חירוף נפש למען הצלת ספרי תורה בשואה

‫גדעון רפאל בן מיכאל‬

‫חירוף נפש למען הצלת‬
‫ספרי תורה בשואה‬
‫לֹא‪-‬יָמ ּו ׁש ֵספר ַה ּת ֹו ָרה ַה ּזֶה ִמ ּפ ָ‬
‫יך‪,‬‬
‫ִ‬
‫ֶ‬
‫ית ּב ֹו ֹיו ָמם וָ לַ יְ לָ ה‪,‬‬
‫וְ ָהגִ ָ‬
‫ְל ַמ ַען ִּת ׁ ְשמֹר לַ עֲ שׂ ֹות‪ּ ְ ,‬כ ָכל‪ַ -‬ה ָּכת ּוב‬
‫יח ֶאת‪ּ ְ -‬ד ָר ֶכ ָך‪,‬‬
‫ּב ֹו‪ּ ִ :‬כי‪ָ -‬אז ּ ַת ְצ ִל ַ‬
‫וְ ָאז ּ ַת ְשׂ ִ ּכיל‪.‬‬
‫אייר תשע"ו‪ ,‬מאי‬

‫‪6102‬א‪ ,‬ח‬
‫יהושע‬

‫אייר תשע"ו – מאי ‪6102‬‬
‫______________________________________________________________‬

‫הוצאת המכון ללימודי השואה ע"ש חדווה אייבשיץ‬
‫רחוב התיכון ‪ ,93‬נווה‪-‬שאנן‪ ,‬ת‪.‬ד ‪ ,3699‬חיפה ‪90136‬‬
‫הדפסת הספר נועדה למען שמירת זיכרון השואה‬
‫ולא למטרות רווח‪.‬‬

‫‪-2-‬‬

‫תוכן העניינים‬
‫עמודים‬
‫• מכתבו של הרב הראשי ויו"ר מועצת "יד ושם"‪,‬‬
‫הרב ישראל מאיר לאו שליט"א ‪01-9 ……………………………………….‬‬
‫• פתח דבר ‪34-00 ………………………………………………………………..‬‬
‫עדויות על שריפת בתי כנסת וספרי תורה ב"ליל הבדולח" והצלתם‬
‫• עדות ממשפט אייכמן‪ ,‬ישיבה מספר ‪35 ……………………………. 01‬‬
‫• מסמך עדות מהעיר מנהיים ‪ -‬מכתבו של הרב ד"ר לויער‬
‫שנשלח אל הרב ד"ר אונא – ירושלים‪33-33 ………………………………..‬‬
‫• הסיפור המדהים של ספר‪-‬התורה ה"מוכסף"‪40-39 ……………………….‬‬
‫• ספר תורה מבית הכנסת בלייפציג‪ ,‬גרמניה‪,‬‬
‫אשר ניצל משריפה בפוגרום "ליל הבדולח"‪43-44 ………………………..‬‬
‫• ספר תורה שניצל פעמיים‪41-44 …………………………………………….‬‬
‫• ניסה להציל ספרי תורה ב"ליל הבדולח" ללא הצלחה‬
‫אבל זכה להציל מחזור לראש‪-‬השנה מהשריפה‪11-43 ………………….‬‬
‫• נפלה לידי לאחרונה הזכות להציל ספר תורה‬
‫שניצל באורח נס משואת אירופה‪14-11 …………………………………..‬‬
‫עדויות על חירוף נפש למען הצלת ספרי תורה בשואה‬
‫• ההליכה למוות עם ספר תורה מסמלת את המרד המוסרי‬
‫כנגד הגרמנים ‪11 ……………………………………………………….‬‬
‫• חירוף נפש למען הסתרת ספרי תורה כדי לקיים את‬
‫ההקפות בשמחה תורה‪13-13 …………………………………………….‬‬
‫• "אתם יכולים לשרוף אותי‪ ,‬אך זאת לשרוף את ספרי התורה‪,‬‬
‫אני לא אעשה לא אעשה!"‪19-15 ………………………………………..‬‬
‫• הרב וספר התורה עלו בלהבות הציל ספרי תורה מן הדליקה‪30-19 ….‬‬
‫• הציל ספרי תורה מן הדליקה ‪34 ………………………………………‬‬

‫‪-3-‬‬

‫• יהודים רבים גם לא היו מוכנים למלא פקודותיהם של הגרמנים‬
‫בקריעת ספרי תורה וביזויים‪33 ………………………………………….‬‬
‫• ירחמיאל וולף‪" :‬תירו בי‪ ,‬אך דבר כזה לא אעשה‪ ,‬לא אשרוף‬
‫ולא אחלל את קודשינו!"‪33-34 ……………………………………………..‬‬
‫• "יהודי פשוט" פורץ לבית‪-‬הכנסת הבוער כדי להציל ספרי‪-‬תורה‪33 ..‬‬
‫• אירועים על חילול ספרי תורה וחירוף נפש של יהודים להצלתם‬
‫מתוך יומנו של הרב שמעון הוברבנד‪34-39 ……………………………….‬‬
‫• מות הגבורה של הרב הזקן‪30-31 ………………………………………….‬‬
‫• הרב וספר‪-‬התורה‪31 …………………………………………………….‬‬
‫• לא רק שהגרמנים הציתו בתי כנסת ושרפו ספרי תורה‪,‬‬
‫הגרמנים הטילו את האשמה על הרב וקהילתו‪35-33 …………………..‬‬
‫• דף עד מ"יד ושם" על חירוף נפשה של מרים לבית ז'טלני ‪39 ……‬‬
‫• "ספר תורה לא מפקירים!"‪54-50………………………………………….‬‬
‫• הרב הלך עם ספר התורה לתאי הגזים‪53-54…………………………..‬‬
‫• לגיא ההריגה עם ספרי תורה‪54 ………………………………………‬‬
‫• הצתת ספרי תורה בבריסק‪51 ………………………………………..‬‬
‫• זה קרה בסאנוק ‪51 …………………………………………………..‬‬
‫• הצלת ספר תורה בגטו קובל‪53-53 ……………………………………..‬‬
‫• "הגיבן" נשרף עם ספרי התורה של "המגיד"‪59-55 …………………..‬‬
‫• ‪ 111‬ספרי תורה במרתף חשוך בוילנה ‪91 …………………………‬‬
‫• הצלת ספרי תורה בקראקוב‪010-90 ……………………………………..‬‬
‫• בוסק יוסף מספר‪:‬‬
‫כיצד ניסו להציל ספרי תורה בקראקוב ‪ -‬אך לשווא‪013-014 …………..‬‬
‫• הכריחו יהודים להשליך לזבל את ספרי התורה ‪015 ………………‬‬
‫• קריאה בתורה בשמחה תורה תוך כדי חירוף נפש‪001-019 ……………‬‬
‫• שלמו בחייהם על הסתרת ספר תורה ‪000 …………………………‬‬
‫‪-4-‬‬

‫יהודים שאינם דתיים חירפו נפשם למען הצלת ספרי תורה‬
‫• הצלת ספרי תורה בפיוטרקוב‪040-004 ……………………………………..‬‬
‫• ברגע של אמת‪ ,‬היהודי המשומד גנשר מצהיר על יהדותו‬
‫ונרצח בשריפה על שלא הסכים לחלל ספרי תורה‪044-044 ……………….‬‬
‫• התאבדה מצער על חילול ספרי תורה‪041 ……………………………..‬‬
‫• שרוליק הסָ פָ ר נרצח כשהוא חבוק בספר תורה‪031-043 ………………….‬‬
‫• הצלת ספרי תורה בסארני‪034 …………………………………………..‬‬
‫• הברחת ספר תורה ממחנה וויטל בצרפת‬
‫והעברתו לרבי מגור בירושלים‪034-033 ……………………………………..‬‬
‫• שריפת ספרי התורה בפשיטיק והישרדותו של ספר הזוהר‪033-031 ……..‬‬
‫• הצלת ספרי תורה מבילגוריי הבוערת‪043-033 ………………………………‬‬
‫• חנן [אלחנן] מוזיקנט‪ ,‬נגן חתונות ובדחן‪ ,‬קפץ לאש‬
‫והציל מתוכה ספר תורה‪041-044 ………………………………………………‬‬
‫• סירובו של הרב צבי מקובסקי מקובילניק‬
‫לשרוף את ספרי‪-‬התורה‪049-043 ……………………………………………..‬‬
‫• הרב שמואל פונדלר‪ ,‬רבה של ריטווה והלמדן הזקן‪,‬‬
‫ר' פישל זילבר נרצחו על סירובם לחלל ספרי תורה‪013-011 ………………‬‬
‫• חילול ספרי תורה והפיכתם לחפצים שימושיים‪011-014 …………………….‬‬
‫• גוויל ספר תורה ששימש עטיפה לתעודת קצין גרמני ‪019-013 …………….‬‬
‫• היריעות המצמררות של ספר התורה ‪034-031 ………………………………‬‬
‫• גלגולי ספר התורה של אשר שנברג‪031-033 ………………………………..‬‬
‫• חילול ספרי תורה בליל "כל נדרי" בעיר לודז'‪030-033 ………………………‬‬
‫• מסירות נפש להצלת ספר תורה‪033-034 …………………………………….‬‬
‫•שני ציורים המבטאים את העדויות שבספר ‪034 ………………………..‬‬

‫‪-5-‬‬

‫• גלגולו של ספר התורה שהבריח הרב שמעון דסברג‬
‫למחנה "ברגן‪-‬בלזן"‪033-031 …………………………………………………….‬‬
‫• ספר תורה זה ששרד את השואה ונמסר לאילן רמון ע"י יהויכין יוסף‬
‫ועלה עם אילן בסערה השמימה‪054-033 ……………………………………….‬‬
‫• ספר התורה שרד את "צעדת המוות"‪051-053 ………………………………..‬‬
‫• גלגולו ודרכי הצלתו של ספר תורה מתקופת השואה‬
‫ועד הגעתו לארץ ישראל‪090-053 ……………………………………………….‬‬
‫• משה פורת‪ :‬גלגולו של ספר תורה ששרד את השואה‬
‫סיפורו של נער שעלה "שם" לתורה‪413-094 …………………………………‬‬
‫• ספר תורה שניצל ע"י "רב הפרטיזנים" ‪411-414 …………………………….‬‬
‫• הרבי מצאנז התמוטט בראותו גווילי ספרי תורה מחוללים ‪413 ………‬‬
‫• סיפורו של שעיה קלינברג שניצל מהשואה‬
‫והציל ספר תורה בן ‪ 411‬שנה‪404-413 ……………………………………..‬‬
‫• תיאודור גולדשמידט הציל ספר תורה ומגילת אסתר‬
‫שהחביא ברגל תותבת שהייתה לו ‪403-404 ……………………………….‬‬
‫• הקינה "אלי אלי" נכתבה ע"י י‪.‬ל‪ .‬בליאר ‪404 ………………………….‬‬
‫• סגירת מעגל‪ :‬החזרת העטרה וכבוד ספר התורה‬
‫לאחר השואה‪405-401 ………………………………………………………..‬‬
‫• יצחק דוד טייטלבוים‪ :‬שריד שואה שחווה קבורת ספר תורה בגטו‪.‬‬
‫דברים שאמר בעת הכנסת ספר תורה לזכר סבו‪440-409 ………………..‬‬
‫• סגירת מעגל‪ :‬חב"דניק סיים כתיבת ספר תורה‬
‫במחנה ההשמדה אושוויץ‪444-440………………………………………….‬‬
‫• צה"ל מחזיר את כבוד ספרי התורה שחוללו בשואה‬
‫בעת מסע משלחות צה"ל לפולין‪441-443 …………………………………..‬‬
‫• ספר תורה שמסר יהודי לשכנו הנוצרי לפני שילוחו‬
‫למחנה ההשמדה טרבלינקה‪445-443 ………………………………………‬‬

‫‪-6-‬‬

‫שאלות ותשובות בעניין חילול ספרי תורה בשואה‬
‫• שו"ת בעניין גניזת ספר תורה שחולל בשואה‪430-449 ………………………..‬‬
‫• שו"ת בעניין עבודה במפעל המשתמש ביריעות ספרי תורה‪434 ………‬‬
‫• שו"ת בעניין בדין אחד שהטיל ספר תורה למצולות מים‬
‫כדי שהגויים לא יתעללו בו ולבו נוקפו על מעשהו שעשה‪,‬‬
‫אם הוא זקוק לכפרה ולתשובה‪431-433 ……………………………………….‬‬
‫• שו"ת בדין רוצחים שאנסו ישראל‪,‬‬
‫לקרוע ספר תורה בידיים ולבזותו‪339-431 …………………………………….‬‬
‫• יראת הכבוד לספר תורה על פי פסיקותיו של הרמב"ם ודבריהם‬
‫של בעל ספר הזוהר ומדרש ספרא‪440-441 ……………………………………‬‬
‫• ספרי תורה ששרדו את השואה והובאו לקבורה‬
‫במשואות יצחק‪444 …………………………………………………………..‬‬
‫אוצר הספרים היהודי בבתי הכנסת‪ ,‬בבתי המדרש ובספריות‬
‫של הקהילות היהודיות בשואה והניסיונות להצלתו‬
‫• "מטה מבצע רוזנברג"‪ ,‬גוף שנועד לשדוד את אוצר הספרים היהודי‪,‬‬
‫חפצי התרבות והאומנות של היהודים‪443-444 ……………………………….‬‬
‫• מקומו של אוצר הספרים היהודי בעולמם הרוחני‬
‫של יהודי קובנה והשמדתם בשואה‪414-443 …………………………………..‬‬
‫• הצלת ספרי תורה וספרי קודש בקובנה ‪411-413 ……………………………‬‬
‫• בגטו לבוב‪413 ………………………………………………………………‬‬
‫• שוד ספריית הגטו‪ ,‬ספריית סטראשון וארכיון יוו"א בוילנה ‪439-413 ……..‬‬
‫• ספר תורה שניצל מהאי כרתים‪,‬‬
‫הגיע לארץ‪-‬ישראל ועד היום לא אותר מקום הימצאו ‪430-431 …………….‬‬
‫• שוד הספרים בקהילת סלוניקי – יוון‪434-430 ………………………………‬‬
‫• שו"ת האם מותר לשתף פעולה עם אנשיו של רוזנברג‬
‫על פי ההלכה היהודית?‪433-431 ………………………………………………‬‬
‫• הספרים שנמצאו לאחר סיום מלחמת העולם השנייה‪433 ………….‬‬

‫‪-7-‬‬

‫לימוד תורה בצל המוות תוך כדי חירוף נפש‬
‫• לימוד תורה תוך כדי סכנת נפשות בתוככי בונקר‬
‫בעת שהתחוללו הקרבות בגטו ורשה ‪454-439 …………………………………….‬‬
‫• מלמד מוסר נפשו למען לימוד תורה לילדי ישראל ‪453-454 ……………………..‬‬
‫• דביקות ומסירות נפש בלימוד תורה תוך כדי סכנת נפשות ‪451-453 ………….‬‬
‫• לימוד תורה מבטא את המרד הרוחני בשואה ‪453 …………………………‬‬
‫• שלומי אמוני ישראל חוזרים מיד ללימוד התורה לאחר השואה‪459-453 ……..‬‬
‫• שיקום ספרי תורה מהשואה והעברתם למדינת ישראל ‪491 ……………..‬‬
‫אנדרטאות ספרי‪-‬תורה‬
‫• כיכר הזיכרון ביד חיים וייצמן‪494-490 ……………………………………………‬‬
‫• אנדרטת מגילת האש‪494-493 ……………………………………………………‬‬
‫• מצבה בבית הקברות בווינה‪491 …………………………………………….‬‬
‫• מצבה בבית העלמין היהודי בפלטיצ'ן ‪ -‬רומניה‪ ,‬שהוקמה‬
‫על גבי קבר של ספרי תורה שחוללו בתקופת השואה‪493-493 ………………‬‬
‫• אנדרטת החייל הלוחם בחיפה ובה פיתוחים‬
‫על השמדת הספרים בגרמניה‪499-495 …………………………………………‬‬
‫• אנדרטת "הספרייה" שהוצבה בברלין לזכר שריפת הספרים בגרמניה‬
‫יצירת האמן מיכה אולמן‪310-311 ……………………………………………….‬‬
‫• אברהם אקנר‪ :‬לזכרם של קדושי עירנו [שיר אבל] ‪314 ……………….‬‬
‫• מראי מקומות‪301-313 …………………………………………………………..‬‬

‫‪-8-‬‬

‫מכתבו של הרב הראשי ויו"ר מועצת "יד ושם"‬
‫הרב ישראל מאיר לאו שליט"א‬
‫ישראל מאיר לאו‬
‫הרב הראשי‬
‫תל‪-‬אביב‪-‬יפו‪ ,‬ישראל‬

‫‪ISRAEL MEIR LAU‬‬
‫‪CHIF RABBI‬‬
‫‪TEL-AVIV JAFFA, ISRAEL‬‬

‫בס"ד‪ ,‬כ"ה בכסלו תשע"ו‬
‫‪ 7‬בדצמבר ‪5102‬‬
‫לכבוד‬
‫מר גדעון רפאל בן מיכאל‬
‫רחוב קליבנוב ‪52205‬‬
‫חיפה‬
‫שלום וברכה‪,‬‬
‫קבלתי בתודה את גיליונות הספר "חירוף נפש למען הצלת ספרי תורה‬
‫בשואה"‪ ,‬לקט עובדות ומעשים מסמרי שיער על גבורה יהודית ומסירות נפש‬
‫להצלת ספרי תורה בשנות השואה האיומות‪.‬‬

‫עברתי על הספר וראיתי שנעשתה בו עבודה מאומצת וחשובה לאין ערוך‪,‬‬
‫מלאכה שאינה קלה כלל ועיקר‪ ,‬לאסוף עדויות ולקבץ מעשים‪ ,‬למעלה‬
‫משבעים שנה מהתרחשותם‪.‬‬

‫הספר מספר את סיפורם של יהודים‪ ,‬שרובם אינם שומרי מצוות‪ ,‬שחרפו את‬
‫נפשם להצלת ספרי קודש‪ .‬דבר שמסמל את הקשר בל ינתק בין עם ישראל‬

‫‪-9-‬‬

‫ותורת ישראל‪ ,‬כמאמר הספרים הקדושים ישראל ואורייתא חד הם"‪( ,‬עם‬
‫ישראל ותורת ישראל גוף אחד הם)‪.‬‬

‫באופן אישי‪ ,‬נהניתי לקרוא את הסיפור על הצלת ספרי תורה בפיוטרקוב‬
‫עיר הולדתי‪.‬‬

‫אין זה ספרך הראשון בנושא השואה‪ ,‬כבר זכית בעבר לפרסם מאמרים‬
‫ומחקרים חשובים בנושא השואה במסגרת המכון ללימודי השואה ע"ש‬
‫חדווה אייבשיץ בחיפה‪ ,‬בו אתה מכהן כיו"ר ההנהלה‪ .‬כמו"כ אתה עורך‬
‫ומוציא לאור את הביטאון "פורום שמירת זיכרון השואה"‪.‬‬

‫ברצוני לחזק ולאמץ את ידיך על כל פעילותך המבורכת להנצחת השואה‪.‬‬
‫ככל שנוקפות השנים ומתמעטים אותם אודים מוצלי אש החיים עדיין בינינו‪,‬‬
‫עולה וגוברת חשיבות הנצחת השואה‪ ,‬מלבד זאת שיש במעשיך משום קיום‬
‫צוואת הקדושים הי"ד לזכור ולהזכיר קבל עם ועולם‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫הרב ישראל מאיר לאו‬

‫‪- 01 -‬‬

‫עלי גווילים המחוללים‬
‫בידי נאצים מנאצי אל‪,‬‬
‫טרופים‪ ,‬קרועים ומגואלים‬
‫בין אשפתות ואין גואל‪.‬‬

‫מתוך קינה לשואה שחיבר י‪.‬ל‪ .‬בריאר‪.‬‬
‫מעת לעת‪ ,‬בבית הכנסת שבו אני מתפלל‪ ,‬התגלו תקלות בעת הקריאה בספר‬
‫התורה‪ .‬לעיתים‪ ,‬מצא "בעל הקורא" שאותיות ומילים הכתובות על גווילי ספר‬
‫התורה שחוקות‪ .‬היה זה ספר תורה ישן‪ .‬כאשר העניין נהייה תדיר‪ ,‬פניתי לגבאי‬
‫בית הכנסת‪ ,‬אברהם מרמורשטיין [מרום] והצעתי לו שניזום יחדיו כתיבת ספר‬
‫תורה חדש ונרתום את מתפללי בית הכנסת והציבור בשכונה‪ ,‬שיעלו תרומתם‬
‫לכתיבת ספר תורה‪ .‬אברהם התלהב‪ .‬התחלנו במבצע המורכב‪ ,‬הדורש ממון‬
‫רב ומציאת סופר סת"ם‪ ,‬שיכולת כתיבתו‪ ,‬הינה ברמה גבוהה ושיעבור את‬
‫משוכתו של רב השכונה‪ ,‬הרב נפתלי וייסבלום הבקיא בנושא‪.‬‬
‫אברהם הינו ניצול שואה‪ .‬בעת איסוף הכספים לכתיבתו של ספר התורה‪,‬‬
‫התחיל לספר לי את התלאות שעבר בשואה והדגיש במיוחד את מסירותם‬
‫ודבקותם של בני עמנו בהצלת ספרי התורה מידי הגרמנים‪.‬‬
‫בעקבות סיפורו‪ ,‬הצעתי לאברהם‪ ,‬שנקדיש את ספר התורה החדש לזכרם של‬
‫נספי השואה‪ ,‬שהצילו ספרי תורה תוך כדי חירוף נפש בשואה‪.‬‬
‫לאחר שהסתיימה כתיבת ספר התורה‪ ,‬חיברתי את הטקסט שנכתב על גבי‬
‫שמלת הפרוכת המכסה את ספר התורה‪ .‬כך כתבתי‪:‬‬
‫‪- 00 -‬‬

‫ספר תורה זה נתרם ע"י קבוצת נדיבי‬
‫לב שנקבצו יחדיו לכתיבת ספר תורה‬
‫לזכרם של קדושי השואה‬
‫שבמהלך מצעדי המוות לא נפרדו‬
‫מספרי התורה‬
‫הי"ד‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬

‫עם תחילת איסוף הכספים למימון כתיבת ספר התורה‪ ,‬העלה אברהם את‬
‫סיפור עדותו על הכתב בסגנונו האישי‪ .‬וכך כתב‪" :‬זה היה חורף ‪ ,0943‬חורף‬
‫קשה מאד‪ ,‬אנחנו עוד בעיר ג'יאר בהונגריה במסע רגלי לכיוון גרמניה‪ ,‬אנחנו‬
‫צועדים קפואים מקור‪ ,‬בלי אוכל‪ ,‬עוברים בחוצות העיר שרק הותקפה מהאוויר‬
‫ע"י מפציצים אמריקאים‪ ,‬חלונות הבתים שבורים והחלונות מכוסים עם גווילי‬

‫‪- 02 -‬‬

‫ספרי תורה שהוציאו מבתי הכנסת‪ .‬לא הרגשנו את הקור‪ ,‬לא הרגשנו את‬
‫הרעב‪ ,‬עיניי ירדו מים על ביזיון ספרי תורה‪ ,‬ביזיון קודש הקודשים שלנו‪.‬‬
‫המשכנו‪ ,‬ואחרי כמה ימים הגענו לבית כנסת עזוב‪ ,‬ובתוך ארון הקודש מצאנו‬
‫ספר תורה‪ ,‬ולמרות מצב הקשה‪ ,‬שהיינו רעבים וחלשים‪ ,‬לקחנו את ספר התורה‬
‫איתנו‪ .‬ספר התורה עבר מיד ליד‪ ,‬וככה צעדנו עם הספר‪ .‬היו עמנו שני אחים‪,‬‬
‫שצעדו אתנו ביחד‪ ,‬אחים ששמרו אחד על השני‪ ,‬שהתווכחו ביניהם‪ .‬כל אחד‬
‫רצה שהשני ייקח את פרוסת הלחם הגדולה ביותר‪.‬‬
‫באחד הימים‪ ,‬כאשר ספר התורה היה בידי אחד האחים‪ ,‬הבחין בזה חייל גרמני‬
‫וירה בו‪ .‬הוא נפצע‪ .‬אם היינו משאירים אותו בשטח הגרמנים היו הורגים אותו‪.‬‬
‫האח המסור והנאמן מצא עגלה רעועה‪ ,‬ובעזרת שלדי הצועדים‪ ,‬שם את אחיו‬
‫על העגלה‪ .‬בהיותו רעב וחלש דחף את העגלה במסע‪ 41 ,‬ק"מ ליום‪ .‬דחף את‬
‫העגלה עם האח שהיה קורבן של ספר תורה‪ .‬אחרי המלחמה קבעו הרופאים‬
‫שהיה כאן נס רפואי‪ .‬אח זה התרפא בלי תרופות ואנטיביוטיקה"‪.‬‬

‫גווילי ספרי תורה שחוללו בשואה והועברו‬
‫למרתף השואה – הר ציון‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫‪- 03 -‬‬

‫"עוד סיפור על בן ואב שהיו בין נושאי ספר התורה‪ .‬ראיתי שם כיבוד אב‬
‫למופת‪ .‬הבן רצה להוסיף חתיכת לחם נוספת מהלחם הדל שקיבל‪ ,‬והאב רצה‬
‫להוסיף מלחמו לבן‪ ,‬ואף אחד לא רצה לקבל אוכל של השני‪ .‬אבל האבא נהייה‬
‫חולה‪ ,‬והמצב שלו התחיל להידרדר‪ ,‬הבן הנאמן נתן את כל מנת הלחם שלו‬
‫לאב‪ ,‬כדי להציל את אביו‪ ,‬אבל זה לא עזר‪ .‬האב נפטר‪ .‬עד היום הלב נקרע‬
‫בזוכרי מעמד זה‪ .‬תחת האוהל בין אלפי מסכנים יושב בן על יד אבא מת ולוחש‬
‫פרקי תהילים בעל פה לעילוי נשמת אביו‪.‬‬
‫בבוקר באו עם עגלה‪ ,‬זרקו את המתים זה על זה‪ ,‬הבן לקח כוס מים‪ ,‬רחץ את‬
‫יד אביו לפני שלקחו אותו לבור משותף‪.‬‬
‫משאלות‪ ,‬שהיו לי בימים ההם‪:‬‬
‫‪ .0‬לתת לחם לרעבים‪ ,‬שב"ה קיימנו ע"י בית הכנסת "פאר ישראל" מרכז‬
‫ארוחות לכל דכפין‪ ,‬שהקמנו ביחד עם אשתי רחל שברחה מן‬
‫הקרמטוריום של אושוויץ‪.‬‬
‫‪ .4‬להוריד את חרפת ספרי התורה שכיסו את החלונות השבורים"‪.‬‬
‫*******‬
‫אברהם מרמורשטיין החליט‪ ,‬שבאחד הימים הוא יהיה שותף לכתיבת ספר‬
‫תורה לזכרם של האחים וכל אלה שסיכנו עצמם למען הצלת ספרי תורה‬
‫בשואה‪ .‬זכיתי להוציא עמו את הרעיון מן הכוח אל הפועל‪.‬‬
‫סיפורו של אברהם‪ ,‬הוליכני להתעניין‪ ,‬לנבור ולהתעמק בעדויותיהם של ניצולי‬
‫שואה שחירפו נפשם למען הצלת ספרי תורה‪ .‬להפתעתי‪ ,‬מצאתי סיפורי גבורה‬
‫וקידוש השם למען הצלתם ושמירת קדושתם של ספרי תורה‪.‬‬
‫עמדתי משתאה נוכח העדויות שקראתי‪ .‬שאלתי את עצמי‪ ,‬למה האנשים‬
‫חירפו נפשם למען הצלת ספרי תורה? מאין שאבו את העוז ותעצומות הנפש‬
‫כדי למות מות קדושים?‬
‫*******‬
‫‪- 04 -‬‬

‫דעת ההלכה‪:‬‬
‫הצלת ספר תורה אינו נכלל בקטגוריה של "ייהרג ואל יעבור"‬
‫במסכת סנהדרין דף עד‪ ,‬ע"א נאמר‪" :‬אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן‬
‫יהוצדק‪ ,‬נימנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרין‬
‫לאדם עבור ואל תיהרג‪ ,‬יעבור ואל ייהרג חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות‬
‫ושפיכות דמים"‪.‬‬
‫בהסתמך על הגמרא הזו‪ ,‬פסק הרמב"ם בהלכות יסודי התורה‪ ,‬פרק ה‪ ,‬הלכה‬
‫א‪ :‬כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה‪ ,‬שנאמר "ונקדשתי‬
‫בתוך בני ישראל" (ויקרא כב‪ ,‬לב); ומוזהרין שלא לחללו‪ ,‬שנאמר‪" :‬ולא‬
‫תחללו‪ ,‬את שם קודשי" (שם)‪ .‬כיצד? בשעה שיעמוד גוי ויאנוס את ישראל‬
‫לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה או יהרגנו‪ ,‬יעבור ואל ייהרג‪:‬‬
‫שנאמר במצוות‪" ,‬אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח‪ ,‬ה)‪ ,‬ולא‬
‫שימות בהם‪ .‬ואם מת ולא עבר‪ ,‬הרי זה מתחייב בנפשו‪ .‬במה דברים אמורים‪,‬‬
‫בשאר מצוות‪ ,‬חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים‪.‬‬

‫אבל שלוש‬

‫עבירות אלו‪ ,‬אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תיהרג‪" ,‬ייהרג ואל יעבור"‪.‬‬
‫מכאן אנו למדים שהצלת ספר תורה לא נכלל בדין "ייהרג ואל יעבור"‪.‬‬
‫הרב אשרי אפרים‪ ,‬שהיה רב בקובנה בתקופת השואה‪ ,‬נשאל שאלה בעניין‬
‫בדין רוצחים שאנסו ישראל‪ ,‬לקרוע ספר תורה בידיים ולבזותו‪.‬‬
‫זו השאלה שנשאלה‪:‬‬
‫ביום ד' אלול תש"א עשו הגרמנים ציד על חיות משוטטות כגון כלבים ואספו‬
‫אותם לבית המדרש החדש (די נייע קלויז‪ ,‬סלובודקה) והמיתו אותם במיתת‬
‫ירייה‪ .‬אולם דעתם של הזדים הארורים ימ"ש לא נתקררה בזה שחיללו את‬
‫הקודש והפכו מקום תורה ותפילה לבית מטבחיים של כלבים וחתולים ולמדמנה‬
‫‪- 05 -‬‬

‫של נבלות סרוחות‪ ,‬אלא שכינסו המוני יהודים שיראו בחילול מקום מקדשם‪ ,‬ולא‬
‫עוד אלא שהכריחו יהודים אחדים שיקרעו במו ידיהם ספר תורה וביריעותיו‬
‫יכסו את נבלות החיות ההרוגות‪ ,‬והנה אלה היהודים שהכריחו אותם לחזות‬
‫בביזיון ספר התורה איך שנקרע לגזרים‪ ,‬והמכתב מכתב אלוקים מגואל בדם‬
‫טמא של נבלות ומעופר בעפר הארץ‪.‬‬
‫באו בשאלה לפני הגאב"ד (הגאון אב בית דין) דקובנה זצ"ל שיתקן תשובה על‬
‫כל האנשים שהיו באותו מעמד איום ובפרט על האנשים שהכריחום לבזות במו‬
‫ידיהם את התורה‪ ,‬לקורעה ולעולל בעפר קרנה‪ ,‬וכן על כל תושבי הגטו‬
‫שלאוזניהם הגיעה השמועה לא טובה על ביזיון תורת דת יוֹמים‪ ,‬כי הקהל ראה‬
‫בזה אות מן השמים שיצא הקצף על כל העדה ולכן מן הראוי שכולם יקבלו‬
‫עליהם תענית ותשובה ויפילו תחינתם לפני שוכן מעונה שירחם על עמו‪,‬‬
‫יאמר לשטן הרף ולמשחית יאמר די‪.‬‬
‫והיות שאז תקפה על הגאב"ד דקובנה מחלתו הטיל עלי לעיין בדבר ולאחר‬
‫העיון להחליט כדת מה לעשות בכל הנוגע לתיקון התשובה והכרזת התענית‬
‫כדי לאמץ ברכים כושלות ולאמץ לב הנדכאים והמעונים יושבי הגטו‪.‬‬

‫[‪]3‬‬

‫אם נשים לב לעומקה של השאלה‪ ,‬אנו למדים שהרב אשרי לא ציפה שאנשים‬
‫יחרפו נפשם למען הצלת ספרי תורה וזאת בהסתמך על פסקי ההלכה‬
‫שהבאתי‪ .‬התיקון היחידי שניתן לעשות במקרים הנ"ל הוא באמצעות דרך‬
‫התשובה וקבלת תענית לאנשים שכפו עליהם לבצע מעשים נפשעים אלה וכן‬
‫על האנשים שחזו במראות הללו או שמעו עליהם‪.‬‬

‫ספרי תורה שחוללו‬
‫הובאו לגטו לודז'‬
‫מהעיירות הסמוכות לגטו‬
‫לאחר גירוש היהודים‪]1[ .‬‬

‫‪- 06 -‬‬

‫מהיכן שאובה העוצמה הרוחנית והגבורה‬
‫למען הצלת ספרי תורה ומניעת חילולם בשואה?‬
‫אם כך‪ ,‬דברי ההלכה‪ ,‬כיצד נוכל להסביר את מניעי חירוף הנפש למניעת‬
‫חילולם של ספרי תורה ע"י יהודים בשואה?‬
‫האם חירוף הנפש עבור הצלת ספרי תורה ומניעת חילולָ ם צרובים עמוקות‬
‫במסורת עם ישראל? תשובתי האישית‪ :‬כן‪.‬‬
‫מוכר לנו היטב הסיפור הידוע על חנינא בן תרדיון הטבוע עמוק במסורת‬
‫היהודית‪ .‬מי שינק מסורת זו במשך שנות חייו‪ ,‬לא היה יכול לנהוג אחרת‪.‬‬
‫בשואה‪ ,‬הגרמנים לא רצו רק להשמיד פיזית את העם היהודי אלא גם רצו‬
‫להשמיד ולחסל את המהות הרוחנית של העם היהודי הגלומה בגווילי‬
‫ספר התורה‪ .‬אלה היו מעשי השפלה ודיכוי רוחניים‪ .‬יהודים רבים לא היו‬
‫מסוגלים להחריש נוכח תופעה חמורה זו‪.‬‬
‫מדי שנה‪ ,‬במוסף של יום כיפור ‪ -‬בתפילת הסליחות‪ ,‬אנו מזכירים את עשרת‬
‫הרוגי מלכות‪ ,‬וכך אנו אומרים בתפילה‪" :‬ציווה להוציא חנניא בן תרדיון מבית‬
‫אולמו‪ ,‬ובחבילי זמורות שרפו גולמו‪ ,‬וספוגין של צמר שמו על ליבו לעכב‬
‫עצמו‪ ,‬וכשנסתלקו‪ ,‬מיד נשרף וספר‪-‬תורה עמו"‪.‬‬
‫בקינות לתשעה באב‪ ,‬אנו מוצאים קינה על עשרת הרוגי מלכות‪ ,‬וכך אנו‬
‫אומרים בקינה‪" :‬רבי חנינא בן תרדיון אחריו מקהיל קהילות בציון שערה‪ .‬יושב‬
‫ודורש וספר תורה עמו‪ .‬והקיפוהו בחבלי זמורה‪ .‬את האור הציתו בהם וכרכוהו‬
‫בספר תורה‪ .‬ספוגין של צמר הניחו על ליבו שלא ימות במהרה"‪.‬‬

‫‪- 07 -‬‬

‫מקורן של הקינות הללו בסיפור המקורי הנמצא בברייתא שבמסכת עבודה‬
‫זרה יח‪ ,‬ע"א‪:‬‬
‫"תנו רבנן‪ :‬כשחלה רבי יוסי בן קיסמא‪ ,‬הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו‪ .‬אמר‬
‫לו‪ :‬חנינא אחי‪ ,‬אי אתה יודע שאומה זו [רומי] מן השמים המליכוה? שהחריבה‬
‫ואבדה את טוֹביו‪ ,‬ועדיין היא‬
‫את ביתו ושרפה את היכלו‪ ,‬והרגה את חסידיו ִ‬
‫קיימת‪[ ,‬משמע‪ ,‬שמן השמיים נגזר כך] ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק‬
‫בתורה [ומקהיל קהילות ברבים] וספר [תורה] מונח לך בחיקך! [בניגוד‬
‫לגזרותיה של רומי]‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬מן השמים ירחמו‪ .‬אמר לו‪ :‬אני אומר לך דברים של טעם‪ ,‬ואתה אומר‬
‫לי מן השמים ירחמו [ולא יקרה לי דבר]‪ .‬תמה אני‪ ,‬אם לא ישרפו אותך ואת‬
‫ספר תורה באש!‬
‫אמר לו [רבי חנינא]‪ :‬רבי‪ ,‬מה אני לחיי העולם הבא? [כלומר‪ ,‬האם ראוי אני‬
‫לכך?] אמר לו‪ :‬כלום מעשה בא לידך? אמר לו‪ :‬מעות של פורים נתחלפו לי‬
‫וחלקתים לעניים‪ ,‬אמר לו אם כן‪ֵ ,‬מחֶ לקך יהי חלקי ומגורלך‬
‫במעות של צדקה ִ‬
‫יהי גורלי‪.‬‬
‫אמרו‪ :‬לא היו [חלפו] ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא והלכו כל‬
‫גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול‪ ,‬ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן‬
‫תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לו‬
‫בחיקו‪.‬‬
‫הביאוהו [הרומאים הביאוהו למשפט] וכרכוהו בספר תורה‪ ,‬והקיפוהו בחבילי‬
‫זמורות והציתו בהן את האוּר [אש]‪ ,‬והביאו ספוגין של צמר ושראום במים‬
‫והניחום על ִלבו‪ ,‬כדי שלא תצא נשמתו מהרה [ויתייסר זמן רב]‪.‬‬
‫‪- 08 -‬‬

‫אמרה לו בתו‪ :‬אבא‪ ,‬אראך בכך? אמר לה‪ :‬אילמלי אני נשרפתי לבדי‪ ,‬היה‬
‫הדבר קשה לי‪ .‬עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי‪ ,‬מי שמבקש עלבונה של‬
‫ספר תורה הוא יבקש עלבוני‪.‬‬
‫אמרו לו תלמידיו‪ :‬רבי מה אתה רואה? אמר להן‪ :‬גווילין נשרפין ואותיות‬
‫פורחות‪ .‬אף אתה פתח פיך ותכנס [בך] האש! [שתמות מהר] ‪.‬‬
‫אמר להן‪ :‬מוטב שיטלנה מי שנתנה [הקב"ה] ואל יחבל הוא בעצמו‪.‬‬
‫אמר לו קלצטונירי [רומאי הממונה על שריפתו]‪ :‬רבי‪ ,‬אם אני מרבה בשלהבת‬
‫ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך [מקרב את מותך ועל ידי כך אני מקל עליך]‪,‬‬
‫אתה מביאני לחיי העולם הבא?‬
‫אמר לו‪ :‬הן‪ .‬השבע לי! נשבע לו‪ .‬מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר‬
‫מעל לבו‪ ,‬יצאה נשמתו במהרה‪.‬‬
‫אף הוא [הרומאי] קפץ ונפל לתוך האור‪ .‬יצאה בת קול ואמרה‪ :‬רבי חנינא בן‬
‫תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא‪ .‬בכה רבי ואמר‪ :‬יש קונה עולמו‬
‫בשעה אחת [הרומאי] ויש קונה עולמו בכמה שנים [רבי חנינא בן תרדיון]"‪.‬‬
‫*******‬
‫קיימות סיבות נוספות‪ ,‬מדוע ספר התורה מגלם בתוכו את כל התודעה‬
‫והאמונה היהודית‪:‬‬
‫• על פי המשנה במסכת תענית‪ ,‬פרק ד‪ ,‬ו‪ ,‬אחת הסיבות לתענית יז בתמוז היא‬
‫שריפת ספר תורה‪ ,‬וכך כתוב ‪" :‬בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות‪ ,‬ובטל‬
‫התמיד‪ ,‬והובקעה העיר‪ ,‬ושרף אפסטמוס את התורה‪ ,‬והעמיד צלם בהיכל"‪.‬‬

‫‪- 09 -‬‬

‫• את הפסוק מספר ויקרא כו‪ ,‬מד‪" :‬לֹא‪ְ -‬מ ַא ְס ִּתים וְ לֹא‪-‬גְ ַעלְ ִּתים" דורש מדרש‬
‫ספרא לפרשת בחוקותי‪" :‬וכי מה נשתייר להם [לישראל] ‪ …‬והלא כל מתנות‬
‫טובות שנתנו להם נטלו מהם‪ ,‬מה נשתייר להם? זה ספר תורה‪ ,‬שאם לא היה‬
‫קיים לישראל לא היו משונים מאומות העולם כלום"‪.‬‬
‫• חז"ל קבעו שיש לקרוא בבית הכנסת בתדירות גבוהה מתוך ספר התורה‪.‬‬
‫שלוש פעמים בשבוע מוציאים מארון הקודש את ספר התורה וקוראים בו‪ :‬ביום‬
‫השבת‪ ,‬ביום שני וביום חמישי‪.‬‬
‫• אחד הימים המכוננים של כל נער יהודי‪ ,‬זו עלייה לתורה ביום הבר‪-‬מצווה‪.‬‬
‫ביום זה קורא הנער מתוך ספר התורה‪.‬‬
‫• בשני ימי חגים‪ ,‬אנו מעצימים את אהבתנו לתורה‪ ,‬בחג השבועות – חג מתן‬
‫תורה ובשמיני עצרת‪ ,‬שבו אנו מציינים את שמחת התורה מסיימים את חמשת‬
‫חומשי התורה ומתחילים בסבב חדש של פרשות שבוע המתחיל בספר‬
‫בראשית‪ .‬אנו גם מכתירים חתן תורה וחתן בראשית ומקיימים שבע הקפות‬
‫בריקודי שמחה והודיה‪ ,‬המביעים את אהבתנו לתורתנו הקדושה‪.‬‬
‫• נפילת ספר תורה‪ :‬ההלכה מתייחסת בחומרה לספר תורה שנפל‪ .‬באם נפל‬
‫ספר‪-‬תורה מקיים הקהל תענית‪ ,‬נותן צדקה ומגביר את לימוד התורה‪.‬‬
‫נפילת ספר תורה‪ ,‬יוצרת בקהל תדהמה‪ ,‬ומכה אותו בהלם‪ ,‬בצער ובכאב על‬
‫בזיונו של ספר התורה‪.‬‬
‫הפוסקים נהגו לתלות את נפילת ספר התורה‪ ,‬בחיסרון כל שהוא באנשי אותו‬
‫מקום‪ ,‬או בית כנסת‪ .‬לומדים זאת מדברי רבי יהושע בן לוי שאמר‪" :‬כלי צנוע‬
‫היה לנו ונתבזה בעוונינו"‪.‬‬

‫[‪]4‬‬

‫• הרב קוק סיפר באחת מאיגרותיו‪ ,‬שבעקבות מקרה של נפילת ספר תורה‬
‫בבית הכנסת בעיירה זוימל בגלל ארון קודש קטן מדי‪ ,‬הוא הורה לבני הקהילה‬
‫‪- 21 -‬‬

‫לבנות ארון חדש וגדול‪" ,‬שזאת תהיה עיקר התשובה‪ ,‬להסיר הסיבה הגורמת‬
‫למכשול"‪ ,‬ובהמשך הוסיף‪" :‬ודבר זה היה אצלי יותר עיקרי מהתענית"‪.‬‬

‫[‪]5‬‬

‫• מצווה על המלך לכתוב למלך ספר תורה לעצמו‪:‬‬
‫התורה‪ ,‬בספר דברים יז‪ ,‬יח‪-‬כ‪ ,‬נותנת את הטעם‪ ,‬מדוע על המלך לכתוב ספר‬
‫לו ֶאת‪ִ -‬מ ׁ ְשנֵה‬
‫תורה לעצמו‪" :‬וְ ָהיָה ְכ ׁ ִש ְב ּת ֹו‪ַ ,‬על ִ ּכ ּ ֵסא ַמ ְמלַ ְכ ּת ֹו וְ ָכ ַתב ֹ‬
‫בו‬
‫ַה ּת ֹו ָרה ַה ּזֹאת‪ַ ,‬על‪ֵ -‬ס ֶפר‪ִ ,‬מ ִּל ְפנֵי‪ַ ,‬ה ּכֹהֲ נִ ים ַהלְ וִ ִּים‪ .‬וְ ָהיְ ָתה ִע ּמ ֹו‪ ,‬וְ ָק ָרא ֹ‬
‫ָּכל‪-‬יְ ֵמי ַח ּיָיו ‪ -‬לְ ַמ ַען יִ לְ ַמד‪ ,‬לְ יִ ְר ָאה ֶאת ה' אֱ לוקיו‪ ,‬לִ ׁ ְשמֹר ֶאת‪ָּ -‬כל‪-‬‬
‫בו‬
‫ִ ּד ְב ֵרי ַה ּת ֹו ָרה ַה ּזֹאת וְ ֶאת ַה ֻח ִּקים ָה ֵא ּ ֶלה‪ ,‬לַ עֲ שׂ ָֹתם‪ .‬לְ ִבלְ ִּתי ר ּום‪-‬לְ ָב ֹ‬
‫ֵמ ֶא ָחיו‪ּ ,‬ולְ ִבלְ ִּתי ס ּור ִמן‪ַ -‬ה ִּמ ְצוָ ה י ִָמין ּו ְשׂ מֹאול לְ ַמ ַען יַאֲ ִר ְ‬
‫יך י ִָמים ַעל‪-‬‬
‫ַמ ְמלַ ְכ ּת ֹו ה ּוא ּו ָבנָיו‪ְּ ,‬ב ֶק ֶרב יִ ְשׂ ָר ֵאל"‪.‬‬

‫הרמב"ם בהלכות ספר תורה‪ ,‬פרק ז‪ ,‬הלכות ב ו‪-‬ג כותב‪:‬‬
‫"המלך מצווה לכתוב לו ספר תורה אחר לעצמו‪ ,‬לשם המלך יתר על ספר‬
‫שהיה לו כשהוא הדיוט שנאמר‪" :‬והיה כשבתו‪ ,‬על כיסא ממלכתו וכתב‬
‫לו" (דברים יז‪ ,‬יח) ומגיהין אותו מספר העזרה‪ ,‬על פי בית דין הגדול‪.‬‬

‫זה שהיה לו כשהוא הדיוט‪ ,‬מניחו בבית גנזיו; וזה שכתב או שנכתב לו אחר‬
‫שמלך‪ ,‬יהיה עימו תמיד‪ .‬אם יצא למלחמה‪ ,‬ספר תורה זה עימו; נכנס‪ ,‬והוא‬
‫עימו; ישב בדין‪ ,‬והוא עימו; מסב‪ ,‬והוא כנגדו‪ :‬שנאמר "והייתה עימו‪ ,‬וקרא‬
‫בו כל ימי חייו" (דברים יז‪ ,‬יט)‪.‬‬

‫לא היה לו ספר תורה לעצמו‪ ,‬קודם שימלוך צריך לכתוב אחר‪ ,‬שמלך‪ ,‬שני‬
‫ספרי תורה‪ :‬אחד‪ ,‬מניחו בבית גנזיו; והשני‪ ,‬יהיה עימו תמיד‪ ,‬לא יסור מעימו‬
‫אלא בלילה‪ ,‬או כשייכנס למרחץ‪ ,‬או לבית הכיסא‪ ,‬או לישן על מיטתו"‪.‬‬
‫‪- 20 -‬‬

‫כל אדם בישראל מצווה על כתיבת ספר תורה‪ .‬מצוות כתיבת ספר תורה היא‬
‫המצווה האחרונה בתרי"ג המצוות בתורה‪ ,‬כפי שנאמר בספר דברים (ל"א‪,‬‬
‫יט)‪" :‬ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל"‪.‬‬
‫בעל ספר החינוך מונה מצווה זו כאחת מתרי"ג מצוות שבתורה וכך כתב‪:‬‬
‫"שנצטוינו להיות לכל איש מישראל ספר תורה‪ ,‬אם כתבו בידו הרי זה משובח‬
‫ונאהב מאד‪ ,‬וכמו שאמרו זכרונם לברכה [מנחות ל' ע"א] כתבו‪ ,‬כלומר בידו‪,‬‬
‫מעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיני‪ ,‬ומי שאי אפשר לו לכתבו בידו‬
‫ישכור מי שיכתבנו לו‪ ,‬ועל זה נאמר [דברים ל"א‪ ,‬י"ט]‪ ,‬ועתה כתבו לכם את‬
‫השירה הזאת ולמדה את בני ישראל‪ ,‬כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה‬
‫זאת"‬
‫הרמב"ם‪ ,‬בספר המצוות מונה מצווה זו כמצוות עשה י"ח וכך הוא כותב‪:‬‬
‫"מצווה י"ח היא שציוונו שיהיה כל איש ממנו כותב ספר תורה לעצמו‪ …‬ואם‬
‫אי אפשר לו לכותבו צריך שיקנהו או ישכור מי יכתבהו לו‪ ,‬והוא אומרו 'ועתה‬
‫כתבו לכם את השירה הזאת' ואין מותר לכתוב את השירה פרשיות פרשיות‬
‫כי רצה באמרו את השירה כל התורה שכוללת אותה השירה"‪.‬‬
‫*******‬
‫כפי שראינו‪ ,‬חשיבותו וקדושתו של ספר התורה הייתה מושרשת מאד בתודעה‬
‫הערכית של עמנו‪.‬‬
‫הסופר יהושע אייבשיץ ביטא זאת בזיכרונותיו מהשואה וכך סיפר [‪ :]6‬ביום‬
‫שישי ה‪ 0-‬בספטמבר ‪ 0939‬עת פרצה מלחמת העולם השנייה הוא שהה‬
‫באחוזה שבקאליש‪ .‬מחשש שהגרמנים יגיעו לאחוזה‪ ,‬החליט אביו לברוח‪ .‬הוא‬
‫העמיס את כל בני המשפחה על עגלה שאליה רתם סוס צולע עם מעט‬
‫מרכושם‪ .‬במהלך הדרך נתקלו במשמר פולני שהחרים להם את הסוס והם‬
‫‪- 22 -‬‬

‫נאלצו לנטוש את העגלה ולהמשיך את דרכם ברגל‪ .‬בני המשפחה נאלצו‬
‫להפקיר את רוב רכושם‪ .‬הם נשאו על גבם את הדברים הנחוצים ביותר‪.‬‬
‫בעגלה היה חפץ יקר ערך והוא ספר תורה‪ ,‬שאביו לא היה מוכן להפקירו‪.‬‬
‫אביו היה אדם חלש ומעולם לא התנסה בסחיבת משא כבד ולמרות זאת החליט‬
‫אביו לקחת על זרועותיו את ספר התורה שהיה כבד‪ .‬הוא נשא אותו בחום‬
‫הלוהט ששרר באותו יום למרחק של ‪ 41‬ק"מ עד הגיעם לעיירה זלוצ'וב‪ .‬שם‬
‫הכניס את ספר‪-‬התורה לארון הקודש בבית‪-‬הכנסת‪ .‬בכך הפגין אביו דוגמה‬
‫אישית ואמר להם‪" :‬ספר תורה לא מפקירים‪ .‬כלפי ספר התורה חייבים‬
‫לגלות מסירות נפש"‪.‬‬
‫*******‬
‫ראוי גם לומר‪ ,‬שהיו רבנים‪ ,‬שאסרו על יהודים לחרף נפשם כדי להציל ספרי‬
‫תורה מפני שמעשה זה אינו עומד בקטגוריה ההלכתית של "ייהרג ואל‬
‫יעבור"‪ .‬והנה דוגמא לכך‪:‬‬
‫באחת העדויות שמצאתי‪ ,‬מסופר על הוראתו של הרב‪ ,‬לא להציל ספרי תורה‪.‬‬
‫להלן העדות‪:‬‬
‫"השמועה על שריפת בית המדרש התפשטה במהירות הבזק והיהודים התחילו‬
‫רצים למקום הדליקה‪ .‬עזי נפש התחילו פורצים לתוך בית המדרש כדי להציל‬
‫את ספרי התורה‪ .‬מה עשה עמלק? התחיל יורה בהם וכמה מהם נהרגו‬
‫ונפצעו‪ .‬הלהבה הלכה ונשתלהבה‪ .‬תמורת עשן ענקיות התרוממו מול השמים‬
‫ההולכים ומאדימים‪ ,‬כאילו נשתלהבה מחדש האש‪.‬‬
‫פתאום בא הרב הזקן למקום התבערה‪ ,‬זקנו הלבן וכנפי קפוטות המשי שלו‬
‫התבדרו במהרו ללכת ודמותו שהקסימה והדבירה תמיד‪ ,‬נראתה בשעה זו‪,‬‬
‫לאור הדליקה המתגברת‪ ,‬כדמות מלאך אלוקים‪ .‬גם החיילים הגרמנים נרתעו‬
‫מפניו והם הטמינו אקדחיהם‪ ,‬והוא התייצב ליד הבתים הבוערים ובקול חזק‬
‫קרא‪" :‬כמרא דאתרא אני גוזר עליכם‪ ,‬שלא תוסיפו לנסות להציל את ספרי‬
‫התורה! אני גם אוסר עליכם להציל רכושכם‪ .‬נפשותיכם הצילו והסתלקו מכאן‪.‬‬

‫‪- 23 -‬‬

‫ה' נתן וה' לקח‪ ,‬יהי שם ה' מבורך!" בקול רם דיבר וכדבר מפקד ומצביא‪.‬‬
‫נשמעו לו תיכף‪ ,‬הסתלקו ממקום הדליקה וגם הוא נעלם מיד‪.‬‬
‫הרב היה בין אלה שהקדימו לצאת‪ .‬את כל רכושו הפקיר‪ .‬בני ביתו וכמה יהודים‬
‫משכניו ומקורביו סבבוהו והוא הלך בתווך‪ ,‬כשידו האחת נושאת ספר תורה‬
‫קטן ושק תפילין בידו השנייה‪ .‬מתונות הלך ופיו לא פסק מדבר אל בני‬
‫לווייתו ומנחמם‪.‬‬
‫פתאום הגיעו לאוזני ההולכים קול טרטור שהלך וגבר‪ ,‬וכעבור כמה רגעים‬
‫הגיחו מצד מזרח אופנועים אחדים והתקרבו במהירות רבה‪.‬‬
‫אחד החיילים‪ ,‬שבעיניו יקדה רשעות מיוחדת‪ ,‬פנה אל חברו‪ ,‬בהצביעו על הרב‬
‫אמר‪" :‬פרנץ‪ ,‬הנה לפנינו רב ראשי!" פרנץ ירד מהאופנוע‪ ,‬ניגש אל הרב‪ ,‬הוציא‬
‫את הטלית ופקד‪" :‬לבש!" הרב לא נע ולא זע‪ .‬הגרמני נתגעש וצרח "לבש!"‬
‫הרבנית נטלה את הטלית מידי החייל ועטפה בה את כתפי בעלה‪ .‬בינתיים‬
‫הוציא החייל את שק התפילין מידי הרב‪ ,‬הוציא תפילה של ראש‪ ,‬פתח‬
‫רצועותיה ופקד "לבש!" הרב לא נע ולא זע‪ .‬שני חיילים ירדו מאופנועיהם ואחזו‬
‫בישיש ופרנץ קשר את התפילה ליד השמאלית של הרב‪ .‬הזקן עמד חיוור‬
‫כסיד‪ ,‬בימינו ספר תורה ועל שמאלו‪ ,‬תפילה של ראש שקצות רצועותיה‬
‫שוקעים ברפש הכביש‪ .‬יפה כמלאך אלוקים‪ .‬שפתיו נעו‪ :‬וידוי אמר‪.‬‬
‫הרבנית פנתה מחייל אל חייל‪ .‬על כל אחד מהם העתירה בקשותיה ותחנוניה‬
‫אבל הם דחוה‪ .‬פרנץ אחז ברצועות ונצטווח "רוץ!" הזקן לא זז‪ .‬תאוות הרצח‬
‫נתעוררה בחייל‪ .‬הוא הסיר מכתפיו את רובהו‪ ,‬הרימו והכוון להמטיר על הישיש‬
‫ברד מהלומות‪ .‬אולם טרם הספיקה קת הרובה לרדת על ראש הרב‪ ,‬הלבינו פני‬
‫הישיש עוד יותר והוא נפל פתאום‪ ,‬הוא מת‪.‬‬
‫מבוכה ודממה נשתררו‪ .‬החיילים עלו על אופנועיהם והסתלקו‪ .‬היהודים הרימו‬
‫את רבם המת מהכביש‪ ,‬הביאו עגלה והעבירו את הגווייה לעיירה השוכנת‬
‫מעבר לנהר סאן‪ ,‬בשטח הכיבוש הרוסי‪ .‬שם הובא לקבר ישראל"‪.‬‬

‫[‪]7‬‬

‫‪- 24 -‬‬

‫גם בעיירה פיאסצ'נו לא חירפו יהודים את נפשם‪" .‬ביום ראשון של סליחות‬
‫שנת תרצ"ט‪ ,0939-‬מיד עם פלישת הגרמנים העירה‪ ,‬הם הציתו בתי יהודים‬
‫במספר גדול‪.‬‬
‫האש התפשטה והתקרבה אל ביתו הקטן של הדיין ר' אלימלך סרבניצקי‪.‬‬
‫בדירתו של הדיין היה ספר תורה‪ ,‬וכאן התפללו כל יום בציבור‪ .‬הדיין ובני‬
‫משפחתו ברחו והבית נשאר ריק מאין יושב‪ .‬שני יהודים‪ ,‬שידעו כי ספר תורה‬
‫נמצא שם‪ ,‬ניגשו לאותו בית כדי להצילו‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬הצילו את ספר התורה‪ .‬ברם‪ ,‬בצאתם פגש אותם קצין גרמני‪ ,‬כשראה‬
‫אותם וספר תורה בידם‪ ,‬שלף אקדח ואיים עליהם להורגם‪ ,‬אם לא ישליכו את‬
‫ספר התורה לתוך האש‪ .‬באין ברירה ומיראתם לנפשם‪ ,‬השליכו את ספר‬
‫התורה לתוך להבות האש"‪.‬‬

‫[‪]8‬‬

‫*******‬

‫כך זה התחיל‪….‬‬
‫ניצני השואה התחילו למעשה ב‪ 0.4.0933-‬אחרי עליית הנאצים לשלטון‪ .‬במועד‬
‫זה החליטה ממשלת גרמניה לבצע יום חרם כלכלי כנגד היהודים היושבים‬
‫בגרמניה‪.‬‬
‫חרם אחד באפריל ‪ 3311‬הינה הפעולה הראשונה שנערכה בגרמניה הנאצית‬
‫נגד היהודים אחרי עליית הנאצים לשלטון‪ .‬החרם היה אחד הביטויים של‬
‫המגמה ההמונית של שיתוף כל הגרמנים וגם הפשוט שבהם בפעולות אנטי‪-‬‬
‫יהודיות‪.‬‬
‫ב‪ 45-‬במרץ התכנסו ראשי המפלגה הנאציונל סוציאליסטית בביתו של שר‬
‫התעמולה וההשכלה העממית יוזף גבלס‪ ,‬והחליטו על פעולת חרם נגד‬
‫היהודים‪ ,‬בטענה כי זו תגובה להפגנות של היהודים בעולם נגד הנאצים‪ .‬בראש‬
‫הפעולה הועמד יוליוס שטרייכר‪ ,‬העורך של העיתון הנאצי ה"דר שטירמר"‪.‬‬

‫‪- 25 -‬‬

‫שעת החרם נקבעה לשעה ‪ 01:11‬ביום שבת‪ ,‬ה‪ 0-‬באפריל ‪ .0933‬באותו בוקר‬
‫הגיעו בריוני האס‪.‬אה כשהם חמושים ברובים‪ ,‬יחד עם אנשי "קסדת הפלדה"‬
‫של שר העבודה פרנץ זלטה ומנעו מקונים להיכנס לחנויות של יהודים‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫ברובעים היהודיים היכו אנשי האס‪.‬אה כמה עוברי אורח שניסו לעזור ליהודים‪.‬‬
‫באותו זמן פרצו בריוני האס‪.‬אה לאולמות בתי המשפט וסילקו מהם את עורכי‬
‫הדין והשופטים היהודים‪ .‬יום קודם לכן שלחו שרי המשפטים של מדינות‬
‫בוואריה ופרוסיה הודעה לשופטים ולעורכי הדין היהודים כי עליהם לצאת‬
‫לחופשה לזמן בלתי מוגבל מחשש לחייהם‪.‬‬
‫עד עתה‪ ,‬היו הגזרות כלכליות‪ .‬חלפו חודשיים‪ .‬והנה הגרמנים העצימו את‬
‫גזרותיהם והתחילו לפגוע בקניינים הרוחניים של היהודים‪ .‬פגיעה זו‬
‫התבטאה בשריפת ספרים‪.‬‬
‫הנאצים התחילו לארגן שריפה של ספרים שלא תאמו את האידיאולוגיה‬
‫הנאצית‪ ,‬במטרה למגר השפעות "מנוונות" ויהודיות‪.‬‬
‫ב‪ 6-‬באפריל ‪ 3311‬הפיצה אגודת הסטודנטים הגרמנית רשימה של ספרים‬
‫"המאיימים על הרוח הגרמנית"‪ ,‬אותם לטענתה יש להשמיד באש‪ ,‬כדי לטהר‬
‫את הספריות בגרמניה‪ .‬רשימת הספרים הופצה ברדיו הגרמני והודפסה‬
‫בעיתונות‪.‬‬
‫ב‪ 8-‬באפריל פרסמה אגודת הסטודנטים גם שנים‪-‬עשר "עקרונות"‪ ,‬על כל‬
‫דלתות הספריות בגרמניה על פי העקרונות‪ ,‬יש לטהר את השפה הלאומית‬
‫והתרבות הגרמנית‪ ,‬לתקוף "אינטלקטואליזם יהודי"‪ ,‬ולהקים באוניברסיטאות‬
‫מרכזים של לאומיות גרמנית‪ .‬הסטודנטים תיארו את הפעולה כתשובה לקמפיין‬
‫השמצה שמארגנת יהדות העולם נגד גרמניה ונגד ערכים גרמניים מסורתיים‪.‬‬

‫‪- 26 -‬‬

‫בליל ‪ 31‬במאי ‪ 3311‬שרפו סטודנטים ופרופסורים בכיכר בבל שבברלין‪,‬‬
‫בהוראתו של גבלס ובליווי מוזיקלי של מקהלות ‪ S.S‬ו‪ S.A -‬למעלה מעשרים‬
‫אלף ספרים שכתבו כמאתיים סופרים‪ ,‬אנשי מדע‪ ,‬פילוסופים‪ ,‬אנשי אמנות‬
‫ועיתונאים‪ ,‬מתוכם כשני שליש יהודים‪ ,‬וכן קומוניסטים‪ ,‬ליברלים ומתנגדי‬
‫שלטון‪.‬‬
‫הספרים נבזזו מספריות ומאוספים פרטיים‪ ,‬וכללו עבודות של תומס מאן‪,‬‬
‫היינריך היינה‪ ,‬ברטולט ברכט‪ ,‬סטפן צוויג‪ ,‬זיגמונד פרויד‪ ,‬אריך קסטנר ורבים‬
‫אחרים‪ .‬שריפת ספרים פומבית זו גררה גל של שריפות ספרים ברחבי‬
‫גרמניה‪.‬‬
‫ההמון המשולהב‪ ,‬ביניהם סטודנטים ואנשי ס"א‪ ,‬התכנס בכיכרות והשליך לאש‬
‫ספרים של סופרים ממוצא יהודי או כאלו שנחשבו כבעלי השפעה שלילית על‬
‫התרבות הגרמנית‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬נאסר על שימוש בפרי התרבות היהודית כגון‪ ,‬מוזיקה‪ ,‬המחזות‪,‬‬
‫פיזיקה (אלברט איינשטיין) ופסיכולוגיה (זיגמונד פרויד)‪.‬‬
‫בספטמבר ‪ 3311‬הקים השלטון הנאצי מחלקת תרבות חדשה‪ ,‬שריכזה את‬
‫תחומי התרבות‪ .‬יהודים לא התקבלו לשורותיה‪ ,‬ונמנע מהם כל עיסוק‬
‫בפעילות תרבותית‪ .‬היהודים הוגבלו בעיסוק במקצועות חופשיים‪ ,‬ומספרם‬
‫במוסדות להשכלה גבוהה הוגבל לאחוז אחד‪.‬‬

‫שריפת הספרים בגרמניה‪.‬‬
‫‪- 27 -‬‬

‫באותה עת‪ ,‬ב‪ 3-‬אפריל ‪ 0933‬יצא "החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי"‪,‬‬
‫חוק שמטרתו "אריזצייה" של המנגנון הפקידותי‪ ,‬טיפוח מנגנון פקידותי ארי‬
‫מטוהר מגורמים לא נאצים‪ .‬משרות המפתח במדינה נמסרו לידי בכירי‬
‫המפלגה‪ .‬החוק איפשר סילוק היהודים ממשרות ממשלתיות וציבוריות וכך‬
‫יכול היה היטלר למצוא מקומות עבודה לגרמנים מובטלים על חשבון היהודים‪.‬‬
‫ב‪ 31 -‬בספטמבר ‪ 3311‬חלה החמרה נוספת במצבם של יהודי גרמניה עם‬
‫פרסום חוקי הגזע בעיר נירנברג‪ ,‬שקבעו את הפרדתו של הגזע היהודי‬
‫מהגזע הארי‪ .‬החוקים הם‪:‬‬
‫• "חוק אזרחות הרייך" ‪ -‬קובע‪ ,‬שהאזרחות הגרמנית תוענק רק לבעלי הדם‬
‫הגרמני‪-‬ארי‪ .‬מכאן נשללו זכויותיהם הפוליטיות והמשפטיות של היהודים והם‬
‫נהפכו מאזרחים שווי זכויות ל"נתינים"‪ ,‬וכך בין לילה בוטלה האמנציפציה ממנה‬
‫נהנו יהודי גרמניה כמאה שנים‪.‬‬
‫• "החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני" – מתוקף חוק זה נאסר על‬
‫יהודים להינשא לארים‪ .‬זוגות מעורבים יופרדו‪ .‬נאסר על היהודים להעסיק‬
‫עוזרות בית אריות מתחת לגיל ‪ 41‬ונאסר על היהודים להניף את דגלי המדינה‬
‫ולהשתמש בצבעי הרייך‪ ,‬מחשש שיטומאו‪ .‬העוברים על החוק צפויים לקנסות‬
‫ולעונשי מאסר‪ .‬לאחר מכן ניתנה הגדרה חוקית "מיהו יהודי" – זה ששלושה‬
‫מהורי הוריו יהודים (סבים וסבתות)‪ .‬אלה שבעורקיהם נזל פחות "דם יהודי"‬
‫נחשבו "בני תערובת"‪ ,‬מדרגה ראשונה או שנייה‪ ,‬לפי מספר אבות‪-‬אבותיהם‬
‫היהודים‪ .‬במשך הזמן היה גורלם של בני‪-‬התערובת מדרגה ראשונה‪ ,‬דומה לזה‬
‫של יהודים גמורים‪.‬‬
‫הגזרות הלכו והחמירו‪ ,‬והנה הגענו ל"ליל הבדולח"‪ ,‬עליית מדרגה בתהליך‬
‫החיסול הפיזי והרוחני של העם היהודי‪ .‬היה זה יום מר ונמהר‪ ,‬יום שבו‬
‫נשרפו גם בתי כנסת‪ ,‬ספרי תורה וספרי קודש‪.‬‬
‫‪- 28 -‬‬

‫בשם "ליל הבדולח" מכנים את הפוגרום שהתחולל ברחבי גרמניה ואוסטריה‬
‫ב‪ 01-9-‬בנובמבר ‪ .0935‬הפוגרום תואר רשמית כהתפרצות ספונטאנית שבאה‬
‫בתגובה על רציחתו של המזכיר השלישי בשגרירות גרמניה בפריס ארנסט פון‬
‫ראט‪ ,‬בידי צעיר יהודי פולני בן שבע‪-‬עשרה הרשל גרינשפאן‪ .‬הצעיר התנקש‬
‫בחיי פון ראט אחרי שמשפחתו גורשה יחד עם עוד ‪ 03,111‬יהודים בעלי‬
‫אזרחות פולנית שחיו בגרמניה לשטח הפקר שבין שתי המדינות‪.‬‬
‫בעקבות‬

‫ההתנקשות‬

‫ב‪3-‬‬

‫בנובמבר‬

‫בה‬

‫נפצע‬

‫פון‬

‫יצא‬

‫ראט‬

‫ה‪ Voelkischer Beobachter -‬ביטאונה הרשמי של המפלגה הנאצית‪ ,‬במאמר‬
‫ראשי מתלהם נגד היהודים ובעקבותיו החלו כבר ב‪ 5-‬בנובמבר פרעות ביהודים‬
‫במקומות שונים בגרמניה‪.‬‬
‫עם מותו של פון ראט ב‪ 9-‬לנובמבר‪ ,‬רמז גבלס בנאום שנשא בפני ה"לוחמים‬
‫הוותיקים" של המפלגה הנאצית שהגיע הזמן לפעול נגד היהודים‪ .‬כבר באותו‬
‫לילה נשלחו ההנחיות הדרושות לכל רחבי המדינה‪ ,‬והס‪.‬ס עודד את ההמון‬
‫לקחת חלק בפרעות‪ .‬חלונות ראווה נופצו והחנויות הפרוצות נשדדו‪ .‬שברי‬
‫הזכוכית שכיסו את המדרכות נתנו לפוגרום את שמו "ליל הבדולח" או "ליל‬
‫הזכוכיות המנופצות"‪.‬‬
‫מאות בתי כנסת הוצתו ונהרסו‪ ,‬בתי היהודים הותקפו ויהודים רבים נפגעו‬
‫כ‪ 31,111-‬יהודים‪ ,‬רובם אמידים ובעלי השפעה נעצרו‪ ,‬לעתים קרובות על פי‬
‫רשימות מוכנות מראש‪ .‬העצורים נשלחו למחנות הריכוז שם התייחס אליהם‬
‫הס‪.‬ס באכזריות רבה‪ .‬לפי דוחות רשמיים של הנאצים נשרפו או נהרסו‬
‫בפרעות "ליל הבדולח" ‪ 831‬חנויות‪ 93 ,‬בתי כלבו ו‪ 373-‬בתים ודירות של‬
‫יהודים‪.‬‬
‫פרופ' מאיר שוורץ‪ ,‬ערך מחקר על "ליל הבדולח" וממחקרו עולים נתונים‬
‫חדשים על מספר הנרצחים ומספר בתי הכנסת שנשרפו‬

‫ונהרסו‪]9[ .‬‬

‫מתוך עבודת המחקר‪" :‬הנצחת בתי הכנסת שבגולה"‪ ,‬מתברר‪ ,‬שבליל‬
‫הפרעות נרצחו כ– ‪ 011‬איש‪.‬‬
‫‪- 29 -‬‬

‫בימים שלאחר הפרעות איבדו ‪ 411‬איש נוספים את חייהם‪ .‬הצוות שלו הכין‬
‫רשימה ראשונית של קורבנות שאיבדו את חייהם במחנה הריכוז בוכנוואלד‪.‬‬
‫‪ 413‬יהודים מצאו שם את מותם‪.‬‬
‫בדכאו היו ‪ 051‬קורבנות‪ .‬מספר הנרצחים במחנה הריכוז זקסנהאוזן אינו ידוע‪.‬‬
‫לא ניתן‪ ,‬אפוא‪ ,‬לקבוע את מספרם המדויק של קורבנות ליל הפרעות‪.‬‬
‫פרופ' מאיר שוורץ משער שמספרם נע בין ‪ 3,111‬ל‪.3,111 -‬‬
‫אחרי עבודת מחקר רבת שנים של פרויקט "הנצחת בתי‪-‬כנסת בגולה"‪ ,‬עולה‬
‫ממחקר זה שבפרעות נובמבר בגרמניה נשרפו ו‪/‬או נהרסו לחלוטין ‪3,016‬‬
‫בתי כנסת וחדרי תפילה‪.‬‬
‫"הנצחת בתי כנסת בגולה"‪ ,‬יצא לאור במספר כרכים‪ .‬הספר מתוכנן כך‪,‬‬
‫שלכל בית כנסת וקהילה תוקדש "אבן זיכרון"‪.‬‬
‫פרופ' מאיר שוורץ וצוותו רואים כחובה להנציח בצורה מכובדת את נכסי‬
‫התרבות של העם היהודי שהושמדו על ידי הנאצים‪ .‬החרפה של זוועות פרעות‬
‫הדמים האלה הייתה כה גדולה‪ ,‬שהצלקות של האסון הזה לעולם לא יגלידו‬
‫לגמרי‪ .‬לכן‪ ,‬חשוב הוא שגם גורלם של האנשים וגם הקורבנות‪ ,‬שנאלצו‬
‫התרבות והארכיטקטורה היהודית להקריב בפרעות נובמבר‪ ,‬ימצאו את ביטויים‬
‫המלא בספרות‪.‬‬
‫מהנתונים הללו עולה‪ ,‬שאלפי ספרי תורה עלו באש ב"ליל הבדולח"‪.‬‬

‫ספר תורה שחולץ על ידי יוסף שובר מתוך בית כנסת בוער‬
‫בדסאו ‪ -‬גרמניה ב"ליל הבדולח"‪.‬‬
‫הספר הובא על יד שובר לפלסטינה ‪ -‬א"י דרך איטליה ביולי ‪]2[ .3313‬‬
‫‪- 31 -‬‬

‫בית הכנסת בברלין בעת שריפתו ב"ליל הבדולח"‪.‬‬

‫ב– ‪ 04.01.0935‬קבע גרינג‪ ,‬כי על היהודים להסתלק סופית מן החיים‬
‫הכלכליים‪" .‬ליל הבדולח" נתן לו את ההזדמנות לנשל את היהודים באופן‬
‫מתוכנן ומסודר והעיקר – להחרים את רכושם לקופת המדינה‪.‬‬
‫בישיבה שהתקיימה ב‪ 04.00.0935 -‬דובר על הקמת גטאות והגבלת תנועתם‬
‫של יהודי הרייך‪ .‬גרינג סיכם את המגמה החדשה‪" :‬לא הייתי רוצה להיות‬
‫יהודי בגרמניה"‪.‬‬
‫יהדות גרמניה הייתה לאבק אדם ועל ראשה ריחפה אימת העתיד כפי שנכתב‬
‫בעיתון ה‪-‬ס‪.‬ס ‪: Das Schwarze Korps -‬‬

‫"המשימה היא חיסולה הממשי והסופי של היהדות בגרמניה‪,‬‬
‫השמדתה ללא שריד"‪]11[ .‬‬
‫*******‬

‫‪- 30 -‬‬

‫עם תחילת כיבוש אירופה ע"י הגרמנים המשיכה המגמה של שריפת בתי‬
‫כנסת וספרי תורה בערים ובעיירות‪ .‬במקומות מסוימים השתמשו במבני‬
‫בתי הכנסת ובתי המדרש לשימוש מנהלי לצרכי הצבא הגרמני‪ ,‬אך התכולה‬
‫של ספרי התורה‪ ,‬ספרי הקודש‪ ,‬וכלי הקודש הוצתה‪ ,‬חוללה ונשדדה‪.‬‬
‫*******‬
‫למען שמירת האידיאלים היהודיים ומניעת חילול ספרי תורה היו רבים מוכנים‬
‫להקריב את נפשם למען הצלתם‪ .‬בצד מעשי הגבורה‪ ,‬מובאות גם עדויות על‬
‫חילול ספרי תורה‪ ,‬מבלי יכולתם של יהודים להצילם וכן גלגולם של ספרי תורה‬
‫לארץ ישראל ועד לחללית שבה נספה אילן רמון‪.‬‬
‫עדויות רבות המובאות בספר מנציחות את רוח האדם היהודי בשואה‪.‬‬
‫*******‬
‫עיקר עיסוקו של הספר הוא בחירוף נפש למען הצלת ספרי תורה‪ ,‬ברם‪ ,‬לא ניתן‬
‫לדלג על תופעת הכחדת ארון הספרים היהודי בשואה וחירוף הנפש של‬
‫היהודים בלימוד תורה‪ .‬לכן הקדשתי בסוף הספר שני פרקים‪ .‬פרק מיוחד‬
‫הנקרא‪ :‬הכחדת אוצר הספרים היהודי בבתי הכנסת‪ ,‬בבתי המדרש‬
‫ובספריות של הקהילות היהודיות בשואה והצלתם בזכות יהודים שסיכנו‬
‫נפשם‪ .‬וכן‪ ,‬פרק הירואי נוסף העוסק בלימוד תורה תוך סכנת נפשות‪.‬‬
‫ספר התורה והתורה שבעל‪-‬פה כרוכים יחדיו‪ .‬הם ליבת הקניין הרוחני‬
‫והאידיאלים של העם היהודי‪ .‬הגרמנים לא רק רצו להשמידנו פיזית אלא גם‬
‫להשמיד את הקניינים הרוחניים של עם ישראל‪.‬‬
‫*******‬
‫במספר מקומות‪ ,‬הרחבתי את יריעת העדות ותיאור הקהילה היהודית בשואה‬
‫כדי שהקוראים יקבלו גם תמונה כוללת‪.‬‬
‫*******‬
‫כדי לשמור על האוטנטיות של העדויות‪ ,‬לא תיקנתי את סגנון הכתיבה והתחביר‬
‫של כותבי העדויות שמהם ציטטתי‪.‬‬

‫‪- 32 -‬‬

‫תודות!‬
‫ברצוני להודות לכל הגורמים שמהם שאבתי עדויות רבות‪ :‬ארכיוני יד‪-‬ושם‬
‫ובית לוחמי‪-‬הגטאות‪ ,‬לסופר יהושע אייבשיץ‪ ,‬לגנזך קידוש השם‪ ,‬למוזיאון‬
‫למורשת היהדות הדוברת הונגרית‪ ,‬לאמנים‪ :‬פרופ' ישעיהו יריניציקי ויחיאל‬
‫אופנר‪ ,‬לאתרי האינטרנט‪" :‬זכור"‪ -‬אמונה בימי השואה ‪ -‬מכללת ירושלים‪,‬‬
‫"עדים במדים"‪ ,‬וויינט‪ ,‬כדורינט‪ ,‬חב"ד און ליין‪ ,‬ערוץ ‪ ,aish ,3‬שטיבל‪ ,‬רדיו קול‬
‫חי‪ ,‬מקור הסת"ם‪ ,‬קק"ל‪ ,‬מכון וייצמן‪" ,‬זכור"‪-‬אמונה בימי שואה‪" ,‬הידברות"‬
‫וויקפדיה‪ ,‬לארגוני יוצאי הקהילות שהוציאו ספרי זיכרון לזכר קהילותיהם‪,‬‬
‫להוצאת ספרים פלדהיים‪ ,‬מוסד הרב קוק ולהוצאות ספרים‪" ,‬זכור"‪ ,‬ו"מנורה"‬
‫[שאינן קיימת עוד]‪ ,‬לעיתון "ידיעות השרון" ולביטאון "שיחת השבוע" של צעירי‬
‫חב"ד‪.‬‬
‫לכותבים החשובים ומוסרי העדויות‪ ,‬חלקם הלכו לבית עולמם וחלקם חיים‬
‫עמנו היום‪ ,‬תרומתם רבה לזיכרון השואה‪ .‬שמם ינון לעולם‪:‬‬
‫הרב הוברבנד שמעון‪ ,‬הרב אשרי אפרים‪ ,‬הרב אהרונסון יהושע‪ ,‬הרב אונא‬
‫יצחק‪ ,‬הרב דסברג‪ ,‬הרב הרפנס יחזקאל‪ ,‬הרב ויגלר שניאור‪ ,‬אדילסט נח‪ ,‬אדלר‬
‫רות‪ ,‬אונגר שמעון אליעזר‪ ,‬אייזיק ישראל‪ ,‬אירית גרינברג‪ ,‬אליאב מרדכי‪ ,‬אמיחי‬
‫שרית‪ ,‬אנקר אברהם‪ ,‬אפל יעקב‪ ,‬בוסק יוסף‪ ,‬בלינדר יוסף‪ ,‬בניש פרל‪ ,‬בלינדר‬
‫יוסף‪ ,‬בנשלום בנציון‪ ,‬ברוד מנחם‪ ,‬ג'סיקה ניימן‪ ,‬גולדשטיין יצחק ומשפחת‬
‫גולדשמידט‪ ,‬גרינברג אירית‪ ,‬גרנטשטין יחיאל‪ ,‬גרפונקל לייב‪ ,‬ד"ר דבורז'צקי‬
‫מרק‪ ,‬הלפרן חנוך‪ ,‬ווילונסקי‪.‬א‪ ,‬ווינבליט רפאל‪ ,‬חוסטצקי חיים‪ ,‬טייטלבוים יצחק‬
‫דוד‪ ,‬טרומפולר פרץ‪ ,‬פרופ' יהויכין יוסף‪ ,‬יחזקאלי‪.‬מ‪ ,‬כהן בנו‪ ,‬כהן אווה‪ ,‬כהן‬
‫חנה‪ ,‬כהנא דוד‪ ,‬כהן מנחם‪ ,‬כורך אשר‪ ,‬כ"ץ אפרים‪-‬דוד‪ ,‬מאור יעקב‪ ,‬מוזר‬
‫צפורה‪ ,‬מוצ'ניק יעקב‪ ,‬מרמורשטיין אברהם‪ ,‬סוצקובר אברהם‪ ,‬סורצקי אהרון‪,‬‬
‫סמולר משה‪ ,‬פאבריקאנט ואשתו‪ ,‬פאנקייוויץ' תאדאוש‪ ,‬פולק צמח מגדה‪ ,‬פורת‬
‫משה‪ ,‬פינקלר אברהם‪ ,‬ד"ר פייפר יוליוס‪ ,‬פראגר משה‪ ,‬פינגולד יהודה אריה‪,‬‬
‫פינקלר אברהם‪ ,‬קליינברג ישעיה‪ ,‬קפלן נינה‪ ,‬קרבצינסקי אפרים‪ ,‬קרנגל דב‪-‬‬
‫מנשה‪ ,‬שובר יוסף‪ ,‬שולגאסר‪.‬ב‪ ,‬פרופ' שוורץ מאיר‪ ,‬שילה בלהה‪ ,‬שנקר שאול‪,‬‬
‫שטנדיג יעקב‪ ,‬שמיר חיים‪ ,‬שרשבסקי פסיה‪.‬‬
‫‪- 33 -‬‬

‫בסוף הספר‪ ,‬בפרק "מראי מקומות" נכתבו המקורות שעליהם ביססתי את‬
‫הכתוב בספר‪.‬‬
‫אני תקווה כי ספר זה‪ ,‬יפתח צוהר להיבטים נוספים של עמידה‪ ,‬גבורה ואמונה‬
‫יהודית שורשית בתקופת השואה‪.‬‬

‫שריפת בית כנסת‬

‫באייזנך‪-‬גרמניה‪]1[.‬‬

‫‪- 34 -‬‬

‫עדויות על שריפת בתי כנסת‬
‫וספרי תורה ב"ליל הבדולח"‬

‫עדות ממשפט אייכמן‪ ,‬ישיבה מספר ‪51‬‬
‫העד בנו כהן‪ :‬רצוני עוד להוסיף על הביקור שלי ברייכספרטרטונג‪ ,‬בבוקר‬
‫זה של ה‪ ,01.00.0935-‬עברתי את בית הכנסת שלא רציתי להאמין למראה‬
‫עיניי‪ ,‬איך הבניין הזה‪[ Fasanenstrasse ,‬שם הרחוב בו נמצא בית הכנסת]‬
‫עלה באש‪.‬‬
‫מכבי האש היו נוכחים והם לא נקפו אצבע‪ .‬אחר כך שמענו רק שהם קיבלו‬
‫הוראה ״רק להפעיל את מכשירים שלנו להגנה על בניינים שכנים‪ ,‬אריים״‬
‫וראיתי איך יהודים הוציאו‪ ,‬סחבו‪ ,‬נשאו ספרי תורה מבית הכנסת הגדול‬
‫הזה‪ ,‬אחד מבתי כנסת הגדולים ביותר שבברלין‪ .‬וההמון עמד שם מסביב‪,‬‬
‫ואולי אנשים לא במדים‪ ,‬והם צעקו וצהלו למראה עיניהם הזה‪.‬‬
‫תוך חצי שעה שמענו שגם בתי הכנסת האחרים עולים באש‪ ,‬ואחרים‪ ,‬איני‬
‫זוכר את שמות כל בתי הכנסת ‪ Prinzregentenstrasse‬שעלו באש‪ ,‬ומהרייך‪,‬‬
‫מערי השדה‪ ,‬מהערים הגדולות שמענו שכמעט כל בתי הכנסת נפגעו בצורה‬
‫דומה‪ .‬אחר‪-‬כך שמענו שמספר בתי הכנסת שהועלו באש הגיע ל‪ 451 -‬בערך‪,‬‬
‫אבל איני יכול להבטיח את נכונות המספר הזה‪.‬‬

‫‪- 35 -‬‬

‫מסמך עדות מעיר מנהיים ‪ -‬גרמניה‬
‫מכתבו של הרב ד"ר לויער שנשלח אל הרב ד"ר אונא‬
‫ירושלים‬
‫בקס (‪ ,)BEX‬יום ד' כ"א בכסלו תרצ"ט (‪.)04.04.0935‬‬
‫אדוני הנכבד‪ ,‬חבר יקר נ"י!‬
‫זה עתה קבלתי את מכתבך היקר מיום י"א בכסלו‪ .‬כבר מזמן הייתי כותב לך‪,‬‬
‫אך "ליבי בל עמי"‪ ,‬ועדיין לא אוכל לעצור כוח כדי להעלות על הכתב כל מה‬
‫שהתרחש באותו יום שחור ‪" -‬ממש חורבן הבית"‪ .‬אני יודע רק מה שאירע אצלי‪,‬‬
‫אחרים יודעים‪ ,‬מה קרה עוד בעיר‪ .‬בשעה ‪ 3‬בבקר של יום ‪ 01‬בנובמבר‪,‬‬
‫כשעמדתי להתלבש‪ ,‬נשמעו שלש יריות תותח כסימן של שעת האפס לקראת…‬
‫שמעון שלנו וכן העוזרת היהודית שלנו נכנסו לבהלה‪ .‬הרגענו אותם‪ .‬באותו רגע‬
‫שמענו חבטות חזקות ופריצת דלתותיהם של ביתנו ושל בית הכנסת‪ ,‬קולות‬
‫ניפוץ וריסוק בבית התפילה‪ ,‬שם נופץ הכול לרסיסים‪ ,‬אפילו לוחות השיש‬
‫לפני ארון הקודש נופצו‪ ,‬ספרי התורה נגררו החוצה ונשרפו‪ .‬בני אדם (ביטוי‬
‫זה אינו הולם) עברו וצחקו כפי שנאמר "שחקו עלינו"‪.‬‬
‫טלפנתי לקונסול שלי‪ ,‬הוא הבטיח לי עזרה‪ ,‬אך היא לא באה‪ ,‬טלפנתי פעמים‬
‫אחדות למשטרה‪ ,‬שהבטיחה עזרה גם היא‪ ,‬אך לשווא‪ .‬לבסוף ענתה לי‬
‫המשטרה‪ ,‬שאין ביכולתה להגן עלי‪ ,‬כי אין לה די אנשים‪ ,‬ועלי לשאת בגורלם‬
‫של שאר היהודים‪.‬‬
‫למטה בחצר השתוללו הפורצים והאספסוף במדים‪ ,‬לא יכולנו לצאת מן הבית‪.‬‬
‫בית הכנסת‪ ,‬חדר הלימוד וכו' כבר נחרבו‪ .‬ברחוב לפני חנותו של מר‬
‫אופנהיימר נשרפו לעינינו ספרים וספרי תורה‪.‬‬
‫‪- 36 -‬‬

‫יושבי ביתנו התאספו אצלנו‪ .‬אמו של מרקס חשה מעין התקף לב‪ .‬אשתי‬
‫הזמינה מכונית והובילה אותה ויחד אתה את כל האחרים לבית החולים‪ .‬כך‬
‫נמלטו מן הבית כל האחרים‪.‬‬
‫אנחנו עם כמה בחורי ישיבה נשארנו עוד כלואים‪ .‬השלמנו את גורלנו ואמרנו‬
‫את "השמות"‪ ,‬ויחד אתנו ילדינו‪ .‬שמעון הוסיף עוד "אבינו מלכינו קרע רוע גזר‬
‫דינינו"‪ …‬מה לעשות עתה? שני בתי כנסת נחרבו‪ ,‬כמעט כל חברי מועצת‬
‫בית הכנסת נעצרו ונשלחו לדכאו‪.‬‬
‫לעיתים אני מעלה על זיכרוני את נבואת ירמיהו (יב‪ ,‬טו)‪" :‬וְהָ יָה‪ ,‬אַ חֲ ֵרי נ ְָת ִׁשי‬
‫אוֹתם‪ ,‬אָ שּוב‪ ,‬ו ְִׁרחַ ְמ ִׁתים וַהֲ ִׁשב ִֹׁתים ִׁאיש ְלנַחֲ לָ תוֹ‪ ,‬ו ְִׁאיש ְלאַ ְרצוֹ"‪.‬‬
‫ָ‬
‫מאז צאתי ממנהיים נודדת שנתי בלילות‪ …‬הקהילה היהודית נשברה‪" .‬ה'‬
‫ירחם"‪ .‬יהי רצון הקב"ה לשלוח לנו גואל צדק!"‪.‬‬

‫[‪]11‬‬

‫ספרי תורה שרופים‪ ,‬וורמס‪-‬גרמניה‪.3318 ,‬‬

‫[‪]1‬‬

‫‪- 37 -‬‬

‫בית הכנסת בבאדן‪-‬באדן שהוצת בפרעות "ליל הבדולח"‬
‫עולה בלהבות ‪53.55.5.01‬‬

‫[מארכיון "יד ושם"]‬

‫גברים יהודים שנעצרו בבוקר ה‪ 31.33.3318-‬עומדים בגילוי ראש‬
‫בבית הכנסת בבאדן‪-‬באדן כשאנשי הס‪.‬ס מתעללים בהם‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך נשלחו רובם למחנה דכאו ובית הכנסת הוצת‪]12[ .‬‬

‫‪- 38 -‬‬

‫הסיפור המדהים של ספר התורה ה"מוכסף"‬
‫לפני שנים אחדות‪ ,‬נערכה באחד מבתי הכנסת במונטריאול שבקנדה שמחת‬
‫בר‪-‬מצווה של נער‪ ,‬בן משפחת פייפר‪ .‬לאחר התפילה והעלייה לתורה סיפר סב‬
‫החתן‪ ,‬הד"ר יוליוס פייפר לכל באי בית הכנסת את סיפורו המרתק ויוצא הדופן‬
‫של ספר התורה שבו קרא החתן את המפטיר‪ ,‬ספר תורה שבבעלות המשפחה‪.‬‬
‫הד"ר יוליוס נולד בעיר דיסלדורף שבגרמניה‪ .‬בשנת תרע"ו‪[ 0903-‬מלחמת‬
‫העולם הראשונה]‪ ,‬בימים שבין כסה לעשור‪ ,‬נקרא אביו‪ ,‬ר' שלמה פייפר‪ ,‬לשרת‬
‫בצבא הגרמני‪ .‬בטרם צאתו‪ ,‬נדר לפני רעייתו וילדיו כי אם יסיים את שירותו‬
‫בשלום וישוב ממנו בריא ושלם‪ ,‬יקדיש לבית הכנסת את ספר התורה‬
‫המשובח והמפואר ביותר שיוכל להשיג‪.‬‬
‫בחודש מרחשוון תרע"ח‪ 0905-‬שב ר' שלמה בשלום לביתו‪ .‬כעבור ימים אחדים‬
‫פנה אל ידידו‪ ,‬הרב עמנואל קרליבך שהתגורר בעיר קלן‪ ,‬וביקשו לעזור לו‬
‫לקיים את נדרו‪ .‬ואמנם‪ ,‬כעבור שנה‪ ,‬בראשית שנת תרע"ט‪ ,0909-‬הגיע לביתם‬
‫הספר המיוחל‪ .‬הוא היה נאה ומפואר באופן יוצא מן הכלל‪ .‬יריעות קלף‬
‫משובחות‪ ,‬כתב מהודר ו"עצי חיים" עשויים כסף טהור‪ .‬עובדה זאת זיכתה‬
‫אותו כעבור זמן בכינוי "ספר התורה המוכסף"‪ ,‬וכך נקרא ספר התורה בפי‬
‫כל‪.‬‬
‫הספר הוכנס ברוב שמחה‪ ,‬פאר והדר אל בית‪-‬הכנסת "עדת ישראל"‬
‫בדיסלדורף‪ .‬בגלל פארו והדרו הוצא ספר התורה רק בחגים ובשבתות‪ .‬בימי‬
‫החול‪ ,‬קראו באחד מארבעת ספרי התורה האחרים שבארון‪-‬הקודש‪ .‬כעבור‬
‫שנה‪ ,‬כשהגיע יוליוס למצוות‪ ,‬קרא את כל הפרשה מראשיתה ועד סופה‪,‬‬
‫ב"מוכסף" כמובן‪.‬‬

