סקירה אודותיו ודוגמאות משיריו / (מתוך: אוצר השירה והמליצה)

דצמבר 7, 2017 · מאת פלמוני בן פלח · מיון לפי שם השיר

‫‪194‬‬

‫דעינ‬

‫סלמון בן פלש‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-‬‬

‫יי‬
‫י‬
‫י*ת טבי(ב‬
‫חמל צח‬

‫בעל ס'"עלילות רברים'יפלמיןבןפית)‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫הספר *עלילות דברים'‪ ,‬שמובאים ממנו ממטה קטעים אחדים‪ ,‬כולל דברי תוכחה‬
‫ובקוות עזה‪ ,‬באובים בווח פפירה שנונה ומכוונים בעקרם כלפי החשכת טאור הדתע"י‬
‫מנהגי הבל ודעות ואמונות תפלות‪ ,‬שדבקו בישראל כספחתבימי גלותו‪ ,‬להמלפ מחמת‬
‫קנאים‪ ,‬שם לו המחבר מתר‪-‬פנים ויקרא על מפרו שם נדוי (*ר' פלמון בן פלת מגגי בלי‬
‫שם") ולא נדע ממנו רק את זמנו‬
‫בגוף הספר‪ ,‬היא שנת ה"א רכ'ח; ואורם נם‬
‫י‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ר‬
‫ה‬
‫י היה המחבר איש נלבב מאד‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫נ‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ו‬
‫מבלי דעת שמו‪ ,‬יש להכיר‪ ,‬מתוך לשון הפפר‬
‫כ‬
‫בעל דעת צלולה ובינה ישרה וגדול בתורה ובחכמה‪ ,‬הוא ידע‪ ,‬בנראה‪ ,‬היהב את חכמת‬
‫הרפואה‪ ,‬ואולי גם עסק בה‪ ,‬ובספרו באו בדרך אגב כס‪ -‬שמות עברים גאים למקצת‬
‫מאבוי גוף האדם‪ ,‬בהיות למחברעין פקוחה ובהירה‪ ,‬הצופה כל דרכי בני עמו הנלווים‬
‫בימיו ובאוצו ורואה כל עקלקלותיהמ ‪ -‬התחמץ לבבו עליהם מאר ולא מנע מהם שבה‬
‫אפו וחצי תוכחתו השנונים‪ ,‬צרכי ההעלמה והכסוי‪ ,‬מטעמי צנזווא חיצונית ופנימית‪,‬‬
‫דרשו מעפ המחבר לדבר לפרקים במליצות‪-‬הידות ובדברים ורמויםאוניטרייםנשמעים לכמה‬
‫פנים‪ ,‬אבל בדרך כלל סגנונו שוטף ונמרץ ובמדה ידועה גם עז וחריף למדי‪ ,‬ובצורת‬
‫דבריו הכולית הוא מזכיר לנו ‪ -‬עם כל המרחק שבין שני הומנים וההבדל שבין הארצות‬
‫והתקופות‪ -,‬את סטירותיו הידועות של יצחק שרשר בספרו ‪,‬הצופה לבית ישראל'‪ .‬לדעת‬
‫גרץ‪ ,‬שם המחגר *יוסף בן משולם* (הוא גם שכתב הפירוש על הספר וגלה רמזיו; והוא‬
‫המפוש והוא גם הסתבר) וארץ מגוריו ‪ -‬פרוד‪,‬‬
‫‪4‬‬

‫‪~bDb‬‬

‫‪11‬לילררז ו‪4‬כריכ)"‬

‫זה ספר עלילות דברים לר' פלמון בן פלת‬
‫מכני נלי שם‪ ,‬אשר לקח לו מבנות פלוני‬
‫אלמוני לו לאשה ותלד לו את פלמון; הוא‬
‫הברבר‪ ,‬הוא פלמון המהבר‪,‬‬
‫פלמוני‬

