בין איש לאישה
במגילת אסתר
עיון והקשבה
שמעון קליין
בית מדרש רעוא
בע”ה אדר תש”ע
הקדמה
שנים רבות אני שומע את המגילה יחד עם כל בית ישראל בערב פורים ובבוקרו .אהבתיה מאז
ומעולם ,יחד עם זאת כשהייתי שואל את עצמי -אלו משפטים מן המגילה ‘פועמים’ בליבי ,משמשים
ֵך ְּכנוֹס ֶאת ּכָל ַה ּיְהו ִּדים ַה ִּנ ְמ ְצ ִאים ְּבׁש ּו ָׁשן” או -
לי כתובנות חיים ,יכולתי לדבר על בודדים כמו “ -ל ְ
ַמ ְלכוּת” ,וכדוגמתם שלושה או ארבעה נוספים.
ַע ְּת ל ַּ
“ו ִּמי יו ֵֹד ַע ִאם ְל ֵעת ָּכזֹאת ִה ּג ַ
השנה גמרתי אומר להיחלץ מעמדה זו ,ללומדה ביני לבין עצמי ,אך לא פחות מכך ללומדה בצוותא,
בחבורה .המימוש היה בחבורת פרחי הוראה במכללת ליפשיץ ,במקביל -בחבורת לימוד יקרה
במדרשת עין פרת ,וגם -בשתי פגישות איכות עם חברים במשכן האומנים בהרצליה .לכל אלו חלק
במה שנרשם כאן .בתום כל יחידת לימוד ,הייתי שב אל ביתי ,רושם דברים ששמעתי ,דברים שהובנו
לי כתוצאה מן המפגש עם תלמידים -עם אנשים .השוני ביניהם גם הוא תרם עד מאד .תלמידי
ישיבות הסדר ,קבוצה מעורבת -דתיים וחילוניים ,אמנים ואמנות .אלו ואלו חברו כאן ,ללא תיאום
ביניהם ,העשירו והעמיקו את התובנות.
כעת ,אני יושב ,ושואל את עצמי על משפטים ה’פועמים’ בליבי ,ומוצא את עצמי שוגה באהבתה עד
מאד ,דופק ליבי פועם בחוזקה ,נפגש שוב ושוב בתובנות חיים ,ובעיקר -מסוקרן.
הרבה פתחים ייפתחו בלימוד זה ,יחד עם זאת -רב הפרוץ על העומד.
קובץ זה הוא טיוטא ,לא ממש מוגהת ורחוקה מן הגימור .בקובץ -מעין פתיחה לספר אשר יצא לאור
בע”ה לקראת פורים תשע”א .בפרסומו המוקדם אני מבקש לשתף את הקורא ,וגם להזמינו -להעיר
דבר ,להשלים במקומות בהם חיסרתי.
כתובתיkleinsh@012.net.il :
בכתיבה אתנסח בלשון רבים .לא כמסיר אחריות על תוכן הדברים ,אלא כביטוי נאמן לתהליך
הלמידה שבו נוכחים רבים -בין אם בממשות ,ובין אם בתודעתי -כמשוחח עמם ,מביא לידי ביטוי
את עולמם.
תודתי נתונה לשניר הראל ,תלמיד ישיבת ההסדר במעלה אדומים על הגהותיו לקובץ זה.
עיצוב ועימוד" :עיצוב אמיתי" 054-6807016
2
מבוא
הלכה היא בהלכות מגילה “ -הקורא את המגילה למפרע -לא יצא” (משנה מגילה ב ,א).
מהי האמירה המשוקעת בהלכה זו?
נתבונן.
קריאה למפרע פירושה דילוג על חלק מן הכתוב ,התקדמות לשלב מאוחר ממנו ,והשלמת החסר
שלא במקומו .בשונה מן המגילה ,הקורא בתורה למפרע -יצא .הסיבה :על אף העובדה שתיאורי
התורה קשורים ומובנים בתהליכים ,הנאמנות אליהם אינה מעכבת .מבחינת ‘עולם הנצח’ לא נשמטה
שום ידיעה או עובדה שאירעה .במגילה לעומת זאת ,הסדר הוא מהותי ,והוא משמש כעד לקיומו של
תהליך מובנה הנוכח בליבה של המגילה.
במחשבה ראשונית ,יכולנו להחיל את המונח “תהליך” ,על שרשרת הצירופים הנדירה המתרחשת
במגילה .1יש מי שיכנה את אלו -צירופי מקרים נדירים ,ו’מאמין’ ייחס להם יד אלהי-ם מכוונת.
באמת ,לא כך בנויים תהליכים .לא בחיים ,וגם לא במגילה.
תהליכים מונעים מעולמם של אנשים ,והם מהווים במידה רבה מעין השתקפות למה שמתחולל
בתוכם .בלימודנו נהיה עם הדמויות ,נעקוב אחריהן משלב לשלב ,נגלה איך הסיפור מחובר מתוכו.
נמצא את עצמנו פחות ופחות מופתעים מן ההתרחשויות ,יותר ויותר מופתעים מתהליכי העומק
העוברים על האנשים.
הרבה שאלות נשאל בלימודנו .שאלות פרשניות ,ולא פחות מכך -שאלות על האנשים ,על הבחירות
שהיו להם .נבקש להיות במקומו של אחשורוש ,להבין במעט מה עובר עליו ,ננסה להבין מה עובר על
נערה יהודייה ,ההופכת בין לילה להיות האישה הראשונה בתבל ,נהיה עם מרדכי -איש העקרונות
ואיש הזהות ,נראה אותו בשעותיו הקשות וגם בשעותיו היפות .גם על המן נשקיף -על מצוקותיו
ועל חולשותיו ‘כי רבות הנה’ .בכל אלו נזהה תהליכים .בכל נקודת זמן במגילה התשובה לשאלות
ששאלנו תהיה אחרת ,בתנועה -ממש כמו בחיים.
לרשימתנו קראנו בשם ‘ -בין איש לאישה במגילת אסתר’.
טענתנו היא כי בליבה של המגילה נוכח נושא ,מעין בריח תיכון המבריח מן הקצה עד הקצה.
הנושא -עולם של איש ועולם של אישה .המגילה תצא לדרך ,כשיתרונו של איש ביחס לאישה הוא
ֵיהן ְל ִמ ּגָדוֹל ו ְַעד ָק ָטן” (א ,כ) ,ועד למדיניות המוצהרת בממלכה
מובהק “ -וְכָל ַה ָּנ ִׁשים י ְִּתנ ּו י ְָקר ְל ַב ְעל ֶ
ׂרֵר ְּב ֵביתוֹ” (א ,כב) .גם מערכת היחסים שבין מרדכי לאסתר תאופיין בהובלתו
ִ“ל ְהיוֹת ּכָל ִאיׁש שהמובהקת של מרדכי .אסתר היא לו כבת ,והיא גם תעשה את מצוותו “לֹא ִה ִּג ָידה ֶא ְס ֵּתר ֶאת ַע ָּמ ּה
.1נמנה מעט מהם :ושתי סירבה ונדחתה כתוצאה מכך אסתר נכנסה פנימה; מרדכי זיהה במקרה את בגתן ותרש,
ולימים נדדה שנת המלך והוא הוקירו על כך; מרדכי מתעמת חזיתית עם המן ועם בית המלך ומנגד אסתר אשר תגבה
אותו מבפנים; המן מדמה את עצמו כאיש שהמלך חפץ ביקרו ומוצא את עצמו מוליך את מרדכי שנוא ליבו ברחובות
העיר; מכין את העץ ,ולמחרת נתלה עליו; ביתו יינתן לאסתר ולמרדכי; גזירתו תתהפך על פיה ועוד.
3
ֶיה ֲא ֶׁשר לֹא ַת ִּגיד” (ב ,י) .בחלק זה יצא מרדכי ויתעמת עם המן ‘ -איש
ַד ָּת ּה ִּכי ָמ ְרדֳּכַי ִצ ּוָה ָעל ָ
ו ְֶאת מוֹל ְ
כנגד איש’ .התוצאה תהיה -גזירה שאינה ניתנת להשבה ,נקובה בתאריך – ְ“ל ַה ְׁש ִמיד ַל ֲהרֹג ו ְּל ַא ֵּבד
ָקן ַטף ְו ָנ ִׁשים ְּביוֹם ֶא ָחד” (ג ,יג)! בשלב זה יבין מרדכי שהמפתחות
ַער ו ְַעד-ז ֵ
ָל-ה ּיְהו ִּדים ִמ ּנ ַ
ת-כ ַ
ֶא ּ
אינם בידיו ,ומבטו יופנה אל -אסתר .ברגעים הראשונים הוא יתייצב עדיין בעמדת המצווה …“ -
ֶך ְל ִה ְת ַח ּנֶן לוֹ ו ְּל ַב ֵּקׁש ִמ ְּל ָפנָיו ַעל ַע ָּמ ּה” (ד ,ח) ,אך מהר מאד תשתנה
ֶיה לָבוֹא ֶאל ַה ֶּמל ְ
ְל ַצ ּווֹת ָעל ָ
ׂ ְּככֹל ֲא ֶׁשר ִצ ּו ְָתה ָעלָיו
מערכת היחסים ביניהם .באופן ציורי היא תומחש במילים ”-וַּיַ ֲעבֹר ָמ ְר ָּדכָי וַּי ַַעש
ֶא ְס ֵּתר” (ד ,יז) ,מילים המתארות את מעברו לעמדה חדשה כעושה מצוותה של אסתר ,מסייע לה
מבחוץ במה שיוכל .אסתר תעלה לגדולה ,והיא תזמין אליה את מרדכי עד אשר יתייצבו שניהם ,היא
כמלכה ,והוא כמשנה למלך באיזו חלוקת תפקידים מעניינת ,חדשה ביניהם.בלימודנו נמשיג את המונחים ‘איש’ ו’אישה’ ,ונזהה ששאלת ההובלה ‘איש או אישה’ היא קצה קרחון
לשינוי גדול בהרבה שמתרחש במגילה .השינוי יהיה בשפה ,במערכת המושגים ,ובלימודנו ניחשף
להשלכות רבות שיהיו לו בסיפור המגילה.
בשולי הלמידה נשקיף אל עבר תמונה נוספת ,אל ההקשר ההיסטורי .הימים הם ימי כינונו של הבית
השני ,הבית אשר הצמיח את תורות החכמים הקדמונים ,את ליבה של תורה שבעל פה .טענתנו
תהיה כי בסיפורה של המגילה משתקף סיפורה של התקופה ,וכי המעבר מעולם של איש לעולם
של אישה מקפל בתוכו את סיפור המעבר מעולם של נבואה הבאה ממרומים אל האדם ,אל תורת
החכמים אשר צמחה בבתי המדרשות ,כשלוחה נאמנה לעולמם של בני אדם .מהותית היא עד מאד
היא העובדה שאלהי-ם בתנ”ך ייזכר לעולם בלשון זכר והוא גם יתואר כשוכן בארץ .בתורת החכמים
לעומת זאת המפגש עמו יהיה בדמות ה”שכינה” -בלשון נקבה ,אשר תספר על מקום המפגש
החדש עמו -בעומק הוויות החיים.2
שאלה שנבקש עליה תשובה בתום לימודנו -מה פשר העובדה שאלהי-ם אינו נזכר במגילה ולו
פעם אחת? פנים חדשות יהיו לנו כמענה לשאלה זו.
כמה עקרונות ,או כלי למידה שאליהם נהיה ‘מחויבים’ בלימוד זה:
•השיח שלנו יהיה עם המילה הכתובה ,נבקש לפענח את תנועת החיים החבויה בה ,ובתנועה
של “רצוא ושוב” ננוע מן המילים אל ההתרחשות ובחזרה.
•כלי מרכזי בלימוד יהיה -הדמיון .ציורו של אירוע בדמיון ,יאפשר לקחת אחריות על מכלול
היבטיו והשלכותיו .ממשפט למשפט תלך ותירקם מציאות שבה איברים רבים ,תהליך,
וכלל תנועות החיים.
•הנחתנו היא שכאשר המקרא מתאר אירוע ,הוא מחויב למה שמתחולל בעומקי ליבו
ומחשבתו של האדם .הכתיבה הנבואית על אדם היא מעין סיפור שלו על עצמו -מכמוסות
הלב ,המחשבה ועד הפעולה והמעשה.
.2בדברינו נתמודד עם שאלה מתבקשת המצביעה על קיומה של תמונה הפוכה .הנבואה כמביאה לידי ביטוי את
הדמיון ואת הנפש ,והחכמה לעומתה כמעמידה במקום מרכזי את השכל המופשט ,שאינו בהכרח מחובר למכלול כוחות
החיים.
4
הדרך להיחשף לכל אלו -ההקשבה לשפה העברית .הנחתנו היא כי כל תוכן של משפט יכול להיכתב
בצורות רבות .צורות אלו יכולות להיות שונות זו מזו בניסוחים ,בסדר המילים ,באורך המשפטים,
בכתיבה בתיאור ישיר או בתיאור עקיף ,במיקוד מעצים ובהבדלים נוספים ,ויחד עם זאת לשמר את
התוכן העובדתי המאחד את כולן .ההבדל שבין הניסוחים השונים :בכל ניסוח זורם זרם חיים אחר,
הניסוח הוא הכלי דרכו עוברות מחשבות האדם ,הדקויות המשקפות את תנועות הנפש ,את ההיגיון,
את מחשבת הלב .לכל אלו וליותר מאלו נאמנים פסוקי המקרא ,והם ישמשו לנו חלון הצצה אל
עולמם של האנשים ואל מערכת המושגים הערכית והרוחנית המהווה את אירועי המגילה.
לימודנו יהיה צמוד לפרקי המקרא .החלוקה לתשעה פרקים תהיה על בסיס החלוקה המקראית.
5
פרק א'
ראשית דבר
פרק א'
תחילה ,נאמר דבר על מקומו של איש ועל מקומה של אישה בפרק זה.
קשה שלא לזהות מידה של חירות בהתנהגותה של ושתי המלכה ,המכנסת משתה נשים “ּ -גַם וַ ְׁש ִּתי
ֲח ְׁשוֵרוֹש
ֶך א ַ
ַמל ְ
ׂ ָתה ִמ ְׁש ֵּתה ָנ ִׁשים ֵּבית ַה ַּמ ְלכוּת ֲא ֶׁשר ל ֶּ
ַה ַּמ ְל ּכָה ָע ְש
ׁ” (ט) .3השבר יתחיל כשבעיצומו
של זה יופיעו שבעה סריסים ,יבקשו לשולפה בפקודת המלך ולהציגה בפני באי המשתה אשר עמו
ְ“ל ַה ְראוֹת ָה ַע ִּמים ו ְַה ָּשׂ ִרים ֶאת י ְָפי ָּה ִּכי טו ַֹבת ַמ ְר ֶאה ִהיא”( 4יא) .ושתי המלכה תמאן ,והמלך כתגובה
יכנס את יועציו -יודעי העיתים.
והרי לנו חוות דעת מלומדת:
ושתי אמנם עוותה כנגד המלך ,אבל הפגיעה היא בכל השרים ,בכל העמים ,אשר בכל מדינות המלך
“כי י ֵֵצא ְד ַבר ַה ַּמ ְל ּכָה” (יז) -יתפרסם ,ויהווה תקדים לכלל הנשים להבזות בעליהן
אחשורוש .הסיבה ִּ -
ׁ” -ושתי תישאר תחת שליטתו של המלך
ֲח ְׁשוֵרוֹש
ֶך א ַ
בעיניהן .העצהֲ “ :א ֶׁשר לֹא ָתבוֹא וַ ְׁש ִּתי ִל ְפנֵי ַה ֶּמל ְ
ֶך ִל ְרעו ָּת ּה ַה ּטו ָֹבה ִמ ֶּמ ּנָה” (יט).
כאישה נזופה ,לא תגורש ,אך גם לא תיקרא אליו“ ,ו ַּמ ְלכו ָּת ּה י ִֵּתן ַה ֶּמל ְ
עד כאן -תיאור למעמד לא טוב לאישה בממלכת אחשורוש.5
בשורות הבאות ,נזמין את עצמנו למקום נוסף .להציץ לרגע אל עבר מערכת המושגים ,אל ה’רצפה’
עליה עמדו האנשים.
‘משהו מאד מסוכן עומד להתחולל לכל השרים ,לכל העמים בכל מדינות המלך’ ,אומר ממוכן (טז).
נשים ישמעו על סירוב ושתי ,ומרד גדול יצא לדרכו .בעקבות כלל הנשים ,גם שרות פרס ומדי אשר
שמעו את דבר סירובה של המלכה ,יאמרו כן אל שרי המלך .זהו הנושא ,אומר ממוכן ,ואיתו צריך
להתמודד.
אנו נעמוד מן הצד ונתהה -מה ניתן ללמוד על מערכת מושגים של חברה מניתוח מלומד זה?
תשובתנו תהיה כעת בהצבעה על שני מרכיבים:
האחד -הפחד מתקדים .פחד מתקדים קיים כאשר אין קשר ישיר אל מציאות ,לא מבינים את
הקודים שבה ,את תכונותיה ואת דרך התנהלותה .כיוון שכך ,כל שבר הופך לתקדים מסוכן ,שמא
.3מראה המקום לפסוקי הפרק הנדון יהיה בציון הפסוק בלבד.
.4במדרש נמצא מי שהפליג וסבר שדרישתו הייתה להביאה כשהיא עירומה“ :ביקש להכניסה ערומה ולא קיבלה עליה,
לפיכך קצף עליה והרגה” (ויקרא רבה ,מרגליות ,פרשה יב ,ד).
.5מעמד זה משתקף למעשה משלוש עובדות :עצם יכולתו של מלך לשלוח קבוצת סריסים ,ובאופן כוחני לפקוד על
ֵיהן ְל ִמ ּגָדוֹל ו ְַעד
מלכה להישלף מן המשתה ,ועוד לצורך הצגתה לעין כל; מסקנת ממוכן “ -וְכָל ַה ָּנ ִׁשים י ְִּתנ ּו י ְָקר ְל ַב ְעל ֶ
ָק ָטן” (א ,כ) גם היא מצביעה על חוקים מסוג זה; והשלישית -בניסוחם של ספרים הנשלחים אל מאה עשרים ושבע
ׂרֵר ְּב ֵביתוֹ” (א ,כב).
מדינות כשבהם ההוראה ִ“ל ְהיוֹת ּכָל ִאיׁש ש
6
ישכפל את עצמו ויותר מכך.6
פחד מתקדים מספר סיפור נוסף -על אמון שלא קיים .כגודל הנתק מן המציאות כן גודלו של
חוסר האמון ,ובעקבותיו -הפחד .תחת כותרת זו ,התנהלות מול המציאות תהיה עם הרבה ערבויות
ובטחונות ,ללא שום נטילת סיכון.
המרכיב הנוסף ,הייחודי הוא עולמן של הנשים .בעלים מפחדים מהתנהגות נשותיהן ,ופירוש הדבר
שהם אינם קוראים את עולמן ,אינם מבינים מהו ,עד לכדי חששו של האיש מאובדן השליטה בביתו.
כאמור ,עצת ממוכן התקבלה ,ופירוש הדבר שסיפור המגילה יוצא לדרך כשהוא נשען על שני
המרכיבים שתיארנו -פחד וחוסר אמון ,ולצידם -ניתוק גדול מעולמה של אישה.
בשורות הבאות נבקש להמשיג את המונחים ‘איש’ ו’אישה’ .צעד זה יאפשר לנו להבין שהנושא העומד
על הפרק הוא -שפה ,ערכים ומערכת מושגים של חברה ,הרבה מעבר להתנהלות קונקרטית זו
או אחרת.
הגדרות אלו יעמדו למבחן במהלך לימודנו בספר.
מה בין איש לבין אישה
פרק א'
בשורות הבאות -אוסף הבחנות בין תכונות איש לבין תכונות אישה .נקדים ונאמר שהבחנות אלו
רחוקות מלעמוד במבחן המציאות .בבסיס הבאתן עומדת הבחנה נוספת ,בין שני עולמות “ -עולם
הבריאה” ו”עולם היצירה” .הראשון מגלם עמדת מוצא ,את טבע הבריאה כמות שהיא ,והשני את
העולם כפי שהוא ,בעקבות יצירת האדם בו .תחת כותרתו של הראשון -יש איש ,יש אישה ,ויש
הבדלי מהות שניתן להצביע עליהם .תחת כותרתו של השני ,בעקבות המפגש בין המינים ,התרבות,
תהליכים היסטוריים ומרכיבים התפתחותיים אחרים מיטשטשים ההבדלים ולצידם נוצרות מורכבויות
שונות ומגוונות.7
הבחנות:
•תורת הקבלה מייחסת את החכמה אל האיש ,ואת הבינה לאישה .בראשונה שרטוט של
תבנית או של מסגרת ,בשנייה -חיבורים“ ,דבר מתוך דבר”.
•ככלל עולם האיש הוא קווי ,עולם האישה -מעגלי (בתווי גוף ונפש).
.6הנתק הוא בחוסר הבנת ההיגיון שהוביל לאירוע התקדימי ,וגם בחוסר הבנה בדרך חשיבתם של הגורמים הנוספים
שלהתנהגותם חוששים.
.7הפער בין העולמות הוא אינו תקלה ,והוא מובנה בעצם טבעו של עולם .יחד עם זאת עומקיו הגדולים של עולם היצירה,
הסודות החבויים בו תלויים במידה רבה ב”קשר העין” והשיח שלו עם עולם הבריאה.
דרך נוספת להתמודד עם שאלת הפער בין ההבחנות לבין המציאות היא בחלוקה בין תכונות גבריות לבין תכונות נשיות.
אכן יש בכך בכדי לרכך את הפער ,אך לטעמי אין בו תשובה הולמת מדוע נבחרו אלו לייצג את ה’גבריות’ ואלו לייצג
את ה’נשיות’.
7
•האיש קשור יותר אל השכל כמות שהוא ,והוא כצופה על העולם מבחוץ .האישה משתפת
בתחושות חיים ,ברגש .תפישתה את המציאות -בקשב פנימי ,בתחושות חיים ,אינטואיציות,
אימננטיות.
•באופן בסיסי מנהיגות האיש היא בהובלה ,בהנעה ,או בניהול של מסגרות .האישה מקרינה
על המציאות מתוכה ,יוצרת השראה ומקרינה על ההתנהלות מבפנים.
•לרשות האיש -כוח פיזי המאפשר לו להניע באמצעותו דברים .לרשות האישה -מעט
כוח ,והיא מניעה את הסובב אותה בדיבור ,בחיבורים פנימיים ,בתקשורת.
•האיש עובר בקלות מעולם לעולם ,האישה חווה דבר מתוכו ,שוהה בו ,פחות נאחזת
במעטפת שבו.8
•הקבלה מדברת על כך שבאיש משתקפות תשע ספירות ,והוא חסר את ספירת המלכות.
ספירה זו משתקפת בעולמה של אישה .המלכות היא הספירה האחרונה הנפגשת עם
המציאות ומאפשרת לה להתנהל (“חיי שעה”) .ייחודה הוא בעובדה שהיא מתייחסת אל
כל אחת מן הספירות ,ומאפשרת לה חיבור אל חברותיה -כלל הספירות .למעשה מימושן
של כלל הספירות תלוי בספירת המלכות.
פרק א'
הבחנות אלו יעמדו ברקע ,ייצרו סוג של השראה לאופיו של המתח או השיח שבין העולמות -במהלך
סיפור המגילה.
.8ביטוי מוחשי לכך יהיה במפגש האינטימי שבין איש לאישה ,שמבחינת האיש תנועתו היא כלפי חוץ ,ומבחינת האישה
התנועה היא כלפי פנים .גם בתהליך יצירת החיים האיש נוכח ‘בחוץ’ ,רואה את הוולד לאחר בואו לאוויר העולם ,בניגוד
לאישה הנושאת היריון ברחמה ,קשורה אל העובר ומעצבת את אישיותו עוד בטרם בואו לאוויר העולם.
8
כעת נחזור אל הפסוקים ,ללימוד פסוק אחרי פסוק -בהקשבה.
כשבת המלך על כסא מלכותו
ש ִרים וּמֵ ָאה ְמ ִדינָה (א)
שבַ ע וְ עֶ ְ ׂ
ּש ׁ ֶ
וַיְ ִהי ִּבימֵ י אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש הוּא אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש הַ ּמֹלֵ ְך מֵ הֹדּ ּו וְ עַ ד ּכו ׁ
ׁ” .פירושה -ההוויה העומדת להיות
ֲח ְׁשוֵרוֹש
שני חלקים הם לפסוק .בראשון מעין כותרת “ -וַי ְִהי ִּב ֵימי א ַ
מתוארת התרחשה בימיו של אחשורוש.
בצלע השנייה -היכרות ראשונית עם האיש .אותו אחשורוש ,שהוויית החיים שבימיו עומדת להיות
מתוארת ,מולך מהודו ועד כוש על שבע ועשרים ומאה מדינה.
נעיר ,כי במידה רבה משמשת הצלע הראשונה מעין כותרת לספר כולו ,כאומר -אחשורוש הוא איש
שנוכחותו תייצר השראה ,ואולי יותר מכך ,לכלל אירועי המגילה.9
ּשן הַ ִּב ָירה (ב)
שר ְּב ׁשו ׁ ַ
שבֶ ת הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש עַ ל ִּכ ּ ֵסא מַ לְ כוּתוֹ אֲ ׁ ֶ
ּ ַב ּי ִָמים הָ הֵ ם ְּכ ׁ ֶ
“ב ּי ִָמים ָה ֵהם
מן ההקשר הרחב ,עובר הכתוב אל הקשר ממוקד יותר ,ובו ציון זמן ומקום .הזמן ַּ -
ֲח ְׁשוֵרוֹׁש ַעל ִּכ ֵּסא ַמ ְלכוּתוֹ” ,המקום -בשושן הבירה .ברור לגמרי שתיאור הישיבה על
ֶך א ַ
ְּכ ֶׁש ֶבת ַה ֶּמל ְ
הכסא הוא מטאפורי .מלך ה’יושב על כסאו’ הוא מלך שביסס וייצב את שלטונו .ומה בדבר אחשורוש?
ֶך” .המלך נמצא בעיצומו של תהליך ישיבה על כסא מלכותו ,אך הוא
“כ ֶׁש ֶבת ַה ֶּמל ְ
נקשיב למילים ְּ -
10
עדיין אינו בעמדת היושב ,המיוצב .תיאור זה ישמש כמבוא לאירועים הקרובים בהם הוא יבקש לייצב
את שלטונו ,ובמידה רבה הוא יקרין על כלל אירועי המגילה.
בשנה השלישית למולכו ,עומד אחשורוש לייצב את שלטונו במשתאות ובצורות נוספות ,ואנו מבינים
שקודם לכן ,הוא עדיין נאבק על מקומו או במונחי הכתוב -טרם ‘התיישב על כסאו מלכותו’.11
פרק א'
ש ֵרי הַ ְּמ ִדינוֹ ת
ש ָריו ַועֲבָ ָדיו חֵ יל ּ ָפ ַרס וּמָ ַדי הַ ּ ַפ ְר ְּת ִמים וְ ָׂ
שה ִמ ְׁש ּ ֶתה לְ כָ ל ָ ׂ
שלוֹ ׁש לְ מָ לְ כוֹ עָ ָׂ
ִּב ְׁשנַת ׁ ָ
עשר ְּכבוֹ ד מַ לְ כוּתוֹ וְ ֶאת יְ ָקר ִּת ְפ ֶא ֶרת ְּגדוֹ ּ ָלתוֹ י ִָמים ַר ִּבים ְׁשמוֹ נִ ים ו ְּמ ַאת
לְ פָ נָיוְּ :בהַ ְראֹתוֹ ֶאת ׁ ֶ
יוֹ ם (ג-ד)
שאלה שתעסיק אותנו בלימודנו -מהי השיטה שבאמצעותה ביקש אחשורוש לבסס את שלטונו?
.9דומה בעינינו שהעובדה שכל ההוויה שתתואר נתונה תחת שליטתו של אחשורוש הביאה את חז”ל לאפיין את הלשון
“ויהי בימי” כלשון צער“ :ויהי בימי אחשורוש .אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן :דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה:
כל מקום שנאמר “ויהי” אינו אלא לשון צער“ .ויהי בימי אחשורוש” -הוה המן“ ,ויהי בימי שפט השפטים” -הוה רעב…
והכתיב “ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה”! והכתיב “ויהי כאשר ראה יעקב את רחל”! …אמר רב אשי :כל “ויהי” -
איכא הכי ,ואיכא הכי“ ,ויהי בימי” אינו אלא לשון צער .חמשה “ויהי בימי” הוו :ויהי בימי אחשורוש ,ויהי בימי שפט השפטים,
ויהי בימי אמרפל ,ויהי בימי אחז ,ויהי בימי יהויקים”( .מגילה י ,ב)
.10תיאור פעולה בלשון הווה כמוה כציון העובדה שהיא נמצאת בתהליכי מימוש.
.11ספרי דאגדתא על אסתר“ :בשנת שלש למלכו עשה משתה .יש אומרים שעמדו עליו איפרכיות ,וּכבשן ועשה משתה,
ויש אומרים יום גינוסיא היה( ”…מדרש פנים אחרים פרשה א) .המחלוקת במדרש היא ביחס לאופיו של המשתה ,האם
הוא חגג בו את הכיבוש ,או שהוא חגג בו את יום המלכתו .כך או כך ,החגיגות התאפשרו רק בשנה השלישית ,לאחר
ייצוב ראשוני של הממלכה.
9
או -על מה הוא ביקש להשתית את מנהיגותו?
שאלה זו היא שאלה מרתקת ,ובתשובה אליה מקופל עומק סיפורו של כל מנהיג ומנהיג.12
לפני שנציע תשובה כזו או אחרת ,נעמיד שלוש אבחנות המשתקפות מכלל המגילה.
הראשונה -אחשורוש מתואר במהלך המגילה כ”מלך” מאה תשעים ושש פעם .זוהי נוכחות בעצימות
גבוהה מאד ,המנכיחה אותו שוב ושוב .תיאור זה מצביע על הנחת יסוד שאינה מותנית -כבודו של
המלך הוא רם ונישא ,וכל האירועים -הפיזיים והתודעתיים אינם אמורים ‘לגעת’ בהנחת יסוד זו.
עובדה נוספת -המלך לא באמת יודע מה הוא רוצה .מספר יועציו הוא רב ,ואנו נראה אותו מובל
פעם ועוד פעם בעקבותיהם .עוד נבחין כי לעולם לא יישמעו במגילה שתי עצות אשר יחייבו את
המלך להתייצב בעמדת בחירה .עצה אחת תישמע ,והוא יקבלה .עובדה זו אינה עומדת בסתירה
לעובדת קיומה של עמדה או תפישת עולם אותה המלך באמת אוהב .טענתנו היא שסיפור המגילה
הוא במידה רבה סיפור ניסוי ותעייה של מלך ,המוצא לבסוף את מבוקשו.
האבחנה השלישית -שוב ושוב תתאר המגילה את האוטונומיה התרבותית שהייתה לכל ממלכה
וממלכה תחת שלטון אחשורוש .13תפישה זו אפיינה מלכים פרסיים נוספים אשר איפשרו חופש דת
ותרבות לעמים הנתונים תחת שליטתם.14
פרק א'
כעת ,נחזור אל המענה הקרוב ,הישיר לשאלתנו.
ׂרֵי ַה ְּמ ִדינוֹת ְל ָפנָיו” ,והוא מבקש
ֲב ָדיו ֵחיל ָּפרַס ו ָּמ ַדי ַה ַּפ ְר ְּת ִמים ְו ָש
ׂרָיו וַע ָ
אחשורוש עושה משתה ְ“לכָל ָש
10
.12אחד הנושאים האהובים עלי בלימוד מקרא הוא לזהות מה גורם לאנשים ללכת בעקבות מנהיגים .התשובה לשאלה
זו שונה מאד ממנהיג למנהיג ומתקופה לתקופה ,והיא מקפלת בתוכה הרבה מאד מרכיבים ,ובמידה רבה את מערכת
ׂבר את האוזן נמחיש בכמה דוגמאות (בשטחיות רבה) :משה נבחר
המושגים שהדור בכללותו נשען עליה .בכדי לש
ֲך ֶאת ָה ָעם
ַח ִּת ָיך ְּבהו ִֹציא ָ
ֹאמר ִּכי ֶא ְהיֶה ִע ָּמ ְך ְוזֶה ְּל ָך ָהאוֹת ִּכי ָאנ ִֹכי ְׁשל ְ
כשליח אלהי-ם ,ועל בסיס זה העם אמור לקבלו “ -וַּי ֶ
ִמ ִּמ ְצ ַריִם ַּת ַע ְבדוּן ֶאת ָה ֱאל ִֹהים ַעל ָה ָהר ַה ּזֶה” (שמות ב ,יב) .משה הוא גם איש האלהי-ם ,איש מופת ומעלה .משקל רב
ׁש ַע ִּבן נוּן ְמ ָׁשרֵת
ֹאמר ה’ ֶאל יְהוֹ ֻ
לבחירתו של יהושע יהיה בעובדת היותו תלמיד משה :פניית אלהי-ם אל יהושע במינוי – “וַּי ֶ
מ ֶׁשה” (יהושע א ,א) ,ומשענתו על משה תחזור על עצמה עשרות פעמים במהלך ספר יהושע .שמואל יתואר כנביא,
ֱמן ְׁשמו ֵּאל ְלנ ִָביא לַה’ :וַּי ֶֹסף
ָאל ִמ ָּדן ו ְַעד ְּב ֵאר ָׁש ַבע ִּכי ֶנא ָ
ׂר ֵ
ומיד לאחר מכן יתואר דיבורו אל העם כמנהיג “ -וַּי ֵַדע ּכָל ִי ְש
ָאל( …שמ”א ג ,כ-כא; ד ,א) .כניסתו
ׂר ֵ
ה’ ְל ֵה ָראֹה ְב ִׁשלֹה ִּכי נִ גְ לָה ה’ ֶאל ְׁשמו ֵּאל ְּב ִׁשלוֹ ִּב ְד ַבר ה’ :וַי ְִהי ְד ַבר ְׁשמו ֵּאל ְלכָל ִי ְש
להנהגה לא תלווה במינוי ,והיא תהיה כמובנת מאליה על בסיס היותו האיש אשר השיב נבואה לישראל.
.13האזכור החוזר ונשנה לעובדה שאגרות נשלחו אל מדינה ומדינה ככתבה ,ואל עם ועם כלשונו ,מצביע על תפישת
ֶך ֶאל ְמ ִדינָה ו ְּמ ִדינָה ִּכ ְכ ָת ָב ּה ו ְֶאל ַעם ו ָָעם
עולם שהיא מעבר להכרח .דוגמאות “ -וִַּי ְׁשלַח ְס ָפ ִרים ֶאל ּכָל ְמ ִדינוֹת ַה ֶּמל ְ
ִּכ ְלׁשוֹנוֹ” (א’ ,כב) .גם חיתומו של הפסוק “ -ו ְּמ ַד ֵּבר ִּכ ְלׁשוֹן ַע ּמוֹ” מצביע על קיומה של לשון מיוחדת לכל עם .תיאור
דומה יחזור על עצמו באגרות הראשונות ואף באגרות האחרונות .תפישת עולם זו תואמת ועולה בקנה אחד עם תרבות
המשתאות ,מציאת החן ועשיית רצונו של כל איש ואיש.
.14כך עולה מכלל תיאורי ספר עזרא ונחמיה .המחשות :הצהרת כורש בעזרא פרק א’ ,נאום ארתחשסתא בפרק ז’ ,בו
ָהא
ָע ּיָא נְ ִתי ַנ ּיָא ו ָּפ ְל ֵחי ֵּבית ֱאל ָ
ַמ ַר ּיָא ָתר ַ
הוא פוטר את עובדי המקדש ממס המלך “ -ו ְּלכֹם ְמהו ְֹד ִעין ִּדי כָל ָּכ ֲה ַנ ּיָא ְו ֵלוָיֵא ז ָּ
ֲרים,
ׁר ָּכל ַה ּכֹהֲנִ ים ו ְַה ְּל ִו ִיּיםַ ,ה ְּמׁשו ְֹר ִריםַ ,הּׁשוֹע ִ
ֲש
ָך לָא ַׁש ִּליט ְל ִמ ְר ֵמא ֲעלֵיהֹם” )כד)ְ “( ,ולָכֶם מו ִֹד ִיעים ,א ֶ
ְדנָה ִמנְ ָּדה ְבלוֹ וַ ֲהל ְ
ֵיהם“(.
ׁאי ְל ַה ִּטיל ֲעל ֶ
ַש
ַה ְּנ ִתינִ ים וְעו ְֹב ֵדי ֵּבית ָה ֱאל ִֹהים ַה ֶזּה ַ ,מ ָּתת ִמנְ ָחה ו ַּמס ֵאין ר ַּ
בכך לקרבם ,לרכוש את ליבם.
“ב ַה ְראֹתוֹ ֶאת ע ֶׁשר ְּכבוֹד ַמ ְלכוּתוֹ ו ְֶאת י ְָקר ִּת ְפ ֶארֶת ְּגדו ֹּלָתוֹ”.
בשלב שני הוא יראה להם את אוצרותיוְּ :
נשים לב .תחילה הוא יראה להם את “ע ֶׁשר ְּכבוֹד ַמ ְלכוּתוֹ” -בהצגה פיזית כמותית ,ואחר כך את
“י ְָקר ִּת ְפ ֶארֶת ְּגדו ֹּלָתוֹ” -את תכונת היוקר הרחוק מן ההשגה ואת תפארת הגדולה שגם בה מידה של
הפשטה .מדרג זה יצטרף לתמונת מכלול אשר תחזור על עצמה בפסוקים אלו שוב ושוב -אחשורוש
מבקש לקרב את העם ,והוא מצעידם לעבר מטרה זו צעד ועוד צעד.
נמשיך.
ַבים ְׁשמוֹנִ ים ו ְּמ ַאת יוֹם” ,ואנו מתקשים לחשוב על ההיגיון המוביל מלך להשבית שרים עבדים
“י ִָמים ר ִּ
ַבים”,
וחיילים למשך תקופה ארוכה כל כך .נשים לב .מה מקופל בתיאור שבו פתיחה בציון “ -י ִָמים ר ִּ
ולאחריו ציון מספר? תשובתנו -המספר משמש כתוצאה והוא לא תוכנן מראש .עוד נשים לב :מאה
ושמונים יום הם ששה חודשים ,מהו ההבדל בין ציון ‘שישה חודשים’ לבין ציון ‘מאה ושמונים יום’?
תשובתנו -מנייתם כימים כמוה כציון לחוויית הרגע שעמדה בליבם -יום ועוד יום של עונג המלווה
במפגש עם יקרו של המלך .15מבין שני אלו עולה תמונה של מלך המבקש לרכוש את אמון שריו
ועבדיו ,הוא מזמינם למשתה יום ועוד יום ,עד שלבסוף אורכים הימים לכדי מאה ושמונים יום ,עדות
לקושי שהיה לו במימוש מאווייו.
כעת נעבור אל עבר המשתה הנוסף -בשושן ,בו נפגוש שוב את שני המרכיבים ,והפעם -בעצימות
גבוהה ביותר.
ּשן הַ ִּב ָירה לְ ִמ ּגָדוֹ ל וְ עַ ד ָקטָ ן
שה הַ ּ ֶמלֶ ְך לְ כָ ל הָ עָ ם הַ ִּנ ְמ ְצ ִאים ְּב ׁשו ׁ ַ
ו ִּב ְמלוֹ את הַ ּי ִָמים הָ ֵא ּ ֶלה עָ ָׂ
יתן הַ ּ ֶמלֶ ְך (ה)
ִמ ְׁש ּ ֶתה ִׁש ְבעַ ת י ִָמים ּ ַבחֲצַ ר ִּג ּנַת ִּב ַ
פרק א'
כעת נעצור ,נצביע על שני מרכיבים באמצעותם מבקש המלך לייצב את שלטונו:
•ראשית הוא יבקש לרכוש את לב אנשיו .הרכישה -בטובת ההנאה שבמשתה.
•המלך גם ינסה להפגיש אותם עם מה שיש לו .להראות את יתרונו בעושר ואת יתרונו
בגדולה.
“ו ִּב ְמלוֹאת ַה ּי ִָמים ָה ֵא ּלֶה” -הימים הבאים עומדים כשלב נוסף ,בעקבות השלב הקודם .תכולתם -
המלך מבקש לרתום את תושבי עירו -עיר הבירה .בתוכנית -שבעת ימי משתה לכל העם הנמצאים
בשושן הבירה למגדול ועד קטן.
נשים לב לניסוח “ְ -לכָל ָה ָעם ַה ִּנ ְמ ְצ ִאים” :הם לא יכונו ‘בני שושן’ או ‘אנשיה’ ,אלא ה’נמצאים’ בה.
.15נשים לב למניינים רבים שנקודת המוצא בהם היא ה’כאן והעכשיו’ ורק בשלב שני תיזכר בהם תמונת המכלול .כך
ׂ ִרים ו ֵּמ ָאה ְמ ִדינָה” (א ,א) -מן הפרטים אל תמונת המכלול (כאומר – שלטונו של אחשורוש מתחיל
במניין “ ֶׁש ַבע ו ְֶע ְש
במדינה הבודדת ,עובר אל העשרות ,ורק לבסוף הוא מתייחס אל יחידת המאות); המניין “ ְׁשמוֹנִ ים ו ְּמ ַאת יוֹם” (א ,ד)
ְתא ַח ְרבוֹנָא
ֶך ַּב ּיָיִן ָא ַמר ִל ְמהו ָּמן ִּב ּז ָ
“ב ּיוֹם ַה ְּׁש ִב ִיעי ְּכטוֹב לֵב ַה ֶּמל ְ
במשתה; ציון שמם של סריסים ורק אחר כך מספרםַּ :
ַר ְׁשנָא ֵׁש ָתר
ׁ” (א’ ,י); “ו ְַה ָּקרֹב ֵאלָיו ּכ ְ
ֲח ְׁשוֵרוֹש
ֶך א ַ
ַר ּכַס ִׁש ְב ַעת ַה ָּס ִר ִיסים ַה ְמ ָׁש ְר ִתים ֶאת ְּפנֵי ַה ֶּמל ְ
ֵתר וְכ ְ
ֲבגְ ָתא ז ַ
ִּבגְ ָתא וַא ַ
ֶך ַה ּי ְׁש ִבים ִראׁשֹנָה ַּב ַּמ ְלכוּת” (א’ ,יד) ועוד.
ׂרֵי ָּפרַס ו ָּמ ַדי ר ֵֹאי ְּפנֵי ַה ֶּמל ְ
ַא ְד ָמ ָתא ַת ְר ִׁשיׁש ֶמרֶס ַמ ְר ְסנָא ְממוּכָן ִׁש ְב ַעת ָש
11
קשה שלא לראות כאן תודעת שייכות שאינה קיימת ,אנשים שאינם מחוברים למקומם.
המקום -בחצר גינת ביתן המלך -במגרש שלו ,לא במגרש שלהם .שוב מבקש המלך להראות את
אשר לו ,והפעם -בחצר הקרובה אל ביתו.
ש ׁש ִמ ּטוֹ ת זָהָ ב וָ כֶ סֶ ף עַ ל
חוּר ּ ַכ ְר ּ ַפס ו ְּתכֵ לֶ ת ָאחוּז ְּבחַ ְבלֵ י בוּץ וְ ַא ְר ּגָמָ ן עַ ל ְּגלִ ילֵ י כֶ סֶ ף וְ עַ ּמו ֵּדי ׁ ֵ
ָש ׁש וְ ַדר וְ ס ָֹח ֶרת:
ִר ְצפַ ת ּ ַבהַ ט ו ׁ ֵ
וְ הַ ְׁשקוֹ ת ִּב ְכלֵ י זָהָ ב וְ כֵ לִ ים ִמ ּ ֵכלִ ים ׁשוֹ נִ ים וְ יֵין מַ לְ כוּת ָרב ְּכיַד הַ ּ ֶמלֶ ְך (ו-ז)
ָהב
חשפנות המלך לאוצרותיו גדולה בפעם זו מקודמותיה ,ויחד עמה השתייה“ :ו ְַה ְׁשקוֹת ִּב ְכלֵי ז ָ
ֶך” .יין מלכות המאפשר להמונים לטעום את טעמה של
ֵלים ׁשוֹנִ ים ְויֵין ַמ ְלכוּת רָב ְּכיַד ַה ֶּמל ְ
ֵלים ִמ ּכ ִ
וְכ ִ
מלכות.
והוא ממשיך:
יש (ח)
יש וָ ִא ׁ
צון ִא ׁ
אנֵס ִּכי כֵ ן יִ ּ ַסד הַ ּ ֶמלֶ ְך עַ ל ּ ָכל ַרב ּ ֵביתוֹ לַ ֲעש ֹֹות ִּכ ְר ֹ
וְ הַ ּ ְׁש ִת ּיָה כַ דָּ ת ֵאין ֹ
פרק א'
“כי
הכוונה לשתות ,יחד עם זאת אין אונס ,קיימת תחושת בחירה לאנשיםִּ .
ַדת” -כחוק .ישנה ְ
“כ ָּ
16
כֵן י ִַּסד ַה ֶּמל ְ
ׁ” -זהו תיאור
ֶך ַעל ּכָל רַב ֵּביתוֹ” -רבי ביתו החשובים נצטוו “ ַל ֲעשֹוֹת ִּכ ְרצוֹן ִאיׁש ו ִָאיש
הקונספציה .מדוע לא כופים? מכיוון שהמלך הורה לגדולי ביתו לעשות רצון איש ואיש .פסוק זה מתאר
הליכה של צעד נוסף אל עבר העם ,כשאת המחיר לכך ישלמו רבי ביתו אשר יחויבו לעשות כרצון
איש ואיש.