‫‪- 39 -‬‬

‫השנים חלפו‪ .‬שמי אירופה התקדרו בענני המלחמה הנוראה‪ .‬בד בבד החלו‬
‫זרעי האנטישמיות להניב גידולי שנאה ופורענות‪ .‬יוליוס‪ ,‬שבמשך השנים השלים‬
‫לימודי משפטים ואף הצליח להגיע אל כיסא שופט בית המשפט בדיסלדורף‪,‬‬
‫נאלץ להתפטר מתפקידו‪ .‬בקראו נכון את המפה‪ ,‬החליט לנטוש את ארץ‬
‫מולדתו‪ .‬בשנת תרצ"ז‪ ,0933-‬חצה יוליוס את הגבול ועבר להולנד‪.‬‬
‫בבית הוריו שבדיסלדורף‪ ,‬היה חבוי אוצר יקר של מטבעות זהב‪ .‬יוליוס לא יכול‬
‫היה לנבא את פשעי המלחמה הנאציים שצפן העתיד‪ ,‬אבל בהחלט חשש לגורל‬
‫האוצר‪ .‬הוא שלח לבית הוריו שליח הולנדי נאמן ובידו פתק קטן שבו נכתב‪" :‬תנו‬
‫לאיש הזה את היקר מכול"‪ .‬כעבור כמה ימים שב השליח ובידיו ספר התורה‬
‫"המוכסף"‪ .‬מסתבר שמושגי הוריו היו שונים מעט משלו‪.‬‬
‫ביום ה'‪ ,‬פרשת וירא‪ ,‬ט"ו במרחשוון תרצ"ח‪ ,0935-‬אירע "ליל הבדולח"‪ ,‬ובית‬
‫הכנסת "עדת ישראל" ועמו ארבעת ספרי התורה שנותרו בו‪ ,‬הושחתו כליל‪.‬‬
‫בגלל טעות בהבנת הנקרא‪ ,‬או בסגנון הולם יותר ‪ -‬בזכות "ההשגחה העליונה"‪,‬‬
‫ניצל "המוכסף"‪.‬‬
‫עברו כמה חודשים והורי יוליוס וכך גם הורי אשתו‪ ,‬הצטרפו אליהם והגיעו‬
‫להולנד‪ .‬אלא שגם שם לא ארכה שלוותם‪ .‬בכ' באייר ת"ש‪ 3301-‬הגיעו‬
‫הגרמנים להולנד‪ ,‬כמה ימים לאחר מכן‪ ,‬הצליח יוליוס להימלט לאנגליה‪ ,‬ואילו‬
‫הוריו והורי אשתו נשלחו עם יתר המשלוחים אל הבלתי נודע‪ .‬עם אשתו ובנו‬
‫הקט‪ ,‬פרדי‪ ,‬אבד הקשר לגמרי‪.‬‬
‫לאחר המלחמה הצליח יוליוס לאתר את רעייתו ובנו בן החמש שנשארו בחיים‪.‬‬
‫מפיהם נודע לו‪ ,‬כי למעשה גם הם נשלחו למחנות הגרמנים‪ .‬תחילה‬
‫ּבוֹרק ולאחר מכן לברגן‪-‬בלזן למרות הכול‪ ,‬בחסדי השם‪ ,‬הם שרדו‪.‬‬
‫לו ְֶסטֶ ְר ְ‬
‫ּבוֹרק‪ ,‬ראתה‬
‫עוד סיפרה לו רעייתו‪" :‬כשחלפה עם בנה דרך שער מחנה ו ְֶסטֶ ְר ְ‬
‫לפתע את ר' שלמה פייפר‪ ,‬הלוא הוא חמיה‪ .‬זו הייתה הפעם האחרונה‬
‫‪- 41 -‬‬

‫שהתראו‪ .‬כשזיהה אותה‪ ,‬קרב אליה בחשאי ולחש לה‪" :‬הספר נמצא אצל נגר‬
‫גוי בצפון אמסטרדם"‪ .‬יותר מזה לא הספיק לפרט‪ ,‬שכן קלגס נאצי סילקו אותו‬
‫בגסות מן המקום‪.‬‬
‫כחלוף כמה שבועות של רגיעה‪ ,‬שבה רעייתו של יוליוס לאמסטרדם‪ .‬לפניה‬
‫עמדה משימה קדושה‪ ,‬איתור ספר התורה ה"מוכסף"‪ .‬ימים ושבועות נדדה‬
‫בחוצות העיר מנגרייה לנגרייה‪ .‬לא היה כמעט נגר בצפון אמסטרדם שלא‬
‫פגשה‪ .‬אולם חיפושיה לא העלו דבר‪.‬‬
‫היא כבר הייתה קרובה לייאוש‪" .‬אם גם ביום הזה לא אמצא את מבוקשי‪ ,‬אשוב‬
‫לבעלי ולילדיי"‪ ,‬אמרה לעצמה באותו יום‪ .‬היא התדפקה על דלת הנגרייה‪,‬‬
‫האחרונה‪ .‬נגר ממוצע קומה‪ ,‬ששיבה זרקה בשערו‪ ,‬קידם את פניה‪ .‬כשגמרה‬
‫להסביר לו את מטרת בואה‪ ,‬הוא נראה מהורהר קמעה‪" .‬אינני יודע אם לזה את‬
‫מתכוונת‪ ,‬אך לפני זמן רב הפקיד אצלי יהודי אחד ספר תנ"ך גדול"‪ ,‬אמר‪ .‬ליבה‬
‫החסיר פעימה‪ .‬הוא הלך לרגע ומיד שב כשבידיו חבילה גדולה‪ ,‬עטופה‪.‬‬
‫היא לא הייתה צריכה להסיר את המעטפת כדי לדעת שאכן זהו ספר‬
‫התורה! את דרכה לביתה עשתה כאשר "המוכסף" בידיה‪ .‬אחר‪-‬כך‪,‬‬
‫כשהיגרה משפחת פייפר לקנדה‪ ,‬נטלה את ספר התורה היקר עמה‪.‬‬
‫בהגיעם למצוות‪ ,‬קראו כל שלושת ילדיי את הפרשה בספר תורה זה‪.‬‬
‫"ועתה הנה זכיתי שגם נכדי‪ ,‬הלוא הוא בנו של פרדי בכורי‪ ,‬קרא בו"‪ ,‬אמר ד"ר‬
‫פייפר בהתרגשות‪.‬‬

‫[‪]13‬‬

‫‪- 40 -‬‬

‫ספר תורה מבית הכנסת בלייפציג‪-‬גרמניה‪,‬‬
‫אשר ניצל משריפה בפוגרום "ליל הבדולח"‬
‫ספר תורה מבית הכנסת ברודר בעיר לייפציג – גרמניה‪ ,‬ניצל מהרס בתי‬
‫הכנסת בפוגרום "ליל הבדולח" ונשמר בעליית הגג של ספריית האוניברסיטה‬
‫העירונית‪ .‬בעת שיפוצים במבנה הספרייה‪ ,‬נתגלה ספר התורה מבית הכנסת‬
‫ברודר‪.‬‬
‫ספר התורה‪ ,‬נתגלה‪ ,‬שישים שנה לאחר שהנאצים הובילו את שריפת‬
‫בתי הכנסת בגרמניה ובאוסטריה‪ ,‬בליל התשיעי לנובמבר‪ .0935 ,‬הספר נתרם‬
‫ל"יד ושם" על ידי אגודת יהודי לייפציג בישראל‪.‬‬
‫סיפורו של ספר התורה ודרך הצלתו נחשפו בהדרגה לאחר גילויו של הספר‬
‫בשנת ‪.3338‬‬
‫ספריית אוניברסיטת לייפציג נפגעה קשות בהפצצות בנות הברית ושופצה‬
‫בשנות התשעים של המאה העשרים‪ .‬בעת השיפוץ התגלו בין קורות הגג של‬
‫הספרייה ספרי תורה במצב של בלאי מתקדם ומספר "עצי חיים"‪.‬‬
‫מקום המסתור העיד על כך שספרי התורה הוסתרו בכוונה‪ ,‬ומכאן היה ברור‬
‫שהדבר התרחש בתקופת השלטון הנאצי‪ .‬אולם‪ ,‬לא זאת בלבד שלא היה מושג‬
‫מי החביא את הספרים‪ ,‬גם לא היה ידוע מהיכן נלקחו‪.‬‬
‫ספרי התורה שהוסתרו בתנאי רטיבות ולחות נמצאו במצב מתקדם של בלאי‬
‫וריקבון‪ .‬בהתאם למנהג היהודי של קבורת ספרי קודש בבית קברות יהודי‬
‫נקברו הספרים בבית‪-‬הקברות בלייפציג למעט ספר אחד שאגודת יהודי לייפציג‬
‫ביקשה להעביר ארצה‪.‬‬
‫זמן קצר‪ ,‬לאחר פרסום הפרשה בעלון הקהילה היהודית בלייפציג‪ ,‬קיבלה‬
‫מזכירת האגודה בתל אביב מכתב מאזרח קנדי‪ ,‬אשר שפך אור חלקי על‬
‫הפרשה המסתורית‪.‬‬
‫‪- 42 -‬‬

‫במכתב‪ ,‬כתב אייזק ישראל את הסיפור הבא‪ :‬אביו‪ ,‬חיים ישראל סיפר‪,‬‬
‫שבבוקר התשיעי לנובמבר ‪ ,0935‬הגיע שליח הדואר להודיע שממתינה לו‬
‫שיחה בתחנת הטלפונים‪ .‬כשהגיע לתחנה‪ ,‬מטלפון אנונימי משטוטגרט הודיע לו‬
‫שצפויים גילויי אלימות כלפי כל בתי הכנסת ברחבי גרמניה‪ .‬חיים הלך‬

‫לבית‬

‫הכנסת שלו‪ ,‬בית כנסת ברודר‪ ,‬ובאותו היום של ליל הבדולח הוחלט להעביר‬
‫כתריסר ספרי תורה לבניין הקרן הקיימת לישראל‪ ,‬שהיה מוכר כבניין בבעלות‬
‫נתינות בריטית‪ .‬בבית הכנסת הושאר ספר תורה אחד לתפילות‪.‬‬
‫באותו הלילה התרחש הפוגרום הידוע בשם "ליל הבדולח"‪ ,‬ובתי כנסת‬
‫ברחבי גרמניה הוצתו ונשרפו‪ .‬תכולת בית הכנסת נהרסה לחלוטין‪ ,‬וספר‬
‫התורה שהושאר בארון הקודש נקרע לחתיכות‪.‬‬
‫ההשערה היא כי ספרי התורה שהתגלו בספריית האוניברסיטה הם אותם‬
‫ספרי תורה שהציל חיים ישראל מבית הכנסת ברודר‪ ,‬אולם לא ידוע כיצד‬
‫הועברו ספרי התורה מבניין הקרן הקיימת לישראל למקום מחבואם בספריית‬
‫אוניברסיטת לייפציג ומי יכול היה באותם ימים אפלים להטמין במקום את ספרי‬
‫התורה‪.‬ספר התורה שנמצא בספרייה בלייפציג במצב הטוב ביותר נתרם לאוסף‬
‫החפצים על ידי אגודת יוצאי לייפציג שראתה ביד ושם את המקום הראוי לו‬
‫ביותר‪.‬‬

‫[‪]04‬‬

‫‪- 43 -‬‬

‫ספר תורה שניצל פעמיים‬
‫רבקה ברמן נולדה באוסטריה כארבעים שנה לפני השואה‪ .‬היא התגוררה‬
‫בבאדן‪-‬גרמניה יחד עם בעלה ד"ר יוסף שהיה רופא מומחה למחלות‬
‫ראומטיות‪ .‬בעיר זו קיימים מעיינות מרפא וחולים רבים באו להתרפא שם‪ .‬שני‬
‫בני הזוג ניהלו בית הארחה צמוד וגם טיפלו בחולים‪.‬‬
‫כשהתחיל שלטון הנאצים והיהודים הרגישו שהקרקע מתחילה לבעור תחת‬
‫רגליהם‪ ,‬שלחו בני הזוג ברמן את בנם הבכור מחוץ לגבולות המדינה‪.‬‬
‫"ליל הבדולח" הגיע ורבקה שומעת לפתע רעשים מפחידים מכוון בית‬
‫הכנסת הסמוך לביתם‪ .‬קולות מפולת וצעקות רמות הרעידו אותה והיא‬
‫מיהרה לבית הכנסת לבדוק מה קרה‪ .‬לנגד עיניה נגלה הרס וחורבן שבצעו‬
‫בבית הכנסת חבורת פורעים בפיקוח קצין שעבד בשרות הנאצים‪ .‬הפסיקו‬
‫מיד‪ ,‬צעקה עליהם באומץ בלתי מצוי‪ .‬אולם הקצין אמר לה שהוא קיבל‬
‫פקודה ועליו לבצע אותה‪.‬‬
‫לאחר ניסיונות נוספים נוכחה רבקה לדעת כי לא תוכל למנוע מהם את זממם‪,‬‬
‫והחליטה לפחות להציל את מה שניתן להציל‪ .‬היא ניגשה לקצין ובקשה ממנו‬
‫לקחת איתה דבר קדוש‪ .‬כיון שהכיר את בעלה הרופא‪ ,‬הסכים הקצין לבקשתה‪.‬‬
‫רבקה התקרבה לארון הקודש‪ ,‬כשהיא עוברת בין הפורעים האנטישמיים‪,‬‬
‫ונטלה משם את ספר התורה הקדוש‪ .‬יותר מאוחר שרפו הרשעים את בית‬
‫הכנסת אולם ספר התורה ניצל‪ .‬היא הביאה אותו לביתה ועוד באותו לילה‬
‫ארזו בני הזוג מספר חפצים והזמינו מונית תוך סיכון רב בדרך אל מקום מסתור‬
‫בית החולים שבו עדיין לא העזו הנאצים לנגוע‪.‬‬

‫‪- 44 -‬‬

‫משם סדרו אשרות יציאה והצליחו למלט את עצמם יחד עם ספר התורה לארץ‬
‫הקודש‪ .‬למרבה הצער לא התאקלמה משפחת ברמן בארץ וההורים נפטרו‬
‫כעבור מספר שנים‪.‬‬
‫בנם הצעיר אלעזר הצטרף לקבוצת חלוצים‪ ,‬ועבר לגור בגוש עציון‪ ,‬שם נישא‬
‫לחיה‪ .‬חיה לא הכירה את חמותה‪ ,‬אולם שמעה על סיפור הגבורה של הצלת‬
‫ספר תורה והתרגשה‪.‬‬
‫לא עברה חצי שנה והתחוללה מלחמת השחרור‪ ,‬הערבים והאנגלים התנפלו‬
‫על יושבי גוש עציון‪ ,‬שלא היה בידם נשק רב‪ ,‬והכניעו אותם לאחר קרבות‬
‫קשים‪ .‬חלק מהתושבים נהרגו וחלקם נלקחו בשבי הירדני‪.‬‬
‫כאן התגלתה גבורתה של חיה שזכרה את מעשה חמותה ובכוחות לא לה‬
‫עשתה מעשה‪ .‬היא בקשה רשות מהלגיונר הערבי לקחת איתה לשבי את‬
‫ספר התורה הקדוש ליהודים‪ .‬לערבי לא היה אכפת‪ ,‬ממילא היא הולכת בשבי‪.‬‬
‫ספר התורה היקר הוחבא ערב קודם ע"י התושבים בתוך קופסת פח בבור עמוק‬
‫שנחפר לצורך כך‪ .‬הם חששו לגורלו כשראו שהערבים מתקיפים ומשתלטים על‬
‫האזור‪ .‬כעת הוציאו את ספר התורה וחיה הלכה איתו בגאון אל השבי‪.‬‬
‫במשך שנה שלמה שמרה עליו במסירות נפש עד לסיום מלחמת תש"ח אז‬
‫שוחררו השבויים‪ .‬כיום ספר התורה שמור בבית הכנסת בו מתפללים הנכדים‬
‫של משפחת ברמן‪ ,‬תקנו בו את הטעון תיקון בעקבות כל הטלטולים שעבר‬
‫הספר‪ ,‬ועל המעיל רקמו‪ :‬לעילוי נשמת יוסף ורבקה ברמן‪ ,‬ולהצלחת בניהם‬
‫ונכדיהם‪.‬‬

‫[‪]15‬‬

‫‪- 45 -‬‬

‫ניסה להציל ספרי תורה ב"ליל הבדולח" ללא הצלחה‬
‫אבל זכה להציל מחזור לראש השנה מהשריפה‬
‫ישראל אפרתי מספר סיפור מופלא על אדם שאינו יודע את שמו הפרטי‪ .‬דבר‬
‫אחד ידע‪ ,‬שאותו אדם הוא בעלה של אווה כהן‪.‬‬
‫כאשר בית כנסת שהיה ליד ביתו הוצת ב"ליל הבדולח"‪ ,‬כאב את הצתת‬
‫המקום ואמר לרעייתו כי הוא ניגש לאש‪ ,‬חירף הסכנה לחייו‪ ,‬כדי לראות אם‬
‫יוכל להציל ספרי תורה‪.‬‬
‫למרות התנגדותה של רעייתו‪ ,‬הוא ניגש למקום‪ ,‬לאחר לילה של טבח ביהודים‪,‬‬
‫ומתוך ערימת ספרים שעדיין עלתה באש‪ ,‬הצליח להציל רק ספר תפילות‬
‫קטן‪.‬‬
‫ספר תפילות קטן‪ ,‬מחזור לראש השנה ולחגי תשרי‪ ,‬חרוך ושרוף בחלקו‪,‬‬
‫כרוך בכריכת עור ישנה חומה ועטוף בפיסת בד עבה‪ .‬זהו אחד השרידים‬
‫שניצלו מבית הכנסת החדש במרכז ברלין‪ ,‬בית כנסת שנחנך בשנת ‪0533‬‬
‫והוצת על ידי המון נאצי במסגרת אירועי דמים ופוגרום קשים בחודש‬
‫נובמבר ‪ ,3318‬שקיבלו את הכינוי "ליל הבדולח"‪.‬‬
‫בראיון ל"ידיעות השרון" מספר אפרתי לכתבת אירית גרינברג‪" :‬את הספר‬
‫קיבלתי מאשתו של תושב ברלין‪ ,‬שהציל את הספר תוך שהוא מסכן את‬
‫חייו"‪ ,‬מסביר אפרתי‪" .‬אני היום כבר בן ‪ 51‬ואני רוצה להספיק להנציח את זכר‬
‫המשפחה הזו‪ ,‬את זיכרון גבורתו של אותו איש שחירף נפשו למען ספר‬
‫תפילות‪ .‬זו המורשת שלנו‪ ,‬הזיכרון שלנו וההיסטוריה שלנו‪ .‬זה מה שמייחד‬
‫ומבדיל אותנו כעם"‪.‬‬

‫‪- 46 -‬‬

‫מהשואה לישראל‬
‫ישראל אפרתי‪ ,‬גדל בחבל בוקובינה שברומניה‪ .‬הוא התייתם מאביו בהיותו‬
‫תינוק בן חצי שנה‪ ,‬גדל יחד עם אחיו הגדול שמעון‪ ,‬אחותו לובה ואימו גיטל‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,0940‬כשהיה בן ‪ 01‬בלבד‪ ,‬נשלח יחד עם משפחתו וכל בני העיירה בה‬
‫התגורר למתחם גטאות שהוקם בחבל טרנסניסטריה שברומניה‪.‬‬
‫שש שנים חיו אפרתי ובני משפחתו בתנאים קשים בגטאות‪ ,‬תוך שהם רואים‬
‫כיצד נרצחים ומתים שכניהם וחבריהם‪.‬‬
‫"אחרי שרומניה הצטרפה למלחמה לצידה של גרמניה הוחלט לגרש אותנו‬
‫לגטאות שהוקמו בטרנסניסטריה‪ .‬אני‪ ,‬שבאתי ממשפחה דתית‪ ,‬ראיתי איך‬
‫רוצחים והורגים ילדים שלא חטאו ולא עשו דבר ולא הצלחתי להבין את זה‪.‬‬
‫מחצית מבני העיירה שלי נספו בגטו ותנאי המחיה היו קשים מאוד‪ .‬כילד‬
‫נחשפתי למראות קשים מאוד ואחרי שש שנים‪ ,‬כשהייתי בן ‪ 03‬והמלחמה‬
‫נגמרה‪ ,‬החלטתי לחזור בשאלה‪ .‬מותם של ילדים חסרי ישע ותמימים הביא‬
‫אותי לשאול שאלות שלא הייתה עליהן תשובה"‪.‬‬
‫אפרתי ובני משפחתו חזרו לעיירה בה התגוררו ולאחר כשנה וחצי‪ ,‬בשנת‬
‫‪ ,0943‬החליט אפרתי לעלות ארצה‪ ,‬במסגרת עליית הנוער‪.‬‬
‫"עליתי לבדי‪ ,‬ללא בני המשפחה שלי‪ ,‬שעלו לארץ מספר חודשים אחריי"‪ ,‬הוא‬
‫מספר‪" .‬עליתי בספינת מעפילים וכאשר הגעתי לחיפה גורשנו על ידי הבריטים‬
‫למחנה עקורים שהוקם בקפריסין‪ .‬רק לאחר כשמונה חודשים במחנה התירו לנו‬
‫הבריטים להיכנס לארץ ומצאתי את עצמי בקיבוץ כפר גליקסון‪ .‬זמן קצר לאחר‬
‫מכן כבר התגייסתי לצבא"‪.‬‬
‫"אני מאוד אוהב ספרים"‪ ,‬מעיד על עצמו אפרתי כשניצוץ נדלק בעיניו‪" .‬בתור‬
‫ילד לא קראתי ספרים בגלל שלא היו לנו בגטו‪ ,‬וזה היה חסר לי מאוד‪.‬‬
‫כשפרשתי לפנסיה חשבתי כיצד לנצל את הזמן הפנוי שלי והחלטתי לאסוף‬
‫ספרים‪ .‬החלטתי להתמקד בספרי יודאיקה‪ ,‬כי למרות שחזרתי בשאלה‪ ,‬הדת‬
‫‪- 47 -‬‬

‫היהודית מאוד חזקה אצלי ועד היום אני נוהג לקרוא מדי שבוע בפרשת‬
‫השבוע"‪.‬‬
‫במהלך השנים יצא שמו של אפרתי כאספן ספרי יודאיקה עתיקים וישנים‪,‬‬
‫למרחקים‪ .‬באחד הימים סיפרה לו אחת משכנותיו כי אישה מבוגרת בחיפה‪,‬‬
‫חנה כהן‪ ,‬מבקשת למכור ספרים עתיקים שברשותה לאחר שהחליטה לעבור‬
‫להתגורר בבית דיור מוגן‪ .‬אפרתי לא חשב פעמיים ומיהר לקבוע איתה פגישה‪.‬‬

‫מורשת בתוך מגירה‬
‫"הגעתי לביתה של חנה‪ ,‬יקית חביבה וקפדנית שהתעקשה שאקרא לה אווה"‪,‬‬
‫מספר אפרתי בהתרגשות‪" .‬אחרי שהגישה לי תה וכיבוד‪ ,‬כיאה ליקית‪ ,‬היא‬
‫הראתה לי את אוסף הספרים שברשותה‪ .‬הסתכלתי על הספרים ולא ראיתי‬
‫שום דבר שהיה בתחום התעניינותי ואמרתי לה שאני מצטער ואף ספר לא משך‬
‫ממש את עיניי‪.‬‬
‫"אלא שאז היא אמרה לי שיש לה עוד משהו להראות לי‪ .‬היא הוציאה מאחת‬
‫המגירות ספר‪ ,‬עטוף בבד‪ .‬וכשהיא פתחה אותו ראיתי שמדובר בספר‬
‫תפילות‪ ,‬מחזור עתיק לחגי תשרי‪ ,‬שהודפס כבר בשנת ‪ 3860‬בווינה‪ ,‬שרוף‬
‫וחרוך בחלקו ובתוכו אפילו מצאתי תפילה לקיסר של אותה תקופה‪ ,‬הקייזר‬
‫פרנץ יוזף הראשון ורעייתו‪" .‬באותו רגע עברה בי צמרמורת‪ .‬התרגשתי מאוד‬
‫למראה הספר‪ ,‬ואז היא החלה לספר לי את סיפורו"‪.‬‬

‫הספר ששרד‬

‫(צילום‪ :‬יוגב עמרני)‬

‫‪- 48 -‬‬

‫אווה כהן ובעלה התגוררו לא הרחק מבית הכנסת שנחשב באותם ימים לאחד‬
‫מבתי הכנסת המפוארים ביותר‪ ,‬בעל כיפת זהב שנראתה למרחוק וליברלי‪.‬‬
‫ב"ליל הבדולח" הוצת בית הכנסת על ידי המון גרמני זועם‪ .‬קצין המשטרה‬
‫שהיה בתפקיד בבוקר ה‪ 31-‬בנובמבר‪ ,‬הגיע למקום והורה להמון הנאצי‬
‫להתפזר‪ .‬הוא הכריז שבית הכנסת הוא אתר היסטורי מוגן ושלף את‬
‫אקדחו‪ ,‬כשהוא מצהיר שהוא שומר על החוק הדורש הגנה על המקום‪.‬‬
‫בינתיים הגיעו מכבי האש וכיבו את השריפה‪ ,‬וכך ניצל בית הכנסת מחורבן‪.‬‬
‫בעלה של כהן‪ ,‬שנהג להתפלל בבית כנסת אחר‪ ,‬כאב את הצתת המקום ואמר‬
‫לרעייתו כי הוא ניגש לאש‪ ,‬חירף הסכנה לחייו‪ ,‬כדי לראות אם יוכל להציל‬
‫ספרי תורה‪ .‬למרות התנגדותה של רעייתו‪ ,‬הוא ניגש למקום‪ ,‬לאחר לילה של‬
‫טבח ביהודים‪ ,‬ומתוך ערימת ספרים שעדיין עלתה באש‪ ,‬הצליח להציל את‬
‫ספר התפילות הקטן‪.‬‬

‫לקיים את ההבטחה‬
‫"כשנה לאחר אירועי "ליל הבדולח" הצליחו אווה ובעלה לברוח מגרמניה אחרי‬
‫ששיחדו קצין גרמני שסיפק להם דרכונים מזויפים"‪ ,‬מספר אפרתי‪" .‬כל מה‬
‫שלקחו היה מזוודת בגדים קטנה וספר המחזור שניצל‪ .‬ספר אותו שמרו במשך‬
‫כל השנים בביתם‪ .‬רציתי מאוד שאווה תמכור לי את הספר‪ ,‬אבל היא עדיין לא‬
‫הייתה מוכנה להיפרד ממנו‪ .‬לאחר כשנה‪ ,‬אחרי שעברה להתגורר בבית דיור‬
‫מוגן בחיפה‪ ,‬היא התקשרה אליי והזמינה אותי אליה‪ .‬כשהגעתי היא סיפרה לי‬
‫שהחליטה למסור לידי את הספר למשמורת מאחר שהיא חולה ועומדת למות‪.‬‬
‫"לא היו לה ילדים והיא רצתה לשמר את הזיכרון הזה ממשפחתה‪ .‬היא‬
‫ביקשה ממני שאבטיח לה שלעולם לא אמכור את הספר ושתמיד אשמור עליו‬
‫או שאמסור אותו למישהו שישמור עליו‪ ,‬ואכן הבטחתי לה‪ .‬מאז אני שומר על‬
‫הספר‪ ,‬עטוף‪ ,‬במקום מוגן"‪.‬‬

‫‪- 49 -‬‬

‫היום‪ ,‬בהגיעו לגיל ‪ ,51‬החליט אפרתי‪ ,‬כי הגיעה השעה להנציח את זיכרון‬
‫הסיפור‪ ,‬כפי שלדבריו סופר לו‪ ,‬ואת זיכרונה של אווה ובעלה‪.‬‬
‫"אני לא יודע כמה זמן אני עוד אחיה"‪ ,‬הוא מסביר‪" .‬אני רוצה לקיים את מה‬
‫שהבטחתי ולהיות בטוח שהספר הזה יישמר‪ .‬שיהיה זיכרון לסיפור‪.‬‬
‫"כל השנים שמרתי על הסיפור ועל הספר כי זה היה משהו מאוד אישי בשבילי‪,‬‬
‫אבל אני חושב שהגיעה העת להנציח את זה‪ ,‬וזו הסיבה שאני רוצה שסיפורו‬
‫של הספר וסיפורה של אווה‪ ,‬יפורסם‪.‬‬
‫"עם צריך מורשת ומה שמאפיין את המורשת זה הסיפורים‪ ,‬ההיסטוריה ושימור‬
‫המסורת‪ .‬את הספר הזה אני רוצה להוריש לילדיי כדי שהם ימשיכו במשימה‬
‫אותה אני התחלתי‪ .‬לשמור על הספר הקטן ועל זיכרונו"‪.‬‬

‫[‪]16‬‬

‫נפלה לידי הזכות להציל ספר תורה‬
‫שניצל באורח נס משואת אירופה‬
‫ספר התורה טומן בחובו‪ ,‬סיפור הצלה מופלא מזוועות השואה‪ ,‬מתלאות הדרך‬
‫שעשה אל הקהילה היהודית באוסטריה‪ ,‬ועד הגעתו לארץ ושיקומו הייחודי‪.‬‬
‫דוד יעקבסון מאלעזר‪ ,‬לא חלם להיות חלק מסיפור מופלא שכזה‪ ,‬של הצלת‬
‫ספר תורה שניצל באורח נס משואת אירופה וכך הוא מספר [‪: ]17‬‬
‫בחודשים האחרונים הוזמנתי לעסוק במחקר אקדמי באוניברסיטה בעיר גראץ‬
‫הנמצאת בדרום אוסטריה‪ .‬במהלך ביקורי התכופים שם ביקרתי לא מעט בבית‬
‫הכנסת ובקהילה היהודית הקטנה שבעיר‪ .‬בית הכנסת נבנה מחדש לפני כ‪01-‬‬
‫שנים‪ ,‬באתר בו היה בית הכנסת הישן שנשרף ב"ליל הבדולח" בתרצ”ט‬
‫(‪.)3318‬‬

‫‪- 51 -‬‬

‫לקהילה אין רב מזה זמן‪ .‬התנדבתי לשמש בעל קורא‪ ,‬ש”צ‪ ,‬ואף הוזמנתי‬
‫להעביר סדרה של שיעורים והרצאות בנושאי יהדות‪ .‬לשיעורים אלה מגיעים גם‬
‫לא‪-‬יהודים רבים‪.‬‬
‫באחד מביקורי במשרד הקהילה ניגשה אלי המזכירה (אינה יהודייה) עם חבילה‬
‫עטופה ושאלה אם אוכל להסביר את תוכנה‪ .‬את החבילה הביאה למשרד אישה‬
‫מבוגרת שסירבה להזדהות‪ ,‬מסרה אותה לידי המזכירה והסתלקה מיד ללא‬
‫אומר ודברים‪.‬‬
‫פתחנו את החבילה וראיתי יריעות של ספר תורה מפויח‪ ,‬ללא “עצי חיים”‪.‬‬
‫גללתי את היריעה לכל אורכה‪ ,‬ומצאתי שכל ספר בראשית ופרשת שמות‬
‫חסרים‪ .‬היריעות מתחילות בפסוק “והבאתי אתכם אל הארץ” – לשון הגאולה‬
‫החמישית שבתחילת פרשת וארא‪.‬‬
‫למותר לציין שהתרגשתי מאד‪ ,‬והצעתי לנשיאת הקהילה לאפשר לי להעלות‬
‫את הספר לארץ‪ ,‬לשקמו למצב שימוש מלא‪ ,‬ולדאוג שימלא שוב את ייעודו‬
‫המקורי כספר תורה הנקרא בציבור‪ .‬הצעתי נתקבלה תוך אנחת רווחה‪.‬‬
‫לקהילה ארבעה ספרי תורה שמישים ואין ידה משיגה לדאוג (לא טכנית ולא‬
‫כספית) לשיקום הספר‪ .‬הקהילה בווינה (אליה מסונפת הקהילה הקטנה של‬
‫גראץ) לא גילתה התלהבות לקחת אחריות לשיקום הספר‪ .‬הבאתי את הספר‬
‫לארץ‪ ,‬והוא עבר שיקום והשלמה במכון “אות” בירושלים‪.‬‬
‫על פי המסופר‪ ,‬ספרי התורה ניצלו משריפת "ליל הבדולח" בחירוף נפש‬
‫ע”י חברי הקהילה‪ .‬לאחר מכן הובאו למשרדי הקהילה‪ ,‬שם המשיכו חברי‬
‫הקהילה להתפלל עד לחיסול הקהילה בשנת תש”א‪ .0940-‬על פי נתוני "יד‬
‫ושם" נספו בשואה כ‪ 4,411-‬יהודי גראץ‪ ,‬ורק פחות ממאה ניצלו‪ .‬משרדי‬
‫הקהילה נתפסו ע”י “נוער היטלר” ותשמישי הקדושה נשדדו או הושלכו למרתף‬
‫(חלקם נמצאו במקום לאחר המלחמה)‪.‬‬
‫מה עוד ניתן ללמוד על הספר?‬
‫הספר אשכנזי (נכתב באותיות על פי מרן הבית יוסף)‪.‬‬

‫‪- 50 -‬‬

‫סגנון אותיותיו מעיד על כך שנכתב לפני פרסום ה”משנה ברורה” (תרס”ו) ‪ ,‬שכן‬
‫החפץ חיים קיבע מחדש צורתן של מספר אותיות (משנה ברורה או”ח סימן ל”ו)‬
‫וקביעותיו התקבלו בכל קהילות אשכנז‪.‬‬
‫הספר כתוב היטב על קלף משובח ביד אומן ותלמיד חכם‪ .‬הדיו משובחת‬
‫ועמדה בפגעי הזמן והתלאות‪.‬‬
‫כמצוין‪ ,‬הספר מפויח וכנראה היה בשריפה של "ליל הבדולח"‪ .‬מה שמחזק‬
‫את השערת השריפה הוא מצבה של היריעה בפרשת אמור (פרשת המועדים)‬
‫שהיא מקומטת ומיובשת במיוחד‪ ,‬מה שמעיד על חשיפה לחום גבוה‪ .‬ניתן‬
‫לשער שהספר היה גלול במקום זה בעת השריפה‪ ,‬ואולי שימש בקהילה כספר‬
‫של החגים‪.‬‬
‫הספר זכה ל”הכנסת ספר תורה” בקהילה‪ .‬בפסוקים האחרונים בספר דברים‬
‫ניתן למצוא כמה אותיות שגלשו מהשורה ואינן ישרות לגמרי‪ ,‬מה שמעיד על‬
‫כתיבתן ע”י בעלי בתים ולא ע”י מומחה‪ ,‬כפי הנהוג בטקסי הכנסת ספר תורה‬
‫בקהילות ישראל‪.‬‬
‫ה”נון” ההפוכה בפרשת בהעלותך בצורת האות האנגלית זד‪ ,‬ולא כתב ראי‬
‫כמקובל ברוב המקומות‪ .‬זהו סגנון יהודי‪-‬אוסטרי‪( .‬ע”פ הרב ברויאר ישנן ‪03‬‬
‫שיטות מקובלות לסימון במקום זה)‪.‬‬
‫הספר נכתב עם “ווי העמודים” – כל העמודים מתחילים באות ו’‪ ,‬למעט היוצאים‬
‫מהכלל “בי‪-‬ה שמו”‪ ,‬ועוד עמוד המתחיל ב”שמר לך” בספר דברים‪.‬‬
‫הסופר נתן דרור ליצר האמנות שלו‪ ,‬והידר במיוחד בכתרי כמה מהאותיות‬
‫בכמה שורות עליונות ובפרשת האזינו‪.‬‬
‫בהעדר עצי החיים‪ ,‬איננו יודעים (נכון לשעה זו) את זהות הסופר ותאריך מדויק‬
‫של הכתיבה‪.‬‬
‫הספר היה עטוף במעיל עליו כתוב‪“ :‬זו נדבה לכבוד התורה האישה מ’ חוה‬
‫שטאדלר שנת תרנ”ז (‪ )3836-7‬לפ”ק”‪ .‬איננו יכולים לקבוע בוודאות שזה‬
‫המעיל המקורי של הספר‪.‬‬
‫הספר הוכנס ברוב כבוד לבית הכנסת באלעזר‪ ,‬שם ישמר‪.‬‬

‫‪- 52 -‬‬

‫יריעה מספר התורה‬

‫המעיל החדש של ספר התורה‬
‫וכך כתוב עליו‪:‬‬

‫ספר תורה זה שוקם והושלם ע"י‬
‫בוורלי ודוד יעקבסון‬
‫לזכר הוריהם‬
‫אבא בן משה ופייגיל שבי‪-‬ציון‬
‫משה בן אברהם וחנה יעקבסון‬
‫‪- 53 -‬‬

‫ילדים לומדים תורה במסתור‪.‬‬

‫[‪]1‬‬

‫הוצאת ספר תורה‪ .‬על פי התמונה נראה‬
‫שהמתפללים נמצאים במקום מסתור‪.‬‬

‫‪- 54 -‬‬

‫עדויות על חירוף נפש‬
‫למען הצלת ספרי תורה בשואה‬
‫ההליכה למוות עם ספר תורה‬
‫מסמלת את המרי המוסרי כנגד הגרמנים‬
‫ד"ר מרק דבורז'צקי היה רופא בתקופת השואה‪ .‬לאחר ששרד את השואה‪,‬‬
‫הקדיש עצמו למחקר על תקופת השואה במסגרת עבודתו באוניברסיטת‬
‫בר‪-‬אילן‪ .‬בספרו "בין הבתרים" הוא מתאר את גבורתם המוסרית‪-‬הרוחנית של‬
‫רופאים‪ ,‬מורים ורבים אחרים‪.‬‬
‫הוא מספר גם על גבורתו של הרב בדרכי הייסורין‪ ,‬כאשר הוא נושא את ספר‬
‫התורה לגיא ההריגה בפונאר ליד העיר קובנה בליטא‪ .‬וכך הוא כותב על‬
‫הרב‪" :‬והנה אראה את הרב שהלך לקראת המוות בדרך של פונאר וספר‬
‫התורה בידו צועק וקורא‪" :‬נחמו‪ ,‬נחמו עמי"‪ ..‬והוא נופל הלום ממגלבי‬
‫הנאצים‪ ,‬כשהוא לוחש‪" :‬נחמו‪ ,‬נחמו עמי‪ "…‬ואת הרב כשהוא יוצא במחנות‬
‫ריכוז באסתוניה כשגופו עטוף ספר‪-‬תורה עובד בחפירות‪ ,‬נושא משאות‪.‬‬
‫מחכה מדי יום ביומו שיחטפוהו על‪-‬יד שער המחנה עם משאו הטמון‪ .‬היאמר‬
‫כותב דברי הימים‪ :‬הלא בלתי מזוינים נפול נפלו‪ …‬או אולי גם יגיד‪ :‬ככה הקימו‬
‫מרי מוסרי נגד הגרמנים‪ .‬ככה נאבקו לפי דרכיהם הם"‪.‬‬

‫[‪]18‬‬

‫‪- 55 -‬‬

‫חירוף נפש למען הסתרת ספרי תורה כדי לקיים את‬
‫ההקפות בשמחה תורה‬
‫לפנינו עדות על ספר תורה שהוטמן במחנה העבודה "האסאג" בצ'נסטחוב‬
‫לקראת הקפות שמחה תורה‪ .‬וכך מספר העד‪:‬‬
‫עבדים היינו בצינוק של הצוררים הנאצים‪ .‬מחנה שעבוד שכונה בשם‪" :‬האסאג"‪.‬‬
‫על משואות הגטו בצ'נסטחוב הוקם המחנה‪ .‬פירורי אדם‪ ,‬שברי משפחות‪ .‬הכל‬
‫נלקח מאתנו‪ .‬כולם גורשו‪ ,‬הובלו לטבח‪ .‬ואנו הנשארים‪ ,‬לאברים כרותים דמינו‪,‬‬
‫שפרפרו בתוך ייסוריהם‪ .‬אברים שותתים דם‪ ,‬אברים מן החי‪.‬‬
‫ומלאכתנו מה? יצור כדורים בהמון‪ .‬כדורים כדורים לצבאות הגרמנים המובסים‬
‫בכל החזיתות ועדיין כוחם עמם להרע לנו מאד ולהתנקם בנו על מפלותיהם‪.‬‬
‫יומם ולילה הועמדנו ליד מכונות יצור כדורים והנוגשים אצו בנו‪ :‬נרפים אתם‪,‬‬
‫נרפים!‪…‬‬
‫באחד הימים של חול המועד סוכות עבר לחש‪-‬רחש במחנה‪ :‬הסנדלר נתאחר‬
‫בחזרתו מן הגטו‪ .‬שלא כמנהגו לא נחפז למטבח במטרה לקבל את "מנתו‬
‫המיוחדת"‪ ,‬אלא שאץ הוא להסתתר מאחורי דרגש העץ שלו‪ .‬ומה קרה? הוא‬
‫הצליח להבריח ספר תורה ולהבריחו לתוך המחנה‪ .‬הכיצד? פשוט מאד‪ ,‬הוא‬
‫גלל את הגווילין סביב לגופו וכך חזר למחנה‪ .‬ומהיכן לקח את ספר התורה?‬
‫על זאת בחר הסנדלר לשתוק‪ ,‬כי זה שוב נשאר סודו האישי‪ .‬אולם יודעי דבר‬
‫לא התקשו לפענח את הסוד שבטח מאותו מחסן של הס"ס‪ ,‬אשר משם בא‬
‫השופר‪ ,‬נלקח הפעם ספר התורה‪.‬‬
‫אלה יודעי הדבר‪ ,‬מבין מנקי ההריסות ידעו הכל ולא ידעו הכל על בוריו‪ .‬כפי‬
‫שנודע לנו לאחר מכן‪ ,‬לא בנקל הצליח הסנדלר‪-‬האומן להציל את ספר התורה‪,‬‬
‫מפני שהשמירה על רכוש קודש זה הייתה קפדנית וחמורה מאד אצל אנשי‬
‫הס"ס‪ .‬לכן היה נאלץ לשחד את אחד משומרי המחסן‪ .‬ובמה שיחד אותו? בכך‬
‫‪- 56 -‬‬

‫שהבטיח לו זוג מגפיים של קצין אף‪-‬על‪-‬פי שעל פי דרגתו לא מגיע לו משהו‬
‫כזה‪.‬‬
‫הצלת הספר נעשתה ברגע האחרון ממש‪ ,‬בשעה שהצוררים הכינו מוקד גדול‬
‫לכל ספרי התורה שנאספו מתחת להריסות הגטו‪ .‬ספר תורה זה קטן היה‪,‬‬
‫ואפשר היה להתעטף בו‪ ,‬מבלי ששומרי המחנה ירגישו בכך‪ .‬והודות לכך‪ ,‬שזה‬
‫היה ספר קטן ניתן היה להסתירו בתוך המחנה ללא קושי מיוחד‪.‬‬
‫"מי רוצה להטמין את ספר התורה?" – פנה הסנדלר הגיבור אלינו‪ ,‬זאת אומרת‬
‫אל קבוצת "המתפללים" אשר ערכו תפילה בכל שבת‪-‬קודש בפינה סמויה בין‬
‫המיטות‪.‬‬
‫קבלנו את ספר התורה לרשותנו‪ .‬שברנו ראש‪-‬קרש מאחת המיטות וכך סידרנו‬
‫מחבוא כלשהו‪ .‬והנה הגיע ובא יום של שמחת תורה‪ .‬הבשורה של הספר הייתה‬
‫נפוצה מכבר בין כל אנשי המחנה מכל הצריפים‪ .‬ואותו ערב של שמחת תורה‬
‫נערכו "הקפות" בצריף שלנו‪" .‬הקפות" משונות במקצת‪ .‬ספר התורה היה‬
‫מונח בתוך מחבואו‪ ,‬כי פחדנו בעד גורל הספר‪ ,‬שלא יפול לידי הטמאים‪.‬‬
‫לסכן את עצמנו לא פחדנו‪ ,‬אבל לסכן את ספר התורה כן פחדנו‪ .‬לכן סידרנו‬
‫את "ההקפות" באופן שיהלום תנאי המחתרת‪.‬‬
‫כל אחד‪ ,‬שנכנס לצריף‪ ,‬היה הולך וסובב את דרגש‪-‬העץ‪ ,‬אשר בתוכו טמון היה‬
‫טמון האוצר הגדול שלנו‪ .‬בהגיעו למקום היה מתכופף ומנשק את הגווילין‪ ,‬וכך‬
‫הלך המצעד הזה‪ ,‬הצנעה ובחשאי‪ ,‬ובהתאפקות יתירה‪ ,‬אם כי מסביבנו הדהד‬
‫הפזמון החסידי מן הימים ההם אשר קיבל משמעות כל כך עצומה וכל כך‬
‫ממשית במחנה שלנו "שישו ושמחו בשמחת תורה‪ ,‬כי היא לנו עוז ואורה"‪.‬‬
‫ספר‪-‬תורה זה ניצל והובא ארצה על ידי ר' נח אדליסט ונמסר לבית הכנסת של‬
‫חסידי גור‪ ,‬רחוב אור חיים ‪ ,03‬בני ברק‪.‬‬

‫[‪]19‬‬

‫‪- 57 -‬‬

‫"אתם יכולים לשרוף אותי‪ ,‬אך זאת לשרוף‬
‫את ספרי התורה‪ ,‬אני לא אעשה!"‬
‫אפרים קרבצ'ינסקי מספר בסיפור‪-‬עדות שכתב בספר הזיכרון לקהילת‬
‫קובילניק [‪:]21‬‬
‫היה זה ביום ‪ 43‬ביוני ‪ ,0940‬ביום שהגרמנים פרצו אל בית הכנסת והכו את‬
‫המתפללים‪ .‬פרצו את ארון הקודש וציוו על מעט היהודים הזקנים‪ ,‬שלא הספיק‬
‫להם הכח לברוח‪ ,‬להוציא החוצה את ספרי התורה‪.‬‬
‫הקלגסים הגרמנים קרעו את גווילי הספרים הקדושים‪ ,‬כשהם צורחים‪" :‬מה חזק‬
‫הוא הקלף? כמוהו כמו היהודים"‪.‬‬

‫ספר תורה שניצל משרפה בעיירה ביאלוברזאגי על ידי‬
‫משפחת מאקובסקי‪ ,‬פולנים לא יהודיים‪]4[ .‬‬

‫למחרת קראו הרוצחים הגרמנים לרב העיירה‪ ,‬ר' הירש מאקובסקי‪ ,‬וציוו‬
‫עליו לשרוף את ספרי התורה‪ .‬והרב השיב להם בנחת‪:‬‬
‫"אתם יכולים לשרוף אותי‪ ,‬אך זאת (לשרוף את ספרי התורה) לא אעשה‪.‬‬

‫‪- 58 -‬‬

‫כתגובה‪ ,‬הם היכו את הרב מכות נמרצות‪ .‬וכאשר הרוצחים הגרמנים הובילו‬
‫את העדה היהודית אל בורות המוות‪ ,‬ופקדו עליהם לכרוע ברך‪ .‬אז צעק אליהם‬
‫הרב‪" :‬יהודים לא לכרוע ברך! אלא לעמוד על קצות האצבעות"‪.‬‬
‫ברגעים האחרונים של העדה הנידונה למוות‪ ,‬ניחם הרב מאקובסקי את עדתו‬
‫ואמר‪" :‬יהודים יהיה טוב‪ .‬יהודים‪ ,‬קראו "שמע ישראל"‪ .‬איש מהם לא בכה‪.‬‬

‫הרב וספר התורה עלו בלהבות‬
‫העיירה וידאבה הייתה עיירה קטנטונת (במחוז ויילון‪ ,‬נפת לודג')‪ .‬עיירה שרוב‬
‫גגות הבתים היו קלועים קש‪ .‬עיירה נידחת וזנוחה‪ .‬רבה של העיירה‪ ,‬רבי‬
‫אברהם מרדכי מארוקו‪ ,‬היה איש צעיר ונמרץ‪ .‬הוא הוכתר כרב העיירה שנים‬
‫ספורות לפני פרוץ המלחמה‪.‬‬
‫במשך השנים המועטות שכיהן כרב העיירה‪ ,‬הפיח בה "רוח חיים"‪ .‬ובסך הכל‬
‫הוכיח גדולות ונצורות‪ .‬הקים מוסדות חסד וסעד לנזקקים‪ .‬יסד "תלמוד‪-‬תורה"‬
‫ו"ישיבה קטנה"‪.‬‬
‫וידאבה הקטנה פשטה צורה ולבשה צורה חדשה‪ .‬הוא היה המוציא והמביא‪,‬‬
‫העושה והמעשה בכל דבר ציבורי‪ ,‬ובפרט בדברים שבקדושה‪ .‬כל בני הקהילה‬
‫אהבו אותו אהבת נפש‪ ,‬העריצו אותו והתגאו בו‪ .‬כאשר פרצה המלחמה‬
‫הנוראה‪ ,‬ברחו רוב תושבי העיירה – יהודים וגויים ‪ -‬מאימת הרוצחים הגרמנים‪.‬‬
‫השלטונות הפולנים הפיצו שמועה‪ ,‬כי מעבר לנהר ה"וארטה" תיוצב החזית‬
‫הפולנית‪ .‬ומשם יגרשו חזרה את הפולשים הגרמנים‪ .‬בעיירה נשארו רק‬
‫החולים‪ ,‬הזקנים והנכים מוכי הגורל‪ ,‬שלא היה בכוחם לברוח‪ .‬אי לכך החליט‬
‫הרב הצעיר להישאר במקום ולדאוג למוכי הגורל בקהילתו – למרות הפצרתה‬
‫של הרבנית הצעירה שהתחננה לפניו שימלט את נפשו ויברח‪ ,‬כפי שעשו זאת‬
‫‪- 59 -‬‬

‫רוב בני הקהילה‪ .‬באנדרלמוסיית המלחמה‪ ,‬שהשתררה בעיירה‪ ,‬גילה הרב‬
‫מארוקו הרבה אומץ ותושייה‪ .‬למרות המחסור והמצוקה‪ ,‬הצליח הרב לספק‬
‫לנזקקים את כל מחסורם‪.‬‬
‫עד שבא היום המר והנמהר‪ .‬היה זה ב"עשרת ימי התשובה"‪ ,‬בין "כסה לעשור"‬
‫הרב היה שקוע בלימודיו‪ .‬כשלפתע ניסר את חלל העיירה קול צרחני בגרמנית‪:‬‬
‫"היכן גר רב היהודים"? איש לא ענה להם‪ .‬הפולנים המעטים שנשארו בעיירה‪,‬‬
‫איש מהם לא הבין גרמנית‪ .‬רק שוטה העיירה בדנארק "הקיטע" התאושש‪ ,‬רק‬
‫מילה אחת הבין‪" ,‬ראבינר"‪ .‬שכן גם בפולנית קוראים לרב "ראבין"‪ .‬הוא הסיק‬
‫מכך שהגרמנים מחפשים אחרי הרב של ה"ז'ידים"‪ .‬אכן זה יומו הגדול‪ .‬הוא‬
‫יראה להם‪ ,‬לכל באי בית המרזח שבדנארק ש"הקיטע" אינו כה טיפש כפי שהם‬
‫אומרים עליו‪ .‬והוא הוביל את הרוצחים הגרמנים לבית הרב‪.‬‬
‫בחמת זעם פרצו החיילים הגרמנים לביתו של הרב והחלו להתקלס בו‪ .‬הנחיתו‬
‫מכות רצח על ראשו‪ ,‬מרטו את פאותיו המדובללות עד זוב דם‪ .‬הציתו את‬
‫זקנקנו‪ .‬עד שלפתע פרץ אחד הרוצחים בצהלה‪" :‬קאמראטים (חברים)‪ ,‬הביטו‪,‬‬
‫מה מצאתי"‪ ,‬והוא הוציא מתוך ארון הקודש הקטן שהיה בחדרו של הרב‪,‬‬
‫ספר התורה‪ .‬לרגע קט עזבו הרוצחים את הרב המעונה לנפשו‪ .‬גילו עניין רב‬
‫ב"חפץ המוזר והחשוד" שמצאו‪ .‬דרשו מהרב שיסביר להם את מהות ה"חפץ"‪.‬‬
‫הרב הסביר לליסטים הגרמנים‪ ,‬בגרמנית רהוטה‪ ,‬מה זה ספר תורה‪ ,‬ולאיזו‬
‫מטרה הוא משמש ליהודים‪ .‬הקצינים הגרמנים המטומטמים הקשיבו לדברי‬
‫הרב‪ ,‬ולבסוף פקד הבכיר שביניהם‪" :‬הבה נערוך חזיון פומבי" לכל האוכלוסייה‬
‫של העיירה‪ .‬נראה להם איך הרב שורף את ה"פולחן" שלו (את ספר‬
‫התורה)‪ .‬תחת מכות וצליפות על ראשו הוציאו הרוצחים הגרמנים את הרב‬
‫מביתו‪ ,‬כשהוא אוחז בספר התורה בשתי זרועותיו‪.‬‬
‫בדרך לכיכר השוק המשיכו הרוצחים להכותו‪ .‬בעוד מתופף העיירה מכריז וקורא‬
‫לתושבי העיירה לבוא ולהתקהל ולראות ב"חזיון" שעומד להיערך מיד בכיכר‬
‫‪- 61 -‬‬

‫השוק‪ .‬חיוור עמד הרב ומילמל תפילה חרישית‪ ,‬תפילתו האחרונה‪ .‬לבסוף לקח‬
‫ראש מרצחים מידי הרב את ספר התורה ושפך עליו דלי בנזין ופקד על הרב‪:‬‬
‫"הדלק את הגווילים‪ …‬האלו‪ ,‬ואם לא – מות תמות כאן מות כלבים!"‬
‫הרב נרתע והזדעזע כל כולו‪ ,‬וצעק בכל כוחו בקול לא – לא‪ ,‬בעוצמה כה רבה‪.‬‬
‫עד שהד‪-‬קולו נשמע בכל העיירה‪" :‬ל – ל – א! חס ושלום‪ .‬בשום פנים ואופן לא‬
‫אעשה זאת‪ .‬חלילה!" אז ניגש ראש המרצחים ושפך דלי בנזין על ראש הרב‬
‫והצית אותו יחד עם הגווילים הקדושים של ספר התורה‪ .‬להבה עצומה פרצה‬
‫וההמון הפרוע – גרמנים ופולנים – צהל ואילו מעט היהודים שאולצו לבוא‪,‬‬
‫השמיעו יללות כאב וייאוש‪ .‬תוך כדי כך היכו הגרמנים את היהודים שאולצו‬
‫לחזות במחזה המזוויע‪.‬‬
‫עמוד אש ענק פרץ והקיף את הרב עם ספר התורה‪ .‬גם בהיותו כבר בתוך‬
‫להבת האש הצליח הרב הקדוש לתפוס את ספר התורה בזרועותיו‪ ,‬חיבק ונשק‬
‫אותו כשהוא זועק בכל כוחותיו‪" :‬שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד‪ ,‬ה' הוא‬
‫האלוקים! הוא אחד ואין בלתו!"‪ …‬הקריאות הקדושות של הרב הנשרף‪,‬‬
‫התערבבו בלחישות להבות האש וצעקות ההמון הפרוע‪ .‬עד שהרב הקדוש‬
‫התמוטט‪ ,‬ורק שרידים מפוחמים נשארו ממנו ומהגווילים הקדושים‪ .‬הקדוש‬
‫והקודש נשרפו ביחד‪ .‬כך קידש שם שמים‪ ,‬הרב של וידאבה‪ ,‬ר' אברהם‬
‫מרדכי מארוקו הי"ד‪.‬‬

‫[‪]21‬‬

‫‪- 60 -‬‬

‫הציל ספרי תורה מן הדליקה‬
‫שוב לפנינו טיפוס של יהודי חסיד ירא שמים‪ ,‬שבעת צרה ומצוקה‪ ,‬כאשר כולם‬
‫עושים להצלת חייהם ורכושם‪ ,‬הוא מניח את כל עסקיו האישיים ומוסר נפשו על‬
‫הצלת קודשי ישראל‪ ,‬את ספרי התורה בבית המדרש של חסידי גור‪ ,‬בעירו‪,‬‬
‫גרוולין‪.‬‬
‫ביום פרוץ המלחמה‪ ,‬ביום ששי י"ז אלול תרצ"ט‪ 0 ,‬בספטמבר ‪,0939‬‬
‫כשהגרמנים החלו להפציץ את גרוולין מן האוויר‪ ,‬פרצו דליקות בכל העיר‪ .‬גדולה‬
‫הייתה הבהלה והמהומה בקרב התושבים‪ ,‬יהודים וגויים נמלטו וברחו על‬
‫נפשם‪ .‬בתוך כל הקלחת הרותחת הזאת‪ ,‬עזב ר' רפאל ויינבליט את חנותו‪,‬‬
‫ורץ לעבר ה"שטיבל" של חסידי גור‪ ,‬שם התפלל ‪ -‬כדי להציל את ספרי‬
‫התורה‪ .‬אחרי שהצליח להוציא את ספרי התורה מתוך ה"שטיבל"‪ ,‬שעלה‬
‫בלהבות אש‪ ,‬הוא התכוון לאחסן אותם בביתו‪ .‬אך בינתיים נוכח לדעת שגם‬
‫ביתו עלה בלהבות‪ .‬בסופו של דבר הוא הכניס את ספרי התורה אלינו הביתה‪.‬‬
‫בינתיים עלתה העיר כולה בלהבות‪ .‬אנשים נשרפו חיים‪ .‬ברחובות התגוללו‬
‫גוויות בני אדם שרופים וצלויים‪ .‬על אף גודל הבהלה‪ ,‬האבל‪ ,‬הצער והפחד‪ ,‬יצא‬
‫ר' רפאל לפנות ערב‪ ,‬עם כניסת השבת לאסוף "מנין" לתפילת קבלת שבת‪ .‬לא‬
‫בקלות עלה לו הדבר‪ .‬העיירה הייתה מרוקנת ומתה‪ .‬רוב היהודים שהיו‬
‫בעיר ‪ -‬ברחו‪.‬‬
‫לקח לו די הרבה זמן עד שהצליח לאסוף "מנין" לתפילת השבת‪ .‬יותר מאוחר‬
‫בליל שבת‪ ,‬שמעתי את קולו העצוב מעט‪ ,‬כשהוא שר‪ ,‬את "שלום עליכם מלאכי‬
‫השלום"‪ …‬הוא נטל ידיו וקידש על הפת‪ .‬בירך וטעם מעט‪ .‬רק כלשהו‪ ,‬כדי‬
‫לצאת ידי חובת "סעודת – שבת"‪ .‬הוא אפילו שר את זמירות השבת‪ .‬אך מיד‬
‫ביום ראשון בבוקר‪ ,‬אחרי תפילת "שחרית"‪ ,‬נטל ר' רפאל את ספרי התורה‬
‫בזרועותיו‪ ,‬והלך איתם לפוריסוב‪ .‬משם הוא לא חזר עוד לגרוולין‪ .‬יחד עם‬
‫כל יהודי פוריסוב‪ ,‬הוא מת מות קדושים בתאי הגז בטרבלינקה‪ .‬הי"ד‪.‬‬

‫[‪]22‬‬

‫‪- 62 -‬‬

‫יהודים רבים גם לא היו מוכנים למלא פקודותיהם‬
‫של הגרמנים בקריעת ספרי תורה וביזויים‬
‫הרב ש‪.‬הוברבנד‪ ,‬שהיה מראשי "עונג שבת" בוורשה‪ ,‬ארגון שתיעד בזמן אמת‬
‫את המתרחש בשואה‪ ,‬מביא עדות על ר' מוטל הוכמן שסירב לקרוע ספר‬
‫תורה‪ ,‬וזו העדות‪ :‬מיד לאחר שנכנסו "הם" לעיר התחילו במעשה הוללות של‬
‫שריפות וחילול ספרי תורה‪ ,‬טליתות‪ ,‬תפילין‪ ,‬ספרי קודש ותשמישי קדושה‬
‫אחרים‪.‬‬
‫בסוף ספטמבר ‪ 0939‬שרפו את בית הכנסת ואת בית המדרש‪ .‬באותו יום‬
‫שהציתו מקומות קדושים אלה‪ ,‬אספו מספר רב של ספרי תורה והוציאו אותם‬
‫לשוק‪ .‬שם הבעירו מדורה גדולה ושרפו את כולם‪.‬‬
‫בעצם ההילולה של שריפת הספרים עבר במקרה תושב אלכסנדר‪ ,‬מוטל הוכמן‪.‬‬
‫קצין גרמני קרא לו וציווה עליו שיקרע ספר תורה אחד‪ .‬היהודי סירב בכל‬
‫תוקף לשמוע בקולו‪ .‬הקצין ניסה להכריחו לכך על ידי מכות אבל ללא תוצאות‬
‫– ר' מוטל הוכמן בשלו‪ .‬נתמלא הקצין חמה והחל לגעור בו‪ ,‬שאם לא יקרע את‬
‫ספר התורה ָי ֹרה יירה – ומוטל הוכמן מסרב‪ .‬נתן הקצין פקודה לירות ביהודי‪.‬‬
‫שני חיילים הובילוהו והעמידוהו על‪-‬יד קיר והכינו רוביהם לירייה‪ .‬ר' הוכמן הרים‬
‫קולו וצעק "שמע ישראל"!‪….‬‬
‫באותו רגע עבר החרשתן הגרמני החשוב באלכסנדר‪ ,‬קוך‪ ,‬מכר טוב של הוכמן‪.‬‬
‫ואף שהיה קוך שונא ישראל‪ ,‬החל לבקש את הקצין‪ ,‬שהיה נוכח כאן‪ ,‬שימחול‬
‫להוכמן ויכונן אותו‪.‬‬
‫התרחש נס ממש‪ ,‬והקצין הסכים לכך‪ .‬הוא ציווה להכות את הוכמן מכות קשות‬
‫והחיילים ביצעו את פקודתו‪ .‬הוכמן עמד בניסיון ואת ספר התורה לא קרע‪.‬‬

‫[‪]23‬‬

‫‪- 63 -‬‬

‫ירחמיאל וולף‪" :‬תירו בי‪ ,‬אך דבר כזה לא אעשה‪,‬‬
‫לא אשרוף ולא אחלל את קודשינו!"‬
‫אשר כורך מגלינא‪ ,‬אוד מוצל מאש מספר בעדותו‪ :‬מרגש ביותר הוא הסיפור‬
‫על מעשה הגבורה של אחד מפשוטי העם‪ ,‬מוכר הדגים מגלינא‪ ,‬ירחמיאל‬
‫וולף‪ .‬הוא לא היה תלמיד חכם‪ ,‬גם לא עשיר‪ .‬מעולם לא הייתה לו יומרה‬
‫להימנות על ה"שיינע‪-‬יידן" (היהודים המכובדים)‪ .‬אדרבה‪ ,‬איש פשוט ותמים‬
‫היה‪ .‬ידיעותיו "באותיות הקטנות" הצטמצמו בידיעת קריאת התפילה מתוך‬
‫ה"סידור" שלו‪.‬‬
‫ירחמיאל וולף עסק במכירת דגים לשבת ליהודי העיירה‪ .‬לפעמים היה גם שוחט‬
‫עגל רך‪ ,‬ואשתו הייתה מוכרת את החלקים בבתי עשירי העיירה‪ .‬מזה‬
‫התפרנסו‪ .‬בימי המלחמה הראשונים קנה ירחמיאל וולף את "עולמו" בזכות‬
‫מעשה נועז של קידוש השם‪ .‬וכך היה המעשה‪ :‬באותם הימים הרעים לעם‬
‫ישראל‪ ,‬כאשר קלגסי היטלר היו השליטים בעירנו גלינא והתנקמו ביהודים‬
‫באכזריות רבה גם הם חיללו את קודשי ישראל‪.‬‬
‫וכך מתאר הלפרן חנוך את יום שריפת ספרי התורה והספרים הקדושים‬
‫בגלינא‪:‬‬
‫ביום חמישי ה‪ 3-‬ביולי ‪ 0940‬בשעות הבוקר‪ ,‬הגיע קצין גרמני מכיוון הכפר‬
‫הסמוך פאראניוב‪ .‬הקצין בא כדי לתפוס את בית הספר האוקראיני לאריגה‪ ,‬כדי‬
‫לאכלס בתוכו את החיילים הסובייטים השבויים‪ .‬אולם כאשר נודע הדבר‪,‬‬
‫לאינטליגנציה האוקראינית ולנציגיהם הרשמיים‪ ,‬על התוכנית הנ"ל‪ ,‬הם התייעצו‬
‫עם הקצין והצליחו לשכנע אותו‪ ,‬לשנות את דעתו‪ ,‬לבחור למטרה זו בנין אחר‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬מיד התפרצו בריצה אל בית הכנסת היהודי‪ .‬סקרו את הבניין מכל צדדיו‪,‬‬
‫מבחוץ‪ ,‬ומיד הם שלחו לקרוא לשמש בית הכנסת‪ ,‬משה‪-‬בר מויאר‪ ,‬ודרשו ממנו‬
‫למסור לידיהם את מפתחות בית הכנסת‪ .‬השמש לא היה בבית‪ ,‬הוא הסתתר‬
‫באיזה מקום‪ .‬אשתו מסרה מתוך פחד לידי האוקראינים את המפתחות‪ .‬אבל‬
‫היא השתרכה אחריהם כדי לראות מה ייעשה בבית הכנסת‪.‬‬
‫‪- 64 -‬‬

‫לאשת השמש נודע כי האוקראינים הצליחו לשכנע את הקצין הגרמני‪ ,‬כי בית‬
‫הכנסת מתאים יותר לאכלס בו את השבויים הרוסים‪ ,‬מאשר בית הספר‬
‫האוקראיני‪.‬‬
‫מיד הורה הקצין להוציא מבית הכנסת את כל ספרי התורה‪ ,‬וכל ספרי‬
‫הקודש הנמצאים בבית הכנסת‪ ,‬ולשרוף אותם‪ .‬באותו רגע הוציאו הרשעים‬
‫את ‪ 01‬ספרי התורה מבית הכנסת והשליכו אותם על ערימה אחת‪ ,‬כדי‬
‫לשרוף אותם‪.‬‬
‫בראותה זאת‪ ,‬רצה מהר אשת השמש אל הרב‪ ,‬ר' אריה‪-‬לייב גוטסמן‪,‬‬
‫שהסתתר בעליית‪-‬גג מעל ל"קלויז" ומסרה לו על מה שראו עיניה‪ .‬בין‬
‫המסתתרים בעליית הגג היה גם ירחמיאל‪-‬וולף חודאק‪ .‬בשומעו את הבשורה‬
‫הנוראה‪ ,‬הוא נחפז וירד מהעלייה‪ ,‬ורץ מהר לעבר בית הכנסת ותוך בכייה הוא‬
‫השתטח על ערימת הספרים הקדושים‪ .‬הוא חשב כנראה כי יצליח להציל את‬
‫הספרים‪ .‬הוא התנפל לרגליו של הקצין הגרמני‪ ,‬ותוך בכייה גדולה ביקש ממנו‬
‫לחוס על הספרים הקדושים‪ ,‬ביקש רשות לקחת אתו את הספרים‪ .‬אך הגרמני‬
‫האכזר הקשיב בקרירות לדבריו הרגשניים של ירחמיאל‪-‬וולף‪ .‬הוא השיב לו‪:‬‬
‫"טוב שבאת‪ ,‬הא לך גפרורים‪ ,‬הדלק ושרוף את התורה שלכם!"‬
‫בשומעו זאת‪ ,‬השליך עצמו היהודי על ערימת הספרים ובכה בכי‪-‬תמרורים‪ .‬הוא‬
‫התחנן לפני הגרמני‪" :‬שרוף אותי יחד עם הספרים הקדושים או ירה בי‪ ,‬אבל‬
‫את פקודתך לא אמלא!"‬
‫בלי ספק שהרוצח היה מבצע את זממו והיה יורה בירחמיאל‪-‬וולף‪ ,‬אלא שבאותו‬
‫רגע הגיח לפתע קצין גרמני בדרגה גבוהה יותר‪ ,‬ותמה על המחזה‪ ,‬וכאשר‬
‫מסביב התקהלו ובאו רבות מנשות העיר היהודית‪ ,‬כשהן בוכות ומבקשות על‬
‫חייו של ירחמיאל‪-‬וולף‪ .‬הקצין הגבוה שאל את הרוצח לפשר כל המחזה‪,‬‬
‫והרוצח הסביר לו במה העניין‪ .‬הקצין הגבוה סקר את הקרבן ואמר לו‪ :‬יודה!‬
‫התנדף!" ירחמיאל הלך לו‪ ,‬אבל הספרים הקדושים נשרפו‪.‬‬
‫בשעה שכל זה התרחש‪ ,‬אני התחבאתי בביתו של השוחט‪ .‬הייתי שם במחבוא‬
‫ביחד עם חתנו‪ .‬ר' אשר זליג הרב מפרוכניק‪.‬‬
‫‪- 65 -‬‬

‫כשנודע לנו הבשורה הנוראה כי הספרים הקדושים עולים באש‪ ,‬התאבנו‪,‬‬
‫ולאחר מכן פרצנו בבכי תמרורים‪ .‬יחד עם הרב ייללנו וקרענו את בגדינו‪.‬‬
‫הרב השתטח על הארץ ויילל‪" :‬מה אנו‪ ,‬מה חיינו‪ ,‬מה ערך לחיינו? בושנו‪,‬‬
‫בושנו" – נאנח הרב‪ .‬והיה נורא שבור וכולו רועד וגונח‪" ,‬העולם" ניסה והשתדל‬
‫להשקיט ולהרגיע את הרב‪ .‬הוא הרים את ראשו מעל האדמה עליה שכב‪,‬‬
‫ושעיניו מלאות דמעות הסתכל כלפי מעלה והכריז‪ ,‬תוך דבקות רבה‪" :‬ובכל‬
‫זאת שמך לא שכחנו‪ ,‬נא אל תשכחנו!"‪" .‬למרות הכל אנחנו נמשיך לעבוד‬
‫אותך השם‪ ,‬ולא נשכח את תורתך הקדושה‪ ,‬ואנו מתחננים לפניך‪ ,‬אל רחום‬
‫וחנון‪ ,‬אבינו שבשמים – אל תשכחנו‪ ,‬הצל אותנו‪ ,‬כי בצרה גדולה אנחנו"!‬
‫ואז יצאו יהודים מתוך מחבואיהם השונים‪ ,‬עם ירחמיאל‪-‬וולף בראש‪ ,‬ותוך‬
‫חיפזון רב – כי פחדו מפחד הגרמנים ומרשעותם של השכנים האוקראינים –‬
‫אספו את האפר שנשאר מהספרים הקדושים‪ ,‬ומשרידי הגווילים שהאש לא‬
‫איכלה אותם‪ ,‬והטמינו אותם בתוך שקים‪.‬‬
‫כעבור זמן‪ ,‬כאשר נפטר הדיין הגלינאי‪ ,‬ר' יחזקאל הוכברג ז"ל‪ ,‬לקחו אנשי‬
‫גלינה והביאו לקבורה – יחד עם גופת הדיין – את האפר והגווילים הקדושים‬
‫בבית העלמין בגלינה‪.‬‬

‫[‪]25[ ]24‬‬

‫קבוצת יהודים קוברת כדים שבהם‬
‫שרידי ספרי תורה מחוללים מגטו לוביץ'‪]4[ .‬‬
‫‪- 66 -‬‬

‫"יהודי פשוט" פורץ לבית הכנסת הבוער‬
‫כדי להציל ספרי תורה‬
‫א‪.‬וויילונסקי‪ ,‬בספר לזכרה של קהילת אלכסנדר מספר בעדותו [‪:]26‬‬
‫את ברל וייס מאלכסנדר‪ ,‬ליד לודז'‪ ,‬הכרתי אישית‪ .‬כאשר בשנת תר"ץ‪,0931-‬‬
‫למדתי בישיבת "בית‪-‬ישראל" באלכסנדר‪.‬‬
‫משך כל שנות לימודי באלכסנדר‪ ,‬התארחתי בביתו‪ .‬היה זה יהודי עני מרוד‪.‬‬
‫פרנסתו הייתה מבוססת על עבודה פיסית קשה‪ ,‬מהשכמת הבוקר – מיד אחרי‬
‫תפילתו ב"מנין הראשון" – עד שעה מאוחרת בלילה היה רכון מעל מכונת‪-‬יד‬
‫קטנה לסריגת גרביים‪ .‬מזה הוציא את פרנסתו‪ ,‬פרוטות עלובות‪ ,‬שלא היה בהם‬
‫כדי סיפוק פרנסה למשפחתו‪ ,‬אישה ושני ילדים קטנים‪ .‬אי‪-‬לכך‪ ,‬נאלץ גם‬
‫להשכיר את שני החדרים ללינת בחורי הישיבה שבאו ללמוד תורה בישיבת‬
‫אלכסנדר‪ .‬והוא עם אשתו ושני הילדים הצטופפו ללינת לילה בתוך מזווה הצר‪.‬‬
‫גם אני נמניתי על ה"דיירים" של ברל וייס‪.‬‬
‫היה זה יהודי תמים וצנוע‪ ,‬שמעולם לא הרים את קולו ולא הרגיז איש‪ ,‬אפילו לא‬
‫העז להתווכח עם הזולת‪ .‬אולם ראה זה פלא‪ ,‬כאשר פלשו הגרמנים לאלכסנדר‬
‫והציתו את בית הכנסת‪ ,‬שעמד מול ביתו של וייס‪ ,‬נתמלא ברל רוח גבורה‪.‬‬
‫הבה ונספר על עוז רוחו של ברל וייס הי"ד‪ :‬הגרמנים נכנסו לאלכסנדר ביום‬
‫חמישי ‪ 3‬בספטמבר‪ ,‬למחרת הציתו את בית הכנסת הגדול‪ .‬זקנים אחדים‬
‫שנשארו בעיר (רוב האוכלוסייה היהודית ברחה מן העיר)‪ ,‬בשומעם את‬
‫ההתפוצצויות שליוו את השריפה‪ ,‬ובראותם מבעד החלונות את להבות‪-‬האש‬
‫העולות מבית הכנסת‪ ,‬יצאו לשם‪ .‬אחד מהם היה ברל וייס‪ .‬הוא פרץ לתוך בית‬
‫הכנסת הבוער בנסותו להציל את ספרי התורה‪ .‬הוא אכן הצליח להציל כמה‬
‫ספרי תורה‪ ,‬אבל צעירים גרמנים באו‪ ,‬השליכו את הספרים על הארץ‪ ,‬ואת‬
‫ברל הכו עד מוות‪.‬‬

‫‪- 67 -‬‬

‫טקס הכנסת ספר תורה בגטו לודז' ‪.3300-3301‬‬

‫שיעור בבית ספר במרישין‪ ,‬לודז'‪ .‬למורה טלאי צהוב‪.‬‬

‫‪- 68 -‬‬

‫חילול ספרי תורה וחירוף נפש של יהודים להצלתם‬

‫הרב שמעון הוברבנד‪ ,‬רב‪ ,‬סופר והיסטוריון‪.‬‬
‫פעל רבות בגטו ורשה ובין השאר ניהל את המדור הדתי‬
‫של החברה היהודית לעזרה הדדית‬
‫ונבחר למועצת הרבנים של גטו ורשה‪,‬‬
‫היה חבר הנהלה ארכיון "עונג שבת"‬
‫בניהולו של עמנואל רינגלבלום‪.‬‬
‫במסגרת זו עסק באיסוף חומר‪ ,‬בחיבור רשימות וברישום‬
‫עדויות מפי אנשי הגטו וישובים נוספים‬
‫על קורותיהם באותם ימים‪.‬‬
‫במיוחד שם דגש על תיאור החיים הדתיים בגטו‪.‬‬
‫חלק מהדברים שאסף וכתב כונסו בספר "קידוש השם"‪.‬‬

‫מיון מסמכים מארכיון "עונג שבת" של עימנואל רינגלבלום‬
‫שנמצאו בכדי חלב תחת ההריסות בגטו ורשה‪.‬‬

‫‪- 69 -‬‬

‫בנדין‬
‫בספטמבר ‪ ,0939‬אך נכנסו הרשעים לבנדין‪ ,‬הקיפו את הרובע היהודי ובית‬
‫הכנסת שבתוכו‪ ,‬הציתו את בית הכנסת וכל הבתים הסמוכים אליו‪ .‬כל יהודי‬
‫שיצא מביתו נורה על ידם בו במקום‪.‬‬
‫אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן‪ ,‬כאשר פרצו הלהבות מבית הכנסת‪ ,‬נדחקו ובאו לתוכו יהודים‬
‫אחדים‪ ,‬ומר שלזינגר‪ ,‬בנו וחתנו בראשם‪ ,‬נגשו אל ארון הקודש ומבלי לשים‬
‫לב ללבת האש‪ ,‬שהתפשטה לכל העברים‪ ,‬הצליח כל אחד מהם להציל שני‬
‫ספרי תורה‪ :‬ספר ביד‪ ,‬ספר ביד‪.‬‬
‫אולם בהתקרבם לפתח בית הכנסת הבוער‪ ,‬נורו כולם בידי הרשעים ומתו מות‬
‫קדושים‪.‬‬
‫יהי זכרם ברוך!‬
‫ה' יקום דמם‪.‬‬

‫[‪]27‬‬

‫*******‬
‫ביום ג' חמישי לספטמבר ‪ ,0939‬פלשו "הם" לבנדין‪ .‬הכומר ושני רבנים קיבלו‬
‫פניהם בלחם ומלח‪ .‬קבלת פנים זו השפיעה לטובה ולא נערך כאן טבח כמו‬
‫בסוסנוביץ הסמוכה‪.‬‬
‫בשבת‪ ,‬תשעה לספטמבר‪ ,‬לעת ערב‪ ,‬נשמעה גם כאן‪ ,‬באותה השעה כמו‬
‫בסוסנוביץ‪ ,‬התפוצצות של דינאמיט‪ ,‬והנה בית הכנסת בוער‪ .‬מספר יהודים‬
‫ובתוכם ר' יחיאל שלזינגר‪ ,‬שני בניו וחתנו ר' יחזקאל קאהן‪ ,‬קפצו במסירות‬
‫נפש לתוך בית הכנסת הבוער‪ ,‬למען הציל את ספרי התורה‪ .‬ירו בהם‬
‫המציתים והרגו את כולם‪ .‬כך נשרפו קדושים אלה יחד עם בית הכנסת וספרי‬
‫התורה שבו‪.‬‬
‫יהודים מבתי הסביבה החלו בורחים מבתיהם‪ ,‬בכדי להינצל מתוך מדורות‬
‫האש‪ .‬אבל כל הסביבה הייתה מוקפת בשרשרת חיילים צפופה וכאשר היה‬
‫נראה יהודי – ירו בו‪ .‬בזמן קצר נתמלאו הרחובות שעל‪-‬יד בית הכנסת הרוגים‪.‬‬
‫‪- 71 -‬‬

‫מובן‪ ,‬ששוב לא העז יהודי לכבות את הדליקה‪ ,‬כך נשרפו הבתים אחד‪-‬אחד‪.‬‬
‫ליושבי הבתים היה ברור‪ ,‬שלעזוב את הבית פירושו מוות מוחלט‪ .‬אנשים יצאו‬
‫מדעתם בראותם את המוות פנים אל פנים וסיכוי להינצל ממנו – בלתי אפשרי‪.‬‬
‫הייתה רק הברירה בידם‪ :‬להישרף חיים או למות בידי כדור‪.‬‬
‫אישה כי יצאה לרחוב לא ירו בה‪ .‬נשים רבות נשארו בבתיהן‪ ,‬אף שיכלו להינצל‬
‫בהימלטן לרחוב – ונשרפו יחד עם משפחותיהן‪.‬‬
‫יחד עם בית הכנסת נשרפו ‪ 13‬בתים‪ ,‬וכ‪ 111-‬נפשות נספו בשריפה וביריות‪.‬‬
‫בית הכנסת בער‪ ,‬ספרי התורה בערו‪ ,‬גופות קדושים‪ ,‬גברים ונשים‪ ,‬בערו –‬
‫ולא שולחה אש ממרום לשרוף את אלה שהבעירו את הבעירה‪. . .‬‬

‫[‪]28‬‬

‫*******‬

‫שיֶרפץ‬
‫כשהציתו את בית הכנסת בסוף ספטמבר ‪ 0939‬ציוו על כל התושבים היהודים‬
‫להתייצב סביב בית הכנסת ולראות בהישרפו‪.‬‬
‫בשעת שריפה פרץ מבין הקהל צעיר אחד‪ ,‬תלמיד חכם‪ ,‬בשם משה‪ ,‬נדחק‬
‫ונכנס לתוך בית הכנסת הבוער באשו של גיהינום‪ ,‬ניגש לארון הקודש והוציא‬
‫משם שני ספרי תורה בשתי ידיו‪.‬‬
‫כאשר החל לחזור‪ ,‬פגע בו ברד כדורים מאת הרשעים‪ .‬הוא נפל כשהוא חובק‬
‫את שני ספרי התורה בידיו ונשרף עם בית‪-‬הכנסת‪.‬‬
‫הי"ד‪.‬‬

‫[‪]29‬‬

‫*******‬

‫‪- 70 -‬‬

‫אובוצק‬
‫ר' שלמה גולדברג בנה בית מדרש באובוצק‪ ,‬שבה התקיים כולל לאברכים בני‬
‫תורה‪ ,‬תלמידי ישיבות ליטא וביניהם תלמידים בעלי השכלה גבוהה‪ .‬מול בית‬
‫בית המדרש הוקמה ספרייה גדולה ובה אלפי ספרים‪ .‬בית הכנסת‪ ,‬הכולל‬
‫והספרייה – שלושתם נקראו בשם "בית שלמה" על שם מייסדו‪.‬‬
‫בשנת ת"ש‪ ,0939-‬שבועיים לאחר חג הסוכות הקיפה פלוגה של חיילים גרמנים‬
‫את בית‪-‬הכנסת "בית שלמה" והציתה אותו ע"י פצצות תבערה‪.‬‬
‫תוך סיכון נפשות פרצו לתוך בית הכנסת הבוער‪ ,‬הסופר הידוע "אורקה‬
‫נאכאלניק" וחברו רדוניצקי ויצאו משם ושני ספרי תורה בידי כל אחד‪ .‬שאר‬
‫ספרי התורה עלו באש השמימה יחד עם בית הכנסת‪ ,‬בית המדרש והספרייה‪.‬‬
‫אותו יום אחרי הצהרים נאסרו "אורקה נאכאלניק" וחברו רדוניצקי ויהודי שלישי‪,‬‬
‫באשמה של הסתרת נשק‪.‬‬
‫למחרת נורו שלושתם ע"י גן העיר‪ .‬בהרבה השתדלות ובכסף רב עלתה‬
‫לקהילה היהודית הבאת שלושת הקדושים האלה לקבר ישראל‪.‬‬

‫[‪]31‬‬

‫*******‬

‫פסאנקי‬
‫האחוזה פאסנקי מרוחקת כעשרה קילומטרים מן העיר פוריסוב והיא שייכת‬
‫לגביר יצחק מנדל גולדמן‪ ,‬שירשה מאביו‪.‬‬
‫גולדמן נכדם של ר' ישעיה'לה המכונה ר' ישעיה'לה פראגער ושל האדמו"ר‬
‫מוורקה‪ ,‬ניהל את האחוזה ברוח יהודית‪-‬מסורתית‪ ,‬השיא בנותיו לרבנים‪.‬‬
‫בניו‪ ,‬שהיו תלמידי חכמים‪ ,‬ידעו גם לנהל משק כפרי‪ ,‬מומחים במבשלת השיכר‪,‬‬
‫בטחנת הקמח‪ ,‬במשרפות היי"ש ורוכבי סוסים מובהקים‪.‬‬

‫‪- 72 -‬‬

‫בפאנסקי היה גם בית מדרש קטן‪ ,‬בו התפללו ולמדו‪ .‬ה"פריץ" היהודי‪ ,‬גולדמן‪,‬‬
‫היה אדם עדין וטוב‪ ,‬אהוב על כל הפריצים‪ ,‬המשרתים והגויים מסביב‪.‬‬
‫בימי הנחשול האחרון של האנטישמיות בפולין ידע גולדמן לקיים יחסים טובים‬
‫עם השכנים הלא‪-‬יהודיים שבסביבה‪.‬‬
‫כאשר "הם" נכנסו לכפר בימים הראשונים של ספטמבר ‪ ,0939‬הכיר גולדמן‬
‫אחד מהם שהיה שם עוד בשנת ‪ .0904‬הם התיידדו והחיים התנהלו כסדרם‪.‬‬
‫אחרי שהות קצרה במקום יצא משם חיל‪-‬החלוץ ובמקומם באו אחרים‪ .‬הללו‬
‫הציקו לבעל האחוזה‪ ,‬לבני משפחתו וליתר היהודים תושבי הכפר‪.‬‬
‫בשבת פרשת "לך לך"‪ ,‬ח' חשוון שנת ת"ש‪" ,0939-‬הם" פקדו על המתפללים‬
‫להוציא את ספרי התורה‪ ,‬להציתם דווקא בו ביום‪ ,‬יום שבת ולרקוד עטופי‬
‫טליתות מסביב לספרי התורה הבוערים‪ ,‬עד אשר תשקע האש‪.‬‬
‫אלה שהיססו או התרשלו ב"עבודתם" וכן אלה שלא רקדו כראוי סביב‬
‫הלהבות‪ ,‬הוכו מכות רצח‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬ביום א'‪ ,‬תשעה לחודש חשוון ת"ש‪ ,0939-‬גרשו את כל היהודים ואת‬
‫ה"פריץ" בראשם מן הכפר‪ .‬הם יצאו ריקם ולא הרשו להם לקחת דבר‪.‬‬

‫[‪]31‬‬

‫*******‬

‫וויילון‬
‫היישוב היהודי בוויילון קם לפני ‪ 001‬שנה‪ ,‬ובית הכנסת שלו נבנה אבן לפני ‪51‬‬
‫שנה‪ .‬זה היה בניין נהדר שכלל גם עזרת נשים‪.‬‬
‫מעל לכניסה היה יציע מפואר שנתמך על‪-‬ידי שני עמודים משני צידי הכניסה‪.‬‬
‫‪ 39‬ספרי תורה היו בבית הכנסת ומספר רב של תשמישי קדושה‪..‬‬

‫‪- 73 -‬‬

‫יום אחד לפני פרוץ המלחמה הוציא השמש של בית הכנסת שני ספרי תורה‬
‫והחביאם ואת תשמישי הקדושה הטמין במרתף ביתו של ראש הקהילה‪.‬‬
‫ביום פרוץ המלחמה‪ ,‬יום ו'‪ 0 ,‬לספטמבר ‪ ,0939‬לפנות בוקר‪ ,‬הופצצה וויילון‬
‫קשות‪ .‬בהפצצה נשרף בית הכנסת יחד עם מאות בתים של יהודים ושל‬
‫לא‪-‬יהודים‪.‬‬
‫בית הכנסת עמד במרכז העיר‪ ,‬בשורה אחת עם הכנסייה הקתולית‪ ,‬להבדיל‪.‬‬
‫שום בית לא היה חוצץ ביניהם מלבד מגרש קטן‪.‬‬
‫בשנים האחרונות ניהלו האנדקים בעניין זה מערכה כבדה במועצת העיר‪ ,‬אבל‬
‫לא השיגו דבר‪.‬‬
‫שלוש השנים האחרונות היו חלונותיו של בית הכנסת מנופצים תמיד‪ ,‬על‪-‬ידי‬
‫אנדקים חוליגנים‪ .‬פעמיים דרש מושל המחוז מאת הקהילה להתקין שוב‬
‫שמשות בחלונות בית הכנסת והבטיח לה‪ ,‬שהמשטרה קיבלה פקודה לשמור על‬
‫בית הכנסת ולא ישובו עוד לנפץ את השמשות‪ ,‬אבל לאחר שהתקינו את‬
‫השמשות בשנייה ושוב ניצן אותן בשלישית – שתק מושל המחוז ושתיקתו‬
‫נחשבה כהסכמה‪.‬‬
‫בגלל יופיו ותפארתו של בית הכנסת נמשכו אליו מבקרים לבקרים‪ .‬כך ביקר בו‬
‫פעמים רבות בימי הכיבוש הרוסי‪ ,‬שר הפלך של קאליש‪ .‬בתקופת הכיבוש‬
‫הגרמני הראשון‪ ,‬ביקרו בו רבים מהקצונה הגבוהה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬עלה בית הכנסת באש בעת ההפצצה‪ .‬נשרף גגו וכל הריהוט הפנימי‬
‫שבו‪ ,‬ביניהן ארון הקודש‪ .‬ספרי התורה‪ ,‬הבימה וחפצים אחרים‪.‬‬
‫נשארו הקירות בלבד‪ .‬ימים אחדים לאחר ש"הם" נכנסו‪ ,‬חטפו יהודים לפרק את‬
‫הקירות‪ ,‬ואת הלבנים הובילו לכיוון בלתי ידוע‪.‬‬

‫‪- 74 -‬‬

‫הלשינו לפניהם‪ ,‬שתושב יהודי בשם מר כמוירה יודע מקום מחבואם של כלי‬
‫הקודש‪ .‬לאחר עינויים רבים הצביע על מקום המחבוא‪" .‬הם" בזזו את כל‬
‫תשמישי הקדושה מכסף‪ ,‬שהיו בעלי ערך רב‪.‬‬
‫גם שני ספרי התורה שהציל השמש‪ ,‬נשרפו בשעת ההפצצה‪.‬‬
‫בית‪-‬המדרש נבנה מאוחר יותר מבית הכנסת‪ .‬אף הוא היה בבניין נאה‪ ,‬מעץ‪.‬‬
‫היו בו ספרים במספר רב ולמדו שם בחורים ובעלי‪-‬בתים‪ .‬הספרים נשדדו ואת‬
‫בית המדרש הפכו מקום מקלט לפליטים‪.‬‬

‫[‪31‬א]‬

‫הרב וספר התורה‬
‫בקהילת פשבורסק שבפולין בוערים שני בנינים הסמוכים זה לזה‪ ,‬בית הכנסת‬
‫ובית המדרש אחוזים להבות‪ .‬החיילים הגרמנים וקציניהם הקיפו בהמוניהם את‬
‫הבניינים ונהנו מהחיזיון‪ .‬מאחוריהם נאספו המוני יהודים‪ ,‬ראשיהם מורדים‬
‫מכאב ועלבון‪.‬‬
‫רב העיר התייצב‪ ,‬לפי צו הגרמנים‪ ,‬בשורה הראשונה והרשעים צחקו ולעגו‬
‫בפניו‪ .‬פתאום עקר הרב את רגליו והתחיל רץ‪ .‬מיד נראו עוד שני יהודים רצים‬
‫אחריו‪ .‬הגרמנים הפסיקו צחוקם וצעק בכעס‪" :‬עמוד!"‪ ,‬אבל הרב אינו שומע‬
‫מאומה‪ ,‬אין מעצור לפניו‪ ,‬גם להבות האש אינן עוצרות בעדו‪ .‬הוא ושניים אחרים‬
‫נעלמו בתוך הבניין הבוער‪ .‬הגרמנים כמעט יצאו מדעתם מרוב השתוממות‪,‬‬
‫חלפו רגעים מספר והרב הופיע‪ .‬בגדיו חרוכים‪ ,‬ועל פניו חיוך של ניצחון‪,‬‬
‫כי בשתי ידיו ספר תורה‪.‬‬
‫חוצפה יהודית! רוטן המפקד הגרמני‪ ,‬ואחריו כל הרשעים‪ ,‬הם מכוונים רוביהם‬
‫כלפי בניין בית הכנסת הבוער‪ ,‬כדי ששני היהודים‪ ,‬שעזרו לרב‪ ,‬לא יוכלו לצאת‪.‬‬
‫גם את הרב הם מתקיפים בקתות רוביהם‪ ,‬אבל הרב צמוד לספר התורה ולא‬
‫ייפרד ממנו לצמיתות‪.‬‬

‫[‪]33‬‬

‫‪- 75 -‬‬

‫לא רק שהגרמנים הציתו בתי כנסת ושרפו ספרי‬
‫תורה‪ ,‬הגרמנים הטילו את האשמה על הרב וקהילתו‬
‫לא הרחק מקולושקי נמצאת העיירה בז'ז'ין‪ ,‬הידועה בחייטי הקונפקציה שלה‪.‬‬
‫מימים קדמונים קיים היה בבז'ז'ין בית כנסת גדול וגבה‪-‬קומה‪ ,‬בנוי אבן‪ .‬לאחר‬
‫חג הסוכות שנת ת"ש‪" 0939-‬הם" הציתו את בית הכנסת על ספרי התורה‬
‫שבו‪.‬‬
‫בלילה שלאחר הצתת בית הכנסת‪ ,‬נכנסו המציתים לבית הרב וכפו עליו‬
‫לחתום על הצהרה‪ ,‬שהוא ויהודים אחרים עמו‪ ,‬הם שהציתו את בית הכנסת‪.‬‬
‫למחרת בבוקר קיבל היודנראט הודעה‪ :‬הואיל והרב עבר עבירה כה חמורה‬
‫והצית את בית הכנסת‪ ,‬מוטל על התושבים היהודים קנס בסכום של עשרת‬
‫אלפים זהובים‪ ,‬אותו עליהם לסלק תוך יומיים‪ .‬העיירה הדלה לא יכלה בשום‬
‫אופן לעמוד בכך‪ .‬אסרו את הרב וחברים אחדים של היודנראט וכלאו אותם‬
‫בבית הסוהר הפיוטרקובי‪.‬‬
‫אחרי השתדלויות רבות מצד היודנראט הפיוטרקובי‪ ,‬הצליחו להקטין את הקנס‬
‫לסכום של חמשת אלפים זהובים‪.‬‬
‫משסולק הקנס על "הצתת בית הכנסת וספרי התורה בידי הרב ושבעה טובי‬
‫העיר" – שוחררו הרב וחברי ועד הקהילה מבית הסוהר‪ ,‬שבו עונו נוראות‬
‫במשך שלושה שבועות‪.‬‬

‫[‪]34‬‬

‫גם בשידלובצה חזרו הגרמנים על אותה אשמה‪ .‬וכך תיאר זאת ד"ר‬
‫אברהם פינקלר [‪:]35‬‬

‫"יהודים שרפו את בית הכנסת"‪ ,‬כך בפירוש הודיעו השלטונות הגרמנים‪ ,‬כאשר‬
‫הם בעצמם ביצעו את המעשה הזדוני‪ .‬היה זה בלילה‪ ,‬בראשית ‪ ,0941‬והנה‬
‫‪- 76 -‬‬

