148
ר' יוסף אבן זברא.
אתר לימודי יהדות ורוה
י
י
! 'www.daat.ac.iבןמאיר זמרא.י י
ר יוסף
אבן
חמל צח
"ה סב וב
הוא היה בן דורו שלו"י אלחריזי הנ"ל ,וכמוחו היה גפ הואנע ונד בארץ,אגי
לא הרחיק נדוד גארצות רחוקות כטוחו ,ושכואו לעיר ברצלונא מצא חןבעיני איש טכס
ועשיר ,אשרהיהמליץ ומשורר נם הוא ורבק מאד בפילוסופיתו של הרמג*מ ,ושמור' ששת
3נבינשתי ,והנריק הזה היה לעזר לו ויתמכהו בידו הנדיבת ,ומאז ישב א3ן וברא
בכרצלונא ,וכנראה התפרנס במלאכת הרפואת – ,הוא כתב מליצות וספורים גטתכונת הס'
,תחכמונ" של החריגי ,אבל לא הצליח בטלאכתו כמוהו; כיביסרה לו רוח השירה ,וגם
החריפות הנעימה של החריזי זרה לו ,אף כי רוב מליצותיו סובבות עלסגיני לצון .ואולם
שפתו הפרזית (הנחרנה) צחה וקלה מאד,בלי רעיונות עמוקיפ ובלי חריפות אבל גם בלי
קושי וכבדות – .מליצותיו וספוריו וטשליו (אשר מקצתם לקוחים מהתלמוד והמדרשים
ווובם מספני הסופוים העוביאים) נכללו נספו אהד אשו קוא לו *ספו השעשועים' (אשו
כתב לכבודוי ששת הנ"למיטיבו ואיש חסדו) .המפר הזה גרפס בראשונהבקונפפנטינופול
בשנת רמ'ז ,ובשנת תרכש יצא לאור שנית ע"י כתב יד ,ע"י מו"ל ,הלבנון* עם הקדמה
מאת הח' שניאור וק"ש-.אנחנונביא בזח לרוגמא מפרזתו
יפה אחד (בהשמטות
משי
רנות"
מפרהשעשוע"ם.
אמרו,כי היה נטר אחד וכאנן ושלו תנאןרען ויאטר 1סטקום ספהתי על :פיו
במקומו ,חוא ואשתו ובניועטו .,,והיה שועל
אחד שבט ובעל-בריתו ,איש עצתו סאטן
באהבתו .ויאמר השועל בלבו ,אולי ישנאני
הנטרוישים"רבו בקרבו ,ואפחד אם יחסריום
אחד טרפו ,פן ימרפני בף .1,168כי הוא נבל
וסכל ,ויתנמ לו ולבנת לטאכל ,איןלי כי אם
לדבר אתו נערטה ,ולפהוקו בשפתי
ל
אולי יפותה ואוכל לה ואפרוק מע צוארי
עול טבלו .ואמר החכם "כי העצה פובה
במרם חול הרעה ,היא עצת הכטה ודעה,
ואחרי בוא הצרה ,היא עצה נבערהז .ועל כן
מרמה,
אמר השועל ארהיקנו משכונתי ,ואעתיקנו
טנבולתי ,ואבלתנו טמקוטו פרם יבן2ני…
ויהי ממחרת ויבוא השועל אל בית הנטר,
להיות טהשבתו פמר .ויאסר לו הנטר 1האין
ופובג טקום גנות ופררסים ,ושושנים והדסים,
ותוריםוסימיון *..אילים עפרים ופראים ,ינאקו
תוך דשאים ,על-כןבאתילבשריי ,ואל הטקום
ההוא לעברך ,כי המקום הזה נטאס ונביה,
וכלתי שטן כי אם רזה .ויאמר אליו הנטר:
הראנ* אותו ,כי נכסוף נכספתי לראותה
וינהלהו אל הטקום ההוא ,ולא ידעכי בנפשו
הוא ,ובראותו יופי המקום וחמדתו ,ונעטו
ותכונתו 1..שמח שמחה נדולה ,וימלא חדוה
וגילה.
