מחנה ההשמדה סוביבור

‫המכון ללימודי השואה‬
‫ע"ש ח‪ .‬אייבשיץ‬

‫רחוב התיכון ?‪ ,9‬נווה‪-‬שאנן‪ ,‬ת‪.‬ד >>‪ ,?8‬חיפה ‪990?8‬‬
‫‪Gideonbe5@gmail.com‬‬
‫בס"ד‪ ,‬אייר תשס"ח‪ ,‬מאי >‪800‬‬

‫ביטאון פורום שמירת‬
‫זיכרון השואה‬
‫גיליון מספר ‪12‬‬

‫עורך@ גדעון רפאל בן מיכאל‬

‫מחנה ההשמדה‬

‫סוביבור‬

‫תחנת הרכבת בעיירה סוביבור‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-1-‬‬

‫תוכן העניינים‬

‫עמודים‬

‫• פתח דבר‪;-9 ……………………………………………………………………………..‬‬
‫• ד"ר יצחק ארד@ מחנה ההשמדה סוביבור‪>-; ………………………………………‬‬
‫• דוד משה בהיר [שקלרק]@ המרידה‪88-? ………………………………………………‬‬
‫• עדה ליכטמן@ ממיילץ לסוביבור‪99-89 …………………………………………………..‬‬
‫• ליאון פלדהנדלר@ סוביבור‪9>-9: …………………………………………………………‬‬
‫• מטץ זלדה@ סוביבור‪:8-9> ………………………………………………………………..‬‬
‫• דב פריבר [פרייברג]@ עדותו במשפט אייכמן‪;=-:8 ………………………………….‬‬
‫• מפת סוביבור‪;?-;> ………………………………………………………………………..‬‬
‫• אלכסנדר פיצ'ורסקי@ המרד בסוביבור‪=<-<0 ………………………………………….‬‬
‫• אחרית דבר ‪==-=> ………………………………………………………………………….‬‬
‫• ביבליוגרפיה ‪== …………………………………………………………………………‬‬
‫• מראי מקומות‪=>-== ………………………………………………………………………..‬‬

‫לוח זיכרון ומגדל שמירה באתר מחנה ההשמדה סוביבור [ארכיון לוחמי הגטאות]‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-2-‬‬

‫פתח דבר‬
‫לחברי פורום שמירת זיכרון השואה‪ ,‬השלום והברכה!‬
‫מחנה השמדה סוביבור נמצא בפולין סמוך לכפר סוביבור‪ ,‬במזרח חבל לובלין בפולין‪ .‬פעולת‬
‫ההשמדה במחנה החלה בחודש מאי ‪ ,1942‬במהלך פעולת המחנה הושמדו בו ‪8;0,000‬‬
‫יהודים‪ .‬ב‪ 14-‬באוקטובר ‪ 1943‬פרץ במחנה מרד‪ ,‬ובמהלכו נהרגו ‪ 11‬אנשי ס"ס‪ .‬לאחר‬
‫המרד חוסל המחנה‪.‬‬
‫מחנה ההשמדה סוביבור הוקם במסגרת "מבצע ריינהרד" [בגרמנית‪:‬‬
‫‪ ,]Reinhard‬שהיה שם צופן למבצע הכחדת היהודים בשטחי גנרלגוברנמן‪.‬‬
‫השם ניתן למבצע‪ ,‬מספר חודשים לאחר שהחל‪ .‬שם המבצע ניתן לזכרו של ריינהארד‬
‫היידריך‪ ,‬ראש המשטרה הנאצית החשאית ומארגן ועידת ואנזה שבה גובש "הפתרון הסופי"‪,‬‬
‫שחוסל כאשר נורה למוות ב‪ 27.5.42 -‬בידי אנשי מחתרת צ'כים‪ .‬במסגרת המבצע הצליחו‬
‫הגרמנים לרצוח ‪ 1,700,000‬בני אדם‪ ,‬רובם המוחלט יהודים‪.‬‬
‫‪Aktion‬‬

‫מפקד המבצע היה אודיליו גלובוצניק ‪ -‬מפקד הס"ס והמשטרה במחוז לובלין‪ .‬הגרעין‬
‫המרכזי בסגל המבצע היו מומחי האותונסיה שהועברו לחזית לאחר הפסקת המבצע‬
‫בגרמניה‪ .‬בנוסף‪ ,‬גויסו מתנדבים אוקראינים‪.‬‬
‫במסגרת "מבצע ריינהרד" הוקמו שלושה מחנות השמדה‪ :‬בלז'ץ‪ ,‬סוביבור וטרבלינקה‪.‬‬
‫הסבר קצר על המושג הגנרלגוברנמן‪ .‬השם המלא בגרמנית@‬
‫"‪"Generalgouvernement für die besetzten Polnischen Gebiete‬‬
‫ופירושו‪" ,‬ממשל כללי לאזור הכבוש בפולין"‪ .‬זהו השם שנתנו הנאצים לשטחי פולין שלא‬
‫סופחו לגרמניה‪ ,‬לאחר כיבושה של פולין במהלך מלחמת העולם השנייה‪ .‬השטח כלל חמישה‬
‫מחוזות‪ :‬ורשה‪ ,‬לובלין‪ ,‬רדום‪ ,‬קרקוב וגליציה המזרחית‪.‬‬
‫מספר היהודים בגנרלגוברנמן הגיע ל‪ ,1,800,00-‬הם היו קורבן לצווים מפלים‪ ,‬רכושם‬
‫הוחרם‪ ,‬והם גויסו לעבודת כפייה‪ .‬מאז ראשית שנת ‪ 1940‬נכלאו היהודים בגטאות בתנאי‬
‫מחסור חמורים וניתוק‪ .‬באביב ‪ 1942‬החלו הגירושים של יהודי הגטאות בגנרלגוברנמן‬
‫למחנות השמדה באזור לובלין‪ .‬עד שנת ‪ 1944‬חוסלו כול הגטאות הללו לחלוטין‪.‬‬
‫ב"מבצע ריינהרד" רבים מאנשי הצוות הגרמנים וכריסטיאן וירט בראשם אשר הקימו את‬
‫מחנות ההשמדה והפעילו אותם‪ ,‬היו כבר בעלי ניסיון ברצח עם‪ ,‬כתוצאה מהשתתפותם‬
‫בתוכנית ‪ – T4‬אותנסיה‪ ,‬בה הושמדו גרמנים שהיו לקויים בגופם או בשכלם‪[ .‬השם ניתן‬
‫לפי מקום מושבו של מטה הארגון ברחוב ‪ Tiergartenstrasse‬מספר ‪ 4‬בברלין]‬
‫לאחר הפסקת התוכנית בעקבות מחאה עממית בגרמניה‪ ,‬באוגוסט ‪ ,1941‬הופנה כוח האדם‬
‫של התוכנית אל השמדת היהודים‪.‬‬
‫אותנסיה ‪[ ,Euthanasia -‬בגרמנית – ‪ ,]Euthanasie‬מונח שתרגומו לעברית הוא "המתת‪-‬‬
‫חסד"‪ .‬במשפטי נירנברג אמדו את מספר קורבנות האותנסיה ב‪ 275,000 -‬איש‪.‬‬
‫"מבצע ריינהרד" מהווה את הפיכת השמדת יהדות אירופה לתעשיית מוות שלמה‪ .‬לפני‬
‫המבצע בוצע הרג המוני‪ ,‬בעיקר באמצעות בורות ירי ובאמצעות משאיות גז במחנה חלמנו‪,‬‬
‫____________________________________‬
‫‪-3-‬‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫אולם קצב הרצח היה איטי ולא יעיל מבחינת הצמרת הנאצית‪ ,‬שחיפשה פתרונות מהירים‬
‫יותר‪ .‬הרצח בתאי גז‪ ,‬שהחל בבלז'ץ והמשיך לאחר מכן בשאר המחנות‪ ,‬היה מהיר וזול‪:‬‬
‫ההשמדה לא ארכה יותר מ‪ 20-‬דקות‪ ,‬ואז נכנסה הקבוצה הבאה לתאי הגזים‪ .‬המחנות היו‬
‫חשאיים ורחוקים מכל מרכזי אוכלוסייה‪.‬‬
‫המבצע הסתיים לאחר השמדת רובם הגדול של יהודי פולין ובעקבות מרידות שהיו במחנות‬
‫טרבלינקה וסוביבור‪ ,‬שלאחריהן נסגרו המחנות‪ .‬לאחר סגירתם‪ ,‬המשיכו הנאצים בהשמדת‬
‫השרידים שנותרו ביריות או במחנה ההשמדה אושוויץ‪-‬בירקנאו‪.‬‬
‫*********‬
‫במחצית השנייה של יולי ועד אמצע אוגוסט ‪ 1943‬התגבשה במחנה סוביבור קבוצת מחתרת‬
‫בראשותו של ליאון פלדהנדלר‪ ,‬שהיה בעבר יושב‪-‬ראש היודנראט בז'ולקייבקה‪ .‬את ארגון‬
‫המרד קיבל על עצמו יהודי הולנדי‪ ,‬קצין צי לשעבר בשם יוסף ג'ייקובס‪ .‬על‪-‬פי התוכנית‪,‬‬
‫התכוונו המורדים לחדור למחסן הנשק‪ ,‬בסיועם של שומרים אוקראינים אחדים שהסכימו‬
‫לשתף פעולה‪ .‬אך בעקבות הלשנה של אחד האוקראינים‪ ,‬נודעה תוכנית הבריחה‪ .‬ג'ייקובס‬
‫נעצר ונחקר על שותפיו לקשר‪ .‬למרות המכות והעינויים הממושכים לא נשבר ג'ייקובס ודבק‬
‫בטענתו‪ ,‬כי הוא לבדו תיכנן לברוח‪ .‬ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן נרצחו כתגמול לניסיון הבריחה הוא ועוד‬
‫‪ 72‬יהודים הולנדיים‪.‬‬
‫ניסיון בריחה נוסף נעשה באמצע ספטמבר‪ .‬האסירים‪ ,‬שהוחזקו באזור ההשמדה‪ ,‬כרו‬
‫מנהרה שראשיתה בצריף מגוריהם ואשר הייתה אמורה להגיע עד מעבר לגדרות ולשדה‬
‫המוקשים‪ .‬כריית המנהרה הייתה כבר על סף סיום‪ ,‬כאשר גילו אותה הגרמנים‪ .‬כל אסירי‬
‫אזור ההשמדה‪ ,‬שמנו אז כ‪ 100-150 -‬איש‪ ,‬נורו‪.‬‬
‫היו עוד ניסיונות מרד של יחידים וקבוצות‪ .‬רובם נכשלו‪ .‬בעדותו של משה בהיר תוכלו לקרוא‬
‫עליהם‪.‬‬
‫למרות הכישלונות המשיכה קבוצת המחתרת במחנה הראשון בהכנות למרד ובחרה כמנהיג‬
‫קצין יהודי שהיה סגן בצבא הסובייטי‪ ,‬בשם אלכסנדר פצ'רסקי‪ .‬הוא הגיע למחנה עם קבוצה‬
‫של ‪ 100‬שבויי מלחמה יהודים ששירתו בצבא‪-‬האדום‪ .‬זהו היה המרד הגדול בסוביבור –‬
‫שהצליח‪ .‬לאחר מרד זה נסגר המחנה‪.‬‬
‫עוז רוח‪ ,‬אומץ לב ודביקות בלתי מתפשרת כדי לצאת אל החופש אפיינו את כל המורדים‬
‫בסוביבור‪.‬‬
‫*********‬
‫מחנה סוביבור היה מחנה מוות טוטאלי‪ .‬המשלוחים שהגיעו לסוביבור נשלחו מיד לתאי‬
‫הגזים‪ .‬מערכת הרמייה וההטעיה המשוכללת של הגרמנים גרמה לכך שיהודים רבים לא ידעו‬
‫כי הם מובלים למוות‪-‬לרצח עד שהגיעו לתאי הגזים‪.‬‬
‫לא היו במחנה קבוצות עבודה‪ .‬מעת לעת הם לקחו מכל משלוח עשרות יהודים כדי שיסייעו‬
‫להם בעבודות המחנה הנחוצות למעשי הזוועה והרצח‪ .‬לאחר מספר חודשים הם הוצאו‬
‫למוות והוחלפו עם אחרים שהגיעו במשלוחים החדשים‪.‬‬
‫מספר עדים הפליגו בעדויותיהם במספר הנרצחים‪ .‬האחד טען שנרצחו מיליון יהודים‬
‫בסוביבור ועדה אחרת נקטה במספר ‪ 2‬מיליון‪.‬‬
‫העדים היו עדים להירצחם של אלפים ולא הייתה להם תמונה כוללת מיום תחילת ההשמדה‬
‫בסוביבור עד סגירתו של המחנה‪ .‬בסוביבור נרצחו כ‪ 250,000 -‬נרצחים‪ .‬המספר מקובל על‬
‫החוקרים ומוסד "יד ושם"‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-4-‬‬

‫הבאתי קטעי עדויות שכביכול חוזרות על עצמן‪ .‬התיאור מפי עדים שונים הרואים לעיתים את‬
‫הדברים מזווית ראייה אישית‪ .‬הצלבת העדויות‪ ,‬מאפשרת לנו לקבל תמונה מהימנה על מה‬
‫שהתרחש בסוביבור‪.‬‬
‫העדויות המובאות בביטאון ממחישות לנו היטב את אשר התרחש במחנה ההשמדה סוביבור‬
‫וגירוש היהודים ממקומותיהם‪.‬‬
‫אותם מעטים שידעו את כוונותיהם של הגרמנים ניסו לברוח ולהתמרד‪ .‬אחדים שרדו‬
‫בבריחתם והודות לאומץ ליבם יש בידינו את העדויות שאני מביא בביטאון‪.‬‬
‫לא שיניתי את הניסוחים והתחביר מהעדויות וזאת כדי לשמור על אוטנטיות העדויות‪.‬‬

‫גדעון רפאל בן מיכאל‬
‫עורך הביטאון‬

‫ד"ר ארד יצחק‬

‫מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫מחנה השמדה סוביבור (‪ )Sobibor‬הוקם ליד סוביבור‪ ,‬כפר קטן ותחנת רכבת בחלקו‬
‫המזרחי של המחוז לובלין בפולין‪ ,‬בקרבת מסילת הברזל חלם‪-‬ולודורה (‪,)Chelm-Woldwa‬‬
‫שמונה ק"מ מדרום לוולודווה‪ .‬האזור מיוער‪ ,‬ביצתי ודל אוכלוסין‪.‬‬
‫במרס ‪ 1942‬הוחל בבניית סוביבור‪ ,‬במסגרת מבצע "רינהרד"‪ .‬בהקמת המחנה הועסקו‬
‫תושבים מקומיים וקבוצה של ‪ 80‬אסירים יהודים שהובאו מגטאות שבאזור‪ .‬עבודות הבינוי‬
‫נעשו בפיקוחו של ס"ס אוברשטורמפירר ריכרד תומלה‪ ,‬ממשרד הבינוי של הס"ס בלובלין‪.‬‬
‫באפריל ‪ 1942‬מונה ס"ס אוברשטורמפירר פרנץ שטנגל למפקד המחנה‪ ,‬ועבודות הקמת‬
‫המחנה הושלמו בפיקודו‪ .‬מחנה סוביבור נבנה על פי הניסיון שהצטבר והלקחים שהופקו‬
‫בהקמתו של מחנה ההשמדה בבלז'ץ ובהפעלתו‪.‬‬
‫עם סגל מחנה סוביבור נמנו כ‪ 30–20-‬גרמנים אנשי ס"ס‪ ,‬שרובם המכריע‪ ,‬וביניהם גם מפקד‬
‫המחנה שטנגל‪ ,‬שירתו לפני כן במבצע "אותנסיה"‪ .‬במחנה שירתו גם ‪ 90-120‬אוקראינים‪,‬‬
‫רובם שבויי מלחמה סובייטיים‪ ,‬ואנשי טרווניקי‪ ,‬וביניהם גם פולקסדויטשה מברית המועצות‪.‬‬
‫הגרמנים מילאו במחנה בעיקר תפקידי פיקוד ומינהלה‪ ,‬והיחידה האוקראינית הועסקה‬
‫בשמירה‪ ,‬באבטחה ובמניעת בריחה והתנגדות מצד היהודים שהובאו למקום‪ .‬במחנה רוכזו‬
‫גם אסירים יהודים לעבודות עזר שונות‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-5-‬‬

‫המחנה‪ ,‬שצורתו מרובע של ‪ 600X400‬מטר‪ ,‬היה מחולק לשלושה אזורים‪ :‬אזור המינהלה‪,‬‬
‫אזור הקבלה ואזור ההשמדה‪.‬‬
‫באזור המינהלה נכלל השטח שנקרא "מחנה קדמי" (‪ )Vorlager‬ומחנה ‪.9‬‬
‫ב"מחנה הקדמי" נמצא רציף הרכבת ומקום חנייה ל‪ 20-‬קרונות וכן מבני המגורים של‬
‫הגרמנים והאוקראינים‪.‬‬
‫במחנה ‪ ,1‬שהיה מגודר ומופרד‪ ,‬התגוררו האסירים היהודים ושם היו גם בתי המלאכה‬
‫שחלק מהאסירים היהודים עבדו בהם‪.‬‬
‫ל"אזור הקבלה"‪ ,‬שנקרא גם מחנה ‪ ,2‬הוכנסו משלוחים של יהודים שהובאו להשמדה‪,‬‬
‫ונעשו בו כל הפעולות שקדמו להובלתם לתאי הגזים – הסרת הבגדים‪ ,‬גזיזת שערות הנשים‬
‫ונטילת החפצים ודברי הערך‪.‬‬
‫אזור ההשמדה או מחנה ‪ 9‬היה בחלקו הצפוני‪-‬המערבי והמרוחק של שטח המחנה הכללי‪,‬‬
‫ובו היו תאי הגזים‪ ,‬בורות הקבורה וצריף מגורים לאסירים יהודים שהוחזקו באזור ההוא‪ .‬את‬
‫אזור הקבלה ואזור ההשמדה חיבר שביל שרוחבו שלושה‪-‬ארבעה מטרים ואורכו כ‪150-‬‬
‫מטר‪ .‬השביל היה מגודר בשני צידיו בתיל דוקרני‪ ,‬שבו היו שזורים ענפים למניעת ראייה‪,‬‬
‫ודרכו הובלו הקורבנות ערומים מהצריף שבו צוו להתפשט עד לתאי הגזים‪.‬‬
‫המחנה כולו הוקף בשלושה גדרות תיל שזורים בענפים כדי למנוע תצפית מבחוץ על הנעשה‬
‫בפנים‪ .‬גם האזורים השונים בתוך המחנה היו מגודרים‪.‬‬
‫שלושת תאי הגזים בסוביבור נמצאו במבנה לבנים‪ .‬כל אחד מהם גודלו ‪ 4X4‬מטרים‪,‬‬
‫וקיבולו ‪ 160-180‬בני אדם‪ .‬הכניסה לתאי הגזים הייתה מתוך מרפסת שבחזית הבניין‪ .‬בכל‬
‫אחד מהתאים הייתה עוד דלת חיצונית להוצאת הגוויות‪ .‬הגז‪ ,‬חד‪-‬תחמוצת הפחמן שסיפק‬
‫מנוע בן ‪ 200‬כוח סוס שהוצב בסככה בסמוך לתאי הגזים‪ ,‬הוזרם בצינורות לתוך התאים‪.‬‬
‫אורך בורות הקבורה שבקרבת תאי הגזים היה ‪ 50-60‬מטר‪ ,‬רוחבם ‪ 10-15‬מטרים ועומקם‬
‫‪ 5-7‬מטרים‪.‬‬
‫מסילת ברזל צרה עם קרוניות חיברה את רציף הרכבת עם בורות הקבורה‪ ,‬והובלו בה בני‬
‫אדם שלא יכלו ללכת בכוחות עצמם לתאי הגזים וגוויות המתים בדרך‪.‬‬
‫באמצע אפריל ‪ ,1942‬כשהייתה הקמת המחנה בשלב הסיום‪ ,‬נערך בו ניסוי לשם בדיקת‬
‫תקינותם של תאי הגזים‪ .‬כ‪ 250-‬יהודים‪ ,‬רובם נשים‪ ,‬הובאו ממחנה עבודה שבקריחוב‬
‫(‪ ,)Krychow‬בקרבת סוביבור ונרצחו בתאי הגזים‪ .‬בתהליך הרצח הניסיוני נכחו כל מפקדי‬
‫המחנה‪.‬‬
‫מתוך המשלוחים הראשונים שהובאו להשמדה הוצאו כמה מאות יהודים בעלי כושר עבודה‪,‬‬
‫חולקו לקבוצות עבודה שונות‪ ,‬ולכל אחת מהן ניתן תפקיד מוגדר לאורך המסלול שבו עברו‬
‫הקורבנות‪ ,‬מרציף הרכבת ועד לתאי הגזים ובורות הקבורה‪ .‬במרוצת הזמן הגיע מספר‬
‫האסירים בקבוצות העבודה עד ל‪ 1,000-‬ובכללם כ‪ 150-‬נשים‪ .‬קבוצה אחת בת כמה עשרות‬
‫אסירים הועסקה ברציף הרכבת‪ .‬תפקידה היה להוריד מהקרונות את הקורבנות שלא היה‬
‫בכוחם לרדת‪ ,‬להוציא מהרכבת את הנספים בדרך ולנקות את הקרונות מהלכלוך ומהחפצים‬
‫שנותרו בהם‪ .‬הרכבת הייתה צריכה לצאת מהמחנה בלי כל עקבות של המטען האנושי‬
‫שהובל בה‪.‬‬
‫באזור הקבלה הופעלו קבוצות עבודה אחדות בטיפול בבגדים ובמטען שהותירו אחריהם‬
‫הקורבנות שנלקחו לתאי הגזים‪ ,‬וכן במיון החפצים ובהכנתם למשלוח מחוץ למחנה‪ .‬הם צוו‬
‫לחפש כסף ודברי ערך שנשארו בין החפצים‪ ,‬ולהסיר את הטלאי הצהוב וסימני זיהוי יהודיים‬
‫אחרים מחלקי הלבוש‪ .‬אחת הקבוצות באזור ההוא‪ ,‬שכונתה "ספרים"‪ ,‬עסקה בגזיזת שערות‬
‫הנשים‪ ,‬והן נארזו ונשלחו אל מחוץ למחנה‪ .‬עשרות אחדות של יהודים הועסקו בבתי‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-6-‬‬

‫המלאכה של סנדלרות‪ ,‬חייטות‪ ,‬נגרות ועוד‪ ,‬שנועדו למתן שירותים לסגל הגרמני והאוקראיני‬
‫של המחנה‪.‬‬
‫באזור ההשמדה הוחזקו ‪ 200-300‬אסירים יהודים‪ ,‬ותפקידם היה להוציא את גוויות‬
‫הנרצחים מתאי הגזים למקום הטמנתם וכן לנקות את תאי הגזים‪ .‬קבוצה מיוחדת של‬
‫אסירים‪ ,‬שכונו "דנטיס טים" הועסקה בהוצאת שיני הזהב של הנרצחים לפני הטלתם לבורות‪.‬‬
‫בסוף ‪ ,1942‬כאשר החלו לשרוף את הגוויות לשם טשטוש עקבות הרצח‪ ,‬הופעלה פלוגה‬
‫מיוחדת של אסירים למטרה זו‪.‬‬
‫בקרב האסירים היהודים נערכו כמעט יום‪-‬יום סלקציות של חולים וחלשים‪ ,‬והמוצאים נשלחו‬
‫לתאי הגזים‪ .‬במקומם נבחרו אסירים חדשים מתוך המשלוחים שהגיעו‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬כל‬
‫עבירה של אסיר – כגון לקיחת מזון‪ ,‬כסף‪ ,‬או דברי ערך מתוך המטענים שהשאירו אחריהם‬
‫הקורבנות‪ ,‬עונשם היה מוות‪ .‬רק מעטים מבין האסירים החזיקו מעמד יותר מחודשים אחדים‪.‬‬
‫תהליך קבלת המשלוחים של היהודים שהגיעו לס' היה כולו מבוסס על הונאת הקורבנות‬
‫והעלמת הגורל הצפוי להם‪.‬‬
‫לאחר בואה של הרכבת עם המגורשים נפתחו הקרונות והקורבנות נצטוו לרדת‪ .‬נאמר להם‬
‫שהם הגיעו למחנה מעבר ומיון‪ ,‬שממנו יישלחו למחנות עבודה‪ ,‬ולפני השילוח למחנות הללו‬
‫עליהם להתקלח ובגדיהם יחוטאו‪ .‬לאחר הודעה זו הופרדו הגברים מהנשים והילדים‪ ,‬די‬
‫ללכת‪ ,‬כביכול‪ ,‬בנפרד למקלחות‪ .‬הם צוו להתפשט‪ ,‬למסור את כל הכסף ודברי הערך‬
‫שבידיהם‪ ,‬באיום שכל המנסה להסתיר משהו ‪ -‬יירה‪.‬‬
‫אחר כך הובלו הקורבנות לתאי הגזים‪ ,‬שהיו מוסווים כמקלחות‪ 450-550 .‬בני אדם הוכנסו‬
‫יחד לחדרי הגזים‪ .‬כל הפעולות הללו נעשו אגב ריצה‪ ,‬צעקות‪ ,‬מכות ויריות באוויר‪ ,‬והקורבנות‬
‫היו בהלם‪ ,‬מבלי להבין את הקורה עמם‪ .‬כאשר מלאו תאי הגזים עד לדחיסות‪ ,‬נסגרו ונאטמו‪,‬‬
‫הוזרם פנימה הגז‪ ,‬ובתוך ‪ 20-30‬דקות מתו כולם‪.‬‬
‫גוויות הנרצחים הוצאו‪ ,‬ואחרי שנעקרו מהם שיניה זהב נלקחו לבורות ונקברו‪.‬‬
‫כל התהליך‪ ,‬מבוא הרכבת למחנה ועד לקבורת הנרצחים‪ ,‬ארך כשעתיים‪-‬שלוש‪ .‬אגב כך נוקו‬
‫הקרונות והרכבת יצאה מהמחנה‪ ,‬ו‪ 20-‬קרונות אחרים‪ ,‬עם מטען אנוש להשמדה‪ ,‬הוכנסו‬
‫למחנה‪.‬‬
‫השלב הראשון של פעולות ההשמדה ארך שלושה חודשים‪ .‬מתחילת מאי ועד סוף יולי‬
‫‪ .1942‬בשלב ההוא הובאו לסוביבור יהודים ממחוז לובלין שבפולין וכן מצ'כוסלובקיה‪,‬‬
‫מגרמניה ומאוסטריה‪ .‬היהודים מהארצות שמחוץ לפולין הובאו תחילה לגטאות במחוז לובלין‬
‫ומשם נשלחו לסוביבור‪ .‬המשלוחים בשלב הראשון כללו כ‪ 10,000-‬יהודים מגרמניה‬
‫ומאוסטריה‪ 6,000 ,‬יהודים מטרוינשטט ואלפי יהודים מסלובקיה‪ .‬בסך הכל נרצחו בחודשים‬
‫ההם בסוביבור ‪ 90,000-100,000‬יהודים‪.‬‬
‫בסוף יולי פסקו המשלוחים הגדולים לסוביבור לחודשיים לתיקון מסילת הברזל מלובלין לחלם‬
‫(‪ .)Chelm‬בשלושת החודשים הראשונים של ההשמדה בסוביבור התברר ששלושת תאי‬
‫הגזים‪ ,‬שקיבולתם פחות מ‪ 600-‬נפש‪ ,‬הם צוואר הבקבוק המכתיב את קצב ההרג‪ .‬לפיכך‬
‫נוצלה ההפסקה במשלוחים בחודשי אוגוסט‪-‬ספטמבר לבניית עוד שלושה תאי גזים‪.‬‬
‫התאים החדשים נבנו בסמוך לתאים הקיימים והפכו למבנה אחד שפרוזדור מפריד ביניהם‪.‬‬
‫קיבולת תאי הגזים הייתה אז קרובה ל‪ 1,200-‬נפש‪ ,‬דבר שאיפשר הכפלת קצב ההשמדה‪.‬‬
‫בסוף אוגוסט ‪ 1942‬הועבר מפקדו של סוביבור שטנגל‪ ,‬לפקד על מחנה ההשמדה‬
‫טרבלינקה‪ ,‬ובמקומו מונה ס"ס אוברשטרמפירר פרנץ רייכסלייטנר‪.‬‬
‫בתחילת אוקטובר ‪ ,1942‬לאחר שהסתיימו התיקונים במסילת הברזל לחלם‪ ,‬חודשו‬
‫המשלוחים לסוביבור‪ .‬באוקטובר – תחילת נובמבר הובאו להשמדה בסוביבור יהודים מעוד‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-7-‬‬

‫עיירות במחוז לובלין‪ .‬לאחר סגירת מחנה בלז'ץ הגיעו לסוביבור בחורף ‪ 1942/43‬ובאביב‬
‫ובקיץ ‪ 1943‬משלוחים גם מגליציה המזרחית‪ .‬בחורף הובאו למחנה משלוחים עם בני אדם‬
‫שקפאו בדרך למוות‪.‬‬
‫חלק מהמשלוחים כלל אנשים ערומים‪ ,‬כדי להקשות על בריחתם בדרך‪ .‬לסוביבור הובאו‬
‫להשמדה גם משלוח של כ‪ 5,000-‬אסירים יהודים ממחנה מידנק‪ .‬בין אוקטובר ‪ 1942‬ליוני‬
‫‪ 1943‬הובאו לסוביבור ‪ 80,000 – 70,000‬יהודים ממחוזות לובלין וגליציה המזרחית‪ .‬מספר‬
‫היהודים מהגנרלגוברנמן שנרצחו בסוביבור היה ‪.150,000 – 145,000‬‬
‫במחצית השנייה של פברואר ‪ 1943‬ביקר הינריך הימלר בסוביבור‪ .‬ביום בואו הובא משלוח‬
‫מיוחד ובו כמה מאות צעירות יהודיות מאחד ממחנות העבודה שבאזור לובלין‪ .‬הימלר צפה‬
‫בכל התהליך של רציחתן‪.‬‬
‫עד סוף אוקטובר ‪ 1942‬נרצחו בסוביבור כ‪ 25,000-‬יהודים מסלובקיה‪ .‬במרס ‪ 1943‬הובאו‬
‫לסוביבור מצרפת ארבעה משלוחים‪ ,‬ובהם כ‪ 4,000-‬נפש‪ ,‬ונרצחו שם‪ .‬בחודשי מרס‪-‬יולי‬
‫‪ 1943‬הגיעו ‪ 19‬משלוחים‪ ,‬ובהם קרוב ל‪ 35,000-‬יהודים מהולנד‪ .‬הם הגיעו ברכבות נוסעים‪,‬‬
‫ברדתם בסוביבור התקבלו באדיבות עשויה ונאמר להם לשלוח מכתבים לקרוביהם בהולנד‬
‫ולהודיע על בואם למחנה עבודה‪ .‬לאחר כתיבת המכתבים ניתן להם אותו טיפול שניתן לשאר‬
‫המשלוחים‪ ,‬ובתוך שעות אחדות נלקחו לתאי הגזים‪.‬‬
‫המשלוחים האחרונים שהובאו להשמדה בסוביבור היו מגטאות וילנה‪ ,‬מינסק ולידה (‪)Lida‬‬
‫שב"נציבות הרייך אוסטלנד"‪ .‬המשלוחים הללו‪ ,‬ובהם קרוב ל‪ 14,000-‬יהודים‪ ,‬הגיעו‬
‫במחציתה שנייה של ספטמבר ‪ ,1943‬בעת שחוסלו הגטאות ההן‪ .‬בסך הכל נרצחו‬
‫בסוביבור בכל תקופת פעולתו כ‪ 8;0,000-‬יהודים‪.‬‬
‫בסוף קיץ ‪ 1942‬החלו לפתוח בסוביבור את בורות קברי ההמונים ולשרוף את הגוויות‬
‫שבהם‪ .‬הגוויות נערמו בערימות ענקיות והוצתו‪ ,‬הנרצחים מהמשלוחים שהגיעו אחרי אותו‬
‫מועד נשרפו מייד‪ ,‬מבלי שנקברו תחילה‪]1[ .‬‬

‫תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה על חורבות סוביבור‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-8-‬‬

‫מיקומו של מחנה ההשמדה סוביבור במפת פולין‬

‫עדות‬

‫[‪]2‬‬

‫דוד משה בהיר (שקלרק)‬

‫המרידה‬

‫בפברואר ‪ 1941‬נערך הגירוש הראשון של יהודי פלוצק‪ ,‬עיר מגורי משפחתנו‪ .‬ואני‪ ,‬ילד בן‬
‫‪ 13‬וחצי‪ ,‬התבגרתי בין‪-‬יום‪ .‬כה רחוקים נראו לי ימי ילדותי המאושרים בחיק המשפחה‪,‬‬
‫החדר שלי‪ ,‬ארון הספרים‪ ,‬המיטה החמה ושמיכת הפוך‪ ,‬שכה אהבתי להתכרבל בה‪ .‬הכל‬
‫נדמה היה לי כחום נעים שחלמתי אי‪-‬פעם‪ ,‬לפני שנים רבות‪.‬‬
‫כחתף ירדו עלינו ימי האימים של הגירוש‪ .‬עדיין שררה בביתנו שמחת איחוד המשפחה‪ ,‬עם‬
‫שובו של אבא מן השבי הגרמני‪ .‬אבי‪ ,‬אריה‪-‬לייבל שקלרק‪ ,‬גוייס לצבא הפולני כשבועיים לפני‬
‫פרוץ המלחמה‪ ,‬ובטרם הספיק לירות כדור – נשבה עם כל יחידתו על ידי צבא היטלר האדיר‪,‬‬
‫הכבש והדורס כל שנקלע לו בדרכו‪ .‬כשנה שהה בכפר גרמני והועסק בעבודות חקלאיות‪,‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪-9-‬‬

‫תמורת חזון ויחס די הוגן‪ .‬לאחר מכן רוכזו כל השבויים במחנות‪ ,‬היהודים שביניהם בודדו‬
‫במחנה נפרד וכעבור זמן קצר הועלו לרכבות משא והובלו לעבר פולין‪.‬‬
‫במחנה וברכבת סבלו מיחסם הגס של המשמרות הגרמניים‪ ,‬עד שהגיעו רעבים ותשושים‬
‫לפרברי לובלין‪ ,‬שם ניסה הקצין הממונה על המשלוח לסחוט מהיודנראט המקומי כופר‪-‬נפש‬
‫עבור כל אחד מהשבויים‪ ,‬וכאשר נכשל במזימתו‪ ,‬ביצעו חייליו הרג רב בקרב המון האומללים‬
‫הנתונים לשלטונו האכזר‪.‬‬
‫מהמשלוח הראשון של השבועיים נשארו רק מעטים בחיים‪ .‬נתמזל מזלו של אבא להיכלל‬
‫במשלוח השני‪ ,‬שגם עליו עברו ימי‪-‬אימים דומים‪ ,‬אך בסופן הצליח להגיע הביתה‪ ,‬אל‬
‫משפחתו‪ .‬לא היה קץ לשמחתנו‪ ,‬עד לאותו בוקר בפברואר ‪.1941‬‬
‫בשעות הבוקר המוקדמות של היום הזה נזדעזע הבית מנקישות עזות בדלת ומצריחותיהם‬
‫הפראיות של הגרמנים‪" :‬יהודים מטונפים‪ ,‬החוצה!"‪ ,‬ותוך דקות ספורות מצאנו את עצמנו‬
‫מצטופפים בתוך המון יהודי העיר ברחוב שירוקה‪ .‬בעזרתם של ה"פולקסדויטשה" ותוך מכות‬
‫אכזריות ורציחתם של רבים‪ ,‬העמיסו את הנקהלים על משאיות בצפיפות דחוסה והשיירה‬
‫הארוכה יצאה את העיר‪ .‬לא הורשינו לקחת איתנו דבר‪ ,‬אף לא משהו נוסף ללבוש ששמנו על‬
‫עצמנו בחופזה בהולה‪.‬‬

‫דרך הייסורים לצ'נסטחוב‬
‫בו ביום‪ ,‬לאחר שעות של נסיעה מפרכת‪ ,‬נעצרו המשאיות בקרבת מחנה דזיאלדובו‪,‬‬
‫במבואות העיר מלאווה‪ .‬שתי שורות של גרמנים‪ ,‬המצויידים באלות ובמגלבים‪ ,‬ניצבו‬
‫לאורך כמה עשרות מטרים מהמכוניות ועד לשער המחנה‪ .‬ניתנה לנו פקודה לקפוץ‬
‫מהמשאיות ולרוץ בין השורות לעבר השער‪ .‬בטרם הספיקו ראשוני הקופצים להציב רגל‬
‫במעבר הייסורים‪ ,‬התנופפו המקלות והמגלבים ומטר מהלומות ניתך על ראשי הרצים; בדוחק‬
‫ובבהלה מיהר כל אחד להגיע אל שער המחנה‪ .‬אנשים נפלו ונדרסו תחת רגלי אחריהם‬
‫בריצתם המבוהלת‪ .‬רק בודדים הצליחו לחצות את השער מבלי להיפגע ממכותיהם‬
‫והצלפותיהם של הגרמנים‪.‬‬
‫בסיכומו של מרוץ בלהות זה‪ ,‬נשארו מוטלות גופותיהם של עשרות הרוגים‪ ,‬שנקברו ליד בית‬
‫השימוש האחד‪ ,‬שהיה מיועד לגברים ולנשים שוכני המחנה‪ .‬מאות הנחבלים והפצועים שכבו‬
‫ללא טיפול רפואי כלשהו באורוות מלאות רפש וגללים‪ ,‬שלתוכן נדחסנו וצופפנו מבלי יכולת‬
‫לחלץ את אברינו הדוויים‪ .‬במחנה זה עברו עלינו ימי עינויים ודוחק‪ ,‬צמא ורעב‪.‬‬
‫בתנאים אלה כרעה אחת הנשים ללדת והביאה לאוויר העולם תינוק יהודי‪ ,‬מיועד לסבל‬
‫ולהשמדה‪.‬‬
‫כעבור ימים מספר נצטווינו להיערך במסדר‪ .‬לאחר בדיקות וחיפושים מדוקדקים ומבישים‬
‫אחר כסף‪ ,‬זהב ותכשיטים‪ ,‬כשכולנו עומדים ערומים בקור העז‪ ,‬קיבל כל אחד מאיתנו ‪:0‬‬
‫זהוב – סכום שהספיק בקושי לקניית כיכר לחם – ושוב הועמסנו על גבי משאיות‪ ,‬שבהן‬
‫הובלנו לעיר צ'נסטוחוב‪.‬‬
‫לראשונה מאז פרוץ המלחמה זכינו לקבלת פנים אנושית וחמה מיהודי עיר זו‪ ,‬שהעמידו‬
‫לרשותנו את בתי המדרש ובתי הספר לאיכסוננו‪ ,‬הקימו בתי תמחוי וחילקו לנו אוכל‪ ,‬חינם אין‬
‫כסף‪ .‬עזרת אחים זו הקלה על מצבנו ועודדה את רוחנו הנכאה‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 11 -‬‬

‫מקומרוב סוביבור‬
‫יכולתם של יהודי העיר לכלכלנו הייתה‪ ,‬כנראה‪ ,‬מוגבלת ורצונם הטוב בלבד לא היה בכוחו‬
‫להשביע רעבים‪ .‬מנות האוכל פחתו מיום ליום‪ ,‬המרק נעשה דליל יותר והרעב החל נותן בנו‬
‫אותותיו‪ .‬לא הורשינו לקבל עבודה כלשהי ובאפס מעשה החל הניוון מכרסם בקרבנו‪.‬‬
‫הצלחתי‪ ,‬אומנם‪ ,‬להתקבל כשוליה אצל הספר לבקוביץ'‪ .‬אבא היה מביא לי בשעות הצהריים‬
‫קצת מרק דליל וזו הייתה מנת האוכל היומית שלי עד לצהרי יום המחרת‪ ,‬וכך החמיר מצבנו‬
‫מיום ליום‪ ,‬עד שהחלטנו לחפש מוצא כלשהו להטבת מחייתנו‪.‬‬
‫הגיעונו שמועות‪ ,‬כי בעיר זאמושץ' מתנהלים החיים באורח מניח את הדעת‪ .‬יצאנו לדרך‪ ,‬אך‬
‫משהגענו לעיר זו‪ ,‬נתקלנו בסירוב מוחלט של היודנראט לקבל יהודים נוספים לקהילתם‪.‬‬
‫בלית‪-‬ברירה המשכנו בנדודינו עד שהגענו לקומרוב‪.‬‬
‫נדמה היה לנו‪ ,‬שעיירה זו נמצאת מחוץ לתחום הכיבוש הגרמני‪ .‬החיים התנהלו שם כמו‬
‫"בימים הטובים" שלפני המלחמה‪ .‬החנויות היו פתוחות והיהודים המשיכו בעיסוקיהם‬
‫הקודמים‪ .‬גם כאן נתקבלנו בחמימות ובלב יהודי פתוח‪ .‬לא עוד ידענו רעב‪ ,‬מזון סופק לנו‬
‫מהמטבח שהוקם להזנת הפליטים‪ ,‬אלא שמצוקת הדיור הכבידה מאוד על חיינו‪ .‬יחד עם עוד‬
‫כשלושים משפחות מצאנו מקלט בבית הכנסת‪ ,‬ובחלקנו נפל מקום כבוד – הבימה‪.‬‬
‫אבא נתקבל לעבודה בשדה התעופה‪ ,‬שבנו הגרמנים במרחק של ‪ 12‬ק"מ מהעיירה‪ .‬הוא‬
‫היה עושה את דרכו לעבודה וממנה ברגל‪ .‬לפעמים עלה בידו להביא איתו משם צרור עצים‬
‫ששימשו לבישול‪ .‬גם אני קיבלתי עבודה במשקו של איכר‪ ,‬בכפר המרוחק כ‪ 8-‬ק"מ מקומרוב‪.‬‬
‫תחילה הועסקתי במרעה ולאחר מכן בכל עבודות הבית והשדה‪ .‬הייתי גם אני עושה דרכי‬
‫הלוך וחזור ברגל‪ ,‬אולם מרוצה הייתי מגורלי‪ ,‬כיוון שיכולתי מזמן לזמן להביא למשפחתי על‬
‫כתפי הדלות כמה עשרות קילוגרמים תפוחי אדמה‪ ,‬וזה היה אז אוצר שלא יסולא בפז‪.‬‬
‫בפרוס שנת ‪ 1942‬בא המפנה לרעה‪ .‬הגרמנים אסרו על היהודים לעבוד מחוץ לעיר‬
‫ונאלצתי לחזור "הביתה"‪ .‬אבא המשיך בעבודות הכפייה‪ ,‬אך נבצר ממנו להביא איתו אף‬
‫כפיס‪-‬עץ אחד‪ .‬מצבם של יהודי העיירה הורע וידם לא השיגה עוד לכלכל אותנו‪ .‬הרעב‬
‫הסתופף במעוננו ויחד עמו הייאוש והלכלוך בין דיירי בית המדרש‪ .‬לא היה מנוס מן‬
‫הכינים‪ ,‬שמצאו את דרכן מהמשפחות השרועות על הרצפה לעבר הבימה‪ ,‬מקום מגורינו‪.‬‬
‫פרצה מגיפת טיפוס‪ ,‬שדבקה גם בי‪ .‬בית החולים המקומי היה מלא עד אפס מקום ורק לאחר‬
‫כמה ימי מחלה הצליחו לאשפז אותי הודות לקשרים והשתדלויות‪ .‬גם בבית החולים לא שפר‬
‫חלקי‪ .‬החולים הגויים זכו לטיפול נאות‪ ,‬בעוד שליהודים איש לא שם לב‪ .‬התגברתי על החולי‬
‫בכוח רצוני כי עז וחזרתי למשפחתי‪ .‬הוריי לא היו מסוגלים לספק לי את המזון הדרוש‬
‫להחלמתי המלאה‪ .‬ראיתים בעוניים ובסבלם – אולם כל זה היה כאין וכאפס לעומת סבלותינו‬
‫בימים הקרובים‪ ,‬שאף לא שיערנו את מלוא משמעותם האיומה‪.‬‬
‫ביום ה'‪ 16 ,‬באפריל‪ ,‬נצטווינו השכם בבוקר על ידי הגרמנים ועוזריהם האוקראינים להתקהל‬
‫בכיכר השוק‪ .‬אלפי יהודים‪ ,‬אנשים‪ ,‬נשים וטף‪ ,‬זקנים וילדים‪ ,‬נהרו מכל העברים‪ ,‬כשהגרמנים‬
‫מאיצים בהם במכות אכזריות‪ ,‬צעקות וקללות‪ .‬אחרי שעות רבות של עמידה מפוחדת במקום‬
‫ניתנה פקודה‪ ,‬שכל הגברים העובדים יתרכזו לחוד‪ ,‬היות והם מביאים תועלת למאמץ‬
‫המלחמתי הגרמני‪ .‬בין אלה היה גם אבי‪ .‬מאז פרידתו מאיתנו לא ראינוהו עוד‪.‬‬
‫אחי יהודה‪ ,‬הצעיר ממני‪ ,‬בעל מראה "ארי" מובהק‪ ,‬יצא יום לפני הגירוש לעבודה בכפר‬
‫רוז'וב‪ ,‬בסביבות זאמושץ'‪ .‬גם אותו לא ראיתי עוד‪ .‬יכולתי גם אני להתחמק ולברוח‪ ,‬אך‬
‫העדפתי להישאר עם אמא ועם אחינו הקטן‪ ,‬כדי להיות להם לעזר‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 11 -‬‬

‫לפנות ערב הובילו אותנו במשאיות לתחנת הרכבת של זאמושץ'‪ .‬למחרת היום נדחסנו לתוך‬
‫קרונות משא ובשעות הערב זזה הרכבת ממקומה‪ ,‬עם כן ההמון הנשמר על ידי האוקראינים‪.‬‬
‫שלושה ימים ושלושה לילות נשתרכה הרכבת‪ ,‬מבלי שהוגש לנו אוכל כלשהו ומים לשתייה‪.‬‬
‫ברבו של היום השלישי‪ ,‬נעצרה הרכבת בתחנה קטנה‪ ,‬שעליה התנוסס שלט‪ :‬סוביבור‪ .‬אותה‬
‫שעה לא ידענו פירושו של שם זה‪ .‬מכל המשלוח שמנה כ‪ 2,500-‬נפש‪ ,‬נשארתי אני לבדי‬
‫בחיים‪.‬‬

‫מחנה סוביבור‬
‫בסביבה מיוערת ונידחת‪ ,‬ללא ישוב בתחומה‪ ,‬כ‪ 40-‬ק"מ מזרחית לעיר חלם בכיוון לנהר בוג‪,‬‬
‫נמצאת תחנה קטנה זו‪ .‬ב‪ 20-‬באפריל ‪ 1942‬הובאנו מול צריף התחנה‪ .‬בצמוד לשם סוביבור‬
‫הודיע השלט באותיות מאירות עיניים‪ :‬ס"ס זונדרקומאנדו‪.‬‬
‫מאחורי הצריף נתמשכו גדרות תיל‪ ,‬שנבלעו בסך העצים‪ .‬מאחורי הגדר – ערמות עצומות‬
‫של חבילות וחפצים אישיים שונים‪ ,‬להבות אש ותימרות עשן שנישאו מתוך המחנה ואורן‬
‫המבליח ניסה האיר את דמדומי הערב‪ ,‬ומעל לכל – ריחות של בשר חרוך שמילאו את‬
‫האוויר‪ .‬דומה שברגעים אלה חשו הכל‪ ,‬כי זוהי תחנתם האחרונה עלי אדמות‪.‬‬
‫שער המחנה נפתח בפנינו לרווחה‪ .‬צפירתו הממושכת של הקטר בישרה את בואנו‪ .‬כעבור‬
‫דקות ספורות מצאנו עצמנו בתוך תחום המחנה‪ .‬קידמו את פנינו קצינים גרמניים מצוחצחי‬
‫מדים‪ .‬הם התרוצצו לפני הקרונות המוגפים והמטירו פקודות לאוקראינים לבושי השחור‪ .‬אלה‬
‫עמדו כלהקת עורבים משחרים לטרף מוכנים לעשות את מלאכתם הבזויה‪ .‬לפתע נדם הכל‬
‫וכרעם נפלה הפקודה‪" :‬לפתוח!"‪.‬‬
‫הדלתות נפערו‪ .‬באכזריות חימה הסתערו האוקראינים על האנשים‪ ,‬בצעקות‪ ,‬גידופים‬
‫וצליפות מגלבים הוציאו אותנו מתוך הקרונות‪ .‬קולות הבכי והיללות נבלעו בהמולה הכללית‪.‬‬
‫כעבור זמן קצר עמדנו כ ולנו בשורות סדורות מחכים לבאות‪ .‬במרחק מה מאיתנו השגחנו‬
‫בבתים קטנים ונאים‪ ,‬בנויים בסגנון גרמני מובהק‪ ,‬עטורים שמות עליזים מבדחים‪ .‬משמאלנו‬
‫נתמשכו פסי רכבת צרים ועליהם שורה ארוכה של קרוניות‪.‬‬
‫בדייקנות ובזריזות רבה החלו בסלקציה‪ .‬הגברים הבריאים‪ ,‬הנשים והילדים סודרו לחוד –‬
‫לעבר הביתנים‪ .‬הזקנים והחלשים נצטוו לצעוד לעבר הקרונות ולהיכנס לתוכן‪ .‬החלושים‪,‬‬
‫ואיתם גופותיהם של אלה שלא החזיקו מעמד בתלאות הדרך והוציאו נשמתם‪ ,‬נסחבו אל‬
‫הקרוניות ונזרקו לתוכן‪ .‬לערמות אלו של החיים והמתים נאמר‪ ,‬שמובילים אותם אל‬
‫ה"לאזארט"‪ ,‬משמע‪" :‬בית החולים"‪ ,‬לשם טיפול נאות‪ .‬הקרוניות יצאו לדרכן הקצרה‪.‬‬
‫"לאזארט" זה נמצא כ‪ 200-‬מטר ממקום עומדנו‪ .‬היה זה צריפון עלוב ומאחוריו – בור ענק‬
‫בתוך חורשה צעירה‪ .‬בהגיע טור הקרוניות אל פי הבור‪ ,‬נפרק מטענן על ידי ה"חובשים" –‬
‫אוקראינים חמושים צמאי דם‪ .‬בפקודת האוברשארפירר בראדוב הורק המטען לתוך הבור‪,‬‬
‫תוך כדי מטר יריות לעבר הנופלים מידי ה"חובשים"‪ ,‬שנצטוו להשגיח היטב שאיש מהם לא‬
‫יישאר בחיים‪.‬‬
‫אותנו הובילו ל"לאגר" מספר ‪ .1‬כאן היה השליט הכל יכול אוברשארפירר גוסטאב ואגנר‪ .‬בין‬
‫שאר תפקידיו – ניהול רשימת הקורבנות והפרדת הגברים שהוצבו בשורות מצד ימין לבין‬
‫הנשים והילדים שנשלחו שמאלה‪ .‬מבין הגברים בחר חמישים איש לעבודה‪ ,‬ואילו את יתרם‪,‬‬
‫יחד עם הנשים והילדים‪ ,‬שלח מייד לעבר לאגר מספר ‪ ,3‬כ‪ 800-‬מטר מאיתנו‪ ,‬ובו נמצא‬
‫"בית‪-‬המרחץ"‪ ,‬כלומר – תאי הגזים‪ ,‬המוסתרים בעבי העצים‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 12 -‬‬

‫צעדתי עם אמי ואחי הקטן לעבר תאי הגזים‪ .‬כשיצאנו משער הלאגר מספר ‪ ,1‬ניגש אלי‬
‫לפתע ואגנר‪ .‬הפריד אותי מאמי ומאחי והחזירני למסדר חמישים הגברים‪ .‬הספקתי להעיף‬
‫מבט חטוף לעבר יקיריי שהתרחקו ממנו ונעלמו בסבך העצים‪ .‬מאז לא ראיתים עוד‪.‬‬