אם נבוא כעת לענות על השאלה -מהם הבסיסים עליהם מבקש המלך להשתית את ‘ישיבתו’
על הכסא ,תשובתנו תהיה בדימויו לילד עשיר ,הרוצה לבסס את מעמדו בחברה ,אך הוא אינו יודע
לעשות זאת בכוח אישיותו .שני דברים הוא יעשה:
•יקנה את לב חבריו בטובות הנאה.
•ידאג שהם יבחינו ביתרונו שוב ושוב.
שני אלו יוכלו להעמידו במרכז ,ואנו נוסיף -בעמדת תלות תמידית ב’תדלוק’ שני הערוצים -בסיסי
מעמדו.
נחזור אל אחשורוש .שני עקרונות מנחים את האיש .העיקרון הראשון ‘ -כאשר טוב לאזרחים טוב
למלך’ .המימוש יהיה בלבוש נהנתנות של מאה ושמונים יום לכלל בעלי התפקידים ,ובמעגל הפנימי
משתה לעם הנמצאים בשושן ,ועד -עשיית רצון איש ואיש.העיקרון השני -ראוותנות ביחס לעושרו וכבודו .הוא יאפשר נגישות להמון אל אוצרות המלכות ,יציג
את יתרונו בפני כולם שוב ושוב.
נשים לב .מגרשו של המלך אינו מגרש הזהות ,לא תפישת עולם -מי אני? מה אני? במה אני
משמעותי? לאן אני מוביל את הממלכה?
למעשה ,ממלכה שלמה חוגגת לכבודו של המלך ,המבקש למצוא חן בעיני כולם.17
.16רש”י“ :על כל רב ביתו -על כל שרי הסעודה :שר האופים ושר הטבחים ושר המשקים”.
.17מרכזיות מעמדו של המלך מוצאת ביטוי נוסף -בהגדרת התפקידים בממלכה שבמידה רבה היא פונקציונאלית
למידת הקרבה אל המלך “ -רואי פני המלך”“ ,משרתי המלך” היושבים ראשונה במלכות” ועוד.
12
ותמאן המלכה ושתי
שר לַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש (ט)
ָשים ּ ֵבית הַ ּ ַמלְ כוּת אֲ ׁ ֶ
ש ָתה ִמ ְׁש ּ ֵתה נ ִׁ
ַש ִּתי הַ ּ ַמלְ ּ ָכה עָ ְ ׂ
ּגַם ו ְׁ
ׂ ָתה ִמ ְׁש ֵּתה ָנ ִׁשים ֵּבית
בנקודת המוצא יש מידה של חירות בעמדת ושתי“ּ :גַם וַ ְׁש ִּתי ַה ַּמ ְל ּכָה ָע ְש
ׁ”.
ֲח ְׁשוֵרוֹש
ֶך א ַ
ַמל ְ
ַה ַּמ ְלכוּת ֲא ֶׁשר ל ֶּ
ׁ” (ח) ,ובשלב זה גם אישה היא
חירות זו עולה בקנה אחד עם הקונספציה ַ “ -ל ֲעשֹוֹת ִּכ ְרצוֹן ִאיׁש ו ִָאיש
בכלל.
יעי ְּכטוֹ ב לֵ ב הַ ּ ֶמלֶ ְך ּ ַב ּיָיִ ן ָאמַ ר לִ ְמהוּמָ ן ִּבזּ ְָתא חַ ְרבוֹ נָא ִּבגְ ָתא וַאֲ בַ גְ ָתא ז ֵַתר וְ כַ ְר ּ ַכס
ּ ַביּוֹ ם הַ ּ ְׁש ִב ִ
ַש ִּתי הַ ּ ַמלְ ּ ָכה לִ ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך
ש ְר ִתים ֶאת ּ ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש :לְ הָ ִביא ֶאת ו ְׁ
יסים הַ ְמ ׁ ָ
ִׁש ְבעַ ת הַ ּ ָס ִר ִ
ש ִרים ֶאת י ְָפי ָּה ִּכי טוֹ בַ ת מַ ְר ֶאה ִהיא (י -יא)
ְּבכֶ ֶתר מַ לְ כוּת לְ הַ ְראוֹ ת הָ עַ ִּמים וְ הַ ּ ָׂ
תגובת ושתי:
פרק א'
מה הניע את המלך לשלוח סריסים להביא את ושתי?
ֶך ַּב ּיָיִן” ,ולא לחפש היגיון .באמת ,השכרות
“כטוֹב לֵב ַה ֶּמל ְ
אפשר היה לתלות את הדבר בשכרותו ְּ -
אינה מייצרת דבר שאינו קיים .היא מסירה מעצורים ,מחסומים ,וחושפת את ה”יש” החבוי והנסתר.
במובן הפשוט ביותר -היום עומדים להסתיים מאה ושמונים ימי משתה ,ועוד שבעה ימים ,ובמידה
רבה זוהי נקודת השיא .לאחר שסיים אחשורוש לחשוף את אוצרותיו ובעידודה של הטיפה המרה ,הוא
ׂ ִרים ֶאת
מעז והולך צעד אחד נוסף -לחשוף לעיני כל את ‘אוצרות המלכה’ “ְ -ל ַה ְראוֹת ָה ַע ִּמים ו ְַה ָּש
י ְָפי ָּה ִּכי טו ַֹבת ַמ ְר ֶאה ִהיא”.
דומה כי מעבר לשיא החדש שבעמדת החשפנות ,מקופלת בצעד זה תנועת נפש נוספת :נוכח
כאן צעד של מלכות ושל שליטה .המלך לא רק שולט בכל המדינה ,הוא גם שולט באשתו .ברקע:
יכול להיות גנרל גדול השולט בדיוויזיות ,אך כשהוא עובר את מפתן הבית -מעמדו משתנה לבלי
הכר .שליטה בדיוויזיות היא סוג של כישרון ,מול האישה -זהו כישרון אחר :להבין את רצונותיה ,את
רגשותיה ,את כבודה .כנגדה -המבנה הוא שיתוף פעולה ומידה כזו או אחרת של שוויוניות.
כטוב לב המלך ביין הוא מבקש ‘לכבוש את המלכה’ ולהשלים בכך את שלטונו על הכל.
יסים ַו ִ ּי ְקצֹף הַ ּ ֶמלֶ ְך ְמאֹד וַ חֲ ָמתוֹ ּ ָבע ֲָרה
שר ְּביַד הַ ּ ָס ִר ִ
ַש ִּתי לָ בוֹ א ִּב ְדבַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ ׁ ֶ
ו ְַּתמָ ֵאן הַ ּ ַמלְ ּ ָכה ו ְׁ
בוֹ (יב)
מיאון ושתי הוא בשלושה:
•“ו ְַּת ָמ ֵאן ַה ַּמ ְל ּכָה וַ ְׁש ִּתי לָבוֹא” -הכותרת היא היותה מלכה ,ובמעגל שני ושתי .הבסיס הוא
תפישתה את מקומה בממלכה ,מקום שאינו תואם את התפקיד שהוטל עליה “ְ -ל ַה ְראוֹת
ָה ַע ִּמים ו ְַה ָּש
ׂ ִרים ֶאת י ְָפי ָּה”.18
ֶך” -לפקודת המלך (תיאורטית היא יכלה לבוא מעצמה ,אבל היא ממאנת
“ב ְד ַבר ַה ֶּמל ְ
• ִּ
לבוא בפקודה).
.18בכמה מן המדרשים ייחסוה כנכדתו של מלך בבל “ -שלחה לו :אי טפש! יצא לבך מיינך? דע שאני בת בתו של
נבוכדנצר ,שהיו מלכים ורוזנים עשויים מרמס לפניו( “ …ספרי דאגדתא על אסתר -מדרש אבא גוריון פרשה א ,עוד עיין
בגמרא מגילה י”ב ,ע”ב).
13
•“ ֲא ֶׁשר ְּביַד ַה ָּס ִר ִיסים” -הביזיון במעמדם של אלו שבאו להביאה.19
מבחינת המלך -זהו מצב בלתי נסבל .האירוע -ממלכתי ,והוא גם מהווה נקודת שיא לכל האירועים
שקדמו לו בממלכה .נגדיר את מצוקתו של אחשורוש במילים פשוטות -אחשורוש מבקש לשלוט
במאה עשרים ושבע מדינות ,ומתברר שבאשתו המלכה הוא אינו מצליח לשלוט.
תגובת המלך:
ַו ּיֹאמֶ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך לַ חֲכָ ִמים י ְֹדעֵ י הָ ִע ִּתים ִּכי כֵ ן דְּ בַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך לִ ְפנֵי ּ ָכל י ְֹדעֵ י ָּדת וָ ִדין:
ש ֵרי ּ ָפ ַרס וּמָ ַדי ר ֵֹאי
יש מֶ ֶרס מַ ְר ְסנָא ְממוּכָ ן ִׁש ְבעַ ת ָ ׂ
ש ָתר ַא ְד ָמ ָתא ַת ְר ִׁש ׁ
וְ הַ ָּקרֹב ֵאלָ יו ּ ַכ ְר ְׁשנָא ׁ ֵ
ש ָתה ֶאת
שר לֹא עָ ְ ׂ
אשנָה ּ ַב ּ ַמלְ כוּתְּ :כ ָדת מַ ה ּ ַל ֲעשֹוֹ ת ּ ַב ּ ַמלְ ּ ָכה וַ ְׁש ִּתי עַ ל אֲ ׁ ֶ
ּ ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך הַ י ְּׁש ִבים ִר ׁ ֹ
יסים (יג-טו)
מַ אֲ מַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש ְּביַד הַ ּ ָס ִר ִ
המלך מתייעץ עם פורום יודעי העיתים ,ומקבל חוות דעת מקצועית.
לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה
בשלב ראשון -אבחנה:
פרק א'
ש ִרים לֹא עַ ל הַ ּ ֶמלֶ ְך לְ בַ דּ וֹ עָ וְ ָתה וַ ְׁש ִּתי הַ ּ ַמלְ ּ ָכה ִּכי עַ ל ּ ָכל
{ממוּכָ ן} לִ ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ הַ ּ ָ ׂ
ַו ּיֹאמֶ ר ְמומֻ כָ ן ְ
ְ
שר ְּבכָ ל ְמ ִדינוֹ ת הַ ּ ֶמלֶ ך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש:
ש ִרים וְ עַ ל ּ ָכל הָ עַ ִּמים אֲ ׁ ֶ
הַ ּ ָׂ
ָשים לְ הַ ְבזוֹ ת ּ ַב ְעלֵ יהֶ ן ְּבעֵ ינֵיהֶ ן ְּב ָא ְמ ָרם הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש ָאמַ ר
ִּכי יֵצֵ א ְדבַ ר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה עַ ל ּ ָכל הַ ּנ ִׁ
ש ְמע ּו
שר ׁ ָ
שרוֹ ת ּ ָפ ַרס וּמָ ַדי אֲ ׁ ֶ
ַש ִּתי הַ ּ ַמלְ ּ ָכה לְ פָ נָיו וְ לֹא בָ ָאה :וְ הַ יּוֹ ם הַ זֶּה ּתֹאמַ ְרנָה ָ ׂ
לְ הָ ִביא ֶאת ו ְׁ
ש ֵרי הַ ּ ֶמלֶ ְך ו ְּכ ַדי ִּבזָּיוֹ ן וָ ָקצֶ ף (טז-יח)
ֶאת דְּ בַ ר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה לְ כֹל ָׂ
נסכם את מרכיבי חוות הדעת של ממוכן:20
•סירובה של וושתי הוא עוון 21כלפי המלך ,אבל לא רק כלפיו ,אלא גם כלפי כל השרים
והעמים בכל מדינות המלך אחשורוש.
“כי י ֵֵצא ְד ַבר ַה ַּמ ְל ּכָה” -חשש מפרסומו של האירוע המהווה תקדים מסוכן
•פשר הפגיעהִּ :
למעמד האישה בכל המדינות .החשש :הנשים יבואו להבזות בעליהן בעיניהן כפי שנתבזה
אחשורוש בעיני ושתי.
•בעקבות כלל הנשים ,גם שרות פרס ומדי אשר שמעו את דבר סירובה של המלכה ,יאמרו
ׂרת אישה ,אלא על נשות השרים) .22
כן אל שרי המלך (לא מדובר על ִמש
.19הביזיון יכול להתייחס לעובדת היותם סריסים ,ובניגוד למצב שבו המלך שולח שליח חשוב מטעמו או בא בכבודו
ובעצמו .הביזיון הוא גם במספרם -שבעה אנשים ,המשווה להזמנה אופי כוחני.
.20נשים לב .המלך שאל שבעה שרים ,וממוכן נוטל יוזמה ועונה .החכמים בתלמוד העירו על תשובתו בציון הבא“ :ויאמר
ממוכן ,תנא :ממוכן זה המן .ולמה נקרא שמו ממוכן -שמוכן לפורענות .אמר רב כהנא :מכאן שההדיוט קופץ בראש”
(מגילה יב ,ב) .התנא מזהה אותו כהמן ,ובוודאי שאין כוונתו לזיהוי פרסונאלי .כוונתו -מושגית ,וכאומר -ממוכן במושגיו
דומה להמן במושגיו .אכן ,בלימודנו נבחין בקשר המהות השורר ביניהם .רב כהנא מוסיף ומתייחס אל יוזמתו להשיב למלך
ומכנה אותו “הדיוט הקופץ בראש”.
.21עוותה :רש”י -מלשון עוון ,אבן עזרא -מלשון עיוות.
ֶך
.22מעניינת העובדה שבתיאור הראשון הוא מתייחס קודם כל אל השרות ,ובמעגל שני אל כלל העמים “ -לֹא ַעל ַה ֶּמל ְ
14
•במילים פשוטות -משהו מאד מסוכן עומד לקרות בכל מדינות המלך -מרד נשים ,ואתו
צריך כעת להתמודד.
הקונספציה -הפחד מתקדים שעשוי להתפשט ללא שום דרך לעצור אותו.
כפי שכבר הערנו (בפרק ‘ראשית דבר’) פחד מתקדים קיים כאשר אין קשר ישיר אל מציאות ,לא
מבינים את הקודים שבה ,את תכונותיה ואת דרך התנהלותה .כיוון שכך ,כל שבר הופך לתקדים
מסוכן ,שמא ישכפל את עצמו ויותר מכך.
נושא התקדים או הפחד :פחד הבעלים מתופעה שבה נשים אינן מקבלות על עצמן את מרותם.
קשה שלא לראות כאן נתק של איש שאינו קורא את עולמה של אישה ,אינו מבין את הקודים שבו,
והוא דואג מאובדן שליטה.23
הפתרון:
ִאם עַ ל הַ ּ ֶמ ְ
שר לֹא ָתבוֹ א
לֶך טוֹ ב יֵצֵ א ְדבַ ר מַ לְ כוּת ִמ ְּלפָ נָיו וְ יִ ּ ָכ ֵתב ְּב ָד ֵתי פָ ַרס וּמָ ַדי וְ לֹא ַיעֲבוֹ ר אֲ ׁ ֶ
ְ
ְ
ַש ִּתי לִ ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש וּמַ לְ כו ָּת ּה יִ ּ ֵתן הַ ּ ֶמלֶך לִ ְרעו ָּת ּה הַ ּטוֹ בָ ה ִמ ּ ֶמ ּנָה (יט)
ו ְׁ
התוצאות שיהיו למעשה זה:
ׂה
ֶך ֲא ֶׁשר יַ ֲע ֶש
• וְנִ ְׁש ַמע ִּפ ְתגָם ַה ֶּמל ְ
ַבה ִהיא
• ְּבכָל ַמ ְלכוּתוֹ ִּכי ר ָּ
ֵיהן ְל ִמ ּגָדוֹל ו ְַעד ָק ָטן (כ)
•וְכָל ַה ָּנ ִׁשים י ְִּתנ ּו י ְָקר ְל ַב ְעל ֶ
דבר אחשורוש ביחס לושתי מוגדר כ”פתגם” אשר יעשה ,הפתגם יהיה נשמע בכל מלכותו.25
ֵיהן ְל ִמ ּגָדוֹל ו ְַעד ָק ָטן” .אנו נשאל -אחשורוש התבזה לעיני
התוצאה הרצויהְ“ :וכָל ַה ָּנ ִׁשים י ְִּתנ ּו י ְָקר ְל ַב ְעל ֶ
פרק א'
העצה :דחיית המלכה ושתי מלבוא אל המלך .נשים לב לאופייה של העצה:
ֶך
“אם ַעל ַה ֶּמל ְ
•תיאור עצם קיומו של חוק ,והגדרתו כ”לֹא יַעֲבוֹר” עוד לפני תיאור תוכנו ִ -
ָתב ְּב ָד ֵתי ָפרַס ו ָּמ ַדי ְולֹא יַעֲבוֹר” .ההיגיון :סירובה היה
טוֹב י ֵֵצא ְד ַבר ַמ ְלכוּת ִמ ְּל ָפנָיו ְוי ִּכ ֵ
במגרש הממלכתי ,ומתבקש טיפול רציני במסגרת החוק כנותן מענה במגרש הממלכתי.
•עונשה -היא לא תוכל עוד לבוא “לפני המלך” .ושתי אינה משולחת (מגורשת) ,וגם לא
מפוטרת .היא תישאר במאגר הנשים ,המלך ימשיך לשלוט בה ,אלא שבניגוד לכל אישה
אחרת שבחפץ המלך בה היא תיקרא בשם ,ושתי כבר לא תיקרא .מעמדה -תלויה
במלך ,דחויה ונשלטת.24
ֶך ִל ְרעו ָּת ּה ַה ּטו ָֹבה ִמ ֶּמ ּנָה” פוגעת ומזלזלת.
•גם ההגדרה “ו ַּמ ְלכו ָּת ּה י ִֵּתן ַה ֶּמל ְ
ׁ” (טז) ,ואילו בפירוט היאך
ֲח ְׁשוֵרוֹש
ֶך א ַ
ׂ ִרים ו ְַעל ּכָל ָה ַע ִּמים ֲא ֶׁשר ְּבכָל ְמ ִדינוֹת ַה ֶּמל ְ
ְל ַב ּדוֹ ָעו ְָתה וַ ְׁש ִּתי ַה ַּמ ְל ּכָה ִּכי ַעל ּכָל ַה ָּש
יתרחש הדבר הוא פותח בכלל הנשים ,ובמעגל שני מדבר על השרות .ההיגיון :התיאור הראשון הוא של עיקרון ,אבחנה
בהיקפה של הפגיעה ,ומפאת כבודם של השרים הוא פותח בתיאור הפגיעה בהם .בשלב השני הוא מתאר תהליך ,איך
יקרה הדבר בפועל ,ומפאת כבודם של השרים הוא בוחר לפתוח בכלל הנשים ולא בנשותיהם.
.23כל זאת באבחנתו של ממוכן שלא בהכרח שיקפה את המציאות.
.24אילו היא הייתה משולחת ,היא הייתה יוצאת משליטתו לחירות ,במידה רבה יוצאת מנצחת ,מנציחה את בזיונו.
ַבה ִהיא”.
“בכָל ַמ ְלכוּתוֹ ִּכי ר ָּ
.25כבדרך אגב ממוכן ‘מתדלק’ את אחשורוש במילות כבוד ְּ -
15
כל ,איבד כוח שליטה ,והנה בא ממוכן ומסיט את הנושא למעמדם של הבעלים בכל המדינה?26
תשובתנו :יש כאן חשבון עקיף .כאשר אישה שולטת באיש ,האיש לא יוכל להיות נשלט על ידי המלך.
כאשר היא נשלטת ,האיש ישמע למלך ,והממלכה כולה תהיה בשליטה .בהמשך משוואה זו תיאמר
במפורש.
שררת איש
תגובת המלך:
ש ִרים ַו ּיַעַ שׂ הַ ּ ֶמלֶ ְך ִּכ ְדבַ ר ְממוּכָ ן (כא)
ַו ִ ּייטַ ב הַ דָּ בָ ר ְּבעֵ ינֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ הַ ּ ָׂ
המקרא אינו מפרט את היישום ,ופירוש הדבר הוא שקיימת התאמה גמורה בין דבר ממוכן לבין
המימוש.27
ַו ִ ּי ְׁשלַ ח ְספָ ִרים ֶאל ּ ָכל ְמ ִדינוֹ ת הַ ּ ֶמלֶ ְך ֶאל ְמ ִדינָה ו ְּמ ִדינָה ִּכ ְכ ָתבָ ּה וְ ֶאל עַ ם וָ עָ ם ִּכלְ ׁשוֹ נוֹ
יש שׂ ֵרר ְּבבֵ יתוֹ ו ְּמ ַד ּ ֵבר ִּכלְ ׁשוֹ ן עַ ּמוֹ (כב)
לִ ְהיוֹ ת ּ ָכל ִא ׁ
פרק א'
זוהי תוספת ,מעבר לעצת ממוכן.
בניגוד לעצה שעל פיה הצעד החזק כל כך כלפי ושתי עשוי להביא לתוצאה הרצויה ,אחשורוש אינו
ׂרֵר ְּב ֵביתוֹ
מסתפק בו ,והוא הולך צעד נוסף -שולח ספרים ובהם הוראה מפורשת“ִ :ל ְהיוֹת ּכָל ִאיׁש ש
ו ְּמ ַד ֵּבר ִּכ ְלׁשוֹן ַע ּמוֹ” .הסיבה -הוא אינו סומך על מסרים סמויים ועל תהליך שיתרחש מאליו .ביטחונו
במסרים הגלויים והמפורשים.“ו ְּמ ַד ֵּבר ִּכ ְלׁשוֹן ַע ּמוֹ” -
•מה פשר ביטוי זה?
•מהו הקשר שבין שני חלקי הפסוק?
לכל עם יש לשון ,ואחשורוש מכבד זאת ,יחד עם זאת הוא לא רוצה ביותר משפה אחת לעם .28הסיבה
שוני בלשון הוא שוני בתרבות ,הוא מייצר רב גוניות וזו מצמצמת את יכולת השליטה.29ׂרֵר ְּב ֵביתוֹ” ,וממילא לא יהיו שני קולות בבית אחד .אותו איש
“כָל ִאיׁש ש
הקשר שבין שני חלקי הפסוקּ :
שכעת מייצג את הקול האחד שבביתו ,ידבר כלשון עמו ,וממילא לא יהיו שני קולות במדינה אחת.
תוצאת שני אלו -המלך יוכל לשלוט במדינה.
.26התשובה שנתנו היא חלקית ,ודומה שאכן קיים חשבון נוסף לממוכן ,שאינו בהכרח מעמיד את טובת המלך במרכז.
ביטויו בחז”ל יהיה בזיהויו את ממוכן כהמן (הערה ,)02שגם אותו לא באמת הטרידה טובתו של המלך.
.27בכל מקום שהמקרא מתאר מה היה בפועל -פירוש הדבר שקיים פער בין הציווי לבין המימוש .כאן פער זה אינו
קיים.
“מ ִדינָה ו ְּמ ִדינָה ִּכ ְכ ָת ָב ּה ו ְֶאל ַעם ו ָָעם ִּכ ְלׁשוֹנוֹ” .לכל מדינה יש כתב -שפה
.28קודם לכן תוארו ספרים שנשלחו אל ְ
רשמית ,ויש גם לשון -שפת הדיבור .הכתב מגלם את התרבות הרשמית ,הממלכתית ואילו הלשון מגלמת את שפת
הדיבור .את התרבות בפועל.
.29אבן עזרא (בראשית י”א ,ו)“ :עם אחד -שיש להם דת אחת .כי בהשתנות הדתות תתחדש הקנאה והשנאה גם כן
בהשתנות הלשון”.
16
כעת נשאל -מהו היחס שבין עמדה זו לבין הקונספציה עליה הושתת שלטונו עד כה?
תשובתנו :אכן דבר השתנה .בתחילה הושתת שלטונו על טובות הנאה ,בעשותו כרצון איש ואיש ועד
למשתה הנשים ,ולא עלתה בידו .כעת -הוא מצמצם במעט את החירות בשררת האנשים ובתרבות
אחודה מחייבת לכולם .גם מעמד השרים ביחס לנשותיהם יהיה -מעמד של שררה ,בשונה מ”רבי
ביתו” אשר חויבו קודם לכן לרצון איש ואיש.
עם זאת ,התשתית תישאר אותה תשתית ,וגם המשתה ההמוני ישוב ויתחדש עם הכתרתה של
ׂה
ַמ ִדינוֹת ָע ָש
ָחה ל ְּ
ֲב ָדיו ֵאת ִמ ְׁש ֵּתה ֶא ְס ֵּתר וַ ֲהנ ָ
ׂרָיו וַע ָ
ֶך ִמ ְׁש ֶּתה גָדוֹל ְלכָל ָש
ׂ ַה ֶּמל ְ
אסתר למלכה “ -וַּי ַַעש
ֶך” (ב ,יח).
ׂ ֵאת ְּכיַד ַה ֶּמל ְ
וַי ִֵּתן ַמ ְש
פרק א'
17
פרק ב’
שר
ש ָתה וְ ֵאת אֲ ׁ ֶ
שר עָ ָׂ
ַש ִּתי וְ ֵאת אֲ ׁ ֶ
ַאחַ ר הַ דְּ בָ ִרים הָ ֵא ּ ֶלה ְּכ ׁש ְֹך חֲמַ ת הַ ּ ֶמלֶ ְך ַאחֲ ְׁשוֵרוֹ ׁש זָכַ ר ֶאת ו ְׁ
ש ְר ָתיו יְ בַ ְק ׁש ּו לַ ּ ֶמלֶ ְך נְ עָ רוֹ ת ְּבתוּלוֹ ת טוֹ בוֹ ת מַ ְר ֶאה:
ֹאמר ּו ַנע ֲֵרי הַ ּ ֶמלֶ ְך ְמ ׁ ָ
נִ גְ זַר עָ לֶ יהָ ַ :ו ּי ְ
וְ י ְַפ ֵקד הַ ּ ֶמלֶ ְך ּ ְפ ִק ִידים ְּבכָ ל ְמ ִדינוֹ ת מַ לְ כוּתוֹ וְ יִ ְק ְּבצ ּו ֶאת ּ ָכל ַנע ֲָרה ְבתוּלָ ה טוֹ בַ ת מַ ְר ֶאה ֶאל
ָשים וְ נָתוֹ ן ּ ַת ְמרוּקֵ יהֶ ן:
ָשים ֶאל יַד הֵ גֶא ְס ִריס הַ ּ ֶמלֶ ְך ׁשֹמֵ ר הַ ּנ ִׁ
ּשן הַ ִּב ָירה ֶאל ּ ֵבית הַ ּנ ִׁ
ׁשו ׁ ַ
ְ
שר ִּתיטַ ב ְּבעֵ ינֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך ִּת ְמל ְֹך ּ ַתחַ ת וַ ְׁש ִּתי וַ ִ ּייטַ ב הַ דָּ בָ ר ְּבעֵ ינֵי הַ ּ ֶמלֶ ך וַ ּיַעַ שׂ ּ ֵכן
וְ הַ ּ ַנע ֲָרה אֲ ׁ ֶ
(א-ד)
געגועי המלך
פרק ב'
ׂ ָתה ו ְֵאת ֲא ֶׁשר נִ גְ זַר
ֶך ַא ֲח ְׁשוֵרוֹׁש ָזכַר ֶאת וַ ְׁש ִּתי ו ְֵאת ֲא ֶׁשר ָע ָש
ֲמת ַה ֶּמל ְ
“א ַחר ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵא ּלֶה ְּכׁש ְֹך ח ַ
ַ
ֶיה” -לאחר ששככה חמת המלך ,הוא זוכר את ושתי .הזיכרון -מגלם איזו עמדה נפשית כלפיה,
ָעל ָ
אולי געגועים.
ֶיה” -באי יכולתה לשוב
ׂ ָתה” -במיאונה לבוא אליו“ ,ו ְֵאת ֲא ֶׁשר נִ גְ זַר ָעל ָ
והוא ממשיך“ :ו ְֵאת ֲא ֶׁשר ָע ָש
ולהיות לו לאישה .הניסוח “נִ גְ זַר” -גזירה בבניין נפעל ,מספר על חוסר הנחת שהיה למלך מריחוקה
ממנו.
למה מתגעגע אחשורוש?
טענתנו :ושתי הייתה אישה עצמאית ,הייתה לה אמירה משל עצמה ,ולמקום הזה המלך מתגעגע.
ׁ” (א ,ח) .אכן
הגעגוע ,תואם את תפישת עולמו שבה חירות לאזרחים ַ “ -ל ֲעשֹוֹת ִּכ ְרצוֹן ִאיׁש ו ִָאיש
תפישתו ספגה מכה בעקבות סירובה ,והוא נאלץ להיפרד מושתי ,כמו גם מאי אלו חירויות שהיו קודם
לכן לאזרחים.
בהמשך נעמיד דברינו אלה למבחן בצמתים בהם יעמוד המלך מול אסתר ,בבחירותיה ,ובתגובות
שיהיו לו ליוזמותיה.
צערו של המלך ניכר לסובבים אותו ,ונעריו משרתיו באים בהצעה .עוד לפני שהתוודענו אל תוכנה,
ֶך ְמ ָׁש ְר ָתיו” מסוגלים להבין לליבו של המלך ,לכאבו ,ועד כמה
אנו מעט חושדים ,עד כמה “ ַנ ֲערֵי ַה ֶּמל ְ
חכמה ונבונה יכולה להיות עצתם.30
ׂ ּכֵן” -המלך שומע
ֶך וַּי ַַעש
ִיטב ַה ָּד ָבר ְּב ֵעינֵי ַה ֶּמל ְ
ֶך ִּת ְמל ְֹך ַּת ַחת וַ ְׁש ִּתי וַּי ַ
“ו ְַה ַּנ ֲערָה ֲא ֶׁשר ִּת ַיטב ְּב ֵעינֵי ַה ֶּמל ְ
עצה ומקבלה .תיאורו של היישום בפסוק שבו מתוארת העצה כמוה כחיווי על המידיות שבה היא
התקבלה .ככלל -אחשורוש אינו יודע לומר מה הוא באמת רוצה ,אינו מודע אל עולמו הפנימי ,אל
רצונותיו .הדבר יהיה ניכר לאורך שלבים רבים במגילה .עובדה זו תציב את עמדת היועצים ואת עצתם
במקום קריטי.
נתבונן בתכולתה של העצה:
•לקבוץ בתולות מכל מדינות המלך -הליכה אל כלל הממלכה .החצנה גדולה ,ואולי גם
.30דוגמא מובהקת לעצה רעה -עצת הילדים לרחבעם שהייתה לו לרועץ (מלכים א ,פרק יב).
18
ביטוי לכוח ,לשליטה.
•מבצע איסוף הבתולות מתואר בניסוחים הדומים לתיאור המקראי למבצע איסוף תבואת
מצרים בימי יוסף (בראשית מא ,לד-לה) .הדמיון מייצר השראה ,והוא מספר את סיפורן
העצוב של הנערות.31
•קיים מדד אחד לבחירת אישה למלך :בתולה טובת מראה .אין שום מדד נוסף .לא זהות,
לא חכמה ,לא התנהגות וכדו’.
•בדרך אגב אנו שומעים על “בית הנשים” שאליו מקבצים את הנשים ,ועל הגא סריס המלך,
שתפקידו הוא “שומר הנשים”.
קשה שלא לראות כאן עצה של נערים צעירים ,שלא באמת מבינים מה עובר על המלך.
בפסוקים הבאים ,תזמין אותנו המגילה להציץ אל עבר עולם אחר ,נוסף ,הקיים ‘תחת שמי’ המגילה.
אנשים מעולם אחר
בפסוקים הבאים תתאר המגילה את מרדכי ,את זהותו ,את שורשיו ואת אומנותו לאסתר בת דודתו
אשר הייתה לו כבת .אסתר ומרדכי הם איש ואישה ,ואנו נבחן בלימודנו בפרשייה זו ובבאות בעקבותיה
מה בין מרדכי לאסתר .בלימודנו נזהה ציר התפתחותי מרתק למה שיתחולל בין שניהם.
פסוקים אלו מתארים מעין פרופיל למרדכי.
“איׁש יְהו ִּדי ָהיָה ְּבׁש ּו ַׁשן ַה ִּבירָה” -איש יהודי הוא תיאור של זהותּ “ .ו ְׁשמוֹ ָמ ְר ֳּדכַי ֶּבן י ִָאיר ֶּבן ִׁש ְמ ִעי ֶּבן
ִ
ִקיׁש ִאיׁש י ְִמינִ י” -תיאור של ארבע דורות לאחור מספר על חיבורו אל שורשיו ,אל עברוֲ “ .32א ֶׁשר ָהגְ לָה
ֶך ָּב ֶבל” -במילותיו
ֶאצר ֶמל ְ
ַדנ ַּ
ֶך יְהו ָּדה ֲא ֶׁשר ֶהגְ לָה נְ ב ּוכ ְ
ִמיר ּו ָׁש ַליִם ִעם ַהגֹּלָה ֲא ֶׁשר ָהגְ ְל ָתה ִעם יְכָנְ יָה ֶמל ְ
של מרדכי כך היינו מתנסחים ‘ -אתם רואים אותי כאן ,בשושן ,אך דעו לכם -אני לא באמת שייך
לכאן .שורשי הם בירושלים ממנה הוגלנו על ידי מלך בבל’ .במילים פשוטות -מרדכי הוא אדם
המחובר אל שורשיו המשפחתיים ,השבטיים וגם אל העם והארץ ממנה הוא הוגלה.33
פרק ב'
יש יְ ִמינִ י:
יש ִא ׁ
ּשמוֹ מָ ְר ֳ ּדכַ י ּ ֶבן י ִָאיר ּ ֶבן ִׁש ְמ ִעי ּ ֶבן ִק ׁ
ּשן הַ ִּב ָירה ו ְׁ
יש יְ הו ִּדי הָ יָה ְּב ׁשו ׁ ַ
ִא ׁ
שר הֶ גְ לָ ה נְ בוּכַ ְדנֶא ַ ּצר
שר הָ גְ לְ ָתה ִעם יְ כָ נְ יָה מֶ לֶ ְך יְ הו ָּדה אֲ ׁ ֶ
ּשלַ יִ ם ִעם הַ ּגֹלָ ה אֲ ׁ ֶ
שר הָ גְ לָ ה ִמירו ׁ ָ
אֲ ׁ ֶ
ְ
מֶ לֶ ך ּ ָבבֶ ל:
וַיְ ִהי אֹמֵ ן ֶאת ה ֲַד ּ ָסה ִהיא ֶא ְס ּ ֵתר ּ ַבת דּ ֹדוֹ ִּכי ֵאין לָ ּה ָאב וָ ֵאם וְ הַ ּ ַנע ֲָרה יְ פַ ת ּת ַֹאר וְ טוֹ בַ ת מַ ְר ֶאה
ו ְּבמוֹ ת ָא ִביהָ וְ ִא ּ ָמ ּה לְ ָקחָ ּה מָ ְר ֳ ּדכַ י לוֹ לְ בַ ת (ה-ז)
ֶך ְּפ ִק ִידים ְּבכָל ְמ ִדינוֹת ַמ ְלכוּתוֹ ְוי ְִק ְּבצ ּו ֶאת ּכָל ַנ ֲערָה ְבת ּולָה טו ַֹבת ַמ ְר ֶאה ֶאל ׁש ּו ַׁשן ַה ִּבירָה ֶאל
.31אצלנוְ “ :וי ְַפ ֵקד ַה ֶּמל ְ
ׂה ַפ ְרעֹה ְוי ְַפ ֵקד ְּפ ִק ִדים ַעל ָה ָארֶץ
ֶך ׁש ֵֹמר ַה ָּנ ִׁשים ְונָתוֹן ַּת ְמרו ֵּק ֶיהן (ב’ ,ג) .בבראשית :יַ ֲע ֶש
ֵּבית ַה ָּנ ִׁשים ֶאל יַד ֵהגֶא ְס ִריס ַה ֶּמל ְ
ׂ ָבעְ :וי ְִק ְּבצ ּו ֶאת ּכָל אֹכֶל ַה ָּׁשנִ ים ַה ּטֹבוֹת ַה ָּבאֹת ָה ֵא ּלֶה ְוי ְִצ ְּבר ּו ָבר ַּת ַחת יַד ַּפ ְרעֹה
ו ְִח ֵּמׁש ֶאת ֶארֶץ ִמ ְצ ַריִם ְּב ֶׁש ַבע ְׁשנֵי ַה ָּש
אֹכֶל ֶּב ָע ִרים ְו ָׁש ָמר ּו (מא ,לד-לה).
.32הנחתנו היא כי המקרא מספר עובדות שקיימת להן נוכחות בעולמם הרוחני של הדמויות .ללא נוכחות זו אזכורם הוא
נטול משמעות.
.33מסתבר שמרדכי עצמו לא הוגלה פיזית ,והכוונה היא לאבותיו .בשולי דברינו נעיר על הניסוח ֲ “ -א ֶׁשר ָהגְ לָה ִמיר ּו ָׁש ַליִם
19
ֲד ָּסה” -יש כאן יחס של אומנות -אמון בינו לבינה .תיאורו כאומן קודם לציון העובדה
“וַי ְִהי א ֵֹמן ֶאת ה ַ
שאין לה אב ואם מעצים את המחויבות שלו אליה ומעמידו ביחס בחירי לתפקידו זה.
ָאם ו ְַה ַּנ ֲערָה י ְַפת ּת ַֹאר וְטו ַֹבת ַמ ְר ֶאה ו ְּבמוֹת ָא ִב ָיה ו ְִא ָּמ ּה ְל ָק ָח ּה
ָה ָאב ו ֵ
“היא ֶא ְס ֵּתר ַּבת ּדֹדוֹ ִּכי ֵאין ל ּ
ִ
ָמ ְרדֳּכַי לוֹ ְל ַבת” -מרדכי לוקח אחריות והיא לו כבת בעמדת קשר וקירבה.
תיאורה של אסתר“ :י ְַפת ּת ַֹאר וְטו ַֹבת ַמ ְר ֶאה” .הציון “טו ַֹבת ַמ ְר ֶאה” מגלם עמדת תצפית של אדם מן
החוץ הצופה ורואה בה שהיא טובה .הציון “י ְַפת ּת ַֹאר” מגלם גם הוא את עמדת הצופה מן הצד ,אלא
שהפעם נוסף התיאור ,התייחסות לתווים ,לתכונות שונות ומגוונות שבהופעתה.34
נסכם במילים פשוטות:
•מרדכי מתואר כאדם הלקוח מעולם אחר .לא מעולם התפקידים שבארמון ,לא מן ה’כאן
והעכשיו’ השורר תחת שמי המגילה עד כה.
•מרדכי מחובר אל זהותו ואל עברו.
•שני הפסוקים המתארים את מרדכי נקראים במנגינת ‘איכה’ ,והיא כמספרת על עולם גבוה
שאבד ,ובוכים עליו ,מספרת על מרדכי שאינו באמת משלים עם הימצאותו בגלות.
•הדסה ,או אסתר היא אישה במעמד אחר -יפת תואר ,בת.
•היחס בין מרדכי לבינה -אומן ,והיא לו לבת.
כעת ,חוזרים אנו אל ‘סיפורי הארמון’:
פרק ב'
בהיקבץ נערות רבות אל שושן הבירה
ּשן הַ ִּב ָירה ֶאל יַד הֵ גָי ו ִַּת ּ ָל ַקח
שמַ ע דְּ בַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ ָדתוֹ ו ְּב ִה ָּקבֵ ץ נְ עָ רוֹ ת ַר ּבוֹ ת ֶאל ׁשו ׁ ַ
וַיְ ִהי ְּב ִה ּ ׁ ָ
ָשים (ח)
ֶא ְס ּ ֵתר ֶאל ּ ֵבית הַ ּ ֶמלֶ ְך ֶאל יַד הֵ גַי ׁשֹמֵ ר הַ ּנ ִׁ
ָקח ֶא ְס ֵּתר” -בניגוד לנשים האחרות אסתר אינה משתפת פעולה.
“ו ִַּת ּל ַ
ָה ו ְֵאת ֶׁש ַבע
ָתת ל ּ
ׂא ֶח ֶסד ְל ָפנָיו וַי ְַב ֵהל ֶאת ַּת ְמרו ֶּק ָיה ו ְֶאת ָמנו ֶֹת ָה ל ֵ
ו ִַּת ַיטב ַה ַּנ ֲערָה ְב ֵעינָיו ו ִַּת ָּש
ֶה ו ְֶאת ַנעֲרו ֶֹת ָיה ְלטוֹב ֵּבית ַה ָּנ ִׁשים (ט)
ֶך וְַי ַׁש ּנ ָ
ָה ִמ ֵּבית ַה ֶּמל ְ
ָתת ל ּ
ַה ְּנ ָערוֹת ָה ְראֻיוֹת ל ֶ
ׂא ֶח ֶסד ְל ָפנָיו” -
הגי מזהה כאן ‘משהו אחר’ “ -ו ִַּת ַיטב ַה ַּנ ֲערָה ְב ֵעינָיו” -במעגל ראשון ,בסיסי“ ,ו ִַּת ָּש
ָתת
אסתר נושאת הוויה של חסד -לפניו ,35והוא ינהג בהתאם “ -וַי ְַב ֵהל ֶאת ַּת ְמרו ֶּק ָיה ו ְֶאת ָמנו ֶֹת ָה ל ֵ
ִעם ַהגֹּלָה ”…המתאר מעין הגליה אישית של מרדכי (תחת ניסוח אפשרי אחר שבו תתואר הגלות ,והוא יתואר כחלק ממנה
וכטפל לה) .ניסוח זה מקפל בתוכו אמירה נוספת ,סמויה ,המספרת על סוג של ריחוק הקיים בין מה שמסמלת ירושלים
לבין עולמו של מרדכי .זיהויים של חז”ל את מרדכי כצאצא לשמעי בן גרא ,מתנגדה הגדול של ממלכת דוד ,מצטרף גם
הוא להערה זו ,ולעוד נקודות ציון המצביעות על מרחק מה שהיה למרדכי מתפישה ממלכתית.
.34מעניינת העובדה שהנושא בפסוקים אלו הוא מרדכי .תיאורו הוא כאומן את הדסה ,ובעקבות עמדתו זו ממשיך
המקרא ומתאר גם אותה .עובדה זו תצטרף לתמונת המכלול של המגילה שנקודת המוצא שבה היא טפילותה של אסתר
למרדכי ,עמדה שתשתנה במאד בשלב מאוחר יותר.
.35ב’משפחתו’ של ביטוי זה נוכח גם הביטוי הבא “ -מצאת חן בעיני” .במבט ראשון זהו ניסוח תמוה ,שהרי הוא מתאר
אדם כמוצא חן בעיניו של המתאר ,והמתאר נתפש כמשבח את עצמו? המינוח המתבקש הוא ‘ -מצאתי חן בעיניך’?
תשובה :ישנו חן שהוא אינו מצוי והוא אינו נגיש ,ואתה מצאת אותו .התוספת “בעיני” תציין את העובדה שכך משתקף
20
ָה” -הגי מגיב בבהלה ,בחוסר שלווה ,והוא מבקש לדחוק בתהליך הטבעי“ .ו ְֵאת ֶׁש ַבע ַה ְּנ ָערוֹת
לּ
ֶה ו ְֶאת ַנעֲרו ֶֹת ָיה ְלטוֹב ֵּבית
ֶך” -שבע נערות מלוות לנערה בתולה“ .וְַי ַׁש ּנ ָ
ָה ִמ ֵּבית ַה ֶּמל ְ
ָתת ל ּ
ָה ְראֻיוֹת ל ֶ
ַה ָּנ ִׁשים” -אסתר זוכה למעמד מועדף בבית הנשים.
שר לֹא ַת ִּגיד (י)
ידה ֶא ְס ּ ֵתר ֶאת עַ ּ ָמ ּה וְ ֶאת מוֹ לַ ְד ּ ָת ּה ִּכי ָמ ְר ֳ ּדכַ י ִצ ָ ּוה עָ לֶ יהָ אֲ ׁ ֶ
לֹא ִה ִּג ָ
אנו נשאל:
•לאחשורוש אין מודיעין שילמדו דבר פשוט כל כך?
•מהו ההיגיון בהוראה זו של מרדכי?
התשובה לשאלה הראשונה פשוטה .אחשורוש בחר אישה על בסיס מדד אחד -היותה בתולה
וטובת מראה ,ושאלת זהותה לא באמת מעניינת אותו.
אל תשובתנו לשאלת היגיון מרדכי נבוא בעקבות הפסוק הבא:
שה ּ ָב ּה
ָשים לָ ַדעַ ת ֶאת ְׁשלוֹ ם ֶא ְס ּ ֵתר וּמַ ה ּיֵעָ ֶׂ
ו ְּבכָ ל יוֹ ם וָיוֹ ם מָ ְר ֳ ּדכַ י ִמ ְתהַ ּ ֵל ְך לִ ְפנֵי חֲ צַ ר ּ ֵבית הַ ּנ ִׁ
(יא)
פרק ב'
מרדכי דואג לאסתר ,בכל יום ויום ,בהתמדה גמורה הוא נוכח לפני חצר בית הנשים.
דאגתו :מה שלומה ומה יעשה בה .במילים פשוטות -יש כאן אירוע נוראי בכל קנה מידה ,ובקנה
מידה יהודי הוא ‘קטסטרופה’ .מרדכי מלווה את אסתר ,דואג לה במאד מאד .דאגתו -בשני מעגלים:
במעגל הפשוט ,האישי ,שהרי הוא אומן לה ,אך לא פחות מכך -במעגל הזהות שכל כך נוכחת
בעולמו “ -איש יהודי” שגלה מירושלים ,והוא מחובר היטב אל שורשיו ואל עברו.
הקשר זה מעמיד את הוראתו אליה שלא להגיד את עמה ואת מולדתה במשמעות הבאה :אין בחירה
לאסתר ולמרדכי ביחס לעצם לקיחתה אל הארמון .כן קיימת בחירה בשאלה -מה יהיה הקשרה
של הלקיחה .האם אסתר היא אישה ככל הנשים ,מעט יפה יותר ,או שיש כאן מישהי ששייכת לעם
היהודי.