‫פרצו להבות מתוך בנין בית הכנסת‪ ,‬ומיד נשמעו צעקות היהודים‪" :‬יהודים‪,‬‬
‫בית הכנסת עולה באש!"‪ ,‬יהודים התרוצצו‪ ,‬סיכנו חייהם וניסו להציל את‬
‫ספרי התורה‪ ,‬לפחות ר' זושה וייסברוט‪ ,‬קפץ לתוך הלהבות שאחזו בארון‪-‬‬
‫הקודש והצליח להציל כמה ספרי תורה‪ .‬את כבאי הפולנים לא ראינו‪.‬‬
‫כעבור זמן קצר ביותר הופיע לפתע‪ ,‬ממלא מקום מושל המחוז מראדום‪,‬‬
‫קרקליס‪ ,‬בלוויית כנופיה של גרמנים במדים‪ .‬הם חיפשו את ראש היודנראט‪,‬‬
‫תוך צעקות‪" :‬מדוע הציתו היהודים את בית התפילה? חזיז‪-‬ורעם את כולכם‪,‬‬
‫אני אוציא להורג!"‪.‬‬
‫כפי שמסרו לנו השכנים‪ ,‬שגרו בסמוך לבית הכנסת‪ ,‬נראתה קבוצת גרמנים‬
‫במדים‪ ,‬כשהם נכנסים לבית הכנסת כחצי שעה לפני פרוץ השריפה‪ ,‬הם שהו‬
‫בפנים כרבע שעה‪ ,‬ומיד לאחר עזיבתם פרצו הלהבות מתוך בית‪-‬הכנסת‪.‬‬
‫לפי דרישתו של קרקליס כונסו מיד כל חברי הקהילה‪ ,‬באולם הגדול של‬
‫העירייה‪ .‬את פניהם קיבל קרקליס – כשלצדו יושבים שני אנשי צבא גרמנים –‬
‫בצעקות וגידופים קולניים‪ ,‬כי במחוז שלו לא תשרור הפקרות‪ ,‬שישרפו‬
‫בתי‪-‬תפילה‪ ,‬ולאחר מכן יתפרסם בכל העולם כי הגרמנים עושים זאת‪ ,‬ובכך‬
‫יוכתם שמו הטוב של העם הגרמני‪ .‬שמואל זילברשטיין ניסה להעיר משהו‪,‬‬
‫אולם קרקליס "רמז" לו‪ ,‬באגרופים קמוצים‪" ,‬לסתום את הפה"‪.‬‬
‫"הביקור" הסתיים בכך‪ ,‬שכל חברי היודנראט נאלצו לחתום על הצהרה מוכנה‬
‫מראש‪ ,‬כי "היהודים שרפו את בית הכנסת"‪ ,‬רק שלא הצליחו לקבוע את זהותם‬
‫של המבצעים‪ .‬ולבסוף הציע קרקליס שיהודים ימסרו לרשותו סידורי תפילה‬
‫עתיקים‪ ,‬פנקסים מלפני ‪ 011‬שנה ומעלה‪ ,‬קופסאות בשמים‪ ,‬פמוטי כסף וכו'‪,‬‬
‫וכל דבר שיש לו ערך מוזיאוני‪ ,‬מתוך דאגה שהחפצים ישתמרו היטב‪ ,‬ולא‬
‫ישרפו‪.‬‬

‫‪- 77 -‬‬

‫קובנה ‪ -‬ליטא‪ ,‬ספרי תורה שחוללו על ידי הליטאים בפוגרום‪ ,‬יוני‬

‫‪]0[ .3303‬‬

‫צרפת‪-‬מץ‪ .‬יהודי עטוף בטלית מחזיק בידו ספר תורה מחולל‪.‬‬

‫[‪]0‬‬

‫‪- 78 -‬‬

‫מרים לבית ז'טלני נולדה בשנת ‪3333‬בעיירה ליד ורשה‪.‬‬
‫היא היית מורה בבית הספר "בנות יעקב" ונשואה‪.‬‬
‫תיאור הירצחה ע"י האחיינית זהבה רכלס‪ :‬בשנת ‪ 3303‬הנאצים‬
‫נתנו לה פקודה להוציא ספר תורה מבית הכנסת לרחוב ולשפוך נפט‬
‫על ספר התורה והכריחו את מרים דודתי לשרוף אותו באיומים‪.‬‬
‫בהיותה מאד דתיה ‪ -‬סירבה‪ .‬אז שפכו הנאצים עליה נפט ושרפו‬
‫אותה חיה עם ספר התורה‪.‬‬

‫‪- 79 -‬‬

‫גווילי ספרי תורה שחוללו בשואה והועברו‬
‫למרתף השואה – הר ציון‪ ,‬ירושלים‪.‬‬

‫חילול ספרי תורה אחרי פוגרום‪,‬‬
‫בוקרסט רומניה‪]4[ .91.3.3303 ,‬‬

‫בוקרסט רומניה‪23.0.0940 ,‬‬
‫חילול ספרי תורה אחרי פוגרום‬
‫[ארכיון יד ושם]‬
‫בוקרסט רומניה‪23.0.0940 ,‬‬
‫חילול ספרי תורה אחרי פוגרום‬
‫[ארכיון יד ושם]‬

‫‪- 81 -‬‬

‫"ספר תורה לא מפקירים!"‬
‫יהושע אייבשיץ‪ ,‬ניצול שואה שכתב ספרים ומאמרים רבים על השואה והיה‬
‫ממניחי היסוד של המכון ללימודי השואה בחיפה‪ ,‬מספר סיפור על אביו [‪:]37‬‬
‫הבה ואספר סיפור "אישי"‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא ממש אישי‪ ,‬אלא על אבי הקדוש והצדיק‬
‫הי"ד‪ .‬איך הוא נתן "שיעור" לילדיו על המצווה של מסירות נפש למען קודשי‬
‫ישראל‪" .‬השיעור" היה עם הדגמה אישית‪ ,‬הלכה למעשה‪.‬‬
‫הדבר קרה ביום הראשון של המלחמה הנוראה‪ .‬את הסיפור המלא קיבלתי‬
‫מפיהן של אחיותיי‪ .‬בשלהי חודש תשרי‪ ,‬פחות מחודש ימים אחרי פרוץ‬
‫המלחמה ביקרו אצלי בקאליש שתי אחיותיי‪ ,‬הניה וליבצ'ה‪ .‬הן הסתכנו ובאו‬
‫ברגל‪ ,‬מוויירושוב לקאליש‪ ,‬מרחק של כ‪ 51-‬ק"מ‪ ,‬מחופשות כ"שיקסות"‪ .‬הן‬
‫הסתכנו ובאו כדי לראות אותי‪.‬‬
‫במשך היומיים שעשו אצלי בקאליש‪ ,‬סיפרו לי אחיותיי על מה שעבר על ההורים‬
‫ועליהן מאז פרוץ המלחמה‪ .‬בין היתר סיפרו לי‪ :‬עוד בטרם פרצה המלחמה‪,‬‬
‫החרים הצבא הפולני את כל הסוסים שהיו באחוזה והורי ישבו באחוזה הכפרית‬
‫המשפחתית‪ ,‬ליד ויירושוב‪ .‬רק סוס צולע אחד השאירו הפולנים‪.‬‬
‫והנה ביום פרוץ המלחמה‪ ,‬ב‪ 0-‬בספטמבר ‪ ,0939‬כאשר כל האוכלוסייה מסביב‬
‫יהודים וגויים‪ ,‬כולם ברחו‪ .‬גם הורי החליטו‪ ,‬כי מסוכן להישאר באחוזה‪ .‬לקחו‬
‫וארזו מעט בגדים וחפצים אישיים‪ ,‬אותם שמו על עגלה‪ .‬רתמו את הסוס הצולע‬
‫ויצאו לדרך‪ .‬לא הספיקו להתרחק ונתקלו במשמר צבאי פולני‪ ,‬שהחרים להם‬
‫את הסוס הצולע‪ .‬לא נשארה להורים ברירה אלא להפקיר את מעט הרכוש‬
‫שנשאר על העגלה – כל מה שהשאירו בבית‪ ,‬ממילא היה הפקר לבוזזים –‬
‫ולהמשיך במנוסה‪ ,‬אך על העגלה היה חפץ אחד יקר מאוד‪ ,‬שאבא לא היה‬
‫מוכן להפקיר‪ .‬היה זה ספר תורה שהיה בביתנו‪.‬‬

‫‪- 80 -‬‬

‫אבא היה אדם חלש מאוד‪ .‬מעולם לא התנסה בסחיבת משא כבד (ספר התורה‬
‫היה כבד ביותר)‪ .‬ואותו היום של פרוץ המלחמה היה יום חם ולוהט‪ .‬אחיותיי‬
‫ואחי הקטנים הופתעו ונדהמו‪ ,‬ידעו שאבא לא מסוגל לסחוב משא כה כבד‪,‬‬
‫ובפרט ביום חם כזה‪ .‬אך אבא אמר משפט‪ ,‬לאחי ולאחיותיי‪ ,‬שכדאי להזכירו‪:‬‬
‫"ספר תורה לא מפקירים!" במשפט הזה היה כלול כל מסירות הנפש‬
‫החסידית הלוהטת שלו‪ ,‬אותו רצה להקנות לילדיו על ידי הדגמה אישית‪.‬‬
‫ואכן עובדה – אף שהדבר פלא בעיני – אבא סחב על זרועותיו את ספר התורה‬
‫הכבד מרחק של למעלה מ‪ 41-‬ק"מ‪ ,‬עד שהגיעו לזלוצ'ב (מחוז שייראדו‪ ,‬פולין)‬
‫שם הכניס את ספר התורה לארון הקודש של בית הכנסת‪ ,‬והמשיך לנוס עם‬
‫משפחתו הלאה‪.‬‬

‫הרב הלך עם ספר התורה לתאי הגזים באושוויץ‬
‫ר' יחזקאל הרפנס‪ ,‬ידידו של י‪.‬אייבשיץ‪ ,‬הירבה לספר – מתוך עדות‪-‬ראייה‬
‫אישית על מעשים של קידוש השם ומסירות נפש‪ .‬בין היתר הוא סיפר [‪:]38‬‬
‫בין אלה שנשלחו לאושוויץ מגטו סאטמר‪ ,‬בלט רב אחד‪ .‬חיוור‪ ,‬צנום וחלש‪.‬‬
‫אפשר היה להכיר על פניו שבמשך ימי חייו הוא צם יותר מאשר אכל‪ .‬בגטו היה‬
‫לו ספר תורה וכשנשלח עם הטרנספורט האחרון‪ ,‬לקח עמו את ספר התורה‪.‬‬
‫כמה שניסו להשפיע עליו קרוביו‪ ,‬להשאיר את ספר התורה‪ ,‬לא נענה להם‪ .‬קל‬
‫לתאר איזו מלחמה קשה הייתה לו עם הז'נדרמים‪ ,‬שלא נחשדו על ותרנות‬
‫ומתינות‪ .‬בני משפחתו התחננו לפניו שיוותר‪ .‬אך הוא בשלו‪ .‬ובסופו של דבר‪,‬‬
‫למרות האלימות‪ ,‬והאיומים של הז'נדרמים‪ ,‬למרבה הפלא הוא ניצח ועלה לקרון‬
‫עם ספר התורה‪.‬‬

‫‪- 82 -‬‬

‫במשך "שלושת ימי האפלה"‪ ,‬של הנסיעה לאושוויץ בקרון הדחוס‪ ,‬החזיק את‬
‫ספר התורה בחיקו‪ .‬כאשר הגיעו לאושוויץ‪ ,‬עלו אנשי ה"זונדר" לקרונות תוך‬
‫צעקות מהממות‪" :‬להשאיר הכל ולרדת"‪ .‬אך מיודענו הרב שהבין את משמעות‬
‫הפקודה‪ ,‬קם בזריזות וניגש אל הדלת‪ ,‬בבחינת "וישכם אברהם בבוקר"‪ ,‬אך‬
‫אנשי הקומנדו ציוו עליו להשאיר את החבילה‪ .‬הוא דחף עצמו לרדת‪" ,‬אל‬
‫המקום אשר אמר לו האלוקים"‪ …‬העמיד פנים כלא מבין פקודתם‪ .‬אז נאבקו‬
‫עמו והוא חיבק את ספר התורה‪ ,‬כאילו זה נהפך לחלק מגופו‪ .‬וכאשר ראו‬
‫אנשי הקומנדו במי מדובר‪ ,‬מסרו את דינו לאנשי הס‪.‬ס‪ .‬ואחד מהם תפס את‬
‫נשקו וכיוון ישר מול חזהו‪ .‬אך הרב לא זע מפניו‪ .‬אז השני הוריד את נשקו‬
‫והיכה אותו בקת רובהו‪ .‬והרב בשלו‪.‬‬
‫בינתיים רבתה המהומה מסביב‪ .‬בסוף‪ ,‬בראותם שיש להם עסק עם "לא שפוי"‪,‬‬
‫שינו דעתם‪ :‬למה שלא יעשו קצת "שמח"‪ ,‬שיטייל לאורך המחנה כמו בבית‬
‫כנסת? נתנו לו לרדת עם ספר התורה‪ .‬הוא צעד ישר כמו חייל ממושמע‪ .‬עד‬
‫שהגיע למקום הצטלבות‪ ,‬שם עמד המפלצת ד"ר מנגלה ימ"ש ומיין את‬
‫העוברים לפניו כבני מרון‪ .‬מי לעבודה ומי לשריפה‪ .‬כשראה מנגלה את הרב עם‬
‫ספר התורה התחשק לו להתלוצץ‪ ,‬ושאל‪" :‬רבינר‪ ,‬אתה הולך להתפלל לבית‬
‫הכנסת? הרב לא ענה לו‪ .‬הוסיף‪" :‬תתפלל גם בעדי"‪ ,‬ונתן לו ללכת‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬הצליח הרב להגשים את מחשבתו כפי שתיכנן‪ ,‬הוא הגיע עם‬
‫ספר התורה אל תאי הגזים ולהישרף יחד איתו‪ .‬כל זה סיפר לי עד ראיה‪.‬‬
‫לא הייתה כאן גבורה פיסית אלא גבורה רוחנית עילאית‪ .‬שכן כל אחד‪ ,‬החל‬
‫מהז'נדרמים בסאטמר ועד ה"זוננדר" והס‪.‬ס‪ .‬באושוויץ‪ ,‬בדרך הטבע כל אחד‬
‫מהם יכול היה להפילו בקלות‪ .‬אך הרב שידע לאן פניו מועדות‪ ,‬רצה להישרף‬
‫יחד עם ספר התורה‪ ,‬כמו רבי חנינא בן תרדיון בשעתו‪ .‬רצונו הפך לכוח שאין‬
‫לעמוד נגדו‪.‬‬

‫‪- 83 -‬‬

‫לגיא ההריגה עם ספרי תורה‬
‫בזלוצ'וב‪ ,‬עיירה קטנה בגליציה הפגינו היהודים וקידשו שם‪-‬שמים בדרכם‬
‫המיוחדת‪ :‬בשירה בפיהם הלכו על קידוש השם‪ .‬ב‪ 43-‬ביוני ‪ ,0940‬ביום השני‬
‫לפלישת הגרמנים לגליציה‪ ,‬הוציאו הרוצחים הגרמנים כשלושת אלפים יהודים‬
‫מבתיהם והובילו אותם אל מחוץ לעיר‪ .‬את בית הכנסת העתיק הציתו באש‪.‬‬
‫ברגע האחרון הצליחו יהודים – תוך מסירות נפש גדולה – להציל מתוך בית‬
‫הכנסת הבוער את ספר התורה‪.‬‬
‫בין קהל היהודים המובלים להריגה היה יהודי אחד מקובל ידוע‪ ,‬מזקני דז'יקוב‪,‬‬
‫ר' מאיר אופן מריישא‪ .‬הוא הלך בראש העדה‪ .‬היהודים הלכו עטופי טליתות‬
‫וספרי‪-‬תורה בזרועותיהם‪ .‬הם הלכו אל קבר המונים שהוכן למענם‪.‬‬
‫לאורך כל הדרך הארוכה הם אמרו‪ ,‬בקול רם את מזמור תהילים "רננו צדיקים‬
‫בהשם"‪ .‬כשהגיעו אל בור צלמוות זה‪ ,‬נעמדו הגברים כמאובנים‪ ,‬הנשים בכו‬
‫והילדים יבבו‪ .‬נעמד ר' מאיר אופן ביניהם‪ .‬ידו האחת אוחזת בספר התורה‪,‬‬
‫ובידו השנייה מחזיק שופר‪ .‬ופניו כפני מלאך אלוקים‪ .‬ור' מאיר התחיל מדבר‬
‫אל העדה הקדושה‪ ,‬על מהותה של קידוש השם בישראל‪ ,‬שבכל דור ודור‪ .‬על‬
‫נצחיות ישראל ועל "אל נקמות השם"‪ ,‬שינקום דמי קדושיו והארץ לא תכסה‬
‫דמם הנקי‪ .‬במעמד הזה הוציאו היהודים הקדושים את נשמותיהם הטהורות‪…‬‬
‫רק בודדים הצליחו להימלט‪…‬‬

‫[‪]39‬‬

‫‪- 84 -‬‬

‫הצתת ספרי תורה בבריסק‬
‫באוקטובר ‪ 0944‬בבריסק אשר בליטא העביר היודנראט למפקד הגסטאפו‬
‫המאיור רודה שלמונים לרגל יום הולדתו‪ .‬שיטת השלמונים יצרה אשליה בקרב‬
‫יהודי בריסק שבסופו של דבר יישארו בחיים‪.‬‬
‫באותו יום שחור שבו הציתו הגרמנים את ספרי התורה בחצר בית הכנסת‪,‬‬
‫נשרפה גם את תקוותו של הדיין ר' שמחה זליג שחשב כי יהודי בריסק ינצלו‪.‬‬
‫ר' שמחה גר סמוך מאד לבית הכנסת‪ .‬הוא השקיף מביתו לעבר המדורה כאשר‬
‫הוא עטוף בטלית ובתפילין‪.‬‬
‫סמולר משה צפה בדממה במראה הנורא‪ .‬עיניו ועיני היהודים זלגו דמעות‪.‬‬
‫הקהילה שלחה את נציגה אל הגסטאפו כדי לבקש רחמים אבל הוא חזר בידיים‬
‫ריקות‪ .‬האש אכלה את הגווילים עד תומם‪ .‬הרב התפלש בעפר ושפתיו לחשו‬
‫תפילה‪ .‬עם הגווילים עלו בעשן כל האמונות והאשליות‪ .‬הקץ הגיע ליהודי‬
‫בריסק‪.‬‬

‫[‪]41‬‬

‫זה קרה בסאנוק‬
‫כ"ץ אפרים דוד מספר בעדות שמסר ל"יד ושם" [‪:]41‬‬
‫ביום שישי או במוצאי שבת לא זוכר בדיוק‪ ,‬שרפו את בית הכנסת הגדול‬
‫בסאנוק‪ .‬באותו זמן שרפו והדליקו אותו‪.‬‬
‫יהודי אחד שאיני זוכר את שמו רצה להציל ספר תורה‪ .‬הוא נכנס‬
‫לבית הכנסת ואז הגרמנים ירו בו ושרפו אותו בתוך בית הכנסת‪.‬‬
‫הייתה בהלה גדולה אצל היהודים שגרו ליד בית הכנסת‪.‬‬
‫למחרת נודע שהרגו שני יהודים באותו מעמד שרצו להציל את בית הכנסת‪.‬‬

‫‪- 85 -‬‬

‫הצלת ספר תורה בגטו קובל‬
‫מעדותה הארוכה על קורותיה של קפלן נינה (לבית רוסמן) בשואה‪ ,‬הבאתי רק‬
‫את קטע העדות הקשור להצלת ספר תורה‪ .‬העדות צולמה בווידיאו‪ .‬לא שיניתי‬
‫את נוסח דבריה כפי שמסרה בעדותה‪.‬‬
‫ש‪ :‬בקובל היו ‪ 4‬גטאות‪ :‬גטו ראשון וגטו שני?‬
‫ת‪ :‬נכון‪ 4 ,‬גטאות‪.‬‬
‫ש‪ :‬מי גר בגטו הראשון ומי גר בגטו השני?‬
‫ת‪ :‬בגטו הראשון נשארו רק אנשים שהיה להם ב"שייניגונג" [אישור עבודה]‪,‬‬
‫בעלי מקצוע או משהו כזה‪ .‬ובגלל זה שאבי היה בעל מקצוע‪ ,‬אז אנחנו נשארנו‬
‫בגטו הראשון‪ .‬אז באותו הלילה שהאנשים עברו לגטו השני הם עשו אקציה‪ ,‬הם‬
‫הרגו את כולם‪ ,‬כיתרו את הגטו השני ורצחו את כולם‪.‬‬
‫ש‪ :‬מתי זה היה?‬
‫ת‪ :‬זה היה ב‪ .0944-‬אני זוכרת בפעם הראשונה את הזוועות‪ ,‬את אלה שניצלו‬
‫מהשחיטה‪ .‬באו מהמשטרה והביאו את הניצולים בחזרה‪ .‬נשארו מעט מאד‪.‬‬
‫אפשר לספור על הידיים‪.‬‬
‫ש‪ :‬את אמרת שהאקציה הייתה ב‪ ,0944-‬אבל באיזה חודש‪ ,‬מתי זה היה בקיץ‪,‬‬
‫בחורף‪ ,‬באביב?‬
‫ת‪ :‬זה לא היה חורף‪ ,‬איני זוכרת את התאריכים‪.‬‬
‫ש‪ :‬את יכולה לתאר את האקציה‪ ,‬איפה את היית בזמן האקציה?‬
‫ת‪ :‬אני ובני משפחתי היינו בגטו הראשון ואנחנו לא ידענו מה קורה בגטו השני‪.‬‬
‫זה היה בקצה אחר לגמרי‪ ,‬אבל הניצולים שבאו‪ ,‬סיפרו לנו איך זה קרה‪.‬‬

‫‪- 86 -‬‬

‫ש‪ :‬איפה הרגו אותם‪ ,‬באיזה מקום?‬
‫ת‪ :‬לקחו אותם למקום שאינו רחוק מקובל‪ ,‬שכחתי את שם המקום הזה‪ .‬אבל‬
‫עשו שם קבר אחים‪ .‬אני זוכרת שחזרו כמה מהניצולים שחזרו לגטו הראשון‪.‬‬
‫הסתכלנו דרך החורים של הגדר‪ ,‬אולי אחותו של אבי הייתה בין הניצולים‪ .‬אבל‬
‫לדאבוננו היא לא חזרה‪ .‬פעם הראשונה בחיי בכיתי כל כך‪.‬‬
‫נשארנו בגטו הראשון הרבה זמן‪ ,‬פתאום באה גזירה חדשה שאנחנו צריכים‬
‫לעבור אל הגטו השני‪ .‬נבהלנו‪ ,‬אבל הבטיחו לנו לא לדאוג כי אנחנו אנשים שהם‬
‫צריכים‪ ,‬אנשים שעובדים ובריאים ולא יקרה לנו שום דבר‪ .‬לא הייתה לנו ברירה‪.‬‬
‫נתנו לנו לקחת מה שיכולנו לקחת בידיים‪.‬‬
‫אחרי שעברנו לגטו השני‪ ,‬את זה לא אשכח‪ .‬הגענו לגטו השני‪ .‬אמי נזכרה‬
‫שאצלנו במרתף הבית החביאו ספר תורה‪ .‬ואם אתה עובר מהגטו השני חזרה‬
‫לגטו הראשון‪ ,‬יכולים להרוג אותך תיכף ומיד‪ ,‬כמו כלב‪ .‬אבל זה לא השפיע על‬
‫אמי‪ .‬אמי הייתה בלונדינית עם עיניים כחולות וצבע משהו יוצא מן הכלל‪ .‬עם אף‬
‫גבוה כזה‪ ,‬אנטישמית כזו‪ ,‬באמת גויה‪ .‬איש לא יכול להגיד שהיא יהודייה‪.‬‬
‫ש‪ :‬ואת?‬
‫ת‪:‬אני גם הייתי בלונדינית‪ ,‬הייתי עם עיניים ירוקות‪ ,‬אבל אמי לא הייתה בכלל‬
‫דומה ליהודייה‪ .‬כל אחד שראה אותה היה תיכף מאמין שהיא פולניה‪ .‬פולנית‬
‫היא דיברה יחסית טוב‪ .‬היא הייתה מוכשרת לשפות‪ .‬אז היא לקחה את אחי‬
‫הקטן‪ ,‬שמו היה זכריה'לה (זכריה רוסמן)‪ .‬אני חושב שאז הוא היה בן ‪ .3‬אמי‬
‫הורידה את הטלאי הצהוב ורצה בחזרה אל הגטו הראשון כדי להוציא את‬
‫ספר‪-‬התורה ולהביא אותו אל הגטו השני‪.‬‬
‫ש‪ :‬והיא הצליחה?‬
‫ת‪ :‬כן‪ ,‬היא הצליחה‪ .‬אני נותנת לך דוגמה לכל הדברים שאמי יכלה לעשות‪.‬‬
‫היא ממש גיבורה‪.‬‬

‫[‪]42‬‬

‫‪- 87 -‬‬

‫ספרי תורה שניצלו מליל‬

‫הבדולח‪]1[ .‬‬

‫*******‬

‫"הגיבן" נשרף עם ספרי התורה של "המגיד"‬
‫גבורה עילאית והקרבה עצמית למען קודשי ישראל‪ ,‬הפגין יהודי אלמוני‪ .‬אף‬
‫אחד לא ידע את שמו קראו לו "הגיבן"‪ .‬שמו הפרטי היה אליהו‪ ,‬איש מסתורין‬
‫היה "הגיבן"‪ .‬אף איש בקוז'ניץ לא ידע משהו קונקרטי על זהותו‪ .‬אפילו על‬
‫מקום‪-‬מוצאו‪ ,‬ומהיכן הוא הגיע לקו'זניץ‪ ,‬לא ידעו‪" .‬מקום מגורו" הקבוע היה‬
‫ב"הקדש" של הקהילה‪ .‬שם היה ישן בלילה‪ .‬את הימים הוא עשה‪ ,‬לרוב בבית‬
‫העלמין העתיק‪ .‬היה משתטח על קבורת הצדיקים‪ .‬במיוחד רגיל היה להשתטח‬
‫על קברו של "המגיד"‪.‬‬
‫ה"גיבן" נוהג היה להשתתף בכל "לוויה" שנערכה בעיירה‪ .‬כך נהג ה"גיבן" בכל‬
‫ימות השנה הרגילים‪ ,‬אך שונה היה מנהגו כאשר נזדמן לעיירה‪ ,‬הצדיק‬

‫‪- 88 -‬‬

‫ר' אהרל'ה המפורסם‪ .‬בבוא הצדיק לעיירה‪ ,‬הושיב לידו את ה"גיבן"‪ ,‬וקירבו‬
‫אליו בחיבה מיוחדת‪ .‬איש בעיירה לא ידע טיבה וטעמה של קירבה זו‪.‬‬
‫בימי הכיבוש הגרמני‪ ,‬כשנודע לאליהו ה"גיבן"‪ ,‬שהגרמנים זוממים להתנכל‬
‫לבית מדרשו של "המגיד"‪ ,‬הוא הזדרז והקדים את הרשעים‪ :‬בליל אפל וחשוך‬
‫הוציא מבית המדרש כמעט את כל ספרי התורה‪ ,‬אולם "הם"‪ ,‬הגרמנים‬
‫הרשעים תפסו אותו‪ .‬וכך הענישו אותו הרוצחים הגרמנים‪ :‬אספו את כל ספרי‬
‫התורה שמצאו בעיירה‪ ,‬עד שנצטברה מהם ערימה גדולה‪ ,‬אותם ריכזו ליד‬
‫ארון הקודש בבית מדרשו של "המגיד"‪ .‬על ערימת ספרי התורה זו‪ ,‬השליכו‬
‫את ה"גיבן" המסכן הכבול‪ .‬בלעג ובצחוק שטני התעללו בו‪ ,‬ובמיוחד בגבנונו‪.‬‬
‫זרקו אותו הלוך וחזור‪ ,‬בעטו בגנונו כאילו היה כדור משחק‪.‬‬
‫ובחוץ עמדה עדת היהודים‪ ,‬העדה כולה של קוז'ניץ‪ .‬ולהבדיל‪ ,‬גם האספסוף‬
‫הגויי‪ .‬הגויים הפולנים שבאו מיזמתם ומרצונם‪ ,‬לחזות בהשפלת הכבוד היהודי‪.‬‬
‫ומהם שאולצו בידי הגרמנים להשתתף ב"חזיון"‪ .‬לבסוף הציתו הרשעים את‬
‫הגווילים הקדושים‪.‬‬
‫יהודי קוז'ניץ המושפלים ראו את המחזה המזוויע שהקפיא את הדם בעורקים‪.‬‬
‫אולם לא נשמע כל קול מה"גיבן" המיסכן‪ ,‬אף הֶ גה‪ .‬ר' אליהו "הגיבן" לא צעק‪,‬‬
‫לא השמיע כל אנחה מפיו‪ .‬כאילו כל הייסורים שהכאיבו לו הרשעים הגרמנים‪,‬‬
‫לא כואבים לאו כלל‪ .‬רק שפתיו מלמלו תפילה חרישית‪ ,‬תפילתו האחרונה בחייו‪.‬‬
‫הוא קיבל את ייסוריו באהבה רבה ‪ ,‬גווילים אינם נשרפים מהר‪ .‬גם מיתתו של‬
‫הקדוש‪ ,‬ר' אליהו "הגיבן" לא באה מהר‪ ,‬היא נמשכה וארכה זמן רב‪ .‬כמו מיתתו‬
‫של רבי חנניה בן תרדיון‪ ,‬כך גם מיתתו של "הגיבן" הקדוש‪ ,‬ארכה שעה ארוכה‪,‬‬
‫מיתתו ההרואית על קידוש השם‪.‬‬

‫[‪]43‬‬

‫‪- 89 -‬‬

‫‪ 133‬ספרי תורה במרתף חשוך בוילנה‬
‫שמאי קינן – מי שעמד שנים רבות בראש עמותה להעלאת חפצי קודש יהודיים‬
‫מרחבי העולם ‪ -‬מצא עצמו בעיצומו של מסע לחילוץ כ‪ 111-‬ספרי תורה מוילנה‪.‬‬
‫את סיפורם הבלתי ייאמן של הספרים העביר פרטיזן מגטו וילנה‪ ,‬שידע כי‬
‫הנאצים והליטאים שיתפו פעולה‪ ,‬וריכזו בכנסייה את כל ספרי הקודש של‬
‫היהודים שנשלחו למחנות‪ .‬החוק הליטאי הגדיר את הספרים כרכוש ליטאי‬
‫שהועבר לספרייה הלאומית‪ ,‬מתוך כוונה להקים לאחר השמדתו המתוכננת של‬
‫העם היהודי‪ ,‬מוזיאון שיתעד את היהדות שהייתה ונכחדה‪.‬‬
‫אחרי מאמצים רבים התירה ממשלת ליטא לשחרר את ספרי התורה‪.‬‬
‫שמאי מספר כי הגיע לספרייה הלאומית בליטא בשלג ובקור מקפיא‪ ,‬והתקבל‬
‫בפרצופים חמורי סבר‪ .‬המשלחת הורדה למרתף חשוף ומאובק‪ ,‬שם נמצאו‬
‫‪ 111‬ספרי התורה כשהם מושלכים‪ ,‬מעופשים‪ ,‬ועטופים בשקים אפורים‬
‫כאילו הם בדרכם לגרדום‪ .‬במסיבת העיתונאים‪ ,‬פרץ שמאי הציג את אחת‬
‫מיריעות ספרי התורה כשהיא מגואלת בדם‪ .‬מרבית ספרי התורה נפסלו‬
‫לקריאה‪ ,‬והם מופיעים היום ב"היכל שלמה"‪ 38 .‬הספרים ששרדו‪ ,‬פוזרו בין‬
‫קהילות יהודיות‪.‬‬

‫[ב‪]48‬‬

‫"הספרים היו עטופים בשקים אפורים כאילו הם בדרכם לגרדום"‪.‬‬
‫תצוגת הספרים ב"היכל שלמה‪ .‬צילום‪ :‬נאור אנקרי‬
‫‪- 91 -‬‬

‫הצלת ספרי תורה בקראקוב‬

‫הקהילה היהודית של קראקוב הייתה אחת הקהילות היהודית‬
‫החשובות בפולין לפני השואה‪ .‬קראקוב‪ ,‬הממוקמת בדרום‬
‫פולין‪ ,‬היא העיר השלישית בגודלה בפולין‪ ,‬ואחת הערים‬
‫העתיקות בה‪ .‬יהודים ישבו בעיר החל מתחילת המאה ה‪.00-‬‬
‫ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה גרו בקראקוב כ‪21,111-‬‬
‫יהודים‪ ,‬מתוך אוכלוסייה כללית של כ‪ 601,111-‬תושבים‪,‬‬
‫ובעיר היו כ‪ 911-‬בתי כנסת‪.‬‬
‫העיר קראקוב נכבשה באוקטובר ‪ .0393‬בעת כיבוש חציה של‬
‫פולין קבעו הגרמנים את העיר כעיר הבירה של הגנרלגוברנמן‬
‫(אזור הכיבוש הגרמני של פולין)‪ .‬אל האוכלוסייה היהודית‬
‫הצטרפו כ‪ 61,111-‬יהודים נוספים עם הגעת פליטים יהודיים‬
‫ממקומות אחרים‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ 0391‬הוחל בגירוש בכפייה של יהודי קראקוב‬
‫לעיירות הסביבה‪ .‬היהודים הורשו לשאת עימם רק מטען של‬
‫‪ 01‬קילוגרמים לנפש‪ .‬עד מרץ ‪ 0390‬גורשו כ‪ 91,111-‬יהודים‪,‬‬
‫ובעיר נשארו כ‪ 00,111-‬יהודים בלבד‪ ,‬מתוך אוכלוסייה של‬
‫כ‪ 21,111-‬יהודים קודם המלחמה‪.‬‬

‫יהודים מגורשים מקרקוב‬

‫‪- 90 -‬‬

‫בית המרקחת בקרקוב‬
‫תדיאוש פנקייביץ' ‪ ,‬פולני [לא יהודי] יליד קראקוב‪ ,‬היה בעל‬
‫בית‪-‬מרקחת בתוך גטו קראקוב בתקופת השואה‪.‬‬
‫מיום הקמת הגטו ועד חיסולו במרץ ‪,3301‬‬
‫היה עד לכל מעשי הגרמנים בגטו‪.‬‬
‫בית המרקחת שלו שימש מקום מפגש בין יהודים הכלואים בגטו‬
‫לבין הפולנים שהתגוררו מחוץ לגטו‪.‬‬
‫הוא סייע ליהודים הנרדפים תוך כדי סיכון נפשו‪.‬‬
‫הוא גם סייע גם בהצלת ספרי תורה וספרות קודש‪.‬‬
‫על פועלו הוא זכה לתואר "חסיד אומות העולם" מטעם "יד ושם"‪.‬‬

‫תדיאוש פנקייביץ' בפתח בית המרקחת‪.‬‬

‫וכך כותב תדיאוש פנקייביץ' בעניין הצלת ספרי תורה [‪:]44‬‬
‫מיום ליום הלך וקטן מספר בתים של רוקנו מרהיטים ושטח הגטו הלך‬
‫והצטמצם‪ .‬גושי בתים ריקים הוצאו מתחומו וגדר התיל הקיפה שטח קטן יותר‬
‫ויותר‪ .‬המחסנים היו גדושי חפצים עד אפס מקום‪.‬‬
‫מגטו קראקוב נאספו ספרים רבים ועליהם נוספו ספרים נוספים מן הגטאות‬
‫האחרים שבמחוז‪ .‬הם אוחסנו תחילה באחד הבתים ברחוב יוזפינסקה ולאחר‬
‫מכן בבניין בית הספר לשעבר ברחוב ויילצקה‪ .‬ספרים בעלי‪-‬ערך בשפה‬
‫‪- 92 -‬‬

‫הגרמנית נשדדו ע"י הגרמנים‪ .‬ספרים בפולנית ויידיש נמכרו בפרוטות‪ .‬ביניהם‬
‫היו הוצאות‪-‬פאר של שירה פולנית‪ ,‬כרכי ספרות יפה ומקצועית‪ ,‬אוספי ספרות‬
‫עברית וספרות יידיש‪ ,‬ספרי קודש וחול‪.‬‬
‫בחדרי המדרגות ובחצרות התגלגלו ספרים ענקיים בכריכות עור‪ ,‬אוצרות‬
‫שהוצאו מבתי הכנסת והתגלגלו בשלוליות מי‪-‬גשם ובוץ‪.‬‬
‫עלה בידינו להציל ולשמור כמה עשרות ספרים חשובים‪ .‬אחרי עזיבת הגרמנים‬
‫החזרתי אותם ל"וועדה ההיסטורית‪-‬היהודית" ברחוב דלוגה‪ ,‬בקראקוב‪ .‬ספרים‬
‫אחדים‪ ,‬קטנים יותר נתתי במתנה למכרים יהודים‪.‬‬
‫ספרי תורה עתיקים ויקרים‪ ,‬שנבחרו בידי המומחה א' ארמר‪ ,‬היינו מעבירים‬
‫ממקום למקום‪ ,‬בהתאם למצב עד שהכנתי להם מחבוא מיוחד וקבוע בחדר‬
‫הראשון של בית המרקחת‪ .‬נגר הגטו הוא שתכנן והתקין את מקום‪-‬הסתר‬
‫הזה‪ .‬כאן‪ ,‬במקום שאינו נראה לעין מבחוץ‪ ,‬החזקנו ספרי תורה וטיפלנו בהם‬
‫לפי הדרכתו של ד"ר ארמר‪ .‬הוא אמר לנו‪ ,‬שמי שמציל ספר תורה אחד‪ ,‬כאילו‬
‫הציל עולם ומלואו‪ .‬ידענו‪ ,‬שספרי תורה חייבים לעמוד זקופים‪ ,‬מכוסים‬
‫במעילים מקטיפה רקומה‪ .‬כך החזקנו אותם וכך הם זכו להישמר אצלנו עד‬
‫סוף המלחמה‪.‬‬
‫ימים ספורים לאחר שהחזרתי את ספרי התורה ל"וועדה ההיסטורית‪-‬היהודית"‬
‫בקראקוב‪ ,‬קיבלתי מן הגוף הזה מכתב תודה על מעשינו בגטו‪ .‬ואולם במכתב‬
‫לא נאמר דבר על ספרי התורה‪ .‬למרות חיפושי לא מצאתי אותם גם במוזיאון‬
‫היהודי שנפתח אחרי המלחמה בבית הכנסת הישן‪ ,‬ברחוב שרוקה‪.‬‬

‫הכניסה הראשית לגטו קרקוב‪.‬‬
‫בראש השער מתנוססות המילים "יידישער וווינבאצירק"‪,‬‬
‫שפירושו ביידיש‪" :‬רובע מגורים יהודי" ובאמצע השער‪ -‬מגן דוד‪.‬‬
‫‪- 93 -‬‬

‫הצלת ספרי תורה בקראקוב‬
‫יעקב שטנדיג איש קראקוב אשר הכיר היטב את הקהילה היהודית‪ ,‬מספר‬
‫בספרו "מחנה פלאשוב" את פעולות ההצלה של ספרי התורה‬

‫[‪]45‬‬

‫‪:‬‬
‫עם פרוץ המלחמה גויסתי ב‪ 0-‬בספטמבר ‪ 0939‬לצבא הפולני‪ ,‬כסגן‪-‬משנה‬
‫בגדוד החמישי של חיל‪-‬ההנדסה‪ .‬ב‪ 41-‬בספטמבר נפלנו בשבי‪ ,‬לא רחוק‬
‫מהעיר זאמושץ'‪ .‬בבית‪-‬הספר לקצינים לשעבר בקראקוב הוקם מחנה שבויים‬
‫לקצינים‪ .‬היינו שם כאלף קצינים ובניהם שישה גנרלים‪ ,‬בראשותו של הגנרל‬
‫מונד‪.‬‬
‫אחרי כמה ימים הוחל לדון בבקשות לשחרור הקצינים‪ ,‬כדי לשלבם במינהל‬
‫החדש שהקימו הגרמנים‪ .‬ארגנתי קבוצת מהנדסים וטכנאים‪ .‬מלבדי היה עוד‬
‫יהודי בקבוצה הזאת‪ ,‬המהנדס מאקסמיליאן וולף מקראקוב‪.‬‬
‫לפני המלחמה היה לי "שיגעון" לחינוך מקצועי וכל מרצי מסרתי לייסוד‬
‫בית‪-‬ספר מקצועי שע"י הגימנסיה העברית בקראקוב ע"ש חיים הילפשטיין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 3301‬אחזתני "מחלה ציבורית" חדשה‪ ,‬והיא שמירה ודאגה לכל בתי‬
‫הכנסת על תכולתם‪ .‬הייתה לי הרגשה שהשודדים הנאצים עומדים להתנכל‬
‫לשכיות החמדה שלנו‪ .‬החלטתי‪ ,‬על דעת עצמי‪ ,‬ובידיעת ועד הקהילה היהודית‪,‬‬
‫עם פרופ' ביברשטיין בראש‪ ,‬לאסוף את כל כלי הקודש מבתי הכנסת‪ ,‬לאחסן‬
‫אותם במקום בטוח ולהכין כרטיסיית מלאי לפי נושאים‪ ,‬גיל ומקור‪ ,‬עם העתקי‬
‫כתובות וציורים‪.‬‬
‫התחלתי את עבודתי ב"בית הכנסת הישן"‪ .‬קיבלתי מן הארכיון של הקהילה את‬
‫התוכניות הישנות והוספתי שרטוטים משלי‪ ,‬כדי לסמן את מיקומם של‬
‫כלי‪-‬הקודש‪ ,‬כולל הנברשות העתיקות‪ .‬אחרי‪-‬כן סדרתי כרטסת שכללה מספר‬
‫סידורי של כל חפץ‪ ,‬התאריך של עשיית החפץ‪ ,‬שם התורם‪ ,‬תיאורו המדויק של‬
‫החפץ‪ ,‬העתק של הכתובת והציור‪ ,‬מקום אחסונו של החפץ ופרטים אחרים‪.‬‬
‫‪- 94 -‬‬

‫את העבודה הזאת ביצעתי כמעט במלואה ב"בית הכנסת הישן" בחורף ‪.0941‬‬
‫בעזרתו של פרופ' בלן והשמש של בית הכנסת‪ .‬תנאי העבודה לא היו נוחים‪.‬‬
‫עבדנו בבניין שהיה בנוי כעין מבצר‪ ,‬בחדרים לא מוסקים‪ ,‬כשהקור חודר‬
‫לעצמותינו‪ ,‬ומתוך פחד שאנשי הגסטאפו – שמתפקידם היה לפרוש חסותם על‬
‫אוצרות היהודים – עלולים להפתיע אותנו‪.‬‬
‫שני החדרים הקטנים שנועדו ל"מוזיאון היהודי" ב"בית הכנסת הישן" לא יכלו‬
‫להכיל את כל כלי‪-‬הקודש של בתי הכנסת הישנים‪ :‬של הרמ"א‪" ,‬בית הכנסת‬
‫הגבוה"‪" ,‬בית הכנסת של הקופה [קופרשול]"‪ ,‬של "בית הכנסת ע"ש רב אייזיק"‬
‫ועוד‪ .‬לפיכך הייתי נאלץ לטפל בכל בית כנסת לחוד‪ ,‬ולפי הוותק התחלתי בבית‬
‫הכנסת של הרמ"א‪ ,‬הוותיק מכולם‪.‬‬
‫מכה ראשונה נחתה על בתי הכנסת בזמן החיפוש שנערך ע"י הגסטאפו‬
‫ברובע השמיני של העיר‪ ,‬המאוכלס יהודים‪.‬‬
‫בבוקרו של ה‪ 4-‬בדצמבר ‪ 0941‬נשמעו יריות ורעש של מכוניות צבאיות‪ .‬למזלנו‬
‫הסתפקו הפעם הגרמנים בהחרמת כסף וכלי‪-‬כסף‪ ,‬זהב וכלי‪-‬זהב‪ ,‬אבנים יקרות‬
‫ומטבע זר‪ ,‬ומובן שבין הקורבנות של השוד הזה היו גם בתי הכנסת‬
‫בקראקוב‪ .‬גם הפעם נפלו קורבנות בין היהודים‪ .‬היו אלה אנשים שיצאו‬
‫לגזוזטראות‪ ,‬או הציצו מחלונות‪.‬‬
‫בין הקורבנות של ה‪ 0-‬בדצמבר יש להזכיר במיוחד את אלה שנפלו ממש על‬
‫קידוש השם‪ .‬היו אלה יהודים שסירבו להישמע לפקודות הנאצים‪ ,‬להצית‬
‫בתי כנסת‪.‬‬
‫באותו יום ה‪ 4-‬דצמבר גזלו הגרמנים את כל כלי הקודש מזהב ומכסף‪ ,‬כתרי‪-‬‬
‫תורה‪ ,‬מנורות וגביעים וכלי קודש אחרים של הקהילה היהודית בקראקוב‪.‬‬

‫‪- 95 -‬‬

‫קרקוב‪ .‬איסוף גווילי ספרי תורה אחרי שנשרפו‬
‫ע"י הגרמנים ונאספים ע"י זקני הקהילה‪]4[ .‬‬

‫לא היו לי אשליות שאוכל לסיים את מלאכתי במלואה‪ .‬כבר בימים הראשונים‬
‫של מרץ ‪ 0940‬הופיע ביומן הרשמי של הגנראלגוברנאמנט "קראקאואר‬
‫צייטונג" [עיתונה של קראקוב] – צו בדבר הקמת רובע יהודי בפרבר של‬
‫קראקוב‪ ,‬פודגוז'ה‪ .‬הגסטאפו אסר להשתמש בביטוי גטו‪ .‬היה רושם שפעולות‬
‫הגרמנים נגד היהודים והעברתם למסגרת חיים חדשה נעשו קצת בזהירות‪,‬‬
‫ואפילו בביישנות מסוימת‪ ,‬כשלא העזו‪ ,‬העזו בהתחלה לקרוא בילד בשמו‪.‬‬
‫הגירוש לפודגוז'ה הסתיים ב‪ 9-‬בערב ביום ה‪ 41-‬במרץ ‪.0940‬‬
‫במקביל לגירוש היהודים התקיימה העברה של האוכלוסייה הפולנית מפודגוז'ה‬
‫לקאז'ימז'‪ ,‬פרבר יהודי לשעבר‪ .‬תוהו ובוהו כללי שלט בזמן הגירוש הזה‪.‬‬
‫איתרע מזלי שהצלחתי להעביר את מטלטלי לפודגוז'ה ביום ‪ 09‬במרץ‪ ,‬כך‬
‫שיכולתי ביום הראשון של הגירוש‪ 91 ,‬במרץ‪ ,‬להתמסר להצלת רכושם של‬
‫בתי הכנסת‪ ,‬ושוב בלי כל הוראה ועל דעת עצמי‪.‬‬
‫הקהילה היהודית העמידה לרשותי כמה עגלות וכמה אנשים‪ ,‬ובעזרתם הצלחתי‬
‫מה שניתן להציל וריכזתי את המיטלטלין של בתי הכנסת העתיקים בתוך בניין‬
‫של הקהילה היהודית בפודגוז'ה‪ ,‬ברחוב ליאונובסקי ‪ .4‬הצלחתי לאסוף את כל‬
‫‪- 96 -‬‬

‫ספרי התורה הכשרים והפסולים‪ ,‬כמאה חמישים ביחד‪ ,‬מנורות‪ ,‬פרוכיות‪,‬‬
‫מפות רקומות מבית הכנסת של הרמ"א‪ ,‬וכן פנקסים עתיקים‪.‬‬
‫העגלה האחרונה הגיעה אחרי השעה ‪ 9‬בערב ב‪ 41-‬במרץ ‪.0940‬‬
‫הואיל והייתה סכנת‪-‬נפשות להימצא ברחוב אחרי השעה ‪ 9‬בערב‪ ,‬שעת העוצר‪,‬‬
‫בקשתי מעוברים ושבים שיעזרו לי להוריד את הרכוש היקר מן העגלה ולהכניסו‬
‫לפרוזדור של בניין הקהילה‪ .‬במשך רגעים ספורים בוצעה המלאכה‪.‬‬
‫בבתי הכנסת נשארו רק ספסלים ושולחנות‪ ,‬ארונות קודש‪ ,‬וכן מנורות על‬
‫התקרה‪ ,‬שאי‪-‬אפשר היה להורידן‪.‬‬
‫ספרים וסידורים העברנו לבית הכנסת הגדול ע"ש ר' אייזיק‪ ,‬בתקווה שנוכל‬
‫להעבירם אחרי ‪ 41‬במרץ‪.‬‬
‫ביום ‪ 44‬במרץ קיבל ועד הקהילה בראשותו של ד"ר רוזנצוויג הוראה למסור את‬
‫כל המפתחות של בתי הכנסת לידי "טרויהאנדשטלה"‪ ,‬הנציגות האזרחית‬
‫הכלכלית של הממשלה הגרמנית‪ .‬אולם כבר למחרת פנינו לטרויהאנדשטלה‬
‫בבקשה להרשות לנו להעביר את יתר המיטלטלין מבתי הכנסת לרובע היהודי‪.‬‬
‫כשהטיפול בבקשתנו התמהמה‪ ,‬וכבר עבר חודש מאז הגשנו את הבקשה‪,‬‬
‫אזרתי אומץ והחלטתי להתערב באופן אישי בזירוז בקשה‪ ,‬וכאן אני חייב לציין‪,‬‬
‫כי היהודים שעבדו במפעלים שונים בעיר ואושרו ע"י משרד העבודה הגרמני‬
‫כמביאים תועלת לכלכלה הגרמנית היו מקבלים אישורים מיוחדים ליציאה‬
‫מהגטו למקום עבודתם בעיר‪ .‬הרישיונות האלה כוחם היה יפה לחודש אחד‪,‬‬
‫ולמקבל‬

‫הרישיון‬

‫היה‬

‫משרד‬

‫העבודה‬

‫הגרמני‬

‫מחתים‬

‫חותמת‬

‫"פאסירארלאובינס" – "רישיון מעבר" בתוך תעודת הזהות‪ .‬את רישיון המעבר‬
‫קיבלו גם חברי ועד הקהילה ופקידים בכירים של הקהילה‪.‬‬
‫מתוך הערכה לעבודתי שעשיתי עד אז שלא על מנת לקבל פרס‪ ,‬הוזמנתי ע"י‬
‫נשיא הקהילה לארגן את מחלקת הבנייה‪ ,‬ואח"כ להיות מנהל המחלקה הזאת‪.‬‬
‫בתוקף תפקידי היה לי רישיון מעבר‪ ,‬וכשהתרחבו הפעולות של מחלקת הבנייה‬
‫– הייתי מקבל רישיונות מעבר תלת‪-‬חודשיים ישר מהנהלת המשטרה‪.‬‬

‫‪- 97 -‬‬

‫הרישיונות חודשו בשבילי עד ‪ 03‬במרץ ‪ ,0943‬כלומר‪ ,‬עד חיסול הגטו והעברת‬
‫חלק מיושביו למחנה פלאשוב‪ .‬השתדלנו באמצעות "טרויהאנדשטלה" –‬
‫הנציגות הכלכלית הגרמנית‪ ,‬למצוא דרך אל הממונים על הבתים ועל בתי‬
‫הכנסת‪ ,‬כי כל ממונה רשאי היה להחליט אם מותר להוציא את המיטלטלין‬
‫מבית הכנסת או לא‪ .‬מצאנו דרכים שונות אל "הממונים על הבתים" וכך הצלחנו‬
‫להעביר לתוך הגטו חלק מהשולחנות והספסלים‪ ,‬קצת ספרים יקרים וסידורים‬
‫וכמעט את כל ארונות‪-‬הקודש‪.‬‬
‫את המנורות על התקרות אסור היה להוריד‪ ,‬הן היו מיועדות ע"י הגרמנים‬
‫לקישוט הטרקלינים של הגנראלגוברנאטור פראנק וחבר מרעיו‪.‬‬
‫כאן ראוי לספר על מקרה שקרה בזמן העברת ארונות הקודש‪ .‬יום אחד‬
‫תכננתי להוריד את ארון הקודש מן הקומה הראשונה של בית הכנסת ע"ש‬
‫ר' אהרון ברחוב יוזפה ‪ ,3‬מול "בית הכנסת הישן"‪ .‬הארון הזה עשוי מפח ברזל‬
‫והיה מחולק לחלק עליון בשביל ספרי תורה וחלק תחתון בשביל ספרים‪.‬‬
‫הגענו לשם בעגלה רתומה לשני סוסים‪ .‬הצטרפו אלי ארבעה סבלים יהודיים‬
‫חזקים‪ .‬מיד נוכחתי לדעת‪ ,‬כי ארבעת הסבלים לא יוכלו להזיז את הארון הכבד‬
‫ממקומו‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה להורידו במדרגות מהקומה הראשונה‪.‬‬
‫למזלי עברו כמה שיכורים פולניים‪ ,‬הסתכלו בלגלוג על עבודתנו והודיעו כי בעד‬
‫‪ 11‬זהובים מוכנים הם להוריד את הארון ולהעמיסו על העגלה‪.‬‬
‫תחילה לא האמנתי להם‪ ,‬חשבתי שאולי הם רוצים למתוח אותנו‪ ,‬אבל לבסוף‬
‫אישרתי את ה"עיסקה"‪ .‬אך מניין לקחת ‪ 11‬זהובים? ירדתי לרחוב‪ ,‬בתקווה‬
‫שאפגוש מכר או ארוץ לבניין הקהילה היהודית‪ .‬לפתע‪ ,‬ראיתי כי צועד לקראתי‬
‫יהודי כבן ‪ ,31‬בעל פנים הדורות‪ .‬היה זה דוד קורצמן‪ .‬כשספרתי לו‪ ,‬שאני זקוק‬
‫באופן דחוף ל‪ 11-‬זהובים‪ ,‬כדי לשלם בעד הורדת ארון הקודש מבית הכנסת‬
‫הזה‪ ,‬הוציא מיד את הכסף‪ ,‬כשפניו קורנות מרוב אושר‪ .‬קורצמן הוסיף‪" :‬אין לך‬
‫מושג כמה אני אסיר תודה לך בעד טרחתך להעביר את ארון‪-‬הקודש הזה לגטו‪.‬‬
‫את הארון הזה הזמנתי אצל יוליאן גולדשטיין – המסגרייה הטובה ביותר‬
‫בקראקוב – מפח שבחרתי בעצמי וקניתי ותרמתי לבית הכנסת של ר' אהרון‪.‬‬
‫‪- 98 -‬‬

‫בקושי הצלחתי לקבל רישיון לצאת ליום אחד מן הגטו‪ ,‬ומטרת יציאתי הייתה‬
‫לראות אם הארון עומד במקומו‪ ,‬ואם כן – לפנות אליך ולבקש להעבירו לגטו"‪.‬‬
‫שמחתנו המשותפת הייתה רבה‪ .‬מיד רצתי עם הכסף ועליתי בריצה במדרגות‪.‬‬
‫כשראתה החבורה מזומנים בידי‪ ,‬התאמצו והצליחו להוריד את הארון הכבד‪.‬‬
‫העברנו את הארון אל הגטו והעמדנו אותו בחדר המדרגות של בית הכנסת‬
‫"צוקר" ברחוב ונגרסקה ‪.1‬‬
‫בתוך הבניין של הקהילה היהודית הקצבנו חדר מיוחד לשמירת המיטלטלין‪,‬‬
‫מיינו את הפרוכיות‪ ,‬אווררנו אותן‪ ,‬ניקנו אותן ופיזרנו בתוכן נפטלין‪ ,‬ומסודרות‬
‫שמנו אותן בתוך ארונות‪.‬‬
‫ידענו כולנו שבחדר הזה האוצרות היקרים שלנו לא יישמרו זמן רב‪ .‬חששנו‬
‫שעין הגסטאפו תראה את האוצרות האלה‪ .‬אנשי הגסטאפו היו אורחים‬
‫שכיחים אצלנו‪ ,‬ויום אחד יכול להגיע צו מגבוה להמציא את האוצר הזה‬
‫למקום מסוים‪.‬‬
‫בהשתדלותי קראה הנשיאות של הקהילה היהודית ישיבה מיוחדת של‬
‫הרבנות‪ ,‬שנתבקשה להחליט על דרכי ההסתרה של ספרי התורה‪.‬‬
‫אין לי כישרון ספרותי מספיק כדי לתאר את הרצינות והדאגה שהיו נסוכות על‬
‫פניהם של אותם ‪ 5‬או ‪ 01‬רבנים מגדולי התורה‪.‬‬
‫עתה עמדו על הפרק שתי שאלות‪:‬‬
‫האם הגיע כבר הזמן לקבור את ספרי התורה?‬
‫ואם כן‪ ,‬איך לעשות זאת‪.‬‬
‫לבסוף הוחלט‪ ,‬שעדיין לא הגיעה השעה לקבור את ספרי התורה‪ .‬אומנם ע"י‬
‫קבורה אפשר למנוע "בזיון" ו"חילול השם"‪ ,‬אבל הקלף והכתב בספרי התורה‬
‫המוטמנים בתוך האדמה עלולים להתקלקל‪.‬‬
‫הרבנים היו בדעה‪ ,‬שאם יוחלט על הטמנת ספרי התורה‪ ,‬הרי בהתאם לתלמוד‬
‫חייבים להטמינם בכדי חרס‪ .‬פירוש הדבר‪ ,‬שיהיה צורך לקנות כמה מאות‬
‫‪- 99 -‬‬

‫צינורות חרס ולהטמינם בקבר מיוחד‪ .‬אין סיכוי שנוכל לעשות זאת בלי ידיעת‬
‫הגרמנים‪ .‬לבסוף נתקבלה הצעתי‪ ,‬שעלתה בדעתי תוך כדי הישיבה‪ .‬הצעתי‬
‫להעביר את ספרי התורה לעליית‪-‬גג בבניין הראשי של בית‪-‬העלמין החדש‬
‫ברחוב אברהם ‪.3‬‬
‫הבניין הראשי של אולם הלוויות היה מחולק לשלושה חלקים‪ ,‬וכל חלק היה‬
‫מכוסה בכיפה אוריינטלית‪ .‬הכיפה האמצעית הייתה בגובה של ‪ 41‬מטר‪ ,‬ושתי‬
‫הכיפות הצדדיות בגובה של ‪ 04‬מטר‪ .‬הכיפות היו כולן על ציר אחד‪ ,‬כשביניהן‬
‫מקשרים מבנים של קומה אחת עם גג בטון שטוח ועם עליית‪-‬גג‪.‬‬
‫לאחת מעליות הגג הובילו מדרגות בטון‪ .‬עליית גג זו שימשה‪ ,‬מפני שהגג‬
‫העלייה בודד היטב ולא חדרה דרכו שום רטיבות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬עליית הגג‬
‫השנייה‪ ,‬שרצינו להשתמש בה לאחסנת ספרי התורה‪ ,‬לא היו לה מדרגות‬
‫והייתה רטובה‪ ,‬כי הגג מעליה לא כוסה מנייר זפת‪ .‬האמננו שבמוקדם או‬
‫במאוחר ינחלו הגרמנים מפלה‪ ,‬ולמקום מסתור זה היו כל הסיכויים למלא את‬
‫תפקידו‪.‬‬
‫מחלקת הבנייה של הקהילה עיבדה הצעת תקציב לבידוד הגג וסידור גישה‬
‫לעליית‪-‬הגג‪ ,‬ועד הקהילה אישר את התקציב הדרוש לכך בסך ‪ 3,111‬זהובים‪.‬‬
‫הפחחים היהודים‪ :‬דינר‪ ,‬פאטרר ולאנגר ביצעו נאמנה את מלאכת כיסוי הגג‪,‬‬
‫אחר‪-‬כך סודר פתח בתקרה עם דלת ברזל‪ ,‬הוצב סולם גבוה‪ ,‬וכבר אפשר היה‬
‫לעלות לעליית‪-‬הגג ולרדת ממנה‪.‬‬
‫לשכת העבודה הגרמנית נתנה לנו כמה רישיונות יציאה מהגטו בשביל כמה‬
‫פועלים‪ ,‬שהיו צריכים לבצע עבודות מסוימות בבית‪-‬העלמין החדש‪.‬‬
‫ניצלנו את הפועלים האלה ועימהם העברנו יום‪-‬יום את ספרי התורה והטמנו‬
‫אותם בעליית הגג‪.‬‬
‫בתום העבודה נעלנו את הדלת לעליית‪-‬הגג‪ ,‬טייחנו את הפתח‪ ,‬הסירונו את‬
‫הסולם ואבן כבדה נגולה מלבנו‪..‬יהדות קראקוב נשמה לרווחה‪ .‬אולם‪ ,‬לא‬
‫לעולם חוסן‪.‬‬
‫בחודש מרץ ‪ 0943‬בשטח בית הקברות של קראקוב החליטו הגרמנים להקים‬
‫מחנה עבודה‪ ,‬שבסופו של דבר נהפך למחנה ריכוז הידוע לשמצה‪ .‬המחנה‬
‫‪- 011 -‬‬

‫נקרא מחנה פלאשוב‪ .‬למפקד המחנה מונה אמון ליאופולד גאט‪ ,‬מפקד אכזרי‪.‬‬
‫עם בניית המחנה הוא חיפש מבנה מתאים למשק המחנה‪ ,‬שבו יוכלו למצוא‬
‫מחסה לבעלי‪-‬החיים‪ :‬סוסים‪ ,‬חזירים‪ ,‬בהמות בקר‪ ,‬עופות ועוד בתנאי החורף‬
‫הקשים‪.‬‬
‫גאט נתן את עינו לאולם הלוויות שבתוך בית‪-‬העלמין‪ .‬הוא קרא מיד למהנדס‬
‫גרינברג‪ ,‬ונתן לו פקודה "להתאים" את הבניין בעל הסגנון הביזאנטי המובהק‬
‫עם שלוש הכיפות לצרכי שהיית בעלי החיים‪ .‬הרעיון היה "גאוני" עוד יותר‬
‫כאשר הוא פגע ברגשות היהודים‪.‬‬
‫לא ידע הרודן המנוול כי בעליית הגג נמצאים ‪ 011‬ספרי תורה‪ ,‬פרוכיות נהדרות‬
‫ועוד‪ .‬היה חשש גדול שגאט ימצא את כל האוצר היקר מכל לכל היהודים‪.‬‬
‫הגרמנים גילו את המחבוא היקר‪ .‬יעקב שטנדיג משער שהאוצר הוברח מחוץ‬
‫למחנה‪ .‬בתוך המחנה לא חוסל האוצר‪ .‬אם היה מחוסל במחנה‪ ,‬היהודים היו‬
‫יודעים על כך‪ .‬לדעתו‪ ,‬הועבר האוצר לפרנקפורט שבגרמניה‪ ,‬שם נמצא המכון‬
‫הגרמני לחקר התנ"ך‪ .‬כוונתו הייתה‪ ,‬שהאוצר יועבר ל"מכון לחקר בעיית‬
‫היהודים" שהקים אלפרד רוזנברג בשנת ‪ 0939‬בפרנקפורט‪.‬‬

‫בית מדרש "קובע עתים לתורה" רחוב יוזפה ‪ ,09‬קרקוב‪.‬‬

‫[ב‪]2‬‬

‫‪- 010 -‬‬

‫בוסק יוסף מספר‪:‬‬
‫כיצד ניסו להציל ספרי תורה בקראקוב ‪ -‬אך לשווא‬
‫בית תפילה זה היה מבנה קטן‪ ,‬ישן‪ ,‬שעמד על גבעה יחידה ברובע היהודי‪,‬‬
‫בצידם של חמישה בתי כנסת מפוארים שהקים ר' משה יעקליס‪ ,‬מגדולי עשירי‬
‫קאזימיז' למען הישיבה של חתנו ר' נתן נטע שפירא‪ ,‬דמות אפופה אגדות‪ ,‬שעל‬
‫מצבתו חקוק‪" :‬הוא‪ ,‬שאומרים עליו‪ ,‬שדיבר איתו אליהו פנים‪-‬אל פנים"‪.‬‬
‫במרוצת הזמן נהפך בניין הישיבה לבית מדרש‪ .‬הפנים שלו היה התגלמות‬
‫האפלולית של ימי הביניים‪ .‬בחלונות המעטים של האולם הגדול אפשר היה‬
‫לראות את עובי הכתלים‪ .‬השולחנות באולם היו כבדים‪ ,‬הספסלים עבי‪-‬קרשים‬
‫ומשופשפים מרוב שנים‪ .‬על הקירות היו מדפים‪-‬מדפים ועליהם רבבות ספרים‪:‬‬
‫חומשים‪ ,‬גמרות‪ ,‬משניות‪ ,‬מדרשים‪ ,‬פוסקים‪ ,‬שו"ת ופירושים לאלפים –‬
‫בתבניות גדולות‪ ,‬קטנות ובינוניות‪ .‬הספרים מדפוסי איטליה ופולין‪ ,‬קראקא‬
‫ווילנא וכו'‪ ,‬ספרים פופולאריים ונדירים יקרי‪-‬מציאות‪ .‬עשרות מנורות נחושת‬
‫מהמאות ה‪ 03-‬וה‪ 05-‬תלויות היו מהתקרה‪ ,‬מעוטרות בנשרים ובאריות‪ ,‬ובהם‬
‫דלקו מאות נרות‪.‬‬
‫המנורות העתיקות יותר נשדדו על ידי השוודים‪ ,‬שפלשו לפולין במאה ה‪03-‬‬
‫והגיעו אף לקראקוב‪ .‬מי יודע באיזו כנסייה נוצרית הן תלויות היום‪…‬‬
‫בארון הקודש היו עשרות ספרי תורה‪ ,‬מהם קטנים בגודל של ספר מודפס‪,‬‬
‫מהם גדולים עד שקשה היה לשאת אותם‪ .‬כן היו מנורות כסף‪ ,‬טסים וידיות‪,‬‬
‫עשרות פרוכות ברוקט וקטיפה רקומות כתרים ואריות בזהב ושמותיהם של‬
‫התורמים‪.‬‬
‫בתיבה אחת היה ספרו של רבי נתן נטע שפירא "מגלה עמוקות על התורה" עם‬
‫הערות שוליים של בן המחבר‪ ,‬ר' שלמה שפירא; ובצד הספר הזה – טס לתורה‬
‫עם שקלי‪-‬כסף מימי בר‪-‬כוכבא‪ .‬מי ידע איזו דבר עבור אלה עד שהגיעו לבית‬

‫‪- 012 -‬‬

‫המדרש הישן בקראקוב‪ .‬היו שאמרו‪ ,‬כי הביאו אותם עמם גולים שהגיעו‬
‫מפראג‪ .‬אך איך הגיעו אלה לפראג?‬
‫בבית הכנסת הזה התפללו המשפחות המכובדות ביותר בקאזימיז' – משפחות‬
‫לנדא‪ ,‬הורוביץ‪ ,‬ראקובר ואלכסנדרוביץ‪ .‬כל אחד מבני משפחות אלו יכול היה‬
‫להצביע על אי אלה חפצי קדושה – ספרי תורה‪ ,‬גביעים‪ ,‬פרוכות וכד' – שתרמו‬
‫בני משפחתו לבית המדרש הזה‪ .‬והנה באו הגרמנים ‪…‬‬
‫בימיי‪ ,‬היו גם במשפחות אלו מתבוללים‪ ,‬שהתרחקו מהחיים החברתיים של‬
‫הציבור היהודי‪ ,‬אך בראש השנה היו גם הם באים לתפילה‪ ,‬ובערב יום‬
‫הכיפורים היו מגיעים אל "הקערה" לשלם את תשלומם השנתי‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬ביום הכיפורים‪ ,‬היו יושבים כל היום בבית התפילה – רופאים‪ ,‬עורכי‬
‫דין‪ ,‬עיתונאים‪ ,‬מנהלי בנקים ועסקים גדולים‪ .‬הם באו חבושי צילינדרים‪ ,‬שאף‬
‫פעם לא השתמשו בהם במשך כל השנה‪ .‬עתה‪ ,‬לכבוד יום הכיפורים‪ ,‬הוצאו‬
‫אלה מהנרתיקים‪ .‬תמיד הביאו איתם את המחזורים העתיקים – דפוסי איטליה‬
‫גרמניה והולנד‪ .‬היו בתוכם כאלה‪ ,‬שבמשך כל השנה‪ ,‬בהיותם בחברה‬
‫הפולנית‪ ,‬השתדלו להשכיח את מוצאם היהודי‪ ,‬אך ביום הכיפורים‪ ,‬בחברת‬
‫היהודים‪ ,‬היו מעלים תמיד את ייחוסם היהודי‪ ,‬את מוצאם מרבנים מפורסמים‪.‬‬
‫היו שהתפארו בקירבה למשפחת קלהורה‪ ,‬שאחד מבניה‪ ,‬הרוקח‪ ,‬נשרף על‬
‫קידוש השם‪ .‬לעומתם‪ ,‬התפארו בני משפחת בלייכר להסתעפויותיה‪ ,‬שמוצאם‬
‫ממרים‪-‬ביילה‪ ,‬אחות הרמ"א‪ ,‬שבעלה ר' פנחס הורוביץ‪ ,‬היה יו"ר ועד ארבע‬
‫ארצות שבפולין ומחותנו של ר' מאיר ואהל אב"ד בריסק‪ ,‬שהיה בנו של ר' שאול‬
‫ואהל – מלך פולין למשך יום אחד‪.‬‬
‫היינו משפחה שומרת מצוות וקשורים לבית המדרש הזה במשך כל השנה‪.‬‬
‫מילדותנו קלטנו בבית סיפורים ואגדות על בעל ה"מגלה עמוקות"‪.‬‬
‫לעיתים‪ ,‬כילדים‪ ,‬ישבנו בשעת הסעודה השלישית בשבתות בבית המדרש‪ ,‬ליד‬
‫השולחנות הארוכים‪ ,‬עם יהודים מבוגרים וצעירים‪.‬‬
‫‪- 013 -‬‬

‫הערב היה יורד‪ ,‬היהודים אוכלים פרוסת חלה עם חתיכת דג מלוח ושותים מעט‬
‫מי דבש ומפזמים ושרים בקול מונמך‪ ,‬כאילו מתוך צער של פרידה מן השבת‪.‬‬
‫ואני‪ ,‬בדמיוני‪ ,‬רואה שר' נתן נטע יושב בראש השולחן ולידו הנביא אליהו‪ ,‬אולי‬
‫בבגדי קבצן ואולי לבוש כאחד היהודים המסובים כאן‪ ,‬בחלוק של משי שחור‪,‬‬
‫יושב ושר עם כולם‪ .‬רק הדלקת נר ההבדלה הייתה מוציאה אותי מהחלומות‪.‬‬
‫זוכר אני היטב את החגיגה הגדולה האחרונה שנערכה בבית המדרש הזה‪.‬‬
‫אבא שלי‪ ,‬ליאון‪ ,‬תרם ספר תורה לזכר סבא המנוח‪ .‬בכל העולם היהודי‬
‫ידועים היו סופרי סת"ם שבליטא‪ .‬אבא עם אחיו רומק נסעו לעיירה סלונים‬
‫הרחוקה ושם הזמינו את הספר‪ .‬שנתיים ארכה הכתיבה וספר התורה הגיע‪.‬‬
‫למסיבה שערך בדירתו לסיום הכתיבה הזמין אבא רבנים‪ ,‬ידידים ומכרים‪ .‬כל‬
‫אחד התכבד במילוי אות אחת‪.‬‬
‫ראשון הממלאים היה הרב הדיין ראב"ד קראקוב‪ ,‬ר' משה בלייכר‪ ,‬בן דודה של‬
‫הסבתא‪ .‬אחריו באו אחרים וידידים‪ ,‬וראשונים סיני אלכסנדרוביץ וקלמן‬
‫באומינגר‪ .‬ליד כל אחד עמד הסופר ופיקח על המילוי‪ ,‬שנעשה בנוצת אווז‪ .‬נטפי‬
‫זיעה עלו על מצח הכותבים בדחילו ורחימו‪.‬‬
‫לאחר שרשם את האות‪ ,‬קיבל כל אחד כוסית יין ופרוסת עוגה‪ ,‬וכל הקרואים‬
‫בירכוהו‪ .‬כולם היו מאושרים מעבודת הקודש שעשו‪ .‬כשהסתיימה הכתיבה‪,‬‬
‫לקח אבא את הספר בזרועותיו‪ ,‬יצא מהבית לרחוב‪.‬‬
‫מעל לספר התורה נפרשה חופה‪ ,‬אבא הלך וכעשרים‪-‬שלושים יהודים אחריו‪.‬‬
‫אט‪-‬אט הלכו כולם ונרות דולקים בידיהם‪ .‬הם הלכו ושרו מזמורי תהילים‪ .‬עברו‬
‫ברחובות הרובע היהודי‪ ,‬נכנסו לכיכר הראשית‪ ,‬האפופה אגדות מהעבר היהודי‪.‬‬
‫זו הייתה כיכר מרובעת‪ ,‬שבצדה הדרומי עמד בית הכנסת הישן‪.‬‬
‫ממול לבית הכנסת הישן‪ ,‬בצד הצפוני של הכיכר‪ ,‬ניצב בית ענק‪ ,‬עתיק‪ ,‬ביתו‬
‫של הרב ר' שמואל לנדא‪ .‬בצד המערבי של הכיכר עמד בית הכנסת של הרמ"א‬
‫וסמוך לו‪ ,‬בלב הכיכר‪ ,‬היה מגרש מוקף חומה‪ .‬סופר שעמד שם פעם בית‪ ,‬בו‬
‫‪- 014 -‬‬

‫נערכה חתונה ביום שישי‪ .‬מסיבת החתונה נמשכה‪ ,‬התזמורת ניגנה והנה‬
‫החשיך היום ובאה השבת‪ .‬הרמ"א תבע מהמשתתפים להפסיק את הנגינה‪ ,‬אך‬
‫הם סירבו‪ .‬הרב תבע בשנית – והם שוב דחו את דבריו‪ .‬אז קילל הרב את הבית‬
‫והוא נבלע באדמה על כל הקרואים‪.‬‬
‫ממול לבית הכנסת של הרמ"א עמד בית הכנסת של ר' וולף פופרס‪.‬‬
‫אל בית הכנסת הישן היו יורדים במדרגות‪ ,‬ועל כן היה רק חלקו העליון גלוי‬
‫מהרחוב‪ .‬עשרות בתי תפילה ו"שטיבלך" של חסידים היו פזורים בבתי המגורים‬
‫מסביב לכיכר‪ ,‬ותמיד בקע מתוכם קול צעירים לומדים‪.‬‬
‫הכיכר הייתה מרוצפת בצורה גרועה וגם לא הייתה מוארת כראוי‪ ,‬אך בשעה‬
‫ששיירת החוגגים נכנסה לתוכה‪ ,‬הכל נשתנה בה‪ .‬מן הסמטאות‪ ,‬מהבתים‪,‬‬
‫החלו לזרום אנשים נושאי ספרי תורה ומחזיקי נרות דולקים להקביל את פני‬
‫ספר התורה החדש‪ .‬תוך ריקוד ושירה הלכו כולם לקראת החופה‪.‬‬
‫אלפי נרות דלקו‪ .‬בחלונות עמדו אנשים וגם בידיהם פמוטות ונרות דולקים‪.‬‬
‫אימהות החזיקו תינוקותיהן בזרועות והתבוננו בשיירה‪ .‬הזקנים‪ ,‬שלא הצטרפו‬
‫לריקודים‪ ,‬עמדו מהצד ורקעו ברגליהם לקצב המנגינות‪ ,‬מחאו כפיים‪ ,‬ועיניהם‬
‫מכוונות כלפי שמיים‪ .‬הבתים שמבסיס לכיכר היו צרים וגבוהים‪ ,‬האורות‬
‫הבהבו‪ ,‬והכל קיבל צורה של עולם מכושף‪.‬‬
‫בשעה שהשיירה נכנסה לחצר בית המדרש‪ ,‬שעד כה היה שרוי באפלה‪ ,‬הודלקו‬
‫כל נורות החשמל‪ .‬פנים בית המדרש היה מסויד מחדש‪ ,‬כולו זוהר‪ .‬הוא לא יכול‬
‫היה להכיל את כל אלה שהצטרפו לשמחה‪ .‬רובם נשארו בחוץ ונראו כהמון‬
‫אנשים העומדים מול מגדלור‪ .‬הספר הוכנס‪ ,‬הונח על במת הקריאה ואנשים‬
‫ניגשו לראות ביופי האותיות‪ .‬הספר נגלל עד לפרשת השבוע‪ ,‬ואז החלו‬
‫בקריאה‪.‬‬
‫אחרי הקריאה החלה הסעודה‪ .‬מנה אחר מנה‪ ,‬בלי קץ‪ ,‬בלי סוף‪ .‬המארחים‪,‬‬
‫מחזיקי הבקבוקים‪ ,‬הכוסיות ומגשי העוגיות‪ ,‬היו מחלקים בין המצטופפים בחצר‬
‫בית המדרש‪ .‬צלילי השירים ריחפו בכיכר ובסמטאות‪ .‬הצעירים‪ ,‬שהצטופפו‬
‫‪- 015 -‬‬

‫בכניסה של בית הכנסת‪ ,‬מבוסמים משתייה מרובה‪ ,‬הוציאו כלי נגינה והחלו‬
‫מנגנים פזמוני ריקודים‪ .‬בחצות יצאו לרחובות בשירה ונגינה‪ ,‬בהעירם את דיירי‬
‫הבתים‪.‬‬
‫אחרי חצות נגמר הכל‪ .‬אבא ובני המשפחה נותרו עדיין וקראו את מברקי‬
‫הברכה שהגיעו מידידים וממכרים‪ ,‬אשר מסיבות שונות לא יכלו להגיע‪ .‬בין‬
‫המברקים היה גם אחד מנחום סוקולוב‪ ,‬נשיא ההסתדרות הציונית‪ ,‬שהוזמן‬
‫כאחד הצאצאים של ר' נתן נטע שפירא‪ ,‬בעל "מגלה עמוקות"‪ ,‬אשר על שמו‬
‫נקרא בית המדרש‪ .‬בשעות הקטנות של הלילה חזרנו הביתה‪ .‬ברחובות‬
‫השכונה עמדה הדממה‪ .‬רק השמש של בית הכנסת הישן קרא את "השומרים‬
‫לבוקר" לתפילה‪ .‬אנשים בודדים החלו לצאת משערי הבתים‪.‬‬
‫ביום שבו יצאנו מקראקוב לגטו‪ ,‬העברנו בעגלות את המטלטלים לדירה‬
‫החדשה‪ .‬מאות ואולי אלפי עגלות העבירו את רכושם של היהודים‪ ,‬את כל מה‬
‫שלא מכרו ב"חצי חינם" – רהיטים‪ ,‬כלי‪-‬בית‪ ,‬מכונות‪-‬תפירה וכו' – לגויים; מכרו‬
‫מחוסר אפשרות לאחסן הכל בחדר האחד שקיבלו‪ ,‬בתוך דירה משותפת‬
‫למשפחות אחדות‪.‬‬
‫אני‪ ,‬בדרכי לגטו‪ ,‬עברתי ליד בית המדרש שלנו‪ .‬הייתה דומיה מסביב‪ .‬היהודים‬
‫עזבו כבר את השכונה והפולנים טרם הגיעו‪ .‬בית המדרש‪ ,‬שהיה סגור כבר‬
‫כשנה וחצי‪ ,‬עמד עזוב ומוזנח‪ ,‬ושביל העפר שהוליך אליו העלה עשבים‪.‬‬
‫אבא נשאר עדיין בדירה הישנה שלנו עד הערב‪ .‬היא הייתה ריקה‪ .‬בפינה עמד‬
‫ספר התורה שאותו הביא אבא הביתה ביום פרוץ המלחמה‪ .‬הספר היה עטוי‬
‫כותונת קטיפה בצבע תכלת ועליה אותיות רקומות בזהב‪ .‬כשהחשיך היום‪,‬‬
‫הסיר אבא את המזוזות ולקח את ספר התורה‪ .‬לא רצה להעבירו בעגלה‪.‬‬
‫יחד עם אחי הגדול הלכו שניהם ברחובות הריקים ונשאו את הספר הקדוש‪.‬‬
‫בדירה בגטו עטף אותו אבא בסדין‪ .‬במרוצת הזמן הועברנו פעמים אחדות‬

‫‪- 016 -‬‬

‫מדירה לדירה ותמיד – לגרועה יותר‪ .‬לצורכי קיום היינו מוכרים מן החפצים‬
‫שהבאנו עמנו‪ ,‬אך ספר התורה העטוף בסדין היה תמיד עמנו‪ .‬גם הוא בגלות‪.‬‬
‫כשבאה שעת חיסול הגטו‪ ,‬במארס ‪ ,3301‬והיה עלינו לעבור למחנה‬
‫פלאשוב‪ ,‬הסיר אבא‪ ,‬לראשונה מזה שנתיים‪ ,‬את הסדין מעל ספר התורה‪,‬‬
‫לקח מספריים בידו‪ ,‬היפנה את עיניו המלאות דמעות הצידה וגזר פעם אחת‬
‫בקלף ופעם אחת בדש מעילו ואמר‪ :‬הרואה ספר תורה שנקרע‪ ,‬חייב שתי‬
‫קריעות‪ .‬אחר כך לקח את הקיטל הלבן שלו‪ ,‬נשק לספר התורה‪ ,‬נשק ובכה‪,‬‬
‫עטף את ספר התורה והניחו על השולחן‪ .‬הוא נעל את הדלת ופנה להצטרף‬
‫לפלוגת העובדים אליה השתייך‪.‬‬
‫אותו יום ולמחרתו הובאו למחנה בעגלות‪ ,‬מוסתרים מתחת לחבילות ושקי‬
‫מזונות‪ ,‬המיועדים לאלפי הכלואים‪ ,‬מאות ספרי תורה מהגטו‪ .‬הם הוסתרו‬
‫ואוחסנו באחד המחסנים‪ ,‬עד שמצאו אותם אנשי הס‪.‬ס‪ ,.‬שעשו מיריעות‬
‫הקלף סוליות פנימיות למגפיהם וריפוד לכובעיהם‪ ,‬לשמירה מחדירת‬
‫הגשם‪.‬‬

‫[‪]46‬‬

‫שער הכניסה לבית הכנסת של הרמ"א‪.‬‬

‫‪- 017 -‬‬

‫הכריחו יהודים להשליך לזבל את ספרי התורה‬
‫בראש השנה ת"ש‪ ,0939-‬התנפלו הגרמנים על המתפללים שבישוב סקרניביץ‬
‫שבפולין בעת שהתפללו במחתרת‪ .‬בשלהי שנה זו שרפו הגרמנים את בית‬
‫הכנסת הגדול‪.‬‬
‫פולני ניסה לכבות את השריפה‪ .‬הגרמנים רצחו אותו‪ .‬הגרמנים הכריחו את‬
‫היהודים להשליך מה"שטיבל" של חסידי גור את ספרי התורה‪ .‬הבניין של‬
‫בית המדרש נמסר לידי אגודת "רולניק" הפולנית כדי שישמש כמחסן‪.‬‬
‫פרץ טרומפולר מספר תוך ייסורי מצפון‪ ,‬שלא עמד בניסיון ולא חירף נפשו‪.‬‬
‫כך היה המעשה‪ :‬הגרמנים סחבו אותו ל"שטיבל" של חסידי גור ושם הכריחו‬
‫אותו להשליך לתוך הזבל את ספרי התורה ואת כל ספרי הקודש שהיו בארונות‬
‫הספרים ב"שטיבל"‪.‬‬
‫הוא אומנם ניסה "לגנוב" מהם ספר תורה אחד‪ ,‬אותו הסתיר בתוך שק‪ ,‬אך‬
‫הגרמנים תפסו אותו והרביצו לו מכות רצח‪ .‬את הספרים לקחו למקום בלתי‬
‫ידוע‪.‬‬

‫[‪46‬א]‬

‫*******‬

‫יהודים ראו בקדושת התפילין כקדושת ספר תורה‪ .‬התפילין שבתמונה‪,‬‬
‫נמסרו לידי מציל לא יהודי ע"י אשת רב שנלכדה על ידי הגסטאפו‪]1[ .‬‬

‫‪- 018 -‬‬

‫קריאה בתורה בשמחה תורה תוך כדי חירוף נפש‬
‫ציפורה מוזר‪ ,‬נולדה ב‪ 40 -‬בנובמבר ‪ ,0933‬בגורא הומארא‪.‬‬
‫להלן תמצית עדותה [‪:]48‬‬
‫חודש תשרי בשנת תש"א היה עבורי חודש של בכי ופחד‪ .‬בתחילה נלקחו‬
‫הגברים מהגטו ואח"כ הודיעו לנו על גירוש מבתינו‪.‬‬
‫בעשרה לאוקטובר ‪ 0940‬בבוקר‪ ,‬הגיעה פקודה שעל כל היהודים‪ ,‬ללא יוצא‬
‫מהכלל‪ ,‬להתאסף תוך שלוש שעות בתחנת הרכבת‪ ,‬מצוידים באוכל לשלושה‬
‫ימים‪ .‬הם הוכנסנו לקרונות בקר ואחרי יומיים של פחד הגענו לאטאקי‪ ,‬עיירה‬
‫בבסארביה‪ ,‬מופרדת ממוגילב פודולסקי על ידי הניעסטער בטרנסניסטריה‪.‬‬
‫רק הגענו‪ ,‬גרשו אותנו חיילים רומנים מהקרונות לעיירה החרבה‪ .‬אנו נכנסנו‬
‫לבית קטן והרוס‪ .‬על הקירות היו כתובות בנוסח‪" :‬כאן קבורים ‪ 111‬יהודים‪,‬‬
‫אמרו קדיש אחריהם"‪ .‬פחד גדול תקף אותנו כאשר קראנו את המלים‬
‫הנוראות‪ …‬היינו שם שלושה ימים‪.‬‬
‫ביום השני היה שמיני בעצרת‪ .‬אבי הוציא ספר תורה‪ ,‬אותו לקח אתו ברגע‬
‫האחרון‪ ,‬וקרא בו בפני קהל גדול של אנשים מיואשים ובוכים‪.‬‬
‫ביום השלישי בערב נשכבנו על רצפת החדר להמתין לגורלנו‪ .‬פתאום שמענו‬
‫תנועה ערה בחוץ‪ .‬הרעש נשמע כאילו מגרשים בהמות בחוץ‪ .‬תקף אותנו‬
‫שיתוק מרוב פחד‪ ,‬עד שלא הצצנו אפילו דרך החלון לראות מה קורה‪ .‬קולות‬
‫הנרדפים נתנו לנו תכף את התשובה מבחוץ‪ .‬שמענו קולות מיואשים‪" :‬אימא‪,‬‬
‫תחזיקי מעמד‪ ,‬אחים‪ ,‬אחיות"‪ ,‬וכן קריאות נוספות‪ .‬על יד הבית אנו שומעים קול‬
‫גברי ופנימה פורצות שתי דמויות‪ ,‬עטופות בשק וקשורות בחבל‪ .‬הם מבקשים‬
‫שנסתיר אותם שלא ימשיכו לגרשם‪ .‬הם מספרים לנו ספורים מסמרי שיער‬
‫מהדרך מוועדענעץ לאטאקי‪ …‬אנחנו ישבנו כל הלילה ושמענו על אכזריות‬
‫החיות הנאציות‪.‬‬
‫‪- 019 -‬‬

‫בבוקר גרשו אותנו הלאה למוגילב פודולסקי‪ .‬כאן התחילה המצוקה הגדולה‪.‬‬
‫הפחד לא מש מאתנו לרגע‪ .‬למזלנו התקבל אבי לעבודה בבית היציקה של‬
‫מוגילב פודולסקי‪ ,‬שם עבד יותר משנתיים ותמורת עבודתו קיבלנו מנת מרק‬
‫וק"ג לחם‪.‬‬
‫מחמת הרעב והמצוקה הקשה‪ ,‬חלו הרבה אנשים ורבים מאד מתו ברחובות‪.‬‬
‫לא היה בית שלא היו בו קרבנות‪ .‬היה זה בלתי אפשרי לקבור את כולם בקברי‬
‫אחים והם נשארו ברחובות‪.‬‬

‫יהודים ממתינים לרפסודה שתעבירם לטרנסניסטריה בעת הגירוש ‪31.6.3309‬‬

‫[‪]0‬‬

‫‪- 001 -‬‬

‫שילמו בחייהם על הסתרת ספר תורה‬
‫אפל יעקב מספר לנו סיפור‪-‬עדות על קידוש השם ומסירות נפש של יהודים‬
‫למען הצלת ספרי תורה בצ'חנוב שבפולין‪ ,‬אבל שילמו על כך בחייהם‪.‬‬
‫וכך הוא מתאר את מעשה גבורתם [א‪:]48‬‬
‫היה זה בראשית תקופת הכיבוש הנאצי בצ'חנוב‪ .‬המפקד הגרמני היה רשע‪-‬‬
‫אכזר‪ ,‬סדיסט מנוון שחיפש בכל הזדמנות להתנקם ביהודים‪.‬‬
‫היה מקרה כאשר היהודים הצליחו במסירות נפש רבה להציל כמה ספרי‬
‫תורה ולא מצאו מקום להסתירם‪ .‬מה עשו? נמצאו כמה יהודים שהתנדבו‬
‫למבצע מסוכן זה‪ .‬בלילה אפל אחד הם יצא אל בית‪-‬העלמין העתיק [לפני‬
‫שהגרמנים הרסו אותו]‪ ,‬שם כרו בור עמוק וגנזו בתוכו את ספרי התורה‪.‬‬
‫לרוע המזל‪ ,‬מצא הגרמני הרוצח את ספרי התורה [קרוב לוודאי שהפולנים‪ ,‬הם‬
‫שהלשינו על כך]‪ ,‬והוא פקד על אנשי "היודנראט" למסור תוך זמן קצוב לידיו‬
‫את היהודים אשר הסתירו וגנזו את ספרי התורה‪.‬‬
‫היהודים נאסרו לאחר ששמותיהם נמסרו לידי הגרמנים ושילמו על כך‬
‫בחייהם‪ .‬ואלה שמותיהם של הגיבורים‪-‬הקדושים‪ :‬אחי מרדכי אפל‪ ,‬שמואל‪-‬‬
‫יעקב פודז'ורק‪ ,‬יוסף שטיפנהולץ וקלמן בגרבר‪.‬‬

‫‪- 000 -‬‬

‫יהודים שאינם דתיים‬
‫חירפו נפשם למען הצלת ספרי תורה‬
‫קדושת ספר תורה חשובה לדתיים ושאינם דתיים‪.‬‬
‫מהעדויות שהבאתי‪ ,‬נראה‪ ,‬לכאורה שרק יהודים דתיים‬
‫חירפו את נפשם למען הצלת ספרי תורה‪.‬‬
‫לפניכם מספר עדויות על גבורתם של יהודים שאינם‬
‫דתיים למען הצלת קודשי ישראל‪.‬‬

‫הצלת ספרי תורה בפיוטרקוב‬
‫בין כסה לעשור לשנת ת"ש [‪ ]0941‬התקרבה לבית הכנסת של פיוטרקוב‬
‫מכונית ובה קצינים גרמנים‪ .‬הוציאו מבית הכנסת את כל ספרי התורה‪,‬‬
‫למעלה משלושים במניין‪ ,‬והטילו אותם למגרש שממול בית הכנסת‪ .‬המגרש‬
‫מוקף היה בגדר עץ‪ ,‬ששימשה מחיצה לרחובות פילסודסקי וירוזולימסקה‪ .‬שני‬
‫הקירות האחרים של המגרש היו בתים ובניינים השייכים ליהודים‪.‬‬
‫בגדר העץ‪ ,‬בקיר שנמשך במקביל לרחוב פילסודסקי‪ ,‬היה פישפש‪ .‬על יד‬
‫פישפש זה העמידו שוטר ורובה בידו‪ ,‬לשמור על ספרי התורה‪ ,‬שהיהודים לא‬
‫יגנבו אותם משם‪.‬‬
‫עבר יום אחר יום וחג הסוכות הגיע‪ .‬החלו לרדת גשמים – וספרי התורה‬
‫פתוחים‪ ,‬ביניהם אף ללא מעיליהם עליהם‪ ,‬מתגוללים במגרש‪ ,‬נרטבים‬
‫בשלוליות המים ובבוץ שנצטבר כאן מימי הגשמים‪.‬‬

‫‪- 002 -‬‬

‫יהודים שעברו על פני המגרש וראו עלבונה של תורה וחילול השם הגדול‪,‬‬
‫שנעשה בקודשים – לבם נטף דם ועיניהם דמעה‪ .‬קמצו אגרוף בכיסם‪ ,‬אבל‬
‫לכלל מעשה לא יכלו להגיע‪.‬‬
‫חילול הקודש נגע מאד ללבו של אברהם ווייסהוף ז"ל‪ ,‬ששימש שנים רבות‬
‫חבר הנהלת העיר‪ ,‬חבר מועצת העיר ופרנס הקהילה‪ ,‬אחד מעמודי ה"בונד"‬
‫בפיוטרקוב‪.‬‬
‫מר ווייסהוף אירגן אחדים מבין חברי ה"בונד"‪ ,‬וכאשר שמר השוטר על יד‬
‫הפישפש שבגדר ברחוב פילסודסקי‪ ,‬חדרו אל תוך המגרש מבעד לדלתו של‬
‫בית יהודי‪ ,‬וכמעט לעיניו של השוטר אספו בזריזות את כל ספרי התורה‬
‫וחזרו באותה דרך שבאו‪ .‬משחזר השוטר‪ ,‬לאחר זמן קצר‪ ,‬למגרש – שוב לא‬
‫מצא שם אף ספר‪-‬תורה אחד‪.‬‬
‫ווייסהוף ואנשיו חילקו את ספרי התורה בין היהודים‪ .‬כעבור ימים אחדים הטעין‬
‫אותם בעגלה של חברת קדישא‪ ,‬הוציאם לבית הקברות והטמינם שם‪.‬‬

‫[‪]49‬‬

‫*******‬
‫ה"ּבּונְ ד" (תרגום מיידיש‪" :‬הברית") הוא כינויה של "מפלגת הפועלים היהודיים‬
‫של רוסיה‪ ,‬פולין וליטא"‪ .‬מפלגת הבונד הייתה מפלגה חילונית‪ ,‬והתנגדה למה‬
‫שנראה לחבריה כאופי הראקציונרי של החיים היהודיים המסורתיים ברוסיה‪.‬‬
‫המפלגה גם התנגדה לציונות ועלייה לארץ ישראל‪ .‬כמו כן‪ ,‬קידמה המפלגה את‬
‫השימוש ביידיש כשפה הלאומית של היהודים‪ ,‬והתנגדה לפרויקט הציוני‬
‫להחייאת השפה העברית‪.‬‬
‫*******‬
‫עדות נוספת‪:‬‬
‫באמצע המאה ה‪ 05-‬הקים בכספו רבה העשיר של פיוטרקוב‪ ,‬ר' נתן‪-‬נטע בית‬
‫כנסת שהיה מבנה ארכיטקטוני מפואר ובתוכו היו קישוטים אומנותיים בכותל‬
‫המזרחי‪.‬‬
‫‪- 003 -‬‬

