו בהוריד בנו הקטן שם‪.‬‬
‫ה‪ .‬כי בכל ג' הימים שהיו כלם במשמר לא ספר הכתוב שהאשימו את עצמם כלל וביום‬
‫הג' בהוציאו אותם ואומרו להם זאת עשו וחיו וכו' אז התחילו לומר אבל אשמים אנחנו על‬
‫אחינו וכו'‪ .‬גם מה שאמר להם ראובן הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד ולא שמעתם‬
‫והלא שמעו אליו במה שאמר (בראשית ל"ז) אל תשפכו דם השליכו אותו וכו'‪ .‬ואם דברים‬
‫אחרים דבר אליהם כמו שכתב הרמב"ן ז"ל למה יעלים אותם הכתוב וה' חפץ למען צדקו‬
‫שנאמר (שם) למען הציל אותו מידם כו'‪.‬‬
‫ו‪ .‬באומרו והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם כי לפי דעת המפרשים ז"ל (רש"י‬
‫פ' זה) איך יתכן שבא יוסף לבית משמרתם לדבר אליהם את כל הדברים האלה רק ע"י‬
‫מליץ ומוטב שיאמר והם לא ידעו וכו' כי אין המליץ בינותם‪.‬‬
‫ז‪ .‬כי נמצא עירוב דברים במשאות האנשים האלה פעם יזכיר שקים ופעם אמתחות בעניין‬
‫אחד עצמו שנאמר ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמורו וירא את כספו והנה הוא‬
‫בפי אמתחתו‪ .‬הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותינו וכו'‪ .‬ומה זה שאמר האחד הושב כספי‬
‫וגם הנה באמתחתי כאלו היותו באמתחת הוא דבר מוסיף חרדה על השבתו‪ .‬וגם כי‬
‫כשמצא האחד כך ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו למה לא בדקו כלם אם היה להם כן‪.‬‬
‫ועוד יש לדקדק בעניין הזה כי בפעם השנית שבאו עם בנימין לא נזכרו במשאם שקים‬
‫כלל רק אמתחות‪.‬‬
‫ח‪ .‬איך לא קבל יעקב את דברי ראובן ואמרו לא ירד בני עמכם והלא גלוי וידוע לפניו את‬
‫אשר יוכרח לו לעשות אחרי כן מפני הרעב ומה נתחדש לו בדברי יהודה שאז אמר להם‬
‫למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם אח ומאי שנא דמעיקרא לא רתח כולי האי‪ .‬ומה‬
‫זה שאמר ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי והם שני‬
‫הפכים‪ .‬גם אומרו אולי משגה הוא והלא ודאי משגה הוא‪.‬‬
‫ט‪ .‬למה הוזכר וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים וכו'‪ .‬כי לגבי עניין אחיו אין צריך‬
‫להודיע מנהגם‪ .‬וגם מאין הייתה התועבה ההיא אשר אמר כי תועבה היא למצרים‪ .‬גם‬
‫‪316‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪317‬‬

‫אומרו וישבו לפניו וכו' ויתמהו האנשים איש אל רעהו ממה תמהו ואם כדברי המדרש‬
‫(ב"ר פ' צ"ב) העקר חסר מן הספר שהיה לו לומר ויושיבם לפניו הבכור כבכורתו וכו'‪.‬‬
‫י‪ .‬באומרו מלא אמתחות האנשים אוכל כאשר יוכלון שאת מה שלא נאמר כן מתחלה רק‬
‫ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר‪ .‬ובכאן נאמר ושים כסף איש בפי אמתחתו ואלו בראשונה‬
‫נאמר ולהשיב כספו איש אל שקו‪ .‬וגם כי לא סופר מה נעשה מן הכסף הזה במוצאו‬
‫הגביע כי ודאי הייתה טענה חזקה להם‪.‬‬
‫יא‪ .‬אומרו גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא וכו'‪ .‬וכבר נתחבטו עליו הקדמונים ז"ל‬
‫(רש"י פ' זה)‪.‬‬
‫יב‪ .‬אחר שאמר אשר על הבית ואתם תהיו נקיים למה חזר יהודה לומר הננו עבדים‬
‫לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו כי אין לו לוותר במקום סכנה כ"ש עם מי‬
‫שתקיף ממנו‪ .‬ועוד שהיה לו לומר גם אנחנו עם אשר נמצא הגביע בידו כי הוא היה העקר‬
‫בעון והם טפלים אליו‪.‬‬
‫יג‪ .‬אומרו ויגש אליו וכו'‪ .‬אחר שנתחייב יהודה בפיו לאמר הננו עבדים לאדוני וכו'‪ .‬ויוסף‬
‫נתחסד לומר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר וכו'‪ .‬שוב מה יאמר ומה יצטדק לפניו ואי‬
‫זו תלונה תשאר לו עליו שיוכל עליה לגשת אליו‪.‬‬
‫יד‪ .‬אומרו אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב וכו'‪ .‬ונאמר אל אדוני יש לנו אב זקן‬
‫וכו'‪ .‬הנה ידענו בבירור גופא דעובדא היכי הוה וכי הוא לא שאל על זה האופן וגם הם לא‬
‫השיבו כן ואיך בדה מלבו דברים אשר לא כן ותחלת דבריו תורה על כלן שהיו מזה המין‬
‫וגם בעיני יפלא שיהיה יהודה מעיז פניו לדבר שקרים בפני אדני הארץ ואיך שיהיו‬
‫הדברים יראה שהכל דברי מותר וכפל ומאי דהוה הוה‪.‬‬
‫טו‪ .‬כי לפי רוב המפרשים (רש"י פ' זה) שפירשו ועזב את אביו ומת איך סיים והיה‬
‫כראותו כי אין הנער ומת וכו'‪ .‬פתח בנער וסיים בזקן‪.‬‬
‫טז‪ .‬מה טעם כי עבדך ערב את הנער אצל והורידו עבדיך וכו'‪ .‬ומה טעם כי איך אעלה אל‬
‫אבי אצל ועתה ישב נא וכו'‪ .‬שיראה שלא נתכוון אלא ליותר נאות אליו וכן לא יעשה למי‬
‫שיש לו עסק רק עם רב ועצום ממנו‪.‬‬
‫יז‪ .‬אומרו ולא יכול יוסף להתאפק וכו'‪ .‬כי לפי קצת המפרשים (רש"י פ' זה) היה לו לומר‬
‫לסבול לכל הנצבים עליו‪ .‬ולפי קצת (תרגום אונקלוס) להתחזק על כל הנצבים עליו‪.‬‬
‫וההפרש יוכר היטב בפירושו ב"ה‪.‬‬
‫יח‪ .‬מה טעם היה פתח דבריו של יוסף אני יוסף העוד אבי חי וגם שכבר הודיעו לו מתחלה‬
‫ועד סו ף כי הוא חי‪ .‬ועתה אל תעצבו ואל יחר וכו'‪ .‬כי מה עצב ומה חרי האף שיפול בזה‬
‫היה לו לומר ועתה לא תבושו ולא תכלמו או לא ירע‪ .‬וגם כי מתחלה אמר להם כי מכרתם‬
‫אותי הנה ולבסוף סתר דבריו ואמר לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוהים עם שכבר‬
‫יראו גם כן דברי מותרות אחר שאמר וישלחני אלוהים לפניכם וכו'‪.‬‬

‫‪317‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪318‬‬

‫יט‪ .‬אומרו מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו וכו'‪ .‬וכן כתיב ומהרתם והורדתם וכו' כי מה‬
‫טעם אל המהירות הגדול הזה ודברי חכמים בנחת נשמעים ונעשים‪ .‬ולמה לא כלל ספור‬
‫כבודו בדבור אחד כי התחיל בו באומרו כה אמר בנך יוסף שמני אלוהים לאדון לכל מצרים‬
‫רדה אלי אל תעמוד והפסיק באומרו וישבת בארץ גושן וכו' וכלכלתי אותך שם וכו' והנה‬
‫עיניכם רואות וכו' ואחר כך חזר ואמר והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים וכו'‪ .‬יסדר‬
‫שבחו תחלה ואחר כן יבקש צרכיו‪.‬‬
‫כ‪ .‬מה כוח בטענת כי פי המדבר אליכם אם לפי פשוטו ואם לפי תרגומו וכבר נדחקו בו‬
‫המפרשים ז"ל‪ .‬וגם מה טעם לפרש ועיני אחי בנימין אחרי אומרו והנה עיניכם רואות‪.‬‬
‫כא‪ .‬באומרו אמור אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם ולכו באו וכו'‪ .‬ואח"כ ואתה צויתה‬
‫זאת עשו קחו לכם עגלות וכו'‪ .‬שנראה כפל דברים בעניין אחד‪.‬‬
‫כב‪ .‬בטעם המתנות שנתן יוסף לאחיו לאיש חליפות שמלות ולבנימין שלש מאות כסף‬
‫וחמש חליפות שמלות‪ .‬וטעם אל תרגזו בדרך‪.‬‬
‫אלו הן הספקות אשר ראיתי לעורר בזה הסיפור הכולל כל טענותיהם ודבריהם‪ ,‬עד שיצאו‬
‫לרוויה לגמרי‪.‬‬

‫ונבוא אל הביאור‬
‫ויוסף הוא השליט ירצה שעם שהוא השליט על הארץ והיה בידו להפקיד פקידים על‬
‫המלאכה ראה להיות הוא המשביר לכל עם הארץ לדעת היוצא והבא כי את אחיו היה‬
‫מבקש‪ ,‬ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה‪ .‬ובזה נתקיים החלום הראשון אשר‬
‫תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי (בראשית ל"ז)‪ .‬כי עקת רעבון הביאם לשם כמו‬
‫שכתבנו שם‪.‬‬
‫ויכירם (א) ויתנכר אליהם כבר פירשנוהו בסוף פי' החלק הקודם שהכוונה הכירם אבל לא‬
‫לגמרי כי זה לו עשרים שנה שלא ראה אותם‪ .‬וידבר אתם קשות שאם אולי יקרה לשום‬
‫אחד מהם כמוהו אצל הכרתו שיסיח דעתו ממנו לתת לב להשיב על תוכחתו‪ .‬ויאמר‬
‫אליה ם מאין באתם כי היא חקירה עצמית להשלים הכרתו בהם‪ ,‬וכאשר השיבו מארץ‬
‫כנען לשבר אוכל נתברר אצלו שהם אחיו‪( .‬א) ולזה נאמר ויכר יוסף את אחיו והם לא‬
‫הכירוהו מצד מה שנזהר מדבר דבר באופן שישימו אליו לב‪ .‬אמנם הייתה תשובתם כן כי‬
‫למה שראו שהיה מדבר עמהם בקושי ושואל מה שלא הורגלו לשאל לזולתם בקינטור‬
‫אמרו בלבם שמא חשבנו לאנשים באים בשליחות מה‪ ,‬לזה אמרו שאינם רק כשאר העם‬
‫הבאים לשבר אוכל‪.‬‬
‫ויזכור יוסף את החלומות וכו'‪( .‬ב) אחר שהכירם לגמרי ראה מעשה שכבר השתחוו לו‬
‫כפי מה שהורה החלום הראשון ונזכר מהחלום השני שראה השמש והירח ואחד עשר‬
‫‪318‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪319‬‬

‫ככבים משתחוים לו ורצה לדעת אם היה אפשר להתקיים וזה בשיודיעוהו אם עוד אביו חי‬
‫ואחיו הקטן אשר כולם הוצרכו להשלים המנין‪( .‬ג) ולזה נתחכם לגלגל עליהם טענה‬
‫ועלילה שעל פיה הוכרחו להתייחס אל אביהם ולמעלת משפחתם אשר לא נסו ללכת בה‬
‫ומתוך כך יתפשטו דבריהם אל המכוון ועל זה ההכרה אמר יהודה אח"כ אדוני שאל את‬
‫עבדיו לאמר היש לכם אב או אח כי בעלילתו הכריחם לענות בו על כל פנים והוא מה‬
‫שאמר להם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם‪( .‬ד) אמר להם כי הם מרגלים‬
‫בתבונה ובקנין כלומר בקיאים ורגילים במלאכה ההיא‪ .‬ועוד כי באותה שעה הם‬
‫משתמשין באותו אומנות כי לראות את ערות הארץ באו והכוונה אומנין ומעשה אומנות‬
‫בידם והנה השיבו על אחרון ראשון כי היא עלה יותר מסוכנת ויאמרו אליו לא אדוני כמו‬
‫שאתה אומר שערות הארץ באנו לראות כי עבדיך באו לשבר אוכל וחמורנו ואמתחותינו‬
‫וכל כלי משאינו יעידו עלינו‪ .‬ועל מה שאמרת שאנו מרגלים מאומנותנו‪ .‬כלנו בני איש אחד‬
‫נחנו כנים אנחנו וכו'‪( .‬ג) ירצה מלאכה כזאת לפי ערמימותה ועוצם סכנתה אין דרכה‬
‫להמצא כי אם בשנים מעיר ואחד במשפחה וכ"ש שימצאו עשרה מהם בבית אב אחד ואף‬
‫כי ימצאון כן על צד הזרות איך יצוייר לשלחם כלם מאתו לזה העניין והלא אין אדם מוליך‬
‫את בניו לסעודה מפני מראית העין כ"ש שיכין להם כלי מות להשכל מכלם יום אחד‪ .‬ועוד‬
‫כי אומנות כזו לא תמצא כי אם באנשים רקים ופוחזים אשר בהתהלכם ברחובות עיר‬
‫וסביבותיה לא ישימו אליהם לב‪ .‬אמנם לאנשים כנים וחשובים אשר כל העיניים צופות‬
‫א ליהם ושואלים ודורשים מה טבם לא יתכן‪ .‬ומזה תוכל לדעת כי לא היו עבדיך מרגלים‪,‬‬
‫וכבר הוכרחו להשתמש בכתר מעלתם אשר עליה אמר להם אביהם למה תתראו כאשר‬
‫פירשנו‪ .‬מ"מ נתנו שתי כתי טענות לשתי עלות שגלגל עליהם‪.‬‬
‫ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות‪( .‬ד) למה שראה דברים של טעם בפיהם‬
‫והיה מכוער הדבר שיכזיבם בפניהם ממה שאמרו מיחסם וכושר מדותיהם אמר להם איני‬
‫מקיים שאתה מרגלים מטבע אומנותיכם‪ .‬אמנם לבי אומר לי שעכשו לא נזדמנתם כלכם‬
‫יחד רק לראות את ערות הארץ וחמוריכם וכלי משאיכם כלם היו לכם לכסות עיניים‪ .‬וכל‬
‫זה היה חכמה מאתו להביאם לדבר מאביהם ומעניין ביתו מה שיכוין ממנו כמו שאמרנו‬
‫מבלי שיפרש‪.‬‬
‫ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו וכו'‪( .‬ג) השיבו לו בזה תשובה נצחת והיא שלא‬
‫יתכן שתבא חברת אנשים לראות את ערות הארץ כמו שחשדם לבוא להלחם עליה‬
‫לתופשה רק שיהיו איש א' איש א' למטה אבותיו כי כאשר יתחברו המה ואבותיהם‬
‫למשפחותיהם יהיו עם עצום ורב אשר לרובם ולחזקתם אפשר להם להתעורר לתור להם‬
‫מנוחה בארץ רחבת ידים או אם יהיו מתושבי הארץ ומאציליה שאז יעזרו אלה ואלה‬
‫לעשות מלחמה‪ .‬אמנם אנחנו תכלית כל פקודנו לכל מספרנו הוא י"ב אחים בני איש אחד‬
‫כי לא יתוסף המספר מצד רבוי האבות והתחלפותם ואם כן אין לנו צורך ולא יכולת לרגל‬
‫את הארץ‪ .‬ועוד כי אנחנו גרים בארץ כנען לא מארץ כנען וא"כ על מי נפנה לעזרה או למי‬
‫‪319‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪320‬‬

‫אנו נכנסין בדוחק וגם מהי"ב אחים הקטן את אבינו היום ואין עדיין כוח בו לצאת ולבא‬
‫והאחר איננו ולא נשארנו רק אלה העומדים לפניך ומה לנו ולצרה הזאת‪.‬‬
‫ויאמר אליהם יוסף הוא אשר דברתי וכו'‪( .‬ז) למה שלא נתברר לו עדיין מדבריהם מה‬
‫שרצה מאביו ומאחיו לדעת העודם חיים כי הם אמרו הקטון את אבינו היום ויש במשמע‬
‫ששניהם מתים‪ .‬ועל כן אמרו שהוא עם אביו בלישנא דחיי כמו שאמר שמואל (א' כ"ח)‬
‫לשאול ומחר אתה ובניך עמי‪ .‬ודוד גם הוא אמר (שם ב' י"ב) על בנו המת‪ ,‬האוכל להשיבו‬
‫עוד אני הולך אליו וגו'‪ .‬או שמא כיוונו לומר כי הוא לבדו נשאר שם אצל קבורתו ויהיה‬
‫האב מת והבן חי‪ .‬לא רצה לשאול כדי שלא יכירו ממנו כלל שהוא יוסף עד שיחפץ‪ .‬לזה‬
‫התחכם לגלגל עליהם עוד בדרך רחוקה לדעת את אשר ירצה והוא ממה שאמרו שהם‬
‫נכרים בארץ כנען אשר לא ארץ אחוזתם היא וגם שהקטון היה את אביהם והאחד איננו כי‬
‫אלו העניינים ממה שיאמתו מה שטען עליהם ראשונה שהם מרגלים‪ ,‬כי לפי זה לא יכלה‬
‫ארץ מולדתם לשאת אותם‪ ,‬והיא הסיבה אשר לא שלח אביהם את בנו הקטון עמהם פן‬
‫יקראנו אסון‪ ,‬כי לא ניסה עדיין‪ .‬והוא הטעם שהאחד איננו‪ ,‬שעוונותם ילכדונו‪ .‬והוא אומרו‬
‫הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם‪ .‬ואם שלא נתברר לי שבאתם עתה לתור את‬
‫הארץ‪.‬‬
‫בזאת תבחנו חי פרעה וכו'‪( .‬ד) נראה שכוונת יוסף הייתה גם כן בתחילה לבדוק בהם‬
‫אם היו עדיין בשנאתם אותו או אם נחמו ממעשיהם‪ .‬והוא לא ראה שתתכן לו זה אם לא‬
‫בשיבחנם על דבר אחיו בן אמו לראות מה יעשו כשיראו אותו בצער או בסכנה‪ .‬ולזה מיד‬
‫חשב עלילת הגביע‪ ,‬אלא שלא היה שם בנימין והוצרך להתעולל עלילות ולגלגל ביאתן‬
‫לשם‪.‬‬
‫(ד) ואף על פי שיגיע מזה צער מה לאביו לא חשש כי הנה הוא לא הקפיד בשיבואו כולם‬
‫עמו עד שישאר גלמוד רק שיביאוהו אליו וכבר היה אפשר שיישארו קצתם או רובם אצל‬
‫אביו להחזיק בידו ולתמכו בעוד שיבוא לברר אמיתתם ויהיה להם אחרית שלום‪ .‬ואם‬
‫שהם לא עשו כן‪ ,‬אם מפני הכסף המושב ואם לצורך אוכל נפשם‪.‬‬
‫וכבר שמו חז"ל עניין זאת ההבחנה בעלילת המרגלים ובדבריהם כמו שנודע מהמדרשים‬
‫(ב"ר פ' צ"ג)‪ .‬ועל כל פנים הייתה לו בזה מחשבה ועצה עמוקה‪.‬‬
‫אמנם הייתה כוונתו הנגלית אצלם כי למה שהוא קטן כדבריהם ממנו יוכל לדרוש ולחקור‬
‫מי הם ומה מלאכתם ולמה הם באים כי כמוהו ראוי להאמינו כמסיח לפי תומו כי לא ידע‬
‫להכין שקרים‪ .‬אמנם כאשר ראה אותו עמהם אמר להם הזה אחיכם הקטון אשר אמרתם‬
‫אלי כלומר גם זה יוכל לכוון שקרים כאחד מכם‪ .‬ותואנה זו אמר להם למען סור משאול לו‬
‫דבר שיצטער בו כמו שיבוא‪.‬‬

‫‪320‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪321‬‬

‫אמנם עיקר הכוונה אצלו מה שאמרנו וגם לראות מה ישיבו אותו דבר על זה אם יאמרו‬
‫שיביאוהו או שלא יוכל לעזוב את אביו וכיוצא מאלו הדברים שיתאמת אצלו בהם אם‬
‫שניהם חיים או האחד מהם‪ .‬וכאשר לא השיבו דבר מזה חזר ואמר בזאת תבחנו חי‬
‫פרעה אם תצאו מזה כי אם בבא אחיכם הקטן הנה‪ .‬שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם וכו'‪.‬‬
‫והנה כאשר יביאוהו כבר יגיע לו כל מה שבקש מאחיו‪ .‬אמנם לפי שעדיין היה הדבר‬
‫מסופק מחיי אביו כמו שאמרנו‪ .‬היה הדבר הראשון ששאל להם בבואם השלום לאביכם‬
‫הזקן אש ר אמרתם העודנו חי‪ .‬כלומר מה שאמרתם הקטון את אבינו רציתם עמו בבית או‬
‫אל קבורתו ואז נענה מהם מה שבקש מאביו באומרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי‪( .‬יח)‬
‫אמנם מפני שחשש שמא אל הלקח בנו הקטון מעמו יקראנו אסון‪ .‬אמר בעת הודעו אל‬
‫אחיו אני יוסף העוד אבי חי ועם זה יתכנו כל שאלותיו‪.‬‬
‫ואם לא חי פרעה כי מרגלים אתם‪ .‬קפץ להם בשבועה זאת כדי שלא יבקשו עוד להינצל‬
‫מזה‪ .‬ומכל מקום חלילה לו לישבע במלכו על שקר‪ .‬אבל כשתדקדק בדבריו תמצאם הלא‬
‫לאמונה‪ .‬וזה כי הוא אמר ויאמנו דבריכם ואם לא חי פרעה כו'‪ .‬ירצה אם לא יאמנו חי‬
‫פרעה כו'‪ .‬אבל ודאי יאמנו אם כן אינכם מרגלים‪ .‬והשומע ישמע ואם לא תביאו את אחיכם‬
‫חי פרעה וכו'‪ .‬וגם באומרו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם וכו'‪ .‬על כלם נשבע‬
‫ולא המיר‪.‬‬
‫ויותר נכון אצלי בזה (ד) כי מלת חי בצירי הוא לשון סמיכות של חי‪ .‬כמו שמלת חיי הוא‬
‫לשון סמיכות של חיים‪ .‬חיי אברהם (בראשית כ"ה)‪ ,‬חיי שרה (שם כ"ג)‪ ,‬וכמוהו די בער‬
‫(ישעיה מ')‪ ,‬די עולה (שם)‪ ,‬מדי (שמות ל"ו)‪ .‬ואם היה אומר חיי פרעה‪ .‬ירצה חיים של‬
‫פרעה והיה נשבע בחיי המלך‪ .‬אבל באומרו חי פרעה‪( ,‬ד) ירצה חי של פרעה והוא מכוון‬
‫אל איזה דבר שלו שהוא ממין החי כמו שתאמר סוסו או עבדו שהוא נשבע בו‪ .‬ונראה‬
‫שהוא נשבע במלכו‪ .‬וכן וישבע בחי העולם (דניאל י"ב)‪ .‬בחי של עולם הוא האל יתברך‬
‫ולא בחיי העולם עצמו כי חי העולמים וחי העולמים הוא דבר אחד‪ .‬וכן מאמר חי נפשך‬
‫(ש"א י"ז) רמז אל הגוף שהוא חי בכללה‪ .‬ותמיהני ממה שכתב הרב המורה בפ' ב'‬
‫מהמדע ובפ' ט"ו מהחלק א' וזולתו מהמורה כי חי פרעה וחי העולם הוא כאומר חיי‬
‫פרעה‪ .‬וחיי העולם‪ .‬שהרי על כרחינו חי פרעה‪ .‬הוא חי של פרעה‪ .‬כמו שאמרנו‪ .‬וחי אינו‬
‫לשון חיים שאין ללשון הקדש בחיים שם נפרד‪ .‬וכן העניין בחי העולם‪ .‬וכן יכול לומר חי ה'‬
‫שירצה חי שלו לא חייו אלא שהכוונה לישבע בחי העולם עצמו לא בשום חי מקניינו‪ .‬וזה‬
‫עניין נכון וביטלנו בו המיית רבים על מאמר חי העולמים או חי העולמים‪ .‬ונקה יוסף מחשד‬
‫זה הגנאי בלי ספק‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר פ' צ"א) בשעה שהוא מבקש לישבע על שקר היה אומר חי פרעה‪ .‬א"ר לוי‬
‫משל לגדי שברח מן המרעה ונכנס לו אצל אשה אלמנה מה עשתה שחטתו והפשיטתו‬
‫‪321‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪322‬‬

‫ונתנה אותו על המטה וכסתה עליו סדין אתיין בעיין ליה גבה אמרה כך תהא ההיא‬
‫איתתא נתשה מבשריה דדין ואכלה אם אנא ידענה ביה‪.‬‬
‫כך חי פרעה כי מרגלים אתם‪ .‬ואתה ראה כי אין המשל דומה לנמשל כלל כי אם לפי‬
‫דברנו זה‪ .‬כי הוא היה מבקש שיהא נראה שנשבע במלכו ואינו כן אלא בזולתו עבדו שורו‬
‫או חמורו כמו שהאשה הזאת היו סבורין שהיא נשבעת על בנה ועל דרך האמת אינה‬
‫נשבעת אלא על הגדי‪.‬‬
‫ויאסף אותם אל משמר כו'‪ .‬כדי שיקבלו עליהם מה שיאמר להם לסוף שלשה ימים כי‬
‫יבחרו הרע במיעוטו‪.‬‬
‫ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וכו'‪ .‬אם כנים אתם וכו'‪ .‬הנה זאת היא עצת‬
‫דעת ויראת ה' לפתוח להם פתח להביא שבר רעבון בתיהם להחיות נפש בניהם‬
‫ובנותיהם ושלא תהיה להם תקלה על ידו וגם להגיע את אשר חפץ כמו שאמר ואת‬
‫אחיכם הקטון תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו‪.‬‬
‫ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו וכו'‪( .‬ה) כאשר ראו שהאיש אדוני הארץ נכמרו‬
‫רחמיו על בני ביתם וטפם על זה השיעור ולא מצד קורבה שתודע ביניהם ולא מצד ראותו‬
‫צרתם בעיניו והבט אל עמל לא יוכל‪ .‬ולא מפאת שום דורש ומבקש עליהם ממנו אלא הכל‬
‫מצד עצמו ומעלתו‪ .‬תמהו מאוד ונתנו אז אל לבם להחטיא את עצמם בשכבר פשעו‬
‫בשלשתם‪ ,‬במה שהשחיתו רחמיהם אצל אחיהם עם המצא אתם שלשת הסיבות ההנה‬
‫אשר יחסרון שם‪ .‬ולזה אמרו הנה האיש הזה חמל על אנשים זרים מארץ רחוקה‪ .‬אבל‬
‫אשמים אנחנו על אחינו בשרנו‪ .‬והנה האיש הזה רחם על נפשות בנינו ובנותינו אף על פי‬
‫שלא ראה אותם‪ .‬ואנחנו בעינינו ראינו צרת נפשו‪ .‬והאיש הזה נתעורר מעצמו מבלי‬
‫בקשת שום אדם‪ .‬ואנחנו בהתחננו אלינו לא שמענו והצדיקו עליהם את הדין ואמרו על כן‬
‫באה אלינו הצרה הזאת‪ .‬והכוונה כי גם שלא הגיע לו מהמעשה ההוא רק הצער צדקה‬
‫עלינו הצרה הזאת מדה כנגד מדה‪.‬‬
‫ויען ראובן כו'‪ .‬הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד וכו'‪( .‬ה) ירצה אני כשאמרתי אליכם‬
‫אל תשפכו דם השליכו וכו'‪ .‬לא הייתה כוונתי אלא לשלא תחטאו בו כלל‪ ,‬אלא שלא מלאני‬
‫לבי לומר כן בפירוש מפחדכם‪ ,‬ואתם כבר הרגשתם אלא שעשיתם עצמכם כאלו לא‬
‫שמעתם לשוני‪.‬‬
‫וגם דמו הנה נדרש ירצה כי לא יבוקש מהם עוון האכזריות אשר האשימו עצמם עליו‬
‫לבד‪ ,‬כי הוא כבר ריחם עליו והשתדל להצילו לפי שעה‪ .‬אבל שהיה ירא שעיקר דמו יהיה‬
‫נדרש מאתם‪ ,‬כי הילד מת ע"י כולם‪ ,‬אלו במה שמכרוהו ואלו במה שלא מיחו‪ ,‬וכולם‬
‫חטאים בדבר אין נקי‪.‬‬

‫‪322‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪323‬‬

‫והם לא ידעו כי שומע יוסף וכו'‪ .‬הנה יוסף בא אליהם לדבר אליהם בבית משמרתם על‬
‫ידי המליץ כדרכו‪ .‬אמנם כאשר כילה לדבר אתם ויוציאם מבית מאסרם קם המליץ מאצלו‬
‫וילך הלוך בתוכם לדבר להם מלבו דברים טובים לנחם אותם מצערם‪ .‬והיו קצתם עמו‬
‫בזוית זו נושאים ונותנים על עסקיהם‪ .‬וקצתם מאשימים עצמם בזוית אחרת הקרוב אל‬
‫יוסף (ו) והם המדברים לא ידעו כי שומע יוסף‪ ,‬כי המליץ אז היה בינותם‪ ,‬כלומר מדבר‬
‫עם קצתם ולא היה בין יוסף ובינם כפעם בפעם‪ .‬ולזה לא נשמרו בדבריהם כי חשבו שאינו‬
‫שומע רק ע"י מליץ‪.‬‬
‫ויסב מעליהם ויבך וכו'‪ .‬ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר וכו'‪ .‬כיון בזה להקל צערם‬
‫מעליהם בלכתם בדרך או בשבתם בביתם כי ירגישו שיש להם לפניו רוח חן ותחנונים‪.‬‬
‫ותהיה להם תקוות שלום‪ .‬אמנם המה ואביהם קיימו בעצמם אשרי אדם מפחד תמיד‬
‫(משלי כ"ח)‪.‬‬
‫וישאו את שברם וכו'‪ .‬ויפתח האחד את שקו וכו'‪( .‬ז) להקל משא כל הבלבולים הנופלים‬
‫במשאות האנשים האלה‪ .‬וליישוב כל הכתובים הבאים עליהם‪ ,‬יראה בעיני כי השקים‬
‫הנזכרים בספור הם הגדולים אשר בהם יביאו את השבר‪ .‬אמנם האמתחות הם שקים‬
‫קטנים אחרים שמכניסים בהם החבלים ומיתרים וכל כלי עבודת משאם‪ .‬וגם בהם‬
‫משמרים כיסם עם ממונם‪ ,‬ומכניסים אותו לתוך השק הגדול לשמירה מעולה‪ .‬ואף‬
‫בחזרתם נותנין אותם עם מה שנותר מן הממון בתוך התבואה אשר בשקים‪ ,‬כתריס לפני‬
‫השכחה והגנבה‪.‬‬
‫(י) והנה מתחלה ציווה יוסף למלאת כליהם בר ולהשיב כסף איש אל שקו ולא הקפיד אם‬
‫יהיה בשק או באמתחת‪ .‬אמנם אשר על הבית שם הכסף איש בפי אמתחתו כי היה מה‬
‫שנותר מכלי משאם בתוכם ונתן האמתחות בתוך השקים‪ ,‬ומילא אותם תבואה‪ ,‬ונזדמן לו‬
‫באחד מהם שלא העמיק האמתחת בתוך השק אבל נשאר קרוב אל פיו‪ .‬וכבואם אל‬
‫המלון ויפתחו איש את שקו לתת מספוא לחמורו‪ .‬פתח זה האחד וירא את כספו והנה הוא‬
‫בפי אמתחתו‪ ,‬ויאמר אל אחיו (ו) הושב כספי וגם הוא בפי אמתחתי כאילו הונח שם‬
‫בכוונה‪.‬‬
‫ויצא לבם ויחרדו וכו'‪( .‬ז) ואין ספק שבדקו איש את שקו עד מקום שידו מגעת ולא מצאו‪.‬‬
‫ואולי שכל זה כוון מיוסף או מאשר על ביתו‪ ,‬כדי שתהיה להם בדרך קצת ידיעה ולא‬
‫יתברר להם עד היותם בביתם‪ .‬ולא ראו להריק אז התבואה כי היה עמל בלי תועלת‪.‬‬
‫אמנם נאמר אחרי כן ויהי הם מריקים שקיהם‪ ,‬והנה איש צרור כספו בשקו‪ ,‬כי היה‬
‫באמתחת אשר בשק‪ ,‬כאמרנו ש'אתה בעיר' ‪ -‬למה שאתה בבית אשר בתוך העיר‪ .‬וא"א‬
‫לומר בעניין אחר‪ ,‬שהרי אמר יעקב ואת הכסף המושב בפי אמתחותיכם‪ ,‬והם אמרו‬
‫ונפתחה את אמתחותינו והנה כסף איש בפי אמתחתו‪.‬‬
‫הן כסף אשר מצאנו וכו'‪( .‬י) והנה יוסף בפעם השנית‪ ,‬כדי להקל הטורח בחיפוש הגביע‪,‬‬
‫ציווה למלאת להם ג"כ את אמתחתם בר‪ ,‬ושיישאו אותם על השקים‪ .‬וזה אמר מלא‬
‫‪323‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪324‬‬

‫אמתחות האנשים אוכל כאשר יוכלון שאת‪ ,‬ושישימו כסף איש כו'‪ .‬ואת הגביע בפי‬
‫אמתחת הקטן‪ ,‬כי יהיה נקל להם להוריד האמתחות מעל חמוריהם ולשוב לעמוס אותם‪,‬‬
‫מה שלא יהיה כן במשא עצמה‪ .‬וכן נאמר וימהרו ויורידו איש את אמתחתו‪ .‬ונאמר ויעמוס‬
‫איש על חמורו‪ .‬אמנם בתחילה נאמר ויישאו את שברם על חמוריהם‪ ,‬דמשמע ע"י עזרת‬
‫קצתם לקצת‪( ,‬ז) ולזה לא נזכר בכל מעשה זה שק כלל‪.‬‬

‫ואחר שנתיישב זה נשוב אל עיקר הסיפור‬
‫ויבאו אל יעקב אביהם וגו' ויגידו לו וכו'‪ .‬הודיעו לו עניין העלילה אשר עליה הוצרכו‬
‫להגיד לו לתומם מיתר אחיהם את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה‪ .‬ומה שהונח האחד‬
‫שם עד שיבוא אצלו אחיהם הקטן לברר כי כנים הם‪ ,‬ושבזה ימצאו חן וחסד לפניו ואת‬
‫הארץ יסחרו‪ .‬ולא הזכירו מה שאמר להם‪ ,‬ויאמנו דבריכם ולא תמותו‪ ,‬כדי שלא לצערו כל‬
‫הצער ההוא בפתע‪.‬‬
‫ולזה לא חשש לדבריהם עד שהריקו שקיהם‪ ,‬ומצאו איש צרור כספו בשקו וכו'‪ ,‬כי אז‬
‫פחדו כולם‪ ,‬ואמר להם אותי שכלתם וכו' עלי היו כלנה‪ ,‬שכולם הם בניו בשווה‪ ,‬מה שאינם‬
‫כן האחים אלו אצל אלו‪ ,‬שהרי שמעון לא היה אח מאם רק לבני לאה‪ ,‬ויוסף ובנימין לא‬
‫לשום אחד מהם‪ .‬ועל פי דברים אלו השיבו ראובן‪ ,‬את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הרי הוא אלי ועלי על פי שנים מבן‪ ,‬ואני מקבל מיתת שני בני בדיני שמים אם‬
‫יגיעך בזה מות ומשכלת‪ .‬ומשמע מדבריו שאין שם חשש סכנה כלל‪.‬‬
‫ולזה השיב הזקן לא ירד בני עמכם כי אחיו מת וכו'‪( .‬ח) ירצה‪ ,‬כיון שהדבר בטוח‬
‫בעיניכם‪ ,‬והאיש אדוני הארץ לא יקפיד על בואו שם בהכרח כמו שנראה מדבריכם‪ ,‬אי‬
‫אפשי שירד עמכם פן יקראהו אסון בדרך והורדתם וכו'‪ .‬נטש הזקן יראת אדוני הארץ ודאג‬
‫לסכנת הדרך‪.‬‬
‫אמנם כשהכביד הרעב וכילו לאכול את השבר וציווה להם שובו שברו לנו מעט אוכל‪,‬‬
‫והודיע לו יהודה כי העד העיד בם האיש לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם‪ ,‬ושא"א‬
‫לרדת זולתו (ח)‪ ,‬אז חרד חרדה גדולה‪ ,‬כי ראה כי את הילד הוא מבקש‪ .‬ואמר להם למה‬
‫הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם אח‪ ,‬ומי הזקיק לכם לזה‪ .‬והנה לא מצא יהודה אז ידיו‬
‫ורגליו‪ ,‬רק בשנותו את טעמו ולבדות מלבו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמור העוד‬
‫אביכם חי היש לכם אח וכו'‪ .‬ואולי שכיוון למה שהוכרחו להשיב ע"פ שאלותיו‪ ,‬כמו‬
‫שאמרנו שם‪.‬‬
‫ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה וכו'‪ .‬בא עליו בטענה‬
‫חזקה מאוד‪ ,‬ואמר אליו‪ :‬אף כי יהיה לבך נוקפך על סכנת הנער‪ ,‬בריא ושמא בריא עדיף‪.‬‬
‫שאם לא ילך עמנו‪ ,‬מיתתו ומיתת כולנו היא הכרחית‪ ,‬כי הרעב בעיר ומתנו שם ואיש‬
‫מומת אתה שולח‪.‬‬
‫‪324‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪325‬‬

‫וזאת היא עצמה הבחינה שבה נועץ מלך ישראל ויקחו נא חמשה מן הסוסים הנשארים‬
‫אשר נשארו בה הנם ככל המון ישראל אשר נשארו בה הנם ככל המון ישראל אשר תמו‬
‫ונשלחה ונראה (מלכים ב' ז')‪ .‬ירצה כי לפי סכנת הרעב אשר בעיר כל הנשארים בתוכה‬
‫הנה הנם ככל המון ישראל אשר תמו‪ ,‬כי כולם חשובים כמתים‪ .‬ואם כן כבר יהיה‬
‫השליחות בלי סכנה ובשום תוחלת‪ .‬וכן אמרו אם אינך משלח כולנו מתים‪ ,‬ואם יבוא עמנו‪,‬‬
‫אין שם חשש אלא ממנו‪ ,‬כמו שאמרנו שעל דרך האמת א"א להמשך מזה סכנה כלל‪ ,‬כי‬
‫מה לו אצלנו‪ ,‬לא נשינו בו ולא נשה בנו‪ ,‬השופט כל הארץ יעשה חמס‪.‬‬
‫אנכי אערבנו מידי תבקשנו וכו'‪ .‬אין אני מכניס בני בערבות זה כראובן אחי‪ ,‬רק אנכי‬
‫עצמי ערב בדבר‪ ,‬ומידי תבקשנו אם לא הביאותיו אליך וכו'‪ .‬כי יודע אני שהדבר בטוח‬
‫מאוד‪ ,‬ואין לו עלינו טענה של כלום‪ .‬כי לולי התמהמהנו לסיבתך כי עתה שבנו זה פעמים‬
‫בשלום ובמישור‪.‬‬
‫ויאמר להם ישראל אביהם א"כ איפה כו'‪ .‬הזמין עצמו לדורון ולתפלה כדרכו‪ .‬וכסף משנה‬
‫וכו' אולי משגה הוא (ח) שמא שכחו שוגג‪ ,‬וכבר נודע אליו שגגתו והוא מייחל ומצפה לכם‬
‫לשוב לקחתו‪.‬‬
‫ואל שדי יתן לכם רחמים ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין‪ .‬באופן שלא יהיה עוד‬
‫מות ומשכלת יותר מאשר שכלתי ראשונה מיוסף‪ .‬והוא שווה למה שאמר עליו כי ארד אל‬
‫בני אבל שאולה כמו שפירשנו שם‪.‬‬

‫[פגישת אחי יוסף עם יוסף]‬
‫וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו וכו'‪ .‬כשראה את בנימין שהוא חי חשב‬
‫לעשות עלילת הגביע כדי לבדוק ע"י כן חיי אביו‪ ,‬כי א"א שבהעלילו עליו שיישאר שם‬
‫לעבד לא יאמרו מהרעה אשר ימצא את אביו אם עודנו חי כמו שהיה‪ .‬ואין מקום למצוא‬
‫להם עילה זו כי אם בשיבואו לביתו לאכול עמו‪ .‬והמפורסם אצלם מעניינו שעשה כן‬
‫לפייסם על מה שצערם ללא דבר‪.‬‬
‫וייראו האנשים כי הובאו וכו' לקחת אותנו לעבדים ואת חמורנו‪ .‬לא שחמוריהם היו‬
‫חביבים עליהם כעצמם‪ ,‬כמ"ש הרב המורה פרק מ' חלק ג'‪ ,‬רק היו אומדים דעת האנשים‬
‫שנתנו עיניהם בכת של בחורים עם חמוריהם לעבוד ולמשא בבית אדוני הארץ בעלילת‬
‫הכסף המושב‪ .‬ועל פי דיבורם זה אמר הכתוב להתנצלות האיש אדוני הארץ‪ .‬והאנשים‬
‫שולחו המה וחמוריהם‪.‬‬
‫ויגשו אל האיש וכו' ויהי כי באנו אל המלון כו'‪ .‬ראו כי טוב להודות לו העניין תחילה‪ ,‬אבל‬
‫מפני היראה שינו בסיפורם ממה שהיה‪ .‬באומרם כי במלון מצאו איש צרור כספו בשקו‪,‬‬
‫מה שלא היה כן כמו שנזכר אלא האחד לבדו‪ .‬אמנם אמרו כן כדי שלא יאמרו לו למה לא‬
‫חזר האחד להשיב את הכסף במצאו אותו‪ .‬מה שאין כן לומר לכולם כי צריכים היו להביא‬
‫‪325‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪326‬‬

‫שבר רעבון בתיהם‪ ,‬ואין לאחד או לשנים לשוב‪ ,‬דכגון דא כולם צריכים לעמוד להימלט על‬
‫נפשם‪ ,‬כדי שלא יחשדו שקצתם הסכימו בגניבה וקצתם מיחו‪ .‬ומעתה העצה הנכונה‬
‫להמתין עד שובם שם כולם‪ .‬ולא אמרו שלא ראו הכסף עד בואם אל ביתם‪ ,‬כי חשבו שלא‬
‫יאמנו דבריהם‪ .‬ואמרו כספנו במשקלו‪ ,‬לומר שהיא נפלאת בעיניהם שכבר נודע לו שהם‬
‫השלימו אליו את כסף שברם‪ ,‬ואיך אפשר שיזדמן להם כסף במשקל ההוא‪ ,‬אם לא שיהיה‬
‫בכוונת מכווין‪ ,‬והוא אומרם לא ידענו מי שם כספנו באמתחותינו‪.‬‬
‫ויאמר שלום לכם אל תיראו וכו'‪ .‬הנה המפרשים ז"ל (ראב"ע פ' זה) טרחו לבקש להם‬
‫צדדים איך נתון מטמון זה באמתחותם‪ .‬ולדעתי אין צורך‪ ,‬כי לא אמר להם כך אלא להפיס‬
‫דעתם ולהניח רוגזם‪ .‬והכוונה אחר שכספכם בא אלי‪ ,‬אם נעשה לכם נס להמציא מטמון‬
‫באמתחותיכם‪ ,‬מה לי ולכם‪.‬‬
‫ויכינו את המנחה וכו'‪ .‬לא סרבו לגדול ונכנסו על פי השמועה לבד ועטרו המנחה בכלים‬
‫נאים כמשפט‪.‬‬
‫ויבא יוסף וכו'‪ .‬ויביאו את המנחה וישתחוו לו וכו'‪ .‬הרי נתקיים אחד עשר כוכבים‬
‫משתחוים לי אבל עדיין לא בא השמש וגם לא השתחוו לו בבחינת עצמו‪ .‬וישאל להם‪:‬‬
‫השלום‪ ,‬וכבר מצא מקום לשאול על אביו‪ ,‬ואמר השלום לאביכם הזקן אשר אמרתם עודנו‬
‫חי‪ ,‬עד שיהיה אומריכם ראשונה והקטן את אבינו היום ששניהם שווים בחיים כמ"ש ונזהר‬
‫גם כן במה שאמר אשר אמרתם‪ ,‬כאלו אין לו בו שום הכרה רק מה שאמרו לו‪ .‬ואז‬
‫השיבוהו דבר כנפשו ואמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי‪ .‬רואה אני שנזהרו גם הם‬
‫בתשובתם‪ ,‬על דרך שאמרו בפרק קמא דפסחים (דף ד' א) אבא קיים אמא קיימת‪ .‬כי‬
‫הנה הוא שאל השלום לאביכם הזקן‪ ,‬יש במשמע על זקנם יצחק‪ .‬והשיבו שלום לעבדך‬
‫לאבינו עודנו חי‪ ,‬משמע שזקנם מת‪.‬‬
‫וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו וכו'‪ .‬כבר פירשנו כי תואנה היא לו שלא לצערם‬
‫עוד על השאלה הראשונה ולומר שעל פיהם הוא חי להאמין כי לא מרגלים הם כי כנים‬
‫הם‪ .‬ולזה לא אמר לו דבר רק אלוהים יחנך בני‪.‬‬
‫וימהר יוסף כו'‪ .‬וירחץ כו'‪ .‬וישימו לו לבדו כו'‪ .‬כי לא נאה לשום אדם ללחום את מושל‪.‬‬
‫(ט) אמנם אמר ששמו להם לבדם ולמצרים לבדם‪ ,‬יזכור הסיבה‪ ,‬כי לא יוכלון המצרים‬
‫לאכל לחם בחברת שום עם ולשון שיאכלו את תועבותם לעיניהם‪ .‬ולא ייחד את העבריים‬
‫רק מפני היותם כן והיה הכל להגיד כי ישיבתם לבדה הייתה סיבה לשישבו לפניו הבכור‬
‫כבכורתו‪ ,‬כי חלקו כבוד זה לזה על סדר תולדותם‪ ,‬עד שהכירו האנשים המצריים‬
‫האוכלים שם לבדם או משרתי הבית שהמה כולם אחים בני אב אחד‪.‬‬
‫(ט) ויתמהו האנשים הרואים את כבודם איש אל רעהו לאמר‪ ,‬הנה מה טוב ומה נעים‬
‫שבת אחים גם יחד‪ .‬ועוד כי לא ידעו מה טיבן אצל אדוני הארץ אשר עשה להם את כל‬
‫הכבוד הזה‪.‬‬
‫‪326‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪327‬‬