‫סדרי עבודה‬
‫חייהם וסדרי עבודתם של המועסקים בשירותים למיניהם תוכננו בדייקנות גרמנית ובהתאם‬
‫לתדירות הטרנספורטים שהגיעו לסוביבור‪.‬‬
‫בימי העומס נמשכה עבודתנו משעה ‪ 5‬בבוקר ועד ‪ 12‬בלילה‪ ,‬והכל נעשה תוך ריצה וזריזות‬
‫בלתי רגילה‪ ,‬תחת חבטותיהם של הממונים עלינו‪ .‬בדרכנו לעבודה אולצנו לרוץ בין שתי‬
‫שורות של גרמנים ואוקראינים מצויידים בפרגולים ובאלות‪ ,‬כשעל שכמנו משא כבד‪,‬‬
‫ולספוג מכות נאמנות מידי נוגשינו‪ .‬אותה דרך עינויים עשינו גם בשעה ‪ 98‬בצהריים‪,‬‬
‫במהרנו לקבל את מנת האוכל המבושלת היחידה‪ ,‬מנת רעב שבקושי החזיקה אותנו על‬
‫רגלינו‪ ,‬אך מה לא יעשה אדם כדי להחזיק מעמד?! המאושרים שבינינו‪ ,‬שעסקו בסידורי‬
‫חפציהם של אנשי הטרנספורטים המובאים להשמדה‪ ,‬הצליחו לפעמים למצוא בחבילות‬
‫קופסאות שימורים או מצרכי מזון אחרים ולבלוע אותם באין רואה‪ ,‬וכך הוסיפו להחזיק מעמד‬
‫בעבודה המפרכת ובמכות שניתכו על ראשם‪ ,‬ואילו הניזונים ממנות הרעב‪ ,‬נחלשו מיום ליום‬
‫ודרכם אל תאי הגזים הייתה מהירה יותר‪.‬‬
‫על "מסדרי החבטות" בריצה בין שורות המצליפים פיקד השארפירר פאול גרוט‪.‬‬
‫עבודתי ביום הראשון לשהותי במחנה הייתה העברת מזוודותיהם‪ ,‬חבילותיהם וצרורותיהם‬
‫של רבבות היהודים‪ ,‬שקדמו לטרנספורט שלנו ושכבר לא היו בחיים‪ .‬את כל החפצים הללו‬
‫העמסנו על קרונות‪ ,‬שהובלו למחנות טראווניקי‪ ,‬פוניאטוב וכדומה‪ .‬מחנה סוביבור היה לו‬
‫ייעוד אחד – להשמיד מספר אנשים רב ככל הניתן בזמן הקצר ביותר‪ .‬כמובן‪ ,‬שעבודתנו‬
‫המפרכת ומנת הרעב שניתנה לנו הפילו מדי יום עשרות חללים מבין "המאושרים"‪ ,‬שלא‬
‫נשלחו עם בואם אל תאי הגזים או לבור ה"לאזארט"‪ .‬מכסת העובדים היית המתמלאת‬
‫מאנשי הטרנספורטים הבאים‪.‬‬
‫למזלי הרב נמניתי עם הטרנספורט השני במניין‪ ,‬שמבין באיו נבחרו לעבודה עובדים‬
‫"קבועים"‪ .‬לפני כן נהגו לבחור מתוך כל משלוח מאתיים איש להעמסת החפצים ומייד לאחר‬
‫גמר עבודתם‪ ,‬לשלוח אותם ל"בית החולים" או לכל בור אחר במחנה ולרצוח אותם במטחי‬
‫יריות‪ .‬זכיתי‪ ,‬איפוא‪ ,‬להימנות עם "העובדים הקבועים" במחנה‪.‬‬

‫חמשת ה"לאגרים" בסוביבור‬
‫חמישה מחנות נפרדים היו בסוביבור‪:‬‬
‫לאגר מספר ‪ – 9‬שימש כמקום ריכוזם של המובאים למחנה‪ .‬כאן הופרדו הגברים מן הנשים‬
‫והילדים‪ .‬כאן נבחרו הבריאים והחזקים מבין הגברים וצורפו לפלוגות העבודה‪ .‬בלאגר זה היו‬
‫ממתינים עד להעברתם למחנה מספר ‪.2‬‬
‫לאגר מספר ‪ – 8‬לאחר שהועברו אליו אלפי הגברים‪ ,‬ערך האוברשארפירר הרמן מיכל‬
‫מיפקד‪ .‬ספר את האנשים‪ ,‬נשא בפניהם נאום ובו הבטיח‪ ,‬כי לאחר שיושלמו כל הסידורים‪,‬‬
‫יישלחו לאוקראינה לעבודה ושם יחיו עד תום המלחמה‪ .‬עליהם‪ ,‬כמובן‪ ,‬לצאת לדרכם‬
‫מסודרים ונקיים‪ ,‬ועל כן נצטוו להתפשט והובלו ללאגר מספר ‪ .3‬את כל דברי הערך‪ ,‬הזהב‪,‬‬
‫הכסף מסרו לפני כן לידי הגרמנים‪ ,‬שרשמו כל דבר בקפידות מדוייקת‪.‬‬
‫לאגר מספר ‪ – 9‬תאי הגזים‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 13 -‬‬

‫לאגר מספר ‪ – :‬מקום המגורים של הגרמנים והאוקראינים‪.‬‬
‫לאגר מספר ; – מחנה זה הוקם מאוחר יותר‪ ,‬בשלהי שנת ‪ .1942‬כאן מוקמה "פלוגת‬
‫העונשין" ("שטראפקומאנדו") המפורסמת‪ .‬פלוגה זו עסקה בעקירת עצים‪ ,‬ניקוי השטח‬
‫והכשרתו להקמת מחסני נשק תת קרקעיים‪ .‬מפקד מחנה זה היה האוברשרפירר הוברט‬
‫גומרסקי‪.‬‬
‫לאגר ‪ 9‬היה סגור ומסוגר עבור כל עצירי סוביבור‪ .‬נבצר מאיתנו לראות את המתרחש בלאגר‬
‫זה בשל סבך עצי האורן שהקיפו אותו‪ .‬ראינו רק את גג "בית‪-‬המרחץ" שהזדקר מבינות‬
‫לעצים‪ .‬כן ראינו את פרצופו הרצחני של האוברשארפירר באואר‪ ,‬שהיה עומד על גג הבניין‬
‫ומציץ בצוהר הקטן פנימה לתוך תאי המוות‪.‬‬
‫ידענו כולנו על הנעשה במבנה זה‪ .‬ידענו שבאואר מסתכל דרך הצוהר‪ ,‬כדי לקבוע את‬
‫כמות גז המוות המוזרם בצינורות‪ ,‬שמתוכנת של מקלחת רגילה להם‪ .‬הוא אשר ראה את‬
‫הקורבנות בהיחנקם בגז הנקלה עליהם והוא שהורה להוסיף או להפסיק את זרימת גז‬
‫החנק‪ .‬והוא אשר היה רואה את הקורבנות בגסיסתם ובמותם‪ .‬לפי הוראתו היה אז‬
‫מופעל מנגנון שפתח את רצפת "בית‪-‬המרחץ" והגוויות נפלו לתוך קרוניות‪ ,‬שהובילו‬
‫אותן לקברי הענק המוכנים מבעוד זמן‪ ,‬ובתקופה מאוחרת יותר לכבשני המשרפות‪.‬‬
‫בלאגר של תאי הגזים עבדו ‪ 200‬יהודים‪ .‬בתום שבועיים לעבודתם שם היו אף הם נשלחים‬
‫ל"בית‪-‬המרחץ" ובמקומם הובאו אחרים באותו מספר‪ ,‬מתוך הטרנספורטים שזה מקרוב‬
‫הגיעו‪ .‬תחלופה זו נמשכה עד שלהי שנת ‪ .1942‬הגרמנים החליטו אז להעסיק במקום‬
‫פועלים קבועים‪ ,‬וזאת כדי לחסוך לעצמם את עבודת ההדרכה ולהבטיח ביצוע זריז ויעיל של‬
‫הפעולות הדרושות‪.‬‬
‫מנות המזון הזעומות לעובדי לאגר ‪ 3‬סופקו מהמטבח שלנו בלאגר ‪ .1‬עשרה אנשים מקבוצת‬
‫העובדים שלנו היו מביאים את הדליים עם המרק הדלוח עד לשער הלאגר מספר ‪ ,3‬השאירו‬
‫אותם במקום ולקחו איתם את הדליים הריקים בחזרה ללאגר ‪ .1‬כל זה נעשה פעמיים ביום‬
‫תוך כדי ריצה מבוהלת מלווה הצלפות מידי השומרים‪ .‬מכיוון שהיו מקרים בהם נפגשו עובדי‬
‫שני הלאגרים פנים אל פנים וכתוצאה ממפגשים אומללים אלה נלקחו אנשינו ישר לתאי‬
‫הגזים של לאגר ‪ – 3‬הפכה עבודה זו סיוט בלהות לאנשינו‪ ,‬שלא ידעו אף פעם אם יזכו עוד‬
‫לחזור ל"ביתם" משער הגיהינום המקולל‪.‬‬
‫זוכר אני את המקרה שאירע לקבוצה מחברינו‪ :‬יום אחד נצטוו כמה מהם לגלגל חביות כלור‬
‫לעבר מחנה המוות‪ .‬הם יצאו מבוהלים ומדורבנים במכות מידי שומריהם ומשהגיעו עם‬
‫החביות לגבול לאגר ‪ ,3‬נפתח השער והיהודים עובדי המשרפות באו לקראתם לקבל מידיהם‬
‫את הכלור‪ .‬אנשי המחנה שלנו התכוננו כבר לחזור‪ ,‬אך לפתע הופיע האוברשארפירר‬
‫בולנדר וציווה על מבאי החביות להצטרף למקבליהן מלאגר ‪ .3‬לא ראינו אותם עוד‪.‬‬
‫על אף השמירה הקפדנית הצלחנו מזמן לזמן לקיים קשר עם היהודים ממחנה ‪ .9‬היינו‬
‫מוצאים לפעמים פתקים מודבקים אל דפנות הדליים הריקים שהוחזרו מן השער‪ .‬בפתקים‬
‫תיארו העוסקים בשריפת הגופות את המתרחש בלאגר מספר ‪ .3‬בפתק אחד סופר על כתם‬
‫דם‪ ,‬שלא יכלו בשום אמצעי לנקותו ולקרצפו מרצת תא הגזים‪ ,‬עד שבאו מומחים וקבעו‪,‬‬
‫שהכתם נספג בקרשי התא לאחר הרעלתה של קבוצת נשים הרות‪ ,‬כאשר אחת מהן כרעה‬
‫ללדת תוך כדי הזרמת הגז לתא‪ .‬הגז המרעיל נתערבב בדמה של היולדת וכך נוצר כתם‬
‫שאין לנקותו‪ .‬בפתק אחר סופר‪ ,‬שיום אחד נצטוו העובדים להחליף מספר קרשים ברצפה‪,‬‬
‫משום שנטבעו בהם כמה חתיכות אוזניים‪ ,‬לחיים וקטעי ידיים‪.‬‬
‫כן נודע לנו‪ ,‬שהיהודים עובדי המשרפות ניסו פעמים מספר להתמודד ואף עשו ניסיונות‬
‫נואשים לברוח מן המחנה‪ .‬ניסיונות אלה נכשלו וכל העובדים הוכנסו מייד לתאי הגזים‪,‬‬
‫לאחר שעונו עינויי‪-‬שאול‪ .‬ניסיון בריחה‪ ,‬נועז ומתוכנן‪ ,‬נעשה ונכשל כשלושה חודשים לפני‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 14 -‬‬

‫המרד הגדול בסוביבור‪ .‬עובדי המשרפות חפרו במשך שבועות רבים מנהרה שהובילה‬
‫מצריף מגוריהם אל מעבר לגדרות התיל של המחנה‪ .‬הם עשו מלאכתם בכפות האכילה‬
‫ובציפורניהם‪ ,‬מחוסר מכשירים לחפירה‪ .‬את האדמה היו מפזרים במשרפות‪ ,‬תוך עירבובה‬
‫עם אפרם של הקורבנות‪ .‬כאשר הושלמה כמעט העבודה ונשאר להם מטר אחד לחפירה –‬
‫נתגלה הדבר לגרמנים‪ .‬בזעמם הרצחני עינו את משתתפי התוכנית עינויים שקשה לתארם‬
‫ושלחו את כל קבוצת הפועלים למשרפות‪.‬‬

‫צוות המרצחים‬
‫בסוביבור פעל כל הזמן חבר מרצחים מאומן‪ ,‬שמילא תפקידיו "הנעלים" כמוטל עליו‪ ,‬ולרוב‬
‫אף באכזריות יתר‪.‬‬
‫הראשון שנתקלתי בו בבואנו למחנה היה האוברשארפירר גוסטאב ואגנר‪ ,‬שהיה‪ ,‬למעשה‪,‬‬
‫השליט הכל יכול בסוביבור‪ .‬הוא היה גבר יפה תואר‪ ,‬גבוה‪ ,‬שערותיו בלונדיניות – "ארי"‬
‫טהור‪ .‬בחיים האזרחיים היה בוודאי איש נעים הליכות – בסוביבור היה חיית טרף‪.‬‬
‫תפקידיו במחנה היו רבים ושונים‪ :‬מיון היהודים שהגיעו בטרנספורטים‪ ,‬בחירת המסוגלים‬
‫לעבודה‪ ,‬ריכוז חפצי הערך של המובאים; הוא היה אחראי לכל העבודות האדמיניסטרטיביות‬
‫במחנה‪ ,‬ובמיוחד – למשלוח הרבבות לתאי הגזים‪.‬‬
‫אכזריותו הבלתי מרוסנת לא ידעה גבול ומחזות האימים שהוא חולל גורמים לי סיוטים עד‬
‫היום‪ .‬הוא היה תופס תינוקות מדי אמהותיהם וקורע אותם לגזרים במו ידיו; ראיתי אותו מכה‬
‫למוות שני גברים בקת רובהו‪ ,‬על שלא הבינו כהלכה את הוראותיו‪ ,‬וזאת מפני שלא שמעו‬
‫גרמנית‪.‬‬
‫לילה אחד הגיעה למחנה קבוצת נערים בני ‪ ,16-15‬שעיקר תפקידם היה לגזוז את שערות‬
‫הנשים לפני הכנסתן לתאי הגזים‪ .‬ראש הקבוצה היה אחד בשם אברהם‪ .‬אחרי יום עבודה‬
‫ארוך ומפרך‪,‬נפל בחור זה על דרגשו ונרדם‪ .‬לפתע נכנס לצריפנו וואגנר ואברהם לא שמע‬
‫את קריאתו להתייצב לפניו תיכף ומייד‪ .‬בחימה שפוכה הוריד את אברהם ממשכבו כשהוא‬
‫עירום והחל מכה בו בכל חלקי גופו‪ .‬כאשר לנגד עיני כ ולנו‪ ,‬ובינינו גם אחיו הצעיר של‬
‫אברהם‪.‬‬
‫מדי פעם היה ואגנר נועץ מבטו בקבוצת צעירים שהתכוננה לצאת לעבודה ומוצא מישהו‬
‫שמשום מה לא מצא חן בעיניו‪ ,‬ובו ברגע חרץ את גורלו‪ :‬היה עוקר יהודי זה מבין שורות‬
‫המיפקד ומלווה אותו בכבודו ובעצמו ל"לאזארט"‪ .‬כעבור זמן מה היה חוזר משם במצב רוח‬
‫מרומם‪ .‬קורבן זה לא היה חוזר משם‪.‬‬
‫לא פעם‪ ,‬בשיחות בין המעטים שנשארו לפליטה ממחנה סוביבור‪ ,‬כשאנו נזכרים בוואגנר‪,‬‬
‫כמעט כולנו קובעים בוודאות‪ ,‬כי אילו הוא היה נשאר במחנה עד הסוף ‪ -‬לא היה פורץ המרד‬
‫או שהיה נכשל מראשיתו‪.‬‬
‫השארפירר פאול גרוט היה‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬אחד הרוצחים האכזריים בצוות מפקדי המחנה‪.‬‬
‫גרוט היה המנצח על "שדרות" האוקראינים‪ ,‬שכלואי המחנה נצטוו לעיתים קרובות לעבור בין‬
‫שתי שורותיהם ולספוג מכות מפרגולי העופרת‪ ,‬אלות הגומי וכל מיני כלי הצלפה שבהם היו‬
‫מצויידים משרתי הנאצים הניצבים משני עברי השדרה‪ .‬גרוט מילא תפקיד זה בקנאות‬
‫ובהנאה‪ .‬היה לו עוזר נאמן במלאכתו זו – כלבו בארי‪ ,‬חיית פרא בגודל של פוני‪ ,‬מאומן היטב‬
‫וצייתן לפקודותיו הקצרות והאכזריות של בעליו‪ .‬לשמע קריאתו של גרוט "יודה!" היה הכלב‬
‫מתנפל על קורבנו ונושך באשכיו‪ .‬הנשוך לא היה‪ ,‬כמובן‪ ,‬מסוגל להמשיך בעבודות ואז היה‬
‫גרוט לוקחו הצידה ושואל בקול משתתף בצרתו‪" :‬מסכן‪ ,‬מה קרה לך? מי עשה לך דבר‬
‫שכזה? בוודאי קשה לך להמשיך בעבודה‪ ,‬לא כן? בוא איתי‪ .‬אלווה אותך למרפאה!" –‬
‫ואומנם‪ ,‬גרוט ליווה אותו‪ ,‬וכך ליווה עשרות עובדים מדי יום ל"לאזארט"‪ ,‬אל קבר הענק‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 15 -‬‬

‫מאחורי הצריף הבלה‪ ,‬שם קידמו את הנשוכים והחולים "חובשים" אוקראינים חמושים‪ .‬לרוב‬
‫היו אלה שמים דליים על ראשי הקורבנות‪ ,‬לאחר שהכניסו אותם לבור‪ ,‬ומתאמנים בקליעה‬
‫יחד עם גרוט‪ ,‬שהיה‪ ,‬כמובן‪ ,‬תמיד המצטיין מבין הקלעים‪.‬‬
‫מן "המרפאה" היה גרוט חוזר מרוצה ועליז – ומחפש קורבנות נוספים‪ .‬כלבו ידע נפש בעליו‬
‫ועזר לו בהנאותיו הרצחניות‪ .‬לפעמים היה גרוט חומד לו לצון‪ ,‬תופס יהודי‪ ,‬נותן לו בקבוק יין‬
‫ונקניק במשקל של קילו לפחות ומצווה עליו לבלוע זאת תוך דקות ספורות‪ .‬כשהצליח‬
‫"המאושר" למלא את הפקודה ועמד בקושי על רגליו מפאת שכרות – היה גרוט מצווה עליו‬
‫לפעור את פיו והיה משתין לו לתוך הפה‪.‬‬
‫אחרי תקופה די ארוכה של השתוללות אכזרית השתנה לפתע גרוט לטובה‪ .‬סיפרו במחנה‪,‬‬
‫שהוא התאהב בבחורה יהודייה מצ'כוסלובקיה‪ ,‬יפהפייה בשם רות‪ ,‬ועשה אותה לפילגשו‪.‬‬
‫בסוף ‪ 1942‬הועבר גרוט למחנה מוות אחר‪ .‬למחרת צאתו לא הייתה עוד רות בין החיים‪.‬‬
‫האוברשארפירר הרמן מיכל היה גבר בגיל ‪ ,40-35‬גבוה‪ ,‬רזה‪ ,‬בעל פנים עדינים ולשון‬
‫נמלצת ומלוטשת‪ .‬התייחס בהגינות אל עובדיו‪ ,‬אך בגסות ובאכזריות כלפי קורבנותיו‪ .‬בשל‬
‫נאומיו בלשון חלקלקה בפני המובאים למחנה‪ ,‬כינינו אותו "בעל דרשן"‪ .‬כשהיה מגיע‬
‫טרנספורט חדש‪ ,‬היה הרמן נואם את נאום הכזב שלו‪ ,‬בו סיפר לבאים כי כאן מחנה מעבר‪,‬‬
‫שבו יעברו רק מיון וחיטוי ומכאן יועברו לעבודה באוקראינה עד תום המלחמה‪ .‬בדירתו‬
‫במחנה רוכז הרכוש הרב שהביאו איתם הבאים – כסף‪ ,‬זהב‪ ,‬טבעות‪ ,‬שעונים‪ ,‬תכשיטים‬
‫ודברי ערך שונים‪ .‬הוא היה‪ ,‬למעשה‪ ,‬שר האוצר של המחנה‪.‬‬
‫תחת ידו של הרמן היו עוברים כל הטרנספורטים‪ ,‬הוא היה ממיין את הבאים‪ ,‬מצווה עליהם‬
‫להתפשט ומדריך אותם כיצד לסדר את בגדיהם‪ ,‬כדי שיקבלו אותם בחזרה בצאתם מ"בית‪-‬‬
‫המרחץ"‪ …‬הוא היה מלווה את האנשים בדרך המיוחדת‪ ,‬שהובילה מלאגר מספר ‪ 2‬אל צריפי‬
‫הספרים ומשם – אל תאי הגזים‪ .‬בתחבולותיו ובחלקלקות לשונו היה הרמן מיכל מסוכן‬
‫מחבריו לפשע‪.‬‬
‫את תפקידיו של האוברשארפירר באואר במחנה מספר ‪ ,3‬בתאי הגזים והפעלתם‪ ,‬תיארתי‬
‫כבר לעיל‪ .‬קשה לתאר את אופיו השפל‪ .‬אולי יובן דבר זה מהמהתלה הבזויה‪ ,‬ששמעתי מפיו‬
‫לאחר זמן מה להיותי בסוביבור‪ ,‬כאשר עבדתי בקזינו של הגרמנים‪.‬‬
‫הוא סיפר באחד הימים משהו על "היהודים הטיפשים"‪ :‬טרנספורט של נשים ערומות הוכנס‬
‫לתוך "בית‪-‬המרחץ"‪ .‬אישה אחת השגיחה בו בבאואר‪ ,‬כשהוא עומד על הגג ומצפה לסגירתן‬
‫ההרמטית של הדלתות‪ ,‬כדי לצוות על פתיחת ברזי הגז‪ .‬האישה נעצרה על יד החייל המזויין‪,‬‬
‫שניצב ליד דלת הכניסה‪ ,‬ושאלה אותו‪" :‬מה עושה הקצין במדים על הגג? האם משהו לא‬
‫בסדר? איך נוכל להתרחץ פה בפנים‪ ,‬שעה שמתקנים את הגג?!"‪ .‬השומר הרגיע אותה‬
‫ואמר‪ ,‬כי רק כרגע הושלמה מלאכת התיקון‪ ,‬ובאשר לה עצמה – אין היא חייבת למהר‬
‫ולהידחק פנימה‪ ,‬יספיק מקום גם עבורה‪…‬‬
‫עד כאן סיפורו של באואר על היהודייה התמימה‪ .‬בתום סיפורו התמוגג באואר מצחוק‪ ,‬הוא‬
‫אף הצליח להדביק בצחוקו את מפקד המחנה ואת הקצינים המסובים בקזינו‪.‬‬
‫באואר נשפט ב‪ 1945-‬למאסר עולם והוא עדיין נמצא בבית הסוהר‪.‬‬
‫קשה לשכוח את האוברשארפירר קרל בולנדר‪ ,‬בעל הגוף האתלטי והשערות הארוכות‪,‬‬
‫שנהג להתהלך חצי עירום‪ ,‬כשרק מכנסי טרנינג לגופו ובידו שוט ארוך‪ ,‬בו הצליף באכזריות‬
‫בכלואי המחנה שנקרו לו בדרכו‪.‬‬
‫גם הוא "עבד" בלאגר ‪ ,3‬בתאי הגזים‪ .‬בדרכו לארוחת הצהריים היה נוהג לעבור על פני‬
‫השער הראשי ולנופף בכל כוחו במגלב מעל ראשי העוברים במקום – ובזה להגביר את‬
‫תאבונו לארוחה המצפה לו‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬כאשר עדיין עבדתי ב"באנהוף‪-‬קומנדו"‪ ,‬הואשמה הקבוצה ברשלנות‪ ,‬על שהשארנו‬
‫חלון פתוח באחד הקרונות‪ .‬כל אחד מאיתנו הוענש ב‪ 900-‬מלקות‪ .‬בולנדר היה פעיל מאוד‬
‫במבצע זה‪ .‬לא פעם ראיתיו אז זורק תינוק‪ ,‬ילדים וחולים ישר מקרונות הרכבת לתוך‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 16 -‬‬

‫הקרוניות שיצאו עם משאן ל"לאזארט"‪ .‬הוא שהיה בוחר את עשרת האנשים להובלת‬
‫האוכל לעובדי לאגר ‪ .3‬כאשר היה מתחשק לו ללוות את הקבוצה – לא זכה איש מהם לחזור‬
‫בגמר פעולתם אלינו‪.‬‬
‫בדצמבר ;<?‪ 9‬נערך בהאגן שבגרמניה המערבית משפט פושעי סוביבור‪ ,‬בהם גם קרל‬
‫בולנדר‪ .‬העיד במשפט זה גם כותב שורות אלה‪ .‬למחרת עדותו התאבד בולנדר בתלייה בתא‬
‫מעצרו‪.‬‬
‫האוברשרפירר גומרסקי‪ ,‬כבן ‪ ,30-35‬גבה קומה‪ ,‬מבנה גופו אתלטי והבעת פניו מזרה‬
‫אימה‪ ,‬פיקד על קבוצת הפועלים‪ ,‬שכונתה בפי הגרמנים "ואלד‪-‬קומנדו" והייתה‪ ,‬בעצם‪,‬‬
‫ה"שטראפקומנדו" הנודעת‪ .‬גומרסקי היה אכזר וגס רוח‪ ,‬אל עובדי קבוצתו היה מתאכזר‬
‫להנאתו; היה תמיד מוצא תואנה להכותם מכות רצח בכל מה שנזדמן לידיו‪ ,‬לרוב השתמש‬
‫בקת רובהו שממנו לא נפרד מעולם‪ ,‬גם בהימצאו בין חבריו בקזינו‪.‬‬
‫את העובדים היה מריץ לעבודה וממנה; כשהיו מתכופפים ללקט ענפים בזמן כריתת עצים‪,‬‬
‫נהנה לדקור באולרו באחוריהם‪ .‬מדי פעם היה משלים את מספר העובדים ב"קומנדו" שלו‬
‫באנשים חדשים‪ ,‬כי אף פעם לא חזר למחנה המספר המלא של העובדים שיצאו איתו בבוקר‬
‫לעבודה‪.‬‬
‫לפי תפקידו היה גומרסקי ממונה על לאגר מספר ‪ 5‬שעמד בבניינו‪ ,‬כאשר היה גובר לחץ‬
‫הטרנספורטים החדשים‪ ,‬היו עובדיו עוזרים בהורדת הבאים מן הקרונות‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1948‬הועמד גומרסקי לדין ונשפט למאסר עולם‪ .‬ב‪ 1972-‬שוחרר מבית הסוהר‬
‫בברלין‪ ,‬עקב מצב בריאותו הרעוע‪ .‬הוא נכלא ל‪ 15-‬שנים נוספות החל משנת ‪.1974‬‬
‫האוברשארפירר פאול בראדוב‪ ,‬כבן ‪ ,40‬יליד ברלין‪ ,‬היה חיית אדם במלוא מובן המילה‪.‬‬
‫תפקידו הישיר היה הפיקוד של ה"לאזארט" אך היו לו עיסוקים נוספים בתוך המחנה‪.‬‬
‫תחביבו האהוב היה – הקליעה למטרה‪ .‬הייתה לו "נורמה" יומית של קליעה לחמישים יהודים‬
‫והריגתם‪ ,‬וכל זה באקדח האוטומטי שלו ("מאשינפיסטול")‪ ,‬שממנו לא נפרד אף לרגע במשך‬
‫כל שעות היממה‪.‬‬
‫היו במחנה מפקדים נוספים וכל אחד מהם הצטיין במעשי רצחנותו כלפי המובאים‪ ,‬שהובלו‬
‫מייד לתאי הגזים ול"לאזארט"‪ ,‬או שהושארו לזמן מה בעבודות הפרך‪ ,‬הוכו ועונו ללא הרף‬
‫וברובם נרצחו בהזדמנויות שונות מידי הקצינים הגרמנים ועוזריהם האוקראינים‪ .‬כזה היה גם‬
‫האוברשארפירר קרל פרנצל‪ ,‬שעוד נספר עליו בהמשך הדברים‪.‬‬
‫על כל הרוצחים האלה פיקדו המפקדים הראשיים‪ ,‬הממונים על כל מחנה סוביבור ועל כל‬
‫שנעשה בתחומיו‪ .‬בבואי למחנה היה מפקדו שטורמבאנפירר וירט‪ ,‬אחריו בא‬
‫ההאופטשטורמפירר פראנץ רייכלייטנר והאחרון שבהם – אונטרשטורמפירר נימאן‪,‬‬
‫שחוסל ביום המרד‪.‬‬
‫וירט לבש מדים ירוקים של הס"ד‪ .‬הוא היה אדם מבוגר‪ ,‬בעל שערות שיבה‪ ,‬הקפיד על לבושו‬
‫ההדור‪ ,‬נהג לרכב על סוסתו‪ ,‬כששכמייתו הירוקה מתנפנפת ברוח‪ .‬הופעתו במחנה הטילה‬
‫פחד על כולנו‪ .‬הממונים עלינו החלו מגבירים את קצב העבודה והריצה ומפליאים מכותיהם‬
‫בנו‪ .‬גם הגרמנים והאוקראינים היו רועדים מפחד בראותם אותו מתקרב לעברם ואת מורך‬
‫ליבם הרגשנו היטב על בשרנו‪ .‬לימים נודע לנו‪ ,‬כי וירט נהרג בשנת ‪ 1944‬באיטליה מיד‬
‫הפרטיזנים‪.‬‬
‫רייכלייטנר‪ ,‬האופטשטורמפירר בשנות ה‪ 40-‬שלו ובעל מבטא אוסטרי‪ ,‬היה גם הוא לבוש‬
‫בהידור רב וידיו תמיד בכפפות‪ .‬גם הוא הפיל פחדו על הקצונה ובעלי התפקידים‪ .‬הוא ניהל‬
‫את המחנה בדייקנות גרמנית ובימיו לא נדחתה אף עבודה כלשהי‪ ,‬עם בואם של משלוחים‪,‬‬
‫למחרתו של היום‪ .‬הוא עצמו היה קובע את עוזריו ומחליט מי מהם נשאר במקום ומי נשלח‬
‫למחנה אחר או לחזית‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 17 -‬‬

‫הוא נשאר מפקד המחנה עד לביקורו השני של הימלר‪ ,‬במקומו הגיע אונטרשטורמפירר‬
‫נימאן‪.‬‬

‫הימלר בסוביבור‬
‫"זכיתי" לראות את רייכספירר הס"ס היינריך הימלר בביקוריו בסוביבור‪ .‬פעם ראשונה ביקר‬
‫במחנה בסוף יולי ‪ .1942‬המחנה היה נתון בעומס עבודה בלתי רגיל‪ .‬תאי הגזים והמשרפות‬
‫עבדו במלוא תפוקתם‪ .‬שלושה טרנספורטים היו מגיעים מדי יום ביומו ובאיהם – בכל מספר‬
‫שהוא – היו מחוסלים בו ביום‪.‬‬
‫באחד הימים האלה הודיע לנו אוברשארפירר קרל פרנצל בשעת מיפקד הבוקר‪ ,‬שלמחרת‬
‫היום לא נצא לעבודתנו הרגילה‪ .‬מצפים לבואה של משלחת קצינים גבוהים ועלינו לנקות‬
‫היטב את צריפי מגורינו‪ ,‬שמא ירצו הבאים לבקר גם אצלנו‪ .‬ידענו שיום קודם לכן הובהלו‬
‫לקזינו כמה צעירות לשם עשיית ניקיון יסודי בכל פינותיו ולהכינו לקבלת פני המשלחת‪.‬‬
‫במטבח הקזינו הוכנו מטעמים מיוחדים לכבוד האורחים רמי המעלה‪ .‬אותי ואת חברי יוסף‬
‫פינס הריצו למגורי הקצינים לצחצח ולהבריק את מגפיהם‪.‬‬
‫עוד אנו עסוקים במלאכתנו‪ ,‬כאשר ראיתי בחלון רכבת עם קרונות פאר נעצרת בתחנת‬
‫המחנה‪ .‬השעה הייתה ‪ 11‬לפני הצהריים‪ .‬מאחד הקרונות יצא הרייכספירר היינריך הימלר‬
‫ואחריו פמליה של ‪ 6‬קציני ס"ס ושלושה לבושי אזרחית; בין הנלווים אליו היה גם אדולף‬
‫אייכמן‪( .‬פרצופיהם נחרתו עמוק בזיכרוני ולאחר השחרור זיהיתי אותם לפי צילומיהם‬
‫בעיתונות ובמכונים היסטוריים שונים)‪.‬‬
‫מפקד המחנה פראנץ רייכלייטנר וסגנו גוסטאב ואגנר קידמו את פני הבאים‪ .‬כל הכבודה‬
‫פנתה מייד למחנה מספר ‪ ,3‬לתאי הגזים‪ .‬כעבור שעה‪ ,‬בערך‪ ,‬כאשר חזרתי לצריף מגוריי‪,‬‬
‫ראיתים שוב‪ ,‬כשהם חוזרים מלאגר ‪ 3‬ישר לרכבת‪ .‬שם‪ ,‬באחד הקרונות‪ ,‬נערך כנראה דיון‬
‫בכל אשר ראו האורחים וגם ניתנו הוראו למפקד המחנה ולחבר עוזריו ששהו עם המשלחת‪.‬‬
‫לאחר שעה קלה עזבה הרכבת את סוביבור‪.‬‬
‫מפקד המחנה וכל הקצונה נראו "מסכנים" למדי‪ ,‬בעיקר מחמת סירובם של האורחים ליהנות‬
‫מן המטעמים שהוכנו עבורם‪ .‬כדי לשכך את רוגזם ואכזבתם הגבירו את קצב ההשמדה‬
‫והכניסו סדרים ושיפורים במערכת הרצח ההמוני‪ .‬אני וחברי יוסף פינס‪ ,‬שנינו בני ;‪ 9‬בזמן‬
‫ההוא‪ ,‬הועברנו לעבודה בקזינו‪ .‬הבחורות היהודיות שעבדו שם עד כה הוצאו למחרת היום‬
‫ללאגר מספר ‪.3‬‬
‫כעבור ימים מספר הובאו למחנה שני מנופי ענק‪ ,‬והוצבו ליד תאי הגזים‪ .‬מנופים אלה עבדו‬
‫ללא הפסק שלוש משמרות ביממה בהוצאת הגופות מהתאים והעברתן למשרפות החדשות‬
‫שנבנו בקרבת מקום‪.‬‬
‫בחודש פברואר ‪ 1943‬ביקר הימלר פעם שנייה בסוביבור‪.‬‬
‫יומיים לפני בואו הייתה תכונה רבה במחנה‪ .‬ואגנר בחר מאה אנשים וציווה עליהם לפרק את‬
‫הצריף בקרבת לאגר ‪ ,3‬שבו היו גוזזים את שערות הנשים לפני הכנסתן לתאי הגזים‪.‬‬
‫מקירות הצריף ומחומרים אחרים אולתר מסלול נחיתה זעיר למטוסו של הימלר‪ .‬ואכן‪ ,‬באחד‬
‫הבקרים נחת שם המטוס והימלר עם חבר עוזריו הופיעו לפני מקבלי פניו‪.‬‬
‫ביום זה של ביקורו לא הוצאו אנשי מחננו לעבודה ואף קיבלו מנות אוכל חגיגיות‪ .‬אותו יום‬
‫עסקתי‪ ,‬בפיקודו של פאול בראדוב‪ ,‬שהיה אחראי על הקזינו‪ ,‬בהכנת מטעמים וקוניאק‪-‬ביצים‬
‫לכבוד האורחים‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 18 -‬‬

‫עוד אנו עוסקים בהכנות‪ ,‬כאשר התפרץ האונטרשארפירר בקמאן והודיע‪ ,‬כי האורחים‬
‫חוזרים כבר מסיורם ופניהם מועדות לקזינו‪ .‬הקצינים צהלו‪ ,‬הפעם נענה הימלר להזמנת‬
‫מפקד המחנה לסעוד עמו ואם חבר עוזריו‪.‬‬
‫בראדוב התרגש לשמע הידיעה וציווה עלי לחזור חיש‪-‬מהר לצריפי היהודים‪ .‬פתחתי בריצה‬
‫מבוהלת לעבר מחנה מגורינו‪ .‬שער המחנה היה נעול ועד שהשומר האוקראיני פתח אותו‬
‫בפניי – קרבה כל הכבודה עד כדי מרחק של מסטר אחד ממני‪ ,‬כשבראשה מזדקרת דמותו‬
‫של היינריך הימלר הממושקף וסביבו הקצינים שנתלוו אליו גם בביקור הקודם‪ ,‬ביניהם אדולף‬
‫אייכמן‪ .‬לא היו איתו הפעם האנשים בלבוש אזרחי‪.‬‬
‫יומיים לאחר הביקור‪ ,‬האזנתי לשיחה בין בקמאן ובראדוב‪ .‬הם סיפרו איש לרעהו‪ ,‬כי הביקור‬
‫נועד לציין את השלמת המילון הראשון של יהודים שהושמדו בסוביבור‪ .‬כך נודע לי משיחתם‪,‬‬
‫שמפקד המחנה רייכלייטנר קיבל מייד הימלר אות הצטיינות גבוה על יעילותו בעבודה והוא‬
‫יועבר למחנה השמדה אחר‪.‬‬
‫לאחר הביקור נודע לכולנו‪ ,‬כי לקראת ביקורו של הימלר הובאו לסוביבור כמה מאות יהודיות‬
‫צעירות ממחנה טראווניקי‪ .‬הן הוכנסו לתאי הגזים‪ ,‬ניספו שם וגופותיהן הועברו למשרפות‪,‬‬
‫וכל זה כדי להדגים להילר ולפמלייתו את יעילותה של מלאכת השמדת יהודים במחנה‬
‫סוביבור‪.‬‬

‫מקרי התנגדות‬
‫כחודש ימים לאחר ביקור הימלר‪ ,‬הגיע למחנה מחליפו של רייכלייטנר‪ ,‬האונטרשטורמפירר‬
‫נימאן‪ .‬הוא פתח בהגברת קצב ההשמדה‪ .‬תאי הגזים והמשרפות עבדו במשך כל שעות‬
‫היממה‪ .‬חרושת המוות עבדה במלוא הקיטור‪.‬‬
‫בתחילת שנת ‪ 1943‬הגיע למחנה לייב פלהנדלר‪ ,‬בן הרב מהעיירה ז'ולקייבקה‪ ,‬עם משלוח‬
‫יהודים מאיזביצה‪ .‬משעמד לייב על המתרחב במחנה‪ ,‬החל רוקם תוכנית למרד מאורגן‪.‬‬
‫ככל שהדבר נראה בלתי מציאותי‪ ,‬פתח יהודי צעיר זה‪ ,‬שהיה גבר יפה תואר ונעים הליכות‪,‬‬
‫בהכשרת הלבבות של עצירי סוביבור המעונים והנדכאים‪ ,‬בעידודם ובקריאתם למאבק הנקם‬
‫ברוצחי המוני העם היהודי‪ ,‬ולו גם נחרץ גורלם לפול בקרב‪ ,‬תוך התנגדות גלויה‪ ,‬בלבד שלא‬
‫יובלו אל תאי הגזים למיתת חנק ושריפה‪ .‬השפעת דבריו רבה הייתה‪ ,‬כאילו עברה במחנה‬
‫רוח רעננה של מרי והתקוממות‪.‬‬
‫עוד קודם לכן היו מקרי התנגדות אחדים‪ .‬יום אחד‪ ,‬בשלהי שנת ‪ ,1942‬הובא למחנה‬
‫טרנספורט נשים‪ .‬הן עמדו עירומות‪ .‬רבות מהן עם תינוקות בזרועותיהן‪ ,‬לפני הכנסתן‬
‫ל"בית‪-‬המרחץ"‪ .‬לפתע הסתערו כולן כאחת על השומרים והחלו מכות בקצינים הגרמנים‬
‫ובאוקראינים בבקבוקי החלב של תינוקותיהן ובציפורניים‪ ,‬הרביצו ושרטו אותם עד זוב דם‪.‬‬
‫הנתקפים הזעיקו תגבורת ומטח של יריות ניתך לעבר הנשים‪ .‬רובן ככולן נרצחו בטרם‬
‫הספיקו להכניסן לתאי הגזים‪.‬‬
‫מעשה ביהודי זקן שהובא בטרנספורט של אלפים ולא הרשה שיסחבו אותו בכוח ויזרקוהו‬
‫מתוך הקרון‪ .‬במקרה היה נוכח במקום גם מפקד המחנה פראנץ רייכלייטנר‪ .‬היהודי הכריז‪,‬‬
‫שאיננו מאמין לשקרים שסופרו לבאים על "בית חולים‪ ,‬עבודה קלה ותנאי חיים טובים"‪.‬‬
‫ירד בכוחות עצמו מן הקרון‪ ,‬התכופף ואסף בידיו הרועדות מלוא חופניים חול‪ ,‬פנה לאיש‬
‫הס"ס קרל פרנצל ואמר@ "אתה רואה איך אני מפזר חול זה אט‪-‬אט גרגיר אחר גרגיר‪,‬‬
‫והוא נידף ברוח?! כך יקרה לכם‪ ,‬כל הרייך הגדול שלכם יכלה כאבק פורח וכעשן חולף!"‬
‫הזקן עשה דרכו עם כל השיירה באומרו "שמע ישראל"‪ ,‬ובהוציאו מפיו את המילים "ה'‬
‫אחד"‪ ,‬שוב פנה פרנצל וסטר לו במלוא כוחו‪ .‬הגרמני עמד להסתער עליו‪ ,‬אך רייכלייטנר‪,‬‬
‫שעמד ונהנה מכל המחזה הזה‪ ,‬אמר לפרנצל‪" :‬אני אגמור את החשבון איתו‪ .‬אתה תמשיך‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 19 -‬‬

‫בתפקידך"‪ .‬מפקד המחנה לקח את הזקן הצידה והרג אותו בו במקום לעיני בני משפחתו וכל‬
‫אנשי השיירה‪.‬‬
‫בין בעלי המקצועות שנבחרו לעבודות שונות במחנה היה יהודי בן ‪ .40‬איש הרוביישוב‪ ,‬טפסן‬
‫מעולה שבנה יחד עם עוזרו את הקזינו ובתי מגורים עבור הקצינים הגרמנים – לשביעות‬
‫רצונו של ואגנר‪.‬‬
‫באחד הלילות של אוקטובר ‪ 1942‬זחלו הטפסן ועוזרו בחסות הגשם השוטף והאפלה הכבדה‬
‫לעבר גדרות התיל‪ ,‬פרצו את הגדר וברחו לעבר היער‪ .‬אלה היו שני הנמלטים הראשונים‬
‫ממחנה סוביבור מאז הקמתו‪.‬‬
‫למחרת היום הוצאה להורג כל קבוצת העובדים של הטפסן‪ .‬משום מה נהגה הנהלת המחנה‬
‫בהתאפקות מפתיעה ולא הרבתה במעשי ההרג‪ .‬ציפינו כ ולנו לתגובה יותר חריפה‪.‬‬
‫מפי האוקראינים נודע לנו‪ ,‬כי שני הנמלטים נתפסו כעבור ימים מספר והומתו‪.‬‬
‫באחד מימי אביב ‪ 1943‬יצאה קבוצת ה"וואלדקומנדו"‪ ,‬כשלושים איש‪ ,‬לעבודתה‪ .‬לפני שעת‬
‫הצהריים פנו שני יהודים‪ ,‬יוסף קופ מזאמושץ' ושלמה פודכלבניק מקאליש‪ ,‬לאחד‬
‫השומרים האוקראינים וביקשו ממנו רשות לגשת לבאר קרובה להביא מים לחבריהם‬
‫הצמאים‪ .‬כדי להסיר כל חשד מליבו‪ ,‬ביקשו אותו להתלוות אליהם‪ .‬בהגיעם לבאר‪ ,‬התנפלו‬
‫השניים על שומרם והרגוהו‪ .‬הם לקחו את רובהו עם התחמושת וברחו מן המחנה‪.‬‬
‫כאשר בוששו השלושה לחזור לקבוצתם‪ ,‬התחילו השומרים הנותרים לדאוג לגורל חברם‪ .‬הם‬
‫ריכזו את יהודי הקבוצה תחת משמר כבד‪ ,‬עד שיתברר מה קרה עם הנעדרים‪ .‬היהודים‬
‫שהבינו מה התרחש ומה צפוי להם‪ ,‬החלו בורחים לכל העברים‪ .‬האוקראינים פתחו לעברם‬
‫במטחי אש‪ .‬הבורחים נהרגו ברובם ורק בודדים הצליחו להימלט‪ .‬גוויות ההרוגים הוחזרו‬
‫למחנה יחד עם גווייתו של השומר האוקראיני‪ .‬אחד‪-‬עשר מאנשי הקבוצה נתפסו חיים‪.‬‬
‫בפקודת הגרמנים הקיפו האוקראינים את המחנה שלנו וריכזו אותנו במקום צפוף‪ ,‬כשנשקם‬
‫מכוון לעברנו‪ .‬היינו בטוחים שקיצנו קרוב‪ .‬עמדנו בידיים ריקות מול השומרים עלינו בנשק רב‪,‬‬
‫ובכל זאת היו בינינו שחשבו על התנגדות בכוח‪ ,‬בכל אשר ניתן‪ .‬יהודייה צעירה מהולנד‬
‫שהייתה איתנו‪ ,‬עברה בין השורות ועודדה אותנו "לעשות מה שתוכלו ולהתנגד"‪ .‬התכוננו‬
‫להתחלק לקבוצות ולהתנפל על מרצחינו‪ .‬ידענו שתהא זאת מלחמה אבודה – אבל ניפול‬
‫בכבוד‪ .‬שמעתי את דברי הצעירה ורטט עבר בגופי‪ .‬לראשונה מאז היותי במחנה‪ ,‬שמעתי‬
‫קריאת קרב כזו מפי כלואה‪.‬‬
‫הגרמנים חשו‪ ,‬כנראה‪ ,‬במתיחות שהשתררה בשורותינו‪ .‬הם החליטו למנוע התנגשות‬
‫חזיתית ואחד מהם פנה אלינו בנאום נמלץ‪ ,‬עמד על חומרת המעשה שהתרחש והעביר את‬
‫כולנו למחנה מספר ‪ ,2‬שם היו היהודים שביקשו לברוח‪.‬‬
‫נקראנו להיות עדים לענישתם‪ ,‬למען נשמע ונירא‪ .‬הסתדרנו בחצי גורן‪ ,‬לנגד עינינו הוצאו‬
‫להורג אחד‪-‬עשר אנשי "קבוצת היער"‪ .‬פקודת האש ניתנה על ידי גומרסקי‪ ,‬מפקד‬
‫ה"וואלדקומנדו"‪ .‬במטח האש הראשון נפלו כל הקורבנות‪ .‬אחד מהם קם על רגליו ונורה‬
‫שנית‪ .‬גם ירייה זו לא המיתה אותו‪ .‬מטח יריות שלישי שם קץ לחייו‪.‬‬
‫חזרנו לצריפינו‪ .‬המצב במחנה היה מתוח‪ .‬שמועות שונות פרחו באוויר‪ ,‬הרגשנו שקיצנו‬
‫מתקרב בצעדים מהירים‪.‬‬
‫באחד מימי חודש מאי ‪ 1943‬נצטווינו להישאר בצריפים‪ ,‬לא הובלנו לעבודה‪ ,‬והדבר עורר בנו‬
‫חששות כבדים‪.‬‬
‫בשעות אחר הצהריים נקראה ה"באנהופקומנדו" לעבודתה הרגילה בתחנת הרכבת‪ .‬בהגיע‬
‫האנשים לרכבת‪ ,‬נתגלה לעיניהם מחזה אימים‪ .‬רכבת זו הביאה את אחרוני היהודים ממחנה‬
‫המוות בלז'ץ‪ ,‬שעסקו שם בשריפת הגופות של המומחים בתאי הגזים‪ .‬יהודים אלה‪ ,‬שחיו זמן‬
‫ממושך בצל המוות והתרגלו למצבם זה‪ ,‬עוררו חששות בקרב הגרמנים שהם עלולים‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 21 -‬‬

‫להתמרד ולגרום תסבוכו למרצחיהם‪ ,‬ועל כן העדיפו המרצחים לחסלם במו ידיהם‪ ,‬מבלי‬
‫להיעזר בכלואי מחנה סוביבור‪ .‬כדרכם‪ ,‬נהגו גם הפעם בדרך המרמה‪ .‬בהגיע הרכבת‬
‫לסוביבור‪ ,‬לא פתחו את כל הקרונות בבת אחת‪ ,‬אלא רק קרון אחד‪ ,‬שממנו הוציאו את‬
‫נוסעיו‪ ,‬הובילו אותם ל"לאזארט" והמיתום ביריות‪ .‬וכך עשו עם שאר הקרונות‪.‬‬
‫עובדי ה"באנהופקומנדו" נצטוו לנקות את הקרונות ומצאו בתוכם עשרות יהודים ששמו בדרך‪,‬‬
‫קץ לחייהם ברעל‪ .‬גופותיהם היו עדיין חמות‪ .‬בקרונות נמצאו מכתבים ופיסות נייר‪ ,‬בהם‬
‫הודיעו היהודים‪ ,‬שהובטח להם כי הם מובלים למקום עבוד החדש‪ .‬אחדים מהם גילו לנו‬
‫במכתביהם‪ ,‬שאם יתברר להם שהגרמנים שיקרו – נחושה דעתם להתקומם נגד‬
‫שומריהם‪ .‬באחד המכתבים‪ ,‬שנכתב כנראה ברגעים האחרונים‪ ,‬נאמר‪:‬‬
‫"הגרמנים אומרים לנו‪ ,‬שעכשיו מוצאים להורג יהודי סוביבור‪ ,‬אבל אנו יודעים‪ ,‬שקוטלים‬
‫עכשיו את חברינו‪ .‬כבר נפתח הקרון השלישי ומייד לאחר מכן שומעים אנו הדי יריות‪ .‬מי‬
‫שימצא מכתב זה מתבקש להזהיר את חבריו‪ .‬אל תתנו אמון בשקרים ובחלקת הלשון של‬
‫הגרמים‪ .‬הם ירמו אתכם כשם שרימו אותנו‪ .‬התקוממו ונקמו גם את דמנו‪ .‬עשו בגרמנים מה‬
‫שאנו התכוננו לעשות ולא הצלחנו‪ ,‬כי ברגע האחרון פיצלו הגרמנים את כוחותינו‪ .‬זוהי סיבת‬
‫כישלוננו‪.‬‬
‫מכתב זה כותב אליכם יהודי ששהה יותר משנה במחנה המוות בלז'ץ‪ ,‬עבד בשריפת גופות‬
‫וראה במו עיניו את שריפתם של מאות אלפים מאחיו היהודים‪ .‬הובאנו לכאן‪ ,‬נאמר לנו‪,‬‬
‫להחליף אתכם ולעבוד במקומכם‪ .‬אך אלו הם רגעי חיינו האחרונים‪ .‬נקם!"‬
‫מכתבים אלה של יהודי בלז'ץ עוררו תסיסה במחננו‪ .‬הרגשנו‪ ,‬כי גם קיצנו קרב ובא‪.‬‬
‫אנשים החלו חושבים בקול רם על מרידה והתנגדות‪ ,‬הטפותיו של פלהנדלר נקלטו בלב‬
‫רבים‪ ,‬אך למעשה לא ידע איש מה יש לעושת וכיצד מארגנים ומבצעים מרד‪ .‬דובר בזה‬
‫הרבה‪ ,‬אולם לא נעשו צעדים כלשהם‪.‬‬
‫למרבה הצער נתברר עד מהרה‪ ,‬שמישהו דאג לכך שהדברים ייוודעו לכמה מהגרמנים‪ .‬יום‬
‫אחד הוצאו להורג משה גוברנר ועשרה מחבריו‪ ,‬מראשי המדברים על מרד‪ ,‬שאמורים היו‬
‫להתחיל בהכנות ממשיות לביצועו‪ .‬מעשה זה של הגרמנים גרם לייאוש ולרפיון ידיים בקרבנו‪.‬‬
‫כבר לא ידענו במי אפשר לתת אמון בגיהינום זה‪ .‬פסקו הדיבורים והלחישות‪.‬‬
‫לכאורה נרגעו הרוחות‪ ,‬טרנספורטים הוסיפו לבוא‪ .‬ההשמדה ההמונית נמשכה‪ .‬אבל רבים‬
‫מאיתנו חשו‪ ,‬כי מתחת לפני השטח מתרחש משהו‪ .‬רעיון המרד שבה לבבות וגם עשה‬
‫נפשות‪ .‬אולי מכינים תוכניות לביצועו המעשי?‬