זיהוייה כיהודייה ייצר סיפור אחר לגמרי .בהיבט הרחב ‘ -יהודיה נלקחה אל בית המלך’ ובמערכת
המושגים של איש יהודי זהו חילול השם .36בהיבט האישי -כותרת זו תייצר סתירה בלתי ניתנת לאיחוי
בין זהותה כיהודיה לבין דפוסי ההתנהגות שייתבעו ממנה בארמון .מכיוון נוסף ,משמעותי יותר -
אסתר נלקחת אל הארמון ,וכל עולמה עומד להיות ‘נכבש’ בידי אחשורוש ,בידי חוקי הארמון ,ההווי
בו ועוד .מרדכי מבקש להשאיר את זהותה כסוד ,כמקום בעולמה שלא נכבש ,זר לא ייגע בו ,והוא
יישאר כמעין מקדש מעט -בטהרתו.
שר
ָשים ְׁשנֵים עָ ָׂ
ו ְּבהַ ִּגיעַ ּתֹר ַנע ֲָרה וְ ַנע ֲָרה לָ בוֹ א ֶאל הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש ִמ ֵּקץ הֱיוֹ ת לָ ּה ְּכ ַדת הַ ּנ ִׁ
ָאל” (ירמיהו
ׂר ֵ
ׂ ִר ֵידי ָחרֶב ָהלו ְֹך ְל ַה ְר ִּגיעוֹ ִי ְש
“כֹה ָא ַמר ה’ ָמ ָצא ֵחן ַּב ִּמ ְד ָּבר ַעם ְש
אתה בעיני -כמוצא חן .דוגמא במקראּ :
ִיתי ְב ֵעינָיו ְּכמו ְֹצ ֵאת ָׁשלוֹם” (שיר השירים
“אז ָהי ִ
ל”א ,א) .ישראל הלך במדבר ,ובהליכתו הוא מצא חן .דוגמא לביטוי נוסף ָ -
ח’ ,י).
.36מעין מעמד הראוותנות הגדולה שבהצגת אוצרות המלך בשושן -שהחכמים במדרש זיהו אותו בהצגת כלי המקדש
שנלקחו בשבי “ -וכלים מכלים שונים (א’ ,ז) -הביא כליו וכלי עילם ונמצאו שלו יפין משל עילם ,הביא כליו וכלי בית
המקדש ונמצאו נאים ויפין מכליו” (אסתר רבה פרשה ב) .על בסיס זיהוי מדרשי זה מתנגנות מילים אלו במנגינת איכה.
21
פרק ב'
ש ִמים ו ְּב ַת ְמרו ֵּקי
שמֶ ן הַ ּמֹר וְ ִׁש ּ ׁ ָשה חֳ ָד ִׁשים ּ ַב ְּב ָׂ
ח ֶֹד ׁש ִּכי ּ ֵכן יִ ְמלְ א ּו יְ מֵ י ְמרו ֵּקיהֶ ן ִׁש ּ ׁ ָשה חֳ ָד ִׁשים ְּב ׁ ֶ
ָשים:
הַ ּנ ִׁ
ָשים עַ ד ּ ֵבית
שר ּתֹאמַ ר יִ ּנ ֵָתן לָ ּה לָ בוֹ א ִע ּ ָמ ּה ִמ ּ ֵבית הַ ּנ ִׁ
וּבָ זֶה הַ ּ ַנע ֲָרה ּ ָב ָאה ֶאל הַ ּ ֶמלֶ ְך ֵאת ּ ָכל אֲ ׁ ֶ
הַ ּ ֶמלֶ ְך:
ְ
ֲשגַז ְס ִריס הַ ּ ֶמלֶך ׁשֹמֵ ר הַ ּ ִפילַ גְ ִׁשים
שע ְׁ
שנִ י ֶאל יַד ׁ ַ
ָשים ׁ ֵ
שבָ ה ֶאל ּ ֵבית הַ ּנ ִׁ
ּ ָבעֶ ֶרב ִהיא בָ ָאה וּבַ ּב ֶֹקר ִהיא ׁ ָ
שם (יב-יד)
לֹא ָתבוֹ א עוֹ ד ֶאל הַ ּ ֶמלֶ ְך ִּכי ִאם ָחפֵ ץ ּ ָב ּה הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ נִ ְק ְר ָאה ְב ׁ ֵ
ׁ” ,ואנו מצפים
ֲח ְׁשוֵרוֹש
ֶך א ַ
הפתיחה :פסוק ראשון מייצר הקשר“ :ו ְּב ַה ִּג ַיע ּתֹר ַנ ֲערָה ְו ַנ ֲערָה לָבוֹא ֶאל ַה ֶּמל ְ
לתיאור כניסתה אל המלך ,אלא שהתיאור מתעכב .בשני פסוקים יתוארו ההכנות שהיא צריכה לעבור
על מנת להיכנס .מהותן -ליפות אותה בכל מיני אמצעים מלאכותיים .ה’עיכוב הספרותי’ ,כמוהו
כתיאורו של התהליך כקריטי ,בלתי ניתן לדילוג.
ׂר ח ֶֹדׁש ִּכי ּכֵן י ְִמ ְלא ּו י ְֵמי ְמרו ֵּק ֶיהן” -שנים עשר חודשים של
ָה ְּכ ַדת ַה ָּנ ִׁשים ְׁשנֵים ָע ָש
“מ ֵּקץ הֱיוֹת ל ּ
ִ
מירוק לנשים .למרק דבר פירושו לזכך אותו או לטהרו .התפישה המקופלת בתיאור זה היא של יופי
ֳד ִׁשים
ֳד ִׁשים ְּב ֶׁש ֶמן ַה ּמֹר ְו ִׁש ָּׁשה ח ָ
אישה החסר כמות שהוא ,יופי שכשלעצמו משוקע בו פגםִׁ “ .ש ָּׁשה ח ָ
ֶך ֵאת ּכָל
ׂ ִמים ו ְּב ַת ְמרו ֵּקי ַה ָּנ ִׁשים” -זהו התיאור האחיד לכל הנשים“ .ו ָּבזֶה ַה ַּנ ֲערָה ָּב ָאה ֶאל ַה ֶּמל ְ
ַּב ְּב ָש
ֶך” -נערה יכולה לבקש בקשות אישיות.
ָה לָבוֹא ִע ָּמ ּה ִמ ֵּבית ַה ָּנ ִׁשים ַעד ֵּבית ַה ֶּמל ְ
ָתן ל ּ
ֹאמר י ִּנ ֵ
ֲא ֶׁשר ּת ַ
משתקפת מכאן מציאות שבה הנערות שיתפו פעולה.37
“ב ֶערֶב ִהיא ָב ָאה ו ַּב ּב ֶֹקר ִהיא ָׁש ָבה ֶאל ֵּבית ַה ָּנ ִׁשים ֵׁשנִ י ֶאל יַד ַׁש ֲע ְׁשגַז
השלב הבא הוא הקשה מכולםָּ :
ֶך וְנִ ְק ְר ָאה ְב ֵׁשם” -בכל
ֶך ִּכי ִאם ָח ֵפץ ָּב ּה ַה ֶּמל ְ
ֶך ׁש ֵֹמר ַה ִּפילַגְ ִׁשים לֹא ָתבוֹא עוֹד ֶאל ַה ֶּמל ְ
ְס ִריס ַה ֶּמל ְ
לילה המלך “טועם” את טעמה של אישה אחרת .לילה שלם .בעקבות הלילה היא כבר לא תשוב אל
ביתה אלא תישאר בבית הנשים ,ואם יחפוץ בה המלך ,היא תקרא אליו ללילה נוסף.
ֶך” ,הוא אינו מחויב לה.
כמה הערות ביחס לתיאור זה :נקודת המוצא היא “ -לֹא ָתבוֹא עוֹד ֶאל ַה ֶּמל ְ
ֶך וְנִ ְק ְר ָאה ְב ֵׁשם” .עוד נשים
“כי ִאם ָח ֵפץ ָּב ּה ַה ֶּמל ְ
אם וכאשר יתעורר בו חפץ היא תיקרא אליו ִּ -
לב לכניסתה השנייה אל המלך המלווה בקריאת שם ,ואנו מבינים שקודם לכן היא לא הייתה זכאית
למעמד אלמנטארי זה .השם בו היא תיקרא יקפל בתוכו שביב ראשון לייחודה ואולי לזהותה .הערה
אחרונה -עובדת שיבתה אל שעשגז שומר הפילגשים ,ולא אל הגי שומר הנשים ממנו היא נלקחה.
במילים פשוטות -בעקבות הלילה בו היא תשהה עם המלך יחול פיחות במעמדה ,שהרי היא כבר
איננה בתולה.
שר לָ ַקח לוֹ לְ בַ ת לָ בוֹ א ֶאל הַ ּ ֶמלֶ ְך לֹא ִב ְק ׁ ָשה דָּ בָ ר
ו ְּבהַ ִּגיעַ ּתֹר ֶא ְס ּ ֵתר ּ ַבת אֲ ִביחַ יִ ל דּ ֹד מָ ְר ֳ ּדכַ י אֲ ׁ ֶ
ֹשאת חֵ ן ְּבעֵ ינֵי ּ ָכל ר ֶֹאיהָ
ָשים וַ ְּת ִהי ֶא ְס ּ ֵתר נ ֵׂ
שר יֹאמַ ר הֵ גַי ְס ִריס הַ ּ ֶמלֶ ְך ׁשֹמֵ ר הַ ּנ ִׁ
ִּכי ִאם ֶאת אֲ ׁ ֶ
(טו)
.37מסתבר שללקיחתן קיים גם היבט כלכלי מבחינת המשפחות ,וגם -קירבה משתלמת אל השלטון.
22
אסתר בבית המלך
ָקח לוֹ ְל ַבת” .כל אלו
ֲב ַיחיִל ּדֹד ָמ ְר ֳּדכַי ֲא ֶׁשר ל ַ
אסתר מגיע אל המלך כשתיאורה הוא ֶ “ -א ְס ֵּתר ַּבת א ִ
הם תיאורי זהות ,והם מספרים על תכולת עולמה ,על התודעה שליוותה אותה בכניסתה .אסתר היא
בתו של אביחיל ,דוד מרדכי ,וגם הקשר שלה אל מרדכי הוא חוליית יסוד בעולמה .עוד יתאר הכתוב
אותה כמי שאינה מבקשת דבר מעבר להוראות הגי שומר הנשים .הסיבה :בניגוד לנשים האחרות,
ׂאת ֵחן ְּב ֵעינֵי ּכָל ר ֶֹא ָיה” (ב’ ,יז) כמוה
היא אינה עושה דבר על מנת להיבחר .החתימה בתיאורה כ”נֹ ֵש
כציון לקשר המהות השורר בין נשיאת חן זו לבין בסיסיה -השייכות והזהות כמו גם החירות שלא
לבקש דבר על מנת להיבחר.
ֲש ִירי הוּא ח ֶֹד ׁש טֵ בֵ ת ִּב ְׁשנַת
ו ִַּת ּ ָל ַקח ֶא ְס ּ ֵתר ֶאל הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש ֶאל ּ ֵבית מַ לְ כוּתוֹ ּ ַבח ֶֹד ׁש הָ ע ִ ׂ
שבַ ע לְ מַ לְ כוּתוֹ :
ֶׁ
ָשם ּ ֶכ ֶתר מַ לְ כוּת
שא חֵ ן וָ חֶ סֶ ד לְ פָ נָיו ִמ ּ ָכל הַ ְּבת ּולֹת וַ ּי ֶׂ
ָשים ו ִַּת ּ ָ ׂ
ַו ּיֶאֱ הַ ב הַ ּ ֶמלֶ ְך ֶאת ֶא ְס ּ ֵתר ִמ ּ ָכל הַ ּנ ִׁ
ֹאש ּה וַ ּי ְַמלִ יכֶ הָ ּ ַתחַ ת וַ ְׁש ִּתי:
ְּבר ׁ ָ
שה וַיִ ּ ֵתן
הנָחָ ה לַ ְּמ ִדינוֹ ת עָ ָׂ
ש ָריו ַועֲבָ ָדיו ֵאת ִמ ְׁש ּ ֵתה ֶא ְס ּ ֵתר ַו ֲ
ַו ּיַעַ שׂ הַ ּ ֶמלֶ ְך ִמ ְׁש ּ ֶתה גָדוֹ ל לְ כָ ל ָׂ
ש ֵאת ְּכיַד הַ ּ ֶמלֶ ְך (טז-יח)
מַ ְ ׂ
פרק ב'
אחשורוש קולט שיש כאן משהו אחר.
ׂ ִירי הוּא ח ֶֹדׁש ֵט ֵבת ִּב ְׁשנַת ֶׁש ַבע
ֲח ְׁשוֵרוֹׁש ֶאל ֵּבית ַמ ְלכוּתוֹ ַּבח ֶֹדׁש ָה ֲע ִש
ֶך א ַ
ָקח ֶא ְס ֵּתר ֶאל ַה ֶּמל ְ
“ו ִַּת ּל ַ
ְל ַמ ְלכוּתוֹ” -ציונו של תאריך כמוהו כאמירה שזהו תאריך היסטורי .היום בו פגש אחשורוש באסתר.
לימים יתברר עד כמה יום זה הוא משמעותי בחייו ,ובחיי ממלכתו.
עוד נשים לב -למעלה מארבע שנים עברו מאז הודחה ושתי ,38ואנו נשאל לפשר התקופה הארוכה
בתווך? תשובתנו תהיה בשתיים .ראשית ,בכדי לבוא אל המלך הנערות היו עוברות תהליכי מירוק
של שנים עשר חודש ,ופירוש הדבר שהחיפוש החל בתום שנה מעצת הנערים .התשובה הנוספת,
המשמעותית יותר -המלך חיפש וחיפש ולא מצא .הוא חיכה לנערה ש’תצית את ליבו’ ,ודבר זה לא
אירע עד כה.
ֶתר ַמ ְלכוּת ְּברֹא ָׁש ּה
ׂם ּכ ֶ
ָח ֶסד ְל ָפנָיו ִמ ּכָל ַה ְּבת ּולֹת וַּיָ ֶש
ׂא ֵחן ו ֶ
ֶך ֶאת ֶא ְס ֵּתר ִמ ּכָל ַה ָּנ ִׁשים ו ִַּת ָּש
ֱהב ַה ֶּמל ְ
“וַּיֶא ַ
ֶה ַּת ַחת וַ ְׁש ִּתי” -במבט ראשון בפסוק זה מתוארת אוטופיה מבחינת המלך .הוא אוהב את
וַּי ְַמ ִליכ ָ
אסתר ,היא נושאת חן וחסד לפניו ,הוא ישים כתר מלכות בראשה ולבסוף “ -וַּי ְַמ ִל ֶיכ ָה ַּת ַחת וַ ְׁש ִּתי”.
באה המנוחה ליגע ,ועצת ממוכן זוכה למימוש.
ֲב ָדיו” -עד כה
ׂרָיו וַע ָ
ֶך ִמ ְׁש ֶּתה גָדוֹל ְלכָל ָש
ׂ ַה ֶּמל ְ
גודל שמחתו באסתר יועצם בתיאור הבא “ -וַּי ַַעש
“את ִמ ְׁש ֵּתה
לא נזכר משתה גדול במגילה ,ופירוש הדבר הוא -אירוע ממלכתי גדול ומשמעותיֵ .
ֶא ְס ֵּתר” -קריאתו בשמה היא גם כן חידוש ,כבוד שלא זכתה לו האישה שקדמה לה (המשתה
ׂה” -זוהי שעת רצון
ַמ ִדינוֹת ָע ָש
ָחה ל ְּ
שהכינה ושתי הוכן על ידה והוא נקרא “משתה נשים” ,א ,ט)“ .וַ ֲהנ ָ
ֶך” -ביטוי נוסף לשמחה הגדולה שאפפה את המלך והביאה אותו
ׂ ֵאת ְּכיַד ַה ֶּמל ְ
לאומית“ .וַי ִֵּתן ַמ ְש
לעמדת הנדיבות.
.38המשתאות היו בשנת שלוש למלכו (א’ ,ג) ,ואילו אסתר נכנסת אל המלך בשנת שבע למולכו.
23
ֶך ֶאת ֶא ְס ֵּתר ִמ ּכָל ַה ָּנ ִׁשים”
ֱהב ַה ֶּמל ְ
עד כאן ‘חצי הכוס המלאה’ .כעת נקשיב אל ה’חצי האחר’“ .וַּיֶא ַ
אחשורוש לא מתואר בשמו הפרטי ,ופירוש הדבר שהאהבה המתוארת היא אהבת מלך ,ופחות“מ ּכָל ַה ָּנ ִׁשים” ,אהבה שנוכחת בה ההשוואה
אהבתו אליה כאדם .עוד נשים לב לאהבה היחסית ִ -
ָח ֶסד ְל ָפנָיו ִמ ּכָל ַה ְּבת ּולֹת” -גם החן והחסד אינם
ׂא ֵחן ו ֶ
ונעדרת ממנה עצמיות אסתר בעיניו“ .ו ִַּת ָּש
בלתי תלויים ומעמדם הוא -יחסי.
תיאור זה מזמין אותנו להבין דבר -מה רוחש בליבו של האיש ,והוא גם מעמיד בפני אסתר ומרדכי
מציאות מורכבת .נמתין עוד מעט ונציף את השאלות בעקבות שני הפסוקים הבאים:
פרק ב'
שעַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך:
ישב ְּב ׁ ַ
שנִ ית וּמָ ְר ֳ ּדכַ י ׁ ֵ
ו ְּב ִה ָּקבֵ ץ ְּבתוּלוֹ ת ׁ ֵ
ֹשה
שר ִצ ָ ּוה עָ לֶ יהָ מָ ְר ֳ ּדכָ י וְ ֶאת מַ אֲ מַ ר מָ ְר ֳ ּדכַ י ֶא ְס ּ ֵתר ע ָׂ
ֵאין ֶא ְס ּ ֵתר מַ ּג ֶֶדת מוֹ לַ ְד ּ ָת ּה וְ ֶאת עַ ּ ָמ ּה ּ ַכאֲ ׁ ֶ
שר הָ יְ ָתה ְב ָא ְמנָה ִא ּתוֹ (יט-כ)
ּ ַכאֲ ׁ ֶ
בפסוק הראשון ,תיאור לתהליך הנמשך -תהליך קיבוץ הבתולות .לצידו ,תיאורו של מרדכי היושב
בשער המלך .הפסוק השני מתאר את אסתר אשר אינה מגדת את מולדתה ,והוא מוסיף דבר על
מה שבינה לבין מרדכי.
כמה שאלות לנו:
•מה פשר המשך קיבוץ הנערות ,אחרי שכבר הומלכה אסתר תחת ושתי?
•מה טיבו של הקשר שבין הצלע הראשונה של הפסוק לבין הצלע השנייה? קיבוץ הבתולות
שנית ,וישיבתו של מרדכי בשער המלך?39
•מדוע מספרים שוב את העובדה שהיא אינה מגדת מולדתה ,אחרי שהמקרא כבר סיפר
זאת קודם לכן (בפסוק י)?
נענה.
איסוף הבתולות בא לעולם ב”עצת הנערים” ,כשהנושא שבו הוא -מלכה תחת ושתי (א ,טז-כב).
אחשורוש אמנם מצא את אסתר ,הוא שרוי בשמחה גדולה ,אבל הוא אחשורוש אינו מרשה לעצמו
לשים בטחונו בה .הוא כבר ניכווה ברותחין ,והוא זהיר ,לא לוקח סיכון .לאסתר הוא ישלח מסר ברור
יעמיד אותה במקומה ,כמי שאינו תלוי בה .הצעד שיבטא זאת יותר מכל הוא -המשך איסוףהבתולות .הוא אחשורוש אמנם לא הורה על המשך המלאכה ,אבל ההוראה הראשונה הייתה בשמו,
והחיפוש ממשיך .בתולות ימשיכו להגיע אל ארמונו ,והוא אחשורוש לא יצהיר שהחיפוש הסתיים .עוד
“מ ּכָל ַה ְּבת ּולֹת” (יז),
“מ ּכָל ַה ָּנ ִׁשים” ונשיאת החן והחסד ִ
נזכיר את אשר התחולל בליבו באהבתו אותה ִ
ואנו נבין עד כמה שרוי הוא בקונספציית אי האמון ,אי הרשות להיפגש עם עולם אחר ,כמות שהוא,
לא מעמדת כוח אלא מעמדת אמון ,עמדת מפגש.
כל זאת בעולמו של אחשורוש .בהיבט של אסתר -מציאות זו מעמידה בצל כבד את החגיגות
הגדולות ,את הכבוד שלו היא זכתה ,והיא תחייב אותה ואת מרדכי בהתמודדות.40
.39הנחתנו היא שפסוק הוא מעין משפט ,וחלקיו לעולם יהיו קשורים זה לזה.
.40מעניין הוא הניסוח “ו ְּב ִה ָּק ֵבץ ְּבתוּלוֹת ֵׁשנִ ית” .האם ניתן ללמוד ממנו שעד כה התקיימה פעולת קיבוץ אחת בכלל
מדינות המלך ,וכעת ,כעבור כארבע שנים יוצא אירוע דומה לדרך? אפשרות אחרת היא להעמיד את כלל אירועי החיפוש
24
תגובת מרדכי :עובר לשבת בשער המלך ,כחלק מן הליווי שלו לאסתר .כעת ננסה להבין טוב יותר
את עמדתו .נחשוב.
מה יכול תהליך מעין זה לגרום לאסתר?
באמת ,אי אפשר להתייחס לשלב זה ,מבלי לחשוב על טיבו של השלב הקודם -הפיכתה לאישה
החשובה בתבל .מחשבתנו -זוהי מציאות לא פשוטה בכל קנה מידה .בת למשפחה שהזהות בה
היא נושא מהותי ,בת יהודיה שעלתה לגדולה ,והיא נתבעת להשתלב בחיי הארמון על כל המשתמע
מכך.
ֵך
תגובת מרדכי על לקיחתה הראשונה עוד בטרם כניסתה אל המלך “ -ו ְּבכָל יוֹם וָיוֹם ָמ ְרדֳּכַי ִמ ְת ַה ּל ְ
ׂה ָּב ּה” (ב’ ,יא) .מרדכי מורה לה לשמור בסוד
ָד ַעת ֶאת ְׁשלוֹם ֶא ְס ֵּתר ו ַּמה ּי ֵָע ֶש
ֲצר ֵּבית ַה ָּנ ִׁשים ל ַ
ִל ְפנֵי ח ַ
את זהותה ,את המקדש הפנימי שבה ,והוא מרדכי יבקר אותה ,ילווה אותה מבחוץ .כעת ,משנבחרה
אסתר‘ ,זכתה’ לעלות לגדולה ,אך במקביל -מקומה מאוים ,קיימים שני תסריטים אפשריים:
אחרי שהיא כבר טעמה את טעמה של גדולה ,היא תיחלש ,ואולי תנסה להציל את מעמדה ,בדומה
לאישה מוכה המשלימה עם המציאות ומתכופפת בהתאם .תהליך זה יכול לגרום לגילוי סודה ,לחילול
זהותה כיהודיה ולסלול את דרכה למחוזות קשים.
תסריט שני :היא תבין שאין לה משענת אמת בארמון ,וזהותה כיהודיה ,כמו גם הקשר שלה אל מרדכי
יגבר.
מרדכי מקדים תרופה למכה ,והוא מתייצב ,נוכח בשער הארמון ,במחשבה שעצם נוכחותו עשויה
להשפיע עליה ללכת אל התסריט השני ולא אל הראשון.
פרק ב'
כעת נעבור אל שאלתנו השלישית :אכן יש כאן חזרה על תיאור ישן ,אבל -ממקום אחר לגמרי:
בקטגוריה אחת ,ולראות בחידוש החיפושים לאחר שכבר נבחרה אסתר ,כמעין ‘דור שני’ של חיפושים .כך או כך -חידוש
החיפוש הוא עלבון למלכה שנבחרה.
25
ַד ָּת ּה
לֹא ִה ִּג ָידהֶ 1א ְס ֵּתר ֶאת ַע ָּמ ּה ו ְֶאת מוֹל ְ
ֶיה ֲא ֶׁשר לֹא ַת ִּגיד (ב ,י).
ִּכי ָמ ְרדֳּכַי ִצ ּוָה ָעל ָ
ַד ָּת ּה ו ְֶאת ַע ָּמ ּה
ֶדת מוֹל ְ
ֵאין ֶא ְס ֵּתר ַמ ּג ֶ
ֶיה ָמ ְר ֳּדכָי
ַּכ ֲא ֶׁשר ִצ ּוָה ָעל ָ
ׂה ַּכ ֲא ֶׁשר ָהי ְָתה
ֲמר ָמ ְר ֳּדכַי ֶא ְס ֵּתר עֹ ָש
ו ְֶאת ַמא ַ
ְב ָא ְמנָה ִא ּתוֹ (ב ,כ).
כאמירה כוללת :אסתר לא הגידה את עמה הלשון “כאשר ציווה” אינה לשון סיבה ,והיא
ואת מולדתה בשל ציווי מרדכי .אילולא הציווי מציינת הקשר והתאמה .אסתר מפנימה את
היא הייתה מספרת .עולה מכאן שמבחינה הציווי ,והיא כעת מתנהגת באופן התואם את
אישית אין לה מניעה מלספר.
הציווי.
ֶדת” -תיאור בהווה מתמשך,
“אין ֶא ְס ֵּתר ַמ ּג ֶ
“לֹא ִה ִּג ָידה” -בעבר .התייחסות נקודתית אל ֵ
פעולת אי ההגדה.
מציין נוכחות ושייכות שלה אל ה”מקום” של
אי ההגדה .לשון העבר מתייחסת אל ציוויו של
מרדכי ,ומייצרת לו גבולות גזרה קונקרטיים.
פרק ב'
ֶדת” פתיחה בציון שמה ,ולאחר
“אין ֶא ְס ֵּתר ַמ ּג ֶ
“לֹא ִה ִּג ָידה ֶא ְס ֵּתר” -פתיחה בהיגד שלא היהֵ ,
ולאחר מכן ציון שמה .המבנה מעיד על חוסר מכן ציון להתנהגותה .אסתר ‘לוקחת אחריות’
נוכחות אישית או נוכחות רפה בהתנהגותה זו .על אי ההגדה.
פתיחה בעם ואחר כך במולדת .מן החוץ אל הפתיחה היא במולדת -בשייכות האישית
הפנים .תואם לעובדה שהבסיס הוא ציוויו של (מולדת היא עובדת חיים הנוגעת במציאות
מרדכי -כמצווה על זהות ועל ערכים.
רגשית קיומית ,בניגוד לשייכות אל עם שהיא
ערכית ,אידיאולוגית ונוכחת בעולם הרוח .על
מולדת יש הרבה שירים ,על עם -מעט).
ִּכי ָמ ְרדֳּכַי ִצ ּוָה ָעל ָ
ֶיה
(“כ ֲא ֶׁשר ִצ ּוָה ָעל ָ
ֶיה ֲא ֶׁשר לֹא ַת ִּגיד :חזרה על אין חזרה על תוכן הציווי ַּ
תוכן הציווי משמשת כהדגשה ומשווה לדבריו ָמ ְר ֳּדכָי ֲא ֶׁשר לֹא ַת ִּגיד”) מכיוון שכעת כבר לא
מעמד של הוראה חזקה.
מפיו הוא בא ,אלא מליבה של אסתר.
תוכן הציווי -מחויבות לעתיד .בדומה ל”מרדכי המשך תיאור מערכת היחסים הישנה -כאשר
לא יכרע ולא ישתחווה” -כהצהרה שאינה הייתה באמנה אתו .ביטוי לקשר שבו אמון.
מותנית בדבר.
26
משמעות:
בשלב ראשון :אסתר לא מבינה או לא נוכחת במקום ערך הזהות המקודש ,באיסור עירוב יהדותה
בתוך הסיפור ,אבל היא מקיימת את מצוות מרדכי .בשלב שני ,בתום שנה של הכנות ,ובעקבות
עלותה לגדולה ,מתברר לה שמצבה אינו פשוט .אחשורוש אוהבה ומכבדה ,אבל הוא גם מקבץ עוד
ועוד בתולות .במקביל ,מרדכי מתייצב בשער המלך ,תומך בה בנוכחותו .התוצאה -אסתר באה
למקום חדש :אל הבחירה בזהותה ,אל ציוויו של מרדכי ממקום של בחירה ,והיא גם חוזרת אל עמדה
“כ ֲא ֶׁשר ָהי ְָתה ְב ָא ְמנָה ִא ּתוֹ”.
ישנה ַּ -
שעַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך ָקצַ ף ִּבגְ ָתן וָ ֶת ֶר ׁש ְׁשנֵי סָ ִריסֵ י הַ ּ ֶמלֶ ְך ִמ ּ ׁש ְֹמ ֵרי הַ ּ ַסף
ישב ְּב ׁ ַ
ּ ַב ּי ִָמים הָ הֵ ם וּמָ ְר ֳ ּדכַ י ׁ ֵ
ֵרש:
וַיְ בַ ְק ׁש ּו לִ ְׁשלֹחַ יָד ּ ַב ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשו ׁ
שם מָ ְר ֳ ּדכָ י:
ַו ִ ּי ּו ַָדע הַ דָּ בָ ר לְ מָ ְר ֳ ּדכַ י ַו ּי ַּגֵד לְ ֶא ְס ּ ֵתר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה ו ַּתֹאמֶ ר ֶא ְס ּ ֵתר לַ ּ ֶמלֶ ְך ְּב ׁ ֵ
וַיְ בֻ ַּק ׁש הַ דָּ בָ ר ַו ִ ּי ּ ָמצֵ א ַו ִ ּי ּ ָתל ּו ְׁשנֵיהֶ ם עַ ל עֵ ץ ַו ִ ּי ּ ָכ ֵתב ְּבסֵ פֶ ר דִּ ְב ֵרי הַ ּי ִָמים לִ ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך (כא-כג)
פרק ב'
בפסוקים אלו -תיאור למרדכי הממוקם בשער המלך ,והוא נחשף לאירוע הקשה מכל מבחינת
אחשורוש -ניסיון התנקשות בחייו“ .וַּי ַּגֵד ְל ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ּכָה” -מרדכי מדווח לאסתר ,אליה הוא יפנה
כמלכה .תוספת זו תספר על כוונת ליבו -להעצים ולחזק את מעמדה כמלכה .41היא אסתר תמסור
“ב ֵׁשם ָמ ְרדֳּכָי” .אנו נשאל -מה הביאו לנאמנות זו? האם על אסתר הוא
את הדיווח אל המלךְּ -
חשב ,האם על המלך?
תשובתנו -שתי התשובות נכונות .במובן הפשוט הוא דואג לאסתר .ההיגיון הפשוט אומר שמעמד
מבוסס בבית המלך טוב ממעמד חלש .במעגל נוסף -זוהי צורת התנהלות שאפיינה תפישה יהודית
לאורך שנות הגלות בפזורות השונות‘ :דינא דמלכותא דינא’ ,השלטון הוא בידיים זרות ,והעם היהודי
מכבד זאת ,חולק לו כבוד ואף מתפלל לשלומו .הנאמנות קשורה גם לעובדה שאין לעם זה כל
מוטיבציה לשלוט במקום אחר .יש כאן הבנה עמוקה למקומם ,וגם כבוד גדול למציאות כפי שהיא,
וכפי שאלהי-ם בוחר להובילה.
.41ההעצמה הא משולשת :בעצם הדיווח ,בכינויה כמלכה ,ובבחירה שהוא משאיר בידיה מה לעשות עם האינפורמציה.
מסתבר שאילו היא הייתה סבורה שנכון להצניע את הדיווח הוא היה מקבל זאת.
27
פרק ג’
ָשם ֶאת
ַש ֵאה ּו ַו ּי ֶׂ
ַאחַ ר הַ דְּ בָ ִרים הָ ֵא ּ ֶלה ִּגדַּ ל הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש ֶאת הָ מָ ן ּ ֶבן הַ ְּמ ָד ָתא הָ אֲ גָגִ י וַיְ נ ּ ְ ׂ
שר ִא ּתוֹ :
ש ִרים אֲ ׁ ֶ
ִּכ ְסאוֹ מֵ עַ ל ּ ָכל הַ ּ ָׂ
שעַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך ּכ ְֹר ִעים ו ִּמ ְׁש ּ ַתחֲ וִ ים לְ הָ מָ ן ִּכי כֵ ן ִצ ָ ּוה לוֹ הַ ּ ֶמלֶ ְך וּמָ ְר ֳ ּדכַ י לֹא
שר ְּב ׁ ַ
וְ כָ ל עַ ְב ֵדי הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ ׁ ֶ
יִ ְכ ַרע וְ לֹא יִ ְׁש ּ ַתחֲ וֶה:
שעַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך לְ מָ ְר ֳ ּדכָ י מַ דּ וּעַ ַא ּ ָתה עוֹ בֵ ר ֵאת ִמ ְצוַת הַ ּ ֶמלֶ ְך:
שר ְּב ׁ ַ
ֹאמר ּו עַ ְב ֵדי הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ ׁ ֶ
ַו ּי ְ
{כ ָא ְמ ָרם} ֵאלָ יו יוֹ ם וָיוֹ ם וְ לֹא ׁ ָשמַ ע אֲ לֵ יהֶ ם וַ ּי ִַּגיד ּו לְ הָ ָמן לִ ְראוֹ ת ֲהיַעַ ְמד ּו דִּ ְב ֵרי
וַיְ ִהי ְּב ָא ְמ ָרם ְּ
שר הוּא יְ הו ִּדי:
מָ ְר ֳ ּדכַ י ִּכי ִה ִּגיד לָ הֶ ם אֲ ׁ ֶ
ּ
ּ
ַו ּי ְַרא הָ מָ ן ִּכי ֵאין מָ ְר ֳ ּדכַ י כ ֵֹרעַ ו ִּמ ְׁש ּ ַת ֲחוֶה לוֹ ַו ִי ּ ָמלֵ א הָ מָ ן חֵ מָ ה:
ַו ִ ּיבֶ ז ְּבעֵ ינָיו לִ ְׁשלֹח יָד ְּב ָמ ְר ֳ ּדכַ י לְ בַ דּ וֹ ִּכי ִה ִּגיד ּו לוֹ ֶאת עַ ם ָמ ְר ֳ ּדכָ י וַ יְ בַ ֵּק ׁש הָ ָמן לְ הַ ְׁש ִמיד ֶאת ּ ָכל
שר ְּבכָ ל מַ לְ כוּת אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש עַ ם מָ ְר ֳ ּדכָ י (א-ו)
הַ ְ ּיהו ִּדים אֲ ׁ ֶ
“א ַחר ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵא ּלֶה” -אחרי מה?
ַ
מה הביא את המלך לגדל את המן מעל כל השרים?
פרק ג'
המן – ‘נאמן’ המלך
“א ַחר ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵא ּלֶה” בלשון רבים מצביעה אל עבר התרחשות משמעותית קודמת .האירוע
הלשון ַ
המתבקש -ניסיון ההתנקשות במלך שתואר קודם לכן .דבר נפל בממלכת אחשורוש -שנים
משומרי הסף ביקשו לשלוח בו יד ,והוא אחשורוש יבקש לכך מענה הולם .השיטה -הוא המלך אינו
נוכח בשטח ,אך הוא ימנה אדם מטעמו ,נאמן שיהיה נוכח “בשטח” .עצם נוכחותו כנאמן המלך
עשויה לאיים על מורדים פוטנציאלים ולסירוגין היא תאפשר דיווח בזמן אמת אל המלך.
בפסוקים אלו תיאור לתפירתה של משרת הנאמנות ,ובשורות הבאות ננסה לזהות את מרכיביה:
ֲח ְׁשוֵרוֹׁש ֶאת ָה ָמן ֶּבן ַה ְּמ ָד ָתא ָה ֲאגָגִ י” -הלשון “גידל” פותחת משפט .היא
ֶך א ַ
• ִּ“ג ַּדל ַה ֶּמל ְ
הנושא ,והיא אינה תוצאה לדבר .כאשר מגדלים אדם מעמדו תלוי במי שגידלו ,עובדה
המייצרת מחויבות רבה.
ׂ ִרים ֲא ֶׁשר ִא ּתוֹ” -המן נישא יחסית לסובבים אותו,
ׂם ֶאת ִּכ ְסאוֹ ֵמ ַעל ּכָל ַה ָּש
ׂ ֵאה ּו וַּיָ ֶש
ַש
•“וְַינ ְּ
וגם כסאו הושם במקום הגבוה מעל כל השרים אשר איתו .יתרונו זה יגרום לסוג של מורא
מפניו ,ויאפשר לו לשלוט ולדווח לעת מצוא.
ֶך ּכ ְֹר ִעים,”…
ֶך ֲא ֶׁשר ְּב ַׁש ַער ַה ֶּמל ְ
ֶך” ְ “ -וכָל ַע ְב ֵדי ַה ֶּמל ְ
•יתרונו של המן הוא ב” ַׁש ַער ַה ֶּמל ְ
במקום שבו תואר מרדכי בנאמנותו אל המלך ,בעמדה ממנה הוא צפה בבגתן ותרש
ֶך” ,ב ,כא).
(“ו ָּמ ְרדֳּכַי י ֵׁשב ְּב ַׁש ַער ַה ֶּמל ְ
42
“מ ַעל ּכָל ַה ָּש
•לא נזכר כל תפקיד להמן זולת הצבתו במעמד של ֵ
ׂ ִרים” .
ֶך
.42תמוך ברור לעובדה שהמן אינו נמנה עם השרים החשובים – בהיעדרותו מרשימת שרי פרס ומדי “ר ֵֹאי ְּפנֵי ַה ֶּמל ְ
ַה ּי ְׁש ִבים ִראׁשֹנָה ַּב ַּמ ְלכוּת” (א’ ,יד).
28
•אחשורוש אינו נועץ באדם קודם למינויו של המן .ההיגיון המתבקש -מרידת שומרי הסף
יצרה מציאות של חוסר אמון באנשיו ,וההתייעצות בהם בהקשר זה איננה רלוונטית.
כעת נשים לב :יכולנו לחשוב על אדם שיושתל בחשאי ,ובעבודה שקטה הוא יעביר אינפורמציה אל
המלך .אכן ,ההיגיון מוביל לפונקציה מעין זו ,אך היא אינה תואמת את מערכת המושגים בה נתון
אחשורוש .זהו מודל הבנוי על הפעלה שקטה כשהבסיס לה הוא -אמון ,וזהו ‘מצרך’ שאינו קיים
בשלב זה בצורת התנהלותו.
הפתרון המוצע -אדם שנוכח בשטח ,יטיל את מוראו ,יפקח,ישלוט בכל נקודת זמן.
כתמונת מכלול :אחשורוש נע בין שני קטבים :האחד -הפחד שלו מתקדימים ,מהבלתי נשלט
או ממרד נשים ,כשהמענה לאלו הוא בבניית מסגרות ,חקיקה ערבויות ובטחונות .מן העבר השני
המפגש שלו עם אסתר הוא מפגש עם חן וחסד ,וכעת מצטרפת נאמנות מרדכי ,כששני אלומושתתים על קשר מסוג אחר.
קודם לכן אסתר עולה ,אבל הוא אינו מרשה לעצמו ‘להתבלבל’ ,והוא מקבץ בתולות שנית .כעת -
מרדכי ואסתר נותנים לו מתנת נאמנות ,אבל הוא אינו סומך עליה ,והוא ממנה אדם מטעמו ,מגביה
אותו מעל כולם ,ותומך בו את ביטחונו.
פרק ג'
מה ניתן ללמוד על אישיותו של המן?
בניגוד למרדכי שישנו תיאור מקדים לאישיותו ,המן מתואר כמענה לצורך ולא כגורם עצמאי .נשים
ֶך” .גם כאשר ישאלו עבדי
“כי כֵן ִצ ּוָה לוֹ ַה ֶּמל ְ
לב -כל עבדי המלך משתחווים להמן בשל סיבה אחתִּ :
ֶך” ולא מעמדו של
“מ ּדו ַּע ַא ָּתה עו ֵֹבר ֵאת ִמ ְצוַת ַה ֶּמל ְ
המלך את מרדכי על אי ההשתחוויה הנושא יהיה ַ
המן .במילים פשוטות -להמן אין כבוד עצמי ,כבודו בא לו מן המלך.
כעת נחשוב על הקונספציה בהקשריה הרחבים .אדם שאין לו כבוד פנימי ,וכוחו בא לו מבחוץ ,הוא
מאוים על ידי כל דבר קטן .אין לו אחיזה מבפנים .43מבחינת אחשורוש ,זהו יתרון ,מכיוון שתלותו במלך
ֱל ַיפז
ַתלֶד ֶלא ִ
ׂו ו ֵּ
ֱל ַיפז ֶּבן ֵע ָש
.43המן מיוחס לעמלק ,וכעת נבחין בעובדה מעניינת ביחס לעמלק“ :ו ְִת ְמנַע ָהי ְָתה ִפי ֶל ֶגׁש ֶלא ִ
ׂו” (בראשית ל”ו ,יב) .עמלק הוא בנו של אליפז ,אשר נולד לו מתמנע פלגשו .תיאור
ֲמלֵק ֵא ּלֶה ְּבנֵי ָע ָדה ֵא ֶׁשת ֵע ָש
ֶאת ע ָ
זה דוחק את תמנע אמו פעמיים הצידה .היא תתואר כפילגש ,לא כאם חשובה ,וגם הלידה תיוחס לאליפז ולא אליה -
ֲמלֵק” .המדרש הבא יעצים עד מאד את ניתוקו של עמלק מחיי משפחה נאמנים‘ “ :ואלה תולדות
ֱל ַיפז ֶאת ע ָ
ַתלֶד ֶלא ִ
“ו ֵּ
עשו’ -להודיע נוולן ,שאת מוצא שהן בני זמה ,שכן הוא אומר ‘בני אליפז תימן’ ואומר ‘צפו וגעתם קנז ותמנע ועמלק’
(דברי הימים א א)‘ ,ותמנע היתה פלגש לאליפז’ (בראשית לו) ,מלמד שנשא את בתו ,כיצד? היה בא אל אשתו של שעיר
ועברה וילדה ממנו תמנע ונשאה כנושא בתו של שעיר ,והיתה בתו .וכן הוא אומר ‘אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן…
ואחות לוטן תמנע’ -מן האם ולא מן האב ,שהיתה מן אליפז‘ ,ותמנע היתה פלגש לאליפז בן עשו’” (מדרש תנחומא,
ורשא ,פרשת וישב סימן א).
שלושה מקורות הם למבנה המשפחתי של אליפז ושל תמנע -הורי עמלק .מן המקור בדברי הימים עולה שתמנע היא
בתו של אליפז .במקור בבראשית (ל”ו) היא מתוארת כפילגשו ,ואילו מהמשך הפרשייה בספר בראשית עולה כי תמנע
היא אחות לוטן ,בנו של שעיר (בראשית ל”ו ,כב) .תשובת המדרש לתיאור המשולש היא בסיפור הבא :אליפז בא על
אשתו של שעיר ,וילד ממנה את תמנע אשר גדלה כבת לשעיר .ביום מן הימים אליפז לוקח אותה לפילגש ,כשמסתבר
29
הופכת להיות גמורה ,נאמנות עיוורת ללא מיצרים.44
ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה
לֶך ּכ ְֹר ִעים ו ִּמ ְׁש ּ ַתחֲוִ ים לְ הָ מָ ן ִּכי כֵ ן ִצ ּוָה לוֹ הַ ּ ֶמ ְ
שעַ ר הַ ּ ֶמ ְ
וְ כָ ל עַ ְב ֵדי הַ ּ ֶמ ְ
לֶך( …ב)
שר ְּב ׁ ַ
לֶך אֲ ׁ ֶ
ֶך” -לא ציווי אליהם אלא אליו .במילים פשוטות :אחשורוש ציווה להמן במעין
“כי כֵן ִצ ּוָה לוֹ ַה ֶּמל ְ
ִּ
הבטחה אישית שכולם ישתחוו לו .כולם יודעים שהמלך הודיע זאת להמן ,אך מי שהופקד על המימוש
הוא המן .התוצאה :המן קיבל ‘מתנה’ מהמלך -כבוד ,וכעת מתברר שהכבוד לא ממש ניתן וגם לא
ממש מובטח .עובדה זו תעצים את עמדת התלות שבה הוא נתון.
פרק ג'
וּמָ ְר ֳ ּדכַ י לֹא יִ ְכ ַרע וְ לֹא יִ ְׁש ּ ַתחֲ וֶה (ב)
30
“כ ְֹר ִעים ו ִּמ ְׁש ַּת ֲחוִים ְל ָה ָמן” כמתבקש .מה פשר תיאורו של מרדכי
התיאור לעבדי המלך הוא בהווה ּ -
בלשון עתיד?
תיאור בלשון עתיד של מציאות טרם תחולתה פירושו -אין ספק שמציאות זו תימשך גם בעתיד .אנו
נשאל -מניין זאת? התשובה תהיה -מכיוון שהבסיס לאמירה אינו תלוי בדבר .45עוד נשאל -מה הביא
את מרדכי לכך? תשובה קונקרטית לכך לא נמצאת בכתוב ,ועובדה זו מחזירה אותנו אל המילים
הכתובות ,להקשיב להן כפי שהן“ .ו ָּמ ְרדֳּכַי לֹא י ְִכרַע ְולֹא ִי ְׁש ַּת ֲחוֶה” -זהו ניסוח הרווי בעצמיות ובחוסר תלות.
