הרב שלמה ולבה
פסיכיאטריה ודת
מתוך
הרפואה
הרפואה לאור ההלכה
חוברת ח' סיוון תשמ"ב
בית החולים קרית צנז ע"ש לניאדו
כל הזכויות שמורות לועד הלכה שע"י ביה"ח
קרית צנז ע"ש לניאדו ,קרית צנז נתניה
מרכז המערכת :הרב חיים יעקב שוורץ
דומ"ץ קרית צנז ורב בית החולים
הועתק מאתר הברובוקס ,ניו יורק
הרפואה לאור ההלכה והשקפת היהדות
סיון תשמ״ג
חוגרת ח•
הועתק והוכנס לאינטרנט
0014:8.01£נ16^1כו^^.116ז\
ע " י היים תשם״ט
ביח ה ח ו ל י ם ק ר י ת צאנז ע״ש לניארו
חרב שלמה מ ל ב ה
פסיכיאטרית ודת
ישנם כמה גורמים לכך ,שיועמד הנושא ״פסיכיאטרית ודת״ לעיון
וויכוח .נמנה אותם בקצרה:
א .הקונפרונטצי׳ של הפסיכיאטר עם התופעות התהומיות שבאדם
— היא מדרבנת אותו ,להכיר כל ענפי התרבות העוסקים בהבנת
ועיצוב דמות האדם ,וביניהם הדת.
ב.
לפסיכיאטר ולפסיכותרפויט יש בהכרח ציור מהאדם הבריא
בנפשו ,מתוך ציור זה הוא ניגש אל הפציינט .כדי לעדכן ציור זה,
הוא צריך להעמיק ידיעותיו ,בין השאר גם בדת.
ג.
יותר
ויותר
שוטח
הפציינט
המודרני
את
הפרובלמטיקה
האקסיסטנציאלית שלו לפני הפסיכיאטר ומכריח בזה את רופאו,
לעיין בבעיות דתיות.
ד .יש צורך לברר ,אם אמנם הדת גורמת סיבוכים נפשיים )רגשי
אשמה ,פחדים ועוד(.
ה .הדת — כגורם מייצב ומרפא.
נקודות אלו מתחלקות לשני מעגלי מהשבה:
א .מעגל הפרובלמטיקה האיממננטית של הפסיכיאטרית כמדע
העוסק במצבים קיצוניים של הנפש.
ב.
בעיות מעשיות בטיפול הפסיכיאטרי.
נצטרך איפוא ,לחלק את מחקרנו לשני חלקים :לחלק עיוני ולחלק
מעשי.
בשבילי הרפואה
—א —
את החלק העיוני נתחיל בסקירה היסטורית קצרה.
בשנת 1748פירםם ל מ ט ר י )
״6ח3>*1וזז
16־ז61תזוח ( 13את ספרו ״ 8וזזחז1^0״
)״האדם — מכונה״( .סיסמא זו אפינית לגישה המדעית
אל האדם בתקופה די ארוכה .התפיסה המכניםטית הזאת השפיעה לא
מעט על הביולוגיה וממילא גם על הרפואה בתקופה המודרנית.
בעקבות הגישה הביולוגית התבססה גם הפסיכיאטריה במאה הקודמת
על העקרון ״מחלות־נפש הן מ ח ל ו ת ־ מ ו ח ״ ) ז98ח1851ז!>*6, 0חז.(/¥8
מאז הלכו הביולוגים וגם הפסיכיאטרים כברת־דרך ארוכה״הביולוגיה
איננה רואה עוד באדם ״רק״ תוצר אבלוטיבי של האנתרופואידים,
אולי אפילו תוצר חולני ,שהרוח המופיע בו הוא גורם שלילי המפריע
לחיים טבעיים …המהקר הביולוגי מדגיש היום את הטיפוסי שבאדם
שאינו מוסבר על־ידי אבולוציה ,כגון הדיבור האנושי שאין לו שום
תקדים
1
בביטוי הקולות של הקופים ,או הצורה המיוחדת של
2
הצרברליזצי׳ של האדם ועוד .הערכה עמוקה של המהות האנושית
מאפיינת גם את הפסיכיאטרי׳ המודרנית ,שאינה שוכחת הערכה זאת
גם בגישתה אל החולה השיצופרני החי כבר בעולמו האוטיסטי.
לדוגמא :יספרם ) 3ז6ק35ג ( כותב :״הקטיגוריות הגסות שלפיהן אנו
מבחינים ותופסים בפסיכופתולוגיה — אינן חודרות ליסוד האדם.
ישנו שם איזה מקור ,שעל־ידו כנראה הוא יכול להשתחרר מכל מה
3
עליו ״.
שקורה ומה שבא
:
) חח3וחוץ0ן6מ-וחתז0ז ן
(,
זוליוון ) ח1/3וו״,( 5
בינםונגר )
־8105^30961
פרום־רייכמץ
(
ופרנקל
) ו^וח^ז( הם שמות המציינים א ת הגישה האנושית העמוקה אל
חולה הנפש ,כל אחד על פי דרכו ושיטתו .הפסיכיאטרי׳ כמו הביולוגי׳
עברה מגישה ביולוגית לגישה אנתרופולוגית.
. 016ח־ועס^ 8,וחוח0ו 018 1'1זח(3ח26 81 0)8 1'6ח3קוחוו 01ז611נז 8 (111ז^111וז5, 1.8 00זו*.1 1^. 1>0
<• 494-531.ן 01. /01. 34, 1937,ו<0ץ3ק
1956.
9ז11ג1וזו3ז־, 1ח8ו1ש5ח^8ז הז0׳ 806 8\4ח , 20010916 11.(1.חח8חזזז0יז 2. / .
9 1948, 5. 354ז6נ-^161(1611ח11ז010916, 86ו*ז8ס^0שץ5ק 3,ז8ס3. ^)85
נח
פסיכיאשריה ודת /חרב שלמה וולבה
,,
כל עוד ששלטה הגישה הביולוגית כפסיכיאטר ,לא היה שום מכנה
משותף בינה ובין הדת .נשאר לאנשי הדת ,רק לטפל בחולה הנפש
ולנחמו על גורלו המר .אבל בין הדת והפסיכיאטריה עצמה לא היו
נקודות־מגע .לגישה האנתרופלוגית יש ויש נקודות־מגע עם הדת .הרי
הדת מהווה שטח כה חשוב בחיי האדם והאנושות ,שאי־אפשר כלל
להתעלם ממנה אם אמנם רוצים להבין את האדם .זאת ועוד :המכנה
המשותף של שתיהן היא ההתיחסות העמוקה אל האדם באשר הוא
אדם ,שאינה פוסקת גם לפני תופעות מחרידות כמחלות־נפש ,בגדר
831מזטח6 3116וח 3
ו ח ע ח 3ת ז ^ וו&וח
.נקודת־מגע מיוחדת יש
לפסיכיאטרי׳ עם הדת היהודית .עצם ענינה של תורת ישראל הוא,
לבנות את האדם ממסד ועד טפחות — את האדם השלם ככל הדרו,
4
ועם שלם :״ממלכת כוהנים וגוי קדוש״ ,כלומר גוי נצחי .צריך זה
להיות ענין חשוב מאד לפסיכיאטרי׳ ,ובפרט לפםיכיאטרים יהודיים,
להכיר מקרוב את התורה הזו הבונה זה אלפי שנים את העם ואת האדם
היהודי .כמו כן ענין חשוב מאד הוא לתורת ישראל להתיחס אל אותו
מדע העוסק באדם אשר מחלה פגעה בנפשו ,והרי הנפש ,לפי תורת
ישראל ,היא היא עצם האדם .למותר לומר ,כי דיון על ״פסיכיאטרי׳
ודת״ עלול להביא תועלת רבה לחולודנפש עצמו.
״דת״ — הוא מושג רחב מאד .הרי ״דת״ אינה ענין של אמונה בלבד,
אלא סגנון־חיים על־פי עקרונים מיוחדים .כל מי שגדל בתרבות
המערבית ,ספג מושגים על מהות הדת שנקבעו על־פי התפיסה
הנוצרית ,ולכן מקשרים ״דת״ עם שלילת עולם הזה ועם מבט שלילי
על היצר־הרע .כמה שונה מזה היהדות! היא אופטימית ביחס לעולם
הזה ואיננה שוללת אותו ,ע ד ש ח ז ״ ל אומרים :״ א ־ ל א מ ו נ ה —
א מ י ן
5
שה
בעולם ובראו״ ,ואיננה רואה את היצר הרע בחטא ,וכך
.4שמות יט ,ו
.5דברים לב ,ד וספרי שם
גט
בשבילי ה ר פ ו א ה
6
אמרו חז״ל :״וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד —
7
׳טוב׳ זה יצר הטוב ,׳מאד׳ זה יצר הרע״ ,אפילו המבט על היהדות
שספגנו עם התרבות המערבית נקבע מהתפיסה הנוצרית ,הרואה
בתורת ישראל אוסף של חוקים צרמונאליים ,כגוף שאין לו נשמה.
כמובן ,תפיסה זו היא עקומה ביותר .מכל מקום ,בדברנו מעתה על
״פסיכיאטרי׳ ודת״
— נדבר על היחס בין הפסיכיאטרי׳ ותורת
ישראל ,כי כמובן יש הבדל עצום בין דת השוללת את העולם ואת
היצר ,ובין דת הרואה בעולם ויצר ערכים חיוביים.
כדישנוכל להעמיק את הדיון בנושא שלנו ,מן ההכרח לעמוד בקצרה
על מהותה של תורת ישראל ,ונעמוד בעיקר על עניינים הנוגעים
לנושא שלנו.
—
ב
אם נרצה להגדיר את תורת ישראל בקיצור נמרץ ,ממש ״על רגל
אחת״
— נקרא לו :״עולם הידידות״ .קירבה גדולה שוררת בין
8
ישראל ואלקים .״קרוב אתה ה׳״ נאמר בתהילים .עם ישראל נקרא
9
״עם קרובו״ .אין היהודי ניגש אל האלקים תמיד בחגיגיות כאל אורח
נדיר רם־המעלה ,אלא כבן הניגש אל אב אוהב ומסור .מאמר אופייני
בתלמוד :״יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו
בו ידידים :יבא ידיד — זה שלמה המלך )ידידי׳( ,בן ידיד — זה
10
אברהם ,ויבנה ידיד — זה בית המקדש)״מה ידידות משכנותיך״ (,
11
לידיד — זה הקדוש ברוך הוא )״אשירה נא לידידי״ ( ,בחלקו של
.6בראשית א ,לא
.7מדרש בראשית רבה ט,ט
.8תהלים קיט ,קנא
.9שם קמח ,יד
0ו .שם פד ,ב
וו .ישעי׳ ה ,א
פסיכיאטרית ודת /חרב שלמח וולבח
12
ידיד — זה בנימין )״ידיד ה׳״( ,ויתכפרו בו ידידים — אלו
13
ישראל״ .
קירבה זו אינה חד־סיטרית .לא רק אברהם אבינו והדורות אחריו
התקרבו אל הקב״ה ,אלא הקב״ה התקרב גם אלינו ,נתן לנו תורתו
והשרה שכינתו עלינו .ההרגשה הברורה של קירבת ה׳ — הנקראת
שכינה — מלווה אותנו בכל התקופות :״בכל מקום שגלו — גלתה
14
שכינה עמהם״ .קירבה זאת חודרת אל כל שטחי ההיים ומעדנת גם
את חיי הגוף.
הקירבה בין ישראל והקב״ה קובעת ידידות וקירבה בין אדם וחברו.
