חסידי אומות העולם

‫המכון ללימודי השואה‬
‫ע"ש ח‪ .‬אייבשיץ‬
‫רחוב התיכון ‪ ,93‬נווה‪-‬שאנן‪ ,‬ת‪.‬ד ‪ ,3899‬חיפה ‪99038‬‬
‫‪gideonbe@012.net.il‬‬

‫בס"ד‪ ,‬אדר תשס"ז‪ ,‬פברואר ‪2007‬‬

‫ביטאון פורום שמירת‬
‫זיכרון השואה‬
‫גיליון מספר ‪31‬‬

‫עורך‪ :‬גדעון רפאל בן מיכאל‬

‫לחברי פורום שמירת זיכרון השואה‪ ,‬השלום והברכה!‬
‫כאשר אתה קורא את העדויות מגיאיות ההריגה וממחנות ההשמדה המתעדים את ייסורי‬
‫העם היהודי באירופה תחת שלטון קלגסי הנאצים‪ -‬הגרמנים‪ ,‬עולים וצצים מראות השואה‬
‫של השמדת גברים‪ ,‬נשים‪ ,‬זקנים וטף‪.‬‬
‫לפתע‪ ,‬אני עושה פסק זמן ועוסק בקרן אור דקיקה מאד‪ ,‬המבליחה בין ענני החושך של‬
‫תקופת השואה‪.‬‬
‫נוכח מעשי ההרס והזוועה ורמיסת המוסר האנושי של השלטון הנאצי‪ ,‬אני מוצא את‬
‫עצמי מעיין וחוקר את קורותיהם ומעשיהם של אותם מעטים‪ -‬מצילים‪ -‬חסידי אומות‬
‫העולם שהצילו יהודים באומץ לב תוך כדי סיכון חיים ובהכרעה אישית מוסרית ‪ -‬לסייע‬
‫בהצלת יהודים‪.‬‬
‫עלינו לדעת היטב כי מספר חסידי אומות העולם היה מזערי מאד לנוכח הצרכים‬
‫המרובים והדחופים להצלת יהודים בשואה‪.‬‬
‫עיריית חיפה פנתה אלי וביקשה ממני לכתוב חוברת על מעשיהם של חסידי אומות‬
‫העולם תושבי חיפה‪.‬‬

‫‪-1-‬‬

‫לאחר עיון בתיקיהם האישיים של חסידי אמות העולם בארכיון "יד ושם"‪ ,‬הבאתי את‬
‫מעשיהם בחוברת שהוצאתי עם מבוא והסבר על כלל חסידי אומות העולם‪.‬‬
‫שם החוברת‪:‬‬

‫אדם לאדם – אדם!‬
‫חסידי אומות העולם תושבי חיפה‬
‫מצילי יהודים בתקופת השואה‬

‫חסידי אומות העולם‪-‬תושבי חיפה הם דגם מייצג‪ .‬תיאור מעשיהם יחד עם המבוא‪,‬‬
‫מאפשרים למעיין לקבל תמונה כוללת על חסידי אומות העולם‪ .‬זאת הסיבה‪ ,‬שאני מביא‬
‫את החוברת במלואה בביטאון זה‪.‬‬
‫בסוף החוברת ישנן הצעות לפעילויות חינוכיות‪ .‬מכיוון שאני יודע‪ ,‬שרבים ממקבלי‬
‫הביטאון הם מחנכים‪ ,‬השארתי את התכנים הללו על כנם‪.‬‬
‫מצ"ב מהדורה שנייה של החוברת‪.‬‬
‫בברכה נאמנה‬
‫גדעון רפאל בן מיכאל‬
‫עורך הביטאון ויו"ר הוועד המנהל‬

‫‪-2-‬‬

‫עירית חיפה‬
‫המכון ללימודי השואה‬
‫ע"ש ח‪ .‬אייבשיץ‪-‬חיפה‬

‫‪-3-‬‬

‫תוכן העניינים‬
‫א‪ .‬פתח דבר‪6-5 …………………………………………………….‬‬
‫ב‪ .‬מבוא‪16-7 ………………………………………………………….‬‬
‫ג‪ .‬מעשי ההצלה של חסידי אומות העולם תושבי חיפה‪57-17 …‬‬
‫ולנברג ראול – ‪WALLENBERG RAUL‬‬
‫אבני זופיה‪-‬מרטה‪AWNI Z0FIA-MARTA-‬‬
‫ברומברג‪-‬מקסימניוק תמרה‪BROMBERG-MAXIMENOK TAMRA -‬‬
‫ג'זיירסקי אנה ו‪-‬ולדסלב‪JEZIERSKI ANNA ET WLADYSLAW -‬‬

‫דיקר‪-‬סרבניאק מריה ‪DIKER MARIA -‬‬
‫הורנונג‪-‬טומצ'ק אנה‪HORNUNG-TOMCZAK ANNA -‬‬
‫יקירה‪-‬זינטל אירנה‪ YAKIRA-ZIENTAL IRENA -‬ואמה ברוניסלבה זינטל‬
‫לוגובסקי הלינה ‪LUGOWSKI HALINA -‬‬
‫לויצקי ירוסלאבה ‪LEWICKI JAROSLAWA -‬‬

‫ליפר בלה (ואליה יאקימוב) ‪-‬‬

‫‪LIPPER BELA‬‬

‫מלניק ויקטור – ‪MELENIK VIKTOR‬‬
‫נסטור ג'וזף – ‪JOSEPH NESTOR SNIADANKO GRUBER‬‬
‫סטרול‪-‬ניקופוי אליזבטה ‪STRUL ELISABETHA -‬‬
‫פרוצאי ורוניקה – ‪POROCAI VERONIKA‬‬
‫צוקורוביץ'‪-‬אייכברגר ויקטוריה – ‪CUKRWICZ-EICHBERGER WIKTORIE‬‬

‫קלדי‪-‬ראלבובסקה‬

‫יוליה ‪KALDY YULIA -‬‬

‫שאלוג יאז'י – ‪SZELAG JERZY‬‬
‫שפרינגר‪-‬הוצ'אק פלגיה – ‪SZPRINGER-HUZEK PELAGIA‬‬

‫ד‪ .‬תוכנית חינוכית והפעלות‪67-58 ………………………………….‬‬
‫ה‪ .‬ביבליוגרפיה‪69-68 …………………………………………………‬‬
‫מהדורה שלישית‬
‫תשס"ח ‪2008 -‬‬

‫‪-4-‬‬

‫פתח ‪ -‬דבר‬
‫כאשר פנו אלי וביקשו ממני לכתוב חוברת זו‪ ,‬נעניתי לאתגר בחפץ לב‪ .‬זה מספר שנים‪ ,‬אני‬
‫מתעמק בעיון ובמחקר בנושאים שונים מתקופת השואה‪.‬‬
‫העיסוק בנושא אינו קל‪ .‬כאשר אתה קורא את העדויות מגיאיות ההריגה וממחנות ההשמדה‬
‫המתעדים את ייסורי העם היהודי באירופה תחת שלטון קלגסי הנאצים‪ -‬הגרמנים‪ ,‬עולים‬
‫וצצים מראות השואה של השמדת גברים‪ ,‬נשים‪ ,‬זקנים וטף‪.‬‬
‫לפתע‪ ,‬אני עושה פסק זמן ועוסק בקרן אור דקיקה מאד‪ ,‬המבליחה בין ענני החושך של‬
‫תקופת השואה‪.‬‬
‫נוכח מעשי ההרס והזוועה ורמיסת המוסר האנושי של השלטון הנאצי‪ ,‬אני מוצא את עצמי‬
‫מעיין וחוקר את קורותיהם ומעשיהם של אותם מעטים‪ -‬מצילים‪ -‬חסידי אומות העולם שהצילו‬
‫יהודים באומץ לב תוך כדי סיכון חיים ובהכרעה אישית מוסרית ‪ -‬לסייע בהצלת יהודים‪.‬‬
‫עלינו לדעת ה יטב כי מספר חסידי אומות העולם היה מזערי מאד לנוכח הצרכים‬
‫המרובים והדחופים להצלת יהודים‪.‬‬
‫הרוב המכריע של אוכלוסיית אירופה עמד מנגד בפאסיביות ואדישות נוראה‪ .‬לא רק שלא‬
‫הצילו יהודים‪ ,‬אפילו לא מחו והתנגדו‪ .‬מאמצי ההצלה היו נדירים‪ .‬המצילים לא היו מנהיגי‬
‫החברה או מנהיגים פוליטיים‪ .‬רוב המצילים היו מפשוטי העם‪ .‬אנשים נדירים‪ ,‬אצילי נפש עם‬
‫נורמות ערכיות מוסריות‪.‬‬
‫דוגמא לכך‪ ,‬שהמצילים היו כה מעטים היא בפולין‪ .‬בתחילת מלחמת העולם השנייה‪ ,‬מנתה‬
‫אוכלוסיית פולין כ‪ 33 -‬מיליון נפש והאוכלוסייה היהודית מנתה כ‪ 3,250,000 -‬נפש‪ .‬רק‬
‫‪ 5,941‬אנשים בפולין הוכרו כחסידי אומות העולם‪.‬‬
‫העיר חיפה מצאה דרך מיוחדת להנציח את מעשי גבורתם של חסידי אומות העולם ע"י‬
‫נתינת שם לרחוב הנקרא רחוב חסידי אומות העולם הנמצא בשכונת רמת אלון וכן רחוב ע"ש‬
‫ראול ולנברג גדול חסידי אומות העולם‪.‬‬
‫חבר מועצת העיר בנצי כ"ץ יזם דרך נוספת להנצחת חסידי אומות העולם בחיפה‪ .‬מועצת‬
‫עירית חיפה קיבלה את הצעתו להסב את הגן המוריק בירק ובאילנות נאים‪ ,‬הנמצא ברמת‬
‫אלון סמוך לרחוב חסידי אומות העולם ‪ -‬לגן חסידי אומות העולם ובו ינציחו בשילוט מיוחד‬
‫את שמותיהם ותמצית מעשיהם של חסידי אומות העולם תושבי חיפה‪ .‬עו"ד רוני גרוסמן‬
‫מלשכת דובר עיריית חיפה סייע לבנצי כ"ץ במימוש הרעיון‪.‬‬
‫ב‪-‬יג באייר תשס"ח‪ 18.5.2008 ,‬נחנך הגן במעמד חסידי אומות העולם תושבי חיפה שעדיין‬
‫חיים עמנו היום וצאצאיהם של אלה שנפטרו‪.‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪ .‬אייבשיץ השוכן בשכונת "נווה שאנן" שבעיר‪ ,‬יקיים פעילות‬
‫חינוכית‪ -‬ערכית סביב הנושא של חסידי אומות העולם לתלמידי בתי הספר ולתנועות הנוער‪.‬‬
‫חוברת זו‪ ,‬תשמש כמקור ראשוני למורים ומדריכים‪ ,‬שיפעילו את התוכנית החינוכית המוצגת‬
‫בחוברת ותשמש גם כיד וזיכרון לכל חסידי אומות העולם ולאותם חסידי אומות העולם –‬
‫תושבי חיפה‪.‬‬

‫‪-5-‬‬

‫העיר חיפה‪ ,‬מצדיעה לחסידי אומות העולם‪ ,‬זוכרת ולא שוכחת את מעשיהם היוצאי דופן‬
‫של המעטים שהצילו יהודים בתקופה אפילה זו – תקופת השואה‪.‬‬
‫את תיאור מעשיהם של חסידי אומות העולם מחיפה‪ ,‬דליתי מארכיון "יד ושם"‪.‬‬
‫תודה מיוחדת לד"ר מרדכי פלדיאל‪ ,‬מנהל מדור חסידי אומות העולם ב"יד ושם" שאיפשר לי‬
‫לעיין בתיקיהם של חסידי אומות העולם הנמצאים בארכיון ולעובדת המדור ָאלה קולגבסקי‬
‫שסייעה בידי למצוא מסמכים רבים‪.‬‬
‫מסיפור מעשיהם של ‪ 18‬חסידי אומות העולם תושבי חיפה‪ ,‬עולים דברים מעניינים‬
‫ומאלפים‪:‬‬
‫‪ ‬ארבעה מביניהם קיבלו את תואר חסיד אומות העולם בזכות מעשיהם הנשגבים‬
‫בהיותם ילדים‪.‬‬
‫אבני זופיה‪-‬מרטה הייתה בת ‪ .10‬לביציקי ירוסלאבה הייתה בת ‪ .9-8‬ויקטור‬
‫מלניק הייה בן ‪ .13‬שאלוג יאז'י הייה בן ‪.12-10‬‬
‫‪ ‬תשע מצילות נישאו ליהודים‪ .‬שש נשים נישאו לניצולים יהודים ושלוש נשים נישאו‬
‫ליהודים אחרים ‪ -‬שלא היו הניצולים‪.‬‬
‫‪ ‬רובם לא פעלו לבד אלא עם בני המשפחה‪ .‬רק חמשה פעלו לבד‪ .‬תשעה ביצעו את‬
‫מעשי ההצלה יחד עם בני המשפחה‪.‬‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‬
‫יו"ר הוועד המנהל ומחבר החוברת‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫הכניסה לגן חסידי אומות העולם‬

‫‪-6-‬‬

‫מבוא‬
‫חוק זיכרון השואה והגבורה – "יד ושם"‪ ,‬תשי"ג ‪ ,1953 -‬שקיבלה הכנסת‪ ,‬קובע בפתיחת‬
‫נוסח החוק את יעדי הזיכרון של "יד ושם"‪ .‬תשע מטרות זיכרון הוטלו על "יד ושם"‪ .‬זיכרון‪:‬‬
‫‪ .1‬לששת המיליונים מבני העם היהודי שהוכרעו בקדושת מעונים לטבח ולאבדון על ידי‬
‫הנאצים ועוזריהם‪.‬‬
‫‪ .2‬לבתי אב מבית‪-‬יעקב שהושמדו ונחרבו על ידי הצורר‪.‬‬
‫‪ .3‬לקהילות‪ ,‬לבתי כנסת‪ ,‬לתנועות וארגונים‪ ,‬למוסדות ציבור‪ ,‬תרבות‪ ,‬חינוך‪ ,‬דת וחסד‬
‫שנחרבו ונהרסו מתוך מזימת רשע למחות את שם ישראל ותרבותו מתחת השמים‪.‬‬
‫‪ .4‬לעוז רוחם של היהודים שמסרו את נפשם על עמם בקדושה ובטהרה‪.‬‬
‫‪ .5‬לגבורתם של חיילים יהודים בצבאות‪ ,‬ושל לוחמי מחתרת בישובים וביערות שחרפו‬
‫נפשם במערכות הקרב נגד הצורר הנאצי ועוזריו‪.‬‬
‫‪ .6‬למסכת הגבורה של נצורי גטאות ולוחמיהם שקמו והציתו אש המרד להצלת כבוד‬
‫עמם‪.‬‬
‫‪ .7‬למאבקם הנשגב והמתמיד על סף האבדון של המוני בית ישראל על דמותם האנושית‬
‫ותרבותם היהודית‪.‬‬
‫‪ .8‬למאמצי ההעפלה של הנצורים‪ ,‬שלא פסקו‪ ,‬למסירותם ולגבורתם של אחים שנחלצו‬
‫להצלת השרידים ולשחרורם‪.‬‬
‫‪ .9‬ולחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים‪.‬‬
‫מתוך עיון במטרות הזיכרון הנ"ל‪ ,‬אנו למדים שמטרתו העיקרית של חוק "יד ושם" היא ליישם‬
‫פעולות זיכרון להנצחת זכרם של ששת מיליוני קרבנות היהודים שנספו בשואה‪.‬‬
‫סעיף מיוחד בחוק מחייב את "יד ושם" להוקיר ולזכור את חסידי אומות העולם "ששמו נפשם‬
‫בכפם להצלת יהודים"‪.‬‬
‫חסידי אומות העולם לא היו מרובים לעומת המוני היהודים שנזקקו לעזרה והצלה‪ .‬רוב‬
‫בני אומות אירופה הכבושה לא נהגו על פי הקוד המוסרי של "ואהבת לרעך כמוך" כלפי‬
‫אזרחיהם היהודים‪.‬‬
‫בזמן מלחמת העולם השנייה רוב תושבי אירופה היו אנטישמים ולא רק שלא עזרו ליהודים‬
‫אלא גם פעלו כנגד היהודים‪ .‬פעולות העזרה של מתי‪-‬מעט‪ ,‬היו בכך‪ ,‬שהם העניקו לאותם‬
‫ניצולים‪ ,‬מחסה אוכל ובגדים‪ ,‬וכל זה במחתרת ללא ידיעת השלטונות‪ .‬אם היו נתפסים היו‬
‫נשלחים להורג‪.‬‬
‫מעשים אלה נעשו‪ ,‬למרות שהגרמנים‪ -‬הנאצים אסרו להסתיר יהודים או להציל יהודים‬
‫בתקופת השואה‪ .‬היו כאלה שסיכנו את נפשם‪ ,‬את משפחתם ואת ביתם והצילו יהודים‪.‬‬
‫אנשים אלה זכו לתואר "חסידי אומות העולם"‪.‬‬
‫ליהודים לא היה לאן לברוח ולהסתתר‪ .‬האוכלוסייה המקומית הייתה עוינת וגם פחדה‬
‫להסתכן במתן סיוע והצלה ליהודים הנרדפים‪.‬‬
‫אביא בתמצית דוגמה אחת‪ .‬בגטו ורשה כאשר הורגש מחסור במזון‪ ,‬ניסו אנשים לצאת‬
‫מהגטו לצד הארי של העיר כדי להביא מזון לבני משפחותיהם‪ .‬אלה שהצליחו לעבור לצד‬
‫הארי‪ ,‬נקלעו לא פעם לסחטנות ולאיומי הלשנה מצד האוכלוסייה המקומית‪.‬‬
‫בדרך כלל נשלחו נשים וילדים לחפש מזון מחוץ לגטו‪ .‬הם עמדו בפני מציאות עגומה‪ .‬רבים‬
‫מהם נתפסו ושילמו על כך בחייהם‪.‬‬
‫מעשיהם של אותם מעטים – חסידי אומות העולם מלמדים‪ ,‬כי דרכי עזרה והצלה היו‬
‫אפשריים ‪ -‬במאמצים ובהקרבה‪ .‬אם היו יותר אצילי נפש הרואים חובה אנושית לבוא לעזרת‬
‫הזולת הנתון בסכנה‪ ,‬היו ניצלים רבבות רבות של יהודים‪.‬‬

‫‪-7-‬‬

‫הנה‪ ,‬מודעת אזהרה שפרסמו הנאצים בצ'נסטוחובה בעניין מתן מחסה ליהודים‪ .‬המודעה‬
‫פורסמה בשפה הגרמנית והפולנית [המקור‪ :‬ארכיון "יד ושם"]‪.‬‬

‫הודעה‬
‫הנדון‪ :‬מחסה ליהודים נמלטים‪.‬‬
‫על פי תקנת הממשל הצבאי מתאריך ‪,15.10.1941‬‬
‫יהודים העוזבים ללא רשות את אזור מגוריהם‬
‫דינם עונש מוות‪.‬‬
‫על פי תקנה זו‪ ,‬גזר דין מוות יחול גם על אשר ביודעין‬
‫מארחים יהודים בביתם‪ ,‬מספקים להם מצרכים ומזון‪.‬‬
‫על כן האוכלוסייה הלא‪-‬יהודית מוזהרת בזאת כנגד‪:‬‬
‫‪ .1‬מתן מסתור ליהודים‪.‬‬
‫‪ .2‬אספקת מצרכים ליהודים‪.‬‬
‫‪ .3‬מכירת מזון ליהודים‪.‬‬

‫‪ 6‬מיליון יהודים ובתוכם ‪ 1.5‬מיליון ילדים‪ ,‬הושמדו בשואה מול פני עולם אדיש ומנוכר‪.‬‬
‫הם לא זכו למצילים‬
‫הנצחת מאורעות השואה ומוראותיה לא תהא שלמה בלי הסיפורים המופלאים של חסידי‬
‫אומות העולם‪ .‬הם היו נקודות האור היחידות‪ ,‬שרשמו יחידים בני האומות שהיו תחת שלטון‬
‫הנאצי‪-‬הגרמני‪ ,‬ושמצפונם לא נתן להם לעמוד מנגד ולראות בשוויון נפש את גורל היהודים‬
‫ואת האכזריות כלפיהם‪.‬‬
‫מוסד "יד ושם" הקים מדור מיוחד המטפל במתן הכרה לחסידי אומות העולם‪.‬‬
‫משנת ‪ ,1963‬פועלת וועדה ציבורית בראשות שופט של בית המשפט העליון הקובעת זכאות‬
‫לתואר חסיד אומות העולם‪.‬‬
‫הוועדה מורכבת מאישי ציבור‪ ,‬ביניהם משפטנים‪ ,‬מרביתם ניצולי שואה בעצמם‪ ,‬ובראשם‬
‫שופט בית‪-‬המשפט העליון‪.‬‬
‫בשנות פעולותיה הראשונות של הוועדה שימש בתפקיד זה‪ ,‬השופט משה לנדוי‪ ,‬לימים נשיא‬
‫בית‪-‬המשפט העליון‪ .‬יותר מאוחר‪ ,‬עמד בראש הוועדה שופט בית המשפט העליון השופט‬
‫‪-8-‬‬

‫משה בייסקי שהוא עצמו ניצול שואה‪ .‬הוא עמד בראש הוועדה כשלושים שנה ולמעשה קבע‬
‫את צביונה ודרכי עבודתה של הוועדה‪.‬‬
‫הוועדה בודקת בקפידה כל תיק של מועמד לקבלת תואר חסיד אומות העולם‪ .‬בתחילה נאסף‬
‫החומר במדור לחסידי אומות העולם ב"יד ושם" ונציג מיוחד גובה עדויות מהניצול או‬
‫מהניצולים‪ .‬כל מסמך רלוונטי נבדק‪ ,‬ובייחוד עדויות של ניצולים ועדי ראייה‪ .‬רבות העדויות‬
‫שניתנות ע"י הניצולים עצמם‪.‬‬
‫כדי להגיע להערכה נכונה של מעשיו ומניעיו של המציל‪ ,‬הוועדה בוחנת נושאים כמו‪ ,‬כיצד‬
‫נוצר הקשר בין המציל לניצול או לניצולים? מה היה הסיוע שניתן לניצולים? האם קיבלו‬
‫המצילים תמורה חומרית כלשהי? בודקים גם את הסכנות והסיכונים שנטל המציל עצמו‪ .‬מה‬
‫היו מניעיו של המציל? אמיתות הסיפור הוא תנאי יסודי בעבודת הוועדה‪.‬‬
‫הוועדה מסתמכת גם על הצהרות ועדויות הנמסרות בפני נציגויות קונסולאריות ישראליות‬
‫במדינת מושב הניצול‪ .‬לעיתים‪ ,‬מסתייעת הוועדה בתיעוד אותנטי של מוסדות להיסטוריה‬
‫מארצות אירופה בקביעת התרחשות האירועים שמתאר הניצול‪.‬‬
‫אם התברר לוועדה‪ ,‬שאדם שאינו יהודי סיכן את חייו‪ ,‬את חירותו ואת ביטחונו כדי להציל‬
‫יהודי אחד או יותר מסכנת מוות או מגירוש למחנות המוות‪ ,‬מבלי לבקש מראש תמורה‬
‫כספית כלשהי‪ ,‬האדם הזה נעשה מועמד לתואר חסיד אומות העולם‪ .‬התנאים האלה חלים‬
‫גם על מצילים שנפטרו‪.‬‬
‫הקריטריונים המרכזיים הקובעים בדרך כלל את הזכאות‬
‫לתואר חסיד אומות העולם הם‪:‬‬
‫‪ .1‬מעשה הצלה קונקרטי או עזרה בהצלה [גם אם הניסיון לא צלח]‪.‬‬
‫‪ .2‬הצלה שנעשתה מתוך סיכון עצמי‪.‬‬
‫‪ .3‬המציל לא דרש ולא קיבל תמורה בעד מעשה ההצלה‪.‬‬
‫‪ .4‬הוכחות מוצקות על מעשה ההצלה‪.‬‬
‫מנתוני "יד ושם"‪ ,‬נכון לתאריך ‪ 1.1.2007‬הוכרו ע"י "יד ושם" ‪ 21,758‬ים כחסידי אומות‬
‫העולם ובכללם בני משפחה שהיו שותפים להצלת יהודים‪.‬‬
‫לכל אחד מחסידי אומות העולם הוענקה תעודת כבוד וכן מדליה ועליה חרוט שמו של המציל‬
‫והמאמר התלמודי ‪" :‬כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא"‪.‬‬
‫האותות מוענקים למצילים או לשארי בשרם בטקסים מרגשים הנערכים בישראל או בארצות‬
‫מגוריהם בחסות הנציגויות הדיפלומטיות של ישראל ובנוכחותם של נציגי ממשלה מקומיים‪.‬‬
‫אין אנו יודעים בדיוק את מספר ניצולי השואה אשר ניצלו הודות לעזרתם של לא יהודים שהיו‬
‫תחת השלטון הנאצי‪ .‬לא קל לאתר את כולם ובוודאי היום‪ ,‬שרבים מהם הלכו לעולמם‪.‬‬
‫אין ספק‪ ,‬שהיו יהודים שקיבלו סיוע‪ ,‬אך לצערנו הרב‪ ,‬הם נספו בשואה ולא יכלו לספר על‬
‫הסיוע שהם קיבלו מידי אנשים יקרים שסיכנו את חייהם בפעולות הסיוע‪ .‬ישנם גם מצילים‬
‫שקיפחו את חייהם יחד עם היהודים שהסתירו‪ ,‬ושילמו בחייהם כאשר נתגלה המעשה‬
‫ההומניטארי הזה‪.‬‬

‫‪-9-‬‬

‫מצילים אחרים‪ ,‬ביקשו גם לאחר המלחמה‬
‫להישאר אלמונים‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬לא טרחו‬
‫ניצולים לא מעטים להביא לידיעת "יד ושם"‬
‫את פרטי העזרה‪ ,‬ומציליהם ומיטיביהם לא‬
‫זכו להוקרה על מעשיהם הנאצלים‪.‬‬
‫החוק לא קבע הגדרה חדה ומפורטת למונח‬
‫חסיד אומות העולם‪ .‬על‪-‬פי המקובל בשפת‬
‫יום‪-‬יום‪ ,‬הכוונה היא לאישיות מוסרית אשר‬
‫בעת צרה ומבחן נטתה אהדה‪ ,‬חסד ועזרה‬
‫ליהודים‪ .‬ואולם‪ ,‬בהקשר לחוק זיכרון השואה‬
‫והגבורה ברור הוא‪ ,‬כי לא די באהדה‪ ,‬בחסד‬
‫ובעזרה‪ ,‬שהרי המחוקק הציב דרישות‬
‫נשגבות יותר‪ ,‬באומרו‪" :‬לחסידי אומות‬
‫העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים"‪.‬‬
‫משמע‪ ,‬לדרגת חסיד אומות העולם מגיע רק‬
‫למי שבפועל הציל יהודים‪ ,‬וזאת מתוך חירוף‬
‫נפשו‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬שני התנאים הללו חד הם‪ ,‬שכן על‪-‬‬
‫פי חוקי הנאצים כל המסתיר יהודי או המגיש‬
‫לו עזרה מתחייב בנפשו‪ .‬אך למעשה אין‬
‫אנדרטת חסידי אומות העולם ב"יד ושם" הדבר כן‪ ,‬ולפני הוועדה הובאו מקרים שבהם‬
‫עוררה שאלת הסיכון האישי בעיות פרשנות‪ ,‬כגון מקרים של דיפלומטים ואחרים שהיו בעלי‬
‫חסינות דיפלומטית אשר בניגוד להוראות ממשלותיהם העניקו ליהודים נרדפים אשרות‬
‫כניסה לארצות החופש‪.‬‬
‫סיפורי מעשיהם של הדיפלומטים הם סיפורי מופת‪ .‬במעשיהם הצילו עשרות אלפי יהודים!‬
‫הוועדה לחסידי אומות העולם קבעה שלושה קריטריונים לקבלת תואר‬
‫חסיד העולם לדיפלומטים מצילי יהודים והם‪:‬‬
‫‪ .1‬אם הם פעלו בניגוד להוראות מפורשות של הממונים עליהם‪.‬‬
‫‪ .2‬במעשיהם העמידו בסכנה את הקריירה שלהם‪.‬‬
‫‪ .3‬מקרים שבהם סייעו למספר ניכר של אנשים‪.‬‬

‫דיפלומטים – חסידי אומות העולם‬
‫וולנברג ראול‬
‫מציל היהודים הגדול ביותר היה הדיפלומט השבדי וולנברג ראול האגדי‪,‬‬
‫שהציל כ‪ 30,000 -‬מיהודי הונגריה‪ .‬ראול וולנברג פעל בבודפשט‪-‬הונגריה‪.‬‬
‫לעיני כל הוא קרא תיגר על שלטון הרשע של הנאצים‪.‬‬
‫מלבד תואר חסיד אומות העולם שהוענק לו ע"י "יד ושם"‪ ,‬הוענקה לו גם‬
‫אזרחות כבוד של ארה"ב‪ .‬בערים רבות ברחבי תבל ובמדינת ישראל נקראו‬
‫רחובות על שמו‪.‬‬
‫דואר ישראל ‪ -‬השרות הבולאי הוציא בול זה לזכרו‪.‬‬
‫ב‪ ,1936-‬שהה כמחצית השנה בחיפה והועסק בשלוחה של בנק הולנדי שבבעלות מכר של‬
‫סבו‪ .‬בשנה זו‪ ,‬הגיעו רבים מיהודי גרמניה שסבלו ממשטר של היטלר בגרמניה לארץ‪ -‬ישראל‬

