מחנה ההשמדה בלז'ץ

‫המכון ללימודי השואה‬
‫ע"ש ח‪ .‬אייבשיץ‬
‫רחוב התיכון ‪ ,93‬נווה‪-‬שאנן‪ ,‬ת‪.‬ד ‪ ,3899‬חיפה ‪99038‬‬
‫‪Gideonbe5@gmail.com‬‬

‫בס"ד‪ ,‬חשוון תשס"ח‪ ,‬אוקטובר ‪2007‬‬

‫ביטאון פורום שמירת‬
‫זיכרון השואה‬
‫גיליון מספר ‪91‬‬

‫עורך‪ :‬גדעון רפאל בן מיכאל‬

‫מחנה ההשמדה‬
‫בלז'ץ‬

‫תוכן העניינים‬

‫עמודים‬

‫• פתח דבר‪5-3 …………………………………………………………………………………‬‬
‫• שיר‪ :‬הרכבת הגיעה למחוז חפצה‪6 …………………………………………………..‬‬
‫• עדותו של רודולף רדר – עדות יחידה מיהודי שהצליח לברוח‬
‫ממחנה ההשמדה בלז'ץ – ושרד‪21-7 ……………………….‬‬
‫• מפת מחנה ההשמדה בלז'ץ ‪22 ………………………………………………………..‬‬
‫• דו"ח‪-‬עדות של יאן קראסקי‪ ,‬שליח הממשלה הפולנית בלונדון שהיה‬
‫בפולין וביקר במחתרת במחנה ההשמדה בלז'ץ‪24-23 ………..‬‬
‫• עדותו של אדולף פולקמאן‪ .‬התחפש כנוצרי והגיע לבלז'ץ‪28-25 ……………………..‬‬
‫• דין וחשבון [עדות] של עד ראייה גרמני על המתות המוניות בגאזים‪.‬‬
‫קורט גרשטיין – ס"ס אוברשטרומפירר‪35-29 ………..‬‬
‫• כתב אישום של הממשלה הפדרלית הגרמנית‬
‫נגד גרמנים אשר שרתו בבלז'ץ‪45-36 ……………………………………‬‬
‫• ביבליוגרפיה ‪46 ……………………………………………………………………………‬‬
‫• מראי מקומות ‪46 ………………………………………………………………………….‬‬

‫ציור מחנה ההשמדה בלז'ץ‬

‫[‪]1‬‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-2-‬‬

‫פתח דבר‬
‫לחברי פורום שמירת זיכרון השואה‪ ,‬השלום והברכה!‬
‫במהלך השנים הקרובות‪ ,‬אני מתכנן להוציא לאור ביטאונים נוספים על מחנות ההשמדה‪.‬‬
‫בעבר‪ ,‬עסקנו במחנה אושוויץ‪-‬בירקנאו [ביטאון מספר ‪ ]4‬ובמחנה ההשמדה חלמנו‬
‫[ביטאון מספר ‪ .]11‬בביטאון זה‪ ,‬נעסוק הפעם במחנה ההשמדה בלז'ץ‪.‬‬
‫הגרמנים מפתחים ומשכללים את תהליך השמדת העם היהודי עד כדי תעשיית מוות‪.‬‬
‫בתחילה נרצחו יהודים בגיאיות ההריגה בעיקר ברוסיה‪ .‬קצב רציחתם של היהודים לא‬
‫השביע את רצון הגרמנים ואז הם הקימו את מחנה ההשמדה חלמנו שבו הושמדו‬
‫היהודים בתוך מכוניות משא סגורות שאליהן הוזרם גז מרעיל מצינורות הפליטה של‬
‫הרכבים‪.‬‬
‫במחנה ההשמדה בלז'ץ משתכללת השיטה ומוקמים במחנה תאי השמדה שמוחדר‬
‫אליהם גזים שעבדו על בסיס מנועי טנקים סובייטים שפלטו אדי פחמן חד‪-‬חמצני לתוך‬
‫תאי הגזים‪ .‬בנוסף פעלה במחנה גרסה מוקטנת של משאיות הגז ‪ -‬מכונית דואר‬
‫שהוסבה כדי לשמש לרצח קבוצות קטנות של יהודים וצוענים‪.‬‬
‫אחד מהעובדים בבלז'ץ העיד כי ביומו האחרון של המחנה נרצחו עובדות המשרד‬
‫היהודיות ברכב זה‪.‬‬
‫תאי הגז הוסוו כמקלחות של המחנה‪ ,‬על מנת להטעות את קורבנות המחנה‪ .‬אלה הורדו‬
‫מהרכבות ואולצו לרוץ ישירות אל עבר תאי הגזים‪ ,‬על מנת שלא תהיה להם שהות להבין‬
‫היכן הם נמצאים‪ ,‬או להתנגד‪ .‬קומץ יהודים הושאר בחיים על מנת לבצע חלק מהעבודות‬
‫הכרוכות בהשמדה ‪ -‬פינוי תאי הגזים‪ ,‬קבורת הגופות ומיון בגדי הקורבנות‪ .‬העובדים‬
‫היהודים – "הזונדרקומנדו" ‪ -‬נרצחו גם הם אחת לתקופה‪ ,‬והוחלפו בעובדים ממשלוחים‬
‫חדשים‪.‬‬
‫מחנה בלז'ץ הוקם במסגרת "מבצע ריינהארד" [בגרמנית‪,]Aktion Reinhard :‬‬
‫שהיה שם צופן למבצע הכחדת היהודים בשטחי גנרלגוברנמן‪ .‬השם ניתן למבצע‪ ,‬מספר‬
‫חודשים לאחר שהחל‪ .‬שם המבצע ניתן לזכרו של ריינהארד היידריך‪ ,‬ראש המשטרה‬
‫הנאצית החשאית ומארגן ועידת ואנזה שבה גובש "הפתרון הסופי"‪ ,‬שחוסל כאשר נורה‬
‫למוות ב ‪ 27.5.42 -‬בידי אנשי מחתרת צ'כים‪ .‬במסגרת המבצע הצליחו הגרמנים לרצוח‬
‫‪ 1,700,000‬בני אדם‪ ,‬רובם המוחלט יהודים‪.‬‬
‫מפקד המבצע היה אודיליו גלובוצניק ‪ -‬מפקד הס"ס והמשטרה במחוז לובלין‪ .‬הגרעין‬
‫המרכזי בסגל המבצע היו מומחי האותונסיה שהועברו לחזית לאחר הפסקת המבצע‬
‫בגרמניה‪ .‬בנוסף‪ ,‬גויסו מתנדבים אוקראינים‪.‬‬
‫במסגרת "מבצע ריינהרד" הוקמו שלושה מחנות השמדה‪ :‬בלז'ץ‪ ,‬סוביבור וטרבלינקה‪.‬‬
‫אנו נעסוק במחנות ההשמדה סוביבור וטרבלינקה בביטאונים הבאים‪.‬‬
‫ועתה‪ ,‬הסבר קצר על המושג הגנרלגוברנמן‪ .‬השם המלא בגרמנית‪:‬‬
‫"‪ "Generalgouvernement für die besetzten Polnischen Gebiete‬ופירושו‪,‬‬
‫"ממשל כללי לאזור הכבוש בפולין"‪ .‬זהו השם שנתנו הנאצים לשטחי פולין שלא סופחו‬
‫לגרמניה‪ ,‬לאחר כיבושה של פולין במהלך מלחמת העולם השנייה‪ .‬השטח כלל חמישה‬
‫מחוזות‪ :‬ורשה‪ ,‬לובלין‪ ,‬רדום‪ ,‬קרקוב וגליציה המזרחית‪.‬‬
‫_________________________________‬
‫‪-3‬‬‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫מספר היהודים בגנרלגוברנמן הגיע ל‪ ,1,800,00-‬הם היו קורבן לצווים מפלים‪ ,‬רכושם‬
‫הוחרם‪ ,‬והם גויסו לעבודת כפייה‪ .‬מאז ראשית שנת ‪ 1940‬נכלאו היהודים בגטאות‬
‫בתנאי מחסור חמורים וניתוק‪ .‬באביב ‪ 1942‬החלו הגירושים של יהודי הגטאות‬
‫בגנרלגוברנמן למחנות השמדה באזור לובלין‪ .‬עד שנת ‪ 1944‬חוסלו כול הגטאות הללו‬
‫לחלוטין‪.‬‬
‫ב"מבצע ריינהרד" רבים מאנשי הצוות הגרמנים וכריסטיאן וירט בראשם אשר הקימו את‬
‫מחנות ההשמדה והפעילו אותם‪ ,‬היו כבר בעלי ניסיון ברצח עם‪ ,‬כתוצאה מהשתתפותם‬
‫בתוכנית ‪ – T4‬אותנסיה‪ ,‬בה הושמדו גרמנים שהיו לקויים בגופם או בשכלם‪[ .‬השם ניתן‬
‫לפי מקום מושבו של מטה הארגון ברחוב ‪ Tiergartenstrasse‬מספר ‪ 4‬בברלין]‬
‫לאחר הפסקת התוכנית בעקבות מחאה עממית בגרמניה‪ ,‬באוגוסט ‪ ,1941‬הופנה כוח‬
‫האדם של התוכנית אל השמדת היהודים‪.‬‬
‫אותנסיה ‪[ ,Euthanasia -‬בגרמנית – ‪ ,]Euthanasie‬מונח שתרגומו לעברית הוא‬
‫"המתת‪-‬חסד"‪ .‬במשפטי נירנברג אמדו את מספר קורבנות האותנסיה ב‪ 275,000 -‬איש‪.‬‬
‫"מבצע ריינהרד" מהווה את הפיכת השמדת יהדות אירופה לתעשיית מוות שלמה‪ .‬לפני‬
‫המבצע בוצע הרג המוני‪ ,‬בעיקר באמצעות בורות ירי ובאמצעות משאיות גז במחנה‬
‫חלמנו‪ ,‬אולם קצב הרצח היה איטי ולא יעיל מבחינת הצמרת הנאצית‪ ,‬שחיפשה פתרונות‬
‫מהירים יותר‪ .‬הרצח בתאי גז‪ ,‬שהחל בבלז'ץ והמשיך לאחר מכן בשאר המחנות‪ ,‬היה‬
‫מהיר וזול‪ :‬ההשמדה לא ארכה יותר מ‪ 20-‬דקות‪ ,‬ואז נכנסה הקבוצה הבאה לתאי הגזים‪.‬‬
‫המחנות היו חשאיים ורחוקים מכל מרכזי אוכלוסייה‪.‬‬
‫המבצע הסתיים לאחר השמדת רובם הגדול של יהודי פולין ובעקבות מרידות שהיו‬
‫במחנות טרבלינקה וסוביבור‪ ,‬שלאחריהן נסגרו המחנות‪ .‬לאחר סגירתם‪ ,‬המשיכו‬
‫הנאצים בהשמדת השרידים שנותרו ביריות או במחנה ההשמדה אושוויץ‪-‬בירקנאו‪.‬‬
‫מחנה ההשמדה בלז'ץ התחיל לפעול כמחנה השמדה‪ ,‬החל מ‪ 17.3.1942-‬עד‬
‫‪ 15.12.1942‬מועד שבו פסקו המשלוחים לבלז'ץ‪.‬‬
‫בתקופה כה קצרה הצליחו הגרמנים לרצוח כ‪ 600,000-‬נפש‪ ,‬רובם ככולם יהודים‪ ,‬ועוד‬
‫מאות או אלפים אחדים של צוענים‪.‬‬
‫ד"ר יצחק ארד מסביר כיצד הגענו לאומדן המזעזע של ‪ 600,000‬איש‪:‬‬
‫"במחצית השניה של דצמבר ‪ 1942‬פסקו המשלוחים לבלז'ץ ופסק הרצח ההמוני‬
‫במחנה‪ .‬מספר היהודים‪ ,‬שנשלחו לבלז'ץ מערים ומעיירות שיש עליהן עדויות או‬
‫מסמכים‪ ,‬ושנרצחו שם החל מיולי ‪ 1942‬הוא כ‪ 414,000-‬איש‪.‬‬
‫אלפי יהודים גורשו לבלז'ץ ממאות עיירות וכפרים במחוזות אלה‪ ,‬אך מכיון שלא שרד‬
‫מהם איש ולא נשאר אחריהם שום מסמך‪ ,‬אי‪-‬אפשר לקבוע את מספרם המדויק‪ .‬אלפי‬
‫יהודים מגרמניה‪ ,‬מאוסטריה‪ ,‬מצ'כסלובקיה ומארצות אחרות שגורשו לגטאות שבמחוז‬
‫לובלין‪ ,‬נשלחו אף הם לבלז'ץ ונרצחו שם‪ .‬אפשר להניח בוודאות‪ ,‬שמנינם היה יותר‬
‫מ‪ ,100,000-‬ואם נכלול בהם ‪ 93,000‬היהודים‪ ,‬שהושמדו בבלז'ץ ממרס עד יוני ‪,1942‬‬
‫דומה כי אומדנו של המוסד הממלכתי הפולני "הועדה הראשית לחקר פשעי הנאצים‬
‫בפולין הכבושה"‪ ,‬שאמדה את מספר הנרצחים בבלז'ץ כ‪ 600,000-‬איש הוא הנמוך‬
‫ביותר‪.‬‬
‫על פי הערכת אנשי האס‪.‬אס שרפירר היינריך גליי ושרפירר רוברט יורס‪ ,‬שנשמעה‬
‫במשפט בלז'ץ‪ ,‬נשרפו ‪ 540,000-500,000‬גויות נרצחים יהודים מנובמבר ‪ 1942‬עד מרס‬
‫‪ .1943‬את האומדן של ‪ 600,000‬איש אישר גם בית המשפט המחוזי של מינכן‬
‫שברפובליקה הפדראלית של גרמניה במשפט בלז'ץ‪-‬אורהאוזר"‪]1[ .‬‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-4-‬‬

‫הרבה לא שמענו וידענו על מה שהתרחש במחנה ההשמדה בלז'ץ‪ .‬המוות בתוך המחנה‬
‫היה טוטאלי‪ .‬רק ‪ 4‬אנשים הצליחו לברוח מבלז'ץ‪ .‬שתי נשים‪ ,‬מינה אסטמאן ומלכה‬
‫טאלנפלד‪ ,‬שנמלטו מהמחנה שעות מעטות בלבד אחרי הגיען אליו‪ .‬הן הצליחו להגיע‬
‫לביתם שבז'וליקייב‪.‬‬
‫אדם נוסף שהצליח לברוח מהמחנה היה באכנר‪ ,‬רופא שיניים מקרקוב‪ ,‬שהסתתר בבור‬
‫מלא צואה מספר ימים והצליח לברוח ולהגיע לקרקוב‪ .‬אין בידינו עדויות מהניצולים‬
‫הנ"ל‪ .‬אני משער שהם נרצחו במהלך השואה‪.‬‬
‫יש בידינו עדות אחת ויחידה מניצולי מחנה בלז'ץ והוא מהניצול הרביעי רודולוף רדר‪,‬‬
‫שהצליח לברוח מהמחנה לעיר לבוב‪ .‬הוא שרד את השואה והעלה על הכתב את קורותיו‬
‫וכן הצליח לתאר את מה שהתרחש במחנה ההשמדה בלז'ץ‪ .‬את עדותו המלאה אני‬
‫מביא בביטאון‪.‬‬
‫המידע הנוסף שיש בידינו הם עדותם של גרמנים ששרתו בבלז'ץ ונציגי ממשלת פולין‬
‫הגולה שהגיעו בדרך ללא דרך לבלז'ץ‪.‬‬
‫אני ממליץ לכל הרוצה להעמיק בנושא‪ ,‬שיעיין בספרו של יצחק ארד‪ :‬מבצע ריינהרד‪.‬‬
‫את המסמכים מגרמניה‪ ,‬דליתי מחוברת צילומים של צייד הנאצים‪-‬איש חיפה‪ ,‬טוביה‬
‫פרידמן [הוא גם תרגמם לעברית]‪.‬‬
‫לא שיניתי את הניסוחים והתחביר מהעדויות ומתרגומי המסמכים וזאת כדי לשמור על‬
‫אוטנטיות העדויות והמסמכים‪.‬‬
‫גדעון רפאל בן מיכאל‬
‫עורך הביטאון‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-5-‬‬

‫הרכבת הגיעה למחוז חפצה‪…‬‬
‫כתבה‪ :‬ינקה השלס בת ‪11‬‬

‫תירגם‪ :‬בנימין טנא‬

‫הוי‪ ,‬מה איומה התמונה‪:‬‬
‫קרון מלא אנשים‪.‬‬
‫כמה גוויות בפינה‪,‬‬
‫הכל עומדים ערומים‪.‬‬
‫טקטוק גלגלים מחריש אנחה‪-‬‬
‫הנדון רק הוא יבין‬
‫שפת גלגלים מה שחה‪:‬‬
‫אל בלז'ץ! אל בלז'ץ! אל בלז'ץ!‬
‫למוות‪ ,‬למוות‪ ,‬למוות!‬
‫ואם לחיות את חפץ‬
‫אז קפוץ! אז רוץ! אז התפרץ!‬
‫אך שקול היטב‪,‬‬
‫כי הבנשוּץ לך אורב‪.‬‬
‫לנדון השני הוא ילחש‪:‬‬
‫לא תוסיף עוד לראות את אמך‪,‬‬
‫לשווא תמרר בבכייה‪ ,‬אנחה‪,‬‬
‫באביך לא עוד תציץ‪,‬‬
‫כי הגלגל אל בלז'ץ מריץ‪-‬‬
‫אל בלז'ץ! אל בלז'ץ! אל בלז'ץ!‬
‫למוות‪ ,‬למוות‪ ,‬למוות!‬
‫הרכבת תאיט‪ ,‬תעצור מרוּצה‪,‬‬
‫מאלף חזות אנחה תבקע‪,‬‬
‫הרכבת הגיעה למחוז‪-‬חפצה‪,‬‬
‫והקטר מבשר בשריקה‪:‬‬
‫כבר בלז'ץ! כבר בלז'ץ! כבר בלז'ץ!‪…‬‬

‫[‪]3‬‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-6-‬‬

‫עדות‬

‫עדותו של רודולף רדר‬
‫עדות יחידה מיהודי שהצליח לברוח‬
‫ממחנה ההשמדה בלז'ץ – ושרד‬

‫עדותו של רודולף רדר‪ ,‬הינה העדות היחידה של יהודי‪ ,‬שהיה אסיר‬
‫במחנה ההשמדה בלז'ץ והצליח לברוח ולמסור ידיעות נאמנות על כל מה שראה‪.‬‬
‫רודולף רדר נולד בשנת ‪ .1881‬עבד בייצור סבון‪ .‬לפני המלחמה גר בלבוב ונשאר‬
‫בעיר זו עד יום ה‪ 10-‬באוגוסט ‪ .1942‬הצליח לברוח מבלז'ץ בחודש נובמבר ‪.1942‬‬
‫עדות קצרה של רודולף רדר נתפרסמה בקובץ התעודות של הוועדה ההיסטורית‬
‫היהודית המרכזית בפולין‪ ,‬כרך א'‪ ,‬לורז ‪ .1946‬העדות נרשמה על ידי הגב' מאלצקה‪.‬‬
‫העדות המפורטת‪ ,‬המתפרסמת כאן‪ ,‬נגבתה מטעם הוועדה ההיסטורית היהודית לגליל‬
‫קראקא על ידי הגב' ד"ר נללה רוסט (בתו של הד"ר יהושע טהון)‪.‬‬
‫הוועדה ההיסטורית היהודית בקראקא הדפיסה את העדות בחוברת מיוחדת‬
‫עם מבוא מאת ד"ר נ‪ .‬רוסט‪ ,‬קראקא‪.1946 ,‬‬
‫‪.1‬‬
‫בחודש אוגוסט שנת ‪ 1942‬לא היה לנו עדיין גטו מיוחד בלבוב‪ .‬רחובות אחדים הוקצו רק‬
‫בשביל היהודים‪ .‬היה זה איפוא רובע היהודים‪ ,‬שבו היו רחובות אחדים מתוך הרובע‬
‫השלישי‪ ,‬כמו רחוב פאניינסקה‪ ,‬וונסקה‪ ,‬אוגרודניצקה‪ ,‬סלונצ'נה ואחרים‪ .‬כאן חיינו חיים‬
‫לא שקטים ובדיכאון תמידי‪ .‬כבר שבועיים לפני הגירוש דיברו כולם על האסון המתקרב‪.‬‬
‫היינו מיואשים‪ .‬ידענו כבר אז מה פירוש המילה "גירוש"‪ .‬סיפרו אז‪ ,‬שפועל אחד‪ ,‬שעבד‬
‫בפלוגת ההשמדה בבלז'ץ‪ ,‬נמלט‪ .‬הפועל הזה עבד בזמן הקמת בית החרושת למוות‬
‫בבניית התאים והוא סיפר על "בית המרחץ"‪ ,‬שאינו לאמיתו של דבר אלא בניין‪ ,‬שנועד‬
‫לתאי גזים‪ .‬הוא אמר‪ ,‬שמהאנשים‪ ,‬שיובאו לשם‪ ,‬לא יחזור אף אחד‪.‬‬
‫סיפרו גם‪ ,‬שאוקראיני אחד‪ ,‬שעבד בהשמדת יהודים‪ ,‬סיפר לידידתו מה נעשה בבלז'ץ‪.‬‬
‫הידידה נדהמה וראתה חובה לפרסם את הדבר ולהזהיר את הנידונים למוות‪ .‬בדרכים‬
‫אלה הגיעו אלינו ידיעות על בלז'ץ‪.‬‬
‫האגדה על בלז'ץ הפכה איפוא לאמת‪ ,‬אמת שידענו עליה ושרעדנו מפחד מפניה‪ .‬לכן‬
‫הסתובבו ברחובות של רובע היהודים כבר ימים אחדים לפני ה‪ 10-‬באוגוסט אנשים‬
‫מבוהלים ואובדי עצות‪ ,‬ששאלו אחד את השני‪" :‬מה לעשות? מה לעשות?"‬
‫עד שהקיפו ביום ה‪ 10-‬באוגוסט בבוקר השכם משמרות את כל מבואות הרחובות של‬
‫הרובע‪ .‬גסטאפו‪ ,‬ס‪.‬ס‪ ,.‬זונדרדינסט בקבוצות של שישה איש סובבו כל כמה צעדים‬
‫ברחובות‪.‬‬
‫עזרו להם הרבה אנשי המיליציה האוקראינית‪ .‬כבר שבועיים לפני כן חילק הגנרל‪-‬מאיור‬
‫קאצמאן‪ ,‬התליין הראשי של לבוב ופולין הקטנה המזרחית‪ ,‬תעודות חתומות למקומות‬
‫עבודה אחדים‪ .‬מקומות עבודה אחדים קיבלו גם הן תעודות בקומיסריון ליד כיכר‬
‫סמולקה‪" .‬מאושרים" כאלה לא היו רבים‪ .‬הרוב חיפשו באימת מוות מפלט כלשהו‪,‬‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-7-‬‬

‫מחבוא‪ ,‬מקום לבריחה‪ ,‬ובעצם לא ידע אף אחד מה עליו לעשות ואיך יוכל להציל את‬
‫עצמו‪.‬‬
‫בינתיים חיפשו משמרות במשך ימים אחדים בבתים בעברם מבית לבית‪ ,‬מפינה לפינה;‬
‫אצל אנשים מספר התחשבו אנשי הגסטאפו בתעודות‪ ,‬אצל אחרים לא התחשבו; את‬
‫אלה‪ ,‬שלא היו להם תעודות‪ ,‬וכן גם את אלה שבתעודות שלהם לא התחשבו‪ ,‬גרשו בכוח‬
‫מהבתים‪ ,‬לא הרשו להם לקחת איתם שום בגד ואף פרור של לחם‪ .‬אחר כך אספו ביחד‬
‫המוני אנשים‪ ,‬ואם מישהו התנגד – קיבל כדור בראש‪ .‬אני הייתי בבית המלאכה שלי‪.‬‬
‫עבדתי‪ ,‬אבל לא הייתה לי תעודה‪ ,‬לכן נעלתי אחריי את הדלת ולא עניתי‪ ,‬אם כי שמעתי‬
‫דפיקות‪ .‬אנשי הגסטאפו שברו את הדלת‪ ,‬הם מצאו אותי במחבוא‪ ,‬היכו אותי במגלב‬
‫בראש ולקחו אותי איתם‪ .‬הכניסו אותנו לתוך קרונות החשמלית‪ .‬הדוחק בקרון היה כל כך‬
‫גדול‪ ,‬שאי אפשר היה לזוז או לנשום‪ .‬הובילו אותנו למחנה היאנובי‪.‬‬
‫היה זה כבר לעת ערב‪ .‬ריכזו את כולנו ביחד בשדה רחב במעגל סגור‪ .‬היינו שם ‪6,000‬‬
‫נפש‪ .‬ציוו עלינו לשבת ואסור היה לקום‪ ,‬לזוז‪ ,‬להושיט יד או רגל‪ .‬ממעגל אחד היפנו‬
‫עלינו זרקור‪ .‬היה בהיר כמו בצהריים‪ .‬ישבנו דחוקים עד מאוד‪ ,‬כשאנו מוקפים רוצחים‬
‫מזויינים‪ ,‬ישבנו כולם ביחד‪ ,‬צעירים וזקנים‪ ,‬נשים וילדים בגיל שונה‪ .‬נשמעו יריות‬
‫אחדות‪ .‬מישהו קם‪ ,‬ייתכן שרצה‪ ,‬שיירו בו‪.‬‬
‫כך ישבנו כל הלילה‪ .‬שררה דממת מוות‪ .‬לא בכו לא הילדים ולא הנשים‪ .‬בשעה שש‬
‫בבוקר‪ ,‬ציוו עלינו לקום מהדשא הרטוב ולהסתדר בשורות‪ .‬ארבעה איש בשורה‪ ,‬וכך זזה‬
‫התהלוכה של הנידונים למוות לתחנה הקליפארובית‪ .‬אנשי הגסטאפו והאוקראינים‬
‫הקיפו אותנו בטבעת סמיכה‪ .‬אף איש לא יכול היה לברוח‪ .‬הביאו אותנו לרחבה שבתחנת‬
‫הרכבת‪.‬‬
‫כאן חיכתה כבר רכבת משא ארוכה‪ .‬היו בה ‪ 50‬קרונות‪ .‬התחילה ההכנסה לקרונות‪.‬‬
‫פתחו את דלתות הקרונות‪ ,‬משני הצדדים עמדו אנשי הגסטאפו‪ ,‬בידיהם היו מגלבים‬
‫והם היכו את כל אחד שנכנס בפניו ובראשו‪ .‬כל אנשי הגסטאפו היכו‪ .‬לכל אחד מאיתנו‬
‫היו סימנים על הפנים וחבורות על הראש‪ .‬הנשים בכו בכי מר‪ ,‬הילדים בכו כשהם צמודים‬
‫לאימותיהם‪ .‬היו בינינו אימהות עם תינוקות ליד שדיהן‪ .‬דפוקים על ידי אנשי הגסטאפו‪,‬‬
‫שהיכו בלי רחם‪ ,‬דחפו האנשים אחד את השני‪ .‬הפתח היה גבוה‪ ,‬צריך היה לטפס‬
‫ולעלות‪ .‬אחד היה מפיל את השני – גם אנו בעצמנו מיהרנו‪ ,‬מפני רצינו שהכל יהיה כבר‬
‫מאחורינו‪ .‬על הגג של כל קרון ישב אחד מהגסטאפו עם מכונת ירייה‪ .‬אנשי הגסטאפו‬
‫היכו וספרו עד מאה לכל קרון‪ .‬כל זה נעשה במהירות כל כך גדולה‪ ,‬שהכנסת כמה אלפי‬
‫אנשים לקרונות‪ ,‬לא נמשכה יותר משעה‪.‬‬
‫במשלוח שלנו היו הרבה גברים‪ ,‬גם כאלה‪ ,‬שעבדו ושהיו להם כל מיני תעודות על‬
‫עבודתם‪ ,‬תעודות לכאורה "בטוחות"‪ ,‬היו ילדים קטנים וגדולים‪ ,‬נערות צעירות ונשים‬
‫זקנות‪.‬‬
‫חתמו לבסוף את הקרונות‪ .‬נדחקים לגוש אחד של אנשים רועדים‪ ,‬עמדנו צפופים כמעט‬
‫אחד על השני‪ .‬מחניק‪ ,‬חם‪ ,‬אנו קרובים לטירוף הדעת‪ .‬אף טיפת מים‪ ,‬אף פירור לחם‪.‬‬
‫הרכבת זזה בשעה ‪ 8‬בבוקר‪ .‬ידעתי שבקטר עובדים שני גרמנים‪ ,‬מכונאי ופועל המבעיר‬
‫את האש‪ .‬הרכבת נסעה מהר‪ ,‬אבל לנו נדמה היה‪ ,‬שהיא נוסעת לאט‪ .‬הרכבת נעצרה‬
‫שלוש פעמים‪ :‬בקוליקובה‪ ,‬בז'ולקייב ובראווה‪-‬רוסקה‪ .‬החניות דרושות היו כנראה‬
‫להסדרת מהלך הרכבות‪ .‬בזמן החניות היו אנשי הגסטאפו יורדים מגגות הקרונות ולא‬
‫היו נותנים לאף איש לגשת לרכבת‪ .‬לא נתנו לאנשים‪ ,‬שרצו להגיש קצת מים דרך החלון‬
‫הקטן‪ ,‬המכוסה שבכה‪ ,‬לתת לאנשים‪ ,‬שהיו קרובים להתעלפות מצימאון‪ ,‬טיפת מים‪.‬‬
‫נסענו הלאה‪ .‬אף אחד לא הפליט מילה‪ .‬ידענו שאנו נוסעים לקראת המוות‪ ,‬שאין‬
‫אפשרות להינצל‪ .‬שרר שוויון נפגש גמור‪ ,‬לא נשמעה אף יללה‪ .‬חשבנו כולנו על דבר‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-8-‬‬

