מלחמות השם – מהדורת יהודה איזנברג – פורמט pdf

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬רלב"ג‬

‫ספר מלחמות השם‬
‫על פי מהדורת ברלין תרפ"ג – ‪1923‬‬

‫עריכה‪ ,‬עיצוב וסיעוף‪:‬‬

‫יהודה איזנברג‬
‫[כותרות שנוספו על ידי העורך ניתנו בסוגריים מרובעים]‬
‫מספרים בסוגריים‪ ,‬כמו [‪ ,]55‬הם מספרי העמודים בהוצאת ברלין‬

‫אתר דעת * תשע"ז‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪2‬‬

‫הקדמת המחבר ‪ -‬תהלה לאל ‪8 …………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[השאלות שיידונו בספר] ‪8………………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[חשיבות הדיון בקדמות העולם או חידושו] ‪9……………………………… …………………………..‬‬
‫[שתי שאלות דתיות נוספות] ‪10……………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[תנאים מוקדמים ללמוד בספר זה] ‪10………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[אין ראוי לגנות את החוקרים בעניינים עמוקים] ‪13………………………. …………………………..‬‬
‫[מבנה העיונים בספר] ‪14……………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫והנה חלקי זה הספר הראשונים הם ששה‪17……………………………. ………………………….. .‬‬

‫מאמר ראשון‪ :‬השארות הנפש ומהות השכל‬
‫מאמר ראשון‪ :‬בהשארות הנפש‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫והוא נחלק לארבעה עשר פרקים ‪18 ……………… ………………………….. …………………………..‬‬

‫‪19‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק ראשון‬

‫נזכור בו דעות הקודמים במהות השכל האנושי ‪19 ………………………….. …………………………..‬‬
‫ובכאן דעת רביעית ‪19…………………………… ………………………….. …………………………..‬‬

‫‪20‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק שני‬

‫נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לדעת דעת מאלו הדעות ‪20 …………… …………………………..‬‬

‫‪25‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק שלישי‬

‫נזכור בו מה שיבוטל בו דעת דעת מאלו הדעות מפני הראיות אשר זכרנום ‪25 ……………………….‬‬

‫‪31‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק רביעי‬

‫יתבאר בו בטול קצת אלו הדעות באופן שלם ‪31 …………………………….. …………………………..‬‬

‫‪40‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק חמישי‬

‫יתבאר בו לפי מה שאפשר לנו בו ממהות השכל ההיולאני ‪40 ……………… …………………………..‬‬

‫‪41‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק ששי‬

‫יתבאר בו מהות השכל הפועל לפי מה שאפשר לנו בזה המקום ‪41 ……………………………………‬‬

‫‪52‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק שביעי‬

‫נזכור בו דעות הקודמים בענין השארות השכל ההיולאני ‪52 ……………….. …………………………..‬‬

‫‪55‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק שמיני‬

‫נזכור בו מה שיש מאופני ההוראות לדעת דעת מהם ‪55 ……………………. …………………………..‬‬

‫‪56‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק תשיעי‬

‫נבאר בו שלא ימצא באלו ההוראות מה שיקוים או יבוטל בה דעת מאלו ‪56 …………………………..‬‬
‫והנה ההקדמה הראשונה ‪57…………………… ………………………….. …………………………..‬‬

‫‪64‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק עשירי‬

‫נבאר בו שהשכל הנקנה הוא נצחי ‪64 ……………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫‪ -‬ואולם הטענה הראשונה ‪76…………………… ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק אחד עשר‬

‫‪82‬‬

‫נבאר בו שאי אפשר שישיג השכל ההיולאני השכל הפועל עד שיהיו שניהם דבר אחד ‪82 …………..‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק שנים עשר‬

‫‪86‬‬

‫נחקור בו בהיתר ספקות מה יקרו במה שבארנו בענין ההצלחה האנושית ‪86 …………………………‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק שלשה עשר‬

‫‪89‬‬

‫היתר ספקות בענין השפעת השכל הפועל לשכל ההיולאני אלו המושכלות אשר יקנם ‪90 ……………‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק ארבעה עשר‬

‫‪92‬‬

‫אין ראוי שיעזוב מה שתחייבהו האמונה מפני מה שיראה שיביא אליו העיון ‪92 ……………………….‬‬

‫מאמר שני‪ :‬חלום קסם ונבואה‬
‫מאמר שני‪ :‬בענין החלום והקסם והנבואה‬

‫‪92‬‬

‫[והוא נחלק לשמונה פרקים] ‪92 …………………… ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק ראשון‬

‫‪93‬‬

‫הודעה היא מסיבה פועלת יודעת אלו הדברים אשר תהיה בהם ההודעה ‪93 …………………………‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק שני‬

‫‪94‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪3‬‬

‫מה הם אלו הדברים אשר תהיה בהם ההודעה ובאיזה אופן הם מוגבלים ומסודרים ‪94 ……………..‬‬

‫‪98‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק שלישי‬

‫נבאר בו מה הוא הפועל לזאת הידיעה ‪98 ……….. ………………………….. …………………………..‬‬

‫‪101‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק רביעי‬

‫נבאר בו אם הוא אפשר שהגיע זאת ההודעה בדברים העיוניים ‪101 …………………………………..‬‬
‫[תיאור מושכלות שהגיעו בעת השינה] ‪101……………………………….. …………………………..‬‬

‫‪104‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק חמישי‬

‫יודע בו לאיזה תכלית היתה נמצאת זאת ההודעה ‪104 …………………….. …………………………..‬‬

‫‪105‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק ששי‬

‫נתיר בו קצת ספקות יקרו בענין זאת ההודעה ‪105 …………………………. …………………………..‬‬
‫ונאמר שכבר תובדל הנבואה מהקסם והחלום בדברים‪111……………. ………………………….. :‬‬

‫‪115‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק שביעי‬

‫נחקור בו בשתי שאלות קשות יקרו בענין החלום והקסם ‪115 …………….. …………………………..‬‬

‫‪118‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק שמיני‬

‫סיבות התחלפות המדרגות לאנשים בכל אחת מאלו ההודעות בחלום ובקסם ובנבואה ‪118 ………..‬‬

‫מאמר שלישי‪ :‬ידיעת ה'‬
‫מאמר שלישי‪ ,‬בידיעת השם יתברך הדברים‬

‫‪120‬‬

‫[והוא נחלק לששה פרקים] ‪120 …………………… ………………………….. …………………………..‬‬

‫‪120‬‬

‫מאמר שלישי‪ ,‬פרק ראשון‬

‫נזכור בו דעות הקודמים בזאת השאלה ‪120 …………………………………. …………………………..‬‬

‫‪121‬‬

‫מאמר שלישי‪ ,‬פרק שני‬

‫הטענות המקיימות דעת דעת מהם לפי מה שמצאנום בדברי בעלי אלו הדעות ‪121 …………………‬‬
‫[דעת חכמי תורתנו] ‪125………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[בין ידיעת ה' לידיעתנו] ‪126……………………. ………………………….. …………………………..‬‬

‫‪132‬‬

‫מאמר שלישי‪ ,‬פרק שלישי‬

‫נחקור בטענות אשר זכר המורה זכרונו לברכה‪ ,‬אם הם מספיקות אם לא ‪132 ……………………….‬‬
‫ואולם שהעיון ירחיק מה שהניחו הרב המורה ‪132……………………….. …………………………..‬‬

‫‪137‬‬

‫מאמר שלישי‪ ,‬פרק רביעי‬

‫השלים בו המאמר בידיעת השם יתברך הדברים איך הוא בדרך עיוני ‪137 ……………………………‬‬
‫ונאמר שכבר יראה שהשם יתברך יודע אלו הדברים הפרטיים מפנים‪137……………………….. .‬‬

‫‪146‬‬

‫מאמר שלישי‪ ,‬פרק חמישי‬

‫יתבאר בו בשלמות שמה שהתבאר לנו מענין זאת הידיעה הוא נאות מאד מכל הפנים ‪146 ………..‬‬

‫‪148‬‬

‫מאמר שלישי‪ ,‬פרק ששי‬

‫יתבאר בו שמה שהביאנו אליו העיון מענין זאת הידיעה הוא דעת תורתנו ‪148 ……………………….‬‬

‫מאמר רביעי‪ :‬השגחה‬
‫מאמר רביעי‪ ,‬בהשגחה‬

‫‪149‬‬

‫[והוא נחלק לשבעה פרקים] ‪150 …………………. ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר רביעי‪ ,‬פרק ראשון‬

‫‪150‬‬

‫נזכור בו דעות הקודמים בזאת השאלה ‪150 …………………………………. …………………………..‬‬
‫וראוי שנחקור מענין ההשגחה האלהית‪150…………………………….. ………………………….. ,‬‬
‫האחת מהם היא מה שיראה הפלוסוף ‪150……………………………….. …………………………..‬‬
‫והשנית היא מה שיראהו המון אנשי תורתנו ‪150…………………………. …………………………..‬‬
‫והשלישית היא מה שיראו גדולי המעיינים מאנשי תורתנו ‪150…………. …………………………..‬‬

‫מאמר רביעי‪ ,‬פרק שני‬

‫‪151‬‬

‫נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לקצת אלו הדעות ‪151 …………………. …………………………..‬‬
‫[טענות נגד קיום השגחה פרטית] ‪151………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[טענות בעד השגחה פרטית] ‪152……………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫והנה בעלי זה הדעת נחלקו לשתי דעות‪152…………………………….. ………………………….. .‬‬
‫[דעת אליפז] ‪154………………………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[דעת בלדד] ‪154………………………………… ………………………….. …………………………..‬‬

‫*‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪4‬‬

‫[דעת צופר] ‪154…………………………………. ………………………….. …………………………..‬‬
‫וזה שכבר יראה למה שראה אליפז בזה הענין מקום ההראות‪155……………………………….. ,‬‬
‫וכבר ימצא גם כן אופן מההראות למה שיראהו צופר בענין זאת ההשגחה‪156………………….. .‬‬
‫וכבר ימצא גם כן אופן מההראות למה שהניח בלדד מענין זאת ההשגחה ‪157……………………‬‬

‫מאמר רביעי‪ ,‬פרק שלישי‬

‫‪157‬‬

‫יתבאר בו בטול קצת אלו הדעות ‪157 …………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[הפילוסוף‪ :‬ההשגחה מצד הטבע המיני] ‪158…………………………….. …………………………..‬‬
‫[ההשגחה היא בכל אחד מאישי האדם] ‪158……………………………… …………………………..‬‬
‫ואולם שהתחלת הטוב הוא התחלת הרע הוא דעת קדום מאד ‪160…………………………………‬‬
‫[אליפז בלדד וצופר לא יצאו מספק זה] ‪161………………………………. …………………………..‬‬

‫‪162‬‬

‫מאמר רביעי‪ ,‬פרק רביעי‬

‫יתבאר בו איך הענין בזאת ההשגחה באופן מה ‪162 ……………………….. …………………………..‬‬
‫[ההשגחה יחסית לרמת האדם] ‪162………….. ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר רביעי‪ ,‬פרק חמישי‬

‫‪163‬‬

‫ענין זאת ההשגחה שיהיה מסכים למה שהתבאר מידיעת השם יתברך בדברים ‪164 ……………….‬‬
‫[הבדלים בין בעלי חיים] ‪164…………………… ………………………….. …………………………..‬‬
‫[הבדלים בהשגחה בין בני אדם – ידע שונה שיש להם] ‪164……………. …………………………..‬‬

‫‪166‬‬

‫מאמר רביעי‪ ,‬פרק ששי‬

‫יתבאר בו שמה שהתבאר מענין ההשגחה‪ ,‬הוא ממה שלא יפול בו ספק כלל ‪166 ……………………‬‬
‫[צדיק ורע לו] ‪171……………………………….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫[סיכום‪ :‬הותר הספק הנובע מחוסר הצדק בעולם] ‪172………………….. …………………………..‬‬
‫[ויכוח עם הפילוסוף הכופר בהשגחה] ‪172……………………………….. …………………………..‬‬
‫[הסדר הקוסמי מביא לשכר ועונש צודקים] ‪173………………………….. …………………………..‬‬
‫[התרת ספקות נוספים בעניין השגחה] ‪174………………………………. …………………………..‬‬
‫וכבר אפשר שנתיר כל אחד מהספקות האלו בצד מיוחד‪175…………. ………………………….. .‬‬
‫[המקראות מאשרים את ההסבר שהובא] ‪177……………………………. …………………………..‬‬
‫[התרת ספקות העולים מדברי הנביאים] ‪179…………………………….. …………………………..‬‬
‫ונאמר כי מה שיסופק בספק הראשון על הנחתנו‪179…………………… ………………………….. ,‬‬
‫ואולם מה שסופק בספק השני‪182…………… ………………………….. ………………………….. ,‬‬

‫מאמר רביעי‪ ,‬פרק שביעי‬

‫‪183‬‬

‫נזכור בו שמה שהביאנו אליו העיון בזאת השאלה הוא דעת אליהו ‪183 ……………………………….‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק ראשון‬

‫‪185‬‬

‫וזה החלק הוא ספר גדול בפני עצמו אין זה מקומו ‪186 …………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר חמישי חלק שני‪ :‬גרמי השמים‬
‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ :‬בסיבות הדברים הנמצאים לגרמים השמימיים‬

‫‪187‬‬

‫[ובו תשעה פרקים] ‪187 ……………………………. ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק ראשון‬

‫‪187‬‬

‫נתנצל בו על הכנסתנו בזאת החקירה אשר לא נמצא ממנה לזולתנו כי אם מעט ‪187 ……………….‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שני‬

‫‪191‬‬

‫מהות הגשם הבלתי שומר תמונתו‪ ,‬שהוא נמצא בין גלגלי כוכב האחד לשני ‪191 …………………….‬‬
‫ונאמר שכבר יראה שאין לו צורה‪191………… ………………………….. ………………………….. ,‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שלישי‬

‫‪193‬‬

‫נבאר בו שהכוכבים הם בגלגלים מפני הדברים אשר בכאן ‪193 …………… …………………………..‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק רביעי‬

‫‪195‬‬

‫נבאר בו שאין שם על גלגל המזלות גלגל יומי כמו שחשבו בעלי העיון ‪195 ……………………………‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק חמישי‬

‫‪198‬‬

‫הכוכבים הקיימים כלם בגלגל אחד‪ ,‬במה שלמטה ממנו לא נמצא בגלגל יותר מכוכב אחד ‪198 …….‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק ששי‬

‫‪199‬‬

‫נבאר בו איך יחמם השמש האויר‪ ,‬באיזה אופן יגיע מהכוכבים מה שייוחד בו מהפעולות ‪199 ………‬‬
‫וכבר יסופק בענין הירח ספק אינו מועט ראוי שנחקור בהתרתו‪202………………………………. .‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שביעי‬

‫‪202‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪5‬‬

‫נמנה בו הדרושים אשר נצטרך שנחקור בהם ממה שבשמים ‪203 ………… …………………………..‬‬
‫לפי מה שבידינו בזה מן ההקדמות ‪203 ………….. ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שמיני‬

‫‪205‬‬

‫נציע בו קצת שרשים לעמוד מהם על סבת מה שימצא בשמים ‪206 ……………………………………‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק תשיעי‬

‫‪207‬‬

‫נתן בו הסיבות בכל מה שנמצא בשמים ביותר שלם אשר אפשר זה לנו ‪207 …………………………………‬‬

‫מאמר חמישי חלק שלישי‪ :‬הכח היוצר ומניע את גרמי השמים‬
‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ :‬בשם יתברך ובמניעי הגרמים השמימיים‬

‫‪218‬‬

‫[והוא נחלק לארבעה עשר פרקים] ‪218 ………….. ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק ראשון‬

‫‪218‬‬

‫נזכור בו דעות הקודמים בענין הפועל המהוה אלו הדברים השפלים ‪219 ……………………………..‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק שני‬

‫‪220‬‬

‫נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לדעת דעת מאותם דעות‪220 ………… ………………………….. .‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק שלישי‬

‫‪226‬‬

‫איזה מהראיות האלו חויב ממנה מה שחייבו אותו חיוב אמתי ‪226 ……….. …………………………..‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק רביעי‬

‫‪243‬‬

‫נחקור בו בזאת החקירה לפי האמת בעצמו ‪243 ……………………………. …………………………..‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק חמישי‬

‫‪252‬‬

‫יתבאר בו שבכאן פועל הוא נימוס הנמצאות בכללם בצד שהם בו אחד ‪252 ………………………….‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק ששי‬

‫‪253‬‬

‫הגרמים השמימיים הם בעלי שכל נבדל ואינם בעלי נפש היולאנית כדעת אבן סינא ‪253 ……………‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק שביעי‬

‫‪262‬‬

‫יתבאר בו אם ישיגו השכלים הנבדלים עלותיהם ועלוליהם ואיך ‪262 …………………………………..‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק שמיני‬

‫‪263‬‬

‫אין מניעי הגרמים השמימיים עלות ועלולים קצתם לקצת באופן שהניחו אותו הקודמים ‪264 ……….‬‬
‫איזה מגלגלי הכוכבים הוא יותר נכבד‪ ,‬הנה ידמה שזה יודע מצדדים‪267………………………… .‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק תשיעי‬

‫‪268‬‬

‫יתבאר בו שמניעי הגרמים השמימיים לא ישיגו מנימוס הנמצאות השפלות זולת מה שיושפע‬
‫מהם בזולת התמזגות נצוצי כוכביהם קצתם עם קצת ‪268 …………………. …………………………..‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק עשירי‬

‫‪269‬‬

‫יתבאר בו שאין יחס זמני תנועות הכוכבים קצתם אל קצת בלתי מדבר ‪269 ………………………….‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק אחד עשר‬

‫‪270‬‬

‫יתבאר בו שאין השם יתברך השכל המניע לגלגל הכוכבים הקיימים כמו שחשבו אנשים ‪270 ………‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק שנים עשר‬

‫‪272‬‬

‫באיזה צד מהתוארים ראוי שיתואר השם יתברך‪ ,‬ואיך יחסו למניעים העלולים ממנו ‪272 ……………‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק שלשה עשר‬

‫‪280‬‬

‫יתבאר בו מה הוא שכל הפועל להויות השפלות ‪280 ……………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק ארבעה עשר‬

‫‪284‬‬

‫יתבאר בו מדרגת זה המאמר מן החכמות ‪284 ……………………………… …………………………..‬‬

‫מאמר שישי‪ :‬חידוש העולם‬
‫מאמר ששי‪ :‬בחדוש העולם‬

‫‪285‬‬

‫[והוא נחלק לעשרים ותשעה פרקים] ‪285 ……….. ………………………….. …………………………..‬‬
‫חלק ראשון‪ :‬נשלים בו החקירה בזה הדרוש ונסיר הספקות הנופלות בה‪286 ………………………. .‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק ראשון‬

‫‪286‬‬

‫נזכור בו מה שבזאת החקירה מהקושי ‪286 ………………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שני‬

‫‪288‬‬

‫נזכור בו דעות הקודמים בזה הדרוש ‪288 ……….. ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שלישי‬

‫‪288‬‬

‫נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לדעת דעת מהם ‪288 ………………….. …………………………..‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪6‬‬

‫ואולם דעת מי שיניח העולם הווה פעם אחד ולא יפסד ‪289…………….. …………………………..‬‬
‫ואולם מה שיניח העולם הווה יש מאין יש לו גם כן פנים מההראות‪290………………………….. .‬‬
‫ואולם שהצורה היא הווה מלא דבר הוא מבואר ‪291…………………….. …………………………..‬‬
‫ואולם דעת הפלוסוף יש לו פנים מההראות‪291………………………… ………………………….. .‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק רביעי‬

‫‪295‬‬

‫נבאר בו באופן מה שלא יחויב מפני מה שזכרנו מהטענות המקיימות דעת מאלו הדעות ‪295 ………‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק חמישי‬

‫‪299‬‬

‫נבאר בו מאיזה הדברים ראוי שנשים התחלת החקירה בזה הדרוש ‪299 ……………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק ששי‬

‫‪300‬‬

‫נבאר בו במה זה יוכר ההווה מהבלתי הווה ‪300 …………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שביעי‬

‫‪302‬‬

‫יתבאר בו מצד אחד שהשמים מחודשים זולת הצד הראשון‪302 …………. ………………………….. .‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שמיני‬

‫‪308‬‬

‫השמים מחודשים מפני סגולות מה נמצאות בהם מהסגולות הנמצאות להווה ‪308 ………………….‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק תשיעי‬

‫‪312‬‬

‫יתבאר בו מצד אחר שהשמים מחודשים זולת שני הצדדים הראשונים ‪312 …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק עשירי‬

‫‪319‬‬

‫יתבאר בו מהו הזמן ואיזה מציאות מציאותו ‪319 ……………………………. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק אחד עשר‬

‫‪322‬‬

‫יתבאר בו שהזמן מחודש ‪322 …………………….. ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שנים עשר‬

‫‪335‬‬

‫יתבאר בו שהתנועה מחודשת ‪335 ……………….. ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שלשה עשר‬

‫‪338‬‬

‫יתבאר בו שהגלות הארץ מחודש ‪338 ……………. ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק ארבעה עשר‬

‫‪341‬‬

‫אם יחויב שיהיה העולם הזה הווה מפני המנע מציאות כח בלתי בעל תכלית בגשם ב"ת ‪341 ………‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק חמשה עשר‬

‫‪344‬‬

‫נזכור בו ראיה תוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו מחדוש העולם ‪344 ………………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק ששה עשר‬

‫‪347‬‬

‫יתבאר בו שאי אפשר בעולם שיפסד ‪347 ………… ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק ראשון‪ ,‬פרק שבעה עשר‬

‫‪350‬‬

‫יתבאר בו איך היתה הויית העולם ‪350 …………… ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שמונה עשר‬

‫‪356‬‬

‫נתיר בו הרבה מהספקות הנופלות בהויית העולם ‪356 …………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק תשעה עשר‬

‫‪364‬‬

‫נבאר בו שאין שם כי אם עולם אחד ‪364 …………. ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק עשרים‬

‫‪367‬‬

‫נתיר בו הספק שיקרה מפני מה שטען הפלוסוף מפני טבע הזמן ‪367 …………………………………‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק אחד ועשרים‬

‫‪371‬‬

‫נתיר הספק שיקרה מצד העתה ‪371 ……………… ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שנים ועשרים‬

‫‪375‬‬

‫נתיר בו הספר שקרה מטבע ההוייה ‪375 ………… ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שלשה ועשרים‬

‫‪376‬‬

‫נתיר בו הספק שיקרה מפני טבע הדברים המתחדשים ‪376 ………………. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק ארבעה ועשרים‬

‫‪377‬‬

‫נתיר בו הספק שיקרה מטבע התנועה ‪377 ………………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק עשרים וחמשה‬

‫‪386‬‬

‫נתיר בו הספק אשר יקרה מצד החומר הראשון ‪386 ……………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק עשרים וששה‬

‫‪386‬‬

‫נתיר בו הספק שיקרה מפני טבע הגשם השמימיי ‪386 …………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק עשרים ושבעה‬

‫‪388‬‬

‫נתיר בו הספק שיקרה מצד טבע הנצחי וההווה והנפסד ‪388 ………………. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק עשרים ושמנה‬

‫‪398‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪7‬‬

‫מה שטען הפלוסוף שאי אפשר שיהיו כל הדברים נופלים תחת ההוייה ‪398 …………………………‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק עשרים ותשעה‬

‫‪399‬‬

‫בחתימת מה שכללו הספר הזה ובנתינת השבח וההודאה לשם יתברך אשר הכל מאתו ‪399 ………‬‬

‫מאמר שישי חלק שני‪ :‬החומר הקדום‪ ,‬המקראות ואפשרות הנסים‬
‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪:‬‬

‫‪400‬‬

‫[והוא נחלק לארבעה עשר פרקים] ‪400 ………….. ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק ראשון‬

‫‪401‬‬

‫לא יתחייב מפני מה שנזכר בתורה ובדברי הנביאים שיהיה העולם הווה יש מאין במוחלט ‪401 …….‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שני‬

‫‪402‬‬

‫יתבאר בו על כמה פנים יאמר ראשית בלשוננו ‪402 …………………………. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שלישי‬

‫‪403‬‬

‫יתבאר בו על כמה פנים יאמר ארץ בלשוננו ‪403 …………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק רביעי‬

‫‪403‬‬

‫יתבאר בו המכוון בתורה בתוהו ובוהו ‪404 …………………………………… …………………………..‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק חמישי‬

‫‪404‬‬

‫יתבאר בו על כמה פנים יאמר אור וחושך ‪404 ………………………………. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק ששי‬

‫‪406‬‬

‫יתבאר בו על כמה פנים יאמר רוח ‪406 ………….. ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שביעי‬

‫‪407‬‬

‫יתבאר בו המכוון בתורה בשם רקיע ובמים התחתונים ובמים העליונים ‪407 ………………………….‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שמיני‬

‫‪409‬‬

‫יתבאר בו מה שנזכר בתורה ממעשה בראשית ‪409 ………………………… …………………………..‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק תשיני‬

‫‪422‬‬

‫יתבאר בו מה שילך דרך השרשים מענין הנפלאות ‪422 ……………………. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי ‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק עשירי‬

‫‪424‬‬

‫יתבאר בו מי הוא הפועל הנפלאות ואיך ישלם זה ממנו ‪424 ……………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק אחד עשר‬

‫‪433‬‬

‫יתבאר בו שהוא אפשר שיתחדשו הנפלאות על יד חכם שאינו נביא ‪433 ………………………………‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שנים עשר‬

‫‪434‬‬

‫באיזה מהדברים יתכן שיתחדשו הנפלאות ובאיזה מהם לא‪ ,‬ואיך יתכן שיתחדשו בהם ‪434 ………..‬‬
‫[לא יתכן שינוי סדר בגרמי השמים] ‪435…………………………………… …………………………..‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שלשה עשר‬

‫‪439‬‬

‫יתבאר בו במה יבחן הנביא ‪439 ………………….. ………………………….. …………………………..‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק ארבעה עשר‬

‫‪441‬‬

‫נתיר בו קצת ספקות יקר בענין הנבואה והנפלאות מפני סיפורים באו בדברי הנביאים ‪441 …………‬‬

‫*‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪8‬‬

‫ספר מלחמות השם לרלב"ג‬
‫[‪]1‬‬

‫הקדמת המחבר ‪ -‬תהלה לאל‬
‫בדבר ה' שמים נעשו‪ .‬מעשה חושב שלם תמים‪ .‬באורו אור להם‪ .‬כשלמה עטהו‪ .‬ויוציא‬
‫לאור תעלומה‪ .‬ברוחו שמים שפרה‪ .‬חוללה ידו גשם נדבות‪ .‬הניפו רוממו רוממות רב‪ .‬על‬
‫יתר הגשמים‪ .‬על מכונתו הכינו כראי מוצק‪ .‬חזקו הרקיעו מתחו כאהל לשבת‪ .‬רקוע חזק‬
‫לא ישתנה‪ .‬וגשם אין יערוך לו במהותו ונצחיותו‪ .‬וביפיו אליו לא דמה‪ .‬ה' בחכמה יסד ארץ‬
‫על מכוניה‪ .‬נטה עליה קו תהו ואבני בהו‪ .‬וישם אפל צלמות אבן שלמה‪ .‬יבשת ידיו יצרו‪.‬‬
‫למען עשה כיום הזה מעשהו על פני תבל ארצה‪ .‬ולהשביע לכל חי רצון הצמיח צמח‬
‫האדמה‪ .‬כל מאורי אור בשמים לחסד ימציאם‪ .‬לעשות כל אשר יצוום‪ .‬שמם משטרו בארץ‪.‬‬
‫שם אותותם אותות‪ .‬ואם אין אתנו יודע עד מה‪ .‬בהם יוכן לקנות נפש כל הויה למטה‬
‫לארץ‪ .‬דגי הים רמש וצפור כנף אדם ובהמה‪ .‬ממקורו חיים לכל חי‪ .‬ואם המשחית הציבו‬
‫באישיהם‪ .‬על נדיבותו יקומו מיניהם‪ .‬יבחר לו אלהים מדבר מתוך המורכבות‪ .‬הוא לבדו‬
‫יאור באור פני מלך חיים‪ .‬ביתר שאת נתן לו בדעה‪ .‬ובינה היתה על לבו שומה‪ .‬ממנו בחר‬
‫להיות לו ממלכת כהנים וגוי קדוש‪ .‬ישובו על ילכו רומה‪ .‬כח מעשיו הגיד לעמו בתורתו‬
‫התמימה‪ .‬לתת נפשם מהלכים בין העומדים בה החכימה‪ .‬לו נאוו תהלות כעל כל אשר‬
‫גמלנו רב טוב‪ .‬בתתו לנו דעה לנפשנו נעמה בנעיימותו נצח‪ .‬כל נמצא נורא מאד מציאותו‬
‫ומי יכילהו‪ .‬שכל משכיל לא ישכילהו‪ .‬עוצם התהלות לא יערכהו‪ .‬מרומם על כל ברכה‬
‫ותהלה‪ .‬ואיך יהיה בקול המולה מסולה‪ .‬בקרוב איש להשתחוות לו יאות לו מאשר ירים‬
‫קול דממה‪ .‬ובזה תתהלל כל נשמה‪]2[ .‬‬

‫אמר לוי בן גרשום‪ :‬אחר התהלה וההודאה לאל והשאלה ממנו להישיר לפנינו דרכו‪ ,‬ראינו‬
‫בזה הספר לחקור בשאלות יקרות מאד וסתומות נתלו בהם פנות גדולות מפינות‬
‫המביאות האדם אל הצלחתו המדעית‪.‬‬
‫[השאלות שיידונו בספר]‬
‫האחת היא‪ ,‬אם תשאר הנפש המדברת כשהשלמה קצת שלמות‪ .‬ואם תשאר‪ ,‬האם‬
‫תתחלף מדרגת האנושית בזה ההשארות‪ .‬כי זאת השאלה חשובה ומסופקת מאד‪,‬‬
‫והטעות בה מרחיק האדם מהצלחתו האמתית הרחקה עצומה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪9‬‬

‫השנית‪ ,‬האם כשיודעו לאדם העתידות בחלום או בקסם או בנבואה‪ ,‬נודעו לו בעצם‪ ,‬או‬
‫במקרה‪ ,‬ר"ל בזולת סבה פועלת‪ .‬ואם היה שתהיה שם סבה פועלת‪ ,‬מה היא‪ ,‬ואיך תשלח‬
‫זה ממנה‪ .‬כי בכאן ספקות עצומות איך שהונח‪.‬‬
‫השלישית‪ ,‬האם ידע השם יתברך הדברים הנמצאים‪ .‬ואם היה שידעם‪ ,‬על איזה צד ידעם‪.‬‬
‫כי איך שהונח ימשכו לו ספקות מבוכות ובלבולים‪.‬‬
‫הרביעית‪ ,‬אם השם יתברך משגיח בנמצאות‪ ,‬ועל איזה צד‪ ,‬ובייחוד במין האנושי ובאישיו‪.‬‬
‫החמישית‪ ,‬איך יניעו מניעי הגרמים השמימיים אותם‪ ,‬וכמה מספר אלו המניעים לפי מה‬
‫שאפשר לנו‪ ,‬ובאיזה צד תשלם זאת התנועה מהם‪ .‬כי זאת השאלה מסופקת מאד‪.‬‬
‫הששית‪ ,‬האם העולם קדום או מחודש‪ .‬ואם הוא מחודש‪ ,‬איזה הוא דרך חדושו‪ .‬כי זאת‬
‫השאלה גם כן מסופקת מאד‪ ,‬ונתלות בה הפינות המישירות האדם על הצלחתו המדעית‬
‫והמדינית באופן מה‪.‬‬
‫[חשיבות הדיון בקדמות העולם או חידושו]‬
‫והוא מבואר שהחוקר בזאת החקירה חוקר בדבר אינו מעט‪ .‬וזה כי מעלת הדרוש יהיה‬
‫מפני מעלת הנושא אשר בו הדרישה‪ ,‬והנה אין בכאן נושא יותר נכבד מהנושא אשר בו‬
‫הדרישה הנה‪ ,‬וזה כי העולם בכללו הוא יותר נכבד מאד מחלקיו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהחילוף הנופל למעיינים בזאת השאלה יביא להתחלף דעותיהם בענינים רבים‬
‫ויקרים‪ .‬ולזה היתה זאת השאלה מן השאלות אשר הם התחלות לדברים רבים‪ ,‬והוא‬
‫מבואר שהעמידה על האמת בהתחלות היא נכבדת מאד‪ ,‬כי היא תביא המעיין לעמוד על‬
‫האמת במה שאחר ההתחלות ההם‪ ,‬כמו שהטעות הנופל בהם הוא רב מצד שיביא לטעות‬
‫באלו העניינים אשר הם להם התחלה‪ .‬וביחוד כאשר היו העניינים הנתלים בהתחלה‬
‫דברים מישירים האדם אל הצלחתו המדעית והמדינית כמו העניין בזאת השאלה‪.‬‬
‫ולזה כלו בזאת החקירה ימי החושבים במה שקדם מזאת הזמן‪ ,‬לפי שהשאלה הזאת‬
‫למעלתה היא חשוקה בטבע לכל מעיין‪ .‬וראוי שלא יעלם ממנו שלא יעמוד בזאת השאלה‬
‫מופת מעניינים קדומים לעולם‪ ,‬כאלו תאמר הסבה הראשונה‪ ,‬כי היתה ידיעתינו בעצם‬
‫הסבה הראשונה חלושה מאד‪ ,‬ולזה אי אפשר שנעשה ממנה התחלת מופת בזאת‬
‫החקירה‪ .‬אמנם המופתים שאפשר העשותם בזאת השאלה הם מסוג מופתי הראיה [‪]3‬‬

‫בהכרח‪ ,‬ר"ל שהם לקוחים מענינים אחרים לזאת הראיה‪ ,‬אם היה שיהיה העולם הווה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪10‬‬

‫[שתי שאלות דתיות נוספות]‬
‫והנה צרפנו עוד אל אלו השאלות שתי שאלות דתיות מסופקות מאד‪.‬‬
‫האחת בענין האותות והמופתים במה זה אפשר היותם‪ ,‬ועל ידי מי‪ ,‬ומי הוא הפועל‪ ,‬לפי‬
‫מה שימשך לאמונתנו כשיצורף אליה מה שיראה מצד העיון‪.‬‬
‫והשנית אם בכאן יעוד ייבחן בו הנביא‪ ,‬כמו שהמראה ממאמר ירמיה ע"ה וחנניה בן‬
‫עזור‪.‬‬
‫[תנאים מוקדמים ללמוד בספר זה]‬
‫וממה שאין ספק בו שהמעיין בזה הספר ראוי שיקדם לו העיון בלימודיות וטבעיות‬
‫ואלהיות‪ .‬וזה כי אלו השאלות אשר זכרנום‪ ,‬קצת הם מחכמת הטבע‪ ,‬וקצתם מחכמת‬
‫האלהות‪ ,‬וקצתם יעמדו עליהם מהחכמות הלמודיות‪ ,‬כמו הענין במספר מניעי הגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬לפי שכבר נעמוד על זה המספר ממספר הגרמים השמימיים המתנועעים‬
‫מהם‪ ,‬ועמידתנו על מספר הגרמים השמימיים תהיה בחכמת הכוכבים הלימודית‪ ,‬כמו‬
‫שבאר זה כלו הפלוסוף במאמר הנרשם באות הלמד ממה שאחר הטבע‪.‬‬
‫ועוד כי החקירה בעולם‪ ,‬אם הוא קדום או מחודש‪ ,‬יעמדו עליה בהכרח אם מצד עצם‬
‫העולם או מצד משיגיו טבעיים היו או לימודים‪ ,‬אם מצד הפועל‪ ,‬אם היה זה אפשר‪.‬‬
‫ואנחנו אין רצונ נו לזכור בזה הספר איך נתבאר האמת באלו הדברים במקומותיהם‪ ,‬שאם‬
‫נהגנו זה המנהג היה ספרנו זה כולל כל החכמות או רובם‪ .‬אך נציע במדרגת השורשים‬
‫מה שיתבאר שם במופת וכן השורשים ההם אשר מהם יתאמת מה שנחייבהו‪ ,‬לא יקוה‬
‫המעיין שנביאם לו בשלמות‪ ,‬אבל נקצר מהם במקומות מה‪ ,‬להיותם מבוארים למעיין בזה‬
‫הספר‪ .‬הכוונה‬

‫ממנו שיהיה דברנו בתכלית הקיצור כי אורך הדברים באלו הענינים‬

‫העמוקים הוא העלם אל עין הקורא‪ .‬והנה במקומות מה הארכנו בביאור מה שיחשוב‬
‫המעיין שהתבאר בדברי זולתינו‪ ,‬והביאנו לזה דבר מה חדשנו בו‪ ,‬או הצענוהו על צד‬
‫ההישרה לנפילת האמת בדבר‪.‬‬
‫ואולם מיני המופתים הנעשים בזה הספר הנה מבואר ממה שקדם‪ ,‬שהוא מחויב בהם‬
‫שיהו קצתם לימודיים וקצם טבעיים וקצתם פלוסופיים לפי העניינים אשר תהא בהם‬
‫החקירה‪ .‬וידענו מן ההמנע מההשתדלות באלו השאלות היה ראוי לנו לסיבות‪:‬‬
‫– מהם‪ ,‬כי לקשים תקשה מאד החקירה בהם‪ ,‬כל שכן עם מה שקרה ברוב אלו הדרושים‬
‫שלא אמרו בו הקדמונים דבר כדרך עיוני‪ ,‬ומה שאמרו בו מהם דבר בדרך עיוני קרה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪11‬‬

‫שהיה הפך האמת‪ ,‬כמו שנתבאר מדברנו בזה הספר‪ .‬כי זה ממה שיוסיף לנו קושי עצום‬
‫באלו החקירות‪ ,‬מצורף לזה מה שאנחנו בו מטרדת הזמן המונעות כל עיון‪.‬‬
‫– ומהם‪ ,‬כי בלי ספק רבים ירחיקו דברים‪ ,‬מצאם [‪ ]4‬בהם דברים זרים אצלם מצד דעות‬
‫באו להם‪ ,‬לא מצד העיון ולא מצד הפנות התוריות‪ ,‬אלא שירשום מאחרים‪ .‬אלא שדברינו‬
‫אינם עם הכת הזאת‪ ,‬כי יספיק להם שיאמינו ולא ישתדלו בשידעו‪ .‬ואמנם דברינו הם עם‬
‫אשר נבוכי באלו השאלות העצומות‪ ,‬ולא תנוח דעתם בהשגת סודות המציאות במה‬
‫שידובר בו לבד אלא במה שצוייר לנפש‪.‬‬
‫– ומהם‪ ,‬כי לפי מה שאחשוב מקנאת האנשים אשר לא סרה ולא תסור‪ ,‬הנה רבים ייחסו‬
‫לנו לעזות מצח ולהריסה חקרנו בקדמות העולם וחדושו‪ .‬כי אם אולי יחשבו כי אין דרך‬
‫לשכל החכם לעמוד על אמתת זאת השאלה אלא אם היה נביא‪ ,‬וכל שכן בראותם‬
‫השלמים הקודמים באומתנו‪ ,‬ובתוכם נזר החכמים עטרת תפארת בעלי התורה הרב רבנו‬
‫משה בר מיימון נ"ע לא חקרו בזה המבוקש כמו זאת החקירה‪ ,‬ויחייבו מזה המנע השגת‬
‫זה המבוקש בדרך העיון‪ .‬שאם היה אפשר זה‪ ,‬לא היה נעלם מן הקודמים‪.‬‬
‫אלא שזו סבה חלושה מאד‪ ,‬לפי שאיננו מחויב במה שנעלם מן הקודמים שיעלם מן‬
‫הבאים אחריהם‪ ,‬כי הזמן מספיק בהוצאת האמת‪ ,‬כמו שאמר הפלוסוף בשני מספר‬
‫השמע‪ .‬ולולא זה לא נמצא איש חוקר בחכמות מהחכמות אם לא במה שלמדם מזולתו‪.‬‬
‫ואם הונח הענין כן‪ ,‬לא היתה בכאן חכמה כלל‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שדברינו בזאת החקירה‪ :‬אם היו צודקים‪ ,‬יהיה מה שיחשבו בו גנות שבח‪ ,‬רוצה‬
‫לומר אם השגנו מה שנעלם מן הקודמים‪ .‬ואם לא היו צודקים‪ ,‬הוא מבואר שמהצד ההוא‬
‫לבד ישיגנו הגנות‪.‬‬
‫ואולם היה אפשר שיאמרו כי זאת החקירה לא יפול בה האמת כי אם לנביא‪ .‬כי הם אולי‬
‫יאמרו שמה שיודע לנביא בדרך הנבואה‪ ,‬אי אפשר ידיעתו לחכם מדרך העיון‪ ,‬עוד ישנו‪:‬‬
‫אבל זה המבוקש התבאר לנביא בדרך הנבואה‪ ,‬ויחויב מזה המנע ידיעתו לחכם מדרך‬
‫העיון‪.‬‬
‫ואולם היתר זה הספק איננו ממה שיקשה‪ .‬וזה הנביא יחויב היותו חכם‪ ,‬ולזה היו הענינים‬
‫שישיגם הנביא יודעו לו קצתם מצד מה שהוא נביא לבד‪ ,‬וזה ברוב בהגדת הענינים‬
‫הפרטים האפשריים הנופלים בזמן מה‪ ,‬וקצתם אפשר גם כן שישיגם מצד מה שהוא חכם‪,‬‬
‫והוא מה שיושג מסודות סדר המציאות‪ .‬אלא שההבדל בזה בין החכם והנביא הוא בקלות‬
‫ההגעה לבד‪ ,‬לפי שחכמת הנביא היא על הרוב יותר גדולה מחכמת החכם אשר איננו‬
‫נביא‪ .‬ולזה היה שימשך לה הנבואה‪ ,‬לא שיהיה מה שהוא לחכם מושכל שני‪ ,‬מושכל‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪12‬‬

‫ראשון לנביא‪ ,‬כמו שיחשבו אנשים‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬היתה ידיעת החכם בזה יותר‬
‫שלמה‪ ,‬כי הוא ידע הדבר בסיבותיו והנביא לא ידעהו בסיבותיו‪ ,‬וזה בטל‪.‬‬
‫והוא אפשר שתהיינה בכאן מושכלות לא ישיגם החכם שאיננו נביא‪ ,‬וישיגם החכם שהוא‬
‫נביא מצד מה שהוא חכם‪]5[ :‬‬

‫ולהיות הענין כן כמו שהצענו‪ ,‬רצוני שבכאן מושכלות אפשר שישיגם החכם והנביא‪ ,‬תמצא‬
‫בדברי הנביאים דברים אין ספק באמתתם אצל בעלי העיון‪ ,‬כמו יחוד השם יתברך אשר‬
‫נזכר בתורה ומעשה מרכבה אשר נזכר ביחזקאל ובישעיה עליהם השלום‪ ,‬ועוד רבים‬
‫למטה מאלו מעיון נזכרו בדברי הנביאים‪ ,‬עד שימצאו שם ענינים הם כמו מושכלות‬
‫ראשונות לבעלי העיון‪ .‬כאמרו וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד‪ ,‬הצור תמים‬
‫פעלו‪ ,‬ומה שנתבאר בתורה מהכרח הצומח אל המטר ועבודת האדמה‪ ,‬כאמרו כי לא‬
‫המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה‪ ,‬ומה שנתבאר מעליית האד מן‬
‫הארץ‪ ,‬כאמרו ואד יעלה מן הארץ‪ ,‬ורבים כמו אלה‪ .‬והנה ייוחדו אלו ההשגות שאין בהם‬
‫ויאמר ה'‪ ,‬וידבר ה'‪ ,‬ויהי דבר ה' אלי ודומיהם‪.‬‬
‫ואם היה שימצא דבר מזה החלק העיוני במה שיש בו הוראה על היותו נבואיי‪ ,‬הנה יהיה‬
‫זה לערוב אלו ההשגות‪ .‬ובהיות הענין כן כמו שהנחנו‪ ,‬הוא מבואר שחדוש העולם הנזכר‬
‫בתורה אפשר מן החלק אשר אפשר התבארו לחכם מדרך עיוני‪ .‬ואם אמר אומר אולי הוא‬
‫מן החלק אשר הוא בלתי אפשר התבארו לחכם‪ ,‬אמרנו לו שאין זה טענה עלינו‪ ,‬אם לא‬
‫ביאר לנו חיוב היותו מהחלק ההוא‪ .‬ומה שגזר הרב רבנו משה נ"ע בהמנע ההשגה בזה‬
‫המבוקש‪ ,‬אינו טענה עלינו‪ ,‬אם לא נתבאר בטול מה שנתחייב ממנו אחד מחלקי הסותר‬
‫בזאת החקירה כמו שקדם‪ .‬והנה אפשר שנבאר בפנים מה חיוב אפשרות התאמת זה‬
‫המבוקש מדרך עיוני‪.‬‬
‫וזה ש אנחנו נמצא לכל בעלי העיון תשוקה טבעית לעמוד על אמתת זאת השאלה זה‬
‫אלפים מן השנה‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף‪ ,‬וזכרו ג"כ הרב רבנו משה נ"ע‪ ,‬ונתבאר לנו בחוש‬
‫מכל המעיינים אשר הגיעו אלינו דבריהם‪ ,‬והתשוקה הטבעית לא תהיה במה שהוא נמנע‬
‫ההגעה אליו וכל שכן לעדת המעיינים‪.‬‬
‫סוף דבר לא נמנע מפני אלו הסיבות אשר קדם זכרם מהשלים החקירה באלו השאלות‬
‫כיד שכלנו‪ .‬וזה כי ההצלחה האנושית תשלם כשידע האדם דבר מהדברים הנמצאים כפי‬
‫מה שאפשר‪ ,‬והיא תהיה יותר בהשגת הדברים היותר נכבדים ממה שתהיה בהשגת‬
‫הדברים אשר הם למטה מהם במעלה וכבוד‪ .‬ולזה היה שנחשוק יותר ההשגה המעטיית‬
‫אשר אפשר לנו בדברים הנכבדים‪ ,‬מההשגה השלמה אשר לנו במה שלמטה מהם‪ .‬וזה‬
‫יתבאר ביאור שלם בראשון מזה הספר בגזרת השם‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪13‬‬

‫עוד‪ ,‬שאין ראוי למי שהשיג דבר מה מהדברים העיונים‪ ,‬שימנע מהשפיע לזולתו מה‬
‫שהשיגו מזה‪ ,‬כי זה יהיה בתכלית הגנות‪ .‬ובכלל הנה כמו ששפע מהשם יתברך זה‬
‫המציאות בכללו מזולת תועלת יגיע [‪ ]6‬לו‪ ,‬כן ראוי לכל מי שהגיע לו מהשלמות דבר מה‪,‬‬
‫שישתדל להשלים זולתו בו‪ ,‬כפי מה שאפשר להדמות בזה להשם יתברך כפי היכולת‪.‬‬
‫[אין ראוי לגנות את החוקרים בעניינים עמוקים]‬
‫והוא מבואר‪ ,‬שאין ראוי לאחד מהשלמים שיגננו על הכנסנו בכמו אלו החקירות הקשות‪,‬‬
‫אבל ראוי שנשובח על השתדלותינו בחקירה בכמו אלו הענינים העמוקים‪ ,‬ואם לא עלה‬
‫בידינו כי אם ההשתדלות לבד‪ ,‬כל שכן שראוי שנשובח בהשלמתינו המאמר באלו‬
‫החקירות בתכלית מה שאפשר‪ ,‬כמו שיראה מדברינו‪.‬‬
‫וכן הוא מבואר שאין ראוי למעיין בדברינו שירדפנו תחת אהבתנו אותו וכוונתנו להועילו‪,‬‬
‫לטעון על דברינו בסיבות הנצוח‪ .‬כי זה‪ ,‬אולי יהיה סבה שלא יבין מדברינו מה שרצינו‬
‫בהם‪ ,‬וראוי לו בלא ספק שיודה לנו מההקדמות מה שיודה לבעל ריבנו‪ .‬ואם לא היה בעל‬
‫דת‪ ,‬הנה זה יותר ראוי לו‪ ,‬וזה כי אלו הדרושים כולם הם ממה שנתלו בהם הפנות‬
‫התוריות‪ ,‬כמו שיתבאר מדברינו בגזרת השם‪ .‬וחי האמת‪ ,‬לא סרנו מלירוא מחבר בספר‬
‫כמו אלו הדברים‪ ,‬לדעתנו מנהג הסכלים החכמים בעיניהם בכמו אלו העמוקות‪ .‬אבל מה‬
‫שהביאנו לזה הוא עוצם תשוקתינו להרים מכשול מדרך בעלי העיון באלו השאלות‬
‫הגדולות‪ ,‬אשר הטעות בהם מרחיק האדם מאד מהצלחתו‪.‬‬
‫והנה הסכמנו לזכור בדרוש דרוש מאלו הדרושים כל הדעות שיפלו בו ומה שיקיים דעת‬
‫דעת מהם ויבטל אותו‪ ,‬כי בזה יוכנו לו ההקדמות רבות בדרוש דרוש מאלו הדרושים‪ ,‬ויקל‬
‫לנו לברור הצודק מהם מהבלתי צודק‪ ,‬בדרך שישלם לנו הגעת האמת בדרוש דרוש מאלו‬
‫הדרושים‪ ,‬באופן שלא ישאר בו ספק‪.‬‬
‫וזה כי הספק יהיה בדבר מפני המחשבות המקבילות אשר לנו בו‪ ,‬וכאשר תשלם החקירה‬
‫בהם תוברר הצודקת מהבלתי צודקת‪ ,‬יסור הספק מהדרוש ההוא‪ .‬ולפי שכבר קרה בכל‬
‫אלו הדרושים שהיו לקודמים בהם דעות בלתי צודקות‪ ,‬והפלגנו בהם החקירה לבאר‬
‫שדעות הקודמים הם בלתי צודקות בכל אחד מהאופנים שאפשר שיתבאר מהם זה‪ .‬וקרה‬
‫עם זה שכל מה שהתבאר לנו מדרך העיון הוא דעת תורתינו‪ .‬הנה קראנו מפני זה הספר‬
‫מלחמות ה'‪ ,‬כי מלחמות ה' נלחמנו בדעות הבלתי צודקות אשר נמצאו לקודמים בהם‪.‬‬
‫ולא יחשוב המעיין שתהיה התורה היא המניעה אותנו‪ ,‬בהאמתת מה שיתאמת ענינו בזה‬
‫הספר‪ ,‬מזולת שיהיה האמת כן בעצמו‪ .‬וזה כי הוא מבואר‪ ,‬כמו שבאר הרב המורה זכרונו‬
‫לברכה‪ ,‬שהוא ראוי שנאמין מה שיתבאר אמותו מצד העיון‪ .‬ואם היה שתחלוק עליו התורה‬
‫לפי מה שיראה מפשוטי דבריה‪ ,‬הנה ראוי שיפורשו הדברים ההם בדרך שיאותו אל העיון‪.‬‬
‫ולזה באר הרב המורה זכרונו לברכה מה שנראה מדברי [‪ ]7‬התורה שיהיה השם יתברך‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪14‬‬

‫בעל גשם באופן שלא יחלוק עליו העיון‪ .‬ולזה שפט הרב המורה זכרונו לברכה שאם היה‬
‫שיתבאר קדמות העולם במופת‪ ,‬היה ראוי שנאמין בו‪ ,‬ויפורשו דברי התורה הנראים‬
‫חולקים על זה הדעת באופן שיאות על העיון‪ .‬ולזה הוא מבואר שאם היה דרך העיון מביא‬
‫אותנו באלו הענינים אל זולת מה שיראה מפשוטי התורה‪ ,‬לא היינו נמנעים מלפני התורה‬
‫מלהגיד בהם האמות‪ ,‬כי אין זה חולק על התורה לפי האמת‪ ,‬כי אין התורה נימוס יכריח‬
‫אותנו להאמין הדברים הכוזבים‪ ,‬אבל היא מישרת אותנו בתכלית מה שאפשר להשגת‬
‫האמת‪ ,‬כמו שבארנו במה שהחלונו לפרש מדברי התורה‪ .‬ולזה היה מנהגנו באלו‬
‫הדרושים לחקור בהם חקירה שלימה‪ ,‬תחלה מצד העיון‪ ,‬ואחר כך נתבאר לנו שמה‬
‫שהביאנו אליו העיון בדבר דבר מאלו הדרושים הוא דעת תורתינו‪ .‬ובקצת אלו הדרושים‬
‫הישירנו למצא האמת הישרה נפלאה מה שבא מזה בתורה‪ .‬וראוי היה להיות כן‪ ,‬לפי‬
‫שהתורה תכוין להגיע המתנהגים בה אל השלמות האנושית בתכלית מה שאפשר‪ ,‬כמו‬
‫שבארנו בפרושנו לדברי התורה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיו בכאן דרושים עמוקים מאד‪ ,‬יקשה‬
‫לאדם ההגעה אליהם‪ ,‬הנה מן הראוי היה שתישיר אותנו התורה להגיע אל אמתתם‪.‬‬
‫והוא מבואר לפי מה שקדם‪ ,‬שחקירתנו בזה הספר תהיה בהכרח בענינים חלוקים‪ ,‬ויחויב‬
‫לנו לבאר הסבה אשר בעבורה הקדמנו קצתם לקצת‪ .‬ואם בארנו הסבה בכל ענין וענין‪,‬‬
‫יקרה בזה ההכפל בענינים אשר הוקדמו קצתם לקצת לסבה אחת בעינה‪ ,‬על כן ראינו‬
‫להציע הצעה תבאר תעלומות סדור זה הספר‪ ,‬עד אשר לא נצטרך להזכיר הסבה בכל‬
‫ענין‪ .‬והיא זאת‪.‬‬
‫[מבנה העיונים בספר]‬
‫דע כי הסדור בדברים מועיל מאד להגיע המעיין לתכלית המכוון בדברים ההם וזה אצלנו‬
‫לשבע סיבות ‪ .‬קצתם על צד החיוב‪ ,‬וזה אם מצד הענין ומצד המעיין אם מצד המעיין לבד‪.‬‬
‫וקצתם על צד היותר טוב‪ ,‬וזה אם מצד הענין‪ ,‬אם מצד המעיין‪ ,‬אם מצד שניהם יחד‪.‬‬
‫האחת כי יש שם ענינים קודמת ידיעת קצתם בטבע לקצת‪ ,‬כקדימת ידיעת ההקדמות‬
‫לידיעת התולדה המחוייבת מהם‪ ,‬וזה אם בחכמה אחת ואם בשתי חכמות‪ ,‬כמו שהעניינים‬
‫הלמודיים תקדם ידיעתם בטבע לעניינים הטבעיים‪ ,‬ואם הנושא האחד יותר כולל מן‬
‫האחר‪ ,‬וזה כי הלמודיי יחקור בגשם מוחלט‪ ,‬והטבעי יחקור גם כן בגשם מוחלט‪ ,‬אלא‬
‫שהוא יחקור בו מצד שהוא מתנועע‪ .‬ולזה היו בחכמה אחת עניינים קודמים קצתם לקצת‬
‫בסדר ובטבע‪ ,‬והיו קצת החכמות קודמות בסדר ובטבע לקצת‪ .‬וזה המין מן הקדימה‬
‫מחוייב מצד הענין והמעיין‪]8[ .‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪15‬‬

‫והשנית הקדמת העניינים הכוללים לעניינים המיוחדים‪ ,‬לפי שבזה הדרך תהיינה‬
‫ההקדמות הלקוחות לאמת העניינים ההם ראשונות‪ ,‬ינשאו נשואם על נושא מדרך מהו‪,‬‬
‫ולא יקרה בזה הכפל‪ .‬וזה המין מן הקדימה הוא כמו אמצעי בין מה שהוא מחויב משני‬
‫הצדדים ומה שהוא על צד היותר טוב משני הצדדים‪ ,‬ואם היה היותר מחויב משני הצדדים‬
‫יותר ראוי‪.‬‬
‫והשלישית כי המחבר הוא מבואר שלא יחבר לעצמו‪ ,‬אבל להשפיע לזולתו‪ .‬ולזה ראוי לו‬
‫שישים השתדלותו לסדר דבריו בדרך יגיע בה המעיין אל תכלית הכונה בספר ההוא‪.‬‬
‫ומפני זה יחויב לו שיתחיל הלמוד בקל‪ ,‬ואם לא היה הקודם מודיע המתאחר בעצם‪ .‬וזה‬
‫המין מן הקדימה הוא מצד הענין בעצמו על צד היותר טוב‪ ,‬ומצד המעיין אשר לו היתה‬
‫הכוונה בחי בור הספר ההוא הוא כמו מחויב‪ ,‬וזה כי בזה ירגיל ויחנך עצמו בחכמה ההיא‬
‫עד שישוב לו בזה הדרך הקשה קל‪.‬‬
‫ אבל המחברים אשר לא ינהגו כמו זה המנהג‪ ,‬אלא שהם מוסיפין העלם והסתר‬‫בדבריהם מצד סדורם‪ ,‬או לעומק לשונם‪ ,‬עד שישימו הדברים הקלים קשים‪ ,‬הם מפסידים‬
‫הכונה אשר בעבורה יחבר כל מחבר כי הם לא די שלא יועילו למעיין‪ ,‬אלא שיוסיפו על‬
‫מבוכתו מבוכה‪ .‬האלהים‪ ,‬אם לא שתהיה כונת המחבר להעלים מההמון המעיינים‪ ,‬שלא‬
‫יבינו דבריו אלא יחידים‪ ,‬להיות דבריו כשיובנו להמון מזיקים‪ .‬ואולם לפעמים יהיה זה‬
‫לתחבולה מן המחבר‪ .‬וזה כי בשערו במום מאמריו או בחולשתם‪ ,‬יתקן להם לשונות‬
‫עמוקים וצחים ויחבר להם עוד עניינים יבהילו המעיין הבהלה חזקה‪ ,‬עד שיסתיר זה ממנו‬
‫מה שבמאמרים ההם מן המום או מן החולשה במה שהוטרד עיונו בהבנת הלשונות ההם‪,‬‬
‫והענינים עם מה ששם בהם המחבר מן ההעלם ומשיכת הלבבות למה שירצהו מבהילים‬
‫אותם‪.‬‬
‫אבל אנחנו כונתינו בזה הספר הפך הכונה ההיא‪ .‬וזה שאנחנו נרצה שנשים הרחבת‬
‫לשונינו ובאורו וטוב הסדור כונתינו למעיין מבוארת עם עמקה‪ ,‬לא שיסתיר ממנו עומק‬
‫הלשון ורוע סדור העניינים מום הכונה וחולשתה‪ .‬ולזאת הסבה לא השתמשנו בו במליצות‬
‫נאות ובלשונות עמוקים‪ ,‬כי די בעומק הכונה בו עם יושר הסדור והלשון המבואר‪ ,‬לא‬
‫שיצורף אליו גם כן עומק הלשון ורוע הסדור‪.‬‬
‫והרביעית כי המחבר כאשר יחויב לו הדיבור בענינים חלוקים בלתי מודיעים קצתם לקצת‪,‬‬
‫והיה לעניינים ההם סדור מה במציאות או בטבע‪ ,‬כקדימת האחד לשנים והמשולש‬
‫למרובע‪ ,‬ראוי שינהיג בסדור הדברים ההם הסדור אשר להם במציאותם‪ .‬וזה יהיה סבה‬
‫גם כן שלא ישמיט מהם דבר מן המחבר ושיהיו מקומות דרושי המספר יותר ידועים‪ .‬וזה‬
‫המין מן הקדימה הוא מצד העניין והמעיין [‪ ]9‬על צד היותר טוב‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪16‬‬

‫והחמישית כי המחבר פעמים יצטרך להקדמה אחת לבאר ממנה ענינים חלוקים‪ .‬וכאשר‬
‫הזדמן שיהיה הראות אמתת ההקדמה ההיא יותר קל ויותר נגלה בענין אחד מן העניינים‬
‫ההם מזולתו‪ ,‬ראוי למחבר שיקדים הענין ההוא מזה הצד‪ ,‬ואם היה אפשר בו שיהיה יותר‬
‫קשה משאר הענינים מצד אחר‪ .‬וזה המין מן הקדימה הוא כמו מחויב מצד המעיין‪.‬‬
‫והששית שכאשר יחויב באימות ענין מן הענינים קיום חלק מחלקי הסותר וביטול סותרו‪,‬‬
‫ראוי שיקדים המחבר ביטול הסותר לקיום החלק אשר יקיימהו כשיהיה אפשר לו זה‪ ,‬כמו‬
‫שיחויב לרופא שישתדל להסיר החולי קודם הקנותו מזג הבריאות‪.‬‬
‫והשביעית שהמחבר כאשר יראה בדבריו ביאור עניינים אשר הם זרים למעיין בהם מצד‬
‫דעות מה שהורגל בהם וגדל עליהם‪ ,‬עד שיקוץ בדבריו ואם לא ימצא בהם סתירה מדרך‬
‫העיון‪ ,‬ויהיה זה סבה להמנע ממנו השגה במה שכלל אותו הספר ההוא‪ .‬ראוי לו שיסדר‬
‫דבריו בדרך יאות מה שיאמרהו אל המעיין‪ .‬וזה יהיה ממנו בהקדימו הענינים אשר בהם לו‬
‫יותר מעט מהזרות‪ ,‬וכן יגרשהו מעט מעט מהסתפח בנחלתו‪ ,‬עד שלא יביאהו מה‬
‫שהוטבע בו מהדעות ההם להמנע ממנו האמת במבוקש ההוא‪.‬‬
‫וזהו מן התחבולות הטובות אשר יעשו כמוה רופאי הגופים והנפשות‪ ,‬והיא הכרחית להם‬
‫מאד מצד תכונת החולה‪ .‬וכן תחויב למחבר מצד תכונת המעיין בעיון ההוא אשר הוא חולי‬
‫מה‪ ,‬והוא בלתי מרגיש בו‪ ,‬אבל יחשבהו בריאות לזה לא יאות לו קבול הענינים הרפואיים‪,‬‬
‫גם לא ישמע לרופא‪ .‬והחולה שזה דרכו יחויב שיעתיקוהו אל הענינים הרפואיים מעט‪ ,‬עד‬
‫שלא יהיה מרגיש בהם הרגש חזק‪ .‬ולזה כאשר יראה המחבר דעות במעיין אשר יאמת‬
‫הוא הפכם‪ ,‬הנה יחויב שיעקרם ממנו מדרגה אחת מדרגה‪ .‬ולפי שזה בלתי אפשר ממנו‬
‫אלא ברצונו‪ ,‬כי אין לו תחבולה להכריחו על זה בכח הזרוע‪ ,‬והוא לא ירצה עקירתם ממנו‬
‫בשום פנים‪ ,‬הנה ראוי למחבר שישתמש בעקירת השרשים ההם בכל הסיבות אשר אפשר‬
‫לו עקירתם ממנו‪ ,‬בצד שלא ירגיש בו הרגש חזק‪ ,‬עד שיסור חליו וירפא‪ .‬ולזה צריך לו‬
‫שישתדל שיעדרו מזונות השרשים ההם קודם שישתדל בעקירתם‪ .‬וגם במזונות ההם‬
‫יצטרך לו סדור מה בזה‪ ,‬רוצה לומר שיעדר ראשונה המזון אשר ירגיש יותר מעט בהעדרו‪,‬‬
‫וכן לא יסור מדרגה אחר מדרגה‪ ,‬עד שיעדרו כל המזונות אשר יזון בהם השרש ההוא‪ ,‬ואז‬
‫יקל לו לעקור השרש‪ ,‬ואולי יעקר מעצמו‪ .‬ואם יקרה שבהעדר מזון מה מן השרש ההוא‬
‫ישיבהו המחבר מזון למה שיקיימהו או ירצה לקיימהו‪ ,‬יהיה אז יותר‪ ,‬כמי שירצה במלחמה‬
‫למעט העוזרים למתנגד לו‪ .‬ואם יקרה עם זה שישיבם עזר לו‪ ,‬כבר התחזק על בעל ריבו‬
‫משני צדדים‪ ,‬מצד [‪ ]10‬חולשת בעל ריבו ומצד חוזקו בעצמו‪ .‬וזה המין מן הקדימה הוא‬
‫מצד המעיין על צד היותר טוב‪ ,‬וכמעט שהוא מחויב לפי מה שהקדמנו זכרו‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪17‬‬

‫וכאשר התבארו הסיבות אשר יחייבו הקדמת קצת ענינים לקצת‪ ,‬לא תשאל ממני אתה‬
‫המעיין שנבאר לך הסבה בהקדימנו החקירה משאלה אחת מהשאלות הקודמות על‬
‫זולתה‪ ,‬או בהקדימנו בשאלה אחת בעצמה בטול ענין מה לבטול ענין אחר‪ ,‬או אמות ענין‬
‫מה לאמות ענין אחר‪ ,‬כי אתה תוכל לבחון הסבה אשר בעבורה סדרנו זה על זה הסדור‪.‬‬
‫והוא מבואר לפי הסיבות הקודמות שאפשר היות שם שני ענינים ראוי להקדים האחד‬
‫לאחר מצד מה‪ ,‬והאחר לו מצד האחר‪ .‬והענינים אשר זה דרכם‪ ,‬ראוי שיעיין המחבר אי‬
‫זה מהקדימות יותר ראויה בדברים ההם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא ראוי שלא תקשה עלינו‬
‫בכמו אלו הענינים מדוע הקדמנו זה הענין לזה הענין‪ .‬והיה ראוי להקדים האחר לו לאחת‬
‫מהסיבות הקודמות‪ ,‬כי כבר הקדמנוהו גם כן לאחת מהסיבות הקודמות‪ ,‬והוא מבואר‬
‫שאם עשינו הענין בהפך תיפול השאלה גם כן‪ .‬וממה שאין ספק בו‪ ,‬שלפי הסיבות‬
‫הקודמות או רובן יחויב למעיין בספר מה שלא יעיין במאוחר קודם עיונו בקודם‪ ,‬אם היה‬
‫המחבר מי שמסדר דבריו סדור טוב לפי הסיבות הקודמות‪ .‬ובחיוב העיון למעיין בקודם‬
‫הספר קודם עיונו במאוחר סבה שמינית‪ .‬והיא שהמחבר לפעמים‪ ,‬כאשר יהיה אפשר לו‬
‫זה‪ ,‬ישען במאוחר מדבריו במה שהתבאר בקודם‪ ,‬ולזה לא ירחיב בו הבאור במקום ההוא‪.‬‬
‫שאם הרחיב בו הבאור‪ ,‬עוד היה זה ממנו כפל ומותר אין צריך לו‪ .‬ואם הקדים המעיין עיונו‬
‫במאוחר‪ ,‬יקרה לו שלא יבינהו‪ ,‬או יבינהו בזולת כונת המחבר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬ראוי לך‬
‫אתה המעיין‪ ,‬אם תרצה לעמוד על אמתת זה הספר‪ ,‬שתמשיך עיונך בו בסדור אשר‬
‫סדרנוהו אנחנו‪ ,‬שאם לא נהגת בו זה המנהג‪ ,‬תבולבל בלבול חזק ברוב עניניו‪ ,‬והבלבול‬
‫ההוא הוא ממה שלא יעלם ממך בעמדך על תעלומות זה הספר וסודותיו‪ .‬וראוי שלא יעלם‬
‫מן המעיין בדברינו שזה הספר לא נפלו בו הדברים מזולת עיון‪ ,‬אבל נפל בו מה שנפל‬
‫אחר החקירה השלימה‪ ,‬באופן שלא ישאר ספק במה שכללו זה הספר‪ ,‬והוסרו בו גם כן‬
‫הרבה מהספקות הנופלות בחכמות בכללם‪ ,‬כמו שיתבאר למעיין בחכמות והרגיש‬
‫בספקות ההם וקיומו בו עם זה הפנות התוריות בכללם‪.‬‬
‫ולזה הוא מבואר שאין ראוי לאחד מהמעיינים בדברינו שישנה דבר במה שכללו זה הספר‬
‫לא בסדורו ולא בענינו ולא בשיבאר בו דבר‪ ,‬כי הוא אולי יפסיד כונתינו‪]11[ .‬‬

‫והנה חלקי זה הספר הראשונים הם ששה‪.‬‬
‫הראשון הוא המאמר בהשארות הנפש‪,‬‬
‫והשני הוא בהודעת העתידות‪,‬‬
‫והשלישי הוא בידיעת השם יתברך בדברים‪,‬‬
‫והרביעי הוא בהשגת השם יתברך בנמצאות‪,‬‬
‫והחמישי הוא בגרמים השמימיים ובמניעיהם ובמדרגתם קצתם עם קצת‪ ,‬ובמדרגת השם‬
‫יתברך מהם לפי מה שאפשר לנו‪,‬‬
‫והששי הוא מאמר בחדוש העולם‪ .‬וכללנו בו המאמר באותות ומופתים ובמה יבחן הנביא‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪18‬‬

‫ובכאן התבאר כונת הספר הזה ותועלתו ומה שיורה עליו שמו וסדרו וחלקיו ההכרחיים‬
‫ומדרגתו והוא המכוון הנה‪.‬‬
‫הודיעני דרך זו אלך כי אליך נשאתי את נפשי‪ .‬ה' נחני בצדקתך למען שוררי הישר לפני‬
‫דרכך‪ .‬מאויבי תחכמני מצותך כי לעולם היא לי‪.‬‬
‫[‪]12‬‬

‫מאמר ראשון‪ :‬בהשארות הנפש‪.‬‬
‫והוא נחלק לארבעה עשר פרקים‬
‫פרק ראשון נזכור בו דעות הקודמים במהות השכל האנושי‪.‬‬
‫פרק שני נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לדעת דעת מאלו הדעות‪.‬‬
‫פרק שלישי נזכור בו מה שיבוטל בו דעת דעת מאלו הדעות מפני הראיות אשר זכרנום‬
‫שיקויים בהם דעת דעת מאלו הדעות‪.‬‬
‫פרק רביעי יתבאר בו בטול קצת אלו הדעות באופן שלם‪.‬‬
‫פרק חמישי יתבאר בו לפי מה שאפשר לנו בו ממהות השכל ההיולאני‪.‬‬
‫פרק ששי יתבאר בו מהות השכל הפועל לפי מה שאפשר לנו בזה המקום‪.‬‬
‫פרק שביעי נזכור בו דעות הקודמים בענין השארות השכל ההיולאני‪.‬‬
‫פרק שמיני נזכור בו מה שיש מאופני ההוראות לדעת דעת מהם‬
‫פרק תשיעי נבאר בו שלא ימצא באלו ההוראות מה שיקוים או יבוטל בה דעת מאלו קיום‬
‫אמתי או בטול אמתי‪.‬‬
‫פרק עשירי נבאר בו שהשכל הנקנה הוא נצחי‪.‬‬
‫פרק אחד עשר נבאר בו שאי אפשר שישיג השכל הפועל עד שיהיו שניהם דבר אחד מכל‬
‫הפנים‪.‬‬
‫פרק שנים עשר נחקור בו בהיתר ספקות מה יקרו במה שבארנו בענין ההצלחה‬
‫האנושית‪.‬‬
‫פרק שלשה עשר נחקור בו בהיתר ספקות מה יקרו בענין השפעת השכל הפועל לשכל‬
‫ההיולאני אלו המושכלות אשר יקנם‪.‬‬
‫פרק ארבעה עשר נישיר בו המעיינים בדברינו אל שאין ראוי שיעזב מה שתחייבהו‬
‫האמונה מפני מה שיראה שיביא אליו העיון‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪19‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק ראשון‬
‫נזכור בו דעות הקודמים במהות השכל האנושי‬
‫בעבור שהיה השכל היותר ראוי מחלקי הנפש שיחשב בו ההשארות והנצחיות‪ ,‬לפי ששאר‬
‫חלקי הנפש מבואר מענינם שהם נפסדים בהפסד החומר‪ ,‬להיותם עושים פעולותיהם‬
‫בכלי גופיים‪ ,‬הנה ראוי‪ ,‬קודם שנחקור מענין השארות הנפש אם הוא נמצא אם לא‪ ,‬ואם‬
‫היה שיהיה נמצא‪ ,‬איך הוא נמצא‪ ,‬שנחקור ממהות השכל האנושי‪ .‬כי ההשארה וההצלחה‬
‫האנושית הם ממשיגיו‪ ,‬ואין ראוי שנחקור ממשיגי הדבר קודם שנדע מהותו‪ ,‬כי מה שלא‬
‫יודע מהותו לא יודעו משיגיו‪.‬‬
‫ולמה שכבר התחלפו הפלוסופים בזה חילוף רב‪ ,‬ראוי שנחקור תחלה בדעותיהם בו‪ ,‬ומה‬
‫שנמצא אותו ישר נקחהו מהם‪ ,‬ומה שנמצאהו בלתי ישר נבאר הצד אשר יפול בו האמת‬
‫בבטולו‪ .‬ובזה האופן נסיר מהמעיינים מה שהחזיקו בו מדעות הקודמים אשר הם בלתי‬
‫ישרות‪ ,‬ולא ימנעם מה שגדלו עליו והרגילו להאמינו מהגעת האמת בזאת החקירה‪]13[ .‬‬

‫ונאמר שהפלוסופים הקודמים נחלקו בזה לשלש דעות‪.‬‬
‫הדעת האחת היא דעת אלכסנדר‪ ,‬והוא יחשוב שזאת ההכנה‪ ,‬ר"ל השכל ההיולאני‪ ,‬הוא‬
‫בנושא‪ ,‬כאלו תאמר הנפש בכללה או חלק מחלקיה‪ ,‬כמו הנפש המדמה או הצורות‬
‫הדמיוניות הנמצאות בה‪ ,‬ושהוא אינו בעצמו דבר זולת ההכנה‪.‬‬
‫והדעת השנית היא דעת תמסטיוס והנמשכים אחריו‪ ,‬והוא יחשוב שזאת ההכנה היא‬
‫שכל נבדל בלתי הווה ולא נפסד‪.‬‬
‫והדעת השלישית היא דעת בן רשד בביאורו לספר הנפש‪ ,‬והוא יחשוב שזאת ההכנה‬
‫היא השכל הפועל בעצמו‪ ,‬אלא שמצד דבקותו בנו הוא הכנה וימצא לו כח על שישכיל מה‬
‫שבכאן‪ ,‬ר"ל אלו המושכלות אשר הם נסמכות אל העניינים המוחשים הנמצאים חוץ לנפש‪.‬‬
‫כאלו תאמר אמרנו שכל חי מרגיש וכל אדם מדבר‪ ,‬ומה שידמה לזה‪ .‬ומצד עצמו הוא שכל‬
‫משכיל עצמותו ולא ישכיל מה שבכאן‪.‬‬
‫ובכאן דעת רביעית לקצת המתאחרים בזמנינו זה‪ ,‬והיא שהם יחשבו שזאת ההכנה הוא‬
‫שכל נבדל הווה בעצמותו לא מדבר‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪20‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק שני‬
‫נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לדעת דעת מאלו הדעות‬
‫ואחר שכבר זכרנו דעות הקודמים במהות השכל‪ ,‬ראוי שנזכור מה שימצא מאופני‬
‫ההראות בדעת דעת מאלו לפי מה שמצאנו בדברי הקודמים או בכח דבריהם‪ .‬וזה‬
‫שכאשר היו הטענות המקיימות דעת דעת מאלו מובנות אצלנו‪ ,‬יקל לנו יותר העמידה על‬
‫האמת בם‪ ,‬וזה גם כן הישרה נפלאה לנפילת האמת בזה הדרוש‪ .‬כי כאשר היו עמנו‬
‫הקדמות רבות מקיימות אחת אחת מהחלוקות אשר יהיו בזה הדרוש‪ ,‬יקל לנו יותר לבאר‬
‫מהם מה שיש לו רושם בהגעת האמת בזאת החקירה כמו שקדם‪.‬‬
‫ונאמר‪ ,‬שכאשר יחשב יהיה דעת אלכסנדר מסכים למה שירצהו ארסטוטלוס ולמה‬
‫שיתחייב משרשיו‪ .‬אם למה שירצהו‪ ,‬לפי שארסטוטלוס קרא אותו שכל היולאני‪ ,‬וזה ממה‬
‫שיורה‪ ,‬כי ארסטוטלוס יראה שזאת ההכנה אינה בשכל נבדל‪ ,‬אבל לה דבר ילך ממנה‬
‫מדרגה ההיולי‪ .‬ואם למה שהתחייב משרשיו‪ ,‬כי ארסטוטלוס יעשה שרש בזאת ההכנה‪,‬‬
‫ר"ל השכל ההיולאני‪ ,‬שאינה דבר מהנמצאות‪ ,‬ודמה אותה מפני זה אל ההכנה אשר בלוח‬
‫לקבל הכתיבה‪ .‬וזה אשר השרישו ארסטוטלוס מענין זאת ההכנה הוא מחויב‪ .‬וזה שמה‬
‫שיהיה כחיי על דבר יחויב שלא יהיה דבר בפועל ממה שהוא כחיי עליו‪ ,‬כי הכח והפועל‬
‫הם סותרים‪ .‬ולמה שהיה זה ההיולאני כחיי על כל הצורות באופן מה‪ ,‬הנה הוא אם כן אינו‬
‫דבר [‪ ]14‬בפועל מהצורות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה דבר מהצורות‪ ,‬היתה הצורה ההיא מונעת אותו מקבולו צורה אחרת‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר בספר הנפש‪ .‬ולזה יחויב בזאת ההכנה שלא תהיה דבר מהנמצאות‪ .‬וזה אמנם‬
‫אפשר שיצוייר‪ ,‬אם הונחה זאת ההכנה שכל היולאני על צד שיאמר אלכסנדר‪ .‬וזה שאם‬
‫הונחה שכל נבדל‪ ,‬הוא מן השקר שתהיה בכאן צורה נבדלת עומדת בעצמה אינה דבר מן‬
‫הנמצאות‪.‬‬
‫ואולם כאשר הנחנו זאת ההכנה בנושא על הצד שיאמר אלכסנדר‪ ,‬הנה צדק בהכנה‬
‫שאינה דבר מהצורות הנמצאות‪ ,‬אבל היא כחיית עליהם ואינה העדר פשוט‪ ,‬כי הכח איננו‬
‫העדר פשוט‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי בזה הצד אשר יראה אלכסנדר‪ ,‬לא יקרה בטול ממה שיאמר מההויה וההפסד‬
‫לאדם‪ .‬וזה‪ ,‬כי הצורה אשר הוא בה מה שהוא‪ ,‬תהיה בזה האופן מתחדשת בהויתו‬
‫ונפסדת באופן מה בהפסדו‪ ,‬וזה דבר ראוי בהווה ונפסד‪ ,‬לפי שכל הווה נפסד בצורתו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪21‬‬

‫המתחדשת בו אחר שהוכן החומר לקבולה‪ .‬ואולם כאשר הונחה זאת הצורה נבדלת‪,‬‬
‫בלתי הווה ולא נפסד כמו שיראה תמסטיוס‪ ,‬הנה יחויב מזה בטול חזק‪ ,‬בהיות האדם‬
‫והפסדו אין המלט ממנו בשום פנים‪.‬‬
‫וזה שכאשר הונחה זאת הצורה בזה האופן‪ ,‬הנה לא ימנע הענין בה מאחד משני פנים‪:‬‬
‫ אם שנניח שצורת ראובן‪ ,‬דרך משל‪ ,‬היתה נחבאת בחומר אשר נתהווה ממנו ראובן‬‫טרם התהוותו‪ ,‬וכשיוכן החומר ויקבל כח ההזנה וההרגש תראה פעולתה‪,‬‬
‫ או שנניח שתעתק אליו בהתהוותו‪.‬‬‫ואולם אמרנו בצורה שתהיה נעתקת בעצמותה הוא שקר‪ ,‬כי כבר התבאר בטבעיות בספר‬
‫השמע חיוב היות כל מתנועע גשם‪ .‬וכאשר נניח בצורה הזאת שתהיה נחבאת בחומר‬
‫אשר יתהוה ממנו האדם‪ ,‬חוייב עוד אם שתהיה נעתקת ובאה לו בחדוש החומר ההוא‪ ,‬או‬
‫שתהיה נחבאת בחומר אשר יתהוה ממנו זה החומר‪ .‬וכאשר היה שקר שתהיה נעתקת‪,‬‬
‫הנה יחויב שתהיה נחבאת בחומר אשר יתהווה ממנו זה החומר‪ ,‬ובזה יתחייב מזה‬
‫שתהיה נחבאת בחומר שלישי‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪ ,‬עד שיתחייב מזה שיהיו כל החומרים‬
‫ההוים הנפסדים בעלי שכל אנושי‪ ,‬וזה בתכלית הביטול והגנות‪ .‬וזה השקר בעינו יתחייב‬
‫כשנחקור מזאת הצורה בהפסד האדם אם היא נעתקת או היא נשארת נחבאת בו‪ ,‬וזה‬
‫מבואר בנפשו‪ .‬וכאשר היה זה כולו שקר‪ ,‬הנה יראה מזה כי זאת ההכנה אינה נבדלת‬
‫ושהיא הווה ונפסדת‪.‬‬
‫ואם יאמר אומר שזה הבטול לא יחויב מהנחת זאת הצורה נבדלת‪ ,‬וזה כי מפני שהיא‬
‫נבדלת לא יונח מציאותה עם החומר‪ ,‬ולזה לא תצטרך אל ההעתק ואל החביאה בהראות‬
‫פעולתה באיש ואיש‪ ,‬אבל תהיה זאת הצורה אחת במספר‪ ,‬ויגיע פעולתה בכל חומר מוכן‬
‫לקבלה‪ ,‬כמו הענין [‪ ]15‬בשכל הפועל‪ .‬אמרנו לו שדבקות הצורה הנבדלת לחומר יובן על‬
‫שני פנים‪.‬‬
‫ אם דבקות אינו בעצמו‪ ,‬כמו דבקות השכל הפועל לשכבת הזרע ולזרעים שאינו באופן‬‫שיהיה הוא להם צורה קרובה‪,‬‬
‫ ואם דבקות בעצמו‪ ,‬כמו דבקות השכלים הנפרדים לגרמים השמימיים שהם בעצמם‬‫צורה קרובה להם‪ ,‬וכמו דבקות זה השכל ההיולאני בנו‪ ,‬לפי דעת תמסטיוס‪ ,‬שהוא צורה‬
‫קרובה לנו‪.‬‬
‫ואמנם יצויר שיהיה החומר רק מהצורה כאשר תדבק בו דבקות אינו בעצמו‪ .‬ואולם כאשר‬
‫תדבק בו דבקות בעצמו‪ ,‬כמו הענין בצורת הגרמים השמימיים‪ ,‬לא יצויר זה בשום פנים‪ .‬כי‬
‫זאת הצורה תשים החיים בהם בכללות גופם‪ ,‬ואם היו רקים מהם היו גופים מתים‪ .‬אבל‬
‫נרצה‪ ,‬כשנקרא זאת הצורה נבדלת‪ ,‬שלא תהיה פעולתה בכלי גופיי כמו העניין בצורות‬
‫ההיולאניות‪ ,‬וזה מבואר למי שעיין בדברי הפלוסופיא בזה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪22‬‬

‫ועוד‪ ,‬שאנחנו‪ ,‬ואם הודינו שיהיו הגרמים השמימיים רקים מהצורה הנבדלת‪ ,‬הנה לא‬
‫תחויב מפני זה ההודאה בשהחומר אשר לאדם רק מהשכל ההיולאני‪ .‬אבל יתבאר שזה‬
‫בלתי אפשר‪ ,‬ל פי שזאת הצורה היא מתפעלת בעצמותה באיש ואיש הפעליות מתחלפות‪,‬‬
‫עד שהיא באיש אחד יודעת ובאיש אחר סכלה‪ ,‬או טועה במה שהיתה יודעת באיש האחר‪.‬‬
‫ולזה אי אפשר שתהיה הצורה אשר ליודע היא בעינה הצורה אשר לטועה או לסכל‪ ,‬כי אי‬
‫אפשר בצורה האחת במספר שתהיה יחד יודעת וטועה בדבר אחד‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יחויב שתהיה זאת הצורה דבקה עם כל אחד מאישי האדם על שהם‬
‫צורות רבות במספר‪ ,‬ויחויב מזה הספק הקודם‪ .‬וכבר התבאר מזה גם כן המנע היותה‬
‫נבדלת באופן מה‪ ,‬כמו שיתבאר אחר זה‪ ,‬ר"ל כי מפני חיוב התרבותה ברבוי הנושאים‬
‫יתבאר שאי אפשר בה שתהיה נבדלת‪ ,‬כי הצורה הנבדלת אי אפשר בה התרבות‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר במקומו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יראה כי מהמיוחדות שבסגולות הצורות ההיולאניות‪ ,‬במה שהם היולאניות‪,‬‬
‫נמצאות בזאת הצורה ר"ל השכל ההיולאני‪ .‬וזה שכבר יראה בצורות ההיולאניות‪ ,‬במה‬
‫שהם היולאניות‪ ,‬שחדושם במה שימצאו בו נמשך לשנוי בעצמות‪ ,‬ושהם מתרבות ברבוי‬
‫הנושאים‪ .‬והנה יראה כן בזאת הצורה שחדושה נמשך לשינוי החומר אשר תמצא בו‪ ,‬כי‬
‫הוא יוכן תחלה לקבל כח ההזנה והחוש קודם שתראה בו זאת הצורה‪ ,‬והיא גם כן מתרבה‬
‫ברבוי הנושאים‪ ,‬עד שצורת ראובן‪ ,‬דרך משל‪ ,‬היא זולת צורת שמעון במספר‪ .‬שאם לא‬
‫הונ ח כן‪ ,‬היה מחויב בצורה האחת במספר הסכלות והידיעה יחד בדבר אחד בעינו‪ ,‬ר"ל‬
‫אם הונח שכל האיש החכם עם שכל האיש הסכל אחד בעינו‪ ,‬וזה בתכלית הגנות והבטול‪.‬‬
‫והנה היה אפשר בזאת הצורה שתתרבה ברבוי הנושאים לה כאשר הונחה על האופן‬
‫אשר זכר אלכסנדר‪]16[ .‬‬

‫ואולם כאשר הונחה על האופן אשר זכר תמסטיוס‪ ,‬לא יהיה אפשר בה שתתרבה‪ ,‬כי‬
‫העצמים הנבדלים לא יתרבו אלא אם יהיו מתחלפים במין‪ ,‬כמו שנתבאר במקומותיו‪ .‬הנה‬
‫אלו הראיות המקיימות דעת אלכסנדר‪ ,‬והם בעצמם מבטלות דעת תמסטיוס‪.‬‬
‫והנה לדעת תמסטיוס גם כן פנים מההראות‪.‬‬
‫ מהם‪ ,‬כי כבר יראה כזאת ההכנה שהיא נבדלת‪ ,‬לפי שכבר תתחזק השגתה בעת‬‫חולשת הכלים החומריים‪ ,‬ר"ל בעת הזקנה‪ .‬ואלו היתה היולאנית‪ ,‬היתה בהכרח הנושא‬
‫לה יותר חלוש בעת ההיא‪ ,‬והיה מחויב מזה שתחלש פעולתה‪ .‬והמשל‪ ,‬כי כמו שהכח‬
‫הרואה יחלש בזקן לחולשת נושאו‪ ,‬כן יחוייב בזאת ההכנה אם היתה היולאנית‪ ,‬אבל זה‬
‫הענין נמצאהו בהפך‪ ,‬ר"ל ששכל הזקן יותר‪ .‬ולזה יראה שתהיה זאת ההכנה נבדלת‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪23‬‬

‫ ומהם ‪ ,‬שכבר יראה בכחות המשיגות ההיולאניות שלא ישיגו רבוי הבלתי בעל תכלית‪,‬‬‫לפי שהם יקבלו מה שיקבלוהו קבול פרטי מצד קבלם אותו קבול היולאני‪ .‬והמשל‪ ,‬שהכח‬
‫הרואה כבר ישיג זה הצבע אשר בזה הנראה אשר הוא בזה השטח ובזה התמונה אשר‬
‫לזה הנראה‪ ,‬לפי שהוא מקבל אותו קבול היולאני באופן מה‪ ,‬ר"ל שכבר נרשמה בראותו‬
‫זאת ההשגה רושם מה‪ ,‬והיה מחויב מפני זה שיהיה הנראה לו בשטח מקבל ובתמונה‬
‫מוגבלת ולא ישיג הצבע במוחלט‪ ,‬אבל ישיג זה הצבע‪ .‬ואולם זאת ההכנה נמצאת שופטת‬
‫משפט בלתי תכליתי‪ ,‬כי היא תשיג הגזרות הכוללות והגדרים אשר כל אחד מהם הוא‬
‫משפט על רבוי בלתי בעל תכלית‪ .‬הנה גם כן כבר יראה מזה שהשכל ההיולאני נבדל‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שכבר יראה בזאת ההכנה שהיא צורה ואינה הכנה גמורה כמו שיאמר אלכסנדר‪.‬‬‫וזה שאנחנו נמצא השכל ההיולאני‪ ,‬עם היות מדרכו להשיג הצורות‪ ,‬הנה הוא ישיג זאת‬
‫ההכנה ריקה מן הצורות‪ ,‬ומפני זה היה אפשר בו שישכיל ההעדר‪ ,‬ר"ל מפני השיגו‬
‫עצמותו רק מן הצורות‪ .‬ובהיות העניין כן‪ ,‬הנה יראה שמה שתקרא לו ההכנה לקבל‬
‫המושכלות הוא בהכרח צורה‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שכבר יראה בכחות המשיגות ההיולאניות שההשגה היא זולת המושג במספר‪.‬‬‫והמשל‪ ,‬שהמראה אשר בכח הרואה בעת ראותו הנראה איננו המראה אשר בדבר הנראה‬
‫בעצמו‪ ,‬כמו שאין החום אשר במתחמם הוא בעינו החום אשר במחמם‪ ,‬וזה מחוייב להם‬
‫מפני קבלם הדבר קבול היולאני‪ ,‬כי המקרה האחד במספר אי אפשר שיהיה בשני נושאים‬
‫בשום פנים‪ ,‬כל שכן שיהיה בהם יחד‪ .‬ואולם זאת ההכנה אשר בנו ימצא בה ההשגה‬
‫והמושג דבר אחד בעינו‪ ,‬וזה שהמושכל אשר תשכילהו הוא בעצמו מה שיגיע לנו ממנו‪,‬‬
‫לפי שהמושכל הוא הטבע הכולל הנמצא לדבר דבר‪ ,‬והטבע הכולל לא יתרבה בשום פנים‪.‬‬
‫והמשל‪ ,‬כי האדם [‪ ]17‬אשר הוא מין לא ימצאו ממנו שניים במספר‪ ,‬ואמנם יתרבה הטבע‬
‫הפרטי‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יראה לזאת ההכנה שהוא ראוי שתהיה נבדלת‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שכבר יראה בכחות המשיגות ההיולאניות שהם מתפעלות הפעלות מה עם‬‫ההשגה‪ ,‬ולזה כאשר נטינו ממוחש חזק אל מוחש אחר חלוש ממנו‪ ,‬לא נוכל מיד להשיגו‬
‫על אמתתו‪ ,‬והמשל כאשר הבטנו בשמש‪ ,‬דרך משל‪ ,‬ונטינו ממנו אל מוחש אחר‪ ,‬לא נוכל‬
‫להשיג אותו על אמתתו‪ ,‬וכן הענין בשאר החושים‪ ,‬וזה מחויב להם מצד קבלם מה‬
‫שיקבלוהו קבול היולאני באופן מה‪ .‬ואולם בזאת ההכנה אשר בנו הוא בהפך‪ ,‬רצוננו‬
‫שכאשר נטינו ממושכל עמוק אל מושכל קל ממנו‪ ,‬הנה נשיגהו בקלות יותר קלה‪ .‬זה מה‬
‫שיחשב שיראה מזה שזאת ההכנה היא בלתי היולאנית‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שזאת ההכנה‪ ,‬מפני שנתעצמנו בה והיא הבדל לנו‪ ,‬יחויב שתהיה עצם‪ .‬ואם הונח‬‫ענינה על האופן שיאמר אלכסנדר‪ ,‬לא תהיה בעצמה עצם ולא חלק עצם‪ ,‬אבל היא משיג‬
‫ממשיגי הנפש המדמה או הצורות הדמיוניות‪ .‬ואולם כאשר הנחנוה שכל נבדל‪ ,‬היתה עצם‬
‫בעצמה והתאמת בה שתהיה הבדל לנו‪ .‬ואין לאומר שיאמר שאף על פי שאין ההכנה‬
‫עצם‪ ,‬הנה נושאה הוא עצם‪ ,‬כאלו תאמר הנפש המדמה‪ ,‬והנושא הזה יהיה הבדל לנו‪ ,‬כמו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪24‬‬

‫הענין בשאר ההכנות שנשימם הבדלים מפני נושאיהם אשר יסודרו אלו ההכנות מהם‪ .‬כי‬
‫זה המאמר יראה שאין פנים לו‪ ,‬לפי שאין הנפש המדמה הבדל לנו‪ ,‬וזה שכבר תמצא‬
‫לשאר בעלי חיים‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬כמו שהנושא להכנת שאר הדברים יקבל צורה המגעת מן ההכנה כשתצא אל‬‫הפעל‪ ,‬הנה ראוי שיהיה הענין כן בזאת ההכנה אשר בנו לקבל המושכלות‪ .‬ולפי שמי‬
‫שיקבל המושכלות הוא שכל‪ ,‬ראוי שיהיה הנושא לזאת ההכנה שכל‪ ,‬לא שתהיה ההכנה‬
‫בסוג ונושאה בסוג אחר‪ ,‬ר"ל שתהיה ההכנה מקבלת המושכלות מופשטת מנושאה‪ ,‬כמו‬
‫שיחויב לדעת אלכסנדר‪ .‬ואמר אלכסנדר גם כן בבאור‪ ,‬ר"ל שזאת ההכנה תקבל‬
‫המושכלות קבול לא יתערב בו נושאה‪ ,‬ר"ל הנפש המדמה או הנפש בכללה או איזה‬
‫שהונח נושא לה‪ ,‬לפי שדעת אלכסנדר שאם היה מעורב בה נושאה‪ ,‬הנה עם שלא יהיה‬
‫אפשר לה שתשיג העניינים הכללים‪ ,‬לפי שאין מדרך הכח אשר לנושאה שיקבל כי אם‬
‫הדברים הפרטיים‪ ,‬הנה תמנענה הצורה אשר לנושאה מלקבל צורה מן הצורות‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר זו כולו בספר הנפש‪ .‬הנה אלו הם הראיות המקיימות דעת תמסטיוס‪ ,‬והם‬
‫בעצמם מבטלות דעת אלכסנדר לפי מה שיחשב מהם‪.‬‬
‫ואולם מה שיקיים דעת בן רשד‪ ,‬הנה מה שיאמר בזאת ההכנה שהיא מחודשת ונפסדת‪,‬‬
‫ר"ל שזה יקרה לשכל הפועל מצד דבקותו בנו שיהיה הכנה לבד‪ ,‬וזה הדבקות יתחדש‬
‫באיש ואיש מאישי האדם ויפסד בהפסדם‪ ]18[ ,‬יהיו הראיות אשר זכרנו המקיימות דעת‬
‫אלכסנדר מקיימות אותו‪ .‬ומה שאמר בעצם זאת ההכנה שהוא השכל הפועל‪ ,‬הנה‬
‫הראיות אשר זכרנו המקיימות דעת תמסטיוס מקיימות אותו‪ ,‬וזה כי הוא הרכיב בזה‬
‫המאמר שתי אלו הדעות באופן‪ – .‬וכבר יראה יותר דעת בן רשד מדעת תמסטיוס מפנים‬
‫אחרים‪ ,‬זולת הפנים אשר זכרנו המקיימים דעת אלכסנדר ואבן רשד שהם מבטלים דעת‬
‫תמסטיוס‪ ,‬כמו שקדם מהם‪ .‬מהם‪ ,‬שכבר יחויב לתמסטיוס שתהיה בכאן הכנה בעצם‬
‫נבדל‪ ,‬ר"ל ההכנה לקבל המושכלות‪ .‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬לפי שהכח הוא נמשך להיולי‬
‫בהכרח ובו ימצא לבד‪ ,‬וכשתמצא [אותו] בצורות‪ ,‬הוא במקרה מצד הנושא‪ ,‬ובזה האופן‬
‫יתכן שנאמר בצורות שיקבלו קצתם קצת‪ ,‬כמו שהתבאר בספר הנפש‪ .‬והמשל שאנחנו‬
‫נאמר בנפש הזנה שיש בה הכנה לקבול הנפש המרגשת‪ ,‬מפני שהנושא לנפש הזנה יקבל‬
‫הנפש המרגשת באמצעותה‪ .‬ואולם לבן רשד לא יחויב זה הבטול‪ ,‬לפי שהוא יניח שזה‬
‫אמנם קרה לזאת הצורה‪ ,‬ר"ל שתהיה מצד דבקותה בנו‪ ,‬לא שיתכן בעצמה כן‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שכבר יחויב לתמסטיוס שיהיה השלמות הראשון בנו נצחי‪ ,‬ר"ל השכל ההיולאני‪,‬‬‫והשלמות האחרון אשר היה ראוי שיהיה יותר נכבד ממנו יהיה הווה ונפסד‪ ,‬לפי שהוא‬
‫יראה שהמושכלות מתחדשות בשכל ההיולאני‪ ,‬ולהיותם מתחדשות יחויב אצלו שתהיינה‬
‫נפסדות‪ ,‬כי כבר התבאר בספר השמים והעולם שכל הווה נפסד‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪25‬‬

‫ואולם לבן רשד לא יחויב זה הבטול‪ .‬כי השלמות האחרון אשר לנו אשר תשיג זאת‬
‫ההכנה‪ ,‬הוא השכל הפועל בעצמו לפי מה שיראה בן רשד‪ ,‬הוא נצחי ובלתי הווה‪ ,‬כי אם‬
‫במקרה‪ ,‬ר"ל מצד דבקות זה השכל בנו‪ ,‬לא שימנע זה השכל מהשיג עצמו בעת מהעתים‪,‬‬
‫כי הוא משיג עצמו תמיד מצד מה שאינו דבק בנו‪ ,‬לפי מה שיאמר אבן רשד‪.‬‬
‫ואולם מה שיקיים דעת האחרונים אשר יניחו זאת ההכנה הווה ונבדלת‪ ,‬הנה מה שאמרו‬
‫בה שהיא הווה‪ ,‬תקיים אותו הראייה השלישית מהראיות אשר זכרנו המקיימות דברי‬
‫אלכסנדר‪ ,‬כי היא בזאת ההכנה שהיא‪ ,‬מחודשת לא נצחית כמו שהיה מניח תמסטיוס‪.‬‬
‫ומה שאמרו בה שהיא נבדלת‪ ,‬הנה הראיות אשר זכרנו המקיימות דברי תמסטיוס‬
‫מקיימות אותו‪ ,‬ושאר הראיות אשר זכרנו המקיימות דברי אלכסנדר מבטלות אותו‪ .‬הנה‬
‫אלו הם הראיות אשר מצאנום בדברי הקודמים‪ ,‬ומקיימות אלו הדעות ומבטלות אותן‪ ,‬ואף‬
‫על פי שלא ימצאו בזה האופן מהשלמות‪ .‬והנה השלמנו המאמר בהם לפי מה שאפשר‬
‫לנו‪ ,‬כי בזה האופן תהיה חקירתנו בזה יותר שלימה‪ .‬וזה כי הוא מחויב למי שירצה לשפט‬
‫משפט ישר בדרוש מה שיטעון לקיים כל אחד מחלקי הסותר‪ ,‬ואז יתאמת יותר בטול‬
‫הדעת [‪ ]19‬אשר יבטלהו‪ .‬וזה שאם יבטל דעת מה מהדעות ההם ולא טען תחלה כל מה‬
‫שאפשר לקיים הדעת ההיא אשר יבטלהו‪ ,‬הנה לא ישלם מדבריו בטול הדעת ההיא באופן‬
‫שלם‪ .‬וזה מבואר מאד‪.‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק שלישי‬
‫נזכור בו מה שיבוטל בו דעת דעת מאלו הדעות מפני הראיות אשר‬
‫זכרנום שיקויים בהם דעת דעת מאלו הדעות‬
‫ואחר שזכרנו הטענות אשר זכרנום הקודמים‪ ,‬או היו בכח דבריהם באופן מה שאפשר‬
‫בהם שיהיו מקיימות דעת דעת מאלו הדעות‪ ,‬והם בעצמם מבטלות דעת דעת כמו‬
‫שזכרנו‪ ,‬הנה היה סדר העיון נותן שנעיין בטענות האלו ונברור מהם מה שיקיים או שיבטל‬
‫קיום אמתי או בטול אמתי ממה שלא יקיים או יבטל קיום אמתי או בטול אמתי‪ .‬אלא שאין‬
‫דרך לנו לאמת באחת מהטענות האלו שיקויים בה דעת מה מאלו הדעות קיום אמתי‪ .‬וזה‬
‫שאם היה זה אפשר‪ ,‬הנה יהיה זה אם מצד שהטענה ההיא מקיימת הדעת ההוא‪ ,‬אם‬
‫מצד שהיא מבטלת הדעת שהוא מקבילו‪ .‬ואולם שנבאר זה מצד שהיא מבטלת בטול‬
‫אמתי הדעת שהוא מקבילו הוא בלתי אפשרי‪ .‬וזה שהוא מבואר במה שיבוטל בו דעת מה‬
‫בטול מה‪ ,‬שלא יקויים בו הדעת אשר הוא מקבילו קיום אמתי אלא אם היו שתי הדעות כל‬
‫חלקי הסותר אשר אפשר שיפלו בזאת החקירה‪ ,‬אבל בזולת זה הוא מבואר שכאשר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪26‬‬

‫יבוטל אחד מהם‪ ,‬לא יקויים אחד מהדעות הנשארות‪ ,‬כל שכן שלא יקויים בו דעת מיוחד‬
‫מהם‪.‬‬
‫ואולם שנבאר זה מצד היותה מקיימות דעת מה מאלו קיום אמתי הוא רחוק‪ .‬וזה שהוא‬
‫ממה שיתבאר במעט מהעיון עם מה שאנחנו זוכרים אותו בזאת החקירה‪ ,‬שאין כח‬
‫בטענה מאלו לקיים דעת מה מאלו הדעות‪ ,‬בשלא יאמר בהם יותר מזה השעור‪,‬‬
‫ושמציאות הטענה בזה הדרוש העמוק זה העומק הנפלא הוא רחוק מאד‪ .‬ולזה נניח זאת‬
‫החקירה‪ ,‬ר"ל החקירה אי זו מאלו הטענות יקוים בה הדעת אשר יחשב שיקיימוה קיום‬
‫אמתי‪ ,‬ונחקור אי זה מאלו הטענות אשר זכרנו יבוטל בה הדעת אשר תבטל אותו בטול‬
‫אמתי‪ ,‬כי בזה תועלת והישרה אל נפילת האמת במה שאנחנו בדרכו‪ .‬וזה כי כשיתאמת‬
‫לנו בזה האופן אי זה מאלו הדעות הם כוזבים‪ ,‬יקל לנו יותר למצא הדעת הצודק‪ :‬אם אחד‬
‫מהדעות אשר זכרנוהו‪ ,‬או זולתו‪ ,‬אם היה שיהיו כלם כוזבים‪.‬‬
‫ונאמר‪ ,‬כי מה שאפשר שיקיים בו אלכסנדר דעתו ממה שהשרישו ארסטוטלוס בטבע זה‬
‫השכל ההיולאני‪ ,‬יבוטל בו בלי ספק דעת תמסטיוס [‪]20‬‬

‫והדעת הרביעי אשר זכרנוהו לקצת המתאחרים‪ .‬וזה שהם יראו בזאת ההכנה שהיא עצם‬
‫אחד נבדל הוא שכל הוא או הוא נושא לה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה היא מעורבת עם צורה או‬
‫היא בעצמה צורה‪ .‬ואיך שהיה‪ ,‬הנה יחויב שלא יהיה אפשר בה שתשכיל כל הצורות‪ .‬כי‬
‫הדבר יהיה אפשר בו שיקבל כל הדברים מפני היותו משולל מכולם‪ ,‬ובזה האופן יקבל‪,‬‬
‫דרך משל‪ ,‬העין כל המראים וחוש הטעם כל המטעמים‪ ,‬ר"ל מצד היותם משוללים מכל‬
‫אלו הדברים אשר ישיגום‪ ,‬ולזאת הסבה ימצא‪ ,‬כאשר קרה לחוש הטעם שיהיה בעל טעם‪,‬‬
‫לא יהיה אפשר בו שישיג כל המוטעמים‪ .‬ולזה יאמר ארסטוטלוס שאם היה זה הכח‬
‫מעורב עם צורה מהצורות‪ ,‬היתה הצורה ההיא מונעת אותו משיקבל שאר הצורות‪ ,‬או‬
‫יקבלם על זולת מה שהם‪ ,‬כמו הענין בחוש הטעם כשהיה בעל טעם‪ ,‬שאם היה שיהיה‬
‫משיג המוטעמים‪ ,‬הנה הוא משיג אותם על זולת מה שהם עליו מהטעם‪ .‬וכבר אפשר‬
‫שיאמר אומר שזאת הטענה גם כן מבטלת דברי אלכסנדר‪ .‬וזה שאם היה הנושא לזאת‬
‫ההכנה הנפש או חלק אחד מחלקיה כמו שיאמר אלכסנדר‪ ,‬הנה היתה זאת ההכנה‬
‫מעורבת עם צורה מהצורות‪ ,‬והיא הצורה אשר לנושאה‪ .‬אלא שאלכסנדר יתיר זה הספק‬
‫כשיאמר בזאת ההכנה שהיא מקבלת המושכלות קבול בלתי מעורב עם נושאה‪ ,‬והנה‬
‫הנושא לה הוא תנאי במציאותה לא בקבולה המושכלות‪ ,‬כמו שזכר זה אבן רשד‬
‫מאלכסנדר בקצורו לספר הנפש‪.‬‬
‫והנה הוטבע בזה מדרגות‪ .‬וזה כי קצת הדברים אשר לנושא הכנה לקבלם יקבלם קבול‬
‫אמתי לע צמו‪ ,‬ר"ל שהוא יתפעל באופן מה ממין מה שישיגהו‪ ,‬כמו הענין בחוש המשוש‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪27‬‬

‫וזה שהוא יקבל העניינים אשר ירגישם באופן מה‪ ,‬רצוני שהוא בעצמו יתחמם או יתקרר‬
‫על דרך האמת חמום מה וקרור מה‪ ,‬ואם אינו במדרגת החום והקור אשר ירגישהו‪ .‬שאם‬
‫היה הענין כן‪ ,‬היה מחויב שיהיה הרגשתו החום והקור בזמן‪ ,‬לפי שהוא מתחמם בזמן או‬
‫מתקרר בזמן‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כי אנחנו נראה שתכף שתמשש דבר אחר נרגיש בו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה מהכרח זה ההרגש שיהיה זה החוש מתפעל תחלה מן האיכות אשר ישיג‪,‬‬
‫הנה יהיה זה בלתי אפשר לו שירגישהו‪ ,‬כי הוא אמנם ישיגהו מפני השווי אשר בו‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר בספר הנפש‪ – .‬וקצתם יקבלם בדרך ממוצע בין הקבול המעורב ובין הקבול‬
‫הבלתי מעורב‪ ,‬כקבול חוש הראות‪ ,‬כי אין כלי זה החוש מצטבע בזה בעצמו‪ ,‬ולזה היה‬
‫אפשר שיקבל ההפכים יחד‪ ,‬כמו שהתבאר במקומו‪ .‬והוא גם כן בצד מה מעורב בהיולי‪,‬‬
‫ולזה היה שלא ירגיש‪ ,‬אחר שהרגיש מוחש [‪ ]21‬חזק מוחש מה למטה הרגש שלם‪ .‬והנה‬
‫החוש המשותף הוא יותר רחוק מקבול המוחשים קבול מעורב בהיולי‪ ,‬לפי שהשגתו היא‬
‫יותר רוחנית‪ .‬ואחר כן יהיה הדמיון יותר רוחני‪ ,‬ר"ל שקבולו יותר מעט מעורב בנושאו‪,‬‬
‫ולזה היה הדמיון נמשך אל רצונו‪ ,‬עד שהגיע הטבע להכנה תקבל הדברים קבול בלתי‬
‫מעורב עם ההיולי והנושא לזאת ההכנה כלל והיא זאת ההכנה‪ ,‬ר"ל השכל ההיולאני‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר מענינו במה שאין ספק בו‪.‬‬
‫ואולם תמסטיוס והמאחרים אין להם תחבולה לצאת מזה הספק בזה האופן‪ .‬כי הם יניחו‬
‫זה השכל הנושא לזאת ההכנה הוא המקבל המושכלות‪ ,‬וכבר יתבאר גם כן במה שיבוא‬
‫שאי אפשר שיונח הנושא לזאת ההכנה כל שנניח בה שתקבל אלו המושכלות קבול בלתי‬
‫מעורב עם נושאה‪.‬‬
‫ומה שאפשר שיקיים דעת אלכסנדר ממה שימצא מההויה וההפסד לאדם‪ ,‬הוא מבטל‬
‫דעת תמסטיוס בטול אמתי‪ ,‬כמו שבארנו אנחנו במה שאין ספק בו בזכרנו זאת הטענה‪.‬‬
‫והנה זכר אבן רשד הטענה בקצורו לספר הנפש בקצור‪ .‬ואמר‪ ,‬טוען על תמסטיוס‬
‫והנמשכים אליו‪ ,‬כי מה שזה דרכו מהצורות הנה אין דרכו שישלם בה בהויה גשם נפסד‪,‬‬
‫וזה מבואר מאד על האופן אשר בארנוהו‪.‬‬
‫וממה שאפשר שיקיים בו אלכסנדר דעתו ממה שיראה שיחויב בזאת הצורה שתרבה‬
‫ברבוי הנושאים‪ ,‬יבוטל בו גם כן בטול אמתי דעת תמסטיוס‬
‫והדעת הרביעי אשר זכרנוהו לקצת המתאחרים‪ ,‬כמו שבארנו עם זכירתנו זאת הטענה‬
‫במה שאין ספק בו‪ .‬ואולם לאבן רשד לא תהיה מזה טענה לפי מה שיחשב‪ ,‬כי הוא כבר‬
‫יודה בזאת ההכנה כי היא מתרבה במקרה מצד דבקות זה השכל לאיש איש מאישי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪28‬‬

‫האדם ‪ ,‬ואם השכל אחד בעינו‪ .‬ואולם מה שזכרנו בזאת הטענה שכבר יראה בזאת ההכנה‬
‫שהיא היולאנית‪ ,‬לפי שכבר יראה בה שחדושה נמשך לשנוי בעצמות כמו הענין בצורות‬
‫ההיולאניות‪ .‬הנה לא יבוטל בזה דעת תמסטיוס על כל פנים‪ .‬וזה שהוא לא יודה שתהיה‬
‫מתחדשת כלל‪ ,‬ולזה לא יאמר שתהיה חדושה נמשך לשנוי‪ ,‬אבל יאמר שזה השנוי הוא‬
‫בעבור חדוש הצורות ההיולאניות הנמצאות באדם‪ ,‬כמו ההזנה והחוש והדומה להם‪ .‬ובזה‬
‫האופן יתבאר שלא יבוטל מזה הצד הדעת אשר זכרנו לקצת המתאחרים‪.‬‬
‫ואולם מה שאפשר שיקיים תמסטיוס דעתו מפני התחזק השגת זאת הכנה בעת חולשת‬
‫הכלים החומריים‪ ,‬הנה יתבאר בקלות שלא יחוייב מזה בזאת ההכנה שתהיה נבדלת‪ .‬וזה‬
‫שצורות ההיולאניות יקרה להם החולשה בפעולתם בעת חולשת הכלים הנושאים‪ ,‬לא‬
‫מפני חולשת הצורה [‪ ]22‬אז כמו שזכר הפלוסוף‪ ,‬לפי שטבע הצורה הוא אחד בכל אישי‬
‫המין בהכרח‪ ,‬כי הצורה הוא עצמות הדבר‪ ,‬והעצמות לא יקבל הפחות והיותר‪ .‬ואמנם‬
‫יקרה זה לצורה מפני חולשת הכלי אשר תעשה בו פעולתה‪ ,‬והמשל שאם היה לזקן עין‬
‫כעין הבחור‪ ,‬היה ראותו כראות הבחור‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיתה זאת ההכנה לא תעשה‬
‫פעולתה בכלי‪ ,‬לפי שכבר התבאר מענינה שהיא מקבלת המושכלות קבול בלתי מעורב‬
‫עם צורה מהצורות‪ .‬הנה לא יחויב חולשת השגתה בעת חולשת נושאה‪ ,‬אבל יקרה לה‬
‫שתתחזק פעולתה‪ ,‬לפי שאז יחלשו הכחות הנפשיות החומריות ותמעט מפני זה פעולתם‪,‬‬
‫ותהיה פעולתה יותר ממה שהיתה בעת התחזק אלו הכחות בפעולתם‪ ,‬לפי שהתעסקם‬
‫בפעולתם ממה שימנע זה הכח מעשות פעולתו‪ ,‬מפני שהנפש היא אחת ולא תוכל מפני‬
‫זה להשתמש בהשגות מתחלפות יחד השתמשות שלם‪.‬‬
‫ואולם מה שאפשר שיקיים בו תמסטיוס בזאת ההכנה שהיא נבדלת מפני השגתה הרבוי‬
‫הבלתי בעל תכלית‪ ,‬הוא מבואר גם כן שלא יבוטל בו דעת אלכסנדר בטול אמתי‪ .‬וזה‬
‫שאמנם יחויב בכחות המשיגות ההיולאניות שישיגו הפרטי מצד הטבע הנושא להם‬
‫המקבל זאת ההשגה‪ ,‬כי הוא יקבלה בהכרח במשיגי המוחש אשר היה בו פרטי‪ ,‬לפי שאין‬
‫מדרך הגשם שיקבל צורה רקה מקצת מקרים תהיה בהם פרטית‪ .‬ואולם זאת ההכנה לא‬
‫תקבל מה שהשיגהו קבול מעורב עם הנושא‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬ולזה לא יחויב בה שיהיה מה‬
‫שתשיגהו פרטי כמו הענין בשאר הצורות ההיולאניות‪.‬‬
‫ואולם מה שאפשר שיקיים בו תמסטיוס דעתו‪ ,‬מפני מה שנמצאהו מהשכל ההיולאני‬
‫שכבר ישכיל זאת ההכנה ריקה משאר הצורות כמו שהוא משכיל הצורות האחרות‪ ,‬ולזה‬
‫יחויב בזאת ההכנה שתהיה צורה מה‪ .‬הנה זאת הטענה כשנתבונן בה היא טענה על‬
‫תמסטיוס לבטל דעתו לא לבטל דעת אלכסנדר‪ .‬וזה שאם היתה זאת ההכנה צורה‪ ,‬או‬
‫היה נושא לה הוא צורה כמו שיאמר תמסטיוס‪ ,‬הנה יקרה לזה הכח בקבולו זאת הצורה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪29‬‬

‫כשישכילה שיקבל עצמו‪ ,‬וזה בתכלית הגנות‪ ,‬ר"ל שיקבל הדבר עצמו‪ .‬ולא יקרה בזה‬
‫הבטול בהניחנו בשכלים הנבדלים שהם משיגים עצמם‪ ,‬כי אנחנו לא נניח בהם שיהיו‬
‫מקבלים עצמם‪ ,‬כי אין בהשגתם קבול דבר אחר שלא היה להם‪ .‬אמנם השכל ההיולאני‬
‫יקבל הצורות בהשכילו אותם וישלם בהם‪ ,‬ולזה יחויב בו בהכרח זה הבטול‪ ,‬אם יונח הענין‬
‫כמו שיאמר תמסטיוס‪ .‬ולא יחויב מפני זה שנמצא לזה הכח שישיג העדר‪ ,‬כאלו תאמר‬
‫שישיג שהדבר בלתי נמצא לדבר‪ ,‬או שהדבר בלתי נמצא במוחלט‪ ,‬עד שנאמר שהסבה‬
‫בזה מפני השיגו זאת [ ‪ ]23‬הצורה ריקה מן הצורות‪ ,‬ושאם לא הונח כן‪ ,‬לא יהיה אפשר‬
‫בו שישיג ההעדר‪ ,‬לפי שאינו צורה‪ ,‬ומדרך זה הכח שישיג הצורות כמו שנזכר בזאת‬
‫הטענה‪ .‬וזה שכל כח משיג דבר יקרה לו שישיג העדר הדבר ההוא‪ ,‬כי השגת ההעדר היא‬
‫בהכרח לכח אשר ישיג הקניין‪ ,‬לא לזולתו‪ ,‬וזה מבואר במעט עיון‪ .‬והמשל‪ ,‬שחוש הראות‬
‫ישיג המראה ולא השגת העדר המראה כי אם במקרה‪ ,‬ומפני זה ישיג התמונה אשר נמצא‬
‫בה המראה המיוחד אשר השיג אותו מצד‪ ,‬כי אליה יכלה המראה ויעדד‪ .‬וכן זה השכל‬
‫ההיולאני מפני שהוא משיג הצורות הוא משיג העדרם‪ ,‬ובזה האופן היה משיג זאת‬
‫ההכנה‪ ,‬רצוני מצד שהיא העדר‪ .‬ובזה היה השכל ההיולאני בהפך השכלים הנפרדים‪ ,‬וזה‬
‫שהם ישיגו עצמם ולא ישיגו זולתם‪ ,‬ואולם השכל ההיולאני ישיג זולתו בעצמות ולא ישיג‬
‫עצמו כי אם במקרה‪ .‬ולפי שהשגת העדר אינו קבול לזה השכל‪ ,‬הוא מבואר שלא יחויב‬
‫מהנחתנו בו שיהיה משיג עצמו על זה האופן שיקבל הדבר עצמו‪ .‬והוא הבטול אשר יחויב‬
‫לתמסטיוס מזאת ההנחה‪.‬‬
‫ואולם מה שאפשר שיקיים בו תמסטיוס דעתו מפני מה שנמצא בזאת ההכנה שההשגה‬
‫והמושג הוא דבר אחד בעינו‪ ,‬מה שאינו כן בכחות המשיגות ההיולאניות‪ .‬הנה יתבאר‬
‫בקלות ממה שקדם שלא יבוטל בזה דעת אלכסנדר‪ .‬וזה כי אמנם היה בשאר הכחות‬
‫המשיגות ההיולאניות‪ ,‬ר"ל שתהיה ההשגה זולת המשיג‪ ,‬מפני שיש להם כלי גופיי יקבלו‬
‫ההשגה באמצעותו‪ ,‬ולזה יחויב בהם שתהיה השגתם לדבר הפרטי במה שהוא פרטי כמו‬
‫שקדם‪ .‬ואולם זאת ההכנה תקבל זאת ההשגה קבול בלתי מעורב עם נושאה‪ ,‬ולזה לא‬
‫יחויב בה שתשיג הדבר במה שהוא פרטי‪ ,‬אבל תשיג הטבע הכולל אשר לא יתרבה‪,‬‬
‫ומפני זה יהיה ההשגה בה והמושג דבר אחד בעינו‪.‬‬
‫ואולם מה שאפשר שיקיים בו דעתו תמסטיוס מפני מה שנמצא בכחות המשיגות‬
‫ההיולאניות אשר הם מתפעלות הפעלות מה עם ההשגה‪ ,‬וזאת ההשגה לא ימצא בה‬
‫הענין כן‪ .‬הנה יתבאר בקלות שלא יבוטל בזה דעת אלכסנדר‪ .‬וזה כי זה אמנם היה בשאר‬
‫הכחות המשיגות ההיולאניות מפני שהם ישיגו מה שישיגו באמצעות הכלי הגופיי הנושא‬
‫להם‪ ,‬וזה הנושא יתפעל הפעלות מה בהרשם בו דמיון הדבר המושג‪ .‬ואולם זאת ההכנה‬
‫לא תקבל מה שתקבל באמצעות הנושא לה‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬ולזה לא יחויב שימצא בה הענין‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪30‬‬

‫כן‪ – .‬והנה הטבע בזה מדרגות‪ ,‬ר"ל שמכחות המתפעלות ההיולאניות ימצא מה שנושאם‬
‫מתפעל בסבתם הפעלות אמתי‪ ,‬כמו הענין בכחות המתפעלות אשר ביסודות ובמתדמי‬
‫החלקים המורכבים מהם‪ .‬ומהם מי שלא יתפעל נושאם הפעלות אמתי‪ ]24[ ,‬כמו הענין‬
‫בכחות המרגישות‪ ,‬והם בענין הזה גם כן מדרגות כמו שהתבאר בספר הנפש‪ ,‬עד שיכלה‬
‫הענין אל כח מתפעל לא יתפעל נושאו כלל בסבתו כמו הענין בזאת ההכנה‪ ,‬לפי מה‬
‫שיראה אלכסנדר‪.‬‬
‫ואולם מה שאפשר שיקיים בו דעתו תמסטיוס מפני היות זאת ההכנה הבדל לנו‪ ,‬הוא מן‬
‫המבואר במעט עיון שלא יבוטל בזה דעת אלכסנדר‪ .‬וזה כי אלכסנדר לא יאמר שתהיה‬
‫זאת ההכנה צורה לנו‪ ,‬אבל הנושא לזאת ההכנה צורה לנו מצד שתמצא בו זאת ההכנה‪.‬‬
‫והנה הנושא לזאת ההכנה הוא דבר בפועל‪ ,‬כאלו תאמר הנפש או כח מה מכחותיה‪ ,‬והנה‬
‫הנפש או כח מכחותיה אשר יונח נושא לזאת ההכנה אף על פי שתמצא לקצת בעלי חיים‪,‬‬
‫לא תמצא בהם מחוברת עם זאת ההכנה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שכבר אפשר‬
‫שנניח שהנושא לזאת ההכנה הוא צורה לנו מצד שזאת ההכנה היא דבקה לו‪ ,‬ולא יקרה‬
‫מזה הבטול הנזכר בזאת הטענה‪.‬‬
‫ואולם מה שאפשר שיקיים בו דעתו תמסטיוס מפני מה שנמצא שהנושא לשאר ההכנות‬
‫יקבל הצורה המגעת מן ההכנה‪ ,‬הנה אומר שלא יבוטל מפני זה דעת אלכסנדר בטול‬
‫אמתי‪ .‬וזה כי לאומר שיאמר כי בזה תיוחד זאת ההכנה משאר ההכנות‪ ,‬וזה כי הדברים‬
‫אשר הם תחת סוג אחד לא יחויב שיצדק באחד מהם‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שהוא מבואר בהכנה‪ ,‬במה שהיא הכנה‪ ,‬שהוא מחויב שיהיה לה נושא‪ ,‬כי‬
‫הכח הוא ממה שלא יובדל‪ .‬הנה לא ימנע הענין בזאת ההכנה מחלוקה‪ ,‬אם שיהיה נושא‬
‫לה גשם או נפש‪ .‬ואיך שהיה‪ ,‬הנה מחויב שתקבל מה שתקבל קבול בלתי מעורב עם‬
‫הנושא‪ ,‬לפי שהוא מחויב במה שתקבלהו קבול בלתי מעורב עם צורה מהצורות‪ .‬ואיך‬
‫שהונח הנושא מאלו החלוקות‪ ,‬היה מחוייב שתקבלהו קבול מעורב עם הצורות‪ ,‬כי הגשם‬
‫לא ימלט מצורה‪ ,‬והנפש והשכל הם צורה בעצמם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהוא‬
‫מחויב בזאת ההכנה שלא יקבל הנושא לה הצורה המגעת מן ההכנה‪ ,‬והוא הפך מה‬
‫שיחייבהו תמסטיוס בזאת הטענה‪.‬‬
‫ואולם מה שאפשר שיקיים דעת בן רשד באופן מה‪ ,‬מפני מה שיחויב מהבטול‪ ,‬אם הונחה‬
‫בכאן הנחה רקה מן החומר‪ ,‬הוא יבוטל בו דעת תמסטיוס בטול אמתי‪ ,‬כמו שבארנו‬
‫בזכרנו זאת הטענה‪ .‬ואם יאמר אומר שלא ימנע המצא הכנה נבדלת כמו שלא ימנע הנחת‬
‫צורות נבדלות בגרמים השמימיים‪ ,‬וזה כי הצורה הוא ממאמר המצטרף‪ ,‬ר"ל שהיא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪31‬‬

‫מצטרפת לחומר‪ ,‬ואם היו בכאן צורות אינם ממאמר המצטרף‪ ,‬הנה לא ימנע המצא הכנה‬
‫בלתי מצטרפת אל החומר‪ ,‬כמו שאמר בן רשד בקצת [‪ ]25‬אגרותיו להסיר זה הספק‬
‫מתמסטיוס‪ .‬אמרנו לו כי אין אמרנו באלו הצורות שתהיינה נבדלות מסיר במוחלט טבע‬
‫ההצטרפות אשר בין הצורה והחומר מאלו הצורות‪ ,‬אבל הם באופן מהשלמויות להם‪ ,‬ר"ל‬
‫שהצורות הנבדלות הם שלמויות מה לגרמים השמימיים‪ ,‬ואולם קראנו אותם נבדלות‪ ,‬לפי‬
‫שלא יעשו פעולתם המיוחדת להם‪ ,‬והיא ההשגה‪ ,‬בכלי גופיי‪ .‬ואולם אם הנחנו הכנה‬
‫נבדלת מחומר‪ ,‬כבר הסירונו במוחלט ההצטרפות אשר בין ההכנה והדבר אשר מדרכו‬
‫שיקבלהו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי הנחת צורות נבדלות הוא דבר כבר התבאר חיובו‪ ,‬ואין בכאן דבר יכריחנו אל‬
‫הנחת זאת ההכנה נבדלת‪ .‬ואולם מה שאפשר שיקויים בו דעת אבן רשד‪ ,‬מפני מה‬
‫שיקרה מהבטול‪ ,‬אם הונח הענין לפי מה שיראה אותו תמסטיוס‪ ,‬והוא שיהיה השלמות‬
‫הראשון אשר בנו נציי והשלמות האחרון הווה נפסד‪ .‬הנה לא יבוטל בו דעת תמסטיוס על‬
‫כל פנים‪ ,‬וזה לא יחויב מהנחתנו השכל הנקנה הוא שיהיה נפסד‪ ,‬כמו שנבאר אחר זה‪.‬‬
‫ואולם לתמסטיוס חיוב זה הבטול במקרה‪ ,‬מפני הודאתו בשכל הנקנה שיהיה נפסד‪ ,‬לפי‬
‫שהוא חושב שיהיה השכל הנקנה נפסד‪ ,‬לפי שהוא הווה‪ ,‬וכבר באר הפלוסוף בספר‬
‫השמים והעולם כי כל הווה נפסד‪.‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק רביעי‬
‫יתבאר בו בטול קצת אלו הדעות באופן שלם‬
‫ואחר שזכרנו דעות הקודמים במהות השכל ההיולאני ובארנו שדעת תמסטיוס הוא בטל‪,‬‬
‫ראוי שנחקור בדעת דעת מדעות הנשארים‪ ,‬עד שנמצא הדעת הצודק בזה‪ ,‬אם אחד מהם‬
‫או זולתו‪ .‬ונתחיל החקירה מדעת בן רשד‪ ,‬כי הוא אשר יחשב שיהיה יותר נאות מכל אלו‬
‫הדעות למה שימצא מטבע זה השכל ההיולאני‪.‬‬
‫ונאמר‪ ,‬שכאשר הונח הענין בשכל ההיולאני כפי מה שיאמר בן רשד‪ ,‬יחויבו מזה שקרים‬
‫רבים אין המלט מהם בשום פנים‪ .‬מהם‪ ,‬שכבר יחויב שיהיה הלמוד לבטלה בענינים‬
‫העיוניים אשר אין תכליתם עד המעשה‪ .‬וזה שאם לא ימצא בהם רושם ההצלחה‬
‫האנושית‪ ,‬ר"ל בהשארות השכל‪ ,‬הוא מבואר שאין בהם תועלת כלל‪ ,‬כי אלו היה בהם‬
‫תועלת‪ ,‬היה בהכרח אם בהצלחה האנושית אם בחיים הגופיים‪ ,‬כי אין בכאן צד שלישי‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאם אין תועלת בהם בחיים הגופיים‪ ,‬אין בהם תועלת כלל‪,‬‬
‫לפי שכבר הונח שאין להם רושם בהצלחה הנפשיית והגופיית‪ .‬ואולם שאין להם תועלת‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪32‬‬

‫בחיים הגופיים הוא מבואר‪ ,‬וזה שלא די שאין בהם תועלת בחיים הגופיים‪ ,‬אבל ימצא‬
‫ההשתדלות בקנינם ממה שיעיק טוב החיים‪ ,‬עד שכבר נמצא במעיינים המשתדלים בקנין‬
‫אלו המושכלות שלא יפנו אל ערבות החיים הגופיים [‪ ]26‬ולא יקחו מעניניהם הגופיים‬
‫אפילו ההכרחי להם בשלמות‪ .‬ואם אמר אומר שהכח אל השגת המושכלות הושם בנו‬
‫להיותם התח לות אלו המלאכות המעשיות אשר המה צריכות לנו בתקון עניני חיותינו‪,‬‬
‫ולזה ימצא בהם תועלת מזה הצד‪ .‬אמרנו לו שזה בלתי צודק‪ ,‬כי כבר תמצאנה מלכות‬
‫עיוניות אינם מוכנות לצד המעשה כלל‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם הונח הענין כן‪ ,‬תהיינה המלאכות המעשיות יותר נכבדות מהמלאכות העיוניות‪,‬‬
‫לפי שהם תכליתם‪ ,‬וזה חילוף מה שנוצרנו עליו‪ ,‬כי אנחנו נמצא אצל כל אדם שיש יתרון‬
‫רב לחכמות העיוניות על המעשיות‪ ,‬ונמצא עצמנו יותר שמחים במעט שנשיגהו מאלו‬
‫המלאכות העיוניות יותר ממה שנשמח בהרבה שנשיגהו מהמלאכות המעשיות‪ ,‬עד שכבר‬
‫יראה שאין לשמחה ולערבות אשר לנו במה שנשיג מהחלק המעשי יחס אל השמחה‬
‫והערבות אשר לנו במה שנשיג מהחלק העיוני‪ .‬ומצאנו גם כן הטבע שם תשוקה בנו עדת‬
‫האנשים אל העיון יותר מתשוקתינו אל המעשה‪ .‬וזה כלו ממה שיורה שאין החלק העיוני‬
‫בנו בעבור החלק המעשי‪ .‬וכאשר התישב לנו זה ההקש התנאי‪ ,‬רצוני שאם לא ימצא באלו‬
‫המושכלות העיוניות רושם בהצלחות הנפש‪ ,‬הנה אין בהם תועלות כלל‪ ,‬נשוב ונאמר‬
‫שהוא מחויב מדרך בן רשד שלא ימצא בענינים העיונים רושם בהצלחה האנושית‪ .‬וזה כי‬
‫ההתאחדות בשכל הפועל אשר הוא ההצלחה האנושית לפי מה שיראה בן רשד‪ ,‬והוא‬
‫האמת בעצמו באופן מה כמו שנבאר‪ ,‬ישלם לפי זאת ההנחה לכל אדם בעת המות‪ ,‬היה‬
‫סכל או חכם‪ ,‬כי אז יפרד הדבקות אשר לשכל בנו וישוב השכל ההיולאני להיות השכל‬
‫הפועל בעינו בכל צד מהצדדים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬רצוני שהקודם מזה ההקש התנאי‬
‫מחוייב לפי זאת ההנחה‪ ,‬הנה יחויב מזה הנמשך‪ ,‬והוא שהשתדלותינו בקנין אלו‬
‫המושכלות הוא טורח ודבר בטל‪ .‬וזה בתכלית הביטול‪ ,‬לפי שאם היה הענין כן‪ ,‬היה הטבע‬
‫משים בנו זה הכח אשר להשגת אלו העיוניים לבטלה‪ ,‬והיתה גם כן התשוקה אשר בנו‬
‫להשגתם לבטלה‪ .‬וזה כולו שקר‪ ,‬כי הטבע לא יעשה דבר לבטלה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬היה הטבע משים בנו כח אשר עם שאין בו תועלת כלל הוא‬
‫מנגד למציאותו‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬וזה אינו מדרך הטבע‪ ,‬אבל אמנם נראה שהטבע ישתדל בכל‬
‫האופנים שישים לנמצא נמצא כחות שומרות מציאותו הזמן האפשרי לו ביותר שלם‬
‫שבפנים‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪33‬‬

‫ ומהם‪ ,‬שאם היה זה השכל ההיולאני הוא בעינו השכל הפועל‪ ,‬והיה השכל הפועל מוציא‬‫אותו אל הפועל כמו שבאר הפלוסוף‪ .‬הנה יקרה מזה מהבטול שיוציא הדבר עצמותו מן‬
‫הכח אל הפועל‪ ,‬וזה בתכלית הביטול והגנות‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שכבר יתחייב לדעת בן רשד בשכל האחד במספר שימצאו בו המושכלות‬‫העיוניות אשר בכאן בכח ובפעל יחד‪ .‬וזה כי לפי מה [‪ ]27‬שהתבאר מהשכל הפועל שהוא‬
‫המו ציא השכל ההיולאני אשר בנו מהכח אל הפועל בהשגת אלו המושכלות‪ ,‬והיה מה‬
‫שהתבאר בחכמה הטבעית‪ ,‬שכל מה שיוציא מהכח אל הפועל זולתו ימצא לו בפועל דומה‬
‫שנמצא למתפעל בכח‪ ,‬ובזה האופן היה אפשר לו שיוציאהו אל הפועל‪ .‬והמשל שהאש‬
‫ישיב מה שהוא חם בכח חם בפועל מפני שהוא חם בפועל‪ ,‬וכבר התאמתה זאת ההקדמה‬
‫והותרו הספקות הנופלות בה בחכמה הטבעית ובמה שאחר הטבע‪ .‬הנה הוא מבואר‬
‫שהשכל הפועל מוציא השכל ההיולאני מהכח אל הפועל בהשגת אלו המושכלות מפני‬
‫היותם אצלו בפועל‪ ,‬והשכל ההיולאני יקבלם מצד מה שהם אצלו בכח‪ .‬ואם היה השכל‬
‫ההיולאני ‪ -‬הוא השכל הפועל בעינו כמו שיאמר בן רשד‪ ,‬הנה יקרה מזה שימצאו‬
‫המושכלות האחרות בעינם בכח ובפעל יחד בשכל האחד בעינו‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬ואם‬
‫יאמר אומר כי זה הספק לא יחויב מזאת ההנחה על כל פנים‪ ,‬וזה שהצורות הדמיוניות הם‬
‫אשר ימצאו בהם אלו המושכלות בפועל באופן מה‪ ,‬לא השכל הפועל‪ ,‬והם אשר מדרגתם‬
‫מאלו המושכלות אשר נשיגם יחס המוחש אל החוש‪ ,‬ואולם השכל הפועל יחסו מאלו‬
‫המושכלות יחס האור אל השגת המראים‪ ,‬ולזה לא יחויב מזה זה הבטול‪ .‬אמרנו לו שאין‬
‫די בצורות הדמיוניות שיוציאו זאת ההכנה אשר בנו מהכח את הפועל‪ ,‬לפי שאין בהם‬
‫המושכלות בפועל אבל בכח‪ ,‬רצוני שכאשר יופשטו מהצורה הדמיונית המשיגים‬
‫ההיולאניים אשר היתה בהם פרטית‪ ,‬היה בה מושכל בפעל‪ ,‬כי הטבע הכולל הוא נמצא‬
‫בדבר הפרטי בכח‪ ,‬כמו שבאר הפלוסוף במה שאחר הטבע‪ ,‬ולזה הוצרך הפלוסוף‬
‫להכניס בכאן שכל פועל‪ ,‬והוא משיב אל הצורות הדמיוניות מושכלות בפועל‪ ,‬אחר שהיו‬
‫מושכלות בכח‪ .‬וכבר יתבאר מזה במה שאחר זה שהוא מחויב שימצאו בשכל הפועל אלו‬
‫המושכלות בפועל כמו שהנחנו‪ .‬וזה שכבר יתבאר אחר זה שהשכל הפועל הוא הסדור‬
‫המושכל לאלו הדברים אשר בכאן‪ ,‬ולזה יחויב שימצאו בו המושכלות באופן מה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר נמצא לשכל הפועל הודעה במה שלא יתכן שיאמר שיהיה נמצא בצורות‬
‫הדמיוניות אשר לנו‪ ,‬והם ההודעות אשר יגיעו לאדם ממנו בחלום או בקסם‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שאם היה השכל ההיולאני הוא השכל הפועל‪ ,‬הנה יקרה שיהיו הדברים מתחלפי‬‫הגדרים דבר אחד במספר‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬וזה כי למה שהיתה ההשגה לקוחה‬
‫בגדר השכל‪ ,‬והיה השכל ההיולאני הוא אשר מדרכו שישיג המושכלות אשר בכאן ולא‬
‫ישכיל השכל הפועל‪ ,‬והיה השכל הפועל הוא אשר מדרכו שישיג עצמו ולא ישיג המושכלות‬
‫אשר בכאן‪ ,‬כמו שזכר אבן רשד באמרו זה המאמר בשכל ההיולאני‪ .‬הנה הוא מבואר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪34‬‬

‫שגדר השכל הפועל ומהותו הוא זולת ומהותו הוא [‪ ]28‬זולת מהות השכל ההיולאני‪ .‬ואם‬
‫הנחנו שהשכל ההיולאני הוא השכל הפועל בעינו‪ ,‬הנה יקרה מזה שיהיו שני דברים‬
‫מתחלפי המהות דבר אחד במספר‪ ,‬וזה בתכלית הביטול והגנות‪ ,‬כי אי אפשר בהם שיהיו‬
‫אחד במין כל שכן שיהיו אחד במספר‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬כי מה שאמר אבן רשד בשכל הפועל שלא ישיג עצמו במקרה מצד היותו דבק‬‫בנו‪ ,‬יובן על שני פנים‪ .‬אם שלא ישיג עצמו כלל מה שהתמיד היותו דבק בנו‪ ,‬ולא תהיה‬
‫סבת העדר ההשגה אלא דבר מחוץ במקרה‪ ,‬או שישיג עצמו תמיד‪ ,‬אלא שאינו משיג‬
‫עצמו מצד שהוא דבק בנו אבל מצד עצמותו‪ ,‬ותהיה מדרגת זה המאמר כמדרגת מי‬
‫שיאמר בבונה בעת שהוא בונה שאינו בונה מצד מה שהוא אדם‪ ,‬וזה כי הוא בונה מצד‬
‫הסדור הנמצא בנפשו מהבניה‪ ,‬לא מצד מה שהוא אדם‪ ,‬כי אין כל אדם בונה‪ – .‬ואם הבין‬
‫אבן רשד בזה שאינו משיג עצמו מה שהתמיד היותו דבק בנו‪ ,‬הנה נשאל אותו מה הסבה‬
‫כשתמנע ממנו זאת ההשגה אם לא השתנה מהותו בסבת הדבקות‪ ,‬האם יכסה הטבע‬
‫האנושי ממנו זאת ההשגה‪ ,‬כמשל שהיה אומר אפלטון שהמושכלות הם טבועות בלחות‬
‫בעת הנערות‪ ,‬ואיך יהיה לזה השכל רושם מצד טבע האנושי והוא נמצא ונבדל בעצמו‪.‬‬
‫ואם היה שנודה שיכסה הטבע האנושי ממנו זאת ההשגה‪ ,‬מה זה שיהיה לו כח מפני זה‬
‫הדבקות על השגה אינו בטבעו‪ ,‬ר"ל בטבע השכל הפועל‪ ,‬והיא השגת המושכלות אשר‬
‫בכאן‪ ,‬והנה לא היה ראוי שיהיה לו כח מפני זה הדבקות אלא על ההשגה אשר מנעה‬
‫ממנו זה הדבקות‪ ,‬והוא השגת עצמו‪ ,‬אחר שלא השתנה עצמו מצד זה הדבקות‪ .‬ובכלל‬
‫הנה אי אפשר שתנתן בזה סבה אלא בשנניח שיהיה השכל הפועל משתנה בזה הדבקות‬
‫בעצמותו‪ ,‬וזה בלתי אפשר בו‪ ,‬כי הוא בלתי מקבל השנוי כלל‪ ,‬להיותו נקי מחומר בכל‬
‫האופנים‪ .‬ואם הודינו שאפשר בו השנוי‪ ,‬הנה יתחייב מזה גם כן ספק אחר אינו מעט‪ ,‬והוא‬
‫שכבר יתחייב שלא ימצא בכאן שכל פועל יוציא כחו אל הפועל‪ ,‬לפי שהשכל הפועל כבר‬
‫השתנה בזה הדבקות ושב הכנה‪ ,‬ואי אפשר בו שיהיה יחד במציאותו הראשון ובזה‬
‫המציאות אשר השתנה אליו ויחוייב גם כן מזה שלא ימצא אלא אדם אחד בעת אחת‪ ,‬לפי‬
‫שאין בכאן שכל פועל זולת אחד‪ ,‬ואחר שהשתנה זה השכל אל השכל ההיולאני אשר‬
‫לראובן‪ ,‬הנה מן השקר שיתהוה ממנו שכל שמעון אם לא אחר שימות ראובן וישוב זה‬
‫השכל למה שהיה קודם היות ראובן‪ ,‬ואז יוכל להתהוות ממנו שכל שמעון‪ ,‬וזה כלו מבואר‬
‫הבטול‪ – .‬ואם הבין בן רשד בזה המאמר שהוא משיג עצמו תמיד‪ ,‬אלא שאינו משיג עצמו‬
‫מצד מה שהוא דבק בנו‪ ,‬הנה יתחייבו מזה שקרים רבים‪ .‬אם תחלה יתחייב שלא יהיה‬
‫[‪ ] 29‬תועלת לשכל ההיולאני בהשכילו המושכלות אשר בכאן‪ ,‬ויהיה השתדלותו‬
‫בהשגחתם טורח ודבר בטל‪ .‬ובאור זה‪ ,‬כי מפני שהוא משיג עצמות השכל הפועל תמיד‪,‬‬
‫והיה עצמות השכל הפועל הוא הסדור המושכל לאלו הדברים והצורה אשר שבו בה אחד‬
‫אלו המושכלות‪ ,‬והוא האופן יותר שלם במציאותם‪ ,‬כמו שיתבאר אחר זה‪ :‬הנה הוא אם כן‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪35‬‬

‫משיג המושכלות אשר בכאן תמיד באופן היותר שלם‪ ,‬ולא יהיה לו בהשתדלותו להשכיל‬
‫אלו המושכלות‪ .‬ואם שנית שכבר יתחייב מזה שלא יצטרך השכל ההיולואני אל החוש‬
‫בהשגת הגדרים‪ ,‬רוצה לומר בהשגת הציורית‪ ,‬והיא ההשגה היותר מיוחדת לו כמו שבאר‬
‫הפלוסוף‪ :‬וזה כי ההשגה האמתית היא כמו מורכבת מהשכל והשגת החוש‪ ,‬ולזה היה‬
‫שיקרה בה טעות כמו שיקרה הטעות בחוש כשישפוט על המוחש הבלתי מיוחד לו‪,‬‬
‫בשפטנו בראות בצהוב שהוא מתוק‪ ,‬מפני שהרגשנו בדבש שהוא צהוב ושהוא מתוק‪.‬‬
‫ואולם איך יתבאר שיחוייב מזאת ההנחה שלא יצטרך השכל ההיולאני אל החוש כהשגת‬
‫הגדרים‪ ,‬הנה לפי מה שאומר‪ :‬והוא כי מפני שהוא משיג עצמות השכל הפועל תמיד‪ ,‬והיה‬
‫אצל השכל הפועל השגת הגדרים‪ ,‬לפי שכבר יתבאר שאצלו ידיעת הסדור המושכל אשר‬
‫לכל אלו הדברים אשר תחת גלגל הירח‪ ,‬והצד אשר היה בו חלק מחלקיו‪ ,‬כי לא תהיה‬
‫אפשרית ידעת הדבר המורכב בזולת ידיעת הפשוטים אשר מהם הורכב‪ .‬ובהיות העניין‬
‫כן‪ ,‬הנה אצלו ציור סדור המושכל אשר לנמצא נמצא‪ ,‬אלא שלא תסמוך ידיעתו בו אל‬
‫האישים הנמצאים‪ ,‬כאמרנו שכל אדם מדבר וכל חי מרגיש‪ ,,‬והסבה בזה שהשכל הפועל‬
‫לא קנה הידיעה אשר לו בזה הסדור מהאישים‪ ,‬אבל קנו האישים הנמצאים המציאות אשר‬
‫להם מהידיעה אשר לשכל הפועל בזה הסדור‪ ,‬ולזה לא אמרנו שתהיה אצל השכל הפועל‬
‫השכלת המושכלות האמתיות באופן אשר יקנם בו השכל ההיולאני‪ ,‬ואום אצלו בהכרח‬
‫השגת הגדרים כמו שבארנו‪ ,‬כי הם אשר לא תסמך הידיעה בהם אל האישים הנמצאים‪.‬‬
‫ואם שלישית כי אף על פי שיאמר לנו בן רשד שהוא ירצה בזה השכל הפועל תמיד‪ ,‬אלא‬
‫שלא ישיג אותו מצד היותו דבק בנו‪ ,‬הנה לא ימלט נזה משייחס שנוי לשכל הפועל‪ .‬וזה‬
‫שאם לא השתנה השכל הפועל מצד זה הדבקות‪ ,‬הנה שאלנו בן רשד מה הטבע אשר‬
‫קנה השכל הפועל מצד הדבקות שישיג המושכלות אשר בכאן‪ ,‬והנה אין בטבעו שישיגם‪,‬‬
‫כי זה אמנם יהיה לו בהכרח לפי זאת ההנחה מפני ערובות לנפש אשר לנו ולזה ימצאו לו‬
‫[‪ ]30‬סגולות משותפות לסגולות הנפש המרגשת ולסגולות השכל הפועל‪ ,‬ר"ל שהוא ישיג‬
‫המושכלות אשר בכאן הם כמו מורכבות מהחוש והשכל‪ ,‬כמו שהתבאר בבאור בן רשד‬
‫לספר הנפש‪ .‬ובהיותו העניין כן‪ ,‬נשאל בן רשד שיודיענו מה זאת ההרכבה אשר יחויב‬
‫ממנה חדוש זה הטבע לשכל הפועל‪ ,‬האם מנהגה מנהג הדברים המורכבים הרכבת‬
‫שכנות‪ ,‬ר"ל שימצא אחד ההרכבה כל אחד מהדברים ההם בעינו בפעל‪ ,‬או מנהג הדברים‬
‫המורכבים הרכבת המזגות‪ ,‬ר"ל שלא ימצא אחד אחר מהדברים ההם אחר ההרכבה‬
‫בעינו בפועל‪ .‬ואם אמר לנו שמנהגה מנהג הדברים המורכבים הרכבת שכנות‪ ,‬אמרנו לו‬
‫שמה שזה מנהגו לא תחדש בו טבע לאחד אחר מהדברים ההם זולת הטבע שהיה להם‬
‫קודם ההרכבה‪ :‬ובהיות העניין כן‪ ,‬הנה מאין קנה השכל הפועל בזאת ההרכבה וזה הכוח‬
‫אשר הוא מחוץ מטבעו‪ ,‬ר"ל הכוח על קנין המושכלות אשר בכאן‪ ,‬מי יתן ואדע‪ :‬וזה כי‬
‫הטבע אשר יתחדש לו אי אפשר שיתחדש מפני זאת ההרכבה‪ ,‬אם הונחה על זה האופן‬
‫כמו שקדם‪ .‬ואם אמר לנו שזאת ההרכבה מנהגה מנהג הדברים המורכבים הרכבת‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪36‬‬

‫המזגות‪ ,‬הנה יהיה השכל ההיולאני זולת השכל הפועל בהכרח‪ ,‬כי הרבים הנמזגים לא‬
‫ימצאו בנמזג בפעל אחר ההרכבה‪ ,‬והוא הפך מה שהניחו בן רשד מעניין זה השכל‪ ,‬עם‬
‫שיקרה מזה שיהיה השכל הפועל משתנה הוא בעצמותו‪ ,‬וזה בלתי אפשר בשום פנים‪.‬‬
‫ובהיות זה כולו שקר‪ ,‬הוא מבואר שמה שהניחו בן רשד מעניין השכל ההיולאני הוא שקר‪.‬‬
‫ומהם‪ ,‬שאם היה שיהיה השכל ההיולאני הוא השכל הפועל בעינו‪ .‬אלא שמצד שהוא דבק‬
‫בנו יהיה לו כוח על השגת המוכלות אשר בכאן‪ ,‬כמו שאמר בן רשד הנה לא ימנע העניין‬
‫מחלוקה‪ ,‬אם שיהיה לו מצד שהוא דבק בנו מציאות אחד במספר לבד‪ ,‬והוא הנראה‬
‫מדברי בן רשד‪ ,‬כי אם בכאן לזה השכל האחד במספר‪ ,‬רוצה לומר השכל הפועל כי אם‬
‫שני צדדים‪ ,‬הצד האחד הוא צד היותו בלתי דבק בנו‪ ,‬והצד השני הוא היותו דבק בנו‪ :‬או‬
‫שיהיה לו מצד שהוא דבק בנו מציאות אלד במספר‪ ,‬וייוחסו להם בצד אחד במספר‪.‬‬
‫ובהיות העניין כן הנה יקרה מזה באחד במספר שיהיה מקבל ההפכים יחד מצד אחד‪ ,‬וזה‬
‫בתכלית הביטול ‪ .‬וזה כי מפני שהיה שכל ראובן יודע מושכל אחד ושכל שמעון יסכלהו או‬
‫יטעה בו‪ ,‬הנה יקרה מזה שיהיה השכל האחד בעינו חכם וסכל יחד בדרוש האחד בעינו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם הונח הענין כן‪ ,‬אני תמה מה זה שלא ישתמש שכל ראובן במוחשות אשר השיג‬
‫שמעון‪ .‬וזה שכאשר הונח זה השכל [‪ ]31‬צריך אל החוש במה שישכילהו‪ ,‬הוא מבואר‬
‫שכבר יספיק לו מה שהרגיש איש אחד לבד להיות לו מושכלי המורגש ההוא בכל‬
‫האנשים‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬ואם הונח שיהיו לו מצד שהוא דבק בנו מצאויות רבים מצד‬
‫היחס הפרטי אשר לו עם איש ואיש מאישי האדם‪ ,‬יתחייבו מזה שקרים מה‪ .‬אם תחלה‬
‫שיהיה מה שהונח נבדל בלתי נבדל‪ .‬וזה שהצורות הנבדלות ייוחדו מבין שאר הצורות‬
‫שלא יקבלו רבוי אם לא מצד האיכות‪ ,‬ואולם הצורות ההיולאניות יקבלו רבוי מצד האיכות‬
‫ומצד הכמות‪ ,‬משל הרבוי אשר מצד האיכות כאמרנו שצורת הסוס היא זולת צורת‬
‫החמור‪ ,‬ומשל הרבוי אשר מצד הכמות כאמרנו שצורת זה הסוס היא זולת צורת זה הסוס‬
‫השני במספר‪ .‬ובהיות הענין כן והיה השכל ההיולאני מקבל הרבוי מצד הכמות‪ ,‬כי כבר‬
‫הונח מתרבה ברבוי הנושאים אשר הוא להם צורה‪ ,‬הנה הוא אם כן בלתי נבדל‪ ,‬לפי‬
‫שהצורה הנבדלת לא תתרבה ברבוי הנושאים אשר היא להם צורה‪ ,‬וכבר הונח זה השכל‬
‫הוא השכל הפועל בעינו אשר הוא נבדל‪ ,‬וזה שקר בלתי אפשר‪ .‬ואם שנית שכבר יחוייב‬
‫מזה שיהיה השכל הפועל אשר הוא אחד במספר רבים‪ ,‬ולא רבים לבד אבל רבוי בלתי‬
‫תכליתיי‪ .‬וזה כי כשנניח שהשכל ההיולאני הוא השכל הפועל בעינו‪ ,‬והיו לפי זאת ההנחה‬
‫השכלים ההיולאניים רבים במספר רבוי בלתי תכליתיי‪ ,‬הוא מבואר שכבר יהיה השכל‬
‫הפועל שהוא אחד במספר רבים לבלתי תכלית‪ ,‬וזה בתכלית הביטול והגנות‪ – .‬הנה זה‬
‫מה שראינו לזכרו מהבטולים אשר יתחייבו לפי דעת בן רשד‪ ,‬וכבר ימצאו לו בטולים רבים‬
‫זולת מה שזכרנו‪ ,‬אלא שמה שזכרנו הוא מספיק בבטול זה הדעת‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪37‬‬

‫ואולם הדעת אשר זכרנו לקצת המתאחרים הוא גם כן מבואר הבטול מפנים רבים‪ .‬מהם‪,‬‬
‫כי כבר יחויב בהנחתם זה שתסתר נפשם‪ .‬וזה כי הם יניחו זאת הצורה נבדלת‪ ,‬והנה לפי‬
‫שהיא נבדלת לא היה אפשר בה שתקבל הרבוי המספריי‪ .‬ובהיות הענין כן והיה‪ ,‬דרך‬
‫משל‪ ,‬צורת ראובן המתחדשת עתה היא בעינה צורת שמעון הנמצא עתה אשר היה נמצא‬
‫קודם חדוש ראובן‪ ,‬הנה אם כן זאת הצורה בעינה אשר לראובן היתה נמצאת קודם‬
‫ההויה‪ ,‬ובזה יתבאר בכל אחד מהשכלים האנושיים שהוא נמצא קודם הויו‪ .‬ומה שזה דרכו‬
‫הוא בלתי הווה‪ ,‬וכבר הונח הווה זה שקר‪ ,‬ר"ל שיהיה הבלתי הווה הווה‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬כי מפני שהם יניחו לאדם אחד במספר שני התהויות‪ ,‬ר"ל שהם יניחו התהוות‬‫האחד בעצמו לשכל ההיולני והתהוות אחר לחומר האנושי‪ .‬הנה יקרה מזה הבטול שיהיה‬
‫האדם אחד במספר רבים בפועל‪ ,‬לפי שכל אחד מחלקיו נמצא בעצמו ונפרד‪ .‬וזה שהדבר‬
‫יהיה אחד במספר‪ ]32[ ,‬ואם הוא רבים בגדר‪ ,‬מפני ההתאחדות אשר בין חלקי הגדר‪,‬‬
‫ר"ל שהחלק האחד מחלקי הגדר הוא שלמות לחלק השני ונמצא בו‪ ,‬ולזה יהיה רבים בכח‬
‫אחד בפעל‪ ,‬כמו שהתבאר במה שאחר הטבע‪ .‬אמנם בשלא יהיה התאחדות בין חלקי‬
‫הגדר‪ ,‬הנה יהיה הנגדר רבים בפעל‪ .‬וזה הבטול מחוייב גם כן לתמסטיוס‪ ,‬כי הוא יניח גם‬
‫כן השכל ההיולאגי נבדל ונמצא בעצמו‪ .‬והוא מחויב גם כן לאבן רשד באופן מה‪ .‬וזה כי‬
‫מפני שהוא מניח השכל ההיולאני הוא השכל הפועל בעינו שהוא נבדל ונמצא בעצמו‪ ,‬הנה‬
‫יחויב לו שיהיה השכל ההיולאני נבדל ונמצא בעצמו‪ ,‬יחויב לו מפני זה הבטול‪ .‬עוד יתבאר‬
‫באופן אחר‪ ,‬שכבר יתחייב ממה שהניחוהו המתאחרים שיהיה האדם האחד במספר‬
‫רבים‪ .‬וזה שהוא מבואר שלא יהיה מההוים הרבים אחד במספר אלא אם היה לכללותם‬
‫התהוות אחד‪ ,‬כאלו תאמר שהאש ושאר היסודות אשר כל אחד מהם הווה בעצמו לא‬
‫יהיה מהם אחד במספר אלא אם היה להם בכללם התהוות אחד ישובו בו אחד‪ ,‬כאלו‬
‫תאמר שיתרבו ויתמזגו ויתהווה מהם הווה אחד במספר‪ ,‬וזה כי ההווה האחד במספר יש‬
‫לו התהוות אחד במספר‪ ,‬ומה שיש לו התהוות אחד במספר הוא אחד במספר‪ ,‬והוא‬
‫מבואר בנפש‪ .‬ולזה יחויב במה שימצא לו יותר מהתהוות אחד במספר שיהיה יותר מאחד‬
‫במספר‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שכבר יחויב להם מפני הניחם זה השכל ההיולאני הווה ונמצא בעצמו‪ ,‬שיהיה‬‫צורה מה‪ .‬ולפי שהוא מעורב לצורה מהצורות לפי זאת ההנחה‪ ,‬הנה יחויב שלא ישכיל‬
‫שאר הצורות או ישכילם על זולת מה שהם עליו‪ ,‬כמו שבארנו במה שקדם‪ ,‬וזה מבואר‬
‫הבטול‪ ,‬כי כבר התבאר מטבע זה השכל‪ ,‬שיש לו כח על השגת כל המושכלות לפי מה‬
‫שהם עליו‪ .‬וזה הספק בעינו התחייב לתמסטיוס‪ ,‬כמו שזכרנו במה שקדם‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שכבר יחויב מזאת ההנחה שלא יהיה רושם בהשגת החושים אל השגת השכל‬‫עד שיהיה השכילנו הדברים אשר לא הרגשנום אפשרי כמו השכילנו הדברים אשר‬
‫הרגשנום‪ .‬וזה כי איך תגיע אל השכל השגת החושים‪ ,‬אם לא היה בינו וביניהם‬
‫התאחדות‪ ,‬האם אשיג מה שהשגת אתה כשהשגת אותו‪ .‬וזה הבטול יחויב גם כן‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪38‬‬

‫לתמסטיוס‪ ,‬כי הוא יניח גם כן זאת הצורה נבדלת ונמצאת בעצמה‪ .‬ויחויב גם כן לאבן‬
‫רשד באופן מה‪ ,‬וזה כי כבר יתחייב ממה שהניח אותו שתהיה זאת הצורה נבדלת‬
‫ונמצאת בעצמה‪ ,‬כמו שזכרנו במה שקדם‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬כי אם היה השכל ההיולאני נבדל ונמצא‪ ,‬מה זה שלא יוכל לעשות פעולתו בעת‬‫היות החושים או שאר כחות הנפש המשיגים מתעסקים בפעולתם‪ ,‬האם יחויב שתמנע‬
‫פעולתו כשתתעסק בפעולתך‪ .‬ובכלל הוא מבואר שהסבה בזה הוא [‪ ]33‬היות הנפש‬
‫אחת‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף‪ .‬וכאשר לא יונח בכאן אחדות בין השכל ההיולאני והכחות‬
‫הנפשיות‪ ,‬לא תמצא בכאן סבה לבטול פעולת השכל בעת השתמש שאר הכחות‬
‫המשיגות בפעולתם‪ .‬ואם יאמר אומר שזה יקרה לשכל ההיולאני לפי שהוא יקח מהחושים‬
‫התחלות אשר מהם יוצא מה שישכילהו‪ .‬אמרנו לו שזה מבואר הבטול‪ ,‬וזה שאנחנו נראה‪,‬‬
‫עם היות אצלו ההתחלות המגיעות מן החוש בדרוש אחד‪ ,‬לא יוכל לחקור בו בעת היות‬
‫החושים טרודים בפעולתם‪ .‬וזה הבטול מחויב לתמסטיוס גם כן‪ ,‬כי הוא יניח זה השכל גם‬
‫כן נבדל ונמצא בעצמו‪ .‬ויחויב גם כן לאבן רשד באופן מה‪ ,‬לפי שכבר יתחייב ממה שהניח‬
‫אותו שתהיה זאת הצורה נבדלת בעצמה‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שכבר יחויב להם בשכל האחד במספר שיקבל ההפכים יחד‪ .‬וזה שכבר יחויב‬‫להם‪ ,‬מפני הניחו זה השכל נבדל ונמצא בעצמו‪ ,‬שיהיו כל השכלים האנושיים הנמצאים‬
‫אחד במספר‪ ,‬כי הצורה הנבדלת לא תתרבה ברבוי הנושאים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה שכל‬
‫ראובן יודע דרוש אחד ושכל שמעון יסכלהו או ייטעה בו‪ ,‬הנה קרה מזה שיהיה השכל‬
‫האחד בעינו מקבל החכמה והסכלות יחד ובדרוש אחד בעינו‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שהם הניחו הפך מה שהשרישו ארסטוטלוס‪ .‬וזה שכבר ביאר ארסטוטלוס‬‫בצורה שאין לה הויה כי אם במקרה מצד הנושא‪ ,‬והם הניחו לזאת הצורה הויה וחדוש‬
‫בעצמותה‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שלא ימנע התהוות זאת הצורה משיהיה מנושא או מלא דבר‪ .‬ואם היה התהוותה‬‫מנושא‪ ,‬הנה יחוייב שישתנה עד שנתהווה ממנו זאת הצורה‪ ,‬ולפי שכבר התבאר שכל‬
‫משתנה גשם‪ ,‬הנה יחויב בזה הנושא שהוא גשם‪ .‬ובהיות העני כן‪ ,‬והיה מבואר מהגשם‬
‫שהוא לא ישתנה אל לא גשם‪ ,‬הוא מחויב שתהיה זאת הצורה גשם או בעלת גשם‪ ,‬וכבר‬
‫הניחו שהיא שכל נבדל‪ ,‬זה שקר בלתי אפשר‪ .‬ואם הניחוה מתחדשת בעצמותה מלא‬
‫דבר‪ ,‬והוא הנראה מדבריהם ולזה יקראו זאת ההויה בריאה‪ ,‬הנה זאת ההנחה היא אם כן‬
‫מבוארת הבטול‪ ,‬כי כבר התבאר בראשון מהשמע שכל מתחדש צריך אל נושא‪ ,‬היה‬
‫המתחדש עצם או מקרה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שזאת הצורה התחדשה אחר שלא היתה נמצאת‪ ,‬הנה יחויב בה שתהיה‬
‫נמצאת בכח קודם המצאה בפועל‪ ,‬ולפי שהכח הוא ממה שלא יובדל‪ ,‬הנה יחויב שיהיה‬
‫בכאן נושא ימצא בו זה הכח‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר שתונח הצורה הווה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪39‬‬

‫מלא נושא‪ .‬וכבר התבאר תחלה שאי אפשר שתונח זאת ההויה מנושא‪ ,‬הנה אם כן‬
‫מבואר שאי אפשר שתונח הצורה הווה בעצמותה לא מנושא ולא מלא נושא‪ .‬ולזה הוא‬
‫מבואר שהוא שקר שתהיה זאת הצורה הווה בעצמותה‪ .‬והוא מבואר [‪ ]34‬שכבר ימצאו‬
‫לזה הדעת בטולים רבים זולת אשר זכרנו‪ ,‬אלא שמה שזכרנוהו מזה הוא מספיק‪.‬‬
‫ולפי שכבר נמצאו באופן מה דעות בן רשד ותמסטיוס והמתאחרים על מספר החלוקות‬
‫אשר אפשר שיהיו בהנחת הנושא לזאת ההכנה שכל נבדל בעצמו‪ ,‬והיה מבואר מדברינו‬
‫שכל אחד מדעותיהם הוא שקר‪ ,‬הוא מבואר שהנחת הנושא לזאת ההכנה שכל הוא שקר‪.‬‬
‫ואולם שכבר נמצאו דעותיהם על מספר החלוקות אשר אפשר שתהיינה לפי זאת ההנחה‬
‫באופן מה‪ ,‬זה מבואר לפי מה שאומר‪ .‬וזה שלא ימנע‪ ,‬אם הונח הנושא לזאת ההכנה‬
‫שכל‪ ,‬משיהיה נושא לה בעצם כמו שיראו תמסטיוס והמתאחרים‪ ,‬או במקרה כמו שיראה‬
‫בן רשד ולא ימנע גם כן בזה השכל הנושא אם שיהיה בלתי הווה כמו שיראו תמסטיוס‬
‫ובן רשד‪ ,‬או הווה כמו שיניחו המתאחרים‪ .‬אלא כי מפני שאפשר שיונחו אלו הדעות‬
‫בצדדים אחרים‪ ,‬כאלו תאמר שכאשר היה השכל ההוא הנושא לה במקרה‪ ,‬היה אפשר‬
‫שיונח שכל הזה שכל אחר זולת השכר הפועל‪ ,‬והיה אפשר גם כן שיונח השכל הנושא‬
‫לזאת ההכנה במקרה הווה‪ ,‬והוא דבר לא הניחו אחד מן הקודמים‪ ,‬ר"ל מאלו האנשים‪,‬‬
‫ראוי שנבאר במאמר כולל שאי אפשר שיהיה הנושא לזאת ההכנה שכל נמצא בעצמו‪.‬‬
‫ונאמר שהוא בלתי אפשר שיהיה הנושא לזאת ההכנה שכל נמצא בעצמו‪ ,‬שאם הונח‬
‫הענין כן‪ ,‬לא ימנע הענין מחלוקה‪ ,‬אם שתקבל זאת ההכנה המושכלות קבול מעורב עם‬
‫הנושא‪ ,‬או שתקבלם קבול בלתי מעורב עם הנושא‪ .‬ואולם הניחנו שתקבלם קבול מעורב‬
‫עם הנושא כבר התבאר שהוא שקר‪ ,‬כי הוא מחויב בה שלא תקבל המושכלות קבול‬
‫מעורב עם צורה מהצורות‪ ,‬כמו שבאר ארסטוטלוס‪ .‬ואם אמרנו שתקבלם קבול בלתי‬
‫מעורב עם הנושא‪ ,‬הנה יהיה הנושא לה בלתי משכיל אלו המושכלות‪ ,‬ולא ימנע משנניחהו‬
‫המשכיל או בלתי משכיל‪ .‬אבל הנחתינו אותו בלתי משכיל הוא סותר נפשו‪ ,‬ר"ל הנחת‬
‫שכל אין לו כח על המושכלות‪ .‬ואם הנחנו אותו משכיל‪ ,‬מה זה הדבר אשר ישכיל‪ ,‬מי יתן‬
‫ואדע אם הוא מהמושכלות אשר תקבלם ההכנה הנמצאות בו‪ ,‬אם הוא דבר הולך מהם‬
‫מדרגת הצורה‪ .‬ואולם אם הנחנו אותו משכיל דבר מהמושכלות אשר לו הכנה על קבולם‪,‬‬
‫היו אלו המושכלות נמצאות בו בכח ובפעל יחד‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ .‬ואם הנחנו אותו‬
‫משכיל מושכל ילך מאלו המושכלות מהלך הצורה‪ ,‬כאלו תאמר מה שהיו בו אלו‬
‫המושכל ות אחד‪ ,‬היה זה השכל הוא השכל הפועל בעינו‪ ,‬כמו שיתבאר אחר זה ממהות‬
‫השכל הפועל‪ ,‬או יהיה זה השכל שכל [‪ ]35‬אחר למעלה מהשכל הפועל‪ ,‬ואיך שהונח‪ ,‬הנה‬
‫יהיה בו באופן שלם אלו המושכלות אשר לו הכנה על קבולם‪ ,‬ויהיו אלו הציוריות כמו שכל‬
‫מושכל מהם‪ .‬ולפי שכבר נמצאת בו הכנה על קבולו אלו המושכלות הציוריות‪ ,‬הנה יקרה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪40‬‬

‫מזה מהבטול שימצאו בו אלו המושכלות הציוריות יחד בכח ובפעל‪ .‬והוא מבואר גם כן‬
‫שכל השקרים אשר מנינו שהם משותפים לשלשת הדעות האלו יחויבו כאשר נניח הנושא‬
‫לזאת ההכנה שכל נבדל נמצא בעצמו ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר במוחלט שהוא בטל‬
‫שיהיה הנושא לזאת ההכנה שכל נבדל‪.‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק חמישי‬
‫יתבאר בו לפי מה שאפשר לנו בו ממהות השכל ההיולאני‬
‫ואחר שכבר התבאר שהוא בטל שיהיה הנושא לזאת ההכנה שכל‪ ,‬ראוי שנחקור מה‬
‫הנושא לה‪ ,‬כי הכח הוא ממה שיצטרך אל נושא‪ .‬והוא מבואר שלא ישאר שיהיה הנושא‬
‫ל ה כי אם גשם או נפש‪ ,‬לפי שאין בכאן מציאות רביעי‪ .‬ואם הנחנו שתהיה הנפש נושאת‬
‫לשכל ההיולאני‪ ,‬הנה הוא מבואר שאינה לו בעצמותה‪ ,‬כי אין מדרך הצורות שתהיינה‬
‫נושאות קצתם לקצת‪ ,‬אבל יהיה ענין היותם נושאות קצתם לקצתם שהחומר יקבל קצתם‬
‫באמצעות קצתם‪ ,‬כמו שהתבאר בספר הנפש‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה מה שיחוייב‪ ,‬שיהיה‬
‫הגשם נושא לזאת ההכנה‪ .‬ולפי שהחומר הראשון יקבל קצת הצורות קבול ראשון בקבולו‬
‫צורות היסודות‪ ,‬וקצתם יקבלם באמצעות כמו הענין בצורות המתדמי החלקים המורכב‬
‫מהיסודות ובמה שאחריו מהצורות‪ ,‬רצוני שכבר יקבל קצתם באמצעות קצת‪ ,‬והיה מבואר‬
‫שאין זאת ההכנה מהצורות אשר יקבלם החומר הראשון קבול ראשון‪ .‬הנה אם כן לא‬
‫ישאר אלא שתהיה מהצורות אשר יקבלם החומר הראשון באמצעות הצורות האחרות‪.‬‬
‫ואולם שאין זאת ההכנה מהצורות אשר יקבלם החומר הראשון קבול ראשון‪ ,‬הנה זה‬
‫יתבאר ממה שאומר‪ .‬וזה כי מה שהיה זה דרכו מהצורות לא יופשט מהם גשם מהגשמים‬
‫המורכבים‪ ,‬כמו שהתבאר בספר הנפש‪ ,‬והמשל שהוא בלתי אפשר שיופשט גשם‬
‫מהגשמים המורכבים מצורות היסודות שבהם החום והקור והלחות והיבוש‪ ,‬לפי שהם‬
‫מקבלים הצורה שיקבלוה באמצעות אלו הצורות‪ .‬ואם היתה זאת ההכנה מהצורות אשר‬
‫יקבלם החומר הראשון קבול ראשון‪ ,‬הנה יהיו כל הגשמים המורכבים מהיסודות בעלי שכל‬
‫אנושי‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬ואחר שהתבאר שזאת ההכנה היא מהצורות אשר יקבלם‬
‫החומר הראשון באמצעות צורות אחרות‪ ,‬הנה הוא מבואר שלא ימלט הענין בה מחלוקה‪,‬‬
‫אם שתהיה מהצורות אשר [‪ ]36‬תקבלם החומר הראשון קודם קבולו הנפש המדמה‪ ,‬או‬
‫שיהיה מקבל אותה אחר קבולו הנפש המדמה‪ .‬ואם הנחנו שתהיה מהצורות אשר יקבלם‬
‫קודם קבולו נפש המדמה‪ ,‬הנה תהיה זאת הצורה במדרגת ההיולי מהנפש המדמה‪ ,‬כי‬
‫מה שקדם מהצורות הוא במדרגת ההיולי למאוחר‪ .‬ולפי שמה שהוא במדרגת הצורה לא‬
‫יפרד ממה שהוא במדרגת ההיולי‪ ,‬כמו שהתבאר בספר הנפש‪ ,‬הנה יחויב מזה בכל בעל‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪41‬‬

‫נפש מדמה שיהיה בעל שכל אנושי‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ .‬וזה כי הרבה מבעלי חיים ימצאו‬
‫בעלי נפש מדמה‪ ,‬והמאמר בהיותם בעלי שכל אנושי הוא מבואר הכזב‪ ,‬עד שהאריכות‬
‫בבאורו הוא מותר‪ ,‬וזה שהוא מן השקר שתהיה בכאן צורה למין מן המינים ולא יסודרו‬
‫ממנה הפעולות אשר מדרכם שיסודרו ממנה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהגשם הוא‬
‫הנושא לזאת ההכנה באמצעות הנפש המדמה‪ .‬ואם הונחה הנפש המדמה חלק מחלקי‬
‫הנפש המרגשת‪ ,‬יהיה הגשם הנושא לזאת ההכנה באמצעות הנפש המרגשת‪ ,‬ולזה יאמר‬
‫שהנפש המרגשת היא הנושאת לזאת ההכנה באופן מה‪ .‬והוא מבואר ממה שבארו‬
‫ארסטוטלוס בענין זאת ההכנה שיחויב שיהיה קבולה המושכלות קבול בלתי מעורב עם‬
‫נושאה‪ ,‬והנה יהיה נושאה הכרחי לה במציאותה לא בקבולה המושכלות כמו שאמר‬
‫אלכסנדר‪ .‬ולפי זאת הצורה היא מהצורות אשר החומר הראשון כחיי על קבולם‪ ,‬והיו כל‬
‫הצורות אשר החומר הראשון כחיי על קבולם הוות ומחודשות‪ ,‬הנה זאת הצורה הווה‬
‫ומחודשת‪ .‬ואולם אם אפשר בה הנצחיות והקיום אחר השלמה במושכלות‪ ,‬או יחויב בה‬
‫שתהיה נפסדת כמו הענין בשאר הצורות ההיולאניות‪ ,‬הנה זה ממה שנחקור בו במה‬
‫שאחר זה‪.‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק ששי‬
‫יתבאר בו מהות השכל הפועל לפי מה שאפשר לנו בזה המקום‬
‫ואחר שכבר בארנו מהות השכל ההיולאני‪ ,‬ראוי שנחקור אם אפשר בו שישאר נצחי אחר‬
‫השלימו במושכלות אם לא‪ .‬ולפי שכבר יחשב ממה שבארו בן רשד בקצורו לספר הנפש‬
‫ובקצת אגרותיו‪ ,‬שאם היה שישאר זה השכל נצחי‪ ,‬שזה אמנם יהיה כשיתאחד בשכל‬
‫הפועל‪ ,‬והיתה החקירה בזה ההתאחדות‪ ,‬אם הוא אפשרי לנו אם לא‪ ,‬ממה שאי אפשר‬
‫אם לא נדע מהות השכל הפועל‪ .‬הנה ראוי שנחקור תחלה מענין מהות השכל הפועל‪ ,‬ולא‬
‫נזכיר בזה דעת לקודמים‪ ,‬לפי שלא ראינו להם מאמר בזאת החקירה‪.‬‬
‫ונאמר שהוא מבואר שכל מה שיצא מהכח אל הפעל הנה יוציאהו אל הפעל מי שיש לו‬
‫בפעל באופן מה שיש למתפעל בכח‪ .‬והנה כבר [‪ ]37‬התאמתה זאת ההקדמה והותרו‬
‫הספקות הנופלות בה בחכמה הטבעית ובמה שאחר הטבע‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה‬
‫מבואר מענין השכל ההיולאני שהוא כחיי על השגת נימוס אלו הנמצאות אשר בכאן וישרם‬
‫וסדרם ‪ ,‬הנה יחויב שתהיה אצל השכל הפועל ידיעת אלו הסדורים בפועל באופן מה‪ ,‬כי לא‬
‫יחויב שימצא זה הענין בפועל על האופן שימצא במתפעל כשיצא אל הפועל‪ ,‬והמשל כי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪42‬‬

‫צורת הכסא אינה נמצאת בנפש האומן על האופן שתמצא בכסא הנעשה במלאכה‪ .‬ולזה‬
‫ראוי שנחקור באיזה אופן ידעם‪.‬‬
‫ונאמר כי מפני שאנחנו נמצא מהשכל הפועל שהוא מודיע לשכל ההיולאני אלו הסדורים‬
‫סדור אחר סדור‪ ,‬הנה יחויב ממה שקדם אם שתהיה אצלו ידיעה באחד אחד מאלו‬
‫הסדורים‪ ,‬או שתהיה לשכל ההילואני יותר משכל פועל אחד‪ ,‬הוא מבואר הבטול‪ .‬וזה כי‬
‫הפועל האחד במה שהוא אחד אי אפשר שיהיה בעצמות כי אם מפועל אחד ‪ -‬האלהים‪,‬‬
‫אם לא היה קצתם מישרת לקצת‪ ,‬כמו הענין במלאכה הראשיית עם מלאכות המשרתות‬
‫לה‪ .‬וכשיהיה הענין בזה התאר‪ ,‬היה גם כן כל הפועל מפועל אחד במספר‪ ,‬והיא המלאכה‬
‫הראשיית‪ ,‬כי היא אשר הישירה שאר המלאכות המשרתות לה‪ ,‬והמשל שמלאכת הנגרות‬
‫תחתוך הקורות אשר תעשה מהם הספינה‪ ,‬והאומן העושה הספינה יעשה מהם ספינה‪.‬‬
‫ואולם על דרך האמת הנה המלאכה הראשיית היא הפועלת בזה‪ ,‬כי היא תישיר המלאכה‬
‫אשר תחתיה באופן שיהיה בו נאות מה שיתחדש ממנה למלאכה הראשיית‪ ,‬והמשל‬
‫שעושה הספינה יישיר המחתך הקורות אל האופן שיחותכו בו בדרך שיהיה נאות להעשות‬
‫מהם ספינה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מהמבואר כי שלמות השכל ההיולאני במושכלות‪,‬‬
‫אשר הוא כחיי עליהם הוא פועל אחד במספר‪ ,‬לפי שזה השלמות הוא תכלית לשכל‬
‫ההיולאני‪ ,‬והתכלית האמתי לאחד במספר הוא בהכרח אחד במספר‪ .‬הנה יחויב שיהיה‬
‫הגעת זה הפועל בשכל ההילואני מפועל אחד במספר‪ ,‬ולזה יחויב שתהיה אצל השכל‬
‫הפועל הידיעה באחד אחד מאלו הסדורים‪ .‬ולפי שכבר נמצא שהשכל הפועל יודיע גם כן‬
‫לשכל ההיולאני מדרגת המושכלות האלו קצתם עם קצתם‪ ,‬ר"ל שכבר יודיעהו שקצת‬
‫הצורות הם שלמות לקצת באופן שתכלינה כולן אל צורה אחת היא שלמות להם‪ ,‬כאלו‬
‫תאמר הצורה האנושית‪ ,‬כי היא אשר יקבלה החומר הראשון באמצעות שאר הצורות אשר‬
‫הוא כחיי על קבולם‪ ,‬והיא להם במדרכת השלמות והצורה‪ .‬הנה יחויב שתהיה לשכל‬
‫הפועל ידיעה באלו הסדורים מצד מה שהם בכללם סדור אחד‪ ,‬והוא הצד אשר הם בו‬
‫אחד‪ .‬וזה מבואר חיובו גם כן באופן אחר‪ .‬וזה שאם לא היו אלו המושכלות הרבות‬
‫מתאחדות בנפש השכל הפועל‪ ,‬הנה יהיה השכל הפועל [‪ ]38‬רבים‪ ,‬כי מושכליו הם רבים‬
‫והם עצמותו‪ ,‬כי המושכל והשכל הוא דבר אחד במספר‪ ,‬כמו שהתבאר‪ .‬וכבר התבאר‬
‫במה שקדם שיהיה השכל הפועל אחד במספר‪ ,‬זה חילוף לא יתכן‪ .‬ולזה הוא מבואר‬
‫שהשכל הפועל הוא יודע כל אלו הסדורים בצד אשר הם בו אחד‪ ,‬ובזה האופן יהיה השכל‬
‫הפועל אחד‪ .‬ואולם השכל ההיולאני‪ ,‬לקושי קבולו המושכלות מהשכל הפועל מפני הצטרכו‬
‫בהם אל החוש‪ ,‬יקרה לו שלא ישכיל מהצר אשר בו היו אלו הסדורים סדור אחד במספר‬
‫כי אם במדרגות רחוקות‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪43‬‬

‫וכבר יספק מספק על מה שבארנו ממהות השכל הפועל ויאמר שלא יחויב מפני הוצאת‬
‫השכל הפועל השכל ההיולאני מהכח אל הפועל בקנין המושכלות‪ ,‬שתהיה ידיעת אלו‬
‫הסדורים אצל השכל הפועל‪ .‬וזה שיש לאומר שיאמר שאין יחס השכל הפועל מאלו‬
‫המושכלות יחס הצורה אשר בנפש המלמד אל הצורה הנקנות ממנה למתלמד‪ ,‬או כיחס‬
‫המוחש אל הצורה המגעת ממנו בחוש‪ .‬אבל יחסו להם יחס האור אל הנראים‪ ,‬שישיבם‬
‫נראים בפועל שהיו נראים בכח מזולת שיהיו בו המראים בפועל‪ ,‬וכן הענין בשכל הפועל‪,‬‬
‫כי הוא ישים הצורות הדמיוניות שהן מושכלות בכח מושכלות בפועל‪ ,‬ולזה לא יחוייב‬
‫שתהיה אצלו י דיעה באלו המושכלות‪ .‬ונאמר כי השכל הפועל כשישיב מושכל בפועל מה‬
‫שהיה מושכל בכח בצורה הדמיונית‪ ,‬והוא הטבע הכולל המעורב בה עם המשיגים‬
‫ההיולאניים אשר היתה בהם פרטית‪ ,‬מזולת שתהיה לו השגה במושכל ההוא‪ .‬הנה יהיה‬
‫זה בהכרח אם בשיתן טבע לשכל ההיולאני שישכיל מהצורה הדמיונית הטבע הכולל אשר‬
‫בה‪[ ,‬או בשיתן מדע לצורה הדמיונית ישוב בו מושכל הטבע הטבעי הכולל אשר בה]‪ .‬ואם‬
‫הנחנו שיתן מדע לצורה הדמיונית ישוב בו מושכל הטבע הטבעי הכולל אשר בה‪ ,‬כמו‬
‫שישים האור הנראים נראים כשיגיע בהם האור‪ ,‬מי יתן ואדע מה זה השנוי אשר יהיה‬
‫ממנו בטבע ה כולל אשר בצורה הדמיונית שישוב בו מושכל‪ ,‬זה אי אפשר שיאמר בו דבר‬
‫נאות‪ ,‬ואפילו רצה שיברא זה מלבו בדיאה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי המשיגים ההיולאניים כלם כבר אפשר שיהיו מושכלים כשילקחו בצד האחד‪ ,‬ר"ל‬
‫כשלא ילקחו עם הנושא אשר היו בו מקריים‪ ,‬וזה כי להם כלם צד מהעיון יהיו בו עצמיים‪,‬‬
‫כי כל המקרים כבר אפשר שיהיו מושכלים באופן מה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא יתכן‬
‫שיאמר שינתן טבע מה לקצת מה שבצורה הדמיונית‪ ,‬והוא הטבע הכולל אשר הוא‬
‫המושכל בה‪ ,‬ובזה הטבע ישלם השכל ההיולאני שיברור ממנו הטבע הכולל‪ ,‬וזה כי אין‬
‫שם דבר בה‪ ,‬ולא יתכן בה שיהיה מושכל‪ .‬וכאשר היה זה שקר‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר‬
‫[‪ ]39‬שיונח זה הענין בשייתן השכל הפועל צבע לצורה הדמיונית ישתנה בה הטבע הכולל‬
‫המעורב בה עם המשיגים ההיולאניים באופן יוכל השכל ההיולאני להשיגו‪ .‬והוא מבואר גם‬
‫כן שאי אפשר שיונח שיתן השכל הפועל טבע לשכל ההיולאני בו ישכיל זה המושכל אשר‬
‫בזאת הצורה הדמיונית‪ .‬וזה שאם היה הענין כן‪ ,‬הנה לא ימנע אם שיהיה זה הטבע אשר‬
‫יתן לו בהשגת מושכל טבע אחד בעינו‪ ,‬או שיתן לו טבע מיוחד לכל אחד מהמושכלות‪ .‬ואם‬
‫אמרנו שהוא יתן לו טבע אחד בעינו להשיג כל המושכלות‪ ,‬הנה יתחייב מזה שלא יוכל‬
‫לברור השכל ההיולאני‪ ,‬מפני זה הטבע הכולל אשר בצורה הדמיונית‪ ,‬מבין המשיגים‬
‫ההיולאניים‪ ,‬לפי שכל אחד מהם אפשר שיהיה מושכל לו‪ ,‬ויקרה לו מזה שישיג הצורה‬
‫הדמיונית כפי מה שהיא‪ .‬ואם אמרנו שיתן לו טבע מיוחד לכל מושכל ומושכל‪ ,‬הנה יקרה‬
‫מזה שיתן הפועל האחד בעינו למקבל האחד בעינו טבעים מתחלפים‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪44‬‬

‫ ועוד‪ ,‬שהוא מן השקר שיותן לשכל ההיולאני טבע יקבל בו המושכלות‪ .‬שאם היה הדבר‬‫כן‪ ,‬הנה יהיה השכל ההיולאני בזה הטבע בעל צורה מה‪ ,‬והיא תמנעהו מלקבל‬
‫המושכלות‪ ,‬כמו שיתבאר‪ ,‬וזה מה שהונח‪ .‬ולזה הוא מבואר שאי אפשר שיהיה זה מהשכל‬
‫הפועל מ צד הטבע יתן בצורה הדמיונית‪ ,‬ולא מצד הטבע יתן בשכל ההיולאני‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הוא מבואר‪ ,‬שאם היה השכל הפועל משיב מושכל בפעל מה שהיה מושכל בכח‬
‫בצורה הדמיונית‪ ,‬שזה אמנם יהיה בשיברור מהצורה הדמיונית הטבע הכולל מבין‬
‫המשיגים ההיולאניים‪ .‬ולפי שהוא בורר אותו‪ ,‬הנה יחוייב שישיגהו‪ ,‬או לא תהיה ברירתו לו‬
‫אלא במקרה‪ .‬ואם היתה ברירתו לו במקרה‪ ,‬היה מגיע בם הנכונה על המעט‪ ,‬וזה מבואר‬
‫הבטול‪ .‬והוא מבואר שלא יחויב ממה שאמרנו שיהיה השכל הפועל משיג המשיגים‬
‫ההיולאניים אשר הטבע הכולל מעורב בהם‪ ,‬וזה כי כבר יתכן שתשלם לקיחת דבר מדבר‬
‫בשיושג הדבר לבדו‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ ,‬ובזה האופן ישיג חוש הראות המראה אשר‬
‫בגשם ההוא‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאנחנו נמצא שהשכל צפועל יודיע דברים אין להם צורות דמיוניות יהיו בהם בכח‪,‬‬
‫בזה האופן כמו שזכר בן רשד בספר החוש והמוחש‪ ,‬והוא האמת בעצמו‪ ,‬כמו שנבאר‬
‫במאמר השני מזה הספר בג"ה‪ ,‬וזה אמנם יהיה במה שיודיע לאדם בחלום או בקסם או‬
‫בנבואה‪ .‬ולזה הוא מבואר שלא תהיה זאת ההודעה מצד הצורה הדמיונית לבד‪ ,‬אבל‬
‫יחויב שתהיה לשכל הפועל ידיעה באלו הדברים אשר יודיעם לשכל ההיולאני‪.‬‬
‫ ועוד‪ ,‬כי האור ישיב המראים נראים בפול אחר שהיו נראים בכח במקרה‪ ,‬וזה יהיה‬‫בשיכין האמצעי הספיריי אל שיהיו בו המראים בפועל באופן מה‪ ,‬ואז יוכל להניע חוש‬
‫הראות אל [‪ ]40‬שיקבל המראים‪ .‬וזה כי חוש הראות אי אפשר שישיג מוחשו בזולת‬
‫אמצעי‪ ,‬כמו שהתבאר בספר הנפש‪ .‬ולפי שהאמצעי לא יקבל רושם המראים אלא כשיהיה‬
‫בהיר‪ ,‬והיה האור נותן לו הבהירות‪ ,‬הוא מבואר שהאור אינו בזה הפועל‪ ,‬אבל הוא מכין‬
‫האמצעי אל שיהיה פועל‪ .‬ואולם השכל הפועל הוא מחויב שיהיה פועל בעצמותו‪ ,‬כי הפועל‬
‫לשכל הוא ראוי שיהיה שכל‪ .‬וזה ממש שיחייב שיהיה השכל הפועל פועל מצד מה שאצלו‬
‫מאלו הסדורים באופן אשר התבאר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שהפועל לאלו הנמצאות אשר בכאן יחויב שתהיה אצלו ידיעת אלו‬‫הסדורים‪ ,‬כמו הענין באומן עם מה שיעשהו מהמלאכה‪ ,‬ר"ל שהוא מחוייב שתהיה בנפשו‬
‫השגת הסדור אשר לדבר דבר ממה שיעשה במלאכה‪ .‬והיה מחויב‪ ,‬כמו שנבאר‪ ,‬שיהיה‬
‫זה הפועל הוא השכל הפועל אשר התבאר מציאותו בספר הנפש‪ ,‬הנה הוא מבואר שאצל‬
‫השכל הפועל ידיעה בכל אלו הסדורים אשר לנמצאות השפלות‪ .‬ולא יחויב מזה לבד שידע‬
‫כל הסדורים האלו‪ ,‬אבל אומר שיחוייב מזה גם כן שתהיה לו ידיעה בכל אלו הסדורים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪45‬‬

‫אשר לנמצאות השפלות בצד היותר נכבד‪ ,‬והוא הצד שהם בו אחד‪ .‬כמו שידע האומן‬
‫הקורות והלבנים והאבנים אשר יהיה מהם הבית לא במה שהם קורות ולבנים ואבנים‪,‬‬
‫אבל מצד האחדות אשר יקנו מצד ההרכבה‪ ,‬והיא צורת הבית‪ ,‬ר"ל שכבר ידעם במה‬
‫שהם חלק מהבית‪ ,‬והוא הצד היותר נכבד במציאותם‪.‬‬
‫ואולם איך יתבאר זה‪ ,‬הנה לפי מה שאומר‪ .‬וזה כי לפי מה שהיה החומר הראשון דורך‬
‫בזה הפועל אשר יפעל בו השכל הפועל משלמות אל שלמות‪ ,‬ר"ל שהוא מקבל השלמויות‬
‫קצתם באמצעות קצת וקצתם בעבור קצת‪ ,‬עד שיכלה הענין אל השלמות האחרון אשר‬
‫הוא כחיי לקבלו‪ ,‬והוא אשר היו כל השלמויות האחרים בעבורו‪ .‬הוא מבואר שהתהווה כל‬
‫אלו השלמויות בו הוא התהוות אחד‪ ,‬לפי שכבר יכוון בו תכלית אחד‪ ,‬והפועל להם יחויב‬
‫מפי זה שידעם בצד אשר הם בו אחד‪ ,‬ובזה הצד היה אפשר שתתישר כל הויה נכח‬
‫התכלית‪ .‬כמו שאם יעשה הלבנים מי שיבנה הבית‪ ,‬הוא מבואר שיחויב שתהיה ידיעתו‬
‫הסדור אשר ממנו יהיו הלבנים בצד אשר היו בו הלבנים במדרגת לבית‪ ,‬לפי שהוא יעשה‬
‫אותן בעבור ה געת צורת הבית‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יחויב לפי זאת ההנחה שתהיה אצל‬
‫השכל הפועל ידיעת אלו הסדורים בצד היותר נכבד‪ ,‬והוא הצד שהם בו אחד‪.‬‬
‫ואולם שהוא מחויב שיהיה הפועל לאלו הדברים אשר בכאן השכל הפועל אשר התבאר‬
‫מציאותו בספר הנפש‪ ,‬הנה הוא מבואר ממה שאומר‪ .‬זה שכבר התבאר ממה שהתבאר‬
‫בששה עשר מספר בעלי [‪ ]41‬חיים שבכאן פועל בצמחים ובבעלי חיים‪ ,‬הוא שכל‪ ,‬והוא‬
‫אשר יקראהו הפלוסוף הנפש הנאצלת מהגרמים השמימיים‪ ,‬ואמר בו שהוא כח אלהי‪,‬‬
‫והוא השכל‪ ,‬ויקראהו הרבה מהפלוסופים האחרונים השכל הפועל‪ .‬וזה כי אין די בזרע‬
‫בנתינת הנפש‪ ,‬כי הוא מתדמה החלקים ואינו חלק מבעל נפש שנוכל לומר שיהיה בו כח‬
‫נפשי‪ ,‬וזה כי הוא מותר המזון האחרון‪ ,‬כמו שהתבאר בספר בעלי חיים‪ .‬ואולם מה‬
‫שאפשר שיהיה בזרע חום מה מתיחס בפנים מה אל החום הטבעי אשר לבעל נפש‬
‫המתהוה‪ ,‬וזה החום המשוער‪ ,‬כבר אפשר שיהיה בו שופע מהגרמים השמימיים באמצעות‬
‫ניצוץ השמש ושאר הכוכבים‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף‪ .‬אבל לא יתכן שיהיה בו כח מצייר‬
‫האברים ויבראם בזאת החכמה הנפלאה אשר נלאו הדעות האנושיות להשיג אותה אל‬
‫אמתתה‪ ,‬כי זה לא יתכן שיהיה מן החום הזה אם לא יתחבר בו כח אלהי‪ ,‬הוא שכל‪ ,‬כמו‬
‫שזכר הפלוסוף לפי מה שמצאנו במה שנעתק לנו מלשונות מן הנצרים‪ .‬וזה כי הכח יעשה‬
‫מה שיעשה בזולת כלי‪ ,‬כי אין הזרע דבר כליי‪ ,‬אבל הוא מתדמה החלקים‪ .‬וכבר נמצאהו‬
‫גם כן עושה מה שיעשה מן האברים מזולת כלי יוחס לו עשייתם‪ ,‬וזה כי האברים נמצאים‬
‫מתהוים בחלקיהם בבעל נפש מהאבר הראשיי לבעל נפש ההוא ומשאר האברים על‬
‫מדרגותיהם‪ ,‬המשל שחלק מן הכבד אשר יתחדש מן המזון יתחדש באמצעות הלב והכבד‬
‫ושאר כלי הבשול אשר להם מבואר בזה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬רצוני שזה הכח יברא האברים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪46‬‬

‫בכללם בזולת כלי‪ ,‬והכח אשר בבעל נפש לא יברא כי אם חלק מה מהאברים‪ ,‬וזה גם כן‬
‫יעשה אותו בכלי‪ .‬הנה הוא מבואר שזה הכח הוא זולת הכח אשר יעשה בבעל נפש דבר‬
‫מתיחס לזה באמצעות הכלים הטבעיים ושהוא יותר נעלה ממנו לאין שעור‪ ,‬ואי אפשר‬
‫שנאמר שיהיה זה הכח הנכבד בזרע מבעל זרע‪ ,‬כי אין בבעל זרע כמו זה הכח הנפלא‪,‬‬
‫ואי אפשר לו שיתן כי אם דומה למה שבעצמו‪.‬‬
‫ ועוד‪ ,‬שהוא מן השקר שיתן הבעל נפש במזון כח נפשי שבזה התאר‪ .‬שאם היה הדבר‬‫כן‪ ,‬תהיה במזון נפש זנה וכח מצייר‪ ,‬ויהיה אם כן המזון נזון‪ ,‬ולא יהיה נזון הבעל נפש‬
‫במזון‪ ,‬כי הדברים אשר בהם נפש זנה אחת במין לא יתכן שיהיה נזון האחד מן האחר‪,‬‬
‫שאם היה אפשר זה‪ ,‬היה‪ ,‬דרך משל‪ ,‬נזון החלק האחד מהבשר אשר ביד מהחלק האחר‬
‫ממנו‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬ובכלל הנה המזון מתפעל מהכח הנפשי אשר בנזון‪ ,‬ובזה‬
‫האופן ישוב חלק ממהנזון‪ ,‬ואין במזון כח נפשיי אל שיהיה פועל בו בזולתו‪ ,‬אבל לו הכנה‬
‫אל שיתפעל מזולתו‪ .‬ואם היה הענין כן במזון‪ ,‬כל שכן שיהיה הענין כן במה שהוא מותר‬
‫המזון‪ ,‬כי הוא מתיחס יותר [‪ ]42‬מעט אל הנזון‪ .‬ולזה לא יתכן שיהיה בזרע כח נפשיי בזה‬
‫התואר מבעל הזרע‪ ,‬כי הזרע הוא מותר המזון‪ ,‬כמו שזכרנו‪ .‬ואולם מה שיהיה בו מבעל‬
‫הזרע הוא חום מה מתייחס התייחסות מה אל החום הטבעי אשר לבעל הזרע‪ .‬והוא‬
‫מבואר שהחום איננו נפש‪ ,‬אבל הוא כלי לנפש באופן מה‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪ ,‬ולזה‬
‫הוא מבואר שבהולדה יצטרך כח אלהי‪ ,‬הוא שכל‪ ,‬לפי שהוא לא יעשה פעולתו בכלי‬
‫היולאני כמו הענין בכחות הנפשיים ההיולאניים‪ .‬ואם אמר אומר שאין זה הכח שכל‪ ,‬לפי‬
‫שהשכל פעולתו בעצמו‪ ,‬והיא ההשגה‪ ,‬ואולם זה הכח יפעל בזולתו כמו שאמר בן רשד‬
‫בקצורו לספר הנפש‪ ,‬כאלו תאמר שהוא יפעל באמצעות החום היסודי אשר בזרע‪ ,‬ולזה‬
‫יחויב שיהיה זה הכח גשם‪ .‬אמרנו לו כי לשכל שני מינים מהפעולות‪ .‬האחד הוא השגתו‬
‫עצמו‪ ,‬והשני שיסודר ממנו פעל בבעל גשם‪ .‬וזה מבואר מהגרמים השמימיים‪ .‬וזה כי‬
‫למניעיהם פעל בעצמם‪ ,‬והוא השגתם עצמותם‪ ,‬ולהם פעל בהנעה באמצעות טבע‬
‫הגרמים השמימיים מהתנועעים מהם‪ ,‬שהוא נאות אל שישלם מהם כמו זאת התנועה‬
‫אשר יניעום השפלים הנפרדים‪ ,‬ולהם עם זה פועל באלו הדברים אשר בכאן באמצעות‬
‫הכוכבים‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪ .‬והנה הפועל אשר הוא להם בעצמותם הוא בזולת כלי‬
‫במוחלט‪ ,‬ואולם הפעל אשר להם בבעל גשם יחויב שיהיה בכלי יוכן בו הגשם לקבל רצוים‪.‬‬
‫וכן הענין בשכל המעשיי‪ .‬וזה כי השגתו עצמותו לא יצטרך בה לכלי‪ ,‬ואולם מה שיסודר‬
‫ממנו מהפעולות הוא באמצעות כלי‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ובכאן התבאר שהכח הזה הוא‬
‫שכל‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף‪.‬‬
‫ ועוד‪ ,‬שזה ההתהוות‪ ,‬ואם הודינו שיהיה מצד כח נפשיי הוא בזרע‪ ,‬הוא מבואר שאי‬‫אפשר שתיוחס זאת ההויה אל הזרע מזולת התחלה‪ ,‬אחרת תשכיל אלו הסדורים כלם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪47‬‬

‫בצד שהם בו אחד‪ .‬וזה שהצורות שהחומר הראשון כחיי על קבולם הם קצתם בעבור‬
‫קצת‪ ,‬כמו שבאר הפלוסוף‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה קבולו אותם עד הגעתו אל תכלית‬
‫ההתהוות האחד‪ .‬ולפי שההתהוות האחד‪ ,‬במה שהוא התהוות אחד‪ ,‬יחויב שייחס לסבה‬
‫אחת במספר‪ ,‬הנה יחויב שיהיה הפועל אותם בכללם פועל אחד‪ ,‬ויחוייב בו שיהיה משיג‬
‫התכלית אשר התהוו אלו הדברים בעבורו‪ .‬ואם לא‪ ,‬הנה תהיה הגעתו אל השלמות המכוון‬
‫בזאת ההויה במקרה‪ ,‬וזה דבר בלתי אפשר בזאת ההויה המאדיית‪ ,‬כל שכן עם מה‬
‫שימצא בה שהיא ביותר שלם שבפנים שאפשר להגיע אל התכלית המכוון בה‪ .‬והוא‬
‫מבואר שזה הפועל הוא נבדל‪ ,‬לפי שאם היה היולאני‪ ,‬היה הווה ונפסד‪ ,‬והיה מחויב בו‬
‫שהיה אחד מהדברים אשר תיוחס אליו הויתם‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שהיתה זאת ההויה [‪ ]43‬תמיד מצוירת מציור אחד במספר‪ ,‬והציור האחד‬
‫במספר אשר יכלול כל הזמן הוא ציור שכלי בהכרח‪ .‬הנה יחויב שיהיה זה הפועל שכל‪ ,‬וזה‬
‫יתבאר שהוא השכל הפועל‪ ,‬לפי שמה שאצל השכל הפועל מן ההשגה הוא מחויב שיהיה‬
‫אצל הפוע ל הזה‪ .‬וזה כי כל אחד מהם יחויב בו שיהיה משיג כל המושכלות בצד אשר הם‬
‫בו אחד‪ .‬ולפי שהשכל והמושכל הוא דבר אחד במספר‪ ,‬הנה יחויב באלו השכלים שיהיו‬
‫דבר אחד במספר‪ ,‬כי המושכל להם הוא אחד בעינו‪ .‬ולזה הטיבו האחרונים בהסכימם‬
‫שהשכל הפועל הוא הפועל לאלו הנמצאות השפלות‪ ,‬וקראוהו נותן הצורות‪ .‬וזה אמנם‬
‫יתבאר תכלית הבאור במאמר החמשי מזה הספר‪ ,‬רצוני שבכאן שכל פועל אלו ההויות‪,‬‬
‫ושהוא השכל הפועל אשר התבאר מציאותו בספר הנפש‪.‬‬
‫ומה שאמרו שהפלוסוף ייחס זאת ההויה אל הנפש הנאצלת מן הגרמים השמימיים‪ ,‬הוא‬
‫מבואר גם כן שיחויב ממנו שתהיה הנ פש הנאצלת מהגרמים השמימיים היא השכל הפועל‬
‫בעינו‪ .‬וזה כי מפני שההשגה בעינה אשר אצל השכל הפועל היא אצל הנפש הנאצלת‬
‫מהגלגלים‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬הנה יחויב שהאחד מהם הוא האחר‪ ,‬לפי שהדברים הנבדלים‬
‫המסכימים במהותם לא ימנה בהם מספר כלל‪ .‬וזה כי המספר אמנם השיג המהויות מפני‬
‫היותם בחומר‪ ,‬ואולם כשלוקחו מופשטים מן החומר‪ ,‬לא יצוייר בהם מספר כלל‪ .‬והמשל כי‬
‫הצורה ההיולאנית כשלוקחה על החומר‪ ,‬השיגה הרבוי‪ ,‬ואולם כשלוקחה מופשטת‬
‫מההיולי‪ ,‬לא יתואר בה הרבוי בשום פנים‪ .‬וזה מבואר בנפשו למעיין בזה הספר‪ .‬האלהים‪,‬‬
‫אם לא שנאמר שיש ביניהם התחלפות בענין זאת ההשגה‪ ,‬וזה יהיה כשתהיה ההשגה‬
‫אשר לשכל הפועל באלו הדברים הולכת מהלך השלמות והצורה לדיעה אשר בנש‬
‫הנאצלת מהגלגלים בהם‪ ,‬לפי שהשכל הפועל הוא מודיע לאדם דברים מה לא תיוחס להם‬
‫הויה מהנפש הנאצלת מהגלגלים בהם‪ ,‬כאלו תאמר הידיעה בגרמים השמימיים‬
‫ובמניעהם‪ ,‬והם הולכים מהלך השלמות והצורה לאלו הדברים ההוים הנפסדים אשר‬
‫תיוחס הויתם לנפש הנאצלת מהגלגלים‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪48‬‬

‫ועוד‪ ,‬שהשכל הפועל הוא מהוה האדם לפי מה שהבין בן רשד מדברי הפלוסוף‪ ,‬והנפש‬
‫הנאצלת מהגלגלים תהוה שאר הדברים‪ .‬והנה נכללו בהוית האדם ידיעות שאר הסדורים‪,‬‬
‫לפי שהאדם סוף המורכבות ושלמותם‪ ,‬והנה השלמות לא יפרד ממה שהוא לו שלמות‪,‬‬
‫ולזה יחויב בצורה האנושית שימצא עמה באון מה שאר הצורות אשר החומר כחיי עליהן‬
‫על קבולם‪ ,‬כי הם ממנה במדרגת ההיולי‪.‬‬
‫‪ -‬ועוד‪ ,‬כי כשהנחנו שהוא יודע הסדור אשר לאדם בצד שהוא בו מהמציאות‪ ,‬והיה [‪]44‬‬

‫זה הסדור במדרגת השלמות לשאר הסדורים‪ ,‬הוא מבואר שלא תשלם לו הידיעה בצד‬
‫אשר הוא בו נמצא אלא בשידע הסדורים אשר הוא להם שלמות וצורה‪ .‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫הוא מבואר שכבר יחויב מזה שיהיה השכל הפועל הוא הפועל לאלו הדברים אשר בכאן‪.‬‬
‫וזה כי לא אשער איזה מונע ימנע השכל הפועל מלהוות שאר הנמצאות השפלות זולתי‬
‫האדם‪ ,‬והנה יש לו ידיעה בסדורים‪ ,‬והפועל אותם פועל אותם מזה הצד‪.‬‬
‫ ועוד‪ ,‬שהכח אשר לחומר הראשון על קבול הצורה האנושית‪ ,‬הנה צאתו לפועל‪ ,‬הוא‬‫התהוות אחד‪ ,‬כי הוא דריכה אל תכלית אחד‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬וההתהוות האחד במה שהוא‬
‫אחד לו פועל אחד בהכרח‪ ,‬אלא אם יהיה זה במקרה‪ ,‬כמו הענין במלאכות המשרתיות עם‬
‫המלאכה הראשיית‪ ,‬ועל דרך האמת הנה הפעולה כולה היא מהמלאכה הראשיית‪ ,‬כי היא‬
‫תישיר המלאכות המשרתות לה במה שיעשוהו‪ .‬והוא מבואר שאי אפשר שנניח הנפש‬
‫הנאצלת מהגלגלים משרתת לשכל הפועל בזה הפועל‪ ,‬לפי שהשכל הפועל לא יצטרך‬
‫בעשייתו זה הפועל לאמצעי‪ ,‬הוא שכל‪ ,‬כי באופן שישלם זה הפועל מהאמצעי ההוא ישלם‬
‫גם כן מהשכל הפועל‪ .‬ואולם היה זה אפשר במלאכות אשר יעשה אותם האדם להקל‬
‫מעליו הטורח והעמל‪ .‬ואולם הנבדל שתגיע פעולתו באיזה מקום שיוכן לקבל אותה בזולת‬
‫טורח ועמל‪ ,‬לא יצויר שיעשה פעולתו באמצעי‪ ,‬אם לא היה צריך בזה הפועל כלי מה הוא‬
‫לאמצע ואינו ראשון‪ .‬ובזה האופן יעשה השם יתברך הרבה מהפעולות באמצעות מניעי‬
‫הגרמים השמימיים‪ ,‬מפני שיש להם כלי‪ ,‬והוא הכוכב‪ ,‬אפשר שישלמו מהם אלו הפעולות‪.‬‬
‫ואולם אלו השכלים אשר בהם מאמרינו הוא מבואר שאין להם כלי יעשו בו פעולתם זולת‬
‫ההכנה המזגית אשר בדבר המקבל ההויות באמצעות הכוכבים‪ ,‬וזה הכלי דבק לאחד‬
‫מהם כמו דבקותו אל האחר‪ ,‬לפי שאפשר שנאמר שיהיה אחד מאלו מניע הגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬ואין האחרון‪ .‬ויהיה לפי זאת ההנחה נותן הצורה יחויב שיהיה אחד במספר‪.‬‬
‫וכן הענין בשכל הפועל מצד שהוא משלים השכל ההיולאני‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪.‬‬
‫ואולם מניעי הכוכבים הם רבים בהכרח‪ ,‬כמו שהתבאר במה שאחר הטבע ויתבאר‬
‫במאמר החמישי מזה הספר‪ .‬ולזה יחויב שיהיה כל אחד מאלו השכלים הפועלים שכל‬
‫אחד זולת השכלים אשר יניעו הגרמים השמימיים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שדבקות‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪49‬‬

‫זה הכלי אל השכל האחד מאלו הוא כמו דבקות אל השכל האחר‪ .‬ולזה הוא מבואר שאין‬
‫האחד מהם במדרגת האמצעי לאחר‪.‬‬
‫ ועוד‪ ,‬שאם הודינו שיהיה לאחד מאלו כלי‪ ,‬הנה לא יחויב שיהיו אלו השכלים שנים‬‫במספר‪ .‬וזה כי כבר יספיק השכל [‪ ]45‬בעל הכלי לפעול ההויות כלם ולהוציא השכל‬
‫ההיולאני מהכח אל הפועל‪ ,‬לפי שאצלו הידיעות אשר ישפיע השכל הפועל לשכל‬
‫ההיולאני‪ ,‬ואין בכאן דבר יכריחנו להניח בכאן שכל פועל אחר‪ .‬ובכלל הנה אשר יתן‬
‫התכלית אשר לפני התכלית‪ ,‬ובזה תתישר כל ההויה נכח התכלית‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה‬
‫המהוה לאדם הוא המהוה לשאר הנמצאות השפלות‪.‬‬
‫והנה אחשוב שאשר רצהו הפלוסוף בנפש הנאצלת מהגלגלים הוא השכל הפועל‪ ,‬לפי‬
‫שכבר יחויב בשכל הפועל אל הנמצאות השפלות ומהוה אותן שיהיה נאצל מהגלגלים‪ .‬וזה‬
‫כי אשר יתן הצורה‪ ,‬שהיא התכלית בהויה‪ ,‬ראוי שיתן המזג לחומר המקבל אותה אשר בו‬
‫יוכן לקבולה‪ ,‬וזה כי זה כולו הוא פועל אחד במספר‪ ,‬והפעולה האחת במספר יחויב‬
‫שתהיה מפועל אחד‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מבואר שהגלגלים הם משגיחים במה שבכאן‬
‫בנתינת המזג בכחות השופעות מהם יחד‪ ,‬הנה ראוי שיהיה נותן הצורה שופעת‬
‫מהגלגלים‪ ,‬עד שישתתפו כולם בתינת הצורה כמו שהם משותפים בנתינת גשם המזג‪ .‬כי‬
‫הוא מן השקר שיהיו בכאן שני פועלים בפעולה אחת במספר‪ ,‬אם לא יהיה זה מצד ששני‬
‫הפועלים הם פועל אחד צד מה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהשכל הפועל הוא נפש‬
‫נאצלת מהגלגלים‪ ,‬ר"ל ממניעיהם‪ ,‬וזה כי הוא בלתי אפשר שישפע מהגשם שכל‪ .‬ובכאן‬
‫התבאר שהשכל הפועל הוא יודע אלו הסדורים כלם בצד אשר הם בו סדור אחד‪ ,‬וזה אם‬
‫מפני מה שיפעל אותו מהצורות באלו הדברים אשר בכאן‪ ,‬אם מפני מה שיקנה מהידיעה‬
‫באלו הסדורים לשכל ההיולאני‪.‬‬
‫וכבר יספק מספק במה שהונח מציאות השכל הפועל מפני מה שימצא לשכל ההיולאני‬
‫מהיציאה מהכח אל הפועל בקנין המושכלות‪ ,‬ויאמר שלא יחויב מפני זה שיונח בכאן שכל‬
‫מוציא אותו מהכח אל הפועל‪ ,‬וזה כי בצורות הדמיוניות די בשיוציאו אותו מהכח אל‬
‫הפועל‪ ,‬כי כבר נמצאו בהם אלו המושכלות אשר ישיגם באופן מה‪ .‬ואף על פי שכבר ימצאו‬
‫בהם מעורבות עם המשיגים ההיולאניים אשר היו בהם אלו הצורות הדמיוניות פרטיות‪,‬‬
‫הנה לא יצטרך מפני זה אל שכל יפשיט אלו המושכלות מהעניינים ההיולאניים אשר הם‬
‫מעורבות בהם‪ .‬וזה כי הוא אפשר שבזולת שכל אחר יפשיטם ישיג השכל ההיולאני מאלו‬
‫הצורות הדמיוניות המושכלות אשר בהם בלתי מעורבות עם המשיגים ההיולאניים‪ ,‬כי‬
‫לאומר שיאמר שההשגה המיוחדת לו הוא הטבע הכולל‪ ,‬ולזה יתכן שישיגהו מופשט מן‬
‫המשיגים ההיולאניים‪ ,‬כמו שחוש הראות [‪ ]46‬ישיג המראה אשר בנראה מופשט מהחום‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪50‬‬

‫והקור ומשאר המקרים אשר היו נמצאים עם המראה בנראה אשר לא תיוחס אליו‬
‫השגתם‪ ,‬כאשר יניע אותו המוחש להשיג אותו מזולת שיצטרך אל מי שיבדיל המראה‬
‫מהמקרים ההם‪ – .‬ונאמר שזה המאמר כשיעוין בו יראה שאין לו פנים‪ .‬וזה שחוש הראות‪,‬‬
‫דרך משל‪ ,‬אמנם ישיג המראים מופשטים מצד המקרים הנמצאים עמם בנראה‪ ,‬מפני‬
‫שאין לו מבוא בהשגת המקרים ההם בשום פנים‪ ,‬ואולם השכל ההיולאני כבר יראה מענינו‬
‫שאין בכאן דבר שלא תיו חס אליו השגתו באופן מה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬אבל נמצא שרוב‬
‫הידיעות אשר לו במקרים ובמה שימצא בהם מצד הטבעים הכוללים לחם‪ .‬הוא מבואר‬
‫שאי אפשר שנאמר שיהיה די בצורות הדמיוניות ובשיניעוהו אל השגת הטבעים הכוללים‬
‫הנמצאים בהם מזולת שנכניס בכאן מניע אחד מפשיט אלו הטבעים הכוללים מהמשיגים‬
‫ההיולאניים המעורבים עמהם בצורה הדמיונית‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬ר"ל שיקח השכל ההיולאני אלו הטבעים הכוללים מהצורה‬
‫הדמיונית בלתי מעורבים עם המשיגים ההיולאניים‪ ,‬מפני שאין מדרכו שישיג רק הטבעים‬
‫הכוללים‪ .‬הנה לא יהיה אפשר בשכל ההיולאני שיקח הדבר המקרי על הוא עצמי‪ ,‬כמו‬
‫שלא יקח חוש הראות הטעם על שהוא מראה‪ .‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כי הרבה מה שיטעה‬
‫השכל ההיולאני בזה האופן‪ ,‬ועל דרך האמת הנה טעותו ברוב הדברים אשר יטעה בהם‬
‫הוא מזה הצד‪ ,‬וזה מבואר מאד למעיין בזה הספר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬לא היה צריך השכל ההיולאני בקניית שום מושכל אל השגות‬
‫בחוש‪ ,‬אבל תכף שירגיש באיזה מוחש שיהיה‪ ,‬יהיה אצלו המושכל ממנו‪ .‬וזה מבואר‬
‫הבטול‪ ,‬כי בכאן דברים לא יתכן שיהיה נקנה המושכל מהם מההרגש בהם‪ ,‬כי אם בהכפל‬
‫נפלא ובהשתדלות רב‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר מזולת שנניח בכאן שכל‬
‫פועל מפני מה שנמצאהו בשכל ההיולאני מהיציאה מהכח אל הפועל בהשגות המושכלות‪.‬‬
‫ ובכאן התבאר שהוא מחויב שיהיה בכאן שכל פועל מפני מה שנמצאהו מהיציאה מהכח‬‫אל הפועל בקנין המושכלות לשכל האנושי‪ ,‬ומפני מה שנמצאהו מההויה מאלו הדברים‬
‫אשר בכאן‪ .‬והתבאר עם זה מהותו לפי מה שאפשר לנו בזה המקום‪ ,‬רוצה לומר שהוא‬
‫יודע אלו הסדורים אשר בכאן אשר הם בו אחד במספר‪ .‬ואולם השלמת המאמר בו יהיה‬
‫במאמר החמישי מזה הספר‪ ,‬ושם יתבאר בגזרות השם בשלמות בטול מה שאמר בן רשד‬
‫שאין הפועל לאלו הדברים אשר בכאן שכל‪ ,‬כמו שחשבו הפלוסופים המפרשים דברי‬
‫הפלוסוף‪.‬‬
‫וראוי שלא יעלם ממנו שכבר הותרו ממה שהתבאר בכאן כל הספקות [‪ ]47‬אשר הניעו‬
‫הקודמים לבטל הידיעה או להניח צורות כוללות נמצאות חוץ לנפש אשר כל אחד מהם‬
‫שקר‪ ,‬כמו שהתבאר במה שאחר הטבע‪ .‬וזה כי הם בעבור שחשבו כי אין מאלו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪51‬‬

‫המושכלות אשר בכאן דבר קיים חוץ לנפש‪ ,‬לפי מה שהוא נמצא חוץ לנפש הם האישים‬
‫אשר הם בשנוי מתמיד‪ ,‬והם גם כן נפסדים‪ ,‬והיה מבואר מענין הידיעה שהוא ראוי‪ ,‬אם‬
‫היתה בכאן ידיעה‪ ,‬שתהיה קיימת ולדבר קיים‪ ,‬כמו שהתבאר מענין הידיעה האמתית‬
‫בספר המופת‪ ,‬שפטו מפני זה שאין בכאן ידיעה‪ .‬ואולם המתאחרים מהם התבאר להם‬
‫שאי אפשר שנבטל הידיעה‪ ,‬שאנחנו נמצאה קיימת ונשארת בכל עת מהעתים באופן‬
‫אחד‪ ,‬ר"ל הסדור הכולל אשר לאלו הדברים‪ ,‬והוכרחו מפני זה אל שיניחו אלו הכללים‬
‫אשר בהם הידיעה נמצאים בעצמותם חוץ מנפש‪ .‬וכבר חויבו להם שקרים רבים אין המלט‬
‫מהם‪ ,‬כמו שהתבאר במה שאחר הטבע‪ .‬ואולם כאשר יונח הענין כפי מה שהתבאר בכאן‬
‫מהשכל הפועל‪ ,‬הנה הידיעה תהיה לדבר קיים נשאר בעצמו חוץ לשכל‪ ,‬והוא הסדור אשר‬
‫בנפש השכל הפועל‪ ,‬ואולם הכללות הוא דבר קרה לו מצד סמיכותינו אל מה שנמצא‬
‫מהאישים המורגשים חוץ לנפש‪ .‬וכמו שהסדור אשר בנפש האומן ימצא בכל אחד מהכלים‬
‫המת חדשים ממנו באופן מה‪ ,‬כן ימצא זה הסדור בכל איש ואיש מהאישים המתחדשים‬
‫מהסדור ההוא‪ .‬והוא מבואר שלא יקרה מזאת ההנחה דבר מהבטולים אשר חויבו מהנחת‬
‫הכללים הנמצאים חוץ לנפש‪.‬‬
‫ובכאן הותר זה הספק אשר יקרה מצד הגדרים‪ ,‬מפני היותם מודיעים עצם כל אחד‬
‫מהאישים אשר בסוג הנגדר על שם מהות כל אחד מהם‪ .‬וזה שהגדר הוא הסדור בעינו‬
‫אשר בנפש השכל הפועל אשר ממנו יתהוה הסוג ההוא‪ ,‬וזה הסדור כבר ימצא באופן מה‬
‫בכל אחד מאישי הסוג ההוא‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬ולא יחויב מזה שיהיו כל אלו האישים אחד‬
‫במספר כמו שיחויב לאומרים בצורות הכלליות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי בזה ה אופן תתקיים הידיעה במקרים גם כן לא בעצמים לבד‪ ,‬כמו שחויב לאומרים‬
‫בצורות הכוללות שהם נמצאות חוץ לנפש‪ .‬וזה שהם בעבור שראו שהמקרים לא יתכן‬
‫שיהיו עומדים בעצמם נבדלים‪ ,‬לא אמרו בכללים אשר להם שיהיו נמצאים חוץ לנפש‪,‬‬
‫ולזה יחויב להם שלא תהיה ידיעה במקרים‪ .‬ואולם כאשר הונח הענין כפי מה שהתבאר‬
‫בכאן מהשכל הפועל‪ ,‬הנה לסדורים אשר למקרים הם גם כן נמצאים חוץ לנפש‪ ,‬רצוני‬
‫שהם נמצאים בנפש השכל הפועל‪ .‬ובכלל הנה כאשר תחקור‪ ,‬תמצא שבזה האופן הותרו‬
‫כל הספקות ההם עד שהוא האמת בעצמו‪ ,‬כמו שבארנו‪ .‬ואולי אפלטון זהו אשר רצהו‪,‬‬
‫ולזה אמר באלו [‪ ]48‬הצורות שהם דמיונים לאלו הדברים המורגשים‪ ,‬וקראם כלליות‬
‫להיותם טבע משותף לדברים רבים במספר‪ .‬אלא שכבר ישיגהו הגנות מפני שלא אמר זה‬
‫בלשון מבואר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהוא לא הניח אלו הצורות כי אם לעצמים‪ ,‬ולזה יחויב לו‪ ,‬מפני מה שהתבאר לו‬
‫מקיום הידיעה בדברים הלמודיים‪ ,‬שיניח בדברים הלמודיים שהם עצמים‪ ,‬ר"ל המספר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪52‬‬

‫והאחד והקו והשטח והגשם הלמודי‪ ,‬וכבר התבאר במה שאחר הטבע מה שיקרה לזאת‬
‫ההנחה מהבטול‪ .‬ואולם מה שהוכרח ארסטוטלוס להניח לקיים הידיעה ולסלק הספק‬
‫אשר יקרה מפני הגדרים אינו נמלט מהספק והמבוכה‪ ,‬כמו שיתבאר למעיין בדבריו במה‬
‫שאחר הטבע עיון‪ .‬וכבר נתבאר זה בבאורינו דבריו שם אם ירצה השם יתברך ויתן לנו‬
‫פנאי‪ ,‬ושם נבאר בג"ה איך התבאר שבמה שהתבאר בכאן מענין השכל הפועל הוסרו כל‬
‫הספקות אשר יקרו בידיעה ובגדרים במה שאין ספק בו‪ ,‬ושלא יתחייבו לזאת ההנחה‬
‫השקרים אשר נתחייבו לאפלטון ולשאר האנשים האומרים בצורות‪.‬‬
‫והנה נעזוב מאמר בזה המקום להיותו צריך לחקירה ארוכה מאד‪ ,‬והיא ממה שאין אנחנו‬
‫בדרכו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬רצוני שבמה שהתבאר בכאן מענין השכל הפועל הוסרו כל‬
‫הספקות אשר יקרו בידיעה ובגדרים לזולתנו‪ ,‬הנה הוא מבואר שזה הוא ממה שיוסיף גלוי‬
‫ושלמות על מה שהתבאר בכאן מענין השכל הפועל‪.‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק שביעי‬
‫נזכור בו דעות הקודמים בענין השארות השכל ההיולאני‬
‫ואחר שהתבאר זה מענין השכל הפועל‪ ,‬ראוי שנשתדל בהסרת ספקות מה יקרו בזאת‬
‫ההשפעה אשר תהיה מהשכל הפועל לשכל ההיולאני‪.‬‬
‫ מהם‪ ,‬מן הפלא מאין יבאו לנו המושכלות אשר נקנם במלאכות המעשיות ובחכמות‬‫הלמודיות ובגרמים השמימיים ובמניעיהם ובסבה הראשונה‪.‬‬
‫וזה שכבר יראה ממה שהתבאר מענין השכל הפועל שהוא משכיל הסדורים אשר בכאן‬
‫לפי שהוא יפעלם‪ .‬אבל מה שאינו פועל כמו הענין באלו הדברים‪ ,‬איך תגיע לנו הידיעה בו‪,‬‬
‫כל שכן במה שהיה מהם למעלה ממנו במדרגה‪ ,‬כמו הענין במניעי הגרמים השמימיים‬
‫ובסבה הראשונה‪ ,‬שכבר יחשב שאי אפשר שתהיה לשכל הפועל ההשגה בהם‪ ,‬שאם היה‬
‫זה אפשר היה השכל הפועל עמהם אחד במספר‪ ,‬כי השכל והמושכל והמשכיל בדברים‬
‫הנבדלים הוא אחד במספר‪ ,‬וזה בתכלית הביטול והגנות‪ .‬ומהם‪ ,‬שהוא מן הפלא למה‬
‫תגיע לנו ידיעה יותר שלימה בקצת המושכלות מקצת מפועל אחד כחיי על הגעתם לנו‬
‫במדרגה אחת והמתפעל אחד כחיי על קבולם במדרגה אחת‪ .‬ואולם שהפועל [‪ ]49‬כחיי על‬
‫הגעתם לנו במדרגה אחת הוא מבואר חיובו‪ ,‬כי הוא יקנה לנו המושכלות מפני היותם‬
‫אצלו בפועל‪ .‬ולפי שכל המושכלות אשר יקנם לנו הם אצלו בפועל במדרגה אחת‪ ,‬הנה‬
‫יחויב שיהיה כחו במה שהוא פועל על הגעת הידיעת לנו במושכל אחד מהמושכלות אשר‬
‫יקנם לנו שוה לכחו להגעת הידיעה במושכל אחר מהם איזה שיהיה‪ .‬ואולם שהמתפעל‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪53‬‬

‫כחיי על קבול אלו המושכלות בשוה הוא גם כן מבואר‪ .‬וזה שכבר יראה בהמושכלות אשר‬
‫הוא כחיי להשיגם על אמתתם שכחו בלתי מתחלף בפחות ויתר בקנין השגתם על‬
‫אמתתם‪ .‬שאם לא היה הענין כן‪ ,‬הנה יחויב שיהיה השכל ההיולאני בלתי כחיי על מה‬
‫שהוא כחיי‪ ,‬וזה שהמושכל אשר אי אפשר לו להשיגו על אמתתו הוא בלתי כחיי עליו‪ ,‬לפי‬
‫שמי שישיג המושכל על זולת אמתתו הנה הוא ישיג המושכל ההוא לא השגה שלמה ולא‬
‫השגה חסרה‪ .‬וכבר הונח השכל ההיולאני כחיי על קניית זה המושכל‪ ,‬זה חילוף בלתי‬
‫אפשר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהוא כחיי להשיגם על אמתתם‪ ,‬וזה ממה שיחויב‬
‫שיהיה כחו על קניין אלו המושכלות בלתי מתחלף בפחות ויתר‪.‬‬
‫ונאמר שהספק הראשון אין היתרו ממה שיקשה‪ .‬וזה שאף על פי שנודה שמצד מה‬
‫שהשכל הפועל פועל אלו הדברים לא יחויב שתהיה לו ידיעה במלאכות המעשיות‬
‫ובחכמות הלמודיות ובשאר הדברים שלא פעלם‪ ,‬הנה מצד מה שהוא מקנה לנו אלו‬
‫הידיעות יחויב שתהיה לו בהם ידיעה באופן מה‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יראה באופן אחר שיש לשכל הפועל ידיעה באלו הדברים אשר נפל בהם‬
‫הספק‪ .‬וזה שכבר יראה שאצל השכל הפועל ידיעה באלו המלאכות המעשיות‪ ,‬ולזה שם‬
‫כלים באדם לעשות אותם ביותר שלם שבפנים‪ ,‬ושם האדם בזהכמו משרת לאשר יתן‬
‫אותו על צד מה שישרתו המלאכות המשרתות המלאכות הראשיות‪ ,‬כי יראה שהמלאכה‬
‫הראשיית היא אשר תישיר אשר תחתיה ותעמידה על מה שתעשהו מהמלאכה ההיא‪.‬‬
‫וכבר יראה זה הראותו נגלה בקצת הבעלי חיים אשר הוכן להם בטבע שיעשו מלאכות מה‬
‫יתוקן בהם חיותם‪ ,‬כמו אריגת העכביש וששיות הדבורים ומה שדומה לזה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאלו המ לאכות המעשיות הם כלם בעבור התכלית אשר נראה שיכוון בו השכל‬
‫הפועל בהרבה מהדברים אשר יפעל‪ .‬וזה כי השכל הפועל ישגיח בשמירת הבעל חיים‬
‫בשימציא לו הכלים אשר בהם ישיג מזונו‪ ,‬ובקצתם יהיו אלו הכלים החוש והדמיון והכח‬
‫המתעורר‪ ,‬ובקצתם ישים עוד בזה כלים הם אברים מהם‪ ,‬כמו הענין בבעלי חיים הטורפים‬
‫שהמציא בהם כלים אשר ישלם בהם להם הטורף‪ ,‬ובקצתם שם בזה כלים הם כחות‬
‫נפשיות‪ ,‬כמו המלאכה אשר שם בטבע הדבורים [‪ ]50‬להמציא הדבש שהוא מזונם‪ .‬וישגיח‬
‫גם כן עוד בשמירת הבעל חיים בשימציא לו מכסה יהיה לו מגן מהדברים המקיפים בו‪,‬‬
‫כמו הצמר בבעלי הצמר והנוצה בבעלי הנוצה והקשקשים בבעלי הקשקשים והארס‬
‫בארסיים‪ ,‬ובשימציא לו כלים ישמר בהם מהנלחם עמו‪ ,‬כמו הקרנים והפרסות בבעלי חיים‬
‫הבלתי טורפים‪ .‬וכשתחקור במלאכות המעשיות תמצאם כלם באלו התכלית בעינם‪.‬‬
‫והמשל‪ ,‬כי האדם‪ ,‬מפני שהיה בלתי אפשר בו‪ ,‬לדקות חומרו‪ ,‬שיהיה בו מהחומר הארציי‬
‫מה שיהיה ממנו מגן לו במדרגת הצמר והנוצה‪ ,‬הושם לו כח לעשות הלבוש והבית‪ .‬ולפי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪54‬‬

‫שלאת הסבה בעינה אי אפשר שימצאו לו כלים ישמר בהם מהנלחם עמו ושינצח בהם‬
‫הבעלי חיים אשר ירצה להזון מהם‪ ,‬הושם לו כח על עשיית כלי המלחמה והצידה‪ .‬ולפי‬
‫שאי אפשר שימצא לו מזון נאות בזולת מלאכה‪ ,‬הושם לו כח לעבודת האדמה ולתקן‬
‫המזונות‪ .‬ובכלל הנה כשנחקור בכל המלאכות המעשיות‪ ,‬תמצאם בעבור התכלית המכוון‬
‫מהשכל הפועל באלו הדברים אשר יפעלם‪ ,‬ולזה היתה המלאכה משרתת לטבע‪ ,‬כמו‬
‫שזכר הפלוסוף בשני מהשמע‪ .‬וכן יראה שאצל השכל הפועל ידיעה בדברים הלמודיים‪,‬‬
‫וזה שכבר יראה שאצל השכל הפועל ידיעה בתמונות‪ ,‬כי הרבה מה שישגיח הטבע אל‬
‫שיעשה התמונות נאותות לפעולות המסודרות מבעלי התמונות‪ .‬וכן יראה שאצל השכל‬
‫הפועל ידיעה בכמיות‪ ,‬כי הוא ישגיח בתמונות האברים ויחסם קצתם אל קצת שיהיה כפי‬
‫מה שראוי‪ .‬כי יראה שאלו היחסים משוערים אצל הטבע‪ ,‬ואפשר שיהיה מהם מה שהיחס‬
‫מדבר ומה שהיחס בלתי מדבר‪ .‬וכן יראה שאצל השכל הפועל ידיעה במספר‪ ,‬כי אנחנו‬
‫נמצא בנכבדים שבדברים הטבעיים הרכבות מוגבלות המספר‪ ,‬כמו הענין במספר האברים‬
‫והעצלים והעורקים והמיתרים והעצמות ומה שינהג מנהגם‪ ,‬שזה ימצא מוגבלי המספר‬
‫במין מין מהבעלי חיים‪ ,‬ומסגולות היודע השלם בסוג מה שידע משיגי הנושא‪ .‬וכן יראה‬
‫שאצל השכל הפועל ידיעה באופן מה מהגרמים השמימיים‪ ,‬ר"ל שיש לו ידיעה במה‬
‫שיסודר מהם בזה העולם השפל‪ ,‬והוא מה שאפשר שתגיע לנו הידיעה בו מהם‪ .‬ואולם‬
‫שהוא מחויב שתהיה לו ידיעה במה שיסודר מהם בזה העולם השפל הוא מבואר‪ ,‬לפי‬
‫שזה הסדור הוא לשכל הפועל במדרגת הכלי לעשות מה שיכוין אליו‪ .‬וזה כי הם מחדשים‬
‫המזג ונותנים אותו לנמצא נמצא מאלו הדברים‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪ ,‬והוא כלי להגעת‬
‫הצורה אשר היא מהשכל הפועל‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי למה שהיה השכל הפועל שופע ממניעי הגלגלים‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬וזה הסדור אשר‬
‫מהגלגלים שופע מהגלגלים‪ .‬הנה יחויב שיהיה יחס השכל הפועל אל זה הסדור [‪]51‬‬

‫המסודר בכאן מהגרמים השמימיים כיחס מניעי הגרמים השמימיים אל הגרמים‬
‫השמימיים‪ .‬ולפי שיחס מניעי הגרמים השמימיים אל הגרמים השמימיים הוא יחס הצורה‬
‫אל החומר‪ ,‬הנה יחס השכל הפועל אל הסדור אשר מהגרמים השמימיים הוא יחס הצורה‬
‫אל החומר ‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה הוא מבואר שהסדור אשר בנפש השכל הפועל הולך‬
‫מהלך הצורה והשלמות מהסדור המסודר מהגרמים השמימיים‪ ,‬והוא מבואר שמי שידע‬
‫השלמות באופן שלם יחויב שידע מה שהוא לו שלמות‪ ,‬והמשל שמי שידע מהות הבית‬
‫יחויב שידע הקורות והלבנים והאבנים אשר מהות הבית שלמות להם‪ .‬אולם במניעי‬
‫הגרמים השמימיים ובסבה הראשונה יראה כי לשכל הפועל בזה ידיעה מה‪ ,‬והוא הידיעה‬
‫אשר לעלול בעלתו‪ .‬וזה כי העלול כשישיג עצמותו באופן שלם‪ ,‬והיה עצמותו עלול מנמצא‬
‫במה שהוא נמצא‪ ,‬הנה יחויב לעלול שישיג היותו עלול‪ .‬ולפי שהעלול והעלה הם‬
‫מצטרפים‪ ,‬והמצטרפים הם לידיעה אחת‪ ,‬יחויב שתהיה לעלול השגה מה בעלתו‪ .‬אלא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪55‬‬

‫שהיא השגה חסרה‪ ,‬ולזה היו הידיעות אשר נקנה באלו הדברים חסרות‪ ,‬לפי שהם אצל‬
‫השכל הפועל באופן חסר‪ .‬ובכאן הותר זה הספק‪ ,‬וזה כולו יתבאר באור יותר שלם‬
‫במאמר החמישי מזה הספר בגזרת השם‪.‬‬
‫ואולם הספק השני הנה היתרו גם כן מבואר במעט עיון‪ .‬וזה שאמנם קרה לנו שתהיה לנו‬
‫ידיעה יותר שלמה בקצת הדברים מקצתם לאחת משתי סיבות או לשתיהם‪ .‬והנה הסבה‬
‫האחת מהם היא‪ ,‬מפני שאין אצל השכל הפועל ידיעה שלמה להם‪ ,‬כמו הענין במניעי‬
‫הגרמים השמימיים ובסבה הראשונה‪ .‬והסבה השנית היא מפני הצטרך השכל ההיולאני‬
‫בקבול שפע השכל הפועל אל ההשגה החושיות‪ ,‬ולזה לא תשלם לנו ההשגה בדברים‬
‫שלא יתכן שימצא בהם מהחוש מה שיצטרך אל ההשגה בם‪ ,‬כמו הענין בסדור המסודר‬
‫מהגרמים השמימיים בזה העולם השפל‪ .‬והנה תמצא גם כן בדברים ידיעה חסרה מצד‬
‫טבע הנושא אשר בו הידיעה‪ .‬וזה כי כאשר היה המציאות לו מציאות חסר‪ ,‬קרה שתהיה‬
‫הידיעה בו כן‪ ,‬כמו הענין בפלוסופיא המדינית ובמה שינהג מנהגה‪.‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק שמיני‬
‫נזכור בו מה שיש מאופני ההוראות לדעת דעת מהם‬
‫ואחר שהתבאר מה הוא השכל הפועל‪ ,‬ראוי שנחקור במה שהיתה דרישתנו אליו תחלה‪,‬‬
‫והוא האם השכל ההיולאני אפשר בו שישוב נצחי אם לא‪ .‬ואם היה אפשר‪ ,‬איך הוא‬
‫אפשר‪.‬‬
‫ונזכור תחלה דעות [‪ ]52‬הקודמים בזה לסבה בעינה אשר זכרנו דעותיהם בחקרנו במהות‬
‫השכל ההיולאני‪ .‬ונאמר כי הפלוסופים נחלקו בענין זה ההשארות לשלש דעות‪.‬‬
‫הדעת האחת היא דעת אלכסנדר ותמסטיוס ובן רשד לפי מה שזכר אבן רשד בקצורו‬
‫לספר הנפש ובקצת אגרותיו‪ .‬והם יראו שזה השכל ההיולאני יהיה אפשר בו ההשארות‬
‫והקיום כאשר יגיע למדרגה מהשלמות שישכיל המושכלות אשר הם בעצמם שכל‪ ,‬ובפרט‬
‫השכל הפועל‪ ,‬כי הוא אשר יחשב שיהיה אפשר לו השגתו מבין שאר השכלים הנפרדים‪.‬‬
‫והם יסכימו שלא ישלם לו ההשארות בהשכילו המושכלות אשר בכאן‪ ,‬לפי שהם הוות‬
‫ומתחדשות בנו אחר שהיו בכח‪ ,‬וכל הווה יחויב שיהיה נפסד לפי מה שיחשבו‪ .‬ואולם‬
‫כשישכיל הדברים אשר הם בעצמם שכל‪ ,‬לא היה בכאן דבר מתחדש‪ ,‬כי היה המושכל‬
‫מהם הוא השכל בעצמו‪ ,‬ולזה יחויב בו שיהיה בלתי נפסד כשהתאחד בשכל הפועל‪ .‬והנה‬
‫דעתם כמו שתראה נבנה על ארבע הקדמות‪ .‬האחת היא שאלו המושכלות אשר בכאן‬
‫הוות ומתחדשות בשכל ההיולאני‪ ,‬והשנית היא שכל הווה נפסד‪ ,‬והשלישית היא השכילנו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪56‬‬

‫השכל הפועל הוא אפשרי‪ ,‬והרביעית שכאשר השכיל אותו השכל ההיולאני יחויב בו‬
‫שיהיה נצחי‪.‬‬
‫והדעת השנית היא דעת בן סינא והנמשכים אחריו לפי מה שזכר בן רשד בקצורו לספר‬
‫הנפש‪ .‬והוא יראה שהשכל הנקנה הוא נצחי‪ .‬ובנה דעתו על שתי הקדמות‪ .‬האחת היא‬
‫שהמושכלות אשר בכאן הם בלתי הוות ובלתי נפסדות‪ ,‬והשנית היא שהשכל ההיולאני‬
‫הוא בלתי הווה ובלתי נפסד‪ .‬ולזה לא הרחיק היות השכל הנקנה נצחי‪ ,‬כי אין בכאן דבר‬
‫הווה שישאר נצחי‪ ,‬כי השכל ההיולאני הוא נצחי‪ .‬ולזה לא ימנע בו היותו נצחי כשהשלים‬
‫באלו המושכלות‪ ,‬ואין אלו המושכלות גם כן הוות בעצמותם‪ ,‬ואם היה שתהיינה‬
‫מתחדשות בשכל ההיולאני‪.‬‬
‫והדעת השלישית היא דעת אבונצר‪ ,‬והוא יראה שאי אפשר שיגיע ההשארות והנצחיות‬
‫לשכל ההיולאני לשום פנים‪ .‬ובנה דעתו על שתי הקדמות‪ .‬האחת היא שהשכל ההיולאני‬
‫הווה‪ ,‬והשנית היא שאי אפשר בהווה שישוב נצחי‪ .‬ולזה יחלוט המאמר ויאמר שהמאמר‬
‫בשיתאחד השכל ההיולאני בשכל הפועל הוא מאמר דומה להבלי הטפלות‪ .‬ואולם באגרת‬
‫אשר עשה בבאור שם השכל מצאנו שהוא מסכים שישלם ההשארות לשכל ההיולני באופן‬
‫שיסכימו תמסטיוס והנמשכים אחריו‪ .‬והנה קרא השגת השכל אשר בנו הדברים אשר הם‬
‫בעצמם שכל השכל הנקנה‪ ,‬ואמר בן רשד שהוא החיים התמידיים‪]53[.‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק תשיעי‬
‫נבאר בו שלא ימצא באלו ההוראות מה שיקוים או יבוטל בה דעת‬
‫מאלו קיום אמתי או בטול אמתי‬
‫ואחר שכבר זכרנו דעות הקודמים בענין השארות השכל‪ ,‬ראוי שנזכיר הטענות אשר‬
‫אפשר שיקיימו בהם דעתם כל אחד מבעלי הדעות האלו לפי מה שמצאנו בדברי הקודמים‬
‫או בכח דבריהם‪ ,‬כי זה ממה שיישירנו אל הגעת האמת בזאת החקירה‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬
‫ונאמר שכבר ימצא למאמר אלכסנדר והנמשכים אחריו בענין ההשארות פנים מההראות‪,‬‬
‫וזה שהם כבר בנו דעתם כמו שזכרנו על ארבע הקדמות‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪57‬‬

‫והנה ההקדמה הראשונה מההקדמות שזכרנו אשר בנו עליהם דעתם‪ ,‬והיא ההקדמה‬
‫האומרת שאלו המושכלות אשר יקנם השכל ההיולאני הוות ומתחדשות בו‪ ,‬כבר יראה‬
‫היותם צודקות מפנים‪.‬‬
‫ מהם‪ ,‬שכבר יראה שהם מתחדשות בשכל ההיולאני וימצאו בו בפועל אחר שהיו בכח‪,‬‬‫לא שימצאו בו בפועל תמיד כמו שהיה רואה אפלטון‪ ,‬לפי שאם הונח הענין כן‪ ,‬מה זה‬
‫שלא ישיגם האדם תכף שנולד‪ ,‬האם בכאן דבר ימנע הראותם‪ .‬או בעת הנערות עם‬
‫היותם בו בפועל‪ ,‬כמו שהיה רואה אפלטון שהם נוסעות בלחות בעת הנערות‪ ,‬כי הנה אם‬
‫הונח הענין כן‪ ,‬היה מחויב שלא יהיה הלמוד מועיל לאדם בהשגת המושכלות‪ .‬וזה שאם‬
‫כלה הלחות ההוא‪ ,‬דרך משל‪ ,‬המונע המושכלות מההראות בו‪ ,‬הנה יראו בו אלו‬
‫המושכלות בזולת למוד‪ ,‬ויהיה למודו אותם לבטלה‪ .‬ואם לא כלה הלחות ההוא‪ ,‬דרך משל‪,‬‬
‫הנה אי אפשר שיראו בו‪ ,‬ויהיה גם כן למודו אותם לבטלה‪ .‬אבל אם לא יהיה בכאן למוד‬
‫כלל‪ ,‬ויהיה הלמוד זכירה כמו שהיה רואה אפלטון‪ ,‬ובזה הבאור בעינו יתבאר שכבר‬
‫יתחייב מזאת ההנחה שלא יהיה האדם צריך אל החוש במה שישכילהו מהמושכלות‪ ,‬וזה‬
‫כלו בתכלית הגנות והבטול‪.‬‬
‫ומהם‪ ,‬שכבר יראה שהוא מחויב באלו המושכלות שתהיינה מתחדשות בעצמם וימצאו‬
‫פעם בכח ופעם בפועל‪ ,‬לפי שאין המושכל מהם הוא בעינו מה שימצא מהם חוץ לנפש‪,‬‬
‫וזה כי הנמצא חוץ לנפש אינו אלו המושכלות בפועל או בכח‪ .‬וזה שהמושכלות מפני שהם‬
‫כלליות לפי מה שיחשב‪ ,‬הוא מבואר שאינן נמצאות באלו הדברים המורגשים כי אם בכח‪,‬‬
‫כי הכללי הוא לבלתי תכלית‪ ,‬ומה שאין לו תכלית אינו נמצא חוץ לנפש כי אם בכח‪ ,‬וזה‬
‫שמה שימצא מאישי הכללי הוא בעל תכלית בהכרח‬
‫ועוד‪ ,‬שהטבע הכולל אינו נמצא בפרטי בפועל אבל בכח‪ ,‬כי [‪ ]54‬הנמצא ממנו בפועל‪ ,‬הוא‬
‫עם המשיגים ההיולאניים‪ ,‬יהיה בהם פרטי‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהנמצא חוץ לנפש מהם איננו שכל‪ ,‬והמושכל מהם שכל כאשר השכיל האדם אותו‪.‬‬
‫ואולם היה האפשר בהם שיונחו בלתי מתחדשות בעצמותם‪ ,‬עם היותם בשכל ההיולאני‬
‫פעם בכח פעם בפעל‪ ,‬אלו היה המושכל מהם הוא בעינו מה שהוא נמצא מהם חוץ לנפש‪,‬‬
‫ויצטרך עם זה אל שיונח מהם חוץ לנפש בלתי הווה‪ .‬והמשל שאם היה המראה המגיע‬
‫בכח הרואה הוא המראה בעינו אשר בדבר הנראה חוץ לנפש‪ ,‬לא היה אל המראה המגיע‬
‫בכח הרואה חדוש בעצמותו כשהגיע בו‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬אלא שכבר יהיה לו חדוש‬
‫בעצמותו‪ ,‬מפני שהמראה ההוא כבר התחדש בדבר הנראה‪ .‬ואלו היה המראה ההוא‬
‫בלתי הווה בדבר הנראה‪ ,‬יקרה מזה שלא יהיה למראה חדוש בעצמותו‪ ,‬ואם הוא מתחדש‬
‫בכח הרואה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה שכבר התבאר כי לאלו המושכלות חדוש בשכל‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪58‬‬