‫(יתד וש"ת‪ ,‬יתד וש'ת ויתד ותנועה)‪.‬‬

‫רטרטלמוןחליניריקרירים‬

‫‪94‬רזקקייטלפ‪4‬לסרורים‬
‫קלי ד‪2‬ת דבר ‪4‬צם דקלים‬
‫וספסלטיןך?טיםלנדרים‬

‫ן מוטתוסט‪94‬י ?שירים‪,‬‬
‫יעי‬
‫ועםנה אומריםסללנגוי?ים‬

‫‪-‬‬

‫ועסקיים ?לקיםנ‪94‬ךים‬
‫ונםהי‪4‬לאשיס‪9‬רוריבג‬
‫וסם כךת‪?4‬ריתטיןס??ךים‬
‫?שר?‪9‬דגונםחורו ט‪9‬ךימ‬
‫הדשודת ‪129‬סתושרים‪,‬‬
‫לטלטדףקללים סםוציךים‪:‬‬
‫ל ט‪94‬רים‬
‫?‪tQ‬לטד?סטיי‬

‫וסנהשםדלילותסדירים*‬

‫ושיבימי שמנרבןעמיאל בארץעתים‪,‬‬
‫היא ארץ התביל ה‪ 4‬אשר שם נקכז‪ 1:‬עמים‬

‫‪ 1‬בעת?ם‪4‬רזם אל (שגרו ישראל) בארצות הכתים (הם הרומים)‪ ,‬שנפרוים לכתות ולחבילות רבות‪.‬‬