‫‪- 11 -‬‬

‫וכמובן‪ ,‬גם לעיר חיפה‪ .‬ראול הכיר אותם בחיפה‪ .‬הוא התעניין בגורלם וחש אמפטיה כלפיהם‬
‫והתקומם נגד העוול והדיכוי שנעשה ליהודים‪ .‬נוכל לומר שבעיר חיפה‪ ,‬התחילו לנבוט בלבו‬
‫ובמוחו רעיונות דרכי הסיוע וההצלה לאלפי יהודים‪.‬‬
‫בפרק "מעשי ההצלה של חסידי אומות העולם תושבי חיפה"‪ ,‬ארחיב על פועלו‪.‬‬

‫ראוי לציין עוד חמשה דיפלומטים שהצטיינו במעשיהם והם‪:‬‬
‫אריסטיד דה‪-‬סוזה מנדס‬
‫כיהן כציר פורטוגל בעיר בורדו‪ ,‬צרפת‪ .‬בעת כיבוש צרפת ע"י הגרמנים‪ ,‬ברחו אלפי פליטים‬
‫יהודים מהקלגסים הנאצים‪ .‬לבורדו הגיעו כ‪ 10,000-‬יהודים‪ .‬בניגוד למדיניות ממשלתו‪,‬‬
‫הוציא אלפי ויזות לפליטים יהודיים ערב כיבוש העיר על‪-‬ידי הצבא הגרמני‪ .‬כתוצאה ממעשיו‬
‫הנשגבים‪ ,‬הודח מתפקידו ונשללו זכויות הפנסיה שלו‪.‬‬
‫הוא מכר את רכושו כדי לקיים את משפחתו‪ .‬חי בעוני והיה נשכח ועזוב‪ .‬בשנת ‪ 1966‬הוכר‬
‫כחסיד אומות העולם‪ .‬מדינתו‪ -‬פורטוגל ניקתה אותו מכל אשמה רק ב‪.1987-‬‬
‫סמפו סוגיהארה‬
‫כיהן בשנת ‪ 1940‬כקונסול כללי של יפן בעיר קובנה‪ ,‬בירת ליטא‪ .‬ליטא סופחה לברה"מ‬
‫באוגוסט ‪ ,1940‬והשלטון הסובייטי הורה לכל הדיפלומטים הזרים לסגור את נציגויותיהם‪.‬‬
‫בקובנה התקבצו פליטים רבים שברחו ממדינות מזרח אירופה לאחר הכיבוש הגרמני‪.‬‬
‫ד"ר זרח ורהפטיג (לימים שר הדתות) ומנחם סבידור (לימים יו"ר הכנסת)‪ ,‬פנו לסמפו‬
‫כנציגי‬
‫סוגיהארה‬
‫וביקשו‬
‫הפליטים‬
‫ממנו שיוציא ויזות‬
‫לפליטים‬
‫מעבר‬
‫היהודים והוא נענה‬
‫לבקשתם‪.‬‬
‫את‬
‫שעזב‬
‫לפני‬
‫ובניגוד‬
‫קובנה‪,‬‬
‫להוראת ממשלתו‪,‬‬
‫סוגיהארה‬
‫הנפיק‬
‫כמה אלפי ויזות‬
‫לפליטים‬
‫יפניות‬
‫ביניהם‬
‫יהודים‪.‬‬
‫תלמידי ישיבות מיר‬
‫סמפו סוגיהארה וצוות הקונסוליה בקובנה [ארכיון לוחמי הגטאות]‬
‫וטלז‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫סלהאטין אולקומן‬
‫כיהן כקונסול כללי של טורקיה באי רודוס‪ ,‬יוון‪ .‬ביולי ‪ 1944‬עמדו הגרמנים לגרש את כל יהודי‬
‫האי למחנות‪ .‬אולקומן הציג בפני המפקד הגרמני המקומי רשימה של כ‪ 50 -‬יהודים כאזרחי‬
‫טורקיה ודרש את שחרורם‪ .‬הגרמנים נענו לדרישתו‪ .‬יתר היהודים גורשו לאושוויץ‪.‬‬
‫ג'ורג'יו פרלאסקה‬
‫אזרח איטלקי‪ ,‬שעבד בצירות הספרדית בבודפסט ‪ -‬הונגריה‪ .‬עם התקרבות החזית בנובמבר‬
‫‪ ,1944‬עזב השגריר הספרדי‪ .‬פרלאסקה האיטלקי התחזה לממונה על השגרירות הספרדית‪.‬‬
‫יחד עם ראול וולנברג השבדי ונציגים אחרים של מדינות ניטרליות נשא ונתן עם ראשי מפלגת‬
‫"צלב החץ" הידועה לשמצה ששלטה בהונגריה‪.‬‬
‫פרלאסקה הנפיק "תעודות מגן" למאות יהודים ושיכן אותם בבתים שנהנו מחסות ממשלת‬
‫ספרד‪ .‬משערים שלמעלה מאלף יהודים ניצלו כתוצאה מפועלו‪.‬‬

‫‪- 11 -‬‬

‫שארל לוץ‬
‫כיהן כציר שוויצריה בבודפסט ‪ -‬הונגריה‪ .‬ב‪ 1944 -‬המציא את "תעודת המגן" כאמצעי להגנת‬
‫אלפי יהודים‪ .‬ראול וולנברג למד את דרך הוצאת "תעודת המגן" ויישם רעיון זה‪ .‬וכמוהו‪ ,‬נציגי‬
‫מדינות ניטרליות אחרות בבודפסט‪.‬‬
‫לוץ הנפיק כמה אלפי תעודות כאלה‪ ,‬ולפיהם נושאי התעודות נהנים מחסות שוויצריה‪ ,‬עד‬
‫להגירתם מהונגריה‪ .‬למרות שנצטווה לעזוב את בודפסט‪ ,‬עם התקרבות הכוחות הסובייטים‪,‬‬
‫נשאר שם כל תקופת המצור ועד לשחרור העיר בפברואר ‪ ,1945‬כדי להבטיח שלא תהיה‬
‫פגיעה ביהודים‪.‬‬
‫אפשר שבגלל מעמדם המיוחד לא נשקפה לאישים ההם ולשכמותם סכנת חיים ממש‪ ,‬אך‬
‫רווחתם ומעמדם המקצועי ואף האזרחי נשללו מהם או נפגעו משום שהפרו את הוראות‬
‫ממשלותיהם ופעלו על‪-‬פי צו מצפונם‪.‬‬
‫בול שהוצא ע"י דואר ישראל ‪ -‬השרות הבולאי לכבודם של דיפלומטים חסידי אומות עולם‬
‫בבול נראים דיוקנותיהם של חמשת‬
‫דה‪-‬סוזה‬
‫אריסטידס‬
‫הדיפלומטים‪:‬‬
‫מנדס‪ ,‬סמפו סוגיהארה‪ ,‬סלהאטין‬
‫אולקומן‪ ,‬ג'ורג'יו פרלאסקה ושארל לוץ‪.‬‬
‫ברקע הבול ובמעטפה‪ ,‬נראה תצלום של‬
‫קהל אנשים הממתינים בתור להתקבל‬
‫אצל הקונסול סמפו סוגיהארה בקובנה –‬
‫ליטא‪ ,‬יולי ‪ 1940‬וכן תצלומים של‬
‫חותמות של תעודות מגן וויזה‪.‬‬

‫********************‬
‫לפני הוועדה לחסידי אומות העולם‪ ,‬הובאו גם מקרים רבים שהעזרה שהוגשה הייתה מותנית‬
‫בתשלום תמורה‪ ,‬לרוב סכומים גדולים‪ ,‬ולא רק לכיסוי הוצאות קיום וכדומה‪ ,‬ומי שהגיש עזרה‬
‫מתוך קבלת תמיכה בכסף אינו ראוי לתואר חסיד אומות העולם במובן החוק‪ ,‬למרות‬
‫שהסתכן בהצילו יהודים‪.‬‬
‫ההצלה במרבית המקרים התבטאה במתן מסתור ומחבוא בביתו של המציל או בחצרו‪ ,‬לרוב‬
‫על‪-‬ידי בניית בונקר בתוך הבית או במחסן‪ ,‬והמסתתר או המסתתרים היו חייבים להישאר בו‬
‫שבועות‪ ,‬חודשים ואף שנים‪ ,‬בלי לראות אור יום‪.‬‬
‫אספקת מזון הייתה בעיה מיוחדת בתנאי המחסור במלחמה‪ ,‬ולעיתים חלק המציל העני‬
‫והנצרך בעצמו פת לחם דלה עם בני חסותו‪.‬‬
‫סוג זה של הצלה היה אולי המסוכן ביותר‪ ,‬הן מחמת הזמן הממושך שארכה ההסתרה‪ ,‬הן‬
‫מחמת החיפושים התדירים אחר מסתתרים‪ ,‬ולעיתים גם מחמת הלשנות של משתפי‪-‬פעולה‬
‫עם הגרמנים‪.‬‬
‫אחרים מצאו דרך להציל ולעזור על‪-‬ידי אספקת ניירות מזויפים אשר איפשרו ליהודי לחיות‬
‫כלא‪-‬יהודי מחוץ לגטו או מחוץ למחנה‪ ,‬ובמקרים אחרים על‪-‬ידי עזרה להבריח גבול לצרפת‬
‫הלא‪-‬כבושה‪ ,‬לספרד‪ ,‬לפורטוגל ולשווייץ‪ ,‬כמו אותה ילדה מופלאה בת ‪ 16‬שעבדה בבית‪-‬‬
‫חרושת לנשק‪ ,‬כל שיכלה לעשות היה להביא יום יום פרוסת לחם שחסכה מפיה למען אסירה‬
‫יהודיה שעבדה עמה‪ ,‬והיא התמידה בכך חודשים על חודשים‪.‬‬

‫‪- 12 -‬‬

‫עלינו להדגיש‪ ,‬שאותם חסידי אומות העולם פעלו כיחידים ולא מטעם המדינה או ארגונים‬
‫כלשהם‪ .‬מה שהדריך אותם הוא צו המצפון‪ ,‬על רקע אנושי טהור‪ ,‬ולעיתים רגשות דתיים‬
‫עמוקים‪.‬‬

‫במספר מקרים מועטים ביותר‪,‬‬
‫היו קבוצות אנשים שחברו יחדיו להציל יהודים‬
‫הייתה פעולה מאורגנת בפולין ע"י ה"מועצה לעזרת היהודים" שנקראה בפולנית "ז'גוטה" –‬
‫‪ .Zegota‬המועצה הוקמה בוורשה בשנת ‪ .1942‬למועצה היו קשרים עם נציגי המחתרת‬
‫היהודית שפעלה בצד הארי‪ .‬ל"ז'גוטה" היו שלוחות גם בקרקוב וגם בלבוב‪.‬‬
‫"ז'גוטה" סיפקה אלפי תעודות מזויפות (ניירות אריים)‪ ,‬סייעה במציאת מקומות מסתור‬
‫ליהודים רבים‪ ,‬תמכה כספית בכ‪ 4000 -‬יהודים שמצאו מקומות מסתור‪ .‬המועצה מצאה‬
‫מקומות מסתור למאות ילדים יהודים במנזרים‪ .‬המועצה ניסתה גם לסייע לאסירים יהודים‬
‫במחנות הכפייה שבפולין‪ .‬מוסד "יד ושם" העניק לפעילי "ז'גוטה" את התואר חסיד אומות‬
‫העולם‪.‬‬
‫מקרה מיוחד ויוצא דופן של פעולת הצלה קולקטיבית נתגלה בכפר ההולנדי ניולנדה‬
‫(‪ . )Nieuwlande‬בשנים ‪ 1943-1942‬החליטו תושבי הכפר ההוא כי כל בית אב יסתיר‬
‫משפחה יהודית אחת או למיצער‪ ,‬יהודי יחיד‪ ,‬וכך עשו‪ .‬הודות לפעולה הקולקטיבית של כפר‬
‫שלם‪ ,‬קטן גם הסיכון ולא היה חשש להלשנה‪ ,‬שהרי כל תושבי הכפר היו שותפים ל"פשע"‬
‫של הסתרת יהודים‪ .‬בכפר זה הוכרו ‪ 117‬תושבים כחסידי אומות העולם‪.‬‬
‫המקרה הידוע האחר של פעולה קולקטיבית היה בכפר לה שנבו‪-‬סיר‪-‬ליניו שבצרפת‪ ,‬שגם‬
‫בו מצאו יהודים רבים מסתור ועזרה‪ ,‬הודות ליוזמתו של הכומר טרוקמה ולפעולתו‪.‬‬
‫הפעולה הקולקטיבית הגדולה ביותר הייתה בדנמרק‪ ,‬כאשר הועברו במבצע מיוחד ומאורגן‬
‫‪ 7,000‬מתוך ‪ 7,200‬היהודים שבארץ בסירות קטנות לשבדיה‪ ,‬בעת שכבר המתינו בנמל‬
‫בקופנהגן אוניות כדי להובילם למחנות המוות‪ .‬ההצלה נתאפשרה רק הודות לנכונות כול מי‬
‫שנתבקש לתת ידו להצלה‪ ,‬ולקח בה חלק‪.‬‬

‫דואר ישראל – השרות הבולאי‬
‫הוציא בול מיוחד בשנת השלושים‬
‫להצלת יהודי דנמרק‪.‬‬

‫‪- 13 -‬‬

‫היו גם יחידים אשר מעשי ההצלה שלהם הקיפו רבים והם פעלו במסגרות‬
‫רחבות‪ ,‬ובמובן מסוים הפכו להיות מוסדות הצלה בתחום פעילותם‬
‫פרדיננד דוקויץ ניסה למנוע את גירוש יהודי דנמרק והזהיר את המחתרת הדנית‪ ,‬ובכך ניתנו‬
‫האות והאזעקה למפעל ההצלה בסירות לשבדיה‪ ,‬והוא הושלם בשלושה לילות‪.‬‬
‫אוסקר שינדלר הביא תחת חסותו כ‪ 1,200 -‬יהודים שעבדו במפעלו‪ ,‬הקל עליהם את תנאי‬
‫החיים ודאג לשלומם עד יום השחרור בידי הצבא האדום‪.‬‬
‫ברטולד בייץ‪ ,‬מנהל מפעלי הנפט בדרוהוביץ'‪ ,‬גילה יחס אנושי לכ‪ 1,300 -‬עובדי המפעל‬
‫היהודים והגן עליהם‪ ,‬כול עוד ניתן הדבר‪ ,‬מפני גירוש‪.‬‬
‫במרכז העצבים הנאצי‪ ,‬בתוך העיר ברלין‪ ,‬פעלה האישה האצילה אליזבט אבג‪ ,‬סעדה‬
‫יהודים נרדפים ונתנה להם מחסה בדירתה‪ ,‬לא הרחק ממפקדות הנאצים‪.‬‬
‫אירנה אדמוביץ'‪ ,‬חברה בתנועת הצופים הקתולית בוורשה‪ ,‬נרתמה לפעולה למען המחתרת‬
‫של תנועות הנוער החלוציות‪ ,‬יצאה בשליחויות מסוכנות לגטאות רבים וב‪ 1942 -‬חדרה‬
‫לגטאות מרוחקים בליטא והביאה לשם ידיעות על הנעשה בקרב יישובי היהודים ברחבי‬
‫ארצות הכיבוש במזרח‪ .‬במסירותה ובהזדהותה העמוקה עם גורל היהודים רכשה את אימון‬
‫היהודים וקירבה אחדים מחברי תנועתה לפעולה למען המחתרת היהודית‪ ,‬והם היו נכונים‬
‫ליטול עליהם את הסיכון הכרוך במעשיהם‪ ,‬כפי שביטא זאת באצילות אחד מהם ‪" :‬וכי במה‬
‫יקרים יותר חיי מחייו של מי שגורלו נגזר"‪.‬‬
‫אלפי מקרי ההצלה שנעשו ע"י חסידי אומות העולם בארצות אירופה הכבושה מלמדים‪,‬‬
‫כי היו בכל המקומות ובכל הנסיבות‪ ,‬אפילו בתוך מחנות ההשמדה עצמם‪ ,‬אפשרויות‬
‫הצלה‪ ,‬מתוך קשיים וסיכון‪.‬‬
‫הרמן לנגביין ולודוויג ורל‪ ,‬שהם עצמם היו אסירים באושוויץ‪ ,‬נחלצו לעזרת אסירים יהודים‬
‫במחנה‪ ,‬ופעלו רבות כדי להקל עליהם את חיי התופת שם‪.‬‬
‫יוליוס מדריץ' וריימונד טיץ' גילו יחס מיוחד למועסקים במפעלים בתוך מחנה פלשוב‪ ,‬דאגו‬
‫לתוספת מזון לעובדיהם והגנו עליהם מפני אכזריותו של המפקד ועוזריו הרוצחים‪.‬‬
‫הרופאה הצרפתייה אדליד אובל נשלחה לאושוויץ משום שהגנה על יהודים שנועדו לגירוש‪,‬‬
‫נתגלגלה לבלוק הניסויים בבנות יהודיות‪ ,‬אך סירבה לתת יד לרצח וטיפלה באסירות‬
‫היהודיות במסירות אימהית‪.‬‬
‫מעטים מאד היו חסידי אומות העולם‪ .‬לכן‪ ,‬מעשיהם היוו קרן אור יחידה שזרחה בתקופה‬
‫החשוכה של השואה‪ .‬נשים‪ ,‬גברים וילדים אלו מלמדים אותנו‪ ,‬שאומץ‪ ,‬מוסריות וחמלה‬
‫לא נעלמו כליל באותן שנים חשוכות‪ .‬הם הצילו גם את כבוד האדם וצלם האנוש כאשר‬
‫ערכי האנוש שקעו בתוך המלחמה האכזרית תחת שלטון הנאצים‪.‬‬
‫למרות שהחוק בעניין חסידי אומות העולם התקבל בשנת ‪ .1953‬תהליך חשיפתם של חסידי‬
‫אומות העולם במשך שנים היה איטי‪ .‬נכון לתאריך ‪ ,31.7.76‬כ‪ 23 -‬שנים לאחר קבלת החוק‬
‫הוכרו רק ‪ 1,190‬אנשים כחסידי אומות העולם‪.‬‬
‫שתי סיבות עיקריות לתהליך זה‪:‬‬
‫‪ ‬ארצות מזרח אירופה היו תחת המעטה של "מסך הברזל" ולא הייתה נגישות‬
‫למצילים ולארכיונים‪.‬‬
‫‪ ‬במשך שנים רבות‪ ,‬רבים מ"שארית הפליטה" סגרו את ליבם ונמנעו מלחשוף את‬
‫החוויות הקשות שעברו בשואה כולל מעשי ההצלה‪.‬‬

‫‪- 14 -‬‬

‫על פי רישומי "יד ושם"‪ ,‬נכון ל‪1.1.2007 -‬‬
‫הוכרו ‪ 21,758‬אנשים כחסידי אומות העולם‬

‫פולין‬
‫הולנד‬
‫צרפת‬
‫אוקראינה‬
‫בלגיה‬
‫הונגריה‬
‫ליטא‬
‫בלרוס‬
‫סלובקיה‬
‫גרמניה‬
‫איטליה‬
‫יוון‬
‫יוגוסלביה‬
‫רוסיה‬
‫צ'כיה‬
‫קרואטיה‬
‫לטביה‬
‫אוסטריה‬
‫מולדובה‬
‫אלבניה‬
‫רומניה‬
‫שווייץ‬
‫בוסניה‬
‫נורבגיה‬
‫דנמרק‬
‫בולגריה‬
‫אנגליה (כולל סקוטלנד)‬
‫שבדיה‬
‫מקדוניה‬
‫ארמניה‬
‫סלובניה‬
‫ספרד‬
‫אסטוניה‬
‫סין‬
‫ארה"ב‬
‫ברזיל‬
‫צ'ילה‬
‫יפן‪,‬לוקסנבורג‪,‬פורטוגל‬
‫‪,‬טורקיה‪,‬גרוזיה‬

‫‪6,004‬‬
‫‪4,767‬‬
‫‪2,740‬‬
‫‪2,185‬‬
‫‪1,443‬‬
‫‪688‬‬
‫‪693‬‬
‫‪576‬‬
‫‪465‬‬
‫‪443‬‬
‫‪417‬‬
‫‪271‬‬
‫‪124‬‬
‫‪124‬‬
‫‪118‬‬
‫‪106‬‬
‫‪103‬‬
‫‪185‬‬
‫‪73‬‬
‫‪63‬‬
‫‪53‬‬
‫‪38‬‬
‫‪35‬‬
‫‪41‬‬
‫‪21‬‬
‫‪17‬‬
‫‪13‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪10‬‬
‫‪6‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪7‬‬

‫סה"כ‬

‫‪21,758‬‬

‫(‪ 1‬מכל מדינה)‬

‫‪- 15 -‬‬

‫המחתרת הדנית עמדה על כך שכל חבריה שנטלו חלק בהצלת יהודית ייחשבו כגוף אחד‪,‬‬
‫ומשום כך העם הדני כולו מוכר כחסיד אומות העולם בזכות מבצע ההצלה של יהודי דנמרק‬
‫והעברתם בחשאי‪ ,‬תוך לילה אחד‪ ,‬לחוף מבטחים בשבדיה‪.‬‬
‫המצילים מאינדונזיה התגוררו בהולנד‪ .‬שני המצילים הסינים פעלו בשטח אוקראינה‪.‬‬

‫יהודים עומדים בתור בפתח השגרירות היפנית בליטא – קובנה‬

‫[ארכיון "יד ושם"]‬

‫חסידי אומות העולם החיים בישראל בעת טקס זיכרון ב"יד ושם"‬

‫‪- 16 -‬‬

‫מעשי ההצלה של חסידי אומות העולם‬
‫תושבי חיפה‬

‫המדלייה שהוענקה לחסידי אומות העולם‪ .‬בצידה האחד כתוב המשפט‪ :‬כל המציל נפש‬
‫אחת כאילו הציל עולם מלא ובצדה השני כתוב המשפט‪ :‬לאות תודה מאת עם ישראל‪.‬‬

‫תעודה שניתנה לתמרה ברומברג (מקסימניוק) ולאימה ולנטינה‬

‫‪- 17 -‬‬

‫"סיפור הגן"‪ .‬אבן הזיכרון המוצבת בכניסה לגן חסידי אומות העולם‬

‫‪- 18 -‬‬

‫וולנברג ראול – ‪RAUL WALLENBERG‬‬

‫מציל היהודים הגדול ביותר היה הדיפלומט השבדי וולנברג ראול האגדי‪ ,‬שהציל כ‪30,000 -‬‬
‫מיהודי הונגריה‪ .‬ראול וולנברג פעל בבודפשט‪-‬הונגריה‪ .‬לעיני כל הוא קרא תיגר על שלטון‬
‫הרשע של הנאצים‪.‬‬
‫מלבד תואר חסיד אומות העולם שהוענק לו ע"י "יד ושם"‪ ,‬הוענקה לו גם אזרחות כבוד של‬
‫ארה"ב‪ .‬בערים רבות ברחבי תבל ובמדינת ישראל‪ ,‬נקראו רחובות על שמו‪.‬‬
‫העיר חיפה ציינה את זכרו במתן שם לרחוב הנקרא‪ :‬רחוב וולנברג ראול הנמצא בהר הכרמל‬
‫בשכונת רמת אשכול‪.‬‬
‫דואר ישראל ‪ -‬השרות הבולאי‪ ,‬הוציא בול מיוחד להנצחת פועלו‪ .‬גם החברה הממשלתית‬
‫למדליות ומטבעות הוציאה מדליה לזכרו‪.‬‬
‫ראוי ראול וולנברג‪ ,‬שנרחיב בתיאור מעשיו המופלאים‪ ,‬מכיוון שהוא ניצב כמגדלור ומופת של‬
‫כלל חסידי אומות העולם‪ .‬הוא הציל את מספר היהודים הגדול ביותר בתקופת השואה‪.‬‬
‫ב‪ ,1936-‬גר כמחצית השנה בחיפה והועסק בשלוחה של בנק הולנדי שבבעלות מכר של‬
‫סבו‪ .‬בשנה זו‪ ,‬הגיעו רבים מיהודי גרמניה שסבלו ממשטר של היטלר בגרמניה לארץ‪-‬ישראל‬
‫וכמובן‪ ,‬גם לעיר חיפה‪ .‬וולנברג התעניין בגורלם וחש אמפטיה כלפיהם והתקומם נגד העוול‬
‫והדיכוי שנעשה ליהודים‪.‬‬

‫‪- 19 -‬‬

‫וולנברג התגורר ברחוב ארלוזרוב ‪ 17‬ב‪"-‬פנסיון רביץ"‪ ,‬זו אכסניה של יהודי שומר מצוות‪ ,‬בה‬
‫התאכסנו פליטים שהגיעו מגרמניה‪ .‬בחדר בו התגורר היה עולה פליט מגרמניה בשם אריאל‪,‬‬
‫עמו שוחח רבות‪ .‬כאן התוודע וולנברג לראשונה לאנטישמיות‪ ,‬לרדיפות והמצוקות של‬
‫היהודים ודבר זה נגע מאד לליבו‪.‬‬
‫נוכל לומר‪ ,‬שבעיר חיפה‪ ,‬התחילו לנבוט בלבו ובמוחו‪,‬‬
‫רעיונות דרכי הסיוע וההצלה לאלפי יהודים‪.‬‬
‫שבדיה הייתה מדינה ניטראלית במלחמת העולם השנייה‪ .‬היא הייתה מוקפת ארצות שנכבשו‬
‫בידי הגרמנים‪ ,‬וניסתה לשמור עצמה מחוץ למעגל המלחמה‪ .‬היא מכרה לגרמנים במשך‬
‫המלחמה עפרות ברזל‪ ,‬מהם יוצרו התותחים הגרמנים‪ ,‬וכן מיסבי כדורים‪.‬‬
‫לאחר סיפוח אוסטריה לרייך השלישי‪ ,‬וכשלון ועידת אוויאן שניסתה לעזור לפליטים‪ ,‬הטילו‬
‫השבדים הגבלות על כניסת מהגרים יהודים‪ ,‬ובמיוחד לאלה שהדרכון שלהם מוחתם‬
‫באות ‪ – J‬יהודי (גם שוויץ אסרה כניסת יהודים לתחומה)‪.‬‬
‫בחורף ‪ 1943-1942‬החל שינוי במדיניותה של שבדיה כלפי הפליטים היהודים‪ .‬תחילה נקלטו‬
‫בשבדיה פליטים מנורבגיה שכנתה‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬אפשרו לחזור לשבדיה ליהודים שיכלו לטעון‬
‫לקשרי משפחה או קשרים אחרים עם אזרחי הארץ‪ .‬ככל שהידיעות על השמדת היהודים‬
‫גברו‪ ,‬כן הוכיחה שוודיה סולידאריות ונכונות לסיוע כלפי יהודים תושבי המדינות השכנות‪.‬‬
‫לאחר פלישת בנות הברית לנורמנדיה ב‪ – 6.6.44 -‬הייתה שבדיה מעוניינת‪ ,‬כמו מדינות‬
‫רבות אחרות‪ ,‬להראות כי היא בצד בנות הברית במלחמה‪.‬‬
‫פנייתו של מלך שבדיה לראש ממשלת הונגריה ‪ -‬הוראטי להפסיק את השילוחים לאושוויץ‪,‬‬
‫גרמה בין שאר הפניות ‪ -‬להפסקת השילוחים בראשית יולי ‪ .1944‬החלטה זו גרמה‬
‫למאמצים של הנציגויות הניטרליות להציל את יהודי בודפסט‪.‬‬
‫לאור החמרת המצב הורשתה הצירות השבדית בבודפסט להוציא דרכונים זמניים עבור‬
‫קרובים של אזרחי שוודיה בהונגריה‪ .‬זה היה נוסח הדרכון‪:‬‬

‫בכך אנו מאשרים שקרוביו של פלוני אלמוני‬
‫המתגוררים בשבדיה פנו לרשויות המוסמכות‬
‫בבקשה להעניק לו אזרחות שבדית‪.‬‬
‫החלטה בנידון צפויה בקרוב‪.‬‬
‫על כן קוראת הצירות לרשויות האזרחיות והצבאיות‬
‫להתחשב התחשבות נאותה בעניין הנ"ל בכל פעולה‬
‫הנוגעת לאיש האמור‪.‬‬
‫נתברר כי תעודה זו מצליחה להציל את בעליה‪ .‬הצירות השבדית הייתה עסוקה יום ולילה‬
‫בהנפקת תעודות כאלה‪ ,‬והם בקשו שיבוא משוודיה מישהו שיעסוק במיוחד בנושא הדרכונים‪.‬‬
‫האיש שנבחר לצאת לבודפסט היה ראול וולנברג‪ .‬צעיר בן ‪ ,32‬בן למשפחה מיוחדת‬
‫ששירתה את המדינה דורות‪ .‬רווק היה‪ ,‬בעל ניסיון במסחר‪ ,‬אך לא היה קשור לכל פעילות‬
‫רשמית של מדינתו‪.‬‬
‫וולנברג נולד ב‪ ,1912 -‬שלושה חדשים לאחר מות אביו שהיה קצין בחיל הים של שבדיה‪,‬‬
‫וגדל בבית אביו החורג‪ ,‬פרדריק פון דרדל‪ .‬ראול למד אדריכלות בארה"ב בעיר מישיגן וסיים‬
‫לימודיו בהצטיינות ב‪ ,1935-‬אולם לא עסק בכך ועבר לעסקים ב‪.1936-‬‬