‫ההיולאני‪ ,‬והיה המושכל מהם זולת הנמצא חוץ לנפש‪ ,‬הנה יחויב שיהיה להם חדוש‬
‫בעצמותם בעת התחדשם בשכל ההיולאני‪.‬‬
‫ומהם‪ ,‬שהוא נראה באלו המושכלות שכבר ישיגום דברים ישיגו הצורות ההיולאניות‪ ,‬ומפני‬
‫זה יחויב בהם שתהיינה היולאניות ושלא תהיינה תמיד נמצאות בפועל‪ ,‬שאם היה הענין‬
‫כן‪ ,‬היו נבדלות לא היולאניות‪ .‬ואולם איך יתבאר שכבר ישיגו אלו המושכלות דברים ישיגו‬
‫הצורות ההיולאניות במה שהם היולאניות‪ ,‬הנה לפי מה שאומר‪ .‬וזה שכבר ישיגו הצורות‬
‫ההיולאניות במה שהם היולאניות‪ ,‬כמו שזכר בן רשד בקצורו לספר הנפש‪ ,‬שיהיה‬
‫מציאותם בדבר שימצאו בו נמשך לשנוי בעצמות‪ .‬והמשל שהצורה ההיולאנית המגעת‬
‫בכח הרואה כשהשיג הנראה היא נמשכת לשנוי אשר בכח הרואה מפני הרשם זאת‬
‫הצורה בו‪ .‬כי אם לא היה החוש ההוא מתפעל זה האופן מההפעלות‪ ,‬לא היתה מתחדשת‬
‫בו זאת הצורה‪ .‬והנה ימצא הענין כן באלו המושכלות‪ .‬וזה כי חדושם באדם הוא נמשך‬
‫בעצמו אל ההפעלות בחוש‪ ,‬כי המושכלות לא ימלט משיהיו ראשונות והם ההקדמות‬
‫הראשונות אשר לא יתבארו מזולתם‪ ,‬או שניות והם ההקדמות אשר הם תולדת המופת‪.‬‬
‫ואולם המושכלות השניות צריכות במציאותם אל המושכלות הראשונות‪ .‬ואולם המושכלות‬
‫הראשונות הנה כבר נתבאר מענינם שאי אפשר לאדם שיקנם בו בזולת אמצעות החוש‪.‬‬
‫וזה שההקדמות אשר נקנה אותם באמצעות החוש עם ההכפל הוא מבואר שהם צריכות‬
‫אל החוש כאשר נקנם‪ ,‬ולא אל החוש לבד אבל אל הדמיון והכח הזכור גם כן‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר בספר המופת‪ .‬ואולם ההקדמות הראשונות אשר לא נדע [‪ ]55‬בהם מתי תגיע‬
‫לנו הידיעה בהם‪ ,‬כמו ההקדמה האומרת שהכל גדול מהחלק‪ ,‬ומה שנוהג מנהגה‪ ,‬הנה‬
‫יתבאר בהם גם כן שהם מגיעות לנו באמצעות החוש ממה שאומר‪ .‬וזה שכבר התבאר‬
‫מטבע זה השכל ההיולאני שהוא משולל מכל הצורות‪ ,‬ולזה יחויב שלא יהיה עמו שום‬
‫מושכל תחלה‪ ,‬אבל יהיו כלם נקנים לו‪ .‬ולפי שכל מושכל נקנה יצטרך בו האדם לידיעה‬
‫קודמת‪ ,‬כמו שהתבאר בספר המופת‪ ,‬הנה יחויב שיהיה זה המושכל מגיע לנו באמצעות‬
‫השגה אחרת‪ ,‬ולא ימנע בזאת ההשגה אם שתהיה מההשגות המושכלות‪ ,‬או משאר‬
‫ההשגות הנמצאות לנו‪ ,‬כאלו תאמר החוש והדמיון והמחשב וכח הזוכר‪ .‬ושקר שתהיה‬
‫מההשגות המושכלות‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬היה המושכל הראשון צריך אל מושכל אחר‪,‬‬
‫והיה מה שהונח ראשון בלתי ראשון‪ .‬הנה אם כן לא ישאר אלא שתהיה זאת ההשגה אשר‬
‫נקנה זה המושכל הראשון באמצעותה מההשגות האחרות אשר לנו‪ .‬ולפי שההשגות‬
‫האחרות אשר לנו הם אם חושיות‪ ,‬אם צריכות במציאותם אל החוש‪ ,‬וזה כי השגת החוש‬
‫המשותף והדמיון והכח המחשב והזוכר הם כלן מתחדשות מההשגות החושיות‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר בספר הנפש ובספר החוש והמוחש‪ .‬הנה הוא מבואר שאלו המושכלות יגיעו‬
‫לנו באמצעות החוש‪ .‬אלא שלא נדע מתי הגיעו לנו‪ ,‬מפני שלא נצטרך בהגעה כמו אלו‬
‫המושכלות אל ההשגות בחוש‪ ,‬אבל תכף שהרגשנו‪ ,‬דרך משל‪ ,‬בענין הכמות יתבאר לנו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪59‬‬

‫שהכל הוא יותר גדול מהחלק‪ ,‬וכן הענין בשאר ההקדמות הנוהגות מנהגה‪ .‬ובהיות הענין‬
‫כן‪ ,‬הוא מבואר שכל מושכל הוא מגיע לאדם באמצעות הפעלות לחוש‪ ,‬והוא מה שהצענו‬
‫תחלה‪ .‬וכבר ישיגו גם כן הצורות ההיולאניות‪ ,‬במה שהם היולאניות‪ ,‬שתהיינה מתרבות‬
‫בהתרבות הנושאים‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬וכן ימצא באלו המושכלות באופן מה‪ ,‬וזה יראה‬
‫מפנים‪ ,‬ושכבר יראה באלו המושכלות שהם נסמכות אל דמיונות האישים המורגשים‬
‫הנמצאים חוץ לנפש‪ ,‬ובזה יהיה המושכל אצלי‪ ,‬דרך משל זולת המושכל אצל מי שקדמני‪,‬‬
‫כי המושכל אצלי הוא נסמך אל האישים הנמצאים עתה‪ ,‬והמושכל אצלם היה נסמך אל‬
‫האישים הנמצאים בזמנם‪.‬‬
‫ואולם איך יתבאר שאלו המושכלות הם נסמכות אל דמיונות האישים המורגשים הנמצאים‬
‫חוץ לנפש‪ ,‬הנה לפי מה שאומר‪ .‬וזה כי המושכל כבר יהיה צודק כשיהיה לו נושא חוץ‬
‫לנפש יסמך המושכל אל צורתו המדומה‪ ,‬ומה שאין לו נושא חוץ לנפש יסמך עליו הכלל‬
‫היה שקר‪ ,‬כמו הענין בעז איל ועזניה נפלאה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יראה באלו המושכלות‬
‫שהמציאות אשר להם הוא מצד הסמכם אל דמיונות אישיהם‪]56[ .‬‬

‫וכבר יראה באופן אחר שבין אלו המושכלות הכלליות ודמיונות אישיהם הפרטיות סמיכות‬
‫מה שבו הכללים נמצאים‪ ,‬כי היה הכללי אמנם המציאות לו במה שהוא כללי מצד הפרטי‪,‬‬
‫כי הם מצטרפים‪ ,‬ומסגולות המצטרפים שכל אחד מהם יקנה המציאות אשר לו‪ ,‬אשר הוא‬
‫בו מצטרף‪ ,‬מצד המצטרף לו‪ .‬ואולם שהכללי מצטרף לפרטי הוא מבואר‪ ,‬כי אי אפשר‬
‫שיהיה הכללי נמצא בעצמו כמו שהיה רואה אפלטון‪ ,‬כבר באר זה ארסטוטלוס במה‬
‫שאחר הטבע ‪ .‬ואולם הכללי הוא מצטרף לפרטי במה שהוא כללי‪ ,‬כי הוא כולל לו ומקיף‬
‫בו‪ ,‬ולזה יחויב שלא ימצא הכללי מה שלא ימצא הפרטי‪ ,‬כי הוא מחויב במצטרפים שימצאו‬
‫יחד‪.‬‬
‫ומהם‪ ,‬שאם לא הונחו א לו המושכלות מתרבות בהתרבות נושאיהם‪ ,‬הנה יתחייבו מזה‬
‫בטולים אין המלט מהם בשום פנים‪.‬‬
‫ מהם‪ ,‬שכבר יתחייב לפי זאת ההנחה‪ ,‬שכאשר ישיג איש אחד מושכל מה‪ ,‬שישיגהו‬‫שאר האנשים‪ ,‬ותהיינה אם כן חכמות ארסטוטלוס‪ ,‬דרך משל‪ ,‬ידועות למי שלא למד‬
‫אותם‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ .‬ואולם שזה הבטול יתחייב מזאת ההנחה‪ ,‬הנה הוא מבואר לפי‬
‫מה שאומר‪ .‬וזה כי מפני שהמושכל הוא אחד במספר בכל האנשים לפי זאת ההנחה‪ ,‬כי‬
‫היה בלתי מתרבה ברבוים‪ ,‬והיה מבואר מהאחד במספר שהוא בהכרח נמצא אם בכח‬
‫ואם בפועל‪ ,‬ואי אפשר שימצא בכח ובפועל יחד‪ .‬הנה הוא מבואר שאי אפשר לפי זאת‬
‫ההנחה שיהיה המושכל אצל אחד מהאנשים מוסכל לאחר‪ ,‬שאם היה זה אפשר‪ ,‬היה‬
‫האחד במספר נמצא בכח ובפעל יחד‪ ,‬וזה שקר‪ .‬ואם אמר אומר שזה הבטול הוא בלתי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪60‬‬

‫מחויב‪ ,‬לפי שלא ימנע באחד במספר היותו נמצא בכח מצד ובפועל מצד אחר‪ ,‬ולזה לא‬
‫ימנע שיהיה לאיש אחד בכח ולאיש אחר בפעל‪ ,‬כי הוא לאיש היודע בפעל בהקש אל הכח‬
‫אשר לו‪ ,‬ולאיש הסכל בכח בהקש אל הכח אשר לסכל להשגת המושכלות שהוא זולת‬
‫הכח אשר ליודע‪ .‬אמרנו לו שזה מן הנרצה בעצמו‪ ,‬כי הכחות אשר הם כחות אל פועל‬
‫אחד במספר הם אחד במספר‪ ,‬כי הכחות הם נגדיים מהפעולות אשר אליהם‪ .‬ולזה אם היו‬
‫ה פעולות רבות במין‪ ,‬הנה הכחות אליהם רבים במין‪ .‬ואם היו הפעולות רבות במספר‪,‬‬
‫הנה הכחות אליהן רבים במספר‪ .‬ואם היה הפועל אחד במספר‪ ,‬הנה הכח אליו אחד‬
‫במספר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאם היה הפועל אשר יהיה בשכל ההיולאני אחד‬
‫במספר‪ ,‬והוא המושכל‪ ,‬שהוא מחויב שיהיה הכח אליו אחד במספר‪ .‬ולפי שהכח הוא אחד‬
‫במספר‪ ,‬הוא מבואר שאם היה המושכל לאחד מן האנשים מוסכל לאחר‪ ,‬שכבר יקרה‬
‫בדבר האחד במספר שיהיה יחד נמצא בכח ובפעל מצד אחד‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪]57[ .‬‬

‫ ומהם‪ ,‬שכבר יתחייב מזאת ההנחה ויתבאר בזה הבאור בעינו‪ ,‬שכאשר ישכח אחד‬‫מהאנשי ם מושכל מה‪ ,‬שישכחהו שאר האנשים היודעים אותו והבלתי יודעים אותו‪ ,‬וזה‬
‫בתכלית הביטול והגנות‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שכבר יתחייב מזאת ההנחה שלא יהיה בכאן למוד ולא שכחה‪ .‬וזה שאם לא יהיו‬‫אלו המושכלות מתרבות בהתרבות נושאיהם‪ ,‬הנה הם נבדלות‪ ,‬כי הדבר ההיולאני ימצא‬
‫מתרבה בהתרבות הנושאים במה שהוא היולאני‪ .‬ואם היו נבדלות‪ ,‬הנה לא יהיה להם‬
‫הויה והפסד‪ ,‬כי ההויה וההפסד כאשר ימצא לצורה‪ ,‬הוא מצד מה שהיא היולאנית‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר בטבעיות‪ .‬ואם לא היו להם הויה והפסד‪ ,‬הנה הם נמצאות בפועל תמיד‪ ,‬ולא‬
‫יהיה בכאן למוד ולא שכחה‪ ,‬וזה בתכלית הביטול והגנות‪.‬‬
‫ואולם ההקדמה השנית מההקדמות אשר זכרנו אשר בנו עליהם זה הדעת‪ ,‬והיא‬
‫האומרת שכל הווה נפסד‪ ,‬כבר התבאר אמותה לפי מה שיחשב בספר השמים והעולם‪.‬‬
‫ואולם ההקדמה השלישית האומרת שהוא אפשר בשכל ההיולאני שישיג השכל הפועל‪,‬‬
‫הנה ימצאו לה פנים מההראות‪.‬‬
‫ מהם‪ ,‬כי מפני שיחס השכל אל המושכל‪ ,‬לפי דעת הפלוסוף‪ ,‬הוא יחס החוש אל המוחש‪,‬‬‫והיה הדבר מבואר מענין החוש שיש בו שלשה דברים‪ ,‬מקבל והוא האבר המרגיש‪,‬‬
‫ומקובל והיא הצורה המגעת אל כח המרגיש מפני ההרגש‪ ,‬ומניע והוא המורגש הנמצא‬
‫בפועל חוץ לנפש‪ .‬הנה יתחייב שימצאו בשכל אלו השלשה‪ ,‬שכל מקבל והוא השכל‬
‫ההיולאני‪ ,‬ומקובל והוא השכל הנקנה‪ ,‬ופועל והוא השכל הפועל‪ .‬וכאשר הונח זה היחס‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪61‬‬

‫אחד‪ ,‬והיה מבואר מענין הכח המרגיש שהוא יכול לקבל המורגש הנמצא חוץ לנפש בפעל‪.‬‬
‫הנה ראוי שיהיה השכל ההיולאני יכול לקבל השכל הפועל‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬כי מפני שהשכל אשר בנו הוא משכיל מה שאינו בעצמו שכל‪ ,‬הנה מבואר שהוא‬‫יותר ראוי שיהיה משכיל מה שהוא בעצמותו שכל‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬כי מפני שהשכל הפועל הוא משים הצורות הדמיוניות מושכלות בפועל אחר שהיו‬‫מושכלות בכח‪ ,‬והיה מן המבואר שכל דבר שישים זולתו בתואר מה‪ ,‬שהוא יותר ראוי‬
‫בתואר ההוא מהדבר אשר לו התואר ההוא בעבורו‪ ,‬והמשל שהאש ישים זולתו בתואר‬
‫שיהיה מתחמם‪ ,‬והוא יותר ראוי בזה התואר מהדבר המחומם בסבת האש‪ .‬הנה יתבאר‬
‫מזה שהשכל הפועל הוא יותר ראוי שיהיה מושכל לנו מאלו הצורות הדמיוניות אשר שמם‬
‫השכל הפועל בתואר שתהיינה מושכלות לנו‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שהמושכלות אשר בכאן הם דעות בכח‪ ,‬מפני שהם דעות לדברים נמצאים בכח‬‫לאין תכלית‪ ,‬ר"ל שהם דעות לאישים שהם בלי תכלית ואינם נמצאים כי אם בכח‪ ,‬כי מה‬
‫שיש לו תכלית [‪ ]58‬לא ימצא כי אם בכח‪ ,‬כמו שהתבאר בספר השמע‪ .‬ולפי שהנמצא חוץ‬
‫לנפש מאלו המושכלות נמצא בכח‪ ,‬והיה גדר המושכל האמתי שהוא נמצא חוץ לנפש על‬
‫דמיון מה שהוא עליו בנפש‪ .‬הוא מבואר שאלו המושכלות הם דעות בכח‪ .‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫והיה מבואר שכל סוג שימצא לו מה שהוא בכח בסוג ההוא‪ ,‬שהוא ישוב בהכרח אל מה‬
‫שהוא בפועל בסוג ההוא‪ ,‬וכבר נמצא בשכל ההיולאני שהוא מתנועע מן הכח אל הפעל אל‬
‫קניית המושכלות‪ .‬הנה הוא בהכרח מתנועע אל מושכל שהוא בפעל‪ .‬ולפי שהמושכל אשר‬
‫בפעל הוא השכל הנפרד‪ ,‬כי היו אלו המושכלות אשר בכאן מושכלות לדעות בכח‪ .‬הנה‬
‫יהיה השכל ההיולאני כחיי על השגת השכל הנפרד‪ .‬ואמנם קרה לו שיתנועע תחלה אל‬
‫קניית מושכל הוא מושכל בכח‪ ,‬כמו שיקרה להרבה מהדברים הטבעיים שיקבלו השלמויות‬
‫אשר הם כחיים עליהם באמצעות השלמויות האחרים‪ .‬והמשל שהלחם‪ ,‬הוא חלק מהנזון‬
‫בכח‪ ,‬יתנועע אל שיהיה חלק מהנזון בפעל בהשתנותו תחלה אל מה שהוא חלק מהנזון‬
‫בכח‪ ,‬והוא הדם‪.‬‬
‫ואולם ההקדמה הרביעית מההקדמות אשר זכרנו אשר בנו עליהם דעתם‪ ,‬והיא‬
‫ההקדמה האומרת שכאשר השכיל השכל ההיולאני השכל הפועל‪ ,‬ישוב נצחי‪ .‬הנה לא‬
‫אופן אחד מההראות‪ .‬והוא‪ ,‬שלמה שהיה המושכל ממנו כשהשכיל השכל הפועל הוא‬
‫בעינו הדבר שיקבלהו‪ ,‬הנה אין בכאן דבר מתחדש מפני זאת ההשגה שיחויב בו שיהיה‬
‫נפסד מפני היותו מתחדש‪ ,‬אבל הוא השכל הפועל בעינו אשר הוא נצחי‪.‬‬
‫ואולם מה שאמר אותו בן סינא בזה המבוקש‪ ,‬הנה ימצא לו גם כן פנים מההראות‪ .‬וזה‬
‫שההקדמה הראשונה מן ההקדמות שזכרנו שבנה עליהם דעתו‪ ,‬והיא ההקדמה האומרת‬
‫שהמושכלות אשר בכאן הם בלתי הוות ובלתי נפסדות‪ ,‬כבר יראה היותה צודקת מפנים‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪62‬‬

‫ מהם‪ ,‬שכבר יראה מענין צורות המושכלות שהם באדם על דרך נבדל למציאות הצורות‬‫ההיולאניות כמו שימצאו בו‪ ,‬ורצוני בצורות ההיולאניות אם הצורות בעצמם כמו החום‬
‫והקור ביסודות והמזג במתדמי החלקים והנפש הזנה בצמחים והמרגשת בבעלי חיים‪ ,‬או‬
‫ההשגות שהם שלמויות לקצת הצורות ההיולאניות כמו הצורה המגעת מן ההרגש בכח‬
‫החוש‪ ,‬מהדמיון בנפש המדמה‪ .‬וזה כי אלו הצורות ההיולאניות כשנחקור בהם נמצא‬
‫שמציאותם בנושאם הוא זולת מציאותם הרמוז אליו‪ ,‬והוא שמציאותם ההיולאני הוא זולת‬
‫מציאותם המושכל‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬וזה שהם אחד במספר מאשר הם מושכלות‪ ,‬ולא‬
‫יתרבו ברבוי הנושאים אשר ימצאו בם‪ ,‬והם [‪ ]59‬מתרבים מאשר הם פרטיים ובהיולי‪ ,‬וזה‬
‫דבר מהויה בצורות ההיולאניות במה שהם היולאניות‪ .‬ואולם הצורות המושכלות הנה‬
‫יראה כי מציאותם המושכ הוא עצם מציאותם הרמוז אליו בשכל ההיולאני‪ .‬ובהיות הענין‬
‫כן‪ ,‬רצוני שהמושכל מאלו הצורות הוא הנמצא מהם‪ ,‬והיה מה שזה דרכו צורה נבדלת‪,‬‬
‫שאם היתה היולאנית היה מציאותה המושכל זולת הנמצא חוץ לנפש‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬הוא‬
‫מבואר שכבר יראה מזה שאלו המושכלות הם נבדלות‪ ,‬ולזה יחויב שלא תהיינה הוות ולא‬
‫נפסדות‪ ,‬כי ההויה וההפסד הוא לדבר המורכב מחומר וצורה מצד מה שהוא מורכב‬
‫מחומר וצורה‪ ,‬כמו שהתבאר במה שאחר הטבע ובראשון משמע הטבעי‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שכבר יובדלו אלו המושכלות משאר ההשגות הנפשיות‪ ,‬ששאר ההשגות‬‫הנפשיות ימצא להשגתם תכלית‪ ,‬וזה מחויב בהם מפני היותם היולאניות‪ ,‬ר"ל שהם לא‬
‫ישפטו אלא על האיש הרמוז כמו שקדם‪ .‬ואולם השגת אלו המושכלות היא בלי תכלית‪,‬‬
‫ר"ל שהם ישפטו על כל איש מהכלל ההוא שימצא בכל עת מהעתים‪ .‬וזה ממה שיראה‬
‫ממנו שאין אלו המושכלות נמצאות בנו מציאות היולאני‪ ,‬ויחויב בם מפני זה‪ ,‬כמו שקדם‪,‬‬
‫שתהיינה בלתי הוות ובלתי נפסדות‪.‬‬
‫ומהם‪ ,‬שכבר ייוחד גם כן זאת ההשגה השכלית מבין שאר ההשגות הנפשיות‪ ,‬שההשגה‬
‫בה והמושג והמשיג הוא דבר אחד בעינו‪ .‬ואולם שההשגה בה והמושג דבר אחד בעינו‬
‫הוא מבואר‪ .‬וזה כי ההשגה בה הוא הטבע הכולל הנמצא לדבר דבר‪ ,‬וכן הענין במושג‬
‫בה‪ .‬ולפי שהטבע הכולל לא יתרבה ולא ימנה בו מספר‪ ,‬הוא מבואר שההשגה בה הוא‬
‫המושג בעינו‪ .‬ואולם שההשגה בה הוא המשיג בעינו הוא מבואר ממה שאומר‪ .‬וזה שאין‬
‫השכל הנקנה דבר זולת מה שישיג מאלו המושכלות‪ ,‬כי השכל ההיולאני כבר התבאר‬
‫מענינו שאינו כי אם הכנה לבד‪ .‬והנה לא ימצא הענין בשאר ההשגות כן‪ ,‬וזה שהצורה‬
‫אשר יקנה הכח הרואה מהשגתו המראה‪ ,‬דרך משל‪ ,‬איננה כח הרואה בעינו‪ ,‬ואין גם כן‬
‫הצורה ההיא היא המראה אשר לדבר המוחש חוץ לנפש‪ .‬וזה ממה שיראה ממנו שאין אלו‬
‫המושכלות היולאניות‪ ,‬שאם היו היולאניות‪ ,‬לא היה אפשר בהשגה הזאת שיהיה ההשגה‬
‫והמושג והמשיג בה דבר אחד במספר‪ ,‬כי זאת היא מהסגולות המיוחדות למשיגים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪63‬‬

‫הנבדלים במה שהם נבדלים‪ .‬וכאשר התבאר שאינן היולאניות‪ ,‬הנה הוא מבואר שהוא‬
‫מחויב שתהיינה בלתי הוות ובלתי נפסדות‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שכבר ייוחדו אלו המושכלות מבין שאר ההשגות הנפשיות‪ ,‬שהשגתם לא תהיה‬‫בהפעלות‪ ,‬ואולם שאר ההשגות הנפשיות תהיינה בהפעלות מה‪ .‬והמשל שהחוש יקרה לו‬
‫שישתנה שנוי מה בקבלו [‪ ]60‬המוחש‪ ,‬ולזה כאשר ראינו מוחש חזק ואחר כן נטינו ממנו‪,‬‬
‫לא נוכל מיד שנראה מה שהוא יותר חלוש‪ ,‬וזה מחויב בהם מפני היות השגתם היולאנית‪,‬‬
‫וזה כי מפני זה יחויב שתהיה להשגתם כלי גופיי יקבלוהו באמצעיתו‪ ,‬ולפי שהצורה‬
‫המגעת מההשגה תרשם בכלי הגופיי רושם מה‪ ,‬יקרה להם זה‪ .‬ואולם המושכלות הם‬
‫בהפך זה‪ ,‬רצוני שכאשר השכלנו מושכל חזק ונטינו ממנו אל מושכל קל ממנו‪ ,‬הנה‬
‫נשיגהו בקלות יותר‪ .‬וזה ממה שיראה שזאת ההשגה אינה היולאנית‪ ,‬ויחויב מזה‬
‫במושכלות אשר תשיגם שלא תהיינה הוות ולא נפסדות‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שכבר ייוחדו אלו המושכלות מבין שאר ההשגות הנפשיות‪ ,‬שהשגתם התוסף‬‫בעת הזקנה‪ ,‬ואולם שאר ההשגות הנפשיות הם בהפך זה‪ .‬וזה אמנם קרה להם מפני‬
‫היותם היולאניות‪ ,‬כי מפני זה יחויב שיהיה לכחות המקבלות אלו ההשגות כלים גופיים‬
‫יקבלו אלו ההשגות באמצעותם‪ .‬ולפי שהכלים הגופיים יחלשו בעת הזקנה‪ ,‬היה מתחייב‬
‫זה שתהיה השגתם חלושה בעת ההיא‪ ,‬לא מפני הצורה אשר לכלים הגופיים‪ ,‬כמו‬
‫שאמרנו במה שקדם‪ ,‬כי הצורה לא תחלש בעצמותה‪ .‬וזה ממה שיראה ממנו שאין אלו‬
‫המושכלות היולאניות‪ ,‬שאם היו היולאניות‪ ,‬היה מחויב שתחלש השגתם בעת הזקנה‪ ,‬כמו‬
‫הענין בשאר ההשגות הנפשיות‪ .‬וכאשר התבאר שאינן היולאניות‪ ,‬הוא מבואר שהוא‬
‫מחויב בהם שלא תהיינה הוות ולא נפסדות‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬
‫ואולם ההקדמה השנית מההקדמות שזכרנו שבנה עליהם אבן סינא דעתו‪ ,‬והיא ההקדמה‬
‫האומרת שהשכל ההיולאני בלתי הווה ולא נפסד‪ .‬הנה כבר זכרנו הטענות המקיימות‬
‫אותה במה שקדם‪ ,‬והם הטענות שזכרנו שאפשר שיקויים בהם דעת תמסטיוס בשכל‬
‫ההיולאני‪ ,‬וכבר בארנו במה שקדם שלא יחויב מאלו הטענות שיהיה השכל ההיולאני בלתי‬
‫הווה‪.‬‬
‫ואולם מה שאמר אותו אבונצר בזה המבוקש ימצא לו גם כן פנים מההראות‪ .‬וזה‬
‫שההקדמה הראשונה מההקדמות אשר זכרנו שבנה עליהם דעתו‪ ,‬והיא האומרת בשכל‬
‫ההיולאני שהוא הווה‪ ,‬כבר התבאר אמותה במה שאין ספק בו ממה שאמרנו בטענה‬
‫השנית מהטענות אשר זכרנו שאפשר שיקויים בהם דעת אלכסנדר‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪64‬‬

‫ואולם ההקדמה השנית מההקדמות אשר זכרנו שבנה עליהם אבונצר דעתו‪ ,‬והיא אשר‬
‫אמר בה שאי אפשר שיתאחד השכל ההיולאני בשכל הפועל‪ ,‬כבר ימצא לה פנים‬
‫מההראות‪.‬‬
‫ מהם ‪ ,‬שאם היה אפשר זה‪ ,‬היה העלול שבעלתו‪ ,‬וזה בלתי אפשר‪ ,‬כי אלו המציאויות הם‬‫מקבלים‪ ,‬כי הם מצטרפים‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שאם היה אפשר זה‪ ,‬היה מה שאי אפשר שיהיה נצחי נצחי‪ .‬וזה שהשכל‬‫ההיולאני‪ ]61[,‬מפני שהוא הווה‪ ,‬כבר יחוייב בו שיהיה נפסד‪ .‬ואם היה משיג השכל הפועל‪,‬‬
‫ישוב הוא הוא‪ ,‬ויהיה בלתי אפשר בו ההפסד‪ ,‬וזה בלתי אפשר‪.‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק עשירי‬
‫נבאר בו שהשכל הנקנה הוא נצחי‬
‫ואחר שכבר זכרנו דעות הקודמים בזאת השאלה והטענות המקיימות דעת דעת מהם‪,‬‬
‫ראוי שנעיין באלו הטענות אם קויים בהם מה שיקיימו אותו קיום אמתי אם לאו‪ .‬ולפי‬
‫שקרה באלו הטענות המקיימות דעת דעת מאלו הדעות שתהיינה מבטלות הדעת אשר‬
‫הוא מקבילו‪ ,‬ראוי שנעיין אם יבוטל בהם הדעת שיבטלהו בטול אמתי אם לא‪.‬‬
‫ונאמר שהוא מבואר שהטענה הראשונה מהטענות שזכרנו המקיימות שאלו המושכלות‬
‫אשר יקנם השכל ההיולאני הוות ומתחדשות בו‪ ,‬כבר יקוים בה קיום אמתי שאלו‬
‫המושכלות מתחדשות בו‪ ,‬ולא יחויב מהטענה ההיא שתהיינה הוות בעצמותם‪ ,‬וזה מבואר‬
‫בנפשו ממה שזכרנו מהטענה ההיא‪ .‬והוא מבואר שלא יחויב גם כן שתהיינה הוות‬
‫בעצמותם מפני מה שהתבאר בטענה ההיא שאלו המושכלות מתחדשות בשכל ההיולאני‬
‫ונמצ אות בו בפועל אחר שהיו נמצאות בו בכח‪ .‬וזה כי אין כל מה שיתחדש לו יחס מה‬
‫לדבר מה‪ ,‬מתחדש בעצמותו‪ ,‬והמשל שהשמש תתחדש לו קורבה אלינו בעת הקיץ‪ ,‬ולא‬
‫יחויב מפני זה שיהיה מתחדש בעצמותו‪ .‬וכאשר היה זה כן‪ ,‬הוא מבואר שיש לאומר‬
‫שיאמר שאלו המושכלות הם נמצאות בפעל תמיד‪ ,‬ואולם יקרה להם שיקבלם השכל‬
‫ההיולאני בעת מן העתים לא בצד שיהיה להם מציאות בו זולת המציאות אשר הוא להם‬
‫בנפשם‪ ,‬על האופן שתהיה ההשגה ההיולאנית‪ ,‬והיא השגת החוש ומה שינהג מנהגה‪,‬‬
‫זולת המושג ההיולאני הנמצא חוץ לנפש‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא יבוטל בזאת‬
‫הטענה דעת מאלו הדעות השלש אשר זכרנו לקודמים בזאת השאלה‪ ,‬ואולם יבוטל בה‬
‫בטול אמתי דעת אפלטון במה שהיה אומר שאלו המושכלות הם תמיד בשכל ההיולאני‬
‫בפעל‪ .‬ואולם מה שחייבו בטענה השנית מאלו הטענות מאלו המושכלות שתהיינה‬
‫מתחדשות בעצמותם‪ ,‬לפי שהמושכל מהם אינו מה הוא נמצא חוץ לנפש בעינו‪ .‬הנה נבאר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪65‬‬

‫שאינו מחויב על כל פנים‪ .‬וזה שהם טענו‪ ,‬לאמת שהמושכל מהם אינו מה שהוא נמצא חוץ‬
‫לנפש‪ ,‬שלש טענות‪ .‬האחת שהמושכלות הם כלליות ואין הכללי נמצא חוץ לנפש כי אם‬
‫בכח‪ .‬והשנית שהמושכלות הם למהות ולטבע הכולל‪ ,‬והטבע הכולל איננו נמצא בפרטים‬
‫הנמצאים חוץ לנפש [‪ ]62‬כי אם בכח‪ .‬והשלישית שהנמצא מהם חוץ לנפש איננו שכל‪,‬‬
‫ואלו המושכלות הם שכל‪.‬‬
‫ואולם הטענה הראשונה מאלו הטענות יראה היותה בלתי צודקת מפנים‪.‬‬
‫ מהם ‪ ,‬כי כבר התבאר שאלו המושכלות נמצאות חוץ לנפש בפעל בנפש השכל הפועל‪,‬‬‫ולזה תהיינה נמצאות חוץ לנפש במציאות המושכל‪ ,‬ואם אינם נמצאים חוץ לנפש במציאות‬
‫המוחש‪ .‬וכאשר היו נמצאות חוץ לנפש במציאות המושכל‪ ,‬הנה לא תחויב שתהיינה‬
‫מתחדשות בעצמותם מפני התחדשם בשכל ההיולאני‪ ,‬אם לא התבאר תחלה שיש להם‬
‫מציאות בשכל ההיולאני זולת המציאות אשר להם בנפש השכל הפועל‪ ,‬וזה ממה שלא‬
‫יתבאר מזאת הטענה ולא משאר הטענות האלה‪ .‬ולזה תבוטלנה כל אלו השלש טענות‬
‫בזה האופן‪ ,‬אלא שהוא בטול יותר מיוחד לטענה השלישית מאלו הטענות‪ ,‬וזה כי בזה‬
‫האופן יתבאר שאלו המושכלות הם בעצמם שכל חוץ לנפש בנפש השכל הפועל‪ ,‬והוא‬
‫הפך מה שהונח בזה‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שהוא בלתי מחויב במושכ לות שתהיינה כלליות ומקיפות באישים בלתי בעלי‬‫תכלית כמו שהניחו בזאת הטענה‪ ,‬וזה מבואר בדברים שלא ימצא מהם כי אם איש אחד‪,‬‬
‫כמו הענין בגרמים השמימיים ובמה שינהג מנהגם‪ .‬ואם אמרו שהמושכל באלו הדברים‬
‫הוא הנמצא‪ ,‬יחויב להם שתהיינה קצת אלו המושכלות מתחדשות בעצמותם‪ ,‬והם‬
‫המושכלות הכלליות‪ ,‬וקצתם בלתי מתחדשות‪ ,‬והם המושכלות אשר תהיינה בדברים שלא‬
‫ימצא מהם כי אם איש אחד‪ .‬וזה סותר מה שהניחו מענין אלו המושכלות‪ ,‬כי הם אמרו‬
‫שהם כלן מתחדשות בעצמותן‪ ,‬ולזה חייבו שתהיינה נפסדות‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שכבר התבאר שאין אלו המושכלות כלליות‪ .‬וזה שאם היו כלליות‪ ,‬הה לא תמנע‬‫היות ההשגה לשכל ההיולאני בהם מחלוקה‪ ,‬אם שתהיה בצד שהכללי בו אחד‪ ,‬והוא הצד‬
‫אשר בו הוא מקיף וכולל כל האישים הנמצאים תחתיו‪ ,‬או שתהיה בצד שהכללי בו רבים‪,‬‬
‫ר"ל שישיג האישים אשר הם בלי תכלית‪ .‬ואולם שתהיה לשכל ההיולאני השגה בו בצד‬
‫שהוא בו רבי ם הוא בלתי אפשר‪ ,‬כי אין לשכל ציור באיש במה שהוא איש‪ ,‬ולזה אי אפשר‬
‫בו שישיג הרבוי‪ ,‬כל שכן בו שישיג מהם רבוי בלתי תכליתי‪ ,‬כי מה שהוא בלתי תכלית אי‬
‫אפשר הדריכה אל השגתו מצד אשר הוא בו בלתי תכלית‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ואין לאומר‬
‫שיאמר שכבר ישיג השכל החלוקה בשעורים שהם לבלתי תכלית‪ ,‬ולזה לא ימנע השיגו‬
‫הרבוי הבלתי תכליתי‪ .‬וזה שהשכל לא ישיג השעורים חלוקים בלתי בעלי תכלית‪ ,‬אבל‬
‫ישיג בו שהוא מתחלק אל מה שיתחלק‪ ,‬ולזה לא יהיה תכלית להחלק‪ .‬וכן היה אפשר [‪]63‬‬

‫שישיג שהתהוות האישים המוחשים הוא שומר הכח‪ ,‬ולזה לא תכלה ההויה‪ ,‬ואולם שישיג‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪66‬‬

‫האישים אשר הם בלי תכלית הוא מבואר ההמנע‪ .‬וכן אומר שהוא מבואר שהוא בלתי‬
‫אפשר שיהיה לשכל ההיולאני השגה בכללי בצד אשר הוא בו אחד‪ ,‬והוא צד אשר הוא בו‬
‫מין או סגולה‪ .‬וזה שהכללי מפני שהוא מצטרף אל האישים אשר הוא מקיף בהם וכוללם‪,‬‬
‫והיה מבואר ממה שקדם שאי אפשר לשכל ההיולאני שישיג האישים במה שהם אישים‪,‬‬
‫והוא הצד אשר בו מצטרפים‪ ,‬הנה הוא גם כן בלתי אפשר שישיג השכל ההיולאני הכללי‬
‫במה שהוא כללי‪ .‬וזה כי מי שאי אפשר בו שישיג אחד מהמצטרפים לא תתכן לו השגת‬
‫האחר בשום פנים‪ ,‬כי המצטרפים ימצא כל אחד מהם בגדר חבירו‪ ,‬ולזה לא יצוייר האחד‬
‫מהם למי שלא יצויר השני‪ ,‬והמשל כי מי שלא ידע מה הוא הכפל לא ישיג היות הדבר‬
‫האחד מחציתו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬רצוני שאם היה שתהיינה אלו המושכלות כלליות‪ ,‬הנה‬
‫היתה ההשגה בם לשכל ההיולאני אם בצד שהכללי בה אחד‪ ,‬אם בצד שהכללי בה רבים‪,‬‬
‫כי אין בכאן צד שלישי‪ .‬והיה שכבר התבאר שאי אפשר שתהיה לשכל ההיולאני השגה‬
‫בכללי באחד מאלו האופנים‪ ,‬הנה יתחייב שלא תהיינה המושכלות אשר ישיגם כלליות‪,‬‬
‫והוא הפך מה שהונח בזאת הטענה‪ .‬ואולם השגת השכל ההיולאני הוא לאיש לא במה‬
‫שהוא איש מה‪ ,‬אבל במה שהוא איזה איש הזדמן‪ ,‬וזה דבר נמצא חוץ לנפש בפעל‪ ,‬ר"ל‬
‫האיש‪ .‬וכבר יתבאר זה בשלמות במה שאחר זה‪ ,‬רצוני שהמושכלות הם לאיש במה שהוא‬
‫איזה איש הזדמן‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שכבר יראה שאין אלו המושכלות כלליות בחקירה וחפוש‪ .‬וזה שהמושכל הוא אם‬‫ציור אם אמות‪ .‬ואולם הציור‪ ,‬והם הגדרים‪ ,‬הוא מבואר שאינו לכללי‪ ,‬שאם היה לכללי‪ ,‬היה‬
‫לו אם במה שהוא אחד‪ ,‬אם במה שהוא רבים‪ .‬ואיך שיהיה‪ ,‬יחויב אם הונח הענין כן‪ ,‬שלא‬
‫יהיה הגדר מודיע מהות האיש האחד‪ ,‬כי האיש האחד הוא זולת הכולל המקיף בו‪ ,‬והוא‬
‫גם כן זולת האישים הרבים‪ ,‬ולזה היה בלתי אפשר שתדבק בו גדר הכולל‪ ,‬כי הדברים‬
‫המתחלפים גדריהם מתחלפים‪ .‬ובכלל הנה כמו שגדר הבית לא ידבק על הלבנה וגדר‬
‫העשרה לא יתדבק על השנים‪ ,‬כן היה בלתי אפשר שיתדבק הגדר על האיש לפי זאת‬
‫ההנחה‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ואולם הגדר מבואר מענינו שהוא מודיע מהות כל אחד‬
‫מהאנשים אשר יתדבק בהם זה הגדר‪ ,‬הנה אם כן הוא מבואר שהגדר אינו לכללי‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה הגדר לכולל‪ ,‬הנה יחויב שיהיה לו בצד שהוא בו אחד‪ ,‬כי לא יראה בגדר‬
‫רבוי‪ ,‬וזה שלא יאמר בגדר האדם שהוא חיים מדברים‪ ,‬אבל [‪ ]64‬יאמר שהוא חי מדבר‪,‬‬
‫ולה יראה שהגדר הוא לנגדר אחד‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה כאשר יתבאר שאי אפשר שיהיה‬
‫הגדר לכולל בצד שהוא בו אחד‪ ,‬יתבאר שאי אפשר שיהיה הגדר לכולל במוחלט‪.‬‬
‫ונאמר שהוא בלתי אפשר שיהיה הגדר לכולל בצד שהוא כולל ומקיף‪ ,‬והוא הצד אשר הוא‬
‫סוג או מין‪ .‬וזה שאלו היה הגדר לכללי‪ ,‬והוא הסוג או המין‪ ,‬הנה מפני שהוא מזה הצד‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪67‬‬

‫מצטרף‪ ,‬הנה יחויב שיהיה זה ההצטרפות לקוח בגדר‪ ,‬ר"ל ההקפה על מה שיקיף בו‪ ,‬כמו‬
‫שנקח בגדר העבד ההצטרפות אשר בינו ובין האדון‪ ,‬וזה דבר בלתי אפשר בגדרים‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהוא מבואר שכל אחד מחלקי הגדר נשואים על הנגדר בחיוב‪ .‬ואם היה הגדר‬
‫לכולל‪ ,‬יקרה מזה שיהיה המין הוא סוגו‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬וזה שהאדם מפני שהוא חי‬
‫מדבר‪ ,‬הנה יצדק על האדם שהוא חי‪ ,‬ויהיה המין הוא סוגו‪ .‬וכבר יקרה מזה גם כן שיהיה‬
‫המין האחרון הוא סוג הסוגים‪ .‬וזה שהאדם מפני שהוא חי והיה גדר החי שהוא נזון‬
‫מרגיש‪ ,‬הנה יהיה האדם נזון‪ .‬ולפי שהיה גדר הנזון שהוא גשם צומח‪ ,‬הנה יחויב שיהיה‬
‫האדם הוא גשם‪ ,‬ובזה ימשך הענין עד שיהיה האדם שהוא מין אחרון הוא סוג הסוגים‪,‬‬
‫וזה בתכלית הביטול והגנות‪ .‬ואולם האמות הוא גם כן מחויב שלא יהיה לכללי‪ .‬וזה כי אין‬
‫לאמות כי אם משפט על מה שיצוייר‪ ,‬ולזה היה הציור קודם האמות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה‬
‫שכבר התבאר שאין הציור לכללי‪ ,‬הנה הוא מבואר שאין האמות לכללי‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי הגזרה הכוללת מבואר מענינה שאינה שופטת אל הכללי במה שהוא כולל ומקיף‪,‬‬
‫לפי שהנושא אשר היא שופטת עליו אינו מורה על הכולל במה שהוא נושא ומקיף‪ .‬וזה‬
‫שאם היה הנושא בה מורה על הכולל במה שהוא כולל‪ ,‬הנה כבר יונח בה מתרבה מה‬
‫שהוא בלתי מתרבה‪ ,‬והמשל שאמרנו כל אדם מדבר מורה על רבוי באדם‪ ,‬ולזה הושמה‬
‫זאת הגזרה תיבת כל‪ .‬ואם היה המובן באדם המין‪ ,‬הנה יושם בה זה המין מתרבה‪ ,‬והוא‬
‫מבואר שהמין איננו מתרבה ולא ימצאו שנים במספר‪ ,‬ולזה הוא מבואר בגזרה הכוללת‬
‫שאין הנושא בה כולל ומקיף‪ ,‬ובזה יחויב שיהיה הענין בגזרה הסתמית‪ ,‬כי אין החומה‬
‫משנה הוראת הנושא‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬
‫וגם כן הנה אם נניח הגזרה הכוללת שופטת על הכללי במה שהוא כללי ומקיף‪ ,‬כבר‬
‫יתחייב מזה שקרים רבים‪.‬‬
‫ מהם‪ ,‬שכבר יחויב מזאת ההנחה שלא תבוטל הגזרה הכוללת מפני כזבה בכל אחד‬‫מהאישים‪ ,‬לפי שהכולל הוא זולת האיש‪ ,‬ולא יחויב כשכזבה באיש שתכזב בכולל‪ .‬וזה‬
‫שכבר יתכן שיצדק בכולל מה שיכזב באחד מחלקיו‪ ,‬והמשל שכבר יצדק בראובן שהוא‬
‫אדם ואף על פי שאין אחד מחלקיו [‪ ]65‬אדם‪ .‬וזה מבואר הבטול והגנות‪ ,‬וזה שהוא מבואר‬
‫שהגזרה הכוללת תבוטל מפני כזבה באיש אחד‪ ,‬כל שכן אם כזבה בכל אחד מהאישים‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שכבר יחויב מזאת ההנחה שלא תהיה הגזרה הכוללת צודקת בעת מן העתים‪.‬‬‫שאם היתה צודקת‪ ,‬היה מחויב שתמצא חוץ לנפש כפי מה שהיא בשכל‪ ,‬כי זה הוא גדר‬
‫הצודק‪ .‬והוא מבואר שלפי זאת ההנחה הוא בלתי אפשר שתמצא זאת הגזרה צודקת חוץ‬
‫לנפש‪ ,‬כי היא שופטת על הכללי‪ ,‬והכללי אינו נמצא חוץ לנפש במה שהוא כולל ומקיף‪,‬‬
‫ואמנם מה שימצא חוץ לנפש הם האישים‪ ,‬וזאת הגזרה אינה שופטת עליהם לפי זאת‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪68‬‬

‫ההנחה‪ ,‬כמו שהמשפט על העשרה לא יהיה משפט על השנים שהם חלק מהם‪ ,‬והמשפט‬
‫על הבית לא יהיה משפט על הלבנה אשר היא חלק מהבית‪ .‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כי הגזרה‬
‫כו ללת האמתית מבואר מענינה שהיא כבר תמצא בו צודקת בכל עת מהעתים‪ ,‬כאמרנו כל‬
‫חי מרגיש‪ ,‬כי זה המאמר צודק תמיד באיזה בעל חי שימצא‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שכבר יחויב מזאת ההנחה שתכזבנה כל התמונות הלמודיות המבארות בדבר‬‫שהוא שוה לדבר‪ ,‬או יותר קטן‪ ,‬או יותר גדול‪ .‬והמשל שאמרנו במשולש שזויותיו שוות‬
‫לשתי נצבות‪ ,‬הנה אם רצונו בזה המשולש הכולל המקיף בכל האישים בלי תכלית‪ ,‬היה‬
‫זה המאמר כזב‪ ,‬כי זויותיו הם בלי תכלית‪ ,‬אי אפשר בהם שתהיינה שוות לשתי נצבות‪.‬‬
‫ואם אמר אומר שהכונה בזויות הנצבות הזויות הנצבות הכוללות כל הזויות הנצבות‬
‫האישיות‪ ,‬הנה הם גם כן בלי תכלית‪ ,‬ויקרה מזה שיהיה מה שאין תכלית לו שוה למה‬
‫שאין תכלית לו‪ ,‬וזה שקר‪ ,‬כי השווי בדבר הוא מצד התכלית‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שזויותיו שוות לשתי נצבות‪ ,‬הנה הן כפל הזויה הנצבת הכוללת אשר היא‬
‫בלי תכלית‪ ,‬ויהיה מה שאין תכלית לו כפל למה שאין תכלית לו‪ ,‬וזה מבואר הבטול‬
‫והגנות‪ .‬ובזה יתבאר שהרי תכזבנה התמונות המבארות בדבר שהוא יותר קטן מדבר או‬
‫יותר גדול‪ ,‬כי אי אפשר שיאמר בדבר שהוא יותר קטן מדבר או יותר גדול‪ ,‬אם לא היה‬
‫אחד מהם בעל תכלית או שניהם‪ .‬וכשהיה הנושא כולל ומקיף‪ ,‬היה מחויב שיהיה גם כן‬
‫הנשוא כולל ומקיף‪ ,‬שאם היה הנשוא אישיי‪ ,‬הנה יקרה מזה שיהיה הכולל הוא האישיי‪,‬‬
‫וזה מבואר בגזרות המחייבות לנשוא בנושא‪ .‬וכשהיו הנושא והנשוא כוללים ומקיפים‪ ,‬היה‬
‫כל אחד מהם בלתי בעל תכלית‪ ,‬ולא יתכן שיהיה האחד מהם יותר קטן מהשני או יותר‬
‫גדול ממנו‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שכבר יחויב מזאת ההנחה שימצאו בכאן כחות והכנות בלתי יוצאים לפעל בעת‬‫מה מן העתים‪ .‬וזה שהרבה מן הנשואים בגזרות הכוללות הם הבדלים לנושאים‪ ,‬וקצת‬
‫ההבדלים הם כחות והכנות‪ ,‬כאמרנו באדם [‪ ]66‬שהוא מדבר‪ ,‬ובחי שהוא מרגיש‪ .‬ואם‬
‫היה המשפט בכמו אלו הגזרות לכולל במה שהוא כולל ומקיף‪ ,‬היו אלו ההכנות בלתי‬
‫יוצאת לפעל בעת מהעתים‪ ,‬כי החי הכולל‪ ,‬דרך משל‪ ,‬לא ימצא לו ההרגש בפעל בעת‬
‫מהעתים‪ .‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כי כבר התבאר בספר השמים והעולם שהוא מחויב בכל כח‬
‫שיצא לפעל בעת מה‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שאם היו אלו הנושאים והנשואים אשר בגזרות האלו כוללים ומקיפים כמו שהוא‬‫מחויב מזאת ההנח ה‪ ,‬היא נשיאות הסוג על המין כזב‪ ,‬כי המין לא יהיה סוגו‪ ,‬ולזה יהיה‪,‬‬
‫דרך משל‪ ,‬אמרנו באדם שהוא חי כזב‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר‬
‫שהגזרה הכוללת אינה שופטת על הכולל במה שהוא כולל ומקיף‪ ,‬והוא הצד אשר הוא בו‬
‫אחד‪ .‬ונאמר גם כן שהיא אינה שופטת על הכולל בצד שהוא רבים על שתהיה משפט אחד‬
‫על אלו הרבים יחד‪ .‬וזה מבואר ממה שבארנו ממנו שהגזרה הכוללת אינה שופטת על‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪69‬‬

‫הכללי במה שהוא כללי ומקיף‪ ,‬כי כל השקרים אשר התחייבו מההנחה ההיא יתחייבו לפי‬
‫זאת ההנחה‪ ,‬זולת השקר הראשון שזכרנו‪ ,‬והוא שאם היה הנושא מורה על הכולל בגזרה‬
‫הכוללת‪ ,‬הנה כבר יונח בה מתרבה מה שאינו מתרבה‪ ,‬שהוא מבואר שלזאת ההנחה לא‬
‫יתחייב זה השקר‪ ,‬כי הנושא כבר יורה על האיש לפי זאת ההנחה‪ ,‬והחומה תכלול כל‬
‫האישים יחד‪.‬‬
‫ואולם שאר השקרים אשר מנינו שהם מתחייבים לפי ההנחה ההיא‪ ,‬הם מתחייבים גם כן‬
‫לפי זאת ההנחה‪ ,‬והוא מבואר במעט עיון‪ .‬והנה נבאר זה באחד מהם‪ ,‬כדי שיתבאר‬
‫למעיין בדברינו איך יחוייבו אלו הבטולים מזאת ההנחה‪ .‬שכבר יחויב מזאת ההנחה שלא‬
‫תבטל הגזרה הכוללת מפני כזבה בכל אחד מהאישים‪ ,‬וזה שהיא שופטת עליהם יחד‪ ,‬ולא‬
‫יחויב שיצדק באחד מהם כי שיצדק בכל האישים המחוברים‪ .‬ובזה האופן בעינו יתבאר‬
‫שכבר יתחייבו שאר הבטולים ההם מזאת ההנחה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאין‬
‫הגזרה הכוללת שופטת על הכלל‪ ,‬לא בצד שהוא בו אחד ולא בצד אשר הוא רבים‪ ,‬על‬
‫שתשפט עליהם משפט אחד יחד‪ .‬ולזה יחויב‪ ,‬אם היתה הגזרה הכוללת שופטת על‬
‫הכולל‪ ,‬שתשפט עליו במה שהוא רבים‪ ,‬על שהוא משפט על אחד אחד מהם‪ .‬וזה שלא‬
‫ימנע הענין בגזרה הכוללת‪ ,‬אם היתה שופטת על הכולל‪ ,‬מחלוקה‪ ,‬אם שתהיה שופטת על‬
‫הכולל במה שהוא אחד ומקיף‪ ,‬או בצד שהוא בו רבים‪ .‬ואם היתה שופטת עליו בצד שהוא‬
‫רבים‪ ,‬הנה יחוייב אם שתשפט עליהם יחד משפט אחד‪ ,‬או שתהיה שופטת על חלק חלק‬
‫מהם‪ .‬וכבר התבאר שהיא בלתי שופטת על הכולל במה שהוא אחד ומקיף ולא בצד שהוא‬
‫בו רבים על שתהיה [‪ ]67‬שופטת על אלו הרבים יחד משפט אחד‪ ,‬הנה לא ישאר אלא‬
‫שתהיה שופטת על חלק חלק מהם‪ .‬ולפי שאין בכאן לאלו הרבים חלק מוגבל יתכן‬
‫שתשפט עליו זולת האיש‪ ,‬הנה יחויב שתהיה שופטת על כל איש ואיש מהם‪ .‬ואולם שאין‬
‫לאלו הרבים חלק מוגבל יתכן שתשפט עליו זולת האיש הוא מבואר בגזרות שנושאם הוא‬
‫מין אחרון‪ ,‬כאמרנו כל אדם מדבר‪ ,‬כי אין בכאן לאישי האדם כלים מוגבלים נחלקים קצתם‬
‫מקצתן יתכן שיאמר בהם שהמשפט יהיה על כלל כלל מהם יחד‪ ,‬עם שהוא מבואר בנפשו‬
‫שאמרנו כל אדם מדבר הרצון בו שכל אחד מאישי האדם הוא מדבר‪ .‬וכאשר היה בגזרות‬
‫אשר נושאם מין אחרון‪ ,‬הוא מבואר שכן יהיה הענין בשאר הגזרות‪ .‬וזה שהגזרות‬
‫שנושאם סוג אם הנחנו שתהיינה שופטות על חלק חלק מהסוג‪ ,‬ויהיה החלק ההוא כלל‬
‫אחד מהכללים המוגבלים אשר יחלק עליהם‪ ,‬כאלו תאמר מין אחד מהמינים אשר יכללם‬
‫הסוג ההוא‪ .‬הנה התחייבו מזאת ההנחה השקרים הקודמים אשר חויבו מהנחת הגזרה‬
‫הכוללת שופטת על הכללי במה שהוא רבים יחד משפט אחד‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬וכאשר‬
‫התישב שהוא מחויב בגזרה הכוללת שתהיה שופטת על כל איש ואיש מהאישים הנכללים‬
‫בה‪ ,‬הנה נבאר שהמושכלות הכוללות האמתיות הם נמצאות תמיד חוץ לנפש כפי מה‬
‫שהם בנפש‪ .‬והוא הפך מה שחייבו בזאת הטענה אשר אנחנו חוקרים בה‪ ,‬וזה שאין‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪70‬‬

‫הגזרה שופטת על מציאות הנושא‪ ,‬כי היא אמנם תשפט על מציאות הנשוא לנושא כאשר‬
‫ימצא‪ ,‬או על שוללותו ממנו‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהיא נמצאת‬
‫חוץ לנפש כמו מה שהוא בנפש‪ .‬וזה שכל איש שימצא חוץ לנפש מהאישים הכוללים בזאת‬
‫הגזרה ימצא ענינו עם הנושא כפי מה ששפטה עליו הגזרה ההיא‪ ,‬ובזה האופן תמצא זאת‬
‫הגזרה צודקת תמיד חוץ לנפש‪ .‬והנה ימצא ענינה באמת כמו הענין במציאות אשר הוא‬
‫חוץ לנפש‪ .‬וזה שכאשר היתה צודקת על האישים הנמצאים חוץ לנפש‪ ,‬הנה ישאר לה כח‬
‫על שתצדק על אישים אחרים‪ ,‬וזה לאין תכלית‪ .‬וכן הענין במציאות אשר הוא חוץ לנפש‬
‫לאישים‪ ,‬רצוני שכאשר ימצא מהם אישים מה‪ ,‬הנה ישאר כח שימצאו אישים אחרים‪ ,‬וזה‬
‫לאין תכלית‪.‬‬
‫ואם אמר אומר שכבר יתחלף המושכל בגזרה הכוללת לנמצא חוץ לנפש ממנו‪ ,‬לפי שהוא‬
‫שופט יחד על אחד אחד מהאישים הנמצאים לבלתי תכלית‪ ,‬והנמצא מהם חוץ לנפש הוא‬
‫בעל תכלית‪ .‬אמרנו לו שהוא אינו שופט מצד טבע המושכל על רבוי אישיי כלל‪ ,‬כי אין אצל‬
‫המושכל ציור באיש מצד יהיה בו אפשר הרבוי‪ ,‬וזה כי הוא אמנם [‪ ]68‬ישיגהו מצד הוא‬
‫איזה איש הזדמן‪ ,‬לא מצד שהוא זה האיש‪ ,‬ואולם קרה זה בגזרה הכוללת שתורה על‬
‫רבוי מה להיותה מורכבת מהשכל והחוש‪ ,‬כמו שבאר הפלוסוף בספר הנפש‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאין אצל המושכל במה שהוא מושכל משפט על אחד אחד‬
‫מהאישים לבלתי תכלית‪ ,‬אבל הוא שופט על איש אחד לבד במה שהוא איזה איש הזדמן‪,‬‬
‫וזה דבר כבר ימצא חוץ לנפש‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר היה לזה הספק אופן מה מההראות‪ ,‬אלו היתה הגזרה שופטת באלו האישים‬
‫שאין תכלית להם שימצאו יחד‪ .‬אבל היא אינה שופטת כלל שימצאו‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬כל שכן‬
‫שאינה שופטת שימצאו יחד‪ ,‬אבל היא שופטת שכל איש שימצא מהם ימצא הנשוא מחובר‬
‫עמו בחיוב אם היתה הגזרה מחייבת‪ ,‬או בשוללות אם היתה הגזרה שוללת‪ ,‬וזה ימצא‬
‫צודק תמיד חוץ לנפש‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שצד היות המשפט בזאת הגזרה בלי‬
‫תכלית הוא דבק למציאות אשר הוא חוץ לנפש שהוא לבלתי תכלית‪ .‬ואם אמר אומר‬
‫שכבר יתחלף המושכל בגזרה הכוללת לנמצא ממנו חוץ לנפש‪ ,‬לפי שעם המושכל ציור כל‬
‫האישים אשר הוא שופט עליהם יחד‪ ,‬והם אינם נמצאים יחד חוץ לנפש‪ .‬אמרנו לו שזה‬
‫בלתי צודק‪ ,‬כי אי אפשר שיהיה אצל המושכל‪ ,‬במה שהוא מושכל ברבוי האישיי‪ ,‬ציור כלל‪,‬‬
‫כמו שקדם‪.‬‬
‫וכאשר התישב זה‪ ,‬רצוני שכל מושכל הוא אם ציורי ואם אמותי‪ ,‬והיה שכבר התבאר שאין‬
‫אחד מהם כללי‪ ,‬אבל הוא לאיש במה שהוא איזה איש הזדמן‪ .‬הוא מבואר שמה שאמרנו‬
‫במושכלות שהם כלליות הוא שקר‪ .‬וכבר בארנו גם כן שלא יחויב מפני הכללות הנמצא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪71‬‬

‫באופן מה בגזרה הכוללת שיהיה המושכל זולת הנמצא‪ ,‬והוא סותר מה שחייבו אותו‬
‫מזאת הטענה‪ .‬והנה מפני שהמושכל הוא לאיש במה שהוא איזה איש הזדמן‪ ,‬היה שנקנה‬
‫המושכל מהחוש עם ההשנות‪ ,‬וזה בשיפשיט השכל מהאיש המוחש המשיגים ההיולאניים‬
‫אשר השיג אותם בעבורם ההתרבות‪.‬‬
‫ואולם הטענה השנית מאלו הטענות‪ ,‬והיא אשר אמרו בה שהמושכלות הם לטבע הכולל‪ ,‬והטבע‬
‫הכולל אינו נמצא באישים חוץ לנפש כי אם בכח‪ ,‬ולזה חייבו שהמושכל הוא זולת הנמצא‪,‬‬
‫היא גם כן בלתי צודקת‪ .‬כי הוא מחויב שיהיה הטבע נמצא בפעל בכל אחד מהאישים אשר‬
‫זה הטבע משותף להם‪ .‬כי זה הטבע הכולל הוא גדר או חלק גדר‪ ,‬והגדר מודיע מהות‬
‫האיש על שהוא עצמותו‪ ,‬והעצמות נמצא בכל העצמות בפעל לא בכח‪ ,‬שאם לא היה הענין‬
‫כן‪ ,‬היה הדבר הוא עצמו בכח לבד‪ ,‬ויהיה מזה שיהיה הדבר מקביל עצמו‪ ,‬כי הכח והפעל‬
‫הם סותרים‪ ]69[ ,‬וזה בתכלית הביטול והגנות‪ .‬ולזה הוא מבואר שהטבע הכולל נמצא‬
‫בפעל בכל אחד מהאישים אשר זה הטבע משותף להם‪ .‬ובכלל הנה כמו שהמראה נמצא‬
‫בפעל בבעל המראה ואף על פי שהוא מעורב בו עם דברים אחרים‪ ,‬ר"ל שכבר ימצאו לו‬
‫באיש ואיש מהאישים מקרים דבקים עמו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהטבע הכולל הוא המהות אשר לו‪ ,‬והמהות משים הדבר בעל המהות נמצא בפעל‪,‬‬
‫ר"ל שכבר יאמר בו שהוא נמצא בפעל מפני המהות אשר לו‪ .‬והוא מבואר שהמשים זולתו‬
‫בתואר מה מפני דבר מה‪ ,‬הנה הדבר ההוא יותר ראוי בתאר ההוא מהדבר אשר לו‬
‫התואר ההוא בעבורו‪ ,‬והמשל שאם היה העין משים סקראט בתאר שיהיה רואה‪ ,‬הנה‬
‫העין יותר ראוי בשיתואר בשהוא רואה מסקראט‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה המהות יותר ראוי‬
‫בשם המציאות אשר בפעל מהמהות הדבק עם המקרים והמשיגים אשר היה בהם האיש‬
‫פרטי‪ ,‬וזה הפך מה שנאמר בזאת הטענה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכל הדברים הנמצאים באיש מהמשיגים והמקרים אשר היה בהם פרטי הם‬
‫נמצאים בו בפעל מפני מציאותם במהות‪ ,‬ולזה יחוייב שיהיה המהות יותר ראוי בשם‬
‫המציאות מאלו המשיגים והמקרים‪ .‬וזה דבר כבר ביארו הפלוסוף‪ ,‬ולזה אמר שהנמצא‬
‫יאמר תחלה על העצם‪ ,‬וכאשר יאמר על המקרים כבר יאמר עליהם באחור מפני מציאותם‬
‫בעצם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה הוא מבואר שהוא מחויב שיהיה המהות נמצא בבעל המהות‬
‫בפעל‪.‬‬
‫ואולם הטענה השלישית‪ ,‬והיא אשר אמרו בה שהנמצא מאלו המושכלות חוץ לנפש איננו‬
‫שכל‪ ,‬והם בשכל ההיולאני שכל‪ ,‬ולזה חייבו ושהנמצא מהם חוץ לנפש הוא זולת המושכל‪,‬‬
‫כבר התבאר במה שקדם שהיא בלתי צודקת‪ ,‬וזה כי כבר התבאר שהנמצא באלו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪72‬‬

‫המושכלות שתהיינה מתחדשות בעצמותם מפני התחדשם בשכל ההיולאני‪ .‬ואולם מה‬
‫שחייבו בטענה השלישית מאלו הטענות שתהיינה אלו המושכלות היולאניות לא נבדלות‪,‬‬
‫הוא גם כן בלתי מחויב מהצד שחייבו אותו ממנו‪ .‬וזה שהם טענו בזה שתי טענות‪ ,‬האחת‬
‫היא שחדוש אלו המושכלות בשכל ההיולי הוא נמשך לשנוי בעצמות‪ ,‬כמו הענין בצורות‬
‫ההיולאניות‪ ,‬והשנית שהם מתרבות ברבוי הנושאים‪ .‬ואולם הטענה הראשונה הוא מבואר‬
‫במעט עיון שהיא בלתי צודק‪ .‬וזה כי הצורות ההיולאניות ימצא חדושם נמשך לשנוי מה‬
‫בעצמות‪ ,‬והם נמצאות מפני זה בתכף השנוי ההוא‪ ,‬והמשל כי הצורה המגעת מהמראה‬
‫בכח הרואה אמנם תתחדש תכף אחר שהתפעל העין מהמראה‪ ,‬ר"ל אחר שנרשם‬
‫המראה בעין‪ ,‬וכן ימצא הענין בשאר הצורות ההיולאניות‪ .‬ואולם אלו המושכלות לא ימצא‬
‫חדושם בשכל ההיולאני נמשך לשנוי [‪ ]70‬במקרה‪ ,‬ר"ל מצד שהם צריכות במציאותם בו‬
‫אל דבר הוא נמשך לשנוי‪ ,‬והיא ההשגה החושיית‪ ,‬ולזה נראה שכבר יתחדש בו המושכל‬
‫לפעמים זמן רב אחר השנוי אשר השתנה החוש מהמוחש‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם יודו שמה שבמציאותו נמשך לשנוי במקרה הוא היולני‪ ,‬הנה יתחייב להם‬
‫שיהיה היולאני המושכל אשר יגיע לשכל ההיולאני בהשיגו השכל הפועל‪ .‬וזה שהם יאמינו‬
‫כי זאת ההרגשה צריכה במציאותה אל השגת אלו המושכלות אשר הם צריכות במציאותם‬
‫אל דבר הוא נמשך לשנוי בעצמות‪ ,‬ולזה יהיה זה המושכל צריך במציאותו אל דבר הוא‬
‫נמשך לשנוי בעצמות‪ .‬ואם הענין כן‪ ,‬הנה יחויב על פי מאמרם שיהיה זה המושכל נפסד‪,‬‬
‫וזה הפך מה שהניחו אותו‪ .‬אולם הטענה השנית מאלו הטענות‪ ,‬והיא אשר אמרו בה שאלו‬
‫המושכלות הם מתרבות בהתרבות נושאיהם‪ ,‬כמו הענין בצורות ההיולאניות‪ ,‬ולזה יחויב‬
‫שתהיינה היולניות‪ .‬הנה נבאר שהיא גם כן בלתי מחויבת מהצד אשר יחייבו אותה ממנו‪.‬‬
‫וזה שהם טענו בה שלש טענות‪ .‬האחת שהם נסמכות אל האישים הנמצאים חוץ לנפש‪.‬‬
‫והשנית שאם לא הונח הענין כן‪ ,‬יחוייב כשילמד איש מושכל מה או שכח אותו‪ ,‬שילמדוהו‬
‫שאר האנשים או ישכחוהו‪ .‬והשלישית שאם לא הונח הענין כן‪ ,‬לא יהיה בכאן למוד ולא‬
‫שכחה‪.‬‬
‫ונאמר שהטענה הראשונה מאלו הטענות היא בלתי צודקת‪ .‬וזה שהם כבר קיימו אותה‬
‫משני צדדים‪ .‬הצד האחד מפני שהצדק במושכל יסמך אל מה שימצא מהאישים חוץ‬
‫לנפ ש‪ .‬והשני שאלו המושכלות הם כלליות‪ ,‬והמציאות אשר יהיה לכללי הוא מצד הפרטי‬
‫הנמצא חוץ לנפש‪.‬‬
‫והנה נבאר כי הצד הראשון מאלו הוא בלתי צודק‪ ,‬והוא אשר אמרו בו שלמה שהיה‬
‫המציאות אלו המושכלות מצד האישים אשר הם נסמכים להם‪ ,‬והיו האישים אשר יסמך‬
‫להם המושכל אשר לראובן זולת האישים אשר יסמך להם המושכל אשר לשמעון‪ ,‬הנה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪73‬‬

‫יהיה המושכל מתרבה‪ ,‬ויחויב מפני זה שיהיה היולני‪ .‬וזה כי לא ימנע הענין בזה מחלוקה‪,‬‬
‫אם שיהיה מציאות המושכל נסמך אל הדמיונות האישים הנמצאים בעת ההיא‪ ,‬או שיהיה‬
‫נסמך אל הדמיונות האישים אשר התחדש מההרגש אשר היה לחושים בהם‪ ,‬או שיהיה‬
‫נסמך אל אי זה איש הזדמן‪.‬‬
‫ואם הנחנו שיהיה נסמך אל דמיונות האישים אשר התחדש המושכל בשכל ההיולי‬
‫מההרגש אשר היה לחושים בהם‪ ,‬ויהיה מתרבה מזה הצד‪ ,‬הנה יתחייבו מזה שקרים‬
‫רבים‪ .‬מהם‪ ,‬שכבר יחויב מזאת ההנחה שיפסד המושכל בהפסד האישים אשר התחדש‬
‫המושכל מהם‪ .‬וזה שאם היה מהכרח מציאות המושכל שימצאו האישים אשר חדושו‬
‫בשכל ההיולאני היה מההרגש אשר היה לחושים בהם‪ ,‬הנה יחויב [‪ ]71‬שכאשר יפסדו‬
‫האישים ההם‪ ,‬יפסד המושכל ההוא‪ ,‬ויהיה צריך בעל המושכל ההוא אל שירגיש אישים‪,‬‬
‫ומהם ילמד בהרגש ההוא המושכל אשר היה אצלו‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬ומהם‪ ,‬שכבר‬
‫יחויב מזה שיהיה המושכל האמתי פעם צודק ופעם כוזב‪ .‬וזה שאם הנחנו שיהיה הצדק‬
‫במושכל נסמך אל מציאות אלו האישים חוץ לנפש כמו שאמרו בזאת הטענה‪ ,‬הנה יחויב‬
‫מזה שכאשר יפסדו אלו האישים יהיה המושכל כוזב‪ ,‬לפי שאין לו נושא חוץ לנפש יסמך‬
‫מציאותו אליו‪ ,‬וזה הפך מה שנאמר בטבע אלו המושכלות‪ ,‬רצוני שכבר יאמר בהם שהם‬
‫צודקות בעת מן העתים‪.‬‬
‫ומהם‪ ,‬שכבר יתחייב מזאת ההנחה שתהיינה אלו המושכלות היולאניות ובלתי היולאניות‬
‫יחד‪ ,‬וזה בלתי אפשר‪ .‬וזה שאם ההתרבות הוא במושכל מפני חילוף האישים אשר‬
‫התחדש מהרגשם‪ ,‬יקרה מזה שיהיה המושכל אשר אצל אנשים רבים אחד במספר‪ ,‬אם‬
‫התחדש בהם מהרגש אישים אחרים‪ .‬ויהיה אחד במספר ברבים‪ ,‬ומה שזה דרכו הוא‬
‫בלתי היולני‪ ,‬כי אי אפשר בדבר ההיולאני שיהיה אחד במספר ברבים‪ .‬וכבר היה היולאני‪,‬‬
‫זה שקר‪ .‬ומהם‪ ,‬שכבר יחויב מזאת ההנחה שתהיינה קצת אלו המושכלות היולאניות‬
‫וקצתם בלהיולאניות‪ ,‬תי וזה סותר מה שהנחנו אותו‪ .‬וזה כי המושכלות אשר התחדשו‬
‫מהרגש אישים הווים נפסדים כבר תהיינה מתרבות והיולניות כאשר התחדשו לאנשים‬
‫מתחלפים מהרגש אישים מתחלפים‪ ,‬והמושכלות אשר התחדשו מהרגש אישים נצחיים‪,‬‬
‫כמו הענין בחכמת הכוכבים‪ ,‬תהיינה בלתי מתרבות ובלתי היולאניות‪ ,‬לפי שאין להם אלא‬
‫איש אחד חוץ לנפש‪.‬‬
‫ואולם אם הנחנו שיהיה מציאות המושכל נסמך אל דמיונות האישים הנמצאים חוץ לנפש‬
‫בעת ההיא‪ ,‬הנה יתחייבו גם כן מזאת ההנחה שקרים רבים‪ .‬מהם‪ ,‬כי מפני שהמושכל‬
‫אצל איש אחד הוא זולת המושכל אצל איש אחר לפי זאת ההנחה‪ ,‬לפי שזה נסמך אל‬
‫דמיונות אישים נמצאים בעת ההיא‪ ,‬וזה נסמך אל דמיונות אישים אחרים נמצאים בעת‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪74‬‬

‫אחר‪ .‬הנה יתחייב מזאת ההנחה שיהיה הענין באיש אחר כן‪ ,‬רצוני שהמושכל אשר לו‬
‫כשימצאו לו חוץ לנפש אישים מה הוא זולת המושכל אשר לו כשימצאו לו חוץ לנפש‬
‫אישים אחרים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שכבר יחויב מזאת ההנחה שיהיה צריך לאדם‬
‫ההתלמד במושכל אשר הוא אצלו כשנפסדו האישים אשר היה נסמך מציאותו אליהם‪ .‬וזה‬
‫שכאשר נפסדו‪ ,‬נפסד המושכל אשר היה בעבורם נמצא‪ ,‬ואם היה שיהיה לו נמצא באישים‬
‫האחרים המתחדשים‪ ,‬הוא מושכל אחר זולת הראשון‪ .‬ומהם‪ ,‬שכבר יתחייב מזאת ההנחה‬
‫במושכל שיהיה כוזב עם היות לו נושא נמצא חוץ לנפש‪ .‬וזה כי [‪ ]72‬המושכל אשר היה‬
‫לאדם בעת שהיו נמצאים לו אישים מה חוץ לנפש כבר היה כוזב בהכרח כשנפסדו‬
‫והתחדשו אישים אחרים‪ .‬וזה כי המושכל אשר הוא צודק על אלו האישים המתחדשים הוא‬
‫לפי זאת ההנחה מושכל אחר זולת המושכל אשר היה צודק על האישים שהיו נמצאים‬
‫קודם‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה המושכל הראשון כוזב בעת מציאות אלו האישים המתחדשים‪,‬‬
‫שאם היה צודק‪ ,‬היה המושכל האחד במספר רבים‪ ,‬וזה בלתי אפשר‪.‬‬
‫ומהם‪ ,‬שכבר יחויב מזאת ההנחה שיהיה כוזב המושכל אשר ברוב הדברים הלמודיים‪ ,‬עם‬
‫חוזק האמות שיגיע בהם‪ .‬וזה שכבר יראה בהכרח מהדברים הלמודיים שלא יתכן שימצאו‬
‫מהם אישים חוץ לנפש‪ .‬והמשל כי הקו הישר לא ימצא חוץ לנפש כמו שיניחהו המוהנדס‪,‬‬
‫וזה שהקו אשר הוא תכלית לגשם לא ימצא מונח על הכחות כל הנקודות הנופלות בו‪,‬‬
‫ואיננו תמיד מתחלק אל מה שיתחלק‪ ,‬ולא יתוסף אל מה שיתוסף תמיד‪ ,‬כמו שיניח‬
‫המהנדס‪ ,‬והסיבות המונעות זה כלו הוא החומר‪ .‬ואולם מצד טבע הקו הוא אפשר‪ ,‬ובזה‬
‫הוא מבואר שאי אפשר שתמצא עגולה חוץ לנפש ממששת קו ישר על נקודה‪ ,‬ולא כדור‬
‫ממשש שטח ישר על נקודה‪ ,‬ולזה היו אומרים קצת הקודמים שהמהנדסים כבר יהיה‬
‫מופתיהם כוזבים‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף‪.‬‬
‫ובכלל הנה יחויב מזאת ההנחה שלא יהיה בכאן מושכל בדבר הנמנע מצד אפשר מצד מה‬
‫שהוא אפשר‪ ,‬וכבר יעשו אלו המושכלות הרבה בחכמות‪ ,‬וזה מבואר למי שעיין בחכמת‬
‫הטבע ובחכמת הלמודיית‪ .‬ומהם שכבר יתחייב לפי זאת ההנחה באלו המושכלות‬
‫שתהיינה היולאניות ובלתי היולאניות יחד‪ .‬וזה שהמושכל בדבר אצל כל האנשים‬
‫הנמצאים יחד הוא אחד במספר‪ ,‬לפי שזה המושכל הוא נסמך בהם אל אישים אחרים‪,‬‬
‫ומה שזה דרכו הוא בלתי היולאני‪ ,‬כי אי אפשר בדבר ההיולאני שימצא אחד במספר‬
‫ברבים‪ .‬וכבר היו לפי זאת ההנחה אלו המושכלות היולאניות‪ ,‬הנה הם אם כן היולאניות‬
‫ובלתי היולאניות יחד‪ ,‬וזה שקר‪ .‬ומהם‪ ,‬שכבר יתחייב לפי זאת ההנחה שתהיינה קצת אלו‬
‫המושכלות בלתי היולאניות‪ ,‬והם המושכלות אשר בדברים הנצחיים‪ ,‬כמו הענין בגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬כי הנמצא מהם חוץ לנפש הוא תמיד אחד בעינו‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה המושכל‬
‫בהם בלתי מתרבה בהתרבות הנושאים‪ ,‬ומה שזה דרכו הוא בלתי היולני‪ .‬וכבר הניחום‬
‫כלם היולאניים‪ ,‬וזה חילוף בלתי אפשר‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪75‬‬

‫ואולם אם הנחנו שתהיינה המושכלות נסמכות אל איזה איש הזדמן מהאישים הנמצאים‪,‬‬
‫לא מצד מה שהוא זה האיש‪ ,‬הנה לא תהיינה המושכלות מתרבות בהתרבות הנושאים‬
‫מפני זה הסמיכות הנמצא להם [‪ ]73‬אל האישים‪ ,‬כי אין בכאן חילוף באישים מזה הצד‪,‬‬
‫ולזה הוא מבואר שלא יתבאר מזאת ההנחה שתהיינה היולאניות‪ ,‬אבל יתבאר ממנה הפך‬
‫זה‪ ,‬רצוני שהם בלתי היולאניות‪ ,‬לפי שהם מתרבות בהתרבות הנושאים‪ ,‬ומה שזה דרכו‬
‫הוא בלתי היו לני‪ .‬כבר התבאר גם כן שזה בלתי אפשר רצוני שיהיה זה המציאות למושכל‬
‫מפני הסמיכות אשר לו אל האיש הנמצא חוץ לנפש בצד מה שהוא איזה איש הזדמן‪,‬‬
‫שאם היה הענין כן‪ ,‬היה בלתי אפשר שיהיה לנו מושכל בהרבה מהדברים הלמודיים‪ ,‬כמו‬
‫שקדם‪ ,‬כי הם לא ימצא להם איש חוץ לנפש‪ .‬ובכלל הנה יהיה בלתי אפשר שיהיה לנו‬
‫מושכל במה שהוא נמנע מצד אפשר מצד מה שהוא אפשר‪ ,‬וזה כלו שקר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי אם היה מציאות המושכל מפני האישים המוחשים הנמצאים חוץ לנפש‪ ,‬הנה יחויב‬
‫מזה שיהיה המציאות המוחש קודם למציאות המושכל‪ .‬וזה שקר‪ ,‬כי כבר התבאר במה‬
‫שקדם שהמציאות המושכל הוא סבה למציאות המוחש‪ ,‬כי המציאות המוחש אמנם‬
‫יתחדש ממציאות המושכל אשר בנפש השכל הפועל‪ ,‬ואולם היה מציאות המוחש סבה‬
‫לחדוש המושכל בנו לא למציאותו בעצמו‪ ,‬ולזה הוא מבואר שלא יצטרך המושכל‪ ,‬אחר‬
‫שהגיע לנו‪ ,‬אל שימצא ממנו מציאות מוחש חוץ לנפש‪.‬‬
‫ואולם הצד השני אשר חייבו ממנה שתהיינה המושכלות נסמכים אל האישים‪ ,‬והוא אשר‬
‫אמרו בו שאלו המושכלות הם כלליות‪ ,‬והכללי אמנם יהיה לו מציאות מפני הפרטי אשר‬
‫הוא מצטרף לו‪ .‬הנה כבר התבאר בטולו במה שקדם שהוא מן השקר שתהיינה אלו‬
‫המושכלות כלליות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאנחנו‪ ,‬ואם הודינו במושכלות שתהיינה כלליות‪ ,‬הנה לא יחויב מפני הסמיכות אשר‬
‫להם אל האיש שתהיינה מתרבות‪ .‬וזה שהוא מבואר בנפשו כי הם אמנם יסמכו אל האיש‬
‫במה שהוא זה האיש‪ ,‬ומזה הצד לא יהיה רבוי באישים‪ ,‬ולזה לא יחויב שתהיינה אלו‬
‫המושכלות מתרבות מזה הצד‪ ,‬כי המצטרף האחד כבר יצטרף במקרה אל דברים רבים‪,‬‬
‫ולא יחויב מפני זה במצטרף ההוא שיהיה מתרבה‪ .‬והמשל שהמין האחד מהמספר‪ ,‬והוא‬
‫השלשה דרך משל‪ ,‬הנה כשיתואר כשהוא מעט‪ ,‬הנה יצטרף במקרה אל כל אחד‬
‫מהמספרים הרבים ממנו‪ ,‬ולא יחויב מפני זה שיהיה מתרבה במספר הדברים אשר הוא‬
‫מצטרף אליהם‪ ,‬כי ההצטרפות אשר לו בעצמות מצד זה התואר הוא אל המספר אשר הוא‬
‫יותר רב ממנו מצד מה שהוא יותר רב ממנו‪ ,‬לא מצד מה שהוא ארבעה או חמשה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪76‬‬

‫ועוד‪ ,‬שכבר התבאר במה שקדם שהוא שקר שיהיה המציאות לאלו המושכלות מפני‬
‫האישים הנמצאים חוץ לנפש כמו שהונח בזאת ההנחה‪]74[.‬‬

‫ואולם הטענה השנית מאלו הטענות‪ ,‬והיא אשר אמרו בה שאם לא היו המושכלות‬
‫מתרבות בהתרבות נושאיהם‪ ,‬הנה יחוייב כשלמד איש מושכל מה או שכחו שילמדוהו‬
‫שאר האנשים או ישכחוהו‪ ,‬הנה אומר שהיא גם כן בלתי צודקת‪.‬‬
‫וזה לא ימנע באחד במספר היות לו יחסים מתחלפים לאישים מתחלפים‪ ,‬וזה כי השמש‪,‬‬
‫דרך משל‪ ,‬הוא אחד בעינו‪ ,‬והוא קרוב לזה האיש יותר מזה האיש‪ ,‬ושוקע באופק אחד‬
‫וזורח באופק אחר‪ .‬ולזה הוא מבואר שאיננו נמנע היות המושכל מתחדש לזה האיש ובלתי‬
‫מתחדש לזה האיש‪ ,‬עם היותו אחד במספר בהם‪ .‬ולא יחוייב מפני היות הפעל אחד‬
‫במספר שיהיה הכח אל הפעל ההוא אחד במספר‪ ,‬כמו שזכרו בזאת הטענה‪ .‬כי זה אמנם‬
‫היה צודק אלו היה הפעל דבר היולאני‪ ,‬אבל בשיונח נבדל לא יחוייב זה‪ ,‬וזה מבואר למעיין‬
‫בזה הספר‪ – .‬ואמנם לאבן סינא התחייב זה הבטול בהכרח‪ ,‬לפי שהוא יניח הכח אחד‬
‫במספר‪ ,‬כי כבר אמר בשכל ההיולאני שהוא נבדל ובלתי הווה ולא נפסד‪.‬‬
‫ואולם הטענה השלישית מאלו הטענות‪ ,‬והיא אשר אמרו בה שאם לא היו המושכלות‬
‫מתרבות בהתרבות נושאיהם‪ ,‬לא יהיה בכאן למוד ולא שכחה‪ ,‬היא גם כן בלתי צודקת‪.‬‬
‫וזה שאם היה שהודינו להם שאין לדבר הנבדל הויה ולא הפסד‪ ,‬הנה לא ימנע מפני זה‬
‫היות אלו המושכלות מתחדשות בשכל ההיולאני ונפסדות ממנו‪ ,‬ואמנם מה שהוא נמנע‬
‫הוא שתהיינה מתחדשות בעצמותם או נפסדות‪.‬‬
‫ואולם ההקדמה השנית מההקדמות אשר בנו עליהם דעתם בעלי זה הדעת‪ ,‬והיא‬
‫האומרת שכל הווה נפסד‪ ,‬הנה יתבאר במה שיבא שהיא בלתי צודקת‪ ,‬ושהבאור שבאר‬
‫ממנו הפלוסוף זאת ההקדמה היא בלתי שופטת על כל פנים באמותה‪.‬‬
‫ ואולם הטענה הראשונה מהטענות שזכרנו שיקיימו בהם שהוא אפשר שיגיע השכל‬‫ההיולאני השכל הפועל‪ ,‬והיא אשר אמרו בה כי מפני שכבר אמר ארסטוטלוס שיחס‬
‫השכל אל המושכל הוא יחס החוש אל המוחש‪ ,‬והיה החוש יכול לקבל המוחש בפעל‪ ,‬הנה‬
‫השכל יכול לקנות המושכלות בפעל‪ ,‬והוא השכל הפועל לפי מה שאמרו בזאת הטענה‪.‬‬
‫הנה אומר שלא יחוייב ממנה שיהיה אפשר לשכל ההיולאני שישיג השכל הפועל‪ .‬וזה‬
‫שההקש אר חייבו ממנו זה הוא הקש המשלי‪ ,‬והקש המשלי לא יתן האמת על כל פנים‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שמזה ההקש בעינו יתבאר הפך מה שחייבו ממנו‪ .‬וזה שאנחנו נאמר שכמו שהחוש‬
‫אין לו כח לקבל המוחש בעצמו‪ ,‬אבל יקבל דבר מתיחס דומה לו‪ ,‬והמשל כי העין לא יקבל‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪77‬‬

‫המראה בעינו [‪ ]75‬אשר בדבר הנראה‪ ,‬אבל קבל מה שדומה לו באופן מה‪ ,‬כן השכל‬
‫ההיולאני אין לו כח לקבל השכל בעצמו‪ ,‬אבל יקבל מה שידמה לו באופן מה‪.‬‬
‫ ואולם הטענה השנית מאלו הטענות‪ ,‬והיא אשר אמרו בה שאם היה השכל ההיולאני‬‫משכיל מה שאינו בעצמותו שכל‪ ,‬כל שכן שהוא ראוי שיהיה משכיל מה שהוא בעצמותו‬
‫שכל‪ .‬הנה לא אשער למה הוא יותר ראוי‪ .‬וזה כי הם אלו אומרים שאם היה שיהיה שכל‬
‫בשכל ההיולאני מה שאינו בעצמותו שכל בהשכילו אותו‪ ,‬הנה הוא יותר ראוי שיהיה שכל‬
‫מה שישכיל מהדברים אשר הם בעצמם שכל‪ .‬היה זה כחיי צודק‪ ,‬אלא שלא יתבאר ממנו‬
‫מה שחייבו אותו מזאת הטענה‪ ,‬רצוני שיהיה אפשר לשכל ההיולאני שישיג השכל הפועל‪.‬‬
‫ואולם אינו מחויב כמו שיש לו כח על השגת הצורות הפחותות שיהיה לו כח על השגת‬
‫הצורות היותר נכבדות מהם‪ ,‬לפי שההשגה בהם היא יותר כבדה‪ .‬וזה שכבר יראה שכל‬
‫מה שהיו הצורות יותר נכבדות תהיה ההשגה בהם יותר כבדה‪ .‬וזה מבואר בצורות‬
‫ההיולאניות בעצמם‪ ,‬כי הוא מבואר שמי שיש לו כח על דבר מה לא יחויב שיהיה לו כח על‬
‫מה שהוא יותר כבד ממנו ויותר קשה‪ ,‬והמשל שמי שיש לו כח לשאת שלשה ככרים אינו‬
‫מחויב שיהיה לו כח לשאת מה שהוא יותר רב המשא מהם‪ ,‬וזה מבואר בעצמו‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא יחויב מפני הכח אשר ימצא לשכל ההיולאני להשיג הצורות‬
‫ההיולאניות שיהיה לו כח להשיג הצורות היותר נכבדות‪ ,‬והם אשר הם בעצמם שכל‪ ,‬כי‬
‫השגתם היא יותר כבדה‪ ,‬ומה שהוא כחיי על דבר מה לא יחוייב שיהיה כחיי על מה‬
‫שלמעלה מהם‪ .‬והנה הם גם כן יודו שהשגת השכל הפועל הוא יותר קשה לשכל ההיולני‬
‫מהשגת שאר הצורות אשר הוא כחיי עליהם‪ ,‬ולזה אמרו שזאת ההשגה‪ ,‬אם תהיה לאדם‪,‬‬
‫כבר תהיה אחר שהושלם השכל ההיולני בהשגת אלו המושכלות כלם‪ .‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫הנה זאת הטענה היא מבוארת הבטול לפי מאמרם ולפי הענין בעצמו‪.‬‬
‫– ואולם הטענה השלישית מאלו הטענות‪ ,‬והיא אשר אמרו בה כי מפני שהשכל הפועל הוא‬
‫משים הצורות הדמיוניות מושכל בפעל לשכל ההיולאני אחר שהיו מושכלות בכח‪ ,‬הנה‬
‫הוא יותר ראוי שיהיה השכל הפועל מושכל לשכל ההיולאני‪ ,‬לפי שכל דבר שישים זולתו‬
‫בתאר מה הנה הוא יותר ראוי בתאר ההוא מהדבר אשר לו התואר בעבורו‪ .‬הנה אומר‬
‫שהיא בלתי צודקת‪ .‬וזה שכבר יתכן שישים דבר מה זולתו בתאר מה‪ ,‬ויהיה התואר ההוא‬
‫לו מצד טבעו עם מה שהקנהו ומי ששמהו בזה התואר‪ ,‬ואם לא יחויב במי ששמהו בזה‬
‫התואר שיהיה מתואר בתאר ההוא‪ .‬והמשל שהאומנות [‪ ]76‬תשים הברזל בתאר שיהיה‬
‫חותך‪ ,‬והוא מבואר שלא יתכן שיתואר האומנות בשהוא חותך‪ ,‬לפי שזה התואר הוא‬
‫לברזל מפני טבעו עם התמונה שהקנהו האומנות‪ .‬וכן ימצא במלאכת הרפואה שהיא‬
‫תשיב החולה בתאר שיהיה בריא‪ ,‬ולא יתכן בה שתתואר בשהיא בריאה לזאת הסבה‬
‫בעינה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לאומר שיאמר שאולי היה זה התואר לצורה הדמיונית‪ ,‬רצוני‬
‫שתהיה מושכלת בפעל לשכל ההיולאני מפני טבעה עם מה שהקנה אותו השכל הפועל‪,‬‬
‫ולזה לא יחוייב שיתואר השכל הפועל בשיהיה מושכל לשכל ההיולאני‪ .‬ואולם שכבר אפשר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪78‬‬

‫שיאמר שזה התואר היה לצורה הדמיונית מפני טבעה עם מה שהקנה אותו השכל הפועל‪,‬‬
‫הוא מבואר‪ ,‬שלא יתפעל באיזה דבר הזדמן מאיזה דבר הזדמן‪ .‬ואולי אין בכח ההיולאני‬
‫שישיג זולת אלו המושכלות אשר בכאן‪ ,‬וישיג אותן אחר שהשיב אותן השכל הפועל בתאר‬
‫יתכן בו שתהיינה מושכלות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬ש הוא מבואר שהשכל הפועל לא יפעל בצורה הדמיונית שום פעל‪ ,‬רצוני שהיא לא‬
‫תתפעל ממנו באופן שתשתנה ותשוב מושכלת אחר שהיתה דמיונית‪ ,‬כי היא תשאר‬
‫בעינה‪ ,‬אבל הוא יפעל בשכל ההיולאני וישיבהו משכיל אותה בפעל אחר שהיתה מושכלת‬
‫בכח‪ ,‬אלא אם יפעל בה במקרה‪ ,‬רצוני מפני השיבו השכל ההיולאני משכיל אותה בפעל‬
‫אחר שהיה משכיל אותה בכח‪ .‬והוא מבואר שאיננו מחוייב במה שישים זולתו בתאר מה‬
‫במקרה שיהיה מתואר מתאר ההוא‪ ,‬והמשל שהאש ישיב קצת הדברים שחורים וקצתם‬
‫מרים‪ ,‬ואיננו ראוי שיתואר האש בשחרות ולא במרירות‪ ,‬והיה זה כן לפי שהוא אמנם‬
‫ישיבם בזה התואר במקרה‪ ,‬כי התואר אשר יקנו ממנו בעצמות הוא החום או היבוש‪,‬‬
‫ובתאר ההוא אשר יקוים בעצמות יצדק שהאש הוא יותר ראוי שיתואר בתאר ההוא‪ .‬וכן‬
‫ימצא האש משים במקרה קצת הדברים קרים‪ ,‬רצוני מצד הפרידו מהם החלק החם‪ ,‬ולא‬
‫יתכן שיתואר האש בשהוא קר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא יחויב שיהיה השכל‬
‫הפועל מתואר בשהוא מושכל לשכל ההיולאני מפני מה שהוא משים במקרה הצורה‬
‫הדמיונית מושכלת בפעל אחר שהיתה מושכלת בכח‪ .‬אבל מה שהיה מחויב מזאת‬
‫הגזרה‪ ,‬אם הודינו שתהיה צודקת‪ ,‬הוא‪ ,‬כי מפני שהיה השכל הפועל משים השכל‬
‫ההיולאני משכיל הצורה הדמיונית בפעל אחר שהיה משכיל אותה בכח‪ ,‬הנה השכל‬
‫הפועל ראוי יותר בשיהיה משכיל אותה‪ .‬וזה מבואר שהוא צודק ממה שקדם‪ ,‬וזה שכבר‬
‫התבאר שאצל השכל הפועל השגת כל אלו המושכלות‪ .‬וכבר יחויב מזאת הטענה אשר‬
‫הניחו בזאת הטענה‪ ,‬והוא שכל מה שישים זולתו בתאר מה הנה הוא יותר ראוי [‪]77‬‬

‫בתאר ההוא‪ ,‬שהמושכל אשר בנפש השכל הפועל מהצורה הדמיונית הוא יותר ראוי‬
‫שיהיה מושכל לנו מהצורה הדמיונית‪ .‬וזה כי בעבור שהצורה הדמיונית תשוב בתאר‬
‫שתהיה מושכלת לשכל ההיולאני מפני המושכל אשר בנפש השכל הפועל‪ ,‬הנה המושכל‬
‫ההוא יותר ראוי שיתואר בזה התאר‪ ,‬רצוני שיהיה מושכל לשכל ההיולאני מהצורה‬
‫הדמיונית‪ .‬וזהו אמת בלי ספק‪ ,‬כי הצורה הדמיונית לא תשוב מושכלת בשום פנים‪ ,‬כי‬
‫הפרטי לא יושכל במה שהוא פרטי‪ ,‬אבל יושכל הסדור אשר ממנה בנפש השכל הפועל‪.‬‬
‫ואולם שהצורה הדמיונית‪ ,‬אם היה שתשוב מושכלת‪ ,‬אמנם יהיה זה מפני המושכל אשר‬
‫ממנה בנפש השכל הפועל‪ ,‬הוא מבואר‪ .‬וזה כי לולי שהיה מציאות הממוחש מסדור‬
‫מושכל‪ ,‬לא יתכן בו שיהיה מושכל‪ ,‬כמו שלא יושכלו סיבות הדבר המלאכותי אלא מפני‬
‫היותו מתחדש מהסדור המושכל אשר בנפש האומן‪ .‬כבר זכר זה תמסטיוס בבאורו‬
‫למאמר הנרשם באות הלמד ממה שאחר הטבע‪ .‬ולא יחויב מפני היות המושכל הזה אשר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪79‬‬

‫בנפש השכל הפועל מושכל לנו שנשכיל השכל הפועל‪ ,‬מה שלא השגנו כל אלו המושכלות‬
‫והצד אשר הם בו אחד‪ ,‬וזה ממה שלא התבאר עדיין היותו אפשר‪ .‬ולזה הוא מבואר שלא‬
‫יחויב מזאת ההקדמה שיהיה השכל הפועל מושכל לשכל ההיולאני‪ .‬ואם אמר אומר שכבר‬
‫התבאר מזאת ההקדמה שיהיה השכל הפועל אפשר שיהיה מושכל לנו‪ ,‬וזה שהשכל‬
‫הפועל ישים הצורה הדמיונית מניעה השכל ההיולני‪ ,‬ולזה היה יותר ראוי שיהיה השכל‬
‫הפועל מניע אותו בעצמו‪ .‬אמרנו לו שיהיה אפשר שיהיה זה התואר לצורה הדמיונית מפני‬
‫טבעה עם מה שהקנה אותה השכל הפועל‪ ,‬ולזה לא יחויב שיהיה מתואר השכל הפועל‬
‫בזה התואר כמו שקדם‪ ,‬ואם היה שנודה שתהיה הצורה הדמיונית מניעה השכל‬
‫ההיולאני‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהשכל הפועל לא ישים הצורה הדמיונית מניעה השכל ההיולאני אלא במקרה‪ ,‬כי‬
‫אין השכל הפועל פועל בצורה הדמיונית‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬ולזה לא יחויב מפני זה שיתואר‬
‫השכל הפועל בזה התאר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאין הצורה הדמיונית מניעה השכל ההיולאני‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬אבל השכל הפועל הוא‬
‫המניע אותו באמצעות הצורה הדמיונית‪ ,‬ולא יחויב במה שיניע באמצעי שיניע בזולת‬
‫אמצעי‪ ,‬כי החום הטבעי מניע האבן הנשלכת ביד באמצעות היד‪ ,‬ולא יחויב במה שיניע‬
‫באמצעי שיניע בעצמה זולת אמצעי‪ ,‬אבל הוא בלתי אפשר‪ .‬אבל המחויב מזאת הטענה‬
‫הוא שהשכל הפועל הוא יותר ראוי בשיתואר בשהוא מניע השכל ההיולני מהאמצעי אשר‬
‫יניעהו באמצעותו‪ ,‬לא שיהיה השכל הפועל מניע השכל ההיולאני בזולת אמצעות הצורות‬
‫הדמיוניות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ]78[ ,‬הנה לא יתבאר מזה שיהיה אפשר לשכל ההיולאני‬
‫שישכיל זולת אלו המושכלות‪.‬‬
‫ואולם הטענה הרביעית מאלו הטענות‪ ,‬והיא אשר אמרו בה כי מפני שהשכל ההיולאני‬
‫הוא מתנועע מהכח אל הפעל אל קניית המושכל‪ ,‬והיה מבואר שמה שהוא מתנועע מהכח‬
‫אל הפעל הוא מתנועע אל מה שהוא בפעל בסוג ההוא‪ ,‬הנה יחויב שיהיה מתנועע אל‬
‫קניית מושכל‪ ,‬הוא מושכל בפעל‪ ,‬ומה שזה דרכו הנה ישיג המושכל אשר הוא בעצמו‬
‫שכל‪ ,‬וכי היו אלו המושכלות אשר יקנם תחלה באמצעות הצורה הדמיונית מושכל בכח‪,‬‬
‫לפי שהם כלליות‪ ,‬והכללי אינו נמצא חוץ לשכל כי אם בכח‪ ,‬ואולם יקרה לו שיתנועע תחלה‬
‫אל מה שהוא מושכל בכח כמו שקרה להרבה מהדברים הטבעיים שיתנועעו אל השלמויות‬
‫אשר הם כחיים עליהם באמצעות שלמויות אחרים‪ – .‬הנה היא גם כן בלתי צודקת‪ .‬וזה‬
‫שכבר התבאר שאין אלו המושכלות כלליות‪ ,‬ושאינן נסמכות במציאותם אל האישים‬
‫הנמצאים חוץ לנפש כמו שהניחו בזה המאמר‪ ,‬ולזה לא יחויב‪ ,‬מפני היות האישים ההם‬
‫אשר יקיף בם הכללי נמצאים בכח‪ ,‬שיהיה המושכל מהם מושכל בכח‪ ,‬אבל המושכל מהם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪80‬‬

‫הוא מושכל בפעל‪ ,‬לפי שהוא נמצא בנפש השכל הפועל על שהוא עצמו שכל‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר במה שקדם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שיש לאומר שיאמר שאיננו צודק שכל מה שיתנועע מן הכח אל הפעל הוא יתנועע‬
‫אל מה שהוא פעל גמור בסוג ההוא‪ .‬ואולם מה שהוא צודק הוא‪ ,‬שכל מה שיתנועע מן‬
‫הכח אל הפעל יתנועע אל מה שהוא פעל גמור ביחס אל הכח אשר לו‪ ,‬והוא הדבר אר‬
‫בעבורו היתה כל תנועתו‪ ,‬שאם לא היתה כל תנועתו שלמות בזה התאר‪ ,‬הנה לא יהיה‬
‫לתנועתו תכלית כלל‪ .‬וזה שאם יתנועע אל שלמות בעבור שלמות אחר‪ ,‬ולא היה בכאן‬
‫שלמות שלא יהיה בזאת התנועה בעבור שלמות אחר‪ ,‬הנה לא יהיה לזאת התנועה‬
‫תכלית כלל‪ .‬אלא שלא יחויב שיהיה שלמות האחרון בזאת התנועה שלמות אינו בעצמותו‬
‫בעבור דבר אחד מן הדברים‪ ,‬וזה מבואר מאד‪ ,‬אבל הוא מחויב שלא יהיה זה השלמות‬
‫בזאת התנועה בעבור זאת התנועה שלמות דבר אחר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא‬
‫ימנע שיתנועע הדבר אל שלמות הוא בזאת התנועה פעל גמור‪ ,‬והוא עם זה בעצמותו כח‬
‫מצד פעל מצד‪ .‬ולזאת הזבה תמצא בהרבה מהמתנועעים מן הכח אל הפעל שהם ישארו‬
‫במה שבין הכח והפעל‪ .‬וזה שהרבה מהדברים ההווים מתנועעים לקבל צורה אשר היא‬
‫פעל מצד כח מצד באופן מה‪ ,‬והם כל הדברים ההוים זולת האדם‪ .‬וזה שהצורה אשר היא‬
‫פעל גמור היא הצורה האנושית‪ ,‬ושאר הצורות הם אמצעיות בין הכח הגמור והפעל [‪]79‬‬

‫הגמור‪ ,‬לפי שהם כלם בעבור הצורה האנושית‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬לא יחויב בשכל‬
‫ההיולאני‪ ,‬מפני התנועעו אל המושכלות אשר הם כח מצד פעל מצד‪ ,‬שיתנועע אל‬
‫המושכל אשר הוא פעל גמור‪ .‬ואולם שאלו המושכלות הם לפי הנחתם פען מצד כח מצד‬
‫הוא מבואר‪ ,‬לפי שהשכל ההיולני מתנועע בהם מן הכח אל הפעל‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה פעל‬
‫מה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהוא בלתי מחויב באחת מאלו הטענות שיהיה אפשר‬
‫לשכל ההיולאני שישיג השכל הפועל‪ ,‬ולזה לא יבוטל באחת מאלו הטענות דעת אבונצר‪.‬‬
‫ואולם הטענה אשר קיימו ממנה שכאשר השכיל השכל ההיולאני השכל הפועל‪ ,‬ישוב‬
‫נצחי‪ ,‬והיא אשר אמרו בה כי מפני שאין זה המושכל מתחדש בעצמו‪ ,‬לא יחויב בשכל‬
‫ההיולאני כשהשיג אותו שיפסד‪ ,‬אבל ישוב נצחי‪ ,‬מפני שהשכל הפועל אשר הוא בעינו הוא‬
‫נצחי‪ .‬הנה סותרת הנחתם במה שיניחו שכל הווה נפסד‪ .‬וזה שאם היה שלא יהיה‬
‫המושכל מתחדש בעצמותו כשישיגהו השכל ההיולאני‪ ,‬הנה הוא מתחדש בשכל ההיולאני‪,‬‬
‫ולזה יחויב מהנחתם שיהיה נפסד מצד אשר הוא מתחדש‪ ,‬רצוני שתסור זאת הצורה‬
‫מהשכל ההיולאני ואם לא תפסד בעצמותה‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ולזה היה אבונצר שומר‬
‫הנחתו יותר מהם‪ .‬האלהים‪ ,‬אם לא שיאמרו שהשכל ההיולאני הוא השכל הפועל בעצמו‪,‬‬
‫אלא שקרה לו שלא ישכיל עצמו בעת מה מפני דבקותו אלינו‪ ,‬כמו שהיה אבן רשד אומר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪81‬‬

‫בקצת אגרותיו ובבאורו לספר הנפש ובפירושו למה שאחר הטבע‪ .‬והנה בארנו במה‬
‫שקדם מה שיחוייב לזאת ההנחה מהבטול‪.‬‬
‫ואולם הטענה הראשונה מהטענות אשר יקיים בהם אבן סינא שאלו המושכלות הם בלתי‬
‫הוות ולא נפסדות‪ ,‬והיא אשר אמר בה כי מפני שהמושכל מאלו המושכלות הוא הנמצא‬
‫בהם בשכל ההיולאני‪ ,‬הנה יחוייב בהם שתהיינה נבדלות‪ ,‬שאם היו היולניות‪ ,‬היה‬
‫המושכל מהם זולת הנמצא‪ ,‬ומפני שהן נבדלות‪ ,‬הנה הן בהכרח בלתי הוות ובלתי‬
‫נפסדות‪ .‬הנה אומר שמה שיחויב מזאת הטענה הוא שתהיינה אלו המושכלות נבדלות‪,‬‬
‫ואמנם לא יחויב ממנה שתהיינה בלתי הוות‪ ,‬מה שלא התבאר שאי אפשר לנבדל שיהיה‬
‫הווה בזה האופן שיתחדשו בו אלו המושכלות בשכל ההיולאני‪ .‬וזה כי זאת ההויה נאמרת‬
‫בשתוף השם עם ההויה שבאר הפלוסוף שאי אפשר שתהיה בצורה בעצמותה‪ ,‬וזה ממה‬
‫שלא התבאר באור שלם‪ ,‬אבל הוא אולי כמו שהתבאר אחר זה‪ .‬ובכלל הנה ראוי שיהיו‬
‫הדעות האמתיות נמשכות אחר המציאות‪ ,‬לא שנכחיש המציאות לקיים הדעת אשר לנו‬
‫בדברים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יהיה מחויב באלו המושכלות שתהיינה [‪ ]80‬נבדלות‪.‬‬
‫ושתהיינה הוות באופן מה הוא מבואר‪ ,‬שאיננו נמנע בנבדל שיהיה הווה באופן מה‪ ,‬וזה‬
‫ממה שיתבאר אחר זה‪ .‬וגם כן הנה לא ימנע הענין מה שרצהו אבן סינא במה שאמר‬
‫שהם בלתי הוות מחלוקה‪ ,‬אם שירצה בזה שהן בלתי הוות בשכל ההיולאני אבל הן‬
‫נמצאות בו בפעל תמיד‪ ,‬או שירצה בזה שהן בלתי הוות בעצמותם אבל הם מתחדשות‬
‫בשכל ההיולאני‪ .‬ואם רצה בזה שתהיינה בלתי הוות בשכל ההיולאני‪ ,‬הוא מבואר הבטול‬
‫ממה שקד ם‪ .‬ואם רצה בזה שתהיינה בלתי הוות בעצמותן אבל הן הוות בשכל ההיולאני‪,‬‬
‫הנה יחויב לו שיהיה השכל הנקנה נפסד‪ ,‬והוא הפך מה שהניחו‪ .‬וזה שהוא היה מודה‬
‫שכל הווה נפסד‪ ,‬ובזה יחויב באלו המושכלות שתהיינה נפסדות מהצד אשר הן הוות בו‪,‬‬
‫ויהיה אם כן השכל הנקנה נפסד‪ .‬ובזה נאמר שהוא מבואר שהטענות הנשארות אשר קיים‬
‫מהן אבן סינא באלו המושכלות שתהיינה בלתי הוות ובלתי נפסדות כבר יחויב מהן‬
‫שתהיינה נבדלות‪ ,‬וזה מבואר ממה שזכרנו בטענות ההם‪ .‬אבל לא יחויב מפני זה בהן‬
‫שתהיינה בלתי הוות בשום צד מפני החדוש‪ ,‬כמו שזכרנו בטענות ההן‪ ,‬עד שהאריכות‬
‫בבאורו מותר הוא‪.‬‬
‫ואולם מה שהניח אבונצר בשכל ההיולאני שהוא הווה‪ ,‬הנה הוא מבואר חיובו ממה‬
‫שקדם‪ .‬ואולם הטענה הראשונה מהטענות אשר קיים בהם שאי אפשר שישיג השכל‬
‫ההיולאני השכל הפועל‪ ,‬והיא אשר אמר בה שכבר יתחייב מזאת ההנחה שיהיה העלול‬
‫שב עם עלתו אחד במספר‪ ,‬וזה בלתי אפשר‪ ,‬לפי שמציאות העלול והעלה הם מקבילים‪.‬‬
‫הנה אומר שהיא בלתי צודקת‪ .‬וזה שהעלה כשתעשה פעל שלם בעלולה‪ ,‬תעשהו דומה‬
‫למה שבעצמה‪ ,‬והמשל שהאש כשיפעל פעל שלם במה שיחממה‪ ,‬הנה ישיבהו אש כאשר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪82‬‬

‫לא ימנעהו מזה טבע החומר המקבל פעלו‪ .‬ואם היה אפשר בצורה ההיולאנית שתעשה‬
‫צורה במדרגתה‪ ,‬הנה ראוי שיהיה אפשר זה בצורה הנבדלת אם לא ימנעה מזה טבע‬
‫המקבל פעלה‪ ,‬כי היתה פעולתה יותר חזקה ויותר נפלאה‪ .‬ולפי שהצורה הנבדלת‪ ,‬כאשר‬
‫עשתה צורה במדרגתה‪ ,‬תשוב היא והצורה ההיא דבר אחד במספר‪ ,‬כי הדברים הנבדלים‬
‫המסכימים במהותם לא ימנה מהם מספר בשום פנים‪ .‬הוא מבואר שכבר אפשר שוב‬
‫העלה ועלולה אחד במספר בדברים הנבדלים‪ ,‬אם לא ימנע זה מצד טבע העלול‪ ,‬ר"ל‬
‫שיהיה בלתי אפשר בו שיקבל פעל עלתו בשללמות‪ ,‬וזה דבר לא התבאר מדברי אבונצר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאמנם היה נמנע שישוב העלול ועלתו אחד במספר מפני היות אלו המציאויות‬
‫מקבילים באופן מה‪ ,‬אם הנחנו שלא יהיה העלול בשני אלו המציאויות יחד‪ .‬אבל אם הנחנו‬
‫שיהיה העלול בשני אלו המציאויות יחד‪ ,‬לא ימנע‪ ,‬כי לא ימנע היות העלול במציאות [‪]81‬‬

‫אשר לעלה אחר המצאו במציאות אשר לעלול‪ ,‬כמו שלא ימנע בגשם שיהיה חם אחר‬
‫שהיה קר‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬
‫ ואולם הטענה השנית מאלו הטענות‪ ,‬והיא אשר אמר בה שאי אפשר שישיג השכל‬‫ההיולאני השכל הפועל‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬הנה ההווה שב נצחי‪ .‬הנה היא גם כן בלתי‬
‫צודקת‪ ,‬כי לא יחויב מזאת ההנחה שישוב ההווה נצחי‪ .‬וזה כי המושכל אשר יקנהו השכל‬
‫ההיולאני בהשיגו השכל הפועל הוא מתחדש בשכל ההיולאני ואם אינו מתחדש בעצמותו‪.‬‬
‫ולזה יחויב‪ ,‬אם קבלנו שיהיה כל הווה נפסד‪ ,‬ביהיה זה המושכל נפסד מהשכל ההיולאני‪,‬‬
‫ואף על פי שאי אפשר בו ההפסד בעצמותו‪ .‬וזה אינו בטל‪ ,‬כי הוא מבואר שאיננו נמנע‬
‫הפסדו מהשכל ההיולאני מפני המנע הפסדו בעצמותו‪ .‬ולזה הוא מבואר שלא יבוטל‬
‫באחת מאלו הטענות דעת האומרים שהוא אפשר בשכל ההיולאני שישיג השכל הפועל‪.‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק אחד עשר‬
‫נבאר בו שאי אפשר שישיג השכל ההיולאני השכל הפועל עד שיהיו‬
‫שניהם דבר אחד מכל פנים‬
‫ואחר שזכרנו דעות הקודמים בענין ההשארות‪ ,‬ובארנו שלא יחויב באחת מאלו הדעות‬
‫שיהיה צודק מצד מה שטען בעל הדעות ההוא לקיים אותו‪ ,‬ולא יבוטלו גם כן על כל פנים‬
‫דעות החולקים עמו‪ .‬הנה ראוי שנחקור אנחנו בזה לפי הענין בעצמו‪ ,‬עד שנדע איזה דעת‬
‫מאלו הוא הצודק‪.‬‬
‫וראוי שלא יעלם ממנו שכבר התבאר ממה שזכרנו מאלו הטענות שאלו המושכלות הן‬
‫הוות בשכל ההיולאני‪ ,‬ושהשכל הנקנה הוא נבדל‪ .‬ושאם הוא מחויב בכל מתחדש שיהיה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪83‬‬

‫נפסד‪ ,‬כמו שיחשב ממה שהתבאר בספר השמים והעולם‪ ,‬הנה הוא מבואר שכבר יחויב‬
‫שלא יהיה בכאן השארות נפשיי‪ ,‬כמו שהיה רואה אבונצר‪.‬‬
‫ולזה ראוי שנחקור אנחנו אם הוא מחויב בכל הווה שיהיה נפסד‪ ,‬אם לא‪ .‬ואם היה שלא‬
‫י היה זה מחויב‪ ,‬האם זה ההווה מחויב שיפסד‪ ,‬רוצה לומר המושכל אשר יקנהו השכל‬
‫ההיולאני‪ ,‬או הוא בלתי אפשר שיפסד‪ ,‬או יהיה ממנו מה שיפסד וממנו מה שלא יפסד‪.‬‬
‫ונאמר שכבר התבאר בזה הספר בחקרנו בחדוש העולם וקדמותו שלא יחוייב מהבאור‬
‫שעשה הפלוסוף בספר השמים והעולם שיהיה כל הווה נפסד‪ ,‬ולזה הוא מבואר שלא‬
‫יחויב מפני זה שלא יהיה בכאן השארות נפשיי‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה ראוי שנחקור מזה‬
‫ההווה‪ ,‬ר"ל השכל הנקנה לשכל ההיולאני‪ ,‬אם הוא נפסד‪ ,‬או בלתי נפסד‪ ,‬או יהיה ממנו‬
‫מה שיפסד‪ ,‬כאלו תאמר המושכלות אשר באלו הדברים‪ ,‬וממנו [‪ ]82‬מה שלא יפסד‪ ,‬כאלו‬
‫תאמר המושכל אשר לו בדברים הנפרדים אשר הם בעצמם שכל‪ ,‬כמו שאמרו הקודמים‪.‬‬
‫ונאמר שהוא מבואר שהשכל הנקנה הוא השלמות המגיע מהשכל הפועל אל השכל‬
‫ההיולאני‪ .‬והנה זה השלמות הוא שני מינים‪ ,‬מין יקרא ציור‪ ,‬ומין יקרא האמתה‪ .‬והנה‬
‫הציור אין לו שום סמיכות אל דבר נמ צא חוץ לנפש‪ ,‬וזה מבואר מענינו‪ ,‬אבל הוא ידיעת‬
‫הסדור בעצמו אשר בנפש השכל הפועל‪ .‬ואולם ההאמתה כבר יהיה לה סמיכות מה אל‬
‫הדברים הנמצאים חוץ לנפש‪ ,‬כאמרנו כל חי מרגיש‪ ,‬וזה יהיה לו במקרה מצד היותה‬
‫מורכבת מהשכל והחוש‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה השלמות המגיע ממנה בשכל הוא הציור‬
‫לבד‪ ,‬והוא בלתי נסמך אל איש מהאישים הנמצאים חוץ לנפש‪ ,‬כמו שהצורה המגעת‬
‫בחוש הראות‪ ,‬כששפטנו בדבר שהוא מתוק מפני הרגישנו בחוש הראות שהוא צהוב‪ ,‬הוא‬
‫הצהובות לא המתיקות‪ .‬וכאשר התישב זה‪ ,‬הוא מבואר שהשכל הנקנה בעינו הוא הסדור‬
‫אשר היה לאלו הדברים בנפש השכל הפועל‪ .‬וזה דבר גם כן כבר בארנוהו במה שקדם‪,‬‬
‫רצוני שהמושכל אשר לאלו הדברים בנפש השכל הפועל הוא המושג לנו בשכל ההיולני‪,‬‬
‫לא הצורות הדמיוניות‪ ,‬כי אין בטבע הצורות הדמיוניות שתהיינה מושכלות‪ ,‬ואם היה שיהיו‬
‫עוזרות לקניית המושכלות‪ .‬וכאשר התיישב זה‪ ,‬הנה יראה שיחויב מזה בשכל הנקנה‬
‫שיהיה נצחי‪ ,‬כי היה מה שישכיל אותו מאלו המושכלות שכל בעצמותו בנפש השכל‬
‫הפועל‪ .‬וכבר יתבאר באופן יותר שלם שהוא מחויב בשכל הנקנה שיהיה נצחי‪ .‬וזה‬
‫שהשכל הנקנה הוא בלתי היולאני‪ ,‬והדבר הבלתי היולאני אין לו סיבות ההפסד‪ ,‬ומה שאין‬
‫לו סיבות ההפסד אי אפשר שיפסד‪ ,‬ויחויב מזה ההקש המורכב שיהיה השכל הנקנה‬
‫בלתי אפשר ההפסד‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪84‬‬

‫והנה ההקדמה הראשונה מאלו ההקדמות היא מבוארת ממה שקדם‪ .‬וההקדמה‬
‫השלישית מהם היא מבוארת בנפשה‪ ,‬כי יחס הדבר אל סיבותיו הוא יחס הכרחי‪ ,‬ולזה‬
‫הוא מבואר שאי אפשר שיהיה הדבר זולת סיבותיו‪.‬‬
‫ואולם ההקדמה השנית‪ ,‬והיא האומרת שהדבר הבלתי היולאני אין לו סיבות ההפסד‪,‬‬
‫היא צריכה אל באור‪ .‬ונאמר שכבר התבאר בטבעיות ובמה שאחר הטבע שההפסד הוא‬
‫בדברים מצד החומר ולא מצד הצורה‪ ,‬כי הצורה היא אשר יהיה ממנה המציאות והטוב‪,‬‬
‫והיא אשר תשאר מציאות הדבר בעל הצורה בכל הפנים שאפשר‪ .‬ואולם החומר יהיה‬
‫סבת ההפסד והרע מפני בלתי השמעו אל הצורה‪ ,‬כמו שהתבאר ברביעי מאותות השמים‪,‬‬
‫רצוני שההפסד יהיה לדבר כשגברו הכחות המתפעלות על הכחות הפועלות‪ .‬ובהיות הענין‬
‫כן‪ ,‬רצוני שהחומר הוא [‪ ]83‬סבת ההפסד‪ ,‬והיה הדבר הבלתי היולאני אין לו חומר‪ ,‬הוא‬
‫מבואר שהדבר הבלתי היולאני אין לו סיבות ההפסד‪ .‬והנה יחשב שיחויב בשכל הנקנה‬
‫שיהיה נפסד משתי טענות כבר זכרום הקודמים‪ .‬האחת כי מפני שהיה מציאות זה השכל‬
‫הנקנה בשכל ההיולאני נמשך להשגת גופיות‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ ,‬והיו כל‬
‫ההשגות הגופיות נפסדות‪ ,‬הנה יחויב בשכל הנקנה שיהיה נפסד‪ .‬וזה כי כשהיה נפסד מה‬
‫שמציאות השכל הנקנה הוא מצדו‪ ,‬יפסד בהכרח השכל הנקנה‪ .‬והשנית כי זה השכל הוא‬
‫שלמות לנפש האנושית‪ ,‬ובהפסד הנפש יפסד קנינה ושלמותה‪.‬‬
‫ונאמר שהטענה הראשונה מאלו אין היתרה ממה שיקשה‪ .‬וזה שאמנם יחויב בסבה אשר‬
‫תסתלק שיסתלק המסובב ממנה כאשר היה עמידת המסובב בסבה ההיא‪ ,‬וזה אמנם‬
‫יהיה כאשר תהיה הסבה בעצמות‪ .‬ואולם ההשגות הגופיות הם סבה למציאות השכל‬
‫הנקנה במקרה לא בעצמות‪ ,‬וזה כי מה שהוא סבה בעצמות למציאותו הוא הסדור‬
‫המושכל אשר לנפש השכל הפועל‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שההשגות הגופיות אם היה שנודה שהם סבה אל מציאות אלו המושכלות בשכל‬
‫ההיולני‪ ,‬הנה הם סבה אל הגעת הידיעה‪ ,‬אבל אינם סבה אל מציאות המושכל מהם‪.‬‬
‫ואולם העיון בזה בהפך‪ ,‬רצוני שמציאות הסדור המושכל הוא סבה למציאותם‪ .‬וזה כי‬
‫המציאות המושכל אשר בנפש השכל הפועל הוא סבה למציאות כל אלו הדברים אשר‬
‫בכ אן‪ ,‬ולזה לא יחויב בזה הסדור המושכל‪ ,‬כאשר הגיע מהם‪ ,‬שיפסד בהפסדם‪ ,‬כי אין‬
‫מציאותו עומד בהם‪ .‬ואמנם מה שיחויב שיפסד בהפסדם הוא קנות הידיעה‪ ,‬רצוני שאי‬
‫אפשר לשכל ההיולאני שיקנה ידיעה אחר שנפסדו ההשגות הגופיות‪ ,‬וזה דבר מבואר‬
‫בנפשו‪ .‬וכבר יראה זה ממה שאומר‪ .‬נניח שאיש אחד חדש מעצמו כלי אחד‪ ,‬וראה איש‬
‫אחר זה הכלי והשכיל מההרגש בו הסדור אשר היה ממנו בנפש ממציאו‪ ,‬ואחר נעדר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪85‬‬

‫הכלי ההוא‪ .‬הנה מבואר שלא יחויב מפני העדר הכלי שתפסד זאת הידיעה מהאיש השני‪,‬‬
‫וזה שזה הכלי היה סבה לקנין זאת הידיעה ולא למציאות הסדור המושכל ממנו‪.‬‬
‫וכבר יספק מספק ויאמר שכבר יראה שלמציאות הצורות הדמיוניות רושם בהעמדת‬
‫המושכלות‪ ,‬לפי שאנחנו נראה באנשים אשר נפסד דמיונם שכבר נפסדו מהם המושכלות‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכר יוזדככו המושכל כשיזדככו תחלה הצורות הדמיוניות בהעמדת המושכלות‪ .‬הוא‬
‫מבואר שבהפסד הצורות הדמיוניות יפסדו המושכלות‪ .‬ונאמר שאנחנו‪ ,‬ואם הודינו‬
‫שהאנשים שנפסד דמיונם לא נמצאם משיגים המושכלות שהיו [‪ ]84‬משיגים תחלה‪ ,‬וכבר‬
‫יזדככו המושכל כשיזדככו הצורות הדמיוניות אשר תניעם אל זה המושכל‪ .‬הנה לא יחויב‬
‫מפני זה שנודה שיפסד המושכל בהפסד הצורה הדמיונית‪ .‬וזה שהמושכל על שלשה‬
‫פנים‪ .‬מושכל הוא בכח גמור‪ ,‬והוא המושכל אשר האדם כחיי על למודו‪ ,‬ולא למד אותו‬
‫עדיין ומושכל הוא בפעל גמור‪ ,‬והוא המושכל אשר לחכם בחכמתו בעת השתמשו בה‪.‬‬
‫ומושכל הוא מוצע ביניהם‪ ,‬והוא המושכל אשר לחכם בעת שלא ישתמש בו‪ ,‬והנה ירה בו‬
‫דומה לשכחה במקרה‪ .‬וזה כי להיות הנפש אחת‪ ,‬לא ירגיש החכם בידיעתו בו מה‬
‫שהתמיד להשתמש בזולתו‪ ,‬והנה כאשר יביאהו איזה דבר שיהיה להשתמש בו‪ ,‬אז ישער‬
‫שכבר היתה הידיעה בו‪ .‬ובכמו זה יקרה בזה הענין‪ ,‬וזה שכאשר נפסדה הצורה הדמיונית‪,‬‬
‫יקרה לו שלא יהיה בכאן דבר יביאהו להשתמש בזה המושכל‪ ,‬וכאשר יזדכר אותו‪ ,‬אז‬
‫ימצא שכבר היתה לו זאת הידיעה‪ ,‬ולזה לא יצטרך בה אל התלמדות וחקירה‪ .‬וכן ימצא‬
‫באנשים שנפסד דמיונם‪ ,‬שכאשר יתרפאו‪ ,‬ימצאו יודעים במושכלות אשר היו יודעים קודם‬
‫זה‪ ,‬בזולת התלמדות וחקירה‪ .‬ואלו היו אלו המושכלות נפסדות מהם‪ ,‬היו צריכים‬
‫בהשגתם אחר זה אל התלמדות וחקירה‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאנחנו רואים בקצת אנשים שנפסד דמיונם שהיו משיבין כראוי במושכלות שנשאלו‬
‫מהם‪ ,‬וזה ממה שיורה שאין אלו המושכלות נפסדות מהם בהפסד דמיונם‪ .‬ובכלל הנה לא‬
‫יתכן במושכל הפסד ושכחה‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ ,‬ר"ל שאלו המושכלות הם בלתי‬
‫אפשריות ההפסד‪ .‬ולזאת הסבה הסכימו הקודמים שאלו המושכלות לא יתכן בהם‬
‫השכחה בשום פנים‪ ,‬כאלו טבע האמת בעצמו הכריחם על זה‪ .‬האלהים‪ ,‬אלא אם היה‬
‫המושכל מושכל בשתוף השם‪ ,‬ר"ל שלא היתה בו ידיעה אמתית בסיבותיו‪ ,‬כמו שיקרה‬
‫לקצת המתלמדים בהנדסה ובפרט בתמונות המתבארות באמצעות תמונות רבות‪ ,‬כי הם‬
‫לא ישתדלו להבין בשכל הדבר המבוקש בסיבותיו‪ ,‬אבל יראו בספר בתמונה תמונה‬
‫מהלשון הנמצא שם אם התבאר שם מה שיצטרך להם ממנה באור זאת התמונה‪ ,‬ולזה‬
‫יקרה להם השכחה באלו המושכלות‪ ,‬כי הם אינם מושכלות להם‪ ,‬אבל ישיגו שהמחבר‬
‫הספר כבר ביארם‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪86‬‬

‫ואולם הטענה השנית מאלו הטענות אשר יחשב בעבורם שהשכל הנקנה נפסד‪ ,‬היא‬
‫הטענית‪ .‬וזה שהשלמות הוא על שני מינים‪ ,‬מין מעורב בבעל השלמות‪ ,‬כמו הענין בשאר‬
‫השלמויות אשר לשאר הצורות ההיולאניות‪ ,‬ומין בלתי מעורב‬

‫בבעל השלמות‪ ,‬כמו‬

‫שהתבאר מענין זה השכל ההיולני‪ .‬ואמנם יחויב שיפסד השלמות בהפסד בעל השלמות‬
‫אם היה השלמות מעורב בו‪ ,‬ואולם כשלא היה השלמות מעורב בו‪ ]85[ ,‬אבל הוא נמצא‬
‫בעצמו‪ ,‬לא יחויב בו זה‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא יחויב מזה‬
‫בשכל הנקנה שיהיה נפסד‪ ,‬אבל יחויב שיהיה נצחי‪ ,‬כמו שהתבאר בקודם‪.‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק שנים עשר‬
‫נחקור בו בהיתר ספקות מה יקרו במה שבארנו בענין ההצלחה‬
‫האנושית‬
‫ואחר שהתבאר מענין השכל הנקנה‪ ,‬ראוי שנחקור אם הוא אפשר שתהיה לאדם הצלחה‬
‫יותר עצומה מזאת ההצלחה‪ ,‬כמו שהיו רואים קצת הקודמים שהוא אפשר שישיג האדם‬
‫השכל הפועל‪.‬‬
‫ונאמר שאם היה אפשר זה‪ ,‬יהיה בהכרח אחר השיגנו כל אלו המושכלות‪ ,‬כי היו כלן‬
‫בנפש השכל הפועל בצד אשר הם בו אחד‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ .‬והוא מחויב שיהיה‬
‫השיגנו אותם קודם אל ההשגה בם בצד אשר הם בו אחד‪ ,‬כמו שהוא מחויב שנדע תחלה‬
‫מהות הקורות והלבנים והאבנים אשר נהיה מהם הבית קודם שנדע מהות הבית‪ .‬ולזה‬
‫אמר בן רשד שזאת ההשגה תהיה אחר השיגנו כלהמושכלות האלו‪ ,‬כאלו טבע האמת‬
‫הכריחו על זה‪ ,‬ואמר שזה‪ ,‬ואם הוא קשה מאד‪ ,‬הנה אולי ישלים בקבוצים החשובים‬
‫להעזרם קצתם בקצתם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה אם היה בלתי אפשר לאדם שישיג כל אלו‬
‫המושכלות‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר בו שישיג השכל הפועל‪ .‬וכן אם היה אפשר לו שישיג‬
‫כל אלו המושכלות‪ ,‬והיה בלתי אפשר בו שישיג הצד אשר הוא בו אחד‪.‬‬
‫וכאשר התישב זה‪ ,‬הנה נבאר שאי אפשר לאדם שישיג השכל הפועל‪ ,‬לפי שאי אפשר לו‬
‫שישיג כל אלו המושכלות‪ .‬וזה כי בכאן מינים מהבעלי חיים וצמחים ומחצבים אין אצלנו‬
‫המושכל בהם‪ ,‬ואי אפשר בקצת המינים שיודע סדור איבריהם ואופן החכמה בהיותם על‬
‫זה התאר‪ ,‬כי לקטנם יבצר זה מהחוש‪ ,‬וגם במינים אשר אישיהם גדולים לא יתכן שנעמוד‬
‫על אמתת סדור אבריהם בכללם‪ .‬והמשל כי האדם‪ ,‬עם רוב החקירה אשר היתה לקודמים‬
‫בענין אבריו ועורקיו וגידיו ועצמיו ועצליו‪ ,‬הנה לא יתכן שתשלם זאת הידיעה בו באופן‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪87‬‬

‫שלם‪ ,‬בדרך שיודע מספר אלו הדברים בו וההתחלפות אשר ביניהם בכמות ובאיכות‬
‫ובתמונה‪ ,‬וזה מבואר מאד למעיין בזה הספר‪ .‬כי אצל השכל הפועל ידיעה שלימה במה‬
‫שיתחייב מהכוכבים בזה העולם השפל‪ ,‬כמו שיתבאר אחר זה‪ ,‬וזה בלתי אפשר שישלם‬
‫לאדם בהתחלות אשר אצלו בזה מהחוש‪ .‬ובכלל הנה לא יתכן לאדם שידע האמת בזה‬
‫הסדור‪ ,‬וזה [‪ ]86‬מבואר ממה שימצא בחכמת משפטי הכוכבים‪ ,‬שימצא כוזב הרבה‬
‫פעמים‪ ,‬כל שכן שלא יתכן שידע האמת בזה הסדור בסיבותיו‪ ,‬עד שתהיה לו ידיעה‬
‫שלמה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם הודינו שיהיה אפשר לאדם שישיג כל אלו המושכלות אשר בנפש השכל‬
‫הפועל‪ ,‬הנה יהיה עם זה בלתי אפשר שישיג האדם השכל הפועל‪ ,‬לפי שאי אפשר לאדם‬
‫שישיג הדרגתם וצד היותם אחד‪ .‬וזה שכבר יראה שבכאן סדור לחומר הראשון בקבולו‬
‫הצורות‪ ,‬עד שיכלה הענין אל הצורה האנושית‪ ,‬וזה לא יתכן שיודע במין מין‪ .‬והמשל כי‬
‫היסודות הם במוחלט במדרגת ההיולי למחצבים‪ ,‬והם קצתם לקצת במדרגת ההיולי‪ ,‬וזה‬
‫כי הארץ במדרגת ההיולי למים‪ ,‬והמים במדרגת ההיולי ליסוד האויר‪ ,‬ויסוד האויר הוא‬
‫במדרגת ההיולי ליסוד האש‪ .‬והנה המחצבים הם במדרגת ההיולי לצמחים‪ ,‬והצמחים הם‬
‫במדרגת ההיולי לבעלי חיים‪ ,‬ולזה יראה כי צורות המחצבים הם גם כן קצתם לקצת‬
‫במדרגת ההיולי‪ ,‬עד שיגיע הענין אל מה שהוא כמו ממוצע בין הצמח והדומם‪ ,‬והוא‬
‫האלמוג‪ .‬וכן הענין בצמחים‪ ,‬רצוני שהם קצתם לקצת במדרגת ההיולי‪ ,‬עד שיגיע הענין אל‬
‫מה שהוא כמו ממוצע בין הצמח והחי‪ ,‬והוא האספוג הימיים ומיני החלזון הקיימים‪ .‬וכן‬
‫הענין בבעלי חיים‪ ,‬עד שיכלה בסוף הענין אל המין האנושי‪.‬‬
‫וכבר נראה חיוב מה שהנחנו בכאן ממה שאומר‪ .‬וזה שהחומר הראשון דורך באלו הצורות‬
‫מההעדר אל המציאות‪ ,‬ולזה היו כל הצורות האמצעיות העדר מצד ומציאות מצד‪ ,‬רצוני‬
‫שהם מציאות מצד מה שקדם להם מהצורות והעדר מצד מה שאחריהם מהצורות‪ ,‬כמו‬
‫שחלקי התנועה הם פעל מצד מה שעבר מהתנועה וכח מצד מה שעתיד‪ .‬ולזה יחויב‬
‫שתהיה כל צורה מאלו הצורות במדרגת ההיולי אל מה שאחריה‪ ,‬עד שיכלה כל הענין אל‬
‫הצורה האנושית‪ .‬והוא שהוא בלתי אפשר שתהיינה שתים מאלו הצורות במדרגה אחת‪,‬‬
‫שאם היה אפשר זה‪ ,‬הנה לא ימנע אם שתהיה כל אחת תכלית לצורות אשר יקבל החומר‬
‫הראשון‪ ,‬או שתהיה כל אחת מהן אמצע‪ ,‬או שתהיה אחת מהן תכלית והאחרת אמצעי‪.‬‬
‫ואולם שתהיה כל אחת תכלית הוא שקר‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬הנה יחויב אם שיהיו אלו‬
‫התכליות לתנועה אחת בעינה‪ ,‬או שיהיו לתנועות מתחלפות‪ .‬אבל הניחנו אותן תכליות‬
‫לתנועה אחת בעינה הוא שקר‪ ,‬כי התנועה האחת לא ימצא לה כי אם תכלית אחת‪ ,‬וזה‬
‫מבואר בנפשו‪ .‬ואם הנחנו שיהיו תכליות לתנועות מתחלפות‪ ,‬רצוני שתהיינה הצורות אשר‬
‫יקבל עד שיגיע אל תכלית האחר‪ ,‬הנה יחויב מזה שלא יהיה דבר ממה שימצא לו אחת‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪88‬‬

‫[‪ ]87‬מהצורות אשר בתנועה האחת כחיי לקבול אחת מהצורות אשר בתנועה האחרת‪,‬‬
‫ויהיו בכאן לפי זאת ההנחה שני חומרים ראשונים‪ ,‬האחד אשר יקבל הצורות אשר‬
‫בתנועה האחת‪ ,‬והאחד הוא אשר יקבל הצורות אשר בתנועה האחרת‪ .‬ואם היה זה‪ ,‬הנה‬
‫יחויב שיהיה כל אחד מאלו החומרים הראשונים בעל צורה מה‪ ,‬בה היה טבע אחד מהם‬
‫לקבל צורות מה‪ ,‬וטבע האחר לקבל צורות אחרות‪ ,‬וזה בלתי אפשר‪ ,‬כמו שהתבאר‬
‫בראשון מהשמע‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה זה כן‪ ,‬לא תמצא בכאן צורה יהיו כל הדברים ההוים הנפסדים כחיים‬
‫עליה‪ ,‬כי הוא בהכרח אחת מהצורות אשר בתנועה אחת‪ ,‬ולא יהיה אפשר שיהיו הדברים‬
‫בעלי הצורות אשר בתנועה האחרת כחיים עליה‪ .‬וזה שקר‪ ,‬כי כבר נמצאו כל אלו הדברים‬
‫כחיים על צורות היסודות‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪ ,‬וזה שהיסודות ימצא כל אחד מהם‬
‫כחיי עליהם‪ ,‬והגשמים המורכבים הם נתכים אליהם‪ .‬ובכלל הנה כבר התבאר בראשון‬
‫מהשמע שהוא מחויב שיהיה החומר הראשון אחד‪.‬‬
‫ ואם הנחנו שתהיינה שתי אלו הצורות אמצע‪ ,‬הוא מבואר ממה שקדם שאי אפשר‬‫שנניחם אמצע לשתי תנועות מתחלפות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה תהיינה אמצע לתנועה‬
‫אחת אם היה אפשר זה‪ ,‬ולזה יחויב שיקבל החומר הראשון אחת מאלו הצורות קודם‬
‫קבולו האחרת‪ .‬ונאמר שכאשר הונח הענין כן‪ ,‬יחויב שתהיה הצורה המאוחרת יותר‬
‫נכבדת מן האחרת‪ ,‬וזה שהתנועה האחת יהיה כל חלק ממנה בעבור החלק הבא אחריו‬
‫שיכלה הענין אל תכלית‪ ,‬והמשל ששתיית הסם המבשל הוא בעבור שתיית הסם‬
‫המשלשל‪ ,‬ושתיית הסם המשלשל בעבור הוצאת הליחה המליחה‪ ,‬והנה המחליאה היא‬
‫בעבור הבריאות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה כל חלק וחלק מהאמצעיים הוא תכלית באופן‬
‫שלפניו‪ .‬ולפי שהתכלית הוא יותר נכבד ממה שקודם התכלית‪ ,‬הנה יחויב שתהיה הצורה‬
‫המאוחרת בהויה מאלו הצורות יותר נכבדת מהאחרת‪ .‬ולזה הוא מבואר שאי אפשר‬
‫שנניח האחת מהם תכלית והאחרת אמצע‪ ,‬שאם היה אפשר זה‪ ,‬היה בהכרח לתנועה‬
‫אחת בעינה‪ ,‬והיה מחויב שתהיה הצורה שהיא תכלית יותר נכבדה מהצורה שהיא אמצע‪.‬‬
‫וכבר יתבאר באופן אחר שהוא מחויב שתהיינה אלו הצורות הולכת בהדרגה וסדור‬
‫מהמציאות החסר אל המציאות השלם‪ .‬וזה שהטבע לא יקצר משיתן צורה לכל אחד‬
‫מהמזגים האפשריים ליסודות‪ ,‬ולזה היו הצורות אשר לדברים ההוים הנפסדים במספר‬
‫המזגים‪ .‬ולפי שהמזגים הולכים בהדרגה וסדור מהעובי אל הדקות‪ ,‬והיא מה שקרב יותר‬
‫אל הדקות הולך מהלך הצורה ממה שקרב אל [‪ ]88‬העובי‪ ,‬הנה יהיה הענין בצורותיהם כן‪,‬‬
‫כי יחס החומר אל החומר הוא יחס הצורה אל הצורה‪ .‬ולזה מה שיחויב‪ ,‬שכמו שהמזגים‬
‫כלם נמשכים בסדור והדרגה מהמציאות החסר אל המציאות השלם‪ ,‬כן הצורות האלו כלן‬
‫נמשכות בסדור והדרגה מהמציאות החסר אל המציאות השלם‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪89‬‬

‫וזה מבואר שאין כח באדם שישיג בשלמות הסדור אשר למזגים‪ ,‬כל שכן שאין בו כח‬
‫להשיג הסדור אשר לדורות‪ .‬אבל ישיג מזה מדרגות רחוקות‪ ,‬כאלו תאמר שהדומם הוא‬
‫במדרגת ההיולי לצומח החסר‪ ,‬והצומח החסר הוא במדרגת ההיולי לצומח השלם‪,‬‬
‫והצומח השלם הוא במדרגת ההיולי לחי החסר‪ ,‬והחי החסר הוא במדרגת ההיולי לדמי‬
‫השח‪ ,‬ודמי השח הוא במדרגת ההיולי לדמי המעופף‪ ,‬ודמי המעופף הוא במדרגת ההיולי‬
‫לדמי ההולך‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר שנדע בשלמות הצד אשר בו אלו‬
‫המושכלות אחד‪ .‬כי כשלא נדע הדרגתם לא יתכן שנדע הצד אשר הם בו אחד‪ ,‬ולזה הוא‬
‫מבואר שאי אפשר שנשיג השכל הפועל‪ .‬האלהים‪ ,‬אם לא שיאמר אומר שכבר נשיגהו‬
‫באופן מה בהשיגנו אלו המושכלות‪ ,‬לפי שהן כלן בנפש השכל הפועל‪ ,‬וזהו ההתאחדות‬
‫אשר יהיה לנו עם השכל הפועל‪ .‬וכאלו זה הטעה לקודמים והכריחם אל שיאמרו שהוא‬
‫אפשר לאדם שישיג השכל הפועל‪ .‬ואל תחשוב שזה מחלוקת נפל לבד בין הפלוסופים‪,‬‬
‫אבל תמצאהו גם כן בין חכמי תורתינו הקודמים ז"ל‪.‬‬
‫אמרו במדרש וירא אלהים את האור כי טוב‪ ,‬אמר רבי יודא בר סימון הבדיל‬
‫הקב"ה את האור לעצמו‪ ,‬אמר אין כל בריה יכול להשתמש בו אלא אני‪ ,‬הדא הוא‬
‫דכתיב ונהורא עמיה שריה‪ .‬משל למלך שראה מנה יפה‪ ,‬אמר זו לעצמי‪ .‬ורבנן‬
‫אמרי הבריק לו ליתנו לצדיקים לעתיד לבא‪ ,‬הדא הוא דכתיב אור זרוע לצדיק‪.‬‬
‫והוא מבואר שהם כוונו באור השכלים הנפרדים‪ ,‬כי האור המוחש כבר ישתמשו בו‬
‫המרגישים‪ .‬וירצה רבי יודא בר סימון שאין השגת השכלים הנפרדים אפשר לאדם‪,‬‬
‫והחולקים עמו יאמינו שהם מושגים לאדם השגה חלושה ונפסקת במה שישפיעו עליו‪,‬‬
‫כאלו היה האור המושג לו ברק‪ ,‬ולזה אמרו הבריק לו‪ ,‬ואמרו שזאת ההשפעה הוא ליתנה‬
‫לצדיקים לעתיד לבא‪ ,‬רצו בזה שההשגה החלושה אשר לנו תחלה בהם היא להגיענו אל‬
‫שנשיגם השגה שלמה ונדבק בהם‪]89[.‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק שלשה עשר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪90‬‬

‫נחקור בו בהיתר ספקות מה יקרו בענין השפעת השכל הפועל‬
‫לשכל ההיולאני אלו המושכלות אשר יקנם‬
‫ואחר שהתבאר שהצלחתנו התכליתית הוא קנין אלו המושכלות אשר בכאן‪ ,‬ראוי שנשתדל‬
‫בהתרת קצת ספקות יקרו מזאת ההנחה‪.‬‬
‫ מהם ‪ ,‬שכבר יחשב שיחויב שתהיה ההצלחה שוא ובטל‪ .‬וזה כי מפני שהיו אלו‬‫המושכלות אר יקנם השכל ההיולאני הם בעצמם המושכלות אשר בנפש השכל הפועל‪,‬‬
‫הנה לא יהיה בכאן דבר מתחדש מפני קנותינו המושכלות‪ ,‬והפעל שלא יתחדש דבר‬
‫בעבורו הוא פעל לבטלה‪.‬‬
‫ ומהם שכבר יחשב שיחויב מזה שימצאו תכליות רבים לדבר אחד במספר‪ .‬וזה כי מפני‬‫שהיה התכלית המכוון באדם הוא קניין אלו המושכלות‪ ,‬והיו אלו המושכלות רבים במספר‪,‬‬
‫הנה יהיו תכליות רבים לאדם האחד במספר‪ ,‬וזה בלתי אפשר‪ .‬כי התכלית האחד במספר‬
‫הוא אחד במספר בהכרח‪ ,‬כי התכלית הוא צורה ושלמות‪ ,‬ואי אפשר שיהיה לנמצא האחד‬
‫במספר כי אם שלמות אחד‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שכבר יחשב שיהיה ההשתדלות ברבוי הידיעה לבטלה‪ .‬וזה כי מפני שהיה‬‫התכלית המכוון בנו הוא ההשארות והקיום לשכל‪ ,‬והיה השכל נצחי בקנין מושכל אחד‬
‫לבד‪ ,‬הנה יהיה ההשתדלות בהרבות קנין המושכלות לבטלה‪ ,‬ותהיה מדרגת מי שלא קנה‬
‫כי אם מושכל אחד מהמושכלות היותר חסרות בזאת ההצלחה כמדרגת מי שהגדיל‬
‫והוסיף חכמה עד שידע סודות כל הנמצאות אם היה זה אפשר‪ .‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כי‬
‫המעיינים ימצאו תמיד בנפשם תשוקה להוסיף בידיעה‪ ,‬והתשוקה הטבעיית לא תהיה‬
‫לבטלה‪.‬‬
‫ונאמר שהספק הראשון אין היתרו ממה שיקשה‪ .‬וזה שלא יחויב‪ ,‬אם הודינו שתהיינה אלו‬
‫המושכלות הנקנות הם בעינם המושכלות אשר בנפש השכל הפועל‪ ,‬שיהיה קנותינו אותם‬
‫לבטלה‪ .‬וזה שאף על פי שאין המושכלות מתחדשות בעצמם‪ ,‬הנה הם מתחדשות לשכל‬
‫ההיולאני‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהמושכלות הנקנות לנו אינן המושכלות אשר בנפש השכל הפועל בעינם‪ ,‬כי הם‬
‫נמצאות בנפש השכל הפועל בצד שתהיינה כלם בו אחד‪ ,‬ואי אפשר שתהיינה נמצאות‬
‫בשכל ההיולאני בזה האופן במה שקדם‪ .‬ואולם הספק השני יותר בשיתבאר שהשכל‬
‫הנקנה הוא אחד במספר‪ ,‬וזה יתבאר במעט עיון‪ .‬וזה שהידיעות האנושיות תמצאנה‬
‫הולכות קצתם מקצת מהלך השלמות והצורה איך ומה שיהיה‪ ,‬וזה כי החכמה האחת‬
‫מבואר מענינה שחלקיה הם קצתם לקצת במדרגותו [‪ ]90‬השלמות והצורה‪ ,‬והחכמות‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪91‬‬

‫הרבות הם גם כן קצתם שלמות לקצתם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהשכל הנקנה‬
‫אחד במספר‪ .‬ומזה הצד תהיינה אלו המושכלות מתרבות התרבות מה בהתרבות‬
‫הנושאים‪ ,‬וזה כי המושכל האחד כבר יהיה בראובן ושמעון ויהיה מתחלף בהם מפני חילוף‬
‫צורות האחדות‪ ,‬עד שיהיה‪ ,‬דרך משל‪ ,‬מה שהיה בו אחד השכל הנקנה אשר לראובן הוא‬
‫זולת מה שיהיה בו אחד השכל הנקנה אשר לשמעון‪ .‬והסבה בזה הוא החילוף הוא חלופם‬
‫בקנין המושכלות באיכות ובכמות‪ ,‬וזה כי כשקנה יותר מהמושכלות אשר בחכמה אחת‪,‬‬
‫יהיה מה שהיו בו מושכליו אחד זולת מה שהיו בו אחד המושכלות אשר למי שקנה מהם‬
‫יותר מעט‪ .‬וכן מי שקנה מושכלות מחכמה אחת מתחלפת לחכמה אשר קנה ממנה האחר‬
‫המושכלות‪ ,‬יהיה השכל הנקנה לו מתחלף לשכל הנקנה אשר לאחר‪ ,‬ובזה תתחלפנה‬
‫מדרגות המצליחים חילוף רב‪ .‬וכל מה שיקרב יותר אחדות מושכליו לאחדות המושכלות‬
‫אשר בנפש השכל הפועל היתר הצלחתו יותר עצומה‪ ,‬ותהיה שמחתו ותענוגיו במה‬
‫שהשיג יותר חזק‪ .‬וכבר ימצא בזה מהחילוף‪ ,‬עד שלא יחס לשמחה ולתענוג אשר ישיג‬
‫האחד במה שקנה מהמושכלות אל מה שיהיה מהשמחה והתענוג אל האחר במה שהשיג‬
‫אותו‪ .‬וכבר נשער זה הערבות במה שנשיגהו בחיינו מאלו המושכלות‪ ,‬זהו השעור המעטיי‬
‫אשר תכנע נפש הבהמית ויתבודד השכל בפעולתו‪ ,‬שנמצא בו מן הערבות מה שלא‬
‫נעריכהו אל שאר הערבויות ואין לו אליהם יחס כלל‪ .‬כל שכן שיהיה זה הערבות יותר אחר‬
‫המות‪ ,‬כי אז תהיה השגתינו אלו המושכלות אשר קנינו אותם בחיינו בהתמדה‪ ,‬ונשיג יחד‬
‫כל הדברים אשר בשכלנו‪ ,‬לפי שכבר סר אחר המות המונע אשר היה לנו בזה בחיינו מצד‬
‫החומר‪ .‬וזה כי מפני שהנפש אחת‪ ,‬תמנע השגת השכל בהשתמש אחד מכחות הנפש‬
‫הנשארים בפעולתם‪ ,‬גם בעת התבודד השכל בפעולתו לא יקרה לו שישיג יחד כי אם‬
‫המושכלות אשר נטתה מחשבתו אליהם‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ .‬ואולם אחר המות‬
‫ישיג יחד כל המושכלות שהשיג בחייו‪ .‬אבל ראוי שנדע שאי אפשר שיקנה אחר המות‬
‫מושכל לא השיג אותו בחייו‪ ,‬כי אין לו הכלים אשר יושג בהם המושכל‪ ,‬והם החושים ושאר‬
‫הכחות הנמשכים להם‪ ,‬כמו הדמיון והכח הזוכר‪ .‬והנה יתבאר גם כן מזה שאין יחס אל‬
‫הערבות אשר יהיה מהשגת המושכלות החסרות אל הערבות אשר יהיה מהשגת‬
‫המושכלות הנכבדות‪ ,‬כי הערבות אשר נמצא בזה בחיינו מתחלף חילוף נפלא‪ ,‬וחשקנו גם‬
‫כן אל השגתם יותר רב‪ ,‬עד שכבר נחשוק יותר השגת מעט מהדברים הנכבדים מהרבה‬
‫משאר הדברים‪ .‬ולזה הסכימו חכמינו הקודמים ז"ל שבכאן מדרגות מתחלפות [‪]91‬‬

‫לצדיקים בגן עדן‪ .‬אמרו במדרש שבע כתות של צדיקים‪ .‬ולקחו מספר השבעה להורות על‬
‫הרבוי‪ ,‬לא לדקדק במספר‪ .‬וכן ימצאו רבים בדברי הנביאים ע"ה‪ .‬והחכמים ז"ל אמרו שבע‬
‫יפול צדיק וקם‪ ,‬והדומה לזה‪ .‬והם גם כן הסכימו על שההצלחה תשלם בקנין אלו‬
‫המושכלות אם מעט ואם הרבה‪ ,‬ולזה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא‪ .‬כי הם‪,‬‬
‫עם מה שהישירה אותם התורה לקנין המושכלות זאת ההישרה הנפלאה אשר תמצא בה‪,‬‬
‫הנה אי אפשר שלא יקנו הרבה מהם שיעור מה מהמושכלות אם מעט ואם הרבה‪ .‬ויהיה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪92‬‬

‫אמרם כל ישראל במדגת רוב ישראל כי ההקדמות הכוללות אשר בחכמה התלמודית‬
‫מנהגם זה המנהג‪ .‬כבר ביארו זה ואמרו אין למדין מן הכללות אף על פי במקום שנאמר‬
‫בהם חוץ‪.‬‬

‫מאמר ראשון‪ ,‬פרק ארבעה עשר‬
‫נישיר בו המעיינים בדברינו אל שאין ראוי שיעזוב מה שתחייבהו‬
‫האמונה מפני מה שיראה שיביא אליו העיון‬
‫ואם יראה אחד שהאמונה תחייב היות ההצלחה האנושית על זולת זה האופן שזכרנו‪ ,‬מצד‬
‫מה שיביאהו להאמין פשוטי קצת הדברים הנאמרים בדבר גן עדן וגהנם בדברי המדרשים‬
‫וההגדות ודברי הנבואה‪ ,‬ידע באמת כי אנחנו לא נטינו לזה הדעת שנטה אליו העיון אם‬
‫לא מפני ראותינו שהוא מסכים לדעת תורתנו‪ .‬כי לא יותר ההמשך לעיון שימצא חולק על‬
‫האמונה‪ ,‬אבל כשיהיה זה‪ ,‬ראוי שייחס העדר ההסכמה לקצורנו‪ .‬ולפי זה הוא מבואר‬
‫שכבר יחויב למי שיאמין זה שימשך לאמונתו‪ ,‬כי גם אנחנו ננהג כן‪ ,‬אם יראה לנו היות‬
‫האמונה מחייבת זולת מה שחייבנוהו מזה‪ .‬וזה ממה שיחוייב קבולו לכל אחד מהמאמינים‪.‬‬
‫שאם היה השער פתוח לחלוק על האמונה במה שיראה לאדם שהעיון חולק עליה‪ ,‬תפסד‬
‫האמונה ויעדר תועלתה מאנשי האמונה‪ ,‬ויפול המחלוקת והבלבול בין המאמינים מה‬
‫שהיה נופל אם לא היתה שם אמונה‪ ,‬ויתחדש בזה מההפסד מה שלא יעלם‪ .‬ומה שאמרנו‬
‫מזה בזה המקום ראוי שיובן ממנו שכן יהיה מאמרינו בשאר מה שיתבאר בדרושי זה‬
‫הספר‪ ,‬ר"ל שאם היה נראה לאחד מאנשי האמונה שיש בהם מה שיחויב שיאמן חלופו‬
‫מצד האמונה‪ ,‬הנה ראוי שיעזב העיון וימשך לאמונה‪ ,‬וייחס החילוף הנופל בה לקצורינו‪.‬‬
‫נשלם המאמר הראשון תחלה לאדון הכל יתברך אשר עזרנו בכתיבתו‪ ,‬והוא יעזרנו‬
‫בהכנתו ובעבודתו מאהבתו אמן‪.‬‬

‫מאמר שני‪ :‬בענין החלום והקסם והנבואה‬
‫[והוא נחלק לשמונה פרקים]‬
‫פרק ראשון נבאר בו שזאת ההודעה היא מסבה פועלת יודעת אלו הדברים אשר תהיה‬
‫בהם ההודעה ושאלו הדברים הם מוגבלים ומוסדרים‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪93‬‬

‫ פרק שני נבאר בו מה הם אלו הדברים אשר תהיה בהם ההודעה ובאיזה אופן הם‬‫מוגבלים ומסודרים‪.‬‬
‫ פרק שלישי נבאר בו מה הוא הפועל לזאת הידיעה‪.‬‬‫ פרק רביעי נבאר בו אם הוא אפשר שתגיע זאת ההודעה בדברים העיוניים‪.‬‬‫ פרק חמישי יודע בו לאיזה תכלית היתה נמצאת זאת ההודעה‪.‬‬‫ פרק ששי נתיר בו קצת ספקות יקרו בענין זאת ההודעה‪.‬‬‫ פרק שביעי נחקור בו בשתי שאלות קשות יקרו בענין החלום והקסם‪.‬‬‫ פרק שמיני נתן בו סיבות התחלפות המדרגות לאנשים בכל אחת מאלו ההודעות בחלום‬‫ובקסם ובנבואה‪.‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק ראשון‬
‫נבאר בו שזאת ההודעה היא מסיבה פועלת יודעת אלו הדברים‬
‫אשר תהיה בהם ההודעה ושאלו הדברים הם מוגבלים ומסודרים‬
‫בעבור שהיה זה הדרוש מהדרושים היקרים מאד‪ ,‬אם מפני עצמותו‪ ,‬אם מפני שהרבה‬
‫מהדרושים היקרים אשר כונתנו לבארם בזה הספר הם מתבארים במה שיתבאר בו‪ ,‬והיה‬
‫עם זה רב הספקות מאד‪ .‬ראינו שלא נסמוך בו על מה שנזכר ממנו בספר החוש והמוחש‪,‬‬
‫לפי שלא נשלמה שם החקירה בו כפי מה שראוי‪ ,‬עם שכבר באו במה שנזכר שם דברים‬
‫בלתי צודקים‪ ,‬כמו שיתבאר בזה המאמר‪.‬‬
‫ונתחיל ונאמר שמה שנמצאהו מגיע מהידיעה לאדם בדברים העתידים בחלום או בקסם‬
‫או בנבואה אי אפשר שיהיה במקרה‪ .‬וזה שמה שבקרי מציאותו במעט מהזמן ובמעט‬
‫מהדברים יחד‪ ,‬כמו שנאמר בשני מהשמע‪ .‬וכבר התפרסם ונגלה בזמננו זה שקצת אנשים‬
‫יגידו העתידות בהרבה מ הדברים ובהרבה מהזמנים‪ ,‬והם אשר יקראום קוסמים‪ ,‬וכל שכן‬
‫שיהיה זה יותר מבואר בנבואה אשר התפרסם ענינה לכל האומות‪ ,‬כי הצדק היה נמצא‬
‫בה לפי מה שהתפרסם מענינה‪ .‬וכבר יראה גם כן מענין החלומות הצודקים‪ ,‬וזה שכבר‬
‫יראה בהם דמיונים רבים יחד יסכימו כולן אל מה שימצא בעתיד‪ ,‬כמו שיראה אדם מה‬
‫בחלום שפלוני ופלוני ילכו למקום פלוני‪ ,‬וימצאו שם פלוני ופלוני‪ ,‬ותתחדש מריבה ביניהם‪,‬‬
‫[‪ ]93‬ויאמר קצתם לקצת המאמר הפלוני‪ ,‬ויכו קצתם לקצת המכה הפלונית‪ ,‬ואחר ימצא כל‬
‫זה צודק‪ .‬וזה כלו בלתי אפשר במה שבקרי‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬
‫והנה ימצאו אנשים יחלמו חלומות צודקים פעמים רבות‪ ,‬ובפרט האנשים השחורים‪ ,‬וזה‬
‫כלו ממה שיראה ממנו שזאת ההודעה אינה בקרי‪ .‬וכאשר התישב שזאת ההודעה אינה‬
‫בקרי‪ ,‬הנה מבואר שכבר יחוייבו מזה שני דברים‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪94‬‬

‫האחד שיהיו הדברים העתידים אשר תתחדש בהם זאת ההודעה מקובלים ומסודרים‪,‬‬
‫רצוני שהוא מוגבל שיצאו לפעל דרך הגעתם‪ ,‬שאם לא היה הגעת הדברים מהם מוגבל‬
‫ומסודר‪ ,‬לא יתכן שתהיה בהם הידיעה טרם בואם אלא בקרי‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬
‫והשני שיהיה בכאן נמצא מה יודע אלו הסדורים אשר תפול בהם הידיעה‪ ,‬הוא הפועל‬
‫זאת ההודעה בנו‪.‬‬
‫וזה כי מפני שהיתה זאת הידיעה נמצאת בנו בפעל אחר שהיתה נמצאת בנו בכח‪ ,‬וכבר‬
‫התבאר במאמר הכוללים כי כל מה שיצא מהכח אל הפעל בסוג מה הנה יוציאהו מהכח‬
‫אל הפעל מי שיש לו בפעל מה שנמצא בכח למתפעל באופן מה‪ .‬הנה יחויב שיהיה בכאן‬
‫פועל לזאת הידיעה אצלו הידיעה בפעל בכל אלו הדברים אשר תפול בהם זאת ההודעה‬
‫והוא מבואר שהפועל לזאת הידיעה בנו הוא שכל‪ ,‬לפי שהוא יעשה פעולתו בזולת כל‬
‫גופיי‪.‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק שני‬
‫נבאר בו מה הם אלו הדברים אשר תהיה בהם ההודעה ובאיזה‬
‫אופן הם מוגבלים ומסודרים‬
‫ואחר שהתבאר שאלו הדברים אשר תפול בהם זאת ההודעה הם מוגבלים ומסודרים‪,‬‬
‫ראוי שנחקור מה הם אלו הדברים‪ ,‬ובאיזה אופן הן מוגבלים ומסודרים‪.‬‬
‫ונאמר שכבר יראה בחפוש שזאת ההודעה לא תהיה בענינים ההכרחיים כי אם מעט‪ ,‬אם‬
‫היה שתפול בהם‪ .‬ואולם מה שתהיה בו הוא בענינים האפשריים הנופלים באישי מין‬
‫האדם‪ ,‬לפי שכבר יראה בחפוש שלא תגיע ידיעה לאדם בחלום או בקסם או בנבואה כי‬
‫אם באישי מין האדם ובמה שיפול מהמקרים‪ ,‬וכאשר תגיע לנו ידיעה בזולת אישי מין‬
‫האדם‪ ,‬הוא מצד יחס הדבר ההוא אל איש מה מאישי האדם‪ ,‬כמו שהודיע שמואל עליו‬
‫השלום לשאול ע"ה מהאתונות כי נמצאו מצד היותם קנין מקניני קיש אבי שאול‪ .‬וכאשר‬
‫חקרנו באלו הדברים האפשריים אשר תפול בהם ההודעה בחלום או בקסם או בנבואה‪,‬‬
‫מצאנו שמאלו הענינים יהיה שתגיע ההוודעה בחדושי אישי העצמים הרמוז אליהם‪ ,‬וזה‬
‫שכבר יודיעו שאיש מה יולד בתאר כך ויעשה מעשה כך‪ ,‬וזה מבואר מענין הקוסמים‪,‬‬
‫והמשל בזה בנבואה מה שהגיד הנביא [‪ ]94‬הנה בן נולד לבית דוד‪ ,‬למועד הזה כעת חיה‬
‫את חובקת בן‪.‬‬
‫ומהם יהיה שתגיע ההודעה באישי המקרים בחדושם‪ ,‬ואלו האישים מהם אשר יתחדשו‬
‫בסיבותיהם המוגבלות‪ ,‬והוא מה שיתחדש מהם מהבחירה או מהטבע ומהם שלא‬
‫יתחדשו מסיבותיהם המוגבלות‪ ,‬כמו הענין בקרי ובהזדמן‪ .‬והנה יראה בחפוש כי באלו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪95‬‬

‫המינים תפול זאת ההודעה‪ ,‬וזה שכבר יודיע הקוסם או הנביא מהנלחמים איזה מהם‬
‫ינצח‪ ,‬ואם ירד המטר ביום הפלוני‪ ,‬ואלו המקרים הם מתחדשות מסיבותיהם המוגבלות‪.‬‬
‫וכבר יודיע גם כן מה שיתחדש בקרי והזדמן‪ ,‬וזה מבואר מן החוש בקסם ובחלומות‪,‬‬
‫והתפרסם גם כן שכבר תפול ההודעה בכמו אלו הדברים בנבואה‪ ,‬כמו מה שהודיע שמואל‬
‫ע"ה לשאול ע"ה שימצאוהו שלשה אנשים בדרך ונתנו לו שתי לחם ולקח מידם‪ ,‬וכמו‬
‫שהודיע הנביא אשר בשומרון לנביא אשר בבית אל שכבר ימצאהו האריה בדרכו וימיתהו‪.‬‬
‫והנה יראה בחפוש שרוב הידיעות המתחדשות בחלום או בקסם או בנבואה הם במה‬
‫שבקרי ובהזדמן‪.‬‬
‫וב היות הענן כן‪ ,‬והיה שכבר התבאר שאלו הענינים אשר תפול בהם זאת ההודעה הם‬
‫בהכרח מוגבלים ומסודרים‪ ,‬הוא מבואר שכבר יתחדשו מזה ספקות עצומות‪.‬‬
‫ מהם ‪ ,‬שכבר יחויב מזה שיבוטל טבע האפשר מהמקרים הנופלים באישי מין האדם‪ .‬וזה‬‫כי מפני שהיה אחד מחלקי האפשר מוגבל ומסודר שיצא לפעל‪ ,‬עד שכבר תשלם ההודעה‬
‫בו שיגיע קודם שיגיע‪ .‬הנה אם כן אין בכאן אפשר‪ ,‬אבל היו הענינים ההם כלם מחויבים‪,‬‬
‫ותהיה הבחירה לבטלה‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יחויב מזה שלא יהיה בכאן דבר אפשרי כלל‪ ,‬אבל יהיו כל הענינים ההם כולם‬
‫מחויבים‪ .‬וזה שאם היה בכאן אפשר‪ ,‬הוא במה שיפול מהמקרים באישי מין האדם‪ ,‬כי‬
‫בשאר הדברים לא ימצא בהם אפשרות כי אם מצד האדם‪ ,‬וזה שתנועת הבעל חיים‬
‫מוגבלת בטבע וכן תנועת הצומח והדומם‪ ,‬ואין להם מעצמם כי אם אחד מחלקי האפשר‪,‬‬
‫והמשל שהבעל חי יתנועע אל המזון בעת ראותו אותו ואין לו התחלה מעצמו על שיתנועע‬
‫אליו‪ ,‬ואולם האדם ישים זאת התנועה אפשרית‪ ,‬לפי הוא ימנעהו מהתנועע אליו או יעתיק‬
‫המזון מהמקום ההוא‪ ,‬וימנע צאת זאת התנועה לפעל‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאם‬
‫אין באישי מין האדם דבר אפשרי‪ ,‬שאין בכאן אפשר כלל‪ ,‬אבל יהיו כל הענינים מחויבים‪,‬‬
‫וזה מבואר הבטול והגנות‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שכבר יחויב מזה במה שבקרי ובהזדמן אשר תפול בו זאת ההודעה שיהיה מוגבל‬‫ומסודר‪ ,‬והנה זאת ההנחה סותרת נפשה‪ ,‬כי מה שבקרי והזדמן הוא מה שאין לו סיבות‬
‫יסודר מהם‪ .‬והנה אם הנחנו במה שבקרי [‪ ]95‬ובהזדמן הנופל באישי מין האדם שיהיה‬
‫בלתי מוגבל ומסודר‪ ,‬הנה לא נוכל לתת הסיבה בהודעה המתחדשת בהם לאדם‪ ,‬כי זאת‬
‫ההודעה תחייב שיהיו מסודרים ומוגבלים‪ .‬והנה כאשר שיער אבן רשד בזה הספק‪,‬‬
‫החליט המאמר שלא יתכן שתהיה זאת ההודעה במה שבקרי ובהזדמן‪ .‬והנה החוש מעיד‬
‫על הפך זה‪ ,‬כמו שזכרנו‪ ,‬וכבר הגיעה לנו זאת ההודעה בחלום פעמים רבות במה שבקרי‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪96‬‬

‫והגיעה לזולתינו לפי מה ששמענו מהם‪ ,‬ואין ראוי לנו שנכחיש המוחש מפני אלו הטענות‪,‬‬
‫אבל ראוי שנחקור איך אפשר הגעת זאת ההודעה במה שבקרי‪.‬‬
‫ונאמר שכבר יראה במה שבקרי ובהזדמן שיש לו סדור מה‪ ,‬עד שכבר ימצאו אישים רבים‬
‫תרבינה הצלחות כל איש ואיש מהם המתחדשות לו בקרי‪ ,‬והם האנשים הנקראים טובי‬
‫המזל‪ ,‬וימצאו אנשים אחרים תרבינה רעות כל איש ואיש מהם המתחדשות לו בקרי‪ ,‬והם‬
‫האנשים הנקראים רעי המזל‪ .‬וזה ממה שיחייב שיהיה למה שבקרי הגבלה וסדור באופן‬
‫מה‪ ,‬ומה הוא זה האופן מי יתן ואדע‪.‬‬
‫ונאמר שכבר יראה בחקירה שכל מה שהיו אלו הנמצאים השפלים יותר נכבדים השגיח‬
‫הטבע יותר בשמירתם‪ ,‬כבר התבאר זה בספר בעלי חיים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה האדם‬
‫הנכבד המוחלט שבכל הנמצאות השפלות אשר בזה העולם השפל‪ ,‬עד שהוא משתתף‬
‫עם הנמצאים הנכבדים האלהיים בשכל אשר בו‪ .‬הנה השגיח בו הטבע השגחה עצומה‪,‬‬
‫והושמו הגרמים השמימיים כלם משתתפים בשמירתו והנהגתו‪ ,‬עד שפעולתיו ומחשבותיו‬
‫הם מסודרות כלם מהם‪ .‬וכבר יורה על זה מה שיגידו בו מאלו הדברים חכמי משפט‬
‫הכוכבים‪ ,‬כי הם יודיעו מחשבות האדם ופעולותיו‪ ,‬ויצדקו בהם פעמים רבות‪ .‬ואולם‬
‫שיכזבו גם כן הרבה פעמים‪ ,‬לחולשת האמות המגיע לנו בטבע בזאת המלאכה‪ ,‬להיותינו‬
‫רחוקים מאלו הגשמיים האלהיים מרחק עצום בעצם ובמקום‪ ,‬ולקושי ההגעה לנו מן החוש‬
‫מה שיחוייב מאלו הגרמים השמימיים במצב מצב ממצביהם‪ ,‬מפני שלא יתכן שיגיע לנו‬
‫בזה מהחוש ההכפל אשר היה ראוי בכמו אלו ההקדמות הנסיונות‪ ,‬כי המצב אשר‬
‫לכוכבים בעליה מת לא יתכן שישוב כי אם באלפים רבים מן השנים רבוי נפלא‪ ,‬וזה מבואר‬
‫למי שעיין במלאכת התמונה‪ ,‬עם שהתנועות אשר לגרמים השמימיים בלתי ידועות עדיין‪,‬‬
‫ואמנם נדע מעט מזה הסדור בחפוש ובארך הזמן‪ ,‬ובזה המעט שנודע לנו נגלה תכלית‬
‫ההגלות שמקרי האדם הם כלם מסודרים מהגרמים השמימיים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא‬
‫מבואר שבאלו הענינים אשר תפול בהם זאת ההודעה‪ ,‬והם מקרי האדם‪ ,‬יהיה הגבלה‬
‫וסדור מצד הגרמים השמימיים‪ ]96[ .‬ובזה יתאמת היות מה שיגיע לאדם מהקרי וההזדמן‬
‫מוגבל ומסודר זה האופן מההגבלה והסדור‪ .‬ומהצד שהוא מוגבל ומסודר הוא מאדיי‪ ,‬ולזה‬
‫ימצא הרבה שיתחדשו לאיש אחד הצלחות רבות במה שבקרי או רעות רבות‪ .‬ואולם‬
‫כשנעיין בו מן הצד אשר הוא בלתי מוגבל‪ ,‬והוא היחס אשר לו אל הסיבות הידועות לנו‪,‬‬
‫כאלו תאמר שנחפור חפירה לעשות בור ונמצא מטמון‪ ,‬הנה הוא מעטיי‪ ,‬רצוני המצא‬
‫המטמון מחפירת החפירה לעשות בור‪ .‬אלא שכאשר הונח הענין כן‪ ,‬הנה יבוטל טבע‬
‫האפשר מאלו הדברים אשר תפל בהם זאת ההודעה‪ ,‬ותהיה הבחירה בנו לבטלה‪ ,‬ויבוטל‬
‫גם כן טבע האפשר מכל הדברים‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬ואם הנחנו שאין אלו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪97‬‬

‫הדברים מוגבלים ומסודרים‪ ,‬לא נוכל לתת הסבה בזאת ההודעה‪ ,‬עם שכבר התבאר‬
‫שלאלו הדברים הגבלה וסדור‪.‬‬
‫ונאמר כי מפני שהתבאר במה שאין ספק בו באלו הדברים שהם מוגבלים ומסודרים מצד‬
‫הידיעה הנופלת בחדושם קודם בואם ומצד מה שנגלה לנו מן החוש שהם מוגבלים‬
‫מהגרמים השמימיים‪ ,‬והתבאר גם כן שהם בלתי מוגבלים ומסודרים מצד האפשרות אשר‬
‫בהם הנה יחויב שיהיו אלו המקרים מוגבלים ומסודרים מצד אחד‪ ,‬ובלתי מוגבלים‬
‫ומסודרים מצד אחר‪ .‬ואולם הצד אשר הם מוגבלים ומסודרים כבר התבאר במה שקדם‪,‬‬
‫רצוני שכבר התבאר שהם מוגבלים ומסודרים מהגרמים השמימיים‪ .‬ואולם הצד אשר הם‬
‫בו אפשריים ובלתי מוגבלים ובלתי מסודרים הוא השכל והבחירה הנמצאים בנו‪ ,‬כי השכל‬
‫והבחירה יש להם שיניעו אותנו אל זולת מה שהוא מוגבל מפאת הגרמים השמימיים‪.‬‬
‫ואמנם היה זה כן‪ ,‬לפי כי מפני שהיו מקרי האדם מסודרים מהגרמים השמימיים‪ ,‬והיו‬
‫הגרמים השמימיים שומרים ההוים אשר תחת גלגל הירח כשיגבירו ההפך האחד פעם‬
‫והאחר פעם‪ ,‬וזה אם מפני התחלפות המצבים אשר לכוכב כוכב‪ ,‬כאלו תאמר השמש‬
‫כשהיה בפאה הצפונית גבר טבע האויר והאש שם בגשמים הפשוטים והמורכבים‪,‬‬
‫וכשהיה בפאה הדרומית גבר טבע המים והארץ בגרמים הפשוטים והמורכבים בפאה‬
‫הצפונית‪ ,‬ואם מפני הכוכבים המתחלפים‪ ,‬כאלו תאמר שמאדים מגביר טבע האש והירח‬
‫מגביר טבע המים‪ ,‬והיו לאלו ההפכים המתחדשים מהם במזג אישי האדם רושם במדות‬
‫והתבונות המעשיות‪ .‬חויב בגרמים השמימיים שיהיו במצב מה ממצביהם מישירים האדם‬
‫לצד תכונה מה‪ ,‬ובהיותם במצב ההפכי לו יישירו אותו לצד הפכה‪ ,‬וכן הענין במקרה מקרה‬
‫מהמקרים אשר יסודרו מהם‪ ,‬ויחויב גם כן‪ ,‬שיהיה מה שיתחייב מן הכוכבים המתחלפים‬
‫מתחלף בדרך שיהיו קצתם מישירים [‪ ]97‬האדם לצד תכונה מה וקצתם לצד הפכה‪,‬‬
‫וקצתם לצד מקרה מה וקצתם לצד הפכו‪ .‬ולפי שכבר יקרה מזה שיהיו קצת האנשים רעים‬
‫להשיג קצתם רעות‪ ,‬הנה השגיח השם יתברך בזה‪ ,‬בששם בנו שכל בעל תכלית‪ ,‬להגיענו‬
‫אל זולת מה שהוא מוגבל מפאת הגרמים השמימיים‪ ,‬לתקן המעוות הנופל במקרה כפי‬
‫מה שאפשר‪.‬‬
‫והנה בזה האופן מההשגחה אשר ישגיחו הגרמים השמימיים באדם היו האנשים נשמרים‬
‫מרעות רבות נכונות לבא עליהם‪ ,‬עד שכבר ימצאו אנשים רעים ישימו כל השתדלותם‬
‫להמית אחרים ולהזיקם‪ ,‬ולא ישלם להם זה אלא מעט‪ ,‬עם היותם דורכים באלו הפעולות‬
‫בסיבות הנאותות‪ .‬ולולי זאת ההשגחה היתה פעולתם מגעת על הרוב כמנהג שאר‬
‫המלאכות אשר יעשו מה שיעשו בסיבות הנאותות‪ .‬והמשל שהנגר תשלם לו מלאכת‬
‫הנגרות על הרוב בדבר דבר מה שיפעל בו‪ ,‬והרוצח לא תשלם לו הרציחה כי אם מעט‪.‬‬
‫ובזאת ההשגחה היה נשלם הקבוץ המדיני‪ .‬וזה כי מצד זה הסדור אשר מהגרמים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪98‬‬

‫השמימיים יהיו קצת אנשים נוטים לצד אומנות מה וקצתם לצד אומנות אחר‪ ,‬וישלמו בזה‬
‫האופן האומניות כלן באופן יותר נכבד ממה שהניח אפלטון בענין המדינה החשובה‪ ,‬וזה‬
‫כי באופן לא ימנעו האומניות כלן מהיותן נמצאות בזולת שנצוה בעליהן מההשתדלות‬
‫בהצלחה האנושית‪ .‬ואולם שלא ימנעו האומניות כלן מהיותן נמצאות הוא מבואר‪ ,‬לפי‬
‫שהמצבים אשר מהם יתחדש אומנות הם מאדיים‪ ,‬לפי מה שהתבאר מזה השעור המעטי‬
‫אשר נודע לנו ממלאכת המשפט‪ ,‬ולזה יקרה שיתחדשו במקום אישים רבים נוטים‬
‫לאומנות אומנות‪ .‬ואף על פי שהבחירה אשר תהיה מפאת השכל ימצא לה כח על‬
‫שתבלבל זה הסדור‪ ,‬הנה לא יהיה זה ממנה אלא מעט‪ .‬וזה כי מפני שכבר הקנה אותן זה‬
‫הסדור תשוקה במה שיגזרהו הסדור ההוא‪ ,‬הנה לא יניחו האומנות ההוא בעבור אומנות‬
‫אחר‪ ,‬ולזה מה שנראה מבעלי המלאכות הפחותות והמאוסות שלא יניחו מלאכתן מפני‬
‫מלאכה אחרת‪ ,‬עם היות להם הכנה להעתק אל המלאכות האחרות‪ ,‬ונראה שכבר יכנסו‬
‫בלמידת המלאכות הפחותות והמאוסות ויבחרום על המלאכות הנבחרות‪ .‬ואולם אם‬
‫יעזבוהו‪ ,‬הוא מפני הדרישה בהגעת ההצלחה האנושית‪ ,‬והאנשים אשר זה דרכם הם‬
‫מעטי המספר‪ .‬ואם היה שנודה שתניע הבחירה את האדם לצד האומנות האחר‪ ,‬הנה‬
‫יהיה מעטי‪ ,‬ולא ימנע מפני זה המצא אלו המלאכות הצריכות לקבוץ המדיני‪ ,‬לפי‬
‫שהמצאם מהסדור אשר מהגרמים השמימיים הם מאדיים‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬ולזאת הסבה אשר‬
‫זכרנו היה שתפול זאת ההודעה במקרי האדם לבדו מבין שאר בעלי חיים‪ ,‬לפי שמקריו‬
‫הם [‪ ]98‬מסודרים מהגרמים השמימיים‪ ,‬לא מקרי זולתו מהבעלי חיים‪ ,‬אם לא מצד יחסם‬
‫אל האדם‪ .‬והנה לזאת הסבה אחשב שהסכימו חכמינו הקודמים זכרונם לברכה על‬
‫שמקרי האדם מסודרים ממערכת הכוכבים‪ ,‬לא מקרי הבהמה‪ .‬אמרו בראשון מבבא קמא‬
‫אדם דאית ליה מזלא ‪ -‬כתיב ביה כי יגח‪ .‬בהמה דלית ליה מזלא ‪ -‬כתיב ביה כי יגוף‪.‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק שלישי‬
‫נבאר בו מה הוא הפועל לזאת הידיעה‬
‫ואחר שהתבאר מה הם אלו הדברים אשר תפל בהם ההודעה בחלום או בקסם או בנבואה‪,‬‬
‫ובאיזה אופן הם מוגבלים ומסודרים‪ ,‬ראוי שנחקור מה הוא הפועל לזאת ההודעה‪.‬‬
‫ונאמר שכבר יראה שהפועל זאת ההודעה הוא בעינו השכל הפועל אשר התבאר מציאותו‬
‫במה שקדם‪ .‬וזה שכבר יחויב בזאת ההודעה שתהיה ממי שיפעל הסדור אשר באלו‬
‫הדברים אשר תפל בהם‪ ,‬וזה יתבאר בכמו הביאור בעינו שבארנו ממנו במאמר הראשון‬
‫מזה הספר‪ ,‬שהשכל הפועל באלו הדברים אשר בכאן הוא מקנה אותנו מושכליהם‪ .‬ולפי‬
‫שכבר התבאר שהפועל לזה הסדור אשר באלו הדברים אשר תפל בהם ההודעה בחלום‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪99‬‬

‫או בקסם או בנבואה הם הגרמים השמימיים‪ ,‬והיה שכבר התבאר במה שקדם שהגרמים‬
‫השמימיים הם במדרגת הכלי לשכל הפועל במה שיפעלוהו מאלו הדברים מהמזג‪ ,‬הנה‬
‫ראוי שיהיה כן במה שיפעלוהו בזה הסדור אשר לאלו המקרים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא‬
‫מבואר שהפועל לזה הסדור הוא השכל הפועל‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה השכל הפועל הוא‬
‫הפועל לזאת הידיעה‪ ,‬אם באמצעי‪ ,‬ואם בזולת אמצעי‪.‬‬
‫וכבר יראה עוד מפנים שהשכל הפועל הוא הפועל לזה הסדור אשר לאלו הדברים‪ .‬מהם‪,‬‬
‫כי מפני שהיה זה הסדור אשר באלו הדברים אשר תפל בהם זאת ההודעה להשגחה‬
‫באישי האדם‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬והיה השכל הפועל הוא אשר ישגיח באדם וישמרהו כפי מה‬
‫שאפשר במה ששם בו מהאברים והכחות הנפשיות השומרות אותו הזמן האפשרי‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר בטבעיות‪ .‬הנה ראוי שיהיה זה הסדור מסודר מהשכל הפועל‪ ,‬לפי שהוא נמצא‬
‫באדם לתכלית בעינו אשר יכוין בו השכל הפועל‪ ,‬והוא ההשגחה‪ ,‬והתכלית האחרון בדבר‬
‫האחד ראוי שיהיה הפועל אחד‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ומהם‪ ,‬כי מפני שהיו אלו הדברים בסוג‬
‫בעינו אשר יפעלהו השכל הפועל‪ ,‬וימצא בו מה שהוא בו מסודר ומוגבל אם מצד הטבע‬
‫הכולל‪ ,‬ואם מצד הטבע הפרטי‪ ,‬וזה כי הוא יפעל המהות אשר ממנו יסודרו ויוגבלו‬
‫הדברים [‪ ]99‬אשר בו מפני הטבע הכולל‪ ,‬ויפעל המזג הפרטי באמצעות הגרמים‬
‫השמימיים והזרע אשר יסודרו ממנו רוב המקרים הנמצאים בו‪ .‬הנה ראוי שיהיה שאר מה‬
‫שנמצא בו מסודר מהמקרים מסודר מהשכל הפועל‪ ,‬שאם לא הונח הענין כן‪ ,‬הנה יקשה‬
‫לתת הסבה מה זה אשר יקצר השכל הפועל מהמציא האדם אלו המקרים אשר תפל בהם‬
‫זאת ההודעה‪ ,‬והוא נותן לו מציאותו אשר הוא נמצא בו ומקרים רבים ממקריו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם הונח הענין כן‪ ,‬היו בכאן שנים פועלים בדבר האחד בעינו‪ ,‬האחד יפעל מהותו‬
‫וקצת משיגיו‪ ,‬והאחר יפעל בו משיגים אחרים‪ ,‬ויהיה אם כן למתפעל האחד בעינו שני‬
‫טבעים‪ ,‬הטבע אשר יקבל בו פעל הפועל האחד‪ ,‬והטבע אשר יקבל בו פעל הפועל השני‪,‬‬
‫וזה מגונה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר תמצא זאת ההודעה פעמים במקרים אשר ייוחס סדורם אל המזג הפרטי‬
‫ובשאר המקרים יחד‪ ,‬ולפי שההודעה הזאת מחויב בה שתהיה מפועל אחד‪ ,‬מפני שהיא‬
‫אחת‪ ,‬והיה הפועל לזאת ההודעה הוא הפועל לסדור אלו הדברים‪ .‬הוא מבואר שהפועל‬
‫לסדור אלו הדברים הוא אחד במספר‪ ,‬ולזה יחויב‪ ,‬כאשר יפעל המקרים אשר מצד המזג‪,‬‬
‫שיפעל אלו המקרים‪ .‬ולפי שהשכל הפועל הוא הפועל לסדור אשר למקרים אשר יהיו מצד‬
‫המזג‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬הוא מבואר שהשכל הפועל הוא הפועל אשר לאלו המקרים האחרים‬
‫אשר תפל בהם זאת ההודעה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪100‬‬

‫ועוד‪ ,‬שזאת ההודעה תהיה לפעמים בחדושי אישי העצמים ובכמו אלו המקרים יחד‪ ,‬כאלו‬
‫תאמר שיודיע הקוסם או הנביא שכבר יתחדש איש אחד בתאר כך יעשה המקרה הפלוני‬
‫או יתחדש לו המקרה הפלוני‪ ,‬וזה ממה שיורה שהפועל העצם הוא אשר יפעל אלו‬
‫המקרים‪ .‬ולפי שהפועל העצם הוא השכל הפועל‪ ,‬הוא מבואר שהפועל הסדור אשר לכל‬
‫המקרים המסודרים הוא השכל הפועל‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שהפועל שיפעל הסדור אשר לאלו המקרים ראוי שידעם באופן שלם‪ ,‬עד‬
‫שי תישר בזה הסדור בשלם שבפנים אל תכלית המכוון בו‪ ,‬והוא השמירה וההשגחה‬
‫באישי האדם כפי מה שאפשר‪ ,‬והיה בלתי אפשר שתשלם הידיעה בהם מה שלא יודע‬
‫מהות הדברים אשר נמצאים בהם‪ ,‬לפי שהוא מן המבואר בנפשו כי לא נודעו משיגי הדבר‬
‫באופן שלם מה שלא יודע מהות הדבר אשר יקרו לו‪ .‬הוא מבואר שלמי שיפעל זה הסדור‬
‫אשר לאלו המקרים ידיעה במהות האדם‪ .‬ולפי שאצל השכל הפועל ידיעה במהותו גם כן‪,‬‬
‫הנה יחויב אם שיהיה הפועל לזה הסדור הוא השכל הפועל בעינו‪ ,‬או שיהיה האחד מהם‬
‫הולך מהאחר מהלך השלמות והצורה‪ ,‬לפי שהם מסכימים בידיעת מהות הדברים‬
‫הנושאים למקרים אשר תפל בהם זאת ההודעה‪ .‬ואם הונח [‪ ]100‬השכל הפועל הולך‬
‫מהלך השלמות והצורה מזה השכל‪ ,‬חויב שתהיה לשכל הפועל ידיעה בסדור אשר בנפש‬
‫זה השכל הפועל לזה הסדור‪ ,‬כי לאשר תהיה ידיעה מה שילך מהלך השלמות מדבר מה‬
‫תהיה בהכרח ידיעת הדבר ההוא אשר הוא לו שלמות וצורה‪ ,‬כמו שלמי שידע צורת‬
‫הרכבת הבית‪ ,‬תהיה ידיעת מהות הקורות והלבנים והאבנים אשר מהם הורכב‪ .‬ובכלל‬
‫הנה מה שילך במדרגת השלמות הנה לא יפרד ממה שהוא לו במדרגת ההיולי‪ ,‬ולזה‬
‫יחויב שתהיינה אצל השכל הפועל כל הידיעות אשר לזה השכל אשר הוא ממנו במדרגת‬
‫השלמות והצורה‪ .‬ואם היתה לשכל הפועל ידיעה בזה הסדור אשר לאלו המקרים‪ ,‬הנה לא‬
‫נצטרך להכניס בכאן פועל אחר לזה הסדור זולתו‪ .‬ולא יתכן גם כן שיונח הפועל לזה‬
‫הסדור שכל אחר זולת השכל הפועל‪ ,‬שאם הונח הענין כן‪ ,‬מה זה אשר יקצר השכל‬
‫הפועל משיפעל זה הסדור‪ ,‬והוא יודע אותו‪ .‬ואם הונח השכל האחר הולך מהשכל הפועל‬
‫מהלך השלמות והצורה‪ ,‬הנה יתבאר בכמו הבאור הקודם בעינו שהשכל האחר הוא השכל‬
‫הפועל הדברים אשר ייוחס הרושם אל השכל הפועל רצוני שהוא יהיה פועל לכל הדברים‬
‫אשר בכאן ומקנה המושכלות לנו‪ ,‬עם שזאת ההנחה מבוארת הבטול‪ .‬וזה שאם היה‬
‫השכל הולך מהלך השלמות והצורה מהשכל הפועל‪ ,‬מפני שהוא יודע מה שידעהו השכל‬
‫הפועל וידע עוד הסדור אשר לאלו המקרים‪ .‬הנה יהיה הסדור אשר לאלו המקרים הולך‬
‫מהלך השלמות והצורה לסדור אשר לעצמיים אשר יקרו להם‪ ,‬ולזה יחויב שיהיו אלו‬
‫המקרים הולכים מהלך השלמות והצורה לעצמיים‪ ,‬וזה מבואר הבטול והגנות‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן הוא מבואר שהפועל לזה הסדור אשר לאלו המקרים הוא השכל הפועל‪,‬‬
‫ולזה יחויב שיהיה השכל הפועל הוא הפועל לזאת הידיעה המגעת לנו באלו המקרים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪101‬‬

‫בחלום או בקסם או בנבואה‪ .‬אלא שלא התבאר עדיין אם הוא פועל אותה באמצעי‪ ,‬או‬
‫בזולת אמצעי‪ ,‬או הוא פועל קצתה באמצעי וקצתה בזולת אמצעי‪ ,‬וכבר נחקור בזה במה‬
‫שאחר זה‪.‬‬
‫וכבר יראה גם כן מצד אחר שהשכל הפועל הוא הפועל לזאת ההודעה המגעת לנו באלו‬
‫המקרים‪ ,‬וזה שהוא מחויב שיהיה הפועל השלמות לאחד במספר אחד במספר‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬והיתה ההודעה המגעת לשכל ההיולאני שלמות לו‪ ,‬והיו בכאן שני מינים‬
‫מההודעה‪ ,‬והם ההודעה אשר במושכלות וההודעה אשר במקרים‪ .‬הנה יחויב שתהיינה‬
‫שתי ההודעות מושכל אחד‪ ,‬שאם לא הונח הענין כן‪ ,‬היה השכל ההיולני שניים‪ ,‬האחד‬
‫הוא המתפעל מהשכל האחד‪ ,‬והאחר הוא המתפעל מהשכל השני‪ .‬ואם היה השכל‬
‫ההיולני שניים‪ ,‬הנה יחויב שלא יהיה האדם [‪ ]101‬האחר אחד במספר‪ ,‬כי האחדות אמנם‬
‫ימצא לדבר מפני הצורה‪ ,‬ואם לא היתה הצורה אחת במספר‪ ,‬לא יתכן שיהיה הדבר בעל‬
‫הצורה ההיא אחד במספר‪ .‬וזה בתכלית הביטול והגנות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר‬
‫שהשכל הפועל הוא אשר יגיע לנו שתי ההודעות‪.‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק רביעי‬
‫נבאר בו אם הוא אפשר שהגיע זאת ההודעה בדברים העיוניים‬
‫וראוי שנחקור אם אפשר בזאת ההודעה שתהיה בדברים העיוניים‪ .‬והחקירה תהיה בזה‬
‫משני דברים‪ .‬אחד מהם אם אפשר הגעתם בזולת סיבותיהם בכמו זה האופן מההודעה‪,‬‬
‫כמו הענין בשאר הדברים אשר תיפול ההודעה בהם בחלום או בקסם או בנבואה‪ ,‬שכבר‬
‫יראה בהם שהם יגיעו בזולת ההודעה בסיבותיהם‪ .‬והשני אם אפשר הגעתם בסיבותיהם‬
‫בכמו זה האופן מההודעה‪.‬‬
‫[תיאור מושכלות שהגיעו בעת השינה]‬
‫ונאמר שכבר יחשב שיהיה זה אפשר‪ ,‬מפני שאנחנו נמצא מושכלות רבות הגיעו בשינה‬
‫בזולת סיבותיהם בחכמת הרפואה‪ ,‬כמו שספרו הרופאים‪ ,‬וכבר באו ספורים רבים בזה‬
‫הענין לגלינוס ולבן זוהר‪.‬‬
‫וקרה גם כן בימי לאדם אחד שצווה בחלומו שיאכל הסם הפלוני על המחלה אשר היתה‬
‫לו‪ ,‬והוא לא היה מכיר הסם ההוא ולא היה יודע טבעו‪ ,‬ושאל מזה לרופאים‪ ,‬והגידו לו‬
‫שהוא בלתי מזיק לו לפי מה שמצאו טבע הסם ההוא בספריהם‪ ,‬ואכל ממנו אחר כן‪,‬‬
‫ונתרפא‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪102‬‬

‫וכבר יראה שזה בלתי אפשר‪ ,‬ר"ל הגעת הדברים העיוניים בלתי סיבותיהם בכמו זה‬
‫האופן מההודעה‪ .‬וזה שאם היה הענין כן‪ ,‬היתה זאת הידיעה ידיעה בשתוף השם‪ ,‬אבל‬
‫היתה מחשבה‪ ,‬לא ידיעה‪ ,‬כי גדר הידיעה האמתית הוא שנדע הדבר בסיבות אשר הוא בו‬
‫נמצא‪ .‬והנה בזה האופן יבוטל דעת מי שיראה מהמון חכמי תורתנו שהידיעה במושכלות‬
‫השניות תגיע לנביאים בנבואה מזולת שיעתקו אליהן מהמושכלות הראשונות‪ ,‬אבל הם‬
‫כלם להם במדרגת המושכלות הראשונות‪ .‬וזה שאם היה הענין כן‪ ,‬היתה ידיעת הנביאים‬
‫באלו הדברים למטה מידיעת החכמים‪ ,‬אבל לא תהיה להם במושכלות השניות ידיעה כי‬
‫אם מחשבה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה מדרך השכל הפועל שיגיע לשכל ההיולני הידיעה באלו הדברים בזולת‬
‫סיבותיהם‪ ,‬לא היה צריך אל החוש בקניית המושכלות‪ ,‬והיה גם כן ההשתמשות בעשיית‬
‫המופת לבטלה‪ ,‬זו כלו מבואר הבטול‪.‬‬
‫וכבר טען בן רשד שתי טענות יבטל בהם הגעת הידיעות העיוניות בכמו זה האופן‬
‫מההודעה‪ .‬הראשונה מהן שאם היה הענין כן‪ ,‬היתה ההודעה הזאת לבטלה‪ ,‬לפי שבטבע‬
‫האדם שישיג החכמות העיוניות באופן יותר [‪ ]102‬שלם במה שנברא עליו מההקדמות‬
‫הראשונות‪ .‬והשנית שאם היה אפשר הגעת המושכלות בזולת ההקדמות הראשונות‪ ,‬היה‬
‫הדבר האחד בעינו נמצא מסיבות מתחלפות‪ ,‬ויהיה אם כן יחס הדבר אל סיבותיו אשר‬
‫בהם עמידתו בלתי הכרחי‪ ,‬וזה שקר‪ .‬ואם אמרנו שזאת הידיעה היא נאמרת בשתוף השם‬
‫עם הידיעה המגעת בסיבותיה‪ ,‬הנה תהיה מחשבה לא ידיעה‪ ,‬ולא יהיה תועלת בהגעתה‪.‬‬
‫ואם הנחנו שלא תגיע ההודעה בדברים העיוניים בכמו זה האופן מההודעה‪ ,‬יקשה מה‬
‫שספרנו שהגיעה מחכמת הרפואה בשינה‪ ,‬ומה שנמצא בדברי הנביאים עליהם השלום‬
‫שבנבואה אחת בעינה הגיעה להם הידיעה במושכלות בשאר הדברים אשר דרך זאת‬
‫הידיעה שתגיע בהם‪ .‬כמו הענין במה שנראה לישעיה עליו השלום ממעשה המרכבה‪,‬‬
‫אשר נכללו בנבואה ההיא דברים רבים אחרים אשר דרך הנבואה שתפל בהם‪ ,‬וכן הענין‬
‫במה שראה יחזקאל עליו השלום ממעשה מרכבה הרבה‪ ,‬וכבר ימצא זה הרבה בדברי‬
‫הנביאים עליהם השלום‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה בכאן ספק עצום בזה הענין‪ ,‬כי המוחש‬
‫מזה יקיים שיהיה אפשר שתגיע הידיעה בדברים העיוניים בכמו זה האופן מההודעה‪,‬‬
‫והעיון יבטל זה‪.‬‬
‫והנה הרב משה זכרונו לברכה הרחיק זאת הסבה שיהיה צודק מה שספק גלינוס שקרה‬
‫לו מהגעת ידיעות רבות במלאכת הרפואה בחלום‪ ,‬ואמר שאלו הידיעות היו בהקיץ אצל‬
‫גלינוס‪ ,‬ואולם נראה לו התחדשם בשינה‪ ,‬כמו הענין מי שהיה בבית עם עשרת אלפים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪103‬‬

‫איש‪ ,‬ויצאו כלם זולת אחד‪ ,‬שכבר ידמה לו שהאיש ההוא בא שם עתה‪ ,‬והוא היה שם‬
‫מקדם‪ .‬אלא שהכחשת זה הוא הכחשת המוחש כמו שספרנו‪.‬‬
‫ונאמר‪ ,‬שכבר יראה שאיננו נמנע הגעת המושכלות הראשונות בחלום בסיבותיהם‪ ,‬ר"ל‬
‫כשקרה שהועמדו הצורות הדמיוניות הצריכות בהקנאת המושכל ההוא‪ .‬אלא שזה יהיה‬
‫מעט‪ ,‬לפי שאלו הצורות הדמיוניות הצריכות בהקנאת המושכל ההוא העמדתם יהיה על‬
‫הרוב בהשתדלות‪ ,‬וזה שלא יתכן שיהיה כי אם בהקיץ‪ ,‬כי אין לאדם בחירה בהעמדת‬
‫צורה דמיונית מה בעת השינה‪ ,‬ולזה לא תהיה הגעת כמו אלו הידיעות בחלום אלא בדרך‬
‫מקר ה באופן מה‪ .‬וכן הענין במושכלות השניות‪ ,‬כי לא יוציא האדם המושכלות השניות‬
‫מהמושכלות הראשונות כי אם בהשתדלות‪ ,‬וזה בשיעמיד המושכלות הראשונות אשר‬
‫יוליכוהו אל העמידה על המושכלות השניות המבוקשות ידיעתם‪ .‬ואולם כשקרה שימצאו‬
‫בשינה אצל השכל אלו המושכלות‪ ,‬לא ימנע הולדו מהם המושכלות השניות‪ ,‬אלא שזה‬
‫יהיה מעטי‪.‬‬
‫וכבר יקרה לו למי שישים רב השתדלותו בהקיץ בקנין המושכלות [‪ ]103‬שישתמש בשינה‬
‫הרבה לעשות המושכלות השניות‪ ,‬אלא שלא תהיה לו בחירה איזה מושכל יעמיד‪ ,‬אבל‬
‫יעמיד לבד המושכלות השניות אשר אצלו או המושכלות הראשונות אשר יוליכוהו אליהם‪.‬‬
‫וזה דבר קרה לנו הרבה‪ ,‬ובפרט בעת התבודדותנו בענינים העיוניים העמוקים‪ ,‬ונדמה לנו‬
‫בחלומנו שנשאלנו מהמושכלות ההם‪ ,‬והשיבונו בהם דבר אמתי‪ ,‬והיו דברים לא קדם לנו‬
‫עיון בהם‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יראה שכאשר יגיע לנביאים עליהם השלום מושכל מה בנבואה‪,‬‬
‫שיגיע אליהם בסיבותיו‪ .‬ולזה תמצא בקצת המקומות במה שיספרו הנביאים עליהם‬
‫השלום מהענינים העיוניים שיגידו הסיבות אשר מהם יחויב‪ ,‬כמו שתראה במה שאמר‬
‫ישעיה עליו השלום‪ ,‬לקיים שהשם יתברך הוא הפועל הנמצאות‪ ,‬לא הפסילים שהיו‬
‫עובדים קצת אנשי דורו‪ :‬מי פעל ועשה קורא הדורות מראש‪ ,‬שכבר הביא ראייה שהשם‬
‫יתברך פועל אלו הדברים‪ ,‬מפני שהוא יודע נפילתם טרם בואם‪ .‬והנה המקומות אשר‬
‫נזכרו בהם דברים עיוניים בזולת סיבותיהם בדברי הנביאים עליהם השלום הוא אם מפני‬
‫שהידיעה באלו הדברים העיוניים היתה להם בהקיץ‪ ,‬אם מפני שכבר השמיטו זכרון‬
‫ההקדמות‪ ,‬לה יותן מפורסמות או‪ ,‬לעמקן‪ ,‬או להצטרך הענין ההוא אל הקדמות רבות‬
‫יארך הספור בהם‪.‬‬
‫ואולם מה שספרו מהידיעות המגיעות בחכמת הרפואה בשינה הוא זר מאד‪ ,‬כי אלו‬
‫הענינים הם נסיוניים‪ ,‬ואין מדרכם שיגיעו מהחוש כי אם בקושי גדול‪ ,‬וזה שלא תשלם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪104‬‬

‫הגעתם אם לא יגיעו מהחוש בזה הדבר מה שישלמהו תנאי הנסיון‪ ,‬כי הם רבים‪ ,‬כמו‬
‫שבארו חכמי הרפואה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬איך יתכן שיגיעו מזולת חוש‪ ,‬מי יתן ואדע‪.‬‬
‫ונאמר שכבר ידמה שרפואות האדם הם מסודרות מהגרמים השמימיים‪ ,‬כמו הענין בשאר‬
‫הדברים אשר יקרה לו‪ ,‬ולזה היה אפשר שתתחדש בהם הידיעה מזה הצד‪ ,‬ר"ל מהצד‬
‫אשר ירפא פלוני‪ ,‬כמו שתגיע ההודעה בזה האופן בשאר מקריו‪ .‬והנה תהיה קניית‬
‫המושכל מזאת ההודעה במקרה‪ ,‬וזאת ההודעה תגיע לחולה או לרופא המשתדל‬
‫ברפואתו‪.‬‬
‫והנה כשתחקור בכל אלו הספורים אשר תמצא בזה לרופאים‪ ,‬תמצא שכבר הגיעה‬
‫הידיעה בהם מזה הצד‪ ,‬כי הם יספרו שהם חולים‪ ,‬וצוו בחלום שיעשו כך‪ ,‬או שזולתם היה‬
‫חולה והיו משתדלים ברפואתו‪ ,‬וצוו בחלומם שיעשו כך‪ .‬והנה מצד זה תמצא שכבר‬
‫השתוקקו אנשים חולים לעשות דבר מה מועיל ברפואתם‪ ,‬והם אינם יודעים בזה‪ ,‬להיות‬
‫התשוקה בהם מסודרת מהגרמים השמימיים‪ .‬ובזה האופן התחדשו ידיעות רבות‬
‫במלאכת הרפואה‪ ,‬כבר ספרו מהם הרופאים‪.‬‬
‫וכבר קרה לאשה אחת שהיה לה נאצור בשוקה‪ ,‬שהיתה בגן אחד‪ ,‬וראתה שם עשב מה‬
‫לא היתה [‪ ]104‬מכרת אותו‪ ,‬והשתוקקה לשום מן העשב ההוא על הנאצור‪ ,‬ועשתה כן‪,‬‬
‫ולא ארכו הימים שנתרפאת‪ .‬וכבר היתה שם אשה חכמה וראתה הענין‪ ,‬ולמדה מזה שזה‬
‫העשב הועיל לנאצור‪ ,‬ורפאה בו רבים‪ ,‬כמו שראינו בעינינו‪ ,‬ולא רצתה לגלות זה לשום‬
‫אדם‪ ,‬עד שכבר אבדה זאת הידיעה באבדה‪ .‬וכן קרה לאחינו יחנהו יוצרו מעשב אחד‪,‬‬
‫והוא היה קטן בעת ההיא ולא השתדל להכיר העשב ההוא‪.‬‬
‫וכן סופר לנו שאיש אחד היה חולה‪ ,‬וארך חליו מאד‪ ,‬וראה שנכנס נחש בקדרה‪ ,‬והשתוקק‬
‫תשוקה נפלאה לאכול מהתבשיל ההוא‪ ,‬ושאל ממנו לשפחתו‪ ,‬וכשקרבה אל הקדרה‬
‫וראתה הנחש‪ ,‬אמרה אי מות בסיר‪ ,‬ולא נתנה לו ממנו בשום פנים‪ .‬והוא הלך על ידיו‬
‫ורגליו עד הסיר‪ ,‬ולקח מן התבשיל ואכל ממנו‪ ,‬ודחה התבשיל ההוא הליחה הארסיית‬
‫אשר היתה מחליאה אותו אל מקום אחד מגופו‪ ,‬ונרפא רפואה שלימה‪.‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק חמישי‬
‫יודע בו לאיזה תכלית היתה נמצאת זאת ההודעה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪105‬‬

‫ואחר שהתבאר באיזה מהדברים תפול זאת ההודעה ומה הוא הפועל אותה‪ ,‬ראוי שנחקור‬
‫לאיזה תכלית היא נמצאת‪.‬‬
‫ונאמר שהתכלית אשר היא נמצאת בעבורו הוא ההשגחה והשמירה‪ .‬וזה כי האדם למה‬
‫שהושמה בו הבחירה לכוין אל הטוב ולהתרחק מן הרע הנכון שיגיע לו מצד מה שהוא‬
‫מסודר מהגרמים השמימיים‪ ,‬והיה קצר הידיעה במה שיתכן שיקרה לו מהטוב והרע‪,‬‬
‫הושמה בו זאת ההודעה‪ ,‬כדי שינצל מן הרע אשר ידע שהוא נכון בידו‪ ,‬ויכוין אל הטוב‬
‫הנכון לבא לו בסיבות העוזרות אל מציאותו‪ ,‬ובזה יתוסף לו הטוב ההוא‪ ,‬וכבר נזכר זה‬
‫בספר החוש והמוחש‪.‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק ששי‬
‫נתיר בו קצת ספקות יקרו בענין זאת ההודעה‬
‫על מה שהונח בכאן מענין זאת ההודעה ספקות רבות‪ ,‬ראוי שנחקור בהם לפי מה‬
‫שאפשר לנו‪.‬‬
‫ מהם איך אפשר שיודיע השכל הדבר הפרטי במה שהוא פרטי כמו העניין בזאת‬‫ההודעה‪ ,‬והוא אמנם יתן דומה למה שבעצמו‪ ,‬והוא הסדור הכולל‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬איך אפשר שיודיע מתי יפול הדבר‪ ,‬ואין למה שאצלו מזאת הידיעה זמן מוגבל‬‫כלל‪ .‬ואולם שהוא ידע מתי יפול זה הדבר הוא מבואר ממה שיגידו הקוסמים בזמננו זה‪,‬‬
‫וממה שפתר יוסף ע"ה מהחלומות הצודקים במצרים‪ ,‬וממה שבא לדניאל ע"ה מקץ‬
‫הגלות‪ ,‬וליונה ע"ה מקץ נינוה‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬איך [‪ ]105‬אפשר שיודיע השכל הפועל הסדור אשר לזה האיש להשגחה‬‫ולשמירה‪ ,‬כמו שנזכר במה שקדם‪ .‬האם ידע השכל הפועל בו שזה האיש לו זה הסדור?‬
‫הנה אם היה הענין כן‪ ,‬תהיינה לשכל הפועל ידיעות הוות נפסדות‪ .‬ולפי הוא מתעצם באלו‬
‫הידיעות אשר לו‪ ,‬הנה יקרה מזה שישתנה בעצמותו‪ .‬או נניח שתהיינה לו יחד כל אלו‬
‫הידיעות אשר באישים שהם בלתי תכלית‪ ,‬וזה כלו שקר‪ .‬ואם אמרנו שאין זה להשגחה‬
‫ולשמירה‪ ,‬הנה לא תהיה לזאת ההודעה תכלית‪ ,‬כי לא יראה בכאן תכלית אחר לזאת‬
‫ההודעה זולת זה‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬וזה שקר‪ ,‬רצוני שיהיה בדברים הטבעיים דבר ללא‬
‫תכלית‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאף על פי שנודה שאין זה להשגחה ולשמירה‪ ,‬יקשה לתת הסיבה מה זה אשר‬
‫יודיע לו עניני זה האיש יותר מזולתו‪ ,‬אם לא היתה לשכל הפועל ידיעה בשזה הסדור הוא‬
‫לזה האיש‪ .‬ובכלל הנה הספק בזה הוא חזק מאד‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪106‬‬

‫ ומהם ‪ ,‬איך אפשר שתיוחד זאת ההודעה יותר במה שהיה מגיע לאיש אשר תגיע לו זאת‬‫ההודעה‪ ,‬ולאנשים אשר גדל עמהם‪ ,‬ולמשפחתו‪ ,‬ועמו‪ ,‬ולעומדים לפניו‪ ,‬יותר מזולתם‬
‫מהאנשים‪ ,‬האם ידע השכל הפועל שאלו האנשים להם זה הסדור‪ ,‬ושהם קרובי האיש‬
‫אשר תגיע לו הידיעה‪ ,‬או שהם מעמו‪ ,‬או שהם עומדים לפניו‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬איך אפשר שתגיע לאדם ידיעה בעניני זולתו‪ ,‬אם היה שתהיה זאת ההודעה‬‫להשגחה ולשמירה‪ ,‬וכבר היה ראוי שתגיע הידיעה למי שיגיע לו ממנה התכלית אשר‬
‫בעבורו נמצאת‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬למה היתה זאת הידיעה מגעת לקצת האנשים בביאור‪ ,‬ולקצת בחידות ומשלים‪,‬‬‫והנה הפועל אותה הוא אחד בעינו‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬למה היתה זאת הידיעה מגעת על הרוב בשינה‪ ,‬וההודעה אשר במושכלות היא‬‫ברוב בהקיץ‪ ,‬והנה הפועל בשתיהן הוא אחד בעינו‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬איך תקרה זאת ההודעה לפתאים ולקטנים אשר לא תשלם שכלם כלל יותר ממה‬‫שתקרה להרבה מהמשכילים מהם‪ ,‬וכבר היה ראוי שיהיו היותר מוכנים לקבל שפע זה‬
‫השכל היותר משכילים‪ ,‬לפי שכבר ימצא להם התאחדות יותר חזק עם השכל הפועל‪.‬‬
‫[איך אפשר שיודיע השכל הדבר הפרטי במה שהוא פרטי]‬

‫ונאמר שהספק הראשון אין היתרו ממה שיקשה‪ .‬וזה כי מהשכל הפועל יגיע הידיעה‬
‫בסדור אשר לזה הפרט מצד הגרמים השמימיים‪ ,‬לא במה שהוא זה הפרטי‪ ,‬אבל במה‬
‫שהוא חי זה הפרטי בזמן שהאנשים אשר יולדו בהיות הגרמים השמימיים בזה המצב‬
‫אשר היו בעת הולד זה הפרטי באופק אשר יולד בו‪ .‬ולפי שמצד הסדור אשר מצד הגרמים‬
‫השמימיים יהיו כל האנשים ההם בתאר אחד ומקרים אחדים‪ ,‬היה השכל ההיולאני מקבל‬
‫זה הפרטי על כל המקרים אשר היה בזה פרטי מצד מה שהוא איזה פרטי הזדמן‬
‫מהאישים אשר בזה התאר‪ ,‬ויקבלהו [‪ 106‬הדמיון ממנו בזה האופן‪ ,‬ויקרה לו מזה שיושג‬
‫לו זה האיש מצד שקרה שלא ימצא אז אצל מי שהגיעה לו זאת ההודעה איש אחר בזה‬
‫התאר‪ .‬והנה ההשפעה תהיה בסדור הכולל‪ ,‬ויהיה הקבול הפרטי מצד המציאות‪,‬‬
‫שהדמיונים אשר יהיו מזה בנפש המדמה יצדקו באיזה איש שקרה שיהיה בזה התאר‪.‬‬
‫ובזה הותר זה הספק‪.‬‬
‫ואולם אבן רשד התיר זה הספק באופן אחר‪ ,‬וזה שהוא אמר שכמו שהשכל יתן הצורות‬
‫כוללות ויקבלם החומר קבול פרטי‪ ,‬כן הענין בזה‪ ,‬רצוני שהוא יתן הסדור הכולל והדמיון‬
‫יקבלהו קבול פרטי‪ .‬אלא שזה ההתר כשהתבוננו בו מצאנוהו בלתי מספיק‪ .‬וזה כי‬
‫המציאות הפרטי יושפע מהסדור הכולל מצד טבע החומר אשר ימצאו לו מקרים מה ייוחד‬
‫בהם איש איש מצד חילוף המזג הפרטי‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יהיה מציאות אלו המקרים‬
‫אשר יהיה בהם פרטי המזג המיוחד‪ .‬ואולם בזאת ההודעה ממי יתחדשו בכח הדמיוני אלו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪107‬‬

‫המשיגים והמקרים אשר היה בהם זה הדבר אשר בו תהיה ההודעה פרטי‪ ,‬האם תהיה‬
‫למדמה השגה לא יקנה אותה מהחוש ולא מהשכל‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאלו הדברים אשר בהם תהיה זאת ההודעה בעינם הם מהמקרים אשר לזה האיש‬
‫במה שהוא זה האיש‪ .‬ואם היה שיהיה הציור בהם לכח הדמיוני מעצמותו‪ ,‬היתה ההודעה‬
‫הזאת מגעת מזולת סבה פועלת‪ ,‬וזה שקר‪.‬‬
‫[איך אפשר שיודיע מתי יפול הדבר]‬

‫ואולם הספק השני הנה היתרו ממה שיקשה‪ .‬ואנחנו מציעים להתר זה הספק הצעה‬
‫אחת יותרו בה רוב הספקות אשר זכרנו בזה הפרק‪ .‬והיא שזאת ההודעה תצטרך באופן‬
‫מה אל שתהיה המחשבה בענין ההוא למי שיגיע לו‪ ,‬ולזה היה מה שיודיע הקוסם או‬
‫הנביא מה שישאלוהו או שישתדל בידיעתו מעצמו‪ .‬ואם לא ישאלוהו או לא ישתדל‬
‫בידיעתו‪ ,‬לא תגיע לו בזה ההודעה כי אם מעט‪ ,‬אם היה שתגיע‪ .‬וזה יהיה מצד שקרה‬
‫שנפלה המחשבה בענין ההוא אשר בו ההודעה מעצמה‪ .‬וכן יראה מהחלום שהוא יראה‬
‫במה שחשב האדם בו בהקיץ‪ ,‬ובזה תשתתף זאת ההודעה באופן מה אל ההודעה אשר‬
‫תהיה במושכלות‪ .‬וזה שכמו שיתן השכל הפועל לשכל ההיולאני מושכל בזולת מושכל‪ ,‬עם‬
‫היותם כלם אצלו‪ ,‬מפני שהוא צריך בקבולו מה שיקבל מהמושכלות מהשכל הפועל אל‬
‫החוש וההשתדלות בקנין זאת הידיעה‪ .‬כן יתן השכל הפועל מאלו הסדורים אשר לאישי‬
‫האדם לשכל ההיולני סדור זולת סדור‪ ,‬עם היותם כלם אצלו‪ ,‬מפני שהוא צריך בקבולו מה‬
‫שיקבל מהידיעה באלו הסדורים שתטה המחשבה באופן מה בדבר ההוא אשר בו‬
‫הידיעה‪ .‬ולזה היה שיודיעו הקוסם והנביא המקרים אשר קרו לאנשים אשר קדמה להם‬
‫מחשבה בהם באופן מה‪.‬‬
‫והמשל שהנביא הודיע שכבר יולד בן לבית דוד יאשיה שמו ושרף על המזבח אשר בנה‬
‫ירבעם עצמות אדם‪ ,‬מפני [‪ ]107‬שכבר קדמה לו מחשבה בבית דוד‪.‬‬
‫וכאשר התישבה לנו זאת ההצעה‪ ,‬נאמר שכבר קרה שיודיע השכל הפועל מתי יפול הדבר‬
‫מפני מה שיש אצלו מזה הסדור הכולל‪ .‬וזה שהוא ידע כמה מן הסבובים יש לגלגל השמש‬
‫או לגלגל היומי או לזולתם‪ ,‬מעת היות מי שסדורו זה הסדור במדרגה מה מההצלחה או‬
‫הפכה עד עת היותו במדרגה מה אחרת‪ ,‬לפי שהוא ידע כל מה שקרה לו בשלמות‪ ,‬לא‬
‫במה שהוא זה האיש או זה העם‪ ,‬אבל במה שהוא איזה איש הזדמן או איזה עם הזדמן‬
‫שיהיה סדורו זה הסדור‪ .‬ויודיע בכללות זה המספר מצד מה שנטתה מחשבת המקבל‬
‫בזה הענין באופן מה‪ ,‬רצוני שהוא ידע באופן מה המדרגה שהאיש ההוא בה או העם‬
‫ההוא בזה העת‪ ,‬ותטה המחשבה בהם‪ ,‬ויושפע לו מפני זה מהשכל הפועל ההשפעה‬
‫בכללות‪ ,‬לא במה שהוא זה האיש או זה העם‪ ,‬ויקבלהו הדמיון הפרטי מצד המציאות‪ ,‬כמו‬
‫שקדם‪ .‬והנה לפעמים יקצר המקבל משידע זמן הנפילה למקרים ההוא‪ ,‬אבל ידע מזה‬
‫שהוא לעת רחוק או קרוב‪ ,‬כאמרו מרחוק ה' נראה לי; אראנו ולא עתה‪ ,‬אשורנו ולא קרוב‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪108‬‬

‫וזה אמנם יהיה לחסרון ההשגה ההיא בעצמותה‪ ,‬או לחסרון כח הדמיוני מנתינת חקוי‬
‫המספר ההוא בשלמות‪ ,‬אבל ישאר מזה הצד מספר רב‪ .‬ובכאן הותר זה הספק‪.‬‬
‫[איך אפשר שיודיע השכל הפועל הסדור אשר לזה האיש להשגחה ולשמירה]‬

‫ואולם הספק השלישי הנה היתרו ממה שיקל עם מה שקדם מהדברים‪ .‬וזה שהשכל‬
‫הפועל כבר ישפע לשכל ההיולאני הסדור אשר לזה האיש יותר לזולתו מפני נטות‬
‫מחשבת המקבל זה השפע בזה האיש‪ ,‬לא מפני השכל הפועל בעצמו‪ .‬ותהיה הודעתו זה‬
‫הסדור מצד מה שהוא סדור איזה איש הזדמן שיהיה סדורו זה הסדור להשגחה ולשמירה‪,‬‬
‫כמו שיפעל מה שיפעלהו מהאברים והכחות הנפשיות באיש ואיש מהבעלי נפש להשגחה‬
‫ולשמירה מזולת שתהיה ידיעה באיש ואיש מהם במה שהוא זה האיש‪ .‬ולזה לא יצטרך‬
‫שנניח שתהיה לשכל הפועל ידיעה בשזה הסדור הוא לזה האיש הפרטי‪ .‬כי זה אמנם היה‬
‫מחויב‪ ,‬אם הונח שתהיה ההודעה הנופלת בזה האיש יותר מזולתו מצד השכל הפועל‪.‬‬
‫והוא מבואר בנפשו עם מה שהישרנו אליו‪.‬‬
‫[ איך אפשר שתיוחד זאת ההודעה יותר במה שהיה מגיע לאיש אשר תגיע לו זאת ההודעה‪ ,‬ולאנשים אשר‬
‫גדל עמהם‪ ,‬ולמשפחתו‪ ,‬ועמו‪ ,‬ולעומדים לפניו‪ ,‬יותר מזולתם מהאנשים]‬

‫ואולם הספק הרביעי הנה היתרו מבואר ממה שקדם‪ .‬וזה כי אמנם היתה ההודעה‬
‫מיוחדת באלו האנשים על הרוב‪ ,‬מפני שבאלו לבד תטה מחשבת המקבל זאת ההודעה‪.‬‬
‫ולזה תמצא שהנביאים כשנטתה מחשבתם בשאר אומות זולת ישראל‪ ,‬דברו בם‪ ,‬ואולם‬
‫רוב דבריהם היו במה שיקרה לישראל‪ ,‬להיות מחשבתם יותר נוטה בהם‪.‬‬
‫[איך אפשר שתגיע לאדם ידיעה בעניני‬

‫זולתו]‬

‫ואולם הספק החמישי הנה אין התרו ממה שיקשה‪ .‬וזה כי בעבור שהיתה זאת ההודעה‬
‫קשת המציאה מאד‪ ,‬היה טוב יותר בה שתגיע לאיש [‪ ]108‬אחד הידיעה בקורות זולתו‪ ,‬עד‬
‫שיתכן שבהודעה אשר תתחדש לאיש אחד ישמרו כלל רוב האנשים‪ ,‬כמו שהיה מפורסם‬
‫מענין הנביאים‪ .‬והנה מי שהגיע לזאת המדרגה תמצא לו תשוקה בטבע להודיע לאנשים‬
‫מה שכבר הגיע לו מהידיעה בעניניהם‪ .‬הלא תראה שירמיה עליו השלום‪ ,‬עם היות לו דבר‬
‫השם יתברך לחרפה‪ ,‬עד שהיה נגוע ומדוכא תמיד בספרו נבואתו‪ ,‬לא היה בורח על‬
‫שיכבוש נבואתו‪ ,‬כי טבע השלמות המגיע לבעל השלמות כן הוא‪ ,‬רצוני שכאשר היה‬
‫בשעור שיוכל להשפיע ממנו לזולתו‪ ,‬תמצא לו תשוקה על שישפיע‪ .‬ולזאת הסבה יחברו‬
‫החכמים בספר מה שישיגוהו מן החכמות‪ ,‬וזה כי הם לא יחברו הספרים ההם לעצמם‪,‬‬
‫אבל ללמד לאנשים חכמתם‪ .‬ובזה נשלם זה המציאות‪ ,‬ר"ל מפני תשוקת הנמצאים‬
‫הנכבדים אל שישפיעו מהשלמות למי שלמטה מהם כפי מה שאפשר על צד החסר‬
‫והחנינה‪ .‬והמשל כי לולי רצון השם לברך להשפיע למי שלמטה ממנו מהשלמות על צד‬
‫החסד והחנינה כפי מה שאפשר‪ ,‬ולולי רצון השכלים הנבדלים להשפיע קצת לקצת על צד‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪109‬‬

‫החסד והחנינה כפי מה שאפשר‪ ,‬ולולי רצון הגרמים השמימיים והשכל הפועל להשפיע‬
‫ה עולם השפל על צד החסד והחנינה‪ ,‬לא היה נמצא זה המציאות‪ ,‬ואין צריך לומר שלא‬
‫היה נשלם‪ .‬ואולם אמתו בזה השפע שהוא על צד החסד והחנינה‪ ,‬מפני שהוא מבואר כי‬
‫הם לא ישפיעו מה שישפיעו לתועלת מגיע להם‪ ,‬כי אין מציאות המסובב מהם הכרחי‬
‫במציאותם‪ .‬ואולם הענין בהפך‪ ,‬רצוני שהדבר המסובב מהם לא יהיה נמצא הם לא היו‬
‫הם נמצאים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה הגעת הידיעה לאיש מה בעניני זולתו היא בעבור‬
‫שתגיע הידיעה לאיש ההוא‪ ,‬כי זה האיש ישתדל בשיודיעה לו כשהיה אפשר לו זה‪ ,‬והוא‬
‫יותר טוב גם כן שיגיע לאיש מהשלמות מה שיוכל להשפיע ממנו לזולתו מאשר יהיה לו‬
‫ממנו מה שיספיק לו לבדו‪.‬‬
‫[למה היתה זאת הידיעה מגעת לקצת האנשים בביאור‪ ,‬ולקצת בחידות ומשלים]‬

‫ואולם הספק הששי יותר לפי מה שאומר‪ .‬וזה שאף על פי שהפועל אחד בעינו באלו‬
‫ההודעות‪ ,‬הנה יתכן שיהיה זה החילוף מצד מדרגת המקבל‪ ,‬וזה יהיה לאחת משתי‬
‫סיבות‪ ,‬או לשתיהן יחד‪ .‬אם מפני שהשכל ההיולני האחד יוכן לקבל ההשגה בשלמות‪,‬‬
‫והוא אשר תגיע לו ידיעת הדבר בבאור‪ ,‬והאחר לא יהיה לו כח על שיקבל זאת ההשגה‬
‫בשלמות‪ ,‬ולזה לא יהיה מגיע לו מה שמגיע אלא בחירה ומשל‪ .‬וזה כי החידה והמשל כבר‬
‫ימצאו להם כוונות רבות‪ ,‬ומפני זה תהיה בהכרח הידיעה המגעת בזה האופן ידיעה‬
‫חסרה‪ .‬והנה הענין בזה כמו הענין במי שהיה טוב הראות עם מי שהיה חלוש הראות‬
‫בהשיגם מראה אחד‪ ,‬שהאחד ישיגהו לפי מה שהוא‪ ]109[ ,‬והאחר ישיג ממנו סוגו לבד‪,‬‬
‫רצוני שהוא ישיג שהוא אדום או ירוק‪ ,‬אבל לא ישיג באיזה מדרגה הוא מן האודם או מן‬
‫הירקות‪ .‬וכן הענין בזאת ההודעה‪ ,‬שמי שיקבל זה השפע בשלמות ישיג הסדור אשר לזה‬
‫האיש או לזה העם במה שהוא איזה איש או איזה עם הזדמן שיהיה סדורו זה הסדור‪ ,‬ומי‬
‫שיקבלהו באופן חסר ישיג סוג זה הסדור בלבד‪ ,‬ויבא המראה ויחקה הסוג ההוא במה‬
‫שיצדק על כל אחד מהמינים אשר תחת הסוג ההוא‪ ,‬וזה החקוי הוא החידה והמשל‪ .‬ובזה‬
‫גם כן יהיו מדרגות‪ ,‬ר"ל שכל מה שהיתה החידה והמשל יותר עמוקה היתה ההשגה יותר‬
‫חסרה‪ ,‬כי היא משותפת לדברים יותר‪ .‬וידמה שלזאת הסבה יהיה החילוף אשר בין‬
‫הנביאים עליהם השלום בזה הענין‪ .‬וזה שהמקבל זה השפע בהם הוא השכל‪ ,‬כמו‬
‫שיתבאר אחר זה‪ ,‬ומי שהיה שכלו בתכלית השלמות היה מדרכו שיקבל זאת ההשגה‬
‫באופן יותר שלם‪ .‬וזהו שנאמר במשה רבנו עליו השלום שלא היתה השגתו בחידות‪ ,‬ואולם‬
‫שאר הנביאים עליהם השלום היה רוב מה שהגיע להם מגיע בחידות ומשלים‪ .‬וזה גם כן‬
‫במדרגות‪ ,‬לפי מדרגתם בנבואה ולפי מדרגת הנבואה המגעת להם‪ ,‬וזה שלנביא האחד‬
‫בעינו היתה מגעת ההודעה פעם באופן יותר שלם מפעם‪ .‬והנה היתה בהתחלת נבואת‬
‫משה רבנו עליו השלום בחידה‪ ,‬להיות מדרך השלמות המגיעות לאדם שיגיעו תחלה‬
‫באופן חסר‪ ,‬ואחר יגיעו באופן יותר שלם‪ – .‬או יהיה זה מפני שלמויות המדרגה וחסרונה‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪110‬‬

‫לא מ פני חסרון ההשגה ושלמותה‪ .‬וזה כי כשיהיה המדמה מוכן בשלמות לחקות מה‬
‫שהגיע מההשגה לשכל ההיולאני‪ ,‬יחקה הסדור ההוא בעינו‪ .‬וכשלא היה מוכן לזה‬
‫בשלמות‪ ,‬לא יחקה הסדור ההוא בעינו‪ ,‬אבל יחקה מה שידמהו‪ ,‬וזהו ענין המשל‪ .‬וזה‬
‫אמנם יהיה כשיהיה המקבל להשגה זאת השכל ההיולאני‪ ,‬כמו הענין בנבואה‪ ,‬כמו‬
‫שיתבאר‪ .‬אמנם כשיהיה המקבל להשגה זאת הדמיון‪ ,‬כמו הענין בקסם ובחלום‪ ,‬לפי מה‬
‫שיתבאר אחר זה‪ ,‬הנה יהיה החסרון אשר בחקוי אשר יביאהו הדמיון ושלמותו לפי חסרון‬
‫ההשגה המגעת לו ושלמותה‪ .‬הנה הפותר יהיה מי שיש לו מדרגה מה ממדרגות הקסם‬
‫או הנבואה‪ ,‬ויוכן‪ ,‬מפני נטות מחשבתו בזה המשל‪ ,‬אל שתגיעה לו הידיעה לאיזה ענין היה‬
‫משל‪ .‬ואולם מי שלא היה בזאת המדרגה לא יתכן לו שיודיע לאיזה ענין היה משל אלא‬
‫במקרה‪ .‬ולזה אמר יוסף עליו השלום לפרעה בשאלו ממנו שיפתור לו חלומו‪ ,‬בלעדי‬
‫אלהים יענה את שלום פרעה‪ ,‬ירצה בזה שמה שיאמר לו בפתרון זה החלום הוא מה‬
‫שישפע עליו בזאת הידיעה מהשם יתברך‪ ,‬עם שהוא התנצל בזה המאמר על פתרון‬
‫החלום‪ ,‬אם היה בו דבר כנגד פרעה‪ ,‬שאין זה מרצונו‪ ,‬אבל לפי מה שיראוהו מן השמים‪.‬‬
‫[‪]110‬‬
‫[למה היתה זאת הידיעה מגעת על הרוב בשינה]‬

‫ואולם הספק השביעי יותר לפי מה שאומר‪ .‬וזה שההודעה אשר במושכלות כבר תגיע אל‬
‫הרוב בהקיץ‪ ,‬לפי שהשכל ההיולאני יצטרך‪ ,‬כשיוכן לקבל זה השפע מהשכל הפועל‪ ,‬אל‬
‫שיעור מהחוש והדמיון‪ ,‬וזה בשיעמיד הדמיון הצורות הדמיוניות הצריכות לה בהעמדת‬
‫מושכל מושכל‪ .‬ולפי שהעמדת אלו הצורות הדמיוניות לא יהיה כי אם בהשתדלות‪ ,‬אם לא‬
‫היה זה במקרה‪ ,‬וההשתדלות בהעמדתם לא יתכן שיהיה כי אם בהקיץ‪ ,‬הנה מן ההכרח‬
‫היה שלא תגיע הידיעה בהקדמות הראשונות על הרוב כי אם בהקיץ‪ .‬ואולם המושכלות‬
‫השניות הוא מבואר שהשכל ההיולאני צריך בהם אל שיעמיד ההקדמות הראשונות אשר‬
‫מהם תגיע לו הידיעה במושכלות ההם‪ ,‬וזאת ההעמדה לא תהיה על הרוב כי אם‬
‫בהשתדלות‪ ,‬וזה שההשתדלות לא יתכן שיהיה בעת השינה‪ ,‬כי אז לא ימצא לכחות‬
‫הנפשיות בחירה במה שיעשוהו‪.‬‬
‫ואולם זאת ההודעה השנית היא על הרוב בשינה‪ ,‬לפי שהיא צריכה אל התבודדות השכל‬
‫מן הדמיון או שניהם מבין שאר הכחות הנפשיות המשיגות‪ ,‬וזה יהיה על הרוב בעת‬
‫השינה‪ ,‬לפי שבעת היקיצה יהיו טרודים החושים בפעולותיהם‪ .‬והנה תמצא לפעמים זאת‬
‫ההודעה בהקיץ לאחת משלש סיבות‪ .‬אם מפני שלמות כח המקבל‪ ,‬אם מפני קלות הכנע‬
‫שאר הכחות הנפשיות המשיגות אל הכח המקבל‪ ,‬אם מפני חולשת ההשגה‪ .‬וזה כי כאשר‬
‫היה הכח המקבל זה השפע שלם‪ ,‬יספיק לו למקבל זה השפע ההתבודדות החלוש אשר‬
‫יהיה לו בהקיץ‪ .‬וכאשר יכנעו בקלות שאר הכחות המשיגות אל הכח המקבל כשרצה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪111‬‬

‫להתבודד מבין שאר הכחות הנפשיות‪ ,‬הנה ישלם ההתבודדות בהקיץ‪ ,‬ולא ימנעוהו מזה‬
‫טרדת החושים‪ .‬וזה שכבר יתכן שלא ישתמשו החושים בפעולותיהם‪ ,‬עם היות האדם‬
‫מקיץ‪ ,‬כשהיה טרוד כח אחד מהכחות המשיגות בפעולתו‪ ,‬והיו נכנעים שאר הכחות‬
‫המשיגות לכח ההוא ולזה תמצא קצת האנשים‪ ,‬שכאשר השתמשה מחשבתם בפעולתה‬
‫והיו טרודים בפעולה ההיא‪ ,‬יצעקו לפניהם ולא ישמעו‪ ,‬והם מקיצים‪ ,‬וכבר קרה לנו כמו זה‬
‫פעמים רבות בחקרנו בענינים העמוקים‪ .‬וכאשר היתה ההשגה חלושה יספיק בה‬
‫ההתבודדות החלוש אשר יהיה בהקיץ‪ .‬וידמה שלשתי סיבות הראשונות היתה מגעת‬
‫הנבואה בהקיץ למשה רבנו עליו השלום‪ ,‬ר"ל שהכח המקבל היה בו שלם בתכלית‬
‫השלמות‪ ,‬ולזה הגיע למדרגה מהנבואה למעלה מהמדרגות אשר לשאר הנביאים כולם‪,‬‬
‫כמו שהעידה עליו התורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגומר‪ .‬והיו שאר כחותיו‬
‫המשיגות נכנעות בקלות לכח הנפשי המקבל‪ ,‬ולזה היה מתנבא בכל עת שהיה רוצה‪,‬‬
‫כאמרו עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם‪]111[ .‬‬

‫ולקלות הכנע שאר כחותיו המשיגות לכח הנפשי המקבל לא היה מגיע לו רתת וחרדה‬
‫בבא אליו הנבואה‪ ,‬מפני ההתבודדות אשר לזה הכח אז‪ ,‬כמו הענין בשאר הנביאים‬
‫עליהם השלום‪ ,‬שהם לקושי השמע שאר הכחות המשיגות אל הכח הנפשי המקבל בהם‪,‬‬
‫יכבד ההתבודדות על שאר הכחות המשיגות‪ ,‬ויקרה מזה להם רתת וחרדה‪ .‬וידמה שיהיו‬
‫קצת האנשים רואים חלומות צודקים בהקיץ לחולשת ההשגה‪ ,‬וכבר נבאר זה בפרק הבא‬
‫אחר זה‪.‬‬
‫[ איך תקרה זאת ההודעה לפתאים ולקטנים אשר לא תשלם שכלם כלל יותר ממה שתקרה להרבה‬
‫מהמשכילים מהם]‬

‫ואולם הספק השמיני הנה ידמה שיהיה היתרו ממה שיקשה‪ ,‬וכל שכן עם מה שהתפרסם‬
‫מענין הנבואה שהיא צריכה לשלמות השכל‪ ,‬ולזה היו הנביאים תלמידים לומדים בפניהם‬
‫החכמות‪ ,‬עד שיוכן שכלם אל קבול שפע הנבואה‪ .‬ונאמר כי מפני שהידיעה אשר תגיע‬
‫לנערים ולפתאים באלו הדברים היא אם מסוג הקסם‪ ,‬אם מסוג החלום‪ ,‬והידיעה אשר‬
‫נמצאה נמשכת לשלמות השכל ההיולאני בלי ספק היא הנבואה‪ .‬ראוי שנחקור אם‬
‫הנבואה והקסם והחלום הם מסוג אחד‪ ,‬אם לאו‪ .‬וזה שאם היו מסוג אחד‪ ,‬הנה יהיה התר‬
‫זה הספק נמנע‪ .‬ואם לא היו מסוג אחד‪ ,‬לא יהיה בכאן ספק מזה הצד‪ ,‬וזה שלא ימנע‬
‫היות סיבות הדברים המתחלפים מתהפכות‪.‬‬
‫ונאמר שכבר תובדל הנבואה מהקסם והחלום בדברים‪:‬‬
‫ מהם‪ ,‬שהנבואה היא שלמות מגעת בהתלמדות‪ ,‬ולזה היו לנביאים תלמידים‪ ,‬והיו‬‫מתנבאים‪ ,‬ר"ל שהיו דורכים אל שתגיע להם הנבואה‪ ,‬ואין הענין כן בחלום ובקסם‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪112‬‬

‫ ומהם ‪ ,‬שמתנאי הנביא שיהיה חכם‪ ,‬וזה מפורסם מענין הנבואה‪ ,‬ואין הענין כן בחלום‬‫ובקסם‪ ,‬אבל כבר ימצאו לפעמים לפתאים ולנערים יותר ממה שימצאו להרבה מן‬
‫המשכילים מהם‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שכל מה שיודיעהו הנביא הוא צודק‪ ,‬רצוני שהסדור אשר לאלו הדברים מצד‬‫הגרמים השמימיים הוא כפי מה שיודיעו אותם‪ ,‬עם היותם אפשריים מצד הבחירה‪ ,‬ולזה‬
‫יאמר שהרע אשר יעד בו הנביא לא יחויב בואו‪ ,‬לפי שכבר יתכן שימלט האיש ההוא או‬
‫המקום ההוא או העם ההוא ממנו מצד הבחירה אשר הושמה כלי לזה במה שקדם‪ .‬ואולם‬
‫הטור אשר ייעד בו הנביא יבא בלי ספק‪ ,‬ר"ל הטוב המסודר מפאת הגרמים השמימיים‪,‬‬
‫לפי שהשכל האנושי אשר ממנו התחלת הבחירה הוא נמצא באדם להגיע אל הטוב‪ ,‬וזאת‬
‫היתה הכונה במציאות זה הבחירה‪ ,‬ולזה לא יתכן שתהיה ההגעה מאתו אל הרע במה‬
‫שהוא ראוי שיגיע טוב מצד סדור הגרמים השמימיים‪ ,‬אבל ישתדל בסיבות העוזרות אל‬
‫הגעת הטוב ההוא אשר יודיעהו הנביא‪ .‬וכבר יתבאר זה באופן שלם במאמר הששי מזה‬
‫הספר בגזרת השם יתברך‪ .‬ואולם [‪ ]112‬הקסם והחלום ימצא בהם הכזב הרבה‪ ,‬וזה‬
‫מבואר מן החוש‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שהנביא כשיודיע אלו הדברים יישיר האדם או העם אשר יודיע לו זה אל ההצלחה‬‫האנושית‪ ,‬כשיאמר לו שיסור מדרכו הרעה וישוב אל ה' יתברך ויסור ממנו הרע ההוא‪ ,‬עד‬
‫שרוב ההודעות אשר יודיע לאנשים הם להגיעם אל ההצלחה האנושית‪ ,‬ואין הענין כן‬
‫בקסם והחלום‪.‬‬
‫ואחר שהתישב זה מההבדלים אשר בין הנבואה ובין הקסם והחלום‪ ,‬נאמר שהוא מבואר‬
‫שאין ההודעה בהם מסוג אחד‪ .‬שאם היה הענין כן‪ ,‬היה החילוף בהם בפחות ויתר‪ ,‬לפי‬
‫התחלף הכנת המקבל‪ ,‬כי היה הפועל בהם אחד בעינו לפי זאת ההנחה‪ ,‬וכן המקבל‪ .‬או‬
‫לא תהיה זאת ההודעה מסוג אחד‪ ,‬כמו שהונח‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ ,‬כי לפי שהמקבל‬
‫הנבואה הוא השכל ההיולאני בשהושלם במושכלות‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬היה מחויב מזה שתהיה‬
‫מדרגת זאת ההודעה נמשכת למדרגת שלמות השכל‪ ,‬עד שיהיה מי שאין לשכלו דבר‬
‫מהשלמות בלתי מוכן לקבל דבר מזה השפע‪ ,‬וזה הפך מה שנמצא בחוש מזה‪ ,‬כי כבר‬
‫תמצא הגעת זאת ההודעה לקצת הנערים והפתאים יותר ממה שתמצא להרבה‬
‫מהמשכילים מהם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שזה ההבדל הנפלא אשר בין הנבואה והקסם והחלום לפי מה שזכרנו מורה שאין‬
‫ההודעה בהם מסוג אחד‪ .‬שאם היו מסוג אחד‪ ,‬לא היה ראוי שיהיה ביניהם זה החילוף‬
‫הנפלא‪ ,‬אבל היה ראוי שיהיו עניניהם מתחלפים בפחות וביתר לבד‪ ,‬כמו שאמרנו‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הנה לא יהיה בכאן ספק מזה הצד‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪113‬‬