‫אוצר השירה והמליצה‪.‬‬

‫‪195‬‬

‫רבים ללשינותם בארצותםלגוייהםויהיו לכת הומעטה‪ ,‬ואזיב לובש כסותינו‪ ,‬זרענו נכון‬
‫וחבילה עד היש לקיא כלם בשם‬
‫לפיט טהם יקש לכהנים ולנביאי‬
‫אחד אשר לו ‪,‬שם ביטלושהן ‪"1‬י בעת פס‪.‬ליהם לעינינה ומיה טעלש על‬
‫מפה‪ ,‬ראשיהם משיטו קרחה כץ עציהם למת‪ ,‬ומתא‬
‫ההיא ויה יהודה "רד עד‬
‫ו סטלה ה‪-‬שע‪ ,‬תהי למם שבד עד לא יעלה על רא'ט צרינו לאטר‪ :‬פן יראה ה'‬
‫במהי‬
‫היום הזה‪ .‬ויעבירו הקתים בבני יהודה בפרך‪ ,‬ורעבעיניו‪ .‬וכי 'כה איש את רעהו באבן או‬
‫באניוף‪ ,‬איש היש‪-‬אלי המוכה‪ ,‬וכי ?בוא‬
‫ויכו בם מכה רבה בבית בטות נם בראש‬
‫הוצות‪1 ,‬יתנ‪1‬דד‪ 1‬כטשפטםנש‪:‬קיסוברחובות‪ ,‬לפניהם לטין משפמהיא ~‪.‬ךש‪ ,‬כללשון‬
‫בחרבות וברמחים עד שפוך רם עליהם‪ ,‬ויעשו תקים עלי למיטפט תרשיע‪ .‬ועם כל ואת כל‬
‫עגלים* לטפם ולנשיהם לאותעל לבושיהם‪ ,‬זמן שמזקינים מוסיפים נגורהוטצליהים בכל‬
‫למען יכירום רואיהם‪ ,‬למען הכות אוהם כל מעשיהם‪ ,‬וזה להם לאות כי אין אלהים‬
‫מוצאם‪ ,‬ויכו ביהורים כל אויביהם סכת חרב בקרבנו‪ ,‬והנה אנחנו עובדים את ה' ככל אשר‬
‫והרג ואבדן‪ ,‬ויעשוביהורים כרצונםוא‪.‬ן מידם עלו בלב ובנפש ובטאד‪ ..,‬ומתים אנחנו ע‪5‬‬
‫מציל‪ .‬ויצעקו אל ה' בצר להם‪ ,‬ולא שמע טצותוו ואם אחד מעיר ושנ‪.‬ם ממשמחה ימירו‬
‫אליהם להצילם גם לא כשלו מעקיריהם וימותו דתם‪ ,‬כבר יצאו קיללנו ונורשו טהסתפח‬
‫בשלום בטיבה טובה כל צריהם‪ .‬ויוסיפו עוד בעדתנו‪ ,‬ונם בכל אלה איש אחר טאלף לא‬
‫‪71‬קדשו צום ויקראו עצרה ויבכו מהגרו אל מצאתי שעבר טל זר לעבור ברית‪ ,‬אך כנד‬
‫השם‪ ,‬ולא שעה אל צעקתם‪ ,‬וילכו הלוך עליהםעול נלותם‪ ,‬ולשונם תצמיד מרמה‬
‫וחסור עד היום הזה‪.‬‬
‫ואין בקרבם עוות‪ .‬ורבים מאלה לקו הים‬
‫ן הקוצים‪,‬ויעברו בזרוע מרם ידעו שוב ורע‪ ,‬תם העם‬
‫ויהיכי ארכו שםהימיםבי‬
‫הדצים ואל כל אשר יפנו ירשיע‪ ,‬יתקעוואין אעם ט עיםביב יתרים‪ ,‬והמה נהפכו לנו‬
‫מושיי‬
‫‪ .‬אונ‪.‬ךברונראי אלהים איש אלריחו לאויבים מכ‪4‬‬
‫ומה יאסר ה' להם‬
‫י‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ד‬
‫י‬
‫לאמר‪ :‬טלי היתה הרעה הנדולה הזאת לנו? או לט לישא ~הס? למה לא ץטץ שטר‬
‫ירינו לא שפכו את הדם הזה תטראל? ואם יטוטר חנם הוא‪ ,‬הלא נם הוא‬
‫ועינינו לא ראו‪ ,‬ולמה ה' טביא אוהנו חייב בפשיעה‪.,.‬‬
‫אל הארץ הזאת לנפול בחרב‪ ,‬נשינו ומפינו‬
‫ורוה לבשה את זכריה בן יהוידעויען‬
‫יהיו לבז‪ ,‬בנינו ובנותינו נתוצם לעם אחר ויאמר‪ :‬שסעישראל‪ ,‬אתם קרבים היום למלחמה‬
‫לעינינו‪ ,‬ואלו לעברים ולשפהות נמכרנו אגהט ‪ .‬על ה' אלהיכם‪ ,‬לאמרו צדיקים אנחנו ולא‬
‫ברענו החרשנו‪ ,‬ועתה על טה עשה ה' כנה חבאנה אך טל הסיר משמטנו ושדי קטר‬
‫‪.‬והלנו אלף וארבע נפשנו באין חמם בכפינו‪ .‬דברועמי וא‪.‬טמעה‪,‬‬
‫לנולהדיחנוטעלפניור‪..‬‬
‫'‬
‫ה‬
‫י לה'‬
‫סאות שנה ועוד בנלותנו' לא חס‪-‬ט ושל ידבר אליכם פן תמזתון‪ ,‬כ‬
‫דבר סכל צרוע שקלתנו לא בלתה טעלינו הצדקה כה‪.‬ום היה‪ ,‬ורעו כי נשה לכם הי‬

‫אי"‬

‫יאי‬

‫כי‬

‫‪ 1‬אותיהקלון העגוך שעל בגדי היהודיפ ביטי הביניה‪ 2 – .‬מזה נראה שהמחברחי‬
‫החמש עשרה‪ ,‬בערך‪.‬‬

‫בפוף המאה‬

‫‪1%‬‬

‫‪4‬מט ט‬

‫טחמאתיכם‪ NSIS1 ,‬חמדו איטר נבר עלית‬
‫כבר אבדה תקותם**‪ .‬כ* כבדי חטא ועון‬
‫אנחנו; כי כה אמר ה'‪ :‬אבותיכם חטו ואינם‬
‫כמוכם לרוע‪ ,‬ואשליכם מעלפני‪ ,‬ואתם קמתם‬
‫תחת אבותיכם ותוסיפו על חמאתם פשע; כי‬