‫המרד הגדול‬
‫בחודשי הקיץ של ‪ 1943‬החלו מגיעים לסוביבור טרנספורטים של שבויי מלחמה יהודים‬
‫מהצבא הרוסי‪ .‬גורלם היה כגורל כל המגיעים למחנה‪ .‬מאחד המשלוחים בשלהי הקיץ בחרו‬
‫הגרמנים חמישים איש לעבודה במחנה מספר ‪ .5‬שם נבנו אז מחסנים תת קרקעיים‪ .‬בין‬
‫שבויים אלה היה קצין ושמו סאשה פ'צורסקי‪ ,‬יהודי יליד רוסיה‪ .‬כל מי שבא איתנו במגע‬
‫הוקסם מאישיותו‪ ,‬מאופיו החזק‪ ,‬ממסירותו לאחיו היהודים ומשנאתו התהומית לגרמנים‬
‫משמידי עמו‪.‬‬
‫מייד עם בואו למחנה‪ ,‬עמד על המתרחש והחליט שהכרחי לעשות את הבלתי אפשרי‬
‫ולהציל את כלואי המחנה כל עוד הם בחיים‪.‬‬
‫רעיון המרד היה בשל וסאשה ניגש לבצעו‪ .‬הוא עצמו מצא את הדרך לאנשים המתאימים‬
‫והנאמנים ובסודי סודות מסר להם את תוכניתו‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 21 -‬‬

‫אותו זמן היו במחנה כשש מאות עובדים יהודים‪ ,‬שהועסקו במקצועות שונים‪ .‬שעת האפס‬
‫נקבעה ליום ה‪ 9:-‬באוקטובר‪ ,‬שעה ‪ :‬אחר הצהריים‪ .‬בסוד העניינים הוכנסו כ‪ 30-‬איש‪,‬‬
‫בהם מנהלי בתי המלאכה‪ ,‬אלה הזמינו אליהם‪ ,‬בהפרש של דקות‪ ,‬את קציני המחנה למדידת‬
‫נעליים‪ ,‬חליפות‪ ,‬לקבל מגפיים וכו'‪ .‬כל זה תוכנן למחצית השעה האחרונה של עבודה‪ ,‬החל‬
‫משעה ‪ .3.30‬כשהופיע הקצין הראשון לבית המלאכה‪ ,‬קידמו את פניו שני אנשים מבין‬
‫העובדים‪ .‬האחד הלם בגרזן בראשו והשני דקרו בסכין‪ .‬השאר מיהרו לסלק את הגופה‬
‫ולנקות את כתמי הדם כי קצין שני הוזמן לבית ממלאכה זה‪ .‬הכל נעשה במהירות ובדייקנות‬
‫מירבית‪ .‬אותה שעה נותקו חוטי הטלפון מבלי אפשרות לתקנם בקלות‪ .‬קבוצה אחרת ניתקה‬
‫את חוטי החשמל שזרם בשלוש גדרות התיל מסביב למחנה‪.‬‬
‫דקות מספר לפני השעה הקבועה‪ ,‬השמיע הספר יהודה‪ ,‬בהתאם לתפקידו היומיומי‪ ,‬את‬
‫תרועת החצוצרה‪ ,‬המבשרת קיצו של יום העבודה במחנה‪ .‬האנשים החלו להסתדר במגרש‬
‫המסדרים‪ ,‬כהרגלם מדי יום ביומו‪ .‬לא הורגשה תכונה כלשהי במחנה‪ .‬גם האוקראינים‬
‫הסתדרו במקום אחר וציפו לקצין הגרמני‪ ,‬שמשום מה בושש לבוא‪ .‬רק מעטים ידעו‪ ,‬כי הוא‬
‫אינו נמנה כבר בין החיים‪ .‬שני יהודים במדי האוקראינים ויהודי נוסף מחופש לקצין גרמני שמו‬
‫פעמיהם לעבר השער הראשי לקבל לידיהם את המפתחות‪ ,‬אך אלו לא היו שם‪ .‬השם השיגו‬
‫רק את המפתח לשער הקטן שבקרבת מקום‪ .‬אותו זמן פרצו עשרה יהודים את דלתות‬
‫מחסן הנשק והצליחו להוציא משם מספר רובים‪.‬‬
‫לפתע הגיע לשער אוקראיני לחפש את מפקדו – הוא נורה ונפל במקום‪ .‬היהודים החלו‬
‫לנהור לעבר השער ובחלקם התפזרו ורצו אל גדרות התיל‪ ,‬כדי לפרוץ אותם ולהימלט בדרך‬
‫זו‪ .‬האוקראינים הבינו את המתרחש‪ ,‬נתבלבלו משלא היה מישהו שייתן להם פקודת אש‪.‬‬
‫?‪ 9‬מבין ‪ 89‬הקצינים שהיו אותו יום במחנה חוסלו‪ ,‬ובראשם מפקד מחנה סוביבור‬
‫אונטרשטורמפירר נימאן‪ .‬אחד הקצינים ניצל בהיותו אותו יום מחוץ למחנה‪ .‬עוד אחד‬
‫הרגיש שמשהו מתרחש במקום‪ ,‬הוא נמנע מלבוא לבית המלאכה שאליו הוזמן והצליח‬
‫להתחבא‪ .‬כאשר ניתן אות ההסתערות יצא ממחבואו ופקד על האוקראינים לפתוח באש‬
‫בכיוון השער‪ .‬הנופלים הראשונים חסמו בגופותיהם את היציאה מהשער הקטן ורבים מבין‬
‫הרצים אל השער הראשי החסום‪ ,‬ניספו מאישם החזקה של האוקראינים‪.‬‬
‫על אף מכשלות אלו הצליחו לברוח מהמחנה כ‪ 400-‬איש‪ ,‬כ‪ 150-‬נפלו במקום וכ‪ ,50-‬חולים‬
‫וחלשים‪ ,‬כלל לא ניסו לברוח‪.‬‬

‫אחרית דבר‬
‫מ‪ :00-‬הבורחים נשארו בחיים רק ‪ :0‬איש‪ ,‬הנמצאים ברובם בארץ‪ .‬תוך בריחתם עלו לא‬
‫מעטים על המוקשים שהוטמנו בצדי גדרות התיל‪ .‬חלק גדול נרצח ביערות מידי פולנים‪ ,‬חלק‬
‫נפל במלחמת פרטיזנים‪ ,‬שאליהם הצטרפו ביער‪.‬‬
‫לייב פלהנדלר‪ ,‬שזכה לראות את חלום המרד שלו בהתגשמו‪ ,‬ניצל אף הוא‪ ,‬התחתן והקים‬
‫בית‪ ,‬אולם הגורל התאכזב אליו‪ .‬כשישה חודשים אחרי השחרור נרצח בידי פולנים בלובלין‪.‬‬
‫ואני – עברתי דרך ייסורים ותלאות עד לשחרור‪ .‬בבוא יום השחרור התגייסתי לצבא ובתום‬
‫המלחמה יצאתי בדרכי "הבריחה" ועליתי ארצה‪.‬‬
‫עד ליומי האחרון י לווני חוויות האימים של היותי בסוביבור וזיכרון המרידה הנועזת במחנה‬
‫זה‪ ,‬שלא הייתה כמוה באף אחד ממחנות ההשמדה‪.‬‬
‫פרקי זיכרונות אלה של מ‪ .‬בהיר‪ ,‬שנכתבו ב‪ ,1950-‬הופיעו בהוצאת "מוזיאון הלוחמים‬
‫והפרטיזנים" בתל אביב‪ ,‬בשנת ‪]3[ .1970‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 22 -‬‬

‫לוח זיכרון בכניסה למחנה סוביבור כיום‬

‫עדות‬

‫עדה ליכטמן‬

‫ממיילץ לסוביבור‬

‫‪ …‬בדוביינקה שעל נהר בוג שיכנו אותנו בבתי כנסת‪ .‬המועצה היהודית (יודנראט) שלחה לנו‬
‫מזונות וקש למשכב‪ .‬מאוחר יותר שיכנו אותנו בבתי משפחות מבני המקום‪ .‬לאחר מכן –‬
‫ריתוק ועבודת כפייה בחוות‪ .‬איכרים ומנהלים "אריים" התעשרו על חשבון העבדים‬
‫היהודים‪ .‬ושוב אותם מעשי אלימות כמו במיילץ@ קבוצת יהודים בטליתות הותקפה‬
‫והובלה לאחת הגבעות‪ .‬שם נקרעו מעל גבם הטליתות ומידיהם סידורי התפילה@ "ריקדו‬
‫לפנינו‪ ,‬כדי שנשתעשע!" היהודים לא התאימו עצמם למשחק‪" .‬אנו מכירים אותם‪ ,‬קנאים‬
‫שכאלה! זה יהיה מוקד פה!" איש לא חזר חי מהגבעה‪…‬‬
‫תכופות נערכים ביקורים של קצינים בכירים בלוויית "שחורים" (אוקראינים‪ ,‬המכונים‬
‫"פיזאקים")‪ .‬כארבה היו פושטים על הגטו וגוזלים כל מה שנשאר לנו‪ ,‬בהשאירם מאחוריהם‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 23 -‬‬

‫הרוגים ופצועים‪ ,‬באחת הדירות מסתתרות כמה משפחות יהודיות‪ .‬הם משליכים לתוכה‬
‫רימון‪ .‬ראשי ילדים ערופים‪ ,‬שלוליות דם‪…‬‬
‫‪ …‬ושוב גירוש להרוביישוב‪ .‬שוב זרועה הדרך גוויות מתים‪ .‬אכזריותם של ה"שחורים" אינה‬
‫יודעת גבול‪ .‬ילדים מתחננים‪" :‬אדון‪ ,‬הרוג אותי‪ ,‬עזוב את אבא!"‪…‬‬
‫הרוביישוב מוקפת גדר תיל‪ .‬בארבע פינותיה מגדלי תצפית ושומרים חמושים במקלעים‪.‬‬
‫"ארצה!" הם צועקים‪ .‬יורים באנשים המצטופפים‪ .‬משתררת דומיית מוות‪ .‬ההורים מכסים את‬
‫ילדיהם‪ .‬הערב יורד לאיטו‪ .‬רק עם חשיכה מניחים לתושבי הגטו להביא לנו לחם ומים‪ .‬את‬
‫הלילה אנו מבלים בצריף מזוהם‪ .‬עם שחר – לדרך‪ .‬עגלות רתומות לסוסים מביאות אותנו אל‬
‫תחנת הרכבת; שם מחכים לנו קרונות להובלת בהמות‪" .‬אתם נוסעים לאוקראינה" –‬
‫נאמר לנו‪.‬‬
‫השיירה יוצאת לדרך‪ .‬עד מהרה מתחיל הצמא להציק לנו‪ .‬מדי פעם נפתחות הדלתות‬
‫והחיילים מסתערים עלינו‪ .‬מדיהם – מדי הצבא הגרמני‪ ,‬אך שפתם אוקראינית‪ .‬הם חוטפים‬
‫מידינו כל דבר ערך‪ .‬הם קוטמים אצבעות עם הטבעות שעליהן‪" .‬אתם ממילא אינכם צריכים‬
‫דבר"‪ ,‬הם אומרים לנו‪.‬‬
‫איבדנו את תחושת הזמן‪ .‬האם הגענו כבר לאוקראינה? שריקה צורמת בוקעת מן הקטר‪.‬‬
‫הרכבת נעצרת לפתע‪ .‬אנו מתעכבים זמן מה ושוב זז הקרון‪ .‬הדלתות נפתחות‪ .‬האור מסנוור‬
‫אותנו‪ .‬אני קוראת את הכתוב על השלט‪" :‬ס"ס זונדרקומנדו סוביבור"‪.‬‬
‫לפנינו קצינים וחיילים‪ .‬על כתפיהם או בידיהם מקלעים דרוכים לירייה‪ .‬אני מבחינה בכלב‬
‫סנט‪-‬ברנרד‪ ,‬גדול‪" .‬הי‪ ,‬את שם"‪ ,‬צועק אחד הקצינים בהצביעו עלי‪" ,‬מה המקצוע שלך?" –‬
‫"גננת מדופלמת"‪ .‬כל החבורה פורצת בצחוק‪" .‬בסדר‪ ,‬את תוכלי לכבס בשבילינו!" הם מורים‬
‫לי ולעוד שתי צעירות – בלה סובול ושרקה כץ מדוביינקה‪ ,‬לצאת מן השורה‪ .‬מוליכים אותנו‬
‫אל המחנה פנימה ומכניסים לצריף קטן‪ .‬פזורים בו בערבוביה בגדים ופרוסות לחם עבשות‪.‬‬
‫מי היו שוכני הצריף לפנינו והיכן הם עתה?‬
‫מן הטרנספורט מהרוביישוב‪ ,‬שמנה ‪ 8,000‬נפש‪ ,‬נשארו בסוביבור שלוש נשים‪ .‬מכל היתר‬
‫לא נותרו אלא ערימות בגדים ונעליים‪ .‬משלוש אלה נותרתי בחיים אני לבדי‪.‬‬
‫ביום בו הגענו לסוביבור מביאים לנו שניים מכלואי המחנה‪ ,‬בלוויית חייל‪ ,‬שני סלים מלאים‬
‫בגדים מלוכלכים‪" :‬תוך יומיים צריך הכל להיות נקי"‪ ,‬אומר החייל‪ .‬הבגדים מכונמים‪ .‬יש‬
‫לחטאם תחילה בליזול‪ ,‬את המים יש לשאוב בדליי עץ כבדים‪.‬‬
‫הלילה הראשון במחנה‪ .‬חלום בלהות‪ .‬צעקות פולחות את האוויר ומושכות אותי מעל מיטת‬
‫הלוחות שלי‪ .‬אני רצה אל הדלת ופותחת אותה קמעה‪ .‬צליפת שוט בפניי‪ .‬קול מטיח בפניי‬
‫בצריחה‪" :‬אם אראך עוד פעם כאן‪ ,‬אשלח בך את בארי!" מסתבר שהאוברוואכמן לאכמאן‬
‫עם כלבו עורך דיור ביקורת‪ .‬דבר זה נודע לי רק לאחר מכן‪.‬‬
‫ומה פשר הצעקות? השומרים האוקראינים אונסים את הנערות‪ ,‬בטרם יהדפו אותן אל‬
‫תאי הגז‪.‬‬
‫בתי השימוש נמצאים ליד הצריף והצחנה ממלאה את חללו‪ .‬המגורשים‪ ,‬שזה עתה הגיעו‪,‬‬
‫מתים מצמא‪ ,‬מתחננים@ "מים! מים!" לעיתים מרשים לאחד או לשניים מהם להביא מים‪.‬‬
‫הפולקסדויטשה מיכל עומד ליד הבאר עם רובה מכודן‪ .‬הוא דוחף את האומללים לעבר בתי‬
‫השימוש‪" :‬לכו‪ ,‬איספו את זה – בידיים!" הוא אומר להם בגרמנית‪ :‬ברובהו המכודן הוא מפנה‬
‫אותם אל גדר התיל‪ .‬שם מחכה להם השומר מאלינובסקי‪ .‬פניו המצולקות מאבעבועות‬
‫שחורות‪ .‬הלה מיישר את כובעו‪ ,‬עוצם מעט את עיניו ומכוון את רובהו אל הראשים‪ .‬לעולם אין‬
‫הוא מחטיא את המטרה‪…‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 24 -‬‬

‫מיכל נטפל לאחד הבחורים מכלואי המחנה בשם שמעון‪ .‬הוא מכריחו לרוץ עם מריצה מלאה‬
‫חול‪ .‬הבחור רץ‪ ,‬לשונו שלוחה מפיו כחיה מוכת צמא‪ .‬שמעון השתתף לאחר מכן במרד‪ ,‬אך‬
‫נורה בעת הבריחה‪.‬‬
‫יום אחד ניצלתי את היעדרם של הנוגשים‪ ,‬לקחתי דלי מים ורצתי לעבר קבוצה של מגורשים‬
‫שזה עתה הגיעה למחנה‪ .‬לפתע הרגשתי שצווארי נלפת כבמלחציים‪ ,‬שמישהו חונק אותי‬
‫מאחור‪ .‬איש הס"ס פריץ רוואלד עקר אותי מתוך ההמון בקת מגלבו‪" .‬אכטונג!" הוא הרעים‬
‫עלי בקולו‪" .‬יש לך מזל שאני לבדי‪ ,‬אך אם אראך שוב שם‪ "…‬אסור היה בתכלית להתקרב‬
‫אל המגורשים שהגיעו זה עתה למחנה‪.‬‬
‫המכבסה שכנה ליד הרציף‪ .‬יום אחד ראיתי שני אנשים נושאים אלונקה ועליה אישה‬
‫שתקפוה צירי לידה‪ .‬כמה דקות לאחר מכן נשמע קולו של הרך הנולד‪ .‬ואגנר נמצא ליד‬
‫היולדת‪ .‬הוא קרא אליו את השומר האוקראיני קלאט‪ .‬ראיתי את קלאט נכנס לבית השימוש‬
‫וזורק לתוכו חבילה‪ .‬את האם לקחו ללאגר מספר ‪ .3‬כמה ימים לאחר מכן צפה גוויית‬
‫התינוק בבור השופכין‪…‬‬
‫באחד הימים הגיע טרנספורט מווינה‪ .‬אנשי הס"ס בחרו להם שלוש נשים יפות תואר‪ ,‬זמרות‪,‬‬
‫והכריחו אותן לשיר‪ .‬לאחר שנלאו מן הזמירה הוציאו אותן להורג ביריות‪ .‬יום אחד נבחרו‬
‫מטרנספורט שהגיע מברלין שלוש נערות בנות שש‪-‬עשרה ושבע‪-‬עשרה – ברתה‪ ,‬לנה ורות‪.‬‬
‫רות‪ ,‬ברונטית יפת עיניים‪ ,‬הייתה לפילגשו של פאול גרוט‪ .‬לא זמן רב היו להן חייהן לשלל‪.‬‬
‫עד מהרה נרצחו בדם קר‪.‬‬
‫ושוב הגיע טרנספורט מאירופה המערבית‪ .‬את מוצאו אפשר היה להכיר על פי חזותם של‬
‫המגורשים‪ :‬הם היו לבושים כהלכה ולא נראו מזי‪-‬רעב‪ ,‬כמגורשי פולין‪ .‬הם נשאו עימם‬
‫תרמילי גב‪ ,‬מזוודות נאות‪ .‬הגרמנים עשו בהם "סלקציה" ובחרו מספר צעירים שנשלחו‬
‫ליחידות עבודה באזור לובלין – לסאוונין‪ ,‬קריחו ואוסובה‪ .‬לאחר כמה חודשים החזירו אותם‬
‫למחנה במצב של אפיסת כוחות‪ .‬בסופו של דבר הומתו כולם‪.‬‬
‫תליינינו – קארל פראנצל‪ ,‬גוסטאב ואגנר‪ ,‬הרמאן מיכל‪ .‬זה האחרון היה עומד על גבי‬
‫שולחן ונושא דברו בפני הטרנספורטים המגיעים למחנה‪ .‬גאטצינגר‪ ,‬אוטו וייס‪ ,‬בראדוב‪,‬‬
‫שטויבל‪ ,‬פאול גרוט והוברט גומארסקי – כל אלה התגוררו בווילה בעלת שם פיוטי‬
‫בתכלית‪" :‬קן הסנונית"‪.‬‬
‫קארל מילר‪ ,‬ריכטר‪ ,‬יוהאן קליהר‪ ,‬נובאק‪ ,‬שני האחים וולף‪ ,‬בושר‪ ,‬גריישוץ‪ ,‬שיט‪,‬‬
‫פאלאסטר‪ ,‬אונפרהאו‪ ,‬אריך באואר – התגוררו בווילה הקרויה "אל הפרעוש העליז"‪.‬‬
‫לכל איש ס"ס הייתה דרך משלו לקטול בני אדם‪ .‬כשהגיע טרנספורט חדש‪ ,‬הייתה כל‬
‫החבורה באה אל הרציף‪ .‬בראדוב הסתובב בין המגורשים כאחוז רוח תזזית‪ .‬הוא חיפש‬
‫אחר הנערות והנשים והצליף בהן בשוטו עד זוב דם‪ .‬גומארסקי נהנה להכות במגורשים‬
‫בלוח עץ מסומרר‪ .‬פאול גרוט וקורט בולנדר היו לוקחים איתם את בארי‪ .‬הכלב פסע לידם‬
‫בשקט‪ ,‬אך כאשר אדוניו היה פונה אל אחד האנשים בשאלה‪" :‬אתה לא רוצה לעבוד‪ ,‬מה?"‪,‬‬
‫היה בארי מסתער עליו ונושך בבשר החי‪ ,‬מרטשו ומשסעו‪.‬‬
‫מפקח המחנה היה לובש שכמיה ועונד כפפות לבנות‪ .‬את סיוריו במחנה היה עורך בלוויית‬
‫הכלב בארי‪ .‬הוא היה נושא נאומים על החיים הטובים הצפויים לאלה הנוסעים‬
‫לאוקראינה‪" .‬התנאים והמזון שם טובים מאשר פה"‪ ,‬אמר‪" .‬אלה שיוכיחו כי הם פועלים‬
‫חרוצים‪ ,‬יקבלו תעודות מיוחדות‪ ,‬ולאחר מכן יהיה גם איחוד משפחות‪ "…‬חייבים היינו להיזהר‬
‫לבל נטיל ספק באמיתות דבריו‪ ,‬בתנועה או ברמז‪.‬‬
‫הס"ס אוברשארפירר אריך באואר‪ ,‬מפקד לאגר מספר ‪ ,3‬היה עוקב אחר תהליך ההמתה‬
‫מבעד לפירצה שבגגות תאי הגז‪ .‬הוא היה קטן קומה ושמן‪ ,‬שתיין מועד וסובא לשכרה‪ .‬הוא‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 25 -‬‬

‫היה מאיים עלינו‪ " :‬אני אלמד אתכם לקח!" מעולם לא נפרד מהמקלע שלו‪ .‬עצם מראהו עורר‬
‫בחילה‪ .‬אנשי הס"ס האחרים היו מטופחים ומסודרים אף בעת ה"עבודה"‪ .‬לא כן באואר‪,‬‬
‫שהיה המזוהם ומרושל תמיד והפיץ סביבו צחנה של אלכוהול וכלור‪.‬‬
‫יום אחד נכנס למכבסה‪ .‬כולנו נזהרנו מפניו‪" .‬המשיכו לעבוד!" הוא צרח‪ .‬המשכנו בעבודתנו‪.‬‬
‫"אתם עובדים בשבת‪ ,‬משמע שכולכם קומוניסטים!" – התאנה לנו‪ .‬אחד המגורשים‬
‫מסוחצ'ב העז לענות לו@ "אני אדם דתי"‪ ,‬אמר‪ ,‬בהוציאו מכיסו סידור תפילה‪" ,‬אך‬
‫מכריחים אותנו לעבוד"‪" .‬ואת!" הוסיף הגרמני לצעוק בפנותו אל סאבא זאלץ‪" ,‬גם את עובדת‬
‫בשבת?" המסכנה לא ידעה מה לענות‪ .‬איש סוחצ'ב ענה במקומה‪" :‬אצלנו הנשים אינן‬
‫חייבות להתפלל; הן רק מדליקות נרות בליל שבת"‪" .‬ובכן‪ ,‬את מדליקה נרות?" לא הירפה‬
‫ממנה‪" .‬הייתי מדליקה בעבר‪ ,‬בביתי"‪ ,‬אזרה סאבא עוז ואמרה‪" .‬אני שונא את כל היהודים‬
‫האדוקים‪ .‬כולם שורצים כינים"‪ ,‬פסק באואר לסיום‪.‬‬
‫בחדרו היה תלוי תצלומו ותצלום כל בני משפחתו עם הפירר‪ .‬הוא התקין שם גם באר של‬
‫משקאות וציווה להכין לו ליקר ביצים‪ .‬יום אחד‪ ,‬בשובו מ"עבודתו"‪ ,‬שבר את אחד הבקבוקים‪.‬‬
‫"אתה תנקה לי את זה בלשונך!" צרח לעבר אחד מכלואי המחנה‪ ,‬באראק בראנד‪ .‬חלק מן‬
‫המשקה ניקווה בסדקי הריצפה‪ .‬כל פניו של באראק היו מגואלים בדם משברי הזכוכית‪.‬‬
‫פאול גרוט אף הוא היה רגיל לשתות לשכרה‪ .‬יום אחד ציווה על ארבעה מכלואי המחנה‬
‫לשאתו סביב המחנה בשבתו על כורסה‪ .‬הוא השתעשע בהצתת פיסות נייר והשלכתן על‬
‫ראשינו‪.‬‬
‫פלוס‪ ,‬גם הוא מאנשי הס"ס‪ ,‬הזמין בסנדלרייה זוג מגפיים‪ .‬הסנדלר‪ ,‬שאול פליישהאקר‬
‫מקאליש‪ ,‬העז לומר שהמסמרים שקבע במגפיים אינם מתאימים וביקש ממנו להחזירם לו‪.‬‬
‫בהציבו את רגלו האחת על שרפרף‪ ,‬כאשר אחד מעובדי הסנדלרייה מצחצח את מגפיו‪ ,‬ענה‬
‫פלוס‪" :‬כל מה שנכנס לכאן‪ ,‬לא יצא עוד לעולם!" הכל הבינו את הרמז שבדבריו‪.‬‬
‫שאול שטארק נתמנה על האווזים‪ .‬הוא היה אובס אותם בכופתאות עשויות קמח בלול במים‬
‫ויום יום היה מובילם אל המרעה‪ .‬אם אירע‪ ,‬שאחד האווזים לא העלה בשר ושומן במידה‬
‫מספקת‪ ,‬הונחתו צליפות שוט על גבו של שאול שטארק‪ .‬והנה קרה שלאחר מחלה קצרה‬
‫מת אחד האווזים‪ .‬שאול שילם על כך בחייו‪ .‬פראנצל‪ ,‬ואגנר‪ ,‬וייס וברדוב הסתערו עליו‬
‫בשוטיהם‪ .‬כאשר הצליח להיחלץ מהם ולברוח בשבילי המחנה‪ ,‬רדפה אחריו כל החבורה‬
‫והמטירה מכות רצח על גבו‪" .‬לייבל‪ ,‬לייבל‪ ,‬געדענק‪ ,‬נעם נקמה!" (לייבל‪ ,‬לייבל‪ ,‬זכור‬
‫לנקום!") זעק שאול שטארק‪ ,‬בהכוונו לבנו‪" :‬חברים‪ ,‬נקמה‪ ,‬נקמה!"‪ .‬אלה היו מילותיו‬
‫האחרונות‪.‬‬
‫הרעב הציק לנו‪ .‬נער כבן שלוש עשרה‪ ,‬מכלואי המחנה‪ ,‬מצא באקראי קופסת סרדינים‪.‬‬
‫פרנצל עבר לידו והבחין בדבר‪" .‬מה‪ ,‬גונבים כאן?!" הוא כינס את כל באי המחנה סביב‬
‫ל"פושע"‪ ,‬אותו הוא חיסל בירייה מאקדחו‪" .‬זה יהיה סופו של כל מי שיעז לנגוע במשהו!" –‬
‫צרח‪.‬‬
‫אנשי הס"ס בחרו מבין המגיעים בטרנספורטים אמנים וציירים וציוו עליהם לצייר בעבורם‬
‫תמונות לקישוט הקירות בחדריהם או במועדון‪ .‬בין השאר הם הזמינו פורטרט גדול מימדים‬
‫של הפירר‪ ,‬את דיוקנם הם והגדלות מגלויות דואר‪ .‬בדרך כל הם העדיפו מראות נוף‬
‫רומנטיים‪ .‬חלק מן התמונות שלחו לבני ביתם בגרמניה‪ .‬כן נצטוו הציירים להתקין שלטים‬
‫שונים‪" :‬סלון תסרוקות"‪" ,‬מועדון" ("קזינו")‪ .‬בתום המלאכה נשלחו האמנים אל תאי הגז‪.‬‬
‫"תרגילי התעמלות" סדיסטיים היו מסבים להם הנאה מרובה‪ .‬בגשם‪ ,‬בשלב – "לקפוץ‬
‫כמו צפרדע!" "לרוץ מהר!" "לשכב על הבטן!" "לטפס!" הם נהנו להצליף בנו במגלביהם בעת‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 26 -‬‬

‫הריצה‪ .‬בהתעייפם הם מסרו אותנו לידי טאראס‪ ,‬איש חיל המשמר האוקראיני‪ ,‬שלא נפל‬
‫מהם באכזריותו‪.‬‬
‫לאחר ניסיונות הבריחה נעשו "תרגילי ההתעמלות" תכופים יותר‪ .‬בתחילה היו מקיימים‬
‫אותם אחת ליום ולאחר מכן – פעמיים‪ ,‬בבוקר ובערב‪ .‬השארפירר גומרסקי היה משתעשע‬
‫בהכותו בנו בלוח עץ או בפטיש‪.‬‬
‫האוברשארפיררים שולץ וקארל מילר היו יוצאים עם הקומנדו לחטיבת עצים ביער‪ .‬בדרך‪,‬‬
‫לשם שעשוע והרחבת הדעת‪ ,‬היה מילר פוצע כמה מאנשינו בגרזן שבידו‪ .‬דמם שתת‪ .‬הם‬
‫התקשו לחטוב את העצים‪ ,‬והוא הפקיר אותם בידי שולץ‪ .‬זה האחרון‪ ,‬אף שלא היה עול‬
‫ימים‪ ,‬ירה בהם מאקדחו בלא להחטיא את המטרה‪.‬‬
‫קארל מילר היה מהדר בלבושו‪" .‬את תביאי לי את בגדי מדי ערב‪ ,‬ושיהיו מגוהצים כהלכה"‪,‬‬
‫ציווה עלי‪ .‬הייתי מביאה לו את לבניו עם אסתר ברינברג‪ ,‬או עם סאבא זאלץ‪ .‬בהיכנסנו‬
‫לחדרו היינו עוברות לעמידת דום‪ .‬מדי ערב היה מציג לנו אותה שאלה עצמה‪ ,‬ועונה עליה‬
‫מניה וביה‪" :‬איזוהי החיה הנוראה ביותר בעולם? מה‪ ,‬אינכן יודעות? זהו האדם!"‬
‫יום אחד‪ ,‬אחרי מפקד הערב‪ ,‬ציווה איש הס"ס אוטו וייס להביא תיבת עץ ארוכה‪ .‬הוא פקד‬
‫על אחד מאסירי המחנה ללבוש ז'ופיצה של משי שחור ושטריימל ולהשתטח בתיבת העץ‬
‫מלוא קומתו‪ .‬וייס הוריד את מכסה התיבה ופצח בשיר‪" ,‬אני יהודי עם חוטם ארוך!" וייס‬
‫פתח למחצה את מכסה התיבה וציווה על המוטל בתוכה להצדיע לנאספים ולחזור על‬
‫דבריו‪ ,‬אז המשיך‪:‬‬
‫"אלוהנו האהוב‪ ,‬שמע לקול שירינו‪ ,‬סכור את פיותיהם של היהודים ואז יונח לבני האדם‪.‬‬
‫אמן!"‬
‫אנשי הס"ס שרו את השיר במקהלה‪ .‬על ה"חסיד" ציוו להתנועע אילך ואילך כבשעת תפילה‪,‬‬
‫ואנו חייבים היינו לענות "אמן" שוב ושוב‪ .‬הם צהלו‪.‬‬
‫יום אחד הביאו מן הרציף יהודי שזה עתה הגיע – שחום שיער וכהה עור‪ .‬אנשי הס"ס כינו‬
‫אותו מייד "דאר נאגאר" ("הכושי")‪ .‬ואגנר ציווה עליו לשיר‪ .‬הבחור אילתר ביידיש‪ ,‬כשמבטו‬
‫שלוח לעבר יער האורנים הנפלא המקיף את המחנה‪:‬‬
‫"ווי לוסטיג איסט דא אוגזער לעבן‪,‬‬
‫מאן טוט אונז צו עססן געבן‪,‬‬
‫ווי לוסטיג איסט אים גרינען ואלד‬
‫ואו איך מטך אופהאלט‪"…‬‬
‫תרגום@‬
‫מה טובים כאן חיינו‪,‬‬
‫כאן נותנים לנו לאכול;‬
‫מה טוב לי ביער הירוק‪,‬‬
‫בו נמצא אנוכי!‬
‫השיר מצא חן בעיני ואגנר‪ .‬הוא פקד עלינו ללומדו בעל פה ולשיר אותו אחרי המיפקד‪ .‬אותו‬
‫"כושי"‪ ,‬סנדלר מקאליש‪ ,‬היה בחור כהלכה‪ ,‬ידיד נפש לכולנו‪ .‬הוא השאיר מאחוריו בקאליש‬
‫את אישתו וילדיו וכל העת קיווה שנותרו בחיים וכי יבוא יום ויראם‪ .‬בלב ונפש הוא התמסר‬
‫לתכנון המרד‪ .‬זכורתני‪ ,‬בלילה שבין ה‪ 13-‬וה‪ 14-‬באוקטובר‪ ,‬עת נדברנו בינינו על הפרטים‬
‫האחרונים של ההכנות למרד‪ ,‬אמר@ "הבה נשבע להילחם‪ ,‬כולנו כאיש אחד‪ ,‬כדי שהנוער‬
‫יוכל לטעום את טעם החירות"‪ .‬אז כרע על ברכיו ונשק את האדמה‪ .‬כולנו כרענו עמו‬
‫ונשבענו בלבנו שבועת אמונים‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 27 -‬‬

‫הוא נמנה עם הקבוצה שהוטל עליה לתקוף את מחסן הנשק בעת שמסר את הרובים‬
‫למתמרדים‪ .‬נורה בידי הפולקסדויט שרייבר‪ .‬אותו שרייבר נורה בידי שאול פליישהאקר‬
‫מקאליש‪ ,‬תוך כדי חילופי האש‪.‬‬
‫שאול פליישהאקר היה אף הוא בן חיל‪ ,‬בחור נועז ואמיץ לב‪ .‬ואגנר ציווה עליו להמטיר‬
‫עשרים וחמש צליפות שוט על צעיר מכלואי המחנה‪ ,‬שנתפס בגניבת חמאה‪ .‬הוא העז לסרב‪,‬‬
‫באומרו כי אינו יודע כיצד מצליפים בשוט‪ .‬אז חלק לו ואגנר‪ ,‬במו ידיו‪ ,‬עשרים וחמש מלקות‬
‫בשוטו‪ .‬הוא עמד בהן בגבורה‪ ,‬ורק ספר אותן בלחש בזו אחר זו‪ .‬הצעיר קיבל אף הוא את‬
‫מנתו‪.‬‬
‫יום אחד‪ ,‬בחודשי החורף האחרונים של שנת ‪ ,1943‬החלו הגרמנים מתרגשים ומתרוצצים‬
‫כעכברים מסוממים‪ .‬במחנה פשטה השמועה שהרייכספירר היינריך הימלר‪ ,‬בכבודו‬
‫ובעצמו‪ ,‬עתיד לערוך ביקור בסוביבור‪ .‬מול המחסן הצטברו גרוטאות מסוגים שונים‪ :‬עגלות‬
‫ילדים ישנות‪ ,‬בלי מטבח שבורים‪ ,‬תרמוסים וכיו"ב‪ .‬כל אלה נעלמו והמקום נוקה בקדחתנות‪.‬‬
‫לאחר מכן הביאו לכאן כמה משאיות עמוסות חול ופרקו אותן‪ .‬החול הוחלק ומעליו הונחו‬
‫לוחות עץ ארוכים‪ ,‬שנועדו לשמש שדה תעופה מאולתר למטוסו הפרטי של הרייכספירר‪.‬‬
‫ביום שקדם לביקור הובאה למחנה קבוצה של צעירות וצעירים שנבחרו מתוך אחד‬
‫הטרנספורטים‪ .‬את כל באי המחנה סגרו הגרמנים בצריפים מאחורי מנעול ובריח‪ .‬מפקד‬
‫המחנה וקציני הס"ס נימאן‪ ,‬ואגנר ואחרים‪ ,‬קיבלו את פני האורח הדגול ופמלייתו וערכו עמו‬
‫סיור בלאגרים מספר ‪ 1‬ו‪ .2-‬לאחר מכן פנו ללאגר מספר ‪ .3‬הכלואים הצעירים נצטוו להתגלח‬
‫ולאחר מכן הוליכו אותם אל לאגר מספר ‪ ,3‬אל תאי הגז‪ .‬הימלר ואנשי פמלייתו עקבו מקרוב‬
‫אחר ההמתה ושריפת גוויות המומתים לאפר‪ .‬דברים אלה נודעו לנו מחיל המשמר‬
‫האוקראיני‪.‬‬
‫במועדון ציפתה לאורחים קבלת פנים מפוארת‪ .‬עלי הוטל להביא לשם פרחים לקישוט‬
‫השולחנות‪ .‬היין נשפך כמים והקשות העקב נשמעו ללא הפסק בברכת ה"הייל"‪ .‬היה זה‬
‫מקום מטופח ובו מרפסות‪ ,‬ערוגות פרחים‪ ,‬מספרה קטנה‪ ,‬חדר רחצה‪ ,‬בתי שימוש ומגרש‬
‫ספורט‪ .‬מסתבר שהרייכספירר היה מרוצה מאוד ממה שראו עיניו‪ .‬זמן קצר לאחר מכן נודע‬
‫לנו כי מפקדי המחנה הועלו בדרגה‪.‬‬
‫למחנה הגיעה חטיבה של חיילי הווארמאכט‪ .‬הם הביאו עימם תיבות וארגזים לרוב‪ .‬כל‬
‫סביבות המחנה מוקשו‪ .‬נחפרה תעלה עמוקה שמולאה מים וגדר התיל חושמלה‪.‬‬
‫גוסטאב ואגנר השגיח על ביצוע העבודות‪ .‬הוא היה מסייר במחנה הלוך ושוב ללא רגע של‬
‫הפוגה‪ .‬פעם תפס את רבקה בקלקלתה‪ .‬היא נרדמה תוך כדי עבודה‪ .‬עונשה – עשרים וחמש‬
‫צליפות שוט‪ .‬רבקה הייתה בת שלוש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫באחד הימים הגיע טרנספורט בלוויית חיל משמר של קצינים וחיילים‪ .‬אנשי חיל המשמר רצו‬
‫לסייר במחנה‪ ,‬אך נתקלו בסירוב‪ .‬אסור בתכלית האיסור‪ .‬הם שבו למקומם ולאחר ימים‬
‫ספורים חזרו בלוויית טרנספורט אחר‪ .‬הפעם הוזמנו אל המועדון‪ .‬שם קיבלו את פניהם‬
‫נימאן‪ ,‬ואגנר‪ ,‬שווארץ ורעיותיהם ואירחו אותם לארוחה דשנה עם משקאות לרוב‪ .‬לאחר מכן‬
‫הראו להם "כיצד עובדים אנשי המחנה בשקט ובשלווה"‪ .‬עם תום הסיור במחנה הביאו אותם‬
‫אל המחסן והעניקו להם למזכרת בקבוקוני בושם וכדומה‪ .‬כאשר רצו לשלם‪ ,‬סירב ואגנר‬
‫לקבל מהם דבר‪" :‬הניחו‪ ,‬אני כבר אסדיר את העניין"‪ .‬הכל יצאו מן המחסן מרוצים‪.‬‬
‫מה לא היה במחסנים אלה? הם היו מלאים כל טוב‪ :‬בגדים‪ ,‬פרוות יקרות ערך‪ ,‬כלי נגינה‪,‬‬
‫מכשירים כירורגיים‪ ,‬נעליים מכל המידות והסוגים ועוד‪.‬‬
‫הזהב והתכשיטים רוכזו בקומנדאנטורה‪ ,‬בחדר שהותקן לצורך זה במיוחד‪ :‬הוצבו בו‬
‫ארגזים ותיבות כבחנות ענק ובהם מטילי זהב‪ ,‬צמידים‪ ,‬סיכות וכו'‪ .‬אחד מכלואי המחנה‪,‬‬
‫עירום כביום היוולדו‪ ,‬נצטווה למיין את השלל בפיקוחו של איש הס"ס שטויבל‪ .‬צורף גרמני‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 28 -‬‬

‫היה בא לערוך ביקורת ולאחר מכן נחתם הכל בארגזים שחורים‪ ,‬משוריינים‪ ,‬ונשלח במכונית‬
‫ישר לברלין‪.‬‬
‫בצריף הקומנדאנטורה גרו שטויבל‪ ,‬שיט‪ ,‬פלוס‪ ,‬בקר‪ ,‬קורט בולנדר וד"ר קארל בלאורוק‪,‬‬
‫כימאי ש"עבד" בלאגר מספר ‪.3‬‬
‫באורווה מטופחת למופת שוכנו סוסים גזעיים רבים‪ .‬מאקס‪ ,‬נער כבן שלוש עשרה‪ ,‬מכלואי‬
‫המחנה‪ ,‬מונה לטפל בסוסים ולגרש את הזבובים שהטרידום‪ .‬יום אחד החליט פרנצל‪,‬‬
‫שמאקס אינו ממלא את תפקידו כהלכה‪ .‬הוא הצליף בו בשוט‪ .‬בקר‪ ,‬נובאק‪ ,‬גרוט וקלאט‬
‫הצטרפו אליו‪ .‬הנער החל לרוץ והם בעקבותיו‪ .‬הרדיפה נמשכה כחצי שעה‪ .‬אז נפל מאקס‬
‫ארצה‪ ,‬מחוסר הכרה‪ .‬מאז לא שב לאיתנו‪ .‬זמן מה הוסיף לעבוד באורווה‪ ,‬אך כל אימת‬
‫שראה גרמני‪ ,‬היה רועד כעלה נידף ומטרף בזרועותיו כמבקש להניס מישהו מעל פניו‪ .‬בלילה‬
‫היה בוכה כחיה פצועה‪ .‬באחד הימים נורה למוות‪.‬‬
‫תחילה לא היה המחנה ממוקש ושניים מכלואיו הצליחו לחפור להם מנהרה מתחת לגדר‬
‫התיל ולהימלט‪.‬‬
‫בבוקר נערכה חקירה נמרצת של כל באי המחנה‪ .‬כל עשירי נצטווה לצאת את השורה‪ .‬אלה‬
‫ספגו עשרים וחמש צליפות שוט כל אחד‪ .‬ה"וואכמאנים" האוקראינים הפליאו את‬
‫מכותיהם‪ .‬האומללים נאנקו וליבותינו שתתו דם‪.‬היו ביניהם כאלה שספגו יותר מעשרים‬
‫וחמש צליפות – חמישים ואף מאה – משום שטעו בספירת עשרים וחמש הצליפות‬
‫הראשונות‪ .‬כל אחד חייב היה למנות את המלקות בקול רם‪ ,‬ואם טעה – החלה ההלקאה‬
‫מחדש‪ .‬הנצלפים החזיקו בקושי מעמד על רגליהם‪ .‬השומרים הקיפו אותם והובילום אל לאגר‬
‫מספר ‪ .3‬לפתע נראתה דמות אישה רצה בעקבותיהם‪ ,‬הייתה זאת זמרת צעירה מכלואות‬
‫המחנה‪ .‬היא לא רצתה להיפרד מאהובה‪ .‬נשאה עימה את בנה הקטן‪ ,‬בן חמש‪ ,‬בקוראה‬
‫לעבר אנשי הס"ס‪" :‬רוצחים שפלים שכמותכם!"‬
‫לאיש הס"ס קארל פרנצל נתגלתה באקראי‪ ,‬שלייבל פליישר‪ ,‬נער כבן שלוש עשרה העובד‬
‫בצריף הבגדים‪ ,‬מגמגם‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬אתה‪ ,‬מה שמך?" היה מרעים על הנער בהיכנסו לצריף‪ .‬הנער לא היה מסוגל לענות לו‬
‫מיד‪ .‬פרנצל נהנה‪ .‬הוא המשיך‪" :‬מה אכלת היום?" הנער ניסה להשיב לו‪" .‬יותר מהר‪ ,‬כלב‬
‫מצורע!" צרח איש הס"ס‪ .‬הוא קרא לחבריו שייכנסו גם הם‪ ,‬עד כדי כך נהנה מהמחזה‪.‬‬
‫ללייבל הוא גמל תמורת ההנאה‪ ,‬בהשליכו לעברו‪ ,‬מפעם לפעם‪ ,‬ביצה שלוקה או כריך‪ .‬לייבל‬
‫פליישר מצא את מותו בעת המרד‪.‬‬
‫באראק ליכטמן‪ ,‬נער יפה תואר שעדין לא מלאו לו חמש‪-‬עשרה שנה‪ ,‬הובא לסוביבור יחד‬
‫עם בני משפחתו‪ ,‬אך נותר לבדו‪ .‬חרף הזוועה שבחיי המחנה הוא היה תמיד שקט ושליו‪.‬‬
‫בתחילה עבד במחסן הבגדים‪ ,‬לאחר מכן במטבח‪ ,‬ולבסוף סנדלרייה‪ .‬בעת המרד‪ ,‬כשהרגנו‬
‫את פאלאסטר‪ ,‬סייע לנו בזריזות מפתיעה להטמין את הגווייה ולהעלים את עקבות הדם‪.‬‬
‫בהתקפה על מחסן הנשק נטל רובה והחל יורה ב"וואכמאנים"‪ ,‬בחפותו על מנוסת כמה מן‬
‫המורדים‪ .‬הוא נפל בקרב‪.‬‬
‫לייבל דראשר‪ ,‬נער כבן שלוש‪-‬עשרה‪ ,‬מילא תפקיד חשוב בהכנות למרד ובמרד עצמו‪ .‬הוטל‬
‫עליו להופיע בפני הקצינים ולהזמינם בשעת האפס אל בתי המלאכה‪ ,‬כדי שימדדו שם את‬
‫הבגדים והנעלים שהזמינו‪.‬‬
‫בתחילה הגיע לנימאן והזכיר לו שמצפים לו במתפרה‪ .‬נימאן עלה על סוסו הלבן ופנה לעבר‬
‫בתי המלאכה‪ .‬לייבל רץ אחריו‪ .‬כאשר ירד נימאן מעל הסוס‪ ,‬בקושרו אותו סמוך לכניסה‪,‬‬
‫התיר לייבל את הסוס והוליכו לעבר האורווה‪ .‬זאת משום שציפינו לעוד מספר "אורחים"‬
‫ונוכחות הסוס‪ ,‬בעוד בעליו נעדר מהמקום‪ ,‬עלולה הייתה לעורר חשד‪.‬‬
‫לייבל נורה ביער בעת מנוסתו‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 29 -‬‬

‫כמה מכלואי המחנה נפלו למשכב‪ .‬אך כיוון שהיה ידוע‪ ,‬כי לחולים אין זכות קיום‪ ,‬הם היו‬
‫יוצאים לעבודה גם כאשר הטיפוס או הדיזנטריה עשו בהם שמות‪ .‬שמעון רבינוביץ מצא‬
‫במחנה פתיליה וספירט להבעיר בה אש‪ .‬הוא אף הצליח למצוא קצת אורז שהיה מבשל על‬
‫הפתילייה ומביא לחולים‪ .‬כך הציל את חייהם בפועל ממש‪ .‬איש הס"ס אוטו וייס תפסו פעם‬
‫בקלקלתו‪ ,‬בעת שהביא את צלחת המרפא לחוליו‪ .‬הוא הצליף בשמעון במגלבו‪ ,‬אך שמעון לא‬
‫נרתע והמשיך בשלו‪.‬‬
‫פעם נכנס פרנצל לצריף ברגע ששפת שמעון את הסיר על האש‪ .‬שמעון הטמין בחופזה את‬
‫הסיר ושם את רגלו על הפתילייה הבוערת כדי לכבותה‪ .‬במשך זמן רב הייתה כף רגלו‬
‫מכוסה כוויות חמורות‪ .‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן הוסיף לעזור לאחיו לצרה‪ .‬הוא לקח חלק פעיל במרד‪,‬‬
‫אך נורה בעת הבריחה‪.‬‬
‫יום אחד הביא לי האוקראיני קושוואדסקי את מדיו הלבנים של אדוניו‪ ,‬האוברוואכמן לכמן‪,‬‬
‫שיכור מועד‪ ,‬והודיע לי‪" :‬מחר בחמש אבוא לקבל את החליפה‪ ,‬ושתהייה נקייה עד אז!"" עד‬
‫מחר בחמש"‪ ,‬עניתי לו‪" ,‬לא יספיקו המדים להתייבש!" "אך את מעיזה לחלוק על דבריו של‬
‫איש חיל המשמר?!" הוא צרח בהכותו במקלו על ידי‪ ,‬שצבתה והתנפחה‪ .‬אך לקושוואדסקי‬
‫נדמה שאין די בצליפה אחת‪ ,‬והוא עמד להוסיף ולהלקותני‪ .‬יצחק לפת את ידו באומרו‪" :‬אינך‬
‫מתבייש להכות אישה העובדת כה קשה?" האוקראיני יצא את הצריף‪ .‬הוא חדל להכות‬
‫נשים‪.‬‬
‫בלאגר מספר ‪ 1‬היה צריף ועליו שלט – "מרפאה"‪ .‬אפשר היה לראותו מן התחנה וכל הנכנס‬
‫בשערי סוביבור יכול היה לקרוא את הכתוב בשלט‪ .‬אך המרפאה נועדה לגרמנים בלבד‪.‬‬
‫במחנה הייתה גם מרפאת שיניים‪ ,‬בה עבד במשך זמן מה ד"ר בראסלר מפלוצק ועימו שני‬
‫עוזרים‪ ,‬קורט וברתה‪ ,‬מיוצאי צ'כוסלובקיה‪ .‬הרופא ועוזריו סיכנו את חייהם‪ ,‬בהמציאם לנו‬
‫תרופות ובטפלם בנו בחשאי‪.‬‬
‫הלב היה נכמר למראה סיבלם של הילדים בסוביבור‪ .‬מחלון המכבסה ראיתי קבוצה של‬
‫כלואי המחנה שהונסו לעבר לאגר מספר ‪ .3‬שלג כיסה את הדרך‪ .‬ילד אחד צעד לבדו‪.‬‬
‫מכנסיו נפלו והוא לא הצליח להדביק את השאר‪ .‬אי‪-‬משם הופיע כלב‪ ,‬קרב אל הילד – אך לא‬
‫עשה לו כל רע‪ .‬לבסוף תפס השומר האוקראיני שצעד בסוף השיירה את הילד וגרר אותו‬
‫לעבר כל יתר ההולכים אל המוות‪.‬‬
‫בטרנספורטים שהגיעו למחנה בחורף היו גם ילדים קפואים מקור‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ :‬ואגנר‪,‬‬
‫סיגריה בפיו‪ ,‬היה תופס את גופותיהם הקרושות וזורק אותן‪ ,‬כאילו היו אל הציפורים או חיות‬
‫מתות‪ ,‬לעיתים היינו שומעים קול צעקה או בכי – לא כולם קפאו למוות‪.‬‬
‫במרד בסוביבור נטלו הנשים חלק פעיל‪ .‬גם אני הייתי בין אלה שהוכנסו בסודו‪ .‬ידעתי את‬
‫תוכנית המרד בקוויה הכלליים‪:‬‬
‫א‪ .‬למשוך את אנשי הס"ס אל בתי המלאכה ולחסלם שם בשעה היעודה;‬
‫ב‪ .‬למצוא את מחסן הנשק ולחלק את כלי הנשק בין היודעים להשתמש בו;‬
‫ג‪ .‬לנתק את זרם החשמל ואת חוטי הטלפון;‬
‫ד‪ .‬לפרק את המכוניות החונות בשטח המחנה‪ ,‬כדי שלא יוכלו לרדוף בהן אחר‬
‫המתמרדים;‬
‫ה‪ .‬כלואי המחנה שהוסכם עליהם מלכתחילה – לבושים במדי אנשי הס"ס שיחוסלו –‬
‫יובילו את פלוגות הקומנדו אל מחוץ למחנה (פלוגות אלו היו יוצאו לעיתים את שערי‬
‫המחנה בשעות בלתי מקובלות‪ ,‬כדי לקוט פטריות או גרגרים)‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 31 -‬‬