‫אלא שכבר תשאר עליו החקירה מה הם שני אלו הסוגים מההודעה לפי מה שבידינו‬
‫מהקדמות‪ ,‬ומי הוא הפועל באחת מהן‪ ,‬והמקבל‪ ,‬בדרך יאות אל מה שנראה בחוש‬
‫מענינם‪ .‬כי זה‪ ,‬ואם היה קשה מאד למיעוט ההקדמות הנמצאות לנו בזה‪ ,‬הנה ראוי‬
‫שנאמר בו כפי שכלנו‪ ,‬כי היה עצם ההצלחה שנשיג דבר דבר מהדברים הנמצאים כפי מה‬
‫שבטבעו שיודע לנו‪ .‬ונאמר שהוא מבואר שאם לא היה הכח המקבל אחד בעינו‪ ,‬והמשל‬
‫שאם היה המקבל באחרית הדמיון‪ ,‬הנה אין הפועל אחד‪ ,‬כי אין מדרך הדמיון שיקבל פועל‬
‫השכל אם לא היה זה באמצעות השכל ההיולאני מצד האחדות אשר בינו ובין השכל‬
‫ההיולני‪ ,‬להיות הנפש אחת‪ .‬וכאשר התאמת זה ההקש התנאיי‪ ,‬נאמר שכבר יראה שאין‬
‫המקבל אחד בעינו באלו המינים מההודעה‪ .‬וזה שהמקבל בנבואה הוא מבואר שהוא‬
‫השכל ההיולני‪ ,‬ולזה היתה הגעת הנבואה נמשך אחר שלמות השכל‪ .‬ואולם המקבל‬
‫בקסם ובחלום אי אפשר שיהיה השכל ההיולני‪ .‬שאם היה הענין כן‪ ,‬יהיה מדרגותיהם לפי‬
‫מדרגת השכל המקבל אותם‪ ,‬עד שמי שיהיה שכלו יותר שלם יהיה יותר מוכן ‪ 113‬לקבל‬
‫זה השפע‪ .‬ואם היה הענין כן‪ ,‬מחויב שתמצא זאת ההודעה לכל מי שהוא יותר משכיל‬
‫מהנערים ופתאים יותר ממה שתמצא להם‪ ,‬וזה הפך מה שנמצא בחוש‪ ,‬רצוני שכבר‬
‫תמצא זאת ההודעה לנערים ופתאים יותר ממה שתמצא להרבה מהמשכילים‪ .‬ואם אמר‬
‫אומר שזה אולי קרה לנעריים ולפתאים למעוט השתמשם במוחשות והפנות מחשבתם‬
‫מהטרדה אשר לה בזולתם‪ ,‬ולזה ישלם בהם התבודדות השכל ההיולאני מבין שאר כחות‬
‫הנפש יותר מזולתם‪ ,‬ויהיו מפני זה יותר מוכנים לקבל זה השפע‪ .‬אמרנו לו שאי אפשר‬
‫בחסרי השכל שיתבודד שכלם מבין שאר חלקי הנפש‪ ,‬כי אין לו בהם פועל יתבודד בו‪.‬‬
‫ואולם שלמי השכל כבר יתבודד שכלם כשישתמש במושכלות אצלו‪ ,‬וזה כי ההתבודדות‬
‫יהיה לחלקי הנפש מזה הצד‪ ,‬והוא מבואר בנפשו למעיין בזה הספר‪ .‬והמשל כי כאשר‬
‫השתמשה המחשבה בפעולתה‪ ,‬התבודדה מבין שאר הכחות‪ ,‬ולזה יחלשו אז שאר‬
‫הכחות המשיגות‪ ,‬וכלי הבשול התבודדו מהכחות המרגישות מפני השתמשם בפעולתם‬
‫השתמשות רב בעת העכול‪ ,‬ולזה יכנס החום הטבעי בדברים ההם ויסור מהאברים‬
‫המרגישים ותהיה השינה‪ .‬ואמנם היה זה כן להיות הנפש אחת‪ ,‬ולזה כאשר השתדלה‬
‫בעשות הפעל אשר ייוחס לכח מה מכחותיה‪ ,‬יהיו הכחות האחרים בטלים‪ ,‬כשלא היה‬
‫אפשר לה השתמש בשתי הפעולות יחד‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה ידמה שהמקבל זה השפע‬
‫בקסם והחלום הוא הדמיון‪ ,‬והמקבל אותו לנבואה הוא השכל ההיולאני‪ .‬ואולם שהמקבל‬
‫החלום הוא הדמיון‪ ,‬זה מבואר במעט עיון ממה שנאמר בספר החוש והמוחש‪ ,‬וזה כי‬
‫החלומות בכללם הם מיוחסים אל הדמיון‪ ,‬כמו שהתבאר שם‪ .‬ואולם הקסם כבר התבאר‬
‫מענינו שהחילוף בינו ובין החלום הוא בפחות וביתר לבד‪ ,‬ולזה ידמה שתהיה ההודעה‬
‫בהם מסוג אחד‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪114‬‬

‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יהיה ראוי שיהיה המקבל והפועל אחד בעינו בהם‪ .‬ולפי שאין מדרך‬
‫הדמיון שיקבל השפע מהשכל הפועל‪ ,‬ראוי שיהיה הפועל בזאת ההודעה פועל אחר‪ .‬אלא‬
‫שכבר התבאר במה שקדם שהוא מחויב בכללות שיהיה הפועל לאלו ההודעות השכל‬
‫הפועל‪ .‬ועוד‪ ,‬שאם הודינו שיהיה אפשר שיהיה בכאן פועל אחר‪ ,‬הנה יקשה לנו להשיג מה‬
‫הוא זה הפועל‪.‬‬
‫ונאמר כי מפני שזה המאמר חייב שלא יהיה הפועל לזאת ההודעה המגעת בקסם‬
‫והחלום השכל הפועל‪ ,‬והמאמר הקודם חייב שיהיה הפועל לזאת ההודעה השכל הפועל‬
‫הנה יחוייב שיהיה השכל הפועל פועל אותה בצד אחד ובלתי פועל אותה בצד אחר‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה נדמה שיהיה השכל הפועל פועל זאת ההודעה המגעת בקסם [‪]114‬‬

‫והחלום באמצעי‪ ,‬לא בעצמו‪ .‬וזה שהמאמר המחייב שיהיה השכל הפועל פועל בכללות‬
‫זאת ההודעה לא חייב שיהיה פועל אותה בעצמו‪ ,‬אבל אמנם חייב שיהיה הפועל אותה‬
‫אם באמצעי‪ ,‬אם בזולת אמצעי‪ ,‬וזה מבואר מהבאור הנעשה שם‪ .‬וזה המאמר אשר חייב‬
‫שלא יהיה השכל הפועל פועל זאת ההודעה לא חייב אלא שאיננו פועל אותה בעצמו‪ ,‬אבל‬
‫לא יחויב ממנו שלא יהיה פועל אותה באמצעות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה ראוי שנבאר מה‬
‫הוא זה האמצעי‪ .‬ונאמר כי מפני שהאמצעי אשר נראה שיעשה בו השכל הפועל באלו‬
‫הדברים הרבה מפעולותיו הוא הגרמים השמימיים‪ ,‬הנה יראה שיהיו הם האמצעיים‬
‫בהגעת זאת ההודעה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יתבאר שאלו הסדורים אשר תהיה בהם זאת ההודעה מגיעים מהגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬ולפי שהיו הגרמים השמימיים הם בעלי שכל‪ ,‬הנה הם משיגים בהכרח זה‬
‫הסדו ר העלול מהם‪ .‬וזה יתבאר באור שלם במאמר החמישי מזה הספר‪ ,‬ואנחנו מציעים‬
‫בכאן על צד הפתיחה מה שהתבאר שם‪ .‬והוא שמה שיסודר מאחד מהגרמים השמימיים‬
‫הוא זולת מה שיסודר מן האחר‪ ,‬ושכל האחד ממניעי הגרמים השמימיים הוא משיג מה‬
‫שיסודר ממנו מהפעולות‪ ,‬לא מה שיסודר משאר המניעים‪ .‬וכאשר התישב לנו זה‪ ,‬הנה‬
‫נאמר שכמו שיסודרו מהם דמיונים ומחשבות לאיש איש מהאנשים מהמעלה הצומח או‬
‫השליט בעת ההיא‪ ,‬כן יקרה‪ ,‬כאשר יתבודד הדמיון מבין שאר כחות הנפש‪ ,‬שיהיה אז‬
‫מוכן לקבל הסדור אשר בנפשם ממה שיושפע מהם‪ .‬ולפי שזאת ההודעה לא ישתתפו בה‬
‫כל הגרמים השמימיים בשלמות‪ ,‬כמו שיתבאר למי שעיין במלאכת המשפט‪ ,‬והיו כל‬
‫הגרמים השמימיים משתתפים במה שיגיע מהם מאלו הסדורים‪ .‬הנה תהיה הידיעה‬
‫המגעת בזה האופן ידיעה חסרה‪ ,‬ולזה היה שיקרה הכזב הרבה בכמו אלו ההודעות‪.‬‬
‫ואמנם הנבואה למה שהיתה מגעת מהשכל הפועל אשר הוא משפיע כל מניעי הגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬הנה היתה הידיעה המגעת ממנה שלמה‪ .‬ולפי שהיתה הנבואה מהשכל‬
‫הפועל‪ ,‬והיתה כונת השכל הפועל בכל השלמויות אשר יתנם לאדם שיתנם בעבור הגעת‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪115‬‬

‫ההצלחה‪ ,‬כי הוא התכלית אשר בעבורו פועל אותו ופעל בו מה שפעל‪ .‬היתה הנבואה‬
‫משתדלת להישיר האנשים אל ההצלחה‪ .‬ואולם הקסם והחלום‪ ,‬למה שהיו מהכחות‬
‫השופעות מהגרמים השמימיים על האופן שזכרנו‪ ,‬והיה מה שישפע מהם מהמחשבה‬
‫והדמיון אינו להישיר אל ההצלחה‪ ,‬אבל הוא לפעמים מישיר אל הפכה‪ .‬היה שלא תהיה‬
‫ההודעה מישרת האנשים אל ההצלחה‪ .‬ולפי שהיה המקבל בנבואה השכל ההיולאני‪ ,‬היה‬
‫שתהיה נמשכת לשלמות השכל‪ ,‬והיתה מגעת מפני זה בהתלמדות‪ .‬ולפי שהמקבל [‪]115‬‬

‫בקסם והחלום הוא הדמיון‪ ,‬לא היתה הגעתם נמשך לשלמות השכל‪ ,‬ואינם מגיעים‬
‫בהתלמדות‪ .‬ולפי שהדמיון יתבודד יותר בקלות מטרדת המחשבה והחוש בפתאים‬
‫ובנערים יותר מזולתם מהאנשים‪ ,‬היה שתמצא בקצתם זאת ההודעה יותר ממה שתמצא‬
‫להרבה מהמשכילים מהם‪ ,‬וזה כי קבול זה השפע לבדו הדמיוני יצטרך אל שיתבודד הכח‬
‫המדמה מבין שאר הכחות המשיגות‪ ,‬כדי שלא יבלבלו פעולתו‪ .‬ולפי שמה שהתבאר‬
‫במאמר זה נאות למה שנראה בחוש מענין אלו ההודעות‪ ,‬הוא מבואר שהענין ההוא בזה‬
‫כפי מה שהנחנו‪ – .‬ובכאן הותרו אלו הספקות כולם אשר זכרנו בזה הפרק‪.‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק שביעי‬
‫נחקור בו בשתי שאלות קשות יקרו בענין החלום והקסם‬
‫וכבר נשאר עלינו שתי שאלות קשות בענין ההודעה אשר אנחנו חוקרים בה‪.‬‬
‫האחת מה הסבה בנער הנמצא בזמננו זה שיודיע מה שידעהו שואלו לבד ולא יותר מזה‬
‫השיעור‪.‬‬
‫והשנית למה שיקרה בחלומות הצודקים שיהיו בהקיץ שתהיה רוב הידיעה המגעת בהם‬
‫מגעת בדברים הנופלים תכף‪ ,‬כמו שנתפרסם לנו ממה שקרה לנו מזה שיהיה בענינים‬
‫הנופלים תכף לבד‪ ,‬כמו שזכרנו בביאורנו לספר החוש והמוחש‪ ,‬וכן שמענו מזולתנו אשר‬
‫הגיע להם כמו אלו החלומות הצודקים‪ ,‬שכבר הגיעו להם בענינים הנופלים תכף לבד‪.‬‬
‫ולזה ידמה שזאת ההודעה אם שתהיה מיוחדת בענינים הנופלים תכף‪ ,‬או היא על הרוב‬
‫נופלת בהם‪.‬‬
‫הנה אלו השאלות‪ ,‬ואם הם קשות מאד לעמקם ולמיעוט ההקדמות אשר אצלנו בהם‪ ,‬אין‬
‫ראוי שנקצר מנתינת הסבה בהם כפי כחנו‪ ,‬כי ההצלחה האנושית אמנם תגיע בתכלית מה‬
‫שאפשר בשנדע דבר דבר כפי מה שבטבעו שיודע לנו‪.‬‬
‫ואנחנו מתחילים החקירה מהשאלה הראשונה מאלו השאלות‪ ,‬ונאמר שקודם שנשתדל‬
‫בנתינת הסבה למה תגיע זאת ההודעה באלו הענינים אשר ספרנו לבד‪ ,‬ראוי שנחקור‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪116‬‬

‫מאיזה מין מאלו ההודעות תהיה זאת ההודעה‪ ,‬ר"ל אם היא ממין הנבואה‪ ,‬או ממין‬
‫הקסם‪ ,‬או ממין החלום הצודק‪ ,‬כי הוא בלתי אפשר שנתן סבה בזה‪ ,‬מה שלא נדע זאת‬
‫ההודעה מאיזה סוג היא‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬והוא מבואר שאינה ממין הנבואה לפי מה‬
‫שבארנו מענינה‪ .‬וזה שהיא תצטרך אל שלמות השכל‪ ,‬וזה הנער אשר הגיעה זאת הידיעה‬
‫לו אין לו חלק בחכמה כלל‪ ,‬לפי מה שהתפרסם מענינו‪ ,‬והנה התחילה לו זאת ההשפעה‬
‫בעת אשר היה בלתי אפשר שיהיה לשכלו שלמות כלל‪ ,‬למיעוט ימיו‪ ,‬כי הוא לפי מה [‪]116‬‬

‫שסופר באמת בעת התחילו להודיע אלו הענינים כי אם בן שש או כמו שבע שנים‪ .‬וכן‬
‫נאמר שהוא מבואר שאין זאת ההודעה ממין החלומות הצודקות‪ ,‬כי הם מעטיים‪ ,‬וזאת‬
‫ההודעה מאדיית‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאין החלומות מדרכם שתגיע ההודעה בהם על דרך השאלה בהקיץ‪ ,‬ואם היה זה‪,‬‬
‫הוא מעט ובדרך מקרה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא נשאר אלא שתהיה זאת ההודעה ממין‬
‫הקסם‪ .‬ולפי שהקסם השלם יגיע ההודעה במה שידעהו שואלו ובמה שלא ידעהו‪ ,‬והיה זה‬
‫הנער בלתי מודיע כי אם מה שידעהו שואלו‪ ,‬הנה הוא מבואר שזה הקסם הוא קסם חסר‪,‬‬
‫מצד שאינו מודיע יותר מזה השיעור‪ ,‬כמו שנאמר במי שיכול לקרות הכתיבה הגסה ואינו‬
‫יכול לקרות הכתיבה הדקה שראותו חסר‪ ,‬לא מצד שהוא קורא הכתיבה הגסה‪ ,‬כי מי‬
‫שהוא שלם הראות יקראה גם כן‪ ,‬אבל מצד שאינו יכול לקרות הכתיבה הדקה‪ .‬וזה‬
‫החסרון הוא אם מצד החסרון ביצירת הכח המדמה אשר לזה הנער‪ ,‬עד שאינו יכול לקבל‬
‫מזה השפע יותר מזה השיעור‪ ,‬אם מצד שזה השלמות‪ ,‬להיותו נקנה‪ ,‬יקרה לו שהיה‬
‫בהתחלה חלוש ואחרי כן תתחזק‪ ,‬כמו הענין בשאר השלמויות האנושיות‪ .‬ואם היה זה כן‪,‬‬
‫הנה אפשר שיהיה לזה הנער קסם שלם למה שבעתיד אם לא ימנעהו מונע‪.‬‬
‫והנה החוש אפשר שיעיד איזה מאלו הסיבות היא הצודקת‪ ,‬וזה שאם יגיע לו מהקסם יותר‬
‫מזה השעור במה שבעתיד‪ ,‬הוא מבואר שהסבה השנית היא הצודקת‪ .‬ואולם איך יתבאר‬
‫שבהכנה יותר חלושה יוכן הקסם לקבל השפע בזאת ההודעה אשר תגיע לזה הנער‬
‫מההכנה אשר תצטרך לו בקבול השפע בשאר הענינים‪ ,‬עד שיהיה יחס קבול השפע בזאת‬
‫ההודעה אל קבול השפע בשאר ההודעות כיחס קריאת הכתיבה הגסה אל קריאת‬
‫הכתיבה הדקה‪ ,‬הנה נציע לבארו הצעה אחת יודע בה‪ .‬והוא שהעתק הדבר אל שיקבל‬
‫דבר מסוג מה שהוא מקבל אותו הוא יותר קל מהעתק אל קבול דבר חוץ מסוג מה‬
‫שמקבל אותו‪ ,‬והמשל כי מי שהיה מתלמד חלק אחד מחלקי המלאכות ההנדסיות‪ ,‬הנה‬
‫העתקו אל שילמד חלק אחר מהם הוא לו יותר קל מהעתקו אל התלמד מלאכה אינה‬
‫מסוג מה שהוא מתלמד‪ ,‬כאלו תאמר חכמת הטבע או חכמת הפלוסופיא‪ .‬וכאשר התישב‬
‫זה‪ ,‬והוא מבואר במלאכת המשפט שהמחשבה המסודרת תאצל לכל איש ואיש מהגרמים‬
‫השמימיים השליטים בעת ההיא לפי מערכתו בעת המולד‪ ,‬הוא מבואר שהעתק האדם אל‬
‫שיקבל מה שחשב אותו זולתו מהמחשבות המסודרות מהגרמים השמימיים הוא יותר קל‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪117‬‬

‫מהעתקו אל שיקבל הסדור אשר בנפש הגרמים השמימיים במה שיושפע מהם‪ .‬וזה כי‬
‫כשיעתק אל שיקבל מחשבת זולתו‪ ,‬הוא נעתק [‪ ]117‬אל דבר מסוג מה שהיה מקבל אותו‬
‫בזולת קסם‪ .‬וכשיעתק אל קבול שאר מה שיושפע מהם‪ ,‬יעתק אל קבול דבר חוץ מסוג מה‬
‫שהיה מקבל אותו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהכח הדמיוני יהיה אפשר שיגיעהו‬
‫מהחסרון‪ ,‬עד שיוכן לקבל מחשבת האנשים‪ ,‬לא יותר מזה‪ ,‬וזה אם מצד חסרון בשרש‬
‫היצירה‪ ,‬אם מצד שלא ישלם לו ההתבודדות הראוי בקבול זה השפע‪ ,‬כי כבר יראה ממה‬
‫שזכרנו שההתבודדות יותר מעט לכח הדמיוני תשלם לקוסם הגעת מחשבת האנשים‬
‫מההתבודדות הצריך לו לקבול שאר מה שישפע מהגרמים השמימיים‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי כבר יראה שלמה שידעוהו הנלוים לאדם ועומדים עמו רושם מה בהמצא לו‬
‫הידיעה בדבר ההוא‪ ,‬עד שכבר ימצא האדם יותר מוכן לאמר בדבר דבר כפי מה שראוי‬
‫כאשר היה בפני החכמים‪ ,‬מאשר הוא בעת אשר אינו עמהם‪ ,‬ואולם היה זה באדם‪,‬‬
‫להיותם בעלי זה הכח האלהי‪ ,‬כאלו ילוה שפע מה מאיש אחד לאחר‪ ,‬ולזה היתה ההודעה‬
‫במה שידעהו השואל למטה מההודעה במה שלא ידעהו‪ – .‬זהו השעור הנראה לנו בזאת‬
‫השאלה‪.‬‬
‫ואולם החלומות המגיעות בהקיץ הנה ידמה שתהיה רוב ההודעה הנופלת בהם נופלת‬
‫בדברים הנופלים תכף‪ ,‬מפני שההתבודדות המגיע לכח הדמיוני בהקיץ הוא חסר‪ ,‬ולזה‬
‫היתה ההודעה הנופלת בהם חסרה‪ .‬ואמנם יתבאר שזאת ההודעה היא חסרה ממה‬
‫שאומר‪ .‬וזה כי ההודעה השלימה היא שיגיע לאדם במה שיפול תכף ובמה שלא יפול‬
‫תכף‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה תהיה הידיעה הנופלת במה שיפול תכף לבד ידיעה חסרה‪,‬‬
‫מ צד מה שלא יודע בה מה שלא יפול תכף‪ ,‬לא מצד הודע בה מה שיפול תכף‪ ,‬כי זאת‬
‫ההודעה תגיע גם למי שהגיע לו ההודעה במה שלא יפול תכף‪ .‬והנה יראה שהגעת‬
‫הידיעה במה שיפול תכף הוא יותר קל מהגעתה במה שלא יפול תכף ממה שאומר‪ .‬וזה‬
‫שהוא מן המבואר בנפשו שהמקבל כשהיה מוכן מאד יספיק לו פועל יותר חסר להוציא אל‬
‫הפעל מה שהיה לו בכח מהפועל אשר יצטרך למקבל הבלתי מוכן בזה האופן‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הנה כשיהיה הכח הדמיוני שלם בשרש היצירה‪ ,‬והיתה ההתבודדות המגיע לו‬
‫שלם‪ ,‬יקבל שפע מהגרמים השמימיים‪ ,‬לא מהשליטים בעת ההיא לבד‪ ,‬אבל מזולתם גם‬
‫כן‪ ,‬ואם כחם חלוש בעת ההוא להשפיע בזה המקום‪ .‬ואולם אמרנו שכחם חלוש בעת‬
‫ההיא להשפיע בזה המקום מהארץ‪ ,‬כי ידמה שמי שהיה כחו חלוש מהגרמים השמימיים‬
‫להגיע בה המקרים המיוחסים אליו‪ ,‬יהיה כחו חלוש להגיע הידיעה‪ .‬ולזה היתה המחשבה‬
‫נאצלת מהשליט באחד מהפנים אשר יהיה לו בהם שררה‪ ,‬לא מכל המשרתים‪ ]118[ .‬ואם‬
‫היה שיהיה להם חלק בה‪ ,‬הוא מעט לפי כחם בעת ההיא בזה המקום מהארץ ולאיש הזה‪.‬‬
‫וזה מבואר למי שעיין במלאכת המשפט‪ .‬וכאשר לא היה הכח הדמיוני שלם בשרש‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪118‬‬

‫היצירה‪ ,‬או לא היה התבודדותו שלם‪ ,‬או אם יתקבצו שתי אלו הסיבות יחד‪ ,‬לא יהיה לו כח‬
‫לקבל שפע הגרמים השמימיים חלושי הכח בעת ההיא‪ ,‬ויודע לו לבד מה שיסודר מאלו‬
‫המשרתים המושלים בעת ההיא אשר יתיחדו בו מצד כחם‪ ,‬והוא מה שיפול תכף‪ ,‬כי מה‬
‫שיפול תכף ייוחס אל המשרתים המושלים בעת ההיא בזה המקום‪ .‬ותיוחד לו ההודעה‬
‫במה שיפול תכף מבין שאר מה שיסודר מהם בהיותם מושלים במה שעתיד בזה האופן‪,‬‬
‫להיות מחשבתו משוטטת בדברים ההם‪ .‬וכבר התבאר במה שקדם כי כבר תצטרך בזאת‬
‫ההודעה אל שתטה המחשבה אשר בו תהיה ההודעה‪ ,‬והנה שוב המשרתים בזה האופן‬
‫מהכח אשר הם בזה העת לא יהיה אלא בזמן ארוך‪ ,‬ואין לאדם השגה בנושא אשר יהיה‬
‫בזמן ההוא‪ ,‬ולזה לא תטה המחשבה בדברים ההם‪ .‬וכבר יראה גם כן שזאת ההודעה‬
‫אשר בדברים הנופלים תכף מגעת בקלות יותר‪ ,‬לפי שאנחנו נמצא הרבה מהאנשים שיגיע‬
‫להם פחד חזק בהיותם סביב העת הנכון לבא עליהם פגע רע‪ ,‬כאלו היתה להם ידיעה מה‬
‫במקרה ההוא‪ ,‬ואמנם יקרה להם שלא ידעו המקרה ההוא‪ ,‬אבל יגיע להם ממנו פחד לבד‪,‬‬
‫כמו שיקרה בחלושי הראות שלא יראו להבת הנר‪ ,‬אבל יראו אורה‪.‬‬
‫וכבר יספק מספק ויאמר אם היה שתהיה ההודעה אשר במחשבת שאר האנשים יותר‬
‫קלה להגיעה מהודעת מה שיסודר מהגרמים השמימיים‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬מה זה שלא יהיו‬
‫החלומות אשר בהקיץ במחשבת שאר האנשים יותר משאר הדברים‪ .‬ונאמר שהודעת‬
‫מחשבת שאר האנשים לא יתכן כי אם על צד השאלה בהקיץ‪ ,‬וזה אמנם אפשר בקסם‪,‬‬
‫לפי שהגעת ההודעה בקוסם מאדיית ומיוחסת אל רצונו‪ .‬ואולם בחלומות לא יתכן זה‪ ,‬לפי‬
‫שההודעה בהם היא מעטיית ואינה מיוחסת אל רצון החולם‪ .‬וזה מבואר בנפשו מענין‬
‫החלום‪ – .‬ובכאן הותרו אלו הספקות לפי מה שבידינו מההקדמות בזה הדרוש‪.‬‬

‫מאמר שני‪ ,‬פרק שמיני‬
‫ניתן בו סיבות התחלפות המדרגות לאנשים בכל אחת מאלו‬
‫ההודעות בחלום ובקסם ובנבואה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪119‬‬

‫ואחר שהתבאר זה כלו מענין הנבואה והקסם והחלום‪ ,‬הנה יקל לנו לתת סיבות חילוף‬
‫המדרגות לאנשים בכל אחת מאלו ההודעות‪.‬‬
‫וזה כי מי שהיה יותר שלם השכל ויותר קל ההתבודדות היה יותר שלם בנבואה‪ ,‬ולפי‬
‫התחלף שני אלו הדברים בפחות ויתר תתחלפנה [‪ ]119‬מדרגות הנבואה‪ .‬והנה תיוחד‬
‫ההודעה בענינים לקצת האנשים המקבלים זאת ההשפעה בענינים זולת ענינים‪ ,‬לפי טבע‬
‫האיש המקבל ההודעה‪ ,‬שכאשר תטה מחשבתו יותר תגיע לו ההודעה יותר‪ .‬וזה משותף‬
‫לקוסם ולנביא‪ ,‬ולזה תמצא קצת הקוסמים יודיע סוג מה מהמקרים ביחוד מבין זולתם‪.‬‬
‫והמשל שאשר תטה מחשבתו בענין הזווג לאיש ולאשה אם בטבע אם במנהג‪ ,‬תיוחד‬
‫הודעתו באלו הדברים‪ ,‬כמו שהתפרסם מענין הקוסמות‪ .‬ומי שתטה מחשבתו לבד‬
‫בהצלחת השכל‪ ,‬תיוחד באלו הדברים אשר בהם תהיה הצלחת השכל ובענינים המישירים‬
‫אליה מצד מה שהם מישירים אליה‪ .‬וידמה במשה רבנו עליו השלום שבו השתתפו שלשת‬
‫הסיבות האלו אשר זכרנו‪ ,‬רצוני שהיה שלם השכל מאד‪ ,‬וקל ההתבודדות‪ ,‬והיתה‬
‫מחשבתו נוטה בהצלחת השכל לבד‪ ,‬ולזה נתיחדה נבואתו מבין שאר הנביאים עליהם‬
‫השלום‪.‬‬
‫והנה התחבר שלשת הסיבות האלו בתכלית מה שאפשר באיש אחד קשה מאד‪ ,‬ולזה‬
‫העידה התורה שלא קם נביא כמהו בישראל‪ .‬וכן אומר שהקוסם היותר שלם הוא אשר‬
‫הכח הדמיוני מוכן להתבודד מבין שאר כחות הנפש‪ ,‬והיתה לו עם זה הכנה בתכלית שרש‬
‫היצירה לקבל זה השפע בשלמות‪ .‬כי כבר יראה שאפשר שיגיע לזה הכח חסרון בשרש‬
‫היצירה‪ ,‬שלא יוכל לקבל זה השפע‪ ,‬ואף על פי שישלם לו ההתבודדות‪ .‬ולפי התחלף שתי‬
‫אלו הסיבות בפחות ויתר תתחלפנה מדרגות הקוסמים‪ .‬וזה שמי שהיה קל ההתבודדות‬
‫ושלם הכח יקבל כח המשרתים הבלתי שליטים גם כן‪ ,‬ויגיע הצדק בדבריו לזאת הסבה‬
‫במה שיודיע מהדברים המסודרים והגרמים השמימיים‪ ,‬כי ישתתפו כל המשרתים בזאת‬
‫ההשפעה כמו שישתתפו במה שיסודר מהם מהפעולות בזה העולם השפל‪ .‬ועל כל פנים‬
‫יעלם ממנו מה שימשך מההשגחה האלהית‪ ,‬אשר לא יהיה מצד הסדור אשר מהגרמים‬
‫השמימיים‪ .‬וזה אמנם ידעהו הנביא לבדו‪ .‬והנה יתבאר זה באור יותר שלם בסוף המאמר‬
‫הששי מזה הספר‪ .‬ומי שהיה מהם בתכלית החסרון לא יקבל השפע כי אם משליטים‪ ,‬ומה‬
‫שביניהם יקבל מקצת הבלתי שליטים מזולת קצת‪ ,‬ר"ל שהוא יקבל השפע מאשר יש להם‬
‫כח יותר חזק מהם‪ .‬ולזה הקבול יהיו מדרגות רבות לפי התחלף מדרגות אלו הסיבות‪ ,‬וכן‬
‫יתיחדו קצת הענינים אשר יגידום קצת הקוסמים‪ ,‬ויתחלפו מהענינים אר יגידום הקוסמים‬
‫האחרים מצד הענינים אשר תטה בהם יותר מחשבתם‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬
‫נשלם המאמר השני מזה הספר‪ .‬התהלה לאל יתעלה‪]120[ .‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪120‬‬

‫מאמר שלישי‪ ,‬בידיעת השם יתברך הדברים‬
‫[והוא נחלק לששה פרקים]‬
‫ פרק ראשון נזכור בו דעות הקודמים בזאת השאלה‪.‬‬‫ פרק שני נזכור בו הטענות המקיימות דעת דעת מהם לפי מה שמצאנום בדברי בעלי‬‫אלו הדעות או בכח דבריהם‪.‬‬
‫ פרק שלישי נחקור בטענות אשר זכר המורה זכרונו לברכה אם הם מספיקות אם לא‪.‬‬‫ פרק רביעי נשלים בו המאמר בידיעת השם יתברך הדברים איך הוא בדרך עיוני‪ ,‬ונבאר‬‫שאין בטענות הקודמים דבר ידחה מה שיתבאר לנו מענין זאת הידיעה‪.‬‬
‫ פרק חמישי יתבאר בו בשלמות שמה שהתבאר לנו מענין זאת הידיעה הוא נאות מאד‬‫מכל הפנים‪.‬‬
‫‪ -‬פרק ששי יתבאר בו שמה שהביאנו אליו העיון מענין זאת הידיעה הוא דעת תורתנו‪.‬‬

‫מאמר שלישי‪ ,‬פרק ראשון‬
‫נזכור בו דעות הקודמים בזאת השאלה‬
‫וראוי שנחקור אם יודע השם יתברך אלו הדברים הפרטיים האפשריים אשר בכאן‪ ,‬אם לא‬
‫ידעם‪ .‬ואם ידעם‪ ,‬על איזה אופן שידעם‪ .‬ולפי שכבר נחלקו בזה הדרוש הפלוסופים‬
‫והחכ מים בעלי התורה‪ ,‬ראוי שנחקור תחלה בדעותיהם‪ ,‬ומה שנמצאהו צודק נקחהו מהם‪,‬‬
‫ומה שלא נמצאהו צודק נבאר בו הצד אשר יפול בו האמת בבטולו‪.‬‬
‫ונאמר שהדעות אשר מצאנו בזה לקודמים אשר ראוי שיעויין בדבריהם‪ ,‬שתים‪ :‬האחת‬
‫דעת הפלוסוף והנמשכים אליו‪ ,‬והשנית דעת גדולי חכמי תורתנו‪.‬‬
‫ואולם הפלוסוף היה רואה שהשם יתברך לא ידע אלו הענינים הפרטיים‪ .‬ונחלקו‬
‫הנמשכים אחריו לשתי דעות בזה הכת‪:‬‬
‫האחת תסבור שדעת הפלוסוף היא שהשם יתברך לא ידע אלו הדברים אשר בכאן‪ ,‬לא‬
‫הכללים ולא הפרטים‪ .‬שאם היה יודע הכללים או הפרטים‪ ,‬היה רבוי בידיעותיו‪ ,‬ויהיה רבוי‬
‫בעצמותו‪ ,‬ובכלל הנה יהיה עצמותו מתחלק אל היותר שלם והיותר חסר‪ ,‬כמו הענין‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪121‬‬

‫בדברים אשר יהיה להם גדר‪ ,‬כי קצת מה שבגדר ההוא הוא הולך במדרגת השלמות‬
‫לקצתו‪.‬‬
‫והכת השנית תסבור שדעת הפלוסוף היא שהשם יתברך ידע אלו הדברים אשר בכאן‬
‫במה שלהם מצד הטבע הכולל‪ ]121[ ,‬והם הדברים העצמיים‪ ,‬לא במה שלהם במה שהם‬
‫פרטיים‪ ,‬והם הדברים האפשריים‪ .‬ואין בזה רבוי בעצמותו‪ ,‬כי הוא אינו יודע כי אם עצמו‪,‬‬
‫ובידיעתו עצמו ידע כל הנמצאים במה שלהם מצד הטבע הכולל‪ ,‬כי הוא נימוס הנמצאות‬
‫וסדרם וישרם‪ .‬אבל הוא לא ידע אלו הדברים הפרטיים‪ ,‬ולזה היה בהם העדר הסדר מזה‬
‫הצד‪ ,‬והיה בהם סדר ויושר בצד אשר ידעם‪.‬‬
‫והנה יתבאר מדברינו במאמר החמישי מזה הספר בגזרת השם שזה הדעת השני הוא‬
‫דעת הפלוסוף‪ .‬ואולם גדולי חכמי תורתנו כמו הפלוסוף המעולה הרב המורה זכרונו‬
‫לברכה וזולתו מחכמי תורתנו אשר הם מסכימים לדעתו‪ ,‬יראו שהשם יתברך יודע אלו‬
‫הפרטים האפשריים כלם בצד אשר הם בו פרטיים‪ ,‬ויאמרו שהשם יתברך יודע במדע אחד‬
‫כל אלו הדברים אשר הם לבלתי תכלית‪ .‬וכבר יתבאר שזה דעת הרב המורה זכרונו‬
‫לברכה‪ ,‬כי הוא אמר בפרק העשרים מהחלק השלישי מספרו הנכבד מורה הנבוכים דבר‬
‫זה לשונו‪:‬‬
‫וכן נאמר שכן אלו הדברים המתחדשים ידעם טרם היותם‪ ,‬ולא סר מהיותו יודע‬
‫אותם‪ ,‬ולזה לא יתחדש לו מדע כלל‪ .‬כי ידיעתו שפלוני הוא עתה נעדר‪ ,‬וימצא‬
‫בעת הפלונית‪ ,‬ויתמיד נמצא כך‪ ,‬ואחר כך יעדר‪ ,‬כשימצא האיש ההוא כמו‬
‫שקדמה הידיעה בו‪ ,‬לא נוספה שם ידיעה ולא התחדש מה שלא היה נודע אצלו‪,‬‬
‫אבל התחדש מה שהיה יודע מקודם שיתחדש על מה שהוא נמצא עליו‪ .‬ויתחייב‬
‫לפי זאת האמונה שיהיה המדע נתלה בהעדר ויקיף במה שאין לו תכלה‪ ,‬והאמננו‬
‫זה ואמרנו כי ההעדר אשר קדמה בידיעתו המצאתו‪ ,‬והוא יכול להמציאו לא ימנע‬
‫התלות הידיעה בו‪ .‬עד כאן לשונו זכרונו לברכה‪.‬‬
‫הנה כבר התבאר מזה שהוא יראה שהשם יתברך יודע הדברים הפרטיים האפשריים בצד‬
‫אשר הם בו פרטיים‪.‬‬

‫מאמר שלישי‪ ,‬פרק שני‬
‫נזכור בו הטענות המקיימות דעת דעת מהם לפי מה שמצאנום‬
‫בדברי בעלי אלו הדעות או בכח דבריהם‬
‫ואחר שכבר זכרנו דעות הקודמים בזאת השאלה‪ ,‬ראוי שנחקור בדעותיהם איזה מהם הוא‬
‫הצודק‪ ,‬וראוי מפני זה שנעיין בטענות המקיימות דעת דעת מאלו‪ ,‬והמבטלות אותם‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪122‬‬

‫ונאמר תחלה שמה שהניח הפלוסוף שהשם יתברך בלתי יודע אלו הדברים הפרטיים‬
‫האפשריים כבר יחשב לו שיהיו פנים מההראות‪]122[ .‬‬

‫ אחד מהם‪ ,‬שהדבר הפרטי לא יושג אלא בכח היולאני כמו החוש והדמיון וזולתם‪ ,‬ואולם‬‫השם יתברך מבואר מענינו שאין לו כח היולאני‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה השם יתברך בלתי יודע‬
‫אלו הדברים הפרטיים‪.‬‬
‫ויסודר ההקש כן‪:‬‬
‫השם יתברך אין לו כח היולאני‪,‬‬
‫וכל משיג דבר פרטי יש לו כח היולאני‪,‬‬
‫ויולד אם כן‪:‬‬
‫השם יתברך בלתי משיג הדבר הפרטי‪.‬‬
‫ והאופן השני הוא‪:‬‬‫שהענינים הפרטיים הם זמניים‪ ,‬ר"ל שמציאותם הוא בזמן מה רמוז אליו‪ ,‬ומי שלא יתואר‬
‫לא בתנועה ולא במנוחה אי אפשר להשיג הדברים הזמניים‪ .‬ואולם השם יתברך לא יתואר‬
‫לא בתנועה ולא במנוחה‪ ,‬ויחויב מזה שיהיה השם יתברך בלתי משיג אלו הדברים‬
‫הפרטיים‪.‬‬
‫ויסודר ההקש כן‪:‬‬
‫השם יתברך הוא בלתי מתואר בתנועה ולא במנוחה‪,‬‬
‫וכל מי שהוא בלתי מתואר לא בתנועה ולא במנוחה הוא בלתי אפשר שישיג‬
‫הענינים‬
‫הזמניים‪,‬‬
‫אם כן‬
‫השם יתברך לא יתכן שישיג הענינים הזמניים‪.‬‬
‫עוד נחבר לו זאת התולדה הקדמה אחת יודע בה‪ ,‬והוא‪:‬‬
‫שהענינים הפרטיים הם ענינים זמניים‪.‬‬
‫ויחויב מזה‬
‫שהשם יתברך לא ישיג הדברים הפרטיים‪.‬‬
‫ והאופן השלישי הוא‪ ,‬שאם הונח השם יתברך משיג אלו הענינים‪ ,‬הנה כבר יחשב‬‫שיחויב מזה שישלם הנכבד בפחות‪ ,‬כי הידיעה הוא שלמות ליודע‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪123‬‬

‫ומה שיחוייב ממנו הבטל הוא בטל‪ .‬ולזה הוא מבואר שאין השם יתברך משיג אלו‬
‫הענינים‪.‬‬
‫והנה זאת הטענה תחייב‪ ,‬לפי מה שיחשב‪ ,‬שלא יהיה השם יתברך יודע כי אם עצמו‪ ,‬ר"ל‬
‫שלא יהיה יודע לא הכללים ולא הפרטיים‪.‬‬
‫ והאופן הרביעי הוא‪ ,‬שאם היה השם יתברך משיג אלו הענינים‪ ,‬הנה מפני שהשכל‬‫מתעצם במה שידעהו‪ ,‬הנה יחשב שיחויב מזה שלא יהיה השם יתברך אחד‪ ,‬אבל הרבה‪,‬‬
‫לרבוי מושגיו אשר נתעצם בהם‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬ומה שיחויב ממנו הבטל הוא בטל‪.‬‬
‫הנה אם כן מבואר מזה שהשם יתברך בלתי משיג אלו הענינים‪ .‬וזאת הטענה תחייב גם‬
‫כן‪ ,‬לפי מה שיחשב‪ ,‬שאין השם יתברך יודע כי אם עצמו‪.‬‬
‫ והאופן החמישי הוא‪ ,‬שהדברים הפרטיים אין להם תכלית‪ ,‬והידיעה הוא ענין מקיף‬‫וכולל‪ ,‬ומה שאין לו תכלית לא יקיפהו מדע ולא יכלהו‪.‬‬
‫וזאת הטענה תחייב בשלא תפול ידיעה בדברים הפרטיים בכללם במה שהם פרטיים‪ ,‬לא‬
‫לשם יתברך ולא לזולתו‪.‬‬
‫ והאופן הששי הוא‪ ,‬שאם הונח הענין כן שהשם יתברך יודע אלו הדברים המתחדשים‪,‬‬‫הנה לא ימנע הענין מחלוקה‪ ,‬אם שתהיה זאת הידיעה לשם יתברך באלו המתחדשים‬
‫קודם בואם‪ ,‬או שתהיה לו הידיעה בהם עם בואם לבד‪ ,‬לא קודם זה‪.‬‬
‫ואם הונחה לו ידיעה בהם טרם בואם‪ ,‬הנה תהיה ידיעתו נתלית בהם בהעדר‪ ]123[ ,‬וזה‬
‫בטל‪ ,‬כי הידיעה תהיה בהכרח לדבר נמצא ידוע‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שזאת הידיעה אשר לו בענינים האפשריים טרם בואם לא תמנע מחלוקה‪:‬‬
‫אם שידעם לפי מה שהם עליו בטבעם מהאפשרות‪ ,‬ויהיה סותר מה שידע שיגיע מאלו‬
‫הענינים אפשר‪,‬‬
‫או שידע שלמות איזה חלק יגיע מחלקי הסותר‪ ,‬ולא ישאר סותרו אפשר‪.‬‬
‫ואם הנחנו שידעם לפי מה שהם עליו בטבעם מהאפשרות‪ ,‬הנה יחויב בזאת הידיעה אשר‬
‫לו באלו הענינים טרם בואם שתשתנה עם בואם‪ ,‬כי היו אפשרים שיגיעו ושלא יגיעו קודם‬
‫היותם‪ .‬ועת הוסר האפשרות ‪ -‬ולפי שהשכל מתעצם במה שידעהו ‪ -‬הנה יחויב שיהיה‬
‫השם יתברך בשנוי מתמיד‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪.‬‬
‫ואם הנחנו שהשם יתברך יודע בשלמות החלק המגיע משני חלקי האפשר‪ ,‬הנה יחויב‬
‫מזה שלא יהיה בכאן דבר אפשר שיגיע ושלא יגיע‪ ,‬ויהיו אם כן כל הדברים מחויבים‪ ,‬וזה‬
‫בתכלית הביטול והגנות‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר מזה שהוא בטל שתהיה לשם יתברך ידיעה באלו הדברים‬
‫המתחדשים טרם בואם‪ .‬ואם הונחה לו ידיעה בהם עם היותם לבד‪ ,‬הנה יהיה לו תמיד‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪124‬‬

‫התחדשות ידיעה‪ .‬ולפי שהשכל יתעצם במה שידעהו‪ ,‬הנה יחויב מזה שיהיה עצמות השם‬
‫יתברך בשנוי מתמיד‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪.‬‬
‫ והאופן השביעי הוא‪ ,‬שאם היה השם יתברך יודע אלו הענינים הפרטיים‪ ,‬הנה לא ימלט‬‫הענין בזה מחלוקה‪ :‬אם שינהיגם ויסדרם סדור טוב ושלם ותמים‪ ,‬או שיהיה מנוצח ולואה‬
‫מלסדרם אין יכולת לו עליהם‪ ,‬או שיוכל לסדר אותם סדור טוב‪ ,‬אלא שהוא יעזבם וישכחם‬
‫על צד היותם נבזים ושפלים ופחותים בעינו‪ ,‬או על צד הקנאה‪.‬‬
‫והוא מבואר ששתי החלוקות מאלו החלוקות האחרונות הם שקר‪ ,‬וזה כי הוא מבואר‬
‫שהשם יתברך לא ילאה מעשות דבר ממה שירצה אותו‪ ,‬ולא יקצר מנתינת הטוב‬
‫והשלמות לנמצא נמצא כפי מה שאפשר‪ ,‬וזה ממה שיראה הראות נפלא ממה שנמצא‬
‫מהחכמות בבריאת בעלי חיים ועוצם היכולת להמציא בהם מה שאפשר מהטוב והשלמות‪,‬‬
‫עד שאי אפשר שיהיו נמצאים באופן יותר שלם ממה שהם בו‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬לא נשאר מן החלוקה אלא שיסדר השם יברך אלו הענינים סדור טוב‬
‫ושלם ותמים‪ ,‬אם היה שידעם‪ .‬וזה הפך מה שנמצאהו בחוש מאלו הענינים הפרטיים‪,‬‬
‫רצוני שכבר נמצא בהם העוול והעדר הסידור הרבה‪ ,‬עד שכבר ימצאו רעות רבות לטובים‬
‫וטובות רבות לרעים‪.‬‬
‫וזהו אצלם החזק שבמופתים שאין השם יתברך יודע אלו הענינים הפרטיים‪ .‬וידמה שזאת‬
‫הטענה היא שהניעה הפלוסוף אל שיאמר שהשם יתברך אינו יודע אלו הענינים הפרטיים‪,‬‬
‫והמבואר ממה שאמר בזה בספרו במה שאחר הטבע‪ – .‬אלו הן הטענות אשר הוצאנום‬
‫‪]124‬‬

‫מדברי הפלוסופים מכח דבריהם לקיים שהשם יתברך בלתי יודע אלו הדברים הפרטיים‪.‬‬
‫ובכאן טענה שמינית יתקיים בה לפי מה שיחשב‪ ,‬שהשם יתברך בלתי יודע אלו הדברים‬
‫הפרטיים‪ .‬וכבר ראינוה לקצת המתאחרים‪ ,‬ויחייבו ממנה שהכמה המתדבק יחלק אל מה‬
‫שלא יחלק‪ .‬וראינו לזכרה הנה‪ ,‬בעבור שאפשר שיחשב שיתבאר ממנה שהשם יתברך‬
‫בלתי משיג אלו הענינים הפרטיים‪ .‬וזה שאם השם יתברך יודע כל אלו הדברים‪ ,‬היה‬
‫מחויב מזה‪ ,‬לפי מה שיחשב‪ ,‬שיהיה אפשר מה שהוא בלתי אפשר‪ .‬וזה שכבר התבאר‬
‫שהכמה המתדבק מתחלק אל מה שאפשר שיתחלק‪ .‬ואם הונח שהשם יתברך יודע‬
‫בשלמות מה שאפשר שיחלק אליו זה הבעל כמה במה שהוא בעל כמה‪ ,‬הנה יהיה בכמה‬
‫חלקים ידועים אצל השם יתברך בלתי מקבלים חלוקה‪ ,‬שאם היו מקבלים החלוקה‪ ,‬לא‬
‫יהיה השם יתברך יודע בשלמות מה שאפשר שיחלק אליו זה הבעל כמה‪ .‬וזה בטל כל‬
‫שיהיו בכמה המתדבק‪ ,‬שהוא כמה‪ ,‬חלקים בלתי מקבלים החלוקה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪125‬‬

‫וכבר שערו קצת האחרונים בזאת הטענה וחייבו ממנה שהכמה המתדבק מתחלק אל מה‬
‫שלא יתחלק‪ ,‬והנה הביאם לזה שהם קבלו תחלה שהשם יתברך יודע לא יסכל דבר‪ ,‬ומפני‬
‫זה חויב להם מזאת הטענה שיהיה הכמה המתדבק מתחלק אל מה שלא יתחלק‪.‬‬
‫ הנה אלו הן הטענות אשר יקיימו שהשם יתברך בלתי יודע אלו הדברים הפרטיים‪,‬‬‫והן בעצמן מבטלות דעת מי שיראה שהשם יתברך יודע אלו הדברים הפרטיים‪.‬‬
‫[דעת חכמי תורתנו]‬
‫ואולם מה שהניחו אותו חכמי תורתנו זכרונם לברכה‪ ,‬שהשם יתברך יודע אלו הדברים‬
‫הפרטיים‪ ,‬יש לו גם כן פנים מההראות‪:‬‬
‫ האופן הראשון הוא‪ ,‬כי מפני שהיה השם יתברך השלם בתכלית השלמות אצל כל בעל‬‫עיון‪ ,‬הנה הוא בלתי ראוי שייוחס לו חסרון הסכלות‪ ,‬ר"ל שיסכל דבר מהדברים‪ ,‬כי‬
‫הסכלות הוא גדול שבחסרונות‪ ,‬ומי שיבחר שייחס לו הסכלות באלו הדברים‪ ,‬יותר‬
‫משייחס לו שילאה לסדרם סדור טוב‪ ,‬ברח מן הטוב ונפל ביותר רע ממנו‪ .‬וזה שכבר יראה‬
‫מצד טבע המקבל שלא יוכל לקבל מהשלמות שעור יותר‪ ,‬ואין זה חסרון בחק השם‬
‫יתברך‪.‬‬
‫ האופן השני שאין ראוי שנחשוב בפועל שיעלם ממנו מה שפעל אותו‪ ,‬אבל ידיעתו במה‬‫שפעלו יותר שלימה מידיעת זולתו בו‪ .‬כי הוא ידע בידיעה אחת כל מה שיתחדש במה‬
‫שפעל אותו מצד התכונה אשר שמהו עליה‪ .‬ואולם זולתו‪ ,‬יקנה בזה ידיעה מהעשוי‪,‬‬
‫וכשיראה דבר מתחדש לו מצד טבעו אשר הטבע עליו‪ ,‬תתחדש לו ידיעה בדבר ההוא‬
‫המתחדש‪ .‬וכן יקנו אותו הדברים המתחדשים ידיעה [‪ ]125‬אחר ידיעה‪ ,‬ויתכן שלא תשלם‬
‫לו ידיעה לעולם במה שימשך מזה הדבר העשוי‪ ,‬אם היו העניינים אשר יימשך חידושם‬
‫ממנו רבי המספר מאוד‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה השם יתברך פועל הנמצא בכללו‪ ,‬הנה הוא אם כן יודע מה‬
‫שיתחדש בו ידיעה אמתית שלימה בלתי מתיחסת לידיעתנו‪ .‬וזה כי הוא ידע בידיעה אחת‬
‫כל מה שנתחדש בו מצד טבעו אשר הטביעו‪ ,‬ואנחנו אמנם נדע ממנו המתחדש‬
‫בהתחדשו‪ .‬ולזה אין ראוי שנקיש בין ידיעתנו לידיעת השם יתברך‪ ,‬בשנאמר שאם היו‬
‫להשם יתברך אלו הידיעות‪ ,‬היו לו ידיעות רבות‪ ,‬ויהיה עצמותו מתרבה‪ .‬וזה שמה שיודע‬
‫אצלנו בידיעות רבות במספר‪ ,‬יוודע לשם יתברך בידיעה אחת‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬אבל כבר יוודע‬
‫לו בידיעה אחת מאלו הדברים‪ ,‬מה שלא יתכן שיושג לנו בידיעות רבות‪ ,‬כי לא תקיף‬
‫ידיעתנו בריבוי הדברים המתחדשים בעולם מצד טבעו אשר הטביעו השם יתברך עליו‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪126‬‬

‫הנה שתי אלו הטענות אשר זכרם הרב המורה זכרונו לברכה בחלק השלישי מספרו‬
‫הנכבד מורה הנבוכים‪ ,‬לקיים בהם שהשם יתברך יודע כל אלו הדברים הפרטיים‪ .‬והוא‬
‫מבואר שזאת הטענה השנית‪ ,‬עם שתקיים שהשם יתברך יודע כל הדברים המתחדשים‪,‬‬
‫הנה היא תבטל קצת הטענות אשר היו הפלוסופים מבטלים בהם שיהיה השם יתברך‬
‫יודע אלו הדברים הפרטיים‪ .‬והנה קצת הפלוסופים סילקו מעליהם הטענה הראשונה‬
‫מהטענות אשר זכרנו לקיים בהם שהשם יתברך יודע אלו הדברים הפרטיים כולם‪,‬‬
‫בשאמרו שלא יחויב מהנחתנו שהשם יתברך בלתי יודע אלו הדברים הפרטיים שייוחס‬
‫לשם יתברך חיסרון‪ ,‬כי אין כל העדר חיסרון‪ ,‬ואולם הוא חיסרון למי שדרכו שיתואר בקנין‬
‫ההוא‪ ,‬לא למי שאין דרכו שיתואר בקנין ההוא‪.‬‬
‫והמשל‪ ,‬שהתנועה היא שלמות מה לבעלי הנפשות‪ ,‬ואין אמרנו בשם יתברך שהוא בלתי‬
‫מתנועע חסרון‪ ,‬אבל הוא שלמות‪ .‬וכזה יאמרו שהיות השם יתברך בלתי יודע אלו הדברים‬
‫הפרטיים אינו חסרון‪ ,‬אבל שלמות‪ ,‬לפי שידיעתו בנכבד שבידועים לא באלו הידועים‬
‫הפחותים‪ ,‬ולזה אמר הפלוסוף במאמר הנרשם באות הלמד ממה שאחר הטבע כי מי‬
‫שלא יראה הרבה מהדברים הוא יותר טוב ממי שיראה‪.‬‬
‫וכבר סלק מעליו הרב המורה זכרונו לברכה כל הטענות הקודמות וכיוצא בהם‪ ,‬ממה‬
‫שיחשב שיחויב ממנו שיהיה השם יתברך בלתי יודע אלו הדברים הפרטיים‪ ,‬בשאמר שאין‬
‫ראוי שנקיש בין ידיעתנו וידיעת השם יתברך‪ ,‬כי כגבוה מדרגת מציאותו יתברך ממדרגת‬
‫מציאותנו כן גבהה מדרגת ידיעתו ממדרגת ידיעתנו‪ ,‬וזה מחויב‪ ,‬לפי שידיעתו הוא עצמו‪,‬‬
‫כמו שביארו הפלוסופים‪.‬‬
‫ולזה הרבה הרב המורה זכרונו לברכה [‪ ]126‬להוכיח הפלוסופים בהקישם בין ידיעתנו‬
‫לידיעתו יתברך‪ ,‬ויחייבו מפני זה ההקש שיהיה השם יתברך בלתי יודע אלו הדברים אשר‬
‫בכאן‪ .‬והם בעצמם בארו לנו באופן מה ששם הידיעה נאמר בשם יתברך ובנו בשתוף‬
‫השם לבד‪ ,‬והוא מבואר שהדברים משותפי השמות אין ראוי שילקח מופת מקצתם על‬
‫קצתם‪ .‬ובזאת הטענה התקיים אצלו שלא ימנע מפני אלו הטענות אשר זכרום הפלוסופים‬
‫היות השם יתברך יודע אלו הדברים הפרטיים כולם‪ .‬וכאשר התבאר שהוא בלתי נמנע‪,‬‬
‫הנה הוא ראוי שיונח היותו יודע אותם להרחיק ממנו חסרון הסכלות‪.‬‬

‫[בין ידיעת ה' לידיעתנו]‬
‫והנה קבל הרב המורה זכרונו לברכה שידיעתו יתברך היא מתחלפת לידיעתנו בחמשה‬
‫דברים‪ ,‬רצוני שכל אחד מאלו הדברים החמשה‪ ,‬אם הם נמצאים בידיעת השם יתברך לפי‬
‫דעתו‪ ,‬הוא בלתי אפשר בידיעתנו‪ .‬והנה אבאר לך בזכרי אלו החמשה דברים‪:‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪127‬‬

‫האחד מהם‪ ,‬שהמדע האחד במספר יאות וישוה לדברים רבים מתחלפים במין‪ .‬וראוי‬
‫שתדע שזה בלתי אפשר שיצוייר בידיעתנו‪ ,‬מה שלא היו אלו הדברים הרבים ידועים‬
‫מתאחדים‪ ,‬ר"ל בהתאחדות שילך האחד מן האחר מדרגת השלמות והתמימות‪ ,‬כי בזה‬
‫האופן בלבד ישובו הדברים הרבים אחד במספר‪ ,‬ואם היו חלקי הגדר רבים‪ ,‬לפי שהחלק‬
‫האחר מהגדר הולך מהלך השלמות והתמימות מהשני‪ .‬אבל הענינים הרבים אשר אין‬
‫אפשר שילך האחד מהם מהשני מדרגת השלמות והתמימות‪ ,‬כמו הענין בדברים‬
‫הפרטיים אשר הם לבלתי תכלית במה שהם פרטיים‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר שיתאחדו‬
‫בידיעתנו‪ ,‬אם היה אפשר שתהיה לנו ידיעה בהם‪ ,‬וזה שהם אין להם צד שיתאחדו בו‪ ,‬כל‬
‫שכן שישובו אחד בתכלית הפשיטות‪ ,‬כמו הענין בידיעת השם יתברך‪ ,‬שהיא אחת‬
‫בתכלית הפשיטות להיותו אחד בתכלית הפשיטות‪ .‬ואולם שאי אפשר באלו הדברים‬
‫הפרטיים שילך האחד מהאחר מהלך הצורה והשלמות‪ ,‬הוא מבואר‪ ,‬לפי שהם הולכים אל‬
‫זולת תכלית‪ ,‬והדברים שקצתם צורה לקצת אי אפשר זה בהם‪ ,‬כמו שהתבאר במה‬
‫שאחר הטבע‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהם סובבים‪ ,‬ר"ל במין‪ ,‬ואף על פי שאינם סובבים באיש‪ ,‬והוא שאי אפשר בדברים‬
‫הסובבים שיהיה האחד מהם במדרגת הצורה והשלמות לשאר הדברים כלם‪ ,‬לפי שאם‬
‫הונח הענין כן‪ ,‬יהיה הדבר האחד במדרגת הצורה לעצמו‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬והמשל‬
‫שיהיו המקרים המתחדשים מקרי א'ב'ג'‪ ,‬וילכו בסבוב אל זולת תכלית‪ ,‬ויהיה ב' שלמות‬
‫לא' וג שלמות לב‪ ,‬ועוד ישוב א ויהיה שלמות לג‪ ,‬הנה אם כן א' שלמות לא'‪ ,‬ובזה יתבאר‬
‫שב' שלמות לב' וג' שלמות לג'‪ .‬ולהיות כמו זה הענין בלתי אפשר שיצויר בידיעתנו‪ ,‬רצוני‬
‫שיהיה הרבוי מתאחד אחד בתכלית הפשיטות [‪ ]127‬והאחדות‪ ,‬אמר הרב המורה זכרונו‬
‫לברכה שבזה הענין תתחלף ידיעת השם יתברך לידיעתנו‪ ,‬וזה אפשר אצלו להיות שם‬
‫הידיעה נאמר בשם יתברך ובנו בשתוף השם לבד‪.‬‬
‫והשני מאלו הדברים אשר תתחלף בהם ידיעת השם יתברך לידיעתנו לפי דעת הרב‬
‫זכרונו לברכה הוא‪ ,‬שידיעתו יתברך נתלית בהעדר‪ .‬וראוי שתדע שכבר יחויב לו שיניח זה‬
‫ההתחלפות בין ידיעתו יתברך לידיעתנו‪ ,‬לפי שהוא יניח שהשם יתברך יודע הענינים‬
‫הפרטיים כולם‪ ,‬ולזה יחויב שידע מהם שהם נעדרים ושימצאו בזמן הפלוני‪ ,‬הנה אם כן‬
‫תהיה הידיעה לו בזה המקרה נעדר עתה נמצאת בפועל‪ ,‬והידוע אשר בו נתלית הידיעה‬
‫נעדר‪ .‬וזה בלתי אפשר שיצוייר בידיעתנו‪ .‬וזה כי מפני שהידוע והידיעה הם ענין אחד‬
‫במספר‪ ,‬חויב כשהיה הידוע בלתי נמצא‪ ,‬שתהיה הידיעה בלתי נמצאת‪ ,‬ולזה חויב‬
‫בידיעתנו‪ ,‬שאם היה הידיעה בדבר נמצאת בפעל‪ ,‬שיהיה הידועה אשר בו נתלית הידיעה‬
‫נמצא‪ .‬ואין לאומר שיאמר שידיעתנו כבר תהיה בפועל והידוע נעדר‪ ,‬כמו הענין בהרבה‬
‫מהתמונות הלמודיות אשר לנו ידיעה בהן‪ ,‬ואינן נמצאות כלל חוץ לנפש‪ .‬כי כבר בארנו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪128‬‬

‫במאמר הראשון מזה הספר שהידיעה אשר לנו נסמכת אל הסדור המושכל הנמצא מאלו‬
‫הדברים בנפש השכל הפועל‪ ,‬וזה הסדור נמצא תמיד בנפשו‪ .‬ואי אפשר אל הרב המורה‬
‫שיאמר שידיעת השם יתברך לאלו הדברים המתחדשים נסמכת אל הסדור המושכל‬
‫הנמצא להם בנפשו‪ ,‬כי הוא נמצא תמיד‪ .‬לפי שאם הונח הענין כן‪ ,‬לא תהיה לו ידיעה‬
‫בדברים הפרטיים במה שהם פרטיים‪ ,‬אבל ידעם מצד הסדור המושכל אשר להם בנפשו‪,‬‬
‫והוא הצד אשר אינם בו פרטיים‪ .‬ולזה גזר ואמר שזה הענין תתחלף בו גם כן ידיעת השם‬
‫יתברך לידיעתנו‪ ,‬וזה אפשר לפי דעתו ז"ל‪ ,‬להיות שם הידיעה נאמר בו יתברך ובנו‬
‫בשתוף גמור‪.‬‬
‫וראוי שתדע שכבר יראה מהטענה השנית אשר זכרנו שיקיים בהם הרב המורה ז"ל‬
‫שהשם יתברך יודע הדברים הפרטיים במה שהם פרטיים‪ ,‬שהוא ירצה שתהיה ידיעת‬
‫השם יתברך באלו הדברים הפרטיים נסמכת אל הסדור המושכל אשר בנפשו מהעולם‬
‫לפי הטבע שהטביעו עליו‪ ,‬ולזה אמר שידיעת הפועל במה שעשהו יותר שלמה מידיעת‬
‫זולתו בו‪ ,‬לפי שהמתחדשים בעשוי ההוא נמשכים לידיעתו‪ ,‬כי הוא שם העשוי באופן‬
‫שיתחדשו בו אלו המתחדשים‪ ,‬ובני אדם המתבוננים בו תהיה ידיעתם נמשכת לדברים‬
‫המתחדשים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יחשב שיסתרו דבריו קצתם את קצת‪ ,‬כי לפי מה שזכר‬
‫בזאת הטענה ידמה שהוא יראה שהשם יתברך בלתי יודע אלו הדברים הפרטיים [‪]128‬‬

‫במה שהם פרטיים‪ ,‬אבל ידע הסדור המושכל אשר להם בנפשו‪.‬‬
‫וראוי שנאמר בהיתר זה הספק כי הרב המורה ז"ל לא רצה לנו לבאר מזאת הטענה איך‬
‫ידע השם יתברך הדברים‪ ,‬כי זה בלתי אפשר לאדם להשיגו‪ ,‬כמו שזכר הרב המורה ז"ל‬
‫פעמים רבות‪ .‬ואמנם רצה לבאר מזאת הטענה שהוא יתברך יודע הדברים‪ ,‬ושיש הבדל‬
‫רב בין ידיעתו לידיעתנו‪ ,‬ולזה אין ראוי שנקיש ידיעתו לידיעתנו כמו שעשו הפלוסופים‪.‬‬
‫וזה מבואר למי שייטיב העיון במה שאמר הרב המורה ז"ל‪ ,‬יעויין שם‪.‬‬
‫והשלישי מאלו הדברים החמשה הוא‪ ,‬שידיעתו יתברך מקפת במה שאין לו תכלית מהצד‬
‫אשר הוא בלתי בעל תכלית‪ .‬וכבר חויב לו שיאמן זה‪ ,‬לפי שהוא הניח שהשם יתברך יודע‬
‫הענינים הפרטיים במה שהם פרטיים‪ ,‬והוא הצד אשר הם בו בלתי בעלי תכלית‪ ,‬וזה ענין‬
‫בלתי אפשר שיצויר בידיעתנו‪ ,‬כי הידיעה במה שהיא ידיעה תחויב שיהיה הידוע ענין‬
‫מוגבל ומוקף‪ ,‬ומה שאין לו תכלית לא תקיפהו ידיעה ולא תכילהו‪.‬‬
‫ולזה אמר הרב המורה ז"ל שבזה הענין גם כן תתחלף ידיעת השם יתברך לידיעתנו‪ ,‬וזה‬
‫אפשר אצלו‪ ,‬לפי שהידיעה נאמרת בו יתברך ובנו בשתוף גמור‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬
‫ואין לאומר שיאמר שידיעתנו גם כן מקפת במה שאין לו תכלית‪ ,‬לפי שהגדרים והגזרות‬
‫הכוללות כוללות אישים אין תכלית למספרם‪ .‬כי זה המאמר כשיעויין בו הוא בלתי צודק‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪129‬‬

‫וזה שהאישים לא יודעו במה שהם אישים‪ ,‬והוא הצד אשר הם בו בלתי תכליתיי‪ ,‬מצד‬
‫הגדרים והגזרות הכוללות‪ ,‬אבל יוודעו מהצד אשר הם בו אחד‪ ,‬והוא הטבע המשותף‪ ,‬וזה‬
‫מבואר בנפשו‪ .‬ואם אמר אומר שכבר תקיף ידיעתנו במה שאין לו תכלית‪ ,‬לפי שאנחנו נדע‬
‫בכמה המתדבק שהוא מתחלק אל מה שיתחלק‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪ ,‬ונדע גם כן במספר‬
‫שהוא נוסף אל מה שיתוסף‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪ .‬אמרנו לו שזאת הידיעה היא גם כן לנו‬
‫מהצד שהחלקים בו אחד‪ ,‬לא מצד שהחלקים בו רבים‪ ,‬כי אנחנו לא נדע זאת הידיעה‬
‫בחלקים מצד מה שהאחד זרת והאחד חצי זרת והאחד רביע זרת‪ ,‬דרך משל‪ ,‬והוא הצד‬
‫אשר הם בו רבים‪ ,‬אבל מצד מה שכל אחד מהם כמה מתדבק‪ ,‬ואנחנו יודעים שכל כמה‬
‫מתדבק אפשר שיחלק‪ .‬וכן הענין במספרים‪ ,‬כי אין אנחנו יודעים זאת הידיעה במספרים‬
‫מצד מה שאחד עשרים והאחר עשרים ואחד והאחר עשרים ושנים‪ ,‬דרך משל‪ ,‬והוא הצד‬
‫אשר הם בו רבים‪ ,‬אבל מצד מה שכל אחד מהם מספר‪ ,‬ואנחנו יודעים שכל מספר אפשר‬
‫שיתוסף‪.‬‬
‫והרביעי מאלו הדברים החמשה הוא‪ ,‬שידיעת השם יתברך בדברים העתידים להתחדש‬
‫לא תחייב שיהיה הדבר הידוע מחויב‪ ,‬אבל ישאר [‪ ]129‬סותרו אפשר‪ .‬ואמנם חויב לו‬
‫שיאמן זה‪ ,‬לפי שאי אפשר לו לבטל טבע האפשר‪ ,‬כי העיון והתורה יחייבו שיהיו בכאן‬
‫דברים אפשריים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יחויב‪ ,‬שכאשר הונח שהשם יתברך יודע הדברים‬
‫העתידים להתחדש‪ ,‬שיהיה סותר הדבר ההוא המגיע לפי ידיעת השם יתברך אפשר‬
‫שיגיע‪ ,‬ולא יגיע מה שידע השם יתברך שיגיע‪ .‬שאם היה מגיע בלי ספק מה שידע השם‬
‫יתברך שיגיע‪ ,‬לא יהיה סותרו אפשר כלל‪ ,‬ויבטל טבע האפשר‪ ,‬והוא מה שברח הרב ז"ל‬
‫ממנו‪ .‬וזה ענין בלתי אפשר שיצויר בידיעתנו‪ .‬וזה שאם רצה הרב המורה ז"ל שהשם‬
‫יתברך ידע שהחלק מחלקי האפשר שידע שיגיע‪ ,‬אפשר שלא יגיע‪ ,‬ושכבר אפשר שיגיע‬
‫סותרו‪ ,‬והוא מה שראוי שיחשב שירצה אותו‪ .‬הנה כמו זה‪ ,‬לא ייקרא אצלנו ידיעה‪ ,‬אבל‬
‫ייקרא מחשבה‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬וזה שאנחנו כאשר נאמר שיש לנו ידיעה שכבר יגיע‬
‫אחד מיוחד מחלקי האפשר‪ ,‬הוא בלתי אפשר אצלנו שלא יגיע‪ .‬ואם היינו משערים שהוא‬
‫אפשר שלא יגיע‪ ,‬הנה נקרא זה הענין מחשבה‪ ,‬לא ידיעה‪ ,‬רצוני שאנחנו נאמר אז שכבר‬
‫נחשב שזה החלק יגיע‪ ,‬ולא נאמר שכבר ידענו שזה החלק יגיע‪ .‬ואם לא יגיע מה שחשבנו‬
‫שיגיע‪ ,‬הנה תהיה זאת המחשבה אצלנו טעות‪ ,‬ולא ידיעה‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬
‫ואם רצה הרב המורה ז"ל שהשם יתברך ידע בבאור אי זה חלק מחלקי האפשר יגיע‪ ,‬ולא‬
‫ידע שהוא אפשר שלא יגיע‪ ,‬אלא שהענין הוא כן בעצמו‪ ,‬רצוני שהענין ההוא אפשר שלא‬
‫יגיע ושכבר אפשר שיגיע סותרו‪ .‬הנה כמו זה הענין לא יקרא אצלנו ידיעה‪ ,‬אבל יקרא‬
‫טעות‪ ,‬ר"ל כאשר יגיע סותר מה ששפטנו שיגיע‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪130‬‬

‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שכבר תהיה לפי זה השורש ידיעה אצל השם יתברך מה‬
‫שהוא אצלנו דבר מקביל לידיעה‪ ,‬כי הטעות הוא מקביל לידיעה‪ ,‬והמחשבה מקבלת באופן‬
‫מה לידיעה‪ .‬ולזה שפט הרב ז"ל שבזה הענין תתחלף גם כן ידיעת השם יתברך‬
‫לידיעתנו‪ ,‬וזה ההבדל אפשר שיהיה בין שתי הידיעות לפי דעת הרב ז"ל‪ ,‬מפני שהידיעה‬
‫אצלו נאמרת בו יתברך ובנו בשתוף גמור‪ .‬ואין לאומר שיאמר שהרב ז"ל ירצה בזה‬
‫שהשם יתברך לא ישפט בידיעתו איזה חלק מחלקי האפשר יגיע‪ ,‬כי הוא היה רואה‬
‫שהשם יתברך ידע החלק המגיע על ייחוד ובירור‪ ,‬וזה מבואר בלשונו בזכרו זה ההבדל‪.‬‬
‫ואם היה שנודה זה‪ ,‬הוא מבואר שזה גם כן בלתי מצויר בידיעתנו‪ ,‬כי אנחנו לא נקרא כמו‬
‫זה ידיעה‪ ,‬אבל נקראהו מבוכה ובלבול‪ .‬וזה שאנחנו נאמר שאנחנו נבוכים ובלתי משערים‬
‫אם יגיע זה החלק מחלקי האפשר‪ ,‬או זה‪ ,‬או זה‪ ,‬וכל מה שיהיו חלקי האפשר יותר רבים‬
‫המספר‪ ,‬תהיה המבוכה יותר חזקה‪.‬‬
‫והנה המבוכה והבלבול [‪ ]130‬הוא דבר מקביל לידיעה‪ ,‬וכל שכן כאשר הונחה בזה האופן‪,‬‬
‫וזה כי הדבר המתחדש ימצאו לו מחלקי הסותר קודם מציאותו אלף שנה חלקים כמעט‬
‫שאין תכלית למספרם‪ .‬וזה כי כאשר הונח כל אחד מהמקרים האמצעיים אפשר שיהיה‬
‫ואפשר שלא יהיה‪ ,‬ואם לא יהיה‪ ,‬אפשר שיהיה כך או לא יהיה כך‪ ,‬הנה כאשר תנהיג‬
‫הענין על זה האופן יתאמת שלמקרי האחרון המתחדש באמצעות שאר המקרים האלו‪,‬‬
‫אם היה שיגיעו‪ ,‬יהיה מחלקי הסותר לבלתי תכלית‪ .‬וכמו זה הענין יקרא אצלנו תכלית‬
‫המבוכה והבלבול‪ ,‬ר"ל שיהיה נבוך אם יהיה כך או יהיה כך או יהיה כך בחלקים בלתי‬
‫בעלי תכלית‪ .‬כי המבוכה והספק יהיה יותר מעט כשיהיו חלקי הסותר יותר מעטי המספר‪,‬‬
‫ולזה היתה התשובה היותר מיחדת הדבר מזולתו יותר שלמות ההודעה‪ ,‬ואף על פי שלא‬
‫תיחדהו בשלמות‪ ,‬כאלו תאמר שהאומר בספינה שהוא גשם מעץ נעשה במלאכת בעל‬
‫תוך בלתי מכוסה‪ ,‬הנה כל אחד מאלו הייחודים הוסיף בידיעה‪ ,‬לפי שהוא הסיר המבוכה‬
‫מכל מה שנכלל בייחוד הקודם לו שלא נכלל בו‪ ,‬ואף על פי שאין אחד מהם מייחד הספינה‬
‫מזולתה בשלמות‪.‬‬
‫והחמישי מאלו הדברים החמישה הוא‪ ,‬שידיעת השם יתברך לא תשתנה בהתחדש‬
‫המתחדש מאלו הדברים אשר היתה לו בהם ידיעה טרם בואם‪ ,‬ואף על פי שכבר נשתנה‬
‫הדבר שנתלית בו הידיעה‪ ,‬שהוא היה תחלה אפשרי ואחרי כן נמצא בפועל‪ .‬וכבר יחויב לו‬
‫שיאמין זה‪ ,‬לפי שידיעת השם הוא עצמותו‪ ,‬כמו שהתבאר במקומותיו במה שאין ספק בו‪.‬‬
‫ולפי שעצמותו לא ישתנה‪ ,‬חויב שיהיה מדעו בלתי משתנה‪ .‬וכאשר נתבונן בזה הענין‬
‫נמצא שיתבאר שאי אפשר שיצוייר זה במה שאצל שכלנו וחכמתנו‪ .‬וזה שכבר קדם לרב‬
‫המורה ז"ל שהשם יתברך יודע שזה הדבר אשר יתחדש יהיה נעדר בזמן הפלוני‪ ,‬ואחר‬
‫ימצא בזמן הפלוני‪ ,‬ואחר יעדר בזמן הפלוני‪ ,‬וכן הענין בדבר דבר מהדברים המתחדשים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪131‬‬

‫בעולם‪ .‬וכאשר יתחדש המתחדש‪ ,‬לא נוספה שם ידיעה ולא התחדש מה שלא היה ידוע‬
‫אצלו‪ ,‬אבל התחדש מה שהיה ידוע מקודם שהתחדש על מה שהוא נמצא עליו‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהשם יתברך יודע לפי זאת ההנחה כל מה שיתחדש וכל מה‬
‫שהתחדש‪ .‬וזה גם כן מחויב להאמין לכל מי שיברח משייחס לשם יתברך סכלות באלו‬
‫הדברים‪ ,‬וזה כי הסכלות במה שהתחדש הוא סכלות יותר וחסרון מהסכלות במה‬
‫שיתחדש‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא ימנע מחלוקה‪ ,‬אם שידע שכבר‬
‫התחדש החלק מחלקי האפשר אשר היה ידוע לו שיתחדש‪ ,‬או שידע שכבר [‪ ]131‬התחדש‬
‫החלק המגיע מחלקי האפשר‪ ,‬ואף על פי שהוא זולת החלק אשר היה ידוע לו שיתחדש‬
‫קודם חדוש זה החלק המגיע‪ .‬ואם אמרנו שידע שכבר התחדש החלק מחלקי האפשר‬
‫אשר היה ידוע לו שיתחדש‪ ,‬הנה יתחייב מזה שתהיה ידיעתו בהרבה מאלו הדברים מכת‬
‫שיקרא אצלנו טעות לא ידיעה‪ .‬וזה כי מפני שהחלק אשר ידע שיגיע‪ ,‬אפשר שלא יגיע‪,‬‬
‫הנה כבר יראה בהרבה מאלו הדברים שלא יגיע החלק אשר ידע השם יתברך שיגיע‪ ,‬ומי‬
‫שכבר הגיע מה שלא הגיע‪ ,‬הנה הוא טועה בלא ספק‪ .‬ואם אמרנו שהוא יודע שהתחדש‬
‫החלק מחלקי האפשר אשר יצא לפעל‪ ,‬ואף על פי שהוא זולת החלק אשר היה ידוע לו‬
‫שיתחדש קודם צאת זה החלק לפעל‪ ,‬הנה יהיה זה בלי ספק התחדשות ידיעה ושינוי‬
‫בחוק ידיעת השם יתברך‪ ,‬וזה מה שברח ממנו הרב המורה ז"ל בזה השורש אשר‬
‫השרישו בידיעת השם יתברך‪.‬‬
‫ואין לאומר שיאמר שהחלק אשר ידע השם יתברך שיגיע מקודם חדוש המתחדש הוא בלי‬
‫ספק החלק אשר הגיע‪ .‬לפי שאם הונח הענין כן‪ ,‬יהיו כל הדברים מחוייבים‪ ,‬ולא יהיה בכאן‬
‫דבר אפשרי כלל‪ ,‬וזהו השקר אשר ברח ממנו הרב המורה ז"ל‪ ,‬ולזה גזר שסותר מה‬
‫שידע השם יתברך שיגיע הוא אפשר שיגיע‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא יצוייר זה‬
‫הענין אצלנו בשום פנים‪ .‬כי כמו זאת הידיעה אם שתקרא אצלנו טעות‪ ,‬או יהיה בה חידוש‬
‫ושי נוי‪ ,‬לא שתהיה בלתי משתנה ובלתי מתחדש כמו שהושרש‪ .‬וזה דבר בלתי מצוייר כלל‬
‫במה שאצלנו מהידיעה‪ ,‬לפי שכמו זה הענין אשר נקרא בשם יתברך ידיעה בלתי משתנה‬
‫יקרא אצלנו טעות או ידיעה מתחדשת ומשתנה‪ ,‬וכל אחד מאלו מקביל לידיעה הבלתי‬
‫משתנה‪ ,‬כי הטעות הוא מקביל אצלנו לידיעה‪ ,‬והידיעה המתחדשת והמשתנה היא אצלנו‬
‫מקבלת לידיעה הבלתי מתחדשת והבלתי משתנה‪.‬‬
‫ולהיות זה הענין בלתי אפשר שיצוייר במה שאצלנו‪ ,‬גזר הרב המורה ז"ל שבזה הענין‬
‫תתחלף גם כן ידיעת השם יתברך לידיעתנו‪ ,‬וזה אפשר אצלו‪ ,‬לפי שהידיעה נאמרת בשם‬
‫יתברך ובנו בשיתוף גמור‪ .‬ויראה הרב המורה ז"ל שלגובה מדרגת ידיעת השם יתברך לא‬
‫נוכל להשיג את ידע ובאיזה אופן‪ ,‬וכי היותנו משתדלים לדעת זה איך הוא כאלו‬
‫השתדלותנו שנהיה אנחנו הוא‪ ,‬והשגתנו השגתו‪ .‬ולזאת הסבה יתחדשו לנו הרחקות‬
‫עצומות בחקרנו בזאת הידיעה אשר ידע השם יתברך הדברים איך היא‪ ,‬כי טבע זאת‬
‫הידיעה יחייב שתהיה בלתי מצויירת לנו ובלתי מושגת‪]132[ .‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪132‬‬

‫מאמר שלישי‪ ,‬פרק שלישי‬
‫נחקור בטענות אשר זכר המורה זכרונו לברכה‪ ,‬אם הם מספיקות‬
‫אם לא‬
‫וראוי שנחקור אם מה שזכר הרב המורה זכרונו לברכה לסלק מעליו כל אלו הטענות אשר‬
‫אפשר שיטענו הפלוסופים החולקים עמו הוא מספיק‪ ,‬קודם שנחקור באלו הטענות אשר‬
‫זכרנום לקיים דעתם אם הם צודקות אם לאו‪ ,‬ואם יחוייב מהם מה שחייבו אותו‪ ,‬אם היה‬
‫שתהיינה צודקות‪.‬‬
‫וזה‪ ,‬אם היה המספיק מה שטען הרב זכרונו לברכה לסלק מעליו אלו הטענות‪ ,‬הנה לא‬
‫נצטרך אל שנחקור בהם באופן אחר‪ .‬ונאמר שהדרך בזאת הידיעה הוא שנחקור תחלה‬
‫אם הוא אפשר שיגיע השתוף אשר בין ידיעתנו לידיעתו יתברך‪ ,‬או שיהיה ביניהם זה‬
‫האופן מההבדל אשר זכר הרב זכרונו לברכה‪ ,‬ר"ל שתהיה ידיעת השם יתברך דבר‬
‫מקביל לידיעתנו‪ ,‬עד שיהיה מה שאצלנו מחשבה או טעות או מבוכה‪ ,‬ידיעה בשם יתברך‪,‬‬
‫או יהיה השיתוף בהם בצד לא יתכן בו שיהיה ביניהם כמו זה ההבדל‪.‬‬
‫ונאמר שכבר ידמה שלא יצא משרשים עיוניים לרב המורה זכרונו לברכה זה הדעת אשר‬
‫לו בידיעת השם יתברך‪ ,‬כי היה העיון מרחק זה‪ ,‬כמו שאבאר‪ ,‬אבל ידמה שלחצתו התורה‬
‫בזה הענין לחץ רב‪ .‬ואולם אם יחוייב זה הדעת מצד התורה‪ ,‬הנה ממה שנחקור עליו אחר‬
‫השלימנו זאת החקירה לפי מה שיגזרהו העיון‪.‬‬
‫ואולם שהעיון ירחיק מה שהניחו הרב המורה זכרונו לברכה בידיעת השם יתברך‪ ,‬הנה‬
‫זה יתבאר ממה שאומר‪ .‬וזה שכבר ידומה שתהיה ידיעתו יתברך משותפת עם ידיעתנו‬
‫בקודם ואי חור‪ ,‬ר"ל ששם הידיעה נאמר בשם יתברך בקודם ובזולתו באחור‪ .‬וזה כי ידיעתו‬
‫היא לו מעצמותו‪ ,‬וידיעת זולתו היא עלולה מידיעתו‪ ,‬ומה שזה דרכו‪ ,‬הנה השם נאמר בו‬
‫בקודם‪ ,‬ובשאר הענינים אשר יאמר עליהם באחור‪ .‬וכן ראוי שימשך הענין בשם הנמצא‬
‫והאחד והעצם ושאר השמות הנוהגים מנהגם‪ ,‬שהם נאמרים בשם יתברך בקודם‪ ,‬ובזולתו‬
‫באיחור‪ .‬וזה כי מציאותו ואחדותו ועצמותו ומה שהוא בזה התואר הנה השם נאמר בו‬
‫בקודם‪ ,‬ובשאר הדברים אשר שם אותם בעצמות בתואר שיהיו נקראים בזה השם יאמר‬
‫בהם השם באחור‪ .‬וזה כולו מבואר למעיין בזה הספר‪ ,‬ויתבאר בשלמות במאמר החמישי‬
‫מזה הספר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה ידמה שלא יהיה החילוף בין ידיעת השם יתברך‬
‫לידיעתנו‪ ,‬אלא שידיעת השם יתברך היא יותר לצד השלמות מידיעתנו‪ ,‬כי זהו ענין‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪133‬‬

‫השמות הנקראים בקודם ובאיחור‪ .‬ואם היה הענין כמו שהנחנו‪ ,‬והיה מן המבואר‬
‫שהידיעה [‪ ]133‬היותר שלימה היא יותר אמתית בהגבלה ובבירור‪ ,‬הנה ידמה שיתחייב‬
‫מזה שתהיה ידיעת השם יתברך יותר אמתית בהגבלה ובבירור‪ ,‬ולזה לא יתכן שיקרא‬
‫ידיעה אצלו מה שיקרא אצלנו מחשבה או טעות או מבוכה‪ .‬וכבר יתבאר באופן אחר מצד‬
‫העיון שידיעת השם יתברך בלתי מתחלפת לידיעתנו זה האופן מהחילוף אשר שם הרב‬
‫זכרונו לברכה‪ .‬ובחלק השולל זה כי הוא מבואר שאנחנו דורכים בענינים אשר נחייבם‬
‫בשם יתברך מהענינים אשר אצלנו‪ ,‬כאלו תאמר שאנחנו חייבנו בשם יתברך שהוא יודע‬
‫מפני מה שנמצא בנו מהידיעה‪ ,‬והמשל שאנחנו‪ ,‬מפני מה שהשגנו מהידיעה הנמצאת‬
‫בשכלנו שהיא שלמות לשכל אי אפשר לו מזולתה‪ ,‬ובמה שהוא שכל בפועל‪ ,‬נאמר שהוא‬
‫יתברך יודע‪ ,‬מצד מה שהתבאר לנו ממה שהוא שכל בפעל בלי ספק‪ .‬ומן המבואר בנפשו‬
‫שנשוא אחד‪ ,‬כשחוייב לדבר מה מפני מציאותו לדבר אחר‪ ,‬הוא בלתי נאמן בשני הדברים‬
‫בשתוף השם גמור‪ ,‬כי הדברים המשותפים שיתוף גמור לא יפול ביניהם הקש‪ ,‬והמשל‬
‫שכמו שלא יתכן שיאמר שהאדם הוא משכיל מפני שהגשם הוא מתדבק‪ ,‬כן לא יתכן זה‪,‬‬
‫אם הנחנו שם אחד לשכל ולמתדבק‪ ,‬יהיה נאמר עליהם בשתוף גמור‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה הוא מבואר שאין הידיעה נאמרת בשם יתברך ובנו בשתוף גמור‪.‬‬
‫ולפי שהוא בלתי אפשר גם כן שתאמר בו יתברך ובנו בהסכמה‪ ,‬הנה הוא מבואר שלא‬
‫ישאר אלא שתאמר עליו יתברך ועלינו בקודם ואיחור‪ .‬ובזה יתבאר זה בשאר הענינים‬
‫הנאמרים עליו יתברך ועלינו‪ .‬ולזה יתבאר שאין ההבדל בין ידיעת השם יתברך לידיעתנו‪,‬‬
‫אלא שידיעת השם יתברך היא יותר לצד השלמות שעור נפלא‪ ,‬ומה שזה דרכו מהידיעה‬
‫הוא יותר אמתי בהגבלה ובברור‪ .‬ובכלל הנה השתוף אשר בין ידיעתו יתברך וידיעתנו הוא‬
‫כמו השתוף אשר בין עצמותו ועצמות השכל הנקנה הנמצא בנו‪ ,‬כי הידיעה והיודע הוא‬
‫דבר אחד במספר‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬וכמו שעצמותו הוא יותר לצד השלמות מעצמות השכל‬
‫הנקנה אשר בנו‪ ,‬כן הענין בעצמו בידיעתו עם ידיעתנו‪.‬‬
‫וכבר יתבאר זה מצד העיון באופן אחר‪ ,‬ר"ל שידיעת השם יתברך בלתי מתחלפת‬
‫לידיעתנו זה האופן מהחילוף אשר זכרו הרב המורה זכרונו לברכה‪ .‬וזה שהענינים אשר‬
‫נחקור עליהם אם הם נמצאים לשם יתברך או הם נשללים ממנו‪ ,‬הוא מבואר שאנחנו‬
‫נשפט על הנשואים ההם בכונה אחת בעינה בחיוב ובשלילה‪ .‬והמשל שנחקור אם השם‬
‫יתברך גשם או איננו גשם‪ ,‬הוא מבואר ששם הגשם הוא מורה אצלנו הוראה אחת באופן‬
‫מה בשתי החלוקות האלו‪ ,‬וזה שאם היה שם הגשם נאמר אצלנו בחלק השולל [‪]134‬‬

‫מאלו החלקים בשתוף גמור עם מה שיאמר עליו בחלק המחייב‪ ,‬לא היו אלו החלוקות‬
‫חלקי הסותר אצל מחשבתנו‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬
‫והמשל‪ ,‬שכמו שלא יאמר אחד הנה אחקור אם הכותל גשם או איננו מראה‪ ,‬כן לא יאמר‬
‫זה אם הניח שם אחד לגשם ולמראה‪ ,‬כי לא תהיינה כמו אלו החלוקות חלקי הסותר‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪134‬‬

‫ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מבואר שהדברים הנמצאים‪ ,‬כשנשללם מהשם יתברך‪ ,‬לא יורה‬
‫אצלנו הנשוא ההוא בו יתברך ובנו בשתוף הגמור‪ ,‬כן הענין במה שנחייבהו לו מן הדברים‬
‫הנמצאים לנו‪.‬‬
‫והמשל‪ ,‬שאנחנו נאמר בשם יתברך שהוא בלתי מתנועע‪ ,‬לפי שאם היה מתנועע‪ ,‬היה‬
‫גשם‪ ,‬כי זה הוא דבר מחויב במתנועע במה שהוא מתנועע‪ .‬והוא מבואר ששם המתנועע‬
‫בזאת הגזרה איננו נאמר עם המתנועע אשר יאמר במה שאצלנו בשתוף גמור‪ ,‬שאם היה‬
‫הענין כן‪ ,‬לא היתה בכאן ראיה שיהיה השם יתברך בלתי מתנועע‪ ,‬כי המתנועע אשר חויב‬
‫בו שיהיה גשם הוא המתנועע אשר יאמר במה שאצלנו‪ ,‬אבל המתנועע הנאמר עמו‬
‫בשתוף גמור לא יחויב בו שיהיה גשם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מבואר שהנשואים אשר‬
‫נשללם מהשם יתברך אינן נאמרים בו יתברך ובנו בשתוף גמור‪ ,‬הוא מבואר שהנשואים‬
‫אשר נחייבם לו יתברך אינם נאמרים בו יתברך ובנו בשתוף גמור‪ .‬כי היו אלו הנשואים לפי‬
‫מחשבתנו תחלה בספק‪ ,‬אם יחויבו לו יתברך או ישוללו ממנו‪ ,‬עד ששלמה החקירה לנו‪,‬‬
‫ואז חייבנום או שללנום ממנו‪ .‬ובכלל אם היו הדברים אשר נחייבם לו יתברך נאמרים בו‬
‫יתברך ובנו בשתוף גמור‪ ,‬לא יהיה כאן שם משמות הדברים אשר אצלנו שיהיה יותר ראוי‬
‫בשוללות השם יתברך מבחיוב‪ ,‬ובחיוב מבשוללות‪ .‬וזה כי לאומר שיאמר‪ ,‬דרך משל‪,‬‬
‫שהשם יתברך הוא גשם ולא ירצה בזה הגשם דבר בעל כמה‪ ,‬אבל דבר הוא משותף‬
‫שתוף גמור עם מה שנקראהו גשם‪ ,‬וכן יאמר כי השם יתברך בלתי יודע‪ ,‬לפי ששם‬
‫הידיעה לא יורה אצלו בזה המאמר על מה שיורה עליו במה שנקראהו ידיעה‪ .‬ואין לאומר‬
‫שיאמר כי אנחנו אמנם נשלול ממנו הגשמות להיות חסרון לנו‪ ,‬ונחייב הידיעה להיותה‬
‫שלמות‪ .‬וזה כי אין שם הגשמות חסרון‪ ,‬והוא אשר נשללהו ממנו‪ ,‬אבל ענינו‪ ,‬והראיה שאם‬
‫היינו מורים בשם הגשמות על מה שיורה עליו שם הידיעה‪ ,‬ובשם הידיעה על מה שיורה‬
‫עליו שם הגשמות‪ ,‬היה הגשמות שלמות לנו והידיעה חסרון‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאנחנו לא נחייב לשם יתברך דבר ולא נשללהו ממנו‪ ,‬אלא כשנחקור תחלה אם‬
‫מציאות הדבר ההוא ראוי לו יתברך או בלתי ראוי‪ ,‬לא נשים חקירתנו בזה אם הוא שלמות‬
‫לנו או בלתי שלמות לנו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהעיון ירחיק שיהיה שם הידיעה‬
‫נאמר בו יתברך ובנו בשתוף גמור‪]135[ .‬‬

‫וכבר יתבאר באופן אחר שהעיון ירחיק מה שהניח הרב המורה זכרונו לברכה מענין ידיעת‬
‫השם יתברך‪ .‬וזה כי אנחנו‪ ,‬ואם הודינו שתהיה ידיעת השם יתברך משותפת עם ידיעתנו‬
‫שתוף גמור‪ ,‬הנה לא יתכן שיתקבצו בזאת הידיעה ההפכים‪ ,‬ר"ל שתהיה בלתי מתחדשת‬
‫ובלתי משתנה עם היותה מתחדשת ומשתנה‪ .‬וכבר קבל הרב המורה זכרונו לברכה‬
‫בזאת הדברים אלו הדברים המקבילים‪ ,‬כמו שבארנו‪ ,‬ובמה שהשרישו בזאת הידיעה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪135‬‬

‫ועוד‪ ,‬שהוא ברח שייוחס אל השם יתברך שם הסכלות‪ ,‬ואמר מפני זה שהוא יודע כל‬
‫הדברים והשאיר לו ענינו כמו שהתבאר ממה שהשרישו בידיעת השם יתברך‪ ,‬ר"ל מפני‬
‫שזאת הידיעה תקרא אצלנו סכלות לא ידיעה‪ .‬אלא שהתורה לחצה הרב זכרונו לברכה אל‬
‫שיאמין כמו זאת האמונה בידיעת השם יתברך‪ ,‬כמו שזכרנו‪ ,‬וכראותו שהעיון יחלוק על‬
‫זאת האמונה מחלוקת רב מאד‪ ,‬אמר מה שאמר בידיעת השם יתברך‪ ,‬לסלק מעליו כל‬
‫הטענות ההם ולקיים מה שתחייבהו התורה אצלו‪ .‬וכבר נחקור בזה בגזרת השם אחר‬
‫השלימנו העיון בזאת החקירה‪.‬‬
‫והנה יש באופן מה פנים מההראות למה שאמר הרב המורה זכרונו לברכה שהידיעה‬
‫נאמרת בשם יתברך ובנו בשתוף גמור‪ .‬וזה שכבר התבאר שאין יחס לשם יתברך עם דבר‬
‫מהדברים הנמצאים‪ ,‬ולזה לא יתכן שיאמר עליו דבר מהדברים בנבראיו אם לא בשתוף‬
‫גמור‪ .‬ואינו ראוי גם כן שיתואר השם יתברך בשום תואר‪ ,‬להיות כל תאר מחייב רבוי‪ ,‬והוא‬
‫ענין התואר ונושא התאר‪ .‬ולזה גם כן הוא מבואר שכאשר יתואר בשם איזה תאר‪ ,‬שיהיה‬
‫התאר‪ ,‬ההוא נאמר בשתוף גמור בו יתברך ובנו‪ ,‬כי הוא מורה בו יתברך על ענין הוא‬
‫בעינו עצמות המתואר‪ ,‬וכבר האריך הרב המורה זכרונו לברכה בבאור זה בספרו הנכבד‬
‫מורה הנבוכים‪.‬‬
‫ואחר שזאת הטענה ידמה שתחייב שיהיו התארים הנאמרים בו יתברך ובנו נאמרים‬
‫בשתוף גמור‪ ,‬והטענות הקודמות שטעננו בזה יחייבו שלא יהיו אלו התארים נאמרים‬
‫בשתוף גמור‪ .‬הנה איך הוא הענין‪ ,‬מי יתן ואדע‪.‬‬
‫ ונאמר שכבר יראה עם ההתבוננות הטוב שבכאן תארים נאמרים בשם יתברך ובזולתו‬‫בקודם ובאחור‪ ,‬ואינם מחייבים לו רבוי‪ .‬וזה שאין כל מאמר אשר יאמר על הדבר מדרך‬
‫מה הוא מחייב לו רבוי‪ ,‬אבל אמנם יחייב לו רבוי אם היה החלק האחד במדרגת הנושא‬
‫במציאות לחלק השני‪ .‬ואם לא היה לו נושא במציאות‪ ,‬אף על פי שהוא נושא במאמר‪ ,‬הנה‬
‫אינו מחייב לו רבוי‪ .‬והמשל כאשר נאמר באדמימות הרמוז אליו שהוא מראה אדום‪ ,‬הנה‬
‫לא יחוייב מפני זה שיהיה האדמימות מורכב מהמראה והאודם‪ ,‬כי אין המראה דבר נמצא‬
‫נושא לאודם‪ ,‬אבל [‪ ]136‬הוא נושא במאמר לבד‪ .‬וכן יהיה הענין אם הגיעו היחודים מה‬
‫שהגיעו‪ ,‬כאלו תאמר שהוא מראה ממוצע בין השחרות והלובן יותר נוטה אל השחרות‬
‫מהלובן‪ ,‬הנה לא יורו כלם כי אם על דבר אחר פשוט‪ ,‬והיה ההתרבות בתנאים וביחודים‬
‫לבאר איזה מהמראים הפשוטים הוא זה המראה‪ .‬וכן הענין בעצמו בדברים אשר אין להם‬
‫נושא‪ ,‬ר"ל שהמאמר הנאמר עליהם לא יורה על רבוי בהם‪ .‬והמשל שאם אמרנו בשכל‬
‫אשר יניע גלגל השכל‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שהוא השכל המשיג הנימוס הפלוני אשר ממנו סודרו‬
‫תנועת הגלגל ההוא‪ ,‬הנה לא יורה זה המאמר על רבוי‪ ,‬כי אין שם שכל נושא כי אם‬
‫במאמר לבד‪ ,‬לא במציאות‪ .‬ואף על פי שהשכל יאמר על זולתו מהשכלים הנפרדים‪ ,‬הנה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪136‬‬

‫אין הענין בזה שיהיו מסכימים בנושא‪ ,‬ויהיו מתחלפים בהבדלים‪ ,‬אבל נאמר איזה הוא‬
‫מהפשוטים אשר כלל אותם זה השכל במאמר‪ ,‬וזה שאלו השכלים הם בעצמותם‬
‫מתחלפים קצתם מקצת מזולת שיסכימו קצת לקצת בדבר‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬היו‬
‫מורכבים לא פשו טים‪ .‬והנה אופן התחלף אלו השכלים הוא אופן התחלף מושגיהם בעינו‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שכאשר יתואר השם יתברך באיזה תאר שיהיה או בתארים‬
‫רבים‪ ,‬הנה אין אלו התארים מחייבים לו רבוי‪ ,‬כי אין לו נושא‪ ,‬ולזה לא יורו כל אלו‬
‫התארים בו כי אם דבר פשוט‪ .‬וכבר יתאמת שהתארים הנאמרים בשם יתברך נאמרים בו‬
‫בקודם‪ ,‬ובשאר הנמצאים באחור‪ ,‬עם הודאתינו שאין יחס בין השם יתברך ובין נבראיו‪ ,‬וזה‬
‫כי כבר ימצא מהשמות הנאמרים בקודם ובאחור מה שמנהגם זה המנהג‪.‬‬
‫והמשל ששם הנמצא נאמר על העצם בקודם ועל המקרים באחור‪ ,‬כמו שהתבאר במה‬
‫שאחר הטבע‪ ,‬והוא מבואר שאין יחס בין העצם והמקרים‪ .‬וראוי שתדע שבכאן תארים אי‬
‫אפשר מזולת שיתואר השם יתברך בהם‪ ,‬כאלו תאמר שהוא עצם‪ ,‬לא על ששם העצם‬
‫יאמר בו ובזולתו בסכמה‪ ,‬אבל יאמר בקודם ובאחור‪ ,‬כי הדבר אשר שם כל הדברים‬
‫המתוארים בתאר מה באופן שיתוארו בתאר ההוא‪ ,‬מפני מה שקנו ממנו בעצמות‬
‫וראשונה‪ ,‬הנה הוא יותר ראוי שיהיה נקרא בשם ההוא‪ .‬והנה השם יתברך הוא אשר שם‬
‫כל הדברים השאר בתאר שיהיו עצמים‪ ,‬כי הוא אשר הקנם עצמותם‪ ,‬הנה הוא יותר ראוי‬
‫שיקרא עצם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי עצמותו הוא נמצא מעצמו‪ ,‬וכל שאר הנמצאים מזולתם‪ ,‬ומה שהוא נמצא ועומד‬
‫מעצמותו הוא יותר ראוי שיקרא עצם ממה שהוא נמצא ועומד מזולתם‪ .‬ובזה האופן‬
‫יתבאר שהשם יתברך יותר ראוי שיקרא נמצא ואחד מכל דבר‪ ,‬וכבר בארנו בבאורינו למה‬
‫שאחר הטבע מום מה שטען על זה אבן סינה להרחיק שיתואר השם יתברך באלו‬
‫התארים‪ ,‬וכבר [‪ ]137‬הסכימה התורה על ששני אלו התארים מורים יותר על עצמותו מכל‬
‫דבר‪ ,‬ולזה יחדתהו בשם בן ארבע אותיות‪ ,‬אשר יורה על ההיות והמציאות ובשם האחד‪,‬‬
‫וזה מבואר באמרו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד‪.‬‬
‫וכבר התבאר זה גם כן בענין מה ששאל משה רבנו עליו השלום ואמרו לי מה שמו מה‬
‫אומר אליהם‪ ,‬ובאתהו התשובה אהיה אשר אהיה‪ ,‬שהוא שם מורה על ההיות והמציאות‪.‬‬
‫ובזה יתבאר שאי אפשר מזולת שיתואר השם יתברך בשהוא שכל חי משיג ומטיב ויכול‬
‫ורוצה‪ ,‬ושהוא יותר ראוי באלו השמות מזולתו‪ ,‬וזה מבואר במעט עיון למעיין בזה הספר‬
‫עם מה שקדם מהדברים בזה הענין‪ ,‬ויתבאר עוד באופן שלם בגזרת השם במאמר‬
‫החמ שי מזה הספר‪ ,‬אלא שאין המכוון מאלו השמות הרבים כי אם דבר אחד פשוט‬
‫בתכלית הפשיטות‪ ,‬כמו שבארנו‪ .‬והנה רוחק אלו התארים והדומה להם כשנאמרו עליו‬
‫יתברך מכונתם כשנאמרו על זולתו הוא כרוחק מדרגתו יתברך ממדרגתם בעצם השלמות‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪137‬‬

‫והכבוד‪ ,‬ר"ל שהם נאמרים בשם יתברך באופן יותר שלם מהאופן אשר נאמרים בזולתו‪.‬‬
‫ואחר שהתישב זה כלו הוא מבואר מצד העיון שהידיעה תאמר בשם יתברך ובזולתו‬
‫בקדימה ובאחור‪ ,‬לא בשתוף גמור‪ ,‬ושהעיון ירחיק מה שהשרישו הרב המורה זכרונו‬
‫לברכה בידיעת השם יתברך לסלק מעליו טענות הפלוסופים‪.‬‬

‫מאמר שלישי‪ ,‬פרק רביעי‬
‫השלים בו המאמר בידיעת השם יתברך הדברים איך הוא בדרך‬
‫עיוני‪ ,‬ונבאר שאין בטענות הקודמים דבר ידחה מה שיתבאר לנו‬
‫מענין זאת הידיעה‬
‫ואחר שכבר התבאר שהעיון ירחיק מה שהניחו הרב המורה זכרונו לברכה לסלק מעליו‬
‫טענות הפלוסופים‪ ,‬והיה מהמבואר שהוא ראוי שיהיה מחלוקת עמהם בסלוק טענותיהם‬
‫מצד העיון‪ ,‬לא מצד התורה לבד‪ .‬הנה ראוי שנחקור אנחנו בטענות הפלוסופים אשר חייבו‬
‫מהם שהשם יתברך בלתי יודע דבר מאלו הדברים האפשרים הפרטיים‪ ,‬אם הם צודקות‬
‫אם לא‪ ,‬ואם יחוייב מהם מה שחייבו אותו‪ ,‬אם היה שתהיינה צודקות‪ ,‬או לא יחויב זה‬
‫מהם‪ .‬והנה קודם שנחקור בטענותיהם ראינו להשלים החקירה בידיעת השם יתברך כפי‬
‫קצורנו‪ ,‬כי בזה האופן יהיה מה שאומר על טענות הפלוסופים יותר שלם ויותר מובן‬
‫למעיין בדברינו‪.‬‬
‫ונאמר שכבר יראה שהשם יתברך יודע אלו הדברים הפרטיים מפנים‪.‬‬
‫ מהם‪ ,‬כי מפני שהוא מבואר שהשם יתברך פועל כל מה שיתחדש בזה העולם השפל‬‫מעצמים ומקרים‪ ,‬ושהשכל הפועל והגרמים השמימיים הם לו במדרגת הכלי‪ ,‬וזה כי‬
‫משפע השופע עליהם מהשם יתברך [‪ ]138‬יושפעו מהם אלו הענינים כולם‪ ,‬והיה מבואר‬
‫מענין הכלי‪ ,‬במה שהוא כלי‪ ,‬שהוא בלתי מתנועע לעשות מה שהוא לו כלי כי אם בידיעת‬
‫האומן‪ .‬הנה הוא מבואר שכבר יראה מזה שהשם יתברך יודע אלו הענינים כולם‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬כי מפני שהיה מחויב בשם יתברך שידע עצמותו במדרגה אשר לו מהמציאות‪,‬‬‫והיה עצמותו באופן שכבר ישפעו ממנו כל הנמצאות בהדרגה‪ ,‬הנה יחויב שיהיה השם‬
‫יתברך יודע כל הנמצאות השופעות מאתו שאם לא היה יודע אותם‪ ,‬היתה ידיעתו‬
‫בעצמותו ידיעה הסרה‪ ,‬וזה שהוא לא ידע מה שאפשר שיושפע ממנו לפי מה שהוא בו מן‬
‫המציאות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מן המבואר כי כל מה שיתחדש מהעצמים והמקרים‬
‫שופע ממנו‪ ,‬הוא מבואר שהוא ידע כל מה שיתחדש מעצמים ומקרים‪ ,‬ולזה הוא מחויב‬
‫שיהיה השם יתברך יודע כל אלו הפרטיים כולם‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪138‬‬

‫ ומהם ‪ ,‬שכבר התבאר במה שקדם שלשכל הפועל ידיעה באלו העניינים המתחדשים‬‫בזה העולם השפל באופן מה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה השם יתברך הפועל והצורה והתכלית‬
‫לשאר השכלים הנפרדים‪ ,‬כמו שהתבאר במה שאחר הטבע‪ ,‬הנה יחויב שתמצאנה לו‬
‫ידיעות שאר השכלים‪ ,‬לפי שהידיעות ההן הולכות מהלך ההיולי מידיעת השם יתברך‪ ,‬כמו‬
‫שראוי למי שידע צורת הבית שידע צורת הלבנים והקורות אשר ידעו אותן בעלי אלו‬
‫המלאכות המשרתות למלאכת בניין הבית‪ ,‬אלא שבעל המלאכה הראשיית ידע אותן‬
‫באופן יותר שלם‪ ,‬והוא הצד אשר הם בו חלק מהבית‪ ,‬כמו שזכרנו במה שקדם‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאלו הידיעות אשר לשכל הפועל באלו הדברים‪ ,‬כמו שהתבאר במה‬
‫שאין ספק בו‪ ,‬הם אצל השם יתברך באופן יותר שלם‪ .‬וזה גם כן ממה שיראה ממנו‬
‫שהשם יתברך יודע אלו הדברים הפרטיים‪.‬‬
‫וכאשר התישב זה‪ ,‬רצוני שאלו הטענות יקיימו שהשם יתברך יודע אלו הדברים הפרטיים‪,‬‬
‫והטענות הקודמות לפלוסופים יבטלו ידיעתו אותם‪ .‬הנה לא ישאר אלא שידעם בצד ולא‬
‫ידעם בצד‪ ,‬ומה הם אלו השני צדדים‪ ,‬מי יתן ואדע‪ – .‬ונאמר שכבר התבאר במה שקדם‬
‫שאלו הענינים האפשריים הם מוגבלים ומסודרים מצד ואפשריים מצד אחר‪ .‬ובהיות הענין‬
‫כן‪ ,‬הוא מבואר כי הצד אשר ידעם בו הוא הצד אשר הם מסודרים ומוגבלים‪ ,‬כמו הענין‬
‫בשכל הפועל‪ ,‬לפי מה שהתבאר‪ ,‬כי מזה הצד אפשר שתפול בהם הידיעה‪ .‬והצד אשר לא‬
‫ידעם הוא הצד הם בו בלתי מסודרים‪ ,‬והוא הצד אשר הם בו אפשריים‪ ,‬כי מזה הצד אי‬
‫אפשר שתפול ידיעה בהם‪ .‬ואולם ידע מזה הענין שהם אפשריים שלא יגיעו מצד הבחירה‬
‫אשר שם אותם באדם השם יתברך [‪ ]139‬להשלים מה שחסר מן השמירה מפאת הגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬כמו שהתבאר במאמר הקודם‪ ,‬ולא ידע איזה משני חלקי האפשר הוא יגיע‪,‬‬
‫בצד שהם אפשריים‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬לא היה בכאן אפשרי כלל‪ .‬ואין העדר ידיעתו‬
‫יתברך איזה משני חלקי האפשר יגיע במה שהוא אפשר חסרון לחקו‪ ,‬כי הידיעה השלמה‬
‫בדבר היא כשיודע הדבר לפי מה שהוא עליו‪ ,‬וכאשר הושג על זולת מה שהוא עליו‪ ,‬הנה‬
‫זה טעות לא ידיעה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה הוא יודע באופן היותר שלם שאפשר אלו‬
‫הדברים כלם‪ ,‬וזה כי הוא ידעם מצד שהם מסודרים בדרך בירור והגבלה‪ ,‬וידע עם זה מה‬
‫שהם בו מן האפשרות מצד הבחירה לפי מה שהם עליו מהאפשרות‪ ,‬ולזה יצוה השם‬
‫יתברך על יד נביאיו באנשים אשר הם נכונים לבא עליהם רע שייטיבו דרכיהם בדרך‬
‫שינצלו‪ ,‬כמו צדקיה להשלים עם מלך בבל‪ .‬וזה ממה שיורה שמה שידע השם יתברך‬
‫מהעתידות הוא דבר ידוע לו שהוא בלתי מחויב שיגיע‪ .‬ואולם ידעהו מהצד אשר הוא בו‬
‫מסודר‪ .‬עם ידיעתו שהוא אפשר שלא יגיע מהצד אשר הוא בו אפשר‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪139‬‬

‫והנה נבאר אלו הטענות אשר זכרנו‪ ,‬לקיים שהשם יתברך יודע אלו הדברים‪ ,‬איך לא קוים‬
‫מהם שידע יותר מזה השעור‪ ,‬ושהטענות אשר זכרו הפלוסופים לבטל ידיעת השם יתברך‬
‫הדברים‪ ,‬לא נתבטל בהם בטול אמתי זה האופן מהידיעה אשר חייבנוה לשם יתברך‪.‬‬
‫ואולם שלא יחויב מהטענות אשר זכרנו שידע השם יתברך יותר מזה השעור הוא מבואר‪.‬‬
‫וזה שהטענה הראשונה קיימה שהשם יתברך יודע אלו הדברים לפי שהשכל הפועל‬
‫והגרמים השמימיים הם כלי לו לעשות אלו הפעולות‪ .‬והוא מבואר שמזאת הטענה לא‬
‫יחויב אלא בשידע הסדורים אשר מהם יושפעו אלו הפעולות‪ ,‬וזה כי הנבדל במה שהוא‬
‫נבדל יפעל בכל מי שהוא מוכן לקבל פעולתו מזולת שתהיה לו השגה בחלקי חלקי במה‬
‫שהוא זה החלקי‪ ,‬ובזה האופן יהיה השכל הפועל פועל אלו הדברים כולם‪ ,‬כמו שהתבאר‬
‫במה שקדם‪ .‬ואולם היה צודק בפועל הבעל גשם שלא יפעל‪ ,‬במה שהוא בעל גשם‪ ,‬דבר‬
‫באומנות אם לא כשתהיה לו השגה בזה הפרטי המתפעל‪ ,‬ולזה היו הפעולות‬
‫המלאכותיות באמצעות השכל והדמיון‪ ,‬כמו שנזכר בספר הנפש‪ ,‬והיה זה כן‪ ,‬לפי שהוא‬
‫יצטרך שיקרב אל מה שיעשהו‪ ,‬כי היה המתפעל לא יקבל רצויו אם לא כשיפגש בו‪ ,‬ואז‬
‫ישימהו על התמונה אשר ירצה‪ .‬ואולם החומר מקבל רצוני פועל הנבדל בקלות גדול‪ ,‬ולא‬
‫יצטרך בפועל הנבדל שישיג הפרטי אשר יעשהו במה שהוא פרטי‪ .‬וכבר נעמוד על קלות‬
‫קבול החומר‪ ,‬רצוני הצורה‪ ,‬כשנעמוד על [‪ ]140‬תנועת האדם המשוערות לפי ציורו‪.‬‬
‫והמשל‪ ,‬שהאדם‪ ,‬כאשר רצה לשורר שיר מה מצוייר בנפשו‪ ,‬יתנועע תכף מהציור ההוא‬
‫אל התנועות הנפלאות‪ ,‬עד שתלאה המלאכה בכלי הזמר להמציא בכמו אלו התנועות‪,‬‬
‫ובזה יתנועעו אצבעות יד בעל הזמר בהנעת כלי הזמר מהציור אשר בנפשו בקלות רב‬
‫מזולת שיתבונן בתנועה תנועה איך ראוי שתעשה‪ .‬וכן הענין בדבור‪ ,‬כי האדם יבטא וידבר‬
‫באותיות אשר ירצה בקלות‪ ,‬מזולת שיתבונן בבטאו אות ואות איך יניע כלי הדבור בדרך‬
‫שיבוטאו באות אות מהם כראוי‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן הוא מבואר שכבר יתכן בשם יתברך שיהיה פועל אלו הדברים מזולת‬
‫אשר ישיגם בצד אשר הם בו פרטיים‪ ,‬ואמנם ישיגם באופן יותר שלם‪.‬‬
‫ואולם הטענה השנית קיימה שיהיה השם יתברך יודע אלו הדברים מצד ידיעתו עצמותו‪.‬‬
‫והוא גם כן מבואר שלא יחוייב מזאת הטענה אלא שידע הסדור המושכל אשר לאלו‬
‫הדברים אשר ממנו יושפע מציאותם‪ ,‬לפי שלשכל הפועל ידיעה בהם‪ .‬והוא גם כן מבואר‬
‫שלא חוייב מזאת הטענה אלא שידע הסדור המושכל אשר לאלו הדברים‪ ,‬כי הידיעה אשר‬
‫לשכל הפועל באלו הדברים היא על זה האופן‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ ,‬ואולם תתחלף‬
‫ידיעת השם יתברך בזה הסדור לידיעת השכל הפועל בו בשידיעת השם יתברך בזה‬
‫הסדור היא יותר לצד השלמות‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪140‬‬

‫והנה יתבאר זה באור יותר שלם מזה במאמר החמישי מזה הספר בגזרת השם‪.‬‬
‫וכן נאמר שלא חויב שידע השם יתברך באלו הדברים יותר מזה השעור ממה שזכרנו‬
‫שטען הרב המורה זכרונו לברכה לקיים שהשם יתברך יודע אלו הדברים כלם‪.‬‬
‫וזה שהטענה הראשונה קיימה שיהיה השם יתברך יודע אלו הדברים‪ ,‬להרחיק ממנו‬
‫הסכלות‪ ,‬והוא מבואר שכאשר ידע הדברים על האופן אשר בארנו‪ ,‬לא ישאר לו סכלות‬
‫בידיעתם‪ ,‬אבל ידעם בשלמות לפי מה שהם עליו‪.‬‬
‫ואולם הטענה השנית כבר זכרנו בזכרנו אותה שכבר יראה שיחוייב ממנה שידע השם‬
‫יתברך מאלו הדברים הסדור המושכל אשר ממנו יושפע מציאותם‪ ,‬לא יותר מזה השעור‪,‬‬
‫והוא מה שהנחנו אותו בכאן מידיעת השם יתברך‪.‬‬
‫וכאשר התבאר זה‪ ,‬הנה נבאר שלא יחויב מאחת מהטענות אשר זכרנו לפלוסופים שלא‬
‫ידע השם יתברך אלו הדברים על האופן שהנחנו‪.‬‬
‫וזה שהטענה הראשונה מאלו הטענות אשר זכרנו לפלוסופים‪ ,‬והיא האומרת שהשם‬
‫יתברך לא ישיג הדברים הפרטיים‪ ,‬לפי שאין לו כח היולאני‪ ,‬לא יחויב ממנה שיהיה השם‬
‫יתברך בלתי יודע הסדור המושכל [‪ ]141‬אשר לאלו הדברים מהצד אשר הם בו מסודרים‬
‫ומוגבלים‪ ,‬אבל מה שיחויב ממנה הוא שהשם יתברך בלתי יודע אותם בצד אשר הם בו‬
‫פרטיים‪.‬‬
‫ואולם הטענה השנית‪ ,‬והיא אשר נאמר בה שהשם יתברך לא יתכן שישיג אלו הענינים‬
‫הפרטיים‪ ,‬לפי שהם זמניים‪ ,‬הוא מבואר גם כן שלא יחוייב ממנה בטול מה שהנחנו‬
‫מידיעת השם יתברך באלו הדברים‪ ,‬כי אנחנו לא הנחנוהו יודע אותם בצד אשר הם בו‬
‫זמניים‪ ,‬אבל הנחנוהו יודע הסדור המושכל אשר להם מהצד אשר הם מסודרים בו‪ ,‬והנה‬
‫הם בלתי זמניים מזה הצד‪.‬‬
‫ואולם הטענה השלישית‪ ,‬והיא אשר נאמר בה שאי אפשר שישיג השם יתברך מאלו‬
‫הדברים לא מה שהם כוללים ולא מה שהם פרטיים‪ ,‬לפי שאם היה אפשר זה‪ ,‬היה הנכבד‬
‫נשלם בפחות‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪.‬‬
‫הנה כשחקרנו בה מצאנו שלא יחויב בזה ההקש התנאיי הנמשך מהקודם‪ .‬וזה שלא יחויב‬
‫מהנחתנו השם יתברך יודע הסדור המושכל אשר בדברים העצמיים והמקרים לאלו‬
‫הדברים אשר בכאן שיהיה השם יתברך נשלם באלו הדברים‪ ,‬וזה שהשם יתברך לא קנה‬
‫זאת הידיעה מאלו הדברים אשר בכאן‪ ,‬אבל ידיעתו בהם היא נסמכת אל הסדור המושכל‬
‫אשר להם בנפשו‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪141‬‬

‫ולזה הוא מבואר שלא ישלם השם יתברך בזאת הידיעה בזולתו‪ ,‬אבל זה הסדור המושכל‬
‫אשר בנפש השם יתברך הוא אשר הקנה אלו הדברים מציאותם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא‬
‫מבואר שאין זאת הטענה צודקת‪.‬‬
‫ואולם הטענה הרביעית‪ ,‬והיא אשר נאמר בה שאם היה השם יתברך משיג הדברים‪,‬‬
‫יהיה עצמותו מתרבה‪ ,‬ולזה חייבו שלא ידע השם יתברך מאלו הדברים אשר בכאן לא‬
‫במה שהם משותפים בו‪ ,‬והם הדברים העצמיים להם‪ ,‬ולא במה שהם בו פרטיים‪ ,‬והם‬
‫הדברים האפשריים‪.‬‬
‫הנה עם החקירה יתבאר שלא יחויב בה הנמשך מהקודם‪ .‬וזה שלא יחויב מהנחתנו שיהיה‬
‫השם יתברך יודע אלו הדברים אשר בכאן שיהיה עצמותו מתרבה‪ ,‬וזה שהסדורים אשר‬
‫לאלו הדברים כלם הם מתאחדים‪ ,‬ר"ל שלהם צד הם בו אחד‪ ,‬כמו שזכרנו פעמים רבות‬
‫במה שקדם‪ ,‬ומזה הצד ישיגם השם יתברך‪ ,‬לא מהצד אשר הם בו בלתי מתאחדים‪ ,‬והוא‬
‫הצד אשר הם בו פרטיים ורמוז אליהם‪ ,‬כי מזה הצד לא יתכן שיושגו כי אם בכח היולאני‪,‬‬
‫וההשגה אשר תהיה בזה האופן היא גם כן השגה חסרה‪ ,‬כי היא לא תהיה מדרך מה הוא‪,‬‬
‫אבל בדרך המקרה‪ ,‬ולזה לא יתכן שתיוחס לשם יתברך‪ .‬ואולם מה שנאמר בה שאם היה‬
‫השם יתברך משיג אלו הדברים‪ ,‬היה עצמותו מתחלק על היותר חסר ועל היותר שלם‪,‬‬
‫הוא דבר בלתי צודק‪ ,‬וזה שהשכל הפועל הוא אחד פשוט‪ ,‬וכן השכל הנקנה‪ ,‬עם היות זה‬
‫האופן מהרבוי במושגיהם‪ ]142[ .‬והנה יתבאר זה הענין באור שלם במאמר החמישי מזה‬
‫הספר בגזרת השם‪.‬‬
‫ואולם הטענה החמישית‪ ,‬והיא אשר נאמר בה שהדברים הפרטיים אין להם תכלית‪ ,‬ולזה‬
‫לא יתכן שיקיפם מדע‪ ,‬הוא מבואר שלא יחויב ממנה בטול מה שהנחנוהו מידיעה להשם‬
‫יתברך באלו הצדדים‪ ,‬וזה שהסדורים המושכלים אשר לאלו הדברים אינם לאין תכלית‪,‬‬
‫אבל הם מוספרים בהכרח‪ ,‬ומזה הצד לא תמנע הידיעה בהם‪ .‬ואולם מה שיחויב מזאת‬
‫הטענה הוא שלא תפול בהם ידיעה מהצד אשר הם בו פרטיים‪ ,‬והוא הצד אשר הם בו‬
‫בלתי בעלי תכלית‪.‬‬
‫ואולם הטענה הששית‪ ,‬והיא אשר נאמר בה שאי אפשר שידע השם יתברך אלו הדברים‬
‫המתחדשים‪ ,‬שאם היה אפשר זה‪ ,‬הנה אם שידעם טרם בואם‪ ,‬או שידעם עם בואם לבד‪.‬‬
‫ואם ידעם טרם בואם‪ ,‬הנה יהיה ידיעתו נתלית בהעדר‪ .‬ולא ימנע גם כן‪ ,‬אם היה הענין כן‪,‬‬
‫או שיד עם לפי מה שהם עליו בטבעם מהאפשר‪ ,‬ויהיה סותר מה שידע שיגיע מאלו‬
‫הדברים אפשר‪ ,‬או שידע בשלמות איזה חלק מחלקי הסותר יגיע ולא ישאר סותרו אפשר‪.‬‬
‫ואם הנחנו שידעם לפי מה שהם עליו בטבעם מהאפשרות‪ ,‬הנה יחויב בזאת הידיעה אשר‬
‫לו באלו הענינים טרם בואם שתשתנה עם באם‪ ,‬כי היו אפשריים שיגיעו ושלא יגיעו קודם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪142‬‬

‫חדושם‪ ,‬ואחר חדושם הוסר האפשרות‪ .‬ולפי שהשכל מתעצם במה שידעהו‪ ,‬הנה יחויב‬
‫מזה שיהיה עצמות השם יתברך בשנוי מתמיד‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬ואם הנחנו שידע‬
‫השם יתברך בשלמות החלק המגיע משני חלקי האפשר‪ ,‬הנה יסתלק טבע האפשר‪ .‬ואם‬
‫הונחה לשם יתברך ידיעה באלו הדברים עם בואם לבד‪ ,‬הנה יהיה לו תמיד התחדשות‬
‫ידיעה‪ ,‬ויהיה עצמותו משתנה‪ .‬וכאשר היה זה כלו בטל‪ ,‬חייבו ממנה שלא ידע השם‬
‫יתברך אלו הדברים כלל‪.‬‬
‫הנה נאמר שהוא מבואר שלא יחויב מזאת הטענה בטול מה שהנחנוהו בידיעת השם‬
‫יתברך לאלו הדברים‪ .‬וזה שכאשר הנחנו שהשם יתברך יודע אלו הדברים אשר בכאן בצד‬
‫אשר הם מסודרים‪ ,‬וידע גם כן טבע האפשרות אשר להם מצד הבחירה האנושית‪ ,‬לא‬
‫יחויב מזה אחד מהבטולים הנזכרים בזאת הטענה‪ .‬וזה שלא יחויב מזה שתהיה ידיעתו‬
‫נתלית בהעדר‪ ,‬כי אנחנו נניח ידיעתו באלו הדברים נסמכת אל סדור מושכל אשר בנפשו‬
‫מאלו הדברים‪ ,‬לא אל אלו הדברים המתחדשים‪ .‬ולא יחויב גם כן מזה שתשתנה ידיעת‬
‫השם יתברך בהתחדש מה שיתחדש מאלו הדברים‪ ,‬כי אנחנו לא נניח שתהיה ידיעתו‬
‫נסמכת אל אלו הענינים הפרטיים‪ ,‬אבל אל הסדור המושכל אשר להם בנפשו‪ ,‬וזה הסדור‬
‫הוא תמיד בנפשו בענין אחד‪ ,‬לא ישתנה‪ .‬ולא יחויב גם כן שיסתלק טבע האפשר בהניחנו‬
‫שהוא יודע איזה חלק מחלקי האפשר [‪ ]143‬יגיע‪ ,‬כי הוא אמנם הנחנוהו יודע שזה החלק‬
‫ראוי שיגיע מהצד שאלו הדברים הם בו מסודרים‪ ,‬לא במוחלט‪ ,‬כי הוא משער בשהוא‬
‫אפשר שלא יגיע מצד הבחירה‪ ,‬והוא הצד אשר לאלו הדברים בו אפשריים‪.‬‬
‫ואולם הטענה השביעית‪ ,‬והיא אשר נאמר בה שאם היה השם יתברך יודע אלו הדברים‬
‫הפרטיים‪ ,‬היה ראוי שיהיה מסדר אותם סדור ישר ותמים‪ ,‬וזה ההפך ממה שנמצאהו‬
‫בחוש מאלו הדברים הפרטיים‪ ,‬רצוני שכבר נמצא בהם העול והעדר הסדר הרבה‪.‬‬
‫הנה כאשר יתבאר שזה הסדור אשר לאלו הדברים האפשריים והאפשרות אשר הונח‬
‫בהם הוא בתכלית היושר וטוב הסדר‪ ,‬תבוטל זאת הטענה‪ .‬והנה זה הוא ממה שבארנו‬
‫אותו בשלמות בבאורינו לספר איוב‪ ,‬ויתבאר בגזרת השם במאמר הרביעי מזה הספר‪.‬‬
‫ואולם הטענה השמינית‪ ,‬והיא אשר נאמר בה שאם היה השם יתברך יודע אלו הדברים‬
‫אשר בכאן‪ ,‬היה מחויב מזה שיהיה אפשרי מה שהוא בלתי אפשר‪ .‬וזה כי הכמה המתדבק‬
‫כבר התבאר מענינו שכל מה שיתחלק ישאר בו אפשרות אל שיתחלק במה שהוא כמה‪.‬‬
‫ואם הונח השם יתברך יודע כל אלו הדברים‪ ,‬הנה יחויב שידע כל החלוקות אשר אפשר‬
‫שיחלק עליהם זה הכמה המתדבק‪ ,‬והיה אם כן הכמה המתדבק בעל חלקים בלתי‬
‫אפשריים שיקבלו החלוקה‪ ,‬והם החלקים אשר כלתה אליהם ידיעת השם יתברך לאלו‬
‫החלקים‪ ,‬שאם לא הונח הענין כן‪ ,‬היתה ידיעת השם יתברך בזאת הידיעה חסרה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪143‬‬

‫הנה נאמר שהיא בלתי צודקת‪ .‬וזה שאם הודינו שידע השם יתברך בגשם גשם‪ ,‬דרך‬
‫משל‪ ,‬הטבע אשר לו בחלק‪ ,‬הנה יחויב מזה שתכלה החלוקה‪ ,‬אבל ידע זאת החלוקה כפי‬
‫מה שבטבעה‪ ,‬רצוני שהוא ידע שכל מה שיחלק ישאר בו אפשרות אל שיחלק במה שהוא‬
‫בעל כמה‪ ,‬לא שידע תכלית לחלוקה אשר אין לה בטבעה תכלית‪ ,‬כי כמו זאת הידיעה‬
‫תקרא טעות ולא ידיעה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאנחנו נאמר לפי מה שבארנו מענין ידיעת השם יתברך‪ ,‬שהוא יודע הטבע הכולל‬
‫אשר לכמה במה שהוא כמה לקבל החחלוקה תמיד אל מה שיחלק‪ ,‬לא שידע זה בכל‬
‫אחד מבעלי הכמות‪ .‬שאם היה הענין כן‪ ,‬הנה תהיה ידיעתו בזה הענין ידיעה חסרה‪ ,‬כי‬
‫היא לא תהיה מדרך מה הוא‪ ,‬רצוני שאין זאת החלוקה לכל אחד מהפרטים אלא במה‬
‫שהוא כמה‪ ,‬לא במה שהוא מעץ או נחשת‪ ,‬דרך משל‪.‬‬
‫אולם מה שבארו קצת האחרונים בזאת הטענה שהכמה מורכב לחלקים בלתי מתחלקים‪,‬‬
‫מפני הודאתם שהשם יתברך יודע זאת החלוקה אשר היא אפשרות לכמות בשלמות‪,‬‬
‫שאם היו החלקים ההם אפשריים שיתחלקו‪ ,‬לא היתה ידיעת השם יתברך מקפת בכל‬
‫החלקים שיחלק [‪ ]144‬אליהם הבעל כמה‪.‬‬
‫הנה הוא גם כן מבואר הבטול‪ .‬וזה שלא יחויב מהודאתנו שיהיה השם יתברך יודע אלו‬
‫הדברים כלם שידע כל החלוקות שאפשר שיחלק אליהם זה הבעל כמה‪ ,‬כי היה זה‬
‫המאמר מבואר הבטול‪ ,‬ר"ל אמרנו כל החלוקות‪ ,‬כי אנחנו שמנו בזה המאמר כללות למה‬
‫שלא יוכלל‪ ,‬כי מה שאין לו תכלית לא יוכלל‪ .‬ואמנם יחויב מזה שידע שכל מה שיחלק‬
‫הבעל כמה ישאר בו אפשרות אל שיחלק במה שהוא כמה‪ ,‬ובזה האופן יהיה יודע זה‬
‫האפשרות לפי מה שהוא בטבעו מהעדר תכלית‪ ,‬לא שידע תכלית למה שאין לו תכלית‬
‫בטבעו‪ ,‬כי כמו זה יהיה טעות לא ידיעה‪.‬‬
‫והנה זה הספק דומה אל הספק אשר זכר הפלוסוף בספר ההויה‪ ,‬והוא אשר נאמר בו‬
‫לבאר שהגשם הוא מתחלק אל דברים מקבלים החלוקה‪ .‬שאם הונח הגשם מתחלק‬
‫בכללותו לכל מה שאפשר שיחלק אליו‪ ,‬היה זה כזב אפשרי‪ ,‬לא כזב נמנע‪ .‬אבל כאשר‬
‫הונח הענין כן‪ ,‬הנה כבר נתחלק הגשם אל דברים בלתי מתחלקים‪ ,‬שאם היו מתחלקים‪,‬‬
‫לא היה הגשם מתחלק אל כל כמה שאפשר שיחלק אליו כפי מה שהונח‪ .‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫הנה יחשב מזה שיהיה הגשם מתחלק אל בלתי מתחלק‪.‬‬
‫ואין ראוי שנתיר זה הספק כמו ההתר שהבין החכם בן רשד מהפלוסוף בזה המקום‪ ,‬כי‬
‫היה ההתר הוא בלתי צודק‪ ,‬עם שהספק נשאר עמו‪ ,‬כמו שנבאר‪.‬‬
‫וזה שכבר נאמר שם בהתר זה הספק שלא יסולק החלק הגשם בכללותו אל בלתי תכלית‬
‫מכל הפנים‪ ,‬ואולם הוא אפשר מצד ובלתי אפשר מצד‪ .‬ואשר הוא אצלנו אפשר הוא החלק‬
‫בכח‪ ,‬לא החלק בפעל אשר יהיה על כל הנקודות אשר בו יחד‪ ,‬שאלו היה זה כן‪ ,‬היה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪144‬‬

‫מחויב בהכרח שיתך הגשם אל דברי ם בלתי מתחלקים‪ .‬ולא יחויב‪ ,‬כאשר היה מתחלק‬
‫בכללות בכח על כל נקודה מהנקודות אשר בו לבלתי תכלית‪ ,‬שיהיה מתחלק בפעל‪ ,‬וזה‬
‫שלא יחויב‪ ,‬כאשר היתה כל נקודה בגשם גשם שהיה מקבלת החלק אל גבול שוה‪,‬‬
‫שתהיינה כלן מקבלות החלק יחד‪ ,‬ושיהיה הגשם מתחלק עליהן יחד‪ ,‬ואם היה מתחלק על‬
‫כל אחת מהן על גדר שוה‪ ,‬כמו שלא יחויב באדם‪ ,‬מפני אמרנו בו שהוא מקבל כל‬
‫החכמות‪ ,‬שיהיה מקבל אותן יחד‪ ,‬וזה שמה שיצדק על הדבר הנפרד לא יחויב שיצדק על‬
‫המורכב‪ ,‬כפי מה שנאמר בספר ההטעאה‪ ,‬והנה זאת ההטעאה היא מזה המקום‪ .‬ואולם‬
‫היה אפשר שיחלק על הנקודות יחד‪ ,‬אלו היתה נקודה פוגשת נקודה‪ .‬וכבר התבאר בששי‬
‫מהשמע שלא תלוה נקודה לנקודה‪ ,‬ולזה מה שיראה כי כאשר חלקנו הגודל על הנקודה‬
‫שאי אפשר שיפול הנחלק על נקודה אחרת‪ ,‬כמו שתהיה אפשר בנקודה אשר נפל עליה‬
‫החלק‪ ,‬וכאשר [‪ ]145‬נפל עליה החלק בראשונה‪ ,‬נתבטל האפשרות בהחלק כאשר פגשת‬
‫הנקודה תלוה אליה‪ .‬הנה כאשר לקחנו נקודה אחת‪ ,‬אפשר שיחלק בה הגודל באיזה‬
‫מקום רצינו‪ ,‬הנה כאשר חלקנו בה הגודל במקום ההוא‪ ,‬אי אפשר שנחלקהו בחלוקת‬
‫נקודה שנית באיזה מקום רצינו‪ ,‬אחר שיהיה בלתי אפשר לנו לחלקו על נקודה נלוית‬
‫לאותה הנקודה‪ .‬ואולם שזה ההתר הוא בלתי צודק הוא מבואר‪ ,‬כי מצד טבע הכמה לא‬
‫תמנע החלוקה בכל אחת מהנקודות אשר בו‪ ,‬רוצה לומר שלא ימנע החלק על נקודה מצד‬
‫שנפל ההחלק בנקודה הנלוית אליה‪ .‬ואולם אם היה שימנע זה בגשם‪ ,‬הוא מצד מה שהוא‬
‫גשם טבעי‪ ,‬כי מזה הצד תכלה החלוקה אל שיעור מוקבל‪ ,‬לא יקבל פחות ממנו הצורה‬
‫אשר לגשם ההוא‪ ,‬כמו שהתבאר בספר השמע‪ .‬ואולם שהספק נשאר עמו הוא מבואר‪.‬‬
‫וזה כי מה שבין שתי נקודות מאלו הנקודות אשר אין תכלית למספרם אשר הם בגשם‬
‫בכח‪ ,‬לפי מה שהונח‪ ,‬הוא בלתי מקבל החלוקה‪ ,‬ויהיה אם כן הגשם מורכב מדברים בלתי‬
‫מקבלים החלוקה‪ ,‬ואלו הדברים הם בו בכח‪ ,‬ולא יוציאנו מזה הספק אמרנו שלא יתכן‬
‫שיחלק אליהם בפעל‪ ,‬כמו שנאמר בהתר זה הספק‪.‬‬
‫ואולם אנחנו נאמר בהתר זה הספק כי אמרנו באפשר שכאשר הונח נמצא לא יקרה‬
‫מהנחתו בטל הוא כשהונח נמצא מה שהיה אפשר‪ .‬ואולם כשהונח נמצא מה שלא היה‬
‫אפשר‪ ,‬וזה שהוא מבואר כי כשהנחנו שהמתדבק כשיתחלק הוא מתחלק אל מה שאפשר‬
‫שיתחלק‪ ,‬כמו שהתבאר במקומותיו‪ ,‬הנה כבר יתחייב מזה שהוא בלתי אפשר שיחלק אל‬
‫מה שאפשר שיחלק‪ .‬וכשהנחנו הגשם נחלק בפעל בכל מה שאפשר שיחלק אליו‪ ,‬הנה‬
‫הנחנו נמצא מה שלא היה אפשר‪ ,‬כי לא היה אפשר בו שיחלק כי אם אל דברים‬
‫מתחלקים‪ .‬וסבת הטעות הנכנס בזה המקום היה מצד שהם יניחו נמצא יחד וכלה האפשר‬
‫אשר הוא בעצמותו בלתי נכלל ובלתי כלה‪ .‬וזה ההתר יותר בו גם כן מה שזכרנו שספקו‬
‫האחרונים בחלוקת המתדבק מפני ידיעת השם יתברך אותה‪ .‬וזה כי מהניחנו שידע השם‬
‫יתברך זאת החלוקה אשר למתדבק בשלמות לא יחויב שתהיה אצל ידיעת השם יתברך‬
‫כלה זאת החלוקה אל דברים בלתי מתחלקים‪ ,‬אבל מה שיחויב הוא שידע זאת החלוקה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪145‬‬

‫כפי מה שהוא בטבעה‪ ,‬והוא שכל אר יתחלק המתדבק יתחלק אל דבר אפשר בו שיחלק‪,‬‬
‫לא שידע תכלית החלוקה אשר אין לה בטבעה תכלית‪ .‬והנה בזה האופן בעינו אשר סופק‬
‫בכאן בחלוקת המתדבק היה אפשר שיסופק במספר‪ ,‬ויאמר שכבר אפשר שימצא מספר‬
‫לא יתכן שיתוסף עליו‪ ,‬ושזה המספר ידוע אצל השם יתברך‪ .‬וזה [‪ ]146‬שהמספר הוא‬
‫אשר יתוסף אל מה שאפשר שיתוסף‪ ,‬ואם הנחנו שהשם יתברך יודע בשלמות כל אלו‬
‫ההוספות‪ ,‬או הנחנו האפשר נמצא בהם בפעל‪ ,‬היה בכאן מספר לא יתכן שיתוסף עליו‪,‬‬
‫וזה בטל‪ .‬והנה הסבה בזה הטעות הוא הניחנו נמצא מה שלא הונח אפשר‪ ,‬והנה אין ראוי‬
‫שתקרא ידיעה רק מה שהוא לפי טבע הדבר הנודע‪ ,‬לא מה שהוא על זולת טבע הדבר‬
‫הנודע‪ ,‬כי זה יותר ראוי שיקרא סכלות וטעות משיקרא ידיעה‪.‬‬
‫וראוי שלא יעלם ממנו שכבר נפל הטעות במה שזכרנו מההתר שהבין אבן רשד מדברי‬
‫הפלוסוף מצד אחר זולת הצד אשר זכרנוהו‪ .‬וזה כי מה שהניח שבגשם ימצאו יחד בכח‬
‫נקודות אין תכלית למספרם אפשר בו שיחלק על כל אחת מהם‪ ,‬הוא מבואר הבטול‪ .‬וזה‬
‫שאם היו בגשם הבעל תכלית גבולים בלתי בעלי תכלית בכח‪ ,‬הנה‪ ,‬מפני ששני אלו‬
‫הגבולים לא ימשכו קצתם לקצת‪ ,‬כפי מה שהתבאר בששי מן השמע‪ ,‬הנה יהיה בין כל‬
‫שני גבולים מהם שיעור מה‪ .‬ולפי שהם הונחו בלתי בעלי תכלית‪ ,‬הנה יהיו השעורים אשר‬
‫בין כל שני גבולים מהם במספר בלתי בעלי תכלית‪ .‬ולפי שהוא מבואר באי זה שעור‬
‫שהזדמן‪ ,‬כאשר הוכפל כפלים אין תכלית למספרם‪ ,‬כבר יתחדש מההכפל שיעור בלתי‬
‫בעלי תכלית‪ ,‬הנה הוא מבואר שיחויב מזה שיהיה הגשם הבעל תכלית בלתי בעל תכלית‪,‬‬
‫וזה מבואר הבטול‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאין במתדבק גבולים בלתי בעלי תכלית‬
‫במספר‪ ,‬לא בכח ולא בפעל‪ .‬ואולם העדר התכלית הנמצא בחלוקת המתדבק הוא בפעל‬
‫ה חלוקה‪ ,‬לא במספר החלקים‪ ,‬כי מספר החלקים אשר אפשר שיחלק אליהם הוא תמיד‬
‫בעל תכלית‪ ,‬אלא שזה המספר הוא נוסף אל מה שיתוסף‪ ,‬וזה תמיד‪.‬‬
‫והמשל שכאשר דמינו אותו נחלק אל שני חלקים‪ ,‬הנה כל אחד מהם אפשר שיחלק אל‬
‫שני החלקים‪ ,‬ויהיו החלקים ארבעה‪ ,‬וכל אחד מהם גם כן אפשר שיחלק אל שני החלקים‪,‬‬
‫ויהיו החלקים שמנה‪ ,‬ובזה יתוסף תמיד מספר החלקים אל מה שיתוסף‪ ,‬עם היותם תמיד‬
‫בעלי תכלית במספר‪ .‬ובזה האופן ידמה העדר התכלית אשר בחלוקה העדר התכלית‬
‫אשר בהוספת המספר‪ ,‬וכמו שהמספר לא יתוסף לא בכח ולא בפעל אל מה שהוא בלתי‬
‫בעל תכלית במספר‪ ,‬כן הענין בזאת החלוקה אשר למתדבק‪ .‬ואולם שהמספר לא יתוסף‬
‫בכח אל מה שהוא בלתי בעל תכלית במספר‪ ,‬הוא מבואר משתי הקדמות‪ .‬האחת היא‬
‫שכל מספר הוא בעל תכלית‪ ,‬לפי שכל מספר הוא אם זוג אם נפרד‪ ,‬וכל אחד מאלו הוא‬
‫בעל תכלית‪ .‬והשנית הוא שהמספר אין לו כח בזאת ההוספה על שיהיה דבר אינו מספר‪,‬‬
‫אבל [‪ ]147‬על שיהיה מספר יותר רב ממה שהיה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאין‬
‫למספר כח בזאת ההוספה הבלתי כלה עד שיהיה מספר בלתי בעל תכלית‪ .‬ומזה יתבאר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪146‬‬

‫שאין במתדבק כח על חלקים בלתי בעלי תכלית במספר‪ ,‬ולזה הוא מבואר שאין בו כח על‬
‫גבולים בלתי בעלי תכלית במספר‪.‬‬
‫וכבר בארנו זה באור רחב בבאורנו לספר השמע‪ .‬ואולם הוצרכנו לבאר בכאן בטול זאת‬
‫ההנחה שהניחה בן רשד בהיתר זה הספק‪ ,‬והיא שבגשם ימצאו בכח נקודות אין תכלית‬
‫למספרם אפשר בו שיחלק על כל אחת מהם‪ ,‬לפי שאם היתה צודקת‪ ,‬היה הספק אשר‬
‫יספקו מצד הידיעה ומצד הנחת האפשר נמצא נשאר על ענינו‪ ,‬וזה מבואר עם מעט עיון‪- .‬‬
‫ובכאן התבאר שאין בטענות אשר זכרנו לפלוסופים מה שיחויב ממנו שלא ידע השם‬
‫יתברך אלו הדברים אשר בכאן על האופן שהנחנו בו ידיעת השם יתברך אלו הדברים‬
‫כולם‪.‬‬

‫מאמר שלישי‪ ,‬פרק חמישי‬
‫יתבאר בו בשלמות שמה שהתבאר לנו מענין זאת הידיעה הוא‬
‫נאות מאד מכל הפנים‬
‫וממה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שזכרנו מענין ידיעת השם יתברך אלו הדברים הוא‪ ,‬שלא‬
‫יתחייבו לזאת ההנחה אחד מהבטולים אשר חויבו ממה שהניח הרב המורה זכרונו לברכה‬
‫מידיעת השם יתברך‪ ,‬והם החמשה דברים אשר זכרנו במה שקדם שהם נמצאים בידיעת‬
‫השם יתברך לפי ההנחה ההיא‪ ,‬ואי אפשר שיצוייר אחד מהם בידיעתנו‪.‬‬
‫ אמנם הראשון מהם‪ ,‬והוא שהמדע האחד יאות וישוה לדברים הרבה מתחלפים במין‪,‬‬‫הוא דבר מחויב גם כן בידיעתנו‪ ,‬כשתהיה ידיעתנו באלו הדברים הרבים מהצד אשר הם‬
‫בו מתאחדים‪ ,‬והוא בשנשכיל הסדורים המושכלים אשר להם‪ ,‬ונשיג בהם היותם צורה‬
‫ושלמות קצתם לקצת‪ .‬ולפי שכבר הנחנו ידיעת השם יתברך לאלו הדברים הרבים בזה‬
‫האופן‪ ,‬רצוני שהוא ידע הסדורים המושכלים אשר להם מהצד אשר הם בו מסודרים‪,‬‬
‫וידעם בצד אשר הם בו מתאחדים‪ ,‬הוא שלא יחויב לנו מזה הצד להניח ההבדל בין ידיעת‬
‫השם יתברך לידיעתנו אשר הניחו הרב המורה זכרונו לברכה‪ .‬ואולם ההבדל בין שתי‬
‫הידיעות אצלנו הוא במה שיהיו בו אלו הדברים המושכלים אחד‪ ,‬כי החילוף בין האחדות‬
‫אשר יגיע מזה בשכלנו אל האחדות אשר בידיעת השם יתברך הוא עצום מאד‪ ,‬עד שאין‬
‫יחס ביניהם כלל‪ ,‬וזה מבואר ממה שקדם במאמר הראשון מזה הספר‪.‬‬
‫ ואולם השני מהם‪ ,‬והוא שידיעתו נתלית בהעדר‪ ,‬הוא דבר בלתי מחויב ממה שהנחנו‬‫מענין ידיעת השם יתברך אלו הדברים אשר בכאן‪ .‬וזה שאנחנו נאמר שידיעת השם [‪]148‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪147‬‬

‫יתברך אלו הדברים מהצד אשר הם בו מסודרים היא נסמכת אל הסדור המושכל הנמצא‬
‫להם בנפשו אשר הוא נמצא תמיד‪ ,‬לא לאלו הדברים המתחדשים‪ ,‬כי הוא אינו קונה‬
‫הידיעה מהם‪ ,‬אבל יקנו הם המציאות מהידיעה אשר לו בהם‪ ,‬ר"ל כי מציאותם עלול‬
‫מהסדור המושכל אשר להם בנפש השם יתברך‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא יחויב מזה‬
‫שתהיה ידיעתו נתלית בהעדר‪ ,‬אבל היא נתלית בדבר הנמצא תמיד על ענין אחד לא‬
‫ישתנה‪.‬‬
‫ ואולם השלישי מהם‪ ,‬והוא שידיעת השם יתברך מקפת במה שאין תכלית לו מהצד‬‫אשר הוא בו לבלתי תכלית‪ ,‬הוא גם כן דבר בלתי מחויב ממה שהנחנו מענין ידיעת השם‬
‫יתברך‪ ,‬וזה שאנחנו נאמר שהוא ידעם מהצד אשר הם בו אחד‪ ,‬לא מהצד אשר הם בו‬
‫בלתי בעלי תכלית ובלתי מתאחדים‪ ,‬והוא הצד אשר הם בו פרטים‪.‬‬
‫ ואולם הרביעי מהם‪ ,‬והוא שידיעתו יתברך בדברים העתידים להתחדש לא תחייב‬‫שיהיה הדבר הידוע מגיע‪ ,‬אבל ישאר סותרו אפשר‪ ,‬הוא דבר גם כן נמצא בידיעתנו‬
‫כשהגיע לנו ידיעה באלו הדברים בחלום או בקסם או בנבואה‪ .‬וזה שכבר תגיע לנו ידיעה‬
‫בהם מהצד אשר הם בו מפורדים‪ ,‬וישארו אפשרים מצד הבחירה‪ ,‬ומזה הצד היתה זאת‬
‫ההודעה לנו‪ ,‬כדי שנשער ברע הנכון לבא ונקח עצה להשמר שלא יגיע‪ ,‬כמו שהתבאר זה‬
‫כלו במאמר הקודם‪ .‬וכבר נעמד על זה כשנעיין במה שיאמרו אותו הנביאים עליהם השלום‬
‫כשייעדו ברע מה זה‪ ,‬שכבר ימצא שהם יתנו עצה להשמר מהרע ההוא שלא יגיע‪ .‬וכן‬
‫תמצא במה שפתר יוסף לפרעה שנתן לו עצה שלא יגיע הרעב ההוא בדרך שהיה נכון‬
‫שיגיע לפי מה שהגיעה הידיעה בו בחלום‪ .‬וכן תמצא במה שפתר דניאל עליו השלום‬
‫לנבוכדנאצר ממה שחלם מענין סור דעתו והיותו כבהמות שבע שנים‪ ,‬שנתן לו עצה‬
‫להשמר מהרע ההוא שלא יגיע‪ .‬ולפי שכבר הנחנו ידיעת השם יתברך אלו הדברים מצד‬
‫אשר הם בו מסודרים‪ ,‬הנה אינו זר אם ישארו אפשריים מצד הבחירה‪ .‬ובזה האופן סר‬
‫הספק אשר לא סרו האנשים מלספק בו‪ ,‬והוא איך יתכן שידע השם יתברך הדברים‬
‫המתחדשים‪ ,‬וישארו אפשריים‪ ,‬כי זה אמנם הוא משני צדדים לא מצד אחד‪.‬‬
‫ ואולם החמישי מהם‪ ,‬והוא שידיעת השם יתברך בדברים המתחדשים לא תשתנה‬‫בהתחדש המתחדש מאלו הדברים אשר היתה לו ידיעה בהם טרם בואם‪ ,‬ואף על פי‬
‫שכבר השתנה הדבר שנתלית הידיעה ההיא בו שהוא היה תחלה אפשרי ואחר כן נמצא‬
‫בפעל‪ .‬הנה היא אם כן דבר מחויב גם בידיעתנו כשהגיעה לנו הידיעה באלו הדברים מצד‬
‫מה שהם מסודרים‪ .‬וזה כי אף על פי שיגיע מה שנפלה בו הידיעה‪ ,‬הנה תשאר הידיעה‬
‫על מה שהיתה [‪ ]149‬עליו מהצד אשר בו אלו הדברים מסודרים‪ ,‬רצוני שמזה הצד היה‬
‫מגיע מה שנפלה בו הידיעה שיגיע‪ ,‬לולי הבחירה האנושית אשר היא סבה אל שלא יגיע‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪148‬‬

‫מה שהוא ראוי שיגיע‪ .‬ולפי שזאת הידיעה הוא לשם יתברך מצד הסדור המושכל אשר‬
‫בנפשו מאלו הדברים‪ ,‬והיה זה הסדור תמיד בנפשו בענין אחד‪ ,‬הוא מבואר שלא תשתנה‬
‫ידיעתו בהתחדש אלו הדברים‪ ,‬לפי שאין ידיעתו יתברך נסמכת אליהם‪ ,‬ואולם היא נסמכת‬
‫אל הסדור המושכל אשר להם בנפשו יתברך‪ .‬ואין לאומר שיאמר שמה שידע השם יתברך‬
‫מענינים שהם אפשרים מצד הבחירה ישתנה בהתחדש המתחדש‪ .‬כי אנחנו לא נניח‬
‫שיקנה השם יתברך ידיעה מן הדברים המתחדשים‪ ,‬ולא ידעם גם כן מצד מה שהם אלו‬
‫הדברים הרמוז אליהם‪ ,‬אבל בדרך משותף וכולל‪ ,‬ומזה הצד לא יוסר האפשרות אשר לו‬
‫יתברך ידיעה בו‪.‬‬

‫מאמר שלישי‪ ,‬פרק ששי‬
‫יתבאר בו שמה שהביאנו אליו העיון מענין זאת הידיעה הוא דעת‬
‫תורתנו‬
‫וראוי שנבאר שזה הדעת אשר הביא אליו העיון הוא גם כן דעת תורתנו‪.‬‬
‫ונאמר‪ ,‬ש פנת התורה והקוטב אשר עליה תסוב הוא‪ ,‬שבכאן דברים אפשרים‪ ,‬ולזה‬
‫תצוה התורה לעשות מעשים מה‪ ,‬ותמנע מעשות מעשים מה‪ ,‬ופנת דברי הנביאים עליהם‬
‫השלום בכללם היא‪ ,‬שהשם יתברך יודיע לנביאים עליהם השלום אלו הדברים האפשרים‬
‫טרם בואם‪ ,‬באמרם כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים‪ ,‬ושלא‬
‫יחויב‪ ,‬בשייעדו רע מה‪ ,‬שיגיע‪ ,‬כאמרו עליו השלום כי חנון ה' ונחם על הרעה‪ .‬ולפי שאי‬
‫אפשר הקבוץ בין שתי אלו הפנות אלא כשיונח כי אלו הדברים האפשרים הם מסודרים‬
‫בצד‪ ,‬והוא הצד אשר תפול בהם הידיעה‪ ,‬ובלתי מסודרים בצד אחר‪ ,‬והוא הצד אשר הם‬
‫בו אפשריים‪ ,‬ושהשם יתברך יודע כל אלו הדברים בצד אשר הם בו ממסודרים והוא יודע‬
‫שהם אפשריים‪ ,‬הוא מבואר שדעת תורתנו הוא מה שהביא אליו העיון מענין ידיעת השם‬
‫יתברך‪ .‬והנה יתבאר עוד שדעת התורה הוא שהשם יתברך יודע אלו הענינים בדרך כולל‪,‬‬
‫לא בדרך פרטי‪ ,‬ממה שאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם‪ ,‬ר"ל שהוא יצר לב‬
‫יחד בני האדם ומחשבותיהם בשומו אלו הסדורים אשר לגרמים השמימיים אשר מהם‬
‫יסודרו בכללם‪ ,‬ובזה האופן הבין אל כל מעשיהם‪ ,‬ר"ל יחד‪ ,‬לא שתכלה ידיעתו בפרטי‬
‫פרטי‪ .‬הנה כבר ביאר שהבינו אל כל מעשיהם הוא בדרך כולל‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שדעת תורתנו היא שהשם יתברך לא ישתנה‪ ,‬כאמרו אני ה' לא שניתי‪]150[ ,‬‬
‫ואמר בלעם בעת שהיה נביא לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם‪ ,‬וכבר נמצא בדברי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪149‬‬

‫הנביאים עליהם השלום שהשם יתברך יתנחם על קצת הדברים‪ ,‬כאמרו וינחם ה' על‬
‫הרעה אשר דבר לעשות לעמו כי חנון ה' ונחם על הרעה‪.‬‬
‫ואם אי אפשר שיותר זה הספק בהניחנו שהשם יתברך יודע הדברים הפרטיים בצד אשר‬
‫הם בו פרטיים‪ ,‬וכבר יותר בקלות בהניחנו שהוא יתברך ידע אותם באופן אשר הנחנו‪ ,‬הוא‬
‫מבואר שראוי מצד התורה שתונח ידיעת השם יתברך אלו הדברים אשר בכאן על האופן‬
‫אשר הנחנו אותה‪ .‬ואולם שזה הספק יותר בקלות לפי מה שהנחנו מענין ידיעת השם‬
‫יתברך אלו הדברים הוא מבואר‪ .‬וזה שידיעתו יתברך לא תשפט שיגיע המקרה ההוא‬
‫לאיש הזה‪ ,‬אבל תשפט על כל מי שסדורו זה הסדור מהצד שאלו המקרים בו מסודרים‪,‬‬
‫עם ידיעתו יתברך שזה הדבר הוא אפשרי שלא יגיע מצד הבחירה האנושית‪ .‬ואולם‬
‫כשנניח שהוא ידע זה הענין בזה האיש הפרטי במה שהוא פרטי‪ ,‬הנה כבר ימשך לזה‬
‫שישתנה רצונו יתברך‪ .‬ובכלל הנה לא ימצא בדברי הנביאים עליהם השלום מה שיחויב‬
‫ממנו שתהיה ידיעת השם יתברך על זולת מה שהנחנו אותו לפי מה שהביא אליו העיון‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שראוי שנמשך בזה הענין אל העיון‪ .‬וזה שכאשר היתה‬
‫חולקת התורה בקצת הד ברים אשר התבאר מצד העיון לפי מה שיראה מפשוטי דבריה‪,‬‬
‫היה ראוי שנפרשם בדרך יאותו אל העיון‪ ,‬בשלא תהרוס בזה פנה מפנות התוריות‪ ,‬כמו‬
‫שעשה הרב המורה זכרונו לברכה בדברים רבים ממנו בספרו הנכבד מורה הנבוכים‪ .‬כל‬
‫שכן שהוא ראוי שלא נחלוק על העיון כשלא נמצא התורה חולקת עליו‪.‬‬
‫והנה ספר הרב המורה זכרונו לברכה בפרק העשרים מהחלק השלישי מספרו הנכבד‬
‫מורה הנבוכים שכבר נטו קצת בעלי העיון שהידיעה נתלית במין ומתפשטת על שאר‬
‫אישי המין בענין אחד‪ ,‬ואמר שזה הוא דעת כל בעל תורה לפי מה שהביא אליו הכרח‬
‫העיון‪ .‬הנה כבר התבאר שדעתו היא שזה הדעת מסכים גם כן לדעת תורתנו‪ ,‬וידמה‬
‫שהחכם רב אברהם אבן עזרא זכרונו לברכה הוא מזה הכת‪ ,‬כי הוא אמר בפירושו לדברי‬
‫התורה והאמת שהוא ידע כל חלק על דרך חלק‪ .‬וכבר יראה הראות יותר שלם שדעת‬
‫תורתנו בענין ידיעת השם יתברך מסכים למה שהביא אליו העיון במה שיבאא אחר זה‬
‫אצל המאמר בהשגחה לפי דעת תורתינו‪.‬‬
‫בכאן נשלם המאמר השלישי בזה הספר תהלה לשם יתברך אשר עזרנו בכתיבתו‪ ,‬והוא‬
‫בחסדו יעזרנו בידיעתו ואהבתו ושמירת תורתו ועמידה על האמת אשר לא יפול בו ספק‪.‬‬
‫אמן‪]151[ .‬‬

‫מאמר רביעי‪ ,‬בהשגחה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪150‬‬

‫[והוא נחלק לשבעה פרקים]‬
‫ פרק ראשון נזכור בו דעות הקודמים בזאת השאלה‪.‬‬‫ פרק שני נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לקצת אלו הדעות‪.‬‬‫ פרק שלישי יתבאר בו בטול קצת אלו הדעות‪.‬‬‫ פרק רביעי יתבאר בו איך הענין בזאת ההשגחה באופן מה‪.‬‬‫ פרק חמישי יתבאר בו באיזה אופן יתכן שיונח מה שהתבאר מענן זאת ההשגחה שיהיה‬‫מסכים למה שהתבאר מידיעת השם יתברך בדברים‪.‬‬
‫ פרק ששי יתבאר בו שמה שהתבאר מענין ההשגחה הוא ממה שלא יפול בו ספק כלל‬‫לא מצד העיון ולא מצד התורה‪.‬‬
‫‪ -‬פרק שביעי נזכור בו שמה שהביאנו אליו העיון בזאת השאלה הוא דעת אליהו‪.‬‬

‫מאמר רביעי‪ ,‬פרק ראשון‬
‫נזכור בו דעות הקודמים בזאת השאלה‬
‫וראוי שנחקור מענין ההשגחה האלהית‪,‬‬
‫אם היא באישי האדם‪ ,‬או אינה באדם‪ ,‬כי אם במין‪ ,‬כמו הענין בשאר המינים‪ .‬ולפי שכבר‬
‫נחלקו הקודמים בזאת השאלה מחלוקת רב‪ ,‬והיה לכל אחד מהם פנים מההראות‪ ,‬ראוי‬
‫שנחקור בדעותיהם‪ ,‬ונבאר מקומות הטעות בדעות הבלתי צודקות בה‪ ,‬ומקומות ההאמנה‬
‫בדעות הצודקות‪.‬‬
‫ונאמר שהדעות אשר מצאנום למעיינים אשר ראוי שיעויין בדבריהם הם שלש דעות‪:‬‬
‫האחת מהם היא מה שיראה הפלוסוף‪ ,‬שההשגחה אינה באישי האדם כי אם מצד הטבע‬
‫המיניי‪ ,‬כמו הענין בשאר המינים‪.‬‬
‫והשנית היא מה שיראהו המון אנשי תורתנו‪ ,‬שההשגחה האלהית היא בכל אחד מאישי‬
‫האדם מצד הטבע האישיי‪ ,‬ולזה יראו שכבר יגיע השם מהטובות והרעות לפי מעשיהם‬
‫בצדק ובמשפט‪ ,‬רצוני שהוא יגיע לטובים טובות לפי מדרגת צדקם‪ ,‬ויגיע לרשעים רעות‬
‫לפי מדרגת רשעם‪.‬‬
‫והשלישית היא מה שיראו גדולי המעיינים מאנשי תורתנו‪ ,‬שההשגחה האלהית היא‬
‫בקצת אישי האדם‪ ,‬לא בכלם‪ .‬והוא מבואר שאי אפשר שיהיה בכאן דעת רביעית‪ .‬וזה כי‬
‫אלו הדעות אשר מנינו הם על מספר החלקים [‪ ]152‬אשר תסבלם החלוקה בזה המבוקש‪,‬‬
‫וזה שלא ימנע הענין מחלוקה‪ ,‬אם שלא תהיה ההשגחה האלהית באחד מאישי האדם‪ ,‬או‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪151‬‬

‫שתהיה בכללם‪ ,‬או שתהיה בקצתם ובקצתם לא‪ .‬ולא העמסנו על עצמנו לספר דעת‬
‫אפקורוס והזיות כת אלאשעריה והמעתזלה‪ ,‬כי אלו הדעות הם מבוארי ההפסד למעיין‬
‫בזה הספר‪ ,‬ולזה תהיה החקירה בהם מותר ודבר אין צורך לו‪.‬‬

‫מאמר רביעי‪ ,‬פרק שני‬
‫נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לקצת אלו הדעות‬
‫ואחר שכבר זכרנו הדעות אשר לקודמים בזאת השאלה אשר הם‪ ,‬כמו שבארנו‪ ,‬חלקי‬
‫הסותר הנופלים בה‪ ,‬ראוי שנעיין בטענות המקיימות דעת דעת מהם‪ ,‬ונברור אחר זה‬
‫הצודקות מהם מהבלתי צודקות‪ ,‬כי זה הוא ממה שיישירנו לנפילת האמת בזה הדרוש‪.‬‬
‫ונאמר שכאשר יחקר בדעת דעת מאלו הדעות השלש אשר מנינו אותם‪ ,‬הנה כבר ימצא‬
‫לכל אחד מהם פנים מההראות‪ .‬וזה שמה שיראהו הפלוסוף מענין זאת ההשגחה הוא‬
‫ממה שיש לו טענות חזקות מקיימות לפי מה שיחשב‪ ,‬והם בעינם הטענות המקיימות שאין‬
‫השם יתברך יודע אלו הענינים הפרטיים‪ ,‬וכבר זכרנום במאמר הקודם‪.‬‬
‫[טענות נגד קיום השגחה פרטית]‬
‫ואולם איך יתבאר שכל אחת מהטענות ההן תקיים שההשגחה האלהית אינה באישי‬
‫האדם‪ ,‬לפי מה שאומר‪.‬‬
‫והוא שאם היה השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו‪ ,‬היה מחוייב לו שתהיה לו ידיעה‬
‫בפעולות הפרטיות ההם אשר עליהם יגמלהו או יענשהו במה שהוא פרטיות‪ .‬ואולם הוא‬
‫בלתי אפשר‪ ,‬לפי מה שהתבאר באחת אחת מהטענות ההם‪ ,‬שתהיה לשם יתברך ידיעה‬
‫בפעולות הפרטיות‪ ,‬ויוליד‪ ,‬לפי מה שיחשב‪ ,‬שהוא בלתי אפשר שתהיה ההשגחה האלהית‬
‫באישי האדם מצד הטבע האישיי‪ .‬והיותר מיוחדת בטענות ההם בזה המקום היא‪ ,‬שאם‬
‫היה השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו‪ ,‬היה מגיע טוב הסדר והיושר בטובות ורעות‬
‫הנופלות באישי האדם‪ .‬ואנחנו נמצא הרבה במה שיפול מהם מהטובות והרעות העדר‬
‫הסדר והיושר‪ ,‬עד שכבר ימצא פעמים רבות צדיק ורע לו‪ ,‬רשע וטוב לו‪ ,‬ויוליד שאין השם‬
‫יתברך פוקד האדם לפי מעשיו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי האדם פחות מאד ביחס אל השם יתברך‪ ,‬ואין ראוי מפני זה שישגיח בו ויפנה אל‬
‫מעשיו‪ ,‬כאמרו מה אנוש כי תזכרנו וכי תשית אליו לבך‪ .‬וראוי שתדע שאיוב היה בזאת‬
‫האמונה כשטען מה שטען על מה שחלקו עליו מהרעות‪ ,‬וזכר הרבה מהטענות אשר רמזנו‬
‫אליהם בזה המקום‪ .‬כבר בארנו זה בתכלית הבאור בבאורנו לספר איוב‪]153[ .‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪152‬‬

‫[טענות בעד השגחה פרטית]‬
‫והנה מה שיראו אותו בעלי הדעת השני‪ ,‬והוא שהשם יתברך משגיח בכל אחד מאישי‬
‫האדם‪ ,‬יש לו גם כן פנים מההראות‪.‬‬
‫ מהם ‪ ,‬כי מפני שהיה השם יתברך מושל בעולם ומנהיגו‪ ,‬והיה מבואר מהאומן השלם‬‫שהוא לא יעלים עיניו מהפעולות אשר יעשום המונהגים ממנו‪ ,‬ולא יקצר משיגיע לכל אחד‬
‫מהם הראוי לפי פעולותיו‪ ,‬וכל מה שהיה האדון יותר שלם‪ ,‬היה יותר משגיח במה שינהגו‬
‫ויותר מכוין להגיע לכל אחד מהמונהגים ממנו הראוי לו באופן יותר שלם שאפשר‪ ,‬להיותו‬
‫שלם בתכלית השלמות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה האדם לבדו מבין שאר ההוים הנפסדים‬
‫ראוי שיענש ויגמל לפי פעולתיו‪ ,‬להיותו בעל שכל‪ ,‬הוא מבואר שראוי שישגיח השם יתברך‬
‫באישי האדם מצד הטבע האישיי‪ ,‬כי מזה הצד היה טוב פעולתיו וגנותם‪ ,‬ר"ל שיענשם על‬
‫מרים לפי שעור המרי‪ ,‬ויגמלם טוב על צדקם לפי שעור הצדק‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שאנחנו נמצא השמירה האלהית הרבה באישי האדם‪ ,‬עד שעם רבוי הרשעים‬‫אשר בהם שכל כונתם היא להרוג האנשים ולשלול שלל ולבוז בז‪ ,‬ורבוי ההשתדלות באלו‬
‫הפעולות המגונות‪ ,‬הנה ימצאו הרעות המגיעות מהם לבני אדם מועטות‪ .‬וזה כלו ממה‬
‫שיורה כי גבוה מעל גבוה שומר הצדיקים ולא יעזבם ביד הרשעים‪ ,‬שאם לא היה הענין כן‬
‫היה ראוי שיהיו הרעות המגיעות מהם לבני אדם הרבה‪ ,‬כמו הענין בשאר המלאכות‬
‫המעשיות אשר ימצאו הרבה‪ ,‬שכבר יגיע בהם תכלית אשר בעבורו יעשו בעלי המלאכות‬
‫ההם מה שיעשוהו‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬מה שנמצא הרבה שכבר יגיע מהעונש לרשעים לפי מרים מדה כנגד מדה‪ ,‬כאלו‬‫תאמר שהרוצח יהרג‪ ,‬ומי שיקצץ יד תקצץ ידו‪ ,‬והנה הוא בלתי אפשר שיהיה בקרי‬
‫והזדמן‪ ,‬כי מה שהוא בקרי והזדמן הוא מעטי‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה האדם לבדו מבין‬
‫שאר ההוים ראוי לזה‪ ,‬הנה הוא בהכרח מסודר מסבה פועלת תכוין אל זה‪ ,‬כמנהג השופט‬
‫השלם שיגיע מהעונש כנגד המרי מדה כנגד מדה‪.‬‬
‫והנה בעלי זה הדעת נחלקו לשתי דעות‪.‬‬
‫האחת היא‪ ,‬שאף על פי שההשגחה האלהית היא בכל אחד מאישי האדם‪ ,‬אין כל מה‬
‫שיגיע מהטובות והרעות לפי ההשגחה האלהית‪ ,‬אבל קצתם הם לפי ההשגחה‪ ,‬וקצתם‬
‫מיוחס לסבה אחרת‪ ,‬והם הטובות והרעות אשר נראה אותן נופלות באדם בזולת סדר‬
‫ויושר‪ .‬והאחרת היא‪ ,‬שכל מה שיגיע לאדם הוא לפי ההשגחה האלהית‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪153‬‬

‫והנה בעלי זה הדעת השנית נחלקו גם כן לשתי דעות‪ .‬וזה כי מפני שהוקשה להם‪ ,‬לפי‬
‫הנחתם‪ ,‬מה שימצא מהעדר הסדר והיושר באלו הטובות והרעות הנופלות באישי האדם‪,‬‬
‫עד שכבא ימצאו הרבה מהצדיקים ברעות נפלאות והרבה מהרשעים [‪ ]154‬בהצלחות‬
‫עצומות‪ ,‬השתדל אחד אחד מהם להניח מה שיותר בו זה הספק‪.‬‬
‫ולזה הניח אחד מהם שהרע המגיע אשר נמצאהו לטובים איננו רע באמת‪ ,‬אבל הוא טוב‬
‫בלי ספק כשיבחן תכליתו‪ ,‬ר"ל שהוא דרך להגעת הטוב‪ ,‬וכן הטוב המגיע לרשעים איננו‬
‫טוב באמת‪ ,‬אבל רע בלי ספק‪ ,‬ר"ל שהוא דרך אל הגעת הרע‪.‬‬
‫והשנית מניחה שמה שנראהו מגיע מהרעות לטובים‪ ,‬לטובים לפי מחשבתנו‪ ,‬לא לטובים‬
‫על דרך האמת‪ ,‬וכן מה שנראהו מגיע הטובות לרעים‪ ,‬הוא גם כן לרעים לפי מחשבתנו‪,‬‬
‫לא לרעים על דרך האמת‪.‬‬
‫וזה שכבר יקרה שנחשוב באדם שיהיה צדיק מצד הפעולות הטובות אשר נמצאהו נוהג‬
‫בם‪ ,‬והוא אינו צדיק על דרך האמת‪ ,‬וכן יקרה שנחשוב באדם שיהיה רשע מצד התרשלותו‬
‫מעשות הפעולות הטובות הראוות להעשות‪ ,‬והוא איננו רשע על דרך האמת‪ .‬וזה שהוא‬
‫יראה שהצדק והרשע הוא לפי מה שהיה אפשר לאדם שיעשה מהטוב לפי הכנתו‬
‫הפרטית‪ ,‬כי האדם נברא לעשות הטוב האפשרי לו לפי הכנתו‪.‬‬
‫ולזה יקרה שיהיו בכאן קצת אנשים נחשוב בהם שיהיו טובים‪ ,‬לעשותם פעולות טובות לפי‬
‫מה שנראה‪ ,‬מהם מקצרים הרבה מעשות הטוב האפשרי להם לפי הכנתם‪ ,‬ומפני זה ראוי‬
‫שיגיע להם עונש חזק‪ ,‬כי החטא הקטן להם ראוי שיקרא גדול מצד יתרון מעלת הכנתם‪.‬‬
‫ויקרה גם כן שיהיו בכאן קצת אנשים נחשוב בהם שהיו רשעים‪ ,‬להתרשלותם מעשות‬
‫הפעולות הטובות לפי מה שראוי‪ ,‬והם בלתי מקצרים מעשות הטוב האפשרי להם לפי‬
‫הכנתם‪ ,‬ומפני זה ראוי שיגיעו להם טובות לפי פעולותיהם‪ ,‬ואם יקרה באלו שנחשוב בהם‬
‫שיהיו רעים שיעשו הפעולות המגונות‪ ,‬הנה לחסרון הכנתם ראוי שיהיה ענשם על מריים‬
‫מעטיי השעור‪ .‬ואולי יקרה להם על זה פחד וכאב לב ומה שידמה לזה מהרעות בלתי‬
‫מורגשות לנו‪ ,‬ונחשוב שלא הגיע רע לאלו האנשים על מריים‪ ,‬והנה כבר הגיע להם‬
‫מהעונש השעור אשר תגזרהו החכמה האלהית‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה הוא מבואר לפי‬
‫זאת ההנחה שאין בכאן דבר ממה שנראהו מגיע מהטובות והרעות לאישי האדם יתכן‬
‫שיטעון הטוען שהוא הולך בזולת יושר‪ ,‬וזה כי אנחנו לא נדע שיעורי ההכנות הפרטיים‬
‫אשר ייוחד בהם אחד אחד מאישי האדם‪ ,‬ולזה יעלם ממנו מי הוא צדיק ומי הוא רשע‪,‬‬
‫ולזה גם כן יעלם ממנו איזה שעור ראוי שיגיע מהטוב והרע לאחד אחד מהם על מריו‬
‫וצדקו‪ ,‬שיכול לומר‪ ,‬בשלא הגיע על השיעור ההוא שהגיע‪ ,‬שלא יהיה נוהג על סדר ויושר‪.‬‬
‫וזה כי השיעור הטוב והרע המגיע ביושר על טוב הפעולות וגנותם ראוי שיהיה מתחלף לפי‬
‫התחלף שיעור הכנת האדם הפרטית במעלה ובזולת מעלה‪ ,‬רצוני שהפעולה האחת‬
‫בעינה הטובה [‪ ]155‬יתחלף הגמול עליה לפי מעלת העושה‪ ,‬וזה שכל מה שהיתה מעלתו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪154‬‬

‫יותר גדולה היה הגמול עליה יותר קטן‪ ,‬וההפך בעונש על הפעולה המגונה‪ ,‬כי מה שהיתה‬
‫מעלת החוטא יותר גדולה‪ ,‬ראוי שיהיה העונש יותר גדול‪.‬‬
‫[דעת אליפז]‬
‫והנה מי שאמר שאין כל מה שיגיע לאישי האדם מהטובות והרעות לפי ההשגחה האלהית‬
‫הוא אליפז התימני‪ ,‬כבר בארנו זה בדברנו בבאורינו לספר איוב‪ ,‬והוא ייחס אל הפתיות‬
‫והאולת מה שנמצאהו מגיע מן הרעות בזולת סדר ויושר‪ .‬וזה שכאשר השתדל האדם‬
‫לקנות קנין מה‪ ,‬והגיע מפתיותו ואולתו שלא ידרוך בהגעתו בדרך הראוי שיקנה מהטוב‬
‫מה שהיה משתדל בקנייתו‪ ,‬אבל אולי יהיה הדרך אשר ידרוך בהגעת הטוב ההוא לו דרך‬
‫אל שיגיע לו רע‪ ,‬ולזה ידאג על הגעת הרעות ההם לו‪ ,‬ויחשב שכבר הגיעו לו לא במשפט‪,‬‬
‫והנה הוא בעצמו סבת נפלם‪ .‬וזה כי האדם נברא חסר משלמותו‪ ,‬וברא לו השם יתברך‬
‫הכלים אשר אפשר שיגיעוהו אל שיקנה אותם‪ .‬ואם לא דרך בקנייתם בסיבות הראויות‪,‬‬
‫הנה לא יתכן שיקרא רע‪ ,‬מה שלא ישלם לו קניית הטובות ההם אשר ירצה בקנייתם‪ ,‬כי‬
‫הוא לא דרך בקנינם בסיבות הנאותות‪ .‬והמשל שמי שישתדל לו במחשבתו לעשות כסא‬
‫בשידלה מים‪ ,‬אין ראוי שיקרא רע בשלא ישלם לו פעל עשיית הכסא מדליית המים‪ ,‬כי לא‬
‫יעשה הכסא בכמו זה הפעל בשום פנים‪ .‬והוא מבואר שהוא אפשר גם כן בשיגיעו טוב‬
‫מצד הפתיות והאולת‪ ,‬ר"ל שיגיע להם בהשתדלות לקנות טוב מה טוב יותר גדול ממנו‪,‬‬
‫אלא שזה יהיה גם כן במקרה‪ .‬ולפי זה הענין יהיו אצל אליפז הטובות והרעות ההולכות‬
‫בזולת סדר ויושר‪.‬‬
‫[דעת בלדד]‬
‫ומי שאמר שהטובות והרעות המגיעות באישי האדם אשר נמצאים הולכים בזולת סדר‬
‫ויושר אינם טובות ורעות על דרך האמת הוא בלדד השוחי‪ ,‬כבר בארנו זה בדברינו‬
‫בבאורנו לספר איוב‪.‬‬
‫[דעת צופר]‬
‫ומי שאמר שמה שנמצא מהטובות והרעות באישי האדם בלתי הולכות בסדר ויושר לפי‬
‫מחשבתנו הוא מצד סכלותנו בהכנות הפרטיות אשר לאחד אחד מאישי האדם‪ ,‬ואשר‬
‫נחשב במי שהוא טוב לפי הכנתו שאינו טוב‪ ,‬ונחשב במי שהוא רע לפי הכנתו שיהיה טוב‪,‬‬
‫הוא דעת צופר הנעמתי‪ ,‬כבר בארנו זה בבאורנו לספר איוב‪.‬‬
‫והוא מבואר שכבר ימצאו דברים רבים לחכמי תורתנו נמשכים לדעת דעת מאלו הדעות‬
‫לפי מה שיחשב מהם‪ ,‬ואין בזה המקום מבוא לזכירת כל המאמרים ההם‪ ,‬פן יארך‬
‫המאמר בזה יותר מן הראוי‪ .‬והנה אחר שיתבאר מדברנו איזהו הדעת האמתי מהדעות‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪155‬‬

‫שמנינו בענין ההשגחה האלהית‪ ,‬לא יקשה על המעיין בדברינו אלא לבאר דברי רבותינו‬
‫זכרונם [‪ ]156‬לברכה הנראים חולקים על הדעת ההיא בצד שיהיו מסכימים על האמת‪,‬‬
‫ולזה היה זכירתנו אלה המאמרים בזה המקום דבר בלתי תועלת‪.‬‬
‫וראוי שתדע שאלו הדעות השלשה שנפלו בזה הדעת השני הם גם כן על מספר החלקים‬
‫אשר אפשר שיחלקו בו תחלה בעלי זה הדעת‪ .‬וזה כי כבר הוקשה על בעלי זה הדעת מה‬
‫שנתפרסם מן החוש‪ ,‬שכבר ימצא פעמים צדיק ורע לו רשע וטוב לו‪.‬‬
‫והנה הותר זה הספק אם בשנודה בזאת הטענה‪ ,‬אם כשנחלוק עליה‪ .‬ואולם היתר זה‬
‫הספק שיהיה בשנודה בה הוא בשנאמר שאלו הענינים אשר נפל בהם רוע הסדור אינם‬
‫מיוחסים אל ההשגחה האלהית‪ ,‬אלא סבה אחרת‪ ,‬כאלו תאמר הפתיות והאולת ושאר‬
‫הסיבות שאפשר שייוחס זה אליהם‪ ,‬וזהו דעת אליפז‪.‬‬
‫ואולם ההיתר זה הספק שיהיה בשנחלק עליה הוא בשני צדדים לבד‪ .‬וזה כי למה שהיו‬
‫חלקי זאת הטענה שנים לבד‪ ,‬והם הנושא והנשוא‪ ,‬הוא מבואר שלא ימנע חלקנו על זאת‬
‫הטענה מחלוקה‪ ,‬אם שיהיה המחלוקת מצד הנושא‪ ,‬אם שיהיה המחלוקת מצד הנשוא‬
‫ואולם המחלוקת שיהיה מצד הנושא הוא שנאמר שאין הצדיק המגיע לו רע צדיק לפי‬
‫האמת‪ ,‬אבל הוא צדיק לפי מחשבתנו‪ ,‬ושאין הרשע המגיע לו טוב רשע לפי האמת‪ ,‬אבל‬
‫הוא רשע לפי מחשבתנו‪ ,‬וזה דעת צופר‪.‬‬
‫ואולם המחלוקת שיהיה מצד הנשוא הוא שנאמר שאין הרע המגיע לצדיק רע לפי האמת‪,‬‬
‫אב הוא רע לפי מחשבתנו‪ ,‬ושאין הטוב המגיע לרשע טוב לפי האמת‪ ,‬אבל הוא טוב לפי‬
‫מחשבתנו‪ ,‬וזה דעת בלדד‪.‬‬
‫והנה ימצא לדעת דעת מאלו השלשה אופן מההראות‪.‬‬
‫וזה שכבר יראה למה שראה אליפז בזה הענין מקום ההראות‪,‬‬
‫והוא כי מפני שאנחנו נראה בקצת הטובות והרעות הנופלות באישי האדם סדר ויושר‪,‬‬
‫וקצתם הולכות בזולת סדר ויושר‪ ,‬הוא מבואר שהוא ראוי שייוחסו אלו שני מינים‬
‫להתחלות מתחלפות‪ .‬ולפי שהוא ראוי שיהיה מה שהולך מהם בסדר ויושר מיוחס אל‬
‫השם יתברך‪ ,‬הוא מבואר שמה שהולך בזולת יושר הוא מיוחס אל התחלה אחרת‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬והיה הפועל והמקבל שתי התחלות מתחלפות‪ ,‬עד שכבר ימצא שמה שהוא הולך‬
‫בדברים הטבעיים בסדור שלם וביושר הוא מיוחס אל הפועל‪ ,‬ומה שהוא הולך בזולת סדור‬
‫ויושר הוא מיוחס אל המקבל‪ ,‬והם הענינים אשר ימצאו בנמצא הטבעי מהכרח החומר‪,‬‬
‫כמו בליטת האברים והוספתם וחסרונם ומה שידמה לזה‪ .‬הוא מבואר שהוא ראוי שיהיה‬
‫הענין באלו הדברים כן‪ ,‬רצוני שמה שהוא הולך בסדר ויושר מהטובות והרעות הנופלות‬
‫באישי האדם הוא מיוחס אל השם יתברך שהוא הפועל [‪ ]157‬באמתות‪ ,‬ומה שהוא הולך‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪156‬‬

‫בזולת סדר ויושר מיוחס אלינו‪ ,‬ולזה אמר שלמה עליו השלום אולת אדם תסלף דרכו ועל‬
‫ה' יזעף לבו‪.‬‬
‫וכבר ימצא גם כן אופן מההראות למה שיראהו צופר בענין זאת ההשגחה‪.‬‬
‫וזה כי מפני שהיה האדם נברא בעבור שלמותו אשר הוא כחיי עליו‪ ,‬והיתה ההכנה לקבל‬
‫השלמות מתחלפת באנשים מצד הטבע הפרטי‪ ,‬הנה הוא מבואר שהשלמות אשר ראוי‬
‫שידרכו בהגעתו איש איש מהאנשים מתחלף‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא ימנע שיהיה בכאו‬
‫איש מהאנשים נחשב בו שהוא צדיק‪ ,‬והוא דורך על שלמות פחות ביחס אל השלמות אשר‬
‫הוא כחיי עליו‪ ,‬וזהו חטא ופשע בחקו‪ ,‬ר"ל התרשלותו מהשתדל בשיגיע לו השלמות אשר‬
‫הוא כחיי עליו‪ .‬ולא ימנע גם כן היות בכאן איש מהאנשים נחשבהו פחות וחסר בעבור דרכו‬
‫אל שלמות פחות וחסר‪ ,‬והוא שלם ביחס אל הכנתו‪ ,‬כי אולי לא יוכן לו שיקבל מהשלמות‬
‫יותר מזה השעור‪ .‬והמשל שאם היו בכאן שני עבדים אומנים לאיש אחד‪ ,‬והיה האחד בקי‬
‫מאד במלאכת הצריפה והאחר פחות במלאכת הבורסי‪ ,‬ועשה הבורסי במלאכתו לפי ענינו‬
‫במלאכה ההיא‪ ,‬ועשה הצורף במלאכת הבורסי מה שהוא במלאכת החשיבות האפשרי‬
‫במלאכה ההיא‪ .‬הנה האדון יגנה הצורף על אשר עשהו מה שהיה יכול לעשות מן הטוב‬
‫יותר ממה שעשהו‪ ,‬וישבח הבורסי על עשותו מה שהיה בכחו לעשות מהטוב‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי לפי זאת ההנחה אפשר שישלם היתר זה הספק בכל מה שנמצאהו מגיע‬
‫מהטובות והרעות לאנשים בזולת סדר ויושר‪ .‬וזה שזה הספק יהיה משני צדדים‪:‬‬
‫הצד האחד שכבר ימצא פעמים הצדיקים שיגיעו להם טובות מתחלפים לא ניחס צדקם זה‬
‫אל זה‪ ,‬רצוני שכבר ימצא פעמים רבות יותר מההצלחות למי שצדקו יותר מועט לפי‬
‫מחשבתנו‪ .‬וכן הענין ברעות אשר נראה אותן מגיעות לרשעים‪ ,‬רצוני שהם ימצאו מגיעות‬
‫להם לא לפי יחס רשעם זה אל זה‪.‬‬
‫והצד השני שכבר יראה שיגיעו לצדיקים רעות ולרשעים טובות‪.‬‬
‫והוא מבואר ששני הצדדים האלו מהספק יותרו בזאת ההנחה‪ .‬וזה כי שעור הגמול והעונש‬
‫מתחלפים לפי יחס התחלף ההכנות‪ ,‬כי מחק השופט השלם שישפט האנשים לפי‬
‫מדרגתם במעלה וחסרון‪ ,‬ולזה יענוש אותו מאנשי המעלה על מרי מועט עונש גדול‪ ,‬ויענש‬
‫החסרים על מרי רב עונש מועט‪ ,‬והפך זה בגמול‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬רצוני ששעורי הגמול‬
‫והעונש מתחלפים לפי יחס התחלף ההכנות‪ ,‬והיה זה היחס נעלם ממנו‪ ,‬הנה נחשב שיהיו‬
‫הטובות המגיעות לצדיקים והרעות המגיעות לרשעים בלתי הולכות על סדר ויושר‪ ,‬והם‬
‫באמת הולכות על סדר ויושר‪ ,‬ומפני זה יקרה שיגיעו לרשעים על חטאים [‪ ]158‬גדולים‬
‫רעות חלושות כמעט שיהיו בלתי מורגשות‪ ,‬ויחשב מפני זה שלא הגיע להם רע על מריים‪.‬‬
‫ולפי ששעור הצדק והרשע יהיה לפי ההכנה הפרטית‪ ,‬והיתה ההכנה הפרטית נעלמת‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪157‬‬

‫ממנו‪ ,‬נחשב גם כן שיהיו הרעות מגיעות לצדיקים והטבות לרשעים מצד שמי שנחשבהו‬
‫צדיק הוא רשע ביחס אל הכנתו‪ ,‬רצוני שהוא מקצר מעשות האפשרי לו‪ ,‬ומי שנחשבהו‬
‫רשע מצד התרשלותו מעשות טוב הוא צדיק ביחס אל הכנתו‪.‬‬
‫וכבר ימצא גם כן אופן מההראות למה שהניח בלדד מענין זאת ההשגחה‪.‬‬
‫ווזה שאנחנו נמצא שהטבע יסדר קצת רעות כדי שיהיה דרך אל הגעת טוב‪ ,‬והמשל שהוא‬
‫ישתמש במרה השחורה באסטומכא כדי שתתגודד בה ויגיע לה צער מה בעת חסרון‬
‫המזון‪ ,‬כדי שיתעורר אז הבעל חיים אל לקיחת המזון מצד הרגישו ברעב‪ .‬ויסדר גם כן‬
‫קצת טובות הם דרך אל הגעת רע לרבי התאוה‪ ,‬וזה כי הערבות אשר הושם בקצת‬
‫המזונות יהיה דרך לרבי התאוה אל שיקחו מהם יותר מהשעור הראוי‪ ,‬ויוזקו מהם‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הנה הוא אפשר שיהיה הענין כן באלו הטובות והרעות אשר נפל בהם העדר‬
‫הסדר והיושר לפי מה שנחשב‪ ,‬רצוני שיהיו הטובות המגיעות לרשעים דרך אל הגעת‬
‫הרע‪ ,‬והרעות המגיעות לצדיקים דרך אל הגעת הטוב‪ .‬וזה גם כן דבר נמצא הרבה‪ ,‬רצוני‬
‫שכבר ימצאו טובות מגיעות לאדם לתכלית רע‪ ,‬כאלו תאמר שתמצא ההצלחה לאדם‬
‫ברכיבתו הים‪ ,‬ויהיה זה סבה אל שיתמיד הרכיבה בים‪ ,‬ויטבע בים‪ ,‬או תטבע סחורתו‪.‬‬
‫וכבר ימצאו גם כן רעות לאדם לתכלית טוב‪ ,‬כאלו תאמר שהסכים איש אחד ללכת בשיירה‬
‫או במלחמה עם אנשים אחרים‪ ,‬וקרה לו בדרכו חולי מה מנעתהו מהלוך עמהם‪ ,‬ואחר‬
‫מתו האנשים ההם בדרכם לסבה מה‪ ,‬הנה הוא מבואר שהחולי אשר חל על האיש הוא‬
‫היה דרך אל הצלתו מהמות‪ .‬ועל כן על כיוצא בזה אמר דוד עליו השלום אודך ה' כי אנפת‬
‫בי ישוב אפך ותנחמני‪ ,‬לפי מה שבארו רבותינו זכרונם לברכה‪.‬‬
‫ואולם הדעת השלישית מהדעות אשר זכרנו תחלה בהשגחה לא ראינו לזכור הטענות‬
‫אשר יקיימו אותה‪ ,‬כי אין לנו דרך אליהם כי אם אחר התבאר בטול אלו שתי הדעות‬
‫הקודמות‪ .‬וזה ממה שלא יעלם למי שיעיין בדברינו בקיום זה הדעת השלישית‪.‬‬

‫מאמר רביעי‪ ,‬פרק שלישי‬
‫יתבאר בו בטול קצת אלו הדעות‬
‫ואחר שכבר זכרנו הטענות המקיימות דעת דעת מאלו השתי דעות אשר זכרנו‪ ,‬ראוי‬
‫שנחקור באופן שלם אם יש בהם דעת צודקת‪ ,‬אם [‪ ]159‬לא‪ ,‬כי זה ממה שיוביל אותנו אל‬
‫הידיעה בדעת השלישית הנשארת‪ ,‬אם היא צודקת‪ ,‬אם לא‪ .‬וזה שאם לא היה אחת מאלו‬
‫השתי דעות צודקת‪ ,‬הוא מבואר שהדעת השלישית היא צודקת‪ ,‬לפי שאלו השלש דעות‬
‫הם חלקי הסותר הנופלים בזה הדרוש‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪158‬‬

‫[הפילוסוף‪ :‬ההשגחה מצד הטבע המיני]‬
‫ונאמר כי מה שהניחו הפלוסוף שההשגחה האלהית אינה באדם כי אם מצד הטבע‬
‫המיניי‪ ,‬לא מצד הטבע האישיי‪ ,‬הוא ממה שהתבאר בטולו במה שקדם אצל המאמר‬
‫בסבה התכליתית בהודעה אשר תגיע בקסם בחלום ובנבואה‪ ,‬רצוני ששם התבאר כי‬
‫האנשים המוכנים לקבל זאת ההודעה תגיע להם זאת ההודעה כדי שינצלו מהרבה‬
‫מהרעות הנכונות לבא עליהם‪ ,‬ובפרט האנשים אשר הצליחם השכל שתגיע להם זאת‬
‫ההודעה בדרך הנבואה‪ ,‬כי אליהם תגיע זאת ההודעה בשלמות מבין שאר האנשים‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר במה שקדם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שזאת ההשגחה היא לנביאים מצד‬
‫הטבע הפרטי אשר היו בו בזה האופן מהחכמה והשלמות אשר בעבורו הם מושגחים זה‬
‫האופן מההשגחה‪ .‬ולזה הוא מבואר שההשגחה האלהית היא בקצת האנשים מצד הטבע‬
‫האישיי‪ .‬וכבר הודה גם כן הפלוסוף זה הענין לפי מה שהבין ממנו אבן רשד בקצורו לספר‬
‫החוש והמוחש‪.‬‬
‫[ההשגחה היא בכל אחד מאישי האדם]‬
‫וכן נאמר כי מה שהניחו בעלי הדעת השנית שההשגחה האלהית היא בכל אחד מאישי‬
‫האדם הוא גם כן בטל מצד העיון והחוש ומצד התורה‪.‬‬
‫ואולם שזה בטל מצד העיון הוא מבואר לפי מה שאומר‪ .‬וזה שידיעת השם יתברך אינה‬
‫מתפשטת בפרטים במה שהם פרטיים‪ ,‬כמו שהתבאר בלי ספק במה שקדם‪ ,‬אבל ידע‬
‫מזה מה שיהיה מסודר מצד הגלגלים והכוכבים מאלו הדברים הפרטים‪ ,‬ומה שהיה מסודר‬
‫מצד אחר‪ ,‬אם היה בכאן סדור בדברים מצד אחר‪ ,‬וידע גם זה שהוא אפשר שלא יגיע מצד‬
‫הבחירה האנושית‪ .‬ואם היה השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו‪ ,‬אם טוב ואם רע‪ ,‬הנה‬
‫לא ימנע הענין בזה מחלוקה‪ ,‬אם שיגמלם טוב ויענשם לפי מה שידע מפעולותיהם מצד‬
‫הסדורים המוגבלים‪ ,‬או שישפטם לפי פעולותיהם‪ ,‬אם טוב ואם רע‪ .‬אם אמרנו שהוא‬
‫ישפטם לפי מה שידע מפעולותיהם מצד הסדור‪ ,‬הנה יהיה זה עוול בחוק השם יתברך‪ ,‬כי‬
‫הם אולי לא הנהיגו פעולותיהם לפי הסדור ההוא‪ ,‬וזה הפך מה שרצוהו בעלי הדעת הזה‪.‬‬
‫ואם אמרנו שהוא ישפטם לפי מעשיהם‪ ,‬הנה יחויב שיהיה יודע פעולותיהם במה שהם‬
‫פרטיות‪ ,‬וזה דבר כבר התבאר במה שקדם שהוא שקר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהוא מן המבואר בעצמו מצד העיון שהרע לא יבוא מאת השם יתברך כי אם‬
‫במקרה ומהכרח החומר‪ ,‬והוא גם כן דעת חכמי תורתנו ז"ל‪ ]160[ ,‬אמרו אין דבר רע יורד‬
‫מלמעלה‪ ,‬והוא דעת תורתנו‪ ,‬אמרה וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪159‬‬

‫ואולם ביאור זה הענין מצד העיון הוא לפי מה שאומר‪ .‬בעבור שכל צורה מסודרות ממנה‬
‫טובות ושמירה למה שהיא לו צורה ושלמות‪ ,‬לא רעות והעדר השמירה‪ ,‬וכל מה שהיתה‬
‫הצורה יותר נכבדת היו הטובות המסודרות ממנה יותר‪ ,‬אם בכמות ואם באיכות‪ ,‬ואם‬
‫בשניהם יחד‪ ,‬וזה מבואר בחפוש צורה צורה מהצורות הנמצאות‪ .‬והמשל שצורת האדם‬
‫למה שהיתה יותר נכבדת מצורת החמור‪ ,‬הוכנו כלים יותר לשמור מה שהיא צורה לו‬
‫בתכלית מה שאפשר מהטוב ממה שהוכן מהכלים מהצורה החומרית לחמור לשמרו‬
‫בתכלית מה שאפשר לו מן הטוב‪ ,‬והטובות המסודרות מהצורה האנושית לאדם הם גם כן‬
‫יותר נכבדות מהטובות המסודרות מהצורה החומרית לחמור‪.‬‬
‫ומה שנמצא מזה הענין לצורות ההיולאניות הוא מבואר שהוא נמצא גם כן לצורות הבלתי‬
‫היולאניות‪ ,‬וזה כי מה שנמצא מזה לצורות ההיולאניות הוא מצד הצורות הבלתי‬
‫ההיולאניות‪ ,‬כאלו תאמר השכל הפעל ושאר הצורות הבלתי היולאניות אשר יסודרו מהם‬
‫אלו הדברים בזה העולם השפל‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והוא מבואר שהשם יתברך הוא הצורה‬
‫היותר שלמה שבכל הצורות‪ ,‬עד שאין יחס לשלמות שאר הצורות אצל שלמותו‪ ,‬הוא‬
‫מבואר שהוא ראוי שיגיעו מהשם יתברך טובות לבד בתכלית מה שאפשר מן הטוב‬
‫והחשיבות למה שהוא לו צורה ושלמות אשר הוא המציאות בכללו‪ .‬ובכלל הנה הרעות‬
‫הנופלות הם בכללם מיוחסות אל הסבה ההיולאנית או אל הקרי‪ ,‬וזה שלא ימלטו הרעות‬
‫משתהיה התחלתם במקבל עצמו או מחוץ‪ .‬ואמנם הרעות אשר התחלתם במקבל הם אם‬
‫מצד המזג‪ ,‬אם מצד המדות והתכונות הנפשיות‪ .‬ואשר הם מצד המזג הוא מבואר שהם‬
‫מתיחסות אל ההיולי‪ ,‬כי הסבה בזה היא שהכחות המתפעלות אינם נשמעות אל הכחות‬
‫הפועלות‪ ,‬כמו שהתבאר ברביעי מהאותות‪ ,‬וכן יתבאר זה הענין ברעות הנופלות מצד‬
‫המדות והתכונות הנפשיות כפי מה שראוי‪ .‬וזה לא יהיה מהשכל‪ ,‬כי מדרך השכל שידריך‬
‫האדם בהדרכה הראויה בדבר דבר מהענינים האנושיים‪ .‬ואולם הרעות אשר התחלתם‬
‫מחוץ‪ ,‬הנה לא ימלטו משתהיה התחלתם המזג והבחירה‪ ,‬או זולת זה‪ .‬ואשר התחלתם‬
‫המזג והבחירה‪ ,‬כמו הענין במלחמות והדומה להם‪ ,‬הוא מבואר ממה שקדם שהם‬
‫מתיחסות אל ההיולי‪ ,‬כי הבחירה הרעה שממנה יתעורר האדם אל שיזיק זולתו לא תהיה‬
‫מהש כל‪ .‬וכן המזג היוצא מן השווי אשר הוא סבה לפעמים אל שיזיק זולתו איננו מסודר‬
‫בעצמותו מהצורה‪ ,‬כי הצורה תשתדל להעמיד המזג [‪ ]161‬על השלם שבענינים‪ ,‬מה שלא‬
‫היה לו מונע‪ .‬ואשר אין התחלתה לא המזג ולא הבחירה‪ ,‬כמו הפכת הארצות והרעש‬
‫והאש הנופלת מן השמים‪ ,‬ומה שידמה לזה‪ ,‬הנה הוא מבואר שלא יגיע מהם רע כי אם‬
‫במקרה‪ ,‬כאשר תאמר מצד שקרה שיפול האש על איש אחד מדי נופלו ויהרגהו‪ ,‬או‬
‫שתהפך הארץ על היושבים בה מצד שקרה היותם שם‪.‬‬
‫וכבר יתבאר עוד שזה הרע הנופל מפני אלו הענינים הוא במקרה‪ ,‬לפי שמה שאלו‬
‫המקרים מתילדים ממנו הוא מכוון לטוב ולשמירה לכל הנמצאות השפלות‪ ,‬לא לרע‪ .‬וזה כי‬
‫מפני שהיו בכאן יסודות הפכיים‪ ,‬והיה מדרך ההפכיים שיפסידו קצתם לקצת‪ ,‬ויפסד מפני‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪160‬‬

‫זה המורכב מהם‪ ,‬חוייב שתהיינה בכאן סיבות פועלות אותן ושומרות מציאותן ומציאות‬
‫ההווה מהם‪ .‬ולפי שזה לא ישלם אם לא בשיגביר פעם אחד מההפכים על האחר‪ ,‬ויגביר‬
‫פעם ההפך האחר‪ ,‬וזה בסבוב ישר וסדור מתמיד‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪ ,‬הנה יחויב‬
‫שיהיה האש פעם והאויר פעם והמים פעם והארץ פעם לפי היחסים אשר לפועל אצל‬
‫המתפעל‪ ,‬ובזה ישמר זה המציאות השפל‪ ,‬לפי ששמירתו אמנם הוא בשווי הנמצא‬
‫ביסודות אשר הורכב מהם‪ ,‬וסבת זה השווי הוא זה הפעל המגיע אל היסודות מהגרמים‬
‫השמימיים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהרע שיגיע מהתגברות אחד היסודות על‬
‫האחר הוא במקרה‪ ,‬כי זה ההתגברות מכוון בעצמותו לטוב ולשמירה‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬וכן מה‬
‫שיקרה מהרעות באישי האדם מצד הסדורים אשר מצד מערכת הכוכבים הוא מבואר גם‬
‫כן שאינו בעצמות ועל הכוונה הראשונה‪ ,‬כי הכוונה בסדורים ההם הוא הגעת הטוב‪ ,‬ואולם‬
‫יגיע מהם רעות מה במקרה‪ ,‬כמו שזכרנו בפרק השני מזה הספר‪ .‬וכבר שם השם יתברך‬
‫באדם השכל לשמרו מאלו הרעות כפי מה שאפשר‪.‬‬
‫ולזה יתכן שיאמר באופן מה שאלו הרעות הנופלות באישי האדם מהגרמים השמימיים הם‬
‫מתיחסות אל ההיולי‪ ,‬כי אם ימשך האדם אחר שכלו כפי מה שראוי‪ ,‬היה נשמר מהם‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר במאמר השלישי מזה הספר‪ .‬ובכלל הנה בעבור שיהיה השם יתברך התחלה‬
‫לנמצאות על דרך הטוב והתכלית והצורה‪ ,‬כמו שהתבאר במה שאחר הטבע‪ ,‬הנה הוא מן‬
‫השקר שיגיע ממנו בעצמות רע לנמצאות‪ .‬ולזה הסכימו המטיבים בעיון שהרע נכנס‬
‫בנמצאות מצד החומר אשר הוא המקבל‪ ,‬אחר שאי אפשר שיכנס בו מצד הפועל אשר‬
‫הוא הצורה‪.‬‬
‫ואולם שהתחלת הטוב הוא התחלת הרע הוא דעת קדום מאד‪ ,‬כאלו טבע האמת‬
‫הכריח למעיינים להאמין זה‪ .‬ולזה היו קצת הקודמים משימים אלו ההתחלות האהבה‬
‫והשנאה‪ .‬וקצתם היו משימים אותם [‪ ]162‬האחד והרבוי‪ .‬וקצתם היו משימים אותם הפעל‬
‫בעל תכלית והבלתי בעל תכלית‪ .‬וקצתם היו משימים אותם הקבוץ והפירוד‪ .‬והרבה‬
‫מהאחרונים בעלי התורות משימות אותם השם יתברך והמזיקין‪ ,‬ר"ל השדים‪ .‬וכבר‬
‫הסכימו בזה קצת המון אנשי תורתינו‪ ,‬והם נתלים בזה הדעת בקצת מאמרים נמצאים‬
‫לרבותינו זכרונם לברכה בתלמוד‪ .‬והוא מבואר שלא יקשה לבאר מה שנמצא לרבותינו‬
‫זכרונם לברכה מזה בצד מסכים אל האמת‪ .‬וכאשר התישב זה‪ ,‬רוצה לומר שהרעות לא‬
‫יבאו בעצמות מהשם יתברך‪ ,‬הנה יתבאר בקלות שהוא שקר שתהיה ההשגחה האלהית‬
‫באישי האדם על האופן שהניחוה בעלי זה הדעת‪ .‬וזה שאם היה השם יתברך פוקד האדם‬
‫לפי מעשיו‪ ,‬אם טוב ואם רע‪ ,‬בשיגיע לו טוב על הטוב אשר עשה‪ ,‬ורע על הרע אשר עשה‪,‬‬
‫כמו שהניחו בעלי זה הדעת‪ ,‬היה מחויב מזה שיהיה הרע מגיע מאת השם יתברך‬
‫בעצמות‪ ,‬ויוליד שהשגחה האלהית אינה באישי האדם על זה האופן שהניחוה‪ .‬וכבר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪161‬‬

‫יתבאר בטול זה הדעת מצד החוש‪ ,‬וזה שאנחנו נמצא פעמים רבות שיגיעו רעות לצדיקים‬
‫וטובות לרשעים‪.‬‬
‫[אליפז בלדד וצופר לא יצאו מספק זה]‬
‫ואולם מה שהניחוהו אליפז ובלדד וצופר לצאת מזה הספק הוא ממה שיתבאר בקלות‬
‫שלא יצא אחד מהם מהספק במה שהניח אותו‪ .‬אם אליפז‪ ,‬כי היה מחויב מהנחתו שיגיעו‬
‫מהשם יתברך לצדיקים מהטובות כשעור צדקתם‪ ,‬ולרשעים מהרעות כשעור רעתם‪ ,‬וזה‬
‫דבר בלתי נמצא כן‪ .‬וזה כי כבר אפשר שיסולק הספק לפי הנחתו במה שיגיעו לצדיקים‬
‫מהרעות ולרשעים מהטובות‪ ,‬וזה יהיה בשייוחסו אלו הדברים אשר אינם הולכים על סדר‬
‫ויושר אל הפתיות והאולת ומה שנוהג מנהגם אמנם לא יסולק הספק לפי הנחתו במה‬
‫בנמצא שלא יגיע לטובים הטובות הראויות להם ולרעים הרעות הראויות להם‪ ,‬כי זה היה‬
‫ראוי שיגיע להם מהשם יתברך לפי דעתו‪ ,‬ואנחנו לא נמצא הענין בחוש הולך זה המהלך‪,‬‬
‫אבל כבר נמצא צדיקים רבים ברעות גדולות מספר ימי חייהם‪ ,‬ולא יקרה להם מהטובות כי‬
‫אם מעט‪ ,‬ורשעים רבים בהצלחות עצומות‪ ,‬ולא יקרה להם מהרעות דבר מורגש מאד‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאנחנו נמצא רעות רבות לקצת הצדיקים‪ ,‬עם השתדלותם בשמירה מהרעות שלא‬
‫יגיעו‪ ,‬ולא ימצאו נשמרים מהם‪ ,‬ונמצא גם כן משתדלים בקניית הטובות בסיבותיהם‬
‫הנאותות להם‪ ,‬וימצא להם רוע ההצלחה בקנייתם‪.‬‬
‫ולזה הוא מבואר שאי אפשר שיוחס זה אל האולת והפתיות כמו שהניח אותו אליפז‪ ,‬ולזה‬
‫הוא מבואר שהחוש סותר מה שהניח אותו אליפז‪.‬‬
‫והנה אליפז כשהרגיש הספקות האלו‪ ,‬ר"ל במה שימצא מהרשעים שכל מגמתם לעשות‬
‫רע מספר ימי חייהם‪ ,‬ולא ימצא להם עונש מוחש על מרים‪ ,‬אמר‪ ]163[ ,‬לצאת מהספק‬
‫הזה‪ ,‬שאם לא יענש הרשע כבר יענש זרעו‪.‬‬
‫והוא מבואר שבזאת התשובה לא יצא מן הספק‪ .‬וזה שהוא ישתדל לברוח משייחס לשם‬
‫יתברך עול‪ ,‬והוא ייחסהו בזאת ההנחה‪ ,‬לפי שאין מן היושר שלא יענש האדם על מריו‪,‬‬
‫ולא שיענש האדם על חטא זולתו‪.‬‬
‫והנה יתבאר גם כן שהחוש סותר מה שהניח אותו צופר‪ .‬וזה שהוא מבואר מן החוש‬
‫שהרבה מן האנשים ימצאו להם טובות בעת מה‪ ,‬והרעות בעת אחרת‪ ,‬עם היותם יותר‬
‫נוטים אל פעולות היושר והשלמות בעת שימצאו להם הרעות ממה שהם נוטים אליהם‬
‫בע ת שימצאו להם מהטובות‪ .‬ואי אפשר שיותר הספק בזה מפני התחלפות ההכנות‪ ,‬כי‬
‫האיש הזה הוא כאיש אחד בעינו‪ ,‬והכנתו אשר נוצר עליה היא אחת בעינה‪ .‬האלהים‪ ,‬אם‬
‫לא שנודה שהתחלפות הגמול והעונש באנשים יהיה מצד התחלפות האנשים בטוב‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪162‬‬

‫הפעולות ושלמותם‪ ,‬לא מצד התחלפות ההכנה הפרטית‪ ,‬כמו שהניח אותו‪ ,‬רצוני שכל מה‬
‫שהיו פעולות האיש יותר שלמות יהיה גמולו על פעולה אחת טובה יותר מעט מגמול מי‬
‫שהיה למטה ממנו בטוב הפעולות עליה‪ ,‬וההפך בעונש על הפעולה הרעה‪ .‬ואם היה‬
‫שיהיה מודה בזה‪ ,‬הנה יהיה הספק אשר יחשב לברוח ממנו נשאר בעינו‪ ,‬ר"ל זה שנראהו‬
‫מהגעת הרעות לצדיקים והטובות לרשעים‪ .‬זה מבואר בנפשו עם מה שקדם מהדברים‪.‬‬
‫והנה יתבאר גם כן שהחוש סותר מה שהניחו בלדד‪ .‬וזה כי אנחנו נמצא הרבה מהרעות‬
‫מגיעות לצדיקים יהיה דרכם לטוב‪ ,‬אבל ישאר הצדיק ברע ההוא‪ ,‬וכן הענין בטובות‬
‫הרשעים‪ .‬ובכלל לא ימצא הענין בטובות הרשעים ורעות הצדיקים על האופן שהניחו בלדד‬
‫אם לא על המעט‪ ,‬ולזה הוא מבואר שלא יצא בלדד מזה הספק בזאת ההנחה‪ .‬כבר נזכר‬
‫בשלמות המחלוקת על אלו האנשים מצד החוש בספר איוב‪ ,‬לפי מה שבארנו שם מדברי‬
‫איוב‪.‬‬
‫ואולם שזה הדעת אשר לאלו האנשים הוא מבוטל מצד התורה הוא מבואר‪ .‬וזה שהתורה‬
‫כשיעדה האנשים ברע לפי המרי העצום‪ ,‬ביארה שזה הרע יהיה שלא יביט השם יתברך‬
‫אליהם ויעזבם אל מקרי הזמן‪ .‬אמר והסתרתי פני מהם והיה לאבל‪ ,‬ואנכי הסתר אסתיר‬
‫פני מהם‪ ,‬ואמר הנביא עליו השלום המסתיר פניו מבית יעקב‪ ,‬ותשכח תורת אלהיך אשכח‬
‫בניך גם אני‪ ,‬כל גוים שכחי אלהים‪ .‬וכבר נכפל זה הרבה בדברי הנביאים עליהם השלום‬
‫והמדברים ברוח הקדש‪ ,‬רצוני שהעונש המגיע לרשעים יכונה בהסתר פנים ושכחה‪,‬‬
‫ועניינו שהשם יתברך עזבם אל מקרי הזמן‪ ,‬ויגיע מה שיגיע אליהם לפי הסדורים אשר‬
‫מצד המערכת‪ ,‬ולא יצילם מרע יהיה נכון לבא [‪ ]164‬עליהם‪ ,‬לא שיפקדם על מעשיהם‬
‫בשיביא להם מהרעות בשעור המרי כמו שהניחו אותו בעלי זאת הדעת‪ .‬וממה שיורה‬
‫הוראה נגלית על בטול זה הדעת‪ ,‬מה שאמר הנביא עליו השלום מייעוד רע לא אפקד על‬
‫בנותיכם כי תזנינה‪ .‬כבר ביאר לך כי כשיפליגו במרי יעזבם השם יתברך אל מקרי הזמן‬
‫ולא יפקדם על מעשיהם‪ .‬ואולם מה שבא בתורה מייעוד הבאת העונש על העוברים על‬
‫דבריה‪ ,‬הנה יתבאר ממה שיבא איך אפשר שיהיה זה מצד מסכים אל העיון ואל מה‬
‫שנזכר בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום‪.‬‬

‫מאמר רביעי‪ ,‬פרק רביעי‬
‫יתבאר בו איך הענין בזאת ההשגחה באופן מה‬
‫[ההשגחה יחסית לרמת האדם]‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪163‬‬

‫ואחר ש כבר התבאר שהוא שקר שלא תהיה ההשגחה האלהית באחד מאישי האדם מצד‬
‫הטבע הפרטי‪ ,‬והתבאר גם כן שהוא שקר שתהיה ההשגחה בכל אחד מהם מצד הטבע‬
‫האישיי‪ ,‬הנה הוא מבואר שיחויב מזה שתהיה ההשגחה בקצתם‪ ,‬ולא תהיה בקצתם‪ .‬וכבר‬
‫יראה גם כן באופן אחר‪ ,‬רצוני שההשגחה האלהית הוא באישי האדם מצד הטבע האישיי‪,‬‬
‫ושהוא בקצתם‪ ,‬ובקצתם לא‪ .‬וזה שכבר יראה שמה שהוא יותר נכבד ויותר קרוב במדרגה‬
‫אל השכל הפועל השגיח בו השם יתברך יותר‪ ,‬ושם בו כלים יותר לשמור מציאותו‪ ,‬וזה‬
‫מבואר ממה שכבר התבאר בספר בעלי חיים‪ ,‬כי כבר תמצא שכל מה שיהיה הבעל חי‬
‫יותר נכבד‪ ,‬הוכנו לו כלים יותר לשמר מציאותו‪ .‬ולפי שבאדם מדרגות מתחלפות בקורבה‬
‫וברוחק מהשכל הפועל מצד הטבע האישיי‪ ,‬הנה יחויב שיהיו היותר חזקי יחס אליו יותר‬
‫מושגחים בטבע האישיי‪ .‬ולפי שקצת אנשים ישארו עם ההכנה אשר להם מצד הטבע‬
‫המיניי‪ ,‬ולא ישתדלו לדרוך אל שלמות יתקרבו אל השכל הפועל‪ ,‬אבל קצתם יוסיפו חסרון‬
‫על חסרונם אשר להם בשרש היצירה מצד הטבע המיניי‪ ,‬הוא מבואר שזה הכת מהאנשים‬
‫לא תתלה בהם ההשגחה האלהית אם לא בטבע מיניי כי אין להם צד אחר מצד הטבע‬
‫האישיי יהיו בו מושגחים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שההשגחה האלהית היא בקצת‬
‫האנשים מצד הטבע האישיי במדרגות מתחלפות‪ ,‬ובקצת האנשים אינה נמצאת כלל‪ .‬וכבר‬
‫יראה זה גם כן באופן אחר‪ .‬וזה שהשם יתברך הוא מבואר מעניינו שהוא יודע כל‬
‫המושכלות‪ ,‬והאדם רב ההכנה לקבל המושכלות‪ ,‬עד שהוא כחיי על כלם באופן מה‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬רצוני שהשם יתברך הוא רב המושכלות בפעל‪ ,‬והאדם רב ההכנה על‬
‫קבולם‪ ,‬והיה מבואר ממה שבפעל שישלים מה שבכח ויוציאהו [‪ ]165‬אל הפעל‪ ,‬הוא‬
‫מבואר שהשם יתברך ישלים באדם מה שבכח ויוציאהו אל הפעל‪ .‬ולפי שהיציאה מהכח‬
‫אל הפעל במושכלות ימצא בה הפועל והמתפעל אחד באופן מה‪ ,‬הוא מבואר שכבר יגיע‬
‫לאדם בזה האופן התאחדות מהדבקות בשם יתברך‪ .‬ומה שזה דרכו הוא מבואר שהוא‬
‫ראוי שתהיה ההשגחה בו נפלאה מצד זה ההתאחדות והדבקות‪ ,‬לא שיעזבהו השם‬
‫יתברך על צד המאוס‪ ,‬להיותו פחות ונבזה ביחס אליו‪ ,‬כמו שיאמרו בשאין ההשגחה‬
‫האלהית באחד מאישי האדם מצד הטבע הפרטי להיותו פחות ונבזה ביחס אל השם‬
‫יתברך‪ .‬ולפי שזה ההתאחדות הוא מפני מה שהגיע לאדם מהמושכלות בפעל‪ ,‬לא מצד‬
‫הכח אשר הוא הטבע המיניי‪ ,‬הוא מבואר שראוי שתהיה ההשגחה האלהית באדם‬
‫המשכיל מצד הטבע האישיי‪.‬‬

‫מאמר רביעי‪ ,‬פרק חמישי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪164‬‬

‫יתבאר בו באיזה אופן יתכן שיונח מה שהתבאר מענין זאת‬
‫ההשגחה שיהיה מסכים למה שהתבאר מידיעת השם יתברך‬
‫בדברים‬
‫ואחר שהתבאר שההשגחה האלהית היא בקצת אישי האדם מצד הטבע האישיי‪ ,‬ראוי‬
‫שנחקור באיזה אופן אפשר שיונח עם זה שמירת השרש אשר התבאר במה שקדם‬
‫בידיעת השם יתברך‪ ,‬רצוני שאין ידיעתו מתפשטת בפרטי מהצד אשר הוא בו פרטי ורמוז‬
‫אליו‪ .‬כי כבר ידמה שיהיה בזה מהקושי‪ ,‬עד שכבר יחשב שמי שירצה לקבץ שתי אלו‬
‫הדעות יהיה במדרגת מי שירצה לקבץ ההפכים יחד‪.‬‬
‫[הבדלים בין בעלי חיים]‬
‫ונאמר שכבר התבאר בחפוש שהשכל הפועל ישגיח בהנמצאות אם בשישים להם כלים‬
‫גופיים להם כחות נפשיים‪ ,‬ישמרו בהם מציאותם האישים בעלי הכלים ההם‪ ,‬וירחיקו מהם‬
‫המזיק‪ ,‬או יתרחק ממנו‪ ,‬כאלו תאמר שהוא שם הקרנים והפרסות העגולות והמלתעות‬
‫בקצת בעלי חיים לשמרם ממי שיבא להזיק להם‪ ,‬ולהשגת הטרף בטורפים‪ .‬ובקצת‬
‫השגיח בהם ששם בהם תשוקות נפשיות לבד‪ ,‬או פעולות והנה דמיון תשוקות נפשיות‪,‬‬
‫כאלו תאמר שהוא שם בטלה תשוקה בטבע לברוח מהזאב בעת ראותו אותו‪ ,‬ואף על פי‬
‫שלא הרגיש בשהוא מזיק ולא ראהו קודם‪ ,‬ובזה האופן יברחו הרבה מהעופות הדורסים‬
‫ואם לא ראו אותם קודם זה‪ ,‬ויכוונו הרבה מן העופות ללכת בימי הקור לפאת הדרום ובימי‬
‫החום לפאת הצפון מזולת שישיגו האותות הנמצאות להם במקומות אר יתנועעו אליהם‪,‬‬
‫ותניח הסנונית עשב ידוע על עיני אפרוחיה כשנקרו אותה מזולת שתדע שבזה רפואה‬
‫לעיניהם‪ .‬והנה דמיון הפעולות‪ ,‬כאלו תאמר שהוא שם בדבורים אומנות ששיותיהם [‪]166‬‬

‫אשר בהם יתהוו ובעשיית הדבש אשר יוזנו ממנו בעת שיחסר להם המזון מזולת שיהיה‬
‫להם שכל מעשיי יסודרו ממנו אלה המלאכות‪.‬‬
‫[הבדלים בהשגחה בין בני אדם – ידע שונה שיש להם]‬
‫והנה זה האופן מההשגחה הוא באדם בצד יותר שלם מאד‪ ,‬שכבר הוכן לו שכל מעשיי‬
‫יסודרו ממנו מלאכות רבות מועילות לו בשמירתו‪ ,‬והוכן לו השכל אשר יסודרו ממנו‬
‫התשוקות לברוח מדברים רבים מזיקים ולכוין אל דברים רבים מועילים‪ .‬ובקצת האנשים‬
‫תהיה ההשגחה הזאת באופן יותר שלם‪ ,‬ר"ל שהוא יודיע להם בנבואה הדברים הרעים‬
‫והטובים הנכונים לבא עליהם כדי שישמרו מהרעות ויכונו אל הטובות‪ ,‬כמו שהתבאר‬
‫במאמר השני מזה הספר‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪165‬‬

‫והנה היה ראוי כן‪ ,‬וזה שהשם יתברך לא יקצר מהשפיע מהטוב והשלמות כפי מה‬
‫שאפשר לו בנמצא נמצא‪ .‬ולפי שזה האופן מההשגחה אשר השגיח בהרבה מהבעלי חיים‬
‫בששם להם תשוקות נפשיות לברוח מהרע ולהגיע אל הטוב מזולת שישערו בטוב ההוא‬
‫וברע ההוא‪ ,‬היה אפשר שיהיה בקצת האנשים אופן יותר שלם‪ ,‬והוא שיודיעם הרע והטוב‬
‫הנכון לבא עליהם כדי שיברחו מהרע ויכונו אל הטוב‪ .‬הנה הוא ראוי שתהיה בהם‬
‫ההשגחה על זה הצד‪ .‬והנה בקצת ענינים השגיח באישי הנמצאים בשיגיע להם ענין מה‬
‫מצער ישמרו בו‪ ,‬כאלו תאמר שהוא שם הלחה השחורה באצטומכא כדי שתדגדג בפי‬
‫האצטומכא בעת צורך הבא אל המזון‪ ,‬ויצטער בהרגשו בזה ויבקש המזון‪ ,‬כי בזה האופן‬
‫יהיה נשמר‪ ,‬וכמו ששם במין מה מהבעלי חיים השלכת זרעו כלי אל השמירה‪ ,‬וזה כי הוא‬
‫בשיפחד מבעלי חיים אחרים יקרה לו מהפחד שישליך זרעו‪ ,‬ויסתר בו‪.‬‬
‫וכאשר התישבו אופני ההשגחה הנמצאת מהשם יתברך לאלו הדברים אשר בכאן‪ ,‬והיה‬
‫שכבר התבאר שהשם יתברך ישגיח בקצת אישי האדם מצד הטבע האישי במדרגות‬
‫חלוקות‪ .‬הנה ראוי שנעיין באיזה אופן מאופני ההשגחה שזכרנו יתכן שתהיה זאת‬
‫ההשגחה‪.‬‬
‫והוא מבואר שאי אפשר שתהיה זאת ההשגחה בשישים באישים היותר מושגחים אברים‬
‫יותר לשמר מציאותם‪ ,‬לפי שהם כלם ממין אחד‪ ,‬ואישי המין האחד הם שוים על המנהג‬
‫הטבעי במספר אבריהם ותמונותיהם והכחות הנפשיות אשר להם‪ ,‬האלהים‪ ,‬אם לא‬
‫שיהיה בכאן רבוי אברים באישים מהכרח החומר‪ ,‬ומה שזה דרכו אינו על צד ההשגחה‬
‫וההטבה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה ידמה שתהיה זאת ההשגחה באחד מהאונים הנשארים‪,‬‬
‫או במה שיאות להם‪ .‬ולפי שהוא מבואר ממה שקדם שהשם יתברך יודיע לקצת האנשים‬
‫הטובות והרעות העתידים לבא עליהם על צד ההשגחה בשמירתם‪ ,‬הנה יראה מזה‬
‫שהשגחתו יתברך באישי האדם [‪ ]167‬הוא בשיודיע להם הטוב והרע הנכון לבא עליהם‬
‫כדי שישמרו מהרעות ויכונו אל הטובות‪.‬‬
‫והנה זאת ההודעה תהיה ממנו באופנים שונים לפי התחלפות מדרגת האנשים בקורבה‬
‫והרוחק מהשכל הפועל‪ ,‬וזה שהאנשים אשר הם חזקי ההתאחדות עם השכל הפועל תגיע‬
‫להם זאת ההודעה באופן שלם בדרך הנבואה‪ .‬וזה גם כן על מדרגות‪ ,‬לפי התחלף‬
‫מדרגות ההתאחדות‪ .‬אשר לא תגיע מדרגתם אל שתשלם להם ההודעה בזה האופן‪,‬‬
‫ישגיח להם השם יתברך בשישים להם תשוקות נפשיות לכוין לדברים מה יגיע להם טוב‬
‫בהם מזולת שישערו בטוב ההוא‪ ,‬ולברוח מדברים אחרים יגיע להם רע בהם מפאת‬
‫הסדורים אשר מהגרמים השמימיים מזולת שישערו ברע ההוא‪ .‬וזאת ההודעה גם כן‬
‫חלושה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪166‬‬

‫ובזה האופן יקרה לקצת אנשים הפחד סביב העת אשר הוא נכון שיבא להם רע בו מזולת‬
‫שישערו בדבר יהיה הפחד ההוא בעבורו‪ .‬וזה דומה באופן מה למה שיקרה לחלושי‬
‫הראות‪ ,‬שלא יראו הדברים המאירים בעצמם‪ ,‬אבל ישיגו מהם זהרם וניצוצם‪ .‬ובדומה לזה‬
‫אמרו רבותינו זכרונם לברכה אף על גב דאיהו לא חזי‪ ,‬מזליה חזי‪ ,‬והנה כונת זה המאמר‬
‫מבוארת במעט עיון ממה שבארנו במאמר השני מזה הספר‪.‬‬
‫ולזאת הסבה גם כן תמצא קצת האנשים מתרחקים מדברים מה לא ישיגו למה התרחקו‬
‫מהם‪ ,‬ואחר התבאר להם שאם לא היו מתרחקים מהם‪ ,‬היה מגיעם רע‪ .‬וקצת אנשים‬
‫מתקרבים לדברים מה לא השיגו למה התעוררו להתקרב להם‪ ,‬ואחר יתבאר להם‬
‫שהתקרבם אליהם יהיה סבה אל שיגיע להם טוב‪.‬‬
‫ואשר לא תגיע מדרגתם אל שתושם בהם זאת התשוקה‪ ,‬הנה אפשר שיהיה ההשגחה‬
‫בם בשיביא בהם ענינים מצערים אל צד ההשגחה לשמרם מדברים אחרים רעים מהם‬
‫מוכנים לבא עליהם‪ ,‬או לכוין אל שיגיע להם טובות‪ .‬משל מה שיהיה לשמרם מן הרעות‪,‬‬
‫כאלו תאמר שאיש טוב הולך בדרך עם סוחרים לרכב הים‪ ,‬ויכנס קוץ ברגלו באופן שלא‬
‫יוכל ללכת עמהם‪ ,‬והיה זה סבה אל שימלט מהטביעה בים‪ ,‬ועל כיוצא בזה אמר דוד עליו‬
‫השלום אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני‪ .‬ומשל מה שיהיה לכוין אל שיגיע להם‬
‫טובות‪ ,‬כאלו תאמר שכבר התעורר פלוני ללכת בשיירה‪ ,‬ונכנס הקוץ ברגלו‪ ,‬ויהיה זה סבה‬
‫אל שימנע ללכת עמם ונשאר במדינה‪ ,‬והגיעו לו הצלחות עצומות לא היו מגיעות אליו אם‬
‫לא נשאר בה‪ .‬וזה כלו והדומה אליו יקראוהו רבותינו זכרונם לברכה יסורין של אהבה‪.‬‬
‫‪]168‬‬

‫מאמר רביעי‪ ,‬פרק ששי‬
‫יתבאר בו שמה שהתבאר מענין ההשגחה‪ ,‬הוא ממה שלא יפול בו‬
‫ספק כלל לא מצד העיון ולא מצד החוש ולא מצד התורה‬
‫וראוי שנבאר בזה האופן אשר הנחנוהו מההשגחה האלהית בקצת אישי האדם לא יפול‬
‫בה ספק יקשה לצאת ממנו לא מצד העיון ולא מצד החוש ולא מצד התורה‪ ,‬אבל הם‬
‫מסכימים לזאת ההנחה מכל הצדדים‪ .‬כי כאשר יתבאר זה יהיה מאמרנו בזאת ההשגחה‬
‫יותר שלם‪ .‬וזה שכבר נראה שהגענו אל תכלית ההתאמה בדבר דבר כשלא נשאר לנו בו‬
‫ספק‪.‬‬
‫ומפני זה ראוי שנבאר תחלה שהטענות שיקיימו בהם דעותיהם האומרים בשאין ההשגחה‬
‫האלהית נמצאת באחד מאישי האדם מצד הטבע הפרטי והאומרים בשהוא נמצאת בכל‬
‫אחד מאישי האדם לא יחויב מהם בטול זאת ההנחה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪167‬‬

‫ונאמר שהוא מבואר מענינו במעט עיון עם מה שקדם מהדברים שאין באלו הטענות מה‬
‫שיחייב בטול מה שהנחנוהו בזאת ההשגחה האלהית‪.‬‬
‫וזה שהטענות אשר טען ההולך בדרך הפלוסוף לקיים שאין ההשגחה האלהית נמצאת‬
‫באחד מאישי האדם מצד הטבע האישיי‪ ,‬מפני שידיעתו היא בלתי אפשרית שתהיה‬
‫בדברים הפרטיים במה שהם פרטיים‪ ,‬הוא מבואר שאינן סותרות זאת ההנחה‪.‬‬
‫וזה כי זאת ההשגחה אשר הנחנוה היא אפשרית עם הודאתנו שידיעת השם יתברך אינה‬
‫מתפשטת בדברים הפרטיים מצד מה שהם פרטיים‪ ,‬וזה שההשגחה אשר תהיה לטובים‬
‫מ צד ההודעה בטוב וברע הנכון לבא עליהם כבר תשלם‪ ,‬עם היות המשפיע זאת ההודעה‬
‫בלתי משיג זה האיש הפרטי המקבל השפע‪ ,‬עם היות שאצל המשפיע בלתי נודעים‬
‫הדברים הפרטיים אשר תהיה ההודעה בהם מהצד אשר הם בו פרטיים‪ .‬כבר בארנו זה‬
‫במאמר השני מזה הספר‪ ,‬ושם בארנו שההודעה תגיע מהשכל הפועל בדבר הפרטי מצד‬
‫המקבל השפע מצד המציאות המוחש‪ .‬וההשגחה אשר תהיה להמציא הפחד להם להציל‬
‫מהרעות‪ ,‬ולהמציא להם שאר התשוקות הנפשיות לכוין אל הדברים אשר יגיע להם מהם‬
‫טוב‪ ,‬ולהתרחק מהדברים אשר יגיע מהם רע‪ ,‬היא גם כן הודעה חלושה‪ ,‬כמו שבארנו‬
‫במה שקדם‪ ,‬ודינה דין ההודעה השלמה בזה הענין‪ .‬וזה מבואר בנפשו‪ ,‬רצוני שכמו שלא‬
‫ימנע הגעת ההודעה השלמה בדבר הפרטי מהשם יתברך‪ ,‬כן לא ימנע שתגיע ממנו‬
‫הודעה בלתי שלמה בדבר הפרטי‪ ,‬כי היה העדר השלמות הנמצא לזאת ההודעה מצד‬
‫המקבל‪ ,‬והוא ישיג זה הדבר הפרטי נכון לבא עליו בזה האופן‪ ,‬לא שתהיה ההשפעה‬
‫[‪ ]169‬בדבר הפרטי‪.‬‬
‫ואולם מה שהנחנוהו שכבר אפשר שתהיה זאת ההשגחה בשימציא רע לטובים להצילם‬
‫מרע יותר חזק‪ ,‬או להגיע להם טובות מה‪ ,‬הנה אם היה שיהיה זה אמת‪ ,‬כבר יתכן שיהיה‬
‫בזולת ידיעה לשם יתברך בזה הדבר הפרטי במה שהוא פרטי‪ ,‬אבל יגיע זה ממנו מפני‬
‫היות דרכו שיגיע זה לכל מי שהוא מוכן אל קבול זה האופן מן ההשגחה‪ ,‬כמו שהשכל‬
‫הפועל פועל כל מוכן לקבל פעלו‪ ,‬עם שאין לו ידיעה בפרטי במה שהוא פרטי‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא יחוייב מהודאתנו שאין ידיעת השם יתברך מתפשטת בדבר‬
‫הפרטי מהצד אשר הוא בו פרטי שלא תהיה השגחתו בקצת אישי האדם מצד הטבע‬
‫האישיי על האופן אשר הנחנוה‪– .‬‬
‫ואולם מה שטען בזה מצד רוע הסדר אשר נמצא בטובות אישי האדם ורעתם‪ ,‬הוא‬
‫מבואר שלא יסתור מה שהנחנוהו מן ההשגחה‪ .‬וזה שלא יחויב מהנחתנו שלא יהיה‬
‫אפשר שיגיע לרעים הטובות הנכונות לבא עליהם מצד המערכה‪ ,‬אבל אמרנו שהם‬
‫משולחים ונעזבים אל המקרים ההם המסודרים מהגרמים השמימיים‪ ,‬ולא ישמרם השם‬
‫יתברך מהרעות הנכונות לבא עליהם מצד המערכת‪ ,‬אחר שאינן במדרגה יתכן שתדבק‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪168‬‬

‫בהם זאת ההשגחה האלהית‪ .‬ואינו נמנע גם כן לפי הנחתנו שיחול על הצדיקים רעות‬
‫בעת ימשכו אחר המוחשות והתירם הקשר וההתדבקות אשר בינם ובין השם יתברך‪,‬‬
‫אשר מצדו הם מושגחים‪ ,‬כי אז תסור מעליהם זאת ההשגחה באופן מה‪ ,‬וישובו מטרה‬
‫לחץ המקרים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא יפל מזה הצד ספק במה שהנחנוהו מענין‬
‫ההשגחה האלהית‪.‬‬
‫אלא שכבר יספק מספק במה שהנחנו מאלו הענינים אשר נפל בהם העדר הסדר‪ .‬וזה‬
‫שכבר הודינו שאינו נמנע שיקרו לרעים טובות עצומות מאד מצד הסדורים אשר לגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬ולטובים רעות בעת התרתם הקשר והדבקות אשר בינם ובין השם יתברך‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יאמר אומר שהסדור אשר סדרו השם יתברך מהגרמים השמימיים‬
‫באישי האדם‪ ,‬אשר ממנו יקרה העדר סדור הנמצא בטובות והרעות המגיעות להם לפי‬
‫מה שהנחנו‪ ,‬לא ימלט משייוחס לו יתברך לעול או ללאות וקצור‪ .‬וזה כי הוא יודע בזה‬
‫הסדור‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ ,‬והוא‪ ,‬עם זה שהוא מסודר לרשעים ולצדיקים בעת‬
‫התרתם הקשר והדבקות אשר בינם ובין השם יתברך‪ ,‬הנה הוא יודע שכבר יתכן שיקרו‬
‫ממנו לטובים רעות ולרעים טובות‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא ימנע הענין מחלוקה‪ ,‬אם שיוכל השם יתברך לסדר זה‬
‫בדרך שישלם לאיש כמעשהו‪ ,‬ולא ישתדל בזה‪ ,‬בלי ספק יהיה עול בחוקו חלילה‬
‫לו ממנו‪ ,‬או שלאה מזה‪ ,‬והוא גם כן חסרון בחוקו יתברך‪]170[ .‬‬

‫ונאמר שאם היה הגמול והעונש לאדם באלו הטובות והרעות אשר נמצא בהם העדר‬
‫הסדר והיושר‪ ,‬היה לזה הספק אופן מה מההראות‪ .‬אלא שכבר יראה במעט עיון כי הגמול‬
‫והעונש האמתיים אינן באלו הטובות והרעות המורגשות‪.‬‬
‫וזה שהגמול והעונש הנמצא לאדם במה שהוא אדם ראוי שיהיו בטובות‬
‫האנושיות‪ ,‬לא בטובות והרעות אשר אינן אנושיות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬יהיו הטובות‬
‫האנושיות בקנין הצלחת הנפש‪ ,‬כי הוא לאדם במה שהוא אדם‪ ,‬לא בקנין הערב‬
‫במזונות ובדברים המורגשים‪ ,‬לפי שההזון וההרגש אינם לאדם במה שהוא אדם‪,‬‬
‫והיו גם כן הרעות האנושיות בהעדר הצלחת הנפש‪ ,‬ר"ל שיבצר ממנה שלמותה‪,‬‬
‫הוא מבואר שהגמול והעונש הנמצא לאדם במה שהוא אדם הוא בהצלחת הנפש‬
‫ובהעדר הצלחתה‪ ,‬לא באלו הטובות והרעות המורגשות והמסודרות מהגרמים‬
‫השמימיים‪.‬‬
‫ולפי שקנין ההצלחה הנפשיית נמשך בעצמות לפעולות הטובות והישרות‪ ,‬והעדרו נמשך‬
‫לפעולות המגונות‪ ,‬הוא מבואר שהגמול והעונש האמתי‪ ,‬והוא הטוב והרע הנמצא באדם‬
‫במה שהוא אדם‪ ,‬הולך בסדר ויושר לא יפול ממנו דבר‪ .‬וגם כן הנה כאשר יעויין בסדורים‬
‫המסודרים מהגרמים השמימיים אשר בהם יסודרו הטובות והרעות המוחשות הנמצאות‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪169‬‬

‫לאנשים‪ ,‬הנה לא ימצא בהם מה שיתכן שיוחס לשם יתברך לעול או לקצור‪ ,‬אבל ימצאו‬
‫בתכלית השלמות האפשרי לטוב ההשגחה והטבה באלו הדברים אשר בכאן‪ ,‬כי בהם‬
‫ישמר זה המציאות השפל אשר בו מהטוב והשלמות מה שלא יגיע שכל האדם שישיגהו‬
‫בשלמות‪.‬‬
‫וזה כי הם ישמרו היסודות ההפכיים אשר בהם עמידת כל המורכבים באופן היותר שלם‬
‫שאפשר‪ ,‬וישמרו החום היסודי בנמצא נמצא זמן האפשרי בתכלית מה שאפשר בו‬
‫מהשמירה‪ ,‬עד שאלו ידומה שיסתלק פעל הגרמים השמימיים מאלו הדברים אשר בכאן‬
‫זמן מועט‪ ,‬היה הטוב והשלמות הנמצא בהם נעדר מהם‪ ,‬ולא ישארו חיים לאחד מהבעלי‬
‫חיים‪ .‬וכבר נמצאם משגיחים יותר באדם ממה שהם משגיחים בזולתו‪ ,‬עד שכל פעולותיו‬
‫הם המסודרות מאתם‪ .‬וכבר היה מן ההכרח שתדבק בו זאת ההשגחה יותר ממה‬
‫שתדבק בזולתו מאלו הדברים אשר בכאן‪ ,‬לדקות חומרו‪ ,‬כי מפני זה יהיה מתפעל‬
‫מהדברים אשר מחוץ בקלות‪ ,‬ולולי רוב השמירה המגעת לו מהגרמים השמימיים‪ ,‬היה‬
‫נפסד בקלות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני הרחב הרב אשר במזגו היה מחויב שיהיה התחלפות בין מזגי האנשים‪ .‬ולפי‬
‫שהתכונות הנפשיות תתחלפנה מצד התחלף המזגים‪ ,‬יתחייב שיהיה רב החילוף הנופל‬
‫בין אישי האדם בתכונותיהם הנפשיות‪ ,‬ומפני זה היה מחויב שיהיו תמיד במריבות‬
‫וקטטות‪ ,‬עד שיהרגו קצתם קצת לולי זאת [‪ ]171‬השמירה‪ .‬וכבר התבאר מדרגת זאת‬
‫השמירה המגעת מהם כשתתבונן ברעות המגיעות לאנשים על יד הרשעים‪ ,‬שהם עם‬
‫רבוים והיותם משתדלים בכל עוז להרע לזולתם והתחכמם בזה תמיד כפי מה שאפשר‬
‫להם‪ ,‬הנה עם כל זה תמצאנה הרעות המגיעות מהם לאנשים מעטות‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהסדורים אשר סדר השם יתברך מהגרמים‬
‫השמימיים ימצא בהם מהצדק והיושר והחנינה מה שלא ישוער‪ .‬ואף על פי שכבר‬
‫ימשך בהכרח מאלו הסדורים קצת רע במקרה‪ ,‬להיותם שומרים ההפכיים אשר‬
‫בהם עמידת כל מורכב בשיגבירו פעם האחד ופעם האחר‪ ,‬ויקרה מזה התגברות‬
‫רע לקצת אנשים‪ ,‬הנה אין בזה קצור ולאות לשם יתברך‪ ,‬כאשר לא סדר אותם‬
‫באופן שלא יגיע מהם רע‪ ,‬וזה כי הוא שם באדם כלי ינצל בו מאלו הרעות‪ ,‬והוא‬
‫השכל‪.‬‬
‫וזה שכבר ינצל האדם בו מאלו הרעות‪ ,‬אם על צד טוב הבחירה‪ ,‬אם על צד ההשגחה‪,‬‬
‫באחד מהאופנים הקודמים‪ ,‬והנה מי שלא ישתדל בשלמות השכל כפי מה שראוי בדרך‬
‫שתדבק בו זאת ההשגחה‪ ,‬אין לו להתרעע בבא עליו אלו הרעות כי אם מעצמו‪ ,‬כי מידו‬
‫היתה זאת לו‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪170‬‬