הוא אשר השיב הלל הזקן לאותו גוי שרצה להתגייר על מנת שילמד
אותו כל התורה ״כשהוא עומד על רגל אחת״ .והלל אמר לו :״מה
שעליך שנוא אל תעשה לחברך — זוהי כל התורה כולה ,והשאר
15
פירושה ,לך למד!״ הרי הנקודה המרכזית בתורה :״ריע״! זה קובע
יחם מקורב מאד אל כל אדם מישראל ,הנהגה של ״דרכי שלום״ עם
כל אדם ,זהירות מצער בעלי חיים ויחס חיובי אל כל דבר הנמצא
בעולמו של הקב״ה .זה מתבטא בהכלל :״אל תהי בז לכל אדם ואל תהי
מפליג לכל דבר ,שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו
16
מקום״ .
ייאמר תיכף בקשר לזה ,כי גם אל מחלות הנפש ניגשים חז״ל מתוך
נקודת־מבט זה ,וכך אמרו :״את הכל עשה יפה בעתו — כל מה
שעשה הקב״ה בעולמו יפה .אמר דוד לפני הקב״ה :רבונו של עולם,
כל מה שעשית בעולמך יפה ,חכמה יפה מן הכל ,חוץ מן השטות! מה
הנאה בשוטה הזה? אדם מהלך בשוק וקורע בגדיו ותינוקות משחקים
גו.
בו.
4ו.
5ו.
6ו.
דברים לג ,יב
תלמוד בבלי מנחות נג ,א
תלמוד בבלי מגילה בט ,א
בבלי שבת לא ,א
פרקי אבות ד,ג
סא
בשבילי הרפואה
בו ורצים אחריו והעם משחקים עליו — זה נאה לפניך? אמר לו
הקב״ה :דוד ,על שטות אתה קורא תגר? חייך שתצטרך לו!.״ תצטער
ותתפלל עליו עד שאתן לך ממנה; לא עשה דוד אלא הלך אצל
פלשתים …אמר לו הקב״ה :אצל אכיש אתה הולך? אתמול הרגת את
גלית והלכת היום אצל אחיו וחרבו בידך ,ואהיו שומרי ראש של
אכיש ,הרי עדיין לא נסתפגה דמו של גלית! כיון שבא דוד אל אכיש,
באו אצל אכיש ואמרו לו :נהרוג למי שהרג את אחינו! …באותה שעה
נתירא דוד …התחיל להתפלל ואומר רבונו של עולם ,ענני בזו השעה!
אמר לו הקב״ה דוד ,מה אתה מבקש? אמר לו :תן לי מעט מאותו דבר
)שטות(! …עשה עצמו כשוטה הזה ,כותב על הדלתות :אכיש מלך גת
מחויב לי מאה ריבוא ואשתו חמשים …אמר להם אכיש :יודעים
17
שחסר שוטים אני ,שנאמר חסר משוגעים אני?״ כידוע ,על ידי זה
ניצל דוד אז .חז״ל לא גילו לנו את הטעם והצורך שבשבילו ברא
אלקים מחלות רוח בעולם .הם רק אמרו ,כי דוד התקשה במציאות של
חולי נפש בעולם והי׳ בזה בגדר ״בז לדבר״ ,והי׳ ענשו שהוא עצמו הי׳
צריך להתחזות כחולה נפש כדי להנצל .רמזו לנו חז״ל בזה ,כי גם
לחולה נפש יש מקום בעולמו של הקב״ה.
נחזור לעניננו .בעולם הידידות אנו נמצאים כשאנו נכנסים לתוך עולם
התורה .ואין ידידות זאת תיאורי׳ מפושטת .התורה מדברת בשפה של
מעשים :היא נתנה לנו מצוות .הן הקובעות את היחס בין אדם לבוראו,
בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו .אין כאן ״פולחן דתי״ גרידא ,אלא
סדר־חיים הכולל כל שטחי החיים .כל המצוות ,אפילו אם הן רבות,
עדיין תישארנה נקודות בודדות בשטח העצום של החיים ,לולא
הריקמה המקשרת את כולן ,וכמו רשת דקה היא מקיפה באמת את כל
מצבי החיים :רשת זו היא ההלכה .התלמוד שממנו אנו שואבים .את
ההלכה למעשה ,איננו אוסף של גזירות מחמירות אלא חכמה עמוקה
ומדויקת ,כפי שהתבטא הרמב״ם :״דרך עמוקה דרכו בה)בהלכה( עד
דו .ילקוט שמעוני שמואל א ,כא ,סימן קלא
סב
פסיכיאסריח
ודת /ח ו ב שלמת מ ל ג ת
18
מאד״ .חכמה זו איננה סריבילג של רבנים :כל יהודי םוזמן לקחת
חלק בה .ההלכה היא בית היוצר .לסגנון־חיים יהודי .העומד בחוץ
חדשב אולי ,כי המצוות וההלכה אינן משאירות מקום לחיי רגש ובכלל
להתפתחות האינדיבידואלית .להלן נראה שאץ הדבר כך .כמובן,
התורה איננה גורסת שהרוח הוא כח עויץ לנפש ,כפי שחושב קלגס
) .( !>13995
להיפך ,הרוח משלים את הנפש .ההלכה מדריכה את
האדם גם במצבים מביכים ומשונים בצורה ססוכחת ואוביקטיבית,
מבלי לתת לאדם ההרגשה כאילו הוא מופרך .אותה גישה המאפיינת
את יחם הפסיכולוג המודרני כלפי הפציינט שלו ,היא היא גישת
ההלכה והפוסקים ,גם בשאלות של כשלונות מוסריים :במקום לתת
לאדם לשקוע ברגשי אשמה — ההלכה קובעת כיצד יתנהג רתקן את
כשלונו כפי כחו.
דרך המלך של היהדות היא ההלכה .אולם מדור מיוחד קובעת לעצמה
תורת הלב .יריעתה ארגו נביאים ומשוררים )תהלים!( ,בעלי האגדתא
בתלמוד ומדרשים ,חוקרים ומקובלים .שתי היצירות האחרונות בשטח
זה הן תנועות החסידות )מיסדה :ר׳ ישראל ה״בעל־שם־טוב״,
(1700 — 1760והמוסר )מיסדה :ר׳ ישראל ליפקין — םלנטר,
.(1808 — 1882הרגש תופס מקום מרכזי בחסידות? חוי׳ עילאית של
אחדות העדה מסביב להאדמו״ר ,והעידוד והפקוח האבהי של
האדמו״ר — הרבי על חסידיו — הם מעמודי התווך של החסידות.
גם בתנועת המוסר תופס הרגש מקום מרכזי .ר׳ ישראל םלנטר מדגיש,
שאין אדם יכול להויע לשלימות ,אם אינו מיישר את הכוחות התת־
19
הכרתיים שלו .הוא קורא לכוחות אלה ״כוחות כהים״ .הציור
הקלאסי
שלו :לאדם אחד יש ב ך פ ר א השנוא עליו בגלל פרעותו.
ותלמיד מצוין האהוב עליו ביותר .הבן והתלמיד גרים בחדר אחד .והנה
דליקה פורצת בבית ,והאב־מורה נחפז להציל שני הצעירים; הוא רץ
.18הקדמה ל׳׳יד החזקה׳׳
9ו .ספר א ו ר ישראל לר־׳י בלאזר ,סימן ו׳
בשבילי הרפואה
לחדרם ,ואת מי הוא מציל תחילה? את בנו ,אף שהוא שונאו :האהבה
אליו היתה מודחקת אל התת־הכרה ,ובבהלת הסכנה היא גברה על
20
אהבת התלמיד שבהכרתו ) .דברים אלה נכתבו בערך 60שנה לפני
פרויח( .ר׳ ישראל םלנטר מצא הלאה ,כי הכחות התת־הכרתיים אינם
21
מושפעים על־ידי שכנוע שכלי גרידא ,אלא דווקא על־ידי התפעלות .
)גם כלל זה ידוע מהטכניקה הפסיכואנליטית וכאמור ,ר׳ ישראל
הקדים לה בששים שנה!( להתפעלות זאת מגיעים על־ידי לימוד מוסר
22
״ברגשת הנפש וסערת הרוח״ ,כלומר לימוד עצמי .גם תנועת המוסר
יצרה אינסטיטוצי׳ בדומה לאדמו״ר החסידי במה שנוגע לאוטוריטה
ומעמד ,והוא המנהל הרוחני בישיבה הליטאית)המכונה ״המשגיח״(.
הוא מדריך תלמידיו על־ידי שיחות מוסריות ,הוגי־עבודה מצומצמים
וקשר הדוק אישי עם התלמידים.
ניסינו לתאר ,בקיצור נמרץ ,את ״עולם הידידות״ של היהדות.
למעשה ,כל קהילה שיהודים מייסדים ,על מוסדות העזרה שלה ועל
הרגשת האחריות ההדדית של חברי הקהלה ,מהווה ״עולם של ידידות״
בזעיר אנפץ .הרי לפנינו סגנון־חיים מושלם ,מבוסס על מצוות התורה,
משוכלל על־ידי ההלכה ותורת הלב והרגש .ניחן לומר ,כי ההרגשה
הבסיסית של החי בעולם התורה היא :בטהון .״הנה ,א־ל ישועתי,
23
אבטח ולא אפחד״! .או :״לדוד ,ה׳ אורי וישעי — ממי אירא ,ה׳
24
מעוז חיי ,ממי אפחד!״ זוהי הרוח המנשבת בכל כתבי הקודש —
ובבית היהודי הבנוי בעולם הידידות של התורה.
ברור ,כי העולם הקר המוטבע בי׳מלחמת החיים״ ,החומרני מעיקרו
— הוא קרקע פורה לפחד .אין זה מקרה ,כי הפחד הוא נושא משותף
.20ספר אבן ישראל ,ירושלים תשיר ,עמ׳ סב
ו .2ס׳ אור ישראל סי׳ ל
.22שם ,איגרת המוסר
22א .ראה באריכות על מוסר :ה ר ב רב בץ ,תנועת ה מ ו ס ר
.23ישעי׳ יב ,ב
.24תהלים כז ,א
•סיכיאשריח ודת /ח ר ג שלמת וולגח
לפילוסופי׳ ולפםיכולוגי׳ המודרנית .מרטץ היידגר )׳( 881(169961
טוען ,כי הפחד היא התחושה הבסיסית של האדם בעולם" .אץ צורך
להצביע על המקום הרחב שהפחד תופס בפסיכואנליזה ובפסיכיאטרי׳.
אולי הפחד הוא הסטיגמה של דורנו .גרמו לכך אי־הבטחון הכלכלי
ובודאי גם פיתוח הנשק הנוקליארי .אבל אין ספק ,כי גם א ב ק
האמונה באלקים הוא גורם חזק להתפשטות הפחד .אדם הנולד וגדל
בתוך ״עולם הידידות״ ,יודע ומרגיש ,כי התחושה האקסיםטנציאלית
העיקרית אינה הפחד אלא דווקא הידידות) .כמובן ,אץ הסברים
אמורים לגבי פחדים שנגרמו ע״י תראומטא בינקות וכדומה ,אלא
בפהדים אקםיסטנציאליים כגון הרגשת חוםר־תוכן בחיים(.