‫‪- 21 -‬‬

‫למשפחתו היה ייחוס רב והשפעה‪ .‬המשפחה העניקה לשבדיה בישופים‪ ,‬בנקאים‪ ,‬שרים‪,‬‬
‫דיפלומטים‪ ,‬קצינים ויועצים‪ .‬אמו הייתה נינה של סוחר תכשיטים יהודי בשם בנדיקס שהיה‬
‫ליועצם הפיננסי של מלכי שבדיה‪.‬‬
‫סבו‪ ,‬גוסטב וולנברג שהיה שגריר שבדיה ביפן‪ ,‬סין וטורקיה דאג להשכלתו רחבת האופקים‬
‫של נכדו שהיה יתום מאב‪ ,‬לחינוך קוסמופוליטי והכשרה בין לאומית בתחומי משפטים‪,‬‬
‫אדריכלות‪ ,‬בנקאות ומסחר בין‪ -‬לאומי‪ .‬במסגרת תכנית לימודים מקיפה ואינטנסיבית למד‬
‫בצרפת‪ ,‬בארצות הברית‪ ,‬סייר במכסיקו‪ ,‬בדרום אפריקה ובטורקיה‪.‬‬
‫וולנברג היה אדם עדין נפש‪ ,‬אוהב חיים ואהוד על הבריות‪ .‬ידע לשיר ולשמוח‪ ,‬הצטיין בחוש‬
‫הומור והבנת נפש האדם‪ .‬היה מוכשר מאוד‪ .‬קיבל פרסים באדריכלות‪ ,‬ידע לצייר‪ ,‬לרשום‬
‫ולשרטט‪ .‬שלט בשפות רבות‪ ,‬כמו שבדית‪ ,‬אנגלית‪ ,‬צרפתית‪ ,‬רוסית וגרמנית‪ .‬למד הונגרית‬
‫בבודפסט ועברית בארץ ישראל‪ ,‬בה נהג לסייר הרבה‪ .‬כשחזר מחיפה לשבדיה ושירת בצבא‬
‫זמן מה‪ ,‬התבלט כקצין מוכשר‪ ,‬ומפקד מעולה וגילה כושר מנהיגות‪ ,‬כוח המצאה ואלתור‬
‫ויחסי אנוש טובים‪.‬‬
‫אח"כ עבד וולנברג בחברה מסחרית מרכז אירופאית‪ .‬החברה הייתה בבעלותו של יהודי‬
‫הונגרי בשם קלמן לאוור שחי בשבדיה‪ ,‬תוך זמן קצר הוא התיידד עימו ונהיה שותפו‪.‬‬
‫במסגרת עבודתו זו שוב נסע ברחבי מדינות אירופה ובכללם להונגריה‪.‬‬
‫איבאר אולסן‪ ,‬נציג "המועצה לפליטי מלחמה" בשבדיה הציג את וולנברג לפני הרשל ג'ונסון‪,‬‬
‫שגריר ארה"ב בשבדיה‪ ,‬שהביע את רצונו "להכיר את הצעיר הנועז המוכן להתנדב כדי‬
‫להיכנס למערת החיה הטורפת"‪ .‬ג'ונסון התלהב מראול וולנברג והמליץ עליו שיקבל את‬
‫התפקיד‪.‬‬
‫וולנברג דרש יד חופשית‪ .‬הוא ידע היטב שבענייני הצלה קשה לערוך התייעצויות‪ .‬כאשר‬
‫רוצים להציל חיים יש לפעול במהירות‪.‬‬
‫יש לציין‪ ,‬שמשרד החוץ השבדי חשש מחוסר ניסיונו הדיפלומטי של וולנברג‪ ,‬שמא אינו מכיר‬
‫את כללי ההתנהגות המחייבים בעלי דרכון דיפלומטי‪ ,‬אך לבסוף אישר את שליחותו‪.‬‬
‫וולנברג דרש שיתקיים הסכם בינו ובין משרד החוץ השבדי‪.‬‬
‫אלה עיקר סעיפי ההסכם שאושרו ע"י משרד החוץ‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬

‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬

‫יד חופשית בשטח ההצלה‪ .‬הוא רשאי להציל חיי אדם אף‬
‫באמצעות שוחד‪.‬‬
‫אם יראה צורך במסירת דו"ח בעל‪-‬פה הוא רשאי לחזור לשבדיה‬
‫מבלי לבקש חופשה תחילה‪.‬‬
‫אם לא יספיקו הכספים שהובטחו ע"י יהדות אמריקה‪ ,‬יורשה לו‬
‫לפתוח מגבית בעיתונות השבדית‪ ,‬בצורה מתאימה‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫תוארו יהיה מזכיר הצירות ומשכורתו תעמוד על סך של ‪2000‬‬
‫כתרים שבדים לחודש‪.‬‬
‫משרד החוץ נותן הסכמתו הסודית לכך‪ ,‬שהוא עצמו יפנה‬
‫בבודפסט לאותם "אנשי אמונים" המקיימים מגע עם ממשלת‬
‫הונגריה ועם הנאצים‪ .‬רשימת אנשים אלה הוכנה ע"י שגרירות‬
‫אנגליה וארה"ב בשטוקהולם ונמסרה לידיו‪.‬‬
‫משרד החוץ השבדי נותן את הסכמתו המפורשת לפגישה עם‬
‫ראש ממשלת הונגריה – סטויאי‪ ,‬כדי לנסות להשפיע עליו‪.‬‬
‫הוא יהיה רשאי לשגר דו"חות לעיתים דחופות ע"י בלדרים‬
‫הוא יהיה רשאי לתת מקלט לנרדפים בבנין השגרירות במקרה‬
‫הצורך‪ ,‬ורשאי גם להוציא תעודות חסות והגנה‪.‬‬
‫הוא רשאי לבקש ראיון אצל העוצר הוראטי כדי לנסות להשיג את‬
‫התערבותו האישית למען הנרדפים‪.‬‬

‫‪- 21 -‬‬

‫וולנברג הגיע לבודפסט ב‪ 9 -‬ביולי ‪ .1944‬יום אחד לאחר שהגירושים הופסקו בפקודת ראש‬
‫ממשלת הונגריה ‪ -‬הוראטי‪.‬‬
‫במשך שלושה חודשים‪ ,‬עד ליום ‪ 15‬באוקטובר‪ ,‬בו התקיימה מהפכת צלב החץ‪ ,‬והשלטון‬
‫עבר לידי מפלגה אנטישמית זו‪ ,‬היו החיים ליהודי בודפסט שקטים יחסית‪ .‬וולנברג עסק‬
‫בהנפקת דרכוני חסות‪ ,‬שזה היה נוסחם‪:‬‬
‫הצירות המלכותית השבדית בבודפסט מאשרת שהנ"ל ייסע‬
‫לשבדיה במסגרת הריפאטריאציה המאושרת בידי משרד‬
‫החוץ המלכותי השבדי‪ .‬הנ"ל גם רשום בדרכון קולקטיבי‪.‬‬
‫עד ליציאתו‪ ,‬הנ"ל ודירתו נתונים לחסותה של הצירות‬
‫המלכותית השבדית‪.‬‬
‫תוקף‪ :‬מתבטל ‪ 14‬יום לאחר הכניסה לשוודיה‪.‬‬
‫חודש ספטמבר היה רגוע‪ .‬היהודים ועמם וולנברג חשבו כי אפשר יהיה להמשיך עד לרגע בו‬
‫יכבשו הרוסים את הונגריה‪ .‬רומניה‪ ,‬הארץ השכנה‪ ,‬נכבשה‪ ,‬ובעקבות הכיבוש עברה לצד‬
‫בנות הברית‪ .‬הוראטי הכין גם הוא את המעבר לצד בנות הברית המנצחים‪ ,‬וניסה להודיע על‬
‫כך לעמו ביום ‪ 15‬באוקטובר‪ .‬אבל ניסיונו נכשל‪ .‬באותו יום הייתה הפיכת אנשי צלב החץ ‪,‬‬
‫בבודפסט‪ ,‬וכ‪ 200,000 -‬יהודים נכנסו לשלב הנורא ביותר של המלחמה‪ :‬שלושת חודשי‬
‫שלטון אנשי צלב החץ‪.‬‬
‫אייכמן חזר לבודפסט יומיים לאחר ההפיכה‪ :‬ב‪ 17 -‬לאוקטובר‪ .‬אייכמן התחיל לרכז את‬
‫היהודים בגטו‪ .‬ב‪ 8 -‬בנובמבר החלו צעדות המוות לכיוון גבול אוסטריה‪ .‬וולנברג החל לפעול‬
‫במלוא התנופה כדי להציל יהודים‪.‬‬
‫וולנברג החל לחלק תעודות חסות ללא הגבלה‪ ,‬וללא קשר בין מקבל התעודה לשבדיה‪.‬‬
‫הוא חילק אלפי תעודות‪ ,‬הקים ‪ 53‬בנייני חסות‪ ,‬שנקראו "בתים שבדיים"‪ ,‬בהם נאספו‬
‫היהודים בעלי תעודות החסות בצל הדגל השבדי‪ ,‬והיו אמורים להיות מוגנים מגיוס לפלוגות‬
‫העבודה או לשילוח למצעדי המוות‪ .‬תחילה נאספו בהם ‪ 4,500‬יהודים‪ ,‬אך במהרה גדל‬
‫מספרם בהרבה‪ .‬וולנברג התרוצץ בבודפסט‪ ,‬רדף אחרי שיירות של יהודים‪ ,‬והציל ככל שיכל‪.‬‬
‫הוא הוציא עשרות ולעתים מאות יהודים משיירות שעמדו להישלח למוות‪.‬‬
‫הנציגויות של המדינות הניטראליות הגישו מחאה חריפה לסאלאשי‪ ,‬שהיה ראש הממשלה‬
‫מטעם צלב החץ‪ ,‬על הפרת זכויותיהם של בעלי דרכונים זרים‪ .‬גם הנציגויות של שוויץ‬
‫בראשות הקונסול שארל לוץ‪ ,‬והנונציוס א‪.‬רוטה הנפיקו דרכונים‪ .‬כתוצאה ממחאה זו הוקמו‬
‫בפשט‪ ,‬מעברו השני של הדנובה‪ ,‬שני גטאות‪ :‬גטו בינלאומי‪ ,‬עבור בעלי דרכוני חסות‪ ,‬וגטו‬
‫מרכזי‪ ,‬עבור כל יתר היהודים‪.‬‬
‫גם הצלב האדום התעשת‪ .‬הארגון החל לשתף פעולה עם וולנברג‪ .‬מנהל הצלב האדום‪,‬‬
‫פרדריק בורן‪ ,‬הקים צוות הצלה גדול‪ ,‬בראשו העמיד את ג'ורג' וילהלם‪ ,‬יהודי הונגרי בוגר‬
‫קיימברידג'‪ .‬הוא לבש מדים של קצין ס‪.‬ס‪ ,‬ובגרמנית השוטפת שלו נתן הוראות‪ ,‬הציג‬
‫מסמכים מזויפים ותבע שחרורם של יהודים שנתפסו בידי אנשי צלב החץ‪.‬‬
‫בחודש דצמבר ‪ 1944‬העביר וולנברג את משרדיו לפשט‪ ,‬מהעבר השני של הדנובה‪ ,‬סמוך‬
‫לגטו‪ .‬הוא הגדיל את צוות עובדיו‪ ,‬עד ל‪ 600 -‬איש‪ .‬וולנברג היה עסוק עכשיו גם באספקת‬
‫מזון ליהודים שבגטו‪ .‬וולנברג מדווח דיווח כספי מדויק על השימוש שלו בכסף‪.‬‬
‫א‪.‬פויירשטיין בספרו "חסידי אומות העולם"‪ ,‬עמ' ‪ ,195‬מביא עדות של אחד מעובדיו של‬
‫וולנברג הממחישה את העזתו הבלתי רגילה בהצלת יהודים‪ .‬וכך הוא מספר‪" :‬בשעה שתים‬
‫לפנות בוקר קיבלנו אזעקה טלפונית‪ .‬משהו לא כשורה בבית 'הצלב האדום השבדי'‪ .‬מיד‬
‫העברתי את ההודעה לוולנברג בדירתו‪ .‬כעבור חצי שעה בא למקום במכוניתו‪ .‬נסענו לרחוב‬
‫אסתרהאזי‪ .‬הוא ביקשני שאשאר במכונית יחד עם הנהג‪' .‬הנהג ישמור על המכונית'‪ ,‬אמר‬
‫וולנברג – 'ואתה התבונן בנעשה בסביבה'‪ .‬הוא נכנס לבנין לבדו‪ .‬עם שובו סיפר לנו על‬
‫הישגיו ונתן הוראה לנהג להסתתר‪ ,‬כדי שנוכל לבדוק אם אמנם יקיימו הנאצים את הבטחתם‪.‬‬
‫‪- 22 -‬‬

‫המנוע סבב בלחש ועצרנו בקצה הרחוב‪ .‬לפתע ראינו שיוצאת קבוצה‪ .‬נכנסת למכונית‬
‫המשטרה ונוסעת מיד‪ .‬לפי הוראת וולנברג עקבנו אחר המכונית מרחוק‪ .‬האומנם יעבירו את‬
‫המוגנים לגטו הבינלאומי‪ ,‬כפי שהבטיחו? לתדהמתנו ראינו שמכונית המשטרה חוצה את‬
‫גשר אליזאבת ועומדת לפני בנין מיניסטריון הפנים‪ .‬וולנברג קפץ מיד מן המכונית כדי לתבוע‬
‫הסבר מן האדם הראשון שיזדמן לו‪ .‬התברר שאלה היו הבלשים שחזרו מן החיפוש‪ .‬הודיעו‬
‫לוולנברג שבהתאם להבטחה שניתנה לו יועברו ה'מוגנים' במכונית אחרת לגטו הבינלאומי‪.‬‬
‫וולנברג עקב‪ ,‬אפוא אחר הבלשים‪ …‬פרשיה קטנה זו שעשעה אותו עד מאד‪ .‬הוא נתן הוראה‬
‫לנהג לשוב מיד למקום ממנו יצאנו‪ ,‬אף כי היינו בקרבת דירתו‪ ,‬והוא לא עצם עין זה ימים‬
‫אחדים‪ .‬רק אחר שביקר בגטו ונוכח לדעת שהיהודים הועברו לשם חזר לביתו‪' .‬המנוולים‬
‫קיימו הפעם את הבטחתם' – במשפט זה נפרד ממני‪ ,‬בשעה שש בבוקר והלך לישון לאחת‬
‫משתי דירותיו הקבועות – הוא היה משנה כפעם בפעם את כתובתו‪ ,‬כדי שייעלמו עקבותיו‪.‬‬
‫תרמילו גם הפעם‪ ,‬כתמיד‪ ,‬במכוניתו"‪.‬‬

‫מדליה שהוצאה לציון פעולותיו המופלאות של ראול וולנברג‪.‬‬
‫המדליה הונפקה ע"י החברה הממשלתית למדליות ומטבעות‪.‬‬
‫פרופ' קורוטי שהיה מרצה באוניברסיטת בודפסט מספר על ראול וולנברג‪" :‬בליל ‪ 13‬בדצמבר‬
‫‪ 1944‬הסתתרנו כחמישים איש‪ ,‬באמתלאות מאמתלאות שונות‪ ,‬בארמון קארולי ברחוב‬
‫אסרהאזי ‪ .23‬באחת אחר חצות ערכו בלשים‪ ,‬שוטרים וחיילים חיפוש מדוקדק בארמון‪,‬‬
‫כמעט כולנו נתפסנו‪ .‬אישה אחת בלעה רעל‪ ,‬אולם הצליחו להצילה‪ .‬תוך מאמצים עלה בידינו‬
‫להתקשר טלפונית ולבקש עזרה‪ .‬בשעה שלוש לפנות בוקר הגיע צעיר בעל מרץ במכונית הוא‬
‫הציג עצמו לפני הכנופיה הנאצית ההונגרית‪ .‬זה היה וולנברג‪ .‬הוא בא להצילנו באישון הלילה‬
‫בצורה טבעית כל כך‪ ,‬כאילו לא עסק בשום דבר אחר‪ .‬הוא ניהל מו"מ ממושך עם הבלשים‬
‫והשיג לבסוף את חלוקתנו לשלוש קבוצות‪ :‬בעלי תעודות חסות של 'הצלב האדום' נשלחו‬
‫לבתים השבדים בגטו הבינלאומי‪ ,‬נשים‪ .‬זקנים וטף מחוסרי כל תעודת מגן נשלחו לגטו‬
‫הסגור‪ ,‬ורק אותנו החייבים בשרות צבאי‪ ,‬העביר למחנה‪ .‬מאז לא ראיתי את וולנברג‪ ,‬אולם‬
‫דומני שאיש מאתנו לא ישכחהו לעולם"‪.‬‬
‫וולנברג תיעד את פעולותיו‪ ,‬שלח מזכרים לאנשי צלב החץ ולס‪.‬ס כאילו היו ממשלה מסודרת‬
‫שפונים אליה באופן מסודר‪ ,‬ואף שכר צלם מיוחד‪ ,‬שצילם עבורו את הפרעות שעשו‬
‫ההונגרים ביהודים‪ .‬לצילומים אלה הייתה משמעות פוליטית חשובה‪ :‬שלטון צלב החץ‪,‬‬
‫בראשותו של סאלאשי‪ ,‬רצו הכרה בין לאומית בשלטונם‪ ,‬ובין השאר בהכרתה של שבדיה‪.‬‬
‫וולנברג היה מציג את התמונות שצילמו עבורו ומאיים כי אם ימשכו מעשי הרצח‪ ,‬יעביר את‬
‫התמונות לשבדיה‪ ,‬ובכך יימנע את הכרתה בשלטון ההונגרי‪.‬‬

‫‪- 23 -‬‬

‫הרוסים החלו במצור על בודפסט ב‪ 8 -‬בדצמבר ‪ .1944‬העיר כולה הייתה לשדה קרב‪.‬‬
‫הרוסים התקדמו לאט‪ ,‬היכו בעיר בתותחים‪ ,‬מטוסים רוסיים הפציצו את בודה‪ ,‬ואילו מטוסים‬
‫גרמניים הפציצו את פשט‪ ,‬שם היו הגטאות‪.‬‬
‫אייכמן הצליח לרכז יותר מ‪ 60,000 -‬יהודים בגטו המרכזי‪ .‬הגטו של וולנברג ‪ -‬הגטו‬
‫הבינלאומי‪ ,‬כלל ‪ 30,000‬יהודים‪ .‬בנייני החסות לא היו מוגנים עוד‪ :‬אנשי צלב החץ היו‬
‫מתפרצים אליהם‪ ,‬לוקחים את יהודיהם ורוצחים אותם על הדנובה‪.‬‬
‫אייכמן ידע היטב שראול וולנברג פועל נמרצות כדי למלט מידיו את היהודים‪ .‬פקיד הצלב‬
‫האדום מדוח שאייכמן אמר לו שיש "לירות בכלב היהודי וולנברג"‪.‬‬
‫אלפי ילדים התגוררו במעונות מיוחדים‪ ,‬שהוקמו למענם על ידי הצלב האדום‪ .‬וולנברג עשה‬
‫כל מאמץ לבל יעברו לגטו המרכזי‪ ,‬שם צפויים היו למוות‪ .‬הוא כתב מכתב לסאלאשי‪ ,‬ראש‬
‫הממשלה שכבר עזב את בודפסט והקים ממשלה בעיר גבול ליד אוסטריה וכך הוא כתב‪:‬‬
‫"גם בעתות מלחמה אוסרים המצפון והחוק על נקיטת פעולות‬
‫איבה נגד ילדים‪ .‬מדוע לכפות אפוא על יצורים תמימים אלה לגור‬
‫במקומות שבהם לא יראו דבר זולת אומללות‪ ,‬כאב וייאוש?‬
‫כל אומה תרבותית רוחשת כבוד לילדים‪ ,‬והעולם כולו יוכה‬
‫תדהמה וכאב‪ ,‬אם הונגריה‪ ,‬שכל ימיה נהגה ברוח הנצרות‬
‫והאבירות‪ ,‬תחליט לנקוט צעדים נגד ילדים"‪.‬‬
‫יום לפני ערב חג המולד בא אייכמן עם אנשי ס‪.‬ס לבניין המועצה היהודית‪ .‬לפני בריחתו‬
‫מבודפסט‪ ,‬רצה לרצוח את חברי המועצה‪ .‬הבניין היה ריק‪ ,‬ורק השוער היה בו‪ .‬וולנברג ידע‬
‫על התוכנית‪ ,‬והורה לחברי המועצה להעלם‪.‬‬
‫למחרת עם שחר עזבו אייכמן ואנשיו את בודפסט‪ ,‬לפני שהרוסים יסגרו על העיר מכל‬
‫צדדיה‪ .‬הם ברחו לכיוון וינה‪.‬‬
‫בבודפסט נותרו קרוב ל‪ 100,000 -‬יהודים‪ 30,000 .‬בגטו הבינלאומי‪ .‬עשרה ימים היו‬
‫עתידים לעבור עד שהרוסים יכבשו את בודפסט‪ .‬ועשרה ימים אלה היו גורליים לחיי היהודים‪.‬‬
‫וולנברג עשה עסקה עם אנשי צלב החץ‪ :‬הוא יספק להם מזון‪ ,‬אם יחדלו מפשיטות על הגטו‪.‬‬
‫ארנו ויינה‪ ,‬מפקד צלב החץ‪ ,‬הסכים לעסקה‪.‬‬
‫וולנברג סיכם את הדברים במכתב ובו רמיזות לכך שכדאי לו לשמור על ההסכם‪:‬‬
‫"ברצוני לקיים בזאת בכתובים את ההסכמים שהגענו אליהם‬
‫אתמול‪ .‬כן ברצוני לנצל הזדמנות זו כדי להודיעך שהעברתי‬
‫לידיעתו של הוד מעלתו‪ ,‬עוצר שבדיה‪ ,‬את דבריך הידידותיים‬
‫על שבדיה‪ .‬הוד מעלתו ביקשני להביע את הכרת תודתו‬
‫העמוקה‪ ,‬והוא מבקש להבטיחך כי הנציגות השבדית תעשה‬
‫כל שביכולתה בימים קשים אלה וגם בעתיד‪ ,‬לסייע‬
‫לאוכלוסייתה הנזקקת והחבולה של הונגריה"‪.‬‬
‫בחמישי לינואר הוצעדו ‪ 5,000‬יהודים מבתי החסות של ולנברג לגטו‪ .‬וולנברג הודיע לויינה‪,‬‬
‫כי אל לו לצפות לחבילות המזון שהובטחו‪ .‬העברת היהודים לגטו הופסקה‪.‬‬
‫המפקד הגרמני של הס‪.‬ס‪ ,‬גנרל שמידטובר‪ ,‬הכין את השמדתם של יהודי הגטו‪ 500 .‬מחיילי‬
‫הרייך‪ ,‬ו‪ 22 -‬מאנשי צלב החץ נאספו במלון רויאל‪ ,‬כדי לרצוח את יהודי הגטו‪ .‬הם בקשו סיוע‬
‫ממאתיים הונגרים‪ ,‬מן הז'נדמרייה‪ .‬וולנברג העביר לגנרל הגרמני הודעה זו‪:‬‬
‫וולנברג ציווה לומר לגנרל הגרמני‪ ,‬כי אם לא יימנע זאת‪ ,‬ידאג השבדי אישית לכך‬
‫‪- 24 -‬‬

‫שבית הדין לפשעי מלחמה יאשים אותו ברצח ובהשמדת עם‪.‬‬
‫שמידטובר הרים טלפון והזעיק את איש צלב החץ‪ ,‬מפקד חיל המצב הגרמני ואת‬
‫נציגהממשלה ההונגרית‪" .‬פזרו את אנשיכם"‪ ,‬הורה‪" ,‬לא יהיה פוגרום"‪ .‬הוא שלח את מפקד‬
‫חיל המצב הגרמני למעצר‪ .‬שארית יהדות הונגריה ניצלה‪.‬‬
‫ב‪ 16 -‬בינואר הגיעו הרוסים אל הגטו הבינלאומי בפשט‪ .‬למחרת הגיעו אל הגטו‬
‫המרכזי‪.‬וולנברג רצה ליצור קשר עם הרוסים‪ ,‬וביקש להיפגש עם המפקדה הרוסית ועם‬
‫הממשלה ההונגרית החדשה‪ .‬הרוסים לקחו אותו לדרבצן‪ ,‬שם הייתה המפקדה הרוסית‪.‬‬
‫משם הועבר לידי הנ‪.‬ק‪.‬ו‪.‬ד‪( .‬שנקרא יותר מאוחר ק‪.‬ג‪.‬ב)‪ ,‬הוסע למוסקבה‪ ,‬ונעלם‪.‬‬
‫תחילה לא התעניינה הממשלה השוודית בגורלו‪ .‬מעט מעט החלה ההתעניינות גוברת‪,‬‬
‫ובמקביל לה הכחישו הרוסים את קיומו‪ .‬לאחר שנים הודו כי נאסר‪ ,‬אף מסרו למשפחה את‬
‫תעודותיו שהיו שמורות בארכיון הק‪.‬ג‪.‬ב‪.‬‬
‫ראול וולנברג‪ ,‬שהציל עשרות אלפים מיהודי הונגריה ‪ -‬נעלם לבלי שוב‪.‬‬

‫שלטי הרחובות בחיפה‬

‫‪- 25 -‬‬

‫אבני זופיה‪-‬מרטה – ‪AWNI Z0FIA-MARTA‬‬
‫המצילים ‪ :‬אבני זופיה‪-‬מרטה‪ִ ,‬אמה אלכסנדרה ויצ'ורק ואחיה אנטוני ויצ'ורק‪.‬‬
‫המקום‪ :‬פולין‪.‬‬
‫הניצולים‪ :‬אירנה דן לבית מכונבאום‪ִ ,‬אמה‪ ,‬דודיה ‪ -‬גוסטב ומרים בליימן ובניהם נתן ואפרים‪.‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫הניצולה אירנה דן‪ ,‬נולדה בעיר ‪ WLOCLAWEK‬בפולניה‪ .‬עם פרוץ המלחמה עברה עם הוריה‪,‬‬
‫מיכאל וטובה לוורשה‪ .‬הם גרו בגטו ורשה עד לחיסולו באפריל ‪ .1943‬אביה נשלח למחנה‬
‫טרבלינקה‪ .‬בעדותה היא מספרת כי בני המשפחה הצליחו להימלט מגטו ורשה ולהגיע‬
‫לשכונה ארית יחד עם אמה ודודה‪ ,‬גוסטב בליימן‪.‬‬
‫מצילתם‪ ,‬זופיה‪ -‬מרטה אבני הביאה אותם למחבוא שהיה בעליית גג ברח' חלודנה ‪15‬‬
‫בוורשה‪ .‬בדירה זו‪ ,‬אותה שכרה זופיה‪ -‬מרטה לצורכי הסתרת יהודים‪ ,‬נמצאו גם מרים אשתו‬
‫של גוסטב בליימן יחד עם שני ילדיה נתן ואפרים ביחד היינו במסתור ששה יהודים‪.‬‬
‫אחיה של זופיה‪ -‬מרטה אבני‪ ,‬אנטוני ויצ'ורק‪ ,‬בנה קיר במסתור עליית הגג‪ .‬משפחת ויצ'ורק‬
‫דאגה להם במשך כל תקופת שהותם במסתור עד למרד גטו ורשה באוגוסט ‪ ,1944‬לאמור‪,‬‬
‫שנה וחצי הם שהו במסתור‪ .‬באותה עת‪ ,‬הייתה זופיה‪-‬מרטה בת ‪ 10‬שנים‪.‬‬
‫הילד אפרים נפטר במסתור‪ .‬רק אחרי ‪ 7‬ימים הצליחה המצילה זופיה‪-‬מרטה אבני להוציאו‬
‫מעליית הגג ולקבור את הגופה‪.‬‬
‫משפחת ויצ'ורק הייתה פעילה בהסתרת היהודים הנ"ל‪ .‬הודות למשפחה זו‪ ,‬נשארו בחיים‪.‬‬
‫הם עשו את מעשיהם ללא תמורה‪ ,‬הסתכנו מאד‪ ,‬מתוך ערך אהבת הזולת‪.‬‬
‫המצילה זופיה נישאה אחרי המלחמה ליהודי בשם זלוקובסקי אשר נפטר בשנת ‪ 1952‬ואח"כ‬
‫נישאה שנית ליהודי בשם אבני‪ ,‬ממנו התגרשה בשנת ‪.1969‬‬

‫‪- 26 -‬‬

‫מחבוא בו הוסתרו יהודים בוורשה‬

‫[ארכיון יד ושם]‬

‫ברומברג‪-‬מקסמניוק תמרה ‪BROMBERG-MAXIMENOK -‬‬
‫‪TAMRA‬‬
‫המצילים‪ :‬תמרה ברומברג ואמה וולטניה מקסימניוק‪.‬‬
‫המקום‪ :‬אודסה ‪ -‬אוקראינה‪.‬‬
‫הניצולים‪ :‬יקטרינה קניבסקה ומשפחתה‪ ,‬מינה ירמולינסקי ומשפחתה ואנסטסיה רוזיקה‪-‬‬
‫אשכנזי‪.‬‬