‫על עובדות המכבסה הוטל לגנוב כדורי רובה רבים ככל האפשר מווילות המגורים של אנשי‬
‫הס"ס‪ .‬מצאנו כדורי רובה בכיסי מדיהם של הגרמנים או במגרות שולחנותיהם‪ .‬שרקה כץ‪,‬‬
‫הלקה לובארטובסקה‪ ,‬אסתר גרינבאום‪ ,‬זלדה מץ‪ ,‬סאבא זאלץ‪ ,‬אנוכי ונשים אחרות ביצענו‬
‫את המוטל עלינו‪ .‬את שללנו מסרנו לעובדי הסנדלרייה שהתקינו בצריפם מחבוא בטוח לנשק‬
‫ולתחמושת‪.‬‬
‫כן היה עלינו להכין לבנים ובגדים נקיים בשביל המתמרדים‪ .‬על כמה מבאי המחנה הוטל‬
‫להשיג כסף וחפצים בעלי ערך‪ ,‬כדי שאלה אשר יצליחו להימלט יוכלו לקנות בהם מצרכי מזון‪.‬‬
‫אור ליום ה‪ 9:-‬באוקטובר בכתה אסתר‪" :‬מדוע זה עזבתי את בני משפחתי? מדוע לא‬
‫נשארתי איתם‪ ,‬למות עימהם? מחר כבר לא נהייה בעולם הזה‪ .‬השמש שוב תזרח ותשקע‪,‬‬
‫הפרחים יפרחו ויבולו – ואנו לא נהייה כאן"‪" .‬אין לנו מה להפסיד ועל מה להתגעגע בעולם‬
‫בו אנו חיים"‪ ,‬הפסיקה אותה הלקה לובארטובסקה‪" ,‬עדיין מהדהד באוזניי קול בכיים של‬
‫אחיי ואחיותיי הקטנים‪ ,‬ששמעתי כאשר נפרדנו ברציף"‪ .‬ורוזה הקטנה מסטאניסלאב‬
‫הוסיפה‪" :‬יהיה מה שיהיה – מחר אולי נהייה כבר חופשיים! האם חיינו כאן קרויים חיים?!"‬
‫"הלילה חלמתי"‪ ,‬אמרה אסתר טורנר‪" ,‬שאמי מביאה לי דג חי ומפרפר‪ ,‬זה סימן טוב!" ואילו‬
‫סאבא זאלץ מלובלין התאוננה‪" :‬עוד לא עבר עלי יום טוב בחיי; תמיד רעב‪ ,‬סבל ומוות"‪.‬‬
‫וסאלה מלבוב חתמה את השיחה בהחלטיות‪" :‬רב לכן‪ ,‬דיברתן מספיק‪ ,‬יש להתכונן למחר"‪.‬‬
‫פלוגות הקומנדו יוצאות לעבודה‪ .‬מ תחיל יום חדש‪ ,‬ה‪ 14-‬באוקטובר‪…. 1943 ,‬‬
‫המרד החל בשעה ‪ :‬אחרי הצהריים‪ .‬איש הס"ס נימאן ערך סיבוב במחנה בכירכרה רתומה‬
‫לשני סוסים; לאחר מכן רכב על סוסו הלבן לעבר הצריף ששימש כמתפרה ושם הומת‪ .‬גם‬
‫אנשי הס"ס גריישוץ‪ ,‬קלאט‪ ,‬וולף ואחרים הומתו‪.‬‬
‫שווארץ‪ ,‬שעמד ליד הגנראטור‪ ,‬ניתק את זרם החשמל ואת קו הטלפון‪ .‬אז נתברר לנו‪,‬‬
‫שהמכוניות הגדולות נעדרות מהמוסך; היינו בטוחים‪ ,‬שכמה מאנשי הס"ס נמצאים מחוץ‬
‫למחנה‪ .‬לכך לא ציפינו כשתכננו את המרד‪.‬‬
‫הצעירים שבינינו חילקו לכולנו בגדים נקיים‪ ,‬כסף ומטבעות זהב כדי לרכוש מזון במקרה‬
‫שהמרד יצליח‪.‬‬
‫שלמה שמייזנר עבד בתיקון התנורים בקסרקטין של חיל המשמר האוקראיני‪ .‬הוא הבריח‬
‫משם‪ ,‬בזה אחר זה‪ ,‬רובים שהוטמנו בארובות התנורים‪ .‬לפתע הופיע הוואכמן ריל‪ ,‬רוכב על‬
‫אופניים וצעק בגרמנית‪" :‬איפה הרובים שלי?" הוא הומת במהלומת גרזן‪ .‬איש הס"ס שטויבל‬
‫נורה ליד צריף הקומנדנטורה‪ .‬אחד מאנשי המשמר רץ לעבר הקזינו‪ ,‬שם נמצא אותה עת‬
‫פרנצל‪ ,‬וצעק‪" :‬איין דויטשאר קאפוט!" ("הגרמני נהרג!") פרנצל תפס את המקלע שלו ורץ‬
‫לעבר הכניסה למחנה‪ .‬אנשי חיל המשמר האוקראיני החלו יורים ממגדלי התצפית‪.‬‬
‫אנו ציפינו לאות‪ .‬בפינת החדר ראיתי את יצחק‪ ,‬בידו האחת המגהץ ובשנייה סידור תפילה‬
‫קטן‪ .‬סאלה הייתה הראשונה שזינקה מן החדר‪.‬היא צעקה כאחוזת טירוף‪" :‬אני רוצה לחיות!‬
‫אני רוצה לחיות!"‬
‫התחלתי אף אני לרוץ‪ .‬ראיתי את רבקה רצה לידי‪ .‬ליד גדר התיל היית המוטלת גופתה של‬
‫מירה שפירא מסדלישצ'ה‪ ,‬כשפניה המאירות מופנות כלפי מעלה‪ ,‬אל הרקיע‪ .‬כיסיתי את‬
‫ראשה במטפחתי‪ .‬הסרתי מעליי את מעילי‪ ,‬פן אתפס בגדר התיל‪ .‬אינני יודעת איך עברתי‬
‫את התעלה המלאה מים‪ .‬אני זוכרת רק שרבקה ובחורה מצ'כוסלובקיה עזרו לי לחצותה‪.‬‬
‫המשעול המתפתל ביער היה צר ביותר‪ .‬איך יכולנו לרוץ בו? על פניי חלפו ביעף הינדה‬
‫ואידל‪ ,‬רוז'ה פאלץ‪ ,‬אברהם‪ ,‬שרקה כץ ואחרים‪ .‬רצתי כל עוד רוחי בי‪.‬‬
‫מתוך כל מורדי סוביבור הגיעו רק מעטים אל אדמת מבטחים‪ .‬זמן קצר אחרי שנמלטנו על‬
‫נפשנו‪ ,‬פשטו ביער המוני אנשי ס"ס‪ ,‬שוטרים וז'נדרמים וכל ברוח שנתפח‪ ,‬נורה בו במקום‪.‬‬
‫הפרטיזנים הם שסיפרו לי לאחר מכן‪ ,‬מה נוראה הייתה נקמתם של הנאצים בשוכני סוביבור‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 31 -‬‬

‫הקומנדו של לאגר מספר ‪ 4‬נורה במקום‪ .‬מונייק נוספלד ואחרים שהתחבאו במאפייה‪ ,‬נשרפו‬
‫חיים‪ ,‬כמוהם כחנה‪ ,‬התופרת מברלין‪ ,‬ונשים רבות אחרות‪.‬‬
‫איכשהו הצלחתי להישאר בחיים‪ .‬שוטטתי ביער עם עוד שלוש נשים שגורשו מהולנד – אולה‬
‫שטרן‪ ,‬קטי ורות‪ .‬אלינו הצטרפו באראק ואדם קשיש אחד‪ ,‬שעבד בסנדלרייה‪" .‬בואו נסתתר‬
‫בסבך"‪ ,‬אמרתי‪.‬‬
‫היה זה באוקטובר והיער החשיך עד מהרה עם רדת הלילה‪ .‬נחבאנו בדומיה‪ .‬מזמן לזמן‬
‫שמענו קולות צעקה ויריות‪ .‬עם עלות השחר יצאנו לדרך‪ .‬לפנינו השתרעה דרך רחבה למדי‪.‬‬
‫"אני הולך לראות אם אפשר לבור כאן"‪ ,‬אמר באראק‪ .‬זמן קצר לאחר מכן שמענו קולות‬
‫ירייה‪…‬‬
‫שלושה ימים ושלושה לילות תעינו ביער‪ ,‬כשהרעב מציק לנו‪ .‬פחדנו להתקרב לכפרים‪ .‬מצאנו‬
‫מעט גרגרים וחילקנו אותם בינינו‪ ,‬חלק בחלק‪ ,‬לאחר ספירה‪ .‬ניסינו אפילו לאכול פטריות‪ ,‬אך‬
‫נתקפנו בכאבי בטן עזים ובעוויתות‪ .‬ועדיין לא התרחקנו מסוביבור‪ .‬לא אחת מצאנו שלטים‬
‫ועליהם הכתובות "ס"ס זונדרקומנדו" ו"אכטונג! אונטרמינירט!" ("זהירות! מוקשים!")‪ .‬רגלינו‬
‫צבו מעייפות‪ .‬עברנו ליד עץ תפוח שגדל פרא אך לא העזנו לקטוף מפירותיו‪ .‬על הארץ מצאנו‬
‫תפוח קטן אחד שנשר מן העץ‪ .‬חילקנו אותו בינינו‪" .‬בואו ניכנס לכפר"‪ ,‬פסקתי‪" ,‬ביער נמות‬
‫מרעב"‪.‬‬
‫קטי ואני נכנסנו אל הכפר ז'לובק‪ ,‬ושאר השלושה נשארו ביער‪ .‬האיכר הראשון בו פגשנו איים‬
‫עלינו בשוטו‪" :‬הסתלקו מכאן! יש לי אישה וילדים!" לפתע הופיע שוטר פולני‪" :‬אין ספק‬
‫שאתן מסוביבור‪ ,‬לא תוכלו להכחיש זאת!" "ירה בנו כאן ולא תביאנו לסוביבור!" – התחננו‬
‫לפניו‪ .‬הוא רמז לנו ללכת אל היער‪ ,‬אך העניק לנו כיכר לחם שלמה! נתנו לו בתמורה שני‬
‫שעונים‪.‬‬
‫זמן מה לאחר מכן הביא לנו נער בקבוק חלב‪" .‬השוטר המיר את השעונים בוודקה ועכשיו‬
‫הוא שותה לשכרה בכפר"‪ ,‬סיפר לנו הנער‪ ,‬גם אנשי הס"ס וחיל המשמר האוקראיני נהגו‬
‫להשתכר במסבאה שבז'לובק‪ .‬נבהלנו‪" .‬אם תראה לנו היכן נמצאים הפרטיזנים‪ ,‬ניתן לך‬
‫שעון יפה במתנה"‪ ,‬אמרנו לנער‪ .‬הוא הובילנו ביער ואנו הלכנו בעקבותיו‪.‬‬
‫הגענו למבואותיו של אחד הכפרים ושם מצאנו עוד ניצול מסוביבור‪" .‬כאן שורר שקט‪.‬‬
‫הגרמנים אינם מגיעים לכאן והאיכרים מוכרים צרכי מזון בחפץ לב"‪ ,‬סיפר לנו‪ .‬רות והסנדלר‬
‫הישיש נשארו בכפר‪ .‬קטי‪ ,‬אולה שטרן ואני יצאנו לדרך‪ .‬רצינו להתרחק מסוביבור ככל היותר‪.‬‬
‫ימים רבים שוטטנו ביער‪ .‬בנדודינו פגשנו עוד שני ניצולים מן המחנה – לרנר וקטיוש‪ .‬יחד‬
‫איתם בישלנו את אוכלנו הדל וישנו בלילות בערימות שחת‪ ,‬רועדים ונצמדים זה לזה‪.‬‬
‫יום אחד ראינו שני בני אדם לבושים פרוות כבשים‪ .‬הם כיוונו אלינו את רוביהם‪ ,‬אך עד מהרה‬
‫החלו לדבר איתנו ביידיש‪ .‬היו אלה שני פרטיזנים‪ ,‬שאוול ואלברט‪ .‬כמה איכרים סיפרו להם‬
‫על שלוש נשים התועות ביער‪ ,‬והם חיפשו אחרינו‪ .‬עתה צעדנו בעקבותיהם אל מחנה‬
‫הפרטיזנים ביער פארצ'ב‪ ,‬שם מצאנו עוד שלושה ניצולים מסוביבור – טוביה‪ ,‬יליד בלגיה‪,‬‬
‫פאדקה‪ ,‬שבוי מלחמה רוסי ויצחק‪ ,‬מי שעתיד היה להיות בעלי‪.‬‬
‫השלג ירד ללא הפוגות‪ .‬כדי להתחמם מעט ולבשל את ארוחותינו ‪ -‬ביער היו עוד משפחות‬
‫יהודיות‪ ,‬שנמלטו מידי הגרמנים – היינו מדליקים מדורה‪ .‬מטוסי האויב היו טסים מעל ליער‬
‫וסורקים את השטח והעשן העולה מן המדורה‪ .‬היה להם אות להימצאותם של פרטיזנים‬
‫בשטח‪ .‬אז היו ממטירים פצצות על היער כולו‪ ,‬וכמה מטוסים היו מנמיכים טוס עד לצמרות‬
‫העצים‪.‬‬
‫האיכרים‪ ,‬שהיו נכנסים ליער לקושש עצים כביכול‪ ,‬נהגו להצביע על מקום מחבואינו‬
‫לז'נדרמים‪ .‬תמיד היינו שרויים במצב הכן‪ ,‬דרוכים ומוכנים לכל‪ .‬שאיפתנו העזה ביותר הייתה‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 32 -‬‬

‫לחצות את נהר בוג‪ .‬הפרטיזן לייבוש זילברשטיין סיפר לנו נסים ונפלאות על החיים באזורים‬
‫המשוחררים‪.‬‬
‫יום אחד החלה ביער אקציה בקנה מידה נרחב‪ .‬חיילים‪ ,‬ז'נדרמים‪ ,‬וחיילים מצבא ולאסוב‬
‫סרקו את היער בקפדנות‪ .‬הם צלפו כל העת‪ .‬רגליי שצבו לא שבו לאיתנן ולכן לא יכולתי לרוץ‬
‫ולהימלט על נפשי‪ .‬מצאתי את עצמי מוטלת בין גוויות ההרוגים‪ .‬לפתע שמעתי את מאשה‬
‫הקטנה מתייפחת‪ .‬קולה הפיח בי אומץ‪ .‬קמתי על רגליי‪ ,‬לקחתי את ידה והתחלנו ללכת‪.‬‬
‫לפתע שמענו קולות נפץ של זרדים יבשים ונעצרנו‪ .‬התברר שהיו אלה איכרים שבאו להוריד‬
‫מגוויות החללים את בגדיהם ונעליהם‪ .‬זמן מה התחבאנו ולאחר מכן הוספנו ללכת‪ .‬למזלנו‬
‫נקרה על דרכנו שק מלא בצלים ותפוחי אדמה‪ .‬אכלנו כמה בצלים‪ ,‬ואלה החיו את נפשנו‪.‬‬
‫בלילה מצאנו כמה פרטיזנים ששרדו מקבוצתנו‪ ,‬וביניהם פייגה‪ ,‬אמם של מאשה ויצחק‪.‬‬
‫אקציה נוספת – אך כפעם הצלחנו לעבור בשלום את שרשרת החיילים והשוטרים שסרקו‬
‫את היער‪ .‬מגמת פנינו – נהר הבוג‪ .‬הגענו אליו בחג המולד של שנת ‪ .1943‬אך השלג החל‬
‫להפשיר לפתע והיה עלינו לחצותו בשחייה‪" .‬אנא‪ ,‬ירו בי"‪ ,‬התחננתי לפני חבריי‪" .‬כבר אין לי‬
‫כוח לזוז‪ .‬ואם אפגר אסכן את חייכם"‪ .‬אך הם לא היו מוכנים לנטוש אותי ונשאוני על‬
‫כפותיהם‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪.‬‬
‫לבסוף הגענו לכפר דובוק‪ ,‬שלידו נמצא מחנה הפרטיזנים על שם וורושילוב‪ .‬יצחק‪ ,‬שהוא‬
‫סנדלר במקצועו‪ ,‬התקבל בזרועות פתוחות‪ .‬הפרטיזנים חיפשו זה כבר אחר רצען טוב‪.‬‬
‫ביניהם מצאנו גם כמה יהודים‪ ,‬באנץ מדומאצ'ב ואחרים‪ .‬באזור זה עברו כמה פלוגות‬
‫פרטיזנים ‪" -‬דיאדיה פאטיה"‪" ,‬צ'ארני"‪" ,‬ואנדה ואסילייבסקה"‪ ,‬ובכל אחת מהן מצאנו גם‬
‫לוחמים יהודים‪ .‬מפקד הפלוגה "צ'ארני" נתן לי רימון יד ומפקד "ואנדה ואסילייבסקה" –‬
‫אקדח‪ ,‬כמזכרת ל"פרטיזנית הראשונה הדוברת פולנית שמצאתי ביער"‪.‬‬
‫אזור בוג עודנו קרוב מדי לסוביבור‪ .‬רק בישראל מצאתי לי מנוח‪.‬‬
‫העדות הושמעה במשפט האגן והושלמה על ידי מרים נוביץ' ב"בית לוחמי הגטאות" בשנת‬
‫‪]4[ .1965‬‬

‫קבורה המונית של גופות ממחנה השמדה סוביבור לאחר השחרור המחנה‬
‫["ארכיון יד ושם"]‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 33 -‬‬

‫עדות‬

‫ליאון פלדהנדלר‬

‫סוביבור‬

‫ליאון פלדהנדלר נולד בשנת ‪ 9?90‬בז'ולקייבקה‪ .‬היה ממארגני המרד במחנה סוביבור‪.‬‬
‫עדות זו התפרסמה בקובץ התעודות ההיסטורית המרכזית של יהודי פולין‪,‬‬
‫כרך א'‪ ,‬לודז ‪.9?:0‬‬
‫פלוגת השרות של בית הנתיבות‪ ,‬בת ‪ 21‬איש‪ ,‬לבושי מדים וכובעים מיוחדים כחולים‪-‬כהים‪,‬‬
‫עם האותיות ‪ )Bahnhofskommando( B K‬רקומות על זרועם – הקבילה את פניהם בלשון‬
‫אידית‪ ,‬לא היכו‪.‬‬
‫באיטיות יצאו מתוך הקרונות‪ ,‬לאחר שנצטוו להשאיר בהם את כל המטען‪ .‬נתברר‪ ,‬שרגליהם‬
‫עמדו בשערי המחנה בסוביבור‪ .‬מסילת הברזל הגיעה כמעט עד לשער‪ .‬הוליכו אותם‬
‫ברחוב מוקף תיל דוקרני ומוסווה בקרשי עץ‪ .‬תוך כדי הליכה חזרו ומצאו את הנפשות‬
‫הקרובות ביותר‪ ,‬בני משפחה מכרים‪.‬‬
‫בשער עמד איש הגסטאפו צרבר השומר על הכניסה לממלכת המוות‪" .‬הנשים ימינה‪,‬‬
‫הגברים שמאלה"‪ .‬נפלה פקודה קצרה‪ ,‬וכמהופנטים‪ ,‬אדישים והמומים הסתדרו בשתי‬
‫קבוצות‪ .‬הילדים התייצבו על יד האמהות‪ .‬במשלוח זה היו כ‪ 6,000-‬איש‪ .‬משני צדי המגרש‬
‫עמדו סככות עץ‪ ,‬ומתחתן הסתדרו‪ .‬לעיניהם השתרע מגרש עצום (שתפס‪ ,‬כפי שנתברר אחר‬
‫כך‪ 6-5 ,‬ק"מ מרובעים)‪ ,‬מוקף מסביב תיל דוקרני‪ .‬הם היו במלכודת ללא מוצא‪ .‬הכל הרגישו‪,‬‬
‫שאלה הם הרגעים האחרונים‪ .‬אנשי הגסטאפו התרוצצו מסביב‪ ,‬המטירו פקודות מלפנים‬
‫ומאחור‪ ,‬כאילו נתכוונו להשביע את עיניהם במראה הקרבנות‪ .‬הם חיפשו חייטים‪ ,‬סנדלרים‬
‫ובעלי מקצוע אחרים‪ .‬חיפשו גברים בריאים וחזקים‪ .‬תוך המשלוח בחרו כ‪ 52-‬אנשים‬
‫לעבודה‪ .‬כה מרובה הייתה האדישות הכללית‪ ,‬כה בטוחים היו הכל שעוד רגע קט והם צפויים‬
‫למוות‪ ,‬עד שאיש לא הציע את עצמו לעבודה‪.‬‬
‫מר פלדהנדלר השגיח לפתע פתאום בנגר מכר‪ ,‬ליבסטר שמו‪ ,‬שנלקח עוד בחודש מאי‬
‫‪ .1942‬ופתאום חלפה במוחו מחשבה במהירות הברק‪ ,‬ובכן עוד חיים! האנשים בסוביבור‬
‫חיים! אין זה "מחנה השמדה" מוחלט‪ .‬והוא הציע את עצמו לעבודה‪ 52 .‬ה"נבחרים" לעבודה‬
‫הלכו לבית המרחץ‪ .‬פתאום הגיעו עליהם מרחוק צעקות איומות‪ ,‬הם ראו נשים ערומות רצות‬
‫על פני השדה‪ .‬כך נכנסו לתוך החיים של "מחנה המוות"‪.‬‬
‫בסוביבור היו ‪ 172‬פועלים יהודים‪ .‬הם עבדו במיון הבגדים של המומתים‪ .‬סידרו לפי‬
‫ההוראות של אהבת הסדר הגרמנית; בגדי גברים לחוד‪ ,‬בגדי נשים לחוד‪ ,‬מצווים היו לחפש‬
‫כסף‪ .‬לאט‪-‬לאט התחילו מבינים היכן הם נמצאים ואחדים התייפחו בבכי‪ .‬על חטא זה ענש‬
‫המשמר האוקראיני ב‪ 25-‬מלקות‪ .‬כל מי שאל על שום מה הוא מוכה‪ ,‬קיבל ‪ 25‬מלקות‬
‫מחדש‪.‬‬
‫ב‪ 5-‬בערב נערך מיפקד‪ .‬אחר כך הלכו לצריפים‪ .‬המחנה היה מורכב משלושה חלקים‪:‬‬
‫‪ .1‬צריפים בשביל הגרמנים ומקום דיור מיוחד בשביל הפועלים השחורים היהודים ובעלי‬
‫המלאכה היהודים‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 34 -‬‬

‫‪ .2‬במרחק ‪ 150‬מטר מן החלק הראשון נמצאו מחסני המזון והמלבושים ומחסני החפצים‬
‫יקרי הערך‪.‬‬
‫‪ .3‬כ‪ 300-‬מטר מכאן היה הקרימטוריום (המשרפה)‪.‬‬
‫הקרימטוריום היה מגודר מסביב‪ .‬כאן עבדו כ‪ 50-‬יהודים‪ .‬המחנה השלישי חי חיים נפרדים‪.‬‬
‫הוא היה מובדל לחלוטין מכל חיי המחנה‪ .‬הכניסה אליו הייתה אסורה בכל חומר הדין‪.‬‬
‫באמצעות האוקראינים היו רק מגיעות שמועות על המתרחש שם‪ .‬עובדי המחנה הקודמים‬
‫היו בגיל ‪ ,20 – 26‬צעירים מאוד ונבערים‪ .‬בחרו במיוחד באנשים אלה‪ ,‬כדי שיתמצאו פחות‪.‬‬
‫בתקופה הראשונה עדיין לא היה קרימטוריום‪ .‬לאחר ההרעלה בגזים היו מטילים את‬
‫האנשים לתוך קברים‪ ,‬שכבות שכבות@ החפירות היו פתוחות ועל הגוויות פיזרו אבקת‬
‫כלור‪ .‬ברם‪ ,‬האדמה ספגה את הגז‪ ,‬והדם התחיל מפעפע‪ ,‬ריחות מבחילים נישאו על פני כל‬
‫המחנה‪ .‬חדרו בכל‪.‬‬
‫המים בסוביבור נעשו באושים‪ .‬הגרמנים ציוו לנקות את הבאר שלהם‪ .‬בחורף הורידו לתוך‬
‫הבאר אסירים ערומים‪ ,‬כדי שינקו אותה‪ .‬העצים שנחטבו ביער העלו‪ ,‬לאחר שנשרפו‪ ,‬ריח של‬
‫דם‪ .‬זה הכריח את הגרמנים להקים קרימטוריום‪ .‬לקרימטוריום לא הייתה מעשנה‪.‬‬
‫היה זה בור גדול‪ ,‬עליו הייתה קבועה שכבת ברזל‪ ,‬ומעליה פסי ברזל‪ .‬את האנשים היו‬
‫מטילים על פני הפסים‪ ,‬והעצמות היו נופלות על פני השבכה‪ .‬היו מבעירים אש מלמטה‪,‬‬
‫ועל פני הגוויות שפכו נפט‪ .‬את העצמות כתתו בפטישים לאפר‪.‬‬
‫את הקרימטוריום בנו יהודים והם גם עבדו בו‪ .‬מן התחנה הובילה מסילה צרה מיוחדת ישר‬
‫למחנה מספר ‪ .3‬ילדים וחלשים היו מעבירים בקרונות‪ .‬עסקה בזה פלוגה מיוחדת בת ‪21‬‬
‫אסירים‪ .Bahnkofskommando ,‬החולים בעלי המום והילדים פשטו את בגדיהם במחנה‬
‫השלישי‪ ,‬ומשם העבירו אחר כך אתה בגדים למחנה השני‪.‬‬
‫היו הבדלים גדולים באופן ההתייחסות‪ ,‬ברגעי החיים האחרונים האלה‪ ,‬ליהודים פולניים‬
‫וליהודי חוץ לארץ‪ .‬בפני יהודי פולין היה נואם כרגיל אוברשארפיהרר‪ ,‬שהיה אומר@ "כאן‬
‫מחנה מעבר לאוקראינה‪ ,‬אתם חייבים להתרחץ‪ .‬תקבלו בגדים חדשים ותמשיכו בנסיעה‬
‫ברכבת לעבודה"‪ .‬ליהודי צ'כיה היה אומר@ "אתם הינכם בני תרבות – לא תיסעו יחד עם‬
‫יהודי פולין המלוכלכים"‪ .‬היהודים הצ'כיים מחאו כף‪.‬‬
‫המשלוחים היו מגיעים ‪ 3-2‬פעמים בשבוע‪ .‬אם המשלוח היה קטן‪ ,‬היו מחסלים את הנשים‬
‫והגברים יחדיו‪ .‬ברחוב צר‪ ,‬שאורכו ‪ 300-400‬מטר‪ ,‬המוליך לבית המרחץ‪ ,‬עמד טור של‬
‫אוקראינים וגרמנים ומוטות בידיהם‪ .‬הם היכו ודחקו אל המרחץ‪.‬‬
‫בית המרחץ היה מורכב מ‪ ?-‬תאים‪ .‬כושר קיבולו של כל אחד הגיע עד ל‪ 500-‬איש‪ .‬בצד היו‬
‫צריפים מיוחדים בשביל נשים‪ .‬בצריפים אלה היה ‪ Friseurkommando‬בן ‪ 30‬איש‪ .‬כאן גזזו‬
‫את שיער הנשים‪ .‬עשו זאת יהודים בנוכחותם של גרמנים ואוקראינים‪ .‬הנשים היהודיות‬
‫מפולין ידעו את הצפוי להן‪ .‬לעומת זאת אלה שמחו"ל התחננו‪ ,‬שישאירו להן את שערן‪ .‬מכאן‬
‫הוליכה דרך לבית המרחץ‪ .‬בית המרחץ היה מותקן כך‪ .‬כאילו נועד באמת לרחיצה (ברזים‬
‫למקלחת‪ ,‬סידורים משוכללים)‪ .‬בתי המרחץ היו תאי גז‪ .‬בבת אחת היו מרעילים ‪ 500‬איש‪.‬‬
‫לפעמים היו מכניסים זרם של כלור‪ ,‬ובתמידות היו מנסים גזים אחרים‪ .‬מן המחנה השני‬
‫הובילה מסילה אל המחנה השלישי – ישר אל הקרימטוריום‪ .‬כאן עקרה פלוגת עבודה יהודית‬
‫א שיני הזהב ובדקה את הנשים שמא מוסתר אצלן כסף‪.‬‬
‫הגברים החזקים ביותר לא יכלו לעמוד בתנאי העבודה במחנה השלישי יותר מ‪ 6-‬שבועות‪.‬‬
‫העבודה הייתה מביאה לידי טירוף‪ .‬את מספר העובדים היו איפוא משלימים באנשים מן‬
‫המחנה השני‪ .‬יום‪-‬יום‪ ,‬בשעת המיפקד‪ ,‬היו בוחרים בקרבנות לעבודה במחנה השלישי‪,‬‬
‫באימה ורעדה היו מחכים לבחירה‪ .‬המחנה השלישי – הייתה זו גסיסה בייסורים ממושכים‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 35 -‬‬

‫במחנה הראשון עבדו בעלי מלאכה יהודים בשביל הגרמנים‪ .‬נגרים‪ ,‬חייטים‪ ,‬סנדלרים‪ .‬כאן‬
‫היו להם גם צריפים לשינה‪ .‬מספר הגרמנים היה ‪ ,30‬האוקראינים – ‪ .180‬מצבם של בעלי‬
‫המלאכה היה טוב מאוד‪ .‬בסדנאות שלהם היו להם דירות נוחות‪ .‬את החפצים היו לוקחים מן‬
‫המשלוחים‪ .‬האוכל היה משובח‪ ,‬גם הוא גנוב מן המשלוחים‪ .‬מנת היום הכילה‪ 1/3 :‬ק"ג‬
‫לחם‪ ,‬מרק‪ ,‬בשר סוס‪ ,‬פעמיים בשבוע דייסה (מן המשלוחים)‪ .‬אנשי השירות במטבח היו‬
‫יהודים (‪ 4‬נשים ו‪ 4-‬גברים)‪.‬‬
‫העבודה‪ :‬מ‪ 6-‬בבוקר עד ‪ ,12‬שעה אחת של הפסקת הארוחה ואחר כך עד ‪ .5‬כל העבודה‬
‫הייתה – מיון החפצים‪ .‬מ‪ 5-‬עד ‪ 10‬היה להם פנאי – לבילוי‪ .‬מרחוק היתמר העשן מן‬
‫הקרימטוריום‪ .‬הכל היה חדור ריח של דם‪ ,‬ובמחנה מספר ‪ 1‬בקעו ועלו צלילי מוסיקה יהודית‬
‫ושיחקו בכלוב מאחורי תיל דוקרני‪.‬‬
‫הצריפים היו מוקפים תיל דוקרני‪ .‬באחד מהם התגוררו כ‪ 170-‬נשים‪ ,‬שהיו עסוקות במיון‬
‫החפצים‪ .‬הן באו במגע עם הגברים‪.‬‬
‫היו במחנה אומנים‪ ,‬ממיינים‪ ,‬מחסנאי‪ ,‬גננים‪ ,‬פועלי יער‪ ,‬פועלים שחורים – המחנה היה‬
‫מדינה בעלת אספקה עצמית‪.‬‬
‫מוסיקה‪ ,‬ריקודים‪ ,‬נשים – לכל זה הייתה מטרה אחת‪ .‬רצו להמית באסירים את הרעיון‬
‫על השתחררות‪ .‬רצו להפוך אותם למכשירים קהים‪ ,‬נטולי מחשבה‪ .‬את הנוטים‬
‫למחשבה‪ ,‬את המתווכחים היו מעבירים למחנה השלישי או שהיו מלקים‪ .‬חוסר הדאגה היה‬
‫דבר שבחובה‪ .‬נטו חסד למאוהבים‪ ,‬הירשו להיפגש עם הנשים‪ ,‬דאגו למשחקים (קלפים‪,‬‬
‫שח)‪.‬‬
‫ליהודים הייתה מטרה אחת‪ .carpe diem :‬הם היו פשוט פראיים‪ .‬המחנה היה ביער‪ .‬פועלי‬
‫היער היהודים היו מבראים את היער‪ .‬הרחיבו את המחנה‪ .‬מחנה סוביבור שכן בין וולודאבה‬
‫ובין חלם‪ .‬תפס ‪ 5-6‬ק"מ מרובעים והיה מוקף שלוש שורות של תיל דוקרני ותעלה‪ ,‬שעומקה‬
‫‪ 3‬מטר‪ ,‬ורוחבה – ‪ 2 1/2‬מטר‪ .‬בכל ‪ 50‬מטר עמד מגדל ובו משמר אוקראיני‪ .‬במרכז התנוסס‬
‫מגדל גדול‪ ,‬הגבוה מכולם‪ .‬ליד שער הכניסה הייתה כתובת ‪.Sonderkommando‬‬
‫ביוני ‪ 9?:9‬זרעו מוקשים מסביב לכל המחנה‪.‬‬
‫המשלוחים@ ב‪ 8-‬במרץ ‪ 1943‬הגיעו שלושה משלוחים מצרפת‪ .‬בכל שבוע‪ ,‬ביום ו' בבוקר‪,‬‬
‫היו מגיעים ‪ 3,000‬עד ‪ 4,000‬מהולנד‪ .‬משלוחים אלה זכו ליחס מיוחד‪ .‬הקרונות היו‬
‫מפוארים‪ .‬פלוגת בית הנתיבות הייתה עוזרת בהעברת החבילות לצריף מיוחד על יד‬
‫הקרונות‪ .‬הצביעות הגיעה עד למדרגה כזו‪ ,‬שהיו נותנים מספרים מיוחדים לשם קבלת‬
‫החבילות בחזרה‪ .‬על הכיכר עמד שולחן מיוחד ועליו מכשירי כתיבה למכתבים‪ .‬בפקודת‬
‫הגסטאפו היו כותבים‪ ,‬שנמצאים בוולודאבה‪ ,‬וביקשו תשובה לוולודאבה (גם יהודי פולין‬
‫הורשו לכתוב לקרוביהם בחו"ל‪ ,‬כמובן לא לאנגליה או לאמריקה)‪ .‬לפעמים נתקבלו‬
‫ואפילו תשובות‪ .‬הייתה לכך מטר הכפולה@ לאחוז את עיני האריים‪ ,‬שגירוש אין פירושו‬
‫השמדה‪ ,‬ושנית – הייתה זו תחבולה להשיג ידיעות על מקום המצאן של משפחות‬
‫המגורשים‪.‬‬
‫אחר כך חייבים היו לחלוץ את הנעליים‪ .‬כדי להקל על הסידור – מאחר שזוגות הנעליים היו‬
‫מתערבבים – היה כאן לדקדקנות הגרמנית מקום להתגדר בו‪ .‬כל אחד קיבל חבל וקשר את‬
‫נעליו ואפילו את גרביו‪ .‬ממועצת היהודים אשר בהולנד היו שולחים קרונות מלאים סוכר‪,‬‬
‫נקניק‪ ,‬פירות‪ ,‬יין‪ ,‬שימורים וכד'‪ .‬משלוחים גדולים הגיעו מווסטרבורג‪ ,‬מחנה הריכוז בהולנד‪.‬‬
‫כאן נמצא הרב של אמסטרדם רוטשילד‪ .‬את כל התעודות היו שורפים‪ .‬אחדות היו אפילו‬
‫חתומות בידי היטלר וכללו ערובה לביטחון אישי‪.‬‬
‫היו משלוחים מסלובקיה‪ ,‬גרמניה‪ ,‬צ'כיה‪ ,‬רוסיה וכו'‪.‬‬
‫בחודש יוני ‪ 9?:9‬הגיע משלוח מלבוב‪ .‬היו בו ‪ ;0‬קרונות‪ 8; ,‬מהם עם אסירים חיים ו‪8;-‬‬
‫עם מתים‪ .‬החיים היו ערומים‪ .‬בקרונות עם החללים היו הגוויות מוטלות סבוכות זו בזו‪,‬‬
‫ללא פצעים‪ ,‬רק נפוחות‪ .‬את כל עובדי המחנה הכריחו לפרוק את הגופות מן הקרונות‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 36 -‬‬

‫ולהטעינן על קרוניות‪ ,‬שתוסענה לקרימטוריום‪ .‬הצחנה של הגופות לא אפשרה להתקרב‬
‫אל הקרונות‪ .‬ואז כפו הגרמנים לכך במכות‪ .‬מצב הריקבון העיד‪ ,‬שהאנשים הללו לא היו בין‬
‫החיים זה כשבועיים‪ .‬הגוויות היו רקובות למחצה‪ .‬הן התפוררו חלקים‪ ,‬חלקים‪ ,‬מאחדות עוד‬
‫קלח דם‪ ,‬והעובדים בוססו בדם עד לקרסוליים‪ .‬פתאום השגיחו בקרון הראשון‪ ,‬סמוך לכותל‪,‬‬
‫אישה מתה ועליה שלד חי‪ ,‬אולי כבן ‪ ,4‬האוברשארפיהרר וייס פנה אז ואמר לספיס וואגנר‬
‫(התליין הראשי של המחנה)‪( ."Kuck mal, was fur ein herrliclies Bild" :‬שור‪ ,‬איזו‬
‫תמונה נהדרת!)‪ .‬הילד נשלח גם כן למחנה השלישי‪.‬‬
‫העבודה הייתה ללא נשוא‪ .‬סבוכים יחדיו בפרפורי הגסיסה האחרונים‪ ,‬מעוכים‪ ,‬חנוקים‪ ,‬היוו‬
‫שלמות בלתי נפרדת אחת‪ .‬פתאום – כשמשכו ברגל אחת מהקרון השני‪ ,‬הוציאו אישה חיה‪.‬‬
‫היה זה מראה זוועה‪ :‬מטורפת‪ ,‬כחושה עד להבהיל‪ .‬בשארית הכרתה תפסה‪ ,‬שלפניה‬
‫עומדים יהודים והיא פרצה בצעקה‪" :‬יהודים‪ ,‬אם כן ניצלתי"‪ .‬כה חזק הוא יצר החיים‪ .‬אנשי‬
‫הגסטאפו ירו בה והמיתוה‪.‬‬
‫שישה שבועות לאחר מכן באו פעם היהודים מן המחנה השלישי לקחת מזון במחסן הראשי‪,‬‬
‫שבו עבד מוסר דו"ח זה (את המזון שלחו מועצות היהודים שבחו"ל‪ ,‬שהאמינו ‪ -‬על סמך‬
‫המכתבים שקיבלו – כי הם ממציאים עזרה לאחיהם)‪ .‬הם סיפרו מעשה מופלא‪ .‬בתא הגזים‬
‫כרעה אחת הנשים ללדת‪ .‬הילד נולד חי‪ .‬ירו בו ורק הכדור השמיני המית אותו‪ .‬על הרצפה‬
‫נשאר כתם – לאחר האם והילד‪ .‬אי אפשר היה להדיח כתם זה לא בבנזין ולא באמצעים‬
‫אחרים‪ .‬באו אפילו קצינים גבוהים‪ ,‬כדי לראות את זאת‪ .‬לבסוף הוכרחו – מאין תחבולה‬
‫אחרת – לשבור את הרצפה‪ .‬בעניין זה הלכו נוסחאות שונות‪ .‬המאמינים הסבירו זאת בדרך‬
‫נס‪ ,‬ואילו האחרים – באיזה תהליך כימי בלתי ידוע‪.‬‬
‫הפתעה גדולה בחודש מרס ‪ 1943‬היה הביקור של הימלר במחנה‪ .‬מלובלין הביאו ליום זה‬
‫‪ 200‬נשים‪ .‬יומיים החזיקו אותן בצריף מיוחד‪ ,‬כדי לערוך מהן אחר כך הצגת ראווה מיוחדת‪.‬‬
‫בשלושה קרונות משוריינים שוכנה הפמליה שלו עם מטה הקצינים הגבוהים‪ .‬בתא הגזים‬
‫קבוע היה למעלה אשנב‪ ,‬ובעדו יכול היה הימלר להסתכל בסיפוק בתוצאות פעולתו של הגז‬
‫החדש‪.‬‬
‫כשהגיעו בחורף משלוחים ממינסק ומווילנה‪ ,‬ושלג עבה היה פרוש מסביב – ציוו להתפשט‬
‫ולרוץ ערומים למרחץ‪ .‬הרוב קפא בדרך‪ .‬העובדים במיון מצאו פעם בין המלבושים תינוק רך‪,‬‬
‫בן חודשים אחדים‪ .‬האוקראינים השגיחו בכך‪ ,‬ואחד מהם הוריד על ראש התינוק ‪3‬‬
‫מהלומות‪.‬‬
‫באחד הימים הגיע משלוח מביאלה‪-‬פודלאסקה‪ .‬מבין החדשים בחרו ב‪ 120-‬איש ואלה‪ ,‬יחד‬
‫עם אנשי המחנה‪ ,‬צריכים היו להטעין ‪ 34‬קרונות מלבושים לגרמניה‪ .‬את פני החדשים קיבל‬
‫טור של גרמנים ואוקראיניים‪ ,‬וכפפות ברזל בידיהם‪ .‬התעללו בהם במיוחד‪ .‬אנשי המחנה‬
‫הקודמים יכלו לשאת את החבילות בכיוון אחד בהליכה איטית ובכיוון השני הוכרחו לרוץ‪,‬‬
‫ואילו החדשים הוכרחו לרוץ בשני הכיוונים‪ .‬היה זה בקיץ ולאחר זמן קצר אפסו כוחותיהם‪.‬‬
‫אחד מהם ניגש לאיש הגסטאפו והפציר‪ ,‬שיירה בו‪ .‬ואחריו ניגש גם בנו ועוד אחדים‪ ,‬בסך‬
‫הכל ‪ 5‬אנשים‪ .‬איש הס‪.‬ס‪ .‬ציווה להביא תרופות‪ ,‬כגון‪ :‬שמן קיק‪ ,‬שומן‪ ,‬משחות שונות‬
‫וכדומה‪ ,‬ובמכות הכריח אתם לבלען‪ .‬משהתחילו להקיא – סיבך אותם ברשת של חוטי ברזל‬
‫והיכה עד לאובדן ההכרה‪ .‬אחר כך קשרו את רגליהם‪ ,‬וכששבה אליהם הכרתם‪ ,‬תלו אותם‬
‫כשראשיהם למטה‪ .‬לאחר ייסורים‪ ,‬שארכו שעות אחדות‪ ,‬הוציאו נשמתם‪.‬‬
‫מספרם של הגרמנים‪ ,‬אנשי השירות במחנה‪ ,‬היה ‪ .30‬החשובים שבהם היו@ וואגנר – ספיס‬
‫(אוסטריה)‪ ,‬נוימאן – אונטרשטורמפיהרר‪ ,‬רוזה – אונטרשטורמפיהרר‪ ,‬גריישוץ –‬
‫אוברשארפיהרר‪ ,‬נומלסקי – אוברשארפיהרר‪ ,‬קייס – אוברשארפיהרר‪ ,‬גטצינגר‪ ,‬בקמן –‬
‫אונטרשארפיהרר‪ ,‬מילר‪.‬‬
‫מספר היהודים שעבדו היה כ‪ .<00-‬בחיים נותרו =‪.9‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 37 -‬‬

‫פעם הבחין מוסר דו"ח זה בפועלים (מכרים)‪ ,‬שהגיעו מן המחנה בבלז'יץ‪ ,‬שהוא ברח ממנו‬
‫בשעתו‪ ,‬בשעת "אקציה" אחת‪ .‬הדבר היה ביוני ‪ 1943‬במשלוח היו ‪ 620‬איש‪ .‬למפקד של‬
‫המשלוח‪ ,‬הקאפו‪ ,‬שהיה מכונה ‪ couverneur‬היה כובע מיוחד – שני כוכבים על הכתפות‪,‬‬
‫ולסגן – כוכב אחד‪ .‬הכובע היה אדום‪ ,‬רקום‪ .‬האנשים לא רצו לצאת מתוך הקרונות‪ ,‬הם דרשו‬
‫שיחסלום בו במקום‪ .‬הגסטאפו מילאה בקשה זו וירו בהם – בקבוצות של ‪ 90‬אנשים‪,‬‬
‫והדבר נמשך כל היום‪ .‬בבגדי אחד מהם מצאו היהודים מכתב ובו כתוב‪" :‬עבדנו שנה‬
‫בבלז'יץ‪ ,‬איני יודע לאן מובילים אותנו עכשיו‪ .‬אומרים‪ ,‬שלגרמניה‪ .‬בקרונות ישנם שולחנות‬
‫לאכילה‪ ,‬קיבלנו לחם לשלושה ימים‪ ,‬שימורים‪ ,‬יי"ש‪ .‬אם כל זה אינו אלא כזב‪ ,‬דעו שגם לכם‬
‫צפוי המוות‪ .‬אל תאמינו לגרמנים‪ .‬נקמו את נקמתנו!"‪.‬‬
‫מילים אלו הניעו את אנשי המחנה לארגן את הבריחה‪]5[ .‬‬

‫עדות‬

‫מטץ זלדה‬

‫סוביבור‬

‫ז‪ .‬מטץ נולדה בשנת ;‪ 9?8‬בסיירלישץ'‪ ,‬מחוז חלם‪.‬‬
‫לפני המלחמה הייתה תלמידה‪.‬‬
‫עדות זו התפרסמה בקובץ התעודות ההיסטורית המרכזית של יהודי פולין‪,‬‬
‫כרך א'‪ ,‬לודז ‪.9?:0‬‬
‫בחודש אפריל ‪ 1942‬הביאו לסיידלישץ' ב‪ 3,000-‬יהודים מצ'כיה‪ .‬את רובם גרשו יחד עם‬
‫יהודי סיידלישץ'‪ .‬עד החודש מאי ‪ 1942‬המשיכו היהודים לעבוד בניקוז ואילו בחורף –‬
‫בכביש‪ .‬עד זמן זה היו מקרים בודדים של רצח ושוד‪.‬‬
‫ב‪ 18-‬במאי ‪ 1942‬היה הגירוש הראשון‪ .‬היהודים העובדים נצטוו להתאסף בשעה ‪ 5‬אחר‬
‫הצהריים בשוק‪ .‬ומשם הלכו למקום העבודה‪ .‬את שאר היהודים‪ ,‬זאת אומרת זקנים‪ ,‬ילדים‪,‬‬
‫לא עובדים גרשו לסוביבור‪ .‬בסוביבור – המיתו את המגורשים‪ .‬לאחר ההרעלה בגז קברו את‬
‫גוויותיהם‪.‬‬
‫היהודים שנשארו בסיידלישץ' המשיכו לעבוד במשך כל הקיץ בעבודות ניקוז‪ .‬קבוצה אחרת‬
‫עבדה בסלילת כביש‪ .‬ההשגחה בשעת העבודה הייתה בידי פולנים‪ .‬יחס המשגיחים ליהודים‬
‫היה בדרך כלל רע‪.‬‬
‫סיידלישץ' נמצאת ‪ 50‬ק"מ מסוביבור‪ .‬הגיעו אלינו שמועות‪ ,‬ששמה מביאים את היהודים‬
‫מערים שונות ושורפים אותם‪ .‬האיכרים סיפרו‪ ,‬שהאש נראית במרחק ‪ 15‬ק"מ‪ .‬ידענו שצפוי‬
‫גם לנו סוף כזה‪ .‬ב‪ 22-‬באוקטובר ‪ 1942‬באו מחלם אנשי ס‪.‬ס‪ ,.‬שהכריזו על סיידלישץ'‬
‫כ"טהורה מיהודים"‪ .‬את כל היהודים צריך היה להעביר לוולודאבה‪ ,‬ל"מדינת יהודים" כביכול‪.‬‬
‫תמורת סכומי כסף גדולים‪ ,‬שניתנו לגרמני הולצהיימר‪ ,‬הצליחה מועצת היהודים להעביר‬
‫‪ 800‬יהודים לסטאב‪ ,‬מקום שם היה מחנה עבודה‪ .‬את שאר היהודים שלחו לוולודאבה‪,‬‬
‫ומוולודאבה לסוביבור‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 38 -‬‬

‫אני יחד עם כל המשפחה הצלחנו לעבור לסטאב‪ .‬עבדנו בניקוז ‪ 12‬שעות ביום‪ .‬אוכל קיבלנו‬
‫כדלקמן‪ :‬בבוקר ובערב קפה מר‪ ,‬בצהריים מרק ו‪ 0.25-‬ק"ג לחם ליום לנפש‪ .‬היהודים‪ ,‬שגרו‬
‫עד עתה בסטאב‪ ,‬גורשו לסוביבור ואנו תפסנו את מקומם‪ .‬גרנו בטחנה‪ .‬היה צר מאוד‬
‫ומלוכלך‪ .‬התחילה להתפשט מגיפת טיפוס הבהרות‪ .‬בסטאב עבדנו חודשיים‪ .‬המפקח על‬
‫העבודה הולצהאמר‪ ,‬גרמני במדי אזרחים‪ ,‬רימה אותנו בהבטיחו שלאחר ‪ 20,000‬מ'‬
‫מעוקבים של "ניקוז" נחזור הביתה‪ .‬לאחר מילוי המכסה שלחו אותנו לסוביבור‪ .‬מסטאב‬
‫לסוביבור היה מרחק של ‪ 42‬ק"מ‪ .‬לרשותנו היו ‪ 150‬עגלות ו‪ 800-‬איש הוכחו לעלות עליהן‪.‬‬
‫שמרה המשטרה השחורה האוקראינית‪ .‬יהודים ברחו – את הבורחים הרגו תוך כדי ריצה‪.‬‬
‫בערב הגענו לסוביבור‪ .‬אחד‪-‬אחד נכנסנו למחנה‪ .‬המחנה היה מואר בשפע אורות על ידי‬
‫מנורות חשמל‪ .‬את הגברים סידרו בצד ימין‪ ,‬את הנשים בצד שמאל‪ .‬האוברפיהרר וואגנר‬
‫בחר בשלושה גברים ובאישה אחת‪ ,‬וזו האחרונה צריכה הייתה לבחור ב‪ 11-‬נערות היודעות‬
‫לסרוג‪ .‬היא בחרה ב‪ ,15-‬ובתוכן גם בי‪ .‬אותנו הביאו למחנה היהודי ואת שאר הנשים – לתאי‬
‫הגז‪ .‬עברנו דרך גדרות תיל‪ ,‬הכניסו אותנו לצריף ריק‪ .‬הופתענו לשמוע צלילי מוסיקה‪ .‬בשעת‬
‫בואם של משלוחים‪ ,‬הכריחו את התזמורת היהודית לנגן‪.‬‬
‫כל המחנות של סוביבור תפסו שטח של ק"מ ‪ 1‬בערך‪ .‬כל הכיכר הייתה מוקפת ‪ 3‬גדרות של‬
‫תיל דוקרני‪ ,‬בגובה של ‪ 2‬מטר‪ .‬השטח שבין הגדרות היה זרוע מוקשים‪ .‬מצד מזרח (צד‬
‫היער) הייתה מעבר לגדר תעלה עמוקה מלאה מים‪.‬‬
‫על פני שטח כל המחנה היו ‪ 5‬חלקים נפרדים‪ ,‬שכל אחד מהם היווה חטיבה מיוחדת‪ ,‬והיה‬
‫מוקף שלוש חומות של תיל דוקרני בגובה ‪ 2‬מטר‪.‬‬
‫המחנה מספר ‪ 9‬היה תפוס על ידי האדמיניסטרציה הגרמנית והאוקראינית‪ .‬היו כאן בתי‬
‫מגורים מעץ‪ .‬התיל מסביב היה לשם ביטחון עצמי‪ .‬האיש החשוב ביותר במחנה היה ראש‬
‫פלוגת הסער (את שמו איני זוכרת)‪ ,‬ואחריו שפיץ‪ ,‬וואגנר‪ ,‬פרנקל‪ ,‬ניימאד‪ ,‬רוסט‪ ,‬גריישוץ‪,‬‬
‫גומרסקי‪ ,‬גצינגר‪ ,‬קונרד‪ ,‬האחים וולץ‪ ,‬פטלאנד‪ ,‬מיכל‪ ,‬פייס‪ ,‬באואר‪ ,‬שטויבל‪ ,‬ריכטר‬
‫ואחרים‪ .‬מספר האוקראינים היה בקירוב ‪ .400‬קראו להם בשמם הפרטי‪ ,‬למשל‪ :‬איוואן‪,‬‬
‫וולודיה‪ .‬זוכרת אני את שם המשפחה קלאט‪.‬‬
‫לגרמנים היו דירות מחוץ למחנה‪ .‬לשרות הובאו מדניירפרופייטרובסק נערות אוקראיניות‬
‫צעירות בריאות‪ ,‬שהוכרחו לגור המחנה‪ .‬המשטרה השחורה האוקראינית (‪ 500‬איש) חייבת‬
‫הייתה לגור בתוך המחנה‪ ,‬אבל נהנתה מחופש תנועה‪ ,‬ויכלה לבוא במגע עם האוכלוסייה‬
‫האזרחית‪.‬‬
‫המחנה השני גם הוא היה מוקף תיל‪ .‬בו נמצאו החדרים לפשיטת הבגדים‪ ,‬המחסנים‪ ,‬וחדרי‬
‫המיון‪ .‬איש לא גר שם‪ .‬שם נמצאו גם המשרד והקופה‪ .‬שם השאירו ההולכים למוות את‬
‫חפציהם – כסף ותכשיטים‪ .‬אנו היינו באים לשם אחר כך‪ ,‬כדי לסדר חפצים אלה‪ .‬במשרד‬
‫עבדו גרמנים‪ ,‬שרשמו את היהודים שהיו מגיעים‪ .‬במחנה השני היה גם משק בשביל‬
‫הגרמנים של המקום‪ .‬היו שם פרות‪ ,‬סוסים‪ ,‬שפנים‪ ,‬תרנגולות‪ ,‬אווזים‪ ,‬ברווזים וכדומה‪.‬‬
‫במשך זה עבדו יהודים מן הקבוצה שלנו‪.‬‬
‫במחנה השלישי היו תאי הגז ובית המשרפות‪ .‬מחנה זה ראינו רק מרחוק‪ .‬במחנה זה עבדה‬
‫קבוצה מיוחדת של יהודים (‪ )200‬שלעולם לא התראינו איתה‪ ,‬אבל ידענו יפה את המתרחש‬
‫שם‪.‬‬
‫בצריפים של המחנה מספר ‪ :‬הייתה גרה הרזרבה של המשטרה השחורה האוקראינית‪.‬‬
‫המחנה החמישי‪ ,‬שנקרא מחנה נודד (הצפון) נבנה על ידינו‪ ,‬ובמשך כל זמן המצאנו שם לא‬
‫גר בו איש‪ .‬אנו גרנו במה שנקרא מחנה היהודים‪ ,‬שהיה סמוך‪ ,‬באופן בלתי אמצעי‪ ,‬למחנה‬
‫הגרמני מספר ‪ .2‬אף הוא היה מוקף במיוחד תיל דוקרני‪ .‬כשבאתי לסוביבור היו שם כ‪200-‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 39 -‬‬