•
•
•
״עולם הידידות״ אינו עולם אידילי בלי כחות נגדיים .כוחות של זרות
עומדים מנגדו ומאיימים תמיד לפגוע בו ואף להרסו .עולם הידידות
הוא עולם אחיד ,הבנוי על קירבה גדולה בין אדם לבוראו ובין אדם
לחברו .ויש כח באדם שאינו רוצה בקירבה זאת — התנכרות
המתפתחת שלב אחרי שלב ,עד א ב ק כל זיקה אל הזולת ,ועד האיומה
שבכל המידות :אך־זריות ,כלומר זרות מוחלטת .האכ־זר שמח לאיד
חברו ,נהנה מצערו .השלב האחרון של התנכרות זו הוא ,שהאדם נהי׳
26
זר לעצמו ואף אכ־זרי לעצמו .בתלמוד אנו מוצאים :״המקרע בגדיו
בחמתו ,והמשבר כליו בחמתו ,והמפזר מעותיו בחמתו — יהא בעיניך
כעובד עבודה זרה ,שכך אומנותו של יצר הרע :היום אומר לו עשה כך,
ולמחר אומר לו עשה כך ,עד שאומר לו :עבוד עבודה זדה! — והולך
ועובד .אמר ר׳ אבין :מאי קראה)איפה זה כתוב בתנ״ך?( ׳לא יהי׳ בך
א־ל זד ,לא תשתחוה לאל נכר׳ — איזהו אל זר שבגופו של אדם? הוה
25.
. 2611ט ח, 581ז^61(18998
.26ראה באריכות :וולבה ,בין ששת לעשור ,ירושלים תשלו .מאמר עולם הידידות ,עמי
טו וכו׳
בשבילי הרפואה
27
אומר זה יצר הרע״ .טקסט זה מגדיר את הרע ככח של זרות .התלמוד
מתאר כאן תהליך של התנכרות המתחיל בהתנכרות האדם לעצמו על־
ידי כעם ,ומשם הוא מגיע להתנכרות לאלקים — עבודה זדה .ולא על
חינם נקראת האלילות בשם זה ,אלא להצביע על מקוד התופעה בכח
הזרות.
28
מהו מהלך ההתנכרות הזאת? הרי אין בנפש כח שהוא רע בהחלט .
כל כח יש לו מקום בתוך עולם הידידות .גם גאוה וכעם נחוצים
לפעמים .כאשר משתמשים בכל כח במקומו ובזמנו — טוב הוא ,וכל
הכוחות הנמצאים בנפש נחוצים .אולם ,כדי לבנות עולם הידידות,
צריכה להיות קואורדינצי׳ של כל הכוחות יחד ,שיעבדו כולם תוך
שיתוף־פעולה וחלוקה צודקת של תפקידיהם .הכח המושל ,המעמיד
כל כוחות הנפש על מקומם הוא השכל ,אשר על כן הוא עיקר כח
הידידות שבאדם בלי שליטת השכל — אין עולם של ידידות .כאשר
כח מכוחות הנפש חורג מתחומו ודורש סיפוק מופרז ,או אפילו שליטה
מוחלטת — כח זה מתנכר לכוחות האחרים ומתמרד נגד השכל :כאן
מתחילה זרות ,והכח הזה הופך להיות ״רע״ .תהליך זה מתאר התלמוד
שציטטנו לעיל בדוגמה של הכעס .במקום אחר מתאר התלמוד אותו
תהליך של התנכרות בענין תאוה מינית )בלשון הגמרא :״המקשה
עצמו לדעת״( .
29
30
כאן אנו מגיעים לשאלת הבחירה החפשית .התבאר ,כי אין כח רע
בהחלט באדם .אנו יכולים להשתמש בכוחותינו לבנות את עולם
הידידות ,תוך קואורדינצי׳ של הכוחות על־ידי השכל .השימוש
בהפרזה בכח אחד או ההתמרדות לשכל גורמים להריסת עולם
הידידות .ברירה זו היא בידי האדם ,אם לבחור בידידות או בהתנכרות.
אכן ,הוא יכול לבחור .בתלמוד אנו מוצאים דוגמא כזו :״האי מאן
דבמאדים יהא גבר אושיד דמא :אי אומנא ,אי מבא ,אי טבחא ,אי
.27
.28
.29
.30
בבלי
ספר
ראה
בבלי
שבת קה ,ב
המידות לר• נפתלי ווייזל )ץ (//65361חלק א ,פרק ד
ע ל זה בכוזרי לר׳ יהודה הלוי ,מאמר ג׳ 0ימן ב׳ ובו׳
נדה יג .ב
סו
פסיפיאשריח ודמ /חרב שלמה וולגח
31
מוהלא״ )הנולד במזל מאדים יהי׳ אדם השופך דמים :או מקיז דם,
או גנב ,או שוחט ,או מוהל( .אץ ביד האדם לשנות את התכונה
הבסיסית ,בציור זה :הנטי׳ לשפיכת דם .אבל גם בתכונה זו הוא יכול
להשתמש לטובה ,וקשת האפשרויות היא רחבה :הוא יכול להיות
רופא ,שוחט או מוהל .רק הגנב שאינו נרתע מרצח — הוא המשתמש
בתכונתו בדרך של התנכרות .הרי לנו דוגמה מתכונה קיצונית ,ובכל
זאת אץ שום הכרח שהאדם יהי׳ רשע על־ידה .יש לו הבחירה
להשתמש בה למטרות מועילות ביותר .למען השלימות נביא כאן
דוגמא היסטורית מחז״ל בענין זה :״כיון שראה שמואל את דוד
׳אדמוני׳ ,נתיירא :זה שופך דמים כעשו! אמר לו הקב״ה :׳עם יפה
עינים׳ — עשו מדעת עצמו הוא הורג ,אבל זה מדעת םנהדרץ הוא
32
הורג! .מכל מקום — גבול יש לבחירה :את התכונה הבסיסית אי־
אפשר לשנות! בציור הנ״ל :הנולד בנטי׳ לשפיכת דמים אינו יכול
לעקור נטי׳ זו ,רק הבחירה בידו להשתמש בה לטוב או לרע ,לבנין
עולם הידידות או להריםתו.
כאן באה התורה לעזרת השכל ,לחזק את האדם לבחור בטוב .לתורת
ישראל מלחמת חרמה נגד כל תופעות ההתנכרות .לכן ,ראשית־כל
33
״כוונת התורה להמשיך השכל בכל תאוות הנפש ולהגבירו עליהן״ .
ואין כאן הכוונה לדכא את התאוות ,אלא להעמיד כל כח על מקומו,
שזוהי דרך התורה בכל מצוותי׳ .ויש לתורה שלשה עמודים :״על
שלושה דברים העולם עומד ,על התורה ועל העבודה ועל גמילות
חסדים״
34
— א מ ר שמעון הצדיק .לימוד תורה משלים את האדם
עצמו .עבודת השם — בבית המקדש ובתפילה — מקשרת אותנו עם
הקב״ה .גמילות חסדים היא הידידות עם הזולת .אלה הם חלקי התורה.
והתורה מקפידה גם על צורה עדינה של התנכרות :״כי תראה חמור
ו.3
.32
.33
.34
שם קנו ,א
ילקוט שמעוני שמואל א ,טז ,סימן קבר
ספר חובות הלבבות שער פרישות פרק ב־
פרקי אבות א ,ג
סז .
בשבילי ה ר פ ו א ה
35
שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו? עזוב תעזוב עמו!״ .גם
ההתעלמות מנזק חברו היא התנכרות — ״לא תוכל להתעלם״!
36
בעוד שאלה אחת עלינו לדון :האם התורה מכירה בתת־הכרה?
36
,
התשובה היא חיובית .בתנ״ך אנו מוצאים כי ״ה בוחן כליות ולב״ ,
37
והתלמוד קובע :״כליות יועצות ,לב מבין״ .הלב הוא מקום ההכרה,
הכליות — מליצה לתת־הכרה .אולם ,התת־הכרה הידועה לחכמי
החורה אינה זו של פרויד שנוצרה ע״י הדחקת יצרים או חוויות בלתי־
נעימות ,וגם לא האי־מודע של יונג המאמין בארכיטיפים המקננים
באי־מודע קולקטיבי .אנו מזדקקים כאן לביאור הגר״א ,״הגאון
מווילנה״ :״כל דרכי האדם נמשכים אחר הרצון הראשון וכמו שעולה
38
על רוחו ברצון הראשון הם זכים בעיניו״ .כלומר :הרצון מתרקם
במעמקים כאלה שאין הכרתנו שולטת בהם .ה״אני״ הידוע לנו הוא
רק חלק קטן מאד ממהות האדם .רצץ נעלם מכוון דרכינו — הן
ה״כליות יועצות״ במליצת התנ״ך וחז״ל ,אשר בפעולתן איננו
מרגישים באופן ישיר ,למען הקיצור אנו צריכים לוותר כאן על הבאת
דוגמאות מהתורה ,כיצד פועל ״הרצון הראשון״ הזה .נסתפק כאן
לומר ,כי הרצון הנעלם יכול לשאוף לענינים שבגוף ושברוח .מצד
התורה היינו צריכים לדבר על תת־הכרה וגם על על־הכרה .ישנם
רצונות עילאיים המתרקמים בנשמה האלקית אשר בקרבנו; הס
מדרבנים אותנו להתעלות מוסרית ולהתקרבות אל האלקים ,והס
,
מביאים אותנו להרגשות נעלות ביותר .רצון ראשון רוהני זה הי ראוי
לקרוא ״על־הכרה״ ,ואת המונח ״תת־הכרה״ היינו צריכים לשמור
לרצונות ראשונים השואפים למילוי מאוויים גופניים .והנה הרצונות
העל־הכרתיים בהחלט אינם פחות חזקים מהרצונות התת־הכרתיים.
.35שמות כג ,ד־ה
.36דברים בב ,ג ־ ד
36א .ירמי׳ יא ,ב
.37בבלי ברכות ,סא ,א
.38פירוש הגר״א על משלי טז ,א־ב
סח
פסיכיאטרית ודת /חרב שלמה וולבח
אץ התפיסה הזאת על על־ותת־הכרה שוללת את המיכזינם של
ההדחקה — כבר הראינו לעיל שהי׳ כבר ידוע לד׳ ישראל םלנטר 60
שנה לפני פרויד .אבל התפיסה התורנית מנוגדת בצורה חריפה לדעתו
של פדויה המוצא בתת־הכרה רק ל ב י ת ) ,( 11*1(10ובחלומות שהם
39
החלון לתת־הכרה רק משמעות זקםואלית .
כאן המקום לעמוד בקצרה על המיסטיקה היהודית .אין היהדות מכירה
במה שנקרא
51103ץוזז
נברא אף פעם אינו יכול
10חע
להתאחד לגמרי עם בוראו .האדם יכול לטהר עצמו עד מאד בכח
תורתו ועבודתו; הוא יכול להיכנע ולהתבטל לפני בוראו עד שהוא
מרגיש קירבת האלקים אליו ,אבל תמיד הוא מודע למרחק האדיר
שבין נברא ובוראו .המקורות הלא־יהודיים המדברים על
3ש
;ז3ץוח
!0ח״
התכוונו כנראה למצבים אקסטטיים מסוימים שבהם
הרגישו כאילו התאחדו עם האלקות .הבהירות היהודית שוללת
לחלוטץ האפשרות של התאחדות ממשית .מכל מקום ,יש בתורה חלק
הנקרא ״סתרי התורה״ ,בהם עוסקת הקבלה -,היא חלק מהתורה
שבעל־פה כמו התלמוד ,א^ל אם התלמוד חיוב לימודו מוטל על כל
יהודי ,עוסקים ב״קבלה״ רק ״בעלי מדרגה״ .היו עד לדורנו זה בעלי
קבלה שהיו יוצרי חידושים עמוקים מאד בשטח הקבלה .נעקוב בקצרה
אחרי דרכי היצירה שלהם.