‫אחד‪ :‬איך לברוח; אולם לא הייתה כל אפשרות‪ .‬הקרון שבו נסענו‪ ,‬היה חדש לגמרי‪,‬‬
‫החלון היה כל כך צר‪ ,‬שלא יכולתי להידחק דרכו‪ .‬בקרונות אחרים אפשר היה בוודאי‬
‫לפרוץ את הדלתות‪ ,‬כי שמענו כל כמה רגעים יריות בבורחים‪ .‬אף אחד לא דיבר אל השני‬
‫כלום‪ ,‬אף אחד לא הרגיע את הנשים הבוכות‪ .‬אף אחד לא הפריע את הילדים למרר‬
‫בבכי‪ .‬ידענו כולנו‪ :‬אנו נוסעים למוות בטוח ונורא‪ .‬רצינו‪ ,‬שהדבר ייגמר כבר‪ .‬אולי נמצא‬
‫מישהו‪ ,‬אינני יודע‪ …‬אפשר היה לנסות לברוח רק מהרכבת‪.‬‬
‫ההגעה לבלז'ץ‬
‫קרוב לשעות הצהריים הגיעה הרכבת לתחנת בלז'ץ‪ .‬הייתה זו תחנה קטנה‪ .‬מסביב לה‬
‫עמדו בתים קטנים‪ .‬בבתים אלה גרו אנשי הגסטאפו‪ .‬בלז'ץ נמצאת בקו המסילה לובלין‪,‬‬
‫טומאשוב‪ .‬היא מרוחקת מראווה‪-‬רוסקה ‪ 15‬קילומטר‪ .‬בתחנת בלז'ץ העבירו את הרכבת‬
‫למסילה צדדית‪ ,‬שהובילה עוד קילומטר אחד ישר למחנה המוות‪ .‬ליד התחנה גרו פועלי‬
‫הרכבת האוקראינים ועמד שם בניין קטן של הדואר‪.‬‬

‫יהודים שהגיעו לבלזץ [ארכיון לוחמי הגטאות]‬
‫בבלז'ץ היה נכנס אל הבניין הקטן גרמני זקן‪ ,‬בעל שפם שחור סמיך – איני יודע מה היה‬
‫שמו‪ ,‬אבל הייתי מכיר אותו מייד – מראהו היה כמראה תליין; זה היה מקבל לרשותו את‬
‫הפיקוד על הרכבת והיה מוביל אותה עד למחנה‪ .‬הדרך מהתחנה למחנה הייתה נמשכת‬
‫שתי דקות‪ .‬במשך ארבעה חודשים ראיתי תמיד את הרוצח הזה‪.‬‬
‫המסילה הצדדית עברה דרך שדות‪ .‬משני הצדדים היה שטח פנוי לגמרי‪ ,‬לא היה אף‬
‫בניין‪ .‬הגרמני‪ ,‬שהיה מכניס את הרכבת למחנה‪ ,‬היה יורד מהקטן – היה "עוזר" –‬
‫במכות ובצעקות היה מגרש את האנשים מהרכבת‪ .‬היה נכנס בעצמו לכל קרון והיה‬
‫מבקר‪ ,‬אם לא נשאר שם מישהו‪ .‬ידע את הכל‪ .‬כשהרכבת הייתה ריקה והיא נבדקה‪ ,‬היה‬
‫נותן אותו בדגל קטן והיה מוציא אותה מהמחנה‪.‬‬
‫כל השטח הזה‪ ,‬החל מבלז'ץ היה תפוס על ידי אנשי הס‪.‬ס‪ ,.‬אסור היה למישהו להופיע‬
‫כאן‪ .‬היו יורים באזרחים‪ ,‬שטעו וכנסנו לשטח זה‪ .‬הרכבת הייתה נכנסת לחצר‪ ,‬שארכה‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-9-‬‬

‫ורחבה היה בערך קילומטר אחד ושהייתה מוקפת גדר מתיל דוקרני ורשתות ברזל‪ ,‬שהיו‬
‫מונחות אחת על גבי השנייה‪ ,‬בגובה שני מטרים‪ .‬התיל לא היה מחושמל‪ .‬לחצר היו‬
‫נכנסים דרך שער עץ‪ ,‬שהיה מכוסה תיל דוקרני‪ .‬על יד השער עמד צריח‪ ,‬שבו נמצא‬
‫משמר על יד טלפון‪ .‬על יד הצריח עמדו אנשי ס‪.‬ס‪ .‬אחדים עם כלבים‪ ,‬כשהרכבת הייתה‬
‫נכנסת לשער‪ ,‬היה השומר סוגר אותו ונכנס לצריח‪.‬‬
‫באותו רגע הייתה מתחילה "קבלת הרכבת"‪ .‬כמה עשרות אנשי ס‪.‬ס‪ .‬היו פותחים את‬
‫הקרונות בצעקות‪" :‬לצאת!"‪ .‬במגלבים ואלות היו מגרשים את האנשים מהקרונות‪.‬‬
‫הדלתות בקרונות היו בגובה מטר אחד מעל לארץ‪ .‬את המגורשים היו מכים ומכריחים‬
‫אותם לקפוץ‪ ,‬את כולם‪ ,‬על הארץ‪ .‬ילדים היו נפצעים‪ ,‬הכל נפל מהקרון‪ ,‬כולם מלוכלכים‪,‬‬
‫יגעים ומבוהלים‪.‬‬
‫מלבד אנשי הס‪.‬ס‪ .‬שרתו גם "צוגספיהררים"‪ .‬אלה היו המשגיחים על העובדים היהודיים‬
‫שבמחנה המוות‪ .‬הם היו לבושים באופן רגיל‪ ,‬בלי סימני המחנה‪.1‬‬
‫את החולים‪ ,‬הזקנים והילדים הקטנים‪ ,‬כלומר את אלה‪ ,‬שלא יכלו ללכת בכוחותיהם הם‪,‬‬
‫היו שמים על אלונקות ומושיבים על שפת הקברות הענקיים שנחפרו‪ .‬שם היה איש הס‪.‬ס‪.‬‬
‫אירמאן יורה בהם‪ ,‬ואחר כך היה דוחף אותם במקבל לתוך הקבר‪ .‬אירמאן זה‪ ,‬המומחה‬
‫לרציחת זקנים וילדים קטנים‪ ,‬איש גסטאפו גבוה בעל שערות שחורות והבעת פנים‬
‫רגילה‪ ,‬גר‪ ,‬כמו אחרים‪ ,‬בבלז'ץ על יד התחנה‪ ,‬בבית קטן‪ ,‬לגמרי יחידי‪ ,‬וכמו אחרים‪ -‬בלי‬
‫משפחה ובלי נשים‪.‬‬
‫בבוקר השכם היה מופיע במחנה‪ ,‬היה נשאר שם במשך כל היום והיה מקבל את משלוחי‬
‫המוות‪ .‬מייד לאחר הוצאת הקרבנות מהקרונות‪ ,‬היו מכנסים אותם בחצר‪ ,‬שהייתה‬
‫מקופת שוטרים‪ 2‬וכאן היה אירמאן נואם‪ .‬הייתה דממת מוות‪ .‬הוא היה עומד קרוב להמון‪.‬‬
‫כל אחד רצה לשמוע‪ ,‬פתאום הייתה מתעוררת בנו תקווה – "אם מדברים אלינו‪ ,‬אולי‬
‫נחיה‪ ,‬אולי תהייה איזו עבודה‪ ,‬אולי בכל זאת‪."….‬‬
‫שיטות הרמייה של הגרמנים‬
‫אירמאן היה מדבר בקול רם וברור – "אתם הולכים עכשיו להתרחץ‪ .‬אחר כך תישלחו‬
‫לעבודה"‪ .‬זה הכל‪ .‬כולם שמחים‪ ,‬מאושרים‪ ,‬שבכל זאת הולכים לעבוד‪ .‬מחיאות כפיים‪.‬‬
‫אני זוכר את דבריו אלה שהיו חוזרים ונשנים בכל יום‪ ,‬ברוב המקרים שלו שפעמים ביום‬
‫במשך ארבעת החודשים‪ ,‬שבהם הייתי במחנה‪ ,‬חזר אליהם יום יום‪ .‬זה היה רגע של‬
‫תקווה ואשליה‪ .‬האנשים היו נושמים לרגע לרווחה‪ ,‬שרר שקט גמור‪.‬‬
‫בשקט התקדם כל ההמון‪ ,‬הגברים ישר דרך החצר אל בניין‪ ,‬שעליו היה כתוב באותיות‬
‫גדולות‪( Bade-und In-halationsraume :‬בית מרחץ וחדרים לנשימת אדים) – הנשים‬
‫הלכו עוד מרחק של כעשרים מטר‪ ,‬אל צריף גדול‪ ,‬שתפס שטח של מעל ‪ 30‬מטר‪ .‬בצריף‬
‫זה גילחו לנשים ולנערות את שערן‪ .‬הן היו נכנסות בלי שידעו לשם מה מובילים אותן‬
‫שמה‪ .‬עוד שרר רגע שקט‪ .‬ידעתי אחר כך‪ ,‬שכעבור רגעים מספר‪ ,‬כשהיו מצווים עליהן‬
‫לשבת ושמונה מספרים יהודיים‪ ,‬אוטומטים ששתקו כמו קבר‪ ,‬היו מתקרבים‪ ,‬כדי לגלח‬
‫את שערותיהן גילוח שלם עד העור‪ ,‬באותו רגע היו הנשים תוספות את כל האמת ואף‬
‫לאחת מהן‪ ,‬וגם לא למישהו מהגברים שהלכו לתאים‪ ,‬לא היו כבר שום ספקות‪.‬‬
‫כולם‪ ,‬פרט גברים אחדים‪ ,‬שנבחרו כבעלי מקצוע נחוצים במחנה‪ ,‬כולם – צעירים וזקנים‪,‬‬
‫ילדים ונשים – כולם הלכו למוות בטוח‪ .‬ילדות‪ ,‬שהיו להן שערות ארוכות‪ ,‬היו מובילים‬
‫לגילוח השערות‪ .‬ילדות קטנות‪ ,‬שהיה להן מעט שיער‪ ,‬הלכו יחד עם הגברים ישר לתא‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫הגוספהיררים היו יהודים‪ ,‬אנשים מקולקלים (כך מסביר רדר בעדותו‪ ,‬שנרשמה על ידי הגב' מאלצקה)‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫לשוטרים אלה‪ ,‬שגוייסו משבויים רוסיים שבגדו ועברו לצד האוייב‪ ,‬היו קוראים "אסקארים" (זוהי מילה ממוצא‬
‫תורכי)‪.‬‬
‫_________________________________‬
‫ ‪- 01‬‬‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫פתאום – בלי מעבר מתקווה לייאוש מוחלט – היו פורצות יללות וצעקות – נשים רבות‬
‫היו מקבלות התקפה של טירוף הדעת‪ .‬נשים רבות הלכו בכל זאת למוות בשקט‪ ,‬בעיקר‬
‫נערות צעירות‪ .‬במשלוח שלנו היו אלפי אנשים משכילים‪ ,‬גברים צעירים רבים אולם הרוב‬
‫היה של נשים‪ ,‬כמו שהיה בכל משלוח‪ ,‬שבא אחר כך‪.‬‬
‫עמדתי מהצד‪ ,‬בחצר‪ ,‬יחד עם קבוצה קטנה של אנשים‪ ,‬שהושארו לחפירת קברות‪,‬‬
‫והסתכלתי באחיי‪ ,‬אחיותיי‪ ,‬מכריי וידידיי‪ ,‬שהובלו למוות‪ .‬באותו זמן‪ ,‬שהובילו את הנשים‬
‫ערומות‪ ,‬מגולחות‪ ,‬כמו בקר לטבח‪ ,‬בלי ספירה‪ ,‬מהר‪ ,‬מהר‪ ,‬היו משמידים כבר את‬
‫הגברים בתאים‪ .‬גילוח הנשים נמשך בערך שתי שעות‪ ,‬זמן כזה נמשכו ההכנות לרצח‬
‫והרציחה עצמה‪.‬‬
‫למעלה מעשרה אנשי ס‪.‬ס‪ .‬היו מזרזים את הנשים במגלבים ובכידונים חדים ללכת‬
‫קדימה‪ ,‬עד הבניין‪ ,‬שבו היו התאים‪ ,‬ושם דרך שלוש מדרגות לפרוזדור‪ ,‬והשוטרים היו‬
‫סופרים את האנשים עד ‪ 750‬לכל תא‪ .‬את הנשים‪ ,‬שהתנגדו להיכנס לתא‪ ,‬היו השוטרים‬
‫דוקרים בכידונים לתוך הגוף‪ ,‬דם נשפך‪ ,‬וכך היו מכניסים למקום ההריגה‪ .‬הייתי שומע‬
‫את נעילת הדלתות‪ ,‬אנקות וצעקות‪ ,‬קריאות ייאוש‪ ,‬בפולנית‪ ,‬באידית‪ ,‬בכי המקפיא את‬
‫הדם מפי ילדים ונשים‪ ,‬ואחר כך זעקה אחת משותפת איומה‪ …‬הדבר נמשך ‪ 15‬דקות –‬
‫‪ 20‬דקות עבדה המכונה‪ ,‬לאחר ‪ 20‬דקות היה שקט‪ ,‬השוטרים היו פותחים את הדלתות‬
‫מבחוץ ואני ביחד עם פועלים אחדים‪ ,‬שהושארו כמוני ממשלוחים קודמים‪ ,‬היינו ניגשים‬
‫לעבודה בלי שיראו בנו כל סימן שהוא על הפנים‪.‬‬
‫היינו סוחבים גוויות של אנשים‪ ,‬שחיו זה לא כבר‪ ,‬היינו סוחבים אותן בעזרת רצועות עור‬
‫אל הקברות המשותפים הענקיים‪ ,‬שהיו מוכנים‪ ,‬ובאתו זמן הייתה מנגנת תזמורת‬
‫מהבוקר עד הערב‪…‬‬
‫‪.2‬‬
‫אחרי זמן מה הכרתי כבר היטב את כל השטח‪ .‬הוא נמצא בתוך יער אורנים צעיר‪ .‬העצים‬
‫גדלו כאן קרובים אחד לשני‪ ,‬אולם כדי‬
‫להקטין עוד יותר את חדירת האור –‬
‫הגדר בבלז'ץ‬
‫קשרו לעצים עוד עצרים אחרים ובאופן‬
‫כזה הכפילו את סמיכות העצים במקום‬
‫שנמצאו התאים‪ .‬מאחוריהם נמצאה דרך‬
‫של חולות‪ ,‬שבה סחבו את הגוויות‪.‬‬
‫הגרמנים מתחו מעל לדרך גג‪ ,‬שנעשה‬
‫מתיל‪ ,‬ושמו עליו ירק‪ .‬הכוונה הייתה‬
‫מתצפיות‬
‫השטח‬
‫את‬
‫להסתיר‬
‫מאווירונים‪ .‬החלק הזה של המחנה‪,‬‬
‫שהיה מכוסה בגג של עלים‪ ,‬הוחזק‬
‫באפלה‪.‬‬
‫מהשער היו נכנסים לחצר ענקית‪ .‬בחצר‬
‫נמצא צריף גדול‪ ,‬שבו היו מגלחים‬
‫לנשים את השערות‪ .‬על יד הצריף הייתה‬
‫חצר קטנה‪ ,‬שהייתה מוקפת גדר גבוהה‬
‫מקרשים‪ ,‬שלא נשאר ביניהם אף סדק‪,‬‬
‫שלושה מטר גובהה‪ .‬הגדר מקרשים אפורות הובילה עד התא עצמו‪ ,‬באופן כזה לא ראה‬
‫איש מה שנעשה מאחורי הגדר‪.‬‬
‫הבניין‪ ,‬שבו נמצאו התאים‪ ,‬היה נמוך‪ ,‬רחב וארוך‪ ,‬מבטון אפור‪ ,‬הגג שלו היה שטוח‬
‫ומכוסה חומר מזופת‪ ,‬ומעל לגג היה עוד גג מרשת‪ ,‬שהיית המכוסה ירק‪ .‬מהחצר הובילו‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 00 -‬‬

‫אליו שלוש מדרגות‪ ,‬מטר אחד רוחבן‪ ,‬בלי מעקה‪ .‬מבחוץ‪ ,‬לפני הבניין נמצא עציץ גדול‬
‫עם פרחים רבגוניים‪ .‬על הקיר היה כתוב ברור ‪( Bade-und In-halationsraume‬בית‬
‫מרחץ וחדרים לנשימת אדים)‪ .‬במדרגות היו נכנסים אל פרוזדור חשוך‪ ,‬מטר וחצי רוחבו‪,‬‬
‫אולם ארוך מאוד‪ .‬הוא היה ריק לגמרי‪ ,‬ארבעה קירות בטון‪ .‬מהפרוזדור הובילו מצד ימין‬
‫ומצד שמאל דלתות לתאים‪ .‬הדלתות‪ ,‬עשויות מעץ‪ ,‬מטר רוחבן‪ ,‬היו נדחפות לצדדים‬
‫באמצעות ידיות‪ .‬התאים היו לגמרי חשוכים‪ ,‬בלי חלונות‪ ,‬וריקים לגמרי‪ .‬בכל תא היה חור‬
‫עגול‪ ,‬בגודל תקע חשמלי‪ .‬הקירות והרצפה של התאים היו מבטון‪.‬‬
‫הפרוזדור והתאים היו נמוכים יותר מחדרים רגילים‪ ,‬גובהם לא עלה על שני מטר‪ .‬בקיר‪,‬‬
‫שנמצא מול הכניסה לתא‪ ,‬היו דלתות‪ ,‬שהיו נפתחות על ידי דחיפה לצדדים‪ .‬שני מטר‬
‫רוחבן‪ ,‬ובהן היו מוציאים החוצה אל גוויות האנשים לאחר החנקתם‪ .‬מחוץ לבניין נמצא‬
‫בניין קטן נוסף‪ ,‬בערך שני מטר על שני מטר‪ ,‬שבו נמצאה "המכונה"‪ .‬מנוע שהיה מופעל‬
‫בבנזין‪ .‬התאים התרוממו מטר וחצי מעל לשטח האדמה‪ ,‬הכיכר שלפני הדלתות הייתה‬
‫באותו גובה כמו הרצפה של התא‪ ,‬שממנו היו זורקים את הגוויות על הארץ‪.‬‬
‫במחנה היו שני צריפים בשביל העובדים בהשמדה‪ ,‬צריף אחד בשביל פועלים כלליים‪,‬‬
‫צריף שני בשביל "בעלי מקצוע"‪ .‬כל צריף הכיל ‪ 250‬פועלים‪ .‬האצטבאות נבנו בשתי‬
‫קומות‪ .‬שני הצריפים היו דומים אחד לשני‪ .‬האצטבאות היו מקרשים וקרש קטן בשיפוע‬
‫מתחת לראש‪ .‬על יד הצריפים היו מטבחים‪ ,‬הלאה נמצאו מחסן‪ ,‬האדמיניסטרציה‪,‬‬
‫מכבסה‪ ,‬מתפרה‪ ,‬ובסוף צריפים מסודרים יפה בשביל השוטרים‪.‬‬
‫משני הצדדים של הבניין‪ ,‬שבו היו תאי הגזים‪ ,‬נמצאו קברות‪ ,‬מלאים וריקים‪ .‬ראיתי‬
‫שורה שלמה של קברות‪ ,‬שנתמלאו וכוסו בחול רב‪ .‬כעבור זמן מה היו הקברות שוקעים‪.‬‬
‫קבר אחד ריק מוכרח היה תמיד להיות מוכן‪…‬‬
‫‪.3‬‬
‫הייתי במחנה המוות מחודש אוגוסט עד סוף חודש נובמבר ‪ – 1942‬הייתה זו תקופה של‬
‫חנק המוני של יהודים‪ .‬חבריי לצרה המעטים‪ ,‬אלה המעטים שהיו במחנה יותר זמן‪,‬‬
‫סיפרו לי‪ ,‬שבתקופה זו הגיעו יותר מאשר קודם משלוחי מוות‪ .‬הגיעו יום יום‪ ,‬בלתי‬
‫הפסקה של יום אחד‪ ,‬ברוב המקרים שלוש פעמים ביום; בכל רכבת היו חמישים קרונות‬
‫ובכל קרון מאה נפשות‪ .‬במקרה שהמשלוחים היו מגיעים בלילה‪ ,‬היו הקרבנות מחכים‬
‫בקרונות חתומים עד שעה שש בבוקר‪ .‬בדרך כלל היו הורגים בבלז'ץ בכל יום עשרת‬
‫אלפים נפש‪.‬‬
‫לפעמים היו המשלוחים גדולים יותר והם היו מגיעים לעיתים קרובות יותר‪ .‬היו באים‬
‫יהודים מכל המקומות ורק יהודים‪ .‬אף פעם לא בא משלוח אחר‪ .‬בלז'ץ שימשה מקום‬
‫השמדה של יהודים בלבד‪ .‬על יד הקרונות היו‪ ,‬בזמן הוצאת היהודים משם‪ ,‬רק אנשי‬
‫הגסטאפו‪ ,‬שוטרים ו"צוגרספיהררים"; כמה צעדים הלאה‪ ,‬בחצר‪ ,‬בזמן פשיטת הבגדים‪,‬‬
‫היו כבר גם פועלים יהודים‪ .‬הפועלים היו שואלים בלחש‪ :‬מאין אתם? התשובות בלחש‬
‫היו‪ :‬מלבוב‪ ,‬מקראקא‪ ,‬מזאמושץ‪ ,‬מוויליצ'קה‪ ,‬יאסלו‪ ,‬טארנוב וכו'‪ .‬ראיתי את המחזה‬
‫הזה יום‪-‬יום‪ ,‬פעמיים‪ ,‬שלוש פעמים ביום‪.‬‬
‫גורלו של כל משלוח היה כגורל משלוח שבו באתי אני‪ .‬היו מצווים לפשוט את הבגדים‪,‬‬
‫את הבגדים היו משאירים בחצר‪ ,‬תמיד היה אירמאן מדבר בערמומיות ותמיד אותו‬
‫הדבר‪ .‬האנשים היו תמיד שמחים באותו רגע‪ .‬ראיתי בעיניהם של האנשים אותו זיק‬
‫תקווה‪ .‬התקווה‪ ,‬שהם נשלחים לעבודה‪ .‬אולם כעבור רגע קט היו מנתקים את הילדים‬
‫הקטנים מזרועות האימהות‪ ,‬את הזקנים החולים היו זורקים על אלונקות‪ ,‬את הגברים‬
‫והנערות הקטנות היו מובילים באמצעות אלות הלאה‪ ,‬והלאה בשביל המגודר ישר אל‬
‫התא‪ ,‬ואת הנשים הערומות היו מכוונים גם כן באכזריות אל צריף אחר‪ ,‬שבו גילחו להן‬
‫את השערות‪.‬‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 02 -‬‬

‫ידעתי בדי וק באיזה רגע היו כולם מבינים מה עומד לפניהם; הפחד‪ ,‬הייאוש‪ ,‬הצעקות‬
‫והיללות האיומות היו מתערבבות עם צלילי התזמורת‪ .‬הגברים‪ ,‬שנדחפו באמצעות‬
‫כידונים‪ ,‬דקורים‪ ,‬היו באים הראשונים לתאים‪.‬‬
‫לכל תא‪ ,‬היו השוטרים מכניסים ‪ 750‬איש במספר‪ .‬עד שהיו מכניסים אנשים לכל ששת‬
‫התאים‪ ,‬היו בינתיים האנשים שבתא הראשון סובלים עינויים במשך שתי שעות‪ .‬רק‬
‫לאחר שהיו מכניסים אנשים לכל ששת התאים בדוחק כל כך רב‪ ,‬שקשה היה לסגור את‬
‫הדלתות‪ ,‬היו מפעילים את המכונה‪.‬‬
‫המכונה הייתה גדולה מטר וחצי על מטר; היה זה מנוע וגלגלים‪ ,‬המנוע טרטר בהפסקות‬
‫גדולות‪ ,‬פעל די מהר‪ ,‬כל כך מהר‪ ,‬שאי אפשר היה להבחין בין המקלות שבגלגלים‪.‬‬
‫המכונה הייתה עובדת ‪ 20‬דקות בדיוק לפי השעון‪ .‬אחרי ‪ 20‬דקות מפסיקים את‬
‫עבודתה‪ .‬מייד היו פותחים את דלתות התאים מבחוץ‪ ,‬מהצד שהוביל לכיכר‪ ,‬ושם היו‬
‫זורקים על הארץ את הגוויות‪ ,‬והייתה מצטברת ערימה ענקית של גוויות‪ ,‬כמה מטרים‬
‫גובהה‪.‬‬
‫השוטרים לא נזהרו במיוחד בזמן פתיחת הדלתות‪ ,‬לא הרגשנו שום ריח‪ ,‬לא ראיתי אף‬
‫פעם שום מיכלים עם גזים‪ ,‬ולא ושם חומרים שאפשר היה להוסיף עליהם – ראיתי רק‬
‫פחים עם בנזין‪ .‬בכל יום היו צורכים מ‪ 80-‬עד ‪ 100‬ליטר בנזין‪ .‬על ידי המכונה עבדו שני‬
‫שוטרים‪ .‬כשהתקלקלה פעם המכונה‪ ,‬הזמינו גם אותי‪ ,‬מפני שקראו לי "המומחה‬
‫לתנורים"; הסתכלתי בה וראיתי צינורות זכוכית‪ ,‬שהיו מחוברים לצינורות‪ ,‬שהובילו לכל‬
‫תא ותא‪ .‬סברנו‪ ,‬שהמכונה מייצרת לחץ גבוה‪ ,‬או שואבת את האוויר וגורמת לחלל ריק‪,‬‬
‫או שהבנזין מייצר דו‪-‬תחמוצת הפחם‪ ,‬הממיתה את האנשים‪.‬‬
‫הקריאות לעזרה‪ ,‬הצעקות ואנקות הייאוש של הסגורים והנחנקים בתאים‪ ,‬היו נמשכות‬
‫מ‪ 10-‬עד ‪ 15‬דקות; בראשונה בקול רם וחודר‪ ,‬אחר כך היו האנקות נעשות שקטות יותר‬
‫עד שהיו משתתקות לגמרי‪ .‬שמעתי צעקות איומות וקריאות בכל מיני שפות‪ ,‬מפני שהיו‬
‫שם לא רק יהודים מפולין‪ ,‬אלא באו גם משלוחים עם יהודים מחוץ לארץ‪.‬‬
‫במשלוחים שבאו מחוץ לארץ היו בעיקר יהודים מצרפת‪ ,‬היו גם יהודים מהולנד‪ ,‬מיוון‪,‬‬
‫אפילו מנורבגיה‪ .‬אינני זוכר משלוח של יהודים מגרמניה‪ .‬כנגד זה היו יהודים מצ'כיה‪.‬‬
‫הם היו באים בקרונות דומים לאלה‪ ,‬שבהם היו מביאים את יהודי פולין‪ ,‬אולם היה להם‬
‫מטען‪ ,‬היו מצויידים כראוי והיה להם מזון‪.‬‬
‫המשלוחים שלנו היו מלאים נשים וילדים‪ .‬במשלוחים של היהודים מחוץ לארץ‪ ,‬היו‬
‫בעיקר גברים ומעט מאוד ילדים‪ .‬ההורים יכלו כנראה להשאיר את ילדיהם בחסות בני‬
‫ארצם ולהציל אותם מהגורל האיום‪ .‬היהודים מחוץ לארץ היו באים לבלז'ץ בחוסר כל‬
‫ידיעה‪ .‬הם היו בטוחים‪ ,‬שמחכה להם עבודה‪ .‬הם היו לבושים כבני תרבות‪ ,‬היו מוכנים‬
‫היטב לדרך‪ .‬היחס של הרוצחים הגרמנים אל האנשים האלה‪ ,‬היה אותו היחס כמו‬
‫למשלוחים אחרים ואותה הייתה שיטת הרצח‪ .‬הם הושמדו באותה אכזריות ומתו מתוך‬
‫אותו ייאוש‪.‬‬
‫בזמן שהייתי במחנה‪ ,‬הגיעו למחנה בערך מאה אלף יהודים מחוץ לארץ‪ .‬כולם הושמדו‬
‫בגזים‪.‬‬
‫כשהשוטרים היו פותחים את הדלתות של התאים‪ ,‬לאחר שהאנשים היו חנוקים שם‬
‫במשך ‪ 20‬דקות‪ ,‬היו הגוויות במצב עמידה‪ ,‬הפנים כמו בשינה‪ ,‬ללא שינוי‪ ,‬לא כחולות‪.‬‬
‫דם היה שותת פה ושם מהפצעים‪ ,‬שנגרמו על ידי השוטרים בכידונים‪ ,‬הפיות קצת‬
‫פתוחים‪ ,‬הידיים מקווצות‪ ,‬לפעמים לחוצות מסביב לריאות‪ .‬הגוויות‪ ,‬שנמצאו על יד‬
‫הדלתות‪ ,‬היו נופלות החוצה בעצמן כמו בובות דרך הדלתות הפתוחות לרווחה‪.‬‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 03 -‬‬