‫ליד בית הכנסת היה בית מדרש עם ספרים רבים ויקרי מציאות שגם אותם תרם‬
‫ר' נתן‪-‬נטע‪.‬‬
‫ביום שלישי‪ ,‬חמישה בספטמבר ‪ 0939‬פלשו הגרמנים לעיר‪ .‬באותו יום נורו‬
‫כ‪ 41-‬יהודים‪ .‬למחרת הציתו את כל הרובע היהודי‪ .‬היהודים שניסו להינצל‬
‫מתוך הבתים הבוערים‪ ,‬נורו בו במקום‪.‬‬
‫עד ראש השנה לא התפללו בבית הכנסת‪ ,‬אבל עמדו כאן עדיין‪ ,‬כאילו לא קרה‬
‫כלום‪ ,‬ספרי תורה‪ ,‬ביניהם עתיקים‪ .‬גם תשמישי הקדושה העשויים כסף‪ ,‬שרב‬
‫ערכם ההיסטורי‪ ,‬עוד נמצאו כאן "כלי קודש" של כסף מן העיירה ליפניה‪,‬‬
‫משלזיה העילית‪ ,‬שהובאו ביום שלפני פרוץ המלחמה לשם ביטחון‪.‬‬
‫"כלי הקודש" של בית‪-‬המדרש הטמין השמש‪ ,‬ר' מרדכי‪-‬מנדל‪ .‬לעומת זה‬
‫נשארו בו כל ספרי התורה וספרי קודש אחרים‪.‬‬
‫ביום ראשון של ראש‪-‬השנה ת"ש‪ 0939-‬באו מעטים לבית הכנסת והתפילה‬
‫התנהלה בחיפזון‪ .‬בסוף תפילת מוסף נכנסו קצינים גרמנים אחדים ועצם‬
‫נוכחותם גרמה למהומה רבה בין המתפללים‪ ,‬שברחו דרך כל הפתחים‪.‬‬
‫ביום השני לא התפללו בבית הכנסת כלל‪ .‬מיד בבוקר התפרסמה הידיעה‬
‫המעציבה כי נאסרו ‪ 49‬יהודים‪ .‬שמצאו אותם מתפללים ב"שטיבל" של‬
‫אמשינוב‪ .‬לאחר עינויי ומכות נוראות גורשו יהודים אלה לגרמניה‪.‬‬
‫למחרת ראש‪-‬השנה ערכו חיפוש ברחוב היהודי סטארא‪-‬ווארשאווסקא מספר‬
‫‪ .03‬בשעת החיפוש נכנסו ל"שטיבל" המצוי באותו בית‪ ,‬קרעו את שני ספרי‬
‫התורה שבו ושרפו אותם‪.‬‬
‫בחיפוש אחר‪ ,‬שנערך באותו יום ברחוב גראנצ'ארסקא מספר ‪ ,00‬בביתו של‬
‫מר מיכלסון‪ ,‬קרעו ש"ס דפוס ווילנא וזרקו הקרעים דרך החלון לתוך הרחוב‪.‬‬
‫באותה החצר נמצא גם בית מדרש קטן של החברה "חסד של אמת"‪ ,‬הוציאו‬

‫‪- 004 -‬‬

‫מכאן שני ספרי תורה‪ ,‬פתחו אותם ושטחום בחצר‪ ,‬דרסו אותם ברגליהם‬
‫וחיללום‪.‬‬
‫היה ברור‪ ,‬שיש כאן לעשות דבר‪-‬מה כדי להציל את ספרי התורה מבית‬
‫הכנסת ומבית המדרש‪ .‬והואיל ואי‪-‬אפשר היה ליהודי להיראות ברחוב‪ ,‬כי כל‬
‫עובר נחטף לעבודת כפייה‪ ,‬פנו כמה נשים לרב לאו‪ ,‬שיטכס עצה למען הציל את‬
‫ספרי התורה‪ ,‬אבל הרב לא קיבל דבריהן ברצינות‪.‬‬
‫יום לפני ערב יום הכיפורים התקרבה משאית לבית הכנסת ולבית המדרש‪,‬‬
‫ממנה יצאו קצינים אחדים ונכנסו לבית הכנסת‪ ,‬מיד הגיעו אחריהם חיילים רבים‬
‫ועשו שמות בפנים בית הכנסת‪ ,‬השמידו את החיתוכים הנהדרים בקיר המזרחי‪,‬‬
‫הרסו את ארון הקודש שבמסגרת הכותל ואת הבימה‪ .‬חלק מספרי התורה‬
‫קרעו והניחום יחד עם שאר ספרי התורה במגרש שעל יד בית הכנסת‪.‬‬
‫אותו הדבר נעשה גם בבית המדרש‪ .‬הספסלים‪ ,‬העמודים‪ ,‬חלקי ארון הקודש‬
‫והבימה ההרוסים לרסיסים‪ ,‬הניחום באותו המגרש והפקידו שומרים לשמירה‪,‬‬
‫לבל יהינו היהודים‪ ,‬חלילה‪ ,‬להציל את ספרי התורה‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬בערב יום הכיפורים‪ ,‬הכניסו לבית הכנסת וכן לבית המדרש‪ ,‬בצפיפות‪,‬‬
‫מספר גדול של חיילים שבויים‪ ,‬פולנים ויהודים‪ .‬הואיל והאנשים היו כלואים כאן‪,‬‬
‫עשו צרכיהם בתוך בתי‪-‬הקודש‪.‬‬
‫חטפו יהודים לעבודות כפייה כדי לנקות את בתי‪-‬הקודש מזוהמת האדם‬
‫ומצואתו‪ .‬המנקים נאלצו להשתמש בטליתות‪ ,‬מעילים של ספרי תורה‪ ,‬פרוכיות‬
‫ו"קיטלים" ככלי ניקיון‪.‬‬
‫לאחר חג הסוכות‪ ,‬כשלושים ספרי תורה עדיין היו מונחים על המגרש‪,‬‬
‫ערומים ללא מעילים‪ ,‬חלק מעצי החיים שלהם שבורים‪ .‬בשל הגשמים שלאחר‬
‫סוכות היו שרויים במים‪ ,‬ולא הייתה כל אפשרות להצילם‪ ,‬כי תמיד הייתה עין‬
‫השומר המיוחד פקוחה עליהם‪.‬‬

‫‪- 005 -‬‬

‫בכל זאת סיכנו יהודים את נפשם‪ ,‬ולאו דווקא "היהודים היפים" אלא יהודי‬
‫"עמך" בתוכם חברי "בונד" רשמיים‪ ,‬שהתגנבו בלילה למגרש וקימעא‪-‬קימעא‬
‫"גנבו" משם את ספרי התורה‪ .‬כל כמה ימים נמצא במגרש ספר תורה אחד‬
‫פחות‪.‬‬
‫בראשית נובמבר רוקנו את בתי הקודש מן השבויים והורידו את השומר מן‬
‫המגרש‪ ,‬שספרי התורה היו מונחים שם‪ .‬מיד הזדרזו היהודים להצילם‪ ,‬והגויים‬
‫התנפלו על הספסלים‪ ,‬שולחנות ושיירי ארונות הקודש ובזזו אותם להסקה‪.‬‬
‫ספרי התורה שנשארו על המגרש וכן אלה שהצילום אחד‪-‬אחד והיו טמונים‬
‫בבתי היהודים השכנים‪ .‬הם הטעינו אותם על עגלה‪ ,‬אחריה הלכו מספר גברים‬
‫ונשים‪ ,‬כמו בהלוויית מת‪ ,‬עד בית החיים וקברו אותם באוהלי הרבנים‪ ,‬שמצאו‬
‫בהם מנוחת עולמים‪.‬‬
‫בית הכנסת ובית המדרש עמדו ריקים‪ ,‬אך סגורים ומסוגרים על "ידם"‪ .‬הודיעו‬
‫לנו‪ ,‬שהפולנים עקרו חלונות בית המדרש והם מוציאים ספרים שעדיין נשארו‬
‫שם‪ ,‬כדי להשתמש בהם כחומר להסקה‪ .‬החלטנו להציל את שארית הפליטה‪.‬‬
‫ביום ב' פרשת ויגש ת"ש‪ ,‬לפנות בוקר‪ ,‬נגשנו חברים אחדים ממועצת הזקנים‬
‫לבית המדרש‪ .‬כבר אתמול הכינונו חדר בביתה של אלמנה הסמוך לבית‬
‫המדרש וזו הסכימה לקבל ברצון את כל הספרים‪ .‬גם הזמנו אנשים שיעבירום‬
‫מהר ככל האפשר‪.‬‬
‫הואיל ודלתות בית המדרש לא היו נעולות בחותמת רשמית‪ ,‬אלא סגורים‬
‫במסמרים‪ ,‬פרצנו פנימה‪ .‬נכנסנו לבית המדרש ומראה מזעזע נתגלה לנגד‬
‫עינינו‪ .‬לא נשאר שם כלום מלבד קירות ערומים ומאות אחדות של ספרים‪ .‬מכל‬
‫הארונות‪ ,‬שולחנות‪ ,‬ספסלים‪ ,‬ארון הקודש‪ ,‬הבימה‪ ,‬נברשות והמתקן החשמלי‬
‫– לא נשאר כל זכר‪.‬‬

‫‪- 006 -‬‬

‫על הרצפה התגולל קש מעופש ומזוהם‪ ,‬יריעות של ספרי תורה התגוללו‬
‫קרועים‪ ,‬שברי עצי‪-‬החיים‪ ,‬תפילין חתוכים‪ ,‬ספרים ודפי ספרים קרועים‬
‫בזדון‪.‬‬
‫נגשנו עד מהרה לעבודה‪ .‬ברגעים ספורים הצלנו כל הספרים הנותרים‪,‬‬
‫למעלה משלוש מאות במספרם‪ .‬נשקנו את הקירות והתחלנו לעזוב את בית‬
‫המדרש‪ .‬עלה בדעתי להציץ לתא שבפרוזדור‪ .‬עם פתיחת הדלת מצאנו שני‬
‫ספרי תורה‪ ,‬שעצי‪-‬החיים שלהם שבורים‪ .‬כנראה‪ ,‬ששבוי יהודי הטמינם שם‬
‫באין רואה‪.‬‬
‫עזבנו את בית המדרש‪ ,‬ושוב סגרנו את הדלת במסמרים‪ ,‬כמקודם‪ .‬שעות‬
‫אחדות לאחר מכן הגיעה לבית המדרש קבוצה גדולה של פולנים וכשנודע להם‬
‫שבית המדרש ריק‪ ,‬עקרו את כל דלתותיו ומגרות החלונות‪ ,‬פרקו את הרצפה‬
‫ולא השאירו אלא ארבע קירות ערומים‪.‬‬

‫[‪]51‬‬

‫חילול ספרי תורה בפיוטרקוב‬
‫כאשר הגרמנים נכנסו לפיוטרקוב‪-‬טריבונלסקי התחילו רדיפות הדת ונאסרה‬
‫התפילה בציבור‪ .‬היהודים לא ויתרו על התפילה בציבור וקיימו מנינים‬
‫במחתרת‪ .‬מבין היהודים היו אמיצי לב ונחושים‪ ,‬שקיימו תפילה בציבור בראש‬
‫השנה בבית הכנסת הגדול ובבית המדרש‪ .‬רוב המתפללים התפללו בבית‬
‫הכנסת של "דוברוצ'ינושץ"‪ ,‬במניינים פרטיים וב"שיטבלך"‪.‬‬
‫בימים הנוראים של שנת ת"ש‪ ,0939-‬ערכו הגרמנים מצוד על גברים יהודים‪.‬‬
‫אלה שנתפסו‪ ,‬נצטוו לנקות בטליתות שלהם את הרחובות ואת בתי‪-‬השימוש‬
‫העירוניים‪.‬‬
‫‪ 31‬יהודים‪ ,‬וביניהם המתפללים מ"שטיבל" של חסידי אמשינוב הועלו על‬
‫משאית ונלקחו למחנה‪-‬ריכוז בתוך גרמניה‪ .‬הללו חזרו אחרי חודש כאשר‬
‫‪- 007 -‬‬

‫בגדיהם קרועים ובלואים‪ .‬אחד מהם‪ ,‬ר' פרץ פרשקר לא עמד בעינויים ומת‬
‫בדרך‪.‬‬
‫בעת המצוד בראש‪-‬השנה גילו הגרמנים את ה"שטיבל" של חסידי סטריקוב‪.‬‬
‫הוציאו משם את כל ספרי התורה וחיללו אותם‪ .‬כך נעשה הדבר בבית‬
‫המדרש של "חסד של אמת" ברחוב גרנצסקה‪ .‬בימים הנוראים של שנת ת"ש‬
‫הפכו הגרמנים את בית הכנסת ואת בית‪-‬המדרש שלידו‪ ,‬למחנה שבויים‪ .‬הם‬
‫השליכו מבית הכנסת ומבית‪-‬המדרש את כל ספרי התורה לכיכר שליד בית‬
‫הכנסת‪ .‬יהודים הסתכנו והצילו חלק מספרי תורה והחביאו אותם בתוך‬
‫"אוהלי" הקבורה של האדמו"רים בבית העלמין‪ .‬לפי גירסה אחת גנזו את‬
‫הספרים בתוך ארגזים מרופדים בזכוכית‪.‬‬

‫[‪51‬א]‬

‫הגאון רבי משה חיים לאו‪ ,‬רבה של פיוטרקוב‬
‫התייצב לגירוש עם ספר תורה בעת שילוחו למחנה‬
‫ההשמדה טרבלינקה‪ ,‬מרחשוון תש״ג‬
‫בראשית קיץ תש"ב – ‪ 0944‬היה הרב לאו אחד הרבנים הראשונים שנודע להם‬
‫על שיטות ההשמדה בגזים‪ .‬שני אברכים צעירים‪ ,‬שמצאו מקלט בביתו‪ ,‬סיפרו‬
‫על הזוועות במחנה חלמנו‪ ,‬שם הומתו יהודים בגזים בתוך משאיות‪ .‬רבים לא‬
‫האמינו לסיפורים‪ ,‬אבל הרב האמין וניסה מיד לפרסם את המידע‪.‬‬
‫במקביל פעלו תלמידיו מפרשוב שבסלובקיה להציל אותו ואת משפחתו ולהעביר‬
‫אותם דרך הגבול לסלובקיה‪ .‬אבל כל אימת שעלה הנושא לדיון‪ ,‬הרב דחה את‬
‫ההצעה בכל תוקף בנימוק שאין הוא מוכן לעזוב את בני עדתו בשום אופן‪.‬‬
‫בימים הנוראים תש"ג‪ 0944-‬כבר הורגש האסון המתקרב‪ .‬בליל "כל נדרי" הרב‬
‫נשא דרשה של למעלה משעתיים בה עורר את הקהל לתשובה‪.‬‬
‫בראשית אוקטובר ‪ 3309‬רוכזו יהודי פיוטרקוב בכיכר המנזר הפרנציסקני‪,‬‬
‫ולאחר סלקציה גורשו כ‪ 41 -‬אלף יהודים לטרבלינקה‪ .‬הרב לאו האשים חלק‬
‫‪- 008 -‬‬

‫מהמנהיגים היהודיים שהם מסייעים לגרמנים בבצוע האקציה‪ .‬על רקע זה‬
‫התעמת קשות עם יושב ראש היודנראט‪ ,‬שמעון ורשבסקי‪.‬‬
‫באותם ימים לא פסק הרב מלעסוק בשאלות הלכתיות בוערות‪ .‬הוא פסק‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬שאסור למסור ילדים לפולנים כאשר ברור שיתחנכו כנוצרים‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫הוא חיזק ידי ילדים וילדות שעמדו לברוח‪ ,‬והדגיש באוזניהם את עיקרי היהדות‬
‫כדי שלא ישכחו‪.‬‬
‫בלילה שלפני תחילת הגירושים מצא הרב זמן להיפרד מבנו נפתלי‪ .‬בשיחה זו‬
‫הציע הרב דרכים להצלת המשפחה על ידי פיזורם במקומות מחבוא עד יעבור‬
‫זעם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬על עצמו הוא גזר להתייצב בגלוי בכיכר המשלוחים‪ .‬הוא‬
‫הסביר כי אם יתחבא – עלולים יהודים רבים שהסתתרו להתגלות כאשר יחפשו‬
‫אחריו‪ .‬אבל הנימוק העיקרי שהיה בפיו‪" :‬רועה אינו מפקיר את עדרו מול‬
‫להקת זאבים‪."…‬‬
‫את השיחה סיים בדברים נרגשים‪' " :‬ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים‬
‫לגבולם' – אתם צעירים ואסור לכם להתייאש‪ .‬נבואת הנחמה של ירמיהו אינה‬
‫מליצה אלא המלצה לאלה שיזכו לצאת מכאן‪ .‬אם יעזור ה' ותצאו בשלום‬
‫מהשריפה הזאת‪ ,‬תדעו למצוא את ביתכם שהוא לא הבית הזה או כל בית אחר‬
‫על אדמה מתנכרת ועוינת זו‪ ,‬ביתכם יהיה בארץ ישראל גם אם יהיה צורך‬
‫לקנותה בייסורים‪ ,‬אך יהיו אלה ייסורי אהבה שגם שכרם בצדם"‪.‬‬
‫כשהחלו האקציות‪ ,‬התייצב הרב יום יום בכיכר כשהוא לבוש קיטל וספר‬
‫תורה קטן בידו‪ .‬באחד הימים האלו היה בנו‪ ,‬הרב ישראל מאיר‪ ,‬עד למעמד‬
‫השפלה נוראה של אביו הרב‪ ,‬כאשר מפקד הגסטאפו הצליף בכל כוחותיו באלת‬
‫גומי על גבו של הרב‪ .‬העילה למכות אלו הייתה סירובו לגלח את זקנו כדי‬
‫לשמור על כבוד מוסד הרבנות‪ .‬יחד עם זה‪ ,‬לאחרים הוא פסק לציית ולהוריד‬
‫את הזקן כדי להינצל מעונש‪ .‬באותו יום נערכה סלקציה‪ ,‬ובנו שמואל (מילק)‬
‫נלקח לאחד המשלוחים‪ .‬כל מאמצי הרב להצילו נכשלו‪.‬‬
‫ב‪-‬ג' מרחשוון תש"ג הגיע תורה של קהילת פיוטרקוב‪.‬‬

‫‪- 009 -‬‬

‫"יהודים התחבאו ואל תלכו כצאן לטבח!״ קרא רבי משה חיים לאו‪ ,‬רבה של‬
‫העיר לבני קהילתו‪ .‬אך הוא עצמו הלך והתייצב במגרש השילוח כשספר‬
‫התורה הקטן בזרועו‪.‬‬
‫אותו הכירו הרוצחים‪ ,‬כי עד יומו האחרון שמר על לבושו וזקנו‪ ,‬בשל היעלמו מן‬
‫המגרש עלולים היו לערוך חיפושים יסודיים ולגלות עשרות מחבואים‪ ,‬הסבירו‬
‫למקורביו‪.‬‬
‫במשך שבוע שלם התנהל הרצח המאורגן והוא עמד על המגרש‪ ,‬חזה בזוועות‬
‫שפקדו את קהילתו ונשאר עומד על משמרתו‪.‬‬
‫הסופר מ"ג‪ ,‬איש פיוטריקוב‪ ,‬שעבר את כל שבעת מדורי הגיהנום הנאצי‪ ,‬מספר‬
‫מפי עד ראיה על נאומו האחרון של הרב בתוך קרון המוות‪ ,‬שהובילו‬
‫לטרבלינקה‪ .‬הרב דרש את מאמרו של רבי עקיבא‪ :‬״כל ימי הייתי מצטער מתי‬
‫יבוא לידי ואקיימנו״‪ ,‬ונאומו חוצב להבות אש ורווי התרגשו עזה‪ ,‬ריתק את‬
‫שומעיו‪ ,‬שהתעלמו מן הצפוי להם‪ .‬הוא תבע מהם ללכת לקראת הקץ כיהודים‬
‫ההולכים לקדש את השם‪ ,‬כי כל יהודי הנהרג באשר הוא יהודי‪ ,‬קדוש הנהו‪.‬‬
‫"מוטב מוות שיש בו חיים מחיי השעה הזו שהמוות מרחף עליהם"‪ ,‬קרא לבני‬
‫עדתו‪.‬‬
‫ב‪-‬י' במרחשוון תש"ג ‪ .0944-‬יצא המשלוח האחרון לטרבלינקה‪ .‬אחד‬
‫מהשרידים‪ ,‬סיפר שהוא עמד ליד הרב ברחבת בית הכנסת‪ ,‬וכאשר ראו את‬
‫המחזה המזעזע כיצד הרוצחים יורים בתינוקות בזרועות אמותיהם וגוררים את‬
‫זקני העדה הפצועים על הקרקע – נשמעה זעקתו של הרב‪" :‬מדוע אנו‬
‫עומדים?! – נתנפל עליהם בציפורניים!"‪ .‬ראש המרצחים הגיב מיד‪" :‬גם שם‬
‫צריכים אותך היהודים!"‪ ,‬והעלה אותו לרכבת המוליכה לטרבלינקה יחד עם‬
‫בנו שמואל ועוד אלפי יהודים‪ ,‬במשלוח הרביעי‪.‬‬
‫בקרון‪ ,‬בדרך לטרבלינקה (עפ"י אחד העדים‪ ,‬מ‪ .‬וולרייך) לא פסק הרב לדרוש‬
‫על מצוות קידוש ה'‪ ,‬וכולם פרצו יחד אתו בשירה‪" :‬כי בשמחה תצאו"‪.‬‬
‫לפי עדותו של דוד לבקוביץ‪ ,‬שברח מטרבלינקה ונכח בדרשתו האחרונה של‬
‫הרב שם‪ ,‬העלה הרב משה חיים לאו על נס את מסירות הנפש של ר' עקיבא‪,‬‬
‫‪- 021 -‬‬

‫ואחר כך הוסיף‪" :‬מכל תרי"ג מצוות‪ ,‬מצווה אחת נותרה בידינו לקיימה‪:‬‬
‫'ונקדשתי בתוך בני ישראל'‪ ,‬ליהרג על שם היותנו נושאי שם ה'‪ ,‬עם ישראל‪,‬‬
‫הבה נקיימנה בשמחה (כדברי) רבי שמחה בונם מפשיסחה‪' :‬כי בשמחה תצאו'‬
‫– בכוחה של שמחה נצא מכל הצרות‪ ,‬הסבל והייסורים של העולם הזה"‪ .‬אחר‬
‫כך הרים הרב את קולו ואמר וידוי עם כל הציבור‪" :‬על חטא שחטאנו לפניך"‪,‬‬
‫ובהמשך פרצה הזעקה‪" :‬שמע ישראל‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬ה' ימלוך לעולם ועד"‪.‬‬
‫הרב משה חיים לאו‪ ,‬שקידש את השם בחייו ובמותו‪ ,‬נספה בטרבלינקה‬
‫בי"א מרחשוון תש"ג ‪ .3309-‬עמו נספה בנו שמואל יצחק‪ .‬רעייתו‪ ,‬הרבנית‬
‫חיה‪ ,‬נספתה מאוחר יותר במחנה ראונסבריק‪ .‬בנו מנישואין ראשונים‪ ,‬יהושע‬
‫יוסף (שיקו)‪ ,‬ובניו מנישואין שניים‪ ,‬נפתלי וישראל מאיר‪ ,‬שרדו את השואה ועלו‬
‫לארץ ישראל‪.‬‬

‫[‪51‬ב]‬

‫אנדרטה לזכר יהודי פיוטרקוב טריבונלסקי‬
‫שנספו בשואה בבית העלמין בחולון‪.‬‬
‫האנדרטה מעוצבת בדמותו של בית הכנסת‬
‫הראשי בפיוטרקוב אשר להבות עולות מגגו‪.‬‬

‫הרב משה חיים לאו זצ"ל‬

‫‪- 020 -‬‬

‫שרשבסקי פסיה‪ ,‬אוד מוצל מאש‪,‬‬
‫מחנכת ידועה מביה"ס "בית יעקב"‪ ,‬נואמת בחסד עליון‪,‬‬
‫הייתה אסירה במחנה אושוויץ ושרדה‪ .‬היא גילמה במעשייה‬
‫באושוויץ גבורה יהודית פנימית בסיוע לחברותיה האסירות‬
‫במחנה וחיזוקן‪ ,‬כדי שתוכלנה לעמוד בתלאות ובעינויים‬
‫שהתרחשו באושוויץ‪.‬‬
‫מובא בזה קטע‪-‬עדות מיומנה‪.‬‬
‫זוהי עדות על יהודי בשם גנשר‪ ,‬שהיה יהודי משומד‪ .‬הוא הצליח להגיע‬
‫לפסגת חייו והתמנה כראש העיר‪ .‬בעיני הנוצרים נחשב כז'יד‪ .‬היהודים ראו בו‬
‫רשע מושלם שפנה עורף ליהדות תמיד התגאה על גירסא דינקותא שלו‪ ,‬תדיר‬
‫היה אומר לאחיו היהודים‪ :‬בנעורי למדתי תורה‪.‬‬
‫לפני ראש השנה תש"ג שרר חושך מצרים במעונות היהודים‪ .‬כל אחד משתדל‬
‫לא לצאת את הדירה‪ .‬בחוץ תשכל חרב וגם בבית אין מפלט‪ ,‬אבל ישנה הרגשה‬
‫כאילו קירות הבית קצת מגינים‪ .‬בפנים הבית יותר בטוח הייתה אשליה‪.‬‬
‫בהרגשות‪ ,‬ובהרהורים אלה היה עלינו לקבל את יום הדין‪ .‬יהודים תמיד הם‬
‫יהודים‪ .‬יש שרצו‪ ,‬להתפלל בבית הכנסת של המגיד (בית כנסת מפורסם ושונה‬
‫משאר בתי כנסיות אפילו במראיתו החיצוני‪ ,‬נבנה על ידי המגיד עצמו)‪.‬‬
‫הלכה משלחת לגרמני מפקד העיר‪ ,‬לבקש רישיון לתפילה בציבור‪ .‬הרשע הזה‬
‫חייך קצת והתיר‪ .‬פחדנו‪ ,‬כל אחד סבר שזאת רק מכמורת‪ ,‬לחטוף את כל‬
‫היהודים יחד כבשנו את רצוננו וויתרנו והתפללנו ביחידות‪ ,‬ועל ידי זה ניצלנו‪.‬‬
‫באותו היום‪ ,‬ראש‪-‬השנה היה‪ ,‬הועלה באש בית הכנסת המפורסם והנערץ‪,‬‬
‫שיהודי קוזשניץ התגאו בו תמיד‪.‬‬

‫‪- 022 -‬‬

‫למחרת ראש‪-‬השנה הובאו נשים לשטוף את הרצפות בבניין המרכזי של‬
‫מפקדת ס‪.‬ס‪ .‬כ‪ 011-‬נשים עבדו ושרו "שפוך חמתך‪ "…‬לפתע פתאום שמעתי‬
‫צעקות‪ ,‬מבטי הופנה לכיוון הצעקה תיכף סמרו שערותיי ממחזה עיניי‪.‬‬
‫בדיוק ממולי עמד ראש העיר לשעבר‪ ,‬המשומד גנשר‪ ,‬מסביבו כעשרים‬
‫טמאים‪ .‬הכוהו עד זוב דם‪ .‬אתה יהודי או לא? צרחו‪ .‬הוא ספג מהלומות קשות‬
‫ופניו נתעקמו‪ .‬עמד בקומה זקופה ולא ענה‪ .‬השטורמפירר עצמו הלקהו‪ ,‬ללא‬
‫הועיל‪ ,‬לא הוציא הגה מפיו‪ .‬שתי שאלות יש לי לשאול אותך‪ ,‬אמר הרשע‪ :‬האם‬
‫עזבת את יהדותך מרצונך? מי הם היהודים העשירים בעיר? תמסור את‬
‫כתובותיהם והנני משחרר אותך‪ ,‬לא תסבול‪.‬‬
‫הוא עמד דומם‪ ,‬שפתיו מהודקות היטב‪ .‬השטורמפיהרר רמז‪ ,‬אחד‬
‫מהרשעים רץ‪ ,‬הוציא מפח האשפה ספר תורה‪ ,‬הדליק עצים אחדים‪,‬‬
‫נתלקחה מדורה‪ ,‬הלה צווה‪ :‬זרוק את זה למדורה ותינצל‪.‬‬
‫חברותיי ביקשו אותי בכל לשון של בקשה‪ ,‬לא להסתכל כי סוף סוף אבוא גם אני‬
‫על שכרי‪ .‬לא שמעתי בקולן‪.‬‬
‫עקבתי בכאב אחרי הזוועה הזאת‪ .‬סוף סוף הזדקף גנשר ואמר בקול רם‪" :‬לא‬
‫אעשה את זה‪ ,‬לא אשרוף את ספר התורה‪ ,‬את זה אהבתי‪ .‬הנני יהודי‪,‬‬
‫ואתם יכולים להמית אותי‪ ,‬אין דבר‪ ,‬לי לא איכפת"‪ ,‬הפנה את מבטו‬
‫השמימה‪ ,‬הוקל לי‪ ,‬הוקל לי‪ ,‬לחש‪-‬כן! הרים שוב את קולו‪ .‬כל הזמן לא יכולתי‬
‫לגלות את זה‪ ,‬סבלתי‪ ,‬כי תמיד בנפשי נשארתי יהודי ואהבתים אהבה עזה‪.‬‬
‫תודה רבה לכם מרצחים ‪ -‬חיווה קידה תיאטרלית להם בעד ההקלה הזאת‪.‬‬
‫מכת אגרוף חזקה הפסיקה את דבריו‪ ,‬פניו של גנשר החווירו נאנח וצנח על‬
‫האדמה‪ ,‬נשארה על שפתיו רק בת צחוק קפואה בלי המרירות שתפסה את‬
‫מקומה בחייו‪.‬‬
‫הרשעים השתגעו מכעס‪ ,‬עינם הייתה צרה בהצלה זו הבאה לגוף המעונה‪ .‬ציוו‬
‫לפשוט את בגדיו זרקו את גופו למדורה שהוכנה לשריפת ספר התורה‪.‬‬
‫הבגדים נשלחו לאשתו‪ ,‬והיה כתוב עליהם בציניות "מתנה"‪ .‬אחת מחברותיי‬
‫‪- 023 -‬‬

‫נבחרה לקיים מצווה זו‪ .‬בכיליון עיניים חיכיתי לבואה‪ .‬אחרי שעתיים הגיעה‪,‬‬
‫מלווה על ידי שוטר גרמני‪.‬‬
‫את מתפלאת מגבורת נפשו ‪ -‬לחשה לאוזני נרגשת‪ ,‬הנני רואה שגם היא אישה‬
‫לא בינונית‪ .‬לו היית רואה באיזה שקט סטואי היא קיבלה את הבשורה‪ .‬הם‬
‫בוודאי היו אנוסים‪ .‬היא אמרה אפילו "ברוך דיין האמת"‪ .‬ניגשה אלי קרוב קרוב‪,‬‬
‫שאף אחת מהנוכחות לא תשמע והמשיכה‪ :‬אשתו הוציאה מכיס אחד של‬
‫הבגדים נייר ובו כתובות מילים אחדות בלשון הקודש‪ .‬היא איננה יכולה לתאר‬
‫את זה‪ .‬האומללה חשבה שזה ינחם אותה‪ ,‬בלי לחשוב הרבה‪ ,‬החלטתי לגשת‬
‫אליה‪ .‬חיכיתי רק שעבודתי תגמר‪ ,‬ותיכף עם השריקה‪ ,‬שרכתי את דרכי עליה‪.‬‬
‫פגשתי את אשתו ואת בתו שקועות בצער עמוק‪ ,‬אך שקטות‪ ,‬ומתאפקות‪ .‬היא‬
‫הבינה אותי‪ ,‬ובלי לשאול‪ ,‬פתחה את הפתקא‪ ,‬קראתי‪" :‬השתמדתי כי רציתי‬
‫פרנסה‪ .‬פעמים אין ספור ביום קיללתי את הצעד הזה‪ .‬העיקר שגרם אי‬
‫שביעת רצוני‪ ,‬למרות הכסף והזהב המדומה ‪ -‬היא גירסא דינקותא‪ ,‬דברי‬
‫התורה שספגתי מימי ילדותי ‪ -‬מילים אחדות השמטתי‪ ,‬אי אפשר לקרוא‬
‫אותן כנראה הורטבו על ידי דמעות‪ ,‬ובסוף ‪ -‬רעיון אחד מלווה אותי‪ ,‬אי‬
‫אפשר להשתחרר ממנו‪ .‬עוקב אחרי‪ ,‬שולל את מנוחתי‪ :‬בטיפשות מנעתי‬
‫את עצמי מלחיות כיהודי‪ .‬תעמוד לי גרסא דינקותא שלי לכפר על החטא‬
‫הזה ותעזור לי למות כיהודי"‪.‬‬
‫קבלתי את הפתקא‪ ,‬בלי דברים הצמדתי את שפתי אליה גם הם עשו את זה‪.‬‬
‫אבי היה אצלי תמיד חידה סתומה ‪ -‬לחשה הבת‪ .‬הפתקא הזאת עזרה קצת‬
‫לפותרה‪ .‬בלחיצת יד נפרדתי מהן‪ .‬לא שמתי לב לאפלולית הליל‪ .‬כאילו פנס –‬
‫נפש יקרה – האיר את דרכי הביתה‪.‬‬

‫[‪]51‬‬

‫‪- 024 -‬‬

‫התאבדה מצער על חילול ספרי תורה‬
‫לאחר כיבוש עירנו‪ ,‬דרצ'ין‪ ,‬לקחו הרוצחים הנאציים והוציאו את כל‬
‫ספרי התורה וכל סוגי ספרי הקודש מכל בתי המדרש וזרקו אותם בפראות‬
‫לרחובות העיר‪ ,‬חיללו את הספרים והציתום באש‪ .‬היהודים האומללים לא היו‬
‫מסוגלים לשבת בשקט ולראות איך מחללים את קודשיהם‪ .‬כל אחד נשא את‬
‫כאבו בלבו פנימה ולא ידע‪ ,‬כיצד להגיב‪.‬‬
‫בשכנות לבית שלנו התגורר מנדז'ה בקנשטיין הסופר‪ .‬בתו הצעירה‪ ,‬ציפה‪,‬‬
‫נערה כבת עשרים‪ ,‬סטודנטית באוניברסיטה ששימשה כמורה‪ ,‬יתר הבנות עזבו‬
‫את הבית‪ ,‬אולם לבת הצעירה‪ ,‬לציפה'לה‪ ,‬לא הירשו ההורים לנסוע לחו"ל‪ ,‬רצו‬
‫אותה בקרבתם‪.‬‬
‫ציפה ראתה איך מחללים את הספרים הקדושים וחזרה הביתה‪ ,‬כולה‬
‫מזועזעת ממה שראו עיניה‪ .‬השמיעה באוזני הוריה בלי‪-‬הרף‪" :‬אי אפשר לחיות!‬
‫ככה לא ניתן להמשיך לחיות!"‪.‬‬
‫בלילה שלאחר מכן היא שפכה נפט על כל הבית ועל עצמה‪ ,‬ולאחר מכן‬
‫נעמדה בפינה והציתה את עצמה‪ .‬כאשר פרצה‪ ,‬האש והיא הייתה כולה אחוזת‬
‫להבות‪ .‬הוריה התעוררו וניסו לכבות את השריפה ולהצילה‪ .‬אולם ציפי התחננה‬
‫לפניהם‪:‬‬
‫"תנו לי להישרף יחד עם הספרים הקדושים! אם כך עלתה לנו עם ספרינו‬
‫הקדושים‪ ,‬אין לנו בשביל מה לחיות! לאחר מה שראו עיני אני לא יכולה יותר‬
‫לחיות!"‬
‫יום תמים התייסרה ציפי המסכנה‪ .‬ניסו להצילה‪ ,‬אבל היא לא שיתפה‬
‫פעולה ולא רצתה לחיות‪ .‬ביקשה שיקברוה בתוך הגינה ליד ביתם‪.‬‬

‫[‪]52‬‬

‫‪- 025 -‬‬

‫יהודים בעת קריאת התורה בגטו ורשה‪3301 ,‬‬

‫[‪]1‬‬

‫רב העיר יאסי ברומניה מחזיק ספר תורה בדרכו לרכבת גירוש‪]0[ .‬‬

‫‪- 026 -‬‬

‫הס ָפר נרצח‬
‫שרוליק ָ‬
‫כשהוא חבוק בספר תורה‬
‫בשנת ‪ 9191‬הייתה פרל בניש צעירה לימים‪ ,‬תלמידת‬
‫סמינר "בית יעקב" בקראקוב‪ .‬היא עברה גלגולים רבים‬
‫בתקופת השואה‪ ,‬החל מכניסת הגרמנים לקראקוב‪,‬‬
‫העברת היהודים לגטו‪ ,‬הייתה עדה לרציחות‪ ,‬יישום‬
‫חוקי הגזע‪ ,‬השפלות ועינויים של יהודים‪.‬‬
‫המשפחה טולטלה לאזורים שונים כדי להישרד‪ ,‬עברה‬
‫תלאות קשות במחנות אושוויץ ומאוטהאוזן‪ .‬היא שרדה‬
‫את השואה עד שהגיעה לניו‪-‬יורק ובני ברק‪.‬‬
‫היא ראתה בהישרדותה סימן מהשמיים‪ .‬עלייה למלא‬
‫שליחות בהמשכת המורשת היהודית ובאותה עת ‪-‬‬
‫לזכור וגם לא לשכוח את צוואת הנרצחים הזועקים‪:‬‬

‫זכור!‬
‫את קורותיה העלתה על הכתב והוציאה לאור את‬
‫ספרה‪" :‬הרוח שגברה על הדרקון"‪.‬‬
‫היא קראה לספר בשם זה מכיוון‪ ,‬שבעת שנכבשה פולין‬
‫בסערה ע"י הגרמנים‪ ,‬דומה היה כאילו קם לתחייה‬
‫הדרקון האגדי מקראקוב הפולט להבות אש‬
‫וזורע חורבן בכל אשר יפנה‪.‬‬
‫היהודים חסרי ההגנה הפכו טרפו‪,‬‬
‫ובעוד העולם כולו מתבונן במחזה באדישות‪,‬‬
‫נפלו אינספור קורבנות בידי המפלצת צמאת הדם‪.‬‬
‫הרוח היהודית‪-‬אמונית של "בנות יעקב" היא הרוח‬
‫החיה שאפשרה לה ולחברותיה להתלכד ולהיאבק‬
‫בחיה הגרמנית‪.‬‬

‫‪- 027 -‬‬

‫להלן עדותה של פרל בניש על מעשה גבורתו של שרוליק הסָ פָ ר שנרצח‬
‫חבוק בספר תורה [‪ : ]53‬נשארנו כלואים בבתינו למשך יומיים‪ ,‬מוקפים בפלוגות‬
‫הס‪.‬ס‪ .‬המיוחדות – ה"זונדר‪-‬קומנדו"‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬גייסו את הגברים היהודים‬
‫למלאכת העמסת הסחורה הגנובה – ארגזי פרוות וקופסאות מלאות תכשיטים‬
‫– על גבי משאיות צבאיות שהמתינו במקום‪ .‬סוף סוף נגמר הסיוט‪ .‬כעת יכולנו‬
‫לצאת מבתינו‪ ,‬אל הרחוב‪ .‬אז גילינו מה התרחש במהלך ה"רביזיה" (הסריקות‬
‫והבדיקות) – במי הם ירו תוך כדי חיפושים; את מי הם הרגו; ואת מי שרפו‬
‫בעודנו חי‪.‬‬
‫בבוקרו של היום השני של הרביזיה‪ ,‬כאשר חיות הטרף היו עמוסות כבר‬
‫בשלל‪ ,‬פנו לעבר בתי הכנסת‪ .‬הם ציוו על הגברים לרוקן את בתי הכנסת‬
‫מספרי התורה‪ ,‬מעיטוריהם‪ ,‬מכתרי הכסף הכבדים‪ ,‬וממנורות הקנים אשר‬
‫ערכן לא ישוער‪ .‬בחלקה השני של ה"אקציה" התמקדו ברחוב מיודובה‪ ,‬בכיכר‬
‫רחבת ידיים‪ ,‬שם גבלו אחד במשנהו בתי כנסת רבים‪" ,‬טמפל" רפורמי מפורסם‬
‫ומספר בתי מגורים גדולים‪ .‬באחד הבתים‪ ,‬בדירות אשר חלונותיהן פנו לעבר‬
‫הכיכר‪ ,‬התגוררו כמה מחברותיי‪.‬‬
‫שטח מסוים בכיכר יועד לנקודת איסוף השלל‪ .‬ספרי תורה אחדים היו כבר‬
‫מונחים שם‪ ,‬חלקם בוהקים במעילי משי לבן עטורים ברקמה מרהיבת עין‪,‬‬
‫חלקם במעילי קטיפת זהב ואחרים במעילי ארגמן מקושטים בחוטי זהב‪ .‬אחדים‬
‫מביניהם היו מוכתרים בכתרי כסף‪ .‬הם היו מונחים בכיכר‪ ,‬בינות לשאר‬
‫החפצים שנגזלו מבתי הכנסת של רחוב מיודובה‪ ,‬ויפעת מלכותם והודם עדיין‬
‫חופפת עליהם‪.‬‬
‫עת הם גררו החוצה את ישראל הקטן‪ ,‬שרוליק הספר (סלח לי‪ ,‬שרוליק‪ ,‬על כי‬
‫שכחתי את שם משפחתך)‪" .‬קדימה‪ ,‬יהודי מלוכלך!" צרחו‪.‬‬
‫"מהר‪ ,‬חזיר עצל שכמותך‪ ,‬יש הרבה עבודה‪ .‬אסוף את כל הכסף והזהב‬
‫בערימה אחת‪ ,‬ואת‬

‫מנורות הקנים והפמוטות בערימה אחרת‪ .‬הם כבדים‬

‫‪- 028 -‬‬

‫כהוגן‪ ,‬היה צורך בכסף רב כדי לקנות את כל החפצים הקדושים הללו‪ ,‬יהודים‬
‫מזוהמים‪ ,‬חה חה חה! כעת הנח את כל הכתרים בערימה נוספת"‪.‬‬
‫שרוליק עשה כמצווה‪.‬‬
‫"עכשיו‪ ,‬הפשט את גווילי הקלף המהודרים הללו‪ .‬נמצא שימוש למשי ולקטיפה‪.‬‬
‫ראו‪ ,‬כי אין הם כה קדושים אחר הכל‪ .‬הנה הם פושטים את בגדיהם"‪ ,‬צחקה‬
‫בלעג חית הפרא הראשית‪.‬‬
‫שרוליק נהג לפקוד את בית הכנסת רק בימים הנוראים‪ .‬הוא היה אדם פשוט‬
‫שעובד קשה למחייתו ולא הקפיד בימות החול על תפילה במניין‪ ,‬אך הוא ידע‬
‫לכבד את התורה הקדושה‪ .‬הוא ידע כמה אהבה ויראה חשו המתפללים בעת‬
‫שהיו מסירים מעל ספר התורה את מעילו ומנשקים אותו לפני שפתחו בקריאת‬
‫פרשת השבוע‪ .‬אף הוא נהג לנשק את ספר התורה כאשר החזירו אותו לארון‬
‫הקודש‪ ,‬לבוש בכל הדרו‪ .‬מעולם לא זכה לקבל "עליה לתורה"‪ ,‬אבל "עוד יבוא‬
‫היום" חשב לעיתים‪" ,‬בו אהיה אף אני בין באי בית הכנסת ואף אזכה לכבוד‬
‫גדול זה"‪.‬‬
‫היות וביתו מוקף היה בתי כנסת רבים‪ ,‬היה שרוליק שומע את המתפללים‬
‫שרים ורוקדים בשמחת תורה‪ ,‬והוא נהג לצאת ולהצטרף אליהם בשעת‬
‫שמחתם העילאית‪ .‬בזמנים אלו זכה אף הוא לאחוז את התורה הקדושה‬
‫בזרועותיו‪ .‬הוא הצמידה קרוב ללבו‪ .‬באותם רגעים הייתה היא שלו‪ ,‬והוא רקד‬
‫אתה והתענג על קרבתה‪.‬‬
‫מה רוצים הם ממנו כעת?‬
‫"האם חולם אתה‪ ,‬יהודי מזוהם? לא שמעת אותי?" צעק הפרא במלוא גרונו‪.‬‬
‫"הפשט את גוויליך הקדושים"‪.‬‬
‫ישראל התכופף והרים את ספר התורה העטוף במעיל משי לבן‪ ,‬שהיה שרוע על‬
‫הקרקע המאובקת‪ ,‬לבוש עדיין במלוא הדרו לכבוד הימים הנוראים‪ .‬הוא הרים‬
‫את ספר התורה‪ ,‬ובידיים רועדות ובלב הולם בעוז‪ ,‬אימצו אל לבו‪ .‬כעת הוא כולו‬
‫שלי‪ .‬הוא חיבק אותו בכל כוחו‪ .‬מנשקו באהבה ויראה‪.‬‬

‫‪- 029 -‬‬

‫"כעת הפשט את הגווילים וירק בהם!"‪ ,‬שאגה החיה‪" .‬השומע אתה? דרוך‬
‫עליה! בעת בהם!" שרוליק לא הבחין כלל במטר ניבולי הפה שניתך סביבו‪ .‬הוא‬
‫חיבק את ספר התורה ביתר עוז‪.‬‬
‫"עשה כפקודתי ולא – אהרוג אותך! " רעם הבריון‪.‬‬
‫"כיצד תוכל לצוות עלי כי אחלל את כבודם‪ ,‬הוי נאצי טיפש שכמותך‪ .‬האם‬
‫אינך מכיר אותנו?" שרוליק חיבק את התורה האהובה ורקד אתה‪ .‬הוא אימץ‬
‫אותה אליו בעוצמה הולכת וגוברת‪ ,‬תוך שהוא מקפץ גבוה יותר ויותר‪ ,‬חג‬
‫במעגלי שמחה‪ .‬קרוב‪ ,‬קרוב‪ ,‬מהר‪ ,‬מהר‪ ,‬דילג ופיזז עם ספר התורה שלו‪.‬‬
‫מאוד זוגות עיניים עקבו בחרדה אחריו מבעד לחלונות‪ ,‬מאות לבבות‬
‫רוטטים התפללו כי יתרחש הנס‪ .‬שרוליק היה אדם פשוט וטוב לב‪ ,‬וכולנו‬
‫חיבבנו אותו עד למאוד‪.‬‬
‫שתי יריות פילחו את האוויר‪ ,‬ואף את לבבות הצופים‪ .‬אחת לשרוליק הספר‪,‬‬
‫והשנייה לתורה שבזרועותיו‪ .‬הם נפלו חבוקים על גבי שאר ספרי התורה‪,‬‬
‫שרוליק וארוסתו‪ ,‬מאוחדים בברית נצחית של אהבה‪.‬‬

‫ספרי תורה מחוללים שנמצאו אחר המלחמה בצ'כסלובקיה‪.‬‬

‫[‪]1‬‬

‫‪- 031 -‬‬

‫מעיל מגווילי ספר תורה‬

‫ידידי‪ ,‬ד"ר שמעון שטרן ז"ל כתב אלי לפני פטירתו את הדברים הבאים‪:‬‬
‫בשיטוטי אחרי מאמרים מהקהילות של סבא מצד אבא (גרודנו) ומצד אמא‬
‫(שצ'וצ'ין ליד לידה) נתקלתי בתמונה של המעיל הזה‪ .‬קצין נאצי הכריח חייט‬
‫יהודי בגטו לתפור לו מעיל מגווילי ספר תורה‪ ,‬כדי להופיע בו במסיבה של‬
‫קציני אס‪ .‬אס‪ .‬היהודי בחר בשביל הגב את פרשת התוכחה‪.‬‬

‫*******‬

‫צעצוע ‪ -‬עשוי קלף של ספר תורה שחולל‪ ,‬עם מסגרת עץ ומסמרים‪ .‬פולין‪.‬‬

‫[‪]1‬‬

‫‪- 030 -‬‬

‫הצלת ספרי תורה בסארני‬

‫מעדותם של יוסף פאבריקאנט ואשתו (נגבתה ע"י מאיר וולקון) [‪:]54‬‬
‫בשובנו לסארני לפני חג הפסח ‪ 0944‬מסרה לי אחת השכנות‪ ,‬שבידי האישה‬
‫הפולנייה סטודינסקה נמצא ספר תורה‪.‬‬
‫את ספר התורה הוציא ביום ההשמדה השמש מבית הכנסת של חסידי ברזנה‬
‫ונמלט איתו מפני רודפיו לאורך רחוב טופולובה‪ .‬בהגיעו מול בית סטודינסקה‪,‬‬
‫פגע בו כדור‪ .‬הוא נפל כשפניו כלפי מעלה וספר התורה בזרועותיו‪ ,‬וכך‬
‫הוציא מנדל השמש את נשמתו בטהרה‪.‬‬
‫האישה סטודינסקה הוציאה אחר כך את ספר התורה מבין זרועותיו של מנדל‬
‫והחביאה אותו בארגז שבעליית ביתה‪ .‬ספר התורה היה מוכתם בדמו של‬
‫ההרוג‪.‬‬
‫יצחק גלר ז"ל ואני קיבלנו את ספר התורה מידי האישה סטודינסקה‪ ,‬שלא‬
‫רצתה לקבל שום תשלום בעד טרחתה‪ ,‬והבאנו אותו לביתי‪.‬‬
‫מר פייגלשטיין (איציק‪ ,‬כמדומני) הוביל את ספר התורה לרובנה לשם‬
‫בדיקה‪ .‬הסופר קבע‪ ,‬שהספר שלם ואפשר להשתמש בו‪ .‬את הדם שטפנו‬
‫והשתמשנו בספר במשך כל זמן שהותנו בסארני ב"מניין" שהתקיים בביתי‪.‬‬
‫בעזבי את סארני רציתי לקחת איתי את ספר התורה‪ ,‬אבל לבקשתם של ה"ה‬
‫וולקון‪ ,‬ד"ר צוויימאן ודראך‪ ,‬השארתי אותו בידי היהודים שנשארו‪ .‬מסרתי אותו‬
‫בידי מר דראך‪ ,‬שלביתו עבר ה"מניין"‪.‬‬
‫עלה בידי לאסוף עוד הרבה יריעות מספרי תורה‪ ,‬שבהן כיסו הפולנים‬
‫את החלונות ודלתות במקומות שונים בעיר‪ .‬בעזבי את סארני לקחתי אותן‬
‫איתי‪ .‬בלודז' התקינו מהן ספר תורה‪ ,‬ששימש למתפללים ב"מניין" בביתי‪.‬‬
‫בעזבי את לודז' מסרתי את ספר התורה ואת דירתי לשוחט ולב"כ הקהילה‬
‫שבלודז'‪.‬‬
‫עלי לציין בהזדמנות זו שהאישה סטודינסקה החביאה אצלה שלוש בנות‪ .‬האחת‬
‫– צירל מוטשניק‪ ,‬השנייה‪ -‬שור‪ ,‬ושמה של השלישית‪ ,‬אינו זכור לי‪.‬‬

‫‪- 032 -‬‬

‫הברחת ספר תורה ממחנה וויטל בצרפת‬
‫והעברתו לרבי מגור בירושלים‬
‫יהושע אייבשיץ פגש את רות אדלר ושמע מפיה עדות חשובה‪ .‬בעדותה היא‬
‫מספרת‪ ,‬כיצד הצילה והבריחה את דבריו האחרונים שכתב מקונן השואה יצחק‬
‫כצנלסון במחנה ויטל בצרפת‪ .‬וכן‪ ,‬כיצד הבריחה ספר תורה שהיה בידי יהודים‬
‫חרדים באותו מחנה כדי להביאו לרבי מגור‪.‬‬
‫במחנה שהה גם יהודי בשם בן‪-‬ציון חומסקי‪ ,‬שהיה מיועד להגיע לארץ ישראל‬
‫תמורת שבויים גרמניים השבויים בידי בריטניה‪.‬‬
‫היהודים החסידיים שהגיעו מפולין‪ ,‬שחששו לגורלם‪ ,‬החליטו להפקיד בידיו‬
‫ספר תורה קטן‪ ,‬כדי שימסור אותם לרות אדלר העתידה להגיע לארץ‬
‫ישראל‪ ,‬על מנת שתמסור את ספר התורה לרבי מגור‪.‬‬
‫לקראת יציאתה מהמחנה‪ ,‬חששה רות שספר התורה יתגלה כי הספר נמצא‬
‫בחבילה הבולטת לעין‪ ,‬והנה התברר לה שבין הבודקים נמצא גרמני בן עירה‪,‬‬
‫מדרזנן שבגרמניה‪ ,‬שבנו למד יחד עם אחיה בכיתה אחת‪ .‬וגם היה מבקר בבית‬
‫הוריה‪.‬‬
‫כאשר הגיעה לתחנת הבדיקה הסבירה לבודק‪ ,‬שהכיר אותה מהבית‪ ,‬הסבירה‬
‫לו שבחבילה אשר בידה נמצא ספר תנ"ך שהיא סוחבת אותו עוד מהבית והיא‬
‫רוצה שספר זה ילווה אותה גם בארץ ישראל‪ .‬הוא נענה לבקשתה והטביע על‬
‫החבילה את החותמת "געפרבט" [בדוק]‪ .‬וכך עברה את תחנת היציאה בשלום‪.‬‬
‫לפתע‪ ,‬בעת יציאתה צץ גרמני וקורא בשמה‪ .‬הוא ביקש ממנה להתלוות אליו‪.‬‬
‫רות בחוכמתה‪ ,‬מיד עם יציאתה מתחנת הבדיקה מסרה את החבילה שבה טמון‬
‫ספר התורה ליהודי אחר שכבר נבדק‪.‬‬

‫‪- 033 -‬‬

‫הגרמני שביקש שתתלווה אליו הכניסה לחדר מיוחד ושם הפשיטה אותה‬
‫גרמנייה עד עירום מלא‪ ,‬אך לא מצאה דבר‪ .‬בודקים גרמנים אחרים הפכו את‬
‫תכולת מזוודתה ולא מצאו בה מאומה‪.‬‬
‫לאחר שעברה את ייסורי הבדיקות‪ ,‬יצאה ברכבת לווינה כאשר בידה ספר‬
‫התורה ומשם המשיכה לאיסטנבול בטורקיה ומשם הגיעה ארצה‪.‬‬
‫עם בואה ארצה נעצרה ע"י השלטונות הבריטיים והועברה למחנה המעצר‬
‫בעתלית‪ .‬נציגי מוסדות הישוב הצליחו לשחררה ממחנה המעצר‪ .‬רות מצאה‬
‫דרך להגיע לנציג הפוליטי של "אגודת ישראל" שהיה חסיד גור ומסרה לו את‬
‫ספר התורה שהיה מיועד לבית המדרש של הרבי מגור בירושלים‪.‬‬

‫[‪]55‬‬

‫פולין ‪ ,Rokitno -‬לוויה של ספרי תורה שהושחתו‪.‬‬
‫הלוויה מבוצעת בידי הפרטיזנים של העיר‪ ,‬כשבידיהם רובים להתגוננות‬
‫מפני פושעים מהסביבה‪]1[ .‬‬

‫‪- 034 -‬‬

‫שריפת ספרי התורה בפשיטיק‬
‫והישרדותו של ספר הזוהר‬
‫בית הכנסת כולו אחוז להבות‪ .‬חמש מאות שנה עמד בית הכנסת העתיק‬
‫בפשיטיק – עד אשר הציתוהו הוואנדלים הגרמנים‪.‬‬
‫משה יצחק הסנדלר מגיע הראשון בריצה אל השריפה‪ .‬הוא קופץ לתוך בית‬
‫הכנסת ורוצה להציל מן הלהבות את ספרי התורה‪ .‬הרי מדורי דורות הקריבו‬
‫יהודים את חייהם על התורה‪.‬‬
‫אבל החיילים הגרמנים סוחבים אותו הצידה‪ ,‬את משה יצחק‪ ,‬ומגרשים אותו‬
‫לעבודה‪.‬‬
‫אותו הדבר קרה ליהודים אחרים‪ ,‬שכל כוונתם רק להציל את ספרי התורה‪ .‬את‬
‫כולם מגרשים אל הנחל הקטן מאחורי בית הכנסת‪ ,‬כדי לסחוב ממנו טנק גרמני‪.‬‬
‫כאשר כתלי בית הכנסת הישן לא החזיקו עוד מעמד בפני החום והאש‬
‫והתמוטטו‪ ,‬הציתו הגרמנים גם את בית המדרש‪ ,‬הסמוך לבית הכנסת‪ ,‬שהוקם‬
‫לפני זמן לא רב‪ .‬חיילים גרמנים עמדו ושמרו שיהודים לא יכבו את הדליקה‪ .‬רק‬
‫כאשר הדליקה התפשטה ואיימה על הבתים הסמוכים‪ ,‬הרשו הגרמנים לכבות‪.‬‬
‫באנדרלמוסיה שהשתררה‪ ,‬הצליח הרשל להציל את ספר הזוהר‪ .‬כאשר כולם‬
‫התפזרו‪ ,‬לקח הרשל אתו את הספר השרוף למחצה‪.‬‬
‫בלילה מבקש הרשל את המשולח (הגר בביתם מאז פרוץ המלחמה) שילמד‬
‫אתו את ספר הזוהר‪ ,‬אך שאיש לא ידע על זה‪ .‬אביו של הרשל‪ ,‬איש אדוק‬
‫ומכניס אורחים‪ ,‬בוודאי לא היה מסכים שבנו ילמד ספרי קבלה‪.‬‬
‫היה לו ביטחון מוחלט‪ ,‬שהנה‪ ,‬הנה‪ ,‬תבוא הגאולה‪ .‬גם הרשל היה מאמין‪ ,‬אך‬
‫לא כאביו‪ .‬הוא היה סקרן לדעת מה כותב הזוהר על הגאולה‪ .‬רצונו ללמוד את‬
‫‪- 035 -‬‬

‫הזוהר היה עז במיוחד‪ ,‬מפני שאמרו כי עד גיל ‪ 41‬אסור לעיין בספר כזה –‬
‫אפשר‪ ,‬חלילה‪ ,‬להיכשל‪.‬‬
‫גם אחיו הצעירים של הרשל האמינו בגאולה – אבל מסוג אחר לגמרי‪ ,‬הם‬
‫האמינו במשיח אחר‪ .‬הם האמינו במחר טוב יותר‪ ,‬במחר של צדק סוציאלי‬
‫ופדות לאומית‪ ,‬שתשים קץ לכל הסבל האנושי‪.‬‬
‫הוריו של הרשל האמינו באמונה שלמה‪ ,‬שבאים ימות המשיח "לא בא האור‪,‬‬
‫אלא מחושך מוחלט" – אמרו‪ .‬ככל שגדולות הצרות‪ ,‬כן גדולה האמונה‪ ,‬ככל‬
‫שמתעבה יותר החשכה – כן גדל הביטחון שימי האור של הגאולה קרבים‬
‫והולכים‪ .‬ככל שרעים יותר הזמנים – כן יש לצפות יותר לנס‪.‬‬
‫אחיו הצעירים של הרשל האמינו‪ ,‬כמוהם כרוב בני הדור הצעיר‪ ,‬כי את הגאולה‬
‫יש להביא‪ ,‬רק אם יקריבו עצמם למענה‪" .‬כמו הדור כן הניגון שלו" – כפי שאמר‬
‫פרץ‪.‬‬
‫ייתכן שלא הדור הצעיר ולא הדור המבוגר‪ ,‬לא היה להם מושג‪ ,‬איזה תוכנית‬
‫שטנית הנאצים מכינים‪ .‬יהודים זקנים יותר התנחמו בעובדה שמאז ומתמיד היו‬
‫עינויים שונים מנת חלקם של היהודים – והם עמדו בכל אלה‪ .‬הם ממש לא‬
‫תיארו לעצמם שכאן מדובר בהשמדה פיזית של עם‪ .‬הם לא תפסו שעכשיו יש‬
‫להם עסק עם רשעים מסוג אחר לגמרי‪ ,‬שטרם היו כמותם בהיסטוריה‬
‫שתוכניתם היא קודם כל להשפילם ולשבור אותם מבחינה נפשית על‪-‬ידי‬
‫שריפת בתי המדרש שלהם‪ ,‬ספריהם ספריותיהם – לגזול את הספר מעם‪-‬‬
‫הספר‪ .‬שנית‪ ,‬להרעיב ולענות את הגוף ואח"כ לקחת מהם את החיים‪.‬‬
‫וכך הייתה שריפת בית הכנסת הפשיטקאי העתיק‪ ,‬התחלת הסוף העגום של‬
‫האוכלוסייה היהודית בפשיטיק‪.‬‬
‫‪ …‬הרשל'ה חיטט בספר הזוהר‪ ,‬חיפש שם עקבות המשיח‪ .‬הוא התנחם בכל‬
‫מיני רמזים מעורפלים וציפה כי הנה‪ …‬הנה‪…‬‬
‫‪- 036 -‬‬

‫בימי הימים הנוראים נפוצה בפשיסחה שמועה‪ ,‬כי בספר של היהודי הקדוש‬
‫(הזוהר) כתוב‪ ,‬שכאשר יבואו צרות ופורענויות גדולות על היהודים‪ ,‬יש להביא‬
‫את הספר לקבר ישראל‪.‬‬
‫בחול המועד סוכות ‪ 0944‬ערכו יהודים דתיים לוויה גדולה לספר היהודי הקדוש‬
‫ז"ל‪ .‬חיכו לנס‪ .‬יהודים האמינו במילה הקדושה שבדפוס‪ ,‬אבל – אחרי סוכות‪,‬‬
‫ב‪ 45-‬באוקטובר‪ ,‬בשבת בבוקר‪ ,‬גירשו את כל יהודי פשיטיק לאופצ'נה ומשם‬
‫לטרבלינקה‪.‬‬

‫[‪]56‬‬

‫הצלת ספרי תורה מבילגוריי הבוערת‬
‫ביום החמישי האחרון‪ ,‬אוגוסט ‪ ,0939‬הרגישו כבר בעליל שמתקרבים לדבר‬
‫מה‪ ,‬אך למה‪ ,‬איש לא ידע‪ .‬העיר נמצאה כמו לפני התרחשות גדולה‪ .‬המסחר‬
‫ביום היריד היה ירוד‪ ,‬שווה נפש‪ ,‬חלש‪ ,‬לא עם המרץ הרגיל למרות שעקרות‬
‫הבית קנו יותר מהרגיל‪ .‬מדוע ככה‪ ,‬איש לא ידע‪ .‬סתם הרגשה מוקדמת‬
‫הכתיבה את המעשה‪ .‬מי היה יכול לחזות‪ ,‬שאי שם‪ ,‬בקן צפעונים‪ ,‬בתחתית‬
‫קיום הציביליזציה האנושית‪ ,‬עומד השטן הפראי עם שעון בידו וממתין להיוולדו‬
‫של האחד בספטמבר ‪ 0939‬האומלל‪ ,‬כדי לפתוח את שערי הגיהינום שהדמיון‬
‫האנושי כלל לא מסוגל היה לתפוס‪.‬‬
‫ביום ששי‪ ,‬י"ז אלול‪ ,‬האחד בספטמבר ‪ ,0939‬בשעה ארבע לפנות בוקר‪,‬‬
‫התחילו הפצצות הראשונות להעיר את העם הפולני‪ ,‬ידידי האתמול של גרמניה‪,‬‬
‫של היטלר‪ ,‬המארחים של גרינג והמטה שלו‪ ,‬העירו אותם ואמרו להם‬
‫שהמלחמה פרצה‪ .‬במהירות הבזק‪ ,‬עם זריחת החמה‪ ,‬התפשטה הבשורה בכל‬
‫רחבי המדינה וגם לבילגוריי הגיעה‪.‬‬

‫‪- 037 -‬‬

‫אפלה‪ ,‬מרה שחורה ובכי תמרורים עטף את הבתים‪ .‬אימהות רצו לבתי המדרש‬
‫ולבית‪-‬העלמין להתחנן על הקברים‪ ,‬לבקש על נפש ילדיהן שיינצלו‪.‬‬
‫אנשים נעשו עוד יותר עצובים תחת רושם הרעש שהקים קאסיבוצקי בחלקי‬
‫העיר השונים‪ ,‬הוא קרא לאוכלוסייה והקריא בפניה את פקודות העירייה לגיוס‬
‫השנתונים השונים בקשר לפריצת המלחמה‪.‬‬
‫בזמן ההוא‪ ,‬נראה הפולני המשופם רציני יותר‪ ,‬הוא קרא כל מלה בהתאמה‪,‬‬
‫בדגשים‪ ,‬ברצינות יתרה הוא הקריא את המלים "הצבא הפולני" ברצותו להוכיח‬
‫בזה התקדמותה של המדינה ולהוסיף מרץ לאלה שצריכים בשעות הקרובות‬
‫להתחבר אליה‪ .‬כאשר גמר את הקריאה‪ ,‬רצינותו לא פגה‪ ,‬אף בדיחה‪ ,‬אף חרוז‬
‫כפי שהיה רגיל‪ ,‬לא יצא מפיו‪ .‬בצעדים מהירים הוא עזב את הכיכר לאזור אחר‬
‫בעיר‪ .‬שם הוא אסף קהל ושוב עשה רעש‪.‬‬
‫לא רק סביב קוסיבוצקי התאספו אנשים‪ .‬המונים עמדו רתוקים למודעות אשר‬
‫הודבקו בכל המקומות‪ .‬בקראם את הפקודות לגיוס‪ ,‬כל אחד ראה את עצמו‬
‫כאילו נדון‪ .‬האם זה יכול להימנע ממני? כמו בין להבות חיפשו עיני הורים‪ ,‬תעו‪,‬‬
‫חפשו מוצא‪ ,‬חפשו הצלה לבניהם‪ ,‬אותם יאבדו כבר במלחמה!‬
‫אווירת מלחמה בבית‪ ,‬ברחוב‪ ,‬בבית הספר‪ ,‬בבית המדרש‪ .‬אין עבודה‪ ,‬אין‬
‫מסחר‪ ,‬אין חיידר‪ .‬הכול משותק‪ ,‬כאילו מת באחת‪ .‬רק פה ושם נפתחת דלת‪,‬‬
‫חומק ממנה בחור עם חבילה ביד‪ ,‬ומביט סביבו מספר פעמים‪ ,‬בחלל השחור‬
‫של הפתח נשארו עומדים כחנוקים אימא ואבא‪ ,‬האחים והאחיות עם עיניים‬
‫לחות וידיים מושטות‪ ,‬כאילו נתלש מהם היקר ביותר‪.‬‬
‫המתח גבר עוד יותר בערבים‪ ,‬כאשר השמש נעלמה באופק‪ ,‬אור היום כבה כמו‬
‫נר‪ ,‬והותיר אפלה שחורה‪ .‬כל העיר נראתה כמו בד שחור פרוס עליה‪ ,‬הרחובות‬
‫לא מוארים‪ ,‬החלונות אטומים עם התריסים‪ ,‬שלא יפרוץ מהם שביב אור חס‬
‫וחלילה ועם האויב יטוס מעליה הוא לא יכיר את העיר‪.‬‬

‫‪- 038 -‬‬

‫יושבים ולכודים‪ ,‬שקעה העיר במרה שחורה של הלילה‪ .‬רק פה ושם הסתובבו‬
‫זוג שומרים‪ ,‬אשר שמרו על עמודי הטלפון שלא יינזקו על ידי מרגלים‪.‬‬
‫כמה ימים אחרי פרוץ המלחמה הוצפה העיר על ידי גל גדול של פליטים יהודים‪.‬‬
‫הם באו בכל מיני דרכים‪ ,‬מעונים‪ ,‬עייפים‪ ,‬אנשים שיש להם בתים משלהם‪,‬‬
‫רכוש משלהם‪ ,‬את זעתם ודמם‪ ,‬עובדים קשה כל ימיהם‪ ,‬הכול כבר אבוד‪.‬‬
‫אלה היו לרוב אנשים מטרנוב ומסביבת קרקוב‪ .‬הם סיפרו‪ ,‬שבגלל המהירות בה‬
‫התנפלו הצבאות הגרמניים‪ ,‬ההסתערות קדימה הייתה לנפץ כל התנגדות של‬
‫הצבא הפולני‪ ,‬גדודים שלמים נכנעים על קציניהם לגרמנים‪ ,‬בפתחם את הדרך‬
‫לצבאות הגרמנים‪.‬‬
‫כל אחד הזדעזע בשמעו את סיפורי הפליטים‪ ,‬נעשה ברור שכל קווי ההגנה‬
‫נפרצים‪ .‬אנשים נעשו חסרי אונים‪ .‬בינתיים התחילו להרגיש בעיר מחסור‬
‫במצרכי מזון‪ ,‬ליושבי הקבע עדיין היה‪ ,‬כי כל אחד הכין עצמו‪ .‬גרוע יותר היה‬
‫מצב הפליטים‪ .‬למרות העזרה שקיבלו הם עמדו בתורים ענקיים על‪-‬יד‬
‫המאפיות ללחם‪ .‬בצרכים האחרים התחלקו איתם התושבים הקבועים כמו עם‬
‫קרובים ממש‪ ,‬בישלו עבורם‪ ,‬הלינו אותם‪ ,‬כמעט ולא היה בית ללא פליטים‪.‬‬
‫הדאגה לאנשים הקיפה את כולם‪ .‬אלה היו עקבות המלחמה הראשונים‪,‬‬
‫התמונות הראשונות של סבל ובדידות‪.‬‬
‫ביום רביעי‪ ,‬השישה בספטמבר‪ ,‬כ"ב אלול‪ ,‬כאשר יהודי בילגוריי עמדו עם‬
‫מעדרים וחפרו תעלות הגנה‪ ,‬לא רחוק מהרכבת הקלה‪ ,‬נשמע פתאום רעש‬
‫ברור של אווירונים‪ .‬הם טסו גבוה מאד‪ ,‬קשה היה לזהות את לאומיותם‪ .‬רק‬
‫כאשר נשמעה שריקה חזקה של נפילת הפצצות החותכות את האוויר‪ ,‬ונשמעו‬
‫התפוצצויות‪ ,‬הבינו שמפציצים אותנו‪.‬‬
‫האזעקה העירונית התחילה ליילל כבר אחרי הכול‪ ,‬יהודים לא סבלו‪ ,‬אנשים‬
‫ברחו בבהלה בחפשם מסתור טוב יותר‪ .‬הרחובות התרוקנו‪ ,‬האנשים שכבו עם‬
‫דפיקות לב במחבואיהם‪ .‬בפחד ממטס נוסף שכבו עד שבאה צפירת ההרגעה‪.‬‬

‫‪- 039 -‬‬

‫ביום חמישי היה שקט‪ ,‬שום יריד לא התקיים‪ ,‬אנשים הסתובבו תחת הרושם‬
‫של ההפצצה של אתמול‪ .‬הרגישו שהמלחמה הגיע גם לבילגוריי‪.‬‬
‫יום ששי‪ ,‬שמונה בספטמבר‪ ,‬כ"ה אלול לא נראה כמו קודם‪ .‬בעלות הבית‬
‫התכוננו לעשות שבת‪ ,‬אך לא עם החשק והשמחה של טרם המלחמה‪ .‬כל‬
‫תנועה הייתה חסכונית‪ ,‬בשקט‪ ,‬ללא רעש בכדי לא להפריע לשבת‪ ,‬הכול נעשה‬
‫מהר‪ ,‬להיות מוכנות עד כמה שאפשר יותר מהר‪.‬‬
‫בשעה עשר בבוקר שוב שמעו רעש חזק בעיר‪ .‬בשמי בילגוריי הבהירים נראה‬
‫להק של מטוסים גרמנים‪ .‬מיד שמעו התפוצצויות אדירות‪ ,‬האחד אחרי השני‪,‬‬
‫נוצרה בהלה איומה‪ .‬אנשים רצו מבלי לדעת לאן‪ ,‬נפלו‪ ,‬קמו והמשיכו לרוץ‪.‬‬
‫נשים התעלפו‪ ,‬התעוותו‪ .‬ילדים רעדו מפחד‪ .‬תבהלה ופחד בלתי נתפשים‪ .‬ככה‬
‫זה החזיק את האנשים עד שרעש המטוסים התרחק‪ .‬עד שהסכנה חלפה‬
‫זמנית‪.‬‬
‫עשרות פצצות הוטלו באותו זמן בחלקים השונים של העיר‪ :‬אצל יצחק ווירצר‬
‫הושמדה כל הדירה‪ .‬אצל נטע קרוננברג בגינה נפלו שתי פצצות אשר הפכו את‬
‫כל החצר‪ ,‬לא נשארה בבית אף שמשה שלמה‪.‬‬
‫ברחוב הצדדי השני‪ ,‬בגן של נתן מימון הסתתרו השכנים בין עצי הפרי‪ .‬באותו‬
‫זמן הסתובבו הציידים האוויריים וזרעו הרס בכדוריהם‪.‬‬
‫השריפה‬
‫יש ומאורע מימי ילדותך נחרת עמוק כל כך בזיכרונך עד שאינך יכול להשתחרר‬
‫ממנו כל ימי חייך‪.‬‬
‫קורים דברים בחיי אדם אשר לא ישכחו יותר לעולם כזה היה המקרה מילדותי‬
‫המוקדמת‪ ,‬פריצת מלחמת העולם השנייה‪" ,‬השריפה בבילגוריי"‪.‬‬
‫ביום שני‪ ,‬כ"ז אלול‪ ,‬באחד עשר לספטמבר ‪ ,0939‬יום שמש סתווי נאה‪ ,‬אני‬
‫שיחקתי עם ילדים אחרים בחצר‪ ,‬זעזוע העיר אותנו ממשחקנו‪ ,‬האזעקה וצליל‬
‫הפעמון העירוני – בילגוריי בוערת! מיד אפפו לשונות האש את הרובע היהודי‬
‫‪- 041 -‬‬

‫על יד רחוב הגשר‪ ,‬בית המרחץ בוער! זה קרה בדיוק בזמן שהמרגל הגרמני‬
‫חזה מראש‪ ,‬השריפה הייתה מעשה נקמה על הריגתו של המרגל מילר‪.‬‬
‫לא הספיקו להתמצא מאין התחילה השריפה וכבר עמד חצר בית הכנסת‬
‫בלהבות‪ ,‬רחוב ברוק‪ ,‬רחוב באגנע‪ ,‬רחוב שעווסקי‪ ,‬רחוב פילסודסקי‪ .‬הלהבות‬
‫תופסות את כל מעגל השוק ומתפשטות לרחוב קאשציושקי‪ .‬אנשים מתרוצצים‬
‫בלהבות העיר הבוערת‪ ,‬מבולבלים‪ ,‬בילגוריי בוערת! ראשית מצילים את הנפש‬
‫מהבתים‪ .‬כלי מיטה‪ ,‬רהיטים‪ ,‬כלי מטבח‪ ,‬בגדים‪ ,‬הכול מתגולל תחת הרגליים‬
‫ברחובות ואחרי זה נשרף בחום השרפה הנוראה של עמודי החשמל הנופלים‬
‫אחד אחרי השני‪.‬‬
‫אנשים עומדים מבולבלים עם ידיים חרוכות ומביטים איך רכושם שנצבר בשנות‬
‫עמל עולים בעשן‪ .‬אפילו לא היה במה לכבות את האש‪( .‬מיד בפרוץ המלחמה‬
‫עזבו מכבי‪-‬האש עם כליהם את המקום)‪.‬‬
‫המוני אדם‪ ,‬נשים וטף‪ ,‬בשאתם שרידים מהתחולה שניצלה‪ ,‬עטופה בסדינים‬
‫לבנים‪ ,‬עזבו את העיר בריצתם דרך האפר לנהר או דרך סמטת גוש לשדות‪.‬‬
‫אבי ז"ל בקש מאימא ומהילדים שירוצו‪ ,‬כמו כולם‪ ,‬לנהר והוא עצמו ואחרים‬
‫חזרו העירה לעזור להציל את מה שניתן‪ .‬הבהלה של האנשים‪ ,‬בכי הילדים‪,‬‬
‫צעקות הנשים הצילו‪ ,‬בוער‪ ,‬בילגוריי בוערת‪ ,‬שיסעו את הרקיע‪.‬‬
‫כאשר הבטנו אחורה ראינו תמונה נוראה‪ ,‬כל העיר היא בליל שלם של ענן‬
‫שחור ולהבות אש ענקיות בולעות בית אחרי בית ועולות למרום‪ .‬במשך שעה‬
‫עמדה כל העיר בלהבות כמו אבוקה עם כל הרכוש היהודי‪.‬‬
‫כאשר היהודים באו לחצר בית הכנסת‪ ,‬הם ראו איך האש פורצת דרך‬
‫החלונות‪ ,‬ללא מחשבות יתרות הם נכנסו במסירות נפש לבתי המדרש‬
‫הבוערים להציל את ספרי התורה‪ .‬כל פעם יצא יהודי‪ ,‬כמעט בחלשות‪,‬‬
‫המום‪ ,‬עם בגדים וזקן שרופים‪ ,‬ונשא ספר תורה חרוך‪.‬‬

‫‪- 040 -‬‬

‫בזמן השריפה ניסה האספסוף הפולני לפרוץ לחנות של טודרעס לאנג ולהתחיל‬
‫לבזוז את התכולה‪ .‬מיד הגיע המשטרה וירתה בפורצים‪.‬‬
‫כאשר הלהבות התפשטו לכל העיר שמעו קול של מפציצים כבדים אשר חיש‬
‫מהר התגלו כלהקת מטוסים אשר השליכו פצצות תבערה אשר גרמו ביתר‬
‫שאת להתפרצות פראית של האש תוך כדי רעש נורא‪.‬‬
‫בגומרם את עבודתם בעיר‪ ,‬טסו המטוסים מעל לשדות‪ ,‬בהם התגוללו יהודים‬
‫חרוכים‪ .‬נוצרה בהלה שאין לתאר‪ ,‬אנשים החלו לקפוץ לנהר‪ ,‬נשים‪ ,‬בחבקם‬
‫ילדים מבוהלים נפלו על האדמה ברצותם להצילם‪ .‬המטוסים ירדו נמוך מאד וירו‬
‫ביהודים המבוהלים‪.‬‬
‫אנשים התחילו לרוץ בבהלה לחורשה הסמוכה שהייתה קרובה לשיינוואלד‪.‬‬
‫דממת מוות שררה בחורשה‪ .‬פה ושם שכבו ילדים‪ ,‬עטופים בסמרטוטים ששרדו‬
‫מהשרפה ורעדו מקור‪ .‬הבכי היחיד היה‪ ,‬איפה אבא?‬
‫רד הלילה‪ .‬באוויר נישא ריח עשן מסריח וכל העיר נראתה כאבוקה דולקת‪ ,‬טל‬
‫קר כיסה את כל הסביבה‪ .‬כל פעם נשמעה אנחה כבדה‪ .‬האנשים החלו להרגיש‬
‫את גודל האסון‪ ,‬לפני שעות מעטות הם היו בעלי בתים‪ ,‬עתה הם חסרי בית‪.‬‬
‫כאשר הלילה החל לרדת ראינו קבוצת יהודים מתקרבת אלינו‪ ,‬וביניהם הכרתי‬
‫את דמותו של אבי‪.‬‬
‫אני לא אוכל לשכוח לעולם את מראהו של אבי אז‪ ,‬כולו שחור‪ ,‬הבגדים שרופים‪,‬‬
‫שערותיו סתורות‪ ,‬בנושאו בידו דבר מה עטוף בטלית שרופה בחלקה‪.‬‬
‫התחלנו לצעוק אבא והוא ניגש אלינו‪.‬‬
‫כאשר הוא הגיע אלינו ראינו שהוא נושא את ספר התורה החדש‬
‫ש"המזרחי" עצמו יזם את כתיבתו והכניסו ברוב טקס לחדר "יבנה"‪.‬‬
‫הוא סיפר שכאשר הוא‪ ,‬עם עוד יהודים‪ ,‬עמדו והצילו כאשר בער אצל יצחק‬
‫מאיר ווארשאוויאק צעקו שהאש עטפה גם את רחוב קאשצעלנע‪ ,‬הוא נזכר‬
‫ששם ישנו חדר עם ספרי תורה אשר ניצלו מהאש והוא רץ מהר לשם‪.‬‬

‫‪- 042 -‬‬

‫בהגיעו‪ ,‬הוא ראה שגג הבניין בוער ועשן שחור מיתמר מהחלון‪ ,‬ללא‬
‫מחשבה שנייה הוא נכנס דרך חלון צדדי‪ ,‬החדר עמד כבר בלהבות‪ ,‬הוא‬
‫ראה שפשוט יהיה בלתי אפשרי להגיע‪ ,‬הוא חטף מהר את ספר התורה ויצא‬
‫מהחדר הבוער‪.‬‬
‫הדרך חזרה כבר הייתה קשה יותר‪ ,‬כל הסביבה כולה עמדה בלהבות‪ ,‬אי אפשר‬
‫היה לעבור‪ .‬רק הודות לכובע ולטלית שהיו ספוגים מים עלה בידו לפרוץ דרך‬
‫הלהבות ולהגיע אלינו‪.‬‬
‫כל הלילה שכב הקהל בשדות ורעד מקור‪ .‬הנחמה היחידה של אבי הייתה‬
‫שספר התורה ניצל‪.‬‬
‫למחרת בבוקר‪ ,‬כאשר השמש רק החלה להראות פניה מתחת לאופק‪ ,‬שמעו‬
‫את הבכי‪ .‬יהודים‪ ,‬כולנו נשרפנו‪ ,‬עונש נורא מבורא עולם!‬
‫אנשים העירו את ילדיהם אשר ישנו כל הלילה על התכולה שניצלה‪ .‬הם ארזו‬
‫את הכול והתנהלו העירה‪ .‬מי לביתו השרוף‪ ,‬מי לקרוב או למכר שביתו שרד‪.‬‬
‫תהלוכה עצובה של אנשים עם חבילות על הכתפיים‪ .‬יהודים‪ ,‬שבמשך יום אחד‬
‫איבדו את הכול‪ ,‬נשרפו‪ ,‬נשארו ללא גג מעל ראשם‪ ,‬ללא פרנסה‪.‬‬
‫כאשר הגיעו העירה‪ ,‬האימה הקיפה את כולם‪ .‬זה נראה כמו אחרי התפרצות‬
‫הר געש‪ ,‬מלמעלה פיח לבן ומתוכו פורצים מדי פעם לשונות אש ועשן‪ ,‬קשה‬
‫ללכת‪ ,‬לא מכירים רחוב‪ .‬מתחת לרגליים מתגולל רכוש יהודי‪ .‬כל העיר מונחת‬
‫לפניך כמו חורבה גדולה‪.‬‬

‫[‪]57‬‬

‫‪- 043 -‬‬

‫חנן [אלחנן] מוזיקנט‪ ,‬נגן חתונות ובדחן‪,‬‬
‫קפץ לאש והציל מתוכה ספר תורה‬
‫דב – מנשה קרנגל‬
‫מעיד על רצח יהודים במריימפול (‪ ,)Marijampole‬ליטא [‪:]58‬‬
‫כבר ביום הראשון למלחמה בין גרמניה לברית המועצות הופצצה העיר‪ .‬כ–‪41‬‬
‫איש נהרגו‪ ,‬ובתים רבים עלו באש‪ .‬מאות משפחות יהודיות נותרו ללא קורת גג‪,‬‬
‫הן עברו להתגורר בבתי יהודים שלא נפגעו‪ .‬העיר כותרה על ידי צבא גרמני‪,‬‬
‫והדרכים המוליכות מזרחה נחסמו‪ .‬יהודים שבכל זאת ניסו לברוח נאלצו לחזור‪,‬‬
‫ורבים מהם נרצחו בידי הליטאים‪ .‬רק מעטים הצליחו לברוח לברית המועצות‪.‬‬
‫למחרת פלשו הגרמנים לעיר לקול תרועת הליטאים‪ .‬על היהודים הוטלו גזרות‬
‫שונות‪ .‬יהודים רבים נאסרו ונלקחו אל "החורשה הריקה" הסמוכה לעיר‪ ,‬שם‬
‫נרצחו‪.‬‬
‫מדי בוקר הוצאו היהודים לעבודה‪ .‬קשישי הקהילה‪ ,‬ובראשם רב העיר הרב‬
‫אברהם – זאב הלר‪ ,‬הועסקו בטאטוא רחובות‪ .‬על היהודים העובדים השגיחו‬
‫לא רק הגרמנים והליטאים‪ ,‬אלא גם "זקני הרחובות" (שטראססען עלטעסטע)‪,‬‬
‫אשר מונו מקרב היהודים‪.‬‬
‫כמה שבועות לאחר הפלישה הגרמנית ריכזו הגרמנים יהודים רבים בחצר‬
‫בית הכנסת הגדול והעלו באש את ספרי התורה וספרי הקודש האחרים‪ .‬חנן‬
‫[אלחנן] מוזיקנט‪ ,‬נגן חתונות ובדחן‪ ,‬קפץ לאש והציל מתוכה ספר תורה‪.‬‬
‫הגרמנים חטפו מידיו את הספר וזרקוהו בשנית אל האש‪ .‬את מוזיקנט הכו‬
‫עד שאיבד את הכרתו [על פי עדות אחרת‪ ,‬נשרף מוזיקנט עם ספרי התורה‬
‫ומת]‪.‬‬

‫‪- 044 -‬‬

‫פעם אחת סטר חייל גרמני למורה צבי ארוב לאחר שהלה לא הסיר בפניו את‬
‫כובעו‪ .‬ארוב השיב לו במהלומות‪ .‬ארוב נלקח לכלא ונרצח שם‪ .‬ביולי רוכזו‬
‫היהודים בגטו‪ .‬מדי פעם נלקחו גברים צעירים כביכול לעבודה‪.‬‬
‫הם לא שבו‪ ,‬ומאוחר יותר נודע כי נרצחו‪ .‬בסוף אוגוסט הודיעו מושל המחוז‬
‫גושטאוטאס וראש המשטרה בובלסקיס לנציגי היהודים כי בקרוב יועברו לגטו‬
‫גדול יותר מחוץ לעיר‪.‬‬
‫עם העברתם לקסרקטינים הופרדו הגברים מהנשים והילדים ונכלאו באורוות‪,‬‬
‫שם התעללו בהם הליטאים ב"תרגילי ספורט" שונים‪ .‬אל הקסרקטינים הובאו‬
‫גם יהודים מהעיירות קזלובה ‪ -‬רודה‪ ,‬לודווינובה וקלווריה ‪.‬‬
‫ב– ‪( 0.9.0940‬ט' אלול תש"א) נלקחו יהודי מריימפול והסביבה‪ ,‬מעונים‬
‫ואדישים‪ ,‬אל שמונה בורות שנחפרו בעמק בקרבת הנהר ששופה‬
‫(‪ .)Sesupe‬הגרמנים ניצחו על הרצח‪ ,‬והליטאים הוציאוהו לפועל‪ .‬בין‬
‫הרוצחים היו גם סטודנטים ותלמידי גימנסיה‪ ,‬שהתנדבו למשימה‪ .‬היהודים‬
‫הופשטו מבגדיהם ונעשה בגופם חיפוש אחר חפצי ערך‪ .‬על החיפוש ניצח‬
‫גירז'אדה (‪ ,)Girzada‬לשעבר קצין בצבא הליטאי‪.‬‬
‫הגברים נורו ראשונים‪ ,‬אך כיוון שהליטאים היו שיכורים‪ ,‬רבים מהקרבנות נקברו‬
‫חיים‪ .‬רצח הילדים לא בוצע בנשק חם; הליטאים רוצצו את ראשי הילדים באלות‬
‫ובמעדרים‪ .‬לאחר הרצח ערכו הליטאים משתה גדול עד אור הבוקר‪.‬‬

‫‪- 045 -‬‬

‫סירובו של הרב צבי מקובסקי מקובילניק‬
‫לשרוף את ספרי התורה‬
‫על יד הנהר נארוץ'‪ ,‬ממזרח לווילנה נמצאת העיירה קובילניק‪ ,‬אשר מנתה‬
‫בשנת ‪ 0939‬כ‪ 311 -‬נפשות יהודיות‪.‬‬
‫יוסף בלינדר בעדותו על גורל יהודי קובילניק כותב [‪:]59‬‬
‫מיד עם הכיבוש ב–‪ 4.3.40‬נוסדה מיליציה פולנית אשר ראתה מתפקידה‬
‫הראשי לרדוף את האוכלוסייה היהודית‪ .‬מיד בתחילת פעולתה של המשטרה‬
‫נורו היהודים הבאים‪ :‬יהושע וקסלר בן ‪ ,11‬מורה בית הספר היהודי בקובילניק‪,‬‬
‫משפחת סלומון‪ ,‬מוורשה‪ ,‬גב' חיה‪-‬ריבה גורדון וספר העיירה שמעון דופנס‬
‫במקור מווילנה‪ .‬את אותם ארבעת הקרבנות קברתי‪ ,‬יחד עם אחרים‪ ,‬במו ידי‪.‬‬
‫במהרה התחילה המיליציה הפולנית להתעמר לכלל האוכלוסייה היהודית‪.‬‬
‫ב– ‪ 4.3.40‬יום ו'‪ ,‬פלשו לבית הכנסת‪ ,‬עת התכנסו שם מספר יהודים‬
‫לקבלת שבת‪ ,‬אותם בריונים‪ ,‬בראשות הפולני וולדיסלאוו זשיקובסקי‪,‬‬
‫והפליאו את מכותיהם במספר יהודים‪ ,‬גם אני הייתי בין המוכים‪.‬‬
‫אחרי יומיים הגיעה יחידה גרמנית וציוותה שעל כל היהודים בגילים ‪11 – 03‬‬
‫להתייצב במשטרה‪ .‬אחרי שהתייצבו סגרו אותם במרתף ורק אחרי מאמצים‬
‫רבים של הנשים אצל המפקד הגרמני‪ ,‬שוחררו‪.‬‬
‫בשבת הבאה גרשו קבוצת יהודים לעבודה במיליציה הפולנית‪ .‬שם הם‬
‫הצטוו להוציא את ספרי התורה מבית הכנסת‪ ,‬לערום אותם לערימה בכיכר‬
‫השוק ורב העיר הצעיר‪ ,‬הרב צבי מקובסקי‪ ,‬נצטווה להציתם‪ .‬מאחר והוא‬
‫סרב‪ ,‬נגרר לבניין המשטרה והוכה מכות רצח‪.‬‬
‫בצורה זו חיה האוכלוסייה היהודית בקובילניק עד ערב סוכות‪.‬‬
‫בערב סוכות הגיעה לעיירה יחידת אס‪.‬אס‪ .‬גדולה יותר‪ ,‬כיתרה את העיירה‪,‬‬
‫חטפה ‪ 31‬יהודים‪ ,‬נשים‪ ,‬גברים וילדים‪ ,‬ביניהם גם הרב מקובסקי ונעלה אותם‪.‬‬
‫‪- 046 -‬‬

‫אחרי זה דרשו ‪ 01‬יהודים עם מעדרים‪ ,‬ביניהם גם אני הייתי‪ .‬הובילו אותנו‬
‫מאחורי העיר ותחת מכות רצח הצטווינו לחפור שני בורות גדולים‪.‬‬
‫אחרי שהבורות היו מוכנים הביאו את ‪ 31‬היהודים החטופים‪ ,‬שהבינו כבר את‬
‫אחריתם‪ ,‬וירו בהם‪ .‬רובם זעקו "שמע ישראל"‪ .‬אחד מהם‪ ,‬שלמה יבינוביץ'‬
‫צעק‪" :‬יהודים‪ ,‬נקמו את נקמתנו" ומיד נורה‪ .‬מיד אחרי זה באה פקודת האש‬
‫וכולם נהרגו‪ .‬אחרי זה התחלנו לעבוד בכסוי הבורות‪ .‬הוכרחנו לעבוד במהירות‬
‫רבה וכאשר אחד‪ ,‬יעקב – בייניש גרינברג התמהמה ולא נע במהירות‬
‫הדרושה‪ ,‬נורה גם הוא‪ .‬אחרי שכיסינו את הבורות‪ ,‬הלכנו‪ ,‬שבורים‪ ,‬הביתה‪.‬‬
‫מאורעות דומים קרו לנו גם בהמשך עד שהגיע החיסול הסופי‪ .‬מאחר וידענו‬
‫בבטחה שבעיירות מסביב מחסלים בצורה שיטתית את היהודים‪ ,‬החלטנו‪ ,‬יחד‬
‫עם היהודים מהעיירה מיאדזשאל (‪ ,)MIADZIOL‬להתארגן ולברוח ליער‪ .‬זה קרה‬
‫בערב יום כפור ‪ .0944‬הקבוצה הראשונה של הבורחים מנתה כמאה יהודים‪.‬‬
‫אני‪ ,‬כבעל משפחה עם שני ילדים וגם משפחות אחרות‪ ,‬לא יכולנו לברוח‪.‬‬
‫למחרת יום כפור הגיע מפקד הז'נדרמריה‪ ,‬קאיעל‪ ,‬ונתן הוראה שעל כל‬
‫היהודים להתאסף בכיכר השוק‪ .‬הפקודה בוצעה בעזרת המיליציה הפולנית‪.‬‬
‫כאשר כולם היו במקום‪ ,‬סגרו אותם במרתף‪.‬‬
‫בבוא הערב שוב הופיע אותו קאיעל עם רשימה‪ .‬הוא קרא מספר שמות של‬
‫בעלי מקצוע ושחרר אותם‪ .‬אני‪ ,‬כבעל מקצוע‪ ,‬ומשפחתי‪ ,‬שוחררנו‪ .‬אחרי חצות‪,‬‬
‫בערך ‪ 411‬איש‪ ,‬נורו‪ .‬מכל הקבוצה ניצל רק אחד‪ ,‬אחיו של המורה סלומון והוא‬
‫חי עד עצם היום הזה‪.‬‬
‫בעלי המקצוע‪ ,‬בערך ‪ 11‬איש‪ ,‬נשלחו לעיירה הסמוכה‪ ,‬מיאדזיאל‪ ,‬שם נכנסנו‬
‫לגטו‪ .‬אחרי שלושה שבועות שלחו כשלושים איש לווילייקה ושם הם הושמדו‪.‬‬
‫אחרי השמדתם נשארו בגטו מיאדזשל‪ ,‬כולל היהודים מהסביבה‪ ,‬כ‪ 31-‬איש‪.‬‬
‫בחודש ספטמבר ‪ 0944‬קבלנו ידיעה מחברנו ביער שהם מתכוננים להתקיף על‬
‫הז'נדרמריה במטרה לשחרר אותנו‪ .‬בראש הפרטיזנים עמד החבר סגליצ'יק‪.‬‬
‫קבוצת הפרטיזנים נקראה "נרודני מיסטוטיעל" (הנוקם הלאומי)‪ .‬איש הקשר‬
‫‪- 047 -‬‬