‫יהודים‪ .‬בשעת בריחתי היו במחנה כ‪ 500-‬יהודים‪ .‬יהודי המחנה שלנו עבדו בבתי מלאכה‬
‫לסנדלרות‪ ,‬חייטות‪ ,‬מסגרות וכיוצא בזה‪ ,‬במיון החפצים‪ ,‬בבניין המחנה החמישי‪.‬‬
‫גרנו בצריפים‪ ,‬הגברים לחוד והנשים לחוד‪ ,‬אבל יכולנו לבוא במגע‪ ,‬המיפקדים היו משותפים‪.‬‬
‫המזון שקיבלנו היה גרוע ביותר‪ .‬גנבנו אגב המיון חפצים וכסף וקנינו מזון מאת האוקראיניים‬
‫(לאוקראינים לא הייתה דריסת רגל אל החפצים)‪ .‬אם מישהו נתפס בגניבה נלקח‬
‫לקרימטוריום‪ .‬על העבירה הקלה ביותר ענשו ב‪ 25-‬מלקות‪ .‬האיש שהטיל את אימתו על כל‬
‫המחנה היה וואגנר‪ .‬הוא היה מאושר למראה דם אדם‪ .‬יום‪-‬יום היה מוכרח לרצוח מישהו במו‬
‫ידיו‪ .‬הגרמנים היו מכים אותנו בשעת העבודה ודרשו פריון עבודה רב‪.‬‬
‫אני כשלעצמי עבדתי בסריגת גרביים‪ .‬כשהגעתי לסוביבור‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬ב‪ 22-‬בדצמבר‬
‫‪ ,1942‬כבר היו תאי הגז והכבשן פועלים‪ .‬המשלוחים הגיעו לעיתים תכופות מאוד‪ ,‬אבל לא‬
‫באופן שיטתי‪ .‬לעיתים היו במשך שבוע שני משלוחים‪ ,‬לעיתים שניים ביום אחד‪.‬‬
‫במשך כל הקיץ שנת ‪ 1942‬היו מגיעים משלוחים של יהודים צ'כיים‪ ,‬ומזמן לזמן היו באים‬
‫משלוחים מפולין‪ ,‬בעיקר מגליציה‪.‬‬
‫באביב ‪ 1943‬הגיעו משלוחים מצרפת‪ ,‬הולנד‪ ,‬בלגיה‪ ,‬רוסיה‪ .‬לסוביבור היו מביאים אך ורק‬
‫משלוחים של יהודים‪ .‬אמרו‪ ,‬שבסוביבור הושמדו למעלה משני מיליונים יהודים‪ .‬אני יודעת‪,‬‬
‫שבחודש מרס ‪ ,1943‬חגגו הגרמנים‪ ,‬מאנשי השירות בסוביבור‪ ,‬חג לכבוד השמדת‬
‫‪ 1,000,000‬יהודים‪[ .‬הערת העורך‪ :‬לא היה בידי העדים כלים לערוך חישוב של הנרצחים‬
‫בסוביבור‪ .‬כאמור‪ ,‬בסוביבור נרצחו כ‪ 250,000-‬יהודים]‪.‬‬
‫את היהודים הפולנים והרוסים הביאו בקרונות משא‪ .‬את היהודים מחו"ל – בקרונות נוסעים‪.‬‬
‫היהודים הפולנים ידעו את הצפוי להם ושאלו כמה זמן נמשך הדבר‪ .‬היהודים ממערב אירופה‬
‫לא ידעו כל עיקר לשם מה הוסעו‪ .‬יהודי חו"ל‪ ,‬לאחר שהתרחקו מן הקופה ומאשנב‬
‫ההרשמה‪ ,‬היו חוזרים פעמים אחדות‪ ,‬כדי להיווכח‪ ,‬אם הם זוכרים בדיוק את מספר‬
‫ההרשמה‪ ,‬כדי שיוכלו לקבל בחזרה את חפציהם לאחר ה"מרחץ"‪.‬‬
‫כשהמשלוחים הגיעו‪ ,‬היו מעמידים את הקרונות במסילה‪ ,‬צדדית‪ .‬האנשים יצאו מתוך‬
‫הקרונות‪ ,‬בשאתם את החפצים‪ .‬החולים הוסעו בקרונות אל המרפאה‪ .‬שם המית אותם‬
‫ד"ר גומרסקי (גרמני) ביריית אקדח‪ .‬הבריאים עברו דרך המחנה השני אל מחסני המיון‪.‬‬
‫בצריפים מיוחדים הניחו את החבילות‪ .‬את הגברים הפרידו מעל הנשים‪ .‬הילדים יכלו‬
‫להצטרף גם אל הגברים וגם אל הנשים‪ .‬בצריפים אחרים היו מוכרחים להתפשט ולסדר את‬
‫הבגדים לפיס דר קבוע (כותנות לחוד‪ ,‬שמלות לחוד וכדומה)‪.‬‬
‫לקופה היו ניגשים עירומים‪ .‬כאן מסרו את הכסף‪ ,‬תכשיטים וחפצים יקרי ערך‪ .‬הגרמנים נתנו‬
‫אז מספרים מפח‪ ,‬או מספר בעל פה‪ ,‬כדי שאפשר יהיה בדרך חזרה לקבל את החפצים‬
‫והכסף‪ .‬אחר כך נכנסו לצריפים שבהם גזזו את שיער הנשים‪ ,‬ובאחרונה ל"בית המרחץ"‪.‬‬
‫זאת אומרת לתא הגזים‪ .‬היו מחניקים בכלור‪ .‬לאחר ‪ 15‬דקות היו הכל חנוקים‪ .‬בעד אשנב‬
‫היו בודקים אם הכל כבר מתו‪ .‬אחר כך הייתה נפתחת הרצפה באופן אוטומטי‪ .‬הגוויות היו‬
‫נופלות לתוך הקרוניות‪ ,‬שהיו עוברות דרך תא הגזים ומובילות את הגוויות לכבשן‪ .‬לפני‬
‫השריפה היו מוציאים את שיני הזהב‪ .‬הכבשן – היה זה מוקד עצום עם שכבת ברזל תחת‬
‫כיפת השמיים‪.‬‬
‫בסוף הקיץ של שנת ‪ 1943‬ראיתי משלוח של יהודים ערומים‪ ,‬שביניהם היו מתים מרובים‬
‫מאוד‪ .‬הילכה שמועה שהמשלוח הוא מוורשה‪.‬‬
‫‪–‬‬‫בסוף הקיץ ‪ 1943‬בא לסוביבור הימלר‪ .‬כדי להראות לו את זריזות הפעולה של מחנה‬
‫השמדה‪ ,‬הביאו ממחוז לובלין‪ ,‬מליפובה ‪ 7,500‬נערות צעירות‪ ,‬נאות‪ ,‬שהושמדו לעיניו‪.‬‬
‫הימלר עמד כל הזמן ליד האשנב‪ ,‬הציץ לתוך תא הגז והתענג למראה היהודיות הנחנקות‬
‫בגז‪ .‬היה נוכח גם בשלבים הבאים של ההתעללות בגוויות‪ .‬הימלר שהה במחנה שעתיים‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 41 -‬‬

‫לאחר הביקור של הימלר התחילו מגיעים באופן שיטתי משלוחים מבלגיה ומהולנד‪ .‬הגרמנים‬
‫אמרו‪ ,‬שיש עוד להביא רק את יהודי אנגליה‪.‬‬
‫בסוף ספטמבר ‪ 1943‬חדלו להגיע משלוחים‪ .‬בקיץ ‪ 1943‬התחילו שני יהודים פולנים לארגן‬
‫מרד‪ .‬הגרמנים‪ ,‬אם מתוך חשד‪ ,‬אם כתוצאה מהלשנה‪ ,‬העבירו אז לקרימטוריום ‪ 72‬יהודים‬
‫הולנדיים‪ .‬שני המארגנים ברחו לאחר ימים מספר‪ ,‬בליל גשם (אז עדיין לא היה המחנה זרוע‬
‫מוקשים)‪ .‬בעוון שני יהודים אלה‪ ,‬נורו עשרים‪ .‬כל ההכנות למרד חדלו‪.‬‬
‫באותו קיץ עבדו ‪ 40‬יהודים (ברובם פולנים) בבירוא היער‪ .‬בשעת העבודה הלכו יהודים‬
‫אחדים מקבוצה זו‪ ,‬בליווי שוטר‪ ,‬להביא מים‪ .‬בסכין המיתו את השוטר וברחו על נפשם‪.‬‬
‫השאר‪ ,‬בראותם שחבריהם אינם חוזרים‪ ,‬הבינו‪ ,‬שהפעם הצליח בידם (הדבר היה קבוע‬
‫מראש)‪ ,‬והתחילו בורחים אף הם‪ 11 .‬יהודים נמלטו‪ ,‬את השאר תפסו והביאו למחנה‪ .‬לעינינו‬
‫ירו בהם‪ .‬מנהל המחנה פרנקל התרה‪ ,‬שגם לנו צפוי גורל דומה‪ ,‬אם גם אנו ננהג כמוהם‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬ביוני או ביולי ‪ ,1943‬העירו אותנו במפתיע למיפקד‪ ,‬ב‪ 12-‬בלילה‪ .‬אמרו שיש למנות‬
‫אותנו‪ ,‬כיוון שאחד מאיתנו ברח‪ .‬חצי שעה מנו אותנו‪ .‬הקיפו אותנו אוקראינים עם מכונות‬
‫ירייה‪ .‬דחקו אותנו לתוך מעגל‪ ,‬שהלך הלוך וצר‪ .‬הלילה היה אפל מאוד ואנו שמענו קולות‬
‫ירייה‪ .‬למחרת אמר לנו פרנקל‪ ,‬שבלילה התנפלו שודדים על המחנה‪ .‬מפי האוקראינים נודע‬
‫לנו‪ ,‬שפרטיזנים התקרבו למחנה וכבר חדרו לכיכר המחנה השלישי‪ ,‬אבל הגרמנים הבחינו‬
‫בדבר בעוד מועד והדפו את התוקפים‪.‬‬
‫כל הקיץ של שנת ‪ 1943‬הכינו את מחנה נורד (צפון)‪ ,‬בנינו בונקרים‪ ,‬סדנאות‪ ,‬צריפים‪.‬‬
‫הגרמנים החישו מאוד את השלמת המחנה‪ .‬מחנה זה נשאר ריק לחלוטין גם לאחר שהושלם‪.‬‬
‫אנו שערנו‪ ,‬שמחנה זה נועד בשביל צבא‪.‬‬
‫במחנה שלנו היה מספר היהודים בין ‪ 200‬ל‪( 600-‬שליש מזה נשים)‪ .‬מן המשלוחים‬
‫החדשים היו הגרמנים מעבירים יהודים מספר אלינו‪ ,‬ומן הקבוצה שלנו היו מעבירים אחדים‬
‫לקרימטוריום‪ .‬בקיץ ‪ ,1943‬בשעת בניין מחנה נורד‪ ,‬ארגנו הגרמנים פלוגת עונשין‪ .‬כל אחד‬
‫מאיתנו‪ ,‬שנאשם בעבירה קלה כלשהי‪ ,‬הועבר לפלוגת העונשין‪ .‬כאן ארכה העבודה יום שלם‪,‬‬
‫ללא הפסקה‪ ,‬וכל עבודה נעשתה אגב ריצה (טלטול קורות‪ ,‬פסי ברזל וכו')‪ .‬איש לא חזר חי‬
‫מפלוגת העונשין (הושמדו ‪ 40-50‬איש)‪.‬‬
‫בסוף ספטמבר ‪ ,1943‬בצהרי יום‪ ,‬הקיפו אוקראינים את כל המחנה‪ ,‬על כל מגדלי התצפית‬
‫עמדו גרמנים ובידם מכונות ירייה‪ .‬לאחר זמן מה שמענו יריות‪ ,‬שבקעו מתוך המחנה‬
‫השלישי‪ .‬בשעת המיפקד הודיע לנו פרנקל‪ ,‬שיהוי המחנה השלישי ארגנו ניסיון בריחה ולכן‬
‫נורו כולם‪ .‬לאחר מכן נודע לנו מפי האוקראינים‪ ,‬שהיהודים‪ ,‬שעבדו בתאי הגז‪ ,‬חפרו מנהרה‬
‫למן צריפי השינה ועד אל מתח לגדרות התיל‪ .‬החפירה כבר עמדה להסתיים‪ ,‬אבל גילו‬
‫אותם‪ .‬לאחר שהמיתו יהודים אלה‪ ,‬חיסלו הגרמנים מטעמים לא ידועים לנו את הקרימטוריום‬
‫ואת תאי הגז (אמרו‪ ,‬שהסידורים הועברו לאיטליה)‪.‬‬
‫הרגשנו‪ ,‬שכבר אין עבודה בשבילינו‪ ,‬שבכל יום יקיץ הקץ גם עלינו‪ .‬התחלנו מתכנים תוכנית‬
‫בריחה‪ .‬חשבנו כל הזמן על הבריחה‪ .‬בהתאספנו לעבודה היינו מציעים תוכניות שונות‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫להצית את המחסנים‪ ,‬לנצל את המהומה ולברוח‪ ,‬או שאולי שמצחצחי הנעליים יהרגו בשעת‬
‫עבודתם את הגרמנים הישנים‪ .‬התוכניות לא נתגשמו‪ ,‬מכיוון שלא נמצא האיש שייטול על‬
‫עצמו את האחריות לארגון הקשר‪ .‬היהודים הגרמנים וההולנדיים והעובדים בתאי הגז לא‬
‫האמינו באפשרות של בריחה‪ .‬טענו שגם אם הניסיון יצליח‪ ,‬לא יימצא אחר כך מקום מפלט‪.‬‬
‫היהודים הפולנים והרוסים הכינו את תוכנית הבריחה בעצמם‪ .‬הוחלט‪ :‬להרוג את הגרמנים‬
‫(מספרם היה ‪ ,)16-15‬להסתיר אותם‪ ,‬ללבוש את מדיהם‪ ,‬לתפוס את הנשק‪ ,‬לאסוף את‬
‫היהודים ולהוציא אותם אל מחוץ למחנה‪ ,‬כאילו הלכו לעבודה‪ .‬מספר האוקראינים היה‬
‫‪.400‬להרוג את כולם היה מן הנמנע‪ .‬צריך היה להרוג רק את העומדים באותן המשמרות‪,‬‬
‫שמן ההכרח היה לנו לכבשן‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 41 -‬‬

‫המארגנים העיקריים של ההתמרדות היו‪ :‬סאשקה‪ ,‬יהודי מרוסיה‪ ,‬פוליטרוק לשעבר בצבא‬
‫האדום וליאון פלדהנדלר מז'וקיבקה‪ ,‬מחוז קראסניסטאב‪ .‬ב‪ 14-‬באוקטובר‪ ,‬ב‪ 4-‬אחר‬
‫הצהריים‪ ,‬צריך היה להתחיל‪ .‬החייטים‪ ,‬שעבדו בשביל הקצינים הגרמנים (היו שם ‪6-7‬‬
‫יהודים)‪ ,‬הרגו בגרזן את האונטרשטורמפיהרר נימנד‪ .‬הזמינו אותו לבית המלאכה‪ ,‬ל‪ 4-‬אחר‬
‫הצהריים‪ ,‬כדי למדוד לו חליפה‪ .‬זרו לו בעיניו קומץ חול‪ ,‬ובגרזן הלמו בראשו‪ .‬באופן דומה‬
‫נהרגו על ידי הסנדלרים (שעבדו בשביל האוקראינים) האוברשארפיהרר גריישוץ והשומר‬
‫האוקראיני קלט‪ ,‬שבא לחפש את גריישוץ‪ .‬הסנדלרים‪ ,‬שעבדו בשביל הגרמנים‪ ,‬הרגו באופן‬
‫דומה את השארפיהרר קונראד‪ .‬הקבוצה שעבדה בהקמת צרפים (‪ 20‬איש) הרגה את‬
‫שארפיהרר (שמו אינו זכור לי)‪ .‬במחסנים הרגו את וולף‪ ,‬במשרד את ברקמן ושטויבל‪ .‬בסך‬
‫הכל הרגו בגרזנים ‪ 13‬גרמנים‪.‬‬
‫בשעה ‪ 5‬היה כרגיל נערך המיפקד‪ .‬לפי התוכנית צריכים היינו לבוא למיפקד‪ .‬הבחורים שלנו‬
‫לבושי מדים גרמניים‪ ,‬צריכים היו להוציא אותנו‪ .‬ב‪ 5-‬נוכחנו לדעת‪ ,‬ששלושה גרמנים עוד היו‬
‫בחיים‪ .‬פרנקל‪ ,‬ריכטר ובאואר‪ .‬באנו אל מגרש המיפקד‪ .‬סאשקה הרעים בקולו‪" :‬לנשק‪,‬‬
‫והשאר‪ 5‬לגדר התיל!"‪ .‬האוקראינים עמדו מייד על הנעשה והתחילו להמטיר עלינו יריות‪.‬‬
‫החוטים כבר היו מנותקים‪ ,‬כולנו ברחנו‪ ,‬ובידי אחדים היה נשק‪ .‬רבים מאיתנו נפלו על ידי‬
‫כדורי האוקראינים ועל ידי התפוצצויות בשדה המוקשים‪ .‬כל היהודים נשאו רגליהם לברוח‪.‬‬
‫לאחר השחרור נתברר‪ ,‬שרק ‪ 30‬אנשים נשארו בחיים‪ .‬אלה שהצליחו להימלט על נפשם מן‬
‫המחנה – או שנפלו במלחמת הפרטיזנים או שנרצחו בידי ‪ .N.S.Z.‬אני ביקשתי מפלט אצל‬
‫איכר‪ ,‬מכרי מאז‪ ,‬ושהיתי אצלו חודשיים‪ .‬באמצעות האיכר הזה השגתי ניירות אריים וכארית‬
‫עברתי ללבוב‪]6[ .‬‬

‫עדות‬

‫דב פריבר [פרייברג]‬

‫עדותו במשפט אייכמן‬

‫שמו המקורי של דב פריבר הוא [דב פרייברג]‪ .‬הוא כתב את הספר "שריד מסוביבור"‬
‫שיצא בארבע מהדורות‪ .‬בספר זה תיעד את קורות חייו מימי נעוריו בפולין וקורותיו בגטו‬
‫וורשה ובמחנה ההשמדה סוביבור‪ .‬השתתפותו במרד‪ ,‬בריחתו והישרדותו ביערות עד‬
‫עלייתו ארצה כמעפיל באוניית אקסודוס‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬מר פריבר‪ ,‬אתה גר ברמלה‪ ,‬שכון עממי ‪ 1‬ב'‪ ,‬ומקצועך מפקח יצור בבית‬
‫חרושת למנועים? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה גרת בלודז'?‬
‫ש‪ .‬משפחתך הייתה רעבה ללחם ואצל אמך התחילה התופעה‪ ,‬שהייתה ידועה בגטו‪ ,‬של‬
‫התנפחות מרעב?‬
‫ת‪ .‬זה היה בגטו ורשה‪ .‬היינו בגטו לודז'‪ ,‬אחרי שהיינו כמה ימים בגטו לודז' ברחנו לגטו‬
‫ורשה‪ .‬ושם היינו‪ ,‬אני הייתי‪ ,‬עד ‪ .1942‬המצב אז היה חמור מאד‪ ,‬מכרנו כל מה שהיה לנו‪,‬‬
‫והגיע המצב בבית שלא היה מה לאכול‪ .‬סבי וסבתי היו רתוקים למטה‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 42 -‬‬

‫אמי עצמה ‪ -‬כדי לתת לנו לאכול ‪ -‬לא אכלה כמעט‪ ,‬והתחילה התופעה של ההתנפחות‪ .‬ואז‬
‫היא ביקשה אותי‪ ,‬היות והייתי עם הילדים החלושים‪ ,‬שאברח מגטו ורשה‪ ,‬שאברח לאזור‬
‫לובלין‪ ,‬ששם גרה משפחה שלנו‪ ,‬משפחה יותר רחוקה‪.‬‬
‫ש‪ .‬ואז ברחת לעיירה‪ …‬ת‪ .‬לעיירה טורובין על יד קרסנוסטה‪.‬‬
‫ש‪ .‬במאי ‪ 1942‬הקיפו הגרמנים את העיירה והתחילו להוציא את היהודים לאזור השוק‪,‬‬
‫אתה זוכר את זה?‬
‫ת‪ .‬במאי ‪ 1942‬קמתי בבוקר‪ ,‬גרתי אז אצל משפחה מסויימת‪ ,‬והייתי אצל משפחה אחרת‪.‬‬
‫קמתי בבוקר ושמעתי צעקות ומשהו בלתי רגיל שמתרחש‪ .‬ניסיתי ללכת למקום השני‪.‬‬
‫הגרמנים הובילו קבוצות אנשים מכל הצדדים‪ ,‬יחד עם המשטרה הפולנית‪ ,‬וריכזו את כולם‬
‫בשוק‪.‬‬
‫ש‪ .‬אנחנו נקצר בפרק הזה‪ ,‬מר פריבר‪ ,‬כי אני רוצה להתקרב לעיקר עדותך‪ .‬הובילו אותכם‬
‫למקום ששמו קרסנוסטה?‬
‫ת‪ .‬כן‪ .‬אז הובילו את כל האזור‪ ,‬חסוקה‪ ,‬טורובה ומקומות אחרים עד לקרסנוסטה‪.‬‬
‫ש‪ .‬והובילו אותכם בקרונות משא?‬
‫ת‪ .‬אחרי שלנו בקרסנוסטה דחסו אותנו לקרונות משא‪ .‬אי אפשר היה אפילו לעמוד‪ ,‬אי‬
‫אפשר היה לנשום‪ ,‬היו התעלפויות‪ .‬גם בקרון שלי מתו שתי נשים בשעת הנסיעה‪ ,‬שהייתה‬
‫קצרה יחסית‪ ,‬זאת הייתה נסיעה של שלוש או ארבע שעות‪.‬‬
‫ש‪ .‬והרכבת הגיעה למחנה ההשמדה של סוביבור?‬

‫ת‪ .‬כן ‪.‬‬

‫ש‪ .‬אתה זוכר מה היה כתוב על פתח המחנה?‬
‫ת‪ .‬על פתח המחנה היה כתוב ‪ -‬אז לא הסתכלתי‪ ,‬אבל אחר כך כשיצאתי לעבודה מחוץ‬
‫למחנה ראיתי זאת – "ס"ס זונדרקומנדו‪ ,‬מחנה ליישוב מחדש"‪.‬‬
‫ש‪ .‬כאשר ירדתם‪ ,‬איך התרחשו המאורעות?‬
‫ת‪ .‬מאותו רגע שנכנסנו לתוך המחנה‪ ,‬והם היו מכניסים קבוצות של קרונות‪ ,‬שם השלוחה לא‬
‫הייתה גדולה‪ ,‬ומאותו רגע שנכנסנו למחנה הרגשה של אימים הקיפה אותנו‪ .‬הכל התרחש‬
‫במהירות עצומה‪ ,‬לא היה אפילו זמן לחשוב‪ ,‬היו צעקות של אנשי ס"ס "שנלר! שנלר!" )"יותר‬
‫מהר!" יותר מהר!"‪ ,‬והריצו אותנו דרך הגדרות עד למקום ששם היה שער קטן‪ ,‬לינקסרנט‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה זה לינקסרנט?‬
‫ת‪ .‬בסוביבור לא היו סלקציות לחיים ולמוות‪ .‬כל מי שבא ‪ -‬הושמד‪ .‬זה היה זמני‪ ,‬רק לכמה‬
‫שעות‪ .‬והלינקסרנט היה לגברים לחוד ולנשים לחוד‪ .‬אחר כך‪ ,‬בחצר ההפשטה‪ ,‬היו גברים‬
‫נשים וילדים‪.‬‬
‫ש‪ .‬הייתה תזמורת שניגנה? אב בית‪-‬הדין‪ :‬זה היה תיכף כשהגעתם לשם?‬
‫ת‪ .‬זה היה תיכף כשהגענו לשם‪ .‬הנשים והילדים הלכו בדרך‪ ,‬שהכרנו אותה אחר כך‪.‬‬
‫והיות ובתקופה הראשונה‪ ,‬בהשוואה לתקופה שלאחר כך‪ ,‬היה המחנה פרימיטיבי‪ ,‬ופעל רק‬
‫ביום ולא בלילה‪ ,‬אזי אנחנו‪ ,‬הגברים‪ ,‬נשארנו כל הלילה במקום‪ ,‬והנשים והילדים הלכו לתאי‬
‫הגזים‪ .‬למחרת בבוקר ‪. . .‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬שאלתי אותך על תזמורת שניגנה באיזה מקום‪ ,‬איפה זה היה?‬
‫ת‪ .‬הייתה תזמורת במקום‪ ,‬זה היה בלאגר ‪ 1‬במחנה מספר ‪ 1‬הייתה תזמורת שהייתה‬
‫מנגנת‪ .‬באותו לילה‪ ,‬כאשר הגענו לשם ולנו שם את הלילה ההוא‪ ,‬למרות שאז עוד לא ידענו‬
‫שמועות עוד התהלכו‪ ,‬אבל אנשים לא האמינו בזה‪ .‬אותו לילה הייתה לי הרגשה מוזרה מאד‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 43 -‬‬

‫ש‪ .‬במה האנשים לא האמינו?‬
‫ת‪ .‬שיש בכלל השמדה‪ .‬ידענו שרוצחים‪ ,‬נוכחנו מקודם באלפי מקרים‪ ,‬אבל השמדה טוטלית‪-‬‬
‫בזאת לא האמינו בשום אופן‪ .‬אפילו כאשר היו בתוך הקרונות האנשים שמחו שלא נוסעים‬
‫בכיוון לובלין‪ ,‬כי ידעו שיש שם מחנה שנקרא מיידנק אשר היה מחנה קשה‪ ,‬אלא נוסעים‬
‫בכיוון מזרח‪ .‬מזרח היה אז אוקראינה‪ .‬הפיצו שמועות שנוסעים לאוקראינה לעבודות‬
‫חקלאיות‪.‬‬
‫ש‪ .‬מתי זה היה?‬
‫ת‪ .‬היה זה במאי ‪ .1942‬אני זוכר שיהודי בא לעיירה הזאת שהיינו בה וסיפר על כך‬
‫שאנשים לא מובלים לאוקראינה‪ ,‬אלא לבלזץ‪ ,‬מקום שם היו ממיתים אותם‪ .‬אני לא יודע‬
‫מה רצו לעשות ליהודי הזה‪ ,‬לא האמינו לו‪ ,‬חשבו כי אדם זה בא לעשות פניקה וכי דבר‬
‫זה בלתי אפשרי‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬לתוך העיירה‪.‬‬
‫השופט הלוי‪ :‬לעיירה הוא בא?‬
‫ובתוך המחנה היינו כבר כמה מאות מטרים מתאי הגאזים‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬במשך שבועיים או‬
‫יותר הגרמנים עוד הצליחו לרמות אפילו אותנו‪ .‬הם סיפרו שעוד חודשיים או שלושה‬
‫חודשים נתאחד עם המשפחות‪ .‬אבל ראינו את החפצים שלהם‪ ,‬למחרת עבדנו בהם‪ .‬הם‬
‫טענו שהם מחלקים תלבושת אחרת וכי מלאגר ‪ 3‬יוצאות רכבות הנוסעות ישר לאוקראינה‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬בסוביבור היו שלושה מחנות?‬

‫ת‪ .‬כן‪.‬‬

‫ש‪ .‬מחנה ‪ 1‬ו‪ 2-‬היו גרים בהם אנשים?‬
‫ת‪ .‬מחנה ‪ 1‬ו‪ ,2-‬היה זה למעשה מחנה אחד‪ ,‬אלא מבחינת התפקוד‪ ,‬התפקידים‪ ,‬מחנה ‪1‬‬
‫נבדל ממחנה ‪ .2‬מחנה מספר ‪ 1‬היה מחנה של בעלי מלאכה‪ ,‬חייטים‪ ,‬סנדלרים‪ ,‬נגרים וכל‬
‫מיני בעלי מלאכה שעבדו במחנה‪ .‬במחנה מספר ‪ 2‬היו אנשים שטיפלו במשלוחים‪ ,‬בכל מיני‬
‫עבודות‪.‬‬
‫ש‪ .‬במחנה מספר ‪ 3‬מה היה?‬
‫ת‪ .‬במחנה מספר ‪ 9‬היו תאי הגאזים‪ .‬ואחר כך‪ ,‬בהתחלה‪ ,‬היו קוברים את האנשים בתוך‬
‫בורות עצומים‪ ,‬היו מניחים שכבות של בני אדם ושופכים עליהם כלור‪ ,‬וכך הלאה‪.‬‬
‫ש‪ .‬נגיע תיכף להשמדה‪ .‬תאר לי את היום הראשון שלך במחנה‪.‬‬
‫ת‪ .‬בבוקר באו הגרמנים והתחילו לבחור בבעלי מלאכה‪ ,‬חייטים‪ ,‬סנדלרים וכך הלאה‪.‬‬
‫הייתה לי הרגשה שמשהו פה לא בסדר‪ .‬במיוחד נזכרתי במקרה של אותו יהודי אשר סיפר‬
‫את דבריו‪ .‬הייתי בודד שם‪ ,‬במקרה‪ ,‬בלי משפחה‪ ,‬לא הייתי בעל מלאכה‪.‬‬
‫אחרי כן בחרו את הבחורים הצעירים והבריאים בצורה כזאת‪" :‬דו‪ ,‬דו" [אתה‪ ,‬אתה]‪ .‬קפצתי ‪-‬‬
‫כמו שישבנו ‪ -‬ונעמדתי ביניהם‪ .‬בערך אחרי חצי שעה העבירו את כל יתר המשלוח לתאי‬
‫הגאזים ואילו אנו נשארנו בעבודה‪.‬‬
‫ש‪ .‬כמה נשארתם?‬

‫ת‪ .‬נשארנו כ‪ 100-‬עד ‪ ,150‬משהו כזה‪.‬‬

‫ש‪ .‬אז נפגשת לראשונה עם איש הס"ס אונטרשרפירר פאול? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫אותו יום היינו כל היום בעבודה‪ .‬עבדנו בקבוצות‪ .‬אני עבדתי אז בהוצאת החפצים מחצר‬
‫ששם היו האנשים מתפשטים‪ .‬אחרי שיצאו מהחצר היינו צריכים להוציא את החפצים ולערוך‬
‫אותם בערימות‪ .‬עבדתי שם‪ .‬האנשים עבדו בכל מיני מקומות‪ ,‬אבל בכל המקומות‪ ,‬אחרי‬
‫שחזרנו בחזרה ההתעללויות של הגרמנים היו נוראיות‪ .‬ביום הראשון כבר נהרגו אנשים‪,‬‬
‫נורו‪ ,‬שוסו על‪-‬ידי כלב ששמו ברי‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 44 -‬‬

‫ש‪ .‬של מי היה הכלב? ת‪ .‬הכלב היה שייך בהתחלה לאיש ס"ס ממחנה מספר ‪ 3‬שקראנו לו‬
‫"באדר"‪ ,‬בעל המרחצאות‪ ,‬כי הוא היה אחראי על המרחצאות בתאי הגאזים‪ .‬אחר כך הוא‬
‫עבר לאונטרשרפירר פאול‪ ,‬אחד הסדיסטים הגדולים במחנה‪ .‬הוא היה קורא לכלב ואומר‪:‬‬
‫"ברי‪ ,‬אדם‪ ,‬תפוס את הכלב‪ ,‬ברי‪ ,‬אתה ממלא מקומי"‪.‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬אנשים שהכלב טיפל בהם לא נשארו חיים‪ ,‬היות והגרמנים לא סבלו אנשים‬
‫פצועים‪ ,‬אנשים חולים‪ .‬נושכתי פעמיים על‪-‬ידי הכלב‪ ,‬יש לי סימנים גם על גופי‪ ,‬במקרה ‪-‬‬
‫הכל עניין של מקריות ‪ -‬נשארתי חי‪.‬‬
‫היה עוד כלב אחד אבל הוא היה יותר חלש‪ .‬הכלב עליו אני מדבר היה בגודל עגל גדול‪ ,‬ואם‬
‫הוא נתקל בבן‪-‬אדם‪ ,‬בן האדם לא יכול היה לעשות דבר‪ .‬הכלב היה מתנפל עליו והוא היה‬
‫כאילו נכנע לו‪ .‬היו שם בתי שימוש שדה‪ .‬אחרי העבודה‪ ,‬האנשים פחדו שם לשבת‪ .‬אם הכלב‬
‫היה באיזה מקום‪ ,‬הוא היה בא לשם והיה גומר עם מישהו‪.‬‬
‫ש‪ .‬נחזור ליומך הראשון במחנה‪ .‬בא פאול‪ ,‬כן?‬
‫ת‪ .‬בערב‪ ,‬אחרי שכולם חזרו מהעבודות‪ ,‬העמידו אותנו לאפל‪ ,‬למסדר‪ .‬אז בא ווגנר‪ .‬הוא‬
‫עלה אצלנו בדרגות מהר מאד‪ .‬הוא היה בהתחלה אונטרשרפירר‪ ,‬ואם אינני טועה‪,‬הוא גמר‬
‫באוברשרפירר‪ .‬הוא בא וסיפר לנו את הסיפור שהאנשים נוסעים לאוקראינה‪" ,‬ואתם‪ ,‬אם‬
‫תעבדו‪ ,‬יהיה לכם טוב; אם לא ‪ -‬תיהרגו"‪.‬‬
‫אחר כך ניגש פאול ושאל‪" :‬מי חולה? מי עייף? מי לא רוצה לעבוד ‪ -‬שייצא"‪ .‬היו כמה מקרים‬
‫שאנשים יצאו‪ .‬הרוב הבינו את הרמז וגם הם הבינו את הרמז‪ ,‬אבל נמאס לחיות‪ .‬לא כולם‬
‫יצאו‪ .‬הוא היה ניגש והיה אומר‪" :‬אתה‪ ,‬מספיק לך‪ ,‬מדוע לך לעבוד? תוכל לחיות טוב‪ ,‬צא"‪.‬‬
‫הוא היה בוחר את האנשים‪ .‬הייתה תקופה ממושכת שכל ערב היה עושה את אותו הדבר‪,‬‬
‫בוחר ‪ 12-10‬איש‪.‬‬
‫היה שם אוקראיני אחד בשם טרס‪ ,‬והוא היה אומר לו‪" :‬טרס‪ ,‬קח אותו ללזרט"‪ .‬אחר כך‪,‬‬
‫הסבירו לנו מה זה היה לזרט‪ .‬אמרו לנו‪" :‬היודעים אתם מה זה לזרט? זה המקום שמי‬
‫שנכנס לשם לא חוזר יותר"‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין@" לזרט" זה בית חולים צבאי‪.‬‬
‫ת‪ .‬הוא היה עובר בשקט והיה שואל‪" :‬מדוע לך לעבוד יותר? נו‪ ,‬אם עוד מישהו רוצה לצאת‬
‫ בבקשה"‪ .‬דבר זה היה נמשך‪ .‬במשך חודש ימים מדי ערב בערב היה אותו הדבר‪.‬‬‫היועץ המשפטי@ מה היה קורה עם האנשים ב"לזרט"?‬
‫ת‪ .‬הם נורו‪" .‬לזרט" היה מקום ביער‪ ,‬בכיוון שני מתאי הגאזים‪ ,‬אבל היה יותר קרוב לשלוחת‬
‫הרכבת‪ .‬בהתחלה‪ ,‬האנשים היו באים‪ ,‬באו חולים או היו כאלה שמתו בדרך‪ ,‬אבל עוד לא היו‬
‫אז קרוניות‪ ,‬אחר כך בנינו אותן‪ ,‬ודבר זה הפריע למהלך המשלוחים‪ .‬היו האנשים סוחבים‬
‫את האחרים ממקום אחד למקום אחר‪ ,‬יותר קרוב אשר היו בו בורות יותר גדולים‪ ,‬ומשליכים‬
‫אותם שם יחד עם הנולדים במחנה‪.‬‬
‫ש‪ .‬מר פריבר‪ ,‬בלילה הוכנסתם ‪ -‬ביום הראשון שלך בסוביבור ‪ -‬לגורן וחזרו אנשים אשר‬
‫סיפרו כיצד נורו היהודים מהמשלוח הזה שהגיע‪ ,‬נכון?‬
‫ת‪ .‬לא בדיוק כך‪ .‬הם סיפרו על מקרים שקרו לחברים שלהם בתוך העבודה‪ .‬המשלוח הלך‬
‫לתאי הגאזים וזאת הם לא ראו‪.‬‬
‫ש‪ .‬הם סיפרו על מה שקרה לחברים שלהם בעבודה?‬
‫ת‪ .‬כן‪ .‬מכל מקום‪ ,‬חזרו כמה אנשים‪ .‬במשך חודש ימים מ‪ 150-‬איש נשארו רק ‪.50‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 45 -‬‬

‫ש‪ .‬אני מדבר על היום הראשון שלך‪ ,‬נשאר צמודים ליום הראשון‪ .‬בן כמה היית באותו‬
‫זמן? ת‪ .‬הייתי בן ;‪ 9‬אבל נראיתי כבן ‪ ,90‬היות והייתי קטן ומאד רזה עוד מהבית‪.‬‬
‫ש‪ .‬שכבת ובכית ואז יהודי אחד ניחם אותך?‬
‫ת‪ .‬לא יכולתי לתאר לעצמי מה שנעשה בכלל‪ .‬הייתי המום‪ .‬דחסו אותנו‪ .‬היו אנשים‬
‫אשראיכשהו הסתדרו‪ ,‬ואני ישבתי באמצע‪ .‬אמר לי יהודי אחד‪" :‬בחור‪ ,‬בהתנהגות שלך‬
‫לאתחזיק מעמד יום אחד‪ .‬בוא‪ ,‬תניח את ראשך על ראשי‪ ,‬תישן"‪ .‬וכך נרדמתי‪ ,‬אפשר‬
‫להגיד ‪.‬‬
‫ש‪ .‬אחרי כמה ימים התחילו להגיע לסוביבור טרנספורטים‪ ,‬נכון? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬איך הייתה שיטת הטיפול באנשים מרגע בואם‪ ,‬מרגע הגיעם לתחנת הרכבת בסוביבור?‬
‫ת‪ .‬ב‪ ,1942-‬באמצע שנת ‪ 1942‬באו המשלוחים מפולניה‪ ,‬מצ'כיה‪ ,‬מסלובקיה‪ ,‬מאוסטריה‬
‫ומגרמניה‪ .‬רוב האנשים האלה לא ידעו או שחששו במיוחד‪ ,‬אבל לא האמינו‪.‬‬
‫הטיפול היה כזה@ היו באים קרונות‪ ,‬מורידים במהירות את האנשים‪ ,‬מריצים אותם עד‬
‫למקום הזה שבו היו מפרידים לגברים‪ ,‬נשים וילדים‪ .‬הייתה זו מן תחנת ביניים‪ .‬האנשים היו‬
‫מוכנסים לחצר סגורה‪ .‬כל הדרך הייתה בין גדרות תיל והיו שלטים בדרך "למקלחות"‪.‬‬
‫בתוך החצר גם כן היו שלטים גדולים "למקלחות"‪ ,‬ושם היה שלט "לקופה"‪ .‬הקופה עמדה‬
‫בפינה‪ .‬הייתה שם דלת ושם התרכזו האנשים‪ .‬אז היה מופיע אוברשרפירר מיכל‪ ,‬אשר‬
‫קראנו לו "בול דרשה"‪ ,‬בעל הדרשות‪ ,‬והיה נואם בפני האנשים‪ .‬הנאומים שלו היו מיועדים‪,‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬לכל משלוח‪.‬‬
‫אבל אז‪ ,‬בתקופה ההיא‪ ,‬היה חוזר על אותו סיפור מה יקרה שם‪ :‬ייסעו לאוקראינה ושם יקימו‬
‫משקים‪ ,‬יצטרכו לעבוד‪ ,‬העבודה קשה‪ ,‬והאנשים היו לפעמים שואלים שאלות‪" :‬מה יהיה עם‬
‫הנשים?" והוא היה עונה‪" :‬במידה וירצו לחיות יותר טוב‪ ,‬יצטרכו לעבוד קשה יותר"‪ .‬אחר כך‬
‫הוא היה מוסיף ואומר‪" :‬אתם חייבים להתפשט‪ ,‬אבל לסדר את החפצים כך ‪ -‬אין לנו הרבה‬
‫זמן ‪ -‬שכאשר תחזרו מהמקלחות‪ ,‬לא ייקח הרבה זמן‪.‬‬
‫האנשים האמינו‪ .‬התפשטו‪ ,‬סידרו את החפצים‪ .‬כסף‪ ,‬זהב‪ ,‬ניירות ערך ‪ -‬מסרו לקופה‪.‬‬
‫האנשים היו מוסרים ברוב המקרים את הכסף‪ ,‬אבל בכל אופן‪ ,‬היו אנשים אשר היו משאירים‬
‫את הכסף והזהב ‪ -‬היה שם חול ‪ -‬בתוך החול‪ ,‬בכל מיני פינות‪ ,‬בתקווה שיחזרו אחר כך‬
‫בחזרה ויהיה להם קצת כסף‪ .‬ואז‪ ,‬דרך הדלת הצרה היו הולכים‪ ,‬דרך שני גדרות תיל למרחק‬
‫‪ 300‬מטר‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬יש לי פה תכנית שצייר אחד העדים הבאים‪ ,‬ביסקוביץ‪ ,‬של סוביבור‪ .‬אין לי‬
‫העתק מזה‪ ,‬אבל ברשות בית המשפט‪ ,‬הייתי מבקש שהעד יציין את המקומות השונים על‬
‫התכנית‪ .‬הוא זיהה אותה‪ ,‬הוא ראה אותה‪ ,‬והוא אמר שהיא מדוייקת‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬טוב‪ .‬זה יהיה קצת קשה‪ ,‬כי או שהוא יראה את זה או שאנחנו נראה את זה‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬אם בית המשפט ירשה לעד להתקרב ‪. . .‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬אז הייתי רוצה שגם אתם תיגשו הנה‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬אם בית המשפט ירשה לנו‪ .‬אב בית‪-‬הדין‪ :‬בבקשה‪ .‬גם ד"ר סרבציוס‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪[ :‬לעד] הייתם מגיעים ברכבת‪ ,‬לאן?‬
‫ת‪ .‬זו הייתה מין שלוחה בתוך המחנה‪ ,‬מקום שמסומן במלים 'ס"ס‪ ,‬רכבת לתוך המחנה'‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 46 -‬‬

‫ש‪ .‬הייתם מגיעים למקום שמסומן פה 'ס"ס‪ ,‬רכבת לתוך המחנה'?‬
‫ת‪ .‬כן‪ .‬זה לא מצוייר במדוייק‪ ,‬זה היה קצת מוזז‪ ,‬ופה היו חוץ מגדרות התיל החיצוניות של‬
‫המחנה‪ ,‬עוד גדרות תיל פנימיות‪ .‬בדרך‪ ,‬האנשים היו הולכים ומגיעים למקום כזה ‪. . .‬‬
‫ש‪ .‬תסתכל באמצע‪ ,‬אתה מכיר את המקום הזה? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה זה פה? ת‪ .‬לפני זה היו מגיעים למקום כזה‪ ,‬פה הייתה מין סככה‪ ,‬ששם הייתה‬
‫התחנה הראשונה של האנשים ושם היו ממיינים אותם‪ .‬לפני זה היו ממיינים את הגברים‪,‬‬
‫נשים וילדים‪ .‬אחר כך המשיכו ללכת בדרך הזאת‪ ,‬עד ‪. . .‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬אי אפשר לבצע זאת‪ .‬שיחזור למקומו בלי שאנחנו נראה את זה‪ .‬הוא יתן‬
‫תיאור כללי‪ .‬היועץ המשפטי‪ :‬תודה רבה‪.‬‬
‫[לעד] תואיל לסמן כאן את המקום שבו היו נושאים את אותה הדרשה בפני אנשים‪ .‬תסמן את‬
‫זה בעפרון באיזה סימן שהוא‪ ,‬ותגיד לבית המשפט איך סימנת את זה‪.‬‬
‫ת‪ .‬אכתוב "כאן"‪ .‬מהחצר שהאנשים התפשטו הלכו בדרך שבין שתי גדרות‪.‬‬
‫ש‪ .‬הדרך המסומנת? ת‪ .‬כן‪ ,‬המסומנת‪ ,‬לתאי הגאזים‪ .‬זה היה בהתחלה‪ .‬אחר כך המצב‬
‫קצת השתנה‪ ,‬אני לא יודע אם לדבר על זה עכשיו‪.‬‬
‫ש‪ .‬אחר כך נדבר על זה‪ .‬כך היה בהתחלה?‬

‫ת‪ .‬כן ‪.‬‬

‫ש‪ .‬האם הגרמנים היו לפעמים גם מתעללים בקרבנות הללו לפני ההמתה בגאז?‬
‫ת‪ .‬ברוב המקרים‪ .‬אני חושב שזאת הייתה רק שאלה של זמן‪ .‬אם היה להם זמן להתעלל ‪-‬‬
‫התעללו במה שאפשר‪.‬‬
‫ש‪ .‬באיזה מובן התעללו? ת‪ .‬ראיתי מקרים מזעזעים מאד‪ .‬היו דוקרים‪ ,‬היו חותכים אברים‬
‫מהאנשים‪ ,‬מרביצים בלי הרף‪ ,‬זה היה דבר פשוט‪ ,‬שהיו מזרזים אותם על ידי מגלבים‪ .‬כל‬
‫הזמן היו מריצים אותם‪ .‬לא נתנו לאנשים שהות לחשוב על מה שקורה בכלל‪.‬‬
‫אבל היו מקרים שבמיוחד היו משאירים אנשים לשעשוע‪ .‬מהאחרונים של המשלוחים היו‬
‫משאירים‪ .‬ואנחנו היינו מעבר לחצר הזאת ושמענו מה שנעשה בפנים‪ .‬הצעקות היו איומות‪.‬‬
‫ואחר כך‪ ,‬כשאנחנו היינו נכנסים להוציא את החפצים‪ ,‬ראינו מספיק זוועות והרבה דם‪.‬‬
‫ש‪ .‬במה אתה עסקת שעה שהיית בסוביבור?‬
‫ת‪ .‬אני עסקתי בהרבה מאד עבודות‪ .‬רוב העבודה שלי הייתה במחסני מיון של החפצים של‬
‫האנשים‪ .‬אבל עסקתי גם בהקמת המחנה‪ ,‬בכל עבודות אפשריות של משק‪ .‬הייתי מנקה‬
‫בתי מגורים של האוקראינים‪ .‬ותקופה קצרה הייתי גם גוזז את השערות של הנשים לפני‬
‫שנכנסו לתאי הגאזים‪.‬‬
‫ש‪ .‬היית צריך לגזוז שערות הנשים לפני שנכנסו לתאי הגאזים?‬

‫ת‪ .‬כן‪.‬‬

‫ש‪ .‬מי ציווה עליך לעשות את המלאכה הזאת? ת‪ .‬זה היה פעם אחרי שעשו שכלולים גדולים‬
‫במחנה‪ ,‬אחרי שהייתה הפסקה במשלוחים‪ ,‬והגיעו רכבות מלאות עם חומרי בנין‪ ,‬הקימו‬
‫צריפים‪ ,‬הגדילו הכל‪ ,‬הגדילו את השמירות‪ ,‬הגיעו עוד ס"ס ‪. . .‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬שמעת את השאלה? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬מי ציווה עליך לעשות זאת? היועץ המשפטי‪ :‬מי נתן לך פקודה לגזוז שערות?‬
‫ת‪ .‬זה היה ס"ס מנגומרסקי‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬גברים ונשים? ת‪ .‬רק נשים‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 47 -‬‬

