משמעויות בפרשיית עץ הדעת

יוני 1, 2017 · מאת רפי נוסבוים · מאמרים לפי סדר הפרקים

‫משמעויות בפרשיית עץ הדעת‬
‫רפי נוסבוים‬
‫פורסם בכתב העת הווירטואלי לימודים‪ ,‬גיליון ‪ 13‬תשע"ו‬
‫חטא עץ הדעת זכה להידרש רבות‪ .‬למילה הכתובה שבעים פנים‪ ,‬וגם למציאות פנים שונות‪.‬‬
‫כשם שהאירוע עצמו‪ ,‬עשוי להכיל משמעויות רוחניות שונות‪ ,‬אפשר‪ ,‬שגם התיאור התנ"כי שלו‬
‫מכיל ר מיזות ליותר ממשמעות גשמית אחת‪ .‬בחציו השני של המאמר‪ ,‬אפרוס את הצעתי על‬
‫המשמעות הדתית שיש בסיפור (להבנתי)‪ ,‬אך לפני‪-‬כן אביא דברים מעניינים ששמעתי‪ ,‬על‬
‫משמעות גשמית שאולי נרמזת בסיפור‪ :‬יתרונותיה וחסרונותיה של הדעת‪ ,‬ועונשיהם של אדם‪,‬‬
‫חווה והנחש – מן הזוית האבולוציונית‪.‬‬
‫א‪ .‬סיפור עץ הדעת כמשל לתהליכים אבולוציוניים‪:‬‬
‫ידועים דברי חז"ל‪ 1‬ודברי הרמב"ם‪ 2‬והרמב"ן‪ ,3‬שפסוקי סיפור הבריאה אינם כפשוטם‪ .‬לאור‬
‫זאת‪ ,‬ניקח את סיפור חטא עץ הדעת כסמל לתהליכים שעבר המין האנושי‪ .‬לטענת חוקרי‬
‫האנתרופולוגיה‪ ,‬המין האנושי התפתח בהדרגה מאב מוצא המשותף לו ולקופים‪ .‬התפתחות זו‬
‫התבטאה מבחינה חיצונית‪ ,‬בראש ובראשונה בתהליך של הזדקפות‪ .‬יחד עם ההזדקפות‪ ,‬התפנו‬
‫הגפיים הקדמיים של האדם – הידיים – לעבודות עדינות יותר מאשר הליכה וטיפוס על עצים‬
‫בלבד‪ :‬יצירת כלים‪ ,‬ציור וכן הלאה‪ .‬אצל בעלי החיים יצירת כלים מסתכמת בדברים פשוטים‪ ,‬כגון‬
‫התאמת ענף להוצאת טרמיטים מן הקן‪ ,‬אך אפילו רמה פשוטה זו של יצירת כלים היא דבר נדיר‬
‫וחריג בעולם החי‪.‬‬
‫כאשר משווים זאת ליצירת מחשבים‪ ,‬שואב אבק רובוטי וכדומה‪ ,‬או לחילופין לציור ונגינה –‬
‫מקבלים מושג על עוצמת הקשר בין פינוי הידיים ובין התפתחות הדעת‪ ,‬שהרי‪ ,‬התפתחותו של‬
‫איבר מסוים אינה מביאה שום תועלת‪ ,‬אם אינה מלווה בהתפתחות איזור במוח שיהווה מרכז‬
‫שליטה באותו איבר (ולהיפך)‪ .‬כל אותם דברים מעוררי פליאה שיצרה היד האנושית‪ ,‬לא היו‬
‫נוצרים אלמלי במקביל להתפתחות היד האנושית‪ ,‬התפתח גם המוח האנושי‪ .‬אם כן‪ ,‬ישנו קשר‬
‫הדוק בין תהליך ההזדקפות לבין התפתחות המוח (‪-‬הדעת)‪ ,‬העובר דרך התפתחות היד האנושית‪.‬‬
‫דבר נוסף‪ ,‬שנלווה להתפתחות מוחו של האדם ולהזדקפותו הוא‪ ,‬שינוי במבנה האגן האנושי‪:‬‬
‫אם נחשוב על האגן כחישוק עגול‪ ,‬הרי רגלי הבהמות והחיות יוצאות מצידי העיגול‪ .‬האגן מונח‬
‫עליהן במאונך‪ ,‬כשהוא מפולש אופקית‪ .‬כיון שכך‪ ,‬הרגליים אינן מצמצמות את השטח המפולש‬
‫שבו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אצל האדם‪ ,‬הרגליים יוצאות מתחת לעיגול‪ .‬האגן מונח עליהן במאוזן‪ ,‬כך שהוא‬

‫‪1‬‬

‫משנה חגיגה ב‪/‬א‪ ,‬ובפסחים קיט· וברש"י שם מכונה מעשה בראשית במילים "סתרי תורה"‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫מורה נבוכים‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק כ"ה‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫בראשית א‪/‬א‪" :‬מעשה בראשית – סוד עמוק‪ ,‬אינו מובן מן המקראות‪ ,‬ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד‬
‫משה רבינו מפי הגבורה‪ ,‬ויודעיו חייבין להסתיר אותו‪ .‬לכך אמר ר' יצחק‪ ,‬שאין להתחלת התורה צורך ב"בראשית‬
‫ברא"‪ ,‬והסיפור במה שנברא ביום ראשון ומה נעשה ביום שני ושאר הימים‪ ,‬והאריכות ביצירת אדם וחוה‪ ,‬וחטאם‬
‫ועונשם‪ ,‬וסיפור גן עדן וגירוש אדם ממנו‪"…‬‬