‫ויצו לאשר על ביתו מלא וכו'‪ .‬כבר פירשנו כי בפעם הזאת ציווה למלאת להם גם את‬
‫האמתחות‪ .‬והסיבה לזה‪ ,‬ושים כסף איש בפי אמתחתו‪ .‬ציווה שישים להם לעיניהם בפי‬
‫אמתחותיהם את משנה הכסף אשר הביאו‪ ,‬ואת הכסף המושב‪ ,‬לא כסף שברם‪.‬‬
‫(י) אמנם לבנימין שישימו את הגביע שלא מדעתו‪ ,‬ואת כסף שברו מדעתו‪ ,‬לפי שבא על‬
‫פיו לשם‪ .‬וכבר ביארנו כוונת עלילה זו‪ .‬ואפשר שהשיב את כל כספם מדעתם כי נתחסד‬
‫עמהם על מה שהרגיזם ומכל מקום לא נשארה להם טענה מהשבת כספם‪.‬‬
‫הבקר אור והאנשים שולחו וכו'‪ .‬כבר כתבנו בשער הקודם כי זהו שימוש האור שנוהגין‬
‫הצדיקים בשימוש מעשיהם‪ ,‬וכמו שאמרו לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב‪.‬‬
‫המה וחמוריהם‪ .‬כבר פירשנו‪.‬‬
‫הם יצאו מן העיר לא הרחיקו וכו' והשגתם‪ .‬בידוע שאם לא ישיגם לא יאמר להם דבר‪.‬‬
‫אמנם אמר כן לזרזו שישיגם על כל פנים‪.‬‬
‫ואמרת להם למה שלמתם רעה תחת טובה וכו' הלא זה אשר ישתה אדוני בו והוא נחש‬
‫ינחש בו‪ .‬לפי הנראה רוב כלי השתייה היה מזהב‪ ,‬והוא אומרו ואת גביעי גביע הכסף‬
‫תשים‪ ,‬לומר שהוא היה רגיל לשתות בכסף לסיבה מה‪ ,‬אם לשום צער על אביו או לעניין‬
‫אחר‪ .‬וכיוון בזה כדי להעליל עליהם שלא משום מה ששווה הגביע‪ ,‬הן שיהיה מכסף או‬
‫מזהב הוא שולח אחריהם‪ ,‬כי לגביה דידיה מילתא זוטרתי היא‪ .‬ויותר מזה ויתר אצלם‬
‫בהשבת כספם והדור כבודם‪ ,‬אלא מפני שהוא נחש ינחש בו‪ ,‬ירצה שכבר שמהו לנחש‬
‫וסימן טוב להצלחתו‪ ,‬ועל דרך שאמרו ז"ל (חולין צ"ה ב) בית תינוק ואשה מותר לעשותן‬
‫סימן ובלבד שלא יכווין מעשיו‪ .‬ואמרו (שם) אם אין נחש יש סימן‪ .‬ולזה אם יארע בו תקלה‬
‫לא מסמנא ליה מילתא‪ ,‬והוא אומרו למה שלמתם רעה תחת טובה וכו'‪ .‬הלא זה אשר‬
‫ישתה אדוני בו והוא נחש ינחש בו הרעותם אשר עשיתם‪ .‬לומר כבר נזדמן בידכם דבר‬
‫רע שלא נתן למחילה ולא לוויתור‪.‬‬
‫ויאמרו אליו למה ידבר אדוני וכו'‪ .‬ירצה שאין צריך לו לתת טעם לרדיפתו אחריהם כי כן‬
‫ראוי לעשות אפילו על שווה פרוטה‪ .‬אבל שהעיקר בטל כי חלילה להם מעשות זאת‪.‬‬
‫הן כסף וכו'‪ .‬הם צידקו עצמם מקל וחומר מג' צדדים‪:‬‬
‫ועל האחד אמרו הן כסף כלומר שאין בו סימן‪.‬‬
‫ועל השני אמרו אשר מצאנו שהיה דרך מציאה ממש‪.‬‬
‫ועל הג' אמר בפי אמתחותנו שכליהם קונים להם‪.‬‬
‫ועם כל זה השיבונו אליך מארץ כנען‪ ,‬ואיך נפשע עכשיו בהיפוך שלושתן‪ ,‬לגנוב מבית‬
‫אדוניך כסף או זהב‪ .‬וזה כי הגניבה הפך המציאה‪ ,‬ומבית אדוניך הפך בפי אמתחותנו‬
‫והגביע שטוען עליהם הוא כסף שיש בו סימן והוא הפך הכסף המושב‪.‬‬

‫‪327‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪328‬‬

‫אשר ימצא אתו מעבדיך וכו'‪ .‬הענישו את עצמם בזה לדעתם שאין בהם מי שישלח‬
‫בעולתה ידו‪ ,‬ואם אולי ימצא אתם לעלילה מה יודיעוהו כי יבחרו להיות עבדים נמכרים‬
‫משוב עוד אל בית אביהם ואל ארצם אם יתפס שום אחד מהם כגנב‪.‬‬
‫ויש במשמע שלא יקבלו שום פשרה וחלוקה‪ ,‬אלא שכלם פטורין או כלם חייבין‪.‬‬
‫ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא וכו'‪ .‬אין דבר זה מוסב אל מה שקנסו עצמם כמו‬
‫שחשבו הראשונים ז"ל‪ .‬אבל למה שצדקו נפשם בחזקת כשרותם מכח הג' טענות שזכרו‬
‫(יא)‪ .‬ולזה אמר גם עתה‪ ,‬אחר שקרה מעשה זה‪ ,‬אף על פי שתמצא הגניבה ביד שום‬
‫אחד מכם‪ ,‬ויש מקום לומר שהורעה חזקתכם‪ ,‬עם כל זה כדבריכם כן הוא ויספיקו‬
‫טענותיכם לשתהיו כולכם מוחזקים אצלי בכשרות ואנשי אמונים כבתחילה‪ .‬אמנם אשר‬
‫ימצא אתו הגביע כבר הורעה חזקתו‪ ,‬שהרי שור שחוט לפנינו ולזה הוא לבדו יהיה לי עבד‬
‫ואתם תהיו נקיים‪.‬‬
‫וימהרו ויורידו וכו'‪ .‬כבר כתבנו שלא שלחו יד בשקים‪ .‬ויקרעו שמלתם לצער הסכנה וללא‬
‫טובה השמועה‪.‬‬
‫הלא ידעתם כי נחש ינחש וכו'‪ .‬לפי שלא יחזיקוהו למקפיד מאוד על הממון כמו שאמרנו‪.‬‬

‫[נאום יהודה]‬
‫ויאמר יהודה וכו'‪ .‬באחד משלשה פנים יוכל אדם להצדיק עצמו בדינו‪:‬‬
‫אם בהודיע לשופט דברי זכיותיו אשר נעלמו ממנו לשורת הדין‪ ,‬או שיטעימנו דברים של‬
‫טעם לדון בהם לפנים מן השורה‪ ,‬או שיאמר שהוא צדיק במעשיו אלא שבאין עליו לחמסו‪.‬‬
‫ועל האחד אמר מה נאמר לאדני להודיע איך היה תוכן המעשה והוא לא ידע ורמז לו בזה‬
‫כי הוא יודע האמת ומאתו הייתה זאת‪.‬‬
‫ועל השני אמר מה נדבר כי אין לנו שום סדור דברים לצדד שום זכות לפניך משורת הדין‬
‫או חוצה לו‪.‬‬
‫ועל השלישי אמר ומה נצטדק אחר שנמצאה הגניבה בידינו‪.‬‬
‫האלוהים מצא את עון עבדיך הננו לך לעבדים‪ ,‬נחמתנו! (יב) ירצה בזה שאתה בעינינו‬
‫כאלוהים שמצא את עוון עבדיו להתנהג עמנו במידת החסד‪ ,‬ושלא ייענש הגנב במיתה‬
‫כאשר חייבנוהו בתחילה‪ ,‬כסבורים שלא ימצא בינינו גנב אלא שנהיה לאדוני לעבדים גם‬
‫אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו‪ .‬ויתכן שירצה זאת לא זאת‪ ,‬רק האלוהים בדק בפינקסו‬
‫ומצא עווננו הגנוז ושפטנו כמשפטנו‪ .‬והיה רומז בלבו על מה שמכרו את אחיהם לעבד‬
‫ולא חמלו‪ ,‬ולזה אמר והיינו גם אנחנו עבדים כמוהו‪( .‬יב) גם אשר נמצא הגביע בידו‬
‫שאע"פ שאין לו עוון אשר חטא ילכד בחטאתנו‪ ,‬ובין כה וכה יאמרו תמיד שלא יתפרדו זה‬
‫מזה וכולם יהיו שם או את כולם ישלח‪.‬‬
‫‪328‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪329‬‬

‫ויאמר חלילה לי וכו'‪ .‬אמר אף על פי שמן הדין היה ראוי שימות הגנב‪ ,‬חלילה לי מעשות‬
‫זאת כי ביד השופט למחול הקנסות במקום שאינו חב לאחרים‪ ,‬אדרבה מי שאינו מוחל‬
‫הוא מדת אכזריות ולזה אין אתם צריכים לישאר לעבדים רק אשר נמצא הגביע בידו יהיה‬
‫לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם‪.‬‬
‫ואפלא ממה שהקשה הרמב"ן ז"ל על פירוש רש"י ז"ל‪,‬‬
‫מאומרו חלילה לי וכו'‪ .‬כי על זה הדרך יתכן ודאי לאומרו‪ ,‬כי הנוהג כן ממידת קונו יש בו‪,‬‬
‫שנאמר (תהלים קמ"ה) צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו‪ .‬ירצה שעם שהוא מניח‬
‫משפטים צדיקים שינהגו בהם האנשים ביניהם משורת הדין‪ ,‬הנה הוא חסיד ונכנס לפנים‬
‫מן השורה בכל מעשיו‪ .‬והנה לפי שבאה תשובתו של יוסף שלא כרצונו‪ ,‬במה שהיה‬
‫מפריד בין אחים‪ ,‬והוא הדבר אשר היו מרחיקים מאוד בדבריהם תמיד‪ ,‬ולזה נאמר ויגש‬
‫אליו‪ ,‬כי בצער גדול היה מצערו של אביו כי בטח בערבותו (יג)‪ ,‬ונגש אליו לדבר משפטים‬
‫אתו מדברים בגו שהיו בטענותיהם ראוי שיובנו מכח דבריהם‪ .‬כי על כן אמר ידבר נא‬
‫עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר וכו'‪ .‬כלומר‪ ,‬כי לא כמו פתן חרש יאטם אזנו משמוע‬
‫המובן מכל דבריהם‪ ,‬ואם לא אמרו בפירוש‪.‬‬
‫ומפני שכבר אמר מה נאמר לאדוני מה נדבר וכו' ‪,‬שיראה שסתם טענותיו ולא יוסיף לזה‪,‬‬
‫חתם כי כמוך כפרעה‪ .‬כלומר עשוי אדם לומר דבר ולהתנחם לחשוב מחשבה אחרת‪,‬‬
‫ואפילו לגדולי המעלה כמלכים והשרים ולא יתבוששו‪.‬‬
‫וקרוב לזה הוא מה שאמרו ז"ל (ב"ר פ' צ"ג) מה פרעה מבטיח ואינו עושה‪ ,‬אף אתה כן‪.‬‬
‫ויתכן שיוסב סופו לראשו‪ .‬יאמר שווה הוא אצלי לדבר ולזעוק באזניך על צרתי‪ ,‬כאלו‬
‫אצעק לפני פרעה מלך הארץ‪ .‬ויש במשמע שבלבם להתרעם לפני המלך להודיעו כל‬
‫המעשים ההם כי גבוה מעל גבוה ירא וישפוט עליהם‪.‬‬
‫אמנם הדבר אשר ירצה לטעון הוא מהמין אשר ביארנו על אומרו מה נדבר‪ ,‬כי רצה‬
‫להוכיח בדברים נכונים וטעמים מספיקים‪ ,‬ושמן הראוי והנאות חויב לוותר את הדין אצל‬
‫זה הנער‪ ,‬אף על פי שימצא חייב בדבריו‪.‬‬
‫וזה לשלש טענות יתבארו היטב מתוך דבריו‪:‬‬
‫האחת מפאת הנשפט והוא שכבר יחייב הדעת והוסכם ממניחי הנמוסים שלא להשוות‬
‫כל עוברי דת בעונשין דרך משל שאם תשים הדת להכות הגנב מאה ויזדמן כי יגנוב נער‬
‫ורך בשנים‪ .‬או זקן‪ .‬או אדם חלוש המזג‪ .‬ודאי לא יכהו במספר ההוא‪ ,‬כי ימות‪ .‬ומכות‬
‫הענישוהו לא מיתה‪ .‬ובזה הסמיכה התורה האלוהית במה שבא בקבלה (מכות כ"ב א)‬
‫מאומד הנלקה לפי כחו בשתי ידות או פחות ואמרו (שם ב) אם נתקלקל ברעי פטור שכבר‬
‫נקלה והטעם שכבר יורה שקבל מהעונש יותר מכדי כחו‪.‬‬

‫‪329‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪330‬‬

‫השנית מפאת זולתו והוא שכבר ימנעו מהעניש את החייב אם יסובב מעונשו נזק גדול‬
‫והפסד עצום לאחרים רבים ונכבדים אשר לא חטאו‪ .‬כמו אם החוטא היה חכם מופלג‪,‬‬
‫גיבור או רופא מובהק‪ ,‬ומהעדרו תקבל המדינה נזקים גדולים כי לא ימצאו תמורתו‬
‫ואחשוב כי מזה הטעם היה ויתורו של דוד אצל יואב כל ימי חייו‪ .‬ואפשר שגם לשמעי נשא‬
‫לחכמתו‪.‬‬
‫ומזה הצד נתנו טעם קצת המחברים במה שלא נענש דוד בחטאו כשאול שאם יומת כבר‬
‫יוסב העונש לכל ישראל שהיה להם מושיע ורב‪ .‬ומזה הטעם עצמו אמרו (ש"א י"ד)‬
‫היהונתן ימות אשר עשה וכו'‪ .‬והוא היה הבן הבכור הראוי למלוך תחתיו‪ .‬וגדולה מכלן‬
‫נלמוד משאלת האשה התקועית (ש"ב י"ד) על אודות בנה אשר אמרה שרצח את אחיו‪,‬‬
‫וממה שענה אותה דוד המלך עם היותו מתואר לעושה משפט וצדקה בכל עמו‪.‬‬
‫השלישית מפאת המשפט בעצמו‪ .‬וזה שאם יהיה לאיש חטא משפט מות או גלות‪ ,‬אין‬
‫ראוי להחליף משפטו ולהמיר אותו בפדיון ממון‪ ,‬כי התורה חייבתו על זה דוקא‪ ,‬כמו‬
‫שאמר (במדבר ל"ה) ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת ולא‬
‫תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו וכו'‪ .‬ולא תחניפו וכו'‪.‬‬
‫אבל אם נתחייב למה שיגזור עליו המלך מיתה או ייסורין או עבדות עולם‪ ,‬ביד המלך או‬
‫השופט לעשות הטוב בעיניו ולפדותו במה שירצה מהממון או מאיזו פשרה וכל זה הוא‬
‫מבואר‪.‬‬
‫ומשלשה אלו הצדדין בקש יהודה שיתחסד עמהם בדבר ישועה ורחמים לו הונח בחטא‬
‫בנימן בעניין הגביע מה שלא יאמן כמו שיראה מכלל דבריו‪.‬‬
‫וזאת היא כוונת כל דבריו אשר התחיל‪.‬‬
‫אדוני שאל את עבדיו וכו'‪( .‬יד) כבר אמרנו בספקות שכל דברי יהודה בכאן מראשן ועד‬
‫סופן היו זולת מה שעבר מהן בשעת מעשה עם יוסף ואחיו‪ .‬וכי קשה בעיני ג"כ לומר‬
‫שהיה מעיז להרבות שקרים בפני אדוני הארץ‪.‬‬
‫לזה אני אומר שאמיתת העניין הזה הוא כי לא היו אותן הדברים כן בפועל‪ .‬אבל שהיו שם‬
‫בכוח‪ ,‬וראשן מוכיח על כולן‪.‬‬
‫וזה כי כמו שהשאלה הראשונה ותשובתה הוא מבואר היותם מזה המין בלי ספק‪ ,‬כי‬
‫עלילתו לומר להם מרגלים אתם היא במקום שאלת היש לכם אב או אח‪ ,‬מטבע העניין כי‬
‫על פי דבריו הוצרכו לומר שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד נחנו וכו' כמו‬
‫שפירשנו שם‪ .‬כן תשובתם זו וכל מה שנמשך מדבריהם ראוי שיובן מזה המין‪.‬‬
‫ועל זה היסוד אמר אליו אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח‪ ,‬שכיון ששמת‬
‫עלינו עלילות ונתת אותנו כמרגלים את הארץ‪ ,‬אשר על זה הוכרחנו לומר בני מי אנחנו‬
‫וכמה אנחנו הרי הוא כאלו שאלת אותנו בפירוש היש לכם אב או אח‪ ,‬ולזה ג"כ תשובתנו‬
‫‪330‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪331‬‬

‫באמרנו י"ב עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד‪ ,‬הייתה כאלו אמרו יש לנו אב זקן וילד‬
‫זקונים קטן‪ .‬כי מסתמא מי שיש לו י"ב בנים הוא אב זקן‪ .‬ואחר שאמרנו בני איש אחד‬
‫מכלל שאין אנחנו בני אם אחת‪ .‬ובאמרנו הקטן את אבינו היום‪ .‬מכלל שהוא בן זקונים לו‪.‬‬
‫גם באמרנו והאחד איננו רמזנו שהם בני אם אחד‪ .‬ומההכרח שהבן הצעיר הנשאר לבדו‬
‫לאמו שיהיה ידיד נפש הזקן אביו‪.‬‬
‫ותאמר אל עבדיך וכו'‪ .‬ירצה עם כל זה היית כחרש לא שומע ולא חמלת‪ ,‬ואמרת‬
‫הורידוהו אלי ואשימה עיני עליו‪ .‬שהכוונה שלא תעשה לו שום רע רק שתראה בו אם כנים‬
‫אנחנו‪ .‬ומאחר שלא הודינו לך בדבר ונאסרנו עליו‪ ,‬היה לך להבין ממנו שהייתה סכנה‬
‫באביו כאלו אמרנו שלא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת‪ .‬ועם כל זה עמדת‬
‫בדבריך‪ ,‬אמרת את אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו‪ .‬והוא כאלו מנעת‬
‫ממנו לגמרי לראות פניך בלתי אחינו אתנו‪ .‬וכל זה מה שיתבאר ממנו כי אין הראוי‬
‫שישפוט זה הנשפט בדין ההוא בשום פנים‪ ,‬כי הנער אשר הוא בן זקונים אצל אביו ורך‬
‫ויחיד לפני אמו‪ ,‬אשר גדל בגעגועין ושעשועים‪ ,‬איך יוכל לסבול משא עבודת עבד‪ .‬וכיון‬
‫שהודיעוהו כן קודם מעשה ולפי המובן ממשמעות דבריהם‪ ,‬הנה הוא ראוי שיאמנו בו יותר‬
‫ממה שיאמרו אותו בביאור ובשעת מעשה וזה מבואר מטבע העניין בלי ספק‪.‬‬
‫אמנם על הטענה השנית אשר מצד הזולת‪ ,‬יאמר שכבר יגיע מזה העונש לאביהם ולהם‬
‫נזק יותר גדול ועצום ממה שיגיע אליו‪ .‬ועל מה שיגיע לאביהם שהוא העיקר אמר ויהי כי‬
‫עלינו אל עבדך אבי וכו'‪ .‬יאמר כי כשעלו אליו מיד הודיעוהו את דבריו ואת מאסר שמעון‬
‫עד בא בנימן שם‪ .‬וכשהוצרך מעקת רעב לומר להם שובו שברו לנו מעט אוכל‪ ,‬הם כבר‬
‫שמו הדבר לנמנע עד שהחליטו לא נוכל לרדת‪ .‬והטעם אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי‬
‫לא נוכל לראות פני האיש וכו'‪ .‬שידענו שלא יסכים הזקן בירידתו והתלוי בנמנע חשבנוהו‬
‫לנמנע‪ .‬ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם וכו'‪ .‬ירצה שעם שהודיעוהו סכנת חמת מלך‬
‫העומדת לעומתינו אם נראה פניך זולתו‪ ,‬לא סר מבקש ממנו שנשים נפשינו בכפינו ונבוא‬
‫בלתו‪ .‬כמו שאמר לנו אתם ידעתם כי השנים האלו לבדיהם הם החשובים אצלי לבנים‬
‫בבחינת אהבתי אליהם ואל אמם‪ .‬ושיצא האחד מאתי‪ ,‬ובשגגה שאמרתי אך טרוף טורף‪,‬‬
‫פתחתי פי לשטן ולא ראיתיו עד הנה‪ .‬וכ"ש שתהיה הדאגה יותר גדולה בזה אם תקחו‬
‫אותו מאת פני לנער זה‪ ,‬וקרהו אסון‪ ,‬בודאי תורידו את שבתי ברעה שאולה‪.‬‬
‫ובמדרש (ב"ר פ' פ"ד)‬
‫אמר רבי חמא בר חנינא הדברים הללו היה יעקב אבינו נזכר ומעיו מתחתכין‬
‫אמר‪ ,‬יודע אתה שאחיך שונאין אותך‪ ,‬ואמרת לי הנני ע"כ‪.‬‬
‫(טו) ומה גם עתה בלקחו את זה מאת פניו על מנת כן שאם ימשך לו אסון הוא ימות עליו‬
‫בפתע ובנפש מרה‪ ,‬וכבר ישיג הזקן העונש העצום והכבד על לא חמס עשה‪ .‬אמנם על‬
‫‪331‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪332‬‬

‫מה שישיג להם גם כן מהרע והנזק‪ ,‬עם היותם פטורין מן הדין כמו שאמר ואתם עלו‬
‫לשלום אל אביכם‪ .‬אמר‪ ,‬ועתה כבואי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה‬
‫בנפשו והיה כראותו כי אין הנער וכו'‪ .‬אמר‪ :‬איך נעלה אליו לשלום‪ ,‬כי אין רע ומר ממות‬
‫מאשר ישיג אותנו בהיות גורמים מיתת אבינו הזקן בידנו אשר אין לו שום המלט ממנה‬
‫לפי אומץ הקשר ואהבה אשר ביניהם‪ ,‬כי הם כשני גופים בנפש אחת והרי רעת העונש‬
‫ונזקו יגיע לנו יותר ממה שיגיע אליו עשר פעמים‪ ,‬וכבר יהיה יותר ראוי למחול לחוטא‬
‫מהעניש את שלא חטא‪ .‬ויתכן גם כן כשהטענה אשר מצד אביהם תמשך עד ונפשו‬
‫קשורה בנפשו‪ .‬והיה כראותו וכו' תהיה הטענה אשר מצדם‪.‬‬
‫ואחר שזכר נופת טענותיו אשר מב' הצדדים וחשב אם אולי לא יכנסו באזניו‪ ,‬בא אל עוצם‬
‫הטענה השלישית אשר מצד המשפט‪ ,‬אשר היא חזקה מאד‪ .‬ואמר כי אחר שנגזר עליו‬
‫עונש העבדות שהוא שווי ממון‪ ,‬ואינו מהמשפטים הגופיים אשר לא יסבלו הפשרה וחילוף‬
‫הסובלים‪ ,‬הוא ראוי ומחויב שיקובל בו כופר ופדיון‪ ,‬כ"ש כשיהיה הכפר והתמורה לתועלת‬
‫האדון והנאתו ולזה אמר כי עבדך ערב וכו'‪.‬‬
‫ועתה ישב נא וכו'‪( .‬טז) ירצה אחר שעבדך ערב את הנער מעם אביו‪ ,‬ואני הייתי סיבת‬
‫בואו הנה מזולתו‪ ,‬מכל אחי לי משפט הגאולה ולי נאה לישב תחתיו עבד לאדני‪ .‬ומעתה‬
‫אני מקבל עלי עול עבודתו והנער יעל עם אחיו‪ .‬ואתה אדוני תתחייב לקבל אחר שלכל‬
‫דבר אני יפה ממנו‪.‬‬
‫(טז) וגם הוא דבר שיאות לי מאוד כי מלבד היותי ערב בדבר‪ ,‬אבחר בזה בלב שלם כי‬
‫איך אעלה אל אבי לראות הרע והצער אשר ישיגוהו אשר לא אוכל להצילו מהם‪ ,‬וטוב לי‬
‫כי עונתי להיות עבד עולם‪ ,‬מסבול היותי כל יום עומד על דם אבי ואין מציל‪.‬‬
‫והנה במאמר כי עבדך ערב הקדים הטעם למוטעם‪ ,‬או הסיבה למסובב‪ ,‬וכמוהו רבים‪.‬‬

‫[יוסף מתוודע אל אחיו]‬
‫ובאמת עוצם דבריו וחוזק טענותיו והפלגת התעצמותם עם הצלת אחיהם זה נכנסו באזניו‬
‫ולא שבו ריקם כמו שסמך ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו וכו'‪.‬‬
‫הנה בפעם הראשונה כששמע דבריהם שאמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו וכו' ונכמרו‬
‫רחמיו אליהם נאמר ויסב מעליהם ויבך וישב אליהם‪.‬‬
‫ובפעם השנית נאמר וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה‬
‫ויבך שמה‪ .‬ואחרי כן נאמר וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם‪.‬‬
‫(יז) לזה אמר הכתוב כי הפעם הזאת נתמלא עליהם רחמים יותר מהראשונות‪ .‬וכבר‬
‫היה צריך להסב מעליהם או להסתר מהם לבכות שם ולהתאפק ולשוב אליהם כפעם‬
‫‪332‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪333‬‬

‫בפעם כי לא היה יכול לעשות כן ולהתאפק לסבת כל הנצבים עליו כי היו שם רבים מאנשי‬
‫הבית ומבית פרעה והיו עוטרים אותו פנים ואחור ולא יכול להסב מהם וכל שכן לבא‬
‫החדרה מבלי שירגישו בבכייתו‪ .‬ולזה מהר לקרוא הוציאו כל איש מעלי כדי שיהא לו פנאי‬
‫לכך‪ ,‬והוא לא עצר כוח מפני רכות לבבו ורחמנותו על אחיו והוכרח לתת קולו בבכי‬
‫ובגעיית קולו אמר אני יוסף העוד אבי חי‪.‬‬
‫וזה שאמר הכתוב ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו‪ ,‬יאמר כי במה שקרה העניין‬
‫כן נעשה מאליו שלא היה איש בהוודעו להם שכבר יצאו‪ ,‬ואם שיציאתם הייתה לכוונה‬
‫אחרת‪( .‬יח) והכוונה באומרו תחילת דבריו העוד אבי חי כבר כתבנוה ראשונה‪.‬‬
‫וזה כי לא נודע לו מחיי אביו עד עתה‪ ,‬וגם עכשיו ממה שהפליג יהודה בצער אשר מצא‬
‫את אביו בקחתם מאתו את בנימן‪ ,‬חרד חרדה גדולה ואמר העוד אבי חי‪ ,‬כי ירא אנכי‬
‫אותו שמא הגיעהו מהצער שיעור שימות בו‪ ,‬ולא אזכה ראות פניו‪( .‬יט) ולזה סיים דבריו‬
‫מהרו ועלו אל אבי וכו'‪ ,‬ולא יכלו אחיו לענות אותו על עניין בריאותו דבר גדול או קטון כי‬
‫נבהלו מפניו ולשונם בבושה נשתה‪.‬‬
‫[ניתוח דברי יוסף]‬
‫ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא וכו'‪ .‬צוה שיגשו אליו לאמר להם בחשאי אני יוסף אחיכם‬
‫אשר מכרתם אותי מצרימה כי חרפה היא לכם‪ .‬ועתה אל תעצבו וכו'‪.‬‬
‫לפי שהם בקשו להינצל מהשעבוד וההכנע אל אחיהם הקטן ולבטל חלומותיו ע"י מכירתו‬
‫ושולחו כלה על אשר לא ידעו‪ ,‬והשיאו אותם על זה עוון אשמת יגון אביהם וגודל צערו‪,‬‬
‫ולסוף לא עלתה בידם (יח)‪ .‬לזה אמר להם עתה אל תעצבו בייחס המעשה המגונה ההוא‬
‫לעצמכם‪ ,‬עד שתאמרו שאתם עשיתם אותו‪ ,‬ולא ה' פעל מצד שהיה רע ואין רע יורד‬
‫מאתו יתברך‪ ,‬גם לא יחד בעיניכם על שלא עלה בידכם‪.‬‬
‫ושני העניינים כללה מליצתו באומרו כי מכרתם אותי הנה‪ .‬כי עצם המכירה הוא הרע‪.‬‬
‫אמנם היותה הנה ולא במקום אחר‪ ,‬היה סיבה שנהפכה עצתם‪ ,‬כי למחיה שלחני אלוהים‬
‫לפניכם כי זה שנתים וכו'‪ .‬ירצה באמת הפועל ההוא לא היה רע בהחלט‪ ,‬אבל צורף עמו‬
‫טוב גדול ראויי לייחסו ג"כ אליו יתעלה ואתם הייתם התחלת המעשה לתכלית אחד והוא‬
‫גמר אותו לתכלית טוב גדול והוא להחיות הארצות האל מהרעב ההווה והעתיד‪.‬‬
‫וישלחני אלוהים לפניכם וכו'‪ .‬ירצה ולא הטוב הכולל הזה נמשך מהמעשה‪ ,‬כי גם המיוחד‬
‫לכם לשום לכם שארית בארץ בעניין הפרנסה ולהחיות לכם לעולם הבא לפליטה גדולה‬
‫וזה במה שיתפרסם משלימות האמונה בזרעכם בצאתם ממצרים‪ ,‬אשר אי אפשר כי אם‬
‫בירידתכם שם‪.‬‬

‫‪333‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪334‬‬

‫ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוהים וכו'‪( .‬יח) ירצה ועתה שבאתם עד הנה‬
‫בבחינת הטוב הגדול והנפלא המגיע לכם מזה אין ראוי לייחס לכם חלק מזה המעשה כלל‬
‫על הדרך שאמרנו אבל המעשה כלו מתחלה ועד סוף כולו היה אלוהי‪ ,‬וה' הסגירני בידכם‪,‬‬
‫וצוריכם הוא מכרני הנה להשלים הטוב ההוא‪ ,‬ואתם הייתם כלי מלאכתו לבד‪ .‬והוא אשר‬
‫שמני לאב לפרעה ואדון לכל ביתו מושל בכל ארץ מצרים‪ ,‬אשר כולם היו סיבות עצמיות‬
‫קרובות להגיע הטוב ההוא המכוון ממנו יתברך‪.‬‬
‫ומכלל דבריו לפייס אותם וליישב על לבם שפתרון חלומותיו וכל ממשלותיו היו על‬
‫המצריים במצרים‪ ,‬והמה היו אך למשל‪ .‬כמו שאמרו הם (בראשית ל"ז) המלוך תמלוך‬
‫עלינו אם משול תמשול בנו‪ ,‬לאחד הפירושים שפירשנו שם‪ ,‬ועל דבריו אלה מהיות זה‬
‫הפועל אלוהי לגמרי‪ ,‬סמכו אחיו באמרם אליו (שם נ') ועתה שא נא לפשע עבדי אלוהי‬
‫אביך‪ .‬ותשובתו אליהם כמשפט הראשון‪ .‬ואתם חשבתם עלי רעה וכו'‪ .‬ועתה אל תיראו‬
‫כאשר יתבאר שם בעזרת השם‪ ,‬עיין עליו‪.‬‬
‫[מהרו עלו אל אבי]‬
‫מהרו ועלו אל אבי וכו'‪( .‬יט) ציווה שיאמרו אליו שמני אלוהים לאדון לכל מצרים‪ ,‬כי‬
‫מעתה אין גנאי לו לבוא אצל בנו גם כי יש לאל ידו להושיבו בטוב הארץ לכלכלו שם‪ ,‬כי‬
‫א"א באופן אחר לכלכל אותם ואת טפם ובהמתם כל הזמן הכבד ההוא‪.‬‬
‫והנה עיניכם רואות כו'‪( .‬כ) לפי שסימני המכירה שמסר להם על שהוא יוסף אחיהם לא‬
‫היו ניכרים לבנימין‪ ,‬כי הנער לא ידע מאומה‪ ,‬ואין ספק שהיה משתומם על המראה עד‬
‫שישוה אליהם בהכרתו‪ .‬לזה אמר שאחר שדבר אליהם הדברים ההם אשר כלל כל‬
‫השיעור ההוא מידיעתו והכרתו בענייני בית אביו בכללו ופרטי בניו ובני בניו ומקנה קניינו‬
‫וכל אשר לו‪ ,‬כבר יהיו עיני בנימין ועיני כולם שוות לדעת ולראות כי פיו המדבר אליהם‪.‬‬
‫אמנם לדעת אנקלוס שתרגם ארי בלישנכון אנא ממלל עמכון‪ ,‬ירצה ראו עתה כי אני אני‬
‫הוא מבלי שתחושו שידעתי עניין המכירה ממקום אחר‪ ,‬ורציתי להתעלל בכם עמה ומבלי‬
‫שיסופק לבנימן אשר לא ידע בה‪ ,‬כי פי המדבר אליכם בלשונכם‪ ,‬ולא הוצרכתי מתחילה‬
‫לדבר עמכם ע"י מליץ‪ ,‬רק למעט הרגלי עמכם כי חששתי שמא תכירוני בהרבות ההבטה‬
‫או בהרגל הדיבור כמו שיחויב בין האחים‪ ,‬וזו היא אמתלה חזקה ושווה לכולם אשר הוא‬
‫יוסף אחיהם‪.‬‬
‫והיותר נכון בעיני שיהיה מאמר זה נקשר עם מה שלפניו‪ .‬וזה כי מפני שהוא לא הפליג‬
‫בסי דור דבריו לספר בכבודו ומעלתו ואת כל יקר תפארת גדולתו במצרים‪ ,‬כמו שהיה ראוי‬
‫להעיר רצון אביו למהר לרדת אליו‪ ,‬רק אמר כה אמר בנך יוסף שמני אלוהים לאדון וכו'‪.‬‬
‫‪334‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪335‬‬

‫והוא כלל קצר בדרך ענוה‪ ,‬שכבר יצדק מאמרו זה על היותו שם חכם או רופא קרוב‬
‫למלכות‪ ,‬או משאר האומניות שהרבים צריכים להם‪ .‬לזה אמר והנה עיניכם רואות ועיני‬
‫אחי בנימן‪ ,‬עם שהוא אינו מכלל השליחות‪ ,‬כי פי המדבר אליכם לאמור‪ ,‬כי אמר בנך יוסף‬
‫שמני אלוהים וכו'‪ ,‬ושאין לאדם מדרך המוסר להפליג בכבוד במדבר בעדו‪ .‬אמנם אתם‬
‫שראיתם אותו‪ ,‬תבואו אחרי ותמלאו את דברי‪ .‬והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת‬
‫כל אשר ראיתם כלל ופרט ועם זה ומהרתם והורדתם את אבי הנה ולא יעמוד‪.‬‬
‫ויפול על צוארי בנימין וכו'‪ .‬וינשק לכל אחיו וכו'‪ .‬הודיע הכתוב כי נודעת לו ממנו חיבה‬
‫יתירה כנגד כולם או יותר‪ ,‬כמו שעשה ג"כ בעניין המנות‪ .‬ואפשר שעל הדרך הזה אמר‬
‫והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין‪ ,‬לפי הפירוש האחרון כי היה מחשיבו ומאהיבו כנגד‬
‫כולם‪ ,‬ואפילו בדיבורו‪ .‬ואחרי כן דברו אחיו אתו שכבר הטיב לבם ועצרו כוח לדבר אתו‬
‫דברי שלום ורצוי אחים‪.‬‬
‫והנה עם זה נשלם עניין ניצוחם ויכוחם אשר עליו אמרו ז"ל והחכמה תעוז לחכם מעשרה‬
‫שליטים אשר היו בעיר‪ .‬וגם אשר סבלו עמו כל הצער ההוא הראוי לסבול עם גרות הארץ‬
‫לאנשים הטובים שאינם אזרחים עליה כמו שכתבנו ראשונה‬
‫[בני יעקב גולים למצרים]‬
‫ומעתה נמשך הסיפור לבואם לגרות מצרים אשר הוא העניין הכולל המחובר מכל אלו‬
‫המעשים הפרטים‪.‬‬
‫והקול נשמע וכו'‪ .‬וייטב הדבר וכו'‪ .‬ספר הכתוב בשבחו של יוסף כי היה גדול ואהוב‬
‫מאוד למלך ולכל שריו עד ששמחו ברוב אחיו ויעבר עליהם מה ממשא כובד עול מלך‬
‫ושרים כי מבית האסורים יצא למלוך וייטב בעיניהם שתתפרסם מעלת בית אביו‬
‫ומשפחתו כי רבה היא בעיניהם‪.‬‬
‫ויאמר פרעה אל יוסף וכו'‪ .‬ואתה צויתה זאת עשו וכו'‪ .‬רצה פרעה שירגישו אחיו ובית‬
‫אביו את האהבה אשר אהבו וכי הוא מוסיף להם יקר וגדולה כיד המלך על מה שיש בידו‬
‫של יוסף לעשות (כא)‪ ,‬ולזה אמר לו אמור אל אחיך שמעצמך ומהכח המסור לך עד עתה‬
‫אתה מצוה אותם שיטענו את בעירם ויבואו ארצה כנען וישאו את אביהם ואת בתיהם‬
‫ויבואו אליך ויאכלו את חלב הארץ כי עד כאן הגיע שיעור מה שבידך לעשות‪.‬‬
‫אמנם שעתה אתה צוית מפאת המלך וטעמו לומר להם עוד זאת עשו‪ ,‬קחו לכם עגלות‬
‫לטפכם שאינן יוצאות רק בדבר המלך עצמו עוד ונשאתם את אביכם ובאתם ועיניכם אל‬
‫תחוס על כליכם‪ .‬והוא כי המלך לא יקפיד רק על הנשים והטף לבד‪ ,‬כי יש לאל ידו לעשות‬

‫‪335‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪336‬‬

‫לכם חיל ולהעשירכם עושר גדול‪ ,‬והוא אומרו כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא‪ .‬ואל זה‬
‫נאמר ויעשו כן בני ישראל‪.‬‬
‫ויתן להם עגלות על פי פרעה‪ ,‬חוזר לשני העניינים‪.‬‬
‫וגם צדה עשה להם לדרכם עד הגיעם אל אביהם‪.‬‬
‫לכלם נתן לאיש חליפות שמלות‪( .‬כב) כי רצה שישנו לבושיהם לטוב כמו שעשה הוא‬
‫כשיצא מן הבור כדי שישמח אביהם בהם‪.‬‬
‫ולבנימין שהיה נשאר שם נתן שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות והוא כעניין שנאמר‬
‫ראשונה ותרב משאת בנימין ממשאות כלם חמש ידות כמו שפירש הראב"ע ז"ל ואם‬
‫יהיה ממשאות כולם כמשמעו יחשוב השלוש מאות כסף לשווי מחציתן‪ .‬ומכל מקום לא‬
‫נודע למה כיוון אל זה המספר ביתרון‪.‬‬
‫ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מנות יפות מכל טוב מצרים ועשר אתונות‬
‫נושאות בר ולחם ומזון לצורך בואם שם כדי שימהר הירידה לשם מבלי שיצטרכו להרגיז‬
‫עצמם על צרכי הדרך כלל‪ ,‬ויתעכבו בעבורו‪ .‬והוא אומר וישלח את אחיו וילכו ויאמר להם‬
‫אל תרגזו בדרך (כב) כלומר בשביל צורך הדרך‪.‬‬
‫וזהו שיעור מה שראיתי לבאר בזה החלק‪.‬‬

‫‪336‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪337‬‬

‫עקידת יצחק שער לא (פרשת ויגש) – בראשית מו‪-‬מז‬
‫יבאר איך נבנה בית ישראל על תכונת עולם העליון בכללו וחלקיו להיות מרכבת המשנה‬
‫לו יתברך להנהגת ההשגחה וצורך הימצאם בשלמותם‪.‬‬
‫ויעלו ממצרים וגו' עוד יוסף חי וכי הוא מושל וכו'‪.‬‬
‫אמר רבי יהודה ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל‬
‫ובקולרין‪ ,‬ועשה הקדוש ברוך הוא כמה עלילות כדי שירד שם‪ ,‬שנאמר (תהלים‬
‫ק"ה) לעבד נמכר יוסף‪ ,‬ויקרא רעב על הארץ‪ .‬וכל כך למה‪ ,‬ויבוא ישראל מצרים‪..‬‬
‫אמר רבי פנחס‪ :‬משל לפרה שהיו רוצים למשוך אותה למקולים שלה‪ ,‬ולא הייתה‬
‫נמשכת‪ .‬מה עשו? משכו את בנה תחילה והיא רצה אחריו‪ .‬כך עשה הקדוש ברוך‬
‫הוא כדי שירד יעקב אבינו למצרים שנאמר (הושע י"א) בחבלי אדם אמשכם‬
‫בעבותות אהבה (שוח"ט תהלים ק"ה)‪.‬‬
‫[הנהגה ישראל לפי סדר הקוסמוס]‬
‫למה שחייבה החכמה האלוהית שתושלם פרנסת העולם על ידי שתי ההנהגות‪ .‬הטבעית‪,‬‬
‫וההשגחיית‪ ,‬על הדרך ואל הסיבה שכתבנו בשער השלישי‪.‬‬
‫והיה עניין ההנהגה הטבעית מה שיסודר מהמערכה השמימיית על ידי התנועות הגלגליות‬
‫עליונות ותחתונות והשפעת הכוחות מהמאורות הגדולים וכל המון הככבים כמו‬
‫שנתפרסם מעניינם‪.‬‬
‫והייתה ההנהגה ההשגחיית מה שיסודר מהרצון האלוהי מהטוב והרע לפי מעשי בני‬
‫האדם‬
‫והיה זה הסדר אשר לפי המעשים מעולה ומשובח מאוד מהסדר הראשון מה שלא יעלם‬
‫כמו שתיארם המשורר (תהלים ק"ח) באומרו כי גדול מעל שמים חסדך ועד שחקים‬
‫אמתך‪ ,‬כפי העניין ההוא האלוהיי שכתבנו עליו בשער ט"ו‪.‬‬
‫והיה מהמבואר כי סדר המעשים ההם נתייחד אל האומה הנבחרת אשר נתנה להם‬
‫למורשה התורה האלוהיית הכוללת אמיתת הדעות ויושר המעשים הנאותים להפיק הרצון‬
‫ההוא האלוהי‪ ,‬כדי שתהיה היא ראשונה‪ ,‬ואגבה כל העולם מתפרנסין בזה המין‬
‫מההנהגה המשובחת אשר לפי רצונו יתעלה המוחלט‪ .‬לזה ראתה החכמה האלוהיית‬
‫שיהיה יסוד ובנין זאת האומה הנבחרת אשר היא בעצם וראשונה בזאת ההנהגה‬
‫המעולה בתכונתו ודמותו מתדמה ונערך אל הבנין הכללי השמימיי וצורתו עד שתתייחס‬
‫‪337‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪338‬‬

‫בחלקיה וכללה אל גרמי השמים אשר הם עמודי העולם אשיותיו תאיו אליו ואולמיו ואל‬
‫המוניי כוכביהם עם גדולי מאוריהם בכל מחנותיהם לצבאותם איש על דגלו‪ ,‬לאותותם‬
‫למשפחותם לבית אבותם‪ .‬והיה זה מהראוי והנאות כדי שישתתפו שני כלי ההנהגה זה‬
‫לזה ויסכימו זה לזה על עניין שני הכלים הנערכים על ייחס אחד במלאכת הניגון כמו‬
‫שכתבנו זה העניין היטב בפרק הניגון אשר בשער הי"ב‪ .‬ואולם היותה על זה האופן‬
‫נתבאר ממה שאומר‪.‬‬

‫[תנועת הגלגל מקבילה להתנהגות אברהם]‬
‫וזה שכבר הוסכם מחכמי החקירה והביאו החכם בתחילת המאמר החמישי לאלוהית‪ ,‬כי‬
‫מהעילה הראשונה יתברך שמו הושפע שכל נבדל אשר הוא הראשון והיותר נכבד אשר‬
‫ממנו הושתת זה העולם בכללו‪ ,‬אשר לסיבתו נמצא הגלגל החלק‪ ,‬הראשון הוא לכל גלגלי‬
‫השמים‪ ,‬והוא לבדו מכולם המתנועע מחמתו תנועה רבה ועצומה בשנים עשר שעות‬
‫מפאת המזרח אל פאת המערב‪.‬‬
‫והנה כמו כן הורגש בעינינו הרואות אשר היה אבינו אברהם ראשון לכל בית ישראל נאזר‬
‫בגבורות הנמצא הראשון יתעלה שמו אשר אמר לו בתחילה (בראשית י"ב) לך לך מארצך‬
‫וממולדתך וכו' ובסוף (שם י"ז) התהלך לפני והיה תמים‪ .‬וישנס את מתניו וירא וירץ לפניו‬
‫במרוצה עצומה זאת התנועה עצמה מכל אשר היו לפניו ולאחריו אשר להערה זו באו‬
‫דברי הנבואה עליו‪ .‬מי העיר ממזרח צדק יקראהו וכו' (ישעיה מ"א)‪.‬‬
‫כמו שבא פירושה מרוב המפרשים וממדרשי חכמינו ז"ל (ב"ר פ' מ"ג)‪ .‬ופרשה אשר‬
‫בצדה (ישעיה שם) תוכיח ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי‬
‫אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך ואומר לך עבדי אתה בחרתיך ולא‬
‫מאסתיך‪ .‬הרי שיחסו הכתוב בפירוש אל בעל התנועה הזאת‪ .‬רצוני שהוא מתעורר עצמו‬
‫ממזרח לבוא כלפי המערב בתנועה עצומה ונפלאה‪.‬‬
‫והעניין המכוון בזה הוא כי כמו שהיו לכל אחד מגלגלי השמים עם כוכביהם תנועות‬
‫מיוחדות כל אחד לפי זמנו‪ .‬אמנם הצד השוה שבהם שכולם יתנועעו בתנועות עצמם‬
‫מפאת המערב אל המזרח בהיפך מתנועת הגלגל העליון כן‪.‬‬
‫ועל הדרך הזה עצמו הורגש מהתחלפות תנועת אברהם אבינו בכל מסעיו ומהלכיו עם‬
‫אלוהיו לתנועות כל הדורות ההם כי הוא רץ והם רצים הוא רץ בתנועתו העצומה הלוך‬
‫ונסוע להתקרב אל האלוהים ולדבקה בו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו‪ ,‬והמה פנו אליו‬
‫עורף ולא פנים ורצים להתרחק ממנו בכל מאמצי כוחם‪.‬‬
‫‪338‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪339‬‬