‫היועץ המשפטי‪ :‬מה היה קורה עם השיער? ת‪ .‬כשחזרנו משם סחבנו אתנו את השקים‬
‫למחסנים‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה יודע מה עשו עם השיער? ת‪ .‬אחר כך העמסנו על הקרונות‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה קרה לקבוצה שלכם של ‪ 150-100‬איש? כמה נשארתם אחרי חודש?‬
‫ת‪ .‬כ‪ 50-‬איש‪ .‬ש‪ .‬מה קרה עם ה‪ ?100-‬ת‪ .‬כולם נהרגו בכל מיני צורות‪ ,‬חלק איבד עצמו‬
‫לדעת‪ ,‬חלק השתגע‪ ,‬חלק נפצע בכל מיני צורות והגרמנים ירו בהם במקום‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה עשית ניסיון לאבד את עצמך לדעת?‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬עשיתי ניסיון‪ .‬לא ישנתי אותו לילה‪ .‬זה היה גם אחרי מקרה שגם חבר שלי ‪ -‬בכל‬
‫הצרות האלה תיכף מצאנו גם איזה חברים ‪ -‬איבד את עצמו לדעת‪ .‬מי שאיבד את עצמו‬
‫לדעת או נהרג באיזו צורה שהיא ‪ -‬כל אחד קנא בו‪ ,‬כל אחד אמר‪" :‬אוך‪ ,‬כמה טוב לו‪ ,‬כמה‬
‫מצויין שהוא כבר עבר את זה‪ .‬למה אנחנו נשארנו כאן‪ ,‬לחכות למוות שהוא בטוח‪ ,‬ולפני זה‬
‫עוד לסבול כל כך הרבה‪ ,‬במידה מסויימת עוד לעזור לגרמנים"‪ .‬כל אחד אמר זאת‪ ,‬אבל‬
‫הביצוע היה קשה‪.‬‬
‫ואני אותו לילה החלטתי להתאבד‪ .‬לקחתי חגורה‪ ,‬ניסיתי שוב פעם‪ ,‬כן ולא‪ .‬אני חייב להודות‬
‫שאיזה מן סימנים‪ ,‬תקוות‪ ,‬אני יודע?‪ ,‬אם לא נהרגתי פה‪ ,‬אם לא נהרגתי שם ‪ -‬אולי זה‪.‬‬
‫בסופו של עניין לא יכולתי יותר‪ ,‬זנחתי את הרעיון‪ .‬גם יצאתי פעם‪ ,‬התגנבתי ללזרט‪ ,‬לעיירה‪.‬‬
‫משום מה הגרמני ששלח אותי‪ ,‬זה היה בתקופה הראשונה ‪. . .‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬אתה אומר שזה היה בתקופה הראשונה‪ .‬אולי תשלים את זה?‬
‫ת‪ .‬זאת הייתה התקופה הראשונה‪ ,‬בחודש הראשון או בחודשיים הראשונים‪ ,‬בין הותיקים‬
‫האלה שהיו‪.‬‬
‫ש‪ .‬ואחרי כן? ת‪ .‬פשוט לא ידענו מה שנעשה‪ .‬זהו דבר שאי אפשר לתאר אותו‪ .‬כל אחד‬
‫ביקש את המוות‪.‬ואם הגיע עוד משלוח‪ ,‬ברור שישבנו ובכינו‪ .‬לא היה מדובר לא על אוכל ולא‬
‫על שום דבר‪.‬‬
‫אחרי כן קרו מקרים שאנשים במידה מסויימת התרגלו‪ .‬התרגלנו‪ .‬קיבלנו מין מהלך מחשבה‬
‫אחר‪ .‬ראינו מה שנעשה‪ .‬תחילה חשבנו שכל העולם הולך ונחרב‪ .‬כאשר ראינו שמגיעים‬
‫טרנספורטים בכל מיני צורות‪ ,‬אנשים מלובשים יפה‪ ,‬כאילו שנסעו לאיזה שהוא מקום לבקר‪,‬‬
‫אנשים מצרפת ומהולנד‪ ,‬מכל מיני ארצות‪ .‬הכל הולך יום יום‪ ,‬יום יום‪ .‬התרגלנו לצורת‬
‫המשטר בפנים‪ .‬והתרגלנו באיזו שהיא צורה‪ .‬במידה מסויימת התרגלנו למשטר של חיים‪.‬‬
‫יש גם לציין שתמיד הגיעו קרבנות חדשים‪ .‬אלה סבלו יותר ממה שסבלו אלה שנקראו‬
‫ותיקים‪ .‬במקרים מסויימים קיבלו הותיקים איזה ג'ובים מסויימים‪ .‬גם אני קיבלתי אחרי כן‬
‫תפקיד כזה‪ .‬עבדתי כמנקה בבתי מגורים של אוקראינים‪ ,‬ולא הייתי בעסק הזה‪ .‬אמנם גם אז‬
‫קיבלתי מכות‪ ,‬אבל בצורה אחרת‪ ,‬בצורה שאפשר יותר לסבול זאת‪.‬‬
‫כך זה היה מצד אחד ומצד שני‪ .‬התחלנו לחשוב אולי על בריחה‪ ,‬אולי על מרד‪ .‬זה התחיל‬
‫לתת לנו תקוות‪ .‬אנשים שבאו בטרנספורטים צעקו לנו‪" :‬תנקמו‪ ,‬תמכרו זהב‪ ,‬אולי תצילו את‬
‫עצמכם"‪ .‬כל אחד עבר איזה דברים שנשאר בחיים‪ .‬זה נתן לו תקווה‪ ,‬אולי מישהו יצא‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬איפה ניגנה התזמורת שהזכרת ומה היה תפקידה?‬
‫ת‪ .‬התזמורת הייתה במחנה מספר ‪ ,1‬שהיו מנגנים בכמה מקומות בכל מיני מצבים‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬מי היו חברי התזמורת?‬
‫ת‪ .‬יהודים‪ .‬בזמן שהמשלוחים היו הולכים‪ ,‬הם היו מנגנים‪ .‬היו מנגנים בתוך החצר שלנו‪.‬‬
‫התזמורת ניגנה גם בזמן שגרמנים היו באים ואמרו שננגן ונרקוד‪ .‬כל אחד רקד‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 48 -‬‬

‫היועץ המשפטי‪ :‬ציוו עליכם לשיר?‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬אחרי כל יום עבודה‪ ,‬שהתחיל מוקדם בבוקר‪ ,‬לפעמים באמצע הלילה‪ ,‬נמשך עד‬
‫אמצע הלילה או עד שעה מאוחרת‪ ,‬באו הגרמנים‪ .‬התחיל עניין של אימונים‬
‫‪( Strafexerzierung‬תרגילי עונשים) ולשיר שירים‪ ,‬ואם השירה לא הייתה כמו שצריך‪ ,‬עוד‬
‫פעם אימונים ועוד פעם אימונים‪ ,‬ושוב מכות מכות‪ .‬כך זה נמשך שעות‪.‬‬
‫ש‪ .‬מישהו המציא איזה המנון שהייתם צריכים לשיר אותו?‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬זה היה אונטרשטורמפירר וייס‪ .‬פעם בא אחרי העבודה‪ .‬העמידו אותנו‪ ,‬את כולנו‪ ,‬על‬
‫מגרש המסדרים‪ .‬הוא הקריא לנו לפני זה את המילים‪ .‬אחרי כן לימד אותנו את המנגינה‪.‬‬
‫אלה היו שני שירים בגרמנית נגד יהודים‪ .‬המילים זכורות לי‪ .‬אולי פה ושם יש איזה מין‬
‫שיבוש‪.‬‬
‫ש‪ .‬אולי תגיד חרוז אחד או שני חרוזים אופיניים מן השירים‪.‬‬

‫ת‪:‬‬

‫‪"Oh, gib uns Moses wieder. Zu diene Glaubensbrueder soll sich das Wasser‬‬
‫;‪wieder teilen, stellen auf Wassersaeulen, fest stellen wie Eine Felsenwad‬‬
‫‪dass in die schmale Rinne die ganze Judenschaft drinne. Mach die Klappe‬‬
‫"‪zu, und alle Voelker haben Ruhe. Jerusalem, Halleluja, Amen.‬‬
‫תרגום@‬
‫אה‪ ,‬החזר לנו את משה‪ .‬לבני אמונתך שוב ייחצו המים ויעמדו נא כנד‪ ,‬איתן‪ ,‬איתן כצוק‬
‫סלע‪ ,‬ובמעבר הצר‪ ,‬בצינור הצר‪ ,‬תעבור כל היהדות בתוכו‪ .‬סיגרו את האשנב‪ ,‬ולכל‬
‫העמים תהייה מנוחה‪ .‬ירושלים‪ ,‬הללויה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫זה היה מלווה עם תנועות‪ ,‬עם הרמת ידיים‪ ,‬עם כריעת ברד‪ ,‬עם כל מיני העוויות‪.‬‬
‫זה נמשך ‪ 3-4‬שעות‪.‬‬
‫ש‪ .‬היה עוד איזה שיר אחד שהייתם צריכים לשיר אותו ושתוכנו היה שכל היהודים‬
‫רמאים? רק את החרוז הזה תגיד לנו‪ .‬ת‪ .‬הסוף נגמר כך‪:‬‬
‫‪"Von Israel abstamme ich. Die Ehrlichkeit verdamme ich Zwei sind wie eins.‬‬
‫"‪Dann esse ich nicht vom Schwein. Ich bin ein Jude, will ein Jude sein.‬‬
‫תרגום@‬
‫מוצאי מישראל‪ .‬ליושרי אני בז‪ .‬שניים הם כאחד‪ .‬אינני אוכל מהחזיר‪ .‬אני יהודי‪ ,‬אני רוצה‬
‫להיות יהודי‪.‬‬
‫ש‪ .‬היו גם התעללויות בכם‪ ,‬בצוות העובדים?‬
‫ת‪ .‬פשוט קשה לתאר‪ .‬אפשר לומר שקשה היום להאמין‪ .‬אני יכול לספר על יום אחד מתוך‬
‫ימים רבים שהיו‪ .‬עבדנו אז במחנה המיון‪ .‬התחילו למיין את הערימות שנערמו במשך הזמן‪,‬‬
‫גמרנו להוציא חפצים מתוך סככה אחה‪ .‬פאול היה אז המפקח שלנו‪ .‬קרה שבין קורת הגג‬
‫ובין הגג נשארה מטריה סגורה‪ .‬הוא שלח בחור אחד למעלה להוריד את המטריה‪ .‬זה היה‬
‫בגובה של ‪ 8-7‬מטר‪.‬‬
‫הבחור טיפס דרך הקורה‪ ,‬הלך על הידיים‪ ,‬לא היה מספיק זריז‪ ,‬נפל למטה‪ ,‬שבר את אבריו‪.‬‬
‫בגלל זה שנפל קיבל ‪ 25‬מלקות ונשיכת כלב‪ .‬זה מצא מאד חן בעיני פאול‪ .‬הלך וקרא‬
‫לגרמנים אחרים‪ .‬קרא את אובשרפירר מיכל ושטייפל ואחרים‪ .‬צעק להם‪ :‬מצאתי בין היהודים‬
‫צנחנים‪ .‬אתה רוצה לראות? הם התחילו לצחוק ולצעוק‪.‬‬
‫התחילו לשלוח אחד אחרי השני אנשים שילכו על הקורה‪ .‬עברתי פעמיים את הקורה‬
‫הזאת‪ ,‬הייתי די זריז; ומי שנפל‪ ,‬היו שם אנשים מבוגרים יותר‪ .‬או שמרוב פחד נפלו‪ ,‬נפלו‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 49 -‬‬

‫למטה‪ .‬כאשר נפלו למטה קיבלו מכות רצח‪ ,‬והכלב נשך כל הזמן‪ .‬בתוך כל זה נכנס פאול‬
‫לריצה‪ ,‬לאכסטזה‪ ,‬נושך אחד‪ ,‬ירה בו כדור במקום‪ .‬כך עברו כולם‪ ,‬כל אלה שעבדו שם את‬
‫"המשחק" הזה‪.‬‬
‫אחרי כן המציא משהו אחר‪ .‬שם היו הרבה עכברים‪ .‬בזמן שהחפצים היו נערמים‪ ,‬היו שם‬
‫המון עכברים‪ .‬נתן פקודה‪ :‬חמישה אנשים יצאו החוצה‪ ,‬האחרים יתפסו עכברים‪ ,‬כל אחד‬
‫יתפוס שני עכברים‪ .‬מי שלא יתפוס‪ ,‬יומת‪ .‬לא קשה היה לתפוס‪ .‬תפסנו עכברים‪ .‬ל‪5-‬‬
‫האנשים קשרנו את המכנסים למטה ומלאנו בפנים עכברים‪ .‬האנשים נצטוו לעמוד דום‪ .‬הם‬
‫לא יכלו להחזיק מעמד‪ .‬הסתובבו פה ושם וקיבלו מכות רצח‪ .‬הצחוק של הגרמנים היה גדול‪.‬‬
‫נגמר העסק הזה‪ ,‬התחיל עסק אחר‪ .‬היה שם יהודי אחד‪ ,‬פאול קרא לו‪ ,‬וכל היהודים קראו‬
‫לו "דער שרעקליכע איוון" [איוון האיום]‪ .‬האיש הזה היה מגולח חצי זקן‪ .‬חצי ראש‪ ,‬חצי‬
‫גבה וחצי שפם‪.‬‬
‫ש‪ .‬מי גילח אותו ככה?‬
‫ת‪ .‬ספר יהודי‪ .‬הוא קיבל הוראה כזאת‪ .‬היה עוד אחד בצד השני‪ .‬היו מופיעים כל יום בפני‬
‫המיסדר מגולחים למחצה‪ .‬התעללו ביהודי זה קשות‪ .‬שמעתי כי האדם ביקש הרבה‬
‫פעמים שיירו בו‪ .‬היה חזק‪ .‬מה שלא עשו לו‪ ,‬הוא עודנו חי‪ .‬ציוו להביא משהו‪ .‬מיכל הלך‬
‫אז‪ .‬על יד הקופה היו כל מיני תרופות‪ .‬הביאו איזה בקבוקים‪ .‬אינני יודע מה היה בפנים‪ .‬נתנו‬
‫לו לשתות‪ .‬נהפך לצהוב ונפל כמת‪.‬‬
‫הגרמני ציווה להביא מים‪ .‬שפכו עליו מים‪ .‬הרביצו לו‪ ,‬לא הרגיש שום דבר‪ .‬כל הדבר נמשך‬
‫כמעט כל היום עד שהגיעה השעה ללכת למחנה שלנו‪ .‬ציוו לקחת קרש‪ ,‬לשים למעלה‪ ,‬ללכת‬
‫בצעדים איטיים ולשיר מרש אבל‪ .‬בצורה כזו נגמר היום ההוא‪.‬‬
‫באותו יום נהרגו אנשים‪ ,‬אינני יודע כמה‪ .‬מספר מקרים ראיתי לבדי‪ 6-5 .‬אנשים נהרגו‬
‫במקום‪ .‬היו התעללויות‪.‬‬
‫אני רוצה לציין כמה מקרים באופן כללי‪ .‬שם עשו מאתנו חיות‪ .‬האנשים בחצר היה עליהם‬
‫ללכת על ארבע ולנבוח‪ .‬היה בחור אחד שבמשך כמה ימים תפקידו כל הזמן היהלרוץ על‬
‫ארבע ולנבוח‪ ,‬לתפוס את כולם במכנסיים‪ .‬המציאו כל מיני דברים‪ .‬למעשה בזה הם הפריעו‬
‫למהלך העבודה‪ .‬לפעמים אי אפשר היה לעבוד‪ .‬אחד החביא אצל השני‪ .‬זו לא איתה עבודה‪.‬‬
‫היו ימי שעשועים‪.‬‬
‫ש‪ .‬לאיזה יחידה היו שייכים אותם גרמנים?‬

‫ת‪ .‬ס"ס‪.‬‬

‫ש‪ .‬אתה זוכר יום אחד שבו הודיעו לכם כי יהיה ביקור של איש חשוב‪ .‬נכון?‬

‫ת‪ .‬כן ‪.‬‬

‫ש‪ .‬הגיע הימלר‪ ,‬אתה זוכר?‬
‫ת‪ .‬כן‪ .‬עבדתי אצל האוקראינים‪ .‬למעשה דיברו כבר על כך‪ .‬ניקו את המחנה באופן יסודי‪.‬‬
‫הייתה תכונה וכל המחנה ידע שהימלר צריך לבוא‪ .‬עובדי המחנה לא יצאו לעבודה באותו‬
‫יום‪ .‬אסור היה שמישהו ייראה מחוץ למקום הסגור שלנו‪ .‬אני ועוד כאלה עבדנו בתפקידים‬
‫אלה‪ .‬עבדתי אצל האוקראינים‪ .‬עבדתי שם וראיתי איך שהגיעה רכבת מיוחדת‪ .‬זו הפעם‬
‫הראשונה שהגיע בשטאב כזה ביקור‪ .‬ירדו כמה מאות אנשים‪ .‬אולי אני מגזים‪ ,‬אבל הרבה‬
‫מאד אנשים‪ .‬במרכז ‪ -‬ותיכף המבט נפל על המרכז ‪ -‬הגיע הימלר‪.‬‬
‫ש‪ .‬מאיפה אתה יודע שזה היה הימלר?‬
‫ת‪ .‬אני יודע‪ ,‬הסתכלתי‪ .‬ידעתי שהוא צריך לבוא‪ .‬ראיתי את הכבוד שיתר אנשי הס"ס חלקו‬
‫לו ‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 51 -‬‬

‫ש‪ .‬יתכן שזה היה קצין בכיר אחר?‬
‫ת‪ .‬ידענו שהימלר צריך לבוא‪ .‬כל המחנה ידע‪ .‬דיברו גם הגרמנים‪ .‬זה היה ידוע‪ .‬הם הלכו‬
‫ישר למחנה ‪ 3.‬זו הייתה תקופה שלא היו משלוחים‪ .‬אחרי זה עשו שיפוצים והגדילו את כוח‬
‫הקיבול של המחנה‪ .‬הביאו ממחנה עבודה כמה מאות נשים‪ ,‬החזיקו אותן כמה ימים‪ .‬באותו‬
‫רגע שהם הגיעו ‪ -‬הכניסו אותן לתאי הגאזים‪ .‬הימלר עם פמלייתו ירדו לראות איך זה‪.‬‬
‫ש‪ .‬זאת אינך יודע כי לא היית שם‪ .‬ת‪ .‬היה לנו קשר עם מחנה ‪ 3.‬קיבלנו ידיעות על כך‪.‬‬
‫ש‪ .‬שמעת מאחרים? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬האם אתה יודע מי עוד היה בפמלייה של הימלר ? תאמר רק אם אתה יודע בבטחה‪.‬‬
‫ת‪ .‬בבטחה אינני יודע‪.‬‬
‫ש‪ .‬הימלר היה רק פעם אחת?‬
‫ת‪ .‬אצלנו היה בא כל כמה זמן‪ .‬האווירון היה נוחת בתוך המחנה‪ .‬אני לא ידעתי מי זה‪ .‬את‬
‫זהותו אני זוכר‪ .‬היה אדם נמוך עם בגדים חומים‪ .‬היה תמיד יורד‪ ,‬בדרך כלל רץ ישר למחנה‬
‫‪ 3.‬לפעמים היה בביקור חטוף במחנה ‪ 2,‬לראות מה שנעשה‪.‬‬
‫ש‪ .‬את אייכמן ראית שם פעם? ת‪ .‬כרגע אינני זוכר‪ .‬אני לא בטוח בזה‪ .‬אמנם זה לא נותן לי‬
‫מנוחה‪.‬‬
‫ש‪ .‬לתוך סוביבור הגיעו רק יהודים להשמדה? ת‪ .‬מקרה אחד אני זוכר של לא‪-‬יהודים‪ .‬זה‬
‫היה משלוח של צוענים‪ .‬היתר ‪ -‬כולם יהודים‪.‬‬
‫ש‪ .‬כמה אנשים היו מגיעים מדי שבוע באותה תקופה שהיית שם‪ ,‬או מידי יום?‬
‫ת‪ .‬היו תקופות‪ .‬לפעמים היו פחות משלוחים; לפעמים היו יותר משלוחים‪ .‬היו תקופותשהגיעו‬
‫כמה רכבות ליום‪ .‬בבוקר‪ ,‬לפנות ערב‪ ,‬לפנות בוקר‪ ,‬באמצע הלילה שמענו קטר מכניס‬
‫קרונות חדשים‪ .‬אז הגיעו כל יום חמישי משלוחים מהולנד‪ .‬כל יום חמישי‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה זוכר משלוח של בית חולים מהולנד‪ ,‬אנשים עם אלונקות‪ ,‬רופאים‪ ,‬אחיות וצוות?‬
‫ת‪ .‬כן‪ .‬אני זוכר כמה בתי חולים‪ .‬בית חולים של חולי‪-‬רוח‪ .‬הגרמנים התעללו בהם קשה מאד‪,‬‬
‫זוועה להסתכל‪ .‬אנשים חולים‪ ,‬אנשים רצו‪ ,‬צחקו‪ ,‬עשו מהם צחוק‪ ,‬הרביצו‪ ,‬ירו‪ .‬זה היה‬
‫משלוח של חולי‪-‬רוח‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך היה משלוח של בית חולים‪ ,‬דומני שזה היה מהולנד‪ .‬הם ירדו עם אלונקות‪ ,‬הורידו‬
‫חולים‪ .‬חלק הובילו בידיים‪ ,‬הושיבו אותם‪ .‬רופאים ואחיות טיפלו בכך‪ .‬העמידו שולחן באמצע‬
‫המגרש‪ ,‬התיישב שם מנהל בית החולים‪ ,‬או רופא ראשי‪ .‬הוציא פנקס ורשם דברים‪ ,‬נתן‬
‫הוראות‪ .‬התרוצצו הרופאים והאחיות כל הזמן‪ .‬היה רושם שכל המחנה נהפך לבית‪-‬חולים‬
‫שלם‪ .‬אחרי שעה וחצי‪-‬לא היו לא חולים‪ ,‬לא רופאים ולא מלוויהם‪.‬‬
‫ש‪ .‬הגיע משלוח מביאליסטוק‪ .‬רכבת עם משמר כבד? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬היית כאשר נפתחו הקרונות? ת‪ .‬כן‪ .‬ש‪ .‬מה ראית ?‬
‫ת‪ .‬משלוח כזה לא ראינו‪ .‬הקרונות היו שבורים‪ .‬ראינו קרונות שעומדים בחוץ‪ .‬היו שם אולי‬
‫מאות ואולי אלפים של אנשי ס"ס‪ ,‬אוקראינים‪ ,‬שליוו את הרכבת‪ .‬הקרונות היו שבורים‪ .‬בפנים‬
‫היו אנשים חצי‪-‬מתים וחצי‪-‬חיים‪ .‬אנשים במצב איום‪ ,‬מתים‪ ,‬חיים ‪-‬הכל יחד‪ .‬פצועים‪ …‬זה‬
‫היה משהו נורא‪.‬‬
‫את האנשים האלה התחילו להוביל לחצר איפה שהיו מפשיטים את האנשים‪ .‬היו צעקות‪,‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 51 -‬‬

‫אנשים התנגדו‪ .‬התנגדו‪ ,‬לא זזו ממקום למקום‪ .‬לכל דבר התנגדו‪ .‬הגרמנים הגבירו את‬
‫השמירה‪ .‬כולם היו מצויידים במכונות ירייה‪ .‬כל הזמן ירו‪ .‬מהיריות חלק נפל‪ ,‬חלק הלך‪ .‬חלק‬
‫מהאנשים הכניסו לתוך החצר‪.‬‬
‫אז הקצין מיכל צעק‪" :‬שקט"‪ ,‬בקול צעקה גדולה הוא צעק "שקט"‪ .‬הוא הצליח‪ ,‬והאנשים‬
‫השתתקו במקצת‪ .‬הוא אמר להם‪" :‬אני יודע היטב שאתם רוצים למות‪ ,‬אבל זה לא יעזור‬
‫לכם‪ .‬אתם מוכרחים שוב פעם לעבוד‪ ".‬הוא אמר בקול תקיף מאד‪ .‬במידה מסויימת אולי‬
‫הצליח הטריק שלו‪ .‬חלק האנשים התחיל ללכת‪ .‬התפשט‪ .‬זה אולי הייתה ההשפעה של כמה‬
‫דקות‪ ,‬והצעקות היו עד השמים אז‪ .‬הגרמנים יותר הרגו בדרך מאשר הובילו לתאי הגאזים‪.‬‬
‫ש‪ .‬היה פעם איש ס"ס שאמר לכם שהוא איננו מוכן להמשיך בעבודה זו?‬

‫ת‪ .‬כן‪.‬‬

‫ש‪ .‬ספר פרטים‪ .‬ת‪ .‬מקרה יוצא דופן‪ .‬עבדתי בהנחת רכבת צרה ששימשה אחר כך להוביל‬
‫את האנשים‪ ,‬חולים או מתים‪ ,‬מהמשלוחים ישר למשרפות‪ .‬עבדתי בהנחה‪ ,‬ושם עבד גרמני‬
‫אחד ‪ -‬גצינגר ‪ -‬והוא היה סדיסט איום‪ .‬עם פטיש היה הורג אנשים‪.‬‬
‫יום אחד באתי לעבודה ומצאתי שם אונטרשטורמפירר שוורץ‪ ,‬כך נחרת השם בזכרוני‪ ,‬אבל‬
‫אני לא בטוח אם השם נכון‪ .‬החברים‪ ,‬כמה שפחדו מאנשי ס"ס‪ ,‬עוד יותר פחדנו ממישהו‬
‫חדש‪ .‬זה היה מישהו כזה‪ .‬ראינו קצין גבוה חדש‪ .‬פחדנו נורא‪.‬‬
‫ת‪ .‬אונטרשטורמפירר‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין מה הייתה דרגתו?‬
‫תפסתי את אדני הרכבת‪ ,‬העמסתי על גבי והתחלתי לרוץ‪ .‬הוא קרא לי ואמר‪" :‬אתה משוגע?‬
‫למה אתה לוקח כל כך הרבה?"‪ .‬חשבתי שהוא רוצה ל"סדר" אותי‪ ,‬הורדתי אדן אחד‪ ,‬הוא‬
‫לקח והוריד בעצמו עוד אחד‪ .‬התחלתי לרוץ‪ ,‬והוא אמר לי‪" :‬מה אתה רץ? יש לנו מספיק‬
‫זמן"‪ .‬וכך המשכתי‪ ,‬כשחזרתי מהעבודה סיפרתי זאת לחברים‪ .‬וזה נהפך ממש לאגדה‪ ,‬שיש‬
‫איש ס"ס אחד אשר מתנהג כבן‪-‬אדם‪.‬‬
‫ראיתי אותו בשעת משלוח‪ ,‬הוא היה מסתובב כמתבייש והיה מוריד את פניו‪ .‬לפעמים היה‬
‫ניגש‪ ,‬אומר מילה טובה‪ .‬אף פעם לא הרביץ‪ .‬הוא היה חודש‪ ,‬חודש וחצי‪ ,‬בערך תקופה‬
‫כזאת‪ .‬הוא בא פעם אלינו לצריף ואמר‪" :‬לא ידעתי לאן הובילו אותי‪ ,‬וכמו שנודע לי ‪ -‬מיד‬
‫ביקשתי העברה‪ ,‬והנה אני עוזב אתכם"‪ .‬הוא לחץ לאחדים מאתנו את הידיים ואיחל לנו‬
‫שנשאר בחיים‪ ,‬וכך הוא עזב‪.‬‬
‫זה היה מקרה יחידי‪ .‬היה עוד מקרה‪ .‬שלא היה לנו קשר אתו‪ ,‬זה היה אופה‪ ,‬איש ס"ס זקן‪.‬‬
‫כל היתר ביצעו הוראות‪ .‬הם שמחו על כך‪ ,‬והם אפילו הפכו את ההוראות‪ ,‬כי לו היו ממלאים‬
‫את ההוראות זה לא היה מצריך כל כך הרבה זמן‪ ,‬אבל הם היו מתעללים‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬אצלכם בפנים היו כל הזמן תכניות של בריחה‪ ,‬נכון?‬
‫ש‪ .‬אולי תספר לנו בקצרה את המקרה של היהודי‪ ,‬קפטן של אוניה‪ ,‬יהודי מהולנד‪,‬‬
‫שניסהלארגן בריחה? ת‪ .‬מותר לי לתאר קצת את האווירה במחנה?‬
‫ש‪ .‬בבקשה‪ .‬ת‪ .‬כפי שכבר ציינתי יש להבדיל בין שתי תקופות במחנה‪ ,‬הראשונה והשנייה‪.‬‬
‫ש‪ .‬התקופה מבחינת האסיר? ת‪ .‬מבחינת האסיר‪ ,‬במשך הזמן התרגלו לצורת החיים‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬זאת הזכרת כבר‪.‬‬
‫ת‪ .‬אבל היו כמה גורמים שנתנו לנו את הכוח לחיות‪ .‬קודם כל צריך היה להודיע לעולם‪,‬‬
‫צריך היה לצאת החוצה‪ ,‬צריך היה לנסות לברוח‪ ,‬צריך היה לעשות מאמץ‪ ,‬ואמנם בעבודות‬
‫הקשות זה היה אפשרי‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 52 -‬‬

‫היועץ המשפטי‪ :‬הייתה עזרה הדדית בין האסירים?‬
‫ת‪ .‬הייתה‪ .‬היא הייתה חזקה מאד‪ .‬לולא זאת לא הייתי חי היום‪ ,‬כי חליתי שם בטיפוס‪ ,‬כמה‬
‫שזה מוזר‪ ,‬עברתי את כל מחלת הטיפוס מבלי שהגרמנים יידעו על כך‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה היו הגילויים של העזרה ההדדית? כיצד זה התבטא?‬
‫ת‪ .‬התקשרה ידידות והאנשים עזרו לחבריהם ככל האפשר‪ .‬החיים אמנם לא היו חשובים‬
‫לנו‪ ,‬והיו מתבדחים על כך‪ .‬אבל יום יום‪ ,‬מי שעבד במקום שאפשר להביא אוכל וסיגריה‪ ,‬הוא‬
‫הביא זאת מבלי לחשוב‪ .‬והייתה עזרה למי שלא הרגיש טוב‪ ,‬ידענו שמי שחולה ‪ -‬יהרגו אותו‪,‬‬
‫והיה צריך לחפות עליו‪ ,‬ופעם עשינו זאת גם בעזרת קאפו‪.‬‬
‫ש‪ .‬פעם היה מקרה של גניבת בנזין והצתה‪ .‬ספר‪ ,‬בבקשה‪ ,‬על כך‪ ,‬על הקפטן ההולנדי‪,‬‬
‫ובסוף על המרד‪.‬‬
‫ת‪ .‬היו ניסיונות‪ .‬בהתחלה‪ ,‬פעם אחת‪ ,‬ברחו שני אנשים‪ .‬אחר כך גברה האחריות‬
‫הקולקטיבית‪ .‬הכרנו אחד את השני וחשבנו איך לברוח כולנו ביחד‪ .‬פעם תוכננה תכנית‬
‫ובחור אחד התנדב להתגנב בערב למחסנים הענקים ולגנוב בנזין על מנת ב‪ 21-‬בלילה‬
‫להצית שריפות‪ ,‬וברגע שיתחילו השריפות והגרמנים יתחילו לרוץ ‪ -‬היינו צריכים לברוח‬
‫מהמחנה‪.‬‬
‫התכנית הוכשלה ברגע האחרון‪ .‬בעצם לא ברגע האחרון‪ .‬היינו חייבים להודיע לכולם‪ ,‬כדי‬
‫שאף אחד לא יישן בזמן שזה יקרה‪ .‬והיו שנים‪ ,‬שאמרו שאם אנחנו נבצע זאת הם יודיעו‬
‫לגרמנים‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬יהודים? ת‪ .‬יהודים‪ .‬הם טענו‪" :‬אם יש לנו לחיות עוד שבועיים שלושה ‪ -‬אל‬
‫תהרגו אותנו עכשיו"‪ .‬והיה צריך לזנוח את התכנית‪ .‬היה מקרה שהיה איזה קפטן‬
‫מההולנדים‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬יהודי?‬
‫ת‪ .‬יהודי‪ .‬והוא נעמד בראש ארגון מרד‪ .‬ואז הייתה זו תקופה שהיו יחידים בין האוקראינים‪,‬‬
‫שאפשר היה לדבר איתם‪ .‬הם סיפרו כל מיני סיפורים על פרטיזנים ונוצר קשר בינו ובין‬
‫האוקראינים לעשות מרד‪ .‬אחד מהאוקראינים נעצר‪ ,‬באפל‪ ,‬לפנות ערב‪ ,‬הוציאו אותו והתחילו‬
‫לחקור מי היה בין המארגנים שרצו לברוח‪ .‬האיש הזה עמד במכות ובעינויים עד אין סוף‪,‬‬
‫וטען‪" :‬רק אני רציתי לברוח"‪.‬‬
‫הגרמנים אמרו שאם לא יגיד הם ייקחו את כל אנשי בלוק‪ ,‬אינני זוכר איזה מספר‪,‬הבלוק‬
‫שהוא בא אתם‪ ,‬ייקחו אותם למחנה ‪ 3‬ושם יכרתו את ראשי כולם לעיניו‪ ,‬ואותו יהרגו האחרון‪.‬‬
‫הוא אמר‪" :‬בין כה וכה אתם עושים מה שאתם רוצים"‪ .‬ואז ניתנה ההוראה לכל הבלוק לנוע‬
‫למחנה ‪.3‬‬
‫למחרת נודע לנו שהגרמנים עמדו בדיבורם‪ ,‬וכל הראשים נכרתו‪ .‬ואחרי המלחמה – יש איזה‬
‫עדות של בחור‪ ,‬שהוא עכשיו בחוץ לארץ‪ ,‬שהוא תפס גרמני שהיה אחראי‪ ,‬נובק‪ .‬הוא היה‬
‫באזור הרוסי‪ ,‬ערכו אצלו חיפוש ומצאו תמונות‪ ,‬ובין התמונות שמצאו ‪ -‬התמונה של כריתת‬
‫הראשים‪.‬‬
‫ש‪ .‬אחר כך הגיעו יהודים‪ ,‬שבויי מלחמה סובייטים‪ ,‬והם סיפרו לכם שאפשר להמית‬
‫גרמנים? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬זה עורר אצלכם את תוכניות המרד והבריחה?‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 53 -‬‬

‫ת‪ .‬למעשה כמה שנכשלו עוד היו ניסיונות‪ .‬אני נתתי רק כמה דוגמאות‪ ,‬אולם כל‬
‫המחשבות שלנו כאשר היה לנו רגע של פנאי היו מכוונות לבריחה‪ .‬היינו מוכנים לעשות את‬
‫הדברים‪ .‬לא היה פחד‪ ,‬אולם פשוט לא ידענו את המלאכה‪.‬‬
‫ש‪ .‬אני אבקש עד אחר לספר על המרד עצמו‪ ,‬אולי תספר מתי היה המרד ומתי ברחתם?‬
‫ת‪ .‬ב‪ 41-‬באוקטובר‪.‬‬

‫ש‪ .‬באיזו שנה? ת‪ .‬ב‪.1943-‬‬

‫ש‪ .‬כמה אנשים ברחו? ת‪ .‬אי אפשר לדעת במדוייק‪ .‬כי ברחו לכל הצדדים‪ ,‬אבל לפי השערה‬
‫ברחו כ‪ 300-‬איש‪ .‬היו אז בתוך המחנה כ‪ 700-600-‬איש‪ ,‬חצי הצליח לברוח ובערך חצי נהרג‬
‫בזמן המרד‪ .‬ש‪ .‬חיפשו אחריכם? אב בית הדין‪ :‬אתה היית אחד הבורחים?‬
‫ת‪ .‬כן‪ .‬הגרמנים‪ ,‬אני חושב שהם עשי גיוס בכל הסביבה‪ ,‬חיפשו‪ ,‬הפעילו אווירונים‪ .‬במשך‬
‫שבועות‪ ,‬אחרי שעוד התהלכתי ביערות‪ ,‬עוד חיפשו הגרמנים בכל הסביבה‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬אחר כך הסתתרת ביערות?‬

‫ת‪ .‬אחר כך הייתי ביערות‪ ,‬עוד שנה‪.‬‬

‫ש‪ .‬על זה עוד נדבר‪ .‬כך ניצלת‪ .‬כמה נותרו מ‪ 300-‬הבורחים אחרי המלחמה בחיים?‬
‫ת‪ .‬נפגשנו אחרי המלחמה בלובלין‪ ,‬כל אלה שברחו‪ ,‬כולם היו באזור‪ ,‬היו איזה שלושים וכמה‬
‫איש ‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬ד"ר סרבציוס‪ ,‬יש לאדוני שאלות לעד?‬
‫ד"ר סרבציוס‪ :‬אדוני העד‪ ,‬כמה זמן היית בסוביבור‪ ,‬ממתי ועד מתי?‬
‫ת‪ .‬הייתי ‪ 17‬חודש‪ ,‬ממאי ‪ 1942‬עד ‪ 14‬באוקטובר ‪.1943‬‬
‫ש‪ .‬האם תוכל למסור כמה אנשים הושמדו בתקופה זו שם לפי הערכתך‪ ,‬כמה שתוכל?‬
‫ת‪ .‬אני רוצה להגיד‪ :‬אינני יכול להעריך‪ .‬אני ראיתי לפני יום יום מאות ואלפי אנשים‪ .‬אבל כפי‬
‫שדיברו‪ ,‬כפי שנפגשנו אחרי המלחמה וכפי שדיברו בתוך המחנה‪ .‬אז נקבו במספר של‬
‫מיליון‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬במשך התקופה שאתה היית שם?‬
‫ת‪ .‬במשך התקופה הזאת‪ ,‬זו למעשה התקופה שבכלל התקיים המחנה‪ ,‬כי אחר כך הגרמנים‬
‫חיסלו אה כל המחנה‪ .‬אחרי שעשינו את המרד‪.‬‬
‫השופט הלוי‪ :‬אבל זאת לא הערכתך‪ ,‬אתה לא יכול להעריך את זה כך‪.‬‬
‫ת‪ .‬לא‪ ,‬אינני יכול להעריך‪.‬‬
‫ד"ר סרבציוס‪ :‬האם גם לא תוכל לנקוב במספר משוער? אמרת מיליון או מאה אלף?‬
‫ת‪ .‬אני ראיתי לפני רק אלפים‪ ,‬יום יום‪ ,‬אנשים באים והולכים להשמדה ולא היה‬
‫ש‪ .‬אין לי עוד שאלות‪.‬‬
‫באפשרותי וגם לא היה בראשי לספור את האנשים‪.‬‬
‫השופט הלוי‪ :‬זה היה רק מחנה השמדה?‬
‫ת‪ .‬כן‪ .‬היו כמה מקרים בודדים שכנראה לפי הוראה מיוחדת הוציאו כמה מכוניות ‪. . .‬‬
‫בזמן איזה משלוח הוציאו כמה מכוניות למחנות עבודה‪ ,‬מקרים בודדים מאד‪.‬‬
‫ש‪ .‬אבל חוץ ממקרים בודדים‪ ,‬כל המשלוחים באו להשמדה?‬

‫ת‪ .‬כן‪ ,‬באותו יום‪.‬‬

‫ש‪ .‬קודם אמרת שאת הנשים והילדים כולם הרגו בגאזים‪ ,‬תיכף?‬

‫ת‪ .‬כן‪.‬‬

‫ש‪ .‬והגברים‪ ,‬מהם בחרו אנשים בריאים לעבודה?‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 54 -‬‬

‫ת‪ .‬הגברים‪ ,‬ברוב המשלוחים‪ ,‬גם כן כולם הלכו‪ ,‬או לפני או אחרי זה‪ .‬אבל היו מקרים‪ ,‬כל‬
‫פעם היו מוציאים אנשים לעבודה‪ ,‬כי בינתיים תמיד המספר שלנו היה קטן‪ ,‬רק יחידים היו‬
‫נשארים תקופה יותר ארוכה‪ .‬אנשים חיו רק חודש‪ ,‬רק שבועיים לפעמים‪.‬‬
‫ש‪ .‬העבודה הייתה רק העבודה שהייתה נחוצה להחזיק את המחנה ועבודות עזר להשמדה?‬
‫ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ת‪ .‬שום דבר אחר‪.‬‬
‫ש‪ .‬זאת אומרת חוץ מהשמדה לא עשו שם שום דבר ממשי?‬
‫ש‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬השאירו בחיים רק צוות? ת‪ .‬כן‪ ,‬למעשה הוא הוחלף כל הזמן‪.‬‬
‫ש‪ .‬הרכב הצוות הוחלף?‬
‫ת‪ .‬הוחלף תמיד‪ ,‬אבל תמיד היו איזה בודדים שנשארו יותר זמן‪ .‬בדרך כלל משום‬
‫שקיבלו איזה עבודות צדדיות‪.‬‬
‫ש‪ .‬הצוות הוחלף באופן שיטתי‪ ,‬חברי הצוות הושמדו בכוונה או באופן טבעי?‬
‫ת‪ .‬זאת אינני יודע‪ ,‬אני רק יודע שבכל פעם הרגו חלק‪ ,‬היו באים ומוציאים חלק ליריות‪.‬‬
‫ש‪ .‬הצוות היה קטן באופן יחסי?‬
‫ת‪ .‬בהתחלה‪ ,‬חוץ מבעלי מקצוע‪ ,‬כל הצוות היה של כ‪ 001-‬איש‪ ,‬אבל בכל פעם הוא גדל‬
‫והקימו עוד צריפים‪ .‬הוא גדל גם משום שהתחילו לנצל כל מה שאפשר‪ ,‬התחילו למיין כל דבר‬
‫שלפני כן לא עשו‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה היה המספר הגדול ביותר?‬
‫ש‪ .‬קודם היה יותר קטן?‬

‫ת‪ 700-600 .‬בזמן המרד‪.‬‬

‫ת‪ .‬כן‪.‬‬

‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬מתי נודע לך‪ ,‬מתי התברר לך לראשונה שיש שם לא חדרי מקלחת אלא תאי‬
‫גזים? ת‪ .‬בימים הראשונים‪ .‬היו איזה ספקות‪ ,‬אבל זה היה ידוע‪.‬‬
‫ש‪ .‬לך לא נתנו אז לגשת עד לשם? ת‪ .‬לא‪ ,‬אף אחד ממחנה ‪ 1‬ו‪ 2-‬לא נכנס למחנה ‪ ,3‬ואם‬
‫נכנס ‪ -‬לא יצא יותר‪.‬‬
‫ש‪ .‬ראו את מחנה ‪ 3‬משם? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬היו גם משרפות‪ ,‬לא כן? ת‪ .‬תקופה מסויימת הם היו מחזיקים את האנשים בבורות‪ .‬פעם‬
‫הגיע איזה באגר‪ ,‬מנוף‪ ,‬והוא עבד במשך חדשים בהוצאת הגוויות מהבורות ושריפתן על‬
‫ערימות‪.‬‬
‫ש‪ .‬אפשר היה לראות את מחנה ‪ 3‬ממחנה ?‪1‬‬

‫ת‪ .‬מחנה ‪ 3‬היה בתוך יער‪.‬‬

‫ש‪ .‬דבר אחד לא הבנתי‪ .‬סיפרת לנו איך הגרמנים השתדלו להוליך את הקרבנות שולל עד‬
‫ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫הרגע האחרון ממש‪ .‬מצד שני סיפרת לנו שהיו מתעללים בהם‪.‬‬
‫ש‪ .‬סיפרת קודם על הדרשן הזה‪ .‬ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬איך הדברים האלה מתיישבים?‬
‫ת‪ .‬למעשה‪ ,‬ההוראה כנראה הייתה להוליך שולל עד לרגע האחרון כדי שלא יהיו בעיות‪.‬‬
‫אבל הגרמנים רצו להתעלל קצת‪ ,‬אז הם מצאו אפשרויות‪ .‬למשל‪ ,‬היו משלוחים שהיו ניתנים‬
‫להם לאכול ולשתות כשהגיעו‪ ,‬והיו נותנים להם נייר ומעטפות לשלוח מכתבים הביתה‪ .‬והיו‬
‫נכנסים לחצר ששם היו מפשיטים אותם‪ ,‬אחרי שמיכל היה נואם היו מוחאים כף‪ .‬ולא פעם‪,‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 55 -‬‬

‫אלה היו הרבה מקרים שמחאו כף על הדברים האלה‪ .‬אבל במשלוחים מסוימים הם העדיפו‬
‫להתעלל‪ ,‬שהעסק לא ילך כל‪-‬כך חלק‪.‬‬
‫ש‪ .‬האם הגרמנים היו שותים לשכרה? ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬הרבה? ת‪ .‬כן‪ ,‬היו שותים‪ ,‬בכל אופן עד כמה שאני יודע‪ ,‬פאול זה תמיד היה שיכור‪.‬‬
‫ש‪ .‬רצית עוד להוסיף משהו? ת‪ .‬כן‪ ,‬רציתי לתאר משלוח ממיידנק‪ .‬זה היה משהו מיוחד‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬זה היה משלוח שכולו הגיע ממש שלדים למחנה‪ .‬אם בית המשפט ירשה‬
‫לעד‪ ,‬זה ייקח רק רגע‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬טוב‪ ,‬תוסיף את זה‪.‬‬
‫ת‪ .‬פעם הגיע משלוח ממיידנק‪ .‬הם היו שלדי אדם‪ ,‬לבושים בבגדי פסים‪ .‬אותו יום קרה איזה‬
‫קלקול בתא הגאזים‪ ,‬כנראה‪ ,‬והם לנו אצלנו‪ ,‬לנו במגרש‪ .‬היו אנשים שבכלל לא היה איכפת‬
‫להם שום דבר‪ .‬הרביצו בהם‪ .‬הם לא צעקו‪ ,‬הם רק נאנחו‪.‬‬
‫קיבלנו הוראה לתת להם אוכל‪ .‬הלכנו לחלק להם אוכל‪ ,‬אז הם הוציאו את המרץ האחרון‬
‫שלהם‪ .‬הם היו שכובים אחד על השני‪ ,‬קמו בבת‪-‬אחת‪ ,‬מי שיכול היה‪ ,‬דרכו אחד על השני‪,‬‬
‫כדי לקבל את חתיכת הלחם‪ ,‬וזה היה כמעט בלתי‪-‬אפשרי לחלק להם את האוכל‪ .‬למחרת‬
‫בבוקר הובילו אותם לתאי הגאזים‪.‬‬
‫ועל המגרש ששם היו‪ ,‬נשארו במשך הלילה כמה מאות מתים‪ .‬אפילו אלה שלא היו מתים‪,‬‬
‫היו גם חלק שסחבו אותם‪ .‬אז בא פרנצל ובחר ב‪ 20-‬איש‪ ,‬אני ביניהם‪ ,‬ואמר לנו‪ :‬אל תפחדו‪,‬‬
‫אתם חייבים להתפשט ערומים ולסחוב את הגוויות עד לקרוניות‪ ,‬שנשארו במגרש‪ .‬זה היה‬
‫מרחק של ‪ 200-150‬מטר‪.‬‬
‫קשה לתאר איזו הרגשה זו הייתה לסחוב את המתים האלה על גופנו הערום‪ .‬הגרמנים כל‬
‫הזמן האיצו בנו במכות‪ .‬הכל הלך בריצה‪ .‬לא הייתה לנו אפשרות לתפוס אדם‪ .‬היינו צריכים‬
‫לסחוב אותו ברגלים‪.‬‬
‫באמצע הדרך‪ ,‬כשרגע ראיתי שאף אחד איננו‪ ,‬זה היה יום חם מאד‪ ,‬עזבתי את‬
‫הגוויהונעמדתי לנוח‪ .‬אז המת‪ ,‬שחשבתי אותו למת‪ ,‬התיישב ושאל אותי‪ :‬האם זה עוד רחוק?‬
‫בקול חלוש‪ ,‬כנראה במאמץ עליון‪ .‬לא יכולתי יותר לסחוב אותו‪ .‬הקמתי אותו‪ ,‬שילבתי את ידו‬
‫סביב צווארי והתחלתי ללכת אתו‪ .‬בעצמי הייתי חלש מאד‪ ,‬לא יכולתי ללכת הרבה‪ ,‬אבל‬
‫ברגע מסויים הרגשתי צליפות על גבי‪ .‬זה היה פרנצל‪ .‬נתן לי מכות בכל גופי‪ .‬ברור שזרקתי‬
‫את הגוויה‪ ,‬ושוב פעם סחבתי את האיש‪ ,‬והבאתי אותו לקרוניות‪.‬‬
‫היועץ המשפטי‪ :‬שאלה אחרונה‪ ,‬אם בית המשפט ירשה לי‪.‬‬
‫[לעד] אתה מזהה אח האיש שזאת תמונתו? ת‪ .‬כן ‪.‬‬
‫ש‪ .‬מי זה? ת‪ .‬זה היה מפקד המחנה הראשון‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה שמו? ת‪ .‬וירט‪ .‬הוא היה תמיד רוכב על סוס‪ ,‬הייתה לו גם גלימה‪ .‬הוא היה בדרך‪-‬‬
‫כלל מסתובב על סוס‪ .‬לנו לא היה כמעט שום קשר‪ ,‬הוא לא ניגש אלינו קרוב‪ ,‬אפשר להגיד‪.‬‬
‫היה דוהר תמיד למחנה ‪ 3‬וחוזר בזמן המשלוחים‪ .‬הוא היה תקופה קצרה‪ ,‬אחר‪-‬כך בא‬
‫האופטמן רייכסלייטנר‪ ,‬כך קראו לו‪.‬‬
‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬זה יסומן ת‪ .1921/‬האם יש לד"ר סרבציוס עוד שאלות בקשר עם מה שהעד‬
‫מסר בסוף? ד"ר סרבציוס‪ :‬לא‪ ,‬אין בפי עוד שאלה‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 56 -‬‬

‫אב בית‪-‬הדין‪ :‬תודה רבה‪ ,‬מר פריבר‪ ,‬גמרת את עדותך‪.‬‬

‫[‪]7‬‬

‫מסילת ברזל במקום בו הייתה הכניסה למחנה המוות סוביבור [ארכיון "יד ושם"]‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 57 -‬‬

‫מפת מחנה ההשמדה סוביבור‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫[>]‬

‫‪- 58 -‬‬

‫תרשים מחנה ההשמדה סוביבור‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫[‪]9‬‬

‫‪- 59 -‬‬

‫עדות‬

‫אלכסנדר פיצ'ורסקי‬

‫המרד בסוביבור‬

‫אלכסנדר פיצ'ורסקי (סאשה) היה מנהיג המרד בסוביבור‪ .‬הוא היה יהודי רוסי ושירת‬
‫כקצין בצבע האדום‪ .‬נולד בשנת ?‪ 9?0‬עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס לצבא‬
‫הסובייטי והתקדם כקצין‪ .‬באוקטובר ‪ 9?:9‬נשבה ע"י הגרמנים‪ .‬בשבי חלה בטיפוס‪.‬‬
‫ניסה לברוח ונתפס‪ .‬נשלח למחנה עונשין בבוריסוב ומשם למינסק‪.‬‬
‫בעת בדיקה רפואית שנעשה ע"י הגרמנים התברר שהינו יהודי ולכן צירפו אותו ליהודים‪.‬‬
‫עד >‪ 9‬בספטמבר ‪ 9?:9‬שהה במחנה ס‪.‬ס ברחוב שירוקה‪.‬‬
‫משם צורף למשלוחי המוות שהגיעו לסוביבור יחד עם שבויים סובייטים נוספים‪.‬‬
‫אלכסנדרר פיצ'ורסקי היה הרוח החיה של המרד בסוביבור‪ .‬בעל כושר ארגון ותכנון ‪.‬‬
‫תיכנן את מבצע הבריחה היטב‪ .‬מנהיגותו הכריזמטית ניכרה מאד‪ .‬אנו קוראים זאת‬
‫מעדויות הניצולים ששרדו מסוביבור‪.‬‬
‫המרד נחשב כמרד נועז ביותר בקורות המלחמה במחתרת כנגד הגרמנים‬
‫עם בואו לסוביבור התחיל לנהל רשימות‪ .‬סימן בכתב יד מעוות את האירועים‬
‫המתרחשים בסוביבור‪ .‬את שאר זיכרונותיו השלים מהזיכרון‬
‫ומדברי חבריו ששרדו מסוביבור‪.‬‬
‫זיכרונותיו תורגמו לעברית‪ .‬התרגום לעברית שאני מביא הוא בעייתי‬
‫בניסוח ובתחביר ולמרות זאת לא שיניתי את הניסוח והתחביר ‪.‬‬
‫זהו מסמך בעל ערך היסטורי רב‪ ,‬המפרט את המרד בסוביבור‪.‬‬

‫בספטמבר ‪ 1943‬התחילו הגרמנים מפנים בחיפזון מגטו מינסק את אחורני יהודיו‪ .‬חבורות‪-‬‬
‫חבורות‪ ,‬בנות ‪ 2,000‬איש‪ ,‬עקרום מן הגטו אל המחנה שברחוב שירוקה‪ ,‬ומשם שילחום‬
‫הלאה‪.‬‬
‫יושבי הקבע במחנה העבודה של ס‪.‬ס‪ .‬ברחוב שירוקה היו‪ 500 :‬יהודים בעלי מקצוע‪ ,‬שנבררו‬
‫קודם לכן בגטו מינסק‪ ,‬כמאה יהודים שבויי מלחמה וכ‪ 300-‬שאינם יהודים‪ ,‬שנחבשו בשל כל‬
‫מיני חטאים קלים‪ .‬בחמש בבוקר היו האנשים קמים ממשכבותיהם‪ ,‬ובשמונה בערב מכלים‬
‫מלאכתם‪ .‬לחם היו מקבלים פעמיים ביממה‪ 150 ,‬גרם לנפש‪ ,‬לארוחת הצהריים – מרק‬
‫קליפות של תפוחי אדמה – ולא עוד‪.‬‬
‫על משטר הפרך הוסיפה מפקדת המחנה מזמן לזמן מיני "שעשועים"‪ .‬דרך משל‪ ,‬בערב‪,‬‬
‫בשעת חלוקת מנת הלחם‪ ,‬מצווה סגן המפקד על האנשים להתייצב איש מאחורי רעהו‪ ,‬פנים‬
‫אל עורף‪ ,‬ואחר כך מניח יד ואקדח בה על כתף האיש הראשון ומתחיל לירות לאורך השורה‪.‬‬
‫המאחר‪ ,‬או שאינו עומד מיושר כדת‪ ,‬בו יפגע הכדור‪ ,‬או כגון דא‪ :‬האנשים כבר שכובים על‬
‫האצטבות‪ .‬נכנס המפקד ואקס בעצמו ובכבודו‪ ,‬בלוויית שני כלביו ומתחיל לשסותם ככל‬
‫אשר יעלה בדעתו‪ .‬הכלבים מתלשים בשמיכות‪ ,‬בגופות‪ ,‬והאנשים אנוסים לשכב דומם‪ ,‬אם‬
‫אין את נפשם לקפח חייהם‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 61 -‬‬