‫מפולש אנכית‪ .‬תעלת הלידה של האדם היא צרה יותר‪ ,‬והוולד יוצא אל בין הרגליים‪ ,‬מה שאין כן‬
‫בבהמה‪ ,‬וממילא הבהמה אינה סובלת כ"כ בלידה‪ ,‬ואילו האישה בעצב יולדת בנים‪"( .‬יוסיף דעת –‬
‫יוסיף מכאוב‪)4"…‬‬
‫עוד נלווית להתפתחות המוח‪ ,‬היכולת השכלית לייצר מזון (‪-‬לעבד את האדמה או לביית בעלי‬
‫חיים)‪ ,‬כלומר – היכולת לשפר את רמת החיים‪ .‬שוב‪ ,‬היכולת לשפר את רמת החיים היא חסרת‬
‫תועלת‪ ,‬בלי היכולת לדמיין ולרצות רמת חיים גבוהה יותר‪ .‬במיוחד בדור זה‪ ,‬שבו הטכנולוגיה‬
‫ורמת החיים מתפתחים בקצב כה מסחרר‪ ,‬בולט לעין‪ ,‬שיחד עם היכולת השכלית לצבור רכוש‬
‫ולשפר את רמת החיים באה גם אובססיביות גדולה לעשות זאת‪.‬‬
‫אנשים רבים מאד משועבדים לאובססיביות זו‪ .‬למשל‪ ,‬המכונית הכי זולה המיוצרת כיום נוחה‬
‫בהרבה ממרכבתו של יוליוס קיסר‪ ,‬שהרי לא היו לו מזגן‪ ,‬מושבי קפיצים‪ ,‬צמיגי גומי ובולמי‬
‫זעזועים‪ ,‬או חלונות זכוכית שיגנו מפני הגשם והרוח וישתיקו את רעש הנסיעה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬רבים‬
‫מתאמצים לרכוש מכונית יוקרה‪ ,‬והמשפחה הממוצעת משעבדת את עצמה במשכנתאות מבחרות‬
‫עד זקנה‪ ,‬במקום לקנות בזול דירה שרק לפני דור או שניים היתה נחשבת דירת עשירים‪.‬‬
‫והתוצאה‪ :‬בזיעת אפיך תאכל לחם‪.‬‬
‫ומה תפקידו של הנחש בכל זה? אם דיברנו על תהליך של הזדקפות‪ ,‬הסמל הבולט ביותר‬
‫העולה על הדעת להיפוכו של דבר (‪-‬השתרעות על הקרקע) הוא הנחש‪ :‬על גחונך תלך‪.‬‬
‫ב‪ .‬זקיפות‪-‬קומה וכפיפות‪-‬קומה‬
‫במבט ראשון על הפסוקים‪" :‬וכל שיח‪-‬השדה טרם יהיה בָארץ‪ ,‬וכל עשב‪-‬השדה טרם יצמח‪ .‬כי‪…‬‬
‫ָאדם ַאין לעבד את האדמה"‪ ,5‬ניתן לחשוב‪ ,‬שבריאת עולם הצומח כולו‪ ,‬מתעכבת עד שייברא‬
‫האדם‪ ,‬וממילא עולה התמיהה‪ ,‬הכיצד בפסוקים הבאים מתוארת נטיעת גן שלם‪ ,‬ובו "כל עץ נחמד‬
‫למראה וטוב למאכל"‪ ,‬עוד לפני בריאת האדם‪( .‬וזאת‪ ,‬עוד מבלי להתיחס לשאלת ההשוואה לפרק‬
‫א'‪ ,‬שם נראה שכל עולם הצומח נברא ביום השלישי לבריאה‪ ,‬ואילו האדם רק ביום השישי)‪.‬‬
‫בקריאה שניה של הפסוקים ניתן לראות‪ ,‬שהצמחים שבריאתם התעכבה עד שיהיה אדם‪ ,‬הם‬
‫השיחים והעשבים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בגן עדן נטע ה' כל עץ‪ ,‬ואילו שיחים ועשבים לא נזכרים בו כלל‪.‬‬
‫עוד ניתן לדייק (בהשוואה לפרק א'‪ ,‬שם ברור שגם העשבים נבראו לפני האדם)‪" :‬וכל שיח‪-‬השדה‬
‫טרם יהיה בָארץ‪ ,‬וכל עשב‪-‬השדה טרם יצמח" – דווקא המינים החקלאיים‪ ,‬המבוייתים‪ ,‬הם אלו‬
‫שלא נבראו "כי‪ָ ..‬אדם ַאין לעבד את האדמה"‪ .‬הדגשה זו של השדה חוזרת בעונשו של האדם‪:‬‬
‫"וָאכלת את עשב‪-‬השדה"‪ .‬בקריאת הפסוקים נראה‪ ,‬שחלק מעונשו של האדם היה לעבור מתזונה‬
‫המורכבת מגידולי בר (ובעיקר פירות)‪ ,‬לתזונה המורכבת מגידולים חקלאיים (ובעיקר דגנים)‪.‬‬
‫המעבר מליקוט פירות גן‪-‬עדן לאכילת הלחם כרוכה בטרחה וזיעת אפיים‪ ,‬ובנוסף‪ ,‬בתודעה‬
‫האנושית‪ ,‬הפירות קשורים לעונג יותר מן הירקות והדגנים‪ :‬הירקות משמשים את רובנו כחלק מן‬
‫הסעודה‪ ,‬ואילו הפירות – כמנה אחרונה‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫קהלת א‪/‬יח‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫בראשית ב‪/‬ה‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫לטרחה הנלווית להמרת ליקוט פירות‪-‬מוכנים בעבודת‪-‬השדה (ואם נרצה‪ :‬מעבר האנושות‬
‫מחברות של ציידים‪-‬לקטים לחברות של עובדי‪-‬אדמה‪ ,‬בעקבות המהפכה החקלאית‪ ,)6‬יש גם‬
‫משמעות סמלית‪ :‬במרכזו של הסיפור בולטות המילים 'גן' ו'עץ'‪ ,‬לעומת המילה 'שדה'‪ ,‬הבולטת‬
‫בתחילת הסיפור (באמירה המקדימה‪ ,‬ששיח השדה ועשב השדה טרם נבראו)‪ ,‬ובסופו (באמירה‬
‫שהאדם יאכל את עשב השדה‪ ,‬את הגידולים החקלאיים)‪ .‬ההבדל החזותי הניכר ביותר בין העצים‬
‫ובין הדגנים‪ ,‬בין הגן ובין השדה‪ ,‬הוא הגובה‪ .‬גם בין גיבורי הסיפור ניכר הבדל הגובה‪ :‬בין בעלי‬
‫החיים‪ ,‬בולט האדם בזקיפות‪-‬קומתו‪ ,‬ולעומתו בולט הנחש בכפיפות‪-‬קומתו (ובתיאורו מופיעה‬
‫המילה שדה‪" :‬והנחׁש היה ערּום מכל חית‪-‬השדה")‪.‬‬
‫אם היה הנחש חוטא לבדו – היינו מוצאים הבדל דומה גם בתזונתם של השניים‪" :‬מכל עץ‪-‬הגן‬
‫ָאכל‪-‬תאכל"‪ ,‬לעומת‪" :‬ועפר תאכל כל‪-‬ימי חייָך"‪ .‬אלא שהנחש הצליח לצרף את האדם לחטאו‪,‬‬
‫וכפיפות‪-‬הקומה ש"זכה" לה הנחש ("על גחנָך תלְך"‪ )7‬היתה גם מנת חלקו של האדם‪ ,‬ובניגוד‬
‫לקטיף‪-‬הפירות‪ ,‬המביא את האדם למתוח את קומתו כלפי מעלה‪ ,‬הקציר ועבודת‪-‬השדה בכללה‪,‬‬
‫כרוכים בהכרח בכפיפות‪-‬קומה‪ ,‬פיזית ומהותית‪" :‬ארּורה האדמה בעבּורָך‪ ,‬בעצבון תאכלנה כל ימי‬
‫חייָך‪ .‬וקוץ ודרדר תצמיח לְך‪ ,‬וָאכלת את עשב‪-‬השדה‪ .‬בזעת‪-‬אפיָך תאכל לחם"‪ ,‬וסופו של העונש‬
‫בכפיפות‪-‬הקומה הסופית‪" :‬עד ׁשּובָך אל האדמה‪ ,‬כי ממנה לקחת"‪ .‬ואם נקשר זאת לסעיף הקודם‬
‫– תהליך הזדקפות קומתו של האדם הביא‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬לשיעבוד האדם אל הקרקע‪ ,‬מה שכרוך‬
‫בכפיפות קומתו דווקא‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫לסיום סעיף זה נציין‪ ,‬שאחת האפשרויות שמציעים חז"ל לזיהוי של עץ הדעת הוא הגפן‪,‬‬
‫ומסתבר – גפן רוגלית‪ .‬מן הצד השני נצרף את הצעתו של פרופ' מ' הרן‪ ,9‬שהעיטורים על פני‬
‫קירות המקדש‪ ,‬בדמות כרובים משני צדיו של עץ תמר‪ ,‬מסמלים את הכרובים השומרים את דרך‬
‫עץ החיים‪ .‬אם נכונים דבריו‪ ,‬הרי שהתמר הוא זיהוי אפשרי לעץ החיים‪ ,‬ואם כך‪ :‬מצד אחד יש לנו‬
‫את עץ הדעת‪ ,‬הלא היא הגפן‪ ,‬החריגה בין כל העצים בהשתרעותה על האדמה‪ ,10‬ומנגד – היפוכה‬
‫הגמור‪ :‬עץ החיים‪ ,‬הלא הוא התמר‪ ,‬הבולט בהיתמרותו וזקיפות‪-‬קומתו (ומכאן שמו)‪.11‬‬
‫‪6‬‬