לםיסטמה של התורה ישנם שני צירים :הציר המאוזן הן המצוות
המעשיות המחייבות כל אהד מישראל — הן היוצרות את עולם
הידידות של העם כולו .הציר המאונך — הן דרכי העלי׳ לכל יחיד לפי
כוחו .דרכי עלי׳ אלו בנויות בעיקר על מצוות הלב ,כגץ אהבה ,יראה,
דבקות וכו׳ .כל אשר אדם יותר יורד למעמקי התורה ,יותר הוא מרגיש
בנימות הדקות של הקדושה .עוזרים לאדם בזה הכוחות העילאיים
9ב .ר א ה על ז ה ספריו של פרנקל:
1959
זז98זזט06. 51חט>6111ו1ח 56816ז 60ח! 101ונ1ח8ו5(:1ח6ו035 1/
!6ק8ז^6ז0ו01ץ3ק 1 -ז'6 >3ז/1153י8/נ1חט ז 0 6
86119100.
סט
_____
בשבילי ה ר פ ו א ה
שדברנו עליהם כאן! כל אשר יעמיק יותר בתורה ,יותר מתחזקים
בקרבו כוחות אלה ,ובזה הוא מגיע לכך ,שישיג בטוהר לבו תוך שכלו
ידיעות עמוקות מאד על אלקות ,עולם ,אדם .זהו ההיפך המדרק
לאקסטזה ,אשר תוך איבוד ההכרה רואים חזיונות של עולמות
טמירים .אדרבא ,השכל פועל בשעת ההשגה ,והמקובל מרגיש בודאות
גמורה שהשגתו היא אמיתית .הדוגמה הנפלאה לזה הוא הגר״א
מווילנה ,אשר מקורביו ידעו לספר שהציעו לו מן השמים לגלות לו
סודות עליונים והוא סירב לקבל גילויים אלה ,כי דעתו נחה רק בדברים
40
שהוא עצמו עמד עליהם ביגיעתו .אכן ,אדם־התורה יכול להגיע
לטהרת המחשבה ולהתנהגות בקדושה עד שהוא זוכה להשגות נעלות
ואמיתיות הנוגעות לעמקי היצירה .אבל זהו תחומה הבלעדי של תורת
ישראל .אץ הפםיכאטרי׳ יכולה להביא לידי מצבים נפשיים כאלה וגם
לא תוכל להפיק תועלת מהידיעות המתגלות בהם.
— ג —
סקרנו את תורת ישראל תוך הדגשת הענינים הנוגעים לנושא שלנו.
עכשיו ניגש לבירור היחס בין תורת ישראל והפםיכיאטרי׳ .תחילה
נעסוק בשלשה עקרונות בסיסיים ,והם — לפי הסקירה הנ״ל :היסוד
האנתרופולוגי ,ענין ידידות וזרות ,והבחירה.
.1למדנו ,כי האדם הוא ״ידיד ה׳״ .בשפה יותר מדעית :האדם הוא
בעל הזיקה הטרנסצנדנטית .כל עם גדול יוצר לעצמו תמונה מהאדם
האידיאלי .יוון דגל באדם שהוא ;>5186ץ>* ;( — *6X0היפה והטוב
־ -רומא גיבשה את ה־
5טח3וח0ח 5ו׳!0
— ־ האזרח בעל התודעה?
הטיפוס של הרנסנס הוא ההומניסט ,צרפת אוהבת את ה־ 6תזוזז0ו*
זן־וק65י*> ,אנגלי׳ מחנכת את הג׳נטלמן .האדם נוסח גרמני׳ הוא
^50ח6תז
^
)האדם הממלא את חובו כשלימות( .עם
ישראל גידל את הידיד ,אשר זיקתו הטרנצנדנטית קובעת זיקה
.40הקדמת ר־ חיים מוולוזין לפירוש הגר״א ע ל הספרא דצניעותא עמ׳ 4
פסיכיאטרית ודת /חרב
׳.!.ו!
ידידותית אל כל אדם ,על דרך ״והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם
41
ה׳ וגם עם אנשים״ .
,
גישה זאת אינה בגדר פנים חדשות בפסיכיאטרי .ק.ג .יונג קובע ,כי
עיקר סבלם של כל הפציינטים שלו למעלה מגיל 35הי׳ בזה ,שלא
42
מצאו את הקשר חחי עם האלקים ,ולא החלימו עד שמצאוהו שוב .
בתורת
הארכיטיפים שלו תופסים מקום רב ארכיטיפים דתיים,
43
ובחלומות החולים שלו מצא סימבולים דתיים לרוב .אמנם ,גישתו
לדת היא נושא לפולמוס חריף הן מצד חבריו למקצוע והן מצד
44
תיאולוגים .הביקורת החריפה ביותר באה דווקא מצד פסיכיאטרי :פ.
גבזטל )
7. 06*531161״*01116
( טוען על יונג ,כי גישתו אל האלקות
היא פסיכולוגיםמום :הוא מרוקן את המושג אלקים ממשמעותו
הטרנסצנדנטית
והופך אותו לישות פסיכית־איממננטית ,שיש בזה
משום סילוף האמונה .יונג אמנם טוען שהוא אינו תיאולוג אלא
פסיכולוג ,ובתור שכזה הוא יכול רק לקבוע ,מה שהוא מצא באי־מודע
של האדם ,והוא הארכיטיפום של אלקים .אבל פ .גבזטל אינו מרפה
ממנו וכותב :״אם זה פסיכולוגיסמוס ,אז אני יכול באותה דרך לקרוא
45
לפיל — סביון ,ולטעון :הרי אני בוטניקאי!״ .
הפסיכיאטר השווייצי אלפונס מדר )
ז * ן*/
6
3£
( מתאר
5ח^0
ברשימה אוטוביוגרפית את ההתפתחות המדעית שלו :חניך האסכולה
הפוזיטיביסטית ,תלמיד של בלוילר (81611160ויונג ,מקורב לפרויד —
כך הוא נכנם לפרקטיקה הפסיכיאטרית .הוא מופתע לראות ,כי רבים
מהפציינטים שלו סובלים מחוסר משמעות בחיים ,מקונפליקט פנימי
בין כמיהה דתית ורתיעה אינטלקטואלית ממנה .הפרובלמטיקה
.41שמואל א ,ב ,כו
1948, 5. 16.ו101זט96, 2ז 366150זט ! 6 2ק 3ז 0 ^ 6ו 0 1ץ 5ק ז 66ח096טו9, £116 862161חו1ע
001 86119100.ט 6ו0109ו01ץ 3ז .11109,
60 1974, 3.ו001ט>1 86119100, 1חט 16ס3ז6ו011ו01ץ 5ז — 6 >3'11ז55ט^6כ 001ז 11(1, 0 8ז3ז=1
42. 0.0.
נ
ג
43.
44.
58.
36
3.
1 1947,ז93ז 11001 ^001301501115, 51111וחטז60ז3חו61, 01זז53נ/. 061
עא
45.
בשבילי הרפואה
האקסיםטנציאלית הזאת אינה מצטמצמת למקרים יוצאי דופן ,אלא
רבים מאד סובלים ממנה .לחץ הפציינטים מביא את דר .מדר להתעמק
בעיניני דת .בעקבות העיון בהם עוברת עליו קריזים דתית ,ממנה הוא
יוצא כקריםט בעל אמונה עמוקה .להתפתחות זאת ישנן השלכות
בגישתו הפסיכיאטרית .דרכו בטיפול היא פםיכיאנליטית .אבל הוא
מצרף אלי׳ הדרכה להחיאת אמונה באלקים ולפעילות דתית כגון
46
תפילה .
אין צורך להדגיש ,כי רוח חכמי הדת נוחה מגישה פסיכיאטרית זו.
כבר אמרנו לעיל ,כי התורה וחז״ל לימדו אותנו להסתכל אחרת על
תת־ועל־הכרה מאשר פרויד ויונג ,וממילא אנו מסתייגים מהקונצפצי׳
של הארכיטיפים הדתיים של יונג ,אך ברור הוא ,שישנם כוחות של
זיקה וכמיהה דתית באדם ,הנובעים מנשמתו שהיא חלק אלו־ה
47
מ מ ע ל .כל מי שהדת קרובה ללבו מצפה בכל לבו לכך ,כי
הפסיכיאטרי׳ בכללה תכיר בכך ,כי לזיקה הטרנסצנדנטאלית של
האדם מגיע מקום אינטגראלי בתמונת האדם של הפסיכיאטרי׳ הן
בתיאורי׳ והן בפרקטיקה .עדיין אנו רחוקים מזה .פרנקל מצטט על זה
את הפסיכיאטר של אוניברסיטת ייל ,רדליך
הכותב:
48
)
*(06^11
(
0.
.
35. 11וזז61!91003 (109ז 101ח6 51ו5 11ח6316זו7 11ו131ו01ץ5ק 0ןודז3חץ001ו01ץ5ק
|!^!1ק x6ץכ 1ח6ו 11ז6ו*31ז 63ע1 /31ן11>:נןוזז !15 1ץב) 5 10 01011115וח366
1.ח6מז51316
פרנקל מוסר גם הערה אחרי הרצאה בהסתדרות
פסיכותרפויטית
בניו־יורק :״כמעט אי אפשר למצוא בניו־יורק
פסיכואנליטיקאי ,שלא הי׳ מסופק בהבראת הפציינט שלו ,אם הוא
49
אחרי גמר האנליזה ממשיך לקיים פעילות דתית״ .אם כנים הדברים,
אולי באמת הגיע הזמן להכיר ,שאין שום סתירה הכרחית בין התפיסה
9.חטז!18ח!£
1945,
1ז20
9,חט 1-1611ח6ו501ו 5661ז ״ * , ^698ז13016
.47ה ב א ר ,ש נ ת ו ן יו״ל ע׳׳י י ש י ב ת ב א ר יעקב ,ע מ ׳ 190
.48
מ צ ו ט ט אצל:
(16 5. 83חע>11ו־6ו*וו 11. 56616ח101 1ונ1ח6ו801ח^6ז 141 0.ת3־ו=ז
#
.49ש ם עמ׳ ב8
עב
46.
פסיכיאטרית ודת /חרג שלמה וולכח
היהודית של האדם ובין התפיסה הפסיכיאטרית? ואולי גם משלימות
שתי התפיסות זו את זו? ארשה לעצמי לרגע להיות עוקצני ,ולומר:
נוכח התמונה הנעלה של האדם ״הידיד״ — איך אפשר להסתפק
בתמונת אדם הרואה אותו כקוף אינטליגנטי פלוס תת־הכרה וקצת
,
סובלימצי ?
יש לענין אספקט נוסף .הפסיכואנליזה פעלה הרבה מאד בגילוי
מיכניזם ההדחקה — הכוונה להדחקת הליבידו .במשך השנים נהיו
המושגים האנליטיים כמו ליבידו ,הדחקה ,פופולאריים מאדכמדומני,
המתירנות
שאין
לפסיכואנליזה.
אימפליציטית
מכל
מקום,
הפופולריזצי׳ של הפסיכואנליזה גרמה לכך ,שההמון מצא בה הצדקה
למתירנות ,ואולי אף הדרכה להתנהגות חפשית מאד בעניני מין .לכן
— 56ההדחקה של ליבידו נהייתה נדירה .היום אין מדחיקים
x
50
אלא — רגשי דת .כך כותב פרנקל ,והוא מצטט את גורדון אלפורט
)
ח ןן/
0ק
ח^0ו(30
( :״אולי הוחלפו במשך היובל האתרון היוצרות
בין דת וזקסואליות; היום כותבים פסיכולוגים בגילוי־לב כמו פרויד או
קינסיי על היצרים של האנושות ,אבל הם מסמיקים ושותקים ברגע
שמגיעים לשיחה על כמיהה דתית״.