“איׁש יְהו ִּדי” ,עוד לפני
נצרף אליהן עובדות הידועות לנו מכבר -את פסוקי ההיכרות עם מרדכי ִ
שמציינים את שמו ,מיוחס ארבעה דורות לאחור ,תיאור הגלייתו מירושלים ועד להוראתו אל אסתר
לשמור את סוד עמה ומולדתה .כל אלו מציירים בפנינו אדם בעמדת זהות מועצמת ,שברגע מסוים
אומר ‘ -עד כאן’“ .יהודי לא משתחווה” .עוד נשים לב -אילו היה כתוב “ומרדכי לא יכרע ולא
ישתחווה להמן” היינו תולים את אי ההשתחוויה בהמן .הניסוח “לֹא י ְִכרַע ְולֹא ִי ְׁש ַּת ֲחוֶה” הוא ניסוח בלתי
שלפחות אביה (שעיר) אינו יודע שחתנו החדש הוא לא פחות מאשר -אביה של ביתו .מאליפז תמנע ביתו נולד לבסוף
עמלק.
למעשה ,עמלק הוא בנה של אישה (תמנע) שנבגדה פעמיים .בפעם הראשונה על ידי אביה (אליפז) ששכב עם אשת
שעיר וילד אותה ,ובפעם השנייה הוא בגד בה בלוקחו אותה (ביתו) כפילגש (הנחתנו הלא מוכחת היא שאליפז ידע שהיא
בתו) .מבנה משפחתי זה ,המושתת על דמות אם -של פילגש שנבגדה ,אב שבגד וסבתא שבגדה ,מעמידות תשתית
קשה של חוסר אמון ,חיבור ושייכות אל זהות ועצמיות .הקשר שבין אופיו של עמלק אשר אינו מקבל את חוקי המוסר
הבסיסיים ביותר של העולם מקבל משמעות חדשה ומעניינת לאור תמונה זו.
חוסר האחיזה של המן נוכחת במדרש החכמים בלבוש נוסף ,מעניין“ :משה מן התורה מנין? ‘בשגם הוא בשר’; המן מן
התורה מנין? ‘המן העץ’; אסתר מן התורה מנין? ‘ואנכי הסתר אסתיר’; מרדכי מן התורה מנין? דכתיב ‘מר דרור’ ,ומתרגמינן:
ֹאמר ֶאת ק ְֹל ָך ָׁש ַמ ְע ִּתי ַּב ּגָן ו ִָאירָא
ֹאמר לוֹ ַא ּי ֶּכָה( :י) וַּי ֶ
מירא דכיא( ”.חולין קל”ט ,ע”ב) המן( :ט) וַּי ְִקרָא ה’ ֱאל ִֹהי-ם ֶאל ָה ָא ָדם וַּי ֶ
ֹאמר
ָל ָּת( :יב) וַּי ֶ
ִית ָיך ְל ִב ְל ִּתי אֲכָל ִמ ֶּמנּ ּו ָאכ ְ
ֲמן ָה ֵעץ ֲא ֶׁשר ִצ ּו ִ
ֹאמר ִמי ִה ִּגיד ְל ָך ִּכי ֵעירֹם ָא ָּתה ה ִ
ָא ָח ֵבא( :יא) וַּי ֶ
ִּכי ֵעירֹם ָאנ ִֹכי ו ֵ
ָתנָה ִּלי ִמן ָה ֵעץ וָאֹכֵל (בראשית ג’ .) ,הנושא :האדם אכל מעץ הדעת ואיבד את
ָת ָּתה ִע ָּמ ִדי ִהוא נ ְ
ָה ָא ָדם ָה ִא ָּׁשה ֲא ֶׁשר נ ַ
עצמיותו ,את הקשר שלו אל עצמו ואל אלהי-ם והוא האדם בורח .רגע הניתוק והבריחה הוא הרגע שהחכמים העמידהו
כמקור לזהותו או לקיומו של המן.
.44חז”ל יזהו את ממוכן כהמן (מגילה יב ,ב) .אכן הקונספציות הם דומות .שלטון ושררה בכוח ,ללא כל משוב מן המציאות
או אמון בה.
.45בניגוד לאמירות רבות שבמצב כזה או אחר הן עשויות להתגמש.
תלוי ,והוא מעמיד את המשוואה “ -יהודי לא משתחווה”.
לֶך לְ מָ ְר ֳ ּדכָ י מַ דּ וּעַ ַא ּ ָתה עוֹ בֵ ר ֵאת ִמ ְצוַת הַ ּ ֶמ ְ
שעַ ר הַ ּ ֶמ ְ
ֹאמר ּו עַ ְב ֵדי הַ ּ ֶמ ְ
לֶך (ג)
שר ְּב ׁ ַ
לֶך אֲ ׁ ֶ
ַו ּי ְ
שאלתם חולקת רשות לעצמה (פסוק שלם) ,ללא תיאור תגובת מרדכי .מרדכי אינו משיב.
{כ ָא ְמ ָרם} ֵאלָ יו יוֹ ם וָיוֹ ם וְ לֹא ׁ ָשמַ ע אֲ לֵ יהֶ ם ( …ד)
וַיְ ִהי ְּב ָא ְמ ָרם ְּ
יום יום הם פונים אליו ,ומרדכי אינו שומע אליהם ,לא משתף פעולה.
מדוע?
ניתן לדבר על תפישה ערכית ,עקרונית ,כחלק מנחישותו ביחס להמן .בהמשך נבחין בסיבה נוספת,
משמעותית להתנהגות זו.
ֶך” עולה שעובדה זו היא נתון -מרדכי עובר
ומה עושה המן בינתיים? מן הניסוח “עו ֵֹבר ֵאת ִמ ְצוַת ַה ֶּמל ְ
על מצוות המלך בסיטואציה שבה הוא אמור להשתחוות .אך מתבקש הוא שגם המן הרגיש כל כך
למעמדו ,רואה את המראה .תגובתו -הוא אינו עושה דבר.
הסיבה :המן אינו מחפש צרות ,והוא מנסה להתעלם ולהשתיק את הפרשה .נזכיר ,מי שמופקד על
כבודו של המן הוא המן בעצמו ,ובשלב זה הוא בוחר שלא להעמידו למבחן.
שר הוּא יְ הו ִּדי (ד)
היַעַ ְמד ּו דִּ ְב ֵרי מָ ְר ֳ ּדכַ י ִּכי ִה ִּגיד לָ הֶ ם אֲ ׁ ֶ
ַו ּי ִַּגיד ּו לְ הָ מָ ן לִ ְראוֹ ת ֲ
ַו ּי ְַרא הָ מָ ן ִּכי ֵאין מָ ְר ֳ ּדכַ י ּכ ֵֹרעַ ו ִּמ ְׁש ּ ַת ֲחוֶה לוֹ ַו ִ ּי ּ ָמלֵ א הָ מָ ן חֵ מָ ה (ה)
המן רואה את המציאות כפי שהיא ,מבין שלא יוכל להתעלם ממנה והוא מתמלא חמה.
פרק ג'
בעקבות התעלמות מרדכי מעבדי המלך ,יום ועוד יום ,הם מחליטים ל’פוצץ’ את הפרשה .הם באים
אל המן ,משקפים בפניו את המציאות ,מפרשים אותה ,ומבקשים לדעת ֲ “ -הי ַַע ְמד ּו ִּד ְברֵי ָמ ְרדֳּכַי”?
האם זה עובר או לא?
המן שעד כה הצליח להתעלם ,שוב אינו יכול .לאחר שהוצפה השאלה ,והיא גם קבלה כותרת-
‘מרדכי הוא יהודי ,והוא אינו משתחווה -מה אתה אומר’?
המן ,שכל כבודו בא לו מבחוץ ,עובר לעמדת המאוים.
ַו ִ ּיבֶ ז ְּבעֵ ינָיו לִ ְׁשלֹח יָד ְּב ָמ ְר ֳ ּדכַ י לְ בַ דּ וֹ ִּכי ִה ִּגיד ּו לוֹ ֶאת עַ ם ָמ ְר ֳ ּדכָ י וַ יְ בַ ֵּק ׁש הָ ָמן לְ הַ ְׁש ִמיד ֶאת ּ ָכל
שר ּבכָ ל מַ לְ כוּת אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש עַ ם מָ ְר ֳ ּדכָ י (ו)
הַ ְ ּיהו ִּדים אֲ ׁ ֶ
במשפט זה משוקעות כמה אמירות:
•המן רוקם מזימה לשלוח יד במרדכי .אמירה זו עומדת כהנחה פשוטה שלא צריכה
להיאמר ,והכתוב יתייחס אל ההנחה הנוספת הבאה בעקבותיה.
•הנושא המעסיק את המן -הביזיון בהסתפקות בפגיעה במרדכי .פתרונו -להשמיד את
כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש.
באופן פשוט הביזוי קשור לשיכרון הכבוד שבו הוא נתון .אנו נשאל -היאך מתיישב שיכרון זה עם
החולשה שבעטיה הוא ביקש להעלים עין עד כה?
אכן ,מצבו של המן מורכב ,והוא נתון בין שני קטבים .הוא קיבל הרבה כבוד ,והוא אינו יכול להרשות
לעצמו לוותר עליו .מאידך -הכוח לא ממש בידיו והוא מעדיף שלא להעמידו למבחן .למעשה -כל
31
זמן שההתנגשות עם מרדכי לא הייתה ברורה ,הוא בחר בשתיקה .כעת משהוצף האירוע ,הקוטב
הנוסף -הכבוד המופגן הוא שינחה את התנהלותו.
ֶך ְל ַב ּדוֹ ָעו ְָתה וַ ְׁש ִּתי ַה ַּמ ְל ָּכה
השיטה -שיטת התקדימים המוכרת לנו מכבר .מעין “ -לֹא ַעל ַה ֶּמל ְ
ׁ” (א ,טז) .בזוי הוא בעיניו לתת
ֲח ְׁשוֵרוֹש
ֶך א ַ
ׂ ִרים ו ְַעל ּכָל ָה ַע ִּמים ֲא ֶׁשר ְּבכָל ְמ ִדינוֹת ַה ֶּמל ְ
ִּכי ַעל ּכָל ַה ָּש
מענה מקומי ,שהרי באמת הבעיה היא איננה מקומית .למעשה -כל היהודים מהווים איום על מקומו,
על מעמדו.
כעת נשאל -האם המן שונא יהודים?
תשובתנו :שנאת היהודים היא תוצאה ולא סיבה .המן מחפש כבוד ,מרדכי כיהודי אינו מוכן לספק את
מבוקשו ,וזוהי סיבה טובה לשנאה ואף להרג .46עוד נעיר על הרוח הגבית שקיבל מעבדי המלך אשר
חוללו את העימות מאחרי הקלעים.
רו ׁש ִה ּ ִפיל ּפוּר הוּא הַ גּ וֹ ָרל
ש ֵרה לַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ ַח ְׁשוֵ ֹ
יסן ִּב ְׁשנַת ְׁש ּ ֵתים עֶ ְ ׂ
אשוֹ ן הוּא ח ֶֹד ׁש נִ ָ
ּ ַבח ֶֹד ׁש הָ ִר ׁ
שר הוּא ח ֶֹד ׁש אֲ ָדר (ז)
לִ ְפנֵי הָ מָ ן ִמיּוֹ ם לְ יוֹ ם וּמֵ ח ֶֹד ׁש לְ ח ֶֹד ׁש ְׁשנֵים עָ ָ ׂ
המן מפיל גורל ,עוד בטרם הליכתו אל אחשורוש.
מה משוקע בגורל זה? באופן פשוט יש כאן נושא משמעותי ,והוא אינו רוצה לתלותו בעצמו .היאך
הוא הבין את המושג גורל? מה משוקע בו? איננו יודעים .באופן פשוט זוהי הליכה אל הטבע העיוור,
אל המקרה.
פרק ג'
והמלך והמן ישבו לשתות
ֶשנוֹ עַ ם ֶאחָ ד ְמפֻ זָּר ו ְּמפ ָֹרד ּ ֵבין הָ עַ ִּמים ְּבכֹל ְמ ִדינוֹ ת ַמלְ כו ֶּת ָך
ַו ּיֹאמֶ ר הָ מָ ן לַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש י ְׁ
ְ
ְ
יחם (ח)
ֹשים וְ לַ ּ ֶמלֶ ך ֵאין ׁשוֹ ֶה לְ הַ ִּנ ָ
וְ ָד ֵתיהֶ ם ׁשֹנוֹ ת ִמ ּ ָכל עָ ם וְ ֶאת דָּ ֵתי הַ ּ ֶמלֶ ך ֵאינָם ע ִ ׂ
ֶך ֶאל ְמ ִדינָה ו ְּמ ִדינָה
“אל ּכָל ְמ ִדינוֹת ַה ֶּמל ְ
הקונספציה -מתייחסת לספרים הראשונים שנשלחו ֶ
ִּכ ְכ ָת ָב ּה ו ְֶאל ַעם ו ָָעם ִּכ ְלׁשוֹנוֹ” .לכל עם יש לשון ,ואליה מחויבים אנשיו -לדבר כלשון עמם (א ,כב)
באחידות תרבותית אשר תקל על השליטה בו .היהודים -מפוזרים ומפורדים בין העמים ,אך דתיהם
ֶך ֵאינָם
שונות ,47והם אינם חלק מדתו ומתרבותו של העם או המדינה בה הם יושבים “ -ו ְֶאת ָּד ֵתי ַה ֶּמל ְ
ׂים” .זהו עם המאיים על שלטונך יאמר המן לאחשורוש ,ואין שווה לך להניחם.
עֹ ִש
ֹשי הַ ְּמלָ אכָ ה
ֲש ֶרת אֲ לָ ִפים ִּכ ּ ַכר ּ ֶכסֶ ף ֶא ְׁשקוֹ ל עַ ל יְ ֵדי ע ֵׂ
ִאם עַ ל הַ ּ ֶמלֶ ְך טוֹ ב יִ ּ ָכ ֵתב לְ ַא ְּב ָדם ַוע ֶׂ
לְ הָ ִביא ֶאל ִּגנְ זֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך (ט)
המן אינו מזכיר את היהודים .הנושא הוא טובת המדינה ,והחריג ביחס אליה.
מהו טיבו של סכום כסף זה? באופן פשוט מדובר הוא בכסף ביזתם של היהודים.
.46תפיסה דומה עולה ממדרש החכמים בתלמוד מגילה יג ,ב .הרחבה בנספח.
.47מעניינת העובדה שזו הפעם היחידה בתנ”ך שהמונח “דת” מתייחס אל יהדות ,ושהמשתמש בו הוא -המן .משמעותה
פעולות מקודשות שאינן מושתתות על פשר והיגיון ,ובניגוד למושג ‘משפט’ .גם ה’חוקה’ שונה מן הדת ,בקשר שיש להאל עקרונות רוחניים או מוסריים (קשר שהוא תשתיתי ופחות קונקרטי מן ה’משפט’).
32
אנו נשאל -האם ידע אחשורוש שמדובר בעם היהודי?
תשובת המקרא לכך היא -בפסוק הבא:
ַו ּיָסַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך ֶאת טַ ּ ַב ְע ּתוֹ מֵ עַ ל יָדוֹ ַו ִ ּי ְּתנ ָּה לְ הָ מָ ן ּ ֶבן הַ ְּמ ָד ָתא הָ אֲ גָגִ י צ ֵֹרר 48הַ ְ ּיהו ִּדים:
ַו ּיֹאמֶ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך לְ הָ מָ ן הַ ּ ֶכסֶ ף נָתוּן לָ ְך וְ הָ עָ ם לַ ֲעשֹוֹ ת ּבוֹ ּ ַכ ּטוֹ ב ְּבעֵ ינ ָ
ֶיך (י-יא)
אחשורוש מסיר את טבעתו ונותנה להמן המתואר כ”צֹרֵר ַה ּיְהו ִּדים” .משמעות הדבר -אחשורוש
מצטרף אל המן ,וכמוהו הוא מבקש את רעת היהודים .בפסוק הבא הוא יוותר על הכסף ,ובמילים
אחרות הוא יאמר ‘ -הדלת פתוחה’ ,אני כמוך רוצה בהריגתם ,ואינני מבקש תמורה על כך .יתירה
מכך -לא רק שאינני רוצה בתמורה ,התמורה היא שלך! במילים אחרות -אחשורוש מוכן לשלם
להמן על פועלו.
אנו נשאל -מהו הרקע להתנהגות זו?
ונחזור אל הקשרה של המגילה ,אל ‘אחשורוש שלנו’ ,העסוק כל כך בשאלת הישיבה על הכסא ,והנה
הוא קיבל חוות דעת מלומדת על מעשה אשר יקדם אותו בדרכו זו ,והוא אחשורוש הולך אליו בכל
ליבו ובכל מאודו.
שר ִצ ָ ּוה הָ ָמן ֶאל
שר ֹיום ּב ֹו וַ ִ ּי ּ ָכ ֵתב ְּככָ ל אֲ ׁ ֶ
לו ׁ ָשה עָ ָ ׂ
אש ֹון ִּב ְׁש ֹ
ַו ִ ּי ָּק ְרא ּו ס ְֹפ ֵרי הַ ּ ֶמלֶ ְך ּ ַבח ֶֹד ׁש הָ ִר ׁ
ש ֵרי עַ ם וָ עָ ם ְמ ִדינָה ו ְּמ ִדינָה
שר עַ ל ְמ ִדינָה ו ְּמ ִדינָה וְ ֶאל ָ ׂ
אֲ חַ ְׁשדַּ ְר ּ ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ ֶאל הַ ּ ַפחוֹ ת אֲ ׁ ֶ
ְ
ְ
ֵרש נִ ְכ ּ ָתב וְ נ ְֶח ּ ָתם ְּבטַ ּ ַבעַ ת הַ ּ ֶמלֶ ך (יב)
שם הַ ּ ֶמלֶ ך אֲ חַ ְׁשו ׁ
ִּכ ְכ ָתבָ ּה וְ עַ ם וָעָ ם ִּכלְ ׁשוֹ נוֹ ְּב ׁ ֵ
“אל ַה ַּפחוֹת ֲא ֶׁשר ַעל ְמ ִדינָה ו ְּמ ִדינָה ִּכ ְכ ָת ָב ּה ו ְַעם ו ָָעם ִּכ ְלׁשוֹנוֹ”
המלך חתום על האגרות ,והאגרות הן ֶ
“מ ַד ֵּבר ִּכ ְלׁשוֹן ַע ּמוֹ”.
-תואם להוראה הישנה שעל פיה כל איש ְ -
פרק ג'
ָקן
ַער ו ְַעד ז ֵ
ֶך ְל ַה ְׁש ִמיד ַל ֲהרֹג ו ְּל ַא ֵּבד ֶאת ּכָל ַה ּיְהו ִּדים ִמ ּנ ַ
ָצים ֶאל ּכָל ְמ ִדינוֹת ַה ֶּמל ְ
וְנִ ְׁשלו ַֹח ְס ָפ ִרים ְּביַד ָהר ִ
ֲדר ּו ְׁש ָללָם לָבוֹז:
ׂר הוּא ח ֶֹדׁש א ָ
ׂר ְלח ֶֹדׁש ְׁשנֵים ָע ָש
ַטף ְו ָנ ִׁשים ְּביוֹם ֶא ָחד ִּב ְׁשלוֹ ָׁשה ָע ָש
ֲת ִדים ַל ּיוֹם ַה ּזֶה:
ָתן ָּדת ְּבכָל ְמ ִדינָה ו ְּמ ִדינָה ּגָלוּי ְלכָל ָה ַע ִּמים ִל ְהיוֹת ע ִ
ַּפ ְת ֶׁשגֶן ַה ְּכ ָתב ְל ִה ּנ ֵ
ֶך ו ְָה ָמן יָ ְׁשב ּו ִל ְׁש ּתוֹת ו ְָה ִעיר ׁש ּו ָׁשן
ֶך ו ְַה ָּדת נִ ְּתנָה ְּבׁש ּו ַׁשן ַה ִּבירָה ו ְַה ֶּמל ְ
ָצים י ְָצא ּו ְדחו ִּפים ִּב ְד ַבר ַה ֶּמל ְ
ָהר ִ
נָבוֹכָה (יג-טו)
הרצים יצאו דחופים בדבר המלך ,המבצע מסתיים ,והמלך והמן יושבים לשתות .פועלו של המן
מתאים למלך ,משרת את מטרותיו ,ואולי יותר מכך .העיר שושן לעומת זאת ,על שלל יושביה נבוכה,
אינה יודעת את דרכה .מה נוכל ללמוד מכך על אופייה? דומה בעינינו כי תגובתה מספרת על
אמפטיה שהייתה בה אל היהודים .כך עולה גם מן התיאור לימים ,בעקבות כתב הרשות ליהודים
ֶך ִּב ְלב ּוׁש ַמ ְלכוּת ְּת ֵכלֶת
לעמוד על נפשם ,מרדכי יתואר בתיאור הבא “ -ו ָּמ ְר ֳּדכַי י ָָצא ִמ ִּל ְפנֵי ַה ֶּמל ְ
ׂ ֵמ ָחה”
ָמן” ,ותגובת שושן לכך תהיה “ -ו ְָה ִעיר ׁש ּו ָׁשן ָצ ֲהלָה ְו ָש
ָהב ְּגדוֹלָה ו ְַת ְכ ִר ְיך ּבוּץ ו ְַא ְר ּג ָ
ֲטרֶת ז ָ
וָחוּר וַע ֶ
(ח’ ,טו).
נסכם :בפרשייה זו מתעמת מרדכי כנגד המן ,וכתוצאה מכך נקלע העם היהודי כולו לצרה שאין
.48שמא קשור ביטוי זה לפעולת הצרירה -קיבוץ ואיסוף אל מקום אחד? דוגמא “ -וַּי ָָקם ָא ָדם ִל ְר ָד ְפ ָך ו ְּל ַב ֵּקׁש ֶאת נ ְַפ ֶׁש ָך
ֶפׁש אֹי ְֶב ָיך י ְַק ְּל ֶע ּנָה ְּבתו ְֹך ּכַף ַה ָּקלַע” (שמואל א כ”ה ,כט).
ֶפׁש ֲאדֹנִ י ְצר ּורָה ִּב ְצרוֹר ַה ַח ּיִים ֵאת ְיהֹוָה ֱאל ֶֹה ָיך ו ְֵאת נ ֶ
ו ְָהי ְָתה נ ֶ
לצרור במקום אחד דבר מפוזר ,וגם במובן אצלנו -להצר את מקומם על ידי צרירתם אל מקום אחד.
33
גדולה הימנה -גזירה שאינה ניתנת להשבה ,נקובה בתאריך -להשמיד להרוג ולאבד את כל העם
היהודי! אנו נבקש לדעת -האם חשב מרדכי על תוצאות מעין אלו? או -אילו היה יודע שהתנהגותו
עשויה להוביל לתוצאות קשות כל כך ,האם היה נוהג כפי שנהג? טענתנו היא כי אי השתחווייתו לא
נמדדה בחשבון או במחירים .מחשבותיו היו נתונות ב’מגרש’ אחר ,מגרש הזהות האומר “ -יהודי לא
משתחווה” ,בוודאי שלא להמן -כעובדה שאינה תלויה בדבר .אבחנה זו תביא את האמורא רבא
בתלמוד לבקר את התנהגותו ,עד לכדי ביקורת על דוד מלך ישראל שלא הרג את שמעי בן גרא
המורד בו,שהרי מזרעו נולד מרדכי אשר הביא צרה גדולה לישראל .מן העבר האחר יתייצבו החכמים
יוקירו את דוד על הבלגתו זו ,תוך שהם משבחים את מעשהו של מרדכי.49
פרק ג'
כעת נלך שלושה צעדים לאחור ,נשהה במקום בו אנו נמצאים :עימות גדול מתרחש כעת בין מרדכי
לבין המן ,בין ‘איש’ ל’איש’ ,חזיתי ,בעקרונות מוחלטים ובכוח .בשלב זה ,מבחן התוצאה מצביע על
34
“ .49קרי ליה יהודי -אלמא מיהודה קאתי ,וקרי ליה ימיני -אלמא מבנימין קאתי! …ורבנן אמרי :משפחות מתגרות זו בזו,
משפחת יהודה אומרת :אנא גרים דמתיליד מרדכי ,דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא .ומשפחת בנימין אמרה :מינאי קאתי.
רבא אמר :כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא :ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני ,מה עשה לי יהודי -דלא קטליה
דוד לשמעי ,דאיתיליד מיניה מרדכי ,דמיקני ביה המן .ומה שילם לי ימיני -דלא קטליה שאול לאגג ,דאיתיליד מיניה המן,
דמצער לישראל” (מגילה י”ב ,ע”ב).
(“איׁש יְהו ִּדי ָהיָה ְּבׁש ּו ַׁשן ַה ִּבירָה ּו ְׁשמוֹ ָמ ְרדֳּכַי ֶּבן י ִָאיר
הגמרא שואלת על הייחוס הכפול המנוגד למרדכי -יהודה מול בנימין? ִ
ֶּבן ִׁש ְמ ִעי ֶּבן ִקיׁש ִאיׁש י ְִמינִ י” ,ב ,ה) .גם רבנן וגם רבא מבינים שמרדכי הוא משבט בנימין ,והם גם מייחסים אותו אל שמעי
בן גרא ,נאמן בית שאול אשר סקל את דוד באבנים בעיצומו של מרד אבשלום ,כשדוד מבליג ,אינו ממצה עמו את הדין
(שמואל ב ,פרק טז) .הגיון דוד “ -ה’ אמר לו קלל” (שם ,פסוק י) ,או במילים פשוטות -אני אחראי ואשם בקורות אותי
במהלך מרד זה .עוד נאמר כי אמירה זו היא במהותה ערכית ומושגית ,היא מצביע על קשר הדוק בין דפוס התנהלותו
של מרדכי לבין דרכו של שמעי ,והיא אינה בהכרח בנויה על אבחנה היסטורית .הקשר שבין הדרכים :מרדכי יהודי הנאמן
לזהותו עד לכדי קנאות ,וכנגד -שמעי הנאבק בנאמנות ללא כל תפישה מערכתית או ממלכתית בהתנהלותו ,תוך שהוא
מקנא לדרכו של שאול( ,דרך שסימלה את הנאמנות הפשוטה לערכי היסוד והזהות ללא המורכבות הגדולה שהביא
עמו דוד אל הזירה -עיין בשולי ההערה) .נשים לב כי החכמים מדברים על שיח בין משפחות שהמדד שלהן הוא מבחן
התוצאה ,שהרי מרדכי לבסוף הביא את העם למחוזות טובים ,וה’משפחה’ מתמלאת גאווה על תרומתה לעם ישראל.
לעומתם מדבר רבא על ‘כנסת ישראל’ .הוא עובר אל מגרש העם וטוען כנגד החידוד החזק כל כך ,הדווקאי ,של מרדכי.
ייתכן שביקורתו היא על החשיבה שאינה לוקחת בחשבון את ההשלכות -לאן הדברים יובילו? רבא טוען שאפשר היה
לעבוד באופן הרמוני יותר עם המציאות ,כפי שראוי לה לכנסת ישראל ,המגלמת את החיבורים בין העולמות השונים.
בשולי ההערה -דיברנו על דרכו של שאול כמסמלת נאמנות פשוטה לערכי יסוד וזהות ,וכעת נמחיש בכמה דוגמאות:
שאול בתחילת דרכו מבקש להוציא את העם למלחמה הוא לוקח צמד בקר ,מנתח אותו לשניים עשר חלקים ,ומודיע
ׂה ִל ְב ָקרוֹ” (שמואל א ,יא ,ז); בעיצומה של מלחמה בפלשתים
לכולם ֲ “ -א ֶׁשר ֵאינֶנּ ּו י ֵֹצא ַא ֲחרֵי ָׁשאוּל ו ְַא ַחר ְׁשמו ֵּאל ּכֹה י ֵָע ֶש
ֶחם ַעד ָה ֶערֶב וְנִ ַּק ְמ ִּתי ֵמאֹי ְַבי” (שמואל א,
הוא יגזור תענית על העם “וַּי ֶֹאל ָׁשאוּל ֶאת ָה ָעם לֵאמֹר ָארוּר ָה ִאיׁש ֲא ֶׁשר יֹאכַל ל ֶ
יד ,כד); הוא יעבור בארץ ויכרית כל אוב וידעוני; במלחמותיו באויב הוא יהיה חזק ,לא מידתי ,וירשיע את כולם “ ְו ָׁשאוּל לָכַד
ָחם ָס ִביב ְּבכָל אֹי ְָביו ְּבמו ָֹאב ו ִּב ְבנֵי ַע ּמוֹן ו ֶּבאֱדוֹם ו ְּב ַמ ְלכֵי צו ָֹבה ו ַּב ְּפ ִל ְׁש ִּתים ו ְּבכֹל ֲא ֶׁשר י ְִפנֶה י ְַר ִׁש ַיע.
ָאל וַּי ִּל ֶ
ׂר ֵ
ַה ְּמלוּכָה ַעל ִי ְש
ָאל ִמ ּיַד ׁש ֵֹסהוּ” (שם ,פסוקים מז-מח) .שאול גם עושה דבר שלא עשהו מנהיג לפניו
ׂר ֵ
ֲמלֵק וַּי ֵַּצל ֶאת ִי ְש
ׂ ַחיִל וַּי ְַך ֶאת ע ָ
וַּי ַַעש
ָאל וִיהו ָּדה” (שמואל ב ,כא ,ב) ועוד.
ׂר ֵ
מעולם ,הוא מתכחש לברית עם הגבעונים “וַי ְַב ֵּקׁש ָׁשאוּל ְל ַה ּכ ָֹתם ְּב ַקנֹּאתוֹ ִל ְבנֵי ִי ְש
כישלונו של מרדכי .50הסיבה :העם היהודי אינו יכול לנצח בכוח ,מכיוון שהכוח והשליטה נמצאים
בידיים אחרות .אחשורוש הוא המלך ,להמן השררה ,והם שינצחו.
באמת ,הסיבות לכך הן גם בעולם הרוח -עם ישראל אינו אמור ל’נצח’ את העולם .הוא אמור להפגיש
אותו עם מערכת מושגים מוסרית גבוהה ,משמעותית ,כשהדרך לשם היא אינה דרך המלחמה.51
מה יעשה כעת מרדכי?
ָה
המפתחות אינם בידיים שלו .עוד רגע קט הוא ישלח את התך ְ“ל ַה ְראוֹת ֶאת ֶא ְס ֵּתר ו ְּל ַה ִּגיד ל ּ
ֶך ְל ִה ְת ַח ּנֶן לוֹ ו ְּל ַב ֵּקׁש ִמ ְּל ָפנָיו ַעל ַע ָּמ ּה” (ד’ ,ח) .במלים פשוטות הוא מבין
ֶיה לָבוֹא ֶאל ַה ֶּמל ְ
ו ְּל ַצ ּווֹת ָעל ָ
שהמפתחות נמצאים בידי אסתר ,ומכאן ואילך אליה יופנה מבטו ומשאביו.
קודם שנקרא בפסוקים ,ננסה לדמיין לעצמנו מה אמור היה מרדכי לעשות כעת .התשובה -
מתבקשת .הוא אמור היה ליצור קשר עם אסתר ,להיפגש עמה ,וביחד לטקס עצה איך להיחלץ מן
המצב .גם מבחינתה זהו הדבר המתבקש.
כעת נבחן מה היה בפועל.
פרק ג'
.50הציון “בשלב זה” הוא קריטי מכיוון שמבחן התוצאה אמור להתייחס גם להשלכות שהיו למעשהו של מרדכי בהיבט
הזהות עליה הוא נלחם ,ובהקשר זה המערכה עדיין לא הסתיימה.
ׂא ִמ ְּג ָבעוֹת ְו ָנהֲר ּו
ֲרית ַה ּי ִָמים נָכוֹן י ְִהיֶה ַהר ֵּבית ְיהֹוָה ְּברֹאׁש ֶה ָה ִרים וְנִ ָּש
.51המקורות לכך רבים עד מאד .דוגמא“ :ו ְָהיָה ְּב ַאח ִ
ַבים ו ְָא ְמר ּו ְלכ ּו ְו ַנ ֲעלֶה ֶאל ַהר ְיהֹוָה ֶאל ֵּבית ֱאל ֵֹהי יַ ֲעקֹב ְויֹרֵנ ּו ִמ ְּדרָכָיו ְונ ְֵלכָה ְּבא ְֹרח ָֹתיו ִּכי ִמ ִּצ ּיוֹן
ֵאלָיו ּכָל ַהגּ וֹיִם :ו ְָה ְלכ ּו ַע ִּמים ר ִּ
ְמרוֹת לֹא
ַבים ו ְִכ ְּתת ּו ַח ְרבו ָֹתם ְל ִא ִּתים וַחֲנִ יתו ֵֹת ֶיהם ְל ַמז ֵ
ֵּת ֵצא תוֹרָה ו ְּד ַבר ְיהֹוָה ִמיר ּו ָׁש ִָלםְ :ו ָׁש ַפט ֵּבין ַהגּ וֹיִם וְהו ִֹכ ַיח ְל ַע ִּמים ר ִּ
ׂא גוֹי ֶאל גּ וֹי ֶחרֶב ְולֹא י ְִל ְמד ּו עוֹד ִמ ְל ָח ָמה” (ישעיה ב’ ,ב-ד).
י ִָּש
35
פרק ד
שק וָ ֵאפֶ ר ַו ּיֵצֵ א ְּבתוֹ ְך הָ עִ יר
ֲשה ַו ִ ּי ְק ַרע מָ ְר ֳ ּדכַ י ֶאת ְּבג ָָדיו ַו ִ ּילְ ּ ַב ׁש ַׂ
שר ַנע ָׂ
וּמָ ְר ֳ ּדכַ י י ַָדע ֶאת ּ ָכל אֲ ׁ ֶ
ְ
ְ
ּש
שעַ ר הַ ּ ֶמלֶ ך ִּבלְ בו ׁ
שעַ ר הַ ּ ֶמלֶ ך ִּכי ֵאין לָ בוֹ א ֶאל ׁ ַ
ַו ִ ּיזְעַ ק זְעָ ָקה גְ דֹלָ ה ו ָּמ ָרהַ :ו ּיָבוֹ א עַ ד לִ ְפנֵי ׁ ַ
שק:
ָׂ
שר דְּ בַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ ָדתוֹ מַ ִּגיעַ ֵאבֶ ל ּגָדוֹ ל לַ ְ ּיהו ִּדים וְ צוֹ ם ו ְּב ִכי ו ִּמ ְס ּ ֵפד
ו ְּבכָ ל ְמ ִדינָה ו ְּמ ִדינָה ְמקוֹ ם אֲ ׁ ֶ
ָאפֶ ר ֻי ַ ּצע לָ ַר ִּבים (א-ג)
שק ו ֵ
ַׂ
פרק ד'
אסתר ומרדכי -מי מצווה על מי?
מרדכי קורע את בגדיו ,לובש שק ואפר ,יוצא אל רחובה של עיר וזועק זעקה גדולה ומרה .בשלב שני
הוא יקרב אל שער המלך ,מקום התקשורת שלו עם אסתר.
אנו נשאל -מדוע הוא לא ניגש ישירות אל אסתר? נשים לב :הערוץ בו הוא פותח ,הוא -המוני .זעקה
גדולה ומרה בחוצות עיר ,ורק בשלב שני הוא יוצר קשר עמה .ננסח עיקרון -מרדכי יוצר קשר עם
אסתר ,אך לא בערוץ שקט ודיסקרטי ,אלא בעקבות לחץ ובמידה רבה -שבירת כלים .בתיאורים
הקרובים נבחין עד כמה קשה היה בעיניה הדבר.
עוד נעיר -בעקבות תיאור תגובת מרדכי ,מתאר המקרא את תגובת היהודים בכל מדינה ומדינה
עם הגיע דבר המלך ודתו אליהם‘ .שכנות’ זו שבין התיאורים מעמעמת במעט את דברנו האחרונים,
ומעמידה את תגובת מרדכי כעניינית ,כמגלמת את השבר הגדול ,בוודאי של מי שנושא על כתפיו
את האחריות למה שאירע .תשובתנו לכך -אכן ,זעקות מרדכי הן ביטוי נאמן לשבר ,אך עובדה זו
אינה עומדת בסתירה לקיומה של בחירה שעמדה לפתחו ,וגם הכרעה -להקדים את התהלוכה
בעיר לדיבור עם אסתר .להכרעה זו יהיה מחיר מבחינת אסתר ,ובדברינו הבאים ננסה להבין את
הגיונו של מרדכי.
ו ּ ַָתבוֹ אינָה {ו ּ ַָתבוֹ אנָה} ַנעֲרוֹ ת ֶא ְס ּ ֵתר וְ סָ ִריסֶ יהָ ַו ּי ִַּגיד ּו לָ ּה ו ִַּת ְתחַ לְ חַ ל הַ ּ ַמלְ ּ ָכה ְמאֹד וַ ִּת ְׁשלַ ח
ש ּקוֹ מֵ עָ לָ יו וְ לֹא ִק ּ ֵבל:
יש ֶאת מָ ְר ֳ ּדכַ י וּלְ הָ ִסיר ַׂ
ְּבג ִָדים לְ הַ לְ ִּב ׁ
שר הֶ ע ֱִמיד לְ פָ נֶיהָ ו ְַּתצַ ּוֵה ּו עַ ל מָ ְר ֳ ּדכָ י לָ ַדעַ ת מַ ה זֶּה וְ עַ ל
ו ִַּת ְק ָרא ֶא ְס ּ ֵתר לַ ה ֲָת ְך ִמ ּ ָס ִריסֵ י הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ ׁ ֶ
מַ ה זֶּה (ד-ה)
פסוקים אלו מתארים את הדיווח לאסתר על התנהגות מרדכי ,וגם -את תגובתה.
עוד לפני שנבוא בשעריהם ,נשאל את עצמנו -מה היינו מצפים מאסתר? באופן פשוט הדבר תלוי.
אם היא מודעת לגזירה ,אזי היא אמורה להזדהות לגמרי עם התנהגותו ,לפנות אליו ויחד עמו לטקס
עצה .אם היא אינה יודעת ,ציפייתנו ממנה היא לפנייה מכובדת וראויה ,שבה היא תבקש להבין לפשר
התנהגותו.
נחזור אל המציאות .נערות אסתר וסריסיה מדווחים לה על התנהגותו ,היא מתחלחלת ,ושולחת
בגדים להלבישו ולהסיר שקו מעליו .אנו נשאל כמה שאלות -הביטוי “ו ִַּת ְת ַח ְל ַחל” הוא ביטוי קשה,
36
ביטוי שבו סלידה ,שאט נפש וניכור .מהיכן הוא בא? על מה ולמה?
נשים לב למילים “ו ִַּת ְת ַח ְל ַחל ַה ַּמ ְל ּכָה” ,לא אסתר .אנו נשמע כאן צלילים של גינוני מלכה ,ונתמה
על ההתייצבות בעמדה לא מוכרת מול מרדכי .עוד נשאל -אסתר שולחת שליח ,והיא אינה באה
בעצמה לדבר עם מרדכי -מדוע? (נזכיר שבסיפור בגתן ותרש בסוף פרק ב לא מתואר שליח).
ׂ ּקוֹ
ֳּכי ו ְּל ָה ִסיר ַש
ָדים ְל ַה ְל ִּביׁש ֶאת ָמ ְרד ַ
עוד נשאל -אסתר שולחת למרדכי בגדים “ -ו ִַּת ְׁשלַח ְּבג ִ
ֵמ ָעלָיו” .היא אינה שואלת על מה ולמה ,וכאילו חסרים לו בגדים! זהו צעד בלתי נתפש.
מרדכי אינו מסכים ללבוש את הבגדים שנשלחו אליו -והיא שולחת את התך -סריס המלך אשר
הועמד לפניה .52שליחותו “ -ו ְַּת ַצ ּוֵה ּו ַעל ָמ ְרדֳּכָי” .שוב תתייצב אסתר מול מרדכי בעמדה לא מוכרת
‘אני אסתר מצווה עליך’! רק לאחר כל אלו ,ובנימה של ציווי היא שואלת את השאלה המתבקשתָד ַעת ַמה ּזֶה ו ְַעל ַמה ּזֶה”.
כל כך “ -ל ַ
משהו מאד משמעותי השתנה במערכת היחסים בין אסתר לבין מרדכי.
מה גרם לכך? נמתין ,נקשיב לכתוב.
שעַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך (ו)
שר לִ ְפנֵי ׁ ַ
ַו ּיֵצֵ א ה ֲָת ְך ֶאל מָ ְר ֳ ּדכָ י ֶאל ְרחוֹ ב הָ ִעיר אֲ ׁ ֶ
היציאה מספרת על המעבר מעולם לעולם.
נתאר במילים פשוטות את תגובת מרדכי:
מרדכי חוזר ומתאר את השתלשלות האירועים ,אולי כמבקש להעמיד עובדות מדויקות בבסיסההתנהלות .הפירוט יספר על חוסר בטחונו בשאלה עד כמה אסתר מעודכנת במתרחש.
ֶיה” -אני מצווה
ָה ו ְּל ַצ ּווֹת ָעל ָ
מרדכי שולח פקודה ,מבקש להעמיד את אסתר במקום “ -ו ְּל ַה ִּגיד ל ּעליך ,ואת אל תצווי אותי!
הוראתו אליה “ -לָבוֹא ֶאל ַה ֶּמל ְֶך ְל ִה ְת ַח ּנֶן לוֹ ו ְּל ַב ֵּקׁש ִמ ְּל ָפנָיו ַעל ַע ָּמ ּה”.53
פרק ד'
שר ָאמַ ר הָ מָ ן לִ ְׁשקוֹ ל עַ ל ִּגנְ זֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך
שת הַ ּ ֶכסֶ ף אֲ ׁ ֶ
שר ָק ָרה ּו וְ ֵאת ּ ָפ ָר ׁ ַ
ַו ּי ַּגֶד לוֹ מָ ְר ֳ ּדכַ י ֵאת ּ ָכל אֲ ׁ ֶ
{ב ְ ּיהו ִּדים} לְ ַא ְּב ָדם (ז)
ּ ַב ְ ּיהו ִּדיים ּ ַ
ידם נ ַָתן לוֹ לְ הַ ְראוֹ ת ֶאת ֶא ְס ּ ֵתר וּלְ הַ ִּגיד לָ ּה
ּשן לְ הַ ְׁש ִמ ָ
שר נִ ּ ַתן ְּב ׁשו ׁ ָ
שגֶן ְּכ ָתב הַ דָּ ת אֲ ׁ ֶ
וְ ֶאת ּ ַפ ְת ׁ ֶ
וּלְ צַ וּוֹ ת עָ לֶ יהָ לָ בוֹ א ֶאל הַ ּ ֶמלֶ ְך לְ ִה ְתחַ ּנֶן לוֹ וּלְ בַ ֵּק ׁש ִמ ְּלפָ נָיו עַ ל עַ ּ ָמ ּה (ח)
.52ציון מעמדו מספר גם הוא על חשיבותה כמלכה שסריסי המלך עומדים לרשותה.
.53אנו נשאל -כיצד מתיישבת אי השתחווייתו להמן עם תביעתו מאסתר לבוא אל המלך ולהתחנן מלפניו? נציין שבפועל
ַת ְב ְּך ו ִַּת ְת ַח ּנֶן לוֹ
ֶך ו ִַּת ּפֹל ִל ְפנֵי רַגְ לָיו ו ֵּ
אסתר תתחנן ואף תיפול לפני רגליו של המלך (“ו ַּתו ֶֹסף ֶא ְס ֵּתר ו ְַּת ַד ֵּבר ִל ְפנֵי ַה ֶּמל ְ
ָעת ָה ָמן ָה ֲאגָגִ י ו ְֵאת ַמ ֲח ַׁש ְב ּתוֹ ֲא ֶׁשר ָח ַׁשב ַעל ַה ּיְהו ִּדים” ,ח ,ג) .כמה תשובות יכולות להיאמר כאן :הבחנה בין
ֲביר ֶאת ר ַ
ְל ַהע ִ
השתחוויה ברשות הרבים להמן ,לבין תחנונים ברשות היחיד -לפני המלך; הבחנה בין המן האגגי מזרע עמלק ,לבין מלך
שאינו מזרע עמלק ,ועוד .לצידן של הבחנות מלומדות אלו קיימת לדעתנו הבחנה נוספת חשובה .ייתכן מאד שאילו היינו
שואלים את מרדכי ,קודם שהסתבכו האירועים -מהי עמדתך על תחנונים ונפילה לפני רגליו של המלך ,הוא היה נחרץ
בשלילתם .כעת ,לאחר שהתגלגלו הדברים אל פי התהום הוא מבין את גבולות הכוח ,מבין שהמתווה הוא אחר.
37
אנו נשאל -מדוע מרדכי ואסתר מדברים דיבור מורכב כל כך דרך שליח? מדוע הם אינם נפגשים?
צריכה להיות סיבה טובה לנהל את הדיבור כך.
נמשיך.
ַו ּיָבוֹ א ה ֲָת ְך ַו ּי ַּגֵד לְ ֶא ְס ּ ֵתר ֵאת דִּ ְב ֵרי מָ ְר ֳ ּדכָ י (ט)
התך -שליח העושה שליחותו ממרדכי אל אסתר.