‫את אימוץ החקלאות תחת חיי צייד‪-‬לקט‪ ,‬יש מי שהכתיר בתואר‪" :‬השגיאה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית‪,‬‬
‫שגיאה שאולי לא התאוששנו ממנה מעולם"‪( .‬פרופ' ג'ארד דיימונד‪ ,‬בתוך נשיונאל ג'אוגרפיק‪ ,‬גליון יולי ‪ ,2010‬עמ'‬
‫‪ ,116‬כתבה על בני הדזה‪ .‬מומלץ לעיין בכתבה כולה‪ ,‬ובסדרת מאמרים בנושא המזון בגליונות מאי ‪ 2014‬והלאה)‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫ומפרש רש"י על אתר בעקבות חז"ל‪" :‬רגלים היו לו‪ ,‬ונקצצו"‪ .‬מעניין לציין שגם לפי המחקר האבולוציוני‪ ,‬לאביו‬
‫הקדמון של הנחש היו רגליים‪ ,‬שהתנוונו ואבדו במהלך האבולוציה‪ .‬יתירה מזו‪ :‬גם כיום‪ ,‬למיעוט הנחשים יש‬
‫עצמות אגן ועצמות רגליים מנוונות‪ ,‬ובשלב העוברי‪ ,‬לרבים מהם יש ניצני רגליים‪ ,‬אלא שהתפתחותן נבלמת והן‬
‫"נספגות" חזרה עוד לפני הבקיעה מן הביצה‪( .‬כוכבא אלעזר‪" ,‬נחשים"‪ ,‬בתוך‪ :‬האניציקלופדיה העברית; ויקיפדיה‬
‫בערך 'גפיים'; ‪,http://www.tapuz.co.il/Forums2008/Articles/Article.aspx?ForumId=938&aId=63376‬‬
‫ועוד)‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫בבלי ברכות מ·‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫הרן מנחם‪ ,‬עולם‪-‬התנ"ך‪ ,‬יחזקאל‪ ,‬עמ' ‪ ,215‬בכיתוב לאיור‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫ועוד שתוצרה החשוב ביותר‪ ,‬היין‪ ,‬אכן משפיע על הדעת‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫ונציין עוד‪ ,‬שמלבד האתרוג‪ ,‬כל הזיהויים המוצעים בחז"ל לעץ‪-‬הדעת נמנים בין שבעת המינים שנשתבחה בהם‬
‫ארץ ישראל‪" :‬תניא‪ ,‬אילן שאכל ממנו אדם הראשון‪ ,‬רבי מאיר אומר‪ :‬גפן היה‪ …‬רבי נחמיה אומר‪ :‬תאנה הייתה‪…‬‬
‫רבי יהודה אומר‪ :‬חטה הייתה " (בבלי ברכות שם)‪ ,‬וכעת אנו מציעים שעץ החיים גם הוא משבעת המינים‪ ,‬ובקצה‬
‫השני של הרשימה‪" :‬ארץ חטה ּושערה וגפן ּותאנה ורמון‪ ,‬ארץ זית‪ׁ-‬שמן ּודבׁש" (דברים ח‪/‬ח‪ ,‬ומקובל הפירוש‪:‬‬
‫דבש‪-‬תמרים)‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫ג‪ .‬דעת טוב ורע‬
‫נפתח בכמה שאלות תם‪:‬‬
‫‪‬‬

‫ביום בו נברא האדם‪ ,‬הזהיר אותו הבורא "כי ביום אכלָך ממנּו – מות תמּות"‪ ,‬ובו ביום‬
‫(לפי חז"ל) חטא‪ .‬נניח שהיה מספיק לעשות מעשים טובים לפני האכילה מעץ הדעת‪,‬‬
‫ואז היה אוכל ומת – לאן היה מגיע במותו‪ ,‬לגן עדן?!‬

‫‪‬‬

‫לפני האכילה מעץ הדעת – האם היה האדם (נזר הבריאה!) חסר‪-‬דעת‪ ,‬כלומר‪ :‬טיפש?‬

‫‪‬‬

‫לפני האכילה מעץ הדעת טוב ורע – האם היה לו יצר‪-‬הרע? אם כן – מה נשתנה‬
‫באכילתו‪ ,‬ואם לא – כיצד חטא?‬

‫‪‬‬

‫האם לנחש היה יצר‪-‬הרע? ומניין השיג אותו – האם אכל מעץ הדעת?‬

‫‪‬‬

‫למה נבחר דווקא הנחש כשגרירו של היצר‪-‬הרע?‬

‫‪‬‬

‫האם באמת לא רצה הקב"ה שהאדם יאכל מעץ הדעת? הייתכן שהקב"ה נתן לאדם‬
‫לעשות טעות שמשבשת את מהלך הבריאה כולו? האם‪ ,‬למשל‪ ,‬היה מניח לאדם ליפול‬
‫לתהום ובכך לסיים את האנושות ביומה הראשון?‬

‫‪‬‬

‫הקב"ה ודאי אינו בוחר את עונשיו באופן אקראי (ולמשל‪" :‬מידה כנגד מידה")‪ .‬אם כן‪,‬‬
‫מה הקשר בין חטא האדם לבין 'זעת אפיו'‪ ,‬ובין חטא האישה לבין קשיי‪-‬הלידה? ובמה‬
‫אשמים אנחנו – בני האדם‪ ,‬האנושות לדורותיה – בחטאם של אדם וחווה?! "אבתינּו‬
‫‪12‬‬
‫חטאּו ואינם‪ ,‬ואנחנּו עונתיהם סבלנּו"‪…‬‬