‫הם אם חטאו כבר התעום מאשריהם‪ ,‬מלכיהם‬
‫ונניאיהם‪.‬‬
‫ועתה לכו נא ונוכהה יאמר ה'‪,‬‬
‫ ‪–‬‬‫אם אנכי גמעתי בקרבך עץ החיים וצויתיך‬
‫לאמר; שלח נאידך ואחוז בו ואכלת כנפשך‬
‫שבעך ואל כליך לא תתן‪ ,‬ותלך ותלקח‬
‫ותמלא אוצרותיך טהם‪ ,‬והנך רואה בשניך‬
‫ומשם לא תאכל‪ .‬למה תאמר יעקב ותדבר‬
‫ישראל‪ :‬נסתרה ררכי מה'? זכור ימות עולם‪,‬‬
‫נינו שנות דורודור‪ .‬שאל אביך וינדך‪ ,‬זקניך‬
‫ויאמרו לך‪ :‬היש דבר הוכחו בואבותיך ואתה‬
‫לא ירעתו? הנה כל קדושי בירך‪ ,‬לא נפקד‬
‫טהם איש‪ ,‬נביאיועבדי כלם נקבצו באו לך‬
‫איש לא נעדר‪ .‬המה נא אזנך ושמע‪ ,‬פקח‬
‫עיניך וראה ושסור מצותםוחיה‪ ,‬ומה תתהלל‬
‫לאמר‪ :‬כל אשר דבר ה' שמענוועשינו‪ ,‬ואתם‬
‫עוברים את פ* ה' והיא לא תצלח! המעט‬
‫עזוב דברי עבדי והשלינםאחריגו‪ ,‬גם מתוכם‬
‫למדתם לשקר‪ .‬הנה עבדי‪ ,‬אנש* התלמור‪,‬‬
‫ו וקקדו ותקט משלים הרבה‪ ,‬וידברו נם‬
‫יזנ‬
‫הטיבו את אשר דברו‪ ,‬אך לקחו עמהם דברים‬
‫דומים ל"ךטיות" על דבריהם' למק‬
‫סמוך דבריהם בדברי הנשאים‪ ,‬לא כתו‬
‫‪5‬ץ?טסם בראוית הה‪ 4‬ט לולא נאו בקבלה‬
‫אמתית תאסמ בעצמם‪ ,‬לא י~ט‬
‫מ בסבת‬
‫היאתת או ההשחות ההן‪ ,‬אבל יכזבו כאשר‬
‫יפלו ההוכחות‪ ,‬כי לא כל מה שהוכיחו היו‬
‫הוכחות הכרחיות אמתיות אצלם‪ ,‬ולזהאין ביד‬
‫כל אחד לדון ולהוכיח בכסו קצת הוכחותיהם‪,‬‬

‫פל ט‬

‫זולת מה שהוכיחו הם‪ ,‬הלא תמצאמישהתיר‬
‫"?פלה המרה*‪ ,‬לטמרו‪" :‬נשפך לארץמכיתיי‬
‫ועדיין איובקיים (חולין ט'ג)‪5 .‬ך נא והתיר‬
‫"נטל ת‪5‬ב'‪ ,‬לטמרו‪" :‬ותגנב את לבביועריין‬
‫לבןקיים! אך לקחו להם ררכי הדרש ורובם‬
‫מופתים שיליים ורומיהם סמה שיספוק מן‬
‫הםמיכה לזכור זה בעכר זה‪ ,‬ובמה כתובים‬
‫הביאו רשה לרברים ינתר *רגעים‬
‫מראיותיהם‪ ,‬וטחם השבתם הדברים האלה‬
‫הוכחות אמתיות ובאורי המקרא ולא היא!‬
‫ורעה מזאת שתחרשו נם אתם מופתים כאלה‪,‬‬
‫ותניאו לסתור דברי התלמודולהעמידם‪ ,‬והנכס‬
‫נבוכים נוה עד שלא יספיקוימיכם לגשתאל‬
‫התלמוד‪ ,‬ותעשו לכם ספרים חדשים מקרוב‬
‫באו‪ ,‬המה "התיממות'‪ ,‬שואלים ומשינים על‬
‫התלמור דברים לא שערום אבותיכם‪,‬ומולירים‬