‫וגם כן הנה הגעת אלו הרעות הנופלות על המעט מפני הסדורים מהתועלת המבואר‪ ,‬וזה‬
‫שכבר יגיע בזה רע מוחש לרשעים‪ ,‬ונוסרו בהם שאר האנשים וימלטו מרעתם‪ ,‬וכאלו כוננו‬
‫לזה התכלית אלו הרעות המגיעות במקרה מאלו הסדורים‪ ,‬כאמרו כל פעל ה' למענהו וגם‬
‫רשע ליום רעה‪ .‬ובכלל מי שרצה שלא יסודרו בכאן אלו הרעות המעטיות הנופלות במקרה‬
‫מפאת סדור הגרמים השמימיים ירצה שלא יהיה בכאן טוב מהטובות הנפלאות הנמצאות‬
‫בכאן מהשם יתברך באמצעותם‪.‬‬
‫והוא מבואר שאין ראוי לשם יתברך שימנע מהשפעת הטובות מאלו הנפלאות באמצעות‬
‫הגרמים השמימיים מפני רע מעטיי יגיע מהם במקרה‪ ,‬וזה כי מדרך השם יתברך להטיב‬
‫לנמצא כפי מה שאפשר לו ליקבל מהטוב והשלמות‪ .‬וכמו שאין ראוי שימנע השם יתברך‬
‫מנתינת הצורות לאלו הדברים אשר בכאן מפני ההפסד אשר יקרה להם בסוף אשר הוא‬
‫רע‪ ,‬כן אין ראוי שימנע מהשפעת הטובות הנפלאות האלו באמצעות הגרמים השמימיים‬
‫מפני הרע המעטיי המגיע מהם במקרה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאין בזה קצור‬
‫לשם יתברך בשלא סדר אלו הסדורים באופן שלא יגיע מהם רע‪.‬‬
‫וכן נאמר שאין במה שימצא לאישי האדם הולך בזולת יושר מהטובות והרעות מפני אלו‬
‫הסדורים דבר יתכן שייוחס אליו יתברך לעול‪ .‬וזה שהעדר הסדר הנמצא באלו הדברים‬
‫הוא משני צדדים‪ ,‬אם מצד הטובות אשר נמצאם [‪ ]172‬מגיעות לרשעים‪ ,‬אם מצד הרעות‬
‫אשר נמצאם מגיעות לצדיקים‪ ,‬וכבר יתבאר שאין באחד משניהם דבר יתכן שייוחס לעול‪.‬‬
‫אמנ ם שאין הגעת הטובות לרשעים מצד הסדורים אשר מהגרמים השמימיים עול‪ ,‬הוא‬
‫מבואר ממה שאומר‪ .‬וזה כי הטוב יבא להם על צד ההשגחה הכוללת‪ ,‬רצוני מצד הסדורים‬
‫האלו אשר הם לאדם במה שהוא אדם‪ ,‬לזה יהיו אלו הטובות להם מאשר הם נולדים בעת‬
‫אשר יהיה בו מצד הכוכבים זה המצב‪ ,‬לא מצד שהם רשעים‪ .‬והוא מבואר שאין ראוי‬
‫שימנע השם יתברך מהשגיח במין האנושי זה האופן מההשגחה ההכרחית בשמירתו‬
‫מפני הרשעים אשר אפשר שיהיו בו‪ ,‬ואולם היה עול אם היה מגיע להם טוב מצד מה‬
‫שהם רשעים‪ ,‬או מפני הטבע האישיי‪ .‬וכמו שלא יתכן לומר שההגחה אשר השגיח השם‬
‫יתברך ביצי רת האדם בששם בו אברים רבים לשמור מציאותו בתכלית מה שאפשר‬
‫מהשלמות הוא עול מפני שכבר הגיע זאת ההטבה לרשעים עם הפלגת רשעם‪ ,‬כן לא יתכן‬
‫שיאמר שזאת ההטבה אשר תגיע לרשעים מצד הסדורים האלו אשר מהגרמים השמימיים‬
‫הוא עול‪ ,‬וזה כי איננו ראוי שימנע השם יתברך להטיב למין האנושי על דרך ההשגחה‬
‫הכללית מפני הרשעים אשר אפשר שיהיו בו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מדרך השם יתברך להיטיב לנמצאות בתכלית מה שאפשר‪ ,‬וזה מבואר ממה‬
‫שימצא מיתרון ההטבה והחנינה ביצירת כל אחד מאישי הנמצאות‪ ,‬עד שאפשר שישיג‬
‫מזה כי אם מעט‪ .‬ואלו היה אפשר לו שיגיע לכל אחד מאישי הנמצאות הטוב היותר שלם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪171‬‬

‫שאפשר‪ ,‬לא היה מקצר מזה‪ .‬ולזה אין ראוי שיפול הספק במה שיגיע מהטובות לרשעים‪.‬‬
‫ובכלל הנה כמו שאיננו עול אם ימצא המזון והתענוג לאחד מהבעלי חיים בלתי מדברים‬
‫והחיות הטורפות‪ ,‬כן איננו עול אם ימצאו אלו הטובות המדומות לאישי האדם הרעים אשר‬
‫מדרגתם מדרגת החיות הטורפות‪ .‬ואמנם היה עול‪ ,‬אם ימצאו להם טובות אנושיות‪ .‬ובכאן‬
‫התבאר שאין הגעת הטובות לרשעים בזה האופן עול‪.‬‬
‫[צדיק ורע לו]‬
‫ואולם שאין מה שנמצאהו מהגעת הרעות לצדיקים עול‪ ,‬הוא מבואר ממה שאומר‪ .‬וזה‬
‫שכבר יתכן שיגיעו הרעות לטובים לאחת מארבע סיבות‪ ,‬ואין אחת מהם עול‪ .‬והנה הרעות‬
‫הנמצאות לצדיקים אפשר שייוחס לאחת מאלו הסיבות‪.‬‬
‫האחת מהן היא המשך אלו הצדיקים אחר המורגש והתירם הקשר והדבקות אשר בינם‬
‫ובין השם יתברך אשר מצדו מושגחים‪ .‬כי כשהיה הענין על זה התאר‪ ,‬יהיו משולחים‬
‫ונעזבים אל הרעות המגיעות במקרה מפאת הסדורים אשר מהגרמים השמימיים ואם‬
‫יגיעו אז להם אלו הרעות הבלתי אנושיות‪ ,‬אינו עול‪ ]173[ ,‬אחר שכבר השתדל השם‬
‫יתברך בשיתן בהם כלי להשמר מהם כפי היכולת‪ ,‬והוא השכל‪ .‬ולזה הוא מבואר שהם‬
‫בעצמם הם סיבות הגעת הרעות האלו להם‪ ,‬לא השם יתברך‪.‬‬
‫והשנית היא‪ ,‬שכבר יקרה באלו הצדיקים שיהיו ברע מעת הולדם מצד רעות חזקות הגיע‬
‫לאבותיהם היה קשה לזרעם היציאה מהם אם לא יהיו בתכלית החשיבות והצדק והדבקות‬
‫בשם יתברך‪ .‬ולזה יקרה לזרעם שיהיו צדיקים ויהיו נספים ברעות ההם‪ ,‬מה שלא הגיעו‬
‫למדרגה מחוזק הדבקות בשם יתברך שיוציאם מהרעות ההם על דרך ההשגחה הנפלאה‪,‬‬
‫או שיצאו מהרעות מצד המערכת‪ .‬ובדומה לזה אמר הנביא עליו השלום אבותינו חטאו‬
‫ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו‪ ,‬ירצה בזה‪ ,‬לפי מה שאחשוב‪ ,‬שכאשר חטאו אבותינו באופן‬
‫שיחויב ממנו שגלו בין האומות‪ ,‬חויב שיסבלו זה העונש זרעם הבא אחריהם‪ .‬וזה שהם לא‬
‫יזכו לשוב להחזיק בארצם אם לא בפעולות רבות מגיעות מהשם יתברך על צד ההשגחה‬
‫הנפלאה‪ ,‬ומה שלא הגיעו בזאת המדרגה מהדבקות‪ ,‬ישארו בו בעונש ההוא‪ .‬ואם לא היה‬
‫מגיע העונש ההוא לאבות‪ ,‬היו הבנים בארץ באופן הקודם‪ ,‬לא יצאו ממנה אם לא בשיעשו‬
‫רעות יתחייב מהם זה העונש‪ ,‬אם על צד ההשגחה‪ ,‬כמו שיתבאר‪ ,‬או על צד העדר‬
‫ההשגחה‪.‬‬
‫והנה אפשר שיהיה לזה הפסוק פירוש אחר‪ ,‬ואנחנו כבר נזכרהו בגזרת השם בסוף‬
‫המאמר‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪172‬‬

‫ובדומה לזה גם כן אמר אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה‪ .‬והוא מבואר שאין בזה‬
‫האופן מהגעת הרע לצדיקים עול לשם יתברך‪ ,‬כי הוא נתן להם כלים לצאת מאלו הרעות‬
‫אשר נוצרו בהם‪ .‬ואל זה המין מן הרע ידמה שכיונו רבותנו זכרונם לברכה באמרם צדיק‬
‫ורע לו‪ ,‬זה צדיק בן רשע‪ .‬והוא מבואר שכדומה לזה יתכן שיגיע לרעים טובות מצד היותם‬
‫נוצרים בהם‪ ,‬ויתמידו הטובות ההם נמצאות להם‪ ,‬מה שלא יקרה להם מרוע ההצלחה‬
‫מפאת המערכת שיסורו אלו הטובות‪ .‬ולזה ידמה שכיונו רבותנו זכרונם לברכה באמרם‬
‫רשע וטוב לו‪ ,‬זה רשע בן צדיק‪ .‬ולפי זה השרש יתכן שיתמיד הטוב הנפלא הנמצא לאדם‬
‫השלם בצדק לדורות רבים אחריו‪ ,‬כי הרע שיתכן שיגיע מהמערכת להסיר אלו הטובות‬
‫הוא מעטיי‪ ,‬והוא גם כן אפשר שיבוטל‪ ,‬אם היה הדור ההוא מושגה‪ .‬והרע הנמשך‬
‫מהרשעים לזרעם לא יתכן שימשך ברבוי הדורות‪ ,‬כי הטוב המסודר מהמערכת הוא‬
‫מאדיי‪ ,‬ולזה לא יתכן שיבוטל בזמן יותר מועט‪ .‬ובזה האופן יתכן שיאמר שהשם יתברך‬
‫פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי ועשה חסד לאלפים‬
‫מזולת שיהיה בזה עול‪.‬‬
‫והשלישית מאלו הסיבות היא‪ ,‬שכבר יקרה שיגיע השם יתברך [‪ ]174‬הרעות לטובים‬
‫להצילם מהרעות הגדולות הנכונות לבא עליהם מצד המערכת‪ ,‬והוא אחד מצדדי‬
‫ההשגחה להציל הטובים מהרעות הנכונות לבא עליהם‪ .‬ולפי שהגעת זה הרע הוא על צד‬
‫ההטבה והחנינה לאיש הטוב‪ ,‬הנה הוא מבואר שאיננו עול‪.‬‬
‫והרביעית מאלו הסיבות היא‪ ,‬שכבר יקרה שיביא השם יתברך הרעות לטובים על צד‬
‫ההשגחה להצילם מהמרי המעטיי אשר החלו להסתבך בו‪ ,‬ובדומה לזה אמר אליהוא ויגל‬
‫אזנם למוסר‪ ,‬ויאמר כי ישובון מאון‪ .‬וזה שאם ישתדל השם יתברך להצילם בזה האופן‬
‫מהרעות המורגשות אשר אינם אנושיות‪ ,‬כל שכן שראוי שיגיע להם אלו הרעות להצילם‬
‫מהרעות הנפשיות‪ ,‬כי הם אנושיות‪.‬‬
‫[סיכום‪ :‬הותר הספק הנובע מחוסר הצדק בעולם]‬
‫ובכאן הותר זה הספק אשר היה אפשר שיסופק בענין ההשגחה מצד העדר הסדור‬
‫הנמצא בטובות אישי האדם ורעותיהם‪ ,‬להתבאר שזה אשר יחשב שהיה בו העדר הסדר‬
‫והיושר הוא בתכלית מה שאפשר מהסדור והיושר‪ .‬ולזה הוא מבואר שמה שטענו‬
‫הקודמים לבטל היות ידיעת השם יתברך מתפשטת באלו הדברים מצד העדר הסדור‬
‫הנמצא בהם הוא בטל‪ .‬וכבר בארנו במה שקדם באיזה אופן יתכן שתונח ידיעת השם‬
‫יתברך מתפשטת באלו הדברים‪ ,‬ובאיזה אופן לא יתכן זה‪.‬‬
‫[ויכוח עם הפילוסוף הכופר בהשגחה]‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪173‬‬

‫ואולם מה שטען ההולך בדרך הפלוסוף‪ ,‬לקיים שההשגחה האלהית אי אפשר שתהיה‬
‫באחד מאישי האדם מפני היות האדם פחות ונבזה מצד ביחס אל השם יתברך‪ ,‬הנה כבר‬
‫התבאר מדברינו שהענין הוא בהפך‪ .‬כי מצד השכל יהיה לאדם התאחדות מה לדבקות‬
‫בשם ית ברך‪ ,‬ומזה הצד אין ראוי שישכחהו השם יתברך‪ ,‬אבל ראוי שתהיה ההשגחה בו‬
‫נפלאה מצד זה ההתאחדות והדבקות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהפלוסוף יודה שההשגחה האלהית היא במיניים מצד היותם נצחיים‪ ,‬ובאישים‬
‫הנצחיים כמו הגרמים השמימיים‪ .‬ואם היתה ההשגחה אצלו באישים מצד הטבע המיניי‪,‬‬
‫והוא הצד אשר הם בו נצחיים‪ ,‬הנה יתכן גם כן שתהיה ההשגחה האלהית באיש איש‬
‫מאישי האדם אשר השלמות במושכלות מצד הטבע הנצחיי המתאחד בהם‪ ,‬והוא השכל‬
‫הנקנה‪ – .‬ובכאן התבאר שאין באחת מהטענות אשר זכרנו לקיים דעת הפלוסוף מה‬
‫שיחויב ממנו בטול מה שהנחנוהו בהשגחה‪.‬‬
‫ובזה יתבאר שאין במה שטענו האומרים שהאדם נפקד על כל מעשיו לפי ההשגחה‬
‫האלהית מה שיחויב ממנו בטול מה שהנחנוהו‪ .‬וזה שהטענה אשר זכרנו לקיים דעתם‪,‬‬
‫מפני מה שנראהו מגיע מהעונשים מדה כנגד מדה‪ ,‬הוא מבואר שלא יתחייב ממנה‬
‫שתהיה ההשגחה האלהית בכל אחד מאישי האדם על אופן אשר הניחוה‪ ,‬אם לא יתבאר‬
‫מהחוש [‪ ]175‬שכל הטובות והרעות המגיעות לאנשים הם מגיעות להם לפי מעשיהם מדה‬
‫כנגד מדה‪ ,‬כל שכן שזה בלתי מחוייב בשיתבאר מהחוש שהרבה מהרשעים לא יגיעם רע‬
‫מורגש‪ ,‬והרבה מהטובים הם ברעות גדולות‪ .‬ואולם מה שיקרה לפעמים שיגיע הרע‬
‫לרעים מדה כנגד מדה לא יקשה להשלים סיבותיו‪ ,‬וזה שזה אפשר שיהיה אם מצד‬
‫הענינים ההם בעצמם‪ ,‬או הנימוסים המדיניים‪ ,‬אם מצד הסדורים אשר מפאת הגרמים‪.‬‬
‫וזה שכבר יקרה מצד הענינים בעצמם שיגיע לאדם מהעונש לפי מריו מדה כנגד מדה‪.‬‬
‫והמשל שאשר ישתדל לחבול האנשים או להרגם יקרה לו מצד פעולתו זאת שיתגבר עליו‬
‫אחד ויהרגהו‪ ,‬ואשר יחתוך יד האדם יקרה לו שאחד מאוהביו מצד הנקמה ישתדל שתקצץ‬
‫ידו‪ .‬וכבר יקרה זה הענין גם כן מצד הנימוסים המדיניים‪ ,‬רצוני שכבר יקרה לרעים זה על‬
‫צד השפטים ומנהיגי המדינות‪ .‬וכבר יקרה הענין מצד המערכת‪ ,‬וזה כי אשר יהיה לו‬
‫הצלחה או נצוח בדבר מה מצד המערכת‪ ,‬הנה יקרה לו שיתהפך ענינו מטוב ההצלחה אל‬
‫רוע ההצלחה בענין ההוא בעינו אשר היה לו טוב ההצלחה‪ ,‬וינוצח בענין ההוא אשר היה‬
‫מנצח‪ ,‬ולזה יקרה‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שאם היה העושק‪ ,‬שישוב עשוק‪ ,‬ואם היה מגיע לו תענוג‬
‫מפאת הנשים‪ ,‬יגיע לו נזק מצדם‪.‬‬
‫[הסדר הקוסמי מביא לשכר ועונש צודקים]‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪174‬‬

‫ועוד‪ ,‬שכמו שיסודר מהמערכת שישפט השופט האיש הפלוני ויגיעהו העונש הפלוני‪ ,‬וזה‬
‫מבואר ממה שיגיע מההודעה בזה הענין בנבואה או בקסם או בחלום‪ ,‬וזה היה בלתי‬
‫אפשר‪ ,‬אם לא היה מסודר‪ .‬כן אפשר שיסודר ממנו שיגיע לרשע זה העונש באופן אחר‪,‬‬
‫וזה מחכמת השם יתברך והשתדלו שיהיו אלו הענינים בתכלית מה שאפשר מהיושר‪ .‬וכמו‬
‫זה הענין אמרו רבותנו זכרונם לברכה אף על פי שארבע מיתות בית דין בטלו‪ ,‬אבע מיתות‬
‫לא בטלו‪ .‬ובזה יתבאר שהטענה השנית אשר זכרנו לקיים דעתם‪ ,‬והיא מה שנראהו‬
‫לאנשים מטוב השמירה מהרעים‪ ,‬עד שעם היות השתדלות הרעים להזיק להם תמיד‪,‬‬
‫יהיה הרע המגיע מהם לאנשים מעטיי‪ ,‬לא יחויב ממנה בטול הנחתנו‪ ,‬אבל הוא אפשר‬
‫שיראה ממנה בטול הנחתם‪ .‬וזה שלפי הנחתנו לא יקשה לתת סבת זאת השמירה‪ ,‬אם‬
‫מצד הסדורים אשר מצד המערכת‪ ,‬וישמרו בזה הרעים והטובים‪ ,‬ואם על צד ההשגחה‪,‬‬
‫והיא תיוחד בטובים‪ .‬ואולם כשהונח הענין לפי מה שהניחוהו בעלי זה הדעת‪ ,‬לא יתכן‬
‫שישלם הסבה בזה‪ ,‬וזה כי לפי הנחתם היה ראוי שיגיעו הרעות על רוב הרשעים‬
‫המכוונים להזיק זולתם‪ ,‬כי רוב האנשים הם לא טובים‪ ,‬ולזה יהיו רבים מוכנים לקבל הרע‬
‫מהרשעים‪ .‬וזה הפך מה שנמצאהו בחוש‪ ,‬וזה שכבר נמצא הגעתם מעטות עם המצא רבוי‬
‫הרשעים [‪ ]176‬ורוב השתדלותם להזיק לאנשים‪ .‬וכן נאמר שהטענה אשר זכרנו לקיים‬
‫דעתם‪ ,‬מפני היות השם יתברך מושל בעולם ומנהיג אותו‪ ,‬לא יחויב ממנה בטול הנחתנו‬
‫וזה שלא יחויב‪ ,‬מפני היות מנהיג המדינה משגיח בענינים הפרטיים הנעשים במדינתו‬
‫במה שהם פרטיים‪ ,‬שיהיה הענין כן בשם יתברך‪ ,‬אבל יהיה ההבדל בזה בין השם יתברך‬
‫ובין מנהיג המדינה כמו הבדל שלמות השם יתברך משלמות מנהיג המדינה‪ .‬ולזה יחויב‬
‫שתהיה הנהגתו לעולם באופן יותר שלם לאין שעור מהנהגת מנהיג המדינה למדינה‪.‬‬
‫וכבר יצדק זה עם הנחתנו כמו שבארנו‪ ,‬וזה שכבר התבאר שהשגחת השם יתברך בעולם‬
‫היא בתכלית מה שאפשר מהטוב והשלמות‪ ,‬ושמה שיחשב שהוא הולך בזולת סדר ויושר‬
‫הוא בתכלית הסדור והיושר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא יחויב מאחת מאלו‬
‫הטענות אשר זכרנו לקיים דעת אלו האנשים החולקים על מה שהנחנו בענין ההשגחה‬
‫האלהית בטול הנחתנו‪.‬‬
‫והוא מבואר שלא יפול ספק מצד החוש במה שהנחנוהו מההשגחה‪ .‬וזה שמה שאפשר‬
‫שיפול בו ספק מצד החוש‪ ,‬מפני העדר הסדור הנמצא בטובות אישי האדם ורעתם‪ ,‬לא‬
‫יקשה התרתו לפי הנחנתנו‪ ,‬וזה כי בכאן סיבות רבות לפי זאת ההנחה אל הגעת הרעות‬
‫לצדיקים והטובות לרשעים‪.‬‬
‫[התרת ספקות נוספים בעניין השגחה]‬
‫ואחר שהותר הספק במה שאפשר שיסופק על הנחתנו מצד הטענות המקיימות הדעות‬
‫הנשארים בהשגחה‪ ,‬ובמה שאפשר שיסופק מצד העדר הסדר הנמצא בחוש ובטובות‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪175‬‬

‫אישי האדם ורעתם‪ ,‬והיו בכאן ספקות אחרות מצד העיון והחוש על הנחתנו בהשגחה‪.‬‬
‫הנה ראוי שנשתדל בהתרתם‪ .‬ונאמר תחלה שכבר יקרו ספקות על מה שהנחנוהו מהגעת‬
‫ההודעה לצדיקים על דרך ההשגחה‪.‬‬
‫אחד מהם‪ ,‬שכבר יתכן לפי זאת ההנחה שתדבק זאת ההשגחה ברשעים כשיהיו שלמי‬
‫השכל‪ ,‬רצוני שכבר יקרה להם שתגיע להם זאת ההודעה מצד הדבקות אשר להם בשם‬
‫יתברך מפני שלמות שכלם‪ ,‬ואף על פי שאין פעולותיהם ישרות‪ ,‬וזה דבר בלתי ראוי בחק‬
‫היושר האלהי שיהיה כן‪ ,‬רצוני שתהיה ההשגחה הפרטית הזאת לצדיק ולרשע במדרגה‬
‫אחת‪.‬‬
‫והשני הוא‪ ,‬שהוא מבואר בחוש שכבר תגיע גם כן זאת ההודעה לחסרי השכל ולקטנים‪,‬‬
‫ואם אינם בעלי פעולות היושר‪ ,‬וזה שכבר תגיע זאת ההודעה בחלום או בקסם לחסרי‬
‫השכל ולנערים‪ ,‬וכבר השלמנו הסבה בזה במאמר השני מזה הספר‪ .‬וזה מן המבואר‬
‫שהוא בלתי ראוי בחק היושר האלהי שתגיע זאת ההשגחה הפרטית לכמו אלו האנשים‪.‬‬
‫והשלישי שהוא מבואר בחוש שכבר תגיע זאת [‪ ]177‬ההודעה לאנשים הרעים באמצעות‬
‫האנשים הטובים אשר תגיע להם זאת ההודעה‪ ,‬רצוני שאלו האנשים יודעים שיתכן‬
‫שיקרה להם מן הטובות והרעות‪ ,‬ותגיע להם השמירה בעינה אשר היתה מגעת להם אלו‬
‫הגיעה זאת ההודעה להם בעצמם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יהיו מושגחים בזאת ההשגחה‬
‫הפרטית מי שאינן ראויים לה‪ ,‬וזה בלתי ראוי בחק היושר האלהי‪ .‬הנה אלו הספקות אשר‬
‫אפשר שיסופק על מה שהנחנו בענין ההשגחה לפי מה שנראה לנו‪.‬‬
‫וראוי שנשתדל בהתרתם‪ ,‬ונאמר שאם היתה זאת ההודעה לפי הנחתנו על צד הגמול‬
‫האמתי לצדיק במה שהוא צדיק‪ ,‬היה לאלו הספקות אופן מההראות‪ .‬אלא שהוא מבואר‬
‫ממה שקדם בדברינו שאין זאת ההודעה על צד הגמול האמתי לצדיק במה שהוא צדיק‪ ,‬כי‬
‫הגמול האמתי לו הוא הצלחת הנפש‪ ,‬ולזה הוא מבואר באופן כולל שלא יפול על הנחתנו‬
‫בהשגחה ספק מאלו הצדדים‪.‬‬
‫וכבר אפשר שנתיר כל אחד מהספקות האלו בצד מיוחד‪.‬‬
‫וזה כי מה שסופק בזה מצד האפשרות הגעת ההודעה הזאת לשלמי השכל עם היותם‬
‫רשעים באפשרות הגעתה להם עם היותם טובים‪ ,‬הוא בלתי צודק‪ .‬וזה שמי שהושלם‬
‫במושכלות עם יטה אל הפעולות המגונות‪ ,‬כבר יחסר בהכרח ההתאחדות והדבקות אשר‬
‫היה לו עם השם יתברך‪ ,‬ואמנם היה זה כן‪ ,‬לפי שהפעולות המגונות הם בהכרח סבה על‬
‫העדר השתמשות השכל במושכלות וואל חסרון הגעת שלמות השכל‪ ,‬מצד נטות השכל אל‬
‫תאוות החומר והיות כחות הגוף מושלות עליו‪ ,‬עד שעם שימנעהו מהשתדל בהשלמת‬
‫השכל‪ ,‬הנה ימנעהו מהשתכל במושכלות אשר כבר השיגם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה חסרון‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪176‬‬

‫הגעת שלמות השכל סבה אל חסרון מדרגת ההודעה‪ ,‬והמנעו מהשתמש במושכלות סבה‬
‫אל הפסקה באופן מה‪ ,‬הוא מבואר שאין מדרגת ההודעה הזאת למי שהשלים במושכלות‬
‫שלמות מה ונטה אל הפעולות המגונות כמדרגתו לו אם לא נטה אל הפעולות המגונות‪.‬‬
‫וזה הפך מה שהונח בזה הספק‪ ,‬ולזה הוא מבואר שלא יקרה במה שהנחנו מההשגחה‬
‫ספק מזה הצד‪ .‬ואולם מה שסופק מצד הגעת זאת ההודעה לחסרי השכל ולקטנים ואף על‬
‫פי שאינן בעלי פעולות היושר‪ ,‬הנה אין היתרו ממה שיקשה‪ .‬כי זאת ההודעה איננה להם‬
‫כי אם על דרך ההשגחה המיניית‪ ,‬ולזה לא יפול ספק בזה‪ ,‬אם יגיע להם מפני זאת‬
‫ההודעה תועלת‪ ,‬כמו שלא יפול ספק במה שיגיע לרשעים על דרך ההשגחה המיניית‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר ימצא הבדל נפלא בין זאת ההודעה וההודעה אשר תהיה לטובים על דרך‬
‫ההשגחה הפרטית‪ .‬וזה שכבר התבאר במאמר השני מזה הספר שזאת ההודעה היא‬
‫הודעה חסרה מאד‪ ,‬ולזה הוא מבואר [‪ ]178‬שלא יגיע ממנה התועלת המגיע מההודעה‬
‫השלמה‪ .‬אבל אפשר שיקרה ממנה נזק‪ ,‬לחסרון זאת ההודעה‪ ,‬וזה כי מי שתגיע לו זאת‬
‫ההודעה באופן חסר לא ידע להזהר ממה שיהיה נזהר אם היה יודע בשלמות מה שהוא‬
‫נכון לבא עליו מהרעות והטובות‪ ,‬כי הוא אינו יודע בברור מה שהוא נכון שיקרה לו‪ ,‬ויומר‬
‫על דרך משל רע ברע‪ ,‬ובהתרחקו מהרע אשר שפט שהעירה בו ההודעה המגעת לו יקרה‬
‫לפעמים שיתקרב אל הרע הנכון לבא עליו באמת‪ .‬ובזה האופן יתבאר שכבר יתכן שיקרה‬
‫לו החשק ממה שהגיע לו מההודעה החסרה בטוב הנכון לבא עליו‪ ,‬ולזה הוא מבואר‬
‫שההבדל רב בין זאת ההודעה וההודעה אשר תהיה לטובים על דרך ההשגחה הפרטית‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן לא יפול ספק בכאן מזה הצד‪ ,‬כי ההבדל בין אלו ההודעות עצום הוא‪.‬‬
‫ובכלל הנה כבר התבאר שאלו היה אפשר שיסודר המציאות באופן שלא יגיע ממנו רע‬
‫לאחד מהנמצאות‪ ,‬לא היה מקצר השם יתברך מזה‪.‬‬
‫ולזה הוא מבואר שאם יגיע קצת תועלת מזאת ההודעה אשר תקרה לאנשים חסרי השכל‬
‫והקטנים‪ ,‬לא יפול בכאן סק מזה הצד ואולם מה שיסופק מצד הגעת זאת ההודעה‬
‫לאנשים הרעים באמצעות הנביאים והחולמים והקוסמים‪ ,‬הנה אין היתרו ממה שיקשה‪.‬‬
‫וזה שכבר יתבאר במעט עיון כי אין התועלת המגיע להם מזאת ההודעה במדרגת‬
‫התועלת המגיע מזה לאשר תגיע אליו בעצמו ההודעה‪ .‬וזה כי אלו האנשים יקרה להם‬
‫שלא יאמינו לדברי האנשים המודיעים להם מה שיתכן שיקרה להם‪ ,‬ומפני זה יעדר מהם‬
‫התועלת הראוי שיגיע מההודעה‪ ,‬וזה דבר ראוי שיקרה להם‪ ,‬מצד שלא התברר אצלם בלי‬
‫ספק היות אמת מה שיגידו להם אלו האנשים‪ .‬וזה יראה הראות שלם ממה שימצא בדברי‬
‫הנביאים עליהם השלום ממה שהיו מגידים לישראל הרעות הנכונות לבא עליהם‪ ,‬ולא היו‬
‫מאמינים בהם‪ ,‬ונפלו ברעות ההם‪.‬‬
‫ובזה יתבאר זה הענין גם כן מהחוש‪ ,‬ממה שנמצאהו שיגידוהו הקוסמים לאנשים‪ ,‬וזה כי‬
‫יקרה להם שלא יאמינו לדבריהם‪ ,‬ומפני זה יקרה לפעמים שיפלו ברע שהוא נכון לבא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪177‬‬

‫עליהם‪ ,‬כמו שסופק שקרה לאיש אחד הגידה לו קוסמת אחת שאם ילך בדרך פלוני יהרג‪,‬‬
‫ולא האמין לדבריה‪ ,‬ונהרג בארץ ההיא‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שההבדל בין אלו ההודעות הוא רב‪ ,‬ולזה הוא מבואר שלא‬
‫יקרה בכאן ספק מזה הצד‪.‬‬
‫והוא מבואר ממה שזכרנו שאין ראוי שיסופק עלינו מה שיקרה שיגיע קצת תועלת מזאת‬
‫ההודעה לאנשים הרשעים‪ ,‬כי השם יתברך לא יקצר מהשפיע הטוב לברואיו כפי מה‬
‫שאפשר‪ .‬ולזאת הסבה תמצא שהנביאים עליהם השלום‪ ,‬כשיודיעו לאנשים מה שראוי‬
‫שיקרה להם‪ ,‬יישירם עם זה [‪ ]179‬אל שימשכו אל פעולות הצדק והיושר‪ ,‬ויעזבו הרשע‬
‫והחמס‪ ,‬והם נמשכים בזה לכונת התורה שהשתדלה בשיהיו כל האנשים טובים בצד‬
‫היותר שלם שאפשר‪ – .‬ובכאן הותרו אלו הספקות בכללם‪.‬‬
‫[המקראות מאשרים את ההסבר שהובא]‬
‫ואחר שהתרנו כל הספקות הנופלות בהנחתנו בהשגחה מצד החוש והעיון‪ ,‬הנה ראוי‬
‫שנבאר שמה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום והמדברים ברוח הקדש מענין‬
‫ההשגחה והגמול והעונש הוא כלו מסכים להנחתנו‪ .‬וזה שמה שיבא להם מהסתר פנים‬
‫והשכחה לאשר יעשו הפעולות המגונות‪ ,‬ומההשגחה בטובים‪ ,‬הוא לפי זאת ההנחה בלא‬
‫ספק‪.‬‬
‫וזה נמצא בהם הרבה‪ ,‬אמר בהסתר פנים והשכחה והסתרתי פני מהם והיה לאכל‪ ,‬ואנכי‬
‫הסתר אסתיר פני‪ .‬ואמר אסתירה פני מהם‪ ,‬ויסתר פנים ומי ישורנו‪ ,‬פני ה' חלקים‪ ,‬ותשכח‬
‫תורת אלהיך אשכח בניך גם אני‪ ,‬עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהים‪ .‬ואמר‬
‫בהשגחה בטובים הנה אנכי עמך ושמרתיך‪ ,‬כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך‬
‫ולתת את אויבך לפניך‪ ,‬כי ה' אלהיך עמך‪ ,‬כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם‪ ,‬כי יודע ה' נפש‬
‫צדיקים ‪ ,‬הנה עיני ה' אל צדיקים‪ ,‬הנה עין ה' אל יריאיו‪ ,‬ולא יגרע מצדיק עינו‪ ,‬כי יצפנני‬
‫בסכה ביום רעה‪ ,‬כי לא לנצח ישכח אביון‪ ,‬לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם‪ ,‬וזה‬
‫הרבה משיסופר‪.‬‬
‫וכבר נמצא גם כן בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום שהעונש אשר יגיע לרעים יהיה‬
‫מצד הסדור אשר מהמערכת‪ .‬אמר לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם‪ ,‬ר"ל בעת שתהיה‬
‫מערכתם ברע יגיע להם עונש על מרים‪ ,‬וזה כי זה הרע יקרה להם בעבור הסתר פנים‬
‫השם יתברך מהם‪ ,‬וסבת זה ההסתר הוא מרים‪ .‬ואמר וביום הפקדי ופקדתי עליהם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪178‬‬

‫חטאתם‪ ,‬וזה יורה כי בכאן עת מיוחד יגיע להם עונש בו‪ .‬ואמר כל פעל ה' למענהו וגם‬
‫רשע ליום רע‪ ,‬ירצה בזה שכל מה שפעל השם יתברך הוא לתכלית הטוב‪.‬‬
‫וגם מה שסדר על הכונה השנית מהנזק הרשע ליום רעה הוא מועיל‪ ,‬כי בזה תועלת‬
‫לשאר האנשים‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬וכבר בא זה הענין גם כן בדברי השם יתברך לאיוב‪,‬‬
‫שמציאות הרעות אשר הוא בו במקרה היה כמו מכוון על הכונה השנית‪ ,‬כדי שיגיע בהם‬
‫עונש לרשעים‪ ,‬באר בספרו מה שסודר משפע הגרמים השמימיים בזה העולם השפל‪,‬‬
‫אשר עם היותו בתכלית השלמות‪ ,‬הנה אי אפשר מזולת שיגיע רע ממנו מה‪ .‬וימנע‬
‫מרשעים אורם‪ ,‬ביאר בזה שאלו הרעות יש בהם תועלת להנזק בהם הרשעים‪ .‬ואמר בזה‬
‫הענין בעינו הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה אשר חשבתי לעת [‪ ]180‬צר ליום‬
‫קרב ומלחמה‪.‬‬
‫וזה גם כן כשתחקור בו תמצא נכפל הרבה בדברי הנביאים עליהם השלום והמדברים‬
‫ברוח הקודש‪ .‬וכן תמצא דעת רבותנו זכרונם לברכה שהגמול והעונש האמתיים הוא‬
‫לעולם הבא‪ ,‬ושלא יחויב שיהיה בכאן גמול ועונש לפי הצדק והרשע בטובות והרעות‬
‫הגופיות‪ .‬אמרו שכר מצות בהאי עלמא ליכא‪ .‬וראוי שנבין מזה שהענין גם כן בעונש כן‪,‬‬
‫רוצה לו שאינו בדברים הגופיים‪ ,‬כי הגמול והעונש בעבור שהם הפכים‪ ,‬הנה יחויב שיהיה‬
‫נושאם אחד‪ ,‬רצוני שיהיה הנושא אשר הגמול נמצא בו הוא בעינו הנושא אשר העונש‬
‫נמצא בו‪.‬‬
‫ואמרו רבותינו זכרונו לברכה‪:‬‬
‫הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות‪ ,‬עלה ושלח את האם ונטל את‬
‫הבנים‪ ,‬ובחזרתו נפל ומת‪ .‬היכן אריכות ימיו של זה‪ ,‬והיכן טובתו של זה‪ .‬אלא‬
‫למען ייטב לך לעולם שכולו טוב‪ ,‬והארכת ימים לעולם שכולו ארוך‪ .‬ואמרו שם‬
‫אמר רב יוסף אלמלא דרשיה אחר להאי קרא כרבי יעקב‪ ,‬בר ברתיה לא חטא‪,‬‬
‫מאי הוא‪ ,‬איכא דאמרי האי מעשה חזא‪ ,‬ואיכא דאמרי לישנא דגברא רבא חזה‬
‫דהוה גריר ליה דבר אחד‪ ,‬אמר פה שהפיק מרגליות ילחך עפר‪ ,‬והוא לא ידע‬
‫שלמען ייטב לך לעולם שכלו טוב‪ ,‬ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך‪.‬‬
‫כבר בארו לך שאין הגמול והעונש נמצאים באלו הטובות והרעות הגופיות‪ ,‬ולזה לא ימנע‬
‫היותם הולכות בזולת סדר ויושר‪ .‬ואמרו חיי בני ומזוני‪ ,‬לא בזכותא תליא מילתא‪ ,‬אלא‬
‫במזלא תליא מילתא‪ .‬ואין ספק שלא באו בזה המאמר לחלוק על התורה שייעדה‬
‫במקומות רבי ם להגיע כמו אלו הטובות הגופיות ההולכים בדרכיה‪ ,‬אבל יאמרו שזה הענין‬
‫נתלה בכללות במזל‪ .‬ולזה אין ראוי שיסופק אם יגיע לרשעים כמו אלו הטובות‪ ,‬כי הם לה‬
‫מצד המזל‪ ,‬לא מצד פעולותיהם הרעות‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪179‬‬

‫[התרת ספקות העולים מדברי הנביאים]‬
‫ואחר שהתישב זה ראוי שנזכור ספקות מה יקרו על הנחתנו בהשגחה מצד מה שבא‬
‫בדברי הנביאים עליהם השלום‪ ,‬וראוי שנשתדל בהתרתם‪.‬‬
‫אחד מהם מה שנזכר בתורה מהבאת העונשים הנפלאים לישראל בהיותם רשעים מאוד‬
‫על עוצם מריים‪ ,‬ובארה שהם לא יגיעו להם בקרי‪ ,‬אבל על הכונה הראשונה‪ .‬ואם תלכו‬
‫עמי קרי‪ ,‬רצה בזה שאם יתלה חול אלו הרעות עליהם בקרי‪ ,‬ולא יקחו מוסר מצדם‪ ,‬הנה‬
‫השם יתברך יוסיף להכותם בחמת קרי‪ ,‬עד שיתבאר להם שאין זה במקרה‪ .‬וכן מה שבא‬
‫בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום מהגעת הרעות בעצמות מהשם יתברך לשאר‬
‫האומות‪ ,‬כאלו תאמר מה שספרה התורה מהבאת המכות הנפלאות על פרעה ועל עמו‬
‫בעבו ר ישראל‪ ,‬ומה שנזכר מהכאת מלאך ה' במחנה אשור‪ ,‬והדומה להם‪ ,‬כי זה כלו [‪]181‬‬

‫ידמה היותו חולק על הנחתנו‪ ,‬כי לא יתכן לפי הנחתנו שיגיע רעות לרעים כי אם במקרה‪.‬‬
‫והשני מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום מזכירת היות האדם נשפט על כל‬
‫מעשיו‪ ,‬אם טוב ואם רע‪ .‬אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט‪ .‬אמר אשר עיניך‬
‫פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו‪ .‬אמרו צדיק כי טוב כי פרי‬
‫מעלליהם יאכלו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו‪ .‬כי פעל אדם ישלם לו וכאורח איש‬
‫ימציאנו‪ .‬וזה הענין גם כן חולק על הנחתינו לפי מה שיחשב‪.‬‬
‫הנה אלו הם הספקות אשר אפשר שיסופקו על הנחתנו מצד מה שבא בתורה ובדברי‬
‫הנביאים עליהם השלום‪ ,‬וראוי שנשתדל בהתרתם‪.‬‬
‫ונאמר כי מה שיסופק בספק הראשון על הנחתנו‪ ,‬מפני מה שיעדה התורה מהגעת‬
‫העונשים הנפלאים בעצמות מאת השם יתברך על ישרל לפי מריים העצום‪ ,‬אין היתרו‬
‫ממה שיקשה‪ .‬וזה שאנחנו נאמר שאלו הענינים והעונשים יהיו על צד ההשגחה כדי‬
‫שיסורו מדרכם הרע‪ ,‬כי בזה האופן יתכן שיבא רע מאת השם יתברך בעצמות‪ ,‬כמו‬
‫שקדם‪ .‬ואולם היה אפשר שתדבק ההשגחה בזה האופן על אלו אשר הפליגו במרי מצד‬
‫כלל האומה אשר הוא טוב‪ ,‬וראוי שתדבק בו ההשגחה בזה הצד‪ .‬ולזה כשיסתבכו קצת‬
‫פרטי האומה בפעולות המגונות‪ ,‬ישתדל השם יתברך להוכיח על צד ההשגחה בכלל‬
‫האומה כדיש לא יתפשט בכלן המרי ההוא‪ .‬וזה שכמו שההשגחה אשר מצד המערכת‬
‫תהיה באנשים משני צדדים‪ ,‬אם בדרך פרטי‪ ,‬והוא מה שיסודר מהמערכת לאיש איש‬
‫מאישי האדם‪ ,‬אם בדרך כלל‪ ,‬והוא מה שיסודר מהמערכת לכלל האומה או לכלל המדינה‪.‬‬
‫כן הענין בזאת ההשגחה‪ ,‬רצוני שהיא תדבק באיש כשהיה טוב‪ ,‬ותדבק בכלל האומה‬
‫כשהיא טובה‪ .‬ולזאת הסבה תדבק ההשגחה האלהית בכלל האומה‪ ,‬ויוכיח פרטיו מפני‬
‫זה‪ ,‬ואם הם רשעים‪ ,‬על הרע שהחלו להסתבך בו‪ ,‬כדי שישובו בדרך טובה‪ ,‬ותגיע להם‬
‫הצלחת הנפש‪ .‬אמר כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך‪ ,‬לשוא הכיתי את בניכם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪180‬‬

‫מוסר לא לקחו‪ .‬ולזאת הסבה נזכר מה שנזכר בתורה מהקללות לאשר יסורו מדרכי השם‬
‫יתברך‪ ,‬ונזכר שהם אינן מגיעות במקרה‪ ,‬אבל הם מכוונות מאת השם יתברך‪ .‬וממה‬
‫שיורה שהגעת אלו העונשים להם הוא על צד ההשגחה בכלל האומה כדיש לא יתפשט‬
‫בכלן המרי ההוא‪ .‬וזה שכמו שההשגחה אשר מצד המערכת תהיה באנשים משני צדדים‪,‬‬
‫אם בדרך פרטי‪ ,‬והוא מה שיסודר מהמערכת לאיש איש מאישי האדם‪ ,‬אם בדרך כלל‪,‬‬
‫והוא מה שיסודר מהמערכת לכלל האומה או לכלל המדינה‪ .‬כן הענין בזאת ההשגחה‪,‬‬
‫רצוני שהיא תדבק באיש כשהיה טוב‪ ,‬ותדבק בכלל האומה כשהיא טובה‪ .‬ולזאת הסבה‬
‫תדבק ההשגחה האלהית בכלל האומה‪ ,‬ויוכיח פרטיו מפני זה‪ ,‬ואם הם רשעים‪ ,‬על הרע‬
‫שהחלו להסתבך בו‪ ,‬כדי שישובו בדרך טובה‪ ,‬ותגיע להם הצלחת הנפש‪ .‬אמר כאשר ייסר‬
‫איש את בנו ה' אלהיך מיסרך‪ ,‬לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו‪ .‬ולזאת הסבה נזכר‬
‫מה שנזכר בתורה מהקללות לאשר יסורו מדרכי השם יתברך‪ ,‬ונזכר שהם אינן מגיעות‬
‫במקרה‪ ,‬אבל הם מכוונות מאת השם יתברך‪.‬‬
‫וממה שיורה שהגעת אלו העונשים להם הוא על צד ההשגחה‪ ,‬לא על צד העונש‪ ,‬הוא‬
‫אמרו ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם‪ .‬ואם היה זה על צד העונש‪ ,‬היה בו מן‬
‫העול מה שלא יעלם‪ .‬ואולם כשהיה זה על צד ההשגחה‪ ,‬היה מן הראוי‪ ,‬רצוני שכאשר‬
‫יגיע להם השם יתברך היסורין על צד התוכחת‪ ]182[ ,‬ולא יוסרו‪ ,‬אבל יחזיקו עדין במרי‪,‬‬
‫הנה הוא ראוי שייסרם על חטאתיהם‪ ,‬וזה כי אין תוכחת מי שנסתבך סבוך מעט במרי‬
‫כתוכחת מי ששקד בו ושבה לו התכונה הרעה ההיא קנין חזק‪ ,‬וזה כי השקוע בפעולות‬
‫המגונות לא יצא מהם אם לא בתוכחות עצומות‪ .‬ובזה האופן גם כן יתכן מה שאמר ואף‬
‫בעונות אבותם אתם ימקו מזולת שיהיה בזה עול‪ .‬וזה כי כשהרגילו אבותיהם במרי ואחזו‬
‫בניהם דרכיהם‪ ,‬שבה להם זאת התכונה הפחותה קנין חזק‪ ,‬ולא יצאו ממנה אלא‬
‫בתוכחות עצומות‪ ,‬ולזה ראוי שישיגום יותר מהרע אל צד התוכחות להוסר בו ממה שהיה‬
‫מגיע להם ממנו אם לא היו אבותיהם רשעים‪ .‬ואולי על זה האופן אמר פוקד עון אבות על‬
‫בנים‪ ,‬אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה‪ .‬והנה ידמה שכמו שהרע אשר יגיע לצדיק על‬
‫צד ההשגחה להוכיחו מהמרי אשר החל להסתבך בו לא יהיה תמיד‪ ,‬אבל כאשר יתחזק‬
‫במרי תסור ההשגחה הזאת ממנו‪ ,‬להיותו אז בלתי ראוי שתדבק בו ההשגחה הזאת‪ .‬כן‬
‫הענין בעינו בהשגחה הדבקה לכלל האומה‪ ,‬רצוני שכאשר ישוב הכלל ההוא באופן שיהיה‬
‫לא טוב‪ ,‬תסור ההשגחה הזאת ממנו‪ ,‬ולא יוכיחם אז השם יתברך על עונותיהם‪ .‬אמר וקם‬
‫העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי‬
‫אשר כרתי אתו וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל‪ ,‬כאשר‬
‫ביאר לך שכאשר ישוב העם להיות עובד עבודה זרה‪ ,‬תסור השגחת השם יתברך מהם‪.‬‬
‫ובדומה לזה אמר מיעד רע לא אפקד על בנותיכם כי תזנינה‪ ,‬וכבר ביאר לך‪ ,‬כי מפני‬
‫הפלגתם במרי תעדר מהם ההשגחה האלהית הזאת‪ ,‬ר"ל שלא יוכיחם על מריים‪ ,‬אבל‬
‫יעזבם למקרי הזמן‪ .‬והנה ידמה שיש הבדל בין הרע אשר יגיע לאיש הטוב על צד‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪181‬‬

‫ההשגחה‪ ,‬להוכיחו מהרע אשר הסתבך בו קצת‪ ,‬ובין הרע אשר יגיע לכלל על צד‬
‫ההשגחה‪ ,‬להוכיחם מהרע אשר נסתבכו בו הכלל ההוא‪ .‬וזה כי כשיגיע הרע לאיש הטוב‬
‫על התוכחות‪ ,‬לא יתכן שיהיה באופן שימות בסבתו‪ ,‬כי כשהיה בזה האופן‪ ,‬לא יתכן‬
‫שיאמר שהוא על צד ההשגחה‪ .‬ואולם מה שיגיע מהרע לכלל האומה על דרך התוכחות‪,‬‬
‫לא ימנע שימותו בו רבים כדי שיקחו מוסר הנשארים והדורות הבאים אחריהם‪ ,‬ולא יחזיקו‬
‫כולם במרי‪ ,‬כי זה יותר טוב לכלל האומה אחר שאי אפשר שיוסרו כי אם בזה האופן‬
‫מהתוכחות‪ ,‬ולזה תמצא שתיעד התורה באלו התוכחות במה שיגיע אל המות‪ .‬ובכאן‬
‫הותר מה שסופק בספק הראשון מצד מה שנראה בתורה שתיעד להגיע הרע בעצמות‬
‫מאת השם יתברך לישראל כשלא ילכו בדרכי השם יתברך‪]183[ .‬‬

‫– ואולם מה שסופק בו מצד מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום מהגעת‬
‫הרע בעצמות מאת השם יתברך לשאר האומות‪ ,‬כמו מה שספרה התורה מהבאת השם‬
‫יתברך בהכאות אשר הכה והקשותו לב פרעה וסיחון להביא עליהם העונש‪ ,‬ומה שנזכר‬
‫מהכאת מלאך ה' במחנה אשור‪ ,‬ומה שנמצאהו במלחמות ישראל עם שאר האומות‪,‬‬
‫שיאמר בו שכבר עזרם השם יתברך ונצחום‪ ,‬הנה אין היתרו ממה שיקשה‪ .‬וזה כי הגעת‬
‫הרע לרשעים מאת השם יתברך על זה האופן כבר יהיה קצתו על דרך המופת‪ ,‬כמו‬
‫טביעת המצריים בים סוף ומכת בכורים ושאר מה שחלו על המצרים מהמכות‪ ,‬ומה שהכה‬
‫מלאך ה' במחנה אשור‪ ,‬ומה שידמה לזה‪ .‬והנה מה שהיה מאלו הענינים על זה התואר‬
‫הוא בלתי סותר הנחתנו‪ ,‬כי אנחנו לא נדבר בכאן אלא במה שימשך מההשגחה על צד‬
‫הסדור הנאות אל סדור המציאות‪ ,‬לא במה שישתנה בו הסדור הטבעי‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאלו הרעות המגיעות לרשעים אל דרך המופת הוא על צד ההשגחה לטובים אשר‬
‫היו הרעים ההם משתדלים להזיקם‪ .‬וזה שאם היו הטובים מושגחים מהשם יתברך‬
‫בשיגיע להם רע כדי להצילם מרע יותר עצום‪ ,‬כל שכן שהוא ראוי שיושגחו בהגעת הרעות‬
‫לרשעים המזיקים אותם כדי שיסור הזקם מהם‪ .‬ואולם מה שנזכר מהכבדת לב פרעה על‬
‫צד האופן שהיה בו נוסף רע לישראל‪ ,‬הנה הוא גם כן על צד ההשגחה להקנותם אמונה‬
‫טובה‪ .‬כי כשחויב לפרעה העונש‪ ,‬והיה אפשר שיגיע בו תועלת לישראל בהגעתו לו בזה‬
‫האופן בדרך שיתישב בלבם שבכאן אלוה נמצא ושיתאמת להם כחו יתברך וגבורתו מצד‬
‫רבוי המופתים‪ ,‬סבב השם יתברך שיקשה פרעה את לבו בדרך שירבו מופתיו ותתפרסם‬
‫האמונה האמתית לישראל‪ .‬וזהו אמרו בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו‬
‫למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי‬
‫במצרים וידעתם כי אני ה'‪ .‬כבר ביארתי לך הכבדת לב פרעה היה להרבות מופתיו‪ ,‬ורבוי‬
‫מופתיו היה כדי שיתפרסם לישראל ולדורות הבאים אחריהם שיש בכאן אלוה נמצא פעל‬
‫כל מה שירצה‪ .‬והנה מה שנזכר מהגעת הרע לרשעים בהלחמם לישראל ממה שאינו על‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪182‬‬

‫דרך המופת‪ ,‬הוא אם אל דרך ההשגחה לישראל‪ ,‬כי הוא בלתי נמנע זה לפי הנחתנ‪ ,‬כמו‬
‫שקדם‪ ,‬ואם על שהרע ההוא הוא נמשך לרשעים ההם מצד המערכת‪ ,‬כי זה גם כן ייוחס‬
‫אל השם יתברך‪ ,‬להיות כל הענינים מסובבים ממנו‪ .‬ואולם מה שנזכר בתורה מהקשאת‬
‫רוח סיחון‪ ,‬הנה היה אם מצד ההשגחה על ישראל להגיע הרע לסיחון‪ ,‬כדי שינחלו ישראל‬
‫את ארצו‪ ,‬והיה זה [‪ ]184‬הענין מהשם יתברך על דרך המופת‪ ,‬או היה רע נכון לבא עליו‪,‬‬
‫והיה הקשותו את רוחו המסודר מהגרמים השמימיים אחד מהכלים להגיע הרע אליו‪ .‬וכבר‬
‫ייוחס זה הענין לשם יתברך‪ ,‬אם היה הענין על זה התאר‪ ,‬מפני היותו סבה אל מה‬
‫שיתחדש לאיזה צד שיתחדש‪ – .‬ובכאן הותר זה הספק‪.‬‬
‫ואולם מה שסופק בספק השני‪ ,‬מפני מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום‬
‫והמדברים ברוח הקדש מזכירת היות האדם נשפט על כל מעשיו‪ ,‬אם טוב ואם רע‪ ,‬הוא‬
‫מבואר שאין היתרו ממה שיקשה‪ .‬וזה שלפי הנחתנו התבאר שהאדם יגמל ויענש בלי‬
‫ספק על צדקו ורשעו במה שיקרא גמול ועונש באמתות‪ ,‬ר"ל בהצלחת הנפש והעדרה‪,‬‬
‫והתבאר עם זה שהאדם נגמל ונענש על צדקו ורשעו בטובות ורעות גופיות בתכלית מה‬
‫שאפשר מהסדור והיושר‪ ,‬וזה שההשגחה האלהית אשר בה האדם נשמר מהרעות תדבק‬
‫בטובים לפי הדרגתם בחשיבות‪ ,‬ותעדר מהרעים‪ .‬ולזה הוא מבואר שכבר יתכן בכל הפנים‬
‫שיאמר שהאדם נשפט על כל מעשיו‪ ,‬אם טוב ואם רע‪ – .‬ובכאן הותר זה הספק השני‪ .‬ולפי‬
‫שמה שהתבאר מדברינו בהשגחה מצד העיון‪ ,‬הוא על האופן אשר הנחנוהו‪ ,‬נאות אל מה‬
‫שימצא בחוש מאלו הדברים ואל מה שנזכר בדברי הנביאים עליהם השלום‪ ,‬עד שלא‬
‫ימצא עליו ספק ולא דחיה לא מצד העיון ולא מצד התורה‪ ,‬הוא מבואר שההשגחה היא‬
‫באישי האדם על האופן שהנחנוהו‪.‬‬
‫ובכאן התבאר אופן ההשגחה האלהית באישי האדם במה שאין ספק בו‪ ,‬והוסרו ספקות‬
‫רבות בענין ההשגחה לא סרו הקודמים מלטעון בהם עד היום‪ ,‬שהנביאים עליהם השלום‬
‫והמדברים רוח הקדש נבוכו בזה לפי מה שספרו‪.‬‬
‫וזה מבואר מדברי דוד עליו השלום וגם כן חבקוק הנביא עליו השלום‪ .‬אמר דוד כי קנאתי‬
‫בהוללים שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם ובריא אולם‪ ,‬הנה אלה רשעים ושלוי‬
‫עולם השגו חיל אך ריק זכיתי לבבי‪ ,‬וסוף הדברים ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני‪.‬‬
‫ואמר חבקוק עליו השלום למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו‪ .‬וזה מה‬
‫שיורה שהם היו נבוכים בהעדר הסדור הנמצא לפי מה שיחשב בטובות אישי האדם‬
‫ורעתם‪ .‬וכבר אמרו רבותנו זכרונם לברכה שנסתפק בזה משה רבנו עליו השלום‪ ,‬וזהו מה‬
‫ששאל באמרו הראני נא את דרכיך‪ .‬אמרו שכבר שאל מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪183‬‬

‫וכבר יראה על זה מה שהשיב לו השם יתברך על זאת השאלה‪ ,‬והוא אמרו ה' ה' אל רחום‬
‫וחנון‪.‬‬
‫וראוי שנתן תודה לשם יתברך אשר עזרנו [‪ ]185‬למצוא האמת בזה הדרוש העמוק‬
‫והיישיר לפנינו דרכינו ברחמיו וכרוב חסדיו‪ ,‬כי מה שמצאנו בו לקודמים הוא מעטיי מאד‬
‫ומשולל מחקירה העיונית‪ ,‬זולת מה שמצאנו מזה בספר איוב‪ .‬והנה בהבנתו מהקושי‬
‫העצום‪ ,‬עד שלא יתכן שיובן אם לא למי שידע אלו הדעות אשר אפשר שיפלו בהשגחה‪,‬‬
‫ומה שאפשר שיטעון כל אחד מבעלי הדעות לקיים דבריו ולבטל דברי זולתו‪.‬‬

‫מאמר רביעי‪ ,‬פרק שביעי‬
‫נזכור בו שמה שהביאנו אליו העיון בזאת השאלה הוא דעת אליהו‬
‫וראוי שתדע כי זה הדעת אשר הביא אליו העיון בהשגחה הוא דעת אליהוא‪ ,‬והוא אשר‬
‫הגיעה אליו תכלית החקירה בזה הדרוש בספר איוב‪ ,‬והוא זכר הרבה מהטענות אשר‬
‫זכרנו לקיים זה הדעת‪ ,‬כבר בארנו זה מדבריו בבאורנו לספר איוב‪.‬‬
‫והנה ידמה שכבר נטה לזה הדעת גם כן הרב המורה זכרונו לברכה בספרו הנכבד מורה‬
‫הנבוכים‪ ,‬ולזה אמר בפרק שבעה עשר מהחלק השלישי דבר‪ ,‬זה לשונו‪.‬‬
‫ואשר אאמינהו אני בזאת הפנה‪ ,‬ר"ל בהשגחה האלהית‪ ,‬הוא מה שאספר לך‪.‬‬
‫ואינני נסמך בזאת הפנה והאמונה אשר אספרה למה שהביאני אליו המופת‪ ,‬אבל‬
‫אסמך בה למה שהתבאר אצלי שהוא כונת תורת השם יתברך וספרי הנביאים‪.‬‬
‫וזה הדעת אשר אאמינהו הוא יותר מעט ההרחקות מן הדעות הקודמים ויותר‬
‫קרוב אל ההקש השכלי‪ ,‬והוא שאני אאמין שההשגחה האלהית אמנם היא בזה‬
‫העולם התחתון‪ ,‬ר"ל מתחת גלגל הירח באישי מין האדם לבד‪ ,‬וזה המין לבדו הוא‬
‫אשר כל עניני אישיו ומה שישיגם מטוב או רע נמשך אחר הדין‪ ,‬כמו שאמר כי כל‬
‫דרכיו משפט‪ ,‬אבל שאר בעלי חיים וכל שכן הצמחים וזולתם דעתי בהם דעת‬
‫ארסטו‪ – .‬ואולם ההשגחה האלהית לפי דעתי ולפי מה שאני רואה היא נמשכת‬
‫אחר השפע האלהי‪ ,‬והמין אשר נדבק בו השפע ההוא השכלי‪ ,‬עד ששב בעל שכל‬
‫ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל‪ ,‬הוא אשר התחברה אליו ההשגחה‬
‫האלהית ויחסה לו כל פעולתיו על צד הגמול והעונש‪ .‬אמנם ואם טבעה כו' ‪ – -‬והבן‬
‫דעתי עד סופו והעלהו בידך שאני לא אאמין שיעלם מן השם יתברך דבר‪ ,‬או איחס‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪184‬‬

‫לו לאות וקצור‪ ,‬אבל אאמין שההשגחה נמשכת אחר השכל ומדובקת בו‪ ,‬מפני‬
‫שההשגחה אמנם [‪ ]186‬תהיה ממשכיל‪ ,‬ואשר הוא שכל שלם‪ ,‬שלמות אין שלמות‬
‫אחריו‪ .‬אם כן כל מי שנדבק בו דבר מן השפע ההוא כפי מה שישיגהו מן השכל‬
‫ישיגהו מההשגחה‪ .‬זהו הדעת הנאות אצלי למושכל ולכתובי התורה‪.‬‬
‫ואמר בפרק אחד וחמשים מהחלק השלישי דבר זה לשונו‪.‬‬
‫והנה נגלה אלי עתה עיון נפלא מאד יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלהיות‪,‬‬
‫והוא שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה כי כפי שעור שכל כל בעל שכל תהיה‬
‫ההשגחה בו‪ ,‬והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהשם יתברך תמיד‬
‫תהיה בו ההשגחה תמיד‪ ,‬והאיש השלם בהשגתו אשר תפנה מחשבתו מהשם‬
‫יתברך קצת עתים תהיה ההשגחה בו בעת חשבו בשם יתברך בלבד‪ ,‬ותסור‬
‫ההשגחה ממנו בעת עסקו‪ ,‬ולא תסור ממנו אז כסורה ממי שלא ישכיל כלל‪ ,‬אבל‬
‫תמעט ההשגחה ההיא‪ ,‬אחר שאין לאיש ההוא השלם בהשגתו בעת עסקו שכל‬
‫בפעל‪ ,‬ואמנם הוא אז משיג בכח קרוב וכו' ‪ – -‬ועם הפנות מחשבת האדם והשיגו‬
‫השם יתברך בדרכים האמתיים ושמחתו במה שהשיג‪ ,‬אי אפשר שיקרה אז לאיש‬
‫ההוא מין ממיני הרעות‪ ,‬כי הוא עם השם יתברך והשם יתברך עמו‪ .‬אבל בהסיר‬
‫מחשבתו מהשם יתברך‪ ,‬אשר הוא אז נבדל מהשם יתברך‪ ,‬השם נבדל ממנו‪,‬‬
‫והוא אז מזומן לכל רע שאפשר שימצאהו‪ ,‬כי הענין המביא להשגחה ולהמלט מיד‬
‫המקרה הוא השפע ההוא השכלי‪ ,‬וכבר נבדל קצת העתים מן החסיד ההוא הטוב‪,‬‬
‫או לא הגיע כלל לחסיד ההוא הרע‪ ,‬ולזה אירע לשניהם מה שאירע‪ .‬עד כאן לשונו‬
‫זכרונו לברכה‪.‬‬
‫הנה כבר התבאר מדבריו שכבר יגיעו לחסיד רעות בעת התירו הקשר והדבקות אשר בינו‬
‫ובין השם יתברך‪ ,‬כי הוא אז משולח למקרי הזמן‪ .‬וכבר יתכן לזאת הסבה שלא יגיע לרע‬
‫רעות‪ ,‬כמו שזכר הרב זכרונו לברכה‪ ,‬וזה אמנם יהיה כשלא יהיה מסודר לו רע מהמקרים‬
‫ההם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שמה שאמר הרב זכרונו לברכה שכל עניני אישי האדם‬
‫ומה שישיגם מטוב או רע נמשך אחר הדין‪ ,‬אם ירצה בו הטוב האנושי‪ ,‬ר"ל הגמול והעונש‬
‫הנמצא בנפש‪ ,‬או ירצה בזה דבקות ההשגחה וסורה‪ ,‬ויקרא דבקות ההשגחה הטוב‪,‬‬
‫וסורה הרע‪ .‬וזה שאם רצה בזה הטוב והרע הגופיי‪ ,‬הנה יסתרו דבריו קצתם קצת‪ ,‬וזה כי‬
‫הוא הודה שכבר יקרו הרעות לחסיד בהסירו מחשבתו מהשם יתברך‪ ,‬להיותו משולח‬
‫ונעזב למקרים‪ ,‬ושהוא אפשר לזאת הסבה שלא יגיעו לרע רעות‪]187[ .‬‬

‫וראוי שיובן ממה שהניח הרב זכרונו לברכה בענין ההשגחה שידיעת השם יתברך אינה‬
‫בדברים הפרטיים במה שהם פרטיים‪ .‬וזה שאם הונחה ידיעתו בהם בזה האופן‪ ,‬הנה לא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪185‬‬

‫אשער מה היא ההשגחה הזאת אשר תדבק בטובים להצילם מהמקרים‪ ,‬והסתר פנים‬
‫אשר ידבק ברעים לבלתי הצילם מהם‪ .‬וזה כי לא ימנעו המקרים ההם מחלוקה‪ ,‬אם שיהיו‬
‫המקרים ההם הם אשר ידע השם יתברך לצדיק הנשמר מהם ולרשע הבלתי נשמר מהם‪,‬‬
‫ויציל מהם הצדיק ולא יציל מהם הרשע‪ ,‬או שיהיוט המקרים ההם הם אשר ידע השם‬
‫יתברך שיגיעו לרעים ושלא יגיעו לצדיקים‪ ,‬וידע שיגיעו להם הטובות אשר מצד ההשגחה‪.‬‬
‫ואם הנחנו שידע השם יתברך שלא יגיעו אלו המקרים לצדיקים ההם‪ ,‬מה היא ההשגחה‬
‫הזאת‪ ,‬בשלא יגיע לו מה שהיה יודע השם יתברך שלא יגיע‪ ,‬הלא כמו זה גם כן ימצא‬
‫ברשעים כשידע השם יתברך שיגיעם טובות‪ ,‬שלא יגיעום הרעות אשר היה יודע שלא‬
‫יגיעום‪ .‬ואם הנחנו שהמקרים ההם ידע השם יתברך שיגיעו לצדיק ולרשע‪ ,‬ויציל מהם‬
‫הצדיק ולא יציל מהם הרשע‪ ,‬הוא מבואר שאין ידיעתו באלו המקרים מצד מה שהם‬
‫פרטיים‪ ,‬כי מזה הצד תהיה ידיעתו שיגיעו אלו המקרים לצדיק ההוא שקר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי הוא יודע גם כן לפי זאת ההנחה שלא יגיעו לו מפני ידיעתו כל אחד מהדברים‬
‫הפרטיים הנופלים בכאן‪ ,‬וידע שהשגחתו תדבק באיש הזה‪ ,‬ואיך יתכן שנניח שידע השם‬
‫יתברך יחד שיגיעו אלו המקרים לזה האיש‪ ,‬ושלא יגיעו לו‪ ,‬הנה זה בתכלית הביטול‪ .‬ולזה‬
‫הוא מבואר שהוא מחויב מזה שתהיה ידיעתו באלו המקרים מצד הסדור הכולל‪ .‬ואז יתכן‬
‫שיצוייר מה שהונח מענין ההשגחה והסתר הפנים‪ ,‬וזה שהוא יודע מה שהיה ראוי שיגיע‬
‫לפי הסדור הכולל מאלו המקרים לצדיק ולרשע‪ ,‬ויציל הצדיק מהם על דרך ההשגחה‪ ,‬ולא‬
‫יציל מהם הרשע‪ .‬ולפי שכבר התבאר לפי דעת תורתנו דבקות ההשגחה לטובים והסתר‬
‫פנים מהרשעים‪ ,‬והיה מחויב בזאת ההנחה שלא תהיה ידיעת השם יתברך בדברים‬
‫הפרטיים מהצד אשר הם בו פרטיים‪ .‬הוא מבואר שכבר יחויב לפי דעת תורתנו שלא‬
‫תהיה ידיעת השם יתברך בדברים הפרטיים במה שהם פרטים‪ ,‬וזה ממה שיוסיף גלוי‬
‫ושלמות במה שהתבאר מדברינו באופן ידיעת השם יתברך הדברים‪.‬‬
‫ובכאן נשלם המאמר הרביעי מזה הספר‪,‬‬
‫והתהלה להשם יתברך על כל ברכה ותהלה לעד עד ולנצח נצחים‪ ,‬אמן ואמן‪]188[ .‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק ראשון‬
‫הקדמה‬
‫בגרמים השמימיים ובמניעיהם ובמדרגתם קצתם עם קצת ובמדרגת השם יתברך מהם‬
‫חלק ראשון‬
‫הוא מחכמת התכונה וממה שהתבאר בספר המגסטי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫וזה החלק הוא ספר גדול בפני עצמו אין זה מקומו‬

‫‪186‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪187‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ :‬בסיבות הדברים הנמצאים לגרמים‬
‫השמימיים‬
‫[ובו תשעה פרקים]‬
‫ פרק ראשון נתנצל בו על הכנסתנו בזאת החקירה העמוקה אשר לא נמצא ממנה‬‫לזולתנו כי אם מעט מזער‪.‬‬
‫ פרק שני נחקור בו במהות הגשם הבלתי שומר תמונתו אשר בארנו שהוא נמצא בין‬‫גלגלי כוכב האחד לגלגלי הכוכב השני ונתיר ספק מה יקרה בזאת ההנחה‪.‬‬
‫ פרק שלישי נבאר בו שהכוכבים הם בגלגלים מפני הדברים אשר בכאן‪.‬‬‫ פרק רביעי נבאר בו שאין שם על גלגל המזלות גלגל יומי כמו שחשבו בעלי העיון‪.‬‬‫ פרק חמישי נבאר בו שהכוכבים הקיימים הם כלם בגלגל אחד‪ ,‬ושם נבאר למה היו‬‫בגלגל הראשון כוכבים רבים ובמה שלמטה ממנו לא נמצא בגלגל האחד יותר מכוכב אחד‪.‬‬
‫ פרק ששי נבאר בו איך יחמם השמש האויר‪ ,‬ושם תתבאר הסבה באיזה אופן יגיע‬‫מאחד אחד מהכוכבים מה שנראה שייוחד בו מהפעולות‪.‬‬
‫ פרק שביעי נמנה בו הדרושים אשר נצטרך שנחקור בהם ממה שבשמים לפי מה‬‫שבידינו בזה מן ההקדמות‪.‬‬
‫ פרק שמיני נציע בו קצת שרשים מבוארים בנפשם למעיין בזה הספר יישירונו לעמוד‬‫מהם על סבת מה שימצא בשמים‪.‬‬
‫‪ -‬פרק תשיעי נתן בו הסיבות בכל מה שנמצא בשמים ביותר שלם אשר אפשר זה לנו‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק ראשון‬
‫נתנצל בו על הכנסתנו בזאת החקירה העמוקה אשר לא נמצא ממנה‬
‫לזולתנו כי אם מעט מזער‬

‫וקודם שנחקור מסיבות מה שבשמים‪ ,‬ראוי שנתנצל על הכנסתנו בזאת החקירה העמוקה‬
‫אשר לא נמצא ממנה לזולתנו אלא מעט‪ .‬כי זה ממה [‪ ]189‬שיוסיף לנו קושי בזה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי אלו הדברים‪ ,‬להיותם רחוקים מטבענו מאד בעצם ובמקום‪ ,‬חוייב שתהיה השגתנו‬
‫בהם חלושה‪ ,‬ולזה היה ראוי לנו שנמשוך ידינו מזאת החקירה‪ .‬אלא כי מפני שהגעת‬
‫השלמות האנושי הוא בשיחקור האדם בדבר דבר מה שאפשר לו ולפי מה שבטבעו שיודע‬
‫לו‪ ,‬ראוי שנחקור בזה לפי השגת שכלנו‪ .‬ואין ראוי שייוחס זה לנו לעזות מצח ולהריסה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪188‬‬

‫בהכנסתנו בכמו אלו הענינים העמוקים‪ ,‬אבל ראוי שנשובח על עוצם השתדלותנו וזריזותנו‬
‫לחקור בדבר דבר לפי מה שאפשר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם יהיה מה שנאמר אנחנו בזה הוא מה שאפשר שיאמר בסיבות אלו הדברים‪,‬‬
‫הנה הוא מבואר שאיננו ממה שראוי שימנענו מחקור בזה הדרוש‪ .‬וזה כי ההצלחה‬
‫האנושית תגיע בהגעת השגת הדברים הנכבדים יותר ממה שתגיע בהשגת הדברים אשר‬
‫למטה מהם בכבוד‪ ,‬ולזה יהיה חשקנו אל השגת הדבר היותר נכבד יותר חזק‪ ,‬עד שכבר‬
‫נחשוק בהשגה החלושה אשר לנו בו יותר מחשקנו בהשגה השלמה אשר לנו במה‬
‫שלמטה ממנו‪ .‬ובכלל הנה אם היו הגרמים השמימיים בלתי עלולים‪ ,‬היה בלתי אפשר לנו‬
‫להכנס בזאת החקירה‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף בספר השמים והעולם‪ .‬אבל למה שהם‬
‫עלולים‪ ,‬והיה מחק הדברים העלולים‪ ,‬במה שהם עלולים‪ ,‬שיהיה מה שנמצא בהם‬
‫לתכלית מה‪ ,‬הנה מזה הצד יפתחו לנו שערי העיון בזאת החקירה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי אלו הגרמים הנכבדים הם מצד מה בעלי נפש‪ ,‬והיו פעולות הבעלי נפש לתכלית‬
‫מה‪ ,‬הנה יחויב שיהיה הענין בפעולותיהם כן‪ ,‬ומזה הצד היה אפשר לנו שנחקור‬
‫בפעולותיהם למה היו בזה האופן שהם בו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי הוא מבואר מענין תנועות אלו הגרמים הנכבדים שהם להשגיח למה שבכאן מאלו‬
‫הנמצאות השפלות‪ ,‬וזה מבואר מאד מתנועת השמש‪ ,‬וזה שכבר ימצא לה רושם חזק‬
‫בהויות‪ ,‬וזה נגלה תכלית ההגלות בצמחים‪ ,‬וכן יראה זה בהרבה מהבעלי חיים שכבר‬
‫תהיה תולדותם בעתים מיוחדים מהשנה‪ .‬ובכלל הנה עמידת אלו הדברים אשר בכאן‬
‫תשלם בתקופות הארבע המתחדשות מהשמש בגלגלו הנוטה‪ ,‬כי בזה האופן ישלם השווי‬
‫בין ההפכים אשר הורכב מהם נמצא נמצא מאלו הנמצאות המורכבות‪ ,‬ובזה ישלם גם כן‬
‫השווי בין היסודות‪ ,‬כמו שזכרנו במה שקדם וכן יראה רושם חזק בסבובים היומיים‬
‫ובסבובים הירחיים באלו הדברים ההוים בכאן‪ ,‬ולזה תמצא זמן עבורי הבעלי חיים‬
‫משוערים קצתם בסבובים הירחיים וקצתם בסבובים היומיים‪ ,‬כמו שנזכר בספר בעלי‬
‫חיים וכן ראוי שנחשוב שיהיה הענין בשאר הסבובים הנמצאים לכוכבים‪ .‬וזה יראה הראות‬
‫מבואר ממה שיתאמת בחוש מענין משפטי הכוכבים‪ ,‬וזה שכבר נמצא בהם דברים יאמתם‬
‫החוש‪ ,‬ובהם [‪ ]190‬יאמרו אמת בעלי החכמה ההיא‪ ,‬ואם היה שיהיו בכאן דברים יגידו‬
‫אותם לא ימצאו צודקים‪ ,‬כי זה אמנם הוא מפני קצור האדם מהשגת מה שיתחייב מכוכב‬
‫כוכב במקום מקום ממקומותיו‪ .‬וזה הקצור היה לאדם באלו הדברים מצד עוצם מרחקו‬
‫מהם בעצם והמקום ומצד שאי אפשר שישלם לו זה בנסיון‪ ,‬כי הוא אפשר שיהיה מה‬
‫שייחס אל כוכב אחד שופע מכוכב אחר‪ ,‬כמו שייחסו ההמון החום המופלג לעליית הכלב‪,‬‬
‫והוא מפני השמש‪ ,‬ואולם קרה שיהיה אז פעל השמש בחמום אלו הדברים‪ .‬וזה כי הוא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪189‬‬

‫בלתי אפשר שנפריד כוכב אחד משאר הכוכבים‪ ,‬כי הם כלם פועלים יחד‪ ,‬ולזה לא יתכן‬
‫שיתאמת לנו פעל הכוכב ההוא המיוחד לו‪ ,‬ואי אפשר שישלם לנו מן החוש ההשנות הראוי‬
‫במה שיתחייב מהכוכבים אם לא בקושי עצום ובאורך נפלא מהזמן‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שהרבה ממנה שמסודר מהם תבלבל אותו הבחירה האנושית‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר בשני מזה הספר‪ ,‬הנה יקרה מזה שלא יתן לנו החוש מה שיתחייב מהכוכבים‪,‬‬
‫כי אולי יהיה מה שהגיע הוא דבר זולתי מה שהיה מסודר מהגרמים השמימיים‪ .‬וזה ממה‬
‫שיחייב שיהיה לאדם קצור נפלא בידיעת מה שיתחייב מכוכב כוכב באלו הדברים‪ ,‬אלא‬
‫שהוא מחויב שיהיה המתחדש בכאן מסודר מהם‪ ,‬כמו שהתבאר בשני מזה הספר‪ ,‬ומזה‬
‫הצד היה אפשר שתפל במה שיתחדש בכאן ידיעה קודם זמן התחדשותם בחלום או‬
‫בקסם או בנבואה‪ ,‬כמו שהתבאר שם‪.‬‬
‫וכבר יראה באופן כולל שהוא מחויב שיהיה זה הסדור אשר ימצא מוגבל בדברים‬
‫המתחדשים אשר בכאן מפאת הגרמים השמימיים‪ .‬וזה כי מפני שזה הסדור ימצא מתמיד‬
‫על סדר אחד‪ ,‬וימשכו ממנו דברים מתחלפים לדבר דבר בעתים מתחלפים‪ ,‬כאלו תאמר‬
‫שכבר ימשך מהם ההויה פעם וההפסד פעם‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪ .‬הנה יחויב שתהיה‬
‫הסבה בזה הסדור תמידיי ושתמצא בענינים מתחלפים בעתים מתחלפים‪ .‬ולפי שאין בכאן‬
‫דבר בזה התואר זולת הגרמים השמימיים‪ ,‬וזה כי הם מתנועעים‪ ,‬ולזה יקרה לכוכבים‬
‫הנמצאים בהם שיהיו קרובים פעם אל היישוב ורחוקים פעם‪ ,‬וילך זה הענין בסבוב בהם‪,‬‬
‫הנה הוא מבואר כי הגרמים השמימיים הוא סבה בזה הסדור המתמיד בזה האופן‪ ,‬וזה‬
‫שהוא מחויב בזאת הסבה שתהיה תמידיית‪ ,‬לפי שהעלול ממנה הוא תמידיי‪ ,‬והוא מחויב‬
‫שיהיה יחס אל העלול מתחלף‪ ,‬לפי שהעלול ממנה יקבל ממנה דברים מתחלפים‪ ,‬ויחויב‬
‫שיהיה זה החילוף הולך בסבוב‪ ,‬לפי שזה החילוף הוא הולך בסבוב בחלק הדברים אשר‬
‫בכאן‪ ,‬ולזה יחויב שתהיה זאת הסבה מתנועעת בסבוב בדרך שתקרב פעם ותרחק פעם‪,‬‬
‫וילך זה בסבוב ודבקות‪ ,‬כי בזה ישלם ממנה זה‪ .‬ואולם אם זה הפעל הוא מכוון [‪]191‬‬

‫מהגרמים השמימיים על הכונה הראשונה או על הכונה השנייה‪ ,‬הנה זה ממה שיתבאר‬
‫במה שאחר זה‪ .‬ואיך שהיה‪ ,‬הוא מבואר שמזה הצד יתכן לנו לחקור בעניני הגרמים‬
‫השמימיים למה היו בזה האופן שהם בו‪ .‬וממה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שהתבאר‬
‫בכאן מענין הכוכבים הוא‪ ,‬שכבר תמצא שהפלוסופים הסכימו שהם פועלים במה שבכאן‪,‬‬
‫וכן הסכימו בזה הנביאים עליהם השלום והתורה‪ .‬וזה שהפלוסוף אמר בספר ההויה‬
‫וההפסד שההויה וההפסד הנמצאים באלו הדברים בזה הסדור המתמיד הוא מפני תנועת‬
‫השמש בגלגלו הנוטה‪ ,‬וש זמן קיום נמצא נמצא מאלו הנמצאות הוא משוער בסבוב זאת‬
‫התנועה‪ ,‬עד שמספר הסבובים שתשלם בהם צמיחת הנמצא הוא נמצא למספר הסבובים‬
‫אשר בם יהיה כליו והפסדו‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪190‬‬

‫ואמרו המפרשים שמה שזכר הפלוסוף מזה הענין בתנועות השמש הוא ראוי שיובן ממנו‬
‫שהענין הוא כן בתנועות שאר הכוכבים‪ .‬וזה דבר כבר הסכים בו הפלוסוף לפי מה שנראה‬
‫מדבריו במקומות רבים מהחכמה הטבעית‪ ,‬ר"ל שהכוכבים הם משגיחים במה שבכאן‬
‫מהנמצאות‪ ,‬ואמר במה שאחר הטבע שתנועות הגרמים השמימיים הם בעבור הכוכבים‪,‬‬
‫ולזה לקח ראיה מהתנועות הנראות לכוכבים על מספר הגרמים השמימיים‪ .‬וזה ממה‬
‫שיורה כי הפלוסוף יאמין שתנועות הגרמים השמימיים הם בעבור אלו הדברים אשר‬
‫בכאן‪ ,‬שאם היו בעבור עצמותם‪ ,‬לא היה צודק שתהינה התנועות אשר להם בעבור‬
‫הכוכבים ‪ .‬ואמנם היה זה המאמר צודק כשהניחו אלו התנועות בעבור הדברים אשר בכאן‬
‫וזה כי מפני שהיה מה שישפע בכאן מהגרמים השמימיים שופע באמצעות הכוכבים‪ ,‬ומה‬
‫שישפע באמצעות הכוכבים ישפע מהם באמצעות התנועה‪ ,‬עד שתקריב הכוכב פעם‬
‫למקום מקום מהארץ‪ ,‬ותרחיקהו פעם‪ ,‬הוא מבואר שכבר יצדק לפי זאת ההנחה שתהיינה‬
‫התנועות אשר לגרמים השמימיים בעבור הכוכבים‪.‬‬
‫וזה ממה שיתבאר באור שלם במה שיבא מזה הספר‪ ,‬ר"ל שהוא מחויב שתהיינה תנועות‬
‫הגרמים השמימיים בעבור אלו הדברים אשר בכאן‪ .‬וכן תמצא שהנביאים עליהם השלום‬
‫והתורה הסכימו בזה‪ .‬אמר השם יתברך לאיוב הידעת חקות שמים אם תשים משטרו‬
‫בארץ‪ .‬וזה ממה שיורה שהם משגיחים בזה העולם השפל ומנהיגים אותו ופועלים בו‪,‬‬
‫ואמנם אמ ר משטרו‪ ,‬לפי שהשוטר הוא מושל‪ ,‬ומורה בלשוננו על המנהיג שיש עליו שר‬
‫הוא המושל בו‪ ,‬וכן הענין בגרמים השמימיים‪ ,‬וזה כי זאת ההשגחה היא להם משר אחד‬
‫מושל בהם‪ ,‬והוא השם יתברך‪ ,‬כמו שיתבאר במה שיבא מזה הספר בגזרת השם‪.‬‬
‫ואולם מה שאמר הנביא עליו השלום לישראל ומאותות השמים אל תחתו‪ ]192[ ,‬הוא‬
‫להורות שכאשר תדבק בהם ההשגחה האלהית‪ ,‬אין להם לירא מהרעות אשר יקרו מפאת‬
‫הגרמים השמימיים‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ .‬ולזאת הסבה תמצא שכאשר זכרה‬
‫התורה בריאת הכוכבים זכרה שזאת הבריאה היתה להשלים מה שבכאן‪ ,‬כמו שנבאר‬
‫במה שיבא אצל באורנו ספור בריאת העולם הנזכר בתורה‪ .‬ולזה אמר שלמה עליו השלום‬
‫ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה‪ ,‬וזה ששם החכמה נאמר בלשוננו על הידיעה‬
‫הנופלת בדברים מפני עצמות הדברים ההם בעצמם‪ ,‬ושם התכונה הוא נופל בלשוננו על‬
‫הוצאת דבר מדבר זר ממנו‪ ,‬ולזה נקראו הפלוסופים בעלי תבונה‪ ,‬כמו שיתבאר במקומות‬
‫רבים מספר משלי‪ ,‬לפי שהיא תעשה ההמשל ותשתמש בהקדמות המפורסמות ולא יתנה‬
‫בהם שתהיינה עצמיות‪ ,‬ולזה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בנבון שהוא המוציא דבר מתוך‬
‫דבר‪ .‬ולפי שהידיעה תפל באלו הדברים הטבעים השפלים מעצם הדברים ההם בעצמם‪,‬‬
‫והיה מבואר שמושכל אלו הדברים הוא הנימוס הנמצא להם וסדרם וישרם הוא התחלה‬
‫למציאותם‪ ,‬כמו שהתבאר בראשון מזה הספר‪ ,‬אמר שהשם יסד הארץ בזה האופן‪ ,‬וזה‬
‫שהדברים המתחייבים קצתם מקצת באלו הדברים הם מתחייבים בזה האופן‪ ,‬כאלו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪191‬‬

‫תאמר שהחום יחמם והקור יקרר‪ ,‬וזה מבואר מהסבת הנותנות באלו הדברים בחכמה‬
‫הטבעית‪.‬‬
‫ואולם השמים‪ ,‬מפני שהמתחייב ממנו אינו מתחייב בזה האופן‪ ,‬כי אין לשמים דבר‬
‫מהדברים שישפעו מהם באלו הדברים‪ ,‬והם בתבונה שיתכן ממנה שישפע מהם זה לפי‬
‫הכח האלהי שיש להם מהשם יתברך‪ ,‬אמר שהשם יתברך שם תכונת השמים באופן‬
‫שהיא בו בתבונה שיתחייב מהם בזה האופן מה שישלמו בו אלו הדברים אשר בכאן‪ .‬והנה‬
‫אין זה חיוב ממין חיוב אלו הדברים אשר בכאן קצתם מקצת‪ ,‬כי אין לגרמים השמימיים‬
‫דבר מהאיכיות שישפיעו למה שבכאן‪ ,‬כפי מה שהתבאר בחכמה הטבעית‪.‬‬
‫והנה זה הענין נכפל הרבה בדברי הנביאים עליהם השלום‪ ,‬ר"ל שמהשמים יסודרו פעולות‬
‫באלו הדברים‪ ,‬ולהגלות זה הענין טעו הקודמים וחשבו בכוכבים שיהיו אלוהות‪ ,‬כמו‬
‫שנתפרסם זה מהם‪ .‬ואופן טעותם היה‪ ,‬שהם חשבו שאלו הפעולות תהיינה להם‬
‫מעצמותם מזולת סבה קודמת להם‪ .‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כי לא יהיה מהדברים הרבים פעל‬
‫אחד במספר אם לא היה זה מסודר להם מסבה אחת במספר‪ ,‬כמו שיתבאר במה שאחר‬
‫זה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שבכאן סבה אחת קודמת להם‪ ,‬היא אשר שמה אותם‬
‫משתתפעל בפעל אחד במספר‪ ,‬אהי ההשגחה בזה העולם השפל‪]193[ .‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שני‬
‫נחקור בו במהות הגשם הבלתי שומר תמונתו‪ ,‬אשר בארנו שהוא‬
‫נמצא בין גלגלי כוכב האחד לגלגלי הכוכב השני‪ ,‬ונתיר ספק מה‬
‫יקרה בזאת ההנחה‬
‫וראוי שנחקור בכאן מענין הגשם הבלתי שומר תמונתו‪ ,‬שהתבאר בחלק הקודם שהוא בין‬
‫גלגלי הכוכב האחד לגלגלי הכוכב השני‪ ,‬מה הוא‪ ,‬ר"ל אם יש לו צורה‪ ,‬כמו הענין בשאר‬
‫הדברים הטבעיים‪ ,‬או אין לו צורה כלל‪.‬‬
‫ונאמר שכבר יראה שאין לו צורה‪ ,‬כי המאמר בשתהיה לו צורה ולא יסודר ממנה פעל‬
‫הוא מאמר מבואר הנפילה‪ .‬ולפי שאין לזה הגשם תנועה בעצמותו‪ ,‬אבל הוא לבד כלי‬
‫למנוע שלא יבואו כל תנועות הכוכב האחד לכוכב השני‪ ,‬הוא מבואר שאין לו בעצמו צורה‪,‬‬
‫ואולם היה מציאותו להישיר אל שישלמו בו תנועות הגרם השמימיי החלקיות‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר‪ ,‬על האופן שימצאו בבעלי חיים חלקים נעדרי החיות‪ ,‬כמו העצמות וזולתם‪,‬‬
‫להשלים תנועותיו החלקיות אלא שכאשר הונח הענין כן‪ ,‬הנה יקרה מזה ספק חזק‪ .‬וזה‬
‫שאנחנו נמצא שלא יתכן באלו הגשמים אשר בכאן שימצא בהם גשם בזולת צורה‪ ,‬כמו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪192‬‬

‫שהתבאר בטבעיות‪ .‬ואם היה נמנע המצא גשם בזולת צורה באלו הגשמים ההווים‬
‫הנפסדים עם מיעוט דבקותם בחיים והשלמות‪ ,‬הנה יותר ראוי שיהיה זה נמנע בגרם‬
‫השמימיי עם היותו דבק לחיים והשלמות תמיד‪ .‬ונאמר שהוא מבואר שאין כח בכמו אלו‬
‫המאמרים לבטל מה שהתבאר חיובו מן החוש‪ ,‬כי הם לקוחים בין אלו הגרמים השמימיים‬
‫והדברים אשר בכאן‪ ,‬וכבר התבאר בטבעיות ששם הגשם נאמר בשתוף השם על אלו‬
‫הגרמים השמימיים ועל הדברים אשר בכאן‪ ,‬ומה שזה דרכו לא יתן משפט הכרחי‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי זה כבר הוא נמצא באלו הדברים אשר בכאן להיות צורותיהם היולאניות וישיגם‬
‫השנוי במזג מהפך אל הפך‪ ,‬ויקרה מפני זה שיהיו תמיד בעלי איכות עם הפסד צורותם‪,‬‬
‫ותגיע עליהם בהכרח הצורה אשר היתה מתיחסת למזגם‪ ,‬ולזה ימצאו תמיד עם צורה‬
‫ואולם הגרמים השמימיים שאין להם צורות היולאניות ואין להם מזג‪ ,‬לא יחויב בהם זה‪.‬‬
‫וגם כן הנה כמו שבאלו הנמצאות השפלות גופים חלקם בחיים מעט‪ ,‬עד שהם כמו גופים‬
‫מתים‪ ,‬וגופים ידבקו בהם החיים היותר שלמים שאפשר באלו הנמצאות‪ ,‬כן אפשר‬
‫בגרמים השמימיים שיהיו בהם מדרגות מתחלפות בזה הענין‪ ,‬עד שיש בהם חלקים ידבקו‬
‫בהם החיים היותר שלמים שאפשר שימצאו בהם‪ ,‬והם הכוכבים‪ ,‬כי היו הפעולות‬
‫השופעות מהם‪ ,‬רוצה לומר מהגרמים השמימיים‪ ,‬מסודרות [‪ ]194‬מהם ותנועות הגלגלים‬
‫הם בעבורם‪ ,‬כמו שיתבאר אחר זה‪ ,‬ויהיו בהם חלקים בתכלית מהעדר החיים‪ ,‬והם אלו‬
‫הגופים אשר בין גלגלי הוכב האחד לגלגלי הכוכב השני‪ ,‬והממוצעים בין שתי אלו‬
‫המציאויות הם הגלגלים על מדרגותיהם‪ ,‬וזה שהגלגלים אשר הכוכבים קבועים בהם‬
‫שניים להם במדרגת החיים‪ ,‬ואחריהם יהיו הגלגלים העובדים אותם להגיע תנועותיהם אל‬
‫הגלגל אשר בו הכוכב‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי ההפכים מדרכם שיקבלם נושא אחד‪ ,‬אם בזמנים מתחלפים‪ ,‬אם בחלקים‬
‫מתחלפים‪ .‬ולפי שהיתה שמירת התמונה ענין מקביל להעדר שמירת התמונה‪ ,‬והיה בלתי‬
‫אפשר שיקבל שני אלו הענינים הגרם השמימיי בזמנים מתחלפים‪ ,‬לפי שהוא בלתי נפסד‪,‬‬
‫הנה יקבלם בחלקים מתחלפים‪ .‬וכמו שקבל הגרם השמימיי ענין ההארה והעדר הספירות‬
‫בחלקים מוגבלים ממנו‪ ,‬והם הכוכבים‪ ,‬וענין הספירות והעדר ההארה בחלקים אחרים‪ ,‬כן‬
‫אפשר שקבל ענין שמירת התמונה בחלקים מוגבלים ממנו והעדר השמירה לתמונה‬
‫בחלקים אחרים‪ .‬וגם כן הנה מפני שהגרמים השמימיים כלם ישתתפו בפעל אחד‪ ,‬והוא‬
‫ההשגחה במה שבכאן‪ ,‬והיתה זאת ההשגחה במה שיסודר מהם מהתנועות לכוכב כוכב‪,‬‬
‫כפי מה שקדם ויתבאר בשללמות במה שאחר זה‪ .‬הנה יהיו אלו החלקים נעדרי החיים‬
‫בהם‪ ,‬במה שהם אחד להשלים תנועותיהם החלקייות באופן שישלם ענין כללותם‪ ,‬כמו‬
‫שימצאו בבעל חיים האחד חלקים נעדרי החיות‪ ,‬כמו העצמות ומה שידמה להם‪ ,‬להשלים‬
‫תנועותיו החלקיות וענין כללותו‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪193‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שלישי‬
‫נבאר בו שהכוכבים הם בגלגלים מפני הדברים אשר בכאן‬
‫וראוי שנחקור תחלה מענין הכוכבים אם הם בגלגלים בעבור עצמותם‪ ,‬או הם בהם‬
‫בעבור הדברים אשר בכאן‪ ,‬כי זאת החקירה היא עמוקה ומסופקת מאד‪ .‬וזה שכבר יראה‬
‫הראות מבואר שתנועות הכוכבים ושיעוריהם הם ביותר שלם שבפנים להשלים אלו‬
‫הנמצאות השפלות‪ ,‬עד שאם היה נפסד זה הסדר‪ ,‬היה נפסד זה המציאות השפל‪ ,‬כמו‬
‫שיתבאר אחר זה‪ ,‬וכבר זכרנו זה פעמים רבות במה שקדם‪ ,‬וזכרו גם כן אבן רשד בבאורו‬
‫לספר השמים והעולם‪ ,‬זה ממה שיראה ממנו שהכוכבים הם בעבור הדברים אשר בכאן‬
‫באופן מה‪ .‬וכבר יחשב שהוא בלתי אפשר שיונחו הכוכבים בעבור הדברים אשר בכאן‪ ,‬לפי‬
‫שאם הונח הענין כן‪ ,‬יהיה הנכבד בעבור השפל הפחות‪ .‬ולזה שפטו האחרונים‬
‫מהפלוסופים שהכוכבים הם בגלגלם בעבור עצמותם‪ ,‬ומה שיושפע מהם מהפעולות בזה‬
‫המציאות השפל הוא מכוון מהם על הכונה השנית‪]195[ .‬‬

‫ואולם הנראה מדברי הפלוסוף בטבעיות ובמה שאחר הטבע הוא שהכוכבים הם בעבור‬
‫הדברים אשר בכאן‪ .‬ולזה ראינו לחקור זה בזה המקום‪ .‬והנה הסכמנו לחקור בזה תחלה‬
‫קודם שנחקור מסיבות שאר הדברים אשר יעדנו לחקור בהם בזה החלק‪ ,‬מפני כי זאת‬
‫החקירה היא משותפת לכל הכוכבים‪ ,‬וראוי שתקדם החקירה בדברים המשותפים לכל‬
‫הכוכבים לחקירה במה שייוחד בו קצת הכוכבים מקצת‪.‬‬
‫ונאמר כי הוא ממה שהתבאר בטבעיות שכבר יובדל הגרם החמישי מבעלי הנפש אשר‬
‫בכאן שהנושא לצורתו הוא דבר פשוט‪ ,‬ושאין בעצמותו דבר בכח‪ .‬ואולם קראנו החומר‬
‫החמישי נושא על צד ההקל בשמות‪ ,‬ואם אינו נושא על דרך האמת‪ ,‬כמו שהתבאר‬
‫בטבעיות‪ .‬וכאשר התישב לנו זה‪ ,‬נאמר שהוא גם כן מבואר שהבעל נפש אשר בכאן הוא‬
‫כליי מצד הרכבה‪ ,‬ומצד השלמת מציאותו ושמירתו‪ ,‬כי מפני זה יצטרכו כלים רבים‪ .‬אם‬
‫מצד ההרכבה‪ ,‬כי לשמור ההפכים אשר הורכב מהם בשווי הנאות לבעל נפש ההוא הוכנו‬
‫לו כלים מתחלפים ייוחס לאחד מהם שמירת ההפך האחד ולאחר שמירת ההפך האחר‪.‬‬
‫והמשל בבעל חי‪ ,‬כי המרה היא בו משכן הטבע החם היבש‪ ,‬והטחול הוא בו משכן הטבע‬
‫הקר היבש‪ ,‬והכבד הוא בו משכן הטבע החם והלח‪ ,‬והמוח הוא בו משכן הטבע הקר הלח‪.‬‬
‫ואולם מצד השלמו מציאותו ושמירתו הוכנו לו גם כן כלים רבים‪ ,‬והם הדברים בכללם‬
‫הנמצאים לו‪ ,‬כמו שהתבאר זה כלו בספר הבעלי חיים אצל המאמר בתועלת אברי הבעלי‬
‫חיים‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪194‬‬

‫ובהיות הענין כן‪ ,‬רצוני שהבעל נפש אשר בכאן יצטרך להיות כליי מצד היותו מורכב‬
‫מהפכים ומצד הצטרכו אל מה שישלים מציאותו וישמר אותו כפי מה שאפשר‪ ,‬והיה‬
‫מבואר מהגרם השמימיי שאין בו הרכבה‪ ,‬לפי שהוא פשוט בתכלית הפשיטות‪ ,‬ולא יצטרך‬
‫גם כן לכלים ישמרו מציאותו וישלימוהו‪ ,‬כי אין בעצמותו דבר בכח כמו הענין בבעל חיים‬
‫שיצטרך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬אל מזון להחליף מה שיותך ממנו‪ .‬ואה מבואר שלא יצטרך הגרם‬
‫השמימיי להיות כליי‪ ,‬וזה כי כבר נאמר בספר הנפש כי הנפש היא שלמות ראשון לגשם‬
‫ט בעיי כליי‪ ,‬וזה ממה שיביא לחשב שיהיה מהכרח הגרמים השמימיים שיהיו כליים‪ ,‬לפי‬
‫שהם בעלי נפש‪ .‬וכאשר התבאר זה‪ ,‬רצוני שאין מתנאי הגרם השמימיי שיהיה כליי‪ ,‬ואף‬
‫על פי שהוא בעל נפש‪ ,‬הוא מבואר שאין לכוכב רושם בשישים הגלגל בעל נפש‪ .‬וזה ממה‬
‫שיראה ממנו שאין הכוכבים בגלגלים מצד עצמותם‪ .‬וגם כן‪ ,‬אם הודינו שמתנאי הגלגל‬
‫שיהיה כליי‪ ,‬לפי שהוא בעל נפש‪ ,‬הנה יתבאר עם כל זה שאין לכוכבים רושם בשישימו‬
‫הגלגל בעל נפש‪ .‬וזה שאי אפשר שיונח הכוכב הכלי [‪ ]196‬אשר יצטרך לגלגל להשים‬
‫אותם בעלי נפש‪ .‬לפי שהכלי אשר בו יהיה הדבר בעל נפש ימצא בכל אישי המין במספר‬
‫אחד‪ ,‬ובמקום אחד‪ ,‬ובאופן אחד‪ ,‬ובגודל מתיחס לגודל גופם‪ ,‬וזה דבר מבואר בנפשו‪,‬‬
‫והמשל שלא ימצא איש אחד יהיה הלב בו באמצע גופו‪ ,‬ואיש אחר יהיה הלב בו בראשו או‬
‫ברגליו‪ ,‬ואיש אחר מכלי לב‪ ,‬ואיש אחר במספר רב הלבבות‪ ,‬וימצא גם כן גודל הלב‬
‫באנשים הבריאים מתיחסים לגודל גופם‪ ,‬וימצא גם כן טבעו בענין אחד במין באישי המין‬
‫האחר‪ .‬וכבר נמצא בכוכבים שלא ישמרו הכלי אשר ישים נושאו בעל נפש‪ ,‬וזה כי הכוכב‬
‫נמצא בקצת הגלגלים אחד לבד‪ ,‬והוא באמצע‪ ,‬ובקצתם ימצא מספר רב מהכוכבים‪ ,‬קצתם‬
‫באמצע הגלגל וקצתם אצל הקטבים ומה שביניהם ובין אמצע הגלגל‪ ,‬והם גם כן בלתי‬
‫שווים קצתם לקצת ובלתי מתיחס חילוף גדליהם לחילוף גודל גוף נושאיהם‪ ,‬ובקצתם לא‬
‫ימצא כוכב כלל‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שזהו הראש אשר יהיה בו הכוכב מה שהוא‪ ,‬כי הוא כוכב מצד היותו מאיר‪ ,‬והוא‬
‫מאיר מצד הזהר אשר לו איננו בהם בענין אחד‪ ,‬וזה כי קצתם היה לו הזוהר מעצמו‬
‫וקצתם מזולתו‪ ,‬וקצתם ימצא זהרם אדום וקצתם ימצא זהרם במראה אחר ולזה הוא‬
‫מבואר שאין לכוכב רושם בשישים הגלגל בעל נפש‪ ,‬ואף על פי שנודה שמתנאי הגלגל‬
‫שיהיה כליי‪ ,‬מפני היותו בעל נפש‪ .‬ועוד שהזוהר יראה מענינו אפילו בדברים אשר בכאן‬
‫שא ין לו מבוא בהשימו נושאו בעל נפש‪ ,‬כי המראה אין לו מבוא בזה אצל הטבע‪ ,‬ואי‬
‫אפשר לאדם שיאמר באיזה צד שיהיה לזוהר מבוא בהשמתם בעלי נפש‪ ,‬ואפילו אם רצה‬
‫שיבדא זה מלבו בדיאה‪ .‬האלהים‪ ,‬אלא שנאמר שבעבור שהם יציירו מענין נימוס‬
‫הנמצאות וסדרם וישרם מה שיציירו אותם‪ ,‬והיו משתוקקים מעצם הציור שיפעלו מה‬
‫שישלם בו זה הסדור אשר באלו הדברים אשר בכאן‪ ,‬היה מחויב שיהיה להם הכלי אל‬
‫שיעשו בו זה הפעל‪ ,‬והוא הכוכב‪ .‬אלא שזה המאמר להם הכלי אל שיעשו בו זה הפעל‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪195‬‬

‫והוא הכוכב‪ .‬אלא שזה המאמר יחייב שאין הכוכבים בגלגלים מצד עצמותם‪ ,‬אבל לפעול‬
‫מה שיחייבהו ציורם להשלים אלו הנמצאות השפלות‪ ,‬וזה כי ההשגה תספיק לגלגלים מצד‬
‫שהם בעלי שכל‪ ,‬ולא יצטרך להם פעל אחר להעמיד מציאותם‪ .‬ואם הודינו שתהיה ראוי‬
‫להם תנועה מצד היותם בעלי נפש‪ ,‬כמו שאמרו קצת הקודמים‪ ,‬הנה לא יחויב מזה שיהיו‬
‫בהם כוכב או כוכבים‪ ,‬ולא שתהיינה תנועותיהן בזה האופן אשר לא ישלם זה המציאות‬
‫השפל אלא בו‪ ,‬וכבר יתבאר זה בשלמות במאמר הששי מזה הספר בגזרת השם יתברך‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאין הכוכבים בגלגלים מצד עצמותם‪ ,‬אבל הם בהם‬
‫להשפיע זה המציאות השפל‪ .‬אלא שכאשר [‪ ]197‬יונח הענין כן‪ ,‬הנה יחויב מזה הספק‬
‫הקודם‪ ,‬והוא שכבר יחויב מזה שיהיה מציאות הנכבד בעבור הפחות‪ ,‬והוא שקר‪ .‬הנה לא‬
‫ימנע היות בנכבד דבר בעבור הפחות‪ ,‬אבל הוא דבר נמצא כן‪ ,‬ובזה האופן היה הנכבד‬
‫משפיע לפחות ופועל אותו‪ ,‬כאלו תאמר שהשם יתברך פועל מה שלמטה ממנו ומשגיח בו‪,‬‬
‫והשכל הפועל פועל אלו הדברים אשר בכאן‪ ,‬והנה זאת ההשפעה נמצאת בו בעבור‬
‫הדברים אשר בכאן‪ ,‬ובזה הענין בעינו יהיה הזוהר וההארה בכוכבים בעבור אלו הדברים‬
‫אשר בכאן‪ ,‬ויהיה עצמותם בעבור עצמם‪.‬‬
‫וכבר נשלים המאמר בזה בגזרת השם יתברך במאמר הששי מזה הספר‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק רביעי‬
‫נבאר בו שאין שם על גלגל המזלות גלגל יומי כמו שחשבו בעלי‬
‫העיון‬
‫וראוי ש נחקור אם יש למעלה מגלגל המזלות גלגל בלתי מכוכב יתנועע בתנועה‬
‫היומית‪ ,‬כמו שחשבו הקודמים והם בטלמיוס ובעל תכונה חדשה‪ ,‬או אין גלגל עליו בזה‬
‫התאר‪ ,‬כמו שיראה בן רשד‪.‬‬
‫ונאמר שכבר ימצא לכל אחת מאלו הדעות אופן מההראות‪ .‬וזה שכבר יחשב שיהיה ראוי‬
‫שיונח על גלגל המזלות זה הגלגל היומי‪ ,‬לפי שזה הגלגל לבדו נראהו מתנועע בתנועה‬
‫פשוטה‪ ,‬ולזה ראוי שיהיה הגלגל העליון בזה התאר‪ .‬כי כבר נמצא בכל מה שקרב‬
‫מהגלגלים אשר בהם כוכב אל היסודות שתנועותיהם הם יותר מורכבות‪ ,‬ולזה הוא ראוי‬
‫במה שרחק מהם בתכלית שיהיה בתכלית פשיטות התנועה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי זאת התנועה הפשוטה ראוי שתמצא לגרם פשוט‪ ,‬והנה הגלגל המכוכב הוא‬
‫מורכב באופן מה‪ ,‬ולזה ראוי שתהיה התנועה היומית לגלגל בלתי מכוכב‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪196‬‬

‫ועוד‪ ,‬כי הגרם הראשון ראוי שיהיה הפשוט‪ ,‬לפי שפשוט הוא קודם למורכב‪ ,‬והגלגל‬
‫הראשון הוא קודם לשאר הגלגלים‪ ,‬לפי שהוא מקיף בהם‪ ,‬ולזה הוא בהכרח יותר נכבד‬
‫מהם‪ ,‬כי המקיף הוא יותר נכבד מהמוקף בו‪ ,‬כמו שנראה מענין היסודות‪ .‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫והיה מבואר שהגלגל הכוכביי הוא מורכב באופן מה‪ ,‬הנה הוא ראוי שלא יהיה הגלגל‬
‫הכוכביי הגרם הראשון‪ ,‬אבל יהיה גלגל אחר עליו בלתי כוכבי‪ ,‬הוא המקיף בכל הגלגלים‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי כמו שכל אחת משאר התנועות הנמצאות לכוכבים נמצאות ראשונה פשוטות‬
‫ואחר כך מורכבות‪ ,‬כמו הענין בתנועת גלגל המזלות‪ ,‬כי היא נמצאת לגלגל המזלות‬
‫תחלה‪ ,‬על שהיא תנועתו המיוחדת‪ ,‬ואחר כך תמצא לשאר הכוכבים מורכבת עם תנועות‬
‫אחרות‪ .‬וכמו הענין בתנועה השמשית שהיא נמצאת פשוטה לשמש‪ ,‬ונמצאת מורכבת עם‬
‫התנועות האחרות [‪ ]198‬לנוגה ולכוכב‪ ,‬כן הראוי שיהיה הענין כן בתנועה היומית‪ ,‬רצוני‬
‫שתהיה תנועה מיוחדת לאחד מהגלגלים‪ .‬וכבר יראה באופן אחר שהוא ראוי שלא יהיה‬
‫בכאן גלגל יומי על גלגל המזלות‪ ,‬לפי שתנועות הגלגלים יראה מענינם שהם בעבור‬
‫הכוכבים‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬וכמו שיתבאר‪ ,‬וזה דבר זכרו ארסטוטלוס בבאור במה שאחר‬
‫הטבע ‪ ,‬כמו שזכרנו במה שקדם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהוא ראוי שלא יהיה בכאן‬
‫גלגל יומי בזה התאר‪ ,‬כי הגלגל שאין בו כוכב ואינו משרת לגלגל שיש בו כוכב תהיה‬
‫תנועתו לבטלה‪ ,‬והטבע ימאן זה‪ .‬וזה הוא אשר הניע אבן רשד אל שיאמר שהנחת גלגל‬
‫יומי על גלגל המזלות הוא דבר בטל‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה ראוי שנעיין אנחנו בזה‪ .‬ונאמר שלמה שהיתה תנועת הגרם החמשי‬
‫בעבור הדברים אשר בכאן‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬והיה יותר נכבד שישפעו ממנו פעולות רבות בזה‬
‫העולם השפל‪ ,‬להשלים רבוי ההויות בכאן‪ ,‬משתושפע ממנו פעולה אחת במספר‪ ,‬והיה‬
‫מבואר שהשפע הפעולות הרבות מהכוכב יהיה מצד רבוי התנועות ורבוי היחסים אשר‬
‫לכוכב למקום מקום מהארץ‪ .‬הוא מבואר שאין ראוי שיונח לגרם היותר נכבד תנועה‬
‫פשוטה‪ ,‬כל שכן שאין ראוי שיונח בלי כוכב‪ .‬וזה כי התנועות אשר לגלגלים‪ ,‬אם היו בעבור‬
‫הדברים אשר בכאן על הכונה הראשונה‪ ,‬כמו שבארנו‪ ,‬הנה הוא מבואר שזאת ההנחה‬
‫היא בטלה‪ .‬ואם היועל הכונה השנית בעבור הדברים אשר בכאן‪ ,‬כמו שיראו קצת‬
‫המתאחרים מצד יתרון שלמותם שהוא יותר טוב להם ויותר נכבד שיהיו באופן שיושע‬
‫מהם לזולתם משלא יהיו כן‪ ,‬הוא מבואר שהוא יותר ראוי שתמצא זאת ההשפעה לגרם‬
‫היותר נכבד מהם‪ .‬ולזה הוא מבואר שזאת ההנחה היא בטלה‪ ,‬איך שהונח הענין בזה‪,‬‬
‫ולזה הוא מבואר מה שאמרנו‪ .‬ואולם מה שזכרנו בזאת הטענה כי מפני שהפשוט הוא‬
‫קודם למו רכב‪ ,‬ראוי שיהיה הגלגל הראשון בלתי מכוכב‪ ,‬לפי שהוא קודם לשאר הגלגלים‪,‬‬
‫מפני היותו מקיף בהם‪ ,‬הוא בלתי צודק על כל פנים‪ .‬וזה שהיות הפשוט קודם למורכב‬
‫קדימה מה הוא אמת‪ ,‬אלא שזאת הקדימה לא תמצא תמיד באופן שיהיה הפשוט יותר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪197‬‬

‫נכבד מהמורכב ממנו ומדברים אחרים‪ ,‬אבל יהיה המורכב הולך במדרגת הצורה‬
‫והשלמות לפשוט‪ ,‬וזה מבואר מאד במה שאצלנו מהנמצאות‪ ,‬וזה שכל מה שנוספה‬
‫ההרכבה בחומר הראשון היה הנמצא ההוא יותר נכבד‪ ,‬ולזה היה הדומם יותר נכבד‬
‫מהיסודות‪ ,‬והצומח יותר נכבד מהדומם‪ ,‬והחי יותר נכבד מהצומח‪ ,‬והאדם יותר נכבד‬
‫משאר בעלי חיים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לנו שנודה שהפשוט קודם למורכב ממנו ומדברים‬
‫אחרים הקדימה ההיולאנית‪ ,‬ויהיה הגלגל הכוכביי [‪ ]199‬הוא הגלגל העליון המקיף בכל‪,‬‬
‫ויהיה למטה ממנו הגלגל היומי‪ ,‬כמו שהנחנו במה שקדם‪ ,‬והנה התנועה המורכבת‬
‫מהיומית והמאוחרת המגעת לגלגל הכוכביי הולכת במדרגת השלמות לתנועה היומית‬
‫אשר בגלגל השפל ממנו‪ .‬ואולם מה שטענו כי מפני שנמצא מה שהיה מהגלגלים‬
‫הכוכב יים יותר קרוב אל היסודות בתכלית מהרכבת התנועות‪ ,‬הנה ראוי שיהיה מה שהוא‬
‫בתכלית המרחק מהם בתכלית פשיטות התנועה‪ ,‬ולזה ראוי שיהיה הגלגל הראשון‬
‫מתנועע בתנועה פשוטה‪ ,‬הוא דבר בלתי נמשך מזה ההקש‪ .‬וזה שמה שנמשך ממנו הוא‪,‬‬
‫כי מפני שנמצא מה שהיה מהגלגלים הכוכביים יותר קרוב אל היסודות בתכלית מהרכבת‬
‫התנועות‪ ,‬הנה ראוי שיהיה מה שרחק מהגלגלים הכוכביים יותר מן היסודי בתכלית מיעוט‬
‫הרכבת התנועות‪ ,‬וזה דבר צודק עם הנחתנו הגלגל הכוכביי הוא הגלגל הראשון‪ ,‬כי אין‬
‫שם גלגל בעל כוכב שלא ימצא בו יותר מהרכבת התנועות ממה שימצא מזה לגלגל‬
‫הכוכבים הקיימים‪.‬‬
‫ואולם הטענה שחייבה שתהיה התנועה היומית לגלגל בלתי מכוכב‪ ,‬הנה‪ ,‬אף על פי‬
‫שנודה בה‪ ,‬לא יחויב ממנה שיהיה הגלגל הראשון בלתי מכוכב‪ ,‬וזה שכבר תהיה זאת‬
‫התנועה לגלגל בלתי מכוכב שפל מגלגל המזלות‪ ,‬כמו שהנחנו אנחנו בתכונת גלגל‬
‫הכוכבים הקיימים‪ .‬ואולם הטענה שחייבנו ממנה המצא שם גלגל יומי על גלגל המזלות‪,‬‬
‫מפני מה שנמצא משאר התנועות המשותפות לכוכבים רבים שהם נמצאות תחלה‬
‫פשוטות ואחר כך מורכבות‪ ,‬היא בלתי צודקת‪ .‬וזה שזה אמנם יצדק בתנועות אשר‬
‫מדרכם שימצאו בכוכבים ‪ ,‬והם התנועות המורכבות‪ ,‬כמו תנועת גלגל המזלות שהיא‬
‫מורכבת מהתנועה היומית והתנועה המתאחרת‪ ,‬וכמו תנועת השמש המורכבת משלש‬
‫תנועות‪ .‬ואולם התנועת הפשוטה לא יצדק בה זה‪ ,‬כי אין התנועה הפשוטה נאותה‬
‫להשפיע בכאן מה שיצטרך לרבוי ההויות‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬ואף על פי שיהיה בגלגל הכוכב‪ ,‬וכל‬
‫שכן שאין ראוי שיונח בכאן גלגל בלתי מכוכב מתנועע תנועה פשוטה‪ ,‬לא לעבודת גלגל‬
‫בעל כוכב ‪ ,‬כי מציאות זאת התנועה בו תהיה לריק ולבטלה‪ ,‬לפי שאין בה תועלת להשפיע‬
‫בכאן דבר‪ ,‬כי השפעת הגלגלים לזה המציאות השפל הוא מצד הכוכבים‪ ,‬והנה אין‬
‫בדברים הטבעיים דבר לבטלה‪ ,‬כל שכן שאין ראוי שיונח זה באלו הגרמים הנכבדים‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאין שם גלגל יומי על גלגל המזלות‪ ,‬כמו שחשבו קצת‬
‫הקודמים‪ .‬וזה מה שרצינו באורו בזה הפרק‪]200[ .‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪198‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק חמישי‬
‫נבאר בו שהכוכבים הקיימים הם כלם בגלגל אחד‪ ,‬ושם נבאר למה‬
‫היו בגלגל הראשון כוכבים רבים ובמה שלמטה ממנו לא נמצא‬
‫בגלגל האחד יותר מכוכב אחד‬
‫וראוי שנחקור אם הכוכבים הקיימים הם כלם בגלגל אחד‪ ,‬כמו שהנחנו‪ ,‬או יהיה לכל אחד‬
‫מהם גלגל‪.‬‬
‫ונאמר שכבר יראה שהוא ראוי שיונחו כלם בגלגל אחד מפנים‪:‬‬
‫ מהם‪ ,‬שכבר ימצא תמיד מרחק קצתם מקצת אחד‪ ,‬כמו שזכר בטלמיוס‪ ,‬וזה ממה‬‫שיורה שהם כלם בגלגל אחד‪ ,‬שאם היו בגלגלים רבים‪ ,‬כמה אני תמיה איך ימצא זה‬
‫המספר הרב מהגלגלים בתנועה שוה ובקטבים אחדים‪ ,‬ושאר הגלגלים אין בהם שנים‬
‫שתהיה תנועתם שוה ולא בקטבים אחדים‪ .‬ומהם‪ ,‬כי מפני שהיה אפשר השלמת הנראה‬
‫מתנועותם בגלגל אחד כמו שישלם בגלגלים רבים‪ ,‬והיה מבואר בדברים הטבעיים שאין‬
‫בהם דבר לבטלה‪ ,‬וכל שכן באלו הגרמים הנצחיים‪ .‬הוא מבואר שהוא ראוי שיהיו כלם‬
‫בגלגל אחד‪ ,‬שאם היו בגלגלים רבים‪ ,‬היה מציאות רבוי הגלגלים ההם לבטלה‪ ,‬אחר‬
‫שכבר ישלם המגיע מהם בגלגל אחד‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שכבר נמצא בגלגלים אשר בהם כוכב אחד מרחק הכוכב מן קטביו מרחק אחד‪,‬‬‫או קרוב מאחד‪ ,‬וראוי להם זה‪ ,‬כי היה זה המקום היותר נכבד שבגלגל מצד מהירות‬
‫התנועה‪ ,‬וראוי שיהיה הכוכב בחלק היותר נכבד‪ ,‬בו היה הכוכב הוא החלק היותר נכבד‬
‫שבחלקי הגלגל‪ ,‬וזה יראה מפעולתו כמו שקדם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהוא כאשר היה בזה המקום‪ ,‬היה אפשר בו שיהיה לפעמים על האופק באיזה חלק‬
‫שיהיה מהארץ‪ ,‬ולא יהיה כן לכוכב‪ ,‬אם היה קרוב לאחד מהקטבים‪ ,‬וכבר היה יותר טוב‬
‫שתגיע פעולתו בכל חלק מחלקי הארץ משתגיע בחלק מיוחד ממנה לבד‪ .‬וכאשר התישב‬
‫לנו זה‪ ,‬רצוני שהוא ראוי בגלגלים שיש בהם כוכב אחד לבד שיהיה מרחק הכוכב ההוא‬
‫מהקטבים מרחק אחד‪ ,‬או קרוב מאחד‪ ,‬והיה מבואר שזה דבר בלתי נמצא כן באלו‬
‫הכוכבים ‪ ,‬אם היה לכל אחד מהם גלגל אחד‪ ,‬הוא מבואר שהוא ראוי שיהיו אלו הכוכבים‬
‫הקיימים כלם בגלגל אחד‪ .‬ואולם היה בו רבוי הכוכבים לשתי סיבות‪ .‬האחת כי מפני שלא‬
‫היה לזה הגלגל כי אם תנועה אחת זולת התנועה היומית‪ ,‬ומפי זה היה בלתי אפשר‪ ,‬אם‬
‫לא היה בו כי אם כוכב שישפע ממנו רבוי הפעולות אשר יצטרך להשלים מה שבכאן‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪199‬‬

‫השוה הטבע בזה‪ ,‬כמו שאמר הפלוסוף‪ ,‬בששם בו רבוי הכוכבים תמורות רבוי התנועות‪,‬‬
‫ויהיה ממנו רבוי הפעולות בזה האופן‪ .‬והשנית כי בזה האופן יתן זה הגלגל לכוכבים‬
‫הרצים מה שלהם מרבוי הפעולות באופן מה‪ .‬וזה שכבר ימצאו [‪ ]201‬בזה הגלגל כוכבים‬
‫מתחלפי הפעולות‪ ,‬וזה יראה מחילוף טבעיהם ומחילוף פעולת הכוכבים ההולכים‪ ,‬בהיותם‬
‫בחלקים מתחלפים ממנו‪ ,‬כמו שיתבאר למי שעיין במשפטי הכוכבים עיון מעט‪ .‬והנה‬
‫הכוכבים אשר אינם באזור ימצא להם גם כן מבוא בזה‪ ,‬לפי מה שיעלה מהם על האופק‬
‫אופק עם הכוכב ומה שימצע עמו השמים‪ .‬בזה האופן יתחדשו מהכוכב האחד‪ ,‬בהיותו‬
‫במקום אחחד מגלגל המזלות‪ ,‬פעולות מתחלפים באפקים מתחלפים‪ – .‬ובכאן התבאר‬
‫הסבה למה היה בגלגל הראשון כוכבים רבים‪ ,‬ובמה שלמטה ממנו לא ימצא בגלגל יותר‬
‫מכוכב אחד‪ ,‬ולמה לא היה לגלגל הכוכבים רבוי התנועות כמו הענין בשאר הגלגלים‬
‫שימצא בהם כוכב‪ ,‬והתבאר שהכוכבים הקיימים כלם הם בגלגל אחד‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק ששי‬
‫נבאר בו איך יחמם השמש האויר‪ ,‬ושם תתבאר הסבה באיזה אופן‬
‫יגיע מאחד אחד מהכוכבים מה שנראה שייוחד בו מהפעולות‬
‫וראוי שנחקור איך יחמם השמש האויר‪ ,‬כי זאת החקירה היא עמוקה מאד‪ ,‬והיא גם כן‬
‫משותפת לכל הכוכבים באופן מה‪ ,‬וזה שכאשר יתבאר באיזה צד יגיע זה הפעל מהשמש‪,‬‬
‫יתבאר באיזה צד יגיעו משאר הכוכבים פעולותיהם אשר ייוחדו בהם אחד אחד מהם‪.‬‬
‫ונאמר שהוא מבואר בטבעיות שאין לכוכבים אלו האיכיות הנמצאות ליסודות ולמורכב‬
‫מהם‪ ,‬ולזה אי אפשר שנאמר שיהיה השמש מחמם מפני היותו חם‪ .‬ולפי שכבר התבאר‬
‫בשרשים הכוללים‪ ,‬שכל דבר שיוציא זולתו מן הכח אל הפעל בדבר מה הנה ימצא לו‬
‫בפעל מה שנמצא אל המתפעל ממנו בכח‪ ,‬הנה יראה שיחויב מזה אם שיהיה השמש חם‪,‬‬
‫אם היה שיגיע ממנו החום בעצמותו‪ ,‬שאם לא היה הענין כן‪ ,‬לא אשער איזה צד יגיע ממנו‬
‫חום לאלו הדברים‪ ,‬או שיהיה החום בעצמות מהשמש‪ ,‬ולפי שאי אפשר שיונח השמש חם‪,‬‬
‫כמו שקדם‪ ,‬הנה ידמה שיחויב שיהיה החום בלתי מגיע בעצמות מהשמש‪ ,‬אבל יהיה‬
‫מציאותו מדבר שמציאותו נמשך לגרם השמש‪ ,‬ולזה נחשב שיהיה השמש מחמם מזולת‬
‫שיהיה הענין כן‪ .‬ואחר שהתבאר זה‪ ,‬ראוי שנחקור מה הוא זה הענין‪.‬‬
‫ונאמר שהפלוסוף נתן בזה שתי סיבות‪.‬‬
‫העלה האחת היא התהפכות האור אשר יגיע מהשמש‪ ,‬כי היה מדרך האור בכח אלהי‬
‫אשר בו שכאשר יתהפך יחדש החום‪ ,‬וזה מבואר במראות השורפות‪ ,‬כמו שיאמר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪200‬‬

‫הפלוסוף‪ .‬ולפי שזה ההתהפכות יהיה יותר חזק בשיקרב השמש לחדש זויות נצבות‪ ,‬או‬
‫קרובות לנצבות‪ ,‬הנה ימצא החום המגיע [‪ ]202‬מהשמש יותר חזק בעת הקיץ‪ ,‬כי אז יהיה‬
‫השמש יותר גבוה על האופק בכל היישוב ממה שהוא בשאר ימות השנה‪.‬‬
‫הסבה השנית היא התנועה‪ ,‬וזה שהפלוסוף יאמר שגרם השמש הוא יותר מקשיי משאר‬
‫חלקי הגלגל‪ ,‬ויקרה לתנועתו החמום‪ ,‬כי מדרך התנועה שתחמם‪ ,‬וזה שהתנועה תניע‬
‫היסודות ותביא קצתם לקצתם‪ ,‬ויקרה מזה מהחום החלוש אשר ביסודות חום יותר חזק‪,‬‬
‫כמו שיתחדש מהבריאות המעטי בריאות שלם‪ ,‬לפי מה שאומר במה שאחר הטבע‪ .‬ובזה‬
‫האופן יחשב הפלוסוף שתשלם הסבה בחמום השמש האויר‪.‬‬
‫וראוי שנעיין אנחנו באלו הסיבות אשר נתנם הפלוסוף בזה הענין‪ .‬ונאמר שהסבה אשר‬
‫נתן מצד התהפכות אור השמש איננה צודקת כשלא יאמר בה יותר מזה השעור‪ .‬וזה‬
‫שכבר יראה שישאר עמה הספק בעינו אשר יסופק בהנחת השמש מחמום האור‪ ,‬כי האור‬
‫איננו גשם‪ ,‬כל שכן שאין לו חום‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא אשער איך יחמם האור‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה זה החמום נמצא לאור במה שהוא אור‪ ,‬הנה ראוי שימצא זה לירח גם כן‪,‬‬
‫כי היא מאירה‪ .‬ואף על פי שאין אורה חזק כמו אור השמש‪ ,‬הנה היא יותר קרובה אל‬
‫הארץ‪ ,‬והיתה לפעמים קרובה מנוכח הראש מהשמש ברב הישוב‪ ,‬והוא בהיותה בראש‬
‫הסרטן בתכלית נטייתה לצפון‪ ,‬ויותר ארוך זמן עמידתה על הארץ מזמן עמידת השמש‬
‫עליה בהיותו בראש סרטן‪ ,‬ולזה היה ראוי‪ ,‬אם היה האור מחמם‪ ,‬שתהיה הירח מחממת‬
‫האויר בזמן ההוא חמום מופלג‪ ,‬ר"ל כאשר היה אור הלבנה שלם והיא בראש סרטן‪ ,‬וזה‬
‫יקרה בלילות הארוכות‪ .‬והנה מה שימצא בחוש הוא הפך זה‪ ,‬וזה כי אז ימצא הקור חזק‬
‫מאד‪ .‬וכן נאמר שהסבה אשר נתן מצד התנועה היא בלתי צודקת‪ .‬וזה כי המאמר בשהיה‬
‫גרם השמש יותר מקשיי מהגלגל אשר הוא בו הוא מאמר מבואר הנפילה‪ ,‬וכל שכן לדעת‬
‫הפלוסוף‪ ,‬כי הוא יראה שהגרם החמישי הוא כלו מטבע אחד‪ .‬עם שאין תועלת בזאת‬
‫ההנחה לקיים שימצא החמום לאויר מן השמש מזה הצד‪ ,‬כי הגשמים אשר זה דרכם‬
‫יחממו הגשמים הממששים להם‪ ,‬ובאמצעותם יחממו שאר הגשמים‪ ,‬אבל הגשמים‬
‫האמצעיים בינינו ובין השמש‪ ,‬והם שאר הגרמים השמימיים אשר תחתיו‪ ,‬אינם מקבלים‬
‫החמום‪ .‬הנה אם כן לא יתכן שיגיע החמום לאויר מזה הצד‪ .‬ואם אמר לנו אומר שכבר‬
‫ימצא שיתפעל דבר מדבר מזולת שיתפעל האמצעי באופן הפעלות ההוא‪ ,‬כמו שיאמר בדג‬
‫מה שירדים הדייג באמצעות הרשת‪ ,‬והנה הרשת לא יקבל ההרדמה‪ .‬אמרנו לו שעל כל‬
‫פנים יתפעל הרשת ממין הפעלות האחרון‪ ,‬והוא הקור אשר הוא סבת תרדמת היד‪ ,‬אמנם‬
‫לא ירדם [‪ ]203‬הרשת‪ ,‬לפי שאינו בעל חי‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪201‬‬

‫ועוד‪ ,‬שכבר התבאר במה שקדם שתנועת השמש לא תבא לגלגלי שאר הכוכבים‪ ,‬ולזה‬
‫הוא מבואר שלא יתכן שתגיע אל היסודות‪ ,‬אבל תכלה ותפסק אל הגשם אשר בין גלגלי‬
‫השמש לגלגלי הכוכב אשר תחתיו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהוא מבואר שגרם השמש הוא יותר קטן מאד מהגלגל אשר הוא בו‪ .‬ובהיות הענין‬
‫כן‪ ,‬והיה הגלגל הוא המתנועע‪ ,‬לא השמש‪ ,‬הנה הוא יותר ראוי שייוחס החמום לתנועת‬
‫הגלגל משייוחס לתנועת השמש‪ ,‬כי התנועה היא אחת ובמרחק אחד מן היסודות‪ .‬ואם‬
‫היה זה כן‪ ,‬הנה יחויב שיהיה החום נמצא באויר תמיד על ענין אחד כיום כלילה‪ ,‬כסתו‬
‫כקיץ‪ ,‬וזה שקר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה סבת החום התנועה‪ ,‬הנה יותר ראוי שיהיה זה מיוחס לתנועת הגלגל‬
‫היומי‪ ,‬כי היא היותר מהירה שבתנועות הגרמים השמימיים‪ ,‬והיא גם כן קרובה אל‬
‫היסודות ומגעת אליהם‪ ,‬עד שאנחנו נמצא בהם זאת התנועה‪ ,‬ובפרט ביסוד האש ובמה‬
‫שקרב אליו מהאויר‪ ,‬ולזה נמצא קצת הלהבות הנמצאות שם המתחדשות שהם בתנועה‬
‫היומית‪ .‬ואם היה הענין כן‪ ,‬לא ימצא רושם לשמש בחמום האויר‪ ,‬אבל יהיה החום מגיע‬
‫ביום ובלילה בסתיו ובקיץ על אופן אחד‪ ,‬וזה חילוף מה שימצא מזה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה סבת זה החום אשר באויר מהשמש התנועה‪ ,‬הנה יותר ראוי שייוחס זה‬
‫לירח‪ ,‬לפי שהוא יותר קרוב אל היסודות מהשמש ותנועתו יותר מהירה מאד מתנועת‬
‫השמש‪ ,‬ומה שזה דרכו הוא יותר ראוי שיניע היסודות‪ ,‬ויבא קצתם לקצת‪ .‬ואם היה הענין‬
‫כן‪ ,‬הנה יחויב שימצא רושם חזק לירח בחמום האויר‪ ,‬וזה דבר בלתי נמצא כן‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאין די באלו הסיבות אשר נתן בהם הפלוסוף‪ ,‬לפי מה שהבינו‬
‫ממנו מפרשי ספריו‪ ,‬להשלים מה שיראה לשמש מבין שאר הכוכבים מחמם האויר‪.‬‬
‫והנה הסבה בזה אצלנו‪ ,‬כי ניצוץ השמש‪ ,‬להתיחסות אשר בינו ובין האש בכח אלהי בו‪,‬‬
‫יניע האש ויחמם האויר בזה האופן מצד זה העירוב אשר יקרה לו עם האש‪ .‬ולפיכך כאשר‬
‫יתהפך ויכפל הניצוץ על נפשו הכפל נפלא‪ ,‬הנה יכפל זה החום כאשר היה התהפכות‬
‫הניצוץ יותר חזק‪ ,‬והוא כאשר יקרב השמש לחדש זויות נצבות‪ ,‬ולזה היה אז החום יותר‬
‫חזק‪ .‬והעד על זה שכבר תראה לחוש במראות השורפות קוים ניצוציים רבים יתהפכו‬
‫ויתחברו יחד בנקודה אחת‪ ,‬ושם יהיה מקום השריפה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה ימצא זה‬
‫הענין לאור במה שהוא אור שמש‪ ,‬לא במה שהוא אור במוחלט‪ .‬ולפי שזה ימצא לאור‬
‫השמש מצד טבע יסוד האש אשר יניע אותו ניצוץ השמש‪ ,‬היה שימצא זה החמום גם כן‬
‫לאור האש כאשר יתהפך‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪202‬‬

‫וזה דבר עמדנו עליו מן החוש‪ ,‬שהעמדנו מראה [‪ ]204‬שורפת כנגד אור הנר‪,‬‬
‫ובנקדת פגישת הקוים הניצוציים המתהפכים מצאנוה שורפת‪ .‬ואולם לאור הירח‬
‫לא תמצא שתתחדש שריפה מהמראה השורפת וזה כלו ממה שיעיד זה הענין‬
‫מהחמום הנמצא לאור השמש במה שהוא אור שמש בכח האלהי אשר בו להניע‬
‫היסוד האשיי‪.‬‬
‫ובזה האופן בעינו נמצא לירח רושם בהוספת הטבע המימיי‪ ,‬עד שכבר נמצא בחוש‬
‫תוספת המים והלחויות בהוספתה‪ ,‬וחסרונם בחסרונה‪ .‬ולזה היה צבע נצוץ הירח מתיחס‬
‫ונאות לטבע הקר והלח‪ ,‬וצבע נצוץ השמש מתיחס ונאות לטבע החם והיבש יובש מזוג‪ .‬וכן‬
‫תמצא הענין בצבי שאר הכוכבים‪ ,‬רצוני שכבר נמצאהו מתיחס ונאות אל הטבע אשר‬
‫לכוכב ההוא רושם בהמצאתו‪ ,‬וזה דבר מבואר למי שעיין במשפטי הכוכבים עיון מעט‪.‬‬
‫ואמנם היה זה כן‪ ,‬מפני שהיתה פעולת הכוכב מצד מה שיגיע בכאן מנצוצו‪ ,‬והיה מחויב‬
‫במה שבכאן שיהיו לו סיבות שומרות כל אחד מההפכים אשר מהם יהיו כל אלה‬
‫הנמצאים‪ ,‬הנה מן ההכרח היו צבעי נצוצי הכוכבים מתחלפים‪ ,‬עד שיאות נצוצם אל‬
‫שיתחייב ממנו מה שראוי להשלים מה שבכאן ובזה האופן היו הכוכבים פועלים היסודות‬
‫ושומרים אותם בשווי המורכב מהם‪ .‬יתברך ויתברך יוצר הכל אשר לא תושג על השלמות‬
‫חכמתו כמה שהמציאו לאחד מהמשיגים זולתו‪ .‬ואולי זהו אשר רצהו הפלוסוף בכאן‪ ,‬כי‬
‫אין אצלנו דבריו בזה‪ ,‬ואפשר כי המפרשים החטיאו כונתו בזה‪.‬‬
‫וכבר יסופק בענין הירח ספק אינו מועט ראוי שנחקור בהתרתו‪.‬‬
‫והוא שכבר יראה‪ ,‬כמו שהנחנו‪ ,‬שיש לנצוץ הירח רושם בהגברת היסוד המימיי והלחויות‪,‬‬
‫ולזה היה נראה שיתוספו המים והלחויות בהוספתה‪ ,‬ויחסרו בחסרונה‪ .‬ואנחנו נראה עם‬
‫זה הרבה שיהיו הגשמים בתכלית חסרונה‪ ,‬והוא סביב המולד‪ ,‬והנה היה ראוי שימצא אז‬
‫היובש בתכלית‪ ,‬והוא הפך מה שיראה לחוש‪ .‬ונאמר שכבר ידמה שיאמר בזה שאי אפשר‬
‫שיהיו שני אלו הדברים מתחייבים מהירח בעצמות‪ ,‬אבל יהיה האחד מאלו הדברים מגיע‬
‫מהירח בעצם‪ ,‬והאחר במקרה‪ .‬וזה שהוספת אורו יוסיף בטבע המים והלחויות בעצמות‪,‬‬
‫וחסרונו יחסר אותם‪ ,‬ולזה תמצא חסרון הלחויות בצמחים ובבעלי חיים בעת חסרון הלבנה‬
‫ויתחדש במקרה הוית הגשמים בסוף החדש מפני התמזג נצוץ השמש עם נצוץ הירח‪,‬‬
‫ויקנה ממנו נצוץ השמש זה הטבע‪ .‬ולזה תמצא שיחלש החום הטבעי בנמצאות השפלות‬
‫בעת המולד‪ ,‬והיה מפני זה סכנה‪ ,‬היות הבחראן לחולים סביב עת המולד‪ .‬ואולם התמזג‬
‫נצוץ השמש עם נצוץ הירח אז הוא‪ ,‬מפני שהירח אז תחתיו‪ ,‬והחלק המאיר מן הירח ישוב‬
‫נצוצו אל השמש בדרך בעינו אשר יבא לנו בו נצוץ השמש‪ ]205[ ,‬ויבא לנו מפני זה נצוץ‬
‫השמש מתמזג מטבע נצוץ השמש וטבע נצוץ הירח‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שביעי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪203‬‬

‫נמנה בו הדרושים אשר נצטרך שנחקור בהם ממה שבשמים‬
‫לפי מה שבידינו בזה מן ההקדמות‬
‫וראוי שנחקור מענין הכוכבים מעשרים ושבעה דרושים‪.‬‬
‫א למה נשתתפו הכוכבים כלם בתנועה היומית ובתנועה המתאחרת‪ ,‬ואם היא מתחלפת‬
‫בהם קצת חילוף‪ .‬ולמה נשתתפו גם כן המרחקים הרחוקים לכוכבים הנבוכים וראשי‬
‫תניניהם באלו התנועות‪.‬‬
‫ב למה השתתפו רוב הכוכבים ההולכים בתנועה השמשית באופן מה‪ .‬וזה כי שבתאי וצדק‬
‫ומאדים הם באופן מה מהתנועה‪ ,‬שכאשר תקובץ תנועת הארך עם תנועת החילוף‪ ,‬יהיה‬
‫המקובץ שוה לתנועת האמצעי‪ ,‬ונגה וכוכב תמצא בהם תנועתם שוה לתנועת השמש‬
‫האמצעית‪.‬‬
‫ג למה היה הירח מקבל אורו מהשמש‪ ,‬ואין לו אור מעצמו‪.‬‬
‫ד למה התחלפו שבתאי וצדק ומאדים באורך זמן תנועת הארך ותנועת החילוף‪ ,‬עם‬
‫הסכימם במקובץ מהם‪.‬‬
‫ה למה היתה תנועת האורך ברב הכוכבים ההולכים מתחלפת‪ ,‬ר"ל שתהיה פעם מהירה‬
‫ופעם מתאחרת‪ ,‬לפי מה שיראה לנו ממנה‪.‬‬
‫ו למה היתה תנועת האורך המתאחרת במקום המרחק הרחוק בכוכבים שימצא בהם‬
‫הענין כן‪ ,‬או במקום המרחק הקרוב בכוכבים שימצא בהם כן הענין‪.‬‬
‫ז למה היתה זמן התנועה המאחרת בהרבה מהכוכבים ההולכים יותר ארוך מזמן התנועה‬
‫המהירה‪.‬‬
‫ח למה היתה זמן התנועה המתונית אשר מפני תנועת החילוף יותר ארוך בירח מזמן‬
‫התנוה המהירה‪ ,‬ובשאר הכוכבים ההולכים ימצא הענין בהפך‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪204‬‬

‫ט למה היו הכוכבים ההולכים אשר ימצא להם נזורות יותר רבי התנועה בעת היותם‬
‫במאה ושמנים מעלה מתנועת החילוף‪ ,‬ויותר מעטי הנטיה בשהיו בהתחלת תנועת‬
‫החילוף‪.‬‬
‫י למה נמצא לכוכבים הנבוכים מהירות התנועה בהיותם בהתחלת תנועת החילוף‪,‬‬
‫ואחורה בהיותם במאה ושמנים מעלה מתנועת החילוף‪.‬‬
‫יא למה היתה נטית תנועת החילוף בנגה וכוכב באופן שתהיה בהם התחלת תנועת‬
‫החילוף נוטה מגלגל המזלות לצד אחד‪ ,‬ויטו בצד השני לגלגל המזלות בהיותם במאה‬
‫ושמנים מעלה מתנועת החילוף‪ ,‬ולא ימצא הענין כן בשבתאי וצדק ומאדים‪ ,‬אבל תהיה כל‬
‫נטיית תנועת החילוף לצד אחד מגלגל המזלות‪.‬‬
‫יב למה היה הכוכב היותר רחוק מן הארץ יותר מאוחר התנועה באופן מה‪.‬‬
‫יג למה היו הכוכבים הנבוכים יותר קרובים אל הארץ בהיותם במקום תנועת החילוף‬
‫שיהיה בו החילוף היותר גדול ממה שהם בהיותם בהתחלת תנועת החילוף ובהיותם‬
‫[‪ ]206‬במאה ושמנים מעלה ממנו‪ ,‬וכמו שיראה זה לחוש בנגה‪ ,‬והוא גם כן מחויב בשאר‬
‫הכוכבים מצד ההוא אשר חויב זה בנגה‪ ,‬וזה מבואר מהתכונה שהתבארה במה שקדם‪.‬‬
‫יד למה היו קצת הכוכבים הנבוכים יותר קרובים אל הארץ בהיותם במאה ושמנים מעלה‬
‫מתנועת החילוף ממה שהם בהיותם בהתחלת תנועת החילוף‪ ,‬כמו שיראה זה במאדים‬
‫אם היה שיתאמת בו זה‪.‬‬
‫טו למה היה הירח יותר קרוב אל הארץ ברבועים ממה שהוא קרוב אל הארץ בנגודים‪.‬‬
‫יו למה היה לירח רבוי הנטיות והנזורות כמו הענין בשאר הכוכבים אשר תמצא להם‬
‫תנועת החילוף‪.‬‬
‫יז למה נמצא בשבתאי וצדק ומאדים שמה שיהיה מהם יותר מאוחר התנועה היה החילוף‬
‫אשר מפני תנועת החילוף בו יותר גדול‪.‬‬
‫יח למה היה החילוף אשר מפני תנועת החילוף יותר קטן הרבה בכוכב ממה שהוא בנוגה‪,‬‬
‫עם היות תנועת האורך בהם שוה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪205‬‬

‫יט למה היתה תנועת החילוף יותר מהירה בכוכב ממה שהיא בנגה‪ ,‬עם היות תנועת‬
‫הארך בהם שוה‪.‬‬
‫כ למה היו השמש והירח יותר גדולים ביחס אל גלגלים משאר הכוכבים ההולכים‪.‬‬
‫כא למה נשתתפו שבתאי וצדק ונגה שתהיינה תכלית נטויותיהם הצפוניות קרוב לראש‬
‫צורת מאזנים‪ ,‬ותכלית נטויותיהם הדרומיות קרוב לראש צורת טלה‪ ,‬ובמאדים וכוכב‬
‫תמצא תכלית הנטייה הצפונית קרוב לראש צורת סרטן‪ ,‬ותכלית הנטיה הדרומית קרוב‬
‫לראש צורת גדי‪.‬‬
‫כב למה נמצא במאדים וכוכב מהנטיה לדרום יותר ממה שימצא להם ממנה בצפון‪ ,‬ובנוגה‬
‫ימצא הענין בהפך‪ ,‬אם הענין בזה כמו שספר בטלמיוס‪ ,‬ובשבתאי וצדק ימצא מהנטיה‬
‫לצפון ולדרום בשווי‪.‬‬
‫כג למה היה כוכב שני פעמים בשנה במרחק הרחוק והקרוב‪ ,‬אם היה שיהיה המציאות כן‬
‫כמו שבאר בטלמיוס‪.‬‬
‫כד למה היה זמן תנועת הרוחב בירח מתחלף לזמן תנועת האורך בהפך מה שימצאו בזה‬
‫בשבתאי וצדק ומאדים ונגה וכוכב‪.‬‬
‫כה למה התחלפו הכוכבים ההולכים בשעור התנועה המתאחרת‪ ,‬כאלו תאמר שקצתם‬
‫ישלים סבובה בכמו עשרים וארבעה אלף שנה‪ ,‬כמו הענין בגלגל הכוכבים הקיימים‬
‫ובמאדים וקצת בכמו חמשה עשר אלף ושבע מאות שנה בקרוב‪ ,‬כמו הענין בשמש‬
‫ושבתאי וקצתם בזמן זולת זה‪.‬‬
‫כו מה הוא הצל הנראה בירח ולאיזה תכלית נמצא במקום אשר הוא בו מהירח‪.‬‬
‫כז מה הוא העגול החלבי הנראה בגלגל הכוכבים הקיימים ולאיזה תכלית הוא נמצא‪ .‬וזה‬
‫כי כשידענו זה מענין הגרמים השמימיים לפי מה שאפשר לנו‪ ,‬הנה הוא מבואר שכבר‬
‫הגענו אל מה שהיתה ידיעתם נכספת מענינם‪.‬‬
‫וזה אמנם יהיה בפרקים הבאים אחר זה‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שמיני‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪206‬‬

‫נציע בו קצת שרשים מבוארים בנפשם למעיין בזה הספר יישירונו‬
‫לעמוד מהם על סבת מה שימצא בשמים‬
‫ואנחנו מציעים תחלה מה שיישירנו לנפילת האמת באלו הדרושים קודם שנאמר‬
‫בסיבותיהם דבר‪ ,‬והם ששה חדשים‪ ,‬הם כולם מבוארים בנפשם‪ ,‬או כמבוארים בנפשם‬
‫למעיין בזה הספר‪.‬‬
‫השרש האחד הוא שהכוכבים יפעלו פעולות מתחלפות‪ ,‬כאלו תאמר שלשמש רושם גדול‬
‫בהולדת החום והיובש המזוג‪ ,‬ולירח רושם בהולדת הקור והלחות‪ ,‬וכן הענין בכוכב כוכב‪.‬‬
‫והשרש השני הוא שהכוכבים יפעלו פעולות מתחלפות לפי התחלף המקומות אשר הם‬
‫בהם מגלגל המזלות‪ ,‬וזה דבר מפורסם מאד מן החוש לחוקר בזה‪ .‬ובזה האופן ימצאו שם‬
‫כוכבים קיימים יהיה להם‪ ,‬דרך משל‪ ,‬רושם ברוחות‪ ,‬או במטר‪ ,‬או בטבע‪ ,‬משאר הטבעים‪,‬‬
‫בהיות להם אחד מכוכבי לכת‪ .‬וזה ממה שלא יסופק לאחד מן החוקרים בזה‪ .‬ובזה האופן‬
‫ימצא פעל הכוכב ההולך מקביל תכלית ההקבלה‪ ,‬בהיותו במקומות מגלגל המזלות‬
‫נכחיים קצתם לקצת‪ ,‬ואף על פי שלא יתחלפו בנטיותיהם‪ ,‬ר"ל שיהיו ביחס אחד מן הגובה‬
‫על האופק‪ .‬וזה אמנם יקרה בהיות המקום האחד בראש טלה‪ ,‬והאחר בראש מאזנים‪.‬‬
‫ואמנם היה זה החילוף מגיע מהם מצד התחלף טבע נצוצי הכוכבים הקיימים אשר באלו‬
‫המקומות‪.‬‬
‫והשרש השלישי הוא‪ ,‬כי כל מה שיאריך עמידת הכוכב במקום אחד מגלגל המזלות‬
‫יתחזק הפעל המגיע ממנו‪ ,‬מפני טבע נצוצי כוכבי המזל אשר הוא בו‪ .‬וזה השרש הוא גם‬
‫כן מבואר בנפשו למעיין בזה הספר‪ .‬וזה כי יחס הפעל אל הפועל הוא יחס הזמן אל הזמן‪,‬‬
‫והמשל כי האש מחמם יותר הדבר המתחמם ממנו בשתי שעות ממה שיחמם אותו בשעה‬
‫אחת‪ ,‬כמו שנזכר זה בספר השמע‪.‬‬
‫והשרש הרביעי הוא שהכוכב יפעל פעולות מתחלפות מפני חילוף נטיתו לצפון ולדרום‪,‬‬
‫והמשל שכל מה שיהיה גבהו בעברו על חצי השמים יותר גדול יהיה הפעל המגיע ממנו‬
‫יותר חזק‪ ,‬וזה דבר מבואר מן החוש בשמש‪ ,‬וזה שהחמום המגיע ממנו בהיותו בראש‬
‫סרטן הוא יותר חזק הרבה מן החמום המגיע ממנו בהיותו בראש גדי‪ .‬וממנו נקח ראיה על‬
‫שאר הכוכבים‪ ,‬לפי שההקש הוא אחד‪.‬‬
‫והשרש החמישי הוא שכל מה שהיה הנצוץ יותר גדול יהיה הפעל המגיע מהכוכב יותר‬
‫חזק‪ .‬וזה כי מפני שהיה פעל הכוכב המגיע באמצעות נצוצו‪ ,‬הנה יחויב שכל מה שיהיה‬
‫הנצוץ יותר גדול יהיה הפעל המגיע מהכוכב יותר חזק‪.‬‬
‫והשרש הששי הוא [‪ ]208‬שכל מה שיקרב הכוכב יותר לארץ יהיה הפעל המגיע מהכוכב‬
‫יותר חזק‪ ,‬לפי שהוא יותר גדול היחס אל העגולה אשר יסוב בה הכוכב‪ ,‬ולזה יהיה הנצוץ‬
‫המגיע ממנו אל הארץ יותר גדול‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪207‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק תשיעי‬
‫נתן בו הסיבות בכל מה שנמצא בשמים ביותר שלם אשר אפשר זה לנו‬
‫ואחר שהתישבו לנו אלו השרשים אשר הם כמו ידועים בעצמם למעיין בזה הספר‪ ,‬הנה‬
‫לא יכבד עלינו לתת הסיבות בכל מה שיעדנו לחקור בו מענין הכוכבים‪.‬‬
‫ונאמר שהסבה בהיות הכוכבים כלם משתתפים בתנועה היומית ובתנועה המתאחרת‬
‫היא‪ ,‬כי מפני שהיו זמני קודם הדברים ההוים הנפסדים‪ ,‬והיותם משוערים בתקופות‬
‫הארבע המתחדשות מהכוכבים‪ ,‬כמו שנזכר בחכמה הטבעית‪ ,‬והיות קצתם קצרי הקיום‬
‫וקצתם ארוכי הקיום‪ ,‬והיה מן ההכרח שישתתפו כל הכוכבים בשמירת נמצא נמצא‬
‫מהנמצאות הטבעיות‪ .‬הנה מן הראוי שישתתפו כלם בתקופות הקצרות ובתקופות‬
‫הארוכות השתתפות מה‪ .‬והנה הדברים ארוכי הקיום בזה האופן הנפלא הם הדברים אשר‬
‫לא יפול חדושם והפסדם כי אם בזמנים ארוכים אורך נפלא‪ ,‬כמו ההרים והימים והאומות‬
‫הגדולות ומה שדומה לזה מהדברים הכוללים‪ .‬והנה ישתתפו כלם בזה בתנועה‬
‫המתאחרת‪ ,‬ואם קצתם מתחלפים בה לקצת‪ .‬ואולם היות תנועות המרחקים הרחוקים‬
‫לכוכב כוכב וראשי התנינים משתתפים באלו התנועות הוא כדי שיגיע חילוף מה לכוכבים‬
‫ההולכים מפני התנועה המתאחרת‪ ,‬עם שמירתם היחסים אשר הוכנו להם עם כוכבי גלגל‬
‫הכוכבים הקיימים מהנטיות‪ ,‬כי בזה יהיה הטבע שיקנו מנצוצי הכוכבים ההם נשמר‪.‬‬
‫והמשל שכבר יקרה מזה שיהיה רחב מאדים מגלגל המזלות בהיותו בלב אריה רחב אחד‬
‫תמיד כשהיה מתנועת החילוף במקום אחד‪ ,‬ויקרה למאדים חילוף מפני התנועה‬
‫המתאחרת שיהיה תמיד בהיותו שם יותר רחוק מתכלית הצפונית‪ ,‬רצוני שהוא יותר רחוק‬
‫תמיד מההפוך הקייצי‪ ,‬עד שיהיה לב מקום האריה בהפוך הסתויי‪ ,‬ואז יחל להתקרר‬
‫מאדים בהיותו בזה המקום לפאת הצפוני‪ ,‬עד שיגיע לב האריה אל ההפוך הקייצי‪ ,‬ולזה‬
‫האופן יהיה הפעל המגיע במאדים‪ ,‬עם היותו בלב אריה‪ ,‬מתחלף תמיד‪.‬‬
‫וזה שכל מה שיקרב בהיותו שלם אל ההפוך הקייצי היה הפעל המגיע ממנו יותר חזק‪,‬‬
‫כמו שהתבאר בשרש השלישי מהשרשים שזכרנו‪ ,‬וכל מה שקרב בהיותו נוטה אל ההפוך‬
‫הסתויי היה הפעל המגיע ממנו יותר חלוש‪ ,‬וזה הענין הולך [‪ ]209‬בסבוב‪ ,‬וישלם זמן זה‬
‫הסבוב בזמן שלמות התנועה המתאחרת‪ .‬וזה אמנם יהיה במאדים שהתנועה המתאחרת‬
‫בו שוה לתנועת גלגל הכוכבים הקיימים‪ .‬והנה בשאר הכוכבים שהתנועה המתאחרת בהם‬
‫מתחלפת לתנועת גלגל המזלות ימצא גם כן חילוף מפני תנועת המרחק הרחוק‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪208‬‬

‫והמשל כי כאשר היה שבתאי עם לב האריה בהיותו במרחק הרחוק‪ ,‬יחלש הפעל המגיע‬
‫ממנו מפני הרוחק‪ ,‬ויתחזק הפעל המגיע ממנו אם היה עם לב האריה במרחק הקרוב‪ ,‬לפי‬
‫שהוא אז יותר קרוב אליו‪ .‬ובאופן אחר יתחלף פעלו בהיותו במרחק הרחוק עם לב האריה‬
‫לפעל המגיע ממנו בהיותו במרחק הקרוב עם לב האריה‪ ,‬מפני מהירות התנועה ואחורה‪,‬‬
‫ויתחדשו מחלופי אלו היחסים מינים רבים מחלופי הפעולות‪ ,‬ויהיה חילוף אלו היחסים‬
‫הולך בסבוב‪ ,‬וזמן הסבוב הזה הוא נשלם בזמן שלמות התנועה המתאחרת‪.‬‬
‫והנה הירח ימצא בו גם כן מחלופי היחסים מפני התנועה המתאחרת‪ ,‬ואף על פי שאין‬
‫תנועת ראש התנין והמרחק הרחוק בו משוער בזמן התנועה המתאחרת‪ ,‬מפני שתופו‬
‫לשמש בעתות המולד‪ ,‬והנגוד אשר יקנה מהם הירח רושם וטבע ימשך בו בחלקי החדש‬
‫הירחי‪ .‬ולפי שהיה לשמש חילוף בהיותו עם כוכב אחד מכוכבי גלגל המזלות מהצד שזכרנו‬
‫במה שקדם‪ ,‬הנה יקרה לירח חילוף מזה הצד‪ ,‬ויהיה זה החילוף הולך בו בסבוב‪ ,‬וישלם‬
‫זמן מה הסבוב עם זמן שלמות התנועה המתאחרת‪ .‬ובכאן נשלמה הסבה לפי מה שבידינו‬
‫מההקדמות בהשתתפות הכוכבים‬

‫כלם בתנועה היומית‬

‫ובתנועה‬

‫המתאחרת‬

‫ובהשתתפות המרחקים וראשי התנינים באלו התנועות‪.‬‬
‫ואולם הסבה בשתוף רב הכוכבים ההולכים בתנועה השמשית באופן מה היא גם כן כדי‬
‫שישתתפו כלם באופן מה בתקופות הארבע השמשיות‪ ,‬כי להם ימצא רושם חזק בדברים‬
‫הטבעיים‪ ,‬כמו הצמחים ובעלי חיים‪ .‬והנה זה השתוף הוא מבואר בנוגה וכוכב‪ ,‬ואולם‬
‫בשבתאי וצדק ומאדים יהיה השתוף מפני השתנות בהם תנועת הארך והחילוף המקובצת‬
‫לתנועת השמש האמצעית‪ .‬אלא שתקופות השמשיות המתחדשות מהם תתחלפנה‪ ,‬וזה‬
‫כי בשבתאי ישלמו אלו התקופות הארבע אשר מפני תנועת החילוף בשנה שמשית‬
‫ושלשה עשר יום בקרוב‪ .‬וזה כי בהיות שבתאי בהתחלת תנועת החילוף יהיה עם השמש‪,‬‬
‫ובהיותו בתשעים מעלה מתנועת החילוף יהיה במבטו מרובע עם השמש לפי מהלך‬
‫האמצעי‪ ,‬ובהיותו במאה ושמנים מעלה מתנועת החילוף יהיה במבט נכחיי עם השמש לפי‬
‫המהלך האמצעי‪ ,‬ובהיותו במאתים ושבעים מעלה מתנועת החילוף יהיה גם במבט מרובע‬
‫עם השמש לפי מהלך האמצעי‪ ,‬ובזה האופן תתחדשנה משבתאי ארבע תקופות שלש‬
‫מאות ושבעים ושמנה [‪ ]210‬יום ושתי שעות בקירוב‪ .‬ואולם בצדק תתחדשנה אלו‬
‫התקופות הארבע בשנה השמשית ושני יום וחמש עשרה שעות בקרוב‪ .‬ואולם במאדים‬
‫תתחדשנה אלו התקופות הארבע בשתי שנים שמשיות וארבעים ושמנה ימים ואחת‬
‫עשרה שעות בקרוב‪ .‬ובאלו התקופות ימצא שתוף לאלו הכוכבים לשמש‪ ,‬עד שהם‬
‫משתתפים עמו מזה הצד בתקופותיו השמשיות לפי יחסם ממנו‪ .‬והנה היו זמני התנועות‬
‫אשר תתחדשנה מהן אלו התקופות השמשיות באלו הכוכבים מתחלפים‪ ,‬כדי שישלמו בזה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪209‬‬

‫האופן אלו הדברים אשר בכאן שישוערו תקופותיהם בתקופות כוכב כוכב מאלו‪ ,‬כי ידמה‪,‬‬
‫כמו שנאמר בטבעיות‪ ,‬שבכאן דברים ישוערו תקופותיהם בתקופות כוכב כוכב מהכוכבים‪,‬‬
‫והנה השוה הטבע בזה ושם תנועת האורך יותר מתונית‪ ,‬באשר תנועת החילוף בו יותר‬
‫מהירה מאלו השלשה כוכבים‪ .‬ובזה האופן היו הדברים אשר ישוערו תקופותיהם‬
‫בתקופות תנועת האורך אשר לצדק‪ .‬וכן ההקש לצדק עם מאדים‪ .‬ואולם בתקופות אשר‬
‫מפני תנועת החילוף ימצא הענין בהפך‪ ,‬וזה הוא הצד אשר אמרנו שהשוה בו הטבע בזה‪,‬‬
‫עם שבזולת זה האופן לא היה אפשר שישתתפו אלו הכוכבים לתקופות השמש על האופן‬
‫שזכרנו‪ ,‬כי זה יחייב שתהיינה תנועותיהם כשקובצו שוות לתנועת השמש האמצעית‪ .‬ולזה‬
‫יחויב‪ ,‬כאשר היתה בו תנועת האורך יותר מתונית‪ ,‬שתהיה תנועת החילוף בו יותר‬
‫מהירה‪.‬‬
‫ואולם הסבה בהיות תנועות אלו הכוכבים מתלפות הוא להשלים מה שבכאן מההויות‬
‫אשר היה מההכרח שישוערו תקופותיהם בזמנים מתחלפים מצד התחלפם בארך הקיום‬
‫ומעוטו‪ .‬ואולם היתה תנועת הארך בנוגה וכוכב שוה לתנועת השמש האמצעית‪ ,‬והיו תמיד‬
‫עמו במהלכם האמצעי‪ ,‬כדי שיתמזגו נצוציהם תמיד עם נצוץ השמש באופן שיאות‬
‫לנמצאות הטבעיות‪ .‬ואולם בתנועת החילוף יתחדשו גם כן ארבע תקופות אחרות מצד‬
‫התחלפם בהם במהירות התנועה ואחורה‪ ,‬וברבוי הנטייה ומעוטה‪ ,‬כי זה ממה שיתן‬
‫טבעים מקבילים לתקופה תקופה מהם‪ ,‬כמו שהתבאר מהשרשים הקודמים‪.‬‬
‫ואולם הירח‪ ,‬מפני שיתופו לשמש‪ ,‬בשהיא תקבל אורה ממנו‪ ,‬היו לו תקופות משתתפות‬
‫לתקופות השמשיות באפן מה‪ .‬וזה שכאשר היה רחוק מהשמש תשעים מעלות היה החלק‬
‫המזרחי מהירח מאיר‪ ,‬ובהיותו רחוק ממנו מאה ושמנים מעלות היה כל הירח מאיר‪,‬‬
‫ובהיותו רחוק ממנו מאתים ושבעים מעלות היה החלק המערבי מהירח מאיר‪ .‬ובזה האופן‬
‫תתחדשנה לירח תקופות ארבעה מפני הרוחק והקורבה אשר לו עם השמש‪ .‬ולזאת‬
‫הסבה לא היה לירח אור מעצמו‪ ,‬אבל הוא מקבל אורו מהשמש‪ .‬והנה ימצא לירח צד אחר‬
‫[‪ ]211‬מהשתוף לתקופות השמשיות‪ ,‬והוא מפני היות הדבוק אשר יהיה לירח עם השמש‬
‫בשנה האחת בשנים עשר מזלות על ההמשך‪ ,‬כאלו תאמר שהמולד האחד תהיה בטלה‪,‬‬
‫והשני בשור‪ ,‬וכן ימשך זה בקרוב בחדש וחדש‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מן המבואר למי‬
‫שהשתמש מעט במשפטי הכוכבים שהירח ישנה מהמקום שהיה בו בעת המולד טבע‬
‫ימשך בקצת החדש הירחי‪ ,‬הנה יהיה לירח שתוף עם השמש בתקופותיו השמשיות מזה‬
‫הצד‪ .‬ובכאן התבאר שכל הכוכבים ההולכים משתתפים לשמש בתקופותיו השמשיות‬
‫באופן מה‪ ,‬והתבארה הסבה בזה לפי מה שאפשר לנו‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪210‬‬

‫ואולם למה היתה תנועת האורך ברב הכוכבים ההולכים מתחלפת‪ ,‬עד שתהיה פעם‬
‫מהירה ופעם מתונית‪ ,‬הנה זה הוא כדי שיתחדשו מזאת התנועה יחסים רבים מצד‬
‫מהירות התנועה ואחורה‪ ,‬עד שישלם בזה האופן רבוי ההויות אשר בכאן‪ ,‬כמו שהתבאר‬
‫בשרש השני מהשרשים אשר זכרנו‪.‬‬
‫ולזאת הסבה בעינה היה הכוכב פעם במרחק הרחוק ופעם במרחק הקרוב‪ ,‬והוא כדי‬
‫שיתחדשו מזה יחסים רבים לכוכב מהקורבה והרוחק‪ ,‬ויגיע בזה האופן ממנו רבוי‬
‫הפעולות גם כן‪ ,‬כמו שהתבאר בשרש החמשי‪.‬‬
‫והנה היתה התנועה המתונית בהם יותר ארוכת הזמן מהתנועה המהירה‪ ,‬להשוות בין‬
‫תקופותיהם הארבע‪ ,‬כי מפני שהיה המתונית בזה המרחק הרחוק‪ ,‬והיה מפני זה הפעל‬
‫המגיע ממנו חלוש‪ ,‬ר"ל מפני הרוחק‪ ,‬הנה הערים הטבע‪ ,‬ושם שם מתינות התנועה‪ ,‬ושם‬
‫זמנה גם כן יותר ארוך מזמן המהירות‪ ,‬להשוות בין תקופותיהם הארבע באופן שיאות‬
‫לאלו הדברים אשר בכאן המקבלים פעולותיהם‪.‬‬
‫ולזאת הסבה בעינה היה זמן התנועה המתונית אשר מפני תנועת החילוף בירח יותר‬
‫ארוך מזמן התנועה המהירה‪ ,‬כי ידמה שיהיה הירח יותר רחוק ממנו בהיותו בהתחלת‬
‫תנועת החילוף ממה שהוא בהיותו במאה ושמנים מעלה מתנועת החילוף‪ ,‬אלא שלא‬
‫אמתנו זה עדין במבט‪ .‬ואם היתה התנועה המתונית במרחק הקרוב‪ ,‬כמו שידמה שיהיה‬
‫הענין במאדים‪ ,‬לפי מה שזכרנו בסוף חלק הקודם‪ ,‬או אם לא היה מקום התנועה המתונית‬
‫יותר רחוק ממנו ממקום התנועה המהירה‪ ,‬הנה יהיה זה מפני שהיה צורך אלו הדברים‬
‫אשר בכאן אל פועל התקופות אשר יחדש זה הוכב בהיות תנועתו מתונית יותר מצרכם אל‬
‫פעל התקופות אשר יחדש זה הכוכב בהיותו תנועתו מהירה‪.‬‬
‫ולזה קובצו בכאן שתי סיבות או שלש לחזק פעל אלו התקופות‪:‬‬
‫האחת היא מתינות התנועה‪ ,‬כי זה ממש יחזק פעל הכוכב‪.‬‬
‫והשנית היא אורך זמן אלו התקופות‪ ,‬כי זה ממה שיוסיף חזוק על פעל הכוכב באלו‬
‫התקופות אשר הם יותר ארוכות הזמן‪.‬‬
‫והשלישית היא קורבת הכוכב מן הארץ באלו התקופות‪ ]212[ .‬וזה אמנם יהיה בכוכבים‬
‫אשר ימצא בהם הענין בזה האופן‪ ,‬ר"ל שיהיו יותר קרובים אל הארץ בעת היותם במקום‬
‫התנועה המתונית‪.‬‬
‫אולם למה היו הכוכבים ההולכים אשר ימצא להם נזורות יותר רבי הנטיה בעת היותם‬
‫במאה ושמנים מעלה מתנועת החילוף מהנטיה הנמצאת להם בהיותם בהתחלת תנועת‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪211‬‬

‫החילוף‪ ,‬ולמה היה מהירות התנועה לאלו הכוכבים נמצא בהיותם בהתחלת תנועת‬
‫החילוף‪ ,‬ואחורה בהיותם במאה ושמנים מעלה ממנו‪ .‬הנה הסבה בזה בשבתאי וצדק‬
‫ומאדים בהיותם בהתחלת תנועת החילוף עם השמש במקום אחד מגלגל המזלות‪ ,‬ומפני‬
‫זה יהיה ביניהם הסכמה אז באופן מה מצד הטבע שיקנו יחד נצוציהם מהכוכבים הקיימים‬
‫אשר הם עמהם‪ .‬ובהיותם במאה ושמנים מעלה מתנועת החילוף‪ ,‬הם נכחיים לשמש‪,‬‬
‫ותמצא ביניהם הקבלה מפני הטבע אשר יקנו מהכוכבים הקיימים‪ ,‬כי הם במזל נכחיי‬
‫לשמש‪ .‬ולפי שניצוץ השמש חזק מאד לגדלו‪ ,‬הערים הטבע בששם אלו הכוכבים בעת‬
‫הסכמתם עמו יותר חלושי הפועל‪ ,‬מפני מהירות התנועה ומיעוט הנטייה האפשרית‬
‫להמצא שם לפאת היישוב בעת היות השמש במזלות הצפוניים‪ ,‬ולפאת דרום בהיות‬
‫השמש במזלות דרומיים‪ ,‬כי כבר יספיק לשמש עזר מעטי מצד חוזק נצוצו‪ .‬ושם אלו‬
‫הכוכבים בעת היות פעולותיהם מקבלת לפעולת השמש יותר חזק הפעל מצד איחור‬
‫התנועה הנמצאות להם במקום ההוא‪ ,‬עד שכבר ישובו אחור וישובו ללכת במקום ההוא‬
‫פעם שנית‪ ,‬ויארך מפני זה זמן עומדם במקום ההוא מגלגל המזלות‪.‬‬
‫וזה לשתי סיבות‪:‬‬
‫האחת לאחור התנועה‪,‬‬
‫והשנית מפני היותם שבים אל המקום ההוא פעם שנית‪.‬‬
‫ולזה סבה אחרת תחזק פעולתם בעת ההיא‪ ,‬והיא רבוי הנטייה האפשרית להמצא להם‬
‫שם במקום שיהיה ממנו הקבלה לפעל השמש‪ ,‬והוא לפאת דרום בהיות השמש במזלות‬
‫הצפוניי ם‪ ,‬ולפאת צפון בהיות השמש במזלות הדרומיים‪ .‬מזה האופן תמצא עמו הקבלה‬
‫יותר חזקה‪ .‬ואף על פי שזאת הנטייה תמצא לפעמים בהפך זה‪ ,‬הנה זה יהיה להרבות‬
‫היחסים‪ ,‬כדי שישלמו בו רבוי הפעולות‪ .‬ואולם בנוגה וכוכב ימצא ביניהם גם כן הסכמה‬
‫עם השמש בהיותם בהתחלת תנועת החילוף מצד היותם במקום אחד עמו ובנטיה‬
‫מועטת‪ .‬ואולם בהיותם במאה ושמנים מעלה מתנועת החילוף ימצא ביניהם הקבלה מה‬
‫עם השמש מצד רבוי הנטייה‪ ,‬ולזה היה גם כן נמצא להם מהירות התנועה בהיותם‬
‫בהתחלת תנועת החילוף‪ ,‬ואחורה בהיותם במאה ושמנים מעלה מתנועת החילוף‪.‬‬
‫ולפעמים לא תהיה נטייה כלל‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬הנה יהיה זה להרבות היחסים‪ ,‬כדי שישלמו‬
‫מזה רבוי הפעולות המצטרך בהשלמת זה המציאות השפל‪]213[ .‬‬

‫וכן הענין בנטיה הנמצאת לשבתאי צדק ומאדים בהיותם במאה ושמנים מעלה מתנועת‬
‫החילוף שהיא לפעמים מעוטה‪ ,‬ולפעמים לא יהיה נטייה‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬סבה אחרת בזה העונין בנוגה וכוכב‪ ,‬והוא שבזה האופן אפשר שיתחדשו מהם מפני‬
‫תנועת החילוף תקופות ארבע מתחלפות קצתם לקצת‪ .‬ולזה גם כן היו נטויותיהם בהיותם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪212‬‬

‫בהתחלת תנועת החילוף לזולת הצד אשר היו נוטים בו במאה ושמנים מעלה מתנועת‬
‫החילוף בחילוף מה שימצא מזה לשבתאי צדק ומאדים‪ .‬וזה שאם היו באופן אחד‬
‫ממהירות התנועה ומהנטייה בהיותם במאה ושמנים מעלה מתנועת החילוף‪ ,‬עם מה שהם‬
‫מהם בהיותם בהתחלת תנועת החילוף‪ ,‬לא יהיה חילוף כלל מפני תנועת החילוף‪ ,‬בין‬
‫בהיותם בהתחלת תנועת החילוף‪ ,‬ובין בהיותם במאה ושמנים מעלה מתנועת החילוף‪.‬‬
‫ולפי ששמירת השו וי בין ההפכים הוא בתקופות הארבע המתחדשות מפני תנועת תנועה‪,‬‬
‫כמו שנזכר בטבעיות‪ ,‬הנה מן ההכרח היה זה החילוף נמצא לאלו הכוכבים בין בהיותם‬
‫בהתחלת תנועת החילוף‪ ,‬בין בהיותם במאה ושמנים מעלה מתנועת החילוף‪ .‬ואולם מה‬
‫שזכרו הקודמים מאלו הכוכבים הנבוכים‪ ,‬שכאשר הם נזורים‪ ,‬אין כח להם‪ ,‬הוא מאמר‬
‫יוצא מן ההקש‪ ,‬וזה כי אז תמצא תנועתם יותר מתונית‪ ,‬ולזה יחויב שתהיה פעולתם יותר‬
‫חזקה‪ ,‬כמו שבארנו‪ .‬אלא שעל כל פנים החוש הניעם על זה‪ ,‬וזה שהם מצאו הרושם‬
‫המגיע מאלו הכוכבים בהיותם נזורים חלוש מאד‪ ,‬וזה אמנם הוא מפני היות השמש פועל‬
‫אז פעו לה מקבלת לפעולתם‪ ,‬מפני היותו במזל נכחיי להם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה השמש‬
‫גובר עליהם לגודל נצוצו‪ ,‬הנה הרושם המגיע אז מהם חלוש‪ ,‬אלא שזאת החולשה אינה‬
‫מצדם‪ ,‬כי אז ראוי שתהיה פעולתם יותר חזקה‪ ,‬ואמנם היה זה מפני פעולת השמש‬
‫המקבלת להם בזה המקום‪ .‬ולנוגה וכוכב תמצא גם כן הקבלה מה עם השמש בזה העת‪,‬‬
‫כמו שקדם‪.‬‬
‫ואולם למה היה הכוכב היותר רחוק מן הארץ יותר מאוחר התנועה ברב הכוכבים‪ ,‬הנה זה‬
‫לתכליתן שתגיע פעלתו בכאן לפי מה שראוי להשלמת אלו הנמצאות השפלות‪ .‬כי מפני‬
‫שהיתה פעולת הכוכב בהיותה רחוק מן הארץ יותר חלושה‪ ,‬הערים הטבע ושם תנועתו‬
‫יותר מאוחר‪ ,‬להשלים לו מה שחסר ממנו מחוזק הפעולה מפני מרחקו מן הארץ‪.‬‬
‫ולזאת הסבה בעינה היו כוכבי הנבוכה יותר קרובים אל הארץ בהיותם בתכלית מן החילוף‬
‫הנמצא להם מפני תנועת החילוף ממה שהם בהתחלת תנועת החילוף ובמאה ושמנים‬
‫מעלה ממנו‪ ,‬כמו שיראה זה לחוש בנגה‪ ,‬וזה כי אז תמצא להם הקבלה מה עם השמש‪,‬‬
‫אם בשבתאי וצדק [‪ ]214‬ומאדים‪ ,‬מפני היותם אז במבט מרובע עם השמש‪ ,‬ואם בנגה‬
‫וכוכב‪ ,‬מפני היותם אז בתכלית המרחק מן השמש‪ .‬ולזה תמצא אז להם עם השמש מיעוט‬
‫ההסכמה מה שאפשר להם‪ ,‬מפני היותם במקומות מתחלפים מגלגל המזלות תכלית‬
‫החילוף האפשרי להם‪ ,‬וזה כי היו יותר קרובים אל הארץ בהיותם בזה המקום‪ .‬ואולם‬
‫בהיותם במאה ושמנים מעלה מתנועת החילוף‪ ,‬לא יצטרך לאלו הכוכבים שיהיו יותר‬
‫קרובים אל הארץ לחזק פעולתם‪ ,‬כי די בזה במה שהם מרבוי הנטייה ומתינות התנועה‬
‫בזה המקום‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪213‬‬

‫וראוי שלא יעלם מ מנו כי לזאת הסבה בעינה שזכרנו בשבתאי וצדק ומאדים היה הירח‬
‫יותר קרוב אל הארץ ברבועים ממה שהיה בשאר ימי החדש‪ ,‬כדי שתתחזק פעולת הירח‬
‫בזה העת מצד זה‪ .‬ואולם בנגודים לא יצטרך לזה‪ ,‬לפי שהוא שלם האור‪ ,‬ודי לו לחזק‬
‫פעולתו מה שימצא לו מיתרון האור בזה העת‪ ,‬כי אז ימצא לו מהאור כפל מה שימצא לו‬
‫ממנו ברבועים‪ .‬ולזה לא יצטרך לירח תוספת נטייה בהיותו נכחיי לשמש‪ ,‬ולא מתינות‬
‫התנועה לחזק פעולתו‪ ,‬כי די בחזוק הפעלות מה שימצא לו מיתרון האור בהיותו נכחיי‬
‫לשמש‪ ,‬כמו שקדם‪ – .‬ולזאת הסבה לא היה לירח נזורות ולא היה בו זולת נטייה אחת‪.‬‬
‫ואולם אם היה מאדים יותר קרוב אל הארץ בהיותו במאה ושמנים מעלה מתנועת החילוף‪,‬‬
‫כמו שנחשב מענינו‪ ,‬הנה יהיה זה לחזק פעלתו בעת הקבלתו לשמש‪ ,‬בדרך שיאות למה‬
‫שבכאן‪ .‬וזה כי מפני מהירות תנועתו גם בהיותו במאה ושמנים מעלה‪ ,‬לא תהיה הפעולה‬
‫המגעת ממנו באופן החוזק המצטרך למה שבכאן‪ ,‬ולזה הושם אז יותר קרוב אל הארץ‪,‬‬
‫אם היה שיהיה המציאות כן‪ .‬ובכאן התבארה הסבה בהיות החילוף יותר גדול הנמצא‬
‫מפני תנועת החילוף בהיות הכוכב ביותר מתשעים מעלה מתנועת החילוף במספר‬
‫החילוף היותר גדול‪ ,‬כמו שיראה ממה שהושג במבט מאדים ונוגה וכוכב‪ ,‬לפי מה שספר‬
‫בטלמיוס מהמבטים אשר היה בהם כוכב בגדול המרחק מהשמש‪ ,‬כי בזה האופן יתכן‬
‫שיהיו שבתאי צדק ומאדים במבט מרובע עם השמש בהיותם בתכלית מן החילוף אשר‬
‫הם בו יותר קרובים אל הארץ שהוא המכוון מהטבע לסבה שזכרנו‪ .‬ואולם בנוגה וכוכב‬
‫היה זה להשוות בין פעל התקופות הארבע אשר להם מפני תנועת החילוף‪ .‬וזה כי מפני‬
‫שהיה פעל אלו הכוכבים חלוש בהיות תנועתם מהירה‪ ,‬הושם זמן התנועה המהירה יותר‬
‫גדול להשוות בזה‪ .‬וזאת הסבה היא כוללת בשבתאי וצדק ומאדים גם כן‪.‬‬
‫ואולם למה נמצא בשבתאי צדק ומאדים שמה שהיה מהם יותר [‪ ]215‬מאוחר התנועה היה‬
‫החילוף אשר מפני תנועת החילוף בו יותר גדול‪ ,‬הנה זה כדי שישלם הנזורות אשר יצטרך‬
‫להם הכוכב בהיותו נכחי לשמש‪ ,‬בדרך שיגיע ממנו פעל מקביל לפעל השמש באופן מן‬
‫החוזק אשר יטרך להשלים מה שבכאן‪.‬‬
‫ואולם למה היו השמש והירח יותר גדולים ביחס אל גלגליהם משאר הכוכבים ההולכים‪,‬‬
‫הא לפי מה שאחשוב‪ .‬כי מפני שהיה עמידת הדברים הטובעיים בחום והלחות הטבעיים‬
‫הנמצא להם‪ ,‬והיה השמש הוא היותר מיוחד בנתינת החום הטבעי באלו הדברים‪ ,‬והירח‬
‫הוא יותר מיוחד בנתינת הלחויות‪ ,‬כמו שהתפרסם מענינה‪ .‬הנה מן ההכרח היה שיהיו אלו‬
‫הכוכבים יותר גדולים‪ ,‬כדי שתהיה פעולתם יותר חזקה מפעולת הכוכבים המקבילים להם‪.‬‬
‫ולזאת הסבה בעינה היו צדק ונוגה יותר גדולים ביחס אל גלגליהם משבתאי ומאדים‬
‫וכוכב‪ ,‬כי היה לכוכב צדק רושם מה בחום והלחות‪ ,‬ולכוכב נוגה רושם מה בקור והלחות‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪214‬‬

‫כמו שהתפרסם מענינם‪ .‬ואמנם שבתאי ומאדים וכוכב הם כלם באופן שימצא להם רושם‬
‫ביובש‪ ,‬לפי מה שנתפרסם למי שהסתכל קצת הסתכלות במשפטי הכוכבים‪.‬‬
‫ואולם למה תכלית הנטיה הצפונית בשבתאי וצדק בראש מאזנים‪ ,‬ותכלית הנטיה בהם‬
‫הדרומית בראש צורת טלה בקרוב‪ ,‬ובמאדים וכוכב תמצא תכלית הנטיה הצפונית קרוב‬
‫לראש צורת סרטן‪ ,‬ותכלית הנטיה הדרומית קרוב לראש צורת גדי‪ ,‬הוא לפי מה שאחשב‪.‬‬
‫מפני מה שיאות לאלו הכוכבים לפי הטבע שהוכן להם שיקנו מניצוצי הכוכבים הקיימים‪,‬‬
‫עד שתהיה פעולתם במה שבכאן באופן היותר שלם שאפשר‪ ,‬וזה שכבר יתחלף הטבע‬
‫שיקחו מנצוצי הכוכבים הקיימים מפני התחלף נטייתם מהם ברבוי ובמיעוט ובצד‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאפשר שיהיה זה כדי שיהיה ברוב העתים בין אלו הכוכבים ובין מאדים וכוכב רוחב‬
‫בהפגשם עמהם‪ ,‬ולזה היה תכלית הנטיה האחת קרוב למקום התחלת הנטייה האחרת‪.‬‬
‫ואולם למה נמצא למאדים וכוכב מהנטייה לדרום יותר ממה שימצא להם ממנה בצפון‪,‬‬
‫ובנגה ימצא הענין בהפך‪ ,‬אם היה הענין בזה כמו שספר בטלמיוס‪ ,‬ובשבתאי וצדק ימצא‬
‫להם מהנטייה לצפון ולדרום בשווי‪ ,‬הוא לפי מה שאחשב‪ .‬כי מפני שהיה צורך אלו‬
‫הדברים אשר בכאן אל שיקבלו רושם יותר מרוחק מאדים וכוכב מזאת הפאה הפונית‬
‫אשר בה הישוב מצרכם אל שיקבלו רושם מקורבתם לזאת הפאה‪ ,‬הוכן להם מהנטיה‬
‫יותר לפאת דרום‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מאדים הוא במרחק הקרוב בהיותו בנטייתו לפאה הצפונית‪ ,‬ובמרחק הרחוק‬
‫בהיות נטייתו לפאה הדרומית‪ ,‬ולזה היה ראוי שתהיה הנטייה הדרומית שם יותר [‪]216‬‬

‫גדולה‪ ,‬כדי שתשלם ההקבלה הראויה בתקופות זה הכוכב השמשיות‪ ,‬כי ידומה שיהיה‬
‫הנרצה בזה הכוכב אצל הטבע התגבריותו‪ ,‬עם היות צורך הנמצאות אל מרחק מהפאה‬
‫הצפונית יותר ממה שיצטרכו לקורבתו‪ .‬ומפני שהיה צורך אלו הדברים אשר בכאן אל‬
‫שיקבלו רושם יותר מקורבת נוגה לזאת הפאה הצפונית מצרכם אל שיקבלו רושם‬
‫ממרחקו ממנו‪ ,‬הושמה נטייתו לצפון יותר גדולה‪ .‬ומפני שהיה צורך אלו הדברים אשר‬
‫בכאן אל שיקבלו רושם שוה מקורבת שבתאי וצדק לזאת הפאה‪ ,‬ואל הרושם שיקבלו‬
‫ממרחקם ממנה‪ ,‬הושמה נטייתם לצפון ולדרום שוה‪ – .‬ולזאת הסבה גם כן היה גודל‬
‫מרחק כוכב מהשמש יותר קטן הרבה מגודל מרחק נגה מהשמש‪ ,‬ר"ל להיות צורך אלו‬
‫הדברים אשר בכאן לקבל רושם יותר חזק מפעולת נוגה מהרושם שיצטרך שיקבלו‬
‫מפעולת כוכב‪ ,‬וזה שכל מה שירחקו אלו הכוכבים מהשמש תראה פעולתם אשר ייוחדו‬
‫בהם יותר חזקה‪ ,‬למעוט התמזג עמהם נצוץ השמש אז‪ – .‬ולזה גם כן היתה תנועת‬
‫החילוף יותר מתונית בנגה ממה שהוא בכוכב‪ ,‬ר"ל להיות צורך אלו הדברים אשר בכאן‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪215‬‬

‫לקבל רושם יותר חזק מפעלות נוגה מהרושם שיצטרך שיקבלו מפעולות כוכב‪ ,‬וזה שכל‬
‫מה שהיתה התנועה יותר מתונית היה הפעל המגיע יותר חזק כמו שקדם‪.‬‬
‫ואולם למה היה כוכב שתי פעמים בשנה במרחק הרחוק והקרוב‪ ,‬אם היה שיהיה‬
‫המציאות כן כמו שבאר בטלמיוס‪ ,‬הוא להשלים בחצי השנה השמשית מפני זאת התנועה‬
‫תקופות ארבע‪ ,‬כדי שישוערו בהם תקופות אלו הדברים אשר בכאן‪ ,‬שיאותו בהם אלו‬
‫התקופות לפי מה שנתן להם בטבעם מארך הקיום והעמידה‪ – .‬ולזאת הסבה היה זמן‬
‫תנועת הרוחב בירח מתחלף לזמן תנועת האורך‪ ,‬כדי שיתחדשו מתנועת הרוחב תקופות‬
‫ארבע‪ ,‬וישוערו בהם תקופות קצת אלו הדברים אשר בכאן‪ ,‬עד שכבר יתחדשו מהירח‬
‫מינים רבים מהתקופות‪ .‬האחד מפני התנועה החדשיית אשר ישלמו ממנה תקופות ארבע‬
‫בחדש הירחי‪ .‬והשני מפני מרחקה מהשמש‪ ,‬כי מפני זה תתחלף ברבוי האור ומיעוטו‪.‬‬
‫השלישי מפני תנועת האורך אשר היא נשלמת בעשרים ושבעה יום ושבע שעות וארבעים‬
‫ושלשה דקים בקרוב‪ .‬והרביעי מפני תנועת החילוף אשר היא נשלמת בעשרים ושבעה יום‬
‫ושלש עשרה שעות ושמנה עשרה דקים‪ ,‬ומפני תנועת הרוחב הנשלמת בשמנה עשרה‬
‫שנים שמשיים ומאתים וארבעה יום בקרוב‪ .‬וזה כי כבר היו מכל אחת מאלו התנועות‬
‫תקופות ארבע זולת התקופות היומיות‪ ,‬והתקופות אשר לירח מפני התנועה המתאחרת‬
‫על האופן שבארנו במה שקדם‪ ,‬וישוערו במין מין מאלו התקופות הארבע אשר לקצת אלו‬
‫הדברים אשר בכאן באופן מה‪]217[ .‬‬

‫ואולם למה היה הצל בירח במקום אשר הוא בו‪ ,‬ומה הוא‪ .‬הנה יראה שהוא דבר בגרם‬
‫הירח בלתי מקבל אור השמש באופן שיקבלו אותו שאר חלקי הירח‪ .‬וזה שהוא בלתי‬
‫אפשר שנאמר שיהיה זה אד תחת הירח בזה התואר שיסתיר תמיד קצת גרם הירח‬
‫ממנו‪ ,‬שאם היה זה כן‪ ,‬לא היה נראה במקום אחד תמיד‪ ,‬אפילו באקלים אחד‪ ,‬אבל ימצא‬
‫לו התחלפות הבטה‪ ,‬והיה נראה‪ ,‬דרך משל‪ ,‬במקום מהירח בהיותו עולה על האופק‬
‫בזולת המקום אשר יראה בו בעת השקיעה‪ ,‬לפי שהתחלפות ההבטה הוא מתחלף באלו‬
‫המקומות‪ ,‬וזה דבר לא יראה כן בזה הצל‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם הונח הענין כן‪ ,‬מה זה שיתנועע זה האד בתנועת הירח בשוה‪ ,‬עד שימצאו‬
‫לתנועתו כל החלופים הנמצאים לתנועת הירח באורך וברוחב‪ ,‬הנה בהכרח יצטרכו לו‬
‫גלגלים יניעו אותו באלו התנועות כמספר הגלגלים שימצאו לירח‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‬
‫והגנות‪ .‬או נאמר שטבע הירח יחדש תמיד תחתיו באויר זה האד ואם הונח זה כן‪ ,‬יתחייב‬
‫הספק אשר ספרנו מפני התחלפות ההבטה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪216‬‬

‫ועוד‪ ,‬שאם היה כן‪ ,‬היה ראוי שיהיה זה הצל עגול‪ ,‬לפי שטבע חלקי הירח הוא אחד‪ ,‬ולזה‬
‫הוא ראוי שיהיו מתדמים בהולדת זה האד במה שתחתיהם תמיד‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ואין‬
‫לאומר שיאמר שיהיה זה ראיה‪ ,‬לא אמתות ענין במדרגת הקשת וההלא‪ .‬שאם היה זה כן‪,‬‬
‫היה ראוי שיהיה עגול‪ ,‬מפני היותו אמצעי בין המאיר ובין ראותנו על קו אחד ישר‪ ,‬וזה‬
‫מבואר חיובו בלמודיות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר היה ראוי‪ ,‬אם הונח זה כן‪ ,‬שיסור האות בעת צחות האויר‪ ,‬ויתחזק ויגדל בעת‬
‫עובי האויר‪ .‬ולפי שכבר התבאר שאין זה האות דבר תחת גלגל הירח‪ ,‬ואיננו גם כן ראיה‪,‬‬
‫הנה לא ישאר אלא שיהיה זה האות בגרם הירח‪ ,‬כמו שהנחנו‪ .‬והיה זה כן‪ ,‬לפי מה‬
‫שאחשב‪ ,‬לאחת משתי סיבות‪ ,‬או לשתיהן יחד‪ .‬הסבה האחת לתת חילוף בין התקופות‬
‫הארבע המתחדשות מהירח‪ ,‬מפני קבולו האור מהשמש בחדש הירחי‪ .‬וזה שבמרובע‬
‫האחד יהיה מאיר החלק המזרחי מהירח‪ ,‬ולא ימצא בו מזה הצל כי אם חלק מעט‪,‬‬
‫ובמרובע האחרון יהיה מאיר החלק המערבי‪ ,‬ובו ימצא כל הצל הזה זולת חלק מעט‪ ,‬ויהיה‬
‫המאיר מהנראה מהירח יותר מועט ממה שהיה במרובע הראשון‪ .‬ובזה האופן יחלף‬
‫המרובע הראשון בשעור אור הירח למרובע השלישי‪ .‬ומפני שהכוכב יפעל מה שיפעל בכאן‬
‫באמצעות נצוצו‪ ,‬והיה מפני זה פעל הכוכב יותר חזק כשהיה שעור נצוצו יותר גדול‪ ,‬הוא‬
‫מבואר שכבר יתחדשו מפני זה מהירח פעולות מתחלפות בתקופותיו הארבע הירחיות‪.‬‬
‫והסבה השנית היא כי מפני שהיה הירח שומר ליסוד המים ומניע אותו‪ ,‬ויהיה מן ההכרח‬
‫שלא יהיה היסוד [‪ ]218‬המימיי מקיף בכלל כדור הארץ‪ ,‬כדי שלא יפסדו אלו הנמצאות‬
‫אשר בזה החלק הנגלה מהארץ‪ ,‬הנה הערים בטבע בששם חלק בירח בלתי מקבל האור‪,‬‬
‫והוא בחלק הצפוני ממנו‪ ,‬כדי שיעזור לשמור זה החלק הצפוני אשר הוא נגלה מן הארץ‪,‬‬
‫ולזאת הסבה היה רב זה הצל בחלק הצפוני מהירח‪.‬‬
‫ואולם העגול החלבי מה הוא‪ ,‬ולמה היה נמצא‪ .‬הנה ידמה שהוא דבר בגרם גלגל הכוכבים‬
‫הקיימים קרוב טבעו לטבע הירח‪ ,‬רצוני שהוא מקבל האור מהשמש‪ ,‬כמו הירח‪ ,‬או יקבל‬
‫אור השמש ושאר הכוכבים‪ .‬אלא שהוא יקבל זה האור קבול חלוש באופן מה‪ ,‬שלא ייה בו‬
‫נתינת אור מורגש במה שבכאן‪ ,‬והנה יגיע ממנו פעל מה במה שבכאן‪ ,‬ולזה היה‬
‫מהעגולות הגדולות‪ .‬וזה שכבר באר אבן רשד בבאורו לספר האותות שאין זה דבר יהיה‬
‫באויר למטה מאלו הכוכבים‪ ,‬לפי שאם היה הענין כן‪ ,‬הנה יהיה התחלפות ההבטה‬
‫למקומות זה העגול מגלגל הכוכבים הקיימים באקלימים המתחלפים‪ .‬וזה דבר בלתי נמצא‬
‫כן‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬היה גם כן למקומות זה העגול מגלגל הכוכבים הקיימים‬
‫התחלפות‪ ,‬מפני התחלפות ההבטה באקלים אחד בעינו בשהובט בהם בעת היותם‪ ,‬דרך‬
‫משל‪ ,‬באופק המזרחי ובאופן המערבי‪ .‬וזה ממה שלא יעלם למי שעיין בדברינו בשיעור‬
‫התחלפות ההבטה בירח‪ .‬ואין זה גם כן ראיה‪ ,‬לפי שאין שם מראה נצחית תשלם בו זאת‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪217‬‬

‫השביכה אשר יתן בה זאת הראיה‪ .‬ולזה החליט המאמר שהוא אצלי אחד משלשה‬
‫ענינים‪ ,‬אם שיהיה ראיה בזולת מראה תשלם בזה השביכה‪ ,‬ויהיה סבת השביכה הזאת‬
‫חולשת הראות‪ ,‬כי השביכה‪ ,‬לפי מה שיאמר בן רשד‪ ,‬תקרה מחולשת הראות‪ ,‬כמו‬
‫שתקרה מעובי הממוצע‪ ,‬וסבת חולשת הראות בזה המקום הוא היות בזה כוכבים דקים‬
‫מאד יחלש הראות מהשיגם לקטנותם‪ ,‬ויכנסו עגולי השביכה קצתם בקצת‪ ,‬ויראו בזאת‬
‫התמונה‪ ,‬מפני היות הכוכבים מהם קרובים קצתם לקצת‪ .‬או יהיה החלק ההוא מהגלגל‬
‫הוא יותר עב משאר החלקים‪ ,‬ויקבל אור הכוכבים אשר שם על צד אשר יקבל הירח אור‬
‫השמש‪ .‬או שיהיה בזה המקום כוכבים מקובצים מאד‪ ,‬לא יורגשו גרמיהם‪ ,‬ויראה אורם‬
‫לחזקו מפני העירוב‪ ,‬ויקרה מזה שתראה זאת האורה‪ ,‬כי אבן רשד יראה שהמובט אליו‬
‫כשיקטן שעורו ורחק‪ ,‬יראה אורו ולא תראה תמונתו‪ ,‬והניח זה על שהוא ידוע בעצמו‪.‬‬
‫ונאמר שאם היה סבת זה האות חולשת הראות‪ ,‬היה זה האות יותר חזק לחלושי הראות‬
‫ממה שהוא לטובי הראות‪ ,‬ולא היה נראה לאנשים כלם בענין אחד‪ ,‬וזה דבר בלתי נמצא‪,‬‬
‫אבל נמצא לחלושי הראות שלא יראו זה הראות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שחולשת הראות אמנם יקרה לו שיהיה סבת [‪ ]219‬השביכה כשהיה בעין חולי‪,‬‬
‫בדרך שיהיה שם מים או אד עב‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף‪ ,‬אבל בענין הבריא לא יקרה זה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬כמה אני תמה איך קרה זה המקרה בכל זה בחלק מהגלגל אשר‬
‫הוא נמצא בו על הדבקות‪ ,‬רצוני שימצאו אלו הכוכבים הקטנים בכל זה המקום על‬
‫הדבקות‪ ,‬בדרך שתהיה מהם זאת הראיה‪ ,‬ומה זה שיהיה זה המקרה בחלק מהגלגל‬
‫ויהיה עגולה מהעגולות הגדולות‪ .‬וזה הספק בעינו יקרה אם הונח זה האות לפי הענין‬
‫השלישי אשר זכר אבן רשד‪ .‬ואולם שיהיה הענין בזה לפי הענין השני שזכר אבן רשד‬
‫הוא אפשר על האופן שזכרנו‪ .‬וזה שהנחתנו שיהיה החלק ההוא מהגלגל מקבל אור‬
‫הכוכבים אשר בו לעוביו הוא מאמר בלתי ראוי‪ .‬וזה שאם היה הענין כן‪ ,‬היה יותר ראוי‬
‫שיקבל אור השמש‪ ,‬אחר שמדרך החלק הוא חהגלגל לקבל האור‪ .‬וזה שאנחנו נמצא‬
‫בירח שקבל אור השמש לבדו ולא קבל אור זולתו מן הכוכבים‪ ,‬שאם היה מקבל אור‬
‫מזולתו‪ ,‬ימצא מאיר לפעמים החלק מהירח אשר אינו מביט לשמש‪ ,‬וזה דבר בלתי נמצא‬
‫כן‪ .‬ולזה הנחנו אנחנו שזה החלק מהגלגל מקבל אור השמש‪ ,‬ואיננו רחוק שיקבל עם זה‬
‫אור שאר הכוכבים‪ .‬והנה התועלת בו שכבר יהיה חלק ממנו תמיד על האופק‪ ,‬ויגיע פעל‬
‫מה למה שבכאן בעת אשר לא היה אפשר לכוכבים שיתנו כחם במקום ההוא‪ ,‬ומפני זה‬
‫היה מן ההכרח שיהיה מהעגולות הגדולות‪ ,‬כדי שיגיע פעלתו בכל חלקי הארץ כמו הענין‬
‫בכוכבים ההולכים שנמצאם מתנועעים בעגולות גדוות או קרוב מזה‪ ,‬כמו שקדם‪ – .‬ובכאן‬
‫נשלמו הסיבות בכל מה שיעדנו לחקור בו מענין הכוכבים ביותר שלם שאפשר לנו‪ .‬יתברך‬
‫ויתברך האל המישיר אותנו אל הנכונה על כל ברכה ותהלה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪218‬‬

‫והנה היתה השלמת החלק הזה מהספר בעשרים וחמשה ימים לירח כסליו של שנת תשע‬
‫ושמונים לפרט האלף הששי‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ :‬בשם יתברך ובמניעי הגרמים‬
‫השמימיים‬
‫[והוא נחלק לארבעה עשר פרקים]‬
‫ פרק ראשון נזכור בו דעות הקודמים בענין הפועל המהוה אלו הדברים השפלים‪.‬‬‫ פרק שני נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לדעת דעת מאותם הדעות‪.‬‬‫ פרק שלישי נחקור בו איזה מהראיות האלו חויב ממנה מה שחייבו אותו חיוב אמתי‬‫ואיזה מהם לא חויב ממנה מה שחייבו אותו חיוב אמתי‪.‬‬
‫ פרק רביעי נחקור בו בזאת החקירה לפי האמת בעצמו‪.‬‬‫ פרק חמישי יתבאר בו שבכאן פועל הוא נימוס הנמצאות בכללם בצד שהם בו אחד‪.‬‬‫ פרק ששי יתבאר בו שהגרמים השמימיים הם בעלי שכל נבדל מניע אותם [‪ ]220‬על צד‬‫הציור והתשוקה‪ ,‬ושאינם בעלי נפש היולאנית כמו שהיה רואה אבן סינה לפי מה שסופר‬
‫ממנו‪.‬‬
‫ פרק שביעי יתבאר בו אם ישיגו השכלים הנבדלים עלותיהם ועלוליהם ואיך‪.‬‬‫ פרק שמיני יתבאר בו שאין מניעי הגרמים השמימיים עלות ועלולים קצתם לקצת על‬‫האופן שהניחו אותו הקודמים‪.‬‬
‫ פרק תשיעי יתבאר בו שמניעי הגרמים השמימיים לא ישיגו מינימוס הנמצאות השפלות‬‫זולת מה שיושפע מהם ובזולת התמזגות נצוצי כוכביהם קצתם עם קצת‪.‬‬
‫ פרק עשירי יתבאר בו שאין יחס זמני תנועת הכוכבים קצתם אל קצת בלתי מדבר‪.‬‬‫ פרק אחד עשר יתבאר בו שאין השם יתברך השכל המניע לגלגל הכוכבים הקיימים כמו‬‫שחשבו אנשים‪.‬‬
‫ פרק שנים עשר יתבאר בו באיזה צד מהתארים ראוי שיתואר השם יתברך‪ ,‬ואיך יחסו‬‫למניעים העלולים ממנו לפי מה שאפשר לנו‪.‬‬
‫ פרק שלשה עשר יתבאר בו מה הוא השכל הפועל להויות השפלות‪.‬‬‫‪ -‬פרק ארבעה עשר יתבאר בו מדרגת זה המאמר מן החכמות‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק ראשון‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪219‬‬

‫נזכור בו דעות הקודמים בענין הפועל המהוה אלו הדברים השפלים‬
‫בעבור שהיתה חקירתנו בזה המקום מענין הנמצא הנבדל אם הוא נמצא‪ ,‬ומה הוא‪ ,‬לפי‬
‫מה שאפשר לנו‪ ,‬והיו בזאת החקירה שני צדדים מהבאור ‪ -‬הצד האחד הוא הצד הוית‬
‫הבעלי נפש אשר בכאן‪ ,‬כמו שהתבאר בספר בעלי חיים לפי מה שהבינו המפרשים כלם‪,‬‬
‫זולת בן רשד לפי מה שנראה מדבריו בפירושו למה שאחר הטבע‪ ,‬והצד השני הוא מצד‬
‫מה שימצא מענין התנועה אשר לגרמים השמימיים‪ ,‬כמו שהתבאר בספר השמע ובמה‬
‫שאחר הטבע ‪ -‬והיה מבואר שידיעתנו באלו הווים הבעלי נפש אשר בכאן היא יותר חזקה‬
‫מהידיעה אשר לנו בגרמים השמימיים‪ ,‬לפי עוצם מרחקם ממנו בעצם ובמקום‪ .‬הנה ראוי‬
‫שנשים התחלת זאת החקירה מההויה הנמצאת לבעלי הנפש אשר בכאן‪ ,‬אם יחויב ממנה‬
‫זה כמו שיראה אבן רשד‪ ,‬ואם היה שיחויב מזאת ההויה שיהיה שם פועל נבדל‪ .‬והנה‬
‫נחקור באיזה אופן יגיע לנו זה ממנו‪ ,‬כי זה‪ ,‬עם שיישירנו אל הידיעה במהות הנבדל אשר‬
‫בזה התאר‪ ,‬הנה יישירנו לעמוד על מהות שאר הנבדלים‪ ,‬כמו שיתבאר מדברינו‪ .‬ולפי‬
‫שהטעות בזאת החקירה מרחיק האדם בתכלית ההרחקה מהצלחתו המדעית והמדינית‪,‬‬
‫כמו שיתבאר למעיין בזה הספר‪ ,‬אחר שישלם לו העיון במה שכלל אותו זה הספר‪ ,‬הנה‬
‫ראוי שנפליג זאת החקירה בזה‪ ,‬עד שלא ישאר בה ספק‪ .‬ולזה ראוי שנזכור תחלה דעות‬
‫הקודמים אשר ראוי שיטען בדבריהם בזאת החקירה‪ ,‬ומה שקיימו בו דעותיהם בעלי אלו‬
‫הדעות‪ ,‬כי בזה האופן יהיה לנו עזר למצא האמת בזאת החקירה באופן שלא ישאר לנו‬
‫בה ספק‪.‬‬
‫ונאמר שתמסטיוס יראה שהכח המהווה לכל אלו ההויות [‪ ]221‬השפלות הוא השכל‪,‬‬
‫וממנו סודרו אלו הכחות לזרעים שיתהוה מהם מה שיתהוה בזה האופן מהשלמות‬
‫והחכמה‪ .‬וזה מבואר מדבריו בפירושו להמאמר הנרשם באות הלמד‪ .‬וכבר ספר ממנו אבן‬
‫רשד שתמסטיוס לא יראה זה לבד בהוית הבעלי נפש‪ ,‬אבל יראה זה גם כן בשאר ההויות‬
‫אשר בכאן‪ ,‬לפי מה שאמר בספר הנפש‪ .‬וזה שהוא אמר שם שהנפש איננה היא אשר בה‬
‫כל הצורות בלבד‪ ,‬רוצה לומר כל המושכלות והמוחשות‪ ,‬אבל היא אשר תתן כל הצורות‬
‫בחומרים ותבראם‪ .‬ואבובכר גם כן הסכים שזה המהוה הוא שכל‪ ,‬לפי מה שספר ממנו‬
‫אבן רשד בבאורו לספר בעלי חיים ובפירושו למה שאחר הטבע‪ .‬וכן היה אבן סינא מזה‬
‫הדעת‪ ,‬לפי מה שספר ממנו אבן רשד בפירושו למאמר הנרשם באות הלמד ובפירושו‬
‫למאמר השביעי ממה שאחר הטבע‪ .‬והנה אבונצר היה מסופק בזה ספק מה‪ ,‬לפי מה‬
‫שזכר ממנו אבן רשד‪ .‬אלא שאנחנו מצאנו לאבונצר במאמרו הקצר במה שיורה עליו שם‬
‫השכל שהוא מסכים שהשכל הפועל הוא נותן הצורות באלו הדברים ההוים‪ .‬וזה נראה‬
‫מדבריו שם תכלית ההגלות‪ .‬הנה אלו כלם הם מסכימים שהפועל לאלו ההויות הוא שכל‪,‬‬
‫והוא יפעל אותם אם בעצמו‪ ,‬ואם באמצעות כחות יסודרו ממנו בחומר המתהוה‪ ,‬כמו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪220‬‬

‫שיראה מדברי תמסטיוס‪ .‬והנה הבין אבן רשד מהם‪ ,‬לפי מה שמצאנו ממה שטען לבטל‬
‫דעותיהם‪ ,‬שזה הפועל הנבדל יתן הצורה למתהוה בסוף ההויה‪ ,‬ואולם הדריכה לקבול‬
‫הצורה אינה מיוחסת אצלם אל זה הפועל הנבדל‪ .‬ולא ידענו אם מצא בן רשד זה הדעת‬
‫להם בבאור או הבינו מדבריהם‪ ,‬כי אין אצלנו מדברי אלו הפלוסופים כי אם מעט‪ .‬ואולם‬
‫לאבן רשד מצאנו בזה שלש דעות‪ .‬האחת בקצורו לספר הנפש‪ ,‬ושם הסכים שדבקות‬
‫השכל הפועל לשכבת זרע ולזרעים הוא דבקות אינו בעצמו‪ ,‬רוצה לומר שמה שידבק בהם‬
‫השכל הפועל‪ ,‬כשיהוה מהם מה שיהוה‪ ,‬אינו בצד שיהיה הוא להם צורה קרובה‪ ,‬כמו‬
‫הענין בגרמים השמימיים שמניעי הגרמים השמימיים הם צורה קרובה לגרמים‬
‫המתנועעים מהם‪ .‬והדעת השנית מצאנוהו לו בספר בעלי חיים בבאורו‪ ,‬ושם הסכים‬
‫שהמהווה לאלו ההוים אינו שכל‪ ,‬אבל הוא כח נפשיי הוא בזרע‪ ,‬והמהוה אותו הכח‬
‫הנפשיי הוא נבדל‪ .‬ואמר שבכאן יראה מציאות מניע אחד נבדל בלתי המניע אשר התבאר‬
‫בספר בעלי חיים‪ ,‬ושזה קודם על זה בטבע‪ ,‬וזה כי כאשר הוסר זה המניע‪ ,‬הוסר פועל‬
‫זה‪ ,‬ולא ימצא הענין בהפך‪ ,‬ר"ל כי כשהוכן החומר והיה בו זה החום המשוער [‪]222‬‬

‫באמצעות הגרמים השמימיים יושפע מזה הכח הנבדל זה הכח הנפשיי בזרעים‪ .‬ויראה‬
‫שירצה אבן רשד בזה המאמר שיהיה המהוה לזה הכח הנפשיי הוא השכל הפועל‪ .‬ויבאר‬
‫בזה שאי אפשר שיהיה השכל הפועל הוא הסבה הראשונה לכל הנמצאות‪ ,‬לפי שהוא לא‬
‫יוכל לעשות פעולתו אם לא הכינו החומר הגרמים השמימיים‪ .‬ובזה בעינו אמר אבונצר‬
‫במאמרו בשכל‪ ,‬רוצה לומר שאין בשכל הפועל די בשיהיה הוא ההתחלה הראשונה לכל‬
‫הנמצאות‪ ,‬לפי שהוא צריך אל זולתו במה שיעשהו‪ ,‬ולזה יצטרך להתחלה אחרת יותר‬
‫קודמת ממנו‪ .‬ואולם הדעת השלישית מצאנוה לאבן רשד במאמר השביעי מספר מה‬
‫שאחר הטבע‪ ,‬והוא הסכים שם שזה הכח המהווה הוא בזרע‪ ,‬והוא מתילד בו מבעל הזרע‬
‫והגרמים השמימיים‪ ,‬ושהוא איננו נבדל‪ ,‬כל שכן שאינו שכל‪ .‬כי הצורה ההיולאנית חוייב‬
‫אצלו שתתחדש מצורה היולאנית‪ ,‬ולזה לא יכניס באלו ההויות צורה נבדלת‪ ,‬כי אם בהויות‬
‫האדם לבדו‪ ,‬לפי שהכחות השכליות הם בלתי מעורבות להיולי בפנים מה מבלתי מעורב‬
‫בהיולי‪ ,‬כמו שיחוייב שיתילד כל מעורב בהיולי ממעורב בהיולי‪ .‬וזה דבר גם כן זכרו אבן‬
‫רשד בזולת זה המקום‪ ,‬ר"ל שלא יצטרך להניח בכאן צורה נבדלת היא הפועלת בהויה‬
‫זולת בהויית האדם לבדו‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק שני‬
‫נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לדעת דעת מאותם דעות‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪221‬‬

‫ואחר שכבר זכרנו דעות הקודמים מהפלוסופים המפרשים דברי הפלוסוף בעניין הפועל‬
‫לאלו ההויות‪ ,‬ראוי שנזכור מה שיש מאופני ההראות בדעת דעת מאלו‪ ,‬לפי מה שמצאנו‬
‫בדבריהם או בכוח דבריהם‪ .‬ונאמר שמה שהסכימו בו תמסטיוס והאוחזים דרכו‬
‫מהמפרשים ימצאו לו פנים מההראות‪.‬‬
‫– מהם‪ ,‬שכבר יראה שאין כוח בצורה היולאנית שתהווה צורה היולאנית‪ ,‬וזה שהגשמים‬
‫אמנם יפעלו קצתם בקצתם ויתפעלו קצתם מקצתם באיכויותהם‪ ,‬לא בצורותיהם‬
‫העצמיות‪ ,‬כאלו תאמר שכבר יחממו קצתם רצת או יתקרר קצתם מקת או יתחלחל או‬
‫ייובש‪ :‬אבל לא נמצא בצורה העצמית שתפעל בזולתה‪ ,‬וכל שכן הנפש‪ ,‬וזה שאין מהנראה‬
‫שהנפש תעשה נפש‪ ,‬כמו שהוא נראה שהחום יעשה חום כמוהו‪ :‬ולא יראה זה כנפש‬
‫לבדו‪ ,‬אבל גם בשאר הצורות העצמיות הנמצאות לאלו הדברים השפלים‪ ,‬ימהשל כי האש‬
‫כאשר תפעל אש כמוהו מגשם‪ ,‬כבר לא יפעל בצורה העצמית אשר בו‪ ,‬שהוא הקלות‪,‬‬
‫באותו הגשם הכבד‪ ,‬כי כבר התבאר [‪ ]223‬בטבעיות שאין באש כוח פועל זולת החום‪.‬‬
‫וכאשר היה זה כן‪ ,‬הנה חדוש צורת האש‪ ,‬דרך משל‪ ,‬בגשם הנשרף מאש אחרת כמוה‬
‫יחייב שיהיה על אחד משני פנים האופן האחד שיהיה חדוש צורת האש בגשם הנשרף‬
‫נמשך לחדוש החום האשיי בו‪ ,‬כמו שימשכו המקרים בחדוש הצורות‪ ,‬וזה מגונה עם‬
‫שכבר יתחייב מזה שתהיה הצורה מתחדשת מלא צורה‪ ,‬וזה שקר‪ ,‬לפי שכבר התבאר‬
‫במאמרים הכוללים שכבר יוציא הדבר מהכוח אל הפועל מה שיש בפועל דבר מהסוג‬
‫ההוא המתהווה‪ .‬והאופן השני הוא שיהיה בכאן צורה היא המהווה זאת ההיולאניות לא‬
‫ימצא להם בכמו זה הפועל‪ .‬הנה כן מצאנו זאת הטענה למפרשים לפי מה שזכר אבן רשד‬
‫מהם בבאורו לספר בעלי חיים ובמקומות מפירושו למה שאחר הטבע‪ .‬ובזה המאמר עיון‪,‬‬
‫וזה שכבר יראה בקצת הצורות ההיולאניות שיחדשו צורה בהיולי‪ ,‬וזה כי הנזון ישוב במזון‬
‫אל עצם בנזון ויקנה לו צורות המתדמי החלקים הנמצאים בו‪ ,‬כאלו תאמר שישיב המזון‬
‫בשר כבשר וכן העניין בשאר המתדמי החלקים בו‪ ,‬כאלו תאמר אשר לו‪.‬‬
‫ועוד כי אנחנו נמצא כי האש ההוה אש כמוה בצורה העצמית אשר בה‪ ,‬וזה שהצורה‬
‫העצמית אשר לאש היא החום‪ ,‬לא הקלות‪ ,‬אבל הקלות היא מאיכויות השניות שמציאותם‬
‫נמשך לאיבויות הראשונות‪ .‬וכבר יתבאר שהקלות אינו צורה לאש ממה שאומר‪ .‬וזה‬
‫שהצורה במה שהיא צורה היא אשר יסודרו ממנה פעולות הדבר והנה הקלות לא יסודר‬
‫ממנו פועל כי אם במקרה והוא שכאשר יהיה בזולת מקומו הטבעי יתנועע בו אל מקומו‪,‬‬
‫וזאת התנועה אינה לאש כי אם במקרה‪ ,‬כמו שהתבאר בספר השמע‪ ,‬כי המנוחה היא‬
‫טבעית ליסודות‪ ,‬לא התנועה‪ ,‬ולזה לא תהיה להם תנועה במקומם ואולם החום יסודרו‬
‫ממנו פעולות לאש‪ ,‬היה כמקומו או בזולת מקומו‪ ,‬ולזה היה ראוי שיהיה החום הוא הצורה‬
‫לאש‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪222‬‬

‫ועוד כי הצורה אין ראוי שתהיה בהקש‪ ,,‬אבל יחוייב שתהיה נמצאת בדבר בעל הצורה‬
‫ואום בקלות הוא נאמר בהקש‪ ,‬עד שכבר תמצא שהאש יותר קל במקום אחד מקלותו‬
‫במקום אחר‪ ,‬רצוני שכל מה שקרב אל המרכז הוא בו יותר קל‪ ,‬ואין לו במקומו קלות‪ ,‬כמו‬
‫שזכר הפלוסוף וכן תמצא בקצת היסודות שהם קלים במקום אחד וכבדים במקום אחר‬
‫וזה ממה שיורה שהקלות והכובד אינו צורה כיסודות‪ ,‬ולזה הוא מבואר שהקלות אינו צורה‬
‫לאש‪.‬‬
‫ועוד כי הדבר המורכב יתכן שיהיו לו פעולות מתיחסות אל הצורה‪ ,‬לפי שההיולי בו הוא‬
‫צורה מה‪ ,‬כאלו תאמר שהאדם ימצאו לו פעולות מצד מה שילך ממנו מדרגת החומר‪ ,‬והוא‬
‫כוח הזן והמרגיש‪ ]224[ ,‬וימצאו לו פעולות מצד מה שילך ממנו מהלך הצורה‪ ,‬והוא כוח‬
‫השכלי ובהיות העניין כן‪ ,‬והוא מבואר שכבר יסודרו מהחום אשר באש פעולות מה‪ ,‬הנה‬
‫הוא מבואר‪ ,‬שאם היה החום באש מדרגת ההיולי אל הקלות‪ ,‬שכבר יהיה האש מורכב‪,‬‬
‫לא פשוט‪ ,‬וימצא שם גשם אחר קודם ממנו יהיה החום לו צורה‪ ,‬וזה מבואר הביטול‪ .‬ולזה‬
‫הוא מבואר שאין הקלות לאש צורה‪ ,‬אבל החום‪ ,‬וזה הפך מה שהניחו אותו‪ .‬ואולם מה‬
‫שנאמר בספר המאמרות שהעצם אין לו הפך‪ ,‬הוא נאמר לפי המפורסם‪ ,‬לא לפי האמת‪,‬‬
‫כי היסודות הם הפכיים מצד עצמותם‪ ,‬ובזה האופן יהיו יסודות‪ .‬ומזה הצד תבטל זאת‬
‫הטענה אשר טענו הקודמים לחייב שיהיה בכאן נמצא נבדל הוא אשר יתן הצורות כאלו‬
‫ההווים‪.‬‬
‫– ומהם‪ ,‬כי מפני שאשר בכוח יצא אל הפעל מאשר בפועל בסוג ההוא מצד מה‪ ,‬והיה‬
‫מבואר מהדברים הבלתי נולדים מהזרע שאין בכאן צורה היולאנית בפעל מסכמת לדבר‬
‫המתהוה יתכן שתיוחס אליה הוייתם הנה יחויב בכאן שיהיה צורה נבדלת היא הפועלת‬
‫זאת ההוייה‪ .‬וכבר יתבאר זה גם כן כנולדים מהזרע‪ ,‬וזה כי אין בזרע נפש בפעל‪ ,‬ואמנם‬
‫הוא בו בכוח‪ ,‬וכל מה שהוא בכוח הוא צריך אל מה שבפעל ולזה יחוייב שתהיה בכאן‬
‫צורה נבדלת היא המהוה אלו ההויות‪ .‬וזאת הטענה זכרה תמסטיום באופן מה בבאורו‬
‫למאמר הנרשם באות הלמד‪ ,‬וזכרה אבן רשד בשלמות במקומות מפירושו למה שאחר‬
‫הטבע‪.‬‬
‫– ומהם ‪ ,‬שהוא מבואר שאי אפשר מבלתי שיהיו כאלו הדברים אשר בכאן יחסים וצורות‬
‫כבר הושמו כי בטבע לפנים בהם יעשו מה שיעשו מזה‪ ,‬עם מצאם החומר הנאות‪ .‬וזה כי‬
‫האדם‪ ,‬ואם היה מתילד מהאדם‪ ,‬הנה האב אין לו אומנות בהרכבתו זאת אשר אי אפשר‬
‫שתהיה בעניין אחר יותר טוב מענינו‪ ,‬ואמנם יהיו בזה העניין מפני מה שהושם בטבע כל‬
‫אחד מהעצמים מן החום והצורות‪ ,‬לא באומנות מ האב‪ ,‬אבל מן היחס והגשם אין לו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪223‬‬

‫מעשה בגשם אלא בתכליתו לבד ואולם הטבע הנה יעשה בגוף הגשם בכללו‪ ,‬והנה‬
‫הטבע‪ ,‬והוא לא יבין‪ ,‬יוליך מה שיעשהו אל הכונה המכוונת אליו‪ ,‬כי היה בלתי חושב‬
‫ומשכיל בפעל שעשה‪ .‬וזה ממה שיורה על שכבר נתפעמו אותם היחסים ממי שהוא יותר‬
‫נדיב מהם ויותר נכבד ומדרגתו יותר עליונה‪ ,‬והיא הנפש אשר בארץ אשר יראה אפלטון‬
‫שהיא נתחדשה ממניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬ויראה ארסטו שהיא נתחדשה מהשמש‬
‫והגלגל הנוטה ולזה הייתה הנפש תעשה פעולתה מוליכה אל הכונה‪ ,‬והיא לא תבין הכונה‪,‬‬
‫כמו מה שכבר נראה מאנשים יתפעמו לדבר דבר ידברו בו וינבאו בו ממה [‪ ]225‬שיהיה‪,‬‬
‫והם לא יבינו מה שיאמרו‪ .‬הנה כן מצאנו זאת הטענה לתמסטיוס בבאורו למאמר הנרשם‬
‫באות הלמד ממה שאתר הטבע‪.‬‬
‫והנה מה שהסכים בו אבן רשד לפי מה שנמצא לו בקצורו לספר הנפש ובבאורו לספר‬
‫בעלי חיים‪ ,‬הנה הוא הסכים באופן מה לתמסטיוס ולסיעתו כי כבר יעלה זאת ההויה‬
‫לשכל‪ ,‬הוא אשר יתן הצורות‪ .‬ואולם מה שהסכים בו אבן רשד בבאורו למאמר השביעי‬
‫ממה שאחר הטבע‪ ,‬שהמהוה אינו נבדל‪ ,‬יש לו פנים מההראיות‪ ,‬לפי מה שמצאנו בדברי‬
‫אבן רשד ‪ ,‬קצתם יראה מהם‪ ,‬לפי מה שיחשב‪ ,‬שאי אפשר שיתן הנבדל הצורות‪ ,‬לא‬
‫כאמצעי‪ ,‬ולא בזולת אמצעי‪ ,‬וקצתם יראה מהם שאי אפשר שיתן הנבדל הצורות על הצד‬
‫שהבינו הקודמים‪ ,‬רוצה לומר שיתן הגשם הפועל בהוייה שנוי התמר‪ ,‬הנה יחוייב שתהיה‬
‫לצורה הויה בעצמותה‪ ,‬וזה יראה שקר לפי מה שבאר הפלוסוף מעניין ההויה‪ ,‬וכבר‬
‫התבאר זה גם כן בשלמות מדברינו ברביעי מזה הספר‪ .‬ואם אמר אומר שכבר אפשר זה‬
‫בזולת הויה בצורה‪ ,‬וזה יהיה כשתהיה הצורה בלתי הווה בעצמותה‪ ,‬אבל יתחדש לה‬
‫דבקות בחומר הנה יאמר אבן רשד שאם היה הדבר כן‪ ,‬לא תהיה הצורה צריכה אל נושא‬
‫אם לא על צד שיצטרך הגשם אל המקום‪ ,‬ותמצא אם כן‪ ,‬דרך משל‪ ,‬צורת הסוס בזולת‬
‫הצורות‪ ,‬וזה מבואר הביטול בעניין אלו הצורות ההיולאניות‪.‬‬
‫ועוד שאם היה העניין כן‪ ,‬הנה לא ימנע העניין בצורה אשר בדבר המתהוה מחלוקה‪ ,‬אם‬
‫שתהיה נמצאת בו קודם ההויה‪ ,‬או שתעתק אליו מבחוץ‪ .‬והמאמר כשתעתק אליו מחוץ‬
‫הוא מבואר הביטול‪ ,‬כי כל מתנועע הוא גשם‪ ,‬ולזה אי אפשר בצורה שתתנועע בעצמותה‪.‬‬
‫ואם הנחנו שתהיה נמצאת בו קודם ההויה‪ ,‬הנה הוא מבואר במעט עיון שכבר יחוייב מזה‬
‫שימצאו יחד בכל אחד מאלו הגשמים אשר בכאן כל הצורות אשר החומר הראשון הוא‬
‫כחיי כל קבולם‪ ,‬ויהיו אם כן צורת האש והמים יחד כפעל בכל אחד מהדברים אשר בכאן‪,‬‬
‫פשוטים היו או מורכבים‪ ,‬וזה מבואר הביטול‪ .‬רצוני שימצאו ההפכים יחד בנושא אחד עם‬
‫שזה המאמר הוא דעת אנכסגוריש שהיה אומר שכל הדברים מעורבים בהתחלה ערוב‬
‫בלתי תכליתי‪ ,‬ולזה היה מחויב לו שיהיה כל דבר בכל דבר‪ ,‬וכבר ביאר הפלוסוף מה‬
‫שבדעת ההוא מהביטול‪ .‬וזאת הטענה מצאנוה לאבן רשד בבאורו לספר בעלי חיים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪224‬‬

‫ובמקומות לפירושו ממה שאחר הטבע‪ ,‬ואם לא מצאנוה [‪ ]226‬לו בזה האופן‪ ,‬אבל‬
‫הוצאנו זה מכוח דבריו‪ ,‬עם מה שהשלמנו אנחנו בזאת הטענה‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שכאשר הנחנו שהצורה תהווה אותה צורה נבדלת‪ ,‬ויהווה הגשם הכנת החומר‬‫לקבלה‪ ,‬הנה יחוייב מזה שתהיה הצורה מלא דבר כי אין לאומר שיאמר שתתהוה הצורה‬
‫מהצורה הנבדלת משתנה בעצמותה באופן שתשוב צורה היולאנית‪ ,‬אבל היא פועלת לה‪.‬‬
‫ואולם כאשר הונחה זאת ההוייה תהיה על האופן שהניח אבן רשד‪ ,‬הנה לא יקרה מזה‬
‫הביטול‪ ,‬וזה כי ההוייה תהיה לדבר המורכב מחומר וצורה על שהיא הוייה אחת במספר‪,‬‬
‫והיא אמנם תהיה מנושא‪ ,‬והוא החומר שתתהוה ממנו זה המתהווה‪.‬‬
‫– ומהם‪ ,‬שהוא בלתי אפשר בצורה הנבדלת שתפעל בצורה בחומר‪ ,‬לפי מה שאמר אבן‬
‫רשד בביאורו לספר בעלי חיים‪ ,‬וזה שהשכל הנבדל פעולתו בעצמו‪ ,‬לא זולתו‪ ,‬והפועל‬
‫בהויית בבעלי נפש הוא פועל בכלי גשמי‪ ,‬ומה שיפעל בכלי פעולתו היא זולתו כן זכר אבן‬
‫רשד זאת הטענה בבאורו לספר בעלי חיים‪ ,‬וידמה שיהיה רצונו בזה שהשכל הנבדל פעל‬
‫זה שיפעלהו בעצמו‪ ,‬לא בכלי‪ ,‬וזאת הצורה המהווה הבעלי נפש תפעל בכלי מה‪ ,‬והוא‬
‫החום הנפשי אשר בזרעים‪ ,‬או במה שיאות להם בדברים שאינם נולדים מזרע או אפשר‬
‫שירצה בזה שהשכל הנבדל פעולתו הוא עצמו‪ ,‬והיא ההשגה‪ ,‬כי ההשגה היא הפעל‬
‫המיוחד לו‪ ,‬וזאת הצורה תמצא פעולתה דבר אחר זולתה‪ ,‬והיא הצורה ההיולאנית‬
‫המתהוה ואולם שזאת הצורה היא דבר אחר זולתה הוא מבואר‪ ,‬לפי שהיא תפעל אותה‬
‫בכלי גשמי‪ ,‬והיה הגשם הוא המקבל אותה‪ .‬והנה הבאור הראשון הוא הנראה יותר לפימה‬
‫שנמצא מזה העניין כבאורו למה שאחר הטבע במאמר הנרשם באות למד‪ ,‬כי שם אמר‬
‫זה המאמר מסכים אל הבאור הראשון‪.‬‬
‫– ומהם‪ ,‬שהמאמר כשהצורה ההיולאנית נבראה מהצורה הנבדלת המסכמת לה‪ ,‬כמו‬
‫שיראה תמסטיוס ורבים מהמפרשים הוא דומה אל המאמר בצורות אשר אמר אפלטון‪,‬‬
‫וכבר באר ארסטו מה שיתחייב מהביטול מן המאמר ההוא במה שאחר הטבע‪.‬‬
‫– ומהם שאם שאם הונח שהצורה הנבדלת תיתן הצורה אחר שהשתנה החומר והוכן‬
‫לקיבולה‪ ,‬הנה יהיה הפעל האחד במספר משני פועלים‪ ,‬האחד יתן הפעל‪ ,‬והאחר יתן‬
‫תכליתו‪ ,‬וזה מבואר הביטול‪ ,‬כי הפעל האחד במספר הוא בהכרח מפעל אחד במספר‪.‬‬
‫ואם אמר אומר אולי התכלית אשר יתן אותה המשנה לחומר היא הצורה המזגית‪ ,‬והפועל‬
‫הנבדל הוא אשר יתן הצורה הנפשיית בבעלי הנפש הנה יאמר לו אבן רשד אלו היה‬
‫אפשר בצורה המזגית שיהיה מציאותה כשמקבלה הנפש‪ ,‬הנה יאמר השם עליהם‬
‫בהסכמה‪ ,‬ואין [‪ ]227‬העניין כן‪ ,‬כי שם הבשר נאמר כל הבשר אשר אין כוח נפשיי בו‪ ,‬ועל‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪225‬‬

‫הבשר אשר בו כוח נפשיי בשיתוף השם ובהיות העניין כן‪ ,‬הוא מבואר שאין הצורה‬
‫המזגיית מגעת מפועל אחד‪ ,‬והנפש מפועל אחר‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬לא היה מתחדש‬
‫לצורה המזגית טבע כשתחדש הנפש בנמזג‪.‬‬
‫– ומהם‪ ,‬שאם היה העניין כן‪ ,‬הנה יהי הנושא וצורתו שנים במספר‪ ,‬לפי שהם מתחדשים‬
‫בשתי הויות נפרדות‪ ,‬והוא מבואר שמה שיש לו יותר מהתהוות אחד במספר הוא יותר‬
‫מאחד במספר‪.‬‬
‫– ומהם‪ ,‬שלא אשער מה ההכרח אשר יכריחנו להניח שלא יתן הצורה מה שהכין החומר‬
‫אל שיקבל הצורה המגעת בסוף ההוייה‪ ,‬והנה הוא מבואר שכאשר יכין החומר יתן צורות‬
‫מה‪ ,‬והם הצורות ההולכות במדרגת ההיולי לצורה שהיא שלמות בהוייה‪ ,‬אשר הם בעצם‬
‫צורות לקצת הדברים אשר אשר בכאן‪ ,‬ולזה לא ימנע בו שיתן הצורות‪.‬‬
‫ועוד שאם הונחו אלו הצורות מתחדשות בדבר אשר הם לו במדרגת ההיולי מי שיכין‬
‫תחומר לקבל הצורות‪ ,‬וב דבר אשר הם לו במדרגות הצורה יתחדשו מהפועל הנבדל הנה‬
‫תהיינה הצורות האחרות בעינם מתחדות מפועלים מתחלפים‪ ,‬וזה מבואר הביטול‪ ,‬כאלו‬
‫תאמר שהנפש הצומחת תתחדש בצמחים מהפועל הנבדל‪ ,‬ותתחדש בבעלי חיים ממי‬
‫שיכין החומר לקבל הצורה המרגשת‪.‬‬
‫ועוד שאם היה הדבר כן‪ ,‬הנה תהיה הצורה‪ .‬והמשל שהנפש הצומחת אשר בבעלי חיים‬
‫הוא יותר נכבדת מהנפש הצומחת אשר בצמח‪ ,‬כמו שהכותל שהוא חלק מהבית הוא יותר‬
‫נכבד מהכותל הנפרד‪ .‬והנה זאת הטענה לא זכרה אחד מהקודמים‪ ,‬אבל היא ממה‬
‫שיבטל שיהיה ההוייה בזה האופן אשר יראו הקודמים לפי מה שהבין אבן רשד מהם‪,‬‬
‫רוצה לומר שיהיה מה שיפעל תכלית ההוייה זולת מה שיפעל ההוייה‪.‬‬
‫– ומהם‪ ,‬שאם היה העניין כן‪ ,‬הנה יחויב לפי מה שיחשב שתהיינה בכאן צורות רבות‬
‫פועלות המתהוה האחד בעינו‪ ,‬וזה מבואר הביטול‪ ,‬כי הפעל האחד במספר יחוייב שיהיה‬
‫מפועל אחד במספר‪ .‬ואולם איך יתבאר כבר יחשב שיחוייב מזה שתהיינה בכאן צורות‬
‫רבות פועלות המתהוה האחד בעינו‪ ,‬הנה לפי מה שאומר‪ .‬וזה שכבר ימצאו כמתהווה‬
‫האחד במספר צורות רבות הם קצתם במדרגת השלמות לקצת‪ ,‬ויחוייב לפי ההנחה ההיא‬
‫שתהיינה שם צורות רבות פועלות אלו הצורות ההיולאניות מסכימות להם באופן מה‪ ,‬כי‬
‫מה שככה אמנם יצא אל הפעל מהמסכים לו אשר הוא נמצא בפעל ואלו הצורות הפועלות‬
‫כבר יחשב שתחוייב שתהיינה רבות‪ ,‬וזה שכבר ישלם לצורות ההאחרות מפני החומר‪ ,‬לפי‬
‫שקצתם בו שלמות לקצת‪ ]228[ ,‬כי הוא יקבל קצתם באמצעות קצת אמנם הצורות‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪226‬‬

‫הנקיות מהחומר הנה ידמה שלא יתכן בהם זה ההתאחדות‪ .‬וזאת הטענה גם כן לא זכרה‬
‫אחד מהקדמונים‪ ,‬אלא שהיא ממה שאפשר שיסופק בו על דעת מי שיאמר שתהיה בכאן‬
‫צורה נבדלת היא הפועלת צורה בהיולי‪ ,‬ולזה ראינו לזכרה בזה המקום‪.‬‬
‫– ומהם‪ ,‬שאם הייתה בכאן צורה נבדלת תהוה הצורה ההיולאנית המסכת לה‪ ,‬הנה לא‬
‫יהיה בכאן אושר בזאת ההוייה‪ ,‬לפי שהצורות הנבדלות הם נמצאות מציאות יותר נכבד‬
‫מהמציאות אשר להם בחומר ובהיות העניין כן‪ ,‬מה היה הצורך שהושמו בחומרם‪ ,‬ואיך‬
‫הגיעו מהמציאות היותר שלם אל המציאות היותר חסר‪ .‬ואם אמר אומר שאמנם נעשה זה‬
‫כדי שיהיו החומרים יותר נאים במציאות הנה אם כן יתחייב שתהיה היות אלו הצורות‬
‫בעבור החומר‪ ,‬וזה חלו‪ ,‬מה שיראהו ארסטו‪ .‬ולזה מה שיחויב מזה‪ ,‬לפי מה שיחשב‪,‬‬
‫שלא תהיה הויית הצורה ההיולאנית מצורה נבדלת מסכמת לה באופן מה‪ ,‬כמו שהניח‬
‫תמסטיוס והנמשכים לו מהמפרשים‪ .‬וכבר יראה מזה גם כן שאין הויית הצורה ההיולאנית‬
‫מהצורה הנבדלת כמו שהתבאר בזאת הטענה‪ ,‬שאם היה העניין כן‪ ,‬הנה לא אשער‬
‫באיזה עניין יסודר ממנה זה הפעל‪ .‬וזה כי מהמושכל מהמלאכה היה אפשר שתתחדש‬
‫ממנו הצורה המלאכותית המתחדשת מהמלאכה‪ ,‬מפני שהוא מסכים לצורה ההיא‪ ,‬שהוא‬
‫מבואר שלא יתחדש ממושכל צורת הכסא במלאכה קרדום‪ ,‬אבל יתחדש מהמושכל צורת‬
‫הכסא ובזה יתבאר שלא יתכן שתחדש הצורה הנבדלת צורה היולאנית בלתי מסכמת לה‪,‬‬
‫וזה שהנבדל יעשה בהכרח מה שיעשהו באמצעות הציור וההשגה‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק שלישי‬
‫נחקור בו איזה מהראיות האלו חויב ממנה מה שחייבו אותו חיוב‬
‫אמתי ואיזה מהם לא חויב ממנה מה שחייבו אותו חיוב אמתי‬
‫ואחר שזכרנו מה שיש מאופני ההראות לדעת דעת מאלו הדעות‪ ,‬הנה ראוי שנחקור באלו‬
‫הטענות אם חויב בהם מה שחייבו אותו מהם חיוב אמתי‪ ,‬אם לא‪.‬‬
‫ונאמר שהטענה הראשונה מהטענות שזכרנו לקיים דעת תמסטיוס לא תתן האמת על כל‬
‫פנים בשלא יאמר בו יותר מזה השעור‪ .‬וזה שכבר נמצא בצורה ההיולאנית שתהוה צורה‬
‫היולאנית כמוה‪ ,‬וזה מבואר מענין היסודות‪ ,‬כמו שבארנו עם זכירתנו זאת הטענה‪ .‬וכן‬
‫נמצא זה בהוייה החלקית אשר בנזון‪ ,‬והמשל שהכבד ישיב המזון אשר יזון ממנו כבדיי‪ ,‬וכן‬
‫הענין בשאר חלקי הנזון‪ .‬ולזה הוא מבואר שלא ימנע מצד [‪ ]229‬זה היות הצורה‬
‫ההיולאנית מתחדשת מהצורה ההיולאנית המסכמת לה‪ .‬וכן נאמר שלא יתבאר מזה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪227‬‬

‫שיהיה די בצורות ההיולאניות בהולדת הצורות המלאכותיות‪ ,‬וזה כי לאומר שיאמר שכבר‬
‫יקרה בצורות היסודות שיהוו דומיהם‪ ,‬אבל לא ימצא זה בשאר הצורות‪ ,‬וזה כי בענין‬
‫ההזנה לא תתחדש צורה בנזון‪ ,‬אבל יתחדש כמות בו‪.‬‬
‫ ואולם הטענה השנית מהטענות שזכרנו לקיים דעת תמסטיוס היא ממה שיראה ממנה‬‫במה שאין ספק בו שבכאן פועל נבדל הוא המהווה אלו ההווים‪ .‬וזה כי אנחנו לא נוכל לומר‬
‫בדברים הנולדים ממינם שתהיה בזרע זאת הצורה ההיולאנית מבעל הזרע‪ ,‬כמו שבארנו‬
‫בפרק הששי ממאמר הראשון מזה הספר‪ ,‬ויתבאר גם כן באופן שלם במה שאחר זה‪.‬‬
‫ואמנם מה שאפשר שיהיה בזרע מבעל הזרע הוא חום מה נאות אל שיהיה כלי לזאת‬
‫ההוייה‪ .‬ולפי שהדבר יוציא מהכח אל הפעל מה שהוא בפעל בסוג ההוא באופן מה‪ ,‬הנה‬
‫יחוייב שתהיה בכאן צורה נבדלת פועלת תיוחס אליה זאת ההווייה‪ ,‬אם בשיושפע ממנה‬
‫כח נפשיי בזרע תשלם ממנו זאת ההווייה‪ ,‬אם בשתפעל זאת הצורה הנבדלת זאת‬
‫ההוייה בזולת אמצעי‪ ,‬זולת החום היסודי אשר בדבר המתהוה שהוא לזאת הצורה‬
‫המהווה במדרגת הכלי‪ .‬ואיך שהיה‪ ,‬הנה לא יחוייב מזה שיהיו בהויה האחת שני פועלים‬
‫י פעל האחד ההויה והאחר תכליתה‪ ,‬כמו שחשבו המפרשים לפי מה שיראה ממה שטען‬
‫אבן רשד לחלוק בו עליהם‪.‬‬
‫ואולם מה שאמר אבן רשד לבטל זאת הטענה הנה לא יתבאר ממנו שיהיה עני זאת‬
‫ההוייה אפשר בזולת צורה נבדלת‪ .‬וזה שהוא אמר בפירושו למאמר הנרשם באות הלמד‬
‫לסלק זאת הטענה דבר זה ענינו‪ .‬הנה ענין מאמר ארסטו שהמוסכם יהיה מן המוסכם או‬
‫קרוב מהמוסכם אין ענין שהמוסכם עצמו יפעל בעצמו ובצורתו צורת המוסכם לו‪ ,‬ואמנם‬
‫עניינו שיוציא צורת המוסכם לו מהכח אל הפעל‪ ,‬ואינו פועל בשישיב אל ההיולי דבר מחוץ‬
‫או דבר הוא חוץ ממנו‪ .‬והענין בעצם בזה כמו הענין בשאר המקרים‪ ,‬וזה כי לא יביא החום‬
‫אל הגשם המתחמם חום מחוץ‪ ,‬ואמנם ישים החם בכח חם בפעל‪ .‬וכמו כן הענין בגודל‬
‫הנמשך בהוייה‪ ,‬רוצה לומר שהגודל כאשר יעתק עם ההויה מכמות לא יעתק מפני כמות‬
‫יורד עליו מחוץ‪ ,‬אבל יהיה מהכמות אשר בכח בדבר המקבל ההויה‪ .‬וכמו כן התנועה‬
‫ב מקום אינה דבר בא מחוץ בעבור המניע‪ .‬ולזה לא יחויב שיהיה הפועל מוסכם והוא הוא‬
‫מכל הפנים‪ .‬הנה המוליד לנפש אין ענינו שיעמיד נפש בהיולי‪ ,‬ואמנם ענינו שהוא יוציא מה‬
‫שהיה נפש בכח עד שיהיה נפש בפעל‪ .‬ולזה תמצא האש תתהווה מהתנועה כמו‬
‫שתתהוה מאש כמוה‪ ,‬ואף על פי [‪ ]230‬שאין התנועה אש‪ ,‬אלא שהיא תשים מה שהוא‬
‫אש בכח אש בפעל‪ .‬וענין היחסים והצורות הנמצאים במהוים לבעלי חיים הוא שהם יוציאו‬
‫היחסים והצורות אשר בהיולי מן הכח אל הפעל‪ .‬ולזה יחויב שימצא בהם בפנים מה אותו‬
‫הענין אשר הוציאו מהכח אל הפעל‪ ,‬לא שהם הם מכל הפנים‪ .‬הנה הכחות אשר בזרעים‪,‬‬
‫והם אשר יפעלו דברים עלי נפש בפעל‪ ,‬ואמנם הם דברים בעלי נפש בכח‪ ,‬כמו שיאמר‬
‫בבית אשר בנפש הבונה שהוא בית בכח לא בית בפעל‪ .‬ולזה ידמה ארסטו אלו הכחות‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪228‬‬

‫לכחות המלאכותיות‪ ,‬ואמר בספר הבעלי חיים שאלו הכחות הם אלהיים‪ ,‬אחר שיהיה בם‬
‫כח לתת חיים‪ ,‬והם דומים בכחות אשר יקראו שכלים‪ ,‬להיותם מוליכים אל התכלית‪ .‬ולמה‬
‫שהיו אלו הזרעים אמנם יפעלו זה בחום‪ ,‬והחום במה שהוא חום לא יפעל אלא חמום או‬
‫יבשות או קושי‪ ,‬לא תמונה ולא צורה בעל נפש‪ ,‬אמר ארסטו בספר בעלי חיים שהחום‬
‫אינו אש‪ ,‬לא מאש‪ ,‬לפי שהאש הוא מפסיד הבעל חיים‪ ,‬לא מהוה לו‪ ,‬וזה הוא מהוה אותו‪.‬‬
‫ולזה הוא מבואר שזה החום הוא דומה לחום המלאכותיי אשר תשערהו המלאכה לפעול‬
‫הפעולות אשר תפעול אותם‪ .‬וזה יראה בכל מה שהיה מהמלאכות יפעל בחום‪ ,‬וזה החום‬
‫הוא בהכרח בעל צורה‪ ,‬בה היה שמור היחס והשעורה‪ .‬וזאת הצורה איננה נפש בפעל‪,‬‬
‫אבל היא נפש בכח‪ .‬והיא אשר דימה אותה במלאכה‪ ,‬ולזה יקרא זה החום חום נפשיי‪ ,‬ולא‬
‫יאמרו בו שהוא בעל נפש‪ .‬וזה החום בעל הצורה הוא בזרעים מתילד מבעלי הזרעים‬
‫והשמש‪ ,‬ולזה אמר ארסטו שהאדם יולידהו אדם כמותו‪ ,‬והחום מתילד בארץ והמים מפני‬
‫חום השמש המתמזג בחום שאר הכוכבים‪ ,‬ולזה היו השמש ושאר הכוכבים התחלה לחיי‬
‫כל חי בטבע‪ .‬והנה חום השמש ושאר הכוכבים המתילד במים והארץ הוא המהוה לבעלי‬
‫חיים המתילדים מהעפוש‪ ,‬ובכלל לכל מה שהיה מבלתי זרע‪ ,‬לא שיש בכאן נפש בפעל‬
‫חודשה מהגלגל הנוטה והשמש‪ ,‬כמו שיספר ממנו תמסטיוס‪ ,‬וזה כלו כבר התבאר בספר‬
‫בעלי חיים‪ .‬ואמנם ייחס זה הפעל לשמש‪ ,‬לפי שהוא גלוי הפועל יותר משאר הכוכבים‬
‫בזה‪ .‬הנה החממיות מתילדים מחממיות הכוכבים המולידים למין מין ממיני הבעלי חיים‪,‬‬
‫והם אשר במספר אותם המינים מהבעלי חיים‪ .‬והשעור הנמצא בחום אדם אמנם הוא‬
‫מפני שעורי תנועות הכוכבים ותכונות קצתם מקצת בקרוב ורוחק‪ ,‬וזאת השעור מגעת‬
‫מהאומנות האלהי השכלי אשר הוא דומה בצורה האחת אשר למלאכת האחת הראשית‬
‫אשר תחתיה מלאכות שונות‪ .‬הנה כפי זה ראוי שיובן שהטבע‪ ,‬כשיפעל פועל בתכלית‬
‫הסדור מבלתי שיהיה משכיל הוא מושקף מכחות פועלות [‪ ]231‬יותר נכבדות ממנו‪ ,‬והוא‬
‫אשר יקרא שכל‪ .‬וסוף המאמר הוא שאבן רשד יאמר שכל היחסים והצורות הם נמצאים‬
‫בכח החומר הראשון‪ ,‬והם בפועל במניע הראשון בצד מהצדדים‪ ,‬כדמות מציאות העשוי‬
‫בפעל בנפש העושה‪ .‬הנה זהו מה שאמר אבן רשד בזה המקום‪ .‬ואולם בפירושו למאמר‬
‫השביעי ממה שאחר הטבע אמר אבן רשד‪ ,‬לסלק זאת הטענה השנית‪ ,‬דבר זה ענינו‪.‬‬
‫הנה כאשר הושתכל מופת ארסטו בזה המקום על שהצורות ההיולאניות הם המולידות‬
‫לצורות ההיולאניות‪ ,‬ראה שהזרעים אשר יתנו צורות הדברים המתילדים מהזרעים‬
‫בצורות אשר נתן להם בעל הזרע המוליד אותם‪ .‬ואמנם המתהוים מעצמם הנה הגרמים‬
‫השמימיים הם אשר יתנו לאלו מה שיעמוד מקום הזרעים והכחות אשר בזרעים כאשר‬
‫יתילדו מזרע‪ .‬ואלו כלם כחות טבעיות אלהיות יהוו כמותם‪ ,‬כמו שיהוו האומנים‬
‫המלאכותיים עשוייהם‪ ,‬ולזה יאמר ארסטו בספר בעלי חיים באלו הכחות שהם דומים‬
‫בשכל‪ ,‬ירצה שהם יפעלו פעל שכל‪ ,‬וזה שאלו הכחות ידמו השכל בשהם לא יפעלו בכלי‬
‫גשמי‪ .‬ובזה הענין יובדלו אלו הכחות המהוים‪ ,‬והם אשר יכנו אותם הרופאים המציירים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪229‬‬