‫שפת בני‪-‬אדם (וגם תורה דיברה בלשון בני אדם‪ )13‬נוטה לבלבל בין שתי סקאלות נפרדות‪:‬‬
‫סקאלת טוב ‪‬רע‪ ,‬וסקאלת עונג ‪‬סבל‪ .‬מקרי טרף‪ ,‬אסונות‪-‬טבע‪ ,‬ורבים מן האירועים שאנו‬
‫קוראים להם בשפת היומיום 'רעים' – ממוקמים למעשה על סקאלת עונג ‪‬סבל‪ ,‬ואין להם כל‬
‫שייכות למושגי טוב ורע‪ ,‬שהרי אין לייחס לרעידת האדמה טּוב או רוע‪ .‬אפשר לומר שהמקרה היה‬
‫נוראי‪ ,‬גרם נזק וסבל רב‪ ,‬אך מושגי טוב ורוע שייכים רק במי שיש לו כוונה‪.‬‬
‫כך הם הדברים ודאי‪ ,‬לגבי כל אירוע הנובע מגורם דומם‪ ,‬אך מה לגבי עולם החי? הרי האריה‬
‫הטורף עושה זאת בכוונה תחילה‪ ,‬ומה היה אומר להגנתו כאשר "נתפס על חם" טורף איילה?‬
‫בהקשר זה אביא סיפור מרתק ששמעתי פעם‪ :14‬בזמן מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬כאשר מדינות‬
‫אירופה החזיקו בקולוניות ברחבי אפריקה‪ ,‬הלך אחד השרים הבריטיים לבקר בקולוניה בריטית‬
‫באפריקה‪ ,‬ובכלל זה ביקר גם שבט קניבלים גדול שהתגורר בשטחי הקולוניה‪ .‬בקבלת הפנים‬
‫שערכו לכבודו‪ ,‬אמר השר לראש השבט‪:‬‬
‫‪ -‬האם אתה יודע שמתחוללת כעת בעולם מלחמה אדירה?‬

‫‪12‬‬

‫איכה ה‪/‬ז‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫(בבלי נד' ג·‪ ,‬ועוד)‪ ,‬ואל לנו להתפלא אם נמצא במקרא את המילה טוב כמתארת עונג‪ ,‬דבר שמצוי כבר בפרקנו‪:‬‬
‫"כל‪-‬עץ נחמד למראה וטוב למאכל‪ּ …‬וזהב הָארץ ההוא טוב‪( "…‬בראשית ב‪/‬ט‪,‬יב)‪ ,‬וכדומה‪ .‬אמנם יש מקום לעיין‬
‫בשימוש המילה "דעת"‪ ,‬וממילא בצירוף‪" :‬דעת‪-‬טוב"‪ ,‬אך זהו נושא למאמר נפרד‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫את מקור הסיפור לא הצלחתי למצוא‪ ,‬אך ציטוטים שלו בכל מיני ואריאציות אפשר למצוא באינטרנט‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫‪-‬‬

‫לא‪ .‬לא שמעתי על כך דבר!‬

‫ ארצות שלמות נלחמות זו בזו! עשרות מיליונים של הרוגים!‬‫ באמת?! הממ‪ …‬ואחרי שאתם הורגים אותם אתם אוכלים את כולם?!‬‫ חס וחלילה! מה פתאום?!!‬‫ לא? ‪ …‬אז למה לעזאזל אתם הורגים אותם?!‬‫הסיפור הזה מרתק בעיניי‪ ,‬כי הוא מערער לרגע את המבט המתנשא שלנו כלפי הקניבל‬
‫"הטורף" והבלתי מוסרי‪ .‬מסתבר‪ ,‬שמלחמות של אנשים "נורמטיבים" הנלחמים והורגים אחד את‬
‫השני בצורה "תרבותית"‪ ,‬יכולות להיות מוסריות עוד פחות‪ ,‬ומלחמת העולם הראשונה משמשת‬
‫דוגמא מובהקת להרג חסר‪-‬תוחלת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬קניבל‪-‬שבע אינו פוגע‪ ,‬בדיוק כמו אריה‪ .‬יש‬
‫לאריה יצר קיום‪ ,‬יש לו תאוות אכילה ושמירת הטריטוריה‪ ,‬אבל אין לו יכולת לטרוף לשם הרוע‪,‬‬
‫ובדיוק באותה המידה גם לא יכולת לוותר על טרפו לשם הצדק‪ .‬ולפי שאין לאריה לא טּוב ולא‬
‫רוע – לעולם לא יהיה עליו להתבייש במעשיו‪.‬‬
‫נדייק אם כך את דברינו לעיל‪ ,‬ונאמר‪ ,‬שמושגי טוב ורע שייכים רק במי‪ ,‬שיש לו יכולת‬
‫אמפתיה כלפי סבלו‪/‬עונגו של הזולת‪ ,‬ואז‪ :‬אם יש לו כוונה לגרום עונג לזולת – הרי זה טוב‪ ,‬ואם‬
‫יש לו כוונה לגרום סבל לזולת – הרי זה רע‪ .‬זה מה שלא היה לאדם וחוה לפני החטא‪ :‬היכולת‬
‫להרגיש במושגי טוב ורע‪ .‬יכולת שכלית‪ ,‬וגם תאוות ודחפים ויצר‪-‬הרע היו להם גם לפני החטא‪,‬‬
‫בדיוק כמו לכל בעל חיים תבוני‪ .‬מה שלא היה להם הוא השייכות למושגי טוב ורע‪ ,‬וממילא‪" :‬לא‬
‫יתבוששו"‪ ,‬אך תאוות אכילה מעץ הדעת – יש גם יש‪ ,‬ולא ייפלא שנכנעו ליצר "הרע"‪ ,‬עוד בטרם‬
‫אכלו מעץ הדעת (טוב ו‪)-‬רע‪.15‬‬
‫הקב"ה אינו פונה אל אדם וחווה של לפני‪-‬החטא במושגי טוב ‪‬רע‪ ,‬ואינו מורה להם על‬
‫המותר והאסור להם‪ ,‬כעבדים המשמשים את רבם שלא על מנת לקבל פרס‪ .16‬הם שייכים רק‬
‫‪15‬‬

‫דברים דומים מאד כתב הרמב"ם במו"נ (חלק א'‪ ,‬פ"ב)‪[ :‬הציטוט בדילוגים‪ ,‬הפיסוק שלי]‬
‫"הקשה לי אדם מלומד לפני שנים קושיא מופלאה‪ :‬נראה מפשט הכתוב‪ ,‬כי הכוונה הראשונה באדם‪,‬‬
‫שיהיה כשאר בע"ח‪ ,‬ללא שכל וללא תבונה‪ .‬והנה זה תימה‪ ,‬שיהא עונשו על מריו – לתת לו שלמות שלא‬
‫היתה לו‪ ,‬והוא השכל!‬
‫אמרנו‪ ,‬כי בשכל יבדיל בין האמת והשקר‪ ,‬וזה היה מצוי בו בשלמותו ותמותו‪ .‬אבל הטוב והרע הוא‬
‫( )‬