‫[התנועה המערבית]‬
‫ומהידוע כי התנועה הזאת המערבית המיוחסת לו מעידה על זה עדות שלמה‪.‬‬
‫כמו שאמרו (ב"ב כ"ה א)‬
‫אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר‪ .‬רבי עקיבה אומר לכל רוח הוא עושה חוץ‬
‫ממערבה‪ ,‬שאינו עושה כל עיקר מפני שהיא תדירא‪ .‬ואסיקנא מאי תדירא ‪-‬‬
‫תדירא בשכינה‪ .‬דאמר ריב"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעונו מקום תפלה‪,‬‬
‫דכתיב (נחמיה ט') וצבא השמים לך משתחוים [מלמד ששכינה במערב]‪ .‬ואף רבי‬
‫אבהו אמר שכינה במערב‪ ,‬דאמר רבי אבהו מאי אוריה אויריה ופרש"י ז"ל אוריה‬
‫בלשון פרס מערב‪.‬‬
‫ובמדרש (חזית שיר ב') הנה זה עומד אחר כתלנו (שיר שם) זה כותל מערבי וזה מבואר‬
‫במראות יחזקאל הנביא (מ"ג) אמר וכבוד ה' בא אל הבית דרך שער אשר פניו דרך‬
‫הקדים‪ .‬והוא השער המערבי‪.‬‬
‫ואם שכבר יכריח הדעת עם האומרים שם (ב"ב) שכינה בכל מקום וראיותיהם ראיות מ"מ‬
‫הא ודאי מילתא היא לקבוע מקום לתפלה ולהתרחק מכל מחשבה מועלת כדאמר רב‬
‫ששת לשמעיה לכל רוחתא אוקמן לבד ממזרח משום דמודו בה מיני‪ .‬וסוף דבר הוא מקום‬
‫קביעות תפלה לאברהם אבינו כי הוא לבדו נגש אל ה' ופניו אל היכלו‪ .‬ועל כולם יצדק מה‬
‫שאמר יחזקאל (ח') על פושעי בני עמנו אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה‬
‫משתחויתם קדמה לשמש‪ .‬כמו שאמר רב ששת דמודו בה מיני‪ .‬וכבר כיון לקצת זה הרב‬
‫המורה פרק מ"ו חלק ג' כמו שתראהו משם‪.‬‬
‫[הגלגל העליון מקביל לאברהם]‬
‫ולא זאת בלבד‪ ,‬אלא שכמו שנודע מהגלגל הזה העליון שהוא מכריח את כל שאר‬
‫הגלגלים אשר בתוכו וכופה אותם השלים עמו התנועה המערביית הזאת יום יום‪ ,‬עד שעל‬
‫ידה לפי דעת כל החכמים הוכרח כל אחד מהם להתעצל בתנועותיהם העצמיות כל הקרב‬
‫הקרב‪ ,‬עד שהגלגל המסובב להיותו היותר קרב כמעט שבטלה תנועתו העצמית והשאר‬
‫ימהרו לפי ריחוקם ממנו כמו שכתב החוקר בספר השמים והעולם‪ ,‬כתבנוהו בשער הו'‬
‫וחידשנו בו פנים‪.‬‬
‫כן הורגש העניין הזה עצמו מאברהם אבינו שהכריח את כל בני דורו בכלל להתנועע‬
‫בתנועתו ולהיבטל מעוצם תנועתן הראשונה אחד המרבה ואחד הממעיט‪ ,‬כמו שאמר‬
‫(בראשית י"ב) ואת הנפש אשר עשו בחרן‪ ,‬אלא שהקרובים אליו המיוחדים מיוצאי ירכו‬
‫בטלו התנועה ההפכית ההיא לגמרי והלכו אחריו כמו שאמר (שם י"ח) למען אשר יצוה‬

‫‪339‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪340‬‬

‫את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וכו'‪ .‬ואשר נתרחקו ממנו כפי ריחוקם כן נמצאו‬
‫אצלם שארית התנועה הראשונה‪.‬‬
‫והנה הדמיון הזה הנכבד נמצא גם כן בתורה האלוהית וסגולותיה אשר תאר המשורר‬
‫באומרו (תהלים ק"ג) יודיע דרכיו למשה וכו'‪ .‬כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את‬
‫פשעינו (שם)‪.‬‬
‫אך לפי הפירוש הנפלא שנבאר אותו בכלל המזמור כלו בשער ס' ב"ה וכל זה בכלל מאמר‬
‫מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו כי הוא ע"ה היה קורא הדורות מראש לקרוא כולם‬
‫בשם ה'‪.‬‬
‫[גלגל המזלות מקביל ליצחק]‬
‫והנה כמו שאחר זה במציאות הנבדל השני ולסיבתו נמצא גלגל שני אשר בו אפודת‬
‫חגורת י"ב המזלות הסובבים את כל העולם ולאישי כוכביהם וצבאותם אין מספר‪ .‬כן‬
‫מיצחק אבינו נולד יעקב הוא היה אבי השנים עשר שבטים אשר מהם נבנה בית ישראל‬
‫ואישי כל אחד מהם רבים מספור‪ .‬וכן ראה בעל החלומות השמש והירח ואחד עשר‬
‫ככבים משתחוים לי (בראשית ל"ז) שהכוונה על י"א מזלות שהיו כנגד י"א אחיו וכמה‬
‫הפליגו במדרש (במדבר רבה י"ג) שעל זה אמרו למה נכתב בקרבנו של נחשון (במדבר‬
‫ז') וקרבנו קערת כסף אחת‪.‬‬
‫אמר רבי ברכיה הכהן שאם בא להתגאות על אחיו ויאמר אני מכובד מכם שאני הקרבתי‬
‫תחלה הם משיבים אותו ואומרים לו אתה שהקרבת אחרון שכן כתיב וקרבנו קערת כסף‬
‫וכו'‪ .‬והיא כונה נפלאה למה שכתבנו‪ ,‬לפי שבסדר המזלות כך הוא על דרך האמת שאין‬
‫מוקדם ומאוחר בהם‪ ,‬כי בדרך סיבובם בעלותם ורדתם אין שום אחד מהם שלא יבוא‬
‫אחר חברו‪ .‬ולא אמרו שטלה הוא הראש אלא בהנחה‪.‬‬
‫[שבעת כוכבי הלכת מקבילים לשבעה אנשים מצוינים בישראל]‬
‫וכן כיון רבי ברכיה לקשר יחס השבטים ומספרם כאילו ראו דרך סיבובם כסדר המזלות‬
‫בתנועתם‪ .‬וכמו שישלם הבניין השמימיי עם גלגלי ז' כוכבי לכת‪ ,‬הג' מהן למעלה מגלגל‬
‫חמה וג' למטה על דרך שצ"מ חנכ"ל‪ ,‬כן נשלמה הגזירה והבניה באומה הזאת ע"י שבעה‬
‫אנשים שלמים מצויינין באומה הזאת אחרי יעקב אבינו‪ :‬לוי‪ ,‬קהת‪ ,‬עמרם‪ ,‬משה‪ ,‬ואהרן‪,‬‬
‫דוד‪ ,‬ושלמה‪ .‬והנה היה משה אמצעי ביניהם‪ ,‬כמו שהחמה אמצעית לכוכבי לכת‪ .‬וכמו‬
‫שאמרו (ב"ב ע"ה א) פני משה כפני חמה‪ .‬וכבר הורגלו לומר אברהם יצחק ויעקב משה‬
‫ואהרן דוד ושלמה והאמת יסבול הכל בקירוב הבחינות‪.‬‬

‫‪340‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪341‬‬

‫וכבר היו כל חכמי ישראל נביאיהם ופרנסיהם וחסידיהם כלם כל אחד מהם בדורו ובזמנו‬
‫כאחד משאר הכוכבים אשר בגלגל המזלות הוד וזוהר כ"א מהם כפי מעלתו ושלימתו כמו‬
‫שהכוכבים הקיימים מהם מהבכור הראשון‪ ,‬מהם מהשני‪ ,‬מהם מהשלישי עד סוף‬
‫המדרגות‪ .‬וכמו שאמר (דניאל י"ב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים‬
‫ככוכבים‪ .‬וסוף דבר על כללם אמר משה עליו השלום (דברים א') והנכם היום ככוכבי‬
‫השמים לרוב‪ .‬והנה לפי היות גדולת המלכות בין שאר כתות האנשים דומה למאור הגדול‬
‫בין שאר הכוכבים נאמר על מלכות ישראל אשר לבית דוד (תהלים פ"ט) זרעו לעולם יהיה‬
‫וכסאו כשמש נגדי‪.‬‬
‫[שנים עשר הניצבים של שלמה – מקבילים לסיבוב החמה את המזלות]‬
‫ועתה ראה כי המלך שלמה בחכמת ה' אשר עליו ראה להועיל פרנסת בית המלכות חדש‬
‫אחד לשבט להיותו סובב כל השבטים בשנה אחד כמו שהחמה סובבת בכל י"ב מזלות על‬
‫זה האופן בזמן ההוא בעצמו ולזה תחילת דבר ה' אליו (מלכים א' ג') הנה נתתי לך לב‬
‫חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך‪ .‬ותכף משפט השתים נשים‬
‫(שם)‪ ,‬סמוך זה העניין מספור מספר שריו ומשמרת משאם‪ .‬ואמר (שם ד') ולשלמה שנים‬
‫עשר נצבים על כל ישראל וכלכלו את המלך וכל ביתו חדש בשנה יהיה על האחד לכלכל‪.‬‬
‫ובבחינה הזאת עצמה נאמר עליו (תהלים פ"ט) כירח יכון עולם‪ .‬כי במה שיכלכל כל אחד‬
‫מהם חודש בחודשו‪ ,‬ונמצא שסבב בכולן בחודש אחד‪ ,‬כמו שהירח סובבת בכל המזלות‬
‫בזה הזמן בעצמו‪ .‬אלא שמה שנופל לכל אחד מהם שני ימים ומחצה בכל חודש‪ ,‬פורע‬
‫אותו בפעם אחת שלושים יום‪ .‬ונמצא המלכות דוגמת שני המאורות‪.‬‬
‫[מלכות בית דוד מותאמת לממשלת הירח וכלל האומה]‬
‫ובמדרש פרשת החדש (ש"ר פרשה ט"ו) דוגמה נפלאה לממשלת מלכות בית דוד‬
‫למשפחותיו ודורותיו עם ממשלת הירח למסעיו ולמחנותיו חסרונותיו ומלואותיו וגם אל‬
‫כללות האומה בכללה ייחסוה יחס נפלא ושם יתבארו אצלי הרבה עניינים יקרים מאופני‬
‫יחסיה ומקריה שער שבעה ושלשים ב"ה אשר בהם תראה הסיבה אשר נתנה לנו עדת‬
‫ישראל מצות קידוש החודש למורשה‪ ,‬כמו שבאו הרבה מצות מהעקריות להורות על קשר‬
‫אלו הנמצאות העליונות עם השפלות‪ ,‬אם אל סוד שביעיות הכוכבי לכת‪ ,‬ואם אל עניינים‬
‫אחרים הדומים‪ .‬כמ"ש הנביא (ישעיה נ"א) בפירוש ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך‬
‫לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה‪.‬‬
‫ועל עברם עליהם אמר (שם) ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ‪ .‬יורה על היות שני‬
‫מיני הנמצאים האלו קרובים ביחס זה לזה בהפרתם וקייומם‪.‬‬

‫‪341‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪342‬‬

‫ויתכן שהעניין הזה עצמו נרמז לאברהם אבינו בין הבתרים כשנאמר לו (בראשית ט"ו)‬
‫הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם וכו'‪ .‬למה חזר וכתב ויאמר לו‪.‬‬
‫אלא שהודיעו ב' עניינים‪ ,‬האחד שירבה זרעו מספור‪ ,‬ועל השני חזר ואמר לו הסתכל‬
‫במצב השמימיי הזה בכללו ופרטיו והתבונן בו ובצורתו בהמוניו וצרכיו וצבאיו‪ .‬ודע נא‬
‫וראה כי כה יהיה זרעך בדמותם וצלמם‪ ,‬ויחס גדול יהיה בינו לבינם אשר לא יהיה כן לכל‬
‫גוי זולתם‪ .‬ויתכן שרמז לו שם גם כן סדר הדגלים ומעמדן אשר היה עתיד לסדרן על‬
‫דמות המרכבה העליונה אשר שם הד' פנים אשר שמו אותותם אותות בהם כמו שיבא‬
‫טעמו ועניינו שם ב"ה‪.‬‬
‫[סדרי המזלות והקוסמוס]‬
‫ובמדרש (ב"ר פ' מ"ד) ויוצא אותו החוצה (בראשית שם)‪ .‬רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי‬
‫וכי מחוץ לעולם הוציאו אלא אחוי ליה שקקי שמייא כד"א (משלי ח') עד לא עשה ארץ‬
‫וחוצות ר' יהודה אומר העלהו למעלה מכיפת הרקיע הוא דא"ל הבט נא השמימה אין‬
‫הבט אלא מלמעלה למטה‪.‬‬
‫עתה ראה איך כללו החכמים האלה כל מה שאמרנו כי הנה הראשון כיון שהראה לו סדרי‬
‫המזלות ותוכן מצבם על כל צבאותם וצורותם ועניין כל כוכבי לכת במספרם כמשפטם עד‬
‫דנהירן ליה שבילי דשמיא וא"ל כזה ראה והבט‪ ,‬כי כה יהיה זרעך מיושב ומסודר על זה‬
‫התוכן והאופן עד שיהיה נפלא ביניהם למעלה ורוממות מכל זולתם‪.‬‬
‫ובכלל זה שהסב אותו בעיר אלוהים הר קדשו בשוקים וברחובות והראהו חוצות ירושלם‬
‫של מעלה מוצאיה ומובאיה וכל ענייניה‪ ,‬וא"ל כה יהיה זרעך בונה ירושלים כמותה למטה‬
‫בתכונתה ותבניתה כמו שנתבאר כל זה מתבנית המשכן וצורתו עם סדר עבודתיו‬
‫ומשרתיו‪ ,‬אשר הראה ה' את משה שהכל היה על צורת העולם העליון בכללו וחלקיו‪ ,‬כמו‬
‫שנתפרסם אמותו מדברי הקודמים וממדרשי חז"ל‪.‬‬
‫על בנין עיר הקודש והמקדש אמר דוד (ד"ה א' כ"ח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל‬
‫מלאכות התבנית‪ .‬ובמראות המראה אשר הראה אל יחזקאל הנביא (מ') על תבנית הבית‬
‫והעיר לעתיד‪ .‬וכבר אמרו (תענית ה' א) ירושלם של מטה מכוונת כנגד ירושלם של מעלה‬
‫שנאמר (תהלים קכ"ב) כעיר שחוברה לה יחדו‪ ,‬כי באמת שני הבניינים האלו מכוונין זה‬
‫כנגד זה ומסכימים זה לזה בין לטוב בין למוטב‪.‬‬
‫והיינו דאמר ליה רב נחמן לרב יצחק‪:‬‬
‫מאי בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר (הושע י"א) א"ל הכי א"ר יוחנן אמר הקדוש‬
‫ברוך הוא לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלם של מטה‪.‬‬

‫‪342‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪343‬‬

‫והוא עצמו מה שאמרנו תחלה מהיות ההנהגה העליונה מסודרת מהרצון האלוהי על כל‬
‫המעשים האנושיים בלי ספק אשר זה העניין מייחוד המקום הזה במיטב השפע ראשונה‬
‫והתפשטו משם אל כל האקלים המשובח‪ ,‬ואחר כך לכל קצות הארץ ביארוהו המשוררים‬
‫יפה במזמור (תהלים מ"ח)‪ :‬גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלוהינו הר קדשו‪ .‬כמו שהוא‬
‫מבואר בקצת עיון‪.‬‬
‫[רמזי המזמור גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלוהינו הר קדשו]‬
‫כי על זה חתם ואמר סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה שיתו לבכם לחילה וכו'‪ .‬ירצה כיון‬
‫שעד הנה הגיע שיעור מעלת זה המקום וסגולת בניינו ותוכן יישובו סבו אותה תמיד וספרו‬
‫מגדליה ושיתו לבכם לחילה ופסגו ארמנותיה‪ ,‬ותהי לכם חזות הכל במידה במספר‬
‫ובמשורה למשמרת‪ ,‬למען תספרו לדור אחרון בנים יולדו אחר החרבן ימים רבים‪ ,‬כי זה‬
‫אלוהים אלוהינו עולם ועד הוא ינהגנו לימי עולמים‪ ,‬ונבנתה עיר הקדש על תלה כנגד‬
‫ירושלים‪ ,‬וארמון על משפטו ישב כנגד ארמונו של עולם מרום מראשון‪ .‬וכל זה בכלל דברי‬
‫ר' יהושע בשם רבי לוי‪.‬‬
‫אמנם רבי יהודה דקדק ג"כ מהכתוב וכיון אל אופן מצבו של אברהם אבינו ויחסו עם שאר‬
‫כתות האנשים כפי העניין שאמרנו‪ .‬ולזה אמר שהוציאו למעלה מכל גלגלי כוכבי שמים‬
‫והגביהו עליהם‪ ,‬והוא עצמו מצב הגלגל החלק אשר הוא עליון על כל הגלגלים ומכריח את‬
‫כלם ונוסע עמהם כלפי המערב‪ .‬ויאמר לו כה יהיה זרעך נוסע על מסעך והולך לרגלך‬
‫לקבל עול מלכות שמים בלב שלם ונפש חפצה‪ ,‬שהוא עניין תמונת זאת התנועה אשר‬
‫ממזרח למערב כמו שאמרנו‪.‬‬
‫ויש בכללו גם כן רמז גדול אל חריצות תנועת זרע ישראל כלו לעלות ולראות שלש רגלים‬
‫בשנה אל פני האדון ה'‪ .‬הנה זה עומד אחר כתלנו המערבית הלזה כי כל העמים ילכו איש‬
‫בשם אלוהיו אשר לא יועילו ולא יצילו‪ ,‬ואנחנו דרך המלך נלך אשר דרך בה אברהם אבינו‬
‫לא נטה ימין ושמאל‪.‬‬
‫ועל זה נאמר בקבלה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב (שיר השירים ז') ואמרו ז"ל (חגיגה‬
‫ג' א) כמה יפין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל כו'‪ .‬בת נדיב‪ .‬בתו של אברהם‬
‫אבינו שנאמר (תהלים מ"ז) נדיבי עמים נאספו עם אלוהי אברהם‪ .‬הרי שכוונו בזה אל‬
‫אמיתת ייחסו עם הגלגל הזה‪ ,‬כי עם שכבר התנועעו שאר האבות זאת התנועה עצמה‬
‫והנחילוה לבנים‪ ,‬מ"מ הוא היה המניע הראשון אשר הכריח בה את כל באי עולם‪ .‬והנה‬
‫כל זה בכלל כה יהיה זרעך‪ ,‬ועל הכל נאמר (בראשית ט"ו) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה‪.‬‬
‫מצורף למה שכתבנו במקומו שער י"ז כי כל העניינים האלו באמת אינם רק דרך צדקה‬
‫וחסד‪.‬‬

‫‪343‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪344‬‬

‫ומשם נתקיים זה העניין האמתי בפי כל הנביאים כולם כפי מה שזכרנו קצתם וישעיה‬
‫(ס"ו) אמר בפירוש כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים‬
‫לפני נאם ה' כן יעמד זרעכם ושמכם‪ .‬וירמיהו (ל"א) כה אמר ה' נותן השמש לאור יומם‬
‫חוקות ירח וכוכבים לאור לילה וכו'‪ .‬אם ימושו החוקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע‬
‫ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים‪ .‬יאמרו כולם כי כמו שיתדמו אליהם ביחסם‬
‫ומצבם יתדמו ג"כ בנצחיותם‪ .‬ורבים כמו אלה מהכתובים‪.‬‬
‫הנה נתבאר מה שהיה מהחכמה האלוהית לבנות את בית ישראל על צורת העולם בכללו‬
‫להיות כמוהו בלי ההנהגה לסדר על ידו כל העניינים הנעשים תחת השמש על אופן יותר‬
‫משובח ממה שהוא על הסדר הטבעי הראשון כמו שאמרנו‪.‬‬
‫עד שיהיה עניינו ית' בהקרא בשם אלוהי ישראל לעניין זאת ההנהגה הרצונית האישית‬
‫המשובחת בעניינו בהקרא בשם אלוהי השמים אצל ההנהגה ההיא הכוללת הטבעית כי‬
‫על כן אמרו (ב"ר פ' מ"ז) האבות הן הן רגלי המרכבה ולא האבות בלבד הם גופה של‬
‫מרכבה כי גם בניהם ובני בניהם וכל זרעם הנמשך אחריהם הם באמת מרכבת המשנה‬
‫אשר לו יתברך בלי ספק‪ .‬ולא עוד אלא אף כי העיקרית‪ .‬וזה כי כמו שתושלם ההנהגה‬
‫ההיא הטבעית ע"י מעשה המרכבה הראשונה הכוללת המניעים הנבדלים וכל מערכות‬
‫גרמי השמים הרבים המתנועעים על ידיהם גבוה מעל גבוה עד הנעת היסודות השפלים‬
‫וכל הגופים המורכבים מהם‪.‬‬
‫וכלם בכוח הרוכב בשמי שמי קדם ב"ה המניע לכולם בכוח בלתי בעל תכלית כי עליה‬
‫יאמר (שמות כ"ד) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר בלא כ"ף הדמיון כעניין יפלו תחת‬
‫רגלי (תהלים י"ח)‪ ,‬כל שתה תחת רגליו (שם ח')‪ .‬כי בגבורת כוחו ועוצם יכולתו על במות‬
‫עליונותיו ידרוך ומניע הכל דכתיב (שם ס"ח) סולו לרוכב בערבות ביה שמו‪ .‬לרוכב בשמי‬
‫שמי קדם (שם)‪.‬‬
‫והוא שווה לאומר ות חת רגליו השמים ושמי השמים להכריחם אל פעולותיהם‬

‫[רעא‪,‬ב]‬

‫הצריכות אל טוב העולם בהנהגתו ההיא הכוללת‪ .‬כן מעשה המרכבה השנית הזאת‬
‫לשלם ע"י מציאות האבות הקדושים הקרובים הניגשים אליו ראשונה ואחריהם הנביאים‬
‫והחסידים והחכמים שבדורות המאושרים וכל קדושים אשר בארץ הן המה אופני‬
‫מרכבותיו וגלגל שמיו וצבאות כוכביו אשר נגלו עליהם אלוהי מערכות ישראל‪ ,‬כי בם יבוא‬
‫להגן לעמו ולהצילם מכל מיני פורעניות המתרגשות מהנהגת המרכבה הראשונה‪ ,‬בין ע"י‬
‫עמידתה כמו שהוא על הרוב בין ע"י בטולה‪ ,‬כמו שהוא בכל מה שיצטרך אל ביטול‬
‫כקריעת ים סוף ועמידת השמש וזולתם‪ .‬כי על כן סדרו מתקני תפילתנו לעיקר גדול‬
‫הזכרת זכות האבות והנביאים הראשונים והאחרונים ויתר החסידים בסדר רחמנא (תיקון‬

‫‪344‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪345‬‬

‫ער"ח) וזולתו מהתפילות והפיוטים שהוא ממש כהנעת השמים ושמי השמים וכל צבאם‬
‫למלאכת הטבע בלי ספק‪.‬‬
‫[מציאות המרכבה מזמן האבות‪ ,‬תכליתה במתן תורה]‬
‫ואולם אם היות שמציאות המרכבה הזאת השנית נתחדש מזמן האבות שנאמר (בראשית‬
‫י"ז) ויעל אלוהים מעל אברהם‪( ,‬שם כ"ה) והנה ה' נצב עליו‪( ,‬שם ל"ה) ויעל מעליו‬
‫אלוהים‪ ,‬וזולתם‪ .‬אין ספק שתכלית קיומה ושלמותה היה בשעת מתן תורה כי משם‬
‫והלאה נתבטל קיום טבע הראשונה ונתלה הכל בקיום מצות התורה וביטולה כי הוא מה‬
‫שביאר להם מאומרו (שמות כ') אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך וכו'‪ .‬הורה להם כי הוא‬
‫יתעלה מצד היותו אלוהי מערכות ישראל על הדרך שאמרנו רכב שמים בעזרם ובא‬
‫מצרים לשדד כוח כל המערכות השמימיות‪ ,‬ובהשקפת זכות האבות הראשונים והזכות‬
‫העתידה להימצא להם כשיעבדון את האלוהים על ההר ההוא‪ ,‬ומשם ואילך הוציאם‬
‫מעבדות לחירות‪ .‬ולזה לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני (שם) כלומר שלא יחושו לשום‬
‫הנהגה זולתי זאת והוא פירוש נפלא מאוד יתבאר עוד במקומו ב"ה‪.‬‬
‫והנה לפי שהשלמים שבעם ההוא המסוגל השיגו במעמד הקדוש ההוא עניין המרכבה‬
‫הנפלאה הזאת אשר נתחדשה או נתקיימה להם שם כמו שאמרנו‪ ,‬והשיגו בפנס כוונתו‬
‫יתברך במאמר אנכי ה' אלוהיך על הדרך שנתבאר‪ .‬העיד הכתוב (שם כ"ד) ויראו את‬
‫אלוהי ישראל‪ .‬לא אמר שראו את ה' כמו שאמר ישעיהו (ו') וגם לא שנראה אליהם או‬
‫עליהם כמנהג‪ .‬אבל אמר שראו את אלוהי ישראל‪ ,‬והוא שהשיגו והכירו במזימות שכלם‬
‫מן האצילות שנאצל אליהם שם היחס המיוחד שיש לו יתעלה עם קהל עדת ה' הנקהלים‬
‫לעמוד שם לפניו להמליכו עליהם לעניין הנהגת העולם בכללו‪ ,‬עד שהוא ית' ניצב עליהם‬
‫והם תחת רגליו להנהיג המציאות במרכבה הזאת השנית במעשה לבנת הספיר ההוא‪,‬‬
‫והוא הגלגל החלק‪ .‬וכעצם השמים כולם לטוהר‪ ,‬והוראת הודעת למ"ד לטוהר‪ ,‬מעידה כי‬
‫המלה תסובב אל המשל והנמשל‪ ,‬כלומר לסבת הטוהר הנמצא באנשי המרכבה הזאת‬
‫ואופניה וכל גליליה‪.‬‬
‫סוף דבר ראו כי המרכב הזה אשר רכב עליו אלוהי ישראל הוא כמעשה השחקים וכעצם‬
‫השמים אצל המציאות כי בהיות בישורון מלך ובהתאסף ראשי עם על דגליהם לאותותם‬
‫ובהמצא יחד שבטי ישראל על מתכונתם נשלמה ההנהגה המשובחת אשר אליה נקרא‬
‫(בראשית ל"ג) אל אלוהי ישראל‪.‬‬
‫ודי בזה למה שרצינו אליו מזה הדרוש הנפלא וגם מה שיאמר בפרשת המשכן שער מ"ח‬
‫וזולת זה‪.‬‬

‫‪345‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪346‬‬

‫[סיכום‪ :‬קיומם של הנמצאים מותנה בנמצאים העליונים]‬
‫אמנם המחויב מכל מה שאמרנו כי כמו שלא יצוייר שלימות כל הנמצאות בפרטיהם‬
‫וכלליהם רק במציאות וקיום אלו הנמצאים העליונים כולם‪ ,‬שהם עיקרי העולם ויסודותיו‪.‬‬
‫ואם ישוער שייפסד או יבטל אחד מהם‪ ,‬א"א שיתקיימו‪ ,‬אבל יתחייב ביטולן והפסדן‪ ,‬כמו‬
‫שיאות מהיות הכול מלאכת הצור תמים פעלו אשר לא יפול בה מותר או בטל‪ ,‬אבל הכל‬
‫הוא מקושר זה בזה ומתקיים זה עם זה‪.‬‬
‫וההפך על דרך שאמר הכתוב (ישעיה נ"א) כי שמים כעשן נמלחו וארץ כבגד תבלה וכו'‪.‬‬
‫יורה שא"א בהפסד היסודות התחתונים אם לא יצוייר הפסד בעליונים‪ .‬וכבר הורגלו‬
‫רבותינו ז"ל לומר (תנחומא בא) כשהקב"ה עשה משפט באומה‪ ,‬תחילה עושה באלוהיה‪.‬‬
‫ואצל המבול אמר (ר"ה י"ב א) נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם‪[ ,‬רעב‪,‬א] והכל‬
‫שב אל עניין אחד ככה ועל העניין הזה עצמו לא ישוער שימצא הטוב והשלימות לכל חלקי‬
‫ופרטי האומה הזאת הנבחרת איש כמתנת ידו‪ ,‬אם לא בהיות הדברים הכוללים והעקריים‬
‫אשר הם עמודי הבית ויסודותם‪ ,‬מיתריהם ויתידותם עומדים על תלם ועל קיום מציאותם‪,‬‬
‫כעניין האבות הראשונים והצדיקים והחסידים אשר הם כעצם השמים לטוהר לזה העניין‪,‬‬
‫עם המצות התוריות הבאות בארץ ובמקדש‪ ,‬המקשרות העולמים אחד אל אחד בהמצא‬
‫שם כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם‪ ,‬כנגד הג' ממשלות הכוללות אותם‪.‬‬
‫אמנם בהנוע אמות הספים ובהתפלץ העמודים אשר הבית נכון עליהם בביטול מציאות‬
‫האבות הראשונים והאנשים המסוימים אשר היו פינות הבניין ויסודו ובהרוס מצב שום‬
‫אחד מהעניינים העיקריים האלו אשר זכרנו‪ ,‬הייתכן מציאות שלימותם בחלקיהם ופרטם‬
‫כי מי אלוה עלי אהלם ומה גם עתה בנפול מהם בתחילה אחד מהעניינים היותר עצמיים‬
‫והכרחיים לשלמות צורתם ומצבם והוא היות ראשי שבטיהם ועיקר מספרם על מספר‬
‫הי"ב מזלות אשר הוא המספר הראשיי המחוקה והמצויין בחגורת הגלגל השמיני שהוא‬
‫עיקר העולם והגדול מיסודותיו אשר זכרנו כמו שבארו שם זה בקבלה באומרו שררך אגן‬
‫הסהר אל יחסר המזג (שיר השירים ז')‪ .‬יורה שתמונת בית ישראל ותוכן מצבו להיות על‬
‫דמיון זה העיגול אשר אלו המזלות חקוקים בו מבלי שיחסר שום אחד מהם כי בזה יהיו‬
‫ראויים ונכונים לקבל השפע האלוהי מפאת השגחתו בכל אשר יעשה להם‪.‬‬
‫[המספר שנים עשר בחושן‪ ,‬במזבח אליהו ובפלגש בגבעה]‬
‫ועניין זה מבואר ממעשה החשן במספר אבניו סגולותיהם ומראיהן ותוכן מצבם על‬
‫משפטם בטוריהם כי לפי דעת החכמים כלם הכל בא מכוון ומסודר על יחס המזלות‬
‫וטבעיהם ועל מספר שמות בני ישראל לשבטיהם להסכים עליונים ותחתונים יחד לקשר‬
‫חבוריהם כאחד ומלאת אותו מלואת אבן ארבעה טורים אבן טור וכו'‪ .‬והטור השני וכו'‪.‬‬
‫והטור הג' וכו'‪ .‬והטור הד' וכו' (שמות כ"ח)‪ .‬ונאמר (שם) והאבנים תהיינה על שמות בני‬
‫‪346‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪347‬‬

‫ישראל שתים עשרה על שמותם פתוחי חותם איש על שמו תהיינה לשנים עשר שבט ועוד‬
‫נאמר (שם) ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש‬
‫לזכרון לפני ה' תמיד‪ ,‬להורות כי היותם על זה המספר המכוון כנגד צבאות של מעלה הוא‬
‫סיבה גדולה להורדת השפע הנבואיי עליהם ולהדבק בהם ההשגחה ההיא המשובחת‬
‫בכל צרכיהם‪.‬‬
‫הלא תראה במעשה אליהו ז"ל הנפלא נאמר (מלכים א' י"ח) ויקח אליהו שתים עשרה‬
‫אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך יורה כי‬
‫שם ישראל לא יצדק על נכון רק למען היות השבטים אשר יכנסו תחתיו על המספר ההוא‬
‫אשר עליו יקרא אלוהי ישראל‪.‬‬
‫וזה טעם החרדה הגדולה אשר חרדו כל ישראל בפילגש בגבעה‪ ,‬שנאמר (שופטים כ"א)‬
‫ויבא העם בית אל וישבו שם עד הערב לפני האלוהים וישאו קולם ויבכו בכי גדול ויאמרו‬
‫למה ה' אלוהי ישראל הייתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד‪ .‬היו מזכירין‬
‫שם ישראל כמה פעמים לפי שבהפקד השבט יפקד זה השם המורה על הכלל‪ .‬ולזה‬
‫נדחקו ועמדו כנגד החרם לתת להם ירושת פליטה ושארית כמ"ש (שם) ירושת פליטה‬
‫לבנימן ולא ימחה שבט מישראל ואנחנו לא נוכל לתת להם נשים מבנותינו וכו'‪.‬‬
‫ויאמרו הנה חג ה' בשילה וכו'‪ .‬ואמרו ז"ל (תענית כ"ו ב) לא היו ימים טובים לישראל כט"ו‬
‫באב ויום הכפורים וזה כי כמו שהצום הגדול והקדוש ההוא וסדר עבודותיו וכפרותיו היה‬
‫עמוד גדול והכרחי להשיב הנפשות הנדחות והנהרסות מתוך מצבם אל עניינן הראשון‬
‫ולהעמידם על עמדם וזולתו א"א להתקיים לפי הכרח רוע הרכבתם וכמו שאמר (תהלים‬
‫ק"ל) אם עונות תשמר יה ה' מי יעמוד ככה היה היום ההוא שנתן בו שארית פליטה‬
‫לבנימין יום בשורה להשיב בנין האומה הזאת אשר כמעט נהרס ונותץ ממצבו‪ ,‬אל‬
‫שלימות תוכן מצבו להקרא עליה שם ישראל שלם כבתחילה‪.‬‬
‫[אבלו של יעקב ‪ -‬שנפגם המספר שנים עשר מבניו]‬
‫ועתה כמו כן יודיע איפה טעם רוב צערו של אבינו יעקב כל הימים אשר היה נדח נדחו‬
‫ממנו‪ .‬ועניין אבלו הגדול אשר היה מתקשה בו יותר מדאי וימאן להתנחם שכל זה היה‬
‫בתחילת העניין קשה מאוד בעיני כל בעל שכל‪ ,‬וכי דבר נפלא הוא להפקד אחד מבני‬
‫האדם‪ ,‬וכ"ש בהיות אב לאחד עשר ילדים זולתו‪.‬‬
‫והנה אברהם אבינו שלח ידו לשחוט בנו יחידו ומי האיש אשר לא יצדיק עליו שם שמים‬
‫על הרעה כמו שמברך על הטובה ולא עוד אלא שנראה לו חטא עצום בסבב עליו‬
‫הסתלקות רוח הקדש ממנו כל הזמן ההוא עד ששמע כי הוא חי ותחי רוח יעקב כתרגומו‪.‬‬
‫וקשה עוד מזה מה שנראה שהסכימה בכל זה דעת עליון שיראה שהיה יושב ומשמר יום‬
‫בשורה זה להראה עליו ולא דבר לו ולא הוכיחו ראשונה‪ .‬אלא שעל הדרך שאמרנו‬

‫‪347‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪348‬‬

‫בהפקד שבט משבטיו אבל כבד הוא לו מר ממות מאנה הנחם נפשו כי ראה שבהבטל‬
‫אחד מהם יתקעקע כל הבנין‪.‬‬
‫לפי שחסרון האחד מזה המספר שהיה בידו לא היה כחסרון האחד הכמותיי מאיזה מספר‬
‫שנזדמן שהוא בלתי נרגש באחרים הנשארים רק כאחד הנחסר מן המספר היחסיי או‬
‫הנערך כי בהחסר אחד ממנו יחסר היחס ההוא מכללו כמו שיהיה במספר השלם שחלקיו‬
‫שוים לכללו או שכפליו שומרים תמונתו וכיוצא‪ .‬או כחסרון האחד ממנין העשרה לכל דבר‬
‫שבקדושה שהאחד שיפול בכל כמו אלו המניינים תפול צורת המספר כלו ולזה הטעם היה‬
‫חושב שכבר אבד צורת המספר הנכבד ההוא אשר בבניו וגם לו גם להם לא יהיו היחסים‬
‫הנפלאים אשר זכרנו עם כללות העולם וצורתו וגם את הטוב והשלימות הנמשכים אליו‬
‫מהם לא יקבלו כי לזה אמר כי ארד אל בני אבל שאולה‪.‬‬
‫והוא מה שאמרו ז"ל (תנחומא ויגש) סימן זה מסור בידו שאם לא ימות אחד מבניו בחייו‬
‫לא יירש גהינם‪ .‬והוא טעם ויבך אותו אביו (בראשית ל"ז) ירצה שבכה על עצמו‪ .‬כמו‬
‫ויקבר אותו (דברים ל"ד)‪ ,‬יביא אותו (במדבר ו')‪ ,‬והשאר‪ .‬ולזה מה שנסתלקה ממנו‬
‫הנבואה כי היה חשוב כמת כל כ"ב שנים שהיה יוסף לו בחזקת מת‪ .‬וכמו שאמרו ז"ל‬
‫(שבת ל' ב) אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות וכו'‪ .‬והכוונה כי כמו‬
‫שהעצלות הוא חסרון מונע טבעי דרישת השלימות כן העצבון הוא מונע רצונו מבקשתו‬
‫ויעדר ממנו עד שתיטב נפשו ותתעורר אל הדרישה כמו שהיה העניין באלישע ע"ה (מ"ב‬
‫ג')‪ .‬וכמו שהיה בכאן כי בנגן המנגן לפניו לאמר עוד יוסף חי והוא עת מצוא כל אבני‬
‫חשבונו מיד הוסר העצב כי ידע לא ירד אל בנו אבל לגהינם כמו שאמר אמותה הפעם‬
‫אחרי ראותי וכו' כתרגומו ולזה מיד ותחי רוח יעקב אביהם‪.‬‬
‫[ייעוד הנביאים לקיבוץ גליות – להשלים מספר השבטים]‬
‫והנה אין ספק כי לצורך ההכרחיות הזה ייעדו כל הנביאים פה אחד כי להשיב שבות‬
‫האומה הנבחרת הזאת אל מכונתה ולהחזיר נשמות הנבואה לפגרי אנשיה והחיות רוח‬
‫הקודש בקרבם יקדים ה' שנית ידו להשיב יסודי הבנין לאיתנן ולקבץ נדחיהם לא ישאר‬
‫אחד‪ .‬אדון הנביאים אמר (דברים ל') ושב ה' אלוהיך את שבותך כו'‪ .‬אם יהיה נדחך בקצה‬
‫השמים משם יקבצך וכו'‪ .‬והביאך ה' אלוהיך וכו'‪ .‬ומל ה' אלוהיך את וכו'‪ .‬עד כי ישוב ה'‬
‫לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך וכו'‪ .‬ישעיהו (כ"ז) ואתם תלקטו לאחד אחד בני‬
‫ישראל‪ ,‬והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו'‪ .‬ירמיהו (ג') שובו בנים שובבים נאם ה' כי‬
‫אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון ונתתי‬
‫לכם רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכל והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם‬
‫ה' לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב וכו'‪ .‬בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה'‬
‫ונקוו אליה כל הגוים לשם ה' לירושלם ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע‪ .‬ירצה כי‬
‫בקבץ אותם הקבוץ השלם שהזכיר ובהיותם רועים שם דעה והשכל יקנו מהשלמות‬
‫‪348‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪349‬‬

‫שיעור רב ועצום עד שלא יעשו עוד ככל אשר היו עושים עד הנה‪ .‬וזה כי בכל ימי הצלחתם‬
‫היו פונים אחרי שרירות לבם והמה רצים איש לביתו ולכרמו ולשדהו וליתר עסקיו‬
‫ומשליכים אחרי גוום מצוות ה' חוקותיו ותורותיו והטובים שבהם בנוח עליהם הרוח‬
‫אומרים ברית ה' והיה עולה על לבם שמץ דבר טוב ומזכירין אותו מזמן לזמן או יפקידוהו‬
‫מפקידה לפקידה ולא יעשה עוד דבר ממה שאמר או שעלה על לבם או ממה שזכרו ופקדו‬
‫לעשות כי כל חסדם כענן בקר וכטל משכים הולך‪.‬‬
‫אמנם בימים ההם ובעת ההיא תהיה האמירה והזכירה והפקידה תמידית מחוברת עם‬
‫העשייה השלמה לא יפרדו מהם כלל ליפנות אחרי שרירות לבם הרע ולא יאמרו עוד ארון‬
‫ברית ה' ולא יזכרוהו ולא יפקדוהו באופן שלא יעשה דבר ממה שיזכרו ויפקדו ויעלה על‬
‫לבם כי כאשר יקראו בפיהם לירושלם שהוא כסא ה' ומקום ארון הברית כן יוציאוהו אל‬
‫המעשה עד שיקוו כל הגוים אליה בשם ה' ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע‪.‬‬
‫סוף דבר כל הנביאים פה אחד נבאו על צורך חזרת השבטים ויחידיהם אל מושבן והוא‬
‫מה שכווננו אליו אלא שנמשך הביאור אל הכתוב הזה אשר נבוכו בו כל המפרשים ז"ל‬
‫והוא נכון מאד‪.‬‬
‫והנה יחזקאל (ל"ז) הפליג להורות זה העניין הנכבד ובייחוד בשבט הזה אשר אנחנו עליו‬
‫כמו שאמר‪ ,‬ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חביריו‪ ,‬ולקח‬
‫עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חביריו וקרב אותם אחד אל אחד לך‬
‫לעץ אחד והיו לאחדים בידך וכאשר יאמרו אליך וכו' כל הפרשה כלה‪ .‬ועתה ראה כי‬
‫להורות עוצם ההשגחה האלוהית ותכלית ההקפדה אשר לו להשיב נדחי ישראל על כיוון‬
‫מספרם מבלי שידיח מהם שום נידח‪.‬‬
‫המשיל שתי המשפחות האלה אשר על שמם נקראו שתי בתי ממלכות ישראל לעניין‬
‫קיבוץ כל אישיהם אליהם מבלי שישאר בין העמים שריד לשני שותפים הנושאים ונותנים‬
‫בהקפה שחולקין עץ אחד לשנים נכנס מכאן ויוצא מכאן באופן שא"א שיתואם עם שום‬
‫אחד מהחצאין זולתי החצי ההוא ומתאימין אותם יחד וחורצים על מקום חבורם חריצים‬
‫כמספר אשר ירצו ונוטל זה אחד וזה אחד ועושין כזה כל ימי האריך המשא ומתן ביניהם‬
‫ובסוף פקודת חשבונם חוזרין ומתאימין אותם ומה שימצא חרוץ על שניהם הוא שריר‬
‫וקיים ודוגמת זה צוה (שם) ליקח עץ אחד ולכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל המתחברים‬
‫עמו כלומר זהו אשר לו ויקח עץ אחד ויכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חביריו‬
‫כי הוא ישאר בידו גם הוא ושיקריב אותם אחד אל אחד לעץ אחד עד שיתואמו יחד להיות‬
‫לאחדים בידו כלומר ראה זה אחד הוא וכאשר ישאלו מה אלה לו ישיב כה אמר ה' הנה‬
‫אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חביריו‪ ,‬כלומר אשר בו חקוקים כל‬
‫השבטים המתחברים עמו וכל אישיהם אחד אל אחד ונתתי אותם עליו את עץ יהודה אשר‬
‫בו חקוקים שבטיו ואישיו ג"כ ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי להתאמץ ביחד וכאלו יברר‬
‫‪349‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪350‬‬