‫מהכחות הטבעיות אשר בבעלי חיים‪ ,‬וזה שאלו יפעלו פעל השכל המעשי‪ ,‬לפי שהם יפעלו‬
‫בכלים המוגבלים ואברים מיוחדים‪ .‬אמנם הכח המצייר הנה לא יפעל באבר מיוחד‪ ,‬ולזה‬
‫יספק גלינוס ויאמר איני יודע אם זה הכח הוא הבורא‪ ,‬אם לא‪ ,‬אבל הוא לא יפעל אלא‬
‫בחום אשר בזרע‪ ,‬לא על שהוא צורה בו‪ ,‬כמו הנפש שהיא צורה בחום היסודי‪ ,‬אבל הוא‬
‫נעצר בו בדמיון מה שתהיה הנפש נעצרת בגרמים השמימיים‪ ,‬ולזה יגדיל ארסטו זה הכח‬
‫וייחסהו אל ההתחלות האלהיות‪ ,‬לא לטבעיות‪ .‬ואמנם אם יהיה זה הכח משכיל עצמו‪ ,‬כל‬
‫שכן שיהיה נבדל‪ ,‬הנה זה דבר לא התאמת‪ .‬וסוף הדברים הוא שאבן רשד יאמר שאם‬
‫נמצא בכאן מה שאיננו גשם‪ ,‬הנה אי אפשר בו שישנה היסוד אלא באמצעות גשם אחר‬
‫בלתי משתנה‪ ,‬והם הגרמים השמימיים‪ .‬ולזה יהיה שקר שיתנו השכלים הנבדלים צורה מן‬
‫הצורות המעורבות בהיולי‪ ,‬ואמנם הניע ארסטו אל הכנסת שכל נבדל מהיולי בחדוש‬
‫הכחות השכליות לבד‪ ,‬לפי שהכחות השכליות אצלו הם בלתי מעורבות להיולי‪ ,‬הנה‬
‫מחוייב בהכרח שיתילד מה שאינו מעורב בהיולי בפנים מה מבלתי מעורב להיולי‪ .‬הנה‬
‫זהו מה שאמרו אבן רשד בזה המקום לסלק זאת הטענה אשר טען תמסטיוס לקיים‬
‫שבכאן צורה נבדלת מהווה מסכמת באופן מה לדבר המתהוה‪.‬‬
‫ונאמר שהוא מבואר שלא יתחייב ממה שאמר אותו אבן רשד בזה שיהיה די בצורות‬
‫ההיולאניות להיות הצורה היולאנית‪ ,‬אבל יתחייב [‪ ]232‬שתהיה בכאן צורה נבדלת תעלה‬
‫אליה זאת ההויה‪ ,‬כמו שאמר אבן רשד‪ ,‬והוא המניע הראשון אצלו אשר ימצאו בו אלו‬
‫הצורות באופן מציאות הדבר העשוי במלאכה בנפש האומן‪ .‬ובכלל הנה זה מבואר שאין די‬
‫בחום המשוער אשר בזרע שתהיה ממנו זאת היצירה הנפלאה אשר נלאו הדעות להשיג‬
‫מהחכמה הנפלאה אשר בה כי אם חלק קטן‪ ,‬כי החום המשוער הוא יותר ראוי שיהיה כלי‬
‫לפועל המהוה משיהיה הוא הפועל‪ ,‬וזה מבואר בעצמו מהחום היסודי אשר בבעלי‬
‫הנפשות‪ ,‬ר"ל שהוא כלי לנפש לעשות פעולותיה‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪ .‬וכן הוא מבואר‬
‫בחום המשוער אשר תעשה בו המלאכה מה שתעשהו כי הוא כלי למלאכה‪ ,‬לא שיהיה‬
‫הוא המלאכה בעצמה‪ ,‬וזה כי הקרדום‪ ,‬דרך משל‪ ,‬לא יתחדש מהחום המשוער במלאכה‬
‫מזולת מלאכה‪ ,‬ר"ל ממושכל הקרדום אשר בנפש האומן‪ .‬ואלו היה אפשר שתהיינה כמו‬
‫אלו הפעולות מסודרות מהחום המשוער‪ ,‬הנה לא נצטרך להכניס נפש בבעלי נפש‪ ,‬אבל‬
‫יהיה החום היסודי הוא הצורה המשלמת מציאות נמצא נמצא מהצמחים והבעלי חיים‪ ,‬וזה‬
‫מבואר הבטול‪ .‬ובכלל הנה הוא מבואר‪ ,‬כמו שיאמר הפלוסוף‪ ,‬שמה שבכח ישוב נמצא‬
‫בפעל ממה שהוא בפעל אשר הוא מסכים באופן מה אל מה שיוציא אותו אל הפעל‪.‬‬
‫ואולם מה שטען אבן רשד שהאש כבר יתילד מהתנועה‪ ,‬או אינו מחויב שיהיה אפשר‬
‫שיהיה יוציא הדבר מהכח אל הפועל מזולת מוציא יש לו באופן מה מה שיהיה הדבר ההוא‬
‫כחיי עליו‪ .‬וזה שהתנועה תעשה‪ ,‬כמו שיאמר הפלוסוף‪ ,‬מהחום החלש אשר בדבר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪230‬‬

‫המתחמם חום יותר חזק‪ ,‬והנה החום ההוא הוא הפועל בזה‪ ,‬לא התנועה‪ ,‬אבל הוא כלי‬
‫לזה הפעל כשתביא חלקי הדבר קצתם אל קצת‪ ,‬כמו שאמר הפלוסוף בהתר זה הספק‬
‫בטבעיות‪ ,‬וכבר באר אבן רשד זה הענין בבאורו לספר האותות‪ .‬ולא ימנע שיהיה מהחום‬
‫החלוש חום יותר חזק‪ ,‬כמו שיהיה מהבריאות החלוש אשר בחולה בריאות שלם‪ ,‬כמו‬
‫שזכר הפלוסוף במה שאחר הטבע‪ .‬בזה האופן יחמם הדבר החם הדבר המתחמם‬
‫במשושו אותו‪ ,‬כי מצד מה שיפעל בו במשושו ישיבהו חם בפעל אחר שיהיה חם בכח‪ .‬ואם‬
‫היה פועל בו בשלמות‪ ,‬ישיבהו חם במדרגתו‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף בטבעיות‪ ,‬ולזה ימצא‬
‫זה הענין מתחדש מהמסכים באופן מה‪ .‬ואולם מה שזכר אבן רשד מהכמות שלא יעתק‬
‫בדבר ההווה מפני כמות יורד עליו מחוץ‪ ,‬ולזה לא ימנע שיתחדש הדבר מזולת המסכים‪,‬‬
‫הוא הטעאי‪ .‬וזה שהדבר המתחדש ממנו מה שיתחדש בעצמות‪ ,‬וממנו מה שיתחדש‬
‫במקרה‪ .‬והנה אפשר היה במה שיתחדש במקרה [‪ ]233‬שיתחדש מזולת המסכים‪ ,‬לא‬
‫במה שיתחדש בעצמות‪ .‬והמשל שבנין הבית הוא מתחדש בעצמות מהסדור המושכל לו‬
‫בנפש האומן‪ ,‬והוא המסכים לו באופן מה‪ ,‬ואולם מה שיתחדש בבית במקרה אינו מחויב‬
‫שיהיה מהמסכים‪ ,‬ולזה תמצא באש שהקלות לא יתהווה בו מהקלות‪ ,‬אבל יתהוה בו‬
‫החום מהחום‪ ,‬ואולם הקלות הוא דבר נמשך לחום‪ ,‬ולזה לא יחויב שיהיה חדושו‬
‫מהמסכים‪ .‬וכן הענין בכמות ההווה‪ ,‬וזה כי הכמות ההווה ימצא מתחדש באחד משני‬
‫פנים‪ ,‬אם מצד הכמות המתחדש בדבר המקבל ההוייה מפני ספוגית החומר ומקשיותו‬
‫בעת קבולו ההוייה‪ ,‬אם מצד מה שימצא לנזון שיתחדש לו מהכמות באמצעות ההזנה‪.‬‬
‫והנה הכמות המתחדש מפני ספוגית החומר ומקשיותו אינו מתחדש בעצמו‪ ,‬אבל נמשך‬
‫למה שחדושו בעצמות‪ ,‬והוא הצורה המזגית‪ ,‬והיא המתחדשת מהמסכים באופן מה‪,‬‬
‫וכמות החומר הוא דבר נמשך להם לפי עובי החומר ודקותו‪ ,‬יהיה ספוגיי או מקשיי‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי הכמות אשר נתהוה יש לו הגבלה בעצמות מצד הצורה אשר יקבלה‪ ,‬שלא תמצא‬
‫ביותר קטן ממנו‪ ,‬וכן יהיה שם כמות לא תמצא זאת הצורה ביותר גדול ממנו‪ ,‬וזה דבר‬
‫התבאר בטבעיות‪ ,‬ומזאת הצורה ימשך ענין הכמות הזה‪ ,‬ולזה לא יתחיל הטבע בהוייה א‬
‫לא ימצא שם מהחומר בשעור שיהיה אפשר בו לקבל ההוייה באופן מה‪ .‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫הנה לאומר שיאמר שהצורה היא מתחדשת מהמסכים‪ ,‬וממנה ימשך חדוש הכמות‪ ,‬לפי‬
‫שאי אפשר שתתחדש בנושא בעל צורה איזה כמות הזדמן‪ .‬וכן הכמות המתחדש מפני‬
‫ההזנה הוא מתחדש במקרה‪ ,‬כי המתחדש שם בעצמות‪ ,‬והוא צורת הבשר כמה שיבא‬
‫בבשר‪ ,‬וצורת העצם כמה שיבא בעצם‪ ,‬הוא המסכים‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שלאומר שיאמר שהכמות המתחדש הוא מהמסכים‪ ,‬וזה דבר מבואר ממה שיתחדש‬
‫במלאכה‪ ,‬כי כמו שהתמונה מתחדשת מהתמונה אשר בנפש האומן‪ ,‬כי הוא יעשה מה‬
‫שיעשהו מהתמונות בכמות הראוי לפי מה שנעשת בעבורו המלאכה ההיא‪ ,‬והמשל שהוא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪231‬‬

‫לא יעשה הקרדום באיזה שעור הזדמן‪ ,‬אבל יעשהו בשעור נאות אלא שישלם ממנו פעל‬
‫הקרדום‪ .‬ואולם מה שזכר אבן רשד מעניין התנועה הוא מבואר גם כן שלא יתחייב ממנו‬
‫שיהיה אפשר שיתחדש דבר בעצמות זולת מהמסכים באופן מה‪ .‬וזה כי התנועה אשר‬
‫באיך היא מהמסכים‪ ,‬כי הוא מורכבת מהכח והפעל‪ ,‬הנה כל מה שיתחדש ממנה הוא פעל‬
‫מה מסוג הפעל האחרון אשר הוא תכלית השנוי‪ .‬ולפי שתכלית השנוי הוא מהמסכים‪ ,‬הנה‬
‫יהיה כל השנוי מהמסכים‪ ,‬אלא שהוא יתחדש מעט מעט‪ .‬וכן הענין בתנועת ההויה‪ ,‬וזה כי‬
‫מ ה שיתחדש ממנה מהצורה המזגית הנה ענינו כמו הענין בשנוי אשר באיך‪ ,‬שהוא [‪]234‬‬

‫מהמסכים‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬ומה שיתחדש ממנה מהצורה הכללית לבעל הנפש ההיא ‪ -‬וזאת‬
‫היצירה לא יחויב בה שתהיה מזולת המסכים על כל פנים‪ ,‬אבל תהיה מהמסכים באופן‬
‫מה‪ ,‬כמו הענין בדברים ההוים במלאכה‪ ,‬שהתמונה בהם היא הווה מהתמונה המושכלת‬
‫אשר בנפש האומן‪ .‬והנה הענין בנתינת הצמיחה כמו הענין בתנועת ההויה והתנועה אשר‬
‫באיך‪ ,‬וזה מבואר בנפשו מענינה‪ ,‬והוא מבואר בה מאד‪ ,‬שהיא כבר תהיה מהמסכים‪.‬‬
‫ואולם הת נועה שלא יתחדש ממנה תכלית אחר כמו בתנועות המחולות מן השיר‪ ,‬הנה‬
‫היא גם כן מהמסכים באופן מה‪ ,‬והוא הציור אשר למתנועעים בענין תנועת השיר ההוא‪,‬‬
‫וכפי יחסה מהמהירות והאחור תהיה תנועת המתנועעים במחולות מהירה או מתונית‪ ,‬וזה‬
‫מבואר בנפשו מענינה‪ .‬ולזה הוא מבואר שכל אלו הדברים המתחדשים הם מהמסכים‬
‫באופן מה‪ ,‬וזה דבר מחוייב לפי מה שזכר הפלוסוף‪ .‬ויראה שאבן רשד גם כן הסכים‬
‫שחדוש כל המתחדשים הוא מהמסכים באופן מה‪ ,‬ולזה המשיל זה הכח הנפשיי אשר‬
‫בזרעים אל הבית אשר בנפש הבונה‪ ,‬שהוא מסכים באופן מה אל הבית הנעשה במלאכה‪.‬‬
‫ואולם השתדלנו לסלק הספק בזה באלו הדברים שזכר אבן רשד שיתכן שיחשב בהם‬
‫שיהיה חדושם מזולת המסכים כדי שלא ישאר בזאת ההקדמה ספק‪ ,‬רוצה לומר ההקדמה‬
‫שנאמר בה כי כל מה שיצא מהכח אל הפעל אמנם יתחדש ממה שבפועל בסוג ההוא‪ ,‬לפי‬
‫שזאת ההקדמה היא ממה שתישיר אותנו למצא האמת בדרושים רבים ויקרים‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר למי שעיין בטבעיות ובאלהיות‪ .‬וכאשר התישב לנו זה‪ ,‬הנה נאמר שאין די‬
‫בהויית בעלי נפש בחום המשוער אשר יגיע בזרעים ובמה שידמה להם מהגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬כמו שאין די בהויה המתחדש במלאכה אשר תעשה התמונה בחום המשוער‬
‫אשר תפעל בו המלאכה ההיא‪ ,‬כי החום הוא כלי למלאכה‪ ,‬ואינה המלאכה בעינה‪ .‬וזה‬
‫הוא מבואר שבזרעים כח נפשיי יחסו מהמתהוה יחס המלאכה מהעשוי במלאכה‪ .‬וכבר‬
‫הסכים בזה אבן רשד‪ ,‬כמו שיראה מדבריו‪ ,‬ולזה אמר שזה החום המשוער מגעת‬
‫מהאומנות האלהי השכלי אשר הוא דומה בצורה האחת אשר למלאכה האחת הראשיית‬
‫אשר תחתיה מלאכות שונות‪ ,‬רוצות לומר שהמלאכות ההם הם משרתות למלאכה‬
‫הראשיית‪ .‬ואין ראוי שיחשב מדבריו שיהיה האומנות האלהי הוא אשר יתחדש ממנו זה‬
‫החום המשוער לבד‪ ,‬אבל יסכים שהאומנות האלהי הוא אשר יתחדש ממנו בזרעים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪232‬‬

‫היחסים והצורות אשר בהם יפעלו זה הפעל אשר הוא בתכלית הסדור‪ .‬ולזה אמר שאלו‬
‫היחסים [‪ ]235‬והצורות הם נמצאים בפעל במניע ראשון בצד מהצדדים בדמות מציאות‬
‫העשוי בפעל הנפש העושה‪ .‬ולזה הוא מבואר שאבן רשד הסכים שזאת ההויה תעלה‬
‫לשכל נבדל‪ ,‬הוא אשר יהיו נמצאים בו אלו הדברים ההווים בפעל בצד מה‪ .‬אלא שכבר‬
‫יראה מדבריו שהוא יחשוב שזה הפעל יהיה מהמניע הראשון בשיושפע ממנו באמצעות‬
‫החום המשוער כח נפשי טבעי יפעל מה שיפעלהו בתכלית הסדור‪ ,‬עם היותו בלתי‬
‫משכיל‪ ,‬וזאת היא הנפש אשר ידמה ארסטו שהיא נאצלת מהשמש והגלגל הנוטה‪ .‬והנה‬
‫הענין בה כמו הענין בפעולות הבעל נפש בענין הצמיחה וההזנה‪ ,‬שהיא בתכלית הסדור‬
‫מבלתי שיהיה הטבע משכיל מה שיפעל אותו מזה‪ .‬וכמו שהפועל בהוייה ההיא החלקית‬
‫הוא כח נפשי היולאני‪ ,‬כן הענין בזאת ההוייה הכללית‪ ,‬רוצה לומר שהיא תהיה באמצעות‬
‫כח נפשיי היולאני הוא בזרעים או במה שידמה להם‪.‬‬
‫ואולם במה שאמר אבן רשד בפירושו למאמר השביעי ממה שאחר הטבע ידמה שהסכים‬
‫שזה הכח אשר בזרעים הוא נבדל‪ ,‬ולזה אמר שאלו כלם הם כחות טבעיות אלהיות יהוו‬
‫כמותם כמו שיהוו האומנים המלאכותיים עשוייהם‪ .‬ואמר גם כן שאלו הכחות ידמו לשכל‬
‫בשהם לא יפעלו בכלי גשמי מה שיפעלו אותו מהציור והתמונה‪ .‬ואמר גם כן שזה הכח לא‬
‫יפעל אלא בחום אשר בזרע‪ ,‬ולא על שהוא צורה בו‪ ,‬כמו הנפש שהיא צורה בחום היסודי‪,‬‬
‫אבל הוא נעצר בו בדמיון מה שתהיה הנפש נעצרת בגרמים השמימיים‪ .‬וזה כלו הוא ממה‬
‫שיראה ממנו שזה הכח הוא נבדל‪ .‬כי זה מסגולת הנבדל שלא יפעל מה שיפעל אותו‬
‫בכלי‪ ,‬ושיהיה בלתי דבק בחומר‪ ,‬כמו שיאמר אבן רשד בזה הכח אשר בזרע‪ .‬אלא שאבן‬
‫רשד יאמר בזה המאמר שלא התבאר מזה שיהיה זה הכח המהוה נבדל‪ .‬והנה הביאהו‬
‫לזה‪ ,‬כי הוא חושב כי מפני שהוא יפעל מה שיפעל אותו מזה בכלי מה‪ ,‬וזה דבר אמרו‬
‫בבאור בבאורו למה שאחר הטבע במאמר הנרשם באות הלמד‪ .‬והנה זה בלתי צודק‪ ,‬כמו‬
‫שבארנו בפרק הששי מהמאמר הראשון מזה הספר‪ ,‬וזה כי מה שיפעל אותו הנבדל‬
‫בזולתו יהיה בהכרח בכלי באופן מה‪ ,‬והוא הכלי אשר יהיה בו החומר מוכן לקבל רצויו‪.‬‬
‫וסוף הדברים‪ ,‬הנה איך ומה שהיה‪ ,‬הנה הוא מבואר שאבן רשד הסכים שזאת ההוייה‬
‫תעלה בהכרח אל כח נבדל‪ ,‬הוא שכל‪ ,‬ושהוא מסכים באופן מה אל מה שיתחדש בזאת‬
‫ההויה מהצורה‪ ,‬וזה שהשכל הוא המניע הראשון אצלו‪ .‬ושהוא לא השתדל בזה המאמר‬
‫לסלק עליית זאת ההויה אל כח נבדל‪ ,‬אבל אמנם בטל בזה שתהיינה בכאן צורות נבדלות‬
‫יהוו כמותם על הצד שהיה אומר אפלטון‪ .‬ומזה הצד חלק עם תמסטיוס בזה המקום‪,‬‬
‫[‪ ]236‬כי תמסטיוס אמנם טען לקיים מציאות הצורות הנבדלות אשר היה מניח אפלטון‬
‫אלו הטענות אשר טען אבן רשד לסלק אותם‪ ,‬וזה מבואר מדבר תמסטיוס בבאורו‬
‫למאמר הנרשם באות הלמד‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪233‬‬

‫ואולם אם יהיה זה הפעל מההווה הנבדל באמצעות צורה היולאנית אחרת בזרע זולת‬
‫החום היסודי אשר בו‪ ,‬או יהיה זה ממנו בזולת אמצעות‪ ,‬זה ממה שיש ספק בו ומבוכה‪.‬‬
‫והנה נחקור מזה אחר זה‪ – .‬והנה הנראה מדברי אבן רשד בזה שהוא יסכים שהמהוה‬
‫הנבדל יעשה זה באמצעות צורה היולאנית היא בזרע‪ .‬ואמנם אבובכר יראה שהוא יעשה‬
‫זה בזולת אמצעי‪ ,‬לזה הסכים שהפועל להוייה אשר בזרעים הוא כח מסתבך בזרעים‪ ,‬הוא‬
‫שכל‪ ,‬לפי מה שספר ממנו אבן רשד‪.‬‬
‫ואולם הטענה השלישית מהטענות שזכרנו לקיים דעת תמסטיוס הוא גם כן ממה שידמה‬
‫ממנו שזאת ההויה תעלה אל פועל נבדל הוא שכל‪ ,‬ולזה היתה מגעת זאת היצירה בזה‬
‫האופן מהשלמות אשר נלאו הדעות האנושיות להשיג ממנו כי אם חלק מועט‪ .‬כי זה בלי‬
‫ספק יחוייב שיהיה מסודר מפועל אחד משיג התכלית‪ ,‬אלא שלא יתבאר מזה אם זה‬
‫מסודר ממנו בזולת אמצעי‪ ,‬או באמצעי‪ .‬וזה כי יש לאומר שיאמר שהוא מסודר ממנו‬
‫באמצעות כח נפשיי ישפע ממנו בזרע‪ ,‬והוא יוליך אל הכונה מזולת שישכיל זה‪ ,‬כמו הענין‬
‫בכח הזן והצומח‪ ,‬שיוליך אל הכונה בתכלית מה שאפשר מזולת שישיג זה‪ ,‬וזה אמנם‬
‫יהיה במה שיסודר לו מזה הפעל מהפועל הנבדל המהוה אותו‪ .‬והנה הענין בזה כמו הענין‬
‫בדברים הנעשים במלאכה אשר הושמו בהם כלים יוליכו אל הכונה מזולת שישכילו‪ ,‬וזה‬
‫אמנם יהיה מפני מה ששם בהם האומן מההכנה לעשות זה הפעל‪ ,‬והמשל בזה שהרחים‬
‫ימצאו בהם כלים מניעים אותם בסבוב מזולת שיבינו זה‪ ,‬ואמנם הבין זה האומן ששם‬
‫בהם אלו הכלים‪ .‬והוא מבואר שלא יחויב מזאת הטענה שיהיו בהויה אחת שני פועלים‪,‬‬
‫האחד יכין החומר לקבל הצורה‪ ,‬והאחר תן הצורה כמו שזכר אבן רשד מהקודמים‪ .‬ויראה‬
‫מאמר תמסטיוס בזאת הטענה שהוא לא הבין שתהיה זאת ההויה בזה האופן שהבין אבן‬
‫רשד מהקודמים לו מהמפרשים‪.‬‬
‫ונאמר גם כן כי הטענות שזכרנו לקיים בהם דעת אבן רשד לא יחייבו שלא תהיה זאת‬
‫ההוייה מסודרת משכל אם באמצעות כח אחד‪ ,‬או בזולת אמצעות‪ .‬וזה כי מה שנאמר‬
‫בטענה הראשונה מהטענות שזכרנו הוא מבואר שלא יחוייב ממנו שלא תעלה זאת ההוייה‬
‫לפועל נבדל‪ ,‬אבל מה שיחויב ממנו הוא שאי אפשר שיהיו בהוייה האחת שני פעלים‪ ,‬יהוה‬
‫האחד הצורה ויפעל האחר הכנת החומר לקבלה‪]237[ .‬‬

‫ואולם אם הונחה כל ההויה מסודרת מהפועל הנבדל באמצעות החום היסודי אשר בדבר‬
‫המתה וה‪ ,‬או באמצעות כח נפשיי בו‪ ,‬כמו שיהווה בעל המלאכה אשר בחומר באמצעות‬
‫ההכנה אשר בחומר לקבל רצויו‪ ,‬הנה לא יקרה מזה בטול מזה הצד‪ .‬וכן יתבאר זה הענין‬
‫במה שנאמר בטענה השנית והחמשית והששית והשביעית מאלו הטענות אשר זכרנום‬
‫לקיים דעת אבן רשד‪ .‬וזה שמה שיחוייב מהם הוא שאי אפשר שיהיו בהוייה האחת שני‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪234‬‬

‫פועלים‪ ,‬יהווה האחד הצורה ויפעל האחר הכנת החומר לקבול הצורה‪ ,‬אבל לא יחויב מהם‬
‫שלא תעלה זאת ההוייה לפועל נבדל‪ .‬וזה מבואר בנפשו למי שיעיין באלו הטענות‪.‬‬
‫ואולם מה שנאמר בטענה השלישית מאלו הטענות שזכרנו לקיים דעת אבן רשד שאי‬
‫אפשר בצורה הנבדלת שתפעל צורה בחומר באלו הבעלי נפש‪ ,‬לפי שזאת הצורה המהוה‬
‫הבעלי נפש תפעל מה שתפעל אותו בכלי מה‪ ,‬והוא החום הנפשיי אשר בזרעים‪ ,‬או במה‬
‫שיאות להם בדברים שאינם נולדים מזרע‪ ,‬ומה שזה דרכו הוא מבואר שאינו נבדל‪ .‬הנה‬
‫הוא מבואר‪ ,‬שאף על פי שנודה בזה המאמר‪ ,‬הנה לא יחויב שלא תעלה זאת ההויה לפעל‬
‫נבדל‪ ,‬אבל מה שיחויב שהפועל הקרוב להויה הוא היולאני‪ ,‬כי הוא יפעל מה שיפעל אותו‬
‫בכלי‪ ,‬אבל הוא אפשר שיהיה זה הפועל הקרוב בהויה מחודש מפועל נבדל‪ ,‬כמו שאמר‬
‫זה אבן רשד בבאורו לספר בעלי חיים‪ ,‬רצוני שהפועל לזה הכח הנפשיי בזרעים הוא‬
‫נבדל‪ ,‬כי הוא יעשה פעולתו זאת בזולת כלי‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר בארנו בפרק הששי מהמאמר הראשון מזה הספר שלא יחוייב מזה שיהיה זה‬
‫הכח היולאני‪ .‬וזה כי הפועל הנבדל ימצאו לו שני מינים מהפעולות‪ .‬האחד מהם הוא‬
‫השגתו עצמותו‪ ,‬וזה הפעל יהיה ממנו בהכרח בזולת כלי‪ .‬והשני הוא שיושפע ממנו‬
‫מהפעולות או מההפעליות בגשמים‪ ,‬וזה לא ימנע היותו בכלי באופן מה‪ ,‬וזה הכלי הוא‬
‫שיהיה בו החומר מוכן לקבל רצויו‪ .‬וזה כי התנועה שתסודר ממניעי הגרמים השמימיים‬
‫המתונעעים מהם היא באמצעות כלי‪ ,‬והוא התמונה אשר לגרמים השמימיים אשר אי‬
‫אפשר שתמצא התנועה הנראית להם אלא בה‪ .‬וכן יהיה גם כן כלי לזאת התנועה הטבע‬
‫שיש לגרמים השמימיים‪ ,‬שהם לא קלים ולא כבדים‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪ ,‬וזה שאם‬
‫היו קלים או כבדים‪ ,‬לא היה אפשר שתשלם מהם זאת התנועה הסבובית המתמדת‪ .‬והנה‬
‫אלו המניעים הם נבדלים‪ ,‬כמו שבאר הפלוסוף ויתבאר גם כן במה שאחר זה‪ ,‬ולפי שהם‬
‫מניעים הגרמים השמימיים באמצעות כלי באופן מה‪ .‬וכבר יתבאר גם כן זה הענין מצד‬
‫אחר‪ ,‬רצוני שהפועל הנבדל לא ימנע שיפעל בגשמים באמצעות כלי‪ ]238[ ,‬וזה כי מה‬
‫שישפיעו בכאן מניעי הגרמים השמימיים מהפעולות הוא באמצעות כלי‪ ,‬והוא הכוכב‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא ימנע שיהיה הפועל בהויה נבדל‪ ,‬ואף על פי שהוא פועל‬
‫בכלי באופן מה‪ ,‬והוא הכלי אשר יהיה בו החומר מוכן לקבל רצויו‪.‬‬
‫ואולם מה שנאמר בטענה הרביעית מהטענות שזכרנו לקיים דעת אבן רשד שהמאמר‬
‫בשהפועל להויה הוא שכל נבדל מסכים באופן מה אל הצורות ההיולאניות המתחדשות‬
‫ממנו הוא דומה אל המאמר בצורות אשר הניח אפלטון‪ ,‬הוא מבואר שהוא בלתי צודק‪.‬‬
‫וזה מבואר מהבטולים שחויבו למי שהניח הצורות נמצאות ל האופן שהיה מניח אפלטון‬
‫שלא יחוייב אחד מהם לפי זאת ההנחה‪ ,‬ר"ל אם הנחנו שאלו הצורות נמצאות בשכל‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪235‬‬

‫המהוה בדרך מה שימצאו הצורות המתחדשות מהמלאכה בנפש האומן‪ .‬וכבר בארנו זה‬
‫קצת באור בפרק הששי מהמאמר הראשון מזה הספר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאבן רשד הסכים שהסדור המושכל אשר בנפש המניע הראשון הוא הסבה‬
‫במציאות הסדור המוחש באלו הדברים‪ ,‬ולזה אמר שכל היחסים והצורות הם בפעל במניע‬
‫הראשון בצד מהצדדים‪ ,‬כמו בדמות העשוי בפעל בנפש העושה‪ .‬וכבר הודה גם כן אבן‬
‫רשד במוחלט זה הענין בכל אחד ממניעי הגרמים השמימיים בפירושו למאמר הנרשם‬
‫באות הלמד‪ ,‬וזה שהוא אמר שם שהגרמים השמימיים יתנועעו לפי שהם ישכילו מנפשם‬
‫ששלמותם אמנם הוא בתנועה‪ ,‬כמו שישכיל המתנועע לשמור בריאתו ששמירת בריאתו‬
‫היא בתנועה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהם ישכילו שתנועתם היא לאשר יוציאו מה שהוא בכח באופן מה מהצורות‬
‫הנבדלות אל הפעל‪ ,‬והם הצורות ההיולאניות‪ .‬כי מן הדומה שיהיו לאלו הצורות שני‬
‫מציאויות‪ ,‬מציאות בפעל‪ ,‬והוא המציאות ההיולאני‪ ,‬ומציאות בכח‪ ,‬והוא המציאות אשר‬
‫להם באופן הצורות הנבדלות‪ .‬ורצוני בכח כמו מה שנאמר שהצורות המלאכויות להם‬
‫מציאות בפעל בהיולי‪ ,‬ומציאות בכח בנפש העושה‪ .‬וזה מה שיראה ממנו שאלו הצורות‬
‫להם שני מציאויות‪ ,‬מציאות נבדל‪ ,‬ומציאות בהיולי‪ ,‬והנבדל היא סבה לאשר בהיולי‪ .‬וזהו‬
‫מה שהשתדלו בו האומרים בצורות ונפלו למטה ממנו‪ .‬עד כאן לשונו‪ – .‬הנה כבר התבאר‬
‫מזה המאמר תכלית הבאור שאבן רשד יראה שההויה תעלה אל פועל נבדל ימצאו בו כל‬
‫הצורות ההיולאניות בצד מה‪ ,‬והוא הצד אשר ימצאו בו הצורות המלאכותיות בנפש‬
‫העושה‪ ,‬ושזאת ההנחה היא בלתי מסכמת להנחת האומרים בצורות‪ .‬ואולם מה שאמר‬
‫אבן רשד שאלו הצורות נמצאות בכח בצורות הנבדלות‪ ,‬הנה אין רצונו בזה שלא יהיה‬
‫לאלו הצורות מציאות בפעל בצד מה בצורות הנבדלות‪ ,‬והוא הסדור המושכל אשר להם‪.‬‬
‫אבל [‪ ]239‬הרצון בזה שאינם נמצאות בהם מציאות היולאני כי אם בכח‪ ,‬כמו שהצורה‬
‫ההיולאנית המגעת מהמלאכה אינה נמצאת בנפש האומן כי אם בכח‪ ,‬ואולם מה שנמצא‬
‫בפעל ממנה בנפש האומן הוא הסדור המושכל אשר לה‪ .‬וזה מבואר מאד מדברי אבן‬
‫רשד‪.‬‬
‫ואולם מה שנאמר בטענה השמינית‪ ,‬שאם היתה הצורה ההיולאנית מתחדשת מהצורה‬
‫הנבדלת‪ ,‬היתה ההויה האחת מפועלים רבים‪ ,‬כי לא שלם בצורות נבדלות שתהיינה‬
‫מתאחדות‪ ,‬כמו שישלם זה מהם כשהם בהילי‪ ,‬הוא חזק העומק והמבוכה‪ .‬אלא שעם‬
‫החקירה יתבאר שהענין בזה הוא בהפך‪ ,‬רצוני שהצורות הנבדלות ישלם בהם‬
‫ההתאחדות באופן יותר שלם ממה שישלם בצורות ההיולאניות‪ ,‬וזה יתבאר אחר שנציע‬
‫שהוא מחויב שישלם במושכל הצורות ההיולאניות ההתאחדות‪ .‬וזה יתבאר ממה שאומר‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪236‬‬

‫וזה כי הסדור המושכל בנפש האומן מהדבר הנעשה במלאכה אשר בו צורות הם קצתם‬
‫לקצת במדרגת השלמות‪ ,‬כמו הענין בצורת הבית אשר בנפש האומן‪ ,‬שתמונת האבנים‬
‫והלבנים היא הולכת במדרגת ההיולי מהכותלים והפתחים‪ ,‬וצורת הכותלים והפתחים‬
‫הולכת במדרגת ההיולי מצורת החדרים ושאר חלקי הבית‪ ,‬וצורת החדרים והחצרות ושאר‬
‫חלקי הבית הולכת במדרגת ההיולי מצורת הבית בכללו‪ .‬ולפי שזה הסדור אשר הוא‬
‫בנפש האומן הוא נבדל בהכרח‪ ,‬כמו שהתבאר בספר הנפש‪ ,‬הנה יהיה המשיג והמושג‬
‫דבר אחד במספר‪ .‬ואם היו אלו הצורות בלתי מתאחדות בנפש האומן‪ ,‬כמה אני תמה‬
‫מאיזה צד יתכן שיעשה הבונה קצת אלו הצורות בעבור קצת‪ ,‬האם אפשר שאעשה אני‬
‫מה שאשיג אותו בעבור שיגיע מה שתשיג אותו מזולת שיהיה לי השגה בו‪ .‬הנה זה מאמר‬
‫בתכלית הביטול‪ ,‬כי איך ישלם לי ההתישר ביותר שלם שאפשר אל התכלית שתשיג אותו‪,‬‬
‫ולא אשיגהו‪ .‬הנה זה אם היה‪ ,‬יהיה במקרה‪ ,‬וזהו ממה שלא יגיע ממנו דבר מאדיי‪ ,‬כמו‬
‫הענין באלו הדברים המתחדשים מהמלאכה או מהטבע‪ .‬וכבר יתבאר זה גם כן מפני‬
‫השכל הנקנה‪ ,‬וזה שמושכליו הם רבים‪ ,‬והוא עם זה מחויב שיהיה אחד במספר‪ ,‬ומה‬
‫שהוא שלמות לאחד במספר הוא מחויב שיהיה אחד במספר‪ ,‬כמו שזכרנו במאמר הראשון‬
‫מזה הספר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאנחנו נמצא האדם שיקיש בין קצת אלו המושכלות ובין קצת‪ .‬ואם לא היה השכל‬
‫הנקנה אחד‪ ,‬לא היה לו אפשר זה‪ ,‬כי לא אוכל להקיש בין ידיעתי לידיעתך הבלתי ידועה‬
‫לי‪ .‬ואולם היה אפשר במושכלות שיתאחדו כלם‪ ,‬כי הם כלם קצתם בעבור קצת‪ ,‬וקצתם‬
‫שלמות לקצת‪ ,‬והשלמות ומה שהוא לו שלמות הוא לידיעה אחת‪ ,‬כי הם מצטרפים‪,‬‬
‫והמצטרפים הם לידיעה אחת‪ .‬וזה ממה שיראה [‪ ]240‬ממנו שכבר ישלם ההתאחדות‬
‫בשכל הנקנה במושכל כל הצורות ההיולאניות אשר החומר הראשון הוא כחיי עליהם‪ .‬ואם‬
‫היה הענין כן בשכל הנקנה‪ ,‬עם העלם ממנו הרבה מהדברים שישימו זה הסדור המושכל‬
‫מתאחד‪ ,‬כמו שהתבאר במאמר הראשון מזה הספר‪ ,‬הנה כל שכן שישלם זה ההתאחדות‬
‫בנפש הנבדל הפועל להוייה שלא יעלם ממנו דבר ממה שישים זה הסדור המושכל‬
‫מתאחד‪ ,‬כמו שהתבאר בראשון מזה הספר‪ .‬ובכלל הנה מבואר שאלו הצורות המושכלות‬
‫הם מתאחדות בשכל המשיג אותם‪ .‬וזה כי סדור הנמצאות מפני שהוא מתאחד‪ ,‬הנה הוא‬
‫עלול משכל אחר‪ ,‬ומן השקר שיהיה עלול ממנו בזה האופן הנפלא‪ ,‬והוא לא ישיג מה‬
‫שהוא עלול ממנו בצד מה‪ .‬ולזה תמצא שהפילוסוף הסכים שהשם יתברך יודע כל‬
‫המושכלות‪ ,‬אלא שהוא ישכילם יחד‪ ,‬לא בזה אחר זה‪ ,‬והנה ישכילם יחד בצד שהם בו‬
‫בכללם סדור אחד‪ .‬וזה שהוא אמר במאמר הנרשם באות הלמד דבר זה לשונו‪ .‬הנה כל‬
‫מה שאין לו יסוד יהיה הוא הוא‪ ,‬לפי שהשכל וההשתכלות אחד גם כן‪ .‬וכבר נשאר שנגיד‪,‬‬
‫אם היה המושכל מורכב‪ ,‬הנה הוא כאשר בחלקי הכל‪ ,‬או לא יתחלק‪ ,‬כל מה שאין לו יסוד‪,‬‬
‫כמו השכל האנושי‪ ,‬ואשר למורכבים החלקיים בזה האופן כפי המין הזה‪ ,‬אבל המשובח‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪237‬‬

‫בזה מה שהוא כל‪ ,‬והוא דבר אחד‪ .‬וכפי זה הענין ההשכל הוא בעצמו בכל הזמן‪ .‬עד כאן‬
‫לשונו‪ .‬וזה מה שאנחנו מפרשים בזה המאמר‪ ,‬בעבור שהיתה כונת הפלוסוף לבאר‬
‫שהשכל הראשון הוא אחד פשוט בכל הפנים‪ ,‬ביאר תחלה שהמשכיל וההשכל והמושכל‬
‫ממ נו הוא דבר אחד במספר‪ ,‬ולזה לא יהיה בו רבוי מזה הצד‪ .‬וזה כי כל מה שאין לו יסוד‬
‫הנה יהיה המשיג וההשגה והמושג אחד במספר‪.‬‬
‫ואמנם מה שיש לו יסוד יהיה בו המושג זולת ההשגה‪ ,‬וכל שכן שהוא זולת המשיג‪,‬‬
‫והמשל שהצבע אשר בנראה הוא זולת הצבע אשר בכח הרואה‪ ,‬והוא ההשגה‪ ,‬וכל שכן‬
‫שהוא זולת הכח הרואה‪ .‬ואולם מה שאין לו יסוד לא יתכן בו שיהיה המשיג זולת ההשגה‬
‫או זולת המושג‪ ,‬כמו שהתבאר במאמר הראשון מזה הספר‪ .‬וכאשר נשלם לו זה הבאור‬
‫שלא יהיה בשם יתברך רבוי מזה הצד‪ ,‬השתדל לבאר שאין בו רבוי מצד היות עצם‬
‫המושכל מורכב‪ ,‬ולזה אמר וכבר נשאר שנגיד אם היה המושכל לשם יתברך מורכב‪ ,‬כמו‬
‫שיראה מהסדור אשר לעולם העלול ממנו‪ ,‬הנה הוא יהיה מתחלק‪ ,‬כמו הענין בחלקי הכל‪,‬‬
‫רוצה לומר שהמושכלות תהיינה בו רבות מתחלקות‪ ,‬כמו הענין בחלקי הכל שיהיו רבים‪,‬‬
‫ויהיה בהם הכל מתרבה באופן מה‪ ,‬ויהיה אם כן רבוי מה בעצם השכל הראשון‪ ,‬וזה‬
‫מבואר הבטול‪ ]241[ .‬או נאמר שזה המושכל הוא בלתי מתחלק‪ ,‬ולזה לא יהיה בו רבוי‬
‫מזה הצד‪ ,‬כי לא יתחלק כל מה שאין לו יסוד‪ ,‬כמו הענין בשכל האנושי‪ ,‬רוצה לומר כי עם‬
‫היות במושכליו רבוי מה‪ ,‬הנה הוא אחד פשוט בלתי מתחלק‪ ,‬כמו שבארנו אנחנו במה‬
‫שקדם מהדברים בזה הפרק ובמאמר הראשון מזה הספר‪ .‬והנה אשר למורכבים החלקיים‬
‫מהסדור והיושר הוא מזה המין‪ ,‬רצוני שהוא מתחלק באופן מה אל השלם והחסר‪ ,‬ולזה‬
‫היה בחלקי גדרם רבוי באופן מה‪ ,‬והיה זה כן‪ ,‬לפי שיש להם יסוד‪ .‬אבל המשובח בזה הוא‬
‫מה שהוא כל‪ ,‬והוא דבר אחד‪ ,‬רוצה לומר שהיותר משובח בזה הוא הדבר שהוא כולל כל‬
‫הסדור והיושר אשר בנמצאות‪ ,‬והוא דבר אחד במספר‪ ,‬וזהו השם יתברך‪ .‬וזה אמנם הוא‬
‫אפשר בו לפי שאין לו יסוד‪ .‬ולפי שכבר התבאר שהשכל והמושכל ממנו הוא דבר אחד‬
‫במספר‪ ,‬הנה אם כן יהיה השכל בשם יתברך בעצמו בזה האופן אשר יוכלל בו סדור כל‬
‫הנמצאות בכל הזמן‪ .‬הנה הוא זה מה שפירשנו אנחנו בזה המאמר‪ ,‬והוא מסכים למה‬
‫שאמר אותו הפלוסוף לפי מה שיתנהו מובן מילותיו ולפי האמת בעצמו‪.‬‬
‫ואולם אבן רשד פירש בזה פירוש אחר בלתי מסכים ללשון הפלוסוף‪ ,‬וזה לשונו‪ .‬וכבר‬
‫נשאר שנגיד אם היה המושכל מורכב‪ ,‬הנה הכל כאשר השתנה בחלקי הכל‪ ,‬ירצה וכבר‬
‫שאר ספק במושכל ממנו אם הוא פשוט או מורכב ממושכלות רבות‪ .‬אבל אם היה מורכב‬
‫ממושכלות רבות‪ ,‬הנה הוא בהכרח זולתי החלקים בלתי מתדמה‪ ,‬ומה שהיה כן הנה‬
‫ישכיל דברים רבים‪ ,‬ומה שישכיל דברים רבים הנה הוא ישכיל דבר חוץ מעצמו‪,‬‬
‫והמושכלות ממנו הם סבת עצמו‪ .‬ואמרו ולא יתחלק כל מה שאין לו יסוד‪ ,‬כמו השכל‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪238‬‬

‫ההיולאני‪ ,‬יסבול שירצה שכל מה שהיה מן השכלים אין למושכלו יסוד‪ ,‬והוא אשר השכל‬
‫והמושכל דבר אחד בעינו אי אפשר בו החלוק‪ ,‬כמו מה שאפשר לשכל האנושי אחר‬
‫שהיתה סבת החלוק בשכל האנושי הוא שהמושכל בצד מה הוא בלתי השכל‪ ,‬וזה שאלו‬
‫התאחדו השכל והמושכל ממנו בכל הצדדים לא ישיגהו שיהיו מושכלותיו רבות‪ ,‬לפי‬
‫שסבת הרבוי הוא הזולתיות אשר בין השכל והמושכל ממנו‪ .‬ויסבול שירצה שהראיה על‬
‫שכל מה שאין לו יסוד לא יתחלק המושכל ממנו מן השכל האנושי‪ ,‬וזה שאנו נראה במה‬
‫שיפשיטהו מהחומר‪ ,‬ואם לא יהיה נקי במוחלט‪ ,‬הנה השכל והמושכל יהיה דבר אחד‪.‬‬
‫וכאשר היה זה כן‪ ,‬הנה מה שהיה מנוקה מן החומר במוחלט הנה המושכל ממנו והשכל‬
‫הוא דבר אחד במוחלט‪ .‬ואמרו ואשר למורכבים החלקיים בזה האופן כפי זה המין‪ ,‬ירצה‬
‫והדברים המורכבים אמנם יעדיפו קצתם את קצתם במעט ההרכבה וקורבה [‪]242‬‬

‫מהפשוט הראשון באותו הסוג‪ .‬ירצה שכאשר נמצא בכאן סוג מה מושכל יעדיף קצתו את‬
‫קצת בהרכבה‪ ,‬רוצה לומר בזולתיות המושכל לשכל‪ ,‬הנה היותר משובח מהם הוא אשר‬
‫הוא פחות הרכבה באותו הסוג‪ ,‬אבל הוא הפשוט באותו הסוג‪ .‬וכאשר אמר שההעדפה‬
‫בסוג מה שיעדיף במיעוט ההרכבה‪ ,‬אמר אבל המשובח הוא מה שהוא כל‪ ,‬והוא דבר‬
‫אחד‪ ,‬ירצה אבל יתחייב שיהיה המשובח בכל סוג הוא כל ופשוט לא יתחלק‪ ,‬והוא דבר‬
‫נפרד מעצמו חוץ מהמורכב‪ ,‬ר"ל שאין עצמו בהרכבה‪ .‬משל זה שהדברים החמים אמנם‬
‫יעדיפו קצתם את קצת במיעוט החום ורבויו‪ ,‬ולזה היה הדבר החם במוחלט הוא אשר אין‬
‫בו הרכבה‪ ,‬והוא האש‪ ,‬אחר שהוא לא יתערב בו גשם אחר בעבורו היה מעט חם‪ .‬וכן‬
‫השכל הראשון יחויב שיהיה פשוט ואחד במוחלט‪ .‬ואמרו וכפי זה הענין ההשכל הוא‬
‫לעצמו בכל הזמן‪ ,‬ירצה אבל הוא לא ישכיל דבר חוץ מעצמו‪ ,‬אחר שהוא הפשוט‪ ,‬הנה‬
‫השכילו עצמו דבר לנצח‪ ,‬ולא נירא שישיגהו לאות בענין השכל ממנו‪ .‬וכן חוייב שיהיה‬
‫הענין בשאר השכלים הנבדלים‪ ,‬אלא שהראשון הוא היותר פשוט מהם‪ ,‬ולזה היה האחד‬
‫במוחלט‪ ,‬מה שלא היה בו רבוי כלל‪ ,‬לא מפני שנוי השכל למושכל‪ ,‬ולא מפני רבוי‬
‫המושכלות‪ ,‬לפי שרבוי המושכלות בשכל האחד בעצמו בענין השכל ממנו הוא דבר נמשך‬
‫לשנוי אשר ימצא בו בין השכל והמושכל‪ ,‬לפי שכאשר התאחדו השכל והמושכל התאחדות‬
‫שלם‪ ,‬יחויב שיתאחדו המושכלות הרבות אשר לאותו השכל‪ ,‬הנה יהיה אותו השכל אחד‬
‫ופשוט מכל הפנים‪ ,‬לפי שכאשר נשארו המושכלות המגיעות בשכל אחד רבות‪ ,‬לא יתאחד‬
‫בעצמו‪ ,‬לפי שהוא זולתיי להם‪ .‬וזהו אשר נעלם מתמסטיוס בשיניח שיהיה השכל ישכיל‬
‫מושכלות רבות פתאום‪ ,‬וזה שהוא יסתור אמרנו שהוא ישכיל עצמו ולא ישכיל דבר חוץ‬
‫מעצמו‪ ,‬ושהשכל והמושכל ממנו הוא אחד מכל הפנים‪ ,‬וזה שהוא אמר שהוא ישכיל‬
‫הדברים כלם‪ ,‬מפני שהוא ישכיל שהוא התחלה להם‪ ,‬וזה כלו ממאמר מי שלא יבין מופתי‬
‫ארסטו ‪ .‬הנה אבל כבר השיג זה הספק‪ ,‬והוא שיהיה השם יתברך סכל במה שבכאן‪ ,‬ולזה‬
‫רחקו אנשים לומר שהוא אינו יודע מה שבכאן אבל בידיעה כוללת‪ ,‬לא בדרך חלקית‪,‬‬
‫והאמת שמצד שהוא יודע עצמו לבד יודע כל הנמצאות במציאות אשר הוא עלה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪239‬‬

‫למציאותם‪ ,‬ומשל זה מי שידע חום האש לבד לא יאמר שאין לו בטבע החום הנמצא‬
‫בדברים החמים ידיעה‪ ,‬אבל הוא זה אשר ידע טבע החום במה שהוא חום במוחלט‪ .‬וכן‬
‫הראשו ישתבח שמו הוא אשר ידע טבע הנמצא במה שהוא נמצא במוחלט אשר הוא‬
‫בעצמו‪ ,‬ולזה היה שם הידיעה נאמר על ידיעתו ישתבח שמו [‪ ]243‬וידיעתנו בשתוף השם‪,‬‬
‫וזה שידיעתו היא סבת הנמצא‪ ,‬והנמצא סבה לידיעתנו‪ .‬והנה ידיעתו ישתבח שמו אינה‬
‫מתוארת לא בכוללת ולא בחלקית‪ .‬לפי שאשר ידיעתו כוללת הוא יודע בחלקיות אשר הם‬
‫נמצאים בו בכח‪ ,‬הנה ידיעתו בהכרח היא ידיעתו בכח‪ ,‬אחר שהיה הכולל אמנם הוא‬
‫ידיעת הענינים החלקיים‪ ,‬וכאשר היה הכולל היא ידיעה בכח‪ ,‬ואין כח בידיעתו ישתבח‬
‫שמו‪ ,‬הנה ידיעתו אינה כוללת‪ .‬ויותר מבואר מזה שאי אפשר שתהיה ידיעתו חלקית‪ ,‬לפי‬
‫שהחלקיות אין תכלית להם ולא תכללם ידיעה‪ .‬הנה הוא ישתבח שמו לא יתואר בידיעה‬
‫אשר בנו ולא בסכלות אשר הוא מקבילה‪ ,‬כמו שלא יתואר בהם מי שדרכו שלא ימצא בו‬
‫אחד מהם‪ .‬הנה כבר התבאר אם כן מציאות נמצא לא יתואר בידיעה אשר בנו ולא‬
‫זולתיות בין מציאותו וידיעתו‪ .‬עד כאן לשון אבן רשד‪.‬‬
‫ולפי שכבר יחשב ממאמרו שיהיה השם יתברך בלתי יודע נימוס הנמצאות וסדרם בצד‬
‫מהצדדים‪ ,‬והוא מה שהתבאר חיובו במה שקדם‪ ,‬הנה ראינו בכאן לזכור מאמרו ולעיין בו‬
‫אם הוא צודק‪ ,‬אם לא‪ .‬והוא מבואר שאם היה שיבין אבן רשד זה הענין‪ ,‬הנה אין פירושו‬
‫מסכים ללשון הפלוסוף‪ .‬כי הפלוסוף אמר אבל המשובח בזה מה שהוא כל‪ ,‬והוא דבר‬
‫אחד‪ .‬ואם לא יהיה במושכלות אשר ידעם רבוי באופן מה‪ ,‬לא יתכן שיאמר בו מלת כל‪,‬‬
‫ולזה הוא מבואר שהפלוסוף יראה שהשם יתברך ידע נימוס הנמצאות בכללות‪ ,‬ובזה‬
‫האופן הוא עלה לו‪ ,‬כמו שהנימוס הנמצא בנפש מנהיג הצבא הוא הסבה בסדר הנמצא‬
‫בצבא‪ ,‬לפי מה שאמר ארסטו אחר זה הפרק‪.‬‬
‫וכבר באר הפלוסוף שלא יהיה מפני זה רבוי בשכל הראשון‪ ,‬מפני שאין לו יסוד‪ ,‬והרבוי‬
‫הנמצא בזה הסדור בדברים הנמצאים הוא מפני היסוד‪ ,‬כמו שהתבאר‪ .‬והנה אבן רשד‬
‫המיר מלת כל בפירושו ושם במקומה מלת פשוט‪ ,‬ולזה נטה שיאמר שידיעת השם יתברך‬
‫הדברים במדרגת מי שידע חום האש‪ ,‬שכבר יש לו ידיעה בטבע החום הנמצא בדברים‬
‫החמים‪ .‬והוא מבואר שחום האש הוא החם שבדברים החמים אשר בתכלית‪ ,‬לפי שהוא‬
‫פשוט‪ ,‬ולא התמזג בקור‪ ,‬ולזה יתכן שיאמר בו כל החום‪ .‬ובזה האופן ידמה שיבין אבן‬
‫רשד שיהיה מובן מלת כל אשר אמרה הפלוסוף בזה המאמר‪ ,‬אלא שזה לא יתכן שיאמר‬
‫אלא בדברים המתחלקים באופן מה‪ ,‬כמו הענין בחום האש שהוא מתחלק כשהתמזג‪ ,‬עד‬
‫שכבר ימצא חום מה כפל חום אחר‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה במושכל השם רבוי באופן מה‪ .‬וזה‬
‫דבר כבר הסכים עליו אבן רשד‪ ,‬כמו שזכרנו במה שקדם‪ ,‬וזה שהוא אמר שכל היחסים‬
‫והצורות הם נמצאים בפעל במניע הראשון [‪ ]244‬בצד מהצדדים‪ ,‬כדמות מציאות העשוי‬
‫בפעל בנפש העושה‪ .‬ולא אשער אם סתר בכאן אבן רשד נפשו‪ ,‬או תהיה כונתו גם כן בזה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪240‬‬

‫המקום שהשם יתברך יודע נימוס הנמצאות וסדרם בצד שהוא בו אחד‪ ,‬כמו שהוא האמת‬
‫בעצמו‪ .‬ואחשוב שיהיה המכוון מאבן רשד בזה המאמר שהשם יתברך יודע סדר‬
‫הנמצאות המושכל אשר הוא עלה לסדור המוחש הנמצא בהם‪ ,‬אלא שזאת הידיעה לא‬
‫קנה השם יתברך מהנמצאות‪ ,‬אבל הענין בהפך‪ ,‬והוא שהנמצאות קנו המציאות מהסדור‬
‫המושכל להם בנפש השם יתברך‪ ,‬כמו שיקנו הצורות המלאכיות מציאותם מהסדור‬
‫המושכל להם בנפש האומן‪.‬‬
‫ואולם אם ישכיל השם יתברך שישפע ממנו דבר לנמצאות‪ ,‬אם לא‪ ,‬הוא ממה שיש בו עיון‪.‬‬
‫והנה תמסטיוס יראה שהוא משיג השופע ממנו מצד מה שהוא לו התחלה‪ .‬ואבן רשד‬
‫יראה שלא ישיגהו‪ ,‬לפי שהוא ממה שהתבאר מדברי הפלוסוף שהשם יתברך לא ישכיל‬
‫כי אם עצמו‪ .‬ואנחנו נאמר שהוא ישיג השופע ממנו מצד שהוא עצמו‪ ,‬והוא הצד היותר‬
‫נכבד במציאותו‪ ,‬רוצה לומר מצד מה שקנה מהנימוס והסדר אשר בנפש השם יתברך‪.‬‬
‫ואלו היה השופע ממנו דבר זר על כל פנים מהמושכל אשר לו‪ ,‬היה בלתי ראוי שישכילהו‪.‬‬
‫אבל מפני שמה שישכילהו הוא מסכים באופן מה למה שיושפע ממנו‪ ,‬הנה הוא מבואר‬
‫שהוא ישיג מה שיושפע ממנו מזה הצד‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שההתחלה ומה שהוא לו התחלה הם מצטרפים‪ ,‬והמצטרפים הם לידיעה‬
‫אחת‪ ,‬הנה יחויב שתהיה אצל השם יתברך ידיעה במה שהוא לו התחלה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שהשם יתברך משיג עצמו בשלם שבפנים‪ ,‬הנה ראוי שלא יעלם ממנו שכבר‬
‫יושפע ממנו דבר מה‪ ,‬ולולי זה תהיה השגתו עצמו חסרה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהוא מן השקר שישפע ממנו מה שישפע בתכלית השלמות האפשרי להגיע אל‬
‫התכלית המכוון‪ ,‬והוא לא יכוין זה ולא ידע‪ .‬וזה שזה אפשר במלאכה המשרתת‪ ,‬אבל‬
‫במלאכה הראשיית לא יתכן בה זה‪ .‬והנה אפשר שידע השם יתברך השופע ממנו מצד‬
‫השגתו עצמו‪ ,‬כי השופע ממנו הוא מסכים באופן מה לעצמותו‪ ,‬כמו שיסכים הסדור אשר‬
‫בדברים המלאכיתיים אל הסדור הנמצא להם בנפש האומן‪.‬‬
‫ולזה היטיב אבן רשד על שהשכל והמושכל אינו באדם דבר אחד במספר‪ ,‬הנה הוא כינוי‬
‫על שהשגתנו הוא לכללים‪ .‬וכבר אמרנו בסתירת זה במאמר הראשון מזה הספר‪.‬‬
‫ולזה הוא מבואר שהשגתנו אינה לכללים‪ ,‬ולא לחלקיי‪ ,‬אבל הוא לטבע המושכל לאלו‬
‫הדברים הנמצא בנפש הפועל אותם‪ ,‬כמו שבארנו במאמר הראשון מזה הספר‪ ,‬ולזה לא‬
‫יהיה הבדל בין ידיעתנו לידיעתו יתברך מזה הצד‪]245[ .‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪241‬‬

‫וכבר יראה במה שאין ספק בו‪ ,‬שדעת הפלוסוף הוא שהשם יתברך ידע נימוס הנמצאות‬
‫וסדרם‪ ,‬ממה שאמר אחר הפרק שזכרנו במאמר הנרשם באות הלמד‪ .‬וזה כי הוא אמר‬
‫שם דבר זה לשונו‪:‬‬
‫ונחקור עוד איך בטבע הכל הטוב והמשובח‪ ,‬האם הוא דבר נכר בעצמו‪ ,‬או בסדר‪,‬‬
‫או בשני המינים‪ ,‬כמו החיל‪ ,‬כי בסדור הטוב‪ ,‬ומנהיג הצבא‪ ,‬וזה יותר‪ ,‬כי אין זה‬
‫בעבור הסדור‪ ,‬אבל זה לעלת זה‪ .‬וכבר היו עמו כל הדברים במין מה‪ ,‬אלא שאין‬
‫סדר מתדמה השט והמעופף והצמחים‪ .‬עד כאן לשונו‪.‬‬
‫וזהו מה שאנחנו מפרשים בזה הפרק‪.‬‬
‫ונחקור עוד‪ ,‬איך נמצא בטבע הכל הטוב והמשובח‪ ,‬והוא מה שיש בו מהסדור והיושר‪:‬‬
‫ אם הוא דבר ניכר בעצמו ונבדל מהדברים‪ ,‬כאלו תאמר שהטוב ימצא בשם יתברך לבד‪,‬‬‫כמו שימצא הטוב בתכלית אשר בעבורו שאר הדברים‪ .‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כי הטוב‬
‫נמצאהו בכל אחד מהדברים‪ ,‬ואם הוא בקצתם באופן יותר משובח מקצת‪.‬‬
‫ או נאמר שזה הטוב נמצא באלו הדברים במה שיש להם מהסדר והיושר מזולת שיהיה‬‫בכאן סדר ניכר בעצמו יושפע ממנו סדר הנמצא באלו הדברים‪ .‬וזה גם כן מבואר הבטול‪,‬‬
‫כמו שבארנו במה שקדם‪ ,‬וזה כי אין די באלו הדברים שימצאו בהם אלו היצירות הנפלאות‬
‫אם לא יסודר זה ממי שהוא משכיל ומכוין אל התכלית‪.‬‬
‫ או נאמר שהטוב הוא בשני המינים יחד‪ ,‬כמו החיל‪ ,‬וזה כי כבר ימצא בו הטוב בשני‬‫פנים‪ ,‬האחד הוא בסדור הנמצא לצבא בפעולותיהם המשוערות ביותר שלם שאפשר‪,‬‬
‫והשני הוא הטוב הנמצא במנהיג הצבא אשר מאתו יסודר הטוב הנמצא בצבא‪ ,‬וזה כי‬
‫הטוב הנמצא במנהיג הצבא הוא יותר שלם‪ ,‬כי אין מנהיג הצבא נמצא בעבור הסידור‪,‬‬
‫אבל הסידור הנמצא בצבא בעבור מנהיג הצבא‪.‬‬
‫ או ישוב אמרו וזה יותר אל הטוב והמשובח אשר בנמצאות‪ ,‬וירצה בזה שבזה הוא מנהיג‬‫הכל ימצא הטוב יותר ממה שימצא הטוב הנמצא בחיל במנהיג הצבא‪ ,‬וזה כי אין השם‬
‫יתברך מפני הסדור אשר לאלו הדברים‪ ,‬אבל זה הסדור הוא נמצא מפני מציאות הסדור‬
‫בשם יתברך‪ .‬ואולם מנהיג הצבא אין הענין בו כן‪ ,‬כי כבר יהיה מנהיג הצבא בצבא כדי‬
‫שיסודר ממנו הסדור הנמצא בצבא‪ .‬וזהו מה שיראה שיהיה צודק בענין הטוב והמשובח‬
‫הנמצא בנמצאות‪ ,‬רוצה לומר שהוא נמצא נכר בעצמו‪ ,‬והוא השם יתברך‪ ,‬והוא גם כן‬
‫נמצא בסדור אשר לנמצאות‪.‬‬
‫והנה יאמר הפלוסוף שעם הטוב הנכר בעצמו‪ ,‬והוא השם יתברך‪ ,‬היו כל הדברים במין‬
‫מה‪ ,‬רצוני שכל הדברים לקחו מהטוב ההוא מה שימצא להם מהסדר והיושר‪ ,‬אלא‬
‫שקצתם לקחו ממנו יותר מקצת‪ .‬והמשל שהצמחים קנו יותר מעט מהטוב ההוא ממה‬
‫שקנה ממנו השם‪ ]246[ ,‬ויותר קנה ממנו המעופף מהשט‪ .‬ובכלל כל מה שתקרב יותר אל‬
‫השלמות קנה מהסדר הנמצא בנפש הסבה הראשונה יותר‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪242‬‬

‫הנה זהו מה שפרשנו אנחנו בזה הפרק‪ ,‬והוא מסכים מאד ללשון הפלוסוף ולאמת בעצמו‪.‬‬
‫ואולם אבן רשד פירש בזה פירוש אחר בלתי מסכים ללשון הפלוסוף‪ .‬ואיך שיהיה‪ ,‬הנה‬
‫הוא מבואר כי הפלוסוף מסכים שהסדור אשר בכאן שופע מהסדור המושכל אשר לשם‬
‫יתברך‪ ,‬כמו שישפע הסדור בצבא מהסדור הנמצא בנפש מנהיג הצבא‪ .‬ובכאן התבאר‬
‫שהוא מחויב שיהיה מושכל אלו הצורות מתאחד‪ ,‬ואולם היה אפשר בו זה‪ ,‬מפני שאין לו‬
‫יסוד‪ ,‬וזה כי היסוד הוא סבה ברבוי הנמצא באלו הצורות‪ .‬וזה אמנם יהיה משני צדדין‪.‬‬
‫הצד האחד הוא מפני הרבוי אשר בכמות שישיג הצורות ההיולאניות מצד הנושא‪ ,‬כאלו‬
‫תאמר שצורת זה הסוס היא זולת סוס אחר במספר‪ .‬והצד השני הוא שהיסוד ישים הסדור‬
‫האחד במספר מתחלק‪ ,‬מפני שקצתו אינו מוכן שיקבל כי אם חלק מה מהסדור ההוא‪,‬‬
‫והמשל כי היסוד ישים הכח הזן מתחלק מהכח המרגיש‪ ,‬מפני טבע החומר שיהיה ממנו‬
‫הצמחים‪ ,‬שאין בטבעו שיקבל מהשלמות יותר מזה‪ .‬ואולם הסדור המושכל לאלו הצורות‬
‫לא יתחלק בזה האופן‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬והוא מבואר גם כן מזה שמושכל אלו הצורות‬
‫ישלם בו ההתאחדות בצורות ההיולאניות‪ ,‬כי הוא ישים מתאחד‪ ,‬וזה שהוא מתחלק‬
‫בצורות ההיולאניות‪ .‬ובכאן התבאר בטול זאת הטענה אשר יחשב בעבורה שהוא בלתי‬
‫אפשר שיהיה בכאן פועל נבדל תעלה אליו הויית אלו הצורות ההיולאניות הוא מסכים להם‬
‫באופן מה‪.‬‬
‫ואולם מה שנאמר בטענה התשיעית‪ ,‬שאם היתה בכאן צורה נבדלת המהווה הצורות‬
‫ההיולאניות המסכימות לה‪ ,‬לא יהיה בכאן אושר בזאת ההויה‪ ,‬לפי שהצורות הנבדלות הם‬
‫נמצאים מציאות יותר נכבד מהמציאות אשר להם בחומר‪.‬‬
‫הנה נאמר שלא יחויב מזה שלא תעלה זאת ההוייה לפועל נבדל‪ ,‬אבל מה שיחשב שיחויב‬
‫מזה הוא שאין בכאן צורות נבדלות מסכימות בכל הפנים לצורות ההיולאניות‪ ,‬כמו שהיה‬
‫אומר אפלטון לפי מה שהבין מדבריו הפלוסוף‪ .‬ואולם שיהיה בכאן פועל נבדל ימצאו בו‬
‫אלו הצורות על הצד שימצאו הצורות המלאכותיות בנפש העושה הוא ממה שלא ימנע‬
‫מזה הצד‪ .‬ובכלל הנה הפועל הטוב לא יקצר מהטובה כפי מה שאפשר‪ ,‬להיות החומר‬
‫חסר בעצמותו‪ .‬ואם היה אפשר לו שיקבל מהטוב והשלמות דבר הוא כמו ממוצע בין‬
‫המציאות השלם אשר לאלו הצורות בפועל הנבדל ובין מציאות החומר‪ ,‬הנה מן הראוי היה‬
‫שיושפע מהפועל הנבדל זה הצד השני אשר לאלו הצורות מהמציאות‪ .‬ואם אמר אומר‬
‫שאם היה הענין כן‪ ,‬היה מציאות הצורה [‪ ]247‬ההיולאנית בעבור החומר‪ ,‬וזהו הפך מה‬
‫שיראהו הפלוסוף‪ ,‬עם שהוא האמת בעצמו‪ ,‬והוא שהחומר בעבור הצורה‪ .‬אמרנו לו שזה‬
‫לא יתחייב מזאת ההנחה‪ ,‬וזה כי אנחנו לא נאמר שתהיה הצורה ההיולאנית נמצאת כדי‬
‫שיהיה הנושא לה נמצאת‪ ,‬אבל נאמר שזה הפועל המהווה הוא אשר יברא החומר בזה‬
‫האופן מהבריאה‪ ,‬כדי שתגיע בו הצורה אשר היא שלמות לו‪ .‬ואמנם היה מחויב זה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪243‬‬

‫הבטול‪ ,‬אם הנחנו בהוייה שני פועלים‪ ,‬האחד פעל החומר‪ ,‬והאחר הצורה כשהוכן החומר‬
‫לקבלה‪ .‬והנה כבר התבאר שלא יחויב מאלו הטענות שזכרנו לקיים בהם דעת אבן רשד‬
‫שלא תעלה הויית הדברים האלו לפועל נבדל ימצאו בו אלו הצורות ההיולאניות מתחדשות‬
‫על הצד שימצאו הצורות המלאכותיות בנפש העושה‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק רביעי‬
‫נחקור בו בזאת החקירה לפי האמת בעצמו‬
‫ואחר שכבר התבאר שלא יחויב מהטענות שזכרנו לקיים בהם דעת אבן רשד שלא תעלה‬
‫זאת ההויה לפועל נבדל‪ ,‬והתבאר עם זה קצת באור מהטענות שזכרנו לקיים דעת‬
‫תמסטיוס שבכאן פועל נבדל תעלה אליו ההויה‪ ,‬והוא גם כן דבר הסכים בו הפלוסוף ואבן‬
‫רשד‪ ,‬כמו שבארנו בפרק הקודם‪ .‬הנה ראוי שנשלים החקירה בזאת לפי מה שאפשר‪.‬‬
‫ונאמר‪ ,‬שהוא מבואר כי מה שיתחדש ולא כוון בו תכלית‪ ,‬הנה מה שימצא בו מהשלמות‬
‫והטוב הוא מיוחס אל ההזדמן והקרי‪ .‬ולזה נאמר באדם‪ ,‬בשהגיע מפעולתו תכלית לא כוון‬
‫אליו‪ ,‬שזה יהיה בקרי‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה נאמר שלא ימנע בזאת ההויה הנפלאה אשר‬
‫לבעלי נפש אשר בכאן אם שתהיה זאת ההוייה בקרי ובהזדמן‪ ,‬או שתהיה מפועל מכוין‬
‫בה התכלית אשר בעבורו היתה‪ .‬והוא מבואר שאין בכאן חלוקה שלישית‪ ,‬וזה שהוא‬
‫מחוייב בזאת ההויה שיהיה לה פועל‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪ ,‬כי לא יתהוה הדבר‬
‫מעצמו‪ .‬ולא ימנע בפועל הזה אשר תיוחס אליו ההוייה אם שיכוין במה שיפעלהו התכלית‬
‫אשר בעבורו היה‪ ,‬אם שלא יכוין בו תכלית‪ .‬והנה הפועל אשר לא יכוין בו תכלית‪ ,‬הנה‬
‫הגעת התכלית בו הוא מיוחס אל ההזדמן והקרי‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬והוא מבואר שהוא מן השקר‬
‫שתהיה זאת ההויה הנפלאה מיוחסת אל ההזדמן והקרי‪ ,‬כי מה שזה דרכו לא יהיה מגיע‬
‫בו השלמות אלא מעט ובמעט מהזמן ובמעט מהדברים‪ ,‬ואולם זאת ההויה ימצא בה‬
‫מהשלמות שעור נפלא‪ ,‬והוא גם כן בהרבה מהדברים ותמיד‪ ,‬ולזה [‪ ]248‬הוא מבואר שאי‬
‫אפשר בה שתהיה מפועל לא יכוין בה תכלית‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא תשאר אלא שתהיה זאת ההויה מפועל מכוין בה התכלית אשר‬
‫בעבורו היתה‪ ,‬ולזה היה שתתישר כל ההויה אל התכלית היותר שלם שבפנים‪ .‬וזה הפועל‬
‫המכוין אל התכלית לא ימנע משיהיה היולאני‪ ,‬או נבדל‪ .‬ואם היה היולאני‪ ,‬הנה הוא אם‬
‫בזרע שיתהוה ממנו הבעל נפש‪ ,‬אם בדבר מחוץ‪ ,‬כאלו תאמר בבעל הזרע‪ ,‬כי אין בכאן‬
‫דבר מחוץ יתכן שיהיה בו זה הכח ההיולאני הפועל להויה זולת בעל הזרע‪ ,‬וזה מבואר‬
‫בנפשו‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪244‬‬

‫ועוד‪ ,‬שהראיות אשר יבטלו שיהיה זה הכח בבעל הזרע יבטלו גם כן שיהיה זה הכח בדבר‬
‫מחוץ‪ .‬וזה מבואר בהרבה מהראיות אשר נביא בהם‪.‬‬
‫והנה המאמר בשיהיה זה הפועל המהווה המכוין אל התכלית בזרע הוא מבואר הבטול‬
‫מפנים רבים‪:‬‬
‫ מהם‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬הנה יחוייב שיהיה זה הכח המשיג זאת ההשגה מתחדש‬‫בזרע‪ ,‬כמו הענין בשאר הצורות ההיולאניות‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה תחלה משיג בכח‪ ,‬ואחר כן‬
‫ישיג בפעל‪ ,‬כי חדוש הכח המשיג יחייב שיהיה קודם חדוש היותו משיג‪ ,‬כמו הענין בשאר‬
‫המשיגים ההיולאניים‪ .‬ולי שהכחות ההיולאניות לא יקנו ההשגה אלא באמצעות החושים‪,‬‬
‫כמו שהתבאר בספר הנפש‪ ,‬הנה יחויב שיהיה בזרע כלי ההרגש‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כי‬
‫הוא מתדמה החלקים‪ ,‬לא כליי‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬היה מה שימצא בעבור התכלית המגיע ממנו יותר נכבד‬‫מהתכלית ההוא‪ ,‬וזה שהזרעים הוא מבואר מעניינם שהם בעבור הדברים שיתהוו מהם‪.‬‬
‫ואם היתה בזרעים זאת ההשגה הנפלאה‪ ,‬הנה יהיו הזרעים יותר מכובדים מהדברים‬
‫ההווים מהם‪ ,‬והם הצמחים והבעלי חיים‪ ,‬כי לא תמצא בהם כמו זאת ההשגה הנפלאה‪,‬‬
‫ויהיה מה שבכח יותר שלם ממה שבפעל‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬ואולם אמרנו שההשגה‬
‫תשים הדברים אשר הם משיגים יותר נכבדים‪ ,‬לפי שהוא מבואר שהדברים יתחלפו‬
‫בכבוד ובזולת כבוד מצד התחלפם בהשגתם‪ ,‬ושמה שהשגתו היא יותר נכבדת הוא יותר‬
‫נכבד‪ ,‬עד שיאננו צריך באור למעיין בזה הספר‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שהוא מבואר שכל הצורות אשר החומר הראשון כחיי עליהם הם קצתם שלמות‬‫לקצת‪ ,‬וקצתם בעבור קצת‪ ,‬ולזה תהיה ההויה בכללה התהוות אחד‪ ,‬וזה ממה שיחייב אם‬
‫שתהיה כולה מפועל אחד יסודר ממנו כל ההתהוות בזה האופן מהחכמה הנפלאה‬
‫והשלמות אשר אי אפשר שימצא בו יותר‪ ,‬והוא מכוין בו זה התכלית‪ ,‬כמו שהתבאר במה‬
‫שקדם‪ ,‬או שיהיו קצת אלו הפועלים משרתים לקצת‪ ,‬כמו הענין במלאכות המשרתות עם‬
‫המלאכה הראשיית‪ ,‬והפועל הראשיי הוא אשר יסודר [‪ ]249‬ממנו כל ההתהוות‪ ,‬ויכוין בו‬
‫התכלית אשר הוא בעבורו‪.‬‬
‫ואם הנחנו שתהיה כלה מפועל אחד‪ ,‬הנה יחויב במה שהונח היולאני שיהיה נבדל‪ ,‬כי הכח‬
‫ההיולאני אי אפשר שימצא ממנו אחד ברבים‪ ,‬ולזה הוא מבואר שאי אפשר שיהיה הפועל‬
‫האחד היולאני בכל אחד מהזרעים‪ ,‬ואמנם אפשר שיצויר זה כשיונח זה הפועל נבדל‪,‬‬
‫וידבק בזרעים דבקות אינו בעצמו‪ .‬ואם הנחנו שיהיו קצת הפועלים משרתים לקצת‪ ,‬הנה‬
‫יחוייב שיהיה הפועל הראשיי הוא המחדש הפועלים המשרתים‪ ,‬כמו הענין במלאכה‬
‫הראשיית שתחדש המלאכות המשרתות לה‪ ,‬כי בזולת זה לא יהיה אפשר במלאכות ההם‬
‫שיתיישרו אל מה שתכוין אותו המלאכה הראשיית‪ ,‬ולזה יחויב בפעל הראשיי שידע‬
‫בכללות נימוס אלו הנמצאות וסדרם וישרם‪ ,‬ומה שזה דרכו הוא נבדל‪ ,‬לא היולאני‪ ,‬וזה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪245‬‬

‫מבואר בנפשו‪ .‬ובכלל הנה מפני שהמתחדש בזאת ההוייה בעצמות הוא מהות הדבר לא‬
‫משיגיו ההיולאנים‪ ,‬הנה יחויב בפועל המהווה המשיג התכלית אשר בעבורו יפעל שישיג‬
‫המהות מהדבר‪ ,‬והכח המשיג המהות הוא שכל בהכרח‪ ,‬ולזה יחויב בזה הפועל המהווה‬
‫שיהיה נבדל‪.‬‬
‫וזאת הטענה תחייב שאי אפשר שיהיה הפועל להוייה היולאני לא בזרע ולא בבעל הזרע‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שהוא מבואר שאי אפשר שתהיה בזרע נפש‪ ,‬כל שכן שתהיה בו נפש משגת זאת‬‫ההשגה הנפלאה‪ ,‬וזה כי כבר התבאר מגדר הנפש שהיה שלמות ראשון לגשם טבעי כליי‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מבואר שהזרע אינו דבר כליי‪ ,‬אבל הוא מתדמה החלקים‪ ,‬הנה הוא‬
‫מבואר שאין בזרע נפש‪ ,‬ולזה הוא מבואר שאין בו נפש משגת זאת ההשגה הנפלאה‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שאנחנו נראה ביותר נכבד שבמיני הזרעים שהוא מימיי נגר‪ ,‬ומה שזה דרכו לא‬‫יתכן שיהיה בעל נפש‪ ,‬כי הבעל נפש יחוייב שיהיה לו גופיות ועמידה יהיה בו נשאר הזמן‬
‫האפשרי לו‪ ,‬וזה מבואר בחפוש בכל הדברים הבעלי נפש‪ .‬ובכלל הנה אנחנו נמצא בכל‬
‫מה שהיה יותר נכבד מהבעלי נפש שכבר השגיח בו הטבע יותר בששם לו כלים רבים‬
‫לשמור מציאותו‪ ,‬כמו שהתבאר בספר בעלי חיים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהוא מן‬
‫השקר שיהיה בזרע נפש בתכלית הכבוד‪ ,‬ולא ישים לו הטבע כלי לשמור מציאותו‪ ,‬אבל‬
‫הוא היותר קל שבדברים לדרוך אל ההפסד‪ ,‬כמו שהתבאר בספר בעלי חיים מענין זרע‬
‫הבעל חיים שהוא היותר נכבד שבזרעים‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שאם היה בזרע כח נפשיי משיג הדבר אשר יפעלהו‪ ,‬הנה לא אשער אם ישיג‬‫דבר זולת היצירה אשר במין בעל הזרע‪ ,‬או לא ישיג דבר זולתה‪.‬‬
‫ואם הנחנו שלא ישיג דבר זולתה‪ ,‬כמה אני תמה איך יברא [‪ ]250‬זרע הסוס הפרד‪ ,‬ואין‬
‫אצלו השגה כי אם ביצירת הסוס‪ .‬ואם הנחנו שישיג יצירות אחרות זולת היצירה אשר‬
‫למינו‪ ,‬הנה יחוייב שישיג מאי זה מין הוא זרע הנקבה אשר פגש אותו‪ ,‬כדי שידע איזו‬
‫יצירה יפעל בו‪ ,‬כאלו תאמ ר שאם היה הנקבה סוסיא יברא בו יצירת הסוס‪ ,‬ואם היה אתון‬
‫יברא בו יצירת הפרד‪ .‬ולפי שזאת ההשגה לזרע הנקבה אי אפשר שתהיה בזולת חוש‬
‫יכיר מאיזה מין הוא זה הזרע‪ ,‬אם מצד המשוש‪ ,‬אם מצד המראה‪ ,‬אם מצד שאר‬
‫המושגים המוחשים‪ ,‬הנה יחוייב שיהיה בזרע כלי חושיי‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כי אין בזרע‬
‫כלי‪ ,‬כל שכן שאין בו כלי חושיי‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שאם היה בזרע כח נפשיי היולאני משיג היצירה אשר יפעל אותה‪ ,‬כמה אני תמה‬‫מה זה שפעל בקצת העתים אברים נוספים‪ ,‬וזה כי לא נוכל ליחס זה הענין להכרח‬
‫החומר‪ ,‬וזה כי הבונה לא יוכרח לעשות בבית דברים נוספים בעבור יתרון החומר‪ ,‬והכותב‬
‫לא יוכרח לכתוב דברים נוספים בעבור יתרון הידיעה והדיו‪ .‬ולזה הוא מבואר שאם היה‬
‫הענין כן‪ ,‬הנה יחוייב שיהיה זה הכח הנפשיי אשר בזה הזרע מתחלף לאשר בשאר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪246‬‬

‫הכחות הנפשיות אשר בזה המין לא יעשו דברים נוספים‪ ,‬כאלו תאמר שזה הכח הוא‬
‫משובש בזאת ההשגה‪ ,‬ויחשב שיהיה צריך בזה המהות המתהוה זה האבר הנוסף‪.‬‬
‫ואם היה הענין כן‪ ,‬כמה אני תמה‪ ,‬אחר שאפשר השיבוש בזה הכח המשיג‪ ,‬מה זה שלא‬
‫יקרה שתשתבש השגתו באופן שיהיו האברים בזולת מקומם‪ ,‬כאלו תאמר שישים אחרי‬
‫הראש או במקום אחר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה אפשר בו השיבוש‪ ,‬היה ראוי שיקרה השיבוש ביצירה על הרוב‪ ,‬וזה כי‬
‫להפלגת העומק והקושי אשר בזאת ההשגה על הרוב היה ראוי‪ ,‬אם אפשר בה השיבוש‬
‫המשיג ההיולאני המהוה‪ ,‬שיהיה זה השיבוש כאלה לו על הטוב‪ ,‬וזה הפך מה שיראה‬
‫מענין זאת ההויה‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬לא יתכן שיה מזרע אחד עוברים רבים‪ ,‬וזה כי הוא מבואר‬‫בחפוש שהבעל נפש משגת כשיתחלק לא יתכן שיהיה כל אחד מחלקיו בעל נפש‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר בזרע האחד‪ ,‬כשיתחלק ויכנסו חלקיו בחדרים רבים‬
‫מחדרי הרחם‪ ,‬שיהיה בכל אחד מחלקיו כח נפשיי משיג באופן שיפעל כל אחד מחלקי‬
‫הזרע עובר אחד‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם הודינו שהזרע כשנחלק יהיה כל אחד מחלקיו בעל נפש משגת‪ ,‬הנה זאת‬
‫ההשגה תהיה אם יצירת הזכר‪ ,‬או יצירת הנקבה‪ ,‬כי אי אפשר בבעל נפש האחד‬
‫כשיתחלק שיהיה לחלקיו נפש זולת הנפש שהיתה לכל‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר‪,‬‬
‫שאם הונח שיהיה בזרע כח נפשיי משיג בו יפעל מה שיפעל מההויה‪ ,‬הנה היה מחויב‬
‫כשיפעל הזרע האחד עוברים הרבה שיהיו [‪ ]251‬כלם זכרים או כלם נקבות‪ ,‬כי הוא יפעל‬
‫מה שישיג אותו מהיצירה‪ ,‬ואם היתה לכללות הזרע השגה ביצירת הזכר‪ ,‬יהיו כלם זכרים‪,‬‬
‫ואם היתה לו השגה ביצירת הנקבה‪ ,‬יהיו כלם נקבות‪ .‬וזה כלו שקר‪ ,‬כי אנחנו נראה‬
‫מהזרע האחד עוברים רבים קצתם זכרים וקצתם נקבות‪ .‬ואם אמר אומר כי בכללות הזרע‬
‫השגת יצירת הזכר והנקבה‪ ,‬ויפעל הזכר בחומר הראוי שיהווה ממנו זכר‪ ,‬ויפעל הנקבה‬
‫בחומר הראוי שיהווה ממנו נקבה‪ .‬הנה יחויב שישיג שזה החומר אשר יפגש אותו הוא‬
‫ראוי לצורת זכר או לצורת נקבה‪ ,‬כדי שיפעל בו מה שהוא ראוי לו מן היצירה‪ ,‬וזה ממה‬
‫שיחייב שיהיה לזרע כלי חושיי ישיג בו זה‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪.‬‬
‫ואומר גם כן שאי אפשר שיהיה זה הכח המשיג ההיולאני הפועל להוייה בדבר מחוץ‪ ,‬כאלו‬
‫תאמר בבעל הזרע‪ ,‬וזה מבואר מפנים רבים‪:‬‬
‫ מהם‪ ,‬שאנחנו נראה בזאת ההויה שכבר תשלם וכבר נפרד ממנה בעל זרע‪ ,‬ר"ל הזכר‪,‬‬‫עד שלפעמים תשלם זאת ההוייה‪ ,‬ואם אין אחד מהבעלי זרע קיימים‪ ,‬כמו הענין בביצה‪,‬‬
‫שכבר ימות הזכר והנקבה‪ ,‬ויהיה אחר כן מהביצה אפרוח כשתרבץ עליה נקבה‪ ,‬אם ממין‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪247‬‬

‫האפרוח‪ ,‬אם מזולת מינו‪ .‬וזה ממה שיקיים שאין הפועל להוייה כח נפשיי בבעל הזרע‪ ,‬לא‬
‫משיג ולא בלתי משיג‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שאנחנו נמצא בעלי נפש רבים הווים מהעפוש‪ .‬וזה ממה שהתבאר ממנו שאין‬‫הבעל זרע תנאי בהויית הבעל נפש‪ ,‬כל שכן שאין בו הכח הנפשיי המשיג אשר הוא פועל‬
‫להויה‪ .‬וזה ממה שיחייב גם כן שאין הפועל להוייה כח נפשיי בבעל הזרע‪ ,‬לא משיג ולא‬
‫בלתי משיג‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שהוא מבואר שאי אפשר שיפעל בעל הזרע כמו זה הפועל בזולתו מצד כח נפשיי‬‫היולאני בו משיג זאת היצירה או בלתי משיג‪ ,‬וזה כי מה שיפעל בעל הצורה ההיולאנית‬
‫בזולתו הוא חוץ מהדבר‪ ,‬וזה מבואר מענין המלאכה אשר יעשו אותה האדם וקצת הבעלי‬
‫חיים‪ .‬ואולם זאת ה הוייה היא בכל חלקי הדבר המתהוה‪ ,‬ולזה הוא מבואר שאין הפועל‬
‫המהווה כח נפשיי הוא בבעל הזרע‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שאין מדרך הצורה היולאנית שתברא צורה אפילו בנושאה‪ ,‬ולזה מי שהיה חסר‬‫אבר לא יוכל להוותו בעצמו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬מי יתן ואדע איך יתכן שתברא כל האברים‬
‫בזולת נושאה‪ ,‬והנה בנושאה אשר היא יותר חזקה לפעול בה לא תוכל לברוא אפילו אבר‬
‫אחד‪ .‬ואולם שהיא יותר חזקה לפעול בנושאה מבזולתה הוא מבואר מאד‪ ,‬כי פעולות‬
‫הצורה ההיולאנית הם מסודרות ראשונה ובעצמות בנושאה‪ ,‬ובו תמצאנה פעולותיה‪ .‬וזה‬
‫ממה שיחייב גם כן שאין הפועל להוייה כח נפשיי בבעל [‪ ]252‬הזרע‪ ,‬לא משיג ולא בלתי‬
‫משיג‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שאנחנו לא נמצא אומנות באדם בעשייתו ההולדה‪ ,‬כל שכן שאין לו זה האומנות‬‫הנפלא אשר ילאו הדעות האנושיות מהשגת חלק קטן ממנו‪ .‬וזה ממה שיורה שאין לבעל‬
‫הזרע אומנות ביצירת העובר‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שאנחנו לא נמצא אחד מהאנשים שיוכל להשיג הסדר אשר ביצירת האדם‪ ,‬וזה כי‬‫לא יוכל האדם להשיג החום המשוער אשר באבר אבר מאברי האדם שבו יעשה פעולתו‬
‫המיוחדת לו‪ ,‬ולא יצירת האברים בכללם‪ ,‬ולא יחס קצתם אל קצתם בכמות‪ ,‬וזה מבואר‬
‫מאד‪ ,‬עד שהאריכות בבאורו מותר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬איך יתכן שיהיה לו זה הכח הנפשיי‬
‫המשיג זאת היצירה הנפלאה‪ ,‬ולא ימצא האדם משיג אותה‪ ,‬הנה זה מבואר הבטול‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬הנה יהיו הנמצאים והבעלי חיים כלם משיגים זאת היצירה‬‫הנפלאה אשר יפעלו אותה‪ ,‬וזה כבר מבואר הבטול‪ ,‬כי אין לצמח השגה כלל‪ ,‬כל שכן‬
‫שיהיה לו זאת ההשגה הנפלאה‪.‬‬
‫ו כבר יתחייבו גם כן לזאת ההנחה הרבה מהבטולים שזכרנו אשר התחייבו מהנחתנו‬
‫שיהיו בזרע זה הכח הנפשיי המשיג‪ ,‬וזה מבואאר במעט עיון‪ .‬וכאשר היה זה כן‪ ,‬רצוני‬
‫שאי אפשר שיהיה הפועל בהוייה כח היולאני משיג היצירה לא בזרע ולא בדבר מחוץ‪,‬‬
‫וכבר היה מחויב‪ ,‬אם היה הפועל להוייה דבר בזה התאר‪ ,‬שיהיה אם בזרע‪ ,‬אם בדבר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪248‬‬

‫מחוץ‪ .‬הוא מבואר שאי אפשר מבלתי שיהיה הכח הפועל להוייה נבדל ומשיג היצירה אשר‬
‫יפעל אותה‪ .‬וראוי היה שיהיה הפועל להויה נבדל‪ ,‬וזה כי מפני שהמלאכה היא משרתת‬
‫לטבע‪ ,‬והיתה המלאכה מסודרת משכל‪ ,‬הנה הטבע שהוא ראשיי למלאכה הוא יותר ראוי‬
‫שיהיה מסודר משכל‪ ,‬כי מה שהוא יותר נכבד מהשכל וקדם לו הוא שכל בהכרח‪.‬‬
‫ואולם אם יהיה זה ממנו בזולת אמצעי או באמצעי‪ ,‬הוא ממה שיצטרך אל באור‪ .‬ורצוני‬
‫באמרי בזולת אמצעי שלא יהיה לפועל הנבדל כלי לעשות זאת ההוייה זולת החום היסודי‬
‫אשר בזרעים או במה שיאות להם בדברים שאינם נולדים מזרע‪ ,‬והוא בעצמו יניע החומר‬
‫המתהוה זאת ההנעה הנפלאה באמצעות החום היסודי אשר בזרע‪ .‬ורצוני באמרי שיפעל‬
‫זה הפעל באמצעות שיסודר ממנו כח טבעי בזרע תשלם לו זאת היצירה הנפלאה‪.‬‬
‫ונאמר שכבר יראה שהפועל הנבדל יפעל הויית הבעלי נפש בזולת אמצעי‪ ,‬זולת החום‬
‫היסודי אשר בזרע‪ .‬שאם הנחנו שיפעל זה באמצעות כח נפשיי יתנהו בזרע‪ ,‬הנה יהיה‬
‫בזרע טבע יותר נכבד מהטבע הנמצא במתהוה ממנו‪ .‬וזה כי הפעולות אשר יפעל הזרע‬
‫הם יותר נפלאות לאין שעור מפעולת [‪ ]253‬המתהוה מהזרע‪ ,‬ואנחנו נקח תמיד ראיה‬
‫מהפעולות על הצורות אשר יסודרו מהם אלו הפעולות‪ ,‬ולזה יחויב שתהיה צורת הזרע‬
‫יותר נכבדת מהנפש אשר בבעל נפש המתהווה מן הזרע‪ .‬ומזה יתחייבו בטולים‪:‬‬
‫אם תחלה יחוייב שיהיה מה שבכח יותר שלם ממה שבפעל‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪.‬‬
‫ואם שנית יחוייב שתהיה הצורה המזגיית יותר נכבדת מהנפש‪ ,‬כי לא נוכל לומר שיהיה‬
‫בזרע נפש‪ ,‬לפי שהוא מתדמה החלקים‪ ,‬ואולם מה שאפשר שיאמר הוא שתהיה בו צורה‬
‫מזגית‪ ,‬והמאמר בשהצורה המזגית יותר נכבדת מהנפש הוא מאמר מבואר הבטול‪ .‬ואם‬
‫שלישית שכבר יחוייב‪ ,‬אם היה הזרע יותר נכבד מבעל הזרע‪ ,‬שישגיח בו הטבע יותר‬
‫ממה שישגיח בבעל הזרע‪ ,‬כי כל מה שהיה הנמצא הטבעי יותר נכבד המשגיח הטבע‬
‫בשמירתו יותר בששם לו כלים יותר לשמור מציאותו‪ ,‬וזה הפך מה שיראה מזה‪ ,‬כי הטבע‬
‫לא השגיח בזה האופן ביותר נכבד שבזרעים‪ ,‬אבל הוא בלתי כליי‪ ,‬והוא עם זה מימיי נגר‬
‫דורך אל ההפסד בקלות נפלא‪.‬‬
‫ולזה הוא מבואר שאין בזרע צורה נכבדת יתכן שיסודרו ממנה כמו אלו הפעולות‪.‬‬
‫ואולם שהפעולות המסודרות מהזרע הם יותר נפלאות לאין שעור מהפעולות המסודרות‬
‫מהמתהוה מהזרע‪ ,‬הוא מבואר מאד‪ .‬וזה כי בעל הזרע לא יוכל לפעול אבר קטן מאבריו‪,‬‬
‫ואולם יפעל תוספת בכמות‪ ,‬עם היות הצורה נשארת על ענינה‪ .‬ואמנם הזרע יפעל כל‬
‫האברים ‪ ,‬ולזה הוא מבואר שאין יחס בין הפעולות המסודרות מבעל הזרע ובין הפעולות‬
‫המסודרות מהזרע‪ .‬ולפי שאי אפשר שיהיה זה הכח בזרע מפני צורה בו‪ ,‬הוא מבואר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪249‬‬

‫שהפועל הנבדל יפעל היצירה בזולת אמצעי‪ ,‬זולת הכח היסודי אשר בזרע שישים הכח‬
‫המתהוה מוכן לקבל רצויו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי החום היסודי הוא מבואר מעניינו שהוא בזרע מבעל הזרע‪ ,‬ואולם הגרמים‬
‫השמימיים יעזרו לשמור החום היסודי המשוער בנמצא נמצא בתקופות הארבעה‬
‫המתחדשות מהם‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ ,‬כי בזה ישלם השנוי בין ההפכים‪ .‬ואם‬
‫הנחנו שתתחדש בזרע צורה טבעית תסודר ממנה זאת היצירה הנפלאה‪ ,‬הנה לא ימנע‬
‫הענין בזאת הצורה מחלוקה‪ ,‬אם שתתחדש בזרע מבעל הזרע‪ ,‬או שתתחדש בו מהפועל‬
‫הנבדל אשר תעלה אליו זאת ההויה‪ .‬ואם הנחנו שתתחדש זאת הצורה בזרע מהפועל‬
‫הנבדל אשר תעלה אליו ההוייה‪ ,‬הנה יהיה חדוש הזרע משני פועלים‪ ,‬האחד יתן המזג‪,‬‬
‫והאחר יתן הצורה‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ ,‬רצוני שכבר התבאר‬
‫במה שקדם שאי אפשר שתהיה הויה אחת משני פועלים‪ ,‬יתן האחד מה שלפני התכלית‬
‫והאחר יתן התכלית‪ .‬ואם הנחנו שתתחדש זאת הצורה בזרע מבעל הזרע על הצד‬
‫שתתחדש ממנו במזון צורת הבשר והעצם‪ ,‬הנה יתחייבו [‪ ]254‬מהם בטולים מה‪ .‬מהם‪,‬‬
‫שאם הי ה זה הכח בזרע מבעל הזרע‪ ,‬שהוא מתיחס באופן מה לכח הזרע‪ ,‬הנה הוא יותר‬
‫ראוי שיהיה כמו זה הכח במזונו האחרון‪ ,‬בו הוא יותר מתייחס ודומה לטבע בעל הזרע‬
‫מהזרע שהוא מותר המזון האחרון‪ ,‬כי המותר הוא זר לבעל המותר‪ .‬ואם היה מדרך הנזון‬
‫שיתן כמו זאת הצורה המתייחסת לצורתו התיחסות מה‪ ,‬במה שהיה מותר מזונו אשר‬
‫הוא זר מטבעו‪ ,‬הוא מבואר שהוא יותר ראוי שיתן זה הכח במזונו‪ ,‬כי הצורות המתיחסות‬
‫ומסכימות הסכמה מה ראוי שיהיו נושאיהם מתיחסים ומסכימים הסכמה מה‪ .‬ואם היה‬
‫הענין כן‪ ,‬הנה יהיה במזון כח זן וכח מצייר‪ ,‬ודבר זה כבר מבואר הבטול‪ ,‬כמו שהתבאר‬
‫בפרק הששי מהמאמר הראשון מזה הספר‪ .‬שאם היה הדבר כן היה המזון נזון‪ ,‬לא מזון‪,‬‬
‫ולזה לא יתכן שתשלם בו הזנה לנזון‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬הנה יתן בעל הזרע צורה יותר נכבדת לאין שעור מצורתו‪ .‬וזה‬
‫מבואר הבטול‪ ,‬וזה כי הדבר יתן דומה למה שבטבעו כשיתפעל ממנו המתפעל הפעלות‬
‫שלם‪ ,‬ויתן פחות מזה כשלא יקבל המתפעל רצויו בשלמות‪ ,‬כאלו תאמר שהאש יחמם‬
‫חמום למטה מחומו כאשר היה המתפעל בלתי מקבל פעולתו בשלמות‪ ,‬ויחמם חום כמהו‬
‫כאשר יקבל המתפעל פעולתו בשלמות‪ .‬ולזה הוא מבואר שהדבר יתן אם דומה למה‬
‫שבטבעו‪ ,‬או פחות מזה‪ ,‬אבל שיתן דבר יותר נכבד ממנו לאין שעור הוא מבואר הבטול‪.‬‬
‫ואם אמר אומר לנו כי הזרע בו המושכל שהוא יותר נכבד ממנו‪ .‬אמרנו לו שהחוש לא יתן‬
‫המושכל בעצמות ולא בכח הנתן לו מהמוחש‪ ,‬אבל יתן המושכל השכל הפועל‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר בספר הנפש‪ ,‬והחוש הוא לו במדרגת הכלי‪ .‬ואולם אם היה זה הכח בזרע‬
‫מבעל הזרע‪ ,‬היה בעל הזרע נותן דבר יותר נכבד ממנו‪ ,‬וזה דבר מבואר הבטול‪ .‬ובכלל‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪250‬‬

‫הנה הדבר לא יתן דבר יותר נכבד ממה שבעצמו‪ ,‬אבל יתן אם למטה ממנו בכבוד‪ ,‬כמו‬
‫הענין במלאכה עם הדברים הנעשים במלאכה‪ ,‬כי המלאכה היא יותר נכבדת‪ ,‬לפי שהיא‬
‫שכל‪ ,‬והצורות המלאכותיות הם תמונות ומקרים בגשם‪ .‬או יתן דבר שוה לו‪ ,‬כמו הענין‬
‫באש כשיהוה אש כמהו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היתה זאת הצורה בזרע מבעל הזרע‪ ,‬לפי שהוא מסכים באופן מה‪ ,‬הנה איך‬
‫יהיה הענין בנולדים מבלתי זרע‪ ,‬מי יתן ואדע‪ .‬וזה כי הדבר שיהיה ממנו העפוש יתן החום‬
‫היסודי בעזר הכוכבים‪ ,‬ולזה היה שיהיה מעפושי הדברים המתחלפים בעלי נפש‬
‫מתחלפים‪ ,‬כאלו תאמר שמעפוש היין יתהוו היתושים‪ .‬והוא מבואר שאין בכאן מסכים יתן‬
‫הצורה בזרע אשר ישלם בו זה הפועל הנבדל‪ ,‬וכבר יתבאר שאי אפשר שיתן הפועל‬
‫הנבדל זאת הצורה בזרע‪ ,‬לפי שאם היה הדבר כן‪ ,‬תהיה ההוייה האחת משני [‪]255‬‬

‫פועלים‪ ,‬וזה דבר התבאר שהוא שקר‪ ,‬אם כן הוא מבואר שהפועל הנבדל לא יפעל זאת‬
‫ההוייה באמצעי זולת החום היסודי אשר בזרעים או במה שיאות להם‪ ,‬כי אי אפשר שיהיה‬
‫זה באמצעות צורה תהיה בזרע מהפועל הנבדל או מבעל הזרע‪ .‬וזה אי אפשר גם כן‬
‫שתהיה זאת ההוייה באמצעות צורה היא בבעל הזרע‪ ,‬וזה מבואר ממה שקדם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה זה הפעל מהפועל הנבדל באמצעות צורה הוא בזרע או בבעל הזרע‪ ,‬הנה‬
‫לא אשער איך יוליד המין פעם מינו ופעם זולת מינו‪ ,‬כאלו תאמר שהסוס יוליד פעם סוס‬
‫ופרם פרד‪ .‬וזה שאם היתה זאת הצורה בבעל הזרע‪ ,‬הנה לא יתכן בו שתתן יצירות‬
‫מתחלפות‪ ,‬כי הצורה האחת לא יתכן שיסודרו ממנה דברים מתחלפים בזה האופן‪ ,‬וזה‬
‫מבואר בנפשו‪ .‬ואם היתה הצורה בזרע‪ ,‬הנה הוא מבואר גם כן שאין בה כח כי אם לעשות‬
‫מין אחד מהיצירה‪ .‬ואם אמר אומר שהזרע כבר ישתנה כשיפגש זרע הנקבה אשר היא‬
‫מזולת מינו‪ ,‬ותפסד ממנו הצורה שהיתה לו ותתהוה בו צורה אחרת תשלם בו זאת‬
‫היצירה השנית‪ .‬אמרנו לו שזה המאמר יראה לו שאין לו פנים‪ ,‬כי לא ידמה שיתכן שיפסד‬
‫הזרע וישאר זרע אחר‪ ,‬כמו שלא יפסד הבעל נפש וישאר בעל נפש אחר‪ .‬ואולם כשהונחה‬
‫זאת ההוייה מהפועל הנבדל בזולת אמצעי‪ ,‬לא יקשה לתת הסבה בזה‪ ,‬וזה שהפועל‬
‫הנב דל יפעל באמצעות החום היסודי אשר בזרע‪ ,‬ולפי מדרגת החום ההוא תהיה היצירה‬
‫אשר יפעל אותה‪ .‬והנה זרע הזכר כשיפגש זרע הנקבה שאינה ממינו לחזק החילוף אשר‬
‫בזרעים‪ ,‬הנה יקרה מזה שישוב חום הנקבה הזה במדרגה מתחלפת לחום הזרע אשר‬
‫יפגש זרע הנקבה שהוא ממין בעל הזרע‪ ,‬ולזה יעשה הפועל הנבדל מאלו הזרעים הויות‬
‫מתחלפות‪ .‬וכבר התבאר שהפועל הנבדל הוא הפועל הבעל נפש באמצעות החום היסודי‬
‫אשר בזרעים מזולת צורה אחת בזרע תהיה במדרגת האמצע‪ ,‬ולזה היטיב הפלוסוף במה‬
‫שאמר שבזרע כח אלהי‪ ,‬הוא שכל‪ ,‬והנה זה הכח הוא אשר יחסו מהמתהוה יחס המלאכה‬
‫מהדברים הנעשים במלאכה‪ ,‬כמו שאמר בן רשד בשם הפלוסוף‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪251‬‬

‫ואולם מה שירחיק אבן רשד בו שיהיה זה הפועל אשר בזרע שכל‪ ,‬מפני שהוא יעשה מה‬
‫שיעשה אותו באמצעות כלי‪ ,‬כבר התבאר בטולו בזה שקדם‪ .‬והנה אבובכר נמשך גם כן‬
‫לזאת הסברה לפי מה שזכר אבן רשד ממנו בבאורו לספר בעלי חיים‪.‬‬
‫וכבר יספק מספק על מה שהתבאר בכאן‪ ,‬ויאמר שאם היה זה הפעל מהפועל הנבדל‬
‫בזולת אמצעי‪ ,‬הנה איך יתכן שיהיה בכאן שיבוש ביצירת [‪ ]256‬העובר‪ ,‬כמו שנראה זה‬
‫לפעמים‪ ,‬עד שלפעמים יהיו שם אברים נוספים‪ ,‬כי זה דבר לא יתכן בפועל היודע במה‬
‫שיפעל אותו ומכוין בו התכלית אשר בעבורו נעשה זה הפעל‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪.‬‬
‫ואולם אם היה זה הפעל ממנו באמצעי‪ ,‬הנה לא יקרה מזה זה הבטול‪ ,‬כי האמצעי לא יכוין‬
‫מה שיעשהו‪ ,‬ולזה לא ימנע בו זה השיבוש‪ .‬ונאמר שאם היה זה הפועל הנבדל משיג‬
‫הפרטי אשר יהווה אותו‪ ,‬היה לזה הספק מקום מההראות‪ .‬אלא שהוא מבואר שהפועל‬
‫הנבדל לא ישיג הפרטי‪ ,‬אבל תמשך פעולתו בכל מי שהוא מוכן לקבל רצויו‪ ,‬ולזה כשלא‬
‫היה החומר מוכן לקבל רצויו‪ ,‬יקרה מהכרח החומר כמו אלו השיבושים ביצירה‪ .‬וכבר‬
‫יספק מספק ויאמר מה זה אשר ימנע שתהיה זאת ההויה מפועל בלתי משיג כלל מה‬
‫שיפעל אותו‪ ,‬והנה אנחנו נמצא בכח הזן אשר בבעל הנפש שישפע ממנו מה שישפע‬
‫מההויה החלקית בזה האופן מהשלמות הנפלא‪ ,‬והוא לא יבין מה שיעשהו‪ .‬ונאמר שהוא‬
‫מבואר ממה שקדם כי הכח הזן יעשה מה שיעשה מהפעולות מצד הכח אשר סודר לו‬
‫מהפועל הנבדל‪ .‬כי הוא מן השקר שתהיינה אלו הפעולות שהם בתכלית מהשלמות‬
‫מפועל לא יכוין בהם התכלית אשר בעבורו היו‪ ,‬כי מה שזה דרכו הוא מיוחס אל הקרי‬
‫וההזדמן‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬והנה הענין בזה הוא כמו הענין בדבר הנעשה במלאכה‪ ,‬שיסודרו‬
‫ממנו פעולות מה מצד שהכין בו האומן מהכלים לעשות אלו הפעולות‪ ,‬כאלו תאמר‬
‫שהאומן יעשה הריחים ויכוין בהם התכלית אשר בעבורו יהיו‪ ,‬ויכין להם כלים יתנועעו בו‬
‫התנועה הסי בובית אשר יפעלו בה הטחינה‪ ,‬והם לא יבינו מה שיעשוהו‪ ,‬ואולם האומן הוא‬
‫אשר יבין זה‪ ,‬ולזה שם בהם מה שיש מהכלים בדרך שתשלם מהם זאת הפעולה‪ .‬וכן‬
‫הענין בזאת ההויה‪ ,‬כי הפועל הנבדל הוא אשר יביא הבעל נפש וישים בו מהכלים מה‬
‫שישלם בהם בכח אשר נתן להם מה שיצטרך להשלמת הבעל נפש ההוא‪ ,‬כי הפועל‬
‫השלם לא יספיק לו שיהווה הדבר‪ ,‬אבל יתן לו עם זה הסיבות השומרות מציאותו לפי מה‬
‫שאפשר‪.‬‬
‫ובכאן התבאר שהפועל להויית הבעל נפש הוא נבדל‪ ,‬ושהוא יפעל היצירה בבעלי נפש‬
‫בזולת אמצעי‪ ,‬זולת החום היסודי הנמצא בזרעים‪ .‬ולפי שכל הצורות שהחומר הראשון‬
‫כחיי עליהם הם קצתם בעבור קצתם‪ ,‬וקצתם שלמות לקצת‪ ,‬הנה יחויב שתיוחס הויית כל‬
‫אלו הצורות לזה הפועל הנבדל‪ ,‬כי הגעתם בחומר הראשון הוא התהוות אחד‪ ,‬וההתהוות‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪252‬‬

‫האחד במה שהוא אחד הוא בהכרח מפועל אחד במספר‪ .‬ולזה יחויב בזה הפועל הנבדל‬
‫המהוה אלו הדברים אשר בכאן שיהיה [‪ ]257‬משכיל נימוס אלו הנמצאות השפלות וסדרם‬
‫וישרם‪ ,‬על שאלו הנמצאות קנו המציאות אשר להם מהסדור המושכל אשר להם בנפש‬
‫הפועל הזה הנבדל‪ ,‬לא שיקנה הוא המושכל ממציאותם‪ ,‬כמו הענין בידיעתנו‪ .‬ולזה יחויב‬
‫שיהיה הפועל הנבדל אשר התבאר מציאותו בזה המקום הוא השכל הפועל אשר התבאר‬
‫מציאותו בספר הנפש‪ .‬ולפי שמה שיושפע מהגרמים השמימיים באמצעות הכוכבים לאלו‬
‫הדברים אשר בכאן הוא במדרגת הכלי אל זה הפועל הנבדל‪ ,‬הנה יחויב אם שיהיה זה‬
‫הפועל הנבדל דבר שופע ממניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬בדרך שישתתפו כלם בנתינת‬
‫הצורה‪ ,‬כמו שישתתפו בנתינת הכלי אשר בו תהיה‪ ,‬או שיהיה זה הפועל הנבדל אחד‬
‫ממניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬או כלם יחד‪ .‬אלא שהוא מבואר שאין כל מניעי הגרמים‬
‫השמימיים נותנים יחד הצורה באלו הדברים ההוים‪ ,‬כי הצורה ראוי שתהיה מפועל אחד‬
‫במספר‪ ,‬לא מרבים‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ .‬ואולם החום המשוער בדבר דבר מאלו‬
‫הדברים הוא ראוי שיתנוהו רבים‪ ,‬כי הוא יהיה בהמזגות‪ ,‬וההמזגות הוא מדברים רבים‬
‫יתמזגו‪ ,‬ולזה היו כל הגרמים השמימיים ישתתפו בנתינת החום המשוער לנמצא נמצא‪.‬‬
‫ואי אפשר שישתתפו כלם בנתינת הצורה אם לא כשיושפע מכלם פעל אחד נבדל‪ ,‬הוא‬
‫אשר יפעל היצירה‪ .‬ולזה לא ישאר מזאת החלוקה אלא שיהיה זה הפועל הנבדל שופע‬
‫מכל מניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬או שיהיה אחד מהם‪ ,‬או יהיה דבר יושפעו ממנו מניעי‬
‫הגרמים השמימיים‪ .‬ואיזה שיהיה מאלו החלוקות‪ ,‬הוא מבואר ממה שקדם בזה הפרק‬
‫שהוא נימוס הנמצאות האלו וסדרם וישרם‪ .‬הנה זהו מה שאפשר לנו לדעת אותו בזה‬
‫המקום מזה הפועל הנבדל‪ .‬ואולם החקירה איזה מאלו החלוקות היא הצודקות הנה‬
‫יתבאר אחר השלמת המאמר במניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬כי אז יובן לנו הבאור בזה‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק חמישי‬
‫יתבאר בו שבכאן פועל הוא נימוס הנמצאות בכללם בצד שהם בו‬
‫אחד‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪253‬‬

‫ואחר שכבר התבאר שבכאן נמצא נבדל הוא הפועל לאלו ההויות אשר בכאן‪ ,‬והתבאר עם‬
‫זה שהוא נימוס הנמצאות האלו וסדרם וישרם‪ ,‬הנה הוא מבואר שהשכל הראשון יחויב‬
‫שיהיה נימוס הנמצאות וסדרם וישרם במוחלט‪ .‬והוא מה שבארנו שהסכים בו הפלוסוף‬
‫במאמר הנרשם באות הלמד ממה שאחר הטבע‪ .‬וזה כי המציאות כלו הוא מתאחד‪ ,‬ולזה‬
‫תמצא שעולם הגלגלים הוא משגיח באלו הדברים אשר בכאן ביותר שלם שבפנים‬
‫שאפשר‪ ,‬ובאמצעותו יעשה זה הפועל הנבדל מה [‪ ]258‬שיעשה‪ .‬וזה ממה שיחייב שיהיה‬
‫זה מסודר ממשיג זה הסדור בכלל‪ .‬ובכלל הנה אם היה השכל הראשון הוא הפועל הנבדל‬
‫אשר התבאר מציאותו במה שקדם‪ ,‬הנה יהיו הגרמים השמימיים לו במדרגת הכלי לבעל‬
‫המלאכה‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה עלול ממנו נימוס הגרמים השמימיים וסדרם ויושרם באופן‬
‫שישלם באמצעותם נימוס הנמצאות השפלות‪ ,‬כמו שנימוס אלו הנמצאות השפלות וסדרם‬
‫וישרם עלול ממנו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יתבאר באופן הקודם שהשכל הראשון הוא נימוס‬
‫הנמצאות וסדרם וישרם במוחלט‪ .‬ויתבאר גם כן שהוא ישכיל זה הנימוס אשר בו אחד‪,‬‬
‫והוא הצד היותר נכבד במציאותו‪ .‬כי הסדור המתאחד יחויב שיהיה עלול מסדור מושכל‬
‫הוא אחד במספר‪ ,‬ואם היה זה הפועל הנבדל עלול מהשכל הראשון‪ ,‬הנה יתבאר במעט‬
‫עיון שמדרגת השכל הראשון ממנו הוא מדרגת המלאכה הראשיית אל המלאכה‬
‫המשרתת‪ ,‬כי המלאכה המשרתת תדע חלק מהנימוס ההוא אשר במלאכה הראשיית‪,‬‬
‫והמלאכה הראשיית תדע הנימוס ההוא בכללו‪ .‬ואם לא‪ ,‬הנה לא יתכן שישלם ההתאחדות‬
‫בין הגרמים השמימיים והנמצא השפל‪ ,‬כי אי אפשר שנאמר שיהיה זה ההתאחדות מגיע‬
‫בקרי ובהזדמן עם מה שימצא בו מהשלמות והתמידות‪ .‬ולזה יחויב שיהיה השכל הראשון‬
‫נימוס הנמצאות כלם וסדרם וישרם בצד אשר הוא בו אחד‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק ששי‬
‫יתבאר בו שהגרמים השמימיים הם בעלי שכל נבדל מניע אותם על‬
‫צד הציור והתשוקה‪ ,‬ושאינם בעלי נפש היולאנית כמו שהיה רואה‬
‫אבן סינא לפי מה שסופר ממנו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪254‬‬

‫וראוי שנחקור מענין הגרמים השמימיים אם להם מניעים נבדלים‪ ,‬או בלתי נבדלים‪ ,‬או היו‬
‫בהם שני הענינים יחד‪ ,‬כי מהם נעמוד גם כן על מציאות השכל הראשון אשר בארנו עניינו‬
‫במה שקדם‪ ,‬עם שזאת החקירה גם כן יקרה מאד ונכבדת בעצמותה‪.‬‬
‫ונאמר כי הוא מבואר ממה שקדם בחלק הקודם לזה שהתנועה אשר יתנועעו בה הגרמים‬
‫השמימיים כלם היא ביותר שלם שבפנים להשלים מה שבכאן‪ ,‬וזה דבר בלתי אפשר‬
‫שיהיה בקרי ובהזדמן‪ ,‬כי מה שזה דרכו לא ימצאו ממנו דברים רבים בזה האופן‬
‫מהשלמות תמיד‪ ,‬אבל אם היה‪ ,‬יהיה מעטי‪ ,‬וימצא גם כן במעט מן הזמן‪ .‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫הנה יחויב שתהיה התחלת זה הסדור אשר לאלו התנועות מציור שכל‪ ,‬כמו הענין בנימוס‬
‫אלו הנמצאות השפלות וסדרם וישרם‪ ,‬ומזה הצד היה אפשר שיהיה זה הסדור מושכל‪ ,‬כי‬
‫יראה שסבת היות סדור הדבר מושכל אצלנו הוא מפני היות הגעתו מושכל‪ ]259[ .‬והמשל‬
‫שסבת מה שנדע מזה הכסא הנעשה במלאכה שהוא בזה התואר כדי שיאות לשבת עליו‪,‬‬
‫הוא מפני שהפועל אותו עשאו בזה התואר לזה התכלית‪ ,‬וזה דבר מבואר בנפשו‪ .‬וכאשר‬
‫התיישב לנו שהתחלת זאת התנועה היא מציור שכלי‪ ,‬הנה הוא מבואר שכבר יחויב מזה‬
‫שיהיה בכאן שכל נבדל הוא התחלת אלו התנועות‪ ,‬או שכלים נבדלים הם התחלתם‪.‬‬
‫ואמנם יחויב שיהיה זה הפועל מסדור שכלי‪ ,‬לפי שהוא מבואר שאי אפשר שיספיק לזה‬
‫ציור היולאני‪ ,‬והוא אשר תהיה ההשגה בו לדבר פרטי‪ .‬שאם היה זה כן‪ ,‬לא היה הפעל‬
‫המגיע מזה הציור הוא מדובק‪ ,‬וזה כי הוא יהיה מציורים רבים נלוים ונמשכים‪ ,‬ומה שיהיה‬
‫בזה התואר לא ישלם בו הדבקות אלא במקרה ובמעט מן הזמן‪ .‬ואולם זה הפעל המגיע‬
‫מזה הציור הוא מדובק ואחד במספר לפי מה שהתפרסם מענינו‪ .‬ואם כן הוא מבואר שזה‬
‫הפעל המסודר מהם הוא כלו מציור אחד במספר‪ .‬ואולם הציור האחד במספר המקיף בכל‬
‫הזמן הוא בהכרח ציור שכלי‪ ,‬הנה אם כן מה שיחוייב שיהיה זה הפעל אשר לגלגלים‬
‫מסודר מציור שכלי‪ .‬ובכלל הנה מפני שהפעל האחד הוא בעצמות מציור אחד במספר‪,‬‬
‫ואף על פי שלא יהיה הפעל ההוא מדובק‪ ,‬כמו שיקרה במלאכת הרפואה שיעשה פעל‬
‫אחד בלתי מדובק לבקשת הבריאות‪ ,‬כאלו תאמר השקאת הסם המבשל תחלה ואחרי כן‬
‫המשלשל להריק הליחה המחליאה‪ ,‬הנה הוא מבואר שהוא יותר ראוי שנאמר בפעל‬
‫האחד המדובק שיהיה מציור אחד במספר‪.‬‬
‫ואחד שהתישב לנו זה‪ ,‬הנה ראוי שנחקור אם הגרמים השמימיים הם משיגים בעצמם זה‬
‫הסדור‪ ,‬או היה להם זה הסדור מזולת שיציירו דבר ממנו‪ ,‬כמו הענין בהרבה מהדברים‬
‫הטבעיים שסדור פעולותיהם משכל‪ ,‬והם בעצמם אינם בעלי שכל‪ .‬ואם היה שיהיו הגרמים‬
‫השמימיים משיגים זה הסדור‪ ,‬הנה ראוי שנחקור האם הם בעלי שכל‪ ,‬או בעלי נפש‪ ,‬או‬
‫יהיה להם שני הענינים יחד‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪255‬‬

‫ונאמר שאם היה להם זה הסדור מזולת שיציירו דבר ממנו‪ ,‬הנה יהיה זה הפעל מהם אם‬
‫על דרך הטבע‪ ,‬כמו הענין בתנועות היסודות‪ ,‬או על צד ההכרח‪ ,‬רוצה לומר שיהיה להם‬
‫מכריח יניעם בזה האופן‪ .‬והוא מבואר שאינה להם על דרך הטבע‪ ,‬כי התנועות אשר בזה‬
‫האופן יש להם בהכרח דבר ממנו תהיה התנועה‪ ,‬ודבר אליו תהיה התנועה‪ ,‬כמו הענין‬
‫ביסודות ובשאר המתנועעים בטבע שאינם בעלי נפש‪ ,‬לפי שהמתנועע שזה דרכו ידרוש‬
‫המנוחה לא התנועה‪ ,‬ובכלל הנה המתנועע על דרך הטבע לא תמצא לו בטבע כי אם‬
‫המנוחה‪ ,‬ואולם התנועה תהיה לו במקרה כשהיה במקום בלתי נאות לטבעו ויתנועע אל‬
‫המקום [‪ ]260‬ההוא וינוח‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה בלתי נמצא בתנועת הגרמים השמימיים‬
‫דבר מה ממנו תהיה התנועה‪ ,‬ודבר אחר תהיה אליו התנועה‪ ,‬לפי שמה שממנו יתנועע‬
‫הגלגל אליו יתנועע‪ ,‬ואין לו גם כן מנוחה כלל‪ ,‬לפי מה שהורגש מענינו בזה הזמן הארוך‬
‫אשר הועתקו אלינו קורותיו‪ ,‬הנה הוא מבואר שאי אפשר בזאת התנועה שתהיה בדרך‬
‫הטבע‪ .‬וכן נאמר שאי אפשר בזאת התנועה שתהיה בדרך ההכרח‪ ,‬כי מה שזה דרכו אינו‬
‫מתמיד ולא ימצא ממנו אלא מעט‪ ,‬וזה הפך מה שיראה מזאת התנועה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי אנחנו נמצא מדרך הטבע שישים בדבר דבר מהדברים התחלה לפעולות‬
‫המסודרות מהם‪ ,‬ונמצא עם זה שכל מה שהיה הדבר יותר נכבד היתה זאת ההתחלה בו‬
‫יותר מספקת בשיסודרו ממנה פעולות הדבר ההוא‪ .‬והמשל כי הצמח תמצא לו התחלה‬
‫להזנה ולהולדה‪ ,‬וכן הענין בבעלי חיים הבלתי מדברים ובמין האנושי‪ .‬והנה הצמח לפי‬
‫שהוא השפל מאלו במדרגה‪ ,‬ימצא יותר מצטרך אל זולתו באלו הפעולות ממה שיצטרך‬
‫הבעל חיי והאדם אל זולתם‪ ,‬וזה כי הצמח לא יהיה די לו בהזנה מזולת שיעזר בזה מן‬
‫האדם בעבודת האדמה כי מפני שאין הצמח מתנועע בעצמו‪ ,‬יחסר לו המזון וימות במקום‬
‫שהוא קיים בו לולי עבודת האדמה המכינה לו המזון שם‪ ,‬וכן תמצא בהולדה שהצמח‬
‫יצטרך בז ה יותר לעבודת האדמה לזרוע זריעה בארץ במקום הנאות שיצמחו ממנו‪ .‬ואולם‬
‫הבעל חיים יצטרך יותר מעט בזה לזולתו מהצמח‪ ,‬לפי שהוא מתנועע מעצמו אל המזון‬
‫אשר יזון ממנו‪ ,‬וכן יתנועע מעצמו אל נקבת מינו אשר ישלם לו ממנו ההולדה‪ ,‬אלא שהוא‬
‫עם זה מצטרך בזה הענין אל האדם‪ ,‬וזה מבואר מהמינים הביתיים מה בבעלי חיים אשר‬
‫ימציא להם האדם מזונם‪ .‬ואולם האדם אינו צריך בזה לעזר מזולתו‪ .‬וכן תמצא שהצמחים‪,‬‬
‫להצטרכם יותר אל דבר מחוץ באלו הפעולות‪ ,‬ימצא בהם רושם מהשמש‪ ,‬דרך משל‪ ,‬יותר‬
‫נפלא ממה שימצא מזה לבעל חיים‪ ,‬ויותר ימצא בבעל חיים מזה הרושם ממה שימצא‬
‫בזה לאדם‪ ,‬וזה כי בהיות השמש במזלות הדרומיים יעדרו מהצמחים הרבה מפעולותיהם‪,‬‬
‫עד שכבר יקרה להם דומה למות‪ ,‬וזה מבואר ברוב הצמחים‪ ,‬ובהיות השמש במזלות‬
‫הצפוניים יעשו הצמחים פעולותיהם ביותר שלם שאפשר להם‪ ,‬וזה ממה שיורה שהצמחים‬
‫יצטרכו אל עזר חזק מהכוכבים במה שיעשוהו מהפעולות‪ .‬ואולם הבעלי חיים לא נמצא‬
‫בהם שיקבלו מתקופות השמש במה שיסודר מהם מהפעולות כמו זה הרושם אשר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪256‬‬

‫יקבלוהו הצמחים‪ ,‬אלא שעל כל פנים כבר נמצאם מתעברים בעתים מוגבלים מהשנה‪,‬‬
‫כמו שיתנו הצמחים פריים בעתים מוגבלים‪ .‬ואולם האדם יקבל מהכוכבים בהזנתו‬
‫ובהולדתו יותר מועט רושם‪ ,‬עד שכבר תמצא שהוא [‪ ]261‬יוליד ויזון בכל פרק מפרקי‬
‫השנה על משל אחד‪ .‬וכאשר התישב לנו זה‪ ,‬רצוני שכבר נמצא מדרך הטבע שישים בדבר‬
‫דבר מהדברים התחלה לפעולות המסודרות מהם‪ ,‬ושכל מה שהיה הדבר יותר נכבד‬
‫היתה זאת ההתחלה בו יותר מספקת בשיסודרו ממנו פעולות הדבר ההוא‪ ,‬והיה מבואר‬
‫שהגרמים השמימיים הם יותר נכבדים משאר הדברים הטבעיים‪ .‬הה הוא מבואר שהוא מן‬
‫השקר שלא ישים הטבע בהם התחלה לעשות פעולותיהם המסודרות מהם‪ ,‬אבל הוא‬
‫ראוי‪ ,‬לעוצם מדרגתם‪ ,‬שתהיה זאת ההתחלה בהם יותר מספקת בשיסודרו ממנו‬
‫פעולותיהם מההתחלה שתמצא לשאר הדברים הטבעיות לפעולות המסודרות מהם‪ ,‬ולזה‬
‫הוא מבואר שלא יתכן שתהיה התנועה להם בהכרח‪ .‬ואם אמר אומר שלא ימנע היות זאת‬
‫התנועה מסודרת להם משכל‪ ,‬והם בלתי משיגים‪ ,‬כי אנחנו נראה שתנועת היצירה‬
‫מסודרת משכל‪ ,‬והזרעים בלתי משיגים‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ .‬אמרנו לו שזה אמנם‬
‫יתכן בדבר ההוה‪ ,‬כי הוא צריך אל דבר מחוץ יהוה אותו‪ ,‬כי הדבר לא יתהוה מעצמו‪,‬‬
‫ואולם הדברים שלמי ההוייה ימצאו בהם התחלות יסודרו מהם פעולותיהם‪ ,‬כמו שזכרנו‪.‬‬
‫ולפי שהגרמים השמימיים הם שלמי ההוייה כן אין ביצירתם דבר בכח‪ ,‬הנה יחויב שתהיה‬
‫בהם התחלה יסודרו ממנו פעולותיהם‪ ,‬כמו שבארנו‪ .‬ובכלל הנה התנועה נמצא אותה‬
‫באלו הדברים לדברים הדורשים תנועה שהיא באמצעות ציור נתן להם בטבע‪ ,‬והוא‬
‫התחלת זאת התנועה‪ ,‬לא שיוכרחו בה‪ .‬ואם הענין כן באלו הדברים השפלים שהם‬
‫מתנועעים זמן מועט‪ ,‬כל שכן שהוא יותר ראוי שיהיה הענין כן באלו הגרמים הנכבדים‬
‫שהם מתנועעים תמיד על הדבקות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היתה זאת התנועה לגרמים השמימיים על צד ההכרח‪ ,‬הנה יחויב שיהיה‬
‫המכריח גשם‪ ,‬כי לא אשער איך יהיה לגרם השמימיי אופן מההשתעבד לשכל אשר ממנו‬
‫יהיה זה הסדור בדרך שיעשה זאת התנועה בזה האופן הנפלא על זה הצד‪ ,‬אם לא היה‬
‫בעל נפש ויצייר ענין התנועה ההיא ויתנועע בה אם על צד היראה והעבדות‪ ,‬אם על צד‬
‫התשוקה והבחירה‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאם היה הגרם‬
‫השמימיי בלתי בעל נפש‪ ,‬שאי אפשר בו שיתנועע מהשכל אשר יסודרו ממנו אלו התנועות‬
‫אם לא היה שם גשם אחר יניעהו בזאת התנועה על צד ההכרח‪ .‬ולפי שהגשם ההוא‬
‫יתנועע בדמיון התנועה אשר יניע בה‪ ,‬כמו שהתבאר בספר השמע‪ ,‬הנה יחויב בו שיהיה‬
‫בעל נפש ויתנועע על צד הציור‪ ,‬או שיניעהו גשם אחר‪ .‬ולפי שאי אפשר שילך זה אל לא‬
‫תכלית‪ ,‬כי היה מציאות גשמים אין תכלית למספרם שקר‪ ,‬הנה הוא מבואר שכבר יכלה‬
‫הענין בסוף אל גשם בעל נפש [‪ ]262‬מתנועע על צד הציור‪ .‬וכאשר היה זה כן‪ ,‬הנה יחוייב‬
‫שיונח הענין כן מתחלת הענין‪ ,‬כי לא ימצא תועלת אצל הטבע ברבוי הגלגלים על זה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪257‬‬

‫האופן‪ ,‬והנה הטבע לא ימצא בו דבר לבטלה‪ .‬ולזה הוא מבואר שהוא מחויב שיהיו אלו‬
‫הגלגלים בעלי נפש‪ ,‬וזה הפך מה שהונח‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאין לגרמים‬
‫השמימיים זה הסדור מזולת שיציירו דבר ממנו‪.‬‬
‫ומזה הבאור יתבאר שהוא מחויב שיתנועעו על צד הציור‪ .‬אלא שלא התבאר מזה אם זה‬
‫הציור הוא היולאני או שכלי‪ ,‬כי לאומר שיאמר שזה הפעל מסודר להם מציור שכל‪ ,‬והם‬
‫מציי רים ציור היולאני‪ .‬ונאמר שאי אפשר שיהיו הגרמים השמימיים בעלי ציור היולאני‪ ,‬אם‬
‫לא היו עם זה בעלי ציור שכלי‪ ,‬וזה יתבאר ממה שאומר‪ .‬והוא כי הוא מבואר שהצציור‬
‫ההיולאני לא יהיה אלא לדבר פרטי אשר הוא בכאן מיוחד‪ ,‬ולזה לא יתכן שיגיע ממנו פעל‬
‫אלא פרטי‪ ,‬ובזמן מה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא יתכן שיגיע מהציור ההיולאני‬
‫פעל מדובק‪ ,‬כי אם היה זה כן‪ ,‬הנה יהיה כשיהיו שני ציורים נלוים ונמשכים‪ ,‬והוא מבואר‬
‫שהציורים הנלוים לא יתכן שיהיה מהם פעל מדובק‪ .‬ובכלל הנה תנועת הגלגלים‪ ,‬בעבור‬
‫שהיא אחת ומדובקת‪ ,‬כמו שהתבאר בספר השמע‪ ,‬הנה יחויב שתהיה מציור אחד‬
‫במספר‪ ,‬והציור האחד במספר המקיף בכל הזמן הוא מגיע משכל בהכרח‪ ,‬כי הציורים‬
‫ההיולאניים הם הווים נפסדים בהכרח‪ ,‬כי הם לדבר פרטי הנמצא בעת מה ובמקום מה‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יחויב שיהיו בעלי שכל‪.‬‬
‫ואולם אם היו עם זה בעלי נפש היולאנית‪ ,‬אם לא‪ ,‬הנה זה ממה שיצטרך אל באור‪ .‬וזה כי‬
‫כבר חשבו קצת הפלוסופים שיהיה מחויב שיהיו בעלי נפש היולאנית ישיגו בה המצבים‬
‫אשר יהיו בהם בעת עת‪ ,‬וזה לא יתכן אם לא היה להם כח ישיג הדבר הפרטי הרמוז אליו‪.‬‬
‫וידמה שיחזק זה הדעת מה שכבר התבאר מדברינו מקצת תנועותיהם שיתחדשו זויות‬
‫שוות בזמנים שוים בשהוקש עניינם אל חלק מה מהגלגל‪ ,‬כי זה ממה שיביא לחשוב‬
‫שישיגו המצבים אשר להם‪ ,‬ולזה התישרו להשוות אלו הזויות בזה האופן‪ .‬ונאמר שהוא‬
‫מבואר שאם לא יצטרכו הגלגלים‪ ,‬כשיהיו בעלי נפש היולאנית‪ ,‬להשלמת מה שיראה להם‬
‫מהפעולות‪ ,‬הנה יהיה המאמר בשיהיו בעלי נפש היולאנית דבר בטל‪ ,‬כי הטבע לא יעשה‬
‫דבר לבטלה‪ .‬וידמה שלא יצטרכו אל שתהיה להם נפש היולאנית מפני מה שנראה‬
‫שיושפע מהם דבר [‪ ]263‬פרטי‪ ,‬וזה כי השכל הפועל אלו ההויות ישיג מה שיושפע ממנו‪,‬‬
‫כמו שהתבאר‪ ,‬מפעל דבר פרטי מזולת שיהיה בו כח היולאני‪ ,‬כי הוא לא ישיג שהוא בזה‬
‫העת פועל לזה הדבר‪ ,‬וכבר בארנו איך אפשר זה במה שקדם‪ .‬ולזאת הסבה בעינה לא‬
‫יצטרכו הגלגלים אל שישיגו המצבים אשר יהיו להם בעת עת‪ ,‬אבל ישיגו באופן כולל‬
‫תנועותיהם‪ ,‬ומההשגה ההיא יתנועעו מזולת שיצטרך להם שישיגו פרטי תנועתיהם‪ ,‬כמו‬
‫שיתנועע כלי הזמר מהמנגן מזולת שיצטרך לדעת בתנועה תנועה איזה יותר ראוי שיניע‪,‬‬
‫אבל מעצם ציורו הכולל יתנועעו אבריו בדרך שישלמו התנועה הנאותה בזה‪ ,‬כמו שזכרנו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪258‬‬

‫פעמים רבות במה שקדם‪ .‬וכאשר יתבאר שלא יצטרך שיהיה להם נפש היולאנית‪ ,‬הוא‬
‫מבואר שאין ראוי שתונח להם‪ ,‬כי אין בדברים הטבעים דבר לבטלה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי השגת המצבים המיוחדים בנפש היולאנית יהיה בהכרח באחד מן החושים או‬
‫בשאר הכחות ההיולאניות הנמשכות להם‪ .‬ואם הוא מבואר שאין להם אחד מן החושים‪,‬‬
‫כמו שבאר הפלוסוף ‪ ,‬הנה אין להם אחד מן הכחות ההיולאניות הנמשכות להם‪ ,‬ולזה הוא‬
‫מבואר שהם בעלי שכל‪ ,‬ואינם בעלי נפש היולאנית‪.‬‬
‫ובכאן התבארו שלשה דרושים יקרים מאד‪.‬‬
‫האחד הוא שבכאן שכלים נבדלים הם התחלות אלו התנועות אשר לגרמים השמימיים‪.‬‬
‫והשני הוא שהגרמים השמימיים אשר נראה אותם מתנועעים הם בעצמם בעלי שכל‪.‬‬
‫והשלישי הוא שאין הגרמים השמימיים בעלי נפש היולאנית‪.‬‬
‫וממה שהתבאר מדברינו יתבאר כמה מספר אלו המניעים‪ ,‬וזה מספרם הוא בהכרח‬
‫במספר הגלגלים שהם ארבעים ושמנה לפי מה שקדם‪ ,‬או חמשים ושמנה‪ ,‬או ארבעה‬
‫וששים‪ .‬וזה כי לכל אחד מכוכבי לכת שבתאי וצדק ומאדים ונוגה ימצאו שבעה גלגלים‪,‬‬
‫מזולת מה שיצטרך להם מהגלגלים מפני תנועת הרחב‪ ,‬שהם שני גלגלים בכל אחד מאלו‬
‫הארבעה‪ ,‬אם היה שידבק שטח תנועת החילוף בשטח תנועת האורך בהיותם בראש‬
‫התלי או בזנבו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שני הגלגלים לכל אחד מכוכבי מאדים ונוגה‪ ,‬אם היה שיהיה להם נטייה לצד אחד‬
‫לבד על האופן שהניח בטלמיוס‪ .‬ואם היה הענין על זה האופן האחרון‪ ,‬היה מספר גלגלי‬
‫אלו הכוכבים ארבעים ומספר גלגלי כוכב יהיה על האופן הראשון שמנה‪ ,‬ועל האופן השני‬
‫עשרה‪ ,‬ועל האופן השלישי מספר שנים עשר‪ ,‬ומספר גלגלי הירח הוא תשעה‪ ,‬ומספר‬
‫גלגלי השמש הם שלשה‪ .‬מספר הגלגלים ארבעה וששים‪ .‬ואולם אם היה נראה בענין‬
‫תנועת הכוכבים דבר יכריחנו להניח גלגלים יותר מזה המספר‪ ,‬הנה יהיה בהכרח מספר‬
‫המניעים יותר מזה המספר‪ .‬ואם לא ימצא בכאן דבר מהתנועות לכוכבים יכריח להניח‬
‫גלגלים [‪ ]264‬יותר‪ ,‬הנה יהיה מספר אלו המניעים בהכרח כמו זה המספר‪ ,‬לא יותר ממנו‪,‬‬
‫כי המאמר בשיהיו שם גלגלים אחרים מתנועעים ולא יניעו שום כוכב הוא מבואר הבטול‪,‬‬
‫כמו שקדם‪ .‬וזה דבר כבר זכרו גם כן הפלוסוף במה שאחר הטבע‪.‬‬
‫ואולם אם יש בכאן שכלים נפרדים זולת מניעי הגלגלים‪ ,‬או אין בכאן שכלים נפרדים‬
‫זולתם‪ ,‬הנה זה ממה שלא התבאר עדין‪ ,‬והנה נחקור בזה במה שאחר זה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪259‬‬

‫וראוי שתדע כי הפלוסוף באר גם כן בספר השמע שהגרמים השמימיים יש להם מניעים‬
‫נבדלים‪ ,‬אלא שלא הספיק לנו הבאור ההוא‪ .‬וזה שהוא באר זה מצד ההנעה הנמצאת‬
‫למניעיהם זמן בלתי בעל תכלית‪ ,‬ואמר שאם היו כח בגוף‪ ,‬היה למניעיהם כח שיש לו‬
‫תכלית‪ ,‬כי כח מה שהוא כח בגוף נמצאהו מתחלק בהחלק הגשם‪ .‬ואם היה הענין כן‪ ,‬היה‬
‫מחויב בהכרח שתהיה זאת ההנעה נפסקת‪ ,‬וכבר התבאר שהיא נצחית‪ ,‬זה חילוף בלתי‬
‫אפשר‪ .‬ואולם איך יתבאר שיחויב מזה שתהיה זאת ההנעה נפסקת‪ ,‬הנה לפי מה שאומר‪.‬‬
‫וזה שאנחנו נמצא מענין תנועת מי שהוא כח בגוף שכל מה שכחו הוא יותר גדול ישלים‬
‫ההנעה המוגבלת בזמן יותר ארוך‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה זמן הנעת מה שהוא כח בגוף בעל‬
‫תכלית‪ ,‬ומזה יחויב שתהיה הנעתו נפסקת‪ .‬ולפי שתנועת הגרמים השמימיים היא‬
‫מתמדת‪ ,‬הוא מבואר מזה הבאור שהם מתנועעים מכח אינו כח בגוף‪ .‬ונאמר שכאשר‬
‫נעיין בזה הביאור נמצא בו הספק מה שלא יעלם‪ .‬וזה מה שנראה מהנעת הכח היותר‬
‫חלוש זמן יותר קצר הוא בבעלי נפש לשתי סיבות או לאחת מהם‪.‬‬
‫הסבה האחת היא שלא ימצא בהם היחס אשר בין המניע והמתנועע נשאר‪ ,‬אבל יחלש זה‬
‫היחס‪ ,‬מפני כי התנועה מדרכה שתחליש החום היסודי‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪ ,‬או מפני‬
‫היותם דורכים על ההפסד‪ ,‬כי הם בהכרח נפסדים‪.‬‬
‫והסבה השנית היא שהדבר שיניע אותו הבעל נפש אשר בכאן יש לו תנועה טבעית‬
‫מקבלת לתנועה שיתנועע בה מהמניע‪ ,‬ולזה יקרה לו לאות ויגיעה‪ ,‬ותפסק התנועה מזה‬
‫הצד‪ ,‬והמשל שהאדם כשילך תפסק תנועתו בהכרח‪ ,‬מפני שהחום הטבעי יחלש מפני‬
‫התנועה‪ ,‬ולא ישאר בין המניע והמתנועע היחס הראוי‪ .‬וכבר יהיה זה גם כן לסבה שנית‪,‬‬
‫והוא כי האדם תמצא לו בטבע התנועה אל המרכז בסבת כבדותו‪ ,‬ולפי שתנועתו‬
‫הבחירית היא אל זולת זה הצד‪ ,‬הנה תנגד תנועתו הטבעית לתנועה הרצונית‪ ,‬וישיגהו‬
‫הלאות‪ .‬ולזה ישיגהו הלאות יותר מהרה כאשר היתה זאת ההקבלה יותר חזקה‪ ,‬והמשל‬
‫שכבר ילאה האדם מפני עלייתו בהרים יותר ממה [‪ ]265‬שילאה מפני ירידתו בעמק או‬
‫מפני לכתו במישור‪ .‬ולזאת הסבה ילאה גם כן יותר מהרה כשישא‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שלשה‬
‫ככרים ממה שילאה כשישא ככר אחד‪ ,‬כי המשא אשר ישאהו לו טבע מקביל אל התנועה‬
‫אשר יניעהו בה‪ ,‬וכל מה שהיה המשא יותר גדול היתה ההקבלה הזאת יותר חזקה‪ ,‬כי‬
‫כבדות המשא היותר גדול הוא יותר גדול‪ .‬ואולם מה שיחס המניע בו אל המתנועע יחס‬
‫אחד‪ ,‬ואין לו טבע מקביל אל התנועה אשר יניעהו בה‪ ,‬לא יחויב בו שתהיה תנועתו‬
‫נפסקת‪ .‬וזה מבואר ביסודות‪ ,‬וזה כי האבן‪ ,‬דרך משל‪ ,‬תתנועע אל המטה כשהיתה בזולת‬
‫מקומה הטבעי‪ ,‬ואין לה טבע יחייב שתהיה תנועתה נפסקת אם לא מצד השלמת‬
‫תנועתה‪ .‬והיה זה כן לפי שיחס המניע אל המתנועע הוא בה אחד תמיד‪ ,‬מה שהתמידה‬
‫להיות נמצאת‪ ,‬ואין לה תנועה אחרת טבעית תנגד זאת התנועה‪ .‬ואולם שאין לה טבע‬
‫שיחייב היות תנועתה נפסקת אם לא מצד השלמת התנועה‪ ,‬הוא מבואר ממה שאומר‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪260‬‬

‫וזה שאם הנחנו‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שיש לה טבע מחייב שתהיה תנועתה נפסקת כשהתמידה‬
‫בתנועה זמן מה‪ ,‬אם היה אפשר זה‪ ,‬והיה הזמן ההוא‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שנה אחת‪ ,‬או איזה זמן‬
‫שתרצה‪ ,‬הנה יחויב מזה שתשאר האבן באויר ולא תרד אל המרכז‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪.‬‬
‫וזה שאנחנו נשים תנועת האבן ההיא בזמן מה מוגבל‪ ,‬והוא השעור אשר עליו ב‪ ,‬ויהיה‬
‫הזמן אשר עליו תפסק התנועה‪ ,‬אם היה אפשר זה‪ ,‬הזמן אשר עליו ג‪ ,‬והוא מבואר‬
‫שכאשר יכפל שעור א פעמים רבות‪ ,‬יהיה העולה מההכפל יותר רב מזמן ג‪ ,‬ויהיה החבור‬
‫מכפל א אשר הוא יותר רב מזמן ג זמן ד‪ ,‬ונשים בשעור ה מכפל ב כמו מה שבשעור ד‬
‫מכפלי א אשר הוא יותר רב מזמן ג זמן ד‪ ,‬ונשים בשעור ה מכפלי ב כמו מה שבשעור ד‬
‫מכפלי א‪ .‬הנה אם כן תתנועע האבן‪ ,‬דרך משל‪ ,‬אם לא תפסק תנועת האבן קודם‬
‫שתשלים לחתוך רוחק ה‪ .‬ואם הנחנו שיהיה מרחק האבן מהארץ רוחק ה‪ ,‬הנה יתחייב‬
‫מזה שתנוח האבן באויר‪ ,‬והיא אבן‪ ,‬וינוח אם כן הכבד על הקל‪ ,‬וזה שקר‪ .‬והוא מבואר‬
‫שזה השקר לא יצא מהנחתנו מרחק האבן מהארץ רוחק ה‪ ,‬ואף על פי שיהיה רוחק ה‬
‫יותר גדול מרוחק שטח יסוד האש העליון מכדור הארץ‪ ,‬כי זאת ההנחה היא אפשרית מצד‬
‫ונמנעת מצד‪ .‬והנה הונחה בכאן מצד מה שהיא אפשרית‪ ,‬לא מצד שהיא נמנעת‪ ,‬והכזב‬
‫האפשר לא יקרה מהנחתו בטל‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה זה הבטול מתחייב מהנחתנו שיהיה‬
‫לאבן טבע יחייב שתהיה תנועתה נפסקת כשהתמידה בתנועה זמן מה‪ ,‬ומה שיקרה ממנו‬
‫הבטל הוא בטל‪ ,‬כמו שהתבאר במקומו‪.‬‬
‫הנה אם כן מה שיחוייב בזה המשל הוא שלא [‪ ]266‬יהיה טבע לאבן יחוייב שתהיה‬
‫תנועתה נפסקת אם לא מצד השלמתה תנועתה‪ ,‬והוא מה שרצינו באורו‪ .‬ואמנם שהנחתנו‬
‫שיהיה רוחק האבן מהארץ רוחק ה הוא כזב אפשר מצד נמנע מצד‪ ,‬הוא מבואר‪ ,‬וזה‬
‫שהוא נמנע שיהיו היסודות יותר גדולים ממה שהם‪ ,‬מפני שאין שם מזה החומר יותר מזה‬
‫השעור‪ ,‬או מפני אלו הדברים המורכבים מהם שיש להם שעור מוגבל באופן מה‪ ,‬כאלו‬
‫תאמר שהאדם ימצא לו שעור מוגבל בכמות‪ ,‬ואם היה שיהיה לו רוחב מה‪ ,‬ולזה יחויב‬
‫שיהיו שעורו היסודות מוגבלים‪ ,‬כדי שלא יקבל האדם הפעלות יותר חזק ממה שראוי‬
‫מתגבורת אשר יהיה ליסוד האחד הגובר בעת היותו גובר‪ ,‬או כדי שלא לקבל האדם‪ ,‬דרך‬
‫משל‪ ,‬הפעלות יותר חלוש ממה שראוי מהתגבורת אשר יהיה ליסוד הגובר בעת היותו‬
‫גובר‪ .‬אבל לא ימנע היות היסודות יותר גדולים ממה שהם מצד טבע הגשם ולא מצד‬
‫צורותיהם אשר הם סיבות התנועה‪ ,‬וזה שטבע הגשם יחייב שיהיה בעל תכלית בשיעור‪,‬‬
‫לפי שהוא בלתי אפשר שימצא גשם אין תכלית‪ ,‬ואבל לא יחויב שלא יהיו בשעות יותר‬
‫גדול ממה שהם בו‪.‬‬
‫והנה צורות היסודות יחייבו גם כן שיהיו בעלי תכלית בשעור‪ ,‬כי בזולת זה לא יהיה‬
‫אפשר שימצאו שם יסודות הפכיים‪ ,‬אבל לא יחייבו שלא יהיו יותר גדולים ממה שהם‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪261‬‬

‫והמשל שכבר תהיה צורת האש צורה לאש‪ ,‬ואם היה שעורו יותר גדול ממה שהוא כפלים‬
‫רבים‪ ,‬וכן הענין בשאר היסודות‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שמה שהנחנו אותו מרחק האבן מהארץ ה הבעל תכלית‪,‬‬
‫איזה שיהיה שעור רוחק ה‪ ,‬הוא אפשר מהצד שהנחנו אותו‪ ,‬והוא מצד טבע הצורה‬
‫המניעה‪ .‬ובכאן התבאר שאי אפשר שיונח ביסודות טבע יחייב שתהיה תנועתם נפסקת‬
‫אם לא מצד השלמתם תנועתם‪ .‬וכבר יתבאר זה גם כן באופן אחר‪ ,‬והוא שאם היה הענין‬
‫כן‪ ,‬היתה תנועת היסודות יותר חלושה כל מה שהתמידה‪ ,‬וזה הפך מה שימצא ממנה‪ ,‬כי‬
‫היא תתחזק כל מה שתמשך‪ ,‬כמו שנזכר בטבעיות‪ ,‬ולזה תמצא מהאבן האחת בעינה‬
‫שכל מה שתפול ממקום יותר גבוה תהיה הכאתה מה שתפגשהו מהגשם יותר חזקה‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאין מדרך זאת התנועה הנמצאת ליסודות שתפסק קודם‬
‫שלמותה‪ .‬וכאשר התישב לנו זה‪ ,‬רצוני שכאשר היה היחס אשר בין המניע והמתנועע‬
‫נשאר‪ ,‬ולא היה למתנועע טבע להתנועע אל צד מקביל לתנועה ההיא‪ ,‬הנה לא יחויב‬
‫שתהיה התנועה נפסקת‪ ,‬והוא מבואר מטבע הגרם השמימיי שאין לו הפך‪ ,‬ולזה הוא‬
‫בלתי משתנה באחד מהשנויים זולת בתנועת ההעתק‪ ,‬ושאינו לא כבד ולא קל‪ ,‬ולזה אין לו‬
‫טבע להתונעע אל צד מקביל לתנועה אשר יתנועע בה‪ .‬הוא מבואר שאף על פי [‪]267‬‬

‫שהונחה הצורה אשר לגלגלים כח בגוף‪ ,‬הנה לא יחויב שתפסק תנועתם‪ ,‬וזה שכבר יהיה‬
‫תמיד היחס אשר בין המניע ובין המתנועע נשאר‪ ,‬לפי שאין המתנועע משתנה‪ ,‬ואין‬
‫למתנועע גם כן טבע מקביל לתנועה הסבובית אשר יתנועע בה‪ ,‬לפי שהוא לא קל ולא‬
‫כבד‪ ,‬אבל התחייב שתהיה התנועה תמיד באופן אחד‪ ,‬ולזה הוא מבואר שאין די בזה‬
‫הבאור לבאר שמניע הגרמים השמימיים נבדלים‪.‬‬
‫וכן מה שבאר בו הפלוסוף שבכאן מניע לא יתנועע‪ ,‬מפני שכאשר נמצאו שני דברים‬
‫מורכבים‪ ,‬והיה נמצא האחד נפרד‪ ,‬הנה יחויב שימצא האחר נפרד‪ ,‬הוא בלתי מספיק‪ .‬וזה‬
‫שכבר התבאר בטבעיות שמה שילך דרך ההיולי אפשר שיפרד ממה שילך דרך הצורה‪,‬‬
‫אבל לא תפרד הצורה ממה שהוא במדרגת ההיולי‪ .‬ולזה הוא מבואר שלא יחויב מזה‬
‫הבאור שיהיה בכאן מניע לא יתנועע‪ .‬וזה כי כבר אפשר שימצא מתנועע לא יניע‪ ,‬כי‬
‫המתנועע הוא אצל המניע במדרגת ההיולי‪ ,‬ולא יחויב מפני זה המצא מניע לא יתנועע‪ ,‬כי‬
‫היה המניע במדרגת הצורה למתנועע‪ ,‬ומה שילך דרך הצורה לא ימצא בו שיפרד ממה‬
‫שילך דרך החומר באלו הדברים אשר בכאן‪.‬‬
‫והמשל כי הנפש המרגשת הולכת מהנפש הצומחת במדרגת הצורה‪ ,‬ולא תמצא המרגשת‬
‫מזולת הצומחת‪ ,‬וכבר תמצא הצומחת מזולת המרגשת בצמחים‪ .‬והנה מצאנו זאת‬
‫הטענה באופן אחר יותר שלם לפלוסוף במה שאחר הטבע‪ ,‬אלא שעם כל זה יש בה ספק‬
‫מה‪ .‬וזה שהוא אומר במאמר הנרשם באות הלמד דבר זה לשונו‪ .‬הנה כבר יחויב שימצא‬
‫מה שיניע בשלא יתנועע‪ ,‬מפני שכבר ימצא מתנועע‪ .‬גם כן‪ ,‬וגם כן מניע ממוצע‪ .‬הנה כבר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪262‬‬

‫ימצא אם כן דבר מניע שלא יתנועע‪ .‬וזה מה שפירשנו אנחנו בו‪ .‬הנה כבר יחויב שימצא‬
‫מה שיניע בשלא יתנועע‪ ,‬מפני שכבר ימצא מתנועע לא יניע‪ ,‬וימצא גם כן מניע שהוא‬
‫ממוצע‪ ,‬רצוני שהוא יצטרך בהיותו מניע אל מניע אחר קודם לו‪ ,‬ויניע כשיתנועע‪ .‬ולפי שאי‬
‫אפשר שילכו העלות אל לא תכלית על זה האופן‪ ,‬כאלו תאמר שיהיה למניע מניע אחר‪,‬‬
‫וזה אל לא תכלית‪ ,‬כי כשלא ימצא הראשון‪ ,‬אי אפשר שימצא דבר ממה שאחריו‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר בראשון ממה שאחר הטבע‪ ,‬הנה הוא מבואר שהוא מחויב שיכלה הענין בסוף‬
‫אל מניע לא יתנועע‪ .‬אלא שיש לאומר שיאמר שלא יחויב מזה שיהיה זה המניע נבדל‪,‬‬
‫אבל אפשר שתהיה צורה היולאנית‪ ,‬כי היה בלתי מתנועעה כשתניע‪ .‬והמשל שהציור‬
‫הדמיוני שיניע הבעל חיים להתנועע אל דבר מה הוא בלתי מתנועע בתנועה ההיא‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הנה יאמר אומר שזה המניע הראשון לא יחויב מזה הבאור [‪ ]268‬שיהיה נבדל‪,‬‬
‫ולזה לא הספיקו לנו אלא הטענות אשר טענו בהם הפלוסופים‪ ,‬והשתדלנו לבאר אלו‬
‫הדרושים היקרים במה שלא יסופק בו לאחד מבעלי העיון‪ ,‬כי אין ראוי שנבנה אלו‬
‫הדרושים היקרים על הקדמות חלושות‪ ,‬עם שהבאור שעשינו בזה הוא יותר עצמי ויותר‬
‫מיוחד בזה הדרוש מהבאור שעשה הפלוסוף בזה‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק שביעי‬
‫יתבאר בו אם ישיגו השכלים הנבדלים עלותיהם ועלוליהם ואיך‬
‫וראוי שנחקור אם אפשר באלו השכלים הנבדלים שישיג העלול עלתו והעלה עלולה‪ ,‬אם היה‬
‫שיהיו קצתם עלות ועלולים לקצת כמו שיאמרו קצת הקודמים‪ ,‬או הוא בלתי אפשר שישיג‬
‫העלול מהם עלתו‪.‬‬
‫ונאמר שכבר התבאר ממה שזכרנו במה שקדם שההשגה והמשיג והמושג הוא בשכל‬
‫דבר אחד במספר‪ .‬ואם הנחנו שיהיה העלול משיג עלתו‪ ,‬הנה יתחייב שיהיה מה שישיג‬
‫מעלתו הוא עלתו‪ .‬ולפי שכבר ידמה שיחויב שתהיה העלה אשר בזה האופן משגת עלולה‬
‫גם כן‪ ,‬כמו הענין במלאכה הראשיית עם המלאכה המשרתת לה‪ ,‬הנה יתבאר מזה שלא‬
‫יהיה הבדל בין העלה ועלולה‪ ,‬לפי שההשגות אשר הם אצל העלה הם נמצאות לעלולה גם‬
‫כן‪ .‬ולפי שהעצמים יתעצמו בהשגותיהם‪ ,‬הנה תהיה העלה והעלול במדרגה אחת‪ .‬ולפי‬
‫שהשכלים אשר הם במדרגה אחת הם אחד במספר‪ ,‬הנה תהיה העלה ועלולה דבר אחד‬
‫במספר‪ .‬וזה דבר מבואר הבטול‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שמי שהניח השכלים על שהם עלות ועלולים‪ ,‬הניח זה כדי שיתכן בהם הרבוי‬
‫במספר‪ ,‬והוא מבואר שלא ימצא בהם רבוי במספר כשהונח הענין על זה התואר‪ .‬ואם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪263‬‬

‫הנחנו שאין העלה משגת עלולה ולא העלול מהם משיג עלתו‪ ,‬יהיה זה דבר יוצא מן‬
‫ההקש‪ .‬וזה שאם לא היה העלול משיג עלתו באופן מה‪ ,‬הנה לא יהיה משיג עצמו באופן‬
‫שלם‪ ,‬לפי שהוא עלול‪ ,‬והוא לא ישיג זה‪ ,‬ולפי שהיה מדרך השכל שישיג עצמו באופן שלם‪,‬‬
‫הוא מבואר שיחויב שישיג היותו עלול‪ ,‬ולזה יחויב שתהיה לו השגה בעלתו באופן מה‪ .‬וגם‬
‫כן אם לא היתה העלה משגת עלולה‪ ,‬הנה באיזה צד היתה לו עלה‪ ,‬מי יתן ואדע‪ .‬ובכלל‬
‫הנה הוא מבואר בשכל כשהיה עלה שאין שם דרך יהיה בו עלה אם לא כשישיג מה‬
‫שיושפע ממנו וישים השופע ממנו בתכלית האפשרי אל מה שכיון בו‪ ,‬ולזה יראה שהוא‬
‫מחויב שתשיג העלה עלולה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה איך הענין בזה‪ ,‬מי יתן ואדע‪ .‬ונאמר‬
‫שכבר יראה שיותר זה הספק בשנאמר שהעלול משיג עלתו באופן חסר‪ ,‬וזה שהוא ישיגהו‬
‫מצד מה שישיג מעצמותו [‪ ]269‬שהוא עלול‪ .‬ולפי שהעלול והעלה הם מצטרפים‪ ,‬הנה‬
‫תהיה לו השגה מה בעלתו‪ ,‬אלא שהיא השגה חסרה‪ ,‬וזה כי הוא לא ישיג אלא שהוא‬
‫עלול‪ .‬ואולם העלה משגת עלולה באופן יותר שלם מהמציאות ממה שהיא בו עלה‪ .‬ולזה‬
‫לא יהיה מה שתשיג העלה מעלולה הוא בעינו מה שישיג העלול מעצמותו‪ ,‬וזה יתבאר‬
‫ממה שאומר‪ ,‬והוא שכבר יתבאר מדברינו אחר זה שמה שישיגוהו אלו השכלים הוא נימוס‬
‫הנמצאות וסדרם ויושרם‪ ,‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מבואר כי בזה הנימוס חלקים ילכו מהכל‬
‫במדרגת ההיולי‪ ,‬הנה יהיה מושכל העלול הולך במדרגת ההיולי ממושכל עלתו‪ .‬ואולם‬
‫העלה תשיג זה החלק מצד הכללות אשר הוא לו צורה‪ ,‬והעלול ישיג זה החלק בעצמו‪,‬‬
‫אלא שכבר ישיג שמציאות זה החלק הוא עלול מדבר אחד‪.‬‬
‫והמשל שהמלאכה הראשית לבנין הבתים תדע מה שיעשוהו המלאכות המשרתות לו‬
‫שמה שיעשוהו הוא חלק מהבית‪ ,‬כמו צורת האבנים אשר יפסלו אותם פוסלי האבנים‪,‬‬
‫וכמו צורות הלבנים והקורות אשר יעשו אותם בעלי המלאכות ההם‪ ,‬ואולם בעלי המלאכות‬
‫המשרתות לה לא יחויב שידעו אלו החלקים מצד מה שהם חלק מהבית‪ ,‬אבל ישיגו אותם‬
‫מצד עצמותם‪ ,‬ואפשר שישיגו עם זה החסרון שיש במה שיעשוהו‪ ,‬והואא שהוא בעבור‬
‫דבר אחר‪ .‬וזהו ההבדל אשר בין מה שתשיג העלה מעלולה ובין מה שישיג העלול מעצמו‪.‬‬
‫והנה יקרה מזה שישיג העלה עלולה בהשיגה עצמותה‪ ,‬כי מה שילך דרך ההיולי תוכלל‬
‫השגתו בהשגת מה שילך דרך הצורה ממנו על זה האופן‪ .‬וזה דבר בארנוהו במאמר‬
‫הראשון והשני מזה הספר‪ .‬ובכאן התבאר באיזה אופן ישיגו השכלים הנפרדים עלותיהם‬
‫ועלוליהם‪ ,‬ושהעלול לא ישיג עלתו אלא מצד השיגו בעצמו שהוא עלול ושמציאותו מזולתו‪,‬‬
‫ושהעלה בהשיגה עצמה תשיג עלולה באופן יותר שלם מהמציאות אשר הוא בו‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק שמיני‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪264‬‬

‫יתבאר בו שאין מניעי הגרמים השמימיים עלות ועלולים קצתם‬
‫לקצת על האופן שהניחו אותו הקודמים‬
‫וראוי שנחקור אם השכלים הנפרדים הם כלם עלות ועלולים על האופן שאמרו‬
‫הפלוסופים‪ ,‬או אין בהם אחד שיהיה עלה לחבירו‪ ,‬או הם כלם עלולים במדרגה אחת‬
‫מעלה אחת‪ ,‬כאלו תאמר העלה הראשונה‪ ,‬או היו קצתם עלולים מהעלה הראשונה‬
‫במדרגה אחת‪ ,‬רצוני שאינם עלולים קצתם מקצת‪ ,‬והשאר הם עלולים מאלו השניים‪.‬‬
‫ונאמר שהוא מבואר כי מה שישיגוהו אלו השכלים הנפרדים אשר [‪ ]270‬התבאר מציאותם‬
‫במה שקדם הוא נימוס אלו הנמצאות וסדרם וישרם‪ ,‬לפי שזה הנימוס הוא שופע מהם‬
‫במה שבכאן בתכלית מה שאפשר מן השלמות באמצעות הכוכבים‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬ולזה‬
‫יחויב שיציירו אותו‪ ,‬וזה יהיה אם בשיצייר כל אחד מהם חלק מזה הנימוס‪ ,‬או בשיהיה‬
‫האחד מהם משיג נימוס אלו הנמצאות בכללותו והשאר ישיג כל אחד מהם חלק מזה‬
‫הנימוס‪ .‬וכאשר התישב זה‪ ,‬הוא מבואר שאם הונח האחד מהם משיג נימוס אלו הנמצאות‬
‫בכללותו‪ ,‬והשאר ישיג כל אחד מהם חלק מזה הנימוס‪ ,‬הנה מה שישיג השכל העליון ילך‬
‫מדרגת הצורה אל החלק אשר ישיג השכל השפל ממנו‪ ,‬ואמנם אמרנו שהעליון ישיג זה‬
‫החלק אשר ישיג אותו השפל‪ ,‬לפי שאי אפשר שיושג מן המושכלות מה שילך מהם דרך‬
‫הצורה והשלמות אם לא הושג מה שילך מהם דרך ההיולי‪ .‬וזה מבואר למי שעיין בטבעיות‬
‫ובמה שקדם מזה הספר‪ .‬ואם הנחנו הענין בזה הענין הראשון‪ ,‬והוא שיהיה השפל מהם‬
‫יודע בשלמות נימוס אלו הנמצאות השפלות וסדרם וישרם‪ .‬כמה אני תמה אם היה מדרך‬
‫אלו המניעים שישתוקקו מעצם ציורם להניע גלגליהם בדרך שישלם בו זה הנימוס בזה‬
‫הנמצא המוחש‪ .‬מה זה שייוחד אחד אחד מהם לעשות חלק מה מזה הנימוס‪ ,‬והנה ציורם‬
‫מזה הנימוס הוא דבר אחד בעצמו‪ ,‬וזה שאנחנו נראה שאלו הנמצאות השפלות ישלמו‬
‫במה שיושפע להם מהכוכבים כלם‪ ,‬ושמה שיושפע מזה הכוכב הוא זולת מה שיושפע‬
‫מהכוכב האחר‪ .‬ואם אמר לנו אומר שהם לא ישתוקקו אלא במה שיש להם כלי לעשותו‬
‫מזה הנימוס‪ ,‬ובעבור שלא היה להם כלי להשפיע בכאן כי אם חלק מה מזה הנימוס‪ ,‬הנה‬
‫לא יושפע מהם זולת זה החלק אשר ייוחדו בו‪ .‬אמרנו לו שאין זה מדרך הדברים‬
‫הטבעיים‪ ,‬רצוני שיהיו שם כחות פועלות ולא יניח הטבע להם כלים יפעלו בהם‪ .‬ובכלל‬
‫הנה מפני שאנחנו נחייב להם הציור בעבור מה שנמצא להם מההשפעה‪ ,‬הנה איננו ראוי‬
‫שיונח להם ציור זולת במה שיחויב מפני מה שנמצא להם מהפעולות‪ ,‬כי אנחנו נקח תמיד‬
‫מופת מהפעולות המסודרות מהצורה על ענין הצורה‪ ,‬כמו שנזכר בספר הנפש‪ ,‬ולזה איננו‬
‫ראוי שיונח להם ציור אלא במה שנמצאהו מסודר מהם מהפעולות‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪265‬‬

‫ועוד‪ ,‬שאם הונח הענין כן‪ ,‬רצוני שיהיה כל אחד מאלו השכלים משיג נימוס הנמצאות‬
‫השפלות וסדרם וישרם בשלמות‪ ,‬הנה ישיג כל אחד מהם מה שהיה בו זה הנימוס אחד‪,‬‬
‫והוא מה שילך ממנו מדרגת הצורה והשלמות‪ .‬ואם היה הענין כן‪ ,‬מי יתן ואדע מה הוא זה‬
‫הדבר שישיגהו העליון שלא ישיגהו השפל‪ ,‬וילך במדרגת הצורה אל מה שישיגהו השפל‪.‬‬
‫וזה שאם הנחנו זה הענין השגתו באופן התחייב מפעולתיו מה שיתחייב מהם מנימוס‬
‫הנמצאות השפלות‪ ,‬הנה אם הודינו זה שיהיה [‪ ]271‬הולך מדרגת הצורה מהנימוס‬
‫המסודר מהם‪ ,‬והוא מה שאפשר שיונח בזה‪ ,‬הנה יהיה זה הולך מדרגת הצורה מחלק מה‬
‫מזה הנימוס‪ ,‬והוא החלק אשר יושפע מזה השכל באמצעות הכוכב‪ ,‬אבל לא יהיה הולך‬
‫מדרגת הצורה אל מושכל נימוס הנמצאות השפלות בכללם וסדרם וישרם‪ .‬ואם לא הונח‬
‫מה שישיג העליון שילך מדרגת הצורה מציור השפל זאת ההשגה אשר זכרנו‪ ,‬אבל ענין‬
‫אחר שילך דרך הצורה מציור השפל‪ ,‬הנה לא אשער מה הוא זה הענין‪ .‬ואי אפשר לאדם‬
‫שיניח זה באופן נאות‪ ,‬ואפילו אם רצה שיסדר זה לפי מה שיבדא מלבו מזולת הבטה אל‬
‫המוחש הזה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאין ראוי לאחד מבעלי העיון שיניח שיהיו אלו‬
‫השכלים כלם משיגים נימוס אלו הנמצאות וסדרם וישרם בשלמות‪ .‬ואם הנחנו שיהיו כלם‬
‫עלות ועלולים כשיהיה השפל יודע מנימוס אלו הנמצאות וסדרם וישרם מה שיושפע ממנו‪,‬‬
‫וישיג העליון החלק מהנימוס שיושפע ממנו‪ ,‬וישיג עם זה ציור השפל‪ ,‬ויהיה סדור מה‬
‫שיושפע מהעליון הולך במדרגת הצורה למה שיושפע מהשפל‪ ,‬כמה אני תמה אם היה‬
‫מדרך הצייר שיצייר השפל שיושפעו ממנו הפעולות המסודרות מהשפל‪ ,‬מה זה שלא‬
‫יסודרו אותם הפעולות בעצמם מהעליון‪ ,‬אחר שכבר הונח לו הציור הנמצא לשפל ממנו‪.‬‬
‫ובכלל הנה כאשר הונח הענין בזה האופן‪ ,‬יתחייב הספק הראשון אר זכרנוהו בהנחה‬
‫הקודמת‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬רצוני שיהיו ציוריהם הולכים מדרגת השלמות קצתם לקצת‪ ,‬הנה‬
‫יחויב שיהיה הענין כן במה שיושפע מהם מהפעולות‪ ,‬כי יחס הציור האחד אל הציור השני‬
‫הוא כיחס השופע מהציור האחד אל השופע מהציור השני‪ .‬ואם היה מה שיושפע מהם‬
‫מהפעולות בזה האופן‪ ,‬רצוני שיהיה השופע מהעליון הולך במדרגת הצורה אל השופע‬
‫מהשפל‪ ,‬הנה יהיה זה בהכרח באחד משני פנים‪ ,‬וכל אחד מהם הוא שקר‪ .‬וזה כי האופן‬
‫האחד הוא שיהיה הכוכב אשר ילך מדרגת הצורה מהיסוד אשר יניעהו הכוכב אשר ישפיע‬
‫בו השכל הפועל מה שישפיע‪ .‬והאופן השני שיהיה הכוכב אשר הוא כלי לשכל העליון פועל‬
‫המורכב אשר ילך במדרגת הצורה למורכב או לפשוט אשר יפעלהו השפל‪ .‬ואולם אם‬
‫הונח הענין באופן הראשון‪ ,‬הנה היה ראוי שיהיה מספר אלו המניעים ארבעה לבד‪ ,‬כי‬
‫מספר היסודות הוא זה המספר‪ ,‬וכבר נמצאם יותר מזה המספר‪ ,‬כמו שהתבאר מענין‬
‫הכוכבים והגלגלים‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪266‬‬

‫ועוד‪ ,‬שאנחנו נמצא לכוכב אחד רושם בשמירת היסודות הארבעה ובהווים מצד תקופותיו‬
‫הארבע אשר יחדש בתנועתו‪.‬‬
‫והמשל שבימות החמה יגברו האש והאויר מצד קורבת השמש לנו‪ ,‬ובימות הגשמים יגברו‬
‫המים והארץ מצד מרחקו ממנו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר [‪ ]272‬שאי אפשר שייוחס‬
‫היסוד האחד לכוכב האחד על זה האופן‪ ,‬כי לכל אחד מהכוכבים ימצא רושם ביסודות‬
‫כלם‪ ,‬ואם היו בזה הרושם מתחלפים‪ ,‬כמו שיראה מענינם‪ .‬ואם הנחנו שיהיו קצתם מניעים‬
‫היסודות על מדרגותיהם‪ ,‬והשאר מניעים המורכבים מהם על מדרגותיהם‪ ,‬ויהיה בזה‬
‫האופן השופע מהעליון הולך במדרגת הצורה מהשופע השפל‪ ,‬הנה יחויב‪ ,‬כאשר הונחו‬
‫מניעים היסודות‪ ,‬הספק שזכרנו‪ ,‬והוא שכבר ימצא רושם כל אחד מהם ביסודות‪ ,‬וזה היה‬
‫בלתי ראוי שיהיה כן לפי זאת ההנחה‪ .‬ויתחייב גם כן לפי זאת ההנחה שיהיה מספר אלו‬
‫המניעים במספר היסודות והמורכב מהם‪ .‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬וזה שמספר היסודות‬
‫והמורכב מהם הוא יותר ממספר אלו המניעים כפלים רבים‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬היה שמירת המורכב האחד מיוחסת לאחד מאלו המניעים לבד‪,‬‬
‫ואנחנו נראה הענין בחילוף זה‪ .‬והמשל שאנחנו נמצאם כלם משתתפים בשמירת האדם‪,‬‬
‫וזה ממה שלא יסופק למי שהשתמש במשפטי הכוכבים השתמשות מעט‪ .‬וזה דבר בלתי‬
‫אפשר לפי זאת ההנחה‪ .‬ובכלל אם רצינו לזכור כל הספקות המתחייבות מאלו ההנחות‪,‬‬
‫הצטרכנו למאמר ארוך‪ ,‬ולזה נקצר ונעמוד בכאן על מה שיש בו די בבטולם‪ .‬וכאשר‬
‫התישב שאין השופע מהם מהפעולות הולך במדרגת השלמות מקצת אלו המניעים לקצת‪,‬‬
‫והיה מבואר שאלו היו ציוריהם הולכים מקצת לקצת במדרגת השלמות‪ ,‬היה ראוי שיהיה‬
‫הענין בפעולותיהם כן‪ .‬הוא מבואר שאין ציוריהם הולכים מקצת לקצת במדרגת השלמות‪.‬‬
‫ובכאן התבאר שאין אלו השכלים כלם עלות קצתם לקצת כמו שהניחו הקודמים‪.‬‬
‫ואם הנחנו שאין אחד מאלו השכלים עלה לחבירו‪ ,‬יקשה לנו לתת הסבה בתנועת הגלגלים‬
‫שאין בהם כוכב‪ ,‬כי יראה שתנועתם היא בעבור הכוכב‪ ,‬ולא יושפעו מהם בעצמם דבר‬
‫מהפעולות‪ .‬ולזה ראוי שנאמר כי מפני שגלגלי הכוכב האחד הם משרתים לגלגל הכוכב‪,‬‬
‫הנה מניעיהם הם מניעים ממניע גלגל הכוכב‪ ,‬והוא אשר סדר להם אלו הציורים אשר‬
‫יסודרו מהם תנועת גלגל גלגל מהם‪.‬‬
‫ואולם אם יש בהם שכל אחד הוא עלה לשאר השכלים הנפרדים‪ ,‬או אין בהם אחד שיהיה‬
‫עלה לחבירו‪ ,‬אבל כל אחד מהם משיג חלק מה מהנימוס אלו הנמצאות וסדרם וישרם‪ ,‬ואין‬
‫בהם אחד שישיג זה הנימוס בשלמות הנה זה ממה שראוי שנחקור בו‪ .‬ונאמר כי מפני‬
‫שלא ישלם זה הנימוס לאלו הנמצאות כי אם בכללות אלו הגלגלים‪ ,‬הנה אם לא יהיה בכאן‬
‫שכל אחד משיג נימוס הנמצאות בכללם‪ ,‬הנה יהיה הגעת השלמות באלו הנמצאות מהם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪267‬‬

‫במין מן המקרה‪ ,‬כמו הענין [‪ ]273‬בבעלי המלאכות המתחלפות‪ ,‬שלא יתכן שישלם מכללם‬
‫מלאכה אחת במספר אם לא מפני שהם כלם משרתים במלאכה אחת‪ ,‬היא אשר סדרה‬
‫פעולותיהם באופן שתשלם מכללותם מלאכה אחת במספר‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הנה יחויב שיהיה זה הענין מסודר להם מסבה יותר גבוה מהם תשגיח בהם‬
‫ובמה שישלימוהו יחד‪ ,‬ולזה שפעו אלו המניעים ממנה באופן שישלם בו נימוס אלו‬
‫הנמצאות וסדרם ויושרם ביותר שלם שאפשר‪ .‬אלא שלא התבאר עדיין אם זאת העלה‬
‫הראשונה היא ממניעי הגרמים השמימיים או היא דבר אחר זולתם‪ ,‬וזה ממה שנחקור‬
‫עליו במה שאחר זה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שמניעי הגלגלים שיש בהם כוכב הם‬
‫עלות למניעי הגלגלים אשר ישרתו שם‪ .‬ואולם מניעי גלגלי הכוכבים הם כלם עלולים באופן‬
‫אחד מאחד מהם‪ ,‬אם היה האחד מהם הוא העלה הראשונה‪ .‬ואם לא היה אחד מהם הוא‬
‫העלה הראשונה‪ ,‬כמו שיתבאר במה שאחר זה‪ ,‬הנה הם כלם עלולים מהעלה הראשונה‬
‫באופן אחד‪ ,‬רצוני שאין האחד מהם עלה לשני‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ .‬ולזה יהיה כל‬
‫אחד ממניעי גלגלי הכוכבים משיג החלק מהנימוס מאלו הנמצאות השפלות אשר תיוחד‬
‫בו פעולתו‪ ,‬ותהיה העלה הראשונה משגת נימוס הנמצאות האלו וסדרם וישרם בצד אשר‬
‫הם בו אחד‪ ,‬ותשיג עם זה אופן התחייבו מאלו המניעים העלולים ממנה‪ ,‬כי זה ממה‬
‫שראוי שיהיה מושכל לה‪ ,‬לפי שהם הושמו בתכלית מה שאפשר מהשלמות‪ ,‬אלו שיושפע‬
‫מהם מה שיושפע‪ ,‬וזה בלתי אפשר שיהיה בקרי ובהזדמן כמו שקדם‪.‬‬
‫ואולם איזה מהגלגלים המשרתים לגלגל הכוכב הוא יותר נכבד‪ ,‬הנה ידמה שהמאוחר‬
‫התנועה הוא יותר נכבד‪ ,‬כי הוא ישגיח בדבר יותר ארוך הקיום מהדבר שישגיח בו‬
‫הממהר התנועה‪ ,‬והוא גם כן יגיע השופע ממנו בפעולה יותר מעטה מהפעולה אשר יגיע‬
‫בה השופע ממנו הממהר התנועה‪.‬‬
‫ואולם איזה מגלגלי הכוכבים הוא יותר נכבד‪ ,‬הנה ידמה שזה יודע מצדדים‪.‬‬
‫הצד האחד התחלפם ברבוי הכוכבים ומיעוטם‪ ,‬ובגודל הכוכב ומיעוטו ביחס אל גלגלו‪.‬‬
‫והצד השני התחלפם במהירות התנועה ואיחורה‪ ,‬וברבוי הכלים המשרתים להם ומיעוטם‪.‬‬
‫וזה שהגלגל שיהיו בו כוכבים יותר הוא יותר נכבד‪ ,‬כי היה השופע ממנו בתנועה אחת‬
‫בעינה מספר רב מהפעולות מצד רבוי הכוכבים אשר בו‪ .‬ולזה הוא מבואר שגלגל הכוכבים‬
‫הקיימים הוא יותר נכבד מכל הגלגלים האחרים מצד רבוי הכוכבים אשר בו ולזאת הסבה‬
‫בעינה יהיו גלגלי השמש והירח יותר נכבדים משאר גלגלי הכוכבים אשר אין [‪ ]274‬בהם כי‬
‫אם כוכב אחד‪ ,‬לפי שאלו הכוכבים הם יותר גדולים ביחס אל גלגליהם משאר הכוכבים‪.‬‬
‫ויהיה הגלגל נוגה יותר נכבד מגלגלי כוכבי שבתאי צדק ומאדים וכוכב‪ ,‬ויהיה גלגל צדק‬
‫יותר נכבד מגלגלי שבתאי מאדים וכוכב‪ .‬ובזה ההקש יתבאר בשאר איזהו יותר נכבד מזה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪268‬‬

‫הצד‪ .‬וכבר יתבאר מזה שגלגל השמש יותר נכבד מגלגל הירח‪ ,‬לפי שאור השמש הוא‬
‫תמיד גדול‪,‬‬
‫ואור הירח לא ימצא שלם אלא בעת הנגוד‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהירח מקבל אורו מהשמש‪ .‬ואולם מצד אחור התנועה יתבאר שגלגל הכוכבים‬
‫הקיימים הוא יותר נכבד‪ ,‬לפי שתנועת האורך אשר לו היא יותר מאוחרת מתנועת האורך‬
‫הנמצאות לשאר הכוכבים‪ .‬ומזה הצד יהיה גלגל בתאי יותר נכבד מגלגלי שמש ונוגה‬
‫וכוכב ‪ ,‬וגלגלי שמש ונוגה וכוכב יותר נכבדים מגלגל הירח‪ .‬ואולם מצד מיעוט הכלים‬
‫יתבאר שגלגל הכוכבים הקיימים הוא יותר נכבד‪ ,‬ואחריו גלגלי שבתאי וצדק ומאדים‬
‫ונוגה‪ ,‬ואחריהם גלגל כוכב‪ ,‬ואחריהם גלגל הירח וזה כולו‪ ,‬אם לא יתוספו מפני תנועת‬
‫הרחב גלגלים באלו הכוכבים‪ .‬אבל אם יתוספו בהם גלגלים באופן שזכרנו‪ ,‬הנה תהיה‬
‫מדרגת הירח בזה שוה למדרגת שבתאי וצדק‪ ,‬ואחריהם מאדים ונוגה‪ ,‬ואחריהם כוכב‪.‬‬
‫וכאן התבאר גם כן שגלגל הכוכבים הקיימים הוא יותר נכבד משאר גלגלי הכוכבים בכל‬
‫אלו הפנים‪ .‬וכבר יתבאר גם כן שהוא יותר נכבד מהם באופן אחר‪ ,‬וזה שהוא הנותן להם‬
‫מה שלהם מהפעולות באופן מה‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬מצד היותם בחלקים מתחלפים ממנו‪ ,‬ולזה‬
‫הוא מבואר שגלגל הכוכבים הקיימים הוא היותר נכבד שבאלו הגלגלים כולם‪ ,‬ולזה היה‬
‫מקיף בכולם‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק תשיעי‬
‫יתבאר בו שמניעי הגרמים השמימיים לא ישיגו מנימוס הנמצאות‬
‫השפלות זולת מה שיושפע מהם בזולת התמזגות נצוצי כוכביהם‬
‫קצתם עם קצת‬
‫ואחר שכבר התבאר שכל אחד ממניע גלגלי הכוכבים ישיג החלק מהנימוס הנמצאות שיושפע‬
‫ממנו ביחוד‪ ,‬הנה ראוי שנחקור אם ישיג מניע גלגל הכוכב מה שיושפע ממנו מצד ההתמזגות‬
‫אשר יתחדש מנצוץ כוכב גלגלו עם נצוץ שאר הכוכבים‪ ,‬או לא ישיג כי אם מה שיושפע ממנו‬
‫ביחוד‪.‬‬
‫ונאמר שאם הנחנו שלא ישיג מניע גלגל הכוכב מה שיתחייב מההתמזגות אשר יהיה‬
‫מניצוץ הכוכב אשר בגלגלו עם שאר נצוצי הכוכבים‪ ,‬הנה לא ישיג מה שיושפע ממנו‪ .‬וזה‬
‫יחשב שיהיה הפך מה שהתבאר מענין אלו המניעים‪ ,‬רצוני שכבר התבאר שהוא ראוי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪269‬‬

‫שישיג [‪ ]275‬כל אחד השופע ממנו ואם הנחנו שישיג המתחייב מאלו ההתמזגיות‪ ,‬הנה‬
‫בהכרח תהיה לו ידיעה במה שיושפע מהכוכבים אשר יתמזג עמהם‪ ,‬ויהיה אצלו הציור‬
‫אשר יציירוהו כלם‪ ,‬ויחוייב מזה שישיג כל אחד מהם נימוס הנמצאות וסדרם בשלמות‪,‬‬
‫וכבר התבאר בטול זה במה שקדם‪.‬‬
‫ואולם איך יתבאר שהוא מחויב‪ ,‬אם הונח שישיג מה שיתחייב מן ההתמזגות‪ ,‬שישיג מה‬
‫שיושפע מהכוכבים אשר יתמזג עמהם‪ ,‬הנה לפי מה שאומר‪ .‬וזה כי ההתמזג‪ ,‬לפי שהוא‬
‫מורכב מטבע הפשוטים אשר הורכב מהם‪ ,‬והיה מטבעם בו לפי יחס ההתמזגות‪ ,‬הנה‬
‫יחויב למי שידע טבע ההתמזגות שידע טבע הפשוטים אשר התמזג ויחסם בהתמזג‪.‬‬
‫ונאמר שכבר ידמה שישיג כל אחד ממניעי גלגלי הכוכבים מה שיושפע ממנו בזולת‬
‫התמזגות‪ ,‬אבל לא ישיג מה שיושפע ממנו בהתמזגות‪ ,‬ואולם זאת ההשגה תהיה לעלה‬
‫הראשונה לבד אשר שפעו ממנה אלו המניעים וגלגליהם באופן שישלם מהם נימוס‬
‫הנמצאות וסדרם וישרם‪ .‬וזה שכמו שימצא במלאכות המשרתות למלאכה אחת שכל אחת‬
‫תשיג מה שייוחס למלאכתה לא מה שיצטרף ממלאכתו אל מלאכה משאר המלאכות‬
‫המשרתות‪ ,‬ותשיג הצרוף הזה המלאכה הראשיית‪ ,‬כן הענין בזה‪ .‬ובכאן התבאר כי‬
‫ההבדל בין ציור העלה הראשונה וציור אלו המניעים הוא נפלא מאד‪ ,‬וזה שאלו המניעים‬
‫לא ישיגו כי אם חלק מה מהנימוס מהנמצאות וסדרם וישרם‪ ,‬והוא החלק השופע מהם‪,‬‬
‫וגם החלק ההוא לא ישיגו בשלמות‪ ,‬כי הם לא ישיגו ההתמזגות‪ .‬ואולם העלה הראשונה‬
‫תשיג נמו הנמצאות וסדרם וישרם בשלמות‪ .‬ומזה יתבאר עם מה שקדם במאמר הראשון‬
‫מזה הספר שאין יחס בין ציור העלה הראשונה ובין ציור אלו המניעים‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק עשירי‬
‫יתבאר בו שאין יחס זמני תנועות הכוכבים קצתם אל קצת בלתי‬
‫מדבר‬
‫וראוי שנחקור אם יחס זמני תנועות הכוכבים קצתם אל קצת הוא אפשר שיהיה בלתי‬
‫מדבר‪ ,‬או אם אי אפשר זה‪ .‬ונאמר כי מפני שהתבאר כבר שאלו התנועות מסודרות משכל‬
‫באופן שישלם מהם מה שבכאן‪ ,‬ושהשכל הוא אשר סדרם בזה האופן כדי שישלמו בהם‬
‫אלו הנמצאות‪ ,‬הנה הוא מבואר שאי אפשר שיהיה יחסם בלתי מדבר‪ ,‬שאם היה זה כן‪,‬‬
‫היה בלתי מושג מה שיתחייב מההתמזגות אשר להם‪ ,‬לפי שהם לא ישובו ביחס אשר הם‬
‫בו עתה קצתם עם קצת לעולם‪ ,‬לפי שיחס תנועותיהם קצתם אל קצת הוא בלתי מדבר‪,‬‬
‫ולזה יתחדשו [‪ ]276‬מהם יחסים בלתי מוקפים‪ ,‬ומה שזה דרכו לא תתכן בו ידיעה‪ ,‬כי‬
‫הידיעה בדבר תחייב שיהיה מוקף ומוגבל‪ ,‬אבל אלו היחסים יחוייב שיהיו ידועים‪ .‬הנה אם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪270‬‬

‫כן אי אפשר בזה היחס שיהיה בלתי מדבר‪ .‬ואם אמר אומר שכבר ישובו בקרוב אל‬
‫המקום שהם בו‪ ,‬ולזה לא יתחדש מהחילוף הזה רושם מוחש‪ .‬אמרנו לו כי בהכפל זה‬
‫השעור פעמים רבות יתחדש ממנו מה שיהיה לו שעור מוחש‪ ,‬ויתבלבלו מפני זה אז אלו‬
‫היחסים המוקפים אשר ידעם השכל הראשון מאלו הכוכבים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר‬
‫שכבר יתחייב מזה שלא יהיה זמני יחס התנועות אשר לכוכבים קצתם אל קצת בלתי‬
‫מדבר‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק אחד עשר‬
‫יתבאר בו שאין השם יתברך השכל המניע לגלגל הכוכבים הקיימים‬
‫כמו שחשבו אנשים‬
‫וראוי שנחקור אם מניע הגלגל הכוכבי הוא השם יתברך ויתעלה‪ ,‬או היה האלוה למעלה ממנו‬
‫במדרגה‪.‬‬
‫כי כבר אמרו הקודמים שהאלוה הוא דבר זולת מניע הגלגל הכוכבי‪ ,‬וקצתם אמרו‬
‫שהאלוה הוא מניע הגלגל הכוכביי‪ .‬והנה אנחנו נמצא לכל אחד מאלו הדעות פנים‬
‫מההראות‪ .‬וזה שכבר יראה שיהיה מניע הגלגל הכוכביי הוא האלוה יתברך מפנים‪ .‬מהם‪,‬‬
‫כי מפני שאנחנו נמצא מדרך אלו המניעים שיניעו הגלגלים בדרך שיושפע מהם מנימוס‬
‫הנמצאות לפי מה שאצלם מהציור‪ ,‬הנה יחשב שיחויב מזה שיהיה האלוה יתברך מניע‬
‫גלגל מה‪ ,‬אחר שהוא משיג נימוס הנמצאות‪ ,‬ולולי זה תהיה בכאן עלה מניעה אין פועל‬
‫לה‪ .‬וזאת הטענה נשען עליה אבן רשד בפירושו למה שאחר הטבע‪ ,‬ובאר ממנה שמניע‬
‫הגלגל הכוכבי הוא האלוה יתברך‪ ,‬וחשב שהוא דעת הפלוסוף‪ .‬ומהם‪ ,‬שאנחנו נמצא לפי‬
‫מה שקדם מהבאור שאין יחס למניעי גלגלי שאר הכוכבים אל מניע גלגל הכוכבים‬
‫הקיימים‪ ,‬וזה שמניע גלגל הכוכבים הקיימים יסודרו ממנו פעולות רבות מצד רבוי הכוכבים‬
‫אשר בו ומצד ההתמזגות אשר יתחדש מנצוציהם‪ ,‬והוא גם כן נותן לשאר הכוכבים באופן‬
‫מה מה שיש להם מהפעולות ולפי שאלו הסגולות ראוי שימצאו לראשון‪ ,‬הנה ידמה שיהיה‬
‫מניע הגלגל הכוכביי האלוה יתברך‪ – .‬וכבר יראה גם כן באופן אחר שאין מניע הגלגל‬
‫הכוכב יי הוא האלוה יתברך‪ .‬וזה שכבר התבאר ממה שקדם שאין מניע הגלגל הכוכבי‬
‫משיג כלל מנימוס המסודר משאר הכוכבים‪ ,‬ולא ההתמזגות אשר לנצוציהם עם עצוצי‬
‫כוכביו‪ ,‬ולא ההתמזגות אשר יהיה מנצוצי שאר קצת הכוכבים עם קצת‪ .‬ואולם הראשון‬
‫יחוייב שישיג נימוס הנמצאות בכללותו‪ ,‬לפי שהוא מסודר ממנו יתברך‪ ,‬והוא אשר [‪]277‬‬

‫ייחד קצת הגלגלים בחלק מה מזה הנימוס‪ ,‬וקצתם בחלק אחר‪ ,‬באופן שישלם מכולם זה‬
‫הנימוס על צד מה שיניח מנהיג המדינה המשובחת קצת האנשים במלאכה מה וקצתם‬
‫במלאכה אחרת‪ ,‬בדרך שישלם מכללותם סדור המדינה‪ ,‬ולולי זה הנה ישלם סדור המדינה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪271‬‬

‫בדרך המקרה‪ ,‬ושלמות כמו זה הענין הנפלא בדרך המקרה הוא בלתי אפשר‪ ,‬ולזה יחוייב‬
‫שישלם זה מהם מצד עלה אחת תשיג ענין זה הנימוס בכללותו‪ ,‬היא העלה לכלם‪ ,‬כמו‬
‫שקדם‪ .‬ואולם מניע הגלגל הכוכביי אינו בזה התואר‪ ,‬לפי מה שקדם‪ ,‬ויתבאר מזה שאין‬
‫מניע הגלגל הכוכביי הוא האלוה יתברך‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהראשון ראוי שיהיה בתכלית מהכבוד והשלמות בדרך שלא יהיה יחס בינו ובין‬
‫זולתו‪ .‬ואם היה מיוחס לו הנעת גלגל אחד‪ ,‬היה ענינו מתיחס ומשתתף לשאר מניעי‬
‫הגלגלים‪ ,‬וזה דבר בלתי ראוי שיונח בו יתברך‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי העלה הראשונה‪ ,‬בעבור שישפע ממנה המציאות בכללו‪ ,‬לא חלק זולת חלק‪ ,‬הנה‬
‫אין ראוי שתהיה נקשרה לגשם מיוחד מהגשמים אשר יושפע באמצעותם נימוס אלו‬
‫הנמצאות‪ .‬ואולם אמרנו זה‪ ,‬כי יראה שמניעי הגרמים השמימיים נקשרים בגלגליהם על‬
‫דרך הקשר השכל הנקנה באיש מה מאישי האדם‪ ,‬כמו שזכרנו במאמר הראשון מזה‬
‫הספר‪ .‬ומזה המקום תסור הטענה אשר חייב ממנה אבן רשד שיהיה מניע הגלגל הכוכביי‬
‫הוא האל יתברך‪ .‬וזה שלא יחויב מהנחתנו‪ ,‬שלא יהיה השם יתברך מניע גלגל מה מיוחד‪,‬‬
‫שתהיה בכאן עלה מניעה אין פועל לה‪ ,‬אבל אמנם היה מחוייב בזה‪ ,‬אם הנחנו שלא יהיה‬
‫מבוא לסבה הראשונה בהנעת הגלגלים כלל‪ .‬וזה דבר לא יחוייב מזאת ההנחה‪ ,‬אבל‬
‫יראה לפי זאת ההנחה שהסבה הראשונה היא המניעה כל הגלגלים באופן מה‪ ,‬וזה‬
‫שמניעיהם יניעו אלו הגלגלים בזה האופן‪ ,‬מפני מה שציירו מנימוס הנמצאות אשר בנפש‬
‫הסבה הראשונה אשר שפע ממנה מציאותם ומציאות הגלגלים המתנועעים מהם‪ ,‬ולזה‬
‫תהיה פעולתם מסודרת תמיד מהסבה הראשונה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי זה דבר ראוי שיונח כן בסבה הראשונה‪ ,‬כמו שזכרנו שהוא‪ ,‬כי מפני שיושפע‬
‫ממנה כלל הנמצאות‪ ,‬לא חלק זולת חלק‪ ,‬הנה אין ראוי שתהיה נקשרת לגשם מיוחד‬
‫מהגרמים השמימיים אשר יושפע באמצעותם נימוס אלו הנמצאות‪ ,‬ולזה ראוי שיהיה פעל‬
‫כל אלו הגשמים מסודר ממנה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬היתה העלה הראשונה היא יותר אמתית‬
‫בשתהיה פועלת משאר המניעים אשר ימצאו לגלגלים‪ ,‬כי היא תשימם פועלים‪ ,‬ומה‬
‫שישים זולתו בתאר מה הוא יותר אמתי בתאר ההוא מהדבר המתואר בזה השם מצדו‪,‬‬
‫כמו שהתבאר במאמרים הכוללים‪ .‬ולזה הוא מבואר שהיותר אמתי בשיהיה פועל נימוס‬
‫הנמצאות [‪ ]278‬וסדרם וישרם‪ ,‬הוא השם יתברך‪ .‬והנה יתבאר גם כן שהוא פועל תמיד‬
‫אלו הנמצאות כלם לפי מה שאומר‪ .‬וזה כי כבר התבאר שהשגת מניעי הגרמים השמימיים‬
‫בנימוס הנמצאות וסדרם וישרם היא חסרה מאד‪ ,‬כי הם לא ישיגו אלא חלק קטן מזה‬
‫הנימוס ‪ ,‬והוא מה שיסודר מאחד אחד מהם מזולת התמזגות‪ .‬וכאשר היה זה כן‪ ,‬והיה‬
‫מבואר שתנועתם היא על צד התשוקה והציור‪ ,‬והיה מבואר שאי אפשר שתהיה להם זאת‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪272‬‬

‫התשוקה הנפלאה התמידית מפני הציור החסר אשר להם בנימוס הנמצאות‪ ,‬הנה הוא‬
‫מבואר שזאת התשוקה תהיה להם מצד ציורה שזה הנימוס הוא חלק מהנימוס השלם‬
‫אשר בנפש הסבה הראשונה‪ ,‬ולזה ישתעבדו תמיד ויחשקו לעשות חלקם מזה הנימוס‬
‫השלם‪ ,‬מפני החשק השלם אשר להם בסבה הראשונה‪ .‬ובזה האופן יהיה השם יתברך‬
‫פועל תמיד כל הנמצאות‪ ,‬ואליו יהיה חשק כל אחד מהמשיגים‪ ,‬כי כל אחד מהם כוסף‬
‫שיגיע לו שלמותו‪ ,‬ואין זה השלמות דבר יותר מהנימוס אשר לו בנפש הסבה הראשונה‪.‬‬
‫ואולם מה שיחוייב שיהיה השם יתברך מניע הגלגל הכוכביי‪ ,‬לפי שהוא מחויב שימצאו‬
‫למניע ההוא סגולות יאותו לסבה הראשונה‪ ,‬הוא בלתי צודק‪ .‬אבל הענין בחילוף זה‪ ,‬והוא‬
‫שכבר התבאר שאין למניע ההוא השגה בכלל נימוס הנמצאות‪ ,‬וזה דבר מחויב בעלה‬
‫הראשונה‪ ,‬כמו‬
‫שזכרתי‪ ,‬רצוני שהוא מחויב שתהיה לו השגה בכלל נימוס הנמצאות וסדרם וישרם‪ .‬ובכאן‬
‫התבאר שהשם יתברך הוא בלתי מניע הגלגל הכוכביי‪ ,‬והותרו הספקות הנופלות בזאת‬
‫ההנחה‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק שנים עשר‬
‫יתבאר בו באיזה צד מהתוארים ראוי שיתואר השם יתברך‪ ,‬ואיך‬
‫יחסו למניעים העלולים ממנו‪ ,‬לפי מה שאפשר לנו‬
‫וראוי שנחקור לפי מה שאפשר לנו באיזה מהתוארים ראוי שיתואר השם יתברך‪ ,‬ובאיזה‬
‫מהם לא‪ ,‬ואיך יחסו למניעים העלולים ממנו‪ .‬והוא מבואר שהדרך אל זאת החקירה הוא‬
‫שנדע תחלה מה שימצא לשם יתברך מהפעולות‪ ,‬ובאיזה אופן ימצאו לו‪ ,‬כי כשידענו זה‪,‬‬
‫הנה ידענו מה שראוי שיתואר בו השם יתברך מהתארים‪.‬‬
‫ונאמר שכבר התבאר ממה שקדם שאצל כל אחד ממניעי הגרמים השמימיים השגה‬
‫בחלק מה מנימוס הנמצאות וסרם וישרם‪ ,‬והוא החלק אשר תיוחס אליו השפעתו במה‬
‫שבכאן‪ .‬ושבעבור שלא ישלם זה הנימוס אלא בכללות אלו המניעים‪ ,‬הנה יחויב שיהיה זה‬
‫הענין מסודר להם מסבה יותר גבוהה מהם תשגיח בהם ובמה [‪ ]279‬שישלמוהו יחד ולזה‬
‫שפעו אלו המניעים ממנו בזה האופן שישלם בו נימוס הנמצאות כיותר שלם שבפנים‪,‬‬
‫ומפני זה היה מחויב שיהיה אצל הסבה הראשונה השגה בנימוס הנמצאות וסדדם וישרם‬
‫על השלם מדרגת הצורה ממנו‪ ,‬על שזה המושכל הוא בעינו הסבה הראשונה‪ ,‬כי היה‬
‫השכל והמשכיל דבר אחד בהכרח‪ ,‬כמו שבאר הפלוסוף והתבאר גם כן במה שקדם‬
‫במאמר הראשון מזה הספר ולזה תהיה הסבה הראשונה משגת עצמותה‪ ,‬ובהשיגה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪273‬‬

‫עצמה השיגה הנמצאות כלם דבר ביותר שלם שבפנים‪ ,‬כי היא תשיג אותם בצד אשר היו‬
‫כלם דבר אחד במספר‪ ,‬והוא מה שילך מהם במדרגת השלמות‪ .‬והוא מבואר שעניין זאת‬
‫ההשגה הוא דבק לה תמיד‪ ,‬לפי שמציאות השכל הוא דבק להשגה אי אפשר זולת זה‪,‬‬
‫שאם הייתה נפרדת ממנו ההשגה בעת מה‪ ,‬לא יהיה אז שכל‪ ,‬ויהי נפסד מה שאי אפשר‬
‫שיפסיד‪ .‬הוא מבואר גם כן שהוא ישיג כל אלו המושכלות יחד‪ ,‬לא אחת אחר אחת‪ ,‬שאם‬
‫הונח שיהיה משיג אותם אחת אחר אחת‪ ,‬יהיה עצמותו משתנה תמיד ויצטרך גם כן אל‬
‫הזכירה‪ ,‬וזה מבואר הביטול‪.‬‬
‫והנה יתבאר שהערבות והשמחה בהשגתו ביותר שלם שבפנים‪ ,‬כמו שבאר הפלוסוף‪ ,‬וזה‬
‫שההשגה היא דבר ערב למשיגים‪ ,‬וכל מה שתהיה ההשגה לדברים יותר ולדבר יותר‬
‫נכבד‪ ,‬יהיה הערבות והשמחה יותר‪ ,‬ולזה הייתה שמחתו וערבתו במה שישיגהו בתכלית‬
‫מה שאפשר‪ .‬וכבר תדע עוצם מדרגת זה הערבות והשמחה‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף‪ ,‬אם‬
‫תקיש בזה בין השמחה העצומה והערבות החוק אשר ימצאנו בעת השיגנו קצת הדברים‬
‫הנכבדים‪ ,‬שנמצא בזה מהשמחה והערבות מה שלא יתכן שיוקש אליו הערבות אשר נשיג‬
‫בדברים הגופים‪ ,‬ובין מה שראוי שימצא מזה לסבה הראשונה‪ .‬וזה שזה ימצא לנו שעור‬
‫מעי מהזמן‪ ,‬כי מפני היות הנפש אחת‪ ,‬לא יוכל השכל אשר בנו להתבודד בזאת ההשגה‬
‫כי אם שעור מעטי מהזמן‪ ,‬וזה יהיה ממנו בקושי עצום ואם הייתה זאת ההשגה בעינה‬
‫אשר לנו מתמדת בלא הפסק‪ ,‬תהיה השמחה והערבות אשר ימצא לנו יותר נפלא לאין‬
‫שעור‪ ,‬כי אין יחס בין מה שהוא בכל הזמן בזולת קושי ומה שימצא בזמן מועט עם קושי‬
‫וצעק ואם הייתה זאת ההשגה בכל הדברים בצד היותר נכבד‪ ,‬הנה יהיה התענוג והשמחה‬
‫יותר נפלא לאין שעור‪ ,‬כי אין יחס בין המושכל אשר נשיגהו אנחנו ובין המושכל אשר‬
‫תשיגהו הסיבה הראשונה‪.‬‬
‫[‪ ]280‬ומזה הצד יתבאר גם כן שאין יחס בין השמחה והתענוג אשר לשם יתברך במה‬
‫שישיגהו אל השמחה והתענוג אשר למניעי הגרמים השמימיים‪ .‬ולזה הסכימו חכמינו‬
‫הקודמים זכרונם לברכה שתכלית השמחה היא אצל השם יתברך‪ ,‬וזהו אמרם שהשמחה‬
‫במעונו‪ ,‬רוצה לומר שתכלית השמחה היא במדרגת השם יתברך‪ ,‬כי המעון והמקום יאמרו‬
‫על זה האופן‪ .‬ולזה גם כן הסכימו שהשמחה לנו במה שנשיג מהשם יתברך‪ ,‬וזהו מה‬
‫שאמר דוד עליו השלום הודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך‪ ,‬לפי שהוא מבואר שכל‬
‫מה שתהיה ההשגה לדבר יותר נכבד תהיה השמחה בה יותר עצומה‪.‬‬
‫והנה ית באר גם כן שהו החיות היותר שלם‪ ,‬וזה כי ההשגה היא חיות‪ ,‬ואשר חלקו בה‬
‫יותר יהיה חלקו בחיים יותר‪ .‬ולזה יהיה האספוג הימי הפחות שבמיני החיות‪ ,‬כי לא הייתה‬
‫לו מההשגה רק מה שיושג בחוש המשוש‪ ,‬והיה האדם היותר נכבד שבמיני החיות‬
‫שימצאו למה שבכאן‪ ,‬כי הייתה לו מההשגה יותר‪ .‬ובכלל הנה ההשגה היא מה שיבודל‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪274‬‬

‫החי מהבלתי חי‪ ,‬ולזה יחויב שמי שהייתה לו ההשגה יותר שלמה יהיה החיות יותר שלם‪.‬‬
‫ומזה יתבאר שהשם יתברך הוא החיות היותר שלם שאפשר‪ ,‬כי הוא ההשגה היותר‬
‫שלמה‪ .‬ויתבאר מזה שאין יחס בעניין החיות בינו ובין זולתו מהנמצאות‪ ,‬כמו שאין יחס בין‬
‫השגתו והשגתם‪ .‬ובהיות העניין כן‪ ,‬הנה הוא החיות היותר ערב שאפשר לאין שעור‪.‬‬
‫והנה יתבאר גם כן שהוא היותר אמתי בשם העצם‪ ,‬לפי שכל אחד מהעצמים הם מאוחרים‬
‫ממנו‪ ,‬ומה שקודם העצם הוא מחויב שיהיה עצם‪ ,‬לפי שהעצם הוא הקודם לשאר הדברים‬
‫כלם‪ ,‬כמו שהתבאר במה שאחר הטבע‪ .‬ובכלל הנה מפני שמושכל הדבר שהוא עצם הוא‬
‫עצם‪ ,‬והיה השם יתברך הוא המושכל מכל הנמצאות בפנים מה‪ ,‬הנה הוא עצם בהכרח‪.‬‬
‫ואולם אמרנו שהוא המושכל מהנמצאות‪ ,‬כמו העניין בידיעתנו‪ ,‬אבל העניין בהפך‪ ,‬וזה‬
‫שהנמצאות שפעו מזה המושכל‪ ,‬כמו שיושפעו הענינים הנעשים במלאכה ממושכל עניין‬
‫ההיא אשר הוא בנפש האומן‪.‬‬
‫והנה יתבאר גם כן שהוא היותר אמתי בשם הנמצא‪ .‬וזה שהנמצא יאמר בקדימה על‬
‫העצם‪ ,‬כמו שהתבאר במה שאחר הטבע‪ ,‬ויאמר באחור על המקרים‪ ,‬לפי שהם אינם‬
‫נמצאים אם לא מצד העצם אשר ימצאו בו‪ .‬ומזה האופן בעינו יתבאר שהנמצא יאמר‬
‫ראשונה על השם יתברך‪ ,‬כי הוא נמצא בעוצמתו ולא קנה [‪ ]281‬המציאות מזולתו‪ ,‬ואולם‬
‫כל אח ד מהעצמים זולתו קנה המציאות ממנו‪ ,‬ולזה הוא מבואר שהוא יותר אמתי בשם‬
‫הנמצא בכל המצא זולתו‪ ,‬כי כל מה שישים זולתו אל שיתואר בתואר מה‪ ,‬הנה הוא יותר‬
‫אמתי ממנו בתואר ההוא‪ .‬ובכלל הנה מפני שהצורה היא אשר תשים הדבר נמצא באופן‬
‫שהוא בו מהמציאות‪ ,‬ויהיה השם יתברך צורת כל הדברים וממנו יושפעו כל הצורות‪ ,‬הוא‬
‫מבואר שהוא ישים כל הדברים באופן שיהיו מתארים בשם הנמצא‪.‬‬
‫ובזה הבאור כעינו יתבאר שהוא היותר אמתי בשם האחר מכל הדברים‪ ,‬כי הצורה היא‬
‫אשר תשים כל אחד מהדברים באופן שיהיה אחר‪ ,‬וזה כי ההתאחדות לדברים מצד‬
‫הצורה‪ .‬ולזה הסכימה התורה לתאר השם יתברך בשני אלו התארים‪ ,‬רוצה לומר ההיות‬
‫והאחד‪ ,‬אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד‪.‬‬
‫ומכאן טעה אבן סינא טעות אינו מועט‪ ,‬וזה כי הוא חשב שאין ראוי שיתואר השם יתברך‬
‫בשני אלו התארים‪ ,‬לפי שהוא יראה שהמציאות והאחדות היא מקרה קרה לעצם‪ ,‬והוא‬
‫דבר נוסף על העצם‪ .‬והנה באר ארסטוטלוס במה שאין ספק בו בטול זאת ההנחה בפרק‬
‫השלישי ממאמר הנרשם באות הגימל‪ ,‬והוא המאמר הרביעי ממה שאחר הטבע‪ ,‬וזה‬
‫לשון הפרק ההוא ‪ .‬ואולם האחד והנמצא אחר שיהיו דבר אחד‪ ,‬או שהיה לשניהם טבע‬
‫אחד‪ ,‬הנה ימשך כל אחד מהם לחברו בהמשך הראשית והעלה קצת לקצת‪ ,‬ולא לפי‬
‫שגדר אחד מורה על שניהם‪ .‬ואין הבדל ביניהם ואם חשבנו כמו זאת המחשבה‪ ,‬לפי‬
‫שהמאמר האומר אדם אחד‪ ,‬ואדם נמצא‪ ,‬ואדם זה מורה על כל דבר אחד‪ ,‬ולא יורה על‬
‫דברים מתחלפים כאשר יכפלו אותם‪ .‬הנה ידוע כי המלה אשר אדם הוא אדם אחר לא‬
‫תורה על דברים מתחליפים‪ ,‬אחר שאין הפרש בין מאמר האומר אדם הוא‪ ,‬או אדם אחד‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪275‬‬

‫לא בהויה ולא בהפסד‪ .‬וכן המאמר באחד גם כן‪ ,‬הנה ידוע שהתוספת בזה מורה על דבר‬
‫אחד‪ ,‬ולא יורה האחד על דבר אחר זולת הנמצא‪.‬‬
‫ועוד נאמר שעצם כל הדברים אחד לא במין המקרה‪ ,‬ולזה נאמר שעצם כל דבר נמצא‪,‬‬
‫הנה ידוע שמספר צורת האחד על מספר צורת הנמצא‪ .‬וזה מה שפירשנו אנחנו בזה‬
‫המאמר לפירושינו למה שאחר הטבע‪ .‬ואולם האחד והנמצא אחד שהם דבר אחד בעינו‪,‬‬
‫לפי שאיזה טבע שיהיה נמצא הנה הוא אחד‪ ,‬ולזה יינשאו שניהם על דבר אחד לחברו‬
‫בהמשך הראשית והעלה קצתם לקצת‪ ,‬לפי שהם מורים על דבר אחד בעינו‪ ,‬ואם היה‬
‫שיהיו מורים עליו מצדדים מתחלפים‪ .‬והנה יתבאר כי אין זה העניין בהם לפני שגדר אחד‬
‫מורה מלחמות ה'‪ ,‬ומזה הצד יתבאר גם כן שאין יחס בין השמחה והתענוג אשר לשם‬
‫יתברך במה שישיגהו אל השמחה והתענוג אשר למניעי הגרמים השמימיים‪ .‬ולזה הסכימו‬
‫חכמינו הקודמים זכרונם לברכה שתכלית השמחה היא אצל השם יתברך‪ ,‬וזהו אמרם‬
‫שהשמחה במעונו‪ ,‬רוצה לומר שתכלית השמחה היא במדרגת השם יתברך‪ ,‬כי המעון‬
‫והמקום יאמרו על זה האופן‪ .‬ולזה גם כן הסכימו שהשמחה לנו במה שנשיג מהשם‬
‫יתבר ך‪ ,‬וזהו מה שאמר דוד עליו השלום הודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך‪ ,‬לפי‬
‫שהוא מבואר שכל מה שתהיה ההשגה לדבר יותר נכבד תהיה השמחה בה יותר עצומה‪.‬‬
‫והנה יתבאר גם כן שהו החיות היותר שלם‪ ,‬וזה כי ההשגה היא חיות‪ ,‬ואשר חלקו בה‬
‫יותר יהיה חלקו בחיים יותר‪ .‬ולזה יהיה האספוג הימי הפחות שבמיני החיות‪ ,‬כי לא הייתה‬
‫לו מההשגה רק מה שיושג בחוש המשוש‪ ,‬והיה האדם היותר נכבד שבמיני החיות‬
‫שימצאו למה שבכאן‪ ,‬כי הייתה לו מההשגה יותר‪ .‬ובכלל הנה ההשגה היא מה שיבודל‬
‫החי מהבלתי חי‪ ,‬ולזה יחויב שמי שהייתה לו ההשגה יותר שלמה יהיה החיות יותר שלם‪.‬‬
‫ומזה יתבאר שהשם יתברך הוא החיות היותר שלם שאפשר‪ ,‬כי הוא ההשגה היותר‬
‫שלמה‪ .‬ויתבאר מזה שאין יחס בעניין החיות בינו ובין זולתו מהנמצאות‪ ,‬כמו שאין יחס בין‬
‫השגתו והשגתם‪ .‬ובהיות העניין כן‪ ,‬הנה הוא החיות היותר ערב שאפשר לאין שעור‪.‬‬
‫והנה יתבאר גם כן שהוא היותר אמתי בשם העצם‪ ,‬לפי שכל אחד מהעצמים הם מאוחרים‬
‫ממנו‪ ,‬ומה שקודם העצם הוא מחויב שיהיה עצם‪ ,‬לפי שהעצם הוא הקודם לשאר הדברים‬
‫כלם‪ ,‬כמו שהתבאר במה שאחר הטבע‪ .‬ובכלל הנה מפני שמושכל הדבר שהוא עצם הוא‬
‫עצם‪ ,‬והיה השם יתברך הוא המושכל מכל הנמצאות בפנים מה‪ ,‬הנה הוא עצם בהכרח‪.‬‬
‫ואולם אמרנו שהוא המושכל מהנמצאות‪ ,‬כמו העניין בידיעתנו‪ ,‬אבל העניין בהפך‪ ,‬וזה‬
‫שהנמצאות שפעו מזה המושכל‪ ,‬כמו שיושפעו הענינים הנעשים במלאכה ממושכל עניין‬
‫ההיא אשר הוא בנפש האומן‪.‬‬
‫והנה יתבאר גם כן שהוא היותר אמתי בשם הנמצא‪ .‬וזה שהנמצא יאמר בקדימה על‬
‫העצם‪ ,‬כמו שהתבאר במה שאחר הטבע‪ ,‬ויאמר באחור על המקרים‪ ,‬לפי שהם אינם‬
‫נמצאים אם לא מצד העצם אשר ימצאו בו‪ .‬ומזה האופן בעינו יתבאר שהנמצא יאמר‬
‫ראשונה על השם יתברך‪ ,‬כי הוא נמצא בעוצמתו ולא קנה המציאות מזולתו‪ ,‬ואולם כל אד‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪276‬‬

‫מהעצמים זולתו קנה המציאות ממנו‪ ,‬ולזה הוא מבואר שהוא יותר אמתי בשם הנמצא‬
‫בכל המצא זולתו‪ ,‬כי כל מה שישים זולתו אל שיתואר בתואר מה‪ ,‬הנה הוא יותר אמתי‬
‫ממנו בתואר ההוא‪ .‬ובכלל הנה מפני שהצורה היא אשר תשים הדבר נמצא באופן שהוא‬
‫בו מהמציאות‪ ,‬ויהיה השם יתברך צורת כל הדברים וממנו יושפעו כל הצורות‪ ,‬הוא מבואר‬
‫שהוא ישים כל הדברים באופן שיהיו מתארים בשם הנמצא‪.‬‬
‫ובזה הבאור כעינו יתבאר שהוא היותר אמתי בשם האחר מכל הדברים‪ ,‬כי הצורה היא‬
‫אשר תשים כל אחד מהדברים באופן שיהיה אחר‪ ,‬וזה כי ההתאחדות לדברים מצד‬
‫הצורה‪ .‬ולזה הסכימה התורה לתאר השם יתברך בשני אלו התארים‪ ,‬רוצה לומר ההיות‬
‫והאחד אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד‪.‬‬
‫ומכאן טעה אבן סינא טעות אינו מועט‪ ,‬וזה כי הוא חשב שאין ראוי שיתואר השם יתברך‬
‫בשני אלו התארים‪ ,‬לפי שהוא יראה שהמציאות והאחדות היא מקרה קרה לעצם‪ ,‬והוא‬
‫דבר נוסף על העצם‪ .‬והנה באר ארסטוטלוס במה שאין ספק בו בטול זאת ההנחה בפרק‬
‫השלישי ממאמר הנרשם באות הגימל‪ ,‬והוא המאמר הרביעי ממה שאחר הטבע‪ ,‬וזה‬
‫לשון הפרק ההוא‪ .‬ואולם האחד והנמצא אחר שיהיו דבר אחד‪ ,‬או שהיה לשניהם טבע‬
‫אחד‪ ,‬הנה ימשך כל אחד מהם לחברו בהמשך הראשית והעלה קצת לקצת‪ ,‬ולא לפי‬
‫שגדר אחד מורה על שניהם‪ .‬ואין הבדל ביניהם ואם חשבנו כמו זאת המחשבה‪ ,‬לפי‬
‫שהמאמר האומר אדם אחד‪ ,‬ואדם נמצא‪ ,‬ואדם זה מורה על כל דבר אחד‪ ,‬ולא יורה על‬
‫דברים מתחלפים כאשר יכפלו אותם‪ .‬הנה ידוע כי המלה אשר אדם הוא אדם אחר לא‬
‫תורה על דברים מתחליפים‪ ,‬אחר שאין הפרש בין מאמר האומר אדם הוא‪ ,‬או אדם אחד‪,‬‬
‫לא בה ויה ולא בהפסד‪ .‬וכן המאמר באחד גם כן‪ ,‬הנה ידוע שהתוספת בזה מורה על דבר‬
‫אחד‪ ,‬ולא יורה האחד על דבר אחר זולת הנמצא‪.‬‬
‫ועוד נאמר שעצם כל הדברים אחד לא במין המקרה‪ ,‬ולזה נאמר שעצם כל דבר נמצא‪,‬‬
‫הנה ידוע שמספר צורת האחד על מספר צורת הנמצא‪ .‬וזה מה שפירשנו אנחנו בזה‬
‫המאמר לפירושינו למה שאחר הטבע‪ .‬ואולם האחד והנמצא אחד שהם דבר אחד בעינו‪,‬‬
‫לפי שאיזה טבע שיהיה נמצא הנה הוא אחד‪ ,‬ולזה ינשאו שניהם על דבר אחד לחברו‬
‫בהמשך הראשית והעלה קצתם לקצת‪ ,‬לפי שהם מורים על דבר אחד בעינו‪ ,‬ואם היה‬
‫שיהיו מורים עליו מצדדים מתחלפים‪ .‬והנה יתבאר כי אין זה העניין בהם לפני שגדר אחד‬
‫מורה [‪ ] 282‬על שניהם‪ ,‬עד שיהיו הנמצא והאחד במדרגת השמות הנרדפים‪ ,‬שאם היה‬
‫הדבר כן‪ ,‬היה אמרנו הנמצא אחד במדרגת אמרנו הנמצא נמצא‪ ,‬אבל יורו על מהות אחד‬
‫בעינו מצדדים מתחלפים‪ .‬ובכלל הנה האחד יורה עליו מצד העדר החלוקה‪ ,‬והנמצא יורה‬
‫עליו מצד המציאות אשר לו‪ .‬וארסטוטלוס יבאר שאף על פי שנחשוב כמו זאת המחשבה‬
‫בנמצא והאחד‪ ,‬רוצה לומר שלא יהיו אחד בגדר‪ ,‬והוא האמת בעצמו‪ ,‬הנה עם כל זה אין‬
‫הבדל בין האחד והנמצא‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪277‬‬

‫ואולם אמר זה לפי שהרבה מהדברים הם נמשכים קצתם לקצת‪ ,‬והם מתחלפים במהותם‪,‬‬
‫כמו הצוחק והמדבר‪ ,‬ולזה ישתדך ארסטוטלוס לבאר שהאחד והנמצא הם מהות אחד‬
‫בעינו‪ .‬וזה יתבאר מזה הצד‪ ,‬לפי שמאמר האומר אדם אחד‪ ,‬ואדם נמצא‪ ,‬ואדם זה‪ ,‬והוא‬
‫האיש המוחש אשר יורו עליו במלת זה‪ ,‬הנה זה כל מורה על דבר אחד בעינו‪ ,‬כי אין אלו‬
‫הנשואים דברים נוספים על מהות האדם‪ ,‬כאמרנו אדם כותב‪ ,‬ואדם לבן‪ ,‬כי אלו יורו על‬
‫דברים מתחלפים בעצמות‪ ,‬ויורו במקרה על דבר אחד‪ ,‬רצוני מצד שקרה לאדם הכותב‬
‫שיהיה לכן‪.‬‬
‫והנה יתבאר כי אלו הנשואים‪ ,‬רצוני האחד והנמצא‪ ,‬לא יורו על דברים מתחלפים כאשר‬
‫יכפלו אותם‪ ,‬ונאמר זה הוא אחד‪ ,‬אז זה אדם או זה אדם אחד נמצא‪ .‬ואולם היה זה כן‪,‬‬
‫לפי שכל אחד מהם מורה על מהות אחד בעינו‪ ,‬ואם הורו עליו מצדדים מתחלפים‪ .‬וזה כי‬
‫הנושאים המתחלפים הנה כאשר נכפלו הורו בהכרח על דברים מתחלפים‪ ,‬כאמרנו‬
‫בראובן שהוא אדם לבן כותב‪ ,‬כי הנשוא האחד הורה בזה המאמר על דבר זולת מציאות‬
‫המקרה שהוא הלובן בראובן‪ ,‬והאחד הודה על מציאות הכתיבה בו‪ .‬ואלם כשלא נכפלו‬
‫יחשב ששניהם יורו על דבר אחד בעינו‪ ,‬והוא ראובן דרך משל‪ ,‬כי כשתאר ראובן שהוא‬
‫לבן‪ ,‬הודה זה השם על הלובן והנושא יחד‪ ,‬והוא ראובן‪ ,‬וכן העניין כשנקראהו כותב‪.‬‬
‫ובהיות העניין כן‪ ,‬רצוני שאלו הנשואים‪ ,‬כשהוכפלו האחד והנמצא‪ ,‬לא הורו על דברים‬
‫מתחלפים‪ ,‬לפי שאין הפרש בין מאמר האומר אדם נמצא או אדם אחר לא יורו על דברים‬
‫מתחלפים הזולת שיחבר אליו הנשוא השני‪ ,‬והוא אחד‪ ,‬לא בהווה ולא בהפסד‪ ,‬רוצה לומר‬
‫נמצא‪ ,‬כי אשר ידרך אל ההוייה איננו נמצא על שיהיה אדם בפעל‪ ,‬ולא מה שהוא בהפסד‪,‬‬
‫הנה זה המאמר כמו אמרנו אדם אחד נמצאו‪ .‬אמנם לא רצה ארסטוטלוס להמשיל בזה‬
‫כשיאמר אדם אחד נמצא‪ ,‬לפי שלא יאמר מן האנשים כמו זה המאמר להגלות העניין במה‬
‫שהוא אחד שהוא נמצא‪ .‬ואפשר שנאמר שהרצון באמרו אין הפרש בין מאמר האומר‬
‫האדם הוא אדם אחד לא בהפסד שאין [‪ ]283‬הפרש בין מאמר האומר האדם הוא אחד‬
‫אדם לא בקנין ולא בהעדר‪ ,‬כי לא יורה האחד מהם על דבר זולת מה שיורה עליו האחר‪.‬‬
‫והנה הבאור הראשון הוא יותר נאות‪ .‬וכן המאמר באחד‪ ,‬רוצה לומר כי אין הפרש בין‬
‫אמרנו אדם אחד ואמרנו אדם אחד לא בהוייה ולא בהפסד‪ ,‬כמו שאין הפרש בין אמרנו‬
‫אדם נמצא ואדם אחד לא בהויה ולא בהפסד‪ .‬הנה אם כן הוא מבואר שהתוספת בזה‬
‫בהכפל אלו הנשואים הוא מורה על דבר אחד בעינו‪ ,‬ולזה הוא מבואר שלא יורה האחד על‬
‫דבר אחר זולת הנמצא‪ ,‬וזה שאם היה מורה על דבר אחר זולתו‪ ,‬היו בהכרח אלו הנשואים‬
‫מורים על דברים מתחלפים בשנכפלו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬יתבאר באופן אחר שהאחד אינו דבר זולת הנמצא‪ ,‬וזה שעצם כל אחד מהדברים‬
‫הוא אחד לא במין המקרה‪ ,‬רוצה לומר שאינו אחד מצד המקרה ימצא בו‪ ,‬כמו שיהיה‬
‫הדבר לבן מצד מקרה הלובן הנמצא בו‪ ,‬אבל הוא אחד מצד מהותו‪ ,‬ולא יורה האחד בו על‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪278‬‬

‫דבר נוסף על עצמותו‪ .‬וזה מבואר‪ ,‬לפי שאם היה האחד נשוא על כל הדברים מצד מקרה‬
‫מה נמצא בהם‪ ,‬היה האחד סוג לכל הדברים‪ ,‬כמו שהכמות סוג לכל הכמיות‪ ,‬וזה דבר‬
‫בלתי אפשר‪ ,‬לפי שאם היה האחד סוג‪ ,‬היה בלתי אפשר שינשא האחד על ההבדלים‬
‫אשר יחלקו בהם המינים אשר תחתיו‪ ,‬כי הסוג אי אפשר בו שינשא על ההבדלים אשר‬
‫יחלקו בהם המינים אשר יקיף בהם‪,‬‬
‫והמשל כי החי לא ינשא על הדבור והעופפות‪ ,‬ואמנם ינשא על המדבר והמעופף‪ .‬ואולם‬
‫האחד מבואר מענינו שהוא נשוא על כל אחד מהבדלי הנמצאות‪ .‬וגם כן הנה אם היה כל‬
‫דבר אחד מצד מקרה מה נמצא בו‪ ,‬הנה הוא מבואר שכבר אפשר שנורה על הדבר ההוא‬
‫מופשט מהמקרה ההוא כשנקרא אותו בשם בלתי נגזר‪ ,‬והוא אז הדבר ההוא בלתי‬
‫מתואר בשהוא אחד‪ ,‬כי אין בו המקרה אשר ישימהו אחד‪ .‬וזה שקר‪ ,‬כי כבר נמצא שכל‬
‫דבר אפשר שיתואר בשהוא אחד‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה כל דבר אחד מצד מקרה מה נמצא בו‪ ,‬הנה יחוייב בזה המקרה‪ ,‬כשהורינו‬
‫עליו בשם בלתי נגזר‪ ,‬שיהיה מתואר בשהוא אחד מצד מקרה אחד נמצאנו בו‪ ,‬וילך אל לא‬
‫תכלית‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהאחד לא יורה על מקרה נוסף על מהות מה‪.‬‬
‫ולזאת הסבה גם כן נאמר שעצם כל דבר הוא נמצא‪ ,‬ר"ל שלא יורה הנמצא עליו מצד‬
‫מקרה נוסף על המהות‪ .‬וזה גם כן מבואר ממה שקדם‪ ,‬לפי שאם היה הנמצא מורה על‬
‫הדברים מצד מקרה נוסף על עצמותם‪ ,‬היה הנמצא סוג לכל הדברים‪ ,‬וזה דבר בלתי‬
‫אפשר‪ ,‬לפי שהנמצא הוא נשוא על כל אחד מההבדלים אשר יחלקו בהם הנמצאות אשר‬
‫יקיף בהם הנמצא‪ .‬הנה יתבאר בזה במה [‪ ]284‬שאין ספק בו בטול מה שאמר אותו אבן‬
‫סינא מענין הנמצא והאחד‪ .‬ומזה יתבאר שבאלו התארים ראוי שיתואר השם יתברך‪ ,‬כמו‬
‫שיסדה אותו התורה‪.‬‬
‫וכן יתבאר ממה שקדם שהוא היותר ראוי שיקרא פועל מכל נמצא זולתו‪ ,‬כי הוא ישים‬
‫שאר הדברים פועלים במדרגת המלאכות הראשיות עם המלאכות המשרתות לה‪ ,‬כי‬
‫המלאכה הראשיית היא אשר תיישיר המלאכות המשרתות לה לעשות מה שיעשוהו בדרך‬
‫שיהיה נאות אל התכלית אשר תכוונהו המלאכה הראשיית‪ ,‬וזה אמנם יהיה בתשוקה אשר‬
‫תמצא לכל אחד ממניעי הגרמים השמימיים להשיג חלקם מהנימוס אשר בנפש הסבה‬
‫הראשונה‪ ,‬מצד מה שהוא חלק מהנימוס השלם ההוא‪ ,‬כמו שבארנו במה שקדם‪,‬‬
‫וישתוקקו מעצם הציור ההוא להגיע גלגליהם בזה האופן הנפלא‪ .‬ולזה הוא הראשון פועל‬
‫תמיד בזה האופן הנמצאות כלם‪ – .‬ולפי שזה הפעל המסודר ממנו לנמצאות הוא שלמותם‬
‫ותכליתם אשר הוא הטוב‪ ,‬הנה ראוי שיתואר השם יתברך בשהוא מטיב וחונן ומשפיע‬
‫יותר מכל נמצא זולתו‪ .‬ולפי שהצורה היא התכלית אשר היא הטוב‪ ,‬והיה השם יתברך‬
‫צורת כל הנמצאות‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬כי הוא מה שהיה בו נימוס כל הנמצאות אחד‪ ,‬הנה הוא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪279‬‬

‫יותר ראוי שיקרא טוב ותכלית מכל דבר זולתו‪ ,‬כי הוא יתן לכל הדברים מה שלהם מהטוב‬
‫והתכלית‪ ,‬ותתחלפנה מדרגותיהם בטוב לפי ההתחלף מדרגותיהם בנימוס המסודר להם‬
‫מהסבה הראשונה‪ – .‬וכן יתבאר גם כן בשהוא היותר ראוי שיקרא נצחי וקיים כי הוא אשר‬
‫יתן לשאר הדברים כולם נצחיותם וקיומם‪ ,‬ואולם נצחיותו וקיומו הוא מעצמותו‪ – .‬וכן‬
‫יתבאר שהוא היותר ראוי שיקרא צדיק וישר מכל נמצא זולתו‪ ,‬לפי שהצדק והיושר קנו‬
‫הנמצאות כלם ממנו‪ – .‬וכן יתבאר שאצלו העוז והממשלה והיכולת אשר בתכלית‪ ,‬וזה‬
‫מבואר ממה שישפע ממנו בזה האופן שאין בו לאות ולא קצור‪ .‬ובכלל הנה הוא אשר יתן‬
‫העוז והיכולת לשאר הצורות לפעול מה שיפעלו אותו בזה האופן הנפלא‪ ,‬ולזה הוא מבואר‬
‫שהשם יתברך הוא יותר ראוי שיקרא עזוז וגבור מכל נמצא זולתו‪ .‬וראוי שתדע שאלו‬
‫השמות כלם יורו על דבר אחד במספר‪ ,‬ואם היה שיהיו מתחלפים בצדדי ההוראה‪ .‬וראוי‬
‫שנודע להמון כי כאשר יתואר השם יתברך באלו המקרים והתארים‪ ,‬יתואר בהם באופן‬
‫יותר נכבד לאין שעור מהאופן אשר יתוארו בהם שאר הנמצאות‪ .‬וכן ראוי שנשלל ממנו‬
‫הדברים אשר הם חסרונות‪ ,‬והיה אפשר שיחשב שיהיו נמצאים בו‪.‬‬
‫ואולם יחס השם יתברך אל המניעים הנבדלים אשר קדם זכרם הוא בתכלית הרוחק‬
‫וההבדל‪ ,‬עד שלא יתכן שיפול יחס בינו וביניהם‪ ]285[ .‬וזה יתבאר לך אם תניח שתהיינה‬
‫כל המושכלות אשר בנפש הסבה הראשונה אצל כל אחד מאלו המניעים‪ ,‬ותניח שלא ישיגו‬
‫מה שהיו בו כל אלו המושכלות דבר אחד במספר‪ ,‬והוא מה שילך מהם דרך הצורה‪ ,‬הנה‬
‫לא יהיה יחס בינו וביניהם כלל‪ ,‬כי אין יחס בין ההיולי והצורה‪ ,‬וכאשר נניח שלא תהיה לכל‬
‫אחד מהם כי אם קצת אלו המושכלות‪ ,‬הנה יהיו אלו המניעים יותר רחוקים ממדרגת השם‬
‫יתברך לאין שעור‪ ,‬וכל שכן כאשר הונח מה שישיגוהו מנימוס אלו הנמצאות חלק קטן‬
‫מנימוס הנמצאות כלם‪ ,‬כמו שכבר התבאר מענין אלו המניעים‪ ,‬וזה שכבר יתבאר שאחד‬
‫אחד מהם לא ישיג כי אם נימוס מה שיושפע ממנו ביחוד‪ ,‬ולא ישיג מה שיושפע משאר‬
‫המניעים‪ ,‬ולא מה שיושפע מהתמזגות נצוצי כוכביהם‪ .‬ובכאן התבאר שאין יחס כלל בין‬
‫השם יתברך ובין מניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬כי הם חסרים מאד ביחס אל שלמותו‪ ,‬ולזה‬
‫אמר הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי אין יחס בין מה שמציאותו וקיומו מעצמותו ובין מה שמציאותו וקיומו והשגתו‬
‫מזולתו‪.‬‬
‫וראוי שתדע שכאשר הונח ענין אלו המניעים כמו שהתבאר מענינם‪ ,‬רצוני שיהיה המושכל‬
‫אצל האחד מנימוס הנמצאות זולת מה שהיה ממנו אצל האחר‪ ,‬לא נצטרך אותם להניח‬
‫כלם עלות קצתם לקצת‪ ,‬כדי שיהיה האחד מהם דבר זולת האחר‪ .‬וזה כי השכלים אשר‬
‫מושכליהם דבר אחד בעינו הם כלם בהכרח דבר אחד במספר‪ ,‬כי לא ימצא רבוי בדברים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪280‬‬

‫המסכימים בצורה אם לא מצד ההיולי‪ .‬ולפי שאלו השכלים הם בלתי בעלי היולי‪ ,‬הנה אי‬
‫אפשר שימצא בהם רבוי כשהונח ענינם בזה האופן‪ .‬ואולם השכלים אשר מושכליהם‬
‫מתחלפים‪ ,‬כמו הענין באלו המניעים‪ ,‬לפי מה שהתבאר מענינם‪ ,‬הנה הם בהכרח רבים‬
‫במספר‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק שלשה עשר‬
‫יתבאר בו מה הוא שכל הפועל להויות השפלות‬
‫וראוי שנחקור בכאן בשאלה עמוקה וקשה מאד‪ ,‬והוא אם השכל הפועל ההויות אשר בכאן‪,‬‬
‫שהוא השכל הפועל אשר התבאר מציאותו בספר הנפש‪ ,‬כמו שבארנו במה שקדם‪ ,‬הוא אחד‬
‫ממניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬או הוא דבר שופע מכלם‪ ,‬או הוא הסבה הראשונה בעינה‪ ,‬או‬
‫הוא דבר שופע ממנה‪.‬‬
‫וכבר יראה שאי אפשר שיהיה השכל הפועל אחד ממניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬לפי שאי‬
‫אפשר‪ ,‬אם הונח הענין כן‪ ,‬שתהיה בשכל הפועל השגה מנימוס אלו הנמצאות כלם אשר‬
‫בכאן‪ ,‬כי אין לאחד [‪ ]286‬ממניעי הגרמים השמימיים השגה כי אם בחלק מהנימוס הזה‪,‬‬
‫כמו שהתבאר‪ .‬וכבר יראה מצד אחר שהוא מחויב שיהיו מניעי הגרמים השמימיים הם‬
‫הפועלים אל ההוית‪ ,‬לפי שהם נותנים המזג‪ ,‬וראוי שתהיה ההויה והיצירה ממי שיתן‬
‫המזג‪ ,‬כי הכל הוא התהוות אחד‪ ,‬וההתהווה האחד במספר ראוי שיהיה מפועל אחד‪ .‬אלא‬
‫שאם העיון יתבאר שאין זה אפשר‪ ,‬לפי שהמזג הוא אפשר שיתנוהו רבים‪ ,‬ויתחדש המזג‬
‫מפני הדברים המתחלפים אשר יתנו אותם אחד אחד מהם‪ .‬ואולם היצירה ונתינת היצירה‬
‫אי אפשר שתהיה מדברים רבים‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ואולם יהיה זה ההתהוות מאחד‪ ,‬אם‬
‫בשיונחו אלו המניעים אשר לגרמים השמימיים מהשכל הפועל אלו ההויות‪ ,‬ויהיו הגרמים‬
‫השמימיים לו במדרגת כלי במה שיתנוהו מהמזג‪ ,‬או בשיושפע זה השכל ממניעי הגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬כמו שיושפעו הנצוצים אשר יתנו המזג מהגרמים השמימיים כלם‪ .‬וכבר יחשב‬
‫גם כן שהוא בלתי אפשר שיהיה השכל הפועל שופע ממניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬לפי שאם‬
‫הונח הענין כן‪ ,‬לא יתכן שיהיה אצל השכל הפועל השגה מנימוס הנמצאות אם לא במקובץ‬
‫ממה שישיגוהו כלם‪ .‬ולפי שכאשר התקבץ מה שישיגוהו כלם‪ ,‬לא יהיה זה כי אם קצת‬
‫מנימוס אלו הנמצאות‪ ,‬לפי שהם לא ישיגו מה שיושפע מההתמזגות‪ ,‬כמו שקדם בזה‬
‫הספר‪ ,‬הנה לא יהיה אצל השכל הפועל אלא השגה קצת מנימוס אלו הנמצאות‪ ,‬וכבר‬
‫התבאר ממה שקדם שיש לשכל הפועל השגה בנימוס אלו הנמצאות כלם‪ ,‬זה חילוף בלתי‬
‫אפשר‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪281‬‬

‫וכבר יחשב גם כן שהוא בלתי אפשר שיהיה השכל הפועל דבר שופע מהשם יתברך‪ ,‬שאם‬
‫היה הענין כן‪ ,‬הנה לא ימנע הענין מחלוקה בזה‪ ,‬אם שיהיו השכל הפועל והגרמים‬
‫השמימיים שופעים מהשם יתברך במדרגה אחת מזולת שיהיה לאחד מהם ראשיות על‬
‫האחר‪ ,‬או שישפע השכל הפועל מהשם יתברך‪ ,‬ומהשכל הפועל יושפעו מניעי הגרמים‬
‫השמימיים‪ .‬ואם הנחנו שיושפעו יחד מהשם יתברך השכל הפועל ומניעי הגרמים‬
‫השמימיים במדרגה אחת‪ ,‬הנה הוא מבואר שזאת ההנחה היא בלתי צודקת‪ ,‬וזה מפני‬
‫שאצל השכל הפועל ידיעה בנימוס אלו הנמצאות בכללות‪ ,‬וידע עם זה מה שיתחייב‬
‫מהגרמים השמימיים‪ ,‬כמו שהתבאר בראשון ובשני מזה הספר‪ ,‬ולמניע הגרמים‬
‫השמימיים אין השגה כי אם בחלק מזה הנימוס‪ ,‬הנה הוא מבואר לפי זאת ההנחה‬
‫שהשגתו היא בהקש אל השגתם במדרגת המלאכה הראשיית עם המלאכות המשרתות‬
‫לה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יתחייב מזאת ההנחה שתהיה הכנת החומר לפועל אחד ונתינת הצורה לפועל‬
‫אחר‪ ,‬וזה דבר בלתי [‪ ]287‬ראוי שיונח כן‪ .‬וזה כי מפני שהיתה הכנת החומר מסודרת ממי‬
‫שיתן הצורה‪ ,‬ומני זה יכוין בהכנת החומר באופן היותר שלם שאפשר להגיע זה התכלית‬
‫אשר הוא הצורה‪ ,‬הנה ראוי שיהיה הפועל לשני אלו הדברים דבר אחד בעינו‪ .‬וזה מה‬
‫שיניע הפלוסוף אל שיניח מי שיתן הצורות באלו הדברים נפש נאצלת מהגלגלים‪ .‬ואם‬
‫הנחנו שהשכל הפועל הוא אשר יתןן לאלו המניעים הסדורים אשר ישלם בהם הכנת‬
‫החומר‪ ,‬והוא בעצמו יתן הצורה‪ ,‬כמו הענין במלאכה הראשיית עם המלאכות המשרתות‬
‫לה‪ ,‬הנה יתחדשו מזאת ההנחה שתי ספקות‪ .‬האחד מהם הוא שאם הונח הענין כן‪ ,‬נמצא‬
‫לפחות נכבד הגעה בגשם יותר נכבד מהגשם אשר יתנועע מהיותר נכבד‪ ,‬וזה שהשכל‬
‫הפועל לא ימצא לו פועל כי אם בחומר השפל‪ ,‬ומניעי הגרמים השמימיים השופעים ממנו‬
‫ימצא להם פעל בגרם השמימיי שהוא יותר נכבד לאין שעור מהחומר השפל‪ .‬וזה הספר‬
‫יחייב גם כן שלא יהיה השכל הפועל אשר בו החקירה הוא השם יתברך בעינו‪ .‬והספק‬
‫השני הוא שכאשר הונח הענין כן‪ ,‬תהיה הנחתנו שבכאן שכל יותר קודם מהשכל הפועל‬
‫לבטלה‪ ,‬כי די בזה השכל כאשר הונח בזה התואר בהשלמת הנמצאות כלם‪ ,‬ויהיה אם כן‬
‫פעל הראשון אשר הוא בתכלית הכבוד מיוחד בגשם יותר פחות לאין שעור מהגרם‬
‫השמימיי אשר יניעוהו השכלים העלולים ממנו‪ ,‬וזה בתכלית הגנות‪ .‬ואם אמר אומר‬
‫שהשם יתברך הוא פועל הכל‪ ,‬כי הגרמים השמימיים הם לו במדרגת הכלי במה‬
‫שיפעלוהו‪ ,‬כי פעולותיהם הם שופעות ממה שישיגו מעוצם מדרגת השם יתברך‪ ,‬כמו‬
‫שקדם‪ ,‬ולהיות השכל הפועל הוא השם יתברך‪ ,‬נמצא בו שהוא בלתי דבק לגרמים‬
‫השמימיים ולמה שבכאן דבקות בעצמו‪ ,‬אבל תתפשט פעולתו בכל מה שיוכן לקבל אותה‬
‫באופן שהוא מוכן לקבלה‪ .‬הנה ישאר הספק הקודם בעצמו‪ ,‬אבל פעולתו בכל מה שיוכן‬
‫לקבל בעינו‪ ,‬וזה שכבר ימשך מזאת ההנחה שיהיה פעל השם יתברך מיוחד בזה החומר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪282‬‬