‫י‬

‫מהם דשם‪ ,‬מתירים מה שאסר התלמוד‪ ,‬ואם‬
‫יקום אישויפיל דבריהם בחרמהוישיב התלמוף‬
‫על מכונו‪ ,‬לאיאמני דבריו להפיל דבר ארצה‬
‫מדברי התוספות וממחש‪.‬ולד ‪ ;cno‬אך קושיא‬
‫היא וראוי ל‪23‬ח עליה מדי שנה בשנה בהניע‬
‫אליה* ועתה קבצתם מן השאלות והתשובות‬
‫ההן‪ ,‬וכיוצא בהן‪ ,‬ער שהיו ספרים נקראים‬
‫"דברים" אצלתם‪ .‬והבא להפיל דברי הדברים‪,‬‬
‫אלה הדברים בעמרם יעמורו‪ ,‬ויצאו טזה‬
‫מבוכות שהות יחויב לתקנם‪ ,‬ולא יתקן זה‬
‫זולתיבקינות כונת התלמוד ולבארו באופןזר‪.‬‬
‫והשינוים האלה הםהנקראים אצליכם "דרכים"‪,‬‬
‫אץ בהם טשום דרכ* האמוראים‪,‬‬
‫יבדרכים ההם תוכחו עד יבלוימיכם בהפילם‬
‫והעמידם וכיוצא מן הוכוח ההוא‪ ,‬הוא ברוב‬
‫נולת האמת נם אצלכם‪ ,‬והמלאכה הזאת‬
‫תכנו "מלפול"‪ ,‬ואחרים אומרים ‪,,‬בלב‪1‬ל'‪,‬‬
‫וכןהוא‪.,.‬עמי מט שריך מטםריך‪ ,‬ורועיך‬

‫אוצר ה‪.‬ששרה והמליצה‪:‬‬
‫ו לפניך דלתות התורה‬
‫נערך קדקד‪ ,‬הם *על‬
‫והחכטה‪ ,‬עד לא נשאר בך צדע עדמה‪..,‬‬

‫‪–‬בעתההיא נקהלוהיהודים בעריהם‬‫בכל מדינות נלותם ואשאלה לדעת מה זה‬
‫ועל טה זה‪ ,‬ויענו ויאסרו‪ :‬חק לישראל הוא‬
‫משפפ לאלהי יעקב בכסא ליום חננו‪ ,‬ונקומה‬
‫תעלה בית טללפני בא יום ה'הנדול והנורא‪,‬‬
‫על עמנו‪ ,‬אולי יתעשת ה' לנו‬
‫וולנאבקשנאבמדל‪,‬פני‬
‫‪,‬‬
‫*‬
‫ר‬
‫ק‬
‫ב‬
‫ם‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ונלך‬
‫והלכתי אף אני‬
‫‪.‬‬
‫ם‬
‫ש‬
‫א‬
‫ש‬
‫א‬
‫ו‬
‫עיני‬
‫ונבא אל נהר אחוה וגלן‬
‫וארא בחלום והנני עומד בהיכל מלך נורא‬
‫מאד‪ ,‬והמלך יושב על כסאו‪ .‬והנה אשה‬
‫לקראתו סוכה ומעונה‪ ,‬ותפול לפניו וחבך‬
‫ותתחנן לו לאמר‪ :‬הושיעה המלך‪ ,‬הושיעה‬
‫המלךו ויען המלך ויאמר‪ :‬מי את כתי וממי‬
‫אושיעך? ותען 'האשה ותאמר‪ :‬בת כהנים‬
‫ונביאים אנכח והייתי רכה וענתה לאבי‪ ,‬יפה‬
‫תטה וכל מום לא היה בי‪ ,‬ולאהבת אבותי‬
‫אותי נדלוני וינשאוני עדועקמתי אם בישראל‪.‬‬
‫וזאתלפנים‪ ,‬אך עתהיצאוניבניוהכוני‪,‬פצעוני‪,‬‬
‫לקחו עצם טעצמי ובשר מנשרי ויסגרו בשר‬
‫תחתיה‪ ,‬בשר בשרה פרפה‪ ,‬ומכף רנו וער‬
‫י מתום‪ ,‬פצעוחבורה ומכות ממכות‬
‫ראשאיןב‬
‫שונות‪ ,‬נם יצורי ועורקי לא ישבנון במקוטם‪,‬‬