‫‪.4‬‬
‫את כל הנשים היו מגלחים לפני הרצח‪ .‬היו מכניסים אותן לצריף‪ .‬שאר הנשים היו מחכות‬
‫לתורן לפני הצריף ערומות‪ ,‬יחפות אפילו בחורף ובשלג‪ .‬הנשים היו בוכות ומיואשות‪.‬‬
‫באותו רגע היו מתחילות צעקות ותחנונים‪ ,‬האימהות היו מחבקות את ילדיהן‪ ,‬הן היו‬
‫קרובות לטירוף‪ .‬לבי היה מתפלץ בכל פעם‪ ,‬לא יכולתי לראות את המחזה הזה‪ .‬קבוצת‬
‫נשים ש גולחו היו מובילים הלאה ואחרות היו באות ודורכות על שערות רבגוניות‪ ,‬שהיו‬
‫מכסות כמו במרבד רך וגבוה את כל הרצפה בצריף‪ .‬לאחר גילוח כל הנשים מהמשלוח‪,‬‬
‫היו ארבעה פועלים מטאטאים את כל השערות במטאטאים עשויים מעץ הליבנה ואוספים‬
‫אותן בערימה גדולה אחת‪ ,‬גבוהה עד חצי החדר‪ ,‬שבה היו שערות מכל הצבעים‪ .‬את‬
‫השערות היו מכניסים בידיהם לתוך שקים מבד פשוט והיו מוסרים למחסן‪.‬‬
‫המחסן של השערות‪ ,‬של הלבנים והבגדים של הקרבנות‪ ,‬שנהרגו בתאי הגזים‪ ,‬נמצא‬
‫בצריף מיוחד לא גדול‪ ,‬בערך שבעה על שמונה מטר‪ .‬שם היו אוספים את הבגדים‬
‫והשערות במשך עשרה ימים‪ ,‬ואחרי עשרה ימים היו מטעינים לחוד שקים עם בגדים‬
‫ושקים עם שערות‪ ,‬ואחר כך הייתה באה רכבת משא ולוקחת את השלל‪ .‬אנשים‪ ,‬שעבדו‬
‫בלשכה‪ ,‬היו מספרים‪ ,‬שאת השערות היו שולחים לבודפשט‪.‬‬
‫יהודי אחד שמוצאו מהסודטים‪ ,‬העורך דין שרייבר‪ ,‬שעבד בלשכה‪ ,‬הוא בעיקר שהיה‬
‫מוסר את הידיעות האלה‪ .‬היה זה איש הגון‪ .‬אירמאן הבטיח לו‪ ,‬שייקח אותו איתו‪,‬‬
‫כשייסע לחופשה‪ .‬פעם נסע אירמאן לחופש קצרה‪ .‬שמעתי את שרייבר שואל את אירמאן‬
‫– "אתה לוקח אותי איתך?" אירמאן ענה – "עוד לא"‪ .‬באופן כזה היה מרמה אותו‬
‫ושרייבר הושמד בוודאות גמורה כמו כל שאר האנשים‪ .‬האיש הזה סיפר לי‪ ,‬שבכל כמה‬
‫ימים שולחים לבודפשט רכבת שלמה עם שקים מלאים שערות‪ .‬מלבד שערות‪ ,‬הוציאו‬
‫הגרמנים סלים מלאים שיני זהב‪.‬‬
‫בדרך‪ ,‬שהובילה מתא הגזים אל הקברות‪ ,‬בשטח של כמה מאות מטרים‪ ,‬עמדו "רופאי‬
‫שיניים" (דנטיסטים) אחדים עם צבתות והם היו מעכבים כל פועל‪ ,‬שסחב גוויה; הם היו‬
‫פותחים את הפה של המת‪ ,‬היו בודקים ומוציאים את הזהב‪ ,‬ואחר כך היו זורקים לתוך‬
‫סל‪.‬‬
‫דנטיסטים היו שמונה‪ .‬אלה היו בדרך כלל אנשים צעירים‪ ,‬שהושארו ממשלוחים לשם‬
‫ביצוע עבודה זו‪ .‬אחד מהם הכרתי מקרוב‪ ,‬שמו היה צוקר‪ ,‬מוצאו היה מז'ישוב‪.‬‬
‫הדנטיסטים גרו בצריף קטן מיוחד‪ ,‬ביחד עם הרופא והרוקח‪ .‬עם חשיכה היו מביאים‬
‫סלים שלמים עם שיני זהב אל הצריף ושם היו מצרפים את הזהב ומתיכים אותו בצורת‬
‫מקלות‪ .‬שומר עליהם איש הגסטאפו שמידט‪ .‬הוא היה מכה‪ ,‬כשהעובדה נעשתה לאט‪ .‬כל‬
‫משלוח מוכרחים היו לסיים בתוך שתי שעות‪ .‬מקלות הזהב היו סנטימטר אחד עוביין‪,‬‬
‫חצי סנטימטר רוחבן ועשרים סנטימטר אורכן‪.‬‬
‫בכל יום היו מוציאים מהמחסן את חפצי הערך‪ ,‬כספים‪ ,‬דולרים‪ .‬אנשי הס‪.‬ס‪ .‬היו אוספים‬
‫את זאת בעצמם והיו שמים בתוך מזוודות‪ ,‬שפועל היה נושא אותן לבלז'ץ‪ ,‬אל המפקדה‪.‬‬
‫אחד מאנשי הגסטאפו היה צועד מלפנים‪ ,‬ואת המזוודות היו נושאים פועלים יהודים‪.‬‬
‫התחנה בבלז'ץ לא הייתה רחוקה‪ ,‬עשרים דקות בהליכה‪ .‬המחנה‪ ,‬כלומר מקום ההריגה‪,‬‬
‫בבלז'ץ היה סר למשמעת המפקדה הזאת‪.‬‬
‫יהודים‪ ,‬שעבדו באדמיניסטרציה‪ ,‬היו מספרים‪ ,‬שאת כל משלוח הזהב‪ ,‬חפצי הערך‬
‫והכספים היו מעבירים ללובלין‪ ,‬במקום שנמצאה המפקדה הראשית‪ ,‬שלמשמעתה הייתה‬
‫סרה המפקדה בבלז'ץ‪ .‬את הבגדים‪ ,‬שהיו מורידים מהקרבנות האומללים‪ ,‬היו הפועלים‬
‫אוספים ומעבירים למחסן‪ .‬שם היו עשרה פועלים‪ ,‬שהיו חייבים להתיר את התפרים בכל‬
‫בגד בדיוק נמרץ‪ ,‬בהשגחת אנשי ס‪.‬ס‪ .‬ובאיום בשוט‪.‬‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 04 -‬‬

‫אנשי הס‪.‬ס‪ .‬היו מחלקים ביניהם את הכסף‪ ,‬שהיה מתגלה‪ .‬לביקורת זו נשלחו אנשי ס‪.‬ס‪.‬‬
‫מיוחדים ותמיד אותם האנשים‪ .‬הפועלים היהודים‪ ,‬שעבדו בסידור הבגדים ובהתרת‬
‫התפרים שלהם‪ ,‬לא יכלו לקחת לעצמם שום כסף והם גם לא רצו לקחת‪ .‬איזה עניין היה‬
‫לנו בכסף או בתכשיטים? לא יכולנו לקנות שום דבר ולא הייתה לנו שום תקווה להישאר‬
‫בחיים‪ .‬אף אחד מאיתנו לא האמין בנס‪ .‬אצל כל פועל היו עושים בדיקה מדוקדקת‪ ,‬אולם‬
‫לעיתים קרובות דרכנו על דולרים שנזרקו ולא שמנו אליהם לב; אפילו לא נגענו בהם‪ .‬לא‬
‫הייתה בזה שום תועלת וכך לא היה לנו מזה ולא כלום‪ .‬פעם לקח סנדלר אחד חמישה‬
‫דולרים בכוונה ובגלוי‪ .‬הרגו אותו ואת בנו בירייה‪ .‬הוא הלך לקראת המוות ברצון‪ ,‬הוא‬
‫רצה שהדבר ייגמר כבר‪ .‬המוות היה בטוח‪ ,‬למה לסבול עינויים זמן ממושך יותר‪…‬‬
‫הדולרים בבלז'ץ שימשו לנו כדי למות מוות קל יותר‪…‬‬
‫‪.5‬‬
‫שייך הייתי לקבוצת העובדים הקבועה שבמחנה‪ .‬בסך הכל היינו ‪ 500‬איש‪" .‬בעלי‬
‫מקצוע" היו רק ‪ ,250‬אבל גם מאלה עבדו ‪ 200‬בעבודות‪ ,‬שאין צורך בשבילן בבעלי‬
‫מקצוע‪ :‬בחפירת קברות וסחיבת גוויות‪ .‬חפרנו שוחות וקברות ענקיים משותפים וסחבנו‬
‫גוויות‪ .‬גם בעלי המקצוע מוכרחים היו להשתתף בעבודה זו לאחר גמר העבודה‬
‫במקצועם‪ .‬חפרנו באתים‪ .‬הייתה גם מכונה‪ ,‬שחפרה והוציאה את החול מעל לאדמה‪.‬‬
‫המכונה הייתה שופכת את החול על יד הקבר‪ .‬היה נוצר הר של חול‪ ,‬שהיו מכסים בו את‬
‫הקבר‪ ,‬לאחר שנתמלא גוויות‪ .‬על יד הקברות עבדו בקביעות בערך ‪ 450‬איש‪ ,‬חפירת‬
‫קבר אחד נמשכה שבוע תמים‪.‬‬
‫הדבר האיום ביותר בשבילי הייתה הפקודה להניח גוויות בגובה מטר מעל לקבר המלא‬
‫ולכסותן בחול; דם שחור‪ ,‬סמיך היה נשפך מהקברות ומציף כמו ים את כל השטח‪.‬‬
‫מוכרחים היינו לעבור מקצה אחד של הקבר אל קצהו השני‪ ,‬כדי להגיע לקבר אחר‪.‬‬
‫רגלינו בוססו בדם אחינו‪ ,‬דרכנו על קברות מלאים גוויות‪ ,‬וזה היה דבר הרע והאיום‬
‫ביותר‪…‬‬
‫שמר עלינו בזמן העבודה הרוצח שמידט‪ ,‬הכה‪ ,‬בעט‪ .‬אם מישהו מאיתנו לא עבד‪ ,‬לדעתו‪,‬‬
‫די מהר‪ ,‬היה מצוות על זה לשכב‪ ,‬היה מלקה אותו בשוט‪ ,‬היה מצווה על המוכה לספור‬
‫את המלקות‪ ,‬ואם זה טעה‪ ,‬היה מלקה אותו במקום עשרים וחמש – חמישים‪ .‬האיש‬
‫שהולקה לא יכול היה בדרך כלל לשאת ‪ 50‬מכות; הקרבן היה בקושי מגיע לצריף‬
‫ולמחרת היה מוציא את נשמתו‪ .‬המחזה הזה היה חוזר פעמים אחדות ביום‪.‬‬
‫בכל יום היו הורגים בירייה מ‪ 30-‬עד ‪ 40‬פועלים‪ .‬הרופא היה מגיש רשימה של אנשים‬
‫שנחלשו‪ ,‬או ה"אובר‪-‬צוגס‪-‬פיהרר"‪ ,‬המשגיח העיקרי על האסירים‪ ,‬היה מגיש רשימה של‬
‫"העבריינים"‪ ,‬כך שבכל יום הושמדו ‪ 40 ,30‬אסירים‪ .‬בשעה המיועדת לארוחת הצהריים‬
‫היו מובילים אותם אל קבר ויורים בהם‪ .‬בכל יום ויום היו משלימים את הרשימה על ידי‬
‫השארת אותו מספר אנשים מהמשלוחים‪ ,‬שהיו מגיעים כמה פעמים ביום‪ .‬בלשכת‬
‫האדמיניסטרציה ניהלו רק רשימה‪ ,‬של הפועלים הקודמים והחדשים‪ ,‬ועשו חשבון‪,‬‬
‫שמספר האסירים יגיע תמיד ל‪ .500-‬רשימה של מספר המשלוחים עם הקרבנות לא‬
‫ניהלו‪.‬‬
‫ידענו‪ ,‬למשל‪ ,‬שיהודים בנו את המחנה והעמידו את מכונת המוות‪ .‬אף אחד מקבוצה זו‬
‫לא נשאר בחיים‪ .‬היה זה נס‪ ,‬אם מישהו מהעובדים בבלז'ץ נשאר בחיים לאחר חמישה‬
‫או שישה חודשים‪.‬‬
‫במכונה עבדו שני שוטרים‪ ,‬שודדים‪ ,‬תמיד אותם האנשים‪ .‬כשנכנסתי למחנה מצאתי‬
‫אותם עסוקים בעבודה זו וכשיצאתי מהמחנה נשארו באותו מקום‪ .‬לפועלים היהודים לא‬
‫היה שום מגע איתם‪ ,‬כן גם עם יתר השוטרים‪ .‬כשהאנשים ממשלוח היו מבקשים טיפת‬
‫מים‪ ,‬היו השוטרים יורים בפועלים היהודים בגלל הגשת מים‪.‬‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 05 -‬‬

‫מלבד חפירת הקברות‪ ,‬היה מתפקידם של פועלי המחנה להוציא את הגוויות מהתאים‪,‬‬
‫לזרוק אותן על ערימה גדולה ואחר כך לסחוב אותן אל הקברות‪ .‬הקרקע היה של חול‪.‬‬
‫גוויה אחת מוכרחים היו לסחוב שני פועלים‪ .‬היו לנו רצועות עור עם אבזמים שהיינו‬
‫שמים אותן על הידיים של הגווייה‪ ,‬הראש שלה היה נתקע לפעמים בחול‪ ,‬וכך היינו‬
‫מושכים‪ …‬גוויות של ילדים קטנים ציוו עלינו לשים שתיים בבת אחת על הכתפיים וכך‬
‫לשאת‪ .‬כשהיינו סוחבים את הגוויות‪ ,‬היינו מפסיקים את עבודת החפירה של קברות‪.‬‬
‫כשהיינו חופרים את הקברות‪ ,‬ידענו שבתאים נחנקים אלפים מאחינו‪ .‬כך מוכרחים היינו‬
‫לעבוד מהבוקר השכם עד החשיכה‪ .‬עם החשיכה היה נגמר יום העבודה שלנו‪ ,‬מפני‬
‫ש"העבודה" הזאת הייתה נעשית רק לאור היום‪.‬‬
‫כבר בשעה שלוש וחצי בבוקר היה שוטר‪-‬המשמר‪ ,‬שהיה עובר על יד הצריף בלילה‪,‬‬
‫דופק בדלת וצועק "‪( "Aufl Herausl‬לקום! לצאת!)‪ .‬עוד לפני שיכולנו לקום‪ ,‬היה הרוצח‬
‫שמידט מתפרץ ומגרש בשוט החוצה‪ .‬היינו רצים החוצה עם נעל אחת ביד או יחפים‪.‬‬
‫ברוב המקרים לא היינו פשוטים את בגדינו לפני השינה‪ .‬היינו ש וכבים לישון אפילו‬
‫בנעלים‪ ,‬מפני שבבוקר לא היינו מספיקים להתלבש‪.‬‬
‫שרר עוד חושך בבוקר‪ ,‬כשהיו מעירים אותנו‪ .‬להאיר אסור אחרת שמידט היה מתרוצץ‬
‫בצריף ומכה על ימין ועל שמאל‪ .‬היינו אומללים ועייפים עד כלות הכוחות כמו בשעה‬
‫ששכבנו לישון‪ .‬כל אחד מאיתנו היה מקבל שמיכה דקה‪ ,‬יכולנו להתכסות בה או להציע‬
‫את האצטבה‪ .‬במחסן היו בוחרים בשבילינו סמרטוטים ישנים ומעוכים‪ ,‬אם מישהו נאנח‪,‬‬
‫היה מקבל סטירה בפנים‪.‬‬
‫בערב היו מדליקים אור במשך חצי שעה‪ .‬אחר כך היו מכבים את האור‪ .‬ה"אובר‪-‬צוגס‪-‬‬
‫פיהרר" היה מסתובב בצריף עם מגלב בידו ולא היה מרשה לשוחח‪ .‬היינו מדברים עם‬
‫השכנים בלחש‪.‬‬
‫העובדים במחנה היו על פי רוב אנשים‪ ,‬שנשותיהם‪ ,‬ילדיהם והוריהם‪ ,‬הוחנקו בגזים‪.‬‬
‫רבים השיגו טלית ותפילין מהמחסן‪ ,‬ובשעה שהיו נועלים את הצריף למשך הלילה‪ ,‬היינו‬
‫שומעים מהאצטבאות לחש התפילה‪ .‬קדיש‪ .‬היינו מתפללים לזכר הקרבנות‪ .‬אחר כך‬
‫הייתה משתררת דממה‪ .‬לא התאוננו‪ ,‬היינו לגמרי מדוכאים‪ .‬חמישה‪-‬עשר ה"צוגס‪-‬‬
‫פיהררים" היו אולי באשליה‪ ,‬אנחנו לא‪.‬‬
‫התנועענו כולנו כאנשים נטולי רצון‪ .‬היינו גוש אחד‪ .‬אני זוכר קצת שמות‪ ,‬אבל מעט‪ .‬לא‬
‫היה ערך לדבר מי היה האיש ואיך נקרא‪ .‬אני יודע‪ ,‬שהרופא היה איש צעיר‪ ,‬שחי לפני כן‬
‫על יד פשמיסל‪ ,‬שמו היה יעקבוביץ‪ .‬הכרתי גם סוחר אחד מקראקא‪ ,‬שמו שליסל‪ ,‬אותו‬
‫ואת בנו; יהודי אחד מצ'כיה‪ ,‬שמו אלבוגן‪ ,‬שהייתה לו‪ ,‬נדמה לי‪ ,‬חנות של אופניים‪ .‬את‬
‫הטבח גולדשמידט‪ ,‬שהיה ידוע מהמסעדה בקארלסבאד "האחים האניקא"‪ .‬אף אחד לא‬
‫התעניין בשני‪ ,‬החיים עברו עלינו‪ ,‬כשאנו עובדים באופן מכני‪.‬‬
‫בשעה ‪ 12‬היינו מקבלים ארוחת צהריים‪ .‬היינו ניגשים אל שני אשנבים‪ ,‬על יד האחד‬
‫היינו מקבלים סיר‪ ,‬על יד השני חצי ליטר מרק עם גריסים‪ ,‬כלומר מים‪ ,‬לפעמים היו‬
‫במרק תפוחי אדמה‪ .‬לפני הארוחה‪ ,‬חייבים היינו לשיר שירים‪ ,‬כך גם בערב לפני שתיית‬
‫הקפה‪ .‬באותו זמן היו מגיעים מהתאים אנקות הנחנקים‪ ,‬התזמורת ניגנה ומול המטבח‬
‫עמדה תלייה גבוהה‪…‬‬
‫‪.6‬‬
‫אנשי הס‪.‬ס‪ .‬חיו בבלז'ץ ובמקום ההריגה בלי נשים‪ .‬אפילו בזמן משתה היו רק גברים‪ .‬כך‬
‫היה עד חודש אוקטובר‪ .‬באוקטובר הגיע מזאמושץ משלוח של יהודיות מצ'כיה‪ .‬במשלוח‬
‫הזה היו כמה עשרות נשים‪ ,‬שבעליהן עבדו במחנה המוות‪ .‬הוחלט להשאיר ממשלוח זה‬
‫כמה עשרות נשים‪ ,‬ארבעים נועדו לעבודה במטבח‪ ,‬במכבסה או במתפרה‪ .‬אסור היה‬
‫להן להתראות עם בעליהן‪ .‬הן קילפו במטבח תפוחי אדמה‪ ,‬רחצו סירים‪ ,‬נשאו מים‪ .‬איננו‬
‫יודע מה היה גורלן‪ .‬בוודאי היה חלקן כמו של כל הכלואים במחנה‪.‬‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 06 -‬‬

‫נשים אלה היו כולן משכבת המשכילים‪ .‬באו עם מטען‪ .‬לאחדות הייתה קצת חמאה‪ .‬הן‬
‫נתנו מה שהיה להן‪ .‬הן עזרו לאנשים‪ ,‬שעבדו במטבח או בקרבתו‪ .‬הן היו בצריף קטן‬
‫מיוחד‪ ,‬השגיחה עליהן "צוגס‪-‬פיהררין"‪ .‬בזמן העבודה הייתי רואה את הנשים האלה‬
‫משוחחות ביניהן (הייתי מתקן במקום את התנורים והייתי מסתובב כל המחנה)‪.‬‬
‫לא היכו אותן כמו אותנו‪ .‬עבודתן הייתה נגמרת לפנות ערב‪ .‬הן היו מסתדרות בשורה‬
‫ועומדות בתור לקבל מרק או קפה‪ .‬כמו גם מאיתנו‪ ,‬לא לקחו מהן את בגדיהן ולא נתנו‬
‫להן בגדי פסים‪ .‬לא היה כדאי להנהיג לזמן כה קצר תלבושת אחידה‪.‬‬
‫שלחו אותן ישר מהקרונות‪ ,‬בבגדיהן ובלי שגילחו את ראשיהן לבתי המלאכה ולמטבח‪.‬‬
‫מבעד לחלונות המטבח הסתכלו יום‪-‬יום במשלוחי המוות שהגיעו למחנה‪…‬‬
‫‪.7‬‬
‫רצח המוני מילא את חלל המחנה יום‪-‬יום‪ .‬היה זה יום רגיל של פחד מוות המוני ורצח‬
‫המוני‪ .‬אולם מלבד זאת היו מקרים בודדים של התעללות אישית‪ .‬עבר עלי וראיתי גם את‬
‫זה‪ .‬בבלז'ץ לא היו אף פעם "אפלים" (מיפקדים)‪ .‬לא היה צורך בהן‪ .‬המחזות האיומים‬
‫התקיימו בלא הודעה מראש לכולם‪.‬‬
‫ברצוני לספר על משלוח מזאמושץ‪ .‬היה זה קרוב ליום ה‪ 15-‬בנובמבר‪ .‬היה כבר קר‪ ,‬שלג‬
‫ובוץ כיסו את הארץ‪ .‬בסופה כזאת הגיע משלוח מזאמושץ‪ ,‬אחד מיני רבים‪ .‬במשלוח‬
‫הזה היו כל חברי מועצת הזקנים (יודענראט)‪ .‬כשכולם כבר עמדו עירומים‪ ,‬לפי הסדר‬
‫הרגיל‪ ,‬הובילו את הגברים לתאים ואת הנשים לצריף לגילוח השערות‪ .‬על חברי מועצת‬
‫הזקנים ציוו להישאר בחצר‪ .‬השוטרים הובילו את המשלוח להשמדה‪ ,‬וכל הפמליה של‬
‫אנשי הס‪.‬ס‪ .‬נתאספו מסביב ליושב ראש מועצת הזקנים‪ .‬אינני יודע מה היה שמו‪ ,‬ראיתי‬
‫בן אדם בגיל העמידה‪ ,‬חיוור כמו מת ושקט לגמרי‪.‬‬
‫אנשי הס‪.‬ס‪ .‬ציוו על המנגנים שבתזמורת לעבור לחצר ולחכות להוראות – התזמורת‪,‬‬
‫שהשתתפו בה שישה מנגנים‪ ,‬הייתה מנגנת בדרך כלל בשטח שבין תא הגזים ובין‬
‫הקברות‪ .‬היא הייתה מנגנת בלי הפסק בכלי נגינה‪ ,‬שנשדדו מהקרבנות‪.‬‬
‫עבדתי אז כטייח בקרבת מקום וראיתי את כולם‪ .‬אנשי הס‪.‬ס‪ .‬ציוו על המנגנים לנגן את‬
‫המנגינה ‪"ea geht alles voruber, ea gelit alles vorbei kommt eiu Reiter‬‬
‫‪ ."gefahren, bricht diet‬ניגנו בכינור‪ ,‬בחצוצרה ובאקורדיון‪ .‬הנגינה נמשכה זמן מה‪.‬‬
‫אחר כך העמיד ו את יושב ראש מועצת הזקנים בזאמושץ על יד הקיר והיכו אותו עד זוב‬
‫דם בושטים‪ ,‬שבקצותיהם הייתה עופרת‪ ,‬בעיקר בראש ובפנים‪ .‬היכו‪ :‬אירמאן‪ ,‬איש‬
‫הס‪.‬ס‪ .‬השמן שווארץ‪ ,‬שמידט וכמה שוטרים‪ .‬על הקורבן הזה ציוו לרקוד ולקפוץ תוך‬
‫הכאות ובלוויית המוסיקה‪ .‬אחרי כמה שעות הביאו לו פרוסת לחם והכריחו אותו על ידי‬
‫מכות לאכול‪ .‬הוא עמד‪ ,‬מכוסה דם‪ ,‬אדיש‪ ,‬רציני‪ ,‬לא שמעתי אף נאקה‪ .‬עינויי האיש הזה‬
‫נמשכו שבע שעות‪ .‬אנשי הס‪.‬ס‪ .‬עמדו וצחקו‪" :‬זהו איש חשוב יותר‪ ,‬נשיא מועצת‬
‫היהודים" – קראו בקול ובבריונות‪ .‬רק בשעה שש בערב‪ ,‬הוביל אותו שמידט אל קבר‪,‬‬
‫ירה בראשו ודחפו ברגלו אל ערימת הגוויות‪ ,‬שנחנקו בגזים‪.‬‬
‫היו גם מקרים מיוחדים אחרים‪ .‬זמן קצר לאחר בואי לבלז'ץ‪ ,‬בחרו ממשלוח אחד‪ ,‬אינני‬
‫יודע מאיזו עיר (לא תמיד ידענו מאין בא המשלוח)‪ ,‬בין השאר גם נער צעיר אחד‪ .‬הוא‬
‫היה סמל הבריאות‪ ,‬הכוח והעלומים‪ .‬הפליא אותנו ברוחו השקטה‪ .‬הסתכל סביב ושאל‬
‫כמעט בעליזות‪ – :‬האם מישהו נמלט מפה? זה הספיק – מישהו מהגרמנים שמע את‬
‫הצעיר הזה‪ ,‬כמעט ילד‪ ,‬עינו עד שהוציא את נשמתו‪ .‬פשטו את בגדיו‪ ,‬תלוהו על התלייה‬
‫כשראשו למטה; הוא היה תלוי שלוש שעות‪ .‬הוא היה חסון והמשיך לחיות‪ .‬הורידו אותו‪,‬‬
‫שמוהו על החול ותחבו לו במקלות חול לתוך הגרון‪ .‬הוציא את נשמתו‪.‬‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 07 -‬‬