כמה שטחות,
מאטרת,השועל בלבוי
ו
ח
נ
א
ל
נהפכו
וזאת בעזר ה'תהיהלהן"חות.
ויען ויאמר לו הנטר! עתהידעתי כי נפשך
בנפשי קשורה ,ואהבתיבלבךערוכהושמורה…
אכן אלך ואועץ עם אשתי ואנלה אליה כל
סתרי ,כי היא חברתי ואשת-נעורי .ויירא
אוצר השירה והטליצח*
השועל סמנה כי היא חכטה ,ובעלת שכל
ועימה ,ויאמר לו :השמר מעצת האשה ,כי
היא רעה ומורת-רוח וקשה ,ולבה שמיר ושית,
צרעת ממארת היא בבית ,וכל איש חכם ולבו
נכון לא ישמע אליהן ,כי הנשים דעתן קלה
עליהן .ואמר החנם :השמר מעצתןומאהבתן,
ושחל אותן ועשה הפךעצתן,וכל מי שישמע
להן ,ופועה אחריהן ,באש ישרפואותו ואתהן,
ויען הנמר ויאמר :עם כל זה משפפ איש
?קו' לההיעץ עם אשתסיקס
יועץ
ואטר החכם:
עם אחיך או עם חבריך ,ואזיבונו כל
.ויאמר השועל :כמה יעצתיך והדרכתיך,
דבייך
ושומע לעצה לא מצאתיך ,הלא אמר שלטה
המלך ע'ה~ :טשוכבתחיקך שמור פתחיפיך.
ויאמר הנמר :לאטת אתך בכל אשר האמר,
כי מעמים תשימנה מר למתוק ומתוק למר,
אבל אלך ואשאל אותה ,ואם תטנעני לא
אשמע אותה ולא לעצתה .ויאמר השועל:
אם כן לך לשלום ,ואנכי אוהל עד בואך
הלום .וילך הנמר אל ביתו שטח ופוב לב.
ותאמר לו
טה הששון הזה אשר
י
תו
ש
א
;
ה
י
ל
א
שמחת? .,.ויאמר
חברי השועל ,ואוהני
בלי טרד ומעל ,הראני לשכני מקום הנחה
קחה ,אשר כל רואיו יחמדוהו ,וכל שומעיו
יאשרוהו ,והנה עלה בלבי להעתק מהנה
ולשבת שמה .ותאמר לו
על מה
אשתוי
ולמהר ויאמר; כי מקומנו צר ,ומצענו קצר,
ובכל סם ערפנו יחסר ,ואין לנו להם ובשר,
תואשומהא נמצא כל צרכנו ,ונאכל ככל אשי
נפשנו .ותאמר לו אשתו :השמר מן
השועל וממנתו ונסכו ,כי הוא יועץ לפי
דרכת ואמר החכם :כי שנים הם טקטני
140
אדמה ,והם נדולים נשכל ובערמה ,אטי לה:
ומי המהז ותאמר :הנחש והשועל ,אשר הם
שפלי הבהטות ,והמה טלאות תוך ומרמות,
הלא שמעת מה עשה הנחש לאדם וחוח
ואיך ששט והשיאם ,וטטצותיוצןם דגיאם ,עד
אשר אל שערי טות הביאם .ולא שמעתכי
אסר השועל את האריה במרמות ,והרנו
בערמות? ויאסר אליה :ואיך ערב לבו לנשח
אליו ,ולא נפל מהדו עליוז ותאמר לו:
האריה היה אוהב השועל בכל לבבו ,וטרחיב
לוויאהב
ו וטקרבו ,ולא היה השועל בופח
ט ויתנבל אותו להמיתו ,כי היתה על פניו
יראתו .תהי יום אחד בא השועל אל בית
האריה והוא כואב ושש ניאמר לו האייה:
ויאמר לו השועל :הנה
מה לך ,יריר
י
י
ש
פ
נ
אסזני כעבנדול בראשי .ויאטרהאריהלשועל:
:
ומה לעשות לך להסיר הכאב?אטי
~
v
t
w
n
שמעתיכי הרופאים טארץ הערב צוו על בעל
כאב-הראש לאסורידיו ורגליו וירפא מכאבו.