‫השפל‪ ,‬ובו יפעל בזולת התחלה אחרת בו‪ ,‬זולת המזג אשר בו יוכן החומר לקבל רצויו‪,‬‬
‫ואולם בגרמים השמימיים לא יהיה לו פעל כי אם בהתחלה היא בהם יסודר ממנה זה‬
‫הפעל‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכאשר יונח הענין כן‪ ,‬יקשה לתת הסבה איך היה הראשון בטל תמיד מהפעל קודם‬
‫בריאתו העולם‪ ,‬ואחר כך יהיה פועל תמיד היצירה על זה האופן‪ ,‬וזה שכבר יתבאר במה‬
‫שאחר זה במה שאין ספק בו שהעולם הוא מחודש חדוש מוחלט‪ .‬ואולם כשהונח השכל‬
‫הפועל עלול ממניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬לא יפול זה הספק‪ ,‬וזה כי פעל השם יתברך‬
‫המיוחד בו הוא‬
‫השגתו עצמותו‪ ,‬וזה הפעל לא סר ולא יסור‪ ,‬ואמנם יצירתו העולם היה בדרך פעל הפועל‬
‫[‪ ]288‬השלם שיפעל הדבר שיפעלהו באופן שיתן לו הסיבות שישמרו מציאותו לפי מה‬
‫שאפשר‪ ,‬וזה מבואר מענין המלאכות השלמות‪ ,‬והוא בדברים הטבעים יותר מבואר‪ ,‬וזה‬
‫כי בריאת הבעלי חיים היא באופן היותר שלם לשמור מציאותו הזמן האפשרי במה שהוכן‬
‫לו מהכחות הפועלות והמתפעלות‪ .‬ולזה הוא מבואר שהוא ראוי שתהיה יצירת השם‬
‫יתברך העולם בזה האופן‪ ,‬כי הוא השלם בתכלית‪ ,‬ולזה יחויב שתהיה פעולתו בתכלית‬
‫מהשלמות‪ .‬והנה ישמור השם יתברך המציאות תמיד במה שנתן מהחשק לסיבות‬
‫השומרות אותו לעשות מה שסודר להם ביום הבראם‪ .‬אלא שכאשר הונח הענין כן‪ ,‬יקשה‬
‫בענין השכל הפועל מה שקדם זכרו‪ .‬הנה זה העומק הוא אשר בענין השכל הפועל לפי‬
‫הנראה לנו‪.‬‬
‫ונאמר שכבר ידמה שיהיה השכל הפועל דבר שופע ממניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר‪ ,‬וכמו שכבר יושפעו מהם באמצעות נצוציהם מה שיצוייר אצלם מזה הנימוס‬
‫ומה שלא יצוייר אצלם‪ ,‬והוא מה שיתחייב ויושפע מהמזגיות‪.‬‬
‫ואולי יספק מספק ויאמר איך יתכן שיושפע מהדבר דבר אינו מצוייר לו באופן מהאופנים‪.‬‬
‫ונאמר שזה הספק יותר מזה הצד‪ ,‬והוא שאם לא היה שם שכל תהיה לו זאת ההשגה‪,‬‬
‫היה לזה הספק אופן מההראות‪ ,‬אבל למה שהיה בכאן שכל לו זאת ההשגה בכללותה‪,‬‬
‫והוא השם יתברך‪ ,‬הנה לא ימנע שיושפע ממנו באמצעות כוכביהם מה שלא יצויר מאלו‬
‫המניעים‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכמו שיהיה הבריאות שלם לאיש החולה מהבריאות החסר‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף‪,‬‬
‫כן אפשר שתושפע מההשגה החסרה השגה יותר שלמה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪283‬‬

‫ועוד‪ ,‬כי מפני שיושפעו מהם הציורים אשר ישיגו‪ ,‬והיה מתחייב מקבוץ הציורים ההם‬
‫הנפרדים השגת מה שיושפע מהמזגיות‪ ,‬הנה תהיה לשכל השופע מאלו המניעים השגת‬
‫מה שיושפע מהמזגיות‪ ,‬מפני שאצלו קבול כל הציורים ההם‪ .‬ובכאן הותר זה הספק כפי‬
‫מה שאפשר לנו‪ ,‬והתבאר שהשכל הפועל הוא ציור נאצל ממניעי הגרמים השמימיים כלם‪.‬‬
‫ובזה האופן יהיה שופע מהם זה המציאות השפל‪ ,‬וזה שהם יעשו הכנת החומר באמצעות‬
‫נצוצי כוכביהם‪ ,‬ויתנו הצורה באמצעות השכל הפועל מהם‪ .‬והנה זה הענין מהשכל הפועל‬
‫הוא דעת הסכימו עליו הקודמים מהפלוסופים שראוי שיעוין בדבריהם‪ ,‬שהם הסכימו‬
‫שהשכל הפועל הוא שפל במדרגה ממניעי הגרמים השמימיים‪ .‬והוא עוד דעת תורתנו‪ ,‬לפי‬
‫מה שיראה מענין הכרובים הנזכר בתורה‪ ,‬והוא גם כן דעת הרבה מרבותינו זכרונם‬
‫לברכה‪ ,‬כמו שיראה מדבריהם המפוזרים בתלמוד‪.‬‬
‫והנה ענין הצורה הוא במדרגות‪ ,‬וזה כי שם צורה אין לה יחס [‪ ]289‬פרטי באחד מחלקי‬
‫העולם‪ ,‬וישפעו ממנה ראשונה צורות ימצא להם דבקות מה בנכבד שבחלקי העולם‪ ,‬והם‬
‫מניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬ובאמצעותם תושפע צורה ימצא לה דבקות מה בחומר השפל‪,‬‬
‫ובאמצעותה יושפעו הצורות ההיולאניות על מדרגותיהם‪ .‬אלא שכבר יקרה מזאת ההנחה‬
‫ספק חזק ראוי שנשתדל בהתרתו‪ ,‬והוא שכאשר הונח שאצל השכל הפועל השגה בנימוס‬
‫אלו הנמצאות השפלות בכללו‪ ,‬הנה יהיה השם יתברך והשכל הפועל דבר אחד במספר‪,‬‬
‫ויתחייב אם כן הספק הקודם‪ .‬ונאמר שזה הספק יותר בשנאמר שאצל השכל הפועל‬
‫השגה שלמה בנימוס הנמצאות השפלות וסדרם וישרם המתחייב מהגרמים השמימיים‪,‬‬
‫ואין לו השגה שלמה בנימוס הגרמים השמימיים ואיך יתחייב מהנימוס ההוא נימוס‬
‫הנמצאות השפלות‪ ,‬זולת הידיעה החסרה שיש לעלול בעלתו‪ .‬ואולם אצל הראשון יתברך‬
‫תהיה השגה בנמצאות כלם‪ ,‬העליונים והתחתונים‪ ,‬בצד היותר שלם שאפשר‪ .‬ומזה‬
‫יתבאר שאין יחס בין השם יתברך והשכל הפועל‪ .‬ולהיות השכל הפועל משתתף לשם‬
‫יתברך בהשגת נימוס הנמצאות השפלות בכללותו‪ ,‬אמרו עליו חכמינו זכרונם לברכה‬
‫ששמו כשם רבו‪ .‬והנה טעה אלישע בעיונו וחשב שיהיה האלוה המנהיג הדברים השפלים‬
‫זולת האלוה המנהיג העליונים‪ .‬וטעותו הוא בזה‪ ,‬כי הוא חשב שהתחלת הדברים‬
‫הנפסדים תהיה בהכרח מתחלפת להתחלת הדברים הבלתי נפסדים והיא אחת‬
‫מהשאלות אשר יחקור בהם הפלוסוף במה שאחר הטבע‪ .‬וכאשר התישב לו זה‪ ,‬חשב‬
‫שהתחלת הדברים הנפסדים יחויב שתהיה נפסדת‪ ,‬והביא זה לחשוב שלא יהיה בכאן‬
‫לאדם השארות נפשיי כלל‪ ,‬כי אין באלו הדברים הנפסדים לפי מחשבתו דבר יהיה אפשר‬
‫בו הקיום‪ ,‬כי התחלתם היא נפסדת‪ .‬וכבר התבאר אופן הטעות בה במה שאחר הטבע‪.‬‬
‫והנה ידמה שיהיה השכל הפועל הוא ערבות‪ ,‬לפי מה שהבינו קצת מחכמינו הקודמים‪,‬‬
‫ואמרו עליו שבו נשמות של צדיקים ונשמות ורוחות העתידות להבראות‪ ,‬וקראוהו חכמים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪284‬‬

‫והנביאים ערבות‪ ,‬להתערב בו שפע כל מניעי הגרמים השמימיים‪ .‬ואפשר שיהיה ערבות‬
‫גלגל הכוכבים הקיימים‪ ,‬וקראוהו ערבות‪ ,‬להתערב בו פעולות רבות מצד רבוי הכוכבים‬
‫אשר בו‪ ,‬ומצד שהוא יתן באופן מה לשאר הכוכבים מה שימצא להם מהפעולות‪ ,‬וזה גם כן‬
‫דעת קדמונינו זכרונם לברכה‪ ,‬לפי מה שאמרו בפרק אין דורשין‪ .‬ואפשר שתהיה הכונה‬
‫בערבות כלל כל הגלגלים‪ ,‬כי במה שיתערב מהשפע השופע מהם ישלמו הנמצאות‬
‫השפלות‪ ,‬ולזה קרא להשם יתברך רוכב בערבות‪ ,‬כי הוא מנהיג אלו [‪ ]290‬הגלגלים‬
‫בכללם ונותן להם מה שלהם מהפעולות‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪.‬‬
‫ובכאן נשלם מה שיעדנו לחקור בו בזה הפרק‪ ,‬והתבאר שבכאן שני שכלים נפרדים זולת‬
‫מניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬והם השם יתברך והשכל הפועל‪ .‬ולפי שמספר מניעי הגרמים‬
‫השמימיים הוא ארבעים ושמנה‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬לפי ההנחה הראשונה אשר לא נוספו בה‬
‫גלגליה מפני תנועת הרחב‪ ,‬הנה יהיה מספר השכלים הנפרדים חמשים‪ .‬וידמה שזהו דעת‬
‫תורתנו‪ ,‬ולזה צוה השם יתברך לקדש שנת החמשים שנה ביובל‪ ,‬והיום החמשים בעצרת‪,‬‬
‫להורות על שבכאן עלה היא עלה לכל אלו השכלים אשר מספרם תשעה וארבעים‪ .‬וענין‬
‫המעשר היה גם כן לזאת הסבה‪ .‬וזה כי מניעי הגלגלים שיש בהם כוכבים‪ ,‬והם המניעים‬
‫הראשיים מהם‪ ,‬כי השאר הם עלולים מהם‪ ,‬הם שמנה‪ ,‬והשכל הפועל הוא התשיעי‪,‬‬
‫והשם יתברך הוא העשירי אשר הוא קדש‪.‬‬

‫מאמר חמישי‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק ארבעה עשר‬
‫יתבאר בו מדרגת זה המאמר מן החכמות‬
‫וראוי שלא תעלם ממנו מדרגת זה המאמר משאר החכמות‪ ,‬כי כבר נמצא מדרגתו מהם‬
‫עצומה מאד‪ ,‬עד שהוא פרי החכמות כלם ותכליתם‪ .‬וזה כי החכמות כלם הם שלשה‪ ,‬והם‬
‫הלמודיות‪ ,‬והטבעיות‪ ,‬והאלהיות‪ ,‬כמו שזכר הלוסוף במקומות רבים‪ .‬ואולם החלק הראשון‬
‫מזה המאמר הוא פרי החכמה הלמודית ותכליתה‪ ,‬כי תכלית החכמה הלמודית היא ידיעת‬
‫חכמת הכוכבים‪ ,‬וזה מבואר מענינה‪ .‬ולפי שכבר נשלמה בו החקירה בזה החלק ביותר‬
‫שלם שאפשר‪ ,‬עד שהוא מקיף בתכונה האמתית ובדקדוק השעורים בה‪ ,‬אם בכח‪ ,‬אם‬
‫בפעל‪ ,‬אם בכח קרוב מאוד‪ ,‬כמו שהתבאר בדברינו‪ ,‬הנה הוא אם כן פרי החכמה‬
‫הלמודית ותכליתה ביותר שלם שאפשר‪ .‬והנה החלק השני מזה המאמר הוא פרי החכמה‬
‫הטבעית ותכליתה‪ ,‬וזה כי מפני שהיה הגרם השמימיי הולך במדרגת הצורה והשלמות‬
‫משאר הדברים הטבעיים‪ ,‬הנה תהיה ההשגה בו הולכת במדרגת הצורה והשלמות משאר‬
‫הדברים הטבעיים‪ ,‬וזה כי יחס הדבר האחד אל הדבר השני הוא יחס מושכל האחד אל‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪285‬‬

‫המושכל השני‪ .‬ולפי שכבר נשלמה בזה החלק ההשגה בסיבות הדברים הנמצאים לגרמים‬
‫השמימיים באופן שלם לפי מה שאפשר לנו‪ ,‬הנה אם כן הוא פרי החכמה הטבעית‬
‫ותכליתה באופן היותר שלם שאפשר לנו‪ .‬והנה החלק השלישי מזה המאמר הוא פרי‬
‫החכמה הכוללת ותכליתה‪ ,‬וזה כי לחכמה האלהית דרושים [‪ ]291‬רבים יחוייב לה‬
‫החקירה בהם‪ ,‬כמו שבאר הפלוסוף‪ ,‬ומה שילך מהם דרך התכלית והצורה הוא ההשגה‬
‫בשם יתברך ובמניעי הגרמים השמימיים לפי מה שאפשר לנו‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ולפי‬
‫שכבר נשלמה החקירה בזה החלק ביותר שלם שאפשר לנו‪ ,‬הנה הוא אם כן פרי החכמה‬
‫האלהית ותכליתה באופן היותר שלם שאפשר לנו‪ .‬וזה מה שראינו לחתום בו זה המאמר‬
‫החמישי‪.‬‬
‫יתברך האל אשר עזרנו ברחמיו וברוב חסדיו‪ .‬והיתה השלמת המאמר הזה בשני מחדש טבת‬
‫של שנת שמנים ותשע לפרט אלף הששי‪]292[.‬‬

‫מאמר ששי‪ :‬בחדוש העולם‬
‫[והוא נחלק לעשרים ותשעה פרקים]‬
‫ פרק ראשון נזכור בו מה שבזאת החקירה מהקושי‪.‬‬‫– פרק שני נזכור בו דעות הקודמים בזה הדרוש‪.‬‬
‫– פרק שלישי נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לדעת דעת מהם‪.‬‬
‫– פרק רביעי נבאר בו באופן מה שלא יחויב מפני מה שזכרנו מהטענות המקיימות דעת דעת‬
‫מאלו הדעות שיצדק הדעת ההוא‪.‬‬
‫– פרק חמישי נבאר בו מאיזה הדברים ראוי שנשים התחלת החקירה בזה הדרוש‪.‬‬
‫– פרק ששי נבאר בו במה זה יוכר ההווה מבלתי ההווה‪.‬‬
‫– פרק שביעי יתבאר בו שהשמים מחודשים מצד אחד זולת הצד הראשון‪.‬‬
‫– פרק שמיני יתבאר בו שהשמים מחודשים מפני סגולות מה נמצאות בהם מהסגולות הנמצאות‬
‫להווה במה שהוא הווה‪.‬‬
‫– פרק תשיעי יתבאר בו שהשמים מחודשים מצד אחד זולת שני הצדדים הראשונים‪.‬‬
‫– פרק עשירי יתבאר בו מהו הזמן ואיזה מציאות מציאותו‪.‬‬
‫– פרק אחד עשר יתבאר בו שהזמן מחודש‪.‬‬
‫– פרק שנים עשר יתבאר בו שהתנועה מחודשת‪.‬‬
‫– פרק שלשה עשר יתבאר בו שהגלות הארץ מחודש‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪286‬‬

‫– פרק ארבעה עשר נחקור בו אם יחוייב שיהיה העולם הזה הווה‪ ,‬מפני מה שטען בזה יחגי‬
‫המדקדק מפני המנע מציאות כוח בלתי בעל תכלית בגשם בעל התכלית‪.‬‬
‫– פרק חמשה עשר נזכור בו ראיה תוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו מחדוש העולם‪.‬‬
‫– פרק ששה עשר יתבאר בו שאי אפשר בעולם שיפסד‪.‬‬
‫– פרק שבעה עשר יתבאר בו איך הייתה הויית העולם‪.‬‬
‫– פרק שמנה עשר נגיד בו הרבה מהספקות הנופלות בה‪.‬‬
‫– פרק תשעה עשר נבאר בו שאין שם כי אם עולם אחר‪.‬‬
‫– פרק עשרים נתיר בו הספק שיקרה מצד העתה‪.‬‬
‫– פרק עשרים ואחד נתיר בו הספק שיקרה מצד העתה‪.‬‬
‫– פרק עשרים ושנים נתיר בו הספק שיקרה מטבע ההוייה‪.‬‬
‫– פרק עשרים ושלשה נתיר בו הספק שיקרה מפני טבע הדברים המתחדשים‪.‬‬
‫– פרק עשרים וארבעה נתיר בו הספק שיקרה מטבע התנועה‪.‬‬
‫– פרק עשרים וחמשה נתיר בו הספק אשר יקרה מפני טבע הנציב השמימיי‪.‬‬
‫– פרק עשרים וששה נתיר בו הספק אשר יקרה מצד החומר הראשון‪.‬‬
‫– פרק עשרים ושבעה נתיר בו הספק אשר יקרה מצד טבע הנצחי והווה והנפסד‪.‬‬
‫– פרק עשרים ושמנה נתיר בו הספק אשר יקרה מפני מה שטען הפלוסוף שאי אפשר שיהיו כל‬
‫הדברים נופלים תחת הוויה‪.‬‬
‫– פרק עשרים ותשעה בחתימת מה שכללו הספר הזה מהדברים העיוניים בנתינת השבה‬
‫וההודאה לשם יתברך אשר הכל מאתו‪]293[ .‬‬

‫חלק ראשון‪ :‬נשלים בו החקירה בזה הדרוש ונסיר הספקות הנופלות‬
‫בה לפי מה שאפשר לנו‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק ראשון‬
‫נזכור בו מה שבזאת החקירה מהקושי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪287‬‬

‫וראוי שנגיד תחלה מה שבזאת החקירה מהקושי העצום‪ ,‬וזה כי זה מה שיישירנו באון מה‬
‫אל השלמת החקירה בזה הדרוש‪ ,‬וזה כי כאשר ידענו הקושי אשר בדרוש‪ ,‬נתיישר בזה‬
‫אל הדרך אשר תוביל אותנו אל הגעת האמת בה‪.‬‬
‫וכבר יורה על קשייה חילוף דעות המעיינים בו עד היום חילוף רב‪ ,‬כי זה ממה שיורה‬
‫שכבר ימצאו טענות רבות מטבע הנמצאות יקויים בהם או יבוטל אחד אחד מחלקי‬
‫הסותר‪ ,‬ומה שזה דרכו תקשה מאד החקירה בו‪ – .‬וממה שיורה בלי ספק על הקושי החזק‬
‫אשר בזאת החקירה הוא‪ ,‬כי מפני שיחקר בה בכל הדברים הנמצאים אם חדשם השם‬
‫יתברך אחר שלא היו‪ ,‬או לא היתה להם הוייה בכללם‪ ,‬והיה מבואר שכאשר נרצה לעמוד‬
‫בדרך החקירה העיונית על משיג ממשיגי הדבר אם הוא נמצא לדבר‪ ,‬או לא‪ ,‬שכבר יחויב‬
‫שנדע קודם זה מהות הדבר ההוא ומשיגו‪ ,‬כי מהם יתכן שנעמוד על מה שחקרנו בידיעתו‪,‬‬
‫הוא מבואר שכבר יצטרך למי שירצה לחקור חקירה שלמה בזה הדרוש שידע תחלה‬
‫מהות הדבר אשר בו תהיה זאת החקירה ומשיגיו לפי מה שאפשר השגתו לאדם‪ .‬וזה‬
‫ממה שיחייב למה שירצה להשלים זאת החקירה שידע טבע הנמצאות בכללם ומשיגיהם‪,‬‬
‫עד שיוכל לבאר אם יש בהם דבר או משיג יחייב שיהיה העולם בלתי הווה‪ ,‬או אם יש בהם‬
‫דבר או משיג יחייב שיהיה העולם הווה‪ ,‬או אם אין בהם דבר או משיג יחויב ממנו שיהיה‬
‫העולם הווה‪ ,‬ולא שיהיה העולם בלתי הווה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה מי שיבצר ממנו ידיעת‬
‫דבר מה מהנמצאות או ממשיגיו לפי מה שאפשר לאדם‪ ,‬יבצר ממנו שלמות החקירה‬
‫האפשרית לאדם בזה הדרוש‪ .‬והוא מבואר ששלמות הידיעה האפשרית לאדם שיגיע לו‬
‫בנמצאות ובמשיגיהם הוא ממה שתקשה הגעתו מאד‪ – .‬וממה שיוסיף קושי בזאת‬
‫החקירה הוא‪ ,‬שהוא מחויב לחקור בה שתהיה לו ידיעה בסבה ראשונה לפי מה שאפשר‪.‬‬
‫וזה כי מפני שהיתה זאת החקירה ממה שיביאנו לחקור אם השם יתברך אפשר שיהיה‬
‫נמצא תחלה בזולת זה העולם ואחר כן המציאו וחדשו‪ ,‬או הוא מחויב שיהיה העולם נמצא‬
‫תמיד עמו היה‪ .‬הוא מבואר באופן הקודם בעינו שכבר יחוייב למי שירצה להשלים זאת‬
‫החקירה לפי מה שאפשר‪ ,‬שידע מעצמות השם יתברך מה שאפשר‪ ,‬עד שיוכל לשפוט‬
‫משפט ישר אם הוא אפשר עשם יתברך שיהיה פועל פעם ולא יהיה פועל פעם‪ ,‬או אי‬
‫אפשר בו [‪ ]294‬זה‪ .‬וזה ממה שיוסיף קושי עצום בזאת החקירה‪ ,‬וזה כי ידיעתנו בעצם‬
‫הסבה הראשונה יחויב שתהיה חלושה מאד‪ ,‬וזה מבואר ממה שקדם‪ – .‬וממה שיוסיף‬
‫קושי בזאת החקירה הוא‪ ,‬שכבר יקשה לדעת מאיזה מהעצמים ומהמשיגים אשר‬
‫לנמצאות יתכן שנעמוד על אמתת זה הדרוש‪ ,‬כי זה ממה שיחויב שיודע תחלה למי‬
‫שירצה להשלים זאת החקירה‪ ,‬ואם לא‪ ,‬הנה תהיה נפילתו על האמת בה במקרה‪ – .‬וממה‬
‫שיורה על קשיה הוא מאמר הפלוסוף‪ ,‬לפי מה שספר הרב המורה‪ ,‬וזה לשונו‪ .‬ואשר אין‬
‫לנו בהם טענה‪ ,‬או הם גדולים אצלינו‪ ,‬הנה מאמרינו בהם לפי זה יקשה‪ ,‬כאמרנו אם‬
‫העולם קדמון‪ ,‬אם לא‪ .‬וזה ממה שיורה כי זאת השאלה היתה אצל הפלוסוף בתכלית‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪288‬‬

‫הקושי‪ ,‬עד שכבר היה נבוך ומסופק בה‪ ,‬עם רוב מה שזכר מהטענות לקיים שהעולם‬
‫קדום‪ .‬וזה אמנם היה בלי ספק‪ ,‬לפי שהפלוסוף כבר שער שכבר ימצאו טענות רבות גם‬
‫לקיים שהעולם הווה‪ ,‬ושטענותיו לא יתנו האמת בזה על כל פנים‪ ,‬וזהו האמת בעצמו‪ ,‬כמו‬
‫שיתבאר אחר זה‪ .‬ואם היתה זאת השאלה קשה מאד אצל הפלוסוף עם רוב מעלתו‬
‫בחכמה‪ ,‬כל שכן שתהיה יותר קשה לשאר האנשים אשר הם למטה ממנו במדרגת‬
‫החכמה‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שני‬
‫נזכור בו דעות הקודמים בזה הדרוש‬
‫ואולם דעות הקודמים מצאנום בזאת החקירה בתכלית מן החלוף‪ .‬וזה שקצתם אמרו‬
‫שהעולם נתחדש ונפטר פעמים אין תכלית להם‪ .‬וקצתם אמרו שכבר התחדש פעם אחד‬
‫לבד‪ .‬ואלו נחלקו לשתי דעות‪ .‬מהם מי שיראה שהעולם נתחדש מדבר‪ ,‬והוא אפלטון‬
‫והאוחזים דרכו מהאחרונים‪ .‬ומהם מי שיראה שהעולם נתחדש מלא דבר במוחלט‪ ,‬והם‬
‫הראשונים מן המדברים‪ ,‬כמו יחני המדקדק‪ ,‬לפי מה שספר ממנו אבן רשד בפירושו למה‬
‫שאחר הטבע‪ ,‬ואחריהם נמשכו המדברים בזה הדעת‪ .‬וכבר נטו לזה הדעת הפלוסוף‬
‫המעולה הרב המורה ורבים מחכמי תורתנו‪ .‬וקצתם אמרו שהעולם הוא קדמון‪ ,‬והוא‬
‫הפלוסוף והנמשכים אחריו‪ .‬והוא מבואר שסבת חלופם באלו הדעות הוא אם מפני‬
‫התחלפות הענינים שלקחו מהם ראייה מטבע הנמצאות‪ ,‬אם מפני שלחצה אותם התורה‪,‬‬
‫אם להתקבץ שתי הסבות יחד‪]295[ .‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שלישי‬
‫נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לדעת דעת מהם‬
‫וכבר ימצאו לדעת דעת מאלו‪ ,‬לפי מה שנראה אנחנו‪ ,‬פנים רבים מההראות‪ .‬וזה שמי‬
‫שיאמר בהויית העולם והפסדו פעמים אין תכלית להם יש לו קצת דמויים יקיימו דעתו לפי‬
‫מה שיחשב‪.‬‬
‫ מהם‪ ,‬שכבר נמצא בכל הדברים אשר אצלנו שהם הווים נפסדים‪ ,‬ולזה יחשב מזה‬‫החפוש שיחויב שיהיה הענין כן בעולם בכללו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה בלתי ראוי שיהיה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪289‬‬

‫השם יתברך פועל פעם ובלתי פועל פעם‪ ,‬הנה יתחייב לפי מה שיחשב שיהיו שם עולמות‬
‫אין תכלית להם הווים קצתם אחר קצת‪ ,‬וכמו שיהיה אדם אחר אדם אל לא תכלית‪.‬‬
‫ ומהם מה שיחשב שיחויב מפני טבע הזמן שלא יהיה אפשר היותו מחודש במוחלט‪.‬‬‫וכבר זכר בזה הפלוסוף שתי טענות‪ .‬האחת לפי שאם היה הזמן הווה‪ ,‬היה הווה בזמן‪,‬‬
‫וזה ממה שיורה שאין לזמן הוייה‪ .‬והשנית שאם היה הזמן הווה‪ ,‬היה שם עתה נמצא‬
‫בפעל ממנו התחיל‪ ,‬וזה בלתי אפשר‪ ,‬כי אין בזמן דבר שימצא כי אם בכח‪ .‬והיות הענין כן‪,‬‬
‫והיה ראוי לפי הטענה הקודמת שיהיה העולם הווה‪ ,‬הנה ראוי שיהיה לפניו עולם אחר‪,‬‬
‫וזה אל לא תכלית‪ ,‬בדרך שיהיה הזמן בלתי מחודש‪.‬‬
‫ ומהם מה שיחשב שיחוייב מטבע התנועה שלא תהיה מחודשת במוחלט‪ ,‬כמו שזכר‬‫הפלוסוף במה שטען לקיים שיהיה העולם קדום‪ .‬כי זה גם כן ממה שיחייב‪ ,‬כשהונח‬
‫העולם הווה‪ ,‬שיהיה לפניו עולם אחר זה אל לא תכלית‪ ,‬בדרך שתהיה התנועה בלתי‬
‫מחודשת‪.‬‬
‫ ומהם מה שיחשב שיחויב מטבע החומר הראשון שלא יתכן שימצא ערום מצורה‪ ,‬כי זה‬‫ממה שיחייב שילבש החומר הזה צורה ויפשט צורה‪ ,‬בדרך שלא יהיה ערום ממנה‪ .‬ולפי‬
‫שהדבר מבואר בעצמו שהדבר לא יתהווה מלא דבר ולא יפסד אל לא דבר‪ ,‬אבל ישאר‬
‫החומר‪ ,‬הנה יחשב שיחויב מזה שיהיה קודם זה העולם עולם אחר‪ ,‬בדרך שלא ימצא זה‬
‫החומר רק מצורה‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שכבר יחשב שיהיה כל הווה נפסד‪ ,‬כמו שבאר הפלוסוף‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה‬‫ראוי לפי מה שקדם שיהיה העולם הווה‪ ,‬הנה ראוי שיהיה נפסד‪ .‬וזה מקיים דעת כל מי‬
‫שיראה בהויית העולם והפסדו‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שכבר יחשב שיחויב בעולם שיהיה הווה‪ ,‬לפי שאי אפשר שימצא בגשם בעל‬‫תכלית כח בלתי בעל תכלית‪ ,‬כמו שבאר הפלוסוף‪ ,‬ולזה יחויב שיהיו השמים נפסדים‪ ,‬כי‬
‫הם בעלי תכלית בשעור‪ .‬ואם היה להם כח שיתקיימו ויתנועעו זמן אין תכלית לו‪ ,‬היה‬
‫בגשם הבכל תכלית כח בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה דבר כבר הונח [‪ ]296‬שהוא שקר‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הנה יהיו השמים נפסדים בהכרח‪ .‬ואם הם נפסדים‪ ,‬הנה הם הווים‪ ,‬לפי שכל‬
‫נפסד הווה‪ ,‬כמו שבאר הפלוסוף‪ .‬וזה ממה שיקיים לפי מה שיחשב דעת כל מי שיאמר‬
‫בהויית העולם ובהפסדו‪ .‬וזאת הטעהה טען בבאור יחני המדקדק לפי מה שספק ממנו‬
‫אבן רשד בפירושו למה שאחר הטבע‪.‬‬
‫ואולם דעת מי שיניח העולם הווה פעם אחד ולא יפסד‪ ,‬ויניחהו הווה מדבר מהעדר‬
‫הסדר אל הסדר‪ ,‬יש לו גם כן פנים מההראות‪ .‬וזה שכבר יראה שהשכל הוא התחלת כל‬
‫הדברים‪ ,‬מפני מה שנמצא בזה מטוב הסדר והיושר‪ ,‬ונמצאים מתאחדים בזה הענין‪ .‬וזה‬
‫ממה שיורה ששכל אחד הוא התחלה לכולם‪ ,‬והוא אשר שם בהם מה שבהם מטוב הסדר‬
‫והיושר‪ ,‬ולזה אמר אפלטון‪ ,‬לפי מה שאחשוב‪ ,‬שהשכל הוא אשר הניע כל הדברים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪290‬‬

‫מהעדר הסדר אל הסדר‪ .‬ולפי שאנחנו נמצא בכל דבר שכבר יתהווה מדבר‪ ,‬הנה הוכרח‬
‫להניח שם דבר יתהווה ממנו העולם‪ .‬ולפי שלא יצוייר לתנועה התחלה‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬הוכרח‬
‫להניח שם תנועה מבולבלת בלתי בעלת סדר קודם הויית העולם‪ .‬ולפי שטבע הגרם‬
‫החמישי לא יחייב שיהיה נפסד‪ ,‬והיה מבואר שההפסד לא יהיה לדבר מצד הצורה‪ ,‬אבל‬
‫יהיה מפני טבע החומר‪ ,‬וזה שאנחנו נראה מפועל כל צורה שהיא תשתדל לשמור מה‬
‫שהיא לו צורה בתכלית מה שאפשר‪ ,‬עד שיגבר החומר וינצח הצורה‪ ,‬וזה יהיה כשיגברו‬
‫הכחות המתפעלות על הכחות הפועלות וינצחו אותם‪ ,‬הנה הוא מבואר שהשמים ראוי‬
‫שיהיו בלתי נפסדים‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה העולם בלתי נפסד‪ .‬ואם אמר אומר שאם היו בלתי‬
‫נפסדים‪ ,‬היה מחויב שיהיו בלתי הווים‪ ,‬לי שכבר באר הפלוסוף שכל בלתי הווה הוא בלתי‬
‫נפסד‪ ,‬וזה הפך מה שהניחו אפלטון‪ .‬אמרנו לו אין זה מחויב‪ ,‬וזה שכבר התבאר בראשון‬
‫מזה הספר שבכאן דבר הווה‪ ,‬והוא מחייב שיהיה נשאר נצחי‪ ,‬והוא השכל הנקנה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יתבאר במה שיבא שאין הבאור שעשה בזה הפלוסוף ממה שיחויב ממנו‬
‫חיוב אמתי מה שחייבו ממנו‪.‬‬
‫ואולם מה שיניח העולם הווה יש מאין יש לו גם כן פנים מההראות‪.‬‬
‫ מהם ‪ ,‬שמה שנמצאהו הווה נמצאהו כלו הווה מלא דבר‪ ,‬וזה כי כל מה שנמצאהו הווה‬‫הם צורות‪ ,‬כי הדבר לא נמצאהו הווה במה שהוא גשם‪ ,‬אבל יתהווה כשיתהוו בו הצורות‬
‫אשר מדרך הגשם שיקבל אותם‪ ,‬וזה אם חום‪ ,‬ואם קור‪ ,‬או שאר הצורות המגייעות‬
‫באמצעותם ולפי שהצורה היא הווה מלא דבר‪ ,‬הנה יהיו כל הדברים אשר נמצאים הווים‬
‫הווים מלא דבר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יראה שיהיה אפשר [‪ ]297‬שיתהווה העולם מלא‬
‫דבר‪ ,‬כמו שתתחדש הצורה מלא דבר‪ ,‬כשיתכן שיתחדש החומר מלא דבר‪ .‬וכאשר‬
‫התישב זה‪ ,‬והיה שכבר חושב ממה שקדם שיחויב בעולם שיהיה הווה‪ ,‬וכאשר הונח הווה‬
‫מדבר על צד שהניחו אפלטון‪ ,‬יתחייבו ספקות עצומות אין המלט מהם‪ ,‬כמו שהתבאר‬
‫ממה שטען הפלוסוף לבטל דעת אפלטון‪ .‬הנה הוא מבואר שכבר ראוי שיונח העולם הווה‬
‫מלא דבר‪ ,‬כי בזה יסתלקו הספקות ההם לפי מה שיחשב‪.‬‬
‫והמשל שלא יחויב מזאת ההנחה שיהיה קודם הויית העולם נמצא אפשרות בדבר‬
‫שיתהווה ממנו זמן בלתי בעל תכלית‪ ,‬אשר הוא שקר לפי מה שיראה מדברי הפלוסוף‪,‬‬
‫וזה שלא היה שם דבר מקבל לזה האפשרות‪ ,‬כי לא יונח בזאת ההנחה החומר נמצא‬
‫קודם הויית העולם‪ .‬ואולם לאפלטון יחויב זה הספק‪ ,‬ולזה נטה יחני המדקדק לזה הדעת‪,‬‬
‫לפי מה שיראה מדברי הפלוסוף אבן רשד ממה שספר בפירושו למה שאחר הטבע‪ .‬וכן‬
‫יתחייב לאפלטון שיהיה העולם נמצא קודם הויו‪ ,‬מפני מה שהניח ממציאות התנועה‬
‫המבולבלת קודם הוית העולם‪ .‬וזה הבטול לא יחויב לבעל זה הדעת‪ .‬והנה אחשוב שלזאת‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪291‬‬

‫הסבה בעינה בחר הרב המורה זה הדעת‪ ,‬ואמר שהוא דעת תורתנו‪ ,‬רצוני שהוא כבר‬
‫הניח הענין בזה התואר כדי שימלט מהספקות אשר ספק הפלוסוף על מי שהניח שיהיה‬
‫העולם הווה‪ .‬והעד על זה שהוא כתב בפרק החמשה ועשרים מהחלק השני ממאמרו‬
‫הנכבד מורה הנבוכים שדעת אפלטון הוא גם כן מסכים לדעת תורתנו אם היה שיאות‬
‫מצד העיון‪.‬‬
‫ואולם שהצורה היא הווה מלא דבר הוא מבואר‪ .‬וזה כי אין שם בהוייה דבר ישתנה‬
‫בעצמותו‪ ,‬וישוב להיות ממנו הצורה ההווה‪ ,‬ואין מה שנאמר שהצורה היא מצורה כמוה‬
‫ממה שיורה שתהיה הויית הצורה מדבר‪ ,‬וזה שאנחנו לא נאמר‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שתהיה‬
‫הצורה המתחדשת מהמלאכה מהצורה אשר בנפש האומן על מה שנאמר שהורדיט‬
‫יתהווה מהנחשת‪ ,‬אבל נאמר שהצורה אשר בנפש האומן היא פועלת לה‪ ,‬לא שתתיך‬
‫הצורה אשר בנפש האומן ותהיה ממנה הצורה המגעת במלאכה‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬
‫וממה שיחזק גם כן דעת המדברים האוחזים זה הדעת במה שהניחו העולם הווה מחלקים‬
‫בלתי מתחלקים‪ ,‬והנה זה באופן שיהיה השםם יתברך פועל העולם תמיד‪ ,‬כמו שזכר הרב‬
‫המורה מדעותיהם‪ ,‬הוא כי הם יראו שהוא ראוי שיהיה העולם שופע מהשם יתברך תמיד‪,‬‬
‫ואם לא יהיה לו פועל אלא בעת שהווה אותו‪ .‬ולזה הניחו אותו פועל בזה התאר‪ ,‬כדי‬
‫שיהיה השם יתברך פועל תמיד הנמצאות‪ .‬אלא שזה הדעת נבנה [‪ ]298‬על שרשים רבים‬
‫כוזבים‪ ,‬כמו שהתבאר ממה שספר הרב המורה מדעותיהם‪ .‬עם שמזאת ההנחה יתחייב‬
‫שלא יהיה לכללות העולם הוייה במוחלט‪ ,‬כי הם יניחו השם יתברך פועל אותו תמיד‪ ,‬וזה‬
‫ממה שיחויב ממנו במעט עיון שיהיה העולם בלתי נכנס במציאות בעת מן העתים‪ ,‬אבל‬
‫יהיה תמיד שופע מציאותו מהשם יתברך‪.‬‬

‫ואולם דעת הפלוסוף יש לו פנים מההראות‪.‬‬
‫ מהם ‪ ,‬שכבר יראה שאי אפשר שיהיה הזמן הווה במוחלט‪ .‬שאם היה הווה‪ ,‬היה הווה‬‫בזמן‪ ,‬ויהיה אם כן לפני הזמן הראשון זמן‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יחויב‬
‫שתהיה התנועה נצחית והמתנועע נצחי‪ ,‬וזה שהזמן לא יצוייר מזולת תנועה‪ ,‬ולא תצוייר‬
‫תנועה מזולת מתנועע‪ .‬ולפי שאי אפשר מציאות זמן בלתי בעל תכלית אם לא בהנחתנו‬
‫תנועה מדובקת ואחת‪ ,‬וזה בלתי אפשר אם לא בתנועה הסבובית‪ ,‬כמו שבאר הפלוסוף‪,‬‬
‫הנה יראה שיחויב מזה שיהיה בכאן גשם נצחי מתנועע בסבוב תמיד‪ .‬ובזה הבאור בעינו‬
‫יתבאר שאי אפשר שיהיה הזמן נפסד‪ .‬שאם היה נפסד‪ ,‬היה מחויב שיהיה נפסד בזמן‪,‬‬
‫ויהיה אם כן הזמן נמצא אחר הפסדו‪ .‬ולזה יחייב ארסטוטלוס שהזמן הוא נצחי‪ ,‬לא סר‬
‫ולא יסור‪ ,‬ומזה יבאר שיש שם מתנועע בסבוב לא סר מהיותו מתנועע ולא יסור‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪292‬‬

‫ ומהם ‪ ,‬שאי אפשר שיונח הזמן הווה במוחלט‪ .‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬היה שם עתה בפעל‬‫ממנו התחיל הזמן‪ .‬ואולם אמתת העתה וענינה‪ ,‬לפי מה שיראה מענינו‪ ,‬הוא שהוא יחלוק‬
‫בין הקודם והמתאחר‪ ,‬הנה אם כן אין שם עתה ממנו התחיל הזמן התחלה מוחלטת‪ ,‬שאם‬
‫היה אפשר זה‪ ,‬י היה שם עתה לא יחלק הקודם והמתאחר בזמן‪ ,‬וזה שקר לפי מה שיראה‬
‫מענין העתה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שמי שאמר בהויית הזמן אין לו המלט משישתמש במלות המורות על מציאותו קודם‬
‫שיהיה נמצא‪ .‬וזה שאם היה הזמן קודם בלתי נמצא ואחר כן נמצא‪ ,‬והיה מבואר מענין‬
‫הקודם והמתאחר שהם בזמן בהכרח‪ ,‬הנה אם כן יהיה הזמן קודם הוייו‪ .‬וכן הענין אם‬
‫נניחהו נפסד‪ ,‬כי הנפסד הוא הנעדר אחר שהיה נמצא‪ ,‬ואמר אחר הוא זמן‪ .‬ולזה יחייב‬
‫הפלוסוף שיהיה הזמן נצחי‪ .‬והמבואר מהאופן הקודם שכבר יחויב מזה שיהיה העולם‬
‫נצחי‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬כי מפני שהיתה תנועת ההעתק קודמת לשאר התנועות‪ ,‬לפי מה שבאר‬‫הפלוסוף‪ ,‬והיה בהכרח שתעלה אל מתנועע ראשון מפאת עצמו‪ ,‬הנה יחויב‪ ,‬אם היו‬
‫הגרמים השמימיים הווים‪ ,‬שיהיה שם מתנועע במקום אליו תעלה הוייתם‪ ,‬וזה יחוייב‬
‫במתנועע ההוא‪ ,‬אם הונח הווה‪ .‬ואי אפשר שילך זה לאין תכלית‪ ,‬כי הוא בלתי אפשר‬
‫שיהיו שם גשמים אין תכלית למספרם‪ ,‬הנה אם כן מה שיחוייב שיהיה שם [‪ ]299‬מתנועע‬
‫מעצמו בלתי הווה‪ .‬ואם היה שם מתנועע מצד עצמו בלתי הווה‪ ,‬הנה יחויב בעולם שיהיה‬
‫קדום‪ .‬וזה מבואר במעט עיון למי שעיין בטבעיות‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שהפלוסוף יראה שאם היה העולם הווה‪ ,‬היה מחויב שתהיה מציאותו בכח קודם‬‫למציאותו ב פעל בזמן‪ ,‬כי כל הווה זה ענינו‪ ,‬ויהיה אם כן בהכרח זמן קודם הויית העולם‪.‬‬
‫ואם היה שם זמן‪ ,‬הנה שם תנועה‪ .‬ואם היה שם תנועה‪ ,‬הנה שם מתנועע‪ .‬ואם היה שם‬
‫מתנועע‪ ,‬הנה הוא מתנועע אם בטבע‪ ,‬אם בהכרח‪ .‬ואם הוא מתנועע תנועה הכרחית‪,‬‬
‫הנה לא ימנע משתהיה שם תנועה טבעית‪ ,‬כי התנועה ההכרחית אנם תאמר ביחס אל‬
‫הטבעית‪ .‬ואי אפשר שתהיה שם תנועה טבעית זולת אלו התנועות הטבעיות הנמצאות‪,‬‬
‫ויהיה אם כן העולם נמצא קודם הוייו‪ ,‬וזה שקר‪ .‬וזה השקר יצא בהכרח מן ההקדמה‬
‫המסופק בה‪ ,‬והיא מה שהצענו בעולם שיהיה הווה‪ ,‬וההצעה אשר יצא ממנה השקר היא‬
‫שקר‪ ,‬הנה אם כן יחויב שיהיה העולם בלתי הווה‪ .‬וזאת הטענה לא מצאנו לפלוסוף‬
‫בבאור‪ ,‬אבל הוצאנו אותה מכח דבריו‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שהפלוסוף יראה שאי אפשר שתונח התנועה מחודשת במוחלט‪ .‬וזה שאם הנחנו‬‫בכאן תנועת מתחדשת ראשונה‪ ,‬הנה יחויב שיהיה המתנועע בהם אם הוה‪ ,‬ואם בלתי‬
‫הוה‪ .‬ואם היה הווה‪ ,‬היתה התנועה שהונחה ראשונה בלתי ראשונה‪ ,‬כי כבר תוקדם לה‬
‫תנועת ההוייה‪ .‬ואם הנחנו שתהיה תנועת ההוייה ההיא הראשונה‪ ,‬הנה יחוייב בה גם כן‬
‫שתהיה בלתי ראשונה‪ ,‬וזה יחוייב אצלו אם מצד הפועל ואם מצד המתפעל‪ .‬ואולם חיוב‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪293‬‬

‫זה מצד הפועל הוא‪ ,‬כי הוא יאמר שהפועל כאשר יפעל עת ולא יפעל עת‪ ,‬הנה שם‬
‫בהכרח שנוי חודש לו בעבורו התעורר עתה לעשות זה הפעל‪ ,‬ויהיה אם כן לפני השנוי‬
‫הראשון שנוי‪ .‬ואם אמתו שהשנוי ההוא הוא הקודם‪ ,‬הנה יחוייב בו גם כן לזאת הסבה‬
‫בעינה שיהיה לפניו שנוי‪ ,‬וזה לאין תכלית‪ ,‬וזה החיוב הוא שוה אם הונח המתנועע‬
‫הראשון הווה או בלתי הווה‪ .‬ואולם חיוב זה מצד המתפעל‪ ,‬כי כל הווה‪ ,‬לפי מה שיראה‬
‫הפלוסוף‪ ,‬יקדם לו שנוי בהכרח‪ ,‬ולזה יחויב בתנועה שנניחנה ראשונה שתהיה בלתי‬
‫ראשונה‪ .‬ואם הנחנו השנוי ההוא הוא הראשון‪ ,‬הנה יחוייב שיהיה קודם חדוש השנוי ההוא‬
‫אפשרות השנוי‪ ,‬כי הכח קודם לפעל בכל הדברים המתחדשים‪ ,‬וחדוש אפשרות השנוי‬
‫הוא שנוי או נמשך לשנוי‪ .‬ואם הנחנו השנוי אשר יחודש בו אפשרות השנוי הוא הראשון‪,‬‬
‫הנה יחוייב בו גם כן שיהיה בלתי ראשון לזאת הסבה בעינה‪ ,‬וזה שחדוש אפשרות זה‬
‫השנוי הוא קודם לחדוש זה השנוי‪ ,‬וזה לאין תכלית‪ .‬ואם הוא בלתי הווה‪ ,‬והיה מדרך‬
‫המניע לו שיניע‪ ,‬ומדרך המתנועע שיתנועע‪ ,‬מה הענין [‪ ]300‬שיתנועע פעם ולא פעם‪ .‬הנה‬
‫שם בהכרח שנוי במניע‪ ,‬או במתנועע‪ ,‬או בשניהם‪ ,‬ותהיה אם כן התנועה שהונחה‬
‫ראשונה בלתי ראשונה‪ .‬ואם נאמר שהשנוי ההוא הוא הקודם‪ ,‬הנה יחויב בו שיהיה לפניו‬
‫שנוי‪ .‬כמו שהתחייב בראשון‪ .‬וזה לאין תכלית‪.‬‬
‫וכאשר היה זה כן‪ ,‬הנה יחויב שלא תהיה שם תנועה מחודשת ראשונה‪ ,‬וזה המתנועע‬
‫הראשון הווה‪ ,‬או בלתי הווה‪ .‬והנה הפלוסוף יעשה עוד בזה שני באורים יאמת בהם שאין‬
‫שם תנועה ראשונה‪ .‬האחד הוא שהוא יאמר כי המניע כאשר היה מניע בכח ואחר כן שב‬
‫מניע בפעל‪ ,‬הנה יחויב שיהיה שם שנוי‪ ,‬לפי שהמציאה מהכח אל הפעל הוא שנוי‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאין שם תנועה ראשונה‪ .‬והשני הוא שאם היתה התנועה מחודשת‬
‫במוחלט‪ ,‬היה מתחדש צרוף במניע הראשון‪ ,‬רוצה לומר הצרוף אשר בין המניע‬
‫והמתנועע‪ ,‬והתחדש הצרוף אי אפשר מזולת שנוי‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מחויב בשנוי‬
‫הראשון שיהיה בלתי ראשון‪ ,‬ולזה יחוייב שלא תהיה שםתנועה מחודשת ראשונה‪ .‬זה מה‬
‫שיחייב שתהיה התנועה נצחית‪ ,‬ושיהיה שם מתנועע נצחי יתנועע תנועה סבובית אל‬
‫הדבקות‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬ובזה האופן בעינו יבאר שאי אפשר שתהיה שם תנועה אחרונה‪,‬‬
‫מפני זה יחויב שיהיה שם מתנועע בסבוב לא סר משיהיה מתנועע ולא יסור‪.‬‬
‫ ומהם שכבר יראה מטבע החומר הראשון שאי אפשר שיונח העולם הווה בכללותו‪ .‬וזה‬‫שזה החומר יחויב בו שלא יהיה הווה ולא נפסד בעצם‪ .‬שאם היה הווה‪ ,‬היה לו נושא‬
‫יתהווה ממנו‪ .‬ואם היה לו נישא יתהוה ממנו‪ ,‬היה הוא הנושא בעצמו‪ ,‬לפי שמה שבכח לא‬
‫יפרד ממה שבכח‪ ,‬ויחויב מזה שיהיה זה החומר נמצא קודם שימצא‪ ,‬או שיהיה נמצא‬
‫בפעל‪ ,‬וזה כלו שקר‪ .‬וכן יתחייב בו זה אלו יפסד‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מדרך החומר‬
‫הראשון שלא ימצא ערום מהצורה‪ ,‬הוא מבואר שכבר יחוייב בעולם שיהיה קדום‪.‬‬
‫ ומהם ‪ ,‬כי מפני שהוא מבואר בגשם החמישי שאין לו הפך‪ ,‬הנה יתבאר שהגשם החמישי‬‫הוא בלתי הווה‪ .‬וזה שכל הווה הוא הווה מהפכו ונפסד אל הפכו‪ ,‬ויחויב מזה לפי הפך‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪294‬‬

‫הסותר שמה שאי אפשר בו שיהיה הווה מהפכו או נפסד אל הפכו איננו הווה ולא נפסד‪.‬‬
‫אבל זה הגשם החמישי אין לו הפך י הווה ממנו או יפסד אליו‪ ,‬הנה אם כן יחוייב שלא יהיה‬
‫הגרם החמישי הווה ולא נפסד‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬כי מפני שהוא מבואר בגרם החמישי שאי אפשר שיפסד‪ ,‬לפי שאין לו סיבות‬‫ההפסד‪ ,‬כמו שזכרנו במה שקדם‪ ,‬הנה יראה הפלוסוף שהוא מחויב בו שיהיה בלתי הווה‪,‬‬
‫וזה שהוא יראה שהוא מחויב במה שהוא בלתי נפסד שיהיה בלתי הווה‪ .‬וזה דבר בארו‬
‫ממה שאומר אותו‪ ,‬וזה שכבר [‪ ]301‬יראה שאי אפשר שימצא דבר הווה שישאר נצחי‪ .‬כי‬
‫ההווה יחויב בו שיהיה הכח על ההוייה קודם על ההוייה בכל הזמן העובר שאין לו תכלית‪,‬‬
‫וכאשר הנחנו זה האפשרות נמצא בפעל בכל חלק מהזמן ההוא‪ ,‬היה מחויב מזה שקר‪,‬‬
‫רוצה לומר שימצאו שתי הפעולות המתנגדות יחד‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שמה‬
‫שהנחנוהו אפשר הוא שקר‪ .‬וכבר יראה זה עוד לפי מה שאומר‪ ,‬והוא שהנמצא בזמן בלתי‬
‫בעל תכלית הנה יחויב שיהיה נעדר התכלית בקודם ובמתאחר‪ ,‬שאם היה בעל תכלית‬
‫מצד אחד מהם‪ ,‬הנה יהיה מה שאין תכלית לו‪ ,‬וזה שקר לפי מה שיראה הפלוסוף‪ .‬וכבר‬
‫יראה זה עוד מצד אחד‪ ,‬והוא שאם היה בכאן דבר הווה שישאר נצחי‪ ,‬הנה יהיה לו כח על‬
‫המציאות וההעדר‪ ,‬והכחות המתהפכים כשיהיו בדבר אחד בעינו‪ ,‬יחויב שיהיו נגדרים‪ ,‬כי‬
‫אי אפשר שימצאו שני הכחות הסותרים יחד בכחות אשר אין ביניהם אמצעי‪ ,‬כמו הענין‬
‫באלו הכחות אשר המאמר בהם‪ ,‬והם המציאות וההעדר‪ ,‬כמו שאי אפשר שתמצאנה שתי‬
‫הפעולות המתנגדות יחד בדבר האחד בעינו‪ .‬ולזה יחוייב בכחות אשר בהם שיהיו נגדרים‪,‬‬
‫שאם לא היו נגדרים‪ ,‬לא ימצא הזמן היותר גדול שימצא בו זה הכח‪ ,‬ויהיה שם כח אין‬
‫תכלית לו‪ ,‬ואם היה הדבר כן‪ ,‬ימצאו שני הכחות יחד‪ ,‬כי הזמן האחד שאין לו תכלית הוא‬
‫הזמן האחר שאין לו תכלית‪ ,‬כי אין שם כי אם זמן אחד‪ .‬וזה שחויב בכחות שיהיו נגדרים‬
‫הוא ראוי בכל המאמרות לפי מה שיאמר הפלוסוף‪ ,‬רוצה לומר שהמצאם בכח הוא נגדר‬
‫כשילקח הכח במקומו הקרוב המיוחד‪ ,‬רצוני הזמן שידרוך בו אל הפעל‪ .‬וכבר יראה זה‬
‫עוד מצד אחר‪ ,‬והוא שטבע הנמצאות הוא מחייב להם ההוייה וההפסד‪ ,‬או העדרו‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר בנעדר ההוייה מצד טבעו זמן שאין תכלית לו שישוב‬
‫נמצא זמן אין תכלית לו אם לא יעתק טבע הנמנע אל ההכרחי‪.‬‬
‫וכבר יראה זה עוד מצד החפוש‪ ,‬והוא שכבר יראה בכל הווה שהוא נפסד‪ ,‬ובכל נפסד‬
‫שהוא הווה‪ ,‬וזה בכל מיני השנויים הארבעה‪ .‬ולזה ידמה שיחויב לפי הפך הסותר שמה‬
‫שאיננו נפסד איננו הווה‪ ,‬ושמה שאיננו הווה איננו נפסד‪ .‬וכבר חזק עוד הפלוסוף זה‬
‫הדעת מצד הפרסום‪ ,‬וזה שכבר היה מפורסם לאנשים בזמנו שהשמים הם מקום לשם‬
‫יתברך‪ ,‬כאלו ירצו בזה שהם נצחיים בנצחיותו‪.‬‬
‫ ומהם‪ ,‬שהפלוסוף יראה שאי אפשר שיהיו כל הדברים נופלים תחת ההוייה‪ ,‬וזה שכל‬‫הווה אם שיהיה גשם‪ ,‬או בגשם‪ .‬ואם היו כל הדברים מתהוים אחר שלא היו‪ ,‬יתחייב‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪295‬‬

‫שיהיה הגשם בכללו מתהוה במוחלט‪ ,‬רוצה לומר מלא גשם‪ ,‬ויחויב שיקדם להויות הגשם‬
‫רקות בו יתהוה‪ ,‬כי המקום [‪ ]302‬הוא מהכרח המתהווה גם כן‪ ,‬הנה הויית הגשם מלא‬
‫גשם במוחלט היא בלתי אפשר‪ .‬וכן הויית הגשם מגשם בכח‪ ,‬רוצה לומר מחומר בלתי‬
‫צורה‪ ,‬כי החומר אי אפשר בו שיפשיט צורה‪ ,‬כי אלו הפשיט צורה‪ ,‬יהיה מה שלא נמצא‬
‫בפעל נמצא‪ ,‬וזה שקר‪ .‬הנה אם כן מה שיחויב הוא שהגשם הוא בלתי הווה‪.‬‬
‫וכבר זכר הפלוסוף אלו הטענות קצתם בספר השמע וקצתם בספר השמים והעולם‬
‫וקצתם במה שאחר הטבע‪ .‬ואחשוב שמה שהניע יותר הפלוסוף אל שיאמין שיהיה‬
‫העולם קדמון הוא מה שהאמין מעצם השם יתברך שהוא מניע גלגל הכוכבים הקיימים‪,‬‬
‫ושהוא נימוס הנמצאות וסדרם וישרם‪ .‬וזה שכאשר הונח השם יתברך מניע מיוחד לאחד‬
‫מהגלגלים‪ ,‬הוא מבואר שלא יתכן שיהיה העולם הווה‪ ,‬וזה שאין ראוי שיונח הווה זה‬
‫הגלגל אשר הוא מניע לו‪ ,‬עד שיהיה לשם יתברך פעם קשר עם זה הגלגל אשר הוא מניע‬
‫לו ‪ ,‬בדרך שיהיה שלמות לו וישימהו חי‪ ,‬ופעם לא יהיה קשר לו עמו‪ .‬וזה ממה שלא יצטרך‬
‫באור למעיין בזה הספר‪.‬‬
‫וכבר יחשב גם כן‪ ,‬שאם היה השם יתברך נימוס הנמצאות וסדרם וישרם‪ ,‬שאין ראוי‬
‫שיהיה נמצא השם יתברך בזולת הנמצאות‪ ,‬כי המושכל אשר אין לו נושא חוץ לשכל יחשב‬
‫שהוא מחויב שיהיה כוזב‪ ,‬כמו שהסכים עליו אבן רשד בקצורו לספר הנפש‪ ,‬וזה אצלו מה‬
‫שהכריח הפלוסוף להאמין שיהיה העולם קדמון‪ ,‬כי הוא כבר שער בשאין אלו הטענות‬
‫שזכרנו נותנות האמת בזה על כל פנים‪ ,‬כמו שיתבאר מדברינו בחקרנו בהם במה שאחר‬
‫זה‪ .‬והנה לא זכר הפלוסוף אלו הטענות לפי מה שהניח מאלו הענינים האלהיות שהם‬
‫דברים לא בא עליהם מופת‪ ,‬אבל הם יותר מעטי הספקות משאר הדעות אשר האמין בהם‬
‫זולתו‪ ,‬כמו שספר אלכסנדר‪ ,‬לפי מה שזכר אבן רשד והרב המורה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬לא‬
‫יתכן שישים כמו אלו הדברים התחלת מופת לקיים שיהיה העולם קדמון‪ ,‬כי הפלוסוף לא‬
‫אמת עניינם‪ ,‬אבל הניחם על צד הסברה המשובחת‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק רביעי‬
‫נבאר בו באופן מה שלא יחויב מפני מה שזכרנו מהטענות‬
‫המקיימות דעת דעת מאלו הדעות שיצדק הדעת ההוא‬
‫ואחר שזכרנו כבר באופן מה מה שיש מאופני ההוראות לדעת דעת מאלו הדעות‪ ,‬והיה‬
‫מבואר למ עיין בזה הספר במעט עיון שאין בראיות אשר קיימנו בהם דעות אלו האנשים‬
‫מה שיקויים בו דעת קיום אמתי [‪ ]303‬זולת מה שזכרנו לקיים דעת הפלוסוף‪ ,‬וזה מבואר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪296‬‬

‫ממה שטען הפלוסוף לבטל אלו הדעות‪ .‬הוא מבואר שכבר היה ראוי שנחקור תחלה‬
‫בטענות אשר טען הפלוסוף‪ ,‬אם יקוים בהם דעתו קיום אמתי‪ ,‬אם לא‪ ,‬כי אלו הטענות הם‬
‫אשר יחשב שתהיינה צודקות לבד מבין שאר הטענות שזכרנו‪ .‬אלא כי לעומק זאת‬
‫החקירה לא יובן לנו הבאור בזה בשלמות בזה המקום‪ ,‬עד שנבאר בדרך החקירה העיונית‬
‫אמתת זה הדרוש‪ ,‬ואז יתכן שנבאר שמה שהביאנו אליו העיון הוא מסכים לאמת מכל‬
‫הפני ם ונמלט מכל ספק‪ .‬ואי אפשר גם כן מזולת שנשיב בכאן על אלו הטענות קצת‬
‫תשובה‪ ,‬וזה כי מפני שהחזקנו באלו הטענות וחשבנום אמתיות‪ ,‬יקשה לנו להאמין חלופם‪,‬‬
‫אם לא יתבאר לנו תחלה באופן מה שהם אינן נותנות האמת על כל פנים‪ ,‬ולזה ראינו‬
‫להשיב עליהם בכאן קצת תשובה‪.‬‬
‫ונאמר כי מה שיראה שיחויב שיהיה העולם קדום מפני הנחתנו שיהיה השם יתברך מניע‬
‫גלגל מיוחד מהגלגלים‪ ,‬הוא בלתי מחויב‪ ,‬וזה שכבר בארנו במה שאין ספק בו שאין השם‬
‫יתברך אחד ממניעי הגרמים השמימיים‪ .‬ואם אמר אומר שעם מה שהתבאר מדברינו‬
‫מענין הסבה הראשונה יתחייב גם כן שיהיה העולם קדום‪ ,‬וזה כי כבר בארנו שהשם‬
‫יתברך פועל כל הנמצאות‪ ,‬ושהוא היותר אמתי בשיקרא פועל מכל נמצא זולתו‪ ,‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הנה יחשב שיחויב מזה שיהיה העולם קדום‪ ,‬וזה כי מן המגונה שנניח עלה‬
‫פועלת בטלה זמן אין תכלית לו‪ .‬אמרנו לו שאם היה בכאן דבר יביאנו בדרך המחקר‬
‫העיו ני להאמין בעולם שיהיה הווה‪ ,‬הנה לא יוציאנו זה הספק מההאמנה בו שיהיה הווה‪.‬‬
‫וזה שיש לאומר בחדוש העולם שיאמר שהעלה הראשונה היתה תמיד פועלת הפעל אשר‬
‫ייוחס לה עתה‪ ,‬והוא השגתה עצמותה‪ ,‬ואולם הפעל שיסודר ממנה על צד ההטבה‬
‫והחנינה‪ ,‬והוא נתינת הצורה לנמצאות בשלם שבפעים‪ ,‬איננו מיוחס לה כי אם בעת‬
‫ההויה‪ ,‬אבל ייוחס לה היותה חשוקה לצורות המניעות‪ ,‬ומצד חשקם בה ישתוקקו שיושפעו‬
‫מהם פעולות בזה העולם לפי מה שתגזרהו‪ ,‬לפי מה שהשיגו מהנימוס אשר אצל הסבה‬
‫הראשונה‪ .‬ובכלל הנה אם היה זה הפועל לשם יתברך להשלמת מציאותו‪ ,‬היה לזה הספק‬
‫אופן מההראות‪ .‬אלא שהוא אינו לשם יתברך כי אם על צד ההטבה והחנינה‪ ,‬ומה שזה‬
‫דרכו לא יחויב שיצא לפעל‪ .‬וכבר יתבאר התר זה הספק באופן יותר שלם אחר השלימנו‬
‫זאת החקירה‪ .‬וכן נאמר כי מה שהונח שהשם יתברך הוא נימוס הנמצאות לא יחייב‬
‫שתהיינה הנמצאות נמצאות תמיד עמו‪ ,‬וזה כי זה הנימוס לא קנה אותו [‪ ]304‬השם‬
‫יתברך מהנמצאות כמו הענין בידיעתנו‪ ,‬אבל קנו הנמצאות מציאותם מזה הנימוס‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הנה לא ימנע היות הנימוס נמצא‪ ,‬והנמצאות אשר אפשר שיושפעו מציאותם‬
‫מזה הנימוס בלתי נמצאות‪.‬‬
‫והמשל שאם חדש אדם מלאכת כלי אחד לעצמו‪ ,‬הנה יקרה לו שיהיה נימוס המלאכה‬
‫ההיא נמצא‪ ,‬ואם אין לו נושא חוץ לנפש‪ .‬וכבר בארנו זה בראשון מזה הספר‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא יחויב מפני אלו הטענות שיהיה העולם קדום‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪297‬‬

‫ואולם בשאר הטענות אשר זכרנו שיחשב שיקיימו דעת הפלוסוף קיום אמתי נשיב בכאן‬
‫קצת תשובה על דרך הכללות‪ ,‬עד שיתבאר לנו האמת בזה הדרוש‪ ,‬ואז נשוב לחקור בהם‬
‫חקירה שלמה‪ .‬ונאמר שאלו הטענות כשחקרנו בהם‪ ,‬מצאנום רובם לקוחות מן ההקש בין‬
‫ההוייה הכללית אשר נחקור בה ובין אלו ההויות החלקיות אשר יתחדשו מן הטבע‪ .‬והוא‬
‫מבואר שאין ראוי שנקיש בין אלו ההויות‪ ,‬עד שנחייב לזאת ההוייה כל מה שיחויב להויה‬
‫אשר נמצאה לחלק מחלקי העולם‪ ,‬וזה כי שם דברים יחויבו להוייה בחלק מצד מה שהיא‬
‫הויה בחלק‪ ,‬ואלו הדברים לא יתכן שיהיו נמצאים להוייה הכללית‪ ,‬אם היה שתהיה שם‬
‫הוייה בזה התאר‪ .‬וכבר תעמוד על ההבדל שיש בין אלו ההויות‪ ,‬כשתקיש בזה בין הויית‬
‫אי ש בכללותו ובין ההזנה בו אחר שנתהווה שהיא הוייה בחלק‪ ,‬כי ההקש הזה בעינו יהיה‬
‫בין ההוייה הכללית אשר נחקר בה ובין ההוייה החלקית הנמצאת לחלק מה מחלקי‬
‫העולם‪ ,‬וזה שהעולם בכללו הוא איש אחד‪ ,‬וזה דבר ביארו אותו רבים מן הקודמים‪ ,‬עד‬
‫שהם יקראו העולם אדם גדול והאדם עולם קטן‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שההוייה‬
‫אשר תהיה בחלק מה מחלקי העולם יחסה מהויית העולם בכללו יחס ההזנה באיש הרמוז‬
‫אליו אל הויית האיש ההוא בכללו‪ .‬וזה היחס הוא מבואר מאד בין אלו ההויות‪ ,‬וזה שכמו‬
‫שההזנה היא הוייה בחלק‪ ,‬ובכללות האיש ההוא עומד על תאר אחד‪ ,‬כן יהיה כללות‬
‫העולם עומד על תאר אחד עם התהוות חלקיו והפסדם‪ .‬וכמו שיחויב בהזנה כשתתחדש‬
‫שיהיה האיש ההוא קודם זה נמצא בפועל‪ ,‬כי בו ימצאו סיבות ההזנה‪ ,‬כאלו תאמר נפש‬
‫הזנה והלב והכבד והאצטומכא ושאר כלי הבשול‪ ,‬ואלו האברים אי אפשר שימצאו נבדלים‬
‫משאר האברים‪ ,‬כמו שהתבאר בספר בעלי חיים‪ ,‬ולזה התחייב שיהיה זה האיש נמצא‬
‫בפעל בכללות קודם זאת ההזנה‪ ,‬כזה יחויב בהויית חלקי העולם שיהיה העולם קודם זה‬
‫נמצא בפעל‪ ,‬כי בו ימצאו סיבות זאת ההוייה‪ ,‬לפי שההוייה לא תהיה באלו מזולת תנועה‬
‫קודמת‪ ,‬כמו שהתבאר בספר השמע‪ ,‬וכל התנועות יעלו אל [‪ ]305‬תנועת הגרם השמימיי‪,‬‬
‫כמו שהתבאר שם‪ .‬וכשהיה שם גרם שמימיי‪ ,‬יחויב שיהיו כל היסודות נמצאים והמורכב‬
‫מהם‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪ .‬וכאשר התאמת זה היחס‪ ,‬נאמר‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שכמו שלא‬
‫יחוייב בהויית האיש בכללותו שיהיה האיש ההוא נמצא קודם ההוייה‪ ,‬ולא חלק ממנו‬
‫תעלה אליו ההוייה ההיא‪ ,‬כן לא יחויב בהויית העולם בכללותו‪ ,‬אם הונח הווה‪ ,‬שיהיה‬
‫העולם ההוא נמצא קודם זאת ההוייה ולא חלק ממנו תעלה אליו ההוייה ההיא‪ ,‬אבל‬
‫יצטרך להכניס בזה מניע מחוץ נבדל‪ ,‬הוא זולת המניע הקרוב בהוייות החלקיות‪ ,‬כצורך‬
‫הכנסת מניע מחוץ נבדל בהויית החי והצמח‪ ,‬כמו שהתבאר בספר בעלי חיים ובמאמר‬
‫הקודם לזה‪ ,‬והוא זולת המניע הקרוב בהזנת האיש ההוא‪ .‬ומי שיחייב להוייה הכללית‬
‫הדברים שיחויובו להוייה החלקית יקרה לו שיחייב בזה האיש הרמוז אליו שהוא בלתי‬
‫הווה‪ ,‬כמו שחייב הפלוסוף מפני זה ההקש שיהיה העולם בלתי הווה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪298‬‬

‫והמשל שכבר יאמר אומר שראובן העומד לפנינו הוא בלתי הווה מפני ההקש בין הוייתו‬
‫הכללית וההוייה החלקית הנמצאת בו‪ ,‬והיא ההזנה‪ .‬וזה שאם הונח ראובן הווה‪ ,‬הנה‬
‫יחויב שיהיה נמצא קוד הוייו‪ ,‬וזה שאנחנו נמצא מתנאי ההוייה החלקית הנמצאת בו‬
‫שתהיה בכאן נפש זנה וכליה‪ ,‬כאלו תאמר הלב והכבד והאצטומכא‪ ,‬כי הנפש הזנה לא‬
‫תעשה בזולת כלי‪ ,‬ואלו הכלים אי אפשר שימצאו נפרדים משאר האברים‪ ,‬אלא אם כן היו‬
‫אברים בשתוף השם‪ ,‬רוצה לומר שאם היו נפרדים משאר האברים לא ימצאו בהם אלו‬
‫הכחות הנפשיות אשר בהם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יביאנו זה ההקש לחייב שאם היה זה‬
‫האיש הווה‪ ,‬הנה יהיה זה האיש בעינו נמצא קודם הוייו‪ .‬ובזה בעינו יביאנו ההקש הזה‬
‫לחשוב שיהיה העולם בלתי הווה‪ ,‬לפי שאם היה הווה‪ ,‬היה זה העולם בעינו נמצא קודם‬
‫הוייו‪ ,‬והוא מבואר שאין זה החיוב צודק‪ .‬ובזה האופן יסתלקו הרבה מהטענות שטען‬
‫הפלוסוף לקיים שיהיה העולם קדום‪ ,‬רצוני מפני מה שהתבאר בכאן שיש הבדל נפלא בין‬
‫ההוייה הכללית ובין ההוויה החלקית‪ ,‬ולזה לא יחויב בהוייה הכללית כל מה שיחויב בהוייה‬
‫החלקית‪ .‬ודי בזה הציור בזה המקום בשטענות הפלוסוף אינם נותנות משפט הכרחי על‬
‫שיהיה העולם קדמון‪ ,‬עד שיתבאר זה בשלמות מדברינו‪.‬‬
‫ואולי יאמר אומר שבכאן הטעאה מה במה שהמשלנו בו מאלו ההויות‪ ,‬וזה כי האיש לא‬
‫יתהווה בכללותו אלא אם נמצא קודם זה איש ממינו בפעל תעלה אליו ההוייה באופן מה‪,‬‬
‫וכן יחוייב שיהיה הענין בעולם‪ ,‬אם הונח הווה‪ ,‬ויצדק מפני זה מה שחייבו הפלוסוף‪ ,‬שאם‬
‫הוה [‪ ]306‬העולם הווה‪ ,‬היה שם מתנועע במקום תעלה אליו הוייתו‪ .‬אלא שהתר זה‬
‫הספק אינו ממה שיקשה‪ ,‬והוא שזה קרה לאיש ההווה מצד שהוא הוייה בחלק מחלקי‬
‫העולם‪ ,‬וזה בעינו יקרה באופן מה בהזנה אשר המשלנו בה‪ ,‬וזה שלא יתכן שיעשה‬
‫בהזנה חלק מהמתדמי החלקים אשר הורכב מהם היד‪ ,‬דרך משל‪ ,‬אם לא היתה היד‬
‫נמצאת‪ .‬ואול ם מצד מה שזה האיש הווה במה שהוא זה האיש לא ימצאו בו חלק ממנו‬
‫תעלה אליו ההוייה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהאדם גם כן אשר יהיה ממנו הזרע אין לו פעל בהויית זה האיש המתהווה‪ ,‬בדרך‬
‫שנאמר שתעלה ההוייה אליו‪ ,‬וזה שכבר יתהווה זה האיש המתהווה‪ ,‬ואם כבר מת תחלה‬
‫האדם אשר יהיה ממנו‪ ,‬ולזה יצטרך בזאת ההוייה אל מניע אחר נבדל‪ ,‬כמו שהתבאר‬
‫בספר בעלי חיים‪.‬‬
‫והנה השתמש הרב המורה בדחיית טענות הפלוסוף בכמו זאת ההקדמה שהשתמשנו‬
‫בה בזה המקום‪ ,‬אלא שהוא השתמש בזה באופן יותר כולל ממה שנשתמש בו אנחנו‪ .‬וזה‬
‫כי אנחנו לא נשתמש בה אלא במה שיגזרהו העיון האמתי שימצא מההבדל בין הויית כלל‬
‫העולם והויית חלק מחלקיו‪ ,‬והרב המורה השתמש בה בכללות לבאר שלא יחויב להוייה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪299‬‬

‫הכללית דבר מהדברים אשר יקרו להוייה החלקית‪ ,‬וזה אינו מחויב על כל פנים‪ ,‬כי כבר‬
‫אפשר שימצאו בכאן דברים משותפים להוייה הכללית והחלקית‪ .‬וכבר תעמוד על ההבדל‬
‫שימצא בין השתמשנו בזאת ההקדמה ובין השתמשות הרב המורה ממה שקדם לו‬
‫מהדברים בה וממה שנאמר אותו בהשלימנו החקירה בטענות הפלוסוף אם יחויב מהם‬
‫חיוב אמתי שיהיה העולם קדמון‪ ,‬אם לא‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק חמישי‬
‫נבאר בו מאיזה הדברים ראוי שנשים התחלת החקירה בזה הדרוש‬
‫וראוי שנחקור תחלה אם העולם קדמון‪ ,‬או הווה‪ ,‬קודם שנכנס בחקירה איך הוא הווה‪,‬‬
‫כאלו תאמר אם הוא הווה מדבר‪ ,‬או מלא דבר‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬וממה שאין ספק בו עם‬
‫מה שקדם מהדברים שכבר יחויב לנו שנחקור מאיזה מהדברים והמשיגים יתכן שנעמוד‬
‫על אמתת זאת החקירה קודם שנחקור אם העולם קדום‪ ,‬או מחודש‪.‬‬
‫ונאמר שהוא ראוי שנשים חקירתנו בזה מהדברים שאפשר שיחשב בהם שיהיו בלתי‬
‫הווים‪ ,‬והם הדברים שנמצא מציאותם מדובק‪ ,‬כמו הגרמים השמימיים ומשיגיהם‪ ,‬והזמן‪,‬‬
‫והתנועה‪ ,‬והגלות הארץ‪ ,‬ומה שידמה לזה מאלו הדברים‪ .‬וזה שכאשר שמנו החקירה‬
‫מהם‪ ,‬יתכן [‪ ]307‬שיוליכו אותנו אל אמתת זה הדרוש‪ .‬וזה שאם היה בהם דבר יחייב‬
‫שיהיו הוים‪ ,‬הנה יתבאר בלי ספק שהעולם הווה‪ .‬וזה שאם יתבאר‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שהגרמים‬
‫השמימיים הם מחודשים‪ ,‬הנה יחויב שיהיה כלל העולם מחודש‪ ,‬לפי שאליהם תעלה הויית‬
‫חלקי העולם‪ ,‬כמו שבאר הפלוסוף‪ ,‬וכמו שהתבאר מדברינו במאמר הקודם לזה‪ .‬ואם‬
‫יתבאר כי הזמן מחודש או התנועה‪ ,‬הנה יחויב גם כן שיהיה העולם מחודש‪ ,‬כי המאמר‬
‫בשימצאו הגרמים השמימיים זמן אין תכלית לו בזולת תנועה ואחר כן יתחילו להתנועע‬
‫הוא מאמר מבואר הבטול‪ ,‬וזה מבואר למעיין בזה הספר‪ .‬ואם נניח שיתבאר שיהיה‬
‫הגלות הארץ מחודש‪ ,‬ויהיו מפני זה מחודשים בכללות כל ההוים אשר בכאן אשר‬
‫מציאותם מדובק באופן מה‪ ,‬והם המינים אשר בכאן‪ ,‬הנה יתבאר כי העולם מחודש‪ ,‬וזה‬
‫שאם היה זה הענין מחודש במוחלט‪ ,‬הנה יחויב שיהיו הגרמים השמימיים קודמים לחדוש‬
‫אלו הדברים זמן בעל תכלית‪ ,‬לפי שהם פועלים אלו הדברים אשר בכאן‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬ואם‬
‫היו קודמים לחדוש אלו הדברים זמן בלתי בעל תכלית‪ ,‬היה בכאן אפשרות טבעי לא יצא‬
‫לפעל אם לא בזמן בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ .‬ואם יתבאר באלו הדברים אשר‬
‫מציאותם מדובק שהם בלתי הוים‪ ,‬הנה יתבאר שהעולם קדום‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ואולם‬
‫אם נשים חקירתנו בזה מהדברים האלו אשר אין מציאותם מדובק‪ ,‬והם הדברים ההוים‬
‫הנפסדים בצד אשר הם בו הווים נפסדים‪ ,‬הנה לא ימצא תועלת בזאת החקירה במה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪300‬‬

‫שיתבאר מהם שהם הווים‪ ,‬כי ידמה שבזה יתחלפו אלו הדברים ההוים הנפסדים‬
‫מהדברים שמציאותם מדובק‪ .‬ואם היה מחויב באלו שיהיו הווים‪ ,‬הנה יתבאר שהעולם‬
‫הווה‪ .‬ואם היה בהם מה שיתחייב בו שיהיה בלתי הווה‪ ,‬הנה יתבאר שהעולם הוא קדמון‪.‬‬
‫ואם לא היה בהם דבר יחייב שיהיה הווה ולא שיהיה בלתי הווה‪ ,‬הנה יהיה אפשר מזה‬
‫הצד שיהיה העולם קדום או מחודש‪.‬‬
‫והנה יתבאר גם כן שהוא יותר ראוי שנשים התחלת החקירה בזה הדרוש מן הענינים‬
‫אשר זכרנו משנשים התחלת חקירתנו בו מהשם יתברך‪ ,‬אם הוא מחוייב שיחדש העולם‬
‫אחר שלא היה‪ ,‬או הענין בזה בהפך‪ .‬וזה כי השגתנו בזה בעצם השם יתברך היא חלושה‬
‫מאד ולזה אין ראוי שנשים במה שזה דרכו התחלת החקירה בדרוש שנרצה לקנות בו‬
‫ידיעה שלמה‪ .‬וכאשר התישב לנו שהוא ראוי שנשים התחלת החקירה בזה הדרוש‬
‫מהדברים הנמצאים בעולם שמציאותם מדובק‪ ,‬והיה מבואר שחקירתנו מהם תהיה אם‬
‫הם הווים‪ ,‬הוא מבואר שהוא ראוי שנדע תחלה מה שיוכר בו ההווה מהבלתי הווה‪ ,‬כי‬
‫כשידענו [‪ ]308‬זה וחקרנו באלו הדברים אשר מציאותם מדובק אם יש בהם דבר‬
‫מהדברים הנמצאים להווה במה שהוא הווה‪ ,‬או אין בהם דבר מהם‪ ,‬הנה יתכן שנעמוד‬
‫בקלות מענינם אם הם הווים או בלתי הווים‪ .‬ובכאן התבאר מאיזה מהנמצאות ראוי‬
‫שנשים החקירה הזאת‪ ,‬ואיך יתכן שנעמוד מהם על אמתת זה הדרוש‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק ששי‬
‫נבאר בו במה זה יוכר ההווה מהבלתי הווה‬
‫והיותר מיוחדת שבסגולות ההווה היא שהוא נעשה לתכלית מה‪ ,‬האלהים‪ ,‬אלא אם היה‬
‫התהוותו בקרי‪ ,‬ומה שזה דרכו הוא מעטי‪ .‬וזה מבואר בכל מה שהוא הווה בטבע‪ ,‬או מצד‬
‫המלאכה‪ ,‬וזה כי הטבע יעשה כל מה שיעשה לתכלית מה‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪ ,‬כן‬
‫הענין במלאכה‪ .‬ואולם מה שאינו הווה‪ ,‬לפי שאינו מפעולת פועל‪ ,‬לא תהיה בו סבה‬
‫תכליתית‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ ,‬וזה כי אמרנו במה שאינו מפעולת פעל שהוא בזה התואר‬
‫בעבור זה התכלית הוא מבואר סותר נפשו‪ ,‬וזה כי תכף שנאמר שהוא היה בזה התואר‬
‫בעבור זה התכלית הודינו שיש לו פועל‪ .‬ולפי שמה שאינו מפעולת פעל אין בו סבה‬
‫תכליתית‪ ,‬היה שלא תנתן בדבר מהחכמות הלמודיות סבה תכליתית‪ ,‬אם לא היה מה‬
‫שבהם מצד הטבע או הבחירה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪301‬‬

‫והמשל שלא יאמר לאיזה תועלת היו זויות המשולש שוות לשתי נצבות‪ ,‬וקוטר המרובע‬
‫בלתי שוה לצלעו‪ ,‬וכן הענין בשאר הדרושים הלמודים‪ ,‬והיה זה כן‪ ,‬לפי שאין בכאן פועל‬
‫הוא אשר שם זויות המשולש שוות לשתי נצבות‪ ,‬כי אין זה הדבר במשולש מפעולת פועל‪,‬‬
‫ולזה לא תנתן הסבה הפועלת ולא התכליתית בלמודיות‪ .‬ואולם המשולש הנעשה‬
‫במלאכה לתכלית מה כבר יתכן שיאמר בו לאיזה תועלת היה הדבר כן בתמונה‬
‫המשולשת‪ ,‬כי בזה האופן היה מפעולת פועל‪ ,‬אבל לא יאמר לאיזה תועלת היתה זויתו‬
‫החיצונה שוה לשתי הזויות הפנימיות‪ ,‬כי אין זה הענין במשולש מפעולת פעל‪.‬‬
‫וראוי שלא יעלם ממנו שכבר יתכן שתמצא סבה תכליתית לדבר ההווה תמיד‪ ,‬ואם אין‬
‫למציאותו הוייה מוחלטת‪ ,‬לפי שמציאותו הוא תמיד מפעולת פועל‪ ,‬כאלו תאמר שכבר‬
‫יושפע תמיד מהציור אשר למניעי הגרמים השמימיים שיתנועעו הגלגלים מעצם הציור‬
‫ההוא בתנועות אשר הם מתנועעים בהם‪ ,‬ולזה אם היו הגלגלים ומניעיהם בלתי‬
‫מחודשים‪ ,‬הנה יתכן שתשלם מהם תנועה בלתי מחודשת במוחלט‪ ,‬עם היות [‪]309‬‬

‫התנועה ההיא באופן היותר שלם שאפשר להשלים מה שכיון בה‪ ,‬לפי שהיא מחודשת‬
‫תמיד מהציור ההוא‪ ,‬ובזה האופן היא מפעולת פועל‪ .‬ובזה האופן לבד יתכן שיתחדש‬
‫מפעולת פועל מה שאין למציאותו התחלה זמנית‪ ,‬כי הוא מתחדש תמיד ממנו‪ .‬ואולם מה‬
‫שלא יתכן שיתחדש תמיד על הדבקות מהפועל‪ ,‬הנה יחויב‪ ,‬כשיהיה מפעולת פועל‪,‬‬
‫שיהיה למציאותו הוייה מוחלטת‪ ,‬כי הוא לא יהיה מפעולת פועל אם לא הונח שיהיה שם‬
‫פועל חדש אותו‪ .‬והמשל כי הבית כאשר הונח שהוא מפעולת הבונה‪ ,‬והיה בלתי אפשר‬
‫שיהיה תמיד שופע מציאותו מהבונה‪ ,‬הנה יחויב שיהיה הבונה הוא אשר חדש הבית אחר‬
‫שלא היה נמצא‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬וראוי שלא יעלם ממנו כי מה שלא יוכר בו בזה האופן‬
‫ההווה מהבלתי הווה אינו באופן שיתחייב‪ ,‬כאשר היה בכאן בדבר מה שלא ימצא תועלת‬
‫בו‪ ,‬שיהיה הדבר ההוא בלתי מחודש‪ ,‬כי כבר אפשר שיהיה חדושו בקרי‪ .‬אבל מה‬
‫שהתבאר בו הוא שכבר יחויב‪ ,‬כשנמצאו בו דברים לתכלית מה‪ ,‬שזה הדבר הוא מפעולת‬
‫פועל‪ ,‬וזה מבואר מאד‪ .‬והנה הענין בזה הוא כמו ההשלכה במספרים‪ ,‬רוצה לומר‬
‫כשנשליכם תשעה תשעה לבחון אם טעינו במספר ההוא‪ ,‬וזה שההשלכה לא תתן האמת‬
‫על שזה החשבון נעשה בכיון‪ ,‬אבל תשפוט בהכרח על הטעות‪ ,‬אם היה בזה המספר‪ .‬וכן‬
‫הענין בזה בשוה‪ ,‬וזה שזאת הבחירה לא תתן משפט אמתי על שהדבר ההוא הוא בלתי‬
‫הווה‪ ,‬אבל תתן משפט אמתי על שהוא הווה כשיהיה בו מה מהדברים לתכלית מה‪ ,‬וזה‬
‫מבואר בנפשו‪ .‬ולזה ילקח תועלת בזאת הבחינה לחייב שהדבר הווה‪ ,‬ולא ילקח תועלת‬
‫בה לחייב שהדבר הוא בלתי הווה‪.‬‬
‫וכבר יוכר עוד ההווה מהבלתי הווה‪ ,‬שההווה אפשר שימצאו בו דברים בלתי מחוייבים לו‬
‫מצד טבעו ועצמותו‪ ,‬כמו הענין בדברים ההוים במלאכה‪ ,‬וזה שכבר ימצא לעץ מצד‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪302‬‬

‫המלאכה צורת הכסא או צורת התיבה‪ ,‬ואין אחת מהם מחויבת לו מצד טבעו‪ .‬ואולם מה‬
‫שהוא בלתי הווה הוא מבואר שאי אפשר שימצאו בו דברים בלתי מחויבים לו מצד טבעו‬
‫ועצמותו‪ ,‬מהצד אשר הוא בלתי הווה‪ ,‬כי אם היה נמצא לו דבר בלתי מחויב לו מצד טבעו‬
‫ועצמותו‪ ,‬הנה יהיה מציאותו בו במקרה אחר שאין לו טבע יחייב היותו נמצא בו‪ ,‬ואין שם‬
‫גם כן פועל הווה זה הדבר בו‪ ,‬וזה דבר לא יתכן שימצא בדברים התמידיים‪ ,‬כל שכן שאינו‬
‫ראוי שימצא בהם תמיד‪ ,‬כי מה שבמקרה לא ימצא אלא במעט מן הזמן‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי כבר יקשה להניח איזה דבר חייב שיהיה זה הדבר נמצא עם המהות אשר לא‬
‫יחייב טבעו שיהיה זה הדבר נמצא בו‪ ,‬כי זה ממה שאי אפשר הנחתו אם לא יונח בכאן‬
‫פועל אחר [‪ ]310‬הוא אשר שם אלו הדברים מחוברים ודבקים קצתם עם קצת‪ .‬וזה‪ ,‬עם‬
‫שהוא מבואר בנפשו‪ ,‬כבר תמצא שהפלוסוף הודה בו‪ ,‬כי הוא אמר מה שבזאת ההקדמה‬
‫מהכח בטבעיות ובאלהיות‪ .‬וממה שיזכר עוד ההווה מהבלתי הווה הנה הוא שההוה‬
‫אפשר שיהיה בעצמותו דבר בעבור זולתו‪ ,‬וזה מבואר אם בהווה בטבע‪ ,‬אם בהווה מצד‬
‫הבחירה והרצון‪ ,‬והוא ההווה במלאכה‪ .‬ומשל זה בהווה בטבע שהצמח הוא בעבור הבעל‬
‫חי כדי שיזון ממנו‪ ,‬ומשל בהווה במלאכה שהלבוש הוא בעבור האדם להיות לו למחסה‬
‫מקרירות הקיף בו‪ .‬ואולם הבלתי הווה לא יתכן בו שיהיה בעצמותו דבר בעבור זולתו‪ ,‬וזה‬
‫מבואר‪ ,‬כי לא יתכן שתהיה לו סבה תכליתית כלל‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬כל שכן שאין ראוי שתהיה‬
‫בו סבה תכליתית לתועלת זולתו‪ .‬וכבר יראה זה גם כן ממה שאומר‪ ,‬והוא שהדבר שהוא‬
‫בעבור זולתו הוא מתאחד ונקשר עמו‪ ,‬ולא יתאחד המהות התמידי עם מהות אחר אם לא‬
‫מצד פועל משגיח בכללותם‪ ,‬הוא אשר קשר אלו המציאויות ושם קצתם בעבור קצת‪ ,‬וזה‬
‫מבואר בנפשו למעיין בזה הספר‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שביעי‬
‫יתבאר בו מצד אחד שהשמים מחודשים זולת הצד הראשון‪.‬‬
‫ואחר שהתבאר מה שיוזכר בו ההווה מהבלתי הווה לפי מה שאפשר לנו‪ ,‬הנה ראוי‬
‫שנחקור אם יש באלו הדברים אשר מציאותם מדובק דבר מהמשיגים הנמצאים להווה‬
‫במה שהוא הווה‪ ,‬או אין בהם דבר מאלו המשיגים‪ ,‬ונשים חקירתנו בזה תחלה מהגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬כי הם הסבה הבתדבקות אשר בשאר הדברים אשר מציאותם מדובק‪ ,‬כמה‬
‫הזמן והתנועה ומה שידמה להם‪.‬‬
‫ונאמר שכבר התבאר כמה שאין ספק בו במה שקדם שכל מה שימצא בעצם השמים הוא‬
‫בתכלית מה שאפשר מהשלמות להשלים אלו הנמצאות‪ ,‬עד שאם היה נפסד מעט‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪303‬‬

‫מהסדור ההוא‪ ,‬היו נפסדות אלו הנמצאות‪ .‬והמשל שמרחק הגרם השמימיי מהארץ הוא‬
‫בתכלית השלמות‪ ,‬כדי שיושפע ממנו הפעל אשר יצטרך שיהיה ממנו להשלים אלו‬
‫הנמצאות‪ ,‬וזה שכבר התבאר שבתחלף המרחק יתחלף הפעל המסודר ממנו‪ .‬וכן יתבאר‬
‫ששעזר הכוכב הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות אל שיושפע ממנו בכאן מה שיושפע‪,‬‬
‫עד שאם היה יותר גדול או יותר קטן‪ ,‬היה נפסד וזה הסדור‪ .‬וכן התבאר שתמונת גלגלי‬
‫הכוכב‪ ,‬עד שיהיה קצתם בלתי נכחי השטחים ויהיה מרחק מרכזי [‪ ]311‬שטחיו המרחק‬
‫ההוא אשר ימצא בהם לפי מה שהתבאר‪ ,‬הוא גם כן על האופן היותר שלם שאפשר‬
‫להשלים מה שבכאן‪ ,‬מפני מה שיתחדש מזה מקורבת הכוכב ממנו פעם ומרחקו פעם‪,‬‬
‫ומפני שיתחדש מזה מחלוף התנועה לכוכב‪ ,‬עד שתהיה תנועתו פעם מהירה ופעם‬
‫מתאחרת‪ .‬וכן יתבאר שסדור גלגלי הכוכב ההוא גם כן באופן היותר שלם שאפשר אל‬
‫שיושפעו מהכוכב הפעולות אשר יצטרך זה המציאות שיושפעו ממנו‪ ,‬עד שאם היה‬
‫סי דורם באופן אחר‪ ,‬לא היה אפשר שתתחדש מהם זאת התנועה המורכבת הנמצאת‬
‫להכוכב ‪ ,‬אשר אי אפשר שיושפע ממנו מה שיצטרך להשלמת אלו הנמצאות אלא בה‪ .‬וכן‬
‫יתבאר שחלוף נצוצי הכוכבים הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות בדרך שיושפעו מהם‬
‫הפעולות המתחלפות אשר יצטרכו להשלמת מה שבכאן‪ .‬וזה שנצוץ השמש היה‪ ,‬דרך‬
‫משל‪ ,‬מתחלף לנצוץ הירח‪ ,‬כדי שיתכן שיושפע מהשמש חמום האויר ומהירת נתינת‬
‫הלחויות‪ ,‬ולזאת הסבה היו צבעי אלו הנצוצים מתחלפים‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬וכן יתבאר שמקום‬
‫הכוכב בגלגלו הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות‪ ,‬בדרך שיושפע ממנו אל מה שבכאן‬
‫מה שיצטרך שיושפע ממנו‪ ,‬שאם היה הכוכב יותר קרוב אל הצד הצפוני או אל הצד‬
‫הדרומי‪ ,‬לא היה שופע ממנו מה שיצטרך שיושפע ממנו לאלו הדברים‪ ,‬כמו שהתבאר‬
‫במה שקדם‪ .‬וכן התבאר שמספר גלגלי הכוכב הוא ביותר שלם שאפשר אל שהשלם בו‬
‫התנועה המורכבת הנמצאת לכוכב אשר אי אפשר שיושפע ממנו מה שיצטרך להשלמת‬
‫אלו הנמצאות אלא בה‪ .‬וכן התבאר שהיות בגלגל העליון כוכבים רבים באופן אשר הם‬
‫נמצאים בו הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות להשלים מה שבכאן מהנמצאות‬
‫השפלות‪ ,‬כי בזה יתחדשו מהכוכבים פעולות מתחלפות ישלם בזה האופן רבוי הנמצאות‪.‬‬
‫וכן התבאר שהיות לקצת הכוכבים אור מעצמם ולקצתם מזולתם הוא בתכלית מה‬
‫שאפשר מהשלמות להשלים מה שבכאן מהנמצאות‪ .‬וכן התבאר שחלוף חלקי הירח‬
‫קצתם מקצת‪ ,‬עד שקצתם הוא מקבל האור וקצתו בלתי מקבל האור‪ ,‬הוא בתכלית מה‬
‫שאפשר מהשלמות להשלים אלו הנמצאות‪ .‬וכן התבאר ששעזר הגשם הבלתי שומר‬
‫תמונתו שבין גלגלי הכוכב האחר לגלגל הכוכב האתר הוא בתכלית מה שאפשר‬
‫מהחכמה‪ ,‬בעבור שלא יתבלבלו תנועות הגרמים השמימיים‪ ,‬כדי שישלם מהם מה‬
‫שבכאן‪ .‬וכן יתבאר שמספר הגלגלים בכולם והכוכבים הוא בתכלית מה שאפשר‬
‫מהשלמות אל שישלם מה שבכאן מהנמצאות ביותר שלם שאפשר [‪ ]312‬מצד הפעולות‬
‫אשר ייוחדו לכוכב כוכב מהם‪ ,‬ומצד היחסים שיתחדשו מהתמזגות נצוציהם‪ ,‬כי בזה ישלם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪304‬‬

‫ני מוס הנמצאות השפלות וסדרם וישרם ביותר שלם שאפשר‪ .‬ובהיות העניין כן‪ ,‬והיה‬
‫שכבר התבאר שמה שנמצא לו סבה תכליתית הוא בהכרח מפעולת פועל‪ ,‬הוא מבואר‬
‫שהגרמים השמימיים וכל מה שבהם הוא מפעולת פועל‪ ,‬ולזה הטיב הפלוסוף במה שאמר‬
‫בשני מספר השמע אצל המאמר בקרי ובהזדמן שטעות מי שיאמר באלו הגרמים‬
‫השמימיים שהם מעצמותם הוא יותר גדול מטעות מי שיאמר זה בחי ובצמח‪ ,‬לפי שלא‬
‫ימצא בגרמים השמימיים דבר יתכן שייוחם אל חקרי וההזדמן‪ ,‬ובאלו הדברים מקרים‬
‫רבים אפשר שייוחסו אל הקרי וההזדמן‪ ,‬והם המקרים הנמצאים בחי והצמח‪ ,‬לא מפני‬
‫הטבע המיניי‪ .‬הנה זה כוונת הפלוסוף בזה‪ ,‬אף על פי שלא אמר אותו בזה הלשון‪ .‬וכאשר‬
‫התישב לנו זה‪ ,‬והיה מבואר שהדבר שהוא בזה התואר מהקיום בעצמו הוא הווה בהכרח‪,‬‬
‫כשהוזנח היותו מפעולת פועל‪ ,‬הנה הוא מבואר במה שאין ספק בו שהשמים הווים‪.‬‬
‫ואולם איך יתבאר שהדבר הקיים בעצמו יוחייב היותו הווה במוחלט כשהונח היותו‬
‫מפעולת פועל‪ ,‬הנה זה יתבאר ממה שאומר‪ .‬וזה שכבר יתכן שיהיה הדבר פועל דבר‪ ,‬אם‬
‫כשיושפע ממנו מציאותו תמיד‪ ,‬כמו שנאמר שכבר יושפע תמיד מהציור אשר לגרמים‬
‫השמימיים בנימוס הנמצאות מה שלהם מהתנועות‪ ,‬ואם כשיושפע ממנו מציאותו בעת‬
‫חדושו לבד‪ .‬והוא מבואר שאי אפשר שנגיח בגרמים השמימיים‪ ,‬ובמה שזכרנו מענינם‬
‫שהוא נמצא להם בשלם שבפנים אל שיושפע מהם מה שישלם זה המציאות השפל‪,‬‬
‫שיהיה שופע מציאותו מהשם יתברך תמיד‪ ,‬וזה שכאשר הנחנו זה‪ ,‬כבר יתחייב לנו‬
‫בטולים רבים אין המלט מהם בשום פנים‪ ,‬אם תחלה שכבר יחויב מזה שיהיה הזמן הווה‬
‫מלא דבר ונפסד אל לא דבר‪ ,‬ואם שנית שכבר יחויב מזה שיהיה הזמן מחובר מעתות‪,‬‬
‫ואם שלישית שכבר יחויב מזה שלא יהיו הגרמים השמימיים נמצאים כי אם בכוח‪ ,‬ואם‬
‫רביעית שכבר יחויב מזה שלא תהיה בכאן אחת מדובקת‪ ,‬אבל לא תהיה בכאן תנועה‬
‫לגרמים השמימיים‪ ,‬ולא תהיינה להם תנועות מתחלפות במהירות ואיחור כלל ובכלל אם‬
‫באנו למנות כל הביטולים המתחייבים מזאת ההנחה‪ ,‬הצטרכנו למאמר ארוך‪ ,‬ולזה נקצר‬
‫ונעמוד על מה שיש בו די בדחיית זאת ההנחה‪.‬‬
‫ואולם איך יתבאר שכבר יתחייבו מזאת ההנחה כמו אלו הביטולים שזכרנו‪ ,‬הנה לפי מה‬
‫שאומר‪ .‬וזה שכאשר כבר הנחנו שיהיה מציאות הגלגלים ומה שבהם מאלו הענינים‬
‫שזכרנו שופע תמיד מהשם יתברך‪ ]313[ ,‬הנה יחוייב שיפסידו הגלגלים אל לא דבר תכף‬
‫הש פעם ממנו‪ ,‬וישובו שופע ההוא מלא דבר‪ .‬וזה שאם הונח שיפעל השם יתברך‬
‫מהגלגלים הנמצאים עתה הגלגלים הנמצאים אחר זה‪ ,‬הנה לא יהיה בכאן פועל כלל‪ ,‬אחר‬
‫שהם תמיד באופן אחד מהמציאות‪ .‬ובכלל הנה הדבר ההווה מדבר יהיה מדבר זולתיי לו‪,‬‬
‫לא מדבר כמוהו בכל הפנים‪ .‬והמשל שכבר יתהוה הורדיט מהנחושת‪ ,‬ולא תהווה זה‬
‫הנחו שת מזה הנחושת בעצמו אשר היה כמוהו בכל הפנים‪ .‬ולזה יחויב‪ ,‬אם הנחנו מציאות‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪305‬‬

‫הגלגלים ומה שבהם שופע תמיד מהשם יתברך כמו שישפע אור השמש מהשמש‪ ,‬שיהיו‬
‫הגלגלים הווים נפסדים תמיד מלא דבר ואל לא דבר‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬וגם כן הנה‬
‫י תבאר שכבר יחויב מזה שיהיו בעתה אחד הווים ונפסדים‪ ,‬לפי שאם הונחו הווים בעתה‬
‫אחד ונפסדים בעתה הסמוך לו‪ ,‬וישובו להיות הווים בעתה השלישי‪ ,‬לא יהיה מציאות‬
‫הגרם השמימיי מדובק‪ ,‬אבל יהיה זמן העדרו שזה לזמן מציאותו‪ ,‬וזה מבואר הביטול‪ .‬עם‬
‫שבזה האופן לא יושפע תמיד מציאותם מהשם יתברך‪ ,‬כמו שהונח‪ .‬ואם הנחנוהו נפסד‬
‫בעתה אשר הוא בו הווה‪ ,‬הנה יתחייב שיהיה בעתה אחד הווה ונפסד‪ ,‬וזה גם כן בטול‪,‬‬
‫רצוני שיתקבצו ההפכים תמיד יחד‪.‬‬
‫– ועוד שכבר יתחייב מזה שיתהוה הגרם השמימיי בכל עתה ועתה‪ ,‬אחר שהוא שופע‬
‫תמיד מהשם יתברך‪ ,‬ומזה יתחייב שיהיה העתה דבק לעתה‪ ,‬ויהיה אם כן הזמן מחובר‬
‫מעתות‪ .‬וזה שאם היה בין העתות אשר תהיה בהם ההוייה הזאת זמן‪ ,‬הנה לא יהיה בזמן‬
‫ההוא מציאות הגלגלים שופע מהשם יתברך‪ ,‬וכבר הנחנו מציאותם שופע מהשם יתברך‬
‫תמיד‪ ,‬זה חלוף בלתי אפשר‪ ,‬הנה אם כן מה שיחוייב מזאת ההנחה הוא שיהיה העתה‬
‫דבק לעתה‪.‬‬
‫– וכבר יחויב מזה גם כן שלא יהיו הגרמים השמימיים נמצאים כי אם בכוח‪ .‬וזה כי מפני‬
‫שלא יתמיד מציאות אל הגרמים השמימיים כי אם עתה אחד‪ ,‬והיו מבואר שהדברים‬
‫הנמצאים בעתה לבד הם נמצאים בכוח‪ ,‬לא בפעל‪ ,‬כמו שהתבאר בספר השמע‪ ,‬הנה‬
‫יחויב שלא יהיו הגרמים השמימיים נמצאים כי אם בכוח‪.‬‬
‫– וגם כן הנה יתחייב מזה שלא תהיה בכאן תנועה מדובקת לגרמים השמימיים‪ ,‬וזה כי‬
‫התנועה המדובקת יחויב שתהיה למתנועע אחד‪ ,‬כמו שהתבאר בספר השמע‪ ,‬ואין בכאן‬
‫מתנועע אחד לפי זאת ההנחה‪.‬‬
‫– וגם כן הנה יחויב מזה שלא תהיה בכאן תנועה‪ ,‬לפי שהגרמים השמימיים לא יהיו‬
‫נמצאים כי אם בעתה‪ ,‬ואין בעתה תנועה‪ .‬וכאשר לא תהיה תנועה לאחד אחד מהם‪ ,‬לא‬
‫יתכן שישלם מכללותם תנועה‪ ,‬כי התנועה כבר תהיה לכללותם מצד הכפל התנועה אשר‬
‫לאחד אחד מהם בעת מציאותו‪ .‬ובזה יתבאר שלא יתכן [‪ ]314‬שתהיה בהם תנועה‬
‫מתונית ותנועה מהירה‪ .‬ובזאת ההנהגה יתבאר לך שכבר יתחייבו לזאת ההנחה שקרים‬
‫רבים‪ ,‬זולת אלו אין המלט מהם בשום פנים‪ .‬ובהיות העניין כן‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר‬
‫שיונח מציאות הגלגלים ומה שבהם מהכוכבים שופע תמיד מהשם יתברך‪ .‬ובכלל הנה לא‬
‫יתכן שימצא דמיון זה ההשפע כי אם במקרים אשר אין להם קיום כמו התנועה ומה‬
‫שידמה לזה‪ ,‬ואולם בדברים אשר להם קיום לא יתכן זה בשום פנים‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪306‬‬

‫וכאשר התישב לנו שאין מציאות הגלגלים שופע תמיד מהשם יתברך‪ ,‬והיה מחוייב בהם‬
‫לפי מה שקדם שיהיו מפעולת פועל‪ ,‬הנה לא ישאר אלא שיושפע מציאותם מהפועל בעת‬
‫התהוותם‪ ,‬וזה מה שיחויב ממנו שיהיו השמים הזזים‪ .‬ואם אמר אומר שכבר יתכן שיהיה‬
‫קיום הגרמים השמימיים שופע תמיד מהשם יתברך‪ ,‬כמו שישפע קיום החומר בדברים‬
‫הטבעיים מהצורה על האופן שהתבאר בטבעיות‪ ,‬ומזאת ההנחה לא יתחייכו אחד‬
‫מהביטולים הקודמים‪ .‬אמרנו לנו שכבר ישלם בזה האופן מכות קיום הגרמים השמימיים‪,‬‬
‫אבל לא ישלם בזה הסבה הפועלת למציאותם‪ ,‬ומה שהתבאר במופת הקודם הוא‬
‫שמציאותם הוא מפעולת פועל‪ ,‬ולפי שאי אפשר שיונח מציאותם שופע מהשם יתברך‬
‫תמיד‪ ,‬הנה יחוייב שיהיה שופע מציאותם ממנו בעת התהוותם כמו שבארנו‪.‬‬
‫ועוד שזה האופן מהשפע קיום החומר מהצורה לא יהיה אלא במה שהוא מורכב מהפכים‪,‬‬
‫כאלו האמר שיעמיד החום הטבעי אשר לדבר דבר והלחיות וישמר הדבר בעל הצורה‬
‫ההיא על ענינו מה שיהיה אפשר לכוחות הפעולות שיפעלו ויגברו על הכוחות המתפעלות‪.‬‬
‫ואולם הגרמים השמימיים אינם צריכים לזה‪ ,‬כי אינם מורכבים‪ ,‬ואין להם טבע יחייב להם‬
‫הפסד‪ ,‬ולזה לא יתכן שנאמר שיהיה קיום מציאותם שופע תמיד מהשם יתברך‪.‬‬
‫ובכאן התבאר שהגלגלים הם מחודשים מהתחלה אחת שמה אותם בזה התואר אשר הם‬
‫בו אחד שהוא בשלם שבפנים‪ ,‬לתכלית שישלמו בו הנמצאות השפלות‪ ,‬כי אי אפשר‬
‫שנאמר שתהיינה במקרה תמונותיהם ושאר הענינים הנמצאים בהם‪ ,‬אחר שהם בשלם‬
‫שבפנים לאפשר אל מה שיראה בלי ספק שכוון בהם מהפעולות‪.‬‬
‫ועוד שאי אפשר גם כן שנאמר שתהיינה להם במקרה מזולת סבה פועלת תמונותיהם‬
‫ושאר הענינים בהם‪ ,‬ותהיינה פעולותיהם מסודרות להם מסבה התעלת‪ .‬שאם הונח‬
‫העניין כן‪ ,‬הנה יהיו פעולותיהם בזה האופן מצד שקרה שיהיו תמונותיהם בזה האופן אשר‬
‫הם בו‪ ,‬וזה הפך מה שיראה‪ ,‬וזה כי התמונות נמצאים בדברים הטבעיים בעבור הפעולות‪,‬‬
‫ולא הפעולות עבור התמונות‪ ]315[ ,‬כבר באר זה הפלוסוף בספר בעלי חיים‪.‬‬
‫והמשל שאנחנו לא נאמר שכבר היה העין רואה‪ ,‬מפני שכבר הייתה תמונתו והרכבתו‬
‫באופן שהיא בו‪ ,‬אבל נאמר שהיא בזה האופן מהתמונה וההרכבה‪ ,‬בעבור שיהיה רואה‪.‬‬
‫וכן הוא מבואר שהגרמים השמימיים היו בזה האופן שהם בו מהתמונה ומשאר העניינים‬
‫הנמצאים בהם בעבור הפעולות המסודרות מהם שלא ישלמו כי אם בזה האופן‪ .‬וגם כן‬
‫הנה מאין קרה לתמונותיהם ושאר הענינים הנמצאים בהם שיהיו מושכלים‪ ,‬בעבור מה‬
‫הם‪ ,‬אם לא היה מציאותם מסודר‪ ,‬מי יתן ואדע‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪307‬‬

‫ועוד כי איך יצוייר שיסכימו במקרה שישלם מצד תמונת האחד מהגלגלים וכוכביו מה‬
‫שיחסר מהשלמת בשאר הגלגלים‪ ,‬הנה זה בתכלית הביטול‪ .‬אבל הוא מבואר בלי ספק‬
‫שזה מסודר להם בהכרח מעלה אחת המציאה כלם באופן הזה אשר הם בו מהכוכבים‪,‬‬
‫וגרליהם‪ ,‬ואיכות זהרם‪ ,‬ותמונותיהם‪ ,‬ומספר הגלגלים המשרתים לכוכב כוכב‪ ,‬כדי שישלם‬
‫מהם מה שכוון בהם ביותר שלם שבפנים שאפשר‪ .‬וכאשר הונח שזה העניין הוא בהם‬
‫מסבה פועלת‪ ,‬כמו שהוא מבואר בנפשו מענינם‪ ,‬הוא מבואר שיחוייב ממה שקדם‬
‫מהדברים שיהיו הגרמים השמימיים מחודשים‪ .‬ובכלל הנה אם ישיג התפישה מי שיאמר‬
‫באלו הדברים אשר בכאן‪ ,‬כמו החי והצמח ושאר הדברים הטבעיים‪ ,‬שהם מסבה פועלת‪,‬‬
‫הנה יותר ראוי שישיג התפישה מי שיאמר זה בגרמים השמימיים‪ .‬וזה כי מפני שאנחנו‬
‫נחייב בדברים שיהיו מסבה פועלת‪ ,‬מפני מה שנמצא בהם מהטוב והסבה התכליתית‪,‬‬
‫הנה מה שימצא בו יותר מהטוב והסבה התכליתית הוא יותר ראוי שיהיה מסבה פועלת‪,‬‬
‫וזה כי כבר יתכן שיגיע לדבר מעט מן הטוב והתכלית מזולת סבה פועלת‪ ,‬כאלו תאמר‬
‫שתפול אבן ותתפוצץ במקרה‪ ,‬באופן שיהיה שם חלק ממנה נאות לשבת עליז‪ .‬ובהיות‬
‫העניין כן ‪ ,‬והיה מבואר מהגרמים השמימיים שהם קנו יותר מהטוב והתכלית‪ ,‬עד שאין‬
‫בהם דבר במקרה‪ ,‬כמו העניין באלו האישים הטבעיים שימצאו בהם משיגים רבים ללא‬
‫תועלת‪ ,‬והם המקרים הנמצאים לאיש במה שהוא איש‪ ,‬ואין בהם זה הטבע בעת זולת‬
‫עת‪ ,‬כמו העניין באלו האישים אשר הם נפסדים‪ .‬הוא מבואר שיותר בטל הוא המאמר‬
‫כשהגרמים השמימיים אינם מסבה פועלת מהמאמר בחי והצמח ובשאר הדברים אשר‬
‫בכאן שאינם מסבה פועלת‪ .‬ולזה הסכים הפלוסוף באלו הגרמים השמימיים שהם מסבה‬
‫פועלת‪ ,‬כאלו טבע האמת הכריחו על זה‪ .‬וכבר התבאר מדברינו‪ ,‬שכאשר הונח בגרמים‬
‫השמימיים שיהיו מס בה פועלת‪ ,‬הוא מחויב שיהיו השמים מחודשים‪ .‬ובכאן התבאר‬
‫שהשמים מחודשים במה שאין ספק בו‪ .‬ומספר המופתים אשר יתבאר בהם זה מזה‬
‫[‪ ]316‬הבאור הם במספר הדברים העצמים בעצם השמים‪ ,‬שאין בהם דבר שלא היה‬
‫לתועלת מבואר‪ ,‬כמו שההתבאר במה שקדם‪ .‬והיותר נפלא בזה המופת הוא שהוא נעשה‬
‫מהקדמות הם כלם ידועות בעצמם‪ ,‬ולהגלות העניין‪ ,‬כמו שבארנוהו‪.‬‬
‫בכאן אחשוב שכבר הוכרחו קצת האחרונים הנמשכים אחר דעת הפלוסוף שיודו שהשם‬
‫יתברך יחד עניין השמים וסדר אותם לפי מה שהם‪ ,‬כמו שספר הרב המורה‪ ,‬כאלו רצו‬
‫לקבץ בין ההפכים‪ ,‬כי זה המאמר יחייב בשמים שיהיו מחודשים‪ ,‬והם האמינו שהם בלתי‬
‫הווים‪ .‬וכאשר התבאר שהשמים מחודשים‪ ,‬הוה לא יקשה לבאר מזה שהעולם מחודש‪ ,‬כי‬
‫כשלא היו בכאן שמים‪ ,‬לא היו בכאן מעלה ומטה‪ ,‬וכאשר לא יהיה בכאן מעלה ומטה‪ ,‬לא‬
‫יהיו בכאן יסודות‪ ,‬וכאשר לא יהיו בכאן יסודות‪ ,‬לא יהיה בכאן המורכב מהם‪ .‬ובכלל הנה‬
‫מפני שהשמים הם ההתחלה פועלת באופן מה לשאר הדברים הטבעיים‪ ,‬והיה מן‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪308‬‬

‫המבואר שכאשר לא תמצא ההתחלה‪ ,‬לא תמצא מה שהוא דבק להתחלה ונמשך לה‪,‬‬
‫הוא מבואר שכאשר תתבאר שהשמים מחודשים‪ ,‬תתבאר שהעולם כולו מחודש‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שמיני‬
‫יתבאר בו שהשמים מחודשים מפני סגולות מה נמצאות בהם‬
‫מהסגולות הנמצאות להווה במה שהוא הווה‬
‫וראוי שנחקור בהתר ספק מה משותף לאומר בהויית העולם ולאומר בקדמותו‪ ,‬קודם שנשלים‬
‫החקירה בשאר הדברים אשר ילקח מהם מופת אם העולם קדום אם מחודש‪.‬‬
‫וזה הספק הוא לקוח מהדברים הנמצאים בשמים אשר לא יתן טבע השמים שיהיו נמצאים‬
‫בהם‪ .‬וזה שאם היו הויים‪ ,‬הנה נחשוב שיחוייב שלא יהיה בהם‪ ,‬דרך משל‪ ,‬לחומר האחד‬
‫צורות מתחלפות‪ ,‬כמו הענין בשאר הדברים ההוים מהדברים הטבעיים‪ ,‬שאנחנו נמצא‬
‫בהם לנושא המיוחד צורה מיוחדת‪ ,‬והצורות המתחלפות בהם הם צורות לנושאים‬
‫מתחלפים‪ .‬ואם היו בלתי הווים‪ ,‬הנה בהם יותר מבואר החיוב‪ ,‬כי לא יצויר שיהיה בדבר‬
‫הבלתי הווה רק מה שיתחייב לו מצד טבעו ועצמותו‪.‬‬
‫ואולם שיש בשמים דברים רבים בלתי מחוייבים להם מצד טבעם ומציאותם‪ ,‬הוא מבואר‪.‬‬
‫וזה שכבר התבאר בטבעיות שטבע הגרם השמימיי הוא אחד אין בו חילוף כלל‪ ,‬אבל הוא‬
‫פשוט ומתדמי החלקים‪ ,‬כי טבעו הוא לא קל ולא כבד‪ .‬וכאשר התישב זה‪ ,‬הנה ימצאו בו‬
‫בשמים דברים רבים לא יתן טבע השמים שיהיו נמצאים בהם‪ .‬וזה [‪ ]317‬שאיך שהונח‬
‫הענין ממניעי הגרמים השמימיים אשר הם צורותיהם‪ ,‬הנה הם מתחלפים במין‪ .‬וזה שאם‬
‫הנחנו על האופן שבארנו עניינם במאמר הקודם לזה‪ ,‬הנה הענין מבואר שהם מתחלפים‬
‫במין‪ ,‬וזה שאם הונחו עלות ועלולים כמו שיניחו אותם המפרשים דברי הפלוסוף‪ ,‬לפי מה‬
‫שהבינו מדבריו‪ ,‬הנה הם גם כן מתחלפים במין בלא ספק‪ .‬ובכלל הנה מפני שאנחנו נקח‬
‫ראיה תמיד מהפעולות על הצורות אשר יסודרו מהם אלו הפעולות‪ ,‬והיה מבואר שכבר‬
‫יסודרו מאלו המניעים פעולות מתחלפות‪ ,‬לפי מה שהתבאר ממה שיושפע בכאן מאחד‬
‫אחד מהכוכבים‪ ,‬הוא מבואר שאלו המניעים הם מתחלפים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬רצוני שאלו‬
‫המניעים אשר הם צורות לגלגלים הם מתחלפים‪ ,‬והיה מבואר שהגרם השמימיי הוא כלו‬
‫מטבע אחד‪ ,‬הוא מבואר שהצורות המתחלפות אשר ימצאו לאלו הגלגלים הוא דבר לא‬
‫יתנהו טבע הגלגלים‪ .‬ואומר עוד כי היות הגלגלים מתחלפים בכמותם הוא דבר לא יתנהו‬
‫טבע הגלגלים‪ .‬וזה שכבר יראה שכמות דבר דבר מהדברים הטבעים הוא משוער לפי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪309‬‬

‫טבעו‪ ,‬ולזה לא תמצא‪ ,‬דרך משל‪ ,‬נמלה בשעור גמל‪ ,‬ולא גמל בשעור נמלה‪ ,‬ואולם היה‬
‫אפשר באלו הדברים אשר בכאן שיהיו אישי המין האחד מתחלפים בכמותם‪ ,‬מפני שהוא‬
‫מחויב בהם‪ ,‬להיותם מורכבים מהפכים שיהיה לחומרם רחב בכמות ובאיכות‪ ,‬ולזה‬
‫יתחלפו מזגי אישי המין האחד חילוף מה מצד טבעם הפרטי‪ ,‬וימצאו מפני זה קצתם יותר‬
‫גדולים מקצת‪ ,‬להיות מזג קצת יותר נאות אל הצמיחה יותר מקצתם‪ .‬ואולם הגרמים‬
‫השמימיים שאינם בעלי מזג באופן שיתכן להיות חילוף בין גלגל האחד וגלגל השני במזגו‪,‬‬
‫הוא מבואר שלא יתן טבעם שיהיו מתחלפים בכמותם‪ ,‬כי אין להם משיגים מצד טבעם‬
‫הפרטי‪ ,‬לפי שאין בהם דבר במקרה‪ ,‬כמו הענין באישי אלו הדברים אשר בכאן‪.‬‬
‫ואולם שהוא מחויב באלו הדברים אשר בכאן שיהיה לחומרם רחב בכמות ובאיכות מפני‬
‫היותם מורכבים מהפכים‪ ,‬והוא מה שהצענוהו בכאן‪ ,‬הוא מבואר ממה שאומר‪ .‬וזה שאם‬
‫לא היה לחומר המין האחד רחב‪ ,‬הנה יהיו בכאן מינים אין תכלית למספרם‪ ,‬וזה שכבר‬
‫יתחדשו מערוב טב עי היסודות יחסים מצד ההרכבה והמזג לאין תכלית‪ ,‬ואם היה לכל מזג‬
‫מהם צורה מיוחדת‪ ,‬היו בכאן מינים אין תכלית למספרם‪ .‬ואולם המינים יחויב בהם שיהיו‬
‫מוגבלי המספר‪ ,‬לפי שהוא מחוייב שיהיה מהותם מושכל לשכל הפועל ולשם יתברך‪ ,‬ומה‬
‫שלא יקיף בו מספר לא יתכן שיהיה ידוע‪ ,‬הנה אם כן מה שיחוייב שיהיו המינים בעלי‬
‫תכלית במספר‪ .‬וזה ממה שיחייב שיהיה לחומר המין האחד רחב באיכותו‪ ,‬עד שיתכן‬
‫שימצאו לאנשים מתחלפים ממין אחד מזגים [‪ ]318‬מתחלפים חילוף מה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי חומר אישי אלו המינים‪ ,‬להיותו מקבל תמיד השנוי באיכות‪ ,‬אם בסבת האויר‬
‫המקיף בו ומה שידמה לו מהדברים אשר מחוץ‪ ,‬אם בסבת ענינים אחרים‪ ,‬כמו המזונות‬
‫והדומה להם‪ ,‬הנה אם לא היה לו רחב באיכות‪ ,‬היה בלתי אפשר שיתקיים כי אם זמן‬
‫מועט מאד‪ ,‬כי כבר יצא מהמזג המיוחד לו תכף שנתהווה‪ ,‬והנה ימשך לו המות בהכרח‬
‫מפני צאתו מהמזג המיוחד לו‪ .‬ולזאת הסבה בעינה היה מחויב שיהיה לו רחב בכמות‪ ,‬וזה‬
‫כי מפני שההפוך דבק לו בסבת הענינים אשר מחוץ‪ ,‬והצמיחה מצד המזון‪ ,‬הנה אי אפשר‬
‫שיתקיים האיש בכמות אחד כלל‪ ,‬ואם היהכמות אישי המין מוגבל שלא יקבל הפחות‬
‫והיתר‪ ,‬הנה נמשך בהכרח אל השנוי בכמות המות‪ .‬עם שהוא בלתי אפשר התהוות אישי‬
‫המינים אשר בכאן אם לא היה לחומרם רחב בכמות‪ ,‬וזה שלא יתכן בהם שיהיו בהתחלת‬
‫ההוייה בכמות השלם אשר ימצא לאישי המין ההוא‪ ,‬והמשל כי לא יתכן שיתהווה בבטן‬
‫הבעל חיים חי גדול כמהו‪ ,‬וכן הענין בצמחים הנולדים מהזרעים‪ ,‬וזה מבואר מאד‪ .‬והוא‬
‫מבואר שהחילוף אשר באישי המין האחד בכמות הוא מפני החילוף אשר להם באיכות‪,‬‬
‫כאלו תאמר שמזג זה יותר נאות אל הצמיחה וגודל הגוף ממזג זה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה‬
‫מבואר שאי אפשר בגרמים השמימיים שיהיה ביניהם חילוף באיכותם‪ ,‬כי אינם בעלי‬
‫איכות‪ ,‬הוא מבואר שלא יתן טבעם שיהיו מתחלפים בכמות‪ ,‬כל שכן שהוא מבואר שלא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪310‬‬

‫יתן שיהיו מקיפים קצתם בקצתם‪ ,‬וזה שאנחנו נמצא בדברים אשר זה דרכם שהם בעלי‬
‫טבעים מתחלפים‪ ,‬כמו הענין ביסודות שכבר ימצא המוקף טבעו מהם זולת היסוד אשר‬
‫יקיף בו‪ .‬והנה היה ראוי מצד טבע גרם השמימיי שלא יהיה בכאן ממנו זולת אחד במספר‪,‬‬
‫כמו הענין בטבע טבע מהיסו דות הארבעה‪ .‬והוא מבואר גם כן שלא יתן טבעם שיהיו בלתי‬
‫נכחיי השטחים‪ ,‬בדרך שיהיה הגלגל יותר עב מהצד האחד ממה שהוא מהצד האחר‪ .‬וזה‬
‫כי מפני שהוא מטבע אחד‪ ,‬הנה יתן טבעו שיהיה מתדמה בכל צדדין‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שחלקי הגלגל הם כלם מטבע אחד‪ ,‬ולזה לא יתן טבע הגלגל שיהיה בו חלק אחד‬
‫ממנו מתחלף לשאר חלקי הגלגל‪ ,‬בשיהיה החלק ההוא מאיר ובלתי ספיריי‪ ,‬והוא הכוכב‪,‬‬
‫ושאר חלקי הגלגל הם ספיריים ובלתי מאירים‪ .‬וזה כי הדבר המורכב מהפכים הוא אפשר‬
‫שיהיה בו כמו זה החילוף בחלקיו‪ ,‬להיותו מורכב מדברים מקבילים‪ ,‬ולזה יתכן שיהיו קצת‬
‫חלקיו מתחלפים לקצתם‪ ,‬כאלו תאמר בחי שטבע הכבד ממנו הוא מתחלף לטבע המוח‪,‬‬
‫ואולם הגרם השמימיי לא ימצא בו חילוף בין חלקיו‪ ,‬לפי שהוא מטבע אחד‪ ,‬כמו שהתבאר‬
‫מענינו‪ ]319[ .‬ולזה הוא מבואר שלא יתן טבע השמים שיהיו בו אלו הכוכבים שהם בו‪.‬‬
‫וכבר יתבאר באופן הקודם כי מפני שהכוכבים כלם הם מטבע אחד‪ ,‬הנה לא יתן טבעם‬
‫שיהיו מתחלפים בכמותם‪ ,‬כמו שנמצא מעניינם‪ .‬ובזה יתבאר כי מפני שהכוכבים הם כלם‬
‫מטבע אחד‪ ,‬הנה לא יתן טבעם שיהיה צבע זהר נצוציהם מתחלף‪ ,‬עד שיהיה קצתם אדום‬
‫וקצתם לבן וקצתם במראה אחר‪ ,‬כמו שהתבאר מעניינם‪ ,‬כי זה אמנם אפשר בדברים‬
‫אשר בכאן להתחלפם בחום והקור והלחות והיובש‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪ ,‬ואולם‬
‫הכוכבים שאי אפשר שיהיו ביניהם חילוף כלל‪ ,‬לפי שהם כלם מטבע אחד‪ ,‬הנה לא יתן‬
‫טבעם שימצא חילוף ביניהם בצבעיהם‪ .‬ובזה יתבאר כי מפני שהכוכבים הם כלם מטבע‬
‫אחד‪ ,‬לא יתן טבעם שיושפע מנצוץ אחד מהם דבר מתחלף למה שיושפע מנצוץ האחר‪,‬‬
‫והמשל שאי אפשר שיתן טבע הכוכבים שיהיה השמש מחמם ומיבש יובש מזוג מה‬
‫שבכאן‪ ,‬והירח מקרר ומלחלח‪ ,‬כמו שנתפרסם מעניינם‪ .‬ובזה יתבאר כי מפני שהכוכבים‬
‫הם כלם מטבע אחד‪ ,‬לא יתן טבעם שיהיו קצתם מאירים מעצמם וקצתם מקבלים האור‬
‫מזולתם‪ ,‬כמו שנראה מענין השמש והירח‪ .‬ובזה יתבאר‪ ,‬כי מפני שהכוכב הוא כלו מטבע‬
‫אחד‪ ,‬הנה לא יתן טבעו שימצא חילוף בין קצת חלקיו לקצת‪ ,‬בשיקבלו קצת חלקיו האור‪,‬‬
‫וקצתם לא יקבלוהו‪ ,‬כמו הענין בירח‪ ,‬וזה מבואר מהצל הנראה בו‪ ,‬כמו שבארנו במה‬
‫שקדם‪ .‬ובזה יתבאר כי מפני שהגרם השמימיי הוא כלו מטבע אחד‪ ,‬הנה לא יתן טבעו‬
‫שיהיו קצת הגלגלים עם כוכבים רבים‪ ,‬וקצתם עם כוכב אחד לבד‪ ,‬וקצתם מבלי כוכב‪.‬‬
‫ובזה יתבאר כי מפני שהגרם השמימיי הוא כלו מטבע אחד‪ ,‬לא יתן טבעו שיהיו קצת‬
‫חלקיו שומרים תמונתם‪ ,‬וקצתם בלתי שומרים תמונתם‪ ,‬כי זה דבר יתכן שימצא במה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪311‬‬

‫שבכאן להתחלף קצת הד ברים מקצת בעובי והדקות‪ ,‬מפני התחלפם בחום והקור והלחות‬
‫והיובש‪ ,‬ואולם בגרם השמימיי לא יתכן זה‪ ,‬לפי שהוא כלו מטבע אחד‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מבואר שאם היה הגרם השמימיי קדום‪ ,‬לא יתכן שימצאו בו אלו‬
‫הדברים אשר לא יתן טבעו שימצאו בו‪ ,‬והיה גם כן ממה שיחשב שאם היה הגרם‬
‫השמימיי הווה‪ ,‬הנה לא יתכן שימצאו בו אלו הדברים‪ ,‬לפי שכבר נמצא מההוים בטבע‬
‫אשר בכאן שלא ימצא בהם רק מה שיתנהו טבעם‪ ,‬הנה איך הענין בזה‪ ,‬מי יתן ואדע‪.‬‬
‫ונאמר כי כבר התבאר בפרק הקודם שהשמים מחודשים במה שאין ספק בו‪ ,‬ולא התבאר‬
‫שיהיה חדושם על דרך חדוש ההווים אשר בכאן‪ ,‬והוא הצד אשר חוייב בו זה הספק‪ .‬אבל‬
‫אולם בזה תבדל ההוייה [‪ ]320‬הכללית להויות החלקיות‪ ,‬כי יש בין אלו ההויות הבדל‬
‫נפלא בהכרח‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬ולזה לא ימנע בזאת ההוייה שתהיה בזה האופן אשר לא‬
‫תדמה בה ההוייה החלקית‪ .‬וגם כן הנה אנחנו נמצא בהווה במלאכה מה שינהג זה‬
‫המנהג‪ ,‬וזה כי בעל המלאכה יתן לחומר האחד צורות מתחלפות מהצורות אשר מדרכם‬
‫שיגיעו מכמו זה הפועל‪ ,‬וזה שהצורף יעשה מזה הכסף הרמוז אליו גביע או טבעת או נזם‪,‬‬
‫או מה שירצה משאר הענינים אשר אפשר שיעשה אותם מהכסף‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה‬
‫תהיה הויית השמים מהשם יתברך על זה האופן‪ ,‬רצוני שתהיה התחלת ההוייה ההיא‬
‫הרצון והבחירה‪ ,‬כמו הענין במלאכה‪ ,‬אלא שהמלאכה לא תתן מזה כי אם התמונות‪,‬‬
‫להיותה חוץ מהדבר‪ ,‬והשם יתברך יתן טבע בכללות הדבר‪ ,‬כמו שנמצא מפעולות שאר‬
‫השכלים הנבדלים‪ .‬והוא ראוי שיהיה פועל השם יתברך יותר נפלא ויותר נעלה מפעל שאר‬
‫הפועלים העלולים ממנו‪ ,‬כמו שמדרגתו גבוהה ממדרגתם לאין שעור‪ ,‬ושתהיה פעולתם‬
‫מפני זה מוגבלת ומסודרת‪ ,‬לא יוכלו לשנות הסדור ההוא‪ ,‬כמו הענין בפקידי המדינה אשר‬
‫הם תחת הראש הראשון‪ .‬ותהיה פעולת השם יתברך לפי מה שיגזרהו רצונו‪ ,‬כמו הענין‬
‫בראש הראשון על המדינה שיסדר ענין המדינה לפי מה שירצה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה מה‬
‫שיחוייב מהמופת הקודם‪ ,‬שיהיו השמים מחודשים‪ ,‬יהיה כשיהיה חדושם על דרך מה‬
‫שיתחדש מהבחירה והרצון‪ ,‬לא על דרך מה שיתחדש מהטבע‪ .‬ואולם איך אפשר שיונח‬
‫זה הענין בשם יתברך בדרך שלא יתחדש ממנו ספק‪ ,‬הנה נחקור עליו אחר השלימנו‬
‫החקירה בקדמות העולם וחדושו בכל הפנים שאפשר לנו‪ .‬ובכאן התבאר שההוייה אשר‬
‫התחלתה הבחירה והרצון היא קודמת להוייה אשר התחלתה הטבע‪ .‬וראוי היה להיות כן‪,‬‬
‫וזה שכמו שתנועת הבחירה היא הקודמת לשאר התנועות‪ ,‬כמו שהתבאר בספר השמע‪,‬‬
‫כן הויה המתחדשת מהבחירה קודמת להויות המתחדשות בדרך הטבע‪ .‬ואולם אם יחוייב‬
‫שתהיה לפני זאת ההוייה תנועה‪ ,‬אם לא‪ ,‬הוא ממה שנחקור עליו אחר השלימנו החקירה‬
‫בקדמות העולם וחדושו לפי מה שאפשר לנו וראוי שלא יעלם ממנו שכל אלו הדברים אשר‬
‫זכרנו שהם נמצאים בשמים שלא יתן טבע השמים שימצאו בו‪ ,‬הם כלם מופתים על‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪312‬‬

‫שהשמים מחודשים מהרצון והבחירה‪ ,‬ולזה יהיו בכאן גם כן מופתים רבים הם זולת‬
‫המופתים הקודמים יתבאר מהם שהשמים מחודשים‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק תשיעי‬
‫יתבאר בו מצד אחר שהשמים מחודשים זולת שני הצדדים‬
‫הראשונים‬
‫ונאמר גם כן שיש בשמים דברים רבים הם בעבור זולתם‪ ,‬והם מן סגולות הנמצאות להווה‬
‫במה שהוא הווה‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬וזה שהתנועות הנמצאות לגלגלים על האופן שהם בו‬
‫שתשלם מהם התנועה המורכבת הנראת לכוכבים שישלם ממנה זה המציאות השפל‬
‫ביותר שלם שאפשר‪ ,‬כמו שהתבאר מדברינו במאמר הקודם‪ ,‬הם בהכרח בעבור זולתם‪,‬‬
‫כמו שנבאר‪ .‬ואולם כל מה שנמצא בשמים מתמונותיהם וממרחקם מהארץ ומהכוכבים‪,‬‬
‫לפי מה שהם בו מהגודל והזוהר ומהנטיות שזכרנו שהם נמצאים בהם‪ ,‬הוא אם מפני‬
‫שיתכן בהם מציאות‪ ,‬כמו אלו התנועות שיצטרכו להשלמת מה שבכאן מהנמצאות‪ ,‬אם‬
‫מפני שימצאו בו הנמצאות אשר בכאן מאלו התנועות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה הוא מבואר‬
‫שכל מה שנמצא בשמים מאלו הדברים שקדם זכרם הוא נמצא להם בעבור זולתם‪ ,‬והוא‬
‫זה המציאות השפל‪ .‬וכאשר התישב זה‪ ,‬והיה מבואר ממה שקדם שמה שימצא בו דבר‬
‫בעבור זולתו הוא בהכרח הווה‪ ,‬הנה יחויב מזה שיהיו השמים מחודשים‪ .‬והנה מספר‬
‫המופתים אשר יתחייב מהם זה מזה הצד הם במספר הדברים הנמצאים בשמים‪ .‬ואולם‬
‫שהתנועות הנמצאות לגלגלים על האופן שהם בו הם בעבור זולתם בהכרח‪ ,‬הנה זה‬
‫יתבאר ממה שאומר‪ .‬וזה שתנועותיהם אי אפשר שיהיו לכוין אל דבר שיצטרך לעצמותם‪,‬‬
‫או לברוח ממה שהוא כנגד‪ ,‬כמו הענין בבעלי חיים‪ ,‬לפי שהם לא יצטרכו אל דבר מחוץ‬
‫ישלם בו מציאותם‪ ,‬כמו הענין בחי שיצטרך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬אל המזון או אל מה שידמה לו‬
‫מהדברים אשר יצטרכו לו להעמדת מציאותו‪ ,‬ואין להם גם כן דבר יתנגד לטבעם יברחו‬
‫ממנו‪ ,‬כי אין להם הפך‪ ,‬ולזה לא יתכן שתהיינה תנועתיהם לברוח ממה שהוא כנגד‪ ,‬ולכוין‬
‫אל הנאות‪ .‬ואם אמרנו שהתנועה היא להם בעבור שהם חיים‪ ,‬כי התנועה היא חיוב מה‬
‫לדברים הטבעיים‪ ,‬כמו שיאמר הפלוסוף‪ .‬הנה ימשך לזה המאמר שיהיו הגלגלים‬
‫מתנועעים תנועה מה‪ ,‬אבל לא יתחייב מזה שיהי מתנועעים בצד אשר הם בו מתנועעים‬
‫שלא יתכן השלמת אלו הנמצאות השפלות אלא בו‪ ,‬כמו שהתבאר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שזה המאמר יראה שאין לו פנים‪ ,‬וזה כי התנועות הנמצאות לחי במה שהוא חי הוא‬
‫להשלים מציאותו‪ ,‬ולא ימצאו בו התנועות לבטלה בטבע אם לא בבקשת הערבות‪ ,‬כמו‬
‫תנועות האדם במחולות‪ ,‬וזה לא יהיה מהם כי אם מעט מהזמן‪ ,‬להיות מה שזה דרכו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪313‬‬

‫בלתי נאהב אצל הטבע‪ .‬ולזה לא יתכן [‪ ]322‬שתהיה זאת התנועה התמידית נמצאת בהם‬
‫בעבור עצמותם ללא דבר ימשך להם בעצמותם בעבורה מהטוב‪ .‬ואם אמר אומר שזאת‬
‫התנועה היא להם בעבור הערבות במה שהם השיגו‪ ,‬כמו שיקרה לאדם בעת השיגו דבר‬
‫מה שיתנועע במקום‪ .‬אמרנו לו שהתנועה תקרה לאדם בעת חקרו בדרוש מה‪ ,‬מפני שהוא‬
‫כבר יתנועע בעיונו מדברים יוליכוהו אל הגעת האמת בחקירה ההיא‪ ,‬כי התנועות נמצאות‬
‫נמשכות קצת לקצת בזה האופן‪ ,‬כמו שיתנועעו במחולות מתנועת הקול השיריי על יחס‬
‫תנועת הקול ההוא מהמהירות והאיחור‪ ,‬וזה בעינו יקרה לאדם בעת דרכו אל האמת‬
‫בדרוש מה‪ ,‬ולפי מהירות מחשבתו ועיונו ואיחורו להתנועע מקצת הדברים אל קצת‬
‫בחקירתו תהיה תנועתו ואיחורו‪ .‬אבל הגלגלים אין להם תנועה להשיג מה שכבר לא‬
‫השיגו אותו‪ ,‬כי אין בהשגותיהם דבר יהיה להם בכח‪ ,‬אבל תמצא להם תמיד ידיעה והשגה‬
‫לא תחייב תנועה‪ ,‬אבל היא מנוחה‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף‪ ,‬ולזה לא תחויב לה זאת התנועה‬
‫בעבור ההשגה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם הודינו שתחויב להם תנועה בעבור זאת ההשגה‪ ,‬הנה לא תחויב להם בזה‬
‫האופן הנפלא אשר היתה בו שימשך בכאן מרבוי הפעולות אשר אי אפשר שישלמו אלו‬
‫הנמצאות אלא בה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהתנועה יראה מענינה‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף‪ ,‬שהיא תמנע ההשגה‪ ,‬וזו היא הסבה‬
‫שהשכור לא יבין מושכל בעת שכרותו מפני התנועה החזקה הנמצאת לו‪ ,‬וכן הנער בעת‬
‫הגדול‪ ,‬וזה ממה שיתבאר ממנו שאין מתנאי ההשגה שתמצא עמה תנועה‪ .‬ובכלל הנה אין‬
‫דרך להניח שתהיינה בהם אלו התנועות בעבור השגותיהם‪ ,‬אם לא שנניח כי מפני שציירו‬
‫נימוס אלו הנמצאות וסדרם וישרם לפי מה שאפשר להם‪ ,‬השתוקקו מעצם הציור ההוא‬
‫להתנועע באופן יושפעו מהם אלו הנמצאות אשר בכאן ביותר שלם שאפשר‪ .‬וזה ממה‬
‫שיחייב שתהיינה אלו התנועות בהם בעבור זולתם‪ ,‬כמו שהנחנו‪.‬‬
‫וכאשר התישב לנו שהתנועות אשר לגלגלים הם בהכרח בעבור זולתם‪ ,‬והתבאר גם כן‬
‫במאמר הקודם שמציאות הכוכבים בגלגלים הוא גם כן בעבור זולתם‪ ,‬והיה מבואר ששאר‬
‫הדברים הנמצאים בשמים מתמונות הגלגלים ומספרם וסדורם ונטיותיהם ומה שידמה‬
‫להם הם בעבור שישלמו לכוכבים אלו התנועות אשר להם‪ ,‬הוא מבואר שכל אלו הדברים‬
‫הם בגרמים השמימיים בעבור זולתם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יתחייב מכל אחד מאלו‬
‫הדברים אשר נמצאים בשמים בעבור זולתם שיהיו השמים מחודשים‪ ,‬כמו שבארנו זה‬
‫במה שקדם אצל החקירה כמה שיוכר בה ההווה מהבלתי הווה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪314‬‬

‫וראוי שתדע שכבר שער הפלוסוף בזה הספק‪ ,‬ולזה חתר לתת סבה [‪ ]323‬באלו הענינים‬
‫הנמצאים בשמים שיהיו מפני טבעם‪ .‬ולזה תמצא שהוא יבקש לתת סבה בהיות צד‬
‫התנועה היומית מהמזרח אל המערב‪ ,‬ואמר שזה הענין הוא בה כדי שתהיה התנועה‬
‫מהימין ולפנים‪ ,‬כי זה הוא היותר נכבד‪ ,‬וזה כי הפלוסוף יראה שיש לגרמים השמימיים‬
‫ימין ושמאל ופנים ואחור מצד מה שהם בעלי נפש‪ .‬והוא מבואר שמזה יחוייב לו שיהיה‬
‫מצב שאר הגרמים השמימיים המתנועעים לצד המזרח בהפך מצב הגלגל היומי‪ ,‬כאלו‬
‫תאמר שיהיה המעלה בשאר הגלגלים לצד המטה בזה הגלגל‪ ,‬בדרך שתהיה תנועת שאר‬
‫הגלגלים גם כן מהימין אל השמאל ולפנים‪ .‬וכן תמצא שהוא נתן סבה בהיות הכוכבים‬
‫העליונים יותר מאוחרי התנועה מצד קורבתם יותר אל הגרם הראשון המניע אותם להפך‬
‫צד תנועתם‪ ,‬ולזה ימנעם מהתנועע להפך הצד ההוא מצד תשוקתם להמשך תנועתו‪ .‬וכן‬
‫תמצא שהוא נתן סבה בהיות בגלגל עליון כוכבים רבים ובשאר הגלגלים לא ימצא כי אם‬
‫כוכב אחד‪ ,‬לפי שאם היו בהם כוכבים יותר‪ ,‬היה משיג הגלגל העליון לאות בהניעו אותם‪.‬‬
‫ואולם שאר הסיבות שנתן בענין מה שבשמים‪ ,‬הנה כשיעויין בהם‪ ,‬נמצאם כלם מסכימות‬
‫אל מה שהנחנו מעניינם במה שאמרנו שכל זה הוא בהם בעבור אלו הדברים אשר בכאן‪,‬‬
‫בכדי שיהיה ההוייה וההפסד בהם שומר סדר ויושר‪ .‬והנה שתק הפלוסוף בהרבה‬
‫מהדברים הנמצאים בשמים‪ ,‬אם מפני שלא יוכל לתת בהם הסבה מצד טבעם‪ ,‬כמו‬
‫שיחוייב לו לפי מאמרו בקדמות העולם‪ ,‬אם מפני שהלמודיות היו בזמנו בלתי שלמות‪ .‬ועל‬
‫כל פנים הנה תמצאהו מסכים שהגרמים השמימיים הם עלולים‪ ,‬ולזה חתר לתת סיבות‬
‫במה שימצא בהם‪ ,‬ואמר בספר השמים והעולם שאם היו עלה לבד‪ ,‬לא יתכן לבקש‬
‫בעניניהם עלה וסבה‪ .‬וכאשר הודה בהם שהם עלולים‪ ,‬הנה הוא מבואר שיחויב היותם‬
‫מחודשים במוחלט‪ ,‬או יחוייבו הבטולים שזכרנו בפרק השביעי מזה המאמר‪ .‬ולזה נשאר‬
‫הפלוסוף נבוך בזה הדרוש‪ ,‬עם היות אצלו טענות רבות לקיים בהם שיהיה העולם קדום‪,‬‬
‫כי האיש הזה לגודל מעלתו בחכמה לא היה נעלם ממנו זה‪ ,‬אבל לחצהו מה שכבר זכרנו‬
‫אותו‪ .‬וזה אשר היה משער בו הפלוסוף מחולשת טענותיו ומהספקות אשר ישיגו מי שיניח‬
‫העולם קדום נעלם מהנמשכים אחריו‪ ,‬ולזה חשבו שבאר כבר במופת שהעולם קדום‪,‬‬
‫וסדרו אופן חיוב הדברים מהשם יתברך בשיחוייב ממנו דבר אחד‪ ,‬וממנו יחוייבו שני‬
‫דברים מצד הרכבה מה נמצאת בו‪ ,‬לפי שבו שני ענינים‪ ,‬ענין בו ישכיל עצמו‪ ,‬וענין בו‬
‫ישכיל סבתו‪ .‬וכבר זכר אבן רשד בפירושו למה שאחר הטבע מה שישיג לזאת ההנחה‬
‫מהספק‪ ,‬ובאר שאין זה דעת הפלוסוף‪ ,‬אבל יחוייבו מהראשון [‪ ]324‬שני דברים‪ ,‬והם גלגל‬
‫הכוכבים הקיימים‪ ,‬והשכל אשר יניע הגלגל אשר למטה ממנו במדרגה‪ ,‬ואמר שזה החיוב‬
‫אינו אלא ציור והשגה‪ ,‬ולא ימנע בנימוס האחד שיושגו ממנו דברים מתחלפים‪ .‬והוא‬
‫מבואר שמאמר אבן רשד יתחייב לו מהספק מה שלא יעלם‪ .‬וזה שכבר תשאר עמו‬
‫השאלה ממי יתחייבו עצמי הגלגלים‪ ,‬כי הם עלולים‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף בספר השמים‬
‫והעולם ‪ ,‬כאלו טבע האמת הכריחו על זה‪ ,‬וזה כי מה שישלם בזה האופן הוא השפע‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪315‬‬

‫ההשגה והציור‪ ,‬לא השפע העצם‪ ,‬ואם לא היה עצמם עלול‪ ,‬הנה איך קרה שיהיה מה‬
‫שנמצא מעצמיהם בתכלית השלמות להשלמת מה שיושפע מהם‪.‬‬
‫ואולם לקודמים ממנו יתחייב‪ ,‬כשהונח הגלגל תמיד מתחייב מהשם יתברך והמניעים אשר‬
‫להם‪ ,‬שיהיו הגלגלים הווים מלא דבר ונפסדים אל לא דבר‪ ,‬וזה בכל עתה ועתה‪ ,‬ושיהיו‬
‫העתות נמשכים‪ ,‬ושאר הבטולים שזכרנו‪ .‬ולזה הטיבו קצת האחרונים מהפלוסופים‬
‫כשהניחו שהשם יתברך ייחד וסדר מה שבגלגלים‪ ,‬וזה ממה שיחייב שיהיה העולם‬
‫מחודש‪ ,‬אלא שהם לא שערו בזה לפי מה שזכר הרב המורה מדעותיהם‪.‬‬
‫וראוי שלא יעלם ממנו שכבר ימצא בסיבות אשר נתן הפלוסוף באלו הדברים אשר זכרנו‬
‫שחתר לתת סבה בהם מצד עצם הגלגלים וטבעם מן הספק מה שלא יתכן היציאה ממנו‬
‫בשום פנים‪ ,‬כאלו טבע העניינים חייב כן שלא ימצא להם סבה מצד עצם הגלגלים וטבעם‪,‬‬
‫וזה ממה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו שכל אלו הדברים הם בגרמים השמימיים‬
‫בעבור הדברים אשר בכאן‪ .‬וזה שהוא אמר שתנועת הגלגל היומי היתה מהמזרח אל‬
‫המערב‪ ,‬לפי שהתחלת התנועה הוא ראוי שתהיה מפאת הימין שהוא המזרח‪ ,‬כי הימין‬
‫הוא יותר נכבד מהשמאל‪ .‬וכאשר יתנועעו השמים בפאה המערבית‪ ,‬יתנועעו על הכונה‬
‫השנית‪ ,‬כדי שתשוב התנועה אל הימין‪ ,‬כמו הענין בתנועת הבעלי חיים‪ .‬והנה זה המאמר‬
‫ישיגהו מהדבה והספק מה שלא יעלם‪ ,‬וזה כי היות הימין יותר נכבד מהשמאל בבעלי חיים‬
‫הוא בעבור חילוף האברים אשר באלו הפאות‪ ,‬אבל הגלגל שאין בו חילוף כלל אי אפשר‬
‫שנניח בו הימין יותר נכבד מהשמאל‪ ,‬אף כי הימין ממנו ישוב שמאל‪ .‬ואם יאמר זה מצד‬
‫המקום המזרחי‪ ,‬כמו שיאמר זה אבן רשד‪ ,‬הנה זה בלתי מספיק‪ ,‬וזה שחילוף מקום‬
‫ממקום במעלה וכבוד אינו מצד המרחקים הלמודיים‪ ,‬אבל מצד הגשם אשר בו בטבע‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה הגשם אשר בימין בטבע הוא הגשם אשר בשמאל‪ ,‬הוא מבואר‬
‫שאין שם חילוף מצד המקוות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהימין והשמאל בגלגל אינו שיהיה לו מצד עצמו מקום נגדר יהיה ימין‪ ,‬או חלק‬
‫נגדר‪ .‬אמנם שאין לו חלק [‪ ]325‬נגדר יהיה ימין כבר התבאר במה שקדם‪ .‬ואמנם שאין לו‬
‫מקום נגדר הנה זה יתבאר לפי מה שאומר‪ .‬וזה שאם הנחנו מקום הימין נגדר‪ ,‬והוא החלק‬
‫המיושב מהארץ‪ ,‬וככה השמאל‪ ,‬הנה יהיה לגלגל הימין והשמאל בהקש אל זולתו‪ ,‬עד‬
‫שאם היה הישוב בחלק האחר‪ ,‬יהיה הימין ממנו שמאל‪ ,‬והשמאל ימין‪ ,‬הנה אם כן אין‬
‫לגלגל מצד עצמו מקום נגדר יהיה ימין או שמאל‪ ,‬אבל הוא בהקש אל זולתו‪ .‬ואולם הימין‬
‫הוא יותר נכבד מהשמאל לאשר יש לו הימין והשמאל מצד עצמו לא בהקש אל זולתו‪ ,‬וזה‬
‫כי בהקש אל זולתו יהיה אפשר בדבר האחד שיהיה פעם ימין ופעם שמאל‪ ,‬ויהיה הדבר‬
‫שהוא יותר נכבד מדבר הוא בעינו יותר מעט ממנו בכבוד‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪316‬‬

‫ועוד‪ ,‬שכאשר הונח גלגל הכוכבים הקיימים הוא המתנועע התנועה היומית‪ ,‬כאשר יראה‬
‫הפלוסוף לפי מה שהבין ממנו אבן רשד‪ ,‬הנה אומר שכבר יחויב שתהיה התנועה היומית‬
‫מהשמאל אל הימין‪ ,‬והוא הפך מה שהניחו הפלוסוף‪ .‬וזה יתבאר כאשר יתבאר איזה‬
‫מהקוטבים הוא יותר ראוי שיהיה מעלה‪ ,‬ואיזה מהקוטבים הוא יותר ראוי שיהיה מטה‪ ,‬כי‬
‫הוא מחויב בכל מי שיש לו ימין ושמאל שיהיה לו מעלה ומטה‪ ,‬פנים ואחור‪ ,‬כמו שבאר‬
‫הפלוסוף‪.‬‬
‫ונאמר שהוא מבואר שאין חילוף בגלגל מצד עצמו אם לא מצד הכוכבים‪ ,‬או בהקש אל‬
‫זולתו‪ ,‬וזה יהיה בהכרח בהקש אל עולם היסודות‪ ,‬כי אין חוץ מהשמים דבר‪ ,‬כמו שבאר‬
‫הפלוסוף‪ .‬ואם היה שיהיה שם דבר‪ ,‬הנה אין לו טבעים מתחלפים בהקש אל הדבר ההוא‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מבואר שמה שהוא יותר נכבד מהגלגל מצד הכוכבים הוא מה שיש‬
‫בו כוכבים יותר‪ ,‬כי הכוכב הוא היותר נכבד שבחלקי הגלגל‪ ,‬וכן יתבאר שמה שהיה מעולם‬
‫היסודות יותר נכבד הוא במקום הצפוני אשר בו ימצאו כל הדברים הטבעיים אשר בעולם‬
‫היסודות‪ ,‬הנה הוא מבואר שהצד הצפוני מגלגל המזלות הוא יותר נכבד להתקבץ בו שתי‬
‫אלו הסיבות יחד‪ ,‬רצוני שבזה החלק מהגלגל ימצאו בו כוכבים יותר ממה שימצא מהם‬
‫בצד הדרומי‪ ,‬וזה מבואר מהמספר שעמדו עליו מזה חכמה התכונה‪ ,‬והוא גם כן כנגד‬
‫המקום היותר נכבד שיהיה בעולם היסודות‪ .‬וכאשר התישב זה‪ ,‬רצוני שהקוטב הצפוני‬
‫הוא יותר נכבד מהדרומי‪ ,‬והיה מבואר מהבעל נפש שהמעלה ממנו הוא יותר נכבד‬
‫מהמטה‪ ,‬וכבר עמדנו על שהימין הוא יותר נכבד מהשמאל בגלגל מהבעל נפש אשר בכאן‪,‬‬
‫הוא מבואר שאם היה לגלגל מעלה ומטה‪ ,‬שהוא ראוי שיהיה הקוטב הצפוני הוא המעלה‪.‬‬
‫ואם היה הדבר כן‪ ,‬הנה תהיה תנועת גלגל היומי מהשמאל אל הימין‪ ]326[ ,‬והוא הפך מה‬
‫שהניח הפלוסוף‪ .‬וכבר תעמוד על זה מהמשל שעשה בזה אבן רשד‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי כאשר הונח הענין בזה האופן‪ ,‬יקשה לתת סבה למה היתה תנועת שאר הגלגלים‬
‫לצד הפכי אל צד התנועה היומית‪ ,‬וזה כי הוא ראוי שתהיה זאת התנועה גם כן בהם‬
‫מהימין אל השמאל‪ ,‬כמו שזכר אבן רשד‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה שכבר התבאר שהוא‬
‫ראוי שיהיה הימין והשמאל לקוח בהם מן ההקש אל עולם היסודות‪ ,‬הוא מבואר שלא יתכן‬
‫שיהיה בהם הימין והשמאל הפכי אל הימין והשמאל בגלגל היומי‪ ,‬וזה כי הוא בכלם לקוח‬
‫בהקש אל עולם היסודות‪ ,‬לא מצד עצמם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם הודינו שכבר יהיה בהם הימין והשמאל בהפך הצד אשר היה בו הגלגל היומי‪,‬‬
‫הנה יקשה לתת הסבה למה היה מצבי אלו הגלגלים מתחלפים‪ ,‬אם לא הונח זה מסבה‬
‫פועלת תכוין שתהיה תנועותיהם לצדדים הפכים‪ ,‬כמו שנאמר אנחנו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪317‬‬

‫מבואר שבזאת הסבה שנתן הפלוסוף בכאן ימצא מהספק העצום מה שלא תתכן היציאה‬
‫ממנו בשום פנים‪.‬‬
‫וכן נאמר שמה שנתן מהסבה בהיות הכוכבים קצתם ממהרי התנועה וקצתם מאוחרי‬
‫התנועה‪ ,‬מפני קורבתם ורחקם מהגלגל היומי‪ ,‬שכל מה שקרב אליו מהגלגלים היתה‬
‫תנועתו יותר מאוחרת‪ ,‬להיות מה שיגיע אליו מהגלגל היומי מהכח המניע אותו להפך צד‬
‫תנועתו יותר חזק‪ ,‬וימנעהו מפני זה מהתנועע להפך הצד ההוא‪ ,‬ולזה תהיה תנועתו להפך‬
‫הצד ההוא יותר מאוחרת‪ ,‬הוא מאמר אין פנים לו לסיבות רבות‪ .‬מהם‪ ,‬כי אם הודינו זה‪,‬‬
‫הנה יחוייב שיהיה הגלגל העליון מניע שאר הגלגלים אשר תחתיו מזולת שתבא תנועת‬
‫העליונים שבשאר הגלגלים אל הגלגלים התחתונים‪ .‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כמו שזכרנו‬
‫במאמר הקודם‪ ,‬ששאר הגלגלים יתנועעו מעצמם על צד התשוקה והבחירה בתנועה‬
‫היומ ית‪ ,‬עם התנועעם מעצמם בתנועתם המיוחדת‪ ,‬הנה יחוייב מזאת ההנחה מהבטולים‬
‫מה שכבר זכרנו במאמר הקודם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהפלוסוף בעצמו יראה כי לכל אחד מכוכבי לכת גלגל יומי‪ ,‬כמו שיתבאר במה‬
‫שזכר מזה במה שאחר הטבע‪ .‬ואם היה הענין כן‪ ,‬הנה תהיה זאת הסבה שנתן בזה‬
‫מבוארת הבטול‪ .‬וגם כן הנה אם היה הענין כן‪ ,‬הנה הוא מבואר שכבר תהיה התנועה‬
‫אשר יתנועעו אליו הגלגלים בה על זולת המדרגה מהמהירות שהיה נותן טבעם שיתנועעו‪,‬‬
‫אם לא היתה זאת התנועה היומית מונעת אותם מזה‪ ,‬ויחויב מזה שתהיה תנועתם‬
‫המיוחדת מוכרחת שתהיה בזה האופן מהאיחור אשר הוא בו מפני המונע שיש להם‬
‫מהשלים מה שיגזור טבעם ממהירות התנועה‪ .‬וזה בתכלית הביטול‪ ,‬שאם היה הענין כן‪,‬‬
‫הנה יהיה הטבע אשר בהם מענין [‪ ]327‬זאת התנועה לבטלה‪ ,‬אחר שאין לו כלי ישלים בו‬
‫מה שיגזרהו מענין זאת התנועה‪ .‬וזה כלו דבר יוצא מן ההקש‪ ,‬והוא במדרגת מה שיאמרו‬
‫הקודמים שהארץ לא תתנועע מפני שיחזה אל כל האופקים יחס אחד‪ ,‬וכבר באר‬
‫הפלוסוף מה שיש בזה המאמר מהבטול‪ .‬ובכלל הנה הנחת טבע אחד לא יצא לפועל‬
‫בעת מן העתים הוא בתכלית הביטול‪ .‬וזה כי הדבר היוצא מן הטבע אם היה שימצא‪ ,‬הנה‬
‫ימצא במעט מן הזמן‪ ,‬עם מה שבזאת ההנחה מהמום בהניחנו לגרמים השמימיים מונע‬
‫ימנע תמיד מהשלים מה שיציירוהו מענין התנועה‪ ,‬כי יתחייב מזה שיהיה הסדר אשר‬
‫יציירוהו דבר זר מהסדר אשר יושפע מהם‪ .‬וזה שהוא מבואר ממה שקדם שמה שיושפע‬
‫מהם אם היתה תנועתם יותר מהירה הוא זולת מה שיושפע מהם בהיות תנועתם יותר‬
‫מאוחרת‪ .‬ואם הנחנו שיהיו להם שתי תשוקות מקבילות יחד‪ ,‬רוצה לומר שישתוקקו‬
‫להמשך לתנועה היומית‪ ,‬וישתוקקו עם זה להתנועע להפך הצד ההוא‪ ,‬ותמנע התשוקה‬
‫האחת התשוקה השנית‪ ,‬כמו שיראה ממה שאמר אבן רשד בזה‪ ,‬הנה יתחייבו בזה כל‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪318‬‬

‫השקרים הקודמים‪ ,‬עם שהנחת שתי תשוקות מקבילות לגלגל אחד יתנועע מהם יחד הוא‬
‫בתכלית הביטול‪ ,‬כמו שבארנו זה כלו במאמר הקודם לזה‪.‬‬
‫וכן נאמר שמה שנתן מהסבה בהיות בגלגל העליון כוכבים רבים ובשאר הגלגלים אשר‬
‫תחתיו לא ימצא כי אם כוכב אחד‪ ,‬לפי שאם היו בהם כוכבים יותר‪ ,‬היה משיג הגלגל‬
‫העליון לאות בהניעו אותם‪ ,‬הוא מאמר אין פנים לו‪ .‬וזה שהגלגל והכוכב הם מטבע אחד‪,‬‬
‫כמו שבאר הפלוסוף‪ ,‬שאם לא היה הענין כן‪ ,‬הנה יהיה הכוכב עומד מוכרח במקומו‪ ,‬וזה‬
‫מבואר הבטול‪ .‬ולזה יתחייב‪ ,‬שאם היה משיג הגלגל לאות בהניעו הגלגלים אשר תחתיו‬
‫אם היו בהם כוכבים רבים‪ ,‬שישיגהו כמו הלאות ההוא בעצמו בהניעו הגלגלים ההם רקים‬
‫מכוכב‪ ,‬כי טבע חלקי הגלגל‪ ,‬עם היותם מאירים או בלתי מאירים‪ ,‬הוא טבע אחד בעינו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יחוייב מזאת ההנחה שיניע גלגל העליון כל הגלגלים אשר תחתיו‪ ,‬וכבר‬
‫התבאר במה שקדם מה שישיג זאת ההנחה מהבטול‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכאשר הונח הענין כן‪ ,‬הנה יתחייב שיהיה לגלגלים טבע אל שיהיו בהם כוכבים‬
‫יותר‪ ,‬אלא שכבר נמנע מהם זה כדי שיוכל הגלגל העליון להניע אותם‪ ,‬והיה אם כן הטבע‬
‫אשר להם אל שיהיו בהם כוכבים יותר להניע אותם‪ ,‬ויהיה אם כן הטבע אשר להם אל‬
‫שיהיו בהם כוכבים יותר לבטלה‪ ,‬לפי שהוא בלתי יוצא אל הפעל בעת מן העתים‪ .‬וזה כלו‬
‫דבר יוצא מן ההקש‪ ,‬עם מה שיתחייב בזאת ההנחה מהבטול בהניחנו שלא יהיה לגרמים‬
‫השמימיים מה שיתן טבעם שימצא להם מהכוכבים מה‪ ,‬שכאשר הונח הענין כן‪ ,‬יתחייב‬
‫שלא יהיה להם כלים אל שיושפע מהם [‪ ]328‬מה שיציירוהו מענין התנועה‪ ,‬ויהיה הסדר‬
‫השופע מהם זולת הסדר אשר יציירו אותו‪.‬‬
‫ובכאן התבאר שמה שנתן הפלוסוף מהסיבות באלו הענינים מצד עצם השמים הוא בלתי‬
‫צודק‪ .‬וזה ממה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו מאלו הענינים שהם כלם בעבור‬
‫הדברים אשר בכאן להשלים ההויות‪ ,‬וזה דבר מוסכם גם כן עליו מהפלוסוף‪ ,‬כמו שזכרנו‪,‬‬
‫כאלו טבע האמת הכריחו על זה‪ .‬ובכאן התבאר שכל דבר מהדברים הנמצאים בשמים‬
‫הוא מופת על שהשמים הווים משלשה צדדים‪ .‬הצד האחד מצד היותו מכוון לתכלית מה‬
‫ביותר שלם שאפשר‪ ,‬וזה בלתי אפשר בדבר הבלתי הווה הקיים בעצמו‪ .‬והצד השני מצד‬
‫שאין טבע השמים שימצא זה הענין בו‪ ,‬וזה גם כן דבר בלתי אפשר בבלתי הווה‪ ,‬כמו‬
‫שהתבא ר במה שקדם‪ .‬והצד השלישי מצד היותו מכוון ביותר שלם שאפשר בעבור דבר‬
‫אחר זולת השמים‪ ,‬וזה גם כן בלתי אפשר בבלתי הווה‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ .‬ולזה‬
‫יהיה מספר המופתים שיהיה לו מהדברים הנמצאים בשמים על שהשמים הוים במספר‬
‫הדברים ההם כשהוכה על שלשה‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪319‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק עשירי‬
‫יתבאר בו מהו הזמן ואיזה מציאות מציאותו‬
‫ואחר שהתבאר לנו מהדברים הנמצאים בשמים שהשמים הם הווים בהכרח‪ ,‬הנה ראוי‬
‫שנחקור אם הזמן הווה‪ ,‬או בלתי הווה‪ .‬וזה כי מזה נעמוד אם היה בכאן עולם אחר‬
‫עולם‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪ ,‬כמו שיאמינו קצת הקודמים‪.‬‬
‫וזה שאם היה מחויב בשמים שיהיו הווים‪ ,‬ובזמן שיהיה קדום‪ ,‬הנה יהיה שם בהכרח עולם‬
‫אחר עולם‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪ .‬ואם לא היה מחויב בזמן שיהיה קדום‪ ,‬הנה לא יחויב מזה‬
‫הצד שיהיו בכאן עולמות אחד אחר אחד אין תכלית למספרם‪ .‬ואם היה בלתי אפשר בזמן‬
‫שיהיה קדום‪ ,‬הנה יהיה בלתי אפשר שיהיו בכאן עולמות אחד אחר אחד אין תכלית‬
‫למספרם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שהפלוסוף הביא ראיה מטבע הזמן על שהשמים בלתי מחודשים‪ ,‬והוא ספק‬
‫על מה שהתבאר מהשמים‪ ,‬הנה ראוי שנחקור אנחנו באופן שלם איך הענין בזה‪ .‬והוא‬
‫מבואר שקודם שנחקור מענין הזמן אם הוא הווה‪ ,‬או בלתי הווה‪ ,‬הנה ראוי שנחקור‬
‫במהות הזמן‪ ,‬כי יישירנו לעמוד על האמת בזה‪.‬‬
‫ונאמר שהוא מבואר בנפשו כי הזמן הוא מהכמה‪ ,‬וזה שכבר יאמר בו שוה‪ ,‬או בלתי שוה‪,‬‬
‫שהם מסגולת הכמה‪ .‬ואולם מאיזה חלק מהכמה [‪ ]329‬הוא‪ ,‬הנה הוא מבואר שהוא‬
‫מהכמה המתדבק‪ ,‬כי כבר יאמר בו ארוך וקצר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהוא ישוער כלו במה שהוא חלק ממנו בהנחה‪ ,‬לא בטבע‪ ,‬וזה מסגולות הכמה‬
‫המתדבק‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שתכליתו הוא העתה‪ ,‬אשר עם היותו תכלית הוא התחלה‪ ,‬והוא בעצמו בלתי‬
‫מתחלק‪ .‬ואם הוא בנושא‪ ,‬או הוא נבדל‪ ,‬זה ממה שראוי שנחקור עליו‪ ,‬כי היה הזמן לא‬
‫ימלט מאחד מאלו הענינים‪ .‬ואולם שאיננו בנושא זה מבואר‪ ,‬שאם היה זה כן‪ ,‬היה‬
‫מתרבה בהתרבות הנושאים‪ ,‬וזה שקר‪ ,‬כי לא ימצא שם כי אם זמן אחד כמו שהתבאר זה‬
‫כלו בספר השמע‪ .‬ונאמר שאין הזמן נבדל‪ ,‬ונציע לבאור זה שתי הקדמות ידועות‪ .‬האחת‬
‫היא שהזמן יש בו חלק זולת חלק‪ ,‬וזה שזה הזמן הוא זולת הזמן הקודם לו וזולת הזמן‬
‫המתאחר‪ ,‬שאם היה אפשר זולת זה‪ ,‬היה הזמן החולף הוא הזמן העתיד‪ ,‬וזה מבואר‬
‫הבטול‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪320‬‬

‫ועוד‪ ,‬שאם לא היה בזמן חלק זולת חלק‪ ,‬היו ההפכים בנושא אחד מצד אחד בזמן אחד‪.‬‬
‫וזה כי מגדר ההפכים שיהיו בנושא אחד מצד אחד בשנוי זמנים מתחלפים‪ ,‬ואם לא היו‬
‫שם זמנים מתחלפים‪ ,‬הנה יחויב שיהיו ההפכים נמצאים בדבר האחד בזמן האחד בעינו‪.‬‬
‫ואולם ההקדמה השנית היא שהזמן הוא מתדמה החלקים במה שהוא זמן‪ .‬ואולם התנינו‬
‫בזה במה שהוא זמן‪ ,‬כי כבר יחשב בו חילוף בחילוף זמן היום לזמן הלילה‪ ,‬או חילוף זמן‬
‫הקיץ לזמן הסתו‪ .‬אלא שזה החילוף הוא לזמן במקרה‪ ,‬לא במה שהוא זמן‪ .‬וכאשר‬
‫התישבו לנו אלו ההקדמות‪ ,‬הנה נאמר שאיננו נבדל‪ .‬וזה שאם היה נבדל‪ ,‬הנה יחויב‪,‬‬
‫מפני שהוא מתדמה החלקים ואיננו בנושא‪ ,‬שלא יהיה שם חלק זולת חלק‪ ,‬כי אין שם חלק‬
‫זולת חלק במתדמה החלקים אם לא מצד הנושא‪ ,‬וכאשר לא היה שם נושא‪ ,‬הנה אין שם‬
‫חלק זולת חלק‪ .‬ואולם בזמן ימצא חלק זולת חלק‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬הנה אם כן איננו נבדל‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה הזמן נבדל‪ ,‬הנה אומר שיחוייב שיהיה החלק הוא הכל‪ .‬וזה כי היה בכל‬
‫מתדמה החלקים החלק המסכים לכל בשם ובגדר‪ ,‬ואמנם היות החלק זולת הכל הוא מצד‬
‫הנושא‪ ,‬וכאשר לא היה שם נושא‪ ,‬הנה יחויב שיהיה החלק הוא הכל‪ ,‬וזה בתכלית‬
‫הביטול ‪ .‬ואחר שכן הוא‪ ,‬רוצה לומר שאיננו בנושא‪ ,‬ואינו נבדל‪ ,‬ואין שם חלק שלישי‪ ,‬הנה‬
‫יחויב שיהיה מצד מה בנושא‪ ,‬ומצד מה נבדל‪ ,‬והוא מבואר שהשקרים הקודמים חוייבו‬
‫בהניחנו אותו בנושא מיוחד‪ ,‬או נבדל במוחלט‪ .‬ואולם אם הנחנו אותו בנושא בלתי מיוחד‪,‬‬
‫לא יתחייב דבר מהשקרים הקודמים‪ .‬ואולם איזה הוא זה הנושא‪ ,‬הנה הוא מן המבואר‬
‫שהוא התנועה‪ ,‬כמו שהתבאר בספר השמע‪ .‬והנה יהיה יחס הזמן אל התנועות יחס‬
‫המספר אל הספורים‪ ,‬שלא יתרבה ברבוים‪ ,‬כן לא יתרבה הזמן [‪ ]330‬ברבוי התנועות‪,‬‬
‫והוא מזה הצד נקי מנושא‪ ,‬עד שאיננו במקום מיוחד‪ .‬ואם היה שיהיה מיוחד לתנועה‬
‫היומית‪ ,‬הנה זה בהנחה‪ ,‬ולא בטבע‪ ,‬כי כאשר ישוער באיזו תנועה שתהיה‪ ,‬הנה ישוער‬
‫בקודם ובמתאחר‪ ,‬וכאשר ישוער בקודם ובמתאחר‪ ,‬ישוער בזמן‪.‬‬
‫ואחר שהתבאר מענין הזמן מה הוא‪ ,‬ראוי שנחקור איזו מציאות מציאותו‪ ,‬אם הוא נמצא‬
‫בכח‪ ,‬או בפעל‪ ,‬או במדרגה ממוצעת בין הכח והפעל‪ .‬ואם היה שיהיה במדרגה ממוצעת‬
‫בין הכח והפעל‪ ,‬אם יש הבדל בזה בין החולף ממנו והעתיד‪ ,‬אם לא‪ .‬ואם הוא אחד‪ ,‬או‬
‫הרבה‪ ,‬וזה אם יחד‪ ,‬אם בבא זה אחר סור זה‪ .‬ואולם איזה מציאות מציאותו‪ ,‬הוא מבואר‬
‫שאינו נמצא בכח גמור‪ ,‬שאם היה זה כן‪ ,‬לא ימצא חלק ממנו חולף וחלק עתיד‪ ,‬אבל יהיה‬
‫כלו עתיד‪ ,‬כי זה דרך מה שמציאותו בכח גמור‪ .‬וכן אומר שהוא מבואר שאיננו נמצא‬
‫בפעל‪ ,‬וזה שאין שם חלק מה ממנו יהיה נמצא יחד‪ ,‬כי היה הנמצא יחד ממנו הוא העתה‪,‬‬
‫והוא איננו זמן‪ .‬ולזה לא ישאר אלא שיהיה מציאותו ממוצע בין הכח והפעל‪ ,‬כמו הענין‬
‫בתנועה‪ .‬והנה היה ראוי להיות כן‪ ,‬לפי שהזמן הוא מקרה דבק לתנועה‪ .‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫הנה ראו שנחקור אם יש בין חלקי הזמן הכח בזה הענין‪ ,‬עד שיהיה בקצתם דין מה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪321‬‬

‫שבפועל‪ ,‬ובקצתם דין מה שבכח‪ ,‬כאלו תאמר שהחלק החולף מהזמן יהיה דינו דין מה‬
‫שבפועל‪ ,‬והחלק העתיד יהיה דינו דין מה שבכח‪ .‬או יהיה דין שניהם דין מה שבכח‪ ,‬מפני‬
‫שאין שם חלק מהזמן נמצא בפעל‪ ,‬לא מהזמן החולף ולא מהזמן העתיד‪ .‬או יהיה דין‬
‫החולף מהזמן דין מה שבכח‪ ,‬ודין העתיד ממנו דין מה שבפעל‪ .‬ונאמר שהוא מבואר‬
‫שהכח אמנם יאמר ביחס אל העתיד‪ .‬לא ביחס אל החולף‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה הוא‬
‫מבואר שמה שימצא מהזמן בכח הוא הזמן העתיד‪ ,‬לא הזמן החולף‪ .‬והנה הענין בזה‬
‫בזמן כמו הענין בתנועה‪ ,‬וזה שהתנועה היא דבר ממוצע בין הכח והפעל‪ ,‬ומה שעבר‬
‫ממנה יהיה דינו דין מה שבפעל‪ .‬ואלא שההבדל בזה בין התנועה והזמן‪ ,‬כי התנועה ימצא‬
‫ממנה רושם בפועל במתנועע במה שקנה מהשלמות הבלתי גמור מצד מה שעבר מן‬
‫התנועה‪ ,‬ואולם הזמן לא ימצא ממנו רושם בפעל במה שעבר ממנו אם לא היה זה מצד‬
‫התנועה אשר ישערה זה הזמן‪.‬‬
‫וכבר יתבאר גם כן שמציאות הזמן יצא לפעל על נכחותו‪ ,‬ושהכח הוא בזמן העתיד‪ ,‬לא‬
‫בזמן העובר‪ ,‬ממה שאומר‪ .‬וזה שאם היה הזמן בכללו נמצא בכח‪ ,‬לא היה הזמן משער‬
‫התנועה החולפת על נכחות התהוותה‪ ,‬כי היא נמצאת בפעל בפנים מה‪ ,‬ומפני זה יחויב‬
‫במשער אותה שיהיה משער אותה בפעל‪ ,‬ואי אפשר בזמן [‪ ]331‬שישער אותה אם לא‬
‫היה נמצא בפעל באופן מה‪ .‬וכבר יראה זה גם כן ממה שאומר‪ ,‬והוא שאם היה מציאות‬
‫הזמן החולף והעתיד בכח על משל אחד‪ ,‬הנה יחויב שיהיה כל אחד משני חלקי האפשר‬
‫אפשר בזמן העובר‪ ,‬כמו שהוא אפשר בזמן העתיד‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ .‬ואולם איך יתבאר‬
‫שכבר יחויב לפי זאת ההנחה שיהיה כל אחד משני חלקי האפשר אפשר בזמן העובר כמו‬
‫שהוא אפשר בזמן העתיד‪ ,‬הנה הוא מבואר מאד‪ .‬וזה שאין מה שימנע היות כל אחד‬
‫מחלקי האפשר אפשר בזמן העובר זולת שהזמן העובר כבר יצא אל הפועל באופן מה‪,‬‬
‫ואין הענין כן בזמן העתיד‪ ,‬ולזה ישאר האפשר אפשר בזמן העתיד‪ ,‬ולא יהיה בו אפשרות‬
‫בזמן העובר כי כבר יצא אל הפעל כל אחד משני חלקי האפשר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה מציאות הזמן החולף והעתיד בכח על משל אחד‪ ,‬יהיה מאמר האומר‪,‬‬
‫דרך משל‪ ,‬שאחר יום אחד יהיה השמש בראש טלה דבר שלא יתכן שיהיה‪ ,‬וזה שכאשר‬
‫עבר קצת הזמן לא יתקרב אל שלמות היום‪ ,‬אבל ישאר כל היום ההוא בכח תמיד על משל‬
‫אחד‪ ,‬ולא יתכן שיצא לפעל ויגיע שלמות ההוא‪ .‬וזה דבר מבואר הבטול‪ ,‬והוא מבואר‬
‫שכבר יתקרב תמיד אל שלמות היום מה שיצא לפעל מהיום ההוא‪ ,‬עד שכאשר ישלם‬
‫מציאותו יהיה השמש בראש טלה לפי משלנו זה‪ ,‬לפי שכבר יצא אז לפעל מציאות היום‬
‫ההוא באופן מה‪ .‬וכאשר התישב זה כלו‪ ,‬הוא מבואר שהזמן‪ ,‬ואם אין בו חלק בפעל‪ ,‬הנה‬
‫מה שעבר ממנו דינו דין מה שבפעל באופן מה‪ ,‬ומה שעתיד דינו דין מה שבכח הגמור‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪322‬‬

‫ואולם אם הזמן אחד או הרבה‪ ,‬אם לא‪ ,‬וזה אם יחד אם בבא זה אחר סור זה‪ ,‬הנה מבואר‬
‫שלא ימצא ממנו הרבה יחד‪ ,‬כי הזמן אינו במקום שיתרבה בזה האופן‪ ,‬כמו שהתבאר‬
‫בספר השמע‪ .‬וכן יתבאר שאיננו הרבה במספר בעצם בבא זה אחר סור זה‪ ,‬שאם היה‬
‫זה כן‪ ,‬היה זה הרבוי בו כמו הענין באישי האדם‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שהם הרבה בעצם‪ ,‬והם‬
‫הווים זה אחר זה‪ .‬ואולם היותם הרבה בעצם הוא מבואר‪ ,‬לפי שכל אחד מהם הוא אחד‬
‫במספר‪ ,‬וזה בטבע‪ ,‬לא בהנחה‪ .‬ואם היה הענין כן בזמן‪ ,‬הנה יחויב אם שימצאו אלו‬
‫האחדים בו אשר בעבורם יהיה הרבוי בעצמות‪ ,‬באופן שיהיה כל אחד מהם נמצא יחד‪,‬‬
‫וזה מבואר הבטול‪ ,‬שאם היה זה כן‪ ,‬הנה יהיו האחדים אשר בזה התואר עתות‪ ,‬והם אינם‬
‫זמן‪ ,‬ולא חלק מזמן‪ ,‬או ימצאו אלו האחדים באופן שלא יהיה כל אחד מהם נמצא יחד‪,‬‬
‫כאלו תאמר שיהיו אלו האחדים ימים או שנים‪ ,‬והוא מבואר שכאשר הונח הענין בזה‬
‫התאר‪ ,‬יחויב שיהיו לאלו האחדים תכליות נגדרים ואמצע‪ ,‬אי אפשר בתכלית שיהיה [‪]332‬‬

‫אמצע‪ ,‬ולא באמצע שיהיה תכלית‪ ,‬וזה שאם לא הונח הענין בזה התאר‪ ,‬לא יהיה בכאן‬
‫רבוי בעצמות בחלקי הזמן‪ ,‬אבל יהיה הרבוי בו בהנחה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאי‬
‫אפשר שיהיה בזמן רבוי בעצמות על זה האופן‪ ,‬כי אין בזמן במה שהוא זמן תכלית מוגבל‬
‫בטבע יהיה בלתי אפשר בו שיהיה אמצע‪ ,‬כי מה שידומה היותו תכלית הנה אפשר בו‬
‫היותו אמצע‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהחלקים ההם הם מתדבקים קצתם בקצת התדבקות חלקי החלק האחד מהם‬
‫קצתם בקצת‪ ,‬על כן יתחייב‪ ,‬שאם היה החלק ההוא אחד‪ ,‬שיהיה הזמן בכללו אחד‪ .‬ובכאן‬
‫התבאר כי הזמן איננו הרבה בעצם‪ ,‬לא יחד ולא בבא זה אחר סור זה‪ ,‬אמנם הרבוי‬
‫במספר בבא זה אחר סור זה הוא בהנחה‪ ,‬לא בטבע‪ ,‬כי היה הרבוי בו אמנם הוא בשעור‬
‫לבד‪ ,‬על כן הוא אחד בפעל רבים בכח‪ ,‬כמו הענין בשעור‪ ,‬אלא שהשעור נמצא יחד‪ ,‬והזמן‬
‫לא ימצא יחד‪ ,‬ולא התנועה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬ימצא הבדל בין הזמן והתנועה ובין השעור‪ ,‬והוא שהקודם והמתאחר הוא בגודל‬
‫בהנחה לא בטבע‪ ,‬ולזה אפשר בקודם שיהיה מתאחר למתאחר‪ ,‬כאשר הונח התכלית‬
‫האחר קודם‪ .‬ואי אפשר זה בזמן ובתנועה‪ ,‬כי לא יהיה בהם המתאחר קודם לקודם בשום‬
‫פנים‪ .‬והם בזה הצד דומים למספר הנקי מהחומר‪ ,‬כי הקודם בו הוא קודם בטבע‪ ,‬על כן אי‬
‫אפשר במספר הנקי מהחומר התוספת מאיזה שיהיה קצותיו‪ ,‬כמו שאפשר זה בשעור‪ ,‬וזה‬
‫כי אין לפני האחד דבר מה‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק אחד עשר‬
‫יתבאר בו שהזמן מחודש‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪323‬‬

‫ואחר שהתישב לנו זה מענין הזמן‪ ,‬ראוי שנחקור אם הוא מחודש במוחלט או קדמון‪.‬‬
‫ונאמר שכבר יראה שהוא מחויב בזמן שיהיה מחודש‪ .‬וזה שהכמה במה שהוא כמה הוא‬
‫בעל תכלית‪ ,‬כי הוא מה שיודע בו כמות הבעל כמה‪ ,‬כשנשאלנו ממנה השאלה בכמה‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מבואר שהזמן הוא מהכמה במה שהוא זמן‪ ,‬הנה יחויב מזה שיהיה‬
‫הזמן בעל תכלית‪ .‬והנה עם שהוא מבואר בנפשו שהכמה במה שהוא כמה הוא בעל‬
‫תכלית‪ ,‬לפי שהוא שעור והגבלה לבעל כמה‪ ,‬הנה כבר יעיד על אמתת זה גם כן שאתה‪,‬‬
‫כשתחקור בסוגי הכמה‪ ,‬תמצאם כלם בעלי תכלית‪ .‬וזה שהגשם‪ ,‬והשטח‪ ,‬והקו‪ ,‬והמקום‪,‬‬
‫הם בעלי תכלית בהכרח‪ ,‬כי כבר התבאר בספר השמע שהגשם הוא בעל תכלית בהכרח‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה המקום תכלית לגשם באופן מה‪ ,‬כי הוא מה שיכלה [‪ ]333‬אליו‬
‫הגשם‪ ,‬והוא גם כן שוה לשעור הגשם אשר יקיף בו‪ ,‬הוא מבואר שהמקום הוא גם כן בעל‬
‫תכלית‪ .‬וכן התבאר שהשטח הוא בעל תכלית לפי שהוא נמצא בגשם בעל תכלית‪ .‬וכן‬
‫נאמר שהמספר הוא בעל תכלית‪ ,‬לפי שכל מספר הוא אם זוג‪ ,‬אם נפרד‪ ,‬וזהו תכליתו‪.‬‬
‫וזהו מה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שאמרנו שהכמה הוא בעל תכלית במה שהוא כמה‪.‬‬
‫ואולי יספק מספק על המופת הנעשה בכאן ויאמר שכבר ימצא בכמה מה שאין תכלית לו‪,‬‬
‫וזה שהמספר יתוסף אל מה שיתוסף‪ ,‬וזה תמיד לבלתי תכלית‪ ,‬והשעור יתחלק אל מה‬
‫שיתחלק‪ ,‬וזה גם כן אל לא תכלית‪ .‬וכן יתבאר שהשעור במה שהוא שעור יתכן שיתוסף‬
‫אל מה שיתוסף‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪ ,‬וזה כי אינו נמנע בבעל שעור במה שהוא בעל שעור‬
‫שיהיה יותר גדול מהעולם‪ ,‬ואולם מה שהוא נמנע בו שיהיה בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה שכבר‬
‫נמנע בגשם שיהיה יותר גדול מן העולם מצד שאין שם מקום יותר גדול מהעולם‪ ,‬מצד‬
‫שאין חוץ לעולם גם‪ ,‬לפי מה שיראה הפלוסוף‪ ,‬אבל לא נמנע בו זה במה שהוא גשם‪ ,‬כי‬
‫מה שנמנע בו מזה הצד הוא שיהיה בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה מבואר מהמופתים שבאר‬
‫מהם הפלוסוף זה‪ .‬וכאשר התישב שכבר ימצא בכמה מה שאין תכלית לו‪ ,‬הנה ידמה‬
‫שיהיה אפשר בזמן שיהיה בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה הפך מה שהתבאר ממנו בזה המופת‬
‫הקודם‪ .‬ונאמר שהוא מבואר במעט עיון שאין בזאת הטענה מה שיבטל ההקדמה אשר‬
‫בארנו אותה במה שקדם‪ ,‬והוא שהכמה במה שהוא כמה הוא מחויב שיהיה בעל תכלית‪,‬‬
‫לפי שטבע הכמה יחייב זה כמו שקדם‪ .‬וזה שהעדר התכלית הנמצא בזה האופן במספר‬
‫ובשעור אינו העדר התכלית בכמות‪ ,‬אבל הוא העדר התכלית בפועל החלוקה וההוספה‪,‬‬
‫רוצה לומר שכל מה שתחלק אותו ישאר בו כח על החלוקה מצד טבע ההתדבקות‪ ,‬וכל‬
‫מה שתוסיף ישאר בו כח על ההוספה‪ .‬אלא שכל אשר תחלק או תוסיף ישאר תמיד‬
‫התכלית בכמות‪ ,‬וזה שהמספר איננו בזה הכח כחיי על שיהיה ממנו מה שאינו מספר‪,‬‬
‫אבל הוא כחיי על שיהיה מספר יותר גדול‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא יהיה לו כח על שיהיה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪324‬‬

‫בלתי בעל תכלית בכמות‪ ,‬כי כבר התבאר שכל מספר הוא בעל תכלית בכמות‪ .‬וכן יתבאר‬
‫זה בשעור‪ ,‬רצוני שהכח אשר ימצא בהוספה אין השעור בו כחיי על שיהיה דבר אינו‬
‫שעור‪ ,‬אבל הוא כחיי על שיהיה שעור יותר גדול‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה כל שעור בעל‬
‫תכלית‪ ,‬כמו שבאר הפלוסוף‪ ,‬הוא מבואר שאין העדר התכלית הנמצא בזה האופן בשעור‬
‫העדר התכלית בכמות‪ ,‬אבל הוא העדר התכלית בפעל ההוספה‪ ]334[ ,‬עם שמרו תמיד‬
‫התכלית כל אשר יתוסף‪ .‬ובכלל הנה אמרנו במספר ובשעור שיהיו בכח בלתי בעל תכלית‬
‫בכמות הוא מבואר הבטול‪ ,‬וזה כי המספר והשעור אינם בכח אלא מספר ושעור‪ ,‬רצוני‬
‫שאינם בזה הכח דבר מתחלף להם בסוג‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה המספר והשעור במה‬
‫שהם מספר ושעור מגבילים מה שיקיפו בו‪ ,‬הוא מחויב שלא יהיו המספר והשעור לא‬
‫בפעל ולא בכח בלתי בעלי תכלית בכמות‪ .‬ומזה הבאור בעינו יתבאר שאין בשעור חלקים‬
‫בלתי בעלי תכלית‪ ,‬לא בכח ולא בפעל‪ ,‬שאם היו שם חלקים בלתי בעלי תכלית במספר‬
‫בכח‪ ,‬הנה יתחייב מזה דבר מבואר הבטול‪ ,‬והוא שיהיה הבעל שעור המונח בעל תכלית‬
‫בכמות בלתי בעל תכלית בכמות‪ .‬וזה כי המדובק מחלקים בלתי בעלי תכלית במספר הוא‬
‫בלתי בעל תכלית בשעור‪ ,‬וזה כי כל אחד מאלו החלקים אשר יחלק אליהם בכח הוא‬
‫בהכרח בעל כמות‪ ,‬כי לא יתחלק הבעל שעור אל דברים אינם בעלי שעור‪ ,‬והוא מבואר‬
‫שאיזה שעור שיונח לאחד אחד מחלקים הבלתי בעלי תכלית במספר‪ ,‬יהיה המחובר מהם‬
‫בלתי בעל תכלית בכמות‪ .‬ולזה הוא מבואר גם כן שלא יהיו בכח בבעלי שעור נקודות אין‬
‫תכלית למספרם‪ ,‬וזה שאם היו שם בכח נקודות אין תכלית למספרם‪ ,‬הנה יהיו שם בכח‬
‫חלקים אין תכלית למספרם‪ ,‬וכבר התבאר שזה שקר‪ .‬ואולם מה שנרצה כשאמרנו‬
‫שהשעור יתחלק אל מה שיתחלק הוא שהחלק ישמור מה שבכח‪ ,‬עם שמספר החלוקות‬
‫הוא תמיד בעל תכלית‪ ,‬והנה הענין בזה כמו הענין במספר‪ ,‬רצוני שכמו שהמספר יתוסף‬
‫אל מה שיתוסף תמיד מזולת שיהיה בכח אלא מספר בעל תכלית‪ .‬וכן ראוי גם כן שיובן‬
‫הענין בתוספת אשר הנחנוהו אפשרי בשעור לבלתי תכלית‪ ,‬רצוני שלא יתוספו בו בכח כי‬
‫אם חלקים בעלי תכלית במספר‪ ,‬שאם היה אפשר זה‪ ,‬היה תכלית כחיי על שיהיה בלתי‬
‫בעל תכלית‪ ,‬וזה כבר התבאר שהוא שקר‪ .‬ואמנם יהיה העדר התכלית בפועל ההוספה‪,‬‬
‫עם היות מספר החלקים תמיד בעל תכלית‪ ,‬ואם היה שיתוסף זה המספר אל מה‬
‫שיתוסף‪ .‬וכאשר התישב זה‪ ,‬הוא מבואר שלא ימצא בכמה במה שהוא כמה מה שהוא‬
‫בלתי בעל תכלית בכמות‪ ,‬ואמנם ימצא בו במקרה העדר התכלית‪ ,‬כאלו תאמר בפעל‬
‫החלוקה ובפעל ההוספה‪ .‬וזה דבר יחויב שימצא בזמן במה שהוא זמן‪ ,‬רוצה לומר שהוא‬
‫יתחלק אל מה שיתחלק‪ ,‬וזה תמיד‪ ,‬ושיהיה נוסף אל מה שיתוסף‪ ,‬וזה תמיד‪ .‬אלא‬
‫שהתוספת לא יהיה אפשר בו אלא מהצד המתאחר‪ ,‬כי הכח אמנם יהיה בזמן מצד‬
‫המתאחר לבד‪ ,‬כמו שבארנו במה שקדם‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪325‬‬

‫וכבר יספק מספק ויאמר כי אף על פי שיתבאר מהמופת הקודם [‪ ]335‬שהוא מחויב בזמן‬
‫שיהיה בעל תכלית בכמות‪ ,‬הנה לא יתחייב מזה שיהיה הזמן מחודש במוחלט‪ ,‬וזה שכבר‬
‫אפשר שיהיה הזמן הבעל תכלית חלק מה מהזמן‪ ,‬ויהיה לפניו חלק בעל תכלית‪ ,‬ולפני‬
‫החלק ההוא חלק אחר‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪ ,‬כי זה דבר לא ימנע בגשם על זה האופן‪ ,‬רוצה‬
‫לומר שאיננו נמנע בגשם שיתהוה חלק ויפסד חלק‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪ .‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫היה הזמן נפסד בהתהותו על נכחותו‪ ,‬רצוני שכל אשר נתהווה ממנו חלק יפסד ממנו חלק‪,‬‬
‫הנה לא ימנע בו שיהיה בלתי בעל תכלית על זה האופן‪ ,‬כאלו תאמר שיהיה לפני זה הזמן‬
‫הבעל תכלית זמן אחר בעל תכלית‪ ,‬וזה לאין תכלית בבא זה אחר סור זה‪ .‬ונאמר שכבר‬
‫התבאר במה שקדם שהזמן בכללו הוא אחד ומדובק‪ ,‬ואין בו רבוי בעצמות‪ ,‬כמו שימצא‬
‫זה בגשם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והוא מבואר מענין הגשם שלא יהיה בלתי בעל תכלית בכמות‬
‫במה שהוא אחד ומדובק‪ ,‬והוא הצד אשר הוא בו מהכמה‪ ,‬הנה הוא מבואר שאי אפשר‬
‫בזמן שיהיה בלתי בעל תכלית במה שהוא אחד ומדובק‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהוא מן השקר שנאמר שיהיו חלקי הזמן מהכמה‪ ,‬ולא יהיה הזמן בכללותו מהכמה‪,‬‬
‫וזה שהזמן הוא מתדמה החלקים‪ ,‬ולזה יהיה החלק מסכים לכל בשם ובגדר‪ .‬וכאשר‬
‫התבאר שהזמן הוא בכללותו מהכמה‪ ,‬הוא מבואר ממה שקדם שהזמן הוא בעל תכלית‬
‫בהכרח‪ ,‬כי זה ממשיגי הכמה במה שהוא כמה‪.‬‬
‫וכבר יספק מספק ויאמר כי מפני שאנחנו נמצא בגשם ובשעור ובמספר במה שימצא‬
‫בהם בכח שהוא לבלתי תכלית‪ ,‬כאלו תאמר החלוקה וההוספה‪ ,‬והיה מבואר מענין הזמן‬
‫שלא ימצא ממנו דבר בפועל‪ ,‬הנה אפשר בו מזה הצד שיהיה לבלתי תכלית‪ ,‬כי אנחנו‬
‫נמצא מה שאין תכלית לו במה שהוא בכח‪ .‬והנה מזה האופן חייב הפלוסוף בזמן שיהיה‬
‫בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה שכאשר התבאר לו במה שאין לו תכלית שהוא בלתי אפשר‬
‫שימצא‪ ,‬והתבאר לו אחר זה שהוא נמצא באופן מה מצד מה שנראה מטבע החלוקה‬
‫במתדבק ומטבע ההוספה במספר‪ ,‬אמר דבר זה ענינו‪ .‬ואחר שיהיו אלו הדברים יחייבו‬
‫מציאות מה שאין תכלית לו‪ ,‬והמופתים אשר הקדמנו הרחיקו מציאותו‪ ,‬הנה לא ישאר אלא‬
‫שיהיה מצד נמצא‪ ,‬ומצד בלתי נמצא‪ .‬ואמנם הצד אשר בו סולק מציאות מה שאין תכלית‬
‫לו במופתים הקודמים הוא מצד הפעל‪ ,‬ואלו הדברים אשר חויב מהם מציאות מה שאין‬
‫תכלית לו בזמן ובשעור הוא מצד הכח‪ .‬והנה מה שחייב הפלוסוף בכאן לזמן שיהיה בלתי‬
‫בעל תכלית בכמות הוא מפני מה שטען בזה מפני טבע העתה ומפני טבע ההוייה‬
‫וההפסד‪ ,‬שכבר חויב מהם שלא יהיה לזמן [‪ ]336‬התחלה‪ ,‬כמו שזכרנו אצל זכרון טענות‬
‫הפלוסוף שיחוייב מהם שיהיה העולם קדום‪ .‬והנה יתבאר אחר זה אצל חקירתנו בטענות‬
‫הפלוסוף שלא יחוייב מפני זה בזמן שיהיה בלתי מחודש במוחלט‪ .‬ואמנם בזה המקום‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪326‬‬

‫נחקור אם יחוייב מפני מה שנמצא מהזמן שלא ימצא ממנו דבר בפעל שיהיה בלתי בעל‬
‫תכלית‪.‬‬
‫ונאמר שהוא מבואר שאין זה מחוייב‪ ,‬וזה שהעדר התכלית הנמצא במספר ובשעור הוא‬
‫אשר יתחייב שימצא בזמן מפני היותו מדובק ומפני היותו אפשריי שיתוסף אל מה‬
‫שיתוסף‪ ,‬אבל לא יתחייב מפני זה שיהיה הזמן בלתי בעל תכלית בכמות‪ ,‬כי העדר‬
‫התכלית הוא נאמר בשני אלו הדברים בשתוף השם‪ ,‬וזה שהאחד הוא במשיג ממשיגי‬
‫הכמה‪ ,‬כאלו תאמר ההוספה והחלוקה‪ ,‬והשני הוא בכמות בעצמו שיהיה לבלתי תכלית‪,‬‬
‫כמו שהתבאר במה שקדם‪ ,‬ולזה לא יתכן שנשפוט שיהיה בזמן העדר התכלית בכמות‬
‫מפני מה שנמצא במספר ובשעור מהעדר התכלית במשיג ממשיגי הכמה‪ ,‬כמו ההוספה‬
‫והחלוקה‪ ,‬לא בכמות בעצמו‪ ,‬וזה מבואר מאד‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי העדר התכלית‪ ,‬הנמצא במספר ובשעור הוא מצד הכח הגמור‪ ,‬לא מצד מה שהוא‬
‫פעל מה‪ ,‬וזה שכל מה שיצא לפעל ההוספה והחלוקה הוא בעל תכלית‪ ,‬ואמנם יהיה בו‬
‫העדר התכלית מצד מה שהוא פעל מה‪ ,‬והוא הזמן החולף‪ ,‬וזה דבר לא יתנהו ההמשל‬
‫בזה‪ ,‬ואמנם יהיה אפשר בזמן מצד הכח הגמור העדר התכלית‪ ,‬והוא מהצד המתאחר‪ ,‬עם‬
‫היות תמיד מה שיצא לפעל ממנו בעל תכלית בכמות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאנחנו לא נודה שיהיה מחוייב בגשם ובמספר ובשעור שיהיו בעלי תכלית בכמות‬
‫מצד היותם נמצאים בפעל‪ ,‬כמו שיאמר הפלוסוף‪ ,‬אבל נאמר שזה אמנם חויב בהם מפני‬
‫טבע הכמות‪ ,‬והמופת על זה כי המספר יחויב בו שיהיה בעל תכלית‪ ,‬ואף על פי שאינו‬
‫נמצא בפעל‪ ,‬וזה אמנם יהיה כשיהיה הספור ספור בכח‪ .‬וזה מבואר מהמופת אשר חייב‬
‫ממנו הפלוסוף במספר שיהיה בעל תכלית‪ ,‬וזה שהוא מבואר שאפשר במספר שיהיה‬
‫למה שמציאותו בכח‪ ,‬ומזה הצד יאמר בזמן רב ומעט מצד המספר אשר יפול בו שהוא‬
‫בכח‪ ,‬בלי ספק אין בזמן רבוי כי אם בכח‪ ,‬כמו שבארנו‪ .‬וכן יפול המספר בחלקים אשר‬
‫יחלק אליהם בכח הבעל שעור‪ ,‬וכבר התבאר שזה המספר יהיה תמיד בעל תכלית‬
‫בהכרח‪ .‬והוא מבואר עוד שלא יחויב במה שמציאותו בכח שיהיה בלתי בעל תכלית‬
‫בכמות‪ ,‬כי התנועה הישרה לא ימצא ממנה דבר בפעל‪ ,‬והיא בהכרח בעלת תכלית‬
‫בכמות‪ ,‬כמו שבאר הפלוסוף‪ .‬וכבר התבאר גם כן קודם זה שאין זה אפשר מפני ההמשל‬
‫בעינו שחייב ממנו הפלוסוף אפשרות היות הזמן בלתי בעל תכלית בכמות‪ ,‬והוא מה‬
‫שנמצא במה שבכח מהעדר התכלית‪]337[ .‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪327‬‬

‫וזה שכבר בארנו שהעדר התכלית הוא נאמר על אלו הענינים בשתוף השם‪ .‬ולזה הוא‬
‫מבואר שהוא מחויב בזמן שיהיה מחודש‪ ,‬וזה שאם היה בלתי מחודש‪ ,‬היה בלתי בעל‬
‫תכלית בכמות‪ ,‬וזה דבר התבאר שהוא שקר בכממה במה שהוא כמה‪.‬‬
‫ונאמר עוד שאי אפשר בזמן שיהיה בלתי בעל תכלית בכמות‪ .‬וזה שכבר יראה בחיפוש‬
‫בכל המאמרות שהגשם וכל אחד ממשיגיו הם בעלי תכלית בעצם‪ ,‬ואם השיגם מה שאין‬
‫תכלית לו הוא במקרה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מבואר גם כן שהזמן הוא ממשיגי העצם כי‬
‫הוא דבק לתנועה‪ ,‬והתנועה דבקה למתנועע‪ ,‬והמתנועע הוא גשם בהכרח‪ ,‬כמו שבאר‬
‫הפלוסוף‪ ,‬הנה נסדר זה ההקש ונאמר‪ ,‬הזמן הוא ממשיגי הגשם‪ ,‬והנה הגשם וכל אחד‬
‫ממשיגיו הם בעלי תכלית בעצם‪ ,‬ואולם אם השיגם העדר התכלית הוא במקרה‪ ,‬כמו הענין‬
‫בכמה אשר הזמן מין ממיניו‪ .‬ואולם שהגשם וכל אחד ממשיגיו הם בעלי תכלית בעצם הוא‬
‫מבואר ממה שאומר‪ .‬וזה שהגשם כבר התבאר מענינו שהוא מחויב שיהיה בעל תכלית‬
‫מפני טבע הכמות‪ ,‬וכן התבאר זה בשטח‪ ,‬ובקו‪ ,‬ובמקום‪ ,‬ובמספר‪ ,‬ואמנם יקרה לו העדר‬
‫התכלית מצד ההוספה או מצד החלוקה בכמה המתדבק לבד‪ ,‬ואולם במה שהוא כמה לא‬
‫ימצא בו העדר התכלית‪ .‬ולזה הוא מבואר שלא ימצא בכמה במה שהוא כמה מה שאין‬
‫תכלית לו‪ ,‬אבל ימצא לו במקרה‪ ,‬לא במה שהוא כמה‪ ,‬כאלו תאמר מצד ההוספה‬
‫והחלוקה‪ .‬ואולם מה שיקבלהו הגשם מהעצם והוא החומר והצורה הוא גם כן בעל תכלית‪,‬‬
‫כמו שהתבאר בראשון ממה שאחר הטבע‪ ,‬וזה כי מה שיקבלהו הגשם מהצורות קצתם‬
‫באמצעות קצת הוא מוגבל בהכרח‪ ,‬והצורה גם כן היא מוגבלת בעצמה‪ ,‬לפי שכבר יסודרו‬
‫ממנה פעולות מוגבלות‪ ,‬וזה מבואר מענינה‪ ,‬וכן הענין בחומר‪.‬‬
‫ואולם מה שיקבלהו הגשם מהאיכיות הוא גם כן מוגבל אם במספר האיכיות‪ ,‬אם‬
‫בעצמותם‪.‬‬
‫ואולם שהוא מוגבל בעצמות האיכיות הוא מבואר‪ ,‬וזה שכל איכות הוא מוגבל‪ ,‬כאלו תאמר‬
‫באיכות ההפעלותיי שלא ימצא חום לבלתי תכלית‪ ,‬ולא קור‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬לא ימצא‬
‫שם תכלית המרחק‪ ,‬וכבר נאמר בגדר ההפכים שהם בתכלית המרחק‪ .‬ובזה יתבאר‬
‫שמספר האיכיות הוא מוקף‪ ,‬לפי שהמושג מהם בחוש חוש ימצאו בו שני ההפכים‪ ,‬ושאר‬
‫הדברים אשר מהסוג ההוא הם אמצעיים ביניהם‪ ,‬והוא מחויב מפני היות הקצוות נמצאות‬
‫שיהיה מה שביניהם מוקף ומוגבל‪ ,‬ואולם סוגי האיכיות המושגים בחוש חוש הם ידועים‬
‫ומוקפים‪ ,‬הנה אם כן היה מה שבסוג האיכות ההפעלותיי מוקף ומוגבל אם בעצמות‬
‫האיכיות‪ ,‬אם במספרם‪.‬‬
‫ואולם בסוג האיכות אשר בבעל [‪ ]338‬הנפש במה שהוא בעל נפש הוא מבואר גם כן‪ ,‬וזה‬
‫שהתכונה המשובחת בדבר דבר תהיה מוגבלת בעצמותה‪ ,‬לפי שהיא תהיה בשווי‪,‬‬
‫והתכונה אשר היא הפכה היא אשר תהיה נוטה לאחד מהקצוות‪ ,‬ומה שביניהם מהתכונות‬
‫בזה הסוג הוא מוגבל ומוקף‪ ,‬לפי ששני הקצוות נמצאים‪ .‬ואולם מספר סוגי התכונות אשר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪328‬‬

‫יתכן היותם בבעל נפש במה שהוא בעל נפש הוא מוגבל בהכרח‪ ,‬וזה כי האדם‪ ,‬דרך‬
‫משל‪ ,‬אי אפשר שיונח כחיי על שלמיות אין תכלית למספרם‪ ,‬וזה מבואר מאד למעיין בזה‬
‫הספר‪.‬‬
‫ואולם בסוג הכח הטבעי‪ ,‬ולא כח טבעי‪ ,‬הוא גם כן מבואר‪ ,‬וזה שכבר ימצא במין מין‬
‫מהדברים הטבעיים שהכח הטבעי הוא בהם מוגבל‪ ,‬רצוני שלא ימצא בו היתרון הולך לאין‬
‫תכלית‪ ,‬שאם היה אפשר זה‪ ,‬היה במין האחד קצת אישים בלתי נפסדים בעת מן העתים‪,‬‬
‫והם אשר יהיה כחם הטבעי בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה דבר מבואר הבטול‪ .‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫הנה הכח הטבעי בדבר דבר יש לו גבול יעמוד אצלו‪ .‬וכן הענין בלא כח טבעי ולזה יהיה‬
‫מה שביניהם מוקף ומוגבל‪ .‬וכן יתבאר שהאיכות הנמצא בכמה במה שהוא כמה הוא בעל‬
‫תכלית בעצמותו‪ ,‬וזה יתבאר במספר ממה שאומר‪ .‬והוא כי מפני שהיה כל מספר בעל‬
‫תכלית‪ ,‬הנה יתבאר שכל זוג הוא בעל תכלית‪ ,‬וכן הענין בזוג הזוג‪ ,‬ובזוג הנפרד‪ ,‬ובמספר‬
‫הראשון‪ ,‬והמורכב‪ ,‬ושאר האיכויות הנמצאים במספר‪ .‬וכן יתבאר‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שמספר אלו‬
‫המינים לא יהיה בלתי בעל תכלית‪ ,‬לפי שאי אפשר שיהיו בכאן מספרים מתחלפים אין‬
‫תכלית למספרם‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬הנה יהיה בהכרח מספר מה מהם בלתי בעל‬
‫תכלית‪ ,‬וזה דבר כבר התבאר שהוא שקר‪ .‬ואולם בשיעור יתבאר בתמונה‪ ,‬לפי שכל‬
‫תמונה היא מוגבלת ומוקפת‪ ,‬כי כבר יקיפו בה קו או קוים‪ ,‬או שטח או שטחים‪ .‬וכן יתבאר‬
‫שמספר התמונות לא יהיה בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה שסוגי התמונות הראשונים הם מוקפים‬
‫כאלו תאמר מה שיקיף בו קו אחד‪ ,‬ומה שיקיפו בו קוים יותר מאחד‪ .‬והנה מה שיקיפו בו‬
‫קוים יותר מאחד לא ימצא ממנו מספר שאין תכלית לו ממינים מתחלפים‪ ,‬שאם היה‬
‫אפשר זה‪ ,‬הנה יהיה בהכרח בתמונה מה מהם מספר מהקוים בלתי בעל תכלית‪ ,‬ואם‬
‫היה הענין כן‪ ,‬הנה הקף התמונה ההיא בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה ממה שיחוייב ממנו שתהיה‬
‫התמונה ההיא בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כי כל תמונה היא בהכרח בעלת‬
‫תכלית‪ .‬ואולם איך יתבאר שכבר יחוייב בתמונה ההיא שתהיה בלתי בעל תכלית בכמות‬
‫הנה ממה שאומר‪ .‬וזה שכבר התבאר באקלידס שכל תמונה בעלת קוים ישרים תתך אל‬
‫משולשים כמספר הקוים המקיפים בה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה התמונה [‪ ]339‬הזאת תתך‬
‫אל משולשים אין תכלית למספרם‪ ,‬ותהיה התמונה בהכרח היא בלתי בעלת תכלית‬
‫בש עור‪ .‬ובזה יתבאר שאי אפשר בתמונה המוגשמת שימצאו ממנה מינים אין תכלית‬
‫למספרם‪ ,‬שאם היה אפשר זה‪ ,‬היה אפשר שתהיה בכאן תמונה יקיפו בה שטחים אין‬
‫תכלית למספרם‪ ,‬וזה שקר‪ ,‬כי כבר יחויב מזה בתמונה הבעלת תכלית שתהיה בלתי‬
‫בעלת תכלית‪ ,‬לפי שהיא תתך אל מחודדים אין תכלית למספרם‪ .‬ואולם בקו יתבאר ממה‬
‫שאומר‪ ,‬וזה שסוגי הקו הראשונים הם מוקפים‪ ,‬וזה שהקו אם שיהיה ישר‪ ,‬או מעוות‪,‬‬
‫ואולם מיני הקו‪ ,‬כאלו תאמר המדבר‪ ,‬והמדבר בכח‪ ,‬והממוצע‪ ,‬ושאר הקוים הבלתי‬
‫מדברים‪ ,‬לא ימצא מהם מינים אין תכלית למספרם‪ ,‬וזה שהוא מבואר שכבר אפשר‬
‫שנבדיל מקו מה מונח כל אלו המינים‪ ,‬כשנשים התחלת כל אלו המינים מהקוים נקודה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪329‬‬

‫אחת בעינה‪ ,‬מקצות הקו המונח‪ ,‬וזה מבואר מאקלידס‪ .‬ואם היה אפשר שיהיו אלו המינים‬
‫לאין תכלית‪ ,‬ימצאו בקו המונח שהוא בעל תכלית נקודות אין תכלית למספרם‪ ,‬וזה דבר‬
‫בלתי אפשר שימצא בו לא בכח ולא בפעל‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬ובכאן התבאר שמה שישיג הגשם‬
‫מהאיכות הוא מוגבל‪.‬‬
‫ואולם באנה הוא מבואר שהוא מגבל‪ ,‬וזה כי המקומות הטבעיים הם מוגבלים ומוקפים‪,‬‬
‫והמקומות ההנחיים הם גם כן בעלי תכלית‪ ,‬לפי שהם בגשם ולגשם‪ ,‬והגשם הוא בעל‬
‫תכלית בהכרח‪ .‬וכן יתבאר שמספר המקומות האפשריים להיות בו איננו בלתי בעל‬
‫תכלית‪ ,‬שאם היה אפשר זה‪ ,‬היה הגשם מתחלק לחלקים יקיף בהם מספר אין תכלית לו‪,‬‬
‫ויחוייב מזה בגשם הבעל תכלית שיהיה בלתי בעל תכלית‪ .‬ובכלל הנה מפני שאמתת‬
‫האנה וענינו הוא להודיע מקום הדבר בעל האנה‪ ,‬כאשר נשאלנו ממנו‪ ,‬הנה יחוייב שיהיה‬
‫מוקף ומוגבל‪ .‬ואולם במתי הוא מבואר‪ ,‬כי כל מתי נגדר‪ ,‬וזה בעצם‪ ,‬כי כבר תהיה‬
‫התשובה‪ ,‬כאשר נשאלנו ממנו‪ ,‬בעת הפלוני או הזמן הפלוני‪ .‬ואומר שאי אפשר שיהיה שם‬
‫מן המתי מספר שאין תכלית‪ ,‬וזה שכל מתי ימצא מרחקו מהעתה העומד זמן בעל תכלית‬
‫בהכרח‪ .‬ואם היו שם מן המתי מספר שאין לו תכלית‪ ,‬הנה יתחלק בהם הזמן אשר בין‬
‫המתי אשר הוא יותר רחוק מהעתה העומד ובין העתה העומד לחלקים אין תכלית להם‬
‫במספר‪ ,‬ויהיה אם כן הזמן שהונח בעל תכלית בכמות בלתי בעל תכלית בכמות‪ ,‬וזה‬
‫שקר‪ .‬ואולם במצטרף הוא מבואר וזה שסוגי ההצטרפות הראשונים יקיף בהם מספר‬
‫בהכרח‪ ,‬וזה מבואר ממה שהיה ממנו במאמר מאמר שהוא מקיף בהכרח‪ ,‬והמאמרות הם‬
‫גם כן מוקפים‪ ,‬ולזה יהיו סוגי ההצטרפות הראשונים מוקפים‪ .‬ולפי שההצטרף לסוג אחד‬
‫מהם הוא אחד‪ ,‬כי יהיה המצטרף במה [‪ ]340‬שהוא מצטרף לדבר מה מודיע מהותו אשר‬
‫הוא בו מצטרף‪ ,‬הנה יהיו ההצטרפות מוגבלים ומוקפים‪ .‬וכבר יספק מספק על מה‬
‫שהנחנו בכאן שהמצטרף לדבר מה הוא אחד לבד‪ ,‬מפני שהוא מודיע מהותו אשר הוא בו‬
‫מצטרף‪ ,‬וזה שכבר ידמה שיהיה המצטרף למעט במספר‪ ,‬או לגדול ולקטן בשעור דברים‬
‫אין תכלית להתרבותם‪ ,‬והמשל שאנחנו נניח שיהיה המעט שנים‪ ,‬הנה הוא מצטרף‬
‫לשלשה‪ ,‬כי מספר השלשה הם רב ביחס אליו‪ ,‬וכן הענין באחד אחד מהמספרים אשר הם‬
‫אחר השלשה‪ ,‬וזה לאין תכלית‪ .‬וכן יתבאר זה בזה האופן בגדול ובקטן בשעור‪ .‬והנה התר‬
‫זה הספק איננו ממה שיקשה‪ ,‬וזה כי לצד ההצטרפות אשר בעצם היה מחויב שיהיה‬
‫המצטרף למעט אחד במספר‪ ,‬והוא הרב‪ ,‬ואולם קרה שיהיו לו מצטרפים רבים מצד מה‬
‫שלקחנו המצטרף לו רב מה‪ ,‬וזה לו במקרה‪ ,‬כי מצד ההצטרפות אשר לו בעצם לא יודע‬
‫אלא הרב במוחלט‪ .‬ובזה האופן יותר הספק בגדול ובקטן בשעור‪ ,‬וזה כי הוא מן המבואר‬
‫שזה הצרוף לא יודיע כי אם דבר אחד בעצמו‪ ,‬ואמנם יקרה שימצאו לו מצטרפים יותר‬
‫מאחד‪ ,‬כאשר לקחנו המצטרף לקטן גדול מה‪ ,‬או כאשר לקחנו המצטרף לגדול קטן מה‪.‬‬
‫ואולם כלו הוא מבואר גם כן שהוא מוגבל‪ ,‬וזה כי הקנינים הדבקים לדבר‪ ,‬כאלו תאמר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪330‬‬

‫הנעל והלבוש לאדם‪ ,‬או הקליפה והעלים לאילן‪ ,‬הם בהכרח מוגבלים‪ ,‬וכן הענין בשאר‬
‫הקנינים‪ ,‬היו גשמים או תכונות נפשיות‪ ,‬כי כל זה מבואר הוא ממה שקדם שהוא מוגבל‪.‬‬
‫ואולם בפועל וההפעלות הוא מבואר‪ ,‬וזה שכל גשם יפעל פועל מוגבל ומוקף‪ ,‬וכן יתבאר‬
‫זה בהפעלות‪ ,‬וזה שההפעלויות אשר יהיו סמיכות ההפעלותי הוא מוגבל‪ ,‬לפי שהאיכות‬
‫ההוא הוא מוגבל‪ .‬ובכלל הנה מפני שההפעלות הוא אם עצם‪ ,‬אם באיך‪ ,‬אם בכמה‪ ,‬אם‬
‫באנה‪ ,‬והיה כל אחד מהם מוגבלו הוא מבואר שההפעלות הוא מוגבל ומוקף‪ .‬וזה‬
‫שההפעלות אשר בעצם יהיה תכליתו העצם המגיע בסוף ההויה‪ ,‬וההפעלות אשר באיך‬
‫יהיה תכליתו האיכות אשר יתחדש בסוף ההפעלות ההוא‪ ,‬וההפעלות אשר באנה יהיה‬
‫תכליתו האנה אשר ידרך אליו‪ ,‬וההפעלות אשר בכמה יהיה תכליתו הכמה התכליתיי‬
‫לצומח ההוא‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהפועל וההפעליות מוגבל בעצמותו‪ .‬והוא גם‬
‫כן מוגבל מצד הדברים אשר יהיה בהם‪ .‬וזה שההפעלות אשר בעצם יהיה לדברים בעלי‬
‫תכלית‪ ,‬כי העצמים הם בעלי תכלית במספר‪ .‬וההפעלות אשר באיך יהיה גם כן לדברים‬
‫אשר הם בעלי תכלית במספר‪ ,‬לפי שהאיכויות הם בעלי תכלית‪ .‬וההפעלות אשר באנה‬
‫יהיה גם כן לדברים בעלי תכלית במספר‪ ,‬כי היו מיני האנה בעלי תכלית במספר‪ ,‬כמו‬
‫שקדם‪ .‬וההפעלות [‪ ]341‬אשר בכמה הוא גם כן לדברים בעלי תכלית במספר‪ ,‬כי היה‬
‫הכמות‪ ,‬בצומחים מוגבל היתרון ומוגבל החסרון‪ ,‬ולזה יהיה מה שבין שני אלו מוגבל‪.‬‬
‫ואולם במצב הוא מבואר שהמצב נגדר במה שהוא מצב‪ ,‬שאם היה אפשר זולת זה‪ ,‬לא‬
‫יהיה נודע‪ ,‬כי היתה ההודעה בו מצד היותו נגדר‪ ,‬אבל המצב יחוייב שיהיה נודע‪ ,‬הנה אם‬
‫כן יחוייב שיהיה המצב נגדר‪ .‬וכן אומר שמיני המצבים אשר אפשר שיהיו לדבר אחד הם‬
‫מוג בלים ובעלי תכלית במספר‪ ,‬וזה שהמצב הוא יחס צדדי הדבר אל הדבר המקיף בו‪.‬‬
‫ולפי שצדדי הדבר יקיף בהם מספר בעל תכלית בהכרח‪ ,‬הנה יהיה מספר המצבים בעל‬
‫תכלית‪ .‬ואולם איך יתבאר שצדדי הדבר יקיף בהם מספר בעל תכלית‪ ,‬הנה ממה שאומר‪,‬‬
‫וזה שאם היה שיקיף בהם מספר שאין תכלית לו‪ ,‬היה שטח הדבר ההוא בעל המצב‬
‫מתחלק אל חלקים יקיף בהם מספר שאין תכלית לו‪ ,‬וזה דבר התבאר שהוא שקר‪ .‬ובכאן‬
‫התבאר שהגשם וכל אחד ממשיגיו הוא בעל תכלית בהכרח‪ ,‬והוא מה שהצענוהו בזה‬
‫המופת‪.‬‬
‫ונאמר עוד שאי אפשר שיהיה הזמן בלתי בעל תכלית בכמות‪ ,‬וזה שאם היה זה כן‪ ,‬יהיה‬
‫הזמן החולף בלתי בעל תכלית בכמות‪ ,‬וזה יתבאר שהוא שקר ממה שאומר‪ .‬וזה שהוא‬
‫מבואר שמה שהוא מהיר התנועה מהגלגלים יתנועע בזמן מה מספר הכוכבים אשר ינועע‬
‫אותם מה שהוא מאוחר התנועה בזמן יותר גדול‪ .‬והוא מבואר גם כן שאם לא היה מספר‬
‫סבובי האחד בזמן אחד יותר גדול ממספר סבובי האחר‪ ,‬לא תהיה תנועת האחד יותר‬
‫מהירה מתנועת השני‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬והוא מבואר גם כן שבכאן גלגלים יותר ממהרי‬
‫התנועה מגלגלים אחרים‪ ,‬כאלו תאמר שהגלגל היומי הוא יותר מהיר התנועה מגלגל‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪331‬‬

‫הכוכבים הקיימים‪ .‬והוא מבואר גם כן שאם היה הזמן החולף בלתי בעל תכלית‪ ,‬היה‬
‫העולם קדום‪ ,‬כמו שיחוייב למי שיניח הזמן בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה כי לא יתכן שיהיה‬
‫מהתנועות הנכרכות זמן מדובק נצחי‪ ,‬כמו שהתבאר בספר השמע‪ ,‬הנה יהיה מספר‬
‫הסבובים אשר התנועע בו כל אחד מהגלגלים מספר שאין לו תכלית‪ .‬והוא מבואר גם כן‬
‫שהמספר שאין לו תכלית אינו יותר גדול ולא יותר קטן במספר אחר שאין לו תכלית‪ ,‬כי‬
‫היות המספר האחד יותר גדול מהאחר יהיה בהכרח מצד מה בעל תכלית‪ ,‬וזה מבואר‬
‫בנפשו‪ .‬וכאשר התישב זה כלו‪ ,‬הנה אומר שיחוייב‪ ,‬אם היה הזמן חולף בלתי בעל תכלית‬
‫בכמות‪ ,‬שלא תהיה לגלגלים תנועה מהירה ותנועה מתונית‪ ,‬וזה כי מספר הסבובים‬
‫שהתנועע בהם הגלגל מהיר התנועה בזה הזמן החולף אשר הונח בלתי בעל תכלית הוא‬
‫בלתי בעל תכלית בהכרח‪ ,‬וכן מספר הסבובים אשר [‪ ]342‬התנועע בהם הגלגל מאוחר‬
‫התנועה‪ .‬ולפי שהמספר שאין לו תכלית איננו יותר גדול מהמספר שאין לו תכלית‪ ,‬ולא‬
‫יותר קטן‪ ,‬הנה לא יהיה בכאן גלגל יותר מהיר התנועה מגלגל אחר‪ ,‬שאם היה בכאן גלגל‬
‫יותר מהיר התנועה מגלגל אחר‪ ,‬היה בהכרח מספר סבובי המהיר בזמן האחד בעינו יותר‬
‫גדול‪ ,‬וזה דבר מבואר הבטול‪ ,‬כי החוש יעיד שבכאן גלגלים יותר ממהרי התנועה קצתם‬
‫מקצת‪ .‬ובכלל הנה מפני שהיה תנועת המהיר בכל הזמן החולף על נכחותו יותר מתנועת‬
‫המאוחר יחס מה‪ ,‬הנה יחויב שיהיה יחס מספר סבובי המהיר בזמן החולף אל מספר‬
‫סבובי המאוחר כיחס המהירות אל האיחור‪ .‬ולפי שזה לא יתכן שיהיה אם לא היה שיהיה‬
‫כל אחד מאלו המספרים בעל תכלית‪ ,‬הוא מחויב שיהיה כל אחד מאלו המספרים בעל‬
‫תכלית בהכרח‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה הזמן החולף בעל תכלית‪.‬‬
‫ונאמר עוד שאי אפשר שיהיה הזמן החולף לאין תכלית‪ ,‬שאם היה אפשר זה‪ ,‬היה מחויב‬
‫שיהיה זמן הכנס הירח בצל הארץ בכל זה הזמן החולף זמן שאין לו תכלית‪ ,‬שאם הונח‬
‫זה הזמן בעל תכלית‪ ,‬הנה יחויב שיהיה הזמן החולף בכללו בעל תכלית‪ .‬ולפי שהזמן‬
‫החולף איננו יותר גדול מהזמן החולף אשר נכנס בו הירח בצל הארץ‪ ,‬כי כל אחד מהם‬
‫הוא בעל תכלית‪ ,‬ולא יתכן שיהיה הזמן החולף שאין לו תכלית יותר גדול מהזמן החולף‬
‫שאין לו תכלית‪ ,‬והיה מבואר עם זה כי אין שם אלא זמן אחד‪ ,‬הנה יחויב שיהיה הזמן‬
‫החולף בכללו בעל תכלית‪ .‬ולפי שהזמן החולף איננו יותר גדול מהזמן החולף אשר נכנס‬
‫בו הירח בצל הארץ‪ ,‬כי כל אחד מהם הוא בעל תכלית‪ ,‬ולא יתכן שיהיה הזמן החולף שאין‬
‫לו תכלית יותר גדול מהזמן החולף שאין לו תכלית‪ ,‬והיה מבואר עם זה כי אין שם אלא זמן‬
‫אחד‪ ,‬הנה יחויב שתהיה הירח לוקה תמיד בזה הזמן החולף‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬ובכלל‬
‫הנה מפני שהזמן החולף שאין לו תכלית הוא בעינו הזמן החולף שאין לו תכלית‪ ,‬לפי שאין‬
‫שם כי אם זמן אחד‪ ,‬והזמן שאין לו תכלית בחולף לא יתכן שיהיה חלק לזמן שאין לו‬
‫תכלית בחולף‪ ,‬הנה יחויב שתהיה הירח לוקה תמיד בכל זמן החולף‪ .‬ובזה יתבאר שהוא‬
‫מחויב שלא תכנס כלל בצל הארץ בזמן החולף‪ ,‬לפי שהזמן שלא תכנס בו יחויב גם כן‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪332‬‬

‫שיהיה בלתי בעל תכלית‪ ,‬ויחויב מזה שתכנס הירח תמיד בצל הארץ ובלתי נכנסת בו יחד‪,‬‬
‫ויהיו אם כן שני ההפכים בנושא אחד יחד‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬ובזה המופת בעינו‬
‫יתבאר שהוא מחויב שיהיה החלק המאיר מהירח מהצד המביט ממנה אל הארץ תמיד‬
‫מזרחי אל השמש ומערבי יחד‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ ,‬וזה שזמן היות הירח מזרחית לשמש‬
‫בזה הזמן החולף הוא בהכרח בלתי בעל תכלית‪ ,‬אם הונח הזמן החולף לאין תכלית‪ .‬וכן‬
‫זמן היות הירח מערבי לשמש‪ ,‬ויחויב מזה שיהיה הירח מערבי ומזרחי לשמש יחד בכל‬
‫הזמן החולף‪ ,‬ויהיו אם כן ההפכים יחד‪ ,‬וזה כלו מבואר הבטול‪ .‬וכן יחויב מזה שיהיה בכאן‬
‫נראה אור הירח תמיד נוסף ונחסר יחד‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬וכן יחויב מזה שיהיה‬
‫שבתאי [‪ ]343‬וצדק ומאדים וכוכב ונגה תמיד בזמן החולף מזרחיים ומערביים לשמש‪ ,‬וזה‬
‫בתכלית הביטול‪ .‬וכן יחויב מזה שיהיו שבתאי וצדק ומאדים ונגה וכוכב תמיד בזמן החולף‬
‫נזורים וישרים יחד‪ ,‬ושיהיו נוטים לצפון ולדרום יחד‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬והנה זה המופת‬
‫דומה אל המופת שבאר ממנו הפלוסוף שאי אפשר בתנועת הגלגלים שישיגה החוזק‬
‫והחולשה‪.‬‬
‫ונאמר עוד שאי אפשר שיהיה הזמן החולף בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה שהוא מבואר שאיזה‬
‫חלק שיהיה בזמן הוא אפשר שיהיה מתי על משל אחד‪ ,‬מפני שהוא מתדמה החלקים‪ ,‬כמו‬
‫שאיזה חלק שיהיה במקום אפשר בו שיהיה אנה לפי ההנחה על משל אחד‪ .‬ולפי שאין‬
‫שם מתי אין תכלית לו‪ ,‬הוא מבואר שאין שם חלק מהזמן החולף יהיה מרחקו מהעתה‬
‫העומד כי אם זמן שיש לו תכלית‪ .‬ואם הונח הזמן החולף בלתי בעל תכלית‪ ,‬הנה יהיה‬
‫יחס הזמן שלא יפול בו מתי יחס שאין לו תכלית‪ ,‬וזה שאיזה מתי שיונח‪ ,‬הנה יהיה יחס‬
‫הזמן אשר לפניו אל הזמן אשר בו המתי והעתה העומד יחס שאין לו תכלית‪ .‬וכבר הונח‬
‫על שהוא ידו ע בעצמו במה שאין בו ספק שאיזה חלק שיהיה בזמן הוא אפשר בו שיהיה‬
‫מתי על משל אחד‪ ,‬זה חילוף בלתי אפשר‪ ,‬הנה אם כן מה שיחויב שלא יהיה הזמן החולף‬
‫בלתי בעל תכלית‪.‬‬
‫ונאמר עוד שאי אפשר שיהיה הזמן החולף בלתי בעל תכלית‪ .‬וזה שהזמן מדובק מחלקיו‪,‬‬
‫וכמותו מתהווה בהתהוות התנועה על נכחותה‪ ,‬כמו שכמות חלקיו הוא מתהווה בהתהוות‬
‫התנועה אשר ישערה על נכחותה‪ ,‬והכמות המתהווה במה שהוא מתהווה יחוייב שיתוסף‬
‫תמיד מה שהתמידה ההויה‪ ,‬וזה דבר מבואר בחלקי הזמן‪ .‬והוא מבואר שזה יחויב בזמן‬
‫בכללו‪ ,‬לפי שהוא אחד ומדובק‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ .‬וכאשר התישב זה‪ ,‬הנה אומר‬
‫שאי אפשר שיהיה הזמן החולף בלתי בעל תכלית‪ ,‬שאם היה אפשר זה‪ ,‬לא יהיה רושם‬
‫במה שיתחדש מהתנועה בהוספת הזמן‪ ,‬אבל יחויב‪ ,‬אם הונח שנחסר ממנו מהתנועה‬
‫החולפת בבא זה אחר סור זה אל לא תכלית‪ ,‬שלא יהיה שעורו קטן משעורו‪ ,‬אם הוספנו‬
‫בו מהתנועות העתידות בבא זה אחר סור זה לאין תכלית‪ .‬ואם לא יהיה רושם בהוספת‬
‫התנועה וחסרונה בכמות הזמן‪ ,‬הנה לא יהיה הזמן מתהווה מהתנועה‪ ,‬ויהיה מציאותו אם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪333‬‬

‫דמינו שלא תהיה שם תנועה במציאותו‪ ,‬אם דמינו שתהיה שם מהתנועה כפלים רבים‬
‫יותר על מה שהיה ממנה בזמן החולף‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כי כבר התבאר שהזמן הוא‬
‫מתחדש מהתנועה על נכחותה ומשער אותה בצד אשר הוא בו אחד ומדובק‪ ,‬כי אין בזמן‬
‫חלקים בפעל‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה כמות הזמן נוסף תמיד כל מה שתתחדש‬
‫התנועה [‪ ]344‬אשר הוא משער לה‪ .‬ובכלל הנה אם לא יתוסף כמות הזמן מפני התנועה‬
‫המתחדשת‪ ,‬והיה מבואר מענין התנועה שהיא כלה מתחדשת חלק אחר חלק‪ ,‬הנה לא‬
‫יהיה כמות הזמן מתחדש מהתנועה‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כי כבר קדם והתבאר בספר‬
‫השמע כי הזמן מקרה דבק לתנועה‪ ,‬מפני היותו סופר אותה בקודם ובמתאחר‪ .‬וכאשר‬
‫התישב זה הנה יחוייב אחד משני דברים‪ ,‬אם שנניח שהזמן נתחדש מהתנועה‪ ,‬והוא נוסף‬
‫בהתחדושה כמו שיראה מענינה‪ ,‬ויהיה אם כן הזמן החולף בעל תכלית‪ ,‬או נאמר שהזמן‬
‫נתחדש מהתנועה‪ ,‬עד שנהיה בלתי בעל תכלית‪ ,‬ואחר כן לא היה לו רושם במה‬
‫שהתחדש מהתנועה‪ .‬ואם היה הדבר כן‪ ,‬הנה יחויב בזמן הבלתי בעל תכלית בעת‬
‫התחדשותו מהתנועה שיתחדש ממנה זה אחר זה‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה בעל תכלית קודם‬
‫היותו בלתי בעל תכלית‪ ,‬ובזה האופן יתחדש ממנה‪ ,‬וזה שאם היה תמיד בלתי בעל‬
‫תכלית‪ ,‬הנה לא יתחדש מהתנועה כלל‪ .‬ואם הנחנו שיהיה בעל תכלית קודם היותו בלתי‬
‫בעל תכלית‪ ,‬הנה יהיה לזמן התחלה‪ ,‬ויהיה הנמצא ממנו תמיד בעל תכלית‪ .‬וזה שאם‬
‫היה אפשר שיעתק על צד ההוספה מהיותו בעל תכלית אל היותו בלתי בעל תכלית‪ ,‬הנה‬
‫יהיה בזה העת אשר ידרוך‪ ,‬להיותו בלתי בעל תכלית בו‪ ,‬אמצעי בין הבעל תכלית והבלתי‬
‫בעל תכלית‪ ,‬והאמצעי בין שני דברים יצדק עליו שלילת שתי הקצוות‪ ,‬ואם היה הדבר כן‪,‬‬
‫הנה יהיה כמות זה האמצעי לא בעל תכלית ולא בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪.‬‬
‫ובכלל הנה כאשר נניח שיהיה לזמן התחלה‪ ,‬הנה יחויב תמיד שיהיה מה שיתחדש ממנו‬
‫בעל תכלית בכמות‪ ,‬ואם היה שיתוסף אל מה שיתוסף‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪ .‬ובהיות הענין‬
‫כן‪ ,‬הוא מבואר שכבר יחויב מזה שיהיה לזמן התחלה‪.‬‬
‫ונאמר עוד שאי אפשר שיהיה הזמן החולף לאין תכלית‪ .‬וזה כי הזמן הוא משער התנועה‬
‫בפעל על נכחות התהווה‪ ,‬ולזה יחויב שישערה בכללה במה שהיא אחת ומדובקת‪,‬‬
‫והמשער במה שהוא משער יחויב היותו בעל תכלית‪ ,‬כי אין לבלתי בעל תכלית שעור ולא‬
‫הגבלה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יחויב שיהיה הזמן בצד אשר הוא בו משער התנועה בפעל‬
‫בעל תכלית‪ ,‬והוא הזמן החולף‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה לזמן התחלה‪.‬‬
‫ונאמר עוד שאי אפשר שיהיה הזמן החולף לאין תכלית‪ ,‬וזה שאם היה אפשר זה‪ ,‬הנה לא‬
‫יהיה זה בשנניח שכבר היה בזמן החולף זמן מה‪ ,‬ואחריו זמן‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪ ,‬כי בזה‬
‫האופן יהיה ת מיד המתחדש מכמות הזמן בעל תכלית‪ ,‬אבל יהיה זה כשנניח שיהיה לפני‬
‫זה הזמן זמן אחר‪ ,‬ולפניו זמן‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪ .‬ואם היה הענין כן‪ ,‬הנה תהיה [‪]345‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪334‬‬

‫הויית הזמן החולף מהצד הקודם‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כי הכח אמנם יהיה בזמן מהצד‬
‫המתאחר‪ ,‬לא מהצד הקודם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה זה כן‪ ,‬הנה הזמן האמצעי אשר תהיה ממנו הדריכה מהזמן הבעל תכלית‬
‫אל הזמן הבלתי בעל תכלית צדק בו שאיננו בעל תכלית ולא בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה‬
‫בתכלית הביטול‪ .‬עם שהמאמר בשיתחדש בלתי בעל תכלית מהבעל תכלית בהתדבקם‬
‫זה קודם זה הוא בתכלית הביטול‪ ,‬וזה שכמו שלא יתחדש בחלוקה מהבעל שעור מה‬
‫שאין שעור לו‪ ,‬כי המתחלק ישמור תמיד גדר הבעל שעור‪ ,‬כן לא יתחדש בהוספה מהבעל‬
‫שעור מה שאין תכלית לשעורו‪ ,‬וזה כי אי אפשר בבעל שעור שישער הבלתי בעל תכלית‪,‬‬
‫ושיתחדש ממנו על צד ההתדבקות חלק אחר חלק‪ ,‬כמו שאי אפשר בנקודה שתשער הקו‪,‬‬
‫ושיתחדש ממנה על צד ההתדבקות חלק אחר חלק‪ ,‬וזה שכמו שהנקודה כל מה שתכפל‬
‫לא תצא מגדר הנקודה‪ ,‬כי לא יתחדש ממנה כי אם דבר בלתי מתחלק‪ ,‬כן הבעל שעור כל‬
‫מה שיכפול לא יצא המחובר מגדר הבעל שעור‪ ,‬כי הוא תמיד לאין תכלית בעל תכלית עם‬
‫זאת ההוספה‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪.‬‬
‫ונאמר עוד שאי אפשר שיהיה הזמן החולף לאין תכלית‪ ,‬וזה שאם היה אפשר זה‪ ,‬הנה‬
‫יותר ראוי בו שיהיה לאין תכלית בכמות מהצד המתאחר‪ ,‬כי הוא הנמצא ממנו בכח גמור‪,‬‬
‫וכבר ימצא מה שאין תכלית לו במה שהוא בכח‪ ,‬לא במה שהוא בפעל‪ .‬ובכלל הנה מפני‬
‫שהכח הבלתי תכליתיי הוא בזמן בהכרח מהצד המתאחר‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬כי לא יתחדש‬
‫הקודם ממנו אחר המאוחר‪ ,‬הוא מבואר שהוא יותר ראוי שיהיה בלתי בעל תכלית מהצד‬
‫המתאחר ממה שהוא מהצד הקודם‪ .‬והוא מבואר שאי אפשר שיהיה מהצד המתאחר‬
‫בלתי בעל תכלית בכמות‪ ,‬ואף על פי שנתחיל הזמן המתאחר מאיזה מתי שנרצה מהזמן‬
‫החולף‪ ,‬אבל יהיה תמיד אל לא תכלית המתחדש‪ ,‬וזה בעל תכלית‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬רצוני‬
‫שמה שיתכן בו יותר מהזמן שיהיה נמצא בו העדר התכלית בכמות‪ ,‬והוא מהצד‬
‫המתאחר‪ ,‬הוא בלתי אפשר שיהיה בלתי בעל תכלית‪ ,‬כל שכן שהוא בלתי אפשר שיהיה‬
‫הזמן החולף בלתי בעל תכלית בכמות‪.‬‬
‫ונאמר עוד שאי אפשר שיהיה הזמן החולף לאין תכלית‪ ,‬וזה שאם היה אפשר זה‪ ,‬היה‬
‫מחויב שיהיה בכאן מתנועע נצחי הוא מתנועע בתנועה מדובקת‪ ,‬כי התנועות הנכרכות לא‬
‫יתכן בהם שיהיה מהם זמן מדובק נצחי‪ ,‬כמו שביאר הפלוסוף‪ .‬ואם היה בכאן מתנועע‬
‫נצחי‪ ,‬הנה ראוי שיהיה מתנועע בתנועה סבובית‪ ,‬כל לא ישלם ההתדבקות בתנועה‬
‫הישרה‪ .‬ואם היה הענין כן‪ ,‬יהיה המתנועע אשר בזה התואר [‪ ]346‬הוא הגרם השמימיי‪,‬‬
‫כי אין בכאן מתנועע אחר בזה התאר‪ ,‬והוא מבואר גם כן מענין הזמן שהוא סופר תנועת‬
‫הגרם השמימיי בקודם ובמתאחר‪ ,‬כמו שהתבאר בספר השמע‪ ,‬ואף על פי שכבר אפשר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪335‬‬