‫במפורסמות [=במוסכמות חברתיות * ]‪ ,‬לא במושכלות‪[ ,‬ו]לא היה לו כח שמתעסק במפורסמות כלל‬
‫ולא השיגן‪ ,‬עד שאפילו היותר מפורסמת במדות לגנאי‪ ,‬והיא גלוי הערוה‪ ,‬לא היה זה רע בעיניו ולא‬
‫הרגיש את גנותו!‬
‫וכאשר חטא ונטה אחרי תאוותיו הדמיוניות ותענוגות חושיו הגופניים‪ …‬נענש שנשללה ממנו אותה‬
‫ההשגה השכלית‪ …‬ונקנית לו השגת המפורסמות [=מוסכמות]‪ ,‬ושקע בהבחנת הרע והטוב‪ .‬והתבונן‬
‫אמרו "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם"‪ ,‬ולא אמר "ותפקחנה עיני שניהם ויראו" – כי את אשר‬
‫ראה בתחלה הוא אשר ראה בסוף‪ ,‬ולא היה שם ערפל נגד הראות שנתבהר‪ ,‬אלא נעשית לו תכונה‬
‫אחרת‪ ,‬שבה הוא משיג גנות מה שלא היה משיג גנותו מקודם‪"…‬‬
‫‪————————————————————-‬‬‫(*) בהערת הר' קפאח כאן‪' " :‬אלמשהוראת' – דברים או עניינים ש נתקבלו אצל בני אדם שהם טובים או‬
‫רעים‪ ,‬אם כי מדת הטוב או הרע שבהן משתנה במושגי בני אדם ממדינה למדינה ומעם לעם"‪.‬‬
‫ו נזכיר בהקשר זה את הסיפור על הבריטי והקניבל‪ ,‬על פערי מוסכמות הטוב והרע בשתי תרבויות אלו‪.‬‬
‫‪16‬‬

‫אבות א‪/‬ג‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫למושגי עונג ‪‬סבל‪ ,‬ולפיכך הקב"ה מעמיד בפניהם זה כנגד זה‪ :‬עץ חיים‪ ,17‬ועץ מוות (‪-‬עץ‬
‫הדעת‪ ,)18‬כאומר‪ :‬אם תאכל מן המותר לך – יהיה לך עונג‪ ,‬אך אם תאכל מן האסור לך – יהיה לך‬
‫סבל‪ .‬גם הנחש אינו פונה אל אדם וחווה במישור הטוב והרע‪ ,‬הראוי והמגונה‪ ,‬אלא במישור העונג‬
‫והסבל‪ַ" :‬אף כי‪ָ-‬אמר א·ֹלהים‪ֹ ,‬לא תאכלּו מכל עץ הגן‪ֹ …‬לא מות‪-‬תמתּון"‪ – 19‬החטא אינו מביא עימו‬
‫סבל! וכיון שהעונג מיידי‪ ,‬והעונש‪-‬הסבל נדחה לעתיד לבא‪ ,‬לא יפלא שהאישה – שבינתיים סרגל‬
‫העונג ‪‬סבל הוא‪-‬הוא עולמה – התפתתה ואכלה‪.‬‬
‫נחזור אל האריה והקניבל‪ :‬הקניבל בוחר שלא להרוג יותר מכפי שהוא מסוגל לאכול‪ .‬בע"ח‬
‫לעומתו אינו מסוגל להרוג את מה שאינו מסוגל לאכול‪ :‬אריה אינו מסוגל להרוג זבוב‪ ,‬וזיקית‬
‫אינה מסוגלת להרוג איילה‪ .‬אך זיקית מסוגלת להרוג זבוב‪ ,‬ואריה מסוגל להרוג איילה‪ .‬כל בע"ח‬
‫יכול להרוג רק את מי שאותו הוא אוכל‪ .‬כל בעל חיים?! ‪ -‬לא‪ .‬ישנו בעל חיים החורג מן הכלל‪,‬‬
‫ומסוגל להרוג את שאינו מסוגל לאכול‪ :‬הנחש‪.20‬‬
‫כל החיות מצויות (כנראה) על סרגל העונג ‪‬סבל בלבד‪ ,‬ובכלל זה‪ ,‬גם לנחשים אין כוונות‬
‫רוע‪ ,‬אך הנחש הוא הנראה יותר מכל האחרים כחורג מסרגל זה‪ :‬הוא מכיש ונעלם‪ ,‬הכשתו יכולה‬
‫להרוג אפילו פיל תוך כמה שעות‪ ,21‬והוא מותיר אחריו את הקרבן לגסוס לאט‪ .‬הכשתו של הנחש‬
‫נתפסת בעיננו כהרג ללא תכלית‪ ,‬וממילא הנחש (ולא האריה הרעב) הוא המתאים ביותר לייצג‬
‫את הרע‪.‬‬
‫תמצית הקלקול היא הערבוב בין שתי הסקאלות‪ ,‬שני הסרגלים‪ .‬אדם משכנע את עצמו‬
‫שמעשה הוא טוב‪ ,‬אם הוא "טוב" בשבילו (‪-‬אם הוא מענג)‪ .‬אין פסול בהעלמת מיסים למשל‪ ,‬אם‬
‫היא נעשית לצורך‪ ,‬כלומר‪ :‬לצרכי‪ ,‬לטובתי; ה"כיבוש" הוא רע‪ ,‬אם עבורנו הוא כרוך בסבל‪,‬‬
‫וכמאמר השיר‪" :22‬כולם מדברים על שלום‪ ,‬אף אחד לא מדבר על צדק"‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬עולם הערכים‬
‫כולו מתפתל לעיתים‪ ,‬כדי "להתיישר" לפי מה שמענג‪/‬מענה אותי‪.‬‬
‫הדוגמא הקיצונית ביותר לכך היא האידאולוגיה הנאצית‪ ,‬שדיברה על "מוסר חדש" המבוסס על‬
‫דרווי ניזם חברתי‪ ,‬לאמור‪' :‬טוב' ו'ראוי' הוא מה שמשרת את האינטרסים של העם הגרמני‪ ,‬ו'רע' –‬
‫מה שנוגד אינטרסים אלו‪ .23‬אך אין מה להשוות זאת למצבו של האדם לפני החטא‪ ,‬שהרי הנאצים‬
‫‪17‬‬