ויאמר האריה :אני אאסרך כדבריך,אולי יסור
הכאבמעליך .ויקח האריה הנל חדש ויאסור
ו ורנליג ויאמר השועל כי סר הכאב
ידי
.
ו
י
ל
א
ב
א
כ
ה
מעליו; ויתירהו ולא שב
ויהי
לימים אחדיםוי?צא לאריה כאב נדול בראשו,
כ* כן מנהגו ודתו .וילך מהרה אל השועל
כמהר צפור אל פח .ויאמר לו האריה :אחי
שאהבה נפשי ,אקאי כאב נדול בראשי ,עד
למות אשאל נפשי ,אסור מהר בחבליך ידי
ורגלי ,אולי יסור הכאב מעלי ,כאשר סר
טעליך ,ואחזיק פוכח בשוליך .ויקח השועל
לחים ויאסור איתו השב ,וילך מאתו
ויעובהג ויביא אבנים נרולות ויך בהם
ומיקם
1מעות היא ,נ* הפסוק משובבת חיקך וגו' נמצא במינה (ו' ,ה) ולא במשלי שלמה.
הסף אבז זברא.
150
על ראשו ההרנהה לכ 4איטי ,נ-מר ,אולי
יקרך כאשר קרה לאריה ,לאיקום הדבר ולא
יהיה ,כיאין לבוכי אם לערמה ,כי מדוע
לא בחר במקום ההוא להיות טנוחתו ותענונו
ועדנוז על כן אפחד ממנו ,כי במצודתו
.ויאסר
יצודט ,ולרעמינו המקום הזה :עיטו
כר4ר אחת הנבלות תדברי,
אליה
הנמרי
ויוציאהו חוץ לעיר וירגמו אותואכז .על כן
אמרתי אליך,חברי ואהובי ,נמרידיך* וקרובך
כי כל הגשים בוגדו" ,וכל הנפשות טצודדות,
והנני מניר אליך מעם מבנידותיהןונכליהן.
אמרו,כי מלך אחד ממלכי הערב היה
חכם ונבון ובעל משפט ,והיו
ונבוניו
י
מ
כ
ח
יושבים לפניה ויום אחד התחילו לספר בשבח
החרישי ,ולהשיב על דברי אל תחישי ,כי הנשים ונדולתן ,ורוב חכטתןוסכינותן.
ויאמר
ולא מצאתי מינים להם המלך :קצרו דבריכם ועצרו מליכם ,כי
כמה פעמים בחנתי אותו,
בכסף אהקתו .ותאמר לוו שמע בקולי ושב
בביתך ,ואל תשחת טקומך ונחלתך .ולא אבה
שמוע לעצתה ,לרעתוולרעתה .וילך וישב אל
השועל האסרו ראה עצתך טובה ונאמנה,
ואהבתך מקוטרת מור ולבונה ,אבל לא תאבה
האשה ללכת אחרי ,ולא לשמוע אלדברי…
ויאמר השועל :כל איש אשר עם אשתו
'rEst.יקרהו מה שקרה לחרש-העץ .ויאסר
הנמר:ומה הטקרה אשר קרחו1ויאטרהשועל1
היה איש אחר ברטשק והיה חכם מאד
בחרושת-עץ,ויהייום אחד מתקן עציו /וטביט
עניניו ,ואשתו נאה לפניו ,ותאמרלו אשתו:
אביז"ל היה במלאכה זאת יותר אומן מוב
סמך,כי הוא היה נונר 1עציו נשתיידי
ו ואתה
לא תובל לננר כי אם בידך הימנית .ויאמר
אליה :אין כל אומן וחרש עושה מלאכתוכי
אם בימינו ,מלבד האפרכי היא ימינו .ותאמר
אליו :חי נפופך נסה ,אם תוכל לעשות
בשתיהם כאשר אבי היה עושה .וירם הכסיל
אתידו השטאלית בקלמר להכות על העץ
ךעל בוהןירו הימנית ויכרתהו ,ויקם בהמת
וי
כהו,ויך במעצדעל ראש אשתו ותרץגולנלתה
ותטת,ויודע הדבר לסולפט רקחו את החרש
- -
מעולם לא נראתה ולא נשמעה ,אשה טובה
בעלת שכל ודעה ,וכל אהבתן לפי הנאתן,
וצורך שעתן ,ואינן טושלות בתאותן .ויאמרו
לו חכמיו :אל יאמר כן אדוני,כייש בנשים
חכמות ונבונות ,כשיות ונאמנות ,אוהבות
ומכבדותבעליהן ,מכסותערנתבתיהן ,וטפרנסות
בניהן ובנותיהן ,וכל ננע ומום ודבה איןבהן.