‫שלנו עם הפרטיזנים היה טכנאי השיניים‪ ,‬קוסביצקי‪ .‬ההתקפה בוצעה‬
‫ב‪ .1.9.44-‬התוצאות היו‪ :‬נהרגו שני גרמנים‪ ,‬שלושה פולנים וליטאי אחד‪.‬‬
‫המתנפלים הציתו את הגטו‪ .‬אנחנו‪ 39 ,‬איש ברחנו תחת יריות‪ .‬אישה אחת‬
‫נפצעה אך היא לא נותרה מאחור‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬ביער‪ ,‬מתחיל פרק חדש בחיינו הקשים‪ .‬אני רואה שכל משפחה‬
‫מסתמכת רק על יוזמתה וכוחותיה‪ .‬היינו כל הזמן ללא יכולת קיום‪ ,‬יום ולילה‬
‫תחת כיפת השמיים‪ ,‬ישנו על יד המדורה‪ .‬לעתים קרובות מתכסים בשלג עם‬
‫אישה חלשה ושני ילדים‪ ,‬בני חמש ושבע‪ .‬במצב כזה‪ ,‬בו היינו מאוימים כל הזמן‬
‫למות או למות ברעב‪ ,‬הייתי נאלץ לצאת מדי פעם לכפרים לחפש אוכל‪ .‬הייתי‬
‫עוטף את רגלי בחותלות‪ ,‬נפרד מהמשפחה ויוצא בלילה להשיג אוכל‪ .‬היו הרבה‬
‫מקרים בו היוצאים כמוני לא חזרו יותר‪.‬‬
‫בתנאים כאלה חיינו עד ‪ .4.4.43‬באותו יום התנפלו הגרמנים על היער ורבים‬
‫מהיהודים המסתתרים שם נפלו‪ .‬אני ומשפחתי ברחנו עמוק יותר לתוך היער‬
‫ולא נפגענו‪ .‬כאשר חזרנו‪ ,‬אחרי מספר ימים‪ ,‬למקומנו הקודם‪ ,‬מצאנו את‬
‫הבקתות שלנו הרוסות ושרופות‪ .‬למרות הסכנה נשארנו באותו מקום עד פסח‬
‫‪ .0943‬בפסח חלו‪ ,‬אשתי וילדי‪ ,‬בטיפוס‪ .‬שוב הלכתי לחפש אוכל למשפחתי‪.‬‬
‫בהעדרי נפלה אשתי‪ ,‬בגלל חולשתה‪ ,‬למדורה ושרפה בצורה חמורה את רגלה‪,‬‬
‫ממנה היא סובלת עד היום‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬עת חזרתי מהכפר מאד עייף‪ ,‬נפלתי ופשוט נרדמתי עמוקות‪ .‬התעוררתי‬
‫לקולו של בני בן השבע אשר צעק‪" :‬אבא‪ ,‬יורים"‪ .‬ובאמת נשמעו יריות חזקות‪.‬‬
‫העמסתי את אשתי החולה על כתפי ורצתי לאן שיישאוני רגלי‪ .‬ילדיי החולים רצו‬
‫אחרי‪ .‬בריצתי נכנסתי לביצה עד לברכיים ולא יכולנו להמשיך יותר‪ .‬ממש בנס‪,‬‬
‫הרודפים לא ראו אותנו ונשארנו בחיים‪ .‬בגלל הסכנה הרבה‪ ,‬במקום הזה‪,‬‬
‫חבריי נפוצו לכל עבר‪ ,‬רק אני נשארתי עד אשר מצבה הבריאותי של משפחתי‬
‫הוטב‪ .‬כל היער היה מוצף בגוויות יהודיות ואחדים מהם אף קברתי‪ .‬נשארנו שם‬
‫שבועיים‪ .‬הודות לקיץ החזקנו שם מעמד עד ל–‪ .41.5.43‬באותו יום התחילה‬
‫‪- 048 -‬‬

‫התקפה נרחבת חדשה על היער‪ .‬ההזנה שלנו הייתה מורכבת מפטריות טריות‬
‫בלבד‪ .‬השכנים שלנו מתו כולם‪ .‬בסוף המצור לא הייתה לנו צורת אנוש‪ ,‬לצללים‬
‫דמינו‪.‬‬
‫התקרב החורף השני ביער‪ .‬חפרנו בית תת‪-‬קרקעי (זמליאנקה)‪ .‬משנת ‪0943‬‬
‫ועד חודש מאי ‪ ,0944‬חיינו כקבוצת עובדים פרטיזנים של ‪ 031‬איש‪ .‬בזמן הזה‬
‫סבלנו מקור‪ ,‬רעב ומחסור‪ .‬מחודש מאי ועד ליולי היו שמועות על מצור וחיפושים‬
‫שאכן התגשמו‪ .‬התקופה הזאת הייתה הקשה ביותר מכל אשר עברנו ביער‪.‬‬
‫בכוחותינו האחרונים התחפרנו באדמה ושם סוף סוף שוחררנו על יד הצבא‬
‫האדום‪.‬‬
‫אחרי השחרור יצאנו מהיער והלכנו לעיירת הולדתי קורניץ‪ ,‬אזור וילנה‪ .‬העיירה‬
‫הייתה חרבה עם קבר אחים גדול‪ .‬אחרי חיפושים זיהיתי בקושי את אבני הבית‬
‫בו ביליתי את ילדותי‪ .‬מרוב צער וכאב בכיתי בכי מרורים‪ .‬מבלי להתחשב‬
‫בעובדה שאשתי וילדי היו ללא אמצעי קיום‪ ,‬החלטתי לנקום ברוצחים והתנדבתי‬
‫לצבא האדום‪.‬‬
‫בתחילה שלחו אותי לוויאזשמע על יד מוסקבה‪ .‬אחרי אמון קצר כתותחן‬
‫נשלחתי לחזית ורשה‪ .‬על אף שהייתי יותר מפעם בסכנת חיים‪ ,‬הרגשתי‬
‫מאושר על שיכולתי לנקום‪ ,‬ולו חלקית‪.‬‬
‫ב – ‪ 04.0.41‬התחילה ההתקפה הגדולה על ורשה בה נטלתי חלק‪ .‬גרשנו את‬
‫האויב דרך לודז' ופוזנן‪ .‬בפוזנן לחמנו כחודש ובסערה כבשנו אותה‪ .‬לקחנו שם‬
‫כחמישים אלף שבויים‪ .‬על יד הנהר אודר שוב ניהלנו קרבות קשים עד‬
‫ל–‪ .04.4.41‬בלחימה מתמדת הגענו עד ברלין‪ ,‬שם השתתפתי בקרבות רחוב‪.‬‬
‫ברלין נפלה ב – ‪ .4.1.41‬במשך הזמן קבלתי ארבעה אותות הצטיינות‪.‬‬
‫עתה אנחנו חיים כאילו בצורה נורמלית‪ .‬העבר בקרוב נותן את אותותיו בילדיי‬
‫והדבר גורם לי עגמת נפש רבה‪.‬‬

‫‪- 049 -‬‬

‫הרב שמואל פונדלר‪ ,‬רבה של ריטווה‬
‫והלמדן הזקן‪ ,‬ר' פישל זילבר‬
‫נרצחו על סירובם לחלל ספרי תורה‬
‫עדותו של שאול שנקר על גורל יהודי ריטווה (‪ ,)Rietavas‬ליטא [‪:]61‬‬
‫ב–‪ 44.3.0940‬ברחו יהודי העיירה לכפרים הסמוכים‪ .‬הליטאים המקומיים בזזו‬
‫את רכושם‪.‬‬
‫גם ריטעווע [ריטווה ביידיש] היא טרגדיה כמו כל העיירות והערים האחרות‪.‬‬
‫בעיירה גרו כ‪ 411-‬משפחות יהודיות‪ .‬באותה קהילה קטנה היו עשרה בחורים‬
‫שהייתה להם סמיכות לרבנות‪ .‬הייתה שם ישיבה קטנה‪ .‬תלמוד תורה גדול ושני‬
‫בתי מדרש גדולים‪ .‬מיתות משונות של יהודי ריטעווע מוזכרים בעשרה הרוגי‬
‫מלכות‪.‬‬
‫באותו יום ראשון המוכר לנו היטב‪ ,‬התחילו הליטאים להתארגן נגד היהודים‪.‬‬
‫בראשונה הם התחילו לשדוד רכוש יהודי ועד הערב כבר לא היו יהודים בעיירה‪.‬‬
‫הם ברחו לכפרים וליערות‪ .‬מיד התחילו הליטאים לאיים על הכפריים שיציתו‬
‫את בתיהם‪ ,‬אם הם ירשו ליהודים להיכנס‪ .‬ביום שלישי בבוקר‪ ,‬כאשר הרוסים‬
‫עדיין ברחו‪ ,‬הגיעו המטוסים הגרמנים והפציצו את העיירה‪ .‬מיד עמדה העיירה‬
‫בלהבות‪.‬‬
‫ביום רביעי דרשו הליטאים שהיהודים יחזרו לעיירה‪ .‬יתנו לכולם דירות‪ .‬כאשר‬
‫כל היהודים היו כבר בעיירה‪ ,‬התחילו העינויים עם ההתעמלות‪ ,‬המכות‪ ,‬הרעב‪,‬‬
‫צימאון ועבודה קשה‪.‬‬
‫בשבוע הראשון‪ ,‬בחרו הרוצחים הליטאים‪ ,‬האחים קאזיס וסטאטיס רומייקא‪,‬‬
‫ארבעה יהודים‪ ,‬נחום סמאלע‪ ,‬משה כץ‪ ,‬פליקס ראדיסקאנסקי והרשל גארבער‬
‫והובילו אותם לדרך אחרי מאגילקי הליטאית‪ .‬שם‪ ,‬הקדושים נאלצו להתפשט‪,‬‬
‫‪- 051 -‬‬

‫אילצו אותם לחפור בורות ואז הם נרצחו על ידי הרוצחים הליטאים‪ ,‬לא בירייה‬
‫אלא הם נדקרו ונחתכו עם סכינים ושם הם נקברו בבורות שהם חפרו‪.‬‬
‫הרב של ריטעווע‪ ,‬שמואל פונדלר‪ ,‬היה גדול‪ ,‬אחד מבעלי מוסר‪ .‬הוא נספה‬
‫בריטעווע‪ .‬בתחילה גזזו לו הרוצחים צד אחד מהזקן‪ ,‬אז הם הביאו את הגנן‬
‫החולה‪ ,‬יעקב‪ ,‬וצילמו את הרב ואת יעקב תחת מטריה‪ .‬הרוצחים ציוו על‬
‫הרב לשרוף את כל דברי הקדושה‪ ,‬אך הוא לא עשה זאת‪ .‬אז הם הובילו‬
‫אותו לפארק העירוני‪ ,‬רתמו אותו לעגלת אשפה וציוו עליו לסחוב אותה‪ .‬הם‬
‫הכו אותו כל כך הרבה זמן עד שהוא נפל חסר הכרה‪ .‬אז ירו בו פעמיים‬
‫וקברו אותו במקום‪.‬‬
‫הלמדן הזקן‪ ,‬ר' פישל זילבר יהודי בן תשעים ישב תמיד בבית המדרש‬
‫ולמד‪ .‬יהודי שקט ועדין‪ .‬הרוצחים גילחו לו צד אחד מהזקן‪ .‬הוא התהלך עם‬
‫ספר תורה קטן אותו קבל בירושה מאביו‪ .‬מוצצי הדם הכו אותו ורצו לקחת‬
‫ממנו את ספר התורה‪ ,‬אך הוא לא נתן להם‪ .‬הם זרקו אותו לרצפה‪ ,‬אך את‬
‫ספר התורה הוא לא נתן‪ .‬הם הכו אותו עד שהחזיר את נשמתו הטהורה‬
‫לבוראו עם ספר התורה בידו‪ .‬כל זה קרה בחצר בית הכנסת ושם גם קברו‬
‫אותו‪.‬‬
‫שבועיים היו היהודים בריטעווע תחת ייסורים גדולים ועינויים‪ .‬התברר‬
‫שהליטאים היו הרבה יותר אכזריים וצמאי דם מהגרמנים‪ .‬הייתה פקודה‬
‫להפריד את הנשים מהגברים‪ ,‬את הגברים שלחו להיידעקרוג‪ .‬את הנשים‬
‫שלחו לטעלזש‪.‬‬
‫את הצעירים יותר ברגל ואת המבוגרים והילדים בעגלות‪ .‬בדרך‪ ,‬במקומות בו‬
‫היו קבורים גרמנים‪ ,‬היו הנשים נאלצות לקוד קידה‪ .‬הבנות האדוקות של הרב‪,‬‬
‫ר' יוסל‪ ,‬לא רצו לקוד והן הוכו בצורה רצחנית‪.‬‬

‫‪- 050 -‬‬

‫מטעלזש גרשו את כל הנשים לווישעוויאן ‪ -‬מרחק שמונה ק"מ מטעלזש‪ ,‬שם היו‬
‫כבר גברים ונשים יהודים‪ .‬כולם נמצאו באורוות‪ .‬שלושה ימים אחרי זה השתכרו‬
‫הרוצחים היטב והכינו מחזה עינויים‪ :‬לרוץ ולקום וגם עינויים אחרים‪.‬‬
‫בערב בחרו חמישים גברים חזקים והוליכו אותם‪ .‬זה קרה ביום שלישי ורביעי‪,‬‬
‫מיינו גברים עד גיל שלוש עשרה ולקחו אותם לחורשה‪ ,‬שם חפרו חמישים‬
‫הגברים בורות ושם ירו בכולם‪ .‬את הנשים שלחו לכפר גירול‪ .‬שם הייתה‬
‫מפקדה‪ ,‬בית חולים וצריפים‪ .‬היו שם גם נשים מווארנע‪ ,‬אלסאר‪ ,‬נאוועראן‪,‬‬
‫זעראן‪ ,‬לוקעווע ובורחים מפלונגיאן‪ .‬הבטיחו לנשים שבונים גטו בטעלזש‪.‬‬
‫ככה הם נשארו שם ששה שבועות‪ .‬בשבת אחת בחמש בבוקר ציוו עליהן לצאת‬
‫לכיכר‪ .‬הגיעו כשלושים עגלות‪ .‬מיינו חמש מאות נשים צעירות ושלחו אותן‬
‫לטעלזש‪ .‬אותן חמש מאות בקושי התחילו לזוז‪ ,‬אז ציוו על האחרות שיעמדו על‬
‫הברכיים ומיד התחילו להמטיר אש מכל הצדדים ממכונות ירייה‪ .‬הצעקות הגיעו‬
‫עד לשמיים‪ .‬ובתפילת "שמע ישראל" על שפתיהן הקדושות הם נספו ונקברו‬
‫במקום‪ .‬זה היה שבעה ימים באלול‪.‬‬
‫יורשה לי בכאבי הגדול ולהזכיר כאן‪ ,‬שיחד עם כל הקדושים והטהורים נספו גם‬
‫אמי הקדושה והבלתי נשכחת‪ ,‬פייגה‪-‬חנה ואחותי שרה עם בתה העדינה‬
‫מיריאל ואחי היקר פייוועל ווולץ‪ ,‬אשר עזב את ריטעווע לגארזשד ועקבותיו‬
‫נעלמו‪.‬‬
‫בהיידעקרוג‪ ,‬אחרי שהיו שם שלושה שבועות‪ ,‬מיינו את הגברים מחדש‪ .‬לזקנים‬
‫יותר אמרו שלוקחים אותם הביתה‪ .‬לקחו אותם לניישטאט ושם רצחו ואותם‪.‬‬
‫לפני ראש השנה שוב מיינו‪ .‬החלשים יותר נרצחו גם הם‪ .‬כמאה וחמישים‬
‫הנותרים נשארו בהיידעקרוג עוד שנתיים‪.‬‬
‫אחרי שנתיים הם נדדו לוורשה‪ ,‬אושוויץ‪ ,‬מילדורף ומתוך כשבע מאות וחמישים‪,‬‬
‫נשארו בחיים כשלושים איש‪ .‬בחודש דצמבר השמידו את חמש מאות הנשים‬
‫אשר הובאו מגירול לגטו טעלזש‪.‬‬
‫‪- 052 -‬‬

‫בכפר ריין על יד טעלזש נמצאים קברי אחים של יהודים מעיירות שונות‬
‫בסביבות טעלזש‪.‬‬
‫מנשים אשר עבדו בכפרים דרשו לבוא לטעלזש לבדוק את מצב בריאותן‪ .‬אלה‬
‫שבאו – הושמדו‪ .‬אלה שלא באו נסעו בכפרים לחפש אחריהן והן הושמדו‬
‫בכפרים עצמם‪.‬‬
‫זה הוא מבט קצר על החורבן של ריטעווע‪ ,‬ובצער עמוק אנחנו מבקשים‪" :‬יזכרם‬
‫אלוהינו לטובה‪ .‬עם שאר צדיקי עולם וינקם נקמת דם עבדיו השפוך"‪.‬‬

‫מניין בגטו קרקוב‪ .‬הוצאת ספר תורה בתפילת שחרית‪.‬‬

‫[‪]1‬‬

‫‪- 053 -‬‬

‫חילול ספרי תורה‬
‫והפיכתם לחפצים שימושיים‬
‫מיד לאחר הכיבוש הנאצי החלה במדינות הכבושות רדיפת היהודים על‪-‬ידי‬
‫השלטונות אשר כללה השפלות והתעללות ביהודים ובחפצי קדושתם‪ .‬הרדיפות‬
‫החלו בהרס בתי כנסת ובחילול ספרי קודש על ידי הנאצים והתרחבו במהרה‬
‫לפעולות יזומות של ביזה והרס על ידי האוכלוסייה המקומית‪.‬‬
‫במהרה גילו סוחרים מקומיים כי גווילי ספרי תורה יכולים לשמש כחומר גלם‬
‫ליצירת תיקים‪ ,‬ארנקים‪ ,‬כלי נגינה ושאר מוצרי עור‪ .‬ואולם לא היו אלה רק‬
‫גילויים מקומיים של גזל ספונטני‪ ,‬הנאצים ארגנו בצורה מסודרת מערך תיעוש‬
‫אשר כלל את הפיכתם של גווילי התורה למוצרים אחרים‪.‬‬
‫באוסף "יד ושם" מצוי מכתב מבעל בית חרושת למוצרי נייר אשר קיבל‬
‫לידיו גווילי ספר תורה מעור‪ .‬הכותב שולח את המכתב למנהל מפעל לייצור‬
‫תיקים ופריטי עור בצירוף גוויל ספר תורה לדוגמא‪ .‬וכך הוא כותב‪:‬‬
‫"מטה המפלגה העביר לידי כמות גדולה של קלף והוטל עליי לאחסן אותו‪…‬‬
‫מדובר בקלף אמיתי‪ …‬הקלף אמנם כתוב מצדו האחד‪ ,‬אבל ניסיונות העלו‬
‫כי ניתן למחוק את הכתב באמצעות שטיפה‪ …‬אם אתם מעוניינים לקנות את‬
‫הקלף‪ ,‬אבקשכם להודיע לי‪ .‬נכון לעכשיו יש ברשותי מלאי של כ‪711-611-‬‬
‫קילוגרם‪.‬‬

‫אוגסבורג‪ ,‬גרמניה‪ 31 ,‬באוגוסט ‪."3301‬‬

‫תיק יד עשוי קלף של ספר תורה‪.‬‬
‫תרומת ד"ר מ‪ .‬קובלסקי‪ ,‬ארה"ב ל"יד ושם"‪.‬‬
‫‪- 054 -‬‬

‫מכתב שנשלח לבעלי מפעל תיקים ע"י חבר המפלגה הנאצית המציע‬
‫קלף כחומר גלם לייצור מוצרי עור‪ .‬למכתב מצורף חתיכה גזורה‬
‫מספר תורה כדוגמא‪.‬‬

‫בצד שמאל‪ :‬המכתב מבעל בית החורשת‬
‫בצד ימין‪ :‬דוגמה של קלף מספר תורה שצורף למכתב‪.‬‬

‫[‪]0‬‬

‫תוף צעצוע שנמצא בפולין לאחר המלחמה‪ ,‬התוף עשוי קלף של ספר תורה‪.‬‬
‫תרומת אסתר ספרנג מישראל ליד ושם‪]61[ .‬‬

‫‪- 055 -‬‬

‫גוויל ספר תורה ששימש עטיפה לתעודת קצין גרמני‬

‫גוויל ספר התורה שבתוכו תעודת הקצין הגרמני‪.‬‬

‫בשנת תשס"ט – ‪ 9113‬נסע ראש מועצת גליל תחתון‪ ,‬מוטי דותן‪ ,‬דור שני‬
‫לניצולי שואה‪ ,‬לטקס לציון ‪ 41‬שנות ברית ערים תאומות עם מחוז הנובר‬
‫שבגרמניה‪.‬‬
‫בעת קבלת פנים שנערכה למשלחת קיבל לידיו דותן מעטפה עבה ועליה כרטיס‬
‫ביקור של חבר פרלמנט בממשלת גרמניה‪ ,‬בנו של קצין נאצי‪ .‬מאחר שהייה‬
‫טרוד בשיחותיו עם אנשים לא היה באפשרותו לפתוח את המעטפה‪ .‬הוא‬
‫הכניסה לכיסו‪ .‬סקרנותו גברה בו‪ .‬הוא הלך לפינה צדדית ופתח את המעטפה‪.‬‬
‫התברר‪ ,‬שבתוך המעטפה נמצאת תעודה של קצין נאצי עטופה בגוויל של ספר‬
‫תורה‪.‬‬

‫‪- 056 -‬‬

‫על גבי כרטיס הביקור הופיע שמו של חבר הפרלמנט בממשלה הגרמנית ‪-‬‬
‫דטלב הרציוג‪ .‬דותן חיפש אותו באירוע וכאשר איתר אותו‪ ,‬אמר לו שהם‬
‫חייבים לשוחח‪ .‬הוא ניסה לדחות אותו ליום אחר‪ ,‬אבל דותן התעקש ואמר לו‬
‫שעניין זה חשוב עבורו‪.‬‬
‫בשיחה שנמשכה כמחצית השעה‪ ,‬הוא סיפר לו שלפני מספר חודשים אביו מת‬
‫לאחר מחלה ממושכת‪ .‬מספר שבועות לפני מותו‪ ,‬אביו אמר לו‪ ,‬שהוא שמע על‬
‫ברית הערים התאומות‪ ,‬ועל כן הוא רוצה לספר לו סוד ששמר במשך ‪ 31‬שנה‪.‬‬
‫הקצין הנאצי לשעבר החל בווידוי המצמרר וכך אמר לדותן‪" :‬תדע שכל מה‬
‫שאמרו שעשו ליהודים זה נכון‪ .‬חשוב שתדע שאני השתתפתי בזה‪ .‬הייתי‬
‫טייס‪ ,‬ובסוף המלחמה אחרי שהשמידו את חיל האוויר שלנו‪ ,‬צירפו אותנו‬
‫לכוחות חי"ר והתפקיד שלנו היה לחזור אחורה להשמיד כל זכר של העם‬
‫היהודי‪ .‬אותי שלחו לליטא‪.‬‬
‫איפה שראינו בית כנסת או בית יהודי הרסנו והשמדנו‪ .‬כשהגענו לבית‬
‫כנסת שרפנו אותו‪ ,‬וכשעמדנו בחוץ התחיל לרדת גשם‪ ,‬ואני פחדתי על תעודת‬
‫הקצין שלי‪ ,‬שמא תיהרס מהמים‪ .‬זכרתי שהספר הקדוש של היהודים עשוי‬
‫באיכות טובה‪ ,‬אז רצתי פנימה‪ ,‬גזרתי חתיכה ועטפתי את תעודת הקצין‪.‬‬
‫עכשיו תיתן את זה ליהודים שאיתם יש קשר"‪.‬‬
‫כשדותן שמע את הסיפור הוא הוכה בהלם‪" :‬אספתי את חברי המשלחת‬
‫והראיתי להם הגוויל שנלקח מספר דברים פרק כ"ח‪ ,‬פרשת התוכחה ועליו‬
‫כתוב‪" :‬ומצוק אשר יציק לך אויבך"‪ .‬ואני תמהה האם זה מקרי? איך ייתכן‬
‫שמכל הספר תורה שנשרף הוא לקח דווקא את הפרשה הזאת?"‪.‬‬

‫‪- 057 -‬‬

‫ואני תמהה האם זה מקרי? איך ייתכן שמכל‬
‫הספר תורה שנשרף הוא לקח דווקא את הפרשה‬
‫הזאת?"‪.‬‬
‫"אחרי שהגעתי ארצה דבר ראשון באתי לאבי‪,‬‬
‫ניצול שואה בעצמו‪ ,‬וסיפרתי לו על המפגש‪.‬‬
‫בעקבות המקרה הזה‪ ,‬אבי בן ‪ ,93‬שהמעיט לדבר‬
‫על מה שעבר בשואה‪ ,‬החל לספר ולפני ‪ 3‬שנים‬
‫הוצאנו ספר שמתאר את ילדותו‪ .‬זאת בהחלט‬
‫הייתה סגירת מעגל‪ ,‬כיוון שאבי החל לדבר‬
‫מוטי דותן עם הגוויל‬
‫ותעודת הקצין הגרמני‬

‫בעקבות חשיפת התעודה של הקצין"‪.‬‬

‫הרב דוד גרוסמן‪ ,‬רבה של מגדל העמק‪ ,‬שמע על גוויל ספר התורה הזה ופנה‬
‫לדותן כדי שיראה לו את הגוויל‪ .‬דותן מספר‪" :‬כשהוא ראה את הגוויל הוא‬
‫התחיל לבכות‪ .‬הרב ביקש שאשאיר לו העדות לצורך הקמת מוזיאון לילדים‬
‫שנרצחו בשואה‪ ,‬וכך עשיתי‪ ,‬כאשר לי עשו עותק שנאמן למקור‪ .‬עד היום‬
‫התעודה הזאת צמודה אליי‪ ,‬היא נמצאת במכוניתי‪ ,‬ובכל פעם שאני מספר את‬
‫הסיפור על פרשת התוכחה אנשים בהלם"‪.‬‬
‫לפני יום השואה נוהג דותן להרצאות בפני תלמידים‪ ,‬ולספר את סיפורו של‬
‫הגוויל‪ ,‬כמשל לעדות הניצחת של עם ישראל‪ ,‬וכתשובה למכחישי השואה‪.‬‬
‫"בדיקת אותיות מוכיחה שספר התורה שנשרף הוא מלפני ‪ 411‬שנה"‪ ,‬אומר‬
‫דותן‪" ,‬אבי אמר לי דבר מדהים‪' :‬אין אף אומות שיש לה את היסוד של עם‬
‫ישראל‪ ,‬שלו יש ספר תורה נצחי‪ .‬הרי אותו ספר שנכתב במעמד הר סיני זה‬
‫בדיוק הספר שנכתב לפני ‪ 011‬שנה"‪.‬‬
‫כאשר הרב גרוסמן הרב הראשי של מגדל העמק עיין בקלף ספר התורה‪,‬‬
‫אמר‪" :‬השואה הייתה ועודה ספר מוסר לימוד חי‪ .‬כולנו‪ ,‬בני הדור שלאחר‬
‫השואה‪ ,‬חיים עדיין את השואה‪ .‬הורינו‪ ,‬יקירינו‪ ,‬מכרינו וקרובינו היו חלק מזוועת‬
‫העולם‪ ,‬שנגזרה עלינו בגזירת עירין קדישין‪.‬‬
‫‪- 058 -‬‬

‫בכל הדורות ראו יהודים את פסוקי התורה‪ ,‬כמצביעים על האסון הגדול‬
‫בתולדות תבל‪ .‬בשואה האיומה נתקיימו במלואם דברי הכתוב בפרשה‪:‬‬
‫"והפלא ה' את מכותך ואת מכות זרעך מכות גדולות ונאמנות וחליים‬
‫רעים ונאמנים… גם כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה‬
‫הזאת יעלם ה' עליך עד השמדך…ונשארתם במתי מעט"‪.‬‬
‫געוואלד! גדולי עולם סבבו בימים טרופים אלו כשפסוקי התוכחה מלווים אותם‪.‬‬
‫בלוס אנג'לס התגורר אדם מוצל מאש‪ ,‬שהיה רחוק מתורה ומצוות‪ ,‬אפילו 'שמע‬
‫ישראל' לא ידע להגות נכונה‪ .‬רק פסוק אחד היה מכיר כצורתו לאומרו על‪-‬פה‪,‬‬
‫"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה"‪.‬‬
‫כששאלו אותו מניין יודע פסוק זה השייך לתוכחה‪ ,‬גילה כי כ"ק האדמו"ר ה'שפע‬
‫חיים' מצאנז זי"ע אשר עבד עמו במחנה הכפייה‪ ,‬היה חוזר ומשנן שוב ושוב כל‬
‫ימות המלחמה פסוק זה‪.‬‬
‫נטלתי בידיי את הגזיר הקרוע‪ .‬חיבקתיו בחום‪ .‬ברעדה פתחתי והצצתי‬
‫לבדוק מהיכן בדיוק חתך אותו גוי רשע את הקלף‪ .‬סמר בשרי וכל גופי‬
‫נעשה חידודים‪ .‬הגוויל הקרוע‪ ,‬המבוזה‪ ,‬שהיה בגלות למעלה משבעים שנה‪,‬‬
‫הוא מפסוקי התוכחה בתורה‪:‬‬
‫"…במצור ובמצוק אשר יציק לך אויביך בשעריך‪ .‬אם לא תשמור‬
‫לעשות את כל דברי התורה הזאת…והפלא ה' את מכותך ואת מכות‬
‫זרעך מכות גדולות ונאמנות… ונשארתם במתי מעט"‪.‬‬
‫ריבונו של עולם‪ ,‬הרמתי עיניי למרום‪ .‬יש שישים ריבוא אותיות לתורה‪ ,‬ומכולם‬
‫בחר אותו רשע לחתוך ולשמור את פסוקי התוכחה הקשים מכול‪ .‬זה גילוי אלוקי‬
‫בתוך ההסתר פנים הגדול ביותר שידעו ישראל מימות השעבוד במצרים‪ ,‬וזה‬
‫גם קרן של נחמה‪ ,‬בשבעה דנחמתא‪ :‬המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד‪,‬‬
‫ונצח ישראל לא ישקר‪.‬‬

‫[א‪]61‬‬

‫‪- 059 -‬‬

‫כלי נגינה ועטיפה לספר‪ ,‬שנעשו מספרי תורה מחוללים‪.‬‬

‫[‪]4‬‬

‫היריעות המצמררות של ספר התורה‬
‫הסיפור הבא פורסם ב"שיחות השבוע" של צעירי חב"ד‪ ,‬מדור "חיים יהודיים"‪.‬‬
‫[‪]69‬‬

‫כאשר יעקב מוצ'ניק מציג לפניך כמה ציורי נוף פסטורליים וציוד פורטרט לא‬
‫מחמיא במיוחד‪ ,‬הם אינם מעוררים בך התרגשות מיוחדת‪ .‬אבל כשהוא הופך‬
‫את התמונה‪ ,‬ליבך מחסיר פעימה – התמונות צוירו על קלף של ספר תורה‪ .‬את‬
‫הציורים האלה גילה אביו ר' חיים‪-‬נחום מוצ'נק ז"ל‪ ,‬בבית שבו הסתתר צורר‬
‫נאצי‪.‬‬
‫חיים‪-‬נחום היה אחד משבעת ילדיו של הרב מרדכי‪-‬לייב מוצ'ניק מצ'רנוביץ‪.‬‬
‫בתרפ"ה‪ ,0941-‬כשעננים שחורים החלו להופיע בשמי אירופה‪ ,‬החליט הרב‬
‫מרדכי‪-‬לייב לעזוב את הנוחות היחסית בצ'רנוביץ ולהפליג לאמריקה‪ .‬במקצועו‬
‫החדש היה שוחט‪ ,‬וכעבור שנתיים כבר היה אחד מראשי מערך השחיטה‬
‫והכשרות ב"איסט סייד" במנהטן‪ .‬תושייתו אפשרה לו לסייע למשפחתו‬

‫‪- 061 -‬‬

‫המורחבת ולעזוב את אירופה בזמן‪ ,‬וכשהניף הצורר הנאצי את גרזנו הם כבר‬
‫היו באמריקה‪.‬‬
‫כשפרצה מלחמת‪-‬העולם השנייה התנדב חיים‪-‬נחום לצבא האמריקני‪ ,‬והיה‬
‫בתוך הכוחות שפלשו לאירופה בנורמנדי (ּבָ ִׁדי ֵדי המפורסם)‪ ,‬במהלך צבאי‬
‫שהכריע את המלחמה והוביל לכניעת הנאצים‪.‬‬
‫לאחר הניצחון החליט חיים‪-‬נחום להאריך את שהייתו באירופה וסופח לגדוד‬
‫‪ ,44‬שרדף אחרי פושעי מלחמה שהצליחו לחמוק מהעמדתם לדין‪.‬‬
‫אחת המשימות העדינות והחשובות שהוטלו עליו הייתה לכידתו של קולונל אוטו‬
‫שמידט‪ ,‬שהיה ממונה על נפת פרנקפורט ב"ליל הבדולח"‪ .‬חיים‪-‬נחום‪ ,‬כבר‬
‫קפטן‪ ,‬גילה שהקולונל מסתתר כארנבת מבוהלת בארון בעליית הגג‪ .‬חיים‪-‬נחום‬
‫התחיל לחקור אותו‪ ,‬בעוד חייל אירי מצבא ארה"ב‪ ,‬שבא עמו‪ ,‬שופך את זעמו‬
‫על הציורים שנתלו על הקיר‪.‬‬
‫בזווית העין קלט חיים‪-‬נחום כי הענק האירי מתאמץ יתר על המידה בקריעת‬
‫ציור פרוטרט‪ .‬הוא קם לראות במה מדובר‪ .‬זה היה ציור של אוטו שמידט‬
‫ורעייתו ביום נישואיהם‪ .‬הוא מישש את הציור והרגיש שאין זה בד רגיל‪.‬‬
‫כשהפך את הציור‪ ,‬כמעט התעלף‪ .‬הפורטרט צוייר על קלף של ספר‪-‬תורה!‬
‫בדמעות בעיניו הצליח להבחין כי על הקלף המחולל כתובה הפרשה שקרא‬
‫בבר‪-‬מצווה שלו‪.‬‬
‫"על קירות ביתו של שמידט היו עוד כמה ציורי נוף‪ ,‬שצוירו על יריעות קלף‬
‫של ספרי תורה"‪ ,‬מציין יעקב‪.‬‬
‫"לפני כמה שנים תפסנו פתאום‪ ,‬כי אבי מצא שם לא רק את פרשת בר‪-‬מצווה‬
‫שלו‪ ,‬אלא ביריעות האחרות הופיעו פרשיות בר‪-‬מצווה של נכדיו"‪.‬‬
‫כשחזר לארה"ב הציג את הגווילים לפני כמה רבנים נודעים‪ .‬הללו התירו לו‬
‫למסגר אותם ולשמרם‪ ,‬והטילו עליו משימה – להציג אותם לפני קהלים מגוונים‬
‫ולספר את סיפורם‪.‬‬
‫‪- 060 -‬‬

‫"היו לאבא הרבה סיפורים על התקופה ההיא‪ ,‬אבל ספרי תורה שחוללו בצורה‬
‫משפילה כל‪-‬כך בידי הנבל הנאצי‪ ,‬היו סמל הרשע ואטימות הלב"‪ ,‬מספר‬
‫יעקב‪.‬‬
‫"אבא נפטר ביום הזיכרון החמישים וחמישה לליל‪-‬הבדולח‪ ,‬וזו הייתה סגירת‬
‫מעגל מצמררת"‪.‬‬
‫לאחר פטירת האב‪ ,‬החליט בנו יעקב המתגורר בניו ג'רזי‪ ,‬להמשיך את‬
‫השליחות‪ .‬הוא מבקר בבתי ספר‪ ,‬בבתי כנסת‪ ,‬במרכזים קהילתיים ובכל‬
‫אכסניה אחרת‪ ,‬ומעביר את הסיפור הבלתי‪-‬נתפס‪.‬‬

‫יעקב מוצ'ניק מחזיק את גווילי ספר התורה‪.‬‬

‫‪- 062 -‬‬

‫גלגולי ספר התורה של אשר שנברג‬
‫פולק צמח מגדה מספרת סיפור‪-‬עדות בספרה‬
‫"ואותי שלחו ימינה‪ …‬פרקי זיכרונות"‪:‬‬
‫עברו‬

‫ארבעים‬

‫ושתיים‬

‫שנים‬

‫מיום‬

‫השחרור‪.‬‬

‫את‬

‫האזכרה‬

‫לקדושי‬

‫מארושוואשרחלי קיימנו הפעם בנתניה‪ .‬בדרך הביתה ביקרנו אצל אימה של‬
‫גיסתי‪ .‬בעלי הלך להתפלל מעריב‪ .‬בית הכנסת נמצא ממש על יד ביתם של‬
‫הקרובים‪ .‬הסביבה הזכירה לי כי באותו מקום עמד צריף‪ ,‬שם התפלל אשר‬
‫שנברג ז"ל‪ .‬לשאלתי‪ ,‬אמרו שהצריף כבר איננו‪ ,‬אך במקום הוקם אותו בית‬
‫כנסת‪ ,‬שם מתפלל עתה בעלי‪.‬‬
‫מי היה אשר שנברג? ‪ -‬הוא היה שוחט בסובאטה‪ .‬בשנת ‪ 0944‬גורש גם הוא‬
‫יחד אתנו לאושוויץ עם אשתו וילדיו‪ .‬גם אותו הפרידו ממשפחתו והתענה כמו‬
‫כולם במוראות אושוויץ‪ .‬כאשר הגרמנים פינו את אושוויץ בינואר ‪ ,0941‬הוא‬
‫היה חולה ונשאר שם‪ .‬זה היה מזלו‪ ,‬כי כך זכה לשחרור הרוסים ב‪ 43-‬בינואר‪.‬‬
‫לאחר השחרור מצא באושוויץ ספר תורה והחליט לשומרו ולהצילו‪ .‬לאחר‬
‫מסעות וטלטולים רבים הצליח להצטרף למשלוח שהיה אמור להגיע‬
‫למארושוואשרחלי‪ .‬אך במקום להגיע חזרה לעירנו הובילו אותו למחנה מעבר‬
‫בצ'רנוביץ [בוקובינה] ומשם הפנו אותו לעיר מינסק שברוסיה‪ ,‬ליתר דיוק‬
‫לסלוצקי‪ ,‬שהוא פרבר של מינסק‪.‬‬
‫כפי שספרתי כבר‪ ,‬גם אני השתחררתי באותו זמן‪ ,‬אך רחוק מאושוויץ‪ .‬לאחר‬
‫תלאות וטלטולים רבים הגענו גם אנו‪ ,‬מאתיים בנות ונשים יהודיות‪ ,‬לאותו‬
‫מחנה מעבר ליד מינסק‪ .‬זה היה מחנה גדול ובו כ‪ 41,111-‬חיילים משוחררים‬
‫מכל רחבי אירופה‪ .‬זה היה מחנה שחרור‪ ,‬אשר יושביו נועדו לשוב לארצם‪ .‬עד‬
‫היום אני מודה מפעם לפעם לקב"ה שאכן הגעתי הביתה ולא לסיביר כרבים‬
‫אחרים‪.‬‬

‫‪- 063 -‬‬

‫במחנה זה לא עבדנו והאוכל היה די טוב‪ ,‬אך כל הנשים לנו באולם אחד גדול‪.‬‬
‫כל היום יכולנו להסתובב באופן חופשי‪ .‬מצ'רנוביץ באה אתנו קבוצה גדולה של‬
‫ילדים מטרנסיסטריה‪ ,‬ביניהם כמה וכמה תאומים שהצליחו להימלט מאושוויץ‪.‬‬
‫כדי להעסיק את הנשים והילדים בתעסוקה מתאימה‪ ,‬ארגנתי בית‪-‬ספר‬
‫"בית יעקב"‪ .‬היו אתנו כמה נשים ובנות‪ ,‬שיכלו ללמד את הילדים לקרוא עברית‪,‬‬
‫להתפלל וללמוד את פרשת השבוע‪.‬‬
‫בשבת אחה"צ היינו קוראים את פרשת השבוע כולה‪ ,‬עם הסברים‪ ,‬בעל‪-‬פה‪.‬‬
‫למזלי‪ ,‬היה בידי סידור תפילה‪ ,‬אותו מצאתי לשמחתי הרבה‪ ,‬בצ'רנוביץ‪ ,‬כשהוא‬
‫מושלך על לרחוב‪ .‬כך יכולתי להשתמש בו‪ ,‬בעזרת השם‪ ,‬לחינוכם של הילדים‬
‫במחנה‪ .‬באותו "בית‪-‬ספר" ערכנו גם הצגה בעלת רמה‪.‬‬
‫יום אחד נקלעתי לאולם הגברים ולשמחתי הרבה ראיתי שם על השולחן‬
‫ספר תורה‪ .‬זה היה אותו ספר תורה שהציל אשר שנברג ז"ל מאושוויץ‪.‬‬
‫הדבר עורר בי התרגשות עצומה‪ ,‬שמחה וצער כאחד‪ ,‬שהנה אחרי הרבה‬
‫טלטולים כה רבים‪ ,‬אנו עדיין במחנה מעבר‪ .‬התרגשותי גברה כשראיתי שספר‬
‫התורה מונח שם חשוף ללא עטיפה‪ .‬לשאלתי‪ :‬מדוע זה כך? ‪ -‬השיבו רק‬
‫תשובה אדישה‪ .‬באותו רגע הרגשתי שאני אכן משוחררת ובצאתי מהחדר כבר‬
‫גמלה בלבי ההחלטה להכין עטיפה [מעיל] לספר התורה שניצל בדרך נס‬
‫מאושוויץ‪.‬‬
‫התוכנית כבר הייתה קיימת‪ ,‬אך כיצד נוציא אותה לפועל בתנאי המחסור‬
‫שבמחנה? מיד ארגנתי קבוצת נשים וחברים שיעזרו לי בכך‪ .‬השגנו בד סדינים‬
‫צהוב וממנו גזרנו את העטיפה‪ .‬הגברים רשמו את הנוסח שיש לרקום עליו‪,‬‬
‫לזכר קדושי אושוויץ‪ .‬את חוטי הרקמה הוצאנו ממפות‪ .‬את הרקמה הכנתי יחד‬
‫עם קבוצת נשים וביניהן צילי מושקובץ‪ .‬אין צורך לספר לכם באיזו התלהבות‬
‫ושמחה עבדנו על הרקמה עד שהצלחנו בעזרת השם לסיימה בשעה טובה‪.‬‬
‫אשר שנברג ז"ל ביקש לרקום על העטיפה את שמות כל הנשים שהשתתפו‬
‫בעבודה‪ ,‬וכך נעשה‪ .‬גם את שמי רשמו בקצה העטיפה‪ ,‬כמי שארגנה את כל‬
‫המפעל‪ .‬לחנוכת העטיפה החדשה ערכנו נשף חגיגי‪ .‬הושמעו נאומים נרגשים‬

‫‪- 064 -‬‬

‫רבים ודברי תורה‪ .‬החגיגה נמשכה עד שעה מאוחרת בלילה ואנו העלינו‬
‫זיכרונות מן הימים המאושרים שלפני השואה‪.‬‬
‫ביום ‪ 45‬ביולי ‪ 0941‬הגיעה סוף‪-‬סוף הפקודה להתכונן לנסיעה הביתה‪ .‬אין‬
‫לתאר את השמחה שאחזה בנו‪ .‬מיד הובילו אותנו לתחנת הרכבת ולאחר מסע‬
‫של חמשה ימים הגעתי סוף‪-‬סוף לעיר הולדתי‪ .‬רק מי שזכה לחוויה דומה יכול‬
‫להבין את ההרגשה שלנו באותו רגע‪.‬‬
‫יחד אתנו זכה לשוב לביתו גם אשר שנברג ז"ל‪ ,‬יחד עם אשתו ברכה ז"ל ובתו‬
‫רבק'לה שתחיה‪ .‬הוא הביא אתו את ספר התורה יחד עם המעטפת‪ .‬הם עברו‬
‫לגור במדייש ופעם כשביקרתי שם הראו לי את ספר התורה‪.‬‬
‫לאחר שנים‪ ,‬כשהגעתי לארץ‪ ,‬גם אשר שנברג ז"ל הגיע והניח את ספר התורה‬
‫באותו בית כנסת בנתניה‪ ,‬שהזכרתי קודם‪ .‬והנה בשנת ‪ ,0953‬לרגל האזכרה‬
‫השנתית לקהילתנו‪ ,‬שוב הצלחתי לגלות את אותו ספר תורה עם המעטפת‬
‫דווקא באותו בית כנסת‪ ,‬שם הלך בעלי להתפלל‪.‬‬
‫אשר שנברג ז"ל הניח את ספר התורה באותו צריף‪ ,‬שבמקומו בנו אחר‪-‬כך בית‬
‫כנסת יפה‪ .‬אשר שנברג נפטר בשנת ‪ .0930‬מי יתאר את הרגשתי כשנפגשתי‬
‫מחדש עם אותו ספר תורה ועם אותה מעטפת!‬
‫והנה נוסח הכתובת שעל מעיל ספר התורה‪:‬‬
‫הכתונת הזאת נעשתה פה בעיר סלוצק רוסיה‬
‫לזכר נשמות אחינו בני ישראל‬
‫הנהרגים והנשרפים והנשחטים על קדושת השם‬
‫בשנת תש"ה לפ"ק בעיר אושוויטץ יע"א‬
‫שומר ישראל שמור שארית עם ישראל‬
‫ושרה"‪,‬‬
‫חיהסופר‬
‫חתם‬
‫כנסת "‬
‫הכנסת‬
‫בית‬
‫שרה‪,‬‬
‫בית אסתר‪,‬‬
‫הוא צמח‪,‬‬
‫הנזכרינטע‪,‬‬
‫ידי הבנות‬
‫נעשה על‬
‫הנמצא ברחוב הנוטע ‪ 6‬נתניה‪]34[ .‬‬

‫‪- 065 -‬‬

‫חגיגת שמחת תורה של חברי התנועה "חזית הנוער הציוני" וחברי תנועת‬
‫"התחייה" בגטו לודז' החוגגים רוקדים עם ספרי תורה‪.‬‬
‫אצל כמה מהמצולמים נראה טלאי צהוב‪.‬‬
‫שוטר יהודי (משמאל) עונד סרט זרוע‪ .‬צולם ‪.3301 -‬‬
‫צילם‪ :‬גרוסמן מנדל‪ ,‬לודז'‪]2[ .‬‬

‫חילול ספרי תורה בליל "כל נדרי" בעיר לודז'‬
‫פינגולד יהודה אריה בספרו "בגיא צלמות ‪ -‬מגילת השמד בגטאות‬
‫ובמחנות המוות" מביא סיפור‪-‬עדות על חילול ספרי תורה בלודז' [‪:]63‬‬

‫לודז'‪ ,‬ערב יום הכיפורים ת"ש‪.‬‬
‫בלילה שעבר התנפלו על בתים מאוכלסים ברובם יהודים ברחוב דרבנובסקי‬
‫וגלובנה‪ .‬באישון לילה ערכו שוטרים חיפוש מדוקדק‪ .‬ברובים שבידם גירשו‬
‫לרחוב ילדים אחוזי שינה‪ ,‬יונקי שדיים – כולם החוצה‪ .‬מותר רק לקחת נרתיק‬
‫יד בלבד‪ .‬אינם מועילים תחנוני חולים‪ ,‬זקנים וזקנות‪ .‬ברחובות עומדים כלי רכב‬
‫בפיקוח של צבא‪ .‬הנעצרים שרויים בבהלת מוות‪ .‬מובלים לתחנת הרכב של‬
‫קליש‪ .‬שם מחכים קרונות הובלה להסעת אנשים לכיוונים שונים‪ .‬הנעצרים‬
‫נדחקים לקרונות‪ .‬אישה אחת מפרכת ידי מרוב צער‪:‬‬
‫‪- 066 -‬‬

‫בעלי הלך ללון אצל הוריו‪ .‬השם יודע אם אזכה לראותו‪.‬‬
‫היכן ילדתי היחידה‪ ,‬בני היחיד‪ .‬הלכו ללון אצל הסבא‪ .‬מילא‪ ,‬אפשר יישארו‬
‫שם‪ …‬היה בריא ילדון שלי‪ .‬התחזקי ילדונת שלי‪ …‬לב אמכם מתפקע‪ .‬כן‪,‬‬
‫מתפקע‪…‬‬
‫מתרוצצים כל היום‪ ,‬ערב יום הכיפורים‪ ,‬על פני העיר כדי להיוודע מי ומי‬
‫הנשלחים‪ .‬לאן שלחו אותם‪ .‬בניין הקהילה מלא קרובים בעיניים דומעות‪,‬‬
‫שמחכים להבהרת העניין‪ .‬הדבר הידוע היחיד הוא‪ ,‬שהדירות העזובות של‬
‫הנשלחים – סוגרו בחותמת המשטרה‪ .‬מפתחות הדירות ברשות הקומיסרים‬
‫של המשטרה‪ .‬ד"ר שלסר רץ לבית העירייה אל הקצין המקשר וכעבור כמה‬
‫שעות הוא חוזר ובשורה טובה בפיו‪ .‬הוא מחזיק בידו מודעה בכתב וקורא‬
‫מתוכה‪:‬‬

‫‪ .0‬היהודים שגורשו הלילה מביתם נשלחו למחוזות הפולנים‪,‬‬
‫קרקוב ובוכניה‪ .‬רכושם נשמר על‪-‬ידי המשטרה‪ .‬הקרובים‬
‫מתבקשים לגשת לקומיסריון מסוים לקחת את המפתחות‬
‫של הדירות‪ ,‬וכמו כן את הרישיון לקחת את החפצים‬
‫שנשארו אחריהם‪.‬‬
‫‪ .6‬לתפילת "כל נדרי" יפתח בית הכנסת הווהליני והכל‬
‫רשאים לבוא לתפילה‪.‬‬

‫במודעה נמצאת גם רשימה של אנשים המוכרחים לבוא לתפילה בפקודת‬
‫הגרמנים – נמצאים בין השאר‪ :‬רומקובסקי‪ ,‬שלסר‪ ,‬משה וויגמייסטר‪ ,‬מיכאל‬
‫קניג‪ ,‬לייב פיינגולד‪ ,‬בונם לוין‪ ,‬הירץ גרינברג‪ ,‬חרשתן הגרביים "האגרי"‪ ,‬הרב‬
‫שמחה טרייסטמן‪ ,‬הרב מרדכי ניסן קרול‪ ,‬הרב נחמיה אלתר‪ ,‬הרב יוסף פיינר‪,‬‬
‫הרב ש‪.‬יעקובוביטש‪ ,‬הרב משה מנחם סגל‪.‬‬
‫הרשימה עוררה בתחילה בת שחוק‪ ,‬הנאצים כופים על היהודים לבוא לתפילה‪.‬‬
‫כלום אין הדבר מגוחך? אבל בעיקר היה הקהל שבע רצון שנודע לו להיכן‬
‫‪- 067 -‬‬

‫נשלחו היהודים‪ .‬אם הגרמני מודיע על כך בכתב – יש להאמין לו‪ .‬קרובים ניסו‬
‫לפנות לקומיסריון המשטרה כדי לקחת את המפתחות והחפצים הנשארים‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬דבר שקשה להעלותו על הדעת‪ ,‬הנאצים מטריחים עצמם לשמור רכוש‬
‫יהודי‪ …‬ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן התאימה העובדה להבטחה‪ .‬כל מי שפנה לקומיסריון‬
‫המשטרה בתור קרוב של מגורש – עדים העידו על קרבתו – קיבל את‬
‫המפתחות והלך בלוויית שוטר לקבל את החפצים‪ .‬השוטר הלך לבדוק אם‬
‫בדירה אינו טמון נשק‪ .‬באופן עקרוני אפשר היה להוציא את החפצים‪ .‬הציבור‬
‫נרגע‪.‬‬
‫משהחלו לדקדק בהזמנה הגרמנית לבוא לתפילת "כל‪-‬נדרי" בבית הכנסת‬
‫הווהליני‪ ,‬המנוחה ניטלה מהבריות‪ ,‬במיוחד‪ ,‬כשד"ר שלסר‪ ,‬שהביא את‬
‫המודעה הדגיש שמוכרחים לבוא לתפילה!‬
‫הרב נחמיה אלתר ור' בונם לוין לא באו‪ .‬השאר באו‪ .‬היינו סבורים‪ ,‬שהגרמנים‬
‫מנהלים לגבי היהודים פוליטיקה של אחריות הדדית‪ ,‬הרי אם לא נבוא לתפילה‬
‫לפי פקודתם‪ ,‬הם יכולים להתנקם בעדה כולה‪.‬‬
‫באנו לתפילת "כל‪-‬נדרי"‪ .‬ברחוב היו פתוחים בתי העסק‪ .‬גרמנים מלודז' יחד עם‬
‫שוטרים פולניים משגיחים על בתי העסק היהודיים‪ .‬הם מוכרחים להיות‬
‫פתוחים‪.‬‬
‫אנו הולכים ל"כל‪-‬נדרי"‪ .‬באנו בשעה שלוש הואיל וההליכה מותרת עד חמש‬
‫בערב‪ .‬בית הכנסת פתוח‪ .‬שומרים על הפתחים שוטרים ואנשי ס"ס‪ .‬באים‬
‫אנשי צבא עם מכונות הסרטה בידיהם כדי להסריט את התפילה‪ .‬הוקל לנו‬
‫קצת‪ .‬כאילו הוסר הלוט מעל ההודעה הסתומה‪ .‬בפשטות‪ :‬הם רוצים להסריט‬
‫את תפילת "כל נדרי"‪ ,‬להראות לעולם את צדקתם‪ ,‬ששלטונם מתייחס בעין יפה‬
‫ליהודים‪ ,‬אף מרשים להתפלל "כל‪-‬נדרי" בהשתתפות כל רבני העיר‪ .‬ובפני מה‬
‫הזמינו דווקא אנשים אלו לתפילה – שוב הסבר פשוט‪ :‬מכיוון שאנו מפחדים‬
‫מהם הרי היו חוששים שמא לא נבוא לתפילה בציבור‪ ,‬לכן הטילו את חובת‬
‫התפילה בבית הכנסת על כך וכך אנשים‪ .‬עתה יוכלו להראות את סרט התפילה‬
‫לעיני כל העולם כולו‪ .‬ברור כשמש‪.‬‬
‫‪- 068 -‬‬

‫הרב שמחה טרייסטמן מסביר לי‪:‬‬
‫אפשר קרה נס מן השמים‪ .‬הנאצים רוצים להוכיח לעולם‪ ,‬שכל מה שמעלילים‬
‫עליהם שקר וכזב‪ .‬אדרבה‪ ,‬הם מתייחסים בארץ הכיבוש אף ליהודים‪ ,‬ה"אויב‬
‫מספר ‪ ,"0‬ביחס אנושי‪ .‬הרצון להתנאות בעיני העולם יכול להציל אותו‪.‬‬
‫בשיחתנו מתערב הרב משה מנחם סגל‪:‬‬
‫ואני שרוי בפחד גדול‪ .‬אם הם רוצים להראות משהו לעולם‪ ,‬עצה פשוטה בידם‪:‬‬
‫להתייחס אלינו כאל אנשים‪ .‬מעשים טובים מוציאים פומבי לעושיהם‪.‬‬
‫נשמעה הודעה‪-‬פקודה‪:‬‬
‫להתפלל תפילת "כל‪-‬נדרי"!‬
‫רומקובסקי פותח את ארון הקודש והרב שמחה טרייסטמן עובר לפני התיבה‪.‬‬
‫הרבנים יעקובוביטש ופיינר עומדים לפני שליח הציבור‪ .‬כולנו עטופים בטליתות‪.‬‬
‫נרות זיכרון דולקים‪ .‬הרב שמחה טרייסטמן פותח בתפילה‪ .‬אבל איש הס"ס‬
‫משסע אותו ודורש מהמתפללים להוציא את ספרי התורה‪ ,‬להחזיקם בידם‬
‫כבשעת הקפות וכך לערוך את התפילה‪.‬‬
‫רומקובסקי מנסה להסביר לו שלא באופן זה עורכים את תפילת "כל נדרי" אצל‬
‫היהודים‪ .‬אבל איש הס"ס עומד על דעתו‪ .‬פקודתו מבוצעת מיד‪ .‬הרב טרייסטמן‬
‫מתחיל‪" :‬על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירים להתפלל עם העבריינים"‪.‬‬
‫התפילה נמשכת כסדרה‪ .‬המצלמות מצלמות בלא הפסק‪ .‬הן מפריעות לתפילה‪.‬‬
‫אבל משלימים עם ההפרעה הקלה‪ .‬הקהל מתלקח‪ ,‬מתלהב‪ .‬גובר ועולה כולו‬
‫של שליח הציבור‪.‬‬
‫ כ‪ – – -‬ל‪ ,‬כל נדרי‪…‬‬‫דומיה‪ .‬לבבות שבורים‪ .‬הניגון חותר למרומים‪ .‬ניגון שלא נשמע כמותו לעומק‪,‬‬
‫ניגון שספג את צערנו הרב‪ .‬יהודים מבקשים חתימה טובה לכלל ישראל‪ .‬הלב‬
‫‪- 069 -‬‬

‫פועם‪ .‬הלב אומר‪ :‬הרגע‪ ,‬יושב במרום קיבל את תפילתנו‪ .‬תבוא שנת גאולה‬
‫וישועה‪.‬‬
‫תפילת "כל‪-‬נדרי" הגיעה לסיומה‪ .‬התמונה הוסרטה‪ .‬עומדים להתפלל ערבית‪.‬‬
‫אבל לפתע פתאום החלו אנשי הס"ס להשמיט את ספרי התורה מידי‬
‫המתפללים‪ .‬כולנו נרעדנו‪ .‬הרב משה מנחם סגל מתכופף על הספר ואינו‬
‫רוצה להוציאו מידו‪ .‬הרב יוסף פיינר עיניו זולגות דמעות‪ .‬הרב שמחה‬
‫טרייסטמן‪ ,‬שליח הציבור‪ ,‬עומד כמשותק‪ .‬הקהל עומד מהומם‪ .‬רומקובסקי‬
‫וד"ר שלסר מנסים לדבר אל אנשי הס"ס אבל הם סופגים מכות עד זוב דם‪.‬‬
‫דמים נוזלים על ספרי התורה‪ ,‬נוזלים על הרב משה מנחם סגל‪ ,‬שכאלו‬
‫נדבק לספר התורה‪.‬‬
‫הגרמנים מכים‪ .‬הצלמים הפכו לחיות טרף‪ .‬הם תבעו בחוצפה שנדרוך על‬
‫ספרי התורה ונעשה את הצרכים על הגווילים‪" .‬מחזה היתולים" זה מגרה‬
‫את תאוותם‪ .‬כולנו קפאנו מרוב תדהמה‪ .‬כיוון שכך החלו הגרמנים לרמוס‬
‫את הספרים‪ .‬רמסו במגפיהם‪ .‬זיהמו אותם בצרכיהם‪…‬‬
‫מוכים בקתי רוביהם‪ ,‬בבעיטות רגליהם הושלכנו מבית הכנסת מושפלים עד‬
‫עפר‪ .‬לעינינו הקודש נתחלל‪ .‬נתחללו ספרי התורה‪ .‬נתחלל שם שמים ושם‬
‫ישראל‪…‬‬
‫התברר לנו דבר אחד‪ :‬אין לצפות לשום יחס אנושי מצד הגרמנים ליהודים‪.‬‬
‫כדומן על פני האדמה אנו בעיניהם‪ .‬אסור להונות את עצמנו‪ .‬הם ערכו לנו‬
‫תופת‪ .‬שבעת מדורי גיהינום‪ .‬הם טורחים למרר את חיינו‪ .‬איך ניצולים מן‬
‫מהתופת?‬
‫וכך הגענו לידי החלטה‪ :‬לברוח מכאן‪ ,‬לברוח להיכן שהרגליים יישאוך‪ .‬אבל לאן‬
‫בורחים – אם בכל מקום נמצאים הנאצים? לברוח לארץ‪-‬ישראל דרך איטליה?‬

‫‪- 071 -‬‬

‫ראשית‪ :‬הנקבל רשות כניסה לארץ‪-‬ישראל? שנית‪ :‬מוסוליני הוא שותפו העיקרי‬
‫של היטלר – שם יהיה טוב יותר מכאן?‬
‫ביום הכיפורים בשעת תפילה בביתו של ר' בונם לוין אמר בקול שבור הרב‬
‫שמחה טרייסטמן‪:‬‬
‫"משבח אני את המתים שכבר מתו"‪ …‬דומה‪ ,‬שהעצה היחידה היא לשלוח יד‬
‫בנפשנו‪ .‬החיים אינם חיים‪ .‬אבל חז"ל אמרו‪" :‬המאבד עצמו לדעת אין לו חלק‬
‫בעולם הבא"‪ .‬אסור לשלוח יד נפש‪ .‬ואנו לא נאבד את עצמנו לדעת‪ .‬לא נאבד‬
‫את חלקנו בעולם הבא בגלל היטלר הרשע‪ .‬לאו‪ ,‬לא נאבד את חלקנו בעולם‬
‫הבא‪ .‬האמינו בזה!‬

‫יהודי בגטו לודז' נושא ספר תורה‪ ,‬אותו הציל מבית הכנסת ברחוב וולבורסקה‪.‬‬
‫בית הכנסת פוצץ על ידי הגרמנים‪ .‬האיש עונד טלאי צהוב‪]2[ .‬‬

‫‪- 070 -‬‬

‫מסירות נפש להצלת ספר תורה‬
‫חוסטצקי חיים מספר על מעשה גבורתו של ברוך דיאמנט‬
‫בהצלת ספר תורה [‪:]64‬‬
‫"היה זה בקיץ ‪ ,0943‬אחרי מבול הדמים והשכול שירד על יהודי אירופה‪ .‬כאשר‬
‫מתוך ‪ 03,111‬מיהודי אוסטרובצה‪ ,‬נותרנו בסך הכל רק כמה עשרות צעירים‬
‫מיותמים‪ .‬על פולין כולה עבר אז גל של רציחות יהודים‪ .‬ואז באה השחיטה‬
‫הנוראה בעיר קיילץ (עיר המטרופולין של עירנו אוסטרובצה)‪ ,‬רק אז התפכחנו‬
‫ונוכחנו לדעת כי אסור לנו להישאר באוסטרובצה‪ ,‬עליינו לברוח מכאן‪ ,‬ומיד‪.‬‬
‫עלינו‪ ,‬אשתי ואני על הרכבת הראשונה ונסענו ללודז'‪ .‬בלודז' היה הריכוז‬
‫היהודי הגדול ביותר לאחר השואה‪ ,‬ומטבע הדברים שהיהודים הרגישו עצמם‬
‫שם קצת יותר בטוחים‪.‬‬
‫באותה רכבת בה נסענו‪ ,‬נמלטו יהודים נוספים‪ .‬כולם התחזו בתור נוצרים‪,‬‬
‫מפחד הפורעים הפולניים שעברו מקרון לקרון ובלשו אחרי יהודים‪ ,‬כדי לרצחם‬
‫נפש‪.‬‬
‫לי ולאשתי לא הייתה בעיה‪ :‬חזות שנינו הייתה כאילו אנו פולנים‪ .‬גם התעודות‬
‫שלנו היה בסדר‪ ,‬צליל השם שלנו חוסטצקי הוא פולני והעיד עלינו שאנו כביכול‬
‫פולנים‪ .‬החוליגנים הפולנים עברו מקרון לקרון וחיפשו אחרי קרבנות יהודים‪ ,‬כדי‬
‫לרצחם‪ .‬אך לפתע ראיתי שהם ניגשים לבן עירנו ברוך דיאמנט‪ ,‬שעמד ליד‬
‫המעבר והחזיק בזרועותיו איזה "חפץ משונה" – בעיני הגויים – היה זה‬
‫ספר תורה שהציל והיה עטוף בטלית‪ ,‬אותו לחץ אל ליבו‪ .‬בתוך כל הקלחת‬
‫והבהלה שהשתלטה עלינו הניצולים‪ ,‬כל אחד מאתנו צרר את מעט מיטלטליו‬
‫הדלים ונמלט‪ ,‬אך לא כן ברוך דיאמנט‪ ,‬הוא לא נטל אתו שום דבר‪ ,‬דאגתו‬
‫היחידה הייתה נתונה לספר תורה אחד ועזוב‪ ,‬מה יהא עליו?‬

‫‪- 072 -‬‬

‫בדיוק כמו ביציאת מצרים‪ ,‬כאשר משה רבנו לקח את ארונו של יוסף‪ ,‬כך גם‬
‫ברוך דיאמנט נטל את ספר התורה העזוב‪ ,‬עטף אותו בטלית בדחילו ורחימו‬
‫ועלה אתו לרכבת – כדי להביאו לארץ ישראל‪.‬‬
‫לאחר ש"חוליית הביקורת" של הפורעים עזבה אותנו‪ ,‬נתקלה בברוך דיאמנט‪,‬‬
‫לא התקשו לזהותו כיהודי‪ ,‬גם בלי ספר התורה‪ .‬הפורעים שמחו עליו כמוצא‬
‫שלל רב‪ .‬צעקו וצרחו‪" :‬הבה נזרוק את היהודי הארור מן הרכבת!"‪.‬‬
‫ראיתי שחייו של ברוך בסכנה‪ ,‬קמתי ממקומי וניגשתי אל הפורעים ואמרתי‪,‬‬
‫ב"חוצפה" יהודית אופיינית‪" ,‬חברה הניחו לי את היהודון‪ ,‬אני כבר אסדר אתו‬
‫את החשבון! ואתם המשיכו במלאכתכם ביתר הקרונות‪ ,‬לתדהמתי ולשמחתי‬
‫הרבה נשמעו לי החוליגנים והמשיכו להתרוצץ הלאה‪ .‬ואילו אני נשארתי עומד‬
‫ליד ברוך‪ ,‬כדי "לשמור על היהודון" ‪ -‬כביכול‪.‬‬
‫עד עצם היום אינני חדל מלהתפעל על מסירות נפשו של ברוך דיאמנט‪,‬‬
‫אשר חירף את נפשו כדי להציל ספר תורה‪.‬‬

‫ניצולי הפוגרום בקיילצה‪-‬פולין ממתינים להעברתם מחוץ לפולין‪.‬‬

‫‪- 073 -‬‬

‫שני הציורים הבאים‪ ,‬בעלי איכות אומנותית גבוהה‪,‬‬
‫מבטאים לדעתי את העדויות שאני מביא בספר‪.‬‬

‫ציורו של פרופ' ישעיהו ירינציקי מתאר הצלת ספרי תורה‪ .‬הייתה פעולת זו פעולת‬
‫החילוץ הראשונה שיהודים עשו עוד לפני שניסו להציל את בתיהם ורכושם‪.‬‬

‫"יהודים הצילו‪ ,‬העיירה בוערת"‬
‫ציורו של האמן יחיאל אופנר‬
‫בציור רואים את ַׁש ָמש העיירה מציל ספר התורה‬
‫מהשריפה שפרצה בעיירה‪.‬‬
‫‪- 074 -‬‬

‫גלגולו של ספר התורה שהבריח‬
‫הרב שמעון דסברג למחנה "ברגן‪-‬בלזן"‪.‬‬
‫*******‬

‫פרופ' יהויכין יוסף קרא מספר תורה זה בעת שעלה לתורה‬
‫בטקס הבר‪-‬מצווה שלו שהתקיים במחנה‪.‬‬
‫הספר שרד את השואה והאסטרונאוט אילן רמון לקח עמו‬
‫את ספר התורה למעבורת החלל קולומביה‪.‬‬
‫עם התרסקות החללית ספר התורה‬

‫בתקופת מלחמת העולם השנייה נבחר הרב שמעון ַׁד ְסּבֶּ ְרג לכהן כרבה של‬
‫עלה בסערה השמימה‪.‬‬
‫אמסטרדם לאחר שרבני העיר נשלחו להשמדה‪ ,‬והיה הרב האחרון שלה‪.‬‬
‫בראש השנה תש"ד נעצר עם משפחתו ונשלח עימה למחנה המעבר‬
‫ּבֹורק בהולנד‪ .‬היה המנהיג והרב של אסירי המחנה‪ ,‬והמשיך ללמד‬
‫ו ְֶּס ֶּט ְר ְ‬
‫תלמוד ואף לערוך חופות‪ .‬באביב תש"ד (‪ )0944‬הועברה משפחת דסברג‬
‫לברגן‪-‬בלזן‪ ,‬כשחשבו שהם עוברים משם לארץ ישראל תמורת גרמנים שנאסרו‬
‫בארץ‪ .‬שם המשיך לשמש כרב בפועל של היהודים במחנה‪.‬‬
‫לא הסתיר את זהותו כרב והתעקש ללכת בלבושו הרבני‪ .‬דבר זה גרר השפלות‬
‫ואף הוכרח לגלח את זקנו‪ .‬הוא אולץ לעבוד בניקוי ביב השופכין בברגן‪-‬בלזן‬
‫והקצין הנאצי שהטיל עליו את המשימה והשגיח עליו קרא לעברו‪" :‬עכשיו‬
‫התלכלכת כהוגן‪ ,‬יהודי!"‪ .‬הרב הגיב בעוז רוחו‪" :‬רק בגדיי!"‪.‬‬
‫ההנהלה היהודית דאגה לסדר לרב תפקיד של מדריך רוחני בצריף הזקנים‪.‬‬
‫באותו תקופה למד תורה מספרי‪-‬קודש שהשיג בדרכים שונות ובהם משניות‪,‬‬
‫גמרות‪ ,‬וספר העיקרים (שחיבר רבי יוסף אלבו)‪ .‬בליל הושענא‪-‬רבה תש"ה‬
‫העביר שיעור עיון במסכת ראש‪-‬השנה‪.‬‬

‫‪- 075 -‬‬

‫הוא עבד ‪ 04‬שעות ביום בניסור עצים‪ ,‬ובשבת סירב להשתמט מהעבודה‪ ,‬כיוון‬
‫שחשש שאחרים עלולים לעבוד יותר אם יעשה כן‪ .‬אך כשהפיקוח הנאצי‬
‫התרופף בשבת מסוימת אמר שאסור לשכוח שהיום שבת והציע שאחד מהם‬
‫יפסיק לעבוד‪ .‬ההצעה התקבלה וכל שאר הקבוצה פנתה לרב דסברג שהוא‬
‫יהיה השובת‪ ,‬וכך הרב הפסיק לעבוד כדי לזכור את השבת עד שהתקרבו שוב‬
‫הגרמנים‪.‬‬
‫יונה עמנואל מספר בעדותו‪ ,‬ששהה עם הוריו ואחיו בברגן‪-‬בלזן עם הרב‬
‫דסברג‪ .‬כאשר נפטר אביו‪ ,‬מרדכי עמנואל‪ ,‬אמר הרב דסברג שברצונו לעשות‬
‫את הטהרה בעצמו והוסיף בהתרגשות‪" :‬לקחתי עמי מאמסטרדם שקיות‬
‫אחדות של אדמת ארץ ישראל ואת כולן חילקתי‪ .‬שקית אחת השארתי לעצמי‪,‬‬
‫ושקית אחרונה זו הבאתי עכשיו לשים אותה על גופתו של אביכם לפני‬
‫שהגרמנים ישרפו את גופתו בקרמטוריום!"‬
‫במהלך המפקדים בברגן‪-‬בלזן הספיק לכתוב רשימות ובהם שירים ששרדו‬
‫שכתבם בדרך אקרוסטיכון‪ .‬באחד השירים שכתב בטבת תש"ד ויוצר בראשי‬
‫שורותיו את המילה עתיד‪ ,‬הביע תקווה לבניין קרוב שיצא מתוך החורבן‪:‬‬
‫עולם בנוי והפוך ראו בעין‪ ,‬תורה ותיקון בגולה אין‪ ,‬יש ויש שכר ושבו לגבולם‪,‬‬
‫דור חדש קם לבנות העולם‪.‬‬
‫הרב דסברג הבריח למחנה ספר תורה זעיר ועימו ערך באחד הלילות‬
‫באמצע תש"ד (תחילת ‪ )3300‬טקס עלייה לתורה וקריאה מספר תורה זה‬
‫לחתן הבר מצווה בצריפו של הנער יהויכין יוסף‪.‬‬

‫[‪]65‬‬

‫‪- 076 -‬‬

‫ספר תורה ששרד את השואה‬
‫ונמסר לאילן רמון ע"י יהויכין יוסף‬
‫ועלה עם אילן בסערה השמימה‬

‫ב‪ 09.19.0119-‬בעת שאילן רמון היה עדיין בחיים פורסם‬
‫ב‪ YNET-‬גלגולו של ספר התורה שהרב דסברג‬
‫שמר מכל משמר ב"ברגן‪-‬בלזן"‪.‬‬
‫הספר הועבר לפרופ' יהויכין יוסף שנשא עמו שנים רבות‬
‫והעבירו לאילן רמון שלקח עמו דבר קדוש זה למעבורת‬
‫החלל קולומביה‪ .‬אילן רמון וצוות המעבורת נספו‪.‬‬
‫גם ספר התורה לא שרד בעקבות אסון התפרקות המעבורת‪.‬‬

‫מובא בזה הריאיון [‪:]66‬‬

‫האסטרונאוט אילן רמון שמר עד כה בסוד על פריט שלקח לחלל‪ :‬ספר תורה‬
‫זעיר שניצול שואה הביא ממחנה הריכוז ברגן‪-‬בלזן‪ .‬את סיפורו המרגש של‬
‫הספר הציג במסיבת עיתונאים מיוחדת‪ ,‬כסמל לתקומתו של העם היהודי‪.‬‬
‫במרכז הפיקוד בגודארד שבמדינת מרילנד בארצות הברית יושב פרופ' יהויכין‬
‫יוסף מאוניברסיטת תל‪-‬אביב ועוקב אחר האסטרונאוט הישראלי הראשון‪ ,‬אילן‬
‫רמון‪ ,‬שחג עם מעבורת החלל קולומביה סביב כדור‪-‬הארץ‪ .‬פרופסור יוסף יזם‬
‫את הניסוי הישראלי שלשמו שלחה נאס"א את רמון לחלל‪ ,‬וכעת הוא מפקח על‬
‫צוות המדענים שמפעיל את הניסוי יחד עם רמון‪.‬‬
‫מעטים יודעים שדבר‪-‬מה נוסף‪ ,‬אישי יותר‪ ,‬קושר בין המדען הבכיר‬
‫לאסטרונאוט הישראלי‪ :‬רמון לקח עמו לחלל ספר תורה זעיר שפרופ' יוסף‬
‫יהויכין נשא עמו כל חייו‪ ,‬מאז שלמד ממנו לבר‪-‬המצווה שלו במחנה הריכוז‬
‫ברגן‪-‬בלזן‪.‬‬
‫‪- 077 -‬‬

‫"אני ניצול שואה‪ ,‬והייתי עם אחי בברגן‪-‬בלזן"‪ ,‬מספר פרופ' יוסף‪" ,‬היה אתנו‬
‫באותו הצריף‪ ,‬הרב שמעון דסברג‪ .‬הוא גילה שאני מתקרב לגיל שלוש‪-‬עשרה‪,‬‬
‫והחליט שהוא חייב לעשות לי בר‪-‬מצווה‪ .‬אז לא כל‪-‬כך הבנתי מה הוא רוצה‬
‫לעשות‪ ,‬אבל עכשיו אני מבין שהוא נתן זריקת מרץ רצינית לכל הצריף‪.‬‬
‫היה לו ספר תורה קטן מאוד‪ ,‬שהוא לקח למחנה הריכוז‪ .‬מהספר הזה קראתי‬
‫ולמדתי בלילות‪ ,‬עד שעשינו את הבר‪-‬מצווה באיזשהו יום מוקדם בבוקר‪ .‬כל‬
‫הצריף השתתף‪ ,‬ואני דרשתי את הדרשה‪.‬‬
‫אחרי הטקס הוא אמר לי‪" :‬תיקח את ספר התורה‪ ,‬כי לך יש יותר סיכוי לצאת‬
‫מפה‪ .‬רק תבטיח לי שתספר את הסיפור"‪ .‬חודשיים אחר‪-‬כך רצחו אותו‪.‬‬
‫כשהיה בן‪-‬ארבע עשרה הצליח פרופ' יוסף לצאת עם אחיו ממחנה הריכוז‪,‬‬
‫להתאחד עם אביו ואמו‪ ,‬ולעלות לארץ‪-‬ישראל‪ .‬ברבות השנים הפך למדען בכיר‪,‬‬
‫המתמחה בפיסיקה פלנטרית ואטמוספירית‪ .‬במשך שנים רבות התקשה לדבר‬
‫על השנים שעברו עליו במחנה הריכוז‪ ,‬ועל המחזות הנוראים שהיה עד להם‪.‬‬
‫אבל את ספר התורה הזעיר נשא עמו לכל מקום‪.‬‬
‫"כשהנכדים שלי הגיעו לגיל שהם מבינים‪ ,‬הראיתי להם והסברתי"‪ ,‬הוא מספר‪,‬‬
‫"ואנחנו בנינו ביחד ארון קודש קטן‪ ,‬ובטקס מתאים שיכנו בתוכו את ספר‬
‫התורה‪.‬‬
‫אילן רמון היה אצלי בבית‪ ,‬וראה את ארון הקודש הזה‪ .‬הוא שאל אותי מה זה‪.‬‬
‫הראיתי לו את הספר וסיפרתי את הסיפור‪ ,‬והוא ממש נפעם‪ .‬הוא אמר שהוא‬
‫נפעם גם כיהודי וגם משום שאמו ניצולת שואה‪ ,‬והוא רוצה לחשוב מה לעשות‬
‫עם זה‪.‬‬
‫אחרי כמה חודשים הוא שאל אותי‪ ,‬אם אני מסכים שהוא ייקח את ספר‬
‫התורה לחלל ויציג את זה בתור משהו שמייצג את כל העם היהודי‪ .‬הייתי‬
‫‪- 078 -‬‬

‫קצת נפעם‪ ,‬אבל הסכמתי‪ .‬העברתי לאילן גם את הזיכרונות שכתבתי בשנים‬
‫האחרונות משנות המלחמה‪ .‬הוא קרא את זה ומאוד התרגש‪ ,‬כי פתאום הוא‬
‫גילה שכל מה שאני מתאר‪ ,‬חוויתי כשהייתי בגיל של הבן שלו‪ .‬הוא נתן גם‬
‫לאסטרונאוטים האחרים לקרוא את מה שכתבתי"‪.‬‬
‫זיכרונותיו של פרופ' יוסף הם מסמך מרתק‪ ,‬הכולל תיאורים מצמררים וקשים‬
‫לקריאה על החיים במחנה הריכוז‪ ,‬לצד רגעים מרגשים‪ .‬משפחת יוסף כמעט‬
‫הצליחה להימלט מהשואה‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,0934‬אחרי שהיטלר עלה לשלטון‪ ,‬עלתה המשפחה לארץ‪-‬ישראל‬
‫והשתכנה ברחוב נחלת בנימין בתל‪-‬אביב‪ .‬אבל אחיו הקטן של פרופ' יוסף חלה‪,‬‬
‫ובעצת הרופאים נאלצה המשפחה לחזור לאירופה‪ ,‬כדי שהאח יזכה לטיפול‬
‫הולם‪ .‬כך אירע שיוסף גדל באמסטרדם‪ ,‬במרחק שני רחובות מאנה פרנק‪,‬‬
‫שאותה הכיר כילד‪ ,‬וכמוה נקלעו גם הוא ומשפחתו למאורעות השואה‪ ,‬כאשר‬
‫הנאצים פלשו להולנד‪.‬‬
‫תחילה נשארה המשפחה באמסטרדם וסבלה מהגזירות שהטילו הנאצים על‬
‫ּבֹורק‪ ,‬ולאחר‬
‫יהודי העיר‪ ,‬בראשית ‪ 3309‬הועברה למחנה העבודה ו ְֶּס ֶּט ְר ְ‬
‫כשנה הופרדו שני האחים מהוריהם והועברו למחנה הריכוז ברגן‪-‬בלזן‬
‫שבגרמניה‪ .‬לפני שנפרד מעליהם‪ ,‬הורה האב ליהויכין לשמור על אחיו הצעיר‬
‫ולהיות לו לאב ולאם‪" .‬הייתה לאמירה הפשוטה והקצרה הזו השפעה עצומה‬
‫עליי"‪ ,‬כותב פרופ' יוסף בזיכרונותיו‪" ,‬ייתכן שזו אפילו הסיבה שנותרתי בחיים‪,‬‬
‫והייתי עירני ופעיל יחסית בכל מה שאירע לאחר‪-‬מכן"‪.‬‬
‫החיים בברגן‪-‬בלזן היו קשים מנשוא‪ .‬האחים יוסף הועבדו בחטיבת עצים‬
‫והתקיימו ממנה יומית של חמישה מילימטרים לחם קשה ומרק דל‪ .‬האנשים‬
‫במחנה הריכוז מתו בזה אחר זה ממחלות‪ ,‬מחולשה וממכות שהיו סופגים‬
‫מהגרמנים‪ .‬מקצתם קפאו מקור בשעה שעשו את צרכיהם‪ ,‬ותפקידו של יהויכין‬
‫יוסף היה לפנות את גופותיהם‪ .‬רופאים גרמנים ערכו ניסויים רפואיים באנשי‬
‫‪- 079 -‬‬

‫מחנה הריכוז‪ ,‬וגם ליוסף הוזרק חומר בלתי‪-‬מזוהה‪ ,‬שלא גרם לו כל נזק‪,‬‬
‫למרבה המזל‪.‬‬
‫במציאות הקשה הזו נאחזו האסירים במחנה הריכוז בכל שביב של תקווה‬
‫לחיים‪ .‬כמה רגעים של התרגשות נוסכת‪-‬כוחות הייתה להם בטקס‬
‫הבר‪-‬מצווה שנערך ליוסף בצריף שבו התגורר‪ .‬בזיכרונותיו מצטט פרופ' יוסף‬
‫קטע שכתב בשנת ‪ 0910‬לעיתון "ג'רוזלם פוסט"‪ ,‬לבקשתו של אביו‪ ,‬ובו תיאר‬
‫את הטקס‪:‬‬
‫הייתה זו השעה רבע לשלוש בבוקר סוער‪ ,‬כמה ימים לפני יום‪-‬הולדתי השלוש‪-‬‬
‫עשרה‪ .‬מסביבי נחרו אנשים‪ ,‬ובמיטה שמעליי שמעתי אדם מקנח את אפו‪.‬‬
‫הייתי נרגש‪ .‬היה זה יום בר‪-‬המצווה שלי‪ .‬חשבתי על בר‪-‬המצווה שנערך לחברו‬
‫של אחי באמסטרדם‪ ,‬על האורחים‪ ,‬על המתנות‪ ,‬על הדרשה שנשא‬
‫בבית‪-‬הכנסת הגדול‪ .‬כמעט בכיתי מהתרגשות‪ ,‬מאכזבה ומכאב – רגליי היו‬
‫קפואות וחבושות‪ ,‬והיה קר מאוד‪.‬‬
‫מישהו בא וקרא בשמי בלחש‪ .‬התלבשתי וניגשתי לשולחן‪ .‬הרב דסברג עמד‬
‫שם וחיכה לי עם אנשים רבים מהמחנה‪ ,‬שהטריחו עצמם לקום שעה מוקדם‬
‫מהרגיל‪.‬‬
‫היו ארבעה נרות על השולחן‪ ,‬שניים בכל צד‪ ,‬וביניהם ניצב ספר התורה‪.‬‬
‫שמיכות הוטלו על החלונות‪ ,‬כדי שלא ניתן יהיה לראות דבר מבחוץ‪.‬‬
‫התחלנו בתפילותינו‪ .‬לפתע נשמעה נקישה על הדלת‪ .‬קפאנו כולנו‪ ,‬וכמה‬
‫מהאנשים נעלמו בין שורות המיטות‪ .‬מישהו ניגש לדלת ופתח אותה‪ .‬משב של‬
‫אוויר קר פרץ לתוך החדר הסגור וגרם לרגליי לפעום מכאב‪ .‬מישהו קרא בשמי‪.‬‬
‫הייתה זו אמי‪ ,‬שהצליחה בדרך כלשהי‪ ,‬תחת מחסה הלילה‪ ,‬לבקר את אבי ואת‬
‫אחי בבית‪-‬החולים של המחנה‪ ,‬ואחר‪-‬כך לבוא אליי‪ .‬אסור היה לאישה להיכנס‬
‫למחנה הגברים‪ .‬היא רצתה להיכנס לצריף‪ ,‬אבל הם פחדו להכניס אותה‪ ,‬כך‬
‫שהיא נאלצה לנסות ולהקשיב מבחוץ‪.‬‬
‫‪- 081 -‬‬

‫המשכנו בתפילותינו‪ ,‬ואז ספר התורה נפתח‪ ,‬וקראתי את הדרשה שלי‪ .‬הספר‬
‫שקראתי ממנו היה ספר זעיר שהרב דסברג הביא עמו למחנה‪ .‬זכרתי את‬
‫השיעורים הסודיים שקיבלתי ממנו‪ ,‬ואחרי שקראתי‪ ,‬חשבתי שפתאום אני צריך‬
‫להרגיש כמו גבר‪ .‬כולם חייכו אליי‪ ,‬ושמחתי כל‪-‬כך עד שאפילו לא שמעתי את‬
‫הדרשה הקצרה שנשא הרב‪ .‬אחד ממכריי נתן לי פרוסת לחם עם חתיכת‬
‫נקניקיה‪ ,‬ואחר נתן לי חתיכת שוקולד וחפיסה מיניאטורית של קלפי משחק‪.‬‬
‫הרב בירך אותי‪ ,‬ומכל הצדדים שמעתי קריאות "מזל טוב‪ ,‬מזל טוב‪ ,‬אתה גבר‬
‫עכשיו!"‪.‬‬
‫אז שמענו את המשרוקית של הגרמנים‪ ,‬וסיימנו במהירות את תפילותינו‪ .‬יצאתי‬
‫לאמי‪ ,‬שנשקה לי והעניקה לי חצי מנה שבועית של לחם וזוג כפפות מפלנל‬
‫שהוברחו מבית המלאכה‪ .‬ליוויתי אותה עד לשער‪ ,‬וחזרתי לנקות את הצריף עם‬
‫יתר הנערים‪ .‬הפכתי להיות בר‪-‬מצווה"‪.‬‬

‫ספר התורה הזעיר שממנו קרא בתורה פרופ' יהויכין יוסף‪.‬‬

‫‪- 080 -‬‬

‫בבוקר אחד‪ ,‬בסוף שנת ‪ ,0944‬נקראו האחים יוסף למפקד מחנה הריכוז‪,‬‬
‫ששאל אותם מדוע לא דיווחו על כך שהם נתינים זרים‪ ,‬אזרחי סן‪-‬סלוודור‪.‬‬
‫בדיעבד‪ ,‬התברר כי דודם העשיר‪ ,‬שהצליח להימלט לשווייץ‪ ,‬קנה לכל בני‬
‫המשפחה דרכונים מזויפים של מדינות בדרום אמריקה ובמרכזה‪ .‬בזכות‬
‫הדרכונים האלה שוחררו האחים יוסף בפברואר ‪ 0941‬ממחנה הריכוז‪ ,‬והועלו‬
‫על רכבת שעברה ברחבי גרמניה ואספה נתינים זרים בדרכה לגבול עם‬
‫שוויצריה‪.‬‬
‫יום אחד ראו אדם רזה ומלוכלך‪ ,‬שזחל על ארבע ברחבי הרכבת‪ ,‬וכאשר פגש‬
‫בהם‪ ,‬החל לבכות‪ .‬היה זה אביהם‪ .‬האב המשיך לחפש ברחבי הרכבת‪ ,‬עד‬
‫שמצא גם את אמם‪ .‬אחרי שעברו גלגולים נוספים‪ ,‬עלו בני‪-‬המשפחה‬
‫לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫בזיכרונותיו כותב פרופ' יוסף כי שנים אחרי שהשתחרר ממחנה הריכוז‪ ,‬הוא‬
‫סבל מסיוטים ומהזיות‪ ,‬עד שדחק את הזיכרונות עמוק פנימה‪ ,‬ולא דיבר עליהם‬
‫אפילו עם אשתו וילדיו‪ .‬רק בשנים האחרונות‪ ,‬כאשר הבין כי בקרוב יבוא היום‬
‫שבו לא יישארו עוד ניצולי שואה חיים‪ ,‬החליט לספר את סיפורו‪.‬‬
‫אילן רמון הציג את ספר התורה במסיבת העיתונאים שנערכה לכבודו מהחלל‪,‬‬
‫במסגרתה שוחח עם ראש הממשלה‪ ,‬אריאל שרון ושרת המדע‪ ,‬לימוד לבנת‪.‬‬
‫בכך סגר פרופ' יוסף מעגל‪ :‬הוא יקיים את ההבטחה שהעניק לרב דסברג‬
‫שנספה‪" ,‬לספר את הסיפור"‪.‬‬
‫ועם כל כמה שנשחקו ביטויים כמו "משואה לתקומה"‪ ,‬קשה להימנע ממחשבה‬
‫על העוצמה הסמלית שטמונה בסיפורו של ספר התורה‪ ,‬שעבר דרך ארוכה‬
‫כל‪-‬כך ממחנה הריכוז ברגן‪-‬בלזן לידיו של הישראלי הראשון שטס לחלל‬
‫החיצון‪.‬‬

‫‪- 082 -‬‬

‫אילן רמון אוחז את ספר התורה במעבורת קולומביה‪.‬‬

‫ספר התורה שרד את "צעדת המוות"‬
‫הסיפור הבא פורסם ב"שיחות השבוע" של צעירי חב"ד‪ ,‬מדור "חיים יהודיים"‪,‬‬
‫כתב‪ :‬כהן מנחם [‪:]67‬‬
‫זה סיפור שרק ידה המופלאה של ההשגחה העליונה מסוגלת לרקום‪ .‬יעקב‬
‫מאור‪ ,‬תושב חמד‪ ,‬ביקר לפני כש‬
‫לושים וחמש שנה באוסטריה‪ .‬בביקורו ִׁהרצה לפני חניכי "בני עקיבא" בווינה על‬
‫פעילות ההתיישבות בשומרון‪ .‬השומעים הביעו התעניינות ושאלו כיצד יוכלו‬
‫לסייע למפעל ההתיישבות‪.‬‬
‫יעקב התקשר לארץ וסיפר על רצונם של יהודי וינה לסייע‪ .‬התשובה שקיבל‬
‫הייתה שלגרעינים שעלו לאלון‪-‬מורה ולעופרה חסרים ספרי תורה‪ ,‬והם‬
‫משתמשים בספרי תורה שאולים‪.‬‬
‫‪- 083 -‬‬

‫כשמסר זאת למנהיגי "המזרחי" בוינה אמרו לו‪" :‬בזה נוכל לעזור בנקל‪ .‬יש לנו‬
‫כאן מחסן שבו שמורים ספרי תורה שניצלו מבתי כנסת שהתרוקנו בימי השואה‪.‬‬
‫בוא עמנו למחסן וקח ספרי תורה"‪.‬‬
‫בשעה שסייר במחסן אמרו לו מלוויו‪" :‬יש פה גם ספר תורה מיוחד עשוי מעור‬
‫צבי‪ .‬הוא פסול‪ ,‬אבל כדאי לך לראות אותו"‪ .‬כששמע את המילים האלה קפא‬
‫דמו בעורקיו‪.‬‬
‫הוא קרוי על שם סבו‪ ,‬ר´ יעקב‪-‬מאיר הלמן ממונקאטש הי"ד‪ .‬הסב הצליח‬
‫לעבור את כל איימי השואה ואת זוועות מחנה ההשמדה אושוויץ ולשרוד‪.‬‬
‫לקראת תום המלחמה ממש הובילו הנאצים את שרידי המחנות ל"צעדת‬
‫המוות" הידועה‪ .‬יעקב‪-‬מאיר‪ ,‬שהיה חלוש וחולה‪ ,‬בקושי הצליח להתקדם‪ ,‬וחייל‬
‫נאצי ירה בו למוות‪.‬‬
‫יעקב שמע כמה וכמה פעמים את הסיפור הטרגי על מות סבו‪ .‬גם סיפרו לו כי‬
‫בכל משך שהייתו של סבו במחנות ההשמדה היה שמור עמו ספר תורה‬
‫קטן‪ ,‬שנכתב על קלף עשוי מעור צבי‪.‬‬
‫בספר התורה הזה היו היהודים קוראים בשבתות ובחגים במחנה אושוויץ‪.‬‬
‫כשנרצח הסב היה ספר התורה מוסתר בכיס מעילו‪ ,‬צמוד לליבו‪.‬‬
‫כאשר ספר התורה הקטן הוצג לפני יעקב‪ ,‬סיפר למלוויו את סיפורו של סבו‪.‬‬
‫"סבי נרצח בשבוע שבו קראו את פרשת תזריע‪-‬מצורע‪ .‬הבה נגלול לשם"‪,‬‬
‫הציע‪.‬‬
‫הם גללו את הספר למקום ההוא ונשימתם נעתקה‪ :‬בדיוק ביריעה ההיא נראו‬
‫היטב כתמי דם! "זה היה רגע מצמרר‪ .‬הרגשנו ממש את אצבע אלוקים‬
‫ששלחה אותי לשם כדי לאתר את ספר התורה של סבי"‪ ,‬הוא מספר‪.‬‬