אם פרנקל ואלפורט צודקים אז עומדת הפסיכולוגי׳ לפני תפקיד חדש:
להפנות את תשומת לבה לתופעה זו של הדחקת הרגשות דתיות!
51
החחלה נועזת עשה בזה פרנקל עצמו ,המגלה הבנה עמוקה לנושא
האמונה הדתית ומקומה בטיפול הפסיכותרפויטי .המשך מוצלח בזה
הי׳ יכול לתרום הרבה מאד לפתרון הבעיות האקםיסטנציאליות
המעסיקות את בני דורנו במידה מרובה כל כך.
.2
תיארנו את עולם הידידות של התורה ומלחמתה נגד כח הזרות
המקנן באדם .נסינו להדגיש שאין זאת תיאורי׳ מופשטת ,אלא זוהי
.50שם עמי 87
.51ר א ה .ח 13. 34זים 6ז33ו/1י66ח) 1ז^1-301(1. 06
עג _
בשבילי ה ר פ ו א ה
ההדרכה המעשית של תורת ישראל .גם במושגים אלה דנים מחברים
מודרניים :לודויג בינםונגר ) ז96ח5*3ח! ( 11^19 8השווייצי מעמיד
את התפיסה שלז^6ח3ח^;*61ז £165ח6נ)1!61הואי הדדי אוהד( מול ״ההואי
בתוך
העולם״
של היידגר ) ח861^8996
(
הגורם
אל הפחד
האקםיםטנציאלי של האדם שהוא כאילו ״מושלך״ לתוך העולם;
מהפחד הזה רוצה בינסונגר לגאול את האדם על־ידי הואי המושתת על
אהבה .ברם ,דברים אלה אינם אלא םפוקלציף תיאורטית ,בעוד
ש״עולם הידידות״ של התורה היא מציאות חי׳ שכל הנקלט ביהדות
חי׳ מבחץ בה .גם הזרות ,או ההתנכרות ,אינה בגדר פנים חדשות
בפסרות הפסיכולוגית של ימינו :אריך פרום ) וחוחס־וק *(״ש
(
52
מקדיש לה תשומת־לב רבה .הוא הולך בזה בעקבותיו של קרל מרכס
) *!^11ז>3ו( ,הרואה בחברה הקפיטליסטית־התעשייתית את הסיבה
להתנכרות ההולכת וגוברת של האדם לעצמו .פרום מרחיב את
הדברים ומצרף בזה חשיבה פסיכואנליטית עם גישה םוציאולוגית־
ביקורתית .דעת חכמי ההורה על הקונצפצי׳ של מרכס־פרום היא זו:
הם רואים את הסיבה להתנכרות בצורת־אירגון מסוימת של החברה
האנושית ,כך שההתנכרות היא בעצם תופעה חיצונית .התורה רואה
בה תופעה פנימית אשר מקורה באדם עצמו ,שיכולה להתגלות בכל
53
צורת־אירגון שהיא .
כעת אין למחקרים אלה תוצאות ממשיות לפסיכיאטרי׳ .אמנם,
בינםונגר יסד שיטה חדשה ,לחקור־ את הרקע האקיסיטנציאלי של
שיצופרנים ,״
56ץ31ח33חן0386
״ )אנליזה של ההואי( ,אבל עד
כמה שידוע לי גם לה עדיין אין תוצאות של ממש בטיפול
הפסיכיאטרי.
י
א ב ל — עדיין לא נאמרה המלה האחרונה בהכרת
מהותה של השיצופרני׳ .כמדומה ,יותר מאשר כל מחלה אחרת היא
עדיין בגדר חידה סתומה ועמוקה .התקדמות עצומה הושגה בטיפולה
.52ו.11ק ץז6ע6 500ח6 53ו, 71וחוזזסז?
ג .5ראה וולבה ,בין ששת לעשור ,מאמר ׳׳נוראות ה׳ אדם׳׳׳ עמי •צ
עד
פסיכיאטרית ודת /חרב שלמח וולבת
על־ידי התרופות החדישות ,ברוך השם .אבל עדיין יש מקום רב
להכרת מהות המחלה ולשכלול הטיפול בה ,ובפרט בשיטות השיקום
של החולים ובהחזרתם לתוך חיים חברתיים תקינים .מי יודע ,אולי
דווקא ״עולם הידידות הפעילה״ של תורת ישראל יוכל לתרום תרומה
חשובה בזה? כמובן ,לפני כן אנו צריכים לשחרר את דורנו מההדחקה
של הרגש הדתי שדברנו עלי׳ לעיל .אבל ניתן לומר בהחלט ,כי ידידות
פעילה מאד ,בעלת שורש עמוק מאד כפי שתיארנו ,תוכל להתמודד גם
עם אדם ששקע כבר בעולמו האוטיסטי .הרי נעשו גם נסיונות ,וכנראה
מוצלהים ,של הידברות פסיכואנליטית
ע
ם
ח ו
ל י אוטיסטיים״.
ם
— עוד מילה על האנטינומי׳ של עולם הידידות וכח ההתנכרות
התופסת מקום כה רחב בתורת ישראל .כמדומני שאפשר ליסד
פסיכולוגי׳ יהודית ,תיאורטית ומעשית .היא היתה מסוגלת להסביר
תופעות רבות בהיסטורי׳ היהודית — פסיכולוגי׳ המבוססת על המתח
בין ידידות והתנכרות ,התקרבות ומרד .התביעה האלוקית הנשמעת
בישראל בעוצמה כה רבה ,במעמד הר סיני ,על־ידי הנביאים ועל־ידי
ההלכה ,היא
הנענית מצד עם ישראל לעתים ברצון ולעתים
בהתמרדות .למשל :התקופה מהמאנציפצי׳ עד השואה עמר בסימן של
ריחוק ומרד )רפורמה ,השכלה ,התבוללות( .כעת אנו עדים לתנועה
הולכת וגוברת של התקרבות ותשובה .גם חיי היחיד נעים בין שני
קוטבים אלה של ידידות וזרות .כאן יש מקום להגדיר בריאות ונוירוזה:
בריא הוא האדם הידידותי ,חולה — האדם הסובל מהתנכרות .אם
ההתנכרות עלולה לגרום גם תהליך פסיכוטי — זה הי׳ צריך מחקר
מעמיק של מומחים.
.3
בתיאור של עולם התורה עמדנו על עקרון הבחירה .אמרנו ,כי
לדעת התורה אי־אפשר לעקור תכונות בסיסיות ,אבל הבחירה בידינו
להשתמש בהן לטוב או לרע .זהו יסוד גדול ,וחיוב גדול בתורה:
1974, 5. 148ו101זט — 2ח6ו!(:ווט^1ז 315 0113006,ז3ז!6311¥ז>5561(, 1טז13
עח
54.
בשבילי
״ובחרת בחיים!״
55
הרפואה
וכיון שיש לנו בחירה חפשית .אנו אחראים
למעשינו .ברור ,שהתורה אינה יכולה להכיר בשיטה פסיכולוגית
השוללת א ת הבחירה לגמרי .בפסיכיאטרי׳ המודרנית הי׳ זה פרנקל
56
שהרים קולו לסנגורי׳ על החירות הפנימית של האדם .הוא כותב:
״הפרקטיקה הרפואית מאשרת תמיד מחדש ,מה שקראתי פעם ה־
0*640
הפסיכיאטרי שלי:
האמונה
הבלתי־ניתנת
לעירעור
57
באישיותו הרוחנית אפילו של החולה הפסיכוטי״ .
נזק רב גרמה בענין זה הפופולריזצי׳ של הפסיכולוגי׳ .הרבה מונחים
פסיכולוגיים חדרו לתוך הציבור הרחב ,והוא משתמש בהם בלי הבנה
ובלי הבהנה .התוצאה היא ,שהאדם בן־דורנו כמעט אינו עושה עוד
מאמץ לחנך או לרסן עצמו .כל תופעה שלילית באופי שלו —
התנצלות בצדה :״הרי יש לי רגש נחיתות״ ,״הרי בילדותי לא הי׳ לי
חום־הקן״ ,וכדומה .בודאי לא זאת היא כוונת הפסיכולוגי׳ ,שהאדם
יבנה לעצמו עולם אגואיסטי ויסתייע במלים שהוא לקח מאוצר
המחשבה הפסיכולוגית! אינני יודע ,כיצד אפשר לרפא את הנגע הזה,
המכרסם ברמה המוסרית של דורנו .נדמה לי ,כי גם אנשי התורה וגם
אנשי הפםיכלוגיה נקראים להסביר לציבור הרחב :לאדם יש בחירה!
הוא בן־חורין לבחור בטוב! הוא אחראי לעצמו ,לחנך ולרסן עצמו!
בזה סיימנו את החלק התיאורטי של הרצאתנו ,ומעתה אנו פונים
לבירור שאלות מעשיות שהוצגו לפנינו מכלול של שש בעיות עומד
לבירור בחלק זה ,ואלו הן:
.1היחס של היהדות הדתית אל הטיפול הפסיכיאטרי.
.2רגשי אשמה ומניעתם.
.3התלות בסמים ומניעתה.
.4הטיפול בגוססים.
.55
ד ב ר י ם ל ,יט
(^6 3. 94 #.חנ11>1ו6ו(ח 6. 56616ח! ₪נ1ח6ו!50ת1(1, 0 3 3 /16ח3זק
161(1. 3. 97
עו
56.
57.
פסיכיאטרית ודת /חרב שלמת ה ל ב ח
.5הטיפול במועמדים להתאבד.
.6האם יש מקום לרב בטיפול בחולי נפש?
ה י ה ס של היהדות ה ד ת י ת א ל הטיפול הפסיכיאטרי.
ידוע הוא יהס התורה של הכמת הרפואה בכללה :הרשות ניתנה לרופא
לרפא
— ״ורפוא ירפא״ כתיב
5 8
— והיוב מוטל על האדם:
59
״ונשמרתם מאד לנפשותיכם״ ,ויש מרבותינו הסוברים כי פקודתו
של רופא יש לה דין של ״מצוה מדאורייתא״ בכל התומרות שלה .והי׳
צריך להיות מובן מאליו ,כי לפסיכיאטרי׳ מגיע אותו מעמד כמו
לשאר ענפי הרפואה .הרי דבר פשוט הוא :כל הפרעה רצינית ,אם
נוירוטית אם פסיכוטית ,צריכה לבוא בהקדם האפשרי לאבחנה
פםיכאטרית ולטיפול מתאים .למרבה הצער ,האמת הפשוטה הזאת
אינה נחלת הציבור הרהב ,וזאת משתי סיבות :נפוצים משפטים
קדומים בכל הקשור למחלות־נפש ,וגם שוררת אי־ידיעה בכל השייך
לתחום זה.
ישנם משפטים קדומים רבים בענין .הראשון — המחריד ביותר :יש
החושבים ,כי חולה־נפש מהווה כתם על המשפהה כולה .בעיני ראיתי,
איך משפהה טובה מאד התכחשה לבן יקר שיצופרני; בחחילה
התכחשה לאבהנה .אחר־כך ,עם התקדמות המחלה ,התעלמה מהחולה
עצמו ,שעזב את הבית והתגלגל במסדרון של איזה מוסד בחוסר כל
ובלי שום טיפול .כמובן ,כל מי שיש לו השפעה על משפחות התולים,
חייב ללחוץ על המשפהה שיביאו את ההולה לטיפול פסיכיאטרי,
ובהקדם!