‫על כל אחד מהעצים האלה כי הוא זה (שם) ודבר אליהם כה אמר ה' אלוהים הנה אני‬
‫לוקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וכו' ועשיתי אותם לגוי אחד [רעג‪,‬ב] וכו'‪.‬‬
‫ומלך אחד יהיה לכלם ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד‪.‬‬
‫הנה שנתבאר שסוף הישועות יהיה כתחלתן רצוני ע"י קיבוץ המפוזרים והשיב הנדחים כי‬
‫על זה האופן הוא אפשר ולא בזולתו‪.‬‬
‫ולהיות אבינו יעקב ממלא חסרונו בירידתו למצרים להקביל פני נדחו בשמחה ובטוב לבב‬
‫א מרו ז"ל באותו מאמר שזכרנו ראשונה ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של‬
‫ברזל וכו'‪ .‬והכוונה כי בהשקפת אלו התועלות העצומות אשר לפי שעה ובבחינת השלמיות‬
‫המקווים לעתיד כמו שאמרנו הנה כשלא ירד אחריו כבודו אלא שיורידוהו שם בקבלי עוני‬
‫ובשלשלאות של ברזל אז טוב לו‪ .‬והנה נתחסד עמו הש"י שהורידו שמה בסבות יותר‬
‫נאותות ובעלילות מצעדי הבנים בניו במכירתם ליוסף ממצרים וירידתם אחריו כמו שאמר‬
‫לעבד נמכר יוסף ויקרא רעב על הארץ וכל כך למה ויבא ישראל מצרים וכו'‪.‬‬
‫וייחס הירידה הזאת וצרכה אל יעקב יותר משאר האבות מפני אשר ירד עליו הוא בעצמו‬
‫ומפני היותו האב הקרוב אל קהל עדת הבנים אשר לא נמצא פיסול בזרעו והיה עליו מוטל‬
‫להביאם לכלל שלימותם‪.‬‬
‫וא"ר פנחס משל לפרה כו'‪ .‬כי כמו שתכלית בעל הפרה בגדולה הוא להביאה אל מקולין‬
‫שלה כי היא תכלית מציאותה אצל בוראה וכמו שאמר (ברכות י"ז א) סוף בהמה לשחיטה‬
‫כי הוא סוף כשרונה כמו שאמרו (חולין ט' א) נשחטה בחזקת כשרות עומדת וכו'‪ .‬ועם כל‬
‫זה מקוצר דעתה והרגשה לא נמשכה שם לרצונה עד שמושכין בנה לפניה והיא רצה‬
‫אחריו‪ .‬כן אבי הבנים יתברך שמו הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו והכוונה הראשונה‬
‫מיום ברוא אלוהים אדם היא להביאנו אל המעמד הנכבד והנורא ההוא הר סיני והנה לא‬
‫נמשכו לבא שמה כי לא לאדם לבא בנקל תחת עול תורה ומצוה עד שהמשיכם ע"י הבן‬
‫הנכבד הזה למצרים אשר שמה יקבלו הכוחות הטבעיות והתאוות החמריות משנה שברון‬
‫ובו יוכנו לקבל שתי השלימיות כמו שאמר (שמות ג') בהוציאך את העם ממצרים תעבדון‬
‫את האלוהים וכו'‪ .‬ולזה אמר בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה כי עם שנראו להם‬
‫בתחילה סיבות ירידתם צירים וחבלי יולדה לסוף נמשכו עבותות אהבה כי הכל היה‬
‫לאהבת ה' אותם ולשומרו את הברית ואת החסד ואת השבועה אשר נשבע לאברהם‬
‫אוהבו בין הבתרים‪ .‬וגם כי הסיבות הראשונות מכתנת הפסים ומשנאתם אותו וזולתם‬
‫כלם היו חבלי אדם דקים וחלושים אין בהם כוח להמשיך את הפרה אל מקולין שלה‪.‬‬
‫אמנם הוא ית' עשה אותם שרשות גבלות מעשה עבות שלא ינתקו עד הוציא כנוגה‬
‫מחשבה למעשה כמו שאמר ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוהים וישימני לאב‬
‫לפרעה כמו שכתבנו העניין יפה בשער כ"ח‪.‬‬
‫‪350‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪351‬‬

‫וזה שיעור מה שרצינו בזה החלק המספר בשמחות מציאת זה הבן‪ ,‬והשבת הנבואה אל‬
‫אביו על ידו וסיום הספור במה שימשך אליו מענייני הירידה לשם וישיבתם בארץ גשן ומה‬
‫שנתברכה הארץ ההיא במציאותם שם כלם אחים גם יחד‪.‬‬

‫אמנם נזכור הספקות ראשונה‬
‫א‪ .‬מרוב הצער והאבל המופלג אשר היה לו ליעקב על אחד מי"ב בניו והסכמת הש"י עמו‬
‫שלא להשרות נבואה עליו עד שנמצא והוא מה שהתרנוהו בעצם וראשונה בדברים אשר‬
‫בשער‪ .‬וטעם ויפג לבו כי לא האמין להם שאם כפרש"י ז"ל יקשה אומרו ותחי רוח יעקב‬
‫אביהם לפי פשוטו ואם כפי' הרמב"ן ז"ל קשה אומרו כי לא האמין להם שאם לא האמין‬
‫לשמועה איך נתעלף אל שמחתה ועוד שאם מרוב השמחה נתעלף עד ביטול הרגישיו איך‬
‫ירפא בזכרונה ומה תועיל הקריאה באזניו ואין קשב ואם היה מכיר ומרגיש כבר יצא מן‬
‫העלוף ואין צורך‪.‬‬
‫ב‪ .‬באמרו רב עוד יוסף בני חי כי לא יפלא מצד היותו עדין חי רק אם היה הזרות מרוב‬
‫ימים‪.‬‬
‫ג‪ .‬במה ששנה אונקלוס את טעמו בתרגומו אנכי חרד עמך אנא אחות עמך בלא כינוי‬
‫כמנהגו וכבר דברו בו גאוני עולם (מ"נ ח"א פ' כ"ז) ועליהם נוסיף‪.‬‬
‫ד‪ .‬אומרו וירא אליו ויפול על צואריו כי לא נתבאר יפה טעמו גם הרמב"ן ז"ל נדחק בו‬
‫ולמה אמר [ רעד‪,‬א] אמותה הפעם אחרי ראותי פניך כי אז ראוי לו לבחור בחיים‪.‬‬
‫ה‪ .‬באומרו בעבור תשבו בארץ גשן כי תועבת מצרים וכו'‪ .‬וכי משום שתועבת מצרים כל‬
‫רועה צאן יבחרו להם הטוב שבארצם לשבת בו‪.‬‬
‫ו‪ .‬מה רצה יעקב באומרו ימי שני מגורי מעט ורעים היה לו לומר ימי שני חיי כי מה טעם‬
‫לייחס מספר הימים אל הגרות‪.‬‬
‫ז‪ .‬במ"ש המצריים אל יוסף בשנה השנית לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף ומקנה‬
‫הבהמה אל אדני לא נשאר וכו'‪ .‬כי באמת לא יפול חשד כחש וכחד במה שאמרו שלא‬
‫נשאר להם כלום‪.‬‬
‫ח‪ .‬אומרו ולחם אין בכל הארץ וכו' למה חלק זה הספור לשנים היה לו להשלים ספור‬
‫מצרים כשהתחיל בו ותרעב כל ארץ מצרים וכו'‪.‬‬
‫ט‪ .‬מאמר יוסף הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה וכו'‪ .‬שנראים דברי מותר לא‬
‫יועילו רק לביישם‪ .‬ועוד איך היו לשמה כרגע עד שבתחילת השנה השנית לרעב כבר תם‬
‫הכסף ומקנה הבהמה ולא נשאר רק גויתם ואדמתם כמו שהוכיחו חז"ל (ב"ר פ' פ"ט)‬
‫מפשט הכתוב האומר וינהלם בלחם בכל מקניהם בשנה ההיא ותתם השנה ההוא ויבואו‬
‫אליו בשנה השנית‪.‬‬
‫‪351‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪352‬‬

‫ואם כדברי הרמב"ן ז"ל שפירש שנאמר כן על הששית והשביעית הנה א"כ לא הועילה‬
‫להם ברכת יעקב כלל‪ .‬וגם שלא יתכן שעל מזון שנה אחת יאמרו קנה אותנו ואת אדמתנו‬
‫בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן זרע וכו'‪ .‬והוא גם הוא אמר הן קניתי‬
‫אתכם וכו' שירצה שקנה אותם בדרך ישר לא בדרך עריצות כמו שאמרו בפיהם החייתנו‬
‫נמצא חן נראה שעשה עמהם חסד אלוהים ואמת‪.‬‬
‫י‪ .‬למה הוזכר בכאן כל זה העניין מחק החמישית והעברת העם לערים וחק הכהנים מאת‬
‫פרעה כי כל זה יאות ליכתב בספרי נימוסי מצרים לא בתורה האלוהית‪.‬‬

‫[ביאור הפרשה]‬
‫ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען אל יעקב אביהם ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכו'‪ .‬כבר‬
‫פירשנו מעלת זאת הבשורה וטעם רוב שמחתה אצל אביו‪ ,‬ויפג לבו כי לא האמין להם‬
‫(א)‪ .‬הנה הם בהזכירם אליו את יוסף בנו חמודו אשר נואש ממנו זה כמה‪ ,‬נתעוררה‬
‫אנחתו ונהפך לבו בקרבו כי נתחדש יגונו‪ ,‬עד שנחלש מאוד מהצער כי לא האמין להם כי‬
‫הוא חי‪ .‬כי את הרע יקבל ואת הטוב לא יאמין‪ .‬אמנם כשדברו אליו את כל דברי יוסף אשר‬
‫דיבר להם‪ ,‬וכ"ש אם מסר להם סימנים כדברי חז"ל (ב"ר פ' צ"ד)‪ ,‬וכראותו העגלות ‪ -‬כי‬
‫ידע שאינן יוצאות כי אם בדבר המלכות‪ ,‬הוכרח להאמינם‪ ,‬ותחי רוחו ונתחזק וישב‬
‫לאיתנו‪ .‬כי למראה עיניו ולמשמע אזניו שמע שמועה טובה ושמח שמחה גדולה ונסו יגון‬
‫ואנחה‪.‬‬
‫ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי וכו'‪( .‬ב) לפי שאמרו לו עוד יוסף חי וכי הוא מושל וכו'‪.‬‬
‫ואין ספק שהיו מאריכים בספור ממשלתו ורוב כבודו כמו שצוום והגדתם לאבי את כל‬
‫כבודי במצרים כו' והייתה תשובתו להם רב טוב לי במה שאמרתם עוד יוסף בני חי אלכה‬
‫ואראנו בטרם אמות מבלי שאחוש אל כל הכבוד ההוא אשר ראיתם‪.‬‬
‫אמנם רש"י ז"ל תיקן המליצה באופן אחר‪ ,‬וכתב רב לי עוד שמחה וחדוה‪ ,‬הואיל ויוסף‬
‫בני חי‪ .‬הבדיל מלת רב מהסמוכה לה‪ ,‬לסיבה שכתבנו בספקות‪.‬‬
‫ויסע ישראל וכל אשר לו וכו' לא יכול להתאפק כי אהבת נפשו אהבו וימהר לעשות אותו‪.‬‬
‫אמנם היה ירא לנפשו משני דברים‪:‬‬
‫האחד שמא יטבעו בניו שם בין המצריים וישתקעו שם ולא ישובו עוד לארץ אחוזתם‪.‬‬
‫והשני על דבר קבורתו אשר כרה לו‪.‬‬
‫וכדי שיערה עליו רוח ממרום נטה לו בארה שבע‪ ,‬מקום קביעות תפילת האבות‪ ,‬ויזבח‬
‫זבחים לאלוהי אביו יצחק‪ ,‬כי פחד יצחק היה לו ממידת אלוהיו הוא ירא עד שנגלה אליו‬
‫במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב וכו'‪ .‬ויאמר אנכי האל אלוהי אביך אשר אתה יגור מפניו‬
‫אל תירא מרדה מצרימה‪ ,‬ואל תחת מאלו העניינים אשר נצטערת עליהם‪.‬‬
‫‪352‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪353‬‬

‫ועל הראשון אני מבטיחך כי לגוי גדול אשימך שם‪ .‬ירצה שיהיה גוי נפרד ונבדל בפני‬
‫עצמו ולא יתערב זר בתוכם‪ ,‬וכמו שדרשו ז"ל (ספרי פ' כי תבא) ויהי שם לגוי גדול (דברים‬
‫כ"ו) מלמד שהיו ישראל מצויינין שם‪.‬‬
‫ועל העניין השני אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה‪ .‬יבטיחהו שלא יסתכן‬
‫בדרך ויזכה לראות את בנו אהובו‪ ,‬ואח"כ יעלנו משם ויבוא שלום וינוח על משכבו עם‬
‫אבותיו‪ .‬וגם יוסף יעלה עמו ושם ישית ידו על עיניו בשוב עצמותיו בבית מנוחתו‪.‬‬
‫[דיוקים בתרגום אונקלוס]‬
‫אמנם במה שתרגם אונקלוס אנא אחות עמך‪ ,‬בלי שום כינוי כבר נודע מה שכתב עליו‬
‫הרב המורה פרק כ"ז חלק ראשון‪ ,‬כי מפני היותו סיפור מה שנדמה אליו במראות החלום‪,‬‬
‫לא סיפור מה שנראה אליו בהקיץ ובנבואה גמורה‪ ,‬לא נשמר מיחס אליו התנועה כמנהגו‪.‬‬
‫או מפני היותו מלאך‪.‬‬
‫וגם ראינו את תפיסות הרמב"ן ז"ל עליו‪ ,‬כי רבו לפי הטענה הראשונה ואולם החזקה‬
‫שבהם מה שנמצא בחלום הסולם שכינה אונקלוס ואמר‪ :‬והא יקרא דה' מעתד עלוהי‬
‫(בראשית כ"ח) גם כי תרגם ה' אלוהיך הוא עבר קדמך (דברים ט') שוודאי אין עליהם‬
‫תשובה נכונה לפי דעת הרב המורה‪ ,‬מלבד מה שהשיג הוא על עצמו בפרק מ"ח חלק א'‬
‫בתרגום של ראה‪ ,‬שודאי נראין בו דברי הרמב"ן ז"ל‪.‬‬
‫והנראה אלי בזה כי הנה אנקלוס לא תלה עצמו בכל אלה הלשונות על יתד אחת‪ ,‬אבל‬
‫כיוון אל בחינות רבות מתחלפות‪ .‬יש להרחקת ההגשמות‪ .‬ויש להרחקת הפעולות‪ .‬ויש‬
‫לדרך כבוד‪ .‬ויש להאותות העניין והתייחדותו‪ .‬ובכל אחד מהם יתחלף מצד הצדדים אשר‬
‫יאות לפי הפרישה כמו שיתבאר כל זה מהחלופים הנמצאים לו ואשר זכרם הרמב"ן ז"ל‬
‫בפירושיו הנה‪.‬‬
‫[התרגום לביטויים יקרא דה'; מימרא דה'; שכינתא דה'‪].‬‬
‫ואני אומר‪ ,‬שאם קבלה היא בידו מה שירמוז בהם נקבל‪ ,‬ולא נטה ימין ושמאל‪ .‬ואף על פי‬
‫שלא יבין איש אשר כמוני‪ .‬ואם יש רשות לדבר בשקול הדעת באלו העניינים‪( ,‬ג) כבר נוכל‬
‫לתת טוב טעם ודעת בתרגום הכתוב הזה והדומה לו מבלי שנתרחק משקול השכל וכיוצא‬
‫בזה‪ ,‬כשנתבונן בשלשה הכינויים הנוהגים אצלו תדיר‪ ,‬וזכר אותם הרב המורה שהם‪:‬‬
‫יקרא דה'; מימרא דה'; שכינתא דה'‪.‬‬
‫וטעמן מפורסם לפי שורשי הלשון ושימושן בלי התלות בסודות גדולים ונפלאים ממנו‪ .‬וזה‬
‫כי הנראה מכללם הוא לייחס לו יתעלה העניינים הנסמכין אליו לכבוד ותהילה‪ .‬אמנם כל‬
‫אחד לפי עניינו‪.‬‬

‫‪353‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪354‬‬

‫והוא כי כשייחס הכתוב אליו ית'‪ ,‬רצוני לעצמו דבר מהדברים כמו שבא ונראה או ניצב‬
‫ועלה וכדומה‪ ,‬ירצה בהם יקרא דה'‪ :‬יקרא דה' מעתד עלוהי; ויתגלי לכון יקרא דה' (ויקרא‬
‫ט'); ויסתלק יקרא דה' (בראשית י"ז); ויראו את אלוהי ישראל (שמות כ"ד)‪ ,‬וחזו ית יקר‬
‫אלהא דישראל; וכן כולם כי הם כנוי אל עצמו ית' בדרך כבוד כנוהג בכל הלשונות בדבור‬
‫עם הגדולים‪ :‬יודע לכבודך או למעלתך או לגדולתך‪ ,‬הכל כפי מה שהוא איש שר או גדול‪.‬‬
‫ע"ד שאמר הכתוב (שם מ') וכבוד ה' מלא‪ ,‬וישכון כבוד ה' (שם כ"ד)‪ ,‬וירא כבוד ה'‬
‫(במדבר ט"ז)‪ .‬וזה הכינוי לא ימצא בשום מקום במדבר בעדו והא יקרי בסעדך (בראשית‬
‫כ"ח)‪ ,‬או יקרי יחות עמך (שם מ"ו) וכיוצא‪ .‬כי לא יתכן מדרך המוסר‪ .‬ומאמר (שמות ל"ג)‬
‫בעבר כבודי הוא עניין אחר מוסף למה שאמר (שם) הראני נא את כבודך‪ .‬לא שיאמר‬
‫בדרך כנוי כמו שיתבאר במקומו ב"ה‪.‬‬
‫אמנם כאשר יבוא בעניין ההשגחה ממנו יתברך יכנה בתרגומו מימרא דה' וייחדה לזה‬
‫כי במאמר ישגיח המשגיח על המושגח כמ"ש דוד (ש"ב י"ד) ואני אצוה עליך וכו'‪ .‬ונאמר‬
‫(תהלים ל"ג) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם‪ ,‬כמו שתרגם לקול ה' אלוהיך‬
‫(שמות ט"ו)‪ ,‬למימרא דה' ותרגום לקדמות מימרא דה' (שם י"ט)‪ .‬כי לקראת ציוויו ומאמרו‬
‫יצאו ומזה אמר (בראשית כ"ח) והא מימרי בסעדך‪ .‬אם יהא מימרא דה' בסעדי (שם)‪,‬‬
‫מימרא דה' בסעדיה דיוסף (שם ל"ט)‪ .‬ולזה תרגם (שמות ט"ז) ואתרעם עמא על מימרא‬
‫דה'‪ .‬כי על הנהגתו נתרעמו כמו שאמר (דברים א') ובפתגמא הדין ליתכון מהמנין‬
‫במימרא דה' אלהכון‪ .‬ומזה אמר (בראשית ל"א) מימרא דה' סהיד וכו'‪ .‬לומר שהשגחתו‬
‫ועיונו בו יהיה העד הנאמן ביניהם לתת לאיש כמעשהו‪ .‬וכן בין מימרי וביניכון (שמות ל"א)‬
‫בין השגחתי וביניכון‪ .‬וכן קיים לי במימרא דה' (בראשית כ"א)‪ .‬שישבע לו באותה‬
‫ההשגחה הנמצאת אתו כי דבר ה' היה יקר לו‪.‬‬
‫אמנם כאשר יכוון בדבור התמדת אלו העניינים והמשכם בייחוד יכנה בשם שכינה‬
‫כעניין ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ"ה)‪ ,‬וכמ"ש יהונתן בן עוזיאל (יחזקאל ג')‬
‫בריך יקרא דה' מאתר בית שכינתיה‪ .‬ומזה תרגם (שמות י"ז) היש ה' בקרבנו‪ ,‬האית‬
‫שכינתא דה' שריא ביננא‪ .‬פני ילכו (שם ל"ג)‪ ,‬שכנתי יהך‪ .‬אם אין פניך הולכים (שם)‪ ,‬אם‬
‫לית שכנתך‪ .‬ילך נא ה' (שם ל"ד)‪ ,‬יהך כען שכינתא דה'‪ .‬לפי שהכוונה בכלן המשך עניין‬
‫לא לשעה‪ .‬לזה תרגם (שם ל"ג) לא תכול למחזי אפי שכנתי‪ .‬ואעבר ה' שכינתיה על‬
‫אפוהי (שם ל"ד)‪ .‬כי על העניין עצמו שהיו דנין עליו עד עתה מהמשך אור השפע ההוא‬
‫עליו היה מדבר‪.‬‬
‫ואחד שביררנו אלו ההבדלים שיראה מהם שהם נכונים וכמעט יכלול כל העניינים האלו‬
‫נקל הוא לתת טעם למה לא כינה אנקלוס במאמר הזה וכיוצא‪ .‬והוא כי באומרו אנכי ארד‪,‬‬
‫‪354‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪355‬‬

‫לא יוכל לתרגם אנא אתגלי‪ ,‬כמו שתרגם וירד ה' (שמות י"ט) כי אין הכוונה עתה על הגלוי‬
‫וההראות כמו שהיה בסיני ובזולתו מהמקומות‪ ,‬כי אם על השמירה וההשגחה‪.‬‬
‫ומזה הטעם לא יוכל לתרגם יקרי יחות עמך מלבד הסיבה שקדמה גם אין לו לומר שכנתי‬
‫תחות עמך שאין אז הכוונה על הבטחת ההמשך כי אם על עניין השמירה כמו שאמרנו‪.‬‬
‫והל שון המיוחד לזה לפי מנהגו היה מימרי יחות עמך אלא שראה שאין ליחס העליה‬
‫והירידה ולא שום תנועת העתק אל ההשגחה והמאמר כי הדיבור אינו עולה ולא יורד‬
‫ושלא היה לו מקום לכנות שם במלה זו אלא אם ישבש כל הכתוב ויאמר מימרי יהא‬
‫בסעדך כד תיחות למצרים ובמימרי אסקה וכו' וכבר יצא מכלל מעתיק‪ .‬ולזה בחר בקצור‬
‫וסמך בו על מה שסמך המקרא עצמו כמו שעשה בתרגמו ויראו את אלוהי ישראל וחזו כי‬
‫לא היה לו לתרגם ואתגלי להון כמו שמדקדק הרמב"ן ז"ל שם במקומו שהרי אז היה‬
‫מוסב לשון הראות אל אלוהי ישראל הפך מה שכתוב ויראו את אלוהי ישראל ואין למעתיק‬
‫לשבש הכתוב בזה השיעור‪.‬‬
‫וכזה העניין היה בתרגמו ה' אלהך הוא עבר קדמך כי הכוונה שם על ההשגחה והסיוע‬
‫בייחוד והיה לו לומר מימרא דה' אלא שלא לכנות ההעברה אל הדבור כמו שקדם גם לא‬
‫אמר יקרא דה' כי זה הכנוי לא יאמר רק בשיכוון אל עצמיותו ולזה הניחו בצורתו אמנם‬
‫אמר הוא עבר קדמך מימריה אשא אכלה הוא לכנות אל ההשגחה המכוונת לשם כמו‬
‫שאמר במקום אחר (דברים א') ה' אלהכון דמדבר קדמיכון ממריה יגיח לכון קרב‪ .‬וראה כי‬
‫לא אמר יקרא ולא מימרא ולא שכנתא ומזה העניין אמר (שמות ד') אנא אהא עם פומך‪.‬‬
‫ואחשוב כי בזה וכזה יצדק בכל אלו העניינים מבלי שנצטרך להתלות בפלוסופיא גם לא‬
‫בדברים סתומים וחתומים‪.‬‬
‫ויקם יעקב מבאר שבע וכו'‪ .‬משם נשא לבו את רגליו ללכת בהשקט [רעה‪,‬ב] ובטחה ממה‬
‫שהיה חרד אליו בתחילה ‪ .‬וישאו בני ישראל עד וכל זרעו אתו וכו'‪ .‬ואת יהודה שלח וכו'‪.‬‬
‫נהג בבנו המולך מנהג כבוד לשלוח לו את גביר אחיו ויאסר יוסף וכו' וירא אליו ויפול על‬
‫צואריו (ד) אולי כי לפי שכבר היה יעקב בגושן בתוך הבית אשר פנו לפניו ואשר הכינוהו‬
‫לו יאמר כי כאשר בא יוסף אליו קדם ויצא מחדרו להראות לו ונפל על צוארו ובכה או‬
‫שיאמר כי מיד שנראה יוסף אליו נפל על צואריו ובכה להגיד שלא היה לו שום התנכרות‬
‫בו כמו שהיה באחיו או יאמר שנראה לו כבודו הגדול אשר הוגד לו במה שראהו לובש‬
‫בגדי שש ורוכב על סוס אשר רכב עליו המלך וכל טכסיסי מלכות ולזה הייתה תשובתו‬
‫אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי (ד) כלומר אין אני חושש לכל זה בערך‬
‫נפשך‪ .‬וכמו שאמר ראשונה רב עוד יוסף בני חי וטעם אמותה הפעם כבר נתבאר‪.‬‬

‫‪355‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪356‬‬

‫ויאמר יוסף אל אחיו וכו'‪ .‬והאנשים רועה צאן וכו'‪ .‬והיה כי יקרא וכו'‪ .‬ואמרתם וכו'‪( .‬ה)‬
‫בחר להם הטוב והישר וישנא את הרבנות שאין ספק שאם רצה היה ממנה אותם שרי‬
‫אלפים ושרי מאות על המלכות אבל רצה שיאמר שהם רועי צאן מנעוריהם גם הם גם‬
‫אבותיהם עד שהמלאכה ההיא מוחזקת בידם מקדם ולא יוכלו לזוז ממנה וזה כדי‬
‫שירחיקום משבת שם במצרים כי תועבת וכו'‪ .‬וימשך מזה שישבו בארץ גושן וזאת היא‬
‫כונת רש"י ז"ל וכשאין אתם בקיאים באומנות אחרת ירחיקכם מעליו ותשבון בארץ גשן‬
‫אמר שיכוון מהמצרים ההרחקה בעצם והישיבה בארץ גשן במקרה‪ .‬ואפשר כי אומרו‬
‫תועבת מצרים כל רעה צאן יהיה כמו הן נזבח את תועבת מצרים (שם ח')‪ ,‬תועבת בני‬
‫עמון (מ"ב כ"ג) ודומיהם והכוונה שיהיו להם בחזקת אלוהיים ויחלקו להם כבוד גדול‬
‫יושיבום במיטב ארצם ועל פי דרכם למדנו דרך מוסר כי יוסף שם בפיהם דבר כדי שיתנה‬
‫להם המלך ולא מלא לבו אותו לתתה להם בלי רשותו ואפילו לשאל אותה מעצמו עם‬
‫שלא היה דבר גדול אליו קל וחומר לשאר האנשים ובגדולות ונפלאות מהם‪.‬‬
‫ויאמר פרעה וכו'‪ .‬כאשר ראה פרעה עוצם ענותנותו ומוסרו הטוב השיב לו דבר לפי כבודו‬
‫ואמר כיון שאביך ואחיך באו אליך כי ידעוך שר וגדול לפני אף אתה הראה להם את ידך‬
‫הגדולה והחזקה כי ארץ מצרים כולה לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך‬
‫ישבו בארץ גושן כאשר שאלו ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על השרים‬
‫שלי על המקנה היושבים בארץ ההיא וזה יעיד כי היו מנשאים ומנטלין כל רועה צאן‪.‬‬
‫ויבא יוסף וכו' ויאמר פרעה וכו' ימי שני מגורי וכו' (ו) מפני ששאלו על מספר ימי שני‬
‫חייו שלא כמנהג ויראה כי להחזיקו בזקן מופלג שאלו על כך‪ ,‬השיב כי מפני שלא היה‬
‫ישוב חיותו במקום אחד אבל במקומות רבים מתחלפים שהיה מתגורר בכל אחד מהם‬
‫זעיר שם זעיר שם על כן היו ימיו מחוברים ממעטים רבים אשר לא ישבע האדם בהיות‬
‫על זה העניין ומפני היותם ימי הנדוד והטלטול היו רעים והיא הסיבה שקפצה עליו זקנה‬
‫בלא עתה‪.‬‬
‫ויברך יעקב וכו'‪ .‬ולחם אין בכל הארץ וכו'‪( .‬ח) חלק הכתוב זה הספור לסמוך אותו בכאן‬
‫להודיע כי עין ה' אל יראיו להחיותם ולשוד ולכפן ישחקו בארץ מגוריהם‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא‬
‫שהתושבים נמכרים המה ואדמתם לעיניהם‪ ,‬ואין פוצה פה ומצפצף‪.‬‬
‫[כיצד ניהל יוסף את משק התבואה בעולם ובמצרים]‬
‫והיותר נאות ומסכים אל הדעת והכתובים כי בשנתיים הרעב הראשונות אשר אמר יוסף‬
‫לסיבה שכתבנו בו שער כ"ט לקטו מצרים כל כסף הארצות מפני היוקר המופלג עד אשר‬
‫כלו השיירות ותרעב כל ארץ מצרים‪ .‬ואז הוצרך יוסף לשבור להם מתחת יד פרעה‪ .‬והוא‬
‫מה ששמע יעקב כמו שפירשנו‪ .‬ובעוד הכסף מצוי במצרים היה כל מה שהיה ממעשה‬
‫יוסף ואחיו‪.‬‬
‫‪356‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪357‬‬

‫ואל תחילת החמש שנים אשר אין חריש וקציר יוסב מה שאמר הנה ולחם אין בכל הארץ‬
‫כי כבד הרעב מאוד ותלה ארץ מצרים וכו'‪ .‬וילקט יוסף כו'‪ .‬ויתם הכסף מארץ מצרים‬
‫ומארץ כנען ויבואו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות נגדיך כי אפס כסף‪.‬‬
‫ויאמר יוסף הבו מקניכם‪ .‬לפי שהיה היוקר עצום מאוד‪ ,‬מהרו להוציא כל הכסף אשר לקטו‬
‫משאר הארצות לקנות אכל לנפשם‪ ,‬ואחר שאפס ולא להם היה מזון ולא למקניהם הייתה‬
‫עצת יוסף להם טובה מאוד להסתלק מפרנסת מקניהם ולפרנס בהם עצמם‪ .‬הוא שאמר‬
‫וינהלם בלחם בכל מקניהם בשנה ההיא כי ברחמיו ינהלם לתת להם שארית בארץ (ט)‪.‬‬
‫ותתו ם השנה ההיא הראשונה מאלו הה' שנים הנשארות אשר כן באו לפניו ויבואו אליו‬
‫בשנה השנית ויאמרו לו לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף וכו'‪( .‬ז) העיד הכתוב כי‬
‫בהרגישם אהבתו וחמלתו עליהם שהמה גם הם יקרה נפשו בעיניהם מקובלים בסבר‬
‫פנים יפות עד שכבר המציאו מעצמם ולא כחדו ממנו אופני פרעון באוכל אשר חויב לתתו‬
‫להם ככלב וכעורב והוא אומרו לא נכחד מאדוני אשר יש אתנו עוד וזה כי אם תם הכסף‬
‫ומקנה הבהמה אצל אדני ולא נשאר בלתי אם גויתנו ואדמתנו ויש טענה בידינו לבקש‬
‫חנם לאמר למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו לא נתיר עצמנו לזה ולא נכסה ממך כי‬
‫עדיין יש בידינו לפרוע במה שתקנה אותנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתינו‬
‫עבדים לפרעה ותן זרע כו'‪ .‬ונהיה באדמתינו כעבדים לבד ובזה אנו בוחרים ממיתת‬
‫עצמינו ושממון הארץ‪ .‬ואף כי לא נכחד דבר זה מאתו היה לו לחכמה שלא יפתח להם בו‬
‫אלא שיאמרו מאיליהן‪.‬‬
‫ויקן יוסף וכו'‪ .‬ויאמר יוסף הן קניתי אתכם וכו'‪( .‬ט) אמר אחר שקניתי אתכם ואת‬
‫אדמתכם לפרעה כפי פשרתכם והרי האדמה אדמתו והעוברים אותה עבדיו ואין לעבד‬
‫במלאכת אדוניו כי אם הלחם אשר הוא אוכל ואני לא אעשה זאת לכם אלא הא לכם זרע‬
‫וכו'‪ .‬והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם לזרע השדה שבכל‬
‫שנה ושנה שיבואו להלן בשני חריש וקציר ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכול לטפכם והנה‬
‫עם זה הרי אתם כמעט כבעלי בתים ולא תתנו רק כפל המעשר שנותנין כל עובדי אדמה‬
‫להביא אל אוצר אלוהיהם‪ .‬ואין ספק שיש בכלל פשרה זו כל זמן שלא היה חריש וקציר כי‬
‫מעתה מכרו גווייתם ואדמתם להיותם מתפרנסים מאוצר המלך‪.‬‬
‫ולזה אמרו החייתנו נמצא חן בעיני אדוני‪ ,‬ירצה החייתנו בהבטחה זו‪ ,‬נמצא חן שתעשה‬
‫כן ונהיה עבדים לפרעה כאשר דברת‪ .‬והנה נגמרו התנאים הללו בתחילת השנה השנית‬
‫אל חמש השנים היא השנה הרביעית לרעב בכלל‪ ,‬ומנהו והלאה יתכן כי פקד ה' את‬
‫הארץ לברכת יעקב אבינו כי עלה נילוס לרגלו והשקת האדמה או קצתה באופן שיוציאו‬
‫כדי מחייתם ולהחיות סוס ופרד‪.‬‬

‫‪357‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪358‬‬

‫[מס הכהנים במצרים הוא דוגמה לחובות מתנות כהונה בארץ]‬
‫וישם אותם יוסף לחק וכו'‪ .‬רק הכהנים לבדם וכו'‪( .‬י) הזכיר בכתוב מה שראו בעיניהם‬
‫והורגלו בו כל ימי היותם שם מהיות העם הזה כלו סובלים הגירוש וההעברה מעם עיר זו‬
‫אל זולתה בכל גבול מצרים ומקבלים עליהם עול חוק החמישית מכל אשר יוציאו‬
‫מאדמתם וייאותו לכהנים שתהיה כל ארצם חופשית בידם בלא עול מלכות ועול דרך ארץ‪,‬‬
‫ולא עוד אלא שיהיו הם אוכלים ממנת המלך כדי שתהיה הוראה ותוכחה עצומה לאומה‬
‫הזאת כמה שיבוא מעניינה‪ ,‬כי יביאם השם יתעלה לרשת משכנות לא להם ועמל לאומים‪.‬‬
‫והיה בתבואות לא יתנו רק המעשר אשר יותן לכהנים הלווים חלף עבודתם‪ ,‬ושעל כן לא‬
‫יותן להם חלק ונחלה בארץ‪ .‬כי מעתה אין שום בעל שכל שתרע עינו מתת‪ .‬ולא דבר ריק‬
‫הוא זה‪ ,‬כי לא אבדה הארץ רק לבלתי שום זאת על לב‪ ,‬וחותם הנביאים (מלאכי ג') אמר‬
‫הביאו את כל המעשר וכו'‪ .‬ובחנוני נא בזאת וכו'‪.‬‬
‫וישב ישראל וכו' ויפרו וירבו מאד‪ .‬זה הוא מה שיספר אחר כך בתחילת הספר (שמות‬
‫א') ובני ישראל פרו וכו' כמו שיבוא‪.‬‬
‫וזהו מה שרצינו אליו בביאור זה הסיפור‪.‬‬

‫‪358‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪359‬‬

‫עקידת יצחק שער לב (פרשת ויחי) – בראשית מח‪-‬מט‬
‫[רעו‪,‬ב] יבאר טעם עמידת הנפש השכלית בגוף ע"י המזונות‪ ,‬ויאמר שההסתכלות בזה יביא‬
‫האנשים לחבב העניינים הדמיוניים יותר מהאמתיים‪ .‬ויחקור אם זאת ההתחלה ההיולאנית‪,‬‬
‫הנמצאת באדם ראשונה‪ ,‬נתחברה אל הגוף האובד כאשר הייתה באמנה‪ ,‬או אל השכל הנקנה‬
‫אשר נתחדש בה‪.‬‬

‫פרשת ויחי יעקב‪.‬‬
‫רבי נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא אמרו ליה‪ :‬לימא לן מר מילי דאגדתא‪,‬‬
‫אמר להו‪ :‬הכי א"ר יוחנן‪ ,‬אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט‪.‬‬
‫בתר דסעוד אמר להו‪ :‬הכי אמר רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת‪ .‬אמר ליה‪ :‬וכי בכדי‬
‫ספדו ספדיא וחנטו חנטייא וכו'‪ .‬אמר ליה‪ :‬מקרא אני דורש ואתה אל תירא עבדי‬
‫יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שביים‬
‫(ירמיה ל') מקיש הוא לזרעו‪ .‬מה זרעו בחיים‪ ,‬אף הוא בחיים (תענית ה' ב)‪.‬‬

‫[הקשר בין הנפש לגוף]‬
‫[הנפש תלויה במזון‪ .‬מכאן שהאדם יצור נחות וחלוש]‬
‫למה שכבר הוסכם מהתושייה העיונית‪ ,‬כי הנפש המדברת הווה עם כל אחד מהאישים‬
‫והיא גדלה עמו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב‪ ,‬אלא שנתברר כי בטוב‬
‫הנהגתה ויושר השכלתה נאצל עליה רוח אלוהים יום יום עד שתתחזק ותתקיים להיות‬
‫עצם נבדל עומד בעצמו‪ ,‬כמו שנתבאר זה העניין כולו משיקול הדעת ומאמיתת דברי‬
‫התורה והנביאים ומאמרי חז"ל אצל ויפח באפיו נשמת חיים שער ו'‪ ,‬שנתייחד לזה העניין‬
‫הנפלא‪.‬‬
‫כבר היה זה העניין לפתח חטאת ומקום טעות לבוחרים בהפקר ובלתי חפצים בעול‬
‫היראה והעבודה לטעון מזה ולאמר לנפשם תוב לעפריך‪ .‬כי המה ראו כי אחר שהנפש‬
‫והגוף הווים וגדלים יחד‪ ,‬כמו שאין כוח בשום תחבולה אנושית ולא בשום השתדלות‬
‫להחליף מה שנתך מהגוף בלקיחת המזונות תמורה שתספיק להעמיד הלחות השורשי‬
‫הטבעי על עמדו‪ ,‬לפי שכבר היה עניין התמורה ההווה מלקיחת המסעדים כמי שישפוך‬
‫מעט מים בכוס של יין שעם שהיין גובר על זה המעט מן המים ומשנהו אל יין מ"מ כבר‬
‫יחסר מעט מכוח היין עד שבהתמיד זה פעמים רבות יהפך היין כולו אל מים‪ .‬וכן מיום אל‬
‫יום הלחות השורשי ממיר כוחו עד שייהפך כולו לגמרי ויחויב אז המוות‪ .‬ויש מי שכתב‬
‫שאל זה הייתה כוונת החכם במה שאמר (קהלת ו') כל עמל האדם לפיהו וגם הנפש לא‬
‫‪359‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪360‬‬

‫תמלא‪ ,‬ככה על זה העניין‪ .‬ראו שאין תחבולה ולא כוח לא בחכמה ולא במעשה להשאיר‬
‫הנפש ולהתמיד מציאותה אחרי מיתת הגוף אלא שעל כל פנים חויב לה להיספח עמו‬
‫אחרי כלות זמן שבתם הבית‪ ,‬וכל ימי היותם על סיר הבשר ואוכלם לחם העצבים אשר‬
‫עליהם יחיו‪ .‬כי אחר גמר סעודתם בהגיע ימים כל אוכל תתעב נפשם שניהם רגע אחד‬
‫ימותון ואל עפרם ישובון‪.‬‬
‫[הרדיפה אחר מטרות כזב]‬
‫ומזה גזרו שאין בכל הנמצאים למיניהם יותר פחות מהאדם למינהו‪ .‬וראו כל השתדלותם‬
‫להציל נפשם ולקיימה שווא ודבר כזב ואמר שכל השתדלות בזולת זה טוב הימנו‪ .‬ומזה‬
‫חזרו אחר מבוקשים אחרים והפליגו העיון והחריצות בהם‪.‬‬
‫ומהיותר חזק שבכולם הוא ההשתדלות באסיפת הממונות‪ ,‬כי היה להם לתכלית מעולה‬
‫מאוד‪ ,‬והוקירו פז מאנוש וכתם אופיר מאדם‪ .‬ובהשתדלות הזה לא מצאו בו שום חסרון כי‬
‫ברוב סכלותם ופתיותם לא הביטו לאחריתם ושמו השארות הממון מקום השארותם‬
‫וקיומו מקום קיומם כי אחר שהממון ההוא לא יאבד בידם לא יחושו במה שימותו הם בידו‬
‫וברשותו‪ .‬והנה באמת חולשת הדבר הנבחר מאתם ופרסום פחיתותו לכל מראה עיני‬
‫הרואה בטוב בחינתו יורה על שיבוש דעתם ומיעוט בחינתם בעניין הראשון כי הנה הוא‬
‫מבואר כי אחר שאין מדרך השכל לחשוב שאלה העסקים בעניינים המדומים יהיו בשום‬
‫צד תכלית מציאות האדם כמו שביארנו אצל ברכות יעקב אבינו שער כ"ד והיה מהמחויב‬
‫שימצא לאדם איזה תכלית‪ ,‬הנה באמת יחוייב שלא יצא עניין תכליתו לדבר פחות ממנו‬
‫ועל כל פנים יישאר בעמידת עצמו וקיומו ולכאורה יראה שזו הייתה כוונת החכם האלוהי‬
‫שאמר יעקב אבינו לא מת‪ .‬כי היא מליצה נפלאה לאמור שהשכל הזה הנקנה לאדם‬
‫והמתעצם בו‪ ,‬על הדרך שרמזנו באמת‪ ,‬לא מת במות הגוף בשום עניין‪ .‬וראוי היה יעקב‬
‫אבינו להמשיל בו זה השלמות הנקנה באדם‪ ,‬למה שהיה השלישי באבות‪ ,‬ועליו אמר‬
‫(תנחומא פ' מקץ) אימתי ניצב אדם על שדהו לא בשעת חרישה ולא בשעת זריעה אלא‬
‫כשהוא בקמותיו כך וכו' עד וביעקב והנה ה' נצב עליו (בראשית כ"ח) וכבר כתבתיו בשער‬
‫כ"ה‪.‬‬
‫[יעקב אבינו לא מת = נצחיות הנפש]‬
‫ובמדרש עוד (ילקוט פ' ויחי) ויקרא יעקב אל בניו לא הוה צריך קרא למכתב אלא ויקרא‬
‫אל בניו אלא אמר הכתוב (ישעיה ל"ח) כי לא שאול תודך מות יהללך‪ ,‬מי מודה שהוא חי‬
‫ומשתחוה לחי‪ ,‬שכן כתב (שם) חי חי הוא יודך כמוני היום וכו'‪ .‬הרי שדרשו ויקרא יעקב‬
‫אל בניו כאלו אמר ויקרא חי אל בניו ועל דרך שאמר בכאן יעקב אבינו לא מת‪ .‬ועתה ראה‬
‫גודל כוונת האומרו כמו שאמר תחילה אין משיחין בסעודה כי עם היותו מוסר השכל ודרך‬

‫‪360‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪361‬‬

‫חיים מ"מ הוא עצמו מה שיחייב לשתוק הימנו שם כי המאמר עצמו לשם היה שיחה של‬
‫סכנה ונוח לו שיאמר מיד יעקב אבינו לא מת כי הוא מאמר יותר קצר‪.‬‬
‫וקשה עוד מזה מה עניין עיקר ההגדה שתאמר שם במקום סעודה המבלי אין הלכות או‬
‫הגדות שגורות בפיהם מתייחסות לשמחת סעודתם הלך לו לדרוש אחרי אכלם ואחרי‬
‫שתותם יעקב אבינו לא מת‪.‬‬
‫אמנם מה שראיתי אני בזה שהמאמר הראשון אשר קודם הסעודה והמאמר השני אשר‬
‫אחריה‪ ,‬עניין אחד להם ומתייחס מאוד לשם‪ .‬אלא שבראשון הפליג המליצה לומר אותו‬
‫מכוסה ונסתר תחת כנפי העצה והמוסר להרחיק הסכנה הגופיית המתרגשת לבוא מחמת‬
‫סעודה והכוונת הנסתרת לו ומעולה ממנה היא להרחיק הסכנה היותר עצמית מהנפש‬
‫אשר רואים אותה החסרים וגוזרים אמותה מטעם הסעודה כמו שאמרנו‪ .‬וזה אמרו אין‬
‫משיחין בסעודה שמא יקדים וכו'‪ .‬כלומר אין טוענין מטעם סעודה ולקיחת המזון לאדם על‬
‫עניינו ומהותו לומר שכאשר יחסר לחמו ימות לגמרי שזה מביא לספק שמא יקדים הקנה‬
‫שהוא עיקר כלי הנשימה אשר מכללם הוא הלב שבו נמסרו מפתחות החכמות והתחלות‬
‫המעשים וגם שהוא כנוי קרוב אל השכל הנקנה קדימת מעלה על הוושט שהוא עקר כלי‬
‫המאכל והמשקה אשר בהם יזונו ויסעדו כל החלקים ההיולאניים באדם ובבהמה כי ודאי‬
‫המספק בזה יבא לידי גדולת הסכנות והוא שיתחייב בנפשו ויגזרם לכלה ונחרצה‪ .‬והנה‬
‫מפני שדבר ברמז סתום ולא הרגיש מהשומעים שהבינו כוונתו בתר דסעוד אמר להם‬
‫בפירוש העניין עצמו אשר רמז אליו ראשונה והוא כי הנדמה אל יעקב אבינו בחלקי האדם‬
‫לא מת‪ .‬ואפילו שהאדם יתקיים ע"י אכילה ושתיה‪.‬‬
‫[קיומה של הנפש בזכות המזון – המלחמה בחומריות]‬
‫ואולם תוקף הגזרה הזאת וחוזקה יתבאר מתוך סעודתן כי חזקתם שלא יסבו רק בסעודת‬
‫מצוה וזה כי הוא מבואר שהמזון אשר בו יזון גשם כל חי הנה הוא לא נתחלק אל כל‬
‫האיברים בשווה כי האיברים הגסים יוקח להם היותר עב מהמזון והאברים אשר תחתיהם‬
‫בגסות ממזון הנערך אליהם והאברים הדקים מהיותר דק והיותר זך שבהם עד שיש‬
‫אברים שמתהווים מהאידיאות לבד‪ ,‬ויש אברים יקרים ניזונין ומתחזקים מהריח הטוב‬
‫והבישום המשובח כן יהיה בלי ספק הזנת הנפש הזכה בעניין היותר זך והיותר פשוט‬
‫שימצא בלקיחת המזון‪ .‬והוא הדבר המוחש מכוונת תכליתו ומהבחינות השמעיות‬
‫המחוברות בו לפי הישרת התורה האלוהית כי היא ולא זולת הוא המזון המסוגל והמיוחד‬
‫אל הנפש אשר בו תתקיים כמו שאמר הכתוב בפירוש (דברים ח') כי לא על הלחם לבדו‬
‫יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם‪.‬‬
‫וכבר תהיה הנפש מתקיימת אצל הגוף על ידי אכילה ושתייה במקרה כמו שמצינו‬
‫שתעמוד שכינה ותתקיים אצל ישראל בהתמדת הקרבנות המצווין בתורה האלוהית כי‬
‫‪361‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪362‬‬