‫אחד מעצירי המחנה נחשד בגניבת מאתיים גרם לחם‪ ,‬קשרוהו אל חבית ועשרים נאצים‬
‫חבטו בזה אחר זה‪ ,‬איש‪-‬איש משך דקה‪ ,‬במעדר בעקביו‪ .‬נתעלף‪ ,‬שפכו עליו צוננים והוסיפו‬
‫לחבוט בו‪.‬‬
‫כאן לא שולח איש מיושבי הקבע‪ .‬ב‪ 9>-‬בספטמבר נצטוו כל היהודים להתייצב בחצר‪ .‬הייתה‬
‫שעה ‪ 4‬לפנות בוקר‪ ,‬בעוד חשיכה‪ .‬עטופי אופל‪ ,‬צרורותיהם בידיהם‪ ,‬עמדו האנשים בשורה‬
‫לקבל ‪ 300‬גרם הלחם‪ ,‬צידתם לדרך‪ .‬החצר הייתה מלאה‪ ,‬אף לא נשמע קול‪ ,‬תינוקות‬
‫התרפקו בפחד על חזה אמותיהם‪ .‬הדממה הייתה מרובה מבכל הימים‪ .‬הבוקר לא הילקו‬
‫איש‪ ,‬לא שפכו רותחים על איש‪ ,‬לא שיסו הכלבים באיש‪ .‬המפקד ואקס‪ ,‬משתעשע במגלבו‪,‬‬
‫הודיע‪:‬‬
‫ במהרה יוליכו אתכם לתחנה‪ .‬אתם נוסעים לגרמניה‪ .‬היטלר רואה לחון חייהם של יהודים‪,‬‬‫המבקשים לעבוד באמונה למען גרמניה‪ .‬נוסעים אתם עם בני משפחתכם ורשאים לקחת‬
‫עמכם מיטב חפציכם‪.‬‬
‫הנשים והתינוקות הועברו לתחנה במכוניות‪ .‬אנו‪ ,‬הגברים‪ ,‬הלכנו ברגל‪ .‬דרכנו עברה על פני‬
‫הגטו‪ .‬הבחינו בנו יושבי הגטו והתחילו משליכים אלינו מעל לתיל לחם וצרכי אוכל אחרים‪.‬‬
‫נשמעו קריאות פרידה‪ ,‬קולות יללה‪ :‬ידעו הכל מה נכון להם‪.‬‬
‫נכלאנו בקרונות‪ 70 ,‬איש בקרון – גברים‪ ,‬נשים וטף יחדיו‪ .‬אף לא אצטבה‪ ,‬אף לא ספסל‪,‬‬
‫לשכב – מן הנמנע‪ .‬בקושי ניתן לשבת כמה דקות‪ .‬עמדו צפופים‪-‬צפופים‪ ,‬הדלתות לא נפתחו‪,‬‬
‫החלונות היו מסורגים תיל‪ .‬אוכל‪ ,‬מים לגמוע לא נתנו לנו‪ .‬לאיש לא הניחו לצאת לצרכיו‪ .‬כך‬
‫נסענו ארבע יממות‪ ,‬בעלי דעת אנה‪.‬‬
‫ביום החמישי‪ ,‬לפנות ערב‪ ,‬הגענו לתחנה נידחת‪ .‬שלט לבן ועליו כתובת באותיות גותיות‬
‫גדולות‪" :‬סוביבור"‪ .‬מימין לתחנה – יער‪ .‬משמאל נמשכה גדר תיל משולשת‪ ,‬גובהה שלושה‬
‫מטרים‪.‬‬
‫הרכבת הועתקה למסילה צדדית‪ .‬הביאו לנו מים – זו הפעם הראשונה בחמשת הימים הללו‪.‬‬
‫אוכל עדיין לא בא אל פינו‪ .‬למשך הלילה נכלאנו שוב בקרונות‪ .‬ב‪ 89-‬בספטמבר‪ ,‬ב‪9-‬‬
‫בבוקר‪ ,‬הסיט הקטר אט‪-‬אט אחורנית את רכבתנו אל שער שבגדר התיל‪ ,‬ועליו שלט‪:‬‬
‫"זונדארקומאנדו"‪.‬‬
‫הוכנסה הרכבת ונסגר השער‪ .‬רעבים‪ ,‬רצוצים‪ ,‬התחלנו יורדים מן הקרונות‪ ,‬מבית לבן יצאה‬
‫חבורה של קצינים גרמנים‪ ,‬מגלבים בידיהם‪ ,‬ובראשם גרמני מגודל‪ ,‬בעל בשר – הוא‬
‫האובארשארפיראר גומארסקי‪ ,‬אגרופן ברלינאי לשעבר‪ .‬עמד מולנו‪ ,‬רגליו מפושקות‬
‫לרווחה‪ ,‬הסתכל בנו שעה קלה במבט חד וקרא‪:‬‬
‫ נגרים ובנאים‪ ,‬בלי בני המשפחה‪ ,‬קדימה!‬‫נתייצבו כשמונים איש‪ ,‬רובם שבויי מלחמה ואני בתוכם‪ .‬שולחנו לחצר שנייה‪ ,‬מגודרת תיל‪.‬‬
‫הוכנסנו לתוך צריף ארוך‪ ,‬ובו אטצבות חשופות‪ ,‬קומותיים‪ ,‬וציוונו לתפוס מקומות‪ .‬כל שאר‬
‫אנשי השיירה נשארו מעבר לתיל ולא ראינו פיהם עוד‪.‬‬
‫היה יום שמש חם‪ .‬אני ועמי עוד כמה מאנשי צריפנו יצאנו לחצר‪ .‬ישבנו על גבי קורות העץ‪,‬‬
‫הסדורות בחצר‪ ,‬ופתחנו בשיחה; נזכר כל אחד בביתו‪ ,‬קרוביו‪ ,‬יקיריו‪ .‬אני הנני בן רוסטוב‪.‬‬
‫ממשפחתי לא קיבלתי כל ידיעה‪ ,‬אך מובטח הייתי שעברה מן המקום‪ .‬שלמה לייטמאן הוא‬
‫איש וארשה‪ .‬כשהתקיפו הגרמנים את ברית המועצות‪ ,‬נמצאו אישתו וילדיו במינסק‪ .‬לא יכלו‬
‫להימלט וניספו בגטו‪.‬‬
‫ניגש אלינו וישב לידנו יהודי מסורבל‪ ,‬קומתו ממוצעת‪ ,‬כבן ארבעים‪ .‬זה עתה שב מעבודתו‬
‫בחצר אחרת‪.‬‬
‫‪ -‬מאין אתה? – פנה אלי יהודית‪.‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 61 -‬‬

‫שלמה הסביר לו‪ ,‬כי אינני מבין יהודית‪ ,‬לפי שגדלתי בסביבה שאינה יהודית‪ .‬שיחתנו נמשכה‬
‫בסיועו של שלמה‪ .‬והנה ראו עיני תימרות עשן אפור‪ ,‬שניתמרו מצפון‪-‬מערב לנו ונישאו‬
‫למרחקים‪ .‬באוויר פשה ריח חרכה‪.‬‬
‫ מה הבערה? – שאלתי‪.‬‬‫ הפוך פניך – ענה היהודי – שם נשרפים גופות חבריך‪ ,‬שהגיעו עמך לכאן היום‪.‬‬‫עיני חשכו‪ .‬הוא המשיך‪:‬‬
‫ אינכם הראשונים‪ ,‬אף לא האחרונים‪ ,‬לא פחות משלוש פעמים בשבוע מגיעות הנה שיירות‬‫בנות אלפיים איש‪ ,‬והמחנה קיים זה כשנה וחצי‪ .‬צא ועשה חשבון‪ .‬היו כאן יהודים מפולנייה‪,‬‬
‫מצ'כוסלובקיה‪ ,‬מצרפת‪ ,‬מהולנד‪ ,‬מיהודי ברית המועצות לא ראינו עד כה איש‪.‬‬
‫האיש היה מוותיקי המחנות‪ .‬מלאכתו הייתה מיון חפצי ההרוגים‪ .‬דברים הרבה ידע‪ .‬מפיו‬
‫שמענו‪ ,‬היכן נעלמו חברינו וכיצד המעשה נעשה‪ ,‬בלשון פשוטה‪ ,‬כאילו הדברים אמורים‬
‫בשכיחות‪ ,‬סיפר האיש‪ ,‬ואנו‪ ,‬הפנים החדשות‪ ,‬שנתנסינו עד כאן גם אנו בניסיונות הרבה‪,‬‬
‫מאזינים לסיפורו בחיל וברעדה‪.‬‬
‫לאחר הסלקציה ושילוח החבורה שלנו‪ ,‬הועברו הנותרים לחצר אחרת‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬יועברו‬
‫הכל לשם‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪ .‬שם יצטוו להניח צרורותיהם ולהתפשט‪ ,‬לפי שעליהם ללכת‬
‫לבית המרחץ‪ .‬נשים‪ ,‬גוזזים שער ראשן‪ .‬הכל נעשה בחשאי ובחיפזון‪.‬‬
‫גלויות ראש וכתונותיהן לבשרן‪ ,‬הולכות הנשים וילדיהן עימהן‪ .‬מאחוריהן כמרחק מאה‬
‫צעדים‪ ,‬הולכים הגברים‪ ,‬ערומים לגמרי‪ ,‬מלווים משמר חזק‪ .‬הנה בית המרחץ‪ ,‬לא הרחק‬
‫ממקום עלות העשן‪.‬‬
‫שני בניינים הם – אחד לנשים ולתינוקות ואחד לגברים‪ .‬תוכם לא ראיתי‪ ,‬אך יודעי דבר תיארו‬
‫סדרם‪ .‬לכאורה‪ ,‬בית מרחץ כתיקונו‪ :‬ברזי צוננים וברזי רותחים‪ ,‬קערות לרחצה‪ .‬נכנסים‬
‫האנשים‪ ,‬מייד מוגפות הדלתות‪ ,‬ומלמעלה גולשות חשרות כהות מעובות‪ .‬נשמעות צעקות‬
‫אימים‪ ,‬אלא שאין שעתן ארוכה‪ .‬במהרה תיהפכנה לקולות חרחור‪ ,‬תשנוק ופרפור‪.‬‬
‫אמהות‪ ,‬מספרים‪ .‬מסוככות בגופן על פעוטותיהן‪" .‬שר המרחץ" משגיח על מהלך הדברים‬
‫מצוהר קטן שבתקרה‪ .‬יצאו ט"ו דקות – ותם ונשלם‪ .‬נפתחת הרצפה והגוויות מושלכות‬
‫לתוך קרוניות‪ ,‬העומדות מוכנות ומזומנות למטה‪ ,‬במרתפי בית המרחק‪ ,‬הקרוניות הגדושות‬
‫מתגלגלות ויוצאות חיש מהרה‪ .‬הכל מאורגן על טהרת הטכניקה הגרמנית‪ .‬הגופות מושכבות‬
‫בחוץ לפי סדר מסויים‪ .‬שופכים עליהן דלק ומציתים אותן‪ .‬הנה הן עולות באש‪ ,‬אף אנו נעלה‬
‫באש‪ ,‬אם לא מחר – כעבור שבוע‪ ,‬כעבור חודש‪…‬‬
‫בלילה נדדה שנתנו‪ ,‬על אף עייפותנו‪.‬‬
‫ סאשא‪ ,‬מה יהיה? דוחק בי שלמה‪ ,‬שכני לאצטבה‪.‬‬‫לא ידעתי מה אשיבהו‪ .‬מדוכדך הייתי מדי‪ .‬השימותי עצמי ישן‪ .‬עמדה נאלי לעיניי‪ ,‬תינוקת‬
‫בת שנתיים‪ ,‬שער ראשה מסולסל‪ ,‬נאלי אשר נסעה עימנו בקרון‪ .‬עתה ראיתיה באותו מרחץ‬
‫אימים‪ .‬דומני‪ ,‬אף אני שם‪ ,‬אף אני מת מיתת חנק‪.‬‬
‫תוך כדי ההרהורים נרדמתי‪ .‬חזיתי להבות‪ ,‬זרועות שלוחות בלהבות‪ ,‬ובזרועות – נאלי‬
‫הפעוטה‪ .‬אחר כך נהפכו לשונות האש לסוסים דוהרים; גרמנים על סוסיהם דולקים אחר מי‪,‬‬
‫רודפים אחר נאלי‪ ,‬בתי הקטנה‪ .‬עוד מעט‪ ,‬הנה וישיגוה‪ …‬מכאב ובהלה נתתי‪ ,‬כנראה‪ ,‬קולי‬
‫בצעקה‪.‬‬
‫ סאשא‪ ,‬מה לך? עורה – שמעתי קולו של שלמה ואשב על יצועי‪.‬‬‫‪ 8:‬בספטמבר ‪.9?:9‬‬
‫אתמול הגענו למחנה‪ .‬היום הקימונו ממשכבותינו ב‪ 5-‬בבוקר‪ .‬כל אחד קיבל ספל רותחין‬
‫ולחם‪ .‬בחמש וחצי התפקדנו‪ .‬בשש יצאנו לעבודה‪ .‬השדרה נערכה בשלשות‪ .‬בראש הלכו‬
‫היהודים הרוסים‪ ,‬שבאו בשיירת אתמול‪ ,‬אחריהם – הפולנים‪ ,‬הצ'כים‪ ,‬ההולנדים‪.‬‬
‫מפקד הפלוגה פראנץ פקד‪:‬‬
‫ ישירו הרוסים שירים רוסיים‪.‬‬‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 62 -‬‬

‫ אין אנו יודעים אילו שירים מותר לשיר – קראתי‪.‬‬‫הקאפו מסר לו דברי‪.‬‬
‫ שירו השירים הידועים לכם – ענה פראנץ‪.‬‬‫ סאשא‪ ,‬מה נשיר? – פנה אלי ציבולסקי‪ ,‬יהודי מאגן הדון‪ ,‬גבה קומה ועגול פנים‪.‬‬‫ מה את הסח? הרי ימיתונו‪.‬‬‫ זמר! שירים אחרים אין אנו יודעים‪.‬‬‫ציבולסקי פתח@‬
‫אם מחר מלחמה‪,‬‬
‫אם מחר – אלי קרב‪,‬‬
‫האויב העריץ אם בשער –‬
‫השאר החרו‪-‬החזיקו אחריו‪:‬‬
‫כל העם הסובייטי‬
‫לחירות המכורה‬
‫יתנער‪ .‬מזקן ועד נער‪.‬‬
‫מן הצריף‪ ,‬אשר על פניו עברה שדרתנו‪ ,‬פרץ המשמר החוצה‪ .‬בזה מחנה העינויים והמוות‬
‫נשתמעו צלילי השיר הסובייטי בקול רעם באביב‪ .‬נתאוששנו‪ ,‬עלץ לבנו‪ ,‬כאילו נתבשרנו‬
‫בשורת גאולה וניצחון‪.‬‬
‫הובאנו אל "המחנה הצפוני"‪ ,‬שעדיין עמד בבניינו‪ ,‬ובו תשעה צריפים כמעט מושלמים‪ .‬חלק‬
‫מאנשי שדרתנו הוטלו עליהם מלאכות נגרות שונות‪ .‬השאר חטבו עצים‪ .‬היום עבר "כשורה"‪,‬‬
‫אם פחות ואם יותר; רק חמישה‪-‬עשר מאנשינו ספגו כ"ה מלקות כל אחד‪ ,‬על מיעוט חריצות‪.‬‬
‫בשעת מעשה חייב היה כל אחד למנות מלקותיו‪ .‬טעה מרוב התרגשות במניין‪ ,‬פתחו בחשבון‬
‫מבראשית‪.‬‬
‫=‪ 8‬בספטמבר‪ ,‬עבדנו‪ ,‬כבימים הקודמים‪ ,‬בכיכר "המחנה הצפוני"‪ .‬בעשר בבוקר בערך‪ ,‬ניגש‬
‫אלי קאלימאלי‪ ,‬חברי לשיירה (בחור צעיר מבאקו‪ ,‬שם משפחתו האמיתי היה שובאיאב)‬
‫ושואל‪:‬‬
‫ סאשא‪ ,‬שמת לב לכך? הגרמנים הלכו להם כולם ולא נשאר אלא הקאפו‪ .‬מה הדבר‪,‬‬‫לדעתך?‬
‫ אינני יודע – אמרתי – אך כל זמן שלא חזרו‪ ,‬כדאי לתור את הסביבה‪ .‬חקור למקומות‬‫הזקיפים ולזמני חילופיהם‪.‬‬
‫כאן מופיע אחד הפולנים ואומר חרש‪:‬‬
‫ הגיעה רכבת חדשה‪.‬‬‫נתפלץ לבי‪.‬‬
‫ היכן הוא בית המרחץ?‬‫ שם‪ ,‬מאחורי הצריף ההוא‪ .‬כמאה מטרים מכאן‪ .‬רואים אתם – גדר תיל גבוהה‪ ,‬מוסווית‬‫בענפים‪ ,‬בקרנותיהם צריחי משמר – שם בית המרחץ‪.‬‬
‫המעדרים בידינו‪ ,‬עמדנו והשקפנו לעבר המקום ההוא‪ .‬כל סימן תנועה לא ניכר שם‪ .‬הייתה‬
‫דממה‪ ,‬אך אנו משקיפים וממתינים‪.‬‬
‫פתאום בקעה צעקה איומה של אישה‪ ,‬של נשים הרבה‪ ,‬בכיית תינוקות‪ ,‬קריאה "אמא!‬
‫אמא!" הצעקות קולן כקול הנשמע בחלום‪ ,‬שרצונך להקיץ ממננו ואינך יכול‪ .‬במהרה נכלל‬
‫בקולות האנשים געגוע פרא של אווזים מבוהלים‪ .‬אחר כך נסתבר לנו‪ :‬שלוש מאות אווזים‬
‫נתפטמו בחצר ההיא‪ .‬כל שעת הפעולה בבית המרחץ היו גרמנים רודפים אחר האווזים‪,‬‬
‫כדי שגעגועם יחריש צעקות האנשים‪.‬‬
‫הייתי כמאובן מפחד‪ .‬לא מפחד המוות‪ .‬החרידתני הכרח קוצר ידי‪ .‬יש להחליט דבר – זו‬
‫הייתה מסקנת הפחד‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 63 -‬‬

‫ניגשו אלי שלמה לייטמאן ובוריס ציבולסקי‪ ,‬שניהם נרעשים וחיוורים‪ .‬אמר ציבולסקי‪:‬‬
‫ סאשא‪ ,‬עלינו להימלט מכאן‪ .‬עד ליער – ‪ 800‬מטרים‪ .‬הגרמנים עסוקים עתה‪ ,‬את‬‫הזקיפים שליד הגדר נכריע בגרזנים‪.‬‬
‫עניתי‪:‬‬
‫ אנו אולי יעלה בידינו להימלט‪ ,‬אך מה יהא בסופם של האחרים? כולם יושמדו מייד‪ .‬אם‬‫להסתלק‪ ,‬מן הראוי שנסתלק כולנו בבת אחת‪ ,‬לבל יישאר איש מאיתנו‪ .‬חלק וודאי ייספו‬
‫בשעת מעשה‪ ,‬אך הניצולים ייקחו נקם אחר כך‪.‬‬
‫ צדקת – אמר ציבולסקי – אך אין לשהות‪ .‬החורף ממשמש ובא‪ .‬השלג משמר עקבות‪,‬‬‫ובדרך כלל – ישיבת יער בחורף קשה יותר‪.‬‬
‫ אם בוטחים אתם בי – אמרתי – המתינו והחרישו‪ .‬אל תגידו דבר לאיש‪ ,‬בבוא העת‬‫אודיעכם מה עלינו לעשות‪.‬‬
‫בואנו‪ ,‬בוא שבויי מלחמה סובייטיים‪ ,‬הטיל רושם רב במחנה‪ .‬ידעו האנשים‪ ,‬אי שם‬
‫שנמשכת המלחמה באויב‪ .‬והנה באו אנשים‪ ,‬שאומנם מכבר נותקו משדה הקרב‪ ,‬אך הם‬
‫הביאו עימהם מניסיונו ומרוחו‪ .‬הסתכלו בנו בסקרנות ובתקווה‪ ,‬הטו אוזן לכל מוצא פינו‪,‬‬
‫הבינו כי יש בינינו אנשים יודעי פעולה‪ ,‬וחיכו להופעתם‪.‬‬
‫מן השיחות עם ותיקי המחנה ומתוך הסתכלותי שלי כבר נמצאתי עומד על ארגונו הפנימי של‬
‫המחנה‪ .‬שטח צריפי המגורים שלנו היה מכונה מחנה מספר ‪ ,9‬ובו גם בתי המלאכה של‬
‫החייטים והסנדלרים‪ ,‬הנגרייה‪ ,‬המפחה‪ ,‬המטבח‪ .‬מוגבה ממנו – המחנה מספר ‪ ,8‬בו מויינו‬
‫חפצי הנרצחים ובו נמצאו המחסנים‪ .‬מוגבה ממחנה זה‪ ,‬מרוחק למדי ומצודד – המחנה‬
‫מספר ‪ 9‬ובו תאי הגזים‪ .‬ומוגבה מכולם‪ ,‬בקצה לגמרי – "המחנה הצפוני"‪.‬‬
‫לאחר זמן נודע לי‪ ,‬היכן מחסן הנשק‪ ,‬היכן משכני הקצינים‪ ,‬ובכלל כל שמן הראוי לדעת‪.‬‬
‫מלבד הגדר הגדולה‪ ,‬המקיפה את כל שטח המחנה‪ ,‬היו גם כל חלקיו ומעבריו מגודרים תיל‪.‬‬
‫ב‪ 8>-‬בספטמבר‪ ,‬לעת הצהריים‪ ,‬ניגש אל שלמה היהודי שסיפר לנו ראשונה ביום בואנו על‬
‫אודות המחנה‪.‬‬
‫ שלום עליכם! העבודה כיצד?‬‫ קימעה קימעה‪ .‬משל לשעון‪ ,‬תמתחנו‪ ,‬והריהו הולך‪ .‬והנה כבר צפירה ראשונה‪ .‬עת‬‫להתכונן‪.‬‬
‫ חכה‪ ,‬עלי לשוחח עם אחד מחבריכם‪.‬‬‫ מיהו?‬‫ שאינו שומע יהודית‪ .‬בוא עמו בערב לצריף הנשים‪.‬‬‫ מפני מה לצריף הנשים?‬‫ בחור נאה הוא‪ .‬למה לא יבלה שעה קלה במחיצת נשינו?‬‫נשמעה צפירה שנייה ואיש‪-‬איש חזר למקומו‪.‬‬
‫בשעת העבודה לחש שלמה באוזניי‪ ,‬שלאחריו אבקש גם אני רשות לצאת לצרכי‪ .‬עשיתי כן‪.‬‬
‫שם סח לי דברי השיחה בינו לבין היהודי מן המחנה השני‪.‬‬
‫ הנערות מבקשות להכירך – אמר שלמה‪.‬‬‫ ייקחן אופל!‬‫ ואני סבור‪ ,‬חשוב הדבר‪ ,‬לא לחינם בא לדבר בכך‪.‬‬‫ מי הוא?‬‫ אומרים‪ ,‬חייט הנהו‪ ,‬שמו ברוך‪.‬‬‫ טוב‪ ,‬נלך יחד‪.‬‬‫בערב שמנו פעמינו לצריף הנשים‪ 150 .‬נשים ונערות יהודיות מארצות שונות משוכנות היו‬
‫בצריף זה‪ .‬אך נכנסנו ומייד הקיפונו‪ .‬העתירו עלינו שאלות בעניין ברית המועצות‪ ,‬החזית;‬
‫שאלונו לדעתנו‪ ,‬מתי תסתיים המלחמה‪ ,‬מי ינצח‪ .‬סיפרנו להן כל אשר ידענו‪ :‬כיצד הבריח‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 64 -‬‬

‫הצבא האדום את הגרמנים ממוסקבה‪ ,‬כיצד נפרע מהם ליד סטלינגרד‪ ,‬איזו מהלומה חלק‬
‫להם ליד קורסק‪ .‬סיפרנו‪ ,‬שהצבא האדום מתקרב לדניאפר ומתקדם בלי הרף‪.‬‬
‫ אומרים‪ ,‬שיש ברוסיה פרטיזנים‪ ,‬הגורמים צרות צרורות לגרמנים‪ .‬אמת? – שאלה אחת‬‫הנשים‪.‬‬
‫ אמת‪ .‬ממינסק‪ ,‬למשל‪ ,‬לא היו הגרמנים מהינים לצאת אלא בשיירות של עשר מכוניות‪,‬‬‫מזויינים בתת מקלעים וברימונים‪ .‬בסביבות מינסק היו מתפוצצות רכבות מדי לילה בלילה‪.‬‬
‫הכל האזינו לדברים בנשימה עצורה‪ ,‬אשר לא שמעו רוסית‪ ,‬חזר וסיפר להן שלמה ביהודית‪.‬‬
‫זו לזו תרגמו גרמנית‪ ,‬הולנדית‪.‬‬
‫ הגידו – נשמע קול רועד מקרן זווית – אם מרובים הפרטיזנים כדי כך‪ ,‬מפני מה אין הללו‬‫מתנפלים על המחנה שלנו‪:‬‬
‫השיבותי‪:‬‬
‫ לפרטיזנים תפקידים משלהם‪ .‬את מלאכתנו לא יעשה איש זולתנו‪.‬‬‫ברוך לא בא‪ .‬הגיעה העת ללכת‪ .‬נפרדנו והסתלקנו‪.‬‬
‫ב‪ 8?-‬בספטמבר‪ ,‬ב‪ 6-‬בבוקר‪ ,‬ערכו את כל שש מאות הגברים והנשים‪ ,‬שנמצאו במחנה‪,‬‬
‫שדרות‪-‬שדרות והוליכום אל מסילת הברזל הפנימית‪ ,‬שם עמדו שמונה קרונות גדולים‪,‬‬
‫טעונים לבנים‪ .‬ניתנה הפקודה לפרוק את הלבנים‪ .‬כל איש נוטל ‪ 8 – 6‬לבנים‪ ,‬נושאן במרוצה‬
‫מרחק מאתיים מטרים‪ ,‬מניחן במקום המצויין וחוזר מייד במרוצה‪.‬‬
‫ליד כל קרון‪ ,‬וכן בדרך‪ ,‬עמדו גרמנים מנצחים על המלאכה‪ .‬על טעות קלה בקלות היו מלקים‬
‫במגלבים‪ .‬כל המלאכה נעשתה תוך כדי מרוצה‪ .‬רב הדוחק‪ .‬בקרון טיפלו ‪ 75 – 70‬אנשים‪.‬‬
‫זה דורך על רגלי חברו‪ .‬אינך קולט מהרה את הלבנה המוטלת אליך‪ ,‬וזו נופלת לארץ‪ ,‬נמצא‬
‫אתה סופג ‪ 25‬מלקות‪ .‬מתעכב אתה רגע‪ ,‬סופג אתה מלקות‪ .‬בחלל מנסרת בלי הרף שריקת‬
‫מגלבים‪ .‬כל אחד מתנשף בכבדות‪ ,‬שטוף זיעה‪ ,‬העיניים עמומות‪ .‬רצים האנשים ולבנים‬
‫בידיהם‪.‬‬
‫במשך חמישים דקות נפרקו שמונת הקרונות‪ .‬מייד נערכנו בשדרה והוחזרנו למחנה‪.‬‬
‫הגרמנים נחפזו‪ ,‬מחוץ לגדר המתינה רכבת ובה קרבנות חדשים‪.‬‬
‫שמונים מאנשינו הובאו למחנה הצפוני‪ .‬כאן חולקנו לשתי קבוצות‪ .‬ארבעים איש חטבו עצים‪.‬‬
‫השאר‪ ,‬ובתוכם אני ושלמה‪ ,‬עבדו בצריפים‪ .‬לא יצאה שעה קלה עד שבא אחד מן החוץ‬
‫והודיע‪:‬‬
‫ סאשא‪ ,‬אנו בורחים‪ ,‬מייד‪.‬‬‫ הכיצד? מי החליט?‬‫ גמרנו בינינו לבין עצמנו‪ .‬במשמר חמישה בסך הכל‪ :‬נתקיפם ונבקיע דרך ליער‪.‬‬‫מעשה של קלות דעת כגון זה עלול היה אף להזיק‪ .‬השתדלתי לשכנע את הבחור‪ ,‬שעלינו‬
‫להימנע מן המעשה‪.‬‬
‫ הנקל לדבר‪ .‬הזקיפים הרי אינם עומדים בחבורה‪ .‬תחסלו את האחד‪ ,‬והשני יירה בכם‪.‬‬‫ובמה תגזרו את התיל? וכיצד תעברו את שדה המוקשים? תשתהו דקות מספר והגרמנים‬
‫ינקטו אמצעים‪ .‬אפשר יצליח זה או זה להבקיע דרך ולעבור‪ ,‬אך מה יהיה על העובדים‬
‫בצריפים? הם אינם יודעים דבר‪ ,‬אך סופם לירייה‪ .‬אומרים אתם‪ ,‬הנקל עכשיו לברוח‪ .‬ואני‪,‬‬
‫מסופק אני אך סבורני‪ ,‬כי מתוך הכנה ניתן לפעמים להצליח בתנאים קשים יותר משניתן‬
‫להצליח בתנאים נוחים ללא שיקול דעת‪ .‬רשאים אתם לעשות כטוב בעיניכם‪ .‬לא אפריעכם‪,‬‬
‫אך הלוך לא אלך עמכם‪.‬‬
‫דבריי השפיעו‪ ,‬כנראה‪ ,‬הכל חזרו לעבודתם‪.‬‬
‫בערב נפגשתי עם ברוך‪ .‬הוא פתח בכך‪ ,‬שהדברים שאמרתי בצריף הנשים‪" :‬את מלאכתנו‬
‫לא יעשה איש זולתנו"‪ ,‬גדול היה רישומם‪ ,‬הכל ירדו לסופם‪ .‬אלא שמן הצד עמד אחד גבה‬
‫קומה וצנום‪ ,‬שעינו אחת מצומצמת תמיד‪ ,‬אולי הבחנתי בו? הוא הקאפו בז'אצקי‪ ,‬ברנש‬
‫נקלה‪ ,‬מפניו יש להיזהר‪.‬‬
‫ איני רואה סיבה להיזהר – עניתי – אין אני אומר לעשות דבר חוץ מן המצווה‪.‬‬‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 65 -‬‬

‫ אני מבין‪ .‬אנוס אתה להשיבני כך‪ ,‬ואף על פי כן עלינו להחליט דבר – ברוך‪ .‬פראנץ רמז זה‬‫מקרוב‪ ,‬שהיטלר גזר להשאיר בחיים אחוז מסויים מן היהודים‪ .‬ואנו‪ ,‬פועלי המחנה‪ ,‬בכלל‬
‫אחוז זה‪ .‬הגע בעצמך‪ :‬יש בינינו שוטים שמאמינים לכך‪ .‬אולם אתם‪ ,‬סבור אני‪ ,‬לא תשבו‬
‫בחיבוק ידיים‪ ,‬אלא כלום העליתם בדעתכם מה יהיה בסופנו‪ ,‬אם תברחו? אין הגרמנים‬
‫יכולים להניח‪ ,‬שסודו של מחנה השמד זה יפורסם ברבים‪ .‬יורה אחד דרך לבריחה‪ ,‬מייד‬
‫יחסלו את כולנו‪ .‬אין ספק בכך‪.‬‬
‫ הגד נא לי – שאלתי אותו – מכבר יושב אתה במחנה זה?‬‫ כשנה‪.‬‬‫ גם אתה מאמין‪ ,‬איפוא‪ ,‬שלא יוציאו אתכם הגרמנים להורג‪ .‬והרי אני מאמין בכך ממש‬‫כמוך‪ .‬מפני מה סבור אתה‪ ,‬איפוא‪ ,‬שבדעתי לברוח?‬
‫ אל תסתלק – אחז ברוך בשרוולי – חכה עוד דקה אחת‪ .‬מתפלא אתה‪ ,‬שעד כאן לא‬‫ברחנו? אגיד לך איפוא‪ :‬פעמים הרבה היה בדעתנו לעשות זאת‪ ,‬אך לא ידענו כיצד‪ ,‬אתה‬
‫איש ברית‪-‬המועצות הנך‪ ,‬חייל‪ .‬קבל‪ ,‬איפוא‪ ,‬עליך‪ ,‬צווה ונציית לך‪ .‬מבין אני‪ ,‬שאתה חושש‬
‫מפניי‪ .‬מכירים אנו זה את זה זמן מועט‪ .‬אך אם כה ואם כה‪ ,‬הכרח הוא שנדבר‪ .‬בשם קבוצת‬
‫אנשים באתי להגיד לך@ אנו נותנים אמון בך‪ .‬קום ועשה‪.‬‬
‫רגע התבוננתי בפניו‪ .‬הוא עמד לעומתי – לא גבה קומה‪ ,‬חסון‪ ,‬ופניו רצינות‪ ,‬מפיקות תבונה‬
‫ויושר לב‪ .‬הוא מצא חן בעיניי‪.‬‬
‫ אם כה ואם כה‪ ,‬מודה אני לך על שהזהרתני מפני בז'אצקי זה – אמרתי – הרי ותיק אתה‬‫במחנה‪ .‬אפשר יודע אתה כיצד ממוקש השדה מאחורי הגדר‪ ,‬מה הריווח‪ ,‬מה הסדר?‬
‫נסתבר‪ ,‬שעצירי המחנה סייעו בחפירת הגומות‪ ,‬ובפי ברוך היו ידיעות חשובות על מיקוש‬
‫השדה‪ .‬את המשך המגע החלטנו לקיים על ידי שלמה‪.‬‬
‫ב‪ =-‬באוקטובר שיחקתי עם ברוך בשחמט‪ .‬בשעת המשחק שוחחנו‪ .‬התעניינתי בארגון‬
‫המשמר‪ .‬ברוך מסר לי ידיעות מפורטות למדי בעניין זה‪ .‬כן שאלתי אותו‪ ,‬אם יש במתפרה‪,‬‬
‫בין הסנדלרים‪ ,‬בין הנגרים במחנה השני אנשים‪ ,‬שאפשר לסמוך עליהם‪.‬‬
‫ אין עליך אלא לומר‪ :‬מה‪ ,‬מתי והיכן‪ ,‬וייעשה הדבר – השיב ברוך‪.‬‬‫ מה שאודיעך עכשיו – אמרתי – הרי זה תוכנית למקרה הגרוע ביותר‪ .‬יש לי גם תוכנית‬‫אחרת‪ ,‬אך לא נדבר בה עכשיו‪ .‬הנגרייה מרוחקת ‪ 5‬מטרים מגדר התיל‪ 4 ,‬מטרים – שלוש‬
‫שורות התיל‪ 15 .‬מטרים – שדה המוקשים‪ .‬הוסף עוד ‪ 4‬מטרים מחוץ לשדה המוקדשים‪7 .‬‬
‫מטרים מדוד בנגרייה – עד התנור‪ .‬הרי לנו בסך הכל מהלך של ‪ 35‬מטרים‪ .‬יש לחפור‬
‫מנהרה‪ ,‬ולהתחיל מאצל התנור‪ .‬יש לחפור מ‪ 80-‬סנטימטרים‪ ,‬לא למטה ולא למעלה‪.‬‬
‫למעלה‪ ,‬בעומק של ‪ 30‬סנטימטרים‪ ,‬טמונים המוקשים‪ .‬למטה מכן נתקל במים אם נחפור ‪70‬‬
‫– ‪ 75‬סנטימטרים‪ .‬יהיה עלינו לסלק כ‪ 20-‬ממ"ע עפר‪ .‬את העפר יש להחביא‪ ,‬ככל האפשר‪,‬‬
‫תחת רצפת הנגרייה‪ .‬תוך כדי העבודה נמצא גם מקומות אחרים‪ ,‬להצפין בהם את העפר‪.‬‬
‫יש לחפור בלילה‪ .‬נמנה מומחה‪ ,‬להשגיח שלא תיטה המנהרה הצדה‪ ,‬גם לא למעלה או‬
‫למטה מכפי הדרוש‪ .‬חפירת ‪ 20‬ממ"ע בתנאינו מצריכה ‪ 12-15‬יום‪ .‬מה הן מגרעות‬
‫התוכנית? חוששני‪ ,‬כי שש מאות איש לא יספיקו לעבור בזחילה זה אחר זה‪ ,‬על ארבעתיים‪,‬‬
‫את מרחק ‪ 35‬המטרים‪ ,‬מ‪ 11-‬בלילה עד עלות השחר‪ ,‬הרי לאחר מעבר ‪ 35‬המטרים יש‬
‫להתרחק ככל האפשר באין רואה מן המקום‪ .‬חוץ מזה אין אנו בטוחים‪ ,‬שבמשך הבריחה לא‬
‫תפרוצנה קטטות בין האנשים‪ .‬כל אחד ירצה להיות מן הראשונים‪ .‬אחרים ירימו קולם‪,‬‬
‫מאמונה בהבטחת היטלר שישאירם בחיים‪ ,‬ויהיו חוששים להסתכן‪ .‬על כן אבקש ממך‪ :‬עיין‬
‫בדבר‪ ,‬הימלך באנשים אחרים‪.‬‬
‫ טוב‪ .‬והתוכנית השנייה?‬‫ עודני שוקל אותה בדעתי‪ .‬היא כרוכה בהתקפה על קבוצת הקצינים המנהלת את המחנה‪.‬‬‫לפי שעה מבקש אני ממך להכין כ‪ 70-‬סכינים חדות או סכיני גילוח; אחלקם בין האמיצים‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 66 -‬‬

‫בבחורים‪ :‬אם נכשל‪ ,‬יהיו לפחות אלו כלי נשק בידינו‪ .‬כן מן הצורך שאני ושלמה נישלח‬
‫לנגרייה‪ ,‬משם ייקל עלינו לראות ולעשות את הדרוש‪.‬‬
‫ יפה‪ .‬ייעשה הכל במידת האפשר‪ .‬עלי להגיד לך עוד דבר‪ .‬בקבוצתנו נמצא גם מוניאק‬‫מפלוגת הצעירים העובדים ליד הצריפים‪ ,‬הקאפו שלהם‪ ,‬גאניאק‪ ,‬ביקש שנביאהו בחשבון‪.‬‬
‫רצונו להצטרף לבורחים‪ .‬מוניאק ענה לו‪ ,‬כמובן‪ ,‬שאינו יודע כלום‪ ,‬אך סבור הוא שאפשר‬
‫לצרף את הקאפו‪ ,‬אף כי בז'אצקי הוא כלב שבכלבים‪.‬‬
‫ מה ענית למוניאק?‬‫ אמרתי‪ ,‬שאיני יכול להחליט דבר בלי לשאול את פיך‪.‬‬‫ מובן‪ ,‬אם יהיו הקאפו עמנו‪ ,‬יהא משום יתרון בכך‪ .‬נאמנים הם על הגרמים ויתר חופש‬‫תנועה להם במחנה‪ ,‬אך מי יודע‪ ,‬אפשר נדחקים אלינו מתוך כוונה לבגוד בנו?‬
‫השיב שלמה‪:‬‬
‫ בעניין הקאפו נודיעך‪ ,‬בינתיים הגיעה שעתנו להיפרד‪.‬‬‫ב‪ >-‬באוקטובר הגיעה שוב רכבת מלאה אנשים‪ .‬בבוקר בחר יאנאק‪ ,‬הממונה על הנגרייה‪,‬‬
‫מן הפלוגה שלושה אנשים ובהם אני ושלמה‪ .‬בערב מסר ברוך לשלמה ארבעים סכינים‬
‫גדולות‪ ,‬חדות‪.‬‬
‫ב‪ 10-‬בערב הוזמנו‪ ,‬אני ושלמה‪ ,‬למפחה‪ ,‬להאזין לנגינת פטיפון‪ .‬היו שם אחדים מאנשי‬
‫המחנה ובתוכם הקאפו בז'אצקי‪ .‬הפטיפון הובא מן המשמר אל המסגרים לתיקון‪ .‬במחנה‬
‫השני מצא מישהו כמה תקליטים סובייטיים‪ .‬עכשיו האזנו להם‪ .‬אילו תפסונו הגרמנים‪ ,‬היו‬
‫ממתינים אותנו‪ ,‬כמובן‪ ,‬אלם זה מהלך החיים במחנה – על סף המוות‪ .‬הנפח רייכמן ליבב‬
‫לביבות וזרה עליהן סוכר‪.‬‬
‫ מניין לכם סוכר וקמח? – שאל שלמה‪.‬‬‫ הכל מן המחנה השני‪ .‬בין החפצים יש בדרך כלל גם מזונות‪ .‬שמים אנו בצנעה איפוא מעט‬‫בכלינו‪.‬‬
‫בז'אצקי פינה לי מקום לידו‪.‬‬
‫ איכלו – קירב את צלחת הלביבות אלי ואל שלמה‪.‬‬‫ תודה‪ ,‬לא אוכל לאכול – ענה שלמה‪.‬‬‫ וממה‪ ,‬סבור אתה‪ ,‬מותקנת ארוחת הצהריים שלנו? מאותם מיני מזונות עצמם‪ .‬אין הם‬‫מקצים לנו שום מזונות אחרים‪.‬‬
‫ הארוחה הרשמית עניין אחר היא‪ .‬ואולי צדקת‪ ,‬אלא שאין אנו רגילים‪ ,‬ומכאן הסילוד‪.‬‬‫סליחה‪.‬‬
‫וכדי לשים קץ לשיחה הבלתי נעימה‪ ,‬החילותי לספר בתקליטים‪ .‬בז'אצקי השתדל כל הזמן‬
‫להסב השיחה לעניין מסויים‪ ,‬אך לא עלתה בידו‪ ,‬לבסוף רמז לנפח שיעביר את הפטיפון אל‬
‫המסגרייה שבחדר סמוך‪ .‬ריימאן נטל את הפטיפון והכל קמו ממקומותיהם‪.‬‬
‫ סאשא‪ ,‬בוא – אמר שלמה‪.‬‬‫ מייד יבוא – ענה בז'אצקי‪.‬‬‫ראיתי‪ ,‬שבמסגרייה עומד איש אחד לפני החלון ומשקיף כל הזמן לחצר‪ ,‬הרי שגם הקאפו‬
‫מפחד – אמרתי בלבי‪.‬‬
‫ רצוני לשוחח עמך – פתח בז'אצקי – משער אתה באיזה עניין?‬‫ מדוע סבור אתה‪ ,‬כי משער אני?‬‫ ומפני מה חושש אתה‪ ,‬שמא אני סבור?‬‫ לצערי – אמרתי – קשה השיחה עלינו‪ ,‬אין אני מבין לא יהודית ולא פולנית‪.‬‬‫ בבקשה ממך‪ ,‬אל תפסיקני‪ .‬הקשב תחילה ואחר כך תענה‪ .‬דבר מה מתרחש במחנה‪.‬‬‫האנשים נרגשים‪.‬‬
‫ יש טעם לדבר‪.‬‬‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 67 -‬‬

‫ כן‪ .‬אך עד שהגעת לא היה הדבר ניכר בהם כדי כך‪ .‬ברי‪ ,‬מכינים אתם דבר מה‪ .‬בקיצור‪,‬‬‫מכינים אתם בריחה‪.‬‬
‫ הנקל להאשים‪ .‬מה הראיות שבידיך?‬‫ נוהגים אתם זהירות יתרה‪ ,‬נמנעים מלהתקהל‪ .‬אין מפליגים בדברים‪ .‬יודע אני‪ ,‬לפני כמה‬‫ימים הכרזת בצריף לאמור‪" :‬איש לא יעשה את המלאכה זולתנו"‪ .‬זוכר אני‪ ,‬כמובן‪ .‬בכל‬
‫פינה חזרו על מימרה זו שלך‪ ,‬גילו בה פנים לכאן ולכאן‪ .‬אילו רציתי‪ ,‬יכול הייתי בשל מילים‬
‫אלו בלבד להביא כליה עליך‪ .‬אולם עיניך הרואות‪ ,‬שלא עשיתי כן‪ .‬יודע אני‪ ,‬חדל אישים אני‬
‫בעיניך‪ ,‬ואין בדעתי להצטדק עכשיו לפניך‪ .‬אין רצוני אלא לומר לך‪ ,‬שפטור אתה מלספר לי‬
‫כל דבר‪ .‬גלוי וידוע לי‪ .‬אין אתה מדבר אל איש‪ .‬במקומך מדבר הלה‪ ,‬הגוץ‪ ,‬שלמה שמו‪,‬‬
‫כמדומה‪ ,‬בחור פיקח‪ .‬ישנים אתם זה בסמוך לזה‪ ,‬ובידכם לשוחח‪ .‬מבין אני‪ ,‬אך עיניך‬
‫הרואות‪ ,‬אין אני מלשין עליכם‪ ,‬גם אין בדעתי להלשין‪.‬‬
‫ המשך‪ ,‬אני שומע – אמרתי משנשתתק בז'אצקי לשעה קלה‪.‬‬‫ סאשא – אמר בז'אצקי – מציע אני לך‪ :‬צרפני כשותף לפעולה‪ ,‬בצוותא נבצע אותה ביתר‬‫קלות וזריזות‪ .‬לנו‪ ,‬לקאפו‪ ,‬חופש תנועה בשעות העבודה בכל המחנות‪ ,‬חוץ ממחנה מספר ‪.3‬‬
‫יכולים אנו לשוחח עם כל איש‪ ,‬בלי לעורר חשד‪ .‬שווה בנפשך‪ ,‬כמה עשויים אנו להועיל לכם‪.‬‬
‫תשאלני‪ ,‬מפני מה מציע אני לך הצעה זו? בתכלית הפשטות‪ ,‬משום שאינני מאמין לו לגרמני‪.‬‬
‫פראנץ מבטיח לנו הרים וגבעות‪ .‬יש לנו זכויות מיוחדות‪ ,‬אך בהגיע שעת חיסול המחנה‪ ,‬יהיה‬
‫סופנו כסופכם‪ ,‬ישמידו גם אותנו‪ ,‬אין ספק בכך‪.‬‬
‫ טוב שאינך מטיל ספק בדבר – אמרתי – אך מפני מה פונה אתה אלי?‬‫ מפני שאתה האיש העומד בראש הפעולה‪ .‬עיניך הרואות‪ ,‬ידועים לי הדברים‪ ,‬למה נוציא‬‫זמן לריק בשיחות בטלות? ברצוננו לסייע בידיכם‪ .‬ברצוננו להצטרף אליכם‪.‬‬
‫ מי אתם?‬‫ אני והקאפו גאניאק‪.‬‬‫ ושמיד?‬‫ עלול להלשין‪.‬‬‫לא אחת תהיתי על קנקנו של בז'אצקי‪ .‬מעילו מבודר‪ ,‬מצנפתו שמוטה הצדה‪ ,‬עינו אחת‬
‫מצומצמת‪ ,‬מהלך הוא על פני המחנה מעשה בעל‪-‬בית‪ ,‬מגלבו בידו תמיד‪ ,‬ומורה היתר‬
‫לעצמו להכות באנשי המחנה‪ .‬נשאה חן בעיניו אחת הנערות‪ ,‬הריהו יורד לחייה עד שזו נענית‬
‫לו‪ ,‬אך שיהא מלשין לפני הגרמנים – לא שמענו‪.‬‬
‫ הגד נא – שאלתיו פתאום – מסוגל היית להרוג גרמני?‬‫בז'אצקי לא מיהר להשיב‪.‬‬
‫ בשעת ההכרח – כן‪.‬‬‫ וללא הכרח‪ ,‬סתם‪ ,‬כדרך שהם הורגים מאות ואלפים מאחינו ואחיותינו – היית יכול?‬‫הוא החריש שעה קלה‪.‬‬
‫ מתקשה אני להשיב‪ ,‬לא נתתי דעתי לכך‪.‬‬‫נו‪ ,‬עת לישון‪ .‬לשום – הפסקתי השיחה וחזרתי למקומי‪.‬‬
‫ברי היה‪ ,‬שהקאפו עשויים להביא לנו תועלת מרובה‪ ,‬אך כלום רשאים אנו לבטוח בהם?‬
‫כששאלתי את בז'אצקי אם מסוגל הוא להרוג גרמני‪ ,‬שקע במחשבות‪ .‬בוגד היה משיב מייד‪,‬‬
‫שהוא מוכן ומזומן לכל‪ .‬מצד אחר‪ ,‬השד יודע מה כוונתו‪ .‬קשה לרדת לשורשה של נשמה כזו‪.‬‬
‫בלילה איחרנו‪ ,‬אני ושלמה‪ ,‬להירדם‪ .‬נמצא לנו עניין לענות בו‪.‬‬
‫‪ 99‬באוקטובר‪ .‬בבוקר הגיעו פתאום לאוזנינו צעקות איומות‪ ,‬ותיכף לכן – יריות תת מקלעים‪.‬‬
‫מייד נאסרה היציאה מן הסדנאות‪ .‬שערי המחנה הראשון הוגפו‪ ,‬המשמרות הוגברו בכל‬
‫מקום‪ .‬הצעקות והיריות נתרבו‪.‬‬
‫ מה קרה‪ ,‬לדעתך? – שאל שלמה – דומני‪ ,‬שהיריות נשמעות מן המחנה הצפוני‪ .‬אפשר לא‬‫יכלו הבחורים לכבוש יצרם ונשאו רגליהם?‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 68 -‬‬