— מ ש פ ט קדום שני מכוון נגד האישפוז :על מי שהי׳
מאושפז פעם ,מוטבעת גושפנקא של ״אינו מן הישוב״ ,חה מערים
קשיים על עתידו אפילו אם הבריא לגמרי .עוד זאת חוששים קרובי
החולה ,שהאישפוז עצמו יגרום הרעה במצב החולה .גם בזה יש צורך
.58שמות כא ,יט
.59דברים ד ,טו
עז
כשבילי
הרפואה
בהסברה לציבור הרחב ,כי הרופאים מודעים לאפשרות זאת ,והם
עושים כל אשר ביכולתם למנוע אישפוז מיותר .רצוי שהציבור ידע ,כי
היום עומדות לרשות הפסיכיאטרים תרופות חדישות שחוללו מהפכה
בטיפול במחלות פסיכוטיות.
כמעט כל פציינט דתי שנשלח אל פסיכיאטר או פסיכולוג שואל ,אם
לא תהי׳ לטיפול השפעה שלילית על האמונה וההואי הדתי שלו .אשר
להולה פסיכוטי — אומרים לו שהפסיכיאטר יטפל בו בדיוק כמו כל
רופא אחר ,ע״י תרופות או טיפולים אחרים .אם ההולה נוירוטי וזקוק
לפסיכותרפי/
קיים
חשש
אוביקטיבי
אם
הוא
ניגש
אל
פסיכואנליטיקאי אורתודוקסי :כאשר נותנים לפציינט דתי להבין ,כי
סבלו נעוץ בהדחקת הסקסואליות שלו ,ורפואתו — שחרור יצרו
מההדחקה ,גילוי כזה עלול להביאו לקונפליקט חריף עד מאד ,עד כדי
איבוד אמונתו או התאבדות ,כפי שאמר לי רופא־פסיכותרפויט ותיק.
אנליטיקאי השולל את הדת בעל רמה מצפונית יסרב לטפל בחולה
דתי.
אולם ,לא רק השיטה נותנת לפעמים מקום לחששות .יש ,אשר הרופא
המטפל אינו בעל רמה ניאותה .למשל :באה אלי אשה צעירה,
אינטליגנטית מאד .בעלה אברך הלומד בישיבה .האשה בריאה
בהחלט ,אבל אין לה סיפוק בחיים .היא מרגישה ניוון מסוים .העצה
היתה ,שבעלה ישתדל לקבל משרה כרב — הוא מוכשר לזה — ואז
גם היא בתור רבנית תמצא מקום רתב לנצל כשרונותיי .האשה בקרה
כבר כמה פסיכיאטרים ופסיכולוגים .אחד מהם יעץ לה ,למצוא חבר
ולצאת עמו .מי שנתן עצה כזאת ,לא רק שחסר לו טקט אנושי .אני
רשאי גם להיות מסופק מאד במומחיותו הפסיכולוגית :נתאר לעצמנו
שהיא היתה מקבלת העצה — התוצאה היתה :רגשי אשמה עזים כל
כך ,שבלי ספק היו מביאים את האשה לנוירוזה .אסור שיקרו מקרים
כאלה! ועל ציבור כל המטפלים בסיבוכים נפשיים לדעת :בציבור הדתי
,
לכל גווניו עוד לא התפשטה מגיפת המתירנות בשטח המיני ,ברוך ה ,
פסיכיאטריה ודת /הרב שלמה וולבח
והציבור הדתי סולד ממנה .אם הציבור החילוני חושב כי המתירנות
היא סימן לבריאות נפשית ,אנחנו רואים בה נגע ממאיר המחבל בגוף
האומה.
אמרנו ,כי גם חוסר ידיעה גורם עיכוב בהבאת חולים לטיפול
פסיכיאטרי .קרובים ,חברים ,מחנכים שמים לב כי אדם סובל ,או
שהוא מתנהג בצורה מוזרה ,אבל אינו עולה על דעתם כי לפניהם
מקרה של מתלת נפש .לא פעם מיעצים לצעיר מדוכא שיתתתן
בהקדם .לפעמים באמת עצה זו נכונה היא ,אך לא במקרה של דכאון
מאני וכדומה .רק פסיכיאטר יכול להכריע בזה .דוגמה אחרת :קרה לי
פעמיים ,שבאו אלי תלמידים במצב של פניקה ,ותוך בכי חזק התלוננו
כי ״אבדה אמונתם״ :זה הי׳ התקף שיצופרני והם היו זקוקים לטיפול
דחוף .מסחבר ,כי בן־ישיבה מבחין בשינוי המחריד החל בחייו
האמוציאנליים בעקבות ההתקפה — בעיקר באמונחו ,שהיא הבסיס
לחייו המהנים ,והוא מרגיש שהבסיס הזה נשמט מתוך לבו .אני מניח,
כי מה שקרה לי פעמיים ,קורח גם לרבנים ולמחנכים אחרים ,שאינם
יודעים פרק בפסיכיאטרי׳ ,ונחאר לעצמנו ,אם במקרה כזה היו מנסים
להרגיע את החולה ולחזקו באמונה — ובדאי ייווכחו לדעת מאוחר
יותר שלא הצליחו בזה ,אבל בינתיים עבר זמן יקר והחולה בא לטיפול
באיהור שיכול להיות גורלי .ברצוני להביא עוד דוגמה :אדם חוזר על
נטילת ידיים לסעודה כמה פעמים .אם נשאל על כך ,הוא יענה כי תמיד
מתעוררים אצלו ספקות בהלכה ,אם אמנם יצא ידי חובתו .עלולים
להתרשם מהרצינות הדתית של האדם ,מבלי להעלות על הדעת שיש
כאן סימפטום לסיבוך נפשי .לפני יותר מעשרים שנה הרציתי על
תופעות אלו לפני חוג של מחנכים )״משגיחים״( בישיבות ומן אז
השתפר הרבה ,אבל עדיין שוררת אי־ידיעה בחוגים רחבים בכל הנוגע
לתחום זה.
בעיות אלו משותפות לציבור הדתי ולפםיכיאטרים .יש צורך דחוף
בארגץ קורסים לרבנים בפועל ולמחנכים ,במטרה להפיץ ידע בסיסי
עט
בשבילי ה ר פ ו א ה
על הסימפטומים של נוירוזה ופסיכוזה ודרכי הטיפול שלהן בקווים
כלליים ,כדי שידעו להפנות חולים בהקדם אל הרופא .ידיעה בסיסית
היתה מסלקת הרבה משפטים קדומים!
דגשי א ש מ ה ו מ נ י ע ת ם — ה ת ל ו ת בסמים ומניעתה
לפנינו שתי בעיות ,אשר מבחינה פסיכיאטרית הטיפול בהן שונה
למגרי; מבחינה דתית — מכנה משותף להן ,ששתיהן הן בעיות של
חינוך.
ביארנו למעלה את מקומו של השכל בבנין עולם הידידות :הוא המכוון
את כל הכוחות שבאדם אל הקירבה לאלקים ,לחברה ולעצמו .שכל זה
אינו אינטליגנצי׳ גרידא ,אלא הפעלת כחות רוחניים באדם — בלשון
התנ״ך :״אמרתי ימים ידברו ,ורב שנים יודיעו חכמה — אכן דוח
היא באנוש ,ונשמח ש ־ ד ־ י תבינם!״ .בתקופתנו אין השכל ממלא עוד
60
את הפנוקצי׳ הזאת .הוא משמש רק למכשיר לקנות ידיעות ולהתקדם.
גרמו לזה המטריאליזם המדעי והפוליטי ,הטכניזצי׳ ולא מעט גם
הפופולריזצי׳ של הפסיכואנליזה .דברנו כבר על השקיעה בזרות כאשר
השכל אינו ממלא תפקידו ,לארגן כל כחות האדם לשיתוף-פעולה
בבנין עולמו .ההתנכרות לכל שלשת כיווניו)אלקים — חברה —
עצמו( הוא מצב של סבל .הזיקה הטרנסצנדנטית אינה מרפה מהאדם.
להשליט השכל על עצמו אינו יכול .כשהוא רוצה בכל זאת להתקרב
לאלקים ולעצמו ,כאילו בדלת אחורית — הוא עלול להזדקק אל
החשיש ,להמריחאנא ואף ל־.1.3.^.
התרבות עומדת חםרת־אונים מול נגע זה .למדע אין אמצעים נגדו .גם
התעמקות הפילוסופי׳ אינה טריז בפני הטריפ לעולמות מדומים.
החינוך לערכים איכזב .נקיים מנגע זה נשארו עד עכשיו רק הישיבות.
כאשר השימוש בסמים הגיע בארצות הברית לשיא ,שלח משרד
.60איוב לב ,ז־ח
פסיכיאטרית ודת /הרב שלמת וולגח
החינוך הפדראלי שאלון לכל מוסדות החינוך הגבוה ,בו רצה לדעת עד
כמה התפשט הנגע ובאילו אמצעים נקטו המוסדות להרחיק תלמידיהם
מהדמים .הגדולה שבישיבות ״בית המדרש הגבוה״ בלייקווד ניו־דזרזי
קבלה גם כן שאלון זה ,וההנהלה השיבה ,כי בעי׳ זו אינה קיימת אצלה:
700בני הישיבה אינם משתמשים בסמים .שלח משרד החינוך
הפדראלי מפקח חינוכי לישיבה ,שביקש לברר :איך זה יתכן ששימוש
בסמים אינו ידוע שם ,כאשר בכל מוסדות החינוך הגבוהים ,בלי יוצא
מן הכלל ,הוא כה נפוץ? הסבירו לו ראשי הישיבה ,כי הרוח השוררת
בישיבה היא כזאת ,שאין זה עולה על דעתו של אף תלמיד להזדקק
בסמים .בודאי גם צעירים דתיים נפלו קרבן לנגע זה .מהו הסוד
שהישיבה היתה מוגנת בפניו? הוי אומר :המאמץ השכלי של עסק
התורה ,הקדושה האופפת אותו ,והשאיפה החזקה לרוחניות המטופחת
בישיבה — הן שעשו את הישיבה למבצר שאין לסמים כניסה אליו.
זהו ״עולם הידידות״ של התורה.
יתכן ,שאץ צורך להיות דווקא תלמיד ישיבה כדי להיות מוגן בפני
הנסיץ של הסמים .אולי די בהשתתפות סדירה בשיעורים תורניים
בהלכה והגדה ,חסידות ומוסר .זוהי התרומה שהיהדות הדתית יכולה
לתרום לעצור בעד התפשטות המגיפה הזאת :על־ידי הפצת שעורי
תורה בקנה־מידה גדול מאד ,בין כל שדרות העם.
— גם רגשי אשמה הם בעי׳ חינוכית .אצל פעוטות מתפחחים רגשי
אשמה לראשונה על־ידי חינוך מוקדם לנקיון .אני כשלעצמי מקבל
בזה את המימצאים של הפסיכואנליזה ,שאין להרגילם בנקיון בגיל רך
אלא להכות בסבלנות ,עד שעצמם ירצו להיות נקיים .אשר לחינוך
אוטוריטרי — לא מהפסיכואנליזה אנו חיים; גם רוח חז״ל אינה נוחה
61
ממנו .אין להכות ילדים .הבקי בתנ״ך אולי ישאל אותי ,כיצד אני
62
מקיים את הוראתו של שלמה המלך :״הוסך שבטו שונא בנו״ —
ו .6ראה וולבה ,ספר עלי שור — שערי הדרכה ,עמ׳ רנט וכו׳
.62משלי יג ,כד
פא
בשבילי ה ר פ ו א ה
ואף אני אשיב לו בדברי הנביא זכרי׳ :״ואקח לי שני מקלות ,ל א ח ד
63
קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים״ .הרי ישנו גם ״מקל נועם״.