‫"ולקח גם מעץ החיים‪ ,‬וָאכל – וחי לעלם"‪( .‬בראשית ג‪/‬כב)‬

‫‪18‬‬

‫"עץ הדעת‪ …‬ביום אכלָך ממנּו – מות תמּות"‪( .‬בראשית ב‪/‬יז)‬

‫‪19‬‬

‫ב ראשית ג‪/‬א‪,‬ד‪ .‬ואף שהציטוט בדילוג‪ ,‬באמת נראה לי שזהו משפט אחד רציף של הנחש‪ ,‬שהתכוון לומר כמצוטט‪,‬‬
‫אלא שהאישה התפרצה לדבריו במקום בו מסומנים דבריה בשלוש‪-‬נקודות‪ ,‬אחרת אין משמעות לחציו הראשון‬
‫של דברי הנחש‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫ברור שישנם בעלי חיים נוספים כאל ה‪ ,‬אך ללא ספק הנחש הוא המוכר והבולט שבהם‪ ,‬והמייצג לכולם בעיני‬
‫התרבות האנושית‪ .‬אין הכוונה לומר שנחשים אינם עושים שימוש בארס גם כדי לשתק טרף‪ ,‬כמובן‪ ,‬אך עדיין‬
‫הנחשים בולטים ביכולתם להרוג גם את שאינם יכולים לאכול‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫כך למשל הקוברה המלכותית (ויקיפדיה בערך‪ :‬רב פתן מלכותי ‪ /‬קוברה מלכותית)‪ ,‬אך מובן שמיני הנחשים שונים‬
‫זה מזה במידת ארסיותם‪ .‬הצגתו של הנחש כמופיע‪ ,‬מכיש ונעלם היא בעיני האדם‪ ,‬אך כיום ידוע שהנחש עושה‬
‫זאת כאקט הגנתי‪ ,‬ובעצם (מן הזוית של הנחש) האדם הוא שהופיע במפתיע אצלו‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫"מדברים על שלום" ‪ /‬מוקי‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫ויקיפדי ה בערכים‪ :‬האידאולוגיה הנאצית‪ ,‬דרוויניזם חברתי‪ .‬בהקשר זה מומלץ מאד מאמרו המרתק של יוחנן בן‬
‫יעקב "מלחמת אלים"‪ ,‬בתוך‪ :‬סגולה – מגזין ישראלי להיסטוריה‪ ,‬גליון י"ב‪ ,‬אייר תשע"א (מאי ‪.)2011‬‬

‫‪6‬‬

‫עשו זאת לאחר שכבר ניתנה באדם יכולת האמפתיה! הנאצים לא ביצעו את פשעיהם מתוך‬
‫אוטיסטיות וחוסר הבנת רגשותיו‪/‬סבלו של הזולת‪ .‬את סבלם של היהודים הם הרגישו בצורה‬
‫מוחשית מאד‪ ,‬וסבל זה גרם להם הנאה סדיסטית וסיפוק גדול‪ .‬לא מדובר על התנהגות ע"פ יצר‬
‫קיומי‪ ,‬אלא על דבר גרוע אלפי מונים – רוע לשם הרוע‪ ,‬ובהקשר זה של השואה רבים מאד‬
‫התיאורים על התעללויות נוראיות לשם השעשוע והפגת השעמום בלבד‪.‬‬
‫כאן אנחנו חוזרים לסיפור חטא עץ הדעת‪ ,‬כדי לעמוד על ההגיון בבחירת העונשים שהטיל‬
‫הקב"ה על האנושות בעקבות החטא‪ ,‬עונשים שבעצם אינם אלא תוצאה‪:‬‬
‫בעלי החיים אינם מסוגלים להיות רעים ולשעשע את עצמם בסבלו של הזולת‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬אין‬
‫בעיה שיתפרנס האריה (למשל) בנחת וישכב מנומנם בשארית זמנו‪ ,‬ו‪'-‬לא ראיתי ארי סבל'‪ .24‬אך‬
‫האדם – מאחר שקיבל את היכולת להיות רע‪ ,‬ובכלל זה להשתעשע בסבל הזולת ע"מ להפיג את‬
‫השעמום – אינו יכול להיות מובטל‪ ,‬שהרי "בטלה מביאה לידי חטא"‪ ,‬וממילא‪" :‬בזעת אפיָך תאכל‬
‫לחם"‪"( 25.‬סור מרע")‬
‫אם שורש הקלקול הוא הערבוב בין הסרגלים (טוב הוא מה שטוב עבורי‪ ,‬מה שמענג אותי)‪,‬‬
‫הרי שהתיקון ("עשה טוב") יעשה ע"י הפרדה בין שני הסרגלים‪ :‬חסד שאין בו עונג גשמי לנותן‪.‬‬
‫הדוגמא המובהקת ביותר לקבלת חסד היא תינוק שזה עתה נולד‪ .‬הוא תלותי לחלוטין‪ ,‬ואינו יכול‬
‫אפילו לאכול לבד או להתהפך מן הבטן לגב‪ ,‬ואפילו לבטא את רצונו לעשות זאת אינו יכול‪ .‬חייו‬
‫נתונים לחלוטין לחסדם של בני אדם אחרים‪ ,‬והאם מתמסרת לרווחתו וחיה סביבו‪ .26‬חיוכיו של‬
‫התינוק מענגים כמובן‪ ,‬אבל‪ :‬הבחילות‪ ,‬הצירים וכאבי‪-‬הלידה‪ ,‬כאבי‪-‬ההנקה‪ ,‬חוסר שינה‪ ,‬ולעיתים‬
‫גם דכאון אחרי לידה – כל אלה לא מענגים במיוחד‪ ,‬ובכל זאת האם סובלת את כל זאת ברצון‪,‬‬

‫‪24‬‬

‫תוספתא קידושין ה‪/‬יג‪" :‬אמר רשב"א‪ :‬הראית מימיך ארי סבל‪ ,‬צבי קייץ‪ ,‬שועל חנוני‪ ,‬זאב מוכר‪-‬קדרות‪ ,‬ובהמה‬
‫חיה ועוף שיש להם אּומנות? ‪ -‬והם מתפרנסין שלא בצער‪ ,‬והן לא נבראו אלא לשמשני! ‪…‬אלא שהרעותי את‬
‫מעשי וקפחתי פרנסתי"‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫בנוסף‪ ,‬אם האדם יכול לפגוע‪ ,‬לא יתכן שיהיה הוא‪-‬עצמו בלתי פגיע‪ ,‬שהרי אלמלא מורא – איש את רעהו חיים‬
‫בלעו (ע"פ משנה אבות ג‪/‬ב)‪ ,‬ולכן‪" :‬ביום אכלָך ממנּו – מות תמּות"‪ ,‬ולאחר האכילה נאסר עליו לאכול מעץ‬
‫החיים‪ .‬וכדברי הרמב"ן על אתר‪" :‬בעת שתאכל ממנה – תהיה בן‪-‬מוות‪ …‬שאין הכוונה שימות בו ביום‪."…‬‬

