– העבד! שמעני.
– הנני אדוני, הנני.
– אסור כרגע את מרכבתי והביאנה, כי לבי תאב לנסוע הארמונה.
– סע, אדוני, סע. המלך יאיר פניו אליך, ינשאך ויגדלך על כל…
– לא, העבד. אל הארמון לא אסע.
– אל נא, אדוני, אל תיסע אל הארמון. לארץ מרחקים ישלחך המלך, בשבי נכרים תיפול. ביום תפלל ללילה, מעוצם הרעה. ובלילה תתפלל לשחר כי יבוא. והוא לא יעזרך, גם לא ישית לבו לענותך.
***
– העבד ! שמעני.
– הנני אדוני. הנני.
– הבא כרגע מים ואטול ידי; לסעודה חפצתי.
– סעד אדוני, סעד. מזון ירחיב לבב אנוש. לארוחה הנאכלת בששון ובידיים טהורות, יאיר פניו שמש אל האור.
– לא, העבד. סעוד לא אסעד.
– אל נא, אדוני, אל תסעד, כל אדם יאכל עת ירעב, ישתה עת יצמא. אם כה תעשה גם אתה, מה יתרון לך עליהם?
***
– העבד ! שמעני.
– הנני אדוני, הנני.
– אסור כרגע את מרכבתי והביאנה; אל המדבר אברח.
– ברח אדוני, ברח. מלאה קיבת הפליט, עצמות-מחים בינות מלתעות הכלב לא תחסרנה. שם קן-מבטחים ומקלט לצפור-כנף, ופרא-המדבר משוטט אנה ואנה – חפשי הנו מכל עול, ואין אדון לראשו.
– לא, העבד. אל המדבר לא אמלט.
– אל נא, אדוני, אל תנוס אל המדבר. ינוע לבב הפליט מפחד, כאשר ירעדו עצי היער ברוח הצפון הסוערת. תשברנה מלתעות הכלב, ומה יעש בעצם? את קינה תבנה הציפור בקיר-הבית, ומה תעש עת יתמוטט לארץ? בן-חורין הנו הפרא, אך המדבר ביתו והישימון משכנו, ארץ אוכלת יושביה.
***
– העבד ! שמעני.
– הנני אדוני, הנני.
– כי אשמע לזות שפתיים ודברי שטנה מפי אויבי – אחריש.
– אכן, אדוני, אל נא תדבר. חכם ייחשב האדם המחשה עת יכלימו אויבו, שוטה – זה אשר יען לכסיל כאיוולתו.
– לא, העבד. בגדף אותי אויבי לא אחשה.
– אל נא, אדוני, אל תחשה. אם לא תשיבנו, ישנאך אויבך עשרת מונים. כי זה דרך האדם: הלא תבכר כי יכלימוך ואתה עומד כנגד אויבך פנים אל פנים מאשר כי יבוזו לך, כמו לא ישמעו דבריך.
***
– העבד ! שמעני.
– הנני, אדוני, הנני.
– למרוד אחפוץ, להבעיר ארץ ויושביה בשלהבת מרד!
– איכר, אדוני, המרידם. אך אדם הנך, אדם יסודו מעפר וקצר ימים הוא. אם לא תחולל מעשה רב, מה תכלית לחייך? היימצא מי אשר ישביעך לחם עת תרעב?
– לא, העבד. לא תתפוש ידי בחרב, ולא אשפוך דם.
– אל נא, אדוני, לא תמרוד, הלא התבוננת: כל מורד יומת, או יעונה ענויי שאול, או מום יוטל בגופו, או לבור כלא יושלך.
***
– העבד! שמעני.
– הנני, אדוני הנני.
– אישה אוהב, באהבת אישה חפצתי!
– אכן, אדוני, זאת עשה. האישה אשר תאהב תשכיח מזיכרונך כל כאב וצער.
– לא, העבד, לא אוהב אישה.
– אל נא, אדוני, אל תאהב. בור כרוי לרגליך הנה האישה – עוד כחוט השערה ונלכדת, ואין מזור עוד. דמיתי את האישה לסכין ברזל ממורטת להב, לפגיון שנון על חלקת צווארך. עוד אך זיע-קל, ונגרו חייך בדם. הנה, כזו היא האישה.
***
– העבד! שמעני.
– הנני, אדוני, הנני.
– הביאה לי מים כרגע, ואקריבה קרבן לאלי.
– אכן אדוני, הקרב הקורבן. אשרי האיש המהנה את אלו בזבחים ומנחות – כל רצונו ייעשה.
– לא, העבד, לא אקריב לאלי.
– אל נא, אדוני, אל תקריב. למד את האלים לחזר אחריך, ככלב כרוך על רגלי אדוניו וברצונם דבר, יתחננו בקול שפר: "אנא, בן-האדם, חג נא את חגי ועצרותי כסדרם", או: "בי אדוני, אל נא תקשה שאול את הנביאים אשר לי", או כל אשר יעלה על לבם.
***
– העבד! שמעני.
– הנני, אדוני, הנני.
– לחם אתן לארצי, אשביע רעבי עמי.
– אכן אדוני, כן עשה. כל המעניק לחם לארצו, לא יחסר אסמו בר, גם יגדל אוצרו משפע הכסף אשר ייזל לחיקו.
– לא, העבד. לחם לארצי לא אתן.
– אל נא, אדוני, אל תיתן. נתינה כמוה כאהבה… כמו הולדת בן. ישמן בנך ויבעט, כל טובך יבלע, ואחרי שבאו – חי אני אם לא על פניך יברכך.
***
– העבד! שמעני.
– הנני, אדוני, הנני.
– אעשה מעשה טוב ומועיל לארצי.
– אכן אדוני, כן תעשה. המיטיב לארצו – ייחקק שמו בלוחות – הזיכרון אשר למרודך.
– לא, העבד, לא איטיב לארצי.
– אל נא, אדוני, אל תיטיב. עלה על תלי-חורבות, מקום שכנו אנשים מקדם. צפה על סביבך, והתבונן בעצמות היבשות; היוכר בין שלדים עושה טוב, אם ייבדל מרשע?
***
– העבד! שמעני.
– הנני, אדוני, הנני.
– הידעת טוב מהו? שסף צווארי, כרות צווארך, צרר שניהם בצרור והמימה השלך – הנה לזאת טוב יקרא.
– אכן זה דברי, אדוני: לגדולות אל תתאוו, ונצורות בל תשאף, פן תבאש באחריותך. כי מי הוא אשר יתנהו גבהו להעפיל השמיימה? ומי הוא אדיר זרועות כדי חבוק ארץ ומלואה?
– אל תשחית מלותיך, העבד. המת אמיתך ואשלחך מלפני.