ֲת ְך ו ְַּת ַצ ּוֵה ּו ֶאל ָמ ְר ֳּדכָי (י)
ֹאמר ֶא ְס ֵּתר ַלה ָ
ו ַּת ֶ
אסתר אינה נוטשת את עמדתה ,היא המצווה ,אבל ישנו ריכוך מה בעמדתה .לא ציווי ‘על’ ,אלא ציווי
‘אל’ ,שבו פתיחה להדדיות ,לתקשורת .גם התוכן ,ילך למקום אחר:
שר יָבוֹ א ֶאל הַ ּ ֶמלֶ ְך ֶאל
שה אֲ ׁ ֶ
יש וְ ִא ּ ׁ ָ
שר ּ ָכל ִא ׁ
ּ ָכל עַ ְב ֵדי הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ עַ ם ְמ ִדינוֹ ת הַ ּ ֶמלֶ ְך יוֹ ְד ִעים אֲ ׁ ֶ
ְ
ש ְר ִביט
שר יוֹ ִׁשיט לוֹ הַ ּ ֶמלֶ ך ֶאת ׁ ַ
שר לֹא יִ ָּק ֵרא ַאחַ ת דָּ תוֹ לְ הָ ִמית לְ בַ ד מֵ אֲ ׁ ֶ
ימית אֲ ׁ ֶ
הֶ חָ צֵ ר הַ ּ ְפנִ ִ
ְ
אתי לָ בוֹ א ֶאל הַ ּ ֶמלֶ ך זֶה ְׁשלוֹ ִׁשים יוֹ ם (יא)
הַ זָּהָ ב וְ חָ יָה וַאֲ נִ י לֹא נִ ְק ֵר ִ
פרק ד'
כל עבדי המלך ועד כלל מדינות המלך יודעים את העובדה הפשוטה הבאה -כל איש או אישה
אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית ללא שהוא נקרא אליו ,אחת דתו להמית ,לבד אשר יושיט
לו המלך את שרביט הזהב .עוד היא תספר למרדכי על שלושים הימים שבהם היא לא נקראה אל
המלך.
אנו נשאל:
אסתר מעמידה את עצמה בשורה אחת עם כלל עבדי המלך ,ועם מדינות המלך .היא גם תדבר על
מעמדה בחוסר ביטחון עד לכדי האפשרות שאחת תהיה דתה להמית.
עוד נשאל -מדוע לא נקראה אסתר אל המלך זה שלושים יום?
ָח ֶסד ְל ָפנָיו ִמ ּכָל
ׂא ֵחן ו ֶ
ֶך ֶאת ֶא ְס ֵּתר ִמ ּכָל ַה ָּנ ִׁשים ו ִַּת ָּש
ֱהב ַה ֶּמל ְ
וניזכר ,בתיאורים המלבבים “ -וַּיֶא ַ
ֶה ַּת ַחת וַ ְׁש ִּתי” (ב ,יז) .ויותר מכך -בדרך הממלכתית שבה
ֶתר ַמ ְלכוּת ְּברֹא ָׁש ּה וַּי ְַמ ִליכ ָ
ׂם ּכ ֶ
ַה ְּבת ּולֹת וַּיָ ֶש
ָחה
ֲב ָדיו ֵאת ִמ ְׁש ֵּתה ֶא ְס ֵּתר וַ ֲהנ ָ
ׂרָיו וַע ָ
ֶך ִמ ְׁש ֶּתה גָדוֹל ְלכָל ָש
ׂ ַה ֶּמל ְ
חגג המלך ושמח בה באסתר “ -וַּי ַַעש
ׂ ֵאת ְּכיַד ַה ֶּמל ְ
ׂה וַי ִֵּתן ַמ ְש
ַמ ִדינוֹת ָע ָש
ל ְּ
ֶך” (ב ,יח).54
ונבין ,שמשהו קשה אירע למעמדה בבית המלך ,משהו התמסמס.
כעת אנו מבחינים שבשני ‘מגרשים’ אירע דבר.
בין אסתר לבין מרדכי ,ריחוק שלא היה כמותו קודם לכן ,ובמקביל -בין אסתר לבין המלך אחשורוש
ריחוק ומסמוס במעמדה הראשון. .54איננו שוכחים את הפסוק שלאחר שני אלו “ובהיקבץ בתולות שנית” (ב ,יט) ,וביחס אליו נעיר כמה הערות :הפסוק
ההוא נזכר בסמוך לחגיגות הגדולות ,הוא אינו שלב חדש ,ומעמדו הוא כממתן ,מאזן מבחינת אחשורוש .התיאור בו
אינו של פועלו של אחשורוש ,אלא של איזו אוטומציה שהוא לא דאג לעצור אותה“ .ובהיקבץ” -מכוח המנגנון .עוד
עובדה -אחרי תיאור זה גילתה אסתר נאמנות בשיתוף עם מרדכי בסיפור בגתן ותרש ,וזהו אירוע מכונן נאמנות (לפחות
כפוטנציאל).
38
אנו נשאל -מה גרם לשני אלו?
עוד לפני שנשיב נאמר שאך מתבקש הוא הקשר בין שני הערוצים שנתקלקלו.
בין אסתר למרדכי ,בין אסתר לעמה
נפתח ביחסי אסתר ומרדכי .מה גרם לשבר? לנתק הגדול ששרר ביניהם?
בפעם האחרונה שהמקרא תיאר דבר ביחסים שביניהם ,התיאור היה אודות אסתר אשר קיבלה עליה
מרצון את מאמר מרדכי שלא לספר דבר על זהותה (ב’ ,כ’) .שם ראינו אותה בשיאה -בקשר עם
מולדתה ,עם עמה ועם מרדכי ,והנה כעת אנו מוצאים אותה במקום אחר לגמרי ביחס לשלוש אלו!
דומה כי התשובה נמצאת בתווך -בשני אירועים משמעותיים שאירעו בינתיים:55
אירוע ראשון -מרדכי יוצא למאבק חזיתי במצוות המלך -בעלה.
אנו נשאל -מהן ההשלכות שהיו לכך ביחס לאסתר? טענתנו -הקשר שבין מרדכי לבין אסתר היה
ידוע .כך בהסתובבותו על יד בית הנשים ,כך בישיבתו בשער המלך ,וכך בסיפור בגתן ותרש שהיה
בו שיתוף פעולה מובהק ביניהם .גם כעת יבואו נערות אסתר וסריסיה וידווחו לה על התנהגותו -
ָה” (ג’ ,ד).
ַתבוֹאנָה ַנעֲרוֹת ֶא ְס ֵּתר ו ְָס ִר ֶיס ָיה וַּי ִַּגיד ּו ל ּ
“ו ָּ
והנה ,האיש הקרוב אליה אינו שועה לפנייתם החוזרת ונשנית של עבדי המלך “בעוברו על מצוות
המלך” ,אינו שומע ,ואינו משתף פעולה .אך מתבקש הוא שהתנהלות זו הייתה קשה עד מאד
לאסתר.
פרק ד'
כעת נעבור אל יחסה לעמה ולמולדתה.
שתי טענות נטען.
הראשונה :השלב שבו מרדכי מעמיד את זהותו כיהודי “חזק” ‘על השולחן’ ,הוא שלב קשה לאסתר
לא רק בהיבט האישי -נאמנותה אל הארמון מול נאמנותה אל האיש שנלחם בחוקי הארמון.
הקונפליקט שאליו היא נקלעת הוא קונפליקט הזהות -נוצרה כעת סתירה חזיתית בין חוקי הארמון
לבין יהדותה ,והיא אסתר צריכה להכריע לאן היא שייכת.
טענתנו השנייה היא שלעימות שייצר מרדכי השלכה נוספת ,משמעותית על מה שעובר על אסתר.
קודם לעימות עם המן ,מפורש בכתוב דבר סודה “ -אין אסתר מגדת את מולדתה ואת עמה (ב ,כ).
ָהם ֲא ֶׁשר הוּא יְהו ִּדי”,
(“כי ִה ִּגיד ל ֶ
ואנו נשאל -האם גם לאחר הכרזתו של מרדכי ‘יהודי לא משתחווה’ ִּ
ג ,ד) יכול היה להישמר סודה? ותשובתנו -אם נקבל שאכן הקשר ביניהם היה מפורסם אזי יציאתו
למאבק על יהדותו כמוה כהכרזה על יהדותה של אסתר .במילים פשוטות -הפרשנות הציבורית
שנתן מרדכי לאי ההשתחוויה חשפה את סודה והציבה אותה בעמדה אחרת ,חדשה ,מול ארמון
.55אירוע קודם לשניים -שיתוף הפעולה בינה לבין מרדכי בהסגרתם של בגתן ותרש .באירוע זה המציאות ביניהם עדיין
הייתה במיטבה.
39
המלך .56אמרנו סודה ,וכוונתנו הייתה למקום בעולמה שזר לא ייגע בו ,מקום מקדשה הפנימי -סוד
עמה ומולדתה.
עמדת תצפית נוספת ,מעניינת על גילוי סודה נמצאת בתיאור הבא:
ֳּכי ִצ ּוָה
ַד ָּת ּה ִּכי ָמ ְרד ַ
עד כה שמרה אסתר את זהותה בסוד “ -לֹא ִה ִּג ָידה ֶא ְס ֵּתר ֶאת ַע ָּמ ּה ו ְֶאת מוֹל ְ
ֶיה ָמ ְרדֳּכָי”
ַד ָּת ּה ו ְֶאת ַע ָּמ ּה ַּכ ֲא ֶׁשר ִצ ּוָה ָעל ָ
ֶדת מוֹל ְ
“אין ֶא ְס ֵּתר ַמ ּג ֶ
ֶיה ֲא ֶׁשר לֹא ַת ִּגיד” (ב ,י) ,ובהמשך ֵ -
ָעל ָ
(ב ,כ).
ֳּכי ִּכי ִה ִּגיד
אסתר לא הגידה את זהותה ,אך מרדכי כן הגיד ”-וַּי ִַּגיד ּו ְל ָה ָמן ִל ְראוֹת ֲהי ַַע ְמד ּו ִּד ְברֵי ָמ ְרד ַ
ָהם ֲא ֶׁשר הוּא יְהו ִּדי”.
לֶ
מה מקופל בפער זה?
אסתר לא הגידה כשומרת על זהותה לבל תחולל ,והוא הגיד ,גם כן כשומר על זהותו לבל תתחלל.
במילים פשוטות :אסתר ומרדכי נתונים כל אחד במקום אחר ,לדידה -השתיקה שימרה את זהותה,
לדידו -הדיבור .הקושי -הסתירה החזיתית שבין האירועים .מרדכי מכריז שהוא יהודי ,הקשר ביניהם
ידוע ,ובכך הוא מגלה את סודה של אסתר.57
פרק ד'
נסכם דבר על מקומה של אסתר:
•עצם מלחמתו של מרדכי בחוקי הארמון הייתה קשה לה -בהיבט האישי.
•עצם הסתירה החזיתית שנוצרה בין חוקי הארמון לבין יהדותה קשה גם הוא.
•כעת היא איבדה את סודה .אין ‘מקום’ בעולמה שאינו “שבוי” ,שאין לזרים חלק בו.
כעת נעבור אל ה’מגרש’ הנוסף ,אל מעמדה בעיני אחשורוש:
האם קיים קשר בין עמדתה הפנימית כשומרת סוד ,שייכותה אל זהותה ,לבין מעמדה המועדף
בארמון? אנו נטען שאכן כך הוא .אסתר נשאה חן וחסד בעיני רואיה ובעיני אחשורוש ,ואנו נאמר
שערך מוסף זה קשור בקשר ישיר אל עולמה הפנימי ,אל הזהות ואל הנוכחות שלה בעולם שאין
לזרים בו חלק -המקדש הפנימי שהיה בה.
כעת ,משעזבה אסתר את אלו ,את הקשר עם מרדכי ,את הקשר אל עמה ,היא מוצאת את עצמה
.56עדיין נוכל לומר שהקשר בינה לבין מרדכי היה ידוע ,אך לא בהיבט המשפחתי שבו .כתשובה ,נצביע על דיבורו של
ֹאמר ָמ ְרדֳּכַי ְל ָה ִׁשיב ֶאל ֶא ְס ֵּתר ַאל ְּת ַד ִּמי
מרדכי אל התך שבו ידיעת התך את עובדת יהדותה היא כמובנת מאליה“ :וַּי ֶ
ֲרי ִׁשי ָּב ֵעת ַהזֹּאת ֶרוַח ו ְַה ָּצלָה יַעֲמוֹד ַל ּיְהו ִּדים ִמ ָּמקוֹם ַא ֵחר ו ְַא ְּת
ֶך ִמ ּכָל ַה ּיְהו ִּדיםִּ :כי ִאם ַה ֲח ֵרׁש ַּתח ִ
ְבנ ְַפ ֵׁש ְך ְל ִה ָּמלֵט ֵּבית ַה ֶּמל ְ
ַמ ְלכוּת” (ד ,יג-יד) .והוא ימשיך“ :וַּי ַּגֶד לוֹ ָמ ְרדֳּכַי ֵאת ּכָל ֲא ֶׁשר ָקרָה ּו
ַע ְּת ל ַּ
ֹאבד ּו ו ִּמי יו ֵֹד ַע ִאם ְל ֵעת ָּכזֹאת ִה ּג ַ
ו ֵּבית ָא ִב ְיך ּת ֵ
{ב ּיְהו ִּדים} ְל ַא ְּב ָדם :ו ְֶאת ַּפ ְת ֶׁשגֶן ְּכ ָתב ַה ָּדת ֲא ֶׁשר נִ ַּתן
ֶך ַּב ּיְהו ִּדיים ַּ
ֶסף ֲא ֶׁשר ָא ַמר ָה ָמן ִל ְׁשקוֹל ַעל ִּגנְ זֵי ַה ֶּמל ְ
ו ְֵאת ָּפ ָר ַׁשת ַה ּכ ֶ
ֶך ְל ִה ְת ַח ּנֶן לוֹ ו ְּל ַב ֵּקׁש ִמ ְּל ָפנָיו ַעל ַע ָּמ ּה”
ֶיה לָבוֹא ֶאל ַה ֶּמל ְ
ָה ו ְּל ַצ ּווֹת ָעל ָ
ָתן לוֹ ְל ַה ְראוֹת ֶאת ֶא ְס ֵּתר ו ְּל ַה ִּגיד ל ּ
ְּבׁש ּו ָׁשן ְל ַה ְׁש ִמ ָידם נ ַ
(ד ,ז-ח) .טענתנו -אכן אין אמירה מובהקת וודאית בפסוקים על הקשר המשפחתי בינה לבין מרדכי ,אך אין גם אמירה
הפוכה .המקרא משאיר את הדברים מעט פתוחים ,בעמימות המספרת על עמימות שהייתה כנראה גם במציאות.
.57כך ניתן אולי להבין את ניסיונותיו החוזרים ונשנים שלא לפרש את אי ההשתחוויה בפני עבדי המלך “וַי ְִהי ְּב ָא ְמרָם
ֵיהם” (ג ,ד) .גם כעת ,לא כתובה פרשנותו ,והיא נדחית ומתוארת בפי העבדים .מרדכי
{כ ָא ְמרָם} ֵאלָיו יוֹם וָיוֹם ְולֹא ָׁש ַמע ֲאל ֶ
ְּ
מבין את המחיר להתנהלותו בציר של אסתר.
40
כנערה בין נערות רבות ,נתונה בחוקי הארמון ,והיא כבר לא ממש שונה מכולם .קשה שלא לזהותֶך זֶה ְׁשלוֹ ִׁשים יוֹם” לבין מעמדן של כלל נשות
ֵאתי לָבוֹא ֶאל ַה ֶּמל ְ
דמיון בין מעמדה “ -וַאֲנִ י לֹא נִ ְקר ִ
ֶך וְנִ ְק ְר ָאה
ֶך ִּכי ִאם ָח ֵפץ ָּב ּה ַה ֶּמל ְ
“ב ֶערֶב ִהיא ָב ָאה ו ַּב ּב ֶֹקר ִהיא ָׁש ָבה …לֹא ָתבוֹא עוֹד ֶאל ַה ֶּמל ְ
הארמון ָּ
ְב ֵׁשם” (ב ,יד).
נעיר ,שבשלב הבא ,כאשר היא תחזור אל עצמה ,גם מעמדה בעיני אחשורוש יעבור למקום אחר,58
וכך יהיה גם בשלב האחרון של המגילה .משהו יקרה שם.
רגע של הזדמנות
ש ְך לְ ִה ּ ָמלֵ ט
ַו ּי ִַּגיד ּו לְ מָ ְר ֳ ּדכָ י ֵאת דִּ ְב ֵרי ֶא ְס ּ ֵתרַ :ו ּיֹאמֶ ר מָ ְר ֳ ּדכַ י לְ הָ ִׁשיב ֶאל ֶא ְס ּ ֵתר ַאל ְּת ַד ִּמי ְבנ ְַפ ׁ ֵ
ּ ֵבית הַ ּ ֶמלֶ ְך ִמ ּ ָכל הַ ְ ּיהו ִּדים:
ישי ּ ָבעֵ ת הַ זֹּאת ֶרוַח וְ הַ ָּצלָ ה ַיעֲמוֹ ד לַ ְ ּיהו ִּדים ִמ ּ ָמקוֹ ם ַאחֵ ר וְ ַא ְּת וּבֵ ית ָא ִביךְ
ִּכי ִאם הַ ח ֲֵר ׁש ּ ַתח ֲִר ִׁ
ּתֹאבֵ דוּ( …יב-יד)
שני שלבים הם בתגובת מרדכי:
הראשון :קשה ביותר.
אבחנה קשה -את מדמה בעצמך להימלט בית המלך! להינצל ,כשכל אחיך יהרגו! אם החרש תחרישי -רוח והצלה יבוא ממקום אחר. את ובית אביך -תאבדו!שלוש הטחות קשות בפניה של אסתר ,ואנו נאמר שקשה לקבל כוח מדיבור מעליב וקשה כל כך.
לא ממקום הנגטיב .יש כאן רגע של התבוננות ,של הזדמנות .דבר הגעתה למלכות ,עובדת קיומה
במקום הלא נורמאלי בו היא נתונה ,מקבלת כעת משמעות חדשה ,הופכת ל’שליחות’.
במילים אלו נותן לה מרדכי כוח ,פשר ומשמעות למה שהיה ולמה שיהיה!59
פרק ד'
השלב הבא -בא מקום אחר.
ו ִּמי יוֹ ֵדעַ ִאם לְ עֵ ת ּ ָכזֹאת ִה ּגַעַ ְּת לַ ּ ַמלְ כוּת (יד)
ּשן וְ צוּמ ּו עָ לַ י וְ ַאל
ו ַּתֹאמֶ ר ֶא ְס ּ ֵתר לְ הָ ִׁשיב ֶאל ָמ ְר ֳ ּדכָ י :לֵ ְך ְּכנוֹ ס ֶאת ּ ָכל הַ ְ ּיהו ִּדים הַ ִּנ ְמ ְצ ִאים ְּב ׁשו ׁ ָ
לשת י ִָמים לַ יְ לָ ה וָ יוֹ ם ּגַם אֲ נִ י וְ ַנ ֲער ַֹתי ָאצוּם ּ ֵכן ו ְּבכֵ ן ָאבוֹ א ֶאל הַ ּ ֶמלֶ ךְ
ֹאכזל ּו וְ ַאל ִּת ְׁש ּת ּו ְׁש ׁ ֶ
ּת ְ
שר ָאבַ ְד ִּתי ָאבָ ְד ִּתי (טו-טז)
שר לֹא כַ דָּ ת וְ כַ אֲ ׁ ֶ
אֲ ׁ ֶ
אסתר משיבה אל מרדכי( .הניסוח “להשיב” מגלם תקשורת ,והוא גם מספר על שיבתה אליו).
ֶך יוֹ ֵׁשב ַעל ִּכ ֵּסא
ֶך ו ְַה ֶּמל ְ
ֶך ַה ְּפנִ ִימית נֹכַח ֵּבית ַה ֶּמל ְ
ֲצר ֵּבית ַה ֶּמל ְ
ַת ֲעמֹד ַּבח ַ
“ .58וַי ְִהי ַּב ּיוֹם ַה ְּׁש ִלי ִׁשי ו ִַּת ְל ַּבׁש ֶא ְס ֵּתר ַמ ְלכוּת ו ַּ
ַמ ְלכוּתוֹ ְּב ֵבית ַה ַּמ ְלכוּת נֹכַח ֶּפ ַתח ַה ָּביִת:
ָהב ֲא ֶׁשר ְּביָדוֹ
ֶך ְל ֶא ְס ֵּתר ֶאת ַׁש ְר ִביט ַה ּז ָ
ׂ ָאה ֵחן ְּב ֵעינָיו וַּיוֹ ֶׁשט ַה ֶּמל ְ
ֶך ֶאת ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ּכָה ע ֶֹמ ֶדת ֶּב ָח ֵצר ָנ ְש
וַי ְִהי ִכ ְראוֹת ַה ֶּמל ְ
ָך”
ָתן ל ְ
ֲצי ַה ַּמ ְלכוּת ְוי ִּנ ֵ
ָך ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ּכָה ו ַּמה ַּב ָּק ָׁש ֵת ְך ַעד ח ִ
ֶך ַמה ּל ְ
ָה ַה ֶּמל ְ
ֹאמר ל ּ
ו ִַּת ְקרַב ֶא ְס ֵּתר ו ִַּת ּגַע ְּברֹאׁש ַה ַּׁש ְר ִביט :וַּי ֶ
(אסתר ה ,א-ג)
.59עוד נעיר :דיבור זה הוא הדיבור היחידי במגילה שבו ציטוט ישיר לדברי מרדכי ,ופירוש הדבר שזהו משפט המגלם
באופן אותנטי את עמדתו.
41
העימות ביניהם הסתיים .זהו רגע גדול שבו היא הולכת אל המקומות המשמעותיים ביותר.
ֵך ְּכנוֹס ֶאת ּכָל ַה ּיְהו ִּדים ַה ִּנ ְמ ְצ ִאים ְּבׁש ּו ָׁשן” -אחדות מוחשית של כל ה”קהילה” שבשושן.
“ל ְ אסתר חוזרת אל מקום הזהות שלה -אני יהודיה.“אל ְּת ַד ִּמי
ֹאכל ּו ו ְַאל ִּת ְׁש ּת ּו ְׁשל ֶׁשת י ִָמים ַל ְילָה וָיוֹם” -בהיפוך מטענת מרדכי אליה ַ
“וְצוּמ ּו ָעלַי ו ְַאל ּת ְְבנ ְַפ ֵׁש ְך ְל ִה ָּמלֵט” (יג) .היא קוראת לערבות ממשית של כולם ביחס אליה.
ּ“גַם אֲנִ י ְו ַנ ֲער ַֹתי ָאצוּם ּכֵן” -לא מסתבר שהנערות הן יהודיות ,ופירוש הדבר שהיא אינה משאירהאת האירוע רק בינה לבין היהודים ,אלא מביאה אותו אל תוך הארמון -אל התנהלותה בו.
ַדת” -בעקבות החיבורים הרבים שתיארה -יהודי שושן ,הערבות
ֶך ֲא ֶׁשר לֹא כ ָּ
“ו ְּבכֵן ָאבוֹא ֶאל ַה ֶּמל ְהגדולה וגם -נערותיה ,היא תוכל לבוא אל המלך שלא כדת.
“ו ְַכ ֲא ֶׁשר ָא ַב ְד ִּתי ָא ָב ְד ִּתי” -אם אתבע למסור את נפשי -אמסור.נשים לב :מרדכי דיבר על נפילה ותחנונים ,והיא לוקחת את הדברים למקום אחר ,רותמת ומחברת
את המעגלים השונים אל כניסתה.
תגובת מרדכי:
שר ִצ ְּו ָתה עָ לָ יו ֶא ְס ּ ֵתר( :יז)
ש ְּככֹל אֲ ׁ ֶ
ַו ַ ּי ֲעבֹר ָמ ְרדָּ כָ י וַ ּיַעַ ׂ
פרק ד'
היוצרות מתהפכות .לא מתואר ציוויה ,אבל מבחינתו -הוא עושה את ציוויה! רואה בדבריה מעין
ציווי.
המפתחות בידיים שלה ,היא צריכה לקחת אחריות ,והוא יהיה ה”פועל” שימלא אחר בקשותיה ,יסייע
מבחוץ במה שיוכל.
מה גרם להיפוך?
אסתר עוברת למקום חדש :אל ההזדמנות המקופלת במילים “ -מי יודע אם לעת כזו הגעת למלכות”,
מקומה בארמון הופך מעתה להיות מקום השליחות .והיא הולכת לשם.
עוד נשאל :מה פשר הביטוי“ :וַּיַ ֲעבֹר ָמ ְר ָּדכָי”? דומה בעינינו שהוא מתאר עמדה נפשית .מרדכי עובר
ממקום למקום .הוא קולט ,מבין את מקומו ומתייצב בעמדה חדשה נוכח אסתר.
ׂ ְּככֹל ֲא ֶׁשר ִצ ּו ְָתה ָעלָיו ֶא ְס ֵּתר”.
התרגום למקומו החדש יהיה בהמשכו של הפסוק “ -וַּי ַַעש
42
פרק ה
ימית נֹכַ ח ּ ֵבית הַ ּ ֶמלֶ ְך
ישי ו ִַּתלְ ּ ַב ׁש ֶא ְס ּ ֵתר מַ לְ כוּת ו ּ ַַת ֲעמֹד ּ ַבחֲ צַ ר ּ ֵבית הַ ּ ֶמלֶ ְך הַ ּ ְפנִ ִ
וַיְ ִהי ּ ַביּוֹ ם הַ ּ ְׁשלִ ִׁ
שב עַ ל ִּכ ּ ֵסא מַ לְ כוּתוֹ ְּבבֵ ית הַ ּ ַמלְ כוּת נֹכַ ח ּ ֶפ ַתח הַ ּ ָביִ ת (א)
וְ הַ ּ ֶמלֶ ְך יוֹ ׁ ֵ
ותלבש אסתר מלכות
“וַי ְִהי ַּב ּיוֹם ַה ְּׁש ִלי ִׁשי ו ִַּת ְל ַּבׁש ֶא ְס ֵּתר ַמ ְלכוּת” -היום השלישי :לשלושת ימי הצום .אין אזכור מפורש לצום,
אולי כחלק מן הצורה הכוללת שבה הקדש במגילה הוא נסתר ,פנימי.
שאלה :הלשון הייתה אמורה להיות “בגדי מלכות”? תשובתנו -התיאור לא נעצר במגרש הפיזי.
ובדברי החכמים:
שבע נביאות מאן נינהו? שרה ,מרים ,דבורה ,חנה ,אביגיל ,חולדה ,ואסתר…
אסתר – דכתיב “ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות” ,בגדי מלכות מיבעי ליה! אלא:
שלבשתה רוח הקדש” (מגילה דף יד ,א–ב).
שט הַ ּ ֶמלֶ ְך לְ ֶא ְס ּ ֵתר
ָש ָאה חֵ ן ְּבעֵ ינָיו וַ יּוֹ ׁ ֶ
וַיְ ִהי ִכ ְראוֹ ת הַ ּ ֶמלֶ ְך ֶאת ֶא ְס ּ ֵתר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה עֹמֶ ֶדת ּ ֶב ָחצֵ ר נ ְ ׂ
ש ְר ִביט (ב)
ֹאש הַ ּ ׁ ַ
שר ְּביָדוֹ ו ִַּת ְק ַרב ֶא ְס ּ ֵתר ו ִַּת ּגַע ְּבר ׁ
ש ְר ִביט הַ זָּהָ ב אֲ ׁ ֶ
ֶאת ׁ ַ
ֶך ֶאת ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ּכָה ע ֶֹמ ֶדת ֶּב ָח ֵצר” -אריכות ההקדמה קודם לתיאור תגובתו
“וַי ְִהי ִכ ְראוֹת ַה ֶּמל ְ
מצביעה על תגובה שאינה מובנת מאליה ,תגובה המספרת על תהליך אותו עבר אחשורוש.
נקשיב.
ֶך ֶאת ֶא ְס ֵּתר
אסתר”)”.כ ְראוֹת ַה ֶּמל ְ
ִ
“וַי ְִהי” מלשון הוויה (תחת אפשרות לניסוח כמו “וירא אחשורוש את
ה”מ ְל ּכָה” .הוא גם רואה
ַה ַּמ ְל ּכָה” -המלך רואה את אסתר ,באישיותה ,אך הוא רואה כאן גם את ַּ
אותה “ע ֶֹמ ֶדת ֶּב ָח ֵצר” -מזהה את עמדתה כיוזמת וכמפנה מקום כאחד .בעמדה זו ,המכילה את
אשר ראו עיניו ,היא תמצא חן בעיניו ,והוא יושיט לה את שרביט הזהב אשר בידו.
ָהב ֲא ֶׁשר ְּביָדוֹ” -מה היה חסר אילו
ֶך ְל ֶא ְס ֵּתר ֶאת ַׁש ְר ִביט ַה ּז ָ
עוד נשים לב לתיאור “ -וַּיוֹ ֶׁשט ַה ֶּמל ְ
הניסוח לא היה כולל את “ידו”? תשובתנו היא :הושטה ללא תיאורה של היד כמוה כאמירה מופשטת
להסכמה .תיאור מוחשי ליד יזמין את ה’מפגש’ -בתגובתה של אסתר.
“ו ִַּת ְקרַב ֶא ְס ֵּתר ו ִַּת ּגַע ְּברֹאׁש ַה ַּׁש ְר ִביט” -תגובתה היא חלק מן הסיפור .שוב ,מקופלת בה יוזמה,
שותפות אקטיבית בתהליך ,ומאידך -ההמתנה שקדמה לה ,התקשורת המדודה.
פרק ה'
ֶך” -קיימת חצר חיצונה וקיימת חצר פנימית.
ֶך ַה ְּפנִ ִימית נֹכַח ֵּבית ַה ֶּמל ְ
ֲצר ֵּבית ַה ֶּמל ְ
ַת ֲעמֹד ַּבח ַ
“ו ַּ
אסתר מתייצבת בחצר הפנימית ,חוץ לבית המלך ,כשהיא מכוונת נוכח הבית .סוג של תנועה שבה
היא הולכת קדימה ,מתייצבת בעמדת המתנה אך לא מתפרצת.
ֶך יוֹ ֵׁשב ַעל ִּכ ֵּסא ַמ ְלכוּתוֹ ְּב ֵבית ַה ַּמ ְלכוּת נֹכַח ֶּפ ַתח ַה ָּביִת” -היא מכוונת נוכח בית המלך ,והוא
“ו ְַה ֶּמל ְ
יושב נוכח פתח הבית -אחד כנגד השני.
43
פסוק זה מתאר רגע מאד משמעותי .במעגל הקרוב -מתוארת בו הכרעת אחשורוש ‘ללכת’ עם
אסתר .במעגל הרחב יותר ,נבחין בהמשך ,עד כמה רבות יהיו השלכותיו.
חֲצי הַ ּ ַמלְ כוּת וְ יִ ּנ ֵָתן לָ ְך (ג)
ש ֵת ְך עַ ד ִ
ַו ּיֹאמֶ ר לָ ּה הַ ּ ֶמלֶ ְך מַ ה ּ ָל ְך ֶא ְס ּ ֵתר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה וּמַ ה ּ ַב ָּק ׁ ָ
מהי הכוונה עד חצי המלכות? באופן פשוט נתינת חצי מלכות פירושה -הזמנה לשותפות ולמידה
רבה של שוויוניות .זוהי עמדה שונה מאד מזו שתוארה קודם לכן כשהיא אסתר חוששת לחייה ואף לא
נקראת אל המלך זה שלושים יום .יתירה מכך -ניתן להבחין בעמדה שונה עד מאד מכל מה שראינו
עד כה בצורת יחסו של המלך אל אישה .אנו נטען ,כי השינוי שזה עתה יצא לדרך ,מהווה נקודת ציון
ומפנה .מכאן ואילך ילך ויגדל מעמדה של אסתר ,ובהקשר הכולל יותר ,משהו עתיד להשתנות גם
בסדרי הארמון ובסדרי הממלכה.60
ההקשר :בעקבות חזרתה לזהותה ,שלוותה גם בעמידה שלה לפניו ,ביוזמה ובנועזות.
יתי לוֹ (ד)
ש ִ
שר עָ ִ ׂ
ו ַּתֹאמֶ ר ֶא ְס ּ ֵתר ִאם עַ ל הַ ּ ֶמלֶ ְך טוֹ ב יָבוֹ א הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ הָ מָ ן הַ יּוֹ ם ֶאל הַ ִּמ ְׁש ּ ֶתה אֲ ׁ ֶ
ֶך
אסתר הכינה משתה ,והיא מזמינה את המלך ואת המן אליו .ניסוח הפעלים בגוף יחיד “ -יָבוֹא ַה ֶּמל ְ
ׂ ִיתי לוֹ” על אף העובדה שמדובר בשני אנשים תספר על רגישותה
ו ְָה ָמן ַה ּיוֹם ֶאל ַה ִּמ ְׁש ֶּתה ֲא ֶׁשר ָע ִש
לכבודו של המלך.
מהי האסטרטגיה שלה? לעת עתה איננו יודעים ,נמתין.
פרק ה'
שר
ַו ּיֹאמֶ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך מַ הֲר ּו ֶאת הָ מָ ן לַ ֲעשֹוֹ ת ֶאת דְּ בַ ר ֶא ְס ּ ֵתר וַ ָ ּיבֹא הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ הָ ָמן ֶאל הַ ִּמ ְׁש ּ ֶתה אֲ ׁ ֶ
ש ָתה ֶא ְס ּ ֵתר (ה)
עָ ְ ׂ
הלשון “מהרו” תחת לשון “קראו” וכדומה מצביעה על חוסר סבלנות שהייתה לו לאחשורוש ,וגם -על
חוסר כבוד להמןַ “ .ל ֲעשֹוֹת ֶאת ְּד ַבר ֶא ְס ֵּתר” -לא את ‘מאמר’ אסתר .בדומה להבדל שבין “אמר”
לבין “דיבר” .ה’אומר’ או המאמר מתמקדים בתוכן הקונקרטי .ה’דיבור’ לעומת זאת נושא בתוכו את
עמדת האדם המדבר .תיאור מעין זה מגלם את חשיבותה של אסתר ,חשיבות היוצא מפיה.61
ׂ ָתה ֶא ְס ֵּתר” -ויבוא בלשון יחיד ,מכיוון שהמן טפל .תיאור
ֶך ו ְָה ָמן ֶאל ַה ִּמ ְׁש ֶּתה ֲא ֶׁשר ָע ְש
“וַּיָבֹא ַה ֶּמל ְ
היישום עוד באותו פסוק מצביע על תכיפות גדולה ,על קיצור תהליכים.
ש ֵת ְך עַ ד חֲ ִצי הַ ּ ַמלְ כוּת
ַו ּיֹאמֶ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך לְ ֶא ְס ּ ֵתר ְּב ִמ ְׁש ּ ֵתה הַ ּיַיִ ן מַ ה ּ ְׁש ֵאלָ ֵת ְך וְ יִ ּנ ֵָתן לָ ְך וּמַ ה ּ ַב ָּק ׁ ָ
וְ ֵתעָ שׂ (ו)
”א ְס ֵּתר” -פנייה
ָך ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ּכָה” (ה’ ,ג) ,כאן פנייתו היא ְל ֶ
“מה ּל ְ
בניגוד להיענותו הראשונה ַ -
אישית.
מהו ההבדל שבין שאלה לבין בקשה?
המונח ‘שאלה’ יכול להתפרש במשמעות של שאלת חפץ ,הוא יכולה לשמש במשמעות של
,noitseuqוהוא יכול לשמש כמילה נרדפת ל’בקשה’ .טענתנו היא כי קיים מכנה משותף לשלוש
.60האם השתנה יחסו של אחשורוש גם אל כלל נשותיו האחרות? המגילה בפרקיה הבאים אינה כותבת דבר על מקומן
של האחרות .טענתנו היא שהשינוי ביחסו לאסתר הוא בקונספט חדש שהלך ונרקם בראשו ובליבו של האיש ,ואך
מתבקש שיהיו לו השלכות גם ביחס לנשים האחרות.
.61עוד נשים לב לעובדה שהמלך זורק הוראה לאוויר ,הוראה כללית ללא כתובת לאדם המבצע .אי ירידתו לפרטים
מצביע על עמדה שבה הוא אינו מלווה באופן אישי את המימוש אלא נוכח מחוצה לו ,ומביע רצון שהדבר יתממש.
44
אלו .שאלת חפץ ( )gnidnelהיא מצב שבו חפץ הוא בבעלותו של אדם ,אלא שניתנה אפשרות
לאדם אחר לשואלו וליהנות ממנו ומן השימוש בו .משמעותה כ -noitseuqאדם עומד נוכח
מציאות ,נוכח תופעה ,והוא שואל עליה -מבקש לדעת בה דבר .השאלה מגלמת סוג של בקשה
להתאמה בין תובנת ליבו של השואל לבין המציאות הנשאלת .במימושה של תובנה הוא יזכה בסוג
של יישוב דעת ביחס לתופעה ,יכולת להתייחס אליה ,ל’השתמש’ בה .המכנה המשותף לשני אלו -
המציאות אליה מתייחסים בשתיהן נשארת כפי שהיא ,ובעקבות השאלה נוצרה תקשורת בין השואל
לבינה ,ביכולתו להשתמש בה שימוש פיזי או תודעתי .טענתנו היא שגם ‘שאלה’ במשמעות של
בקשה מגלמת סוג של הנאה שאינה כרוכה בהעברת רשות או בעלות במושא הנשאל.62
הבקשה לעומת זאת מגלמת את הרצון לקבל דבר .רצון שדבר יעבור אלי.
ָך” ,יעבור דבר לרשותך .הצעת הנתינה תגלם נדיבות שהיא
ָתן ל ְ
אחשורוש מדבר על שאלה ְ “ -וי ִּנ ֵ
מעבר לשאלתה.
ׂ” -במידתיות ניתן היה לדבר על “וינתן לך” כמענה לבקשה .בפועל
ֲצי ַה ַּמ ְלכוּת ו ְֵת ָעש
“ב ָּק ָׁש ֵת ְך ַעד ח ִ
ַּ
הוא מדבר על הרבה יותר.
התנועה בשני אלו היא של נדיבות ורוחב לב.63
צפונות ליבה של אסתר
ָתי ו ַּב ָּק ָׁש ִתי” -אסתר חוזרת על מטבע הלשון שבו נקט אחשורוש ומעצימה
ֹאמר ְׁש ֵאל ִ
ַת ַען ֶא ְס ֵּתר ו ַּת ַ
“ו ַּ
ֶך” -מעניינת היא העובדה
אתי ֵחן ְּב ֵעינֵי ַה ֶּמל ְ
“אם ָמ ָצ ִ
אותו ,מייצרת ‘רצפה’ לשלבים הבאיםִ .
“אם ַעל
שבכניסתה הראשונה היא לא דברה על מציאת חן ,והיא השתמשה במילות כבוד למלך ִ -
ֶך
ֶך טוֹב” .עדיין לא היה לה ביטחון לדבר על מציאת חן ,שזו עתה יצאה אל הדרך“ .ו ְִאם ַעל ַה ֶּמל ְ
ַה ֶּמל ְ
פרק ה'
ש ִתי:
ו ּ ַַתעַ ן ֶא ְס ּ ֵתר ו ַּתֹאמַ ר ְׁש ֵאלָ ִתי וּבַ ָּק ׁ ָ
אתי חֵ ן ְּבעֵ ינֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ ִאם עַ ל הַ ּ ֶמלֶ ְך טוֹ ב לָ ֵתת ֶאת ְׁש ֵאלָ ִתי וְ לַ ֲעשֹוֹ ת ֶאת ּ ַב ָּק ׁ ָש ִתי יָבוֹ א
ִאם מָ צָ ִ
ְ
ֱשה ִּכ ְדבַ ר הַ ּ ֶמלֶ ך (ז-ח)
ֱשה לָ הֶ ם וּמָ חָ ר ֶאע ֶׂ
שר ֶאע ֶׂ
הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ הָ מָ ן ֶאל הַ ִּמ ְׁש ּ ֶתה אֲ ׁ ֶ
ָאל י ִֵּתן
ׂר ֵ
ֹאמר ְל ִכי ְל ָׁשלוֹם וֵא-ל ֵֹהי ִי ְש
.62דוגמא מובהקת לכך בשיח מעניין שהתחולל בין עלי הכהן לבין חנה :וַּי ַַען ֵע ִלי וַּי ֶ
ָת ְך ֲא ֶׁשר ָׁש ַא ְל ְּת ֵמ ִע ּמוֹ (שמואל א א’ ,יז) .בשלב זה כוונתו היא לבקשתה .בהמשך נבחין בגלגול משמעותה של
ֶאת ֵׁשל ֵ
ַתלֶד ֵּבן ו ִַּת ְקרָא ֶאת ְׁשמוֹ ְׁשמו ֵּאל ִּכי ֵמה’
ַת ַהר ַח ּנָה ו ֵּ
זו למונח “שאלה” במשמעות של שאלת חפץ “וַי ְִהי ִל ְתקֻפוֹת ַה ּי ִָמים ו ַּ
ָתי
ָל ִּתי וַּי ִֵּתן ה’ ִלי ֶאת ְׁש ֵאל ִ
ַער ַה ּזֶה ִה ְת ַּפ ּל ְ
“אל ַה ּנ ַ
ְׁש ִא ְל ִּתיו (שם כ) .צירוף שתי המשמעויות יהיה בדברי הסיכום שלה אל עליֶ :
ֲא ֶׁשר ָׁש ַא ְל ִּתי ֵמ ִע ּמוֹ( :כח) ְוגַם ָאנ ִֹכי ִה ְׁש ִא ְל ִּתה ּו לַה’ ּכָל ַה ּי ִָמים ֲא ֶׁשר ָהיָה הוּא ָׁשאוּל לַה’ וִַּי ְׁש ַּתח ּו ָׁשם לַה’” (שם כז-כח) .עוד
נעיר ,שעצם השימוש בפועל “שאל” בהקשר לבקשתה מגלם את תפישת עלי ,שהמציאות כולה היא של אלהי-ם והאדם
בשימושו בה הוא במעמד שואל .עמדה זו שונה עד מאד מעמדת המוצא של חנה אשר ראתה את הבן כמי שניתן לה,
ֹאמר
ֶדר ו ַּת ַ
עובר לרשות אדם ,ומעמדה זו היא תכננה לא להשאילו ,אלא לתת אותו ,להקדישו להיות למנהיג “ -ו ִַּת ּדֹר נ ֶ
ֲמ ְת ָך ֶזרַע ֲא ָנ ִׁשים וּנְ ַת ִּתיו לַה’ ּכָל י ְֵמי ַח ּיָיו
ָת ָּתה ַלא ָ
ֲמ ֶת ָך ְונ ַ
ַר ַּתנִ י ְולֹא ִת ְׁש ּכַח ֶאת א ָ
ֲמ ֶת ָך ּוזְכ ְ
ה’ ְצ ָבאוֹת ִאם ָראֹה ִת ְר ֶאה ָּבעֳנִ י א ָ
וּמוֹרָה לֹא יֲַעלֶה ַעל רֹאׁשוֹ” (שם יא).
.63מעין אמירת אלהי-ם לבניו במדרש “ -בני ,פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ,ואני פותח לכם פתחים
שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו” (שיר השירים רבה פרשה ה).
45
ָתי ְו ַל ֲעשֹוֹת ֶאת ַּב ָּק ָׁש ִתי” -שוב היא מניחה את שני אלו בבסיס הדיבור ומעצימה
ָתת ֶאת ְׁש ֵאל ִ
טוֹב ל ֵ
ָהם” -אסתר דוחה את
ׂה ל ֶ
ֶך ו ְָה ָמן ֶאל ַה ִּמ ְׁש ֶּתה ֲא ֶׁשר ֶא ֱע ֶש
את מחויבותו של אחשורוש“ .יָבוֹא ַה ֶּמל ְ
המימוש ,בכדי לייצר תהליכים בינתיים -נעמוד עליהם בהמשך.
ֶך” -כעת ההיענות שלו הפכה להיות ‘דבר המלך’ ,והיא מחויבת אליה .יש
ׂה ִּכ ְד ַבר ַה ֶּמל ְ
“ו ָּמ ָחר ֶא ֱע ֶש
כאן העצמה חכמה למחויבות שלו אליה .מינוף של הסכמתו שהפכה להיות למעין פקודה אליה היא
מחויבת.
פרק ה'
אנו נשאל -מה עובר בראשו של אחשורוש בעקבות האירוע הבלתי נתפש בו הוא מוצא את עצמו
מוזמן פעמים למשתה עם המלכה ,בנוכחות -המן? או -מה עובר בראשו בעקבות הדחייה החוזרת
ונשנית לבקשתה?
התשובה לשאלות אלו היא אינה נקודתית ,והיא קשורה להבנת המכלול ,להבנת תוכניתה של אסתר.
בשורות הבאות ,ננסה לפענח את צפונות ליבה.
נתבונן.
באופן פשוט אסתר פועלת בשני צירים:
בציר האחד -כוחה כאישה עומד בלב העניין .היא יוזמת משתה ומזמינה את המלך .זוהי יוזמה של
אישה ,חורגת מאד ממקומה וממעמדה של אישה עד כה .היא לובשת מלכות ,נועזת בבואה אל
המלך ויודעת עם זאת את מקומה בהמתינה בחצר .אסתר אינה מבקשת לערוך משתה .המשתה
כבר הוכן ,והיא מזמינה את המלך לבוא אליו .תנועה זו עשויה לעורר במלך משהו טוב כלפיה .מציאת
חן ,ויותר מכך.
הציר הנוסף -אסתר מעמידה למבחן את יחסו של המן אל המלך .היא יודעת שהמן אינו באמת
נאמן ,וכי הדבר שמעסיק אותו יותר מכל הוא -מקומו וכבודו האישי .השיטה -היא מזמינה אותו
ל’משתה המלך והמלכה’ ,מכבדת אותו בצורה החורגת מן ההיגיון הסביר ,והיא מניחה כמה הנחות:
היא מניחה שעם ההזמנה תאבונו לכבוד יגבר ,היא מניחה שהתיאבון יפגע בשיקול הדעת ובזהירות,
והיא גם מניחה שהוא יהיה עסוק מאד בעצמו ולא יהיה רגיש אל המלך.
למעשה ישב המן במשתה מתמוגג על הזכות להיות מוזמן אליו ,הוא יצא מן המשתה “שמח וטוב
לב” בחוסר רגישות גמור לרגשותיו של המלך ,והוא לא יחשוד אפילו לרגע אחד שמשהו כאן אינו
כשורה.