‫‪- 27 -‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫באוקטובר ‪ 1941‬כבשו הגרמנים את אודסה‪ .‬בעיר פורסם צו כי על היהודים להירשם‬
‫במשטרה ובאותו צו‪ ,‬היה איסור להגיש סיוע ליהודים‪ .‬מי שלא היה נשמע להוראות הצו –‬
‫עונשו היה מוות‪.‬‬
‫תמרה ברומברג ואמה הגישו עזרה ליהודים בשלושת המקרים הבאים‪:‬‬
‫מקרה ראשון‪ :‬בחצר מגוריה התגוררה משפחה יהודית‪ .‬בת המשפחה יקטרינה קניבסקה‬
‫הייתה ידידתה של תמרה‪ .‬המשפחה היהודית הועברה לגטו‪ .‬תמרה ואמה התגנבו פעמים‬
‫אחדות לגטו והביאו להם דברי מאכל ובגדים‪ .‬היה רעב בגטו והחורף היה קשה‪ .‬הכניסה‬
‫לגטו הייתה כרוכה בסכנת נפשות‪.‬‬
‫לאחר חיסול הגטו הועברו היהודים לגטו אחר באזור דומניובקה‪.‬‬
‫תמרה ואמה נסעו ברכבת‪ .‬הם הלכו קילומטרים רבים כדי להגיע אל הגטו אשר נשמר ע"י‬
‫המשטרה הרוסית והרומנית‪ .‬הן שיחדו בכסף את השומרים ושוב הביאו אוכל ובגדים לקטיה‬
‫ומשפחתה‪ .‬לאחר השחרור הגיעה קטיה לתמרה‪ ,‬כשהיא חולה קשה ונשארה בביתה במשך‬
‫חודשים עד להבראתה‪.‬‬
‫מקרה שני‪ :‬תמרה ברומברג ואמה הגישו עזרה למשפחת מינה ירמולניסקי אשר נאסרה‬
‫והועברה לבית סוהר באודסה‪ .‬תמרה התגנבה לבית הסוהר (תמורת שוחד לשומרים)‬
‫והביאה להם דברי מאכל וביגוד וזאת עשתה מספר פעמים‪ .‬פעם פגשה גרמני בפרוזדור‬
‫ובקושי הסתתרה ממנו‪.‬‬
‫מקרה שלישי‪ :‬היהודייה אנסטיה רוזיקה אשכנזי ומשפחתה מצאו מסתור בדירה ריקה‬
‫באחת הסמטאות באודסה‪ .‬תמרה הייתה מתגנבת לדירה זו ומביאה להם אוכל‪ ,‬בגדים וגם‬
‫תרופות לאנסטסיה אשר חלתה‪.‬‬
‫הניצולות כותבות בעדויותיהן‪ ,‬שתמרה ואמה סיכנו את חייהן על ידי ביקורים תכופים והבאת‬
‫אוכל לגטו‪ ,‬לבית הסוהר ולדירת המסתור‪ .‬הן כותבות שהודות לתמרה ואמה – נותרו בחיים‪.‬‬

‫"‬
‫‪- 28 -‬‬

‫ג'זיירסקי אנה ו‪-‬ולדסלב ‪JEZIERSKI ANNA ET -‬‬
‫‪WLADYSLAW‬‬
‫המצילים‪ :‬ג'זיירסקי אנה ו‪-‬ולדסלב‪.‬‬
‫המקום‪ :‬פולין‪.‬‬
‫הניצולים‪ :‬קלמן פיינר ויהודים נוספים‪.‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫צבי שנר מלוחמי הגטאות שהיה יו"ר וועדת המשנה לחסידי אומות העולם כותב בדו"ח‬
‫שלו ל"יד ושם"‪:‬‬
‫קלמן פיינר‪ ,‬רוקח לפי מקצועו‪ ,‬המועסק בגטו טרנוב בבית מרקחת לעניים חייב את הצלתו‬
‫לזוג הפולנים אנה ו‪-‬ולאדיסלב ג'זיירסקי אשר נתנו מסתור בביתם לפליט מגטו טרנוב‬
‫המחוסל והחזיקו בו במשך שנתיים‪ ,‬עד השחרור‪.‬‬
‫נוסף עליו מצאו בביתם של הזוג ג'זיירסקי ושהיו חשוכי ילדים עוד יהודי מבוגר ושני ילדים‪.‬‬
‫הם עשו את המעשה הזה אשר סיכן תקופה ממושכת את שלומם ואת חייהם מתוך מניעים‬
‫הומאניים טהורים וללא טובת הנאה כספית‪.‬‬
‫היהודים המסתתרים נשארו בחיים‪ ,‬אך ולאדיסלב ג'זיירסקי נחשד בידי הגרמנים שהוא‬
‫עוזר ליהודים‪ ,‬נשלח לאושוויץ ושם נספה‪.‬‬
‫אחרי המלחמה נישאה האלמנה אנה ג'זיירסקי‪ ,‬שהאירה פנים בימי המלחמה ליהודים‬
‫החוסים בצל קורתה‪ ,‬לקלמן פיינר‪ ,‬שאימץ לעצמו את השם יוסף דוברוצקי‪ ,‬עלתה איתו לארץ‬
‫וסעדה אותו בנאמנות בחוליו הממושך‪.‬‬

‫‪- 29 -‬‬

‫אנה לא הסכימה שמעשה ההצלה יפורסם ולא רצתה בהכרה ובתודה‪ .‬גם להפצרותיה‬
‫של אימא של אחד הילדים היהודים שניצלו בביתה‪ ,‬אשר באה לבקר אצלה מארצות‬
‫הברית – לא נענתה‪.‬‬
‫רק כאשר החמיר מצבו של בעלה הנוכחי‪ ,‬היהודי‪ ,‬השלימה עם רצונו להביא את סיפור‬
‫ההצלה לידיעת "יד ושם"‪ .‬גם אנו נתייחס לעדותו כאל עדותו של שכיב מרע‪ .‬הגבר דוברוצקי‬
‫שוהה כעת בבית אבות בנהרייה‪.‬‬
‫אני מציע להעניק לולאדיסלב ג'זיירסקי את התואר והמדליה לאחר המוות‪ .‬המדליה והאות‬
‫יוענקו בנוכחות אלמנתו שהלכה אחרי הניצול אל ארצו והצטרפה אל עמו‪.‬‬
‫תוספת מעדות כתובה של קלמן פיינר‪:‬‬
‫היה לי בית מרקחת תחת השם‪" :‬בית מרקחת ליהודים עניים"‪ .‬ביום של השמדת הגטו‬
‫ניצלתי בנס עם ‪ 300‬יהודים שנועדו ע"י הגרמנים למיין רכוש יהודי שנשדד‪.‬‬
‫בבוקר ברחתי לאחיות סמבוסקי‪ .‬לשם הגיע מר ג'זיירסקי עם תעודה מזויפת על שם יוסף‬
‫קורכצ'בסק‪ .‬עמו היה אדם עם אותו השם‪.‬‬
‫משם הלכנו לתחנת הרכבת כדי לנסוע לקרקוב ומשם לוורשה‪ .‬בוורשה הוא לקח אותי‬
‫למכירתו גב' זופיה נווקובסקה‪ .‬היו לי שני מעילים ואחד רציתי להשאיר אצלה‪ ,‬אבל הם פחדו‬
‫ולא רצו לקבל את המעיל‪.‬‬
‫ג'זיירסקי לקח אותי לביתו ברחוב יסנה ‪ .17‬הייתה שם גם אישתו וגם ילד בן ארבע ושמו‬
‫מרק‪ .‬הוא קיבל מקרובי משפחת ייזירסקי תעודת לידה‪ .‬מרק עבר ברית מילה‪ .‬היה לו‬
‫"מראה טוב" של ילד ארי‪ .‬משפחת ייזירסקי רצתה לקבל גם את אחיו אבל הוריו רצו לשמור‬
‫אותו אצלם כדי שיעבוד עמם אצל החייט בגטו קרקוב‪.‬‬
‫אצל ג'זיירסקי התגורר גם קרפינסקי‪ .‬קלמן פייר נתן לייזירסקי מעת לעת גם כספים‬
‫להשתתפות עצמית בהוצאות שהיו לו‪ .‬הוא השיב לקלמן פיינר‪" :‬מספיק לי פרוסת לחם‬
‫וקפה שחור"‪.‬‬
‫באחד הימים כאשר חלף ליד כנסיה‪ ,‬פנתה אליו אישה בוכה שסיפרה לו שהחביאה את בנה‬
‫תחת שולחן מכוסה מפה ארוכה מחשש שיבולע לו‪.‬‬
‫ייזירסקי נענה לאישה והעביר את הילד לביתו‪ .‬יותר מאוחר הועבר הילד למשפחת יחומבסקי‬
‫שהיו לה ילדים בגילו‪.‬‬
‫פעם באו הגסטאפו לביתה של משפחת יחומבסקי ושאלו את האישה זופיה‪" :‬איך זה ששניים‬
‫מילדכם בהירים והאחד שחור?"‪ .‬היא השיבה מיד‪" :‬היה לי ידיד שחרר‪…‬אתה מבין?"‬

‫‪- 31 -‬‬

‫דיקר‪ -‬סרבניאק מריה ‪DIKER MARIA -‬‬
‫המצילים‪ :‬דיקר מריה (רק דיקר מריה תושבת חיפה)‪ ,‬רייס אנה וראדונסקי הלנה‪.‬‬
‫המקום‪ :‬פולין‪-‬לבוב‪.‬‬
‫הניצולים‪ :‬איגנצי רדונסקי‪ ,‬אברהם דיקר‪ ,‬משה רייס‪ ,‬אדוארד גליק‪ ,‬שלמה קיהן‪ ,‬פיגה דיקר‬
‫וליב דרוקר ויהודים נוספים‪.‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫מתוך ראיון שערך מר בורונובסקי מטעם "יד ושם"‪:‬‬
‫ביום ‪ 10.6.1987‬ראיינתי את הניצול איגנצי רדונסקי הגר בארה"ב והנמצא באורח זמני אצל‬
‫המצילה אנה רייס בבת ים‪.‬‬
‫מדבריו של הניצול איגנצי רדונסקי קיבלתי את התמונה הבאה‪:‬‬
‫הניצול גר בעיר לבוב עד לפרוץ המלחמה ואחר כך בגטו לבוב‪ .‬הוא הכיר עוד לפני המלחמה‬
‫את הנוצרייה הלנה רדינסקי לבית בילץ‪.‬‬
‫כאשר התחילו משלוחים מגטו לבוב למחנות השמדה‪ ,‬הסתירו המצילות‪ :‬דיקר מריה‪ ,‬רייס‬
‫אנה וראדונסקי הלנה את הניצול איגנצי רדונסקי ועוד שישה יהודים בבונקר‪ ,‬ואחר כך כאשר‬
‫השכנים התחילו לחשוד שהן מסתירות יהודים‪ ,‬הכינו עבור היהודים המוסתרים בונקר חדש‬
‫בפרבר של עיר לבוב‪ ,‬בקלפרוב‪.‬‬

‫‪- 31 -‬‬

‫כל היהודים ביחד עם הניצול הנ"ל היו מוסתרים על ידי המצילות ממחצית שנת ‪ 1942‬ועד‬
‫לשחרור לבוב על ידי הצבא האדום בפברואר ‪.1944‬‬
‫כל שלושת המצילות טיפלו במוסתרים היהודים לכל צרכיהם‪.‬‬
‫היהודים המוסתרים שלמו רק עבור הוצאות המזון שמופק להם והמצילות לא קיבלו‬
‫מהניצולים כל תמורה נוספת שהיא‪.‬‬
‫המצילות פעלו אך ורק מתוך מניעים אנושיים והסתכנו‪.‬‬
‫בין היהודים המוסתרים הנ"ל‪ ,‬פרט לניצול איגנצי רדונסקי היו‪ :‬אברהם דיקר‪ ,‬משה רייס‪,‬‬
‫אדוארד גליק‪ ,‬שלמה קיהן‪ ,‬פיגה דיקר וליב דרוקר‪.‬‬
‫בתום המלחמה התחתן הניצול אברהם דיקר עם המצילה מריה דיקר‪ .‬הניצול משה רייס עם‬
‫אנה רייס והניצול איגנצי רדונסקי עם הלנה רדבנסקי‪.‬‬
‫הניצולים המפורטים לעיל‪ ,‬פרט לניצול איגנצי רדונסקי‪ ,‬נפטרו‪.‬‬
‫כל המצילות הנ"ל עברו את הגיל של ‪ 80‬שנה נמצאות במצב כלכלי קשה ומבקשות עזרה‬
‫חומרית‪.‬‬
‫לאור הנ"ל‪ ,‬אני ממליץ‪:‬‬
‫להעניק את התואר לכל המצילות הנ"ל בצירוף מדליה נפרדת לכל אחת מהן‪.‬‬
‫נטיעת עץ וכמו כן אני ממליץ על עזרה חומרית עבור כל אחת מהמצילות הנ"ל‪.‬‬
‫להלן המכתב של שתי המצילות המתגוררות בארץ ונכתב ל"יד ושם"‪:‬‬
‫לכבוד "יד ושם" הוועדה לחסידי אומות העולם‬
‫ירושלים‬
‫מאת‪ :‬מריה דיקר‪ ,‬לבית סרבר ניאמצור‪ ,‬הגרה בקריית חיים‪ ,‬רחוב אברבנאל ‪ .37‬שנת לידה‬
‫‪.1900‬‬
‫ומאת‪ :‬הננה רייס לבית רודביץ‪ ,‬הגרה בבת—ים‪ ,‬רחוב אבא ברדיצ'ב ‪ .3‬שנת לידה ‪.1911‬‬
‫נולדנו שתינו בלבוב וגרנו בעיר זו עד לגמר מלחמת העולם השנייה‪ .‬עד פרוץ המלחמה‬
‫בשנת ‪ 1939‬היה לכל אחת מאיתנו חבר יהודי ואיתו התחתנו אחרי גמר המלחמה‪.‬‬
‫אני מריה דיקר גרתי ברחוב סלונצ'נה ‪ 2‬ואני הננה רייס גרתי תחילה ברחוב זמקובה ‪ 1‬ואחר‬
‫כך עברתי לרחוב סלונצ'נה ‪ .3‬היה זה בזמן כיבוש לבוב על ידי הגרמנים‪.‬‬
‫שתינו היינו מיודדות ובכוונה להציל את החברים היהודים שלנו ובכדי לבנות בונקר עבורם‪.‬‬
‫אני הננה רייס החלטתי להחליף את הדירה ברחוב זאמקובה לדירה ברחוב סלונצ'נה ‪.3‬‬
‫בבונקר שבנינו השתכנו במשך חודשים רבים‪ 7 ,‬יהודים ואלה הם אברהם דקר‪ ,‬משה רייס‪,‬‬
‫איגנצי רדווינסקי‪ ,‬אדוארד גליק‪ ,‬שלמה קיהן‪ ,‬פייגה דיקר‪ ,‬ולייב ששם משפחתו שכחנו‪ .‬כל‬
‫היהודים המפורטים לעיל אינם בחיים פרט לאיגנצי רדווינסקי הגר בארצות הברית‪.‬‬
‫שתינו טיפלנו ביהודים מוסתרים‪ .‬סיפקנו להם מזון‪ ,‬שמרנו עליהם ועשינו כל העבודות כדי‬
‫לשמור אותם בחיים‪.‬‬
‫הנ"ל היו מוסתרים בבונקר שבנינו כ‪ 16-‬חודשים מסוף ‪ 1942‬ועד לשחרור לבוב על ידי‬
‫הרוסים בפברואר ‪. 1944‬‬
‫בהצלת היהודים הנ"ל פעלנו אך ורק מתוך נימוקים אנושיים ואלה מהם שיכלו לשלם עבור‬
‫ההוצאות השוטפות לקיומם עשו זאת‪.‬‬

‫‪- 32 -‬‬

‫היו גם יהודים ביניהם שלא היה להם כסף לשלם עבור קיומם ואנחנו נשאנו בהוצאות כדי‬
‫להחזיק אותם בחיים‪.‬‬
‫מצבנו החומרי חמור‪ .‬לאור הנ"ל אנו מבקשות להכיר בנו כחסידי אומות העולם וכן להחליט‬
‫על עזרה חומרית עבורנו‪.‬‬

‫הורנונג‪-‬טומצ'ק אנה ‪HORNUNG-TOMCZAK ANNA -‬‬
‫המצילה‪ :‬הורנונג אנה (שם משפחה קודם‪ :‬טומצ'ק)‪.‬‬
‫המקום‪ :‬פולין‪.‬‬
‫הניצולים‪ :‬לאון הורנונג‪ ,‬בנו פרדריך‪ -‬שרגא הורנונג והבן הנוסף וכן סייעה במזון ליהודים‬
‫שעבדו במחנה עבודה גרמני‪.‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫הניצול ליאון הורנונג‪ ,‬שנפטר בישראל‪ ,‬היה מסעדן שניהל מסעדות אחדות בעיר צאשין‬
‫שבשלזיה עילית‪-‬פולין‪.‬‬
‫שני בניו הגדולים ביקרו בבית ספר פולני ודיברו עם ההורים פולנית‪ ,‬דיבורם הפולני היה‬
‫רהוט‪ ,‬כך שיכלו להופיע בציבור כנערים פולנים‪ .‬ההורים שוחחו ביניהם בשפה הגרמנית ולכן‬
‫חשדו בהם שהם "פולקסדויטשים"‪.‬‬
‫בגבור המתח הטרום‪ -‬מלחמתי בפולין‪ ,‬שלח האב את אשתו ובתו בת השנתיים אל משפחת‬
‫אשתו בעיר סטרי‪ .‬לאחר שפרצה המלחמה הוא שלח גם את שני בניו‪ ,‬גילאי ‪ 12‬ו‪13 -‬‬
‫למשפחה בסטרי‪ .‬עם התמוטטותה של פולין הגיע גם האב לסטרי‪ ,‬שהייתה כבר תחת‬
‫השלטון הסובייטי‪.‬‬

‫‪- 33 -‬‬

‫בשנת ‪ 1941‬עם כיבוש האזור ע"י הגרמנים‪ ,‬החליף האב את עיסוקו ועבר לעבודות בניה‪.‬‬
‫הוא למד מהר את המקצוע וקיבל עבודה כאחראי על בנית גשר בכפר סטינאווה בקרבת‬
‫סטרי‪ .‬הוא הופיע לעבודה כפולני‪.‬‬
‫מאחר ששלט בשפה הגרמנית ברהיטות‪ ,‬סברו מעבידיו וחבריו לעבודה כי הוא‬
‫"פולקסדויטשה"‪ .‬טענתו הייתה כי בעקבות המלחמה מתעכבת קבלת המסמכים שלפיהם‬
‫יחשב כ"פולקסדויטשה"‪ .‬זאת הסיבה שלא הייתה לו תעודת זהות אלא רק רישיון עבודה‪.‬‬
‫הוא הביא אליו את בנו המבוגר יותר‪ ,‬שכונה עתה בשם פולני‪ -‬סטאסייק‪ .‬בנו סייע לו‬
‫בעבודתו והתגורר עמו‪.‬‬
‫בינתיים הוקם בסטרי הגטו‪ .‬אשתו וילדיו הצעירים נכלאו‪ .‬מדי פעם היה הבן הבכור מתגנב‬
‫לשער הגטו ומביא להם מזון‪ .‬בסטרי החלו אקציות השילוח למחנה ההשמדה בלז'יץ‪.‬‬
‫בחודש יולי‪ ,‬הוציאו לרכבת הגירוש גם את משפחת הורנונג‪ ,‬אשתו וילדיו הצעירים‪.‬‬
‫לאון הורנונג ובנו הגדול הועברו לעיירה פודוולוצ'יסק שבמחוז טרנופול‪ .‬הוא הועסק כמייסטר‪-‬‬
‫מומחה לבנייה בפירמה שהשתייכה לארגון טודט‪ .‬הבן שרגא הצליח להגיע אל אביו‪.‬‬
‫עתה נוצרה בעיה‪ .‬בני הורנונג נמלטו ממקום עבודתם הקודם בסטינאווה ללא כל מטען והיו‬
‫מופיעים לעבודה בבגדים נאים ‪ -‬בבגדי שבת ועל ידי כך עוררו תמיהות ושאלות‪.‬‬
‫לאון הורנונג‪ ,‬הודיע לעובדי הפירמה כי הוא זקוק לבחורה שתנהל את משק ביתו‪ .‬במטבח‬
‫של אותה פירמה עבדה בחורה אוקראינית בשם אננה טומצ'וק שהייתה כבת ‪ .18-17‬עובדים‬
‫המליצו עליה‪ .‬היא התקבלה לעבודה בניהול משק ביתו‪ .‬היא בישלה‪ ,‬ניקתה וכיבסה‬
‫בשבילם‪.‬‬
‫לאחר שמשפחת הורנונג עברה לפודוואלצ'יסק עברה עמם גם אננה‪ ,‬שהמשיכה לדאוג להם‪.‬‬
‫בסיטואציה זו‪ ,‬נרקמו יחסים רומנטיים בין לאון הורנונג ואננה‪.‬‬
‫היא הייתה הולכת לכפרים ומשיגה מצרכי מזון בשביל המשפחה‪ .‬באותה עת‪ ,‬עדיין לא ידעה‬
‫כי המשפחה הינה משפחה יהודית‪.‬‬
‫פשטה השמועה כי המשפחה הינה משפחה יהודית והם הוזמנו לחקירה במשרדי הפירמה‪.‬‬
‫קפטן גרוס‪ ,‬מבחירי העובדים של הפירמה יעץ להם לא ללכת לחקירה‪ .‬האב הורה לבניו‬
‫ללבוש את בגדיהם הטובים והם נמלטו‪.‬‬
‫אננה שאלה לסיבת בריחתם הפתאומית ואז הם גילו לה שהם יהודים‪.‬‬
‫הם ברחו לכפר פולני בשם קאצ'נובה ושהו בביתו של ידיד פולני במשך שבועיים והתחזו‬
‫כקייטנים שהגיעו לחופשה‪.‬‬
‫בורריסלוב בנו מסילת ברזל ושם הם עבדו‪ .‬הופעתם לעבודה בבגדים נאים [מכיוון שהיו ללא‬
‫מטען] עורר שוב חשדות במקום העבודה‪ .‬הורנונג הפיץ שמועה כי הוא מחכה לבואה של‬
‫אשתו שתביא עמה את המטען‪ .‬הוא אזר עוז ופנה לאננה שתגיע אליו‪ .‬הבנים התנגדו‬
‫למהלך זה‪ .‬הם טענו שאננה היא אוקראינית שיודעת את סודם והיא תסגיר אותם‪.‬‬
‫כעבור ימים ספורים הופיעה אננה עם ‪ 6‬מזוודות‪ ,‬בהן ארזה את בגדיהם ורכושם וחבילות‬
‫נוספות‪.‬‬
‫עתה‪ ,‬הורנונג הודיע לכל דורש כי אשתו הגיעה‪ .‬אננה הצטרפה למשפחה והמשיכה לנהל את‬
‫משק הבית‪ .‬היא הייתה יוצאת לכפרים לקניות מזון‪ ,‬בישלה להם‪ ,‬כיבסה וניקתה את הבית‪.‬‬
‫לפי עדותו של הבן פרידריך‪ -‬שרגא הורנונג‪ ,‬מעולם לא נתנה להם להבין כי מעתה הם‬
‫תלויים בחסדה כיהודים והיא ִתפקדה בנאמנות כאם המשפחה‪ .‬יתר על כן‪ :‬בסביבה‪ ,‬לאחר‬
‫השמדת היהודים השאירו הגרמנים עשרות אחדות של יהודים לעבודה‪ .‬הם היו רעבים מאד‪.‬‬
‫עוד בהיותם בפודוולוצ'יסק הייתה אננה מבשלת עבורם דליים של מרק סמיך מהמצרכים‬
‫שלקחה מהמטבח הגרמני והביאה להם‪.‬‬
‫ועוד מעשה‪ :‬שני זוגות של יהודים ביקשו להגיע ללבוב ואננה התנדבה ללוותם‪ .‬היא גם‬
‫הביאה לביתה את אחותה הצעירה הבלונדינית שהתגוררה עמם זמן קצר כדי להוכיח שהם‬
‫משפחה ארית‪.‬‬

‫‪- 34 -‬‬

‫שרגא הורנוננג קיבל בינתיים צו גיוס לצבא הגרמני ומוכרח היה להיעלם‪ .‬אחיו הבכור מצא‬
‫מקום אצל איכר פולני‪ .‬במאי ‪ 1945‬שיחרר אותם הצבא הסובייטי‪.‬‬
‫ב‪ 1945-‬עלה שרגא כמתנדב לתוך המאבק להקמת המדינה‪.‬‬
‫ב‪ 1945-‬נשא אבי המשפחה לאון הורנונג את אננה לאישה‪.‬‬
‫שני הבנים שכבר היו בישראל דאגו בשנות ה‪ 60 -‬להעלותה ארצה‪ .‬לאון הורנונג נפטר‬
‫בישראל בשנת ‪ .1973‬אשתו אננה מתגוררת בחיפה‪.‬‬

‫יקירה‪-‬זינטל אירנה ‪YAKIRA-ZIENTAL IRENA -‬‬
‫האם ברוניסלאבה זינטאל ובתה אירנה (כיום שם משפחתה‪ :‬יקירה)‪.‬‬
‫המצילים‪ֵ :‬‬
‫המקום‪ :‬לודמיר‪ -‬פולין‪.‬‬
‫הניצולים‪ 13 :‬יהודים‪.‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫מעדותו של ד"ר ב‪.‬טובצ'קו עולה כי בשנת ‪ 1939‬הוא שרת בשרות צבאי עם הגדוד אליו‬
‫השתייך בעיר ‪ – WLODZIMIERZ WOLYNSKI‬לודמיר‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1942‬הקימו הגרמנים את הגטו בעיר‪ .‬ב‪ 1.9.42-‬חוסל גטו זה ובו נורו‪-‬נרצחו‬
‫כ‪ 30,000 -‬יהודים‪.‬‬
‫ידידיו מאז‪ ,‬בני משפחת זינטאל ובמיוחד האם והבת הביאו לידיעתו כי הגטו עומד בפני‬
‫חיסול‪ ,‬למרות שמקום מגוריו היה מחוץ לחומות הגטו‪ ,‬וזאת בתוקף תפקידו כרופא שצריך‬
‫לתת שירות לכלל האוכולסיה‪.‬‬
‫‪- 35 -‬‬

‫משפחת זינטאל העבירה את ד"ר ב‪.‬טובצ'קו ממקום מגוריו למקום מחבוא מיוחד אשר נבנה‬
‫במיוחד עבורו‪ .‬בית זה נמצא בקצה העיר‪ ,‬מוקף גן נאה ושימש את בני המשפחה כמעון קיץ‪.‬‬
‫בכדי למנוע חשד‪ ,‬המשפחה עצמה נטשה את המקום ועברה למקום מגורים אחר‪ .‬מקום‬
‫המסתור נבנה והותקן כך‪ ,‬שמנע כל מגע עם השכנים‪ .‬האם ברוניסלאבה זינטאל דאגה לו‬
‫בקביעות‪.‬‬
‫בהמשך הזמן‪ ,‬נתווספו לאותו מחבוא עוד ידידים וביניהם ‪ 5‬יהודים אשר תעו ונדדו עד‬
‫שהגיעו לאותו מקום‪ .‬באותו מחבוא הסתתרו ‪ 13‬יהודים ואותה אם‪ ,‬ברוניסלאבה‪ ,‬דאגה להם‬
‫וסיפקה את כל צרכיהם במזון ובלבוש‪ ,‬וכן עשתה לסילוק כל השפכים של צואה ושתן‪.‬‬
‫כמעט יום‪-‬יום הייתה חייבת לעבור בדרכים עקלקלות‪ ,‬והייתה צריכה למצוא תירוצים שונים‬
‫ומשונים בפני השכנים את סיבת בואה לאותו מקום וזאת למען מטרה אחת ויחידה – להחזיק‬
‫את האנשים בחיים!‬
‫באותה שנה‪ ,‬הסיתו הגרמנים את האוקראינים בפולנים‪ .‬בשלב מסוים נאלצה משפחת‬
‫זינטאל לנטוש את העיר כדי להינצל מאותם פוגרומים אשר ערכו האוקראינים‪.‬‬
‫לפיכך העבירה משפחה זינטאל את תפקיד ההצלה ההומניטארי לידי משפחת סטרוייוואס‬
‫אשר המשיכה באותה מסירות ובאותה רוח לדאוג ליהודים המסתתרים‪..‬‬
‫באותה עת‪ ,‬הופיעו השכנים וטענו שנדמה להם כי באותו מחבוא נמצאים יהודים או מטמון‬
‫השייך לצבא הפולני‪.‬‬
‫משפחת סטרוייוואס הציעה‪ ,‬כתשובה לאותה טענה‪ ,‬כי כדאי לדחות את ברור הדבר עד ליום‬
‫ראשון הקרוב‪ ,‬יום שבו כתמיד משתכרים הגרמנים ואז יותר נוח יהיה לערוך את הבדיקה‪.‬‬
‫השכנים קיבלו את ההצעה‪.‬‬
‫עד לאותו יום ראשון עשו הכול בכדי להוציא את המסתתרים מן המחבוא‪ .‬העבירום זמנית‬
‫למקום מסתור אחר ולאחר החיפוש הוחזרו למקום המסתור הקבוע‪.‬‬
‫כל המעשים הללו נעשו ע"י שתי המשפחות בחירוף נפש תוך סיכון חייהם‪.‬‬
‫ד"ר טוביה לויט בעדותו‪ ,‬חוזר על הדברים הנ"ל ומאשר את סיפור המעשה‪ .‬בעדותו הוא‬
‫מוסיף‪:‬‬
‫באותה תקופה פנינו לברוניסלאבה זינטאל ובתה אירנה אשר גרו בפרברי העיר ועליהם ידענו‬
‫שהן מסתירות במשך עשרה חודשים ‪ 6‬יהודים אחרים‪ .‬הן הבינו את הסכנה ומיד הסכימו‬
‫להכניס אותנו בלילה לדירתן‪ .‬שם מצאנו את ד"ר קייטלמן ואשתו‪ ,‬את משפחת שרגא (הזוג‬
‫ובת) ואת ד"ר טורבצ'קו‪.‬‬
‫הבית שכן בין בתי אוכלוסייה פולנית‪ .‬תחת רצפת אבנים היה מרתף נמוך בו יכולנו לשכב‪.‬‬
‫הכניסה למרתף נמצאה תחת ארון המטבח והרצפה הייתה ניתנת להזזה‪ .‬הבית הייה שייך‬
‫לברוניסלאבה זינטאל‪.‬‬
‫בינתיים הביאה ברוניסלאבה זינטאל‪ ,‬פעמיים בשבוע סלים מלאים עבור שישה אנשים –‬
‫תפוחי אדמה‪ ,‬לחם וירקות‪ .‬היה צריך להביא את האוכל מהעיר‪ ,‬מרחק ‪ 3‬ק"מ וזה היה‬
‫בשביל ברוניסלאבה זינטאל מאמץ לא קטן‪ .‬היא הייתה כבר אישה מבוגרת‪ .‬היא לא דרשה‬
‫כל תשלום בשביל האוכל‪.‬‬
‫רק הודות ללב הטוב של משפחת סרויוונס וברונילאבה זינטאל ובתה אנו חיים היום‪ .‬אנו‬
‫מדגישים את האומץ שלהם‪ ,‬שהיה יוצא מן הכלל וחוסר אינטרסנטיות בפעולתם‪ .‬אנו רואים‬
‫בהם אנשים גדולים‪ ,‬ראויים להוקרה של החברה‪.‬‬