ויאמר המלך; אני אתן לכם אות על דברי,
ומופת על מאמרי ,הנה העיר הנאת נדולח
מאר שוטטו וראו ,אם תמצאו בה אשה אחת
בכל הטובות אשר אמדתם ,והמדות אשר
דברתם ,ויבקשו וימצאו אשה בעולת בעל
צנועה וכשרה וחכמתו ימה כלבנה ברה כחטה,
ובעלה עשיר גדול ומוהר ,מבקש רצון וטוב
שוחר .וישיבו את המלך דגר ,ויאמרו :הנה
מצאט אשה הכמה ,ומשכלתבלי טום ומרמה,
ובלי מרר ומעל ,והיא בעולת בעל .וישלח
המלך לקרוא לבעלה ויבא לפניו ויכבדהו,
וירחיבלו ויושיבהו ,ויאמר לו :דבר סתרלי
אליך .ויאמר לו:זיגיכי שומע עברך ,כי
ישמע שכלוחין מליף ויאמר לו הסלך :יש
ל* בת אחת טובה וחמורה ,ורק היאלייהירה,
ולא אחפוץ לתתה למלך או לשר,בי עשקה
1פעל מהשם *נגרע (חרש עצים); ונמצא בתרגומים ובתלמוד,
אוצר היצירה והטליצה.
בלבי נאסר ,רק אבקש איש מוב ונאטן חך
קסלאת הזמן ,יאהבנה יכבדנה ועל שכמו
ישאנה …ואני שמעתי על רוב מהלליך,
ופוב סדותיך ומעלליך ,וארצה לתתה לך
לאושה; אבל לא אוכל לתתה לבעל אשהי
הרת את אשתך בלילה ומחר אתגנה לך
לאשה .ויאסרלו הסוהר :מה אני ומה חיי
כי אהיה חתן לסלךואיני ראוי לרעות צאנך.
ויאמר לו :אני אבחר בך ,כי אתה טשא
וחפצי ,ובלעדיך לא ירום א"ש את ירו ואת
רנלו בכלארצי.ויאמרלמלך:ואיךאוכללהרוג
את אשתי ,ולה חמש-עשרה שנהחתי..
.והיא
שמחתלבי ומשושי ,תאהבני ותכבדני ,וכבורי
בכליום בעיניהיוסיף ולאינרע/ונשסיתימכל
דבררע .ויאמר לו הטלך :שסע בקולי והרונ
אוהה ,כי כבוד.נדוליהיה לך בטותה ,כ* על
151
ועיניו בוכות :הנה אשתי פובה מגל
המטלכות ,ארורים יהיו כל הטלכים ,כי הם
אחרי תאות לבם הולכים ,ולבות בני אדם
ן שמחתם במי אנחה
בהבליהם נושכים ,ויי
נוסכים.ויעל על המפה וישבב עטה וינשקנה,
וישם שטאלו תחת לראשה ויחבקנה ,ויעל
עולה ואיל קרבן עולה ויורר .ויהי נבוקר
ויקםוילך לחנותו,והמלךמיחלאותו,ויתמהמה
וישלח המלך לטהרהו ,ולרעת מקרהו,ובראותו
שליח המלך נדל כאבו ,ופחדורההלבבה ויבא
לפני המלך ויאמר לו 4מה עשית? הרנת
ויאטר :לאאדוניכי גדלהעלי אהבתה
אוההי
וחמלתה ,ויספר כל אשר עשה ,וכל אשר
קרהו בקחתו את החרב להכותה .וינער בו
המלך ויאמר :צא מלפני ,ואל תוסיף ראות
פני,כי אינך כאנשים ,אך לבך כלב הנשה.