וביחס לאחשורוש :אסתר מבקשת לפקוח את עיניו להבין מי הוא האיש בו הוא שם את בטחונו ,ועד
כמה רחוק הוא המן מלחשוב על טובת המלך .עוד גורם שאי אפשר להתעלם ממנו -נוכחות המן
במשתה היא בלתי נסבלת ,והיא עשויה לייצר חוסר סבלנות ויחס בלתי אוהד אליו כנקודת מוצא.
באמת ,הסיפור כאן הוא משמעותי יותר.
יחסו של המלך לאסתר ומקומו של המן בנויים על שתי קונספציות הפוכות.
•מחד -אסתר המוצאת חן וחסד בעיניו ,ומאידך -המלך שאינו מרשה לעצמו לשים אמונו
בה ,והוא ממשיך לקבץ בתולות (ב ,יט).
46
•אסתר ומרדכי מדווחים למלך על בגתן ותרש ,אבל הוא אינו בוטח בהם ,וממנה אדם
מטעמו -את המן.
עצם קיומו של המן במעמדו ,הוא פועל יוצא של הכרעת המלך שלא לקחת סיכונים ,לא לבנות על
אמון באיש .באמת ,המלך הוא בודד .הוא אינו נפגש עם עולם שהוא חוצה לו.
64
והנה ,אסתר לראשונה יוזמת ,נכנסת אל המלך ,נושאת חן בעיניו ומזמינה אותו למשתה .
אסתר ‘נוגעת’ במשוואה זו .היא באה עם כוחה כאישה ,ומעוררת במלך דבר שלא היה קיים עד כה.
הזמנתה -את המן ,תעמיד זה לעומת זה את שתי הקונספציות .האיש ה’חלול’ ,התפוש בידיו של
המלך ,וכנגד אני -נאמנה ,מייצרת סוג של מפגש.
בשולי דברינו נשאל -מניין לאסתר שאחשורוש לא ‘ישבור את הכלים’ בעקבות הבקשה המעליבה
כל כך להזמין את המן? האם לא הסתכנה בפנייה מעין זו למלך פגיע כל כך?
נעמיד שאלה נוספת -האם המלך חושד שקיים סוג של בגידה ביניהם?
פרק ה'
תשובתנו לשאלה השנייה היא שמחשבה מעין זו אינה עומדת על הפרק.
נתמוך דברינו :אילו היה מתעורר חשד מעין זה בליבו של אחשורוש ,הבקשה החוזרת ונשנית להזמין
את המן הייתה אמורה לייצר סוג של עויינות או חשד שלו ביחס אליה .בפועל -חיבתו אליה עלתה
ָך ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ּכָה ו ַּמה ַּב ָּק ָׁש ֵת ְך
ֶך ַמה ּל ְ
ָה ַה ֶּמל ְ
ֹאמר ל ּ
מפעם לפעם .בפנייה הראשונה תגובתו הייתה“ :וַּי ֶ
ֶך ְל ֶא ְס ֵּתר ְּב ִמ ְׁש ֵּתה ַה ּיַיִן ַמה
ֹאמר ַה ֶּמל ְ
ָך” (ה ,ג) .בפנייה השנייה הוא הוסיף “ -וַּי ֶ
ָתן ל ְ
ֲצי ַה ַּמ ְלכוּת ְוי ִּנ ֵ
ַעד ח ִ
ֶך ְל ֶא ְס ֵּתר ּגַם
ֹאמר ַה ֶּמל ְ
ׂ” (ה ,ו) ,ובשלישית “ -וַּי ֶ
ֲצי ַה ַּמ ְלכוּת ו ְֵת ָעש
ָך ו ַּמה ַּב ָּק ָׁש ֵת ְך ַעד ח ִ
ָתן ל ְ
ָת ְך ְוי ִּנ ֵ
ְּׁש ֵאל ֵ
ׂ”
ֲצי ַה ַּמ ְלכוּת ו ְֵת ָעש
ָך ו ַּמה ַּב ָּק ָׁש ֵת ְך ַעד ח ִ
ָתן ל ְ
ָת ְך ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ּכָה ו ְִת ּנ ֵ
ַּב ּיוֹם ַה ֵּׁשנִ י ְּב ִמ ְׁש ֵּתה ַה ּיַיִן ַמה ְּׁש ֵאל ֵ
(ז ,ב).
מעבר לכך -אישה בוגדת אינה מזמינה את המאהב עם בעלה הנבגד למשתה משותף! עובדה
זו מהווה ‘הנחת עבודה’ שאסתר מניחה ,ועל בסיסה היא מתקדמת .אסתר לוקחת את אחשורוש
למסע .זוהי חלק מן הנועזות .אחשורוש ‘ירים גבה’ על הנועזות והיא גם תסקרן אותו .הוא יניח שאם
היא יוזמת דבר כל כך לא סביר ,בוודאי היא חשבה על הדברים ,הוא לא ישבור את הכלים ,וילך
אחריה במתווה שהיא העמידה לו.
נסכם :אסתר מזמינה את אחשורוש ל”משחק מוחות” .בעקבות המשתה הראשון היא מזמינה משתה
נוסף למחרת ,מגבירה את סקרנות אחשורוש ,מביאה אותו אל מקום המסתורין.
כל אלו מצטרפים לעובדה הנוספת -אסתר מייבאת מושג חדש אל הארמון ,את מידת האמון
ההולכת ובאה אל ‘תוך חייו’ של המלך ,אל מערכת המושגים שלו.
.64היוזמה היחידה שנזכרת עד כה במגילה היא של המן להשמיד את היהודים ,אך היא היוותה מעין מילוי לתפקידו.
47
נמשיך.
שעַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ לֹא ָקם וְ לֹא זָע
שמֵ חַ וְ טוֹ ב לֵ ב וְ ִכ ְראוֹ ת הָ מָ ן ֶאת מָ ְר ֳ ּדכַ י ְּב ׁ ַ
ַו ּיֵצֵ א הָ מָ ן ּ ַביּוֹ ם הַ הוּא ָׂ
ִמ ּ ֶמנּ ּו ַו ִ ּי ּ ָמלֵ א הָ מָ ן עַ ל מָ ְר ֳ ּדכַ י חֵ מָ ה:
אהֲבָ יו וְ ֶאת ז ֶֶר ׁש ִא ְׁש ּתוֹ :
ַו ִ ּי ְת ַא ּ ַפק הָ מָ ן ַו ּיָבוֹ א ֶאל ּ ֵביתוֹ ַו ִ ּי ְׁשלַ ח ַו ּיָבֵ א ֶאת ֹ
ְ
שאוֹ עַ ל
שר נִ ּ ְ ׂ
שר ִּגדְּ לוֹ הַ ּ ֶמלֶ ך וְ ֵאת אֲ ׁ ֶ
וַיְ סַ ּ ֵפר לָ הֶ ם הָ מָ ן ֶאת ְּכבוֹ ד עָ ְׁשרוֹ וְ רֹב ּ ָבנָיו וְ ֵאת ּ ָכל אֲ ׁ ֶ
ש ִרים וְ עַ ְב ֵדי הַ ּ ֶמלֶ ְך:
הַ ּ ָׂ
ְ
ש ָתה ִּכי ִאם אוֹ ִתי
שר עָ ָׂ
יאה ֶא ְס ּ ֵתר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה ִעם הַ ּ ֶמלֶ ך ֶאל הַ ִּמ ְׁש ּ ֶתה אֲ ׁ ֶ
ַו ּיֹאמֶ ר הָ מָ ן ַאף לֹא הֵ ִב ָ
וְ גַם לְ מָ חָ ר אֲ נִ י ָקרוּא לָ ּה ִעם הַ ּ ֶמלֶ ְך:
שעַ ר הַ ּ ֶמלֶ ךְ:
שב ְּב ׁ ַ
שר אֲ נִ י ר ֶֹאה ֶאת ָמ ְר ֳ ּדכַ י הַ ְ ּיהו ִּדי יוֹ ׁ ֵ
וְ כָ ל זֶה ֵאינֶנּ ּו ׁש ֹוֶה לִ י ְּבכָ ל עֵ ת אֲ ׁ ֶ
ֲש ּו עֵ ץ ּ ָגב ּ ַֹה חֲ ִמ ּ ִׁשים ַא ּ ָמה וּבַ ּב ֶֹקר אֱ מֹר לַ ּ ֶמלֶ ְך וְ יִ ְתל ּו ֶאת
אהֲבָ יו ַיע ׂ
ו ַּתֹאמֶ ר לוֹ ז ֶֶר ׁש ִא ְׁש ּתוֹ וְ כָ ל ֹ
ש הָ עֵ ץ (ט-יד)
שמֵ חַ וַ ִ ּייטַ ב הַ דָּ בָ ר לִ ְפנֵי הָ ָמן וַ ּיַעַ ׂ
מָ ְר ֳ ּדכַ י עָ לָ יו ּובֹא ִעם הַ ּ ֶמלֶ ְך ֶאל הַ ִּמ ְׁש ּ ֶתה ָ ׂ
פרק ה'
איש זחוח
ׂ ֵמ ַח וְטוֹב לֵב” -בעקבות ההזמנה .יש כאן זחיחות דעת ,של אדם הרואה רק
“וַּי ֵֵצא ָה ָמן ַּב ּיוֹם ַההוּא ָש
ֶך
ֳּכי ְּב ַׁש ַער ַה ֶּמל ְ
את עצמו ,ואינו שואל את עצמו מה הדבר יכול לגרום למלך“ .ו ְִכ ְראוֹת ָה ָמן ֶאת ָמ ְרד ַ
ְולֹא ָקם ְולֹא זָע ִמ ֶּמנּ ּו וַּי ִָּמלֵא ָה ָמן ַעל ָמ ְרדֳּכַי ֵח ָמה” -מדוע? נענה בהמשך.
“וַּי ְִת ַא ַּפק ָה ָמן” -המן כמעט מתפרץ כנגד מרדכי ,אבל הוא מתאפק .מה פשר ההתאפקות? נמתין.
ֲביו ו ְֶאת ֶז ֶרׁש ִא ְׁש ּתוֹ” -פסוק הוא מעין משפט ,והמשמעות היא
“וַּיָבוֹא ֶאל ֵּביתוֹ וִַּי ְׁשלַח וַּי ֵָבא ֶאת אֹה ָ
שהליכתו אל אוהביו ואל זרש אשתו היא כמענה להתאפקות ,בבקשתו אחר עצתם.
נשים לב .המן אינו מזמין יועצים חכמים אלא אוהבים ,ויש בכך מידה רבה של ‘ליטוף עצמי’.
עוד נשים לב -להזמנתו את אוהביו ,ורק לאחר מכן את זרש אשתו .לשם השוואה -בפרק הבא
הוא יחזור מן הטיול המפוקפק עם מרדכי ברחובות העיר ,והפעם הוא יפנה קודם כל אל זרש אשתו,
ורק לאחר מכן אל אוהביו .65מה מקופל בסיפור זה? דומה בעינינו כי כך היה הסיפור :להביא קודם כל
אוהבים לאירוע התייעצות ,פירושו -להזמין תשובה מסוג מסוים .הזמנה זו תועצם נוכח התיאור הבא:
ָהם ָה ָמן ֶאת ְּכבוֹד ָע ְׁשרוֹ” -לא לשם כך הוא אספם .מטרתו היא התיאור בסוף דבריו -מה
“וַי ְַס ֵּפר ל ֶ
לעשות במרדכי ,אלא שקשה לו לפתוח בצרותיו ,והוא בוחר לפתוח במעלותיו .כבוד עושרו -הכבוד
הטמון בעושרו.
“ ְורֹב ָּבנָיו” -לא סיפור של אינפורמציה שאינה ידועה ,אלא חזרה ,תיאור של ה”יש” וגאווה בו .ריבוי
ׂאוֹ ַעל
ֶך ו ְֵאת ֲא ֶׁשר נִ ְּש
בנים יתפרש כהצלחה רבה ,יש המשכיות לדרך“ .ו ְֵאת ּכָל ֲא ֶׁשר ִּג ְּדלוֹ ַה ֶּמל ְ
ֶך” -רק בשלב שלישי הוא מספר על גידולו של המלך אותו .בפסוקים ראינו
ׂ ִרים ו ְַע ְב ֵדי ַה ֶּמל ְ
ַה ָּש
בלעדיות לעובדה זו ,בתיאור המספר על איש שעלה לגדולה ללא בסיס וללא תשתית .המן פותח
בכבוד עושרו וברוב בניו ומנסה לצייר משוואה אחרת -העובדה שהמלך גידל אותי היא מבוססת
ואמיתית.
ׂ ָתה ִּכי ִאם או ִֹתי ְוגַם ְל ָמ ָחר
ֶך ֶאל ַה ִּמ ְׁש ֶּתה ֲא ֶׁשר ָע ָש
ֹאמר ָה ָמן ַאף לֹא ֵה ִב ָיאה ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ּכָה ִעם ַה ֶּמל ְ
“וַּי ֶ
ֲביו ֵאת ּכָל ֲא ֶׁשר ָקרָהוּ” (ו’ ,יג).
“ .65וַי ְַס ֵּפר ָה ָמן ְל ֶז ֶרׁש ִא ְׁש ּתוֹ ו ְּלכָל אֹה ָ
48
ֶך” -תיאור זה שב ומדגיש עד כמה האיש עסוק בעצמו ,לא רגיש ,ומנותק
ָה ִעם ַה ֶּמל ְ
אֲנִ י ָקרוּא ל ּ
מהבנת האירוע לאשורו.
ֶך” -אנו נשאל:
“וְכָל זֶה ֵאינֶנּ ּו ׁשוֶֹה ִלי ְּבכָל ֵעת ֲא ֶׁשר אֲנִ י ר ֶֹאה ֶאת ָמ ְר ֳּדכַי ַה ּיְהו ִּדי יוֹ ֵׁשב ְּב ַׁש ַער ַה ֶּמל ְ
מדובר הרי בשלב שבו המן כבר קיבל את מבוקשו .הגזירה על היהודים יצאה לדרך ,ימיו הנותרים
של מרדכי הם ספורים ,מהו ההיגיון לתחושת אובדן השווי לכל הישגיו ולכל אשר לו -בעקבות האיש
שאינו משתחווה לו?
פרק ה'
תשובתנו :המן הוא אדם ללא זהות ,אדם שכבודו בא לו מבחוץ על בסיס צורך המלך בו .למעשה
הוא זוכה ל’תדלוק’ תמידי לצורך האובססיבי שלו בכבוד ,עד אשר בא מרדכי ,לא משתחווה ,חושף
את האמת המרה ומספר לו את הסיפור האמיתי על עצמו.
ֳּכי ָעלָיו
ֶך ְוי ְִתל ּו ֶאת ָמ ְרד ַ
ַמל ְ
ֲמ ִּׁשים ַא ָּמה ו ַּב ּב ֶֹקר ֱאמֹר ל ֶּ
ּׂו ֵעץ ָּגב ַֹּה ח ִ
ֲביו יַ ֲעש
ֹאמר לוֹ ֶז ֶרׁש ִא ְׁש ּתוֹ וְכָל אֹה ָ
“ו ַּת ֶ
ׂ ָה ֵעץ” -המן סיים לספר את סיפורו,
ִיטב ַה ָּד ָבר ִל ְפנֵי ָה ָמן וַּי ַַעש
ׂ ֵמ ַח וַּי ַ
ֶך ֶאל ַה ִּמ ְׁש ֶּתה ָש
ּובֹא ִעם ַה ֶּמל ְ
וכעת עונה לו זרש אשתו .לצידה נוכחים “כל אוהביו” והם שותקים .מה מקופל במעבר מן הפתיחה
שבה קדמו האוהבים לזרש אשתו ,וכעת היא העונה בתיאור בגוף יחיד כשהם עוברים לעמדת
השתיקה?
כפי שראינו ,המן הקדים את אוהביו בהזמנה (בפסוק י) ,והוא ביקש לעצב בכך את אופייה של
ההתייעצות .המן פתח את דבריו ב’ליטופים’ עצמיים ,ולבסוף תיאר גם בעיה .זרש שהוזמנה בעקבות
האוהבים מבינה מהי ציפייתו של ממנה ,היא נענתה להזמנה או לרמז ,וסיפקה לו את ה’סחורה’
בלבוש עצה לא זהירה .ומה בדבר האוהבים? הם יודעים שהסיפור לא פשוט .מרדכי הוא נאמן המלך,
הוא מקורב לאסתר ,והמאבק מולו חייב להיות בתבונה .למעשה ,זרש ממלאת את המשבצת של
“הדיוט קופץ בראש” ,והם מתייצבים בעמדת ‘ -המשכיל בעת ההיא ידום’.
ֶך ְוי ְִתל ּו ֶאת ָמ ְרדֳּכַי ָעלָיו” -זרש יודעת שהמן קרוא מחר אל המלך ,והיא שולחת
ַמל ְ
“ו ַּב ּב ֶֹקר ֱאמֹר ל ֶּ
אותו לנצל את שעת הכושר ולבקש מהמלך לתלות את מרדכי.
בהמשך יתברר עד כמה פזיזה הייתה עצה זו ,בשלה הוא ישלם בחייו.
49
פרק ו
ּ ַב ּ ַליְ לָ ה הַ הוּא נ ְָד ָדה ְׁשנַת הַ ּ ֶמלֶ ְך ַו ּיֹאמֶ ר לְ הָ ִביא ֶאת סֵ פֶ ר הַ זּ ְִכרֹנוֹ ת דִּ ְב ֵרי הַ ּי ִָמים וַ ִ ּי ְהי ּו נִ ְק ָר ִאים
לִ ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך (א)
בלילה ההוא נדדה שנת המלך
פרק ו'
בלילה -אחשורוש לא ישן .במובן הפשוט קשור הדבר לעובדה ההולכת ומתבררת על האיש אותו
הוא מינה בכדי להבטיח את שלטונו .המן אינו נאמן ,וגם טובת המלך לא באמת מעסיקה אותו.
את חששותיו ניסחו יפה החכמים במדרש:
“א”ר יהודה בר’ סימון :כל הלילה היה אחשורוש רואה המן על גביו עומד ,וחרבו שלופה בידו,
ומעביר פורפרין מעליו ,וכתרו מעל ראשו ,ומבקש להרגו .והוה מתער ואמר :מה חלמאה דין
חיזווא הוא דין? עד היכן עד דאתא צפרא אמר המלך“ :מי בחצר”? אמר לו“ :הנה המן עומד
בחצר” .אמר :הא חילמא! “כי בא החלום ברוב ענין” .והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמר
למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו ולחבריו” (קהלת רבה פרשה ה).
ובניסוח מעט פחות עדין במדרש הבא:
“ונדדה שנת המלך אחשורוש” -שראה בחלומו את המן שנטל סייף להרגו ,ונבהל והקיץ משנתו
ואמר לסופריו‘ :הביאו ספר הזכרונות’ לקרות ולראות מה שעבר עליו .ופתחו הספרים ,ומצאו את
הדבר שהגיד מרדכי על בגתנא ותרש .וכיון שאמרו למלך ‘הנה המן עומד בחצר’ ,אמר המלך:
אמת הדבר שראיתי בחלומי ,לא בא זה בשעה זו אלא להרגני! (אסתר רבה פרשה י ).
עוד נשים לב:
בקשתו היא להביא את ספר הזכרונות ,הליכה אל מגרש העבר ,לא אל ההווה ,לא התדלוק היום יומי
של הממלכה בכוח או בשררה .עוד רגע תצוד עינו את סיפור נאמנות מרדכי באירוע ישן ורדום ,והוא
ׂה י ְָקר וּגְ דו ּּלָה ְל ָמ ְר ֳּדכַי ַעל זֶה” (ג)?
“מה ַּנ ֲע ָש
יבקש להעירו מתרדמתו בשאלה ַ -
קשה שלא לזהות תנועה חדשה בנפשו של המלך ,הליכה אל מקום הנאמנות ,בניגוד לקונספציית
גידולו של המן המושתתת על בסיס אחר.
שר ִּב ְק ׁש ּו
שר ִה ִּגיד מָ ְר ֳ ּדכַ י עַ ל ִּבגְ ָתנָא וָ ֶת ֶר ׁש ְׁשנֵי סָ ִריסֵ י הַ ּ ֶמלֶ ְך ִמ ּ ׁש ְֹמ ֵרי הַ ּ ַסף אֲ ׁ ֶ
ַו ִ ּי ּ ָמצֵ א כָ תוּב אֲ ׁ ֶ
לִ ְׁשלֹחַ יָד ּ ַב ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש:
ְ
66
ֲשה
ש ְר ָתיו לֹא ַנע ָׂ
ֹאמר ּו ַנע ֲֵרי הַ ּ ֶמלֶ ך ְמ ׁ ָ
ֲשה יְ ָקר וּגְ דו ּ ָּלה לְ מָ ְר ֳ ּדכַ י עַ ל זֶה ַו ּי ְ
ַו ּיֹאמֶ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך מַ ה ַּנע ָׂ
.66נאמר דבר על נערי המלך משרתיו .שנת המלך נדדה ,והוא אומר להביא את ספר הזיכרונות .אנו נשאל -מיהו
שהביא את הספר אל המלך? התשובה היא שלא כתוב שהביאו ,וממילא לא כתוב מיהו שהביא .כעת ,המלך שואל דבר
על שראו עיניו ,וגם כאן לא כתוב את מי הוא שואל .העונים -נערי המלך משרתיו .כעת אנו מבינים שהם אלו שנכחו
בחדר ,וממילא מסתבר שהם אלו שהביאו את ספר הזיכרונות .עוד נשאל -מדוע הוצנע מקומם קודם לכן? התשובה
היא פשוטה .התיאור הוא של עובדות חיים פשוטות ,שנעשו על ידי נערים צעירים משרתי המלך ,ואין צורך לציינם .העולה
מכאן הוא ש’נערי המלך משרתיו’ הם המשרתים הדואגים למלך בדברים הפשוטים היום יומיים.
50
ִע ּמוֹ דָּ בָ ר (ב-ג)
ֳּכי
ׂה י ְָקר וּגְ דו ּּלָה ְל ָמ ְרד ַ
“מה ַּנ ֲע ָש
המלך מוצא כתוב על מרדכי אשר דיווח על מורדים ,הוא שואל ַ
ַעל זֶה” ,ואנו שומעים כאן שאלה רוויה בעמדה .זהו מעשה שעליו מגיע אות הוקרה “ -י ְָקר וּגְ דו ּּלָה”.
ׂה ִע ּמוֹ ָּד ָבר” ,בוודאי שלא יקר וגדולה .אנו נשאל -מדוע באמת לא
תשובת נערי המלך “ -לֹא ַנ ֲע ָש
נעשה עמו דבר?
נחזור וניזכר היכן היה נתון ראשו של אחשורוש באותה העת .אכן ,הייתה התייחסות לנאמנות מרדכי,
ֶך” (ב ,כג) .המלך לא היה מוכן
ָתב ְּב ֵס ֶפר ִּד ְברֵי ַה ּי ִָמים ִל ְפנֵי ַה ֶּמל ְ
אבל היא הסתכמה בתיאור הבא“ :וַּי ִּכ ֵ
לקחת סיכונים .את הנאמנות הוא הצניע לעת עתה ,ואת מקומה תפש -המן ,האיש שגודל על ידי
המלך ,הוצב בשער -מטעמו ,והיה אמון על ביטחונו.
הנה המן עומד בחצר
ַו ּיֹאמֶ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך ִמי בֶ חָ צֵ ר
ְ
ְ
שר הֵ ִכין לוֹ
וְ הָ מָ ן ּ ָבא לַ חֲצַ ר ּ ֵבית הַ ּ ֶמלֶ ך הַ ִחיצוֹ נָה לֵ אמֹר לַ ּ ֶמלֶ ך לִ ְתלוֹ ת ֶאת ָמ ְר ֳ ּדכַ י עַ ל הָ עֵ ץ אֲ ׁ ֶ
(ד)
פרק ו'
אנו נשאל:
•מה פשר השאלה? וכי מי אמור להיות בחצר?
•בהמשך יבוא המן ויצטרך לתת תשובה לשאלה -מה יעשה באיש אשר המלך חפץ ביקרו.
שאלה זו התבקשה מתוך ההקשר בו מחפש אחשורוש עצה היאך לנהוג במרדכי .שאלתנו
האם השאלה הייתה נשאלת גם בפני אדם אחר שהיה נוכח בחצר?תשובה אחת היא לשתי השאלות.
אחשורוש קולט שמישהו נמצא בחצר ,ואנו מבינים שהאדם שהיה בחצר השמיע רחשים ,הרעיש
באופן שניתן היה לדעת על הימצאותו .נזכיר את אסתר העומדת בחצר החיצונה ,ונחשפת אל המלך
בעדינות דרך החרך ,ומנגד המן ,שלא ממש יודע את מקומו ,נדחף ,מנסה להיוודע אל המלך.
“מי ֶב ָח ֵצר” ,ובטרם תשובת הנערים ,המספר המקראי עוצר לרגע את הסיפור,
נשים לב .המלך שואל ִ
ֶך ַה ִחיצוֹנָה לֵאמֹר
ֲצר ֵּבית ַה ֶּמל ְ
ומשתף אותנו הקוראים בפשר נוכחותו של המן בחצר “ -ו ְָה ָמן ָּבא ַלח ַ
ֶך ִל ְתלוֹת ֶאת ָמ ְרדֳּכַי ַעל ָה ֵעץ ֲא ֶׁשר ֵה ִכין לוֹ” .זהו הסבר טוב לרחשים שנשמעו מן החצר ,וכעת
ַמל ְ
ל ֶּ
אנו מבינים עד כמה דוחקת השעה לאיש הזה ,המשכים מוקדם בבקר ,מתייצב בבית המלך ומבקש
לסיים את פרשיית מרדכי.
ֹאמר ּו ַנע ֲֵרי הַ ּ ֶמלֶ ְך ֵאלָ יו ִה ּנֵה הָ מָ ן עֹמֵ ד ּ ֶב ָחצֵ ר וַ ּיֹאמֶ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך יָבוֹ א (ה)
ַו ּי ְ
הלשון “הנה” מורה על כך שהדבר אינו צפוי.
משמעות התזמון :למעשה תוכניתו המוקדמת להרוג את מרדכי היא פרי האדרנלין שלו ,ברצון לנצל
את ‘שעת הכושר’ למלחמתו במרדכי.
כעת נוכל לחזור לאחור ,אל פעם נוספת שבה הם הוזכרו ,בעת שהמלך התעצב על ליבו ,זכר את ושתי ואת אשר נגזר
עליה ,ולהבין מכיוון נוסף את עליבותה של ההצעה (ב ,ב).
51
ַו ּיָבוֹ א הָ מָ ן
ְ
ְ
יקרוֹ ( …ו)
שר הַ ּ ֶמלֶ ך ָחפֵ ץ ִּב ָ
יש אֲ ׁ ֶ
ַו ּיֹאמֶ ר לוֹ הַ ּ ֶמלֶ ך מַ ה לַ ֲעשֹוֹ ת ּ ָב ִא ׁ
שאלנו -האם המלך היה שואל שאלה זו גם אדם אחר שהיה נקלע לאירוע?
תשובתנו -מעבר לעובדה שאין היגיון להתייעצות באדם שאינו קשור לעניין או מבין בו ,כאן הנושא
הוא אחר .המלך שומע אדם המרעיש בחצר ,וכעת מתברר לו שזהו המן .המן הוא האיש ש’נתקע’
אתמול בינו לבין המלכה ,היום הוא עומד לעשות זאת שוב ,וכעת בשעת בקר מוקדמת הוא בחצר,
מרעיש ואינו יודע את מקומו .זהו הזמן ,אומר אחשורוש ,לערוך לו מבחן נאמנות.
ַו ּיֹאמֶ ר הָ מָ ן ְּבלִ ּבוֹ לְ ִמי י ְַח ּפֹץ הַ ּ ֶמלֶ ְך לַ ֲעשֹוֹ ת יְ ָקר יוֹ ֵתר ִמ ּ ֶמ ִּני (ו)
תיאור זה אינו חולק רשות לעצמו ,והוא נסמך אל שאלת המלך ,נוכח עמה בפסוק אחד .כאומר -
המן לא נעצר שנייה אחת לחשוב.
יקרוֹ :
שר הַ ּ ֶמלֶ ְך חָ פֵ ץ ִּב ָ
יש אֲ ׁ ֶ
ַו ּיֹאמֶ ר הָ מָ ן ֶאל הַ ּ ֶמלֶ ְך ִא ׁ
ְ
ְ
שר נִ ּ ַתן ּ ֶכ ֶתר מַ לְ כוּת
שר ָרכַ ב עָ לָ יו הַ ּ ֶמלֶ ך וַאֲ ׁ ֶ
שר לָ בַ ׁש ּבוֹ הַ ּ ֶמלֶ ך וְ סוּס אֲ ׁ ֶ
ּש מַ לְ כוּת אֲ ׁ ֶ
י ִָביא ּו לְ בו ׁ
שר
יש אֲ ׁ ֶ
יש ּו ֶאת הָ ִא ׁ
ש ֵרי הַ ּ ֶמלֶ ְך הַ ּ ַפ ְר ְּת ִמים וְ ִהלְ ִּב ׁ
יש ִמ ּ ָ ׂ
ּש וְ הַ ּסוּס עַ ל יַד ִא ׁ
ֹאשוֹ :וְ נָתוֹ ן הַ ְּלבו ׁ
ְּבר ׁ
שר
יש אֲ ׁ ֶ
שה לָ ִא ׁ
יקרוֹ וְ ִה ְר ִּכיבֻ ה ּו עַ ל הַ ּסוּס ִּב ְרחוֹ ב הָ ִעיר וְ ָק ְרא ּו לְ פָ נָיו ּ ָככָ ה יֵעָ ֶׂ
הַ ּ ֶמלֶ ְך חָ פֵ ץ ִּב ָ
יקרוֹ (ז-ט)
הַ ּ ֶמלֶ ְך חָ פֵ ץ ִּב ָ
פרק ו'
נשים לב לתהליך :ראשית הוא מונה שלושה ‘חומרים’ -לבוש מלכות אשר לבש בו המלך ,סוס אשר
רכב עליו המלך ,וכתר מלכות .בשלב שני -יינתנו הלבוש והסוס לאיש משרי הפרתמים ,67הם ילבישו
את האיש ,ירכיבו אותו על הסוס ברחוב העיר ,ויקראו לפניו.
כעת נעצור ,נתבונן בהצעתו.
המן מבקש להשתמש ב’שרביטו של מלך’ .ליהנות מן הכבוד שלו .הציון לכל אחד בנפרד ,תוך ציון
שמו של המלך מצביע על תנועת נפש של עונג ושהייה בכל אחד מן המקומות .בציון השלישי הולך
המן צעד לא זהיר נוסף ,ניסיון לגעת בכתרו של המלך .נקדים -כתר מלכות הוא סימן מובהק למלך,
ונתינתו על ראש אדם אחר היא בלתי נסבלת ,מכיוון שיש מלך אחד ולא שניים .המוצא -נתינתו
על הסוס שאיש זה ירכב עליו .הסוס -כלי מלכות משתי פנים :המלך רכב עליו ,וגם כתרו נוכח על
ראשו.
ועדיין תיאור זה רחוק מאיתנו.
נעבור אל הקונספציה -עצת המן נושאת בתוכה את עומק סיפורה של המשבצת בה הוא נוכח .המן
הוא אכן אדם שהמלך חפץ ביקרו ,המלך ציווה לכבדו וכולם יודעים זאת .כולם גם יודעים עד כמה אין
להמן דבר משל עצמו ,ועד כמה הוא תלוי במלך .תלות זו היא הערובה לנאמנות ,לדאגת המן שאיש
ׂה ִמ ְׁש ֶּתה
“ב ְׁשנַת ָׁשלוֹׁש ְל ָמ ְלכוֹ ָע ָש
ֶך ַה ַּפ ְר ְּת ִמים” הוא מעמד בכיר מאד .כך עולה מן התיאור הבאִּ :
ׂרֵי ַה ֶּמל ְ
“איׁש ִמ ָּש
ִ .67
ׂרֵי ַה ְּמ ִדינוֹת ְל ָפנָיו” (א’ ,ג) .הפרתמים חשובים מן השרים כפי שהשרים
ֲב ָדיו ֵחיל ָּפרַס ו ָּמ ַדי ַה ַּפ ְר ְּת ִמים ְו ָש
ׂרָיו וַע ָ
ְלכָל ָש
ֶך ַה ַּפ ְר ְּת ִמים” ,והוא ממשיך ומדבר עליו בלשון רבים?
ׂרֵי ַה ֶּמל ְ
“איׁש ִמ ָּש
חשובים מן העבדים .שאלה :המן מדבר על ִ
ֶך ַה ַּפ ְר ְּת ִמים” ,והמן
ׂרֵי ַה ֶּמל ְ
“ש
“ו ְִה ְל ִּביׁשוּ” …ו ְִה ְר ִּכיבֻהוּ …ו ְָק ְראוּ”? תשובתנו :אכן מדובר באיש אחד ,אלא שהוא נציגם של ָּ
מבקש להביא לידי ביטוי את העובדה שפועלו לא יהיה כאיש פרטי ,אלא כנציג לשרי המלך הפרתמים .זיהויו ברבים
יתפרש בעיננו כתוספת כבוד וכוח להמן.
52
לא ימרוד במלך .דבר אחד לא הבין המן .הוא לא הבין או לא ידע שמשהו החל להתרחש בין אסתר
לבין המלך ,והוא גם לא ידע ששאלת המלך הייתה לא פחות מאשר ‘ -בוחן נאמנות’.
ֲשה כֵ ן לְ מָ ְר ֳ ּדכַ י הַ ְ ּיהו ִּדי
שר דִּ ּ ַב ְר ּ ָת ַוע ֵׂ
ּש וְ ֶאת הַ ּסוּס ּ ַכאֲ ׁ ֶ
ַו ּיֹאמֶ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך לְ הָ מָ ן מַ הֵ ר ַקח ֶאת הַ ְּלבו ׁ
שר דִּ ּ ַב ְר ּ ָת (י)
שעַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך ַאל ּ ַת ּ ֵפל דָּ בָ ר ִמ ּכֹל אֲ ׁ ֶ
שב ְּב ׁ ַ
הַ יּוֹ ׁ ֵ
מהי היצירה שעומדת כעת להתרחש?
שני אנשים המגלמים שתי קונספציות הפוכות.
המן נטול הזהות שאמור היה להביא ביטחון למלך ,ומרדכי ‘ -איש יהודי’ נאמן.
ּש וְ ֶאת הַ ּסוּס ַו ּיַלְ ּ ֵב ׁש ֶאת מָ ְר ֳ ּדכָ י ַו ּי ְַר ִּכיבֵ ה ּו ִּב ְרחוֹ ב הָ ִעיר ַו ִ ּי ְק ָרא לְ פָ נָיו ּ ָככָ ה
ַו ִ ּי ַּקח הָ מָ ן ֶאת הַ ְּלבו ׁ
יקרוֹ (יא)
שר הַ ּ ֶמלֶ ְך חָ פֵ ץ ִּב ָ
יש אֲ ׁ ֶ
שה לָ ִא ׁ
יֵעָ ֶׂ
לקחת את ראש השרים ,שכולם משתחווים לו ,ולתת לו תפקיד מעין זה -זוהי אמירה חזקה מאד.
מצבו של המן כעת :בכי רע ,מכיוון שנוצרו כאן כמה משוואות:
•המן אינו נאמן למלך ,מרדכי נאמן.
•המן תכנן לעצמו ‘משהו’ טוב ,וה’משהו’ הזה עבר אל מרדכי.
•הטוב עבר אל מרדכי לא על ידי שליח ,אלא על ידי המן בכבודו ובעצמו.
ֹאש (יב)
שעַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ הָ מָ ן נִ ְדחַ ף ֶאל ּ ֵביתוֹ ָאבֵ ל וַחֲ פוּי ר ׁ
ָשב מָ ְר ֳ ּדכַ י ֶאל ׁ ַ
ַו ּי ׁ ָ
מהי הכוונה “נדחף”? באופן פשוט -המציאות דוחפת אותו ,האירועים.
שר ָק ָרה ּו (יג)
אהֲבָ יו ֵאת ּ ָכל אֲ ׁ ֶ
וַיְ סַ ּ ֵפר הָ מָ ן לְ ז ֶֶר ׁש ִא ְׁש ּתוֹ וּלְ כָ ל ֹ
שר הַ ִחלּ וֹ ָת לִ נְ ּפֹל לְ פָ נָיו לֹא תוּכַ ל
ֹאמר ּו לוֹ חֲכָ מָ יו וְ ז ֶֶר ׁש ִא ְׁש ּתוֹ ִאם ִמז ּ ֶַרע הַ ְ ּיהו ִּדים מָ ְר ֳ ּדכַ י אֲ ׁ ֶ
ַו ּי ְ
לוֹ ִּכי נָפוֹ ל ִּת ּפוֹ ל לְ פָ נָיו (יג)
פרק ו'
הפעם מקדים המן ופונה לזרש אשתו ,ורק אחר כך לכל אוהביו .מדוע?
נראה שיש כאן רגע אמיתי יותר שלו .לא ‘פוזות’ ,לא תיאורי הכבוד שהיו לו עד כה ,אלא סיפור הצרה
הגדולה אליה הוא נקלע.
מעבר לכך -אשתו היא שסיבכה אותו בעצתה ,וכעת הוא מחזיר אליה את הכדור בסיפור התוצאה.
המן אינו מסתפק בה ,והוא מבקש לשמוע גם את עצת אוהביו אשר שתקו קודם לכן (ה’ ,יד).
המן פנה אל אוהביו ,וכעת הם עונים לו כ’חכמיו’ ,לא בליטוף כי אם בהערכת מצב עניינית .במעגל
שני -תצטרף גם אשתו .הניסוח “ -ויאמרו” ,מספר על הסכמה ,תמימות דעים .ההסכמה -בניתוח
האירוע ֲ “ -א ֶׁשר ַה ִח ּלו ָֹת ִלנְ ּפֹל ְל ָפנָיו” ,בפרשנות שמה שאירע הוא התחלה ,וגם במסקנה ִּ“כי נָפוֹל
ִּת ּפוֹל ְל ָפנָיו” .אנו נשאל -על מה הושתת הניתוח ,וגם -מניין להם המסקנה?
נקשיב לדבריהם.
“אם ִמ ֶּזרַע ַה ּיְהו ִּדים ָמ ְרדֳּכַי” -חכמיו פותחים בתיאור יחסי הכוחות .הוא מרדכי ממשיך את זרע
ִ
היהודים (במילים שלנו -גזע ישן וותיק) ואנו נוסיף -ואתה המן עומד לבדך וגם נאבק על מקומך,
על ה’כאן ועכשיו’ .כעת -נפלת לפניו (בסיפור המבזה עם הסוס) ,זהו אינו מקרה ,ממילא זוהי רק
“כי נָפוֹל ִּת ּפוֹל ְל ָפנָיו”.
התחלה ,וגם ההמשך מתבקש ִּ -
53
ש ָתה
שר עָ ְ ׂ
עוֹ ָדם ְמ ַד ְּב ִרים ִע ּמוֹ וְ סָ ִריסֵ י הַ ּ ֶמלֶ ְך ִה ִּגיע ּו ַו ּי ְַב ִהל ּו לְ הָ ִביא ֶאת הָ מָ ן ֶאל הַ ִּמ ְׁש ּ ֶתה אֲ ׁ ֶ
ֶא ְס ּ ֵתר (יד)
פרק ו'
כעת מובהל המן אל המשתה .לא מוזמן ,בעמדת פתיחה קשה.
“אף לֹא ֵה ִב ָיאה ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ּכָה ִעם
המשוואה המעמידה את האירוע התהפכה לגמרי .גאוותו ַ -
ׂ ָתה ִּכי ִאם או ִֹתי” (ה ,יב) ,התפוגגה לגמרי ,וכעת הוא בא בעמדת הנזוף
ֶך ֶאל ַה ִּמ ְׁש ֶּתה ֲא ֶׁשר ָע ָש
ַה ֶּמל ְ
והמתפרץ גם יחד.
54
פרק ז
אסתר במשתה היום השני
ַו ָ ּיבֹא הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ הָ ָמן לִ ְׁש ּתוֹ ת ִעם ֶא ְס ּ ֵתר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה (א)
ֶך ו ְָה ָמן
התיאור הוא לעצם בואם לשתות ,ובניגוד לתיאור האתמול שבו תואר גם משתה“ -וַּיָבֹא ַה ֶּמל ְ
ׂ ָתה ֶא ְס ֵּתר” .משמעות -התיאור כאן הוא קונקרטי ,לא להוויית משתה שאינה
ֶאל ַה ִּמ ְׁש ֶּתה ֲא ֶׁשר ָע ְש
קיימת.
שנִ י ְּב ִמ ְׁש ּ ֵתה הַ ּיַיִ ן מַ ה ּ ְׁש ֵאלָ ֵת ְך ֶא ְס ּ ֵתר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה וְ ִת ּנ ֵָתן לָ ְך וּמַ ה
ַו ּיֹאמֶ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך לְ ֶא ְס ּ ֵתר ּגַם ּ ַביּוֹ ם הַ ּ ׁ ֵ
ש ֵת ְך עַ ד ח ֲִצי הַ ּ ַמלְ כוּת וְ ֵתעָ שׂ (ב)
ּ ַב ָּק ׁ ָ
בטרם ניכנס לעובייה של קורה ,נשווה בין שיח המלך והמלכה בעת הזאת ,לבין השיח ביניהם -ביום
האתמול:
פרק ז'
55
במשתה היום הראשון (פרק ה)
במשתה היום השני (פרק ז)
ֶך ְל ֶא ְס ֵּתר ְּב ִמ ְׁש ֵּתה ַה ּיַיִן
ֹאמר ַה ֶּמל ְ
וַּי ֶ
ׂ (ו)
ַמ ְלכוּת ו ְֵת ָעש
ֲצי ה ַּ
ַק ָׁש ֵת ְך עַד ח ִ
ָתן ל ְָך ו ַּמה ּב ָּ
ָת ְך ְוי ִּנ ֵ
ַמה ְּׁש ֵאל ֵ
ֶך ְל ֶא ְס ֵּתר ּגַם ַּב ּיוֹם ַה ֵּׁשנִ י ְּב ִמ ְׁש ֵּתה ַה ּיַיִן
ֹאמר ַה ֶּמל ְ
וַּי ֶ
ָך ו ַּמה ַּב ָּק ָׁש ֵת ְך ַעד
ָתן ל ְ
ָת ְך ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ּכָה ו ְִת ּנ ֵ
ַמה ְּׁש ֵאל ֵ
ׂ:
ֲצי ַה ַּמ ְלכוּת ו ְֵת ָעש
חִ
ָתי ו ַּב ָּק ָׁש ִתי:
ֹאמר ְׁש ֵאל ִ
ַת ַען ֶא ְס ֵּתר ו ַּת ַ
ו ַּ
ָתת ֶאת
ֶך טוֹב ל ֵ
ֶך ו ְִאם ַעל ַה ֶּמל ְ
אתי ֵחן ְּב ֵעינֵי ַה ֶּמל ְ
ִאם ָמ ָצ ִ
ָתי ְו ַל ֲעשֹוֹת ֶאת ַּב ָּק ָׁש ִתי (ז-ח)
ְׁש ֵאל ִ
ֹאמר
ַת ַען ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ּכָה ו ַּת ַ
ו ַּ
ָתן
ֶך טוֹב ִּת ּנ ֶ
ֶך ו ְִאם ַעל ַה ֶּמל ְ
ֶיך ַה ֶּמל ְ
אתי ֵחן ְּב ֵעינ ָ
ִאם ָמ ָצ ִ
ָתי ו ְַע ִּמי ְּב ַב ָּק ָׁש ִתי:
ִלי נ ְַפ ִׁשי ִּב ְׁש ֵאל ִ
ֲב ִדים
ַרנ ּו אֲנִ י ו ְַע ִּמי ְל ַה ְׁש ִמיד ַלהֲרוֹג ו ְּל ַא ֵּבד ו ְִא ּל ּו ַלע ָ
ִּכי נִ ְמ ּכ ְ
ֶך
ַרנ ּו ֶה ֱח ַר ְׁש ִּתי ִּכי ֵאין ַה ָּצר ׁשוֶֹה ְּב ֵנזֶק ַה ֶּמל ְ
ו ְִל ְׁש ָפחוֹת נִ ְמ ּכ ְ
(ב-ד)
פניית המלך:
פניית המלך:
ּ“גַם ַּב ּיוֹם ַה ֵּׁשנִ י” -המשכיות ,התמדה בעמדתו
הראשונה.
ָך” -אזכורה
ָתן ל ְ
ָת ְך ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ּכָה ו ְִת ּנ ֵ
“מה ְּׁש ֵאל ֵ
ַ
בין תיאור שאלתה לבין המענה שלו אליה מציב את
המענה כמענה אישי שבו חיבה יתירה .זהותה :כאסתר
וכמלכה -במגרש האישי ,ובמגרש הממלכתי.
ָך” -לשון נקיבה .התייחסות ישירה לשאלתה.
ָתן ל ְ
“ו ְִת ּנ ֵ
פרק ז'
ָך” -אין אזכור אישי לאסתר.
ָתן ל ְ
ָת ְך ְוי ִּנ ֵ
“מה ְּׁש ֵאל ֵ
ַ
56
ָך” -לשון זכר .לא מדובר על מענה ישיר התואם
ָתן ל ְ
“ ְוי ִּנ ֵ
את הבקשה ,אלא על דבר שיינתן לך לאור שאלתך.