לשבח ילד עבור דבר טוב שעשה ,חיוך או מלה טובה — גם זהו מקל,
המדרבן להמשיך בהתנהגות טובה; אבל הוא מקל־נועם .בדורנו —
מקל זה יותר יעיל מאשר מקל־חובלים.
התקופה הקשה של ההתבגרות היא קרקע פורה לגידול רגשי אשמה,
64
ובפרט לצעיר הדתי .האוננות היא איסור חמור .רוב רובם של
הצעירים נכשלים בזה ואינם יכולים להתגבר על זה בשום אופן.
התוצאה הם רגשי אשמה .כאן הוא המקום להדרכה נבונה מצד רבנים
ומחנכים .כידוע ,רב אינו מוסמך לסלוח חטאים ובודאי לא להתיר
איסורים .אבל הוא יכול להדריך ,להרגיע ולהביא את הצעיר לסבלנות
עם עצמו .ויחד עם זה :טיפוח חיי חברה אינטנזיבית והכנסת הצעיר
לתוך אוצרות התורה האדירים ,המעוררים בו חשק עצום לקנות
ידיעות ולהתעלות בתורה .הרי ״טוב תורה עם דרך ארץ ,שיגיעת
65
שניהם משכחת ע ץ ״ ,כלומר :יגיעת החורה עם היגיעה לטיפוח חיי
חברה מביאה לכך ,שבמשך הזמן שוכחים לחטוא .במקום מלתמה
תמידית שהיא אך לשוא — יגיעה חיובית לחורה ולחברה ,ולאט לאט
עמלים מהאוננות .זאת היא דרך החינוך הנהוגה היום אצלנו .הן אמת,
החיים בתורה צריכים חינוך אינטנזיבי .בלי חינוך — אין מנוס מכך
שהצעיר ישקע ברגשי אשמה ויאוש.
אין ספק ,כי התקופה המודרנית מערימה קשיים רבים על דרכו של
צעיר השומר תורה ומצוות .האופנה המודרנית גורמת ,שבשביל צעיר
זה נסיון הוא ללכת ברחוב ,כי כל מבט מגרה בו את יצרו .אנו חיים
בתוך חברה מתירנית; הצעיר צריך כוחות גדולים כדי שלא יתפתה.
אבל — בציבור הדתי עוד קיים ,ברוך ה׳ ,מושג של חיי משפחה
ג .6זכרי׳ יא ,ז
.64שולחן ע ר ו ך אבן העזר סימן כג ,א
.65פרקי אבות ב ,ב
פסיכיאטרית ודת /חרב שלמת מלבה
תקינים ואידיאל של שלימות מוסרית .על האידיאלים שלנו לא נוותר.
אם בדרך להשגתם מתעוררים מדי פעם רגשי אשמה מפורזים —
נטפל בהם .למנוע אותם לגמרי — לא נוכל מסתמא ,בפרט בדורנו
שהוא ,כאמור ,חלש־השכל .גם במקרה הטוב האדם חי על הרגשות
מבלי להפעיל את שכלו .במיוהד בתורת ישראל זה מכביד מאד ,כי
היא נותנת מקום כה רחב לשכל :וההלכה צריכים להדריך את האדם
בכל עניניו ,וגם אחרי כשלונותיו ,וההלכה אינה מטיפה לרגשי אשמה
אלא לגישה מפוכחת לתיקון כפי היכולת .וכאמור :זה צריך חינוך.
יהדות בלי חינוך לא תתכן!
בטיפול בגוםםים
הפסיכיאטרית א .קיבלר־רוס )
058ח-ז16נ1״*
( £.הביאה על־ידי
ספרי׳ להתעוררות לעזור לפציינטים הנוטים למות .עוד זאת :רוב בני
אדם מתים היום בבית החולים ולא בחיק משפחתם .עובדה זאת
מעמידה את האחים והאחיות של ביה״ח בפני הבעי׳ ,כיצד מטפלים
בנוטה למות? הרי שאלה :כיצד מכינים אדם למות?
מהו האספקט ההדש של השאלה? בני אדם ש״מתו״ מות קליני
והוחזרו אל החיים ,מספרים כולם על חוויות עילאיות דווקא בזמן
שהיו ״מתים״ .הם מספרים ,שה״אני״ שלהם הי׳ רוחף מעל גלופה
שלהם ,מבלי להרגיש כל כאב ,ההכרה מתרחבת מאד ומרגישה נעימות
עצומה .כאשר הנסיון להחיותם מצליח וה״אני״ מוחזר לתוך הגוף,
אין זו הרגשה נעימה כלל ,ורק בעל־כרחו הוא חוזר לחיים —
ולכאבים המתחילים אז .פרופסור לנוירולוגי׳ שהיתה לו חוי׳ זו ,כתב
67
66
עלי׳ ס פ ר .דוחו״ת רבים על חויות אלה נאספו ונותחו .אין ספק
במהימנות הדוחו״ת והספורים בענין זה.
9ז11נ1ודו13־, 1ח6נ1ז 316וח 1ח90ח11זו731ז 011-111360, 5616516ו801ח >, 81101־ז6זזו1ו1וז£01(311 //6156
66.
5 311111931־ו016ח 2 3ח !31 010011 9 3ח 6 6ז 6, 5 1 6קוזז^3
67.
1974
1975
>
בשבילי ה ר פ ו א ה
דברים אלה הביאו למבט הדש על הגוסס המוטל במיטה ,כנראה בלי
הכרה ,פניו מעוותות מכאבים והתכווצויות ,הנשימה — נשימת
גוססים .והנה כל חדותו״ ת והסיפורים הנ״ל נותנים לנו להבין ,כי
דווקא כעת מגיע הגוסס הזה לחוויות העדינות ביותר בחייו ,חרף
הרושם העגום של גופו ההולך ומתבטל! זה מטיל חיוב על המטפלים
בגוסס ,להקדיש לו מקסימום של זהירות ,וגם הוא נותן מקום לחולה
עצמו להתכונן לקראת מותו :הרי הוא הולך לקראת הרגעים שיהיו
אולי הנעלים ביותר בחייו! לא התבטלות וכאב ,אלא התעלות היא
המיתה!
הדברים תואמים את מה שהורונו חכמי ישראל .ישנו פרק בתהילים
,
המתאר יממה בקוסמוס .פרק זה מתחיל :״ברכי נפשי את ה׳! ה אלקי,
6
68
גדלת מאד ,הוד והדר לבשת!״ וחז״ל אומרים ׳׳ כי דוד המלך חיבר
פרק זה כאשר ״הסתכל ביום המיתה״ .הבינו חז״ל ,כי למבט גרנדיוזי
כזה על בורא ובריאה יכול אדם להגיע רק ״ביום המיתה״ .רק כשהוא
עומד על סף יציאתו מן העולם מתגלה לאדם גדלותו האמיתית של
הקב״ה ,ורק אז הוא מגיע למבט מקיף על הקוסמוס .ובתוך פרק זה
עצמו נאמר גם דבר נפלא על המיתה :״תסתיר פניך — יבהלץ ,תוסף
69
רוחם — יגועון ואל עפרם ישובון .חכמי ישראל פירשו את זה ,כי
סמוך למיתתו מקבל האדם תוספת עצומה ברוחו ,והוא רואה מה שלא
הורשה לראות בחייו ,ומתוך עצמת הראי׳ נפרדת נפשו מתוך גופו.
מסתמא לא כולם זוכים לכך .ההלכה קובעת :״וגוסס הרי הוא כחי לכל
0י
ד ב ר ״ .הגסיסה היא המשך החיים .אדם קטנוני נשאר קטנוני עד
הרגע האחרון שהוא בהכרה .אבל כשההכרה עוזבת אותו -־ מי יודע
מה צפוי לו אז! בודאי יש לטפל בו בזהירות רבה ,כפי שההלכה קובעת
68א .תהלים קד ,א
68ב .בבלי ב ר כ ו ת י ,ע״א
.69תהלים קד ,כט
.70מסבת אבל רבתי א׳
פסיכיאטריה ודת /הרב ש ל מ ח וולבח
)אסור לנגוע בו!( .אבל כיצד מדברים עם הנוטה למות? ההלכה קובעת:
״נטה למות אומרים לו :התודה! הרבה שנתודו לא מתו ,והרבה שלא
נתודו ומתו .הרבה הולכים בשוק שמתודים ,שבזכות שאתה מתודה
אתה חי!״ — כל הדברים האלה אין אומרים לא בפני עם הארץ ולא
71
בפני נשים ולא בפני קטנים ,שמא יבכו וישברו את לבו״ .הפוסקים
מדגישים ,כי דברים אלה אומרים רק למי שנוטה למות ממש ,״דאם
72
לא כן ,הושב שמסוכן הוא וישבר לבו״ .הרי כל עוד שלא נטה למות
ממש ,יש להזהר מאד שלא לעורר בהולה את הרושם שמחזיקים אותו
למסוכן מאד .הדרך היהודית היא ,לתת לאדם תקוה שיהי׳ עד כמה
שהוא רק אפשר.
נוסה הוידוי שאומרים יהד עם ההולה הוא :״מודה אני ה׳ אלקי ואלקי
אבותי ,שרפואתי בידך ומיתתי בידך .יהי רצון מלפניך שתרפאני
רפואה שלימה .ואם אמות ,תהא מיתתי כפרה על כל עוונות והטאים
ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך ,ותן הלקי בגן ע ק ,וזכני
73
לעולם הבא הצפון לצדיקים!״ .יש כאן בקיצור נמרץ כל מה
שהחולה צריך :תקוה להמשך ההיים — אם כאן אם בעולם הבא;
אמונה והתמסרות לרצון ה׳ ,וגם משמעות המות ככפרה .כמדומני
שהמסורת שלנו היא יפה ומבטאת את המבט היהודי על חיים ומות.
הטיפול במועמדים ל ה ת א ב ד
כדי למנוע התאבדות ,צריכים להבחין בעוד מועד שהאדם עלול
להתאבד .כיצד מבחינים בזה? א .רינגל ) 961ח1ח ( £.בדק במרפאה
הפסיכיאטרית של ווינה מספר רב של ניצולים מהתאבדות ומצא אצל
כולם הרכב של תופעות מסוימות .1 :הרגשה שהם נמצאים במבוי
סתום מצד אפשרויות החיים ומצד היחסים ההברתיים ,ומצד חוית
.71תורת האדם להרמב״ן .שער הסוף עמ־ מ ו ) ב כ ת ב י הרמב־־ן הוזגאת שעוועל חלק בי(
.72ש״ך יורה רעה סימן שלח ,ס״ק א׳
.73שולחן ערוך יורה דעה סימן שלח ,ב
בשבילי ה ר פ ו א ה
ערכים וגם מצד המיכניזם של הגנה )שבכוחו אדם מוצא מוצא
מקונפליקטים(; .2האגרסיביות מופנית פנימה; .3מתגבשות פנטזיות
על התאבדות .כאשר שלוש תופעות אלו נמצאות באדם ,יש לדבר על
זינדרום פרהזואיצידאלי )
וח ^חץ3
0
•350121018165׳?