‫לפעמים היו מגיעים משלוחים גדולים מהרגיל‪ .‬יש שבמקום ‪ 50‬היו באים ‪ 60‬קרונות‬
‫ומעלה‪ .‬זמן לא רב לפני בריחתי‪ ,‬בחודש נובמבר‪ ,‬מוכרחים היו להשאיר ממשלוח גדול‬
‫כזה מאה איש‪ ,‬שהיו כבר ערומים‪ ,‬לעבודה בקבורת הגוויות‪ ,‬מפני שאנשי הגסטאפו עשו‬
‫חשבון‪ ,‬שהפועלים הקבועים שבמחנה לא יספיקו במשך זמן קצר כל כך לשים בקברות‬
‫את כל הגוויות הרבות שהוחנקו‪ .‬השאירו רק נערים צעירים‪ .‬במשך כל היום סחבו את‬
‫הגוויות לקברות‪ ,‬זרזו אותם בשוטים לעבוד‪ ,‬לא נתנו להם אף טיפת מים‪ ,‬ערומים היו‬
‫בשלג ובקור – בערב הוביל אותם הרוצח שמידט לקבר וירה בהם מאקדחו‪ .‬בשביל‬
‫למעלה מעשרה חסרו כדורים‪ .‬הוא הרג אותם איפוא בקצה השני של האקדח‪ ,‬אחד אחרי‬
‫השני‪ ,‬עד האחרון‪ .‬שמעתי אנקות‪ ,‬ראיתי רק איך שהשתדלו להיות הראשונים בתור‬
‫למוות‪ ,‬שיירי החיים והעלומים חסרי הישע האלה‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫המחנה היה כולו תחת שמירה של שוטרים מזויינים ולמעלה מעשרה אנשי ס‪.‬ס‪ ,.‬אולם‬
‫פעילים היו לא רבים‪ .‬אחדים התבלטו על כל צעד ושעל באכזריותם המיוחדת‪ .‬חיות‬
‫ממש‪ .‬אחרים רצחו "בדם קר" ואילו אחרים נהנו מהרצח שהם רצחו; פניהם הצטחקו‪.‬‬
‫ראיתי אותם מאושרים בשעה שהסתכלו באנשים הערומים והדקורים בכידונים‪ ,‬שהובלו‬
‫לתאים‪.‬‬
‫בעונג הביטו על צללי האדם המיואשים‪ ,‬בעיקר של אנשים צעירים‪ .‬ראינו‪ ,‬שבבית הקטן‬
‫היפה ביותר אשר על יד תחנת בלז'ץ‪ ,‬גר המפקד הראשי של המחנה‪ .‬היה זה‬
‫אוברשטורמפיהרר‪ ,‬שאת שם משפחתו אינני זוכר‪ ,‬אם כי אני משתדל להעלות בזיכרוני‬
‫את שמו‪ ,‬השם היה קצר‪ .‬הוא היה בא למחנה לעיתים קרובות‪ ,‬היה מופיע בקשר לאיזה‬
‫מקרה‪ .‬היה זה רוצח בעל קומה גבוהה‪ ,‬רחב כתפיים בן ארבעים ומעלה‪ ,‬בעל הבעת‬
‫פנים פשוטה – כזה הוא בוודאי מראהו של רוצח מלידה‪ .‬בהמה בצורת אדם‪.‬‬
‫פעם נתקלקלה המכונה‪ ,‬שגרמה למוות‪ .‬הודיעו לו על כך‪ ,‬הוא בא רכוב על סוס‪ ,‬ציווה‬
‫לתקן את המכונה ולא הירשה להוציא את האנשים מתאי החנק; ‪ -‬ייחנקו ויגוועו במשך‬
‫עוד כמה שעות‪ .‬רגליו נתכופפו מרוב כעס‪ ,‬צעק ורעד כולו‪ .‬אם כי היה מופיע לעיתים‬
‫רחוקות‪ ,‬הפיל פחד על אנשי הס‪.‬ס‪ ,.‬גר לבדו‪ ,‬עם שוטר שמש‪ ,‬ששרת אותו‪ .‬השוטר היה‬
‫מוסר לו יום‪-‬יום את הדינים והחשבונות‪ .‬למפקד הראשי ולרבים מאנשי הגסטאפו לא‬
‫היה קשר קבוע למחנה‪ .‬הייתה להם מסעדה משלהם עם טבח‪ ,‬שהובא מגרמניה ושבישל‬
‫בשביל כל הגרמנים‪ .‬אף פעם לא בא אליהם מישהו מבני משפחתם ואף פעם לא גר‬
‫מישהו מהם עם אישה‪ .‬גידלו אווזים וברווזים לרוב‪ .‬אנשים סיפרו‪ ,‬שבאביב שלחו להם‬
‫סלים מלאים בדובדבנים‪ .‬ארגזים עם יינות ויי"ש היו מביאים יום‪-‬יום‪.‬‬
‫תיקנתי שם תנור‪ .‬היו שם שתי יהודיות צעירות‪ ,‬שעבדו בניקוי של אווזים שחוטים‬
‫מנוצות‪ ,‬הן זרקו לי בצל וסלק אחד‪ .‬ראיתי שם גם נערה כפרית‪ ,‬שעבדה שם‪ ,‬מלבדן‬
‫עבדו שם רק שוטרים‪-‬שמשים‪.‬‬
‫בכל יום ראשון בשבוע היו מביאים את התזמורת ומסדרים משתה‪ .‬היו מתאספים שם רק‬
‫אנשי הגסטאפו‪ ,‬זללו וסבאו‪ .‬שיירים מהמזונות היו זורקים למנגנים‪ .‬כשהיה מופיע‬
‫במחנה לרגעים מספר המפקד‪ ,‬ראיתי את אנשי הגסטאפו והשוטרים רועדים מפחד‪.‬‬
‫מלבדו פקדו על אנשי הגסטאפו‪ ,‬השגיחו וניהלו את כל בית הרצח – ארבעה רוצחים‬
‫אחרים‪ .‬קשה לתאר רוצחים גדולים יותר‪ .‬אחד מהם‪ ,‬פריץ אירמאן‪ ,‬בן שלושים בערך‪,‬‬
‫שטאב‪-‬שאר‪-‬פיהרר‪ ,‬מנהל האספקה של המחנה‪ ,‬היה מומחה לרצח ילדים וזקנים בירייה‪.‬‬
‫עשה את המעשים האכזריים ביותר בשקט כאילו היה מאבן‪ .‬היה שותק ומתנהג‬
‫בסודיות‪ .‬בכל יום היה נואם לפני הקורבנות‪ ,‬שהם הולכים לבית מרחץ ולעבודה‪ .‬פושע‬
‫בהכרה שלמה‪.‬‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 08 -‬‬

‫ה"אובר‪-‬שאר‪-‬פיהרר" ריינהולד פייכס ‪ Faix‬היה עושה את מעשי האכזריות שלו באופן‬
‫אחר‪ .‬מוצאו היה מגאבלונץ על נהר ניסא‪ ,‬היה נשוי‪ ,‬אב לשני ילדים‪ .‬אופן דיבורו היה כמו‬
‫של אדם משכיל‪ .‬מיהר בדיבורו‪ .‬אם מישהו לא הבין את דבריו מייד‪ ,‬היה מכה את זה‪,‬‬
‫והיה מרים צעקות עד השמיים כמו משוגע‪.‬‬
‫פעם ציווה לסייד את המטבח‪ ,‬עבד בזה דוקטור לכימיה‪ ,‬יהודי אחד‪ .‬הסייד עמד למעלה‬
‫בקצה הסולם‪ ,‬ליד התקרה‪ ,‬פייכס ציווה עליו לעלות ולרדת כל רגע‪ ,‬היכה אותו בשוט‬
‫בפנים עד שנשפך מהן דם ונעשו תפוחות‪ .‬כך עשה את עבודתו‪ .‬פייכס עשה רושם של‬
‫בלתי שפוי בדעתו‪ .‬ניגן בכינור‪ .‬היה מצווה על התזמורת לנגן בלי הרף את המנגינה‬
‫"?‪ ,"Goralu czy ci nie zal‬היה מצווה על אנשים לשיר‪ ,‬לרקוד‪ ,‬היה המתעלל בהם‬
‫להנאתו והיה מכה אותם‪ .‬היה מטורפת‪.‬‬
‫אינני יודע איזה מהם היה אכזרי ואיום יותר‪ ,‬האם פייכס או הרוצח השמן‪ ,‬הגוץ והשחור‬
‫שווארץ (מוצאו היה מפנים גרמניה)‪ .‬הוא היה מבקר את השוטרים‪ .‬הם היו די אכזריים‬
‫כלפינו ואם הם מכים די חזק‪ .‬השגיח עלינו בזמן חפירת הקברות‪ ,‬כלומר לא נתן אף רגע‬
‫מנוחה‪ .‬בנהימה‪ ,‬במגלב היה מגרש מהקבר ומזרז ללכת אל התאים‪ ,‬במקום שערימות‬
‫של גוויות חיכו לדרכן לקברות העמוקים‪ .‬שם היה אוסף אותנו ורץ שוב אל הקברות‪.‬‬
‫בקצה הקברות חיכו ובמבט‪ ,‬המביע טירוף הדעת‪ ,‬הסתכלו בעומק – ילדים‪,‬‬
‫זקנים‪,‬חולים‪ .‬חיכו למוות‪ .‬היו מרשים להם להביט כמה שהם רוצים על הגוויות והם‬
‫ולנשום את ריחות הריקבון‪ ,‬וכעבור רגע היה אירמאן צמא‪-‬הדם מסלק אותם ביריות‪.‬‬
‫שווארץ היה מכה את כולם בלי הפסק‪ .‬אסור היה לכסות את הפנים בפני מכות ‪-‬‬
‫!‪( Hande ab‬הורד ידיים) – היה צורח ונהנה הנאה מרובה‪.‬‬
‫עוד יותר נהנה מתפקידו האכזרי ה"פולקסדויטשה" הצעיר הני שמידט‪ ,‬כנראה לטבי‪.‬‬
‫דיבר גרמנית באופן מוזר‪ ,‬במקום ס אמר ט (לא ‪ was‬אלא ‪ .)wat‬עם השוטרים דיבר‬
‫רוסית‪ .‬לא רצה לעזוב את המחנה אף ליום אחד‪ .‬גמיש‪ ,‬זריז‪ ,‬רזה‪ ,‬עם פה של שודד‪,‬‬
‫תמיד שיכור‪ ,‬התרוצץ משעה ארבע בבוקר עד הערב בכל המחנה‪ ,‬היכה‪ ,‬הסתכל בכוונה‬
‫בעינויי הקרבנות ונהנה ממראה זה – "זהו הרוצח הרע ביותר" – היו מתלחשים ביניהם‬
‫האסירים‪ ,‬ומייד היו עונים בעצמם‪" :‬כולם הם הגרועים ביותר"‪ .‬במקום שהיו מענים את‬
‫האנשים ביותר‪ ,‬שם היה מופיע הראשון‪ .‬היה תמיד נוכח בזמן הכנסת הקרבנות‬
‫האומללים לתאים‪ ,‬היה מקשיב לצעקות החודרות‪ ,‬הפולחות את האוויר‪ ,‬שהיו מגיעות‬
‫מהתאים האיומים בזמן החנקת הנשים – הוא היה "הרוח החיה" של המחנה‪ ,‬המושחת‬
‫ביותר‪ ,‬חיית טרף‪ ,‬צמא לדם‪ .‬בעונג הסתכל בפנים העייפות עד קצה הגבול והקודרות‬
‫של החוזרים לפנות ערב לצריף‪ .‬את כל אחד מוכרח היה לכבד במכה בשוט בראש‪.‬‬
‫כשהיה מישהו מאיתנו מתחמק‪ ,‬היה רודף אחריו ומכה אותו‪ .‬אנשי הגסטאפו האלה וגם‬
‫אחרים‪ ,‬שלא התבלטו – הם היו איזה מין חיות משונות‪ .‬אף אחד מהם לא היה אנושי אף‬
‫רגע‪.‬‬
‫מהשעה שבע בבוקר עד חשיכה היו מכים את האנשים בכל מיני אופנים‪ .‬עם חשיכה היו‬
‫חוזרים לבתים הקטנים אשר על יד התחנה‪ .‬השוטרים עמדו בלילות על המשמר על יד‬
‫מכונות ירייה‪ .‬ביום היו אנשי הגסטאפו יוצאים לקבל בחגיגיות את משלוחי המוות‪.‬‬
‫החג הגדול ביותר לרוצחים היה ביקורו של הימלר‪ .‬היה זה במחצית החודש אוקטובר‪.‬‬
‫מהבוקר ראינו שאנשי הגסטאפו הרוצחים עובדים באופן מעולף חשאיות‪ .‬באותו יום‬
‫נמשך כל התהליך של רצח אלפי אנשים פחות זמן‪ .‬הכל נעשה מהר מאוד‪ .‬אירמאן‬
‫הודיע‪( "Es kommt eine hohere Person. muB Ordnung sein" :‬עומדת לבוא‬
‫אישיות רמת‪-‬מעלה‪ ,‬צריך להיות סדר)‪ .‬לא אמרו מי עומד לבוא‪ ,‬אולם כולם ידעו‪ ,‬כי‬
‫השוטרים התלחשו ביניהם על כך‪.‬‬
‫קרוב לשעה שלוש אחרי הצהריים‪ ,‬בא הימלר ביחד עם הגנרל מאיור קאטצמאן‪ ,‬הרוצח‬
‫הראשי של לבוב והמחוז‪ ,‬עם שליש ועשרה אנשי גסטאפו‪ .‬אירמאן ואחרים ליוו אותם‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 09 -‬‬

‫והראו לאורחים את התאים‪ ,‬שבאותו זמן נפלו מהם הגוויות והעובדים עסקו בהוצאתו‬
‫למקום‪ ,‬שבו הלכה ונצברה ערימה איומה של גוויות צעירות וגוויות קטנות לגמרי‪ ,‬גוויות‬
‫של ילדים‪ .‬האסירים סחבו את הגוויות‪ .‬הימלר הסתכל‪ ,‬הסתכל חצי שעה ונסע‪ .‬ראיתי‬
‫את אנשי הגסטאפו שמחים‪ ,‬הם היו במצב רוח מרומם‪ ,‬הם היו מרוצים מאוד וצחקו‪.‬‬
‫שמעתי אותם משוחחים על מפרעות‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫אינני יכול להגדיר באיזה מצב רוח חיינו‪ ,‬אנחנו‪ ,‬האסירים שנידונו למוות‪ ,‬ומה הרגשנו‬
‫בשמענו את הזעקות האיומות של האנשים הנחנקים יום‪-‬יום ואת קריאות הילדים‪ .‬שלוש‬
‫פעמים ביום ראינו אלפי אנשים‪ ,‬שהיו קרובים לטירוף הדעת‪ .‬גם אנחנו היינו קרובים‬
‫לשיגעון‪ .‬עבר עלינו יום אחרי יום‪ ,‬איננו יודעים בעצמנו איך‪ .‬לא חיינו אף רגע באשליה‪.‬‬
‫גווענו בכל יום קצת‪ ,‬ביחד עם כל המשלוחים של אנשים‪ ,‬שהיה להם עוד רגע העינוי של‬
‫אשליה‪ .‬אדירים ומיואשים‪ ,‬לא הרגשנו אפילו רעב או קור‪ .‬כל אחד חיכה לתורו‪ ,‬ידע‬
‫שיאבד ויתענה עינויים‪ ,‬שהם למעלה מכוח אנוש‪ .‬רק בשעה שהיינו שומעים את קריאות‬
‫הילדים‪ :‬אמא'לי‪ ,‬הן הייתי ילד טוב! חושך! חושך! – היה לבנו נקרע לגזרים‪ .‬ואחרי כן‬
‫היינו שוב חדלים להרגיש‪.‬‬
‫הבריחה מהמחנה‬
‫בסוף חודש נובמבר הלכו ונסתיימו כבר ארבעה חודשים לשהותי במקום ההריגה בלז'ץ‪.‬‬
‫הרוצח אירמאן הודיע לי בבוקר אחד‪ ,‬שלמחנה דרוש פח‪ ,‬הרבה פח‪ .‬הייתי אז תפוח‬
‫ומכוסה חבורות‪ ,‬המוגלה זבה מהפצעים‪ .‬איש הגסטאפו שמידט היכה אותי במקל בפנים‬
‫משני צדדיהן‪ .‬בצחוק של לעג הודיע לי אירמאן‪ ,‬שאסע בלוויית משמר ללבוב להביא פח‪:‬‬
‫"!‪( "sollst nicht durchgehen‬אל תברח!)‪.‬‬
‫נסעתי באוטו בלוויית ארבעה אנשי גסטאפו ושוטר‪ .‬בלבוב נשארתי באוטו‪ ,‬לאחר יום‬
‫עבודה בהטענת פח‪ ,‬תחת משמר של רוצח אחד‪ .‬השאר הלכו לבלות את הזמן‪ .‬ישבתי‬
‫במשך שעות אחדות ללא עניין וללא תנועה‪ .‬ראיתי במקרה‪ ,‬שהשומר שלי נרדם והוא‬
‫נוחר‪ .‬בתנועה ספונטאנית ‪ ,‬בלי שחשבתי על זה אף רגע‪ ,‬גלשתי מהאוטו; הרוצח ישן‪.‬‬
‫עליתי על המדרכה‪ ,‬עשיתי את עצמי רגע כאילו אני מחטט איזה דבר על יד הפח‪ ,‬לאט‬
‫לאט יצאתי‪ ,‬ברחוב הלגיונים הייתה תנועה מרובה‪ .‬כיסיתי את פניי יותר בכובעי‪,‬‬
‫הרחובות הייתה האפלה‪ .‬אף אחד לא ראה אותי‪ .‬זכרתי איפה גרה פולניה‪ ,‬בעלת הבית‬
‫שלי‪ ,‬הלכתי אליה‪ .‬הסתירה אותי‪ .‬במשך עשרים חודש ריפאתי את הפצעים שעל כל‬
‫גופי‪ .‬לא רק פצעים‪ .‬מחזות מהבלהות שעברו עלי‪ ,‬הדריכו את מנוחתי‪ .‬בחלום ובהקיץ‬
‫שמעתי את אנקות הקרבנות המעונים; גם את קריאות הילדים; גם את טרטור המנוע‪ .‬לא‬
‫יכולתי לקרוע מדמיוני את הבעת הפנים האיומה של כל אחד מאנשי הגסטאפו הרוצחים‪.‬‬
‫כך נשארתי עד הרגע של השחרור‪.‬‬
‫כשהצבא האדום גירש את הרוצחים הגרמנים מלבוב ויכולתי לצאת החוצה בעולם‬
‫הרחב‪ ,‬להביט סביבי בלי פחד‪ ,‬לנשום לרווחה אוויר צח וזו הפעם הראשונה מזמן השבי‬
‫הגרמני‪ ,‬לחשוב על דבר מה ולהרגיש הרגשות – נתעורר בי רצון חזק לראות את המקום‪,‬‬
‫שבו הוחנקו שניים וחצי מיליון בני אדם‪ ,‬שרצו מאוד לחיות‪ ,‬לחיות‪.‬‬
‫כעבור זמן קצר נסעתי‪ .‬שוחחתי עם אנשים‪ ,‬שגרו בסביבה‪ .‬סיפרו לי‪ ,‬שבשנת ‪ 1943‬היו‬
‫המשלוחים פוחתים והולכים‪ ,‬מרכז ההשמדה של היהודים הועבר לתאי הגזים‬
‫באושווינצ'ים‪ .‬בשנת ‪ 1944‬חפרו ופתחו את השוחות‪ ,‬שפכו על הגוויות בנזין והעלו אותן‬
‫באש‪ .‬עשן שחור‪ ,‬כבד היה נישא כמה עשרות קילומטרים מסביב למדורות הענקיות‪.‬‬
‫הרוח הייתה נושא במשך זמן רב את הסירחון למרחקים‪ .‬במשך ימים ולילות ארוכים‪,‬‬
‫במשך שבועות ארוכים‪.‬‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 21 -‬‬

‫ואחר כך – מספרים האנשים‪ ,‬שגרו בסביבה – טחנו את העצמות והרוח הייתה מפזרת‬
‫את האבק על פני השדות והיערות‪ .‬את המכונה לטחינת עצמות האנשים הקים האסיר‬
‫של המחנה ברחוב יאנובסקה שפילקע [בלבוב]‪ ,‬שהובא לשם זה לבלז'ץ‪ .‬הוא סיפר לי‪,‬‬
‫שמצא שם כבר רק ערימות של עצמות‪ ,‬כל הבניינים נעלמו‪ .‬הוא הצליח אחר כך לברוח‬
‫ולהינצל‪ .‬הוא חי עכשיו בהונגריה‪ .‬הוא מסר לי ידיעות על כך כבר לאחר שחרור לבוב על‬
‫ידי הצבא האדום‪.‬‬
‫כשנגמר ייצור "הזבל הכימי" מעצמות של מיליונים אנשים‪ ,‬כיסו בעפר את הקברות‬
‫החפורים‪ .‬יישרו היטב ובשקידה את שטח האדמה הרוויה דם‪ .‬החיה הטורפת הגרמנית‬
‫כיסתה את קבר המיליונים היהודים בגיא ההריגה בבלז'ץ בירק עסיסי‪.‬‬
‫נפרדתי מהאנשים‪ ,‬שמסרו לי את הידיעות‪ ,‬והלכתי לי בדרך‪ ,‬שהייתה ידועה לי כ"מסילה‬
‫הצדדית"‪ .‬המסילה לא הייתה כבר קיימת‪ .‬השדה הוליך אותי עד ליער אורנים חי‪ ,‬נותן‬
‫ריחות‪ .‬שררה שם דומיה‪ .‬בתוך היער נמצא שדה‪-‬יער גדול‪ ,‬בהיר‪]4[ .‬‬

‫יהודים מגורשים בעגלות מסביבות לובלין למחנה ההשמדה בלזץ [ארכיון לוחמי הגטאות]‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 20 -‬‬

‫מפת מחנה ההשמדה בלז'ץ‪ .‬המפה שורטטה ע"י ד"ר יצחק ארד [‪]5‬‬

‫מחנה ‪ – 1‬איזור המינהלה והקבלה‬
‫‪ .1‬שער הכניסה‪ .2 .‬חדר המשמר‪ .3 .‬מגורי האוקראינים‪.‬‬
‫‪ .4‬מספרה‪ ,‬מרפאה של אנשי ס"ס והאוקראינים‪ .5 .‬מטבח וחדר אוכל של האוקראינים‪.‬‬
‫‪ .6‬רציף הרכבת‪ .7 .‬סככת רכב ‪ .8‬מתפרה וסנדלרייה עבור אנשי ס"ס והאוקראינים‪.‬‬
‫‪ .9‬מגורי האסירים היהודים‪ .10 .‬מטבח ומכבסה של האסירים היהודים ‪ .11‬מחסן חפצי הנרצחים‪.‬‬
‫‪ .12‬עמוד התלייה‪ .13 .‬רציף ההתפשטות ‪ .14‬חדר בו גזרו את שערות הנשים‪.‬‬
‫‪ .15‬חדר עם גדר שהוביל ל"צינור"‪.‬‬

‫מחנה ‪ – 2‬איזור ההשמדה‬
‫‪ .16‬תאי גזים‪ .17 .‬מנוע שיצר את הגז‪ .18 .‬בורות קבורה‪.‬‬
‫‪ .19‬תעלה אנטי‪-‬טנקית ששימשה כבור קבורה‪ .20 .‬מוקדים לשריפת הגוויות‪.‬‬
‫‪ .21‬מגורי האסירים היהודים‪ .22 .‬מטבח עבור האסירים היהודים‪.‬‬

‫מחוץ למחנה‬
‫‪ .23‬המגורים והמשרדים של אנשי הס"ס‪ .24 .‬מחסן לחפצים של הנרצחים – מקודם סככת הקטרים‪.‬‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 22 -‬‬

‫דו"ח‬

‫דו"ח‪-‬עדות של יאן קארסקי‬

‫שליח הממשלה הפולנית בלונדון שהיה בפולין וביקר במחתרת‬
‫במחנה ההשמדה בלז'ץ‬

‫יאן קארסקי‪ ,‬שליח של הממשלה הפולנית בלונדון‪ ,‬שעשה בפולין במשך שנה‪,‬‬
‫מאוקטובר ‪ 1941‬עד אוקטובר ‪ ,1942‬ופעל שם במחתרת‪.‬‬
‫ביקר בגטו וארשה ובבלז'ץ‪ .‬לאחר שחזר לחו"ל מסר דו"ח לשמואל זיגלבוים‬
‫וסיפר מה שראה בעיניו‪ .‬מובא כאן קטע של הדו"ח‪,‬הנוגע למחנה בלז'ץ‪.‬‬
‫הדו"ח התפרסם בירחון "אוגזער צייט"‪ ,‬ניו‪-‬יורק‪ ,‬מרס ‪.1948‬‬
‫‪ …‬בגטו וארשה הייתי באוגוסט ‪ ,1942‬ואילו בבלז'יץ – אחד המקומות‪ ,‬שבו הוצאו לפועל‬
‫רציחות המוניות איומות – הייתי בספטמבר‪ .‬אינני מסוגל לספר את כל מה שראיתי‪ .‬אין‬
‫זה בכוח אנוש להביע‪.‬‬
‫‪ ..‬ראיתי בווארשה איך "ששולחים את המשלוחים וראיתי אחר כך על יד בלז'יץ מה נעשה‬
‫במשלוח‪ .‬בווארשה מביאים את היהודים מאחורי העיר‪ ,‬אל פסי הרכבת‪ ,‬במקום שמחכה‬
‫כבר רכבת שלמה עם קרונות להובלת בקר‪ .‬בדרך אין פוסקים מלירות באנשים‬
‫באמתלאות שונות‪ .‬את המפגרים הורגים בירייה‪ .‬כל הדרך זרועה הרוגים בירייה‪.‬‬
‫כשמגיעים כבר לכיכר ההטענה‪ ,‬שודדים את כל מה שנשאר למגורשים (באופן רשמי‬
‫הורשה לכל אחד מהם לקחת מטען שמשקלו אינו עולה על ‪ 15‬קילוגרם וצויין שיש לקחת‬
‫את כל חפצי‪-‬הערך שיש לו למגורש)‪ .‬אחר כך מצווים על המגורשים להיכנס לקרונות‪-‬‬
‫הבקר‪ ,‬מאה איש בכל קרון‪.‬‬
‫מתחילה הפרשה הראשונה של הנסיעה‪ ,‬הנמשכת משלושה עד שמונה ימים‪ .‬במשך כל‬
‫הזמן אין פותחים את הקרונות‪ .‬חלק ניכר אינו נשאר בחיים עוד לפני שמגיעים למחנה‪-‬‬
‫המעבר‪ ,‬הנמצא כחמישים קילומטר מאחורי בלז'יץ‪ .‬בכל זאת נראה החלק הראשון של‬
‫הנסיעה כנוח מאוד בהשוואה למה שמתרחש אחר כך‪.‬‬
‫אני הייתי במחנה‪-‬המעבר מאחורי בלז'יץ‪ ,‬כשאני מתחפש במדי שוטר‪ .‬זהו צריף פתוח‪,‬‬
‫המכוסה רק באמצע בגג‪ .‬באותו רגע נמצאו שם כ‪ 5,000-‬איש‪ .‬כל מספר שעות מגיעים‬
‫משלוחים חדשים ומובילים משם את המשלוחים הקודמים – לדרכם האחרונה‪.‬‬
‫קשה לתאר את הרושם‪ ,‬שעושה ההמון הזה‪ :‬לאנשים אלה אין כבר צורת בן‪-‬אדם‪.‬‬
‫שלדים‪ ,‬עיניים נוצצות כמו של מטורף ודועכות‪ ,‬מלאות ייאוש‪ .‬עירומים‪ ,‬מעוצבנים‪ ,‬בלי‬
‫הפסק בתנועה‪.‬‬
‫הנה שוכב ילד ערום והוא רועד וגוסס‪ .‬אף איש אינו שם לב אליו‪ .‬יושב בין ההמון איש‬
‫לגמרי ערום – מישהו שדד ממנו כנראה את כל בגדיו – אף איש אינו מביט עליו‪ ,‬אין הוא‬
‫עושה רושם כלשהו על אף אחד‪.‬‬
‫אנשי המשמר שמסביב אינם פוסקים מלירות‪ .‬גוויות מתים מתגוללות בכל מקום‪ ,‬אנשים‬
‫דורכים עליהן בהליכתם הקונבולסיבית‪ ,‬כאילו לא הרגישו בהן‪ .‬כל כמה רגעים באים‬
‫אנשי המשמר ומצווים על כמה יהודים להוציא את הגופות ולזרוק אותן מאחורי הגדר‪.‬‬
‫היהודים האלה עושים את זאת בלי התרגשות‪ ,‬בלי הבעיה‪ ,‬כאילו אינם יודעים מה הם‬
‫עושים‪ .‬אין זה כבר המון אנשים רגיל – זוהי גסיסה גדולה של המון בן ‪ 5,000‬המתפתל‬
‫בקונבולסיה האחרונה‪.‬‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 23 -‬‬