תשובת אסתר:
ָתי ו ַּב ָּק ָׁש ִתי:
ֹאמר ְׁש ֵאל ִ
ַת ַען ֶא ְס ֵּתר ו ַּת ַ
ו ַּ
ָתת ֶאת
ֶך טוֹב ל ֵ
ֶך ו ְִאם ַעל ַה ֶּמל ְ
אתי ֵחן ְּב ֵעינֵי ַה ֶּמל ְ
ִאם ָמ ָצ ִ
ָתי ְו ַל ֲעשֹוֹת ֶאת ַּב ָּק ָׁש ִתי (ז-ח):
ְׁש ֵאל ִ
תשובת אסתר:
ֹאמר
ַת ַען ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ּכָה ו ַּת ַ
ו ַּ
ָתן
ֶך טוֹב ִּת ּנ ֶ
ֶך ו ְִאם ַעל ַה ֶּמל ְ
ֶיך ַה ֶּמל ְ
אתי ֵחן ְּב ֵעינ ָ
ִאם ָמ ָצ ִ
ַרנ ּו אֲנִ י ו ְַע ִּמי
ָתי ו ְַע ִּמי ְּב ַב ָּק ָׁש ִתיִּ :כי נִ ְמ ּכ ְ
ִלי נ ְַפ ִׁשי ִּב ְׁש ֵאל ִ
ַרנ ּו
ֲב ִדים ו ְִל ְׁש ָפחוֹת נִ ְמ ּכ ְ
ְל ַה ְׁש ִמיד ַלהֲרוֹג ו ְּל ַא ֵּבד ו ְִא ּל ּו ַלע ָ
ֶך (ג-ד)
ֶה ֱח ַר ְׁש ִּתי ִּכי ֵאין ַה ָּצר ׁשוֶֹה ְּב ֵנזֶק ַה ֶּמל ְ
דבריה של אסתר נוכחים גם במגרש הממלכתי ,ובכך
היא מעמידה את יוזמת המן להרוג את עמה כנושא
של הממלכה ,ולא כנושא אישי .יכולתה זו התאפשרה
בעקבות התנהלותו של המן עד כה.
אסתר עומדת כ’אסתר’ ,במקומה האישי ,לא כ”מלכה”.
אסתר מתייצבת כאסתר וכמלכה.
ֶך טוֹב” -פנייה
ֶך ו ְִאם ַעל ַה ֶּמל ְ
אתי ֵחן ְּב ֵעינֵי ַה ֶּמל ְ
“אם ָמ ָצ ִ
ִ
אל המלך בגוף שלישי ,בריחוק.
ֶך טוֹב”
ֶך ו ְִאם ַעל ַה ֶּמל ְ
ֶיך ַה ֶּמל ְ
אתי ֵחן ְּב ֵעינ ָ
“אם ָמ ָצ ִ
ִ
פנייה אישית בגוף שני אל המלך .אסתר עומדתכמלכה מול המלך במימד האישי.
ָתי ְו ַל ֲעשֹוֹת ֶאת ַּב ָּק ָׁש ִתי” -בקשה רכה
ָתת ֶאת ְׁש ֵאל ִ
“ל ֵ
ָתת” ,כפעולה שתתבצע ,והיא אינה
המדברת על “ל ֵ
מערבת את עצמה בשלב זה.
ָתי ו ְַע ִּמי ְּב ַב ָּק ָׁש ִתי” -תחת הניסוח
ָתן ִלי נ ְַפ ִׁשי ִּב ְׁש ֵאל ִ
“ת ּנ ֶ
ִּ
ָתי” מן הפעם הראשונה ,כאן היא
ָתת ֶאת ְׁש ֵאל ִ
הרך “ל ֵ
ָתן ִלי” .הפעם היא תפרט מהי
“ת ּנ ֶ
מדברת על עצמה ִּ -
שאלתה ומהי בקשתה.
כעת ,נקשיב לדבריה.
ו ּ ַַתעַ ן ֶא ְס ּ ֵתר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה ו ַּתֹאמַ ר
אתי חֵ ן ְּבעֵ ינ ָ
ֶיך הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ ִאם עַ ל הַ ּ ֶמלֶ ְך טוֹ ב
ִאם מָ צָ ִ
ש ִתי (ג)
ִּת ּנ ֶָתן לִ י נ ְַפ ִׁשי ִּב ְׁש ֵאלָ ִתי וְ עַ ִּמי ְּבבַ ָּק ׁ ָ
שתי בקשות מבקשת אסתר.
•את נפשי אני שואלת .
•את עמי אני מבקשת.
המבנה :קודם כל מנסים לפגוע בי ,ובשלב שני בעמי.
נשים לב שאת דבריה היא פותחת לא בסיפור דברים ,אלא ב’שורה התחתונה’ -בבקשה.
ָתן
ָת ְך ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ּכָה ו ְִת ּנ ֵ
“מה ְּׁש ֵאל ֵ
בקשה -בשימוש מושכל במילותיו של המלך ,כמענה לשאלתו ַ -
ׂ”.
ֲצי ַה ַּמ ְלכוּת ו ְֵת ָעש
ָך ו ַּמה ַּב ָּק ָׁש ֵת ְך ַעד ח ִ
לְ
והיא ממשיכה:
ִּכי נִ ְמ ּ ַכ ְרנ ּו אֲ נִ י וְ עַ ִּמי לְ הַ ְׁש ִמיד לַ הֲרוֹ ג וּלְ ַא ּ ֵבד
וְ ִאלּ ּו לַ עֲבָ ִדים וְ לִ ְׁשפָ חוֹ ת נִ ְמ ּ ַכ ְרנ ּו הֶ ח ֱַר ְׁש ִּתי ִּכי ֵאין הַ ָּצר ׁשוֹ ֶה ְּב ֵנזֶק הַ ּ ֶמלֶ ְך (ד)
כעת היא מסבירה את עצמה .אני ועמי נמכרנו ,להשמיד להרוג ולאבד .היא גם מצטנעת בבקשתה,
אילו לעבדים נמכרנו ,לא הייתי מעיזה ופונה ,מפריעה ואולי מזיקה בבקשתי.
הרבה שאלות יש לנו על דבריה ,נדחה אותם עוד מעט.
“מי הוּא זֶה ו ְֵאי זֶה הוּא ֲא ֶׁשר ְמלָאוֹ ִל ּבוֹ ַל ֲעשֹוֹת ּכֵן”?
אחשורוש עונה לה בפליאה ִ -
והיא עונה לו ברצינות רבה:
יש צַ ר וְ אוֹ יֵב הָ מָ ן הָ ָרע הַ זֶּה (ו)
ו ַּתֹאמֶ ר ֶא ְס ּ ֵתר ִא ׁ
ואנו -נבוכים.
נבוכים משאלתו התמימה של אחשורוש שאינו יודע על סיפור השמדת היהודים! שאינו יודע על חלקו
ֲמתוֹ ִמ ִּמ ְׁש ֵּתה
ֶך ָקם ַּבח ָ
של המן בסיפור! אסתר -מצביעה על המן ,והמלך יצא כועס מן החדר “ו ְַה ֶּמל ְ
ַה ּיַיִן ֶאל ִּג ּנַת ַה ִּב ָיתן” כאילו הוא אינו יודע דבר .מה קורה כאן?
נזמין את עצמנו לחזור אל הסיפור ,והפעם -בהקשבה.
ָתי ו ְַע ִּמי ְּב ַב ָּק ָׁש ִתי” .הנושא הוא קודם כל -אני,
ָתן ִלי נ ְַפ ִׁשי ִּב ְׁש ֵאל ִ
“ת ּנ ֶ
אסתר פותחת בבקשה ִּ -
ַרנ ּו אֲנִ י ו ְַע ִּמי” ,שוב ,אני ,ובעקבותיי -
“כי נִ ְמ ּכ ְ
ובמעגל שני -עמי .היא תמשיך ותסביר את עצמה ִּ -
עמי .68במילים פשוטות ,מישהו מבקש לפגוע בי ,אך הוא בחר שלא להיעצר בי אלא להמשיך ולפגוע
גם בעמי .את המילה “יהודי” היא אינה מזכירה מכיוון שזה לא העניין כעת.
פרק ז'
שר ְמלָ אוֹ לִ ּבוֹ לַ ֲעשֹוֹ ת
ַו ּיֹאמֶ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש ַו ּיֹאמֶ ר לְ ֶא ְס ּ ֵתר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה ִמי הוּא זֶה וְ ֵאי זֶה הוּא אֲ ׁ ֶ
ּ ֵכן (ה)
.68מבחינת העצימות :הזיהוי -נפשי בשאלה הוא בעצימות נמוכה יותר ,ו”עמי בבקשה” הוא משמעותי יותר.
57
הסיפור האחר של אסתר
טענתנו -אסתר מספרת לאחשורוש סיפור שהוא באמת אינו מכירו.
מה חשב אחשורוש עד היום -ביחס לכוונותיו של המן?
נחזור וניזכר:
פרק ז'
ֶשנוֹ עַ ם ֶאחָ ד
ַו ּיֹאמֶ ר הָ מָ ן לַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש י ְׁ
ינות ַמ ְלכו ֶּתךָ
ְמפֻ זָּר ו ְּמפ ָֹרד ּ ֵבין הָ עַ ִּמים ְּבכֹל ְמ ִד ֹ
יחם:
ֹשים וְ לַ ּ ֶמלֶ ְך ֵאין ׁשוֹ ֶה לְ הַ ִּנ ָ
וְ ָד ֵתיהֶ ם ׁשֹנוֹ ת ִמ ּ ָכל עָ ם וְ ֶאת דָּ ֵתי הַ ּ ֶמלֶ ְך ֵאינָם ע ִ ׂ
ֹשי הַ ְּמלָ אכָ ה
ֲש ֶרת אֲ לָ ִפים ִּכ ּ ַכר ּ ֶכסֶ ף ֶא ְׁשקוֹ ל עַ ל יְ ֵדי ע ֵׂ
ִאם עַ ל הַ ּ ֶמלֶ ְך טוֹ ב יִ ּ ָכ ֵתב לְ ַא ְּב ָדם ַוע ֶׂ
לְ הָ ִביא ֶאל ִּגנְ זֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך (ג’ ,ח-ט).
58
המן הוא האיש שנועד לבסס את שלטונו של המלך ,והוא הגיש חוות דעת מקצועית לכל דבר .ישנו
ׂרֵר ְּב ֵביתוֹ ו ְּמ ַד ֵּבר ִּכ ְלׁשוֹן
עם ,שקיומו אינו עולה בקנה אחד עם תפישת הממלכה “ִ -ל ְהיוֹת ּכָל ִאיׁש ש
ׂים
ֶך ֵאינָם עֹ ִש
ַע ּמוֹ” .אחידות תרבותית בכל מדינה ומדינה .אלו -מפוזרים ומפורדים“ ,ו ְֶאת ָּד ֵתי ַה ֶּמל ְ
ֶך ֵאין ׁשוֶֹה ְל ַה ִּנ ָיחם” .עם זה הוא יאמר ,מאיים על לכידות הממלכה ,על היכולת לשלוט בה .המן
ַמל ְ
ְול ֶּ
אינו מזכיר את דבר היותם יהודים מכיוון שלא זהו הנושא .מבחינת אחשורוש -המן עשה את תפקידו,
והוא משתף עמו פעולה.
אנו הקוראים יודעים את מה שאחשורוש אינו יודע .אנו יודעים שלא טובתו של המלך היא שהעסיקה
את המן ,אלא כבודו האישי ,מעמדו בעיני עצמו ובעיני הסובבים אותו .המן ביקש לפגוע במרדכי איתו
הוא הסתבך ,ובזוי היה בעיניו לפגוע רק בו “ -וַּי ִֶבז ְּב ֵעינָיו ִל ְׁשלֹח יָד ְּב ָמ ְר ֳּדכַי ְל ַב ּדוֹ ִּכי ִה ִּגיד ּו לוֹ ֶאת
ֳּכי (ג’ ,ו) .כעת
ֲח ְׁשוֵרוֹׁש ַעם ָמ ְרד ָ
ַעם ָמ ְרדֳּכָי וַי ְַב ֵּקׁש ָה ָמן ְל ַה ְׁש ִמיד ֶאת ּכָל ַה ּיְהו ִּדים ֲא ֶׁשר ְּבכָל ַמ ְלכוּת א ַ
מעמידה אסתר לפני אחשורוש את המשוואה המקבילה -המן מבקש לפגוע בי ,ובמעגל שני בעמי.
אם היינו מנסחים פסוק מקביל כך הוא היה נראה‘ :וַּי ִֶבז ְּב ֵעינָיו ִל ְׁשלֹח יָד ְּב ֶא ְס ֵּתר ְל ַב ּדה ִּכי ִה ִּגיד ּו לוֹ ֶאת
ֲח ְׁשוֵרוֹׁש ַעם ֶא ְס ֵּתר’.
ַעם ֶא ְס ֵּתר וַי ְַב ֵּקׁש ָה ָמן ְל ַה ְׁש ִמיד ֶאת ּכָל ַה ּיְהו ִּדים ֲא ֶׁשר ְּבכָל ַמ ְלכוּת א ַ
ועדיין נשאל -המן הרי לא תכנן לפגוע בה? היפוכו של דבר ,הוא הרי התגאה על הזמנתה אותו אל
המשתה?
ונענה.
בשעה שמרדכי עשה את שעשה ,אסתר הייתה מחוץ לסיפור ,התנהגותו הייתה זרה לעולם בו היא
נמצאה .תחת כותרת זו היא אכן לא רחקה מן המקום שמרדכי ייחס לה ,כמי שמנסה להימלט
בית המלך מכל היהודים ‘ -אני לא חלק מן הסיפור’ .כעת ,אחרי שהיא חזרה וכרכה את גורלה עם
מולדתה ועם עמה היא מבינה שמחאת הזהות של מרדכי איננה באמת עומדת בסתירה לזהותה
שלה ,לעולמה במלכות ,ולצורת תפקודה בה .תובנה חדשה זו מביאה אותה להבין שבאמת ,מלחמתו
של המן במרדכי וביהודים היא גם מלחמה שלו בה ובמי שהיא .ה’מלחמה’ הופכה להיות בין מי שיש
לו זהות ,אמירה ,אמת שהוא נאבק עליה ,וממקום זה הוא נקשר אל העולם ,לבין מי שאין לו זהות,
ומושגי השליטה שלו הם מעין מושגיו של המן ,עם התדלוק התמידי ,ההווה ועם אינטריגות הכוח
והשררה.
אכן ,המן לא יצמח ולא יגדל במקום בו אני אצמח ואני אגדל ,ומלחמתו במרדכי ובעמו היא מלחמה
בי אסתר ובעמי.
להכרה הזו היא מבקשת להביא את אחשורוש.
יתן
וְ הַ ּ ֶמלֶ ְך ָקם ּ ַבחֲמָ תוֹ ִמ ִּמ ְׁש ּ ֵתה הַ ּיַיִ ן ֶאל ִּג ּנַת הַ ִּב ָ
ְ
וְ הָ מָ ן עָ מַ ד לְ בַ ֵּק ׁש עַ ל נ ְַפ ׁשוֹ מֵ ֶא ְס ּ ֵתר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה ִּכי ָר ָאה ִּכי כָ לְ ָתה ֵאלָ יו הָ ָרעָ ה מֵ ֵאת הַ ּ ֶמלֶ ך (ז)
המן שומע דברים קשים מן המלכה ,ואף על פי כן היא מהווה כתובת ידידותית יותר מן המלך אשר
קם בחמתו ויצא אל גינת הביתן.
יתן ֶאל ּ ֵבית ִמ ְׁש ּ ֵתה הַ ּיַיִ ן
שב ִמ ִּג ּנַת הַ ִּב ָ
וְ הַ ּ ֶמלֶ ְך ׁ ָ
שר ֶא ְס ּ ֵתר עָ לֶ יהָ
וְ הָ מָ ן נֹפֵ ל עַ ל הַ ִּמ ּ ָטה אֲ ׁ ֶ
הגַם לִ ְכ ּבוֹ ׁש ֶאת הַ ּ ַמלְ ּ ָכה ִע ִּמי ּ ַב ּ ָביִ ת
ַו ּיֹאמֶ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך ֲ
ְ
הַ דָּ בָ ר יָצָ א ִמ ּ ִפי הַ ּ ֶמלֶ ך ו ְּפנֵי הָ מָ ן חָ פ ּו (ח)
אסתר אינה דוחה את המן ,והוא רואה בה מפלט אחרון לגורלו .כאשר יחזור אחשורוש ,הוא כבר יראה
אותו נופל על מיטתה.
מבחינתו -נחצו כל הגבולות האפשריים.
שר דִּ ּ ֶבר
שה הָ מָ ן לְ מָ ְר ֳ ּדכַ י אֲ ׁ ֶ
שר עָ ָ ׂ
יסים לִ ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך ּגַם ִה ּנֵה הָ עֵ ץ אֲ ׁ ֶ
ַו ּיֹאמֶ ר חַ ְרבוֹ נָה ֶאחָ ד ִמן הַ ּ ָס ִר ִ
טוֹ ב עַ ל הַ ּ ֶמלֶ ְך עֹמֵ ד ְּבבֵ ית הָ ָמן ּ ָגב ּ ַֹה חֲ ִמ ּ ִׁשים ַא ּ ָמה
ַו ּיֹאמֶ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך ְּתלֻה ּו עָ לָ יו (ט)
חרבונה משמש כ’איש הנכון בזמן הנכון’ .ראשית -הוא מוסר אינפורמציה בתזמון מאד משמעותי,
מעבר לכך -זיהויו למרדכי כנאמן המלך ,מצביע על עמדה מובהקת שהייתה לו ביחס לאירוע.
למעשה בזיהויו הוא נותן ‘שם’ לאירוע -המן הבוגד הכין עץ למרדכי הנאמן.
פרק ז'
מעניינת היא כתיבתם של החכמים על האיש:
ואחר כך מקלס לצדיקים ,ברוך מרדכי ,ברוכה אסתר ,ברוכים כל ישראל .ורב אמר צריך לומר,
ארור המן ,וארורים בניו.
אמר ר’ פנחס וצריך לומר חרבונא זכור לטוב (מסכת סופרים י”ד ,ג).
ישנם אנשים ברוכים ,ישנם אנשים ארורים ,וישנו אדם שהוא זכור לטוב.
שכָ כָ ה:
שר הֵ ִכין לְ מָ ְר ֳ ּדכָ י וַחֲ מַ ת הַ ּ ֶמלֶ ְך ׁ ָ
(י) ַו ִ ּי ְתל ּו ֶאת הָ מָ ן עַ ל הָ עֵ ץ אֲ ׁ ֶ
“ה ֵעץ ֲא ֶׁשר ֵה ִכין ְל ָמ ְרדֳּכָי” .ציון חוזר ונשנה זה לסיפורו של העץ מקפל בתוכו אירוניה -
המן נתלה על ָ
על אדם שבמו ידיו הכין לעצמו את עץ התליה .אירוניה זו גם מספרת את הסיפור העמוק של המגילה,
על דרך חיים שבה פזיזות ,חוסר אמון וקשר לעצמה ולסובב אותה ,על כלי המשחית הרבים שהיא
העמידה ,ועל אובדנה באותם כלים ממש.
59
פרק ח
ּ ַביּוֹ ם הַ הוּא נ ַָתן הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש לְ ֶא ְס ּ ֵתר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה ֶאת ּ ֵבית הָ מָ ן צ ֵֹרר הַ ְ ּיהו ִּדיים {הַ ְ ּיהו ִּדים}
ידה ֶא ְס ּ ֵתר מַ ה הוּא לָ ּה (א)
וּמָ ְר ֳ ּדכַ י ּ ָבא לִ ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך ִּכי ִה ִּג ָ
ותוסף אסתר ותיפול לפני רגליו
המלך אחשורוש נותן את בית המן לאסתר.
בית המן מגלם את משרת האיש שאמור לייצב את שלטון המלך ,את הממלכה ,וכעת הוא ניתן
לאסתר ,כמגלם קונספציה חדשה שעל בסיסה תיוצב הממלכה.
“כי ִה ִּג ָידה ֶא ְס ֵּתר ַמה הוּא
תיאור שני -מרדכי מתואר כבא לפני המלך ,כיוזם בעקבות אסתר ִּ -
ָה”.
לּ
אנו נשאל :האם לא ידע אחשורוש קודם לכן על הקרבה ביניהם?
ָה” אינה מתייחסת להיבט המשפחתי דווקא ,בוודאי שלא במובנו
“מה הוּא ל ּ
תשובתנו תהיה -הלשון ַ
הקונקרטי .ציון הקשר ביניהם יתפרש במובנו הרחב והעמוק גם יחד .משמעו -אסתר זוכה בבית המן
והיא מעידה על שייכותו של מרדכי לדרכה ,לתפישת עולמה ,ועל שיתוף הפעולה האפשרי ביניהם.
פרק ט'
שם ֶא ְס ּ ֵתר ֶאת מָ ְר ֳ ּדכַ י עַ ל ּ ֵבית
שר הֶ ע ֱִביר מֵ הָ מָ ן ַו ִ ּי ְּתנ ָּה לְ מָ ְר ֳ ּדכָ י ו ּ ַָת ֶׂ
ַו ּיָסַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך ֶאת טַ ּ ַב ְע ּתוֹ אֲ ׁ ֶ
הָ מָ ן (ב)
אסתר קיבלה את בית המן ,והיא כעת ממנה את מרדכי על בית זה .מינוי זה כמוהו כאמירה על דרך
חדשה בממלכה.
בפסוק הבא תיאור מפתיע:
ַת ְב ְּך ו ִַּת ְתחַ ּנֶן לוֹ לְ הַ ע ֲִביר ֶאת ָרעַ ת
(ג) ו ַּתוֹ סֶ ף ֶא ְס ּ ֵתר ו ְַּת ַד ּ ֵבר לִ ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך ו ִַּת ּפֹל לִ ְפנֵי ַרגְ לָ יו ו ּ ֵ
שב עַ ל הַ ְ ּיהו ִּדים:
שר חָ ׁ ַ
ֲש ְב ּתוֹ אֲ ׁ ֶ
הָ מָ ן הָ אֲ גָגִ י וְ ֵאת מַ ח ׁ ַ
אסתר מדברת ,נופלת לפני רגלי המלך ,בוכה ומתחננת להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו.
אנו נשאל על עמדתה .תיאור זה רחוק ,שונה מאד מכל צורת התנהלותה עד כה? גם העיתוי לא ברור,
שהרי המן כבר נתלה ,מרדכי החליף אותו בתפקידו ,והיא -נופלת לפני רגלי המלך?
לפני שנענה נשלול אפשרות .טענתנו היא שמבחינת המלך ,הריגת ביהודים -עמה של אסתר ועמו
של מרדכי היא תקלה .אחשורוש נתן לאסתר את בית המן על בסיס היותו “צֹרֵר ַה ּיְהו ִּדיים” ,ופירוש
הדבר שהוא קושר את דרכם של השניים אל דרך היהודים בכללם.
נמשיך לקרוא ,נבקש את התשובה בכתוב.
ש ְר ִבט הַ זָּהָ ב ו ּ ַָת ָקם ֶא ְס ּ ֵתר ו ּ ַַת ֲעמֹד לִ ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך (ד)
שט הַ ּ ֶמלֶ ְך לְ ֶא ְס ּ ֵתר ֵאת ׁ ַ
ַויּוֹ ׁ ֶ
אחשורוש מושיט את שרביט הזהב ,אסתר קמה ועומדת לפני המלך -מתייצבת בעמדת כוח.
(ה) ו ַּתֹאמֶ ר ִאם עַ ל הַ ּ ֶמלֶ ְך טוֹ ב
אתי חֵ ן לְ פָ נָיו
וְ ִאם מָ צָ ִ
60
שר הַ דָּ בָ ר לִ ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך
וְ כָ ׁ ֵ
וְ טוֹ בָ ה אֲ נִ י ְּבעֵ ינָיו
שר ּ ָכ ַתב לְ ַא ּ ֵבד ֶאת הַ ְ ּיהו ִּדים
ֲשבֶ ת הָ מָ ן ּ ֶבן הַ ְּמ ָד ָתא הָ אֲ גָגִ י אֲ ׁ ֶ
יִ ּ ָכ ֵתב לְ הָ ִׁשיב ֶאת הַ ְּספָ ִרים מַ ח ׁ ֶ
שר ְּבכָ ל ְמ ִדינוֹ ת הַ ּ ֶמלֶ ְך:
אֲ ׁ ֶ
שר יִ ְמצָ א ֶאת עַ ִּמי
יתי ּ ָב ָרעָ ה אֲ ׁ ֶ
(ו) ִּכי ֵאיכָ כָ ה אוּכַ ל וְ ָר ִא ִ
יתי ְּב ָא ְב ַדן מוֹ לַ ְד ִּתי:
וְ ֵאיכָ כָ ה אוּכַ ל וְ ָר ִא ִ
ָעת ָה ָמן ָה ֲאגָגִ י ו ְֵאת ַמ ֲח ַׁש ְב ּתוֹ ֲא ֶׁשר ָח ַׁשב ַעל ַה ּיְהו ִּדים” כאן היא
ֲביר ֶאת ר ַ
בניגוד ללשון הכוללנית ְ“ל ַהע ִ
ָתב ְל ָה ִׁשיב ֶאת ַה ְּס ָפ ִרים ַמ ֲח ֶׁש ֶבת ָה ָמן ֶּבן ַה ְּמ ָד ָתא ָה ֲאגָגִ י ֲא ֶׁשר ָּכ ַתב
מציעה הצעה קונקרטית ”-י ִּכ ֵ
ֶך”.
ְל ַא ֵּבד ֶאת ַה ּיְהו ִּדים ֲא ֶׁשר ְּבכָל ְמ ִדינוֹת ַה ֶּמל ְ
ואנו נשאל :אסתר מתארת את עצמה כאילו היא מחוץ לסיפור .איך מתיישב הדבר עם דבריה על
ַרנ ּו אֲנִ י ו ְַע ִּמי ְל ַה ְׁש ִמיד ַלהֲרוֹג ו ְּל ַא ֵּבד” (ד).
“כי נִ ְמ ּכ ְ
ָתי ו ְַע ִּמי ְּב ַב ָּק ָׁש ִתי” ,או ִּ -
ָתן ִלי נ ְַפ ִׁשי ִּב ְׁש ֵאל ִ
“ת ּנ ֶ
ִּ
תשובתנו תהיה בהבחנה בין המצבים :קודם לכן הנושא היה -הפללת המן ,ובהקשר זה היא הצביע
על רצונו לפגוע בה ובעמה .כעת הנושא הוא ביטול הגזירה על היהודים “ְ -ל ָה ִׁשיב ֶאת ַה ְּס ָפ ִרים
ֶך” .תחת
ָתב ְל ַא ֵּבד ֶאת ַה ּיְהו ִּדים ֲא ֶׁשר ְּבכָל ְמ ִדינוֹת ַה ֶּמל ְ
ַמ ֲח ֶׁש ֶבת ָה ָמן ֶּבן ַה ְּמ ָד ָתא ָה ֲאגָגִ י ֲא ֶׁשר ּכ ַ
כותרת זו היא בוחרת להעמיד את המלך בעמדת המגן אשר בוודאי לא יאפשר את הפגיעה בה ,היא
מתייצבת בעמדת הכוח ומבקשת על עמה.69
ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם
ֵרש לְ ֶא ְס ּ ֵתר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה וּלְ מָ ְר ֳ ּדכַ י הַ ְ ּיהו ִּדי
ַו ּיֹאמֶ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשו ׁ
{ב ְ ּיהו ִּדים} (ז)
שר ׁ ָשלַ ח יָדוֹ ּ ַב ְ ּיהו ִּדיים ּ ַ
ִה ּנֵה בֵ ית הָ מָ ן נ ַָת ִּתי לְ ֶא ְס ּ ֵתר וְ אֹתוֹ ּ ָתל ּו עַ ל הָ עֵ ץ עַ ל אֲ ׁ ֶ
פרק ט'
כעת פונה אחשורוש אל השניים .הוא שב ומזכיר את בית המן שניתן לאסתר כמזכיר את תפישת
עולמו ,ומוסיף ְ “ -ואֹתוֹ ָּתל ּו ַעל ָה ֵעץ ַעל ֲא ֶׁשר ָׁשלַח יָדוֹ ַּב ּיְהו ִּדיים” .נשים לב לפרשנותו לתליית המן
“על ֲא ֶׁשר ָׁשלַח יָדוֹ ַּב ּיְהו ִּדיים” .זוהי פרשנות חדשה ,לא מוכרת לתלייתו‘ .היהודים נאמנים בעיני,
ַוהפגיעה בהם היא פגיעה בי ובמלכותי’ יאמר אחשורוש.
והוא ממשיך:
שם הַ ּ ֶמלֶ ְך
וְ ַא ּ ֶתם ִּכ ְתב ּו עַ ל הַ ְ ּיהו ִּדים ּ ַכ ּטוֹ ב ְּבעֵ ינֵיכֶ ם ְּב ׁ ֵ
ְ
ְ
שם הַ ּ ֶמלֶ ך וְ נ ְַח ּתוֹ ם ְּבטַ ּ ַבעַ ת הַ ּ ֶמלֶ ך ֵאין לְ הָ ִׁשיב
שר נִ ְכ ּ ָתב ְּב ׁ ֵ
וְ ִח ְתמ ּו ְּבטַ ּ ַבעַ ת הַ ּ ֶמלֶ ְך ִּכי ְכ ָתב אֲ ׁ ֶ
(ח)
שניכם ממונים על הבטחת שלומה של המלכות ,ובתוקף תפקידכם כתבו על היהודים .תוכן הכתיבה
“כי ְכ ָתב
ֶך”ִּ .
ֶך” ,וגם החתימה “ -ו ְִח ְתמ ּו ְּב ַט ַּב ַעת ַה ֶּמל ְ
“ב ֵׁשם ַה ֶּמל ְ
ַטוֹב ְּב ֵעינֵיכֶם” ,הכתיבה תהיה ְּ
“כ ּ
ֶּך ֵאין ְל ָה ִׁשיב” -אחשורוש נותן להם רשות לכתוב את
ַח ּתוֹם ְּב ַט ַּב ַעת ַה ֶּמל ְ
ֶך ְונ ְ
ֲא ֶׁשר נִ ְכ ָּתב ְּב ֵׁשם ַה ֶּמל ְ
הטוב בעיניהם בשמו ,בתוקף שאינו ניתן להשבה! קשה שלא לראות כאן עמדה חדשה ,עמדת אמון
בלתי מסויגת בשיקול דעתם ובפועלם של השניים.
ֶך ֵאין ְל ָה ִׁשיב”.
ַח ּתוֹם ְּב ַט ַּב ַעת ַה ֶּמל ְ
ֶך ְונ ְ
“כ ָתב ֲא ֶׁשר נִ ְכ ָּתב ְּב ֵׁשם ַה ֶּמל ְ
כעת נשוב ונתבונן בדבריו ְ -
.69שמא נאמר שבסיטואציה שנוצרה ,אחרי שהופקד מרדכי על בית המן ,באופן פרדוקסאלי גם הוא מחוץ לגזירה?
61
במשפט זה מתאר אחשורוש את תוקפו של הכתב אשר יצא תחת ידם של אסתר ומרדכי .ואנו נבין,
שבאמת ,במשפט זה משוקעות שתי אמירות.
האחת ,ישירה ,פשוטה .הרשות שאני נותן לכם ,לעשות כטוב בעיניכם ולחתום בטבעתי היא רצינית,
ותוקפה לא ניתן להשבה .אנו שומעים כבדרך אגב על חוק ,מושכל בממלכת אחשורוש ,המחזיר
אותנו לאחור ונותן פשר לנפילתה של אסתר לפני רגלי המלך .כעת אנו שומעים על חוק אשר העמיד
את גזירת המן כגזירה שאינה ניתנת להשבה .אסתר מבינה שעל אף ההישגים הנכבדים אליהם
ֶך ֵאין
ַח ּתוֹם ְּב ַט ַּב ַעת ַה ֶּמל ְ
ֶך ְונ ְ
“כ ָתב ֲא ֶׁשר נִ ְכ ָּתב ְּב ֵׁשם ַה ֶּמל ְ
היא הגיעה ,העיקר עוד לפניה ,שהרי ְ -
ְל ָה ִׁשיב”.
היא פותחת בדיבור אך אחשורוש אינו נענה ,היא נופלת לפני רגליו והוא אינו משיב ,בוכה ,מתחננת,
ֶך טוֹב
“אם ַעל ַה ֶּמל ְ
והנה הוא מושיט לה את השרביט .כעת היא תעבור לצלילים אמפאטיים יותר ִ -
ֶך וְטו ָֹבה אֲנִ י ְּב ֵעינָיו” ותבקש את הבלתי אפשרי.
אתי ֵחן ְל ָפנָיו ו ְָכ ֵׁשר ַה ָּד ָבר ִל ְפנֵי ַה ֶּמל ְ
ו ְִאם ָמ ָצ ִ
את דברי אסתר לא יוכל אחשורוש לקבל ,אבל הוא נחלץ‘ ,מחזיר את הכדור’ אל ה’מגרש’ של אסתר
ֶך” .הפתרון הוא
ֶך ו ְִח ְתמ ּו ְּב ַט ַּב ַעת ַה ֶּמל ְ
ַטוֹב ְּב ֵעינֵיכֶם ְּב ֵׁשם ַה ֶּמל ְ
ומרדכי “ -ו ְַא ֶּתם ִּכ ְתב ּו ַעל ַה ּיְהו ִּדים ּכ ּ
שלכם ,לייצר אגרות חדשות גם הן בחותמו של המלך ,והן יהוו משקל נגד לראשונות.
פרק ט'
בשולי דברינו נעיר דבר על בחירתו של אחשורוש .כפי שהערנו ,החוק המוגדר לכתב האחרון אותו
“אין ְל ָה ִׁשיב” הוא חוק ,ותוקפו הוא בראשון ובאחרון כאחד .עם זאת ,אחשורוש בחר לשתוק ולא
ֵ
ליחסו לראשון ,ומאידך -לנסח אותו בבהירות באחרון .בחירה זו כמוה כביטוי לגודל חפצו בטובת
היהודים.
ש ִרים ּב ֹו וַ ִ ּי ּ ָכ ֵתב
לו ׁ ָשה וְ עֶ ְ ׂ
ישי הוּא ח ֶֹד ׁש ִסיוָ ן ִּב ְׁש ֹ
ַו ִ ּי ָּק ְרא ּו ס ְֹפ ֵרי הַ ּ ֶמלֶ ְך ּ ָבעֵ ת הַ ִהיא ּ ַבח ֶֹד ׁש הַ ּ ְׁש ִל ִׁ
שר מֵ הֹדּ ּו
ש ֵרי הַ ְּמ ִדינוֹ ת אֲ ׁ ֶ
שר ִצ ּוָה מָ ְר ֳ ּדכַ י ֶאל הַ ְ ּיהו ִּדים וְ ֶאל הָ אֲ חַ ְׁשדַּ ְר ּ ְפנִ ים וְ הַ ּ ַפחוֹ ת וְ ָ ׂ
ְּככָ ל אֲ ׁ ֶ
ש ִרים וּמֵ ָאה ְמ ִדינָה ְמ ִדינָה ו ְּמ ִדינָה ִּכ ְכ ָתבָ ּה וְ עַ ם וָ עָ ם ִּכלְ ׁשֹנוֹ וְ ֶאל הַ ְ ּיהו ִּדים
שבַ ע וְ עֶ ְ ׂ
ּש ׁ ֶ
וְ עַ ד ּכו ׁ
ִּכ ְכ ָתבָ ם וְ ִכלְ ׁשוֹ נָם:
ֵרש ַו ּי ְַח ּתֹם ְּבטַ ּ ַבעַ ת הַ ּ ֶמלֶ ְך ַו ִ ּי ְׁשלַ ח ְספָ ִרים ְּביַד הָ ָר ִצים ּ ַב ּסו ִּסים ר ְֹכבֵ י
שם הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשו ׁ
ַו ִ ּי ְכ ּתֹב ְּב ׁ ֵ
הָ ֶרכֶ ׁש הָ אֲ חַ ְׁש ְּת ָרנִ ים ְּבנֵי הָ ַר ּ ָמ ִכים (ט-י)
עוד לפני תיאור תוכנה של הכתיבה ,בוחר הכתוב לתאר את האירוע כפי שהוא התרחש .סופרי המלך
נקראים בתאריך מסוים הרשום בראש האיגרת ,הנמענים -היהודים ,האחשדרפנים ,הפחות ושרי
המדינות ,מדינה ומדינה ככתבה עם ועם כלשונו ,כתיבה בשם המלך אחשורוש וחתימה בטבעתו.
אירוע זה הוא אינו מובן מאליו ,והוא ראוי לחלוק רשות לעצמו בכתיבתו.
שר ְּבכָ ל ִעיר וָ ִעיר לְ ִה ָּקהֵ ל וְ לַ ֲעמֹד עַ ל נ ְַפ ׁ ָשם לְ הַ ְׁש ִמיד וְ לַ ֲהרֹג
שר נ ַָתן הַ ּ ֶמלֶ ְך לַ ְ ּיהו ִּדים אֲ ׁ ֶ
אֲ ׁ ֶ
ּשלָ לָ ם לָ בוֹ ז( :יב) ְּביוֹ ם ֶאחָ ד ְּבכָ ל
ָשים ו ְׁ
וּלְ ַא ּ ֵבד ֶאת ּ ָכל חֵ יל עַ ם ו ְּמ ִדינָה הַ ָּצ ִרים א ָֹתם טַ ף וְ נ ִׁ
שר הוּא ח ֶֹד ׁש אֲ ָדר (יא)
שר לְ ח ֶֹד ׁש ְׁשנֵים עָ ָ ׂ
שה עָ ָ ׂ
ְמ ִדינוֹ ת הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש ִּב ְׁשלוֹ ׁ ָ
כעת אנו שומעים לראשונה את רעיונם של אסתר ומרדכי .היהודים אשר בכל עיר ועיר יוכלו להיקהל
“ ְו ַל ֲעמֹד ַעל נ ְַפ ָׁשם ְל ַה ְׁש ִמיד ְו ַל ֲהרֹג ו ְּל ַא ֵּבד ֶאת ּכָל ֵחיל ַעם ו ְּמ ִדינָה ַה ָּצ ִרים א ָֹתם ַטף ְו ָנ ִׁשים ּו ְׁש ָללָם
62
לָבוֹז” .נשים לב ,עמידתם תהיה מול ‘חיל’ מול צבא שיבחר להילחם בהם ,וגם מול יחידים אשר יצורו
אותם ,כולל טף ונשים .אנו נשאל -וכי ללא האיגרת לא יכלו היהודים לעמוד על נפשם? תשובתנו
היא שאכן נמנעה מהם זכות זו .בתוכנית המקורית ,יכלו צבאות ויכלו גם יחידים להיערך כנגדם
למלחמה ,ולהם היהודים לא ניתנה הרשות להיערך ולהגן על עצמם.
שגֶן הַ ְּכ ָתב לְ ִה ּנ ֵָתן דָּ ת ְּבכָ ל ְמ ִדינָה ו ְּמ ִדינָה ּגָלוּי לְ כָ ל הָ עַ ִּמים וְ לִ ְהיוֹ ת הַ ְ ּיהו ִּדיים {הַ ְ ּיהו ִּדים}
ּ ַפ ְת ׁ ֶ
ע ֲִת ִודים {ע ֲִת ִידים} לַ יּוֹ ם הַ זֶּה לְ ִה ּנ ֵָקם מֵ אֹיְ בֵ יהֶ ם (יג)
ָקם באֹי ְֵב ֶיהם” .מ”ם השימוש תעמיד את הנקמה כפעולה שבמהותה היא
הניסוח המתבקש הוא ְ“ל ִה ּנ ֵ
הגנתית ולא התקפית.
ּשן
הָ ָר ִצים ר ְֹכבֵ י הָ ֶרכֶ ׁש הָ אֲ חַ ְׁש ְּת ָרנִ ים י ְָצא ּו ְמבֹהָ ִלים ו ְּדחו ִּפים ִּב ְדבַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ הַ ָּדת נִ ְּתנָ ה ְּב ׁשו ׁ ַ
הַ ִּב ָירה (יד)
ֶך” (ג’ ,טו) .כעת מתוארת בהלה,
ָצים י ְָצא ּו ְדחו ִּפים ִּב ְד ַבר ַה ֶּמל ְ
“הר ִ
במשלוח הראשון התיאור היה ָ
וכאומר -הנחישות באלה גדולה מן הנחישות בראשונות.
ּש מַ לְ כוּת ְּתכֵ לֶ ת וָ חוּר ַועֲטֶ ֶרת זָהָ ב ְּגדוֹ לָ ה וְ ַת ְכ ִר ְ
יך ּבוּץ
(טו) וּמָ ְר ֳ ּדכַ י יָצָ א ִמ ִּל ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך ִּבלְ בו ׁ
שמֵ חָ ה:
ּשן צָ הֲלָ ה וְ ָׂ
וְ ַא ְר ּגָמָ ן וְ הָ ִעיר ׁשו ׁ ָ
יקר:
ששֹן וִ ָ
ש ְמחָ ה וְ ָׂ
יְתה אוֹ ָרה וְ ִ ׂ
לַ ּיְהו ִּדים הָ ָ
ְ
ששׂ וֹ ן לַ ּיְהו ִּדים ִמ ְׁש ּ ֶתה
ש ְמחָ ה וְ ָ ׂ
שר דְּ בַ ר הַ ּ ֶמלֶך וְ ָדתוֹ מַ ִּגיעַ ִ ׂ
ו ְּבכָ ל ְמ ִדינָה ו ְּמ ִדינָה ו ְּבכָ ל ִעיר ו ִָעיר ְמקוֹ ם אֲ ׁ ֶ
וְ יוֹ ם טוֹ ב וְ ַר ִּבים מֵ עַ ּ ֵמי הָ ָא ֶרץ ִמ ְת ַיה ֲִדים ִּכי נָפַ ל ּ ַפחַ ד הַ ּיְהו ִּדים עֲלֵיהֶ ם (טז)
מדוע נפל פחד היהודים על עמי הארץ?
מסתבר שכך היה הדבר :בתקופת הגזירה הראשונה -שונאים הרימו ראש ,תכננו את ההריגה ואת
הביזה .כעת גלוי וידוע מי ומי הם השונאים ,ומוראם של היהודים היה עליהם .בהירות זו לא הייתה
מתאפשרת אילו היו משיבים את הספרים הראשונים לאחור.
פרק ט'
מרדכי מתעטף בגינוני מלכות ,והעיר שושן צהלה ושמחה .אנו נשאל -האם הכוונה היא ליהודי שושן
או לכלל התושבים?
תשובתנו היא תשובת הכתוב .לא מצוינים כאן היהודים ,ופירוש הדבר שכלל אנשי העיר צוהלים
ושמחים על מעמדו של מרדכי ,ואנו נוסיף -לאחר שהחליף את קודמו -את המן .בהנגדה -כאשר
המלך והמן ישבו לשתות בעקבות הגזירה על היהודים “ו ְָה ִעיר ׁש ּו ָׁשן נָבוֹכָה” (יג-טו) .שני תיאורים אלה
מצביעים על אמפטיה שהייתה לתושבי העיר שושן אל היהודים.70
.70עוד נזכיר את מהדורתה הישנה של שושן ,עוד בטרם עליית אסתר ומרדכי ,שבה יתוארו יושביה כ”נמצאים” בתיאור
“ה ָעם ַה ִּנ ְמ ְצ ִאים ְּבׁש ּו ַׁשן ַה ִּבירָה” (א’ ,ה) ,וכך בדבריה של אסתר
שבו ניכור וחוסר שייכות .כך בתחילת מלכות אחשורוש ָ -
ֵך ְּכנוֹס ֶאת ּכָל ַה ּיְהו ִּדים ַה ִּנ ְמ ְצ ִאים ְּבׁש ּו ָׁשן” (ד’ ,טז).
““ -ל ְ
63
פרק ט
נקהלו היהודים לעמוד על נפשם
שר ִה ִּגיעַ דְּ בַ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך וְ ָדתוֹ
שר ֹיום ּב ֹו אֲ ׁ ֶ
לו ׁ ָשה עָ ָ ׂ
שר ח ֶֹד ׁש הוּא ח ֶֹד ׁש אֲ ָדר ִּב ְׁש ֹ
ו ִּב ְׁשנֵים עָ ָׂ
שר יִ ְׁשלְ ט ּו הַ ְ ּיהו ִּדים
פו ְך הוּא אֲ ׁ ֶ
לוט ּ ָבהֶ ם וְ נַהֲ ֹ
ש ְּבר ּו אֹיְ בֵ י הַ ְ ּיהו ִּדים ִל ְׁש ֹ
שר ִ ׂ
לְ הֵ עָ שֹוֹ ת ּ ַביּוֹ ם אֲ ׁ ֶ
הֵ ּ ָמה ְּבשׂ נְ ֵאיהֶ ם:
יש לֹא
שי ָרעָ ָתם וְ ִא ׁ
נִ ְקהֲל ּו הַ ְ ּיהו ִּדים ְּבעָ ֵריהֶ ם ְּבכָ ל ְמ ִדינוֹ ת הַ ּ ֶמלֶ ְך אֳ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש לִ ְׁשלֹחַ יָד ִּב ְמבַ ְק ׁ ֵ
עָ מַ ד לִ ְפנֵיהֶ ם ִּכי נָפַ ל ּ ַפ ְחדָּ ם עַ ל ּ ָכל הָ עַ ִּמים (א-ב)
פרק ט'
כפי שכבר הערנו ,זהותם של מבקשי רעתם הייתה ידועה ,אחרי שהיה להם זמן רב לתכנן את הפגיעה
ביהודים.