‫ לא‪ .‬לא משם‪ .‬יורים בסמוך יותר‪ ,‬במחנה השני‪ .‬קולות נשים שומע אני‪ ,‬ודאי הגיעה רכבת‪.‬‬‫אך מה משמען של היריות?‬
‫עברה שעה ארוכה עד שקמה דממה‪.‬‬
‫רק בחמש לפנות ערב נודעו לנו פרטי המעשה‪.‬‬
‫הגיעה רכבת‪ .‬משפשטו האנשים בגדיהם הבינו‪ ,‬כנראה‪ ,‬להיכן מוליכים אותם‪ .‬ומרוב‬
‫פחד נשאו רגליהם עירומים‪ ,‬אך לאן ינוסו? הרי הם כבר בתוך המחנה‪ ,‬והמחנה מגודר‬
‫מכל צד‪ .‬במרוצתם הגיעו לגדר‪ ,‬ושם קידמה את פניהם אש רובים ותת מקלעים‪ .‬רבים‬
‫מהם הפילו הכדורים‪ ,‬השאר נלקחו לתאי הגזים‪.‬‬
‫הפעם בערו המדורות עד שעה מאוחרת‪ .‬בסערה עלו הלהבות לשמי הסתיו האפלים והטילו‬
‫נוגה אימים על פני כל המחנה והרחק על סביביו‪ .‬נאלמים מרוב הזוועה‪ ,‬התבוננו אל לשונות‬
‫האש‪ ,‬בהן נשרפו גופותיהם של אחינו ואחיותינו המעונים‪.‬‬
‫‪ 98‬באוקטובר‪ .‬לעולם אזכור יום זה‪ .‬שמונה‪-‬עשר מאנשי מחננו חולים היו זה כמה יממות‪.‬‬
‫בבוקר נכנסה לצריף קבוצת גרמנים ופראנץ בראשה‪ .‬פראנץ ציווה על החולים לקום על‬
‫רגליהם‪ .‬ברי היה‪ :‬הללו נלקחים למיתה‪ .‬בין השמונה‪-‬עשר הללו היה צעיר אחד מהולנד‪,‬‬
‫שעמד בקושי על רגליו‪ .‬שמעה אישתו‪ ,‬להיכן מובל בעלה‪ ,‬ומיהרה אחר הפלוגה‪.‬‬
‫ רוצחים! – התנפלה בקולי קולות על הגרמנים ‪ -‬יודעת אני להיכן מוליכים אתם את בעלי‪.‬‬‫קחוני גם אותי עמו‪ .‬אינני רוצה – התשמעו? – אינני רוצה לחיות בלעדיו‪ .‬רוצחים! מנוולים!‬
‫היא אחזה ביד בעלה‪ ,‬ותמכה בו צעדה עם הפלוגה – למוות‪.‬‬
‫בשעת ארוחת הצהריים הוסכם ביני לבין שלמה לכנס ב‪ 9-‬בערב חבורת אנשים מצומצמת‬
‫להתייעצות‪.‬‬
‫ההתייעצות נערכה בנגרייה‪ .‬לקחו חלק בה‪ :‬ברוך‪ ,‬שלמה‪ ,‬ראש חטיבת הנגרים יאנאק‪ ,‬ראשי‬
‫החייטים יוואף‪ ,‬הסנדלר יעקב‪ ,‬מוניאק‪ ,‬אני ועוד שניים‪.‬‬
‫בחצר וליד שער המחנה הראשון הוצבו אנשים‪ ,‬להשגיח על התנועה ולהודיענו בשעת הצורך‪,‬‬
‫שעלינו להתפזר‪.‬‬
‫קודם כל סיפרתי על שיחתי עם בז'אצקי וביקשתי מהחברים שיחוו דעתם‪ ,‬אם מן הראוי‬
‫להכניסו לחברותנו‪ .‬הכל סבורים היו‪ ,‬כי ייתכן וכי מן הראוי לעשות כן‪.‬‬
‫מוניאק הלך ובמהרה חזר בלוויית בז'אצקי‪.‬‬
‫ בז'אצקי – אמרתי – החלטנו להזמינך להתייעצות שלנו‪ .‬סבורני‪ ,‬כי מבין אתה‪ ,‬מה אחריות‬‫קבלת אתה עליך בעצם בואך לכאן‪ .‬ניכשל‪ ,‬תהייה מן המוצאים להורג ראשונה‪.‬‬
‫ אני מבין ‪ -‬ענה בז'אצקי – אל תחששו‪.‬‬‫ ובכן בחורים‪ ,‬תוכניתי היא@ קודם כל עלינו לחסל את קבוצת הקצינים‪ ,‬המנהלת את‬‫המחנה‪ .‬מובן‪ ,‬אחד‪-‬אחד‪ ,‬ללא כל רחש‪ ,‬ובזמן קצר‪ .‬סבורני‪ ,‬במשך שעה אחת‪ ,‬לא למעלה‬
‫מכן‪ ,‬בזמן קצר מזה לא נשלים את המלאכה‪ ,‬והשהיית הפעולה כרוכה בסכנה‪ .‬הגרמנים‬
‫עלולים להבחין‪ ,‬שנעדר מי מהם‪ ,‬ולהקים רעש‪.‬‬
‫את משימת חיסול הקצינים יבצעו אנשים נבחרים מבין שבויי המלחמה הסובייטיים‪ ,‬שאני‬
‫מכירם ויודע כי אפשר לסמוך עליהם‪ .‬ברי שפעולה כזאת מצריכה אנשים אמיצים‪ ,‬נמרצים‬
‫ותקיפים‪ .‬רגע של היסוס‪ ,‬כישלון של אחד‪ ,‬עלולים להביא כליה על כולנו‪.‬‬
‫אחר הצהריים‪ ,‬בשלוש ומחצה‪ ,‬יוליך הקאפו בז'אצקי באמתלה מסויימת את שלושת‬
‫האנשים‪ ,‬אשר אבחר‪ ,‬אל המחנה השני‪ .‬שלושת אלה יחסלו את ארבעת ההיטלראים‪,‬‬
‫העובדים שם‪ .‬ברוך צריך להביא לידי כך‪ ,‬שהקצינים ייכנסו אחד‪-‬אחד לאולם‪ ,‬שבו יהיה‬
‫אפשר להשמידם‪ .‬כן עליו להשגיח‪ ,‬שמשעה שתחל השמדת ההיטלראים‪ ,‬לא יצא איש אל‬
‫מחוץ למחנה‪ .‬כל שינסה להקים רעש יש להשתיקו או לחסלו‪ .‬עד ארבע יש לסיים את‬
‫הפעולה במחנה השני‪.‬‬
‫בארבע ינתקו אנשים מיוחדים את קשר הטלפון מן המחנה השני אל עתודת המשמר‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 69 -‬‬

‫את החוטים יש לנתק לידי שני העמודים ולהחביאם‪ ,‬כדי למנוע חידוש הקשר לאלתר‪.‬‬
‫בו ברגע פותחים אנו בהשמדת הקצינים במחננו‪ ,‬אחד‪-‬אחד מוזמנים הקצינים לסדנאות‪ .‬בכל‬
‫סדנה יעמדו שני אנשים מוכנים ומזומנים למלאכת ההשמדה‪ .‬עד ארבע וחצי יש לסיים הכל‪.‬‬
‫בארבע וחצי עורבים בז'אצקי וואניאק את כל אנשי המחנה בשורות‪ ,‬להוליכם כביכול לעבודה‪,‬‬
‫והשדרה נעה לעבר היציאה‪ .‬בשורות הראשונות צועדים אנשי המזרח שלנו‪ ,‬הקדמיים‬
‫תוקפים את מחסן הנשק‪ ,‬השאר ממשיכים בתנועה ומחפים על ההתקפה‪ ,‬אשר תפסו נשק‬
‫מדביקים את השדרה‪ ,‬רצים לפניה‪ ,‬מסלקים את משמר השער ומתקיפים את בניין המשמר‪.‬‬
‫ייתכן‪ ,‬שיקדים המשמר לעמוד על המתרחש‪ ,‬בניגוד להשערתנו‪ ,‬ינתק בפנינו את הדרך‬
‫לשער ויפתח אש בשני מקלעיו‪ .‬טוב‪ ,‬אם נצליח לתפוס נשק‪ ,‬נפתח בקרב‪ .‬אך שמא לא יעלה‬
‫הדבר בידינו‪ ,‬עלינו להכין מראש מוצא אחר‪.‬‬
‫לא הרחק מן הנגרייה‪ ,‬בסמוך לגדר התיל‪ ,‬עומד בית הקצינים‪ .‬יש להניח‪ ,‬שאפילו ממוקשת‬
‫כברת השדה הסמוכה‪ ,‬אין בה אלא מוקשי איתות‪ ,‬שאינם מסוכנים‪ .‬כאן‪ ,‬מאחורי בית‬
‫הקצינים‪ ,‬יש לנתק את התיל‪ .‬ההולכים ראשונים צריכים להשליך אבנים לפניהם‪ .‬במקום‬
‫שתיפולנה האבנים‪ ,‬יתפוצצו המוקשים ותימצא הדרך מפונה מהם לפחות בחלקה‪.‬‬
‫זו התוכנית‪ .‬אני ושלמה שקלנו אותה שקול וחזור‪ .‬תוכניות טובות ממנה אין אנו מעלים‬
‫בדעתנו‪ .‬אתה יימלך כל אחד בלבו‪ ,‬אם יוכל לקיים כל המוטל עליו כראוי‪ .‬מחר‪ ,‬בערב‪ ,‬ניוועד‬
‫שוב‪ .‬זיכרו‪ ,‬חברים‪ ,‬שאינכם רשאים לגלות לאיש – לא לאח‪ ,‬לא לאישה ולא לידיד – דבר‬
‫מכל שהוחלט כאן‪.‬‬
‫ויכוח לא נערך‪ .‬אחד‪-‬אחד נתפזרו האנשים‪.‬‬
‫בימים האחרונים שמתי לב‪ ,‬כי הזקיפים היוצאים למשמר מקבלים כל בוקר כדורים‪ .‬איש‪-‬איש‬
‫חמישה כדורים‪ .‬ובשעת חילופי המשמרות מוסרים הם את הכדורים איש לרעהו‪ .‬מכאן‪,‬‬
‫שבשעה שהזקיפים אינם ניצבים על המשמר‪ ,‬אין בידיהם כדורים‪ .‬ביקשתי לבדוק את הדבר‬
‫והוסכם ביני לבין בז'אצקי‪ ,‬שלמחר ישלחוני לשם מלאכת שיפוץ אל צריף הזקיפים‪.‬‬
‫ב‪ 99-‬באוקטובר‪ ,‬בעשר בבוקר‪ ,‬נתקבלה דרישה בנגרייה לשלוח מייד איש אל צריף‬
‫הזקיפים‪ ,‬לשם תיקון הדלתות‪.‬‬
‫יאנאק שלח אותי‪.‬‬
‫קודם כל עברתי בכל מחלקות הצריף ובדקתי את הדלתות‪ .‬נכנסתי לחדר ריק‪ ,‬סגרתי מייד‬
‫את הדלת‪ ,‬לבדקה כביכול‪ ,‬ופתחתי חיש מהרה אחד הארונות‪ .‬בקרן זווית עמד רובה‪ .‬הצצתי‬
‫לתוך המחסנית – ריקה הייתה מכדורים‪ .‬אשפת הכדורים המונחת על המדף אף היא הייתה‬
‫ריקה והוא הדין הארון השני‪.‬‬
‫כשחזרתי לנגרייה עליתי לעליית הגג‪ .‬ממנה נראתה היטב הסביבה שמעבר לגדר‪ .‬משמאל‬
‫לשערי המחנה הייתה מסילת הברזל‪ ,‬מאחוריה – התחנה ולהלן יער‪ .‬גם מימין‪ ,‬מרחק חמש‬
‫מאות מטרים – יער‪ .‬קורות עץ מפוזרות היו בדרך‪ .‬ממולנו עבדו פולנים‪ ,‬הסיעו עצים ברי היה‬
‫– יש לרוץ ימינה‪.‬‬
‫בו בערב הוחלט‪ :‬מחר‪ ,‬ב‪ 14-‬באוקטובר‪ ,‬בורחים אנו מן המחנה‪.‬‬
‫‪ 9:‬באוקטובר היה יום שמש בהיר‪ .‬בלילה חילקנו את הסכינים‪ ,‬שהוכנו בעוד מועד‪ ,‬וגם כמה‬
‫עשרות גרזנים לא גדולים‪ ,‬שהכינו הנחים להזמנתנו ונוח להצניעם תחת כנפות הבגדים‪.‬‬
‫הנצרכים ביותר קיבלו בגדים חמים‪ .‬אימתי וכיצד אנו מסתלקים‪ ,‬לא ידעו אלא המנהיגים‪.‬‬
‫אני עבדתי בסניף של הנגרייה‪ .‬מן החלונות נראתה חצר המחנה הראשון מראשיתה ועד‬
‫סופה‪ .‬בצריף הסמוך עבד שלמה עם חבורה של עשרים איש‪ ,‬שנבחרו לכך במיוחד‪ :‬הם‬
‫התקינו אצטבות משרד‪ .‬הוסכם לאמור‪:‬‬
‫בארבע יבוא האונטארשארפירר בארג אל המתפרה למדוד חליפתו‪ .‬בארבע ורבע יגיע‬
‫לתכלית זו עצמה ראש משמר המחנה‪ .‬ראש המחנה השלישי גאטצינגאר‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 71 -‬‬

‫והאובארשארפיראר גריישוט יהיו בארבע בסנדלרייה‪ .‬אל צריפי שלי עתיד לסור פראנץ‬
‫לבדוק את הארונות‪ .‬האונטארשארפיראר פרידריך גאולשטיך יבחן באותה שעה את עבודתו‬
‫של שלמה‪ .‬ארבעה קצינים יחסל ברוך במחנה השני‪ .‬גם השאר יוזמנו באמתלות שונות אל‬
‫הסדנאות‪.‬‬
‫החברים‪ ,‬שעתידים היו להוציא לפועל את החיסול‪ ,‬עבדו כולם באותו יום עם שלמה‪ .‬הוא‬
‫שלחם אחד‪-‬אחד אלי‪ ,‬ואני קבעתי לכל איש את משימתו‪ .‬ראשון בא קאלימאלי‪.‬‬
‫שם משפחתו האמיתי היה‪ ,‬כאמור‪ ,‬שובאיאב‪ .‬בשנת ‪ 1940‬סיים חוק לימודיו במכון למהנדסי‬
‫תחבורה ברוסטוב‪ .‬בחור כבן עשרים וחמש‪ ,‬גבה קומה‪ ,‬תמיר‪ ,‬שיער ראשו שחור ומסולסל‬
‫במקצת‪ .‬ממעט בדיבור‪ ,‬פשוט‪ ,‬חזק‪ ,‬חבר טוב‪.‬‬
‫ עימך פטור אני מלהרבות דברים – אמרתי לו – אתה ומוניאק הולכים אל מתפרת החייטים‪.‬‬‫קח עימך מקצועה‪ ,‬מפסלת וגרזן‪ .‬זכור‪ ,‬יש לעשות את המלאכה באופן שלא יוציא הגה מפיו‪.‬‬
‫ מובן‪.‬‬‫ לך‪ ,‬איפוא‪ ,‬הנני מאחל לך הצלחה‪.‬‬‫דומם לחצנו איש יד רעהו‪ .‬הוא הלך לו‪ .‬ביקשתי ממנו שישלח אלי את ציבולסקי‪.‬‬
‫ציבולסקי היה איש אגן‪-‬הדון‪ ,‬עגלון‪ ,‬גבר חסון‪ ,‬בעל קומה‪ ,‬כבן שלושים וחמש‪ ,‬טוב לב ועליז‪,‬‬
‫פטפטן במקצת‪ .‬דברים הרבה אנושים היינו להעלים ממנו‪ .‬אך כל משימה שהיה מקבל עליו‬
‫היה מקיים‪.‬‬
‫ בוריס – אמרתי לו – יחד ישבנו במרתף‪ .‬מיטיב אני להכירך מכולם‪ .‬מוטלת עליך הקשה‬‫במשימות‪ .‬עימך ילכו מיכאל ובאנו‪ .‬בז'אצקי יבוא לקחתכם ויעבירכם אל מחנה השני‪ ,‬אל‬
‫ברוך‪ .‬קחו עימכם גרזנים‪ .‬בוריא‪ ,‬תן דעתך להלום ראשונה‪ ,‬עליך להפיח אומץ בלבד‬
‫האנשים; אם יירך לב אחד ההולכים עימך‪ ,‬החליפהו באחר‪ .‬מלאכה כגון זו אין לכפות על‬
‫שום איש‪.‬‬
‫ תנוח דעתך עליך‪ ,‬סאשא‪ .‬אין אנו מחכים אלא לאות‪.‬‬‫ אל תשכח לקחת מן ההרוגים את אקדחיהם‪ :‬לך והצלח‪.‬‬‫מן ההכרח שנצליח‪.‬‬
‫בשתיים בא האונטארשארפיראר ואלטר ריבא אל המחנה הראשון‪ ,‬קרא את בז'אצקי ועוד‬
‫שלושה אנשים והוליכם עימו‪.‬‬
‫הדבר הטיל בנו התרגשות מרובה‪ .‬הלה היה מזויין בתת מקלע‪ ,‬ובדרך כלל מובילים היו את‬
‫האנשים לעבודה בלא תת מקלעים‪ .‬מה אירע‪ ,‬איפוא?‬
‫תלינו עניין זה במאורע‪ ,‬שאירע שעה קודם לכן‪ ,‬והוא שהגביר את חרדתנו‪ .‬יאנאק לבש‬
‫בבוקר את חליפתו הטוב ביותר‪ .‬האנשים יברחו בחוסר כל‪ ,‬מן הראוי איפוא שייטלו עימהם‬
‫לפחות את מיטב חפציהם‪ .‬ראהו פראנץ ואמר‪:‬‬
‫ חתונה עורך כאן מישהו‪ ,‬שהתקשטת כדי כך?‬‫מיהרתי אל יאנאק‪ ,‬לנגרייה‪.‬‬
‫ לברר מייד לאן נלקח בז'אצקי‪.‬‬‫ כיצד?‬‫ עניינך הוא‪ .‬עליך‪ ,‬שהינך מפקד פלוגת עבודה‪ ,‬ייקל לברר את הדבר‪.‬‬‫עברה שעה של מתיחות איומה; לא ידענו מה נכון לנו‪.‬‬
‫בשלוש בא הקאפו גאניאק והודיע כי בז'אצקי נלקח אל "המחנה הצפוני" לפקח על סדירת‬
‫עצים‪ ,‬וכיוון שיצאו ללא משמר‪ ,‬לקח עימו המפקד תת מקלע‪.‬‬
‫ היודע אתה – שואל אני – כי בז'אצקי חייב היה להוליך כמה אנשים למחנה השני?‬‫ יודע‪.‬‬‫ עכשיו תוליך אותם אתה‪.‬‬‫ לא ייתכן הדבר‪ .‬אין אני רשאי להיכנס לשם‪.‬‬‫ שומה עליך‪ ,‬תאמר‪ ,‬כי בז'אצקי איננו‪ ,‬וכי יש לבצע שם איזו פעולה‪ ,‬תמציא משהו‪.‬‬‫ מוטב שנדחה את הדבר למחר‪ ,‬עד שישוב בז'אצק‪.‬‬‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 71 -‬‬

‫אך ברי היה‪ ,‬שאין להשהות את הדבר אפילו יום אחד‪ ,‬אף כי ההכנות נערכו בחוג מצומצם‪,‬‬
‫הרגישו הכל‪ ,‬כי במהרה עתיד ליפול דבר‪.‬‬
‫אך היה טעם נוסף לחפזוננו‪ .‬גומארסקי עמד לחזור‪ .‬פראנק‪ ,‬על כל תעלוליו‪ ,‬זאטוט היה‬
‫לעומתו‪.‬‬
‫ לא – פקדתי על הקאפו – מחר עלולים אנו להחמיץ את השעה‪ .‬נדברנו‪ ,‬הסכמת‪ ,‬להתחרט‬‫בעניין כגון זה – לא ייתכן‪ .‬תעשה כפקודתי‪.‬‬
‫בשלוש ועשרים נכנס גאניאק לצריפו של שלמה‪ ,‬ואני ראיתי מן החלון‪ ,‬כי הוא וציבולסקי‪,‬‬
‫ושניים אחרים עימהם‪ ,‬יוצאים אל המחנה השני‪.‬‬
‫האונטארשארפיראר ארנסט בארג הקדים לבוא בסוסו אל המתפרה‪ .‬ירד מעל הסוס‪ ,‬הניח‬
‫המושכות ונכנס פנימה‪.‬‬
‫בפנים נתגלגלו הדברים‪ ,‬כפי שנמסר לי אחר כך‪ ,‬כלהלן‪ :‬כשנכנס האונטארשארפיראר קמו‬
‫הכל‪ ,‬כרגיל‪ ,‬על רגליהם‪ .‬שובאיאב קרב אל קצה השולחן‪ .‬ליד רגל השולחן‪ ,‬בפינה‪ ,‬מונח היה‬
‫הגרזן מחופה בחולצה‪ .‬הגרמני התיר חגורתו והניחה עם האקדח על השולחן‪ .‬פשט מעילו‬
‫העליון‪ .‬מייד קפץ אליו יוזאף החייט ובידו החליפה למדדה‪ .‬גאניאק התקרב אל השולחן‪ ,‬למען‬
‫יוכל לחטוף בשעת הצורך את האקדח‪ .‬יוזאף היפנה את הגרמני עורף לשובאיאב‪ ,‬כביכול‬
‫לצד האור‪ .‬בו ברגע הלם שובאיאב בעורף הגרזן בראשו של ההיטלראי‪ .‬הלה נתן קולו‬
‫בצעקת זוועה‪ …‬הסוס העומד בחוץ נתחלחל וזקף אוזניו‪ .‬המהומה השנייה שיתקה את‬
‫ההיטלראי לנצח‪ .‬הגופה הוטמנה תחת המיטה וכוסתה בחפצים‪ .‬כן נמחו וכוס כתמי הדם‬
‫שעל הרצפה‪.‬‬
‫תכף לכן בא במרוצה שובאיאב לצריפי‪.‬‬
‫ הא לך!‬‫והוא מסר לי את אקדחו של הגרמני‪.‬‬
‫ מעתה‪ ,‬ואפילו רוצים אנו‪ ,‬שוב אין אנו יכולים לחזור בנו‪ ,‬תודה‪ ,‬קאלימאלי‪.‬‬‫התחבקנו ו התנשקנו‪ .‬הוא נחפז לשוב‪ .‬הלקוח השני עתיד היה להגיע במהרה למתפרה‪.‬‬
‫ מהר! כיצד התנהגו שאר הבחורים?‬‫ להפליא‪.‬‬‫שובאיאב חזר למקומו‪ .‬כעבור עשר דקות נכנס למתפרה אובארשארפיראר הארבארט‬
‫האילם‪.‬‬
‫הוא לא יצא עוד משם‪ .‬מוניאק הכריעו מייד לכניסתו‪.‬‬
‫בארבע בדיוק בא‪ ,‬כמוסכם‪ ,‬מפקד המחנה השלישי‪ ,‬גאטצינגאר‪ ,‬אל הסנדלרייה‪ .‬ארקאדי‬
‫וייספאפיר עסוק היה בתיקון שרפרף‪ ,‬גרישא עמד ליד הדלת‪.‬‬
‫לבו של מלאך החבלה טוב עליו‪.‬‬
‫ יום שמש היום‪ ,‬חם‪ ,‬נעים – פטפט – המגפיים מוכנים?‬‫ בבקשה – הגיש לו יעקב את המגפיים – ימדדם‪.‬‬‫ הי‪ ,‬יעקב – דיבר הנאצי תוך כדי מדידת המגפיים – בעוד חמישה ימים נוסע אני לגרמניה‪.‬‬‫עליך לתפור זוג סנדלים לאישתי‪ .‬זכור!‬
‫ אני תקווה‪ ,‬כי עבודתי תניח דעתה של רעייתו – ענה יעקב‪.‬‬‫כאן הלם בו ארקאדי בגרזן‪ ,‬את הגווייה גררנו ברגליה לאחת הפינות וכיסינו אותה‬
‫בסמרטוטים‪ ,‬שפכנו בחיפזון חול על הדם‪ .‬האובארשארפיראר גריישוט נראה קרב ובא‬
‫לסנדלרייה‪ ,‬לקבל הזמנתו‪.‬‬
‫בארבע ורבע חזר ציבולסקי מן המחנה השני‪ .‬מרוגש היה‪ ,‬אך מושל ברוחו‪.‬‬
‫ כל הארבעה הלכו לעולמם – הודיע – גם קשר הטלפון נותק במקום הראוי‪ .‬מן המחנה‬‫השני אין מניחים לאיש לצאת‪ .‬ברוך משגיח שם על הסדר‪ .‬הוא מבקש שנודיעהו בעוד מועד‪,‬‬
‫מתי יהיה עליו להוציא את האנשים‪.‬‬
‫ היכן האקדחים?‬‫ שניים נשארו שם‪ ,‬אחד בידי‪ ,‬אחד בידי מיכאל‪.‬‬‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 72 -‬‬

‫ בסדר‪ ,‬חזור לפי שעה אל הצריף‪ ,‬אל שלמה‪.‬‬‫בארבע וחצי חזרו מן "המחנה הצפוני" בז'אצקי וחבורתו‪ .‬אותה שעה הופיע בחצר‬
‫האונטארשארפיראר גאולשטיך‪ .‬שלמה יצא אליו במרוצה‪.‬‬
‫ סגן המפקד‪ ,‬אין אני יודע כיצד להמשיך בהתקנת האצטבאות‪ .‬זקוק אני להוראותיו‪.‬‬‫האנשים עומדים בחיבוק ידיים‪.‬‬
‫הגרמני שם פעמיו לצריף‪ ,‬ואחריו הקאפו שמיד‪ .‬כראותי אותו‪ ,‬מיהרתי מייד אל בז'אצקי‪.‬‬
‫ סלק מכאן את שמיד‪ .‬אסור שייכנס לצריף‪.‬‬‫בז'אצקי אחז בידו של שמיד‪.‬‬
‫ אל תלך לשם – אמר לו‪.‬‬‫ וכי מה?‬‫ אם רצונך להישאר בחיים‪ ,‬אל תתערב‪ .‬כמעט כל הקצינים כבר נהרגו‪ .‬האנשים עוקבים‬‫אחר כל תנועותיך‪ .‬אל תתערב‪ ,‬השמעת?‬
‫באימה האזין שמיד לדברי בז'אצקי; שפתיו רטטו‪ ,‬והוא לא יכול להוציא הגה מפיו‪.‬‬
‫בינתיים חוסל בפנים הנאצי‪ .‬שלמה עצמו הכריעו‪ .‬שלמה‪ ,‬גם הגוץ והצנום‪ ,‬הלם אחת בפי‬
‫הגרזן בעורפו ולא הוסיף‪.‬‬
‫הגיעה השעה לתת אות‪ ,‬אך פראנץ עדיין היה בחיים‪ .‬הוא לא מהיר לבוא לבדיקת הארונות‪,‬‬
‫כפי המדובר‪ .‬הוא ביקר בחצר‪ ,‬אך לסדנה לא נכנס‪ .‬ראש הנהלת המחנה עדיין לא חוסל‪.‬‬
‫הגיעו פחחינו ובידיהם צינורות פח‪ .‬בצינורות הביאו שישה רובים וכדורים‪ .‬אחת הנערות‬
‫הביאה כדורים לאקדחים ממעון הקצינים ההרוגים‪ .‬הגיעה ידיעה‪ ,‬כי אנגל‪ ,‬מסגר מלודז‪,‬‬
‫המית במוסך‪ ,‬שבו עבד ביום ההוא‪ ,‬את האונטארשארפיראר ואלטר ריבא‪ .‬הגרמני נכנס‬
‫למוסך בתת מקלע‪ .‬חשד נכנס לליבו של אנגל‪ ,‬והוא המיתו בעודו בפתח‪ .‬ברי היה‪ ,‬כי‬
‫המעשה במוסך ייוודע במהרה‪ .‬אסור להמתין‪ ,‬אך מה יהיה על פראנץ?‬
‫ ייקחנו השד ‪ -‬אמר שלמה – במוקדם או במאוחר יחלקו לו את מנת העופרת – המגעת לו‪,‬‬‫עת להסתלק‪ .‬חבל על כל דקה‪.‬‬
‫רגע עמדנו מאזינים‪ .‬במחנה שררה דממת מוות‪ .‬פקדתי על בז'אצקי לתת את האות‪ .‬קול‬
‫שריקה חד פילח את הדממה‪ .‬שלמה שלח בחור אחד אל המחנה השני‪ ,‬להודיע כי הגיעה‬
‫העת להסתלק‪.‬‬
‫מעברים התחילו אנשים נוהרים‪.‬‬
‫מלכתחילה הוקצו ‪ 70‬איש‪ ,‬כמעט כולם שבויי מלחמה סובייטיים‪ ,‬להסתערות על מחסן‬
‫הנשק‪ .‬לפיכך תפשו בשדרה את השורות הקדמיות‪ .‬אולם ההמון‪ ,‬שאך שיער כי עתיד ליפול‬
‫דבר‪ ,‬ולא ידע אימתי וכיצד‪ ,‬התחיל להידחף ולהידחק‪ ,‬משעמד ברגע האחרון על המתרחש‪.‬‬
‫כל אחד חשש להישאר מאחור ונדחף קדימה‪ .‬כך הגענו בערבוביה לשער המחנה הראשון‪.‬‬
‫כאן יצא לקראתנו מפקד המשמר‪ ,‬גרמני מחבל הוולגה‪.‬‬
‫ הי‪ ,‬ייכנס הרוח באמכם! שמעתם את השריקה‪ ,‬למה תידחקו כעדר? התייצבו בשלשות!‬‫גרזנים אחדים נשלפו בבת אחת‪ ,‬כאילו על פי פקודה‪ ,‬מתחת לכנפות הבגדים והורדו על‬
‫גולגולתו‪.‬‬
‫ההתקפה על מחסן הנשק לא הצליחה; אש תת מקלעים חזקה חסמה בפנינו את הדרך‪,‬‬
‫רוב האנשים הסתערו אל היציאה המרכזית‪ ,‬מעכו את הזקיף‪ ,‬ובירותם ברובים המועטים‬
‫שבידיהם‪ ,‬ברגמם באבנים את הפאשיסטים שנזדמנו לפניהם ובשפכם חול לתוך עיניהם‪,‬‬
‫יצאו מן השער ורצו לעבר היער‪.‬‬
‫חבורה אחת פנתה שמאלה‪ .‬ראיתים פורצים את התיל‪ .‬אולם מכאן ואילך היה עליהם לחצות‬
‫שדה מוקשים שרחבו ‪ 15‬מטרים‪ .‬שם וודאי ניספו רבים מהם‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 73 -‬‬

‫אני ומקצת מן האנשים פנינו אל בית הקצינים‪ ,‬ושם פרצנו לנו מעבר בגדר התיל‪ .‬השערתי‪,‬‬
‫כי השדה מאחורי בית הקצינים אינו מבוקש‪ ,‬נתאמתה‪ .‬לא הרחק מן הגדר נפלו שלושה‬
‫מאיתנו‪ ,‬אך ייתכן כי לא חללי מוקשים אלא חללי כדורים היו‪ ,‬שכן מכל עבר ניתכו עלינו יריות‬
‫מפעם לפעם‪.‬‬
‫הרי אנו מעבר לגדר‪ ,‬מעבר לשדה המוקשים‪ .‬כבר עברנו כמאה מטרים‪ .‬עוד מאה מטרים‪..‬‬
‫יש למהר‪ .‬למהר ולעבור את הרצועה החשופה‪ ,‬בה גופך גלוי לעיני רודפיך‪ ,‬מופקר‬
‫לכדוריהם‪ .‬מהר‪ ,‬מהר‪ ,‬אל היער‪ ,‬לחסות בעצים‪ …‬והנה הנני בצלם‪.‬‬
‫עמדתי לשאוף רוח והפכתי פניי לאחורי‪ ,‬גברים ונשים נחשלים רצו‪ ,‬קרבו שחוחים ליער‪.‬‬
‫קשה לומר בדיוק‪ ,‬כמה אנשים קיפחו חייהם בשעת הפריצה‪ .‬רובם נחלצו מן המחנה‪ .‬רבים‬
‫נפלו ברצועת הקרחה שבין המחנה ליער‪.‬‬
‫הוחלט בשעתו‪ ,‬שלא נתעכב ביער אלא נתפזר חבורות‪-‬חבורות קטנות לעברים ונמשיך‬
‫במרוצה‪ .‬היהודים הפולנים פנו מערבה‪ ,‬לעבר חאלם‪ .‬אלה שמעו את לשון האוכלוסים ודרכי‬
‫הסביבה נהירות היו להם‪ .‬אנו‪ ,‬אנשי ברית המועצות‪ ,‬פנינו מזרחה‪ .‬ביותר נמצאו חסרי ישע‬
‫היהודים ההולנדיים‪ ,‬הצרפתים והגרמנים‪ ,‬אשר לא יכלו לדבר אל איש דבר בכל השטח‬
‫הענקי שמסביב‪.‬‬
‫יריית הרובים ותת המקלעים‪ ,‬שעדיין נמשכה שעה ארוכה מאחורינו‪ ,‬שימשה לנו הוראת כיוון‪.‬‬
‫ידענו‪ ,‬כי שם המחנה‪ ,‬קשר הטלפון מנותק היה‪ ,‬ופראנק לא יכול להזעיק תגבורת‪ .‬קימעה‪-‬‬
‫קימעה נתרחקו היריות‪ ,‬ולבסוף נדמו‪.‬‬
‫היום החשיך‪ ,‬ומימין חזרו ונשמעו יריות‪ ,‬לפי שעה מרוחקות ועמומות‪ .‬נסתבר‪ ,‬שיצאו לרדוף‬
‫אחרינו‪ .‬האנשים הרגישו בי שנתעכבתי‪ .‬ניגשו אלי בוריס ציבולסקי‪ ,‬ארקאדי ווייספאפיר‪.‬‬
‫הצעתי להמשיך בהליכה כל הלילה‪ .‬בשורה עורפית‪ .‬אני בראש‪ ,‬מאחוריי ציבולסקי‪ ,‬ארקאדי‬
‫בסוף השורה‪ .‬אין מעשנים‪ ,‬אין משוחחים‪ ,‬אין מפגרים‪ ,‬אין רצים בראש‪ .‬משתטח ההולך‬
‫בראש‪ ,‬משתטחים כל השאר‪ .‬נראה זיקוק‪ ,‬משתטחים מייד‪ .‬יש למנוע בהלה‪ ,‬ויהי מה‪.‬‬
‫יצאנו מן היער‪ .‬כשלושה קילומטרים עברנו בשדה פתוח‪ .‬כאן חסמה לפנינו את הדרך תעלה‬
‫שרוחבה ‪ 6 – 5‬מטרים‪ .‬התעלה עמוקה הייתה ואי אפשר היה לחצותה ברגל‪ .‬הפסענו לאורך‬
‫התעלה‪ .‬פתאום הרגשתי‪ ,‬במרחק ‪ 50‬מטרים בערך‪ ,‬בקבוצת אנשים‪ .‬מייד השתטחנו לארץ‪.‬‬
‫ארקאדי נצטווה לברר מי האנשים‪.‬‬
‫בתחילה זחל על בטנו‪ ,‬אך במהרה קם ומיהר את הקבוצה‪ .‬כעבור כמה דקות חזר‪.‬‬
‫ סאשא‪ ,‬אלה הם אנשינו‪ .‬מצאו קורות עץ וצולחים את התעלה‪ .‬קאלימאלי בקבוצה‪.‬‬‫בקורות צלחנו את התעלה‪.‬‬
‫שלמה נפצע עוד לפני שנכנס ליער‪ .‬אף על פי כן רץ כשלושה קילומטרים‪ ,‬ולא יכול עוד לעמוד‬
‫על רגליו‪ .‬ביקש שימיתהו בירייה‪ .‬הפולנים מיאנו לעזבו‪.‬‬
‫מה מרה הבשורה‪ ,‬מה גדול הצער! נחלץ מן המחנה‪ ,‬ובדרכו לחופש כורע תחתיו אין אונים‪.‬‬
‫כאחים היינו‪ .‬במה לא דיברנו בתא‪ ,‬בשכבנו זה סמוך לזה‪ .‬שכלו הישר‪ ,‬שלוות רוחו‪ ,‬אומץ‬
‫לבו‪ ,‬נאמנותו סעדוני בשעותה קשות ביותר‪ .‬את ההתקוממות במחנה הכינונו יחד; בו היינו‬
‫נועצים בכל עניין של מה בכך ובכל עניין חשוב ביותר‪ .‬מה היה בסופו? העוד נקבל ביום מן‬
‫הימים פריסת שלום ממנו?‬
‫עתה כבר היינו חבורה של ‪ 57‬איש‪ .‬עברנו עוד כחמישה קילומטרים‪ .‬לאוזנינו הגיע שאון‬
‫רכבת עוברת‪ .‬לפנינו השתרע שטח גלוי ורחב ידיים‪ ,‬מגודל שיחים נמוכים‪ .‬עמדנו מלכת‪.‬‬
‫קרבה שעת הדמדומים‪ ,‬וברי היה שכאור הבוקר יצאו לחפשנו‪ .‬החורשות במקום זה אינן‬
‫עמוקות וניתן לסרקן בנקל‪ .‬נמלכנו בציבולסקי ובשובאיאב‪ .‬הוחלט‪ ,‬להתפזר בין השיחים‪,‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 74 -‬‬

‫דווקא משום שהשטח גלוי וסמוך למסילת הברזל‪ ,‬ואיש לא יעלה בדעתו לחפש אותנו כאן‪.‬‬
‫אלא שעלינו להסוות עצמנו כראוי‪ ,‬לשכב ללא ניע וללא הגה‪.‬‬
‫קודם כל שלחתי כמה אנשים לבדוק בזהירות את השיחים מרחק הגון מכל עבר‪ .‬אחר כך‬
‫השתטחנו כולנו ביניהם‪.‬‬
‫הבוקר אור‪ .‬גשם קל טפטף‪ .‬עתה‪ ,‬לאור היום‪ ,‬יכולנו להתבונן כה וכה כראוי‪ .‬ארקאדי ובוריס‬
‫צ'יבולסקי פנו ל עבר אחד‪ ,‬אני ושובאיאב – לעבר אחר‪ .‬עברנו כ‪ 500-‬מטר והגענו לשדה‬
‫ריק‪ .‬באופק‪ ,‬מרחק כמה קילומטרים מאיתנו‪ ,‬נראה יער‪ .‬חזרנו למקומנו ושכבנו לפוש‪.‬‬
‫כעבור חצי שעה הופיעו ציבולסקי וארקאדי‪ .‬סיפרו‪ :‬מרחק מאה מטרים בערך מכאן עוברת‬
‫מסילת הברזל‪ .‬מימין‪ ,‬מרחק קילומטר בערך‪ ,‬נמצאת התחנה‪ .‬בסמוך יותר עובדים פולנים‬
‫ללא משמר‪ ,‬חוץ מזה לא ראו דבר‪.‬‬
‫בסמוך יותר למסילת הברזל הצבנו שני אנשים מוסווים כהלכה‪ ,‬להתחקות על התנועה‬
‫בסביבה‪ .‬מדי שלוש שעות נתחלפו המשמרות‪.‬‬
‫כל היום טסו אווירונים מעל לראשינו‪ .‬שניים הנמיכו טוס מעל לשיחים‪ ,‬שבהם חסינו‪ .‬לאוזנינו‬
‫הגיעו קולות הפולנים העובדים ליד מסילת הברזל‪ .‬אנשינו שכובים היו כצמודים לקרקע‪,‬‬
‫מכוסים ענפים‪ ,‬ולא משו ממקומם עד שהחשיך היום‪.‬‬
‫ככה עבר היום הראשון לחירותנו‪ ,‬הוא ה‪ 9;-‬באוקטובר ‪.9?:9‬‬
‫רד הערב‪ .‬אך זה קמנו ממקומותינו‪ ,‬והנה שני אנשים באים לקראתנו‪ .‬נעים בזהירות מרובה‪,‬‬
‫הבינונו שאנשינו הם‪ .‬נתברר‪ ,‬כי הגיעו לבוג‪ ,‬ועתה הם חוזרים משם‪.‬‬
‫ מפני מה לא צלחתם את הנהר?‬‫סיפרו לנו‪ ,‬לא הרחק מן הנהר נכנסו לחווה‪ .‬שם נודע להם‪ ,‬כי בלילה הגיעו לחוף חיילים‬
‫הרבה‪ ,‬ואלה שומרים בהקפדה על מעברות הנהר‪.‬‬
‫המשכנו בדרכנו בשורה‪ ,‬כסדר יום‪-‬אתמול‪ :‬אני וציבולסקי בראש השורה‪ ,‬שואבאיב וארקאדי‬
‫בסופה‪ .‬עברנו כחמישה קילומטרים ונכנסנו ליער‪ .‬כאן עמדנו מלכת‪.‬‬
‫לא היה טעם להמשיך בחבורה גדולה כגון זו‪ .‬בולטים היינו לעין‪ .‬כן מן הנמנע היה לספק מזון‬
‫לאנשים מרובים כל כך‪ .‬לפיכך נתפלגנו לקבוצות קטנות‪ ,‬וכל חבורה פנתה לעברה‪.‬‬
‫קבוצתי כללה תשעה אנשים‪ ,‬ביניהם שובאיאב‪ ,‬בוריס ציבולסקי‪ ,‬ארקאדי וייספאפיר‪ ,‬מיכל‬
‫איצקוביץ'‪ ,‬סמיון מאזורקאביץ'‪.‬‬
‫מגמת פנינו הייתה מזרחה‪ .‬כוכב הציר היה לנו למורה דרך‪ .‬הלילות היו מכוכבים‪ .‬משימתנו‬
‫הראשונה הייתה צליחת הבוג‪ .‬לשם כך מן הצורך היה למצוא את המקום המתאים ולקבוע‬
‫את השעה המתאימה‪ .‬בחוות שקטות נידחות היינו משיגים מזונות ומקבלים ידיעות והוראות‪.‬‬
‫הוזהרנו‪ ,‬היכן מקומות שיש לעקפם‪ ,‬היכן מוטב להמתין‪ ,‬שכן ממחנה סוביבור‪ ,‬הוא מחנה‬
‫תאי הגזים‪ ,‬נמלטו העצורים‪ ,‬והגרמנים ה ופכים עכשיו את כל הסביבה‪.‬‬
‫יצאנו אל חוות סטאבקי‪ ,‬מרחק קילומטר וחצי מן הבוג‪ .‬כל היום עשינו ביער‪ .‬לפנות ערב‬
‫נכנסנו שלושה לאחת החוות‪ .‬השאר נשארו בחוץ‪ ,‬להודיע בעוד מועד שמא עלינו להסתלק‪.‬‬
‫בבית דלקה עששית‪ .‬לפני השולחן עמד צעיר כבן ‪ ,28‬שיערו בהיר וארוך‪ ,‬והוא שמוט על‬
‫מצחו הלבן‪ .‬כפתורי כותנתו מותרים‪ ,‬סרבליו רחבים‪ ,‬רגליו יחפות והוא עומד לפני השולחן‬
‫ומקצץ עלי טבק‪ .‬אצל התנור ישב זקן‪ .‬בפינה מרוחקת מימין הייתה משתלשלת מן התקרה‬
‫עריסה ובתוכה תינוק‪ .‬אישה צעירה לוחצת ברגלה על גבי חבל‪ ,‬נענעה דומם את העריסה‬
‫וטוותה בשעת מעשה‪.‬‬
‫ ערב טוב‪ .‬המותר להיכנס?‬‫ היכנסו – ענה הצעיר ברוסית צחה‪.‬‬‫ בעלת הבית‪ ,‬כסי החלונות – הציע בוריס‪.‬‬‫ אפשר – ענתה וקמה ממקומה‪.‬‬‫ שבו לכם – קרא הזקן‪.‬‬‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 75 -‬‬

‫ישבנו‪ ,‬אנשי הבית החרישו‪.‬‬
‫ אולי יודעים אתם‪ ,‬היכן ניתן לצלוח את הבוג? – שאל שובאיאב‪.‬‬‫ אינני יודע – ענה הצעיר‪.‬‬‫ אתה‪ ,‬אבא – פניתי אל הזקן – הרי ותיק אתה במקום‪ ,‬ויודע אל נכון‪ .‬אומרים שבסמוך‬‫לסטאבקי המים רדודים ואפשר לצלות‪.‬‬
‫ אם אמרו לך‪ ,‬נהג וצלח‪ .‬אנו‪ ,‬אין אנו יודעים‪ .‬אין אנו הולכים אל הבוג‪ ,‬גם אסור לנו ללכת‬‫שמה‪ .‬שבו‪ ,‬הינפשו‪ .‬אין אנו מרגישים אתכם‪ ,‬אך אין אנו יודעים דבר‪.‬‬
‫השיחה נמשכה כשעה‪ .‬סיפרנו להם כי ברחנו מן השבי וברצוננו להגיע לבתינו‪ ,‬מי לחבל הדון‬
‫ומי לרוסטוב אין טעם לפחד מפנינו‪.‬‬
‫ שמעו נא‪ ,‬חברים – פתח ואמר הצעיר לאחר שתיקה ממושכה – אני אראה לכם את‬‫המקום‪ .‬לא אביאכם עד הנהר‪ ,‬אך אורה לכם את הדרך‪ .‬עליכם לדעת‪ :‬מרובים משמרות‬
‫החוף‪ .‬עצירים ברחו מאחד המחנות‪ ,‬לא הרחק מכאן‪ ,‬מחנה שבו מתקינים סבון מגופות אדם‪.‬‬
‫עכשיו הופכים הגרמנים את הסביבה‪ .‬לכו לכם‪ .‬אם ישחק לכם המזל‪ ,‬תעברו בשלום‪ .‬מאחל‬
‫אני לכם הצלחה מקרב לב‪ .‬אך אם תיכשלו‪ ,‬אל תביאו כליה עלי‪.‬‬
‫ תנוח דעתך עליך‪ ,‬איש טוב‪ ,‬ידיד‪ .‬לא נסגירך בשום פנים‪ .‬אך במה נודה לך? "תודה" על‬‫עזרה כגון זו אינה ולא כלום‪ .‬אין מילים בפינו‪ .‬הבה ונלך‪ ,‬כל עוד לא עלה הירח‪.‬‬
‫ חכו – אמרה האישה הצעירה – אתן לכם לחם צידה לדרך‪.‬‬‫הודינו לבעלת הבית ונפרדנו מן הזקן‪ .‬הוא בירכנו באות הצלב‪.‬‬
‫היה הדבר בלילה‪ ,‬אור ליום ‪ 20‬באוקטובר ‪ .1943‬שוב דרכו רגלינו על אדמת ברית‬
‫המועצות‪ ,‬ואף כי עדיין שררו בזה הגרמנים‪ ,‬מדומה היה לנו שהאוויר כאן שונה הוא‪ ,‬צח‬
‫יותר‪ ,‬הדרכים‪ ,‬האילנות‪ ,‬השמיים – קרובים יותר ללבנו‪ ,‬רוחשים ידידות לנו‪.‬‬
‫ב‪ 22-‬באוקטובר נפגשנו בסביבת בראסט בראשונה עם הפרטיזנים של הפלוגה על שם‬
‫החבר וורושילוב‪]10[ .‬‬

‫אחרית דבר‬
‫הפיקוד הגרמני קיבל באיחור את ההודעה על מרד האסירים היהודים בסוביבור בשל ניתוק‬
‫קווי הטלפון‪ .‬עובדה זו עוררה בהלה רבה במפקדות הגרמניות‪ .‬בהודעה נאמר ש‪300 -‬‬
‫אסירים ברחו לכיוון נהר בוג וקיימת סכנה שהם יתחברו לפרטיזנים‪ .‬בעקבות האזעקה נשלחו‬
‫למחנה עוד באותו לילה כוחות גרמנים גדולים‪ .‬וכ‪ 150 -‬אוקראינים‪ .‬בנוסף להם הופעלו ‪3-2‬‬
‫מטוסי סיור‪ ,‬שעקבו אחרי הנמלטים בשדות וביערות‪ .‬ההתקוממות בשטח המחנה דוכאה‬
‫במהירות‪ ,‬אך החיפושים בסביבה נמשכו למעלה משבוע‪ .‬לאחר מועד זה המשיכה רק פלוגת‬
‫פרשי המשטרה בפעולות הסריקה‪.‬‬
‫בשבוע שלאחר הבריחה נתפסו חיים או נורו למוות ‪ 100‬מתוך ‪ 300‬הבורחים‪ ,‬כ‪200 -‬‬
‫הצליחו להימלט‪ .‬אך למרות ההצלחה היחסית‪ ,‬לא זכה הרוב המכריע מבין הבורחים לראות‬
‫את יום השיחרור‪ .‬חלק נתפסו ונהרגו בשלבים מאוחרים יותר ואחרים נהרגו כלוחמים‬
‫בשורות הפרטיזנים‪ .‬על פי הערכה רק כ‪ 50 -‬מכלל בורחי סוביבור זכו להגיע ליום השיחרור‪.‬‬
‫פלדהנדלר נהרג לאחר השיחרור על ידי אנשי ימין פולניים‪.‬‬
‫ימים אחדים לאחר פרוץ המרד‪ ,‬ב‪ 20 -‬באוקטובר ‪ ,1943‬הובאו למחנה לשם השמדה אחרוני‬
‫יהודי טרבלינקה‪.‬‬
‫אחרי המרד החליטו הגרמנים לחסל את המחנה וביטלו את התוכנית להופכו למחנה ריכוז ‪.‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 76 -‬‬

‫בסוף ‪ 1943‬פורק המחנה לחלוטין‪ ,‬השטח נחרש ונזרע‪ ,‬במקומו הוקמה חווה חקלאית‪ ,‬ובה‬
‫יושב אוקראיני משוערי המחנה‪ .‬בקיץ ‪ 1944‬שוחרר האזור בידי הצבא הסובייטי והצבא‬
‫הפולני העממי‪.‬‬
‫מ‪ 6-‬בספטמבר ‪ 1965‬עד ‪ 20‬בדצמבר ‪ 1966‬נערך בהאגן )‪ (Hagen‬שבגרמניה המערבית‬
‫משפטם של ‪ 11‬אנשי ס"ס ששירתו בסוביבור‪ .‬במהלך המשפט התאבד אחד הנאשמים‪,‬‬
‫נאשם אחד נידון למאסר עולם‪ ,‬חמישה נידונו לתקופות מאסר של שלוש עד שמונה שנים‬
‫וארבעה זוכו‪.‬‬
‫השטח של מחנה סוביבור היה לאתר הנצחה לאומי והוקמה בו אנדרטה לזכר הקורבנות‪.‬‬

‫ביבליוגרפיה‬
‫ארד יצחק‪ :‬מבצע ריינהארד‪ -‬בלז'ץ‪ ,‬סוביבור‪ ,‬טרבלינקה‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תשמ"ח‪.1988-‬‬
‫ארד יצחק‪ :‬סוביבור‪ ,‬אנציקלופדיה של השואה ‪ ,‬כרך ד‪ ,‬ספרית פועלים‪ ,‬תש"ן‪ ,1990-‬ספרית‬
‫פועלים‪ ,‬תש"ן‪,1990-‬עמ' ‪847-843‬‬
‫איליה ארנבורג‪ ,‬וסילי גרוסמן‪" :‬הספר השחור"‪ ,‬הוצאת עם עובד‪ ,‬תשנ‪:‬א‪,1991-‬‬
‫בהיר משה‪ ,‬המרד הגדול בסוביבור‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬הוצאת מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים‪,‬‬
‫תשל"ג‪.1973-‬‬
‫בסוק משה‪ ,‬צוקרמן יצחק [עורכים]‪ :‬ספר מלחמות הגטאות בין החומות‪ ,‬במחנות וביערות‪,‬‬
‫הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תשט"ז‪.1956-‬‬
‫היועץ המשפטי לממשלה נגד אדולף אייכמן‪ :‬עדויות‪ ,‬כרך ב‪ ,‬מרכז ההסברה‪ ,‬תשכ"ג‪1963-‬‬
‫עמ' ‪.1054-1027‬‬
‫פיצ'ורסקי (סאשה) אלכסנדר@ המרד בסוביבור‪,‬ילקוט מורשת י' תשכ"ט‪ ,1969-‬עמ' ‪.33-7‬‬
‫נוביץ' מרים@ סוביבור מחנה האבדון והמרד‪ ,‬בית לוחמי הגיטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד‪,‬‬
‫תשל"ט ‪1979‬‬
‫פרייברג דב‪ :‬שריד מסוביבור‪ ,‬הוצאת המחבר תשנ"ח ‪.1988 -‬‬
‫קלויזנר ישראל [עורך]‪ :‬מפרשת השואה‪ ,‬ג‪-‬ד‪ ,‬מחנות ההשמדה בפולין‪ ,‬ועד ההצלה של‬
‫הסוכנות היהודית לארץ ישראל‪/‬ראובן מס [אופק]‪,‬תש"ז‪.1947-‬‬
‫מראי מקומות‬
‫* תמונת שער הביטאון מארכיון בית לוחמי הגטאות‬
‫‪ .1‬ארד יצחק‪ :‬סוביבור‪ ,‬אנציקלופדיה של השואה ‪ ,‬כרך ד‪ ,‬עמ' ‪.847-843‬‬
‫‪ .2‬ארד יצחק‪ :‬סוביבור‪ ,‬אנציקלופדיה של השואה ‪ ,‬כרך ד‪, ,‬עמ' ‪.844‬‬
‫‪ .3‬נוביץ' מרים@ סוביבור מחנה האבדון והמרד‪ ,‬עמ' ‪.44-26‬‬
‫‪ .4‬נוביץ' מרים@ סוביבור מחנה האבדון והמרד‪ ,‬עמ' ‪.57-44‬‬
‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 77 -‬‬

‫‪ .5‬קלויזנר ישראל [עורך]‪ :‬מפרשת השואה‪ ,‬ג‪-‬ד‪ ,‬מחנות ההשמדה בפולין‪ ,‬עמ' ‪222-215‬‬
‫‪ .6‬קלויזנר ישראל [עורך]‪ :‬מפרשת השואה‪ ,‬ג‪-‬ד‪ ,‬מחנות ההשמדה בפולין‪ ,‬עמ' ‪.228-222‬‬
‫‪ .7‬היועץ המשפטי לממשלה נגד אדולף אייכמן‪ :‬עדויות‪ ,‬כרך ב‪ ,‬מרכז ההסברה‪,‬‬
‫תשכ"ג‪ 1963-‬עמ' ‪1054-1027.‬‬
‫‪ .8‬ארד יצחק‪ :‬מבצע ריינהארד‪ -‬בלז'ץ‪ ,‬סוביבור‪ ,‬טרבלינקה‪ ,‬עמ' ‪.51‬‬
‫‪ .9‬ארד יצחק‪ :‬מבצע ריינהארד‪ -‬בלז'ץ‪ ,‬סוביבור‪ ,‬טרבלינקה‪ ,‬עמ' ‪.50‬‬
‫‪ .10‬בסוק משה‪ ,‬צוקרמן יצחק [עורכים]‪ :‬ספר מלחמות הגטאות בין החומות‪,‬‬
‫במחנות וביערות‪ ,‬עמ' ‪.556-539‬‬

‫____________________________________‬
‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬מחנה ההשמדה סוביבור‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ – חיפה‬

‫‪- 78 -‬‬