‫מזון השכינה וקיומה אצלם אינו בחלב והדם ולא בריח שריפת הבשר חלילה‪ .‬רק מה‬
‫שאמרה תורה (במדבר כ"ח) אשה ריח ניחוח לה' ואמרו ז"ל (ספרי שם) נחת רוח שצויתי‬
‫ונעשה רצוני ירצה שההכנעה וההשתעבד אשר להם למלאת דבריו יתברך היא אשר‬
‫ירצהו מהם וכביכול הוא המזון אשר בו תתפרנס השכינה אצלם ותתקיים עמהם והוא מה‬
‫שאמר הנביא (ישעיה נ"ו) עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי‪ .‬כי אין לו מהם רק מלוי‬
‫הרצון לבד על דרך ומשביע לכל חי רצון (תהלים קמ"ה) ובמקומו יתבאר זה יותר ב"ה‪.‬‬
‫וכן יהיה העניין אצל בעלי הנפש הרוחנית שכל החלקים הגופיים יתפרנסו מחלקי המזון‬
‫החומריים והנפש לא תמלא מהמזון ההוא ולא יאמר עליה שהיא אוכלת כי אם בהעברה‬
‫כמו שנאמר במלאכים (בראשית י"ח) שני פעמים ויאכלו‪ .‬אבל היא ניזונת מזון מחשביי‬
‫לקוח מהכוונה והרצון אשר לאוכל בסעודה ההיא כי אם היא סעודת מצוה המצוה ההיא‬
‫תהיה חלק הנפש והמנה אשר בה תתקיים‪ .‬והאיש הנלבב כל ימיו אוכל בסעודת מצוה‬
‫שאין כוונתו בלחם אשר הוא אוכל רק להבריא ולהעמיד גופו נכון ומזומן לעבודת הנפש‬
‫החכמה וכמו שנאמר (משלי י"ג) צדיק אוכל לשובע נפשו‪ .‬והוא אמרם ז"ל (ברכות ס"ד)‬
‫כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם מיסב בה כאילו נהנה מזיו השכינה‪ .‬והתלמיד חכם הוא‬
‫השכל המתעצם באדם אשר אליו כיוון החכם באומרו כי תשב ללחום את מושל בין תבין‬
‫את אשר לפניך (משלי כ"ג) ירצה כי כאשר ישב האדם ללחום עם המושל הזה הנכבד‬
‫אשר נאמר עליו (שם ט"ז) ומושל ברוחו מלוכד עיר‪ .‬בין תבין את אשר לפניך ולא תאכל כי‬
‫אם הנאות לעבודתו ומה שיקובל ממנו עוד לשלמותו לא לעשות פימה ולצבות בטן כמו‬
‫שסמך (שם כ"ג) אל תתאו למטעמותיו והוא לחם כזבים כי המאכל המפסיד כוונת‬
‫הבריאה הוא בלתי זן באמת וכמו שעל הנזהר בעניין אמר (שם י"ג) צדיק אוכל לשובע‬
‫נפשו כן על הבלתי נזהר נאמר (שם) ובטן רשעים תחסר‪.‬‬
‫והנכון שירצה כי תשב ללחום לצורך הכוח המתאווה אשר הוא המושל בך כאומרו (קהלת‬
‫י') אם רוח המושל תעלה עליך‪ ,‬בין תבין את אשר לפניך והוא השכל הזה וכשתתבונן בזה‬
‫ושמת סכין בלועך שלא תאכל כי אם מהמותר לך לפי התורה והמצוה כדאיתא (חולין ו' א)‬
‫רבי מאיר שלח לרבי אלעזר ברבי שמעון לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא‬
‫אמר ליה ושמת סכין בלועיך וכו'‪ .‬וגם מההיתר לא תאכל רק די מחסורך כפי הנאות לו כמו‬
‫שאמרנו‪ .‬וזה שאמרתי שאם תבין את אשר לפניך תשים סכין בלועיך יהיה כן אם בעל‬
‫נפש אתה שאז תהיה לפניך הנפש הזאת אשר אתה צריך להתבונן אליה ולכווין אל‬
‫פרנסתה וקיומה שאם אין אתה בעל נפש אין לפניך כלום שתצטרך להישמר מפניו‪ .‬ולזה‬
‫אמר שהאוכל על זה האופן עם שהמאכל הוא חומרי יחשב לו לרוחני ונהנה ממנו כנהנה‬
‫מזיו השכינה‪.‬‬

‫‪362‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪363‬‬

‫ולזה הוא מבואר (אבות פ"ג) שהשולחנות אשר לא נאמרו עליהם דברי תורה או לא כיון‬
‫בהם במאכל אשר יאכל בהם אל העבודה האלוהית כמו שאמרנו יאמר עליהם (ישעיה‬
‫כ"ח) כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום‪ ,‬לפי שלא יכוונו רק אל מילוי הבטן אשר‬
‫יורק דרך מעלה או דרך מטה‪ .‬ואמר בלי מקום ‪ -‬לומר שאין השולחנות ההם מקום אל‬
‫הקיא או הצואה עד שיהיו נבדלות מהם כתנאי המקום שהוא נבדל מהמתקומם‪ ,‬אלא‬
‫שהמקום והמתקומם עניין אחד להם לא נפרדו בטינוף ולכלוך‪.‬‬
‫אמנם המכוונים להעמיד הכוח הדברי מה נאמר בהם (יחזקאל מ"א) זה השולחן אשר‬
‫לפני ה'‪.‬‬
‫ומכל זה תבין כי לא על לחם הסעודות האלו לבד יחיה האדם השלם כי על כל מעשה‬
‫שלום וטוב אשר יצוהו השם יתברך ויתרצה בו יחיה‪ .‬כמו שאמר הנביא בפירוש (ישעיה‬
‫ג') אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו‪ .‬ועל זה הדרך נאמר (תהלים קכ"ח) יגיע‬
‫כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך‪ .‬ואמרו ז"ל (חולין מ"ד ב) אשריך בעה"ז וטוב לך לעה"ב‪.‬‬
‫והנה אם כן כבר נתבאר שאין משיחין שום שיחה וטענה על סעודה זו שממנה יוקח ראיה‬
‫על ביטול הנפש בביטולה אבל בהתמדת סעודות כאלו הן על ידי אכילה או זולתה תתעצם‬
‫הנפש ותתקיים קיום עצמי שא"א להבטל בהבטל המעשים הגשמיים והנה אם כן טענת‬
‫הסכלים על חולשת מציאות הנפש אינה טענה‪ .‬אמנם איוולתם איוולת במה שיעזבו‬
‫משלימות עצמם ונואשו מהצלחת נפשם לרדוף אחרי קנייני הממונות אשר לא יועילו ולא‬
‫יצילו כי תהו המה בלי ספק‪.‬‬

‫למנצח לבני קרח מזמור‬
‫וכבר גברה מחשבתי שעל הדרוש הזה בעצמו נתייסד מזמור מ"ט שהוא חמור מאוד‬
‫בעניינו כפי מה שיעוררו עליו המשוררים בתחילת דבריהם ובנראה ממנו יכוונו להוכיח אל‬
‫פני הכתות המחזיקות בזה העניין השני המפורסם להראות הפסדו ושבושו ושמו למשל‬
‫וחידה אל העניין הראשון המעולה והנעלם ממנו‪ .‬ולפי שעה שנמצא מדברי המפרשים ז"ל‬
‫עליו אינו מסכים עם מה שהועד בו מעומק העניינים הנרמזים באומרו פי ידבר חכמות וגו'‬
‫אטה למשל אזני וגו' והוא דבר שיגונה מאוד אפילו בכתב הדיוט כ"ש בדברים עמוקים‬
‫הנאמרים ברוח הקודש אשר כאלה‪ ,‬ראיתי לבארו הנה על שני אופני הכוונות שאמרנו כפי‬
‫אשר יורוני מן השמים כי מה שאומר אותו יהיה נאות כפי הדרוש שאנו בביאורו‪ .‬ולפירוש‬
‫המזמור גם כי דברי אלה לא ינעלו דלת בפני באי שעריו‪ .‬ואולי יהיה עזר מה לדפוק פתחיו‬
‫לבוא חדריו‪.‬‬
‫יאמר כי בהבנת כוונת המזמור הזה יוסיף כל משכיל אומץ נצח והוד לעמוד על שלמותו‪.‬‬
‫מוַּרַּ ‪:‬‬
‫חַּמַַּּז ַַּּ‬
‫ַּלַַּּבַּנַַּּיַּ‪ַּ -‬קַַּּרַּ ַַּּ ַַּּ‬
‫ַּצַּ ַּחַַּּ ַּ‬
‫ַּמַּנַּ ַּ‬
‫א לַּ ַּ‬
‫יַּח ַּלַּדַּ ‪:‬‬
‫ישַּ ַּבַַַּּּ ַַּּ‬
‫ַּינּוַּכַּלַּ‪ַּ ַּ-‬‬
‫יםַּהַּ ַּאַּזַַַַַּּּּּ ַּ‬
‫ַַּּ ַּכַּלַּ‪ַּ -‬הַּ ַּעַַּּּמַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּאתַּ‬
‫ַַּּ‪-‬זַּ ַּ‬
‫ב ַּשַּ ַּמַּעּו‬
‫‪363‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪364‬‬

‫ַַַּּּןַּ ‪:‬‬
‫ַַַּּּ ַּאַַּּבַּיו‬
‫ירַּו‬
‫דַּעַּ ַּשַַּּ ַּ‬
‫ַּחַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּ ַּ‬
‫םַּגַּםַּ‪ַּ-‬בַּנַַּּיַּ‪ַּ -‬אַַּּישַּי‬
‫ַּיַָּאדַּ ַַַּּּ‬
‫ג ַּגַּםַּ‪ַּ-‬בַּנַַַּּּ ַַּּ‬
‫בּונוַּתַּ ‪:‬‬
‫יַּתַּ ַַַַּּּּ‬
‫גּותַּלַַּּבַַַּּּ ַּ‬
‫ַַַּּּ ַּהַּ ַַּּ ַַַּּּ‬
‫ַּתַּו‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫רַּחַַּּכַּמו‬
‫ַּדַּ ַּבַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫ד ַּפַּיַּי‬
‫יד ַּתַּיַּ ‪:‬‬
‫ַּרַּחַַַַּּּּ‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫חַּבַּ ַּכַּנו‬
‫יַּאַַּּפַּ ַּתַּ ַַַּּּ‬
‫ַַַּּּנַַַּּּ ַּ‬
‫לַָּאז‬
‫הַּלַּ ַּמַּ ַּשַּ ַַּּ ַּ‬
‫ה ַּאַּ ַּטַּ ַַַּּּ‬
‫ַּסּובַַּּנַּיַּ ‪:‬‬
‫ַַַּּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַּּ ַּעַּ ַּקַּ ַּבַּיַּי‬
‫עַּעַּוַַּּןַּ‬
‫יַּרַּ ַַּּ ַּ‬
‫ימַַַַּּּּ‬
‫אַּבַַּּ ַּ‬
‫הַּאַַַּּּירַּ ַַַּּּ‬
‫ַּּמַּ ַַַּּּ‬
‫ו לַּ ַּ‬
‫ַַּּ ‪:‬‬
‫ַּתַּ ַּהַּלַַּּלּו‬
‫ַַַּּּ ַּ‬
‫ַּבַּעַּ ַּשַַּּרַּםַּי‬
‫ַּםַּּובַּרַּ ַַּּ ַּ‬
‫יםַּעַּלַּ‪ַּ -‬חַַּּילַּ ַַַַּּּּ‬
‫ַּטַּ ַּחַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ז ַּהַּבַּ ַּ‬
‫ַַַּּּ ‪:‬‬
‫ַּפַּרו‬
‫ןַּלַּאלוהיםַּכַַּּ‬
‫ַּתַַַּּּ‬
‫ישַֹּלאַּ‪-‬יַּ ַּ‬
‫הַּאַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּפַַּּּדַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫ח ָאחַֹּלא‪ַּ -‬פַּדַַּּהַּי‬
‫ַּלַּםַּ ‪:‬‬
‫עו ַּ‬
‫לַּל ַַּּ‬
‫ַַַּּּ ַּחַַּּדַּ ַַּּ ַַּּ‬
‫םַּו‬
‫ַּפַּ ַּשַּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫ַַַּּּןַּנ‬
‫רַּפַַּּדַּיו‬
‫ַּקַּ ַַַּּּ‬
‫ט ַּוַּיַַּּ‬
‫חתַּ ‪:‬‬
‫ש ַַּּ‬
‫הַּהַּ ַַּּ‬
‫ַּרַּ ַּאַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫חַֹּלאַּי‬
‫ַּצַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּדַּלַַּּנַּ ַּ‬
‫ַַּּ ַַּּ‬
‫יחַּיַּ‪-‬עו‬
‫י ַּוַַּּ ַּ‬
‫יםַּחַַּּילַַּּםַּ ‪:‬‬
‫ַּאַּ ַּחַַּּרַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫בּוַּלַּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּ ַּעַַּּזַּ ַַַּּּ‬
‫דּוַּו‬
‫ַּאבַּ ַּ‬
‫ַַַּּּ ַּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּבַּ ַּעַּרַּי‬
‫ילַּו‬
‫דַּכַַּּסַַּּ ַּ‬
‫ַּחַּ ַַַּּּ‬
‫ַַַַּּּּ ַּ‬
‫ַּמּותּוַּי‬
‫ַּמַַּּיםַַּּ יַּ ַַּּ‬
‫ַַּּ ַּחַּכַּ ַּ‬
‫ַּרַּ ַּאַּהַּ‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫יא ַּכַּיַּי‬
‫ַַַּּּתַּ ‪ַּ :‬‬
‫ַּיַּאַַּּדַּמו‬
‫םַּעַּלַַַּּּ ַּ‬
‫ַּתַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫אּוַּבַּ ַּשַּמו‬
‫ַּרַּקַַּּרַּ ַַַַּּּּ‬
‫ַַַּּּדַּ ַַַּּּ‬
‫ַּרַּו‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫םַּלַּדו‬
‫ַּםַּמַּ ַּשַַּּכַַּּנַּ ַּתַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּלַּ ַַַּּּ‬
‫ַַּּלַּעו‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫םַּבַּ ַּתַַּּימו‬
‫יב ַּקַַּּרַַּּבַּ ַַַּּּ‬
‫ַַּּ ‪:‬‬
‫ַּתַּנַּדַּמּו‬
‫ַַַּּּ‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫ַּבַּ ַּהַּמו‬
‫לַּכַַּּ‬
‫ַַַַּּּּ ַּמַּ ַּשַּ ַַּּ‬
‫יןַּנ‬
‫ַּלַּ ַּ‬
‫רַּבַּלַּ‪-‬יַַּּ‬
‫יקַּ ַַּּ ַּ‬
‫םַּבַַַּּּ‬
‫ָאדַּ ַַַּּּ‬
‫יגַַּּוַּ ַַּּ‬
‫צּוַּסַּלַַּּהַּ ‪:‬‬
‫ַּרַּ ַַַּּּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫יהַּםַּי‬
‫םַּבַַּּפַַּּ ַּ‬
‫יהַּ ַַַּּּ‬
‫ַאחַַּּרַַּּ ַּ‬
‫ַַּּ ַּ ַּ‬
‫ַַּּו‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫לַּלַַּּמו‬
‫ַּסַּ ַַּּ‬
‫ַַּּכַּ ַּ‬
‫ַּהַּדַּרַּ ַּכַּםַּ‬
‫יד זַּ ַַַַּּּּ‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫ַּקַּרַּ‬
‫יםַּלַַּּבַּ ַּ‬
‫ַּשַַּּרַַּּ ַַּּ‬
‫ַַַּּּ ַּ‬
‫ּדּוַּבַּםַּי‬
‫ַּרַּ ַַַּּּ ַּ‬
‫ַַַּּּיַַּּ‬
‫םַּו‬
‫ַּרַּ ַּעַּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫תּוַּמַּוַַּּתַּי‬
‫ַּלַּשַּ ַַַּּּ ַּ‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּאןַּלַּ ַּשַּאו‬
‫טו כַַּּצַּ ַַַַּּּּ‬
‫ַַַּּּ ‪:‬‬
‫ַּלַּלו‬
‫ַּלַּמַַּּזַּבַּ ַַּּ‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּתַּשַּאו‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ם]ַּלַַּּבַּלו‬
‫צּורַּ ַַַַּּּּ‬
‫ַַַַַּּּּּ ַַַּּּ‬
‫ם)ַּ[ו‬
‫צירַּ ַּ‬
‫ַַּּ ַַַּּּ‬
‫ַּ(ו‬
‫יַּסַּלַַּּהַּ ‪:‬‬
‫ַּקַּ ַּחַַּּנַַַּּּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫ַּלַּכַּיַּי‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּדַּשַּאו‬
‫יַּמַּיַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּפַּ ַּשַַַּּּ ַּ‬
‫ַּפַּּדַּהַּ‪-‬נַַּּ‬
‫טז ַּאְַּךַּ‪-‬אלוהיםַַּּיַַּּ‬
‫ַַַּּּ ‪:‬‬
‫ַּדַּבַַּּיתו‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫הַּכַּבו‬
‫ַּרַּ ַּבַּ ַַַּּּ‬
‫ישַּכַּיַּ‪-‬יַַּּ‬
‫רַּאַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּעַּ ַּשַּ ַַּּ ַּ‬
‫אַּכַּיַּ‪-‬יַּ ַּ‬
‫יז ַאל‪ַּ-‬תַַַּּּירַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּ ‪:‬‬
‫ַַַּּּדו‬
‫יוַּכַּבו‬
‫דַַּאחַַּּרַַַַּּּּ ַּ‬
‫ַּרַּ ַַּּ ַּ ַּ‬
‫ַּלַֹּלאַּ‪-‬יַַּּ‬
‫חַּהַּכַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּקַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּ‬
‫ַַַַּּּּי‬
‫ַַַּּּתו‬
‫יַֹּלאַּבַּמו‬
‫יח ַּכַַַּּּ ַּ ַַַּּּ‬
‫יבַּלְַַּּךַּ ‪:‬‬
‫יטַַּּ ַַּּ‬
‫ָךַּכַּיַּ‪ַּ -‬תַַּּ ַּ‬
‫ַּדַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּ‬
‫ַַַּּּיו‬
‫ְךַּו‬
‫ַּבַַּּרַּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּ ַּ‬
‫ַַּּבַּ ַּחַּיַַּּיוַּי‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫ַּפַּשו‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫יט ַּכַּיַּנ‬
‫ַַַּּּר ‪:‬‬
‫ַַּּ‪-‬או‬
‫ַּרַּאּו‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫חַֹּלאַּי‬
‫ַּצַּ ַַּּ ַּ‬
‫יוַּעַּדַּ‪-‬נַּ ַּ‬
‫ַּתַַַַּּּּ ַּ‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫ַּרַּאַּבו‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּאַּעַּדַּ‪ּ-‬דו‬
‫כ ַּתַּבַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַּּ ‪:‬‬
‫ַּתַּנַּדַּמּו‬
‫ַַַּּּ‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫ַּבַּ ַּהַּמו‬
‫לַּכַַּּ‬
‫ַַַַּּּּ ַּמַּ ַּשַּ ַַּּ‬
‫יןַּנ‬
‫ַּבַּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫ַַַּּּ ַֹּלאַּי‬
‫רַּו‬
‫יקַּ ַּ‬
‫םַּבַַַּּּ‬
‫ָאדַּ ַַַּּּ‬
‫כא ַַּּ‬
‫[פירוש המזמור]‬
‫שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד כי מה שידבר על דרך הפרסום הנה הוא‬
‫מועיל לכולם‪ .‬ואולי אמר חלד מעניין חלודה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא פ' כי תבא)‬
‫על ממתים מחלד (תהלים י"ז)‪ .‬והכוונה שיסירו חלודת הטפשות‪ .‬גם בני אדם וגו' כתנאי‬
‫כל דבור שלם שיקבלו תועלת כל השומעים איש כפי כחו ובדברי חכמינו ז"ל (שוח"ט‬
‫תהלים מ"ט) עשיר בתורה ואביון בתורה‪ .‬פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות ייעד כי מה‬
‫שידבר בפיו יהיו דברי חכמה ומוסר מפורסמים‪ .‬אמנם בהגות לבו ותוכיותו ימצאו תבונות‬
‫נסתרות והוא הבנת דבר מתוך דבר כעניין המשל והנמשל‪ .‬אטה למשל אזני וגו' אמר זה‬
‫לפי שהעניין המפורסם בו אמרו בדרך משל במה ששם קצת דברי המזמור משל לקצתם‬
‫והכל יחד שמו לחידה לעניין השני היותר נעלם‪ .‬והנה על העניין האחד אמר אטה למשל‬
‫אזני‪ .‬ועל השני אפתח בכנור חידתי‪ .‬ואחר שהקדים עניני השיר ומדרגתו התחיל בדרוש‬
‫ואמר למה אירא בימי רע וגו' אמר שהכוונה אשר הניעתהו היא לעורר לבות בני אדם‬
‫ולגלות את אזנם שכל הרע המגיע אל המין האנושי במה שלא יגיע אחד מאלף אל כוונת‬
‫‪364‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪365‬‬

‫תכליתם הוא נמשך אל רוע בחירתם‪ .‬והוא אומרו בדרך שאלה למה אירא בימי הרעה‬
‫והוא זמן כליון הגוף והפסדו שהנפש והבשר יחדו יסופו כמו שחשבו האנשים הפתאים‪.‬‬
‫והשיב עון עקבי יסובני‪ .‬כלומר אנכי סבותי לי את כל הרעה הזאת כי נרדפתי מעצמי‬
‫והושגתי‪ .‬ואם כן איפא מי ירחם עלי‪.‬‬
‫הבוטחים על חילם וברב עשרם יתהללו‪ .‬פתח להם בעניין השני שאמרנו שהוא‬
‫המפורסם שבסכליות‪ ,‬והוא שום בקשת הממונות ודרישתם הדבר היותר מעולה שימצא‬
‫באדם‪ .‬ובדבר עם העשירים הבוטחים על חילם ומתהללים ברוב עושרם להיותו הטוב‬
‫העליון בעיניהם‪ ,‬יאמר‪ :‬אליכם עשירי עם אקרא היום‪ ,‬אגלה חרפות האדון הזה אשר‬
‫אתם מבקשים‪ .‬כי מלבד מה שהוא נודע וניכר לעין החכמים שהוא עניין פחות וחיצוני‬
‫מהמבוקש‪ ,‬יתבאר פחיתותו מן הדרך אשר אתם משתמשים בו אצל הזולת או אצל‬
‫עצמכם‪ ,‬עד שתחייבו להודות שימצא לאדם עניין יותר משובח שהוא יהיה התכלית‬
‫המבוקש‪.‬‬
‫והעיון הראשון יתבאר בפנים הראשונים מהמזמור‪ .‬והשני בפנים השניים‪.‬‬
‫ובקטון מומיו החל ואומר אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלוהים כפרו ויקר פדיון נפשם‬
‫וגו'‪ .‬ירצה לא די שלא יועיל הון ביום עברה למלט בעליו מיום מיתה‪ ,‬אלא שימציא לו עוד‬
‫חולי רע מצד רוע ההנהגה ברוע בחירת הבעלים בהשתמש ממנו‪ .‬וזה כי איש מה כי‬
‫יראה את אחיו ביום אידו‪ ,‬יום שבות זדים גופו‪ ,‬ועבדוהו וענו אותו‪ ,‬וכבר יאותו לשלח אותו‬
‫חפשי במעט מהממון אשר ביד אחיהו איש‪ .‬ותגדל אהבתו עם ממונו על אהבתו עם אחיו‬
‫וחמלתו עליו על חמלתו‪ ,‬עד שיניחנו בצרתו ופדה לא יפדה אותו ולא יתן בעדו אפילו כופר‬
‫נפש המושת בתורה האלוהית להנתן בפלילים‪ .‬ואם מעט הוא‪ ,‬כ"ש שאם היה יקר פדיון‬
‫נפשם כפי שוויו ממש‪ ,‬יחדל מן הפדיון ולא יתן לא היום ולא לעולם‪.‬‬
‫ויחי עוד לנצח וגו' ירצה ולא תאמר שיעשה כן לפחדתו כי ביום פדות אותו ימות מיד או‬
‫קרוב לו ונמצא מאבד ממונו בלי הועיל שאף אם ידע בו שיחיה עוד לנצח ולא יראה השחת‬
‫לא יפר אהבתו אשר עם ממונו ולא יוסיף‪ .‬ולא יתן את כל מאומה בעדו‪ .‬כי יראה חכמים‬
‫ימותו וגו'‪ ,‬קרבם בתימו וגו'‪ ,‬אמר כי הסיבה המביאה לו לידי עיוורון היא כי יראה חכמים‬
‫ימותו בעניין אחד עם הכסיל והבער‪ .‬ומאלו ואלו לא יראה שיישאר דבר אחרי מותם רק‬
‫מה שיותר מעיזבון חילם וממונם ביד הקונה אותו לדורותיו‪ .‬והקברים אשר הם בקרבם‬
‫הם בתימו לעולם‪ .‬ירצה שלזמן ארוך אומרים זה קבורת פלוני העשיר ומשכנותיו אשר‬
‫ישכנו בהם בעוד בחיים יקראו על שמם לדור ודור מה שלא ירצה זה הזיכרון והשארית‬
‫מחכמתם ומשאר השלימות‪.‬‬
‫ואדם ביקר בל ילין וגו' גזר אומר כי אדם אשר כזה שיש לו יקר העושר והנכסים ולא ילין‬
‫בו להשתמש ממנו כשיבא צורך גדול אשר כזה שזכר מפדיון האח הוא מפורסם אפילו‬

‫‪365‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪366‬‬

‫להמון שהוא דומה לבהמות הנושאות בר ולחם ומזון על כתפיהם ואין ברשותם לאכול‬
‫מהם ומתו ברעב‪ .‬ואמר נדמו כי הוא והם נדמו דמיון גמור לא כעניין המשל לבד‪.‬‬
‫ואחר שהראה הגנאי הגדול הזה על זה האופן זכר גנאי עצום ונפלא ממנו אשר אליו‬
‫הייתה כוונתו באלו הפנים הראשונים‪ .‬וכבר שם הגנאי הראשון למשל או ערך אל השני‪.‬‬
‫אלא שהגנאי הוא יותר מבואר בנמשל ממה שהוא מבואר במשל הפך המנהג בכמו אלו‬
‫העניינים‪ .‬אמנם כיון לבוא אליו באופן זה להפליג‪.‬‬
‫ואמר זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה‪ .‬ירצה דרך הכסילות המפורסם‬
‫אשר להם לחבב ממונם וליקרו על פני אחיהם זה דרכם כסל למו בעצמם ממש כי לא‬
‫יוציאו אותו בשום פנים לפדות את נפשם מיד שאול כמו שחויב לאנשים השלמים הקונים‬
‫עולמם ועם היות שאחריהם בפיהם ירצו סלה כי תמיד תמצאם אומרים בפיהם שירצו‬
‫בחיי העולם הבא ויבינו לאחריתם‪ .‬אמנם יתרון אהבתם עם ממונם על הכל היא‪ .‬או‬
‫שירצה והראוי להיות להם אחריהם בפיהם ירצו אותו סלה‪ .‬כלומר שלא נשאר להם מכל‬
‫עמלם רק מה שראו אותו להיות אוכל לפיהם ובזה כצאן לשאול שתו מות ירעם וגו'‪ .‬ירצה‬
‫שבזה העניין שתו עצמם כצאן טבחה אשר המות הוא הרועה אותם במה שינהגום‬
‫במרעה דשן ושמן וירעום בכר נרחב כדי שתהיינה בריאות וטובות ליום מיתה ולא נשאר‬
‫אחריהם כלום רק מה שנהנים הבעלים מדמי בשרם ומעורן ומצמרן כן אלו הפתאים לא‬
‫נשאר אחריהם מעצמיותם כלום ולא ישלטו ליהנות מכל נכסיהם אשר עמלו בהם להטיב‬
‫את נפשם וירדו בם ישרים לבקר עד צאת נפשם על דרך יכין וצדיק ילבש (איוב כ"ז)‬
‫שהפתאים הללו האלוהים אשר עשאם הסגירם וצורם אשר מכרם לגלות אותם השאול‬
‫ולאבדם מזבול לו‪.‬‬
‫אך אלוהים יפדה וגו'‪ .‬ירצה רחמנא ליצלן מדעת האנשים החטאים האלה בנפשותם‬
‫הרודפים אחר אלו הקניינים הפחותים אשר לא יועילו ולא יצילו אך אני אשוב מרדוף‬
‫אחריהם להשיג המעשים אשר בהם יפדה אלוהים נפשי מיד שאול כי יקחני השאול להיות‬
‫לו נפש לשלל סלה כנפשם‪.‬‬
‫אל תירא כי יעשיר וגו' כי לא במותו יקח וגו' אחר שגינה פתיות האנשים האלה על זה‬
‫האופן הסב דברו עם האיש המסתפק אצל הממונות‪ .‬ואמר אתה האיש אשר הסתפקת‬
‫באספך די ספקך מהממון ונשאת בעולמך זה עול גאות העשיר וזדונו וחרפת חנופת‬
‫הארץ אותו כי רב כבודו אל תירא שיהיה כן לעולם הבא הארוך והטוב אלא כמו שתראה‬
‫בעיניך שלא במותו יקח את כל מאומה בידו כן לא ירד אחריו כבודו כי אין שם משווא פנים‬
‫אל העשיר בעשרו כלל‪ .‬כי נפשו בחייו יברך וגו' והטעם כי זה האוכל נפשו בחייו קלל ולא‬
‫נשא ברכה במעשה הצדקה ומעשים טובים והוא ישא את עונו ואז הוא וחבריו הרשעים‬
‫כמוהו יודוך כי תטיב לך לעצמך כל ימי חייך במה שיראו שם ויכירו בין טוב לרשע ובין‬
‫‪366‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪367‬‬

‫עובד אלוהים לאשר לא עבדו‪ .‬תבא עד דור אבותיו וכו' ירצה לא יקרה לו כאשר יקרה‬
‫לאיש השלם אשר נאמר בו (בראשית ט"ו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום‪ ,‬וכמו שאמר‬
‫ושכבתי עם אבותי ו גו' אך תבא עד דור אבותיו ועמו אשר עמהם יאסף ותראה כי הוא והם‬
‫לנצח לא יראו אור‪.‬‬
‫אדם ביקר ולא יבין וכו' ירצה ויתר שהיה הסכלות הראשון מגונה מאוד מהיות לו יקר‬
‫עושר ונכסים ולא ילין על אבוסם אפילו לצורך אחיו אשר כנפשו‪ .‬ולזה נמשל כבהמה‬
‫הנושאת משאת המזון ולא נהנית ממנו‪ .‬עוד מגונה מאוד זה האחרון אשר נתן לו מאת‬
‫האלוהים יקר השכל לדרוש הטוב לעצמו ולא יבין לאשורו כי באמת נמשל כבהמות אשר‬
‫נדמו מבלי הדעת ובמותם אין להם עוד אחרית ותקוה‪.‬‬
‫זהו שיעור מה שרצהו המשורר בחצוני ממאמריו אלה‪ ,‬אשר יכוין בהם אל הכתות‬
‫ההמוניות גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון‪ .‬כי יש ויש בדבריו אלה מוסר השכל‬
‫לכל‪ ,‬תוכחה לעשירים המנוולים עצמם אצל ממונם‪ .‬עצה לאביונים שלא יסמכו עליהם‬
‫בשעת דחקם‪ .‬גלוי דעת את העם שעל הרוב המרבים בעושר וכבוד ימעטו במעלות עצמם‬
‫והממעיטים בהם מרבים בכבודם וכבוד קונם‪.‬‬
‫אמנם מה שכיוונו על דרך החידה לדבר בו עם החכמים הוא ‪-‬‬
‫העניין הראשון אשר אליו הייתה כוונתנו בראשונה להודיע שיבוש הסכלים המבזים צלמם‬
‫לבלתי שאר לנפשם שום תקוה ואחרית אחרי מספר ימי אכלם ושתותם ואחרי כלות גופם‬
‫ושארם‪ .‬ולהראות להם כי עם שכיליון הגוף הוא מהכרח החומר ומחיוב רוע התחלותיו‪,‬‬
‫ושלא יספיק כל הון להחליף ולהמיר הניתך ממנו יום יום כי אם טוב ברע כמו שאמרנו‬
‫שאין לגזור כן על הנפש המשכלת בשום עניין‪.‬‬
‫ולפי זה יתבארו דבריו על זה האופן למה אירא בימי רע כו' אמר מה היא הסיבה אשר‬
‫אליה אירא בימי הרעה שהוא יום מיתת הגוף והנפש האנושית גם היא חשבה להישבר כי‬
‫עוון עקבי יסובני והוא חסרונות התחלתו ופחיתות היולאניותו כי מהכרחיותם מזורה‬
‫הרשת מיום היוולדו וכמו שאמר (שם ג') ואתה תשופנו עקב כי הוא הנושך עקב כל מרכב‬
‫מבלי שום המלט‪ .‬כי גם הבוטחים על חילם וברוב עושרם‪ ,‬וחושבים שבו יוכלו לעמוד על‬
‫נפשם כי תשיג ידם המאכלים הטובים והבריאים והמסעדים החזקים והמרקחים הלביים‬
‫המאריכים ימיהם ושניהם בנעימים‪ ,‬לסוף לא יועיל ממונם ורוב הונם לפדות את עצמם‬
‫באותו הלחות ההווה והמתחדש בלקיחות ההמה עד שיהיה שווה למה שנתך ממנו ממש‬
‫כמו שכתבנו ממשל היין המהופך‪.‬‬
‫אבל אותו המתחדש הוא באחיו הקרוב אליו‪ ,‬אשר אמרנו במשל כי אח לא פדה יפדה‬
‫איש‪ .‬ובכל יום ויום מתמעטת הקורבה ומתרחקת האחווה‪ ,‬עד שנעשה נוכרי לגמרי‪ ,‬והוא‬
‫עניין המיות ההכרחי‪ .‬והוא אומרו לא ייתן לאלוהים כופרו כלומר שלא ישית כופר ותמורה‬
‫אל הכוח ההוא הניתן מאת האלוהים בתחילת הבריאה כי הפדיון ההוא יקר עד מאוד ואי‬
‫‪367‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪368‬‬

‫אפשר לשום אדם להמציאו‪ .‬וחדל לעולם ירצה כי לעולם הוא הולך וחסר ונגרע מערכו‬
‫ושלמותיו עד שיתבטל לגמרי‪ .‬ואיך אפשר שיחיה עוד לנצח ולא יראה עוד השחת‪.‬‬
‫ואמר שהגזירה הזאת אינה נמשכת לעצלת האדם והתרשלותו‪ .‬ולא לקיצור ידיעתו כי‬
‫יראה הרואה חכמים גדולים יודעי נפלאות בסודות הטבע יחד ככסיל ובער יאבדו ואין אחד‬
‫מהם שלטון ביום המוות ועזבו כוחם וחילם לאחרים‪ ,‬כי לא יוכלו להשאירו בידם‪ .‬כי קרבם‬
‫וכרעם וכלי גופותם הפחותי היו למו לבית עולמם ומשכנותם לדור ודור‪ .‬הוא לבד מה‬
‫שיקראו בשמותם עלי אדמות מידת ימים‪.‬‬
‫והרי הוא מבואר שהאדם אשר כן לו מהיקר והשלמות בתמונתם זו הגופיית ובתיקון כל‬
‫כלי עבודתם מכל שאר הנמצאים השפלים‪ ,‬ולא ילין בו אחרי בואו אל בית עולמו ואחרי‬
‫שכב אל אבותיו‪ ,‬הוא נמשל כבהמות נדמו‪ .‬ואי זו היא החיבה היתירה הנודעת לאדם‬
‫הנברא בצלם אלוהים כמו שיחייב השכל באמת זה אשר יחייב תכלית החיוב שהמעלה‬
‫העיקרית בשלמות הנפש ונצחיותה‪ .‬כי על זה אמרו חז"ל (ברכות י' א) נסתכל ביום‬
‫המיתה ואמר שירה שנאמר ה' אלוהי גדלת מאוד כמו שכתבנו בשער ו' וגם בשער כ"ב‬
‫אצל ותשחק ליום אחרון דברנו בזה מה שיאות‪.‬‬
‫זה דרכם המחויב לגופותם מהכרח התחלותיו‪ ,‬היה כסל למו‪ .‬כלומר‪ ,‬ליחס אותו לעצמם‬
‫ממש ולנפשם במה שהיא צורתם המיוחדת‪ ,‬כי בחשבם כי כאשר תם זמן הסעודה יחד‬
‫ושוב אינן סומכין על שולחן אחד‪ ,‬כי כאשר מות זה כן מות זה‪ ,‬ולו חכמו ישכילו מהות‬
‫עצמם כפי מה שהאירה התורה האלוהית עינינו וכפי מה שיחייב השכל כנזכר‪ ,‬יבינו‬
‫לאחריתם וידעו כי אין קיום צורתם העצמית תלויה באלו העניינים החומריים כדרך‬
‫הגופים‪ ,‬רק בעיונים מחשביים דקים שכליים אשר לא יפסקו לעולם‪ .‬כמו שאמרנו בסעודה‬
‫של מצוה אדרבא‪ ,‬כל עוד שמזקינים כוח גבורת החכמה נתוספת בהם‪.‬‬
‫[הרצון להישארות הנפש עדות לאמת הבורא]‬
‫ויש להיפלא מדעתם זה הנפסד עם מה שימצא להם תמיד בפיהם גודל הרצון והחפץ‬
‫להישארות אשר אחריהם אשר הוא ראיה גדולה לאמיתתו כי לא לחנם נמצאה תשוקה‬
‫זאת רק כשתוציא הדבר לפועל ככל התשוקות הנמצאות בכל בעלי חיים המוציאות‬
‫תכליתם לפועל ברצון וחכמת בוראם‪ .‬והנה הם עם דעתם זה האבד שמים עצמן כצאן‬
‫טבחה אשר ברדתם שאול המוות ירעם בשבט ברזל וככלי יוצר ינפצם והיסודות הפשוטים‬
‫אשר הם ישרים במעשיהם ותנועותיהם הם הרודים בהם במה שישובו כל חלקיו איש אל‬
‫יסודו ואל משפחתו תחת אשר היה מטבע מדרגתם לרדות ולמשול ממשלת מעלה‬
‫ורוממות בכל הנמצאים השפלים בעלי התנועה הרצונית וצורתם תלך לחרפות ודראון‬
‫עולם או שיאמר וכאור בקר יזרח שמש צדקה ומרפא לישרים ואותם שצורתם מבלה‬
‫השאול ואין השאול מבלה אותם מפני היותם מזבול לו ירדו באנשים החטאים האלה על‬
‫‪368‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪369‬‬

‫דרך שאמר (מלאכי ג') ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם ביום אשר אני‬
‫עושה אמר ה' צבאות‪ .‬אך אלוהים יפדה נפשי מיד שאול זה כי יקחני לעצמו וילמדני דעת‬
‫ודרך תבונות לצאת מרשת סכלות האנשים האלה ומהתפשט בפח יוקשם והם הבלתי‬
‫רואים שום מציאות לעצמן בלתי אם גויתם בטעות זה הדרך השני ושרותם והשתעבדם‬
‫כל ימי צבאם‪ ,‬לפי הדרך הראשון‪.‬‬
‫ויורני ויאמר לי‪ :‬אתה לא כן נתן לך ה' אלוהיך עול מלכותם על צואריך‪ ,‬אבל הגוף וכל‬
‫קנייניו הנם לך לעבדים ומשרתים לפניך‪ ,‬ואתה מושל בהם לעשות בהם כרצונך‪ ,‬ולא‬
‫תירא מפחד הסכלים האומרים כי כאשר יעשיר איש וכי ירבה כבוד ביתו‪ ,‬כי לא במותו‬
‫יקח הכל ולא ירד אחריו כבודו‪ ,‬כמ"ש ועזבו לאחרים חילם‪ .‬אשר מזה היו מבררים‬
‫שהאדם עבד למו‪ ,‬כי ודאי בהוציאו ממונו בימי חדלו על פי הישרת התורה והשכל‪ ,‬פרי‬
‫הכל ותבואתו יי קח בידו‪ .‬ובלכתו אל בית עולמו הנה אתו שכרו והוא ילונו ולפני מלכים‬
‫ינחנו ועם נסיכים יושיבהו וכיסא כבוד ינחילהו‪ .‬כי איש כזה ברך נפשו בחייו בהשתמש‬
‫בכל כחותיו הגופים ובכל מאדיות ממונו לשימוש נפשו המשכלת‪ ,‬ולא זז ידו מתוך ידו‪.‬‬
‫וכבר יושלם זה העניין יפה במשל נאות מאוד בפרשת ראה אנכי שער צ"ג ב"ה‪.‬‬
‫ואחר שהודעתיך זה אשאלך אם יודוך כי תטיב לך בעוצם השתדלותך אשר בו תלוי‬
‫שלמותך זה כי האיש אשר איננו שומע תבוא עד דור אבותיו אשר אליהם יאסף ככלות‬
‫ימיהם ותראה כי עד נצח לא יראו אור ואם כן האם יש להחזיק לך טובה בהעלותך את‬
‫הנרות אל מול פניך בהם תזכה לאור באור ה' בארצות החיים‪.‬‬
‫וחתם המאמר כי כמו שכבר גזר שהאדם שלא ילין אחרי מותו מאותו היקר הנתון לו‬
‫לשלמות ראשון נמשל לבהמות נדמו‪ ,‬כן האדם אשר יקר תפארת השלימות האחרון הזה‬
‫בכוחו‪ ,‬ולא יתבונן אליו וישתדל להשגתו בכבוד‪ ,‬שלא יחיה עוד אחרי נפלו ובעולם שאין בו‬
‫לא אכילה ולא שתיה אין לו תקומה בו באמת חשב תועה על עושהו אשר הפליא‬
‫במלאכתו ממלאכת כל שאר הבעלי חיים עם היותם שווים בתכליתם לפי דעתו‪ ,‬וחלילה‬
‫ליוצר בראשית מעשות זאת‪.‬‬
‫והנה כלל מה שיקיפהו זה המזמור כפשוטו ומשלו וחידתו‪ ,‬הוא מה שאמרנוהו ראשונה‬
‫מכוונת החכם בעל המאמר‪ ,‬שזכרנו בשני דיבוריו‪ :‬אין משיחין בסעודה וכו' יעקב אבינו לא‬
‫מת וכו'‪ .‬וכפי מה שביארנו עניינו וטעמו והוא עניין נאות מאוד מצד עצמו‪ .‬אמנם לא יספיק‬
‫להיות הוא לבדו הנרצה אל בעל המאמר‪ ,‬מפני שעדיין יש לדקדק בו ולספק ארבעה‬
‫ספקות‪.‬‬

‫‪369‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪370‬‬

‫[ארבע ספקות במזמור]‬
‫א‪ .‬שלא נתחוור יפה למה אמר יעקב אבינו לא מת ומאי קארי לה דפשיטא שכל הצדיקים‬
‫במיתתן קרויין חיים (ברכות י"ח א)‪.‬‬
‫ב‪ .‬כי על כל פנים היה לו לומר ישראל אבינו לא מת כי הוא השם הראוי ליחס אל העצם‬
‫הנאצל הנשאר אחת המות‪ .‬וגם הכתוב שהביא מזכיר אותו דכתיב (ירמיה ל') אל תירא‬
‫עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל‪.‬‬
‫ג‪ .‬אמאי הקשה המקשה ממאי דספדו ספדיא וכו' והלא מקרא מלא הוא ויראו אחי יוסף כי‬
‫מת אביהם גם הוא עצמו אמר הנה אנכי מת ויוסף צוה שיאמרו כן לפרעה הנה אנכי מת‬
‫בקברי וכו'‪.‬‬
‫ד‪ .‬מה טעם המשיב מקרא אני דורש כי לא נתבררה הראיה‪ .‬וגם מה שפרש"י ז"ל שהוא‬
‫עדיין בגוף ונפש ומאי דחנטו חנטיא וכו' אינו אלא שנדמה להם שמת ואינו כן הוא זר מאד‪.‬‬
‫אם מפני הכרחיות המיתה הגופיית אשר אין המלט ממנה מעטיו של נחש כמו שיבא‪ .‬אם‬
‫מפני הפעולות ההמה אשר אין דרך הכתוב לזכרן על האופן ההוא כשלא היו רק בדרך‬
‫דמיון‪.‬‬
‫ואולם מה שאחשוב שהייתה עיקר כוונתו בזה הוא לפסוק ולגמור דין בספק אחד‬
‫שנסתפק בדרוש הזה הנפלא שזה תוארו‪.‬‬
‫[האם הנפש תדבק בגוף או בעולם הנבדל?]‬
‫אחר שהנפש ההיולאנית בתחילת עניינה הוא כעניין הכנה והתחלה אל האצילות ההוא‬
‫הנבדל המתעצם בו כמו שכתבנו ראשונה‪ ,‬מי יתן ונדע אם ההכנה ההיא תדבק עם הגוף‬
‫בהפסדו כאשר נתהוותה עמו ונתקיימה באמנה אתו‪ ,‬או אם תתדבק אצל העולם הנבדל‬
‫אשר נתעצמה בו‪ .‬וזה שאם נניח שתתדבק בעצם הנבדל ירצה שיתהפך הדבר ההוא‬
‫מהיותו היולאני אל עצם נבדל רוחני‪ ,‬והוא פלא‪.‬‬
‫אמנם אם יונח שתתבטל‪ ,‬הנה באמת ייחלש מציאות השארות הנפש ההיא הנקנית משני‬
‫פנים‪:‬‬
‫האחד כי איך יתכן שיישאר העצם ההוא המתעצם מזולת הדבר אשר הנחנו שנתעצם בו‪.‬‬
‫והשני שכבר יהיה העניין הנשאר דבר אחר זולתי זה האיש הרמוז‪ ,‬מאחר שלא יהיה הוא‬
‫ולא דבר ממנו‪.‬‬
‫[כוחות שלמות האדם ידבקו בעצם הנבדל ויישארו עמו קיים נצחי]‬
‫והנה אחר שהיה זה בלתי אפשר כלל בחוק זה הדרוש‪ .‬חויב אם כן אמות העניין הראשון‬
‫והוא שהכוח ההוא ידבק בעצם הנבדל וישאר עמו קיים נצחי‪ .‬כי הכוח הזה על זה‬
‫האופן אינו דבר מורגש חומרי שיהיה נמנע זה ההתעצמות בו‪ ,‬כמו שנתבאר עניינו היטב‬
‫‪370‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪371‬‬