‫‪- 084 -‬‬

‫יעקב אמר עוד למלוויו כי דודו‪ ,‬שהיה עם סבו באושוויץ‪ ,‬סיפר לו שהם עשו‬
‫שאלת רב על כשרות הספר‪ ,‬מפני שעצי‪-‬החיים שלו היו עשויים ברזל וזה‬
‫החליד‪ ,‬והחלודה פגעה בַ כתב בתחילת הספר ובסופו‪.‬‬
‫הוא גלל את הספר לתחילתו ולסופו‪ ,‬ואכן‪ ,‬בדיוק כפי שסופר לו‪ ,‬נמצאו שם‬
‫סימני חלודה שפגעו בַ כתב‪" .‬ההתרגשות הייתה עצומה"‪ ,‬אומר יעקב‪.‬‬
‫"כשנרגענו מעט עלינו לקומה העליונה‪ ,‬הנפתי את הספר למעלה ואמרתי קדיש‬
‫לזכר סבי"‪.‬‬
‫ספר התורה שמור כיום בביתו במושב חמד‪ .‬הוא הזמין בעבורו מעיל חדש ועליו‬
‫נרקם באותיות זהב גדולות‪" :‬וחי בהם"‪ .‬מתחת לזה נרקמה רשימת המקומות‬
‫שבהם נדד הספר‪:‬‬
‫"ויהי בנסוע הארון ‪ -‬מונקאטש‪ ,‬אושוויץ‪ ,‬וינה‪ ,‬רמת‪-‬גן‪ ,‬קדומים‪ ,‬חמד"‪.‬‬
‫אמנם הספר אינו כשר לקריאת התורה‪ ,‬אבל הוא נושא עמו סיפור מופלא של‬
‫אמונה‪ ,‬דבקות בתורה והשגחה פרטית‪" .‬ספר התורה הזה יוסיף בע"ה ללוות‬
‫את המשפחה שלנו מדור לדור"‪.‬‬

‫יעקב מאור אוחז בספר התורה של סבו‪ .‬צילום‪ :‬יאיר מאור‪.‬‬

‫[א‪]67‬‬

‫‪- 085 -‬‬

‫הרס וחורבן של בית הכנסת טלומצקי‪ -‬ורשה‬

‫[א‪]2‬‬

‫חיילים אמריקאים יהודים מתפללים עם ספר תורה בביתו של‬
‫שר התעמולה הגרמני‪ ,‬ג'וזף גבלס‪ ,‬יד ימינו של היטלר‪ ,‬שותף‬
‫פעיל מאד בתהליך ההשמדה הפיזי והרוחני של העם היהודי‪.‬‬
‫המקום‪ :‬העיר מנשנגלאדבך‪-‬גרמניה‪.38.1.3301 ,‬‬
‫במעשה סמלי זה‪ ,‬הביעו החיילים קבל עם ועולם‪,‬‬
‫שלא ניתן להכחיד את רוח היהדות וערכיה‪.‬‬

‫‪- 086 -‬‬

‫גלגולו ודרכי הצלתו של ספר תורה מתקופת השואה‬
‫ועד הגעתו לארץ ישראל‬
‫שרית אמיחי הביאה את הסיפור הבא‬
‫באתר האינטרנט ‪:]68[ aish‬‬
‫מטעמים השמורים עמה‪ ,‬החליטה שרית אמיחי‬
‫לא לחשוף את זהות האנשים‪ .‬וכך היא כתבה‪:‬‬
‫"הסיפור הינו אמיתי לחלוטין‪ ,‬ואירע בשמחת תורה האחרון‪,‬‬
‫בבית כנסת קטן‪ ,‬אי‪-‬שם‪ ,‬במרכז הארץ"‪.‬‬
‫שמחת תורה בבית כנסת חסידי קטן‪ ,‬אי‪-‬שם בארץ‪ .‬הגבאי דופק על הבימה‪,‬‬
‫ספרי‪-‬התורה מוצאים מארון הקודש וחלוקתם לקהל המתפללים מתחילה‪.‬‬
‫ראשון‪ ,‬מזמינים את רב בית הכנסת לבוא ולקבל ספר תורה להקפה ראשונה‪.‬‬
‫הרב מניע בראשו‪ ,‬ואומר לגבאי‪" :‬לא הפעם"‪ .‬הגבאי מתפלא‪ ,‬אך ממשיך הלאה‬
‫בחלוקה‪.‬‬

‫הקפה ראשונה‬
‫ציבור המתפללים מזמר ושר‪ ,‬והרב‪ ,‬קם ממקומו‪ ,‬בידיו הוא מחבק ספר תורה‬
‫שגודלו כגודל כף היד‪ .‬ספר תורה קטנטן‪ .‬הוא מאמץ אותו אל ליבו בחום ‪-‬‬
‫ורוקד‪ .‬רוקד ושר‪ .‬מקיף עם הקהל את הבימה שוב ושוב‪ .‬עיניו מאירות וידיו‬
‫מחבקות ומלטפות את ספר התורה‪.‬‬
‫ילדים ניגשים ומנשקים את ספרי התורה בזה אחר זה‪ .‬הרב מנמיך את‬
‫ספר התורה הקטן שלו‪ ,‬והם משתאים‪ .‬נותנים נשיקה וממשיכים לספר התורה‬
‫הבא‪.‬‬
‫מבטים מוחלפים‪ ,‬אף אחד מן המתפללים אינו יודע מניין צץ ספר התורה הקטן‪.‬‬
‫בין הקפה שנייה לשלישית‪ ,‬מעיז אחד הצעירים ושואל‪" :‬הרב‪ ,‬מהיכן‬

‫‪- 087 -‬‬

‫הספר?" הרב מחייך‪ ,‬נושק לספר התורה ואומר‪" :‬לפני ההקפה האחרונה‪,‬‬
‫אספר לכם את סיפורו של ספר התורה המיוחד הזה"‪.‬‬
‫ההקפות נמשכות‪ ,‬הרגליים נישאות ומרקדות‪ ,‬הפיות מזמרים וספרי התורה‬
‫עוברים מיד ליד‪ .‬הילדים‪ ,‬מקבלים "עלייה"‪ ,‬ממתקים וסוכריות נושרים‪ ,‬ריקודים‬
‫נלהבים‪ ,‬זמירות וניגונים‪ .‬שמחה של תורה בבית כנסת‪.‬‬
‫לפני הקפה אחרונה‪ ,‬הקיפו המתפללים את הרב והמתינו לסיפור‪ .‬הרב‪ ,‬הביט‬
‫בספר ובקהל בחיבה וסיפר‪:‬‬
‫אבי‪ ,‬זכרונו לברכה‪ ,‬עבר תלאות רבות וייסורים קשים ומרים במהלך מלחמת‪-‬‬
‫העולם השנייה‪ .‬באחד הימים‪ ,‬בעודו שוהה במחנה עבודה‪ ,‬חלפה על פניו‬
‫קבוצת יהודים‪ ,‬מלווה בחיילי אס‪.‬אס‪ .‬חמושים‪ .‬אחד מהיהודים הצליח לחמוק מן‬
‫השורה‪ ,‬פנה אל אבי ותחב לידיו חבילה עטופה בבד גס ואמר‪:‬‬
‫"קח! קח מהר!!! הם לוקחים אותנו ולא נחזור‪ .‬זוהי דרכנו האחרונה‪ .‬קח‬
‫ושמור על זה! אני מצווה עליך! הם בני למעלה ממאה שנה‪ .‬זוהי צוואתי‬
‫לפני מותי‪ .‬ר' ייד‪ ,‬שמור עליהם מכל משמר!"‬
‫כל האירוע הזה ארך שניות מועטות בלבד‪ .‬אחד החיילים שהשגיח על הקבוצה‪,‬‬
‫הבחין ביהודי שהתחמק והחזיר אותו במכת רובה אל השורה‪" :‬שנעל! יודע!‬
‫שנעל!" [מהר‪ ,‬יהודי‪ .‬מהר]‪.‬‬
‫אבי נסוג‪ ,‬כשהוא אוחז בידו חבילה לא מזוהה‪ .‬בפינה כלשהי‪ ,‬הוא פתח את‬
‫קישורי הבד‪ ,‬ולתדהמתו הרבה גילה שני ספרי תורה זהים ויפהפיים‪ .‬קטנטנים‪.‬‬
‫גודלם‪ ,‬כגודל כף יד‪.‬‬
‫אבי שיתף חבר קרוב במעשה‪ ,‬ושניהם החלו לתור ולחפש אחר הדרך הטובה‬
‫ביותר לשמור על ספרי התורה‪ ,‬לבל יגיעו לידיהם של המרצחים הגרמנים‪.‬‬
‫הפתרון שנמצא היה יצירתי במיוחד‪ :‬הם שברו את עצי החיים של ספרי התורה‬
‫[מוטות האחיזה מעץ‪ ,‬עליהם מגולגל ספר התורה]‪ ,‬וגללו את הספרים באותה‬
‫צורה שגוללים מגילה‪ .‬בגליל אחד‪ ,‬במקום בשניים המקובלים‪.‬‬
‫‪- 088 -‬‬

‫את שולי המכנסיים הם תחבו בגרביים‪ ,‬כדי להגן על עצמם מהקור העז‪ ,‬ואת‬
‫ספרי התורה‪ ,‬הם שלשלו לרווח בין הברכיים למכנס‪ .‬כך היו ספרי התורה‬
‫צמודים לרגליים והגרביים הגנו עליהם‪ ,‬לבל יצנחו ויפלו מטה‪.‬‬
‫בצורה זו‪ ,‬כשספר תורה צמוד לכל ברך‪ ,‬הסתובב אבי ימים רבים במחנה‪,‬‬
‫כשרק חברו יודע על קיומם של ספרי התורה‪.‬‬
‫בוקר אחד‪ ,‬הבחינו השניים כי הגרמנים עורכים חיפוש על כל אסיר ואסיר‪ ,‬על‬
‫מנת לגלות אוכל וחפצים מוברחים‪ .‬בלית ברירה‪ ,‬הם חילצו את ספרי התורה מן‬
‫המכנסיים‪ ,‬ומיהרו לקבור אותם באדמה‪ ,‬כשהם מסמנים לעצמם סימנים רבים‬
‫ככל האפשר‪ ,‬על מנת שיוכלו לאתר לאחר החיפוש הדקדקני של הגרמנים ויום‬
‫העבודה הארוך‪ ,‬את מקום הטמנת הספרים‪.‬‬
‫היום חלף לאיטו‪ .‬הלילה גם הוא עבר‪ .‬רק למחרת הם הצליחו להגיע למקום בו‬
‫טמנו את ספרי התורה‪ .‬במהירות חפרו באדמה‪ ,‬וגילו ספר תורה אחד בלבד‪.‬‬
‫הספר השני – נעלם‪.‬‬
‫עיון מדוקדק בספר שנמצא הראה‪ ,‬שהספר מונח באותה הצורה בה טמנו אותו‬
‫השניים‪ ,‬אך היריעה האחרונה – חסרה‪.‬‬
‫בדמעות‪ ,‬הם נשקו לספר‪ ,‬גללו אותו ושבו להסתיר במכנס‪ .‬צמוד לברך ומעל‬
‫לשולי הגרב‪ .‬כך‪ ,‬שרדו אבי וחברו הטוב את המלחמה‪ .‬הם וספר התורה‬
‫הקטנטן‪.‬‬
‫בתום המלחמה‪ ,‬נשא אבי את אמי לאישה‪ .‬ברית המילה הראשונה שנערכה‬
‫במחנה העקורים "ברגן‪-‬בלזן" – הייתה שלי‪.‬‬
‫אני הייתי התינוק הראשון שנולד במחנה לאחר המלחמה‪ .‬התינוק הראשון‪,‬‬
‫ששמע יהודים שעברו את אימי המלחמה‪ ,‬איבדו את כל אשר להם‪ ,‬וזעקו‬
‫מעמקי ליבם השותת‪" :‬בדמייך חיי‪ …‬בדמייך חיי‪."…‬‬

‫‪- 089 -‬‬

‫הוריי היגרו לארצות‪-‬הברית עמי ועמם ספר התורה‪ .‬גם החבר של אבי הגיע‬
‫לארצות‪-‬הברית‪ ,‬והקשר עימו נשמר לאורך השנים‪.‬‬
‫לפני שנים ספורות‪ ,‬הלך אבי לעולמו‪ .‬כשקמנו מן ה"שבעה" ופתחנו את צוואתו‪,‬‬
‫ראינו שאת ספר התורה הקטנטן הוא הוריש לבנו בכורו‪ .‬לפעוט שנולד ב"ברגן‪-‬‬
‫בלזן" ‪ -‬ולחבר שסייע לו לשמור על הספר‪ ,‬לאורך המלחמה‪.‬‬
‫ניגשתי לבקר את חברו של אבא בבית האבות בו הוא שוהה‪ .‬סיפרתי לו על‬
‫הצוואה‪ ,‬וציינתי ששנינו היורשים של ספר התורה‪ .‬החבר‪ ,‬נענע בראשו ואמר‪:‬‬
‫"קח לך את הספר‪ ,‬מנחם‪ .‬שמור עליו‪ .‬תעלה אותו איתך לארץ ישראל‪ .‬שם‬
‫מקומו‪ .‬אני את חלקי‪ ,‬כבר מילאתי‪ .‬עכשיו תורך"‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬יכולים אתם לראות בעצמכם‪ :‬זה ספר התורה‪ ,‬שהעניק אותו יהודי‪,‬‬
‫שאינני יודע את שמו‪ ,‬לאבי‪ .‬בדרכו האחרונה למוות‪ ,‬הוא מסר את הספר‬
‫הלאה‪.‬‬
‫זה הספר שנטמן יחד עם ספר נוסף באדמה‪ ,‬בזמן החיפוש של הגרמנים‪ .‬זה‬
‫הספר שנמצא‪ ,‬וזה הספר שחסרה בו היריעה האחרונה‪ .‬הוא פסול לקריאה‪,‬‬
‫אבל הוא קדוש בקדושה מיוחדת‪ .‬בקדושה של מסירות נפש‪ ,‬של יהודים‬
‫יקרים וטהורים שמסרו את נפשם כדי להצילו‪.‬‬
‫לא יכולתי בשמחת‪-‬תורה להשאירו בבית‪ .‬הייתי מוכרח להביא אותו אל‬
‫בית הכנסת ולרקוד עימו‪ .‬הוא מסמל בעיניי‪ ,‬את מה שעבר על העם המיוחד‬
‫והמיוסר הזה‪ ,‬מיום שקיבלנו את התורה על הר סיני‪.‬‬
‫מיד ליד‪ ,‬העבירו המתפללים את הספר‪ .‬כל אחד נשק לו בחרדת‪-‬קודש‬
‫ובזהירות‪ .‬הגבאי חזר למקומו ליד הבימה‪ ,‬וספרי התורה של בית הכנסת‪,‬‬
‫חולקו למתפללים‪ ,‬כדי לרקוד בהקפה השביעית והאחרונה‪.‬‬
‫יהודי קשיש‪ ,‬הנעזר במקל על מנת לצעוד‪ ,‬פנה אל הרב‪" :‬בבקשה‪ ,‬הרב‪ ,‬כבר‬
‫שנים שאינני רוקד עם ספר תורה בשמחת‪-‬תורה‪ .‬מפאת הכובד‪ ,‬אינני מסוגל‬
‫לאחוז בספר תורה בכוחות עצמי‪ .‬היכול אני לרקוד בהקפה האחרונה עם ספר‬
‫התורה שלך?"‬
‫‪- 091 -‬‬

‫יהודי נוסף נגש אל הרב ומלמל‪" :‬כבוד הרב‪ ,‬אני רק נגר פשוט‪ .‬אבל‪ ,‬אם ירצה‬
‫ה'‪ ,‬במוצאי החג‪ ,‬אבנה ארון קודש קטן ומיוחד לספר התורה‪ .‬ספר תורה לא‬
‫יכול להיות מונח סתם ככה‪ .‬בסדר‪ ,‬כבוד הרב?"‬
‫וסופר סת"ם‪ ,‬המתפלל בקביעות בבית כנסת זה‪ ,‬שישב כל העת והחריש‪ ,‬ביקש‬
‫מהגבאי להמתין לו‪ ,‬קודם שיתחילו לשיר‪:‬‬
‫"יודע הרב ויודעים כולם‪ ,‬שאמי נפטרה לפני חודשים ספורים‪ .‬אבל אינכם‬
‫יודעים‪ ,‬שאמי הייתה בין הבודדות ששרדו את ניסוייו של מנגלה ימ"ש‪,‬‬
‫באושוויץ‪ .‬אני מבקש ממך‪ ,‬שתעניק לי את הזכות‪ ,‬לתקן את ספר התורה‬
‫ולהשלים את היריעה החסרה‪ ,‬לעילוי נשמת אימי‪ .‬זהו החסד האחרון‪ ,‬שאוכל‬
‫לגמול עימה‪"…‬‬
‫"אם ירצה ה'‪ ,‬ר' יוסף‪ .‬במוצאי החג נשוחח‪ .‬בא נצטרף למעגל‪ ,‬נרקוד ונשמח‬
‫עם התורה‪ "…‬חייך הרב‪.‬‬

‫"הקפה ז'"‪ ,‬הכריז הגבאי‬
‫יהודי קשיש‪ ,‬ששנים לא אחז ספר תורה בידיו‪ ,‬רקד ופיזז כאיש צעיר‪ ,‬כשהוא‬
‫מנשק ומלטף ספר‪-‬תורה קטנטן‪.‬‬
‫נגר פשוט‪ ,‬שבמוחו כבר נבנתה תמונת ארון הקודש המתוכנן‪ ,‬אחז בידו של‬
‫סופר הסת"ם שדמע וקיווה לעשות נחת‪-‬רוח אחרון לאימו‪ ,‬ניצולת אושוויץ‪.‬‬
‫והרב‪ ,‬התינוק הקטן שנולד ב"ברגן‪-‬בלזן" לאביו ששמר על ספר התורה לאורך‬
‫שנות המלחמה‪ ,‬אחז בידי המתפללים‪ .‬כולם‪ ,‬הושיטו ידיים וסגרו מעגל‪.‬‬

‫‪- 090 -‬‬

‫משה פורת‪ :‬גלגולו של ספר תורה ששרד את השואה‬
‫סיפורו של נער שעלה "שם" לתורה‬
‫הדברים המובאים להלן‪ ,‬נשלחו אלי מידיד‪ ,‬יהודי יקר ששמו משה פורת‪ ,‬ניצול‬
‫שואה‪ ,‬איש עדות‪ ,‬המרבה לספר על קורותיו בשואה לתלמידים בבתי‪-‬הספר‬
‫ולמשתתפי המשלחות היוצאות לגיאיות ההריגה בפולין‪ .‬וכך הוא מספר‪:‬‬
‫עשרה בטבת אשתקד‪ .‬המקום – ישיבת ההסדר "שדמות נרי'ה" במושב שדמות‬
‫מחולה אשר בבקעה‪ .‬הגעתי למתן שיחה לרגל "יום הקדיש הכללי" לקדושי‬
‫השואה‪ ,‬ע"פי הזמנת הר"ם ר' אלישע פיקסלר וראש הישיבה ר' שלמה רוזנפלד‪,‬‬
‫שליט"א‪ .‬במרכז השיחה עמד סיפורי‪ ,‬סיפור של נער כבן ‪ 09‬שעבר את‬
‫השואה ובחסדי השם שרד‪ ,‬ניצל ואחר תלאות רבות הגיע לחוף מבטחים‬
‫לארץ ישראל ‪.‬‬

‫אחד הפרקים בתולדותיי בתקופה "ההיא" הינו בר‪-‬המצוה שלי שב"בית‬
‫חרושת ללבנים" בפאתי העיר דברצן אשר בהונגריה‪ .‬במסגרת "חגיגת" בר‬
‫המצווה זכיתי והנחתי תפילין "בעצם היום הזה"‪ ,‬ר"ח תמוז תש"ד‪ ,‬שחל ביום‬
‫רביעי בשבוע‪ .‬כעבור ‪ 3‬ימים ‪ ,‬בשבת קודש פרשת קורח‪ ,‬אף עליתי לתורה ‪.‬‬

‫בר מצווה במרתף של משרפת לבנים‬
‫…‪.‬היום יום רביעי בשבת ל' סיוון ‪ ,‬א' דר"ח תמוז תש"ד – ‪ 40‬ביוני ‪0944‬‬
‫למניינם‪ .‬השעה מוקדמת ביותר‪ .‬זמן עלות השחר‪ .‬המקום‪ :‬בית‪-‬החרושת‬
‫ללבנים – גטו דברצן‪ .‬מסביב‪-‬מסביב‪ ,‬על פני השדה‪ ,‬שרועים‪ ,‬מקובצים רבבות‬
‫יהודים‪ :‬שישים אלף‪ .‬ואולי שבעים אלף‪ .‬רק יומיים לפני כן גורשנו מעירנו‪.‬‬

‫‪- 092 -‬‬

‫אני מתעורר‪ .‬מישהו נגע בכתפי וטלטלני רכות‪ .‬נותקתי מן החלומות והנה אני‬
‫רואה את דודי‪ ,‬פעטער זיסמאן‪ ,‬אחי אמי‪ ,‬גוחן מעלי‪ .‬והוא לוחש לי בקול עדין‪,‬‬
‫אך נחוש‪:‬‬
‫"מוישה'לה… מוישה'לה!" קורי השינה האחרונים מסתלקים ממני‪" .‬מוישה'לה"‪,‬‬
‫הוא לוחש לי‪" ,‬האם אתה יודע שהיום יום הבר‪-‬מצווה שלך? האם אתה מוכן‬
‫להניח היום תפילין ולהתפלל?"‪.‬‬
‫התמהמהתי מעט בתשובתי‪ .‬הפניתי את ראשי לצדדים‪ .‬מסביבי ולידי שוכבים‬
‫בני המשפחה‪ :‬אמא‪ ,‬אחי הבכור שבח – מצד אחד; ומן העבר השני – פנינה‬
‫אחותי ושני הקטנים‪ ,‬אשר ודני‪ .‬אני נועץ עיני בהם באפלולית השחר ומקשיב‬
‫לנשימתם‪ .‬הם ישנים‪ .‬אין עדים לדראמה המתחוללת בקרבי‪ ,‬מלבד דודי‪.‬‬
‫"אני מוכן!" לחשתי לדודי בקול ברור ‪.‬‬
‫הוצאתי את התפילין מתוך תרמיל הגב – אלו התפילין שאבא קנה בחופשתו‬
‫האחרונה‪ ,‬לפני שנכנסו הגרמנים לעיר וסגרו אותנו בגיטו – שממנו גורשנו לפני‬
‫יומים‪ .‬היו אלה תפילין חדשות‪ ,‬תפילין לנער שהגיע למצוות‪.‬‬
‫בשבועות האחרונים‪ ,‬בגיטו המצומצם והדחוק שבו שהינו‪ ,‬למדתי את הדינים‬
‫המיוחדים הקשורים לתפילין‪ ,‬להתנהגות מתאימה‪ ,‬לסדר הנחתן‪ ,‬נישוקן‬
‫והסרתן‪ .‬התאמנתי בכריכת רצועות התפילין על הזרוע החשופה ועל אצבעות‬
‫כף‪-‬ידי השמאלית‪ ,‬ואף כי יכולתי להניח את התפילין בשבועות שקדמו להיותי‬
‫בר‪-‬מצווה‪ ,‬כפי שזה נהוג בקהילות ישראל‪ ,‬הרי נמנעתי מכך‪ ,‬כי רציתי להניח‬
‫את התפילין לראשונה כשאבא לצידי! אלא שאבא נלקח מאתנו‪ ,‬והנה הגיע יום‬
‫שבו אני חייב במצוות – ואין לדחות עוד את הנחת התפילין‪.‬‬
‫אלא – שדא עקא – זו הצרה‪ :‬בהגיענו לגטו דברצן נמסרה הודעתו של מפקד‬
‫המחנה על הטלת איסורים שונים‪ ,‬ביניהם – החזקת כלי פולחן‪ ,‬לבוש דתי‬
‫ומנהגים פולחניים‪ .‬וזה כלל‪ :‬ספרי תורה וספרי קודש‪ ,‬טליתות ותפילין‪ ,‬הדלקת‬

‫‪- 093 -‬‬

‫נרות שבת ותפילה בציבור‪ .‬וכל זה בנוסף לאיסור גידול זקן ופיאות‪ .‬ואף עונש‬
‫"מתאים" נקבע‪ :‬כל העובר על אחד מאיסורים אלה – ייענש ב‪ 31 -‬מלקות!‪.‬‬
‫הכנסתי את נרתיק התפילין אל תוך חולצתי‪ ,‬הכנסתי לשם גם סידור‪-‬תפילה‪,‬‬
‫וכאשר ידי נתונה בתוך ידו של דודי‪ ,‬פילסנו לנו דרך בין המוני אחינו בני ישראל‬
‫השרועים סביב סביב‪ .‬מסתבר‪ ,‬כי דודי תכנן היטב את המבצע‪ ,‬לא היססנו‬
‫בדרכנו והתקדמנו לעבר המקום המיועד‪ :‬משריפת הלבנים‪ .‬ירדנו אל המרתף‬
‫האפל‪ ,‬ובתוך כוך אחד‪ ,‬שצוהר קטן מאיר במקצת את האפלה‪ ,‬אנחנו נעצרים‪.‬‬
‫אני מוציא בדחילו את התפילין של יד‪ ,‬מסיר את תיבת‪-‬המגן‪ ,‬משחיל את ידי‬
‫בלולאה‪ ,‬מברך "ברוך… אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין"‪ ,‬בלחש –‬
‫אבל תוך היגוי ברור – ופעטער זיסמאן היקר עונה לי ב"אמן" חרישי כזה‪ ,‬כמו‬
‫של מקדשי השם בימי הענות‪ .‬ההתרגשות שלי הלכה ונמוגה‪ .‬כרכתי שבע‬
‫כריכות על הזרוע ואחר‪-‬כך‪ ,‬תפילין של ראש‪ ,‬וברכת "על מצוות תפילין"‪ ,‬ושוב‬
‫"אמן" מתוק‪-‬נפלא‪ .‬וכריכות של האצבע‪" :‬וארשתיך לי לעולם‪ .‬וארשתיך לי‬
‫בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים‪ .‬וארשתיך לי באמונה… "‪.‬‬
‫אנחנו מתפללים‪ .‬חולצים את התפילין‪ .‬חוזרים למקומנו‪.‬‬
‫אמא כבר חיכתה לנו‪ .‬עדיין הפחד על פניה‪ .‬מסתבר שידעה מה עשינו‪ ,‬אבל…‬
‫אמא הוציאה מתוך שקית שבתרמיל חופן חימצה מבושלת ומיובשת‪" ,‬ארבעס"‪,‬‬
‫וחילקה זאת לכל בני המשפחה שהתקבצו מסביבנו‪.‬‬
‫חגיגת בר מצווה שכזו…‪.‬‬
‫ולמחרת – יום חמישי בשבת – שוב מניחים תפילין‪.‬‬
‫וגם ביום השישי‪ ,‬ערב שבת‪.‬‬
‫שבת‪ .‬בבוקר‪-‬בבוקר‪ .‬שוב מעירני דודי‪ .‬ברגיל זו שעה של לא יום ולא לילה‪.‬‬
‫אני ופעטער זיסמאן – "וילכו שניהם יחדיו"‪ .‬אנחנו שוב במשריפת הלבנים‪,‬‬
‫במרתף‪ .‬אנחנו מגיעים אל גוש שחור; קבוצת אנשים נדחקים זה‪-‬אל‪-‬זה צפוף‪-‬‬
‫‪- 094 -‬‬

‫צפוף‪ :‬מתפללים תפילת שבת‪ .‬פה‪-‬ושם גם טלית‪ .‬והנה – מה אני רואה! –‬
‫קוראים בתורה‪ .‬קוראים בפרשת‪-‬השבוע‪ .‬אין שם שולחן‪ ,‬רק ארבעה אנשים‬
‫מחזיקים בארבע הידיות של "עצי החיים" והבעל‪-‬קורא קורא כל מילה וכל פסוק‬
‫בדבקות ובכוונה מלאה‪.‬‬
‫ולפתע – אני שומע לחשושים‪" :‬א בר מצוה יינגעלע"… (נער בר‪-‬מצווה)‪ :‬ואז‬
‫אני שומע את ה"גבאי" מסלסל בקולו‪" :‬יעעעמויד הבוחר משה בן רב יויסף לייוי‪,‬‬
‫חוסן בר מצוה!" (יעמוד הבחור משה בן ר' יוסף‪-‬לוי חתן בר‪-‬מצווה!)‪.‬‬
‫המעגל נפתח ואני נדחף לעבר ספר התורה‪ .‬דממה מוחלטת משתררת‬
‫מסביב‪ ,‬ואני הקטן‪ ,‬מוישה'לה‪ ,‬מגיש שתי ידי לספר התורה‪ .‬מחזיק חזק‬
‫חזק‪ ,‬מנסה להתגבר על פיק‪-‬ברכיים ובקול ברור מברך‪:‬‬
‫"ברכו את ה' המבורך ! "‬
‫והקהל שמסביבי ‪ ,‬כולם ‪ ,‬מברכים אחרי‪:‬‬
‫"ברוך ה' המבורך לעולם ועד!…"‪.‬‬
‫פעמים רבות ספרתי את קורותיי באותם ימים אפלים ובין השאר את‬
‫"אירועי" בר‪-‬המצוה שלי‪ .‬אבל את אשר קרה בסיום שיחתי – מלווה אותי עד‬
‫היום הזה‪ .‬אחר שאלות ותשובות בסיום שיחתי‪ ,‬התקרב אלי אחד הר"מים‪,‬‬
‫הרב דב כהן‪ ,‬מתכופף אלי ומשיח לפי תומו‪:‬‬
‫"חותנתי‪ ,‬אם אשתי‪ ,‬מרבה לספר על אותו "בית חרושת ללבנים" אשר בדברצן‬
‫העיר‪ ,‬על ספר תורה שהיה שם ברשות משפחתה‪ ,‬ספר תורה שנדד איתם‬
‫ברכבות המוות במחנות עבודת כפייה וזכו להגיע ליום השחרורו וספר‬
‫התורה הזעיר שמור איתם"‪.‬‬
‫נאלמתי דום‪ .‬זיעה כסתה את כל גופי‪ .‬סחרחורת קלה השתלטה עלי וכבר‬
‫הזיתי וחלמתי וחשתוקקתי להגיע אל אותו ספר תורה באשר הוא שם‪,‬‬
‫להתפלל שם "לעלות לתורה" ולברך בשם ובמלכות ברכות התורה ואולי אף‬

‫‪- 095 -‬‬

‫ברכת שהחיינו ותוך כדי כך הוא מעביר לידי חוברת דקה וצנועה ‪ 5-3‬עמודים‪,‬‬
‫בה תיאור ספורו של אותו ספר תורה‪.‬‬

‫גלגולו של ספר תורה‬
‫כבר שקטו קולות הנפץ והרעם של מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬החיילים חזרו‬
‫לבתיהם‪ ,‬אווירה פסטורלית שרתה על המישור הגדול של ‪MAGYAR -ALFOLD‬‬

‫באמצעו של מישור פורה זה שוכן כפר הנקרא בשפת יושביו ‪.KABA‬‬
‫בין תושבי הכפר המתפרנסים רובם ככולם מעיבוד אדמתם‪ ,‬יושבת קהילה‬
‫יהודית מבוססת‪ ,‬בת כ‪ .31-‬משפחות על נשיהם וטפם‪ ,‬אשר עוד אבותם ואבות‬
‫אבותם התישבו במקום זה וחיו במשך דורות בשלום עם איכרי הכפר‪ ,‬השתלבו‬
‫יפה בנוף החברתי והכלכלי שלו‪ ,‬וחיו את חייהם הקהילתיים בשלווה יחסית‪,‬‬
‫ללא הפרעה‪.‬‬
‫בית כנסת‪ ,‬מקווה‪ ,‬בית ספר יהודי‪ ,‬שוחט המשמש ש"צ ומו"צ‪ ,‬מלמד‪ ,‬מורה‬
‫ושמש הבטיחו את חייה היהודיים של הקהילה בדרך המסורת האורטודוקסית‬
‫הטובה‪ .‬בבית הכנסת שבעה ספרי תורה בגדלים שונים‪ .‬כולם מקושטים בכלי‬
‫קודש של כסף‪ ,‬כידה הטובה של קהילה מבוססת בעידן ההוא‪.‬‬
‫לימים‪ ,‬בעלי בתים צעירים ונוער מתבגר החליטו לייסד מנין משלהם בשם‬
‫"תפארת בחורים"‪ ,‬וקבעו משכנם בחדר רחב ידים בביתו של תלמיד חכם דגול‬
‫ואמיד אשר שימש להם מורה דרך ועמד בראשם‪.‬‬
‫ספר התורה הקטן ביותר מתוך השבעה עבר איתם למשכנם החדש‪ ,‬שם‬
‫קיימו שיעורי תורה וערכו תפילותיהם בשבתות וחגים‪ .‬אחדים שידעו לקרא‬
‫בתורה שימשו "בעלי קריאה" בתורנות‪ ,‬ואחד מהם היה אבי מורי ז"ל ר' מנחם‬
‫יוסף צ'יללאג (בר‪-‬כוכבא) בעוד אני כותב שורות אלה – הייתי בתקופה זאת‬
‫תינוק של בית רבן‪.‬‬

‫‪- 096 -‬‬

‫כך חלפו השנים בין שתי מלחמות העולם תוך שגרת החיים הקהילתיים‪ ,‬עד‬
‫פרוץ מלחמת העולם השניה‪ .‬ואז‪ ,‬החלו נושבות רוחות רעות של אנטישמיות‬
‫הולכת וגוברת בקצב מהיר‪ .‬חוקים אנטי‪-‬יהודיים נחקקו בזה אחר זה‪.‬‬
‫שלש שנים אחרי פרוץ מלחמת העולם השניה‪ ,‬נלקח אבי מורי למחנה עבודה –‬
‫עבודת כפיה – והובל לערבות אוקראינה עם אלפי גברים יהודים‪ ,‬בעודו בן ‪44‬‬
‫בלבד‪ ,‬ובסוף שנת ‪ 0944‬נרצח באכזריות בידי הקלגסים ההונגרים בדלתא של‬
‫הנהר דון ברוסיה ליד העירה לישקי‪ .‬אבי מורי ר' מנחם יוסף בן מרדכי הי"ד‪.‬‬
‫ובאביב‪ ,‬ב–‪ ,09.3.44‬יום שלא ישכח‪ ,‬נכנס הצבא הגרמני להונגריה‪ .‬זה היה‬
‫המפנה הטראגי שקירב את הקץ‪ ,‬ואכן כעבור חודשיים‪ ,‬מיד לאחר פסח‪ ,‬הגיע‬
‫צו פינוי יהודי הקהילה ממקומינו לגטו בעירה סמוכה – ‪.NADUDVAR‬‬

‫שוו בנפשכם‪ :‬בתאריך הנקוב‪ ,‬באשמורת הלילה‪ ,‬סמוך להנץ החמה‪ ,‬ניצבת‬
‫שיירה ארוכה של יהודי הכפר על נשיהם וטפם ברחוב הראשי של הכפר‪ ,‬עם‬
‫חפציהם החיוניים ביותר‪ ,‬בעוזבם את ביתם‪ ,‬רכושם‪ ,‬וכל אשר להם‪ ,‬מוקפים‬
‫בידי ז'נדרמרים הונגרים מלאי שנאה ואכזריות‪ .‬ואנו הבחורים‪ ,‬שבעת ספרי‬
‫התורה בידינו‪ ,‬ביניהם גם זה הקטן‪ ,‬כולנו מחכים לפקודת תזוזה‪ .‬הפקודה‬
‫באה‪ ,‬והשיירה החלה לנוע‪ ,‬זקנים וזקנות בעגלות‪ ,‬אחרים ברגל‪ .‬כך נדדה‬
‫קהילה שלימה‪ ,‬שפעם הייתה מפוארת ופורחת‪ ,‬וכך הגיע ספר התורה הקטן‬
‫שלנו לבית הכנסת בגטו ‪ ,NADUDVAR‬מקום משכנו החדש‪ .‬אך לא לזמן רב‬
‫ניתן לו מנוח‪.‬‬
‫לא עברו ששה שבועות כאשר הגיעה שוב פקודת תזוזה‪ ,‬ויהודי שתי הקהילות‬
‫של ‪ KABA‬ושל ‪ NADUDVAR‬גם יחד היו צריכים לנוע הלאה לגטו ‪,DEBRECEN‬‬
‫באותם תנאים קשים ומחפירים שהיו מנת חלקם של כל הקהילות היהודיות‬
‫ברחבי הונגריה‪.‬‬
‫בימים קשים אלה היה ראש הקהילה של גטו ‪ ,NADUDVAR‬מי שלימים נעשה‬
‫חותני‪ ,‬ר' נתן יהודה קליין‪.‬‬
‫‪- 097 -‬‬

‫הציוד – חבילת נוודים – נעשה בכל תזוזה יותר ויותר מצומצם‪ ,‬הן בשל הגזרות‬
‫האכזריות‪ ,‬החיפושים וההחרמות מצר הז'נדרמרים ההונגרים‪ ,‬והן בשל השיקול‬
‫הפרקטי‪ ,‬כי בתרמיל האחד לנפש שהיה מותר לשאת על הגב‪ ,‬צריך היה לדחוס‬
‫את החיוני ביותר לקיום הפיזי הפשוט‪ ,‬הן בבגדים והן בדברי מאכל שלא‬
‫במהרה מתקלקלים‪ .‬וכל זה בכמות ובמשקל שניתן לשאת תוך מסע רגלי‪.‬‬
‫ר' נתן יהודה קליין‪ ,‬ראש הקהילה‪ ,‬כאמור‪ ,‬מחליט בליבו החלטה נחושה‪ ,‬כי‬
‫הוא יציל לפחות אחד מספרי התורה של הקהילה המאוחדת ויקח אותו איתו‬
‫בכל אשר גורלו יוביל אותו‪ .‬הבחירה נפלה כמובן על ספר התורה הקטן‬
‫ביותר מבין כולם‪ .‬כך שבתרמילו תפס מקום של כבוד ספר התורה הקטן‬
‫שהובא מ‪ .KABA -‬אמרנו "מקום של כבוד"‪ ,‬אך למעשה היה זה מקום של עוד‬
‫בגד או דבר מאכל‪ ,‬ובכל זאת אמר האיש בליבו כי כשם שהוא עושה את‬
‫הבלתי אפשרי להציל את ספר התורה‪ ,‬כך תנצל משפחתו בזכות ספר‬
‫התורה‪ .‬משפחתו מנתה‪ ,‬מלבד אשתו החולנית‪ ,‬לאה‪ ,‬עוד שבעה ילדים‪ .‬אולם‬
‫הבת הגדולה הנשואה והבן הגדול לא היו איתם‪ ,‬שכן הבת‪ ,‬שרה‪ ,‬התגוררה‬
‫בסלובקיה לאחר נישואיה‪ ,‬ונשלחה לאושוויץ יחד עם שאר יהודי סלובקיה‪ ,‬והבן‪,‬‬
‫משה יעקב‪ ,‬נלקח למחנה עבודת כפייה‪.‬‬
‫כך החל המסע הגורלי לדברצן ומדברצן לאושוויץ‪ .‬ואז אירע הנס הראשון‪.‬‬
‫מסילת הברזל שהובילה לכיוון אושוויץ הופצצה זאת הפעם האחת והיחידה‬
‫בכל משך מלחמת העולם השניה‪ ,‬והנאצים נאלצו להחזיר את הרכבת בה‬
‫נדחסה משפחת קליין עם אלפי יהודים אחרים‪ .‬כל השיירה הוחזרה לכיוון‬
‫אוסטריה ונעצרה בעיירה האוסטרית ‪.STRASSHOF‬‬

‫השיירה‪ ,‬אלפי יהודים על זקניהם נשיהם וטפס‪" ,‬אוכסנו" בלב יער תחת כיפת‬
‫השמים ליד העיירה‪ .‬באותו לילה – ליל שבת היה – ירד גשם זלעפות במשך‬
‫שעות ארוכות וכולם נרטבו עד לשד עצמותיהם באין מגן‪ .‬ואף על פי כן למחרת‬
‫התאסף מנין‪ ,‬וקיימו את תפילת השבת ומצוות קריאה בתורה כהלכתה‪ ,‬מתוך‬

‫‪- 098 -‬‬

‫ספר התורה האחד והיחיד שהיה בכל המחנה הגדול הזה‪ ,‬הספר הקטן של‬
‫ר' נתן יהודה קליין‪.‬‬
‫כאן אירע הנס השני הגדול אשר קבע את גורלה של משפחת קליין – מבלי‬
‫שהם היו מודעים לכך‪.‬‬
‫נציג משפחה מתוך משפחת האצולה האוסטרית הגיע למקום וביקש מאת‬
‫השלטונות פועלי חקלאות לעבודה בחווה שלהם ב‪ ,RIGERSBURG-‬כי הפועלים‬
‫המקומיים היו מגויסים לשרות צבאי‪.‬‬
‫ר' נתן יהודה קליין‪ ,‬עתיר ניסיון בעבודה חקלאית וברוך בחוש הישרדות‪ ,‬הציע‬
‫מיד את שרותו ושרותם של בני משפחתו ועוד אחדים מכפרו לבצע כל עבודה‬
‫חקלאית על הצד הטוב ביותר‪ .‬ההצעה התקבלה והמשפחה הועברה לחוות‬
‫האצולה ב‪.RIGERSBURG -‬‬

‫קיץ וחורף עבדו בני משפחת קליין באותה חוה‪ ,‬לשביעות רצון המעבידים‪,‬‬
‫ובתנאים יחסית אנושיים לעומת גורלם של אחינו בני ישראל בתקופת השואה‪,‬‬
‫וספר התורה שמור איתם כל העת‪.‬‬
‫לקראת סוף המלחמה נאלצו בעלי החווה להיפרד מעובדיהם הטובים‪ ,‬ומשפחת‬
‫קליין מצאה את עצמה ב ֶּט ֶּרזְ יֶּינְ ְש ָטט‪ ,‬מחנה הריכוז הידוע לשמצה‪ .‬אך המזל‬
‫ויד ההשגחה חברו יחד‪ ,‬והמשפחה עם כל עצירי המחנה שוחררו בידי הצבא‬
‫האדום‪ .‬המלחמה תמה‪ ,‬הגיעה העת לחזור להונגריה ולוודא מי מן ההורים‪,‬‬
‫אחים‪ ,‬דודים ובני דודים נשאר בחיים‪.‬‬
‫שמחה וששון היו מנת חלקם של בני משפחת קליין כשמצאו את הבת שחזרה‬
‫מאושוויץ ואת הבן‪ ,‬שלא היו אתם כל תקופת המלחמה‪ ,‬בחיים‪ .‬וכך חזרו לביתם‬
‫ב‪ NADUDVAR -‬כשהמשפחה המצומצמת‪ ,‬הורים ושבעה ילדים – ביחד‪ .‬יגון‬
‫ושמחה עורבבו יחד‪ ,‬מצד אחד שמחה כי כל משפחת קליין על שבעת ילדיהם –‬
‫שלשה בנים וארבע בנות – ניצלו‪ ,‬אך אבלה על סבא‪ ,‬סבתא‪ ,‬דודים ובני דודים‬
‫שלא חזרו‪ .‬נשמתם הטהורה עלתה עדן עם ששה מליוני אחינו‪ .‬ספר התורה‬
‫‪- 099 -‬‬

‫הקטן חזר לארון הקודש בבית הקטן של משפחת קליין כי בית הכנסת עוד‬
‫לא היה במצב תקין‪ ,‬ויהודים מעטים בלבד חזרו לכפר‪.‬‬
‫בשלב זה‪ ,‬אני‪ ,‬כותב שורות אלו‪ ,‬חוזר לתמונה‪ .‬במשך כל התקופה הנוראה‬
‫הזאת‪ ,‬הייתי יחד עם בן אחד ממשפחת קליין‪ ,‬שמו משה יעקב‪ ,‬אשר היה לי‬
‫כאח ואם אפשר גם יותר מכך‪ ,‬בהיותינו במחנה עבודת כפייה‪ .‬בהתחלה‬
‫בפיקוח ההונגרים‪ ,‬ולאחר מכן תחת נוגשי ה‪ T.O.D.T. -‬האוסטרי‪ .‬אמי מורתי‬
‫עוד טרם חזרה מאושוויץ‪ ,‬וגם לא ידעתי אם היא נשארה בחיים‪ .‬בחודשים אלה‬
‫של המתנה לחוזרים‪ ,‬הייתי בן בית אצל משפחת קליין‪ ,‬ונהניתי מהכנסת‬
‫אורחים לבבית ביותר אצלם‪.‬‬
‫המשך הדברים אשר יסופרו כאן‪ ,‬הוא לאחר הפסקה של מספר שנים‪ .‬בינתיים‬
‫כל משפחת קליין הצליחה לעלות ארצה‪ ,‬וכן גם אני יחד עם אמי מורתי‪.‬‬
‫התמונה הבאה היא בירושלים עיר הקודש‪ ,‬אליה הגיע ר' נתן יהודה קליין‪,‬‬
‫רעייתו ושבעת ילדיהם‪ ,‬כמובן עם ספר התורה הקטן שעבר איתו את כל‬
‫התלאות‪ ,‬הן של השואה והן של העלייה לארץ‪ .‬מיקומו של הספר הוא כעת‬
‫בבית הכנסת העתיק האשכנזי בשכונת ימין משה בירושלים‪.‬‬
‫בתקופה זאת אני כותב שורות אלו ומחדש את קשרי עם משפחת קליין‪ ,‬והלא‬
‫כבר נאמר שזיווגים נעשים משמים‪ ,‬נשאתי לאישה אחת מבנות המשפחה‬
‫ושמה בישראל צבייה שתחי'‪ ,‬היא החמישית מבין שבעת ילדי המשפחה‪ ,‬ונולד‬
‫לנו בן במז"ט‪ ,‬ושמו בישראל מנחם יוסף‪.‬‬
‫בזמן הזה קיבל חותני ר' נתן יהודה במתנה עוד ספר תורה מחתנו ר' משה‬
‫ברגר‪ ,‬אשר הביא את הספר ממקום הולדתו‪ ,‬בצ'כוסלובקיה‪ .‬כאשר הוא‪ ,‬חותני‬
‫היקר בעל שני ספרי התורה‪ ,‬מעתיק את מושבו משכונת ימין משה לשכונת‬
‫רחביה בירושלים‪ ,‬עיר הקודש‪ ,‬ספר התורה הקטן שוב משנה את מקומו‪,‬‬
‫ושוכן כבוד בבית הכנסת "אוהל יוסף" שבשכונת רחביה‪ ,‬בירושלים‪.‬‬

‫‪- 211 -‬‬

‫בעת הזאת‪ ,‬חותני היקר כבר היה בא בימים וצווה כי בבוא עיתו‪ ,‬הספר הקטן‬
‫יעבור לבן זקוניו‪ ,‬ר' חיים מרדכי‪ ,‬גיסי‪ .‬קמתי ברוב חוצפתי ואמרתי לחותני היקר‬
‫בזו הלשון‪" :‬הרי כל ימיך אתה טוען כי בעיניך בני בנים כבנים לכל דבר‪ .‬אם כך‬
‫מדוע אינך מעמיד בשורה אחת את בניך ובני בניך גם לירושה‪ ,‬כי אז תראה‬
‫למי יש זכות מנה אחת יותר מכל אחד אחר לרשת את ספר התורה הקטן‪.‬‬
‫הרי לכל אחד מבניך ונכדיך יש זיקה לספר מן הצד שלך‪ ,‬רק לבננו‪ ,‬נכדך‪ ,‬מנחם‬
‫יוסף שיחי' (יוסי) יש זיקה משני הצדדים‪ ,‬הן מצדך והן מצד השני (אבי מורי)"‪.‬‬
‫ראיתי מיד על פניו של חותני היקר כי עקרונית הכיר בצדקת טענתי וכן אמר לי‬
‫זאת‪ ,‬אך הוסיף כי את הנעשה אין להשיב כי כבר ציווה כפי שציווה‪ .‬גיסי ר' חיים‬
‫מרדכי בראותו את עוגמת נפשי‪ ,‬אמר כך‪ :‬הנני מוכן לוותר על ספר התורה‬
‫הקטן לטובת בנכם יוסי‪ ,‬בתנאי שיגדל ברוח תורה וישאר שומר מצוות גם אחרי‬
‫נישואיו‪ .‬כך נשמר הדבר במשך שנים‪.‬‬
‫הזמן עובר‪ ,‬בנינו גדל והנה כבר מגיע למצוות‪ .‬זכינו‪ ,‬כי בנינו קרא בפרשת‬
‫השבוע (פרשת תרומה) בעלייתו לתורה בשבת בר המצווה שלו בספר‬
‫התורה הקטן בבית הכנסת "אוהל יוסף"‪ ,‬אותו ספר תורה אשר סבו אבי מורי‬
‫קרא בו בשבתות וחגים‪ ,‬עוד לפני שנות דור ב"תפארת בחורים" ב – ‪,KABA‬‬
‫כפי שכבר סופר בתחילת סיפורינו‪.‬‬
‫אחר הדברים האלה‪ ,‬אסון גדול פקד את המשפחה‪ .‬הבן‪ ,‬משה יעקב (אשר‬
‫הזכרתי לעיל כי היינו כאחים במחנה עבודה) שנעשה גיסי‪ ,‬למרבה הצער הלך‬
‫לעולמו בעודו צעיר בן ‪ .11‬לר' נתן יהודה נותרו שני בנים וארבע בנות‪.‬‬
‫במשך השנים התחנך בנינו יוסי בישיבה התיכונית "נתיב מאיר"‪ ,‬לאחר מכן‬
‫בישיבת ההסדר "הר עציון"‪ ,‬מילא חובתו בצבא‪ ,‬השתחרר כקצין ונשא את‬
‫בחירת ליבו‪ ,‬רלי‪.‬‬
‫לקראת יום חתונתם הגיע מכתב מאת גיסי ר' חיים מרדכי‪ ,‬שהוא עדיין בעל‬
‫ספר תורה הקטן‪ ,‬ובו נאמר‪" :‬לרלי ויוסי היקרים‪ ,‬קבלו את מתנתנו‪ ,‬ספר‬

‫‪- 210 -‬‬

‫התורה‪ ,‬שחוזר לאכסנייתו המקורית‪ ,‬לפאר הדורות‪ .‬תזכו להעביר בשיבה‬
‫טובה לדורות הבאים‪ .‬מאחלים חיים סוניה והילדים"‪.‬‬
‫חותני היקר‪ ,‬הוסיף מכתב משלו‪ ,‬לאמור‪" :‬אני שמח מאד מאד שאני זוכה‬
‫שהמתנה היקרה מה שאני נותן לבני היקר חיים מרדכי בן הזקונים עכשיו עוד‬
‫הפעם שזוכה ליתן הסכמה עם שמחת הלב שלם לנכדי היקר מנחם יוסף שהוא‬
‫פאר המשפחה עם אשתו התחי' מרת רחל‪ .‬בני בנים כבנים‪ .‬שתזכו ביחד‬
‫הרבה נחת‪ ,‬מעומק הלב מאחל‪ ,‬עד ביאת גואל צדק אמן‪ .‬מסבא נתן יהודה‬
‫קליין"‪.‬‬
‫בימים אלה עדיין שוכן ספר התורה בבית הכנסת "אוהל יוסף" בירושלים בו נהג‬
‫חותני להתפלל‪ .‬כן היה מנוי וגמור בכל המשפחה שכל עוד חותני היקר בחיים‬
‫לא יזוז ספר התורה ממקומו זה‪ .‬בעת הזאת‪ ,‬יוסי ומשפחתו קבעו משכנם‬
‫בצפת‪ .‬ביום כ"ג בתמוז תשד"ם‪ ,‬החזיר חותני היקר את נשמתו לבורא עולמים‪.‬‬
‫זמן מה לאחר מכן הועבר ספר התורה הקטן לבית הכנסת "יחדיו"‬
‫שבמתנ"ס בלום בצפת‪ ,‬שם נערכה "הכנסת ספר תורה" ברוב עם וקידוש‬
‫רבא‪.‬‬
‫בעת כתיבת שורות אלו אנו עומדים בפני אירוע משפחתי‪ ,‬טקס בר‪-‬מצווה ועליה‬
‫לתורה של בנם הבכור של יוסי ורלי‪ ,‬עופר בר כוכבא‪ ,‬נ"י‪ ,‬שיערך באותו בית‬
‫כנסת "יחדיו" בצפת‪ .‬עופר יקרא בע"ה את פרשת השבוע "כי תבוא" בספר‬
‫הקטן והרי זה הדור הרביעי אשר קורא בספר התורה הזה‪.‬‬
‫הסיפור תם ולא נשלם‪ .‬יהי רצון ותקוים ברכת חותני היקר‪ ,‬נשמתו עדן‪ ,‬ותראה‬
‫משפחה זאת הרבה נחת‪ ,‬ותזכה להעביר את ספר התורה הקטן מדור לדור עד‬
‫ביאת גואל צדק אמן ‪.‬‬
‫כעשר שנים היה ספר התורה בבית הכנסת "יחדיו" בצפת‪ ,‬ובאותן שנים קראנו‬
‫בו את פרשיות השבוע בציבור פעמים הרבה‪.‬‬

‫‪- 212 -‬‬

‫הקהילה כולה הכירה את ספר התורה וגלגוליו‪ ,‬וחיבבה אותו על שום מידתו‬
‫המיוחדת‪( .‬נער ממתפללי בית הכנסת‪ ,‬אשר הגיע למצוות השתא‪ ,‬התעקש‬
‫לקרוא בתורה "דוקא מהספר של יוסי")‪.‬‬
‫בעש"ק פ' "נשא"‪ ,‬התשנ"ד‪ ,‬פגעה יד זדון בבית הכנסת ושילחה אש בהיכל‬
‫הקודש ובו שלשה ספרי תורה‪ .‬ביניהם ספר התורה שלנו ‪.‬‬

‫ספר התורה לא מש מהיהודים בדרכי הצלתם והישרדותם‬
‫אנשי שארית הפליטה מרוכזים לקראת יציאה מפולין‬
‫במסלולי ארגון "הבריחה"‪ .‬משמאל ‪ -‬יהודי אוחז ספר תורה‪.‬‬

‫מעיזבונו של אפרים דקל‪.‬‬

‫[‪]2‬‬

‫‪- 213 -‬‬

‫ספר תורה שניצל ע"י "רב הפרטיזנים"‬
‫הובא אל היער – לפרטיזנים היהודים‬
‫וכך הגיעו לתחומי היער כמה יהודים מוצלים‪ ,‬וביניהם יהודי ישיש שהובא עם‬
‫ספר תורה בידו‪ .‬אושרו של היהודי היה כפול – הוא הציל את חייו והציל‬
‫ספר תורה מחילול‪.‬‬
‫תנאי הקיום ביער היו קשים מאד‪ .‬צורכי אוכל לא היו שם‪ ,‬וצריכים היו להביא‬
‫מבחוץ‪ .‬לאספקת מחנה הפרטיזנים הגדול היו שתי דרכים‪ :‬הורדה מאווירוני‬
‫המלחמה הרוסיים ומסעות שוד בכפרים הסמוכים הנמצאים בידי הנאצים‪.‬‬
‫בדרך הראשונה‪ ,‬השתמשו בעיקר לאספקת נשק ותחמושת‪ .‬לאספקת מזון‬
‫ומצרכים יום‪-‬יומיים השתמשו בהכרח בדרך השנייה והיו פושטים בכפרים‪ ,‬שהיו‬
‫גם מחסני אספקה לצבאות הגרמניים‪.‬‬
‫הזקנים וקומץ הילדים הניצולים חיו על חשבונם של הפרטיזנים היהודים‪ .‬הם‪,‬‬
‫הפרטיזנים היו מפרישים חלק משללם‪ ,‬שלא יגוועו ברעב ובקור‪ ,‬והניצולים היו‬
‫משתדלים לעזור במידת יכולתם לפרטיזנים‪.‬‬
‫תפילותיו וברכותיו של הישיש‪ ,‬כשיצאו הפרטיזנים לפעולות קרב‪ ,‬נגעו ללבם של‬
‫הלוחמים היהודים שהכתירוהו בתואר "רב הפרטיזנים"‪.‬‬
‫– אינני רב‪ – ,‬התנגד הזקן‪ .‬אני רק שמש הייתי בבית הכנסת וכאשר הציתו‬
‫הרשעים את בית התפילה‪ ,‬קפצתי לתוך הלהבות והצלחתי להציל ספר תורה‬
‫אחד‪ .‬שבח והודיה לשמו יתברך‪ ,‬שזכיתי להחזיק את ספר התורה בטהרתו עד‬
‫היום!‬
‫הפרטיזנים היו באים להתפלל אל בית התפילה‪ ,‬ושהיה לפרטיזן "יארצייט"‪,‬‬
‫אחרי אבא ואימא שנרצחו‪ ,‬היו עורכים תפילה בציבור‪ ,‬הפרטיזן אומר "קדיש"‬

‫‪- 214 -‬‬

‫ונשבע בספר התורה‪ ,‬לנקום את נקמת דם היהודים השפוך‪ ,‬והישיש‪ ,‬זה רב‬
‫הפרטיזנים‪ ,‬ענה בכוונה גדולה‪:‬‬

‫אמן ואמן!‬
‫משהפשירו השלגים ביער ושלהי האביב בישרו את בוא הפסח‪ ,‬הזכיר רב‬
‫הפרטיזנים לבאי ביתו האהובים עליו כבנים‪ – .‬שמעו‪ ,‬בני הקרים‪ ,‬כשם‬
‫שמזונותיי עליכם בכל ימות השנה‪ ,‬כך גם בימי הפסח הבא עלינו לטובה‪ ,‬אנא‪,‬‬
‫השתדלו‪ ,‬למען השם‪ ,‬להשיג מעט חיטה‪ ,‬כדי לטחון קמח כשר לאפיית מצה!‬
‫קיבלו עליהם הפרטיזנים למלא את בקשת הישיש‪ .‬באחת הפשיטות בכפרים‪,‬‬
‫הפקיעו אוצר גדול של חיטה והפרישו מנה הגונה למצות‪.‬‬
‫טרח הזקן לתקן טחנת יד מיוחדת ועשה בעזרתם של הפרטיזנים תנור מיוחד‪,‬‬
‫הכול על טהרת חג הפסח‪ ,‬כשר למהדרין מן המהדרין‪.‬‬
‫– והעיקר בנים חביבים‪ ,‬שתבואו כולכם ל"סדר" שלנו – חזר הזקן בכל‬
‫הזדמנות על הזמנתו‪ – .‬שתבואו‪ ,‬ללא שום תירוצים ואמתלאות!‬
‫– נבוא כולנו‪ ,‬נבוא – הבטיחו הפרטיזנים‪ .‬גם אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב‪.‬‬
‫גם אנחנו רוצים לחוג את חג הפסח ככל היהודים באשר הם שם!‬

‫[א‪]66‬‬

‫‪- 215 -‬‬

‫הרבי מצאנז התמוטט‬
‫בראותו גווילי ספרי תורה מחוללים‬
‫לאחר שהסתיים הדיכוי של מרד גטו ורשה‪ ,‬הובאו למקום עובדי כפייה יהודים‬
‫ממחנה השמדה אושוויץ כדי לפנות הריסות ולמיין את הביזה והשלל שימצאו‬
‫מבין ההריסות וגם לפרק את הבתים ההרוסים ולהוציא מתוכם חומרי בנין כדי‬
‫שימכרו לפולנים‪.‬‬
‫באחד משלבי העבודה‪ ,‬הגיעו לפינוי הריסותיו של בית מדרש וורשאי‪ .‬הדחפור‬
‫פינה את ההריסות ולפתע הוא מוציא במלגזלותיו גווילי ספרי תורה שנמצאו‬
‫בתוך ההריסות ומפנה אותם לערימות האשפה שבמקום‪.‬‬
‫בין האסירים שעסקו בעבודת הפינוי היה גם הרבי מצאנז‪ .‬כאשר ראה‪ ,‬כיצד‬
‫נפרשו גוויל ספר התורה בדרכם לערימות האשפה‪ ,‬לא היה מסוגל לצפות‬
‫במעמד ביזיון וחילול ספרי תורה‪ .‬בטרם התמוטט הספיק להגיד בשפת‬
‫היידיש‪" :‬זע נאר‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬וואס מאן מאכט מיט דיין הייליגע תורה"‪ .‬תרגום‪:‬‬
‫"ראה נא ראה‪ ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬מה מעוללים לתורתך הקדושה"‪ .‬סיים דבריו‬
‫והתעלף‪.‬‬
‫האנשים לידו חשו בבהילות להתיז מים על פניו ושפשפו את רקותיו‪ ,‬התאמצו‬
‫בכל תחבולה אפשרית להנשימו ורק בקושי רב הצליחו להעיר אותו מעלפונו‪.‬‬
‫אלכסנדר קראץ‪ ,‬שהיה נוכח במקום סיפר‪ " :‬למראה ספר התורה הקדוש‬
‫בביזיונו התפלץ לב כולנו‪ .‬חלק מן הגברים היהודים התפרץ בבכי‪ .‬אולם הרבי‬
‫מצאנז היה היחיד שפשוט התעלף כשרה את חילול הקודש‪ .‬ראינו עין בעין‪,‬‬
‫כמה פצע הדבר את ליבו כמדקרות חרב‪.‬‬

‫[ב‪]66‬‬

‫‪- 216 -‬‬

‫סיפורו של שעיה קלינברג שניצל מהשואה‬
‫והציל ספר תורה בן ‪ 033‬שנה‬
‫שעיה קלינברג שייך לקבוצה נבחרת במיוחד – הוא אחד ממעט היהודים‬
‫החיים כיום‪ ,‬שהופיעו ברשימתו של אוסקר שינדלר‪ ,‬שהתפרסמה בשל סרטו‬
‫זוכה האוסקר של סטיבן שפילברג‪.‬‬
‫שעיה נולד ב‪ 0-‬באפריל ‪ 0941‬בבוכניה שבפולין‪ ,‬לאברהם שעיה העשל‬
‫ורבקה ליבה קלינברג‪ .‬בוכניה‪ ,‬שהייתה ביתם של ‪ 3,111‬יהודים הייתה מלאת‬
‫עוני‪ ,‬אולם הקהילה הייתה גאה‪ ,‬עצמאית ונדיבה‪ .‬העשירים דאגו לעניים וכולם‬
‫זכו ליחס של כבוד‪ .‬שעיה‪ ,‬גבר גבוה בעל שיער חום גלי וקול מקסים‪ .‬שבשלו‬
‫שנותיו הוא שימש מאוחר יותר כחזן ‪ -‬עבר את שנות נעוריו בלימוד תורה‬
‫כחסיד בובוב‪ ,‬ואחר מצא את מקומו בעולם העסקים‪.‬‬
‫ביום ששי בבוקר‪ ,‬ה‪ 0-‬בספטמבר ‪ ,0939‬גרמניה הנאצית פלשה לפולין‪ .‬שעיה‬
‫ואביו טבלו במקווה כשהצופרים החלו מייללים בעיר‪ .‬משפחת קלינברג ערכה‬
‫את סעודת השבת כרגיל באותו לילה‪ ,‬והלכה לבית הכנסת למחרת בבוקר‪.‬‬
‫כשהם חזרו הביתה לסעודת היום‪ ,‬חיילים נכנסו לעיר ברגל ובשיירת כלי רכב‪.‬‬
‫מספר ימים לאחר הפלישה‪ ,‬טנק עצר ליד שעיה וגיסו‪ ,‬שחזרו באותו בוקר‬
‫הביתה מבית הכנסת‪.‬‬
‫"מה יש לכם בתיקים?"‬
‫שעיה פתח את התיק והוציא ממנו את הטלית והתפילין‪.‬‬
‫"יום אחד נתלה אותך עם השרוכים האלה"‪ ,‬הייתה תגובתו של החייל‪.‬‬
‫כעבור זמן קצר רוכזו יהודי בוכניה בגטו‪ ,‬שם החיים היו קשים אך עדיין‬
‫תוססים‪ .‬אחת משתי אחיותיו של שעיה עבדה בתור משרתת בביתו של קצין‬
‫‪ S.S‬ובכך נחשפה למידע פנימי‪.‬‬

‫‪- 217 -‬‬

‫כשהחל חיסול הגטו בשנת ‪ ,0940‬היא גילתה שאמה ואחותה אמורות להישלח‬
‫בטרנספורט למחנה המוות מיידנק‪ .‬המעסיק שלה מה‪ S.S-‬התעקש שהיא‬
‫תישאר לעבוד‪ ,‬אולם היא סירבה לנטוש את משפחתה‪ ,‬יצאה עימן למיידנק‬
‫ושלושתן מתו שם‪.‬‬
‫החיסול התעצם במשך שנת ‪ ,0944‬ואביו של שעיה נשלח לבסוף למחנה ריכוז‬
‫שם נפטר גם הוא‪ .‬שעיה נותר לבדו בין ‪ 011‬היהודים האחרונים שנשארו בגטו‪.‬‬
‫שעיה היה בין ‪ 011‬היהודים האחרונים שנותרו בגטו בוכניה בשנת ‪ ,0944‬לפני‬
‫שהוא הועבר למחנה הריכוז בפלאשוב‪ ,‬הנמצא ע"י קראקוב‪ .‬בגטו‪ ,‬הוא עבד‬
‫במפעל תחמושת‪ ,‬ובזכות ניסיונו זכה לתפקיד טוב במפעלו של אוסקר שינדלר‬
‫מיד עם הגעתו לפלאשוב‪.‬‬
‫הודות לשינדלר‪ ,‬שעיה עבד בביטחון יחסי‪ ,‬למרות שהוא זוכר היטב את מפקד‬
‫מחנה הריכוז המפורסם באכזריותו‪ ,‬אמון גות'‪ .‬מקרה אחד זכור לו במיוחד‪.‬‬
‫לגות' היה כלב‪-‬ציד אישי שהיה מאולף להרוג בהתנפלות על הצוואר‪ .‬כשהכלב‬
‫יצא‪ ,‬זה היה סימן רע‪ .‬פעם‪ ,‬גות' הורה לכלב לתקוף נער צעיר‪ ,‬אבל הכלב‬
‫שהכיר את הנער ומאוד אהב אותו‪ ,‬סירב‪ .‬שלוש פעמים גות' הורה לו לתקוף‪,‬‬
‫ושלוש פעמים הכלב סירב‪ .‬בחמת זעם‪ ,‬גות' ירה בנער ובכלב האהוב עליו‪.‬‬
‫מאותו יום ואילך‪ ,‬אומר שעיה‪ ,‬גות' השתגע לגמרי ורצח באכזריות רבה‪.‬‬
‫עובדיו של שינדלר לא פגשו בו הרבה‪ ,‬אומר שעיה‪ .‬ביום‪-‬יום הם עמדו בקשר‬
‫בעיקר עם יצחק שטרן‪ ,‬שותפו ומזכירו היהודי‪ .‬במהלך חיסול פלאשוב בשנת‬
‫‪ ,0943‬הורה ה‪ S.S-‬לשעיה קלינברג ולקבוצת גברים לכרות לעצמם קברים‬
‫כדי להיירות לתוכם‪ .‬בעודם חופרים‪ ,‬שינדלר עצמו הגיע לעברם בסערה‬
‫כשהוא צועק‪" :‬תעצור! זה אחד העובדים שלי!" כשהוא מתכוון לקלינברג‪.‬‬
‫שינדלר עצמו הציל את חייו באותו יום‪.‬‬
‫בסופו של דבר שעיה הועבר למחנה ברינליץ‪ ,‬עם עוד כ‪ 0,011-‬שמות בני מזל‬
‫מרשימתו של שינדלר‪ ,‬שם הוא עבד תחת הגנתו עד לשחרור הרוסי בשנת‬
‫‪- 218 -‬‬

‫‪ .0941‬עם סיום המלחמה‪ ,‬הוא איבד ‪ 30‬בני משפחה והיה אחד מ‪ 11-‬הניצולים‬
‫היחידים מבוכניה‪.‬‬
‫במשך שנות עבודתו של שעיה בבית החרושת של שינדלר‪ ,‬הוא התיידד עם‬
‫האחים משה ומיכל אסיג‪ .‬האחים אמרו שאם כולם יזכו להישאר בחיים‪ ,‬אז‬
‫שעיה יתחתן עם אחותם מתילדה‪ .‬שעיה היה סקפטי‪ .‬אולם כששעיה גילה‬
‫שאיש לא נותר בבוכניה‪ ,‬הוא נסע לקרקוב כדי למצוא את חבריו‪ ,‬ושם הכיר את‬
‫אחותם שאכן מצאה חן בעיניו‪ .‬מתילדה ושעיה נישאו בפרג והתיישבו במינכן‪.‬‬

‫אביזרי יודאיקה גנובים‬
‫באחד הימים שעיה הלך ברחוב והבחין במחזה צורם‪ .‬בעל חנות גרמני תלה‬
‫בחלון הראווה של חנותו‪ ,‬וילונות העשויים מטליתות‪ .‬שעיה נכנס וניגש אל‬
‫האישה בדלפק‪ ,‬הסבירה שבעלה שירת בצבא הגרמני והביא הביתה מבחר‬
‫חפצים יהודיים אותם הוא אסף במשך המלחמה‪ .‬שעיה עמד על כך שהיא תסיר‬
‫את חפצי הקדושה מהחלון ותיתן לו את יתר החפצים הגנובים‪ ,‬אולם היא‬
‫סירבה‪.‬‬
‫"חיילים עומדים בחוץ והם מוכנים להיכנס ולעצור אותך אם לא תתני לי את‬
‫החפצים"‪ ,‬אמר לה שעיה‪ .‬זה אמנם היה שקר שהוא המציא באותו רגע‪ ,‬אבל‬
‫הוא עבד‪ .‬המוכרת נתנה לו את הטליתות ואוסף של תמונות‪ ,‬שביניהן תמונה‬
‫מקורית של הרבי מבובוב‪.‬‬
‫מאותו יום ואילך‪ ,‬שעיה נודע כמי שעמל להשיב חפצים יהודיים גנובים בכל‬
‫הזדמנות‪ ,‬מה שהוביל אותו די מהר למפגש עם אדם בעל סיפור מיוחד‪.‬‬
‫בסוף שנות ה‪ 31-‬של המאה הקודמת‪ ,‬הנאצים היו שקועים עד צוואר בהרס‬
‫העסקים ובתי הכנסת היהודיים‪ .‬כשהם הגיעו לבית הכנסת הראשי של מינכן‪,‬‬
‫שכנע אותם השומר הגוי שזה יהיה טיפשי לשרוף אותו ולהסתכן בפגיעה בבית‬
‫האופרה המפורסם ששכן בסמיכות‪.‬‬

‫‪- 219 -‬‬

‫השוער סיכן את חייו‪ ,‬הבריח שני ספרי תורה מהארון וקבר אותם בבית‬
‫קברות של גויים‪ .‬לאחר המלחמה‪ ,‬בית הכנסת נפתח מחדש והאיש חזר‬
‫לתפקידו‪ .‬הוא הוציא את ספרי התורה מקברם והחזיר אותם‪ ,‬אולם השנים‬
‫שעברו פסלו אותם מבחינה הלכתית‪ ,‬ולכן הקהילה אחסנה אותם‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬החליטו רבני מינכן לקבור את השרידים‪ ,‬אבל קלינברג לא היה מוכן‬
‫לשמוע על זה‪ .‬עבורו‪ ,‬הם היוו סמל לאמונה ולהישרדות‪.‬‬

‫חזרה לחיים‬
‫שעיה שמר אצלו את הספרים ממינכן‪ ,‬ומאוחר יותר לקח אותם איתו כאשר‬
‫היגר לארה"ב בשנת ‪ 0959‬עם אשתו מתילדה‪ ,‬כדי להיות קרובים לבתם‬
‫ולחתנם‪ ,‬מלכה ואהרון בלומנפלד‪ ,‬וחמשת ילדיהם‪ .‬במשך שני עשורים‪ ,‬נחו‬
‫ספרי התורה עטופים בשמיכות בארון העץ של משפחת בלומנפלד‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,4114‬נכדתו של שעיה‪ ,‬עליזה (בלומנפלד) חודוף עלתה לישראל‪ .‬בחג‬
‫הסוכות הראשון שלה בארץ‪ ,‬היא התלהבה מהריקוד השמח עם ספרי התורה‪,‬‬
‫ולא יכלה שלא להיזכר בספרי התורה של סבא שלה בארה"ב‪.‬‬
‫"כל הזמן חשבתי‪ ,‬האם זה לא היה נחמד אם היינו יכולים לרקוד איתם? אפילו‬
‫אם אי אפשר להציל אותם‪ ,‬רק לרקוד איתם"‪ ,‬אומרת עליזה‪ ,‬שמתגוררת היום‬
‫בכרמיאל עם בעלה דב‪ ,‬קצין בצה"ל‪ ,‬ובנם נתי בן השלוש‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,9116‬חמיה של עליזה החל להתעניין בספרי התורה והחליט להטיס‬
‫אחד מהם לירושלים‪.‬‬
‫"עליזה סיפרה לי על ספר התורה ועל כך שאי אפשר לתקן אותו"‪ ,‬אומר חודוף‪,‬‬
‫פרשן פוליטי וצבאי שמרצה ברחבי העולם על הקונפליקט המזרח תיכוני‬
‫והמלחמה בטרור‪" .‬אני לא מומחה‪ ,‬אבל כשראיתי את ספר התורה‪ ,‬היה נראה‬
‫לי שאפשר לתקן אותו"‪.‬‬
‫אז הוא הביא אותו אל המומחים לשיקום ספרי‪-‬תורה במכון אות בירושלים‪.‬‬
‫המומחים אומדים את גילו של ספר התורה בכ‪ 411-‬שנה‪ ,‬אותיותיו נכתבו‬
‫בסגנון ייחודי שכמעט ולא נמצא היום‪ .‬הארגון‪ ,‬הפועל שלא למטרות רווח‪ ,‬אישר‬
‫‪- 201 -‬‬

‫שניתן לתקן את הספר‪ ,‬אם רק ישיג חודוף את המימון הדרוש – כמה אלפי‬
‫דולרים‪ .‬בשנת ‪ 4113‬הוא התחיל לגייס לשם כך כספים‪.‬‬
‫באופן מפתיע‪ ,‬חודוף מצא את עצמו יושב ליד שולחן מול קרובת משפחה של‬
‫אוסקר שינדלר‪ ,‬מחנכת קתולית‪ ,‬בדינר של הרצאות‪ .‬הקרובה שהתרגשה‬
‫מהסיפור‪ ,‬ביקשה מהכנסייה שלה לסייע באיסוף הכספים‪.‬‬
‫זה נמשך שש שנים‪ ,‬אולם ב‪ 9-‬בדצמבר ‪ ,4100‬קהילת אשחר הגלילית שמחה‬
‫לקבל את ספר התורה המשוקם בשירה וריקודים‪.‬‬
‫חודוף‪ ,‬ממייסדיו של אשחר‪ ,‬קורא לישוב הגדל בן ‪ 011‬המשפחות‪" ,‬מודל‬
‫קהילתי בישראל" שבו יהודים דתיים וחילוניים חיים יחד בשכנות קרובה‬
‫וידידות‪.‬‬
‫נחישותו של שעיה‪ ,‬שבסופו של דבר החזירה את ספר התורה לחיים‪ ,‬בנתה‬
‫מחדש גם את משפחתו‪ .‬הוא מעולם לא עזב את אמונת נעוריו‪ ,‬והיום יש לו ‪9‬‬
‫נכדים ונינים ברחבי ארה"ב וישראל‪ ,‬מילדיה של מלכה בלומנפלד מארה"ב‬
‫ואוסקר קלינברג מקנדה‪ .‬הוא חבר אהוב בכולל המקומי באזור מגוריו‪ ,‬ולמרות‬
‫שהוא עזב כבר מזמן את הקריירה בת ‪ 41‬השנים שלו בתור חזן‪ ,‬קולו העוצמתי‬
‫נשאר מרכיב חשוב בחתונות ומסיבות בר מצווה משפחתיות‪ ,‬כמו גם במפגשים‬
‫של ניצולי שואה‪ ,‬שם הוא אומר לעתים קרובות קדיש ואל מלא רחמים באופן‬
‫מעורר השראה‪.‬‬
‫"אני זכיתי במתנת חיים‪ .‬בהצלה"‪ ,‬אומר שעיה קלינברג‪" ,‬גם לספרי התורה‬
‫האלה הייתה הזכות לחיות‪ .‬לא יכולתי לעזוב אותם רק בגלל שמישהו אמר‬
‫שהם ישנים מדי"‪.‬‬
‫היום‪ ,‬אחד מספרי התורה האלה חי שוב במולדת היהודית‪ ,‬סמל לתקווה ולידה‬
‫מחדש למעלה משבעה עשורים אחרי תחילת השואה‪.‬‬
‫ספר התורה השני ממינכן‪ ,‬בצירוף ספר נוסף שניתן לקלינברג לשמירה במחנה‬
‫עקורים אחרי המלחמה‪ ,‬נשארו בארה"ב‪.‬‬

‫‪- 200 -‬‬

‫[‪]71‬‬

‫תיאודור גולדשמידט הציל ספר תורה ומגילת אסתר‬
‫שהחביא ברגל תותבת שהייתה לו‬
‫כאשר יצחק גולדשטיין שמע‪ ,‬שאני עתיד להוציא ספר זה‪ ,‬הוא מיהר לשלוח‬
‫אלי את הסיפור ההרואי הבא‪:‬‬
‫הקצין הבכיר תיאודור גולדשמידט עמד נרגש עם הקביים שלו במגרש‬
‫המסדרים של הצבא הגרמני‪.‬‬
‫לא מזמן הסתיימה מלחמת העולם הראשונה ותיאודור‪ ,‬שפיקד על חיל פרשים‬
‫הגרמני‪ ,‬נלחם בגבורה ואיבד את רגלו‪ .‬הוא נבחר לקבל את אות הגבורה‬
‫הגבוה ביותר ‪ -‬מדליית "צלב הברזל"‪ .‬תיאודור התגאה באות הגבורה שקיבל‪,‬‬
‫משוכנע בנאמנותו לארצו – גרמניה וחזר לביתו‪.‬‬
‫בנו‪ ,‬וולטר הפך לשחיין מעולה‪ ,‬זכה באליפות גרמניה ונשלח למשחקי‬
‫ה"מכביה" בישראל‪ ,‬שם זכה במדליית הזהב בשחייה ל‪ 011‬מטר‪.‬‬

‫‪- 202 -‬‬

‫בינתיים השמים התקדרו‪ .‬היטלר עלה לשלטון‪ .‬וולטר הודיע להוריו שהוא נשאר‬
‫בפלשתינה‪ .‬תיאודור מודיע לבנו שהוא נשאר בגרמניה ואין לו ממה לפחד שהרי‬
‫הוא "גיבור גרמניה" בעל "צלב הברזל" ואף אחד לא יעיז לנגוע בו‪.‬‬
‫לימים‪ ,‬תיאודור ואשתו‪ ,‬יחד עם אנשי קהילת פרנקפורט‪ ,‬נשלחו למחנה ריכוז‬
‫טרזיינשטט‪ .‬לפני עלייתם לטרנספורט תיאודור הצליח להיכנס לבית הכנסת‪,‬‬
‫נטל את ספר התורה ומגילת אסתר והחליט שעל אף הסיכון הגדול הוא‬
‫יחביא אותם במקום הרגל התותבת שלו‪ .‬וכך כאשר ספר התורה משמש‬
‫במקום הרגל שלו הצליח להציל את ספר התורה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 0941‬תיאודור פגש קצין נאצי בטרזיינשטט אשר היה תחת פיקודו‬
‫במלחמת העולם הראשונה‪ .‬הקצין הוציא את הזוג מהמחנה ודאג להעברתם‬
‫לאנגליה‪.‬‬
‫לאחר המלחמה‪ ,‬עלו תיאודור ואשתו ארצה‪ .‬את המגילה נתן לבנו ואת ספר‬
‫התורה מסר לבית הכנסת ע"ש קדושי השואה שבקריית טבעון‪ ,‬שם הוא נמצא‬
‫עד עצם היום הזה‪.‬‬

‫ספר תורה זה שוכן בבית הכנסת בקריית טבעון‪ .‬על הפרוכת נכתב‪:‬‬
‫הספר התורה הזה ניצל ממחנה הריכוז טריזנשטדט‬
‫בחדש ה בשנת תש"ה פ"ק‬
‫ע"י ר' רפאל דוד בן יצחק הלוי גולדשמידט‬
‫טבעון ש' תשי"ד פ"ק‬
‫צילום‪ :‬נכדו‪ ,‬דני גולדשמידט‪.‬‬

‫[ד‪]39‬‬

‫‪- 203 -‬‬

‫הקינה "א ֱִלי א ֱִלי" נכתבה על ידי י‪.‬ל‪ .‬ביאלר בורשה‪ ,‬תש"ה‪.‬‬
‫בקהילות רבות נאמרת קינה זו בתשעה באב‪.‬‬
‫אֱ לי אֱ לי נ ְַׁפשי ְּבכי‬
‫ְוזַׁעֲ קי ּבַׁ ת י ְש ָראל‪,‬‬
‫מ ְספד ְשאי וה ְתי ְַׁפחי‪,‬‬
‫אָ כְ לָ ה הָ אש ְּבי ְש ָראל‪.‬‬

‫עֲ לי ְקפּואים ּב ְשדֹות ְשלָ גים‪,‬‬
‫יְלָ דים ַׁרכים ְּבחיק א ָמהֹות‪,‬‬
‫וְעַׁ ל ְקדֹושים ַׁהשֹואֲ גים‪,‬‬
‫ְקבּורי ַׁחיים מתֹוְך ּבֹורֹות‪.‬‬

‫עַׁ ל ֶּטבַׁ ח עַׁ ם אֲ ֶּשר הּוכַׁן‪,‬‬
‫יּסּורי ְשכֹול אַׁ ְשדֹות ָדמים‪,‬‬
‫זָקן גַׁם ַׁטף ל ֹא רּוחַׁ ם‪,‬‬
‫עַׁ ל עֲ ק ָדה ָק ְרּבָ ן ָתמים‪.‬‬

‫עֲ לי גְ וילים ַׁה ְמחּולָ לים‪,‬‬
‫ּבידי נָאצים ְמנַׁאֲ צי אל‪,‬‬
‫ּומגֹ אָ לים‬
‫ְטרּופים ְקרּועים ְ‬
‫ּבין אַׁ ְשפָ תֹות וְאין גֹואל‪.‬‬

‫עַׁ ל עֹולָ לים גְ מּולי חָ לָ ב‬
‫רּוטשים ְלפי צּורים‪,‬‬
‫הַׁ ְמ ָ‬
‫וְעַׁ ל ָד ָמם אֲ ֶּשר זָב‬
‫ְּבר ֹאש חּוצֹות ְלעין הֹורים‪.‬‬

‫עַׁ ל צַׁ דיקים עַׁ נְ וי עֹולָ ם‪,‬‬
‫נְ דיבי עַׁ ם הֹוגי תֹו ָרה‪,‬‬
‫ְּב ָתאי ַׁרעַׁ ל נ ְֶּחנַׁק קֹולָ ם‪,‬‬
‫נֹורה‪.‬‬
‫נ ְָפלָ ה כ ְָב ָתה ַׁה ְמ ָ‬

‫עַׁ ל הַׁ ְקהּלֹות הַׁ שֹוממֹות‪,‬‬
‫חּורּבָ ן מ ְק ְדשי אל‪,‬‬
‫וְעַׁ ל ְ‬
‫יְקּודי לַׁ הַׁ ב ַׁש ְלהָ בֹות‪,‬‬
‫עָ רי ְפאר ְּבי ְש ָראל‪.‬‬

‫עֲ לי נֹעַׁ ר פ ְרחי ָהעָ ם‪,‬‬
‫חֲ לּוצי ְק ָרב‪ ,‬כְ פירי ְמרי‪,‬‬
‫שֹופכי ַׁה ָדם‪,‬‬
‫ְ‬
‫מּול זְ דֹונים‬
‫ה ְש ַׁת ְלהֲ בּו ר ְשפי חֳ רי‪.‬‬

‫עֲ לי דֹורֹות אֲ ֶּשר נגְ ְדעּו‪,‬‬
‫ְדמי אָ בֹות עַׁ ל ְדמי ּבָ נים‪,‬‬
‫אֹושביץ ַׁתמּו ָגוְעּו‪,‬‬
‫ְ‬
‫ְּבגיא‬
‫מֹוקדֹות הַׁ כ ְב ָשנים‪.‬‬
‫עֲ לי ְ‬

‫ּובכי‪,‬‬
‫עַׁ ל נַׁהֲ רֹות ָדם ְ‬
‫מּורה‪,‬‬
‫נ ְק ַׁמת ְּברית ּבַׁ לב ְש ָ‬
‫ּב ְק ָרב גטֹו ְלל ֹא ְרהי‪,‬‬
‫בּורה‪.‬‬
‫נ ְֶּח ָשף ָהעֹ ז ְטמיר גְ ָ‬

‫עֲ לי כְ לּואים חֲ גּורי ַׁשק‪,‬‬
‫הַׁ נְ ַׁמקים ְּבר ְבבֹותיהֶּ ם‪,‬‬
‫ּומי ְָדנֶּק‬
‫ּב ְט ֶּר ְּבלינְ קי ַׁ‬
‫וְאין ְמלַׁ קט עַׁ צְ מֹותיהֶּ ם‪.‬‬

‫עֲ לי קדּוש ַׁהשם וָעַׁ ם‪,‬‬
‫וְעַׁ ל נ ְק ַׁמת ַׁדם ְטהֹורים‪,‬‬
‫ְּב ַׁתעֲ צּומֹות ָמ ְסרּו נ ְַׁפ ָשם‪,‬‬
‫לָ חֲ מּו נ ְָפלּו ַׁהגּבֹורים‪.‬‬

‫עֲ לי ְקרֹונֹות צְ פּופי אָ ָדם‬
‫רּופדּו ָג ְפרית וָסיד‪,‬‬
‫אֲ ֶּשר ְ‬
‫צַׁ חי צָ ָמא ככְ לֹות נ ְַׁפ ָשם‪,‬‬
‫צָ עֲ קּו ַׁמים וְאין מֹושיט‬

‫עֲ לי גּבֹור עַׁ ל ּבָ מֳ תי עַׁ ד‪,‬‬
‫כְ נר ָתמיד ְּבהֹוד זְ ָרחים‪,‬‬
‫כָל נ ֶֶּּטף ָדם ָק ְרּבַׁ ן ְל ַׁשד‪,‬‬
‫נזְ כֹר עַׁ ד נֶּצַׁ ח נְ צָ חים‪.‬‬

‫עּולפּו‪,‬‬
‫עֲ לי ּבָ נֹות אֲ ֶּשר ְ‬
‫ַׁר ְעיֹות ְּבנ ְַׁפ ָשן ָש ְלחּו י ָָדן‪,‬‬
‫צ"ג הַׁ ְטהֹורֹות י ְַׁח ָדיו נ ְספּו‬
‫בֹודן‪.‬‬
‫וְל ֹא חּולַׁ ל תֹם כְ ָ‬

‫עַׁ ל ֶּשבֶּ ר עַׁ ם נ ָשא קינָה‪,‬‬
‫כְ בּולי יָגֹון עֲ טּויי שֹואָ ה‪,‬‬
‫הֲ לָ נֶּצַׁ ח ַׁתאֲ פיל שנְ אָ ה‬
‫וְל ֹא ת ְפרש ַׁהנְ גֹ ָהה‪.‬‬
‫ְראה אֱ ֹלהים עֹורי צָ פַׁ ד‬
‫נָפַׁ ל לּבי שֹונְ אַׁ י ָקמים‪,‬‬
‫ישה מ ְפלָ ט‪,‬‬
‫הַׁ ְקשיבָ ה ַׁשוְעי ח ָ‬
‫הַׁ צילָ ה נ ְַׁפשי מאַׁ נְ שי ָדמים‪.‬‬

‫‪- 204 -‬‬

‫סגירת מעגל‪:‬‬
‫החזרת העטרה וכבוד ספר התורה‬
‫לאחר השואה‬

‫פרל בניש בסיום ספרה "הרוח שגברה על הדרקון"‬
‫בחרה לספר על הישרדותה והכנסת ספר תורה‬
‫בקהילתה לזכר קדושי השואה‪ .‬היה במעשה זה‬
‫סימבוליקה רבה‪.‬‬
‫החזרת העטרה וכבוד ספר התורה לאחר השואה‪.‬‬
‫המצווה האחרונה שהצטווה עם ישראל בסיום ספר‬
‫דברים הייתה כתיבת ספר תורה‪ ,‬כפי שכותב‬
‫בעל ספר החינוך במצווה תרי"ג‪" :‬שנצטווינו להיות‬
‫לכל איש מישראל ספר תורה‪ .‬אם כתבו בידו –‬
‫הרי זה משובח ונאהב מאוד‪ ,‬וכמו שאמרו זיכרונם‬
‫לברכה [מנחות ל‪ ,‬ע"א]‪ְ :‬כ ָתבו – כלומר‪:‬‬
‫בידו – מעלה הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני‪.‬‬
‫לכותבו בידו – ישכור מי‬
‫ְ‬
‫ומי שאי אפשר לו‬
‫שיכתבנו לו‪ ,‬ועל זה נאמר‪' :‬ועתה כתבו לכם את‬
‫השירה הזאת וְ לַ ְמ ָדה את בני ישראל‪ ,‬שימה בפיהם‬
‫למען תהייה השירה הזאת לְ ֵעד בבני ישראל'‪,‬‬
‫כלומר‪:‬‬
‫כתבו לכם תורה‪ ,‬שיש בה שירה זאת"‪.‬‬

‫‪- 205 -‬‬

‫ניו יורק‪ .‬היינו שרויים בעיצומן של ההכנות לקראת השמחה הגדולה – הכנסת‬
‫ספר תורה חדש לארון הקודש בבית הכנסת‪ .‬זהו אחד המאורעות היפים‬
‫והמרגשים ביותר בחייו של יהודי‪ .‬הקהילה כולה משתתפת בחגיגות מתוך רצון‬
‫לכבד את התורה הקדושה ביום שמחתה‪.‬‬
‫ספר תורה זה היה אחד מספרי התורה הראשונים לאחר המלחמה‪ ,‬לעילוי‬
‫נשמתם של המיליונים שאינם עוד‪ .‬הספר נכתב על ידי ידידינו‪ ,‬והוקדש לזכרם‬
‫של הקדושים שנספו בשואה‪ ,‬הי"ד‪.‬‬
‫ביום החגיגה הגיעה התרגשותי לשיאה‪ .‬אנו הנשים כובדנו בתפירת היריעות‪.‬‬
‫בחרדת קודש עסקנו במלאכה‪ ,‬כסיומות אחרונות לקראת כניסת כלה לחופה‪,‬‬
‫עד שהפכו כולן לגוויל אחד – לספר תורה מקודש‪ .‬אחר כך‪ ,‬התבוננו בגברים‬
‫האוחזים בחרדת קודש‪ ,‬כל אחד בתורו – בקולמוס‪ ,‬וכותבים את האותיות‬
‫המסיימות את התורה‪ ,‬ובכך זוכים להשתתף במצווה של "ועתה כתבו לכם את‬
‫השירה הזאת"‪.‬‬
‫לאחר שהסתיימה כתיבת האותיות‪ ,‬הולבשה הכלה במעטה קטיפה בצבע‬
‫ארגמן‪ .‬על צווארה ניתלה מגן כסף‪ ,‬ולראשה הונח כתב משובץ באבנים יקרות‪.‬‬
‫היה הייתה מוכנה להיכנס תחת החופה‪ ,‬יחד עם חתנה האהוב – עם ישראל‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬נושא ידידנו – חתן התורה הגאה – את ארוסתו היקרה לו מכל‪ ,‬ונכנס‬
‫בפסיעות מדודות תחת החופה‪ .‬דמותה של הכלה מיתמרת מעל ראשי‬
‫החוגגים‪ .‬התזמורת מנגנת‪ ,‬וקהל החוגגים צועד בעקבות מלכתו אל משכנה –‬
‫ארון הקודש‪ .‬כולם רוקדים ושרים בשמחה אדירה‪" :‬שישו ושמחו בשמחת‬
‫תורה!" דומה כי העולם כולו משתתף בשמחתם‪.‬‬
‫רק אני תרה אחר פינה כלשהי בה אוכל להיחבא מעיני כל‪.‬‬