‫‪- 36 -‬‬

‫בעדות נוספת שנגבתה מד"ר טוביה לויט עולה כי הבת אירנה זינטאל‪ ,‬הייתה הרוח החיה‬
‫של מרבית הטיפול בהם עד כדי כך שאף את תעודת הזהות שלה נתנה לאשתו‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬במקרה הדחק הביאה למחבוא רופא שיניים – כדי לעקור שן לאחד המסתתרים‪.‬‬
‫לאחר המלחמה נישאה אירנה ליהודי (שלא מאלה שהסתירה) ויחד עם בעלה ואמה עלו‬
‫לישראל‪.‬‬
‫מעדותה של ברוניסלאבה זינטאל‪ ,‬אמה של אירנה עולה‪ ,‬שברוניסלאבה זינטאל נולדה בשנת‬
‫‪ 1888‬בפולין‪ .‬בזמן שניתנה העדות היא הייתה גרה ברחוב ביל"ו ‪ 5‬בחיפה‪.‬‬
‫משפחת זינטאל התגוררה ב‪ -WLODZIMIERZ WOLYNSKI -‬לודמיר‪ .‬מצבה החומרי היה‬
‫קשה‪ .‬בעלה היה פועל ובזמן המלחמה חלה קשה‪.‬‬
‫משפחת זינטאל הסתירה בדירתה ‪ 12‬יהודים שרבים מהם היו מחוסרי אמצעים‪ .‬היא נאלצה‬
‫לבקש עזרה כספית מאחיותיה הנשואות כדי לקנות צורכי מזון ליהודים המוסתרים‪.‬‬
‫היא אמרה למראיינת‪" :‬כשהתחילה האקציה לא יכולנו לסרב לתת עזרה ליהודים‪ .‬בעלי אמר‬
‫אז‪ :‬אין ברירה אלא לקבל אותם אלינו‪ .‬בעלה מר זינטאל בנה במרתף ביתם מקלט ובו‬
‫הסתיר בין הראשונים את ד"ר קויטלמאן (קוסלווסקי) ואשתו"‪.‬‬
‫זמן קצר אחר כך הביאה בתה של ברוניסלאבה זינטאל‪ ,‬אירנה (אשתו של הרופא ד"ר‬
‫יקירה‪ ,‬יהודי‪ ,‬גרים בחיפה)‪ ,‬שהייתה אחות בבית חולים‪ ,‬לדירת הוריה את היהודי‬
‫ד"ר טורובצקי ושני זוגות רופאים‪ :‬גרינברג ולוויס עם נשותיהם‪ .‬ל‪ 7-‬אנשים אלה צורפו עוד ‪2‬‬
‫משפחות‪ ,‬משפחת שרגא ומשפחת פקלר‪.‬‬
‫כדי להחזיק ‪ 12‬אנשים בתנאים כאלה לא רק שהיה דרוש אומץ לב‪ ,‬אלא גם לספק מזון‬
‫למספר כה גדול של אנשים הייה קשה ביותר‪.‬‬
‫ברוניסלאבה זינטאל מוסיפה בעדותה‪" :‬הייתי נאלצת לקנות מצרכי מזון בסתר ולבשל אוכל‬
‫בסתר בשביל כולם‪ ,‬כדי שהשכנים לא ירגישו‪ ,‬אבל משכוחותיי אפסו‪ ,‬נזכרתי בחיים האיומים‬
‫בגטו והייתי מאושרת‪ ,‬שלפחות יכולתי לעזור לכמה אנשים ולהוציא אותם מהגהנום"‪.‬‬
‫גב' זינטאל הגיעה בשנת ‪ 1949‬לישראל עם בתה הנשואה אירנה יקירה‪.‬‬

‫מנשר של מפקד המשטרה הנאצי באזור לבוב ובו הודעה על‬
‫הוצאה להורג של אוקראינים שהסתירו יהודים‬

‫[ארכיון "יד ושם"]‪.‬‬

‫‪- 37 -‬‬

‫לביצקי ירוסלאבה ‪LEWICKI JAROSLAWA -‬‬
‫המצילים‪ :‬לביצקי אלכסנדר הבת קטרז'ינה והנכדה לביצקי ירוסלאבה‪.‬‬
‫המקום‪ :‬פולין‪.‬‬
‫הניצולים‪ 27 :‬יהודים‪.‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫אחד הניצולים‪ ,‬יורם מרון – שמו הקודם‪ :‬ורק שנקר‪ ,‬יליד העיר ז'יצ'וב אשר במחוז לבוב‬
‫מספר כי בהיותו ילד (נולד ב‪ – )29.3.37-‬בתקופת השואה בשנים ‪ 1944-1943‬ניצל ונשאר‬
‫בחיים הודות למשפחת לביצקי‪.‬‬
‫הסב אלכסנדר לביצקי הייה מעביר אותו ממקום מגורים אחד לשני והחביא אותו מפני‬
‫הנאצים‪ .‬הילדה‪ ,‬ירוסלאבה לביצקי הייתה משחקת עמו‪ ,‬כאילו הייתה אחותו‪.‬‬
‫כאשר המצב הייה מסוכן‪ ,‬הייתה מביאה לו אוכל למקום מחבוא בתוך תיק של בית הספר‪.‬‬
‫זאת עשתה גם כשהיו גרים עוד בגטו‪ .‬היא הייתה נכנסת לגטו עם תיק בית הספר‪ ,‬מתחמקת‬
‫מידי שוטרים גרמנים ואוקראינים ומביאה מצרכי מזון‪ .‬במעשים אלה סיכנה את עצמה ואת‬
‫משפחתה‪ .‬בזכותם נשאר בחיים‪.‬‬

‫‪- 38 -‬‬

‫ירוסלאבה לביצקי יחד עם סבה אלכסנדר לביצקי החביאו עוד ילד יהודי בשם ריסיק פיירינג‬
‫עד לשחרור העיר ע"י הרוסים בחודש יולי ‪.1944‬‬
‫בתקופה הנ"ל הייתה אמו של יורם מרון במקום מסתור אחר‪ -‬בבונקר יחד עם עוד ‪24‬‬
‫אנשים‪ .‬המצב בבונקר היה רע מאד‪ .‬לא היה למסתתרים מה לאכול‪.‬‬
‫אמו יצאה מהבונקר ובאה לבקר אותו אצל משפחת לביצקי‪ .‬היות והמצב היה מסוכן מאד‪,‬‬
‫אמו העבירה גם אותו לבונקר‪ .‬הסב אלכסנדר לביצקי הסכים להביא מצרכי מזון ליושבי‬
‫הבונקר‪ .‬כדי שאוקראינים והגרמנים לא יחשדו בו‪ .‬הלך עם נכדתו ירוסלאבה והיה מביא מדי‬
‫מספר ימים מצרכי מזון ליושבי הבונקר‪ .‬מקום המפגש בין השניים ואמו היה באחד הבתים‬
‫ההרוסים בעיר שנהרס עקב הפצצות מהאוויר‪.‬‬
‫המרחק למקום המפגש היה רחוק מאד‪ .‬קניית מצרכי מזון כרוך היה בסיכון רב‪ .‬הליכה עם‬
‫מצרכי מזון והשגת המצרכים הייתה גם היא מסוכנת מאד‪ .‬היה צריך להישמר מפני שכנים‪,‬‬
‫מכרים‪ ,‬אנשי משטרה ואחרים‪.‬‬
‫את מצרכי המזון היה מביא אלכסנדר לביצקי במשך עשרה חודשים וע"י כך הציל את חייהם‬
‫של ‪ 24‬אנשים‪ ,‬יושבי הבונקר ואת חבריו של יורם מרון‪.‬‬
‫בפני נציגת הוועדה שרה שנר‪ -‬נשמית מלוחמי הגטאות‪ ,‬חברת הוועדה לחסידי אומות העולם‬
‫הופיעו שני ניצולים‪ :‬אברהם שפירא מחיפה וישראל פנסטר מנתניה יחד עם ירוסלאווה‬
‫לביצקי המתגוררת בזלוצ'וב שבאוקראינה‪.‬‬
‫משפחת סבה ‪ -‬אלכסנדר לביצקי ואמה יקטרינה הצילו בתקופת השואה לפי עדותם כ‪25-‬‬
‫יהודים‪ .‬בבית אמה של ירוסלווה התגוררו‪ -‬הסתתרו ‪ 2‬ילדים יהודים מנובמבר ‪ 1942‬עד‬
‫השחרור ביולי ‪.1944‬‬
‫הניצולים מבקשים להעניק למשפחה את התואר חסיד אומות העולם ‪ -‬לסב אלכסנדר‪ ,‬לאם‬
‫יקטרינה‪ ,‬שכבר אינה בחיים ולנכדה ירוסלאבה‪ ,‬שהייתה אז בת ‪ 9-8‬והשתתפה באופן פעיל‬
‫במעשי ההצלה‪.‬‬
‫כאות הוקרה ותודה‪ ,‬הביאו אברהם שפירא וישראל פנסטר את המצילה ירוסלאבה לביקור‬
‫בישראל‪ .‬היא שהתה כאן כחודש ימים‪.‬‬

‫לוגובסקי הלינה ‪LUGOWSKI HALINA -‬‬
‫המצילים‪ :‬לוגובסקי זיגמונט ורעייתו הלינה (לוגו בסקה)‪.‬‬
‫המקום‪:‬פולין‪.‬‬
‫הניצולים‪ :‬צור כוכבה (סטלה זילברשטיין) ושתי יהודיות נוספות שסייעה להן בהבאת מזון‪.‬‬

‫‪- 39 -‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫הניצולה צור כוכבה (סטלה זילברשטיין)‪,‬נולדה בשנת ‪ 1925‬בעיר לודג' שבפולין‪ .‬אחרי חיסול‬
‫הגטו‪ ,‬ברחה כוכבה‪ -‬סטלה לכפרים בסביבה הקרובה עד שהגיעה לביתה של הלינה‬
‫לוגובסקי‪ ,‬לבית קטן ורעוע‪ .‬בבית היה מקום לשתי מיטות בלבד‪ .‬היא הסכימה להלין אותה‬
‫בביתה‪.‬‬
‫המשפחה הצטופפה‪ .‬הלינה ובעלה ישנו במיטה אחת‪ ,‬וכוכבה‪-‬סטלה ישנה עם הילדים‬
‫במיטה השנייה‪.‬‬
‫כוכבה‪-‬סטלה שהתה בבית משפחת לוגובסקי זיגמונט והלינה בחודשים פברואר‪ -‬מרץ ‪.1944‬‬
‫משפחת לוגובסקי הייתה ענייה מאד‪ .‬האב היה פועל חקלאי שכיר ללא אדמה משלו‪ .‬הם‬
‫התגוררו בביתו של אבי הבעל‪ .‬הלינה הייתה יתומה שגדלה בבית האיכר האמיד אנדז'יי‬
‫זדנוסקי‪.‬‬
‫כוכבה‪-‬סטלה הגיעה לבית לוגובסקי במסווה השם הפולני ואנדזיה‪ ,‬אולם אחר זמן מה גילתה‬
‫לבעלת הבית כי היא יהודיה‪ .‬את הוצאות החזקה שילמה בסריגה‪.‬‬
‫היחס אליה היה אנושי ואפילו טוב‪ .‬היא סיפרה פעם להלינה‪ ,‬כי אמה הייתה נוהגת לאפות‬
‫חלות‪ .‬הלינה הזהירה אותה בל תספר זאת לאיש‪ .‬לאחר שבועיים העבירה אותה הלינה‬
‫לבית משפחת זדובסקי‪ .‬הלינה לוגובסקי אומרת בעדותה‪ ,‬שעזרה במתן מזון לשתי יהודיות‬
‫נוספות שנרצחו ע"י הגרמנים‪.‬‬
‫המלצת המראיינת‪ ,‬שרה שנר‪-‬נשמית מלוחמי הגטאות‪ ,‬חברת הוועדה לחסידי אומות העולם‬
‫ב"יד ושם"‪ ,‬להכיר בבני הזוג לוגובסקי כחסידי אומות העולם ולהעניק להם את כל הזכויות‬
‫הנובעות מתואר זה‪.‬‬
‫תפילין שנמסרו לידי מציל לא‪-‬יהודי על ידי אשת רב שנלכדה על ידי הגסטאפו‬
‫[ארכיון "יד ושם"]‪.‬‬

‫‪- 41 -‬‬

‫"לו אני במקומם – מה הייתי עושה"‪ /‬חיים חפר‬
‫"אני שומע את הכינוי "חסידי האומות"‪ ,‬ואני מנסה‪,‬‬
‫אני מנסה לחשוב על האנשים שנתנו לי מסתור ומחסה‪.‬‬
‫אני מנסה לחשוב‪ ,‬ושומע ושואל‪ :‬לו אני במקומם – מה הייתי‬
‫עושה? אם אני‪ ,‬בתוך אוקיינוס של שנאה‪,‬‬
‫מול עולם מתמוטט ובוער‪,‬‬
‫אם אני הייתי נותן מסתור לבן עם אחר?‬
‫אם אני הייתי מוכן‪ ,‬אם בני משפחתי היו מוכנים‬
‫לחיות בפחד‪-‬תמיד כזר בתוך הרחוב‪ ,‬בין השכנים‪,‬‬
‫לחלום בלילות את צעדם הכבד והמאיים של התליינים‬
‫מוכן להמשיך ולהלך בין מטחי היריות ולהבי הסכינים‪,‬‬
‫בתוך לחשי הרכילות ומלמולי השמועות ותקוות המלשינים‪,‬‬
‫וכל זאת לא לילה אחד‪ ,‬לא חודש שלם‪ ,‬אלא שנים!‬
‫וכל זאת ‪ -‬בלי לבקש שכר מן הקורבנות‪ ,‬רק את לחיצת‪-‬ידם‪.‬‬
‫וכל זאת ‪ -‬רק מפני שאדם לאדם חייב להיות אדם‪.‬‬
‫וכל זאת‪ ,‬כי בן אנוש מתגלה בך רק בשעות כאלה של מבחן‪.‬‬
‫ואני חוזר ושואל את עצמי‪ ,‬עכשיו ומכאן‪,‬‬
‫האם אני‪ ,‬האם אני הייתי מוכן?‬
‫אני רואה אותם‪ ,‬את אלה המכונים "חסידי האומות"‪,‬‬
‫אני רואה אותם בארץ הקברים‪ ,‬חיים את שני העולמות‪,‬‬
‫את העולם של האדישים‪ ,‬של משתפי הפעולה‪,‬‬
‫של הרוצחים והשורפים‪ ,‬חיים בו בזמן את העולם‬
‫החשוך של חסרי האונים והנרדפים‪.‬‬
‫אני רואה אותם חיים את שני העולמות האלה‪,‬‬
‫תחת עולם של הכובשים‪ ,‬ושם‪ ,‬ואז בין הגבורה והפחד‪,‬‬
‫הם בוחרים להיות דווקא בעד החלשים‪.‬‬
‫בוחרים לחיות באימה המרחפת של כל המיתות והעונשים‪,‬‬
‫כאשר הם מסכנים לא רק את עצמם‪ ,‬כי אם את חיי הילדים‬
‫והנשים‪,‬בוחרים להיות צלם אלוקים שבתוך לב האנשים‪,‬‬
‫להיות התקווה האחרונה המלטפת של המיואשים‪.‬‬
‫בתוך המלחמה הנוראה ‪ -‬הם‪-‬הם שעמדו יום‪-‬יום בקרב‪,‬‬
‫והם הצדיקים שבסדום‪ ,‬שבזכותם העולם לא חרב‪.‬‬
‫הם‪ ,‬בתולדותיו של עמי הרצוח והמת‬
‫היו עמודי החסד והרחמים‪ ,‬שעליהם העולם עומד‪.‬‬
‫ובפניהם ובפני גבורתם‪ ,‬שהיא עדיין לנו חידה‪,‬‬
‫אנחנו‪ ,‬היהודים‪ ,‬נרכין את ראשנו – בתודה"‪.‬‬

‫‪- 41 -‬‬

‫ליפר בלה (ואליה יאקימוב) ‪LIPPER BELA -‬‬
‫המצילה‪ :‬ליפר בלה (ואליה יאקימוב)‪.‬‬
‫המקום‪ :‬אוקראינה‪.‬‬
‫הניצולים‪ :‬בעלה ליובה היהודי‪ ,‬שישה מבני משפחת ליפר ויהודייה נוספת‪.‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫אברהם קירשנר מספר בעדותו‪ :‬בעיירה קלבן במרחק ‪ 20‬ק"מ מרובנה גרה משפחת ליפר‪.‬‬
‫ליובה ליפר בן דודו של הניצול אברהם‪ ,‬התאהב בבחורה אוקראינית מעיירת הנופש נובוסטב‬
‫למרות התנגדות שתי המשפחות‪ ,‬הם התחתנו בנישואים אזרחיים ב‪ 1940-‬ועברו לגור‬
‫צומן‪.‬‬
‫בכפר ַ‬
‫עם כניסת הגרמנים לקלבן הם רצחו ‪ 6,000‬יהודים‪ .‬ואליה יאקימוב לקחה את בעלה היהודי‬
‫ליובה ואת התינוקת שנולדה בראשית המלחמה וחזרה לבית אמה בנובוסטב שם הסתירה‬
‫את בעלה בבונקר מתחת לרצפת חדר מגוריה‪.‬‬
‫לאחר כמה שבועות נשבר בעלה ועזב את המקום והגיע לגטו רובנה‪ .‬אשתו ואליה הייתה‬
‫מגיעה מדי שבוע ומביאה לו אוכל‪ .‬אחרי מספר שבועות הודיעה לבעלה כי אם אינו חוזר‬
‫לביתה‪ ,‬אזי‪ ,‬היא עם התינוקת תישאר בגטו‪ .‬ליובה חזר בלילה לנובסטב והוסתר במסתור‬
‫מתחת לקרשים מבלי שאמה ואחיה הגרים בחדרים אחרים ידעו על חזרתו‬
‫באותו לילה הוצאו להורג ‪ 19,000‬מיהודי רובנה‪ .‬תוך מספר שבועות הגיעו‪ ,‬כל אחד בנפרד‬
‫עוד ‪ 5‬מבני משפחת ליפר וגם אישה זרה לחלוטין וכולם הוסתרו באותו מקום‪ .‬ואליה הייתה‬
‫משיגה להם מזון ממכירת חפצים שהוסתרו מחנות אבי המשפחה ובלילות הייתה מבשלת‬
‫מרק ומגישה אותו למוסתרים בשעות החשכה‪ .‬היא הייתה גם מוציאה את ההפרשות‬
‫שהצטברו וכל זאת תוך סיכון כפול כי הרי אמה ואחיה לא ידעו על מעשיה‪.‬‬

‫‪- 42 -‬‬

‫היהודים הללו‪ ,‬הסתתרו ‪ 19‬חודשים עד לכניסת הצבא הסובייטי בשנת ‪.1945‬‬
‫כולם עברו יחד עם ואליה לפולין ומשם לאוסטריה‪ .‬באוסטריה ‪ -‬וליה ובתה התגיירו כהלכה‬
‫ועלתה עם בעלה לישראל‪ .‬כל ששת היהודים הנותרים גם הם הגיעו לארץ ישראל‪.‬‬

‫מלניק ויקטור – ‪MELENIK VIKTOR‬‬
‫המצילים‪ :‬אלכסנדרה מלניק ואמו של ויקטור מלניק שהיה בן ‪ 13‬בלבד יחד עם אחותו‬
‫טאיסיה‪.‬‬
‫המקום‪ :‬אוקראינה‪.‬‬
‫הניצולים‪ :‬ברנשטיין סוניה ואמה‪.‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫מעשיה של משפחת מלניק סופר ע"י סוניה ברנשטיין‪ :‬היא הייתה שבוייה בגטו אשר בעיר‬
‫חמלניצקי באוקראינה‪ .‬את פעולת החיסול הראשונה (הפוגרום) ביצעו יחידות ה‪ -‬ס‪.‬ס‬
‫בנובמבר ‪ .1941‬היא הצלחה לשרוד עם אמה בדרך פלא‪.‬‬
‫מיד לאחר הפוגרום הגיעה אלכסנדרה מלניק אל שער הגטו תוך כדי סיכון רב‪ .‬אלכסנדרה‬
‫הייתה אמה של חברת בית הספר שלי עוד מלפני המלחמה‪ .‬היא נכנסה לתוך הגטו‪ ,‬איתרה‬
‫אותנו ולקחה אותנו עמה ‪ -‬אליה הביתה מתוך רצונה החופשי‪.‬‬
‫אלכסנדרה הייתה אוקראינית והמעשה אותו היא ביצעה באותו יום קר‪ ,‬היה מעשה של‬
‫גבורה מיוחדת והגינות אנושית מהרמה העליונה ביותר אשר לא ניתנה לתיאור במילים‪.‬‬
‫בגין מעשים אלה‪ ,‬היו נוהגים הנאצים לחסל את כל משפחת המצילים עם ילדיהם וכמובן‪ ,‬היו‬
‫מחסלים את אותם היהודים אשר אותם ניסו להציל‪ .‬החיסול היה מתבצע בכיכר המרכזית של‬
‫העיר בנוכחות ההמון‪.‬‬

‫‪- 43 -‬‬

‫אלכסנדרה הצילה את משפחתנו מתוך רצונה החופשי‪ ,‬תוך כדי מודעות לכל הסיכונים‬
‫הקטלניים הנובעים ממעשיה‪.‬‬
‫הניצולים‪ ,‬סוניה ואמה הסתתרו אצלם במשך שנה‪ .‬משפחת מלניק הייתה משפחה נזקקת‪.‬‬
‫הם חיו בעוני מחריד‪ .‬הם היו מתחלקים עם משפחת הניצולים בכל אשר היה להם ‪ -‬אוכל‪,‬‬
‫בגדים ומגורים‪.‬‬
‫משפחת מלניק כללה ארבע נפשות‪ ,‬האם אלכסנדרה ושלושת ילדיה‪ :‬הבת הבכורה טאיסיה‬
‫בת ‪ ,16‬הבן ויקטור בן ‪ 13‬והבת גלינה בת ‪ .10‬אב המשפחה נרצח ב‪ 1938-‬בחיסולים‬
‫שביצע ממשל סטאלין‪.‬‬
‫המשפחה ידעה המון כאב וצער‪ ,‬אך את צלם האנוש לא איבדה לעולם‪.‬‬
‫לאחר שנה שבה מצאו מסתור אצל משפחת מלניק‪ ,‬הכריזו הגרמנים על הפתרון הסופי‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬חיסול כל היהודים אשר בצורה כלשהי שרדו עד כה‪ .‬משפחת מלניק לא גירשה את‬
‫סוניה ואמה‪ .‬משפחת מלניק המשיכה להסתיר אותם‪.‬‬
‫הילדים במשפחה גילו בגרות יוצאת דופן ועזרו להם במשך כל הזמן ושמרו על שתיקה‪ ,‬גם‬
‫כאשר שכנים סקרניים ניסו לסחוט מהם מידע כלשהו‪ ,‬לאחר שחשדו באמם‪.‬‬
‫בימים מסוכנים במיוחד הובילו אותם הילדים ליערות ומקומות מסתור והיו מביאים להם אוכל‬
‫כל מספר ימים‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬היו באים לקחת אותם חזרה לביתם‪.‬‬
‫המעשים הקדושים של הילדים האלה היו כרוכים בסכנות קטלניות‪ ,‬אך הילדים עשו הכל עם‬
‫לב פתוח תוך כדי אתגר – לעזור ולהציל! הם סיכנו את חייהם למענם‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬אלכסנדרה העבירה אותם לשטח כבוש ברומניה שנקרא טרנסניסטריה באמצעות‬
‫שני אנשים אשר היו מוכנים תמורת תשלום להעבירנו בלילה לשטח הרומני‪.‬‬
‫הם הגיעו לעיר מוגילוב‪-‬פודולסקי שהייתה תחת המשטר הרומני וכך הצליחו לשרוד את‬
‫המלחמה‪ .‬לאחר שהצליחה להעביר אותם‪ ,‬הייתה מעבירה אלכסנדרה מלניק בסיוע ילדיה‬
‫עוד יהודים שהסתתרו לטרניסטריה למען שינצלו‪.‬‬

‫‪- 44 -‬‬

‫נסטור ג'וזף – ‪JOSEPH NESTOR SNIADANKO GRUBER‬‬
‫המציל‪ :‬נסטור גו'זף סניאדנקו גרובר‬
‫המקום‪ :‬לבוב‪ ,‬פולין‪.‬‬
‫הניצולה‪ :‬אנטוניה גרובר‪.‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫בכל שנה יד ושם מעניק למאות אנשים את תואר הכבוד חסידי אומות העולם‪ .‬למעט חריגים‬
‫מעטים‪ ,‬כל המצילים חיים בחוץ לארץ‪ .‬שניים מהמעטים האלה – שניהם מאוקראינה – עברו‬
‫לישראל עם האנשים שאת חייהם הצילו‪ ,‬התיישבו בארץ ולבסוף הלכו בה לעולמם‪ .‬סיפוריהם‬
‫נודעו רק בשנה שעברה‪.‬‬
‫בפרוץ מלחמת העולם השנייה ב‪ 1939-‬הייתה אנטוניה גרובר סטודנטית לפילוסופיה גרמנית‬
‫בלבוב בפולין‪ .‬היא למדה גם לנגן בפסנתר בקונסרווטוריון הסמוך‪ ,‬שם פגשה סטודנט אחר‪,‬‬
‫ג'וזף נסטור סניאדנקו‪ .‬מיד אחרי פלישת הגרמנים ביוני ‪ 1941‬גורשו אנטוניה‪ ,‬שתי אחיותיה‬
‫ואמה האלמנה בכוח מביתן לבית שיועד ליהודים‪ .‬נסטור ביקר אצל משפחתה של אנטוניה‬
‫בדירתה הצפופה ואחר כך בבית מגוריה בגטו‪ ,‬הביא לה מזון ומצרכים שהיה קשה להשיג‬
‫והגן עליה מהתקפות‪ .‬ב‪ 1942-‬נמלטה אנטוניה מן הגטו ומצאה מקלט בביתו של נסטור עד‬
‫השחרור ב‪ .1944-‬אמה ושתי אחיותיה של אנטוניה נספו‪.‬‬

‫‪- 45 -‬‬

‫ב‪ 1945-‬נישאו אנטוניה ונסטור והחליטו לעזוב את האזור ולעבור מערבה‪ .‬כדי שלא להסתכן‪,‬‬
‫הם השמידו את כל מסמכיהם האישיים ונסטור שינה את שם משפחתו לשם המשפחה של‬
‫אשתו ‪ -‬גרובר‪ .‬ב‪ 1947-‬ילדה אנטוניה את בנם‪ ,‬פרדי‪ ,‬במחנה העקורים רוזנהיים בגרמניה‪.‬‬
‫אחרי הלידה עברה משפחת גרובר לפלשתינה והתיישבה בחיפה‪ .‬אנטוניה חזרה לעסוק‬
‫במוזיקה‪ ,‬ולבסוף לימדה פסנתר בקונסרווטוריון על שם רובין‪ .‬בעלה נסטור מצא עבודה‬
‫בחברת הנפט פז‪ ,‬שם עבד עד יציאתו לגמלאות‪ .‬פרדי גרובר נעשה כתב טלוויזיה מפורסם‪.‬‬
‫נסטור גרובר מת ב‪ 1979-‬ונקבר בבית הקברות הנוצרי בחיפה‪ .‬במשך שנים רבות שמרה‬
‫אנטוניה את סיפור הצלתה בסוד‪ ,‬אולם בשנת ‪ ,2005‬והיא בת ‪ ,88‬החליטה לבקש מיד ושם‬
‫להעניק לבעלה המנוח את תואר הכבוד חסיד אומות העולם‪.‬‬
‫סיפור מעשה הצלה זה נכתב ע"י ד"ר מרדכי פלדיאל‪ ,‬מנהל המחלקה לחסידי עולם ב"יד‬
‫ושם" ופורסם בביטאון "יד ושם"‪ ,‬אביב תשס"ו – ‪..2006‬‬