ַש ִאים ֶאת הַ ְ ּיהו ִּדים
שר לַ ּ ֶמלֶ ְך ְמנ ּ ְ ׂ
ֹשי הַ ְּמלָ אכָ ה אֲ ׁ ֶ
ש ֵרי הַ ְּמ ִדינוֹ ת וְ הָ אֲ חַ ְׁשדַּ ְר ּ ְפנִ ים וְ הַ ּ ַפחוֹ ת וְ ע ֵׂ
וְ כָ ל ָׂ
ְ
ְ
ש ְמעוֹ הוֹ לֵ ך ְּבכָ ל הַ ְּמ ִדינוֹ ת ִּכי
ִּכי נָפַ ל ּ ַפחַ ד מָ ְר ֳ ּדכַ י עֲלֵ יהֶ םִּ :כי גָדוֹ ל מָ ְר ֳ ּדכַ י ְּבבֵ ית הַ ּ ֶמלֶ ך וְ ׁ ָ
שנְ ֵאיהֶ ם
ש ּו ְב ׂ
יש מָ ְר ֳ ּדכַ י הוֹ לֵ ְך וְ גָדוֹ לַ :ו ּי ַּכ ּו הַ ְ ּיהו ִּדים ְּבכָ ל אֹיְ בֵ יהֶ ם מַ ּ ַכת חֶ ֶרב וְ הֶ ֶרג וְ ַא ְב ָדן וַ ַ ּי ֲע ֹ
הָ ִא ׁ
שנְ דָּ ָתא וְ ֵאת דַּ לְ פוֹ ן
יש :וְ ֵאת ּ ַפ ְר ׁ ַ
ּשן הַ ִּב ָירה הָ ְרג ּו הַ ְ ּיהו ִּדים וְ ַא ּ ֵבד חֲ מֵ ׁש מֵ אוֹ ת ִא ׁ
ִּכ ְרצוֹ נָם :ו ְּב ׁשו ׁ ַ
יד ָתא :וְ ֵאת ּ ַפ ְרמַ ְׁש ּ ָתא וְ ֵאת אֲ ִריסַ י וְ ֵאת אֲ ִר ַדי
וְ ֵאת ַא ְס ּ ָפ ָתא :וְ ֵאת ּפוֹ ָר ָתא וְ ֵאת אֲ ַדלְ יָא וְ ֵאת אֲ ִר ָ
ֲש ֶרת ְּבנֵי הָ מָ ן ּ ֶבן הַ ְּמ ָד ָתא צ ֵֹרר הַ ְ ּיהו ִּדים הָ ָרג ּו וּבַ ִּבזָּה לֹא ׁ ָש ְלח ּו ֶאת י ָָדםַ ּ :ביּוֹ ם
וְ ֵאת וַיְ ז ָָתא :ע ֶׂ
ּשן
ּשן הַ ִּב ָירה לִ ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶ ְךַ :ו ּיֹאמֶ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך לְ ֶא ְס ּ ֵתר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה ְּב ׁשו ׁ ַ
הַ הוּא ּ ָבא ִמ ְס ּ ַפר הַ הֲרוּגִ ים ְּב ׁשו ׁ ַ
ֲש ֶרת ְּבנֵי הָ מָ ן ִּב ְׁש ָאר ְמ ִדינוֹ ת הַ ּ ֶמלֶ ְך מֶ ה
יש וְ ֵאת ע ֶׂ
הַ ִּב ָירה הָ ְרג ּו הַ ְ ּיהו ִּדים וְ ַא ּ ֵבד חֲמֵ ׁש מֵ אוֹ ת ִא ׁ
ש (ב-יב)
ש ּו וּמַ ה ּ ְׁש ֵאלָ ֵת ְך וְ יִ ּנ ֵָתן לָ ְך וּמַ ה ּ ַב ָּק ׁ ָש ֵת ְך עוֹ ד וְ ֵתעָ ׂ
עָ ֹ
המלך מזמין המשך וכאילו מוצא חן הדבר בעיניו?
לא נוכל להימלט מן המשוואה אותה אימץ אחשורוש -מי שביקש לפגוע ביהודים ביקש לפגוע בי,
בשלטוני .זוהי משוואה מעניינת המזהה את שונאי היהודים כמזיקים וכפוגעים בממלכה.71
ּשן לַ ֲעשֹוֹ ת ְּכ ַדת הַ יּוֹ ם וְ ֵאת
שר ְּב ׁשו ׁ ָ
ו ַּתֹאמֶ ר ֶא ְס ּ ֵתר ִאם עַ ל הַ ּ ֶמלֶ ְך טוֹ ב יִ ּנ ֵָתן ּגַם מָ חָ ר לַ ְ ּיהו ִּדים אֲ ׁ ֶ
ֲש ֶרת ְּבנֵי הָ מָ ן יִ ְתל ּו עַ ל הָ עֵ ץ (יג)
ע ֶׂ
שתי בקשות מבקשת אסתר .הראשונה -להמשיך את המלאכה בשושן .השנייה -לתלות את עשרת
בני המן.
ביחס לראשונה ,המשמעות המובהקת היא שהמלאכה עדיין לא הסתיימה .בשושן קיימים עדיין ‘כיסי
התנגדות’ ,ומסתבר שהם קיימים גם במקומות אחרים .בקשת אסתר על שושן תתפרש כבקשה על
עיר הבירה להופכה לעיר נאמנה.
ביחס לבני המן ,הם הרי הומתו כבר (ט’ ,ז’ -י) .מה מקופל בבקשה מוזרה זו?
נשים לב .אסתר אינה מבקשת לתלותם על עץ ,אלא על ‘העץ’ ,בה”א הידועה .העץ היחיד המוכר לנו
מן המגילה הוא העץ אשר הכין המן למרדכי ונתלה עליו .דומה שבתלייה זו היא ביקשה לספר את
עומק הסיפור ,לתת פשר להריגתם ,ולהריגה בכללה -המן ביקש להרוג את מרדכי מהר ,עוד לפני
כל עמו ,כחלק מרצונו לפגוע במלכות אחשורוש .העץ יספר את סיפור הקונספציות ,על הבוגדים
.71במונחים של ימינו -ראיית האנטישמיות כסכנה לאנושות ולא כבעיה פנים ישראלית.
64
ועל הנאמנים.
ֲש ֶרת ְּבנֵי הָ ָמן ּ ָתלוּ:
ּשן וְ ֵאת ע ֶׂ
ַו ּיֹאמֶ ר הַ ּ ֶמלֶ ְך לְ הֵ עָ שֹוֹ ת ּ ֵכן וַ ִּת ּנ ֵָתן דָּ ת ְּב ׁשו ׁ ָ
ּשן
שר לְ ח ֶֹד ׁש אֲ ָדר וַ ּיַהַ ְרג ּו ְב ׁשו ׁ ָ
ּשן ּגַם ְּביוֹ ם ַא ְר ּ ָבעָ ה עָ ָ ׂ
שר ְּב ׁשו ׁ ָ
ַו ִ ּי ָּקהֲל ּו הַ ְ ּיהו ִּדיים {הַ ְ ּיהו ִּדים} אֲ ׁ ֶ
יש וּבַ ִּבזָּה לֹא ׁ ָשלְ ח ּו ֶאת י ָָדם (יד-טו)
לש מֵ אוֹ ת ִא ׁ
ְׁש ׁ
על אף העובדה שבאיגרת הייתה רשות ליהודים לבוז (ח’ ,יא) ,המציאות בשטח הייתה אחרת ,עניינית
ונקייה.
שר ִּב ְמ ִדינוֹ ת הַ ּ ֶמלֶ ְך נִ ְקהֲל ּו וְ עָ מֹד עַ ל נ ְַפ ׁ ָשם וְ נוֹ חַ מֵ אֹיְ בֵ יהֶ ם וְ הָ רֹג ְּבשֹנְ ֵאיהֶ ם
ּש ָאר הַ ְ ּיהו ִּדים אֲ ׁ ֶ
ו ְׁ
שה וְ ִׁש ְב ִעים ָאלֶ ף וּבַ ִּבזָּה לֹא ׁ ָשלְ ח ּו ֶאת י ָָדם (טז)
ח ֲִמ ּ ׁ ָ
שוב מדגיש הכתוב את הנקיות “ -ו ַּב ִּב ּזָה לֹא ָׁש ְלח ּו ֶאת י ָָדם”.
ש ְמ ָחה:
ֹתו ֹיום ִמ ְׁש ּ ֶתה וְ ִ ׂ
שר ּבוֹ וְ עָ שֹה א ֹ
שר לְ ח ֶֹד ׁש אֲ ָדר וְ נוֹ חַ ְּב ַא ְר ּ ָבעָ ה עָ ָ ׂ
לשה עָ ָׂ
(יז) ְּביוֹ ם ְׁש ׁ ָ
שר ּבוֹ וְ נוֹ חַ
שר ּבוֹ ו ְּב ַא ְר ּ ָבעָ ה עָ ָׂ
לשה עָ ָ ׂ
ּשן נִ ְקהֲל ּו ִּב ְׁש ׁ ָ
שר ְּב ׁשו ׁ ָ
(יח) וְ הַ ְ ּיהו ִּדיים {וְ הַ ְ ּיהו ִּדים} אֲ ׁ ֶ
ש ְמ ָחה:
ֹתו ֹיום ִמ ְׁש ּ ֶתה וְ ִ ׂ
שר ּבוֹ וְ עָ שֹה א ֹ
שה עָ ָׂ
ּ ַבח ֲִמ ּ ׁ ָ
יום ארבעה עשר הפך ליום משתה ושמחה בכלל הממלכה ,ויום חמישה עשר הפך ליום משתה
ושמחה בשושן -באופן טבעי.
שר לְ ח ֶֹד ׁש
ֹשים ֵאת יוֹ ם ַא ְר ּ ָבעָ ה עָ ָׂ
עַ ל ּ ֵכן הַ ְ ּיהו ִּדים הַ ּ ְפ ָרוזִים {הַ ּ ְפ ָרזִים} הַ י ְּׁש ִבים ְּבעָ ֵרי הַ ּ ְפ ָרזוֹ ת ע ִ ׂ
יש לְ ֵרעֵ ה ּו (יט)
ש ְמחָ ה ו ִּמ ְׁש ּ ֶתה וְ יוֹ ם טוֹ ב ו ִּמ ְׁשלוֹ חַ מָ נוֹ ת ִא ׁ
אֲ ָדר ִ ׂ
פרק ט'
בניגוד לתיאור הראשון שהתייחס אל השמחה ביום בו נחו מאויביהם ,יום לאחר המלחמה ,פסוק זה
מתאר מציאות מאוחרת יותר .נשים לב -עדיין לא מדובר בתקנה .עוד נשים לב לתוספת -משלוח
המנות שלא נזכר קודם לכן.
היהודים הפרזים ,היושבים בערי הפרזות -ערי השדה בהם אין קהילה מסודרת ,היו עושים את יום
ארבעה עשר לחודש ,ולא את יום חמישה עשר -יומה של שושן.
אנו נשאל -ומה עשו בערים מוקפות חומה? ומה עשו בשושן?
מפשוטו של מקרא עולה שאכן באלו לא חגגו .אנו נשאל -מדוע?
תשובתנו תהיה שהתיאור כאן הוא של שמחה ומשתה קודם שהייתה תקנה או הלכה בכך .תחת
כותרת זאת מתאר הכתוב חגיגות ספונטאניות שהתקיימו בערי השדה ,והוא אינו מתאר חגיגות
שכאלו בערים בנויות ומסודרות .דומה בעינינו שהסיבה לכך היא -כורח המציאות .שנאת היהודים
עדיין לא עברה מן העולם ,וכיוון שכך לא יכלו יהודים הנתונים בערים לחגוג את ניצחונם .ערי השדה
לעומתם חגגו כשהם רחוקים מאויב ומעוין.
שר ְּבכָ ל ְמ ִדינוֹ ת הַ ּ ֶמלֶ ְך
וַ ִ ּי ְכ ּתֹב ָמ ְר ֳ ּדכַ י ֶאת הַ דְּ בָ ִרים הָ ֵא ּ ֶלה ַו ִ ּי ְׁשלַ ח ְספָ ִרים ֶאל ּ ָכל הַ ְ ּיהו ִּדים אֲ ׁ ֶ
אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש הַ ְ ּקרוֹ ִבים וְ הָ ְרחוֹ ִקים:
שר ּבוֹ ְּבכָ ל
שר לְ ח ֶֹד ׁש אֲ ָדר וְ ֵאת יוֹ ם חֲ ִמ ּ ׁ ָשה עָ ָׂ
ֹשים ֵאת יוֹ ם ַא ְר ּ ָבעָ ה עָ ָ ׂ
לְ ַק ּיֵם עֲלֵ יהֶ ם לִ ְהיוֹ ת ע ִ ׂ
שנָה:
שנָה וְ ׁ ָ
ָׁ
ש ְמחָ ה וּמֵ ֵאבֶ ל
שר נ ְֶה ּ ַפ ְך לָ הֶ ם ִמ ּיָגוֹ ן לְ ִ ׂ
שר נָח ּו בָ הֶ ם הַ ְ ּיהו ִּדים מֵ אוֹ יְ בֵ יהֶ ם וְ הַ ח ֶֹד ׁש אֲ ׁ ֶ
ּ ַכ ּי ִָמים אֲ ׁ ֶ
יש לְ ֵרעֵ ה ּו וּמַ ּ ָתנוֹ ת לָ ֶא ְביוֹ נִ ים
ש ְמ ָחה ו ִּמ ְׁשלוֹ חַ ָמנוֹ ת ִא ׁ
לְ יוֹ ם טוֹ ב לַ ֲעשֹוֹ ת אוֹ ָתם יְ מֵ י ִמ ְׁש ּ ֶתה וְ ִ ׂ
(כ -כב)
65
כעת ,נכנס מרדכי לתמונה ,והוא מתקן תקנה.
מרדכי מדבר על חגיגות של יומיים בכל מדינות המלך .הוא גם מוסיף -מתנות לאביונים.
בשלב הבא תתואר קבלה של העם:
שר ּ ָכ ַתב ָמ ְר ֳ ּדכַ י אֲ לֵ יהֶ ם (כג)
שר הֵ חֵ לּ ּו לַ ֲעשֹוֹ ת וְ ֵאת אֲ ׁ ֶ
וְ ִק ּ ֵבל הַ ְ ּיהו ִּדים ֵאת אֲ ׁ ֶ
יש כאן תהליך מעניין .נקודת המוצא שבו היא -העובדות בשטח .הנעשה באותה שנה בכלל
ׂים” את שני
ֵיהם ִל ְהיוֹת עֹ ִש
המקומות ,ולימים -בערי הפרזים .בשלב שני מרדכי כותב “ְ -ל ַק ּיֵם ֲעל ֶ
הימים .בשלב שלישי ”-ו ְִק ֵּבל ַה ּיְהו ִּדים” את שני השלבים שקדמו -קבלת העם ותקנת מרדכי.
בשלב הבא יחזור המקרא ויתאר במעין תקציר את אשר אירע:
שב עַ ל הַ ְ ּיהו ִּדים לְ ַא ְּב ָדם וְ ִה ּ ִפיל ּפוּר הוּא הַ גּ וֹ ָרל
ִּכי הָ מָ ן ּ ֶבן הַ ְּמ ָד ָתא הָ אֲ גָגִ י צ ֵֹרר ּ ָכל הַ ְ ּיהו ִּדים ָח ׁ ַ
לְ הֻ ּ ָמם וּלְ ַא ְּב ָדם:
ֹאשוֹ
שב עַ ל הַ ְ ּיהו ִּדים עַ ל ר ׁ
שר ָח ׁ ַ
ש ְב ּתוֹ הָ ָרעָ ה אֲ ׁ ֶ
ָשוּב מַ חֲ ׁ ַ
ו ְּבב ָֹא ּה לִ ְפנֵי הַ ּ ֶמלֶ ְך ָאמַ ר ִעם הַ ּ ֵספֶ ר י ׁ
וְ ָתל ּו אֹתוֹ וְ ֶאת ּ ָבנָיו עַ ל הָ עֵ ץ (כד-כה)
שתי אמירות הן.
הראשונה תדבר על המן אשר חשב על היהודים לאבדם והפיל פור להומם ולאבדם .השנייה תדבר
על המלך אחשורוש ,שבבואה של אסתר אמר שעם הספרים הנוספים ,בכתיבתם ,תשוב מחשבתו
הרעה ותתבטל .אגב כך ישנו גם תיאור לעובדה שהוא ובניו נתלו על העץ.
פרק ט'
נמשיך.
שם הַ ּפוּר
עַ ל ּ ֵכן ָק ְרא ּו לַ ּי ִָמים הָ ֵא ּ ֶלה פו ִּרים עַ ל ׁ ֵ
עַ ל ּ ֵכן עַ ל ּ ָכל דִּ ְב ֵרי הָ ִא ּג ֶֶרת הַ זֹּאת
וּמָ ה ָרא ּו עַ ל ּ ָככָ ה
וּמָ ה ִה ִּגיעַ אֲ לֵ יהֶ ם (כו)
בפסוק זה קשיים רבים:
•המילים “על כן” הן מילות הקדמה לתוצאה שסיבתה אמורה להיות מצוינת קודם לכן .
המשמעות היא שהסיבה לשם ‘פורים’ אמורה להיות משוקעת בפסוקים כד וכה.
“על ֵׁשם
•לא ברור מהו היחס שבין הסיבה הכתובה קודם לכן לסיבה הכתובה בפסוק זה ַ -
ַה ּפוּר”.
• לא ברור המעבר מ’פור’ בלשון יחיד ל’פורים’ בלשון רבים?
ָכה
“על ּכֵן ַעל ּכָל ִּד ְברֵי ָה ִא ֶּגרֶת ַהזֹּאת ו ָּמה רָא ּו ַעל ּכ ָ
•המשכו של הפסוק גם כן מעומעםַ .
ֵיהם” -מה כתוב כאן?
ו ָּמה ִה ִּג ַיע ֲאל ֶ
נפתח בתשובה לבחירה באזכורו של הפור.
דומה בעיננו שהשם ‘פור’ מקפל בתוכו אמירה .יום י”ד ויום ט”ו הם ימי שמחה על סיום הקרבות ,יום בו
נחו ישראל מאויביהם .אל ימים אלו יכלה להשתרבב שמחה לאיד ,שמחה בקלונם של זרים ,והנה לא
72
ֲדר
ׂר ְלח ֶֹדׁש א ָ
ׂים ֵאת יוֹם ַא ְר ָּב ָעה ָע ָש
{ה ְּפ ָרזִים} ַה ּי ְׁש ִבים ְּב ָערֵי ַה ְּפרָזוֹת עֹ ִש
“על ּכֵן ַה ּיְהו ִּדים ַה ְּפרָוזִים ַ
.72בדומה לפסוק יט ַ
ֵעהוּ” .תיאור זה הוא פועל יוצא לניצחון המתואר בפסוקים שקדמו לו.
ׂ ְמ ָחה ו ִּמ ְׁש ֶּתה וְיוֹם טוֹב ו ִּמ ְׁשלו ַֹח ָמנוֹת ִאיׁש ְלר ֵ
ִש
66
כן .שמו של יום כמוהו כציון למהותו ,ובו מקופלת ההצבעה היכן הכל התחיל -המן הפיל פור ,ביקש
להשמיד להרוג ולאבד את היהודים ,והשמחה היא שמחת הצלה ,לא צהלת מלחמה.
כעת נחזור ונקרא בפסוקים:
“על ּכֵן ָק ְרא ּו ַל ּי ִָמים ָה ֵא ּלֶה פו ִּרים” מזמינה אותנו לאחור ,וכאומרת -קריאת שמם של
אכן ,הלשון ַ
הימים ‘פורים’ היא פועל יוצא לתיאור קודם .ההקשר הישיר -שני פסוקים בהם שחזור היווצרות
הימים .בראשון מתוארת מחשבת המן -הפור ,ובשני -בואה של אסתר אשר הובילה את אחשורוש
למקום אחר ,חדש .נשים לב -בפסוק השני הנושא הוא אינו התוצאות הפיזיות ,הנושא הוא מחשבת
ָעה ֲא ֶׁשר ָח ַׁשב ַעל ַה ּיְהו ִּדים ַעל
“עם ַה ֵּס ֶפר יָׁשוּב ַמ ֲח ַׁש ְב ּתוֹ ָהר ָ
אחשורוש החדשה .ומהי מחשבתו ִ -
רֹאׁשוֹ” -המלך נתן רשות לספר חדש לצאת לדרך ,כשהגיונו הוא -להשיב את מחשבתו הרעה
על ראשו .המן בנה כלים וביקש לפגוע ביהודים ,וכלים אלה הם שיפגעו בו .ההמחשה לקונספציית
החדשה “ -ו ְָתל ּו אֹתוֹ ו ְֶאת ָּבנָיו ַעל ָה ֵעץ” -מעשה ידי המן הם שהפילוהו.
“על ּכֵן ָק ְרא ּו ַל ּי ִָמים ָה ֵא ּלֶה פו ִּרים” -שני האירועים
כעת ,ממשיך הכתוב ומתאר את ההשלכה ַ -
הכתובים קודם לכן הם סיבה לקריאת הימים בשם ‘פורים’ .ושוב איננו מבינים .פור אחד הוא אכן פורו
של המן ,אך מהו הפור הנוסף? תשובתנו -אכן ,פיזית היה פור אחד .תוצאותיו המיוחלות -מחשבת
ֻמם ו ְּל ַא ְּב ָדם” .והנה באה אסתר ,יצרה מציאות חדשה ,ואותו פור לבש צורה
המן צורר כל היהודים ְ“לה ָּ
חדשה ,ייצר דינאמיקה אחרת ,ביניהם הספרים האחרונים אשר שינו את טיבו של היום ,ביניהם העץ
אשר שינה את ייעודו ,ובכלל.
פרק ט'
נמשיך.
“על ֵׁשם ַה ּפוּר” -כעת חוזר הכתוב ומעצים את דבריו .לאחר שבצלע הראשונה הובא טעם ל’פורים’
ַ
המספר את סיפורו של הפור הכפול ,חוזר הכתוב ומספר את הסיפור הכפול .הוא יחזור אל הבסיס
“על ּכֵן ָק ְרא ּו ַל ּי ִָמים ָה ֵא ּלֶה פו ִּרים”
“על ּכֵן”? -וכשואל -והרי במילים ַ
האחד -אל הפור ,והוא ימשיךַ :
“על ּכָל ִּד ְברֵי ָה ִא ֶּגרֶת ַהזֹּאת” -משום האיגרת
דיברנו על פורים כפול ולא על פור אחד? והוא יענה ַ -
קראו לימים ‘פורים’.73
אנו נשאל -ומהי האיגרת הזאת? האם הכוונה היא לספרים אשר נכתבו על ידי אסתר ומרדכי?
תשובתנו היא שכתיבת אסתר ומרדכי נקראת “כתב” או “ספר” והיא לעולם לא תיקרא בשם ‘איגרת’.
השם ‘איגרת’ נזכר פעמיים במגילה .הפעם הראשונה היא זו ,ובשנית “ -ו ִַּת ְכ ּתֹב ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ּכָה ַבת
ֲב ַיחיִל ו ָּמ ְרדֳּכַי ַה ּיְהו ִּדי ֶאת ּכָל ּת ֶֹקף ְל ַק ּיֵם ֵאת ִא ֶּגרֶת ַה ּפו ִּרים ַהזֹּאת ַה ֵּׁשנִ ית” (כט) .אסתר מייסדת
אִ
את חג הפורים לדורות באיגרת שנייה ,ואנו נבין שהאיגרת הראשונה היא איגרתו של מרדכי“ :וַּי ְִכ ּתֹב
ֲח ְׁשוֵרוֹׁש ַה ְּקרו ִֹבים
ֶך א ַ
ָמ ְרדֳּכַי ֶאת ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵא ּלֶה וִַּי ְׁשלַח ְס ָפ ִרים ֶאל ּכָל ַה ּיְהו ִּדים ֲא ֶׁשר ְּבכָל ְמ ִדינוֹת ַה ֶּמל ְ
ׂר ּבוֹ ְּבכָל
ֲמ ָּׁשה ָע ָש
ֲדר ו ְֵאת יוֹם ח ִ
ׂר ְלח ֶֹדׁש א ָ
ׂים ֵאת יוֹם ַא ְר ָּב ָעה ָע ָש
ֵיהם ִל ְהיוֹת עֹ ִש
ו ְָה ְרחו ִֹקיםְ :ל ַק ּיֵם ֲעל ֶ
ׂ ְמ ָחה ו ֵּמ ֵא ֶבל
ָהם ִמ ּיָגוֹן ְל ִש
ָׁשנָה ְו ָׁשנָהַּ :כ ּי ִָמים ֲא ֶׁשר נָח ּו ָב ֶהם ַה ּיְהו ִּדים ֵמאוֹי ְֵב ֶיהם ו ְַהח ֶֹדׁש ֲא ֶׁשר נ ְֶה ַּפ ְך ל ֶ
ֶך ָא ַמר ִעם ַה ֵּס ֶפר” -הספר
.73כבר בפסוק הקודם נזכרת האגרת השנייה הנוספת אל הראשונה“ :ו ְּבב ָֹא ּה ִל ְפנֵי ַה ֶּמל ְ
ָעה ֲא ֶׁשר ָח ַׁשב ַעל ַה ּיְהו ִּדים ַעל רֹאׁשוֹ” -בייסודו של ספר חדש ,זה
הראשון שהיתה מכוחו של הפור“ .יָׁשוּב ַמ ֲח ַׁש ְב ּתוֹ ָהר ָ
לעומת זה .שני אלו -הספר ,והשבת מחשבתו הרעה ,הנוכחים זה לעומת זה ,עומדים ברקע הפסוק שלנו.
67
ָא ְביוֹנִ ים (כ -כב)
ֵעה ּו ו ַּמ ָּתנוֹת ל ֶ
ׂ ְמ ָחה ו ִּמ ְׁשלו ַֹח ָמנוֹת ִאיׁש ְלר ֵ
ְליוֹם טוֹב ַל ֲעשֹוֹת או ָֹתם י ְֵמי ִמ ְׁש ֶּתה ְו ִש
פשר האיגרת -תקנה אשר נתנה תוקף לשמחה ,להיפוך שבין היגון לשמחה האבל שנהפך ליום
ֵעה ּו
ׂ ְמ ָחה ו ִּמ ְׁשלו ַֹח ָמנוֹת ִאיׁש ְלר ֵ
טוב ,והתיקון החברתי בעקבותיהם ַ -ל ֲעשֹוֹת או ָֹתם י ְֵמי ִמ ְׁש ֶּתה ְו ִש
ָא ְביוֹנִ ים.
ו ַּמ ָּתנוֹת ל ֶ
כעת נחזור אל השם פורים ונאמר כי בשני שלבים מספר לנו הכתוב שני סיפורים.
תחילה הוא יספר על פורו של המן ,ועל בואה של אסתר אשר הפכה את הקערה על פיה ,להשיב את
מחשבת המן צורר היהודים“ .על כן” ,על בסיס שני אלו קראו ליום “פורים” .כעת ממשיך הכתוב והולך
צעד נוסף ,מתאר את ההתפתחות שהיה ליום זה .הוא שב אל הפור הראשון ומעצימו “ -על כן ,על
שם הפור” ,אך הוא לא נעצר בו ,והוא מצביע על אגרת מרדכי ,ומספר עד היכן התגלגל הפור ,הגורל
אשר ביקש לאבדם ,והנה בצורתו החדשה הביא את השמחה ואת החיבור איש לרעהו במשלוח מנות
ובמתנות לאביונים.
פרק ט'
ֵיהם” -
“ו ָּמה רָא ּו ַעל ּכָכָה” -מתקני תקנת הפורים ,בשיקול דעתם בהלכותיו של יום“ ,ו ָּמה ִה ִּג ַיע ֲאל ֶ
איזו מציאות נתגלגלה אליהם ,וגרמה להם להכריע כפי שהכריעו.
עוד נאמר דבר על השם פורים’.
דומה בעינינו שאכן המעבר מ’פור’ אחד אל שני ה’פורים’ מספר את עומק סיפורה של המגילה.
הפור האחד הוא פרי יצירתו של המן ,והוא מגלם את המקרה ,את הטבע העיוור שאמר את דברו.
תחת כותרתו המציאות הייתה מתנהלת והולכת לאובדן היהודים ‘ -להומם ולאבדם’ .והנה באה
אסתר ,וכאישה סיפרה את הסיפור הנוסף של המגילה ,את האמון ,את החיבורים ,והיא הניעה את כל
אשר סביבה למקום אחר .אסתר הביאה את אחשורוש להכרה בנאמנות היהודים עד אשר מבקשי
רעתם נתפשו בעיניו כמבקשי רעתו -רעת הממלכה .כל זאת בזיקה מובהקת לפור הראשון ,שכעת
התברר שלא מקרה הוא ,התברר שהטבע אינו עיוור והעולם כולו מחובר מתוכו .תוספת זו של אסתר
אין בה ממשות חדשה ,היא לא הטילה גורל נוסף ,אבל החידוש שבה הוא כחידושה של אישה בעולם
בחיבורי הבינה שבה ,בחידושה את ספירת המלכות שאין לה משל עצמה דבר ,אבל בקיומה היאתקרין על כלל החלקים ,תוביל אותם למקום אחר.74
(כז) ִק ְ ּימ ּו וְ ִק ְּב ֻל {וְ ִק ְּבלוּ} הַ ְ ּיהו ִּדים עֲלֵ יהֶ ם וְ עַ ל ז ְַרעָ ם וְ עַ ל ּ ָכל הַ ִּנלְ וִ ים עֲלֵ יהֶ ם וְ לֹא ַיעֲבוֹ ר לִ ְהיוֹ ת
ֹשים ֵאת ְׁשנֵי הַ ּי ִָמים הָ ֵא ּ ֶלה ִּכ ְכ ָתבָ ם וְ ִכזְמַ ּנָם ְּבכָ ל ׁ ָשנָה וְ ׁ ָשנָה:
ע ִׂ
יש כאן תהליך התפתחותי ,בשלבים שונים ,והגושפנקא שלו היא בקבלת היהודים.
ֲשים ְּבכָ ל דּ וֹ ר וָ דוֹ ר ִמ ְׁש ּ ָפחָ ה ו ִּמ ְׁש ּ ָפחָ ה ְמ ִדינָה ו ְּמ ִדינָה וְ עִ יר וָ עִ יר
(כח) וְ הַ ּי ִָמים הָ ֵא ּ ֶלה נִ ז ּ ְָכ ִרים וְ ַנע ִ ׂ
וִ ימֵ י הַ ּפו ִּרים הָ ֵא ּ ֶלה לֹא יַעַ ְבר ּו ִמ ּתוֹ ְך הַ ְ ּיהו ִּדים וְ ז ְִכ ָרם לֹא יָסוּף ִמזּ ְַרעָ ם:
חיבורים של מעגלי חיים -משפחה ,מדינה ועיר.
(כט) ו ִַּת ְכ ּתֹב ֶא ְס ּ ֵתר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה בַ ת אֲ ִביחַ יִ ל וּמָ ְר ֳ ּדכַ י הַ ְ ּיהו ִּדי ֶאת ּ ָכל ּת ֶֹקף לְ ַק ּיֵם ֵאת ִא ּג ֶֶרת
ש ִרים וּמֵ ָאה ְמ ִדינָה מַ לְ כוּת
שבַ ע וְ עֶ ְ ׂ
שנִ יתַ :ו ִ ּי ְׁשלַ ח ְספָ ִרים ֶאל ּ ָכל הַ ְ ּיהו ִּדים ֶאל ׁ ֶ
הַ ּפו ִּרים הַ זֹּאת הַ ּ ׁ ֵ
.74מעין מנצח על תזמורת שאינו מוסיף כלי לתזמורת ,אבל בנוכחותו הוא מאפשר את ההרמוניה שבין הכלים ,ואת
המנגינה כולה.
68
שר ִק ּיַם עֲלֵ יהֶ ם מָ ְר ֳ ּדכַ י
שלוֹ ם וֶאֱ מֶ ת :לְ ַק ּיֵם ֵאת יְ מֵ י הַ ּ ֻפ ִרים הָ ֵא ּ ֶלה ִּבזְמַ ּנֵיהֶ ם ּ ַכאֲ ׁ ֶ
אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש דִּ ְב ֵרי ׁ ָ
שם וְ עַ ל ז ְַרעָ ם דִּ ְב ֵרי הַ ּצֹמוֹ ת וְ ַזע ֲָק ָתם :וּמַ אֲ מַ ר ֶא ְס ּ ֵתר
שר ִק ְ ּימ ּו עַ ל נ ְַפ ׁ ָ
הַ ְ ּיהו ִּדי וְ ֶא ְס ּ ֵתר הַ ּ ַמלְ ּ ָכה וְ כַ אֲ ׁ ֶ
ִק ּיַם דִּ ְב ֵרי הַ ּ ֻפ ִרים הָ ֵא ּ ֶלה וְ נִ ְכ ּ ָתב ּ ַב ּ ֵספֶ ר (ל-לב)
עד כאן שלח מרדכי ספרים אל כל היהודים לקיים את ימי הפורים .כעת ,מבקשת אסתר לייסד את
הימים לדורות ,והיא תשלח אגרת שבה תוקף לימים ,תוקף לדורות.
ֲק ָתם”,
“ק ּיְמ ּו ַעל נ ְַפ ָׁשם ו ְַעל ז ְַר ָעם ִּד ְברֵי ַה ּצֹמוֹת ְו ַזע ָ
עוד נשים לב לתוכנם של הימים בעיני אסתר ִ -
ָא ְביוֹנִ ים (כ).
ֵעה ּו ו ַּמ ָּתנוֹת ל ֶ
ׂ ְמ ָחה ו ִּמ ְׁשלו ַֹח ָמנוֹת ִאיׁש ְלר ֵ
“מ ְׁש ֶּתה ְו ִש
בניגוד לתוכנם בעיני מרדכי כימי ִ
פרק ט'
69
פרק י
רש {אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש} מַ ס עַ ל הָ ָא ֶרץ וְ ִא ּיֵי הַ ּיָם:
ש ׁ
ָשם הַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁ ֵ
ַו ּי ֶׂ
ְ
שר ִּגדְּ לוֹ הַ ּ ֶמלֶ ך הֲלוֹ א הֵ ם ְּכתו ִּבים עַ ל סֵ פֶ ר
שת ְּג ֻד ּ ַלת מָ ְר ֳ ּדכַ י אֲ ׁ ֶ
ֲשה ָת ְק ּפוֹ וּגְ בו ָּרתוֹ וּפָ ָר ׁ ַ
וְ כָ ל מַ ע ֵׂ
דִּ ְב ֵרי הַ ּי ִָמים לְ מַ לְ כֵ י מָ ַדי וּפָ ָרס:
ִּכי מָ ְר ֳ ּדכַ י הַ ְ ּיהו ִּדי ִמ ְׁשנֶה לַ ּ ֶמלֶ ְך אֲ חַ ְׁשוֵרוֹ ׁש וְ גָדוֹ ל לַ ְ ּיהו ִּדים וְ ָרצוּי לְ רֹב ֶא ָחיו דּ ֵֹר ׁש טוֹ ב לְ עַ ּמוֹ
פרק י'
וְ דֹבֵ ר ׁ ָשלוֹ ם לְ כָ ל ז ְַרעוֹ (א-ג)
70
שלושה פסוקי חיתום הם לספר.
בראשון תיאור לאחשורוש השם מס על איי הים ,בשני תיאור למעשה תוקפו ,גבורתו ,וגם לגדולת
מרדכי אשר גידלו המלך .בשלישי -תיאור מרדכי כמשנה למלך אחשורוש ,ותיאורו ביחס לאחיו.
אנו נשאל -מה מבקש המקרא לספר לנו בפסוקים אלו?
תשובתנו :קשה שלא לראות סוג של הנגדה בין תיאורי אחשורוש הראשונים לבין תיאורים אלה
ֲח ְׁשוֵרוֹׁש ַעל
ֶך א ַ
(“כ ֶׁש ֶבת ַה ֶּמל ְ
החותמים את המגילה .בתחילה הוא תואר כמי שעסוק בייצוב שלטונו ְּ
ִּכ ֵּסא ַמ ְלכוּתוֹ”) ,והנה כאן הוא כבר שולט על הארץ ,על איי הים ומעשיו הם בתוקף ובגבורה .עוד
תתאר המגילה את פרשת גדולת מרדכי הכתובה על ספר דברי מלכי מדי ופרס ,ואנו נבין עד כמה
ׁ” ואנו
ֲח ְׁשוֵרוֹש
זו הייתה משמעותית בייצובו של השלטון .נזכיר -המגילה פתחה במילים “וַי ְִהי ִּב ֵימי א ַ
זיהינו בהן מעין כותרת למגילה שהוויית החיים המתוארת בה נתונה תחת שליטתו ,וכעת היא סוגרת
מעגל ,חוזרת ומעדכנת אותנו ביחס אליה.
נמשיך .אחשורוש מגדל את מרדכי ,ואנו לא נוכל שלא להיזכר בגידולו את המן ,נבין שמרדכי נכנס
לאותה משבצת של מי שמייצב את השלטון .לצד ההשוואה -ההבחנה ,הקונספציה האחרת .הכותרת
ֶך” ,ואנו נזכר בהמן אשר
ֻלַת ָמ ְרדֳּכַי” ,גדולתו העצמית ,ורק בשלב שני “ ֲא ֶׁשר ִּג ְּדלוֹ ַה ֶּמל ְ
תהיה ְּ“גד ּ
גודל ללא כל בסיס משל עצמו .בניגוד להמן שגזרת הפעילות שלו הייתה ממוקדת וצרה ,מרדכי זכה
להיכנס אל ספר דברי מלכי פרס ומדי -השתלב בממלכה במובניה הרחבים .עוד נעיר שחיתומה
של המגילה מסתיים כאן .הפסוק האחרון הוא מעין ‘פלאש באק’ החוזר ומתאר מיהו מרדכי זה אשר
ֲח ְׁשוֵרוֹׁש
ֶך א ַ
ַמל ְ
“כי ָמ ְר ֳּדכַי ַה ּיְהו ִּדי ִמ ְׁשנֶה ל ֶּ
נכתב על ספר דברי הימים .מעניין הוא הפרופיל המוצג לוִּ :
ְוגָדוֹל ַל ּיְהו ִּדים ְורָצוּי ְלרֹב ֶא ָחיו ּדֹ ֵרׁש טוֹב ְל ַע ּמוֹ ְוד ֵֹבר ָׁשלוֹם ְלכָל ז ְַרעוֹ” ,ואנו לא נוכל שלא להבחין בפער
ֳּכי
“איׁש יְהו ִּדי ָהיָה ְּבׁש ּו ַׁשן ַה ִּבירָה ּו ְׁשמוֹ ָמ ְרד ַ
הגדול כל כך בין תיאור זה לתיאורו במפגש הראשון עמו ִ -
ֶך יְהו ָּדה
ֶּבן י ִָאיר ֶּבן ִׁש ְמ ִעי ֶּבן ִקיׁש ִאיׁש י ְִמינִ יֲ :א ֶׁשר ָהגְ לָה ִמיר ּו ָׁש ַליִם ִעם ַהגֹּלָה ֲא ֶׁשר ָהגְ ְל ָתה ִעם יְכָנְ יָה ֶמל ְ
ֶך ָּב ֶבל” (ב’ ,ה-ו) ,תיאור הרווי בשורשים ובזהות של איש הקשור אל עברו.
ֶאצר ֶמל ְ
ַדנ ַּ
ֲא ֶׁשר ֶהגְ לָה נְ בוּכ ְ
ומה כעת?
בתחילה הוא יתואר בגדולתו ובנוכחותו במגרש הגדול (ספרי המלכים) ,כך במובן הציבורי ,בתפקידיו.
במשפט האחרון -חזרה אל הפרופיל הפנימי שלו -וכאן המראה הוא מרתק .מרדכי הוא קודם כל
יהודי .במעגל שני הוא משנה למלך אחשורוש .המקרא ימשיך ויתאר את עולמו ממוקדיו הפנימיים,
והוא יתאר את עמידתו מול אחיו ועמו במעגלים שוניםְ “ – .וגָדוֹל ַל ּיְהו ִּדים” -כאמירה כוללת ,ומכאן
לשלושה מעגלים -אחיו הקרובים אליו ,עמו במובן הרחב יותר ,וזרעו -בהקשר לעתיד .החיתום
יהיה במעגל השלום והחיבורים.
קשה שלא להבחין בתהליך המשמעותי שעבר על מרדכי במהלך המגילה ,בהחילו את דרכו כאיש
הזהות והשורשים העובר על מצוות המלך‘ ,לא יכרע ולא ישתחווה’ ,וכעת מאותו מקום של זהות הוא
משמש כמשנה למלך אחשורוש ,מחויב אל הממלכה הגדולה ,וגם אל אחיו.
סוף דבר
פרק י'
בתחילת דברנו טענו כי בליבה של המגילה נוכח נושא -עולם של איש ועולם של אישה ,כבריח תיכון
המבריח את המגילה מן הקצה אל הקצה.
ציר זה חוצה גבולות עמים ,אף שמופעיו בארמון המלך שונים עד מאד ממופעיו בתוך גבול ישראל.
בדברינו המשגנו את שני העולמות ,וטענו ,כי המעבר מעולם לעולם הוא רחב ,פרסונאלי ומושגי
כאחד.
לא נחזור על מרכיביו -כי רבים המה ,אך נשרטט את המתווה בכללותו.
נפתח במרדכי אשר תבע תביעת זהות שתוצאותיה -עם שלם המובל אל פתחו של תהום .מרדכי
הפנים ,פינה מקום לאסתר ,היא לבשה בגדי מלכות ,והלכה אל מקומה כאישה -במיטב שבה.
אסתר קראה את המפה הפנימית וניווטה עם כלי המציאות ,עד להיפוכה של התמונה .בכלים מכלים
שונים ,ובחיבורים רבים היא הובילה עם למחוזות טרם נודעו .אסתר עלתה לגדולה ,ובשלב שני
היא הזמינה את מרדכי אל תוך הארמון .היא עברה תמורות ,הוא עבר תמורות ,ולבסוף הם ישמשו
זה לצד זה ,היא כמלכה ,והוא כמשנה למלך אחשורוש .מעניינת עד מאד היא חלוקת התפקידים
החדשה בין מי שהיה פעם האומן לבין מי שהייתה לו כבת (ב’ ,ז) .מעניין הוא מבטם האחר על
האירועים ,כשמרדכי ידבר על השמחה (ט’ ,כא-כב) ,והיא אסתר על הצומות והתעניות (ט’ ,כט-לא),
הוא מרדכי יתקן פורים לימיו (ט’ ,כ-כא) ,והיא אסתר תתקן לדורות (ט’ ,כט-לב) ,ובלשון חז”ל היא
תבקש ‘ -כתבוני לדורות’.
שם שמים אינו נזכר במגילה ,ואנו כעת נבין שהוא אכן לא היה שם במובן הטרנסצנדנטאלי הנבדל
שבו ,אבל הוא כן היה שם במובן האימננטי ,בשתי הדרכים שהועמדו זו לעומת זו -דרכו של המן
דרך הטבע המקרה והעיוורים ,ומנגד -דרכה של אסתר ודרכו של מרדכי ,דרך החיבורים והאמון.בסופו של יום הכריע המלך בין השניים ,ובחר בדרכם של האחרונים ,בבנייה של עולם המחובר
מתוכו.
ובציר ההיסטורי:
המגילה ממוקמת במעבר שבין בית ראשון לבית שני .בבית ראשון -אלהי-ם מופיע כ’איש’ ,כשוכן.
הנבואה שבו שייכת אל הדמיון ואל כוחות נפש וחיים ,אך היא כנוכחת ממעל לאדם ,במנותק מעט
מהוויית הטבע והחיים .בית ראשון -חרב .התרסק ,ובמובן זה ישמש מרדכי כמשל ,בעת הביאו את
71
העולם להתנגשות ,לעימות עם אומות העולם או עם עולמם של בני אדם.
המעבר לבית שני -הוא במידה רבה מעבר לעולמה של אסתר .אסתר ,שבתחילת דרכה היא הביאה
ָקח לוֹ
ֳּכי ֲא ֶׁשר ל ַ
ֲב ַיחיִל ּדֹד ָמ ְרד ַ
עמה אל המלך מטען פנימי אנושי ,מחובר “ -ו ְּב ַה ִּג ַיע ּתֹר ֶא ְס ֵּתר ַּבת א ִ
ֶך” (ב’ ,טו) .אני מחוברת אל אבא היא תאמר ,האבא הוא דוד מרדכי ,ומרדכי לקח
ְל ַבת לָבוֹא ֶאל ַה ֶּמל ְ
אותי לו לבת .אלה הן נקודות המוצא .רק מאוחר יותר תיכנס המולדת ויכנס גם העם לעומק תודעתה
(ב’ ,כ) .התהליך האישי יהווה במובן זה משל לתהליך היסטורי גדול בהרבה ,שבו מתחילה תקופה
שאין בה השראה ממרומים ,לא ניסים ולא נבואה ,ומתחילים את הכל מלמטה ,מן הרצפה.
חז”ל ייחסו את המזמור בתהילים “למנצח על אילת השחר” אל אסתר.
אמר רב אסי :למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך :מה שחר סוף כל הלילה -אף אסתר
סוף כל הנסים (יומא כ”ט ,ע”א ).
את הבית הראשון הם דימו ללילה ,את מקומה של אסתר לנקודת החושך במעבר אל היום ,ואת
הבית השני לבקר ,לתחילתו של יום .הלילה הוא זמנם של הניסים ,מעין גיל הילדות שלנו ,כשאיננו
יודעים ל’עשות זאת’ בעצמנו ,וצריכים לאבא ואמא שמגבים ומתערבים בכל מיני מצבים לטובתנו.
בית שני הוא פתיחה לתהליך ארוך בהרבה ,תהליך ש’בסופו של יום’ ישיב אלינו את רוח הקדש ואת
הנבואה ,אלא שהפעם אלו ישענו על החיים ,יהיו נטועים בהם ,מחויבים ונאמנים.
פרק י'
הנביאים ,החכמים במדרשיהם וגם חכמי הקבלה העמידו את הגאולה האחרונה כגאולה שבה
האישה מתייצבת בעמדה חדשה בעולם .במובן זה מהווה המגילה מעין נקודת ציון לתהליכים
היסטוריים שהלכו והבשילו במשך מאות שנים לאחר מכן ,הבשילו -ועדיין מבשילים.
72