‫בשער ההוא הו' שזכרנו‪ ,‬שם בארנו השלוש מדרגות אשר בהנה יעלה האדם‪ :‬אשר‬
‫הראשונה מהם היא היותה על זה הכוח‪ .‬ומשם יעלה אל התיכונה והוא השכל הקרוי אצל‬
‫החוקרים הנקנה‪ .‬וממנו אל השלישית אשר קראוהו שכל נאצל‪ .‬אשר אצלם ימצאו כל‬
‫שלמויות האדם לפי מדרגותיהם‪ ,‬והנה כולם מתעצמים יחד בחייהם ובמותם לא נפרדו‬
‫כלל‪.‬‬
‫ובמדרש הנעלם (זוהר פ' אחרי) מה שיספיק להאיר עיני החכמים בדרוש הזה הנפלא‪:‬‬
‫תאנא והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלוהיך (ש"א כ"ה) נשמת‬
‫אדוני מיבעי ליה אלא כמה דאמרן זכאה חולקהון דצדיקיא דכלא אתקשר דא בדא‬
‫נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בהקב"ה אשתכח דנפש צרורה בצרור החיים‪.‬‬
‫ראה כמה הפליגו להראות עניין החקירה הזאת ואמות המשפט עליה אחר שלא נעלם‬
‫ממנו כי השמות האלו אשר הזכירום מנפש רוח ונשמה הם עצמם המדרגות עצמן‬
‫שזכרנום הנה כמו שביארנו שם‪ .‬וזאת היא עצמה כוונת החכם במאמר הזה שהיינו עליו‪,‬‬
‫באומרו יעקב אבינו לא מת‪ ,‬לפסוק ולומר שהשלמות הזה הראשון המכונה אצלם בנפש‬
‫הוא נשאר בלי ספק‪ ,‬ואין משיחין ואין טוענין עליו מטענת הסעודה‪ ,‬לומר שהוא היה ממש‬
‫מן הכוחות הסועדים‪ .‬ואיך יישאר אחר שתעקר השולחן מלפניהם‪ ,‬שאין טענה זו טענה‪,‬‬
‫כי יספיק ההתעצמות ההוא להפרידו מההיולאניות ההוא‪ ,‬וליקח אותו אליו‪ .‬ולמה שהיה‬
‫העניין ביעקב אבינו על זה האופן ממש‪ .‬רצוני שכבר היו לו שלשה שמות כנגד שלשה‬
‫נפשות אלו‪ ,‬תלה הדבר הנכבד הזה בו‪.‬‬
‫וזה כי הוא נקרא יעקב בבחינת השלמות הראשון הנקרא אצלם נפש‪ .‬ישראל אל שלמותו‬
‫השני המתעצם כן הנקרא אצלם רוח‪ .‬והשלישי מה שאמרו ז"ל (ב"ר פ' ע"ט) שנקרא אל‬
‫שנאמר (בראשית ל"ג) ויקרא לו אל אלוהי ישראל והוא כנגד השלמות האחרון הנקרא‬
‫אצלם נשמה שהזוכים בו הנם מועטים‪ .‬ולזה אמר בחכמה עצומה יעקב אבינו לא מת‬
‫לומר כי זאת הנפש ההיולאנית אינה מתה בצדיקים אבל שהיא מתעצמת עם השכלים‬
‫המתעצמים עמה ונשארת עמהם‪.‬‬
‫והוא מה שדרשו היטב מהמקרא ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי שם‬
‫הבטיח לו בשני שמותיו אלה המורים על שני אלו העניינים האפשרים להמצא בהרבה‬
‫מהאנשים‪ .‬יאמר שימצאו שניהם חיים וקיימים ונשארים לעולם‪ .‬וכמו שאמרו (ברכות י"ג‬
‫א) לא שייעקר יעקב ממקומו‪ .‬אלא שיהא ישראל עיקר ויעקב טפלה לו‪ .‬והעיקר והטפל‬
‫אינם זזים זה מזה לעולם‪ .‬ובשני שמות אלו הקישו לזרעו לומר מה זרעו בחיים אף הוא‬
‫בחיים‪ .‬ועניין ההקשה הזאת וכוח לימודה הוא זה שאם יאמר הכתוב כי הנני מושיעך‬
‫מרחוק ומארץ שבייך‪ ,‬אז יובן ראש הכתוב האומר אל תירא עבדי יעקב וכו' עד סופו כולו‬
‫על הזרע ככל המון הכתובים על זה האופן‪ ,‬עכשיו שחלק ואמר הנני מושיעך מרחוק ואת‬
‫‪371‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪372‬‬

‫זרעך מארץ שבים‪ .‬יראה שהוא עצמו נזכר ונפקד בישועה זו מלבד זרעו‪ .‬ויראה שהוא אז‬
‫בחיים בשמותיו אלו הנזכרים שם כמו שזרעו הנושע הם באלו החיים‪.‬‬
‫ודוגמת כל זה ממש בספור אומרו אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אותי‪ .‬ויאמר‬
‫אלי וכו'‪ .‬ועתה שני בניך וכו' כמו שנבאר שם ב"ה‪ .‬והנה מפני ששמע השומע והבין כוונתו‬
‫הקשה עליו בכדי אמאי ספדו ספדיא וחנטו חנטיא כלומר אם כדבריך כן הוא שהצורה‬
‫ההיולאנית הזאת היא נקשרת ו נשארה עם הנאצלת למה יבכו למת וינודו לו מאחר שלא‬
‫נעדר ממנו האישיות עצמו אשר הוא עליו‪ ,‬מזמור שיר מיבעי ליה‪ .‬והיה ראוי שימצא רושם‬
‫אמיתת זה העניין בפרסום המנהג אבל צערם והספדם יורה שכבר אבד ממנו דבר‬
‫מעצמיותו עליו ראוי להספיד ולהתאונן‪ .‬וכבר תקבל החכמה מופתים כאלה בקצת‬
‫הדרושים כמו שכתב החוקר פ' י"ד מאמר ז' מהמידות‪ .‬אמר כי הדבר המפורסם אשר‬
‫יפרסמו אותו עמים רבים פעמים רבות לא יאבד מכלי‪ .‬והוא טעם מה שהקפיד שאול על‬
‫המחוללות הכה שאול באלפיו וכו' (ש"א י"ח)‪ .‬והזכיר חנטו חנטיא וקברו קבריא כי הכל‬
‫הוא ממין האבל וההספד המיוחס אל הקוברים‪ .‬והשיב מקרא אני דורש‪ ,‬שנאמר ואתה אל‬
‫תירא וכו'‪ .‬שהיא תשובה ניצחת לפי העניין כמו שאמרנו‪ .‬וכדאי הוא המקרא הזה לבטל‬
‫הדעת הלקוח מהמנהג והפרסום אשר בכל ההמון כי לא מחכמה עשו‪ .‬רק אם היה על‬
‫דרך בנו לאובדים ולא לאבדה (מו"ק כ"ה ב) או שהבשר עליהם יכאב כמו שאמר (ברכות‬
‫ה' ב) על שופרך קא בכינא וכו'‪ .‬וזה דמיון ורעות רוח‪.‬‬
‫ולזה עניין אפשר שכיון רש"י ז"ל באומרו ומאי דחנטו חנטיא וספדו ספדיא‪ ,‬אינו אלא‬
‫שנדמה להם שמת ואינו כן‪ .‬כי על דרך האמת אין לבכותו ולסופדו אחר שלא מת‪ .‬אמנם‬
‫אמר על עצמו הנה אנכי מת ואלוהים פקד יפקד וכו'‪ .‬ונאמר ויראו אחי יוסף כי מת אביהם‪,‬‬
‫לפי שגוויעת הגוף היא הכרחית אף לקדושים אשר בארץ המה לאותו הכרח טבעי‬
‫שכתבנו בפירוש המזמור‪ ,‬אשר משם ייפרד והיה לד' ראשים‪ ,‬אשר יראה רמזום חכמינו‬
‫ז"ל באומרם (סוכה כ"ט א) על ד' דברים חמה לוקה וכו'‪ .‬וזה כי באומרם חמה לוקה או‬
‫מאורות לוקין (שם) כוונו אל אסיפת המאורות הגדולים‪ ,‬המה השלמים אשר מעולם אנשי‬
‫השם כאומרו (יומא ל"ח ב) וזרח השמש ובא השמש וכו'‪ .‬עד שלא כבתה שמשו של עלי‬
‫זרח שמשו של שמואל ונאמר (דניאל י"ב) ומצדיקי הרבים ככוכבים‪.‬‬
‫ורמזו (סוכה שם) אל הסיבות אשר מהנה תתחייב המיתה על כל פנים‪:‬‬
‫[הראשון] וזה שאב ב"ד שמת ולא נספד כהלכה הוא מה שאמרנו מהלחות השורשי‬
‫שניתך ולא נתחלף בכיוצא בו‪ ,‬והוא דבר שאינו נרגש לשעתו‪.‬‬
‫והשני כשיתחייב לסיבה מה‪ ,‬שכנו אותו אל משכב זכור והוא תגבורת הכוחות או היכולת‬
‫המתפעלים על הפעולות ושיבוש סדר הנהגת הגוף וקלקולו‪.‬‬
‫והשלישי כשיפסד לסיבה או סיבות הכוח הזן אשר יישפך עמו דם הכוח החיוני שהוא‬
‫אחיו תאומו כדבר שנאמר (תהלים ק"ז) כל אוכל וכו'‪.‬‬

‫‪372‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪373‬‬

‫והרביעי למלאת ימי הנערה המאורסה‪ ,‬היא הנפש הנכבדת לבוא אל בית חופתה אשר‬
‫היה שם אהלה‪ ,‬דכתיב (קהלת י"ב) והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה‪.‬‬
‫ולפי שאין המלט מזה בשום פנים‪ ,‬אמר שצעקה ואין מושיע לה‪ .‬ואפשר שרצו בזה לומר‬
‫שאם לא הייתה הנשמה העליונה אנוסה בעולם הזה כלל מכוח החומר ומעשהו שאפשר‬
‫לה לחיות תמיד ולהחיות הגוף עמה כמו שהוא העניין באליהו ז"ל וזולתו כנזכר‪.‬‬
‫אמנם מה שאמר במאמר הקודם (סוכה שם) על ארבעה דברים מאורות לוקין‪ ,‬על כותבי‬
‫פלסתר וכו' אחשוב שכוונו אל ארבע סיבות חיצונות אל המסובב עצמו לקוחות מרוע אנשי‬
‫דורם אשר לפיהם ראוי שילקו מאורותיהם ויאספו נגהם לעיניהם‪ .‬ושלא יראו אור פני‬
‫החכמים המזריחים נר מצוה ואור תורה בעולם‪ .‬וכמו שאמר הנביא (ישעיה כ"ט) יען נגש‬
‫העם הזה בפיו ובשפת יו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה‬
‫לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו‬
‫תסתתר‪.‬‬
‫וזה המאמר קרוב מאוד למה שאמרו (סנהדרין ק"ג א) ארבע כתות אינן מקבלות פני‬
‫שכינה וכו' כי כותבי פלסתר לפי מה שפירש רש"י ז"ל שכתב מכתבי עמל לשום דופי על‬
‫אדם לכתוב בשמו מה שלא צוה הן עצמן כת מספרי לשון הרע שמיחסים לאדם מה שלא‬
‫צוה ולא דבר ולא עלתה על לבו‪ ,‬ומעידי עדות שקר הן הנה כת דוברי שקרים שהם‬
‫ממציאים המצאות בדויות להעמיד ולקיים כוונתם המקולקלת בשקריהם ובפחזותם‪.‬‬
‫ומגדלי בהמה דקה בארץ ישראל הוא משל נאות על כת לצים כי זאת לעגם בליצנותם‬
‫כמתלהלהים יורו זיקים באזני שומעים ואמרו הלא משחקים אנו וברוב הזמן נמצא היזקם‬
‫גדול כמו הבהמה הדקה יראה נזקה מועט ולסוף ימצא הנזק מרובה בארץ ההיא‪ .‬וקוצצי‬
‫אילנות טובות אלו החנפים שנושאים פני הרשעים בעלי הזרוע‪ .‬והוא סיבה עצומה למעט‬
‫הצדיקים והשלמים ולגרשם מפניהם‪.‬‬
‫וכמו שאלו הד' כתות הם נפרדות מפני שכינה שנאמר בהם (תהלים ה') לא יגורך רע‪.‬‬
‫דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (שם ק"א)‪ ,‬משך ידו את לוצצים (הושע ז')‪ ,‬כי לא לפניו‬
‫חנף יבוא (איוב י"ג)‪ ,‬כך הם ראויים ליטרד מלפני החכמים והשלמים‪ .‬ומפני רעתם נכבו‬
‫מאורותיהם לעיניהם‪ .‬ואם שהם זורחים שם בבית מנוחתם‪ .‬אמנם הם נשארים זולתם‬
‫חשך ולא אור‪ ,‬עד יכירו את עונשם והתוודו את עוונם‪ ,‬ועליהם יזרח אור אחר ממינו‪ ,‬כמה‬
‫שאמרו עד שלא כבתה וכו'‪ .‬וזה דבר נכון יסבלוהו יפה אלו המאמרים‪.‬‬

‫‪373‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪374‬‬

‫ובפתיחת הספר אשר קראנוה מבוא שערים‪ ,‬פירשנום לעניין סיבות קיצור השכלים‬
‫האנושיים בהשגותיהם‪ .‬גם נקל הוא לייחס אליהם הסיבות אשר בעבורם יפלו האנשים‬
‫בחטאים המגונים‪ ,‬כי כל אלו הדברים הן קרובים ודרך אחד להם‪.‬‬
‫ואיך שיהיה נתבאר טעם פירוש אמרם יעקב אבינו לא מת‪ ,‬היותו כמו שביארנו‪ .‬וכבר‬
‫נמצא בתלמוד מעשים מוכיחים וספורים מעידים על שיהיה כבר צד עניין הגוף עצמו עם‬
‫זאת הנפש‪ ,‬כעניין הנפש עם הנשמה האצולה‪ ,‬עד שכבר ימצא לו עמהם צד מה אל‬
‫הקשור והעירוב שיספיק להעמידו על קיום מה משאר הגופים‪.‬‬
‫ונניח עתה לאליהו ז"ל ולריב"ל לפי מה שסופר מחז"ל (כתובות ע"ז ב)‪ ,‬למה שנדבר בו‬
‫בשער האחרון ב"ה‪ .‬וגם לרבנו הקדוש ז"ל שסופר בפרק הנושא (שם ק"ג א)‪ ,‬דכל בי‬
‫שמשי הוה אתי לביתא‪ ,‬שהוא עניין ההתלבשות הרגיל אצל החכמים אשר נדבר ממנו‬
‫בפירוש פרשת בעלת אוב שער ס"ה ב"ה‪.‬‬
‫אמנם ניקח ראיה ממה שאמרו (בבא מציעא פ"ד ב) שנתקיים רבי אלעזר בר"ש י"ח שנים‬
‫אחרי מותו‪ ,‬והיו שומעין מפיו הוראות כל הזמן ההוא‪.‬‬
‫וגם במסכת שבת (קנ"ב ב)‬
‫הנהי קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן נחר בהו רבי אחא בר יאשיה אתו‬
‫אמרו ליה נחר בן גברא אתא אמר ליה רב נחמן מאן ניהו מר אמר אנא אחא בר‬
‫יאשיה אמר ליה ולאו אמר רב מארי עתידי צדיקי דלהוו עפרא אמר ליה ומנו מארי‬
‫דלא ידענא ביה והא קרא כתיב (קהלת י"ב) וישוב העפר על הארץ כשהיה א"ל‬
‫דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי דכתיב (משלי י"ד) ורקב עצמותי קנאה מי שיש‬
‫לו קנאה בלבו עצמותי מרקיבין כל שאין קנאה בלבו עצמותי אין מרקיבין‪.‬‬
‫כל אלו העניינים והדומים להם הם נפלאים מספור‪ ,‬שאם כפשוטן הן הנה יצדק יותר‬
‫מאמר רש"י ז"ל‪.‬‬
‫והנה עם זה נתבאר מה שרצינו אליו בזה הדרוש הנכבד הראוי שיידרש בו במקום אשר‬
‫יספר הכתוב מחיי יעקב אבינו ופטירתו מן העולם‪ ,‬כמו ששמוהו רז"ל לנושא במאמר‬
‫הזה‪ ,‬כוונו לביאור באומרם יעקב אבינו לא מת‪ ,‬במאמר הנביא אל תירא עבדי יעקב ואל‬
‫תחת ישראל‪.‬‬
‫ויראה שאל זה הדרוש עצמו כיון הנביא באומרו וכל בניך למודי ה' וכו' בצדקה תכונני וכו'‬
‫הן גור יגור וכו' (ישעיה נ"ד)‪ .‬אמר ראוי שיהיו הבנים למודי ה' לעשות צדקה ומשפט‬
‫ושיתרחקו מ עושק כי הוא כלל גדול בתורה סור מרע ועשה טוב כי בזה לא יראו מעושק‬
‫‪374‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪375‬‬

‫הממונות ולא ממחתת זאת הנפש ההיולאנית אשר יפוחד עליה שלא תחיה אחר מיתת‬
‫הגוף כמו שאמרנו כמו שעל זה העניין אמר ואל תחת ישראל‪ .‬ומפני קורבת זאת הנפש‬
‫אל הנשמה הנאצלת אמר (שם) וממחתה כי לא תקרב אליך‪ .‬הן גור יגור אמר כי עניין‬
‫היות כל הצורות ההיולאניות גרות בארץ דירת עראי וחזרתם אח"כ לאפס‪ ,‬מאותי היה‬
‫שכן גזרה חכמתי שבהפרד תכונת נושאיהם תבטל גם היא‪ .‬אמנם מי גר אתך עליך יפול‬
‫אבל עניין הצורה ההיולאנית הגרה עמך לא יתבטל אבל עליך יפול וישכון וימצא‬
‫במחיצתך‪.‬‬
‫הנה אנכי בראתי חרש וכו' (שם) אמר כי הוא יתברך ברא הטבע על עניין החרש הנופח‬
‫באש פחם ומוציא כלי למעשהו‪ .‬וזה למה שמוציא כל הוויותיו פירוש החום השמשי ואנכי‬
‫בראתי משחית לחבל כי זה הטבע בעצמו הוא אשר יחייב הפסדם למה שחויב הפשט‬
‫הצורה בהתחדש זולתה‪.‬‬
‫אמנם העניין הזה אל עצמותך לא יגש כי כל כלי יוצר עליך וכו'‪ .‬וזה כנוי לכל הטענות‬
‫שאפשר לטעון על זה הדרוש כגון זה שאמר החכם אין משיחים בסעודה ויתר הטענות‬
‫אשר זכרנום בשער הו' כי מהם שידמו לכלי קרב מצד מה שמראים שום טעם בדבריהם‪.‬‬
‫ומהם שאין בהם ממש רק אונאת דברים וגבורת לשון לבד‪ .‬ואמר כי אלו ואלו לא יצדקו‬
‫בזה כלל‪ .‬זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאם ה' (שם) כי הטוב הזה הוא עצם השכר‬
‫הנתן לצדיקים חלף עבודתם מאתו ואין זולתו במה שתודיע למין האדם חבה יתירה על‬
‫שאר החיים‪.‬‬
‫וזאת היא הראיה היותר עצומה שבזה הדרוש כמו שאמרנו וכמו שאמר החכם (קהלת א')‬
‫מה יתרון לאדם בכל עמלו וכו'‪ .‬והוא עניין נכבד מאוד בעיני‪ .‬יראה שכוון הנביא לגזור‬
‫משפטו כמו שכן הותר כוונת החכם בעל המאמר‪.‬‬
‫ואחר שדברנו עד הנה נזכור הספקות הנופלות בזה הסיפור אשר אנו בביאורו כמנהג‪.‬‬

‫הספקות הנופלות בזה הסיפור‬
‫א‪ .‬למה זכר מה שחיה יעקב בארץ מצרים אחר שכלל אותו אחרי כן בכלל כל ימי חייו‪.‬‬
‫ב‪ .‬במותר הנופל בדברי יעקב אבינו בצואת הקבורה כי ראשונה אמר בלשון שולל אל נא‬
‫תקברני במצרים ואחר כך בלשון מקיים ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם דהא ודאי‬
‫האחת בכלל חברתה‪ .‬גם יש להתבונן בצורך הקבורה שכל כך נעשה ממנה עקר בכתוב‬
‫אצל האבות וזולתם‪.‬‬
‫ג‪ .‬בסידור דברי יעקב אבינו אל יוסף שעם שכוונתו להודיע כי עוד לו ברכה בה יוכל‬
‫להוסיף לו שכם אחד על אחיו עדיין יש לדעת מה עניין ברכה זו‪ .‬וגם לדקדק מה טעם‬
‫אומרו ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחוזת עולם שהרי לא הייתה בכורת יוסף‬
‫‪375‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪376‬‬

‫לעניין חילוק הארץ כלל‪ .‬גם מאמרו ויברך אותי נראה שהוא מותר יספיק כשיאמר אל שדי‬
‫נראה אלי בלוז ויאמר אלי הנני וכו'‪.‬‬
‫ד‪ .‬אומרו ומולדתך אשר הולדת אחריהם וכו'‪ .‬וכי היה דבר ה' בפי הנביא ללעג מאחר‬
‫שלא היו לו בנים אחרים עד הנה‪ .‬וגם מה שתקן אנקלוס לא הועיל כלום אחר שלא היו לו‬
‫אחרי כן‪ .‬ומה שכתב הרמב"ן ז"ל שהיו לו ולא הזכירם הכתוב שאין צורך‪ ,‬לא יסבלהו‬
‫הדעת כי צורך גדול הוא להודיע שהיו בנים רבים ליוסף הצדיק ושנתקיימו בו דברי יעקב‬
‫אביו וכי לא עדיפי כשם בת אשר סרח (במדבר כ"ו) או כשהזכירו את ער ואונן בכל מקום‬
‫שה זכיר תולדות יהודה (שם) ואלו שהיו בחיים הם ובני בניהם בכלל שבטי ישראל לא‬
‫יזכרו ולא יפקדו לעולם‪.‬‬
‫ה‪ .‬כי לפי פירוש רש"י ז"ל היה לו לומר ואני בבואי מפדן וכו'‪ .‬בשעה שהשביעו לא בזכרו‬
‫הסיבות אשר בעבורם יוכל לברך כן את יוסף‪.‬‬
‫ו‪ .‬אומרו וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה ויאמר יוסף וכו'‪ .‬ואח"כ ועיני ישראל כבדו‬
‫מזוקן לא יוכל לראות ויגש וכו'‪ .‬כי היה לו להחליף הסדר לומר ועיני ישראל כבדו מזוקן לא‬
‫יוכל לראות ויאמר מי אלה ויאמר יוסף וכו' ויגש אותם אליו וכו' ולמה לא סדרם יוסף‬
‫מתחלה כרצונו כשהגישם אליו עד שהוצרך להוציאם מעם ברכיו וגם השתחואה זו אז‬
‫למה‪ .‬ועוד בשלמא נטילת הבכורה מראובן כמו שהעיד הכתוב (ד"ה א' ה') ובחללו יצועי‬
‫אביו‪ ,‬אבל ממנשה לאפרים למה‪ .‬ועוד אומרו את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת‬
‫מנשה בשמאלו מימין ישראל ודאי נראין דברי מותר כי ידוע הוא כי שמאל האדם לימין‬
‫חברו העומד נכחו‪.‬‬
‫ז‪ .‬אמרו שכל את ידיו כי מנשה הבכור שמזה הטעם לא היה לו לשכלם וגם שלא נמצא‬
‫בדגוש כיוצא בו לפי תרגום אנקלוס‪.‬‬
‫ח‪ .‬אומרו האלוהים אשר התהלכו וכו' האלוהים הרועה וכו' המלאך הגואל וכו' כולי האי‬
‫למה לי‪.‬‬
‫ט‪ .‬למה ירע בעיני יוסף בשעור ההוא בתת הבכורה לצעירו כי שניהם בניו ופועל ידיו וכבר‬
‫התחיל הרמב"ן ז"ל להתיר ספק זה‪.‬‬
‫י‪ .‬אומרו ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וכו' היה לו לומר ידעתי בני ידעתי כי זה‬
‫הבכור שים ימינך וכו' כי מה היה יוסף יודע מה שעתיד להיות‪ .‬וגם שיש לדעת מה הייתה‬
‫כוונתם ז"ל (ב"ר פ' צ"ז) באומרו ידעתי מה שעשו לך אחיך וידעתי כי זה הבכור כי מה‬
‫עניין זה לזה‪ .‬ומה טעם אשר לקחתי וכו' בחרבי ובקשתי‪.‬‬

‫ומעתה נתחיל בביאור‬
‫ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וכו'‪( .‬א) אמר כי אותם י"ז שנה שכלכל אותו‬
‫יוסף במצרים ושאר שני חייו כלם השוו לימנות לו מהחיים אשר נתן לו אלוהים תחת‬
‫השמש לומר שהכל מהשגחת הש"י על יראיו להצילם ולהחיותם ומה שעשה יוסף‬
‫‪376‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪377‬‬

‫בשליחותו יתברך הוא עושה כמו שאמר (בראשית מ"ה) ועתה לא אתם שלחתם אותי‬
‫הנה כי האלוהים וכו' ומה יקר דקדק דורשי רשומות שאמרו על הרועה אותי מעודי ועד‬
‫היום הזה מעודי בגימטריה ק"ל‪ .‬הז"ה בגימטריה י"ז‪ .‬כלומר הוא הרועה אותי מעודי עד‬
‫היום הזה‪.‬‬
‫אל נא תקברני במצרים ושכבתי עם אבותי וכו'‪ .‬למה שעניין התעצמות הנפש הנזכר‬
‫אצל השלמים הוא ההדבק הכח ההוא ההיולאני באותו העצמות ההוא הרוחני הנקנה אליו‬
‫יום יום היה מההכרח שישאר לגוף שייכות מה עמהם כמו שנתבאר בסוף דברי השער‬
‫והיא הסיבה אשר אמרו ז"ל (שבת קנ"ב ב) כל שנים עשר חדש נשמה עולה ויורדת‪ .‬ולזה‬
‫הקפידה תורתנו הקדושה כל השיעור ההוא והיא שעמדה לאבותינו הקדושים ולכל‬
‫החסידים המקפידים בשתהיה גם כן הקבורה במקום ראוי ונאות שתהיה לנשמתן‬
‫הקדושה שמה מהלכים לפי טהרתה וקדושתה וגם לשוב העפר ההוא הנקי אל ארץ‬
‫קדושה כשהיה‪ .‬ואז הרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה‪ .‬וכבר כתבנו עניין הקבורה‬
‫ותועלותיה אצל קבורת אברהם ושרה שער כ"ב עיין עליו כי הם דברים נאותים לדעת‪ .‬וזה‬
‫הטעם אשר השביע יעקב את יוסף והקפיד הקפדה גדולה באומרו אל נא תקברני‬
‫במצרים‪( .‬ב) שהכוונה שאפילו לפי שעה לא יקברהו שם על מנת להעלותו אחר כך כי ירא‬
‫שמא ידחה הדבר אלא מיד כשאשכב עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם‪.‬‬
‫ויאמר אנכי אעשה כדברך ואיני צריך לשבועה כי חמורה עלי מצותך‪ .‬ויאמר השבעה לי‬
‫ו כו'‪ .‬כי ירא שמא המלך יעכב על ידו ולסוף הוצרך לזה שנאמר אבי השביעני לאמר וכו'‪.‬‬
‫ונאמר עלה וקבור את אביך כאשר השביעך‪ .‬ואולי באומרו אנכי אעשה כדברך‪ ,‬ירצה‬
‫שאותו יעלה מיד ולא ישימהו בארון במצרים כמו שיובן מאומרו אל נא תקברני במצרים‬
‫ואבל לעצמו שיעשה כדבריו אשר היה ירא מפניהם‪ .‬וישם שם בארון במצרים‪ .‬עד יפקוד‬
‫ה' אותם כמו שאמר ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים ואפשר שעל הכל השביע אותו כמו‬
‫שנרמז באומרו (שמות י"ג) כי השבע השביע את בני ישראל וכו'‪.‬‬
‫ויהי אחר הדברים האלה וכו'‪ .‬שנתוספה עליו חולשה ונפל למשכב הוגד ליוסף כי קרוב‬
‫יומו ויבא לפניו עם שני בניו שיברכם נפשו בטרם ימות‪.‬‬
‫ויאמר יעקב וכו' למה שרצה להעלות את בני יוסף למעלת השבטים ומספרם‪ .‬ולכאורה‬
‫היה דבר זר ונפלא אם יש לו מקום לעשות זה בירר הטעם והסיבה אשר בעבורה יש‬
‫ממש במעשיו‪.‬‬
‫ואמר אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אותי ויאמר אלי וכו'‪( .‬ג) ירצה הנה‬
‫למדתי מדבריו שני דברים‪ .‬הראשון כי יש עניין לברכה זו עם היותו בארץ‪ .‬והשני‬
‫שהברכה ההיא נאמרת על עצמי ממש כמו שאמר ויברך אותי לא שכוונת אומרו הנני‬
‫מפרך והרביתיך תהיה על הרבות הזרע לבד שאם כן לא היה לו לומר ונתתי את הארץ‬
‫הזאת לזרעך א חריך אלא ונתתי לך את הארץ הזאת ויובן הכל אל הזרע‪ .‬אבל עכשיו‬

‫‪377‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪378‬‬

‫שדבר עלי ועל זרעי יראה באמת שיש ברכה לי לעצמי וברכה לזרעי בפני עצמם והוא‬
‫טעם ויברך אותי‪.‬‬
‫ודוגמת זה הוא מה שאמרו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים כמו שביארנו‪ .‬ועתה שני בניך‬
‫הנולדים לך וכו' אחר שמהטעם הזה יש לפתור אותה ברכה שברכני בקהל עמים בעצמי‬
‫ממש כלומר שיתוספו לי עוד בבני קהל עמים ואחרי כן לא נולד לי בן שיתקיים בו זולתי‬
‫בנימן שעליו נאמר גוי כמו שפירש"י ז"ל‪ .‬הנה מעתה ראיתי שיהא פתרונה כי שני בניך‬
‫הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם כי עליהם נאמר הנני מפרך‬
‫והרבתיך כמו שאמרנו‪ .‬וכדי שלא יובן מאומרו לי הם שיהיו לו כשאר בני בניו‪ .‬ביאר‪,‬‬
‫אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי כי בהיות על זה האופן יתקיים מה שאמר ויברך‬
‫אותי‪ ,‬ואמר עד בואי אליך כנגד מה שאמר נראה אלי בלוז בארץ כנען לומר שכבר נולדו לו‬
‫בעודו בארץ וזכות זה יסייע אף על פי שנולדו חוצה לה‪ .‬והנה צורך הברכה הזאת היה‬
‫גדול מאוד כי לפי שעתיד שבט הלוי ליבדל לימנות ליגיון לעצמו חויב שיתוסף עוד שבט‬
‫אחר למלאת מקומו בדגלים ובכל מקום להשלים מספר השנים עשר‪ .‬וזה לא היה אפשר‬
‫לו כי אם בחלוק שבט אחד לשנים והוא משפט הבכורה שהיה בידו לתתו לאחד מהם‪.‬‬
‫ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו וכו'‪( .‬ד) אמר כי בני בניו הנולדים לו אחריהם‬
‫אחרי בואו למצרים הם יהיו לו‪ .‬והכוונה כי בני יוסף יהיו כבני יעקב ממש במספר‬
‫השבטים‪ .‬אמנם בני בניו יהיו לו ליוסף כאלו הם בניו ממש להקרא ראשי משפחות‬
‫בישראל עד שיהיו שוים במדרגה אל חנוך ופלוא וחצרון וכרמי בני ראובן ואל יתר בני‬
‫השבטים‪ .‬ומזה תמצא שאפילו בני שלשים היו בהם ראשי משפחות מכח אומרו ומולדתך‬
‫אשר הולדת וכו' כמו שאמר (במדבר כ"ו) למכיר ממשפחת המכירי ומכיר הוליד את גלעד‬
‫לגלעד משפחת הגלעדי אלה בני גלעד איעזר משפחת האיעזרי וכו'‪ .‬מה שלא נמצא כן‬
‫לשאר השבטים בבני הבנים ואם היו מיורדי מצרים‪ .‬וזהו טעם אומרו ומולדתך אשר‬
‫הולדת כי לא על הבנים הוא אומר כי אם על תולדותיהם‪ .‬וכמו שאמר אחרי כן גם בני‬
‫מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף‪ .‬ויתכן כי לא נכתב וירא יוסף אל בניו בני שלשים רק‬
‫להודיע כי דבר ה' זה אשר בפי יעקב לא ישוב ריקם כי אם הוליד והצמיח ועשה פרי‬
‫למעלה‪.‬‬
‫והנה תועלת הברכה הזאת למתברכים בה היא גדולה מאוד גם כן כי בה יהיו שני הבנים‬
‫האלו מכלל השנים עשר עמודים אשר בית ישראל נכון עליהם אשר אי אפשר להתקיים‬
‫זולתם וב ניהם ובני בניהם מכלל הכוכבים הגדולים בעלי הכבוד הראשון אשר כל זה היה‬
‫מעקר כונת הבית ועצם צורתו כמו שביארנו בשער הקודם‪ .‬ושאר דברי הרב רבי לוי בן‬
‫גרשום ז"ל בזה הם חלושים מאוד וכ"ש מה שהתחכם לומר שאולי לא ידע יעקב שתהיה‬

‫‪378‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪379‬‬

‫אחר כך חלוקת הארץ לגלגלותם כי לפעמים יעלם מהנביא דבר‪ .‬וכמו שאמר (מלכים ב'‬
‫ד') וה' העלים ממני וכו' ונעלמה מיעקב מכירת יוסף וכדומה‪.‬‬
‫ואני איני רואה הנדון דומה לראיה כי באמת הנביאים לא אלוהים המה שידעו כל‬
‫המאורעות ההוות במציאות רק כשיגלה ה' סודו להם לתכלית מהתכליות וכאשר לא יועיל‬
‫הגלוי או שיתכן ההסתר אז יהיה הדבר נעלם מהם כמו מהשאר אבל שיוגד להם דבר‬
‫בנבואה והם לא ידעו ולא יבינו תכן אמיתתו חלילה לו ולהם כי באמת כשאמר ברוח‬
‫הקדש שעליו אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי אלו לא היה יודע למה יהיו כמוהם אם‬
‫למניין השבטים אם לנחלה אם לעניין אחר יהיה דבר ה' בפיו ללעג ולחרפה‪.‬‬
‫ואני בבואי וכו'‪( .‬ה) ירצה והראיה האמתית על שהברכה אשר כן נתברכתי בלוז זה‬
‫פתרונה ולא בשיתוספו לי עוד בנים כי אני בבואי מפדן תכף ומיד שנאמרה לי מתה עלי‬
‫רחל בדרך ההוא עצמו אשר שם קבורתה עד היום בדרך אפרת והנה לא הייתי מייחל‬
‫להבנות עוד זולתי ממנה שהייתה אז בתחילת הריונה‪ .‬שלאה כבר ילדה בת ופסקה‪.‬‬
‫והשפחות לא נתנו לו רק להבנות הגבירות בהנה כי בנימן כבר נגמר ונעשה‪.‬‬
‫וירא ישראל וכו'‪ .‬ראה אנשים נצבים עליו ולא הכירם כי כהו עיניו משיבו ושאל מי אלה‪.‬‬
‫ואמר לו יוסף בני הם אשר נתן לי אלוהים בזה המקום כאשר אמרת הנולדים לך בארץ‬
‫מצרים עד בואי וכו' והביאותים אליך והצגתים לפניך כדי שיתקיים עליהם בפניהם הדבר‪.‬‬
‫ויאמר קחם נא אלי ואברכם‪ ,‬שיקרבם אליו יותר אולי יוכל לראותם וישום עיניו עליהם‬
‫לטובה ולברכה כי הוא דבר מועיל בכמו אלו העניינים‪.‬‬
‫ועיני ישראל כבדו מזוקן‪( .‬ו) לא יוכל לראותם כאשר חשב והגיש אותם אליו לנשקם‬
‫ולחבקם כי יהיה לו בזה נחת רוח עמהם מקום הראיה כמו שעשה אביו באומרו (בראשית‬
‫כ"ז) גשה נא ושקה לי בני ויגש וישק לו וכו' ויברכהו וכו'‪ .‬והגיד שכבר הגיע לו מזה קורת‬
‫רוח ומשוש נפש עד שאמר ראה פניך לא פללתי והנה הראה אותי אלוהים גם את זרעך‪.‬‬
‫(ז) וכיון שראה אותו יוסף שמח וטוב לב הוציא אותם מעם ברכיו לכוונם אל הברכה‬
‫הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו והשתחוה על מה שראה כי נכון הדבר מעם האלוהים‬
‫וכו'‪.‬‬
‫ויקח יוסף וכו' הקפיד כל ככה על סידורם‪ ,‬למה שראה את אביו מקדים את אפרים‬
‫בדברים‪ .‬אמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי‪ ,‬וחשב שהיה טעות בפיו‪ .‬והזכיר‬
‫הכתוב מה שלקח יוסף את אפרים בימינו וכו' (ז) לומר שכך הייתה סיבה מאת ה' שלא‬
‫נחה על אפרים יד שמאל לא מיוסף ולא מיעקב כי הוא לקחם כן כדי שיבוא לאביו להפך‪.‬‬
‫ואמר וישלח ישראל יד ימינו וישת על ראש אפרים וכו' והוא הצעיר זאת אומרת כי‬
‫צעירותו סייעה בדבר כמו שכתבנו בשער הבכורה‪ .‬ואולי בברכתו שנתברך בלוז ראה סימן‬
‫זה במה שנאמר לו (שם ל"ה) אני אל שדי פרה ורבה כי שם אפרים קודם‪ .‬וגם כאן זכרה‬
‫יעקב ויאמר אלי הנני מפרך והרבתיך‪ .‬ומשם למד אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי‪.‬‬
‫‪379‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪380‬‬

‫ועניין הימין והשמאל הוא דבר מפורסם בכל אלו העניינים בפירוש אמר (משלי ג') אורך‬
‫ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד‪ .‬ייחס העיקר אל הימין אשר היא העיקר בפעולת‬
‫האדם והתחלת תנועותיו‪ ,‬והטפל אל השמאל שהיא מסייעת‪ .‬וכן אמרו ז"ל (תנחומא פ'‬
‫מטות) לב חכם לימינו (קהלת י') זה משה‪ ,‬ולב כסיל לשמאלו אלו בני גד ובני ראובן‪.‬‬
‫ובפרק העומר יתבאר זה עוד שער ס"ז בעזרת הצור‪.‬‬
‫שכל את ידיו כי מנשה הבכור‪( .‬ז) לדעתי מלה זו ואם אינה סמוכה היא מלשון הסכלתי‬
‫ואשגה (ש"א כ"ו)‪ ,‬סכל נא את עצת אחיתופל (ש"ב ט"ו)‪ ,‬וכבר באה מלת סכלות בשי"ן‬
‫ובסמ"ך בשוה בספר קהלת (א' וב')‪ .‬והכוונה כי במה ששם הימין על הצעיר והשמאל על‬
‫הבכור הראה שסכלו ידיו ולא ידעו כי מנשה הבכור‪.‬‬
‫ויברך את יוסף ויאמר וכו' למה שהמבורך באלוהים אמנם יתברך בג' עניינים ראשונים‬
‫לכל הברכות‪:‬‬
‫הגדול שבכולן הישרה ההולכת למול ההצלחה האלוהית הדבקה בנפש‪.‬‬
‫והשנית המצלחת בעניינים הזמנים הצריכים לפי דרכו כדי שלא יטרד משלמותו‬
‫לבקשתם‪.‬‬
‫והשלישי ההצלה וההגנה מכל הפגעים והמקרים המתרגשים מחוץ‪.‬‬
‫וכאשר נשלמו ג' אלה לא ימצא עמו חסרון דבר‪( .‬ח) והנה על הראשון אמר האלוהים אשר‬
‫התהלכו אבותי לפניו‪ .‬ועל הב' אמר האלוהים הרועה אותי מעודי וכו'‪ .‬ועל הג' אמר‬
‫המלאך הגואל אותי מכל רע‪ .‬ובאומרו יברך את הנערים יכוין את כל אחד מהתוארים‬
‫האלו איש איש לפי עניינו‪.‬‬
‫ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב וכו'‪ .‬הוא מה שאמר ראשונה‬
‫כראובן ושמעון יהיו לי שיקראו בני יעקב בן יצחק בן אברהם בשוה כשאר השבטים לא‬
‫כמו בני השבטים שיתייחסו אל אבותיהם כמו שפירשנו‪ .‬ולפי שהעלה אותם במספר‬
‫שבטים והיה ראוי שירבה מעניינם כשני שבטים שלמים לזה אמר וידגו לרב בקרב הארץ‬
‫כי היא ברכה מיוחדת לזה‪.‬‬
‫וירא יוסף וכו' וירע בעיניו וכו'‪( .‬ט) לא מפני שרעה עינו בצעיר בניו אלא שחשב שהוא‬
‫אצלו בלבול וחולשת דעת ושמא זה וזה לא יתקיים בידו וכבר כתב זה הרמב"ן ז"ל אלא‬
‫שראיתי לסמוך החשש בדבר מכירתו של יוסף כי הוא לא ידע וה' העלים ממנו והיה ירא‬
‫דבתרתי הויא חזקה‪ .‬ועוד כי איך יתכן שבמקום שיפה כוחו של מנשה להעלותו אל‬
‫מדרגת השבטים יורע כוחו לינטל מבכורתו‪.‬‬
‫ולכל זה הייתה תשובתו נכונה‪( :‬י) ידעתי בני ידעתי שתי ידיעות כנגד שני העלמים‪ .‬ומה‬
‫יקרו דברי חכמינו ז"ל שאמרו ידעתי מה שעשו לך אחיך‪ ,‬וגם ידעתי כי הוא הבכור‪ .‬וגם‬
‫הוא יהיה לעם מטעם בכורתו‪ ,‬וגם הוא יגדל לעלות במדרגת השבטים‪ .‬ואולם בזה העניין‪,‬‬
‫‪380‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪381‬‬

‫רצוני בהתחשב במניין השבטים‪ ,‬אחיו הקטון יגדל ממנו להמנות ראשונה‪ .‬ולא הורע בזה‬
‫כוח הבכור מפני פחיתותו‪ ,‬רק לגדולת מעלת אחיו‪ ,‬ולפי חשיבות האנשים הראשיים‬
‫העתידים לצאת ממנו‪.‬‬
‫ויראה שנתפייס יוסף‪ ,‬והוסכמו יחד בברכתם‪ ,‬הוא שנאמר ויברכם ביום ההוא לאמר בך‬
‫יברך ישראל לאמור ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה‪ .‬כי מאז‬
‫החלה גדולת אפרים להיזכר בפי הכול‪ .‬ויאמר ישראל וכו' הנה אנכי מת כבר כתבנו באיזה‬
‫אופן נאמר יעקב אבינו לא מת‪ ,‬עם שהגוויעה הייתה הכרחית לסיבות העצמיות שזכרנו‬
‫שהם ידועות אל הטבע‪ ,‬ורמוזות במדרשי חז"ל‪ .‬והנה עם זה המאמרים האלה הם בלתי‬
‫סותרים‪.‬‬
‫[ואני נתתי לך שכם אחד – משמעת מתן שכם ליוסף]‬
‫ואני נתתי לך שכם אחד וכו' אשר לקחתי מיד האמורי וכו'‪( .‬י) זה עניין הבכורה אשר‬
‫לקחה מעשו שנשא נשים חיתיות ואמוריות והיה זה ברוב חריצות וזריזות ששם עליה כמו‬
‫שבא בסיפורו‪.‬‬
‫והנכון בעיני שכוון אל שכם העיר‪ .‬ובאומרו אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי יכווין‬
‫אל עניין נכון אצל הגעת הדברים אל האנשים כי מהידוע שהמגיע מפאת ההשגחה‬
‫הגמורה לא ייוחס אל השתדלות האדם וכוחו וגבורתו כמו שבאה כל נחלת ישראל עליהם‪,‬‬
‫אשר עליהם אמר יהושע (כ"ד) ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני‬
‫מלכי האמורי לא בחרבך ולא בקשתך‪ .‬והמשורר אמר (תהלים מ"ד) כי לא בחרבם ירשו‬
‫ארץ וכו'‪ .‬וגם החליט על עצמו (שם) כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני‪.‬‬
‫אמנם כאשר יגיעו לאדם הצלחות או קניינים מה להמשך אחר רצונו ודעתו בלי הסכמת‬
‫הדעת העליונה‪ ,‬ההוא יקרא על שמו‪ ,‬והם קניינים חלושים אינם קיימים‪ ,‬כמו אותם אשר‬
‫הם על פי השגחת הש"י ועצתו‪ .‬והנה לפי שלקיחתו את שכם לא היה בעצת הש"י ועל פי‬
‫דבורו‪ ,‬אבל נמשכה מצירוף עצת הבנים ומפחזותם‪ ,‬כמו שאמר עליהם שמעון ולוי אחים‬
‫כלי חמס מכרותיהם בסודם אל תבוא נפשי וכו'‪ ,‬ומהידוע כי לא היה אז בתכלית הדיבוק‬
‫עם השם לסיבת איחור נדרו‪ ,‬כי על כן מצאתהו רעת דינה‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל (ב"ר פ' פ"א)‪,‬‬
‫לזה אמר שהוא נתן לו את העיר הזאת אשר לקח בחרבו ובקשתו‪ ,‬כלומר שאינה מכלל‬
‫הארץ אשר ייתן להם ה' לא בחרבם ולא בקשתם‪ ,‬ושלזה יוכל לתת אותה אליו כמי שנותן‬
‫דבר מנכסיו שיהא עודף על חלק אביו מבלי שיעשה להם עול בחלוקת הארץ‪.‬‬
‫ועל זה העניין שאמר בכאן אבינו הזקן נסמך דוד לדעתי כמו שאמר בקינת שאול ויהונתן‬
‫ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר (שמואל ב' א')‪ .‬יאמר בדרך קינה‬
‫ועגמת נפש‪ ,‬שכיון שאפסו השלמים ההם אשר בזכותם יהושיע ה' לא בחרב ולא בחנית‪,‬‬