ויצא מלפניוותרב שטחתו,לזעף המלךינערתו.
ויהי מסחרת לעת ערב nSwהמלך אהד
מעבדיו להביא את אשת האיוש בסתר .וילך
ויביאה אפש ,וכראות המלך אותה ,תמה על
הור תטונתה ,והדר תארה ודטותה ,ויאמר
אליה 4הנה שסעתי על חכטתך ,ועל יופי
יפעתך ,ומים שמעתי שסעך קדחה בלבי אש
אהבתך ,ונמשכה נפשי בחבלי תאחזך ,ועתה
י לאשה ,אמנם לא אוכל
חפצתי לקחתךל
קחת אשת איש פן אהיה לבושה.לני הלילה
והרגי את אישך ,ואחרי*כן אקהך ועשיתי ככל
אשר תאוה נפשך ,ותען האשה :בכוב לב
כל שרי מלכותי ארים ראשך ,ומוצלת נכל
אשר תאוה נפשך .ויאמרהאיש :אשהושהזה,
הזה .ויצא מעם
אם אוכל לעשות כסבר
ו
י טנחירו רועף,1
דו
נד
הב
המלך סר חעף ,ודם כ
ויבא אל ביתו ,ונראותו את אשתו נדלה מאד
אנחתה ינכפלה דאגתו ,ותאמר לו אגרתו:
אדוני הישרוהנעים,טדועפניך רעיםר ויתאפק
ויאמר אליה? צורי ישמרך ממות נקטוב ,אין
לי דברואין בלבי רק פוב .ויהי בלילה והיא
יעונה על מפתה ,קם בתמהון לבב להמיתה,
ויקח החרב בימינו והנר בשמאלו ,ויסרהכסית
מעליה ,ויראנה ישנה ושני בניה ,שוכנים
ה
י
ה
א
ו
לך
בין שדיה ,ויחמול עליה ,ויאחר :אוילי אם ובשמחה ,אעשה מצחת המלך
ל
אהרגנה ,חירפתי אנה אוליכנה ,וטיייד
ל את לשפחה ,ויאמר לה הסלך :אב תהי אשתי
בני ,אשר הם כאישוןעיני?,,.וישב החרב אל וכל נשי תהיינה אמהותן ופלשני שפחותיך.
נדנה ,ונפשו טתטוננת ביגונה .ויאטר בלבו ויתן לה הטלך חיב בדיל לפושה ,כ* *רע
1מלשון "רעיפו מל*; נוול
15
י
*וסף אבן יברא.
הס;~יט לחכמיו :הלא זה דברי אשר דברתי אליכם,
המחן דעת האשה ,תאמר לה:
פדה מאר הם אוח פעם אחת ולא תיצמ
לו
.ותקח החרב ותלך לביתה ,והיא מתרפקת
בשמחתה ,ומבהה פבחה ולא מסכה יינה,
ותבא מטעמים ותערך שולחנה1 ,ינוא נעלה
אל ביתו לאכול ולשתות עם בניו ואשמו,
ן בלילה ההוא
ומשקהו הכבודה אשתו יי
ותושכרהו ,ותשאהו אל הממה ותשכיבהו,
בשכרותו ,ישן על
ותקם בעוד לילה והוא
,
ו
ש
א
ר
ותחשוב
מפתה ותקח החרב ותך על
כי ברזל באה נפשו .ותכפל חרב הבדיל,
ויעור משנתו ,וייקץ טעפ משכרותו ,ויצעק
י הקירנו ועל ראשי
ויאמר לאשתוןסימ"קס
ץ WL/1
טי הנניז ונראות האשה כ* מקי
הויקתהו הרבה ,חררה מאד חררה גדולה ויצא
לבה ,ומרוב פחד ואימה ,כמעם לא נותרה
בה נשמה ,ותאמר לו :שכב ושוב לנומך,
אולי סכה אותך ראית בחלומך .וישב אל
שנתו ולא יכול לפקוח עינו ,כיעדיין לא
הקיץמייד .וחרב דאגת האשה עדאין חקר,
העתהלהל עד אור הבוקר ,ותשב לעשות
מעשיה ולתקן ביתה ,כי כן משפמה כל
הימים*ויהי המלך מיחל בואה ,ולא באה עד
אשר צוה להביאה .ויהי בבואה ויאמר לה
הפלך :עשית את הדבר אשרהיהביני וביניך,