‫סטרול‪ -‬ניקופוי אליזבטה ‪STRUL ELISABETHA-‬‬
‫המצילה‪ :‬סטרול אליזבטה‪.‬‬
‫המקום‪ :‬יאסי‪ ,‬רומניה‪.‬‬
‫הניצולים‪ :‬מרקוס סטרול ויהודים רבים נוספים‪.‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫זילברמן ישראל‪ ,‬הגר בראשון לציון כותב בעדותו ל"יד ושם"‪:‬‬
‫אני מכיר את אליזבת סטרול‪ ,‬לשעבר ניקופוי הרבה שנים עוד מזמן כאשר גרנו בעיר יאסי‪,‬‬
‫רומניה‪.‬‬
‫בכל השנים בהן ידוע לי שהיא התנהגה באופן יוצא מהכלל כלפי היהודים‪ .‬בזמן מלחמת‬
‫העולם השנייה ובהמשך לאחר המלחמה כשעבדנו יחד‪.‬‬
‫‪- 46 -‬‬

‫בזמן המלחמה ורדיפות היהודים היה לה חבר יהודי‪ ,‬מאקס סטרול והם נישאו לאחר‬
‫המלחמה‪ .‬היא הייתה הולכת למחנות עבודת כפייה ליהודים ועוזרת בהבאת חבילות אוכל‬
‫ולבוש לנזקקים‪.‬‬
‫ידוע לי‪ ,‬שכאשר ממשלת אנטונסקו הכריחה את היהודים של העיר יאסי לענוד מגן דוד צהוב‪.‬‬
‫גם אליזבת התהלכה עם מגן דוד על החזה‪ ,‬באומרה שעבורה זה כבוד ולא עלבון‪.‬‬
‫לפי השמועות מסתבר שבזמן הפוגרום בשנת ‪ 1941‬היא התנהגה באופן יוצא מהכלל כלפי‬
‫היהודים הנמצאים בשכונה בה היא גרה (פודול רושו) כאשר היא הצילה הרבה יהודים‬
‫ממוות‪.‬‬
‫לאור כל הדברים שתיארתי למעלה‪ ,‬אני מציע שאליזבת סטרול תהייה נכללת ברשימת מצילי‬
‫חיי יהודים בזמן הפוגרום בעיר יאסי‪.‬‬
‫לופו זוטא הגר בָאזור כותב בעדותו ל"יד ושם"‪:‬‬
‫ברצוני להמליץ‪ ,‬בכבוד רב‪ ,‬לפניכם על גברת אליזבט סטרול כראויה להירשם כחסידה של‬
‫אומות העולם‪.‬‬
‫בעיר מגוריי יאסי‪ ,‬רומניה‪ ,‬ביום הנורא של הפוגרום שבתאריך ‪ 29‬ביוני ‪ ,1941‬הגברת‬
‫אליזבט סטרול‪ ,‬נוצרייה בזמן ההוא‪ ,‬הפגינה אומץ לב ואהבת הזולת שרק נפש אצילה יוצאת‬
‫מהכלל הייתה מסוגלת‪.‬‬
‫גברת אליזבט סטרול‪ ,‬אז בשם המשפחה ניקופו‪ ,‬התגוררה ביחד עם משפחתה הנוצרייה‬
‫בשכונת טרגושורול ניקולינה‪ ,‬שהרוב המוחלט של תושביה היו נוצרים‪.‬‬
‫ביום ‪ 29‬ביוני ‪ 1941‬ברגע שהגיעו לאוזניה מזימתם של כנופיות הרוצחים של השכונה לרצוח‬
‫את כל היהודים המתגוררים ברחובות ניקולינה ודסקליקטוארה ולגזול את כל רכושם‪ ,‬אליזבט‬
‫רצה לחבר שלה לעבודה‪ ,‬מרכוס סטרול כדי להודיע לו ולבני משפחתו (‪ 7‬נפשות) על הסכנה‬
‫הנוראה‪.‬‬
‫היא הציעה להם להסתתר אצלה בבית‪ .‬אליזבט לא הסתפקה בכך‪ ,‬אלא הלכה מבית לבית‬
‫של היהודים ברחוב דסקלו – קטוארה‪ ,‬שכל התושבים היו יהודים‪ ,‬כדי להזהיר אותם על‬
‫הסכנה לחייהם‪.‬‬
‫לאחר מכן הלכה לרחוב ניקולינה ושם הזהירה את כל היהודים שפגשה על מה שמצפה להם‪.‬‬
‫בדרך זו היא לבד הצילה מאות ומאות יהודים ממוות בעינויים נוראיים‪ .‬גם בבית היא‬
‫הסתירה יהודים ביום הפוגרום‪.‬‬
‫בזמן המלחמה כאשר נשלחו יהודים למחנות של עבודת פרך‪ ,‬היא דאגה לאסוף אוכל ובגדים‬
‫כדי לשלוח חבילות לאסירים היהודים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1963‬אליזבט עלתה ארצה עם בעלה מרכוס סטרול ובנם אריה‪ ,‬התגיירה כהלכה‬
‫וחיה כיהודייה טובה ונאמנה בארצנו‪.‬‬
‫הואיל ואליזבט הוזנחה כל השנים‪ ,‬אני מציע בכבוד רב לכלול אותה בין חסידות אומות‬
‫העולם‪.‬‬
‫ינקו מנדל הגר בחיפה כותב בעדותו ל"יד ושם"‪:‬‬
‫ברשותכם‪ ,‬הייתי רוצה להביא לפניכם את סיפור חייה של הגברת סטרול‪ ,‬ולהציע לכם‬
‫שתואילו לכלול אותה בין חסידי אומות העולם‪.‬‬

‫‪- 47 -‬‬

‫אני מכיר אותה משנת ‪ ,1938‬הכרתי אותה מקרוב‪ .‬יודע שהייתה חברה טובה של מר סטרול‬
‫מרקוס‪ ,‬משנת ‪ 1939‬והפגינה סולידאריות עם היהודים‪ ,‬למרות התקופה הקשה של המשטר‬
‫הליגיונרי ברומניה‪.‬‬
‫ידוע לי שביום הפוגרום הנוראי בעיר יאסי ב‪ ,29.6.41-‬כשנודע לה מפי הרומנים שעומדים‬
‫להרוג יהודים‪ ,‬היא עברה בכל בתי היהודים שבשכונה פודורוש (הגשר האדום)‪ ,‬אמרה להם‬
‫להסתתר וכך הצילה אלפי יהודים ממוות בטוח‪( .‬אני גם נמנה בין הניצולים)‪.‬‬
‫לאחר הפוגרום‪ ,‬כשהיהודים נשלחו למחנות עבודת פרך‪ ,‬היא סיכנה את חייה והעבירה‬
‫למחנות חבילות של אוכל ובגדים והצילה בצורה כזאת נפשות יהודיות נוספות‪.‬‬
‫לאחר המלחמה‪ ,‬היא התחתנה עם מר סטרול מרקוס ושניהם ניסו לעלות לארץ‪.‬‬
‫את אישור העלייה מרומניה הם קיבלו בשנת ‪ ,1963‬ומאז היא תושבת הארץ ומתגוררת‬
‫ברחוב גדליהו ‪ 17/2‬בחיפה‪ .‬כל המשפחה שלה חיה ברומניה והיא נוסעת לבקרם מדי כמה‬
‫שנים‪.‬‬
‫פעם אחת שנסעתי להמתין לה בשובה מרומניה‪ ,‬התרגשתי כששמעתי מפיה‪" :‬ברוך השם‪,‬‬
‫שחזרתי הביתה"‪.‬‬
‫כפי שכתבתי בתחילת מכתבי זה אני בטוח שמגיע לה להיכלל בין חסידי אומות העולם‬
‫ובצורה זו לשפר תנאי הקיום שלה‪.‬‬
‫דברים מסיכום בדיקתו של שמואל הורנשטיין עבור "יד ושם"‪:‬‬
‫המצילה‪ :‬הגב' סטרול אליזבט‪.‬‬
‫הניצול‪ :‬מר מרקוס סטרול ועוד כמה יהודים‪.‬‬
‫תיאור המקרה‪ :‬מר סטרול הכיר את המצילה הגברת סטרול אליזבט [ניקופוי] עוד בשנת‬
‫‪ ,1938‬כאשר שניהם עבדו בבית חרושת לטקסטיל ביאסי‪ .‬עד ‪ 1941‬היהודים חיו שם כמעט‬
‫ללא בעיות ובצורה די חופשית למרות חנייתם של כוחות גרמניים ברומניה מסוף שנת ‪.1940‬‬
‫ב‪ 29.6.41-‬ימים ספורים לפני שפרצה המלחמה בין גרמניה ובין רוסיה‪ ,‬הגרמנים ביחד עם‬
‫הרומנים ערכו פוגרום נוראי ביהודי יאסי‪ .‬במשך יממה אחת נהרגו ונטבחו כ‪ 15,000-‬יהודים‬
‫מתוך אוכלוסייה יהודית של ‪ 40-50‬אלף‪.‬‬
‫הגברת סטרול גרה אז בשכונה נוצרית כנערה נוצרייה‪ .‬כאשר נודע לה שטבח עומד‬
‫להתרחש בקרב היהודים‪ ,‬היא העבירה את הידיעה אל הרחוב היהודי וגם אל משה סטרול‪.‬‬
‫מאחר והיו לה קשרים מיוחדים עם מר סטרול (הוא היה אז בן ‪ 18‬וחצי והיא בת ‪ ,)21‬היא‬
‫הציעה לו ולמשפחתו להתחבא אצלה בבית עד יעבור זעם‪.‬‬
‫מאחר וביום הפוגרום אי אפשר היה להגיע אל ביתה‪ ,‬היא הסתירה אותם ועוד כ‪14-‬‬
‫יהודים נוספים במחסן גדול סגור‪ ,‬שהגרמנים החרימו אותו קודם לכן‪ .‬במשך שבועיים‬
‫הם שהו שם‪ .‬היא הביאה להם מזון‪ ,‬דאגה לכל צרכיהם ושמרה עליהם‪.‬‬
‫כעבור שבועיים‪ ,‬הם יצאו ממחבואם‪ .‬הניצול עם יהודים אחרים נלקחו מיאסי למחנות עבודה‬
‫של רומניה‪ .‬המצילה דאגה לו וליהודים אחרים במחנות העבודה השונים‪ ,‬פעם‪ ,‬כאשר הביאה‬
‫מזון לאחד המחנות‪ ,‬הז'נדרמנים תפסו אותה‪ ,‬היכוה והחזיקוה כ‪ 5-‬ימים במעצר‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ב‪ 1949-‬הם התחתנו וב‪ 1963-‬הם עלו ארצה‪.‬‬

‫‪- 48 -‬‬

‫עדותה של הגברת ברן קלרה ב‪ 27.4.86-‬שהכירה את המצילה מ‪ ,1940-‬כאשר היא הייתה‬
‫בת ‪ 9‬בלבד‪ .‬היא זכרה את אירועי הפוגרום וידעה שהמצילה באה לחצר מגוריה ביום‬
‫הפוגרום להזהירם ולקחתם ביחד עם אימא שלה ועם כמה יהודים נוספים לבית בודד‬
‫והחביאה אותם שם וגם דאגה למזון במשך כמה ימים‪.‬‬
‫היא גם סיפרה שהגברת סטרול ענדה לעיתים את הטלאי הצהוב על מנת שתוכל להתרועע‬
‫עם יהודים‪ ,‬מבלי לעורר תשומת לב שנוצריה בלי טלאי הולכת עם יהודים נושאי טלאי צהוב‪.‬‬
‫פעם תפסו אותה הגרמנים וסגרו אותה בבית ספר ורק כשהתברר שהיא נוצרייה‪ ,‬שחררו‬
‫אותה‪.‬‬
‫בעדותו של מר מנדל ינקו‪ ,‬שהיה אז בן ‪ .21‬הוא הכיר את הגברת סטרול והיא באה להודיע‬
‫גם לו ולמשפחתו על העומד להתרחש‪ .‬גם הוא התחבא באותו מחסן‪.‬‬
‫בעדותו הוא חיזק את דברי הניצול מר סטרול‪ ,‬בכל הקשור לדאגתה של המצילה ליהודים‬
‫באותם ימים טרופים‪ .‬לאחר שבועיים של שהייה במחסן‪ ,‬גם הוא הועבר למחנה עבודה מחוץ‬
‫ליאסי‪.‬‬

‫פרוצאי ורוניקה – ‪POROCAI VERONIKA‬‬
‫המצילה‪ :‬פרוצאי ורוניקה‪.‬‬
‫המקום‪ :‬הונגריה‪.‬‬
‫הניצולים‪ :‬גרוסמן יצחק ומשפחתו‪ ,‬משפחת שטרסר‪.‬‬

‫‪- 49 -‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫על פי עדותו של הניצול גרוסמן יצחק‪ ,‬המצילה פרוצאי ורוניקה נולדה בשנת ‪ .1907‬הקשר‬
‫הראשוני בינה לבין משפחתו נוצרה בשנת ‪ ,1923‬כאשר הגיעה בתור ילדה לעזור בבית‬
‫משפחתם באחזקת הבית‪ .‬מאז ועד היום‪ ,‬נמשך קשר זה בהפסקות‪ ,‬שנבעו מאיסורים‬
‫חוקיים‪ ,‬כמו למשל‪ ,‬באותה תקופה היה אסור לנוצרים להתגורר עם יהודים‪.‬‬
‫החוקים הראשונים נגד יהודי הונגריה החלו להיגזר עוד בשנת ב‪ .1936 -‬חוקים‪ ,‬שתחילה‬
‫נתפסו רק כטורדניים ומשפילים והגיעו עד להשמדה כללית של יהודי הונגריה‪ .‬בשנים קשות‬
‫אלה‪ ,‬עמדה פרוצאי ורוניקה לימין משפחתו ועשתה ככל שעלה בידה להצלת יהודים‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1940‬נצטווה אביו לשרת במחנה העבודה קורושמזור‪ -‬ריטניץ‪.‬‬
‫פרוצאי ורוניקה‪ ,‬למרות הסיכון שבדבר‪ ,‬נהגה לנסוע אליו ובאותן פעמים הביאה לו מזון‪,‬‬
‫ביגוד ושאר מצרכים להם נזקק‪.‬‬
‫ב‪ 15-‬באפריל ‪ ,1944‬גויס גרוסמן יצחק למחנה עבודה בשם "ולשבה"‪ ,‬בו הוא שרת בגדוד‬
‫‪ .107/318‬במהלך תקופה זו עסקו האסירים בכריית פחם‪ ,‬חציבת אבנים והעמסת אבנים על‬
‫הרכבות‪.‬‬
‫בנובמבר אותה שנה‪ ,‬הוחלט להעביר את הגדוד אל מחנות ההשמדה‪ .‬הם הועלו על הרכבת‬
‫ותוך כדי כך‪ ,‬עלה בידו להתחמק מעיני השומרים ולברוח חזרה לבית הוריו בבודפסט‪ ,‬רחוב‬
‫המלך ‪ .14‬כאן מצא את אמו‪ .‬מפיה נודע לו כי כל יתר בני משפחתו נשלחו בטרנספורטים‬
‫[משלוחים] ומאוחר יותר הובהר למשפחת גרוסמן כי איש מהם לא נותר בחיים‪.‬‬
‫כעריק ממחנה עבודה‪ ,‬היו חייו נתונים בסכנה גדולה‪ ,‬שכן אילו נתפס על ידי שליחי הנאצים‬
‫בהונגריה‪ ,‬היו אלה חורצים את דינו למוות‪.‬‬
‫תוך כדי התלבטות‪ ,‬ספרה אמו כי פרוצאי ורוניקה עובדת בעבודות ניקיון בבית החולים‬
‫"מובי" אשר בבודפסט‪ .‬היא הוסיפה שהקשר ביניהן נמשך‪ .‬פרוצאי ורוניקה נוהגת להביא לה‬
‫מצרכי מזון‪ ,‬שכן באותה תקופה ניתן ליהודים היתר של שעה אחת ביום לקניית מזון‪ .‬אך כיוון‬
‫שטלאי הצהוב "התנוסס" על דש בגדיהם‪ ,‬נתקלו בקשיים חמורים ביותר בהשגת המצרכים‬
‫הבסיסיים‪ .‬באין ברירה‪ ,‬הגיע גרוסמן יצחק אל פרוצאי ורוניקה‪ ,‬וללא היסוס‪ ,‬הציעה היא את‬
‫עזרתה‪.‬‬
‫במהלך חודש נובמבר ‪ ,1944‬הוא הסתתר באחד מחדרי השירותים שהיו במרתף בית‬
‫החולים‪ .‬פרוצאי ורוניקה כעובדת ניקיון‪ ,‬החזיקה בידה את המפתחות המתאימים ונהגה‬
‫לנעול את דלת השירותים במשך היום‪ .‬זאת‪ ,‬למעט אותן פעמים בהם הייתה מגניבה לו את‬
‫מזונו‪.‬‬
‫בד בבד‪ ,‬פנתה לתחנת המשטרה המקומית‪ ,‬ושם מסרה כי קרובת משפחה שלה ושל בנה‬
‫הגיעו לבודפשט‪ ,‬לאחר שנמלטו מאולפאר שנכבשה על ידי הרוסים‪ .‬פרוצאי ורוניקה שיחדה‬
‫קצין נאצי הונגרי וזה האחרון מסר לידיה תעודת פליט על שם נויד ג'ורג' – קצין כבאים‪.‬‬
‫תעודת זהות מזויפת זו‪ ,‬הייתה עבורו תעודת חיים‪ ,‬שאפשרה לו מעבר חופשי ברחובות‬
‫בודפשט‪ .‬מיותר להזכיר כי השגת התעודה הייתה כרוכה בסיכון חייה של פרוצאי ורוניקה‪.‬‬

‫‪- 51 -‬‬

‫ביולי ‪ 1944‬ירדה פרוצאי ורוניקה ל‪ KISKUNFELEYHA -‬שם התגוררו חלק מבני משפחתה‪.‬‬
‫מפיהם הובא לידיעתה כי משפחתה של אמו‪ ,‬משפחת שטרסר נמצאת בגטו ומיד נרתמה‬
‫לעזרתם‪ .‬היא נהגה להגיע אליהם והביאה עמה עזרה במזון ולבוש‪.‬‬
‫פרוצאי ורוניקה התעקשה לעשות יותר מכך‪ .‬לאחר מסע שכנוע‪ ,‬הצליחה לשכנע את ד"ר‬
‫רגו שטרסר כי יותיר לה להבריח את בתו קאלרי בת ה‪ 9-‬אל מחוץ לחומות הגטו‪ .‬היא‬
‫הסתירה אותה בביתה עד חלוף הסכנה‪.‬‬
‫במשך שבועיים מצאה הילדה מקלט בביתה‪ ,‬אלא שאז חזרו בהם הוריה מדעתם והתעקשו‬
‫כי מקומה של הילדה בקרב משפחתה‪ .‬גורלם יהיה אחד‪ .‬לא הועילו תחנוניה של פרוצאי‬
‫ורוניקה‪ ,‬לבסוף נאלצה להחזיר את הילדה לגטו‪ .‬שבוע לאחר מכן‪ ,‬נשלחה כל המשפחה‬
‫כולה למחנות ההשמדה‪ .‬שם מצאו קאלרי והוריה את מותם‪.‬‬
‫לאחר המלחמה‪ ,‬עלה גרוסמן יצחק לארץ ישראל ואילו פרוצאי ורוניקה נשארה להתגורר עם‬
‫אימו בבודפסט עד פטירתה של אמו בשנת ‪ .1962‬באותה שנה‪ ,‬עלתה פרוצאי ורוניקה ארצה‬
‫ומאז היא התגוררה בבית משפחת גרוסמן‪ .‬הלכה לבית עולמה בשנת ‪.1998‬‬
‫בתאריך ‪ ,7.3.1986‬בראיון לעיתון "כל בו" ‪ -‬מקומון בחיפה אמרה פרוצאי ורוניקה‪:‬‬
‫"אני לא חושבת שלמדינת ישראל יש מחויבות כלפי האנשים המשתייכים לקטגוריית חסידי‬
‫אומות העולם‪ .‬אני לא רואה בהתנהגותי דבר הראוי לפרס‪ .‬אני פשוט לא מבינה‪ ,‬איך אנשים‬
‫אחרים יכלו שלא לנהוג כמוני‪ .‬אם קיימת מחויבות כלשהי‪ ,‬זאת מחויבות העולם הנוצרי כלפי‬
‫היהודים ולא להיפך"‪.‬‬

‫צוקורוביץ'‪-‬אייכברגר ויקטוריה‬

‫‪CUKRWICZ-EICHBERGER WIKTORIE‬‬

‫המצילים‪ :‬צוקורוביץ'‪-‬אייכברגר ויקטוריה ואחותה אירנה‪.‬‬
‫המקום‪ :‬פולין‪.‬‬
‫הניצול‪ :‬עקיבא הוכמן‪.‬‬

‫‪- 51 -‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫הניצול עקיבא הוכמן מספר בעדותו‪ :‬באמצע שנת ‪ ,1942‬כאשר הנאצים התחילו את‬
‫האקציות נגד היהודים‪ ,‬ברח עקיבא הוכמן כנוצרי לעיירה ‪ WABRZEZNO‬אשר במחוז‬
‫‪ TORUN‬בפולין אל המצילה זקזבסקה אירנה (אז אירנה איכברגר) וביקש עזרה‪ .‬המצילה‬
‫זקזבסקה אירנה ביחד עם אחותה צוקורוביץ ויקטוריה (לפני כן‪ ,‬אייכברג ויקטוריה)‪ ,‬החליטו‬
‫להסתיר את עקיבא הוכמן בבית הספר ‪.WABRZEZNO‬‬
‫ויקטוריה צוקורוביץ עבדה בבית ספר זה אשר היה סגור בתקופת החופש הגדול‪ .‬מפתחות‬
‫ביה"ס היו אצלה‪ .‬האחיות הסתירו את עקיבא במשך כחודשיים עד שהתחילו הלימודים בבית‬
‫הספר‪ .‬האחיות לא קיבלו תמורה כלשהי מעקיבא‪ .‬הן פעלו מנימוקים אנושיים בלבד‪.‬‬
‫ויקטוריה נישאה ליהודי בשם צוקורוביץ ולא התגיירה‪.‬‬

‫קלדי‪ -‬ראלבובסקה יוליה ‪KALDY YULIA -‬‬
‫המצילה‪ :‬קלדי יוליה (שם משפחה קודם‪ :‬ראלבובסקה)‪.‬‬
‫המקום‪ :‬צ'כסלובקיה‪.‬‬
‫הניצולים‪ :‬בעלה היהודי ארנסט קלדי ואמו‪.‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫המצילה קלדי יוליה סיפרה בעדותה בפני הוועדה לחסידי אומות העולם ב"יד ושם" את‬
‫הדברים הבאים‪:‬‬
‫‪- 52 -‬‬

‫גרתי עם אמי שנישאה בשנית במקום שנקרא קוצוריצה במחוז רקוביצה (בצ'כסלובקיה)‪.‬‬
‫כשהתבגרתי חזרתי לעיר הולדתי פיאשטיאני‪ .‬שם למדתי ועבדתי כתופרת‪ .‬שם הכרתי את‬
‫ארנסט קלדי ונהפכנו לידידים‪.‬‬
‫כבר אז‪ ,‬התנגדתי למדיניותו הרשמית של השלטון הסלובקי‪ ,‬בעיקר בנושא רדיפות היהודים‬
‫וגירושם למחנות מחוץ לגבולות המדינה‪ .‬גם חייו של קלדי ‪ -‬כיהודי היו בסכנה‪ .‬היה עליו‬
‫לשאת את הטלאי הצהוב ומזמן לזמן נאלץ לרדת למחתרת‪ ,‬כדי להימלט מהרודפים‪.‬‬
‫חוקי המדינה הסלובקית הטילו עונשים כבדים על "עבירות" של עזרה ליהודים‪ ,‬אבל‪ ,‬על‪-‬אף‬
‫הסכנה שבדבר‪ ,‬עזרתי לקלדי להסתתר בדירתי בפיאשטיאני‪.‬‬
‫אחרי דיכוי המרד הסלובקי בסתיו ‪ ,1944‬הגיעו רדיפות היהודים‪ ,‬עכשיו בעזרת הצבא‬
‫הגרמני – למימדים שקשה לתארם‪ .‬החיפושים אחרי יהודים נעשו שיגרה וגורלם של אלו‬
‫שנקלעו בדרכם של המחפשים היה מר‪.‬‬
‫חייו של קלדי היו תלויים מנגד‪ .‬האפשרות היחידה לשרוד הייתה למצוא מחבוא‪ ,‬בו יוכל‬
‫להיעלם מעיני הרודפים‪ .‬הצעתי לו לעבור לכפר הקטן קוצוריצה‪ ,‬המרוחק כחמישה ק"מ‬
‫מפיאשטיאני‪ .‬בכפר היה לנו בית ושם התקנו בחדר אחד קיר חוצץ‪ ,‬כדי ליצור חדרון קטן‬
‫ולאכסן בו את מר קלדי וגם את אמו החולה‪ ,‬אותה הוצאתי מבית החולים שבפזיניק‪ ,‬שם היו‬
‫חייה בסכנה גדולה‪ .‬כדי לשמור על סודיות הפעולה‪ ,‬השתדלתי שלא לערב בעניין אנשים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫מדי יום‪ ,‬על‪-‬פי רוב‪-‬בערב‪ ,‬הגעתי אל הבית מפיאשטיאני והכנתי לשניהם אוכל‪ .‬לאישה‬
‫החולה נתתי תרופות‪ ,‬דבר שהיה יקר המציאות באותם ימים‪ .‬נוסף לכך שהתרופות היו‬
‫כמעט בלתי ניתנות להשגה‪ ,‬הרי שהיה הכרח למצוא רופא שמהימנותו הייתה מעל לכול‬
‫ספק‪ ,‬להביאו בהסתר למקום המחבוא ואח"כ להחזירו לפיאשטיאני‪.‬‬
‫כל הפעולות האלה היו צריכות להתבצע מבלי לעורר חשד אצל השכנים‪.‬‬
‫היום במבט לאחור‪ ,‬אינני יכולה להבין‪ ,‬מאין שאבתי כל כך הרבה כוחות נפשיים לעמוד בכל‬
‫זאת‪ ,‬שלא לדבר על ההוצאות הכספיות שהיו כרוכות בכך‪ ,‬כי לקלדי לא היו אמצעים כלשהם‬
‫לממן את צרכי היום‪-‬יום‪.‬‬
‫לקראת סוף המלחמה נפטרה אמו של קלדי בתוך המחבוא‪ .‬כיצד מתמודדת בחורה צעירה‬
‫עם בעיה מסוג זה? – ובכן‪ ,‬בלילה חפרנו יחד עם קלדי בור ליד ביתנו‪ .‬בחסות החשיכה‬
‫העברנו את הגופה לקבורה‪.‬‬
‫הרושם הקשה שהשאיר עלי האירוע היה בלתי יימחה וזמן רב לא השתחררתי ממנו‪.‬‬
‫התמונות הקשות רדפו אותי‪ .‬העובדה שמתוך אין סוף ההתרחשויות מהתקופה ההיא אני‬
‫דולה דווקא אירוע זה‪ ,‬מעידה על כך שהטראומה הייתה עמוקה‪.‬‬
‫כל מה שעשיתי למען הצלת חייה של משפחת קלדי היה מתוך רצון לעזור לשני אנשים‬
‫נרדפים על לא עוול בכפם לשרוד‪ .‬פעלתי לפי צו מצפוני ולכן לא היה מקום להתחשב באיומי‬
‫העונשים עליהם הכריזו הרשויות הסלובקיות ללא הרף‪.‬‬
‫התרומה היחידה לה זכיתי‪ ,‬הייתה ההכרה‪ ,‬שתרמתי להצלת שתי נפשות‪ ,‬שני בני אדם‬
‫מציפורני החיה הטורפת הנאצית הייתה מכרעת‪.‬‬
‫היו עוד התרחשויות בהן עזרתי ליהודים נוספים בעת מצוקתם‪ ,‬אולם אלה מתגמדות לעומת‬
‫הפעולות אותן ביצעתי למען משפחת קלדי ובאופן טבעי נשכחו הפרטים מזיכרוני‪.‬‬
‫גם אחרי המלחמה נשארתי עם קלדי בידידות וברבות הימים נישאתי לו ועמדתי לצידו –‬
‫בטוב ורע עד אחרון ימיו‪ ,‬כאשר נפטר ממחלה ממארת ממושכת‪.‬‬