‫במחנה זה מחזיקים את האנשים לפעמים במשך ימים אחדים‪ .‬כשניגשים לגרשם הלאה‪,‬‬
‫אין כבר מזמן לאף אחד פרוסת לחם‪ ,‬כדי לשבור את הרעב‪ .‬אין נותנים להם כמובן שום‬
‫מזון והם אוכלים רק מה שהספיקו לקחת איתם‪.‬‬
‫מתחילה הפרשה האיומה השנייה‪ :‬במכות במקלות וביריות מאקדחים מתחילים לפתע‬
‫פתאום לגרש את ההמון אל פסי הרכבת‪ ,‬הנמצאים במרחק כמה עשרות מטרים משם‪.‬‬
‫הכל מחושב כאן ומוכן‪ ,‬כדי לענות עד כמה שאפשר יותר את האנשים‪ :‬מהמחנה ועד‬
‫פסי‪-‬הרכבת סידרו מעבר צר על ידי גדרות רעועות‪ .‬מאחורי הגדרות עומדים לאורך כל‬
‫הדרך משמרות מזויינים‪ .‬מאחור מאיצים בהמון להתקדם‪ ,‬דופקים בשוטים ויורים בו‪.‬‬
‫מגרשים אותו באופן כזה‪ ,‬כדי שתקום בקרבו בהלה גדולה‪ .‬אולם באותו זמן דורשים‬
‫ממנו‪ ,‬שיהיה "סדר" ושאף אחד לא יגע בגדרות‪ .‬בעד נגיעה בגדר יורים מהצדדים‪.‬‬
‫היריות‪ ,‬הדם והאנחות של הנפגעים‪ ,‬המתים‪ ,‬הנופלים תחת הרגליים‪ ,‬מגדילים עוד יותר‬
‫את הבהלה – ויש אמתלא לירות‪ .‬מאות נופלים באופן כזה בשטח של כמה עשרות‬
‫מטרים‪ .‬אולם אלה הם המאושרים יותר‪ ,‬כי לנותרים צפוי מוות איום יותר‪ :‬המעבר הצר‬
‫מוביל לשער הפתוח של קרון‪-‬בקר‪ .‬אלה הם הקרונות המיועדים ל‪ 40"-‬איש או ‪ 8‬סוסים"‪.‬‬
‫מדדנו במיוחד וקבענו‪ ,‬שאם יכניסו לקרון כזה אנשים ערומים‪ ,‬שיעמדו בו צפופים מאוד‪,‬‬
‫יכול הוא להכיל ‪ 90‬איש‪ ,‬אבל הגרמנים מכניסים לכל קרון ‪ 140‬איש‪.‬‬
‫משני צדדי השער עומדים אנשים עם אקדחים ושוטים‪ .‬מגרשים את האנשים בבהלה‬
‫ומהירות כזאת‪ ,‬שהשלדים המעונים נאלצים לעשות בכוחותיהם האחרונות קפיצות כמו‬
‫המרקדים על חבל‪ .‬בא הרגע‪ ,‬שבו הקרון מלא עד אפס מקום‪ .‬אולם ממשיכים להאיץ‪:‬‬
‫"להיכנס‪ ,‬להיכנס" – האנשים מתחילים לטפס ולעלות על ראשי אלה הנמצאים כבר‬
‫בקרון וכך נכנסים עוד ‪ 50‬איש‪ .‬אז סוגרים את הקרון‪ ,‬הרכבת זזה ולפתח בא קרון אחר‪.‬‬
‫רכבת ארוכה כזאת שנדחקו אליה כמה אלפי איש‪ ,‬מובילים למסילה צדדית ומשאירים‬
‫אותה שם לשנים‪-‬שמונה ימים‪ .‬במשך כל הזמן הזה אין פותחים את הקרונות‪ .‬האנשים‬
‫נמקים ומתים בעינויים קשים‪ .‬הם עושים את צרכיהם מעל לראשי אנשים אחרים‪ .‬קרונות‬
‫רבים מסויידים בסיד‪ .‬מהרטיבות‪ ,‬הבאה מהשתנת המגורשים‪ ,‬מתחיל הסיד לצרוב את‬
‫הרגליים הערומות של העומדים בקרון וכך נגרמים למגורשים ייסורים נוספים‪.‬‬
‫מכיוון שאין די קרונות‪ ,‬כדי להשמיד את כולם באופן כזה‪ ,‬שאינו כרוך בשום הוצאה‪,‬‬
‫מובילים את רובו של ההמון לבלז'יץ‪ ,‬במקום שמרעילים אותם בגזים וממיתים אותם‬
‫בזרם של חשמל‪ .‬מסביב לבלז'יץ שורפים את הגופות‪ .‬על פני שטח של ‪ 50‬קילומטר‬
‫מסביב לבלז'יץ בוערות מדורות עצומות יומם ולילה‪]6[ .‬‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 24 -‬‬

‫עדות‬

‫עדותו של אדולף פולקמאן‬
‫התחפש כנוצרי והגיע לבלז'ץ‬

‫העד אדולף פולקמאן גר בלבוב‪ ,‬התחפש כנוצרי וצורף לארגון טודט‪.‬‬
‫נשלח באוגוסט ‪ 1948‬יחד עם פועלים אחרים לעבודה לנורבגיה‬
‫והצליח להימלט לשבדיה‪.‬‬
‫העדות נרשמה על ידי הסופר השבדי סטיפאן שנידח ונתפרסמה בספרו‪:‬‬
‫‪ Dan siste fran Polen‬שטוקהולם ‪( 1944‬הופיע גם תרגום אנגלי)‪.‬‬
‫כאן ניתן קטע בתרגום משבדית‪.‬‬
‫מכל חלקי גליציה ומפולניה כולה‪ ,‬ואפילו מהבלקנים ומארצות אירופה המערבית הגיעו‬
‫לבלז'יץ יום‪-‬יום רכבות מלאות יהודים‪.‬‬
‫הרכבות עברו דרך הגטו בלבוב‪ ,‬ואנחנו ראינו אותן ושמענו תמיד את הצעקות המיואשות‬
‫של האנישם שהובלו למוות‪.‬‬
‫המשלוחים בכיוון לבלז'יץ החלו באביב ‪ .1942‬אז טרם ידענו מה יקרה עם האנשים‬
‫המועברים‪ ,‬חשבנו כי מעבירים אותם ממקום למקום‪ .‬לא יכולנו להאמין‪ ,‬לא רצינו‬
‫להאמין‪ ,‬כי כל אלה אשר נכנסו לרכבת המובילה צפונה‪ ,‬נשלחו למוות‪ .‬רק לאחר‬
‫השחיטות האיומות בחודשי מרס‪ ,‬יוני ואוגוסט ‪ 1942‬נוכחנו‪ ,‬כי המשלוחים הללו פירושים‬
‫מוות וכיליון‪.‬‬
‫אחרי סטלינגרד‪ ,‬בראשית שנת ‪ ,1943‬היה נהוג‪ ,‬כי כל אלה‪ ,‬אשר נאסרו במחנה ברחוב‬
‫יאנובסקה (בלבוב)‪ ,‬או במחנה ריכוז אחר‪ ,‬היו נאלצים להסיר את כל המלבושים מעל‬
‫גופם‪ .‬עירומים לגמרי העבירו אותם ברכבת לבלז'ץ‪ .‬אפילו מטפחת‪-‬אף היה אסור להם‬
‫לקחת אתם‪ .‬גורלם היה לקבל את גזר‪-‬דין המוות מידי הגסטאפו עירומים כמו ביום‬
‫היוולדם‪.‬‬
‫היהודים הושלכו לקרונות‪-‬משא מ‪ 100-‬עד ‪ 150‬בקרון‪ ,‬אשר ברגיל היה יכול להכיל מ‪40-‬‬
‫עד ‪ 50‬איש‪ .‬אנשי הס‪.‬ס‪ .‬דחפו בקתי‪-‬רוביהם את האנשים העירומים הללו לתוך‬
‫הקרונות‪ .‬בצורה כזו מתו מייד הרבה מהמגורשים‪ ,‬אבל גופות המתים היו נשארות בתוך‬
‫הקרונות ביחד עם הנוסעים‪ ,‬שנשארו בחיים‪ .‬הרבה יהודים נטרפה עליהם דעתם‪,‬‬
‫בראותם תמונות אלה‪ .‬אולם להם‪ ,‬המטורפים‪ ,‬היה יותר קל מאשר לאלה שניסו מתוך‬
‫הכרה מלאה להימלט מהקרונות‪.‬‬
‫מספר אנשי ס‪.‬ס‪ .‬ליווה את רכבת‪-‬היהודים‪ .‬הם ישבו בקרון מיוחד‪ .‬אם אלה לא יצאו‬
‫מדעתם למראה האנשים העירומים‪ ,‬שצעקו‪ ,‬צווחו ובכו‪ ,‬הרי זה רק מוכיח‪ ,‬כי אבד לאלה‬
‫מכבר כל רגש אנושי‪.‬‬
‫כמה אנשים נועזים ניסו לקפוץ מתוך הקרונות‪ .‬אנשי ס‪.‬ס‪ .‬ירו אחרי האומללים‪ .‬כל קו‪-‬‬
‫הרכבת מלבוב ועד בלז'יץ‪ ,‬בערך ‪ 80‬קילומטר‪ ,‬היה במשך כמה חודשים זרוע משני‬
‫צדדיו יהודים שנהרגו בירייה‪ .‬ברוב המקרים לא היה צורך לירות ביהודים‪ ,‬מפני שהם‬
‫נהרגו בקפיצתם‪ .‬לעיתים נתנו אנשי הס‪.‬ס‪ .‬בעצמם ליהודים לקפוץ ולנסות לברוח כשהם‬
‫עירומים‪ .‬אנשי הס‪.‬ס‪ .‬צהלו למראה היהודי העירום‪ ,‬המאמץ את שארית כוחותיו לברוח‬
‫הלאה‪ .‬אנשי הס‪.‬ס‪ .‬היו מתערבים ביניהם‪ ,‬אם יוכל היהודי הבורח להתרחק מהם עד כדי‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 25 -‬‬

‫כך שהכדור לא יפגע בו‪ .‬משום כך נתנו לו לרוץ‪ .‬לא מחמלה‪ ,‬אלא משום שליהודי עירום‬
‫כזה צפויים היו עינויים גדולים ואיומים יותר מאשר לבוא לבלז'ץ‪.‬‬
‫אנשי הס‪.‬ס‪ .‬ידעו‪ ,‬כי אף יהודי לא יוכל להתחמק מהצפוי לו‪ .‬אם גם הציל את עצמו באותו‬
‫יום מתוך הרכבת של בלז'ץ‪ ,‬ישלחו אותו למחרת ברכבת שנייה‪ .‬וצדקו אנשי הס‪.‬ס‪ .‬בזה‪.‬‬
‫מה היה יכול יהודי עירום לעשות בארץ זו‪ ,‬בתוך אוכלוסייה מדוכאה ועויינת? רק בידי‬
‫אלפים ספורים עלה להימלט בדרך זו‪ ,‬ומהם אולי עשרה הצליחו להישאר בחיים‪ ,‬וגם על‬
‫גורלם של אלה לא ידוע כיום‪.‬‬
‫יהודים אלה שקפצו ולא נהרגו מקפיצתם‪ ,‬ואחר כך הצליחו להימלט מכדורי ה‪-‬ס‪.‬ס‪,‬‬
‫המוצא היחיד בשבילם היה לשוב לתוך הגטו‪ .‬מחוץ לזה לא היה להם תחת השמש מקום‬
‫בטוח אף יום אחד‪ .‬הגטו היה המקלט היחידי‪ ,‬שבו היה קיים ביטחון יחסי‪ ,‬ששם היו להם‬
‫ידידים ומכרים‪ ,‬וששם היו יכולים לקוות למעט אוכל ולכיסוי למערומיהם‪.‬‬
‫אני בעצמי שוחחתי עם שני אנשים‪ ,‬אשר ברחו מהרכבת שהובילה לבלז'ץ‪ .‬בשעה‬
‫מאוחרת בלילה יצאתי לפגוש חבר בעבודה בעניין חשוב‪ .‬היציאה לרחוב בשעה זו הייתה‬
‫אסורה‪ .‬אולם מכיוון שמשמרות הס‪.‬ס‪ .‬הסתובבו בחוצות רק בקבוצות של ‪ ,3-2‬ונעליהם‬
‫הכבדות השמיעו את התקרבותם‪ ,‬אפשר היה לעבור את הרחוב בלילה עוד יותר קל‪,‬‬
‫במובן מסויים‪ ,‬מאשר לאור היום‪ .‬אז נתקלתי באיש‪ ,‬אשר לא היה לעורו אלא סמרטוט‬
‫מלוכלך‪ .‬זה היה בחודש פברואר בליל קר מאוד‪ .‬האיש רעד מקור ואימה‪ .‬הוא רצה‬
‫להתקרב לבית‪ ,‬אשר ממולי‪ ,‬ששם גרה אחותו‪ .‬על שאלותיי ענה במילים קצרות‪ ,‬כי נאסר‬
‫לפני ימים אחדים‪ ,‬הועבר למחנה ברחוב יאנובסקה ומשם הוכנס למשלוח לבלז'יץ‪.‬‬
‫בקרבת התחנה ז'ולקיב‪ ,‬במחצית הדרך בין לבוב ובלז'ץ‪ ,‬קפץ מתוך הרכבת‪ .‬שומרי‬
‫ה‪-‬ס‪.‬ס‪ .‬ירו אחריו‪ ,‬אבל לא פגעו בו‪ .‬הוא התחמק בחשכת הליל‪ .‬כל הלילה הלך עירום‬
‫בקור האיום‪ .‬בגל אשפה חיטט ומצא את הסמרטוט הזה‪ ,‬שבו התכסה‪ .‬למחרת התחבא‬
‫בחפירת אדמה‪ ,‬במקום מרוחק מכל ישוב‪ .‬בלילה הבא המשיך ללכת בכיוון לבוב‪ .‬סוף‬
‫סוף הצליח להתקרב לגטו ולעבור דרך גדרות הקרשים שמסביב לגטו‪ .‬עכשיו הוא‬
‫מאושר להיכנס לבית אחותו‪.‬‬
‫עזרתי לו לפי מיטב יכולתי‪ .‬יומיים אחרי זה תפס אותו גרזימק‪ ,‬המפקד הגרמני של‬
‫הגטו‪ ,‬באחד מחיפושיו‪ ,‬ובו ביום העבירו אותו ביחד עם אחותו לכיכר "פיאסקי" מחוץ‬
‫לעיר (מקום ההריגה ליהודי לבוב)‪.‬‬
‫את האיש השני‪ ,‬שברח ממשלוח לבלז'ץ פגשתי במשרד שעבדתי בו (משרד לאיסוף‬
‫גרוטאות ברזל ופסולת נייר)‪ .‬המשרד נמצא ברחוב פורמאנסקה‪ .‬עד לטבח היהודים‬
‫באוגוסט ‪ 1942‬היה בשכנות משרדנו בית‪-‬מלאכה‪ ,‬שבו עבדו חיילים וסנדלרים יהודים‬
‫למען הצבא הגרמני‪ .‬באותה תקופה היו עסוקים בסדנאות כאלפיים יהודים והותנה תנאי‪,‬‬
‫שהיהודים יביאו איתם את המכונות וכלי העבודה הדרושים‪.‬‬
‫כל יהודי‪ ,‬שהייתה ברשותו מכונת תפירה‪ ,‬סחב אותה לבתי המלאכה וקיבל עבודה‪ .‬על‬
‫ידי זה ניתנה האפשרות להמציא ליהודי נוסף כרטיס‪-‬עבודה כעוזר לבעל‪-‬מלאכה‪ .‬בשעת‬
‫הטבח באוגוסט חיסלו הגרמנים את כל הפועלים הללו‪ .‬הם הועברו למחנה ברחוב‬
‫יאנובסקה ומשם נשלחו הלאה ל"פיאסקי" או לבלז'ץ‪ .‬בין בניין בתי‪-‬המלאכה שנתרוקן‬
‫ובין בניין המשרד שלנו נמצא בית עזוב‪ ,‬שבו הסתתרו כמה יהודים בלי כרטיסי‪-‬עבודה‪,‬‬
‫היינו בלי רשות לחיות בתוך הגטו‪.‬‬
‫ביום אחד‪ ,‬כשהגעתי‪ ,‬בשש בבוקר לעבודה למשרד‪ ,‬הודיע לי אחד מהיהודים‬
‫המסתתרים‪ ,‬שבלילה הגיע לשם אחד ממכרי‪ ,‬פישר מצ'ורטקוב‪ ,‬עטוף סמרטוטים‪.‬‬
‫פישר זה היה יהודי גרמני‪ ,‬סוחר עשיר ונכבד מהעיר פוטסדאם‪ .‬ראשי הס‪.‬ס‪ .‬בגליציה‬
‫המזרחית‪ ,‬וולף ואוברשטורמפיהרר האואר‪ ,‬שארגנו את אוסף החומרים בגטאות‪ ,‬מוצאם‬
‫היה גם כן מפוטסדאם‪ .‬הם היו חברים לבית ספר עם פישר‪ ,‬ובזכות זו מינו אותו ראשי‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 26 -‬‬

‫ה‪-‬ס‪.‬ס‪ .‬למנהל של איסוף פסולת הנייר בצ'ורטקוב‪ .‬לרגלי תפקידו ביקר פישר בגטו לבוב‬
‫ובדרך זו הכרתי אותו‪.‬‬
‫נכנסתי לחורבה ומצאתי את פישר יגע עד מוות‪ ,‬במעיל קרוע‪ ,‬שכיסה את גופו העירום‪,‬‬
‫ובבלויי סחבות על הרגליים‪ .‬קראתי בשמו והוא הביט עלי בעיני מטורף‪ .‬אחרי שהשקיתי‬
‫אותו תה חם פתח בסיפורו‪:‬‬
‫ אני הייתי בנסיעה מצ'ורטקוב לטרנופול‪ .‬הייתי היהודי היחיד בכל שטח גליציה‪,‬‬‫שהייתה לי רשות נסיעה תמידית ברכבות‪ .‬בטרנופול אסר אותי משמר ס‪.‬ס‪ .‬הצגתי‬
‫לפניהם את ניירותיי‪ ,‬החתומים בידי ראשי ה‪-‬ס‪.‬ס‪ ,.‬אולם ללא תוצאה‪ .‬העבירו אותי‬
‫לבית‪-‬הסוהר וביחד עם עוד מספר יהודים‪ .‬הוכנסתי לתוך המשלוח לבלז'ץ‪ .‬בדרך לבלז'ץ‬
‫ניסו כמה יהודים לקפוץ מתוך הקרון‪ ,‬אבל אף אחד מהם לא הצליח‪ .‬אחדים נהרגו‬
‫מיריות הס‪.‬ס‪ .‬ואחרים נפצעו קשה בשעת הקפיצה ולא אזרו כוח להמשיך ולברוח‪ .‬בכל‬
‫זאת החלטתי לנסות לברוח‪ .‬בערך ‪ 30‬קילומטר מלבוב קפצתי‪ .‬הצלחתי בקפיצה‪,‬‬
‫התגלגלתי מסוללת פסי הרכבת למטה‪ .‬נפצעתי באופן קל מאוד‪ .‬בשארית כוחותיי רצתי‬
‫אל היער הסמוך‪ .‬ביער מצאתי עוד כמה יהודים עירומים‪ ,‬שהיו במחבואם זה ‪ 5‬ימים ולא‬
‫ידעו לאן לפנות‪ .‬היה רטוב וקר‪ .‬האנשים התחפרו בתוך בורות חול וניזונו מאכילת‬
‫שרשים רקובים‪ .‬מצבם הגופני היה איום‪ .‬הם התייאשו כבר מלנסות לצאת מהיער‪ .‬רק‬
‫נער אחד בן ‪ 15‬הרגיש את עצמו די חזק‪ ,‬הסכים להילוות אלי והלכנו שנינו‪.‬‬
‫החלטתי ללכת עד שאגיע לביקתת איכרים ושם אבקש עזרה‪ .‬הנער לא הצליח להמשיך‬
‫את הדרך איתי‪ .‬אחרי שעות אחדות של הליכה נפתחו ברגלי הנער היחף פצעים‪.‬‬
‫ניסיתי שעה קלה לשאת אותו על שכמי‪ .‬אבל לא יכולתי להמשיך באופן כזה‪.‬‬
‫נאלצתי לעזוב אותו‪ ,‬מפני שרציתי להציל את עצמי‪ ,‬כי גם אני הגעתי לאפיסת כוחותיי‪,‬‬
‫נדדתי ואיני יודע כמה זמן ארכו הנדודים‪ .‬הלכתי בכיוון אחד‪ ,‬מבלי לדעת לאן אגיע‪.‬‬
‫פתאום צמח לפני שוטר אוקראיני‪ .‬נבהלתי וביקשתי ממנו שיירה בי בו במקום‪ .‬הוא‬
‫סירב‪ ,‬ולהפך ממה שקיוויתי‪ ,‬כיבד אותי בסיגריה ופרוסת לחם‪ .‬הוא סיפר‪ ,‬כי הוא גר‬
‫בקרבת מקום והוא קיבל‪ ,‬ביחד עם עוד חבר שלו‪ ,‬פקודות לרדוף אחרי יהודים עירומים‪,‬‬
‫שמסתתרים בתוך היער; אבל לא הוא ולא חברו לא חשבו לעשות שום רעה ליהודים‬
‫הללו; כמובן‪ ,‬אין הוא יכול לעזור לי וביקש ממני לא לספר כלום על פגישתנו‪ .‬אחרי זה‬
‫הראה לי את הדרך לכפר הקרוב‪ .‬התקרבתי לכפר‪ ,‬אבל פחדתי להיכנס לתוכו כשאני‬
‫עירום לגמרי‪.‬‬
‫לפנות בוקר ראיתי פתאום שני צללי אנשים מסביבי‪ .‬אלה היו איכר ואיכרה‪ ,‬שיצא‬
‫לעבודה‪ .‬קראתי להם‪ ,‬הם הבינו תכף את מצבי מבלי שסיפרתי להם הרבה‪ .‬האישה‬
‫הלכה לביתה וחזרה עם מעיל קרוע זה ובלויי סחבות אלה‪ .‬האנשים האדיבים הללו‬
‫הסתירו אותי בעגלתם‪ ,‬שהעבירה מספוא ללבוב‪ ,‬וכך הגעתי הנה‪ .‬שאלתי לשמו של‬
‫האיכר‪ ,‬כדי להעניק לו בהזדמנות‪ ,‬והוא ענה לי‪" :‬לא אגיד את שמי‪ ,‬כי מה שעשיתי‪,‬‬
‫עשיתי מפני שאני מאמין שיש אלוהי צדק בשמיים"‪.‬‬
‫***‬
‫בלז'ץ זוהי עיירה קטנה‪ ,‬צפונית מראווה‪-‬רוסקה בקרבת הגבול הגרמני‪-‬הרוסי‪ ,‬לפי‬
‫החלוקה משנת ‪ .1939‬תכף אחרי שנקבע קו הגבול‪ ,‬התחילו הרוסים בבניין ביצורים‬
‫נרחבים‪ ,‬אבל לא הספיקו לגמור את הקמת הביצורים כשהגרמנים עברו את הגבול ביוני‬
‫‪ .1941‬את הביצורים הרוסיים‪ ,‬שהיו בנויים למחצה‪ ,‬הפכו הנאצים למחנה‪-‬מוות‪ ,‬שבו‬
‫מצאו מאות אלפים ואולי מיליוני אנשים את קיצם‪.‬‬
‫מחנה המוות נבנה ושוכלל תוך כמה חודשים ובאביב שנת ‪ 1942‬נגמר כולו‪ .‬המחנה הזה‬
‫נמשך לאורך ‪ 7‬קילומטרים בערך‪ .‬מבחוץ הקיפה את המחנה גדר‪-‬תיל‪ .‬נוסף לזה היו‬
‫כמה סידורים משוכללים לשמירה‪ ,‬כדי שאף אחד לא יצליח להימלט ממחנה‪-‬המוות‪ .‬בכל‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 27 -‬‬

‫זאת עלה בידי יהודים אחדים לצאת מבלז'יץ‪ .‬במאבק האחרון לחיים אין קץ וגבול‬
‫לכישרון המצאותיהם של אנשים‪.‬‬
‫פלוגה נבחרת משורות הס‪.‬ס‪ ,.‬בעלי עצבים חזקים‪ ,‬ניהלו את מחנה‪-‬המוות‪ .‬אולם גם הם‬
‫היו זקוקים לעזרת קרבנותיהם בכמה עבודות‪ .‬היהודים הנידונים למוות מחוייבים היו‬
‫לעשות כמה וכמה עבודות‪ .‬יהודים אלה לא קיבלו חנינה‪ ,‬אלא גזר דין‪-‬המוות שלהם‬
‫הוארך לזמן מוגבל‪.‬‬
‫שני יהודים מבין העובדים במחנה‪-‬המוות ברחו והגיעו לגטו בראווה‪-‬רוסקה‪ .‬הם סיפרו‬
‫על המנגנון הטכני המשוכלל לרציחת אנשים‪ ,‬שהגרמנים סידרו בבלז'יץ‪ .‬אולם גם אלה‬
‫השניים נתפסו ונהרגו בשעת חיסול הגטו בראווה‪-‬רוסקה בקיץ ‪ – 1942‬מהגטו בראווה‪-‬‬
‫רוסקה הצליחו בכל זאת לברוח מספר יהודים‪ ,‬ואלה מסרו מה ששמעו בעצמם מפי‬
‫הבורחים מבלז'ץ‪:‬‬
‫ קרונות מלאים יהודים עברו דרך מנהרה לתוך האולמים מתחת לאדמה‪ ,‬ששם סודר‬‫המכון לרצח המוני‪ .‬היהודים העירומים היו מוכנסים לתוך אולמים מרווחים‪ ,‬שהיו בלי‬
‫חלונות וקירותיהם היו ממתכת‪ .‬הרצפה הייתה נעה‪ .‬על ידי סידור טכני משוכלל‪ ,‬הייתה‬
‫הרצפה יורדת עם כל האנשים שבעולם לתוך בריכת מים‪ ,‬והמים היו מכסים את האנשים‬
‫על ברכיהם‪ .‬אז היו מכניסים זרם חשמל לתוך המים והיהודים היו מתחשמלים במהירות‬
‫הבזק‪ .‬אחר כך הייתה הרצפה עולה בחזרה עם הגוויות וזרם חשמל חזק היה מוכנס‬
‫לתוך אולם‪-‬המתכת‪ ,‬שהיה נהפך לכבשן‪-‬אש לשריפת הגוויות‪ .‬אחר כך הייתה הרצפה‬
‫מתרוממת בעזרת מנופים ענקיים‪ ,‬ואפר הנשרפים היה נשפך החוצה‪.‬‬
‫כל משלוח כלל מ‪ 3,000-‬ועד ‪ 5,000‬יהודים‪ .‬כל יום הגיעו כמה רכבות‪ .‬היו מקרים שתוך‬
‫שבוע אחד הגיעו מעשרים עד שלושים רכבות לבלז'ץ‪]7[ .‬‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 28 -‬‬

‫מסמך‬

‫דין וחשבון [עדות] של עד ראיה גרמני‬
‫על המתות המוניות בגזים‬
‫במחנות ההשמדה‬

‫קורט גרשטיין – ס"ס אוברשטרומפירר‬
‫טיבינגן (וירטמברג)‪ ,‬גרטנשטראסה ‪ 4 ,24‬מאי ‪ 1945‬כעת רוטוויל‬

‫קורט גרשטיין‪ ,‬שמאי מכרות בדימוס‪ ,‬מהנדס מוסמך‬
‫סולק ב ‪ 27.09.1936‬משרות המכרות הפרוסי בגלל פעילותו האנטי ממשלתית‪.‬‬
‫נולד ב ‪ 11.08.1905‬במניסטר (ווסטפאליה)‪ ,‬שותף בבית החרושת למכונות‬
‫דה לימון פלומה ושות' בדיסלדורף‪ ,‬אינדוסרטישטראסה ‪,1-17‬‬
‫בית חרושת שהתמחה במתקני מריחה אוטומטיים לקטרים‪ ,‬בלמי קנור ווסטינהואז‪.‬‬
‫קורות חייו‪:‬‬
‫‪ 1905-1910‬במינסטר ‪ 1910-1919‬בסארבריקן‬
‫‪1919-1921‬בהאלברשטאט‪ 1921-1925 ,‬בנוירופין ליד ברלין‪.‬‬
‫שם עבר בשנת ‪ 1925‬את בחינת הבגרות בגימנסיה ההומניסטית‪.‬‬
‫פעילות פוליטית‪:‬‬
‫תומך פעיל ברידינג ושטרזמאן‪ .‬מאז חודש יוני ‪ 1933‬נרדף ע"י הגסטפו‬
‫בגלל פעילותו הנוצרית נגד המדינה הנאצית‪ .‬בשני למאי ‪ 1933‬הוא הצטרף‬
‫למפלגה הנאצית שממנה סולק ב‪ 02.10.1936 -‬בגלל פעילותו האנטי ממשלתית‬
‫הדתית למען הכנסייה‪ .‬באותו הזמן הוא פוטר משרות המדינה‪.‬‬
‫ב‪ 30.01.1935 -‬הוא הוכה ונפצע בפרהסיה בגלל הפרעות לחגיגה מפלגתית‬
‫בתיאטרון של האגן (ווסטפליה) בעת הצגת המחזה "ויטהקינד"‪.‬‬
‫ב‪ 27-‬בנובמבר ‪ 1935‬עבר בהצטיינות את כל הבחינות לשמאות‪-‬מכרות‬
‫במשרד הכלכלה בברלין‪ .‬עד למאסרו ב‪ 27.09.1936-‬היה פקיד ממשלתי‬
‫במנהלת המכרות של סארביקן‪ .‬מאסר ראשון זה בוצע בגלל משלוח‬
‫‪ 8,500‬חוברות אנטי נאציות לכל מנהלי המשרד ולפקידי משפט בכירים בגרמניה‪.‬‬
‫אחר כך למד בטיבינגן במכון הרפואי הגרמני‪ .‬אי תלותו הכלכלית איפשרה לו‬
‫להגשים את משאת נפשו ‪ -‬לימודי רפואה‪ ,‬כי בתור שותף בחברת דה לימון פלומה‬
‫בדיסלדורף‪ .‬הכנסתו השנתית הממוצעת הגיעה ל‪ 18,000 -‬מרים גרמנים‪.‬‬
‫כשליש מהכנסה זו ‪ -‬כותב גרשטיין ‪ -‬הקדשתי לאידיאלים הדתיים שלי‪.‬‬
‫ביחוד מסרתי לדפוס כ‪ 230,000 -‬חוברות אנטי דתיות ואנטי נאציות‬
‫ושלחתי אותן על חשבוני‪.‬‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 29 -‬‬