‫‪381‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪382‬‬

‫ראוי לבני יהודה שהם שבט המלכות שילמדו קשת וחנית וכידון‪ ,‬ולא יסמכו על זכותם ועל‬
‫ברכת מלכם שנאמר לו שמע ה' קול יהודה (דברים ל"ג)‪.‬‬
‫והיה זה דבר אנינות‪ ,‬לפי שהניצחון על זה האופן הוא בלתי בטוח‪ .‬וכמו שאמר (ש"א ב')‬
‫קשת גי בורים חתים וכו'‪ .‬וכבר יראה עניין זה ממלחמת עמלק כי לפי שלא הייתה יד ה'‬
‫עמם לעזר ולהועיל משלם הוצרכו לעשות מלחמה מעצמם‪ ,‬כמו שא"ל משה ליהושע‬
‫(שמות י"ז) בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק‪ .‬כי אז בחרבם ובקשתם ערכו כנגדם‪ .‬מה‬
‫נאמר בסוף ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב‪ .‬כי לפי שהייתה המלחמה‬
‫בחרבם‪ ,‬הייתה גבורתם חלושה‪ .‬ודבר זה יתבאר היטב במקומו שער מ"ב ב"ה‪.‬‬
‫והנה להיות אלו העניינים נזכרים בתורה‪ ,‬רצוני עניינו של יעקב אשר ביארו בזה המאמר‪,‬‬
‫ועניין מלחמות עמלק‪ ,‬וגם בכל מקום שנזכר בו מניצחון מלכי הארץ בכוחו יתברך לא‬
‫זולת‪ .‬לזה אמר הנה כתובה על ספר הישר‪ .‬ירצה כי צורך למוד בני יהודה קשת וטעמו‬
‫והסיבה המחייבת וחולשת עניינו הכל הוא כתוב על ספר התורה האלוהית‪.‬‬
‫והנה עם זה השלים מה שרצה לדבר אל יוסף לבדו מעניין הדבר המיוחד אליו‪ ,‬וגם אנו‬
‫השלמנו בזה מה שרצינו ביאורו בזה החלק‪.‬‬

‫‪382‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪383‬‬

‫עקידת יצחק שער לג (פרשת ויחי) – בראשית מח‪-‬מט‬
‫יבאר שיש פעולות יוצאות לחוץ מסודרות מהחלק השכלי העיוני מה שנעלם מאריסטו‬
‫וחבריו אשר אור התורה לא נגה עליהם‪ ,‬ואשר יחויבו למעשים התוריים שני קצים נבדלים‬
‫במהותם ואיזה גלה יעקב לבניו ואיזה נסתם ממנו‪ ,‬וטעם סתומו והסתרו‪.‬‬

‫ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו וכו'‪.‬‬
‫במדרש (תנחומא פ' ויחי)‬
‫ויקרא יעקב אל בניו‪ ,‬ולא אל הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לפיכך נסתם ממנו‪.‬‬
‫[משל] לעבד שהאמינו המלך על כל אשר לו‪ .‬בא אותו העבד קרא לבניו לעשות‬
‫אותם בני חורין‪ ,‬ולומר להם היכן הוא דיאתיקי שלהם‪ .‬ידע המלך מה בלבו‪ ,‬ועמד‬
‫למעלה ממנו‪ .‬ראה אותו העבד והפליג את הדיבור‪ ,‬התחיל ואמר להם‪ :‬בבקשה‬
‫מכם‪ ,‬היו מכבדין לאדוני‪ ,‬כמו שהייתי מכבדו כל ימי‪.‬‬
‫כך יעקב קרא לבניו להגיד להם אימתי הקץ‪ .‬מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא‬
‫ואמר לו‪ :‬לבניך אתה קורא ולי אין אתה קורא? הוא שאמר ישעיהו (מ"ג) ולא אותי‬
‫קראת יעקב?! כיון שראה אותו יעקב התחיל ואמר‪ ,‬בבקשה מכם‪ ,‬היו מכבדין‬
‫להקב"ה כמו שכיבדוהו אבותי‪ ,‬שנאמר האלוהים אשר התהלכו אבותי לפניו וכו'‪.‬‬
‫אמרו לו‪ :‬יודעים אנו מה בלבך‪ ,‬כשם שאין בלבך אלא אחד‪ ,‬כך אין בלבנו אלא‬
‫אחד‪ ,‬שנאמר (דברים ו') שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד‪ .‬פתח הזקן ואמר ברוך‬
‫שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪.‬‬
‫[השכר הוא לחלק השכלי ולפעולות הנובעות מהנפש]‬
‫למה שראתה החכמה האלוהית לקבוע שכר טוב חלף עבודת מצותיה‪ .‬חויב שיהיה הגמול‬
‫ההוא מתייחס לכל המונהגים בה ולמשתתפים בעבודותיה‪.‬‬
‫כוונת זה שמאחר שהדת תצווה ותניח מצות ועבירות לשני חלקי האדם‪ .‬אם לחלק השכלי‬
‫להישירו בדעות ואמונות אמתיות‪ ,‬כגון שהוא האמונה בידיעת האל יתברך באלו הדברים‬
‫הפרטים ועניין ההשגחה והיראה והרצון בעבודה וכיוצא אשר לא יגזרם השכל ולא ישכילם‬
‫מעצמו‪ ,‬ולא עוד אלא שיסודרו מהדעות השכליות ההמה כמעשים התוריים כלם כמו‬
‫שאמר החכם סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם‬
‫(קהלת י"ב)‪.‬‬
‫יורה כי הפעולות המסודרות מהקניין השכלי אשר בנפש‪ ,‬אשר בו יירא את הש"י לפי‬
‫הישרת התורה האלוהית‪ ,‬הם שמירת המצות האלוהיות והוא מבואר‪.‬‬

‫‪383‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪384‬‬

‫[זה כל האדם – יתרון האדם הפעולות התורניות]‬
‫ואמר כי זה כל האדם לעניין נפלא מאוד‪ .‬וזה כי הוא כבר חקר על כל מעשה האדם וחלקי‬
‫פעולותיו על הדרך אשר חילקם אריסטו‪ ,‬באומרו כל מלאכה וכל למוד וכל מעשה וכל‬
‫בחירה יראה שהוא לתקוות דבר טוב לדרוש ולתור בהנה מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר‬
‫יעמול בימי חדלו‪ .‬ולא מצא בו שום יתרון במה שהוא אדם‪ ,‬כמו שהוא מבואר מפרשיותיו‬
‫הראשונות‪ ,‬עד שביאר כי אלו הפעולות התוריות אשר ימצאו בה מצד החלק השכלי‬
‫המיושר מצד התורה האלוהית‪ ,‬זה כל האדם‪ .‬והוא עניין נפלא מאוד נמשך בכל הספר‬
‫ההוא‪ ,‬כמו שביארתיו משלם בפירושו ת"ל‪.‬‬
‫ואולם זה העניין נעלם מאריסטו וכל הנמשכים אחריו‪ ,‬אשר לא ראו אור התורה האלוהית‪,‬‬
‫ולזה לא שמו שום פו על מסודר מהחלק השכלי העיוני‪ .‬אבל שמו כל פעולותיו נשארות‬
‫בעצמו‪ ,‬כמו שיבוא זה בשער ס"ד ב"ה‪ .‬וכמה תמהני מהרמב"ם ז"ל שנמשך אחריו בזה‬
‫כמו שיראה מדבריו בפי' פרק כ"ז חלק ג' מספר המורה‪ ,‬זה לשונו‪:‬‬
‫ושלמותו האחרון הוא שיהיה משכיל בפועל ר"ל שיהיה לו שכל בפועל‪ .‬והוא שידע‬
‫כל מה שביכולת האדם לדעתו מכל הנמצאות כפי שלמותו האחרון אין בו מעשים‬
‫ולא מידות‪.‬‬
‫ובפרק שני מהקדמת פרקי אבות אמר‪:‬‬
‫אך החלק השכלי יש בו מבוכה‪ .‬אבל אני אומר שיש בזה הכח מצוה ועבירה לפי‬
‫אמונת דעת אמתי‪ .‬אבל אין בו מעשה שיאמר עליו שם מצוה או שם עבירה סתם‪.‬‬
‫ולזה אמרתי למעלה שבשני החלקים ההם ימצאו המצוות והעבירות ע"כ‪.‬‬
‫והשני החלקים שאמר‪ ,‬הם המרגיש והמתעורר שזכר בתחילת הפרק‪.‬‬
‫ואני אומר כי ודאי האמת לחצתו ושמהו במבוכה‪ ,‬אשר זכר כי מי יוכל לכחש שיש בו‬
‫מצוות ועבירות‪ ,‬אם מצד עצמו אצל הדעות והאמונות‪ ,‬ואם מצד מה שסדרו ממנו אלו‬
‫הפעולות המעולות‪.‬‬
‫אלא שהוכרע אל הדעת הפילוסופי‪ ,‬ונשמט ממנו העניין הזה הנפלא והוא שיהיה פועל‬
‫מיוחד אל השלמות האחרון לאדם במה שימשכו ממנו המעשים התוריים אשר אין להם‬
‫התחלה אחרת זולתו‪ ,‬כי הכל מתחייבים מהאמונה אשר זכר‪ .‬וכמ"ש (שמות י"ט) וגם בך‬
‫יאמינו לעולם‪ ,‬על העניין עצמו שנמשכו מהשכל המעשי שהוא שלמותו הראשון‪ ,‬או‬
‫מהכוחות ההנה אשר זכר מיני המעשים הבחיריים‪ .‬ואיך לא יחויב מאמונת מציאותו‬
‫וידיעתו ויכולתו ורצונו אשר זכר שם בפרק כ"ח‪ ,‬שהם מיוחדים אל השכל העיוני חיוב‬
‫עשות מצותיו חו קותיו ותורותיו כמו שיתחייב מהשכל טוב המדינות ותועלתו המיוחד‬
‫לשלמותו הראשון המון הפעולות המסודרות להנהגת המדינה וטוב סדרה‪ .‬זהו עניין יקר‬
‫באלו העניינים‪ ,‬אחשוב שאמתוהו חז"ל במה שנמנו וגמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא‬
‫לידי מעשה (קדושין מ' ב)‪ .‬והנה יתבאר המאמר הזה יפה אצל נעשה ונשמע שער מ"ז‬
‫‪384‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪385‬‬

‫ב"ה‪ .‬הנה כי כן השכל הוא ראש המונהגים מהישרת הדת‪ .‬אם בהשכליותיו הנאמנות ואם‬
‫בסידור המעשים האלוהיים אשר תיעשינה על פי התורה והמצווה‪ .‬ואחריו החלק החומרי‬
‫אשר הוא נכנס תחת המצווה אליבא דכוליה עלמא‪ ,‬וזה אם לעשות כל המצות המסודרות‬
‫מהאמונה האלוהית גם כל המעשים שיגזרם השכל מפאת עצמו‪ ,‬אשר כולם תצווה שיעשו‬
‫לשמה‪ ,‬מה שיחייב שיגיע שכרה ותגמולה לכל אחד משני אלו החלקים כפי מה שהוא‪ .‬אם‬
‫שיגיע על השכל שפע הוד וזיו אלוהי להתעלס בשובע שמחות ונעימות נצחי אל פניו‬
‫יתעלה‪ .‬ואם שיגיעו על החלק הגופיי הצלחות אלו העניינים הזמניים‪ .‬וכבר ייעדה תורתנו‬
‫האלוהית תמיד שני אלו העניינים על כולן‪ ,‬באומרו (דברים ו') ויצונו ה' לעשות את כל‬
‫החוקים האלה ליראה את ה' אלוהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כיום הזה‪.‬‬
‫כי סוף הכתוב הוכיח על ראשו שזה מדבר בהצלחה הנפשית אשר היא נמשכת לכל‬
‫הימיםו כלומר עד אין קץ‪ .‬לחיותנו כיום זה בהצלחת הזמן המוגבל בעולם הזה וכן פירש‬
‫הרב המורה ז"ל (ח"ג פ' כ"ז)‪.‬‬
‫[הטובות הנפשיות עלומות מאתנו]‬
‫האמנה כי שני אלו העניינים אשר כן נתנו לתגמול לשני חלקי האדם כמו שנתבאר‪ ,‬עם‬
‫היות שהם שווים באמת מציאותם‪ ,‬הנה הוא מבואר שהם הפכיים בעניינם‪ .‬כי הנה‬
‫הטובות הנפשיות הוא ידוע מציאותם‪ ,‬כי הוא המושג לאדם אחר המוות‪ ,‬כי על זה אמר‬
‫(תהילים קי"ו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו‪ .‬ואמרו (עירובין כ"ב א) היום לעשותם ומחר‬
‫לקבל שכרם‪ .‬אמנם מהותם הוא עניין נסתר ונעלם מאוד לאדם בעוד חייתו באלו החיים‪.‬‬
‫כי אחר שהאדם אינו משיג נפשו נפרדת מן החומר‪ ,‬איך ישיג ההצלחה ההיא אשר תשיג‬
‫אחרי הפרדה אשר אין לה שום ערך ולא שום הידמות במה שיציירהו האדם מההצלחות‬
‫או התענוגים כלל‪ .‬ולזה חכמה התורה האלוהית מאוד במה שחדלה מהזכיר זה הגמול‬
‫הנפשי בגדר ורושם ומספר במהותו‪ ,‬לפי שאין כוח בשום לשון ומליצה רק להורות על‬
‫העניינים אשר תכילם נפש המדבר או השומע‪ ,‬כמו שעשו מניחי אלו העניינים משאר‬
‫האומות‪ ,‬ששמו בם דברים מורגשים או עניינים שאין להם מציאות בנפשם‪ ,‬ולא יישאר‬
‫מהם רק המאמר לבד‪ .‬ולזה הוא שתורתנו הקדושה פרסמה הדברים אשר הם לפי‬
‫ההצלחה הגופיית לאשר הם נודעים ומפורסמים‪ ,‬ודיברה בהם בכלל ופרט מה שלא יעלם‪.‬‬
‫אמנם אשר הם תגמול לנפש המשכלת דברה בהם בחכמה עצומה כפי טבעם ברמזו על‬
‫מציאותם לבד‪ .‬והאיש אשר הוא טהור האמונות וזך הדעות ובדרך רע וזר לא היה‬
‫בתאוותיו ותשוקותיו הזמניות עם מה שקדם עליו מחיוב השכל על אמיתת במציאות זה‬
‫הטוב הנה באמת יתרחב לו העניין מעצמו ויראה נפלאות מתוך דברי התורה לקיים כל‬
‫מה שבלב הישר והנאמן בהגלות נגלות בכמה דפין‪ .‬ומי שלא יספיק אליו זה הנה באמת‬
‫לא יועילו לו רוב דברים ואורך משלים כי הנה הוא ישמע ולא יאמין וישאל וינסה ולא יאבה‬
‫‪385‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪386‬‬

‫מה שלא תביא עליו מופת הכרחי מהמושכל הראשון או מהמוחש‪ .‬וכמה אנשים הם‬
‫כופרים ומכחישים אלוה ממעל בעניין השגחתו יתברך ורצונו וידיעתו באלו הדברים עם‬
‫היות שכל אלו העניינים נתפרסמו מאוד מפי התורה והנביאים כולם‪ .‬ולזה הסכימה‬
‫בחכמתה לדבר באלו העניינים באזני חכמים וישרים בלבותם‪ .‬והנה הרשעים המטים‬
‫עקלקלותם לא יסורו מני הדרך הישר רק השיעור שבו הם נוטים מדרך האמונה ובוחרים‬
‫בהפקר‪.‬‬
‫[הטובות הנפשיות הנובעות מהתורה]‬
‫והוא עצמו מאמר המשורר (תהלים י"ב) באומרו אמרות ה' אמרות טהורות וכו'‪ .‬אתה ה'‬
‫תשמרם וכו'‪ .‬סביב רשעים וכו'‪.‬‬
‫ַּרַּלַַּּדַַּּוַּדַּ ‪:‬‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫יתַּמַַּּזַּמו‬
‫ַַַּּּ ַַּּ ַּ‬
‫ינ‬
‫ַּעלַּ‪ַּ -‬הַּ ַּשַּ ַּמַּ ַּ‬
‫ַּצַּ ַּחַַּּ ַַּּ‬
‫ַּמַּנַּ ַּ‬
‫א לַּ ַּ‬
‫ַּיַָּאדַּםַּ ‪:‬‬
‫יםַּמַַּּבַּנַַַּּּ ַַּּ‬
‫ַַַַּּּּ ַַּּ ַּ‬
‫מּונ‬
‫ּסּוַּאַּ ַּ‬
‫ידַּכַּיַּ‪ַּ-‬פַּ ַַַּּּ ַּ‬
‫רַּחַּ ַּסַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּמַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַּּה'ַּ ַּכַּיַּ‪-‬גַּ ַּ‬
‫יעַּהַּ‬
‫ַּשַַּּ ַּ‬
‫ַַּּ ַּ‬
‫ב הו‬
‫ַַּּ ‪:‬‬
‫ַּדַּ ַּבַּרּו‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫ַַַּּּלַַּּבַּי‬
‫ַּבַּו‬
‫ַּתַּבַּלַּ ַּ‬
‫ַַּּ ַַַּּּ‬
‫תַּחַּלַַּּקו‬
‫הּוַּשַַּּפַּ ַַּּ ַּ‬
‫ישַּאַּתַּ‪ַּ-‬רַּ ַּעַּ ַַַּּּ ַּ‬
‫רּוַּאַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּדַַּּבַּ ַַַּּּ ַּ‬
‫ג שוואַּיַַּּ‬
‫ַַַּּּתַּ ‪:‬‬
‫ַַַַּּּּדַַּּלו‬
‫ַּןַּמַַּּדַּ ַּבַַּּרַּתַּג‬
‫ַַַַּּּּ ַּ‬
‫ַּתַּלַַּּשו‬
‫ַַּּ ַַּּ‬
‫יַּחַּלַַּּקו‬
‫ַַּּה'ַּכַַּּלַּ‪ַּ -‬שַַּּפַּ ַּתַַַּּּ ַּ‬
‫ַּכַַּּרַּתַּ‬
‫ד יַּ ַּ‬
‫ַַּּ ‪:‬‬
‫ַּןַּלַַּּנּו‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫יַָּאדו‬
‫נּוַּמַַַּּּ ַּ‬
‫ינּוַּאַּ ַּתַּ ַַַּּּ ַּ‬
‫ירַּשַַּּפַּ ַּתַַַַַּּּּּ ַּ‬
‫ַּבַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַַַּּּּּגַַּּ‬
‫רּוַּלַּ ַּלַּשַַּּנַַּּנּוַּנ‬
‫רַָּאמַּ ַַַּּּ ַּ‬
‫ה ַּאַּ ַּשַּ ַַּּ ַּ ַּ‬
‫ַַּּ‪:‬‬
‫ַּלו‬
‫יחַַּּ ַּ‬
‫ַּפַַּּ ַּ‬
‫ַַַַּּּּ‬
‫ַּשַּעַּי‬
‫יתַּבַּיַּ ַּ‬
‫ַַּּה'ַּ ַּאַּ ַּשַַּּ ַַַּּּ‬
‫ַּאמרַּ‬
‫ַַַּּּ ַּ ַַּּ‬
‫הַָּאקּוםַּי‬
‫יםַּעַּ ַּתַּ ַַּּ ַּ ַַּּ‬
‫ַּנַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַַּּּ‬
‫תַּאַַּּבַּיו‬
‫ַּקַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּיםַּמַּ ַּאַּנַַּּ‬
‫ַּדַּעַַּּנַּיַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ו ַּמַּשַּ ַַּּ ַּ‬
‫תַּיַּםַּ ‪:‬‬
‫קַּשַַּּב ַַּּע ַַּּ‬
‫ַּקַּ ַַּּ ַַּּ‬
‫ץַּמַּזַּ‬
‫ַָּארַּ ַַּּ ַַּּ‬
‫ילַּלַּ ַַּּ‬
‫רּוףַּבַּ ַּעַּ ַּלַַּּ ַַּּ‬
‫ףַּצַּ ַַּּ ַַַּּּ‬
‫ַּסַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּתַּכַּ ַּ‬
‫ַַּּ ַַּּ‬
‫ַּתַּטַּהַַּּרו‬
‫ַַּּ ַַּּ ַּ‬
‫ַַּּה'ַּ ַּאַּ ַּמַּרו‬
‫רוַּתַּ‬
‫ז ַּאַּ ַּמַּ ַַּּ‬
‫ַַַּּּלַַּּםַּ ‪:‬‬
‫ַּרַּזּוַּלַּעו‬
‫ַַּּ ַַַַַּּּּּ ַּ‬
‫נּוַּמַּןַּ‪ַּ -‬הַּּדו‬
‫םַּתַַּּצַַּּרַּ ַַַּּּ ַּ‬
‫ַַּּה'ַּ ַּתַּ ַּשַּ ַּמַַּּרַּ ַַּּ ַּ‬
‫ח ַּאַּ ַּתַּהַּ‬
‫ַּיַָּאדַּםַּ ‪:‬‬
‫ַּתַּלַַּּבַּנַַַּּּ ַַּּ‬
‫ַַַַּּּּלַּ ַַּּ ַּ‬
‫ַּכּוןַּכַַּּרַּםַּז‬
‫ַּתַּ ַּהַּלַּ ַַַַּּּּ ַּ‬
‫ַַַּּּ ַּ‬
‫יבַּרַּ ַּשַַּּעַַּּיםַּי‬
‫ט ַּסַַּּבַַּּ ַַַּּּ‬

‫אלא שלפי שיובן כהוגן אברר אותו מתחילת המזמור כי כלו מעניין המכוון‪.‬‬
‫אמר הושיעה ה' כי גמר חסיד וכו'‪ .‬הנה המשורר כשנסתכל ברוח קדשו על הזמנים‬
‫הארוכים שאומתנו גולה וסורה לבין העכו"ם‪ .‬וקצתם טוענים עלינו שזאת התורה אשר‬
‫בידנו לא תספיק להושיע נפשותינו‪ ,‬כמו שלא יעדה גמול ועונש רוחני כשאר הדתות‪,‬‬
‫התפלל עלינו ואמר הושיעה ה' ועננו על חסדך ועל אמתך שכבר גמר חסיד מקרבנו אשר‬
‫תעשה בו ובזכותו את האותות כימי עולם‪.‬‬
‫ואמר כי פסו אמונים מבני אדם על כללות העולם אשר לא ישקיפו בכל ענייניהם אלא למה‬
‫שיתמלא בו רצון תאוותם ותשוקותיהם‪ .‬שווא ידברו איש את רעהו וכו'‪ .‬יאמר כן על רוב‬
‫טענותיהם שהם מדברים שווא ובטל אלא שמחליקין אותו ביופי המליצה ונעימות‬
‫תחבולות החכמה ועכ"ז בלב ולב ידברו כי אף על פי שמדברים בפיהם דברים שנראה‬
‫מהם שהם מודים או חפצים ביראה ועבודה‪ ,‬לבם לא נכון עמם כי הם המחזיקים בעניינים‬
‫המדומים הזמניים כאשר יוכלון שאת‪.‬‬
‫יכרת ה' כל שפתי חלקות וכו'‪ .‬מסר את הדין על שתי הכתות כת החכמים המחליקים‬
‫לשונם בכל מה שיאמרו מטענותיהם כמו שאמרנו‪ .‬וכת השרים הגדולים המחזיקים בידם‬
‫בכוח הזרוע ואומרים בפיהם זדונות ועל אל אלוהים ידברו נפלאות‪ .‬ועל כלם אמר אשר‬
‫אמרו ללשוננו נגביר שפתינו (שפתי חלקות) אתנו‪ .‬וגם כוח לגדל ולהחזיק כוונתינו מי אדון‬
‫לנו וע"ד שאמר (איוב ט') אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני‪.‬‬
‫‪386‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪387‬‬

‫משוד עניים וכו'‪ .‬אמר כי משוד העניים החמוסים והעשוקים ביד עושקיהם ומאנקת‬
‫אביונים העלובים בהבנת התורה האלוהית עתה אקום יאמר ה' כי זה כמה שאני כישן‬
‫וכשוכב בלב ים‪.‬‬
‫אשית בישע יפיח לו ירצה בישועה שאושיע לכם אשית מי שיפיח לו כלומר שידבר לו ועמו‬
‫מבלי יראה ופחד ויכחישנו באומץ לבו על מה שהניח עתה מן הדעות הדמיוניות או שירצה‬
‫שיפיח בדבריו ויזרה אותם לרוח כדברים שאין בהם ממש‪.‬‬
‫אמרות ה' אמרות טהורות וכו'‪ .‬אמר כי לא כאשר יחשבו אלו הטוענים על התורה שהיא‬
‫לא הישירה רק אל תועלת הגופים ואל הצלחת העניינים הזמניים וכי לא השכילם בעניינם‬
‫הזכים והטהורים המופשטים מחומר אבל שאמרותיה כלם הם טהורות ככסף המזוקק‬
‫שבעתים בעליל לארץ שהוא טהור מושג בהרבה עמל ויגיעה כמו שהטהור הזה התורני‬
‫מושג על זה האופן‪ .‬אתה ה' תשמרם וכו'‪.‬‬
‫ביאר הרבה הסיבה אשר בעבורה דברה תורה באלו העניינים על זה האופן מהקיצור‬
‫והרמוז‪ .‬ואמר אתה ה' נתתה המאמרות האלו משמר בתוך משמר ולא הרחבת בהם‬
‫הדבורים והביאורים לנצור אותם ולשומרם מן הדור הזה וכיוצא בו אשר כל חפצם וישעם‬
‫הוא בעסקי העולם כי אין ראוי שיושגו ויורגשו רק אל מי שישכילם מעצמו ויבקש אותם‬
‫בכל אות נפשו כמו שאמרנו ראשונה‪.‬‬
‫סביב רשעים יתהלכון וכו'‪ .‬ירצה כי הרשעים אשר לא יחפשו בתבונה לא יוכלו להגיע אל‬
‫אמיתת הדבר בזה אבל ילכו רחוק ממנו תכלית הרוחק כעין הקו הסובב אצל המרכז ונתן‬
‫סבת ההרחק ההוא‪.‬‬
‫ואמר כרום זלות לבני אדם‪ ,‬והכוונה שיהיה ריחוקם מהשגת האמת כשיעור מה שירום‬
‫במחשבתם ובמעשיהם מה שהוא על דרך האמת זולות לבני האדם האמתיים‪ ,‬וזה כי‬
‫הדברים הזמניים יש להם לזלזלם ולמאוס בהם‪ ,‬וכאשר ירומם בעיניהם ולבם הראוי‬
‫לזלזלו‪ ,‬יהיה מזולזל ובלתי מורגש אליו הראוי לרוממו‪ .‬ולזה טח מראות עיניהם מהשכיל‬
‫לבותם‪ .‬מ"מ נתבארה חכמת התורה וטוב טעמה במה שדברה באלו הטובות הנפשיות‬
‫על זה האופן‪.‬‬
‫ובפרשת אם בחקתי שער ע' יתבאר כל זה על נכון ב"ה‪.‬‬
‫[החובות המוטלות על האדם הפרטי]‬
‫אמנם ההפכיות שאמרנו שנופל בינם ובין הטובות הזמניות מצד זמן מציאותם לא יהיה‬
‫במה שיגיע מהם אל האיש הפרטי בפני עצמו כי מהידוע שהמגיע לו מהם בשכרו זמן‬
‫מציאותו הוא בזה העולם‪ ,‬כמו שזמן השכר הנפשי הוא בעולם הבא‪ .‬אמנם הכוונה היא‬
‫אל הטובות הכלליות המשותפות שהם עיקר ההצלחות‪ ,‬ותכלית לימוד התורה‬
‫והישרותיה‪.‬‬
‫‪387‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪388‬‬

‫וזה שכל איש ואיש מוטלין עליו שני מיני חיים‪:‬‬
‫האחד כאשר הוא חי חיים נפרדים רצוני כל אחד בעדו ובעד ביתו‪.‬‬
‫והשני מה שהוא צריך לחיות חיי השיתוף והחברה עם בני עירו ומדינתו‪.‬‬
‫והוא מבואר כי לכל פועל מאלו החיים הנה שכרו אתו מיוחד ומתייחס אליו כי המעשים‬
‫המשותפים יחויב להם שכר משותף כמו שחויב לנפרדים שכר נפרד‪ .‬ומהידוע כי השכר‬
‫הנפשיי לא ייפול בו שום שיתוף עד שנאמר שיוצלחו אנשים רבים בהצלחה אחת‬
‫משותפת להם‪ ,‬כי כל אחד ואחד מהצדיקים יש לו מחיצה ומדור בפני עצמו כמו שאמרו‬
‫ז"ל (ויקרא רבות פ' כ"ז) ונחל עדניך תשקם (תהלים ל"ו)‪ .‬עדנך לא נאמר אלא עדניך‪,‬‬
‫מלמד שלכל צדיק וצדיק עדן בפני עצמו‪ .‬ועוד הפליגו לומר (ב"ב ע"ה א) שכל צדיק וצדיק‬
‫נכווה מחופתו של חברו‪ ,‬וזה כי מעלת כל אחד ואחד היא ממינה מבלי שתוף כלל‪ .‬ואף כי‬
‫יתעסקו רבים במצווה אחת‪ ,‬כל אחד יש לו בה בחינה מיוחדת אשר שכרה מתייחס עמה‬
‫עד שבזה יחויב שייכווה הגדול וירעץ מהמדרגה הקטנה ממנו‪ ,‬כמו שיכוה הקטון מהאש‬
‫הגדולה אשר באפר הגדול ממנו‪ .‬והוא מאמר בלעם (במדבר כ"ג) מי מנה עפר יעקב וכו'‬
‫תמות נפשי מות ישרים כו'‪ .‬במקום שהורה על מציאות הצלחתם הורה על היות חלקי‬
‫מדרגותיהם שם כמספרם כמשפטם וכן היא האמת בלי ספק‪.‬‬
‫[מצוות הנעשות בשיתוף אנשים רבים]‬
‫האמנה כי יש מצוות רבות בתורה שאין מטבען שיעשו רק בשיתוף אנשים כגון בנין בית‬
‫מקדש או הקמת מלך והעבודות והמעמדות והמלחמות וכיוצא לאלו אשר אין שום מבוא‬
‫ליחיד לעשותן בפני עצמו אשר יחויב לפי הנחתינו שהשכר המיוחד בהנה הוא שיהיה‬
‫הטוב המגיע ממנו ג"כ משותף וכללי וזה א"א ולא יתכן כי אם בטוב הזמני אשר ישתתפו‬
‫בו בהצלחת העושר והכבוד והניצחון והממשלה והקיום התמידי אשר יתנשאו בהם על‬
‫זולתם אם שהצלחת הנפשות נמשכת להם מיישובם וטוב מצבם‪ .‬ולזה הרבתה התורה‬
‫ליעד אלו הטובות הזמניות וההצלחות הכלליות בקיום אלו העניינים המשותפים אומר‬
‫(דברים ז') ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר וכו'‪ .‬צדק צדק תרדוף וכו' (שם ט"ז)‬
‫ואז"ל (ספרי שם) כדאי הוא מינוי הדיינין להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם‪ .‬והוא‬
‫מבואר כי מנוי השופטים והסנהדרין מעיקר המצות הכלליות הוא ומזה הטעם עצמו אמר‬
‫(שם כ"ו) את ה' האמרת היום להיות לך לאלוהים וללכת בדרכיו וכו'‪ .‬וה' האמירך וכו'‪.‬‬
‫ולתתך עליון וכו'‪ .‬יורה כי יהיה להם השכר הנפלא הזה המשותף לכל למעלה ולכבוד על‬
‫כל הגויים תחת מה שנשתתפו כלם באהבה ואחוה לעבודתו‪ ,‬עד שבעבור זה נגזר על כל‬
‫העכו"ם ההפסד והאבדן הגמור‪.‬‬
‫ועל זאת האומה הנבחרת הקיום והעמידה הנצחית כמ"ש הנביא (ירמיה מ"ו) כי אעשה‬
‫כלה בכל הגויים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה וכו'‪ .‬וכך אמר בלעם (במדבר כ"ג)‬
‫הן עם לבדד ישכון ובגוי' לא יתחשב כתרגומו‪.‬‬
‫‪388‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪389‬‬

‫[בשל הפרדות השיתוף אבדו מאיתנו ההצלחות הכלליות]‬
‫ובידוע כי להתפרד הקשר והשי תוף אשר היה ראוי שימצא בינותינו בקיום אלו העבודות‬
‫הכלליות נאבדו ממנו הטובות והצלחות הכלליות והמשותפות עד אשר שבנו היותר‬
‫שפלים והיותר נבזים שבכל האומות אלא שאנו בטוחים על חסדי הש"י ישיב שבותנו‬
‫כבתחילה ויחזיר גדולתנו למקומה ועטרה ליושנה בכמה מעלה טובה בכל מה שנתנבאו‬
‫כל הנביאים כולם לימות המשיח‪ .‬והנה באמת על אלו הטובות יצדק מה שאמרנו‬
‫שיתחלפו בעניינם להיותם הפך הטובות הנפשיות וזה שעם שאלו ואלו יפלו תחת הסוד‬
‫וההסתר המופלג כמו שעל שניהם אמר המשורר (תהלים פ"ג) ויתייעצו על צפוניך‪ .‬כי‬
‫האחד הוא עניין עולם הבא‪ .‬והשני עניין ימות המשיח כמו שאמרנו בשער כ"ט‪.‬‬
‫הנה היה עניין הסתרם והעלמם מתחלף כי הצלחת הנפש אשר לכל אחד מהאנשים הנה‬
‫קצם הוא ידוע כאשר הוא סוף האדם בעולם הזה‪ .‬אמנם מהותו הוא נעלם ונסתר מצד‬
‫טבעו כי עין לא ראתה זולתי אלוהים כמו שכתבנו‪.‬‬
‫אמנם עניין ימות המשיח מהות ההצלחה ועניינה הוא ידוע כפי מה שביארוהו הנביאים‬
‫כלם‪ .‬אבל קצו וזמנו הוא נסתר ונעלם כמו שנודע מנבואת דניאל (י"ב) וכמו שאמרו חז"ל‬
‫(שוח"ט תהלים ט') יום נקם בלבי (ישעי' ס"ג) דלבא לפומא לא גלי‪ .‬ואולם סבת זה הסתר‬
‫וטעם העלמו הוא מבואר מצד טבע עניינו‪.‬‬
‫והוא כי אין ספק שאורך הגלות הזה וכובד משאו כוון ממנו ית' לכלות פשע ולהתם חטאת‬
‫באומה הזאת באופן יגיעו לה ממנו דוגמת התועלות שהגיעו ממוסר המבול‪ .‬רצוני שימולו‬
‫בו הלבבות להגעת התכלית האנושי כאשר הם נמולים אחר המבול לבלתי השחית‬
‫השחתה כוללת כבתחילה כי על זה נאמר (שם נ"ד) כי מי נח זאת לי וכו' כמו שביארנו‬
‫היטב בעניין המבול שער י"ד וכמו שאמר הכתוב (ויקרא כ"ו) או אז יכנע לבבם וכו' ונאמר‬
‫(דברים ל') ומל ה' אלוהיך את לבבך וכו'‪ .‬וכאשר היה הגעת זה השיעור מהתיקון האנושי‬
‫דבר נמשך אל הבחירה הנמסרת במתנה גמורה ביד האדם ואין מדרך דעת עליון‬
‫להתייחס אליה כמ"ש (ברכות ל"ג ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים‪ ,‬כאשר נתבאר‬
‫יפה בשער כ"ב ובשער כ"ח‪.‬‬
‫[חובה להסתיר את הקץ‪ ,‬שלא ייתיאשו כאשר לא יגיע]‬
‫לזה חויב שייסתם הקץ הזה בפי כל הנביאים מזולתו מהקצים‪ .‬כי עם שהוא יתברך יודע‬
‫הכול לפי גדולת חכמתו ומ"מ לבא לפומא לא גלי‪ ,‬כי היה הגלוי הזה בלתי נמסר לייעוד‬
‫ואיננו ניתן ליכתב‪ ,‬לפי שמוסף על מה שתהיה הודעת אריכותו הידועה אצלו יתברך‬
‫לפוקה ולמכשול לפני כל רכי הלבב‪ ,‬האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה‪.‬‬
‫הנה הייתה ההגדה הבאה לעתים רחוקים כאלה רבת הנזק מאוד מצד מה שתהיה בלב‬
‫ההמון כמעט הכרעה מחייבת שייקרו העניינים ההמה כולם בכל הזמן הארוך ההוא על‬
‫‪389‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪390‬‬

‫האופן המיועד ולא בשום עניין אחר‪ .‬ויהיה היתר רצועה בעיניהם הבלתי רואים שום‬
‫תועלת בהיטיב את דרכם‪ ,‬ולא שום רע בהשחיתה‪ .‬אחר שבעיניהם כך נגזרה גזירה דלאו‬
‫כ"ע דינא גמירי בעניין חופשיות הבחירה אל כל אחד משני קצות האפשר‪ ,‬עם ידיעתו‬
‫יתברך אשר יהיה מהם‪ ,‬והם מקיימים הידיעה ומבטלים הבחירה‪ ,‬ויולד להם מזה‬
‫חופשיות משולח ופריקת עול מלכות שמים בכל המעשים כולם בלי ספק‪.‬‬
‫מה שלא יהיה כן כשלא יגלה סוד זה הכמוס עמו יתברך‪ .‬כי עם שלא ישתנו אצלו העניינים‬
‫וככוחו בדרך הראשון כוחו בשני‪ ,‬כבר יקובל אצל הדעת ההמוני אפשרות הבחירה‬
‫וחופשיותה‪ ,‬כמו שהוא העניין על דרך האמת‪ ,‬ולא יעמוד זה הייעוד הארוך כנגדה‪.‬‬
‫ויודעים שבידם הוא לקצר את קצם ולמהר גאולתם‪ ,‬וכמו שאמרו ז"ל (סנהדרין צ"ח ב)‬
‫היום אם בקולו תשמעו‪ .‬והנה אין ספק כי שני המצפונים האלה היו עיקר עושרו וטובו של‬
‫יעקב אבינו הצפון לו ולזרעו אחריו‪ ,‬אשר אליו נשא את נפשו מנעוריו‪ ,‬ואשר עליו אמר‬
‫(בראשית ל"ג) יעבר נא אדני לפני עבדו‪ ,‬ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני‬
‫וכו'‪ .‬ושני העניינים האלו היו בלבו לגלות לבניו בשעת פטירתו‪.‬‬
‫אמנם העניין הנפשיי האלוהי היה עניין גילויו מה שנפליג באומתו ובהוראת עוצם עניינו‬
‫דרך כלל כמ"ש הנביא הגדול (דברים ל"ג) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'‪ .‬וכן אמר‬
‫המשורר (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו' כי אף על פי שהעירה עליהם‬
‫רוח הקודש לפרסם את אשר השיגו בכוח נבואתם או סמוך לעולמם לא נזדמן להם שום‬
‫עניין באשר בו יוכלו לרשום ולהגיד מהות הטוב ההוא‪ ,‬זולתי על זה האופן‪ .‬ועל זה העניין‬
‫מההודעה והאימות נאמר שקרא לבניו ואמר‪ ,‬היאספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם‬
‫באחרית הימים‪ ,‬כי אחרית הימים הוא הזמן הקצוב לכל אדם לראות באור פני מלך חיים‪.‬‬
‫וזה הדבר לא נסתם ממנו‪ ,‬כי הם ז"ל אמרו (ב"ר פ' צ"ו) שנסתם ממנו הקץ‪.‬‬
‫והנה הוא מבואר שאין קץ ההצלחה הנפשית נעלם משום מאמין‪ .‬אמנם מה שהוא‬
‫נעלם ממנו הוא דעת מהותו ועקר עצמיותו כמו שאמרנו‪.‬‬
‫ואולם הקץ השני‪ ,‬והוא סוף וקץ כל התלאות והצרות והשעבודים העתידות לבוא על‬
‫האומה הזאת‪ .‬ותחילת פדיונם וצמיחת ישועתם ביד המשיח המקווה אשר עליו רמז גם כן‬
‫באומרו (בראשית ל"ג) עד אשר אבוא אל אדוני שעירה‪ ,‬ואשר אליו נתנבאו כל הנביאים‪.‬‬
‫הנה מהות הטובות וההצלחות המקוות בו הם ידועות כמו שאמרנו‪.‬‬
‫אמנם זמנם וקצם העלמו הוא הכרחי כמו שאמרנו‪ .‬ואף על פי שהיה בלבו לגלותו ברוח‬
‫הקודש אשר עליו בידיעתו‪ ,‬אלא שראה שהטוב והישר הסתר דבר‪ .‬והוא מה שיראה‬
‫מהכתוב כי אמר הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם יראה שהייתה הכוונה‬
‫על עניינים נפלאים אשר צריכין להטות אזנם ולשמוע מה שיקרה אותם מאלו העניינים גם‬
‫כן באחרית הימים כי סוף הכתוב הראשון ישמש לשניהם לפי הגזמת דבריו‪ .‬ולפי שנסתם‬
‫‪390‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪391‬‬

‫ממנו חזר לדבר במהות הטובות ההנה אם במה שהיו עתידות לבוא בקרוב ואם לעתיד‬
‫לבוא ובעניינים הנמשכים להם‪.‬‬
‫והתחיל ראובן בכורי אתה וכו'‪.‬‬
‫[סיכום‪ :‬העבד רצה לשחרר את הבנים‪ .‬האדון ראה את הסכנות בדבר]‬
‫ועתה ראה כמה נפלאו דברי המאמר ההוא אשר זכרנו בפתח השער להורות על כל‬
‫הכתוב בו מזה העניין במשל הנמרץ מאותו העבד שבקש לעשות בניו בני חורין ולהודיע‬
‫היכן הוא דיאתיקי שלהם‪ .‬והוא עניין גאולת וחירות הבנים מהשעבוד הכבד אשר יהיו בו‬
‫בהודיע היכן הוא קיצם וסוף כל תלאותיהם‪ .‬אמנם האדון ראה מה שימשך ממנו גם כן‪,‬‬
‫פריקת עולו מעליהם על האופן אשר אמרנו‪ .‬ועמד עליו‪ :‬לבניך אתה קורא ולי אין אתה‬
‫קורא‪ .‬כלומר שהוא חושש למה שיאות להם לדעת עניינם מוצאם ומובאם‪ .‬אמנם שלא‬
‫היה חושש למה שיזיק הידיעה הזאת בבחינת העבודה האלוהית מהטעמים הנזכרים‪.‬‬
‫ולזה שאין לעשות כן‪ ,‬שאין משחררין את העבדים מעבודת אדוניהם מבלי דעתו ורשותו‪.‬‬
‫כיון שראה יעקב כן התחיל ואמר בבקשה מכם היו מכבדין להק"בה כשם שכבדוהו אבותי‪.‬‬
‫והכוונה‪ ,‬שלא ישים לפניהם מכשול לצאת מעבודתו בחשבם היות הדברים נגזרים‬
‫והכרחיים‪ ,‬אבל שישתוק מהגלוי כדי שיישארו תמיד בעבודת האלוהים כמו שהתהלכו‬
‫אבותיו לפניו‪ .‬ועל דרך שאמר (בראשית י"ז) התהלך לפני והיה תמים‪ .‬וכמו שאמר החכם‬
‫(קהלת ז') על כיוצא באלו העניינים אל תתחכם יותר למה תשומם‪.‬‬
‫והנה הבנים בניו כשהרגישו שהיה חוזר לדברים זולת מה שהגזים בתחילת דבריו חשבו‬
‫שמא מונעם מהם לפסול מה מצא בהם באמונתם‪ ,‬ולזה אמרו יודעין אנו מה בלבך להגיד‬
‫דבר גדול ממה שביארת‪ ,‬בבקשה ממך אל תמנע ממנו לחשדנו בשום פסול באמונת‬
‫האלוהים‪ ,‬כי כשם שאין בלבך אלא אחד‪ ,‬כך אין בלבנו אלא אחד‪ .‬ואמרו שמע ישראל ה'‬
‫אלוהינו ה' אחד‪ .‬והגבולים האלו הם סוף קבלת עול מלכות שמים כשיובנו באמיתתם כמו‬
‫שיתבארו במקומם שער ס"ג ושער צ' בע"ה‪.‬‬
‫פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪ .‬רמז להם שלא היה כוונת ההעלם‬
‫להיותם חשודים בשום ספק באמונת מציאותו ואחדותו ויכלתו יתברך‪ ,‬חלילה‪ ,‬רק כדי‬
‫שתהא עליהם קבלת עול מלכות שמים שלימה לעולם ועד‪ ,‬מבלי שום הרהור ומחשבה‬
‫הגורמים לפרוק עולם בשום צד מהטעמים שאמרנו‪.‬‬
‫וזהו שיעור מה שראיתי בייחודו בזה השער‪.‬‬
‫ומעתה נבוא אל ביאור דברי הסיפור במה שנזכור הספקות הנופלות בו ראשונה כמשפט‪.‬‬