74
( .הרי
אפשר להבחין בעוד מועד בסכנה של התאבדות! לפי ההשערה —
30^0מהמתאבדים היו בעבר בטיפול פסיכיאטרי ,ויש להניח
שהזינדרום הנ״ל התגבש בעקבות תהליך פסיכוטי .אבל שאר שבעים
האהוז לא היו בטיפול ,וכאן יש מקום רב לחייב גם רבנים ומחנכים
להיות ערים לסכנה.
זאת ועוד :על כל מקרה של התאבדות של ממש ישנם בערך 6 — 10
75
נםיונות להתאבד .והנה לא כל מתאבד רוצה למות באמת! אולי רוב
הנםיונות להתאבד הם באמת קריאות הצלה :הצילו אותי ,כי אינני יכול
להמשיך לבדי! אי לזאת ,צריך להתיחס אל כל נסיוץ של התאבדות
ברצינות רבה .כל מקרה ,בלי יוצא מן הכלל ,טעון בדיקה פםיכאטרית
אם אין כאן גורם פסיכוטי המהייב טיפול .אבל הן אם יש צורך בזה או
לא ,יש כאן מקום רב לעזרה מצד רבנים ומחנכים.
משפט אחד בספר הדן בעניץ זיעזע אותי :״שום אדם ,שסביבתו נותנת
76
לו מספיק אהבה ותשומת־לב מתאבד!״ .נכון ,אישיות מופרעת
דורשת לפעמים כל כך הרבה אהבה ,שהסביבה אינה מסוגלת לעמוד
,,
בדרישה .בכל־זאת ,הדבר מזעזע .הרי כאן ״עולם הידידות צריך
להוכיח את עצמו! אנו נזכרים כאן במצות התורה ,שזקני העיר שנמצא
חלל בסביבתה היו צוייכים לרחוץ ידיהם ולומר :״ידינו לא שפכו את
77
הדם הזה ועינינו לא ר א ו ״ .מי יודע ,כמה התאבדויות הי׳ אפשר
; 5. 51ודז0ז0>1ץ!2!013165 3ט85זק 810961,
.זו61וח 0 1(6:060 £ 0 5 ¥ ¥ 8 9ו<! 58־)88108(•. 10
974 3 .ו 410 586150(96, 1^1100^160זע( ח28ח6נ$691ח9,*0חטזנ1ו1ז>^6ו*!ו51112)4 00(1 51
74.
11)1(1. 3• 27
11)1>1 5. 54
75.
76.
81
.77דברים בא ,ז
פסיכיאטרית ודת /ח ו ב שלמת וולבת
למנוע על־ידי יותר ערנות ,תשומת־לב ,אהבה! וכאשר לפנינו אדם
שניסה להתאבד וניצול — כמה אהבה אנו חייבים לתת לו!
רב המטפל במועמד להתאבדות או במי שכבר ניסה להתאבד ,צריך
לדעת כי מה שלא תהי׳ הסיבה למעשה ,יש כאן הפרעה נפשית
רצינית .במצב כזה אי אפשר להטיף מוסר .אפילו אם המדובר באדם
הדדי ,אץ שום תועלת בכך שיסבירו לו כי התאבדות אסורה מן
78
התורה .כמובן ,הרב ישמע מפיו מה היתה הסיבה שהביאתו להתאבד,
אבל הרב ידע כי סיבה זו לא היתה הגורם האמיתי למעשה .אחרי
הבירור המעמיק של הגורם האמיתי ,מתוך שמיעת הביוגרפי׳ כולה
— יגיש לו הרב את העזרה הדרושה .והעזרה העקרית היא :קירוב,
אהבה ,ובית הם!
אנו הוזרים כאן על הדרישה ,כי פסיכיאטרים יארגנו הוגים לרבנים
בפועל להקנות להם ידיעות בסיסיות על סיבוכים נפשיים וביניהן
ידיעות על מניעת התאבדות וטיפול במתאבדים שניצלו .יש כאן מקום
לעורר ספק ,אם הרבנות מאורגנת די הצורך כדי לטפל בכל הזקוקים
לסעד רוחני .ההוג החסידי מאורגן היטב ,והאדמורי״ם משמשים
כתובת לקשי־יום רבים .בוגרי הישיבות נשארים בדרך כלל קשורים
לרבותיהם ,ראשי הישיבות שאתם הם מתיעצים בכל מצוקה .אבל
םתם־יהודים יתכן מאד שאין להם אל מי לפנות בעת מצוקתם ,בפרט
בערים הגדולות שאין בהן מסגרת קהילתית חזקה כמו שהיתה זאת
בחו״ל .כמדומה שיש כאן חלל ריק המשווע לתיקון מצד המועצות
המקומיות והרבנות.
ה א ם יש מקום ל ר ב בטיפול בחולי נפש?
בתוך התקפה שיצופרנית ובשלב המאני אין בידי רב לעזור; הטיפול
בזה הוא ענינו הבלעדי של הרופא .במצב של דכאון פסיכוטי יכול רב
.78רמב״ם ,ה ל כ ו ת רוצח ב ,ג
בשבילי ה ר פ ו א ה
— לפי הנםיון שלי — לעזור ולעודד הרבה .לפני שנים רבות קראתי
ספר של פסיכיאטר דני ,דר .ש ק א ו )
״50^0
( המדריך
.ז0
כומרים בטיפול בחולי נפש .הוא טוען ,שיש לכומר לחת לחולים
מאניים בפזה של הדכאון פסוקי עידוד מהתנ״ך בצורה זוגגםטיבית,
ממש כמו שנותנים לחולה כדורי רפואה ,למשל :״עוד אבנך ונבנית,
79
בתולת ישראל! עוד תעדי תופיך ויצאת במחול משחקים״ .או :״אז
תשמח בתולה במחול ,ובחורים וזקנים יחדיו ,והפכתי אבלם לששון
80
וניחמתים ושמחתים מימנם ,או :״כה אמר ה /מנעי קולך מבכי
8,
ועיניך מדמעה …ויש תקוה לאחריתך נאום ה׳!״ ניסיתי עצה זו
בעצמי כמה פעמים וראיתי השפעה טובה ,ואף עלה בידי לשבור
דכאון די עמוק בלי תרופות .כמובן לא די בציטוט יבש ,והרב המטפל
צריך להכניס כל כח אמונתו לתוך הפסוקים ,וכל בטחונו בהקב״ה כי
בכוחו לעזור לחולה.
ביקורו של רב בבית החולים יכול לתרום תרומה חשובה להרגשת
ההולים .השיטה הנהוגה היום בבתי החולים היא ,לתת לחולים להרגיש
שהאישיוח שלהם נשארה במקומה על אף המחלה .והנה ״רב״ מיצג
את העולם מחוץ לכותלי ביה״ה וגם הוא סמכות דתית :כשהחולה
מדבר עם הרב על בעיוחיו ,ממש כמו אדם ״מבחוץ״ ,הוא מרגיש
שהוא נשאר ״אדם״ .בשבילי זה חוי׳ מרגשת ,כאשר אשר .ניגשח אלי
בביה״ח אשר לפני רגע עוד היתה לגמרי מעורפלת ,ובדברה איתי היא
מדברת על חיי׳ ובעית משפחתה בצורה מסודרת ורצינית — לרבע
שעה של השיחה אתי בקעה האישיות הנורמאלית שלה מתוך הערפל!
על תפקידו של רב במקרים כרוניים ברצוני להביא שתי דוגםאוח:
מבאי ביתי יש גבר בן 55החי בביה״ח 30שנה ,שיצופרני בעל רמת
אינטליגנצי׳ די גבוהה ,וגבר בן 45הסובל מדכאץ מאני; הוא חי בהוץ,
.79ירמי־ לא ,ג
.80שם לא .יב
ו .8שם לא .טו־טז
פח
םסיכיאטריה
ודת /הרב שלמת וולבח
בעל שכל חריף ,בעל מלאכה .השיצופרני גדל באדישות דתית; לפני
שנים מספר התקרב לדת בעקבות פטירת אחיו .מן אז הוא מבקר בבית
הכנסת וגם אצל רבני המקום .יש זמנים שהוא מתפלל כל יום ויש
זמנים שאינו מתפלל .בתקופה של פסיביות דתית תוקפים את האיש
פחד)בפני הזיקנה בביה״ח( ויאוש מחוסר תוכן בחייו ,ואז הוא הושב
על התאבדות .כשאני מעודד אותו להחפלל שוב ולבקר בביהכנ״נ ,הוא
שומע בקולי והרהורי ההתאבדות נעלמים .הוא מרגיש ,כי פעילות
דתית נותנת לו תוכן .החולה השני ,המאנודפרסיבי ,מושרש עמוק
בתורה .כל שלב במתלתו מלמד אותו משהו על עצמו ועל השגתת
האלקים עליו .מחולה זה אני לומד חמיד מחדש ,שניתן למצוא
משמעות בחוך הסבל — על ידי אמונה עמוקה ,והנני מסכים בכל לבי
עם פרנקל ,המרחיב את הדיבור על זה ומבאר ,כי המדרגה העליונה
בבגרות אנושית משיג האדם הסובל את סבלו מבלי להישבר .לזה
דרושה אמונה עמוקה מאד .ברור הוא ,כי רב ,ובכלל כל בעל אמונה
חזקה ,יכול לעזור לחולה נפש כרוני המעונין בכך ,למצוא משמעות
82
בסבל שלו .
המסקנה מסעיף זה היא :רצוי בהחלט לשתף רבנים ולעודד חלמידי־
הכמים מתנדבים המסוגלים לכך ,לבקר בבחי הולים ,לקשור קשר
אישי עם החולים .אין צורך להדגיש שתהי׳ בזה עזרה גדולה מאד
לחולים שומרי מצוות ,הסובלים כפליים מהסביבה הזרה להם .אבל גם
חולים שאינם שומרי מצווח יוכלו להיעזר על־ידי קשר עם רב .הן
05וח
1זנ3־!זח1
והן 0 5ז ע ו ח 11-3×6יש מקום לרב לטפל בחולי נפש על
דרכו .כמובן ,רב המעונין בעבודה זו צריך לקבל ידע בסיסי על מחלות
נפש ודרכי הטיפול שלהן ,ואנו חוזרים על דרישתנו ,שמצד פסיכיאטרי
יאורגנו חוגים לרבנים במטרה להקנות להם הידע הדרוש להם כדי
שיוכלו לטפל בחולי נפש ביעילות.
.82ראה לקטע זה מאמרו של פרופ׳ זגלרמאיר ב״מדריך רפואי לפי המסורת היהודית״
— יד הרב הרצוג .מכון לרפואה ויהדות ,ירושלים תשל׳׳ז.
פט
בשבילי ה ר פ ו א ה
סיימנו בזה את ההלק המעשי של הרצאתנו.
סקרנו יסדות עיוניים ושאלות מעשיות בענין ״פסיכיאטריה ודת
ישראל״ .לא מצינו את הנושא .אבל ההתחלה שעשינו כאן ,מסוגלת
אולי להראות ,שיש מקום להעמיק אח הדו־שיח ולברר שאלות
נוספות .יש דש מקום לשיתוף־פעולה .תורח ישראל היא החכמה של
בנץ האדם; הפסיכיאטריה היא החכמה של שיקום האדם חולה־הנפש.
שיתוף־פעולה ביניהן יוכל ,אולי ,להביא ברכה רבה הן בטיפול מונע
עם בני אדם רבים שהם גבוליים והן בטיפול בשיקומם של חולים.