‫ב‪ 14 -‬ביולי ‪ 1938‬נאסרתי שנית והובאתי למחנה הריכוז וולצהיים בגלל פעילות עויינת‬
‫למדינה‪ .‬לפני כן הוזהרתי ונחקרתי לעיתים קרובות על ידי הגסטאפו והוטל עלי איסור‬
‫לנאום בכל שטח הרייך‪.‬‬
‫כאשר שמעתי על ראשית ההמתות של חולי רוח בגראפנק‪ ,‬האדאמר ובמקומות אחרים‪,‬‬
‫החלטתי לנסות ולהציץ בכבשנים ובתאים הללו כדי לדעת מה מתרחש שם‪ .‬ומה עוד‪,‬‬
‫אחרי שגיסתי ‪ -‬ברטה אבלינג ‪ -‬הומתה בהאדאמר‪ .‬בעזרת שני מליצי יושר של פקידי‬
‫הגסטפו שטיפלו בענייניי‪ ,‬הצלחתי להצטרף לס"ס‪ .‬דעתם של האדונים היתה‪,‬‬
‫שהאידיאליזם שלי‪ ,‬שעורר כנראה את התפעלותם‪ ,‬עושי לסייע לעניין הנאצי‪.‬‬
‫ב‪ 10 -‬במרץ ‪ 1941‬נתקבלתי לס"ס‪ .‬עברתי את האימונים הראשונים בהמבורג‪-‬‬
‫ראנגהורן‪ ,‬בארנהאם‪-‬הולנד ובמאורניינבורג‪ .‬בהולנד פתחתי מיד במגעים עם תנועת‬
‫ההתנגדות ההולנדית (מהנדס אובינק‪ ,‬דסבורג)‪ .‬בגלל השכלתי הכפולה נתקבלתי‬
‫במהרה לשרות הטכני רפואי והועברתי לרשות המשרד הראשי של הס"ס‪ ,‬קבוצה ד' של‬
‫שרות הבריאות בוואפן ס"ס‪ ,‬מחלקה להיגיינה‪ .‬התמחיתי בקורס רופאים שבו השתתפו‬
‫‪ 40‬רופאים‪ .‬בשרות ההיגיינה יכולתי לקבוע בעצמי את פעילותי‪ .‬בניתי מתקני חיטוי‬
‫ניידים וקבועים בשביל הצבא‪ ,‬בשביל מחנות אסירים ומחנות ריכוז‪ .‬נחלתי הצלחות‬
‫גדולות בתחום זה וראו בי מעין גאון טכני‪ .‬באמת‪ ,‬הצלחתי לפחות לבלום במידת מה את‬
‫הגל האיום של טיפוס הבהרות במחנות‪ .‬בגלל הישגי הועליתי במהרה לדרגת לויטננט‬
‫ואוברלויטננט‪.‬‬
‫בחג המולד ‪ 1941‬נודע לבית הדין שהורה על סילוקי מהמפלגה הנאצית‪ ,‬שנכנסתי לס"ס‬
‫בתפקיד בכיר‪ .‬פתחו ברדיפות נגדי‪ .‬אבל בגלל הישגי הגדולים ובגלל אישיותי הגנו‬
‫הממונים עלי והחזיקו אותי בתפקיד בכיר‪ .‬בינואר ‪ 1942‬נתקבלתי בתור מנהל מחלקה‬
‫לטכניקה בריאותית במשרה כפולה מטעם רופא‪-‬הרייך של הס"ס והמשטרה‪ .‬במשרה זו‬
‫הוטל עלי כל שרות החיטוי (דזינפקציה) כולל החיטוי בגזים רעילים ביותר‪.‬‬
‫בתפקיד זה ביקר אותי ב‪ 08.06.1942 -‬הס"ס שטורמבאנפירר גינתר מהמשרד הראשי‬
‫לביטחון הרייך‪ ,‬ברלין‪ ,‬קורפירסט‪-‬שטראסה‪ ,‬שעד אז לא הכרתיו‪ .‬גינתר הגיע לבוש‬
‫אזרחית‪ .‬גינטר היה סגנו של אייכמן‪ .‬הוא ציוה עלי להשיג ‪ 100‬קילו חומצת‪-‬ציאן בשביל‬
‫משימה ממלכתית סודית ביותר ולנסוע עם החומר הזה במכונית למקום בלתי‪-‬ידוע‪ ,‬שרק‬
‫נהג המכונית יודע עליו‪ .‬כעבור שבועות מספר נסענו לפראג ‪ -‬זה היה אחרי הריגתו של‬
‫היידריך‪ .‬יכולתי לתאר לעצמי את אופי המשימה‪ ,‬אבל קבלתי אותה על עצמי‪ ,‬כי כאן‬
‫נתנה לי במקרה הזדמנות שלה ציפיתי מזה זמן רב‪ ,‬להציץ לתוך התחום הזה‪ .‬כמומחה‬
‫לחומצת‪-‬ציאן הייתי בר‪-‬סמכא במידה כזאת שבכל מקרה יכולתי בקלות לטעון‪ ,‬באמתלא‬
‫כלשהי‪ ,‬שחומצת הציאן בלתי יעילה‪ ,‬כדי למנוע את השימוש בה לצורך המתה‪ .‬יחד אתנו‬
‫נסע‪ ,‬במקרה‪ ,‬גם פרופ' ד"ר פאננשטיל‪ ,‬מפקד הס"ס‪ ,‬פרופסור להיגיינה באוניברסיטת‬
‫מארבורג‪/‬לאהן‪.‬‬
‫נסענו אז במכונית ללובלין‪ ,‬שם חיכה לנו מפקד הס"ס גלובוצ'ניק‪ .‬בבית החרושת בקולין‬
‫רמזתי במתכוון שהחומצה נועדה להמתת בני‪-‬אדם‪ ,‬אחרי הצהריים הופיע אדם‬
‫שהתעניין מאד בכלי‪-‬הרכב וכשהבחינו בו‪ ,‬נמלט בחפזון‪ .‬גלובוצ'ניק אמר‪ :‬כל הנושא‬
‫הזה הוא אחד העניינים הסודיים ביותר שקיימים היום‪ .‬מי שמדבר על זה‪ ,‬נורה במקום‪.‬‬
‫רק אתמול נורו שני פטפטנים‪ .‬אחר כך הוא הסביר לנו‬
‫כרגע ‪ -‬זה היה ב‪ 17-‬באוגוסט ‪ – 1942‬אנחנו מפעילים שלושה מוסדות‪:‬‬
‫‪ .1‬בלז'ץ בכביש ובמסילת הברזל לובלין‪-‬למברג‪ ,‬בקו הסימון עם רוסיה‪ .‬תפוקה‬
‫יומית מרבית המתת ‪ 15,000‬אנשים ליום‪.‬‬
‫‪ .2‬טרבלינקה‪ 120 ,‬ק"מ צפונית ‪ -‬מערבית לוורשה‪ .‬תפוקה מרבית המתת‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 31 -‬‬

‫‪ 25,000‬איש ליום‪.‬‬
‫‪ .3‬סוביבור‪ ,‬גם כן בפולין‪ ,‬אינני יודע בדיוק היכן‪ .‬תפוקה מרבית המתת ‪20,000‬‬
‫איש ליום‪.‬‬
‫‪ .4‬אז בהכנה ‪ -‬מאידנק ליד לובלין‪.‬‬
‫בבלז'ץ‪ ,‬טרבלינקה ומאידנק בקרתי אישית יחד עם מנהל המוסדות הללו‪ ,‬מפקד‬
‫המשטרה וירט‪.‬‬
‫גלובוצ'ניק פנה לבסוף אלי ואמר‪" :‬תפקידך הוא לבצע במיוחד את החיטוי (דיזינפקציה)‬
‫של סחורות הטקסטיל הרבות‪ .‬אוסף הבדים אורגן רק כדי להסביר מאין באו החומרים‬
‫להלבשת העובדים במזרח וכו' ולתאר אותם כתוצאה מקרבנות העם הגרמני‪ ,‬למעשה‪,‬‬
‫הקמת המתקנים שלנו מגבירה את אוסף הבדים פי ‪ 10‬עד ‪."20‬‬
‫(אח" כ שוחחתי עם החברות המבצעות חיטויים את האפשרות לחטא כמויות אריגים‬
‫כאלה ‪ -‬המדובר היה במלאי שהצטבר בכמות של ‪ 40‬מליון ק"ג בערך‪ 60 ,‬רכבות משא‬
‫מלאות‪ ,‬במכבסות ובמתקני החיטוי הקיימים‪ .‬לא היתה שום אפשרות לבצע הזמנות‬
‫גדולות כאלה‪ .‬ניצלתי את כל השיחות הללו‪ ,‬כדי לפרסם את העובדה של המתת היהודים‬
‫או לרמוז עליה‪ .‬אח"כ הסתפק גלובוצ'ניק בריסוס כל רכבת במעט דטנולין‪ ,‬כדי שיהיה‬
‫פחות ריח של חיטוי‪ ,‬ואמנם כך קרה)‪.‬‬
‫"תפקידך הנוסף‪ ,‬החשוב עוד יותר‪ ,‬הוא העברת תאי הגזים שלנו אשר מופעלים עכשיו‬
‫בגזים שנפלטים ממנוע דיזל‪ ,‬לשיטה טובה ומהירה יותר‪ .‬כוונתי קודם כל‪ ,‬לחומצת ציאן‪.‬‬
‫שלשום היו כאן הפיהרר בעצמו והימלר‪ .‬לפי הוראתם עלי להביא אותך אישית לשם‪,‬‬
‫אסור לי להוציא אישורים בכתב וכרטיסי כניסה‪.‬‬
‫על זה שאל פרופ' פאננשטיל‪" :‬מה אמר הפיהרר?" גלובוצ'ניק‪" :‬לבצע את כל הפעולה‬
‫יותר מהר"‪ .‬המלווה שלו‪ ,‬יועץ השרים ד"ר הרברט לינדנר‪ ,‬שאל אחר‪" :‬מר גלובוצ'ניק‬
‫‪,‬האם אתה סבור שנכון לקבור את כל הגוויות‪ ,‬במקום לשרוף אותם? אחרינו עלול לבא‬
‫דור שלא יבין את כל העניין !"‬
‫על כך ענה גלובוצ'ניק‪ :‬רבותי‪ ,‬אם אי פעם יבא אחרינו דור שיהיה כל כך חלש ורכרוכי‬
‫שהוא לא יבין את תפקידנו הגדול אז באמת היה כל הנציונאל סוציאליזם לשווא‪ .‬דעתי‬
‫הפוכה‪ :‬היה צריך להתקין לוחות ברונזה שעליהם חרוט‪ ,‬שהיה לנו האומץ לבצע את‬
‫המפעל הגדול וההכרחי הזה"‪ .‬על כך אמר הפיהרר‪" :‬טוב‪ ,‬גלובוצ'ניק זו גם דעתי !"‬
‫יותר מאוחר נתקבלה הדעה האחרת‪ .‬הגויות נשרפו על שפודים גדולים שהורכבו‬
‫ממסילות ברזל‪ ,‬בעזרת בנזין ושמן דיזל‪.‬‬
‫למחרת היום נסענו לבלז'ץ‪ .‬תחנת רכבת קטנה הוקמה במיוחד לצורך זה ליד גבעה‬
‫צפונית לכביש לובלין‪-‬למברג בזוית השמאלית של קו הסימון‪.‬‬
‫דרומית לכביש בתים אחדים עם הכתובת "זונדר‪-‬קומנדו בלז'ץ וואפן ס"ס"‪ .‬מכיון שראש‬
‫מיתקן ההמתה‪ ,‬מפקד המשטרה וירט‪ ,‬טרם הגיע‪ ,‬הציג אותי גלובוצ'ניק לפני מפקד‬
‫הס"ס אוברמאיר (מפרימסנס)‪ .‬אוברמאיר נתן לי לראות‪ ,‬באותו היום אחה"צ‪ ,‬רק מה‬
‫שהיה עליו להראות לי‪ .‬לא ראיתי באותו היום שום מתים‪ ,‬רק הריח בכל הסביבה בחודש‬
‫אוגוסט החם‪ ,‬היה דומה למגיפה ומיליוני זבובים שרצו בכל מקום‪.‬‬
‫סמוך לתחנת הרכבת הקטנה היה צריף גדול‪ ,‬מלתחה‪ ,‬עם אשנב גדול לדברי ערך‪.‬‬
‫אחריו חדר ובו כ‪ 100 -‬כסאות‪ ,‬חדר התספורת‪ .‬אחריו שדרה קטנה בחוץ‪ ,‬מוקפת תיל‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 30 -‬‬

‫דוקרני בצד שמאל ובצד ימין‪ ,‬עם כתובות‪ :‬לחדרי השיאוף והרחיצה! ‪ -‬לפנינו היה מעין‬
‫בית מרחץ עם גרניות‪ ,‬אחר כך מדרגות אחדות ואחריהן‪ ,‬בצד ימין ובצד שמאל‪ ,‬שלושה‬
‫חדרים מכל צד ‪ 5X5‬מטר‪ 1.90 ,‬מטר גובה‪ ,‬עם דלתות עץ עמו מוסכים‪ .‬בקיר האחורי‪,‬‬
‫לא בולטות לעין בחשכה‪ ,‬שערי עץ גדולים‪ .‬על הגג כ"בדיחה לעניין"‪ ,‬מגן דוד !!! ‪-‬‬
‫בחזית המבנה כתובת‪ :‬קרן הקנהולט ! ‪ -‬יותר לא הצלחתי לראות באותו יום אחרי‬
‫הצהריים‪.‬‬
‫למחרת היום‪ ,‬לפני השעה ‪ ,7‬הודיעו לי‪ :‬בעוד ‪ 10‬דקות יגיע המשלוח הראשון! ‪ -‬כעבור‬
‫דקות אחדות הגיעה הרכבת הראשונה מלמברג‪ 45 .‬קרונות ובהם ‪ 6,700‬בני אדם‪,‬‬
‫‪ 1,450‬מהם היו כבר מתים בהגעתם‪ .‬מאחורי האשנבים המסורגים הציצו‪ ,‬חיוורים‬
‫ומפוחדים‪ ,‬ילדים‪ ,‬אימת המוות בעיניהם‪ ,‬וכן גברים ונשים‪ .‬הרכבת נכנסת‪200 :‬‬
‫אוקראינים פותחים את הדלתות ומוציאים את האנשים מהקרונות בשוטי העור שלהם‪.‬‬
‫רמקול גדול מוסר הוראות נוספות‪ :‬להתפשט לגמרי‪ ,‬להוריד את הפרותזות‪ ,‬משקפיים‬
‫וכו'‪ .‬למסור את דברי הערך באשנב ‪ ,‬בלי קבלה‪ .‬לקשור את זוגות הנעליים (בגלל איסוף‬
‫החומרים) כי בתוך הערימה‪ ,‬שהגיעה לגובה של ‪ 25‬מטר‪ ,‬איש לא יוכל עוד למצוא את‬
‫זוגות הנעליים המתאימות‪ .‬אחר כך הובלו הנשים והנערות לספר‪ ,‬שגזר את כל השערות‬
‫בשניים‪ ,‬שלושה חיתוכי מספריים והכניס אותן לשקים של תפוחי אדמה‪" .‬זה מיועד‬
‫לצרכים מיוחדים של הצוללות‪ ,‬לסתימות וכדומה"‪ ,‬אמר לי מפקד הס"ס הממונה על‬
‫המקום‪.‬‬
‫אחר כך החלה התהלוכה לזוז‪ .‬בראש צעדה נערה צעירה ויפה מאד‪ ,‬כך הם צעדו לאורך‬
‫השדרה‪ ,‬כולם ערומים‪ ,‬גברים‪ ,‬נשים וילדים‪ ,‬בלי פרותזות‪ .‬אני בעצמי עומד יחד עם‬
‫המפקד וירט על הרציף בין התאים‪ ,‬אמהות ותינוקות על שדיהן עולות‪ ,‬מהססות‪,‬‬
‫נכנסות לתאי המוות !‬
‫בפינה עומד איש ס"ס חזק שאומר למסכנים בקול פסטוראלי‪" :‬לא יקרה לכם דבר!‬
‫עליכם רק לנשום עמוק בתאים‪ ,‬זה מרחיב את הריאות‪ ,‬השיאוף הזה נחוץ נגד מחלות‬
‫ומגפות"‪ .‬לשאלה מה יקרה איתם‪ ,‬הוא ענה "כן‪ ,‬כמובן הגברים חייבים לעבוד‪ ,‬לבנות‬
‫בתים וכבישים‪ ,‬אבל הנשים לא צריכות לעבוד‪ .‬רק אם הן רוצות‪ ,‬הן יכולות לעזור במשק‬
‫בית או במטבח"‬

‫אנשי ס"ס בסיור צריפים במחנה ההשמדה בלז'ץ [ארכיון לוחמי הגטאות]‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 32 -‬‬

‫לגבי אחדים מבין המסכנים הללו זה היה שמץ של תקווה שהספיק כדי שיצעדו בלי‬
‫התנגדות צעדים אחדים אל התאים ‪ -‬הרוב ידע מה יקרה ‪ -‬הריח בישר להם את גורלם!‬
‫כך הם עולים במדרגות הקצרות ואז הם רואים הכל‪ ,‬אמהות וילדים בשדיהן‪ ,‬ילדים‬
‫קטנים ערומים‪ ,‬מבוגרים‪ ,‬גברים‪ ,‬נשים כולם ערומים ‪ -‬הם מהססים אבל נכנסים לתאי‬
‫המוות כשהבאים אחריהם או שוטי‪-‬העור של הס"ס מאיצים בהם‪ ,‬רובם לא אומרים‬
‫מילה‪ .‬יהודיה כבת ‪ 40‬בעיניים לוהטות‪ ,‬קוראת‪" :‬הדם הנשפך כאן על ראש הרוצחים!"‬
‫האופטמן וירט אישית מצליף בה ‪ 6-5‬פעמים בפנים בשוט‪-‬הפרשים שלו‪ ,‬אחר כך היא‬
‫נעלמת לתא‪ ,‬רבים מתפללים‪ .‬אני מתפלל יחד איתם‪ ,‬נלחץ לפינה וזועק בקול לאלוהי‬
‫ולאלוהים שלהם‪ .‬הייתי רוצה ללכת איתם לתא‪ ,‬הייתי רוצה למות את מותם‪ .‬אז היו‬
‫מוצאים קצין ס"ס במדים בתאיהם ‪ -‬העניין היה מתפרש כתאונה‪ ,‬הייתי נעלם ללא אומר‬
‫ודברים‪ ,‬אבל עדין אסור לי לעשות זאת‪.‬‬
‫עלי עוד לספר קודם את חוויותיי כאן! התאים מתמלאים‪ .‬למלא היטב‪ ,‬כך ציווה המפקד‬
‫וירט‪ .‬האנשים דורכים אלה לאלה על רגליהם‪ 700 ,‬עד ‪ 800‬עומדים על ‪ 25‬מטרים‬
‫מרובעים‪ ,‬בתוך ‪ 45‬מטרים מעוקבים! אנשי הס"ס דוחסים אותם עד כמה שאפשר‪,‬‬
‫הדלתות נסגרות‪ .‬באותו הזמן מחכים האחרים ערומים בחוץ‪ .‬אומרים לי‪ :‬גם בחורף זה‬
‫כך‪ ,‬אבל כך הם עלולים לחלות ולמות‪ ,‬אומר אני‪ ,‬כן הרי לשם כך הם נמצאים כאן! השיב‬
‫לי איש הס"ס‪.‬‬
‫סוף סוף אני מבין גם מדוע כל המיתקן נקרא קרן‪-‬הקנהולט‪ .‬הקנהולט הוא נהג מנוע‪-‬‬
‫הדיזל‪ ,‬טכנאי קטן שהוא גם בונה המיתקן‪ ,‬הגזים שנפלטים מהדיזל צריכים להמית את‬
‫האנשים‪ ,‬אבל הדיזל אינו פועל! האופטמן וירט מגיע‪ ,‬רואים שלא נעים לו שזה קרה‬
‫דווקא היום כשאני נמצא כאן‪ ,‬כן‪ ,‬אני רואה הכל‪ .‬ואני ממתין‪ ,‬שעון‪-‬העצר שלי רשם הבל‬
‫בדייקנות‪ 50 ,‬דקות ‪ 70‬שניות ‪ -‬מנוע הדיזל איננו נדלק !‬
‫האנשים ממתינים בתאי הגזים‪ .‬לשווא שומעים את בכיים‪ ,‬את התיפחויותיהם‪…‬האופטמן‬
‫וירט צולף בשוט הפרשים שלך בפני האוקראיני שצריך לעזור למפקד הקנהולט בדיזל‪.‬‬
‫כעבור ‪ 2‬שעות ו‪ 49-‬דקות שעון‪-‬העצר רשם הכל היטב ‪ -‬הדיזל נדלק‪ .‬עד לאותו הרגע‬
‫חיים האנשים ב‪ 4 -‬התאים האלה ‪ 4‬פעמים ‪ 750‬איש בתוך ‪ 4‬פעמים ‪ 45‬מטרים‬
‫מעוקבים! שוב עוברות ‪ 25‬דקות‪ .‬נכון‪ ,‬רבים כבר מתו‪ .‬רואים זאת בעד האשנב הקטן‬
‫שבו מאיר האור החשמלי את התאים למשך רגע‪ .‬אחרי ‪ 28‬דקות רק מעטים עוד בחיים‪.‬‬
‫סוף סוף‪ ,‬אחרי ‪ 32‬דקות הכל מתו‪.‬‬
‫בצד השני פותחים אנשי צוות העבודה את דלתות העץ‪ .‬להם ‪ -‬יהודים בעצמם ‪ -‬הובטח‬
‫החופש ואחוז מסוים של כל חפצי הערך שימצאו תמורת שרותם האיום‪ .‬כמו עמודי בזלת‬
‫עומדים המתים בתאים‪ ,‬לחוצים זה לזה לא היה מקום ליפול או אפילו ליטות קדימה‪.‬‬
‫אפילו בעווית המוות אפשר להכיר את המשפחות‪ ,‬לחוצות ידיים כך שקשה להפריד‬
‫ביניהם כדי לפנות את התאים למטען הבא‪ .‬זורקים את הגוויות החוצה ‪ -‬רטובות מזעה‬
‫ושתן‪ ,‬מזוהמות בצואה ובדם‪ .‬גויות של ילדים עפות באוויר‪ .‬אין זמן‪ .‬שוטי האוקראינים‬
‫מצליפים בצוותי העבודה‪ .‬שני תריסרים רופאי שיניים פותחים את הפיות בעזות ווים‬
‫ומחפשים זהב‪ .‬זהב שמאלה‪ ,‬בלי זהב ימינה‪ .‬רופאי שיניים עוקרים בצבתות ובפטישים‬
‫את שיני הזהב והכתרים מהלסתות‪.‬‬
‫בין כולם מתרוצץ האופטמן וירט‪ ,‬כדג במים‪ .‬פועלים אחדים בודקים את אברי המין ופי‬
‫הטבעת כדי לגלות זהב‪ ,‬יהלומים וחפצים יקרים‪ .‬וירט קורא לי‪" :‬הרם את קופסת‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 33 -‬‬

‫השימורים הזו עם שיני הזהב‪ ,‬זה רק מאתמול ושלשום לא תאמין כמה זהב יהלומים‬
‫ודולרים אנו מוצאים כל יום‪ .‬תיווכח בעצמך‪.‬‬
‫ועכשיו הוא מביא אותי אל התכשיטן שמנהל את כל האוצרות הללו ונתן לי לראות הכל‪.‬‬
‫אחד כך הראו לי גם את בעל "בית המסחר המערבי" מברלין וכנר אחד‪ :‬זה האופטמן של‬
‫הצבא האוסטרי הקיסרי‪-‬מלכותי‪ ,‬אביר צלב‪-‬הברזל מדרגה ראשונה‪ ,‬עכשיו הוא זקן‬
‫המחנה של צוות העבודה היהודי!‬
‫הגוויות הערומות נסחבו על גבי אלונקות עץ למרחק מטרים אחדים אל חפירות בגודל‬
‫של ‪ 12X20X100‬מטר‪ .‬כעבור ימים אחדים התנפחו הגוויות ואחרי זמן קצר שוב‬
‫הצטמקו מאד כך שאפשר לזרוק עליהן שכבה חדשה‪ ,‬אחר כך פיזרו על פני השטח‬
‫עשרה סנטימטר חול כך שבלטו רק ראשים וזרועות בודדים‪.‬‬
‫באחד המקומות הללו ראיתי יהודים מטפסים בתוך הקברים על הגוויות‪ ,‬אמרו לי‬
‫שאנשים שהגיעו מתים באחד המשלוחים לא הופשטו בטעות‪ ,‬מחדל זה היה צריך לתקן‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬בגלל האריגים וחפצי הערך שאם לא כן‪ ,‬ירדו לטמיון‪ .‬בבלז'ץ ובטרבלינקה לא‬
‫טרחו לרשום או לספור את המתים‪ ,‬המספרים היו רק אומדנים לפי תכולת הקרונות‪…‬‬
‫האופטמן וירט ביקש ממני לא להציע בברלין שום שינויים במתקניו ולהשאיר הכל כמו‬
‫שהוא‪ ,‬כל העניין פועל היטב‪ ,‬הוריתי לקבור את חומצת‪-‬הציאן בפיקוחי‪ ,‬בטענה שהיא‬
‫בתהליך של התפרקות‪.‬‬
‫למחרת היום‪ ,‬ב‪ 19-‬באוגוסט ‪ 1942‬נסענו במכונית של וירט לטרבלינקה‪ 120 ,‬ק"מ‬
‫מוורשה‪ .‬המיתקן היה דומה‪ ,‬רק הרבה יותר גדול מבלז'ץ‪ .‬שמונה תאי גזים והרים של‬
‫מזוודות בגדים ומלבושים‪ .‬לכבודנו ערכו באולם המשותף סעודה בנוסח הגרמני העתיק‬
‫הטיפוסי להימלר האוכל היה פשוט אבל הכל הוגש בכמויות בלתי מוגבלות‪ ,‬הימלר עצמו‬
‫ציווה שאנשי הקומנדו הללו יקבלו בשר‪ ,‬חמאה וכל דבר אחר‪ ,‬בייחוד אלכוהול‪ ,‬ככל‬
‫שירצו‪.‬‬
‫אחר כך נסענו במכונית לוורשה‪ ,‬כשחיפשתי מיטה בקרון שינה פגשתי ברכבת את מזכיר‬
‫השגרירות השבדית בברלין‪ ,‬הברון פון אוטר‪ ,‬תחת הרושם הטרי של החוויות האיומות‬
‫סיפרתי לו הכל ובקשתי להודיע על כך מיד לממשלתו ולבנות הברית‪ ,‬כי כל יום דיחוי‬
‫עלול לעלות בחייהם של אלפים ובבות נוספים‪ .‬הוא ביקש ממני המלצה ומסרתי לו את‬
‫שמו של המפקח הכללי אוטו דיובליוט‪ ,‬ברלין‪ ,‬ידיד קרוב של הכומר מרטין נימלר וחבר‬
‫תנועת ההתנגדות הכנסייתית נגד הנאציזם‪.‬‬
‫פגשתי במר פון אוטר עוד פעמיים בשגרירות השבדית‪ .‬הוא דיווח בינתיים לשטוקהולם‬
‫והודיע לי שדו"ח זה השפיע מאד על יחסי שבדיה‪-‬גרמניה‪ .‬ניסיתי להעביר דו"ח באותו‬
‫העניין לשליח האפיפיור בברלין‪.‬‬
‫שם שאלו אותי אם אני חייל‪ .‬אחר כך סרבו לשוחח איתי ותבעו ממני לעזוב את שגרירות‬
‫הוד קדושתו‪ .‬כשעזבתי את שגרירות הוותיקן רדף אחרי שוטר על אופניים שעבר על פני‪,‬‬
‫אך נתן לי‪ ,‬משום מה‪ ,‬ללכת‪.‬‬
‫אחר כך סיפרתי על הכל למאות אנשים‪ ,‬בין השאר לנציג הבישוף הקתולי של ברלין ד"ר‬
‫וינטר וביקשתיו במפורש להעביר את העניין לאפיפיור‪ .‬עלי עוד להוסיף‪ ,‬שמפקד הס"ס‬
‫גינתר מהמשרד הראשי לביטחון הרייך דרש ממני עוד פעם בראשית ‪ 1944‬כמויות‬
‫גדולות של חומצת‪-‬ציאן למטרה האפלה‪ .‬הוא הראה לי בקורפירסטנשטראסה בברלין‬
‫צריף שבו הוא תיכנן לאחסן את חומצת הציאן‪.‬‬
‫הסברתי לו שלא אוכל לקבל על עצמי בשום אופן את האחריות לכך‪ .‬המדובר בקרונות‬
‫אחדים‪ ,‬מספיק כדי להמית מיליוני אנשים‪ .‬הוא אמר לי שהוא בעצמו עוד לא יודע אם‬
‫יזדקקו לרעל‪ ,‬מתי עבור מי‪ ,‬באיזה אופן וכו'‪ .,‬אבל יש לשמור אותו לשימוש‪ .‬אחר כך‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 34 -‬‬