‫‪- 206 -‬‬

‫עיני שטופות דמעות‪ ,‬ובעיני רוחי רואה אני מחזה שונה – שמחת תורה‬
‫בברגן‪-‬בלזן‪ …‬אלפי גברים צעירים‪ ,‬כולם בבחינת עור ועצמות‪ ,‬רוקדים‬
‫ושרים את אותו הניגון‪" :‬שישו ושמחו בשמחת תורה!"‪…‬‬
‫"שישו ושמחו"‪ ,‬שרים אלף קולות‪ ,‬חנוקים מהתרגשות‪" .‬שישו ושמחו בשמחת‬
‫תורה!" אלפי ידיים כחושות אוחזות זו בזו; אלפי רגליים רועדות מחולשה‬
‫רוקעות בצוותא‪ .‬מישהו פוצח בניגונו הידוע של הרבי מסקולן‪ ,‬וכולם מצרפים‬
‫אליו‪ .‬היה זה ניגון חביב במיוחד על העקורים‪" .‬זכור דבר לעבדך‪ ,‬על אשר‬
‫ייחלתני‪ .‬זאת נחמתי בעניי‪ ,‬כי אמרתך חייתני‪ ,‬חייתני‪."….‬‬
‫אלפי לבבות משתפכים בשיר ובבכי‪ ,‬זעקתם מחרישת האוזניים מעפילה‬
‫השמיימה‪ ,‬בוקעת רקיעים‪" .‬זדים הליצוני‪ ,‬הליצוני עד מאד‪ ,‬תורתך לא‬
‫נטיתי‪ "….‬האוויר רווי ברגשות סוערים‪ ,‬בעוד הקהל ממשיך בשירתו‪ ,‬ומתייפח‬
‫בבכי‪.‬‬
‫דממה משתררת באולם‪ ,‬כאשר הרב וילנסקי פותח ב"הקפה" חדשה‪" .‬אנא‪ ,‬ה'‬
‫הושיעה נא!" זועק הוא בקול‪ ,‬ומוביל את קהל המתפללים בשירה ובריקודים‪.‬‬
‫עמדתי על ספסל‪ ,‬מנסה להציץ בדמותו של הרב‪ ,‬אך פניו עטופות בטלית‪.‬‬
‫רק קול התייפחויותיו מגיע לאוזני‪ ,‬תוך שהוא שר ורוקד‪ ,‬אוחז הוא‬
‫בזרועותיו שני שרידים יקרים מעברו המפואר של עמנו – זרועו האחת‬
‫חובקת ספר תורה – שריד מתוך אלפי ספרי תורה שנשרפו בידי הנאצים –‬
‫ובשנייה מאמץ הוא אל לבו ילד יהודי – אוד מוצל מאש – שריד מתוך מיליון‬
‫ילדים טהורים שעלו בסערה השמיימה‪.‬‬
‫"אנא ה'‪ ,‬הושיעה נא"‪ ,‬משמיע הרב וילנסקי את דברי התפילה בקול בוכים‪,‬‬
‫"אנא אבינו הרחמן‪ ,‬עזור לנו להפיח רוח חיים בשני השרידים הללו!"‪.‬‬
‫נעימה מתוקה קוטעת את חלומי בהקיץ‪ .‬נושאת אני את עיניי‪ ,‬והנה חזיון אחר‬
‫ניגלה לפני – מציאות חדשה‪ ,‬המגלמת אושר אין קץ‪ .‬מאות ילדים יהודים‬
‫‪- 207 -‬‬

‫פוסעים בעקבות "תהלוכת הכלולות"‪ ,‬נושאים בידיהם לפידים הבוערים באהבה‬
‫ובהתלהבות‪ ,‬מביעים את הערצתם למלכה האהובה‪ ,‬התורה הקדושה‪ .‬הם‬
‫רוקדים ושרים בעודם מובילים אותה אל ארון הקודש‪ .‬והנה‪ ,‬רואה אני עשרות‬
‫גברים צעירים היוצאים בעד שערי בית הכנסת להקביל את פני הכלה‪ ,‬נושאים‬
‫בידיהם עשרות ספרי תורה עטויים כולם הדר‪ ,‬פוסעים בצעדי ריקוד לעבר‬
‫החופה‪.‬‬
‫דמעותיי קולחות ללא מעצור‪ .‬אך הפעם‪ ,‬אלו דמעות של שמחה והודיה‪ .‬אני‬
‫– שראיתי לאסוני "גווילין נשרפין ואותיות פורחות באוויר"; אני שראיתי את‬
‫בני עמי וספרי התורה עולים בלהבות‪ ,‬בעוד האותיות פורחות השמיימה –‬
‫זוכה כעת לראות כיצד אותן אותיות מקודשות שבות אלינו‪ ,‬נכתבות על גבי‬
‫הגווילין החדשים – ספרי תורה מהודרים‪ .‬רואה אני אותן אותיות יקרות‬
‫הנחקקות על לוח לבם של ילדים יהודים – בני הדור החדש שהנה קם לעמנו‬
‫עתיק היומין‪ ,‬הנצחי‪.‬‬

‫[‪]72‬‬

‫ילדים לומדים תורה בסתר בגטו לודז'‪.‬‬

‫[‪]1‬‬

‫‪- 208 -‬‬

‫דברים שאמר יצחק דוד טייטלבוים שריד שואה‬
‫שחווה קבורת ספר תורה בגטו‬
‫בעת הכנסת ספר תורה לזכר סבו‬
‫"זה ספר תולדות אדם" – כל אומה‪ ,‬כל משפחה וכל אדם יש לו היסטוריה‬
‫משלו‪ .‬גם ספר תורה זה שהכנסנו זה עתה להיכל יש לו סיפור מאורעות‬
‫משלו‪.‬‬
‫אמרו חכמים‪ :‬היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם (ילקוט שמעוני‪,‬‬
‫בראשית‪ ,‬רמז‪ ,‬ב)‪ .‬תוכנית הבריאה כולה אצורה בתורה‪ .‬עמים רבים חיים‬
‫בעולם‪ .‬אולם אם השתלשלות כל מאורעותיהם מצויה בתורה לא ידוע לי‪ .‬ברם‬
‫ברור לי כי תולדות עם ישראל כתובים בתורה – "מה שאירע ליעקב אירע‬
‫ליוסף"‪ .‬וכגורלו של עם ישראל ‪ -‬גורלה של תורה‪.‬‬
‫כשמתקיים בנו "ובכן תן כבוד‪ ,‬ה' לעמך"‪ ,‬כשכנסת‪-‬ישראל שרויה בשלוה‪ ,‬בונים‬
‫מוסדות תורה‪ ,‬משכללים בתי מדרשות ועושים שמחת תורה‪.‬‬
‫ולהיפך‪ ,‬בשעה שמידת הדין מתוחה על שונאיהם של ישראל‪ ,‬כפי שעבר עלינו‬
‫בדורנו זה‪ ,‬כאשר השמידו יהודים ושרפום – גם גורלה של תורה כגורל העם‪.‬‬
‫הגורם העיקרי שעוררנו לכתיבת ספר תורה זה היה העובדה שגם סבי זצ"ל‬
‫הכתיב ספר תורה לעצמו‪ ,‬וביותר הניע אותי לכך‪ ,‬מה שאירע לאותו ספר תורה‪.‬‬
‫אותו ספר תורה של זקני זצ"ל מונח היה בהיכל של בית החסידים דגור‬
‫בעיירתנו‪ ,‬באותו בית חסידים שבו היינו רגילים להתפלל אני‪ ,‬אבותיי ואבות‬
‫אבותיי‪.‬‬
‫כאשר נכבשה פולין במלחמה ע"י הגרמנים הצוררים י"ש‪ ,‬לא ניתן עוד ליהודים‬
‫להתפלל בבתי מדרשות ובבתי חסידים‪ .‬זכורני מקרה אחד כאשר יהודים העזו‬
‫לכנס מנין בבית חסידים של גור ביום הכיפורים‪ ,‬באו גרמנים י"ש וסחבום כשהם‬
‫מלובשים בקפוטות ועטופים בטליתות לטאטא את הרחובות‪.‬‬
‫מפי השמועה נודע לי כי זקני זצ"ל הצליח להתגנב אל תוך בית החסידים‬
‫המחולל בידי הקלגסים המרושעים ולהציל מתוכו את ספר התורה שלו‪.‬‬
‫‪- 209 -‬‬

‫בחודש מרחשוון ת"ש (נובמבר ‪ )0939‬גורשו כמעט כל היהודים מתוך העיירה‪.‬‬
‫רק משפחות אחדות הושארו במקומן‪ .‬קשרינו עם סבא זצ"ל נותקו מאז‪.‬‬
‫כאשר ביקרתי בפעם הראשונה בארץ‪-‬ישראל הוגד לי כי בערך שנה אחת אחרי‬
‫הגירוש הגדול‪ ,‬גרשו הגרמנים את כל שרידי הקהילה מעיירתנו והובילום‬
‫לגטאות‪ .‬זקני הצליח לקחת אתו את ספר התורה והיה לו מנין קבוע בתוך‬
‫המדור שלו בגטו‪.‬‬
‫יום אחד אמר הזקן לבאי ביתו "למחר אני עומד להיפטר מן העולם ולמחרתו‬
‫עומדים הגרמנים לרוקן את הגטו משוכניו‪ ,‬במטותא מכם – גנזו את ספר‬
‫התורה במקום קבורתי"‪.‬‬
‫וכן היה‪ .‬למחרת היום נפטר סבי זצ"ל‪ ,‬ספר התורה גנזו בקברו‪ ,‬ולמחרתו‬
‫של יום הובלו יהודי הגטו למחנות ההשמדה‪.‬‬
‫חז"ל מספרים (ע"ז‪ ,‬יח‪ ,‬ע"א) כי כאשר מצאוהו הרומיים לרבי חננינא בן תרדיון‬
‫שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו‪,‬‬
‫הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור‬
‫והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו‬
‫מהרה‪.‬‬
‫אמרה לו בתו‪ :‬אבא‪ ,‬אראך כך? אמר לה‪ :‬אלמלא אני נשרפתי לבדי היה הדבר‬
‫קשה לי‪ ,‬עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי‪ ,‬מי שמבקש עלבונה של תורה הוא‬
‫יבקש עלבוני‪ .‬אמר להן‪ :‬גווילין נשרפין ואותיות פורחות‪.‬‬
‫נשאלת לכאורה השאלה‪ :‬מה תשובה השיב לה רבי חנינא? שהגווילין נשרפין –‬
‫זאת הרי ראו גם הם עצמם‪ ,‬ואילו "אותיות פורחות" מאי משמע ומאי נפקא‬
‫מינה?‬
‫ברם‪ ,‬לפי עניות דעתי יש בזה רעיון עמוק‪ ,‬אמר להן רבי חנינא בן תרדיון‬
‫לתלמידיו‪ :‬הרשעים הללו שורפים את הגווילים‪ ,‬אולם עליכם‪ ,‬בני התשחורת‬
‫לדעת כי אותיות התורה אינן הולכות לאיבוד‪ ,‬ושומה עליכם לשמור על‬
‫אותיות אלה לבל תרדנה‪ ,‬חלילה לטמיון‪.‬‬
‫‪- 221 -‬‬

‫בטוחני כי סבי זצ"ל‪ ,‬בידעו מה עומד להתרחש בספר התורה ומתוך רצון למנוע‬
‫ביזיון התורה בידיהם המסובאות של אותם זדים ארורים‪ ,‬צווה הוא לגנוז את‬
‫הספר בקברו‪ .‬היום מרגיש אני כי אותיותיו של אותו ספר‪ ,‬המוטל בקבר‪ ,‬זכו‬
‫להתלבש מחדש "בגוף"‪.‬‬

‫[‪]73‬‬

‫סגירת מעגל‬
‫חב"דניק סיים כתיבת ספר תורה‬
‫במחנה ההשמדה אושוויץ‬
‫מעמד מרגש היה במצעד החיים – תשע"ד‪ ,‬כאשר כתיבתו של ספר תורה‬
‫שעליו עמל הרב שניאור ויגלר‪ ,‬סופר סת"ם חב"דניק מראשון‪-‬לציון‪ ,‬סיים‬
‫כתיבתו של ספר תורה במחנה ההשמדה אושוויץ בפולין‪ .‬מיד לאחר סיום‬
‫כתיבתו‪ ,‬ביום העצמאות הועבר ספר התורה לכותל המערבי בירושלים‪.‬‬
‫לאונרדו פרקש‪ ,‬יהודי עשיר מצ'ילה‪ ,‬בעלים של המכרה המפורסם בן חוסה‪,‬‬
‫שבו נלכדו כורים במשך ימים רבים עד שחולצו במבצע שריתק את העולם‪,‬‬
‫ביקש מהרב ויגלר לכתוב ספר תורה שאת כתיבתו יסיימו ניצולי שואה במחנה‬
‫ההשמדה אושוויץ‪.‬‬
‫"מדובר ביהודי מאמין מחו"ל‪ ,‬שהחליט להשקיע כסף רב בספר תורה שאותיותיו‬
‫האחרונות ייכתבו על ידי ניצולי שואה ב"מצעד החיים"‪ ,‬סיפר ויגלר לעיתון‬
‫"ישראל היום" והוסיף‪" :‬מדובר בספר תורה מפואר ובמעמד מרגש מאוד‪ ,‬בייחוד‬
‫שספר התורה יועבר לכותל המערבי ביום העצמאות הקרוב"‪.‬‬
‫ויגלר הדגיש כי גם עבורו מדובר במחווה מרגשת מאוד‪" .‬סיימתי לכתוב כבר‬
‫כמה ספרים בחיי‪ ,‬בגרמניה‪ ,‬בשווייץ‪ ,‬בפלורידה ובעוד מקומות‪ .‬זה תמיד אירוע‬
‫מרגש גם בפן האישי וגם בפן המשפחתי והקהילתי‪ ,‬אבל הפעם קשה למצוא‬
‫את המילים כדי לתאר את ההרגשה של השלמת כתיבת ספר תורה במקום שבו‬
‫הכחידו שליש מהעם היהודי‪ ",‬אמר הרב ויגלר והוסיף‪" :‬ההרגשה היא של‬
‫ניצחון"‪.‬‬
‫‪- 220 -‬‬

‫הרב ויגלר אוחז בידיו את ספר‬

‫התורה‪]74[ .‬‬

‫פנים בית הכנסת "חברה לומדי משניות" באושוויינצ'ים‪.‬‬

‫‪- 222 -‬‬

‫צה"ל מחזיר את כבוד ספרי התורה‬
‫שחוללו בשואה‬
‫בעת מסע משלחות צה"ל לפולין‬

‫דבריו של מפקד משלחת צה"ל "עדים במדים" לקצינים‬
‫והחיילים‪ ,‬משלחת כג לפולין ‪02.9.6110 -‬‬
‫אנשי מחזור כג – "עדים במדים"‪ ,‬לפני יציאתנו הגדרנו לעצמנו משפט קיום‬
‫מרכזי לנסיעה זו‪ :‬מסע לימודי למפקד המחנך‪ .‬את חלקו הראשון עברנו וחווינו‬
‫ובעיקר למדנו‪.‬‬
‫את חלקו השני‪ ,‬קרי חינוך הנוער והפקודים שלנו אנו מחויבים לקיים‪.‬‬
‫בנסיעה זו זכינו לעדות יוצאת דופן של אריה צייזלר שהיה נער באושוויץ ושרד‬
‫את הזוועה‪ .‬בכניסתנו בראש מורם בצעדה צבאית למחנות ההשמדה‬
‫שבראשינו צועד אריה‪ ,‬ספר התורה ודגל ישראל הומחשו יותר מכל‪:‬‬
‫א‪ .‬אריה ששב כמנצח‪.‬‬
‫ב‪ .‬ספר התורה שהינו הסיפור ההיסטורי שלנו‪.‬‬
‫ג‪ .‬דגל ישראל המסמל נצחיות של העם בארצו ותקומה‪.‬‬
‫ד‪ .‬ואתם הקצינים המסמלים תקומה ובטחון‪.‬‬
‫אני מאמין שעדותו של אריה והמסע כולו העניק לנו הסתכלות יותר בהירה על‬
‫העם היהודי ועל ישראל כמדינתו ועל חלקינו ואחריותנו ההיסטורית לקיום עם‬
‫ישראל בארצו‪.‬‬
‫כולי תקווה שנדע לנצל את הידע והתובנה להמשך הדרך‪.‬‬
‫תודה לכולכם‪,‬‬
‫מפקד המשלחת‬

‫‪- 223 -‬‬

‫משלחת כג של צה"ל – "עדים במדים"‬
‫דברי אריה ציילר איש עדות ממושב כרם מהר"ל‬
‫[‪]9.9.6112‬‬
‫ברצוני להודות למשלחת צה"ל לפולין ‪" 4114‬עדים במדים"‪ ,‬שנתנו לי את‬
‫הזכות ללוות אותם ולחזור אחרי ‪ 19‬שנים למקום בו הושמדו ‪ 44‬נפשות‬
‫ממשפחתי הקרובה‪ ,‬השם יקום דמם‪.‬‬
‫באושוויץ הייתי נער בן ‪ 04.1‬ללא שם וזהות‪ ,‬מספר קעקוע על זרוע יד שמאל‬
‫‪ .9531‬לא חשבתי ולא יכולתי לתאר שאני אצא משם בחיים‪.‬‬
‫את הכוח לשרוד קיבלתי מאבי‪ ,‬הוא מאד עודד אותי ותמך בי כל זמן שהיינו‬
‫שם‪ ,‬אני הרגשתי מחויבות לתמוך בו‪.‬‬
‫ברצוני להודות לרם שמואלי חבר מושבי‪ ,‬אשר המליץ עלי להיות עד חי‬
‫במשלחת‪ ,‬ולענבל קיוויתי בן‪-‬דב‪ ,‬מנהלת מגמת הדרכה "יד ושם"‪ ,‬אשר‬
‫התרשמה אחרי ביקורה בביתי שאוכל לעמוד במעמד זה‪.‬‬
‫תודה למודי המדריך הראשי מ"יד ושם"‪ ,‬שהדריך אותי לפני היציאה וגם לשתי‬
‫המדריכות והמדריך שמהם למדתי על הזוועות בבורות הירי ועל יתר מחנות‬
‫ההשמדה בפולין‪.‬‬
‫אני חושב שניצחתי בחיים שלי מספר פעמים‪ .‬שרדתי באושוויץ‪ ,‬חזרתי הביתה‬
‫לצ'כוסלובקיה דאז‪ ,‬עליתי בעלייה אי‪-‬לגאלית באוניית מעפילים "אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן"‪,‬‬
‫התגייסתי לצה"ל ושרתתי שנתיים וחצי בסדיר ו‪ 35-‬שנים במילואים‪ ,‬הקמתי‬
‫משק במושב ומשפחה‪ .‬יש לי שלוש בנות‪ ,‬תשעה נכדים ושלושה נינים‪.‬‬
‫הניצחון הגדול שלי‪ ,‬לחזור חופשי עם חיילי צה"ל‪ ,‬להיכנס ולהוביל מאתיים‬
‫קצינים ונגדים‪ ,‬רב צבאי בידו ספר תורה ומפקד המשלחת‪ ,‬כשבחזית שני‬
‫דגלנים לתוך מחנה אושוויץ במצעד צבאי ובאותו אופן לטרבלינקה ומיידנק‬
‫ויתר מחנות ההשמדה שביקרנו‪.‬‬
‫תודתי לכל אחד ואחד מהמשלחת שתמכתם ועזרתם כל הדרך‪.‬‬

‫[‪]75‬‬

‫‪- 224 -‬‬

‫ספר תורה המלווה את חיילי צה"ל הפוקדים‬
‫את מחנות ההשמדה וקברי ההמונים בפולין‪.‬‬
‫‪- 225 -‬‬

‫ספר תורה שמסר יהודי לשכנו הנוצרי‬
‫לפני שילוחו למחנה ההשמדה טרבלינקה‬
‫יונתן (ג'וני) דניאלס‪ ,‬מנכ"ל ארגון "ממעמקים" מקיים באמצעות ארגונו פעילות‬
‫אינטנסיבית בפולין במטרה לגלות מצבות שהשתמשו בהן התושבים והרשויות‬
‫לצורכי בנייה‪ ,‬ריצוף מדרכות וכבישים ועוד‪ .‬לאחר שאותרו המצבות‪ ,‬הארגון‬
‫פועל עם הרשויות בפולין ומבקש את אישורן להוציא את המצבות ממקומן‬
‫במטרה להחזיר את המצבות לבתי העלמין ולשקמן‪ .‬הארגון משקיע כסף רב‬
‫כדי לשלם לרשויות עבור ההוצאות הכרוכות בהוצאת המצבות ממקומן‪.‬‬
‫לצורך איתור המצבות‪ ,‬נרתמו בהתנדבות סטודנטים פולנים לא יהודים אשר‬
‫הלכו מכפר אל כפר ונכנסו למשפחות רבות כדי לקבל מהן מידע על מצבות‬
‫שנעשה בהן שימוש לבנייה ולצרכים נוספים‪.‬‬
‫באחד הימים הגיעו הסטודנטים למשפחה נוצרית ושם סיפר בעל הבית על ספר‬
‫תורה ששכן יהודי הפקיד בידי אביו לפני שילוחו למחנה ההשמדה טרבלינקה‪.‬‬
‫יונתן דניאלס סיפר את גלגולו של ספר התורה בראיון לערוץ ‪ 41‬בטלוויזיה‬
‫ולעיתונאי יצחק הורביץ מהעיתון החרדי "בקהילה"‪ .‬כך הוא סיפר לעיתונאי על‬
‫אותו ספר תורה‪:‬‬
‫הסטודנטים הגיעו לכפר הקטן שבצפון פולין‪ .‬וכך הגיעו לביתם של בני זוג‬
‫מבוגרים בשם וורלובסקי בשנות השבעים לחייהם‪ .‬הם שאלו אותם‪ ,‬האם יש‬
‫להם מידע על מצבות יהודיות הנמצאות בסביבה וסיפרו להם על פרויקט‬
‫המצבות‪ .‬הם אמרו‪" :‬לא‪ ,‬לא ידוע לנו על דבר כזה"‪ .‬ואז האישה אמרה‬
‫לבעלה‪" :‬ספר להם מה יש לנו‪ ,‬ספר‪ ,‬ספר"‪.‬‬

‫‪- 226 -‬‬

‫"האיש נכנע לבקשת אשתו‪ ,‬קם ממקומו‪ ,‬ניגש לספה ושלף מתחתיה חפץ גדול‬
‫עטוף בנייר חום‪ .‬הוא הסיר את הנייר ואז לתדהמתנו ראינו שמדובר בספר‬
‫תורה‪ .‬הוא היה פגוע‪ ,‬עם עץ חיים אחד‪ ,‬אבל ספר תורה‪.‬‬
‫האיש סיפר לנו‪:‬‬
‫"אני הייתי בן חמש בלבד כשפרצה מלחמת העולם השנייה‪ .‬היו לנו שכנים‬
‫יהודיים‪ ,‬ואחד מהם‪ ,‬שהיה ידיד של אבי‪ ,‬נקש על דלתו‪ .‬הוא הבין שעומדת‬
‫להיות אקציה‪ ,‬שממנה אולי לא ישוב‪ .‬השכן ביקש מאבי שייקח את הספר‬
‫ואמר לו‪' :‬נא שמור את הספר הזה בשבילי עד שאחזור‪ .‬ואם לא אחזור‪ ,‬תן‬
‫את זה ליהודי הראשון שתפגוש‪ .‬הוא יידע מה לעשות עם זה‪ .‬אבי'‪ ,‬הסביר‬
‫הקשיש‪' ,‬הלך לעולמו והעביר לי את הספר לשמירה"‪.‬‬
‫"הסתכלתי על הספר"‪ ,‬ממשיך דניאלס בסיפורו‪" ,‬חלקו הגדול בעצם היה חסר‪,‬‬
‫נותר רק החלק שמספר שמות והלאה‪ .‬כפי שהתברר‪ ,‬אמנם בני הזוג שמרו‬
‫איכשהו על הספר‪ ,‬אבל גם לא התאפקו‪ .‬הקשיש הזה שהיה רועה צאן כל ימי‬
‫חייו השתמש בקלף לעשיית נעליים‪ ,‬למדרסים וכדומה רח"ל‪ .‬כאשר אני לקחתי‬
‫את הספר ונישקתי אותו בדחילו ורחימו‪ ,‬הוא נדהם‪ .‬הוא לא ידע שהספר הזה‬
‫קדוש ליהודים‪ .‬הוא ידע שיש לו חשיבות‪ ,‬אבל לנשק אותו? ואז לראשונה הבין‬
‫את החשיבות של הספר‪.‬‬
‫"למרות זאת הוא התקשה להביא לי את הספר ואמר‪' :‬מה יהיה אם השכן‬
‫היהודי יחזור וירצה את הספר?' נתתי לו את הטלפון שלי והבטחתי לו שאם‬
‫היהודי יחזור לבקש את הספר‪ ,‬שיתקשר אליי ואני מתחייב להשיב את הספר‪.‬‬
‫אז הוא נעתר‪ ,‬העביר את ספר התורה לרשותנו‪ ,‬סיפר עד כמה הוא מעריך‬
‫ומכבד את היהודים ואת ישראל וביקש שנשלח לו מארץ ישראל מעט אדמת‬
‫קודש"‪.‬‬
‫את ספר התורה הביא דניאלס לארץ כשהוא כולו נרגש‪.‬‬

‫‪- 227 -‬‬

‫‪ 79‬שנה ויותר התגולל ספר התורה‪ ,‬מבוזה ומושפל‪ ,‬מתחת לספה בכפר‬
‫הפולני הנידח‪ ,‬כזכר היחיד והאחרון מאותו כפר ואנשיו היהודים‪ .‬עתה סוף‬
‫סוף מתקיימת צוואת בעליו והוא שב לידיים יהודיות‪.‬‬
‫"במטוסי אל על"‪ ,‬מספר דניאלס‪" ,‬יש ארונית מיוחדת בה נהוג להניח ספרי‬
‫תורה במהלך הטיסות‪ ,‬אבל הייתי כה נרגש מספר התורה הזה שלא יכולתי‬
‫להיפרד ממנו‪ .‬עטפתי אותו בטלית ואחזתי אותו במהלך כל הטיסה‪ .‬אנשים‬
‫עברו ושאלו על הספר‪ .‬כאשר סיפרתי להם את הסיפור הם דמעו מהתרגשות"‪.‬‬
‫דניאלס הביא את ספר התורה לסופר סת"ם כדי שיחווה דעתו על כשרותן של‬
‫יריעות ספר התורה שנותרו לפליטה‪ .‬בבדיקה התברר‪ ,‬שביריעות רבות של‬
‫ספר התורה היו האותיות מהודרות ולכן החליטו להשלים את ספר התורה‬
‫באותם מקומות שיריעות חסרות בספר‪.‬‬
‫הוא הביע את רצונו שניצולי שואה יתרמו מכספם כדי להשלים את ספר התורה‪.‬‬
‫כל ניצול יתרום אות אחת‪ .‬כאשר תושלם כתיבתו של ספר התורה הוא יועבר‬
‫לבית הכנסת שבבנין כנסת ישראל‪ .‬כנסת ישראל מבטאת את עצמאותו של עם‬
‫ישראל‪ ,‬עצמאות כזו הייתה חסרה לנו בשואה‪.‬‬

‫יונתן דניאלס עם יריעות ספר התורה‪.‬‬

‫[א‪]75‬‬

‫‪- 228 -‬‬

‫שו"ת בעניין גניזת ספר תורה שחולל בשואה‬

‫יהושע משה אהרנסון‬
‫מלפנים אב"ד דק"ק [דקהילת הקודש] סאניק הי"ד‪,‬‬
‫אוד מוצל מאש‪.‬‬
‫משפחתו ובני עדתו נרצחו בחלמנו בשנת תש"ב‪.5.01-‬‬
‫הוא כתב את ספרו "ישועת משה" [שו"ת] לאחר השואה‬
‫והעלה עניינים שעמדו על הפרק בתקופת השואה‪.‬‬
‫את ספרו הוא כתב בדמע‪ .‬בעת כתיבת ספרו הוא התפלל‪:‬‬
‫"והרופא לשבורי לב יחבוש עצבותינו וינקום לעינינו נקמת‬
‫תורתו ודם עמו השפוך‪,‬‬
‫וינחמנו בגאולה השלימה בב"א [במהרה בימינו אמן]"‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫ארנק שנעשה על ידי הגרמנים הנאציים ימ"ש‪ ,‬מיריעת ספר תורה‪ ,‬שיש בה‬
‫פ"ה אותיות ואזכרת שם הקדוש יתברך ויתעלה‪.‬‬
‫האם מותר לגונזו במקום מוצנע וקדוש‪ ,‬שמור תחת זכוכית באופן שיעמוד‬
‫ימים רבים‪ ,‬למען ידעו דורות הבאים את אשר עוללו הגרמנים לנו ולתורתנו‬
‫בשנות השואה‪ ,‬או צריכים לגונזו בכלי חרס ולקברו דווקא בקרקע אצל‬
‫תלמיד חכם‪.‬‬

‫ארנק עשוי קלף של ספר תורה‪ .‬תרומת ד"ר לזלו הרמן‪ ,‬ל"יד‬

‫ושם"‪]0[ .‬‬

‫‪- 229 -‬‬

‫תשובה [אני מביא רק תמצית מתשובתו ולא את כל השקלא וטרייא]‪:‬‬
‫סעיף ב‪ .‬מכל הנזכר לעיל נראה ברור שאין בנדון דידן מצות או חובת הקבורה‬
‫בקרקע דווקא כדין הנקברים‪ ,‬ופשיטא דלמאן דאפשר לו לשמור בהחלט על‬
‫יריעות ספר תורה שבלו שלא תתקלקלנה כלל‪ ,‬על ידי פעולות שונות והמצאות‬
‫חדשות שמשתמשים בהן בבתי‪-‬נכאות לשמירת כתבי יד עתיקים בוודאי יש לזה‬
‫לכאורה דין קדימה ושפיר עבדי‪ .‬וכן משמע בגמרא בבא בתרא דף כ‪ :‬דפריך‬
‫הש"ס ספר תורה חזי למקרא‪ ,‬בבלוי‪ .‬והא בעי גניזה‪ ,‬שם תהא גניזתא‪.‬‬
‫וברמב"ם פט"ו מהלטו"מ ה"ב פסק‪ :‬וכן ס"ת שבלה והי' מונח בחלון אם גמר‬
‫שתהי' שם גניזתו‪ ,‬הרי זה ממעט בחלון עיי"ש‪ ,‬הרי מפורש דגניזת ספר תורה‬
‫לא הוי דווקא דרך קבורה בקרקע‪ ,‬רק גם גניזה בחלון שפיר דמי‪ ,‬ולכאורה מכאן‬
‫ראיה ברורה למה שכתבנו לעיל‪.‬‬
‫סעיף ג‪ .‬איברא דבש"ס ובפוסקים דברו רק בספר תורה שבלה ונפסל מעצמו או‬
‫בספר תורה שנשרף וכדומה‪ ,‬אבל לא כבנדון דידן שזהו תעלולי משחיתי‬
‫העולם‪ ,‬מעשי תעתועים של הגרמנים הנאצים הארורים יימח שמם שעשו‬
‫חפצים שונים מיריעות ספרי תורה בשנות השואה האיומה ת"ש ‪ -‬תש"ה כמו‬
‫שעשו מעור האדם ‪ -‬במחנה המוות בוכנוולד ‪ -‬כלי תשמיש שונים כידוע לנו‬
‫מזמן שדבקה לעפר נפשנו במדור התחתון שבגיא צלמוות שם‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬שאף שסיכמנו שמעצם הדין לא צריכים בכגון דא קבורה רק גניזה‪ ,‬מיהו‬
‫פשיטא שצריכה הגניזה להיות במקום קדוש מכובד ונשמר טוב ע"י ידיים‬
‫נאמנות‪ .‬ולא יהא גלוי לכל סקרן וקל הדעת‪ ,‬אלא תמיר ושמור בסתרי הגניזה‪,‬‬
‫משום כבוד ה' הסתר דבר‪ .‬ורק בזמני זיכרון להראותו לקהל חרדים לכבוד‬
‫השי"ת [השם יתברך] ותורתו‪ ,‬במטרה לעורר הלבבות לתשובה ומעשים‬
‫טובים‪ ,‬לרענן זיכרונות למען לא נשכח מה שקרה לנו ולתורתנו הקדושה‬
‫בדורנו אנו‪ ,‬את אשר עוללו לנו רשעי ומחריבי עמנו‪ ,‬בבחינת זכור לא‬
‫תשכח‪ ,‬כי באם הגניזה לא תהי' כזאת בוודאי יותר נכון לקברו בכלי חרס‬
‫בקרקע ע"י ת"ח [תלמיד חכם] כפשטות לשון הש"ס‪.‬‬

‫‪- 231 -‬‬

‫סעיף ט‪ .‬ולכאורה הי' אפשר להביא כדמות ראיה להא דקמן ממה שלמדנו‬
‫במסכת בבא בתרא דף יד‪ :‬ומה אני מקיים אין בארון רק‪ ,‬לרבות שברי לוחות‬
‫שמונחים בארון וכו' וכו' עיי"ש‪ .‬הרי דמרע"ה גנזם בארון ולא קבר את השברי‬
‫לוחות הראשונים בעפר תחת ההר בכבוד‪.‬‬
‫והנה שלשה לימודים ישנם שם בגמרא על הא דשברי לוחות מונחים בארון‪.‬‬
‫ובשלמא למאן דיליף‪ :‬מאשר שברת ושמתם‪ ,‬ניחא דזה צו מיוחד לגנזם בארון‬
‫ולא לקוברם וליכא למילף מינה מידי‪ ,‬אלא למאן דילפי מפסוקים אחרים והם‪ :‬אין‬
‫בארון וכו'‪ ,‬או אשר נקרא שם וגו'‪ ,‬צ"ע דהרי לפי זה לא הייתה מצווה מיוחדת‬
‫לגנזם בארון אלא שמרע"ה [שמשה רבנו עליו השלום] עשה ככה לשמרם‬
‫לדורות הבאים ולמה לא קברם‪ ,‬ש"מ דגניזה בארון מהני ומועילה כמו קבורה‬
‫בקרקע לשברי הלוחות וכ"ש דמועיל לספר‪-‬תורה שנפסל‪ ,‬מכיון שאין כאמור‬
‫הקבורה מצווה אלא השמירה המכובדת על קיומה לאורך זמן זוהי המטרה‪.‬‬
‫[ועיין בספר חסידים סימן תתקלד ובשו"ת נודע ביהודה קמא או"ח סימן ט]‪.‬‬
‫הנלע"ד [הנראה לעניות דעתי] כתבתי בעניי בדמע‪ ,‬והרופא לשבורי לב‬
‫יחבוש עצבותינו וינקום לענינינו נקמת תורתו ודם עמו השפוך‪ ,‬וינחמנו‬
‫בגאולה השלימה בב"א‪.‬‬

‫[‪]76‬‬

‫סוליית נעליים אשר נמצאה בנעל של קצין גרמני באיטליה‪,‬‬
‫הסוליה עשויה קלף של ספר תורה‪ .‬תרומת ישעיה טאוב‪ ,‬אוסטרליה‪]0[ .‬‬

‫‪- 230 -‬‬

‫שו"ת בעניין עבודה במפעל המשתמש‬
‫ביריעות ספרי תורה‬
‫הרב יהושע משה אהרנסון מעלה שאלה נוספת‪:‬‬
‫אחד מיהודי גומבין‪ ,‬שהיה מומחה בתפירת מנעלים‪ ,‬עבד בעיר בחברה‬
‫פרטית‪ ,‬היה זה מקרה חריג‪ ,‬שהגרמנים התירו לעבוד בעיר‪ ,‬בגלל‬
‫מומחיותו‪ .‬ביום מן הימים הוא פנה אלי בשאלה דלהלן‪ :‬נשים גרמניות‪,‬‬
‫הביאו לבית המלאכה שבו הוא עובד ‪" -‬יריעות" של ספרי תורה‪ .‬בעל‬
‫המפעל ביקש ממנו לגזור את ה"יריעות" ולהתקין מהן ריפוד למגפי הנשים‬
‫ולארנקיהם‪ .‬ובכן‪ ,‬שואל אותי היהודי‪ ,‬מה עליו לעשות‪ ,‬יעצתי לו‪ ,‬שיאמר‬
‫לבעל המפעל‪ ,‬שאלו ה"יריעות" הן תשמישי קדושה יהודיים‪ ,‬ואין הוא רוצה‬
‫לחללם ולחטוא בנשמתו‪ ,‬ועל כן הוא אינו יכול לבצע את המטלה‪.‬‬
‫הוא קבל את עצתי‪ ,‬אמר למעבידו את הדברים והוסיף‪" :‬גם אם גופי‬
‫משועבד‪ ,‬רוחי חופשית"‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬סיפר לי כי לשמע דבריו בצבצו דמעות‬
‫בעיניו של בעל המפעל‪ ,‬ויותר לא קיבל חומר כזה למפעלו‪ .‬מסתבר שהיה‬
‫זה נוצרי הגון וטוב לב‪.‬‬

‫[‪]77‬‬

‫‪- 232 -‬‬

‫שו"ת בעניין בדין אחד שהטיל ספר תורה למצולות‬
‫מים כדי שהגויים לא יתעללו בו ולבו נוקפו‬
‫על מעשהו שעשה‪ ,‬אם הוא זקוק לכפרה ולתשובה‬
‫מתוך הרב אשרי אפרים ‪ :‬שאלות ותשובות ממעמקים‪ ,‬ספר‬
‫שאלות ותשובות ועניינים שעמדו על הפרק בימי הרג ואבדן‬
‫של שנות תש"א‪-‬תש"ה בגטו קובנא‪ ,‬חלק ב סימן יט‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬מיד לאחר השחרור כשהשי"ת העיר עלינו את גודל רחמיו ופתח את‬
‫חרצובות מאסרנו בתוך חומת הגטו‪ ,‬הוציאנו משעבוד לגאולה ומאפלה לאור‬
‫גדול‪ ,‬בא אלי אחד מנכבדי היהודים מיקירי ליטא ושפך לפני את מרי שיחו‬
‫כשהוא בוכה בדמעות שליש‪ ,‬בספרו איך שעיניו ולא זר ראו שהגרמנים‬
‫ימ"ש התעללו ברב זקן אחד והכריחוהו להצית אש בשרופה באש‪ ,‬זו תורתנו‬
‫הקדושה שניתנה לנו בידי רועה נאמן משרע"ה [משה רבנו עליו השלום]‬
‫כשהיא כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה‪ ,‬והמכתב מכתב אלוקים הוא‪,‬‬
‫והרב הזקן הזה מגודל אונסו ‪ -‬אונס נפשות‪ ,‬נאלץ למלא את פקודת‬
‫הרשעים ושלח באש את ספר התורה‪ ,‬והוא ראה איך שהגווילים נשרפים‬
‫ואותיות פורחות באוויר‪ ,‬והיות שגם בביתו היה לו ספר תורה‪ ,‬בראותו את‬
‫הדבר הזה נתמלא לבו חרדה פן יעשו הרשעים הארורים גם לו את הדבר‬
‫הזה ויכריחוהו לשלוח יד בתוה"ק [בתורתנו הקדושה] ולגרום לה בזיון כמו‬
‫שהכריחו להרב הזקן‪ ,‬לכן קם באישון לילה כשהחושך יכסה ארץ‪ ,‬לקח את‬
‫ספר התורה שהיה בביתו וזרקו במצולות הנהר‪ ,‬בחשבו כי בזה ימנע לכל‬
‫הפחות שיתחלל שם שמים ולא ייתן שהגרמנים הארורים ישחקו על משבתנו‬
‫וישימו את קדושת תורתנו ללעג ולקלס ע"י זה שיכריחו ליהודי כמוהו‬
‫שהתורה יקרה לו מכל יקר שישלח בה את ידו לבזותה ולשרפה בדרך של‬
‫בזיון‪.‬‬

‫‪- 233 -‬‬

‫והנה בכל זאת לבו נקפו אחר כך על המעשה הזה אשר עשה שהרי יתכן‬
‫מאוד שהיה מצליח הטמין את ספר התורה ומאן יימר לן שהגרמנים היו‬
‫מכריחים אותו לשרוף את ספר התורה כדרך שהכריחו לרב הזקן‪ ,‬ואם‬
‫תמצא לומר שהיו מכריחים אותו מאן יימר לן ששרי ליה לעשות מעשה זה‬
‫של זריקת ס"ת במצולות נהר עוד בטרם שמכריחים אותו לנהוג בה בזיון‬
‫של שריפה‪ ,‬ומאי עדי‪ ,‬האי בזיון של זריקת ספר תורה בנהר מהאי בזיון של‬
‫שריפה‪.‬‬
‫לכן מיד לאחר השחרור הוא מיהר אל הנהר מתוך תקווה שאולי יצליח‬
‫להוציא את ספר התורה מתוך מצולות הנהר ולגונזה כמנהג שנהגו ישראל‬
‫ביריעות שנפסלו‪ ,‬אולם כל מאמציו היו לשווא‪ ,‬כי לא מצא את המקום‬
‫המדויק בו השליך את הספר התורה‪ ,‬ועתה נפשו בשאלתו‪ ,‬האם זקוק הוא‬
‫לכפרה על מעשהו אשר עשה?‬
‫קטעים מהתשובה‪:‬‬
‫ומדהביא "השדי חמד" את דברי החסד לאברהם לנידון השאלה שנשאל‬
‫הרב מירושלים‪ ,‬משמע דסבירא ליה ל"השדי חמד" דענין השלכת ספר‬
‫תורה לים דומה הוא למעשה בידיים כמו שריפת כתבי קודש שהחסד‬
‫לאברהם נוטה לאסור‪ ,‬ואם כן גם בנידון דידן הרי אסור היה לאיש השואל‬
‫להשליך את ספר התורה במצולות הנהר דלאו גרמא הוא כמו שכתבנו לעיל‬
‫אלא מעשה בידיים הוא שלדברי החסד לאברהם אסור לעשות כן‪ ,‬ובוודאי‬
‫שהוא זקוק לכפרה על מעשהו שעשה‪.‬‬
‫ובר מן דין‪ ,‬גם על דברי הנתיבות שהבאנו לעיל דהיכא דעבר בשוגג על איסור‬
‫דרבנן אינו זקוק לכפרה‪ ,‬הקשו מתרומה דרבנן שמשלם גם עליה קרן וחומש‪,‬‬
‫וחומש הרי לכפרה הוא דאתי‪ ,‬ומזה ראיה דגם היכא דעבר בשוגג על איסור‬
‫דרבנן זקוק הוא לכפרה‪ ,‬וגם הנתיבות בעצמו חזר בו מסברא זו בספרו מקור‬
‫חיים על הלכות פסח‪ ,‬ואם כן בנידון דידן לפי כל המובא הדין נותן שהשואל זקוק‬
‫הוא לכפרה‪.‬‬
‫‪- 234 -‬‬

‫אולם שבתי וראיתי בספר אבני צדק חלק או"ח סימן י"ז שהוא מסיק דהיכא‬
‫שהוא עשה את העבירה בשוגג משום דקא סבר מצוה הוא דקא עביד‪ ,‬אז הוא‬
‫אינו זקוק לכפרה‪.‬‬
‫לכן נראה לומר דבנידון דידן הרי האיש בשעה שהשליך את ספר התורה‬
‫למצולות הנהר בוודאי כל כוונתו הייתה לשם שמים להציל את ספר התורה‬
‫מביזיון וכמו שכתבנו לעיל בתוכן השאלה‪ ,‬לכן בוודאי אינו מוטל עליו לעשות‬
‫מצד הדין שום כפרה על מעשהו אשר עשה וכדברי האבני צדק הנ"ל‪ ,‬אולם‬
‫בכל זאת אמרתי לשואל שכשירחיב השי"ת את גבולו יתאמץ לקיים מה‬
‫שנאמר "ואתם כתבו לכם את דברי השירה הזאת"‪ ,‬הן על ידי כתיבת ספר‬
‫תורה רצון שיקויים בנו מה שנאמר "כי אתה באש הצתה ובאש אתה עתיד‬
‫לבנותה כאמור ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש ולכבוד אהיה בתוכה"‪,‬‬
‫ונזכה לבוא לציון ברינה ולירושלים עיר קדשנו בשמחת עולם‪ ,‬אמן כן יהי‬
‫רצון‪.‬‬

‫[‪]78‬‬

‫שו"ת בדין רוצחים שאנסו ישראל‪,‬‬
‫לקרוע ספר תורה בידיים ולבזותו‬
‫מתוך הרב אשרי אפרים‪" :‬ספר שאלות ותשובות ממעמקים"‪,‬‬
‫חלק א סימן א‪ ,‬עמ' יז‪-‬כא‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬ביום ד' אלול תש"א עשו הגרמנים צייד על חיות משוטטות כגון‬
‫כלבים ואספו אותם לבית המדרש החדש (די נייע קלויז‪ ,‬סלבודקה) והמיתו‬
‫אותם במיתת ירייה‪ .‬אולם דעתם של הזדים הארורים ימ"ש לא נתקררה‬
‫בזה שחיללו את הקודש והפכו מקום תורה ותפילה לבית מטבחיים של‬
‫כלבים וחתולים ולמדמנה של נבלות סרוחות‪ ,‬אלא שכינסו המוני יהודים‬
‫שיראו בחילול מקום מקדשם‪ ,‬ולא עוד אלא שהכריחו יהודים אחדים שיקרעו‬
‫‪- 235 -‬‬

‫במו ידיהם ספר תורה וביריעותיו יכסו את נבלות החיות ההרוגות‪ ,‬והנה אלה‬
‫היהודים שהכריחו אותם לחזות בביזיון ספר התורה איך שנקרע לגזרים‪,‬‬
‫והמכתב מכתב אלוקים מגואל בדם טמא של נבלות ומעופר בעפר הרץ‪ .‬באו‬
‫בשאלה לפני הגאב"ד דקובנה זצ"ל שיתקן תשובה על כל האנשים שהיו‬
‫באותו מעמד איום ובפרט על האנשים שהכריחום לבזות במו ידיהם את‬
‫התורה‪ ,‬לקורעה ולעולל בעפר קרנה‪ ,‬וכן על כל תושבי הגטו שלאוזניהם‬
‫הגיעה השמועה לא טובה על ביזיון תורת דת יומים‪ ,‬כי הקהל ראה בזה אות‬
‫מן השמים שיצא הקצף על כל העדה ולכן מן הראוי שכולם יקבלו עליהם‬
‫תענית ותשובה ויפילו תחינתם לפני שוכן מעונה שרחם על עמו‪ ,‬יאמר לשטן‬
‫הרף ולמשחית יאמר די‪ .‬והיות שאז תקפה על הגאב"ד דקובנה מחלתו‬
‫הטיל עלי לעיין בדבר ולאחר העיון להחליט כדת מה לעשות בכל הנוגע‬
‫לתיקון התשובה והכרזת התענית כדי לאמץ ברכים כושלות ולאמץ לב‬
‫הנדכאים והמעונים יושבי הגטו‪.‬‬
‫קטעים מהתשובה‪:‬‬
‫במס' מועד קטן דף כ"ו ע"א גרסינן‪ ,‬אמר ר' חלבו אמר רב הונא הרואה ספר‬
‫תורה שנקרע חייב לקרוע שתי קריעות אחד על הגוויל ואחד על הכתב‬
‫שנאמר אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים‪ ,‬אמנם בירושלמי‬
‫הגירסא היא "הרואה ספר תורה שנשרף" וכן היא הגירסא ברב אלפס‬
‫והרא"ש‪ ,‬ולפי גירסא זו משמע שהוא חייב לקרוע רק כשרואה ספר תורה‬
‫שנשרף‪ ,‬אבל אם הוא רואה ספר תורה שנקרע אינו חייב לקרוע‪ ,‬וזהו לא‬
‫כגירסת תלמודא דידן שהרואה ספר תורה שנקרע חייב לקרוע‪.‬‬
‫והב"י כתב באוח סי' רפ"ח ס"ק ה'‪ ,‬שהעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים‬
‫שעל ג' חלומות מתענין בשבת ואחד מהם הרואה ספר תורה שנשרף ומדבריו‬
‫משמע שהוא סובר כגירסת הירושלמי "הרואה ספר תורה שנשרף" וגם מדבריו‬
‫ביו"ד סי' ש"מ ס"ק ל"ז משמע כן שהוא כתב שם‪ ,‬הרואה ספר תורה שנשרף‬
‫וכו'‪ ,‬וגם הט"ז הבין שכך היא שיטת הב"י‪ ,‬ששם בס"ק כ"ד כתב הט"ז וז"ל‪:‬‬
‫משמע דוקא בשריפה אבל בשאר כליון לא וכ"פ ב"י דהכי משמע בירושלמי ולא‬
‫משמע כן בגמרא שלנו וכו'‪ ,‬ממילא מה שזכר שריפה הוא נמי לאו דוקא כיון‬
‫‪- 236 -‬‬

‫דבגמרא שלנו ליתא ע"כ ודאי שריפה לאו דוקא וכ"פ מו"ח ז"ל ע"כ‪ ,‬ועי' שם‬
‫בבאר היטב שכתב ז"ל‪ :‬ה"ה נקרע ונחתך ונמחק בזרוע בין מישראל בין מעובד‬
‫כוכבים דהכל תלוי כשרואה חלול השם בזרוע ע"כ‪.‬‬
‫העולה מהאמור‪ ,‬שלפי גירסת הירושלמי שגורס "הרואה ספר תורה שנשרף"‬
‫וסבירא ליה דכל עיקר דין זה הוא רק ברואה ספר תורה שנשרף אבל לא ברואה‬
‫ספר תורה שנקרע‪ ,‬לכן בנידון דידן מכיון שהיה רק בזיון של קריעת ספר תורה‬
‫אין שום חיוב על הרואים לקרוע‪ ,‬אבל לפי גירסת תלמודא דידן דגרסינן "הרואה‬
‫ספר תורה שנקרע" ודאי שבנידון דידן מוטלת החובה על הרואים לקרוע‪ ,‬ומכיון‬
‫שהב"ח והט"ז הכריעו להלכה ששריפה לאו דוקא אלא הוא הדין כשהוא רואה‬
‫ספר תורה שנקרע‪ ,‬ולא רק כשנקרע אלא הוא הדין כשהוא רואה בזיון אחר כגון‬
‫נחתך ונמחק כמו שכתב הבאר היטב‪ ,‬לכן בודאי החובה מוטלת על כל רואי‬
‫מעשה זדון זה לקרוע‪.‬‬
‫אולם על אותם מתושבי הגטו שלא ראו במו עיניהם את מעשה הזדון הזה‬
‫אלא ששמעו מפי אחרים בודאי שאין עליהם החובה לקרוע אפילו לפי גירסת‬
‫תלמודא דידן‪ ,‬דהכי משמע מלשון הגמרא "הרואה ספר תורה"‪ ,‬משמע דכל‬
‫עיקר חיוב קריעה אינו אלא על הרואה‪ ,‬אבל מי שלא ראה בעצמו את הדבר‬
‫אלא שמע מפי אחרים אינו חייב לקרוע מאחר שהוא עצמו לא ראה את בזיון‬
‫התורה אלא ששמע על כך מפי אחרים‪ ,‬וכן משמע מלשון פירוש רש"י על הרי"ף‬
‫שם במס' מועד קטן שכתב שם וז"ל‪ :‬לא אמרו לקרוע על ספר אלא בזרוע‬
‫שרואה בעיניו ששורפין אותו‪ ,‬ומשמע מלשון זה שעיקר החיוב אינו אלא היכא‬
‫שהוא "רואה בעיניו"‪ ,‬אבל היכא שהוא רק שמע מפי אחרים ולא ראה בעיניו אינו‬
‫חייב לקרוע‪.‬‬
‫ובחכם צבי סימן י"ז כתב בהדיא כן דכל עיקר חיוב של קריעה אינו אלא לעומד‬
‫ורואה באותו פרק ובאותו מקום כמעשה שהיה במלך יהודה אבל שמיעה או‬
‫ידיעה בלא ראיה לא‪ ,‬וכן כתב באגודה במס' מועד קטן שאם נשרף באונס או‬
‫ששמע ולא ראה אינו קורע‪.‬‬
‫‪- 237 -‬‬

‫וכל זה לעניין קריעה אבל בתענית ודאי נראה שיש לחייב את כל אלה שראו‬
‫את המעשה הרע הזה דלא גרע מהיכא שהוא רואה ספר תורה שנפל שהוא‬
‫חייב להתענות וכל שכן בנידון דידן שראו זלזול נורא ואיום כזה שנעשה על ידי‬
‫הזדים הארורים‪ ,‬וכבר נשאל בשו"ת חיים שאל ח"א סי' י"ב מהו להתענות‬
‫הרואה ספר תורה שנפל שכתב וזה לשונו‪ :‬עד שאתה שואלני אם הרואה חייב‬
‫להתענות‪ ,‬אעיקרא דדינא הא דפשיטא לך ולכל המון ישראל שמי שהי' בידו‬
‫ספר תורה ונפל שחייב להתענות‪ ,‬אינו מפורש בש"ס ובראשונים‪ ,‬אמנם מנהג‬
‫ישראל שגם‪ ,‬אשר יפלו מידו התפילין מתענה‪ ,‬וכ"ש מי שיפלו מידו ספר תורה‪,‬‬
‫ובשגם סברא היא שצריך כפרה מפני שבא זלזול לס"ת על ידו‪ ,‬אבל בש"ס‬
‫ופוסקים לא נתבאר הדבר‪ ,‬ורק בספר משפטי שמואל סי' י"ב ישנו בנ"ט למנהג‬
‫התפילין ששייך בהם זלזול‪ ,‬וארז"ל מ"ק כ"ו שתפילין שנשרפו בזרוע צריך‬
‫לקרוע כמו בס"ת ומכיון שהם כס"ת וכי יסתפק אדם שמי שנפל ס"ת מידו לא‬
‫יתענה‪.‬‬
‫ובדברי חיים יו"ד סי' נ"ט כתב בפשיטות שבעיקר הדבר שנוהגין אנו בני אשכנז‬
‫להתענות בנפול ס"ת או תפילין אין לו שוב רמז בש"ס ומסקנתו היא שאף על פי‬
‫כן יש לגזור תעניות בה"ב על הרואים בנפילת ס"ת עפמ"ש בתענית ט"ז‬
‫שמוציאין התיבה לרחובה של עיר לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעונותינו‪,‬‬
‫וה"נ העונות גרמו לביזיון התורה עיי"ש בכל דבריו וכן כתב בתשובת בית היוצר‪.‬‬
‫וגם הכפות תמרים בסוכה מ"א כתב רמז לתענית מהא דסוכה עיי"ש דיליף‬
‫מש"ס שכשנופלים התפילין הוי זלזול ונהגו להתענות לכפר העוון‪ ,‬ובדברי חיים‬
‫דחה את דברי הכפות תמרים וכתב שאכתי אין רמז בזה להתענות‪ ,‬אמנם יש‬
‫סמך לזה מירושלמי סוטה פ"ז ה"ד דאיתא שם‪ ,‬ארור אשר לא יקים את דברי‬
‫התורה הזאת וכי יש תורה נופלת‪ ,‬שמעון בן יקים אומר זה החזן שהוא עומד‬
‫ופי' הרמב"ן על התורה (כי תבוא כ"ז‪ ,‬כ"ו) דר"ל זה החזן שאינו מקים את ספרי‬
‫התורה להעמידן כתיקונן שלא יפלו עיי"ש‪ .‬גם התוס' בסוטה ל"ז הביאו את‬
‫דברי הירושלמי הנ"ל עיי"ש‪ ,‬ומכיון שהחזן הוא אחראי לדבר זה מן הראוי‬
‫‪- 238 -‬‬

‫להתענות כדי שיצא מכלל ארור ויהיה בכלל ברוך‪ ,‬ועיין עוד בשו"ת דבר משה‬
‫תאומים סי' צ"א ובשו"ת אמרי אש או"ח סי' י' ובשו"ת רב פעלים ח"ד או"ח סי'‬
‫כ"ח‪ ,‬וכל זה שייך רק למי שיצאה התקלה מתחת ידו‪ ,‬אבל לקהל הרואים לא‬
‫מצאנו סמך לזה‪ ,‬ואף הרואה ס"ת שנשרף שחייב לקרוע לא אמרו אלא בזרוע‬
‫וכמעשה שהיה עיי"ש בגמרא מו"ק כ"ו וביו"ד סי' ש"מ סעי' ל"ז וכן הוא בשו"ת‬
‫חכם צבי סי' י"ז ובשו"ת שבות יעקב ח"א סי' פ"ד עיי"ש‪.‬‬
‫העולה מכל המובא דבנידון דידן וודאי כל האנשים שהיו באותו מעמד אם‬
‫הדבר אפשרי להם צריכים הם להתענות‪ ,‬שהרי הנהי רבוותא שהבאתי‬
‫סבירא להו שאפילו ראו ספר תורה שנפל צריכים כל הרואים להתענות וכל‬
‫שכן בנידון דידן כשראו ספר תורה שנקרע‪ ,‬אבל אם הדבר אינו אפשרי להם‬
‫מחמת חולשת גופם מפני הרעב והצרות המתחדשות בגטו כל יום אין‬
‫לחייבם בתענית‪ .‬אבל אותם האנשים שקרעו את ספר התורה בידיהם‬
‫בוודאי שהם צריכים להתענות אף שעשו את הדבר מחמת אונס של נפשות‪,‬‬
‫אבל יתר יושבי הגטו שלא היו באותו מעמד איום ורק שמעו על הדבר הזה‬
‫מפי אחרים‪ ,‬על האנשים האלה אין להטיל תענית וכמו שהבאתי לעיל‪,‬‬
‫דמלשון הגמרא משמע דדין הקריעה הוא רק ברואה אבל לא בשומע מפי‬
‫אחרים‪ ,‬ואפילו על הרואים אין להטיל עליהם חובת קריעה מכיוון שלפי דעת‬
‫הירושלמי האלפס והרא"ש חיוב זה הוא רק ברואה ספר תורה שנשרף ולא‬
‫ברואה ספר תורה שנקרע‪ ,‬אבל בתענית ודאי דהרואים מחויבים‪.‬‬
‫ואף על פי כן הוריתי לכל אלה ששמעו על הדבר אף שאינם מחויבים‬
‫בתענית שיתנו צדקה כל אחד לפי יכולתו והשגת ידו‪ ,‬ובש"ק שלאחר זה‬
‫עוררתי את הקהל בדברי כיבושין שיפשפשו במעשיהם וישובו בתשובה‪,‬‬
‫ושיהיו מאד זהירים בקדושת כבוד ס"ת ואחת כמה וכמה בכבודם של‬
‫תלמידי חכמים לומדי תורת ה'‪ ,‬וה' הטוב יסלח לנו והוא רחום יכפר עוון‪,‬‬
‫והגאון הראב"ד דקובנה הסכים‬

‫ע"ז‪]79[ .‬‬

‫‪- 239 -‬‬

‫צ'כוסלובקיה‪-‬פראג ‪ .‬הרב הראשי לישראל‪ ,‬הרב יצחק אייזיק הרצוג‬
‫עם ספרי תורה שהובאו מפולין‪]0[ .‬‬

‫יראת הכבוד לספר תורה על פי פסיקותיו של הרמב"ם‬
‫ודבריהם של בעל ספר הזוהר ומדרש ספרא‬
‫מפסיקותיו של הרמב"ם בהלכות ספר תורה‬

‫[א‪:]79‬‬

‫"כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך‪ ,‬חייב לעמוד מפניו‪ .‬ויהיו הכול עומדין‪,‬‬
‫עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו כשיגיענו למקומו‪ ,‬או עד שיתכסה מעיניהם‬
‫ואחר כך‪ ,‬יהיו מותרין לישב‪.‬‬
‫מצווה לייחד לספר תורה מקום‪ ,‬ולכבד אותו המקום‪ ,‬ולהדרו יתר מדיי‪ :‬דברים‬
‫שבלוחות הברית‪ ,‬הן הן שבכל ספר וספר‪ .‬לא ירוק אדם כנגד ספר תורה‪,‬‬
‫ולא יגלה ערוותו כנגדו‪ ,‬ולא יפשוט רגליו‪ ,‬ולא יניחנו על ראשו כמשאוי‪ .‬ולא‬
‫יחזיר אחוריו לספר תורה‪ ,‬אלא אם כן היה גבוה ממנו עשרה טפחים‪.‬‬

‫‪- 241 -‬‬

‫היה מהלך ממקום למקום וספר תורה עימו לא יניח ספר תורה בתוך השק‪,‬‬
‫ויניחנו על גבי החמור וירכוב עליו ואם היה מתפחד מן הגנבים‪ ,‬מותר‪ .‬ואם אין‬
‫שם פחד מניחו בחיקו כנגד ליבו‪ ,‬והוא רוכב על הבהמה והולך‪.‬‬
‫כל מי שיישב לפני ספר תורה‪ ,‬יישב בכובד ראש ובאימה ופחד‪ ,‬שהוא העד‬
‫הנאמן על כל באי העולם‪ ,‬שנאמר "והיה שם בך‪ ,‬לעד" (דברים לא‪ ,‬כו)‬
‫ויכבדנו כפי כוחו‪ .‬אמרו חכמים הראשונים‪ ,‬כל המחלל את התורה‪ ,‬גופו מחולל‬
‫על הבריות וכל המכבד את התורה‪ ,‬גופו מכובד על הבריות‪.‬‬
‫*******‬

‫דברי בעל ספר הזוהר‬
‫"כשעולה שם ספר התורה‪ ,‬אז צריכים כל העם לסדר את עצמם למטה‪,‬‬
‫באימה וביראה ברתת ובזיע‪ ,‬ולכוון את לבם כמו שהיו עומדים עתה על הר‬
‫סיני לקבל התורה‪ ,‬ויהיו מקשיבים ויטו אזניהם‪ ,‬ואין רשות לעם לפתוח פיהם‬
‫אפילו בדברי תורה וכל שכן בדברים אחרים‪ ,‬אלא כולם באימה‪ ,‬כמי שאין לו‬
‫פה‪ ,‬וכבר העמדנו שכתוב‪ ,‬וכפתחו עמדו כל העם‪ ,‬ואזני כל העם אל ספר‬
‫התורה‪ .‬אמר רבי שמעון‪ ,‬כשמוציאין התורה בצבור לקרות בו‪ ,‬נפתחים שערי‬
‫השמים של רחמים‪ ,‬ומעוררים את האהבה למעלה‪ ,‬וצריך האדם לומר כך‪,‬‬
‫בריך שמיה דמארי עלמא‪."…‬‬

‫[ב‪]79‬‬

‫*******‬

‫דברי מדרש ספרא‬
‫"לא מאסתים ולא געלתים"‪ ,‬וכי מה נשתייר להם שלא נגעלו ושלא נמאסו‪,‬‬
‫והלא כל מתנות טובות שנתנו להם נטלו מהם‪ ,‬ואילולי ספר תורה שנשתייר‬
‫להם לא היו משונים מאומות העולם כלום‪."…‬‬

‫[ג‪]79‬‬

‫*******‬
‫‪- 240 -‬‬

‫ספרי תורה ששרדו את השואה הובאו לקבורה‬
‫במשואות יצחק‬
‫ספרי תורה ששרדו את השואה ולא ניתן היה לתקנם‪ ,‬הובאו לקבורה בבית‬
‫העלמין במושב משואות יצחק בהשתתפות כ‪ 411-‬מתלמידי הישיבה הגבוהה‬
‫"אור עציון"‪ .‬הספרים הועברו בכדי החרס לתוך בית העלמין‪ ,‬לחלקת קבר‬
‫מיוחדת שהכינו עבור ספרי התורה‪.‬‬
‫הרב דרוקמן אמר בטקס הקבורה‪" :‬מדובר אמנם בקבורה של ספרי תורה‪ ,‬אך‬
‫הדבר בא להדגיש את החיים‪ ,‬את החיים שממשיכים‪ ,‬את לימוד התורה‬
‫שממשיך וגובר‪ .‬באירוע הזה מתבטא הנצח של עם ישראל‪ .‬עם ישראל חי‪,‬‬
‫התורה חיה!"‪ .‬הרב נהוראי הדגיש כי‪" :‬בפרשה האחרונה קראנו בתורה על‬
‫מצוות כתיבת ספר תורה‪ ,‬ולמה דווקא לקראת הסתלקותו של משה מגיע הציווי‬
‫על כתיבת ספר התורה ‪ -‬זאת כיוון שהאדם אמנם מסתלק מהעולם‪ ,‬אך‬
‫התורה חיה‪ ,‬קיימת ונצחית"‪ .‬הוסיף ואמר‪" :‬קהילת משואות יצחק‪ ,‬אלו אנשים‬
‫אודים מוצלים מאש‪ ,‬ומתאים ביותר שבבית העלמין של קהילה זו‪ ,‬יגנזו את‬
‫ספרי התורה"‪ .‬נפתלי קנדלר‪ ,‬אמר כי "מדובר באירוע מצמרר ומרגש‪ ,‬כאשר‬
‫מדובר בגווילים שניצלו מאירופה‪ ,‬משרידים של קהילות שבעצמן נשרפו למוות"‪.‬‬
‫את טקס הקבורה יזם משה מושקוביץ ממייסדי מושב משואות יצחק‪ ,‬יו"ר‬
‫עמותת אור עציון וממקימי ישיבת ההסדר הר עציון ולשעבר ראש מועצה‬
‫אזורית שפיר‪.‬‬

‫אחד מתוך הכדים הרבים מובא לקבורה‪.‬‬

‫[ה‪]39‬‬

‫‪- 242 -‬‬

‫הכחדת אוצר הספרים היהודי‬
‫בבתי הכנסת‪ ,‬בבתי המדרש ובספריות‬
‫של הקהילות היהודיות בשואה‬
‫והניסיונות להצלתו‬
‫עיקר עיסוקו של הספר הוא בחירוף נפש למען הצלת ספרי תורה‪ ,‬ברם‪ ,‬לא ניתן‬
‫לדלג על תופעת הכחדת ארון הספרים היהודי בשואה‪ .‬היה זה אסון רוחני‬
‫קשה‪ .‬אסתר פרבשטיין מגדירה תופעה זו בשם "שואת הספרים" [‪.]81‬‬
‫לא השתמשתי במושג זה‪ ,‬כי אני סבור שאת המילה "שואה" יש לייחס אך ורק‬
‫לרצח יהודים‪ ,‬ולכן השתמשתי במשפט "הכחדת אוצר הספרים היהודי"‪.‬‬
‫הגרמנים שאפו להשמדתו הטוטאלית של העם היהודי‪ .‬לא רק השמדה‬
‫פיזית אלא גם הכחדת העולם הרוחני‪ ,‬שבא לידי ביטוי בשריפת מיליוני‬
‫ספרי קודש‪ ,‬ספרי יהדות‪ .‬ספרות יידיש‪ ,‬ספרות עברית ועוד‪ …‬וגריסתם‪,‬‬
‫מחד‪ ,‬ושמירת אוצרות רוח של העם היהודי כדי שישמשו אסמכתא לרעיונות‬
‫הנאציים כנגד העם היהודי‪ ,‬מאידך‪.‬‬
‫הרב הוברבנד שמעון כותב [‪" :]81‬רבבות ומאות אלפי ספרים נשמדו במלחמה‬
‫הזאת‪ ,‬ביניהם הרבה ספרים יקרי המציאות‪ ,‬כתבי‪-‬יד יקרים ופנקסים נושנים‬
‫בעלי ערך רב‪ .‬הדבר החל עם ההפצצה‪ ,‬שאלפי אלפים טפסים נשמדו בעטייה‪,‬‬
‫אך נכנסו הרשעים לערים ולעיירות השונות הייתה ראשית מעשיהם לגרוע‪,‬‬
‫לשרוף ולהשמיד רבבות ספרים‪ ,‬ביניהם יקרי המציאות וכתבי יד יקרים‪.‬‬
‫באזור קילץ החרימו את הספרים של כל הרבנים‪ ,‬של בתי הכנסת ובתי המדרש‬
‫ושלחום לגרמניה‪ .‬בורשה שדדו את הספרים מספריית הסינגוגאה [בית‬
‫הכנסת]‪ ,‬מספרייתו של פרופ' שור‪ ,‬מספריית הקהילה ומספריות פרטיות‪.‬‬
‫אם נשאיר איך שהוא באי‪-‬אלו ערים שבמחוז קומץ ספרים – אי אפשר לומר כן‬
‫בנוגע לספרים שבערים ועיירות מהן גורשו היהודים‪ .‬ספרים אלו ירדו כליל‬
‫לטמיון"‪.‬‬
‫*******‬
‫‪- 243 -‬‬

‫כדי להמחיש את סיפור הכחדת אוצר הספרים היהודי בשואה‪,‬‬
‫הבאתי דברים ועדויות מהמקומות‪:‬‬
‫ווילנה‪ ,‬קובנה‪ ,‬לבוב וסלוניקי‪.‬‬

‫"מטה מבצע רוזנברג"‬
‫גוף שנועד לשדוד את אוצר הספרים היהודי‪,‬‬
‫חפצי התרבות והאומנות של היהודים‬
‫לייב גרפונקל בספרו "קובנה היהודית בחורבנה"‪ ,‬מתאר את מטרותיו ויעדיו‬
‫של "מטה מבצע רוזנברג" [‪:]82‬‬

‫ב‪ 43-‬בפברואר ‪ 0944‬הוציאו הגרמנים פקודה שגרמה לגטו צער וגם נזק‬
‫רוחני גדול‪ .‬לפי הפקודה הזאת נצטוו היהודים בגטו למסור לגרמנים תוך זמן‬
‫קצר את כל הספרים שברשותם‪ ,‬בלי יוצא מן הכלל‪ .‬מובן שפקודה זו הכילה‬
‫גם את הסעיף הרגיל של איום בעונש‪-‬מוות ליהודי שלא ימסור את כל הספרים‬
‫הנמצאים תחת ידו‪ .‬לגזרה הזאת הייתה סיבה אופיינית מאד‪ .‬כידוע‪ ,‬השתדלו‬
‫הנאצים לתת בסיס פסבדו‪-‬מדעי לכל תוכניתם ופעולתם‪ ,‬ובעיקר התוכנית נגד‬
‫היהודים‪ .‬לשם זה הקימו בגרמניה לפני המלחמה‪ ,‬וגם בזמן המלחמה‪ ,‬מכונים‬
‫"מדעיים" וריכזו בהם את כל ה"מלומדים" שלהם והטילו עליהם ליצור את‬
‫התיאוריה הדרושה להם‪.‬‬
‫במוסדות המחקר האלה של הנאצים תפס מקום חשוב "המכון לחקר השאלה‬
‫היהודית"‪ ,‬שנוסד במרץ ‪ 0940‬בפרנקפורט על נהר מיין ובראשו עמד הצורר‬
‫הידוע "הרייכסלייטר" אלפרד רוזנברג‪.‬‬
‫על‪-‬יד המכון הזה הוקמה ספרייה גדולה ובשבילה החרימו הנאצים אוספים‬
‫רבים של ספרים – הן של יהודים יחידים‪ ,‬הן של מוסדות יהודיים ציבוריים‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫הספרייה של הקהילה היהודית בברלין‪ ,‬הספרייה של הסמינריון לרבנים‬
‫בברסלאו‪ ,‬הספריות של הקהילה ושל בית‪-‬הספר לרבנים בווינה‪ ,‬הספרייה של‬
‫‪- 244 -‬‬

‫"כל ישראל חברים" (אליאנס) בפאריס‪ ,‬הספרייה של הקהילה היהודית‬
‫באמסטרדם ועוד ועוד‪[ .‬מידע רב‪ ,‬נתן למצוא בספר‪ ,‬מקס וינרייך‪" :‬היטלערס‬
‫פראפעסארן"‪ ,‬פרקים ‪ ,41-09‬הוצאת ייוו"א ‪ -‬המכון המדעי היהודי]‪ .‬בכך‬
‫התכוונו הנאצים לאפשר ל"חוקריהם" להוקיע בעיני כל העולם את "השחיתות"‬
‫של העם היהודי המשתקפת כביכול בספרותו ובעיקר בספרותו הקדומה‪.‬‬
‫מנגנון מיוחד‪ ,‬שנקרא "איינזאץ‪-‬שטאוב רוזנברג" עסק בהחרמת ספרי‬
‫היהודים וכולו היה מורכב מאנשי המפלגה הנאצית‪ .‬היו בהם אנשים שלמדו‬
‫קודם לכן את השפה העברית‪ .‬על המנגנון הזה הוטל לא רק למצוא ולהחרים‬
‫את הספרים של היהודים‪ ,‬אלא גם למיין אותם – כלומר למצוא את הספרים‬
‫המגלים את "הפרצוף האמיתי" של היהודים ואת שנאתם לעולם הבלתי‪-‬‬
‫יהודי‪.‬‬
‫את הספרים שמוינו היה עליהם לשלוח לפרנקפורט ל"מכון לחקר השאלה‬
‫היהודית" הנ"ל‪ .‬ואת כל יתר הספרים – לבית חרושת לנייר לשם גריסה‬
‫עיבודם לנייר חדש‪ ,‬כי בזמן המלחמה היה מחסור גדול בנייר‪.‬‬
‫בהתחלת ‪ 0944‬נודע לסוכני אלפרד רוזנברג שבסלובודקה [שכונה בקובנה]‬
‫שקיימת בה ישיבה מפורסמת לרבנים ועל ידה אוסף גדול של ספרים דתיים‬
‫בעלי ערך רב‪ .‬הדבר הזה הניע אותם‪ ,‬כנראה‪ ,‬לשדוד את הרכוש הרוחני הגדול‬
‫שעדיין היה ברשות יהודי הגטו‪ .‬למעלה מ‪ 011,111-‬כרכים – ספרים בעברית‪,‬‬
‫ביידיש ובשפות לועזיות – הוטענו על מכוניות‪-‬משא והוצאו מן הגטו‪ .‬היו אלה‬
‫הספרים שהביאו אתם היהודים כאשר עברו מן העיר אל הגטו‪.‬‬
‫איזו מסירות נפש הייתה דרושה להעברת הספרים מן העיר אל הגטו וכמה‬
‫קשה היה לעשות את הדבר בתנאים הנוראים שבהם היו נתונים יהודי‬
‫קובנה בימים הטרופים של יולי ואוגוסט ‪ – 0940‬כל זאת יכול להבין ולהעריך‬
‫אותו אדם בלבד שהיה בעצמו עד ראייה לכל התלאות והפורעניות האלה‪.‬‬
‫מכאן אתה למד עד כמה יקרים היו הספרים האלה ליהודי הגטו ומה גדול היה‬
‫הקשר הנפשי שהם היו קשורים בהם‪.‬‬

‫‪- 245 -‬‬

‫החרמת הספרים גרמה ליהודי הגטו כאב גדול מאד‪ ,‬היא נטלה מהם את‬
‫הנחמה היחידה שעוד נשארה להם‪ ,‬הלא היא האפשרות להסיח את דעתם‬
‫לשעה קצרה‪ ,‬שקטה ופנויה מכל הזוועות שבחייהם הקודרים ולהכניס בהם‬
‫רוחניות כלשהי‪ .‬אבל אם כוונת הגרמנים הייתה למנוע לגמרי מיהודי הגטו‬
‫את האפשרות להשכיח מליבם את סבלותיהם בקריאה – הרי שלא עלה‬
‫הדבר בידיהם‪.‬‬
‫במסירות נפש שאין כמותה הציל הנוער‪ ,‬ובראש וראשונה‪ ,‬ספרים במספר‬
‫לא קטן מידיהם המזוהמות של הנאצים‪ .‬הם התקינו בסכנת נפש ממש‬
‫מחבואים להחזקת ספרים במקומות ממקומות שונים בגטו‪ ,‬ובחשאי השאילו‬
‫איש לרעהו את הספרים שניצלו‪.‬‬
‫כך ניצלו כל ספרי תורה שהועברו בזמנו במספר גדול למדי מכל בתי הכנסת‬
‫שבעיר אל הגטו‪ ,‬וגם הם חייבים היו להימסר לידי הגרמנים‪ .‬הדבר נעשה‬
‫בלילה אחד‪ ,‬תוך הסתכנות גדולה‪ ,‬על‪-‬ידי העגלונים שעבדו אצל‬
‫ה"אלטסטנראט"‪.‬‬
‫אנשי ה"איינזאץ‪-‬שטאב רוזנברג" נוכחו לדעת מיד‪ ,‬שאין בכוחותיהם למיין‬
‫למעלה מ‪ 011,111-‬ספרים שהוחרמו מיהודי הגטו ולכן החליטו להשתמש‬
‫למטרה זו ביהודים עצמם‪ .‬לפי דרישתם‪ ,‬המליץ ה"אלטסטנראט" לפניהם על‬
‫כ‪ 41-‬יהודים בעלי השכלה‪ .‬הם "בחנו" את היהודים האלה בצורה של שאלות‬
‫ותשובות‪ ,‬כדי להיווכח ב"אינטליגנטיות" שלהם ובאיזו מידה הם בקיאים בענייני‬
‫פוליטיקה‪ ,‬היסטוריה וכדומה‪ .‬הם בחרו ‪ 4‬איש מכל המועמדים והקימו מהם‬
‫פלוגת‪-‬עבודה מיוחדת למיון הספרים‪ .‬פלוגת‪-‬העבודה הזאת עבדה בניהולם‬
‫חודשים אחדים‪ .‬גורלם של הספרים המוחרמים היה כגורלם של ספרי היהודים‬
‫בגטאות אחרים – בחלקם נשלחו לפרנקפורט וייתרם נמסר לעיבוד בבית‪-‬‬
‫חרושת של נייר שהיה בפטראשון שעל‪-‬יד קובנה‪.‬‬
‫מי היה אלפרד רוזנברג?‬
‫אלפרד רוזנברג היה אחד האידיאולוגים של המשטר הנאצי ופושע מלחמה‬
‫בזמן מלחמת העולם השנייה‪ ,‬שהיה בין האחראים לשואה‪ .‬נידון למוות במשפטי‬
‫נירנברג בשל חלקו בפשעים נגד האנושות והשמדת עם‪.‬‬
‫‪- 246 -‬‬

‫רוזנברג הושפע מהאידיאולוגיה הימנית‪-‬קיצונית הרוסית‪ ,‬שהייתה רווחת גם‬
‫בקרב רבים מהגולים הרוסים בגרמניה‪ .‬אלה האמינו שהקומוניזם הוא המצאה‬
‫יהודית הבאה לשרת את האינטרסים היהודיים (יודו‪-‬קומוניזם)‪ .‬כלומר‪ ,‬היהודים‬
‫גרמו להפיכת אוקטובר ברוסיה‪" .‬הבונים החופשיים" הואשמו בגרימת מלחמת‬
‫העולם הראשונה‪ .‬רוזנברג האמין שהקפיטליזם והקומוניזם אינם דבר והיפוכו‪,‬‬
‫אלא שני אמצעים בהם משתמשת "היהדות העולמית" כדי להשתלט על העולם‪.‬‬
‫מימיו הראשונים בגרמניה עסק בהפצת המסמך האנטישמי "הפרוטוקולים של‬
‫זקני ציון"‪ .‬בתקופה זו כתב את ספריו הראשונים בתחום אידיאולוגיית הגזע‪:‬‬
‫"הציונות‪ ,‬אויבת העם"‪" ,‬אי מוסריות בתלמוד" ו"עקבות היהודים במרוצת‬
‫הדורות"‪.‬‬
‫בשנת ‪ 3393‬ייסד רוזנברג בהוראת היטלר את "הליגה לתרבות הגרמנית"‬
‫שמטרתה הייתה מלחמה ב"אמנות המנוונת"‪ .‬כאמנות מנוונת נחשבו בין‬
‫השאר אדריכלות הבאוהאוס‪ ,‬האקספרסיוניזם בציור ושיטת שנים‪-‬עשר‬
‫הטונים במוזיקה‪ .‬אלה זכו לתואר הגנאי "בולשביזם תרבותי" והוכפשו בידי‬
‫הליגה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 0934‬מינה אותו היטלר למפקח על ההכשרה והחינוך האידיאולוגי של‬
‫חברי המפלגה‪ .‬בשנת ‪ 0941‬מונה למנהל "בית הספר הגבוה" בו קיבלו פקידים‬
‫נאצים חינוך אידיאולוגי‪.‬‬
‫לאחר מבצע ברברוסה‪ ,‬שבו נכבשו שטחים נרחבים מברית המועצות בשנת‬
‫‪ ,0940‬מונה רוזנברג לשר ה"אוסט‪-‬מיניסטריום" האחראי על ניהול השטחים‬
‫הכבושים במזרח ‪ -‬נציבות הרייך אוסטלנד‪ .‬בתפקיד זה הוציא לפועל את כל‬
‫תוכניותיו הגזעניות‪ ,‬והיה בין האחראים לפשעי מלחמה רבים‪ ,‬לשעבוד‬
‫האוכלוסייה הסלאבית בשטחים אלו‪ ,‬לפעולות השמדת יהודים בשטחים שהיו‬
‫נתונים לפיקוחו‪ ,‬ולפשעים רבים ומגוונים נגד האנושות‪.‬‬
‫כ"שר לענייני המזרח" נמצא בהתנגשות סמכויות מתמדת עם היינריך הימלר‪.‬‬
‫כבעמדות כוח נוספות במשטר הנאצי‪ ,‬הכיבוש והשעבוד של עמי המזרח‪,‬‬

‫‪- 247 -‬‬

‫והשמדת העם היהודי‪ ,‬היו נתונים לסמכותם של גורמים רבים‪ ,‬וכל אחד רצה‬
‫עוד נתח ב"עוגה"‪.‬‬
‫בשנת ‪ 3313‬הקים רוזנברג בפרנקפורט את "המכון לחקר בעיית היהודים"‪,‬‬
‫שמטרתו המוצהרת הייתה גירוש כל היהודים משטחי גרמניה הגדולה‪.‬‬
‫במסגרת מכון זה הוקם מטה "מבצע רוזנברג"‪ .‬בין השנים ‪3300 – 3301‬‬
‫עסק מטה זה במבצעים נרחבים של שוד רכוש יהודי מכל רחבי שטחי‬
‫הכיבוש הגרמני‪ ,‬בייחוד במערב אירופה‪ ,‬כולל ריהוט‪ ,‬תכשיטים‪ ,‬דברי‬
‫אומנות‪ ,‬חפצי יודאיקה‪ ,‬ספרים נדירים ועוד‪.‬‬
‫רוזנברג נתפס בידי בעלות הברית לאחר סיום המלחמה‪ ,‬ובמשפטי נירנברג‬
‫הואשם בקשר לקשירת פשעים כנגד השלום‪ ,‬תכנון‪ ,‬ייזום וניהול מלחמה‬
‫תוקפנית‪ ,‬פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות‪ .‬הוא נדון למוות והוצא להורג‬
‫ב‪ 03-‬באוקטובר ‪.0943‬‬

‫מקומו של אוצר הספרים היהודי בעולמם הרוחני‬
‫של יהודי קובנה והשמדתם בשואה‬
‫ב‪.‬שולגאסר מספר‪,‬‬
‫כיצד הושמדו ונשרפו הספרים בקובנה [‪:]91‬‬
‫ב‪ 44-‬ביוני ‪ 0940‬הפרו הגרמנים לפתע את הברית עם רוסיה והתנפלו עליה‪.‬‬
‫תוך ימים ספורים כבשו חלק ניכר משטחה‪ ,‬יחד עם כל מדינת פולין והארצות‬
‫הבלטיות‪ .‬מהיום הראשון לפלישתם של הגרמנים החלו שחיטות אכזריות‬
‫בעזרת מרצחים מקומיים‪ ,‬בכל הארצות האלו פרצו פרעות‪ ,‬רצח ושוד‪.‬‬
‫בקובנה וסביבותיה הבהילו ‪ 3,111‬יהודים ופקדו עליהם להשתטח על פני ככר‬
‫העיר הגדולה‪ .‬תוך ‪ 44‬שעות כל ‪ 3,111‬היהודים הושמדו ללא שריד‪ .‬מבין‬
‫‪ 11,111‬יהודי קובנה נכנסו לגטו רק ‪.31,111‬‬
‫סלובודקה שהיה פרבר של העיר קובנה נועד לשמש "גטו" עבור כל היהודים‬
‫שנותרו חיים בקובנה וסביבותיה‪ .‬יום אחד נצטוו כולם לעבור לסלובודקה‪.‬‬
‫‪- 248 -‬‬

‫סלובודקה שהתפרסמה בעולם היהודי בישיבותיה‪ ,‬בבתי מדרשיה ותלמידי‬
‫חכמיה – הפכה בין לילה לגיהינום ובגורלה נפל לחזות בהשמדת יהודייה‪.‬‬
‫הישיבות ובתי הכנסת הפכו לאורוות סוסים‪ ,‬ספרים וספרי תורה התגוללו‬
‫בביבי שופכין‪ .‬בחורי ישיבה שחירפו נפשם על קידוש השם וזינקו להרים‬
‫ספר תורה נורו בו במקום‪.‬‬
‫בימים הראשונים‪ ,‬לאחר שכל היהודים נכלאו בגטו‪ ,‬נבחרו ‪ 111‬ממיטב בחורי‬
‫ישראל‪ ,‬בחורי חמד ובעלי השכלה‪ ,‬באמתלה שהם נשלחים לעבודה מיוחדת‪,‬‬
‫עקבותיהם נעלמו לעד‪.‬‬
‫את בית החולים בסלובודקה הציתו ושרפו אותו – עם כל החולים‪ ,‬הרופאים‬
‫והאחיות שבו – כולם נספו בלהבות‪.‬‬
‫מדי יום ביומו ניתכו על ראשי היהודים גזירות קשות וכולן עלו באכזריותן על‬
‫קודמיהן‪.‬‬
‫ב‪ 45-‬לאוקטובר אספו את כל היהודים בכיכר ענקית‪ ,‬הבדילו מהם ‪01,111‬‬
‫גברים‪ ,‬נשים וטף‪ .‬כולם נרצחו ביריות במצודה התשיעית [הפורט התשיעי היה‬
‫האתר שבו נרצחו יהודי קובנה]‪.‬‬
‫בו ביום צמצמו את שטח "הגטו"‪ .‬היהודים‪ ,‬מיואשים ורצוצים‪ ,‬שעוד לא הספיקו‬
‫להתאושש מהצרות והתלאות‪ ,‬שהיו מנת חלקם‪ ,‬נאלצו לגור בצפיפות איומה‪,‬‬
‫‪ 3-4‬משפחות בחדר קטן‪ .‬ומיד החלו חיפושי בית‪ .‬הגרמנים חמסו את מלאי‬
‫המזון‪ ,‬הזעום בלאו הכי‪ ,‬שהצליחו היהודים לאגור‪ ,‬בזזו בגדים ותכשיטים‪ ,‬מכל‬
‫הבא לידיהם הטמאות‪.‬‬
‫כעבור כמה ימים ניתן צו למסור לידי הגרמנים חפצי זהב‪ ,‬כסף‪ ,‬יהלומים וגם‬
‫פרוות‪ .‬בצו נאמר‪ ,‬שבמקרה שיתגלה אצל מישהו אחד מהחפצים הנזכרים –‬
‫יוצא מיד להורג ‪ 11‬יהודים‪" .‬מועצת הזקנים" שנתמנתה על‪-‬ידי הגרמנים לנהל‬
‫את עניני ה"גטו" קיבלה פקודה לאסוף את כל חפצי הערך האלה‪.‬‬

‫‪- 249 -‬‬

‫באותו בוקר נפתחו בקומת הקרקע של "מועצת הזקנים" ‪ 4‬חלונות‪ .‬על‪-‬יד כל‬
‫חלון העמידו ארגז גדול לצבירת חפצי הערך‪ .‬ארבעה צעירים יהודים נתמנו‬
‫לקבל מידי היהודים את החפצים שימסרו להם ולהשליכם לתוך ארגזים‪.‬‬
‫החלו להביא עדיים ופרוות‪ .‬המאספים זרקו את הכל לתוך הארגזים ואף אחד‬
‫מהם לא העלים דבר‪ ,‬כדי לא לסכן את חייהם של ‪ 11‬יהודים‪ .‬הם מסרו את הכל‬
‫– שעונים‪ ,‬עגילים‪ ,‬צמידים‪ ,‬טבעות משובצות יהלומים‪ ,‬דולרים‪ ,‬מטבעות של‬
‫זהב‪ ,‬פמוטי כסף‪ ,‬קופסאות של טבק המשובצות אבני חן‪ ,‬שעברו בירושה מדור‪-‬‬
‫לדור‪ ,‬סכומי כסף‪ ,‬מכשירי חשמל ואפילו עטים נובעים של זהב‪ .‬תוך יום אחד‬
‫נתמלאו הארגזים הענקיים ובאמצע החדר נערם תל של פרוות‪.‬‬
‫את כל השלל הזה העבירו הגרמנים באותו ערב לרשותם‪ .‬למרבה הסבל היה‬
‫חורף ‪ 0944-0940‬קשה במיוחד‪ .‬הזקנים שב"גטו" אמרו שאינם זוכרים חורף‬
‫קשה כזה בליטא‪ .‬החורף האיום עמד בתוקפו שבועות רצופים ללא הפוגה‬
‫והפרוות והבגדים החמים היו בידי הגרמנים‪ .‬בייחוד היה מורגש מחסור בנעליים‬
‫בשביל העובדים בביצות סלובודקה ובעבודות פרך בשדה התעופה‪ ,‬מקום‬
‫שעבדו בו משעה ‪ 4‬בבוקר עד ‪ 01‬בלילה‪ 3 ,‬ימים רצופים בשבוע‪.‬‬
‫נעליים חדשות בכלל לא היו בנמצא‪ .‬עצים להסקת החדרים הקטנים לא היו‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬לפעמים היו משיגים בול עץ רענן ולח אבל הוא היה כל כך רטוב שאפשר‬
‫היה להפיק ממנו רק עשן‪ .‬כזה היה מצב היהודים בחורף זה‪ :‬רעבים היו‪,‬‬
‫רועדים מקור ומיואשים‪ .‬לפתע באה גזירה חדשה‪ :‬מוכרחים לאסוף את כל‬
‫הספרים ולמסרם לגרמנים‪.‬‬
‫אותם היהודים הנרדפים על צוואר שבלב רצוץ ושבור הקריבו את התכשיטים‬
‫והפרוות החליטו בלי אומר ודברים‪ ,‬כל אחד לחוד וכולם ביחד – היה לא תהייה‪.‬‬
‫נבלה כזו לא נעשה ויהי מה! לא נמסור את הספרים הקדושים לידם‬
‫הטמאות של הנאצים‪ .‬הספרים שלנו לא יפלו לידי המרצחים‪.‬‬

‫‪- 251 -‬‬

‫גטו קובנה היה מלא וגדוש ספרים‪ .‬כל כמה שהיה צק המקום‪ ,‬תמיד נמצאה‬
‫פינה קטנה בשביל הספרים‪.‬‬
‫יהודי קובנה שמרו עליהם בהקפדה והוקרה‪ .‬הספרים היו התענוג היחיד‬
‫שנשאר ליהודים‪ ,‬השקועים בעבודת כפיה מפרכת‪ ,‬בחינת "זאת נחמתי‬
‫בעניי"‪ .‬קריאה ועיון בספרים השכיחו מליבם‪ ,‬לפחות לרגע קט את הצרות‬
‫והתלאות‪ ,‬שבהן היו נתונים‪.‬‬
‫עלי לציין‪ ,‬שהייתה זו תופעה בלתי נדירה לראות קבוצת יהודים הסוללים את‬
‫שדה התעופה או חוטבים עצים‪ ,‬משוחחים על ספרות‪ ,‬מוסיקה‪ ,‬אומנות וכדומה‪,‬‬
‫כשהם שקועים עד הברכיים בשלג או בבוץ‪ ,‬למרות שידיהם היו קפואות ובשעה‬
‫שהיו מוכנים לתת את כל היקר שלהם בעד ספל מים חמים‪ .‬לא למסור את‬
‫הספרים – היה דבר מוחלט‪ .‬אבל בזה לא סגי‪ ,‬השאלה הייתה היכן‬
‫להטמינם? לקבור את הספרים באדמה לא בא בחשבון מטעם פשוט‪ .‬האדמה‬
‫הייתה כגוש קרח וקשה כפלדה ואפילו במוטות ברזל אי‪-‬אפשר להבקיע אותה‪.‬‬
‫קבר היו חופרים ‪ 3‬ימים רצופים‪ .‬נשאר רק מוצא אחד‪ :‬לבער את הספרים‬
‫ובשום אופן לא למסור אותם לתליינים‪ .‬אבל איך אפשר להשלים עם הרעיון‬
‫לשרוף ספרים ובייחוד ספרי קודש‪ ,‬במו ידינו? איך יכול יהודי שומר מסורת‬
‫להעלות על הדעת דבר כזה? הלב מתקומם נגד חילול הקודש‪.‬‬
‫באותו לילה היה חם ב"גטו" – חם מאד‪ .‬יהודים רכונים על תנורי הברזל‬
‫הקטנים שלהם ובמקום להוציא את הספרים לגרמנים הארורים שהם יעשו בהם‬
‫"אוט‪-‬דה‪-‬פה"‪ ,‬העדיפו יהודי קובנה לבער אותם במו ידיהם ולחלוק להם את‬
‫הכבוד האחרון‪.‬‬
‫כל אותו לילה ישבנו יחד‪ ,‬אני ורעייתי [בוגרת האוניברסיטה גיסן שבגרמניה] ע"י‬
‫תנור הברזל‪ .‬החדר היה מואר אך ורק בשלהבת הספרים הבוערים ויחד עם‬
‫הספרים בערו זיכרונותינו‪ ,‬חלק מחיינו‪ ,‬הנשמה היתרה שלנו!‬
‫הש"ס של סבא ואבא ז"ל‪ ,‬ה"עין יעקב" עם המפרשים היו בוערים בלהב כהה‪.‬‬
‫הדפים מתפתלים ומתכווצים ברעש עמום‪ .‬כאילו היו מפיקים מה שכתוב‬
‫עליהם‪ .‬כאילו היו דובבים‪" :‬לשווא עמלכם וטרחכם – לא תצליחו לכלותינו!‬
‫רבים כבר ניסו זאת והעלו חרס בידם‪ ,‬אנחנו נשאר לעולמי עד"‪.‬‬
‫‪- 250 -‬‬