או חסהעליועיניך 1ותאמר :אדוניהמלך,אני
עשיתי מצותך ,אבל אתה שמת לחל קלתך,
וספרת עצתך התובה ותסכלה,כי חרבך הנמתי
.ותספר לו כל אשר עשתה,
עלת ותהילה
ואת כל אשר עותה .ישלח המלך לקרוא
לאישה ,ויאמר לו :סער לחכמים היושבים
לפני את כל אשר קרך עם אשתך .ואחרי-כן
צוה המלך את האשה להניד להם אשר
קרה לה עם בעלה ,ותעשכן
.ויען המלך
באטרי עצרו מליכם.ויענו כן ,והם טהכמתו
תדהים,כי היה רכס כמלאך אלהים.
והנה סוקראמ האלהי ברוב חכמתוונידל
אסירותוהיה שונא אותן ,ומואסלהביפצורתן,
והנה היתה אשתו דקה וקצרה ,ויאמרו לו
תלמידיו :אדוננו ,איש כמוך לקח אשה
כזאת? והשיב :בחרתי הרע במיעודו .ויום
אהה היה הולך עם תלמיריו ,ויאמרו לו:
אסר להם :לא
ולמה תביט אל אשהי
לאהנתה ,ולא לתאותה ,אך אביט מלאכת
הבורא בצורתה .אמר :הפוך תוכה לבלה,
ויכונן לך כעורה .ופעם אחת היה מהלך
נדרך וראה אשה אחת תלויה בתאנה .אמר:
.ופעם אחת
מייתן ויהי כל פרי העץכזה..
בנה אהד מז הגדולים בית חרש וכתב על
המשקוף" :לא יבא אליו כל כעי; עבר שמה
דיאונניש ההכס וראה את הטכתב וכתב
תחהעג ומאין תנא אשתך
ויאמר השועל אל הנמר :כל זה אמרתי
אליך כי לא יאות לארם לבטוח באשתו כל
ימי חיותו ,ואף כי אחרי מותו .ויאמר אליו
הנמר :בחייו תוכל לכמיתו ,אבל מה הוכל
לעשות לו אחרי מותו? ויאמר השועל אל
הנטר :הנה אניד לך רעה חולה מכל אשר
ספרתי,ונדולה טבל אשר אטרחי .אסרו ,כי
היה מנהנ אנשי רומי כשהיו חולין ארם
על עץ לא היו מקברין אותו עד יום
עשירי לתליתו ,ובעבור שלא ימבוהו רעיו
וקרוביו היה שר אחד מן הנרולים ממונה
עליו לשמרו בלילות ,ואם לנב טעמו ,היו
תולים אותו במקומו .ויהי 'ום אחד תלה
הקיסר שר אהד קרש נדוף אשר מרר בו,
וילך השר לשמרו כמשפטו,ויהי בחצי הלילה
י
אוצר השירה והמליצה.
153
וישמע צעקהגדולהואנההחזקה,קולבכיזנאקה ,אותז ,אמר :מאד חרהלי על זה כי חרפתי
ויחרדהאיש חרדהגדולהוירכבעל סוסוויאמר :ונדפתי קבורתו ,טאשר לא יועיל ,כי האיש
אלך ואראה למה זה ועל מהזה,וילך לעומת התלוי אשרגנוב מומי היה קךס וזה קווצותיו
הקול עד אשר בא אל קברבני העם ,וימצא תלתלים ,ולאנוכל הדבר להעלים ,ותאסראליו
שם אשה והיא מרת נפשצועקת בקול יללה ,האשה :אקרח אותו ~רחה נרופה במהרה ,ער
באשון לילה ואפלה ,ויאמר אליה :מה לך אשר לא תשאר בו שערה ,ותמרטאותו בנדוף
אשת כסילות בחצי הלילה לקונן ,לבכות וחרפה ,וישאוהו שניהם ויתלו אותו על העץ,
ולהתאונן 9ותאמר :אשה קשת רוחאנכי ,על ויהי לימים אחדים ותאלצהו הקנשה ,ותהי
כן אזעק בקול נהי ובכין וה' המר נפשי ,כי לו לאשה.