‫‪26‬‬

‫כ ידוע‪ ,‬אופי האישה תוקפני פחות משל האיש‪ ,‬ויכולת האמפתיה שלה גבוהה יותר‪ .‬לא פלא שממנה מתחיל‬
‫התיקון‪ .‬לא פלא גם שעיקר האיבה כלפי הנחש – הוא הרוע – נתלה באישה‪" :‬ואיבה אׁשית בינָך ּובין האשה‪ּ ,‬ובין‬
‫זרעָך ּובין זרעּה"‪.‬‬
‫יתרה מכך‪ :‬כלפי האדם בא הקב"ה בטענות על כך שאכל מעץ הדעת‪ .‬האדם ענה לו‪" :‬האשה‪ ..‬הוא נתנה לי מן‬
‫העץ ואכל"‪ ,‬ועל כך אומר לה הקב"ה‪" :‬מה‪-‬זאת עשית?!" (שהרי בינתיים לא נזכרה במעמד‪-‬המשפט העובדה שגם‬
‫האישה אכלה בעצמה)‪ ,‬ולכאורה עיקר הטענה כלפי האישה הוא על כך שהאכילה את האדם‪ ,‬ולא על כך שאכלה‬
‫בעצמה‪ .‬ועוד‪ :‬אם נדקדק‪ ,‬האיסור לאכול מעץ הדעת נאמר לאדם (פס' יז) לפני שחווה נוצרה (פס' יח והלאה)‪,‬‬
‫ויש לשאול‪ :‬האם גם לחווה היה אסור לאכול מן העץ? האם לאחר בריאת האישה הקב"ה חזר על האיסור בשנית‪,‬‬
‫וכלל בו את האישה במפורש? (משיחתם של חוה והנחש אין ללמוד‪ ,‬שכבר העירו חז"ל על אי‪-‬הדיוק בדבריהם)‪.‬‬
‫אם לא נאסר עליה הדבר‪ ,‬אפשר אולי לקשר זאת לנוסח הברכה‪" :‬שעשני כרצונו"‪…‬‬

‫‪7‬‬

‫ובלבד שייטב לתינוק חסר‪-‬הישע‪ ,‬ואפילו מתענגת עונג רוחני על עצם ההענקה‪ ,‬וכל זאת למרות‬
‫שבמישור הגשמי‪" :‬בעצב תלדי בנים"‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫לעונשים אלו יש קשר הדוק לתוצאות החטא‪ ,‬ולעתיד לבא‪ ,‬כאשר "יתמּו חטאים מן הָארץ‪,‬‬
‫ּורׁשעים עוד אינם"‪ ,28‬ויתוקן החטא – שוב לא יהיה צורך בעונשים‪ .‬ואכן‪ ,‬אנחנו מוצאים את‬
‫הפורענות בתנ"ך נמשלת לצירי הלידה‪ ,‬ואילו הגאולה – ללידה ללא צירים‪ ,‬ובחלק מנבואות‬
‫ומדרשי הנחמה ניתן לראות ניגוד לעונשים שניתנו על חטא עץ הדעת‪:‬‬
‫‪‬‬

‫"בזעת אפיָך תאכל לחם" –‬
‫"ויׁשבּו איׁש תחת גפנו ותחת תאנתו" ; "והיה‪ ,‬מרב עשות חלב – יאכל חמָאה; כי‪-‬חמָאה‬
‫ּודבׁש יאכל כל‪-‬הנותר בקרב הָארץ"‪.30‬‬

‫‪‬‬

‫"בעצב תלדי בנים" –‬

‫‪29‬‬

‫פורענות‪" :‬כמו הרה תקריב ללדת‪ ,‬תחיל‪ ,‬תזעק בחבליה – כן היינּו מפניָך‪ ,‬ה'‪ :‬הרינּו‪ ,‬חלנּו‬
‫– כמו ילדנּו רּוח‪ ,‬יׁשּועת בל‪-‬נעשה ארץ‪( ,31"…‬ועוד)‬
‫גאולה‪" :‬שאי סביב עיניְך ּוראי – כלם נקבצּו באּו‪-‬לְך; בניְך מרחוק יבאּו‪ּ ,‬ובנותיְך על צד‬
‫תָאמנה‪ …‬וינקת חלב גוים‪ ,‬וׁשד מלכים תינקי‪" ; 32"…‬יתיב רבן גמליאל וקא דריש‪ :‬עתידה‬
‫‪35‬‬
‫אשה שתלד בכל יום‪ ,33‬שנאמר‪' :34‬הרה ויולדת יחדיו' ‪"…‬‬
‫‪‬‬

‫"ואיבה אׁשית בינָך ּובין האשה‪ּ ,‬ובין זרעָך ּובין זרעּה" –‬
‫"וׁשעׁשע יונק על חר‪-‬פתן‪ ,‬ועל מאּורת‪-‬צפעוני גמּול ידו הדה‪ֹ .‬לא ירעּו וֹלא יׁשחיתּו‪"…‬‬

‫‪36‬‬

‫ד‪ .‬סיכום‪:‬‬

‫‪27‬‬

‫ולגבי עונשו של הנחש ("הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב")‪ ,‬ניתן לומר על דרך הדרש‪ :‬הפשע מזנב בד"כ‬
‫בחלשים שבחברה‪' ,‬הנחשלים אחריך' ("אתה תשופנו עקב")‪ ,‬ואילו החברה מקפדת רק את ראשם של ראשי הפשע‬
‫("הוא ישופך ראש")‪ ,‬ולא של כל גנב‪-‬אופניים‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫תהילים קד‪/‬לה‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫מיכה ד‪/‬ד‪ .‬ו יש לציין שגם הגפן וגם התאנה היו בעיני חז"ל (בבלי ברכות מ·) זיהוי אפשרי לעץ הדעת‪ ,‬וראה לעיל‬
‫הערה ‪.8‬‬

‫‪30‬‬

‫ישעיה ז‪/‬כב‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫ישעיהו כו‪/‬יז‪-‬יח‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫ישעיה ס‪/‬ד‪,‬טז‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫רש"י (בראשית ד‪/‬א) אומר שלידת קין והבל היתה לפני חטא עץ‪-‬הדעת‪ ,‬ואת הריונם ולידתם מתאר המדרש כך‬
‫(סנה' לח‪" :):‬עלּו למטה ׁשנים [אדם וחוה] וירדּו ַארבעה [אדם וחוה‪ ,‬קין והבל]"; ובילקוט שמעוני (ד'‪ ,‬רמז ל"ה)‪:‬‬
‫"בו ביום נבראו‪ ,‬בו ביום שמשו‪ ,‬בו ביום הוציאו תולדות‪ .‬עלו למטה שנים‪ ,‬וירדו שבעה‪ :‬קין ותאומתו‪ ,‬הבל ושתי‬
‫תאומותיו"‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫ירמיהו לא‪/‬ח‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫שבת ל' ע"ב‪ ,‬וההמשך‪" :‬ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש‪ :‬עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫'ונשא ענף ועשה פרי' (יחזקאל יז‪/‬כג) ‪ …‬ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש‪ :‬עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות‬
‫וכלי מילת‪ ,‬שנאמר‪' :‬יהי פסת בר בארץ' (תהלים עב ‪/‬טז) ‪ ."…‬מהר"ל‪…" :‬כי כל שלשה חלקים המוציאים תולדות‪…‬‬
‫בהסתלק החטא – יסולק מהם גם כן החיסרון‪ ,‬ויתברכו להוציא בכל יום ויום"‪( .‬נצח ישראל‪ ,‬נ')‬