‫‪391‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪392‬‬

‫[הספקות בפרשה]‬
‫א‪ .‬אומרו פעם אחת האספו ואגידה לכם וכו' ופעם אחרת הקבצו ושמעו בני יעקב וכו'‪.‬‬
‫וכבר נתבאר זה עם טעם מה שאמרו ז"ל שנסתם ממנו הקץ ויתר דבריהם בזה‪ .‬ב‪ .‬במה‬
‫שאמר אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל‪ .‬דבשלמא לוי הוא נפוץ אמנם שמעון לא נמצא‬
‫בכתוב גם לא במקום ראוי לסמוך עליו‪.‬‬
‫ג‪ .‬במאמר לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה וכו' כי אחר שעקר‬
‫ממשלת השבט והמחוקק יהיה אחר בוא שילה הנה באמת לא כך הי"ל ולא ידמה למאמר‬
‫(דברים ז') לא יתיצב איש בפניך עד וכו' כמו שכתב הר"לבג ז"ל בשם אביו ז"ל כי אחר‬
‫השמידו אותם אין שום עניין אל ההתיצבות בפניו‪ .‬וכן ג"כ באומרו (בראשית כ"ח) כי לא‬
‫אעזבך עד אשר אם עשיתי וכו' כי באמת אחר שיעשה את אשר דבר לו כבר יכול להעזב‬
‫ממנו מהשתדל בשמירותיו ויהיה עניינו אצלו בהתמיד הצלחותיו‪ .‬וכבר פתח במאמר זה‬
‫פתח של ערעור ועלה לומר שזמן המשך השבט והמחוקק לא היה רק עד כי יבא שילה כי‬
‫מאז והלאה יפסיק כמו שטוענין עלינו האומות‪ .‬אלא ג"כ תשובתם בצדם שאם כדבריהם‬
‫ברכה זו לא נתקיימה שכבר סר השבט מיהודה כמה מאות מהשנים קודם בוא שילה‬
‫לדעתם כי מהגלות הראשון אשר היה על יד נבוזראדן בטלו מלכי בית דוד כי בתחילת‬
‫בית שני עמדו פחתים כזרובבל ונחמיה מעט ואחריהם מלכו החשמונים ומלכי בית‬
‫הורודוס‪ .‬וגם שהקושיא הראשונה תעמוד לה בעינה כי מאחר שייחסו המשיח ההוא אל‬
‫דוד מאז יהיה עקר ממשלתו ושבטו ואיך אמר כי לא יסור עד שיבוא‪.‬‬
‫ד‪ .‬בסדר השבטים בקדימה ואיחור ובפרט בסדר בני השפחות שהכניס לגד ואשר בני‬
‫זלפה שפחת לאה בין דן ונפתלי בני בלהה שפחת רחל‪.‬‬
‫ה‪ .‬באומרו וירא מנוחה כי טוב‪ .‬ויט שכמו לסבול כי הוא טעם לסתור‪.‬‬
‫ו‪ .‬בטעם הנושך עקבי סוס ויפול רכבו אחור לישועתך קויתי ה'‪.‬‬
‫ז‪ .‬בטעם וישטמוהו בעלי חצים‪ .‬וטעם אומרו בברכתו ברכות שדים ורחם גם ברכות אביך‬
‫גברו וכו'‪ .‬ויש דקדוקים אחרים בעניין אלו הברכות‪ .‬וקושי מליצתם יתבארו לפי דרכינו‪.‬‬
‫ח‪ .‬ברבוי הסימנים אשר נתן יעקב במערה שנראים דברי מותר‪.‬‬
‫ט‪ .‬באומרו ויגוע ויאסף אל עמיו ואלו מיתה לא נזכרה שם כמו בשאר האבות שנאמר בהם‬
‫(שם כ"ה) ויגוע וימת ויאסף אל עמיו ואלו משום שאמרו (תענית ה' ב) יעקב אבינו לא מת‬
‫היה להם להביא ראיה מכאן‪ .‬וכבר דברנו בזה העניין בשער הקודם ועוד צריך לבאר‪.‬‬
‫י‪ .‬באומרו רק טפם צאנם ובקרם עזבו בארץ גושן‪ .‬הילכו הצאן והבקר לספוד לאדוניהם‪.‬‬
‫יא‪ .‬אומרו וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד ויאמר אבל כבד זה וכו' מה‬
‫תועלת לנו בהודעה זו בתורה‪.‬‬
‫יב‪ .‬באומרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו כי הם דברי מותר‪ .‬וגם מלת לו לא נמצאת‬
‫אלא לשון מי יתן‪ .‬והוא הפך הכוונה והכלל שהיה לו לומר ויאמרו אולי ישיב לנו וכו'‪.‬‬
‫‪392‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪393‬‬

‫יג‪ .‬בכפל דבריהם אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע‬
‫עבדי אלוהי אביך‪.‬‬
‫יד‪ .‬בטעם אומרו כי התחת אלוהים אני ואתם חשבתם עלי רעה וכו' כי יראו דברי קנטור‬
‫במשמען‪.‬‬
‫טו‪ .‬טעם הזכירו וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן מנשה יולדו וכו' דמאי‬
‫איכפת לן אם יולדו על ברכיו או אחרי כן‪.‬‬
‫וכבר ביארנו טעם זה בשער הקודם באומרו ומולדתך אשר הולדת אחריהם וכו'‪ .‬ואחר‬
‫זכרון אלו הספקות נבוא אל פירוש הספור‪.‬‬

‫[פירוש ברכות יעקב]‬
‫ויקרא יעקב וכו' (א) כבר פירשנו כי הכתוב הראשון ירמוז אל מה שיהיה לאדם מהצלחת‬
‫הנפש באחרית ימיו‪ .‬והשני שגיזם על קץ ימות המשיח‪ .‬ואחר חזר אל הגדת העניינים‬
‫העתידים לבוא עליהם איש אשר כעניינו וכברכתו ומהבכור החל ואמר‪.‬‬
‫ראובן בכורי אתה וכו' אמר כי להיותו כחו וראשית אונו היה לו ליטול יתר שאת ויתר עז‬
‫במדות המעולות לא בפחותות והמקולקלות וזה כי ממשפט הבכור להיות לו פי שנים‬
‫ביתרון כוח וגבורה לעמוד כנגד הכח המאוה ולדוחפו בכל עוז לא שיטול חלק גדול‬
‫מהפחזיות והמהירות בחטא בפרט בדבר שהוא עוות שאינה יכול לתקון כמים הנגרים‬
‫ארצה מאין מאסף וזה כי כשעלית בפחזותך משכבי אביך אז פשעת בדבר שאין לו עוד‬
‫תקנה כי אז חללת מי שיצועי עלה הן שיהיה האל יתברך או אביו כי הוא חלול שלא היה‬
‫בידו למחול עליו‪ .‬ויהיה כי עלית משכבי אביך לפי דרך חכמינו ז"ל (שבת נ"ה ב) יוצא כמו‬
‫כעלות גדיש בעתו (איוב ה') כלומר כי סלקת משכבי אביך‪ .‬והנה עם זה נתן סבת הלקח‬
‫הבכורה מאתו ואם לא פירש בפירוש כמו שנאמר (ד"ה א' ה') ובחללו יצועי אביו נתנה‬
‫בכורתו ליוסף‪ .‬ואפשר שרמז בזה גם כן אל מה שחטאו בני ראובן אחרי כן לקחת‬
‫בפחזותם לנחלה הארץ אשר הכה ה' בעבר הירדן לא הבינו לאחריתם וכמו שאמרו חז"ל‬
‫(במדבר רבה פ' כ"ב) על זה נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך (משלי כ')‬
‫ואמרו (במ"ר שם) לב כסיל לשמאלו (קהלת י') אלו בני ראובן וכו'‪.‬‬
‫שמעון ולוי אחים וכו' למה שהושוו מעשיהם כללם יחד ואמר כי אלה שגו לסיבה הפכית‬
‫מסבת ראובן טעות שווה לטעותו או גדול ממנו‪ .‬וזה שכבר חטאו הם במתין העצה מה‬
‫שחטא הוא בפחז ומהירות‪ .‬והיה זה לפי מה שכתב החכם בפרק ט' מאמר ז' מהמידות‬
‫וז"ל אשר הם חדים מאוד ובעלי המרה השחורה לפיכך החטא אשר הוא בלתי נעצר הוא‬
‫הנקרא מעופף הם חוטאים אמנם אלה בעבור המהירות ואלה אמנם בעבור הקושי לא‬
‫ייחלו על דבר כי הם הולכים אחרי רואם עד כאן‪ .‬ירצה כי בעל המרה האדומה אשר הוא‬
‫בלתי נעצר מעשות העולה על רוחו במהירות גדול וגם בעל השחורה אם שהוא כבד מאוד‬
‫בתנועותיו‪ .‬שניהם יפעלו כאשר נדמה להם ולא ישובו מפני כל‪ .‬זה מפני קלותו לפעול‪ .‬וזה‬
‫‪393‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪394‬‬

‫מפני קשיו לצאת ממה שנדמה לו‪ .‬וזה העניין עצמו יראה שכיוון אליו הזקן במה שעשו שני‬
‫בניו אלה עם שכם שזה עשו בעצה מתונה שלא יכלו לצאת ממנה‪ .‬אמנם במכירת יוסף‬
‫כבר חטאו בפחז ומהירות כמו ראובן בחטאו‪ .‬ואמר כלי חמס מכרותיהם כי מדרך‬
‫המתינות שלא להוציא משפט מעוקל כמו שאמר (תהלים ע"ה) כי אקח מועד וכו'‪ .‬ואלה‬
‫חמסו המנהג במה שאחר שהחמיצו הדין הוציאו דבר בלתי מתוקן כמו שהיה עניינם‬
‫בשכם‪ .‬בסודם אל תבוא נפשי וכו' הנה מה על שנתיעצו בהמתיק סוד על שכם אמר‬
‫בסודם אל תבוא נפשי כעניין (שם פ"ג) על עמך יערימו סוד‪ .‬ועל עניין יוסף אמר ובקהלם‬
‫אל תחד כבודי שלא עשו רק בהקהל רגשת עם אובד עצות העושים בפתע‪ .‬ועל הראשון‬
‫אמר כי באפם הרגו איש כי לא שב אפם מהם מעת הוסדם עליהם עד הקימם מזימות‬
‫לבם‪ .‬ועל השני אמר וברצונם עקרו שור כי פועל הרצון הוא הפועל המשולל מבלי קדימת‬
‫עצה ובו עקרו השור הידוע בבכור שורו הדר לו (דברים ל"ג) מהיות בתוך אחיו ולפני אביו‬
‫ימים רבים‪ .‬או שירצה וברצונם עקרו שור כי בשכך חמתם בהריגת עיר שכם לקחו את‬
‫צאנם ואת בקרם ואת כל אשר להם בשדה‪ .‬ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה‪ .‬בכאן‬
‫זכר הזקן אלו המידות ותיארן באותם תוארים עצמן שתארן הפילוסוף כי על החדות‬
‫והמהירות אמר כי עז וכמו שאמרו (כריתות ו' א) כדי שתהא עזה כלומר חדה ועל הקושי‬
‫אמר כי קשתה‪( .‬ב) וקלל שני העניינים כי ראוי הוא לחסר אותם ושלא ימצאו על אותו‬
‫השיעור במקום אחד והוא אומרו אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל ירצה לאפם ועברתם‬
‫שהזכיר‪ .‬ודבר גדול הנביא דבר שכבר באר החכם בפרק י"ב מהג' מהמידות שהכעס‬
‫והחמה עם שהם הפעליות פחותות הנה הם לפעמים יועילו‪ .‬והוא להרים ולעורר בהם‬
‫מעלת הגבורה והיו מאנשי השם אשר ביניהם שאמר הקצף תרים המעלה ואמר עוד דרך‬
‫זירוז לגבורים אמנה שלחו שלהבת החום בנחירים והרתיחו הדם והוא סתם בזה ואמר‬
‫אמנם הגבורים יפעלו בעבור טוב והקצף יעזרם לפעול‪ .‬והמה אלה דברי הכתוב שאמר‬
‫(ישעיה ס"ג) ותושע לי זרועי וחמתי היא סמכתני‪ .‬הנה שירצה שאם הרב מהם הוא מזיק‬
‫יש במעט מהם תועלת‪ ,‬בקצת העתים‪ ,‬כמו שביארו ממלאכת הנצחון‪ .‬וגם הוא מבואר‬
‫שיועיל בהנהגת הבית והמדינה השיעור הראוי‪ .‬גם בלמוד החכמות אמר החכם (כתובות‬
‫ק"ג ב) זרוק מרה בתלמידים ודרך כלל אמר אל תהי מתוק פן יבלעוך‪ .‬ולזה אמר הזקן‬
‫החכם שהאף והעברה אשר נתחברו יחד בשמעון ולוי ראוי שיחולקו בכל שבטי ישראל‬
‫וכלם יקחו חלקם הראוי להם לתועלת המעלה ועזרתה בכל מה שיצטרך להם והותר ולא‬
‫יהיו במקום אחד פן תצא כאש חמתם ויאבדו מהר‪.‬‬
‫יהודה אתה וכו' ירצה הנה שלשת אחיך אלו שקדמו רוב מה שחטאו היה בעלבון אחיהם‬
‫וחרפתם ואתה לא כן נתן לך ה' אלוהיך אלא ידך בעורף אויביך מהאומות לנקום נקמת‬
‫אחיך ולעזרתם כמו שאמר דוד (ש"ב כ"ב) ואויבי תתה לי עורף‪ .‬ולזה לא די שלא יהא‬
‫להם תרעומת עליך אלא שישתחוו לך בני אביך‪ .‬גור אריה יהודה וכו' להיותו מדבר לעניין‬
‫שבט המלכות אמר כי להיות מעלתו בחכמה וביישוב הדעת תהיה הצלחתו בהדרגה‬
‫‪394‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪395‬‬

‫בעניינים הטבעיים‪ .‬וזה כי מתחלה יהיה גור במלוכה ואח"כ אריה‪ .‬כמו שהיו ענייני דוד‬
‫וכפרש"י ז"ל לא כדרך הפוחזים הקופצים ראשונה בגדולה שבמעלות ואחר נזורו אחור‬
‫והוא אומרו מטרף בני עלית כלומר מטירוף הדעת עלית אתה בני ולא נשתתפת עם אחיך‬
‫בדברי פחזותם או שירצה אף על פי שאתה גור אתה עלית מטרף בני ולא נשתתפת‬
‫עמהם בהשחתתו כמו שאמר (בראשית ל"ז) מה בצע כי נהרוג וכו' וישמעו אחיו‪ .‬והנה‬
‫אחר שזכר עניין המלכות וחזקתו בו גלה לו סוף ענייניו וקורותיו נפילותיו וקימותיו עד סוף‬
‫ממשלתו אשר לא יוסיף לנפול עוד‪ .‬ואמר כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו ירצה שעם‬
‫שיהיה גבר ומלך באחיו ושבט הממשלה בידו כאריה זה שהוא מלך החיות שכבר יקרה לו‬
‫כמקרה האריה שהוא סובל חולי הרביעית‪ .‬ועם כל מעשה תקפו וגבורתו הרבה פעמים‬
‫הוא כורע ורובץ ואין לו כוח לעמוד על חזקו‪ .‬וכן גם הוא כבר יכרע וירבץ תחת משאו‬
‫וישכב ויפול מגדולתו כנפילת מלכיו יוצאי חלציו ביד מלכי האומות כד"א (שופטים ה') בין‬
‫רגליה כרע נפל שכב וכו'‪ .‬המה כרעו ונפלו‪( .‬תהלים כ') כי בעוונותיהם המה כרעו ונפלו‬
‫תחתיהם כארי וכלביא זה ביום חוליו ומפלתו‪ .‬ואמר מי יקימנו על זה הגלות הארוך‬
‫שנמשכה השכיבה והנפילה כל כך שיאמרו העכו"ם הנה צורו מכרו וה' הסגירו ומי יקימנו‬
‫ויחיה והוא מה שאמר הנביא (עמוס ז') מי יקום יעקב כי קטון הוא‪ .‬ונאמר (שם ה') נטשה‬
‫על אדמתה אין מקימה‪ .‬ואמר שאפילו בזמן השכיבה והכריעה ההיא לא יסור שבט‬
‫מיהודה ומחוקק מבין רגליו‪ .‬וכאומרם ז"ל (סנהדרין ה' א) אלו ראשי גליות שבבבל וראשי‬
‫גליות שבכל זמן וזמן‪ .‬ולזה לא אמר מלך כי גלוי וידוע לפניו שלא יעמדו מלכיהם תמיד (ג)‬
‫ואמר שזה העניין מהכריעה והשכיבה על זה האופן ימשך להם עד כי יבא שילה‪ .‬והוא‬
‫הבן הקטן העתיד לצאת מבין רגליו לקץ ימים רבים כמו שתרגם אנקלוס ובשליתה‬
‫(דברים כ"ח) ובזער בנהא‪ .‬כי הוא אשר יקהל אליו כל הגוים וימלוך עליהם מלכות שלמה‬
‫כמו שאמר (תהלים ע"ב) וישתחוו לו כל מלכים וכו' ומשם ואילך לא יוסיף לכרוע אבל כלם‬
‫לפניו יכרעו ויפולו דכתיב (שם) לפניו יכרעו ציים‪ .‬והכלל שאף גם זאת בהיותו שח ושפל כי‬
‫יפול לא יוטל כי ה' סומך ידו‪ .‬וזהו עצמו מה שרצהו בלעם בלשון הזה‪( .‬במדבר כ"ד) יאמר‬
‫כשיהיה בתקפו וגבורתו יאכל גוים צריו ועצמותיהם יגרם וחציו ימחץ וגם כשיכרע וישכב‬
‫כארי וכלביא אשר הרואה יאמר עליו מי יקימנו מברכיו יהיו ברוכי ה' ומקלליו יכרתו וכן‬
‫היה בלי ספק כי בכל דור ודור לא עזבנו אלוהינו ולא מאסנו ולא געלנו אבל תמיד השאיר‬
‫לנו שריד כמעט מהשבט ההוא‪ .‬וכמ"ש ז"ל (מגילה י"א א) להפר בריתי אתם בימי רומיים‬
‫שהעמדתי להם את רבי ואת כל חכמי הדורות‪ .‬והם אשר נהגו נשיאות ורבנות וגאונות‬
‫בכל הימים הרבים אשר נשמר זה הסדר ביניהם‪ .‬וגם אחרי כן לא סר מהם שבט נוהג‬
‫שררה ומנוי מלכות בקצת מקומות מושבותם וכבר זכר הרבי בנימן בעל המסעות שראה‬
‫בעיניו במדינת בג"דאד עיר גדולה לאלוהים ושמה כמה אלפים ורבבות מישראל וביום‬
‫גינוסית מלכם היה רוכב נשיא מזרע דוד אצלו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו‬
‫בכבוד גדול‪ ,‬עשו דרך לבן דוד ובכל זמן וזמן יש כיוצא באלו בכל מקום שהם כפי מה‬
‫‪395‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪396‬‬

‫שהוגד והועד לנו מפי מגידי אמת מהארצות ההם‪ .‬ומאן אמר לן שהנשיאים והרבנים אשר‬
‫ה פקדו במלכיות אלו מפאת המלכים או יתר הרבנים אינם מהזרע ההוא כל שכן בהיות‬
‫רוב גלותנו משבט יהודה‪ .‬וכאשר לא יהיה רק מיעוט מן המיעוט‪ .‬הנה על החולק להביא‬
‫ראיה דאנן אהימנותיה דאבינו הזקן קא סמיכנא‪ .‬והנה הפירוש הזה נכון מאוד בזה‬
‫הכתוב‪ .‬והגבלת עד כי יבא שילה תבא על ההשפלה והכריעה אשר זכר לא על ההצלחה‪.‬‬
‫ועם זה בטלו כל הפקפוקים‪ .‬ושוב מצאתי אל החכם המקובל בעל קופת הרוכלים שכתב‬
‫ז"ל יאכל גוים בימי דוד‪ .‬כרע בגלותא דבבל‪ .‬שכב בגלות מדי‪ .‬כאריה בגלות יון‪ .‬וכלביא‬
‫בגלות רומי‪ .‬בשעתא דא מי יקימנו כד"א (איכה ב') מי ירפא לך ע"כ‪ .‬נראה שלא נכנס‬
‫בפירושו של אנקלוס כמו שראיתי קצת מתקדשים לבלתי שמוע זולתו‪ .‬אוסרי לגפן עירו‬
‫וכו' דרכי אנקלוס הנם ידועים ויתכן שיאמר כי זה המלך הנקרא שילה אשר יאמר עליו‬
‫(זכריה ט') הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור כו' שהוא כנוי על היותו‬
‫צדיק ועניו בלתי מתגאה בנפשו כמו שמתגאה הרוכב על הסוס‪ .‬כי הענוה הזאת‬
‫המיוחסת אליו תתחבר ותצטרף אל האומה הזאת‪ .‬אמנם אכזריות חמה וגובה לב יהיה לו‬
‫על כל העכו"ם‪ .‬ולזה אמר אסרי לגפן עירה שהוא ישראל כמו שנאמר (תהלים פ') גפן‬
‫ממצרים תסיע‪ .‬ולשורקה בני אתונו‪ .‬כמו דאת אמרת (ירמיה ב') ואנכי נטעתיך שורק‪ .‬אבל‬
‫עם הזולת כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותו כמו שנאמר עליו (ישעיה ס"ג) מי זה בא‬
‫מאדום חמוץ בגדים מבצרה וכו' פורה דרכתי לבדי כו' ויז נצחם על בגדי כו'‪ .‬וזה עצמו‬
‫רצה באומרו חכלילי עיניים מיין וכו' לאויביו ישקיף בעיני אכזריות ואינם ולעם מרעיתו יפן‬
‫בעין החמלה ובדבור רך ובשמחה עד יראה להם לובן שיניו מרוב אהבה‪.‬‬
‫זבולון לחוף ימים וכו'‪( .‬ד) בכאן ובזאת הברכה הקדים זבולון ליששכר להיותו מחזיק בו‬
‫ותומך לומדי תורתו והראוי לעניין המעשה שתקדם הסיבה אל המסובב וברך אותו שיהיה‬
‫לחוף ימים מקום הריוח הגדול אשר יספיק לו ולהחזיק ביד אחיו ואמר וירכתו על צידון כי‬
‫יהיה דורך על במות סוחרי צור וצידון אשר סוחריהם שרים כנעניהם נכבדי ארץ כי יהיו‬
‫נושים בהם ממון הרבה ועבד לוה לאיש מלוה‪.‬‬
‫יששכר חמור גרם כו'‪ .‬הגביל בזה התארים הצריכים לעוסקים בתורה לשמה וזה מדרש‬
‫דרש ר' אלעזר (זוהר פ' ויחי) וכי יששכר חמור איקרי אי בגין דאישתדל באורייתא אקרי‬
‫ליה סוס אמאי חמור אלא בגין דחמור נטיל מטולא ולא בעיט במאריה כשאר בעירי ולא‬
‫אית ביה גסות הרוח ולא חייש מדוריה למשכב באתר מתתקן‪ .‬אף הכי יששכר‬
‫דאשתדלותיה באורייתא ולא בעיט ביה ב"ה ולית ביה גסות הרוח ולא חייש ליקרא דידיה‬
‫אלא ליקרא דמאריה והוא רובץ בין המשתפים כד"א (ברייתא אבות פ"ו) על הארץ תישן‬
‫וחיי צער תחיה‪.‬‬
‫וירא מנוחה כי טוב כו'‪( .‬ה) אמר כי עשה כן למה שראה שהמנוחה השלמה והאמתית‬
‫היא הטוב וההצלחה המיועדת שעליה נאמר למען ייטב לך (דברים ו')‪ ,‬לטוב לנו כל הימים‬
‫(שם)‪ ,‬אשריך וטוב לך (תהלים קכ"ח)‪ .‬כי בטובות הארציות הזמניות אין טוב אמתי בהם‬
‫‪396‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪397‬‬

‫רק קצת נעימות ועריבות לבד ולזה עזב הנעימות ההוא והטה שכמו לסבול עול תושית‬
‫התורה‪ .‬ולהיות בכל כחותיו למס עובד לעבוד את נפשו להשיג אותה המנוחה הטובה‬
‫והוא הדבר המיוחד לשבט הזה אשר כל בניו למודי ה'‪.‬‬
‫דן ידין עמו וכו'‪( .‬ה) אחר שהזכיר כל בני לאה כתולדותם הזכיר הראשון שבבני השפחות‬
‫ואמר כי עם שהוא מבני השפחה יטול שררה באחיו כאחד שבטי ישראל‪.‬‬
‫יהי דן נחש עלי דרך וכו'‪ .‬נבא אל גבורתו של שמשון שלא הייתה בהוד מלכות ושררה‬
‫כשאר כל השבטים רק על דרך הנקימה והנטירה כנחש זה שהוא אורב להמית ואינו‬
‫חושש אם ימות גם הוא עם המומת ולתאר עניין סופו כפי מה שהיה‬
‫(ו) אמר הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור‪ .‬כי אם ישוך הנחש עקביו והם הרגלים‬
‫האחרונים הנה הסוס יהיה נרתע ונופל לאחוריו בפתע ויפול ג"כ רוכבו אחור בהכרח‪.‬‬
‫והנחש לא ימלט בעת ההיא מהדריסה אם מנפילת הסוס או הרוכב המזויין כי במקום‬
‫שיפולו שם הוא בלי ספק‪ .‬וכן הייתה סוף גבורותיו של שמשון שעקר עקבי הבית ועמודיו‬
‫והפיל רוכבו לארץ (שופטים ט"ז) ולא חשש למה שימות גם הוא עם פלשתים הנופלים‬
‫עליו‪.‬‬
‫(ו) ולפי שהישועה שהמיתה בצדה אינה ישועה חזר הדבור נכח פני ה'‪ .‬ואמר לישועתך‬
‫קויתי ה'‪ .‬וכמ"ש (דברים ל"ג) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' כי הנושעים בו יתברך‬
‫יזכו לראות באור פני מלך חיים‪.‬‬
‫גד גדוד יגודנו וכו'‪ .‬לפי שכבר נמשך אחר המליצה בקצת השבטים לברך אותם מעין‬
‫הוראת שמם‪ .‬יהודה אתה יודוך וכו'‪ .‬דן ידין עמו‪ .‬הפליג בזה עד שכבר כלל בשמו כל מה‬
‫שירצהו בעניינו עם היותו מלה זעירא בת שתי אותיות והוא כי עם שיקרה לגד שגדוד‬
‫יגודנו בתחילה כאשר הוגלה לאשור קודם שאר השבטים (ישעיה ח')‪ .‬לסוף הוא יגוד עקב‬
‫לאויביו וזה בזמן הישועה ההיא המקווה‪.‬‬
‫מאשר שמנה לחמו‪ .‬ירצה שיתחברו בארצו שני עניינים שעל המעט ימצאו כאחד והוא‬
‫שובע הלחם לרוב‪ .‬גם הפירות המעדנות אשר מדרכן להמצא בשולחן של המלכים‪.‬‬
‫ואפשר כי בימי שלמה הוטל על אשר לתת מעדני מלך לארוחת שלחנו ובעניין הזה יתכן‬
‫שהיה דשן ושמן בלחמה של תורה גם ימצאו עמו קצת החכמות שהותרו לקבל תועלתם‬
‫בחצרי מלכים וטירותם‪.‬‬
‫(ד) והנה הכניס לגד ואשר בני זלפה שפחת לאה בין דן ונפתלי בני בלהה שפחת רחל‬
‫להורות על מה שכתבנו במקום לידתן כי ראויה הייתה זלפה ליעבר מהם קודם שתתעבר‬
‫בלהה מדן ונפתלי אלא שעכבה רמאותו של לבן‪ .‬ולזה הקדימם לנפתלי‪ .‬אמנם זכרם‬
‫אחרי כן לתת סימן לשני מיני הקדימות והמשכיל ידרוש ויבין‪.‬‬
‫נפתלי אילה שלוחה וכו'‪ .‬כי מצד שתהיה ארצו ממהרת להביא פירותיה מזולתה (ב"ר פ'‬
‫צ"ט) יוקדמו על ידה אמרי שפר והודאה לאל יתברך בורא כל‪ .‬ואפשר שימצאו בשבטו‬

‫‪397‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪398‬‬

‫המליצים והמשוררים בעלי החן הנותנים אמרי שפר מזולתו מהשבטים‪ .‬ואמר אילה‬
‫שלוחה כי המשולחת היא נושאת חן בעיני רואיה מהביתית כי לא זרו עיני רואים ממנה‪.‬‬
‫(ז) ואחר שזכר בני השפחות על הסדר הנזכר סדר יוסף ובנימין בני רחל כתולדותם ואמר‬
‫בן פורת יוסף וכו'‪ .‬וימררוהו ורבו וכו'‪( .‬ז) אמר כי מצד היותו יפה פרי תואר כעץ הדר‬
‫פורת עלי עין היה מה שהיה שמררו אותו וישטמוהו בעלי חצים והם העיניים המטילים בו‬
‫קוי ניצוצי הבטתם ו חשבו להכותו ולטורדו מן העולם והוא מה שנאמר (בראשית ל"ט)‬
‫ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף וזאת המליצה עצמה מרגלה בפי המשוררים כלם‪.‬‬
‫ותשב באיתן קשתו וכו'‪ .‬כנגד מ"ש וישטמוהו בעלי חצים כלומר רובי קשת אמר ותשב‬
‫באיתן מהם קשתו כי גבורת כחו חזקה מהם ונחתה קשת נחושה זרועותיו וכן כתב רד"ק‬
‫ז"ל‪ .‬ויפוזו נתחזקו מפזז ומכרכר (ש"ב ו') מתחזק ורוקד‪ .‬והכח הנפלא הזה היה לו מידי‬
‫אביר יעקב ועל דרך שאמרו ז"ל (יומא ל"ח ב) בא ליטהר מסייעין אותו‪ .‬משם רועה אבן‬
‫ישראל‪ .‬כי מהזכות ההוא זכה הבן לזון את בית אביו שנאמר (בראשית מ"ז) ויכלכל יוסף‬
‫את אביו ואת אחיו‪ .‬וגם זכו הם להיות נזונים על ידו‪ .‬ועתה ראה כי למיאונו לאשת אדוניו‬
‫הורידוהו אל בית הסורים‪ .‬ושם פתר חלומות הסריסים ומשם יצא למלוך ולפרנס את כל‬
‫הארצות ההם הוי משם רועה אבן ישראל‪.‬‬
‫מאל אביך תקבל שכר טוב ויעזרך ואת שדי יהיה כמוס זכותך ויברכך ברכות שמים מעל‬
‫ברכות תהום רובצת תחת שהם ממש דומים לברכות שדים ורחם‪ .‬וזה כי כמו ששדי‬
‫האשה עם היותם בעליונותה מתברכים ומריקים החלב מכח ההזרעה הנעשית למטה‬
‫בתחתית הרחם‪ .‬כן יתהוו הגשמים ויתברכו מטרות שמים בעליונות האויר לסבת האידים‬
‫העולים מהלחות המימיי אשר יהיה ראשונה בתחתיות הארץ‪ .‬ברכות אביך אשר גברו על‬
‫ברכות הורי במה שנתן לי רשות להעלות בני האחד מבני אל תאות מעלת הבנים שהם‬
‫במדרגת גבעות עולם אצל שאר חלקי האדמה‪ .‬וכן תארם בלעם באומרו (במדבר כ"ג) כי‬
‫מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו וכו'‪ .‬אותן הברכות עצמם המיוחדות בזה העניין‬
‫תהיין על ראש יוסף וכו'‪ .‬והוא ממש מ"ש אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי כמו‬
‫שפירשנו בשער הקודם‪ .‬ולקדקד נזיר אחיו‪ .‬הוא יוסף שההרדפה מורגלת בכמו אלו‬
‫הספורים ואגבו נתן הסיבה למה שזכה לתוספת ברכה זו‪ .‬והוא כי להיותו נזיר ומופרש‬
‫מאחיו ע"י מעשה ההוא זכה מכלן אל הבכורה וכאלו נטלה מן הדין או בתורת פשרה או‬
‫פיוס‪ .‬אם מצד שסבל עלבונן‪ .‬ואם מצדמה שהטיבן לסוף‪ .‬אמנם לפי שעדיין לא נבדל‬
‫שבט לוי‪ .‬ולא יתכן להוסיף מספר שבטיו על י"ב שהוא המספר המסויים כמו שכתבנו‬
‫בשער ל"א כלל ברכת אפרים ומנשה בברכת יוסף‪ .‬וכן עשה משה רבינו ע"ה כי למה‬
‫שהוכרח לזכור את לוי לכבוד הכהונה כמו שנראה משם הוצרך לכלול ברכה זו במ"ש‬
‫(דברים ל"ג) בכור שורו הדר לו וכו' והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה‪.‬‬
‫‪398‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪399‬‬

‫בנימן זאב יטרף וכו'‪ .‬שם פרשה פתוחה לבנימן למעלתו על אפרים ומנשה בני יוסף וגם‬
‫על יתר אחיו הנזכרים ראשונה כמו ששם ליהודה בראש הדף (טוש"ע יו"ד סי' רע"ג)‬
‫למעלתו על אחיו אשר נזכר אחריהם‪ .‬וגם כי יהודה ובנימן נתיישבו שכנים והיו תמיד‬
‫אחים גם יחד‪ .‬ויאמר כי בהיות ירושלים עיר הקדש ובית הבחירה בחלקו של בנימן‬
‫ובהמצא שם תמיד הכהנים הלוים יודעי תורת ה' ועובדי עבודתו יהיה סיבה עצומה להיות‬
‫כל בניו בנערותם רודפים אחר החכמה והמידות וטורפים אותם כזאבים מכהני ה'‬
‫המקודשים ולערב הוא זמן בואם באנשים לא יניחו ידם אבל הם יחלקו שלל ללמד‬
‫לאחרים הנה שמספיקים בידם ללמוד וללמד והוא יסוד כל הברכות ושרש כל ההצלחות‬
‫ועקרן‪.‬‬
‫כל אלה שבטי בני יש‬
‫ראל שנים עשר‪ .‬לומר שאע"פ שהעלה האחד למספר שנים אין הכוונה שיעלו מספרם‬
‫יותר מי"ב ושלא מנו אפרים ומנשה לשנים אלא בהמנות לוי ליגיון בפני עצמו‪ .‬וזאת‬
‫הכוונה אשר דבר להן אביהם כשברך אותם מוסף על מה שבירכם איש כברכתו הראויה‬
‫לו‪.‬‬
‫ויצו אותם וכו'‪ .‬במערה וכו'‪ .‬שמה קברו וכו'‪ .‬מקנה השדה וכו'‪( .‬ח) לפי שזה להם י"ז‬
‫שנה שירדו למצרים ועזבו את ארצם ונחלתם פחד יעקב שמא יהיה שום ערעור בדבר‬
‫הקבורה כי אפשר שהחזיקו בה בעליה הראשונים או שום אחר כמו שקרה אל אשה‬
‫השונמית אשר עזבה את שדיה ואת ביתה בימי הרעב (מלכים ב' ח')‪ .‬וגם כי לא ידע איך‬
‫יזדמנו הדברים אחרי מותו אם ילכו שמה בניו עם יוסף אם לא והם אשר ידעו בדבר יותר‬
‫ממנו כי נער בן י"ז שנה יצא משם והוצרך להראות כל זכותו וסימניו באופן יסתלק מהם‬
‫כל עורר וטוען‪ .‬ולזה אמר קברו אותי אל אבותי אל המערה אשר בשדה עפרון החתי‬
‫במערה אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא בארץ כנען והרי השדה והמערה‬
‫ממוצרים במצריהם‪ .‬ואם אולי יערערו הבעלים הראשונים בטענת שלי או של אבותי‬
‫הייתה אמר אשר קנה אברהם מאת עפרון החתי‪ .‬שמה קברו את אברהם וכו'‪ .‬והרי טענה‬
‫וחזקה עמה‪ .‬אמנם אם שמא יערערו בני ישמעאל לומר כי באה להם בנחלה מאברהם‬
‫אבי הם אמר שמה קברו את יצחק וכו'‪ .‬ולבטל טענת בני עשו בכיוצא בזה אמר ושמה‬
‫קברתי את לאה ועם זה נפסק הדין כנגד כל היחידים אמנם אם אולי יערערו עם הארץ‬
‫ויאמרו שאי אפשר שיהא בית הקברות לעם נכרי ביניהם אף על פי שירצה היחיד למכור‬
‫שדהו אמר מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת‪ .‬שכבר הודו בדבר וקיימו וקבלו‬
‫עליהם‪ .‬ואין ספק שלזה נתכוון אבינו הראשון הקונה אותו לדורותיו בשסבב שיהיה קניינו‬
‫באזני בני חת לכל באי שער עירו כי החכם עיניו בראשו ומביט אחרית דבר מראשיתו‪.‬‬
‫והנה אחר סלוק כל עורר וטוען יבוא שלום ינוח על משכבו ואין מחריד‪.‬‬

‫‪399‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪400‬‬

‫ויכל יעקב לצוות את בניו וכו'‪.‬‬
‫כמי שנפטר מחבירו ומצוה לו את כל אשר בלבו ובכלות את כל דבריו ילך לו ומזה יראה‬
‫שפטירת הצדיקים היא ברשותן‪ .‬והנה אצל אברהם אבינו פירשנו שהגויעה ענינה אפיסת‬
‫הכח הטבעי והמסתו‪ .‬והמיתה ביטול הכחות שהוא כעניין נתיצת הבנין והריסתו ופרוד‬
‫חלקיו‪ .‬והאסיפה היא הכנס הנפש אל בית גניזתה‪ .‬והנה באבות הראשונים נזכרה המיתה‬
‫(בראשית כ"ה) אמנם ביעקב לא נזכרה וצריכין אנו לומר כי יעקב אבינו לא מת בצד מה‬
‫מהצדדים שאפשר לומר כן‪( .‬ט) ויתכן כי מפני שחנטו יוסף חנטה גמורה במלוי ארבעים‬
‫יום כמלאת ימי המלכים החנוטים אשר בעניין ההוא אינן צריכים להוציא מוחיהם בני‬
‫מעיהם אבל הגוף נשאר תמיד קיים בכל קשריו ולא נתץ ונהרס וכאלו היו כלי החושים‬
‫כולם כמלואם לזה לא הכתיב עליו שום מיתה הנאמרת על זה וראוי היה שידרוש מקרא‬
‫זה מי שאמר יעקב אבינו לא מת אלא שכוונו אל דברים עתיקים ומעולים מזה המתבארים‬
‫מהכתוב ההוא האומר (ירמיה ל') ואתה אל תירא עבדי יעקב וכו'‪ .‬כמו שכתבנו בשער‬
‫הקודם‪.‬‬
‫ויצו יוסף אל עבדיו וכו'‪ .‬ספר הכתוב שהיו הרופאים עבדיו לשתי סבות‪ .‬האחת‪ ,‬להודיע‬
‫שהיה נוהג בטכסיסי מלכות לגמרי עד שהיו לו רופאים יודעים במלאכת החנטה אשר לא‬
‫נעשת ה רק למלכים‪ .‬והשני‪ ,‬כי עם זה עשה אשר זמם בחנטת אביו רצוני שתהיה חנטה‬
‫שלמה במלאת כל הימים הרבים ההם לסיבה שאמרנו‪ .‬וזהו וימלאו לו ארבעים יום כי כן‬
‫ימלאו ימי החנוטים‪ .‬ויבכו אותו מצרים שבעים יום‪ .‬כי יראה שהחנטה הפשוטה שלשים‬
‫יום אמנם השלמה והמלאה היא כשימלאו עליהם עוד ארבעים יום עד שיהיה זמן כל‬
‫הכבוד והבכי שבעים יום‪.‬‬
‫ויעברו ימי בכיתו וכו'‪ .‬מגיד מוסרו של יוסף שעד שעברו ימי הבכי לא התיר עצמו לדבר‬
‫אפילו אל אנשי בית פרעה ואחר כך לא ראה לדבר אל המלך בימי אנינות אלא באזני‬
‫אנשי ביתו הקרובים אליו‪.‬‬
‫ויעל יוסף וכו'‪( .‬י) רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גושן וכו'‪ .‬ירצה שכשנפטר הזקן רצו‬
‫הבנים להסתלק משם עם כל אשר להם ולא הניחום רק שטפם וצאנם ובקרם יוצג שכבר‬
‫נתנו עיניהם להחזיק בהם וממונם למס עובד והוא מה שאמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה‬
‫צ"ו) למה פרשה זו סתומה מכל שאר פרשיות אלא לומר לך שכשנפטר יעקב אבינו‬
‫התחיל שעבוד מצרים על ישראל כלומר שבשעה ההיא הרגישו שלא היה בלבם לשלחם‬
‫לנפשם כאשר ירצו‪ .‬וזהו שאמר יוסף ואלוהים פקד יפקוד אתכם והעלה אתכם וכו'‪ .‬הורה‬
‫שכבר ידע שהיו צריכים כי יפקוד אל‪.‬‬
‫ויעל עמו וכו'‪ .‬כי נשתתפו עמהם רכב אלוהים רבותים כמו שנאמר (בראשית מ"ו) אנכי‬
‫ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה‪.‬‬
‫ויבאו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן וכו'‪( .‬יא) יאמר שכבר עשו הספד גדול ועצום שם‬
‫בגורן האטד אשר בארץ הכנעני עד שרגזו וחלו אנשי הארץ מפניו כי לא לסימן טוב היה‬
‫‪400‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪401‬‬

‫להם ויאמרו אבל כבד זה למצרים לומר כי הם המספידים ועליהם יהפך וע"כ קרא אותה‬
‫יושב הארץ אבל מצרים עד היום הזה עם היותה בארצם ונחלתם ולא הקפידו שתקרא על‬
‫שמם‪.‬‬
‫וישאו אותו בניו ארצה כנען וכו'‪ .‬ירצה כי משם והלאה נשאוהו בניו על שכמם כסדר אשר‬
‫צוה להם אביהם‪.‬‬
‫ויקברו אותו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם וכו'‪ .‬יראה שהזכיר כן לומר‬
‫שהוצרך מה שהודיע להם מזכותו במקום ההוא‪ .‬וכבר האריכו חז"ל (סוטה י"ג א) לזכור‬
‫ערעורו של עשו‪ .‬אבל בכתוב הנה לא נרמז רק מפאת אנשי הארץ‪ .‬ואולי שסמכו דבריהם‬
‫לדבריו של זקן כי לא היו לבטלה‪.‬‬

‫[שא נא לפשע אחיך]‬
‫ויראו אחי יוסף כי מת אביהם וכו'‪ .‬יאמר כי אחר שמת אביהם ראו שהיו מעותדים לקבל‬
‫תגמולם מאת יוסף אחיהם כי מעתה לא יסמכו על אור פני הזקן כי יהל עליהם‪ .‬ובשאתם‬
‫ובתתם בעניין ראו במחשבתם כי על דרך האמת לא הרעו עמו אדרבא היו סיבה אל‬
‫הגיעו אל כל הגדולה אשר גדלו הש"י‪( .‬יב) ולזה אמר מי יתן והשב ישיב לנו את כל הרעה‬
‫אשר גמלנו אותו כלומר שלא ישיב עלינו רק טוב כמו שסבבנו לו‪( .‬יב) ולזה מה שאמרו או‬
‫צוו לאמר לו בשם אביו אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך‪ .‬אמנם בשם‬
‫עצמם אמרו ועתה שא נא לפשע עבדי אלוהי אביך שאנחנו היינו כלנו משרתיו ועושי רצונו‬
‫לסבב מה שיעץ עליך טובה כלומר שהיה ראוי שיחזיק להם טובה‪.‬‬
‫ויבך יוסף בדברם אליו‪ .‬כי ראה כי מיראה באו על אלו העניינים וירך לבבו עליהם‪ .‬גם‬
‫המה נתפעלו לבכיתו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים מכל מקום‪ .‬ויאמר להם יוסף אל‬
‫תיראו כי התחת אלוהים אני‪( .‬יד) אמר להם ודאי אין אתם צריכים מחילתי והבטחתי ואין‬
‫אתם ראויין לקבל שכר ממני כי התחת אלוהים אני שאחזיק לכם טובה במה שסייעתם‬
‫לבצוע את מעשהו ואתם חשבתם עלי רעה ולא כיוונתם כי אם להזיקני‪ ,‬אלוהים חשבה‬
‫לטובה‪ ,‬לא למעני לבד‪ ,‬כי אם למען הטוב הכללי‪ ,‬למען עשה כיום הזה עמכם ולהחיות‬
‫עם רב מבלעדי‪ .‬והנה אתם חייבים משני הצדדים‪ .‬ומכל מקום ועתה אל תיראו אנכי‬
‫אכלכל אתכם ואת טפכם כאלו אתם ראויים לקבל שכר‪ .‬ולפי שדבר אליהם כדברים האלה‬
‫הוצרך לנחם אותם ולדבר על לבם דברים טובים לחזור ולישב את דעתם עמו‪.‬‬
‫וירא יוסף לאפרים בני שלשים וכו'‪( .‬טו) כבר אמרנו בשער הקודם כי זה נזכר בכאן‬
‫להראות שמאמר הנביא באומרו ומולדתך אשר הולדת אחריהם לא שבו ריקם כמו‬
‫שחשבו המפרשים ז"ל‪.‬‬
‫הנה אנכי מת ואלוהים פקוד יפקוד אתכם‪ .‬ירצה אף על פי שאני מת אל תעצבו‬
‫להתיאש מטוב התוחלת כי אל חי בקרבכם לא להעמיד ולקיים אתכם בכאן בלבד כי אף‬
‫להעלות אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאבותיכם ואחר כן השביע אותם כי‬
‫‪401‬‬

‫עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה * מהדורה מעוצבת * אתר דעת * תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪402‬‬

‫בפקוד אלוהים אותם יעלו עצמותיו אתם וימת יוסף ויחנטו וכו'‪ .‬לא היה חניטתו כחניטת‬
‫אביו ועל כן יאמר בו שמת לפי מה שכתבנו בראשונה כי לפי שלא היה בלבם להעלותו‬
‫מיד רק לשומו בארון שם לזה הספיקה לו אותה חנטה‪ .‬וגם שלא היה ספק בידם לעשות‬
‫כמו שהיה ביד יוסף‪.‬‬
‫ויישם בארון במצרים וכו'‪ .‬כבר אמרנו שעל זה אמר אנכי אעשה כדבריך‪.‬‬
‫ועד כאן הוא ספור הנמשך מאלו האחים עד שבאו הם ובניהם‪ .‬ונאחזו במקום מוכן ומזומן‬
‫למלאת שם את דבר ה' אשר דבר לאברהם אבינו בין הבתרים (בראשית ט"ו) אך על‬
‫הדרך אשר כתבנו תכן הדברים האלה בשער כ"ח‪.‬‬

‫[סיום]‬
‫ובזה נשלם זה הספר הנפלא המתחיל בספור פלאי מעשה בראשית ונמשך בספוריו אל‬
‫מה שהוא יסוד והתחלה ובמדרגת יצירה כלל מה שיבא אחריו מהעניינים הפרטיים‬
‫ה מסופרים מאומתנו ואשר יכלול גם כן מספור הדרושים היקרים אשר הם כמו הקדמות‬
‫והכנות לכל הדרושים הבאים אשר אליהם תיוחד כוונת תכלית התורה האלוהית וברוך‬
‫אלוהי ישראל אשר עזרנו עד הנה ועוד לא יסיר תפלתי וחסדו מאתי לגמור ולהשלים את‬
‫אשר הוחל לעשות‪ .‬כי אין דבר זולתי העין רואה והלב חומד ועל הכל אורו ואמתו המה‬
‫ינחוני בדרך אמת‪.‬‬

‫נשלם ספר בראשית‪ ,‬בשם האל אשר במאמרו שמים וארץ השית‪.‬‬

‫‪402‬‬