‫שיצוייר הזמן בציירנו אותו משתי התנועות‪ ,‬וזה שהציור השלם לזמן במה שהוא אחד‬
‫ומדובק לא יהיה אלא כאשר רק יוקש אל תנועת הגרם השמימיי‪ ,‬ואולם הגרם השמימיי‬
‫כבר התבאר מענינו שהוא הווה‪ ,‬הנה אם כן יחויב שיהיה הזמן החולף בעל תכלית‪ .‬ואין‬
‫לאומר שיאמר כי מציאות הזמן החולף הוא בלתי נמצא‪ ,‬וזה כי מציאות הזמן אינו זולת זה‬
‫המציאות‪ ,‬כי אי אפשר שימצא ממנו חלק רמוז אליו‪ ,‬והנה המציאות אשר לחלק הקרוב‬
‫מהזמן החולף הוא המציאות אשר לזמן החולף בכללו‪.‬‬
‫ואולם שהזמן מהנמצאות הוא מבואר‪ ,‬כי כבר ימצא בו הקודם והמתאחר‪ ,‬וזה לא יתכן‬
‫שימצא אל מה שהוא העדר מוחלט‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהכל יאמרו בו שהוא בעל תכלית‪ ,‬או בלתי בעל תכלית‪ ,‬ואולם אלו התארים לא‬
‫יתכן שיהיו אלא לדבר נמצא בעל שעור‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יאמר בו רב‪ ,‬ומעט‪ ,‬וארוך‪ ,‬וקצר‪ ,‬וזה לא יתכן כי אם בבעל שעור‪.‬‬
‫וראוי שלא יעלם ממנו שהוא מחויב שימצאו בזמן סגולות המספר והשעור‪ ,‬אם סגולות‬
‫המספר להיות ספירת התנועה בקודם ובמתאחר‪ ,‬ואם סגולות השעור להיותו מתדבק‪.‬‬
‫ולזה יאמר בו רב ומעט מצד היותו ספירה‪ ,‬ויאמר בו ארוך וקצר מצד היותו מתדבק‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יחויב שיתחלק אל מה שיתחלק‪ ,‬כמו הענין בשעור‪ .‬ויחויב בו שיהיה‬
‫אפשר בו ההוספה אל לא תכלית‪ ,‬כמו הענין במספר ובשעור‪ .‬והנה ראוי שיהיה ההוספה‬
‫האפשרית בו מהצד המתאחר לבד‪ ,‬כמו הענין במספר‪ .‬ובכאן התבאר שהוא מחויב שיהיה‬
‫הזמן הווה במוחלט‪ .‬והוא מה שכוננו באורו בזה הפרק‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שנים עשר‬
‫יתבאר בו שהתנועה מחודשת‬
‫וראוי שנחקור גם כן מענין התנועה אם היא מחודשת אחר שלא היתה נמצאת‪ ,‬או לא סרה‬
‫ולא תסור‪ ,‬כמו שיאמר האומר בקדמות העולם‪.‬‬
‫ונאמר שכבר יראה משני המופתים הראשונים שבארנו מהם שהזמן מחודש שהוא מחויב‬
‫שתהיה התנועה מחודשת‪ .‬וזה כי התנועה היא מהכמה‪ ,‬כמו שהזמן הוא מהכמה‪ ,‬והיא‬
‫גם כן ממשיגי הגשם כמו הענין בז מן‪ ,‬אבל הזמן הוא מאוחר ממנה בזה הענין‪ ,‬כי התנועה‬
‫תתן לזמן מה שיש לו מטבע הכמות מצד הקודם והמתאחר אשר בה‪ ]347[ ,‬והזמן הוא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪336‬‬

‫ממשיגי הגשם באמצעות התנועה‪ .‬ולזה הוא מבואר שהוא מחויב בתנועה שתהיה‬
‫מחודשת‪ .‬המשל שכבר נאמר כי מפני שהיתה התנועה מהכמה‪ ,‬והיה הכמה במה שהוא‬
‫כמה בעל תכלית בכמות‪ ,‬הנה יחויב בתנועה שתהיה בעלת תכלית בכמות‪ .‬וכן נאמר‬
‫שהתנועה היא ממשיגי הגשם‪ ,‬והנה הגשם וכל אחד ממשיגיו הוא בעל תכלית בכמות‪,‬‬
‫כמו שהתבאר במה שקדם‪ ,‬הנה אם כן יחויב שתהיה התנועה בעלת תכלית בכמות‪.‬‬
‫ובזה הוא מבואר ששאר המופתים שחייבנו מהם בזמן שיהיה הווה יחויב גם כן בתנועה‬
‫שתהיה הווה‪ ,‬כשנעתיק המאמר בהם אל התנועה‪ .‬והמשל שכבר נאמר שאי אפשר‬
‫שתהיה התנועה החולפתת בלתי בעלת תכלית בכמות‪ ,‬שאם היה אפשר זה‪ ,‬היה מספר‬
‫סבובי הגלגל מהיר התנועה בלתי בעל תכלית‪ ,‬וכן מספר סבובי הגלגל מאוחר התנועה‪.‬‬
‫ולפי שלא יהיה יותר רב מספר סבובי המהיר ממספר סבובי המאוחר‪ ,‬הנה לא יהיה בכאן‬
‫בגלגלים מהירות ואיחור‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שהיה בכאן חילוף בתנועה המורכבת לכוכבים ההולכים נבוכים מפני תנועת‬
‫החילוף אשר בהם‪ ,‬עד שיקרה להם נזורות בהיותם במאה ושמנים מעלה מתנועת החולף‪,‬‬
‫הנה יקרה להם שיהיו סבוביהם ספורים מזה הצד‪ ,‬ומצד הרשמים המתחלפים שיקרו‬
‫מהם בתקופה תקופה מתקופותיהם הארבע במה שבכאן‪ .‬וכאשר היה מבואר שסבוביהם‬
‫יהיו ספורים מזה הצד‪ ,‬והיה מבואר שכל מספר הוא בעל תכלית בהכרח‪ ,‬הוא מבואר‬
‫שמספר הסבובים ההולכים הוא בהכרח בעל תכלית‪.‬‬
‫וכן נאמר שאי אפשר שיהיה כמות התנועה החולפת לאין תכלית‪ ,‬שאם היה אפשר‪ ,‬היה‬
‫מתחייב שתהיה התנועה אשר התחדשה במה שעבר לגלגל הירח בעת הכנס הירח בצל‬
‫הארץ בלתי בעל תכלית‪ ,‬ויחויב מזה שיהיה הירח לוקה תמיד במה שעבר מהזמן‪ ,‬ויחויבו‬
‫מזה גם כן שאר הבטולים שחייבנו בזה המופת‪ ,‬אם הונח הזמן החולף בלתי בעל תכלית‪,‬‬
‫וזה ממה שלא יקשה לעמוד עליו עם מה שקדם מהדברים‪.‬‬
‫וכן נאמר שאי אפשר שיהיה כמות התנועה החולפת בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה שהוא מבואר‬
‫שאיזה חלק מהתנועה החולפת שיהיה הוא אפשר שיפול בו מתי מצד הזמן אשר תהיה בו‬
‫התנועה ההיא על משל אחד‪ .‬ולפי שאין שם מתי אין תכלית לו‪ ,‬הוא מבואר שאין שם‬
‫חלקים מהתנועה החולפת יהיה מרחקו מהתנועה ההווה עתה תנועה בלתי בעלת תכלית‪.‬‬
‫ואם הונחה התנועה החולפת בלתי בעלת תכלית‪ ,‬יהיה יחס התנועה שלא יפול בה מתי‬
‫אל התנועה שיתכן שיפול בה מתי יחס שאין לו תכלית‪ .‬וכבר התבאר באיזה חלק שיהיה‬
‫מהתנועה החולפת [‪ ]348‬יפול בה מתי על משל אחד‪ ,‬זה חילוף בלתי אפשר‪ ,‬ולזה יחוייב‬
‫שתהיה התנועה החולפת בעלת תכלית‪ .‬וכן נאמר כי מפני שכמות התנועה מתהווה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪337‬‬

‫בהתהווה על נכחותה‪ ,‬הנה יחויב שיתוסף הכמות מה שהתמידה הויית התנועה‪ .‬ואולם‬
‫אם היתה התנועה בל תי בעלת תכלית במה שעבר‪ ,‬היה בלתי אפשר זה בה‪ ,‬ולזה יחויב‬
‫שיהיה לתנועה התחלה‪.‬‬
‫וכן נאמר כי מפני שכל מה שיצא לפעל מהתנועה הוא משוער על נכחות התהוותו‪ ,‬והיה‬
‫מבואר שהמשוער במה שהוא משוער הוא בעל תכלית‪ ,‬הנה יחויב שתהיה התנועה‬
‫החולפת בעלת תכלית בכמות‪ .‬וכן נאמר שאי אפשר שתהיה התנועה החולפת לאין‬
‫תכלית‪ ,‬כי זה לא יתכן אלא בשנניח שיהיה לפני זאת התנועה הבעלת תכלית תנועה‬
‫אחרת בעלת תכלית‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪ .‬ואם היה הענין כן‪ ,‬תהיה הויית התנועה מהצד‬
‫הקודם‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כי הכח בתנועה הוא מהצד המתאחר ממנה‪ ,‬לא מהצד‬
‫הקודם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה זה כן‪ ,‬הנה כמות התנועה האמצעי בין כמות התנועה הבעלת תכלית ובין‬
‫כמות התנועה הבלתי בעלת תכלית יצדק עליו שלילת שתי הקצוות‪ ,‬רוצה לומר שכבר‬
‫יצדק עליו שאינו בעל תכלית ולא בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬עם כי המאמר‬
‫בשיתחדש בלתי בעל תכלית בכמות מהבעל תכלית בהתדבקם זה קודם זה הוא בתכלית‬
‫הביטול‪ ,‬וזה שכמו שלא יתחדש בחלוקה מהבעל שעור מה שאין שעור לו‪ ,‬כי המתחלק‬
‫ישמור תמיד גדר הבעל שעור‪ ,‬כן לא יתחדש בדרך ההוספה מהבעל שעור מה שאין‬
‫תכלית לשעורו‪ ,‬וזה כי אי אפשר בבעל שעור שישער הבלתי בעל שעור‪ ,‬ושיתחדש ממנו‬
‫על צד ההתדבקות חלק אחר חלק‪ ,‬כמו שאי אפשר בנקודה שתשער הקו ושיתחדש ממנה‬
‫על צד הדבקות חלק אחר חלק‪ ,‬וזה שכמו שהנקודה כל מה שתכפל לא תצא מגדר‬
‫הנקודה‪ ,‬כי לא יתחדש ממנה כי אם דבר בלתי מתחלק‪ ,‬כן הבעל שעור כל מה שיכפל לא‬
‫יצא המחובר מההכפל מגדר הבעל שעור‪ ,‬כי הוא תמיד לאין תכלית בעל תכלית עם זאת‬
‫ההוספה‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪.‬‬
‫וכן נאמר שאי אפשר שתהיה התנועה החולפת בלתי בעלת תכלית בכמות‪ ,‬שאם היה‬
‫אפשר זה‪ ,‬הנה יותר ראוי בה שתהיה לאין תכלית בכמות מהצד המתאחר‪ ,‬כי הוא הנמצא‬
‫ממנה בכח הגמור‪ ,‬ומה שאין תכלית לו אם היה שימצא‪ ,‬הנה ימצא מצד הכח‪ ,‬כמו הענין‬
‫בחלוקת המתדבק ובהוספת המספר‪ .‬והנה יתבאר שהוא בלתי אפשר שתהיה בלתי בעל‬
‫תכלית בכמות מהצד המתאחר‪ ,‬כמו שהתבאר זה בזמן‪ ,‬ולזה יתבאר שאין התנועה‬
‫החולפת בלתי בעלת תכלית בכמות‪.‬‬
‫וכן נאמר שאין התנועה החולפת בלתי בעלת תכלית‪ ,‬שאם היה [‪ ]349‬אפשר זה‪ ,‬הנה‬
‫יחויב שיהיה בכאן מתנועע קדמון הוא מתנועע בתנועה מדובקת‪ ,‬וזה כי התנועות‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪338‬‬

‫הנכרכות‪ ,‬לא יתכן שיהיה מהם תנועה נצחית מדובקת‪ ,‬כמו שביאר הפלוסוף‪ .‬ואם היה‬
‫בכאן מתנועע בזה התאר‪ ,‬הנה ראוי שיהיה זה המתנועע הוא הגרם השמימיי‪ ,‬כי לא‬
‫תמצא בכאן תנועה יתכן בה ההתדבקות זולת תנועת הגרם השמימיי‪ ,‬ואולם הגרם‬
‫השמימיי אינו קדמון‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ ,‬ויחויב מזה שלא תהיה התנועה החולפת‬
‫בלתי בעלת תכלית בכמות‪ .‬ואין לאומר שיאמר בי התנועה החולפת היא דבר בלתי נמצא‪,‬‬
‫וזה כי מציאות‬
‫התנועה אינו דבר זולת זה המציאות‪ ,‬כי אין בתנועה חלק ימצא בפעל‪ ,‬לפי שהתנועה‬
‫תעדר על נכחות התהוותה‪ ,‬ועם זה הנה היא בכלל הנמצאות הטבעיות בהכרח‪ ,‬כמו‬
‫שביאר הפלוסוף‪ .‬ואם היתה התנועה מהנמצאות‪ ,‬הנה יותר ראוי שתהיה מהנמצאות‬
‫מהצד החולף ממנה משתהיה מהנמצאות מהצד העתיד ממנה‪ ,‬כי הצד העתיד ממנה הוא‬
‫נמצא בכח גמור‪ ,‬והצד החולף ממנה הוא פעל מה‪ .‬ובזה האופן היתה התנועה שלמות מה‬
‫שבכח מצד מה שהוא בכח‪ ,‬רצוני שהחולף ממנה הוא פעל מה‪ ,‬אלא שכבר יתחבר אליו‬
‫הכח‪ ,‬כמו שהתבאר מגדר התנועה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר ימשך מהתנועה שלמות אם במתנועע עצמו‪ ,‬כמו הענין בשנוי אשר באיך‪ ,‬או‬
‫בכמה‪ ,‬או באנה‪ ,‬או בדבר אחר תהיה התנועה בעבורו‪ ,‬כמו התנועה אשר בריחיים לטחון‬
‫התבואה‪ ,‬או תנועת הקולמוס לעשות הספר‪ ,‬אוו תנועה הגרמים השמימיים להשלים מה‬
‫שבכאן מהנמצאות‪ .‬והנה התנועה החולפת יחוייב שייוחס לה מציאות מה מצד השלמות‬
‫הנמשך ממנה אם במתנועע אם בזולתו‪ ,‬שהוא נמצא בהם בפעל‪ ,‬והוא הרושם המגיע‬
‫להם מהתנועה‪ .‬וזה ממה שיחייב שנשים התנועה החולפת נמצאת מציאות מה‪ ,‬והנה‬
‫המציאות אשר לחלק הקרוב ממנה הוא המציאות אשר לכללה‪ ,‬כי היא כולה מדובקת‬
‫ואחת‪ ,‬וזה מבואר מהביאור בעינו אשר בארנו זה בזמן‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שלשה עשר‬
‫יתבאר בו שהגלות הארץ מחודש‬
‫וראוי שנחקור מהחלק הנגלה מהארץ אם הוא קדום‪ ,‬או מחודש‪ ,‬כי הוא מהענינים אשר‬
‫מציאותם מדובק‪ .‬וזה שאם היה אפשר שיפסד זה החלק ויקיף בו היסוד המימיי‪ ,‬יפסדו כל‬
‫אלו הנמצאות השפלות הנולדות ממינם‪ ,‬ולא יתכן שישובו להתהוות על המנהג הטבעי‪,‬‬
‫וזה שאנחנו נמצא שהאדם יהיה מהאדם‪ ,‬והשור מהשור ואילן התמר מאילן התמר‪ ,‬ולזה‬
‫הוא מבואר שאם יפסד הנמצא מאלו המינים‪ ,‬לא [‪ ]350‬יתכן שיתחדש על המנהג הטבעי‬
‫מערוב היסודות‪ ,‬כמו שיתהוו ממנו שאר המינים‪ ,‬וזה מבואר למי שעיין בחכמה הטבעית‪.‬‬
‫וכאשר התישב שזה החלק הנגלה מהארץ הוא מהדברים שמציאותם מדובק‪ ,‬מה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪339‬‬

‫שהתמידו מיני המורכבים מהיסודות אשר יתהוו בו להיות נמצאים‪ ,‬הנה ראוי שנחקור אם‬
‫תמצא לה סגולה מסגולת ההווה אם לא‪.‬‬
‫ונאמר שכבר יראה שהגלות זה החלק הוא לתכלית שיתהוו בו אלו הנמצאות השפלות‪,‬‬
‫ושהוא דבר לא יתנהו טבע היסוד הארצי והמימיי‪ ,‬ולא טבע הגרמים השמימיים‪ ,‬כמו‬
‫שיתבאר אחר זה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה כבר נמצא להגלות הארץ כל הסגולות הנמצאות‬
‫להווה במה שהוא הווה‪ ,‬וזה שהוא לתכלית‪ ,‬והוא ממה שלא יתן אותו טבעו‪ ,‬ולא יתן אותו‬
‫גם כן טבע מה שיושפע אליו מהגרמים השמימיים‪ ,‬והוא גם כן נמצא בעבור זולתו‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הנה יחויב שיהיה הגלות הארץ מחודש‪ .‬ואמנם שהגלות הארץ הוא לתכלית‪ ,‬זה‬
‫ממה שאין ספק בו‪ ,‬לפי שאנחנו נמצא בו תועלת עצום אל שיתהוו בו אלו הנמצאות‬
‫השפלות‪ ,‬ומה שיתהוו בו אי אפשר שיהיו בקרי ובהזדמן‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬לא יתכן‬
‫שימצא אלא במעט מהחלק הארצי ובחלק קטן מהזמן‪ .‬ואמנם שלא יתן אותו טבע הארץ‬
‫והמים הוא מבואר‪ ,‬כי כבר היה טבעם נותן שיהיו המים מקיפים היסוד הארצי מכל צדדיו‪.‬‬
‫ואמנם שלא יתן אותו טבע מה שיושפע אליו מהכוכבים הוא מבואר ממה שאומר‪ ,‬וזה‬
‫שכבר התבאר מן החוש שהחלק הנגלה מהארץ לא ימצא נגלה ממנו יותר משתים עשרה‬
‫שעות‪ ,‬וזה דבר עמדו עליו מהלקויות הירחיים כאשר עמדו עליהם המזרחיים והמערביים‪.‬‬
‫והוא מבואר שאיזה מהכוכבים שייוחס אליו זה הפעל‪ ,‬הוא ראוי שישים נגלה תחתיו‬
‫מהארץ עשרים וארבע שעות‪ ,‬כי הפעל המגיע מהכוכב ההוא או מהכוכבים ההם ברוחב‬
‫אחד מהארץ‪ ,‬והוא אחד בעינו‪ ,‬וזה מבואר מאד‪ ,‬וכל שכן עם מה שקדם מזה במאמר‬
‫החמישי מזה הספר‪ .‬וכאשר התישב זה כלו‪ ,‬הוא מבואר ממה שקדם שכבר יחויב שיהיה‬
‫החלק הנגלה מהארץ מחודש‪ .‬וזה שאי אפשר שנאמר שישפע תמיד מציאותו מהסבה‬
‫הפועלת אותו‪ ,‬וזה לשתי סיבות ‪ ,‬אם מפני שאין בכאן מי שייוחס לו תמיד זה הנגוב לזה‬
‫החלק מהארץ‪ ,‬כמו שבארנו‪ ,‬והשנית כי הוא מבואר שזה החלק הנגלה מהארץ הוא יותר‬
‫גבוה משאר חלקי הארץ אשר יקיף בה היסוד המימיי‪ ,‬ואם לא‪ ,‬הנה יהיה הים יותר גבוה‬
‫מהחלק הנגלה מהארץ אשר יקיף בהם‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬אם מצד החוש‪ ,‬אם מצד‬
‫העיון‪ ,‬וזה שכבר היה מחויב אם היה הענין כן‪ ,‬שיגר היסוד המימיי אל החלק הנגלה‬
‫מהארץ שהוא שפל ממנו‪ ,‬כמו שיתן טבע המים שיהיו נגרים אל [‪ ]351‬המקומות השפלים‬
‫מהמקום אשר הם בו‪ .‬וכאשר היתשב שזה החלק הנגלה מהארץ הוא יותר גבוה משאר‬
‫חלקי הארץ‪ ,‬הוא מבואר שכבר יחויב‪ ,‬אם הנחנו בכאן סבה פועלת תמיד‪ ,‬שיתהווה תמיד‬
‫מ ה שהיה ממנו יותר גבוה משאר חלקי הארץ מלא דבר ויפסד אל לא דבר‪ ,‬וזה בכל עתה‬
‫ועתה‪ ,‬ויחויב גם כן שיהיה הזמן מחובר מעתות‪ ,‬וזה מבואר ממה שקדם‪ .‬וכאשר היה זה‬
‫כלו שקר‪ ,‬הוא מבואר שהוא מחויב שיהיה הגלות הארץ מחודש מפעולת פועל בהתחלת‬
‫הכנסו במציאותו‪ ,‬כי אי אפשר שיהיה שופע מציאותו תמיד מהפועל אותו‪ ,‬כמו שבארנו‪.‬‬
‫והנה יהיו הגרמים השמימיים שומרים זה המקום באופן שזכרנו במה שקדם‪ .‬והוא מבואר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪340‬‬

‫שכאשר הונח מציאות זה המקום מסבה פועלת‪ ,‬והונחה סבת שמירתו הכוכבים‪ ,‬לא יקרה‬
‫מזה ספק למה לא יהיה נגלה מהארץ עשרים וארבע שעות‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬
‫ובכאן התבאר מענין הגלות הארץ שהוא מחויב שיהיה מחודש בשלשה צדדים מהמופת‪.‬‬
‫וכאשר התבאר שהוא מחודש‪ ,‬יתבאר בקלות שהעולם בכללו מחודש‪ .‬וזה שאם הנחנו‬
‫הגרמים השמימיים נמצאים מקדם‪ ,‬והיסודות הארבעה‪ ,‬הנה יהיה בכאן אפשרות בזה‬
‫החלק שיגלה זמן אין תכלית לו‪ ,‬וזה דבר מבואר שהוא שקר‪ .‬עם מה שישיג זאת ההנחה‬
‫מהבטול שיהיה לגרמים השמימיים כלים להשפיע בכאן אלו הנמצאות השפלות‪ ,‬ולא‬
‫יושפע מהם דבר מהנמצאות האלו בזמן שאין לו תכלית‪ ,‬ותהיה תנועתם לבטלה‪ ,‬כי‬
‫תנועתם היא כדי שיושפע ממנה מה שבכאן מהנמצאות‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ ,‬וזה‬
‫דבר בתכלית הביטול‪ ,‬רצוני שתהיה תנועת אלו הגרמים הנכבדים לבטלה זמן שאין לו‬
‫תכלית‪ ,‬ולזה יחויב מזה שיהיה העולם בכללו מחודש‪.‬‬
‫וראוי שלא יעלם ממנו שכבר שער בזה הפלוסוף באופן מה‪ ,‬ולזה חתר שיתן בזה סבה‬
‫מצד טבע המציאות‪ ,‬ואמר שהסבה בזה הוא חום השמש בזה המקום‪ ,‬כי היה מדרך‬
‫החום שינגב הלחות והוא מבואר שאי אפשר שישלם מזאת הסבה מציאות זה החלק‬
‫הנגלה מהארץ‪ ,‬וזה שחום השמש גם כן גובר בפאה הדרומית‪ ,‬כמו שגובר בפאה‬
‫הצפונית‪ ,‬או יותר מזה מפני יציאת מרכזו ממרכז העולם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יחויב‪ ,‬אם‬
‫היתה זאת הסבה צודקת‪ ,‬שיהיה החלק הדרומי נגלה גם כן‪ ,‬ויחויב מזה שתהיה הארץ‬
‫נגלית בכללה לבד מעט משני צדדי הצפון והדרום‪ ,‬וזה שקר אם מצד החוש‪ ,‬אם מצד‬
‫העיון‪ .‬אמנם שהוא שקר מצד החוש‪ ,‬כי לא נמצא בחוש נגלה ממנה באורך יותר משתים‬
‫עשרה שעות‪ .‬ואמנם שהוא שקר מצד העיון‪ ,‬הוא מבואר‪ ,‬כמו שיאמר אבן רשד‪ ,‬שאם‬
‫היה הדבר כן‪ ,‬לא יהיה למים יחס אצל אחד [‪ ]352‬משאר היסודות‪ ,‬והיה ראוי‪ ,‬כישגבר‬
‫היסוד שהוא הפך לזה היסוד עליו‪ ,‬שיפסידהו‪ ,‬כמשפט כל הפך שמפסיד הפכו כשיגבר‬
‫עליו‪ .‬ולזה הוסיף אבן רשד בזאת הסבה אשר זכרה הפלוסוף בכאן רבוי הכוכבים אשר‬
‫הם בזאת הפאה הצפונית אשר שם הישוב‪ ,‬ואמר שהסבה בה הוא חום השמש עם מה‬
‫שהתמזגה מחום שאר הכוכבים אשר הם בזה המקום הצפוני‪ ,‬כי הוא מבואר כי בפאה‬
‫הצפונית ימצא מהכוכבים יותר ממה שימצא מהם בפאה הדרומית‪ ,‬וזה יתבאר מהמספר‬
‫אשר עמדו עליו מהם חכמי התכונה‪ ,‬ולזה יאמר שהפאה הדרומית בלתי נגלית‪ ,‬ואם חום‬
‫השמש שם יותר‪ .‬ונאמר שכבר יחויב גם כן‪ ,‬אם היתה הסבה בזה מה שאמר אותו אבן‬
‫רשד‪ ,‬שיהיה הפאה הנגלה מהארץ נגלה באורך עשרים וארבע שעות‪ ,‬וזה דבר בלתי‬
‫נמצא כן‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪341‬‬

‫ועוד‪ ,‬יתחדש ספק על הסבה אשר נתנוה בזה‪ ,‬והוא מבואר שלא יספק הנגוב אשר יהיה‬
‫מהחום כשיפעל הגלות מהארץ‪ ,‬וזה שכבר יחויב עם זה שיושפע ממנו טבע מיוחד מתמיד‬
‫זה החלק הנגלה מהארץ יותר גבוה משאר חלקי הארץ‪ ,‬והנה הויית היסוד הארצי אינו‬
‫מיוחס אל החום‪ ,‬אבל הוא מיוחס אל הקור‪ ,‬וזה דבר מבואר מאד למי שעיין בטבעיות‪.‬‬
‫ואם אמר אומר שבכאן כוכבים אחרים יפעלו זה מצד הקרירות השופע מהם באמצעות‬
‫ז הרם‪ ,‬הנה עם זה ישאר הספק הקודם בעינו‪ ,‬והוא שכבר היה מחויב מזה שיהיה החלק‬
‫הנגלה מהארץ נגלה באורך עשרים וארבע שעות‪.‬‬
‫ובכאן התבאר לנו במה שאין ספק בו שאי אפשר שישלם הגלות הארץ לא מפני טבע‬
‫היסוד הארצי והמימיי ולא מפני מה שיושפע להם מהכוכבים באמצעות נצוציהם‪ ,‬ולזה הוא‬
‫מבואר שהגלות הארץ הוא מחודש בהכרח‪ .‬אלא שכאשר הונח הענין כן‪ ,‬יתחדש מזה‬
‫ספק עצום‪ ,‬והוא שכבר יתחייב מזה שיהיו אלו הדברים אשר בכאן מחודשים במוחלט‪,‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא אשער איך יתהוו המינים הנולדים ממינם‪ ,‬וזה שכאשר נניחם‬
‫מחודשים במוחלט בזה האופן‪ ,‬הנה יחויב שיהיה התחלת חדושם מזולת מינם‪ ,‬וזה מבואר‬
‫הבטול למי שעיין בטבעיות‪ .‬ונאמר שכבר התבאר במה שקדם שאין ראוי שתוקש ההוייה‬
‫הכללית להויית החלקית‪ ,‬וזה כי ההוייה החלקית יחויב שיהיה הכל אשר הוא חלק ממנו‬
‫נמצא תחלה‪ ,‬ולא יחויב זה בהוייה הכוללת‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי כבר התבאר מענין הויית השמים שזאת ההוייה הכללית היא מיוחסת אל הרצון‬
‫והבחירה‪ ,‬לא אל הטבע‪ ,‬ולזה היה אפשר שיהיו בגרמים השמימיים צורות מתחלפות עם‬
‫היותם כלם מטבע אחד‪ .‬ואם היה אפשר זה בגרמים השמימיים שאין בכאן דבר יתכן‬
‫שיתחלפו בו גרמיהם [‪ ]353‬בטבעם‪ ,‬כל שכן שזה אפשר באלו הדברים אשר בכאן‬
‫שאפשר שיתחלפו גרמיהם בטבעם מצד היחסים המתחלפים שיקרו ליסודות אשר הורכבו‬
‫מהם מהערוב וההתמזגות‪ .‬ובכאן הותר זה הספק‪ .‬והתבאר גם כן מזה הצד שההוייה‬
‫אשר התחלתה הרצון והבחירה היא קודמת לההוייה אשר התחלתה הטבע‪ .‬והנה שם‬
‫בהם הבורא בעת התהוותם התחלה אשר יהיה בהם כמותם במין‪ ,‬כדי שישמר מציאותם‬
‫לפי מה שאפשר‪ ,‬כי מפני שהיה בלתי אפשר בהם שיהיו נשארים באיש‪ ,‬הוכנה להם‬
‫השמירה במין על זה האופן‪ .‬ישתבח יוצר הכל אשר לא יושג יכולתו וחכמתו‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק ארבעה עשר‬
‫נחקור בו אם יחויב שיהיה העולם הזה הווה מפני מה שטען בזה‬
‫יחני המדקדק‪ ,‬מפני המנע מציאות כח בלתי בעל תכלית בגשם‬
‫בעל תכלית‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪342‬‬

‫ולפי שכבר זכרנו במה שקדם כי יחני המדקדק חשב לבאר מדברי הפלוסוף שהעולם הוא‬
‫מחודש‪ ,‬ראוי הנה שנחקור בכאן אם מה שחייבו מזה יחני המדקדק הוא צודק‪ ,‬אם לא‪.‬‬
‫ונאמר שהפלוסוף כבר באר‪ ,‬לפי מה שיחשב‪ ,‬שאי אפשר שימצא כח בלתי בעל תכלית‬
‫בגשם בעל תכלית‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיו השמים גשם בעל תכלית‪ ,‬הוא מבואר לפי זה‬
‫המאמר שאי אפשר שיהיה לו כח בלתי בעל תכלית‪ ,‬ולזה חייב יחני המדקדק שיהיה‬
‫הגרם השמימיי נפסד‪ ,‬ושתהיה תנועתו נפסקת‪ .‬והנה החכם אבן רשד חשב להתיר זה‬
‫הספק בשאמר שאין לגרם השמימיי כח כי אם באנה‪ ,‬ולזה איננו מחויב שיפסד‪ ,‬אבל הוא‬
‫מחויב לו מצד עצמו שתפסק תנועתו‪ ,‬ותהיה תמידית ונצחית מפני הכח המניע שאינו‬
‫בגשם שהוא לבלתי תכלית‪ .‬וזה דבר אפשר אצל אבן רשד בתנועה‪ ,‬כי היא לדבר‬
‫המתנועע מצד המניע‪ ,‬ולזה יתכן שתהיה אפשרית מצד עצם המתנועע‪ ,‬ותהיה נצחית‬
‫בבחינת סבתה שהוא נבדל‪ ,‬ולזה יהיה כחו לאין תכלית‪.‬‬
‫ונאמר כי כאשר הונח כן‪ ,‬רצוני שיהיה האפשרות אשר במתנועע להתנועע בעל תכלית‪,‬‬
‫הנה יהיה למתנועע לאות אחר אשר הגיע אל גבולו מהתנועה‪ ,‬ולזה תהיה תנועתו נפסקת‬
‫מצד טבעו‪ ,‬כי הפסק תנועת המתנועע יהיה בהכרח מצד הלאות אשר יקרה לו מצד כח‬
‫המניע‪ .‬והמשל כי המנגן יתנועעו אבריו אשר ינגן בהם מהשיר המצויר בנפשו‪ ,‬וכאשר‬
‫התמידו שיעור מה בזאת התנועה יקרה להם לאות ויגיעה‪ ,‬עם היות המניע נשאר על‬
‫ענינו‪ ,‬והוא הציור אשר לו בשיר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יחויב מזה שתהיה תנועתו נפסקת‪,‬‬
‫האלהים‪ ]354[ ,‬אם לא נניח שהמניע יכריחהו להתנועע על צד שיניע גשם אחר גשם‬
‫ממשש אותו‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ .‬והוא מבואר גם כן‪ ,‬שכאשר הונח הענין בזאת התנועה‬
‫על זה האופן‪ ,‬הנה תהיה תמיד תנועת הגרמים השמימיים בלתי אפשרית מצד עצמם‪,‬‬
‫ומחוייבת מצד סבתם‪ ,‬ותהיה אם כן תנועתם תמיד מוכרחת על צד האונס‪ .‬וזה שכאשר‬
‫הונח הזמן החולף בלתי בעל תכלית‪ ,‬הנה יחויב בכל חלק מהתנועה אשר לגרמים‬
‫שתקדם לו תנועה יותר גדולה לאין תכלית מהתנועה אשר להם אפשרית מצד עצמם‬
‫להתנועע בה‪ ,‬ולזה תהיה כל התנועה אשר יתנועע בה על צד ההכרח והאונס‪ ,‬לפי שאין‬
‫להם מצד עצמם אפשרות להתנועע בה‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ ,‬כי לא ימצא בדברים‬
‫הטבעיים דבר בזה התאר‪ ,‬כל שכן שאי אפשר בו שיהיה מתמיד‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שזאת התנועה היא לגרמים השמימיים על צד הציור וההשגה‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬ולזה הוא‬
‫מבואר שלא יניעם מניעיהם על דרך ההכרח והאונס‪ ,‬אבל על דרך הבחירה והתשוקה‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא ישים תנועתם תמידית הכח המניע‪ ,‬אבל תשים תנועתם תמידית‬
‫תשוקתם ובחירתם להתנועע‪ ,‬לפי מה שיחייבהו הציור ההוא‪ .‬וכאשר נניח האפשרות אשר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪343‬‬

‫להם על התנועה בעל תכלית‪ ,‬הנה יחויב מזה שתפסד תנועתם‪ .‬וזה שאנחנו נראה באופן‬
‫כולל שהכחות אשר יגיעו מהצורות המניעות לא תפסד תנועתם מצדם‪ ,‬אבל מצד‬
‫המתנועע‪ ,‬והמשל שהנפש שהיא המניעה באדם תהיה תמיד בענין אחד‪ ,‬ויקרה לה מצד‬
‫חולשת כליה שתפסד הנעתה‪ ,‬ולא יקרה לה זה מצד הכלות בזה‪ ,‬כי כבר יהיה בזה האופן‬
‫שיהיה בעת הנעתה ותפסק עם זה הנעתה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הואמבואר שהפסק התנועה‬
‫הוא מפני המתנועע‪ ,‬לא מפני המניע‪ ,‬ולזה לא הודחנו כלום לצאת מזה הספק כשהנחנו‬
‫המניע בלתי כח בגשם‪.‬‬
‫והנה יתבאר לך שהפלוסוף יראה שכבר אפשר בגרמים השמימיים שישיגם לאות ממה‬
‫שנתן מהסבה בשהגלגל העליון יהיו בו כוכבים רבים ובמה שלמטה ממנו לא יהיה בגלגל‬
‫האחד כי אם כוכב אחד‪ ,‬וזה שהוא אמר שהסבה בזה שאם היה באלו הגלגלים כוכבים‬
‫יותר‪ ,‬היה משיג הגלגל העליון לאות בהניעו אותם‪ .‬הנה לא אדע‪ ,‬אם היה מדרך זאת‬
‫התנועה הסבובית שהיא מסכמת לטבע הגלגלים שימשך ממנה לאות ויגיעה‪ ,‬איך יקרה‬
‫מזה הענין לאות לגלגל העליון‪ ,‬כל שכן עם מה שהבין אבן רשד מענין זאת התנועה‬
‫היומית שהיא לשאר הגלגלים המתנועעים בה על צד התשוקה והבחירה‪ ,‬וזה שכאשר‬
‫הונח הענין כן‪ ,‬לא יתכן שיצויר שיהיה לגלגל העליון לאות ויגיעה מזה הצד‪ ,‬וזה כי החשוק‬
‫לא ילאה כאשר התנועעו שאר הדברים ממנו‪ ,‬אבל יהיה הלאות [‪ ]355‬דבק למתנועע‪.‬‬
‫והנה בארנו במה שקדם מה שיש בזאת הסבה שנתן הפלוסוף בכאן מהספק העצום‪ ,‬אבל‬
‫אמנם זכרנו זה בכאן לבאר שהפלוסוף לא ירחיק שלא יהיה אפשר שיהיה לגרמים‬
‫השמימיים לאות בזאת התנועה הסבובית אשר יתנועע בה‪ .‬וכבר אפשר שנבאר חיוב זה‬
‫מצד עצם מאמרו‪ ,‬וזה שכאשר הנחנו שאם היה בגלגל השמש‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שני כוכבים‪,‬‬
‫היה משיג הגלגל העליון לאות בהנעתו אותו‪ ,‬הנה לא ימנע אם שיהיה זה הלאות באופן‬
‫שיוכל על הנעתו זמן מה‪ ,‬או שיהיה באופן שלא יוכל על הנעתו כלל‪ .‬ואם אמרנו שיוכל על‬
‫הנעתו זמן מה ואחר כך תפסק תנועתו מצד הלאות‪ ,‬הוא מבואר ממה שנאמר בזה בספר‬
‫השמע שזה הגלגל יוכל על הנעת גלגל השמש‪ ,‬כשלא היה בו כי אם כוכב אחד‪ ,‬זמן יותר‬
‫ארוך ממנו ביחס המתנועע אל המתנועע‪ ,‬ולזה יחוייב שתהיה הנעת הגלגל העליון שאר‬
‫הגלגלים אשר תחתיו נפסקת‪ .‬ואם אמרנו שהלאות יהיה באופן שלא יוכל על הנעתו כלל‪,‬‬
‫הוא מבואר שכבר יתחייב מזה שלא יוכל הגלגל העליון על הנעת גלגל השמש‪ ,‬כשהונח‬
‫שלא יהיה בו כי אם כוכב אחד‪ ,‬אם לא זמן יותר קצר מהזמן אשר היה אפשר לו להניע‬
‫אותו לפי ההנחה הראשונה‪ .‬והמשל כי מי שיוכל להניע ארבעה ככרים חצי שעה יוכל יותר‬
‫להניע שני ככרים ממי שלא יוכל להניע ארבעה ככרים כלל‪ ,‬והנה יחס הזמן אל הזמן כיחס‬
‫הכח אל הכח‪ .‬ואם הודינו שהלאות אשר למתנועע לא יפסיק התנועה‪ ,‬לפי שהמניע ישימה‬
‫תמידית מפני הכח שיש לו שאין לו תכלית‪ ,‬הנה מה ענין הסבה אשר נתן בזה הפלוסוף‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪344‬‬

‫מי יתן ואדע‪ ,‬וזה שאף על פי שישיג הגלגל העליון לאות‪ ,‬לא תפסק תנועתו‪ ,‬וכשלא תפסק‬
‫תנועתו‪ ,‬הוא מבואר שלא תפסק הנעתו‪.‬‬
‫ובכאן התבאר לך במה שאין ספק בו שכבר יחויב מדברי הפלוסוף בזה המקום שתהיה‬
‫תנועת הגרמים השמימיים נפסקת‪ ,‬כמו שיאמר יחני המדקדק‪ .‬אלא שכאשר הסתכלנו‬
‫בזה לפי הענין בעצמו‪ ,‬לא נמצא שיהיה מזה מופת על חדוש העולם‪ ,‬וזה שכבר בארנו‬
‫במה שקדם שאיננו מחויב שלא נמצא בגשם בעל תכלית כח על ההנעה לאין תכלית‪,‬‬
‫כשלא היה למתנועע ממנו טבע מקביל לזאת התנועה‪ ,‬כל מה שהתמיד להיות היחס אשר‬
‫בין המניע והמתנועע נשאר‪ .‬ולזה הוא מבואר שכבר יתכן שלא תפסק תנועת הגלגלים‪ ,‬כי‬
‫אין להם טבע מקביל לזאת התנועה אשר יתנועעו בה‪ ,‬והיחס אשר בין המניע והמתנועע‬
‫הוא תמיד בהם אחד‪ ,‬כי אינם בעלי מזג‪ ,‬ואין להם הפך‪ .‬והוא מה שכווננו באורו בזה‬
‫הפרק‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק חמשה עשר‬
‫נזכור בו ראיה תוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו מחדוש העולם‬
‫וממה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שהתבאר מענין חדוש העולם הוא‪ ,‬שאנחנו נמצא כל‬
‫מה שחובר בחכמות הוא חדש בא מקרוב‪ ,‬ונמצא הראשונים אמרו בחכמה חכמה דבר‬
‫מה‪ ,‬ואחר כן נשלמה באורך הזמן‪ ,‬עד שבכאן חכמה לא נמצא השלמות בה עד הפלוסוף‪,‬‬
‫ובכאן חכמה לא נמצא השלמות בה עד גלינוס‪ ,‬ובכאן חכמה לא מצאנו השלמות בה‬
‫לאחד מהקודמים‪ ,‬והיא חכמת הכוכבים‪ ,‬עד שהחכמה שתצטרך זמן יותר ארוך‬
‫להשלמתה מצד מה שתצטרך שתעמוד עליו מן החוש נמצא השלמות בה יותר מאוחר‪.‬‬
‫וזה שהחכמות הלמודיות‪ ,‬כמו ההנדסה והמספר‪ ,‬נמצאם קודמות יותר משאר החכמות‪ ,‬כי‬
‫הקודמים לארסטוטלוס כבר אמרו בהם מאמר שלם‪ ,‬לפי מה שיראה שסופר מהם‪ ,‬ואולם‬
‫החכמה הטבעית‪ ,‬להצטרכה יותר אל החוש‪ ,‬היה השלמות בה יותר מאוחר‪ .‬והנה מלאכת‬
‫הרפואה היא צריכה יותר אל החוש‪ ,‬ובפרט במה שיודע בה בנסיון ובמה שיודע בה‬
‫מהנתוח‪ ,‬ולזה היה השלמות בה יותר מאוחר‪ .‬ואולם חכמת הכוכבים‪ ,‬להצטרכה אל החוש‬
‫באופן שלא יתכן שישלם לה ממנו זה כי אם בזמן ארוך אורך נפלא‪ ,‬היה שלמותה יותר‬
‫מאוחר‪ .‬ולפי שאלו החכמות הולכות לאדם מדרגת השלמות‪ ,‬והוא משתוקק להם בטבע‪,‬‬
‫הנה לא יתכן שיאמר שיהיה המין האנושי קדום‪ ,‬ואלו החכמות מחודשות להם מזמן קרוב‪,‬‬
‫שאם היה הדבר כן‪ ,‬היה בכאן אפשרות לא יצא לפעל כי אם בזמן בלתי בעל תכלית‪ ,‬עם‬
‫היות שם כלים טבעיים רבים להוצאתו אל הפעל והיות תשוקת האנשים בטבע בהוצאתו‬
‫אל הפעל חזקה מאד‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ .‬וכבר יראה זה גם כן מענין התורה האלהית אר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪345‬‬

‫נמצאה מתפשטת היום בכלל האומות‪ ,‬שיהיה חדושה מזמן קרוב‪ .‬ואם היה העולם קדום‪,‬‬
‫היה ראוי שיהיה התחדשותה קודם זה‪ ,‬אמר אבל הוא ראוי שתהיה קודם זה הזמן אשר‬
‫אנחנו בו זמן שאין לו תכלית‪ .‬וכבר נמצא גם כן בה דומה למה שמצאנוהו בחכמות‪ ,‬והוא‬
‫שהנימוסים אשר היו קודמים לה היו חסרים מאד‪ ,‬עד שהגיע זה הנימוס התוריי האלהי‬
‫ביותר שלם שאפשר‪ ,‬כמו שיתבאר למי שיבין ענינו‪ .‬והנה החלונו לבאר ממנו זה במה‬
‫שלא יסופק בו לאחד מבעלי העיון‪ ,‬וזה אמנם הוא בפירושנו לדברי התורה‪ .‬וכן נראה‬
‫הענין גם כן מענין הלשונות‪ ,‬וזה שהלשונות יראה מענינם שהם הסכמיים‪ ,‬לא טבעיים‪ ,‬וזה‬
‫שאם היו טבעיים כצהלה לסוס והנערה לחמור‪ ,‬היה מתחייב אחד משני דברים‪ ,‬אם‬
‫שיהיה המין האנושי נחלק למינים‪ ]357[ ,‬לפי התחלף הלשונות‪ ,‬או שיהיו הלשונות‬
‫מתחלפים מצד התחלף האקלימים‪ .‬ואולם שיהיה המין האנושי נחלק למינים לפי התחלף‬
‫הלשונות הוא שקר מבואר‪ ,‬לפי שכבר יתחייב מזה שלא ישוב איש מלשון אחד מדבר‬
‫בלשון אחר ויהיה נעדר הלשון ההוא אשר היה לו בטבע אחר שהיא סגולה נמצאת במינו‪,‬‬
‫וזה שקר לפי מה שהתבאר מן החוש‪ ,‬וזה שאנחנו נראה אנשים מלשון אחד ישתקעו בין‬
‫אנשי לשון אחר‪ ,‬וישוב זרעם להיות מדבר בלשון ההוא ויעדר מהם לשון מולידם‪ .‬ואולם‬
‫שיהיו הלשונות לפי האקלמים הוא שקר גם כן‪ ,‬לפי שכבר היה מתחייב מזה שידברו‬
‫בטבע בלשון ההוא המיוחס לאקלים אחד כל הבאים שם מהאנשים‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שלפי האקלים אמנם יתכן שיתחייב מהירות התנועה ואיחורה בלשון‪ ,‬לפי התחלף‬
‫טבע אקלים אקלים‪ ,‬לא רושם השמות והפועלים באלו האותיות הרמוז אליהן‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שה לשונות אינם טבעיים‪ ,‬ולזה יחויב שיהיו הסכמיים‪ .‬והוא מבואר‬
‫שכבר יחויב שיהיו המסכימים קודמים ללשון בזמן‪ .‬ואם היה להם לשון אחר קודם‪ ,‬יהיה‬
‫מתחייב בו גם כן מה שחייבנוהו‪ ,‬רצוני שכבר יחויב שיהיה הסכמיי‪ ,‬ושיהיו המסכימים‬
‫קודם ללשון ההוא בזמן‪ .‬ואין לאומר שיאמר שיהיה להם בזה האופן לשון לפני לשון אל לא‬
‫תכלית‪ .‬וזה כי מפני שכבר התבאר מענין הלשון שהוא הסכמיי‪ ,‬הנה לא יתכן שיסכימו‬
‫אומה מהאומות יחד לשנות לשונם‪ ,‬אחר שלא יתכן שתהיה שם סבה תביאם אל זה‪ ,‬והוא‬
‫מגונה מאד שיאמר שיסכימו אומה מהאומות יחד בדבר לבטלה‪ ,‬כל שכן שיהיה זה פעמים‬
‫אין תכלית להם בכל אחד מהלשונות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהלשונות לה הורגשו מעולם משתנים זה השנוי בזה הזמן הארוך אשר העתקו‬
‫אלינו קורותיו‪ ,‬רוצה לומר שיקומו אנשים יבטלו לשונם ויחדשו להם לשון אחר‪ .‬כל שכן‬
‫שאין ראוי זה מצד מה שיקרה מההפסד לאומה ההיא בזה הפעל‪ ,‬וזה כי בעבור שיחויב‬
‫בחכמים שבדור ודור שיחברו חבורים וספרים בחכמות ובנימוסים להשלים בעלי הבריאה‬
‫החסרה ולהיישירם אל ההצלחה‪ ,‬אין ספק שהכלל לא יסכימו לבטל הלשון ולמנוע התועלת‬
‫בספרים ההם מהבאים אחריהם‪ .‬הנה אם כן הוא מבואר שאין ראוי שלא יהיה ההם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪346‬‬

‫מהבאים אחריהם‪ .‬הנה אם כן הוא מבואר שאין ראוי שלא יהיה לשון אחר קודם אלו‬
‫הלשונות‪ ,‬והם מחודשים בהכרח כמו שקדם‪ .‬ואולם המין האנושי הוא מבואר שהוא‬
‫מצטרך ללשון להעמיד אישיו ומיניו הזמן האפשרי‪ ,‬לפי שהוא מדיני בטבע‪ ,‬כי היה‬
‫המצטרך אליו בעמידתו לא ישלם אלא במלאכות רבות‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה לאנשי המדינה‬
‫לשון ישאלו בו קצתם לקצת מה שיצטרך להם לקיום גופם ולהגיעם אל השלמות האנושי‬
‫כפי מה שאפשר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר [‪ ]358‬שהוא רחוק שימצא המין האנושי זמן‬
‫שאין לו תכלית בזולת לשון‪ ,‬ולזה יחויב שיקדם מציאותו ללשון זמן שיש לו תכלית‪ ,‬ומה‬
‫שיקדם זמן שיש לו תכלית למחודש הוא מחודש בהכרח‪ .‬הנה אם כן יהיה המין האנושי‬
‫מחודש במוחלט‪.‬‬
‫וראוי שתדע כי הפלוסוף הרגיש בזה כלו הרגש מה‪ ,‬ולזה אמר בספר אותות השמים כי‬
‫אפשר שתשוב היבשה ים והים יבשה‪ ,‬ולזה יתחלפו הלשונות והכתיבות‪ ,‬ויתכן שיהיו‬
‫נמצאים הספרים‪ ,‬ולא ימצא מי שידע לקרא אותם‪ .‬ולזאת הסבה גם כן יראה הפלוסוף‬
‫שיתחדשו החכמות האנושיות בבא זה אחר סור זה פעמים אין תכלית להם‪ ,‬כמו שאמר‬
‫זה בבאור במה שאחר הטבע ובזולת המקום ההוא מהחכמה הטבעית‪ .‬ועם כל זה לא‬
‫תועיל כלום במה שלקחנו מאלו הענינים ראיה על חדוש העולם‪ ,‬וזה שהוא רחוק שתאבד‬
‫בזה האופן אומה מהאומה יחד‪ .‬וגם כן הנה אם תאבד בכללה‪ ,‬לא יתחדש בזה לשון אחר‪.‬‬
‫ואם לא תאבד בכללה‪ ,‬הנה הנשארים ידברו בלשונם בהכרח‪ ,‬או אם יגלו בין אנשים לשון‬
‫אחר‪ ,‬הנה ידברו הבאים אחריהם בלשון ההוא‪ ,‬ולא יתחדש בזה לשון‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שיחויב לפי זאת ההנחה שיתמעטו הלשונות תמיד‪ ,‬ויחויב מזה שלא ישאר כי אם‬
‫לשון אחד בזה הזמן הארוך שאין לו תכלית‪ ,‬וזה שקר‪ .‬וגם כן הנה יחויב בלשונות‬
‫הנשארים שיהיו מחודשים‪ ,‬ושיהיו המסכימים קודם להם בזמן שיש לו תכלית‪ ,‬ויחויב מזה‬
‫שיהיה המין האנושי מחודש במוחלט‪ ,‬וזה כי כבר ישלם ממה שאמר הפלוסוף סבת‬
‫הפסד הלשונות‪ ,‬לא סבת הוייתם‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬וכן יראה גם כן מענין החכמות‪ ,‬וזה‬
‫שאם הודינו שכבר יפסדו הלשונות‪ ,‬הנה יחויב בלשונות הנשארים שיהיו לחכמות‬
‫הנמצאות להם זמן שיש לו תכלית‪ ,‬ואף על פי שנודה ששאר הלשונות נפסדו ונפסדו‬
‫בהפסדם החכמות אשר המציאום‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שלא יחויב מהפסדם הפסד החכמות אשר המציאום‪ ,‬וזה שאנחנו נראה בחכמות‬
‫הנשלמות שהם מתפשטות בכל האומות‪ ,‬כמו הענין בחכמת ארסטוטלוס ובחכמת גלינוס‬
‫ושאר החכמות אשר יחשב בהם שיהיו שלמות‪ ,‬כמו זה הענין בחכמת בטלמיוס בתכונת‬
‫הגלגלים‪ ,‬וכמו שנמצא הענין מתורתנו התמימה‪ ,‬עד שלא יתכן באלו שיפסדו‪ ,‬אם לא יפסד‬
‫המין האנושי בכללו‪ ,‬ואמנם היה זה כן‪ ,‬כי מפני שהיתה תשוקת האדם בטבע להשגת‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪347‬‬

‫חכמה‪ ,‬כי היא שלמותו והצלחתו‪ ,‬ישתדלו להעתיק להם אלו החכמות אל לשונם‪ ,‬עד‬
‫שיתפשטו בזה האופן בכל הלשונות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שכבר תהיה מאלו‬
‫הענינים אשר זכרנו בזה הפרק ראיה חזקה על שהעולם מחודש‪ ,‬וזה מסגולת האמת‬
‫שהוא מסכים לעצמו מכל צד‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק ששה עשר‬
‫יתבאר בו שאי אפשר בעולם שיפסד‬
‫ואחר שהתבאר מכל אלו הדברים הקודמים שהוא מחויב בעולם שיהיה הווה‪ ,‬הנה ראוי‬
‫שנחקור אם אפשר בו ההפסד‪ ,‬אם לא‪ ,‬ולזה נחקור תחלה מה הם סיבות ההפסד‪.‬‬
‫ונאמר שההפסד הטבעי יהיה לדר הנפסד בטבע מצד החומר‪ ,‬לא מצד הצורה‪ ,‬כי הצורה‬
‫היא אשר תשתדל לשמור מציאות הנמצא בעל הצורה כפי מה שאפשר‪ ,‬כמו שהתבאר‬
‫בטבעיות‪ .‬וההפסד הזה יהיה כאשר יגברו הכחות המתפעלות על הפועלות‪ ,‬וזה אמנם‬
‫יתכן שימצא לבד בדבר שיש לו הפך‪ ,‬או הוא עם זה מורכב מהפכים‪ ,‬כי היה מדרך ההפך‬
‫שיפסיד הפכו‪ .‬וכאשר התישב זה‪ ,‬והיה מבואר שאין לגרם השמימיי הפך ואינו מורכב‬
‫מהפכים‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר בגרם השמימיי שיפסד‪ ,‬כי אין לו מצד החומר סבת‬
‫ההפסד‪ ,‬ואין מדרך הצורה שתהיה מפסדת‪ ,‬אבל היא אשר תתן הטוב והשלמות לדבר‬
‫בעל הצורה כפי מה שאפשר‪ .‬וכאשר היה הגרם השמימיי בלתי נפסד‪ ,‬הוא מבואר שאי‬
‫אפשר בעולם שיפסד‪ ,‬כי הגרמים השמימיים ישפעו בכאן מה שישלימו בו אלו ההויות מה‬
‫שהתמידו נמצאים‪ ,‬ולזה היה זה המציאות השפל גם כן בלתי נפסד‪.‬‬
‫וכבר יספק מספק ויאמר שמזה המופת יתבאר _שאין העולם נפסד בטבע כי אין לו‬
‫סיבות ההפסד‪ ,‬ומה שאין לו סיבות ההפסד אי אפשר שיפסד‪ .‬אבל מה זה ימנע היותו‬
‫נפסד בכונה ורצון‪ ,‬כמו שהונח הווה בכוונה ורצון‪ ,‬וזה שהדבר כבר יפסד ברצון‪ ,‬ואם לא‬
‫יתן טבעו שיפסד בעת ההוא‪ ,‬וזה שהאומן יפסיד התיבה כאשר ירצה ויעשה ממנה כסא‪.‬‬
‫ונאמר כי מה שהונח מההוייה הרצונית אשר לא תאות לפי הטבע חייב אותו מה שנמצאהו‬
‫מענין הכוכבים ושאר מה שבשמים‪ ,‬שאי אפשר התהוותו כי אם על הרצון‪ ,‬ואולם ההפסד‬
‫לא יכריחנו דבר להניח אותו אם לא יחייבהו הטבע‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי ההוייה היא מה שדרכו שייוחס לפועל‪ ,‬ואין הענין כן בהפסד‪ ,‬כמו שהתבאר במה‬
‫שקדם‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪348‬‬

‫ועוד‪ ,‬כי כאשר חקרנו בהפסד אשר יהיה בזה האופן‪ ,‬נמצאהו אם לכוין אל הטוב‬
‫והשלמות‪ ,‬אם לכוין אל ההפסד וההשחתה‪ ,‬כמו שיקרה זה לקצת האנשים רעי התכונה‬
‫שישחיתו הדברים בחמתם להנקם בו מאויביהם‪ ,‬או להיותם שמחים בהשחתה מפני רוע‬
‫תכונתם‪ .‬ואשר יהיה לכוין אל הטוב והשלמות יהיה באחד משני פנים‪ ,‬אם שיפסיד הדבר‬
‫לתת לו צורה יותר שלמה‪ ,‬או שיפסדהו לעשות ממנו מה שיצטרך [‪ ]360‬אליו יותר‪ .‬והמשל‬
‫שכבר יתיך האומן הגביע‪ ,‬כאשר היתה תמונתו בלתי נאותה‪ ,‬לעשותו בתמונה אחרת‬
‫יותר שלמה‪ ,‬או לעשות ממנו כלי אחר יותר נכבד מהגביע‪ ,‬וכבר יתכן שיתיך אותו לעשותו‬
‫ממנו כלי פחות ממנו‪ ,‬מפני היותו צריך אל הכלי ההוא בזה העת‪ .‬וכאשר היה זה כלו‬
‫מבואר מענין ההפסד המגיע בכונה ורצון שהוא יהיה בהכרח לאחד מאלו הסיבות אשר‬
‫קדם זכרם‪ ,‬הנה כאשר יתבאר שאין דבר מאלו הסיבות אפשרי בשם יתברך‪ ,‬יתבאר שאי‬
‫אפשר בעולם שיהיה נפסד בכונה ורצון‪ .‬וזה ממה שיתבאר בקלות‪ ,‬וזה שאין ראוי שניחס‬
‫אל השם יתברך הפועל המגונה אשר יעשוהו פחותי האנשים שיפסידו לכוין אל ההשחתה‬
‫וההפסד‪ ,‬אבל נמצאהו פועל הטוב והשלמות בתכלית מה שאפשר‪ .‬ולא יתכן שיכנס‪ ,‬כי אין‬
‫לו סיבות בכעס‪ .‬וכן לא יתכן שיעשה זה להנקם מהאויב‪ ,‬וזה ממה שלא יצטרך אל באור‬
‫למעיין בזה הספר‪ .‬וכן נאמר שאי אפשר שיאמר שיפסד השם יתברך זה העולם לעשות‬
‫ממנו עולם אחר יותר שלם‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬הנה לא אשער מה הסבה אשר מנעתהו‬
‫לתת לו זאת הצורה בהוייו אותו‪ ,‬האם שם מונע ימנעהו‪ ,‬או התחדש לו ידיעה‪ ,‬הנה זה כלו‬
‫מבואר הבטול בשם יתברך‪ ,‬וזה שאי אפשר שתתחדש לו ידיעה‪ ,‬כי אם היה אפשר זה‪,‬‬
‫היה משתנה בעצמותו‪ ,‬וזה שקר‪ .‬ואי אפשר שיונח שם גם כן מונע ימנעהו‪ ,‬כי הוא‬
‫בתכלית העוצם והיכולת לתת מהטוב והשלמות לנמצאות מה שאפשר‪ ,‬וזה מבואר למי‬
‫שעיין בדברים הטבעיים ובאופן תכלית העוצם והיכולת אשר ימצא בבריאתם לתת להם‬
‫מהטוב והשלמות בתכלית מה שאפשר‪ .‬ובכלל הנה אם היה שם מונע‪ ,‬הנה יהיה זה אם‬
‫מצד החומר‪ ,‬או מצד דבר מחוץ‪ .‬ואי אפשר שיונח מצד החומר‪ ,‬שאנחנו נמצאהו מושל‬
‫עליו ומניע אותו אל כל אשר יחפוץ‪ ,‬עד שכבר ישלים בו מה שאפשר שיהיה מן ההויות‪ .‬ואי‬
‫אפשר גם כן שיונח זה מצד דבר מחוץ‪ ,‬שאם היה זה כן‪ ,‬הנה לא יתכן שיהיה אלא‬
‫כשיהיה למונע ההוא שולטנות ושררה על השם יתברך‪ ,‬ויכריחהו לעשות העולם באופן‬
‫שלא יהיה בו מהשלמות מה שאפשר‪ ,‬כי אין השם יתברך בעל גשם שיוכל אחר למנוע‬
‫אותו מעשות מה שירצה‪ ,‬כמו שאפשר זה באדם שיאסרו ידיו‪ ,‬דרך משל‪ ,‬וימנעוהו מעשות‬
‫פעולתו‪ .‬ואם היה לאחד שולטנות עליו ושררה‪ ,‬הנה אי אפשר שיהיו גשם‪ ,‬ולא בעל גשם‪,‬‬
‫כי יהיה הנמצא החסר מושל על הנמצא השלם‪ ,‬ואין בכאן גם כן צד יהיה אפשר בו לגשם‬
‫או לבעל גשם למנוע פעל הנבדל‪ ,‬ולזה יחויב‪ ,‬אם היה אפשר זה‪ ,‬שיהיה המונע ההוא‬
‫שכל נבדל‪ .‬ולא יצוייר שיהיה זה הפעל ממנו על צד האונס וההכרח‪ ]361[ ,‬אבל על צד‬
‫התשוקה‪ ,‬כאלו תאמר שישתוקק השם יתברך אל הנימוס אשר בנפש השכל ההוא‬
‫תשוקה תמנעהו משיחדש מה שאפשר שיתחדש מהנימוס אשר בנפשו‪ ,‬וזה דבר מבואר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪349‬‬

‫הבטול‪ ,‬רוצה לומר שלא יהיה תשוקת השם יתברך אל מה שהוא יותר נכבד‪ ,‬עם מה‬
‫שנראה מהשלמות בפעולותיו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יתחייב מזה שיהיה השם יתברך מורכב משני אלו הנימוסים‪ ,‬כי כל אחד מהם‬
‫מושכל אצלו בהכרח לפי זאת ההנחה‪ ,‬ויהיה השם יתברך הרבה בפעל‪ ,‬כי אין בכאן דבר‬
‫ישים אלו הנימוסים אחד במספר‪ ,‬כי אינם מתאחדים בשיהיה קצתם שלמות לקצת‪ ,‬וזה‬
‫מבואר מאד‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬הנה ישאר זה העולם החסר לנצח‪ ,‬כי אין בכאן דבר יפסיד‬
‫המונע ההוא‪ ,‬כי אין לו סיבות ההפסד‪ .‬והוא מבואר גם כן שאי אפשר שנניח שיפסיד השם‬
‫יתברך זה העולם לעשות ממנו מה שיצטרך אליו יותר‪ ,‬כי אין פעולת השם יתברך להשלים‬
‫עצמו‪ ,‬אבל להשלים הדבר המתפעל ממנו‪ .‬ולזה הוא מבואר‪ ,‬שאם היה שיפסיד השם‬
‫יתברך זה העולם‪ ,‬הנה יפסידהו לעשות ממנו עולם אחר יותר שלם‪ ,‬וזה דבר כבר התבאר‬
‫שהוא שקר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה השם יתברך מפסיד זה העולם לעשות ממנו עולם אחר‪ ,‬הנה יהיה בהכרח‬
‫העולם ההוא כמו זה העולם‪ ,‬ויהיה הדבר הווה ממה שהוא כמוהו בכל הפנים‪ ,‬וזה מבואר‬
‫הבטול‪ .‬ואולם שהוא מחויב שיהיה העולם ההוא כמו זה העולם הנה זה מבואר‪ ,‬וזה כי אין‬
‫בכאן תנועות טבעיות זולת אלו אשר בעולם הזה‪ ,‬ומהם יחויב מציאות היסודות והמורכב‬
‫מהם‪ .‬ובכלל הנה אם היתה שם תנועה‪ ,‬הנה בהכרח שתהיה ישרה או סבובית‪ .‬ואם היתה‬
‫ישרה‪ ,‬יחויב שיהיה מעלה ומטה‪ ,‬ויחוייב מזה המצא הגשם המתנועע בסבוב‪ ,‬כי הוא‬
‫המחדש המעלה והמטה‪ .‬וכאשר נמצא‪ ,‬הנה כבר יחויב שימצאו היסודות והמורכב מהם‪,‬‬
‫ובזה הוא מבואר שאם היתה שם תנועה סבובית‪ ,‬שהוא מחויב שימצאו שם היסודות‬
‫והמורכב מהם‪ .‬וכאשר היה זה כן‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר שיפסד זה העולם לא מצד‬
‫הטבע ולא מצד הכונה והרצון‪ .‬ומזה הביאור בעינו יתבאר שאי אפשר שיהיה לפני זה‬
‫העולם עולם אחר‪ ,‬שאם היה זה כן‪ ,‬לא היה אפשר בעולם ההוא שיהיה נפסד‪ .‬ובכאן‬
‫התבאר שהעולם הווה פעם אחת לבד‪ ,‬ושהוא בלתי אפשר שיפסד‪ ,‬ולזה הוא מבואר‬
‫שהמאמר בשיהיו שם עולמות אין תכלית למספרם בבא זה אחר סור זה הוא שקר‪ .‬וכבר‬
‫יתבאר גם כן בטולו מפנים זולת אלו‪ ,‬וזה שאם היה הענין כן‪ ,‬היו הזמן והתנועה בלתי‬
‫בעלי תכלית בכמות‪ ,‬וזה ממה שהתבאר בטולו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה זה כן‪ ,‬היה מהתנועות הנכרכות זמן מדובק ונצחי‪ ,‬וזה דבר בלתי אפשר‪,‬‬
‫כמו שבאר הפלוסוף‪]362[ .‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪350‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק ראשון‪ ,‬פרק שבעה עשר‬
‫יתבאר בו איך היתה הויית העולם‬
‫ואחר שהתבאר שהוא מחויב שיהיה העולם הווה‪ ,‬ושהוא בלתי נפסד‪ ,‬ושהוא בלתי אפשר‬
‫שתהיה הוייתו מעולם אחר נמצא קודם לו‪ ,‬הנה ראוי שנחקור איך יתכן שתהיה זאת‬
‫ההוייה‪.‬‬
‫ונאמר שלא ימנע הענין בזאת ההוייה מחלוקה‪ ,‬וזה שהיא תהיה בהכרח אם יש מיש‪ ,‬אם‬
‫יש מאין‪ .‬ואולם אם הונחה יש מיש‪ ,‬הנה ידמה שיחויב שיהיה לחומר ההוא אשר נהיה‬
‫ממנו העולם צורה מה‪ ,‬כי אנחנו לא נמצא החומר רק מצורה‪ .‬ובאשר היתה לו צורה‪ ,‬הנה‬
‫בהכרח שתהיינה לו תנועות מה‪ ,‬ואי אפשר שנניח לו כמו התנועות הנמצאות בזה העולם‪,‬‬
‫לפי שאם היה הדבר כן‪ ,‬היה לפני העולם הזה עולם אחר‪ ,‬וזה דבר כבר הונח שהוא שקר‪.‬‬
‫הנה אם כן לא ישאר אלא שתהיינה לו תנועות בלתי בעלות סדר‪ ,‬ולזה הוכרח אפלטון‬
‫שיאמר שהעולם נתהווה בששב מהעדר הסדר אל הסדר‪.‬‬
‫והנה כאשר הונח הענין כן‪ ,‬יתחייבו ספקות עצומות אין המלט מהם‪ .‬מהם‪ ,‬כי מפני שהיו‬
‫שם תנועות הם בהכרח סבוביות‪ ,‬או ישרות‪ ,‬ואיזה מהם שתמצא‪ ,‬יחויב שתמצאנה‬
‫האחרות‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה קודם זה העולם נמצאים היסודות והגרם‬
‫השמימיי‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יחויב אם שיהיה העולם הוא בעינו נמצא קודם הויו‪ ,‬וזה‬
‫מבואר הבטול‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬או נאמר שהעולם ההוא היה נמצא באופן שלא יתכן שישלם בו‬
‫הסדר והיושר הנמצא בעולם הזה‪ ,‬ולא יתכן זה אלא כשיונחו היסודות נמצאים והגרם‬
‫השמימיי נמצא‪ ,‬אלא שאין בגרם השמימיי מה שישלם בו הסדר והיושר הנמצא באלו‬
‫הדברים‪ ,‬וזה אם בשלא יהיו שם כוכבים שומרים היסודות בסדר ויושר‪ ,‬או שלא תהיינה‬
‫תנועותיהם באופן מהמהירות והאיחור והנטייה שישלמו בו אלו הנמצאות השפלות‪ ,‬או‬
‫יהיה זה להתקבץ אלו הסיבות יחד‪ ,‬ר"ל שאין שם כוכבים ואין שם גם כן התנועות באופן‬
‫שיצטרך להשלמת מה שבכאן‪ .‬וזה שאם היה נמצא בגרם השמימיי מה שישלם בו הסדר‬
‫והיושר ביסודות‪ ,‬והיו היסודות נמצאים‪ ,‬היה מחויב שימצאו מהם אלו הנמצאות אשר‬
‫יתחדשו מערוב היסודות והמזגם‪ ,‬וזה הפך מה שהונח‪ ,‬ולזה יחויב‪ ,‬אם היה הענין כמו‬
‫שהונח‪ ,‬שלא יהיה בגרם השמימיי נמצא מה שישלם בו הסדר והיושר באלו הנמצאות‬
‫השפלות‪ .‬אלא שכאשר הונח הענין כן‪ ,‬יחויב שיפסדו היסודות ההם‪ ,‬ולא יהיה שם מה‬
‫שיהווה אותם אחר זה בזה הזמן הארוך שאין לו תכלית‪ .‬וזה כי מפני שלא היה בגרם‬
‫השמימיי [‪ ]363‬מה שישמור השווי והסדור והיושר בהם‪ ,‬חויב שיגבר אחד מההפכים על‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪351‬‬

‫הנשארים מהיסודות ויפסידם כמשפט כל הפך שמפסיד הפכו כאשר יגבר עליו‪ ,‬ולא יהיו‬
‫היסודות נמצאים כלל בחלק מחלקי הזמן ההוא הבלתי תכליתיי‪ ,‬אבל ימצא אחד הם לבד‪,‬‬
‫והוא הגובר‪ .‬ואם היה הגובר הוא היסוד הקל‪ ,‬כמו שיראה שיחויב זה מפני התנועה‬
‫המה ווה אותו תמיד‪ ,‬הנה יהיה היסוד הקל במקום השפל זמן אין תכלית לו‪ ,‬וזה מגונה‬
‫מאד‪ ,‬עם הוא מן השקר שיהיו היסודות נמצאים לבטלה זמן אין תכלית לו‪ ,‬כי מה שזה‬
‫דרכו יהיה מציאותו מעט ובמעט מהזמן‪ .‬ואולם אמרנו שיחוייב מזה שיהיו היסודות‬
‫לבטלה‪ ,‬כי הוא מבואר שהיסודות הם נמצאים בעבור מה שהורכב מהם‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יחויב מזה שלא תהיה שם תנועה בעולם היסודות‪ ,‬כי לא היה שם כי אם יסוד‬
‫אחד‪ ,‬והתנועה לא תהיה שם אם לא במציאות הקל והכבד‪ ,‬כמו שהתבאר מדברינו במה‬
‫שקדם במאמר החמישי מזה הספר‪ ,‬וזה הפך מה שהניח אותו אפלטון‪ ,‬כי הוא הניח‬
‫הדברים אשר מהם נתהווה העולם מתנועעים‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יחויב מזה שתהיה תנועת הגרם השמימיי ההוא לבטלה‪ ,‬אחר שלא יתחדש‬
‫ממנה דבר בעולם היסודות זולתי הפסד לקצת היסודות מפני התגברותה אחד מהיסודות‪,‬‬
‫וזהו היותר גדול שבשקרים‪ ,‬רצוני שתהיה בכאן מתנועע תנועה בלתי בעלת תכלית‬
‫בכמות לא לשום תועלת אבל ליגיעה ועמל‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהתנועה ההיא הסבובית יחויב שתהיה התחלת ציור‪ ,‬כי אין שם דבר ממנו תהיה‬
‫זאת התנועה ואליו‪ ,‬ואין זה הציור דבר אלא שיושפע ממנה שפע מה בנמצא השפל‪ ,‬כי‬
‫זאת התנועה אי אפשר שיגיע ממנה תועלת לגרם השמימיי‪ ,‬ויתבאר ממה שקדם שזה‬
‫המניע צריך שיהיה נבדל‪ ,‬לפי שהתנועה ההיא תהיה תמיד מציור אחד במספר‪ ,‬והוא‬
‫בתכלית הביטול שנאמר שיהיה בכאן מניע נבדל יניע לתכלית מה‪ ,‬ואין לו כלים שישלם‬
‫ממנו זה התכלית‪ .‬ואם הנחנו שיהיה לגלגלים ההם קצת הכלים והתנועות אשר ישלמו‬
‫בהם אלו הנמצאות השפלות ולא יהיו להם כולם‪ ,‬ולזה לא ישלם בהם הסדר והיושר באופן‬
‫שלם‪ ,‬וזה יהיה בהכרח כשיהיו שם כוכבים מה‪ ,‬הנה יחויב בהכרח בכמו המופתים‬
‫הקודמים אשר חייבנו מהם הוית זה העולם שיהיה העולם ההוא הווה‪ ,‬ושתהיה התחלת‬
‫חדושו מיוחסת לרצון הבורא‪ ,‬ואם היה זה כן‪ ,‬יהיה שם מהשם יתברך עולם אחר עולם‪,‬‬
‫וזה כבר התבאר שהוא שקר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יחויב מזה שיהיו הזמן והתנועה בלתי בעלי תכלית בכמות‪ ,‬וזה דבר כבר‬
‫התבאר שהוא שקר‪ .‬ואם אמר אומר שאפלטון לא ירצה בכאן בזאת התנועה הבלתי‬
‫בעלת סדר שיהיה לחומר המתנועע צורה תניעהו‪ ,‬אבל יתנועע מעצמו תנועה [‪]364‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪352‬‬

‫מבולבלת‪ .‬אמרנו לו שזה גם כן מבואר הבטול‪ ,‬וזה שכבר התבאר בספר השמע שאי‬
‫אפשר שיהיה החומר מניע עצמו‪ ,‬אבל יחויב שיהיה לו מניע‪.‬‬
‫וכאשר התבאר שהוא שקר שתהיה הויית העולם יש מיש על זה האופן‪ ,‬הנה ידמה שלא‬
‫תשאר אלא שתהיה הוייתו יש מאין‪ .‬והנה ידמה שיהיה זה אפשר מפני מה שנראה אותו‬
‫מכל מה שיתחדש שהוא יש מאין‪ ,‬כמו שזכרנו במה שקדם‪ .‬אלא שזה הדמוי כאשר‬
‫הושתכל בו‪ ,‬לא התבאר ממנו שיהיה אפשר שיהיה הגשם מלא גשם במוחלט‪ ,‬כי‬
‫המתחדש על זה האופן הם צורות לא גשם‪ .‬ובכלל הנה הצורה תתן דומה למה שבעצמה‪,‬‬
‫ולזה תתן הצורות‪ ,‬כי הצורות הם כלם מושכלות‪ .‬אך איך יתן הגשמות‪ ,‬מי יתן ואדע‪.‬‬
‫ובכלל הנה אנחנו נראה בכל הווה‪ ,‬היה הווה בטבע או בכונה ורצון‪ ,‬שלא יתחדש בו דבר‬
‫זולת הצורה‪ ,‬אבל הגשמות לא יתחדש בהם כלל‪ ,‬ולזה היה שיהוו הטבע והמלאכה דבר‬
‫מדבר‪ .‬וכן ימצא זה במה שיתחדש מההזדמן והקרי‪ ,‬ולזה הוצע בחכמה הטבעית על‬
‫שהוא מבואר בנפשו שלא יתהוה דבר מלא דבר‪ .‬והנה הצורה גם כן אין לה הוייה‬
‫בעצמותה‪ ,‬אבל יתהוה המורכב מהחומר‪ ,‬והצורה מדבר לו אפשרות מה לקבל זאת‬
‫הצורה‪ .‬ולזה הוא מבואר שלא יתבאר מזה הדמוי שיהיה בכאן גשם הווה בעצמותו מלא‬
‫גשם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכאשר הונח הענין כן‪ ,‬הנה יחויב בהכרח שיהיה הרקות נמצא‪ ,‬והוא ממה‬
‫שהתבאר בחכמה הטבעית שהוא שקר‪ .‬ואולם שהוא מחויב מזאת ההנחה שיהיה שם‬
‫רקות הוא מבואר מאד‪ ,‬וזה שלא ימנע קודם הויית העולם ברחקים אשר בהם נמצא‬
‫העולם משיהיה אפשר שיהיה בהם גשם‪ ,‬או יהיה מחויב‪ ,‬או נמנע‪ .‬ואולם אם היה מחויב‪,‬‬
‫לא סר היותו‪ ,‬ויהיה אם כן העולם נמצא קודם הויו‪ ,‬וזה שקר מבואר‪ .‬ואם היה נמנע‪ ,‬היה‬
‫בלתי אפשר שיצא לפעל בעת מהעתים‪ ,‬ואם הוא אפשר‪ ,‬הנה יהיה המקום ההוא רקות‪,‬‬
‫כי גדר הרקות הוא שהוא מקום פנוי מגשם‪ ,‬והוא אפשר שיהיה בו גשם‪ .‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫הנה יהיה שם רקות קודם הוית העולם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שלא היה במקום ההוא טבע ישים בו אפשרות‪ ,‬להיות בו גשם יותר ממה‬
‫שימצא מזה לשאר הפנוי אשר הוא חוץ לעולם‪ ,‬הנה היה אפשר בהם על יחס אחד‬
‫שיתהווה בהם הגשם‪ ,‬כי אין בין חלקי הפנוי ההוא חילוף יחייב האפשרות לאחד מהם‪,‬‬
‫ולא לאחר‪ ,‬כי הוא כולו העדר מוחלט‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יהיה שם נמצא רקות אין‬
‫תכלית לו גם אחר הויית העולם‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי כבר ישאל שואל מה הסבה אשר הביאה שימציא השם יתברך את העולם הזה‬
‫בזה החלק מהפנוי ההוא אשר הוא נמצא [‪ ]365‬בו‪ ,‬ולא המציא אותו באחד משאר חלקי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪353‬‬

‫הפנוי ההוא‪ ,‬והנה יראה שהצורה הנבדלת לא יגיע פעולתה במקום מיוחד‪ ,‬וזה מחייב בה‪,‬‬
‫מפני שאינה במקום‪ ,‬אלא נמצא שתגיע פעולתה באיזה מקום שיהיה מוכן לקבל רצויו‪,‬‬
‫ולזה תמצא שישפיע השכל הפועל לאלו הנמצאות מה שישפיע באיזה מקום שיהיו‬
‫נמצאים‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה הפנוי כלו מקבל רצוי הסבה הפועלת על יחס אחד‪ ,‬הנה‬
‫יחויב שיושפע ממנה גשם בכל הפנוי‪ ,‬ויהיה נמצא גשם אין תכלית לו בפעל‪ ,‬וזה מבואר‬
‫הבטול‪ .‬ובכלל הנה לא יתהוה דבר במקום מיוחד אם לא מפני שהחומר שהתהוה ממנו‬
‫הוא במקום מיוחד‪ ,‬או מפני שהפועל אותו הוא במקום‪ ,‬או להתחבר שתי אלו הסיבות יחד‪.‬‬
‫והמשל כי האיד יתחדש ממנו המטר בזה המקום מצד היותו בזה המקום‪ ,‬ולא יתהוה‬
‫הבית מראובן הבונה בזה המקום‪ ,‬אלא מפני היות ראובן והדבר שיתהוה ממנו הבית בה‬
‫המקום‪ ,‬ולא תתהוה זאת הצורה ההווה בזה המקום אלא מפני שיהיה המקבל אותה בזה‬
‫המקום‪ .‬וההבדל בין מה שהפועל אותו הוא במקום מיוחד ובין מה שהפועל אותו אינו‬
‫במקום מיוחד‪ ,‬כי הפועל שהוא במקום מיוחד לא יתכן שיהיה ממנו פעל בעת אחד כי אם‬
‫במקום אחד במספר‪ ,‬והפועל שאינו במקום יתכן שיהיה ממנו פועל בעת אחד במקומות‬
‫רבים‪ ,‬כאשר היה מי שיוכן לקבל רצויו‪ .‬וכאשר התישב זה‪ ,‬הוא מבואר שכאשר הונח‬
‫העולם הווה יש מאין‪ ,‬לא יהיה בכאן דבר יחייב שיהיה במקום מיוחד‪ ,‬לא מצד הפועל ולא‬
‫מצד מה שיתהוה בו העולם‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה בכל המקומות הפנוי ההוא שאין תכלית לו‬
‫על יחס אחד‪ ,‬או שיהיה שם במקום העולם לבד הוא במקום הוא אשר חייב שתהיה זאת‬
‫ההוייה במקום מיוחד‪ .‬ואם היה הענין כן‪ ,‬הנה יחויב שיהיה שם גשם‪ ,‬כי מה שהוא במקום‬
‫הוא גשם בהכרח‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי העולם לא ימלט קודם הויו אם שיהיה מציאותו מחויב‪ ,‬או נמנע‪ ,‬או אפשר‪ .‬אבל‬
‫אם היה מחויב‪ ,‬לא סר היותו‪ ,‬ואם היה נמנע‪ ,‬לא יתכן היותו‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה מציאותו‬
‫אפשר‪ .‬אבל האפשרות הוא ממה שיצטרך אל נושא‪ ,‬הנה אם כן יחויב שיהיה שם נושא‬
‫הוא אשר היה בו אפשרות לקבל הוייה הרצונית אשר התבאר חיובה‪ ,‬ולזה יחויב שתהיה‬
‫זאת ההוייה יש מיש‪ ,‬וזה הפך מה שהונח‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי הפועל הראשון יחויב היותו פועל בכח זאת ההוייה קודם חדוש העולם‪ .‬ולפי‬
‫שמצטרפים הם נמצאים יחד‪ ,‬הנה יחויב‪ ,‬כאשר היתה העלה עלה בכח‪ ,‬שיהיה המתפעל‬
‫מתפעל בכח‪ .‬ואולם המתפעל בכח הוא גשם‪ ,‬הנה אם כן מה שיחויב שיהיה שם גשם‬
‫קודם הויית העולם‪ .‬ובכלל הנה המאמר בשיהיה גשם הווה מלא דבר הוא מבואר הבטול‪,‬‬
‫כי לא יתכן שתהיה [‪ ]366‬לגשם הוייה כלל במה שהוא גשם‪ ,‬כל שכן שיתהוה מלא דבר‬
‫במוחלט‪ ,‬ואמנם יתהוה הגשם לא במה שהוא גשם‪ ,‬אבל במה שהוא בעל צורות מה‬
‫יתחדשו בו‪ .‬והוא מבואר שאי אפשר לנו לצאת מאלו הספקות‪ ,‬מפני מה שהקדמנו שהוא‬
‫מחויב שימצא מן ההבדל בין ההוייה הכללית וההוייה החלקית‪ ,‬כי אלו הדברים כלם הם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪354‬‬

‫מחויבים להווה במה שהוא הווה‪ ,‬היה חדושו מהרצון או מהטבע‪ ,‬לא להווה בחלק במה‬
‫שהוא הווה בחלק‪ ,‬וזה מבואר בנפשו מענין אלו הספקות‪ .‬ואם אמר אומר שכבר נצא מאלו‬
‫הספקות בהקדמה אשר זכרה הרב המורה‪ ,‬והיא שטבע הנמצא בעת הויו הוא זולת טבעו‬
‫אחר הויו והשלמו‪ ,‬ולזה לא יעיד המציאות על מה שהיה קודם הויו‪ .‬אמרנו לו שהמחויב‬
‫מזאת ההקדמה חיוב אמתי הוא שמה שהוא נמצא בזה המציאות מפני היותו בזה התואר‬
‫אשר הוא בו הוא בלתי מחויב שימצא לו קודם היותו בזה התאר‪ .‬ואולם מה שחויב בו‬
‫מפני היותו נמצא באי זה תואר הזדמן יחויב שיהיה נמצא בו בעת הויו‪ .‬והוא מבואר‬
‫שהרבה מאלו הספקות חויבו מזולת הבטה אל התואר אשר זה המציאות בו‪ ,‬ולזה ישאר‬
‫עם זאת ההקדמה הספק הקודם בהם‪ .‬וכבר הודענוך שהרב המורה לא לקח זה הדעת‬
‫אלא להמלט מהספקות אשר יחוייבו למי שיניח העולם מחודש באופן שהניח אותו‬
‫אפלטון‪ ,‬כמו שיראה ממה שטען עליו הפלוסוף‪ ,‬לא שיחויב זה מדעת התורה‪ ,‬כי כבר זכר‬
‫הרב המורה שאם יתבאר דעת אפלטון במופת שהוא ראוי שיאמן‪ ,‬שהוא בלתי חולק על‬
‫השרשים התוריים‪ ,‬אלא שהוא מסכים להם‪ .‬ואם היה דעת תורתנו הוא שהעולם הווה יש‬
‫מאין‪ ,‬לא יצדק זה המאמר‪ .‬ומזה יתבאר לך שדעת תורתנו הוא שהעולם הווה‪ ,‬אבל לא‬
‫יחויב ממנה שתהיה ההויה יש מאין במוחלט‪ ,‬אבל בחיי יראה מדברי התורה בכל הבריאה‬
‫שהיא יש מיש זולת העולם השכלים‪ .‬והוא אשר בו אמר בבריאתו יהי אור‪ ,‬ואולם הרקיע‬
‫נתהוה מהמים‪ ,‬כאמרו יהי רקיע בתוך המים‪ ,‬ושאר כל הדברים שזכר בבריאת העולם‬
‫מבואר בהם שבריאתם היתה יש מיש‪ ,‬אמר תדשא הארץ‪ ,‬ישרצו המים‪ ,‬תוציא הארץ‪,‬‬
‫ויצ ר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה‪ .‬וזה יתבאר ביאור שלם בגזרת השם במה‬
‫שיבא‪ .‬ואולם הרב המורה אמר שזה הדעת הוא פנת תורתינו‪ ,‬לחשבו שבזה האופן נצא‬
‫מהספקות אשר ספק הפלוסוף על מי שיאמר בהויית העולם‪ ,‬ולזה הקדים זאת ההקדמה‪,‬‬
‫ואמר שכבר בנאה לחומה סביב התורה מונעת כל משליך אבן אליה‪ .‬והוא מבואר שכבר‬
‫נחשוב לצאת בזאת ההקדמה מכל אלו הספקות אשר זכרנו כשנתחייב ממנה מה שלא‬
‫יחויב ממנה חיוב אמתי‪]367[ .‬‬

‫ועוד‪ ,‬שזאת ההקדמה כאשר לוקחה באופן כולל‪ ,‬לא הניחה לנו עיון בהויית הנמצא‪ ,‬ולזה‬
‫סותרה לנו העיון אחר הויו‪ .‬ואם הדבר כן‪ ,‬הנה לא יהיה לנו תועלת בהנחת העולם מחודש‬
‫לקיים אמונת המופתים אשר בעבורם היה ההכרח להאמין שהעולם מחודש‪ ,‬כמו שזכר‬
‫הרב המורה‪ ,‬וזה שהמופתים היו אחר הויית העולם נמצא‪ ,‬ואם לא יהיה אפשר אחר הויית‬
‫העולם אלא מה שיחייבהו טבע המציאות‪ ,‬כמו שיראה מזאת ההקדמה‪ ,‬הנה לא יהיה דרך‬
‫לאמו נת המופתים‪ .‬וכבר יצאנו מכונתינו‪ ,‬אלא שהכריחנו לזה שלא יחשדנו המעיין בדברינו‬
‫שנחלוק על התורה בחלקנו על זה הדעת‪ ,‬וזכרנו הספקות הנופלות בו מצד העיון‪ .‬ובכלל‬
‫הנה כמו שאמר הרב המורה איזה דעת שיתבאר חיובו במופת הוא ראוי שנאמין בו‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪355‬‬

‫ואפילו דעת הפלוסוף אם היה שיתבאר במופת‪ ,‬היה ראוי שנאמין בו‪ ,‬ויפורש מה שבא‬
‫בתורה שיראה שהוא חולק עליו באופן מסכים על האמת‪.‬‬
‫ונשוב אל כונתינו ונאמר‪ ,‬כי מפני שכבר היה מחוייב בזאת ההוייה אשר התבאר חיובה‬
‫במופתים רבים‪ ,‬שתהיה אם יש מיש‪ ,‬אם יש מאין‪ ,‬וכבר התבאר שאי אפשר שתהיה‬
‫באחד מאלו הפנים‪ ,‬הנה לא ישאר אלא שתהיה יש מאין מצד‪ ,‬ויש מיש מצד‪ .‬והנה זאת‬
‫החלוקה היא אשר נעלמת מהקדמונים‪ .‬ואולם היותה יש מיש היא שתהיה מגשם‪ .‬ואולם‬
‫היותה יש מאין היא שתהיה מגשם נעדר כל צורה‪ .‬והוא מבואר שבזה האופן יוסרו כל‬
‫הספקות אשר ספקנו על אלו שתי דעות‪ ,‬וזה כי מה שיחוייב מהספק לאפלטון לפי מה‬
‫שזכרנו הוא מפני מה שהיה מניח לזה הגשם תנועות מה‪ ,‬ואולם כאשר הנחנוהו נעדר‬
‫מצורה‪ ,‬יסורו כל הספקות ההם‪ ,‬כי מה שזה דרכו לא תהיה לו תנועה‪ ,‬כי החומר לא יניע‬
‫את עצמו‪ .‬ומה שיחוייב מהספק למי שיניח הויית העולם יש מאין במוחלט אמנם חויב מפני‬
‫שלא הניח לזאת ההויה נושא‪ ,‬ואמנם כאשר הנחנו לזאת ההוייה נושא‪ ,‬יסורו כל הספקות‪.‬‬
‫ואולם איך תצוייר זאת ההוייה‪ ,‬הנה לפי מה שאומר‪ ,‬והוא שזה הגשם אשר ממנו נהיה‬
‫העולם שם השם יתברך קצתו שומר תמונתו‪ ,‬והוא הגשם השמימיי‪ ,‬וברא בו הכוכבים‬
‫והגלגלים אשר יניעום באופן שיושפע מהם מה שיצטרך להשלים מה שבכאן‪ ,‬וקצתו נשאר‬
‫בלתי שומר תמונתו‪ ,‬והוא מה שבין גלגלי הכוכב האחד לגלגלי הכוכב השני‪ ,‬ובקצתו שם‬
‫טבע אל שיהיה בו אפשרות לקבל כל הצורות‪ ,‬והוא החומר השפל מפני הצורות היסודיות‬
‫אשר ברא בו‪ ,‬והכח אשר נתן ליסודות להשתנות קצתם אל קצת ולהתמזג קצתם עם‬
‫קצת‪ ,‬כי בזה יוכן זה החומר השפל לקבל כל הצורות‪ .‬והנה יראה כי זה הגשם היה קודם‬
‫[‪ ]368‬בריאת העולם בלתי שומר תמונתו מפנים‪ .‬מהם‪ ,‬כי היה שמירת התמונה הולך‬
‫במדרגת הצורה והשלמות אל העדר שמירת התמונה‪ ,‬ולזה תמצא בבעלי נפש כלם שהם‬
‫שומרים תמונתם‪ ,‬ומה שיהיה מהם יותר דבק בחיים‪ ,‬היה יותר אמתי בשמירת התמונה‪,‬‬
‫כגון הענין בכוכבים ובגלגלים‪ .‬ומהם‪ ,‬שאנחנו נמצא מה שאין לו צורה מהגשמים בלתי‬
‫שומר תמונתו‪ ,‬והוא הגשם הבלתי שומר תמונתו אשר התבאר שהוא נמצא בין הגרמים‬
‫השמימיים‪ .‬ואולם היה אפשר לשם יתברך שיתן לחומר אחד בעינו צורות מתחלפות או‬
‫הכנות מתחלפות מפני היות זאת ההוייה רצונית‪ ,‬ובזה האופן היה אפשר שיהיו הכוכבים‬
‫מתחלפי הטבעים במה שיושפע מהם באמצעות זהרם‪ ,‬עם היות חומרם אחד בעינו כמו‬
‫שקדם‪ .‬ובכאן התבאר כי התחלת כל החומרים היא אחת במספר‪ ,‬כי הגשם הנעדר מכל‬
‫טבע לא יתכן שיתחלפו חלקיו קצתם לקצת‪ .‬וראוי היה להיות כן‪ ,‬וזה שכמו שהתחלת‬
‫הצורות כלם היא צורה אחת במספר‪ ,‬כן ראוי שתהיה התחלת כל החומרים חומר אחד‪.‬‬
‫ולזאת הסבה חייבו קצת הקודמים שיהיו בכאן שני אלוהות‪ ,‬לחשבם שיהיו ההתחלות‬
‫החומריות שתים‪ ,‬והם החומר השפל והגרם השמימיי‪ .‬ואין ראוי שיחשב עלינו שנרצה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪356‬‬

‫באמרנו בזה הגשם שנהיה ממנו העולם שהוא בלתי שומר תמונתו שתהיה לו תנועה מה‬
‫יתבלבל בה מצב חלקיו וישוב מצבם קצתם מקצת באופן אחר‪ ,‬כי זה המאמר יהיה סותר‬
‫נפשו‪ ,‬אבל אמנם נרצה שהוא נעדר הטבע אשר ימשך ממנו לגשם שמירת התמונה‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שמונה עשר‬
‫נתיר בו הרבה מהספקות הנופלות בהויית העולם‬
‫וראוי שנחקור בכאן בספקות מה יתחייבו מזאת ההוייה אשר התבאר חיובה‪ ,‬כי בזה‬
‫תשלם לנו הידיעה האמתית בה‪ ,‬רצוני כשלא ישאר בה ספק ולא דחייה‪.‬‬
‫ואולם הספק הראשון הוא שכבר יחויב בזה הגשם אם שלא יותיר ממנו דבר כשנהיה‬
‫ממנו העו לם‪ ,‬או שיותיר ממנו‪ .‬ואם היה שיותיר ממנו‪ ,‬הנה יהיה המותר ההוא לבטלה‪,‬‬
‫וזה שקר לפי מה שיחשב‪ .‬ואם אמרנו שלא יותיר ממנו דבר‪ ,‬הנה לא ימלט אם שימצא‬
‫מעצמו כדורי התמונה‪ ,‬או שיהיה בתמונה אחרת ויהיה השם יתברך הניע חלקיו ושם אותו‬
‫בתמונה כדורית‪ .‬ואם אמרנו שיהיה מעצמו כדורי התמונה‪ ,‬כמה אני תמה איך קרה בזה‬
‫הגשם שיהיה כדורי התמונה‪ ,‬והנה אין לו טבע מהטבעים‪ ,‬כמו שהתבאר מעניינו‪ .‬ולזה‬
‫הוא מבואר [‪ ]369‬שאין לו טבע יחייב לו הכדוריות‪ .‬והוא רחוק שתגיע לו זאת התמונה‬
‫השלמה שבתמונות במקרה‪ ,‬עם שהוא רחוק גם כן שיסכים גודל זה הגשם לגודל שהיה‬
‫ראוי לעולם‪ ,‬וזה שכבר יראה שגודל העולם אי אפשר שיהיה יותר גדול ולא יותר קטן‬
‫מהשעור שהוא נמצא בו‪ ,‬וזה שהגודל אשר לאחד אחד מהדברים הטבעיים הבעלי נפש‬
‫הוא מוגבל‪ ,‬כמו שזכרנו במה שקדם‪ .‬ואם היה שיהיה לו רוחב מה בזה השעור‪ ,‬הנה זה לו‬
‫מפני טבע האישיי‪ ,‬לא מפני המ ניי‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאם היו היסודות יותר‬
‫גדולים ממה שהם‪ ,‬או יותר קטנים‪ ,‬לא יתכן שיהיה נמצא בדברים אשר בכאן מה שיצטרך‬
‫להם להשלמת מציאותם ולשמירתם‪ .‬וזה שאם היו יותר גדולים ממה שהם‪ ,‬הנה יקבלו‬
‫אלו הנמצאות רושם מתגבורת אחד אחד מהיסודות בתקופות אשר יגבירו אותם יותר מן‬
‫הראוי‪ .‬ואם היו יותר קטנים ממה שהם‪ ,‬לא יקבלו אלו הנמצאות אשר בכאן מהם הרושם‬
‫הראוי בעת הגברתם‪ .‬ובזה יתבאר שאין ראוי בגלגלים ובכוכבים שיהיו יותר גדולים ממה‬
‫שהם ולא יותר קטנים‪ ,‬אבל זה בהם יותר ראוי‪ ,‬כי אין להם טבע אישיי יתכן בו שיהיה‬
‫לאישיהם רוחב בכמות‪ .‬ולזה הוא מבואר שאם היה בכאן עולם אחר‪ ,‬היה ראוי שיהיה‬
‫מסכים לזה העולם בשעורו ובכל הענינים הנמצאים בו‪ ,‬כי אין‪ ,‬דרך משל‪ ,‬לגלגלי השמש‪,‬‬
‫אם היה נמצא בכאן יותר משמש אחד‪ ,‬טבע אישיי יתחלפו בו‪ ,‬וכן הענין בגלגלי שאר‬
‫הכוכבים‪ .‬וגם כן הנה מפני שאי אפשר לעולם‪ ,‬אם היה נמצא ממנו עולם יותר מאחד‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪357‬‬

‫שיתחלף האחד לשני מפני הטבע האישיי‪ ,‬כי אין לעולם הפך‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר‬
‫שימצא העולם אלא בזה התואר שהוא בו מהגודל ומהטבעים הנמצאים בו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שיהיה נימוס העולם וסדרו וישרו שופע מהשם יתברך מצד מה שהוא נימוס‬
‫הנמצאות וסדרם וישרם‪ ,‬והיה הסדר אשר בנפש השם יתברך אחד בעינו ואינו ישתנה‪,‬‬
‫הנה יחויב בנימוס השופע ממנו בעולם שיהיה אחד במספר‪ ,‬ולא ימצאו ממנו נימוסים‬
‫מתחלפים‪ .‬ולזה הוא מבואר שלא יתכן שנאמר שימצא זה הגשם אשר ממנו נתהווה‬
‫העולם כדורי התמונה מעצמו‪ ,‬ולא יותיר ממנו דבר‪ ,‬כי זה רחוק שישלם במקרה‪ .‬ואם‬
‫אמרנו שלא היה כדורי התמונה ולא יותיר ממנו דבר כשנהיה ממנו העולם‪ ,‬היה מחויב‬
‫מזה שיהיה בכאן רקות כשהנחנו שהשם יתברך קבץ אותו ושמהו בתמונה כדורית‪ ,‬וזה‬
‫מבואר בנפשו‪ .‬עם שכבר יתחייב מזה הבטול השני אשר זכרנו‪ ,‬והוא שלא אשער איך‬
‫הסכים במק רה שיהיה גודל זה הגשם שוה לגודל הראוי לעולם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה‬
‫בכאן ספק עצום איך שהונח מאלו המחלוקות‪]370[ .‬‬

‫והספק השני הוא שכבר יתחייב מזה‪ ,‬שאם לא היה נמצא מזה הגשם השעור הראוי‬
‫להיות ממנו העולם‪ ,‬שלא יהיה בכאן עולם‪ ,‬ויהיה אם כן תמיד השם יתברך באופן שלא‬
‫ישפע ממנו דבר לזולתו‪ ,‬וזה מגונה מאד‪ .‬ובכלל הנה יתחייב מזה שלא יהיה הויית העולם‬
‫אפשרית אלא מצד שקרה שיהיה נמצא מזה הגשם השעור שישלם בו העולם‪ ,‬ותהיה אם‬
‫כן התחלת הויית העולם נשלם מקרי וההזדמן‪ ,‬וזה מבואר הבטול לפי מה שיחשב‪.‬‬
‫והספק השלישי הוא שכבר יחשב שאם היה בכאן דבר קדמון זולתי השם יתברך‪ ,‬שיהיה‬
‫אלוה כמהו‪ ,‬וזה בתכלית הגנות‪.‬‬
‫והספק הרביעי הוא שכבר יחשב שיחויב בזה הגשם קודם הויית העולם שיהיה אם‬
‫מתנועע‪ ,‬ואם נח‪.‬‬
‫ואם היה מתנועע‪ ,‬יתחייבו מזה כל הבטולים אשר חייבנו לדעת אפלטון‪ .‬ואם היה נח‪ ,‬או‬
‫שיהיה נח בטבע‪ ,‬או בהכרח‪ ,‬ואיך שיהיה‪ ,‬יחויב לו שיהיה לו טבע וצורה‪ ,‬וזה הפך מה‬
‫שהונח‪ .‬עם שכבר התבאר מזה שיהיה העולם נמצא קודם הויו‪ ,‬וזה שאם היה נח‪ ,‬אם‬
‫בטבע אם בהכרח‪ ,‬היו בהכרח היסודות נמצאים‪ ,‬כי לא תמצא בכאן מנוחה טבעית ולא‬
‫הכרחית אם לא היו נמצאים מעלה והמטה‪ ,‬ויתחויב בנח בהכרח שיהיה אחד מהיסודות‪,‬‬
‫ושיהיה תחת הכבד ממנו או על הקל ממנו‪ .‬ואם היה הענין כן‪ ,‬הנה יהיה בכאן קל וכבד‪,‬‬
‫ויחויב ממציאות המעלה והמטה שיהיה הגרם השמימיי נמצא‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪,‬‬
‫ויתחייבו גם כן מזאת ההנחה הרבה מהבטולים אשר התחייבו לדעת אפלטון‪ ,‬וזה מבואר‬
‫מאד למעיין בזה הספר‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪358‬‬

‫והספק החמישי הוא שהחומר לא ימצא רק מהצורה כלל לפי מה שהתבאר מטבע‬
‫המציאות השפל‪ ,‬כל שכן שימצא רק מצורה זמן אין תכלית לו‪.‬‬
‫והספק הששי הוא שהדבר כשימצא בתאר חסר לפי טבעו ימצא במעט מזמן‪ ,‬ויהיה על כל‬
‫פנים זמן המצאו בתאר שלם יותר ארוך מאד לאין תכלית מזמן המצאו באופן שלם‪.‬‬
‫והספק השביעי הוא שאנחנו נמצא בכל הויה‪ ,‬היתר מהרצון או מהטבע‪ ,‬שלא תהיה‬
‫מאיזה דבר הזדמן‪ ,‬והמשל שלא יעשה במלאכה הטבעת מהמים ולא מהמלח ולא‬
‫מהעפר‪ ,‬אבל יעשה מהדבר שיתכן שיקבל רצוי הפועל‪ ,‬כמו המתכות‪ ,‬ומה שידמה לם‬
‫ממה שיתכן שיעשה ממנו הטבעת‪ ,‬ואולם בטבע הוא יותר מבואר‪ ,‬והמשל כי האדם לא‬
‫יתהוה מזרע הסוס‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה איך יתכן שיתהווה מחומר אחד בעינו כל‬
‫הטבעים הנמצאים בעולם‪ ,‬מי יתן ואדע‪.‬‬
‫ועוד‪ ]371[ ,‬שכבר ישאל שואל מה זה אשר הכרח החומר לקבל רצוי הצורה הפועלת‪ ,‬וזה‬
‫כלו חשוך ומסופק מאד‪.‬‬
‫והספק השמיני הוא שכבר יחשב שיחויב שיהיו היסודות והמקיף נמצאים קודם הויית‬
‫העולם‪ ,‬וזה כי מקומות המעלה והמטה ידמה שכבר היו נמצאים‪ ,‬רוצה לומר הרחקים‬
‫אשר בהם נמצא המעלה והמטה אחר הויית העולם‪ .‬וכאשר היה שם מעלה ומטה‪ ,‬הנה‬
‫שם גרם שמימיי‪ ,‬ויחויב מזה שיהיו היסודות נמצאים בטבע במעלה ובמטה‪.‬‬
‫והספק התשיעי הוא שכבר ישאל שואל מה הענין שהביא הפועל שרצה בזאת ההוייה‬
‫בזה העת‪ ,‬ולא רצה בה קודם זה‪ ,‬האם נתחדשה לו ידיעה לא היתה לו קודם זה‪ ,‬או‬
‫הצטרך אליו עתה ולא קודם זה‪ ,‬או היה לו מונע והוסר‪ ,‬הנה זה כלו מבואר הבטול‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר במה שקדם‪.‬‬
‫ואח ר שזכרנו הספקות הנופלות בזאת ההנחה אשר התחייבה במה שאין ספק בו‪ ,‬ראוי‬
‫שנשתדל בהתירם לפי מה שאפשר‪ .‬וקודם שנאמר דבר בהתר הספק הראשון נציע הצעה‬
‫אחת מועילה בזאת החקירה‪ ,‬והוא שהוא ראוי לכל מי שיחקור בחכמה מהחכמות שידע‬
‫מה שאפשר שיתבאר בחכמה ההיא ומה שאי אפשר‪ ,‬והמשל שהגמטרי לא יתכן שיבאר‬
‫דעת ממלאכת הרפואה במה שהיא גמטריא‪ ,‬ואם לא היה יודע איזה מהדרושים הם‬
‫מיוחסים לחכמתו ואיזה מהם לא יקרה לו‪ ,‬שיחקור במה שאין לו דרך אל השגתו במה‬
‫שהוא גמטריא‪ .‬וכן ראוי שידע איזה מהדברים הנמצאים בנושא אשר יחקור בו מצד מה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪359‬‬

‫שהוא גימטרי ימצא לו דרך אל שתשלם לו הידיעה בו‪ ,‬ואיזה מהם לא יתכן בו‪ ,‬והמשל‬
‫שאורך קו העגול‪ ,‬עם היותו מהדברים שאם היה אפשר שיתבארו בשום חכמה יתבארו‬
‫בחכמת הגימטריא‪ ,‬הנה לא יתכן שתשלם הידיעה בו בחכמת הגימרטריאה‪ ,‬ולזה הוא‬
‫מבואר שאי אפשר שתשלם הידיעה בזה בשום חכמה‪ .‬ואם לא ידע הגימטרי שזה הדרוש‬
‫הוא ממה שאי אפשר שתשלם הידיעה בו‪ ,‬יקרה לו שייגע לריק בחקרו בו‪ ,‬או יטעה בו‪,‬‬
‫כמו שקרה למי שחשב לרבע העגול מהקודמים‪ .‬וכאשר היה זה כן‪ ,‬הנה ראוי שנחקור‬
‫תחלה בזה הענין אם ההשגה היא אפשרית לנו‪ ,‬רצוני אם הוא אפשר שתשלם לנו הידיעה‬
‫בתמונת זה הגשם אשר נהיה ממנו העולם וכמותו‪ .‬ונאמר שהוא מבואר שאין דרך לנו אל‬
‫שתגיע לנו זאת הידיעה‪ ,‬וזה כי זה הגשם בעבור שאינו מפעולת פועל‪ ,‬הנה אין לנו דרך‬
‫לחקור על תמונתו וכמותו בשנאמר שתמונתו היתה כך בעבור זה התכלית‪ ,‬וכן כמותו‪ ,‬כי‬
‫מה שאינו מפעולת פועל אי אפשר שתנתן בו סבה תכליתית‪ ,‬אם לא יהיה זה מהצד אשר‬
‫הוא בו מפעולת פועל‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה אי אפשר [‪ ]372‬לנו לבאר אם נותר ממנו דבר‬
‫כשנתהוה ממנו העולם‪ ,‬או לא נותר ממנו דבר‪ ,‬אבל על כל פנים מה שנודע אלינו מזה הוא‬
‫שכבר היה נמצא ממנו בשעור יתכן שיהיה ממנו העולם‪ ,‬וזה שאם לא היה הענין כן‪ ,‬לא‬
‫נהיה העולם‪ .‬והוא אפשר שכבר נותר ממנו‪ ,‬וזה שאנחנו לא נרחיק במה שאינו מפעולת‬
‫פועל שיהיה בו דבר ללא תועלת‪ ,‬אבל זה הענין הוא מהסגולות הנמצאות למה שאינו‬
‫מפעולת פועל מצד מה שאינו מפעולת פועל‪ .‬וכן יחויב שיהיה בתמונה שיתכן שישלם‬
‫בתוכה כדור העולם‪ ,‬שאם לא יהיה הדבר כן‪ ,‬היה שם בהכרח רקות‪ .‬וכן יחויב שיהיה בעל‬
‫תכלית‪ ,‬כי זה מחויב בגשם במה שהוא גשם‪ .‬הנה זהו מה שאפשר שיודע לנו מזה הגשם‪,‬‬
‫אבל לא נוכל לדעת באמתות אם נותר ממנו‪ ,‬או לא נותר‪ ,‬כי אולי קרה שיהיה כמותו באופן‬
‫שישלם ממנו לבד והיתה תמונתו כדורית‪ ,‬ואם הוא רחוק שישלם זה במקרה‪ ,‬ואולי נותר‬
‫ממנו‪.‬‬
‫והנה אפשר שנבאר לפי מה שבידינו בזה מההקדמות אשר הוא מעט מאד שהוא ראוי‬
‫שנאמין שכבר נותר ממנו‪ ,‬וזה כי הוא רחוק שיסכים במקרה כמות זה הגשם ותמונתו‬
‫לכמות העולם ותמונתו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהוא ראוי שיהיה בין מה שהוא מהגשמים בתכלית השלמות והחיות ובין ההעדר‬
‫המוחלט אמצעי‪ ,‬והוא זה הגשם הנעדר הצורה אשר הוא כמו ממוצע בין המציאות‬
‫וההעדר‪ ,‬כמו שזכרנו במה שקדם‪ .‬והוא מבואר שזה האמות הוא חלוש מאד‪ ,‬אלא שאי‬
‫אפשר לנו בו יותר מזה השעור‪ ,‬כי טבע זה הגשם חייב שלא תשלם ידיעה בו בזה האופן‪,‬‬
‫מפני שאינו מפעולת פועל‪ .‬ואולם אם יהיה בו עולם אחר או עולמות אחרים‪ ,‬אם היה‬
‫שיותר בו בשעור שיתכן שישלם ממנו זה‪ ,‬אם לא‪ ,‬זה ממה שנחקור עליו בפרק הבא אחר‬
‫זה לפי מה שאפשר לנו‪ .‬והוא מבואר שכבר נשלם בזה האון התר הספק הראשון‪ ,‬וזה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪360‬‬

‫שכבר הונח בו שיהיה שקר שיותר מזה הגשם אשר נהיה ממנו העולם דבר‪ ,‬לפי שאם‬
‫היה הענין כן‪ ,‬יהיה הנותר ממנו לבטלה‪ .‬והוא מבואר שזה אינו שקר במה שאינו מפעולת‬
‫פועל‪ ,‬אבל הוא מהסגולות שייוחס בהם מה שאינו מפעולת פועל‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬
‫ואולם מה שנאמר בספק השני‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬היה מחויב שלא תהיה הויית העולם‬
‫אפשרית אם לא מצד שקרה שיהיה נמצא מזה הגשם השעור שאפשר שישלם בו העולם‪,‬‬
‫ותהיה אם כן התחלת הויית העולם מיוחסת אל הקרי וההזדמן‪ ,‬עם שיחויב מזה‪ ,‬שאם לא‬
‫היה מזה הגשם בשעור שישלם ממנו הויית העולם‪ ,‬שיהיה השם יתברך תמיד באופן שלא‬
‫ישפע ממנו לזולתו דבר‪ ,‬וזה כולו מבואר הבטול‪ .‬הנה [‪ ]373‬כשהושתכל בו‪ ,‬לא ימצא‬
‫בהתרו מהקושי‪ .‬וזה כי התחלת ההוייה היא משני צדדים‪ ,‬מצד הפועל ומצד המתפעל‪,‬‬
‫ומה שהוא מצד הפועל יחויב שיהיה מכוון‪ ,‬כי הפועל הוא פועל מזה הצד‪ ,‬ואולם מה שהוא‬
‫מצד המתפעל לא יחויב בו זה‪ ,‬כי אין למתפעל אומנות בהפעלות אשר יקרה לו‪ ,‬אבל מה‬
‫שיחויב במתפעל הוא שיהיה נמצא‪ ,‬כי אם לא היה נמצא‪ ,‬לא יתכן שיגיע מהפועל פעל‪,‬‬
‫כמו שלא יתכן למטיב שייטב מה שלא ימצא מי שיקבל ההטבה‪ ,‬וכמו שלא יהיה חסרון‬
‫בחק השם יתברך‪ ,‬אם לא יברא העולם כשלא היה שם גשם כלל יקבל הבריאה‪ ,‬כן לא‬
‫יהיה חסרון בחק השם יתברך‪ ,‬אם לא יברא העולם כשלא יהיה מהגשם המקבל הבריאה‬
‫השעור הראוי‪ .‬והוא גם כן ממה שהתבאר ממה שקדם שהשם יתברך לא יצטרך אליו‬
‫מציאות זה העולם‪ ,‬לפי ששלמותו הוא בעצמותו ולא יקנה אותו מזולתו‪ ,‬אמנם יפעלהו על‬
‫דרך ההטבה והחנינה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא ימנע היות השם יתברך נמצא תמיד‬
‫בזולת זאת ההטבה‪ ,‬כשלא יהיה שם מקבל יקבל אותה‪ .‬ובכאן הוסר זה הספק השני‪.‬‬
‫ואולם הספק השלישי הוא חלוש מאד‪ ,‬וזה שלא יחויב‪ ,‬כשהונח זה הגשם קדמון‪ ,‬שיהיה‬
‫במדרגת השם יתברך עד שיהיה אלוה כמוהו‪ ,‬וזה שאין האלהות לשם יתברך מצד היותו‬
‫קדמון ושאר הדברים אינם כן‪ ,‬כי אם היה אפשר שיהיו כל הדברים קודמים‪ ,‬היה גם כן‬
‫השם יתברך הוא האלוה מצד הנהגתו שאר הדברים ונותנו להם הנימוס והסדר אשר‬
‫ימצא להם‪ .‬ובכלל הנה השם יתברך הוא האלוה מצד עוצם מדרגתו שיושפע ממנה מפני‬
‫עוצם חכמתו ויכלתו מה שימצא מטוב הסדר והיושר בנמצאות‪ .‬ואולם הגשם הקדמון אין‬
‫בו דבר מזה‪ ,‬אבל הוא בתכלית מההעדר ומהטוב בעצמותו‪ ,‬וכבר ימצא שכל מה שקנה‬
‫יותר מהטוב הוא יותר נכבד‪ ,‬ולזה היה האדם יותר נכבד מהבעל חיים והבעל חיים יותר‬
‫נכבד מהצמח‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והוא מבואר כי זה הגשם הוא בתכלית מן החסרון‪ ,‬ואולם‬
‫השם יתברך הוא בתכלית מן השלמות‪ ,‬הנה אם כן הוא מבואר שאין לזה הגשם‬
‫השתתפות באלהות כלל‪ ,‬כי הוא יותר רחוק מכל דבר מהשלמות‪ .‬ובכאן הותר זה הספק‬
‫ההלציי‪ .‬והנה הטוב קנו הנמצאות מהשם יתברך‪ ,‬והרע קנו מפני ההתחלה הזאת‬
‫החומר ית מצד החסרון אשר לה בעצמותה בטבע‪ ,‬וזה מבואר ממה שקדם‪ ,‬ולזה הסכימו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪361‬‬

‫רבותינו זכרונם לברכה שהתחלת הטוב הוא זולת התחלת הרע‪ ,‬אמרו אין דבר רע יורד‬
‫מלמעלה‪ ,‬ומה שזה דרכו לא יתכן שיתואר באלהות בשום פנים‪ ,‬וזה מבואר מאד‪ ,‬עד‬
‫שהארוכות בביאורו מותר‪]374[ .‬‬

‫ואולם הספק הרביעי הוא גם כן הלציי‪ ,‬וזה שכבר יהיה מחויב בגשם שיהיה אם מתנועע‬
‫אם נח כשיהיה לו טבע להתנועע‪ ,‬וזה שכאשר לא יתנועע הגשם אשר בזה התואר יהיה‬
‫נח בהכרח‪ ,‬ואולם הגשם שאין לו טבע להתנועע‪ ,‬הנה לא יתכן שיתואר בשהוא נח‪ ,‬כמו‬
‫שלא יתכן‪ ,‬דרך משל‪ ,‬בכותל שיתואר בשהוא עור‪ ,‬כי אין מדרכו שיתואר בשהוא רואה‪,‬‬
‫ולזה הוא מבואר שזה הגשם לא היה מתואר לא בתנועה ולא במנוחה‪ .‬ובזה הותר זה‬
‫הספק‪ .‬ומזה התבאר שקודם בריאת העולם לא היה שם זמן כלל‪ ,‬כי לא היתה שם תנועה‬
‫ולא מנוחה‪ ,‬ומה שלא יתנועע ולא ינוח לא ילובש בזמן כלל‪ ,‬כמו שהתבאר בספר השמע‪.‬‬
‫ואולם הספק החמישי כבר אמרנו בהתרו במאמר הקודם אצל החקירה בגשם בלתי שומר‬
‫תמונתו הנמצא בין הגלגלים‪ .‬והנה אפשר שנבאר גם כן חיובו בכאן באופן אחר‪ .‬וזה כי‬
‫מפני שהיתה הצורה נמצאת עם החומר‪ ,‬כמו שימצא בצורות ההיולאניות‪ ,‬והיתה הצורה‬
‫נמצאת נפרדת בעצמותה‪ ,‬כמו שהתבאר מענין הצורות הנבדלות‪ ,‬הנה יחויב שימצא‬
‫החומר מזולת צורה‪ ,‬כי אין בכאן טבע לשני אלו המציאיות יחייב שלא יהיו נמצאים כי אם‬
‫יחד‪ ,‬ואולם היה בלתי אפשר שימצא חומר בזולת צורה באלו הנמצאות להיות כל אלו‬
‫הדברים מלובשים באיכיות הראשונות אם הם צורות ליסודות והיה בלתי אפשר בהם‬
‫שיופשטו מהם במוחלט‪ ,‬אבל ישתנו מהפך אל הפך ויקנו מן הצורות בהכרח מה שיאות‬
‫לה ם מצד המדרגה שיהיו בה מאלו האיכיות ומהתמזגותם‪ ,‬וזה כלו מבואר למי שעיין‬
‫בטבעיות‪ ,‬וזהו הטבע אשר נתן להם השם יתברך בחומר השפל לקבל כל הצורות קצתם‬
‫באמצעות קצת באלו הצורות היסודיות אשר נתן להם ראשונה ובאפשרות אשר נתן להם‬
‫להשתנות מהפך אל הפך באלו האיכיות‪ ,‬כי מן השקר שיהיה לחומר מצד שהוא מופשט‬
‫בטבעו מכל צורה אפשרות לקבל כל הצורות‪ ,‬וזה שהאפשרות יהיה לדבר בטבע מצד‬
‫הצורה‪ ,‬כי לא יתהוה איזה דבר הזדמן מאיזה דבר הזדמן‪ ,‬אבל יתהוה מדבר מיוחד‪ ,‬כאלו‬
‫תאמר שהורדיט יתהוה מהנחשת והאדר יתהוה מזרע האדם‪ ,‬והנה היחוד בדברים הוא‬
‫מצד הצורה‪ ,‬כי החומר הוא משותף לכולם‪ .‬ואולם מה שנאמר בזאת הטענה שכבר יחויב‬
‫מזה שיעמד זה הגשם בזולת צורה זמן אין תכלית לו הוא מבואר שהוא שקר ממה שקדם‪,‬‬
‫וזה שלא היה שם זמן קודם הויית העולם‪ ,‬כל שכן שלא היה שם זמן אין תכלית לו‪.‬‬
‫ואולם הספק הששי הנה התרו גם כן ממה שיקל‪ .‬וזה שכבר ימצא דבר התואר השלם בו‬
‫יותר מהתואר החסר מצד הטבע אשר לו אשר יחויב ממנו על מנהג הטבעי שימצא לו‬
‫התואר היותר שלם‪ ,‬כמו הענין [‪ ]375‬בבריאות הבעל חי‪ ,‬כי טבעו יתן שיהיה בריא אם לא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪362‬‬

‫היה זה מסבת דברים מקריים יוצאים מן הטבע‪ ,‬ומה שזה דרכו יהיה מעטי‪ .‬אבל זה‬
‫הגשם שלא היה לו טבע יחייב לו שלמות לא יחויב בו זה‪ .‬וכבר יתבאר זה במה שבכאן‪,‬‬
‫כאשר לוקח הנושא מופשט מהטבע אשר יחויב לו השלמות‪ ,‬שכבר ימצא זמן היותו בתאר‬
‫היותר חסר ארוך הרבה מזמן היותו בתאר היותר שלם‪ ,‬והמשל כי החומר אשר הורכב‬
‫ממנו ראובן ימצא זמן יותר ארוך בזולת חיים אנושיים מהזמן אשר ימצא דבק לחיים‬
‫האנושיים‪ .‬וגם כן הנה הוא מבואר ממה שקדם שלא יהיה נמצא זה הגשם בזמן קודם‬
‫בריאת העולם‪ ,‬ולזה הוא מבואר שלא נמצא זמן שאין תכלית לו‪ ,‬כי המאמר בשימצא שם‬
‫זמן אין תכלית לו הוא שקר‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪.‬‬
‫ואולם הספק השביעי הוא חזק העומד מאד‪ ,‬ועם זה לא יקש התרו עם מה שקדם‬
‫מהדברים‪ .‬וזה שכבר התבאר שההוייה הכללית לא יתכן שתוקש אל ההויה החלקית במה‬
‫שהיא הויה בחלק‪ ,‬והוא מבואר שהיות האדם הווה מאדם הוא בהוייה החלקית מצד מה‬
‫שהיא הוייה בחלק‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי זאת ההוייה‪ ,‬כמו שהתבאר מענינה‪ ,‬היא מיוחסת אל הרצון לא אל הטבע‪ ,‬ומפני‬
‫זה היה אפשר שינתן בה לחומר האחד צורות מתחלפות‪ ,‬כמו שהתבאר חיובו ממה‬
‫שנמצאהו בשמים מהכוכבים ומה שנמצא מהחילוף ביניהם‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬והנה יהיה‬
‫למלאכה חומר מיוחד‪ ,‬מפני שהפועל במלאכה הוא חוץ מהדבר ולא יוכל לתת לדבר אשר‬
‫יפעלהו טבע לקבל רצויו‪ ,‬אבל יתן לו התמונה כאשר יאות לחומר ההוא לקבל אותה‪.‬‬
‫ואולם השם יתברך שפעולתו מתפשטת בכל חלקי הדבר‪ ,‬כמו שימצא הענין בפעולת‬
‫הטבע אשר הם עלולות ממנו‪ ,‬יש לו שיתן טבע לדבר לקבל רצויו‪ .‬וכבר תעמוד על עוצם‬
‫השמע החומר לפועל הצורה הנבדלת ממה שימצא בבריאת הבעל חיים מהפלא מהנעת‬
‫החומר ‪ ,‬עד שיוברר ממנו מה שיאות להעשות ממנו אבר אבר מהאברים הנמצאים בו‪.‬‬
‫והנה מדרגת השם יתברך בזה הענין עם שאר הפועלים הנבדלים אשר שפעו ממנו‬
‫מדרגת הראש הראשון במדינה החשובה אשר דבר בה אפלטון‪ ,‬וזה שהוא ישים במדינה‬
‫ההיא קצת אנשיה ב תאר שיעשו מלאכה אחת מהמלאכות אשר ישלם בה ענין המדינה‪,‬‬
‫ולא יתן להם כח שיעשו מלאכה אחרת‪ ,‬אבל ימנעם מזה‪ ,‬לפי שאין ראוי לבעל מלאכה‬
‫שישתמש בשתי מלאכות‪ ,‬כמו שאמר אפלטון‪ ,‬ויתן בהם התחלה אל שיושפע מהם זה‬
‫האומנות לזולתם מצד מה שלמד אותו מהמלאכה‪ ,‬ובזה האופן יעשה קצתם בונים וקצתם‬
‫נגרים וקצתם אורגים‪ ,‬וכן הענין במלאכה מלאכה‪ ,‬עד שישלמו בזה [‪ ]376‬האופן כל‬
‫המלאכות הצריכות להשלמת המדינה ההיא‪ .‬הנה הראש הראשון שפעו ממנו כל אלו‬
‫המלאכות תחלה ואחר כן תושפע מלאכה מלאכה מהם מאנשי המלאכה ההיא‪ ,‬וכן השם‬
‫יתברך שפעו ממנו כל הנמצאות תחלה ושם בהם כח אל שיתהוה מהם דומיהם‪ ,‬שיתהווה‬
‫מהאדם אדם ומהסוס סוס‪ ,‬עם מה שהכין לזאת ההוייה מהפועלים מפאת הגרמים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪363‬‬

‫השמימיים והשכל הפועל‪ .‬והנה כמו שיקבל כל אחד מאלו הדברים רצוי הצורה הפועלת‬
‫על משל אחד‪ ,‬להיות פעולתה מתפשטת בכל חלקי החומר השפל לפי מה שנתן לה‬
‫מהפוע ל‪ ,‬רוצה לומר משכל הפועל אשר הוא נותן לאלו הדברים צורותיהם‪ ,‬כן יקבל‬
‫החומר בכללותו רצוי הצורה אשר פעולתה בלתי מיוחד לחלק ממנו זולת חלק‪ .‬והנה‬
‫הטבע בזה במדרגה‪ ,‬וזה כי הצורה אשר לה חומר מיוחד אחד במספר ימצא החומר ההוא‬
‫לבד מקבל רצויה‪ ,‬וזה באופן נפלא מאד‪ ,‬כמו שיתבאר מתנועות האדם הטבעיות‬
‫והרצוניות‪ ,‬שכבר ימצא בהם באופן השמע החומר לצורה מה שהוא נפלא מאד‪ ,‬כאשר‬
‫יעויין בענין הזנתו איך תשלם ובשאר התנועות הטבעיות אשר לו שהם בעבור הזנה‪,‬‬
‫והמשל כי כבר ימצא לצורה מהנעת החומר מה שהוא נפלא מאד‪ ,‬כאלו תאמר שתהפך‬
‫המזון ותשיבהו אל עצם הנזון כשתברור ממנו מה שיאות לאבר אבר ולחלק חלק מהאבר‬
‫ההוא‪ .‬וכן יתבאר עוצם השמע החומר לצורה בענין התנועות הרצוניות‪ ,‬שאתה תמצא‬
‫שהאדם ישיר ויניע האויר אשר בכלי הקול באלו ההנעות הנפלאות מזולת שיתבונן בחלק‬
‫חלק ממנו איך ראוי שיעשה זה בדרך שיתחדשו ממנו אלו המדרגות הקוליות‪ ,‬אבל יצייר‬
‫ענין השיר‪ ,‬ומהציור ההוא יתנועע כלי הקול בזה האופן הנפלא‪ .‬והצורה אשר פעולתה‬
‫מיוחדת בחומר מיוחד‪ ,‬כמו הענין בשכל הפועל‪ ,‬ימצא כל החומר אשר תגיע בה פעולתה‬
‫מקבל רצוי הפועל באופן יותר נפלא מקבול החומר המיוחד רצוי הצורה המיוחדת והצורה‬
‫הפועלת אשר ייוחד לה חלק מיוחד מהנמצא‪ ,‬אבל תתפשט פעולתה בכללותו‪ ,‬כמו כן‬
‫הענין בשם יתברך יקבל כל החומר רצויו באופן יותר נפלא מקבול החומר השפל רצוי‬
‫השכל הפועל‪ .‬ובכאן הותר זה הספק‪.‬‬
‫ואולם הספק השמיני הוא הלציי‪ ,‬וזה שהמעלה והמטה לא יהיה מצד הרחקים הלמודיים‬
‫אשר הם בו‪ ,‬אבל מצד הדברים הנמצאים בו‪ ,‬ובזה האופן יתנועע הקל למעלה‪ ,‬והכבד‬
‫למטה‪ ,‬וכשלא היה שם קל וכבד‪ ,‬לא היה שם מעלה ומטטה‪ .‬ובכלל הנה המעלה והמטה‬
‫לא יתכן שימצא אם לא היה שם גשם סבובי מתנועע בסבוב‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪.‬‬
‫וכאשר לא היה בזה הגשם טבע מהטבעים‪ ,‬הוא מבואר [‪ ]377‬שלא היה שם מקיף ולא‬
‫יסודות‪ ,‬ולזה לא היה שם לא מעלה ולא מטה‪.‬‬
‫ואולם הספק התשיעי הנה אין התרו ממה שיקשה עם מה שקדם מהדברים‪ .‬וזה שאם‬
‫היתה בריאת השם יתברך העולם לתועלת לו יתברך‪ ,‬היה לזה הספק פנים מההראות‪,‬‬
‫אבל למה שהתבאר שאין לשם יתברך תועלת בבריאתו‪ ,‬אבל היה זה על צד ההטבה‬
‫והחנינה‪ ,‬הנה זה מיוחס לרצונו לבד‪ .‬ואם אמר אומר כי מפני שמציאות השם יתברך הוא‬
‫באופן אחד תמיד‪ ,‬הנה יחויב שיהיה הענין כן ברצונו‪ ,‬ובהניחנו שיהיה רוצה פעם ולא יהיה‬
‫רוצה פעם‪ ,‬יהיה זה בהכרח שנוי מה בחק השם יתברך‪ .‬אמרנו לו שכבר חייב טבע‬
‫ההתחלה החומרית שיהיה למציאות הטוב בה התחלה זמנית‪ ,‬לפי שזה הטוב היה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪364‬‬

‫בהכרח לה מסודר מזולתה‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ ,‬ולזה היה מחויב שיהיה העולם‬
‫מחודש‪ ,‬וכאשר היה זה כן‪ ,‬הוא מבואר שהיות הטוב נמצא בזאת ההתחלה החומרית הוא‬
‫מהשם יתברך‪ ,‬והיותו בלתי נמצא בה תמיד הוא מפני טבע החסרון אשר היה בזאת‬
‫ההתחלה שחייב שיהיה מציאות הטוב בה מחודש‪ ,‬ולולי זה היה הטוב בה מזולת פעולת‬
‫פועל‪ ,‬כמו שהתבאר‪ ,‬וזה שקר‪ ,‬כמו שבארנו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה בהכרח שיכנס העולם‬
‫במציאות בעת מה‪ ,‬ולזה לא יתכן השאלה למה לא הווה אותו השם יתברך קודם זה‪ ,‬לפי‬
‫שאם היה פועל אותו קודם זה איזה שעור שיהיה מהזמן‪ ,‬תפול השאלה הזאת גם כן‪.‬‬
‫והנה כמו שלא יתואר השם יתברך ביכלת שיברא ההפך בדבר עם מציאות ההפך האחר‬
‫בו‪ ,‬כי טבע המקבל ימנעהו מזה‪ ,‬כן לא יתואר השם יתברך ביכלת שישים נמצא תמיד‬
‫הטוב בגשם אשר נתהווה ממנו העולם‪ ,‬כי החסרון אשר בטבע הגשם ההוא בעצמו יחייב‬
‫שיהיה הטוב בו נברא‪ .‬וכבר נרחיב המאמר בזה יותר בחקרנו על טענות הפלוסוף אשר‬
‫חייב מהם קדמות העולם‪ .‬וכבר אפשר שנבאר ממה שהתבאר בכאן שהצורות אשר נתן‬
‫השם יתברך לגרמים השמימיים התחדשו מזולת תנועה קודמת‪ ,‬לפי שההויה היתה בהם‬
‫מהעדר שמירת התמונה אל שמירת התמונה‪ ,‬וזאת ההוייה‪ ,‬מפני שהיא מלא מציאות אל‬
‫מציאות‪ ,‬לא תהיה שם תנועה ושנוי‪ ,‬כי השנוי הוא מהפך אל הפך‪ ,‬וכבר התבאר גם כן‬
‫שלא היתה שם תנועה קודם הויית העולם‪ ,‬הנה אם כן תהיה תנועת ההוייה הקודמת‬
‫שבתנועות‪ .‬וראוי היה להיות כן‪ ,‬וזה כי מפני שתנועות הנמצא מסודרות מההויה אשר לו‪,‬‬
‫הנה ראוי שיקדם הוייתו לתנועתו‪ ,‬ולזה תמצא גם כן בהויות החלקיות שתנעותיהם‬
‫מאוחרות מתנועת ההוייה בהם‪ ,‬ואמנם קרה להם שתמצא שם תנועה קודמת להוייתם‬
‫בהכרח מפני היות ההוייה [‪ ]378‬ההיא חלקית בו‪ ,‬כי מפני זה יחויב שיהיה הכל נמצא‪ ,‬כי‬
‫בו ימצאו סיבות ההוייה ההיא תחלה‪ ,‬וזה לא יהיה מהכל אם לא בתנועה‪ ,‬כמו שמבואר‬
‫למי שעיין בטבעיות ובמה שקדם מזה הספר‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק תשעה עשר‬
‫נבאר בו שאין שם כי אם עולם אחד‬
‫וראוי שנחקור לפי מה שבידנו מן ההקדמות אם הוא אפשר שיהיו בכאן עולמות יותר‬
‫מאחד‪ ,‬אחר שכבר התבאר שאי אפשר שיהיו בכאן עולמות רבים בבא זה אחר סור זה‪.‬‬
‫ואנחנו מתנצלים תחלה על הכנסנו בזאת החקירה הקשה‪ ,‬לפי שבה צד מה אי אפשר‬
‫שתשלם לנו החקירה בו‪ ,‬וזה שהגשם אשר נהיה ממנו העולם‪ ,‬למה שלא היה מציאותו‬
‫מפעולת פועל‪ ,‬לא יתכן שנדע בו אם נותר ממנו בשעור שיתכן שיהיה ממנו עולם אחר‪,‬‬
‫וזה מבואר מאד‪ .‬אלא כי מפני שבכאן צד אפשר שנקח ממנו מופת מה על זה‪ ,‬והוא אם‬
‫מצד הפועל‪ ,‬אם מצד החוש‪ ,‬אם היה אפשר שיהיה לנו ממנו התחלת מופת על זה‪ ,‬כמו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪365‬‬

‫הענין בזה העולם שהודיענו מה שנתבאר לנו מציאותו מן החוש‪ ,‬שזה הגשם היה בהכרח‬
‫בשעור שאפשר שיתהווה ממנו העולם‪ .‬הנה ראוי שנחקור בזה כיד שכלנו‪ ,‬כי ההצלחה‬
‫האנושית אמנם תגיע לאדם בשידע דבר דבר מה שאפשר לו שידעהו‪.‬‬
‫ונאמר שלא ימלט אם שימצא מהגשם אשר התבאר מציאותו במקום אחד לבד‪ ,‬או‬
‫במקומות רבים‪ ,‬ויהיה ביניהם העדר מוחלט‪ .‬וידמה שאין ראוי שימצא ממנו במקומות‬
‫רבים‪ ,‬כי הרבוי לא יתכן שיהיה במה שבמקרה‪ ,‬כי הוא מעטי‪ ,‬כמו שהתבאר מענינו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כאשר הונח הענין כן‪ ,‬הנה יחויב שימצא שם רקות ושימצא שעור להעדר המוחלט‬
‫וחלוקה ויחס לקצתו אל קצת‪ ,‬וזה דבר מבואר הבטול‪ .‬ואולם איך יתבאר זה הנה לפי מה‬
‫שאומר‪ .‬וזה שאנחנו נניח הגשם האחד גשם א והאחר גשם ב‪ ,‬ונדמה בשטח אחד מהם‬
‫קו אג‪ ,‬ובשטח האחר בד‪ ,‬ויהיו אלו הקוים בתכליות אלו הגשמים בצד שלא יהיה ביניהם‬
‫כי אם העדר מוחלט‪ .‬והוא מבואר שהוא אפשר שנשים שני אלו הקוים בתאר שיהיו שניהם‬
‫בשטח אחד‪ ,‬וזה מבואר למי שעיין עיון מעט בהנדסה‪ ,‬ולא ימנע באלו הקוים אם שיהיו‬
‫ישרים‪ ,‬או מעוותים‪ .‬ואם היו ישרים‪ ,‬הנה לא ימנע אם שיהיו נכחיים‪ ,‬או בלתי נכחיים‪.‬‬
‫ואולם אם היו נכחיים‪ ,‬יהיו שוי המרחק קצתם מקצת בכל חלקיהם‪ .‬ואולם המרחק אשר‬
‫ביניהם הוא העדר מוחלט‪ ,‬הנה יהיה ההעדר שוה להעדר‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬כי השווי‬
‫והסדור לא יהיה אלא לנמצא‪ .‬ואם הנחנו שאינם נכחיים‪ ,‬או [‪ ]379‬שהם מעוותים‪ ,‬הנה‬
‫יהיה מרחקם במקום אחד יותר גדול ממרחקם במקום אחר‪ ,‬ויהיה חלק מה מההעדר‬
‫המוחלט יותר גדול מהחלק האחר ממנו‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ ,‬עם שכבר יתחייב מזה‬
‫שיהיה ההעדר מתחלק אל מה שיתחלק‪ ,‬כי המרחק הוא מה שיחויב בו זה‪ ,‬וזה כלו שקר‬
‫מבואר‪ .‬וכאשר התישב זה‪ ,‬הוא מבואר שהוא ראוי שלא יהיה נמצא מזה הגשם דבר כי‬
‫אם במקום אחד‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה אומר שאין ראוי שיהיה שם כי אם עולם אחד‪ .‬וזה‬
‫שהגשם אשר בין העולמות לא ימנע אם שיהיה שומר תמונתו‪ ,‬או בלתי שומר תמונתו‪.‬‬
‫ואם היה שומר תמונתו‪ ,‬הנה יתנועע בהתנועע העולם אשר הוא מקיף בו‪ ,‬ויתנועעו בזה‬
‫האופן אלו העולמות כלם מצד תנועת כל אחד מהם‪ ,‬כי זה הגשם האמצעי בין העולמות‬
‫יתנועע בכללותו מפני תנועת כל אחד מהם‪ ,‬ובהתנועע ישא העולם אשר הוא מקיף בו‬
‫ויתחדש מפני זה לעולמות תנועה מבולבלת‪ ,‬עם מה שיתחייב מזה שיהיה הרקות נמצא‪,‬‬
‫וזה כלו מבואר הבטול‪ ,‬לרוב השקרים המתחייבים מזאת ההנחה עד שהאריכות בביאורו‬
‫הוא מותר‪ .‬ולזה יחויב‪ ,‬אם היה הענין כן‪ ,‬שיהיה בלתי שומר תמונתו‪ ,‬כמו הענין בגשם‬
‫אשר בין גלגל הכוכב האחד לגלגל הכוכב השני‪ ,‬אבל אם היה הענין כן‪ ,‬הוא מפני שזה‬
‫הגשם הוא ספיריי‪ ,‬כמו שהתבאר מענינו‪ ,‬הנה יחויב שיראו לנו הכוכבים אר בעולמות‬
‫אשר על אופקינו‪ ,‬ויראו שם לפעמים יחד שני ירחים או יותר‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪366‬‬

‫ועוד‪ ,‬שהירח לא יתכן שיהיה אורה נוסף ונחסר על יחס מרחקה מהשמש אשר בזה‬
‫העולם‪ ,‬כי כבר יתכן שתקבל אורה גם כן מהשמש אשר בעולמות ההם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהכוכבים הקיימים אשר שם יחויב שיראו לנו יותר גדולים פעם מפעם שעור נפלא‬
‫על יחס קורבתם ומרחקם ממנו‪ ,‬ולא נמצא בכוכבים הקיימים דבר בזה התאר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהכוכבים אשר שם יחויב שלא ימצאו תמיד על מרחק אחד מהכוכבים הקיימים‬
‫אשר בזה העולם‪ ,‬וזה כלו הפך מה שנתבאר מהכוכבים הקיימים המורגשים לנו‪ ,‬כי הם‬
‫כלם תמיד על מרחק אחד לפי מה שנמצא בזה הזמן הארוך‪ ,‬לפי מה שהועתקו אלינו‬
‫קורותיו מזה הגרם השמימיי‪ .‬עם שכבר יתחייב מזה שילקו הרבה מאלו הכוכבים הנראים‬
‫לנו מהעולמות ההם בהיות הארץ אשר בעולם ההוא אמצעית בין ראותינו ובין הכוכבים‪.‬‬
‫ואם אמר אומר שכבר יעלמו ממנו הכוכבים אשר בעולמות ההם ליתרון מרחקם ממנו‪,‬‬
‫אמרנו לו שזה לא יקרה לכולם‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬שמה שספקנו בו מענין הירח אשר בזה העולם ישאר בו הספק עם זה המאמר‪.‬‬
‫ובכלל אם באנו למנות כל הבטולים שיקרו מזאת ההנחה לפי העיון הלמודי‪ ,‬הצטרכנו‬
‫למאמר ארוך‪ ,‬ודי במה שזכרנו מזה‪ .‬ואם אמר אומר שזה הגשם אינו [‪ ]380‬ספריי‪ ,‬ולא‬
‫יתחייב דבר מאלו הבטולים‪ ,‬אמרנו לו שאם הודינו שיהיה זה החילוף בין הגשם ההוא‬
‫הבלתי שומר תמונתו ובין הגשם הבלתי שומר תמונתו שימצא בין הגלגלים‪ ,‬הנה יחויב‬
‫מזה ספק אינו פחות מהספק הראשון‪ ,‬והוא שאנחנו נמצא בזה הגשם כשלא היה ספיריי‪,‬‬
‫שהוא מקבל האור‪ ,‬ואם היה הדבר כן‪ ,‬היה מחויב בזה הגשם שיקבל תמיד אור השמש‬
‫בכללותו‪ ,‬ויהיר תמיד אור נפלא‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שהיה מחויב בעולמות ההם שיהיו מסכימים לזה העולם בשם ובגדר‪ ,‬כמו‬
‫שקדם‪ ,‬הנה יחויב שיהיה‪ ,‬דרך משל‪ ,‬מניע גלגל השמש שבאחד מן העולמות מסכים במין‬
‫אל מניע גלגל השמש שבעולם האחר‪ ,‬וכן הענין בשאר המניעים עם המניעים הדומים‬
‫להם בעולמות האחרים‪ .‬והנה הצורות הנבדלות המסכימות במין לא יתכן שיהיה בהם‬
‫רבוי במספר‪ ,‬כי זה קרה לצורות ההיולאניות מפני ההיולי אשר היא דבקה לו‪ ,‬ותהיה אם‬
‫כן צורה אחת במספר צורה לגשמים רבים‪ ,‬על שתדבק בכל אחד מהם דבקות בעצמה‬
‫באופן שתתן חיות לכל אחת מהם‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬ואולם היה אפשר שיגיע פועל‬
‫הצורה הנבדלת ביותר מאחד במספר כאשר לא תדבק מהם דבקות בעצמה‪ ,‬כמו הענין‬
‫בשכל הפועל עם הדברים אשר בכאן‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪367‬‬

‫ועוד‪ ,‬שהאחדות הוא יותר נכבד מהרבוי‪ ,‬ולזה היה האחדות בדברים מצד הצורה‪ ,‬והרבוי‬
‫מצד החומר ‪ .‬ולפי שפעולות השם יתברך ראוי שיפנו לצד היותר נכבד‪ ,‬הוא מבואר שהוא‬
‫ראוי שלא יהיה בכאן כי אם עולם אחד‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאנחנו נמצא שהראוי באיש לא ימצא אלא מפני שמירת מציאות המין‪ ,‬ולזה לא‬
‫נמצאו בדברים הבלתי נפסדים רבוי באיש‪ ,‬והמשל שכבר חויב שימצאו אישים רבים במין‬
‫האנושי‪ ,‬שאם לא היה שם כי אם איש אחד‪ ,‬היה אפשר שישיגהו המות קודם שיוליד‪ ,‬אם‬
‫להפסד יקרה לחלק מן הארץ שהוא בו‪ ,‬או לסבה אחרת‪ ,‬וכן היה אפשר שיהיה עקר ויפסד‬
‫בזה האופן המין האנושי‪ ,‬עם שהרבוי יצטרך למין האנושי‪ ,‬להצטרכו בעמידתו למלאכות‬
‫רבות‪ .‬ולזאת הסבה בעינה היה ממנו רבוי באיש באופן שתתפשט המין האנושי בכל‬
‫היישוב‪ ,‬שאם לא היה ממנו רבוי בזה האופן‪ ,‬הנה מפני שטבעו הוא שיהיה מתקבץ‬
‫להצטרך האנשים קצתם אל קצת‪ ,‬הנה יקרה שיעמוד בחלק מיוחד‪ ,‬וכאשר יקרה הפסד‬
‫למקום ההוא‪ ,‬יפסד המין האנושי בכללו‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה ממנו רבוי יתפשט בכל הישוב‪,‬‬
‫כדי שישאר המין האנושי‪ ,‬ולאלו הסיבות או לקצתם חויב שיהיה הרבוי בשאר המינים‬
‫באופן שהוא בו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שהיו שאר המינים בעבור האדם‪ ,‬וזה אם להזון מהם‪ ,‬אם לעשות מהם‬
‫מלאכתו‪ ,‬חויב שיהיו שאר המינים באופן מהרבוי שיספיק מציאותם [‪ ]381‬לאדם‪ .‬וכאשר‬
‫התישב זה‪ ,‬רוצה לומר שהרבוי באיש כאשר ימצא לא ימצא אלא מפני שמירת המין שלא‬
‫יפסד‪ ,‬והיה מבואר ממה שקדם שאי אפשר בעולם שיפסד‪ ,‬הוא מבואר שאין ראוי ממנו‬
‫רבוי באיש‪ .‬ובכאן התבאר שאין שם עולמות יותר מאחד‪ ,‬לא יחד ולא בבא זה אחר סור‬
‫זה‪ ,‬לפי מה שאפשר לנו‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק עשרים‬
‫נתיר בו הספק שיקרה מפני מה שטען הפלוסוף מפני טבע הזמן‬
‫ואחר שבארנו ענין זאת ההוייה הכללית והתרנו הספקות אשר זכרנו הנופלות בה‪ ,‬והיה‬
‫מבואר שהטענות אשר טען הפלוסוף לבאר שהעולם קדום הם כלם ספקות על מה‬
‫שהתבאר מענין זאת ההוייה‪ ,‬הנה ראוי שנחקור בהם באופן שלם‪ ,‬כדי שלא ישאר בזאת‬
‫הידיעה מחלוקת ולא דחייה‪ ,‬כי זה מסגולות הידיעה השלמה‪ .‬והנה אלו הטענות כבר‬
‫זכרנום במה שקדם‪ ,‬ונשוב עתה לחקור באחת אחת מהם בפרק נפרד‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪368‬‬

‫ונאמר שהטענה הראשונה שטען הפלוסוף היא מצד טבע הזמן‪ ,‬וזה שהוא יאמר שהזמן‬
‫יראה מענינו שהוא בלתי בעל תכלית‪ ,‬לפי שאי אפשר שידומה היותו הווה ולא נפסד‪,‬‬
‫יחויב לו שיהיה שם זמן נמצא קודם הויו יהיה בו הווה‪ ,‬וזמן נמצא עם הפסדו יהיה בו‬
‫נפסד‪ ,‬וזה שכל הווה הווה בזמן‪ ,‬וכן כל נפסד נפסד בזמן‪ ,‬ואמר הפלוסוף שזאת הגזרה‬
‫הסכימו עליו הקודמים‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהוא יאמר שיחויב למי שיהווה הזמן שיניח זמן קודם הויו‪ ,‬לפי שההווה הוא הנמצא‬
‫אחר שהיה נעדר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יהיה הזמן קודם שיהיה נמצא‪ ,‬אבל אמרנו קודם‬
‫הוא זמן‪ ,‬לפי שהקודם והמתאחר הם מהבדלי הזמן‪ ,‬הנה אם כן יהיה הזמן נמצא בהכרח‬
‫קודם הויו‪ ,‬ובזה יתבאר שאי אפשר בזמן שיהיה נפסד‪ ,‬שאם היה נפסד‪ ,‬היה נעדר אחר‬
‫שהיה נמצא‪ .‬ואמרנו אחר הוא זמן‪ ,‬הנה יהיה אם כן הזמן נמצא אחר הפסדו‪ ,‬ולזה יחוייב‬
‫בזמן שלא יהיה הווה ולא נפסד‪ .‬ולפי שהזמן מדובק ואחד‪ ,‬לפי מה שנראה מענינו‪ ,‬והיה‬
‫בלתי אפשר מציאות זמן בלתי תנועה‪ ,‬הנה יחויב שיהיה שם תנועה מדובקת ואחת‬
‫נצחית‪ ,‬כי התנועות הנכרכות לא יתכן בהם שיהיה מהם זמן מדובק‪ ,‬ולזה לא יהיה מהם‬
‫זמן מדובק בלתי בעל תכלית‪ ,‬כאשר היתה שם תנועה נצחית מדובקת ואחת‪ ,‬הנה יחויב‬
‫שימצא שם מתנועע אחד נצחי‪ ,‬כי התנועה האחת אמנם תהיה למתנועע האחד‪ .‬הנה זהו‬
‫מה שבכח דברי הפלוסוף מזאת התנועה‪ ,‬כמו שהתבאר ממה שאמר אותו בספר השמע‬
‫ובמאמר הנרשם באות הלמד ממה שאחר הטבע‪]382[ .‬‬

‫וראוי שלא נעלם ממנו כי הפלוסוף כבר שער בחולשת זאת הגזרה שחייב ממנה שאם‬
‫היה הזמן הווה‪ ,‬הנה הוא הווה בזמן‪ ,‬ולזה נעזר בהסכמת הקודמים עליה‪ .‬ואחר שזכרנו‬
‫זאת הטענה‪ ,‬הנה ראוי שנעיין בה באופן שלם לפי האמת בעצמו‪ .‬ונאמר שהוא מבואר כי‬
‫המבוקש הנה מענין הזמן אם אפשר שיהיה הווה או נפסד‪ ,‬או אי אפשר זה‪ ,‬הוא אם‬
‫אפשר שיהיה לזמן התחלה או תכלית‪ ,‬כאלו תאמר שיהיה שם עתה ממנו התחיל הזמן‬
‫לא יהיה לפניו זמן‪ ,‬או עתה יהיה תכלית לזמן לא יהיה אחריו זמן‪ ,‬או אי אפשר זה‪,‬‬
‫וכשהתבאר שזה הוא בלתי אפשר‪ ,‬יתחייב בהכרח שיהיה הזמן בלתי בעל תכלית בעובר‬
‫ובעתיד‪ .‬ואולם אם היתה הכונה בכאן בהויית הזמן שיתהווה חלק ממנו‪ ,‬רוצה לומר‬
‫שיהיה שם זמן‪ ,‬הנה יהיה זה הבאור בלתי מוליד מה שחייב ממנו הפלוסוף‪ ,‬וזה שאנחנו‪,‬‬
‫ואם הודינו שאי אפשר שיהיה שם חלק מהזמן יתהווה יחד‪ ,‬כמו שהוא מבואר מענינו‪ ,‬הנה‬
‫לא יתחייב מזה שלא תהיה לזמן התחלה‪ ,‬וכן לא יחוייב מפני שאין שם חלק מהזמן יפסד‬
‫יחד שלא יהיה לזמן תכלית‪ ,‬וזה כי זה יצדק עם הנחתנו הזמן בלתי נצחי‪ ,‬כמו שיצדק עם‬
‫הנחתנו הזמן נצחי‪ ,‬וזה כי לא יתחייב מזה שיהיה שם זמן נמצא קודם זה החלק מהזמן‬
‫המתהווה‪ ,‬כי הזמן בשיתהוה על זה האופן לא יתהוה בזמן קודם לו‪ ,‬כאלו תאמר שאין‬
‫זאת השעה מתהוה בשעה אחת קודמת לה‪ ,‬אבל היא הווה בזמן מתחדשת בהתחדשה‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪369‬‬

‫עד שתהיה הויית השעה בשעה אחת‪ ,‬והויית חצי שעה בחצי שעה‪ ,‬ובזה יתבאר שלא‬
‫יהיה הפסד השעה בשעה אחת היא אחריה‪ ,‬אבל תפסד על נכחותה בשעתה‪ .‬וכאשר‬
‫התבאר שלא תחויב מזה שיהיה שם זמן קודם הויית הזמן‪ ,‬או שיהיה שם זמן אחר הפסד‬
‫הזמן‪ ,‬הוא מבואר שלא יחוייב מזה מה שחייבו הפלוסוף‪ ,‬אם היה שהבין בהויית הזמן‬
‫והפסדו שיתהוה חלק ממנו או יפסד‪ .‬ועם זה הנה יתחייב מהודאתנו שהחלק מהזמן‬
‫יתהוה בזמן מתהוה בהתהוותו‪ ,‬ושהחלק מהזמן יפסד בזמן נפסד בהפסדו‪ ,‬ספק אינו‬
‫מעט‪ ,‬וזה שהזמן אשר בו מתחדש זה החלק מהזמן המתחדש הוא גם כן מתחדש עם‬
‫חדוש זה החלק‪ ,‬רצוני ששני הזמנים מתחדשים יחד‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה חדושו גם כן בזמן‬
‫שלישי מתחדש בהתחדשו‪ ,‬והזמן השלישי יתחדש גם כן בזמן רביעי‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪,‬‬
‫ויהיו אם כן נמצאים זמנים אין תכלית למספרם יחד‪ ,‬והוא שקר שימצאו שני זמנים יחד לפי‬
‫מה שהתבאר מענין הזמן שהוא נקי מחומר באופן מה‪ ,‬ולזה לא יתרבה בהתרבות‬
‫התנועות‪ ,‬כל שכן שהוא בלתי אפשר שימצאו זמנים אין תכלית למספרם יחד‪ .‬והנה זה‬
‫הספק יותר בשנאמר שאין הזמן הווה בזמן על שיהיה הזמן אשר הוא נמצא בו [‪ ]383‬זולת‬
‫הזמן ההווה מכל הפנים‪ ,‬אבל יהיה הוא הוא מצד‪ ,‬וזולת מצד‪ .‬וזה כי הזמן ההווה‪ ,‬מפני‬
‫שהוא הווה מעט מעט‪ ,‬היה בהכרח מציאות חלקיו בכללם מעט בכללותו‪ ,‬כי לא ימצאו‬
‫בפחות ממנו כל חלקי זה הזמן‪ ,‬ולא יהיה אמרנו זה הזמן ההווה הוא הווה בזמן כאלו‬
‫אמרנו שחלקיו נמצאים בכללותו‪ ,‬כאמרנו שהשמונה זרתים נמצאים בקנה המדה‪ ,‬הנה אם‬
‫כן יהיה אמרנו שהשעה הווה בשעה עניינו שכל חלקי השעה לא ימצאו בפחות מהשעה‬
‫בכללה‪ ,‬וזה כי אי אפשר בהם שימצאו יחד‪ ,‬ולזה ימצאו זה אחר זה בהכרח‪ ,‬ואם היו‬
‫נמצאים זה אחר זה‪ ,‬הנה יחויב שיהיה מציאותם בזמן שוה לכל החלקים‪ ,‬ולזה הוא‬
‫מבואר שלא יהיה בכאן זמן שני זולת הזמן ההווה מכל הפנים‪ ,‬אבל הוא זולתיי על האופן‬
‫שהיה הכל זולתיי לחלקיו‪.‬‬
‫ואחר שהותר זה‪ ,‬הנה נחקור אם היה שם עתה ממנו התחיל הזמן‪ ,‬אם הוא מחויב‬
‫שתהיה העתה ההוא הווה בזמן קודם לה‪ .‬וזה כי כבר בארנו שזה הענין הוא הדרוש‬
‫בכאן‪ ,‬לא הויית חלק מהזמן‪ .‬וכן נחקור כמו זה הענין בעצמו בהפסד הזמן‪ .‬ונאמר שהוא‬
‫מבואר שלא יחויב לכל מתחדש שיתחדש בזמן‪ .‬וזה שהשנוי המתחדש במשתנה הרמוז‬
‫אליו הוא מתחדש בזולת זמן‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף בספר השמע‪ ,‬וזה כי אין בין השנוי ומה‬
‫שממנו השנוי אמצעי‪ ,‬ובזה הוא מבואר שאין בין השנוי בכללו ומה שאליו השנוי אמצעי‪,‬‬
‫ולזה יהיה השנוי בזולת זמן‪ .‬ולפי שהענין כן בשנוי‪ ,‬ויהיה הזמן מקרה דבק לשנוי ומתחדש‬
‫בהתחדשו‪ ,‬כמו שביאר הפלוסוף‪ ,‬הנה הוא מבואר שכבר יחויב בזמן‪ ,‬אם היה הווה‪,‬‬
‫שיהיה הווה בזולת זמן‪ ,‬ובזה יחויב בו‪ ,‬אם היה נפסד‪ ,‬שיהיה נפסד בזולת זמן‪ ,‬והוא הפך‬
‫מה שחייבו הפלוסוף בזאת הגזרה‪ .‬ורצוננו בכאן בשנוי התנועה באיך או בכמה או באנה‪.‬‬
‫ונאמר עוד שכבר יתבאר מטבע הזמן‪ ,‬שאם היה הווה‪ ,‬שאיננו הווה בזמן קודם להוייתו‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪370‬‬

‫וזה שההווה בזמן אם שתהיה הוייתו שנוי או נמשכת לשנוי‪ ,‬ואיך שיהיה‪ ,‬הנה בהכרח‬
‫יקדם להוייתו השתנות הוא הווה בתכלית השנוי ההוא‪ ,‬והזמן אשר הוא הווה הוא מה‬
‫שבין התחלת השנוי ותכליתו‪ ,‬וזאת ההקדמה היא מבוארת בנפשה למי שעיין בטבעיות‪.‬‬
‫וכאשר התישבה לנו זאת ההקדמה‪ ,‬רצוני שכל הווה בזמן יקדם להוייתו השתנות הוא‬
‫הווה בתכלית השנוי‪ ,‬הנה יתחייב ממנה לפי הפך הסותר שמה שלא יקדם להוייתו‬
‫השתנות הוא הווה בתכלית השנוי ההוא איננו הווה בזמן‪ ,‬ואולם הזמן הוא מבואר שלא‬
‫יקדם להוייתו השתנות יהיה הווה בתכלית השנוי ההוא‪ ,‬כי הוא נמצא בהכרח עם התחלת‬
‫השנוי‪ ,‬וזה שהוא בהמצא הגשם המתנועע איזה גשם שיהיה ובאיזה תנועה שיתנועע‪.‬‬
‫[‪]384‬‬

‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאם היה הזמן הווה‪ ,‬שאיננו הווה בזמן‪ .‬ובזה התבאר שאם‬
‫היה הזמן נפסד‪ ,‬שאיננו נפסד בזמן נמצא אחריו‪ ,‬וזה כי הוא איננו נפסד עם תכלית השנוי‬
‫אשר יקדם להפסד‪ ,‬אם היה שיהיה הפסד הזמן נמשך לשנוי‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר‬
‫במה שאין ספק בו שאיננו מחויב‪ ,‬שאם היה הזמן הווה‪ ,‬שימצא זמן קודם התהוותו‪ ,‬ושאם‬
‫היה נפסד‪ ,‬שימצא זמן אחר הפסדו‪ ,‬אבל יחויב הפך זאת הגזרה‪ ,‬כמו שבארנו‪.‬‬
‫ואולם מה שחייב הפלוסוף שימצא זמן קודם הויית הזמן אם הונח הווה‪ ,‬וזמן אחר הפסדו‬
‫אם הונח נפסד‪ ,‬מפני התיבות אשר נשתמש בהם המרות על הזמן‪ ,‬והם אמרנו קודם‬
‫ואחר‪ ,‬שאין לנו המלט מההשתמשות בהם‪ ,‬הנה בחיי זאת הטענה חלושה היא מאד‪ .‬וזה‬
‫שאנחנו נאמר שאמרנו בכאן קודם ואחר הוא נאמר בשתוף השם עם הקודם והמתאחר‬
‫אשר הם מהבדלי הזמן‪ .‬והנה כמו זה הספק בעינו אפשר שיסופק על הפלוסוף כאשר‬
‫ביאר שהעולם בעל תכלית בשעור‪ ,‬וזה שהוא יאמר שאין חוץ לעולם לא רקות ולא מלוי‪,‬‬
‫ולזה יאמר שאין שם מקום‪ .‬והוא מבואר שאמרנו חוץ מורה על מקום כמו שיורה עליו‬
‫אמרנו תוך‪ ,‬וכן אמרנו שם מורה על מקום בהכרח בזאת הגזרה‪ ,‬ואם היה שכבר ישתמשו‬
‫בזאת המלה במה שלא יורה על מקום‪ ,‬וזה כי כמו שבארנו שיש שם מלוי היה בהכרח‬
‫אמרנו שם מורה על מקום‪ ,‬כן כאמרנו שאין שם מלוי יחוייב שיהיה אמרנו שם מורה על‬
‫מקום‪ ,‬וזה כי כונת הנשוא והנושא יחויב שתהיה אחת בגזרה המחייבת והשוללת‪ ,‬ואם לא‪,‬‬
‫לא יהיה בין אלו הגזרות תנאי ההקבלה‪ ,‬כמו שהתבאר בספר המליצה‪ .‬ובכלל הנה כונת‬
‫הנשוא או הנושא לא תשתנה מפני היות הגזרה שוללת או מחייבת‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬
‫וכאשר היה זה כן‪ ,‬הוא מבואר כי מי שיניח העולם בעל תכלית בשעור יניח בהכרח מאמר‬
‫סותר בנפשו‪ ,‬וזה כי הוא יאמר שאין שם חוץ לעולם לא רקות ולא מלוי‪ ,‬והנה אמרנו שם‬
‫או חוץ הוא מורה על מקום בהכרח‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬וכאשר היה שם מקום‪ ,‬הנה יהיה שם‬
‫גשם‪ ,‬כי המקום לא יהיה רק מגשם‪ ,‬ובזה יחויב שיהיה חוץ לגשם ההוא גשם אחר‪ ,‬וילך‬
‫זה אל לא תכלית‪ .‬הנה אם כן הוא מבואר כי מי שיניח העולם בעל תכלית יניחהו בהכרח‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪371‬‬

‫בלתי בעל תכלית מצד התיבות אשר ישתמש בהם אשר אין לו המלט מהשתמשות בהם‪,‬‬
‫ולזה הוא מבואר שאלו התיבות ישתמשו בהם באלו המקומות על זולת המובן מהם אצל‬
‫ההמון‪ ,‬כי הכונה כולה היא להורות על ההעדר המוחלט‪ ,‬וזה שוה במה שישתמשו בו‬
‫מהמלות בהנחת הזמן הווה או נפסד‪ ,‬או בהנחת העולם [‪ ]385‬בעל תכלית‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהלשונות הם הסכמיים‪ ,‬כמו שהתבאר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא תהיה טענה‬
‫עלינו‪ ,‬אם לא הניח ה לשון לשוללות מה תיבה תורה עליו‪ ,‬כי הוא בלתי צריך להשתמש בו‪,‬‬
‫אחר היות המציאות על מה שהוא עליו‪ ,‬והוא מבואר גם בקצת העניינים הנמצאים אין שם‬
‫לבעלי הלשון‪ ,‬וישתמשו בהם החכמים בשמות מושאלים על צד קצת דמיון‪ .‬ואם היה הענין‬
‫כן‪ ,‬במה שנאמר קודם ואחר וחוץ ושם‪ ,‬הנה לא תהיה טענה עלינו מהוראתם אצל ההמון‪,‬‬
‫כי אנחנו הנחנום בזולת הכונה ההיא‪ .‬ובכאן הותר זה הספק והתבאר שלא יחוייב מזאת‬
‫הטענה שיהיה הזמן נצחי לא בעובר ולא בעתיד‪ ,‬וזה מה שכוננו ביאורו בזה הפרק‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק אחד ועשרים‬
‫נתיר הספק שיקרה מצד העתה‬
‫הטענה השנית אשר יטעון הפלוסוף היא מצד העתה‪ .‬ושרש דבריו הוא זה‪ .‬העתה יראה‬
‫מענינו שהוא תכלית הזמן החולף והתחלת העתיד‪ ,‬כי המאמר בשיהיה שם עתה אין לפניו‬
‫זמן או לאחריו הוא דבר לא יכילהו דמיון האדם‪ .‬ואם היה הזמן הווה‪ ,‬הנה יהיה שם עתה‬
‫אין לפניו זמן‪ ,‬וזה דבר בלתי אפשר בעתה‪ ,‬כי הוא יחלוק הקודם מהמתאחר‪ ,‬והקודם‬
‫והמתאחר הם מהבדלי הזמן‪ ,‬ויהיה אם כן מחויב שיהיה שם זמן קודם הויית הזמן‪ ,‬וזה‬
‫בטל‪ .‬ויחזק עוד זה הדעת בטענה השנית לפי מה שאחשוב‪ .‬וזה שהוא יאמר שהעתה‬
‫יותר דומה מכל דבר אל הנקודה בקו הסבובי‪ ,‬וזה כי הנקודה היא אם נמצאת בפעל‪ ,‬והיא‬
‫הנקודה אשר היא תכלית הקו או התחלתו בפעל‪ ,‬אם נמצאת בכח‪ ,‬והיא הנקודה אשר‬
‫תחלק הקו‪ .‬והנה הנקודה כאשר היתה נמצאת בכח היא התחלה ותכלית יחד‪ ,‬רצוני שהיא‬
‫תכלית לקודם והתחלה למתאחר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה בלתי אפשר בעתה שיהיה נמצא‬
‫אלא בכח‪ ,‬והיתה הנקודה כשהיתה נמצאת בכח היא התחלה למתאחר ותכלית לקודם‪,‬‬
‫הוא מחויב שיהיה העתה תכלית לקודם והתחלה למתאחר‪ .‬ואולם שאי אפשר בעתה‬
‫שיהיה נמצא אלא בכח הוא מבואר‪ ,‬וזה שאם היה נמצא בפעל‪ ,‬יהיה נמצא בזמן‪ ,‬ויהיה‬
‫העתה מתחלק‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪372‬‬

‫ועוד‪ ,‬שאי אפשר שימצא מחלקי הזמן דבר רמוז אליו בפעל‪ ,‬כי מציאות הזמן הוא בכח‪ ,‬כל‬
‫שכן שאי אפשר שימצא העתה בפעל‪ ,‬כי אין דרך למציאות התכלית או ההתחלה בזולת‬
‫מציאות מה שהוא לו תכלית או התחלה‪ ,‬ולפי שהזמן אשר העתה תכליתו או התחלתו‬
‫הוא בלתי נמצא בפעל‪ ,‬הוא מחויב שלא ימצא העתה בפעל‪ .‬הנה זהו שורש דבריו בזאת‬
‫הטענה‪]386[ .‬‬

‫ונאמר כי מה שחייב הפלוסוף בעתה שיהיה לפניו זמן ואחריו‪ ,‬לפי שלא יכיל דמיון האדם‬
‫שיהיה שם עתה אין לפניו זמן או לאחריו‪ ,‬הוא בלתי מחויב‪ ,‬וזה שבזה האופן בעינו יתחייב‬
‫שיכלה כל גשם אל גשם אחר מחוץ ממנו‪ ,‬לפי שהדמיון לא יכיל שיהיה שם גשם לא יכלה‬
‫אל גשם‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף‪ ,‬ואם היה הדבר כן‪ ,‬הנה יחויב בעולם שיהיה בלתי בעל‬
‫תכלית וזה שקר‪ .‬ובכלל הנה אין כל מה שידמה האדם צודק‪ ,‬ולא ידמה האדם כל צודק‪,‬‬
‫אבל שם דברים צודקים לא יתכן שידמה אותם האדם‪ ,‬כמו כלות העולם אל ההעדר‬
‫המוחלט שאינו לא רקות ולא מלוי‪ ,‬ומה שידמה לזה‪ .‬והנה קרה זה הדמיון לנו‪ ,‬מפני‬
‫שאנחנו נראה בגשמים אשר הם אצלינו שכל גשם מהם יכלה אל גשם אחר‪ ,‬ובזה קרה‬
‫לנו זה הענין בעצמו בזמן‪ ,‬וזה כי הזמן מקיף בנו משתי קצותיו‪ ,‬ולזה לא נראה מהעתה‬
‫אלא העתה שיחלוק הזמן‪ .‬והנה זאת הטענה דומה למה שזכרנו בפרק הקודם מטענת‬
‫הפלוסוף ממלת קודם ואחר אשר נשתמש בהם‪ ,‬וזה כי מזה הצד קרה לנו הדמיון הזה‪ ,‬כי‬
‫אנחנו נחשוב שיהיה לכל עתה קודם ואחר‪ ,‬ונדמה מפני זה שיהיה שם זמן‪ ,‬כי הדמיון לא‬
‫יצייר ההעדר המוחלט‪ ,‬אבל ידמה לכל קודם קודם‪ ,‬ולכל מתאחר מתאחר‪ ,‬וכבר התבאר‬
‫בטול זאת הטענה כמה שקדם‪ .‬ואם יחייב הפלוסוף בעתה שיחלק הקודם מהמתאחר‪,‬‬
‫מפני מה שהתבאר מגדר הזמן שהוא מספר התנועה בקודם ובמתאחר‪ ,‬כמו שיראה‬
‫מדברי הפלוסוף בזה המקום‪ ,‬וזה אמנם יהיה בשיונח שם עתה או עתות יחלקו הקודם‬
‫מהמתאחר‪ ,‬כמו שהתבאר בספר השמע‪ ,‬עד שכאשר לא נצייר בעתה‪ ,‬לא נצייר בזמן‪,‬‬
‫ולזה ידמה שלא יהיה ענין העתה ומהותו אלא חלוקת הקודם בתנועה מהמתאחר להשים‬
‫התנועה ספירה‪ .‬הנה נאמר שלא יחויב גם כן מזה שיהיה לכל עתה קודם ומתאחר‪ .‬וזה‬
‫שהזמן הוא מבואר מענינו שהוא משער התנועה על נכחותה‪ ,‬אלא שהוא לא ישערה אלא‬
‫מצד מה שהיה טבע התנועה שלא תהיה יחד ולא חלק ממנה‪ ,‬כי מה שהוא יחד לא‬
‫ישערהו הזמן מצד מה שהוא יחד‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ ,‬ואמנם ישער הזמן התנועה מצד‬
‫טבע הקודם והמתאחר אשר בה‪ ,‬עד שאין בה חלק שלא יהיה בה קודם ומתאחר‪ ,‬וזה אל‬
‫לא תכלית‪ ,‬כי היא מתחלקת אל מה שיתחלק ותמיד ימצא בחלוקה החלק האחד ממנה‬
‫קודם והחלק האחר מתאחר‪ .‬ולפי שבזה האופן היה הזמן משער התנועה‪ ,‬הוא מבואר‬
‫שמי שלא ישער בקודם ומתאחר לא ישער בזמן‪ ,‬וזה כלו ממה שהתבאר מדברי הפלוסוף‬
‫בספר השמע במה שאין ספק בו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לנו שנניח שיהיה הזמן הווה‪ ,‬וזה‬
‫שהעתה אשר הוא התחלת הזמן [‪ ]387‬שאינו חולק הקודם מהמתאחר בתנועה לא יחויב‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪373‬‬

‫שיתן לנו ציור בזמן‪ ,‬כי לא היה שם זמן כלל‪ ,‬ואולם יחויב זה במה שאחר העתה ההיא‪ ,‬כי‬
‫אז היה הזמן נמצא על נכחות התהוות התנועה‪ ,‬והוא מבואר שכל עתה שיפול במה‬
‫שאחר העתה ההוא יחלוק הקודם מהמתאחר בתנועה מה שהתמידה התנועה להיות‬
‫נמצאת‪ .‬וכן נאמר שאם היה נפסד הזמן‪ ,‬הנה לא יחיב בעתה האחרון שיתן ציור בזמן‪ ,‬וזה‬
‫שכבר כלה אליו הזמן וכבר נשלם ציור הזמן בעתות אשר לפני העתה האחרון‪ .‬וכאשר‬
‫היה זה כן‪ ,‬הוא מבואר שכבר יחויב בעתה הנותן ציור בזמן הקודם שיחלק מהמתאחר‪,‬‬
‫אך לא יחויב זה בעתה במוחלט‪ ,‬וזה כי העתה אשר הוא התחלת הזמן או תכליתו‪ ,‬אם‬
‫היה הזמן בזה התאר‪ ,‬לא יחויב בו שיתן ציור בזמן‪ ,‬ולזה הוא מבואר שלא יחויב מזה‬
‫בזמן שיהיה בלתי בעל תכלית‪ .‬ובכלל הנה אנחנו נראה מענין העתה שיש לו שני צדדים‬
‫מהמציאות‪ ,‬הצד האחד הוא חלוקת הקודם מהמתאחר והצד השני הוא הגבלת החלק‬
‫הרמוז מהזמן או מהתנועה‪ ,‬כאלו תאמר יום אחד או שעה אחד‪ ,‬וזה כי היום יהיה מוגבל‬
‫אליו מצד שתי העתות אשר יגבילהו‪ ,‬וכן השעה‪ .‬ואם לא היה ענין העתה אלא חלוקת‬
‫הקודם מהמתאחר בזמן‪ ,‬היה אמרנו שלשה ימים או שלשה שעות דבר אחד בעינו‪ ,‬כי‬
‫הספירה בכל אחד מאלו הזמנים היא אחת בעינה מצד העתות אשר יחלקו הקודם‬
‫מהמתאחר‪ ,‬כי הם שתי עתות בכל אחד מאלו הזמנים‪ ,‬ואולם היה ההתחלפות אלו‬
‫הזמנים מצד חילוף חלקי אלו הזמנים‪ ,‬וחילוף חלקי אלו הזמנים הוא מצד מה שיתחלפו‬
‫קצתם מקצת במרחק אשר בין העתות אשר ישימם מוגבלים‪ ,‬וזה שהמרחק אשר בין שתי‬
‫העתות אשר יגבילו היום הוא יותר גדול מהמרחק אשר בין שתי העתות אשר יגבילו‬
‫השעה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהעתה ימצאו לו שני צדדים מהמציאות‪ ,‬האחד הוא‬
‫אשר יחודש בו מספר‪ ,‬והוא חלוקת הקודם מהמתאחר‪ ,‬והאחר הוא הגבלת הכמות‬
‫המתדבק‪ ,‬והוא הגבלת החלק האחד מהזמן‪ .‬ומשני אלו הצדדים ימצאו לזמן סגולת הכמה‬
‫המתחלק וסגולת הכמה המתדבק‪ ,‬וזה כי אנחנו נאמר בזמן רב‪ ,‬ומעט‪ ,‬וארוך‪ ,‬וקצר‪ ,‬הנה‬
‫אמרנו בו רב ומעט הוא מצד העתות אשר יחלקו הקודם מהמתאחר‪ ,‬ואמרנו בו ארוך וקצר‬
‫הוא מצד המרחק אשר בין שתי העתות אשר יגבילו הזמן ההוא‪ .‬והנה הענין בזה בעתה‬
‫הוא כמו הענין בנקודה‪ ,‬וזה כי הנקודה ימצאו לה שני אלו הצדדין מהמציאות‪ ,‬רצוני שהיא‬
‫תשים הקו מוגבל מצד הנקודות אשר יכלה אליהם‪ ,‬ותשימהו ספור כאשר תחלק הקודם‬
‫בקו מהמתאחר‪ .‬והוא ראוי שיהיה זה הענין בעתה כמו הענין בנקודה‪ ]388[ ,‬לפי שמציאות‬
‫העתה הוא מתחדש ממציאות הנקודה אל הרוחק אשר בו התנועה‪ ,‬כמו שהתבאר בספר‬
‫השמע‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא ימנע בעתה מצד מה שישים הזמן מוגבל‬
‫שימצא מזולת זמן נמצא לפניו‪ ,‬אבל הוא דבר כבר התבאר חיובו במה שקדם‪.‬‬
‫וגם כן אם הנחנו שיהיה זמן משער התנועה מצד העתות אשר יחלק בהם הקודם‬
‫מהמתאחר בזאת התנועה הרמוזה אליו לבד‪ ,‬לא מצד העתות אשר הם תכלית זאת‬
‫התנועה‪ ,‬הנה יחויב מזה אחד משני דברים‪ ,‬אם שנאמר שהזמן אשר ישער התנועה הוא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪374‬‬

‫מה שבין העתות אשר יחלקו התנועה‪ ,‬וזה אמנם יהיה כשיהיה משער התנועה אשר בין‬
‫העתות ההם‪ ,‬או שנאמר שהזמן אשר ישער התנועה הוא מספר אלו התנועות‪ .‬ואם הנחנו‬
‫שיהיה הזמן מספר העתות‪ ,‬הנה לא יהיה הזמן משער התנועה‪ ,‬אבל ישער מה שיחלקה‪,‬‬
‫והוא העתה‪ ,‬ולא יהיה גם כן מדובק‪ ,‬כי אין העתה דבק לעתה‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬עם‬
‫שכבר יחויב מזה שיהיה זמן התנועות המתחלקות אשר חולקו במספר שוה מהעתות‬
‫שוה‪ ,‬עד שיהיה‪ ,‬דרך משל‪ ,‬זמן התנועה אשר היא בשלש שעות שוה לזמן התנועה אשר‬
‫היא בשלש שנים‪ ,‬כאשר נחלקו כל אחד מהם בשתי עתות לבד‪ ,‬ויתחייב מזה גם כן שיהיה‬
‫זמן התנועה האחת בעינה יותר גדול לאיש אחד ממה שהוא לאיש אחר‪ ,‬כאשר חלקו‬
‫האחד לעתות יותר מהעתות אשר חלקו האחר בהם‪ ,‬וזה מבואר הכזב‪ .‬ואם הנחנו שהזמן‬
‫אשר ישער התנועה הוא מה שבין העתות האלו אשר יחלק הקודם מהמתאחר בזאת‬
‫התנועה‪ ,‬הנה יחויב מזה שלא ישער הזמן כל התנועה‪ ,‬אבל ישער לבד מה שבין החלק‬
‫הראשון הקודם ממנה והחלק האחרון המתאחר‪ ,‬וזה בטל‪ ,‬כי הוא מבואר שהזמן הוא‬
‫משער כל התנועה על נכחותה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יחויב מזה שתהיינה התנועות המתחלפות בזמן שוה כאשר חולקו בעתות‬
‫יהיה מה שביניהם שוה‪ ,‬והמשל שכבר תהיה התנועה אשר תהיה באלף שנה בזמן שוה‬
‫לתנועה אשר תהיה ביום אחד‪ ,‬כאשר חולקה כל אחת מהן בשתי עתות‪ ,‬יהיה מה שבין‬
‫אלו העתות בכל אחת מהם שעה אחת‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יחויב מזה בתנועה שלא נחלקה כי אם בעתה אחד‪ ,‬שתהיה בזולת זמן‪ ,‬כי אין‬
‫שם שתי עתות יחלקו הקודם מהמתאחר בזאת התנועה‪ ,‬ולזה לא יהיה שם זמן‪ .‬כאשר‬
‫היה זה כלו שקר‪ ,‬הוא מבואר שהזמן הוא משער התנועה בכללה מצד העתות אשר הם‬
‫תכליות התנועה‪ ,‬לא מצד העתות שיחלקו בה הקודם מהמתאחר לבד‪.‬‬
‫ואולם הטענה אשר חויב בה בעתה במה שהוא עתה שיחלוק הקודם מהמתאחר‪ ,‬לפי‬
‫שהעתה אינו נמצא כי אם בכח‪ ,‬והנקודה אשר תהיה [‪ ]389‬בכח זה ענינה‪ ,‬היא בלתי‬
‫צודקת‪ .‬וזה שענין הכח אשר יחייב בתכלית שיחלק הקודם מהמתאחר הוא זולת הכח‬
‫אשר למציאות העתה‪ ,‬וזה שענין הכח אשר יחויב בתכלית שיחלק הקודם מהמתאחר הוא‬
‫היותו התחלה ותכלית יחד מפני ההתדבקות הנמצא במה שיחלקהו‪ ,‬וענין הכח אשר‬
‫לעתה הוא שאיננו נמצא בזמן‪ ,‬כמו הענין בדברים הנמצאים בפעל‪ ,‬כי זה דבר יחייבהו‬
‫טבע הזמן‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬לפי שאי אפשר שימצא הזמן בפעל כשיהיה רמוז אליו ועומד‪ ,‬כל‬
‫שכן שאי אפשר זה בעתה‪ .‬והוא מבואר שזה הכח לא יחייב בעתה שיהיה התחלה ותכלית‬
‫יחד‪ ,‬אבל מה שיחויב ממנו הוא שאיננו התחלה בפעל‪ ,‬לפי שלא ימצא עמו מה שהוא לו‬
‫התחלה‪ ,‬והוא עם זה אפשר שימצא התחלה בכח מזולת שיהיה תכלית‪ ,‬וזה מבואר מאד‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪375‬‬

‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא ימנע מזה הצד שיהיה המן מחודש במוחלט‪ ,‬וכל שכן שכבר‬
‫יתבאר מזה שאיננו נמנע בזמן מזה הצד שיהיה נפסד במוחלט‪ ,‬וזה שכבר אפשר שימצא‬
‫עתה הוא תכלית בפעל מה שאי אפשר זה בעתה אשר הוא התחלה‪ ,‬וזה שהזמן העובר‬
‫הוא פעל מה‪ ,‬ובזה האופן יהיה נמצא עם העתה אשר הוא תכלית הזמן במוחלט באופן‬
‫מה‪ ,‬ואין הענין כן בעתה אשר הוא התחלה במוחלט‪ ,‬ובזה האופן ביאר הפלוסוף שתכלית‬
‫התנועה הוא נמצא וההתחלה אינה נמצאת‪ .‬ואם אמר אומר כי מה שהוא התחלה בכח‬
‫בקו הוא חולק הקודם מהמתאחר‪ ,‬ולזה יחויב בעתה שיהיה חולק הקודם מהמתאחר‪ ,‬לפי‬
‫שאי אפשר שיהיה התחלה אלא בכח‪ .‬אמרנו לו שזה המאמר הוא בלתי צודק‪ ,‬כי הענין‬
‫אלו שמות הכחות הוא נאמר בשתוף השם‪ ,‬וזה כי הוא בזמן‪ ,‬מפני שלא ימצא עמו מה‬
‫שהוא לו התחלה‪ ,‬והוא בקו‪ ,‬מפני שזאת הנקודה הוא התחלה ותכלית יחד לדברים‬
‫מתדבקים‪ .‬וכבר יתבאר לך מום זה הביאור‪ ,‬שכבר התבאר ממנו בתנועה הישרה ושאר‬
‫התנועות שהם מדבר אל דבר שתהיינה לבלתי תכלית‪ ,‬לפי שלא תמצא בם התחלה כי‬
‫אם בכח‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ .‬ואם אמר אומר כי מפני שיהיה הזמן נמשך לתנועה מדובקת‪,‬‬
‫והיה מחוייב בזאת התנועה שתהיה סבובית‪ ,‬ומפני זה יחויב בגודל אשר בו תהיה זאת‬
‫התנועה שיהיה סבובי‪ ,‬והיה מבואר בעתה שהוא מתחדש בנקודות אשר יצויירו על הגודל‬
‫אשר בו תהיה התנועה‪ ,‬הנה יהיה טבע העתה טבע הנקודה בקו הסבובי‪ ,‬כי ממנה‬
‫מציאותו‪ ,‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיתה הנקודה אשר בגודל הסבובי הוא תמיד התחלה ותכלית‬
‫יחד‪ ,‬הנה אם כן יהיה העתה התחלה ותכלית יחד‪ .‬אמרנו לו שזהו בלתי צודק‪ ,‬וזה שכבר‬
‫חויב זה בנ קודה אשר בגודל הסבובי מפני היות הגודל סבובי‪ ,‬ואולם הזמן אינו הולך‬
‫בסבוב‪ ]390[ ,‬כי לא ישוב הזמן החולף בעינו בשוב התנועה על הגודל הסבובי‪ ,‬ולזה לא‬
‫יחויב בו מה שחויב בגודל הסבובי מצד מה שהוא גודל סבובי‪ .‬וכבר יתבאר לך מום זה‬
‫הביאור‪ ,‬שכבר יחויב ממנו ברחים המתנועעים בסבוב שיהיה זמן התנועה ההיא בלתי‬
‫בעל תכלית‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ .‬ובכאן הותר זה הספק במה שאין ספק בו‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שנים ועשרים‬
‫נתיר בו הספר שקרה מטבע ההוייה‬
‫הטענה השלישית אשר יטעון הפלוסוף היא מצד טבע ההוייה‪ .‬ושורש דבריו הוא זה‪.‬‬
‫בעבור שהיתה תנועת ההעתק היא הקודמת שבתנועות‪ ,‬והיה מחויב בהכרח שתכלה אל‬
‫מתנועע ראשון מפאת עצמו‪ ,‬הנה יחויב‪ ,‬אם היו הגרמים השמימיים הווים‪ ,‬שיהיה שם‬
‫מתנועע במקום אליו תעלה הוייתם‪ ,‬וזה יחויב במתנועע ההוא אם הוא הווה‪ ,‬ואי אפשר‬
‫שילך זה לאין תכלית‪ ,‬כי הוא בלתי אפשר שיהיו שם גשמים אין תכלית למספרם הנה אם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪376‬‬

‫כן מה שיחויב שיהיה שם מתנועע מצד עצמו בלתי הווה‪ ,‬ואם יהיה שם מתנועע מצד עצמו‬
‫בלתי הווה‪ ,‬הנה יחויב בעולם שיהיה קדום‪.‬‬
‫ונאמר שהתר זה הספק אינו ממה שיקשה‪ ,‬וזה שזה הענין אמנם יחייב בהוייה בחלק במה‬
‫שהיא הוייה בחלק‪ ,‬אבל כשהונח העולם בכללו הווה‪ ,‬הה לא יחויב שיהיה שם חלק ממנו‬
‫נמצא אליו תעלה הוייתו‪ ,‬כמו שבארנו בפרק הרביעי מזה המאמר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר התבאר במה שקדם שאין תנועת ההעתק היא הראשונה‪ ,‬אבל הראשונה היא‬
‫תנועת ההוייה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר התבאר במה שקדם שזאת ההוייה אינה כדרך ההוייה אשר על דרך הטבע‪,‬‬
‫אבל היא מיוחסת אל הבחירה והרצון‪ ,‬ולזה הוא מבואר שלא יחויב שתדמה להוייה‬
‫הטבעית‪ ,‬כי הענינים שהתחלותיהם מתחלפות אפשר שיהיו מתחלפים‪ .‬ובכאן הותר זה‬
‫הספק‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק שלשה ועשרים‬
‫נתיר בו הספק שיקרה מפני טבע הדברים המתחדשים‬
‫הטענה הרבעית אשר טען הפלוסוף היא מצד טבע הדברים המתחדשים‪ ,‬כי היה בכל‬
‫אחד מהם הכח קודם אל הפעל‪ ,‬והיה זה כן‪ ,‬כי הכח והפעל הם סותרים‪ ,‬ולזה הוא בלתי‬
‫אפשר שיהיו יחד בנושא אחד מצד אחד‪ .‬ושרש דבריו הוא זה‪ .‬אם היה העולם הווה היה‬
‫מחויב שיהיה מציאותו בכח קודם למציאותו בפעל בזמן‪ ,‬כי כל הווה זה ענינו‪ ,‬ויהיה אם כן‬
‫בהכרח זמן קודם הויית העולם‪ .‬ואם היה שם זמן‪ ,‬הנה שם תנועה‪ .‬ואם היתה שם תנועה‪,‬‬
‫הנה שם מתנועע‪ .‬ואם היה שם [‪ ]391‬מתנועע‪ ,‬הנה היא מתנועע אם בטבע אם בהכרח‪.‬‬
‫ואם הוא מתנועע בהכרח‪ ,‬הנה לו תנועה טבעית‪ ,‬כי התנועה ההכרחית אמנם תאמר‬
‫ביחס אל הטבעיות‪ .‬ואי אפשר שתהיה שם תנועה טבעית זולת אלו התנועות הטבעיות‬
‫הנמצאות‪ ,‬ויהיה אם כן העולם נמצא קודם הויו‪ ,‬וזה שקר‪ .‬וזה השקר יצא בהכרח‬
‫מההקדמה המסופק בה‪ ,‬והיא מה שהצענו בעולם שיהיה הווה‪ ,‬וההצעה אשר יצא ממנה‬
‫השקר היא שקר‪ ,‬הנה אם כן יחויב בעולם שיהיה בלתי הווה‪ .‬הנה על זה האופן אפשר‬
‫שיתבאר מזאת ההקדמה שהעולם קדום‪ ,‬ואם לא נמצא זה בדברי הפלוסוף ולא בדברי‬
‫המפרשים דבריו‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪377‬‬

‫ונאמר שמה שנאמר בזאת הטענה שהוא מחויב בכל מתחדש שיהיה מציאותו בכח קודם‬
‫למציאותו בפעל בזמן‪ ,‬הנה לא ימנע‪ ,‬אם היה הענין כן‪ ,‬אם שיהיה חיוב היות הזמן נצחי‪,‬‬
‫ולזה ימצא קודם חדושו מצד הכח הקודם לחדושו‪ ,‬או שיהיה זה מצד חיוב היות הזמן‬
‫נצחי‪ ,‬ולזה ימצא קודם כל מתחדש‪ .‬ואולם אם חייב הפלוסוף זה מפני חיוב היות הזמן‬
‫נצחי‪ ,‬הנה לא לקח המבוקש בבאור עצמו‪ .‬ובכלל הנה הוא מבואר כי זה אמנם קרה‬
‫להוייה בחלק במה שהיא הוייה בחלק‪ ,‬לפי שכבר היה הזמן נמצא קודם ההוייה ההיא‪,‬‬
‫ואולם ההוייה הכללית לא יחויב זה בה‪ ,‬לפי שהזמן מתחדש בחדושה‪.‬‬
‫ואולם אם יחייב זה מצד טבע הכח הקודם לפועל אם לא‪ ,‬הנה זה ממה שיצטרך אל באור‪.‬‬
‫ונאמר‪ ,‬כי הכח הוא שני מינים‪ ,‬אם הכח הגמור‪ ,‬והוא בהיות המשתנה במה שממנו‬
‫התנועה‪ ,‬אם הכח הבלתי גמור‪ ,‬והוא בהיות המשתנה במה שבין מה שממנו התנועה ומה‬
‫שאליו התנועה‪ .‬והנה הכח שהוא במה שבין מה שממנו התנועה ומה שאליו התנועה‪,‬‬
‫מפני שהוא נמצא עם מציאות התנועה‪ ,‬הוא מבואר שכבר יחויב ממציאותה‪ .‬מציאות זמן‪,‬‬
‫כי הזמן הוא נמצא בהמצא התנועה איזו תנועה שהיתה‪ .‬אבל הכח שהוא במה שממנו‬
‫התנועה לא יחויב ממציאותו מציאות זמן‪ ,‬כי אין שם תנועה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר‪,‬‬
‫שאם נניח שם שנוי ראשון מתחדש‪ ,‬שלא יחויב המצא זמן לפניו‪ .‬ובכאן הותר זה הספק‪.‬‬
‫ואם אמר אומר שהכח והפעל אי אפשר היותם יחד מצד אחד‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה הכח אל‬
‫זה השנוי קודם לפעל‪ ,‬ואם היה הכח קודם לפעל‪ ,‬הנה יחויב היותו קודם לא בזמן‪ ,‬כי‬
‫הקודם והמתאחר הם חלקי הזמן‪ .‬אמרנו לו שאין שם קודם אלא בדרך השאלה‪ ,‬לפי שאין‬
‫שם זמן‪ .‬וכאשר היה זה כן‪ ,‬הנה לא יחויב לו ממאמרנו קודם שיהיה קודם בזמן‪ ,‬ואם היה‬
‫זה‪ ,‬לא יכילהו הדמיון‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬כי לא ידמה האדם כל צודק‪]392[ .‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק ארבעה ועשרים‬
‫נתיר בו הספק שיקרה מטבע התנועה‬
‫הטענה החמשית אשר יטעון הפלוסוף היא מצד טבע התנועה‪ .‬וזה שהוא יאמר שאי‬
‫אפשר שתהיה התנועה מתחדשת במוחלט‪ ,‬או נפסדת‪ ,‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה הוא מחיוב‬
‫מזה שיהיה שם מתנועע נצחי לא סר ולא יסור‪ ,‬כי התנועות הנכרכות לא יתכן שתשלם‬
‫בהם ההתדבקות והתמדיות‪ .‬ואופן ביאורו בזה המקום הוא זה‪ .‬אם הנחנו בכאן תנועה‬
‫מתחדשת ראשונה‪ ,‬הנה יחויב שיהיה המתנועע בה אם הוה אם בלתי הוה‪ .‬ואם הוא הוה‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪378‬‬

‫היתה התנועה שהונחה ראשונה בלתי ראשונה כי כבר תקדם לה תנועת ההוייה‪ .‬ואם‬
‫הנחנו תנועת ההוייה היא הראשונה‪ ,‬הנה יחויב בה גם כן שתהיה בלתי ראשונה‪ ,‬וזה‬
‫יחויב אם מצד הפעל אם מצד המתפעל‪ .‬ואולם חיוב זה מצד הפועל הוא‪ ,‬מפני שהוא‬
‫יאמר שהפועל כאשר יפעל עת ולא יפעל עת הנה בהכרח שנוי חודש בו בעבורו התעורר‬
‫עתה לעשות זה הפעל‪ ,‬ויהיה אם כן לפני השנוי הראשון שנוי‪ .‬ואם אמרנו שהשנוי ההוא‬
‫הקודם‪ ,‬הנה יחויב בו גם כן לזאת הסבה בעינה שיהיה לפניו שנוי‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪.‬‬
‫והוא מבואר שזה החיוב אשר חויב מצד הפועל שיהיה לפני השנוי שהונח ראשון שנוי אחר‬
‫הוא שוה הונח זה המתנועע הראשון הווה או בלתי הווה‪ .‬ואולם חיוב זה מצד המתפעל‬
‫הוא‪ ,‬כי כל הווה‪ ,‬לפי מה שיראה הפלוסוף‪ ,‬יחויב שיקדם לו שנוי‪ ,‬ולזה יחויב בתנועה‬
‫אשר נניחה ראשונה שתהיה בלתי ראשונה‪ .‬ואם הנחנו שיהיה השנוי ההוא הוא הראשון‪,‬‬
‫הנה יחויב שיהיה קודם חדוש השנוי חדוש אפשרות השנוי‪ ,‬כי הכח הוא הקודם לפעל בכל‬
‫הדברים המתחדשים‪ ,‬והנה חדוש אפשרות השנוי הוא שנוי או נמשך לשנוי‪ .‬ואם הנחנו‬
‫שיהיה השנוי הראשון הוא השנוי אשר יחודש בו אפשרות השנוי‪ ,‬הנה יחויב בו גם כן‬
‫שיהיה בלתי ראשון לזאת הסבה בעינה‪ ,‬וזה שחדוש אפשרות זה השנוי הוא קודם על‬
‫חדוש זה השנוי‪ ,‬וזה לאין תכלית‪ .‬ואם הונח המתנועע בתנועה המחודשת בלתי הווה‪,‬‬
‫והיה מדרך המניע לו שיניע ומדרכו שיתנועע מזה הענין שיתנועע פעם ולא יתנועע פעם‪,‬‬
‫הנה שם בהכרח שנוי במניע‪ ,‬או במתנועע‪ ,‬או בשניהם‪ ,‬ותהיה אם כן התנועה שהונחה‬
‫ראשונה בלתי ראשונה‪ .‬ואם נאמר שהשנוי ההוא הוא הקודם‪ ,‬הנה יחויב בו שיהיה לפניו‬
‫שנוי כמו שיחוייב בראשון‪ ,‬וזה לאין תכלית‪ .‬וכאשר היה זה כן‪ ,‬הנה יתחייב שלא תהיה‬
‫שם תנועה מחודשת ראשונה‪ ,‬היה המתנועע הראשון הווה או בלתי הווה‪ .‬והוא יעשה עוד‬
‫בזה [‪ ]393‬שני באורים יאמת בהם שאין שם תנועה ראשונה‪ ,‬האחד הוא מצד היציאה‬
‫מהכח אל הפועל‪ ,‬והשני הוא מצד הצרוף המתחדש למניע הראשון‪ .‬ואולם מה שיחייב‬
‫מצד היציאה מהכח אל הפעל הוא‪ ,‬כי הוא יראה כי המניע כאשר היה מניע בכח ואחר כן‬
‫שב מניע בפעל הנה יחויב שיהיה שם שנוי‪ ,‬לפי שהיציאה מהכח אל הפועל הוא שנוי‪ ,‬וזה‬
‫החיוב הוא ש וה הונח המתנועע הראשון הווה או בלתי הווה‪ .‬ואולם מה שיחייבהו מצד‬
‫הצרוף המתחדש למניע הוא‪ ,‬כי הוא יראה שאם היתה התנועה מחודשת‪ ,‬היה מתחדש‬
‫צרוף במניע הראשון‪ ,‬רוצה לומר הצרוף אשר בין המניע והמתנועע‪ ,‬והנה התחדשות‬
‫הצרוף אי אפשר שיהיה מזולת שנוי‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה הוא מחויב בשנוי הראשון‬
‫שיהיה בלתי ראשון‪ ,‬ולזה יחויב שלא תהיה שם תנועה מחודשת ראשונה‪ ,‬וזה החיוב גם‬
‫כן הוא שוה היה המתנועע הראשון הווה או בלתי הווה‪ .‬ובזה יתבאר שאין שם תנועה‬
‫אחרונה‪ ,‬וזה שאם היתה שם תנועה אחרונה‪ ,‬הנה לא ימנע המתנועע בה מאחד משני‬
‫ענינים‪ ,‬אם שתהיה שם תנועה פסק משיהיה דרכו שיתנועע בהפסקו‪ ,‬או שלא יפסק‬
‫משיהיה דרכו שיתנועע‪ .‬ואם היה שלא יפסק עם הפסקו מהתנועה בו אפשרות התנועה‪,‬‬
‫הנה אחר התנועה האחרונה אפשרות במציאות תנועה‪ .‬וכאשר הנחנו זה האפשרות נמצא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪379‬‬

‫בפעל‪ ,‬היה שקר‪ ,‬והוא שתהיה אחר התנועה האחרונה תנועה‪ ,‬והכזב האפשר לא יקרה‬
‫מהנחתו שקר‪ ,‬הנה אם כן מה שיחויב‪ ,‬אם היתה שם תנועה אחרונה‪ ,‬שלא ישאר בה‬
‫אפשרות תנועה עם הפסקו מהתנועה‪ .‬ואם הנחנו שהמתנועע פסק משני הענינים יחד‪ ,‬היו‬
‫שם שני שנויים‪ ,‬והשנוי אשר הוא הפסד אפשרות חדוש התנועה יחויב בהכרח שיהיה‬
‫חדושו אחר הפסד התנועה‪ ,‬כי התנועה ואפשרות התנועה שני דברים מקבילים אי אפשר‬
‫שימצאו לדבר אחד מצד אחד אם לא בשני עתים מתחלפים‪ ,‬הנה אם כן אפשרות התנועה‬
‫לא ימצא אלא אחר הפסד התנועה‪ ,‬אבל הוא לא יפסד אלא אחר שימצא‪ ,‬הנה הפסדו‬
‫בהכרח הוא אחר הפסד התנועה‪ ,‬הנה אם כן אחר התנועה האחרונה אפשרות במציאות‬
‫תנועה‪ ,‬וזה כבר התבאר שהוא שקר‪ .‬וגם כן הנה יחויב שיהיה המפסיד לתנועה אחרונה‬
‫נפסד אחר הפסד התנועה‪ ,‬שאם לא יפסד‪ ,‬היה אפשר שיפסיד‪ .‬וכאשר הנחנו אפשרות‬
‫ההוא נמצא בפעל‪ ,‬יתחייב ממנו שקר‪ ,‬והוא שתהיה אחר התנועה האחרונה תנועה‪.‬‬
‫וכאשר התאמת זה כלו‪ ,‬רוצה לומר שאי אפשר שתמצא שם תנועה ראשונה ולא תנועה‬
‫אחרונה‪ ,‬חויב מפני זה שתהיה התנועה נצחית‪ ,‬ויחויב מזה שיהיה שם מתנועע נצחי לא‬
‫סר ולא יסור‪]394[.‬‬

‫ונאמר שהוא מבואר במעט עיון עם מה שקדם שהוא אפשר שתונח התנועה מחודשת‬
‫במוחלט‪ ,‬כשיונח המתנועע הראשון הווה על האופן שהתבאר חיובו‪ .‬והוא מה שטען‬
‫הפלוסוף לבטל זאת ההנחה‪ ,‬מפני שהפועל כאשר יפעל את ולא יפעל עת הנה שם‬
‫בהכרח שנוי חודש בו בעבורו התעורר עתה לעשות זה הפעל ולא התעורר לזה קודם‪,‬‬
‫הנה כבר אמרנו בו התר זה הספק בפרק השמנה עשר מזה המאמר‪ .‬וכן נאמר שהחיוב‬
‫שחייבו מצד היציאה מהכח אל הפעל במניע שלא יהיה שם שנוי ראשון הוא בלתי מחויב‪,‬‬
‫וזה כי כל שנוי הוא יציאה מהכח אל הפעל‪ ,‬כמו שהתבאר מגדרו בספר השמע‪ ,‬אבל לא‬
‫יחויב מפני זה שתהיה כל יציאה מהכח אל הפעל שנוי‪ ,‬וזה שהשנוי הוא היציאה מהכח אל‬
‫הפעל אשר במתפעל להתפעל‪ ,‬לא היציאה מהכח אל הפעל אשר בפועל לעשות פעולתו‪,‬‬
‫וזה מבואר בנפשו ממה שנאמר בזה הגדר‪ ,‬וזה שכבר נאמר בתנועה שהוא שלמות‬
‫המתנועע במה שהוא מתנועע‪ .‬ובכלל הנה השנוי הוא במתנועע‪ ,‬לא במניע‪ ,‬ולולי זה היה‬
‫הפועל מתנועע מהמלאכה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה היציאה מהכח אל הפעל בפועל שנוי‪ ,‬הנה נאמר שיחויב שיהיה כל מניע‬
‫משתנה מצד מה שהוא מניע‪ .‬וזה שכבר התבאר במאמרים הכוללים שהתנועה היא אחת‬
‫בנושא‪ ,‬שתים בצד‪ ,‬וזה שכאשר תיוחס אל המניע תקרא הנעה‪ ,‬וכאשר תיוחס אל‬
‫המתנועע תקרא התנועעות‪ ,‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שכאשר היה ההתנועעות בכח‬
‫היתה ההנעה בכח‪ ,‬וכאשר היה ההתנועעות בפעל היתה ההנעה בפעל‪ ,‬ולזה יחויב‬
‫שיהיה גדר ההנעה שהוא שלמות ההנעה אשר בכח מצד מה שהוא בכח כמו שהיה גדר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪380‬‬

‫ההתנועעות שהוא שלמות ההתנועעות אשר בכח מצד מה שהוא בכח‪ .‬וכאשר התישב‬
‫חיוב מציאות הכח על זה האופן בהנעה‪ ,‬הוא מבואר שיחויב‪ ,‬אם היתה היציאה מהכח אל‬
‫הפעל שנוי בהנעה‪ ,‬שיהיה כל מניע משתנה במה שהוא מניע‪ ,‬וזה דבר כבר התבאר‬
‫בחכמה הטבעית שהוא שקר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר היה מחוייב מזה שתהיינה שם שתי תנועות יחד‪ ,‬האחת במניע והאחרת‬
‫במתנועע‪ ,‬וזה חילוף מה שכבר ביאר הפלוסוף במה שאין ספק בו מענין התנועה‪ ,‬וזה‬
‫שהוא באר בספר השמע שאין שם כי אם תנועה אחת‪ ,‬והיא במתנועע‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהוא מבואר גם במניעים אשר אצלנו שכבר יניעו פעם ולא יניעו פעם מזולת שנוי‬
‫יתחדש בהם‪ ,‬וזה שהחשוק‪ ,‬ואם הוא בעל גשם‪ ,‬הנה מניע בעת שיבחרהו‪ ,‬והוא בלתי‬
‫משתנה בזה‪ ,‬ואולם השנוי הוא דבק למתנועע‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא ימנע‬
‫מזה הצד שתהיה התנועה מחודשת‪.‬‬
‫ואולם מה שחייבו הפלוסוף מפני המתפעל כאשר הונח הווה שלא תהיה התנועה‬
‫מחודשת‪ ,‬מפני שכל הווה הוא מחויב שיקדם לו שנוי‪ ,‬ואם הונח השנוי ההוא הוא הקודם‪,‬‬
‫הנה יחויב שיקדם לו חדוש אפשרות השנוי‪ ,‬וכן אל לא תכלית‪ ,‬הנה אין התרו ממה‬
‫שיקשה עם מה שהתבאר מענין זאת ההוייה אשר בה המאמר הנה‪ .‬וזה שאנחנו נאמר כי‬
‫האפשרות בשנוי יאמר על שלשה פנים‪ ,‬האחד הוא האפשרות אשר על דרך הטבע‪ ,‬והשני‬
‫הוא האפשרות אשר מצד הבחירה והרצון‪ ,‬והשלישי הוא האפשרות אשר מהטבע‬
‫והבחירה יחד‪ .‬והנה האפשרות אשר על דרך הטבע ייוחד מבין שאר האפשריות שאין‬
‫יחסו אל כל העתים יחס אחד‪ ,‬אבל יחסו אלהעת אשר יקרב לו עת יציאתו אל הפעל יותר‬
‫חזק‪ ,‬והמשל כי האפשרות אשר בנחשת להתהוות הורדיט יחסו אל העת הסמוך לעת‬
‫ההוייה יותר חזק‪ ,‬לפי שאז יקרב אליו יותר הפועל המהווה‪ .‬ואין יחס הפועל בו אל‬
‫המתפעלים המתחלפים באיש יחס אחד‪ ,‬אבל יחסו אל המתפעל אשר הוא יותר קרוב לו‬
‫יותר חזק‪ ,‬כי הוא יותר מוכן לקבל פעולתו‪ .‬וכן אין יחס המתפעל האחד אל הפועלים‬
‫המתחלפים יחס אחד‪ ,‬אבל יחסו אל הפועל היותר קרוב לו יותר חזק‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‬
‫מענין האפשרות אשר בטבע‪ ,‬והמשל אפשרות התהוות הארץ אשר הוא יותר חזק בעת‬
‫החום ממה שהוא בעת הקור‪ ,‬וכן כשהיה האש במקום מה‪ ,‬הנה אין אפשרות הפעלות‬
‫הארץ ממנו על משל אחד‪ ,‬אבל החלקים אשר הם יותר קרובים אליו הם יותר מוכנים‬
‫לקבל פעולתו‪ ,‬או כשהיתה הארץ במקום מה והיו סביבותיה נמצאים אשים רבים‪ ,‬הנה אין‬
‫אפשרות הפעלות הארץ מהאשים ההם על משל אחד‪ ,‬אבל אפשרות הפעלותה מהאש‬
‫היותר קרוב יותר חזק‪ .‬וכן ראוי שתדע שאפשרות התפעל המתפעלים המתחלפים באיש‬
‫אשר הם ממין אחד הרחוקים מרחק אחד מהפועל בטבע הוא על יחס אחד‪ ,‬כאשר היו על‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪381‬‬

‫שעור אחד מהגודל‪ ,‬וכן אפשרות התפעלות בטבע המתפעל האחד מהפועלים המתחלפים‬
‫באיש אשר הם ממין אחד הוא על יחס אחד כאשר היו הפועלים ההם בשעור אחד‬
‫מהגודל‪ .‬והנה האפשרות אשר מהבחירה לבד ייוחד מבין שאר האפשריות שיחסו אל כל‬
‫העתים הוא יחס אחד‪ ,‬לפי שאין יציאתו אל הפעל נמשך לשנוי כלל‪ ,‬אבל הוא נמשך לרצון‬
‫הפועל‪ ,‬ולזה אין שם עת מהעתים אשר נמצא בהם זה האפשרות עת יהיה יותר ראוי אל‬
‫הפעל מעת אחר‪ .‬ויחסו גגם כן אל המתפעלים המתחלפים באיש אשר הם ממין אחד יחס‬
‫אחד‪ ,‬רצוני שאין יותר ראוי שיצא אל הפועל המתפעל היותר קרוב מהיותר רחוק‪ ,‬והמשל‬
‫כי ראובן הצורף כשירצה לעשות טבעת זהבמ[!] לשום תועלת‪ ]396[ ,‬אם היה אפשר זה‪,‬‬
‫והיו נמצאות סביבו חתיכות זהב רבות‪ ,‬הנה אין החתיכה היותר קרובה לו יותר ראויה‬
‫שיעשה ממנה טבעת מזולתה‪ ,‬לפי שזה הפעל הוא נמשך לרצון הפועל‪ ,‬ואיזה שיבחר‬
‫מהם יעשה ממנה הטבעת‪ ,‬רצוני שכבר יבחר אם ירצה לעשות הטבעת מהחתיכה היותר‬
‫רחוקה ממנו‪ ,‬מה שאי אפשר זה בפועל בטבע‪ .‬וכן יהיה יחס המתפעל אל הפועלים‬
‫המתחלפים באיש אשר הם ממין אחד יחס אחד‪ ,‬והמשל שהאפשרות אשר בזאת‬
‫החתיכה מהזהב להיות טבעת אין יחסו לצורף האחד יותר מיחסו אל הצורף האחר‪ ,‬ואם‬
‫היה יותר קרוב אליה ממנו‪ ,‬והיה זה כן‪ ,‬לפי שאין קורבת הפועל בבחירה אל המתפעל‬
‫ממה שיחייב שיפעל בו‪ ,‬אבל כבר יהיה נמצא הפועל אצל המתפעל זמן רב ולא יפעל בו‬
‫כלל‪ .‬ולזה לא יחויב במתפעלים הרבים שירחקו מהפועל בבחירה מרחק אחד שיתפעלו‬
‫ממנו יחד על משל אחד‪ ,‬ולא יחויב גם כן בפועלים בבחירה הרחוקים ממתפעל אחד‬
‫מרחק אחד שיפעלו בו יחד על משל אחד‪ .‬ואולם האפשרות אשר מהטבע והבחירה יחד‪,‬‬
‫כמו הענין באפשרות אשר בראובן לבנות בית‪ ,‬כאשר התחזק הקור‪ ,‬להיות לו למגן‪ ,‬הוא‬
‫כמו ממוצע בין שני אלו האפשריות הקודמים‪ .‬וזה שאין יחסו אל כל העתים יחס אחד‪ ,‬לפי‬
‫שהטבע ישים העת היותר ראוי שיצא בו זה האפשרות אל הפועל נגדר‪ ,‬ואולם יחסו אל‬
‫המתפעלים המתחלפים אשר הם ממין אחד הוא יחס אחד‪ ,‬ואם היו קצתם יותר קרובים‬
‫מקצת‪ ,‬רצוני שאין האחד יותר קרוב מהאחר אל הפועל ממה שיחייב שיהיה יותר ראוי‬
‫שיתפעל ממנו‪ ,‬כי זה הוא נמשך לבחירת הפועל‪ .‬והמשל כי ראובן כשירצה לבנות הבית‪,‬‬
‫הנה אין זה האפשרות יותר חזק באבנים היותר קרובים אליו‪ ,‬כי כבר אפשר שיבנה ראובן‬
‫הבית מהאבנים אשר אינם יותר קרובים לו‪ ,‬אם היה שיבחרם יותר‪ .‬וכן יחס המתפעל אל‬
‫הפועלים בבחירה המתחלפים באיש הוא יחס אחד לזאת הסבה בעינה‪ .‬וכן לא יחויב‬
‫במתפעלים הרבים שירחקו מרחק אחד מהפועל שיתפעלו ממנו יחד על משל אחד‪ ,‬ולא‬
‫יחויב גם כן בפועלים הרבים הרחוקים ממתפעל אחד מרחק אחד שיפעלו בו יחד על משל‬
‫אחד‪ ,‬כי היתה פעולתם בהם נמשכת לרצונם‪.‬‬
‫וכאשר התישב זה מאלו האפשריות‪ ,‬הנה נאמר שלא יחויב בכל שנוי שיהיה שם שנוי‬
‫קודם לו‪ ,‬והוא השנוי אשר יחויב ממנו חדוש אפשרות זה השנוי‪ .‬וזה שזה אמנם יחשב‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪382‬‬

‫שיחויב בשנוי אשר על דרך הטבע‪ ,‬לפי שהאפשרות אשר על דרך הטבע הוא נגדר‬
‫בהכרח‪ ,‬ובו עת יותר ראוי שימצא בו‪ ,‬והוא מבואר כי היות בו עת מה יותר ראוי שימצא בו‬
‫הוא דבר נמשך לשנוי בהכרח‪ ,‬ומצדו היה יחסו אל זה העת [‪ ]397‬יותר חזק‪ .‬ואולם השנוי‬
‫אש ר חדושו מהרצון‪ ,‬כמו הויית העולם‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ ,‬הנה לא יחויב שיקדם‬
‫לו שנוי יחדש בו אפשרות זה השנוי אל הפועל נמשך לשנוי כלל‪ ,‬ולזה היה יחסו אל כל‬
‫העתים יחס אחד‪ ,‬ולא ימנע במה שיחסו אל כל העתים יחס אחד שיהיה נמצא זמן אין‬
‫תכלית לו‪ ,‬אם היה אפשר שימצא זמן בזה התאר‪ ,‬וזה מבואר מאד‪ ,‬כי אין שם עת יהיה‬
‫יותר ראוי שיצא בו אל הפעל מעת אחר‪ ,‬ולזה יהיה זה האפשרות נמצא תמיד קודם זה‬
‫השנוי המגיע מהרצון‪ ,‬ולא יחויב שנניח בו שנוי יחודש בו אפשרות זה השנוי‪ .‬והמשל שאם‬
‫הנחנו שתמצא חתיכת זה הזהב אצל ראובן הצורף‪ ,‬והיה אפשר לו שיעשה ממנה טבעת‬
‫על דרך הבחירה לבד‪ ,‬לא להועיל לעצמו‪ ,‬הנה לא יחויב שיצא זה האפשרות אל הפעל‪,‬‬
‫ואם הנחנו הצורף והזהב נצחיים‪ ,‬אבל יהיה בכל עת יחס יציאתו אל הפועל ובלתי צאתו‬
‫אל הפעל על משל אחד‪ ,‬וזה כי בעבור שהיה האפשרות אשר הוא נגדר הזמן בהכרח‬
‫אמנם הוא נגדר הזמן‪ ,‬מפני שאין יחסו אל כל העתים אשר הוא נמצא בהם יחס אחד‪ ,‬וזה‬
‫דבר מבואר בנפשו‪ ,‬הנה יחויב מזה לפי הפך הסותר שהאפשרות שיחסו אל כל העתים‬
‫אשר הוא נמצא בהם יחס אחד לא יחויב בו שיהיה נגדר הזמן‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה הוא‬
‫אפשר שיהיה אפשרות זאת ההוייה הרצונית נמצא תמיד לא סר עד התחדשה‪ ,‬לפי שמה‬
‫שיהיה מהרצון לא ימנע בו זה‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬וראוי שתדע שאמרנו זמן בזה המקום הוא על‬
‫דרך ההרחבה‪ ,‬כי אין שם זמן קודם הויית העולם אם הונח הווה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאנחנו נאמר שלא יחויב שיהיה נמצא מה שדרכו שישתנה קודם שיהיה השנוי‬
‫נמצא קדימה זמנית‪ ,‬כמו שיאמר הפלוסוף‪ ,‬אבל הוא אפשר שיתחדשו יחד השנוי ומה‬
‫שדרכו שישתנה בו‪ ,‬ולזה לא יחויב‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שיהיו השמים נמצאים זמן מה קודם‬
‫שיתנועעו‪ ,‬וזה שאנחנו נמצא כמו זה הענין בדברים הטבעיים‪ ,‬כי הארץ כאשר נתהווה‬
‫ממנה אש‪ ,‬הנה יהיה חדוש האש אשר דרכו שיתנועע למעלה וחדוש תנועתו למעלה יחד‪,‬‬
‫מה שלא היה שם מונע‪ ,‬שאין לאומר שיאמר שיהיה האפשרות על זאת התנועה למעלה‬
‫נמצא בארץ אשר נתהוה ממנה האש‪ ,‬כי אין מדרך הארץ שיתנועע למעלה‪ ,‬האלהים‪ ,‬אם‬
‫לא שנאמר שזה האפשרות נמצא בארץ באמצעות האפשרות אשר בה להיות ממנה אש‬
‫על דרך האמת‪ ,‬הנה יהיה זה האפשרות נמצא באש‪ ,‬לא בה‪ ,‬וזה שאם הונח זה‬
‫האפשרות נמצא בארץ‪ ,‬מפני שהוא נמצא בה באמצעות האפשרות אשר בה להיות אש‪,‬‬
‫כמו שיאמר אבן רשד בזה המקום לתשובת על מה שספק בזה יחני המדקדק‪ ,‬הנה ימצא‬
‫האפשרות הטבעי זמן בלתי בעל [‪ ]398‬תכלית ובלתי נגדר‪ .‬והמשל כי הכח אשר בזרע‬
‫שנתהוה ממנו ראובן להתהוות ממנו ראובן כבר היה נמצא לפי זאת ההנחה במזון‬
‫שנתהוה ממנו הזרע באמצעות האפשרות אשר בו להתהוות ממנו זרע‪ ,‬וזה יחייב שיהיה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪383‬‬

‫האפשרות הזה נמצא במה שנתהוה ממנו זה המזון‪ ,‬וזה לאין תכלית‪ ,‬וזה בתכלית‬
‫הביטול‪ ,‬וכל שכן שהוא יותר מבואר הבטול למי שיאמין בקדמות העולם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהוא מן המבואר מהבאור שביאר ממנו הפלוסוף שהוא מחויב שיקדם לשנוי‬
‫אפשרות השנוי‪ ,‬מפני שאנחנו נמצא שהכח קודם לפועל בכל הדברים המתחדשים‪ ,‬כי‬
‫הפלוסוף אמנם ירצה בזה הכח מי שדרכו שיתנועע בזאת התנועה‪ ,‬ולזה באר זה הענין‬
‫מגדר התנועה‪ ,‬והוא שהיא שלמות המתנועע במה שהוא מתנועע‪ ,‬הנה אם כן לא תמצא‬
‫התנועה אלא אם כן נמצא קודם זה מי שדרכו שיתנועע בה בטבע‪ ,‬כמו הענין במתנועע‬
‫אשר לוקח בגדר התנועה‪ ,‬לא מי שדרכו בטבע שלא יתנועע בה‪ ,‬כמו הענין בכח הטבעי‬
‫שיאמר אבן רשד שהוא בארץ לעלות למעלה‪ ,‬כי זה הכח אמנם יהיה בארץ על צד מה‬
‫שדרכה בטבע שלא תתנועע בזאת התנועה‪ ,‬וזה דבר הוא זולת הכח שחייב הפלוסוף‬
‫שיקדם לפעל בדברים המתחדשים‪ .‬וגם כן הנה מפני שנאמר ברושם הקל שהוא אשר‬
‫מדרכו שיתנועע למעלה ובגדר הכבד שהוא מדרכו שיתנועע למטה‪ ,‬הוא מבואר שאי‬
‫אפשר שנאמר בארץ שיהיה דרכה שיתנועע למעלה מפני האפשרות אשר בה שיהיה‬
‫ממנה אש‪ ,‬כי אי אפשר שיהיה דרכה יחד להתנועע אל המעלה ולהתנועע אל המטה‪,‬‬
‫ולזה הוא מבואר שאי אפשר שנשים האפשרות אשר באש לעלות למעלה תכף התהוותו‬
‫נמצא בארץ אשר ממנה יהיה האש‪ ,‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה ימצא מי שדרכו שיתנועע בזאת‬
‫התנועה והתנועה יחד‪ ,‬ואמנם תהיה קדימה למתנועע על התנועה בטבע‪ ,‬לא בזמן‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא יחויב מזאת הטענה בשנוי שהונח ראשון שיהיה בלתי‬
‫ראשון‪ ,‬ולזה כבר נניח הויית העולם הוא השנוי הראשון‪ ,‬אלא שאינו תנועה‪ ,‬כמו שבארנו‬
‫במה שקדם‪ ,‬ואמנם תהיה התנועה הראשונה תנועת הגרמים השמימיים‪ ,‬וכבר בארנו‬
‫שלא יחויב שיהיו הגרמים השמימיים קודם לה בזמן‪.‬‬
‫וכן נאמר שהחיוב שחייבו הפלוסוף שלא יהיה שם שנוי ראשון מפני הצרוף המתחדש הוא‬
‫בלתי הכרחי‪ .‬וזה שהצרוף הוא מבואר שהוא אפשר שיתחדש כשישתנה אחד מהצטרפים‬
‫לבד מזולת שישתנה השני‪ ,‬והמשל שהמשתנה אל שיהיה דומה לדבר אחר הנה יחודש‬
‫זה הצרוף בהם‪ ,‬רצוני שיהיה האחד דומה לשני‪ ,‬ולא השתנה כי אם האחד מהם‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הנה נאמר שזה השנוי אשר חודש בו הצרוף הוא השנוי שהונח ראשון‪]399[ ,‬‬

‫כאלו תאמר הויית העולם היה שיהיה חדושה בזמן או בזולת זמן‪ .‬וזה שאם היתה בזולת‬
‫זמן‪ ,‬הנה זה מבואר מענינה שיחד התחדש השנוי והצרוף‪ .‬ואם היה בזמן‪ ,‬הנה יתבאר זה‬
‫גם כן ממה שאומר‪ .‬וזה שהצרוף ממנו מה שחדושו הוא בתכלית השנוי‪ ,‬כמו הענין בדומה‬
‫אשר המשלנו בו ובמה שינהג מנהגו‪ ,‬וממנו מה שהוא מתחדש בתחלת השנוי‪ ,‬וזה אמנם‬
‫יהיה כאשר יהיה הצרוף מצד השנוי‪ ,‬כמו הענין בצרוף אשר בין המשנה והמשתנה‪ ,‬ולזה‬
‫הוא מבואר שהצרוף המתחדש מפני זה השנוי הראשון למשנה עם המשתנה יתחדש עם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪384‬‬

‫התחדשות זה השנוי‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא ימנע מזה שלא תהיה הויית‬
‫העולם הוא השנוי הראשון‪.‬‬
‫ואולם מה שחייב הפלוסוף שלא תהיה שם תנועה אחרונה‪ ,‬הנה נאמר גם כן שהוא בלתי‬
‫מחויב מהצד ההוא‪ ,‬וזה שכבר יאמר אומר שכבר יפסק המתנועע יחד מהתנועה ומשיהיה‬
‫דרכו שיתנועע בתנועה ההיא‪ ,‬והמשל שהנזון כשימות יפסק יחד מתנועת ההזנה ומהיות‬
‫דרכו שיזון‪ ,‬וזה יהיה אפשר מזה הצד במתנועע הראשון‪ ,‬אם הונח נפסד‪ ,‬שיפסק‬
‫מהתנועה הסבובית ומשיהיה דרכו שיתנועע בה‪ .‬וכבר התבאר שההקדמה שחייב ממנה‬
‫הפלוסוף שהשנוי אשר הוא הפסד אפשרות חדוש התנועה יחויב שיהיה חדושו אחר‬
‫הפסד התנועה היא בלתי צודקת‪ .‬וזה שאנחנו נאמר שהתנועה ואפשרות התנועה הם‬
‫נמצאים יחד מה שהתמיד המתנועע להיות מתנועע‪ ,‬ואם היה שיהיה זה מצדדים‬
‫מתחלפים‪ ,‬וזה כי התנועה לפי מה שהתבאר מענינה היא מורכבת מהכח והפעל‪ ,‬אלא‬
‫שהפעל הוא בה מצד מה שיצא לפעל מהתנועה‪ ,‬הראשונה תנועת הגרמים השמימיים‪,‬‬
‫וכבר בארנו שלא יחויב שיהיו הגרמים השמימיים קודם לה בזמן‪.‬‬
‫והאפשרות הוא בה מצד מה שנאמר להשלים מן התנועה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר‬
‫שהתנועה ואפשרות התנועה ימצאו יחד מה שהתמידה התנועה הזאת להיות נמצאת‪,‬‬
‫ולפי שהם ימצאו יחד‪ ,‬הוא מבואר שלא ימנע הפסדם יחד ממה שאמר שהדבר לא יפסד‬
‫אלא אחר שימצא‪ ,‬וזה מבואר מאד‪.‬‬
‫וכבר יראה מום זה הבאור הראות נגלה שכבר אפשר שיתבאר ממנו בראובן הרמוז אליו‬
‫שהוא בלתי אפשר שימות‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬והנה מה שיצא ממנו שקר הוא שקר‪ ,‬ולזה‬
‫יחויב שתהיה זאת ההקדמה אשר חייב ממנה בלתי צודקת‪ .‬ואולם איך אפשר שיתבאר‬
‫ממנה שהוא בלתי אפשר בראובן שימות‪ ,‬הוא מבואר‪ .‬וזה שאם היה אפשר שימות‪ ,‬היה‬
‫שם הרג ש אחרון לזה החי‪ ,‬והוא מבואר שהפסקו משירגיש הוא זולת הפסקו מהיות דרכו‬
‫שירגיש‪ ,‬והנה יפסד בהכרח היות דרכו שירגיש אחר הפסקו מההרגש‪ ,‬הנה אם כן אחר‬
‫ההרגש שהונח אחרון אפשרות במציאות ההרגש‪ ,‬וכאשר הנחנוהו נמצא בפעל‪ ,‬יתחייב‬
‫ממנו שקר‪ ]400[ ,‬והוא שיהיה לזה החי אחר ההרגש האחרון הרגש‪ ,‬ואולם הכזב האפשרי‬
‫לא יתחייב ממנו שקר‪ ,‬אם כן השקר יצא מהניחנו בראובן שאפשר שימות הוא‪ .‬ובהיות‬
‫הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר בראובן שימות‪ ,‬וזה בתכלית הביטול והגנות‪ .‬ואולי יחשוב‬
‫חושב שזה הבטול לא יתחייב מזה הבאור שעשה בזה הפלוסוף‪ ,‬לפי שהוא אולי יאמר‬
‫שהפלוסוף לא חייב שיהיה נפסק מהתנועה אשר יתנועע בה לבד‪ ,‬אבל חייב שיהיה נפסק‬
‫מכל תנועה אחרת‪ ,‬וזה האפשרות אמר שיפסד אחר הפסד התנועה‪ ,‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫הנה יחשב שלא יחויב מזה הבאור הבטול אשר זכרנוהו‪ ,‬וזה כי ראובן‪ ,‬ואם היה שימות‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪385‬‬

‫הנה לא יפסק משיתנועע בתנועה אחרת זולת התנועות הנמצאות לחי במה שהוא חי‪.‬‬
‫אלא שכאשר יעויין בדברי הפלוסוף בזה הבאור יתבאר שהוא ירצה באפשרות התנועה‬
‫אשר הוא מתנועע בה לא תנועה אחרת‪ ,‬וזה שאם היה זה האפשרות ביחס אל תנועה‬
‫אחרת‪ ,‬הוא מבואר שלא יצדק מה שאמר שהתנועה ואפשרות התנועה הם שני דברים‬
‫מ קבילים‪ ,‬כי לא תהיה בכאן הקבלה ביניהם אם לא מצד שהאפשרות הוא ביחס אל‬
‫התנועה ההיא‪ ,‬וזה אמנם יחשב שיהיה כן‪ ,‬לפי שהכח והפעל הם סותרים‪ .‬והמשל שלא‬
‫יתכן שימצא בראובן השחרות בפעל ובאפשרות יחד‪ ,‬ואולם אם לקחנו האפשרות ביחס‬
‫אל דבר אחר זולת השחרות‪ ,‬לא ימנע זה‪ ,‬והמשל שהוא אפשר שיהיה שחור בפעל‪ ,‬ויהיה‬
‫אפשר שיהיה לבן יחד‪ ,‬וכל שכן שהוא אפשר עם זה שיהיה חם או קר‪ ,‬או מה שינהג מנהג‬
‫הדברים שאינם שחרות ולא מקביל השחרות‪ ,‬כי אלו הדברים אפשר שימצאו יחד בפעל‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר כי הפלוסוף ירצה בכאן באפשרות על התנועה האפשרות‬
‫אשר על התנועת ההיא אשר הוא מתנועע בה בזאת התנועה האחרונה‪ ,‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫הוא מבואר שכבר יתחייב מזה מה שחייבנוהו מהבטול‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי אף על פי שנודה‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שאחר ההרגש האחרון אפשרות במציאות ההרגש‪,‬‬
‫הנה לא יתחייב מזה שלא ימצא שם הרגש אחרון לזה החי‪ ,‬וזה כי אנחנו לא נחייב‪ ,‬עם‬
‫הודאתנו בזה החי שימות‪ ,‬שיהיה שם הרגש מונח הוא אחרון בהכרח‪ ,‬אבל אמנם נחייב‬
‫שיש שם הרגש אחרון במוחלט‪ .‬ולזה הוא מבואר שאיזה הרגש מונח שיהיה לזה החי‬
‫שישאר אחריו היות דרכו שירגיש הנה אפשר בו שיהיה אחרון ואפשר בו שלא יהיה‬
‫אחרון‪ ,‬וזה שאם יצא האפשרות לפעל‪ ,‬לא יהיה ההרגש ההוא אחרון‪ ,‬ואם לא יצא לפעל‬
‫אחר כן מה שהתמיד החי ההוא להיות חי‪ ,‬הנה יהיה ההרגש ההוא אחרון‪ .‬ולפי שזה‬
‫האפשרות כבר אפשר שיצא לפעל‪ ,‬וכבר אפשר שלא יצא לפעל‪ ,‬הנה אפשר בהרגש‬
‫ההוא המונח שיהיה [‪ ]401‬אחרון ושלא יהיה‪ ,‬אלא שהוא מחויב שיהיה לו הרגש אחרון‪,‬‬
‫לפי שהוא נפסד בהכרח‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא ימנענו מונע‪ ,‬אם נניח העולם נפסד‬
‫ונודה עם זה שהיות דרכו שיתנועע ימצא בהכרח אחר הפסק התנועה‪ ,‬כמו שהניח‬
‫הפלוסוף‪ ,‬משנאמר שכבר תהיה שם תנועה אחרונה על זה הצד שהנחנו בהרגש האחרון‪,‬‬
‫והוא שכבר נאמר שאיזו תנועה שתהיה לו אפשר בו שתהיה אחרונה ושלא תהיה‪ ,‬וזה‬
‫שהאפשרות הנשאר בו להיות מתנועע בזאת התנועה‪ ,‬אם יצא לפעל‪ ,‬לא תהיה זאת‬
‫התנועה המונחת אחרונה‪ ,‬ואם לא יצא לפעל‪ ,‬הנה היא אחרונה‪ .‬ובכלל הנה כאשר נניח‬
‫בעולם שיהיה מחויב שיפסד בעת מן העתים‪ ,‬הנה לא יתחייב באיזו תנועה שירמז אליה‬
‫ממנו שתהיה אחרונה‪ ,‬אבל הוא אפשר‪ .‬ובזה האופן היה מחויב‪ ,‬דרך משל‪ ,‬בראובן‬
‫שימות‪ ,‬ואין שם עת מחויב שימות ראובן בו‪ ,‬וזה שכבר היה מחויב בראובן שימות בעת‬
‫מה‪ ,‬לא שימות בזה העת‪ ,‬וכן הענין בעולם בשוה‪ ,‬אם הנחנו שיהיה מחויב שיפסד בעת‬
‫מהעתים‪ ,‬וכל שכן שאם הנחנו שיהיה אפשר בו שיפסד בעת מהעתים שלא יחויב בתנועה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪386‬‬

‫מה מתנועותיו שתהיה אחרונה‪ ,‬אבל יהיה זה אפשר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא‬
‫יחויב מזה הבאור שלא תמצא שם תנועה אחרונה‪.‬‬
‫ואולם מה שחייבו הפלוסוף מצד המפסיד הוא מבואר ממה שקדם שהחומר הוא המפסיד‪,‬‬
‫אם היה בכאן מפסיד‪ .‬והוא מבואר כי מהבאור ההוא לא יחויב‪ ,‬אם הודינו בו‪ ,‬שלא יפסד‬
‫העולם‪ ,‬אבל יחויב ממנו‪ ,‬לפי מה שיחשב‪ ,‬שלא יפסד הפסד לא ישוב להיות הווה אחריו‪.‬‬
‫ובכאן התבאר שמה שחייבו הפלוסוף בתנועה שהיא לא סרה ולא תסור הוא בלתי מחויב‪.‬‬
‫והוא מבואר שאנחנו גם כן לא נניח בתנועה שיהיה אפשר שתפסק בעת מהעתים‪ ,‬אבל‬
‫בארנו שזה בלתי אפשר בה במה שאין ספק בו‪ ,‬ואמנם בארנו זה בזה המקום שלא יחוייב‬
‫מזה הבאור שבאר הפלוסוף שלא תהיה שם תנועה אחרונה‪ ,‬לפי שאין ראוי שנונה נפשינו‬
‫בחשוב שכבר התבאר זה מזה הבאור‪ ,‬והוא לא התבאר ממנו‪ ,‬כמו שבארנו‪ .‬ובכלל מי‬
‫שיבאר האמתות בטענות בלתי צודקות אינו‪ ,‬מחזק האמות בהם‪ ,‬אבל הוא מחליש אותו‪,‬‬
‫וזה מבואר מאד‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק עשרים וחמשה‬
‫נתיר בו הספק אשר יקרה מצד החומר הראשון‬
‫הטענה הששית אשר טען הפלוסוף הוא מצד טבע החומר הראשון‪ .‬וזה שהוא יאמר שזה‬
‫החומר איננו לא ה ווה ולא נפסד בעצם‪ .‬שאם היה הווה‪ ,‬היה לו נושא יתהוה ממנו‪ .‬ואם‬
‫היה לו נושא יתהוה ממנו [‪ ]402‬היה הוא נושא בעצמו‪ ,‬לפי שמה שבכח לא יפרד ממה‬
‫שבכח‪ ,‬ויחויב מזה שיהיה נמצא קודם שימצא‪ ,‬או היה נמצא בפעל‪ ,‬וזה כלו שקר‪ .‬וכן‬
‫יתחייב בו אלו יפסד‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מדרך החומר הראשון שלא ימצא ערום‬
‫מצורה‪ ,‬הוא מבואר שיחויב בעולם שיהיה קדום‪.‬‬
‫ונאמר שהוא מבואר ממה שקדם שלא יחויב מצד זה שיהיה העולם קדום‪ ,‬וזה שאנחנו‬
‫נאמר שכבר חודש בחומר הראשון זה הטבע בהתחדש הצורות היסודיות בו‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר בפרק השמנה עשר מזה המאמר‪ ,‬ושם הותר זה הספק באופן שלם‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק עשרים וששה‬
‫נתיר בו הספק שיקרה מפני טבע הגשם השמימיי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪387‬‬

‫הטענה השביעית אשר טען הפלוסוף היא מצד טבע הגשם השמימיי‪ .‬ושרש דבריו הוא‬
‫זה‪ .‬כל הווה הוא הווה מהפכו ונפסד אל הפכו‪ ,‬ויחויב מזאת ההנחה‪ ,‬לפי הפך הסותר‪,‬‬
‫שמה שאי אפשר בו שיהיה הווה מהפכו ונפסד אל הפכו אינו הווה ולא נפסד‪ .‬ואולם זה‬
‫הגשם השמימיי אי אפשר בו שיהיה הווה מהפכו ונפסד אל הפכו‪ ,‬לפי שאין לו הפך‪ ,‬הנה‬
‫אם כן יחויב מזה שיהיה הגרם השמימיי בלתי הווה ולא נפסד‪ ,‬ולזה יחויב בעולם שהיה‬
‫קדום‪.‬‬
‫ונאמר שהוא מבואר עם מה שקדם מהדב רים שהתר זה הספק אינו ממה שיקשה‪ .‬וזה כי‬
‫זאת ההוייה הכללית לא יחויב בה מה שיקרה להוייה אשר בחלק מצד מה שהיא הוייה‬
‫בחלק שהיא מהפך ואל הפך‪ ,‬כמו שבארנו במה שקדם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי זאת ההוייה הכללית היא גם כן מצד אחר מתחלפת לאלו ההויות החלקיות‪ ,‬לפי‬
‫שאלו ההויות הם מיוחסות אל הטבע‪ ,‬וזאת ההוייה היא מיוחסת אל הרצון‪ ,‬ואנחנו נמצא‬
‫בהוייה הרצונית שהיא מלא דבר אל דבר‪ ,‬כמו הענין במלאכה שהיא מלא תמונה אל‬
‫תמונה‪ ,‬כאלו תאמר שהטבעת יעשה ממה שאין לו תמונת טבעת‪ ,‬כי התמונה היא ממה‬
‫אין לו הפך‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי גם בהויות הטבעיות נמצא כי מה שיש לו הפך הוא אשר יתחדש מהפכו‪ ,‬כמו‬
‫הענין במזג‪ ,‬ואולם מה שאין לו הפך הוא מלא דבר‪ ,‬כמו הענין בצורה‪ .‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫הוא מבואר כי העולם לא ימנע היותו הווה מפני שאין לו הפך‪ ,‬כי אנחנו נמצא גם בדברים‬
‫הטבעיים שרוב מה שיתחדש בהם הווה לא מהפך‪ ,‬וזה שרוב הדברים המתחדשים הם‬
‫צורות באופן מה‪ ,‬ואם היה שתהיינה קצתם שלמות לקצת‪ ,‬והצורות הוא מבואר שאין להם‬
‫הפך אם לא לצורות היסודיות לבד‪ ,‬כמו שבארנו בבאורנו לספר בעלי חיים‪ .‬בכלל הנה‬
‫ההוייה לדברים המורכבים אינה מהפך [‪ ]403‬בעצמותה‪ ,‬לפי שהצורה ההווה בהוייה ההיא‬
‫אין לה הפך‪ ,‬אלא שקרה שהיא נמשכת לשנוי באיך אשר הוא מהפך ואל הפך להכין‬
‫החומר‪ ,‬ואולם הכנת החומר תצטרך בהוייה בחלק במה שהיא הוייה בחלק‪ ,‬לפי שהיתה‬
‫ההוייה ההיא הפסד למה שיתהווה ממנו הדבר ההווה‪ ,‬ולזה יצטרך שישתנה החומר‬
‫בדרך שתפסד צורתו הראשונה‪ ,‬ויוכן לקבול זאת הצורה השנית‪ ,‬ואולם ההוייה שאינה‬
‫הפסד לדבר‪ ,‬כמו הענין בהויית הגרם השמימיי‪ ,‬לפי מה שהתבאר מענינה‪ ,‬לא ימנע היות‬
‫הענין בה קבול לבד‪ ,‬כמו הענין בקצת הענינים הטבעיים המתחדשים‪ ,‬כאלו תאמר השכל‬
‫הנקנה‪ ,‬וזה שכבר התבאר במאמר הראשון מזה הספר שהוייתו הוא קבול לבד‪ ,‬ובזה‬
‫אפשר שתהיה הויית הגרם השמימיי קבול לבד בשיקבל צורת שמירת התמונה‪,‬‬
‫ובאמצעותה יקבל הצורה הנבדלת המניעה‪ ,‬ולזה הוא מבואר שלא ימנע בגרם השמימיי‬
‫שיהיה הווה מזה הצד‪ ,‬אבל יתבאר מזה במה שאין ספק בו שאי אפשר בגרם השמימיי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪388‬‬

‫שיהיה נפסד‪ ,‬לפי שההפסד יהיה לדבר הנפסד מזה הצד בהכרח‪ ,‬כמו שבארנו במה‬
‫שקדם‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק עשרים ושבעה‬
‫נתיר בו הספק שיקרה מצד טבע הנצחי וההווה והנפסד‬
‫הטענה השמינית אשר טען הפלוסוף היא מצד טבע הנצחי וההווה והנפסד‪ .‬וזה כי הוא‬
‫יאמר שכל הווה נפסד‪ ,‬וכל נפסד הווה‪ ,‬ויחויב מזה במה שהוא בלתי נפסד שיהיה בלתי‬
‫הווה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מבואר מענין הגרם השמימיי שאי אפשר בו שיהיה נפסד‪,‬‬
‫הוא מבואר שהוא בלתי הווה‪ ,‬ולזה יאמר הפלוסוף שאי אפשר בבלתי הווה שיהיה נפסד‪,‬‬
‫ולא בבלתי נפסד שיהיה הווה‪ .‬ושרש דבריו הוא זה‪ .‬אם ימצא בדבר האחד בעצמו כח על‬
‫ענין אחד ועל שכנגדו‪ ,‬הנה כמו שהוא ראוי שתהיה פעולת אחת משני הכחות בזמן בלתי‬
‫זמן פעולת הכח האחר‪ ,‬כי שתי הפעולות המתנגדות אי אפשר התקבצם בעת אחד‪ ,‬כן‬
‫היה ראוי שיהיה זמן אחד משני הכחות בלתי זמן הכח השני‪ ,‬ושיהיה כל אחד משני‬
‫הכחות המתהפכים נגדר‪ .‬ואמנם יהיה אפשר זה כשהיו הכחות נגדרים‪ ,‬כי אם לא יהיו‬
‫הכחות נגדרים‪ ,‬לא ימצא הזמן היותר גדול שימצא בו הכח‪ ,‬כי כמו שהכח הפועל אמנם‬
‫יגדר ביותר מה שיפעלהו‪ ,‬כן הכחות המתפעלות אמנם יגדרו בזמן הגדול שימצאו בו‪ ,‬וזהו‬
‫אשר יפול תכלית ההפעולות ושלמותה‪ .‬וזה דבר ימצא בחפוש שהוא צודק בכל המאמרות‬
‫כשנחשוב הכח הזה במקומו המיוחד‪ ]404[ ,‬לא במקום הרחוק‪ ,‬וזה שראובן‪ ,‬דרך משל‪,‬‬
‫כבר היה נעדר במקרה זמן אין תכלית לו‪ ,‬ואמנם העדרו הנמצא בזרע ובדם הנדות אשר‬
‫נתהוה מהם הוא תכליתי בזמן‪ .‬ויאמר עוד שאי אפשר שימצאו בדבר אחד בעצמו כחות‬
‫מתנגדות ימצא כל אחד מהם בזמן שאין לו תכלית ובלתי נגדר‪ ,‬עד שיהיה בדבר האחד‬
‫בעצמו‪ ,‬על דרך משל‪ ,‬כח המציאות בלתי בעל תכלית וכח ההעדר בלתי בעל תכלית‪ .‬וזה‬
‫שאם היה אפשר זה‪ ,‬לא ימלט מאחד משלשה ענינים‪ .‬אם שלא נציע פעולת אחד משני‬
‫הכחות המתנגדים נמצאת בעת מן העתים‪ ,‬וזה שקר במתנגדים אשר אין ביניהם אמצעי‪,‬‬
‫כמו פעולת כח המציאות וההעדר‪ .‬או שנציע פעולותיהם יחד בכל הזמן‪ ,‬וזה גם כן שקר‪,‬‬
‫כי שני ההפכים אי אפשר מציאותם בזמן אחד בנושא אחד‪ .‬או שנציע שפעולת אחד משני‬
‫הכחות היא הנמצאת תמיד ופועלת והאחרת נעדרת תמיד‪ ,‬וזה החלק הוא אשר יחשב בו‬
‫שהוא אפשרי‪.‬‬
‫ונציע עתה על דרך משל שהעולם יש בו כח תמידי שימצא ושיעדר‪ ,‬ונציע פעולת כח‬
‫המציאות הוא הנמצא תמיד ופעולת כח ההעדר בלתי נמצא כלל ובלתי יוצאת אל הפעל‬
‫בעת מהעתים‪ .‬ואם היה הדבר כן‪ ,‬הנה פעולת הכח הנעדר הפעל תמיד לא ימלט‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪389‬‬