‫אמנם נעתקו משם למקום אחר‪ .‬ועתה הושיעה‬
‫המלך‪ ,‬ואם אין מתה אנני‪ – .‬ויען המלך‬
‫ויאמר לה‪ :‬בתי‪,‬הנירי נא ארץ מולדתך ועמך‬
‫ובית אביך* ותען ותאסר‪ :‬בבל אשר בארץ‬
‫אמי‪ ,‬ועמי וביתאבי המה‬
‫שנער שמה‬
‫‪.‬‬
‫'‬
‫ה‬
‫ל‬
‫פ‬
‫ת‬
‫"‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ד‬
‫נ‬
‫ה‬
‫ת‬
‫אנשי כנס‬
‫ויוסף המלך‬
‫ואני‬
‫ויאמר לה‪ :‬בתי‪ ,‬הגירי נא מכיריך ומיורעיך‪.‬‬
‫ותאטר‪ :‬הן‪ ,‬הםזכריהומלאניבנביאים‪ ,‬דג יאל‪,‬‬

‫תתימני‬

‫‪ 1‬תפגול‬

‫‪197‬‬

‫עזרא‪ ,‬והמה בכתויים‪.‬וישי‬
‫ח המלךויקרא‬
‫לאיש ישראל ויעטר לפני המלך‪ .‬ויאמר לו‬
‫המלך‪ :‬הידעת את האשה הזאת‪ 9‬ויאסר‪:‬‬
‫ידעתי‪ .‬ויאמר‪ :‬הלא שמעת דבריה אלה?‬
‫האמר! שסעתי ותרת בפני‪ ,‬כי טפו באה‬
‫אל‪.‬נו נדלה בעינינו‪ ,‬ותלך הלך ונדלה עדכי‬
‫נדלה מאד‪ ,‬ולהררת כבוד‪-‬הודה סךש‪ %‬לה‬
‫שירים וחרוזים ופורים‪ ,‬ושממם פרף בניתה‬
‫וחק לנערותיה ותהי לנו כסם עד היום הזה‪,‬‬
‫ואם בכל זאת חרה אפה בנו על לא חמם‬
‫בכפינו‪ ,‬מה נאמר לאדוננו אחרי זאת* ותען‬
‫האשה ותאמר למלך‪ :‬זה הוא האיש אשר‬
‫כלני ואשר למה לי‪,‬כי השירים סירים וצירים‪,‬‬
‫ואשר שם לתפארתיוהורינהפךעלילמשהית‪.‬‬
‫ועתה הואילו פנובי וראו אם סןוה ~פצעי‬
‫חנם‪.,.‬‬
‫‪ – – -‬ובת'טעה לחרשבערביוםהכפורים‬

‫‪.‬‬

‫יזנחו תרננולת לנולנלת‪ ,‬נקבה תסובב נב‬
‫לראש נבר‪ ,‬אוילים מדרך פשעם קולם כנחש‬
‫ילך‪ ,‬באמרם‪" :‬כפרה'‪" ,‬תמורה'תחתחליפה‪ ,‬נם‬
‫ן שנו‪ ,‬על הארץ ישפבוהו נמים‪/‬‬
‫אלהכיי‬
‫ם‬
‫י‬
‫ל‬
‫י‬
‫ד‬
‫ב‬
‫מ‬
‫ו‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ח‬
‫ל‬
‫ש‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ק‬
‫בהונן‬
‫להבריל בין‬
‫הדעת כרחוץ כל אחד מןהיין אשריתן בכום‬
‫‪ .‬וישאלו אנשי המקום אשר יבחר השם‬
‫עינו‬
‫בו על הדבר הוה לאמר‪ :‬פה העבודה הזאת‬
‫לכם‪ ,‬הלא ידעתם כי נחש ינתש איש אשר‬
‫יעשה כמהו; ויענו ויאמרו‪,‬כי המעשים האלה‬
‫הם ניחושי מצוה‪ ,.,‬אחר הדברים האלה ואשא‬
‫י וארא והנה נעו עברים בחוצות כאשר‬
‫עינ‬
‫ידבר איש אלרעהו‪ ,‬גםכיירכי תפלה ובלמרם‬
‫ספרים ינועו כשכורים והמנהג כמנהנ יהוא‪,,.‬‬
‫וימצאני איש והנני תו הא‪ ,‬וישאלני האיש‬
‫ר‪1‬‬