ויהי כשמוע הנטר הדבר הרע הזה רחפו
המות חלל נזר ראשי ,והפרירביניובין אישי,
ובריתנהי נהיה ,בשברתאניהואניה,טלבי לא כל עצמותיו ,ונתקומורשילנבו ומוטותיו,וילך
תופר ,ער אשכב עמו בעפר .ויאמר אליה :לביתו באף ובהומה ,וכמעפ לא טתרה נו כל
קוטילכי לביתך ,ושמהקונני על אישך /ובכי נשמה ,ויפל על אשתו פחדואימה,ויאמר:קומי
ככל תאית נפשך .וילך עמת עד שער העיר צאי מן הטקום הזה כאשר אמרתי לך ,ואל
י אסיר ראשך
וישב למקומו .ויהי בלילה השני בעת ההיא תפסניבהבליך ,ואם לאתשסעיל
י כלתה אליה הרעה,
שמע כמוכן צעקת האשהויללתה,וירכבוירץ טעליך .וחרא האשהכ
,
ה
ע
ת
ה
ו
א
ב
לקראתה ,וידבר על לבה בשפתי חסד ורחמים והשועל אותו הסית
השטן
וכי
ודברי נחומים ,דברים טובים ונעימים ,וכשמוע בקרבו,וחסתובערהבו ,ותדבר על לבו ,ותאמר
האשה טעםדבריו ,וחלקשפתיוואסריו,אמצעו לו :לך אל הטקום אשרתבהר,כיהנניאחריך
אהבת נפשה ,ותשכח כל שבל אישה ,ותאמר ולא אאחר.ויעתיקו משם הםובניהםוכל אשר
לו :אדוני ,אינני מכלונאותך עצורה,כי נפשי להם,והשועלבעל בריתוהולךלפניהם,לנהותם
בנפשך קשורה ,ובעבוהות אהבתך אסורה הדרך ,ולהביאם אל המקום אשראין לוערך.
ולאחריו הלכה עד מקום העץ והנה התלוי ויביאם אל המקוםוהנההוא מקוםנהריםיאורים
נגנב מעליה ויאמר אליה :לכי לשלום ואני רחבי ידים ,ויחנו שם עלהמים .ויכרכםהשועל
אברה ואולי אטלא,כי מפהר המלךלבירועץ ,במובעיםוילך לביהו ,וישמחכי נעשתהעצתו,
פן ימצאני זיבלה אוחי על עץ* ותאמר לו :ויאמר :עתה מרהיב ה' לי,כי הרתקתי הנטר
אדוני ,אל תירא ,לנה אתי ונעלה אי'טי טן מנבולי .ובעור שבעה *מים ,ירדו גשמים,
השחת ונתלהו תחתיו .ויאמר השר :אפחד וימלאו הנהרות,ויהי נחצי הלילה הוא ואשתו
לשר הטות ושברו ,ולא אשליך ארם מקברו .ובניו ישנים על טפתם ,וינברו המים ולרף
ותאמר האשה :אני אחפורואוציאנו משם ,ולא הנהר אותם ,וירו הנמר טובע וצועק צעקה
יהיהעליך חטא ואשם; כי אמר החכם :סותר נדולה :אוי ואבוי למי שמאמין בשועל
להוציא אדם מקברולצורךהחי*וישובואלהקבר ועצתו ,ואינו שומע לקול אשתוו ויזרע וימת
ותוציא האשה את אישה משם ,וכראות השר בלא עתו.
י