‫מציאותה ויציאותה אל הפעל אם שיהיה אפשר או נמנע‪ ,‬כי ההעדר בפעל לא ימלט מאלה‬
‫השני מתנגדים לעתי ד‪ .‬ואם נציע חדוש פעולת זה הכח נמנע‪ ,‬לא יהיה שם כח כלל‪ ,‬כי‬
‫ההמנעות הוא סתירת האפשרות וסתירת הכח‪ .‬ואם נציע פעולת זה הכח רוצה לומר‬
‫הנעדרת פעולתו תמיד אפשרית‪ ,‬מבואר הוא שאם נציע זה האפשרות נמצא בפעל‪ ,‬יהיה‬
‫כזב אפשר‪ ,‬אבל כשהצענו זה האפשרות נמצא בפעל‪ ,‬התחייב ממנו שקר‪ ,‬והוא שתהינה‬
‫שתי הפעולות המתהפכות יחד‪ ,‬רוצה לומר שיהיה הדבר האחד בעצמו תמידי המציאות‬
‫וההעדר‪ .‬ולזה הוא מבואר שמה שהצענוהו אפשר הוא שקר‪ .‬ואם היה הדבר כן‪ ,‬הוא‬
‫מבואר שאין בתמיד המציאות כח ההעדר כלל‪ ,‬והיה זה כן‪ ,‬כי הדבר שיש לו כחות‬
‫מתנגדים יחויב שיהיה כל אחד מהם נגדר ובעל תכלית‪ ,‬ולזה יאמר הפלוסוף שאי אפשר‬
‫שימצא דבר תמיד המציאות במה שעבר נפסד בעתיד‪ .‬ואי אפשר גם כן בדבר הווה שיהיה‬
‫בלתי נפסד‪ ,‬וזה שהנפסד הוא אשר נעדר אחר המציאות‪ ,‬וההווה הוא הנמצא אחר‬
‫ההעדר‪ ,‬ואם יהיה הדבר נצחי נפסד בעתיד‪ ,‬הנה ימצא לו כח ההעדר זמן אין תכלית לו‪,‬‬
‫וזה שקר לפי מה שהתבאר קודם זה‪ .‬והדבר תמיד המציאות איננו מן השקר שימצא בו‬
‫כח ההעדר זמן בלתי בעל תכלית בלבד‪ ,‬כי אף זמן בעל תכלית גם כן‪ ,‬כי הענין המחויב‬
‫מזה אחד‪ ,‬וזה שהאפשרי [‪ ]405‬המונח מזה ישוב שקר‪ .‬וכן כשנציע הווה שישאר נצחי‪,‬‬
‫יהיה בו כח ההעדר זמן אין תכלית לו‪ ,‬כי המתהוה הוא הנמצא אחר ההעדר‪ ,‬אם כן הנה‬
‫יש שני גדרים‪ ,‬האחד מהם קודם בטבע על האחר‪ ,‬והוא המקבל ההעדר וההווה הנפסד‪,‬‬
‫כי המקבל ההעדר קודם בטבע להווה הנפסד כקדימת החי על האדם‪ ,‬וכשיסתלק הקודם‬
‫יסתלק המתאחר‪ .‬וכאשר התישב זה‪ ,‬יעה מזה הקש תנאי ויאמר‪ ,‬אם הדבר הנצחי הוא‬
‫בלתי מקבל ההעדר‪ ,‬הוא בלתי הווה ובלתי נפסד‪ ,‬אבל הוא בלתי מקבל ההעדר‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר קודם זה‪ ,‬הנה הוא אם כן בלתי הווה ובלתי נפסד בהכרח‪ .‬והנה הפלוסוף טען‬
‫בזה עוד טענות רבות‪ ,‬וראינו לחקור בזאת הטענה תחלה קודם שנזכור שאר הטענות‬
‫אשר לו‪ ,‬כי זה ראוי מצד אורך מאמריו בזה המקום‪.‬‬
‫ונאמר כי מה שחייב הפלוסוף שהדבר שיש לו כח על דבר אחד ועל שכנגדו שהוא מחויב‬
‫שיהיו הכחות נגדרים‪ ,‬הנה זה יצדק בהכרח‪ ,‬כמו שהמשיל בזה בכח הקרוב המיוחד‪ ,‬והוא‬
‫אשר ידרך הנושא בו‪ ,‬דרך משל‪ ,‬אל ההויה או אל ההפסד‪ ,‬כי הוא מבואר שאי אפשר‬
‫שיהיה דורך אל המציאות זמן אין תכלית לו או שיהיה דורך אל ההפסד זמן אין תכלית לו‪,‬‬
‫שאם היה הדבר כן‪ ,‬היה הדבר דורך אל מה שאי אפשר שיצא לפעל‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪,‬‬
‫ולזה היה האפשרות אשר בזרע ובדם הנדות שיתהווה ממנו ראובן נגדר‪ .‬אלא שעם כל זה‬
‫מבואר שלא ימנע מזה הצד היות העולם הווה ונשאר נצחי‪ ,‬וזה שאנחנו לא הנחנו שיהיה‬
‫זמן דריכתו אל ההוייה בלתי בעל תכלית‪ ,‬אבל הוא בזולת זמן‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬ואם הודינו‬
‫שיהיה שם שנוי קודם להויית העולם‪ ,‬הנה תהיה זאת הדריכה בזמן בעל תכלית בהכרח‪,‬‬
‫והנה אחר שנמצא העולם‪ ,‬לא נניח בו כח על ההפסד כלל‪ ,‬ולא ידרוך אליו‪ ,‬ולזה לא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪390‬‬

‫יתחייב מזאת הטענה שלא יהיה העולם הווה וישאר נצחי‪ ,‬וזה שלא הונח בכאן כח אל‬
‫הגשם שנתהוה ממנו העולם אלא רק אל ההוייה‪ ,‬לא אל ההפסד‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬
‫ובכלל הנה אם היה העולם הווה בדרך הטבע‪ ,‬היה בלתי אפשר שיהיה נעדר זמן אין‬
‫תכלית לו‪ ,‬כי הכח הטבעי הוא נגדר בהכרח‪ ,‬ואולם כאשר היה התהוותו מיוחס לרצון‬
‫הבורא‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ ,‬לא ימנע היותו נעדר זמן אין תכלית לו‪ ,‬ואחר יתהוה‪,‬‬
‫כמו שהתבאר זה כלו בפרק העשרים וארבעה מזה המאמר‪ .‬ואם אמר לנו הפלוסוף כי‬
‫מפני שזמן מציאות העולם הוא בלתי בעל תכלית לפי זאת ההנחה‪ ,‬וכן זמן העדרו‪ ,‬הנה‬
‫יתחייב שיהיה מציאות העולם והעדרו יחד‪ ,‬לפי שהזמן הבלתי בעל תכלית הוא הזמן‬
‫הבלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה שאם הנחנו שיהיה הזמן אשר בו נעדר העולם בלתי [‪ ]406‬בעל‬
‫תכלית בחולף והזמן אשר נמצא בו העולם בלתי בעל תכלית בעתיד‪ ,‬הנה יהיה כל אחד‬
‫מאלו הזמנים שאין להם תכלית חלק לזמן הבלתי בעל תכלית בחולף ובעתיד‪ ,‬ויהיה אם‬
‫כן מה שאין תכלית לו חלק למה שאין תכלית לו‪ ,‬ויחוייב מזה שיהיה מה שאין תכלית לו‬
‫יותר גדול ממה שאין תכלית לו‪ ,‬לפי שהכל הוא יותר גדול מהחלק‪ ,‬וזה בטל לפי מה‬
‫שיראה הפלוסוף‪ ,‬כמו שיאמר בביאור במה שאחר זה‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה כל אחד מאלו‬
‫הזמנים בעל תכלית‪ ,‬שאם לא הונח הענין כן‪ ,‬יחויב שיהיה העולם נמצא ונעדר יחד‪ .‬אמרנו‬
‫לו כי אם הודינו שיהיה העולם נעדר זמן אין תכלית לו‪ ,‬הנה לא יחויב מזה שיהיה העולם‬
‫נמצא ונעדר יחד‪ .‬וזה שהזמן‪ ,‬אם היה בלתי בעל תכלית בחולף ובעתיד‪ ,‬והנחנו העולם‬
‫נמצא תמיד‪ ,‬כמו שיראה הפלוסוף‪ ,‬יתחייב זה הבטול בעינו‪ ,‬וזה כי לא ימלט הענין בו‬
‫מחלוקה‪ ,‬אם שיהיה אפשר שיחלק בעתה אחד‪ ,‬או שיהיה בלתי אפשר זה‪ .‬ואם היה בלתי‬
‫אפשר שיחלקהו עתה מה‪ ,‬הנה איננו זמן‪ ,‬אבל הוא עתה‪ ,‬כי מה שאינו מתחלק בזמן הוא‬
‫העתה‪ ,‬ואם היה אפשר שיחלקהו‪ ,‬הנה יהיה כל אחד מהחלקים בלתי בעל תכלית‪ ,‬ויהיה‬
‫נקבצם יותר גדול מכל אחד מהם‪ .‬ואם היה בלתי אפשר שיהיה מה שאין תכלית לו יותר‬
‫גדול ממה שאין תכלית לו‪ ,‬הנה יהיה בלתי אפשר שיהיה הזמן בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה‬
‫הפך מה שיראה הפלוסוף‪ .‬ולזה הוא מבואר שכבר יוכרח הפלוסוף שיודה שהוא אפשר‬
‫בזמן הבלתי בעל תכלית מצד אחד ובעל תכלית מצד אחר שיהיה חלק לזמן הבלתי בעל‬
‫תכלית משני הצדדים‪ ,‬ואמנם יתכן זה מצד שהיה הזמן בעל תכלית‪ ,‬לא מהצד שהוא‬
‫בלתי בעל תכלית‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ואמנם היה שקר שיהיה הבלתי בעל תכלית חלק‬
‫לבלתי בעל תכ לית מהצד שהוא בלתי בעל תכלית‪ ,‬כי מהצד ההוא לא יקבל התוספת‪,‬‬
‫ואולם מהצד שהוא בעל תכלית כבר יחשב שיהיה אפשר שיקבל בו התוספת כשהוסף בו‬
‫זמן בלתי בעל תכלית‪ ,‬לא כשהוסף בו זמן בעל תכלית‪ ,‬כי הזמן הבעל תכלית לא יוסיף‬
‫דבר בזמן הבלתי בעל תכלית‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שכבר אפשר שיהיה בזה‬
‫האופן זמן מציאות העולם בלתי בעל תכלית במתאחר‪ ,‬וזמן העדרו בלתי בעל תכלית‬
‫בקודם‪ ,‬ויהיה הזמן האחד זולת הזמן האחר‪ ,‬עם הנחתנו כל אחד מהם בלתי בעל תכלית‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן הוא מבואר שלא יחויב מפני היות חיוב זמן העדר העולם זולת זמן‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪391‬‬

‫מציאותו שיהיה כל אחד מאלו הזמנים בעל תכלית‪ ,‬וזה מבואר מאד‪ ,‬כל שכן שלא יחויב‬
‫מזה בעולם שיהיה קדום‪ ,‬אם הונח בלתי נפסד‪ ,‬וזה כי אנחנו לא נניח קודם הויית העולם‬
‫זמן לא בעל תכלית ולא בלתי בעל תכלית‪ ]407[ ,‬ונניח גם כן זמן מציאות העולם תמיד‬
‫בעל תכלית‪ ,‬ואם היה שיתוסף אל מה שיתוסף‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪ ,‬כמו שבארנו במה‬
‫שקדם‪ .‬ולזה הוא מבואר שלא יחויב לנו הבטול שחייבו הפלוסוף‪ ,‬והוא שיהיה מה שאין‬
‫תכלית לו יותר גדול ממה שאין תכלית לו‪ ,‬אבל יתחייב זה הבטול בהכרח למי שיניח‬
‫העולם קדום‪ .‬וכאשר התישב לנו זה‪ ,‬הנה נאמר שהוא מבואר ממה שזכרנוהו מהטענות‬
‫לפלוסוף שאמנם נבנה על ששני הכחות הבלתי נגדרים יאחז כל אחד מהם כל הזמן‪ ,‬ולזה‬
‫יחייב אם שיהיה הנושא נעדר תמיד מפעולות שתי הכחות‪ ,‬וזה שקר באלו המתנגדים‬
‫שאין ביניהם אמצעי‪ ,‬או שיהיה בו פעולות השני כחות המקבילים יחד בכל הזמן‪ ,‬וזה גם‬
‫כן שקר‪ ,‬או שתהיה פעולת אחד מהכחות נמצאות בו תמיד בכל הזמן והאחרת נעדר‬
‫תמיד‪ ,‬וביאר שזאת החלוקה היא גם כן שקר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה שכבר התבאר שלא‬
‫יחוייב מפני טבע הזמן‪ ,‬כאשר הונח זמן כל אחד מאלו הכחות בלתי בעל תכלית מצד ובעל‬
‫תכלית מצד שיאחז כל אחד מהם כל הזמן‪ ,‬הוא מבואר שמה שחייבו הפלוסוף מזה הוא‬
‫בלתי מחויב מזה הצד‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מה שהניח שאי אפשר שתהיה פעולה אחת מהכחות נמצאת תמיד והאחרת‬
‫נעדרת תמיד‪ ,‬לפי שאם הונח הענין כן‪ ,‬יחויב מזה שיהיה הזמן נמצא ונעדר יחד‪ ,‬הנה‬
‫נאמר שהוא בלתי צודק‪ .‬וזה כי לא ימנע אם שנניח פעל אחד מהכחות נמצא תמיד בחיוב‬
‫ופעל האחר נעדר תמיד בחיוב גם כן‪ ,‬ואם הונח הענין כן‪ ,‬לא יהיה בכאן אפשרות‪ ,‬והוא‬
‫הפך מה שהונח‪ .‬או שנניח אחת מהפעולות בחיוב והאחרת המקבלת לה באפשר‪ ,‬ויהיה‬
‫המאמר סותר נפשו‪ ,‬והמשל שאם היה הדבר מחויב שימצא ואפשר שיפסד‪ ,‬הנה יהיה מה‬
‫שהוא מחויב שימצא אפשר שלא ימצא‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ .‬ואם הנחנו כל אחת מהפעולות‬
‫באפשרות בכל הזמן הבלתי בעל תכלית‪ ,‬הנה לא יקרה מזה שקר‪ ,‬ואף על פי שנניח‬
‫שתהיה הפעולה האחת מהם נמצאת תמיד‪ ,‬אחר שאינה נמצאת תמיד בחיוב‪ .‬ואנחנו‬
‫מציעים לביאור זה‪ ,‬כי מה שנאמר בגדר האפשר‪ ,‬שכאשר הונח נמצא‪ ,‬לא יקרה מהנחתו‬
‫בטל‪ ,‬הוא צודק כשהונח נמצא באופן שיהיה בו אפשר‪ ,‬לא כשהונח נמצא באופן שלא יהיה‬
‫בו אפשר‪ ,‬והמשל שראובן העומד אפשר שישב‪ ,‬אלא שאי אפשר בו שישב עם היותו‬
‫עומד‪ ,‬כי שני ההפכים לא יתכן שיתקבצו יחד בנושא אחד מצד אחד‪ ,‬ואולם היה אפשר בו‬
‫שישב עם הסתלקות מציאות העמידה ממנו אשר היא מקבלת לישיבה‪ .‬ואם הונח ראובן‬
‫יושב באופן שיהיה זה אפשר בו‪ ,‬והוא עם הסתלקות העמידה ממנו‪ ,‬הוא מבואר שלא‬
‫יקרה ממנו בטול‪ ,‬כי זה הכזב הוא כזב אפשרי‪ .‬ואולם אם הונח ראובן יושב [‪ ]408‬בזולת‬
‫הסתלקות העמידה ממנו‪ ,‬יהיה זה שקר לא כזב אפשר‪ ,‬וזה שכבר הונח נמצא מה שלא‬
‫היה אפשר שימצא‪ .‬וכאשר התישב לנו זה‪ ,‬הוא מבואר שאם הונח פעל אחד משני הכחות‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪392‬‬

‫המקבילים תמיד נמצא לא בחיוב‪ ,‬ויהיה הפעל אשר הוא מקבילו נעדר תמיד לא בחיוב‪,‬‬
‫שלא יקרה מזאת ההנחה שקר‪ ,‬וזה שאם הונח הפעל הנעדר נמצא עם הסתלק הפעל‬
‫שהוא מקבילו‪ ,‬לא יקרה מזה בטול‪ ,‬אבל יהיה כזב אפשר‪ .‬ואולם אם הונח הפעל הנעדר‬
‫נמצא בזולת הסתלק מקבילו‪ ,‬כמו שהניחו הפלוסוף‪ ,‬הנה מן הראוי שיקרה ממנו שקר‪ ,‬כי‬
‫כבר הונח בו נמצא מה שאי אפשר שימצא‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא יתכן שיתבאר מפני‬
‫הבטול שיקרה ממנו שלא יהיה אפשר מה שהונח אפשר‪ ,‬כי לא הונח בזאת ההנחה נמצא‬
‫מה שהוא אפשר באופן שהוא בו אפשר‪ ,‬והמשל שאם הנחנו העולם נמצא תמיד לא‬
‫בחיוב‪ ,‬ונעדר תמיד לא בחיוב‪ ,‬והונח נעדר‪ ,‬הנה לא יתחייב מזה שיהיה נמצא ונעדר יחד‪,‬‬
‫וזה לא היה אפשר בו שיהיה נעדר עם היותו נמצא‪ .‬ואם הנחנוהו נעדר עם היותו נמצא‪,‬‬
‫הנה ראוי שיתחייב מזאת ההנחה שקר‪ ,‬כי אנחנו הנחנו נמצא מה שאי אפשר שימצא‪ ,‬וזה‬
‫מבואר מאד‪ ,‬עד שהאריכות בבאורו מותר‪ .‬והפלא אם נעלם זה מהפלוסוף‪ ,‬כי מדרגתו‬
‫בחכמה עצומה מאד‪ ,‬ואין ראוי שייוחס לו העלם בכמו זה הענין הנגלה‪ ,‬ואחשוב כי‬
‫הפלוסוף שיער כבר שזה הבאור אינו נותן האמת על כל פנים‪ ,‬וכבר יורה על זה מה‬
‫שאמר אחר קצת אלו הטענות אשר טען בזה הדרוש‪ ,‬שיורה שאין אלו הטענות נותנות‬
‫האמת בזה על כל פנים‪ ,‬ולזה אמר אם יהיה אחד מציע דבר הווה בלתי נופל תחת‬
‫ההפסד‪ ,‬או דבר תמידי נופל תחת ההפסד יתחייב שיבטל קצת אלו ההקדמות וההקשים‬
‫אשר הצענום‪ .‬ואם יהיה בטולם בלתי אפשרי ההצעה הבאה לבטלם נמנעים בהכרח‪ .‬ודי‬
‫בזה ההערה למי שיבין דברו‪ ,‬שהוא לא יחשוב באלו הטענות שיהיו מופת על שאי אפשר‬
‫שימצא בכאן דבר הווה שישאר נצחי‪ .‬ובכאן התבאר בטול אלו הטענות שזכרנו לפלוסוף‬
‫בזה הדבר הדרוש‪ ,‬וכמעט שרוב הטענות אשר יזכר אחר זה יתבטלו בזה האופן‪.‬‬
‫והנה הפלוסוף יטעון עוד טענות אחרות יבאר שאי אפשר בהווה שישאר נצחי‪ ,‬כמו שהיה‬
‫אומר אפלטון‪ .‬וזה כי הפלוסוף יאמר שהאמצעי בין הנמצא תמיד והנעדר תמיד יצדק עליו‬
‫בהכרח שלילת שתי הקצוות‪ ,‬והוא לא נמצא תמיד ולא נעדר תמיד‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה‬
‫האמצעי ביניהם נמצא בעת מהעתים ונעדר בקצתם‪ ,‬ומה שהוא בזה התואר ראוי שיהיה‬
‫הווה נפסד‪ ,‬אחר שלא יצדק עליו שהוא לא הווה ולא נפסד‪ .‬ואולם האמצעי שיצדק עליו‬
‫הסותר לכל אחד מהקצוות הנה טבעו מובדל [‪ ]409‬מטבע הקצוות‪ ,‬ולזה יראה שההוה‬
‫והנפסד הוא בלתי תמיד המציאות‪ ,‬כמו שנראה קודם זה שאין מה שהוא תמיד המציאות‬
‫הוא בלתי הווה ובלתי נפסד‪ ,‬וזה שאם נציע ההווה והנפסד תמיד המציאות‪ ,‬יתחייב שיהיה‬
‫דבר לו כח המציאות וההעדר תמיד‪ ,‬וזה שקר לפי מה שהתבאר קודם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי ההווה אינו נמצא תמיד ולא נעדר תמיד‪ ,‬וכן הנפסד‪ .‬וכאשר היה זה כן‪ ,‬והיה‬
‫האמצעי הוא אשר לו כח המציאות וכח ההעדר‪ ,‬והיה כל אחד מאלה מתהפך על האמצעי‪,‬‬
‫הנה מן הראוי שיתהפך כל אחד מהם על חבירו דמיון זה ההווה‪ ,‬והוא מה שיש לו כח‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪393‬‬

‫המציאות וההעדר‪ ,‬ומה שיש לו כח המציאות וההעדר הוא נפסד‪ ,‬אם כן לכ הווה נפסד‪,‬‬
‫וכן יתבאר שכל הווה נפסד בזה המין מהבאור בעצמו‪ ,‬והנה אם כן יתבאר מזה שאי‬
‫אפשר בדבר בלתי נפסד שיהיה הווה‪ ,‬ולא בדבר בלתי הווה שיהיה נפסד‪ ,‬ומזה יתבאר‬
‫שכל מה שהוא בלתי הווה הוא בלתי נפסד‪ ,‬וכל מה שהוא בלתי נפסד הוא בלתי הווה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬טענה אחרת‪ ,‬והיא כי כל דבר שיש בו כח שיפעל או שיתפעל כחו אמנם ימצא‬
‫בתכלית מה שאפשר בו שיפעל או שיתפעל בדבר ההוא בתכלית מן הפועל או‬
‫ההתפעלות ההוא‪ ,‬ומה שהוא בזה התואר כחו נגדר‪ ,‬לפי מה שהוצע קודם‪ ,‬ומה שהוא‬
‫בזה הענין ויש בו כח לקבל ההוייה וההפסד‪ ,‬הזמן שיקבל בו ההוייה נגדר‪ ,‬וכן הזמן‬
‫שיקבל בו ההפסד‪ ,‬ולזה היו כחות הדברים המקבלים ההוייה וההפסד בעלי תכלית‪ ,‬ואין‬
‫הנה נמצא כי אם אחד משני דברים‪ ,‬אם כח בלתי בעל תכלית או כח בעל תכלית‪ ,‬אמנם‬
‫הבעל תכלית נגבל‪ ,‬מפני שיש לו התחלה וסוף‪ ,‬ואולם הבלתי בעל תכלית בלתי נגבל‪,‬‬
‫אלא אם יאמר אומר שהוא גם כן נגבל‪ ,‬כי לא ימצא יותר גדול ממנו‪ .‬ואם ימצא דבר נצחי‬
‫הווה ‪ ,‬הנה ימצא כח בלתי בעל תכלית שיש לו תכלית‪ .‬ומה שאין לו תכלית לא יתחלק‬
‫למקצת עד שיהיה קצת הדברים כח אין תכלית לו במה שעבר‪ ,‬ולקצתם כח אין תכלית לו‬
‫במה שעתיד‪ ,‬ולקצתם כח אין תכלית לו בשני החלקים יחד‪ ,‬כי יתחייב מזה דבר רחוק‪,‬‬
‫והוא שיהיה מה שאין תכלית לו יותר גדול ממה שאין תכלית לו‪ ,‬כי היה נקבץ השני כחות‬
‫אין תכלית לו חלק למה שאין תכלית לו‪ .‬ואם יאמר אומר שהוא אפשר שימצאו בהווה‬
‫ובנפסד כחות בלתי בעלי תכלית‪ ,‬והנה יאמר הפלוסוף שכבר יתחייב מזה השקר שהוזכר‬
‫בהצעה‪ ,‬והוא שישוב האפשרי שקר‪ ,‬לזה יראה הפלוסוף שאי אפשר בהווה שיהיה בלתי‬
‫יפסד‪ ,‬ולא בנפסד שיהיה בלתי הווה‪ .‬והנה זכר הפלוסוף לקיים זה הדעת עוד טענות‬
‫זולת אלו‪ ,‬אבל ראינו [‪ ]410‬שנחקור תחלה באלו הטענות קודם שנזכור שאר הטענות‪ ,‬כי‬
‫זהו מן הראוי מפני רוב טענותיו בזה הדרוש‪.‬‬
‫ונאמר כי מה שאמר הפלוסוף כי בין הנמצא תמיד והנעדר תמיד אמצעי‪ ,‬והוא לא נמצא‬
‫תמיד ולא נעדר תמיד‪ ,‬והוא הנמצא בקצת העתים ונעדר בקצתם‪ ,‬ומה שהוא בזה התואר‬
‫ראוי שיהיה הווה נפסד‪ ,‬אחר שלא יצדק עליו שהוא לא הווה ולא נפסד‪ ,‬הוא בלתי מחויב‪.‬‬
‫וזה שכבר יצדק בהווה הבלתי נפסד לא נמצא תמיד ולא נעדר תמיד‪ ,‬או נמצא ונעדר‪ ,‬וכן‬
‫הענין בנפסד הבלתי הווה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה לא יחויב שיצדק תמיד בממוצע בין שתי‬
‫אלו הקצוות שהוא הווה נפסד‪ ,‬אבל יהיה בהכרח הווה או נפסד לפי שאם לא היה הווה או‬
‫נפסד‪ ,‬היה נמצא תמיד‪ ,‬ואם לא שיאמר הפלוסוף מצד שהכחות המקבלים הבלתי נגדרים‬
‫יחויב שיאחז כל אחד מהם כל הזמן‪ ,‬כמו שהציע במה שקדם‪ ,‬ולזה יהיה‪ ,‬דרך משל‪,‬‬
‫ההווה הבלתי נפסד נמצא תמיד במוחלט או נעדר תמיד‪ ,‬אם הנחנו שיהיה פעולת כח‬
‫ההעדר היא הנמצאת תמיד‪ .‬אלא שאם חייב זה הענין הפלוסוף מפני מה שכבר הציעו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪394‬‬

‫במה שקדם מזה‪ ,‬הנה כבר התבאר שאין זה מחויב במה שקדם מדברינו‪ ,‬ואין תועלת‬
‫בכפול הדברים‪.‬‬
‫ואולם איך יתבאר שההווה הבלתי נפסד או הנפסד הבלתי הווה יצדק על כל אחד מהם לא‬
‫נמצא תמיד ולא נעדר או נמצא בקצת העתים ונעדר בקצתם‪ ,‬והוא הממוצע בין הנמצא‬
‫תמיד והנעדר תמיד‪ ,‬הנה זה יתבאר ממה שאומר‪ .‬וזה שהנמצא יאמר על יותר ממה‬
‫שיאמר עליו ההווה‪ ,‬וזה שהוא יאמר על הנמצא ההווה‪ ,‬והוא הנמצא אחר ההעדר‪ ,‬ועל‬
‫הנמצא הבלתי הווה‪ ,‬והוא אשר לא קדם למציאותו העדר‪ ,‬וכן הנעדר יאמר על יותר ממה‬
‫שיאמר עליו הנפסד‪ ,‬וזה שהוא יאמר על הנפסד‪ ,‬והוא אשר קדם להעדרו מציאות‪ ,‬ועל מה‬
‫שהוא נעדר תמיד בחולף‪ ,‬והוא אשר לא קדם אל העדרו מציאות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא‬
‫מבואר שכבר יצדק על ההווה הבלתי נפסד נמצא ונעדר‪ ,‬וזה שהוא נמצא מפני היותו‬
‫הווה‪ ,‬והנמצא יאמר על ההווה‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬ובזה יתבאר שכבר יצדק על הנפסד הבלתי‬
‫הווה נמצא ונעדר‪ ,‬והוא ממה שלא יצטרך אל באור‪ ,‬שכבר יצדק על כל אחד מהם שהוא‬
‫לא נמצא תמיד ולא נעדר תמיד‪ ,‬רוצה לומר על ההווה הבלתי נפסד ועל הנפסד הבלתי‬
‫הווה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא יחויב שיצדק על האמצעי בין הנמצא תמיד‬
‫והנעדר תמיד שהוא הווה נפסד‪ ,‬כמו שיאמר הפלוסוף‪ .‬ואם חייב הפלוסוף לאמצעי‬
‫ביניהם שיהיה הווה נפסד‪ ,‬להיות טבעו מובדל מטבע הקצוות‪ ,‬עד שהוא הסותר להם‪ ,‬כמו‬
‫שזכר‪ ]411[ ,‬ולזה יחויב שלא ישתתף עמהם בהעדר התכלית כלל‪ ,‬הנה יהיה זה החיוב‬
‫חלוש מאד‪ ,‬לפי שבזה האופן בעינו יתחייב שיהיה טבע האמצעי מתיחס לטבע שתי‬
‫הקצוות‪ ,‬ולזה יצדק עליו שני אלו התארים שיתוארו בהם הקצוות‪ ,‬וזה שכבר יצדק על‬
‫האמצעי שהוא נמצא ונעדר‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה טבעו מתיחס לטבע שתי הקצוות‪ ,‬וזה‬
‫שהאמצעי בין שני דברים יצדק עליו בהכרח היות שני הדברים ההם יחד או שללותם‪ ,‬וזה‪,‬‬
‫עם שהוא מבואר בנפשו‪ ,‬כבר זכרו גם כן הפלוסוף במקומות רבים‪.‬‬
‫ואולם מה שאמר הפלוסוף כי ההווה והנפסד יתהפך כל אחד מהם על חבירו‪ ,‬מפני שהם‬
‫מתהפכים על האמצעי בין הנמצא תמיד ובין הנעדר תמיד‪ ,‬והנה מה שיש לו כח על‬
‫המציאות ועל ההעדר‪ ,‬הוא מבואר שהוא בלתי מחויב‪ ,‬וזה שמה שיש לו כח על המציאות‬
‫ועל ההעדר‪ ,‬ר"ל הנמצא בעת מהעתים ונעדר בקצתם‪ ,‬שהוא אמצעי בין הנמצא תמיד ובין‬
‫הנעדר תמיד‪ ,‬הוא יותר כולל מההווה או הנפסד‪ ,‬וזה שהנמצא והנעדר יותר כולל מההווה‪,‬‬
‫כי הוא יצדק על ההווה ועל הבלתי הווה שהוא נפסד‪ ,‬אם היה שיהיה אפשר שימצא דבר‬
‫בזה התאר‪ .‬וכן הוא מבואר שהנמצא ונעדר הוא יותר כולל מהנפסד‪ ,‬כי הוא יצדק על‬
‫הנפסד ועל ההווה הבלתי נפסד‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא יחויב שיתהפך ההווה‬
‫על הנפסד‪ ,‬וזה שכבר יצדק שכל הווה נמצא ונעדר‪ ,‬ולא יחויב שיהיה כל נמצא ונעדר‬
‫נפסד‪ ,‬ולזה לא יחויב מזה שיהיה כל הווה נפסד‪ ,‬ובזה יתבאר שלא יחויב מזה הבאור‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪395‬‬

‫שיהיה כל נפסד הווה‪ ,‬וזה שכבר יצדק כי כל נפסד נמצא ונעדר‪ ,‬ולא יחויב שיהיה כל‬
‫נמצא ונעדר הווה‪ ,‬ולזה יחויב שיהיה כל נפסד הווה‪ .‬ואולם חייב הפלוסוף בכאן זה החיוב‬
‫לפי מה שאחשוב‪ ,‬לפי שכבר ביאר הוא שאי אפשר שימצאו בדבר אחד שני כחות‬
‫מתנגדים בלתי נגדרים‪ ,‬ולזה חייב שיהיה מי שיש לו כח על המציאות ועל ההעדר הווה‬
‫נפסד‪ ,‬ומפני זה שב להזכיר השרש ההוא ולהוסיף בו ביאור‪ .‬וכבר בארנו במה שקדם‬
‫שאין זה השרש מחויב‪ ,‬ולזה לא נצטרך להשיב עליו בזה המקום‪.‬‬
‫והנה הפלוסוף טען עוד לבאר שאי אפשר להווה שישאר נצחי בטענות רבות‪ .‬מהם שאם‬
‫ימצא דבר קדמון במה שעבר נפסד במה שעתיד‪ ,‬אין ספק שכח ההפסד בו קודם על‬
‫ההפסד בזמן‪ .‬ומפני שהוא נמצא תמיד בזמן העובר‪ ,‬הוא נפסד בכח בכל הזמן העובר‬
‫שאין לו תכלית‪ .‬ואם היה זה הכח נמצא בזמן בלתי בעל תכלית‪ ,‬הנה אין שם עת מיוחד‬
‫בטבע להפסדו‪ ,‬אבל יחס הפסדו אל כל העתים אשר אין תכלית להם אחד‪ .‬ואם היה‬
‫הדבר כן‪ ,‬הנה כשנציעהו נפסד בכל הנקודות אשר בזמן העובר‪ ,‬יהיה זה אפשרי כוזב‬
‫שיקרה בעבורו שקר‪ ]412[ .‬ולזה גם כן יחויב שלא ימצא דבר הווה שישאר נצחי במה‬
‫שעתיד‪ ,‬כי ההווה יחויב שיהיה כח ההויה קודם לו בכל הזמן החולף שאין לו תכלית‪- .‬‬
‫ועוד‪ ,‬טענה אחרת‪ ,‬והיא שאם ימצא דבר קדמון נפסד או הווה נצחי‪ ,‬יחויב שיהיה הנפסד‬
‫בלתי נפסד‪ ,‬והנמצא בלתי נמצא‪ .‬וזה שאם לא נציע זמן ההוייה נבדל בטבע מזמן‬
‫ההפסד‪ ,‬יחויב שיהיה אפשרות הפסדו והוייתו בכל הזמן אפשרות אחד‪ ,‬ויחויב שיהיה‬
‫הווה נפסד יחד‪ ,‬או לא הווה ולא נפסד יחד‪ ,‬לפי מה שהתבאר קודם‪ ,‬וזה כלו שקר‪ .‬וזה‬
‫אמנם חייבו הפלוסוף‪ ,‬לפי שהוא הציע והשריש שהכחות המתנגדים אשר לא יהיו נגדרים‬
‫יאחז כל אחד מהם כל הזמן‪ ,‬וכאשר חבר אל זה השרש שכבר יצא מהאפשרות הזה‬
‫כשהונח נמצא שקר‪ ,‬חויב לו מזה שיהיה מה שהונח אפשר בלתי אפשר‪- .‬‬
‫ועוד‪ ,‬טענה אחרת‪ ,‬והיא שהפלוסוף יאמר שהוא מן השקר שיהיה דבר הווה ולא נפסד‪,‬‬
‫ודבר בלתי הווה נפסד‪ .‬וזה שהדבר הבלתי הווה והבלתי נפסד אי אפשר שיהיה מציאותם‬
‫בזה הענין במקרה ולא מפאת עצמם‪ ,‬כי אם מצד טבעם‪ ,‬וזה כי התחלף טבעי הנמצאים‬
‫הוא הסבה שיקבל קצתם ההוייה וההפסד וקצתם לא יקבל זה‪ .‬ואם היה הנה טבע מקבל‬
‫ההוייה וההפסד‪ ,‬אי אפשר שישאר נצחי‪ ,‬וכן אם היה הנה טבע מקבל התמידות‪ ,‬אי אפשר‬
‫בו שיפסד‪ ,‬אלא אלו היה אפשר שיעתק טבע ההכרחי אל טבע האפשרי‪ .‬והנה זאת‬
‫הטענה היא היותר חזקה מכל הטענות שטען בזה הענין הפלוסוף‪ .‬ואם יאמר אומר שכח‬
‫ההעדר בהווה הנצחי הוא בערך אל הזמן העובר‪ ,‬ולא יתחייב דבר מהשקרים הנזכרים‪,‬‬
‫אם הונח ההווה נצחי במה שעתיד בכל ההקדמות האלה או ברובם‪ .‬הנה הפלוסוף ישיב‬
‫על זאת הטענה ויאמר שהוא מן הידוע בעצמו שאמרנו שיש בדבר כח הנה נרצה בו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪396‬‬

‫שיהיה בערך אל הזמן העתיד‪ ,‬ואלו היה מובן ממאמרינו שיש בדבר כח שיהיה הכח ההוא‬
‫ביחס אל הזמן העובר‪ ,‬היה הזמן העובר והעתיד אחד‪ ,‬וזה שקר‪- .‬‬
‫ועוד‪ ,‬טענה אחרת‪ ,‬והיא שכבר יראה בחפוש באישים הנמצאים ההוויםהנפסדים שכל‬
‫הווה נפסד ושכל נפסד הווה‪ ,‬וזה נראה בכל מיני השנויים הארבעה‪ ,‬ויעזור זה החפוש מה‬
‫שיראה מההווים הנפסדים שהם אשר להם הפכים‪ ,‬ושהנצחי ראוי שלא יהיה לו הפך‪.‬‬
‫ואחר זה חזק הפלוסוף דעתו בהסכמת האומות הקודמות והדורות החולפים שהשמים‬
‫הם מקום לשם יתברך להאמנתם תמידות מציאותם והמנע ההפסד מהם מבין שאר‬
‫הנמצאים‪ ,‬וזה ממה שיורה כי הפלוסוף שער בחולשת הטענות האלו כלם‪ ,‬ולזה נעזר‬
‫בהסכמת הקודמים לזה הדעת‪ ,‬שאם היה זה הדרוש מתבאר מצד העיון ביאור שלם‪ ,‬לא‬
‫היה צריך להסכמת הקודמים‪]413[ .‬‬

‫ונאמר כי מה שחייב בטענה הראשונה מאלו הטענות שאם היה בכאן הווה שישאר נצחי‪,‬‬
‫הנה מפני שהוא הווה בכל העתות אשר בזמן החולף שאין להם תכלית‪ ,‬הנה הוא אפשר‬
‫שיהיה הווה בכל העתות אשר בזמן העובר‪ ,‬וכאשר הונח זה האפשרות נמצא בפעל‪ ,‬יקרה‬
‫מזה שקר‪ ,‬והוא שיהיה העולם נמצא ונעדר יחד‪ ,‬וזה שקר‪ .‬הנה התר זה הספק הוא‬
‫מבואר ממה שקדם‪ ,‬וזה כי לא היה זה האפשר אפשר בזה האופן שהונח נמצא‪ .‬ואם אמר‬
‫לנו אומר כי אף על פי שלא יונח זה האפשר נמצא עם מקבילו‪ ,‬הנה יקרה ממנו שקר‪ ,‬והוא‬
‫שיהיה ההווה בלתי הווה‪ ,‬וזה כי כאשר הונח הווה בכל אחד מהעתים אשר בזמן החולף‬
‫אשר הוא לאין תכלית‪ ,‬הנה יחויב מזה שיהיה ההווה בלתי הווה‪ ,‬וזה שקר‪ .‬אמרנו לו שאין‬
‫הענין כן‪ ,‬וזה שאם הונח שיהיה שם זמן קודם הויית העולם‪ ,‬הוא מבואר שבאיזה עת‬
‫מהעתים אשר בזמן העובר שאין תכלית למספרם שיהיה אפשר בו שיהיה הווה‪ ,‬הנה אם‬
‫הונח הווה בעת ההיא יהיה נמצא אחר ההעדר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שלא יחוייב‬
‫מזה בהווה שיהיה בלתי הווה‪ – .‬ואולם מה שחייב בטענה השנית מאלו הטענות‪ ,‬הנה כבר‬
‫בארנו שם שהוא נבנה על שהכחות המתנגדים כשיהיו בדבר יאחז כל אחד מהם כל הזמן‪,‬‬
‫וזה דבר בלתי מחויב כמו שקדם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר הונח בה האפשר נמצא באופן שלא היה בו אפשר‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה אם‬
‫יקרה ממנו שקר‪ ,‬לא יחויב במה שהונח אפשר שלא יהיה אפשר‪ ,‬כמו שבארנו במה‬
‫שקדם‪ .‬ואם אמר אומר שכבר הונח בה האפשר נמצא באופן שהוא נמצא אפשר‪ ,‬וזה כי‬
‫מפני שהיה כל אחד מאלו הכחות אוחז כל הזמן‪ ,‬הוא מבואר שמציאות העולם ולא‬
‫מציאותו אפשר הוא בכל עת מהזמן‪ .‬ואם הנחנו זה האפשרות נמצא בפעל‪ ,‬הנה יתחייב‬
‫מזה שקר‪ ,‬והוא שיהיה העולם נמצא ונעדר יחד‪ ,‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה מה שהונח אפשר‬
‫הוא בלתי אפשר ‪ -‬אמרנו לו שזה הוא בלתי צודק‪ ,‬וזה שכבר היה אפשר בכל עת‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪397‬‬

‫מהעתים ההם שיהיה נמצא או נעדר‪ ,‬לא שיהיה נמצא ונעדר יחד‪ ,‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה‬
‫הונח בכאן נמצא מה שהוא בלתי אפשר‪ .‬והוא מבואר שזה הבטול בעינו יקרה בכל אפשר‪,‬‬
‫וזה שהדבר הבלתי נמצא שהוא אפשר שימצא הוא אפשר שימצא ושלא ימצא‪ ,‬שאם לא‬
‫הונח שיהיה אפשר שלא ימצא‪ ,‬אמנם יהיה צודק בו אמרנו אי אפשר שלא ימצא שהוא‬
‫סותרו‪ ,‬ויהיה אם כן מה שאפשר שימצא מחויב שימצא‪ ,‬וזה בטל‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא‬
‫מבואר שכבר יצדק בו שהוא אפשר שימצא ושלא ימצא‪ .‬ואם הנחנו זה האפשר נמצא יחד‪,‬‬
‫יקרה לנו שקר‪ ,‬ואמנם היה זה כן‪ ,‬לפי שכבר הונח בכאן [‪ ]414‬נמצא מה שלא היה אפשר‪,‬‬
‫וזה שכבר היה אפשר שימצא או שלא ימצא‪ ,‬לא שימצא ולא ימצא יחד‪ ,‬כי זהו בלתי‬
‫אפשר‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ .‬ואם אמר אומר שאי אפשר שיהיה בכאן הווה שישאר נצחי‪,‬‬
‫לפי שהמקבל ההעדר הוא קודם בטבע על ההווה‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף‪ ,‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫הנה יהיה בעולם כח על ההעדר‪ ,‬ומה שיש לו כח על ההעדר איננו נצחי‪ ,‬וכבר הונח נצחי‪,‬‬
‫זה שקר‪ .‬ואין לאומר שיאמר שיהיה כח על ההעדר בו כיחס אל הזמן העובר‪ ,‬ולא יקרה‬
‫ממנו זה הבטול‪ ,‬וזה שהכח הוא מבואר מענינו שהוא נאמר ביחס אל הזמן העתיד‪ ,‬כמו‬
‫שאמר הפלוסוף ‪ -‬אמרנו לו שאינו מחויב במה שנתהווה ממנו העולם שיהיה מקבל‬
‫ההעדר‪ ,‬ואמנם הוא מקבל ההוייה כאשר ירצה הפועל‪ ,‬לא שיהיה לו בעצמו התחלה‪ ,‬לא‬
‫על ההוייה ולא על ההפסד‪ ,‬כמו שהתבאר מעניינו‪ .‬והנה זה האפשרות היה נמצא קודם‬
‫קבולו ההוייה‪ ,‬ואמנם אחר קבולו ההוייה אין שם אפשרות כלל‪ ,‬שאם היה שם אפשרות על‬
‫ההפסד‪ ,‬היה זה האפשרות לו מצד הפועל‪ ,‬כי אין לו בעצמו כח על זה‪ ,‬וכבר התבאר במה‬
‫שאין ספק בו שאי אפשר שיהיה לו כח על זה מצד הפועל‪ .‬ובכלל הנה ההעדר היה לגשם‬
‫שנתהוה ממנו העולם מטבעו‪ ,‬מפני היותו בעצמו משולל מכל הטבעים ונשאר בזה‬
‫החסרון‪ ,‬עד שהקנהו השם יתברך אלו הטבעים הנמצאים בו‪ ,‬ולזה הוא מבואר‬
‫שהאפשרות שהיה לו הוא לקבול ההוייה‪ ,‬לא לקבול ההעדר‪.‬‬
‫ואולם מה שיאמר הפלוסוף כי היות הדבר הווה או נפסד הוא מצד טבעו‪ ,‬מפני שיש לו‬
‫הפך‪ ,‬ולזה הוא מחויב שיהיה כל הווה נפסד‪ ,‬כי הטבע שחייב לו ההוייה הוא בעינו יחייב‬
‫לו ההפסד ‪ ,‬כמו שיגלה זה מאלו הדברים אשר בכאן‪ ,‬שנמצאם כלם הווים נפסדים‪ ,‬ואולם‬
‫העולם שאין לו טבע על ההפסד‪ ,‬לפי שאין לו הפך‪ ,‬הנה אין לו טבע על ההוייה‪ ,‬ולזה יחויב‬
‫בעולם שיהיה בלתי הווה‪ .‬הנה נאמר שלא יחויב מזה בעולם שיהיה בלתי הווה‪ ,‬וזה‬
‫שאנחנו מודה שאין לו טבע יחייב לו ההפסד וההוייה‪ ,‬לפי שאין לו הפך‪ ,‬ולא ימנע מפני זה‬
‫היותו הווה על האופן שכבר התבאר‪ .‬ובכלל התבאר הנה בפרק הששה ועשרים מזה‬
‫המאמר שלא ימנע היות העולם הווה מפני שאין לו הפך‪ .‬ואם אמר אומר שהטבע בעינו‬
‫שחייב לו ההוייה‪ ,‬כאלו תאמר רצון השם יתברך‪ ,‬ראוי שיחייב לו ההפסד‪ ,‬כמו שנמצא‬
‫בדברים אשר בכאן שהטבע שחייב להם ההוייה יחייב להם ההפסד‪ .‬אמרנו לו שזה החיוב‬
‫חלוש מאוד‪ ,‬וזה שכבר התבאר במדרך השם יתברך הוא שיבא ממנו המציאות והטוב‪ ,‬לא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪398‬‬

‫ההפסד והרע‪ ,‬ואולם ההפך הנה מדרכו שיהיה כלי להוייה [‪ ]415‬ולהפסד‪ .‬והנה תראה גם‬
‫כן בדברים אשר התחלת ם חדושם הוא הרצון‪ ,‬והם הענינים ההוים במלאכה‪ ,‬שאין להם‬
‫כח על ההפסד במה שהם הווים במלאכה‪ ,‬והמשל שהכסא הנעשה במלאכה לא יחוייב‬
‫הפסדו במה שהוא כסא נעשה במלאכה‪ ,‬ואולם יקרה לו ההפסד מפני היותו מעץ שהוא‬
‫גשם טבעי מורכב מהפכים‪.‬‬
‫ואולם מה שטען הפלוסוף מצד הסכמת הקודמים שיהיה השמים מקום לשם יתברך הוא‬
‫ממה שלא נצטרך להשיב עליו‪ ,‬כי האמת לא יחלש מפני הסכמת האנשים על חלופו‪ ,‬עם‬
‫שמה שהניחוהו מזה הוא גם כן בלתי חולק על מה שהתבאר בכאן מענין הויית העולם‪ ,‬כי‬
‫גם אנחנו נאמר על צד הרחבת הלשון שהאלהים בשמים‪ ,‬לפי שהנמצאות אשר שם הם‬
‫יותר קרובות למדרגתו לאין שעור מהנמצאות אשר בכאן‪ .‬ובכאן התבאר שלא יחויב‬
‫מהטענות אשר טען בזה הפלוסוף שיהיה בלתי אפשר בהווה שישאר נצחי‪ .‬והפלא‬
‫מהמפרשים דברי הפלוסוף שהאמינו שיהיו אלו הטענות מופתים אמתיים‪ ,‬וחייבו מפני זה‬
‫שיהיה השכל הנקנה נפסד‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ ,‬רצוני שיהיה נפסד מה שאין לו סיבות‬
‫ההפסד‪ ,‬וזה שכבר יתבאר במעט עיון שהוא מחויב שלא יפסד‪ ,‬וזה שהשכל הנקנה אין לו‬
‫סיבות ההפסד‪ ,‬כמו שהתבאר מעניינו‪ ,‬ואי אפשר במה שאין לו סיבות ההפסד שיהיה‬
‫נפסד‪ ,‬ויוליד בתמונה הראשונה שהשכל הנקנה אי אפשר שיפסד‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק עשרים ושמנה‬
‫נתיר בו הספק שיקרה מפני מה שטען הפלוסוף שאי אפשר שיהיו‬
‫כל הדברים נופלים תחת ההוייה‬
‫הטענה התשיעית אשר טען הפלוסוף לקיים שאי אפשר לעולם שיהיה הווה הוא שהוא‬
‫יאמר שאי אפשר שיהיו כל הדברים נופלים תחת ההוייה‪ .‬וזה שכל ההווה אם שיהיה גשם‬
‫או בגשם‪ ,‬ואם היו כל הדברים מתהוים אחר שלא היו‪ ,‬יתחייב שיהיה הגשם בכללו‬
‫מתהווה במוחלט‪ ,‬רוצה לומר מלא גשם‪ ,‬ויחויב שיקדם להויית הגשם רקות בו יתהוה‪ ,‬כי‬
‫המקום הוא מהכרח המתהוה‪ ,‬וגם כן הנה הויית הגשם מלא גשם במוחלט שקר‪ ,‬וכן הויית‬
‫גשם מגשם בכח‪ ,‬רוצה לומר מחומר בלתי צורה‪ ,‬כי החומר אי אפשר בו שיפשיט צורה‪ ,‬כי‬
‫אלו הפשיט צורה‪ ,‬היה מה שלא ימצא בפעל נמצא‪ ,‬וזה שקר‪ ,‬הנה יחויב אם כן שיהיה‬
‫הגשם בלתי הווה‪.‬‬
‫ונאמר שהוא מבואר ממה שקדם בפרק השמנה עשר מזה המאמר שאינו נמנע התהוות‬
‫העולם מגשם נעדר כל צורה‪ ,‬ואמנם היה בלתי [‪ ]416‬אפשר בחומר השפל שיהיה נעדר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪399‬‬

‫כל צורה מפני הצורות היסודיות הנמצאות בו אשר אי אפשר שיופשט מהם‪ ,‬ואולם קודם‬
‫הויית העולם שלא היו בו אלו הטבעים‪ ,‬לא היה בלתי אפשר בו שיהיה נעדר כל צורה‪,‬‬
‫אבל היה מחייב‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ .‬וראוי שתדע שזה האפשרות אשר לחומר‬
‫הראשון לקבל כל הצורות הוא לחומר הראשון מפני אלו הצורות שזכרנו אי אפשר זולת‬
‫זה‪ ,‬כי אי אפשר שיהיה אפשרות לחומר רק מצורה‪ ,‬שאם היה לו אפשרות‪ ,‬היה יחסו אל‬
‫כל הצורות יחס אחד‪ ,‬וזה מבואר הבטול‪ ,‬וזה שהאפשרות הוא אל דבר מיוחד‪ .‬ובכלל הנה‬
‫האפשרות נמצאהו לדבר בעל צורה מיוחדת ואל צורה מיוחדת‪ ,‬כאלו תאמר הנחשת ימצא‬
‫לו אפשרות אל שיתהוה ממנו הורדיט‪ ,‬ובזה האופן היה החומר הראשון כחיי על שיקבל‬
‫כל הצורות קצתם באמצעות קצת מצד הטבעים אשר בו שישתנה בהם ממזג אל מזג‪,‬‬
‫ויפשט צורה וילבש צורה המתיחסת למזג ההוא‪ .‬ובכאן הותר זה הספק ונשלם בהתרו‬
‫התר כל הספקות הנופלות על מה שהתבאר בכאן מהויית העולם מפני טענות הפלוסוף‪.‬‬
‫וכבר התרנו גם כן במה שקדם שאר הספקות אשר אפשר שיסופק בהם בזאת ההוייה‬
‫הכללית על האופן שהתבאר חיובה‪ ,‬ולזה הוא מבואר שכבר נשלם לנו האמת בזאת‬
‫החקירה באופן שלם‪ ,‬וזה שכבר בארנו במופתים רבים חיוב היות העולם הווה‪ ,‬והתרנו כל‬
‫הספקות הנופלות בו מעצם מה שהתבאר מענין זאת ההוייה‪ .‬ובכאן נשלמה החקירה‬
‫באלו הדרושים העיוניים אשר היתה הכונה בהם לחקור בזה הספר בדרך המחקר העיוני‪.‬‬

‫מאמר ששי – חלק ראשון – פרק עשרים ותשעה‬
‫בחתימת מה שכללו הספר הזה מהדברים העיוניים ובנתינת השבח‬
‫וההודאה לשם יתברך אשר הכל מאתו‬
‫וראוי שלא יעלם ממנו מה שיקרה לנו באלו השאלות העמוקות אשר כלל אותם זה הספר‬
‫מהקושי‪ .‬וזה שמה שנמצא מהם לקודמים כמעט שיהיה יותר ראוי שימנע מהגעת האמת‬
‫בהם משיישירנו אליו‪ .‬וזה שמה שנמצא לפלוסוף בענין השארות הנפש אינו באופן שיבאר‬
‫אם אפשר זה אם לא‪ ,‬אבל אמר שהוא ראוי שיחקר מזה‪ ,‬וזה דבר אמר אותו בספר‬
‫הנפש ובמה שאחר הטבע‪ ,‬ולא נמצא לו שיחקור מזה כלל והנה האחרונים שהסכימו על‬
‫ענין ההשארות הוכרחו כלם אל שיאמינו שהשכל הנקנה נפסד‪ ,‬ולזה הניחו ענין השארות‬
‫הנפש באון ההוא שכתב החכם אבן רשד באגרותיו‪ ,‬שהוא מבואר ההמנע‪ ,‬רצוני שישוב‬
‫האדם במדרגת השכל הפועל‪ ,‬עם שיחויב‪ ,‬אם היה הענין כן‪ ,‬שלא תהיה [‪ ]417‬בכאן‬
‫הצלחה כלל לנפש האנושית‪ ,‬אם היה ההשארות על זה האופן‪ .‬והנה הענין בחלום ובקסם‬
‫ובנבואה לא מצאנו כי אם מעט בקצור אבן רשד לספר החוש והמוחש‪ ,‬והנה שם באופן‬
‫חסר מאד‪ ,‬כמו שהתבאר מדברינו‪ ,‬עם מה שיש מהקושי החזק בזאת החקירה‪ .‬ובענין‬
‫ידיעת השם יתברך הדברים לא מצאנו לאחד מהקדמונים מאמר אמתי לא חסר ולא שלם‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪400‬‬

‫זולתי מה שנמצא לזה לרב המורה‪ ,‬וכבר התבאר מדברינו שאין ראוי שתונח ידיעת השם‬
‫על זה האופן‪ .‬וכן הענין בהשגחה‪ .‬והנה בענין תכונת הגרמים השמימיים לא מצאנו לאחד‬
‫מהקדמונים מאמר אמתי כלל‪ ,‬כמו שהתבאר מדברינו‪ .‬וכן הענין בסיבות הדברים‬
‫הנמצאים בשמים‪ ,‬עד שקצתם לא אמרו בו הקדמונים דבר וקצתם אמרו בו מאמר בלתי‬
‫צודק‪ ,‬כמו שהתבאר מדברינו‪ .‬וכן במניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬ובסבה הראשונה‪ ,‬וביחס‬
‫קצת אל קצת‪ ,‬לא מצאנו לקודמים סדור יאות אל הענין הטבעי‪ ,‬כמו שהתבאר מדברינו‪.‬‬
‫וכן בחדוש העולם לא מצאנו לאחד מהקודמים מאמר אמתי בדרך העיון‪ ,‬זולת מה שנמצא‬
‫ממנו בתורה בדרך הקבלה‪ .‬והנה מה שנמצא ממנו בזה לרב המורה כמעט שסוגרו בו‬
‫דלתי זאת החקירה‪ ,‬כי הוא הניח חדוש העולם באופן שהמנעו מבואר‪ ,‬וגזר עם זה שאי‬
‫אפשר לאדם שישיג זאת החקירה בדרך העיון‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא נפלא מאד השלם‬
‫לנו החקירה בכל אלו הדרושים העמוקים והתרת כל הספקות הנופלות בהם‪ ,‬לזה ראוי‬
‫שנתן תודה לשם יתברך אשר גלה לנו אלו העמוקות הנפלאות‪.‬‬
‫יתברך ויתעלה לעד ולנצח על כל ברכה ותהלה‪ .‬והנה היתה השלמת זה החלק מזה‬
‫המאמר בראש שבט של שנת שמנים ותשע לפרט האלף הששי ליצירת העולם‪ .‬וראוי‬
‫שלא יפלא עלינו המעיין בזה הספר בראותו זה הזמן אשר השלמנו בו זה המאמר‪ ,‬ויראה‬
‫עם זה מספרינו האחרים שכבר חברנו זה הספר קודם זה הזמן יותר משמונה שנים‪ .‬וזה‬
‫שאנחנו כבר חברנו זה הספר לנו כמו שתים עשרה שנה‪ ,‬ולא היתה חקירתנו בו כי אם‬
‫בקדמות העולם וחדושו‪ ,‬וכשהצטרכנו להביא בו ראיות מקצת הדברים העיוניים אשר לא‬
‫אמר בהם זולתנו דבר‪ ,‬לא היה לנו דרך לדבר בו באלו הדברים באופן שלם‪ ,‬והיה מפני זה‬
‫הספר ההוא בעומק נפלא‪ ,‬עד שכמעט שהיה בלתי אפשר שיקח בו תועלת המעיין בו‪.‬‬
‫וכאשר ארך הזמן וראינו שלא היה לנו דרך אל השלמת הבאור בספר ההוא‪ ,‬התעוררנו‬
‫לחבר זה הספר על זה האופן‪ ,‬כי בזה מהתועלת הנפלא למעיין בו בכל אחד מאלו‬
‫הדרושים היקרים‪ ,‬עד שקצתם עוזר לקצת ומעיד עליו‪]418[ .‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪:‬‬
‫[והוא נחלק לארבעה עשר פרקים]‬
‫נבאר בו שמה שהביא אליו העיון הוא דעת תורתנו‪ .‬ושם יתבאר מה שנזכר ממעשה‬
‫בראשית‪ .‬ואחר כן נביא בזה החלק שתי שאלות דתיות ונחקור בהם לפי מה שיתנהו העיון‬
‫והתורה‪ ,‬והם במה יתכן שיהיו האותות והמופתים ואיך יהיו ועל יד מי יהיו ומי הוא הפועל‪,‬‬
‫ובמה יבחן הנביא‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪401‬‬

‫ פרק ראשון נבאר בו שלא יתחייב מפני מה שנזכר בתורה ובדברי הנביאים שיהיה‬‫העולם הווה יש מאין במוחלט‪.‬‬
‫ פרק שני יתבאר בו על כמה פנים יאמר ראשית בלשוננו‪.‬‬‫ פרק שלישי יתבאר בו על כמה פנים יאמר ארץ בלשוננו‪.‬‬‫ פרק רביעי יתבאר בו המכוון בתורה בתהו ובהו‪.‬‬‫ פרק חמשי יתבאר בו על כמה פנים יאמר אור וחושך‪.‬‬‫ פרק ששי יתבאר בו על כמה פנים יאמר רוח‪.‬‬‫ פרק שביעי יתבאר בו המכוון בתורה בשם רקיע ובמים התחתונים ובמים העליונים‪.‬‬‫ פרק שמיני יתבאר בו מה שנזכר בתורה ממעשה בראשית‪.‬‬‫ פרק תשיעי יתבאר בו מה שילך דרך השרשים מענין הנפלאות‪.‬‬‫ פרק עשירי יתבאר בו מי הוא הפועל הנפלאות‪ ,‬ואיך ישלם זה ממנו‪.‬‬‫ פרק אחד עשר יתבאר בו שהוא אפשר שיתחדשו הנפלאות על יד חכם שאינו נביא‪.‬‬‫ פרק שנים עשר יתבאר בו באיזה מהדברים יתכן שיתחדשו הנפלאות ובאיזה מהם לא‪,‬‬‫ואיך יתכן שיתחדשו בהם‪.‬‬
‫ פרק שלשה עשר יתבאר בו במה יבחן הנביא‪.‬‬‫ פרק ארבעה עשר נתיר בו קצת ספקות יקר בענין הנבואה והנפלאות מפני קצת ספורים‬‫באו בהם בדברי הנביאים‪.‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק ראשון‬
‫נבאר בו שלא יתחייב מפני מה שנזכר בתורה ובדברי הנביאים‬
‫שיהיה העולם הווה יש מאין במוחלט‬
‫מבואר נגלה שלא יחויב מצד הפנות התוריות שיהיה העולם הווה יש מאין‪ .‬וזה שאנחנו‬
‫נמצא בכל הנפלאות שהם יהיו יש מיש‪ ,‬כהתהוות מהמים דם‪ ,‬ומהעפר כנים‪ ,‬ומהמטה‬
‫נחש‪ ,‬וכן בלוע מטה אהרן שאר המטות אינו הפסד אל לא דבר‪ ,‬וכן מופת השמן שנעשה‬
‫על ידי [‪ ]419‬אלישע אינו מזה שיחייב שיהיה יש מאין‪ ,‬וזה שהוא אצלינו כההפך המטה‬
‫לנחש‪ ,‬וזה בההפך האויר הנכנס בכלי בהריקה אותה לשמן‪ ,‬ובכלל הנה התורה איננה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪402‬‬

‫נימוס מוכרח שתכריחנו להאמין דברים בלתי צודקים ולעשות דברים אין תועלת בהם‪ ,‬כמו‬
‫שיחשבו ההמון‪ ,‬אבל היא נימוס שלם בתכלית השלמות‪ ,‬כמו שיתבאר מפירושינו לדברי‬
‫התורה‪ ,‬עד שהשלמות אשר בה יביא האנשים לחשוק אל שיתנהגו בזה הנימוס השלם‪,‬‬
‫והנה זהו מגדר הנימוס השלם‪ ,‬כמו שבאר הפלוסוף‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאין‬
‫בתורה דבר יביאנו להאמין מה שהוא כוזב‪ ,‬כי מה שהוא כוזב לא יביא עצמותו אל‬
‫ההאמנה בו והנמשך אחריו‪ ,‬ולזה ראוי שנניח מה שבא בתורה באופן שיאות אל העיון‪.‬‬
‫ומפני זה ביאר הרב המורה כל מה שבא בתורה ממה שיביא לחשוב שיהיה השם יתברך‬
‫בעל גשם באופן שלא יסתר מה שהתבאר מדרך העיון‪ ,‬ולזאת הסבה גם כן אמר שאם‬
‫היה מתבאר חיוב קדמות העולם מדרך העיון‪ ,‬שכבר יוכרח לפרש מה שבא בתורה‬
‫שיראה חולק עם זה הדעת באופן שיאות אל העיון‪.‬‬
‫וראוי שתדע שכבר קרה לנו במה שנזכר בתורה מענין חדוש העולם הפך זה הענין‪ ,‬רצוני‬
‫שלא נצטרכנו ללחץ עצמנו לבאר מה שבא בתורה מזה הענין באופן יאות אל העיון‪ ,‬אבל‬
‫המה מה שבא בתורה מזה סבה באופן מה אל שיגיע לנו האמת בזה מדרך העיון‪ .‬ומה‬
‫שכבר העירנו למצא האמת בזאת החקירה מה שנתבאר לנו מבאור מה שבא בה בחדוש‬
‫העולם‪ ,‬כי מה שנזכר בה מזה הענין הוא באופן מישיר מאד החוקר בזאת החקירה למצא‬
‫האמת בה‪ ,‬כמו שהתבאר מביאורנו לזאת הפרשה אשר נזכר בה ענין חדוש העולם‪.‬‬
‫וראוי היה שיהיה הענין כן בתורה‪ ,‬וזה כי התורה‪ ,‬למה שהיא נימוס יודרך בו האדם אל‬
‫קנין שלמותו האחרון‪ ,‬כמו שביארנו בפירושנו לדברי התורה‪ ,‬חויב שתהיה מישרת האדם‬
‫להגעת האמת בדרושים העמוקים אשר יקשה מאד ההגעה אליהם‪ ,‬וזה כי אלו הדרושים‬
‫כשנגלה האמת בהם על דרך הקבלה והיישרה עם זה הידיעה באופן מה בדברים אשר‬
‫יובילו האדם לאמתת זה הדרוש‪ ,‬הנה יסור מאד מהקושי אשר בהגעה אליהם‪ .‬ואמנם‬
‫רצינו להקדים תחלה קודם באורנו דברי תורה בחדוש העולם‪ ,‬שלא יחויב מהנפלאות‬
‫שיהיה העולם הווה יש מאין‪ ,‬לפי שהרב המורה ביאר שזה הדבר אשר יכריחנו להאמין‬
‫בחדוש העולם‪ ,‬שאם לא היה מחויב שנאמין בנפלאות‪ ,‬היה קל לנו לבאר זה מה שבא‬
‫בתורה מחודש העולם באופן יאות לדעת הפלוסוף‪ .‬ואולם איך יתכן שיהיו הנפלאות‪ ,‬ומי‬
‫הוא הפועל‪ ,‬ובאיזה מהדברים יתכן שיהיו‪ ,‬ולאיזה תכלית יהיו‪ ]420[ ,‬הנה זה ממה‬
‫שנחקור עליו אחר השלימנו ביאור מה שבא בתורה מענין חדוש העולם‪.‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שני‬
‫יתבאר בו על כמה פנים יאמר ראשית בלשוננו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪403‬‬

‫וראוי שנבאר תחלה השמות אשר השתמשה בהם התורה בזכרון חדוש העולם קודם‬
‫שנבאר דברי התורה בזה‪ ,‬כי הבנת הדבור הפשוט קודמת בהכרח להבנת הדבור‬
‫המורכב‪.‬‬
‫ונאמר כי ראשית כבר תהיה הכונה בו בלשוננו החלק מהדבר אשר הוא קודם לשאר‬
‫חלקיו‪ ,‬איזו קדימה שתהיה מהקדימות‪ ,‬אם קדימת זמן‪ ,‬כאמרנו ראשית ממלכת יהויקים‪,‬‬
‫רוצה לומר בחלק הקודם מהזמן אשר מלך בו יהויקים‪ ,‬וכן ראשית עריסותכם‪ ,‬רוצה לומר‬
‫החלק אשר ירימו מהעסה קודם בזמן‪ ,‬וכן ראשית גז צאנך‪ ,‬וכן הרבה‪ .‬ואם קדימה בסדר‪,‬‬
‫כאמרנו ולא ימיר ולא יעביר ראשית הארץ‪ ,‬כי קדש לה'‪ ,‬רוצה לומר החלק הקודם ממנה‬
‫בסדר‪ ,‬והוא לאחת מהפאות אשר זכרם קודם‪ ,‬ומזה אפשר גם כן שיהיה אמרו ותהי‬
‫ראשית ממלכתו בבל‪ ,‬ומזה אמרו ראשית חכמה יראת ה'‪ ,‬כי יראת ה' היא חכמה‪ ,‬מאמרו‬
‫הן יראת ה' היא חכמה‪ ,‬ולזה יאמר שהחלק הקודם מהחכמה היא החכמה אשר ייושרו בה‬
‫ליראת השם‪ ,‬והיא הפילוסופית המדינית‪ ,‬וזה כי שלמות המדות יחויב היותו קודם בסדר‬
‫לשלמות המושכלות‪ ,‬וזה ממה שאין צריך בו באור למעיין בזה הספר‪ .‬ואם קדימה‬
‫במעלה‪ ,‬כאמרו קדש לה' ראשית תבואתו‪ ,‬רוצה לומר שזה החלק מן המין נבדל לעבודת‬
‫השם יותר משאר מינו‪ ,‬והוא הקודם במעלה‪ .‬ואם קדימה בסבה ובטבע‪ ,‬כאמרו ה' בחכמה‬
‫קנני ראשית דרכו‪ ,‬וזה כי הסדור המושכל קודם בסבה ובטבע אל הפועל המתחדש ממנו‪,‬‬
‫ומזאת הכונה האחרונה היה אמרו בראשית ברא אלהים‪ ,‬כמו שיתבאר אחר זה‪.‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שלישי‬
‫יתבאר בו על כמה פנים יאמר ארץ בלשוננו‬
‫ארץ שם משתתף יאמר בפרט על היסוד הארצי‪ ,‬וזה ימצא הרבה‪ .‬ויאמר בכלל על כל‬
‫היסודות‪ ,‬והיה זה כן‪ ,‬מפני שהיה יסוד הארץ במקום השפל‪ ,‬והיו היסודות בכללם למטה‬
‫מהשמים‪ ,‬לזה אמנם יהיה ברוב בהיותו אצל השמים‪ ,‬כאמרו אשר מי אל בשמים ובארץ‬
‫אשר יעשה כמעשיך וגומר‪ ,‬בראשית ברא אלהים את השמים ואת [‪ ]421‬הארץ‪ ,‬וזה ימצא‬
‫גם כי הרבה‪ ,‬ומזה הענין היה אמרו והארץ היתה תהו ובהו‪ ,‬כי זאת היא הארץ אשר זכר‬
‫בפסוק הקודם‪.‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק רביעי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪404‬‬

‫יתבאר בו המכוון בתורה בתוהו ובוהו‬
‫תהו ובהו יאמר בלשוננו על החומר הרחוק לנמצא ההוא והצורה האחרונה לו אשר היא‬
‫הקודמת בסדר‪ ,‬ראה אמרו ונטה עליה קו תהו ואבני בהו‪ ,‬וזהו משכן הבעלי חיים ההם‬
‫אשר זכר הוא במקום החרב‪ ,‬וירצה בזה שהם ישכנו שם עד שיכינו המקום ההוא להם‪,‬‬
‫כאלו יטו שם להם החומר הראשון והצורה האחרונה לבנין המצטרך להם שם אשר הם‬
‫יסודות הדבר ושתותיו‪ .‬והמשל בזה כי מי שירצה לבנות בית צריך שירשום תחלה תמונת‬
‫השטח השפל מהבית בגודל שירצה ובתמונה שירצה‪ ,‬אם מרובעת‪ ,‬אם עגולה‪ ,‬ואחר כן‬
‫יביא האבנים אשר הם יסודות הכותלים ושתותיהם‪ .‬והנה יחס הצורה לתהו‪ ,‬והוא הקו‬
‫אשר יטו תחלה על הבנין‪ ,‬כיחס החומר לבהו‪ ,‬והם האבנים‪ ,‬כי היה החומר נושא לצורה‪,‬‬
‫כאלו יאמר בו הוא‪ .‬וכבר זכר מזה הענין משם בהו הנשיא רבי אברהם בר חייא בספר‬
‫צורת הארץ‪ .‬והנה הקדים הצורה לחומר‪ ,‬כי היה החומר בעבור הצורה‪ .‬ובזה האופן בא‬
‫אמרו והארץ היתה תהו ובהו‪ ,‬ר"ל הצורה האחרונה והחומר הראשון וזה הצורה היא‬
‫הצורות היסודיות אשר באמצעותם הוכן החומר הראשון לקבול שאר הצורות‪.‬‬
‫ומה נפלא בזה באור רבותינו זכרונם לברכה‪ .‬אמרו תהו זה קו ירוק שמקיף את העולם‪,‬‬
‫בהו אלו אבנים מפולמות‪ .‬וזה כי אלו הצורות למה שהם הפכיות‪ ,‬והיו היסודות יסודות‬
‫לדברים מצד התמזגותם‪ ,‬והוא הדבר הממוצע‪ ,‬הנה לקחו בכאן דבר ממוצע בין ההפכים‪,‬‬
‫והוא הירוק‪ ,‬והנה לקחו הממוצע בצבעים כי הוא יותר מפורסם מהממוצע בין שאר‬
‫ההפכים‪ .‬ואולם אמרם מפולמות ענינו כמו פלמוני‪ ,‬שכונתו תכלית ההעלם וההסתר‪ ,‬ולזה‬
‫היה מורכב מפלוני ומאלמוני‪ ,‬שהם שתי שמות מורות על הסתר והעלם‪ ,‬וכבר ידעת אתה‬
‫המעיין מה שיש מההעלם בענין החומר הראשון והחסרון אשר בציורו מצדו‪.‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק חמישי‬
‫יתבאר בו על כמה פנים יאמר אור וחושך‬
‫אור וחשך שמות משותפים‪ ,‬וזה שהאור יאמר תחלה על האור המוחש‪ ,‬והחושך על העדר‬
‫האור המוחש‪ ,‬וזה הרבה‪ ,‬אור החמה‪ ]422[ ,‬לאור יומם‪ ,‬וכן הענין בחשך‪ ,‬חשך השמש‬
‫בצאתו‪?? ,‬ובתחפנחס חשך היום‪ ,‬וזה הרבה‪ .‬ומזה הענין על צד קצת הדמיון אמרו חשך‬
‫משחור תארם‪ .‬ואחר כן הושאל האור אל העינים הרואות בשלמות‪ ,‬אמר כי אורו עיני‪ ,‬וכן‬
‫הושאל החשך על העינים שלא יוכלו לראות‪ ,‬אמר וחשכו הרואות בארובות‪ ,‬והיה זה כן‬
‫לפי שבחשך לא תשלם השגת הדברים הנראים‪ .‬ולפי שהצורה היא דומה לאור‪ ,‬להיותה‬
‫שלמות לדבר שהיא צורה לו‪ ,‬כמו שהאור הוא שלמות לגשם הספיריי במה שהוא ספיריי‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪405‬‬

‫ועוד‪ ,‬שהיא תשים הדברים בעלי הצורה מושכלים‪ ,‬כי מזה הצד לבד יהיו מושכלים‪ ,‬כמו‬
‫שישים הדברים אשר ישיגם האחד נראים‪ ,‬הנה השאיל הצורה לאור‪ ,‬והחומר לחושך‬
‫ואפל‪ ,‬ואמר אבן אפל וצלמות על החומר הראשון מצד העדר הצורות אשר הוא דבק לו‪,‬‬
‫כמו שבארנו לפירושנו ספר איוב‪ .‬ומזה הענין יהיה אמרו וחשך על פני תהום‪ ,‬רוצה לומר‬
‫י סוד הארץ שהוא בתכלית מהעדר הצורה והטוב‪ ,‬עם שהוא הפחות שבכל הנמצאות‪.‬‬
‫ולהיותו בתכלית מהעדר הצורה המשילוה אל החומר הראשון‪ ,‬אמר כי עפר אתה ואל עפר‬
‫תשוב‪ ,‬האדם ישוב אל עפרו כשהיה‪ .‬ולזה אמר שהוא על פני תהום‪ ,‬וזה כי תהום הוא‬
‫מקום השפל מהמים‪ ,‬וזה מבואר מענינו‪ ,‬ולזה יהיה פני תהום השטח השפל מהמים‪,‬‬
‫ויהיה ביאורו אמרו על פני תהום אצל השטח השפל מהמים‪ ,‬כי מלת על תאמר בכמו זאת‬
‫הכונה‪ ,‬כאמרו ועליו מטה מנשה‪ ,‬ונתת על המערכת לבונה זכה‪ ,‬שבאורו הוא אצל‬
‫המערכה‪ ,‬כמו שהתבאר במנחות‪.‬‬
‫ואולם הרב המורה אמר כי הכונה במלת חושך היא יסוד האש‪ ,‬והביא ראייה ממה‬
‫שאמרה התורה בשמעכם את הקול מתוך החשך‪ ,‬ובמקום אחר נאמר מתוך האש‪ ,‬וזה‬
‫לאות כי האש יקרא חשך‪ ,‬וכן אמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש‪ ,‬לא נופח‪ ,‬וזה גם כן‬
‫לאות כי החשך הוא האש‪ ,‬ואולם נקראת האש היסודית חשך לפי מה שיראה הרב‬
‫המורה‪ ,‬לפי שהאש היסודית אינה מאירה‪ ,‬כמו שהתבאר בטבעיות‪ ,‬ואולם יקרה לה האור‬
‫כאשר הסתבכה בגשמים‪ .‬והנה אין הענין נאות אצלנו‪ ,‬וזה כי לא יחויב מאמרו במקום‬
‫אחד מתוך האש ובמקום אחר מתוך החשך שיהיה החשך הוא האש‪ ,‬ואולם היה החשך‬
‫הוא הענן החשוך שהיה שם שיצא ממנו אש‪ ,‬כי הענן שזה דרכו ימצא חשוך מאד‪ ,‬ולזה‬
‫אמר את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל‪ ,‬כבר באר‬
‫לך שהם שמעו דבריו מתוך האש ומתוך הענן והערפל אשר הוא חשך‪ ,‬ולזה הוא מבואר‬
‫שאמרו כשמעכם את הקול מתוך החשך לא [‪ ]423‬יחויב שיהיה הרצון בו מתוך האש‪ .‬וכן‬
‫אמרו כל חשך טמון לצפוניו‪ ,‬אם היה שנודה שירמוז על האש הנזכר בזה הפסוק‪ ,‬הנה‬
‫יהיה שב אל הענן שיצאו ממנו הלהבות והדברים המפסידים‪ ,‬כי הוא ימצא ברוב העתים‬
‫חשוך מאד‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יקשה לרב המורה למה יחס מקום האש על השטח השפל מהמים‪ ,‬וזה שכבר‬
‫היה ראוי שייחסהו על פני הרוח‪ ,‬לא על פני המים‪ ,‬כל שכן שלא היה ראוי שייחסהו על‬
‫השטח השפל מהמים‪ ,‬וזה מבואר מאד‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהארץ היא יותר רחוקה מהאור משאר היסודות‪ ,‬כי הוא גוף חשוך מאד‪ ,‬ולזה‬
‫יחוייב יותר שתתואר בשם החשך מאיזה שיהיה משאר היסודות‪ ,‬עם שהיא גם כן יותר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪406‬‬

‫נעדרת הצורה והטוב מאיזה שיהיה משאר היסודות‪ ,‬ולזה ראוי שתקרא חשך‪ ,‬כמו‬
‫שבארנו‪ .‬ואולם הושאל שם החשך על מי שלא יוכל להשיג המושכלות אשר הם הצורות‪,‬‬
‫כמו שהושאל שם החשך להעדר הצורות‪ ,‬אמר והכסיל בחשך ילך‪ .‬ולזאת הסבה הושאל‬
‫האור למי שישיג השגה שלמה‪ ,‬אמר בשם יתברך ונהורא עמיה שריה‪ .‬ומזה אמרו עוטה‬
‫אור כשלמה‪ ,‬וזה האור הם השכלים הנפרדים אשר הם מניעי הגרמים השמימיים‪ .‬ומזאת‬
‫הכוונה יהיה אמרו יהי אור‪ .‬וכבר העירו רבותנו זכרונם לברכה על זה הענין במדרש‪:‬‬
‫וירא אלהים את האור כי טוב‪ ,‬אמר רבי יודא בר סימון הבדיל הקב"ה את האור‬
‫לעצמו‪ ,‬משל למלך שראה מנה יפה ואמר זאת לעצמי‪ ,‬כך כשבראו הקב"ה‪ ,‬אמר‬
‫אין כל בריה יכולה להשתמש בו אלא אני‪ ,‬הדא הוא דכתיב ונהורא עמיה שריה‪.‬‬
‫אמר רבי אבין הלוי נטלו הקב"ה ונתעטף בו כטלית והבריק את עולמו מזיוו‪ ,‬הדא‬
‫הוא דכתיב עוטה אור כשלמה‪ .‬ורבנין אמרי הבריק לו ליתנו לצדיקים לעתיד לבא‪,‬‬
‫משל למלך שראה מנה יפה ואמר זו לבני‪ ,‬הדא הוא דכתיב אור זרוע לצדיק‪.‬‬
‫כבר התבאר לך שהם כו לם הסכימו שזה האור איננו אור מוחש‪ ,‬אבל הוא אצלם אור‬
‫השכל‪ .‬ומה נפלא מאמרם בזה למי שיתבונן בו ויבין אופן המחלוקת אשר ביניהם‪ ,‬וזה‬
‫שרבי יודא בר סימון ראה שאי אפשר לשכל האנושי שישיג השכלים הנפרדים בשום צד‬
‫מההשגה‪ ,‬וחכמים יראו שאפשר להם השגתם באופן מה במה שישפע לו מאורם וזיוום‬
‫בדרך שישלם לו ההשארות בזאת ההשגה‪ ,‬ואף על פי שאי אפשר לו השגתם באופן שלם‪,‬‬
‫כמו שהתבאר בראשון מזה הספר‪ ,‬ואולם מאמר רבי אבין הלוי הוא נפלא מאד יתבאר בו‬
‫שזה האור קודם בסבה לשאר הנבראות‪ ,‬ובזה אמר החכם שהשם יתברך עיין בעולם‬
‫השכלים הנפרדים והשפיע מהם המציאות‪]424[.‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק ששי‬
‫יתבאר בו על כמה פנים יאמר רוח‬
‫רוח שם משתתף יי אמר על הרוח המנשבת‪ ,‬רוח ים חזק מאד‪ ,‬וזה הרבה‪ ,‬ומזה הענין‬
‫נקרא על צד קצת דמיון הנפש רוח‪ ,‬לפי שהחום הטבעי הוא הכלי הראשון לנפש‪ ,‬ונושאו‬
‫הוא הרוח המתהווה בלב הבא אל האברים באמצעות העורקים הדופקים‪ .‬ויאמר רוח אל‬
‫האויר היסודי‪ ,‬ומזה הענין אמרו ורוח אלהים‪ ,‬והנה סמכו לאלהים להורות על גודל כמותו‪,‬‬
‫כי הרוח הנמשבת מעטת הכמות‪ .‬ולהיות הרוח משותף לאויר היסודי ולרוח הנמשבת‬
‫תארו בגודל‪ ,‬להורות מאיזה רוח ידבר‪ .‬כבר תמצא זה בלשוננו הרבה‪ ,‬רצוני שיסמוך אחד‬
‫משמות השם יתברך כשירצה להפליג בגדלו או בחזקו‪ ,‬אמר כהררי אל‪ ,‬שלהבת יה‪ ,‬חצי‬
‫שדי‪ ,‬כקול שדי‪ .‬והנה אמרו בזה הרוח שהיה מרחפת על פני המים‪ ,‬רוצה לומר שהיה‬
‫נוחה על שטח המים‪ ,‬וכן על גוזליו ירחף הרצון בו ינוח‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪407‬‬

‫והנה כלל בשם הרוח יסוד האויר ויסוד האש‪ ,‬לפי שכבר ברחה התורה לקרא ליסוד האש‬
‫אש‪ ,‬להורות על המרחק אשר בינו ובין האש המוחש‪ .‬והנה הוא כמו אויר‪ ,‬אלא שהוא יבש‪,‬‬
‫והוא יותר חם מהאויר‪ ,‬ובזה אמרו החכמים שהאויר הוא שני חלקים‪ ,‬החלק השפל אשר‬
‫יהיה בו הגשם והמטר ושאר הדברים הנוהגים מנהגם‪ ,‬והוא חם ולח‪ ,‬והחלק העליון‪ ,‬והוא‬
‫חם ויבש‪.‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שביעי‬
‫יתבאר בו המכוון בתורה בשם רקיע ובמים התחתונים ובמים‬
‫העליונים‬
‫רקיע יאמר ענינו על כל דבר נרקע שומר תמונתו‪ ,‬אמר ויקרעו את פחי הזהב‪ ,‬רקועי‬
‫פחים‪ ,‬לרוקע הארץ על המים‪ ,‬רוצה לומר שכבר רקע בה חלק מה יגבה על המים‬
‫היסודיים‪ ,‬והוא הגובה אשר בחלק הנגלה מהארץ אשר היא כלי לא ישלם אלא בו לזה‬
‫החלק ההגדלות‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬ומזה הענין תרקיע עמו לשחקים‪ .‬ואולם שם הרקיע תמצאהו‬
‫מיוחד בלשוננו לגרם השמימיי‪ ,‬אמר יהי מאורות ברקיע השמים‪ ,‬ויתן אותם ברקיע‬
‫השמים‪ .‬ומה הענין אמרו על פני רקיע השמים‪ ,‬כי העוף יעופף למעלה מהארץ אל צד‬
‫שטח המים שהוא סבובי‪ ,‬ולא יתנועע בזאת התנועה תנועה ישרה למטה או למעלה‪ ,‬כמו‬
‫הענין בחלקי היסודות‪ .‬ומזה הענין הוא אמרו יהי רקיע בתוך המים‪ ,‬והם הגלגלים‪ .‬והנה‬
‫נבראו [‪ ]425‬ראשונה בסבה ובטבע מניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬כי הם סבה וצורה ושלמות‬
‫להם‪ ,‬והנה הצורה היא הקודמת במציאות‪ ,‬ואם היא מאוחרת בהוייה‪ .‬ואולם אמר בתוך‬
‫המים‪ ,‬לפי שכבר התבאר ששם היה גשם בלתי שומר תמונתו נתהוו ממנו העליונים‬
‫והתחתונים‪ ,‬וכבר ייוחס בלשוננו הענין הבלתי עומד בתכונה אחת אל המים‪ ,‬אמר כמים‬
‫הנגרים‪ ,‬וימס לבב העם ויהי למים‪ ,‬הנה ייחס לבבם למים לרכותו ולקלות התפעלותו‪ .‬ולפי‬
‫זה הענין היה מיוחס למים הגשם אשר אין לו טבע שישמור תמונתו‪ .‬הוא מה שעמר דוד‬
‫הללוהו השמים המים אשר מעל השמים‪ ,‬והוא הגשם הבלתי שומר תמונתו אשר על‬
‫הגלגלים‪ ,‬כדי שלא יבאו כל תנועות קצתם לקצת‪.‬‬
‫והנה הרב המורה הבין בכאן בשם רקיע החלק הקר מהאויר אשר תהיה בו הויית הענן‬
‫והמטר‪ ,‬והנה הביאו לזה כי היה זר אצלו שיהיה על הגרם השמימיי מים‪ .‬וראוי שתדע כי‬
‫עם שהענין אמתי בזה הוא מה שכבר בארנוהו‪ ,‬לפי מה שכבר התבאר במופת במה‬
‫שקד ם‪ ,‬הנה הוא עוד דעת כל חכמי תורתנו הקודמים אשר אמרו בבאור זה הפסוק דבר‪,‬‬
‫כמו שיתבאר לך ממאמריהם‪ .‬אמרו בבראשית רבה בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא יהי‬
‫רקיע בתוך המים גלדה טפה האמצעית ונעשו שמים התחתונים ושמי השמים העליונים‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪408‬‬

‫לחים היו שמים ביום ראשון ובשני קרשו‪ ,‬רוצה לומר שנתן להם עמידה וקיום‪ .‬יהי רקיע‪,‬‬
‫יחזק הרקיע‪ .‬ר' יהודה בר סימון יעשה מטלית הרקיע‪ ,‬כמה דתימר וירקעו את פחי הזהב‪.‬‬
‫אמר רבי חנינא יצתה אש מעלה וליחכה פני רקיע וכו'‪ .‬ר' פנחס בשם הושעיה אמר כחלל‬
‫שבין הרקיע לארץ‪ ,‬כך יש בין הרקיע למים העליונים‪ ,‬יהי רקיע בתוך המים בינים ובנתים‪.‬‬
‫אמר רבי תנחומא אנא אמירת טעם‪ ,‬אלו נאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים‬
‫אשר על הרקיע‪ ,‬הייתי אומר על זופו של רקיע המים נתונים‪ ,‬כשהוא אומר בין המים אשר‬
‫מעל לרקיע‪ ,‬הוי המים העליונים תלויים במאמר‪.‬‬
‫והנה לך ראיות בזה המאמר שהם הבינו זה הרקיע הגשם השמימיי‪ .‬הראשונה היא אמרו‬
‫ונעשו שמים התחתונים ושמי השמים העליונים‪ ,‬וזה ממה שאין ראוי שיאמר על הענן‪ ,‬ולא‬
‫על המקום שנתהווה בו‪ .‬והשנית היא שאמר יצתה אש של מעלה וליחכה פני רקיע‪ ,‬וזה‬
‫אין ראוי שיאמר על הענן‪ ,‬כי התעבותו הוא התלחלח ודריכה אל המים‪ ,‬לא יובש‪ ,‬והפועל‬
‫לו הוא קור אשר בחלק ההוא מהאויר‪ ,‬כמו שהתבאר בספר האותות‪ ,‬לא האש‪ ,‬כל שכן‬
‫שאין ראוי שיאמר זה על החלק הקר מהאויר אשר יתהווה בו הענן‪ .‬ומה נפלא [‪ ]426‬אמרו‬
‫אש של מעלה‪ ,‬וזה כי מפני שאנחנו לא נשער שיקנה הדבר שמירת התמונה אם לא מצד‬
‫היובש‪ ,‬והיא האש הוא המייבש והמנגב‪ ,‬ייחס זה הפעל לאש‪ ,‬ולהורות שאין זה הטבע‬
‫כמו הטבע מהאש היסודי‪ ,‬אמר אש של מעלה‪ .‬ובזה האופן תמצאם אומרים במקומות‬
‫רבים שהשמים נתהווה מאש ומים‪ ,‬רוצה לומר שיש בו שני טבעים‪ ,‬טבע שומר תמונתו‬
‫וטבע בלתי שומר תמונתו‪ .‬וחלילה שירצה זה החכם שיעשה השם יתברך השמים‬
‫באמצעות כלי‪ ,‬הוא אש או דבר מתיחס לאש‪ ,‬אבל רצה בזה שהשם יתברך הקנהו זה‬
‫הטבע אשר בו יהיה שומר תמונתו‪ .‬והראיה השלישית היא מה שאמר בחלל שיש בין‬
‫הרקיע לארץ כך יש בין הרקיע למים העליונים‪ .‬ואלו היה הרקיע הענן או מקום הענן‪ ,‬היו‬
‫שם גם כן מים העליונים בכח‪ ,‬לא עליו‪ .‬ואולם כשיובן זה לפי מה שספרנו‪ ,‬יאות זה‬
‫המאמר‪ ,‬כי כבר תמצאם אמרים שעביו של רקיע הוא בשעור מה שבין הארץ לרקיע‪ ,‬וכן‬
‫יהיה השעור אצלם בין רקיע לרקיע‪ ,‬ושם יהיה הגשם בלתי שומר תמונתו אשר התבאר‬
‫שהוא ביניהם‪ ,‬כי הוא מן השקר שיהיה שם רקות‪ ,‬וזה שהם אמרו בבראשית רבה מהארץ‬
‫עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה‪ .‬ואולם מאמר רבי תנחומא שהמים העליונים תלויים‬
‫במאמר הוא נפלא מאד‪ ,‬וזה שהוא יאמר שאין טבעם כטבע אלו המים התחתונים שהם‬
‫כבדים‪ ,‬והארץ והארץ נושאת אותם‪ ,‬אבל הם תלויים במאמר‪ ,‬רוצה לומר שאין להם דבר‬
‫ישאם‪ ,‬כי אינם קלים ולא כבדים‪ ,‬ולזה דקדק ואמר שאלו היה כתוב ויבדל בין המים אשר‬
‫על הרקיע‪ ,‬הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים‪ ,‬רצוני שהם עליו והוא ישאם‪ ,‬אבל‬
‫אמר שהם מעל לרקיע‪ ,‬ולא תאר אותם בשהם על הרקיע‪ ,‬להיותם נסמכים על עצמם‪ .‬וזה‬
‫דקדוק נפלא מאד‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪409‬‬

‫וכבר הורו לנו שמה שיאמר בשמים שהם אש ומים הוא על צד הדמיון‪ ,‬מזולת שיהיה כן‪,‬‬
‫באמרם בבראשית רבה‪ ,‬שאינו שהבריות משתוממין עליהם לומר של מים הם של אש‬
‫הם‪ ,‬הורו בזה המאמר שזה נאמר לבד על צד הדמיון וההמשל‪ .‬ולזה אמר ר' עקיבא‬
‫בפרק אין דורשין כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור‪ ,‬אל תאמרו מים מים‪ ,‬שכן כתוב דובר‬
‫שקרים לא יכון לנגד עיני‪ .‬הנה זה החכם קרא אבני שיש טהור הגרמים השמימיים‪ ,‬וקראם‬
‫כן להיותם ספיריים ונקיים מכל עכירות ועובי‪ ,‬ואמנם אמר זה‪ ,‬להורות שמה שנקרא מים‬
‫הגשם הבלתי שומר תמונתו אשר הוא שם הוא על צד הדמיון וההמשל‪ ,‬לא שיהיה טבעי‬
‫בטבע אלו המים היסודיים‪]427[ .‬‬

‫ואולם מה שיאמר בן זומא בפרק אין דורשין‪ ,‬שאין בין המים העליונים למים התחתונים‬
‫אלא שתי אצבעות‪ ,‬הוא נפלא מאד‪ .‬וזה שהמים התחתונים‪ ,‬והוא החומר השפל‪ ,‬נבדל‬
‫מהמים העליונים בצורות היסודיות אשר נתן בו השם יתברך‪ ,‬שבהם הוא כחיי לקבל כל‬
‫הצורות‪ ,‬ואלו הצורות היסודיות ימצאו להם שתי כחות פועלות‪ ,‬והם החום והקור‪ ,‬ובהם‬
‫יפעלו קצתם בקצת‪ ,‬וזה דבר לא ימצא למים העליונים‪ .‬וכבר ידעת כי האצבע יאמר‬
‫בלשוננו על הכח הפועל‪ ,‬אמר אצבע אלהים‪ ,‬אצבע אלהים חרות על הלוחות‪ ,‬ואמנם היה‬
‫זה כן‪ ,‬לפי שהיד הוא כלי נפלא לעשות בו כל דבר‪ ,‬וזה אמנם הוא בו באמצעות האצבעות‬
‫אשר נבראו בו‪ ,‬וזה מעניינו מבואר‪.‬‬
‫וכבר תמצא עוד לרבותינו זכרונם לברכה מאמר מורה בלי ספק שזה הרקיע הוא הגרם‬
‫השמימיי‪ .‬אמרו בבראשית רבה בדרש אלה תולדות השמים והארץ‪ ,‬ר' עזריה בשם רבי‬
‫כלפי למעלן הדבור אמור‪ ,‬שכל מה שאתה רואה תולדות השמים והארץ הן‪ ,‬שנאמר‬
‫בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ‪ .‬בשני בראו מן העליונים‪ ,‬שנאמר ויאמר‬
‫אלהים יהי אור‪ .‬בשלישי בראו מן התחתונים שנאמר ויאמר אלהים תדשא הארץ‪ .‬ברביעי‬
‫בראו מן העליונים שנאמר ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים וכו'‪ .‬הנה התבאר לך‬
‫מזה המאמר שזה החכם יראה שהרקיע שנברא ביום שני הוא מהגרמים השמימיים‪.‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שמיני‬
‫יתבאר בו מה שנזכר בתורה ממעשה בראשית‬
‫כבר ידעת ממה שקדם שהויית העולם מהשם יתברך היתה בזולת זמן‪ ,‬מפני היותה מלא‬
‫דבר אל דבר‪ .‬וכן הסכימו רבותינו זכרונם לברכה שהשמים והארץ נבראו יחדיו‪ .‬אמרו‬
‫ב פרק אין דורשין‪ ,‬זה וזה כאחד נבראו‪ ,‬שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שחקים‪,‬‬
‫קורא אני אליהם ויעמדו יחדיו‪ .‬ולזה הוא מבואר שמה שייוחס בהוייה הזאת שתהיה‬
‫נשלמת בששת ימים אינו באופן שיהיה האחד לשני יום אחד‪ ,‬דרך משל‪ ,‬אבל אמרו זה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪410‬‬

‫להורות על הקדימה שיש לקצת הנמצאות על קצתם‪ .‬והמשל שמניעי הגרמים השמימיים‬
‫הם קודמים בסבה ובטבע לגרמים השמימיים‪ ,‬והגרמים השמימיים קודמים בסבה ובטבע‬
‫ליסודות ולמה שיתחדש מהם‪ ,‬והנה היסודות קודמים למה שיתחדש מהם קדימה‬
‫היולאנית‪ ,‬והמורכב הוא גם כן קודם קצתו לקצת בזה האופן מהקדימה‪ ,‬והמשל שהצמח‬
‫הוא [‪ ]428‬קודם לחי השלם‪ ,‬ובזה האופן יהיה הבעל חי המימיי קודם למעופף‪ ,‬והמעופף‬
‫להולך‪ ,‬וההולך למדבר‪ ,‬וזה שהבעל חי המימיי עושה ביצה בלתי שלמה‪ ,‬והמעופף עושה‬
‫ביצה שלמה‪ ,‬וההולך עושה בעל חי בגופו‪ .‬ולזאת הסבה התבאר בספר הבעלי חיים‬
‫שהמעופף הוא יותר שלם מהמימיי‪ ,‬וההולך יותר שלם מהמעופף‪ ,‬ואין ספק שהאדם הוא‬
‫יותר שלם משאר בעלי חיים ההולכים‪ .‬ומזה הצד יוסר הספק אשר סופק לקצת הקודמים‬
‫מרבותינו זכרונם לברכה באיזה דבר שוער יום ראשון ויום שני ויום שלישי‪ ,‬והנה לא היו‬
‫המאורות נמצאים עד יום רביעי‪ .‬וזהו ענין אמרם זכרונם לברכה בהתר זה הספק‪ ,‬הן הן‬
‫מאורות שנבראו ביום ראשון ולא תלאן עד יום רביעי‪ ,‬רוצה לומר שלא תלה התהוותם‬
‫בזמן קודם ליום רביעי‪ ,‬אבל הם היו נמצאים ביום ראשון‪ ,‬כי הכל נברא יחד ברצון השם‬
‫יתברך‪ .‬ואין ספק שאי אפשר שיובן מענין אמרם ולא תלאן עד יום רביעי זולת מה שזכרנו‪,‬‬
‫כי הוא בלתי אפשר שנאמר שיהיו הכוכבים נבראים ביום ראשון נפרדים‪ ,‬ואחר כן תלאן‬
‫ביום הרביעי ברקיע‪ ,‬כי הם אינם תלויים בו‪ ,‬אבל הם בעומק הרקיע‪ ,‬וישימם בו הוא גם כן‬
‫מבואר הבטול‪ ,‬ולזה הוא מבואר כי הכוונה בתלאן בכאן הוא ההתיחסות‪ ,‬כי שם התלייה‬
‫יאמר הרבה בלשוננו בזאת הכונה‪.‬‬
‫וממה שראוי שתדעהו הוא שכל מה שאפשר חדושו מהטבע לפי מה שהטביעו השם‬
‫יתברך לא יוחסה בריאתו לשם יתברך בזה הספור הנפלא‪ ,‬כי הוא יעשהו באמצעות‬
‫הטבע‪ ,‬ולזה לא ייחס לשם יתברך הויית הצמחים והבעלי חיים המתהוים מהעפוש ומזולת‬
‫מינם‪ ,‬אבל ייחס לשם יתברך בריאת מה שלא יתהוה על המנהג הטבעי כי אם ממינו‪ ,‬כי‬
‫בריאתו לא ממיגו היתה דרך פלא‪ ,‬ולזה לא יחס הוית המתדמה החלקים לשם יתברך‪ ,‬כי‬
‫די בתנועות הגרמים השמימיים עם הכח אשר בחומר השפל לקבל כל הצורות באמצעות‬
‫הצורות היסודיות אשר ברא בו אל שיתהוו מזה החומר השפל המתדמי החלקים ואלו‬
‫המינים מהצמח והבעלי חיים הנולדים מהעפוש‪ ,‬וזה מבואר למעיין בזה הספר‪ .‬הנה זהו‬
‫מה שראינו להציע קודם שנבאר דברי זאת הפרשה אשר נזכור בה חדוש העולם‪ ,‬ומהנה‬
‫נתחיל בבאורה‪.‬‬
‫אומר‪ ,‬כי בראשית הבריאה‪ ,‬כאשר ברא השם השמים ומה שתחתיהם‪ ,‬וברא בחומר‬
‫השפל התחלותיו הראשונות אשר הם החומר הראשון והצורות הראשונות לו כסדר‪ ,‬והם‬
‫הצורות היסודיות‪ ,‬כי בהם הוכן לקבול כל הצורות אשר אלו היסודות הם באופן שהיסוד‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪411‬‬

‫הארצי הוא בשטח השפל מיסוד המים‪ ,‬ושהאש ושהאויר הם על שטח המים העליון –‬
‫[‪]429‬‬

‫הנה בראשית זאת הבריאה כולה אמר השם יתברך שימצא עולם האור‪ ,‬והוא עולם‬
‫המלאכים שהם מניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬ותכף שרצה זה נהיה‪ ,‬לא נצטרך לשום מעשה‪.‬‬
‫והנה הבדיל השם יתברך בין זה האור‪ ,‬והוא העולם זה הנכבד‪ ,‬ובין מה שילך ממנו‬
‫מדרגת ההיולי‪ ,‬והוא הגרם השמימיי‪ ,‬והוא החושך בזה המשל‪ ,‬עם היותם שניהם דבר‬
‫אחד‪ ,‬כי אלו הצורות הם שלמות לגרמים השמימיים‪ .‬ובזה האופן יהיה הערב והבקר מאלו‬
‫הנמצאים מדרגה אחת ממדרגות הנמצאות‪ ,‬כי הצורה מתאחדת עם מה שהיא לו צורה‪,‬‬
‫כמו שהתבאר במה שאחר הטבע אצל החקירה בענין הגדרים‪ .‬והנה קרא האור והחשך‬
‫ערב ובקר להוסיף העלם בזה המשל הנפלא‪ ,‬עם שכבר יתבאר בו ענין ההתאחדות‪ ,‬כי‬
‫מהיום והלילה יהיה יום אחד‪ .‬ואפשר שנאמר שהרצון בזה שבזה האור מדרגות חלוקות‬
‫קצתם מקצת‪ ,‬קצתם יותר נכבד מקצת‪ ,‬וקצתם הולכים מדרגת הצורה לקצת‪ ,‬כמו שבארנו‬
‫בחמישי מזה הספר‪ ,‬ולזה יהיה קצתם חשך ביחס אל מה שילך מהם דרך הצורה‪ ,‬והם‬
‫כלם מתאחדים באופן שישפע מכלם נימוס אחד במספר‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ .‬והנה‬
‫זכר בזאת הבריאה שהיא נתחדשה כשאמר זה השם יתברך‪ ,‬להורות על הרצון‪ ,‬כי אין‬
‫אצל השם יתברך מאמר באותיות וקול‪ ,‬כמו שבאר הרב המורה‪.‬‬
‫ואחר ספור אופן בריאת זאת המדרגה הראשונה מהנמצאות החל לספור אופן בריאת‬
‫המדרגה השנית‪ ,‬ואמר שהשם יתברך אמר שיהיה גרם שמימיי מקצת הגשם הבלתי‬
‫שומר תמונתו‪ ,‬ושיהיה נברא טבע מבדין בין החלק מזה הגשם הבלתי שומר תמונתו‬
‫למטה מהרקיע‪ .‬וזה הטבע המבדיל ביניהם הוא בריאת הצורות היסודיות בזה החלק‬
‫השפל מזה הגשם אשר הוא בה מוכן לקבול כל הצורות‪ ,‬ואולם החלק העליון מזה הגשם‬
‫לא ימצא בו זה הטבע‪ ,‬אבל הוא נשאר תמיד על ענינו‪ ,‬ובזה האופן היה החומר השפל כן‪,‬‬
‫רוצה לומר מה שנראה מענינו ממציאות הצורות היסודיות בו‪ ,‬או יהיה שב אמרו יהי כן אל‬
‫מה שזכר בפרשה הראשונה מענין מציאות הצורות היסודיות בו‪ ,‬ויהיה אמרו ויהי כן שבזה‬
‫האופן היה החומר השפל באופן הנזכר תחלה בפסוק והארץ היתה תהו ובהו‪ ,‬ולא רצתה‬
‫התורה לשוב להזכיר זה‪ ,‬כדי שלא יהיה מותר בדברים‪ .‬ולפי שהרקיע הוא שם משותף‬
‫לכל דבר נרקע‪ ,‬קרא השם יתברך זה הרקיע בשם ייחדהו‪ ,‬הוא שמים‪ .‬וכבר היה הערב‬
‫והבקר גם כן בזאת המדרגה מהנמצאות דבר אחד‪ ,‬וזה שהגלגלים הולכים מהלך הצורה‬
‫והשלמות מהיסודות‪ ,‬ובזה האופן הם מתאחדים‪ .‬והנה לא נאמר במה שנברא בשני כי‬
‫טוב‪ ,‬לפי שמה שנברא בו מהגלגלים [‪ ]430‬לא נשלם עדין‪ ,‬עד שיזכר בריאת הכוכבים‬
‫ההם‪ ,‬וזה דבר זכרו ביום הרביעי‪ ,‬ואז נאמר כי טוב‪ .‬ומה שנברא בו מהצורות היסודיות‬
‫לחומר השפל אינו גם כן ענין שלם‪ ,‬וזה שכבר נבראו בהם אלו הצורות בעבור שאר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪412‬‬

‫הצורות אשר החומר השפל כחיי על קבולם‪ .‬וזהו אמרם בבראשית רבה למה אין כתוב‬
‫בשני כי טוב‪ ,‬ואמרו קצתם לפי שנברא בו גיהנם‪ ,‬ירצו בזה שבזה הכח אשר לחומר השפל‬
‫לקבול כל הצורות מפני הצורות היסודיות שנבראו בו יקרה לנמצאות השפלות ההפסד‬
‫וההעדר‪ .‬וקצתם אמרו מפני המחלוקת‪ ,‬רצוני כי מפני שנבראו ההפכים בחומר השפל‪ ,‬אין‬
‫ראוי שיאמר בו כי טוב‪ ,‬לפי שהם מפני זה מפסידים קצתם קצת‪ .‬וקצתם אמרו לפי שלא‬
‫נשלמה מלאכת המים העליונים והם הגרמים השמימיים‪ ,‬ולא מלאכת המים התחתונים‪,‬‬
‫והוא החומר השפל‪ ,‬כמו שבארנו‪.‬‬
‫וראוי שתדע שאי אפשר שנאמר שיהיה זה ההבדל אשר נאמר בזאת הפרשה הבדל‬
‫במקום‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬היה בזה המאמר מותר‪ .‬וזה שהגשם שהוא באמצע המים‬
‫הוא בלי ספק מבדיל בין מה שממעל ממנו ומה שמתחת‪ ,‬ולזה יהיה אמרו ויהי מבדיל בין‬
‫מים למים מותר אין צורך לו‪ .‬וכן יהיה מותר אמרו ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין‬
‫המים אשר מעל לרקיע‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר יהיה לפי זאת הכונה אמרו ויהי כן בתכלית הזרות‪ ,‬וזה כי אחר שעשאו‪ ,‬אין‬
‫צורך לומר שהיה כן‪ ,‬ואמנם יצטרך לזה‪ ,‬אלו לא זכר שעשה השם יתברך הרקיע‪ ,‬וזה‬
‫יהיה כשאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ויהי כן‪ ,‬וזה‬
‫מבואר מאד‪ ,‬ולזה הוא מבואר שאמרו ויהי כן הוא רמז אל ההוייה אשר ברא השם בחומר‬
‫השפל‪ ,‬והם הצורות היסודיות הנזכרות בפסוק והארץ היתה תהו ובהו‪ .‬והנה הועילתנו‬
‫התורה תועלת גדולה כאשר הודיע לנו שבכאן התאחדות מה לחומר השפל עם הגרם‬
‫השמימיי‪ ,‬וזה שאם לא היה ביניהם התאחדות‪ ,‬היה מחויב שיהיו בכאן שני אלוהות ישגיח‬
‫האחד מהם בחומר הגלגלים וינהיגהו‪ ,‬ואחר ישגיח בחומר השפל‪ ,‬ומזה המקום היה טעות‬
‫המאמינים בשני אלהות‪.‬‬
‫ואחר שהשלים ספור זאת המדרגה השנית מהבריאה ספר מדרגה אחרת ממנה‪ ,‬ואמר‬
‫שכבר אמר השם יתברך שיאספו אל מקום אחד המים אשר היו מקיפות בטבעם ביסוד‬
‫הארצי בדרך שתראה היבשה‪ ,‬וזה אמנם היה בהכרח בשברא בארץ בזה החלק הנגלה‬
‫דבר יוצא מכדוריתו יגבה על היסוד המימיי שעור מה‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬ולזה יאמר שהשם‬
‫יתברך רקע הארץ על המים‪ ,‬ותכף שרצה השם יתברך זה הענין‪ ,‬היה הדבר [‪ ]431‬כן‪.‬‬
‫והנה קרא השם יתברך ליבשה ארץ‪ ,‬ואף על פי שהארץ יאמר בכלל על כל היסודות‬
‫בכללם‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬כבר נתיחד שם ארץ לזה היסוד‪ .‬ולמקוה המים קרא השם יתברך‬
‫ימים‪ ,‬ואמנם אמר ימים ולא אמר ים‪ ,‬לפי שטבע הים מתחלף להתחלף טבע מקומות‬
‫הארץ אשר יעברו מימיו בהם‪ ,‬כמו שהתבאר בספר האותות‪ .‬וזהו אמרם זכרונם לברכה‬
‫בבראשית רבה‪ ,‬והלא ים אחד הוא‪ ,‬מה תלמוד לומר ולמקוה המים קרא ימים‪ ,‬אלא אינו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪413‬‬

‫דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא‪ .‬והנה למדתנו התורה בזה‬
‫שהיה הוא היסוד המימיי‪ ,‬וכבר ביאר זה הפלוסוף בספר האותות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬ספר שכבר ידע השם יתברך שמה שהמציאו מזה הוא טוב‪ ,‬לפי שבו תועלת להויות‬
‫ההוות בחלק הנגלה מהארץ‪ ,‬ובעבור זה התכלית המציאו‪ .‬ואחר זה אמר השם יתברך‬
‫שתוציא הארץ צמחיה ההויים ממינם‪ .‬וזכר תחלה הצמח החסר‪ ,‬והוא העשב המזריע‬
‫זרע‪ ,‬ואחר כן זכר הצמח השלם‪ ,‬והוא האילן העושה פרי אשר בפרי ההוא זרע יתהוה‬
‫ממינו‪ ,‬לפי שזה הוא הסדור הנאות לפי הטבע‪ ,‬ולזה אמר מין האילן הוא יותר שלם‬
‫מהצמח‪ ,‬ולזה היו פעולותיו יותר שלמות‪ ,‬וזה כי אנחנו נקח ראיה תמיד מהפעולות‬
‫המסודרות מהצורות על הצורות‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף בספר הנפש‪ .‬והנה בעת שאמר‬
‫השם יתברך שיהיו אלו הצמחים מן הארץ‪ ,‬היו כמו שרצה‪ ,‬רוצה לומר שכבר הוציאה‬
‫הארץ דשא עשב מזריע זרע יתהוה מהזרע ההוא מינו עץ עושה פרי אשר בפרי ההוא זרע‬
‫יתהוה מינו‪ .‬וידע השם יתברך כי מה שהמציאו מזה הוא טוב‪ ,‬ונתיחסה זאת ההויה ליום‬
‫השלישי‪ .‬והנה הערב והבקר אשר בזאת המדרגה מהבריאה הוא מתאחד‪ ,‬והמשל כי‬
‫הגלות הארץ הוא בעבור אלו ההויות‪ ,‬וכן הצמח החסר והשלם הם מתאחדים‪ ,‬וזה שכל‬
‫הצורות אשר החומר השפל כחיי על קבולם הם קצתם לקצתם במדרגת הצורה והשלמות‪,‬‬
‫ובזה האופן יתאחדו כלם ויהיה מהם התהוות אחד‪ ,‬כמו שזכרנו בראשון מזה הספר‪.‬‬
‫ואפשר שנאמר שהרצון בזה שהשם יתברך אמר שיהיה אז כח לארץ להוציא אלו‬
‫הצמחים‪ ,‬ויהי כן‪ ,‬רצוני שכבר נתן לארץ זה הכח וההכנה על דרך פלא‪ ,‬והוציאה אלו‬
‫הצמחים בשצמחו ממנה כאלו היו נזרעים הזרעים בארץ‪ ,‬ולזה היו הזרעים האלו נמצאים‬
‫יחד בעת הבריאה‪ ,‬כמו הענין בשאר הנבראים‪ ,‬ולזה אמר במה שאחר זה וכל שיח השדה‬
‫טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר וגומר‪ .‬כבר התבאר כי אחר‬
‫זאת הבריאה הנזכרת בכאן היתה הצמיחה‪ .‬וזהו אמרם בבראשית רבה‪ ,‬ותוצא הארץ‬
‫דבר שהוא פקוד בידה‪ ,‬רוצה לומר שהוא כמו פקדון בידה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬אמרו שם תולדות [‪ ]432‬הארץ בראשון כדברי בית הלל‪ ,‬ושהתה שלשה ימים‪ ,‬ראשון‬
‫ושני ושלישי‪ ,‬והוציאה שלש תולדות‪ ,‬אילנות ודשאים וגן עדן‪ ,‬וכבר בארו לך שהצמיחה‬
‫אחר ששם השם יתברך כח ההולדה הזאת בארץ זמן מה‪ .‬והנה ידע השם יתברך באלו‬
‫הצמחים שהמציא שהם טובים‪ ,‬ולזאת הסבה לא אמר ויברא אלהים דשא עשב וגומר‪ ,‬כמו‬
‫שאמר זה בשאר הבריאות‪ ,‬וזה שכבר אמר ויעש אלהים את הרקיע ויעש אלהים את שני‬
‫המאורות‪ ,‬ויברא אלהים את התנינים‪ ,‬ויעש אלהים את חית הארץ‪ ,‬ויברא אלהים את‬
‫האדם‪ ,‬אבל אמר ותוצא הארץ‪ ,‬להורות על מה שברא השם יתברך מהצמח לא היה נשלם‬
‫הצמיחה‪ ,‬כמו הענין בשאר הדברים שברא‪ ,‬וזה כי שאר הדברים בראם שלמי הבריאה‬
‫ביום הבראם‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪414‬‬

‫וראוי שתדע כי לא אמר במה שנברא ביום ראשון ויעש אלהים את האור‪ ,‬לפי שהאור הוא‬
‫צורה לגשם השמימיי‪ ,‬ואין לצורה התהוות בעצמותה‪ ,‬אבל תתהווה בהתוות מה שהוא לו‬
‫שלמות‪ .‬ואין ראוי שתחשב שלא תהיה הצורה ההיא נקשרת בגשם השמימיי‪ ,‬מפני שכבר‬
‫הונחה נבדלת‪ ,‬וזה כי כבר בארנו שבהנחתנו אותה נבדלת אמנם נרצה שהיא לא תעשה‬
‫פעולתה המיוחדת לה‪ ,‬והיא השגתה עצמותה בכלי גופיי‪ ,‬כמו הענין בצורות ההיולאניות‪.‬‬
‫ואפשר עוד שנאמר כי הסבה באמרו ותוצא הארץ‪ ,‬ולא אמר ויעש אלהים דשא עשב‪ ,‬לפי‬
‫שזה המין מן הבעלי נפש לא ילבש צורה אחרת בתכלית שלמות הויתו‪ ,‬כמו הענין בבעלי‬
‫חיים‪ .‬וזה שכבר ימצא בבעלי חיים תחלה הכח הצומח‪ ,‬עד שתשלם הוייתו שלמות מה‬
‫ותגיע בו הנפש החיונית‪ ,‬ולזה תצטרך בו להכניס התחלה אחרת זולת ההתחלה אשר שם‬
‫אותה אז השם יתברך במים והארץ‪ ,‬ולזה יחס זאת הבריאה לשם יתברך‪ .‬אבל הצמח לא‬
‫יצטרך אל התחלה אחרת זולת ההתחלה אשר שם אותה השם יתברך בארץ להצמיח אלו‬
‫הצמחים‪ ,‬כי אין להם צורה נוספת על הצמיחה‪.‬‬
‫ואחר שהשלים הספור בזאת המדרגה השלישית מהבריאה החל לספר מדרגה אחרת‬
‫מהבריאה‪ ,‬ואמר שכבר אמר השם יתברך שיהיו גופים מאירים ברקיע השמים‪ ,‬והם‬
‫השמש והירח ושאר הכוכבים‪ ,‬ואמנם רצה במציאותם‪ ,‬להבדיל בין היום ובין הלילה‪ ,‬רוצה‬
‫לומר שיתחדשו מהם בזה החומר השפל דברים מקבילים מצד היום והלילה המתחדש‬
‫מהם‪ ,‬וזה שכבר יתחדשו ממנו בזה האופן ארבע תקופות מתחלפות קצתם לקצת‪ .‬והנה‬
‫זה היום והלילה המתחדש מהם הוא מתחדש מהם מכל אחד ממיני הסבוב הנמצאים‬
‫להם‪ ,‬ויהיה יום הכוכב בהיות [‪ ]433‬פעולתו בזה החלק הנגלה מהארץ בתכלית החוזק‪,‬‬
‫ולילו בהיותה בתכלית החולשה‪ ,‬והמשל כי כמו שהיה יום השמש בהיותו על האופק ולילו‬
‫בהיותו תחתיו‪ ,‬כן יהיה יום השמש בהיותו במזלות הצפונים‪ ,‬ולילו בהיותו במזלות‬
‫הדרומיים‪ ,‬ובזה האופן יתחדשו מהשמש ארבע תקופות בשנה מתחלפות קצתם לקצת‪.‬‬
‫וזכר עוד שאמנם רצה השם יתברך במציאותם לתועלת שנית‪ ,‬והוא שיהיו מהם פעולות‬
‫מתחלפות ייוחדו בהם הכוכבים קצתם מקצת‪ ,‬ויהיו הכוכבים לאותות לאלו הפעולות אשר‬
‫ייוחדו בהם‪ ,‬וזה אמנם יהיה מהם למועדים ולשנים וימים‪ ,‬כאלו תאמר שבזה המועד יהיה‬
‫המתחדש לפי מה שיגזרהו הכוכב הפלוני ובמועד השני כפי מה שיגזרהו הכוכב האחר‪,‬‬
‫עד שתאמר שהמושל בזאת השעה הוא שבתי והמושל בשעה השנית הוא צדק‪ ,‬והמושל‬
‫ביום הזה הוא שבתי והמושל ביום השני הוא השמש‪ .‬וכן הענין בשנים ובשאר המועדים‬
‫היותר גדולים מהשנה אשר תיוחס הממשלה בהם לכוכב כוכב‪ ,‬לפי מה שהתבאר מן‬
‫החוש למי שהשתמש במשפטי הכוכבים‪ .‬והוא מבואר ממה שקדם בחמישי מזה הספר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪415‬‬

‫שאלו שתי הסיבות שזכר בבריאתם הם הסבה בהשלמת רבוי ההוייות בזה החומר‬
‫השפל‪.‬‬
‫וזכר עוד שכבר רצה השם יתברך במציאותם לתועלת שלישית‪ ,‬והוא שיהיו מאירים על‬
‫הארץ‪ ,‬כי בזה ישלם מציאות האדם ושאר הבעלי חיים אשר יש להם חוש הראות‪ ,‬וזה‬
‫מבואר מאד‪ .‬וזה כי בזולת האור לא ישיג דבר הכלי אשר בו יראה הבעל חיים מוחשיו‪,‬‬
‫והנה ראותו המוחשים הוא הכרחי לו מאד‪ ,‬כי הוא מהסיבות היותר גדולות אל שיברח‬
‫מהמזיק אל הנאות‪ .‬והוא באדם עם זה מבוא גדול אל השלמתו במושכלות‪ ,‬לפי‬
‫שהתחלות המושכלות אמנם נקנה אותם מן החוש‪ ,‬והחוש אשר יראה לו בהם מבוא גדול‬
‫הוא חוש הראות‪ ,‬וזה מבואר מענינו‪ .‬ולפי שכבר רצה השם יתברך בבריאת הכוכבים כדי‬
‫שיגיע בהם אלו הפעולות‪ ,‬הוא מבואר שזה היה סבה אל שהמציאם באופן היותר שלם‬
‫שאפשר מהקורבה והרוחק‪ ,‬והגודל והקטנות‪ ,‬וחילוף הצבעים בנצוציהם‪ ,‬ורבוי התנועות‬
‫ומעוטם‪ ,‬ושאר הדברים הנמצאים בגרמים השמימיים בעבור זה התכלית‪ ,‬כדי שיגעו מהם‬
‫אלו התועלות באופן היותר שלם שאפשר‪.‬‬
‫והנה זכר שתכף שרצה השם יתברך זה נהיה‪ .‬ושב לספר אופן זאת הבריאה ואמר שכבר‬
‫עשה השם יתברך שני המאורות הגדולים‪ ,‬והם השמש והירח‪ ,‬והנה עשאם יותר גדולים‬
‫משאר הכוכבים‪ ,‬לפי שצורך אלו הנמצאות השפלות אל השמש והירח יותר רב מצרכם‬
‫לשאר הכוכבים‪ ,‬ולזה חויב שיהיו באופן מהגודל שימשלו בו על שאר הכוכבים‪ ]434[ ,‬כמו‬
‫שקדם‪ ,‬ומפני זה אמר שכבר עשה השמש לממשלת היום‪ ,‬והירח לממשלת הלילה‪,‬‬
‫והכוכבים אשר להם גם כן ממשלה‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬וזכר שכבר עשאם באופן שישלמו בו‬
‫מהם אלו התועלות הנזכרות‪ ,‬רוצה לומר שיאירו על הארץ כדי שיוכל הבעל חיים לראות‬
‫מוחשיו ‪ .‬ולמשול ביום ובלילה בדרך שיסודרו ממנו אלו המקרים המחלפים המתחדשים‬
‫בזה העולם השפל בשימשול זה פעם וזה פעם‪ ,‬כמו שקדם‪ .‬ולהבדיל בין אור הכוכב‪ ,‬והוא‬
‫עת היותו על האופק‪ ,‬ובין חשכו‪ ,‬והוא עת היותו תחת האופק‪ .‬וכן יהיה אור הכוכב וחשכו‬
‫מיוחס אל התקופות הארבעה המתחדשות בכל מיני הסבוב הנמצאים בו‪ ,‬כמו שקדם‪.‬‬
‫ולזה אמר בכאן ולהבדיל בין האור ובין החשך תמורת מה שאמר ראשונה להבדיל בין‬
‫היום ובין הלילה‪ ,‬להוסיף בא על מה שכיון בזה המאמר‪ ,‬וזה שהיום והלילה היה אפשר‬
‫שיחשב שלא יכוין בו אלא ההקף היומי‪ ,‬ולה העתיק הלשון בזה המקום אל האור והחשך‪.‬‬
‫ובזה אמר למשול ביום ובלילה תמורת אמרו ויהיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים‪ ,‬וזה‬
‫ממה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו בזה המאמר‪ ,‬רצוני אמרו והיו לאותות ולמועדים‬
‫ולימים ושנים‪ .‬ואמר אחר כן שהשם יתברך ידע מה שהמציאו מהכוכבים הוא טוב‪ ,‬ולזה‬
‫התכלית בראם‪ ,‬כי מן השקר שישלם מהם זה הטוב במקרה‪ .‬והנה היות הערב והבקר‬
‫בזאת המדרגה מהבריאה מתאחד‪ ,‬וזה שהם כלם משתתפים כשיושפע מהם נימוס אלו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪416‬‬

‫הנמצאות השפלות וסדרם ויושרם‪ .‬והנה הערב והבקר הוא בהם משני צדדים‪ .‬האחד‬
‫מהם מפני הכוכב האחד מהם שיתחדשו ממנו יחסים מתחלפים אל זה החלק הנגלה‬
‫מהארץ‪ ,‬ויהיה הבקר העת אשר תחזק בו זאת הפעולה המגעת ממנו בחלק הנגלה‬
‫מהארץ‪ ,‬והערב העת אשר תחלש בו פעולתו‪ .‬והנה זה הענין מתאחד‪ ,‬ואף על פי שיסודרו‬
‫בו פעולות מתחלפות באופן מה‪ .‬והאופן השני הוא כי הכוכבים יתחלפו קצתם לקצת‬
‫בכבוד וזולת כבוד על יחס מדרגות הפעולות המסודרות מכוכב כוכב‪ .‬והנה עם זה הם‬
‫מתאחדים כלם‪ ,‬עד שישלם מכללם זה הנימוס הנפלא הנמצא באלו הנמצאות השפלות‪.‬‬
‫והנה בכאן שני ספקות עצומות ראוי שנשתדל בהתרם‪ .‬האחד הוא שכבר יתבאר ממה‬
‫שאמרנו שכבר המציא השם יתברך אלו הדברים בעבור אלו הנמצאות השפלות‪ ,‬ויהיה אם‬
‫כן הנכבד בעבור הפחות‪ ,‬וזה שקר עצום אצל החכמים‪ .‬והשני הוא שכבר ראוי לפי הסדור‬
‫הטבעי שתיוחס זאת ההוייה ליום השלישי‪ ,‬כי השמים והכוכבים קודמים בסבה ובמציאות‬
‫ליסודות ומה שיתהוה מהם‪ – .‬ונאמר שהספק הראשון [‪ ]435‬לא ימצא בהתרו מהקושי עם‬
‫מה שקדם מהדברים בזה המאמר‪ .‬וזה שכבר יראה תמיד שהנכבד ישלים השפל במה‬
‫שישפיע לו‪ ,‬ובזה האופן ישפיע השם יתברך כל הנמצאות‪ ,‬ולא נאמר מפני זה שיהיה השם‬
‫יתברך בעבור הדברים השפלים ממנו‪ ,‬אבל נאמר שמציאותו הוא באופן מהשלמות שיוכל‬
‫להשפיע משלמותו לכל הנמצאות לפי מה שאפשר להם שיקבלו ממנו‪ .‬ואמנם מה שהוא‬
‫מהשקר הוא שיקנה הנכבד שלמותו מהפחות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה יסור זה הספק במה‬
‫שאומר‪ ,‬וזה שהגלגלים ומניעיהם נמצאו בעבור עצמותם‪ ,‬ומפני שהיה יותר נכבד לבעל‬
‫גשם שיפעל פעולות מה במה שהוא בעל גשם משלא יפעל אותם‪ ,‬כי היו הפעולות חיות‬
‫מה לגשמים‪ ,‬ולולי זה היו גופים מתים‪ ,‬הושמו מתנועעים‪ .‬ולפי שלא היה ראוי שיפעלו‬
‫פועל הבטלה‪ ,‬רוצה לומר שיתנועעו ולא יתחדש מתנועתם שום תועלת‪ ,‬והיה בלתי אפשר‬
‫שיתחדש זה התועלת לעצמותם‪ ,‬לפי שאין בהם כח בעצמותם‪ ,‬הושמו אלו הפעולות בהם‬
‫להשלים שאר הנמצאות‪ .‬ולזאת הסבה היו תמונות הגלגלים ומספרם ונצוצי הכוכבים‬
‫ושאר הענינים הנמצאים בשמים באופן היותר שלם שאפשר להשלים אלו הנמצאות‪ .‬והוא‬
‫מבואר שזה הספק לא יתכן שיותר כי אם בהנחת העולם מחודש‪ ,‬ולזה יתבאר ממנו מדוש‬
‫העולם‪ ,‬כמו שקדם‪ – .‬ואולם הספק השני הוא קשה מאד‪ ,‬וראוי שנאמר בהתרו לפי קצורנו‪.‬‬
‫ונאמר כי בעבור שהיה תכלית הכונה בתורתנו התמימה להגיע המעיין בה ההולך בדרכה‬
‫אל ההצלחה האמתית‪ ,‬כמו שבארנו בפרושנו לדברי התורה‪ ,‬הנה רצתה להעיד האדם‬
‫מצד העיון בזה הסדור הנמצא לה בספור תואר בריאת העולם על סודות המציאות‪ .‬וכוונה‬
‫עם זה להעיר אותו מצד העיון שהוא מחויב שיהיה העולם מחודש‪ ,‬והנה היה זה ממנה‬
‫בשומה לפניו דבר יעמד בו‪ ,‬וזה כי כמו שההולך בדרך אם היה בטוח שאין בה מכשול‪ ,‬לא‬
‫יפליג בעיון בדרך ההוא בלכתו בה‪ ,‬עד שלפעמים יהיה זה סבה שיטה מתכליתה באופן‬
‫שיהיה יותר טוב שיהיה נשאר במקומו‪ ,‬להיותו מתרחק בדרכו תמיד מהמקום אשר כיון‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪417‬‬

‫לבא אליו ‪ ,‬ואמנם כשהיה בה מכשול‪ ,‬יפליג העיון בה וישים השתדלותו להסירו‪ ,‬או לסור‬
‫ממנו אל הדרך אשר תוליכהו אל המקום אשר כיון ללכת אליו‪ .‬וכן הענין בתורה‪ ,‬שאם לא‬
‫היה בה דבר יביא האדם לעמד בו‪ ,‬לא היה המעיין מפליג בעיון בה‪ ,‬ויהיה זה סבה להמנע‬
‫ממנו תועלתה‪ .‬והנה שנוי סדר הבריאה בזה הענין הוא לזאת הסבה בעינה‪ ,‬וזה שאם‬
‫היה נזכר ענין בריאת הכוכבים קודם הגלות הארץ‪ ,‬היה אפשר לחושב שיטעה ויחשוב‬
‫שיהיה אפשר שיהיה הגלות הארץ מיוחס אל הכוכבים‪ ,‬כמו שחשבו הפלוסוף והנמשכים‬
‫[‪ ]436‬אחריו‪ ,‬ולזה זכר בתורה תחלה ענין הגלות הארץ קודם שיזכור בריאת הכוכבים‪.‬‬
‫ולפי שזכר הגלות הארץ וענינו היה בלתי מכוון בעבור עצמותו‪ ,‬אבל הוא מכוון בעבור‬
‫הויית ההוים בו‪ ,‬הוכרח שיזכור עמו הויית הצמחים‪ .‬וכבר הוכרח לזה גם להודיע ענין‬
‫הערב והבקר בזאת ההוייה‪ ,‬ושהם מתאחדים‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה זוכר בריאת הכוכבים אחר בריאת הגרם השמימיי‪ ,‬היה אפשר למעיין‬
‫שיטעה ויחשוב שיהיו הכוכבים בגלגלים בעבור עצמותם‪ ,‬ושהתועלת המגיע מהם באלו‬
‫הנמצאות הם מהם על הכונה השנית‪ ,‬ולזה הפסיק ביניהם בבריאת הגלות הארץ‬
‫והצמחים להעיר אותנו שבריאת הגלגלים היתה נשלמת בזולת כוכבים במה שיצטרך אל‬
‫עצמותם‪ ,‬ואמנם היו הכוכבים בהם לאלו התועלות שזכר‪ ,‬והיתה התורה מישרת אותנו‬
‫בזה אל מה שנקח ממנו מופת על חדוש העולם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שזכר עם בריאת הגלגלים בריאתו בחומר השפל הצורות היסודיות אשר‬
‫בהם היה כחיי לקבל כל הצורות‪ ,‬הנה לא היה ראוי שיפסיק המאמר בזה החומר השפל‬
‫קודם שיגיד מהשלמות אשר הוא כחיי עליו דבר מה‪ ,‬ולה הוכרח להזכיר הויית הצמחים‪,‬‬
‫ומפני זה חויב שיזכיר עמו בריאת הגלות הארץ‪ ,‬כי היא הסבה באופן מה בהמצא אלו‬
‫ההויות בכאן‪ ,‬ואחר זה השלים לספר בריאת מה שהיה לו להשלים מבריאת הגלגלים‪,‬‬
‫והם הכוכבים‪.‬‬
‫ואחר שהשלים הספור בזאת המדרגה מהבריאה‪ ,‬החל לספור מדרגה אחרת מהבריאה‬
‫בזה החומר השפל‪ .‬ואמר שכבר אמר השם יתברך שישרצו המים נפש חיה ושיתהווה עוף‬
‫יעופף על הארץ באויר על פני רקיע השמים‪ ,‬וכן היה רוצה לומר שכבר ברא השם יתברך‬
‫בזה האופן כל מיני הדגים המולידים מינם נמצאים במים וכל מיני העוף המולידים מינם‪.‬‬
‫וידע השם יתברך שמה שהמציאו מזה הוא טוב מאד לתכלית אשר בעבורו נברא‪ ,‬וכבר‬
‫בראו גם כן באופן היותר שלם שאפשר בבריאתם‪ ,‬עד שמה שנשיגהו מהטוב והחנינה‬
‫אשר המציא בבריאתם‪ ,‬ואם הוא רב מאד‪ ,‬כמו שהתבאר בחכמה הטבעית אצל זכרון‬
‫תועלות איברי הבעלי חיים‪ ,‬הנה הוא מזער מעט בהקש אל מה שיש מן הטוב והחנינה‬
‫ביצירתם‪ .‬והנה נתן בהם השם יתברך כח על שיולידו מינם‪ ,‬וברך אותם בשיפרו וירבו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪418‬‬

‫וימלאו הדגים את המים בימים והעוף יפרה וירבה בארץ‪ .‬והנה היה הערב והבקר בזאת‬
‫המדרגה מהבריאה מתאחד‪ ,‬והערב הוא החי היותר חסר‪ ,‬כאלו תאמר הדגים אל‬
‫מדרגותיהם‪ ,‬והבקר הוא החי היותר שלם מהם‪ ,‬והם העופות על מדרגותיהם‪ .‬והנה‬
‫נצטרכו אלו שני הסוגים מהבעל חיים אל הברכה בשיפרו וירבו‪ ,‬ולא הוצרך אליה החי‬
‫השלם‪ ,‬לפי שהולדת אלו הסוגים היא חסרה‪ ,‬כי הם עושים [‪ ]437‬בגופם אם ביצה שלימה‬
‫אם בלתי שלימה‪ ,‬ולזה הם צריכים בהולדת מינם אל השגחת אלהית נוספת‪ ,‬כדי שתשלם‬
‫ההוייה ויתקיים מינם יותר מהבעל חיים ההולך‪ ,‬כי הוא עושה בעלי חיים בגופו‪ .‬וזאת‬
‫ההשגחה היא שנתן להם השם יתברך כלי תשלם בו הולדתם החסרה‪ .‬ואולם האדם לא‬
‫הוצרך לברכה בשיפרה וירבה‪ ,‬כי הולדתו שלמה‪ ,‬ואמנם היה זה על צד המצוה‪ ,‬רוצה‬
‫לומר ש השם יתברך צוהו שיפרה וירבה‪ ,‬כדי שלא ישחת מינו‪ .‬וכבר ביארנו זה במה שאין‬
‫ספק בו בפירושנו לדברי התורה‪ ,‬ואין הנה מקום זאת החקירה‪.‬‬
‫ואחר שהשלים זאת המדרגה מהבריאה החל לספר מדרגה אחרת ממנה‪ .‬ואמר שכבר‬
‫אמר השם יתברך שיהיו כל מיני הבעלי חיים הגדולים ההולכים המולידים מינם‪ ,‬וכן היה‬
‫רוצה לומר שכבר עשה השם יתברך כל מיני הבעל חיים ההולכים הבלתי מדברים בזה‬
‫האופן‪ .‬וכבר ידע השם יתברך במה שהמציאו מזה שהוא טוב‪ ,‬למה שהמציאו בתכלית מה‬
‫שאפשר מהשלמות‪ ,‬וזה כי הוא שם יצירתו באופן היותר נכבד שאפשר למה שכוון בו‪.‬‬
‫ואחר כן אמר השם יתברך לעליונים ולתחתונים שיעשה מהם אדם בעל שכל‪ ,‬ואמר השם‬
‫יתברך גם כן שיהיה זה האדם באופן מהבריאה שישלטו אישיו בכל בעלי נפש הנמצאים‬
‫בעולם ההוייה וההפסד‪ .‬וכן היה רוצה לומר שכבר ברא השם יתברך בזה האופן את‬
‫האדם בצורה האנושית המיוחסת לו‪ ,‬והוא השכל ההיולאני‪ ,‬ולזה ברא אותו בצלם‬
‫העליונים באופן מה‪ ,‬כי הם בעלי שכל‪ ,‬והנה שכל האדם מתיחס באון מה לשכל העליונים‪.‬‬
‫והנה ברא אותם זכר ונקבה‪ ,‬כי בזולת זה לא תשלם ההולדה‪ .‬וכן ראוי שנבין שיהיה הענין‬
‫במה שבראו השם יתברך משאר בעלי חיים‪ .‬והנה ברך אותם השם יתברך להשגחה על‬
‫קיומם ושמירתם‪ ,‬וא מר להם שיפרו וירבו וימלאו את הארץ ויחזיקו בה‪ ,‬כי זה הכרחי‬
‫לאדם לשמירת מינו‪ ,‬וזה שאם היה המין האנושי כלו בחלק מיוחד מהארץ‪ ,‬היה נפסד זה‬
‫המין‪ ,‬כאשר יקרה הפסד מה לחלק ההוא‪ ,‬כמו שהתבאר בחלק הקודם מזה המאמר‪.‬‬
‫ולזאת הסבה היה מן ההכרח שיתחלפו הלשונות‪ ,‬כמו שבארנו בפירושנו לדברי התורה‪.‬‬
‫והנה נתן להם גם כן כח ביום הבראם שישלטו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה‬
‫הרומשת על הארץ‪ ,‬וזה כי מפני שהם כלם בעבור האדם‪ ,‬חויב שיהיה לאדם שולטנות‬
‫בהם‪ ,‬שאם לא היה הענין כן‪ ,‬לא יהיה מגיע לאדם מהם התכלית אשר בעבורו נמצאו‪.‬‬
‫ואחר כך ספר שכבר אמר להם השם יתברך הנני נותן לכם טבע וכח שיהיה כל עשב זורע‬
‫זרע ופרי העץ הזורע זרע נאותים לכם למזון‪ ,‬וזה אמנם היה בששם באדם כח לשנות אלו‬
‫הדברים בשיזון מהם ולהשיבם אל עצם הנזון‪ .‬וכן נתן [‪ ]438‬כח וטבע לכל סוגי הבעל חיים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪419‬‬

‫אשר על הארץ שיהיה להם זה נאות למזון עם כל ירק עשב‪ ,‬רוצה לומר שגם עלי הצמחים‬
‫והאילנות היה נאות להם למזון‪ .‬וכאשר רצה השם יתברך שיהיה זה כן‪ ,‬היה כן כמו‬
‫שרצהו‪ .‬ואולם זכר בכאן זאת הבריאה‪ ,‬כי בה יתקיימו אלו המינים וישמר מציאותם הזמן‬
‫האפשרי‪ .‬והנה ידע השם יתברך שכל אשר עשה הוא טוב מאד למה שכוון‪ ,‬ולזה המציאו‬
‫באופן היותר שלם שאפשר‪ .‬וכבר כלל בזה המאמר כל אשר עשה‪ ,‬לפי שמה שעשה אותו‬
‫מהעולם השפל היה קצתו בעבור קצתו‪ ,‬ולא נשלם הטוב עד שהגיע אל התכלית אשר‬
‫בעבורו היה מה שלפני התכלית‪ ,‬וכן הטוב השלם לא נשלם לעולם בכללו עד שיהיה‬
‫בשלמתו ותמותו‪ .‬והנה הערב והבקר אשר בזאת המדרגה מהבריאה הם מתאחדים‪,‬‬
‫רוצה לומר החי הבלתי מדבר והחי המדבר‪ ,‬לפי שקצתם הולך מהלך השלמות לקצת‪.‬‬
‫ובזה האופן התבאר שחלקי העולם כלם מתאחדים‪ ,‬ובזה ההתאחדות היה העולם בכללו‬
‫כמו איש אחד‪ .‬וכבר הודיע אותנו בזה הספור הנפלא שורש אחד נבנית עליו כל החכמה‬
‫הטבעית‪ ,‬והוא ש אין בנמצאות הטבעיות דבר לבטלה‪ ,‬וזהו שהודיע אותנו שכל מה שעשה‬
‫השם יתברך מאלו הנמצאות הוא טוב מאד‪.‬‬
‫וראוי שתדע שכבר אמר באדם נעשה אדם בלשון רבים‪ ,‬ולא אמר כן בשאר ההויות‪ ,‬אבל‬
‫אמר תדשא הארץ‪ ,‬ישרצו המים‪ ,‬תוציא הארץ‪ ,‬לפי ששאר ההוים לא תמצא בהם צורה‬
‫בלתי היולאנית‪ ,‬ולזה יחס הוייתם אל היסודות עם הכח אשר נתן להם אז בפליאה אל‬
‫שיהיו מהם אלו ההויות‪ .‬ואולם האדם להמצא בו צורה בלתי היולאנית בפנים מה‪ ,‬לא ייחס‬
‫הוייתו אל היסודות נפרדים‪ ,‬אבל אל היסודות תיוחס הויית חומרו‪ ,‬והויית צורתו הנבדלת‬
‫באופן מה אל העליונים‪ ,‬כמו שבארנו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה‪ .‬ולזה תמצא‬
‫שאמרו זכרונם לברכה במקומות רבים שהאדם נברא מן העליונים ומן התחתונים‪ ,‬וזה כלו‬
‫להעיר על שיש לאדם שכל יתיחס בו באופן מה אל העליונים‪ .‬ומפני שזכר בכאן בקצור‬
‫בריאת האדם להשלים הספור בבריאת העולם‪ ,‬שב אחר כן לספר סודות בריאת האדם‪,‬‬
‫והשלים אשר נתן לו השם יתברך להגיע אותו אל הצלחתו הנפשית‪ ,‬כמו שבארנו זה‬
‫בפירושנו לדברי התורה אצל המאמר באדם וחוה‪ ,‬והנחש‪ ,‬וגן עדן‪ ,‬והכרובים‪ ,‬ולהט החרב‬
‫המתהפכת‪ .‬והנה אין הנה מקום זאת החקירה‪ ,‬כי הכוונה בזה היא לבאר מה שספרה‬
‫התורה מתאר בריאת העולם‪.‬‬
‫וראוי שתדע שכבר זכרה התורה בביאור בספור ההוא שהשכל הנקנה הוא נצחי‪ .‬וזה‬
‫שכבר יאמר שהאדם היה לנפש חיה‪ ,‬רוצה לומר שכבר [‪ ]439‬ימצא מההבדל בין נפשו‬
‫ובין נפשות שאר בעלי חיים‪ ,‬שנפש האדם יש לה כח על שתהיה חייה וקיימת בעצמותה‪,‬‬
‫מה שאין כן בשאר בעל חיים‪ .‬והנה לא תמצא בזולת האדם שיתאר הנפש בשהיא חיה‪,‬‬
‫וזה שמה שאמר תוצא הארץ נפש חיה למינה אין שם החיה בו תאר לנפש‪ ,‬אבל הוא שם‬
‫לסוג מה מהבעלי החיים‪ ,‬והם החיות‪ ,‬וזה מענינו מבואר‪ .‬ובכלל הנה אמרו באדם שהוא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪420‬‬

‫לנפש חיה הוא בהכרח להודיע לנו היחוד שבזאת הנפש מבין שאר נפשות הבעלי חיים‪,‬‬
‫ולהור ות על זה היחוד אמר גם כן שהאדם נברא בצלם העליונים‪ .‬ואחר כן ביארה התורה‬
‫באיזה אופן יתכן שיהיה לנפש האנושית הקיום בעצמותה‪ ,‬וספרה שהאדם היה בטבע‬
‫שיקרא שמות לכל בעלי חיים‪ ,‬רוצה לומר השם המורה על מהותם‪ ,‬והוא מה שיורה עליו‬
‫הגדר והרצון בזה‪ ,‬כי באדם כח שישכיל מהות אלו הדברים‪ ,‬ואמר כי כל מה שיקרא לו‬
‫האדם שם בזה האופן‪ ,‬הנה שמו הוא נפש חיה‪ ,‬רוצה לומר שמושכל המהות ההוא הוא‬
‫שכל קיים בעצמותו‪ .‬ראה איך ביארה התורה שהשכל הנקנה הוא נצחי‪ ,‬והעידה עם זה‬
‫שההצלחה תהיה בציור‪ ,‬לא בהאמתה במה שהיא האמתה‪ ,‬אבל יהיה זה לה מצד שהוא‬
‫ציור‪ ,‬כמו שבארנו בראשון מזה הספר‪ .‬ואמנם העידה אותנו מפני זה שקריאת השמות‬
‫לדברים הוא ציור‪ ,‬לא אמות‪ ,‬וזה מבואר מאד‪ .‬והנה לקחה התורה בזה סוגי הבעלי חיים‬
‫מבין שאר הדברים הטבעיים אשר בכאן‪ ,‬כאלו תאמר היסודות והמתדמי החלקים‬
‫והצמחים‪ ,‬והנה ההצלחה המגעת לאדם בהשגת הענינים היותר נכבדים היא יותר עצומה‪,‬‬
‫כמו שהתבאר בראשו מזה הספר‪ .‬ראה איך ביארה התורה זה הענין בלשון מבואר‪ ,‬והנה‬
‫לא נעלם ענינו מן הקודמים אלא מפני הסנוירים אשר הושמו בעיניהם מפני דעות‬
‫הפלוסופים בהשארות הנפש‪ ,‬ולזה טעו האומרים שהתורה לא העירה בענין ההצלחה‬
‫הנפשית טעות נפלאה‪ ,‬אבל הקדימה התורה זכירתו‪ ,‬לפי שבזולת זה לא יהיה תועלת‬
‫בענין מה שיתישר אליו התורה משלמות הנפש בעיון אשר תכליתו ההשגה לבד‪ ,‬אבל‬
‫יהיה זה ההשתדלות ממנה לבטלה‪ ,‬ולזה חויב שתקדים התורה ההודעה בענין ההשארות‬
‫הנפשיי‪ ,‬כי הוא התכלית אשר בעבורו ראוי שישתדל כל משתדל בקנין שלמות הנפש‪.‬‬
‫ובכאן נשלם באור הספור במדרגות הבריאה בעת חדוש העולם‪ .‬ולפי שבכאן מדרגה‬
‫שביעית מיחס השם יתברך לבריאת העולם‪ ,‬והוא שמירתו אותו תמיד על זה האופן שהוא‬
‫בו‪ ,‬לפי שזאת הפעולה אינה במדרגת המלאכה אשר נעשה אותה באומנות שלא תצטרך‬
‫אל הפועל אחר ההשלמה‪ ,‬אבל היא צריכה אל הפועל תמיד‪ ,‬וזה אמנם יהיה בשיהיה לו‬
‫תמיד חשק נפלא על זאת ההשגה הנכבדת שבהשגות ומפני החשק הנפלא [‪ ]440‬שימצא‬
‫בטבע בזאת ההשגה הנכבדת יחשקו מניעי הגרמים השמימיים אל שיושפע מהם תמיד‬
‫מה שיושפע באלו הנמצאות‪ ,‬כי מן החשק שיהיה להם זה החשק הנפלא מצד הנימוס‬
‫החסר אשר בנפשם‪ ,‬אבל יהיה בהכרח להם זה החשק הנפלא מצד מה שהם ישיגו שזה‬
‫הנימוס החסר אשר בנפשם הוא חלק מהנימוס השלם אשר אצל השם יתברך‪ ,‬וישתעבדו‬
‫מפני זה החשק אשר להם בנימוס אשר בנפש השם יתברך להניע גלגליהם תמיד באופן‬
‫שישפע מהם נימוס אלו הנמצאות‪ .‬ואלו יצויר סור מהם זה ההשתעבד לשם יתברך בזה‬
‫הענין רגע אחד‪ ,‬היו נפסדות כל אלו הנמצאות‪ ,‬כי זה ההשתעבד הוא הסבה אל שתהיינה‬
‫תנועות הגלגלים תמיד על האופן שהם עליו‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪421‬‬

‫ועוד‪ ,‬כי הם כשיציירו מענין עצמותם שכבר שפע מציאותם מהשם יתברך ומציאות‬
‫הגלגלים והכוכבים אשר הם דבקים בו בזה האופן הנפלא‪ ,‬יחשקו להדמות לשם יתברך‬
‫לפי מה שאפשר‪ ,‬ובזה האופן שיחשקו להשפיע למה שלמטה מהם להשלים הכונה‬
‫האלהית במה שבראם בעבורו בזה האופן הנפלא‪ .‬ולזה ספר ואמר שכבר נשלמה בריאת‬
‫השמים והארץ וכל מה שבהם משאר הנמצאות‪ ,‬ושהמדרגה השביעית מהבריאה היא‬
‫שכבר חשק השם יתברך מלאכתו אשר עשה‪ ,‬רוצה לומר המושכל מהמלאכה‪ ,‬והוא נימוס‬
‫הנמצאות וסדרם וישרם‪ .‬ובזה האופן המשיך השם יתברך המציאות‪ ,‬ולא נצטרך לעשות‬
‫בו כמו אלו המציאות בזה האופן שהוא בו‪ ,‬במה שימצא למניעי הגרמים השמימיים תמיד‬
‫מהחשק להשתעבד לשם יתברך להניע גלגליהם בזה האופן אשר ישלם בו נימוס אלו‬
‫הנמצאות‪ .‬ולזאת הסבה ברך השם יתברך היום השביעי וקדשו בעת נתינתו התורה‬
‫לישראל להעיר על ענין חדוש העולם‪ ,‬וזה כי בזאת המדרגה השביעית מהבריאה שבת‬
‫השם מעשות כמו אלו הפעולות שפעל בעת חדושו העולם‪ ,‬והיא זאת המלאכה אשר ברא‬
‫השם יתברך לעשות תמיד המציאות לפי מה שהוא בטבע אשר נתן לו בעת הבריאה‪.‬‬
‫והנה פירשנו ויכל אלהים מענין החשק‪ ,‬כמו ותכל דוד‪ .‬ואם אמר אומר שאם היה הדבר כן‪,‬‬
‫היה חסר נפש‪ ,‬כי זה הפעל הוא נקשר תמיד עם נפש‪ ,‬כאמרו נכספה עם כלתה נפשי‪,‬‬
‫וכמו ותכל דוד שענינו ותכל נפש דוד‪ .‬אמרנו לו שזה אמנם יתכן בשיהיה החושק מורכב‬
‫מגוף ונפש‪ ,‬כמו האדם‪ ,‬וזה שהוא ראוי שייוחס זה החשק לנפש שהוא החלק ממנו‬
‫שאפשר שייוחס לו החשק והכוסף‪ ,‬אמנם השם יתברך אין בו חלק ייוחס לו לבדו החשק‪,‬‬
‫כי אינו מורכב‪ ,‬ולזה ייוחס החשק אשר הוא חשק אליו בעצמו‪ ,‬לא אל חלק ממנו‪ .‬ואפשר‬
‫שנאמר שהרצון באמרו ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה שהוא השלים בזאת‬
‫המדרגה השביעית מלאכתו אשר עשה במה שהוא נותן תמיד [‪ ]441‬ממהשתעבד לו‬
‫למניעי הגרמים השמימיים מצד עוצם מדרגתו במציאות אשר היא סבה שיחלקו אליו‬
‫תמיד מניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬ויניעו מפני זה גלגליהם בה האופן אשר ישלם בו נימוס‬
‫אלו הנמצאות‪ .‬והיה הענין אחד איך שיפורש מאלו הפרושים‪ ,‬אלא שהבאור האחרון הוא‬
‫יותר נאות לפי מה שנחשוב‪ .‬והנה זאת המדרגה השביעית היא המתמדת אשר לא תכלה‬
‫ולא תפסק‪ ,‬כמו שבארנו במה שקדם מענין העולם שהוא בלתי אפשר שיפסד‪.‬‬
‫הנה זה שעור מה שראינו בזה המקום ממעשה בראשית‪ ,‬והוא בעינו מה שהביאנו אליו‬
‫העיון מענין חדוש העולם‪ .‬והיה ראוי להיות כן‪ ,‬כי הוא בלתי אפשר שתיסד לנו התורה‬
‫דעת כוזב‪ ,‬ולזה היה מחויב שתהיה התורה מסכמת אל מה שהתבאר חיובו במופת‪.‬‬
‫ואתה המעיין ראה איך נפלינו בבאור זאת הפרשה מכל מי שקדמנו‪ ,‬עד שלא יתכן‬
‫בשוםפנים היות ביאורה זולת מה שזכרנו‪ .‬וזה ממה שלא יסכל המעיין בדברינו‪ ,‬וזה כי‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪422‬‬

‫זאת הפרשה מעידה עלינו‪ ,‬אם מצד הלשון אם מצד הסדור‪ ,‬שזהו ביאורה בלא ספק‪ .‬ולא‬
‫רצינו להאריך המאמר לבטל באור מי שקדמנו בה‪ ,‬לראותנו שזה יהיה מותר אחר הגלות‬
‫האמת והערת הפרשה עצמה על שזהו באורה בלי ספק‪ ,‬עם הודאת בעל הריב לא נצטרך‬
‫לעדים‪.‬‬
‫וראוי שנתן תודה נפלאה לשם יתברך בהמצאו זה הספור הנפלא לנו אשר העיר עינינו‪,‬‬
‫והיה סבה אל שנמצא האמת בזאת החקירה המישרה הנפלאה אשר בו אל זה‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר מדברינו‪.‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק תשיני‬
‫יתבאר בו מה שילך דרך השרשים מענין הנפלאות‬
‫ואחר שכבר התבאר במה שאין ספק בו שהעולם נתהוה אחר שלא היה נמצא‪ ,‬והיה‬
‫מבואר שהנפלאות אשר נתפרסם מציאותם מדברי התורה ומספורי דברי הנביאים יהיה‬
‫חדושם בהכרח מסוג ההוייה הזאת באופן מה‪ ,‬וזה כי לא יהיה בה ההווה הווה מדבר‬
‫מוגבל‪ ,‬כמו הענין בהוייה הטבעית‪ ,‬הנה ראוי שנחקור בכאן מענינם לאיזה תכלית יהיו‪,‬‬
‫ובאיזה מהדברים יתכן שיהיו ובאיזה מהם לא‪ ,‬ומי הוא הפועל בזאת ההוייה‪ ,‬כי כאשר‬
‫השגנו זה מענין הנפלאות‪ ,‬ידענו מה שנכספת ידיעתו מענינם‪ .‬והוא מבואר שהוא ראוי‬
‫שנקדים בכאן מה שנתפרסם מענין המופתים מספור התורה ומספור דברי הנביאים לקחת‬
‫מהם ראיה על מה שנרצה לחקור עליו מזה‪ ,‬כמו שיקדם בדברים העיוניים מה שהושג‬
‫בחוש מענינים אשר תהיה בהם החקירה לעשות מהם התחלת מופת [‪ ]442‬על מה‬
‫שישתדלו בידיעתו‪ .‬וזה שקצת הדברים יתכן שיעמד האדם עליהם מן החוש בשירגיש‬
‫בהם הוא בעצמו לקלת השגת החוש מה שיצטרך בהשלמת החקירה ההיא‪ ,‬וקצתם לא‬
‫יתכן בהם זה‪ ,‬אבל יצטרך שיעור האדם בהם מה שהושג בחוש מענינם לזולתו ממי שראוי‬
‫לסמוך עליו‪ ,‬כמו שעשה הפלוסוף במיני הבעלי חיים ובטלמיוס במבטי הכוכבים‪ ,‬שכבר‬
‫לקחו הרבה מהקודמים‪ ,‬לקושי הגעת החוש אל מה שיצטרך בהשלמת אלו החקירות‪ ,‬אם‬
‫לא יעזר האדם בזה במה שהושג לקודמים‪ .‬הוא מבואר שענין הנפלאות הוא מכמו זה‬
‫הסוג‪ ,‬וזה שאנחנו לא השגנו מהם דבר בחוש נוכל לעשות ממנו התחלת מופת בזאת‬
‫החקירה‪ ,‬ולזה ראוי שנקבל זה מהקודמים אשר נבטח בהם שיגידו לנו האמת‪ ,‬והם‬
‫הנביאים בכללם והאנשים שהיו בזמנם שנתפרסם להם זה הענין במה שאין ספק בו‪.‬‬
‫ונאמר שאנחנו כשחקרנו בענין הנפלאות‪ ,‬מצאנו קצתם בעצמים‪ ,‬וקצתם במקרים‪ .‬משל‬
‫מה שבעצמים ההפך המטה לנחש והמים לדם ומה שינהג מנהגם‪ ,‬ומשל מה שבמקרים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪423‬‬

‫ההפך יד אדון הנביאים מצורעת לשעתה בזולת סבה קודמת יתחייב ממנה על המנהג‬
‫הטבעי הצרעת ביד ההיא‪ ,‬והתייבש יד ירבעם בזה האופן גם כן כשהיה מצוה לתפוש‬
‫הנביא שיעד מה שיעד על דבר המזבח שהיה עובד בו עבודה זרה‪ .‬וכן הוא מבואר שקצת‬
‫הנפלאות הגיעה בהם ההודעה לנביא בנבואה טרם בואם‪ ,‬וקצתם לא הגיעה בהם הודעה‬
‫לנביא טרם בואם ‪ ,‬וזה שני מינים‪ ,‬המין האחד יתבאר בו שהנביא היה מתפלל אל השם‬
‫יתברך שיעשה זה המופת‪ ,‬והמין השני לא יתבאר בו זה‪ ,‬אבל נזכר שהנביא היה גוזר‬
‫שיתחדש זה המופת‪ ,‬והיה מתחדש בגזרתו‪ .‬משל מה שהגיעה בו ההודעה לנביא בדרך‬
‫הנבואה המכות בכללם אשר חדש השם יתברך במצרים ומה שידמה לזה משאר‬
‫הנפלאות‪ ,‬ומשל מה שלא הגיעה בו ההודעה לנביא‪ ,‬אבל סופר שכבר התפלל הנביא לשם‬
‫יתברך שיביא זה המופת‪ ,‬הוא מה שהתפלל אלישע לשם יתברך שיכה בסנוירים העם‬
‫הבאים עליו‪ ,‬ומה שהתפלל אליהו לשם יתברך להחיות בן האלמנה‪ ,‬ומה שידמה לזה‬
‫משאר הנפלאות‪ ,‬ומשל מה שלא הגיעה בו ההודעה לנביא‪ ,‬אבל סופר שהנביא היה גוזר‬
‫שיתחדש זה המופת והיה מתחדש בגזרתו‪ ,‬הוא מה שאמר אליהו אם איש אלהים אני‬
‫תצא אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמשיך‪ ,‬והמופת שעשה אלישע מן השמן‪ ,‬ומה‬
‫שידמה לזה משאר הנפלאות‪ .‬וגם כן הנה כאשר חפשנו בענין הנפלאות מצאנו בהם בכלם‬
‫נביא יתכן שייוחסו אליו‪ ,‬וכבר יעזור על זה החפוש מה שנזכר בתורה למשה‪ ,‬כשהיה‬
‫מבקש ראיה יתאמת בה לישראל שכבר נראה אליו השם יתברך‪ ,‬מענין המופתים אשר‬
‫[‪ ]443‬צוהו לעשות בפניהם כדי שיתאמת להם שהוא נביא‪ ,‬ואלו היה אפשר העשות‬
‫המופתים בזולת נביא‪ ,‬לא תהיה מזה הענין ראיה לישראל שהיה משה נביא‪ .‬ואל תקשה‬
‫עלינו ממופת שנעשה לחזקיה כאשר הכה מלאך ה' במחנה אשור מה שהכה‪ ,‬כי כבר היה‬
‫שם ישעיה‪ ,‬והוא יעד לחזקיהו זה הענין‪ .‬וכן מה שהשמיע השם יתברך מחנה ארם קול‬
‫רכב וקול סוס ונסו מפני זה ועזבו אהליהם‪ ,‬הנה כבר היה שם אלישע‪ ,‬והוא יעד זה הענין‬
‫במה שאמר שכבר יהיה בשער שומרון ביום ההוא סאה סולת בשקל וסאתים שעורים‬
‫בשקל‪ .‬וכן מה שעצר השם יתברך בעד כל רחם לבית אבימלך‪ ,‬ונגע את פרעה נגעים‬
‫גדולים על דבר שרה‪ ,‬הנה היה שם אברהם שהיה נביא‪ .‬ובכלל כשתחקור תמצא בכל‬
‫הנפלאות אשר סופרו בתורה ובדברי הנביאים שהם נעשו אם על יד נביא אם בעבור‬
‫הנביא‪ ,‬עד שלא ימצא אחד מהם שלא יהיה בחדוש מבוא מה לנביא‪ .‬וגם כן הנה כאשר‬
‫חפשנו בכל הנפלאות‪ ,‬מצאנו כלם על צד ההטבה והחנינה וההשגחה‪ ,‬וזה אם להקנות‬
‫אמונה טובה‪ ,‬אם להקנות טוב גופיי‪ ,‬אם להציל מהרע‪ ,‬וזה אם מרע נפשיי‪ ,‬אם מרע גופיי‪.‬‬
‫משל מה שהיה להקנות אמונה טובה המופתים שעשה משה לישראל כדי שיאמינו שהוא‬
‫נביא ושיאמינו בשם יתברך‪ ,‬והמופת שעשה אליהו כדי שיאמינו ישראל כי ה' הוא‬
‫האלהים‪ ,‬ושאר המופתים שינהגו מנהגם‪ .‬ומשל מה שהיה להקנות טוב גופיי מופת המן‬
‫שנעשה על ידי משה רבנו עליו השלום‪ ,‬ומופת כד הקמח וצפחת השמן שנעשה על יד‬
‫אליהו‪ ,‬ושאר המופתים שינהגו מנהגם‪ .‬ומשל מה שהיה להציל מהרע קריעת ים סוף‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪424‬‬

‫והכאת מלאך השם יתברך במחנה אשור‪ ,‬ושאר המופתים הנוהגים מנהגם‪ .‬ולא תקשה‬
‫עלינו ממופת בליעת הארץ קרח ועדתו ושאר המופתים הנוהגים מנגם‪ ,‬כי זה גם כן היה‬
‫על צד ההטבה וההשגחה על ישראל‪ ,‬כדי שיכנעו כלם לשמוע דברי השם יתברך אשר‬
‫דבר ביד משה עבדו‪ .‬וכזה תמצא בשאר המופתים כשתחקור בהם שהם כלם מכוונים‬
‫לתכלית טוב‪ ,‬וראוי היה להיות כן‪ ,‬לפי שהמופתים הם בהכרח מסודרים משכל‪ ,‬כי כבר‬
‫יתחדשו בהם עצמים‪ ,‬כמו שזכרתי‪ ,‬ונותן הצורה צורה נבדלת‪ ,‬כמו שיתבאר מהענינים‬
‫ההוים במלאכה‪ ,‬והנה אין מדרך הצורה שיגיע ממנה כי אם טוב‪ ,‬ואמנם הרע יגיע מפאת‬
‫החומר‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪.‬‬

‫מאמר ששי ‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק עשירי‬
‫יתבאר בו מי הוא הפועל הנפלאות ואיך ישלם זה ממנו‬
‫ואחר שהצענו זה הענין מענין הנפלאות‪ ,‬הנה ראוי שנחקור מי הוא [‪ ]444‬הפועל לנפלאות‪,‬‬
‫כי אי אפשר להם מזולת פועל‪ .‬וזה כי מפני שכבר נמצאם כלם לתכלית טוב‪ ,‬והיה זה ממה‬
‫שייוחד בו מה שהוא מפעולת פועל מצד מה שהוא מפעולת פועל‪ ,‬כמו שהתבאר במה‬
‫שקדם‪ ,‬הנה מבואר שכבר יחוב שיהיו הנפלאות מפעולת פועל‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר ימצא בנפלאות שיתחדש בהם הבעל חיים‪ ,‬כהתחדש הנחש מהמטה‪ ,‬והוא‬
‫בתכלית הביטול שיאמר שיתחדש הבעל חיים בקרי או מפא נפשו‪ ,‬עם מה שימצא‬
‫ביצירתו מהשלמות הנפלא‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי כבר תגיע בחדושם הודעה לנביא‪ ,‬וזה לא יתכן שיהיה אם היה חדושם בקרי‬
‫ובהזדמן‪ ,‬וזה מבואר מאד ממה שקדם לנו בזה במאמר השני מזה הספר‪ .‬ובהיות הענין‬
‫כן‪ ,‬הוא מבואר שהנפלאות בחדושם הם מסוג הפעולות אשר בחדוש שאר הדברים אשר‬
‫בכאן שיכללם נימוס הנמצאות וסדרם וישרם‪ ,‬וזה שהאומנות‪ ,‬דרך משל‪ ,‬אשר יהיה‬
‫בחדוש הנחש מהמטה לא ישלם אם לא בידיעת נימוס מציאות הנחש וסדרו וישרו‪ ,‬כמו‬
‫שלא ישלם העשותו ממינו בזולת זאת הידיעה‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה הוא מבואר שאצל‬
‫הפועל הנפלאות ידיעה באופן מה בנימוס אלו הנמצאות וסדרם וישרם‪ .‬ובהיות הענין כן‪,‬‬
‫הנה יראה שלא ימלט הענין בזה מחלוקה‪ ,‬אם שיהיה הפועל הוא השם יתברך‪ ,‬כי לו‬
‫תמצא ידיעה בנימוס הנמצאות‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬או שיהיה הפועל השכל הפועל‪ ,‬כי לו גם כן‬
‫ידיעה מה בנימוס אלו הנמצאות השפלות‪ ,‬או שיהיה הפועל הנביא‪ ,‬כי אצלו גם כן ידיעה‬
‫מה בנימוס אלו הנמצאות השפלות‪ .‬והוא מבואר שאין בכאן פועל אחר יתכן שתייוחס לו‬
‫זאת הפעולה‪ ,‬וזה כי אי אפשר שנניח הפועל בזה אחד ממניעי הגרמים השמימיים‪ ,‬מפני‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪425‬‬

‫שאנחנו נמצא אלו הפעולות מסוג הפעולות שישתתפו כלם בחדושם‪ ,‬ואי אפשר שייוחס‬
‫חדושם לשכל אחר זולת אלו‪ ,‬כמו שיתבאר מדברנו במה שאחר זה‪ .‬ולפי שההקדמות‬
‫הצודקות הנמצאות לנו בזאת החקירה הם מעטות‪ ,‬ולא יוכנו לנו כי אם בקושי עצום‪ ,‬וכל‬
‫שכן שיוסיף לנו קושי במציאותם מפני שלא מצאנו בזה לאחד מהקודמים דבר‪ ,‬הנה ראוי‬
‫שנקדים תחלה כל ההקדמות אשר ימצא אצל מחשבתנו המקיימות חלק חלק מחלקי‬
‫הסותר בזאת החקירה והמבטלות אותם‪ ,‬כי בזה יוכנו לנו הקדמות רבות‪ ,‬ויקל לנו לברור‬
‫הצודק מהבלתי צודק‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף בספר הנצוח‪ ,‬עם שבזה היישרה להגיענו אל‬
‫האמת בדרוש ההוא באופן שלא ישאר בו ספק‪ ,‬כי המחשבות המקבילות אשר לנו בדרוש‬
‫האחד הם ממה שיתנו לנו ספק בדרוש ההוא‪ ,‬ואם נתבאר האמת בזה הדרוש‪ ,‬ולא‬
‫נתבאר בטול המחשבות המקבילות לו הנמצאות לנו‪ ,‬הנה נשארנו נבוכים בזה הדרוש‪,‬‬
‫ולא תהיה לנו בזה הדרוש ידיעה בו‪ ,‬וזה כי הידיעה השלמה [‪ ]445‬תהיה בדבר בשלא‬
‫ישאר בו ספק‪ ,‬כמו שזכר הפלוסוף במה שאחר הטבע‪.‬‬
‫ונאמר שכבר ימצא לכל אחד מאלו החלוקות פנים מההראות‪ ,‬וזה שכבר ידמה שיהיה‬
‫מחויב שתהיה הויית הנפלאות מיוחסת לשם יתברך‪ ,‬לפי שההוייה בהם היא ממין ההוייה‬
‫הרצונית המיוחסת לשם יתברך בבריאת העולם‪ ,‬וזה מבואר מענין זאת ההוייה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שהשם יתברך סדר זה הטבע הנמצא לנמצאות כלם‪ ,‬הנה ראוי שלא ימשול‬
‫אחד מהם לשנות הטבע והסדור ההוא זולת השם יתברך אשר סדר להם זה הטבע‪ .‬והנה‬
‫זה הענין כמו הענין במלך הגדול המסדר נימוסים לשריו יתנהגו בהם וינהיגו בהם אשר‬
‫תחתיהם‪ ,‬שהוא מבואר שלא ימשול אחד מהם לשנות הנימוס ההוא‪ ,‬אבל המושל על זה‬
‫הוא המלך המסדר הנימוס‪ .‬וממה שיעזור לזה הדמוי הוא שכבר תמצא כל המופתים‬
‫הנזכרים בתורה ובדברי הנביאים מיוחסים אל השם יתברך‪ ,‬וזה מבואר מענינם‪ .‬וכבר‬
‫יראה גם כן שקצת רבו תינו זכרונם לברכה הסכימו שהפועל בנפלאות הוא השם יתברך‪,‬‬
‫ולזה אמרו בענין מכת בכורות ועברתי בארץ מצרים‪ ,‬אני ולא מלאך וגומר‪.‬‬
‫וכבר ימצא גם כן פנים מההראות בשהשכל הפועל הוא הפועל באלו הנפלאות‪ ,‬וזה כי‬
‫מפני שההודעה בנבואה היא מגעת משכל הפועל‪ ,‬כמו שהתבאר במאמר השני מזה‬
‫הספר‪ ,‬הוא מבואר שהשכל הפועל יודע חדוש אלו הנפלאות‪ ,‬ובזה האופן יודיעם לנביא‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שהשכל הפועל הוא פועל הנפלאות‪ ,‬וזה שאם היה מיוחס‬
‫חדוש אלו הנפלאות לשם יתברך לבד על צד הרצון‪ ,‬לא היה אפשר שתגיע הידיעה בהם‬
‫לשכל הפועל‪ ,‬כי אין לחדושם נימוס וסדור יתכן שתהיה בו ידיעה לו‪ .‬ובכלל הנה מפני‬
‫שהפועל הנבדל פועל מה שפועל מפני הידיעה אשר לו בנימוס ההוא‪ ,‬והיתה אצל השכל‬
‫הפועל ידיעה בחדוש הנפלאות‪ ,‬הנה ראוי שיהיה הוא הפועל אותם‪ .‬ואולם אמרנו שיש‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪426‬‬

‫לנפלאות נימוס מוגבל‪ ,‬כי בזולת זה לא יתכן שתפול ההודעה בהם‪ ,‬כי ההודעה תהיה‬
‫בדברים המוגבלים ומסודרים מצד מה שהם מוגבלים ומסודרים‪ ,‬כמו שהתבאר במאמר‬
‫השני מזה הספר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהוא בלתי אפשר שתהיה לשכל הנבדל ידיעה בדבר הפרטי במה שהוא פרטי‪,‬‬
‫ולזה הוא מבואר שיש בהכרח לנפלאות נימוס כולל‪ ,‬ותגיע הידיעה בהם לנביא במופת‬
‫הפרטי על האון שהתבאר במאמר השני מזה הספר מהגעת ידיעת הדבר הפרטי מהשכל‬
‫הפועל‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי אלו הפעולות נמצאם כלם באלו הדברים אשר בכאן אשר תיוחס הפעולה בהם‬
‫לשכל הפועל‪ ,‬וזה שאתה לא תמצא‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שיחודש אחר בריאת העולם [‪ ]446‬כוכב‬
‫מה בגרם השמימיי על דרך פלא‪ ,‬אבל תמא כשתחפש בזה שכל מתחדש מהנפלאות‪ ,‬יהיו‬
‫עצמים או מקרים‪ ,‬הם כלם באלו הנמצאות השפלות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה הוא מבואר‬
‫שהוא ראוי שיהיה הפועל בהם השכל הפועל‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שהיה חדוש הנפלאות להשגחה ולהטבה לאלו הדברים אשר בכאן‪ ,‬והיה‬
‫השכל הפועל הוא המשגיח בהם בתכלית מה שאפשר‪ ,‬הנה ראוי שתיוחס זאת ההשגחה‬
‫לו‪ ,‬וזה שאם היתה זאת ההשגחה לשכל אחר‪ ,‬הנה מפני שהיא הולכת באופן מה מהלך‬
‫השלמות אל ההשגחה אשר ישגיח בה השכל הפועל באלו הדברים‪ ,‬הנה יחויב בזה השכל‬
‫השני שידע הנימוס אשר בנפש השכל הפועל שתסודר ממנו זאת ההשגחה באלו‬
‫הדברים‪ ,‬כי אי אפשר שידע מה שישלים הדבר‪ ,‬אם לא ידע מה שהוא שלמות לו‪ ,‬וזה‬
‫מבואר בנפשו‪ .‬ואם היה הענין כן‪ ,‬הנה יחויב שיהיה זה השכל השני הפועל אלו הדברים‬
‫אשר בכאן‪ ,‬מפני שיש לו ידיעה בשלמות בנימוס הדברים אשר יסודר מציאותם ממנו‪,‬‬
‫ויהיה מדרכו שיגיעו ממנו פעולות באלו הדברים‪ .‬לזה הוא מבואר שהשכל הפועל הוא‬
‫הפועל באלו הנפלאות‪.‬‬
‫וכבר ימצא גם כן אופן מההראות בשהאדם הוא הפועל בנפלאות‪ ,‬וזה כי מפני שזה הרצון‬
‫אשר הוא התחלת חדוש המופת הוא מתחדש‪ ,‬והיה בלתי אפשר שיונח רצון מתחדש‬
‫לשם יתברך ולא לשכל הפועל‪ ,‬והיה אפשר שיונח לאדם רצון מתחדש‪ ,‬והנה ראוי שיהיה‬
‫האדם הוא הפועל‪ ,‬ואמנם היה אפשר בו זה‪ ,‬כאשר יודע בנימוס אלו הנמצאות שעור גדול‪,‬‬
‫ושב באון מה במדרגת השכל הפועל מצד הנימוס המושכל אשר בנפשו‪ ,‬ויקרה לו אז‬
‫שיפעל פעולות מתיחסות לפעולות הנבדל‪ ,‬ויקרה לו חדוש הרצון מצד היותו דבק בחומר‪.‬‬
‫וכבר תעמוד על ציור זה הענין כשיתבאר לך קלות התפעל החומר המיוחד מצורתו‬
‫המיוחדת‪ ,‬וזה שכבר תמצא שיתחדש האדמימות בביישן בקלות נפלא‪ ,‬מפני הפעלות‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪427‬‬

‫הנפש מהבושת‪ .‬ובכלל הנה השמע החומר המיוחד לצורה המיוחדת הוא נפלא מאד‪ ,‬כמו‬
‫שזכרנו במה שקדם‪ ,‬ובזה האופן יתכן שיצוייר באדם‪ ,‬כשהיתה צורתו מקפת באופן מה‬
‫באלו הדברים השפלים‪ ,‬שיתפעלו ממנו באופן שירצה‪ ,‬וזה שכבר יהיו לו כלם במדרגת‬
‫החומר המיוחד אל הצורה המיוחדת‪ .‬וכבר יעזור לזה הדמוי מה שנמצא מתנאי הנפלאות‬
‫שיהיה בהם מבוא לנביא‪ ,‬כי האדם הנביא הוא היודע מאלו הנמצאות יותר משאר‬
‫האנשים‪ ,‬וזה היה בשישלם לו ההתבודדות לשכל מבין שאר חלקי הנפש ליתרון שלמותו‬
‫וחוזק השתמשותו בפעולתו אשר היא ההשגה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר נמצא שכל אשר היתה מדרגת הנביא יותר גבוהה יהיו המופתים הנעשים על‬
‫ידו יותר נפלאים‪ ,‬ולזה העידה התורה [‪ ]447‬שיש הבדל נפלא בין המופתים שנעשו על יד‬
‫משה רבנו עליו השלום ובין המופתים הנעשים על יד זולתו‪ ,‬וזה ממה שיורה שהנביא הוא‬
‫הפועל הנפלאות‪ .‬והנה ידמה שכבר נטה לזה הדעת החכם רבי אברהם אבן עזרא זכרונו‬
‫לברכה‪ ,‬ומפני זה חשב שהוצרך משה להכות במטה פעמים להוציא המים‪ ,‬כי בפעם‬
‫הראשונה לא היה מתבודד בהשגתו הכוללת מפני הכעס שקרה לו‪ ,‬ולזה אמר שכבר שב‬
‫החלק חלק‪ ,‬וזה כי בעת שלא ישתמש הנביא בהשגתו לא תהיה צורתו מקפת רק בחומרה‬
‫המיוחד לפי מה שיחשוב זה החכם‪.‬‬
‫הנה אלו הם אופני ההראות אשר ימצאו לחלק חלק מחלקי הסותר בזאת החקירה‪ .‬וכבר‬
‫ימצא גם כן מה שיבוטל בו חלק חלק מהם‪ ,‬וזה שכבר ידמה שאין ראוי שיהיה השם‬
‫יתברך הוא הפועל הקרוב באלו הנפלאות‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬יהיה פעל השכל הפועל‬
‫בזה העולם השפל יותר נכבד מפועל השם יתברך בו‪ ,‬וזה כי פעל השכל הפועל הוא בו‬
‫טוב תמיד בעצמות‪ ,‬וזה הפעל איננו טוב כי אם במקרה‪ ,‬רוצה לומר פעל הנפלאות‪ ,‬וזה‬
‫מבואר הגנות‪ ,‬רצוני שיהיה פעל השכל הפועל באלו הדברים יותר נכבד מפעל השם‬
‫יתברך בהם‪ .‬והמשל שהיות הנחש מהמטה איננו טוב מצד עצמותו‪ ,‬ואמנם היה טוב מצד‬
‫שיקנו מזה אמונה טובה מי שיראו זה המופת‪ .‬וכן היות יד הנביא מצורעת איננו טוב מצד‬
‫עצמותו‪ ,‬אבל הוא רע מצד עצמותו‪ ,‬ואמנם היה טוב במקרה להקנות לאנשים הרואים זה‬
‫אמונה טובה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי אם היה השם יתברך פועל בזה‪ ,‬הנה יהיה פעל השכל הפועל באלו הדברים יותר‬
‫נכבד‪ ,‬מפני שפעולתו מקפת בהם בכל הזמן בדבקות‪ ,‬ואולם פעל השם יתברך בהם יהיה‬
‫במעט מן הזמן‪ ,‬ויהיה עומד בטל מהפועל המיוחס לו ברוב הזמן‪ ,‬וזה בתכלית הגנות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬היה בלתי אפשר שתגיע זאת ההודעה לנביא בנבואה‪ ,‬וזה כי‬
‫הפועל בזאת ההודעה הוא השכל הפועל‪ ,‬כמו שהתבאר במה שקדם‪ ,‬ולא יתכן שתהיה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪428‬‬

‫לשכל הפועל זאת הידיעה‪ ,‬אם הונח השם יתברך פועל הנפלאות‪ ,‬כמו שבארנו במה‬
‫שקדם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם הנחנו השם יתברך פועל הנפלאות‪ ,‬היה מחויב אם שיתחדש לו רצון וידיעה‬
‫כשירצה לחדש המופת אשר יחדשהו‪ ,‬ואם שיהיה חדוש זה המופת בזה העת אשר יחדש‬
‫בו מוגבל ומסודר מרצונו הקדום‪ .‬והנה המאמר בשיתחדש לו רצון וידיעה הוא בתכלית‬
‫הביטול ‪ .‬ואם הנחנו שיהיה חדוש זה המופת בזה העת אשר יתחדש בו מוגבל ומסודר‬
‫מרצונו הקדום‪ ,‬כמו שיראה שידמו קצת רבותינו זכרונם לברכה במה שאמרו בענין‬
‫הנפלאות שתנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית‪ ,‬ובמה שאמרו גם כן שהם‬
‫נבראו בין השמשות‪ ]448[ ,‬רוצה לומר שכבר נבראו אחר הויית העולם בששת הימים‬
‫קודם שיכנס יום השבת‪ ,‬הנה יתחייבו מזה בטולים רבים אין המלט מהם‪ .‬מהם‪ ,‬שאם היה‬
‫הענין כן‪ ,‬לא היה צריך חדוש המופת לנביא‪ ,‬אבל היה מתחדש בבא העת ההוא בזולת‬
‫נביא‪ ,‬וזה חילוף המפורסם‪ .‬ומהם‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬הנה לא ימנע הענין בזה מחלוקה‪,‬‬
‫אם שנאמר שהשם סדר לפי רצונו הקדום שיהיה חדוש זה המופת בזה העת לא לתכלית‬
‫אשר בעבורו נמצא‪ ,‬אבל קרה שיגיע ממנו זה התכלית הטוב‪ ,‬והנה המאמר בשיהיה השם‬
‫יתברך מסדר חדוש אלו המופתים בעת אשר ימצאו בו לא לשום תועלת הוא מאמר‬
‫מבואר הבטול והגנות‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬יהיה השם יתברך פועל פעל הבטלה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שלא אשער איך יתכן שיגיע מהמופתים במקרה זה התועלת הנפלא המגיע מהם‪.‬‬
‫ואם אמרנו שהשם יתברך סדר לפי רצונו הקדום שיהיה חדוש המופתים בזה העת אשר‬
‫יתחדשו בו לתכלית אשר בעבורו נמצאו‪ ,‬הנה יחויב מזה שיהיה בטל טבע האפשר‪.‬‬
‫והמשל שקריעת ים סוף אם היה ידוע מקדם לשם יתברך שיהיה חדושו בעת שנתחדש‬
‫להטביע המצרים ולהקנות לישראל אמונה שלמה בשם יתברך‪ ,‬הנה יהיה מחויב שיהיו‬
‫רודפים המצרים בזה העת אחר ישראל בים‪ ,‬ושיהיו ישראל אז בלתי שלמי האמונה בשם‬
‫יתברך‪ ,‬שאם לא היה זה מחויב‪ ,‬הנה אפשר שיתחדש זה המופת בעת ההוא אשר הגבילו‬
‫השם יתברך‪ ,‬ולא יתחדש ממנו תועלת‪ ,‬וזה כי המצרים היה אפשר שלא ילכו אז במקום‬
‫ההוא‪ ,‬כי זה מיוחס לבחירתם‪ ,‬וכן היה אפשר זה לישראל‪ ,‬וכבר היה אפשר לישראל‬
‫שיהיו שלמי האמונה בשם יתברך קודם זה הזמן‪ .‬וכאשר היה זה כן‪ ,‬הוא מבואר שכבר‬
‫יתחייב מזה שיסתלק טבע האפשר‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬והנה זאת הטענה תבטל גם כן‬
‫שיהיה השכל הפועל פועל אלו הנפלאות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי השם יתברך הוא נימוס הנמצאות וסדרם וישרם ובזה האופן יתכן שיהיה פועל‬
‫הנמצאות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מבואר שחדוש המופתים הוא דבר יוצא מגדר נימוס‬
‫הנמצאות‪ ,‬לפי שאין לזאת ההוייה הגבלה‪ ,‬אבל יתכן שתהיה מדברים רבים מאד‪ ,‬כאלו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪429‬‬

‫תאמר שחדוש הנחש יתכן שיהיה בזה האופן מאיזה דבר שיהיה מאלו הדברים‪ ,‬כן הענין‬
‫בדבר דבר מהדברים אשר בכאן‪ ,‬הנה הוא מבואר שאי אפשר שיהיה הפועל לזאת ההוייה‬
‫השם יתברך‪ ,‬לפי שהוא בלתי אפשר שיהיה זה הסדור נכלל בסדור נימוס הנמצאות אשר‬
‫בנפש השם יתברך‪ .‬וזאת הטענה תבטל גם כן שיהיה השכל הפועל פועל אלו הנפלאות‪.‬‬
‫וכבר יתבאר גם כן שהוא בלתי אפשר שיהיה האדם פועל אלו הנפלאות‪ ,‬וזה שאם היה‬
‫הענין כן‪ ,‬לא תגיע לו ההודעה בנבואה‪ ,‬אבל [‪ ]449‬יהיה זה הענין מיוחס אל רצונו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי הוא מבואר שהוא בלתי אפשר שיהיה האדם הוא הפועל בזה‪ ,‬לפי שאי אפשר‬
‫שתהיה לו ידיעה שלימה בנימוס אלו הנמצאות‪ ,‬בדרך שיהיה אפשר בו שיהיה פועל‪ ,‬כבר‬
‫התבאר זה בראשן מזה הספר עד שגם נימוס אחד ממיני הבעלי חיים לא יתכן שיושג לו‬
‫בשלמות‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה איך יתכן שיהיה פועל‪ ,‬מי יתן ואדע‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה הדבר כן‪ ,‬כמה אני תמה למה היה האדם פועל הדברים היוצאים מגדר‬
‫נימוס הנמצאות האלו אשר הוא מושכל לו‪ ,‬וזה כי מפני שהאדם‪ ,‬אם היה פועל כמו אלו‬
‫הדברים‪ ,‬היה פועל אותם מצד מה ששכלו מתבודד מבין שאר חלקי הנפש בהשגתו‪ ,‬ומזה‬
‫הצד היה בלתי דבר בחומר‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר בחדוש הרצון בו שהוא סבה לחדוש‬
‫המופת לפי זאת ההנחה שנייחס אותה לשכל האנושי מפני היותו דבק בחומר‪ ,‬כי הוא‬
‫יפעל מזה הצד‪ ,‬וזה מבואר מאד‪ ,‬עד שהאריכות בבאורו הוא מותר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬היה אפשר באדם שתשנה עצמותו‪ ,‬וזה בתכלית הביטול‪ .‬וזה‬
‫יתבאר ממה שאומר‪ ,‬והוא כי מפני שהיה האדם מושל לשנות אלו הדברים ממנהגם‬
‫הטבעי לפי זאת ההנחה‪ ,‬מפני היותו להם כמו צורה‪ ,‬הוא מבואר שכבר יתחייב מזה‬
‫שיהיה יותר מושל לשנות מציאותו‪ ,‬כאלו תאמר שיעשה מעצמו נחש‪ ,‬וזה כי הוא יותר‬
‫אמתי בשיהיה צורה לחומר המיוחד‪ ,‬והנה המאמר הבצורה שתשנה המהות אשר הוא בו‬
‫הוא מאמר סותר נפשו‪ ,‬וזה כי הצורה הוא מה שיסודר ממנו מהות הדבר אשר היא לו‬
‫צורה‪ ,‬ולזה לא יתכן שתצויר בצורה שתפסיד מה שהיא לו צורה‪ .‬ובכלל הנה אם באנו‬
‫לזכור כל הבטולים המתחייבים ממהנחת האדם פועל הנפלאות‪ ,‬הצטרכנו למאמר ארוך‪,‬‬
‫ולזה נקצר ונעמוד מזה על מה שיתבאר בו בטול זאת ההנחה‪.‬‬
‫ואחר שכבר התבאר מה מה שיש מאופני ההראות לחלק חלק מאלו החלקים ומה שיבוטל‬
‫בו אחד אחד מהם‪ ,‬הנה ראוי שנברר הצודק מהבלתי צודק‪ .‬ונאמר שהוא מבואר שמה‬
‫שיבוטל בו באלו הטענות שיהיה האדם פועל הנפלאות הוא צודק בלי ספק‪ ,‬וזה מבואר‬
‫מדברינו בזכרנו אלו הטענות‪ .‬ואולם מה שקיים שיהיה האדם הוא הפועל מפני ידיעתו‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪430‬‬

‫באופן מה נימוס אלו הנמצאות‪ ,‬כבר התבאר בטולו אצל מאמר בטענות המבטלות שיהיה‬
‫האדם הוא הפועל בנפלאות‪ .‬וכן מה שקיים שיהיה האדם הוא הפועל מפני מה שנמצא‬
‫מתנאי המופתים שיהיה שם נביא‪ ,‬ושכל מה שהיתה מדרגת הנביא יותר גבוהה היה‬
‫אפשר שיהיה המופת יותר נפלא‪ ,‬הוא גם כן מבואר שלא יחויב מזה שיהיה הנביא פועל‬
‫הנפלאות‪ ,‬אבל מה שיחויב הוא שיש לנביא רושם [‪ ]450‬מה בחדוש הנפלאות‪ ,‬וזה שאין‬
‫כל מה שיהיה לו מבוא בחדוש הדבר הוא פועל אותו‪ ,‬כמו שימצא לנפש מבוא בחדוש‬
‫האדמימות בביישן‪ ,‬ואינה פועלת אותו‪ ,‬אבל היא מקבלת‪ ,‬וכן ימצא למוח רושם מה‬
‫במציאת ההרגש בבעלי חיים אשר לו מזה‪ ,‬ואינו הפועל בזה‪ ,‬כמו שהתבאר בספר בעלי‬
‫חיים ‪ .‬וכאשר היה זה כן‪ ,‬הנה ראוי שנחקור באיזה אופן יתכן שיהיה לאדם מבוא בזה‬
‫הפעל מזולת שיהיה הוא הפועל‪ ,‬וזהו ממה שיתבאר במה שאחר זה‪ – .‬וכן נאמר שמה‬
‫שנתבטל בו שיהיה השם יתברך הוא הפועל באלו הנמצאות הוא מבואר שהטענות ההם‬
‫צודקות כלם או רובם‪ ,‬וזה מבואר מעצם הטענות ההם‪ .‬ואולם מה שנתקיים בו שיהיה‬
‫השם יתברך הוא הפועל מפני הדמות זאת ההוייה להויית העולם המיוחסת לשם יתבברך‬
‫לא יחויב בו על כל פנים שיהיה השם יתברך הפועל הקרוב‪ ,‬וזה שבאת ההוייה היא הוייה‬
‫בחלק מחלקי העולם‪ ,‬והיא מנמצא אל נמצא‪ ,‬כמו הענין בשאר ההוייות אשר יעשה אותם‬
‫השכל הפועל‪ ,‬והויית העולם המיוחסת לשם יתברך היא הוייה כללית‪ ,‬והיא אינה מנמצא‬
‫אל נמצא‪ .‬וכן מה שקיים שיהיה השם יתברך הוא הפועל בנפלאות מפני שהוא סדר זה‬
‫הנימוס לנמצאות‪ ,‬ואין ראוי שימשול אחד מהם על סדורו זולת השם יתברך‪ ,‬איננו גם כן‬
‫ממה שיחייב שיהיה השם יתברך הוא הפועל‪ ,‬וזה שאנחנו נאמר שחדוש הנפלאות הוא‬
‫מעצם הנימוס אשר סדר השם יתברך לנמצאות‪ ,‬ולזה היה אפשר שתפול בו ההודעה‬
‫לנביא בנבואה‪ ,‬כי ההודעה לא יתכן שיהיה אלא בדברים המוגבלים ומסודרים מצד מה‬
‫שהם מוגבלים ומסודרים‪ ,‬כמו שהתבאר במאמר השני מזה הספר‪ .‬ומזה המקום תסור‬
‫הטענה המבטלת שיהיה הפועל לנפלאות השם יתברך או השכל הפועל מפני היות חדושם‬
‫יוצא מגדר נימוס הנמצאות‪ .‬ואולם מה שנמצא כתוב שיחס פועל הנפלאות לשם יתברך‬
‫איננו גם כן מה שיחייב שיהיה השם יתברך הוא הפועל הקרוב‪ ,‬וזה שכבר תמצא שכל‬
‫הענינים המתחדשים יחס הכתוב לשם יתברך‪ ,‬ואפילו הענינים שהתחלתם הבחירה‬
‫האנושית‪ ,‬כאמרו כי ה' קלל את דוד‪ ,‬ואמנם היה זה כן‪ ,‬לפי שהשם יתברך הוא התחלת‬
‫כל הדברים המתחדשים לפי מה שהתבאר מענינו‪ ,‬אלא שאינו הפועל הקרוב להם‪ – .‬וכן‬
‫נאמר שהוא מבואר שמה שקיים שיהיה השכל הפועל הוא הפועל באלו הנפלאות מאלו‬
‫הטענות אשר זכרנו הוא אמתי שאין ספק בו‪ ,‬וזה מבואר בנפשו מעצם הטענות אשר‬
‫זכרנו בזה‪ .‬ואולם מה שבטל היות השכל הפועל פועל אותם מפני היות הנפלאות דברים‬
‫יוצאים מגדר נימוס הנמצאות‪ ,‬הנה כבר אמרנו בהתרו במה שקדם‪ ,‬וזה שהוא מבואר‬
‫שהם בעצם נימוס הנמצאות‪ ,‬ולזה היה [‪ ]451‬אפשר בהם שתגיע הודעה לנביא מהם‪.‬‬
‫ואולם מה שבטל שיהיה השכל הפועל פועל הנפלאות מפני שכבר יחויב לו בזה אם חדוש‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪431‬‬

‫ידיעה וחדוש רצון‪ ,‬או בטול טבע האפשר‪ ,‬הנה ראוי שנעיין בו‪ .‬וזה שזאת הטענה תבטל‬
‫גם כן שיהיה השם יתברך הוא הפועל‪ .‬ולפי שבכאן פועל בהם זולת השם יתברך או השכל‬
‫הפועל‪ ,‬כי אי אפשר שייוחס זה הפעל לאדם‪ ,‬כמו שבארנו‪ ,‬ואי אפשר גם כן שייוחס לשכל‬
‫אחד נבדל זולת השכל הפועל וזולת השם יתברך‪ ,‬לפי שכאשר הונח הענין כן‪ ,‬הנה יהיה‬
‫השכל ההוא הוא השכל הפועל בעינו‪ ,‬כמו שבארנו במה שקדם‪ ,‬עד שכאשר נייחס זה‬
‫הפעל לאיזה שכל נבדל שיהיה‪ ,‬הנה יחויב זה הבטול בעינו‪ .‬הנה הוא מבואר שאי אפשר‬
‫שיהיה מזולת שיהיה נכלל בזאת הטענה דבר בלתי צודק‪ ,‬או שיהיה האדם הוא הפועל‪.‬‬
‫ולפי שכבר התבאר שאי אפשר שיהיה האדם הוא הפועל‪ ,‬הנה הוא מבואר שיחויב שיהיה‬
‫נכלל בזאת הטענה דבר בלתי צודק‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה מה הוא זה הדבר אשר הוא‬
‫בלתי צודק בה‪ ,‬מי יתן ואדע‪ .‬ונאמר שכבר התבאר במאמר השני מזה הספר איך יתכן‬

‫שיגיע מהפועל הנבדל הגעה פרטית או פעל פרטי‪ ,‬וזה אמנם יהיה מצד המקבל‪ ,‬והתבאר‬
‫אצל המאמר בהשגחה כי השכל הפועל הוא משגיח יותר במה שיקרב יותר למדרגתו‪,‬‬
‫ומזה הצד חוייב שתהיה השגחתו באישי האדם מתחלפת להתחלף מדרגות האנשים‬
‫בקורבה ורוחק ממדרגת ההשכל הפועל‪ .‬והוא מבואר שזאת ההשגחה שיש לו באנשים‬
‫מצד קורבתם אליו יש לה גם כן נימוס וסדר‪ ,‬וימשך זה השעור מן ההשגחה לזה האיש‪,‬‬
‫לא במה שהוא זה האיש‪ ,‬אבל במה שהוא איזה איש הזדמן שיהיה בזאת המדרגה‬
‫מהקורבה לשכל הפועל‪ .‬וכאשר היה זה כן‪ ,‬והיה מבואר מענין הנפלאות שהם על צד‬
‫ההשגחה‪ ,‬הוא מבואר שבזה האופן ישלם ענין הנפלאות מהשכל הפועל מזולת שתתחדש‬
‫לו ידיעה ורצון‪ .‬והנה אין חדושם גם כן הכרחי‪ ,‬כי כבר אפשר שתבלבל הבחירה האנושית‬
‫זה הנימוס‪ ,‬כמו הענין בשאר הדברים המסודרים מהשכל הפועל ומהגרמים השמימיים‪,‬‬
‫כמו שבארנו במאמר השני והשלישי והרביעי מזה הספר‪ .‬וכמו ששם השם יתברך טבע‬
‫בבחירה האנושית להשלים מה שחסר מן הטוב מפאת הסדור המסודר מהגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬כמו שקדם בשני וברביעי מזה הספר‪ ,‬כן שם זה הסדור בנפש השכל הפועל‬
‫מההשגחה באישי האדם להשלים מה שחסר מן הטוב מצד הסדור המסודר מהגרמים‬
‫השמימיים‪ .‬ובכאן הותר הספק בטענה ההיא‪ ,‬וזה מבואר מאד‪.‬‬
‫והנה מפני זה היה מהכרח מציאות הנפלאות שיהיה שם נביא‪ ,‬כי הקורבה אשר לאדם‬
‫למדרגת השכל הפועל ידמה שלא ימשך ממנה [‪ ]452‬זה השעור מן ההשגחה אם לא היה‬
‫שכל האיש ההוא באופן מהשלמות יתכן בו שיהיה נביא‪ ,‬ולזה היה אפשר במופת שיהיה‬
‫יותר עצום כל מה שהיתה מדרגת הנביא יותר עצומה‪ .‬ובכאן התבאר מי הוא הפועל‬
‫בנפלאות‪ ,‬ובאיזה צד יהיה לאדם מבוא בהם‪ ,‬והוא מה שכוננו באורו בזה הפרק‪.‬‬
‫והוא מבואר שמה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מענין המופתים תנאי התנה הקדוש‬
‫ברוך הוא עם מעשה בראשית‪ ,‬ושהם נבראו בין השמשות‪ ,‬הוא מסכים אל מה שהתבאר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪432‬‬

‫בכאן מענין הנפלאות‪ ,‬וזה שכבר התבאר בכאן שיש לחדוש הנפלאות נימוס וסדור‪ ,‬וזה‬
‫הנימוס הוא מסודר בהכרח בהתחדש העולם‪ .‬והתבונן חכמתם באמרם בכמו אלו הענינים‬
‫שהם נבראו בין השמשות‪ ,‬וזה שההוייה אשר תהיה בששת הימים אשר נתיחסה להם‬
‫בריאת העולם היתה רצונית‪ ,‬ומה שנמשך מן ההוייה ביום השביעי היה הוייה טבעית‪.‬‬
‫וכבר ידעת שהם יקראו בין השמשות הזמן הממוצע בין שני הימים אשר יהיה בו חלק מה‬
‫מכל אחד מהם‪ ,‬ובזה אמרו בכאן שהויית הנפלאות היא כמו ממוצעת בין ההוייה הרצונית‬
‫אשר נתחדש ממנה העולם ובין ההוייה הטבעית אשר נמשך בה מציאות העולם אחר‬
‫התחדשו‪ .‬וזה כי מפני שיש לה נימוס וסדור באופן מה היא דומה להוייה הטבעית‪ ,‬ומפני‬
‫שלא היה המתחדש בה מתחדש מדבר מוגבל‪ ,‬כמו שימצא זה בהוייה הטבעית‪ ,‬הנה היא‬
‫דומה להוייה הרצונית‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי זאת ההוייה מפני שלא תהיה באמצעות תנועת הגרמים השמימיים והפעל אשר‬
‫יתחדש בכאן מנצוצי הכוכבים‪ ,‬כמו שימצא זה הענין בהוייה הטבעית‪ ,‬הנה היא דומה‬
‫להוייה הרצונית אשר נתחדש בה העולם‪ ,‬כי לא התחדש המתחדש באמצעות הכוכבים‬
‫ותנועת הגרמים השמימיים‪ .‬ולזאת הסבה אמרו רבותינו זכרונם לברכה שחדוש המופת‬
‫יהיה בזולת אמצעי‪ ,‬כי זה הפעל אינו מסודר מהגרמים השמימיים‪ ,‬אבל הוא מסודר‬
‫מהשכל השופע ממניעי הגרמים השמימיים‪ .‬וזהו אמרם ועברתי בארץ מצרים‪ ,‬אני ולא‬
‫מלאך וכולי‪ ,‬להורות על שזאת המכה היתה על דרך מופת‪ ,‬ולא היתה מסודרת מהגרמים‬
‫השמימיים‪ .‬ומפני זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בכמו אלו הדברים אשר יתחדשו‬
‫מהשכל הפועל על צד ההשגחה האישית שהמפתחות ההם לא נמסרו ביד שליח‪ .‬וזהו‬
‫אמרם שלשה מפתחות לא נמסרו ביד שליח ואלו הן מפתח של חיה‪ ,‬מפתח של גשמים‪,‬‬
‫מפתח של תחיית המתים‪ .‬והנה רצו בזה מה שיהיה מהפתח רחם של עקרה על צד‬
‫ההשגחה האישיית‪ ,‬ומה שיתחדש מהגשמים מפני ההשגחה האישיית‪ ,‬ואולם תחיית‬
‫המתים‪ ,‬להיותו מהנפלאות היותר עצומות‪ ,‬הוא מבואר גם כן שחדושו הוא מפני ההשגחה‬
‫האישיית‪ ,‬כאלו [‪ ]453‬תאמר להקנות לאנשים כלם בעת ההיא אמונה שלמה בשם יתברך‪,‬‬
‫וזה שכמו שהיה חדוש הנפלאות על יד משה להקנות לישראל אמונה שלמה בשם יתברך‪,‬‬
‫כאמרו אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'‪ ,‬וסוף המאמר וידעתם כי אני ה'‪ ,‬כן יהיה‬
‫חדוש זה המופת בזמן ההוא להקנות לכל האנשים אמונה שלמה‪ ,‬כמו שיעד ואמר אז‬
‫אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד‪ .‬והנה אין הכונה בכאן‬
‫לחקור בענין תחית המתים‪ ,‬כי זה ממה שהוא יותר ראוי שתהיה החקירה בו בפירושנו‬
‫לדברי הנביאים ולדברי חכמי תורתנו‪ ,‬אלא שסדר הדברים הביאנו לזה‪ .‬וכבר תמצא גם כן‬
‫שרבותינו זכרונם לברכה הסכימו שכל מה שיתחדש בכאן יחדשהו השם יתברך על יד‬
‫אמצעי‪ ,‬לא שיהיה הוא הפועל הקרוב‪ .‬אמרו אין הקדוש ברוך הוא עושה דבר אלא אם כן‬
‫נמלך בפמליא של מעלה‪ .‬וראוי שנבין שמאמרם הואבמה שעשה אותו השם יתברך אחר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪433‬‬

‫חדוש העולם‪ ,‬לא במה שעשה אותו בחדשו העולם‪ ,‬כי זה ממה שלא יתכן שייוחס לאמצעי‬
‫למי שיאמין בחדוש העולם‪ ,‬וזה מבואר‪.‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק אחד עשר‬
‫יתבאר בו שהוא אפשר שיתחדשו הנפלאות על יד חכם שאינו נביא‬
‫ואולם על יד מי יתכן שיהיה חדוש הנפלאות‪ ,‬הנה הוא מבואר ממה שקדם שהוא ראוי‬
‫שיהיה על יד נביא‪ ,‬שאם לא היה הענין כן‪ ,‬לא היה מופת לישראל שכבר נראה השם‬
‫יתברך למשה מפני מה שעשה משה בפניהם מהמופתים‪ .‬וראוי היה להיות כן‪ ,‬וזה כי‬
‫מפני שהעשית הנפלאות הוא על צד ההשגחה היותר נפלאה שאפשר שתהיה‪ ,‬והיתה‬
‫ההשגחה הזאת מצד עוצם קורבת מדרגת האיש ההוא למדרגת השכל הפועל‪ ,‬הנה ראוי‬
‫שתהיה כמו זאת ההשגחה למי שיהיה מן האנשים בתכלית מה שאפשר מן הקורבה‬
‫לשכל הפועל ולמדרגתו‪ .‬אלא שכאשר הנחנו הענין כן‪ ,‬יקשה לתת הסבה במה שספרו‬
‫רבותינו זכרונם לברכה במקומות רבים שנתחדשו נפלאות מה על יד חכמי הדורות ההם‬
‫שלא היו נביאים‪.‬‬
‫ונאמר שכבר ידמה שיהיה אפשר התחדש המופת על צד ההשגחה לחכם שאינו נביא‪,‬‬
‫כאשר היתה מדרגתו בחכמה עצומה‪ .‬ואולם המופת שיהיה בזה הענין לנביא בנבואה הוא‬
‫מפני ההגדה בחדוש אלו הנפלאות טרם בואם‪ ,‬וזה כי כבר יתכן שידע הקוסם הרבה‬
‫מהדברים המתחדשים אשר הם מסודרים מהגרמים השמימיים‪ ,‬כמו שהתבאר בשני מזה‬
‫הספר‪ ,‬ולזה לא יתבאר על כל פנים במה שיגיד בחדושם שהוא נביא‪ .‬ואולם הנפלאות‪,‬‬
‫מפני שאי אפשר שתהיינה מסודרות מהגרמים השמימיים‪ ]454[ ,‬כמו שקדם‪ ,‬הנה מי‬
‫שיגיד בחדושם קודם בואם בהכרח הוא נביא‪ ,‬ובזה האופן היה מופת לישראל שכבר היה‬
‫משה נביא בהודיעו אותם חדושי אלו הנפלאות טרם בואם‪ .‬והנה מה שנראה בספורי דברי‬
‫הנביאים בכל מה שיתחדש מאלו הנפלאות שכבר היה לנביא מבוא בחדושים לא יחויב‬
‫שלא יהיה אפשר התחדשם על יד חכם שאינו נביא‪ ,‬והנה לא בא ספור מזה הענין בדברי‬
‫הנביאים לרוחק המצא חכם שאינו נביא במדרגה מהשלמות שתדבק בו כמו זאת‬
‫ההשגחה‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר היו אז נמצאים הנביאים‪ ,‬והיה מה שיתחדש על ידם מספיק‪ ,‬עם שהוא אפשר‬
‫שכבר קרה זה גם כן בזמנים ההם‪ ,‬אלא שלא נזכר זה בדברי הנביאים‪ ,‬כי די במה שנזכר‬
‫בדבריהם מהמופתים שנעשו על ידי הנביאים‪ .‬ולפי שזאת ההשגחה יחוייב שתהיה יותר‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪434‬‬

‫חזקה בהיות מדרגת המושגח יותר חזקה‪ ,‬היה שיתחדשו נפלאות יותר עצומות על יד‬
‫הנביא אשר מדרגתו יותר עצומה‪ ,‬כמו שזכרנו במה שקדם‪.‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שנים עשר‬
‫יתבאר בו באיזה מהדברים יתכן שיתחדשו הנפלאות ובאיזה מהם‬
‫לא‪ ,‬ואיך יתכן שיתחדשו בהם‬
‫וראוי שנחקור באיזה מהדברים יתכן שיתחדשו הנפלאות ובאיזה מהם לא יתכן זה‪.‬‬
‫ונאמר תחלה שכבר יראה שאי אפשר שיתחדש דבר מה מהנפלאות ימשך מציאותו‬
‫מציאות מתמיד‪ ,‬כאלו תאמר שישתנה טבע דבר מהנמצאות בפליאה שנוי מתמיד לא‬
‫יפסק‪ ,‬שאם היה אפשר זה‪ ,‬היה אפשר זה בהכרח‪ ,‬מפני שאין המסודר מזה מהגרמים‬
‫השמימיים טוב בעצמותו‪ .‬שאם היה טוב בעצמותו לא יתכן בו שישתנה תמיד מפני‬
‫ההטבה‪ ,‬וזה שכבר אפשר שיקרה למה שהוא טוב בעצמותו שיהיה יותר טוב במקרה‬
‫בעת מה שישתנה הסדור בו‪ ,‬אבל אי אפשר בו שיהיה תמיד במקרה יותר טוב שישתנה‬
‫הסדור ההוא‪ ,‬כי לא יתכן במה שבמקה שיהיה מתמיד ועל זה האופן‪ ,‬אבל על כל פנים אם‬
‫היה‪ ,‬יהיה במעט מן הזמן‪ .‬והוא מבואר שאם הנחנו שהוא לא יהיה טוב מה שהיה מסודר‬
‫מזה הענין מהגרמים השמימיים‪ ,‬הנה נייחס חסרון לשם יתברך בשומו הטבע על זה‬
‫האופן שימשך ממנו המשך מתמיד זה החסרון‪ ,‬ולזה הוא מבואר שהוא מחויב בנפלאות‬
‫שלא ימשך מציאותם המשך מתמיד‪ .‬ובזה בעינו יקרה בתורה‪ ,‬והוא שכבר אפשר‬
‫שישתנה בה דבר בעת מה‪ ,‬להיותו יותר טוב בעת ההיא‪ ,‬כמו הקרבן שהקריב אליהו בהר‬
‫הכרמל בעת אסור הבמות‪ ,‬ומה שידמה לזה‪ ,‬אבל לא יתכן שתשתנה דבר מן התורה‬
‫[‪ ]455‬שנוי מתמיד‪ ,‬כי מה שימצא בו השלמות והטוב בעצמותו אי אפשר שיהיה חלופו‬
‫יותר טוב תמיד‪ ,‬אבל אם היה‪ ,‬הנה יהיה זה במעט מהזמן ובדרך מקרה‪ .‬ומזה הצד ימצא‬
‫הבדל עצום בין הנפלאות אשר יתחדשו על יד הנביא האחד ובין הנפלאות אשר יתחדשו‬
‫על יד הנביא אשר הוא למטה ממנו במדרגה‪ ,‬וזה כי כל מה שהיתה מדרגת הנביא יותר‬
‫גבוהה יהיה המופת שיתחדש על ידו יותר כולל וימשך מציאותו יותר מהזמן‪ ,‬כאלו תאמר‬
‫שהוא מתקרב יותר אל טבע הדבר הטבעי‪ ,‬להיות הטוב המקרי בו יותר מתיחס אל העצם‪.‬‬
‫ובזה האופן נמצא הבדל נפלא בין מופתי משה רבנו עליו השלום ובין מופתי זולתו‬
‫מהנביאים‪ ,‬וזה שמופתי משה תמצא כוללים מאד‪ ,‬וזה מבואר מהמכות שהתפשט ענינם‬
‫בכל המצריים‪ ,‬ותמצא בהם גם כן מה שנמשך מציאותו זמן ארוך‪ ,‬כמו מופת המן ועמוד‬
‫האש ועמוד הענן שנמשך מציאותם כמו ארבעים שנה‪ ,‬וזה דבר לא תמצאהו זולתי במשה‬
‫רבנו עליו השלום‪ ,‬וזה כי מה שעשה אליהו מכד הקמח וצפחת השמן שנמשך מציאותו זמן‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪435‬‬

‫מה לא היה אלא לאשה אחת‪ ,‬ולא היה שעור הזמן ההוא ארוך כמו אורך זמן המשך‬
‫מציאות המן ועמוד האש ועמוד הענן‪ .‬והנה היה זה הענין כן במשה לרוב התבודד שכלו‬
‫תמיד בהשגתו באופן שיהיה אפשר שימשך תמיד לו מהשכל הפועל זה האופן‬
‫מההשגחה‪ .‬הנה מפני מה שנמצא בהשגתו מהקורבה למדרגת השכל הפועל יותר ממה‬
‫שנמצא מזה לזולתו‪ ,‬היה המופת שנעשה על ידו יותר כולל ויותר נפלא‪ .‬ומפני מה שנמצא‬
‫בהתאחדותו עם השכל הפועל מהתמידות‪ ,‬היו מופתיו מתמידים זמן ארוך‪ .‬וזהו מה‬
‫שהעידה התורה מההבדל הנמצא בין הנפלאות שנעשה על יד משה רבנו עליו השלום ובין‬
‫הנפלאות שנעשו על יד זולתו‪.‬‬
‫ונאמר עוד שאי אפשר שיתחדשו הנפלאות בדברים אשר הציור במצאותם סותר נפשו‪,‬‬
‫כאלו תאמר שישוב השחור לבן‪ ,‬והוא שחור‪ ,‬בדרך שיתקבצו המקבילים יחד בנושא אחד‬
‫מצד אחד‪ ,‬כי תכף שנניח דבר נמצא בזה התואר הנה תהיה זאת ההנחה סותרת נפשה‪,‬‬
‫וזה כי מה שהוא לבן איננו שחור‪ ,‬ויהיה אם כן הדבר האחד שחור ובלתי שחור יחד‪ ,‬וזה‬
‫בתכלית הביטול ‪ .‬ומפני זה הוא מבואר שלא יתחדשו הנפלאות בענינים הלמודיים במה‬
‫שהם למודיים‪ ,‬והמשל שאי אפשר שיתחדש משולש ישר הקוים יהיה זויותיו פחות משתי‬
‫זויות נצבות‪ ,‬וזה שאם היה אפשר זה‪ ,‬הנה יהיו זויות זה המשולש שוות לשתי נצבות‬
‫ובלתי שוות יחד‪ ,‬ושה שקר‪ ,‬כי הסותרים לא יתקבצו יחד בנושא אחד‪ .‬ולזאת הסבה‬
‫בעינה יתבאר שלא יתחדשו הנפלאות בדברים החולפים מצד מה שהם חולפים‪ ,‬כאלו‬
‫תאמר שיהיה שם יום אחד חולף לא ירד בו מטר בירושלים [‪ ]456‬ויתחדש אחר זה על‬
‫דרך הפלא שכבר ירד המטר ביום ההוא בחולף בעינו בירושלים‪ ,‬וזה כי מפני שכבר יצא‬
‫לפעל היום ההוא‪ ,‬והיה בלתי יורד בו המטר‪ ,‬הנה אם ישוב אחר זה על דרך פלא שיהיה‬
‫כבר ירד המטר בו‪ ,‬יתקבצו שני המקבילים בעת ההוא שנניח שירד בו המטר ושלא ירד בו‬
‫במקום אחד בעינו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי המתחדש במה שהוא מתחדש הוא מתחדש בזמן העתיד לא בזמן החולף‪ ,‬וזה‬
‫מבואר מאד‪ ,‬עד שהאריכות בבאורו מותר‪.‬‬
‫ונאמר עוד שאי אפשר שיתחדש מופת בגרמים השמימיים‪ ,‬וזה כי כבר התבאר שהשכל‬
‫הפועל הוא הפועל באלו הנפלאות‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬ולא יתכן שיהיה השכל הפועל פועל‬
‫בגרמים השמימיים‪ ,‬כי הוא עלול מהם‪.‬‬
‫[לא יתכן שינוי סדר בגרמי השמים]‬
‫ועוד‪ ,‬כי מפני שהיה מציאות הנפלאות על צד ההטבה והחנינה‪ ,‬כמו שהתבאר‪ ,‬והיה‬
‫מבואר ממה שקדם שבהשתנות סדר מה מעניני הגרמים השמימיים יתחדש הפסד נפלא‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪436‬‬

‫לאלו הדברים השפלים בכללם‪ ,‬הנה מן השקר שישתנה דבר מהגרמים השמימיים על‬
‫דרך מופת‪.‬‬
‫ולא יספק אדם עלינו מעמידת השמש ליהושע‪ ,‬כי אין הכונה בו שתתבטל תנועת השמש‪,‬‬
‫והעד על זה אמרו ולא אץ לבוא כיום תמים‪ ,‬ר"ל שלא מהר לבוא‪ ,‬ומה שאינו מתנועע לא‬
‫יתכן שיאמר בו שלא מהר תנועתו‪ ,‬אבל יאמר זה במה שמתנועע לא במהירות‪ ,‬ולזה הוא‬
‫מבואר שאין הכונה באמרו שמש בגבעון דום שתתבטל תנועתו‪ ,‬אבל הכונה בזה שלא‬
‫יסור השמש משיהיה אצלם כנגד גבעון‪ ,‬ולא יסור הירח משיהיה אצלם כנגד אילון‪ ,‬עד‬
‫שתשלם נקמת גוי אויביו בזה השעור המעטי אשר יראו בו השמש כנגד גבעון והירח כנגד‬
‫עמק אילון‪ .‬והוא מבואר שהשמש והירח‪ ,‬עם היותם מתנועעים תנועתם הנהוגה‪ ,‬ימצאו‬
‫כנגד מקום אחד רחב זמן מה‪ ,‬כמו הענין בגבעון ובעמק אילון‪ ,‬והוא מה שאמר וידום‬
‫השמש וירח עמד‪ ,‬ר"ל שכבר דם השמש כגבעון ועמד הירח בעמק אילון‪ ,‬עד שנשלמה‬
‫נקמת גוי אויביו‪ ,‬כמו ששאל יהושע‪ ,‬ואמנם קצר הכתוב בזה הספור כמנהגו‪.‬‬
‫ואולם מה שאמר שכבר עמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים‪ ,‬הנה הכונה‬
‫בזה הוא מה שאומר‪ .‬וזה שכבר התבאר בחכמת הכוכבים הגלות מבואר שהשמש או‬
‫איזה כוכב שיהיה‪ ,‬כשהיה בחצי השמים‪ ,‬לא יורגש לו ירידה בכמו חצי שעה הרגש‬
‫מבואר‪ ,‬אבל יהיה גבהו קרוב להיות אחד מכמו חצי שעה קודם חצי היום עד חצי שעה‬
‫אחר חצי היום‪ ,‬וזה מבואר כשיובט בגבהו באחד מהכלים העשוים לזה‪ ,‬כמו האצטרולב‬
‫ומה שידמה לו‪ ,‬והוא מבואר שסבת היום הוא השמש‪ ,‬והנה עד חצי היום יתחזק פועל‬
‫השמש ואורו‪ ,‬ואז היום תמים ושלם‪ ]457[ ,‬ואחר כן יחסר מעט מעט‪ ,‬עד שיעדר אורו‬
‫בכלותו וילך זה בסבוב‪ .‬ומפני זה הוא מבואר שהתמימות הוא נמצא ביום כשהיה השמש‬
‫בחצי השמים‪ ,‬כי עד הזמן ההוא יהיה אור היום ושלמותו ופעולתו הולך אל ההוספה‬
‫והשלמות‪ ,‬ואחר כן דורך אל החסרון‪ ,‬ולזה אמר בעת הערב כי היום רד מאוד‪ ,‬וזה ממה‬
‫שיורה שהיום עולה ומוסיף עד חצי היום‪ ,‬ולזה הוא מבואר שהיום הוא תמים בחצי היום‪.‬‬
‫והנה מופת יהושע היה שהוא אמר שתשלם נקמת גוי אויביו בזה הזמן הקצר אשר לא‬
‫תורגש בו לשמש ירידה בהיותו בחצי השמים‪ ,‬וזהו אמרו וידום השמש וירח עמד עד יקום‬
‫גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום‬
‫תמים‪ .‬ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל‪ .‬רוצה‬
‫בזה שלא הורגש השמש יוצא מכנגד גבעון לעיני ישראל‪ ,‬ולא יצא הירח מכנגד עמק אילון‬
‫עד שנשלמה נקמת גוי אויביו‪ .‬ואחר כן ביאר הסבה בזה‪ ,‬כדי שלא יחשוב חושב‬
‫שנתבטלה תנועת השמש‪ ,‬ואמר כי השמש היה בחצי השמים‪ ,‬והיה זה סבה שלא מהר‬
‫לרדת‪ ,‬כמו שימצא זה הענין בכל יום כשהוא בתמימותו ושלמותו שלא ימהר אז השמש‬
‫לרדת‪ ,‬ולזה אמר שלא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו שישמע השם לקול איש לעשות תכף‬
‫דבר גדול כזה בזה השעור המעטי מן הזמן‪ ,‬ואמנם היה זה כן רוצה לומר שתשלם זאת‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪437‬‬

‫הנקמה בזה הזמן המעטי‪ ,‬כי ה' נלחם לישראל‪ .‬ואולם בירח לא נתן סבה איך יתכן‬
‫שתעמוד כנגד עמק אילון כל הזמן הזה‪ ,‬לפי שעמק אילון היה לפי מה שאחשוב יותר רחב‬
‫מגבעון‪ ,‬ולזה יתרן שתעמוד הירח שם זמן מורגש מה‪.‬‬
‫ומה שיוסיף גלוי וש למות על מה שבארנו מזה הענין הוא מה שנזכר בתורה מההבדל בין‬
‫מופתי משה רבנו עליו השלום למופת זולתו‪ ,‬ואם היה מופת יהושע על זה האופן שישתנה‬
‫בו נימוס תנועת הגרמים השמימיים‪ ,‬היה יותר נפלא לאין שעור זה המופת ממופתי משה‬
‫רבנו‪ ,‬וזה מבואר מאד‪ .‬ומפני שהוקשה זה הענין לקצת רבותינו זכרונם לברכה‪ ,‬להיותם‬
‫מבינים מזה הענין שישתנה בו תנועת הגרמים השמימיים‪ ,‬הסכימו שכבר נעשה זה‬
‫המופת על יד משה רבנו‪ ,‬אלא שהוא מבואר שאם היה הענין כן‪ ,‬לא השמיטה התורה‬
‫זכרו‪ ,‬עם היות קטבה אשר עליה תסוב האמנת המופתים‪ .‬וכבר יתבאר לך עוד שזה‬
‫המופת לא היה שתתבטל תנועת השמש והירח‪ ,‬כמו שזכרנו‪ ,‬לפי שהוא מן השקר‬
‫שיתחדש מופת מהמופתים לבטלה לפי מה שהתבאר מענינם‪ ,‬וזה שעמידת השמש אם‬
‫היתה אז‪ ,‬לא נמצא ממנה תועלת לא לישראל ולא לזולתם‪ ,‬וזה שישראל היו מאמינים‬
‫[‪ ]458‬בנבואה בעת ההיא‪ ,‬ולא מצאנו שהשתדלה אומה מהאומות האחרות לשוב לשם‬
‫יתברך בעבור זה המופת‪ ,‬ולא הישירם בזה שום נביא מפני זה המופת‪ ,‬כאלו תאמר‬
‫שיאמר להם שיאמינו בשם יתברך ויכנעו לעבודתו‪ ,‬כי הוא אדון לכל הנמצאות‪ ,‬והמופת על‬
‫זה שכבר יבטל השם יתברך תנועת השמש‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬היה נזכר זה הענין‬
‫בספור זה המופת‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר שנאמר שיהיה זה המופת מתחדש בגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬ואולם היה המופת נצוח ישראל אויביו בזה הזמן המעטי‪ ,‬כמו שבארנו‪ ,‬והנה‬
‫התועלת שהגיעה לישראל מזה הענין מבואר מאד‪.‬‬
‫ובכאן התבאר שאין הרצון בעמידת השמש בזה המקום שתתבטל תנועתו‪ ,‬ולזה גם כן‬
‫אמ רו רבותינו זכרונם לברכה בזכירת מופת העמדת השמש זה התנאי‪ ,‬ר"ל שהיה בחצי‬
‫הרקיע‪ .‬אמרו אפילו העמיד חמה באמצע הרקיע אין שומעין לו‪ ,‬אמר רב עקיבא חס ושלום‬
‫אין הקדוש ברוך הוא מעמיד חמה באמצע הרקיע לעוברי רצונם‪ .‬ואלו היתה כונתם‬
‫בהעמדת חמה שתתבטל תנועתה‪ ,‬אז יהיה אמרם באמצע הרקיע מותר‪ ,‬כי המופת‬
‫בהעמדתה באיזה מקום שיהיה מהרקיע הוא אחד בעינו‪ ,‬ואולם אמרו באמצע הרקיע‬
‫להורות שההעמדה לא היתה אלא מפני היות השמש באמצע הרקיע‪ ,‬וזה כי במקום ההוא‬
‫יתכן שיעמד השמש זמן רחב מבלתי שתורגש לו ירידה ולא עליה‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬ורצו בזה‬
‫שלא יתכן למי שיעבור על מצות השם שישמע השם יתברך לקולו‪ ,‬אם יגביל זמן קצת‬
‫שתשלם בו הצלחה עצומה‪ ,‬כמו שעשה זה יהושע‪ .‬וממה שיעיד עדות אמתי שלא‬
‫נתבטלה תנועת השמש לגמרי‪ ,‬הוא אמרו ולא אץ לבא‪ ,‬הנה שלל ממנו מהירות התנועה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪438‬‬

‫אצל החוש‪ ,‬ולא שלל ממנו התנועה במוחלט‪ .‬ואם היה בזולת תנועה כלל‪ ,‬היה מחויב‬
‫שישלול ממנו התנועה במוחלט‪ ,‬לא מהירות התנועה לבד‪ ,‬וזה מבואר מאד‪.‬‬
‫ואם ספק עלינו מספק לא מהירות התנועה לבד‪ ,‬וזה מבואר מאד‪ .‬ואם ספק עלינו מספק‬
‫מענין מופת הצל שנעשה לחזקיה‪ ,‬שאי אפשר היותו לפי מה שיחשב מזולת השתנות‬
‫סדור תנועת השמש‪ .‬אמרנו לו שלא היה זה המופת בסבת השתנות סדור תנועת השמש‪,‬‬
‫שאם היה הענין כן‪ ,‬לא היה מיחס זאת התנועה לצל‪ ,‬אבל היה מיחס זאת התנועה‬
‫לשמש‪ ,‬כי תנועת הצל הוא דבר נמשך לתנועת השמש‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היה הענין כן‪ ,‬לא יתכן שיאמר חזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות‪ ,‬כי לא יתכן‬
‫שם שיתבלבל סדר תנועת השמש במהירות התנועה‪ ,‬כמו שלא יתכן שיתבלבל בחזרתו‬
‫לאחור‪ ,‬והמופת בשני הענינים אחד הוא‪ .‬והנה הענין בזה המופת לפי מה שאומר‪ .‬וזה‬
‫שהמקבל שיש לו קצת עובי בדרך שישוב במדרגת המראה יראה בו בעצמו הכוכב‪ ,‬וזאת‬
‫היא הסבה [‪ ]459‬בהאלה ובושת כמו שהתבאר בספר האותות‪ .‬והנה הענן כשהיה תחת‬
‫השמש ירשם בו השמש‪ ,‬ואם היה מתנועע זה הענן במרוצה‪ ,‬יקרה שיתנועע עמו נצוץ‬
‫השמש ויראהו בזולת מקומו‪ ,‬כי כבר יתנועע שעור מה קודם שימחה זה הרושם ממנו‪,‬‬
‫ובזה האופן תראה בעבור ענן תחת השמש שיראה נצוץ השמש בזולת מקומו הראוי‪,‬‬
‫וזאת היא הסבה בעינה במה שיקרה במים הרצים‪ ,‬שיראה האדם תמונתו בהם נכפלת‪ ,‬כי‬
‫למהירות התנועה יסורו המים אשר נרשמה בו זאת התמונה‪ ,‬ולא תמחה זאת התמונה‬
‫בהם אם לא אחר שנראה בחלק אחר מהמים‪ .‬ולפי שכבר ראה יחזקיה תמונת הענן‬
‫לאיזה צד היא‪ ,‬אמר שהוא נקל לצל שיטה עשר מעלות לצד תנועת הענן מפני מהירת‬
‫התנועה ההיא‪ ,‬אבל יהיה פלא אם ישוב הצל אחורנית עשר מעלות להפך צד תנועת הענן‪,‬‬
‫והנה היה המופת אז בשנוי תנועת הענן להפך הצד שתהיה תנועתו אליו בעת ההיא‬
‫שהגביל הנביא‪ .‬ובכאן התבאר שלא יהיה המופת באלו הענינים הנצחיים‪.‬‬
‫וראוי שתדע כי דעת האחרונים מחכמי תורתנו היא מסכמת למה שהתבאר מדברינו בזה‬
‫הפרק‪ ,‬וזה שכבר תמצאם אומרים על אמרו ואם בריאה יברא ה' אם נברא פה לגיהנם‬
‫מוטב‪ ,‬ואם לאו יברא ה'‪ ,‬רוצה לומר כי פתיחת פי הארץ יקרה שיהיה בסבת האיד העשני‬
‫והמתילד בבטן הארץ שתקרה ממנו הוייה דומה לאש ותפתח הארץ במקום ההוא כשארך‬
‫זמן זאת ההוייה שם‪ ,‬כמו שהתבאר בספר האותות‪ ,‬ויצא האש מהמקום שתפתח הארץ‬
‫בו‪ ,‬וזה דבר נקרא גיהנם בלשוננו‪ ,‬כמו שהתבאר מענין גיא בן הינום שהוא סמוך‬
‫לירושלים‪ .‬והקשו והא כתיב אין כל חדש‪ ,‬רוצה לומר שאי אפשר שתשתנה הטבע‬
‫ממנהגו‪ .‬ותרצו ההוא לאקרובי פתחא‪ ,‬רוצה לומר שלא היה בזה המופת דבר מחודש‬
‫במוחלט‪ ,‬כי מציאת פתיחת פי הארץ בזה האופן הוא דבר יתכן שימצא על המנהג הטבעי‪,‬‬
‫לא היה מחודש כי אם באורך הזמן‪ .‬והנה זה הענין הוא כמו הענין בשאר המופתים בשוה‪,‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪439‬‬

‫וזה כי ההפך המטה לנחש היה נעשה מהטבע באורך נפלא מהזמן‪ ,‬כשיקנה המטה ההיא‬
‫צורתו ויפשיט צורה עד שיהפך לנחש‪ .‬והנה המופת היה בהיותו מתחדש בזולת אמצעיים‬
‫אשר היה דרכו שיתחדש על המנהג הטבעי‪ .‬הנה התבאר מזה המאמר שהם יראו שלא‬
‫יתכן שיתחדש על דרך המופת אם לא מה שיתכן שית דש על המנהג הטבעי באורך הזמן‪.‬‬
‫ובהיות הענין כן‪ ,‬והיה מבואר שאי אפשר שישתנה על המנהג הטבעי סדר תנועת הגרמים‬
‫השמימיים ושאר הענינים הנמצאים בהם‪ ,‬הוא מבואר שאי אפשר שיפול בכמו אלו‬
‫הענינים [‪ ]460‬מופת‪ .‬ובכאן התבאר באיזה מהדברים יתכן שיהיה מופת‪ ,‬ובאיזה מהם לא‬
‫יתכן‪ ,‬והתבאר עם זה שהמופתים כולם הם בדברים השפלים העתידים במה שהם‬
‫עתידים‪ ,‬כי מזה הצד יהיה בהם אפשרות מה‪.‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק שלשה עשר‬
‫יתבאר בו במה יבחן הנביא‬
‫וראוי שנחקור במה יבחן הנביא‪ ,‬כי בזה ספק איננו מעט במה שהשרישו מזה ירמיה‬
‫לחנניה בן עזור‪.‬‬
‫ונאמר שכבר התבאר בלי ספק במה שקדם כי הנביא יבחן בלי ספק בהגדתו חדוש‬
‫הנפלאות טרם בואם‪ ,‬כי זה ממה שלא יתכן שתשלם הידיעה בו כי אם לנביא‪ .‬וכן יראה‬
‫ממה שקדם בשני מזה הספר שלא תשלם ההודעה והשלמה כי אם לנביא‪ ,‬ולזה יבחן‬
‫הנביא אם ימצאו כל דבריו אשר יגידם בנבואה צודקים‪ .‬ובזה האופן נודע לישראל‬
‫ששמואל היה נביא‪ ,‬וזהו מה שספר הכתוב ויגדל שמואל ויהוה היה עמו ולא הפיל מכל‬
‫דבריו ארצה‪ .‬וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא ליהוה‪ .‬כבר ביאר‬
‫לך כי ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא ליהוה‪ .‬כבר ביאר לך כי הסבה בידיעתם כי‬
‫נאמן שמואל לנביא לה' מפני שלא הפיל מכל דבריו ארצה‪.‬‬
‫והנה ההבדל בין שתי אלו הבחינות מבואר‪ ,‬וזה כי בחינה בהגדת חדוש הנפלאות יודע בה‬
‫בהגדה אחד לבד שהמגיד הוא נביא‪ ,‬ואולם זאת הבחינה השנית לא יתאמת שיהיה נביא‬
‫המגיד כי אם בהכפל נפלא ושימצאו כל דבריו שיגיד עליהם בנבואה צודקים‪ .‬ולזאת הסבה‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪440‬‬

‫הביא משה רבנו עליו השלום ראיה על היותו נביא מה שהגיד עליו מהנפלאות‪ ,‬כי זה ממה‬
‫שתשלם בו הבחינה בהגדה אחת לבד‪.‬‬
‫ואולם מקום העיון בזה הוא מה שיאמר ירמיה שהנביא יבחן ביעודים הטובים ולא יבחן‬
‫ביעודים הרעים‪ ,‬וזה שאם אמרנו שהנביא לא יבחן ביעודים הרעים‪ ,‬כי חנון ה' ונחם על‬
‫הרעה‪ ,‬בשיהפך המקבל ענינו באופן שתדבק ההשגחה האלהית בו ויסיר ממנו זה הרע‪,‬‬
‫הנה מה נאמר ביעודים הטובים‪ ,‬האם יתכן שיהיה הגעת הטוב ההיא אשר הגיד עליו‬
‫לאיש הזה הכרחי‪ ,‬הנה יבטל הרבה מטבע האפשר‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאנחנו נמצא ביעוד הטוב שאיננו מחויב שיגיע‪ ,‬וזה שכבר ייעד השם יתברך ליעקב‬
‫אבינו הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך‪ ,‬ועם כל זה היה מתירא יעקב מעשיו אחיו‪,‬‬
‫ואלו היה מחויב שיתאמת הייעוד ההוא הטוב‪ ,‬לא היה ראוי שיירא יעקב‪ .‬ונאמר שכבר‬
‫התבאר במה שקדם שהרע כשיגיד עליו הנביא יגיד עליו לשמירה שלא יבא ולזה התכלית‬
‫הגיע ההודעה בו‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬הנה כבר יתכן שלא יתאמת זה הייעוד‪ ,‬וזה‬
‫שבהשתדלות המקבל לקחת עצות שלא יפול זה המקרה [‪ ]461‬עליו או בהטיבו דרכיו‬
‫באופן שתדבק בו ההשגחה האלהית‪ ,‬וינצל‪ .‬ואולם הטוב כשהיה מסודר שיבא לאיש מה‪,‬‬
‫הנה לא יתכן שלא יגיע‪ ,‬וזה כי הבחירה הושמה באדם לתקן אשר עוותו הסדור אשר‬
‫מפאת הגרמים השמימיים‪ ,‬לא לקלקל מה שיסודר ממנו מהטוב‪ ,‬ולא תמצא לאדם בחירה‬
‫על המנהג הטבעי לברוח מן הטוב להסיר ממנו הטוב אשר יעד הנביא שיגיע לו‪ ,‬אבל‬
‫ימצא לו בטבע חריצות על בקשתו‪ ,‬לזה יהיה רחוק שיהיה טוב מסודר לאדם ולא יגיע‪,‬‬
‫ובזה הצד יתכן שתשלם בו בחינת הנביא כשלא יגיע‪ ,‬וזה כי אז יתאמת שאינו נביא‪ ,‬שאם‬
‫היה זה הטוב מסודר מצד הגרמים השמימיים‪ ,‬היה רחוק שלא יגיע‪ .‬ואולם אם יגיע הטוב‬
‫ההוא‪ ,‬לא יתאמת מפני זה שהמגיד היה נביא‪ ,‬כי יתכן שישלם זה בקסם או בחלום‪ .‬והוא‬
‫מבואר מדברי ירמיה שהוא שם זאת הבחינה בכאן בזה האופן שכבר זכרנו‪ ,‬רצוני שאם‬
‫לא יגיע הטוב ההוא‪ ,‬יהיה מתבאר לישראל כי חנניה איננו נביא‪.‬‬
‫וראוי שתדע שזה הטוב אשר אמרנו שהוא רחוק שיסור הוא הטוב המסודר מהגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬ואולם הטוב המסודר מההשגחה האישית‪ ,‬הנה ימצא ביעוד בו תנאי‪ ,‬ולזה לא‬
‫יחויב שיגיע‪.‬‬
‫והמשל שכבר יעדה התורה לנו טובות רבות אם נלך בדרכיה על צד ההשגחה האישית‪,‬‬
‫והוא מבואר שכאשר לא נלך בדרכיה‪ ,‬יסורו אלו הטובות‪ ,‬כמו שאמרה התורה ואם לא‬
‫תשמעו לי וגומר‪ .‬ובזה האופן היה חוזר יעוד הנביא לישראל‪ ,‬כמו שאמר ולא יוסיפו בני‬
‫עולה לענותו‪ ,‬כי זה היעוד היה בהכרח מצד ההשגחות האישיות‪ ,‬כי לא יתכן שישלם זה‬
‫הטוב ת מיד מצד הסדור אשר מפאת הגרמים השמימיים‪ ,‬וזה מבואר למי שהשתמש מעט‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪441‬‬

‫במשפטי הכוכבים‪ ,‬וזה שהוא בלתי אפשר שלא יקרה מהם בעת מה מהעתים רע מה‪.‬‬
‫והנה ההשגחה האישית ימצא בה תנאי בהכרח‪ ,‬כי היא לא תהיה אלא למי שידבק בשכל‬
‫הפועל באופן שתדבק בו זאת ההשגחה‪ .‬וכן יעוד יעקב היה בהכרח מצד ההשגחה‬
‫האישית‪ ,‬כי לא יתכן שתשלם לו השמירה בכל אשר ילך מפאת הסדור אשר מהגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬ולזה היה ירא יעקב שמא יגרום החטא ותסור ממנו זאת ההשגחה האישית‪.‬‬
‫ואין ראוי שתקשה ממה שאמרו רבותיעו זכרונם לברכה כל יעוד שיוצא מפי הקב"ה לטובה‬
‫אפילו על תנאי לא חזר בו‪ ,‬וזה שזה המאמר הוא כשלא יהיה התנאי תנאי בעצמות‪ ,‬כמו‬
‫שבארנו זה מענין משה כשאמר לו השם יתברך ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם‬
‫ואעשה אותך לגוי גדול‪ ,‬וזה שאין ראוי שנאמין שיהיה אמרו הניחה לי תנאי בזה היעוד‬
‫הטוב‪ ,‬עד שאם יתפלל עליהם‪ ,‬תסור ממנו זאת הטובה‪ ,‬כי זה ממה [‪ ]462‬שאין ראוי‬
‫שיאמר‪ ,‬רצוני שיהיה הפועל הטוב מונע ממנו הטוב שיעדו לו השם יתברך‪ ,‬אבל היה בלי‬
‫ספק חטא מה למשה‪ ,‬אם לא היה מתפלל עליהם‪ ,‬כמו שאמר שמואל גם אנכי חלילה לי‬
‫מחטא לה' מחדל להתפלל בעדכם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬אין הכונה בזה המאמר אלא שלא‬
‫ישתדל על הצלתם ולא יפחד שיכלה זרע ישראל‪ ,‬כי כבר יהיה ממנו גוי גדול‪ ,‬ולזה לא סר‬
‫ממנו זה הייעוד הטוב בעבור התפללו על ישראל‪.‬‬
‫והנה הרב המורה התיר זה הספק אשר זכרנו מבחינת הנביא ביעוד הטוב כשלא יגיע‬
‫הטוב ההוא שיורה שהיעוד הטוב אינו חוזר‪ ,‬וכבר יראה מיראת יעקב מעשיו אחיו שיהיה‬
‫יעוד הטוב חוזר‪ ,‬בשאמר בפתיחתו לפירוש המשנה כי היעוד שיהיה בו הנביא שלוח‬
‫לזולתו ליעד להם זה היעוד אינו חוזר‪ ,‬ואולם היעוד הטוב אשר יעד השם יתברך לנביא‬
‫בעצמו שאינו בו שלוח לזולתו הוא אפשר שיהיה חוזר‪ .‬והוא מבואר שזאת הסבה אינה‬
‫סבה בזה‪ ,‬כי כבר תשאר עמה השאלה למה יהיה חוזר היעוד הטוב אשר נאמר לנביא‬
‫בעצמו‪ ,‬ולא יהיה חוזר היעוד הטוב אשר היה בו שלוח לזולתו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר מצאנו יעוד טוב היה הנביא בו שלוח לזולתו‪ ,‬ולא נתקיים‪ ,‬והוא אמרו על‬
‫ישראל ולא יוסיפו בני עולה לענותו‪ ,‬ולבסוף לכלותו‪ .‬ובכאן התבאר במה זה יבחן הנביא‬
‫ואיך יבחן בו‪.‬‬

‫מאמר ששי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק ארבעה עשר‬
‫נתיר בו קצת ספקות יקר בענין הנבואה והנפלאות מפני קצת‬
‫סיפורים באו בהם בדברי הנביאים‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪442‬‬

‫וראוי שנחקור בכאן בהתר ספק חזק יקרה בענין הנבואה ובענין הנפלאות במה שסופר‬
‫מזה בדברי הנביאים‪.‬‬
‫ואולם הספק שיקרה מזה בנבואה הוא מה שסופר משמואל שהגיד אחר מותו בנבואה‬
‫לשאול‪ ,‬וזה הספק הוא שכבר התבאר בשני מזה הספר שכבר התחדש הדבר הפרטי‬
‫בנבואה‪ ,‬לא מפני השכל הפועל‪ ,‬אבל מפני הנביא‪ ,‬מפני היות מחשבתו משוטטת בפרטים‬
‫ההם‪ .‬ובהיות הענין כן‪ ,‬איך יתכן שתגיע לנביא הודעה בדבר הפרטי אחר מותו‪ ,‬והנה אין‬
‫לו אז מחשבה תשוטט בפרטי העולם‪ ,‬כי כבר נפסדה הנפש ההיולאנית‪ ,‬ועם זה גם כן‬
‫הוא בתכלית ההמנע שתשפע ממנו אחר המות זאת ההודעה לאיש אחד ממנו‪ ,‬וזה‬
‫מבואר מאד‪ .‬וכמו זה הספק בעינו יקרה בענין הנפלאות מענין המת שהחיה אלישע אחר‬
‫מותו כאשר שמוהו בקברו‪ ,‬וזה כי הפלא הזה ראוי שהיה חדושו על יד נביא‪ ,‬ולא מצאנו‬
‫שם איש יתכן שייוחס לו זה הפלא העצום זולת אלישע‪ ,‬והנה המאמר בשיתחדש זה [‪]463‬‬

‫הפלא על ידו ידמה היותו בתכלית הזרות‪ ,‬כי לא יתכן שתדבק ההשגחה בו מהשכל הפועל‬
‫אחר המות‪ ,‬כי לא יצטרך אליה‪ ,‬וזה כי כבר הגיע לו מה שאפשר שיגיע לו מהטוב‬
‫והשלמות‪.‬‬
‫ונאמר שהספק הראשון אין התרו ממה שיקשה‪.‬‬
‫וזה שאנחנו לא נודה שיהיה מה ששמע שאול דבר הגיע לו משמואל בנבואה‪ ,‬אבל היתה‬
‫זאת ההודעה לשאול באופן מאופני הקסם‪ ,‬וזה כי הקסם יצטרך לפעולות מה ישלם בהם‬
‫ההתבודדות לכח הדמיוני בדרך שיקבל כח עליון‪ ,‬והנה האוב הוא אחד מהמינים שישלם‬
‫בו הקסם‪ ,‬ולזה היה שישמע קולו נמוך מאד‪ ,‬כאמרו שפל מאוב קולך‪ ,‬וזה גם כן סבה שלא‬
‫ישמע קולו זולת השואל בו‪ ,‬כמו שספרו רבותינו זכרונם לברכה מענינו‪ ,‬ואם היה זה‬
‫אמתות‪ ,‬היה נשמע הקול לכל העומדים שם‪ ,‬לא לשואל בו לבד‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪ ,‬והיה‬
‫זה מאמר שאול באמרו לאשה ההיא קסמי נא לי באוב‪ ,‬לפי שזה הענין הוא מין ממיני‬
‫הכאת הקסם במה שיעוררו הכח הדמיוני בפועל ההוא וירדימו שאר כחות הנפש באופן‬
‫שישלם לכח הדמיוני ההתבודדות מבין שאר כחות הנפש‪ .‬ואולם התר הספק השני הוא‬
‫ממה שיקשה‪ .‬וידמה שנאמר בהתרו‪ ,‬כי כמו שימצאו להשגחה אשר מפאת הגרמים‬
‫השמימיים שני מינים‪ ,‬המין האחד שמירת האיש והמין האחר שמירת הכלל‪ ,‬כן ימצאו‬
‫להשגחה אשר מצד הדבקות בשכל הפועל שני מינים‪ ,‬המין האחד שמירת האיש ההוא‬
‫והמין האחר שמירת הכלל המתחדש ממנו בדרך שתהיה השגחה בו במה שיתחדש‬
‫מענינו אחר המות‪ .‬ובזה האופן תמצא שכבר יעד השם יתברך לאברהם מענין ההשגחה‬
‫האלהית אשר תמצא לזרעו במה שאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי‪ ,‬הנה הודיעו‬
‫ענין המופתים שחדש להכות את המצרים על צד ההשגחה האלהית מפני דבקות האב‬
‫הנבחר‪.‬‬

‫רבי לוי בן גרשון‪ ,‬הרלב"ג‬

‫*‬

‫ספר מלחמות השם‬

‫*‬

‫אתר דעת תשע"ז * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪443‬‬

‫ובזה האופן יתכן שיהיה דבק לאלישע מההשגחה מה שיסודר ממנו זה הפלא אחר מותו‬
‫לכבוד אלישע‪ ,‬כי אין זה יותר מהתפשט ההשגחה בשמירת קניניו‪ .‬או אפשר שיהיה שם‬
‫מי שהיה ראוי שיהיה זה המופת על ידו‪ ,‬ואם לא סופר‪ .‬הנה זהו מה שנראה לו בהתר אלו‬
‫הספקות הנמצאות‪.‬‬

‫ובכאן נשלם מה שיעדנו לחקור בו בזה הספר‪.‬‬
‫והיתה השלמתו בשבעה ימים לירח שבט‬
‫של שנת שמנים ותשע לפרט האלף הששי ליצירת העולם [‪:]1329‬‬
‫יתברך ויתעלה יוצר הכל אשר עזרנו ברוב רחמיו וחסדיו על כל ברכה ותהלה אמן‪.‬‬