‫פלמון בן פלח‪.‬‬

‫‪198‬‬

‫לאמר‪ :‬מה תבקשי ואומר? את אחי אנכי‬
‫מבקש‪ ,‬הגידה נא לי למה הם נעים? ויען‬
‫ימ* נא‪1‬ה תהלה‪,‬‬
‫האיש ויאמר‪ ,‬כי ‪,,‬נע‬
‫ולזה אמר דוד‪" :‬כל עצטותי תאמינה ה'‬
‫והוא לדוד ביטנותו את‬
‫מי‬

‫כמוך'י‬

‫טעמו**‪.‬‬

‫ ‪11[- , -‬בא‪ 1‬ס‪13‬תהוויינו בנחל על‬‫עןבים שם‪ ,‬היש טספר לנדודיהם‪ ,‬והביפו‬
‫אחדי ט ש ה אנשים עוברים בסךנ ונושאים‬
‫משא נערב‪ 8‬בלא‪-‬לב למספר‪,,‬לולב";נם‬
‫אלה בחרו בדרכיהם ולא שמעו על סשה‬
‫אשר צוה על פי ה' לקחת רק שהים לבלתי‬
‫הוסיף ונרוע*‬
‫בעת ההיא וידום השמש וירח עמד‪,‬‬
‫ושם רציתי את ישראל נפוצים על הה‪-‬ים‪,‬‬
‫ירקדו כאילים ‪ 8‬לכוכבי השמים וכמיליהם‬
‫ישלחוכצאן אויליהם‪ ,‬כשעירסירקדו שם‪,‬‬

‫מי זה אמרותהי ה' לא צווח אשהכי תזריע‬
‫וילרה זכר או נקבה‪ ,‬כלם אחוזי חר‪ 3‬יושבים‬
‫ללחום את מושל בכסילים להומי רשף וקמב‬
‫מרירי‪ ,‬בסכלותם ונרו עליהם חברים לאחוז‬
‫בכנפות הבית‪ ,‬קו יסוב כחקהכסילים‪,‬יחקקו‬
‫בכתלים אדם וחוה והנחש עמהם‪ .‬נם בחליים‬
‫לא ידרשו אלהים כי אם ברופאי אלילים‬
‫וחמנים‪ ,‬יעבירו בניהם באש ועל מלבושים‬
‫יפילו ניול‪ ,‬ימשיפו נתכותיהם ופרשו את‬
‫השמלהלירח בלילה‪1 ,‬מ‪1‬דדים בחבל‬
‫יהם‬
‫בהבלי הבליהם מכף רנלם עד קדקדם‪ .‬ואת‬
‫חקת רפאיהם וחקי אלהים לא ירעו‪ .,,‬כי‬
‫יפנשך עשו אחי ושאלך לאמר‪ :‬למי אלה‬
‫למניך‪ ,‬ואמרת‪ :‬לעברך ליעקב מנחה היא‬
‫שלוחה לאדוני לעשו‪ ,‬ה שח‪1‬ק היה לן‬
‫ישאל‪ ,‬כמוני כמוה לא תתעב אדומי‬
‫כ' אחיך הוא‪".‬‬

‫‪- -‬‬

‫דעת‬

‫אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪ww.daat.ac.il‬‬

‫‪ 1‬הגיעו ער חג הסכות‪ 9 .- ,‬עוברים על הפך (הסכום) שקבע משה (הרמב"מ) לעובות‪:‬‬
‫‪ 4‬הרקודים בקידוש הלבנה‪,‬‬
‫ג וקחו הרבה ערבות‪,‬‬
‫‪-‬‬

‫שתימז‪-‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)