‫נזכרתי בדבריו של גבלס‪ .‬אני יכול לתאר לעצמי שהם רצו להרוג חלק גדול של העם‬
‫הגרמני‪ ,‬כולל הכמורה והקצונה הבלתי‪-‬אהודה‪ .‬זה היה צריך להיעשות באולמי קריאה או‬
‫מועדונים כך הבנתי מהשאלות בנוגע לביצוע הטכני שגינתר הפנה אלי‪ .‬ייתכן שהרעל‬
‫עלול להמית את הפועלים הזרים או שבויי‪-‬מלחמה ‪ -‬אינני יודע‪ .‬בכל אופן סידרתי את‬
‫דבר כך‪ ,‬שחומצת הציאן נעלמה לצרכי חיטוי מיד‪ -‬אחרי שהגיעה למחנות הריכוז‬
‫אורניינבורג ואושויץ‪ .‬זה היה מסוכן במקצת לגבי אבל יכולתי לטעון בפשטות‪ ,‬שהרעל‬
‫נמצא כבר במצב מסוכן של התפרקות‪ .‬בטוחני שגינתר רצה להשיג את הרעל כדי‬
‫לרצוח אולי מיליוני אנשים‪.‬‬
‫הוא הספיק ל‪ 8-‬מליון בני אדם בערך‪ 8,500 ,‬קילו‪ .‬על ‪ 2,715‬קילו הגשתי חשבונות‪.‬‬
‫בקשתי תמיד לרשום את החשבונות על שמי‪ ,‬מטעמי סודיות כביכול‪ ,‬לאמיתו של דבר‪,‬‬
‫כדי להיות חופשי יותר במעשי‪ ,‬כדי שאי יוכל להעלים את הרעל‪.‬‬
‫בעיקר נמנעתי מלהזכיר את העניין שוב ושוב על ידי הגשת חשבונות‪ .‬הייתי מעדיף‬
‫לאשר את החשבונות ולדחות את התשלומים לספקים‪.‬‬
‫חוץ מזה נמנעתי מלהופיע לעיתים קרובות מדי במחנות ריכוז‪ ,‬כי לפעמים נהוג לתלות‬
‫או להוציא להורג אבני אדם לכבוד המבקרים‪.‬‬
‫כל הודעותיי הן אמת לאמיתה‪ .‬אני מודע לטרגדיה האיומה הטמונה ברישומי אלה לפני‬
‫האלוהים והאנושות כולה ואני נשבע שאף מילה שרשמתי לא בדיתי ולא המצאתי‪ ,‬אלא‬
‫אלה הן העובדות בהווייתן‪]8[ .‬‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 35 -‬‬

‫מסמך‬
‫מך‬

‫כתב אישום של פרקליטות‬
‫הממשלה הפדרלית הגרמנית‬
‫נגד גרמנים ששרתו בבלז'ץ‬

‫אני מביא בפניכם קטעים נבחרים מתוך כתב האישום הנמצא בתוך אוסף דוקומנטרי‬
‫על מחנה ההשמדה בלז'ץ שערך טוביה פרידמן‪.‬‬
‫טוביה פרידמן צייד הנאצים מחיפה הקים בחיפה בחדרון צנוע‪ ,‬ארכיון גדול של‬
‫מסמכים כנגד גרמנים שהיה להם חלק בהשמדת העם היהודי‪.‬‬
‫בחודש נובמבר ‪ 1944‬נגזר דינו של פרידמן ע"י הנאצים למוות‪ .‬במהלך הלילה‪,‬‬
‫שאמור היה להיות הלילה האחרון בחייו‪ ,‬הבחין פרידמן כי הנאצי ששמר עליו נרדם‪.‬‬
‫פרידמן ניצל את ההזדמנות‪ ,‬הרג את השומר ומאז ועד היום‬
‫לא הפסיק את פעילותו ללכידת פושעי מלחמה נאצים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1953‬עלה טוביה פרידמן לישראל ופתח את סניף "יד ושם" בחיפה‬
‫ולאחר מכן הקים בעיר את המכון לדוקומנטציה אותו הוא מנהל עד היום‪.‬‬
‫לאורך כל שנות פעילותו של המכון המשיך פרידמן לעקוב אחר הרוצחים הנאצים‬
‫ומסלולי הבריחה שלהם‪.‬‬

‫לכבוד‬
‫יושב ראש הלשכה הרביעית לענייני פלילים‬
‫לידי בית הדין הארצי מינכן ‪1‬‬
‫כתב אישום‬
‫אחרי החקירה המוקדמת נגד אוברהאוזר‬
‫בענין הפלילי נגד‬
‫‪ .1‬אורהאוזר יוסף כספר ‪ .2‬דובויס ורנר ‪ .3‬פוקס גיאורג ‪ .4‬גליי היינריך‬
‫‪ .5‬יוהרס רוברט ‪.6‬שלוך קרל ‪ .7‬אופרהאו היינריך ‪ .8‬צירקה ארנסט‬
‫הנאשמים השתייכו לצוות הגרמני של מחנה בלז'ץ‬
‫כתב האישום ניתן ב‪ 8-‬לאוגוסט ‪1963‬בעיר מינכן‪-‬גרמניה‬
‫חתום על כתב האישום‪ :‬ד"ר שטנגלמאיר‪ ,‬תובע ראשי מטעם המדינה‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 36 -‬‬

‫ב‪ .‬העובדות‬
‫‪ .1‬המפלגה הנאצית והיהודים‬
‫האנטישמיות הייתה חלק חשוב של השקפת העולם הנאציונל‪-‬סוציאליסטית מראשיתה‬
‫והייתה מעוגנת בתוכנית המפלגה‪ .‬אם שנאת היהודים עד לשנת ‪ 1933‬הייתה מוגבלת‬
‫להפצת תעמולה אנטי‪-‬יהודית חזקה מטעם המפלגה‪ ,‬מצב זה השתנה מייד עם תפיסת‬
‫השלטון על ידי היטלר ב‪.30.1.1933-‬‬
‫העיתונות הגרמנית שהודרכה על ידי משרד התעמולה הממשלתי שהוקם‪ ,‬התחילה‬
‫להסית פה אחד נגד היהודים וקראה לחרם כלכלי עליהם‪ .‬גל התעמולה הגואה שהוקיעה‬
‫את היהודים בפומבי‪ ,‬נישא על גבי המסקנה הסופית האידיאולוגית‪ ,‬שאין זכות קיום‬
‫לגזע היהודי הנחות‪ ,‬שבהשפעתו נוצחה גרמניה במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬מול "גזע‬
‫האדונים" הנורדי‪-‬גרמני‪.‬‬
‫כך הוכנה הקרקע לשורת אמצעים תחיקתיים‪ ,‬על ידי שלילה מוחלטת של זכויות היהודים‬
‫החיים בגרמניה‪ ,‬עקירתם מחיי הציבור והכלכלה ובידודם בקרב כלל העם‪.‬‬
‫המשך ההתפתחות עד להשמדה פיסית של היהדות הסתמן בנאום של היטלר ב‪30-‬‬
‫בינואר ‪ 1939‬לפני הרייכסטאג הגרמני‪ ,‬שבו הוא אמר‪" :‬רוצה אני היום להיות שוב נביא‪.‬‬
‫אם היהדות הפיננסית הבינלאומית בתוך אירופה ומחוצה לה תצליח לגרור את העמים‬
‫עוד פעם למלחמה עולמית‪ ,‬התוצאה לא תהייה בולשביזציה של כדור הארץ וניצחון‬
‫היהדות‪ ,‬אלא השמדת הגזע היהודי באירופה"‪.‬‬
‫‪ .2‬הפתרון הסופי של שאלת היהודים‬
‫אחרי ההצלחות שהצבא הגרמני נחל בשתי השנים הראשונות למלחמה‪ ,‬נראה להיטלר‬
‫ולמקורביו‪ ,‬בייחוד להימלר והיידריך‪ ,‬שהגיעה העת לגשת ל"פתרון סופי של שאלת‬
‫היהודים" ברוח שלהם‪.‬‬
‫בקשר להכנות למערכה ברוסיה‪ ,‬בראשית ‪ ,1941‬ציווה היטלר על ראש הס"ס והמשטרה‬
‫הגרמנית של הרייך‪ ,‬היינריך הימלר‪ ,‬ליצור את התנאים הארגוניים הדרושים להשמדה‬
‫פיסית של היהודים שהיו בתחום השלטון הגרמני‪ ,‬ולהמית בראש וראשונה את‬
‫האוכלוסייה היהודית הגדולה באירופה המזרחית‪.‬‬
‫פקודה זו ניתנה‪ ,‬כנראה‪ ,‬רק בעל פה‪ ,‬אך קיומה מתברר מעדויות של מנהיגי ס"ס‬
‫בכירים לשעבר ומתוך מסמכים שנמצאו‪ .‬ראשית הודיע ויסליצני‪ ,‬שותפו של אייכמן‬
‫שנחקר במשפט פושעי המלחמה הראשיים בנירנברג‪ ,‬כי אייכמן הראה לו בקיץ ‪1942‬‬
‫מכתב חתום על ידי הימלר אל ראש משטרת ביטחון הרייך‪ ,‬שממנו ניתן להבין שהיטלר‬
‫פקד לפתור את שאלת היהודים בשיטה של השמדה פיסית‪.‬‬
‫עדות דומה מסר גם הס‪ ,‬מפקד לשעבר של מחנה הריכוז וההשמדה אושויץ‪ .‬הוא סיפר‬
‫שהימלר אישית נתן ביוני ‪ 1941‬בברלין את הפקודה להקמת מתקני ההשמדה במחנה‬
‫אושויץ והכריז בהזדמנות זו שהיטלר ציווה על פתרון סופי של שאלת היהודים ועל הס"ס‬
‫הוטל לבצע פקודה זו‪.‬‬
‫גם בנאום במינסק‪ ,‬שהוא נשא בעת הוצאתם להורג של יהודים‪ ,‬אמר הימלר‪ ,‬שרציחות‬
‫היהודים חייבות להתבצע בפקודת הפיהרר ושהוא והיטלר נושאים באחריות הבלעדית‪.‬‬
‫גם בנאומו בניקולאייב דיבר הימלר ברוח זו‪.‬‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 37 -‬‬

‫קיומה של פקודת הפתרון הסופי מסתבר לבסוף מתוך האמצעים שננקטו כדי להכין את‬
‫השמדת היהודים ומאופן הטיפול במבצעי הגירושים; מתוך הקמת קבוצות המחץ‬
‫ותרגולן בראשית המערכה במזרח‪ ,‬מתוך הקמת מחנות ההשמדה‪ ,‬מתוך העברת הצוות‬
‫שעסק ב"המתות חסד" לשרות אצל גלובוצניק בלובלין‪ ,‬ולפי ההכנות של אמצעי‬
‫תחבורה להובלת היהודים מהמחוזות השונים של רחבי המזרח אל מחנות ההשמדה‪.‬‬
‫ננקטו צעדים כה בולטים מבחינה צבאית וארגונית‪ ,‬שיכלו להתבצע בהיקף כזה רק על‬
‫סמך פקודה מהיטלר‪.‬‬
‫‪ .3‬האנשים שעליהם הוטל ביצוע הפתרון הסופי של שאלת היהודים‬
‫לשם ביצוע הצעדים שננקטו נגד היהודים השתמשו שליטי הרייך השלישי בעיקר בס"ס‬
‫ובמשטרה המשולבת בס"ס‪ ,‬שעליהם היה מופקד ראש הס"ס והמשטרה הגרמנית‬
‫במשרד הפנים‪ ,‬היינריך הימלר‪ .‬המפקדים הכפופים להימלר היו ראשי הס"ס והמשטרה‬
‫הבכירים שגם הם היו שליטים בס"ס ובמשטרה ובכל שירותי הביטחון במחוזותיהם‪.‬‬
‫אך בניגוד לרייך הגרמני‪ ,‬בתחום הגנרל‪-‬גוברנמנט (ובשאר שטחי המזרח הכבושים) לא‬
‫היה הפיקוד על כל יחידות הס"ס והמשטרה בידי ראשי הס"ס והמשטרה הבכירים בלבד‪.‬‬
‫שם הועברו הסדרי הפיקוד שחלו על כל השטחים בקנה מידה מוקטן גם על המחוזות‬
‫השונים‪ .‬בראש כל יחידות הס"ס והמשטרה של מחוז מסויים עמד ראש הס"ס‬
‫והמשטרה‪ .‬לפיכך יכול הימלר להעביר את כל סמכויותיו במישרין לראש הס"ס‬
‫והמשטרה במחוז בלי להכניס את ראש הס"ס והמשטרה הבכיר יותר לתוך העניינים‪.‬‬
‫ראש הס"ס והמשטרה הממונה במחוז לובלין היה ס"ס בריגדה‪-‬פיהרר גנרללויטננט של‬
‫המשטרה גלובוצניק‪.‬‬
‫אנשי יחידת ט‪ 4-‬היו חייבם להתייצב אצל שטורמבנדפיהרר וירט בהגיעם ללובלין‪ ,‬ואחר‬
‫כך הוצבו במחנות השונים‪ .‬כדי להדגיש באופן חד משמעי שהמשמרות במחנות (שנקראו‬
‫"היויס") כפופים לממוני המחנה הגרמניים‪ ,‬הולבשו אנשי יחידת ט‪ ,4-‬במידה ולא היו‬
‫חברים בוואפן‪-‬ס"ס‪ ,‬במדי ס"ס וענדו דרגות של אונטרשארפיהרר של הס"ס הכללי‪.‬‬
‫מידם אלה ניתנו לאיש בין אם השתייך קודם לס"ס או לא‪ ,‬בלי לשאול אם היה מוכן‬
‫להיות חבר בס"ס או אם הוא היה נהג‪ ,‬מסגר או מטפל בחולים‪ ,‬שלא רצה כלל להצטרף‬
‫לס"ס‪.‬‬
‫‪ .4‬מחנה בלז'ץ‬
‫מחנה בלז'ץ הוקם בסתיו ‪ 1941‬בקרבת הכפר בלז'ץ‪ ,‬מחוז טומאשוב‪ ,‬סמוך לקו הסימון‬
‫הרוסי‪-‬גרמני לשעבר‪ .‬הוא נמצא במרחק של כ‪ 300-‬מטר מתחנת הרכבת‪ .‬ממסילת‬
‫הברזל לובלין‪-‬טומאשוב הסתעפה מסילה צדדית לתחום המחנה‪ .‬המחנה היה מחולק‬
‫לשטחים ‪ 1‬ו‪ 2-‬ושטחו היה כ‪ 250-‬מטר בצד מזרח‪ ,‬מערב וצפון וכ‪ 200-‬מטר בצד דרום‪.‬‬
‫הוא היה מוקף חיל דוקרני שהיה מכוסה צמחייה כך שלא יכלו להציץ לתוך המחנה‪.‬‬
‫בשטח ‪ 1‬של המחנה נמצאו מגורי המשמרות‪ ,‬רציף הפריקה‪ ,‬מגרש האיסוף של‬
‫היהודים‪ ,‬הצריפים שבהם התפשטו וחדר שבו גזזו לנשים היהודיות את השערות‪ .‬בשטח‬
‫‪ ,2‬שהופרד לחלוטין משטח ‪ 1‬על ידי גדר‪ ,‬נערך תהליך ההשמדה עצמו‪ .‬חוליית החיבור‬
‫בין שני תחומי המחנה היה פרוזדור צר מוקף תיל דוקרני עם צמחייה ומחצלות‪ ,‬שנקרא‬
‫"צינור"‪ ,‬שדרכו נדחפו היהודים מהצריף שבו התפשטו עד לכניסה של בניין תאי הגזים‪.‬‬
‫ההמתות הראשונות בגזים במחנה בלז'ץ היו באמצע מרץ ‪ .1942‬הם בוצעו בתוך צריף‬
‫עץ שהיה מצופה פח מבפנים‪ .‬היה רק אולם אחד שיכול לקלוט כ‪ 150-100-‬איש‪.‬‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 38 -‬‬

‫בהתחלה היו אלה ניסויים בלבד של המתה בגזים‪ ,‬שבוצעה בגז‪-‬ציקלון ב' שסופק‬
‫בבקבוקי‪-‬פלדה‪ .‬רק במועד מאוחר יותר‪ ,‬שלא נקבע בדיוק‪ ,‬השתמשו‪ ,‬מטעמי חיסכון‪,‬‬
‫בגזים שנפלטו ממנועים‪ .‬בתקופה שבה עמד רק צריף העץ לרשות מנהלי המבצע‪ ,‬ניתן‬
‫לקלוט רק משלוחים של ‪ 6-8‬קרונות במחנה‪ .‬באמצע מאי‪ ,‬אחרי שהצטבר מספיק ניסיון‪,‬‬
‫פורק צריף הגזים‪ .‬במקומו הוקם בניין מאסיבי מאבן ובו בסך הכל ‪ 6‬תאי גזים בגודל‬
‫‪ 4X4‬מטר‪ .‬המתקן הושלם בסוף יוני ‪.1942‬‬
‫בשער הכניסה הייתה כתובת "חדר רחיצה ושיאוף"‪ .‬מהשער נמשך לכל אורך הבניין‬
‫פרוזדור ברוחב ‪ 1.5‬מ' בערך‪ ,‬שממנו ניתן להיכנס לכל אחד משלושת התאים מכל צד‬
‫הפרוזדור‪ .‬דלתות הפרוזדור לתאי הגזים הללו נסגרו ללא דליפת אוויר ולא ניתן לפתוח‬
‫אותם מבפנים‪ .‬בצד החיצוני של כל תא הותקנו דלתות הזזה שנסתמו בגומי‪ .‬דרכם‬
‫הובאו‪ ,‬אחרי גמר תהליך ההמתה בגזים‪ ,‬הגוויות אל הרציפים שנמצאו לפני הדלתות‪.‬‬
‫בתוך התאים הותקנה מערכת צינורות שדרכה הוכנסו בגזים שנפלטו מהמנוע‪ .‬כדי להקל‬
‫על תהליך הניקוי שבוצע אחרי כל המתה בגזים‪ ,‬היו החדרים מצופים בפח עד לגובה של‬
‫‪ 1‬מטר בערך‪.‬‬
‫אחרי הקמת הבניין החדש הזה‪ ,‬הגיע מחנה בלז'ץ לכושר קיבול של ‪ 1,500‬איש בערך‪.‬‬
‫מכיוון שניתן להביא לתוך המחנה לא יותר מ‪ 15-‬קרונות‪ ,‬היה צורך לחלק משלוחים‬
‫גדולים שכללו עד ‪ 30‬קרונות‪ .‬לפיכך אפשר היה להמית בבת אחת כל היהודים שנמצאו‬
‫ב‪ 15-‬קרונות או חלק מהם‪.‬‬
‫המשלוחים גדלו אחרי יולי ‪ 1942‬במספר ובהיקף‪ .‬התחיל תהליך של השמדה המונית‪.‬‬
‫הוא נמשך עד ראשית נובמבר ‪ ,1942‬כאשר הופסק המבצע להשמדת היהודים בבלז'ץ‪.‬‬
‫בשטח ‪ 2‬של המחנה נקברו גם הגוויות על ידי צוותי‪-‬עבודה יהודיים והוטמנו שכבות‪-‬‬
‫שכבות בתוך בורות גדולים‪.‬‬
‫מפקד המחנה בלז'ץ היה עד ‪ 1.8.1942‬ס"ס שטורמבאנפיהרר ומפקד המשטרה וירט‪.‬‬
‫בתאריך הנ"ל נתמנה וירט למפקח של שלושת מחנות ההשמדה בלז'ץ‪ ,‬סוביבור‬
‫וטרבלינקה‪ .‬מושבו היה בלובלין‪ .‬יורשו בבלז'ץ היה ס"ס האופט‪-‬שטומפיהרר הרינג‪ .‬שני‬
‫מפקדי המחנה וכן ממלא המקום שלהם‪ ,‬ס"ס האופטשארפיהרר שווארץ מתו בינתיים‪.‬‬
‫כדי למלא את התפקידים שהוטלו עליו‪ ,‬עמדו לרשות מפקד המחנה צוות גרמני וכן צוות‬
‫משמרות שהורכב ממתנדבים אוקראיניים וגרמניים תושבי פולין‪ .‬סגל הפיקוח הגרמני‬
‫היה מורכב‪ ,‬כפי שכבר נאמר‪ ,‬מאנשי הלשכה ט‪ 4-‬בברלין‪ ,‬וכן חברי הס"ס והמשטרה‬
‫שנשלחו לבלז'ץ לשרות‪.‬‬
‫הסגל הגרמני של המחנה גר מחוץ למחנה בבניינים יציבים סמוך לכביש שנמשך מקביל‬
‫לקו מסילת הברזל בכיוון ראוה‪-‬רוסקה‪ .‬עליהם הוטל בעיקר לפקח על מי שנקראו "יהודי‪-‬‬
‫העבודה"‪ ,‬כאשר לכל גרמני הוקצה תחום תפקידים קבוע‪.‬‬
‫כל זמן שלא הגיעו משלוחים‪ ,‬הועסקו צוותי העבודה היהודיים במיון הבגדים‪ ,‬בעבודות‬
‫תיקון‪ ,‬חפירת בורות וכדומה‪ .‬במקרה שהגיע משלוח‪ ,‬הוטל על כל אחד מתוך סגל‬
‫המחנה תפקיד שמירה או פיקוח מסויים‪ .‬אחדים היו מופקדים על פריקת היהודים על ידי‬
‫צוותי העבודה‪ ,‬אחרים על תהליך הפשטת הבגדים‪ ,‬על הדרך האחרונה של היהודים דרך‬
‫"הצינור" לחדרי הגזים‪ ,‬דחיסת היהודים לתוך תאי הגזים‪ ,‬תהליך ההמתה עצמו וסילוק‬
‫הגוויות אל הבורות‪ .‬צוות המחנה הגרמני היה צריך לשים לב במיוחד שהגברים היהודיים‬
‫יתפשטו במהירות ויועברו לתאי הגזים לפני שהרגישו מה צפוי להם‪ .‬כי בכוחות השמירה‬
‫החלשים יחסית‪ ,‬היה קשה להתגבר על מרד או ניסיון התפרצות‪.‬‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 39 -‬‬

‫המשמרות‪ ,‬שכל אחד מהם היה מורכב מ‪ 60-‬איש בערך‪ ,‬ועליהם פקדו אנשי ס"ס‪ ,‬היו‬
‫מורכבים מגרמנים תושבי פולין ומתנדבים דומים‪ .‬מתפקידן של יחידות המשמר היה‬
‫לפקח על תחום המחנה מבפנים ובחוץ‪ .‬כשהגיע משלוח‪ ,‬נעשו סידורים במחנה כדי‬
‫למנוע כל אפשרות של בריחה‪.‬‬
‫הפיקוד על היהודים ששימשו כעובדים היה בידי הממונה היהודי‪ ,‬שלו היו כפופים ראשי‬
‫הקאפו ואנשי הקאפו של קבוצות העבודה היהודיות‪.‬‬
‫האוכלוסייה היהודית הובאה מהחלקים השונים של הגנרלגוברנמנט ברכבות משא‬
‫לבלז'ץ‪ .‬כשהגיעה רכבת‪ ,‬הקפידו תמיד שהקטר נעצר מחוץ למחנה‪ .‬גם מלווי הרכבות‬
‫לא הורשו להיכנס למחנה; היה עליהם לעזוב את הרכבת עוד לפני שהיא הגיעה לתחום‬
‫המחנה‪ .‬סגל הרכבת הוחזק במצב הכן ליד שער המחנה‪ ,‬כדי לסייע במקרה הצורך‬
‫לשרשרת המשמרות החיצוניים‪ .‬על פי סימן פתחו צוותי העבודה היהודיים כל קרון‬
‫וקראו ליהודים לעזוב את הרכבת‪ .‬אחרי הפריקה הם סודרו בקבוצות‪ ,‬גברים ונשים‬
‫בנפרד‪ .‬אחר כך נשאו לפניהם נאום קצר שבו הוסבר ליהודים שהגיעו‪ ,‬שעכשיו יגוייסו‬
‫לעבודה‪ ,‬אבל קודם ינקו אותם מהכינים‪ ,‬ירחצו ויבדקו אותם‪ .‬אחר כך הוכרחו כולם‬
‫להתפשט בצריפים שהוכנו לצורך זה מראש‪ ,‬גברים ונשים בנפרד‪ ,‬ולמסור את חפצי‬
‫הערך באשנב מיוחד‪.‬‬
‫הנשים נצטוו לגשת לצריף שבו גזזו להן אנשי צוות העבודה היהודי את השערות‪ ,‬שימשו‬
‫אחר כך כחומר גלם מלחמתי חשוב בייצור סתימות לצוללות‪.‬‬
‫לבסוף נדחפו‪ ,‬קודם הגברים‪ ,‬אחר כך הנשים‪ ,‬דרך "הצינור" אל בניין תאי הגזים והובלו‬
‫לתאים השונים‪ ,‬כאשר מאות יהודים נדחסו לתוך תא אחד‪ .‬אחר כך נסגרו דלתות תאי‬
‫הגזים ונכבה האור‪ .‬במצב זה התעוררו צעקות ומהומה בקרב הקורבנות שאיבד ברגע‬
‫זה כל תקווה שעוד ייוותרו בחיים‪.‬‬
‫לבסוף התניעו את מנוע הדיזל שעמד בחדר מיוחד בקצה הפרוזדור‪ .‬הגזים של המנוע‬
‫נפלטו לתוך התאים‪ .‬הכלובים מתו בחנק אחרי עינויי שנמשכו ‪ 15-30‬דקות‪ ,‬לפי כוח‪-‬‬
‫עמידתו של כל אחד‪.‬‬
‫כעבור חצי שעה נפתחו הדלתות החיצוניות של התאים‪ .‬הפועלים כרכו רצועות עור סביב‬
‫הקורבנות שעוד היו עומדים בחלקם בגלל המקום הצר‪ ,‬חלקם נפלו זה על זה‪ ,‬רובם היו‬
‫מזוהמים מצואה ושתן‪ .‬סחבו אותם אל הבורות שהוכנו במרחק של ‪ 100-150‬מטר‪ .‬בדרך‬
‫לשם עקרו רופאי שיניים יהודיים שהשתייכו לקומנדו מיוחד‪ ,‬את שיני הזהב של המתים‪.‬‬
‫בגלל הצפיפות ברכבות המשלוח‪ ,‬הנסיעה הארוכה ותזונה בלתי מספיקה‪ ,‬הגיעו חלק‬
‫מהיהודים במצב שלא יכלו עוד ללכת‪ .‬האנשים הללו הופרדו קודם כל על ידי צוות‬
‫העבודה היהודי במקום האיסוף‪ ,‬הופשטו ונישאו דרך "הצינור" אל הבורות שהוכנו‪ .‬שם‬
‫ירו בהם אנשי המשמרות של המחלקה‪ .‬גם ילדים עד גיל ‪ 3‬הומתו בשיטה זו‪.‬‬
‫אחרי שהומת כל המשלוח‪ ,‬הובאו החפצים היקרים והתכשיטים למפקדה‪ ,‬ננעלו שם‬
‫והועברו יותר מאוחר לידי המינהלה המקומית של הס"ס‪ .‬הבגדים שהופשטו מהקרבנות‪,‬‬
‫הועמסו על ידי צוות העבודה היהודי‪ ,‬שהופקד ליד הרציף‪ ,‬לתוך קרונות והועברו לצריף‬
‫סגור שנמצא מחוץ למחנה‪ .‬שם הם נבדקו עוד פעם‪ ,‬אם לא הוסתרו בהם חפצי ערך‬
‫ותכשיטים‪ ,‬הבגדים מויינו‪ ,‬נקשרו בצרורות והובלו אחר כך בקרונות ללובלין לשימוש‬
‫נוסף‪.‬‬
‫למרות החקירות היסודיות שנערכו‪ ,‬לא הצליחו לגלות מסמכים שמהם אפשר להסיק‬
‫כמה משלוחים בסך הכל הגיעו לבלז'ץ וכמה אנשים הומתו שם‪.‬‬
‫לפי עדויות הנאשמים הגיעו‪ ,‬ממועד הפעלת הבניין הגדול להמתה בגזים‪ ,‬משלוחים‬
‫כמעט מדי יום ביומו‪ ,‬לפעמים אפילו שני משלוחים ביום‪ .‬בכל משלוח היו כ‪ 30-‬קרונות‬
‫שהביאו ‪ 100‬בני אדם כל אחד‪.‬‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 41 -‬‬