‫‪36‬‬

‫ישעיה יא‪/‬ח‪-‬ט‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫"אם אתה מאמין שיכולים לקלקל – תאמין שיכולים לתקן"‪:37‬‬
‫מה פירוש "לקלקל"? – אין הכוונה לקלקול של חפץ מסוים‪ ,‬אלא‪ :‬לקלקל את העולם‪.‬‬
‫פרה משתוללת יכולה לשבור סלון‪-‬שלם תוך דקה‪ ,‬אבל היא לא יכולה להפוך את העולם לעולם‬
‫מקולקל‪ ,‬עולם רע‪.‬‬
‫מי יכול לקלקל את העולם? – רק בני אדם‪ .‬ואם אתה מאמין שבני אדם יכולים לקלקל את‬
‫העולם‪ ,‬אם אתה מאמין שיש כזה דבר בכלל 'רע' ו'טוב' – בכך כבר אמרת‪ ,‬שאתה מאמין שיש‬
‫רובד נוסף מעבר לחפצים הגשמיים‪ ,‬שיש נשמה‪ .‬ואם אתה מאמין שיש לאדם רובד רוחני ויש לו‬
‫נשמה – אז תאמין שיכולים גם לתקן!‬
‫ה יינו יכולים להתלונן על הקב"ה שברא רע בעולם‪ ,‬ונתן לרשעים ממשלה להצליח לקיים‬
‫מזימותיהם‪ ,‬אך עלינו להבין‪ ,‬שהדברים קשורים זה בזה‪ :‬היכולת לעשות רע היא‪-‬היא היכולת‬
‫לעשות טוב‪ ,‬רק מן הצד השני של אותו המטבע‪ ,‬ואם היה העולם נברא בלי רע – היה נברא גם‬
‫בלי טוב‪ .‬יחד עם האפשרות לעשות רע‪ ,‬קיבלנו גם את האפשרות לעשות חסד‪ ,‬את הנשמה!‬
‫"עושה שלום ובורא את הכל"‪.38‬‬
‫האם היינו מוותרים על כל טּוב‪-‬הלב הקיים בעולם‪ ,‬בשביל להיפטר יחד איתו גם מכל רוע‪-‬הלב?‬
‫אולי‪ .‬יתכן גם שההסתייגות של האנושות מעסקת החבילה הזו‪ ,‬היא‪-‬היא האיבה שבין זרע‪-‬האשה‬
‫וזרע‪-‬הנחש‪ ,‬אך עלינו לזכור שאת הפוטנציאל לטוב ולרע ברא הקב"ה‪ ,‬אבל את הבחירה להכניס‬
‫את שני אלו גם יחד לנפשנו (ובכך להיבדל מכל בעלי החיים) – עשה האדם עצמו‪.‬‬
‫‪——————————‬‬‫ביבליוגרפיה‪:‬‬
‫‪ .1‬תנ"ך שלם‪.‬‬
‫‪ .2‬חומש תורת חיים‪ ,‬בראשית‪ ,‬הוצאת מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ח‪.‬‬
‫‪ .3‬משנה מסכת אבות‪ ,‬הוצאת משניות קהתי‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ח‪.‬‬
‫‪ .4‬תוספתא קידושין‪ ,‬הוצאת טל‪-‬מן‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"א‪.‬‬
‫‪ .5‬תלמוד בבלי‪ ,‬הוצאת טל‪-‬מן‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"א‪.‬‬
‫‪ .6‬ר' משה בן מימון‪" ,‬מורה נבוכים" (מהדורת הר' יוסף קפאח)‪ ,‬הוצ' מוסד הרב קוק‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬תשל"ז‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪.11‬‬
‫‪.11‬‬

‫בן יעקב יוחנן‪" ,‬מלחמת אלים"‪ ,‬בתוך‪ :‬סגולה – מגזין ישראלי להיסטוריה‪ ,‬גליון י"ב‪ ,‬אייר‬
‫תשע"א (מאי ‪.)2011‬‬
‫הרן מנחם‪ ,‬עולם התנ"ך‪ :‬יחזקאל‪ ,‬הוצ' דודזון עתי‪ ,‬ת"א‪.1993 ,‬‬
‫ויקיפדיה (בערכים‪ :‬האידאולוגיה הנאצית‪ ,‬דרוויניזם חברתי‪ ,‬רב‪-‬פתן מלכותי‪ ,‬גפיים ועוד)‪.‬‬
‫כוכבא אלעזר‪" ,‬נחשים"‪ ,‬בתוך‪ :‬האניציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך כ"ה‪ ,‬הוצ' חברה להוצאת‬
‫אנציקלופדיות בע"מ‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ד‪.‬‬
‫ליקוטי מוהר"ן תנינא‪ ,‬הוצ' קרן ר' ישראל דב אודסר‪ ,‬ירושלים‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫ליקוטי מוהר"ן תנינא‪ ,‬קי"ב‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫מ תוך ברכות קריאת שמע‪ .‬נוסח הברכה מבוסס על ישעיה מה‪/‬ז‪" :‬יוצר אור ּובורא חׁשְך‪ ,‬עשה ׁשלום ּובורא רע;‬
‫אני ה' עשה כל‪-‬אלה"‪ .‬ולפי דרכנו נסביר‪" :‬בורא את הכל" (או‪" :‬עשה כל אלה") – את הטוב והרע – את כל אלה‬
‫הוא בורא יחד‪ ,‬ב'עיסקת חבילה'‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫‪ .12‬נשיונאל ג'יאוגרפיק‪ ,‬גליון יולי ‪"( 2010‬בני הדזה")‪ ,‬וגליונות מאי ‪ 2014‬והלאה (סדרת‬
‫כתבות בנושא מזון)‪.‬‬
‫‪ .13‬עיטם אוריאל‪" ,‬המן מן התורה מניין‪ :‬פרשת גן עדן כמפתח להבנת המגילה"‪ ,‬בתוך‪ :‬הדסה‬
‫היא אסתר‪ ,‬הוצאת תבונות‪ ,‬אלון שבות‪ ,‬תשנ"ז‪.‬‬
‫‪ .14‬עיטם אוריאל‪ ,‬ונהר יוצא מעדן‪ :‬שרשיהם של מועדי השנה בפרשת גן עדן‪ ,‬הוצאת ישיבת‬
‫ההסדר ירוחם‪ ,‬ירוחם‪ ,‬תשע"ג‪.‬‬

‫‪10‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)