‫‪- 53 -‬‬

‫עדותם של ד"ר יוסף מרטונטביץ ורעייתו הלנה מאשרת את עדותה של קלדי יוליה‪ .‬כך הם‬
‫מספרים‪ :‬קלדי ששם משפחתה הקודם היה רלבוסקה‪ ,‬הצילה חיי יהודים בסלובקיה בתקופת‬
‫השואה‪.‬‬
‫שמות הניצולים‪ :‬טרנסט קלדי ז"ל‪ ,‬לימים בעלה של יוליה (נפטר בשנת ‪ )1985‬ואמו שנפטרה‬
‫במלחמה עצמה‪.‬‬
‫את שניהם הסתירה יוליה קלדי במחבוא שבדירתה אשר במחוז רקוביצה במשך קרוב‬
‫לשנה‪ .‬כל אותה עת חייה היו בסכנה‪.‬‬
‫למרות זאת‪ ,‬היא לא נרתעה והמשיכה בפעולה הומניטארית זו גם להצלת יהודים נוספים‬
‫והם‪ :‬אירנה שפיצר מטרנבה וריזזמן מפיישטני‪ ,‬שלהם סיפקה מזון למקום מחבואם‬
‫והבריחה אליהם כספים במשך חודשים רבים‪ .‬בפעילות זו סיכנה את עצמה וחייה היו תלויים‬
‫מנגד‪ .‬על פועלה זה‪ ,‬סבורים הנ"ל‪ ,‬ראויה קלדי לתואר "חסידת אומות העולם"‪.‬‬
‫גיזלה יוסט גם היא מאשרת את עדותה על קלדי יוליה בעדות שנתנה‪:‬‬
‫יוליה קלדי‪-‬רלבובסקה החביאה במלחמת העולם השנייה במשך חודשים בביתה‬
‫שבקוצוריצה‪-‬צ'כסלובקיה את המנוח ארנסט קלדי ואת אמו לאורה‪ .‬כך הצילה אותם‬
‫מדפורטציה (=גירוש) למחנות הריכוז של הנאצים‪ ,‬בהם כידוע‪ ,‬נספו רוב יהודי סלובקיה‪.‬‬
‫ארנסט קלדי‪ ,‬ניצול השואה (אמו נפטרה סמוך לסיומה של המלחמה) נשא מאוחר יותר את‬
‫המצילה יוליה רלבובסקה וברבות הימים שניהם עלו ארצה‪.‬‬
‫כ"כ ידוע לי‪ ,‬שהתנאים להחבאת יהודים בסלובקיה היו קשים ומסוכנים מאד‪ ,‬ובמקרה‬
‫שאנשים נתפסו ב"עבירה על החוק" הוטלו עליהם עונשים כבדים‪.‬‬
‫אין לי ספק שקלדי יוליה עשתה את מעשייה ההומניטאריים בלי להירתע מהעונש הצפוי לה‬
‫במקרה שתיתפס‪ .‬היא גם יכלה לצפות לטובות הנאה כל שהם‪ ,‬כי למר ארנסט קלדי לא היו‬
‫בזמן ההוא שום אמצעים כספיים‪.‬‬
‫מעשיה של יוליה קלדי בהסתרת יהודים‪ ,‬דאגה לכלכלתם ואספקת תרופות לאישה חולה ‪-‬‬
‫אמו של מר קלדי‪ ,‬היו תוצאות של רגשות אנושיים עמוקים ושל התנגדות אמיצה לפשעים‬
‫שבוצעו נגד אזרחים יהודים‪.‬‬

‫‪- 54 -‬‬

‫פגישה ראשונה של חסידי אומות העולם הגרים בישראל‬

‫[ארכיון לוחמי הגטאות]‬

‫שאלוג יאז'י – ‪SZELAG JERZY‬‬
‫המצילים‪ :‬שאלוג יאז'י ואמו מריאנה‪.‬‬
‫המקום‪ :‬פולין‪.‬‬
‫הניצולים‪ :‬יהודים אלמונים מגטו ורשה‪ .‬יאז'י שאלוג בסיוע אמו‪ ,‬העבירו לגטו ורשה [מהצד‬
‫ה"ארי" של ורשה]‪ ,‬מכתבים והודעות אל מכרים ולקחו את תשובותיהם חזרה לגטו‪ .‬וכן הביאו‬
‫ליהודים בגטו דברי מאכל שונים‪.‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫שתקאי שבדק וחקר את הנושא מטעם הוועדה לחסידי אומות העולם ב"יד‬
‫מדבריו של עו"ד ַ‬
‫ושם" עולים הדברים כדלקמן‪ :‬יאז'י שאלוג (‪ ,)Szelag‬אשר בימי כיבוש פולין ע"י הגרמנים‬
‫היה בן‪ ,10 -‬פונה בשמו ובשם אמו מריאנה‪ ,‬אשר נפטרה בינתיים ל"יד ושם"‪ ,‬באמצעות‬
‫המכון היהודי ההיסטורי בוורשה בבקשה להכיר בו ובאמו כחסידי אומות העולם‪ .‬בקשתו‪,‬‬
‫שהיא גם עדותו על פעולותיו לטובת יהודי גטו ורשה‪ ,‬אושרה ע"י נוטריון ציבורי ביום‬
‫‪ .8.6.84‬את בקשתו מחזקת עדות של יאז'י פפפר תושב וורשה והיום תושב ארה"ב‪.‬‬
‫סיפור המעשה‪ :‬אחרי כיבוש פולניה ע"י הצבא הגרמני בשנת ‪ ,1940‬הקימו הגרמנים את‬
‫גטו ורשה‪ .‬הגטו היה מחולק לשלושה חלקים‪ .‬בחלק האחד הנקרא "גטו קטן"‪ ,‬גרה משפחת‬
‫שלג‪ ,‬משפחה נוצרית יחידה שנשארה לגור בגטו בין היהודים ברחוב פאביה ‪.21‬‬
‫בסתיו אותה שנה התחילו הלימודים ובית ספרו היסודי של הנער יאז'י שאלוג היה מחוץ‬
‫לגטו – בצד "הארי"‪ .‬הנער יאז'י קיבל מהשלטון הגרמני רישיון מעבר מהגטו לצד ה"ארי" כדי‬
‫שיוכל להמשיך בלימודיו‪ .‬עובדה זו‪ ,‬ניצלו היהודים‪ ,‬השכנים של משפחת שלג‪ .‬מחד‪ ,‬העבירו‬

‫‪- 55 -‬‬

‫באמצעותו של הנער יאז'י לצד ה"ארי" מכתבים והודעות אל מכרים והוא לקח את‬
‫תשובותיהם חזרה לגטו‪ .‬ומאידך‪ ,‬הביא ליהודים בגטו דברי אוכל שונים‪.‬‬
‫הוריו של הנער יאז'י שאלו ג והוא עצמו הסכימו להצעתם של היחידים בכל לב‪ .‬כך פעל הנער‬
‫יאז'י במשך שנתיים עד דצמבר ‪ ,1942‬עד חיסולו של ה"גטו הקטן"‪.‬‬
‫הנער יחד עם משפחתו הועברו בתוקף צו גרמני לצד ה"ארי" לרחוב אוגורדובה ‪.53‬‬
‫השומרים הגרמנים אשר עמדו ליד שער הגטו‪ ,‬בדקו בצורה יסודית את כל היוצאים‬
‫והחוזרים‪ .‬הביקורת הייתה קשה מאד ולא פעם היה המבקש נתפס עם ה"משלוח" ואז‬
‫השומרים היו מתנהגים אליו בטירוף דעת‪ ,‬השתוללו‪ ,‬הכו אותו‪ ,‬גרמו לו סבל רב‪ ,‬אסרו אותו‬
‫מזמן לזמן ועד היום יש לו סימני עינויים בגוף‪.‬‬
‫בדצמבר ‪ 1942‬הועברו הנער יאז'י שאלוג והוריו לצד ה"ארי"‪ ,‬הוא לא הפסיק את מעשיו‬
‫והמשיך להושיט את עזרתו הברוכה ליהודי הגטו ובמקום מוסכם היה מופיע על יד חומת‬
‫הגטו ודרך חור מוסתר היה מעביר למכרים וידידים יהודים דברי אוכל ודברים אחרים‪.‬‬
‫אמו מריאנה הייתה עוזרת לו בפעולותיו‪ .‬כך פעל הנער יאז'י ואמו עד פרוץ המרד הפולני‬
‫בחודש אוגוסט ‪.1944‬‬

‫שפרינגר‪-‬הוצ'אק פלגיה – ‪SZPRINGER-HUZEK PELAGIA‬‬
‫המצילה‪ :‬שפרינגר פלגיה (שם משפחה קודם‪:‬הוצ'אק)‪.‬‬
‫המקום‪ :‬פולין‪.‬‬
‫הניצולים‪ :‬בעלה היהודי שלמה שפרינגר ואת בנו זאב‪-‬וולף‪.‬‬

‫‪- 56 -‬‬

‫סיפור מעשה ההצלה‪:‬‬
‫על פי עדותם של הניצולים זאב‪-‬וולף שפרינגר ומאיר בורנשטיין עולה הסיפור הבא‪ :‬לפני‬
‫חיסולו של גטו סוסנוביץ הסתכנה המצילה פלגיה שפרינגר והוציאה את זאב‪-‬וולף שפרינגר‪,‬‬
‫שהיה אז בן ‪ 5‬שנים מהגטו והסתירה אותו במשך כחמשה שבועות בדירתה בסוסנוביץ‪.‬‬
‫אח"כ העבירה אותו לאלמנה נוצרייה ב‪ HAJDUDUKI -‬ואצלה נשאר עד סוף המלחמה‪.‬‬
‫פלגיה שפרינגר‪ ,‬שילמה מכספה עבור הסתרתו של זאב‪-‬וולף ואביו שלמה שפרינגר‪ .‬היא‬
‫ביקרה אותם לעיתים קרובות וסיפקה להם מזון ובגדים‪.‬‬
‫זאב‪-‬וולף זוכר גם שפלגיה הסתירה את אביו‪ ,‬תחילה בבית מלאכה ואח"כ בדירתה במשך‬
‫תקופה ממושכת‪ .‬היא לקחה אותו לא פעם לביקור אצל אביו שלמה‪ ,‬שנמצא בביתה‪.‬‬
‫סיוע לעדות נתן מאיר בורנשטיין‪ ,‬גיסו של שלמה שפרינגר‪ .‬שלמה נשאר ללא אמצעים‬
‫כספיים כלשהם והמצילה פלגיה מימנה מכספה את כל ההוצאות הכרוכות בהסתרתם של‬
‫זאב‪-‬וולף ואביו שלמה‪.‬‬
‫וולף ומאיר הוסיפו בעדותם שבזמן אקציה אחת היא הסתירה כ‪ 20 -‬יהודים בבית מלאכה‪.‬‬
‫ב‪ 1947-‬התחתן שלמה שפרינגר עם פלגיה הוצ'ק [שם משפחת הנעורים] ומכאן שם‬
‫משפחתה שפרינגר‪ .‬הזוג לקחו את הילד זאב‪-‬וולף לביתם ואח"כ עלו לישראל‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1982‬נפטר שלמה שפרינגר ועד היום היחסים בין המצילה לזאב‪-‬וולף שפרינגר הם‬
‫כאם לבן‪.‬‬

‫גן חסידי אומות העולם טבול בירק וצמחייה עשירה‪.‬‬
‫ברקע שני אבני זיכרון לחסידי אומות העולם‪.‬‬

‫‪- 57 -‬‬

‫תוכנית חינוכית ‪ -‬חסידי אומות העולם‬

‫'האדם שהחזיר לי את אמונתי בחיים'‬

‫הצייר‪ :‬יהודה בקון (אסיר בטרזיינשטט ובאושוויץ)‪ .‬השאלת האומן "ליד ושם"‬

‫מדברי חסידת אומות העולם‪ ,‬פרוצאי ורוניקה‪:‬‬

‫"אני לא רואה בהתנהגותי דבר הראוי‬
‫לפרס‪ .‬אני פשוט לא מבינה‪ ,‬איך‬
‫אנשים אחרים יכלו שלא לנהוג כמוני‪.‬‬
‫אם קיימת מחויבות כלשהי‪,‬אני פשוט‬
‫לא מבינה‪ ,‬איך אנשים אחרים יכלו‬
‫שלא לנהוג כמוני‪ .‬אם קיימת‬
‫מחויבות כלשהי‪ ,‬זאת מחויבות העולם‬
‫הנוצרי כלפי היהודים ולא להיפך"‪.‬‬

‫‪- 58 -‬‬

‫פתיחה לתוכנית‬
‫לפני ביצוע ההפעלות החינוכיות‪ ,‬יש לקיים שיחת מידע‪-‬רקע עם התלמידים בשני נושאים‪:‬‬
‫‪ ‬מעשיהם של הגרמנים‪-‬הנאצים כלפי היהודים בתקופת השואה‪.‬‬
‫‪ ‬חסידי אומות העולם ‪ -‬המושג והחוק‪ ,‬לספר על שניים –שלושה מגדולי חסידי‬
‫אומות העולם‪ ,‬כגון ראול וולנברג‪ ,‬אוסקר שינדלר ודומיהם‪.‬‬

‫חסידי אומות העולם ‪ -‬התפתחותו של המושג‬
‫בתחילת התפתחותו של המושג‪ ,‬השתמשו חז"ל במשפט‪" :‬צדיקי אומות העולם"‪ .‬בתוספתא‪,‬‬
‫סנהדרין יג כתוב‪" :‬יש צדיקים באומות שיש להם חלק לעולם הבא"‪ .‬התוספתא לא ציינה‬
‫בזכות מה‪ ,‬יזכו צדיקי האומות לעולם הבא‪.‬‬
‫המדרש בילקוט שמעוני לספר ישעיה‪ ,‬סעיף תכט‪ ,‬מציין את הסיבה‪ .‬המדרש דורש את‬
‫הפסוק מתהילים פרק קלב‪ ,‬פסוק ‪" :9‬כוהניך ילבשו צדק וחסידך ירננו"‪ ,‬כדלקמן‪" :‬כוהנך‪ ,‬אלו‬
‫צדיקי עולם שהם כוהנים לקדוש ברוך הוא‪ ,‬כגון אנטונינוס וחבריו"‪.‬‬
‫אנטונינוס היה קיסר רומי‪ .‬בתלמוד ובמדרשים מובאים סיפורים על ידידותו הקרובה לרבי‬
‫יהודה הנשיא‪ .‬סיפורים אלה מעידים על יחסי הקרבה שבין השלטון הרומי בתקופת הקיסרים‬
‫האנטונינים במאה ה‪ 2-‬לאחר הספירה לבין היהודים‪ .‬מכאן‪ ,‬אנו למדים על לא‪-‬יהודים שהיה‬
‫להם יחס של חיבה מיוחדת לעם ישראל‪ .‬הם נקראו צדיקי האומות או צדיקי אומות העולם‪.‬‬
‫הרמב"ם הוא שטבע את מטבע הלשון "חסידי אומות העולם"‪ .‬כך הוא כותב בהלכות תשובה‪,‬‬
‫פרק ג'‪ ,‬הלכה ה‪" :‬וכן חסידי העולם יש להן חלק בעולם הבא"‪.‬‬
‫על פי הרמב"ם‪ ,‬חסידי אומות העולם הם אותם אנשים שקיבלו על עצמם לקיים את שבע‬
‫מצוות בני נח‪ .‬כך הוא כותב בהלכות מלכים ח‪ ,‬הלכות י‪-‬יא‪" :‬כל המקבל שבע מצות ונזהר‬
‫לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם‪ ,‬ויש לו חלק לעולם הבא‪ .‬והוא שיקבל אותן ויעשה‬
‫אותן מפני שצווה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן"‪.‬‬
‫שבע מצוות בני נח הם‪ :‬איסור עבודה זרה‪,‬ברכת השם [איסור לקלל את האלוקים]‪ ,‬שפיכות‬
‫דמים [רצח]‪ ,‬גילוי עריות [קיום יחסי מין עם בני משפחה בדרגה ראשונה]‪ ,‬גזל‪ ,‬לאכול אבר מן‬
‫החי‪ ,‬דינים [כינון שלטון המבוסס על חוקים ומשפט צדק]‪ .‬אלה המצוות המחייבים את‬
‫הנוכרים‪ ,‬הרוצים להתקרב לדת היהודית‪ ,‬אולם אין ברצונם להתגייר‪.‬‬
‫נוכל לומר‪ ,‬שהראשון מבין חסידי אומות העולם הייה כורש מלך פרס‪ ,‬שהצהרתו הידועה‬
‫נקראת "הצהרת כורש"‪ ,‬איפשרה ליהודים לשוב לארצם‪.‬‬
‫וכך נאמר ב"הצהרת כורש" בספר עזרא‪ ,‬פרק א'‪:‬‬
‫"ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' מפי ירמיה העיר ה' את רוח כורש מלך פרס‪,‬‬
‫ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמור‪" :‬כה אמר כורש מלך פרס‪ ,‬כל ממלכות הארץ נתן‬
‫לי ה' אלוהי השמים‪ ,‬והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה‪ .‬מי בכם מכל עמו‬
‫יהי אלוהיו עמו‪ ,‬ויעל לירושלים אשר ביהודה‪ ,‬ויבן את בית ה' אלוהי ישראל הוא האלוהים‬
‫אשר בירושלים‪ .‬וכל הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם‪ ,‬ונשאוהו אנשי מקומו בכסף‬
‫ובזהב וברכוש ובבהמה עם הנדבה לבית האלוקים אשר בירושלים‪ …‬והמלך כורש הוציא את‬
‫כלי בית ה' אשר הוציא נבוכדנאצר מירושלים‪ ,‬ויתנם בבית אלוהיו‪ …‬ויספרם לששבצר הנשיא‬
‫ליהודה"‪.‬‬

‫‪- 59 -‬‬

‫אברהם אבן שושן במילונו‪ ,‬מסביר את המושג חסידי אומות העולם כדלקמן‪:‬‬
‫‪" .1‬כינוי חיבה לאנשים שאינם מבני‪-‬ישראל‪ ,‬המגלים יחס נאה ליהודים ומרבים לעשות להם‬
‫טובות"‪ .‬לדוגמא‪ ,‬הוא מביא את לורד בלפור שהוציא תחת ידו את "הצהרת בלפור"‬
‫המבטיחה בית לאומי לעם היהודי‪.‬‬
‫‪" .2‬נוכרי צדיק וישר"‪ .‬א‪.‬אבן שושן מצטט מדברי הרמב"ם שהבאתי למעלה‪.‬‬
‫חוק זיכרון השואה והגבורה – "יד ושם"‪ ,‬תשי"ג ‪ ,1953 -‬נתן הגדרה נוספת למושג חסידי‬
‫אומות העולם‪ .‬הוא הגדיר את מעשיהם כאנשים "ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים"‪.‬‬
‫כך התפתח המושג‪ ,‬שכל אוהבי היהודים ודורשי שלומם הם חסידי אומות העולם‪.‬‬

‫התייחסות ספרות השו"ת לחסידי אומות העולם‬
‫ספרות השו"ת [שאלות ותשובות]‪ ,‬הינה ענף חשוב בתחום ההלכה‪ .‬השו"ת מכיל מאגר‬
‫של שאלות ותשובות הלכתיים‪ ,‬אשר נשאלו על ידי הציבור הרחב‪ ,‬ונענו על ידי רב אחד או‬
‫קבוצה של רבנים‪.‬‬
‫הרב אשרי אפרים חיבר ספר שאלות ותשובות ועניינים שעמדו על הפרק בימי הרג ואובדן‬
‫של שנות תש"א‪-‬תש"ה בגיטו קובנה‪ .‬שם הספר‪ " :‬שאלות ותשובות ממעמקים"‪.‬‬
‫הוא למד בישיבות ליטא ונסמך להוראה‪ .‬בזמן השואה פעל לצד רבו‪ ,‬הרב אברהם דובער‬
‫כהנא שפירא‪ ,‬שהיה רבה של קובנה ואף השיב לשאלות שהופנו לרבו‪ .‬הוא שימש כרב בגטו‬
‫קובנה והקים שם בית מדרש‪ .‬לאחר שחרורה של קובנה הוא שימש כרבה היחיד‪ ,‬וממנה הוא‬
‫היגר לאוסטריה שם ייסד ישיבה במחנה הפליטים וועלש (ליד זלצבורג)‪.‬‬
‫בשנת תש"ו‪ 1946-‬הוא היגר לרומא ‪ -‬איטליה שם פעל רבות להטבת מצב הפליטים‬
‫והיהדות‪ .‬ברומא ייסד ישיבה לפליטי השואה בשם "מאור הגולה"‪.‬‬
‫בספרו הנ"ל הוא משיב על שתי שאלות חשובות שנשאל בעניין חסידי אומות העולם‪ .‬האחת‪,‬‬
‫האם מותר להגיד על נכרי [שאינו יהודי] קדיש לאחר מותו? והשנייה‪ ,‬האם מותר לומר‬
‫תפילת "מי שברך" להחלמתו של חולה נוכרי?‬
‫מתשובותיו נוכל ללמוד על היחס החם מאד של ההלכה לחסידי אומות העולם‪.‬‬
‫מהדברים שהבאתי מספרו‪ ,‬ברצוני לציין שהשמטתי את השקלא וטריא [המשא ומתן]‬
‫ההלכתי‪ .‬הובאו עיקרי הדברים‪.‬‬

‫*********************************‬

‫‪- 61 -‬‬

‫באחד שהציל עצמו ע"י נכרית אחת שהעמידה את עצמה בסכנה‬
‫ומתה הנכרית אם מותר לומר קדיש אחריה‬
‫[מתוך‪ :‬שו"ת ממעמקים‪ ,‬חלק ג סימן ח]‬
‫שאלה‪ :‬בימי הרעה והזעם אשר בחוץ שיכלה חרב ובחדרים אימה‪ ,‬והגרמנים הארורים ימ"ש‬
‫[יימח שמם] הרגו ולא חמלו על נער וזקן על עוללים ויונקים‪ ,‬ועם הארץ‪ ,‬גויי הארצות אשר‬
‫בשכנותם גרו היהודים מאות בשנים נתנו יד לפושעים הגרמנים ועזרו להם במלאכת הרצח‬
‫והשוד‪ ,‬הם חיפשו אחרי יהודים בחורים ובסדקים‪ ,‬במחבואים ובמחילות עפר‪ ,‬אולי ימצאו שם‬
‫יהודים מסתתרים מחמת המציק‪ ,‬וכאשר הצליחו לתפוס יהודי‪ ,‬מיד מסרוהו לרוצחים‬
‫הגרמנים כדי שיעשו בהם שפטים וייסרום בכל מיני ייסורים ועינויים‪.‬‬
‫אולם למרות השנאה המפעפעת שקיננה בלבות הגויים על היהודים שנואי נפשם‪ ,‬שנאה‬
‫שהגרמנים ליבו אותה לשלהבת נקם ושילם ושמחה לאיד‪ ,‬בכל זאת נמצאו יחידי סגולה בין‬
‫הגויים‪ ,‬מתי מספר‪ ,‬שבתוך לבם לא כבה לגמרי הזיק האנושי ונפשם דאבה למראה‬
‫האכזריות הגדולה הנעשית לעיניהם ביהודים‪ ,‬הם הרגישו שעליהם לעשות דבר מה לטובת‬
‫היהודים ולהצילם מיד רודפיהם‪ ,‬ואם כי הדבר היה כרוך בשבילם בסכנת נפשות ממש‪ ,‬כי‬
‫הגרמנים הוציאו להורג מיד כל גוי שנחשב בהגשת עזרה ליהודים‪ ,‬אף על פי כן לא נמנעו‬
‫יחידים אלו מבין הגויים ועשו ככל אשר השיגה ידם להצלת היהודים‪.‬‬
‫והנה בשנת תש"ה [‪ ]1945‬מיד לאחר שזכינו לראות בישועת ה'‪ ,‬עת חמל על עמו ושיבר‬
‫זרוע רשע‪ ,‬והוציא את עמו ישראל מאפילה לאור גדול ‪ -‬בא אלי ר' משה סגל ונפשו בשאלתו‪,‬‬
‫היות שהוא ניצל ממות הודות לנכרית אחת שהעמידה את עצמה בסכנה והסתירה אותו‬
‫במרתף ביתה יחד עם עוד כעשרה יהודים והיא כלכלה אותם שם בלחם ומים והשתדלה‬
‫להמציא להם מחיה ומזון עד יעבור זעם‪.‬‬
‫וכעת לאחר השחרור כשאלה היהודים שניצלו הודות לנכרית הזאת‪ ,‬רצו להרים על נס את‬
‫מעשה החסד הגדול שהיא גמלה אתם‪ ,‬ולשלם לה כפרי מעלליה הטובים כראוי וכיאות לה‪,‬‬
‫נודע להם למרבה הצער שהנכרית הזאת שבקה חיים לכל חי והיא מתה זמן קצר לאחר‬
‫השחרור‪ ,‬ומכיוון שכן‪ ,‬גמל אצל הניצולים הרעיון שיש לעשות לה יד ונפש לאחר מותה על ידי‬
‫שאחד מן הניצולים יאמר קדיש אחריה‪ ,‬והם הטילו על ר' משה סגל הנ"ל את התפקיד הזה‬
‫ולזאת בא אלי הנ"ל לשאול אם מותר לו לומר קדיש אחריה‪ ,‬ואם אין בזה משום חשש איסור‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫והנה עצם עניין הקדיש‪ ,‬ענינו ותוכנו הוא עניין תפלה ובקשה‪ ,‬כדמוכח מספר יוחסין דפוס‬
‫קראקא כ"ג‪ ,‬שבט יהודי דדפוס קעניגסברג צד ‪ 85‬שמסופר שם על שעת התמנות ר' נתן‬
‫הבבלי לראש הגולה‪ ,‬שהחזן כשאמר קדיש והגיע לבחייכון וביומיכון אמר‪ :‬בחיי נשיאנו ראש‬
‫גלות ובחיי דכל בית ישראל‪ ,‬וכן בימי הרמב"ם ז"ל היו אומרים בקדיש בחייכון וביומיכון ובחיי‬
‫מרנן משה בר מיימון‪ ,‬עיי"ש [עיין שם]‪ .‬הרי מבואר שהקדיש ענינו תפלה ובקשה‪.‬‬
‫ולפי זה‪ ,‬הרי פשוט הדין שמותר לומר קדיש אחרי הנכרית הזאת שהצילה כמה נפשות‬
‫מישראל שלא יוכרעו למות על ידי הצר הצורר הארורי ימ"ש‪ ,‬שהרי כתב בספר חסידים‪,‬‬
‫שמותר לבקש להקב"ה שיקבל את דינו של נכרי שעשה טובות ליהודים ואין לנו טובה יותר‬
‫גדולה ממה שעשתה הנכרית הזאת שהצילה נפשות ישראל מרדת שחת‪ ,‬לכן בודאי מותר‬
‫לומר אחריה קדיש‪ ,‬ועי' בירושלמי מגילה פ"ג ה"ו [בתלמוד הירושלמי‪ ,‬מסכת מגילה‪ ,‬פרק ג‪,‬‬
‫הלכה ו]‪ :‬אמר ר' פנחס‪ ,‬צריך לומר חרבונה זכור לטוב כמו שאומרים זיכרונם לברכה‪ ,‬מכיוון‬
‫שעשה טובה לישראל להצילם‪.‬‬

‫‪- 61 -‬‬

‫ובמס' אבות פ"ג‪ ,‬משנה ב'‪ ,‬אמר ר' חנינא סגן הכהנים‪ ,‬הוי מתפלל בשלומה של מלכות‬
‫שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו‪ ,‬ועי' במאירי שכתב שהתנא בא לעורר שעלינו‬
‫להתפלל לא רק בשלום מלך ישראל כי אם גם בשלום מלכות של אומות העולם שביניהן אנו‬
‫חיים‪ ,‬כמו שציותה תורתנו להקריב בחג ע' פרים כנגד שבעים אומות‪.‬‬
‫ובסדורי לדפוס ראיתי בשו"ת זקן אהרן חיו"ד [חלק י] סימן פ"ז‪ ,‬אם יש חיוב על גר לומר‬
‫קדיש אחר אביו הגוי‪ ,‬ומצדד לומר קדיש עליו‪ ,‬אכן מפני שאין להורות דבר שנקל לשער‬
‫שיתפלאו ע"ז [על זה] שאומר על גוי קדיש וכו'‪ .‬אבל ישנם שאר תיקונים ללמוד ולהגיד‬
‫מזמורי תהילים וכו' וגם תיקון קדיש שמועיל לנשמת האב ומי יודע סוד ד' אם לנשמת עכו"ם‬
‫[עובד כוכבים ומזלות] גם כן‪ ,‬לדעתי כנ"ל יאמר קדיש לפעמים ויתפלל לפני העמוד שלא‬
‫ירגישו שמחמת אבלות על אביו הגוי עושה שיוכל לגרום שיתלוצצו ע"ז עיי"ש [עיין שם]‪.‬‬
‫ומעתה הנכרית הזאת שאלמלא מעשה החסד הגדול שעשתה עם היהודים להצילם ממות‪,‬‬
‫שהזדים הארורים ימ"ש לא יבלעום חיים‪ ,‬היו נהרגים ח"ו‪ ,‬בוודאי שמצווה להתפלל עבורה‬
‫אחר מותה ולומר אחריה קדיש‪ ,‬דכל עניין הקדיש עניין תפילה הוא וכמו שהוכחנו‪ ,‬ולזאת‬
‫נתתי רשות לר' משה סגל הנ"ל לומר קדיש אחרי הנכרית הזאת שחילצה את נפשו ממות‬
‫וחייתו מרדת אל שחת‪.‬‬
‫והגומל חסדים טובים לעמו ישראל הוא יגמול חסדים טובים לחסידי אומות העולם שסיכנו את‬
‫נפשם בהצלת ישראל‪ ,‬ה' המברך את עמו ישראל בשלום הוא יברך גם הם בכל מילי דמיטב‬
‫לראות בשוב ה' את שיבת ציון ובבנין בית בחירתו שם נעלה לפניו זבחי רצון‪ ,‬ע' פרים כנגד‬
‫שבעים אומות‪ ,‬במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫*********************************‬