‫בתקופה שבין יולי עד ראשית נובמבר ‪ ,1942‬כלומר במשך ‪ 4‬חודשים‪ ,‬נרצחו ‪90,000‬‬
‫בחודש‪ ,‬אם ניקח בחשבון שכל משלוח יומי כלל ‪ 3,000‬אנשים‪ .‬לפיכך מתו בבלז'ץ בסך‬
‫הכל ‪ 360,000‬יהודים‪[ .‬הערת העורך‪ :‬בבלז'ץ נרצחו ‪ 666,666‬איש רובם ככולם יהודים‪.‬‬
‫ראה את הנתונים בעמוד ‪ 4‬בביטאון זה‪].‬‬
‫כאשר נפסק מבצע השמדת היהודים בבלז'ץ בנובמבר ‪ ,1942‬התחילו בהוצאת הגוויות‬
‫מהקברים ושריפתן‪ ,‬פעולה שנמשכה עד סוף מרץ ‪ .1943‬השריפות בוצעו יומם ולילה‬
‫ללא הפסק‪ ,‬קודם במוקד‪-‬אש אחד‪ ,‬אחר כך בשניים‪ .‬מוקד‪-‬אש אחד אפשר לשרוף כ‪200-‬‬
‫גוויות במשך ‪ 24‬שעות‪ .‬כ‪ 4-‬שבועות אחרי התחלת מבצע השריפה הוקם מוקד‪-‬אש שני‪.‬‬
‫לפיכך נשרפו במוקד‪-‬האש הראשון במשך ‪ 5‬חודשים בסך הכל ‪ 30,000‬גוויות‪ ,‬במוקד‬
‫השני במשך ‪ 4‬חודשים – ‪ .240,000‬אם ניקח בחשבון שלפעמים חלה הפסקה בשריפות‪,‬‬
‫מכיוון שהיה צורך לחדש את השיפודים‪ .‬יש להניח בוודאות שבמחנה בלז'ץ נרצחו‬
‫לפחות ‪ 450,000‬יהודים‪ .‬אם נניח שבתקופה בין יולי ועד נובמבר ‪ 1942‬נספו ‪360,000‬‬
‫יהודים‪ ,‬יוצא שבתקופה שבין מארץ ומאי ‪ 1942‬הושמדו ‪ 90,000‬יהודים‪.‬‬
‫אחרי גמר מבצע ההוצאה מהקברים והשריפות פורק המחנה בלז'ץ באביב ‪.1943‬‬
‫המבנים נהרסו‪ ,‬יישרו את השטח ונטעו עליו צמחייה‪ .‬צוות המחנה נשלח להילחם‬
‫בפרטיזנים באיטליה‪.‬‬
‫‪ .5‬פעילות הנאשמים‬
‫אוברהאוזר – הנאשם הגיע בנובמבר ‪ 1941‬ללובלין‪ .‬עד לחג המולד ‪ 1941‬הוא השתייך‬
‫למטה של ראש הס"ס והמשטרה גלובוצניק‪ .‬אפשרו לו לראות את תכניות הבנייה של‬
‫המחנה שעומד לקום בבלז'ץ והודיעו לו שמחנה זה ישמש להשמדה המונית בגזים של‬
‫יהודים במסגרת "מבצע ריינהארד"‪ .‬על פי פקודה השיג אוברהאוזר את החומר שהיו‬
‫דרושים לבניית המחנה‪ .‬כמו כן הוא דאג שהצוות הדרוש לשמירה הוכן בטראווניקי וקיבל‬
‫שם את האימונים המתאימים‪.‬‬
‫החל מחג המולד ‪ 1941‬היה אוברהאוזר המלווה הקבוע של מפקד מחנה בלז'ץ‪ ,‬ראש‬
‫המשטרה והס"ס וירט‪ .‬בעת ובעונה אחת הוא מילא תפקיד של איש‪-‬הקשר של וירט עם‬
‫המטה של מפקד הס"ס והמשטרה‪ .‬באביב ‪ 1942‬קיבל הנאשם מוירט את הפקודה‬
‫להשיג את החומרים הדרושים להרחבה גדולה של מחנה בלז'ץ‪ .‬כמו כן הוטל עליו‬
‫להבטיח את ביטחון המחנה כלפי פנים וכלפי חוץ על ידי החלפת צוות השומרים מדי‬
‫פעם בפעם‪.‬‬
‫על ידי הצעדים המעשיים והארגוניים הללו‪ ,‬הוא תרם למעשים שגרמו להשמדת‬
‫‪ 450,000‬בני אדם‪.‬‬
‫ג‪ .‬טענות שהעלו הנאשמים להגנתם‬
‫כל האנשים ללא כל הסתייגות בעובדות שיוחסו להם‪ .‬הם מודים גם שידעו כי הפקודות‬
‫שניתנו להם היו מנוגדות לחוק‪ .‬אבל הם הסתמכו על הטענה שפעלו בלחץ של פקודה‬
‫והעלו להגנתם את הנקודות דלהלן ‪:‬‬
‫אוברהאוזר הצהיר שהוא סלד מההתחלה מהריגת יהודים‪ .‬אבל למרות מאמציו הרציניים‬
‫נשקפת סכנה לחייו‪ ,‬בתנאים ששרדו אז אילו היה נמנע מלבצע את הפקודות שניתנו לו‬
‫אז אילו היו מגלים שהוא מנסה להתחמק מביצוען‪ .‬בשיחה עם ראש מינהל השרות בראק‬
‫איימו עליו אפילו במאסר במחנה ריכוז‪ ,‬במקרה והוא יסרב למלא את המשימות שהוטלו‬
‫עליו לפי הפקודות‪ .‬גורם מכריע בהחלטתו למלא את הפקודות שקיבל‪ ,‬היו‪ ,‬לדבריו‪,‬‬
‫האיומים התמידיים של ראש הס"ס וירט שתכונותיו הבולטות היו קשיחות‪ ,‬חוסר‪-‬רגישות‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 40 -‬‬

‫מוחלט ואי‪-‬התחשבות‪ .‬האיומים שברו את רצונו‪ .‬בגלל אישיותו והתנהגותו של וירט‪,‬‬
‫סירוב פקודה היה מביא בלי ספק להרס עצמי‪.‬‬
‫על‪-‬ידי המילוי הקפדני של הפקודות שוירט נתן ‪ -‬טוען הנאשם ‪ -‬הוא הצליח לרכוש את‬
‫אימונו וכך‪ ,‬בעורמה‪ ,‬עלה בידו לצמצם את תרומתו למעשה עד מינימום‪ .‬רק בזכות זה‬
‫שכיוון את התנהגותו כך שנדמה לוירט כי איננו יכול להסתדר בלעדיו‪ ,‬היתה לו אפשרות‬
‫לעזוב את בלז'ץ ולקבל אחרי העברתו ללובלין משימות מיוחדות‪ ,‬אשר ‪-‬פרט לנסיעות‬
‫בקורת‪ -‬לא היו עוד קשורות להשמדת היהודים‪.‬‬
‫דובויס טוען שבלבו התנגד להמתת היהודים וגינה אותה בחריפות‪ .‬אבל מכיוון שהתנדב‬
‫לוואפן ‪ -‬ס"ס ונשבע אימונים‪ ,‬לא נותרה לו ברירה אלא למלא את הפקודות בעל‪-‬כורחו‪.‬‬
‫לפי דעתו‪ ,‬סירוב גלוי למלא פקודה היה מביא בוודאות לחיסולו‪ .‬בגלל אישיותם של‬
‫מפקדי המחנה וירט והרינג לא היה גם טעם להשתדל שישוחרר מהיחידה ט‪ .4-‬זאת הוא‬
‫ניסה עוד קודם ותוצאה הייתה שס"ס ‪ -‬שטורמבנדפיהרר הילדברגר איים עליו שייאסר‬
‫במחנה ריכוז‪ .‬פעם וירט אפילו איים עליו באקדח בגלל עניין פעוט‪.‬‬
‫רק הודות לזה‪ ,‬שדובויס הצליח לשלוף את אקדחו באותה המהירות ‪ ,‬נמנעו תוצאות‬
‫רציניות‪.‬‬
‫הנאשמים פוקס ואונפרבאו טוענים להגנתם ‪ ,‬שהם מיצו את האפשרויות שנתגלו להם‪,‬‬
‫כדי לצמצם את השתתפותם ברציחות המוניות עד למינימום וכדי להסתלק מבלז'ץ מהר‬
‫ככל האפשר‪.‬‬
‫כך טוען הנאשם פוקס‪ ,‬שמיד אחרי שנועדה לו העברתו למזרח אל וירט‪ ,‬ניסה לבטל את‬
‫הצו הזה על‪-‬ידי שיחה טלפונית עם ראש הסגל של ט‪ 4-‬בברלין‪ ,‬האוס‪ .‬אבל האוס יעץ לו‬
‫לא להתחכם אם הוא איננו רוצה להישלח למחנה ריכוז‪ .‬הוא הוצב שם על ידי הפיהרר‬
‫וכל אחד חייב למלא את חובתו כמצוות הפיהרר‪ .‬בבלז'ץ ציוה עליו וירט באחד הימים‪,‬‬
‫כשצריף העץ להמתה בגזים היה כבר כמעט מוכן‪ ,‬להתקין ברזי מקלחות על מנת‬
‫להטעות את היהודים‪ .‬הוא סירב למלא את הפקודה‪ ,‬אחרי שניסה עוד קודם ללא הצלחה‬
‫להפר את ביצועה בעורמה‪ .‬על כן צלף לו וירט בשוט‪-‬פרשים וציוה לירות בו מיד‪ .‬רק‬
‫הודות להשתדלות חבריו פיכטנר ונימן (שניהם כבר מתו) שהרגיעו את וירט‪ ,‬הוא נשאר‬
‫בחיים‪.‬‬
‫בתנאים אלה הוא לא ראה שום אפשרות לסרב לפקודות של וירט בלי לסכן את חייו‪ .‬הוא‬
‫גם ניסה תמיד להתפטר מיחידת ט‪ ,4-‬אבל רק בדצמבר ‪ ,1942‬אחרי שיחה עם הממונה‬
‫לשעבר בברלין‪ ,‬שבלשכתו ביקר בזמן חופשה‪ ,‬הוא הצליח להשיג את שחרורו והעברתו‬
‫לשרות בחברת הנפט אוסטלנד‪.‬‬
‫גם הנאשם אונפרהאו טען שעשה הכל כדי להשתחרר מ‪ -‬ט‪ .4-‬פעמים רבות בזמן‬
‫פעילותו בגראפנק‪ ,‬הוא ניסה להסתלק ממתקני "המתות החסד"‪ ,‬אבל בגלל הממונים‬
‫עליו‪ ,‬שאיימו לשלוח אותו למחנה ריכוז‪ ,‬לא עלה הדבר בידו‪ .‬בין השאר הוא ניצל חופשה‬
‫כדי להשמיע במשרד השרות בברלין את היסוסיו לגני העסקתו בהשמדת היהודים‬
‫ולהשיג את העברות למקום אחר‪ .‬גם ניסיון זה נסתיים בכישלון‪.‬‬
‫בגלל פנייתו השמיץ אותו וירט‪ ,‬כשהוא חזר לבלז'ץ‪ ,‬לפני כל היחידה שנאספה ואפילו‬
‫איים עליו באקדח שלוף‪ .‬בתנאים ששרדו היה זה פשוט התאבדות לסרב לפקודה של‬
‫וירט‪ .‬סירוב כזה היה מביא בוודאות לחיסולו מיידי‪ .‬אם עלה בידו בכל זאת להשתחרר‬
‫מיחידה ט‪ 4-‬בשנת ‪ ,1944‬היה זאת תוצאה של מאמציו הרציניים הולכים ונשנים‪.‬‬
‫הנאשמים גליי יוהרס וצירקה הצהירו שלא ראו שום אפשרות להתחמק מהשתתפות‬
‫במבצע להשמדת היהודים‪ .‬משום כך הם גם לא עשו דבר ומילאו את הפקודות שניתנו‬
‫להם‪ .‬דעתם היתה כי במקרה של סירוב יסכנו את חייהם ובית דין צבאי ידון אותם למיתה‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 42 -‬‬

‫בגלל סירוב פקודה או שיירו בהם בלי משפט בגלל התנגדות גלוייה‪ .‬דווקא האפשרות‬
‫השניה התקבלה על דעתם בגלל אישיות של מפקדי המחנה וירט והרינג‪.‬‬
‫בנוגע לאישיותם של הממונים על הנאשמים‪ ,‬וירט והרינג‪ ,‬העידו אנשי צוות המחנה פה‬
‫אחד‪ :‬וירט שאנשיו קראו לו "כריסיטיאן האכזר"‪ ,‬היה בן בלייעל שהיה משתולל תוך‬
‫צעקות וקללות תמיד היה מתרוצץ במחנה עם שוט ואקדח בכל מקום שהופיע הטיל‬
‫אימה ופחד‪ .‬כולם מתארים אותו כנאצי שעלה על כולם בברוטאליות וחוסר התחשבות‪.‬‬
‫סירוב גלוי למלא פקודה שלו היה מביא להשמדה עצמית וודאית‪" ,‬בלי להטריח" בית דין‬
‫של הס"ס‪ .‬לפי כמה עדויות צלף וירט בין היתר‪ ,‬במו ידיו בשוטר במשמרות אוקראיניים‬
‫וגם בעובדי מחנה גרמנים‪ .‬כמישהו מפיקודיו נראה לו "פושר" היה וירט מכריח אותו‬
‫באיומי אקדח לנהוג בהתאם לרצונו‪ .‬אנשים מהצוות הגרמני שלא מצאו חן בעיניו הוא‬
‫שלח ל"ניסיון קשיחות" אל הבור‪ ,‬שם נורו היהודים החולים שלא יכלו עוד ללכת‪.‬‬
‫בנוגע למפקד המחנה הרינג אומרות העדויות שאמנם לא היה כל כך קשוח כמו וירט‪,‬‬
‫אבל היה נאצי נוקשה מאד שדרש משמעת ללא תנאי‪ ,‬דחה כל רגש אנושי ופיגר אך מעט‬
‫אחרי וירט‪.‬‬
‫ד‪ .‬הערכת טענות הסנגוריה‬
‫טענתו של הנאשם אוברהאוזר‪ ,‬שהוא פעל במצב חירום לפי פקודות‪ ,‬איננה אמינה‪ .‬כפי‬
‫שיוצא משחרורו מהתפקיד‪ ,‬הוא היה במשך שנים שותף נאמן וקרוב של וירט‪ ,‬שסבל‬
‫סביבו רק אנשים שהיו "חיילים טובים" ו"נאציונל‪-‬סוציאליסטים טובים" לפי הבנתו‪.‬‬
‫לאוברהאוזר היו‪ ,‬כפי שהוא עצמו מעיד‪ ,‬יחסי אימון כה הדוקים עם וירט‪ ,‬שוירט לא יכול‬
‫להרשות לעצמו לנקוט נגדו בשום צעדים שסיכנו את גופו או את חייו‪ .‬בסופו של דבר‪,‬‬
‫אוברהאוזר מילא את המשימות שהוטלו עליו בנאמנות ובדייקנות כזו שהוא הועלה לפי‬
‫המלצת וירט‪ ,‬בהזדמנות ביקורו של הימלר בלובלין‪ ,‬לדרגת ס"ס אונטר‪-‬שטורמפיהרר‬
‫ואחר כך‪ ,‬באיטליה‪ ,‬לס"ס אוברשטורמפיהרר‪ .‬הנאשם לא יכול‪ ,‬על פי המנטאליות של‬
‫וירט‪ ,‬לזכות בשום אופן בדרגות כאלה אילו היה מגלה התנגדות כלשהי לצעדים שהוא‬
‫תיכנן בזמן השתתפותו במבצע השמדת היהודים‪ .‬אוברהאוזר היה טיפוס ממושמע‪,‬‬
‫אשר‪ ,‬מתוך נאמנות בלתי מעורערת ורגש חובה מסולף‪ ,‬הסכים לבצע פקודות פושעות‬
‫ללא תנאי‪ .‬רצונו לא נחלש בגלל המצב של טרור השורר בדרך כלל במדינה הנאצית ולא‬
‫בגלל הטרור שהטיל במיוחד הממונה עליו‪ ,‬וירט‪.‬‬
‫חוץ מזה‪ ,‬מתוך הערכת הטענות להגנת הנאשמים יוצא‪ ,‬שאין הם יכולים להסתמך על‬
‫מצב של סיכון אמיתי כפי שמותנה בסעיף ‪ 52‬של החוק‪ .‬מטרת סעיף זה איננה‪,‬‬
‫שאנשים אשר בימי השלטון הנאצי‪ ,‬במשך תקופה ניכרת‪ ,‬לקחו חלק במבצעי רציחות‬
‫המוניות‪ ,‬יוכלו להתחמק מאחריות של השתתפות בביצוע פשעים כבדים ביותר‪ .‬ההיקף‬
‫והמידה של השתתפותם בפשע מחייבים את הנאשמים להסתכן ולעשות כל הניתן‪ ,‬כדי‬
‫להתרחק מהשתתפות בפשעים‪.‬‬
‫נוסף לזה‪ ,‬אפשר לדרוש מהם שיבדקו בקפדנות מיוחדת‪ ,‬אם התנהגותם הייתה באמת‬
‫הברירה היחידה כדי לצאת מהסכנה‪.‬‬
‫נוכח האירועים שהתרחשו בבלז'ץ‪ ,‬הנאשמים‪ ,‬גם אם היו בעלי דרגות נמוכות‪ ,‬יכלו‬
‫לדעת שלא יוכלו להסתפק במילוי פקודות באדישות‪ ,‬וגם אם הגישו בקשה להעברה‬
‫מבלז'ץ למקום אחר‪ ,‬תוך המשכת מילוי הפקודות וציפייה לתוצאות הבקשה‪ ,‬היו הולכים‬
‫רק בדרך הנוחה ביותר שנזדמנה להם‪.‬‬
‫אפשר היה לדרוש מהם שיתייצבו אצל מפקד המחנה‪ ,‬יגלו בזהירות את ייסורי המצפון‬
‫שלהם ויבקשו ממנו שיועברו בקרוב לתפקיד אחר ושעד אז ישוחררו מכל התפקידים‬
‫הקשורים בהשמדת היהודים‪ .‬זה היה דבר שונה מסירוב גלוי למלא פקודה‪ .‬לא היו‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 43 -‬‬

‫נובעות מזה סכנות רציניות לגופם ולחייהם‪ ,‬הנאשמים היו צריכים לקחת בחשבון‬
‫שהממונים עליהם יקראו להם פחדנים או שהקריירה שלהם תיפגע‪ .‬אי נעימויות כאלה‬
‫לא היו עומדות בשום יחס לחייהם של מאות אלפי אנשים שניספו במחנה‪ .‬באשר לטענת‬
‫הנאשמים‪ ,‬שבמקרה של גילוי ייסורי המצפון שלהם‪ ,‬הם חששו שדווקא אז יכריח אותם‬
‫מפקד המחנה‪ ,‬וביתר שאת‪ ,‬להשתתף בפעולות השמדה‪ ,‬אפשר להעריך טענה זו רק‬
‫כטיעון לשם התגוננות‪ .‬כפי שמראה השתלשלות העניינים במחנה בלז'ץ למעשה‪ ,‬נשלחו‬
‫לפעולות שפלות במיוחד‪ ,‬כגון שירות ליד הבור‪ ,‬בדרך כלל רק אנשים שהוכיחו שהיו להם‬
‫התכונות המתאימות לצורך זה‪.‬‬

‫אנשי ס"ס במחנה ההשמדה בלזץ [ארכיון לוחמי הגטאות]‬
‫ה‪ .‬סיווג משפטי של המעשה‬
‫במסגרת ההכנות של המערכה נגד רוסיה‪ ,‬קיבל היטלר‪ ,‬בשיתוף עם הימלר והיידריך‪,‬‬
‫החלטה לפתוח בהשמדת יהודי מזרח אירופה במסגרת התוכנית להשמיד את כל‬
‫היהודים‪ .‬ביצוע תוכנית ההשמדה הוטל על הס"ס‪.‬‬
‫השליטים הנאציים הכינו ותכננו את פעולות הרצח לפרטי פרטיהן‪ ,‬וכפי שמתברר מנאומו‬
‫של הימלר במינסק‪ ,‬לא רצו להסית אחרים למעשים אלה‪ ,‬אלא רצו לשאת באחריות‬
‫הבלעדית לביצוע פקודותיהם‪ .‬הם היו נותני הפקודות שדרשו משמעת ללא תנאי‬
‫מפיקודיהם‪ ,‬הם רצו בהשמדה בכוונה תחילה‪.‬‬
‫הרציחות ההמוניות בוצעו מסיבות גזעיות ופוליטיות‪ .‬ההחלטה להמית בני אדם רק בגלל‬
‫השתייכותם לגזע מסויים נבעה משיגעון גזעני שנוצר וטופח על ידי האידיאולוגיה‬
‫הנאצית שהביאה להפרזה‪ ,‬ללא שום יסוד‪ ,‬בהערכת הגזע "הגרמני" שלעומתו נחשבו‬
‫שאר הגזעים כנחותים‪ ,‬ויש לשעבדם או להשמידם‪ .‬לפיכך נקבעה התנהגותם של היטלר‬
‫וחבריו על ידי דימויים ששמים לקלס וללעג כל רגש אנושי והיו פסולים מעיקרם‪ .‬מניעים‬
‫כאלה יש לראות כ"שפלים" במובן סעיף ‪ 221‬של החוק הפלילי שהיה בתוקפו מאז‬
‫‪.15.9.41‬‬
‫הביצוע של מעשי הרצח הצטיין בחוסר רגש ובחוסר רחמנות שקשה לתאר‪ .‬הקורבנות‬
‫הובאו למחנות ההשמדה בקרונות משא בצפיפות נוראה בלי לספק להם מזון ומשקה‪.‬‬
‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 44 -‬‬

‫הם הגיעו במצב איום כתוצאה מהנסיעה‪ ,‬שהייתה לפעמים ארוכה‪ ,‬בייחוד בחודשי הקיץ‪.‬‬
‫רבים חשו מה צפוי להם וסבלו עינויים נפשיים וגופניים שקשה לשער‪ ,‬בתהליך של‬
‫הפשטת הבגדים‪ ,‬בעת מסירת רכושם האחרון ובזמן שדחפו אותם דרך "הצינור"‪.‬‬
‫עינויים אלה עוד גברו בסוף על ידי זה שהקרבנות הדחוסים בשטח צפוף בתוך תאי‬
‫הגזים‪ ,‬היו נאלצים לחכות עד ‪ 30‬דקות למותם הגואל‪ ,‬כאשר זעקות ומהומות פרצו‬
‫בקרבם‪ .‬אלה שעמדו זמן רב יותר בעינויים‪ ,‬עוד חשו בעווית המוות של החלשים שנלחצו‬
‫לצידם‪ ,‬לפני שהם עצמם נחנקו‪ .‬תאנים אלה מבהירים‪ ,‬שמעשי ההשמדה היו מלווים גם‬
‫בסימני היכר של אכזריות‪.‬‬
‫אין צורך להוכיח שהשמדה המונית של אנשים חפים מפשע היית המנוגדת אובייקטיבית‬
‫לחוק‪ ,‬נוכח הזוועה והאכזריות של המעשה המשקף את הזלזול העמוק של היטלר‬
‫ומקורביו בזכויות היסודיות ביותר של האנשים שנפגעו במבצע ההשמדה‪.‬‬
‫כפי שההשמדה ההמונית לא הפכה ל"חוקית" משום שהייתה מושתתת על הכרזת רצונו‬
‫של היטלר כנציג עליון של הרייך הגרמני דאז‪ ,‬כן אין לבטל את העובדה שהמעשה מנוגד‬
‫לחוק על ידי הצידוק בהגנת המדינה או במצב חירום המבטל את החוק‪.‬‬
‫היטלר ושותפיו למעשה היו מודעים לכך שהתכנון והביצוע של השמדה המונית של בני‬
‫אדם משוללים כל בסיס חוקי‪ .‬אבל תוך הכרה ברורה שפשע כזה מנוגד לחוק‪ ,‬הם ניצלו‬
‫את ההזדמנות שסיפקה להם המערכה במזרח‪ ,‬כדי לבצע הלכה למעשה את השמדת‬
‫היהדות שהם תכננו מזה זמן רב‪ .‬מודעותם לאי החוקיות מתבטאת קודם כל בשמירת‬
‫הסודיות החמורה בתכנון ובביצוע של צעדי ההשמדה‪ ,‬שהוכרזו כ"עניין סודי של הרייך"‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬המבצעים לקחו בחשבון שצעדי ההשמדה‪ ,‬שהם הורו לבצע‪ ,‬יתנהלו באופן‬
‫שיהיה מלווה בעינויים נפשיים וגם גופניים‪ .‬ברם‪ ,‬למרות הידיעה הזאת הם הורו לבצע‬
‫את צעדי ההשמדה ההמונית ללא כל מצפון ורגש אנושי‪ ,‬כי השגת מטרותיהם עמדה‬
‫מעל לחיים של מאות אלפי בני אדם‪ .‬במצב עניינים זה אין צורך בהסבר נוסף‪ ,‬שהתוכנית‬
‫והביצוע של מבצע ההשמדה נבעו מגישה נטולת‪-‬רגש שלא ידעה רחם‪.‬‬
‫היטלר וחבריו פעלו במשותף כמבצעים ישירים‪ .‬במודע ובפעולה משותפת בכוונה תחילה‬
‫הם קיבלו את ההחלטה על רציחת היהודים ותוך ניצול מעמדם השלטוני הבלתי מוגבל‬
‫הם הוציאו את ההוראות שהיו דרושות כדי להוציא את פקודת ההשמדה אל הפועל‪.‬‬
‫הפושעים הראשיים נושאים לפיכך באשמת פשע של רצח שבוצע במשותף כאשר מקרי‬
‫ההמתה הנוגעים למשפט זה עומדים ביחס למעשה היחידה (סעיף ‪ 73‬של החוק‬
‫הפלילי)‪]9[ .‬‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 45 -‬‬

‫ביבליוגרפיה‬
‫ארד יצחק‪ :‬מבצע ריינהארד‪ -‬בלז'ץ‪ ,‬סוביבור‪ ,‬טרבלינקה‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תשמ"ח‪.1988-‬‬
‫ארד יצחק‪ :‬ערך בלז'ץ‪ ,‬האנציקלופדיה של השואה‪ .‬כרך א‪ ,‬ספרית פועלים‪,‬‬
‫תש"ן‪ ,1996-‬עמ' ‪.139-118‬‬
‫ארד יצחק‪ :‬הפתרון הסופי‪ -‬התגבשות מזימת ההשמדה ומבצע ריינהארד‪,‬‬
‫משרד החינוך והתרבות‪ ,‬מרכז ההסברה ‪ -‬שירות הפרסומים‪ ,‬תשנ"א‪.‬‬
‫ארד יצחק‪ :‬השמדת יהודי ברית המועצות בתקופת השואה בשטחים שנכבשו בידי‬
‫הנאצים‪ ,‬משרד החינוך והתרבות‪ ,‬מרכז ההסברה ‪ -‬שירות הפרסומים‪ ,‬תשנ"א‪.1991-‬‬
‫פראגר משה‪ :‬מן המצר קראתי‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשס"ד‪.1664-‬‬
‫פרידמן טוביה‪ :‬מחנה ההשמדה בלז'ץ‪-‬אוסף דוקומנטרי‪ ,‬המכון לדוקומנטציה‪,‬‬
‫תשמ"ב‪.1981-‬‬
‫קלויזנר ישראל [עורך]‪ :‬מפרשת השואה ‪:‬תעודות על סבלות היהודים תחת שלטון‬
‫הנאצים‪ ,…‬ועדת ההצלה של הסוכנות היהודית‪,‬ראובן מס‪ ,‬תש"ה‪-‬תש"ו‪.1946-1945 ,‬‬

‫מאמרים‬
‫זילברקלנג דוד‪ :‬צעד אל המוות‪ :‬מחנות העבודה בבלזץ בשנת ‪ ,1940‬דפים לחקר‬
‫השואה יט‪ ,‬תשסה‪.57-86 ,1665-‬‬
‫ארד יצחק‪" :‬מבצע ריינהארד"; מחנות ההשמדה בלז’ץ‪ ,‬סוביבור‪ ,‬טרבלינקה‪,‬‬
‫יד ושם‪ ,‬טז תשמ"ה‪ ,1685-‬עמ' ‪.165-191‬‬

‫אתרי אינטרנט‬
‫מחנות השמדה‪/http://www.deathcamps.org :‬‬
‫מוזיאון בלז'ץ‪/ http://www.belzec.org.pl:‬‬
‫אתר המחנה בלז'ץ‪http://www.death-camps.org/belzec/belzec.html :‬‬

‫מראי מקומות‬
‫‪ .1‬מקור הציור‪ :‬אתר המחנה בלז'ץ‪:‬‬
‫‪http://www.death-camps.org/belzec/belzec.html‬‬
‫‪.1‬ארד יצחק‪ :‬מבצע ריינהארד‪ ,‬עמ' ‪.164-163‬‬
‫‪ .3‬פראגר משה‪ :‬מן המצר קראתי‪ ,‬מוסד ה עמ' קסח‪.‬‬
‫‪ .4‬קלויזנר ישראל [עורך]‪ :‬מפרשת השואה‪ :‬תעודות על סבלות היהודים‬
‫תחת שלטון הנאצים‪ ,…‬עמ' ‪.139-166‬‬
‫‪ .5‬שרטוט מחנה ההשמדה בלז'ץ הובא מהספר‪ :‬ארד יצחק‪ :‬ערך בלז'ץ‪ ,‬האנציקלופדיה‬
‫של השואה‪ .‬כרך א‪ ,‬עמ' ‪.191‬‬
‫‪ .6‬קלויזנר ישראל [עורך]‪ :‬מפרשת השואה ‪:‬תעודות על סבלות היהודים תחת שלטון‬
‫הנאצים‪ ,…‬עמ' ‪108-106.‬‬
‫‪ .7‬קלויזנר ישראל [עורך]‪ :‬מפרשת השואה ‪:‬תעודות על סבלות היהודים תחת שלטון‬
‫הנאצים‪ ,…‬עמ' ‪113-108.‬‬
‫‪ .8‬פרידמן טוביה‪ :‬מחנה ההשמדה בלז'ץ‪-‬אוסף דוקומנטרי‪ ,‬עמ' ‪.44-39‬‬
‫‪ .9‬פרידמן טוביה‪ :‬מחנה ההשמדה בלז'ץ‪-‬אוסף דוקומנטרי‪ ,‬עמ' ‪.15-9‬‬
‫**********‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 46 -‬‬

‫_________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה בלזץ‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 47 -‬‬