‫בדין אי מותר לומר מי שברך עבור חולנית נכרית‬
‫[מתוך‪ :‬שו"ת ממעמקים חלק ד סימן טז]‬
‫שאלה‪ :‬אחר שזכינו שריחם ה' על פליטת ישראל להוציא ממסגר אסיר‪ ,‬מבית כלא יושבי‬
‫חושך‪ ,‬וכל הכתוב לחיים ראה אור גדול‪ ,‬אור חסדי ישועת ה' לתת להם אחרית ותקווה‪,‬‬
‫וביניהם הילד יהודה שנכרית אחת הביאה אותו לקהלה בקובנא שהוריו הי"ד החביאו אותו‬
‫אצל הנכרית הזאת ובידה מכתב כתוב על ידם ובו כתובת קרוביהם בארצות הברית ובקשה‬
‫שיעזרו בכל יכולתם להשיב את הילד הזה לחיק עמו‪ ,‬ואכן השתדלה הקהילה בדבר הזה‬
‫למצוא את קרובי הילד שקיבלו אותו בזרועות פתוחות והריקו עליו אהבה ורחמים לגדלו ברוח‬
‫אבותיו‪ ,‬הלא הוא הרב ר' יהודה הנמצא כיום בניו יורק‪.‬‬
‫והנה כעבור זמן באה לפני נכרית זו ובקשה בפיה‪ ,‬היות שהיא חולה מאוד וכפי ששמעה‬
‫נוהגים היהודים להתפלל עבור חולים‪ ,‬לכן היא מבקשת שיתפללו עבורה והיא בטוחה‬
‫שבזכות שהצילה את הילד תתקבל התפלה והיא תבריא‪ ,‬והשאלה היא האם מותר לנו‬
‫להתפלל עבור נכרים ולומר בשבילם מי שברך?‬
‫תשובה‪ :‬בגיטין (סא‪ ).‬גרסינן [גורסים]‪ ,‬ת"ר [תנו רבנן] מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל‬
‫ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום‪.‬‬
‫ובשו"ע [ובשולחן ערוך] יו"ד סי' קנ"א סעיף י"ב נמי פסקינן [גם כן נפסק]‪ ,‬מותר לפרנס‬
‫ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם משום דרכי שלום‪.‬‬
‫בשו"ת חיים ביד סימן נ"א כתב בעכו"ם שעושה עמו סחורה ומרוויח ממנו מותר לישראל‬
‫להתפלל שיחיה וגם ליתן צדקה שיתרפא דאין בזה משום לא תחנם עיי"ש‪.‬‬
‫‪- 62 -‬‬

‫וגם בס"ח מביא שמותר להתפלל בעד נכרי ששלחו למרחקים שיבוא לשלום‪ ,‬שלא יבקש עליו‬
‫עלילות‪ ,‬ועי' שם בספר חסידים סי' קנ"ו ותשמ"ו דאיתא [שיש] שם‪ ,‬שמעתי שצדיקי הדור‬
‫שבאו עכו"ם לבקש ברכתם‪ ,‬שהתפללו עבורם‪.‬‬
‫לכן נראה לי דבנידון דידן ודאי דמותר להתפלל עבור הנכרית הזאת ואין כאן משום לא תחנם‬
‫הואיל ועשתה מעשה חסד גדול כזה להציל נפש מישראל ממות וחילצה אותו מידיהם‬
‫הטמאות של הגרמנים הארורים‪ ,‬לכן מותר להתפלל עבורה ולומר מי שברך‪ ,‬וכן הוריתי‬
‫לעשות‪.‬‬
‫*********************************‬

‫צרור רעיונות והצעות לפעילויות‬

‫מטרות התוכנית‪:‬‬
‫התפתחותו‪..‬‬
‫ושלבי התפתחותו‬
‫העולם ושלבי‬
‫אומות העולם‬
‫חסידי אומות‬
‫המושג חסידי‬
‫את המושג‬
‫להכיר את‬
‫להכיר‬
‫העולם‪..‬‬
‫אומות העולם‬
‫חסידי אומות‬
‫של חסידי‬
‫למעשיהם של‬
‫התלמידים למעשיהם‬
‫את התלמידים‬
‫לחשוף את‬
‫לחשוף‬
‫העולם ––‬
‫אומות העולם‬
‫חסידי אומות‬
‫של חסידי‬
‫צלה של‬
‫ההצלה‬
‫מעשי הה‬
‫את מעשי‬
‫להכיר את‬
‫להכיר‬
‫חיפה‪..‬‬
‫תושבי חיפה‬
‫תושבי‬
‫שבאו‬
‫הערכים]]‪ ,,‬שבאו‬
‫תרמיל הערכים‬
‫יסוד [[תרמיל‬
‫לערכי יסוד‬
‫התלמידים לערכי‬
‫את התלמידים‬
‫לחשוף את‬
‫לחשוף‬
‫כמו‪::‬‬
‫העולם כמו‬
‫אומות העולם‬
‫חסידי אומות‬
‫של חסידי‬
‫בהתנהגותם של‬
‫ביטוי בהתנהגותם‬
‫לידי ביטוי‬
‫לידי‬
‫למען‬
‫חייהם למען‬
‫סיכון חייהם‬
‫נפש‪ ,,‬סיכון‬
‫מסירות נפש‬
‫חמלה‪ ,,‬מסירות‬
‫הזולת‪ ,,‬חמלה‬
‫אהבת הזולת‬
‫אהבת‬
‫ורעות‪..‬‬
‫אחריות ורעות‬
‫אכפתיות‪ ,,‬אחריות‬
‫אדם‪ ,,‬אכפתיות‬
‫בני אדם‬
‫הצלת בני‬
‫הצלת‬
‫הדילמות‬
‫מול הדילמות‬
‫העולם מול‬
‫חסידי העולם‬
‫התמודדות חסידי‬
‫את התמודדות‬
‫להציג את‬
‫להציג‬
‫בפניהם‪..‬‬
‫שעמדו בפניהם‬
‫הערכיות שעמדו‬
‫הערכיות‬
‫הגרמניים‬
‫הנאצים‪–‬הגרמניים‬
‫של הנאצים‬
‫הרשע של‬
‫משטר הרשע‬
‫התנהגות משטר‬
‫את התנהגות‬
‫להציג את‬
‫להציג‬
‫מוסריים‪..‬‬
‫יסוד מוסריים‬
‫ערכי יסוד‬
‫פי ערכי‬
‫על פי‬
‫שנהגו על‬
‫מאד‪ ,,‬שנהגו‬
‫המעטים מאד‬
‫מול המעטים‬
‫מול‬

‫‪- 63 -‬‬

‫הנחיות למורה ‪ -‬המנחה‬
‫בהעברת הנושא לתלמידים‪ ,‬יש להשתמש במתודות מגוונות המתאימות לשעת מחנך‪ .‬אין זה‬
‫שעור פרונטאלי‪.‬‬
‫המסגרת המתודית של השיעור‪:‬‬
‫שלב אא‪ ::‬הצגת הנושא במליאת פורום כל הכיתה‪.‬‬
‫שלב‬
‫שלב בב‪ ::‬חלוקת הכיתה לקבוצות משנה‪ 8-5 .‬תלמידים בכל קבוצה‪ .‬כל קבוצה תקבל משימה‪,‬‬
‫שלב‬
‫למשל כרטיס ועליו מסופר סיפורו של חסיד אומות העולם ולאחריו שאלון לדיון בתוך‬
‫הקבוצה‪ .‬אחד המשתתפים בקבוצה יתמנה כמנחה הקבוצה ותלמיד נוסף ירשום פרוטוקול‬
‫דברי התלמידים ויציג את הדברים בתמצית במליאת פורום כל הכיתה‪.‬‬
‫שלב גג‪ ::‬הצגת ממצאי קבוצות הדיון וסיכום‪.‬‬
‫שלב‬
‫העולם‬
‫אומות העולם‬
‫חסידי אומות‬
‫של חסידי‬
‫במעשיהם של‬
‫התלמידים במעשיהם‬
‫מעורבות התלמידים‬
‫את מעורבות‬
‫מגבירה את‬
‫זו‪ ,,‬מגבירה‬
‫מתודית זו‬
‫שיטה מתודית‬
‫שיטה‬
‫הם‪..‬‬
‫במעשי‬
‫הטמונים‬
‫המוסריים‬
‫הערכים‬
‫והפנמת‬
‫והפנמת הערכים המוסריים הטמונים במעשיהם‬

‫פעילות חינוכית בכיתה‬
‫הנושא‪ ::‬חסידי אומות העולם‬
‫הנושא‬
‫שלב אא‪ ::‬לפתוח בשאלה‪ :‬מי יכול לספר לנו על חסיד אומות העולם שהוא מכיר ויכול לציין‬
‫שלב‬
‫במספר משפטים קצרים את פועלו? ההנחה היא‪ ,‬שאחד התלמידים ידע להשיב‪ .‬אם לא‬
‫ימצא תלמיד שידע להשיב‪ ,‬אזי‪ ,‬המורה‪-‬המנחה יקבל עליו את המשימה‪ .‬המורה יעביר‬
‫לתלמידים דף שבו ימצא מידע על אחד מחסידי אומות העולם‪ .‬אחד התלמידים יקרא בקול‬
‫רם את הכתוב בדף‪.‬‬
‫שלב בב‪ ::‬חלוקת הכיתה לקבוצות משנה‪ 8-5 .‬תלמידים בכל קבוצה‪ .‬המשימה‪ :‬כל תלמיד‬
‫שלב‬
‫ינסה לתת הגדרה וקריטריונים להענקת תואר חסיד אומות העולם על פי השקפתו האישית‪.‬‬
‫התלמיד‪ -‬המנחה ינווט את סדר הדיון בקבוצה וימנע מלהיכנס לדברי חבריו‪ .‬דברי התלמידים‬
‫ירשמו על נייר בריסטול או על גיליונות נייר‪ .‬בוודאי‪ ,‬ימצאו דברי חפיפה בין התלמידים ולכן‬
‫בפרוטוקול יירשמו רק הדברים המשותפים לכל חברי הקבוצה‪.‬‬
‫שלב גג‪ ::‬נציגי הקבוצות יציגו את ממצאיהם בפני הפורום הכיתתי‪ .‬המורה‪-‬המנחה יכתוב את‬
‫שלב‬
‫עיקרי הדברים על גבי הלוח‪ .‬אח"כ יציג המורה‪-‬המנחה את ההגדרה של "יד ושם"‪ ,‬שחסידי‬
‫אומות העולם הם אנשים לא‪-‬יהודים‪" :‬ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים"‪ .‬בנקודה זו‪,‬‬
‫יתנהל דיון השוואתי בין הגדרותיהם של התלמידים והגדרת "יד ושם"‪.‬‬
‫המנחה יעלה גם את ההתחבטויות של הוועדה להכרת חסידי אמות העולם כפי שמובאים‬
‫במבוא‪.‬‬
‫בסיום שלב זה‪ ,‬יציג המורה‪-‬המנחה את התפתחות המושג של חסיד אומות העולם במשך‬
‫הדורות‪.‬‬
‫הנושא‪ ::‬ילדים מצילי יהודים‬
‫הנושא‬
‫שלב אא‪ ::‬להביא את סיפור מעשי ההצלה של ארבעת חסידי אומות העולם שקיבלו את תואר‬
‫שלב‬
‫חסיד העולם בזכות מעשיהם הנשגבים בהיותם ילדים‪.‬‬

‫‪- 64 -‬‬

‫אבני זופיה‪-‬מרטה הייתה בת ‪ .10‬לביציקי ירוסלאבה הייתה בת ‪ .9-8‬ויקטור מלניק הייה‬
‫בן ‪ .13‬רוזנברג נטליה הייתה בת ‪ .12‬שאלוג יאז'י הייה בן ‪.12-10‬‬
‫שלב בב‪ ::‬הכיתה תחולק לקבוצות משנה‪ 8-5 .‬תלמידים בכל קבוצה‪ .‬להכין כרטיסים מנויילנים‪.‬‬
‫שלב‬
‫בכל כרטיס‪ ,‬יובא סיפורו של ילד אחד‪ .‬מספר הכרטיסים כמספר המשתתפים בקבוצה‪ .‬לכל‬
‫תלמיד יינתן זמן לעיין בתוכנו של הכרטיס‪.‬‬
‫התלמיד‪-‬המנחה יבקש מכל משתתף להביע את הערכתו‪ ,‬תחושתו והרגשתו האישית לגבי‬
‫הסיפור שקרא‪.‬‬
‫לאחר הסבב‪ ,‬תועלה הסוגיה והשאלה‪ :‬מה היו המניעים של הילדים? האם המניעים היו‪:‬‬
‫ערכי אהבת הזולת‪ ,‬חמלה‪ ,‬אכפתיות‪ ,‬אחריות ורעות?‬
‫התלמיד‪-‬המנחה ינווט את סדר הדיון בקבוצה וימנע מלהיכנס לדברי חבריו‪ .‬דברי התלמידים‬
‫ירשמו על נייר בריסטול או על גיליונות נייר‪ .‬בוודאי‪ ,‬ימצאו דברי חפיפה בין התלמידים ולכן‬
‫בפרוטוקול יירשמו רק הדברים המשותפים לכל חברי הקבוצה‪.‬‬
‫שלב גג‪ ::‬נציגי הקבוצות יציגו את ממצאיהם בפני הפורום הכיתתי‪ .‬המורה‪-‬המנחה יכתוב את‬
‫שלב‬
‫עיקרי הדברים על גבי הלוח‪.‬‬
‫המורה‪-‬המנחה יסכם את הערכים שעמדו אחרי מעשיהם של ילדים‪-‬מצילים תוך הדגשת‬
‫סיכון חייהם של הילדים‪-‬המצילים למען הצלת בני אדם‪.‬‬
‫הנושא‪::‬‬
‫הנושא‬

‫שירו של חיים חפר‪" :‬לו אני במקומם – מה הייתי עושה?"‬
‫מניעיהם המוסריים של חסידי אומות העולם והכרת התודה של העם היהודי‬
‫שלב אא‪ ::‬להקריא את השיר במלואו במליאה‪.‬‬
‫שלב‬
‫שלב בב‪ ::‬הכיתה תחולק לקבוצות משנה‪ 8-5 .‬תלמידים בכל קבוצה‪ .‬להכין כרטיסים מנויילנים‪.‬‬
‫שלב‬
‫בכל כרטיס ייכתב קטע מהשיר‪.‬‬
‫לכל תלמיד יינתן זמן לעיין בתוכנו של כרטיס אחד או שניים‪.‬‬
‫התלמיד‪-‬המנחה יבקש מכל משתתף להביע את הערכתו‪ ,‬תחושתו והרגשתו האישית לגבי‬
‫הקטע שקרא‪.‬‬
‫לאחר הסבב‪ ,‬תועלנה הסוגיות‪ ,‬הדילמות והשאלות‪:‬‬
‫• "לו אני במקומם – מה הייתי עושה?"‪.‬‬
‫• "האם אני‪ ,‬האם אני הייתי מוכן?"‪.‬‬
‫• הסכנות במעשי ההצלה‪.‬‬
‫• שיתוף המשפחה במאמצי ההצלה‪.‬‬
‫• עולם הרוצחים והאדישים מול עולם המצילים‪.‬‬

‫•‬

‫הכרת תודה למצילי יהודים‪.‬‬

‫התלמיד‪-‬המנחה ינווט את סדר הדיון בקבוצה וימנע מלהיכנס לדברי חבריו‪ .‬דברי התלמידים‬
‫ירשמו על נייר בריסטול או על גיליונות נייר‪ .‬בוודאי‪ ,‬ימצאו דברי חפיפה בין התלמידים ולכן‬
‫בפרוטוקול יירשמו רק הדברים המשותפים לכל חברי הקבוצה‪.‬‬

‫‪- 65 -‬‬

‫חפר‪::‬‬
‫חיים חפר‬
‫של חיים‬
‫משירו של‬
‫להלן הקטעים משירו‬

‫"אני שומע את הכינוי "חסידי האומות"‪ ,‬ואני מנסה‪,‬‬
‫אני מנסה לחשוב על האנשים שנתנו לי מסתור ומחסה‪.‬‬
‫אני מנסה לחשוב‪ ,‬ושומע ושואל‪:‬‬
‫לו אני במקומם – מה הייתי עושה?‬
‫אם אני‪ ,‬בתוך אוקיינוס של שנאה‪ ,‬מול עולם מתמוטט ובוער‪,‬‬
‫אם אני הייתי נותן מסתור לבן עם אחר?‬

‫וכל זאת ‪ -‬בלי לבקש שכר מן הקורבנות‪ ,‬רק את לחיצת‪-‬ידם‪.‬‬
‫וכל זאת ‪ -‬רק מפני שאדם לאדם חייב להיות אדם‪.‬‬
‫וכל זאת‪ ,‬כי בן אנוש מתגלה בך רק בשעות כאלה של מבחן‪.‬‬
‫ואני חוזר ושואל את עצמי‪ ,‬עכשיו ומכאן‪,‬‬
‫האם אני‪ ,‬האם אני הייתי מוכן?‬

‫אם אני הייתי מוכן‪ ,‬אם בני משפחתי היו מוכנים‬
‫לחיות בפחד‪-‬תמיד כזר בתוך הרחוב‪ ,‬בין השכנים‪,‬‬
‫לחלום בלילות את צעדם הכבד והמאיים של התליינים‬
‫מוכן להמשיך ולהלך בין מטחי היריות ולהבי הסכינים‪,‬‬
‫בתוך לחשי הרכילות ומלמולי השמועות ותקוות המלשינים‪,‬‬
‫וכל זאת לא לילה אחד‪ ,‬לא חודש שלם‪ ,‬אלא שנים!‬

‫אני רואה אותם‪ ,‬את אלה המכונים "חסידי האומות"‪,‬‬
‫אני רואה אותם בארץ הקברים‪ ,‬חיים את שני העולמות‪,‬‬
‫את העולם של האדישים‪ ,‬של משתפי הפעולה‪,‬‬
‫של הרוצחים והשורפים‪,‬‬
‫חיים בו בזמן את העולם החשוך של חסרי האונים והנרדפים‪.‬‬
‫אני רואה אותם חיים את שני העולמות האלה‪,‬‬
‫תחת עולם של הכובשים‪,‬‬
‫ושם‪ ,‬ואז בין הגבורה והפחד‪,‬‬
‫הם בוחרים להיות דווקא בעד החלשים‪.‬‬
‫בוחרים לחיות באימה המרחפת של כל המיתות והעונשים‪,‬‬
‫כאשר הם מסכנים לא רק את עצמם‪ ,‬כי אם את חיי הילדים והנשים‪,‬‬
‫בוחרים להיות צלם אלוקים שבתוך לב האנשים‪,‬‬
‫להיות התקווה האחרונה המלטפת של המיואשים‪.‬‬

‫‪- 66 -‬‬

‫בתוך המלחמה הנוראה ‪ -‬הם‪-‬הם שעמדו יום‪-‬יום בקרב‪,‬‬
‫והם הצדיקים שבסדום‪ ,‬שבזכותם העולם לא חרב‪.‬‬
‫הם‪ ,‬בתולדותיו של עמי הרצוח והמת‬
‫היו עמודי החסד והרחמים‪ ,‬שעליהם העולם עומד‪.‬‬
‫ובפניהם ובפני גבורתם‪ ,‬שהיא עדיין לנו חידה‪,‬‬
‫אנחנו‪ ,‬היהודים‪ ,‬נרכין את ראשנו – בתודה"‪.‬‬

‫שלב גג‪ ::‬נציגי הקבוצות יציגו את ממצאיהם בפני הפורום הכיתתי‪ .‬המורה‪-‬המנחה יכתוב את‬
‫שלב‬
‫עיקרי הדברים על גבי הלוח‪.‬‬
‫המורה‪-‬המנחה יסכם את הערכים שעמדו אחרי מעשיהם של המצילים –חסידי אומות‬
‫העולם‪ ,‬תוך הדגשת סיכון חייהם למען הצלת בני אדם‪.‬‬
‫לדיון‪::‬‬
‫נוספים לדיון‬
‫נושאים נוספים‬
‫נושאים‬
‫• בני המשפחה חוברים יחדיו להצלת יהודים‪.‬‬
‫• המצילים ומניעיהם ההומאניים לעומת אוכלוסייה אדישה‪ ,‬מנוכרת ואנטישמית‪.‬‬

‫בתאריך ‪ ,7.3.1986‬בראיון לעיתון "כל בו" ‪ -‬מקומון בחיפה אמרה פרוצאי ורוניקה‪:‬‬
‫"אני לא חושבת שלמדינת ישראל יש מחויבות כלפי האנשים המשתייכים לקטגוריית‬
‫חסידי אומות העולם‪ .‬אני לא רואה בהתנהגותי דבר הראוי לפרס‪ .‬אני פשוט לא מבינה‪,‬‬
‫איך אנשים אחרים יכלו שלא לנהוג כמוני‪ .‬אם קיימת מחויבות כלשהי‪,‬‬
‫זאת מחויבות העולם הנוצרי כלפי היהודים ולא להיפך"‪.‬‬

‫• מוסר ההשכל ממעשיהם של חסידי אומות העולם‪" :‬אדם לאדם – אדם!"‬

‫פעילות בית ספרית‬
‫להכין עלון קיר שיוכן ע"י התלמידים ויוצג בכיתה ובמסדרונות בית הספר‬
‫ובסיפור מעשיהם של חסידי אומות העולם וכן‪ ,‬פרי עטם של התלמידים‪,‬‬
‫המביעים את תחושותיהם והרגשתם כלפי חסידי אומות העולם בכלל ולגבי‬
‫חסידי אומות העולם – תושבי חיפה בפרט בצירוף איורים‪,‬‬
‫מכתבי תודה [גם לאלה שנפטרו] ושירים‪.‬‬
‫ביום הזיכרון לשואה ולגבורה‪ ,‬ניתן לקיים טקס הערכה והוקרה לחסידי‬
‫אומות העולם‪ ,‬המציין את מעשיהם של חסידי אומות העולם תוך הדגשת‬
‫הנורמות המוסריות שהינחו את דרכם‪.‬‬
‫הטקס יתקיים בבית הספר וגם במרכז הקהילתי של השכונה‬
‫בתיאום עם העירייה‪.‬‬

‫‪- 67 -‬‬

‫ביבליוגרפיה‪::‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫אשרי אפרים‪ " :‬שאלות ותשובות ממעמקים"‪ ,‬ספר שאלות ותשובות ועניינים שעמדו על‬
‫הפרק בימי הרג ואבדן של שנות תש"א‪-‬תש"ה בגיטו קובנא‪ ,‬ניו‪-‬יורק‪ ,‬תשכ"ט – ‪.1969‬‬
‫באומינגר אריה‪ :‬חסידי אומות העולם‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪.1990‬‬
‫בוגנר נחום‪ :‬בחסדי זרים‪-‬הצלת יהודים בזהות שאולה בפולין‪" ,‬יד ושם"‪ ,‬תשס"א‪.2000-‬‬
‫בורונובסקי אלכסנדר‪ :‬הם היו מעטים‪ ,‬בית לוחמי הגטאות‪ ,‬תש"ן‪.1989-‬‬
‫בייסקי משה‪ :‬חסידי אומות העולם בתוך אנציקלופדיה של השואה‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫"יד ושם"‪/‬ספריית הפועלים תש"ן‪.1990-‬‬
‫בייסקי משה‪ :‬בזמנים של ליקוי מאורות‪-‬הצלה ע"י חסידי אומות העולם‪,‬‬
‫בתוך קובץ "משואה" לב‪ ,‬תשס"ה‪ ,2004-‬עמ' ‪.30-13‬‬
‫בלטמן דניאל ‪[ :‬עורך]‪ :‬בשביל הזיכרון‪ ,‬ירחון של "יד ושם"‪ ,‬גיליון ‪ ,29‬תשנ"ט – ‪,1998‬‬
‫קובץ מאמרים על חסידי אומות העולם‪.‬‬
‫דלין אלי‪ :‬כמה מילים על המעטים שעשו רבות‪ ,‬בשביל הזיכרון‪ ,‬ירחון של "יד ושם"‪,‬‬
‫גיליון ‪ ,29‬תשנ"ט – ‪ ,1998‬עמ' ‪.27-24‬‬
‫הלמן פיטר‪ :‬עצים בשדה –דיוקנאות של חסידי אומות העולם ושל יהודים שניצלו בזכותם‪,‬‬
‫משרד הביטחון‪ ,‬תשמ"ו‪.1986-‬‬
‫יחיל לני‪ :‬נאצים‪ ,‬יהודים ומצילים‪" ,‬יד ושם"‪ ,‬תשס"ב‪.2002-‬‬
‫יחיל לני‪ :‬היחוד שבהצלתם של יהודי דניה‪ :‬ניסיון לאבחנה שיטתית של תנאי הצלה‪ ,‬בתוך‬
‫גוטמן ישראל וזורוף אפרים [עורכים]‪ ,‬ניסיונות ופעילות הצלה בתקופת השואה‪ ,‬יד ושם‪,‬‬
‫ירושלים ‪ ,1976‬עמ' ‪. 504-510‬‬
‫יחיל לני‪ :‬ראול ולנברג‪ ,‬שליחותו ופועלו בהונגריה‪ ,‬יד ושם‪ ,‬קובץ מחקרים טו‪ ,‬תשמ"ד‪.‬‬
‫לבינגר עדנה‪ :‬כי באדם אאמין –מצילי יהודים בתקופת השואה‪ ,‬מכון משואה ומינהל חברה‬
‫ונוער במשרד החינוך [ללא תאריך]‪.‬‬
‫ניתן למצוא את תוכן החוברת באינטרנט ‪http://www.snunit.k12.il/minhal/50980.html‬‬
‫לזר לוסיאן‪ :‬חסידי אומות העולם בצרפת ‪,‬בשביל הזיכרון‪, 29, 1998 ,‬עמ' ‪. 18-22‬‬
‫מכמן יוסף‪ :‬הצלה וחסידי אומות העולם בהולנד‪ ,‬בשביל הזיכרון ‪, 29, 1998,‬עמ' ‪. 13-7‬‬
‫מרטון קטי‪ :‬ואלנברג‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשמ"ה‪.1985-‬‬
‫סילבר אריק ‪ ,‬הצדיקים בסתר ‪ -‬ספר חסידי אומות העולם ‪ ,‬תל‪-‬אביב‪.1992 ,‬‬
‫פויירשטיין אמיל‪ :‬חסידי אומות העולם‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬תש"ך‪.1960-‬‬
‫פלדיאל מרדכי‪ :‬כל המקיים נפש אחת – חסידי אומות העולם‪ ,‬יד ושם ‪ -1993‬תשנ"ג‪.‬‬
‫פלדיאל מרדכי‪ :‬בניגוד להוראות הממשלה‪-‬דיפלומטים שהעזו והצילו‪,‬‬
‫בתוך קובץ "משואה" לב‪ ,‬תשס"ה‪ ,2004-‬עמ' ‪.60-47‬‬
‫פלדיאל מרדכי‪ :‬חסידי אומות העולם בתקופת השואה‪ ,‬בתוך בשביל הזיכרון‪,‬‬
‫ירחון "יד ושם"‪ ,‬גיליון ‪ ,29‬תשנ"ט – ‪ ,1998‬עמ' ‪.9-4‬‬
‫קרן נילי [עורכת]‪ :‬לחפש בן‪-‬אדם‪-‬מצילי יהודים בתקופת השואה‪,‬‬
‫קובץ "משואה" לב [קובץ מאמרים]‪ ,‬תשס"ה‪.2004-‬‬
‫קארפי דניאל‪ :‬מעשי ההצלה של יהודים באזור הכיבוש האיטלקי בקרואטיה‪,‬‬
‫בתוך גוטמן ישראל וזורוף אפרים [עורכים]‪ ,‬ניסיונות ופעילות הצלה‬
‫בתקופת השואה‪ ,‬יד ושם‪ ,‬תשל"ו‪ ,1976-‬עמ' ‪. 493-503‬‬
‫קרמיש יוסף‪ :‬פעלה של המועצה לעזרת היהודים (מועצת "ז'גוטה") בפולין הכבושה‪ ,‬בתוך‬
‫גוטמן ישראל וזורוף אפרים [עורכים]‪ ,‬ניסיונות ופעילות הצלה בתקופת השואה‪,‬‬
‫יד ושם‪,‬תשל"ו‪ ,1976 -‬עמ' ‪. 306-330‬‬
‫קרקובסקי שמואל‪ :‬בעיות ההצלה בפולין הכבושה‪ ,‬בתוך בשביל הזיכרון‪,‬‬
‫ירחון "יד ושם"‪ ,‬גיליון ‪ ,29‬תשנ"ט – ‪ ,1998‬עמ' ‪.12-9‬‬
‫ראובני שרי‪ :‬הצלה וחסידי אומות העולם בהונגריה‪,‬‬
‫בתוך בשביל הזיכרון תשנ"ח‪, 29, 1998 -‬עמ' ‪.23-26‬‬

‫‪- 68 -‬‬

‫שטיינברג לוסיין‪ :‬פעולות להצלת יהודים בבלגיה ובצרפת‪ ,‬בתוך גוטמן ישראל וזורוף‬
‫אפרים [עורכים]‪ ,‬ניסיונות ופעילות הצלה בתקופת השואה ‪,‬יד ושם ‪,‬תשל"ו‪,1976-‬‬
‫עמ' ‪493-503‬‬

‫מסדרון הכניסה‬

‫מסדרון הכניסה לגן חסידי אומות העולם‬
‫שביל הכניסה לגן חסידי אומות העולם‬

‫‪- 69 -‬‬