‫האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית‪ ,‬שי של אבא לבר מצווה שלי‪ ,‬בערה‬
‫והעלתה להבה כחולה‪ ,‬בשקט בלי המולה ורעש‪.‬‬
‫לבסוף הגיע התור של הספרים בעברית וביידיש‪ ,‬אוסף של ‪ 31‬שנה‪ ,‬הוצאות‬
‫מהוצאות שונות מכל קצווי תבל – בשלהבת אדומה כדם‪ .‬הנה מילון הכיס‬
‫והתנ"ך הקטן‪ ,‬ספרי הוצאת "תושיה" בווארשה [על נייר דקיק – מתנה מסבא‬
‫ע"ה]‪ ,‬הנה ביאליק‪ ,‬טשרניחובסקי‪ ,‬פרישמן‪ ,‬מאפו‪ ,‬סמולנסקין‪ ,‬קלמן שולמן‪,‬‬
‫שניאור‪ .‬דור דור ודורשיו לוויס‪ ,‬מנדלי מוכר ספרים‪ ,‬שלום עליכם‪ ,‬ספר האגדה‬
‫של ביאליק ורביצקי ועוד‪ .‬אפילו לא נפקד מקומו של "ראשית דעת"‪ ,‬בספר‬
‫שבעזרתו התחלתי ללמוד עברית‪ .‬הכל היה למאכולת אש‪ .‬בעיניים מלאות‬
‫דמעה אנו נפרדים מכל היקר לנו שנשאר לפליטה‪ .‬בלבבות שבורים אנו‬
‫מתנחמים בזה‪ ,‬שלא בגדנו בספרינו ולא מסרנו אותם לידי הטמאים‪.‬‬
‫הספרים האחרונים בערו בחופזה‪ ,‬כאילו חשו להפטר מהפורענות שבאה‬
‫עליהם ומוכי תדהמה שאלו‪ :‬מה‪ ,‬שוב אנו נידונים לשריפה? ומתי? במאה‬
‫העשרים ה"נאורה"? וראו זה פלא‪ :‬הספרים בוערים‪ ,‬הנייר התאדם‪ ,‬האש‬
‫מבליחה בכל צבעי הקשת‪ ,‬אדום‪-‬כהה‪ ,‬ורוד‪ ,‬חום ושחור‪ ,‬אפילו האותיות אינן‬
‫אכולות‪ ,‬אפשר לקרוא כל מילה ומילה באש המתלקחת בבהירות מפליאה‪.‬‬
‫כך שרפו יהודי קובנה את ספריהם‪ .‬ביגון ובעצב רב עקבנו אחרי התבערה‪.‬‬
‫כזה היה גורל עמנו המעונה‪ .‬שונאינו יכולים לשבור את הגוף‪ ,‬אבל לא את‬
‫רוחנו! המידות התרומיות‪ ,‬המוסר הנעלה‪ ,‬מעשי צדקה וחסד לזולת – הסגולות‬
‫האלו הטבועות בדמנו הן ערובה לעתידנו! נזכרנו בשברי החוזה הגדול‪:‬‬
‫"והפכתי אבלם לששון וניחמתים ושמחתים מיגונם" [ירמיהו‪ ,‬לא‪ ,‬יב]‪.‬‬
‫עשבנו את התנור עם האש הלוחשת‪ ,‬סיימנו את מלאכת הקודש וחלקנו את‬
‫הכבוד האחרון ל"שמות" הקדושים‪.‬‬
‫אותו לילה‪ ,‬ליל שימורים היה בגטו‪ ,‬וגם חם‪ ,‬חם מאד‪ .‬ובאותו מעמד נשבענו‬
‫חגיגית לעשות נקמה במרצחים בעד כל מה שעוללו לנו‪.‬‬

‫‪- 252 -‬‬

‫הצלת ספרי תורה וספרי קודש בקובנה‬
‫הרב אשרי אפרים‪ ,‬מהרבנים החשובים בקובנה‪ ,‬מתאר בספרו‪" :‬יומן ליטע"‪,‬‬
‫כיצד יהודי הגטו מסרו נפשם למען הצלת ספרי תורה וספרי קודש‪ ,‬וכך הוא‬
‫כותב [א‪:]91‬‬

‫אחרי שהנאצים שפכו חמתם על יהודי הגטו האומללים ברציחות אכזריות‪ ,‬באה‬
‫גזירה חדשה למגר את רוחם על‪-‬ידי החרמת הספר העברי‪ .‬פקודה זו הוצאה‬
‫ב‪ 5-‬לפברואר ‪ .0944‬אכן המאבק הזה לקיום הרוחני החל עוד ב‪ 01-‬לאוגוסט‬
‫‪ ,0940‬כאשר גזרו הגרמנים על גירוש יהודי קובנה לגטו‪.‬‬
‫ביוזמת הרה"ג ר' אברהם דב שפירא זצ"ל וכותב טורים האלה‪ ,‬הוחל מיד‬
‫במבצע של העברת ספרי תורה וספרי קודש אחרים‪ ,‬תשמישי קדושה ואף‬
‫ספרים חילונים מן העיר לגטו‪.‬‬
‫ראשית כל‪ ,‬התרכזנו בהצלת ספרייתו של הגאון ר' יצחק אלחנן זצ"ל‪,‬‬
‫שנפרסמה כאחת הספריות המעולות ביותר בעולם‪ ,‬שכללה גם את הש"ס שלו‬
‫עם הגהותיו וכתבי ידו על כל דף‪ ,‬שאין ערוך לחשיבותן‪ ,‬וכן ספרי ראשונים יקרי‬
‫מציאות‪ .‬התאמצנו להציל גם את כל הספרים מבתי המדרשות והעברנום לגטו‪.‬‬
‫מדי יום ביומו יצאו מקובנה לסלבודקא עגלות מלאות ספרי תורה וספרים‬
‫שונים‪ .‬כך הצלחנו להעביר בסתר את החלק החשוב והיקר שבספרים לגטו‪ ,‬כי‬
‫האמנו בתמימותנו‪ ,‬ששם נוכל לעבור את התקופה הנוראה‪.‬‬
‫פעם ביקר בגטו נציגו של המנהיג הנאצי אלפרד רוזנברג‪ ,‬יחד עם ראשי הגטו‬
‫ואנשי ה"יודנראט"‪ .‬הרוצח הנאצי רצה כנראה להראות כ"תרבותי"‪ ,‬ופקד עלי‬
‫להראות לו את הספר העתיק ביותר בספרייה‪ .‬הראיתי לו את הקונקורדנציה של‬
‫יוהאן שטרוים שנדפסה לפני כארבע מאות שנה ועוד ספרים עתיקים אחרים‪.‬‬
‫לבי ניבא לי כי גזירה מתרגשת ובאה עלינו‪ ,‬כי בעקבות כל ביקור של נאצים‬
‫באה גזירה חדשה‪.‬‬
‫‪- 253 -‬‬

‫אך יצא ממחסן הספרים‪ ,‬כינסו הרוצחים את נציגי היהודים ופקדו עליהם לסגור‬
‫ולהחתים את מחסן הספרים‪ ,‬כדי לשמור על החיבורים יקרי הערך‪ ,‬למנות‬
‫ולרשום בדיוק את מספר הספרים‪.‬‬
‫משטרת הגטו נצטוותה לשים עין על הספרים‪ ,‬בל ייעדר אף ספר‪ .‬אז נתגלתה‬
‫מסירות נפש גדולה לשם הצלת הספרים‪ ,‬יהודים מכל השכבות והמעמדות‪,‬‬
‫פועלים‪ ,‬רצענים‪ ,‬חייטים ונפחים התעלו לשיא מדרגת הקדושה במלחמתם‬
‫למען הספר היהודי‪.‬‬
‫הייתי קשור למלחמה הזאת למען הספר בגטו קובנה‪ ,‬ולפיכך נחרת בזיכרוני‬
‫לנצח מאבק זה לאות הקדושה שלנו‪ .‬יהודים מרודים‪ ,‬חשוכים ורעבים‪ ,‬שלא‬
‫הייתה להם פת לחם לילדיהם‪ ,‬עשו את הספר הדתי והחילוני לאחיזתם‬
‫האחרונה‪ .‬הספר הדתי משך ליבם יותר מאשר החילוני‪ .‬הם ראו בספרי‬
‫הקודש‪ ,‬ביריעות ספרי התורה‪ ,‬תוכן שכדאי לשמור עליו‪ ,‬ונאבקו בשארית‬
‫כוחם‪ ,‬לבל ייפסק לימוד התורה‪ .‬הכל הניחו לקחת מהם מלבד הספר‪.‬‬
‫במלחמה למען הספר התעלה אף החלש ביותר לגבורה מופלאה‪.‬‬
‫למען הצלת הספר אחזו בתחבולות מפתיעות‪ .‬בעלילה זו הייתה ללא ספק‬
‫מסירות נפשם של ילדי ישראל למען הספר‪.‬‬
‫כאשר ניתנה הפקודה למסור את כל הספרים היהודיים לשלטון הנאצי במשך‬
‫שלושה שבועות‪ ,‬וכל אשר יימצא ספר ברשותו ייענש‪ ,‬הבינו היהודים כי הגיעה‬
‫שעת המלחמה לספר היהודי וקיבלו על עצמם לעשות למען הצלת הספרים‬
‫החשובים‪.‬‬
‫זקנים ונערים חפרו בורות והטמינו שם ספרי תורה‪ ,‬ספרי שאלות ותשובות‪.‬‬
‫אחרים גנזו ספרים עבריים בבתיהם למרות הסכנה הכרוכה בכך‪ .‬זוכרני כי‬
‫ברצ'יק בריק‪ ,‬המכונה הזגג‪ ,‬מסר את נפשו למען הצלת ספרי קודש והסתרתם‪.‬‬
‫ואני‪ ,‬אחרי שסיימתי את שעורי הקבוע בחברת "תפארת בחורים" באותו יום‪,‬‬
‫שאלתי את הילדים הקטנים והגדולים‪" :‬מאין ניקח חומשים וגמרות ללימודנו?"‬
‫אז קמו כל בני הנוער כאיש אחד וקראו‪" :‬אל דאגה‪ ,‬רבי‪ ,‬כל אחד מאתנו יטמין‬
‫חומש וגמרא ונמשיך בלימוד"‪ .‬בשומעי זאת נתמלאו עיני דמעות והזכרתי להם‬
‫‪- 254 -‬‬

‫את הסכנה הכרוכה בהטמנת ספר‪ .‬על זה השיבוני‪" :‬רבי‪ ,‬אין דבר! אם יירו בנו‬
‫יחד עם הגמרות‪ ,‬ניהרג לפחות על קדוש השם!"‪.‬‬

‫יהודים בפינת רחוב דבארו בגטו קובנה‪ .‬ליטא‪]1[ 3303-3301 ,‬‬

‫רבה האחרון של קובנה‪ ,‬הרב אברהם דוב כהנא שפירא זצ"ל‬

‫‪- 255 -‬‬

‫בגטו לבוב‬
‫כהנא דוד בספרו‪" :‬יומן גטו לבוב" כותב [‪:]53‬‬
‫עוד תפקיד חשוב אחד היה מוטל על המחלקה‪-‬לדת‪ .‬עמדה לרשותה "קבוצת‪-‬‬
‫אוספים"‪ ,‬שהיו מתהלכים בבתי‪-‬המדרש שנותרו בעיר ואוספים ספרי תורה‪,‬‬
‫כלי קודש ותשמישי קדושה למיניהם‪ ,‬נברשות‪ ,‬מנורות וספרים שעדיין לא‬
‫שדדו אותם האוכלוסים ה"אריים"‪ .‬כל אלה אוחסנו במרתפים המרווחים‬
‫והחמים שברחוב ברנשטיין ‪ .04‬היה שם מוזיאון מיוחד במינו‪ ,‬שבו מעורבבים‬
‫ספרי‪-‬קודש נדירים ויקרים עם דוגמות נהדרות של האומנות השימושית לצרכי‬
‫בתי כנסיות‪ .‬נמצאו שם מוצגים רבים מכל מה שאספו יהודי לבוב בשקידה‬
‫וביראה ב‪ 311-‬השנים של תולדותיהם‪.‬‬
‫למרבה הצער‪ ,‬לא נותר זכר לכל הדברים היפים האלה‪ .‬כעבור ‪ 8‬חודשים‬
‫מסרה הגסטאפו את כל המחסן לידי המוסד לחומרי גלם‪ ,‬ושם התגוללו חפצי‬
‫האומנות הנדיר ים והספרים היקרים בערמות סמרטוטים ונייר‪ .‬ראיתי ליד שער‬
‫המוסד הזה שברחוב ז'רודלאנה צרור יריעות קלף של ספרי תורה‪ ,‬שהיו‬
‫פועלים יהודים טוענים על משאית‪ .‬ככתוב‪" ,‬גווילין נשרפים ואותיות פורחות‬
‫באוויר"‪.‬‬
‫*******‬

‫גטו לבוב‪ ,‬אביב ‪ .3309‬נשים יהודיות עומדות ליד גדר התיל‪.‬‬

‫[‪]1‬‬

‫‪- 256 -‬‬

‫שוד ספריית הגטו‪ ,‬ספריית סטראשון וארכיון יוו"א‬
‫בוילנה‬
‫ספריית סטראשון‬
‫סטראשּון שבוילנה‪ ,‬הייתה ידועה בכל רחבי העולם היהודי‪ .‬נוסדה‬
‫ָ‬
‫ספריית‬
‫מאוסף הספרים הענק של ר' מתתיהו סטראשון‪ ,‬חוקר ומשכיל עברי שהיה‬
‫ביבליוגרף‪ ,‬אספן כפייתי‪ ,‬שהקדיש לספרייתו את מיטב כספו וכוחותיו‪ .‬הוא‬
‫הצליח לרכוש עבור ספרייתו עותקים נדירים של ספרים תורניים מימי ראשית‬
‫הדפוס‪ ,‬ובהם "מבחר הפנינים" של ר' שלמה אבן‪-‬גבירול‪ ,‬אחד הספרים‬
‫העבריים הראשונים שנדפסו עם המצאת הדפוס‪ .‬ר' מתתיהו סטראשון‪ ,‬שנפטר‬
‫בשנת ‪ ,0551‬הוריש את ספרייתו‪ ,‬ובה ‪ 1,339‬כרכים (מספר עצום לגבי אמצע‬
‫המאה התשע עשרה)‪ ,‬לקהילת וילנה‪ .‬בשנת ‪ 0559‬יצא בברלין לאור הספר‬
‫"ליקוטי שושנים"‪ ,‬שהוא קטלוג המפרט את כל הספרים שבאוסף‪ .‬בשנת‬
‫‪ 0594‬נפתחה הספרייה לציבור‪ ,‬בבית שבו התגורר מתתיהו סטראשון על ידי‬
‫המשכיל הלל נח מגיד שטיינשניידר‪.‬‬
‫בשנת ‪ 0910‬עברה למבנה חדש בחצר בית הכנסת הגדול של וילנה‪ .‬בשנת‬
‫‪ 0914‬היא נפתחה לקהל‪ ,‬והייתה מהספריות הציבוריות היהודיות הגדולות‬
‫והחשובות בעולם‪.‬‬
‫מנהל הספרייה היה שמואל סטראשון‪ ,‬ולאחריו יצחק סטראשון‪ .‬הספרן הראשי‬
‫היה חייקל לוינסקי‪ ,‬שנשא במשרה זו עד לחיסול הספרייה בידי הנאצים‪.‬‬
‫אחד מאוצרותיה של "ספריית סטראשון" היה "ספר המבקרים" הייחודי שלה‪,‬‬
‫שבו רשמו את רשמיהם גדולי הספרות היהודית והעברית‪ ,‬ובהם ח"נ ביאליק‪,‬‬
‫שלום עליכם‪ ,‬דוד ברגלסון‪ ,‬תיאודור הרצל‪ ,‬ברל כצנלסון‪ ,‬מארק שאגאל‪ ,‬ורבים‬
‫אחרים‪ .‬בשנות השלושים היו בספרייה כ‪ 11,111-‬כרכים‪.‬‬
‫*******‬

‫‪- 257 -‬‬

‫ארכיון יוו"א‬
‫ייוו"אָ‬

‫(מבוטא‪" :‬ייִׁווֹ"; ראשי תיבות ביידיש‪ :‬ייִׁדישער װיסנשאַ ֿפטלעכער‬

‫אינסטיטוט‪" ,‬המכון המדעי היהודי"; באנגלית‪ ,)YIVO :‬או בשמו כיום‪ :‬המכון‬
‫למחקר יהודי (באנגלית‪ ,)Institute for Jewish Research :‬נוסד ב‪3391-‬‬
‫בווילנה‪.‬‬
‫ייוו"א הוא המקור לאורתוגרפיה‪ ,‬למילונאות ולתקינות בשפת יידיש‪ ,‬וכן‬
‫למחקרים בתחומים אחרים הקשורים ליידיש‪ .‬ניתן לראות בו את המקבילה‬
‫היידית לאקדמיה ללשון העברית‪ ,‬דהיינו‪" :‬המוסד העליון למדע הלשון היידית"‬
‫או גוף הפיקוח על שפת יידיש‪ .‬על אף שהמכון שינה את שמו‪ ,‬הוא מוסיף להיות‬
‫מוכר בשם "ייִׁוואָ " (‪ ,)YIVO‬שאינו אלא ראשי התיבות של השם המקורי‪.‬‬

‫עד מלחמת העולם השנייה נאספו בספריית מכון ייוו"א בוילנה יותר‬
‫מ‪ 011,111-‬ספרים‪ ,‬גיליונות של כתבי עת ומסמכים רבים‪ .‬חלק מהחומר אבד‬
‫בתקופת השואה‪ .‬חלק העבירו הגרמנים הכובשים לגרמניה ואחרי המלחמה‬
‫הוא הועבר לסניף המכון בניו יורק‪ ,‬שמשנת ‪ 0941‬הפך למרכז ייוו"א‪.‬‬

‫*******‬
‫בחודש יוני ‪ 3303‬נכבשה וילנה על‪-‬ידי הגרמנים‪ .‬לאחר הכיבוש הגיעו לעיר‬
‫נציגי "המכון לחקר בעיית היהודים"‪ .‬הם איתרו יהודים שהיו בקיאים באוצר‬
‫הספרים של ספריית סטראשון וארכיון יוו"א כדי שיסייעו להם למיין את‬
‫הספרים הראויים לשדידה כגון‪ ,‬כתבי יד נדירים‪ ,‬ספרים עתיקים ועוד עבור‬
‫המכון הנ"ל‪.‬‬
‫הגרמנים למדו מרשימותיו של נח פרילוצקי על העושר הספרותי‪ ,‬ההיסטורי‬
‫ודברי האומנות הטמונים במוסדות הנ"ל‪.‬‬
‫מי היה נח פרילוצקי ? ‪ -‬עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט נח פרילוצקי‬
‫מורשה לליטא שהייתה עדיין מדינה עצמאית התמנה לראש הקתדרה הראשון‬
‫ללשון יידיש ותרבותה באוניברסיטת וילנה‪ .‬ב‪ 0940-‬החליף את מקס ויינרייך‬
‫שנמלט לארצות הברית כמנהל ייוו"א בוילנה‪.‬‬
‫‪- 258 -‬‬

‫פרילוצקי נאסר על ידי הגסטאפו זמן קצר אחרי כיבוש העיר ואולץ על ידם‬
‫לכתוב רשימה של אינקונבולים שהיו בספריית סטראשון‪ .‬הוא נרצח על ידי‬
‫הגרמנים ב‪ 05 -‬באוגוסט ‪.0940‬‬
‫מה היו האינקונבולים?‬
‫אינקונבולה (מלטינית ‪ incunabulum‬דפוס ערש‪ ,‬או דפוס עריסה) הוא‬
‫כינוי כללי לספרי הדפוס הראשונים‪ ,‬שנדפסו משנת ‪ 3001‬ועד שנת ‪.3111‬‬
‫אינקונבולים עבריים (הספרים העבריים) הראשונים‪ ,‬פירוש רש"י לתורה‪,‬‬
‫נדפסו באיטליה‪ ,‬והיו בין ראשוני ספרי הדפוס בעולם‪ .‬הספר העברי הראשון‬
‫המתוארך‪ ,‬פירוש רש"י שנדפס בעיר רג'ו די קלבריה‪ ,‬בשנת רל"ה (‪.)0431‬‬
‫ספרי אינקונבולה עבריים אחרים הם "ארבעה טורים"‪ ,‬פירוש רלב"ג לתורה‪,‬‬
‫ספר "בחינת עולם" לידעיה הפניני‪ ,‬ספר "נופת צופים" ליהודה וספר אלדד הדני‬
‫שהודפסו בדפוס אברהם כונת במנטובה‪ ,‬תהלים‪ ,‬חמש מגילות ועוד‪ .‬מסכת‬
‫ברכות מהתלמוד הבבלי הייתה ראשונה מהמסכתות התלמוד שנדפסו‪.‬‬
‫גם ספרי חול עבריים נדפסו בתקופה זו באיטליה‪ ,‬ואף הם נחשבים אינקונבלים‪.‬‬
‫"ספר המחברות" של עמנואל הרומי‪ ,‬הידוע כ"מחברות עמנואל"‪ ,‬נדפס‬
‫לראשונה בשנת ‪.0494‬‬
‫ספרי הערש הראשונים בארץ ישראל נדפסו בצפת‪ ,‬בדפוס של ר' אליעזר בן‬
‫יצחק אשכנזי מפראג‪ .‬נדפסו כנראה ששה ספרים עד שנת ‪ .0111‬דפוסו‬
‫המפורסם של רבי ישראל בק‪ ,‬בצפת ובהר מירון‪ ,‬נוסד הרבה יותר מאוחר‪,‬‬
‫באמצע המאה השמונה עשרה‪ ,‬כ‪ 411-‬שנים לאחר דפוסי העריסה העבריים‬
‫הראשונים‪.‬‬
‫ספרי האינקונבולה הם נדירים מאוד ומשום כך יקרים מאד‪ .‬הם נחשבים‬
‫פריטים יוקרתיים באוספי ספרים‪ ,‬הן באוספים פרטיים והן באוספים ציבוריים‪.‬‬
‫אספנים וציידי ספרים עתיקים מוכנים לשלם הון תועפות עבור ספרי‬
‫האינקונבולה‪ ,‬וספרי הערש העבריים בכללם‪.‬‬
‫*******‬

‫‪- 259 -‬‬

‫נציגו של רוזנברג בוילנה היה ד"ר יוהאנס פול שהיה אחראי לשוד הגדול‬
‫מספריית סטראשון‪ ,‬ממכון ייוו"א ומספריית הגטו‪.‬‬
‫ד"ר יוהאנס פול דרש מהיודנראט לספק לו למעלה מעשרה יהודים שהיו בקיאים‬
‫באוצר הספרים היהודי שבווילנה‪ .‬הוא מינה את הרמן קרוק וזליג קלמנוביץ‬
‫שיעמדו בראש הצוות שיסייע לו במיון הפריטים‪.‬‬
‫העיתונאי ז‪ .‬נוח [זבולוני נח] סופר עיתון "חרות" בירושלים‪ ,‬פירסם בתאריך‬
‫‪ 43.04.0931‬ידיעה חשובה החושפת את עברו של ד"ר פול פול [א‪:]83‬‬

‫הנאצי ד"ר פול ‪ -‬למד באוניברסיטה העברית בירושלים‬
‫הנאצי ד"ר פול‪ ,‬מי שהיה אחראי להשמדת וגזילת אוצרותיה הרוחניים של‬
‫יהדות וילנה ע"י הגרמנים ‪ -‬היה תלמיד האוניברסיטה העברית בירושלים‪ .‬עם‬
‫העברת חלק מספריית שטראשון שניצלה מניו‪-‬יורק לירושלים ע"י ד"ר צבי‬
‫הרכבי (טקס פתיחת התערוכה של אוסף שרידי ספריה זו יתקיים במוצאי שבת‬
‫בספריה התורנית שעל יד היכל שלמה) נודע‪ ,‬כי הנאצי ד"ר פול‪ ,‬המומחה‬
‫לענייני יהדות‪ ,‬בא בשנת ‪ 0940‬לוילנה והיה באופן ישיר אחראי לשוד ולגזל‬
‫שנעשה על ידי הגרמנים באוצרות היהדות בעיר ובפרט בספרית שטראשון‬
‫המפורסמת‪ ,‬שהכילה בין השאר כתבי יד עתיקים ויקרי ערך וכן דברי אמנות‬
‫שונים‪.‬‬
‫מסתבר‪ ,‬שה"שטרימר" הנאצי‪ ,‬הידוע לשמצה‪ ,‬פירסם תחת הכותרת "כוכב‬
‫חדש דרך בשמי חקר היהדות"‪ ,‬רשימה בשנת ‪ ,0940‬שבו הרים על נס את‬
‫בקיאותו "היהודים" של ד"ר פול‪ .‬ד"ר פול פירסם באותו גיליון של ה"שטרימר"‬
‫מאמר בשם‪"( Judenforschung Ohne Juden :‬חקר יהדות על ידי לא‬
‫יהודים")‪ .‬באותו מקום צויין‪ ,‬כי ד"ר פול רכש לו את ידיעותיו על היהודים‬
‫והיהדות "ממקור ראשון"‪ ,‬היינו‪ :‬באוניברסיטה העברית בירושלים‪.‬‬

‫‪- 261 -‬‬

‫בספר על התרבות העברית במזרח אירופה ערב השואה ובשואה‪ ,‬שיצא‬
‫בעריכתו של הפרופ' צבי שרפשטיין‪ ,‬בפרק על ספריית שטראשון כותבת הגב'‬
‫ברגר כי ד"ר פול היה בוילנה בזמן השואה וכי הוא העביר את אוצרותיה‬
‫הספרותיים והאמנותיים למכון ביהדות בפרנקפורט שנוסד ע"י הצורר אלפרד‬
‫רוזנברג ימש"וז‪ ,‬ובין היתר היא מדגישה כי ד"ר פול היה תלמיד האוניברסיטה‬
‫העברית בירושלים‪ ,‬גם מר קצרגינסקי מוילנה שנפטר בארגנטינה מאשר כי פול‬
‫הוא הוא שעשק וחמס את אוצרות יהדות וילנה וכך הוא מזכיר כי היה‬
‫תלמיד האוניברסיטה בירושלים‪.‬‬
‫במסמכים שנמצאו ישנו דו"ח שנכתב ע"י ד"ר פול ובו מאשר כי העביר מוילנה‬
‫(קרי ספריית שטראשון) חמישים אלף ספר למכון של רוזנברג בפרנקפורט‬
‫שנקרא "חקר היהודים ע"י לא יהודים"‪.‬‬
‫חושבים כי ד"ר פול למד בירושלים בשנים ‪ 0933-4‬תחת שם בדוי והשתלם‬
‫באופן מיוחד במדעי היהדות‪ ,‬גם חיבר ספר על מהות היהדות והיהודים‪.‬‬
‫הגירסא היא‪ ,‬כי הוא עודנו בחיים ומסתתר אי‪-‬שם באיזו מדינה תחת שם בדוי‬
‫כיתר הנאצים הגרמנים‪.‬‬
‫*******‬
‫בצוות המיון היו אנשים נוספים‪ ,‬כמו אברהם סוצקובר‪ ,‬הרמן קרוק‪ ,‬זליג הירש‬
‫קלמנוביץ' ושמריהו ( ְש ֶּמ ְר ֶּק'ה) ָקצֶּ ' ְרגינְ סקי‪.‬‬
‫מי היו האנשים הללו?‬
‫אברהם סוצקובר היה מהחשובים במשוררי היידיש במחצית השנייה של המאה‬
‫ה‪.41-‬‬
‫סוצקבר למד בבית ספר דתי בעירו‪ ,‬ולאחר מכן בבית ספר תיכון פולני־עברי‬
‫בוילנה‪ .‬הוא החל לכתוב שירה כבר בגיל ‪ 03‬תחילה כתב בעברית ואחר כך‬
‫ביידיש‪ ,‬אף שמעולם לא למד בבית ספר יידישאי‪ .‬ספר שיריו הראשון‪ ,‬ביידיש‪,‬‬
‫יצא לאור על ידי איגוד סופרי היידיש בורשה‪.‬‬
‫‪- 260 -‬‬

‫בעת הכיבוש הנאצי‪ ,‬החל משנת ‪ 0940‬ואילך‪ ,‬ועם הקמת הגטו היה סוצקבר‬
‫מעורב בחיים התרבותיים בגטו וילנה‪ .‬כאשר המחתרת היהודית החליטה שאין‬
‫טעם להמשיך בפעולות מרידה יצא עם חבריו שהשתייכו למחתרת ליערות‬
‫שמסביב לעיר והצטרף ליחידת פרטיזנים שפעלו בתמיכת הצבא האדום‬
‫הסובייטי‪ .‬הוא נשלח ליחידת פרטיזנים רחוקה‪ ,‬ביערות נארוץ' בבלארוס‪.‬‬
‫בגטו וילנה הועסק על ידי הגרמנים במיון כתבי יד‪ ,‬ספרים ויצירות אמנות שהיו‬
‫מיועדים להישלח לגרמניה במסגרת מבצע רוזנברג או לבית חרושת לנייר‪.‬‬
‫סוצקבר וחבריו ל"בריגדת הנייר" הבריחו לגטו‪ ,‬תוך סיכון חיים‪ ,‬מאות ספרים‪,‬‬
‫כתבי יד ויצירות אמנות על מנת להצילם מידי הגרמנים‪ .‬העבודה מחוץ לגטו‬
‫עזרה ביצירת קשרים עם החוץ ובהשגת נשק למחתרת היהודית בגטו‪.‬‬
‫סוצקבר המשיך בכתיבתו גם תחת הכיבוש הנאצי ובין חומות הגטו‪ .‬צרור‬
‫השירים שכתב בגטו‪ ,‬ובו הפואמה "כל נדרי"‪ ,‬הגיע בדרך לא דרך למוסקבה‪,‬‬
‫ועשה רושם כביר על קוראים יהודים רבים‪.‬‬
‫סוצקבר היה דבק בלשון היידיש‪ ,‬והאמין באפשרות חידוש החיים היהודיים‪,‬‬
‫במסגרת תרבות יידיש‪ ,‬במדינת ישראל לאחר המלחמה‪.‬‬
‫סוצקבר היה אחד הניצולים היחידים של גטו וילנה‪ ,‬ובזכותו ניצולו גם אוצרות‬
‫התרבות של הגטו‪ .‬הוא כתב את שירו הידוע ״תחת זיו כוכבי שמיים״‪ ,‬שהפך‬
‫להמנון היהודים בגטו ווילנה ואחר כך לשיר המזוהה ביותר עם יום השואה‬
‫בישראל‪.‬‬
‫*******‬
‫הרמן קרוק היה ספרן ועיתונאי יהודי פולני‪ ,‬כתב יומן על קורותיו בתקופת‬
‫שהותו בגטו וילנה ולאחר מכן במחנה עבודה באסטוניה‪.‬‬
‫קרוק היה ממייסדי ספריית גטו וילנה ופיקח על הקמתה ועל הרחבתה הוא‬
‫מילא תפקיד מרכזי גם בחיי התרבות של הגטו‪.‬‬

‫‪- 262 -‬‬

‫את יומנו כתב ביידיש ובו תיעד את קורותיו בגטו‪ ,‬וכן את חיי היום יום בגטו‪.‬‬
‫יומנו מהווה מקור רב ערך לחקר התקופה והוא אחד המסמכים החשובים ביותר‬
‫בתיעוד גטו וילנה‪.‬‬
‫בספטמבר ‪ ,0943‬עם חיסול גטו וילנה‪ ,‬גורש קרוק למחנה הריכוז לאגדי‬
‫(‪ )Lagedi‬באסטוניה‪ .‬את הערך האחרון ביומן כתב קרוק ב‪ 03-‬בספטמבר‬
‫‪ .0944‬לאחר כתיבת ערך זה טמן קרוק את יומנו באדמתו של מחנה הריכוז‬
‫לאגדי (‪ )Lagedi‬באסטוניה‪.‬‬
‫לאחר המלחמה נמצא יומנו‪ .‬אברהם סוצקבר‪ ,‬שהעבירו למכון ייוו"א שבניו יורק‪.‬‬
‫היומן ראה אור ביידיש בהוצאת ייוו"א בניו‪-‬יורק תחת הכותרת "טאָ גבוך פון‬
‫ווילנער געטאָ " (יומן גטו וילנה) בשנת ‪ ,0930‬כ‪ 03-‬שנה לאחר גילויו‪.‬‬
‫*******‬
‫זליג הירש קלמנוביץ'‪ ,‬חוקר תרבות היידיש‪ ,‬התמחה בבלשנות שמית ופעל‬
‫בחקר השפה והספרות היידית ובהפצתה‪ .‬עם הקמת ייוו"א בווילנה היה‬
‫קלמנוביץ' חבר הוועד המנהל וערך את כתב העת של המוסד‪" ,‬ייוו"א בלעטער"‪,‬‬
‫מראשיתו עד פרוץ מלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫בתקופת הגטו הועסק במטה רוזנברג‪ .‬בתקופת השואה התקרב לחוגים דתיים‬
‫והחל לקיים מצוות‪ ,‬אם כי לא נטש את תרבות ההשכלה‪.‬‬
‫*******‬
‫שמריהו ( ְש ֶּמ ְר ֶּק'ה) ָקצֶּ ' ְרגינְ סקי‪ .‬ביידיש נקרא‪ :‬שמערל או שמערקע‬
‫קאַ טשערגינסקי‪ .‬נולד ב‪ 0915-‬בווילנה‪ .‬למד במוסדות דתיים והשתלם בענף‬
‫הדפוס בווילנה‪ .‬מגיל צעיר החל לכתוב שירים וסיפורים ולפרסמם‪ .‬היה בין‬
‫המייסדים והפעילים של חבורת משוררי היידיש הצעירים בווילנה‪" ,‬יונג וילנה"‬
‫("וילנה הצעירה")‪.‬‬
‫עם ההסכם בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית‪ ,‬הסכם מולוטוב‪-‬ריבנטרופ‬
‫(‪ ,)0939‬התרכזו בוילנה עשרות אלפי יהודים שנמלטו מפולין‪ ,‬ובהם משוררים‬
‫וסופרים רבים‪.‬‬
‫‪- 263 -‬‬

‫ביוני ‪ 0940‬החלה הפלישה הנאצית לברית המועצות‪ .‬יהודים רבים הצליחו‬
‫להימלט מזרחה עם הקומוניסטים‪ ,‬אך רבים יותר נותרו בוילנה בגטו‪.‬‬
‫קצ'רגינסקי לא הצליח להימלט מזרחה‪ ,‬ונמלט כשנה מהגרמנים כשהתחזה‬
‫למשוגע חרש אילם‪ .‬באביב ‪ 0944‬חזר לוילנה והשתקע בגטו‪ .‬נטל חלק פעיל‬
‫בחיי התרבות הענפים והאינטנסיביים שהיו בגטו‪ .‬פעל בגטו יחד עם המשורר‬
‫אברהם סוצקבר ואחרים‪ ,‬והיה בין השאר בין מצילי אוצרות היהדות העצומים‬
‫שהיו בוילנה‪ .‬באפריל ‪ 0943‬החלו הנאצים לבזוז את ספריית ייוו"א‪ ,‬כחלק‬
‫מ"מבצע רוזנברג"‪ ,‬וכפו על קצ'רגינסקי לסייע להם באיסוף מסמכים מייווא על‬
‫מנת להעבירם לברלין‪ .‬היות ש‪-‬ייוו"א שכן מחוץ לגטו‪ ,‬עלה בידו של קצ'רגינסקי‪,‬‬
‫בסיוע סוצקבר ואחרים‪ ,‬להציל ספרים‪ ,‬כתבי‪-‬יד ומסמכים מארכיון גטו וילנה‪.‬‬
‫בספטמבר ‪ 0943‬נמלט קצ'רגינסקי מגטו וילנה‪ ,‬והצטרף ליחידת פרטיזנים‬
‫סובייטים ביערות הסמוכים‪ .‬בשל חברותו במפלגה הקומוניסטית‪ ,‬קּודם‬
‫לתפקידי ארכיון‪ ,‬עיתונאות‪ ,‬רישום ותעמולה בחטיבת הפרטיזנים הרוסית‪.‬‬

‫גטו וילנה‬

‫[‪]1‬‬

‫‪- 264 -‬‬

‫בקיץ ‪ 0944‬היה בין ראשוני השבים לוילנה ולגטו החרב‪ .‬קצ'רגינסקי התמסר‬
‫לפעולות הצלה שימור ואיסוף של יצירות התרבות היהודית שנמחקה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 0945‬הוציא אנתולוגיה גדולה של שירת יידיש שחוברה בגטאות‬
‫ובמחנות ההשמדה‪ .‬לשירים צורפו לחנים והאסופה הזו הפכה לאבן פינה‬
‫ביצירת היידיש של תקופת ההשמדה‪.‬‬
‫אמיר שומרוני פירסם בחדשות בן עזר גיליון ‪ ,103‬דברים על פרשת "בריגדת‬
‫הנייר"‪ ,‬שמריהו קצ'רגינסקי היה בן משפחתו‪ .‬וכך כתב‪:‬‬
‫בשנת ‪ ,0940‬הוא גוייס על‪-‬ידי הגרמנים‪ ,‬כובשי ליטא‪ ,‬למבצע "רוזנברג"‪ .‬בשנת‬
‫‪ ,0939‬רוזנברג יזם והקים את "המכון לחקר בעיית היהודים" ליד אוניברסיטת‬
‫פרנקפורט‪ .‬במקביל הוקם מטה מבצע רוזנברג‪ ,‬שאסף בכל שטחי הכיבוש‬
‫חפצי תרבות יהודיים‪ :‬ספרי קודש‪ ,‬תשמישי קדושה‪ ,‬חפצי יודאיקה‪ ,‬ספריות‪,‬‬
‫כתבי‪-‬יד נדירים ודברי אמנות‪ .‬מבצע רוזנברג היה השוד התרבותי הגדול ביותר‬
‫בתולדות ההיסטוריה המודרנית‪ .‬הפריטים מויינו וקוטלגו בידי היסטוריונים‬
‫ואינטלקטואלים יהודים‪ ,‬שנאספו מקרב האוכלוסייה בגטאות ובמשלוחי‬
‫ההשמדה‪.‬‬
‫מטה רוזנברג הקים צוות למיון ספריית המכון וארכיונו‪ ,‬לצורך דרישות המחקר‬
‫של המכון לחקר בעיית היהודים בפרנקפורט‪ .‬הצוות מיין וריכז כעשרת אלפים‬
‫פריטים והעבירם לפרנקפורט‪ .‬יתר מאות אלפי הפריטים נידונו לגריסה‪.‬‬
‫שמריהו קצ'רגינסקי והמשורר אברהם סוצקבר השתייכו לצוות המיון‪ .‬הם‬
‫קיבלו החלטה נועזת כדי להציל כמה שיותר ספרים‪ ,‬כתבי עת וכיו"ב מגזר‬
‫דין הגריסה‪.‬‬
‫מכון יוו"א שכן מחוץ השטח הטריטוריאלי של הגטו וזו הייתה הזדמנות פז לבצע‬
‫את מבצע ההצלה‪ .‬מבצע ההצלה בא לידי ביטוי בהוצאת מאות פריטים מדי יום‬
‫ביומו והובלתם למקומות מסתור גם בגטו וגם מחוצה לו‪ .‬זאת הסיבה שהצוות‬
‫האמיץ הזה כונה בשם ההירואי "בריגדת הנייר"‪.‬‬

‫‪- 265 -‬‬

‫בספטמבר ‪ 0943‬נמלטו קצ'רגינסקי וסוצקבר והצטרפו ליחידת פרטיזנים‬
‫ביערות‪ .‬עם שחרור וילנה‪ ,‬חזרו שניהם לגטו החרב‪ ,‬ובשליחות מכון ייוו"א‬
‫ניו‪-‬יורק‪ ,‬העבירו אליו עשרות אלפי פריטים ממחבואיהם‪ .‬דב קצ'רגינסקי עסק‬
‫עד שנת ‪ 0911‬בפעולות איסוף‪ ,‬הצלה‪ ,‬ושימור של פריטי התרבות היידית‬
‫שנותרה‪ .‬הוא חיבר מספר אנתולוגיות חשובות ביותר של היצירה היידית לפני‬
‫המלחמה ובמחנות ההשמדה‪.‬‬
‫לעבודת המיון הצטרפו יהודים נוספים‪ .‬תוך כדי עבודתם היו מבריחים אלפים‬
‫של ספרים ואלפים של מסמכים מהספריות ומיוו"א‪.‬‬
‫עיקר תפקידו של צוות המיון היה למיין את הספרים ולסווגם בין אלה שיישלחו‬
‫לפרנקפורט לבין אלה שיושמדו וימוחזרו במפעלי נייר‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬הקבוצה כונתה "בריגדת הנייר" ("די פאפיר בריגאדע")‪ .‬מקום‬
‫עבודתה היה בניין ספריית אוניברסיטת ווילנה ששכנה מחוץ לגטו‪.‬‬
‫*******‬
‫בלהה שילה פרסמה מאמר חשוב‪" :‬ספרים אינם צומחים על עצים" – ספור‬
‫הצלתו של מכון יוו"א בוילנה"‪ .‬דבריהם של קלמנוביץ וסוצקבר מצוטטים‬
‫ממאמר זה‪ .‬באתר האינטרנט של "יד ושם" ניתן לקרוא את המאמר בשלמותו‬
‫עם מראי מקומות [‪.]84‬‬
‫על אופייה האכזרי של עבודת המיון כתב ביומנו זליג קלמנוביץ‪:‬‬
‫"בררתי ספרים כל השבוע וכמה אלפים מהם בידי השלכתי לאשפה‪ .‬ערימת‬
‫ספרים מונחת על רצפת חדר הקריאה של ייִׁוואָ ‪ .‬בית עלמין של ספרים‪ .‬קבר‬
‫אחים‪ .‬ספרים נגועי מלחמת גוג ומגוג בבעליהם‪ .‬אין צורך לומר שהרוב הגדול‬
‫של הספרים נשחת מרוב שימוש‪ ]…[ .‬את המעט שבררתי – אולי נזכה ונציל‬
‫אותם‪ .‬ואם תמהר הישועה לבוא‪ ,‬אפשר יהיה לברור מתוך הגל גם את‬
‫שארית הפליטה‪ .‬מי יתן והיה!"‪.‬‬
‫בדבריו אלה העניק קלמנוביץ חשיבות וערך לספרים כמו לבני אדם‪ .‬העלאת‬
‫הספרים למדרגה זו נעשתה גם על ידי אחרים‪.‬‬
‫‪- 266 -‬‬

‫אברהם סוצקבר בזיכרונותיו כתב כי מפקדת רוזנברג משלימה את עבודת‬
‫הגסטפו‪ ,‬ותפקידה להשמיד את אוצרות התרבות היהודית ולמחוק "מעל‬
‫פני האדמה את חצי אלף השנים של וילנה היהודית"‪.‬‬
‫סוצקבר פירט את הדמיון שבין השמדת בני‪-‬האדם להשמדת אוצרות‬
‫התרבות‪ :‬בראשית התהליך רוכזו הספרים בספריית האוניברסיטה‪ ,‬בדומה‬
‫ליהודים שרוכזו בגטאות‪ .‬לאחר מכן התבצעה בספרים סלקציה‪" :‬למיינם ל'ימין‪-‬‬
‫שמאל' ולהשמיד את שניהם" – הספרים נשלחו לפרנקפורט או לגריסה‪.‬‬
‫אוצרות הספריות והמוזיאונים עברו תהליך מקביל להחפצה [התייחסות לבן‬
‫אדם כאל חפץ] ולדה‪-‬הומניזציה של הקורבנות היהודים‪ :‬ספרי תורה נשלחו‬
‫לבית חרושת לעורות‪ ,‬לוחות הדפוס העתיקים הותכו ונמכרו במשקל‪ ,‬ומצבות‬
‫השיש נשלחו לריצוף רחובות‪ .‬כפי שבוצעו מצודים אחר יהודים שהתחבאו‬
‫במלינות [מקומות מסתור מתחת לאדמה]‪ ,‬כך נערכו חיפושים מתחת לקורות‬
‫הרצפה "לראות אם איש לא החביא שם ספר יהודי"‪.‬‬
‫קלמנוביץ מתאר את ההברחות על פני כל תקופת העבודה בבריגדה‬
‫מראשית ימיה‪" :‬יום א' ב' באוגוסט [‪ ]…[ .]485840‬העובדים מצילים מן‬
‫ההפיכה עד כמה שידם מגעת‪ .‬תבוא עליהם ברכה שמסכנים את נפשם"‪.‬‬
‫וגם כעבור שנה‪" :‬יום ה' כ"ו בו (באוגוסט) [‪ ]…[ .]96/8/09‬אצלנו העבודה‬
‫הולכת לידי גמר‪ .‬כלומר ספרים לאלפים נשלחים לאשפה‪ .‬החלק העברי‬
‫יחוסל‪ .‬מה שאפשר יהיה להציל‪ ,‬ינצל בע"ה‪ .‬נמצא כשנשוב בני חורין"‪ .‬לא‬
‫פעם נתפסו המבריחים וספגו עונשים‪" :‬בעולמי הקטן תפס השוער את בעל‬
‫הזיכרון ברצותו להבריח ספרים‪ .‬הביא אל האדון [הגרמני]‪ .‬כעס כמובן‪ ,‬אלא‬
‫שסוף סוף הסתפק באיום"‪.‬‬
‫אברהם סוצקבר כותב‪:‬‬
‫"בעבדנו במשך שנה וחצי במפקדת רוזנברג הגדולה‪ ,‬הצלנו‪ ,‬קבוצת חברים‬
‫מהגטו‪ ,‬חלק חשוב מאוצרות התרבות הענקיים‪ ,‬החבאנו בתוך קירות בנויים‪,‬‬
‫קברנו בתוך מרתפים ומערות‪ ,‬באמונתנו כי קרוב היום‪ ,‬בו יוצאו בחזרה על‪-‬‬
‫ידי אנשים חופשיים‪ ,‬לטובת העם ולטובת האנושות כולה‪ .‬את כתבי היד‬

‫‪- 267 -‬‬

‫והספרים החשובים ביותר‪ ,‬היינו תוחבים אל מתחת לבגדינו ומכניסים לגטו‪.‬‬
‫[‪ ]…‬בכל יום הגנבתי לגטו אוצרות תרבות‪ ,‬ובכל יום לא ידעתי מה לעשות‬
‫בהם‪ .‬במעוני‪ ,‬אשר ברחוב סטראשונה ‪ 3‬נמלאו הפינות – כתבי יד וספרים‪,‬‬
‫תמונות ופסלים‪ ,‬אשר הצלתי מידי הגרמנים‪ ,‬הבאתי לכאן וחיפשתי מקומות‬
‫מתאימים על מנת להטמינם"‪.‬‬
‫במאמרה‪ ,‬ממשיכה בלהה שילה לתאר את מקומות המחבוא והצלת הספרים‬
‫לאחר המלחמה‪ ,‬וכך היא כותבת‪:‬‬
‫לאחר שהוברחו האוצרות לגטו‪ ,‬נדרשו מקומות מחבוא מתאימים‪ .‬מאחר‬
‫שבביתו כבר לא נמצא מקום‪ ,‬חיפש סוצקבר מחבוא יצירתי‪ ,‬שלא ייפול לידי‬
‫הגרמנים‪ .‬לבסוף נמצא מרתף מאוורר בגטו‪ ,‬שנבנה בעומק של ‪ 91‬מטרים‬
‫בתוך האדמה על‪-‬ידי האחים בני משפחת אברמוביץ'‪ ,‬שביקשו להגן על‬
‫אמם החולה‪ .‬כאשר סוצקבר הגיע עם אחד הבנים למחבוא אמר הבן לאימו‪:‬‬
‫"אימא‪ ,‬בן אדם זה הביא לך 'קרבן מנחה' חדש"‪ .‬הזקנה השתדלה לחייך‪ .‬היא‬
‫הושיטה את זרועה הרזה‪ ,‬לקחה את 'קרבן המנחה' ותחבה אותו מתחת לכר"‪.‬‬
‫משהונחו הספרים בבטן האדמה‪ ,‬נרגע סוצקבר‪" :‬שוב לא חרדתי לגורל‬
‫הספרים"‪.‬‬
‫בשיטה זו הוטמנו ספרים ומסמכים בעשרה מחבואים שונים‪ ,‬ביניהם בספריית‬
‫הגטו‪ .‬חלק מהפריטים הנדירים נמסרו להסתרה אצל פולנים‪.‬‬
‫כאשר קצב הספרים שהועברו לגריסה גדל‪ ,‬הבינו סוצקבר וחבריו שיש‬
‫להשתמש בבניין הייִׁוואָ כמקום מסתור פונקציונלי בעבור הספרים‪ .‬וכך‪,‬‬
‫בהפסקות‪ ,‬בעת ששני חברי בריגדה הסיחו את דעת השומר בלימוד‪ ,‬הוחבאו‬
‫הספרים בחללים שמתחת לקורות עליית הגג‪.‬‬
‫מיד בתום המלחמה שבו סוצקבר וחבריו לוילנה והחלו לאתר את מקומות‬
‫המסתור שבהם הוטמנו הספרים‪ .‬המציאות האכזרית לא איחרה להכות; בניין‬
‫הייִׁוו"אָ חרב בהפצצה ונשרף כולו‪ ,‬ואתו האוצרות החבויים‪ .‬כל הספרים‪,‬‬
‫שהוטמנו בספריית הגטו‪ ,‬הועלו באש על‪-‬ידי הגרמנים‪ .‬אולם נמצאה גם נחמה ‪-‬‬
‫המחבוא שבביתו של סוצקבר והמחבוא שהיה במרתף ביתו של אברמוביץ‬

‫‪- 268 -‬‬

‫נשארו שלמים‪ ,‬כמו גם מקומות המסתור האחרים‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬נמצאו ‪ 31‬טונות‬
‫של מסמכים באשפה ו‪ 41-‬טונות של מסמכים שניצלו מגריסה בבתי החורשת‪.‬‬
‫‪ 03‬ימים לאחר שחרור וילנה הקימו סוצקבר וקצ'רגינסקי את "המוזיאון לתרבות‬
‫ולאמנות יהודית" בדירתם הפרטית‪ .‬התנהלות הסובייטים וחוסר התמיכה‬
‫הכספית במוזיאון הביאו את סוצקבר לידי הכרה‪ ,‬שיש להציל את האוצרות‬
‫ולהעבירם לסניף הייִׁוו"אָ בניו‪-‬יורק‪ ,‬שבראשותו עמד מקס ויינרייך (שניצַ ל‬
‫מהמלחמה)‪ .‬ואכן‪ ,‬כבר בספטמבר ‪ 0941‬העביר סוצקבר את יומנו של הרמן‬
‫קרוק‪ ,‬שנה לפני שחבריו עמדו על חומרת המצב‪ .‬כשהבינו השאר כי זוהי‬
‫המציאות‪ ,‬היה כבר מאוחר מדי – ‪ 31‬טונות המסמכים‪ ,‬שנמצאו באשפה‪,‬‬
‫נשלחו לגריסה‪ ,‬מלבד מסמכים אחדים שהצליחו להציל‪.‬‬
‫*******‬

‫לזכרם של יהודי וילנה‬
‫שנכחדו בשואה‪,‬‬
‫הוצב בבית וילנה בת"א ארון קודש‬
‫ובתוכו ספר תורה‬
‫שהצליחו להציל מבית כנסת‬
‫בוילנה‪.‬‬
‫בתחתית הארון מוצב דפוס מסכת‬
‫ברכות מהתלמוד הבבלי‪.‬‬
‫תורה שבכתב ותורה שבע"פ חברו‬
‫יחדיו לזכר העולם הרוחני‪-‬תורני‬
‫שפרח בקרב יהודי וילנה‪.‬‬

‫‪- 269 -‬‬

‫ספר תורה שניצל מהאי כרתים‪,‬‬
‫הגיע לארץ ישראל ועד היום לא אותר מקום הימצאו‬
‫בעיתון "הצופה" מיום שני‪ ,‬כ"ג סיוון תש"ה ‪4.3.0941 -‬‬
‫נכתבה הידיעה הבאה [א‪:]85‬‬

‫ספר תורה – שריד יחידי מיהודי כריתים‬
‫הקברניט הטכני של האנייה העברית "עליזה" הנמצאת בשירות הצי המלכותי‪,‬‬
‫יצחק פרייס מסר לרבנות הראשית בחיפה שהביא אתו ספר תורה מקאנדיה‪,‬‬
‫כריתים‪ ,‬שנמסר על ידי עלמה יהודיה בשם רינה אלחיים‪ ,‬ששרדה יחד עם עוד‬
‫שני יהודים‪ ,‬הודות ליוונים תושבי המקום שהחביאום במשך כל השנים ופירנסו‬
‫אותם במחבואם‪.‬‬
‫העלמה סיפרה לקצין‪ ,‬כי מאז שחרור האי כרתים הייתה מבקרת יום יום בנמל‬
‫כדי למצוא אפשרות להעביר את השריד האחרון הזה לארץ ישראל ולבקש‬
‫לשלוח סרטיפיקאטים לשלוש נפשות לעלות ארצה‪ .‬רק באותו יום אמרו שנמצא‬
‫בנמל קצין יהודי וניתן לה מבוקשה‪.‬‬
‫ספר התורה נתון בנרתיק ומצופה קישוטים כנהוג בעדות המזרח‪ ,‬על האבנט‬
‫החוגר את הספר נמצאת כתובת‪:‬‬
‫הספר הזה נשאר מכל היהודים באי‪ ,‬שנהרגו בכ"ח סיוון תש"ג‪.‬‬
‫לפי המשוער נכתבו המלים בדם‪ .‬לספר מצורף מכתב‪ ,‬המוסר על הטבח של‬
‫יהודי כריתים בתאריך הנ"ל‪ ,‬זה היה מיד אחרי שנכבש האי על ידי הצנחנים של‬
‫גרמניה‪ .‬כל הגברים נורו והנשים‪ ,‬הזקנים והטף הועלו על אוניות תוך הבטחה‬
‫להעבירם לכיוון מסוים‪ ,‬אולם בהתרחקם מהחוף טובעו ולא נשאר מהם איש‬
‫בחיים‪.‬‬
‫העלמה סיפרה לקצין כי תוך סכנת נפש הצילה בידיה את ספר התורה מתוך‬
‫בית הכנסת אחוז הלהבות שהוצת בידי הנאצים‪.‬‬

‫‪- 271 -‬‬

‫במשך יום ד' ו‪-‬ה' נעשו מאמצים לשחרר את ספר התורה על מנת להביאו‬
‫לתעודתו ‪ -‬אל הרבנות בחיפה‪ .‬טיפל בדבר השו"ב ר' גרשון וואכטל‪ ,‬אשר אחרי‬
‫מאמצים הצליח להוציא את הספר מהאוניה שהפליגה בינתיים‪ .‬נעשים מאמצים‬
‫להוציא את הספר מבית המכס ולהעבירו לבית הכנסת "שער השמים" של יוצאי‬
‫בולגריה וסלוניקי‪ ,‬משתדלת בדבר קבוצת יוצאי יוון‪ ,‬ובראשם מר יצחק אלבו‪.‬‬
‫המכתב ודואר התעודות הועברו למזכיר הכללי של הקהק"ל מר י‪.‬נ קפלאן‪.‬‬
‫יוצאי יוון מתכוננים לערוך בכ"ח בסיוון מספד מר לזכר יהודי כריתים – כבקשת‬
‫העלמה שהצילה את הספר‪ .‬הקצין ביקר בבית הרב קניאל וסיפר לו את כל‬
‫פרשת הספר והצלתו‪ .‬עד כאן הידיעה מהעיתון‪ .‬עד היום לא ניתן לאתר את‬
‫מקום הימצאו של ספר התורה‪.‬‬

‫שוד הספרים בקהילת סלוניקי ‪ -‬יוון‬
‫סלוניקי הייתה קהילה עתיקת יומין‪ .‬ישנם היסטוריונים הטוענים כי יהודים באו‬
‫לסלוניקי בימי הכיבוש הרומי‪.‬‬
‫בראשית המאה ה–‪ 41‬מנתה הקהילה קרוב ל– ‪ 51‬אלף יהודים‪ .‬משפרצה‬
‫המלחמה‪ ,‬היו היהודים ‪ 41%‬מכלל האוכלוסין‪.‬‬
‫ערכם של היהודים רב היה בחיי הכלכלה של העיר‪ .‬הם היוו ‪ 43%‬בתעשייה‪,‬‬
‫בתעשיית מלבושים ונעליים – ‪ ,49%‬בסוכנויות מסחריות שונות ‪,31%‬‬
‫בתעשיית המזונות ומסחר במזונות – ‪ ,03%‬במסחר הגדול היו הרוב‪ .‬תעשיות‬
‫מסוימות היו בידי יהודים בלבד‪ ,‬כגון – תעשיית הטריקו‪ ,‬הזכוכית וכן המסחר‬
‫בנייר‪ ,‬בעורות‪ ,‬ברהיטים‪ ,‬אריגים וזכוכית‪ .‬מנהל המשרד הכללי למסחר‪ ,‬היה‬
‫היהודי יעקב קאזאס‪ .‬הסוחרים והתעשיינים היהודיים מסלוניקי קנו להם שם‬
‫בהגינותם‪ .‬בשטחה של סלוניקי היו ‪ 01,111‬בתי מסחר ותעשייה‪ ,‬מהם ‪4,311‬‬
‫בידי יהודים‪ .‬לאוכלוסייה היהודית היו בסלוניקי ‪ 00,111‬דירות‪.‬‬

‫‪- 270 -‬‬

‫מוסדות תרבות שנחרבו‬
‫מלבד רשת בתי–הספר של הקהילה‪ ,‬היו בסלוניקי ספריות מספר‪ .‬במשפחות‬
‫המיוחסות של סלוניקי היו אוספים יקרים של כתבי–יד עתיקים בעברית‪ ,‬ערבית‪,‬‬
‫רוסית‪ ,‬וספרי–קודש‪ ,‬שנדפסו לא רק באירופה המערבית‪ ,‬אלא גם בפולין‪.‬‬
‫הושמדו הספריות שהשתייכו לקהילות‪ ,‬והספריות הפרטיות‪ .‬חלק הוחרם על‬
‫ידי "ועדת רוזנברג"‪.‬‬
‫עם הספריות הגדולות נמנתה ספריית "בני–ברית"‪ ,‬ובה אלפי כרכים‪ ,‬והשנייה‬
‫בגודלה הייתה של המיסייה הצרפתית – ‪ 4,111‬כרכים‪ .‬הושמדה גם הספרייה‬
‫הגדולה של חניכי "אליאנס איזראליט" לשעבר – ‪ 4,111‬כרכים‪ .‬לישיבה הייתה‬
‫ספריה ברחוב מנקסה (‪ .)Manaxa‬הגרמנים חתמו את הספרייה הזאת‪ ,‬אולם‬
‫שכחו להוציא את הספרים‪ .‬אבל שרידי היהודים‪ ,‬שחזרו ליוון‪ ,‬לא מצאו מאומה‪,‬‬
‫כי האוכלוסייה המקומית השתמשה בספרים לצורכי נייר‪.‬‬
‫בשנת ‪ 3303‬הגיעה לסלוניקי "ועדת רוזנברג" – קבוצת גרמנים‪ ,‬שבראשה‬
‫עמד ד"ר יוהאנס פול‪ .‬תפקידה היה להוציא מיוון את אוצרות התרבות‬
‫היהודית‪.‬‬
‫ד"ר פול‪ ,‬התעניין בעיקר בכתבי–יד ובהוצאות היהודיות היקרות והנדירות‪ .‬הוא‬
‫שוטט ברחבי יוון‪ ,‬והגיע אף לספרייתו הפרטית של הרב משה פסח אשר בוולו‪.‬‬
‫אנשי קבוצת רוזנברג נטלו את אשר מצא חן בעיניהם‪ .‬הם ערכו רשימות‬
‫קטלוגיות‪ ,‬ארזו את הספרים בארגזים‪ ,‬ושלחום לגרמניה‪ .‬אנשי הועדה‪,‬‬
‫שכוונתם הייתה לשדוד את אוצרות התרבות היהודיים‪ ,‬ידעו היטב‪ ,‬מה‬
‫עליהם לחפש ולהוציא מסלוניקי‪ .‬מצוידים ברשימות מפורשות על אוצרות‬
‫התרבות של יהודי יוון‪.‬‬
‫הספרייה הראשונה ש"ועדת רוזנברג" הפקיעה‪ ,‬הייתה ספרייתו של ההיסטוריון‬
‫יוסף נחמה‪ .‬אחריה לקחו את ספריית בית – הדין בסך של ‪ 91,111‬כרכים‪.‬‬

‫‪- 272 -‬‬

‫הגרמנים החרימו גם מספר ספריות פרטיות יקרות–ערך של רבני סלוניקי;‬
‫ביניהן ספרייתו של הרב קורץ‪ ,‬שמנתה ‪ 0,111‬ספרים‪ ,‬הוצאות תלמוד‬
‫מפוארות‪ ,‬וספרי – מחקר על היהדות בשפה הגרמנית; שדדו את ספרייתו של‬
‫רבה הנערץ של סלוניקי – הישיש חיים חביב‪ ,‬רובה של ספרים יקרי–ערך‪,‬‬
‫שנאצרו במשך דורות על ידי בני המשפחה‪ .‬נעשה ניסיון להסתיר חלק מספרייה‬
‫זו‪ ,‬יחד עם ארכיון הקהילה‪ ,‬אולם הגרמנים מצאו הכול‪ .‬את הספרים הביאו‬
‫למחנה "ברון הירש"‪ ,‬והעלום באש‪ .‬הושמדה ספרייתו של הרב שאול אמרילו –‬
‫‪ 111‬כרכים‪ .‬ספרים אלה‪ ,‬עניינם היה בעיקר תולדות ישראל; כן הושמדה‬
‫ספרייתו של הרב מיכאל מולכו – רובה ספרי קודש‪.‬‬
‫היו ספריות גם ליד בתי כנסת‪ .‬מהן הוחרמה הספרייה של בית הכנסת‪,‬‬
‫שניתנה על ידי הנדבן יעקב – ישראל מונטאסטריר‪ .‬בספרייה זו היו הרבה‬
‫ספרים עתיקים יקרי – מציאות‪.‬‬
‫יחד עם השוד‪ ,‬וההשמדה של הספריות היהודיות‪ ,‬נשדד גם ארכיון הקהילה‪,‬‬
‫והארכיון של בנק "אוניון" (הערה‪ :‬הידיעות על החרמת הספריות היהודיות‬
‫בסלוניקי נרשמו על ידי ההיסטוריון נחמה מסלוניקי‪).‬‬
‫הספריות של "בני‪-‬ברית"‪ ,‬של תלמידי "אליאנס" ושל "המסיה הצרפתית" אשר‬
‫הגרמנים לא מצאו בהן עניין‪ ,‬ספריהן הופקרו לביזה‪ ,‬והם נשדדו על ידי‬
‫ההמונים‪.‬‬
‫ה"קומנדו רוזנברג" החרימה גם ‪ 911‬ספרי תורה‪ ,‬שהוצאו מבתי הכנסת‪,‬‬
‫‪ 311‬מספרי התורה היקרים ביותר‪ ,‬שלחו לגרמניה‪ ,‬ואת השאר השמידו‬
‫בסלוניקי‪ .‬בין כלי‪-‬הקודש המוחרמים‪ ,‬היו פרוכות יקרות‪ ,‬רקומות חוטי זהב‪,‬‬
‫מלאכת מחשבת‪ ,‬משובצות פנינים‪ ,‬רימונים עשויים מכסף וזהב‪ ,‬ומשובצים‬
‫אבני חן‪.‬‬

‫‪- 273 -‬‬

‫ב– ‪ 4‬באוגוסט ‪ ,0943‬ואחרי גירושם של יהודי סלוניקי‪ ,‬יצא מסלוניקי לגרמניה‬
‫משלוח של ‪ 33‬ארגזים מסומנים באותיות‪ .‬בראש הפעולה הזאת עמד הגרמני‪,‬‬
‫ד"ר הנס היינריך‪.‬‬
‫ההיסטוריון של סלוניקי‪ ,‬יוסף נחמה‪ ,‬מעיד‪ ,‬כי הגרמנים שב"קומנדו‬
‫רוזנברג"‪ ,‬ידעו היטב מה עליהם לחפש אצל יהודי סלוניקי‪ ,‬ומה עליהם‬
‫לקחת מהם‪ .‬עוד בספטמבר ‪ 0944‬הגיע לסלוניקי הגרמני מארץ'‪ ,‬שהיה‬
‫מזכירה של "ועדת רוזנברג" לכל הבלקן‪ .‬מארץ' ידע עברית‪ ,‬וקיבל בסלוניקי‬
‫ידיעות מפורטות על אוצרות התרבות היהודית של הקהילה‪ ,‬ושל יהודי יוון‬
‫בכלל‪.‬‬
‫במסגרת הפעולה להשמדת אוצרות התרבות היהודית‪ ,‬נחרב גם בית הקברות‬
‫העתיק של יהודי סלוניקי‪ ,‬שחיסולו החל ב – ‪ 3‬בדצמבר ‪.0944‬‬

‫גירוש יהודים מצפון יוון למחנה השמדה בפולין‪.‬‬

‫[‪]86‬‬

‫[‪]1‬‬

‫‪- 274 -‬‬

‫שו"ת‪ :‬האם מותר לשתף פעולה עם אנשיו‬
‫של רוזנברג על פי ההלכה היהודית?‬
‫הרב אפרים אשרי‪ ,‬מביא שאלה זו בספרו‪" :‬שו"ת ממעמקים" חלק א‪ ,‬סימן יד‪:‬‬
‫בדין אם מותר ללמוד תורה עם הרוצחים ימ"ש על ידי כפייה‪:‬‬
‫תוכן השאלה‪ :‬ביום א' אדר תש"ב [‪ ]0944‬ניתן הצו על ידי הצוררים הארורים‬
‫שעל היהודים יושבי הגטו למסור מיד את כל הספרים הנמצאים תחת ידם הן‬
‫ספרי קודש כגון ספרי ש"ס‪ ,‬ראשונים ואחרונים והן ספרי חול למחסן ספרים‬
‫מרכזי שיהא נתון לרשותו של מטהו של ה"מומחה" הגרמני לענייני יהודים‬
‫ותרבותם הצורר הידוע אלפרד רוזנברג ימ"ש‪ ,‬לשם כך נשלח שליח מיוחד‬
‫ממטהו של רוזנברג ד"ר בנקרד היה שמו להוציא לפועל את הצו הזה‪.‬‬
‫ומכיוון שאני הייתי הממונה על מחסן הספרים שבגטו פנה אלי ד"ר בנקרד הנ"ל‬
‫ביחד עם מפקד הגטו יארדאן ימ"ש שאמציא להם גמרא ישנה של ש"ס ישן כי‬
‫ברצונם לדעת מה כתוב שם‪ ,‬כמו כן הם פנו להרב אברהם גערשטיין הי"ד‬
‫שיקריא ויסביר לפניהם את הדף הראשון של הגמרא שנתתי להם‪ ,‬הייתה זאת‬
‫מס' זבחים‪ ,‬ונשאלתי אז על ידו‪ ,‬אם מותר לו לקיים את מבוקשת הצוררים‬
‫וללמדם תורה‪ ,‬כי אף שהיה יכול להתחמק מלמלא את בקשתם בכל זאת לא‬
‫בקלות היה יכול להתחמק מהם‪.‬‬
‫תשובה‪[ :‬מובא בזה רק הקטע האחרון של התשובה]‬
‫על כל פנים לשינויא קמא דמהרי"ץ חיות שתירץ דמשום אימת מלכות מותר‬
‫ללמדם וכההיא שכתבו בתוס' ב"ק הנ"ל‪ ,‬בוודאי שבנידון דידן כשהיינו נתונים‬
‫בצרה ובשביה בידי הצוררים הארורים ימ"ש ונחשבנו כצאן לטבח יובל להרוג‬
‫ולאבד ולמכה ולחרפה‪ ,‬והרוצחים האלה על כל דבר קל היו הורגים ורוצחים כי‬
‫רק תואנה היו מבקשים עליו כדי לשפוך דם נקיים וכהאי דאיתא במדרש איכה‬
‫רבה סוף פרשה ג' אות מ"א‪ :‬חד יהודאי עבר קדם אדריאנוס ושאיל בשלמיה‬
‫אמר איזילו וסבו ראשיה‪ ,‬עבר אוחרן חמא מה איעביד בקדמייא ולא שאל‬
‫בשלמיה א"ל מאן את א"ל יהודאי א"ל ואית יהודאי עבר קדם אדריאנוס ולא‬
‫שאל בשלמיה א"ל איזילו וסבו רישיה‪ ,‬א"ל סנקליטין שלו לית אנן ידעין מה אילין‬
‫‪- 275 -‬‬

‫עובדי דאת עביד דשאיל בשלמך מתקטיל דלא שאיל בשלמך מתקטיל‪ ,‬א"ל‬
‫ואתון בעיין מלכי יתי איך אנא בעי למקטלה בשנאי עיי"ש במדרש‪ ,‬וגם‬
‫הגרמנים הרשעים היו נוהגים כמנהגו של אדריאנוס שחיק עצמות עם כלואי‬
‫הגטו האומללים ברצותם טובחים וברצותם הרוגים ושורפים‪ ,‬ולכן בוודאי‬
‫סכנה הייתה כרוכה עם כל סירוב למלא מבוקשם שביקשו ולזאת במצב איום‬
‫זה שהיינו נמצאים בו לא מיבעי תורה שבכתב שמותר ללמדם אם ביקשו‬
‫שהרי לכמה דעות שהבאנו לעיל אין איסור ללמד תורה שבכתב לעכו"ם אלא‬
‫אפילו תורה שבעל‪-‬פה שלכולי עלמא אסור למסור לגוי‪ ,‬גם כן אין לאסור‬
‫מללמדם בגלל הסכנה שהייתה כרוכה בזה עם יסרבו להם וכמו שהעלו‬
‫התוס' בב"ק הנ"ל דהיכא דאיכא משום חשש סכנת נפשות מותר למסור‬
‫להם דברי תורה‪ ,‬ובפרט שכל זה היה רק בדרך ארעי ולא בדרך קביעות‪,‬‬
‫ואין לאסור למסור להם דברי תורה בדרך ארעי וכמו שהעלה הטורי אבן‬
‫שהבאתי לעיל‪.‬‬
‫וגם אני הגבר ראה עני בשבט עברתו‪ ,‬אותי שאלו הזדים אז‪ ,‬מאחר שהייתי‬
‫הממונה על מחסן הספרים‪ ,‬להסביר להם את הגהותיו של הגאון רבנו יצחק‬
‫אלחנן זצ"ל שהיו רשומות על בשולי דפי הגמרא על הש"ס שלו שגם הוא‬
‫ביחד עם כל ספריו שהיו לו הוכנס לתוך הגטו וניתן בתוך מחסן הספרים‬
‫המרכזי שהוקם על פי צו הצרורים‪ ,‬וכן בקשוני להקריא ולהסביר לפניהם‬
‫שאלה תשובה אחת של רבנו הגאון שהייתה כרוכה ביחד עם מסכת ברכות‬
‫של הש"ס שלו‪ ,‬בדבר העגונה רחל בת אברהם מעיר יעזנע שרבנו נשאל‬
‫להתירה‪ ,‬כמו כן נתבקשתי לקרוא בספרי‪-‬התורה שגם הם נמצאו במחסן‬
‫ספרים זה‪ ,‬ובגלל הסכנה נאלצתי למלא את בקשתם של הצוררים האלה‪ ,‬כי‬
‫לפי מה שהעליתי מכל הלין טעמי אין איסור למסור לעכו"ם דברי תורה‬
‫במצב זה שהיינו נתונים בו‪ ,‬וה' הטוב ישלח לנו עזרתו מקודש ומציון‬
‫יסעדנו‪ ,‬יעננו משמי קדשו בגבורות ישע ימינו יצמיח לנו צדקה ותקלה נגד‬
‫כל הגוים‪ ,‬יאמר לבת ציון הנה ישעך באה לאסוף נדחי ישראל ולקבץ נפוצות‬
‫יהודה להביאם אל מקומם ולהניחם על אדמתם‪ ,‬אדמת ה' הר ציון וירושלים‬
‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬

‫‪- 276 -‬‬

‫הספרים שנמצאו‬
‫לאחר סיום מלחמת העולם השנייה‬
‫עם כיבוש גרמניה הקים הצבא האמריקאי ב‪ 4.3.0943 -‬את המחסן ה‪OAD-‬‬
‫כדי לרכז ולמיין את הספרים וכתבי היד ששדדו הגרמנים‪.‬‬
‫הצבא האמריקאי מצא בפרנקפורט מחסן ספרים‪ ,‬ובו שלושה מיליון ספרים‬
‫שנגזלו מיהודים‪ ,‬ובהם ‪ 41,111‬ספרים שמקורם בספריית סטראשון‪ .‬חלקם‬
‫הועברו לייוו"א (‪ )YIVO‬בניו יורק‪ ,‬וחלקם לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי‬
‫בירושלים‪.‬‬

‫מטה המבצע של רוזנברג היה ממוקם בעיר אופנבך שבגרמניה‪.‬‬
‫ב‪ ,9.1.3306-‬הקים הצבא האמריקאי את המחסן הארכיוני ‪OAD‬‬
‫כדי לרכז ולמיין את הספרים וכתבי היד ששדדו הגרמנים‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫‪- 277 -‬‬

‫פריקת ספרים יהודיים מוחרמים בהונגריה‪.‬‬

‫[‪]51‬‬

‫‪.‬‬

‫פריקת ספרים יהודיים מוחרמים בהונגריה‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫[‪]51‬‬

‫‪- 278 -‬‬

‫לימוד תורה בצל המוות‬
‫תוך כדי חירוף נפש‬
‫העדויות‪* *,‬הרגשתי צורך פנימי חזק‬
‫ככל שצללתי בנבכי‬
‫*****‬
‫להביא בפני הקוראים‪ ,‬מקצת העדויות שעוסקות גם‬
‫בלימוד תורה בצל המוות‪.‬‬
‫בעתיד‪ ,‬אמצא דרך להרחיב נושא חשוב זה‪.‬‬
‫*******‬

‫לימוד תורה תוך כדי סכנת נפשות בתוככי בונקר‬
‫בעת שהתחוללו הקרבות בגטו ורשה‬
‫הלל זיידמן היה מראשי הקהילה היהודית בוורשה‪ ,‬ומנהל ארכיון הקהילה‪.‬‬
‫תיעד ביומנו את המתרחש בגטו‪ .‬היומן התפרסם בספר "יומן גטו ורשה"‪ .‬ביומן‬
‫מתואר גם מרד גטו ורשה‪ .‬וכך הוא כותב ביומנו [א‪ ,]86‬מיום א‪ 31 ,‬בינואר‬
‫‪:3301‬‬
‫היום עשיתי ביקור מיוחד במינו‪ :‬בעולם שמתחת לאדמה‪ ,‬בבוקר באו אלי שני‬
‫צעירים‪ ,‬בחורי ישיבה‪ ,‬מאנס רוזנשטרייך והנדלס‪ .‬הם אמרו לי‪" :‬מתכנסים היום‬
‫בשעה ‪ 1‬אחה"צ ברחוב נלבקי ‪ ,31‬תהיה גם אתה שם"‪ .‬לא אמרו יותר מאשר‬
‫"מתכנסים" – מי מזמין? למה להתכנס? בגטו לא שואלים שאלות כאלו‪.‬‬
‫וכשאומרים לך להיות שם‪ ,‬פירוש הדבר שאתה מוכרח לבוא‪ ,‬ודווקא בזמן‬
‫הנועד בדיוק‪ .‬כזאת היא פקודה‪ .‬התרגלנו למשמעת צבאית‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬חמש דקות לפני חמש אני ניגש לשער נאלבקי ‪ .31‬בחור צעיר בכובע‬
‫"יהודי" כבר עומד לפני השער ומחכה לי‪ .‬כשראה אותי אמר לי בקיצור‪" :‬בוא"‪.‬‬
‫הוא הולך לפני ואני אחריו‪ .‬הבית מוכר לי הוא שייך לידידנו‪ ,‬הציר יעקב‬
‫טרוקנהיים‪ .‬אבל עכשיו הרגשתי שיש שם מעברים לאין‪-‬סוף‪ .‬עברנו חצר אחת‪,‬‬

‫‪- 279 -‬‬

‫חצר שנייה‪ ,‬חצר שלישית‪ .‬אחר‪-‬כך נכנסנו למרתף בעומק שתי קומות‪ .‬אנו‬
‫הולכים והולכים‪ ,‬ואז אנו יוצאים לרחוב קופצייה ‪.00‬‬
‫אנו עולים במדרגות‪ ,‬ובקומה העליונה נמצא חדר קטן‪ ,‬שם עומד סולם המוליך‬
‫אותנו לעליית‪-‬הגג‪ .‬אנו עולים שמה והולכים דרך המסדרונות‪ .‬אנו נדחקים דרך‬
‫החורים עד שאנו יוצאים ברחוב זמנהוף ‪ .35‬שם אנו יורדים‪ .‬בית זה סגור‬
‫ומסוגר‪ .‬אנו נכנסים לחדר‪ .‬שם היה בית המדרש‪ .‬ומשם לחדר אחר בו נמצא‬
‫תנור‪ .‬מורה הדרך שלי נכנס לתנור‪ ,‬ונעלם‪ .‬אני נשאר בחוץ ושומע את קולו‪,‬‬
‫הוא קורא לי‪" :‬בוא"‪ .‬אני מזדחל אחריו לתוך התנור‪ ,‬שם נמצאת פירצה‬
‫המוליכה לתוך מרתף‪.‬‬
‫אני יורד בסולם חבלים‪ ,‬מעמיק ומעמיק עד אין‪-‬סוף‪ .‬לבסוף אני עומד על קרקע‬
‫מוצקה‪ .‬אני מסתכל מסביב‪ :‬חדר מרווח ונקי‪ ,‬מואר בחשמל‪ .‬ליד הקירות‬
‫עומדים ספסלים ארוכים‪ ,‬ובאמצע החדר שולחן ארוך מעץ בלתי מהוקצע‪.‬‬
‫הבחורים מכניסים אותי לחדר קטן ואפל‪ .‬הם מראים לי מטבח חשמלי ומטבח‬
‫גז ובארון מלאי הגון של מצרכי אוכל‪.‬‬
‫ לכמה זמן יספיק המלאי שלכם? אני שואל‪.‬‬‫ "תלוי‪ ,‬לפי מספר האנשים שיהיו כאן‪ .‬החישוב הוא למאה ועשרים לתקופה של‬‫שמונה חודשים‪ .‬יותר זה לא יימשך"‪ ,‬אומר לי מישהו בבטחה‪.‬‬
‫ובכן אני נמצא בתוך בונקר‪ .‬הוא נבנה ע"י מהנדסים יהודים חרוצים‪ .‬הבונקר‬
‫נמצא מתחת לבית מפוצץ‪ .‬מבחוץ רואים רק ערימות לבנים והריסות‪ .‬השער‬
‫ושרידי הקירות מוקפים בתיל דוקרני‪ .‬לא יעלה על דעת איש‪ ,‬שכאן בבטן‬
‫האדמה חיים בני אדם‪ .‬ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן נמצאת כאן דירה מצוידת באור חשמל‪,‬‬
‫מים‪ ,‬גז‪ ,‬מלאי מים ובאר מיוחדת‪ ,‬מיתקנים הגיניים ומלאי גדול של מצרכי‬
‫אוכל‪ .‬זהו באמת פלא החריצות‪ ,‬היוזמה והטכניקה‪ ,‬אני אומר לעצמי‪.‬‬
‫אחרי המלחמה הייתי מביא לכאן את הטכנאים והמתכננים של המלחמה‬
‫ומראה להם‪ ,‬מה שהצליחו היהודים לעשות בנסיבות כאלה‪.‬‬
‫‪- 281 -‬‬

‫מצאתי במקום גם אנשים שעסקו במוזיקה‪ .‬חשבתי לעצמי כי ניתן לערוך כאן‬
‫קונצרט‪ .‬אבל במקום קונצרט‪ ,‬אני שומע מרחוק את לימוד ניגון הגמרא‪ .‬אני‬
‫מקשיב ומתפלא‪.‬‬
‫מכניסים אותי לחדר השני‪ .‬מה שראיתי שם מזכיר לי את התיאורים של‬
‫קדמונינו‪ ,‬התנאים שלמדו תורה במערות‪ ,‬וכך תיאורי האנוסים בספרד‪.‬‬
‫אבל כאן זוהי מציאות‪ :‬מסביב לשולחן ארוך יושבים כעשרים בחורי ישיבה לי‬
‫גמרות פתוחות ולומדים בכל מאודם‪ ,‬בעיון ובהתלהבות‪ .‬הם עומדים‬
‫במסכת נדרים דף נ"ב‪ .‬לומדים עם פירוש הר"ן ושקועים בסוגיה בשקלא‬
‫וטריא‪ :‬אם "אזלינן בתר "שמא" או "אזלינן בתר עצם"‪.‬‬
‫פרצופי הבחורים חיוורים‪ ,‬העיניים נוצצות שלא מעלמא הדין‪ .‬הם מרוכזים‬
‫בעולם אחר‪ .‬רובם נשארו גלמודים ללא הורים‪ ,‬בלי משפחה ופילו בלי רב‬
‫ומורה‪ .‬אומם יש להם רב‪ ,‬המרצה לפניהם שיעור פעמיים בשבוע בהלכות‬
‫קודשים‪ ,‬זהו הרב ר' יהודה‪-‬לייב לנדאו מקולובייל‪ ,‬ראש ישיבת "חכמי‬
‫לובלין"‪ ,‬לשעבר‪ .‬חבל שאיננו כעת כאן‪ .‬הוא מלמד ברחוב מילא לשלושים‬
‫תלמידים‪ .‬שם הוא מלמד יומם ולילה‪.‬‬
‫*******‬
‫ד"ר עמנואל רינגלבלום יזם את הקמתו של ארכיון סודי בגטו ורשה שמטרתו‬
‫תיעוד שואת יהודי פולין‪ ,‬הארכיון כונה בשם "עונג שבת"‪ .‬אוסף זה כולל גם‬
‫את יומנו מגטו ורשה – "כתבים פון געטא"‪ ,‬שהופיע לאחר המלחמה ותורגם‬
‫לשפות רבות ומהווה מסמך עתיר ידע על קורות העמידה היהודית בגטו ורשה‬
‫וגטאות אחרים‪.‬‬
‫ביומנו מתאריך ‪ 1.31.3303‬הוא כותב [א‪: ]86‬‬
‫בחצר יהודית‪ ,‬בדירה נסתרת לומדים יהודים‪ .‬את הדלת פותחים רק לאלה‬
‫שיודעים את ה"סיסמה"‪ .‬הסיסמה היא בצורה של דפיקה בדלת‪.‬‬
‫בדירה הזאת יושבת קבוצה גדולה של בחורי ישיבה ויהודים אחרים ועוסקים‬
‫בלימוד התורה‪ .‬אחד מעיין ב"עין יעקב"‪ ,‬השני אומר תהילים‪ ,‬שלישי לומד‬
‫גמרא‪ …‬קיימת גם "תלמוד תורה עם ‪ 311‬תלמידים והרבנים משמשים בתור‬
‫מלמדים‪.‬‬

‫‪- 280 -‬‬

‫מלמד מוסר נפשו למען לימוד תורה לילדי ישראל‬
‫לאה מושקוביץ' בעדותה בספר הזיכרון לקהילת פלוצק מספרת לנו [ב‪:]87‬‬
‫אבי ז"ל‪ ,‬ר' בנימין קופיטו‪ ,‬היה מלמד ומרביץ תורה לילדי ישראל בפלוצק‬
‫בחדר של "תורה ודרך‪-‬ארץ" וכן בחדר של "תלמוד תורה"‪ .‬קשרי ידידות ורעות‬
‫עמוקה היו לו עם המלמד מאיר קרביץ כל השנים‪.‬‬
‫עם כניסת הגרמנים לעירנו נאסרו הלימודים בחדרים‪ ,‬אולם אבי לא ויתר‬
‫והמשיך ללמד ילדים בחשאי בבתים פרטיים‪ .‬הוא היה מסתובב מבית לבית‬
‫ולא שעה לסכנות הכרוכות בדבר בגלל החטיפות התכופות שהיו הגרמנים‬
‫עורכים בחוצות‪.‬‬
‫בבית היינו תמיד שרויים בפחד כשאבא יצא לשיעוריו ולא פעם ביקשנוהו‬
‫שיישאר‪ ,‬אולם הוא לא שם לב לאזהרות וטען שאין להשאיר את ילדי ישראל‬
‫בלי לימוד תורה‪.‬‬
‫כעבור מספר ימים את אשר יגורנו בא‪ .‬נפל בחלקי לראות מחלון ביתנו‪ ,‬כיצד‬
‫נחטף ברחוב אבי המסכן‪ ,‬כי הדבר אירע ממש בקרבת הבית‪ .‬ראיתיו איך ניסה‬
‫להגיע לשער הכניסה לביתנו בטרם יתפסוהו רודפיו‪ ,‬אולם לא הצליח‪ .‬פרצנו‬
‫בבכי מר ורצינו להתפרץ החוצה כדי להציל את אבא‪ ,‬אולם השכנים שהתאספו‬
‫בדירתנו לא נתנו לנו לצאת וטענו שזה לא יעזור ואפילו עוד יחמיר את המצב‪.‬‬
‫הספקתי עוד לראות את פניו של אבי שהיו חוורים כסיד ואחר‪-‬כך נעלם מעינינו‬
‫ולא היה‪.‬‬
‫נודע לנו שאת כל החטופים באותו יום שלחו למחנה בדזיאלדובו‪ .‬על גורל אבי‬
‫נודע לי מפיו של קאלישר‪ ,‬שניצל בנס מההוצאה להורג‪ .‬הוא אמר לי‪" :‬אביך‬
‫הומת ביום ‪ 41‬באפריל ‪ 0941‬לאחר שנורו בו שני כדורים‪ .‬עמדתי בקרבת‬
‫המקום שבו נפל"‪.‬‬

‫‪- 282 -‬‬

‫דביקות ומסירות נפש בלימוד תורה‬
‫תוך כדי סכנת נפשות‬
‫גוטהיינר מנחם מספר לנו בעדותו‪ ,‬שהובאה "לוח הדף היומי" על מסירות‬
‫נפש בלתי רגילה תוך כדי הסתכנות של יהודים בלימוד תורה‪.‬‬
‫כך הוא מספר בעדותו [ב‪:]88‬‬
‫בגטו לודז' למדנו את ה"דף היומי"‪ ,‬אפילו כשהיינו רעבים ללחם ורצוצים בגוף‬
‫ובנפש‪ .‬וכי מה החידוש בכך? הלא‪ ,‬דף הגמרא שלמדנו בכל ערב‪ ,‬בחשאי‬
‫ובמסתרים‪ ,‬היה לנו מזון רוחני ונפשי‪ .‬זה היה מקור החיות שלנו‪.‬‬
‫ברחוב בז'ז'ינר ‪ ,3‬באחד הבתים הצפופים בגטו התקיים בית חסידים סודי‪,‬‬
‫בתוך דירתו הקטנה של ר' יחיאל מחסידי גור‪ .‬היה זה המקלט שלנו‪ ,‬לשם‬
‫נמלטנו בכל עת צרה ומצוקה בשעות המאוחרות בערב‪ ,‬לאחר שאכלנו את‬
‫ארוחתנו הדלה‪ ,‬שלא השביעה את רעבוננו – נחפזנו אל מעיין הרוחניות‪.‬‬
‫בלאט‪ ,‬באין רואים‪ ,‬התגנבנו לשם‪ .‬אחד‪-‬אחד התאספנו‪ ,‬כי גדול היה הפחד פן‬
‫הצוררים הנאצים מן ה"קריפו" [המשטרה הפלילית] יגלו אותנו‪ .‬ידענו עד כמה‬
‫הם מתנכלים ואורבים לנו‪.‬‬
‫לכאורה היה קשה להאמין‪ ,‬שהצוררים יתפנו לבלוש אחרינו‪ ,‬שלא נתפלל ושלא‬
‫נלמד תורה‪ ,‬אבל כזאת הייתה המציאות‪.‬‬
‫אחד מראשי ה"קריפו" בגטו‪ ,‬סוטר שמו‪ ,‬מהגרמנים המקומיים ["פולקס‪-‬‬
‫דויטשהה"]‪ ,‬שגדל והתחנך בסביבה יהודית וגם ידע לדבר יידיש והתמצא בכל‬
‫המנהגים וההליכות היהודיים‪ .‬גוי רשע זה נולד באלכסנדר ליד לודז' ולפני‬
‫המלחמה היה עני מרוד ושימש "שבת גוי" ב"חצרו" של הרבי מאלכסנדר‪.‬‬
‫בזמן המלחמה "עלה לגדולה" ונתמנה "יועץ מיוחד" של ה"קריפו" ברדיפת‬
‫היהודים‪ .‬ברשעותו עלה על כל המרצחים כולם ואכזריותו לא ידעה גבול‪ .‬סוטר‬

‫‪- 283 -‬‬

‫היה מתחכם לענות את היהודים בכל מיני התעללויות ועינויים כדי לגלות את‬
‫הרכוש שהיהודים השכילו להסתיר ולהחביא מעיני הרוצחים‪.‬‬
‫בקיאותו בלשון היהודים הגיעה עד כדי כך‪ ,‬שפנה אל קורבנותיו באימרה שנונה‬
‫זו‪" :‬נו‪ ,‬ר' זלמן‪ ,‬איפה ה"שליש בקרקע שלך" – רמז בכך שהוא יודע שהיהודים‬
‫מטמינים את רכושם במקומות סתר ובבטן האדמה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬מפני צורר ערום ואכזרי זה פחדנו מאד‪ .‬פעם כמעט הצליח לגלות את‬
‫מקום התפילה שלנו‪ .‬ברגע האחרון‪ ,‬ממש התחמקנו וברחנו על נפשנו‪ .‬אבל‬
‫כמובן שלמחרת שוב נתאספנו ללימוד השיעור הקבוע של "דף היומי"‪.‬‬
‫היו בגטו עוד מקומות רבים בהם המשיכו להגות בתורה‪.‬‬
‫ברחוב מארישינר התקיימה חבורה חשאית של בחורים צעירים מחסידי גור‪ .‬הם‬
‫התחמקו בכלל מעבודות הכפייה וחיו כל הזמן במחתרת‪ .‬הבחורים הללו‬
‫הקדישו כל ימיהם לעסוק בתורה ובחסידות‪.‬‬
‫לאחר חיסול גטו לודז'‪ ,‬באלול תש"ד‪ ,0944-‬נפרדה החבורה שלנו ונפסקו‬
‫השיעורים‪.‬‬
‫מגטו לודז' הגעתי למחנה ההרג אושוויץ‪ ,‬שם שדדו מאתנו כל דבר שבקדושה‪,‬‬
‫לא נשאר אצלנו כל זכר לתשמישי קדושה ולספרים קדושים‪.‬‬
‫לאחר ה"סלקציה" באושוויץ נשלחתי עם עוד כמה אנשים למחנה בהאנובר‬
‫שבגרמניה‪ ,‬שם עבדנו במפעל הגומי "קונטיננטאל"‪.‬‬
‫גם במחנה זה למדנו‪ .‬בערב‪ ,‬לאחר יום עבודה ארוך ומפרך‪ ,‬רצינו להתעודד‬
‫ולעסוק בדברים של קדושה‪ .‬גמרא או סידור לא היה ברשותנו‪ ,‬לכן החלטנו‬
‫ללמוד שיעור בעל‪-‬פה‪ .‬כל אחד מן הקבוצה הקטנה שלנו נזכר באיזו משנה‪,‬‬
‫אותה ידע בעל‪-‬פה‪ .‬כך שיננו לעצמנו ולמדנו מן הזיכרון משניות בודדות מכל‬
‫סדרי הש"ס‪ ,‬וזה היה ה"שיעור" הקבוע שלנו‪ .‬חזרנו על מספר משניות בצוותא‪,‬‬
‫כדי שלא תשתכח תורה מישראל‪.‬‬

‫‪- 284 -‬‬

‫ברם‪ ,‬לאחר שזכינו בחסדי השם‪ ,‬תיכף לאחר תבוסת הנאצים‪ ,‬השתדלנו לחדש‬
‫מיד את לימוד "דף יומי"‪ .‬מהמחנה שלנו בהאנובר שלחנו שליח לברגן‪-‬בלזן‪,‬‬
‫ומשם הביאו גמרות‪" – .‬מנין היו להם גמרות בברגן‪-‬בלזן?" ‪ -‬פשוט מאד‪ ,‬בתוך‬
‫מחסני הנאצים‪ ,‬בין הספריות שלהם‪ .‬התגלו כמה סדרות של ש"ס‪ ,‬שהגרמנים‬
‫החרימו ספרים יהודיים ושמרו עליהם‪ ,‬כדי להכין מתוכם את עלילותיהם‬
‫הנמבזות והמרושעות נגד היהודים‪.‬‬
‫כאשר מצאנו את הגמרות‪ ,‬שמחנו עליהם כמוצא שלל רב‪ .‬כך חודשו השיעורים‬
‫של "דף היומי"‪ ,‬ולימוד התורה בכלל‪ ,‬במחנות הפליטים‪.‬‬

‫תשמישי קדושה שהשאירו המגורשים מגטו לודז'‪ ,‬שהועברו לרסורט לייצור‬
‫מוצרי עור‪ .‬השוטר ושני הגברים שלימינו‪ ,‬הבוחנים את חפצי הקודש‪ ,‬עונדים‬
‫טלאי צהוב‪ .‬זוהה‪ :‬משה‪-‬יואל גולדברג‪ ,‬ראשון מימין לשמאל‪ ,‬איש חסידות גור‬
‫(גורה קלוואריה ‪ )Gora Kalwaria -‬בלודז'‪ .‬צולם ב‪]2[ .3301 -‬‬

‫‪- 285 -‬‬

‫לימוד התורה במחתרת‬
‫מבטא את המרד הרוחני בשואה‬
‫שני בני אחיו של יהודה לייב גירשט למדו תורה במקום מסתור בגטו‪ .‬הוא לא‬
‫ידע את מקום המסתור‪ .‬באחד הימים הגיע אליו מידע על מקום המסתור של‬
‫שני אחייניו‪ .‬המידע היה חלקי‪ ,‬אך הוא הצליח להשלים את הפאזל ואיתר את‬
‫מקום הימצאם‪.‬‬
‫וכך הוא מספר‪:‬‬
‫"חיפשתי ומצאתים בבית עזוב סמוך לבית העלמין שהיה כאילו קבור בשממת‬
‫השלגים והקרח‪ ,‬ומרחוק רמזו רק המצבות‪ ,‬שהסתתרו גם הן בעמק השלג‬
‫מפני העצבות החורפית‪.‬‬
‫נכנסתי לתוך הבית הזה בערב ודפקתי באפילת המדרגות הרעועות על איזו‬
‫דלת‪ ,‬והנה התגלה לפני מחזה מוזר‪ :‬ליד שולחן ארוך יושבים על ספסלים‬
‫העשויים מקרשים בלתי מהוקצעים כעשרים בחורים‪ ,‬בעלי פיאות‪ ,‬יושבים‬
‫ומתנועעים על גבי הספרים ומתפללים על הווית הגמרא‪ .‬פניהם היו רזים‬
‫ולסתותיהם צמוקות כגרגורות דרבי צדוק‪ ,‬אך מצחיהם‬

‫מתקמטים בעיון‬

‫הספרים ובתוך עיניהם הנרעדות הבהבו אורות גנוזים שלא מעלמא הדין‪,‬‬
‫ספוגים עקשנות וגבורה עילאית‪ .‬התבוננתי בפניהם מלאי הזוך והעדנה וראיתי‬
‫בהם התמרדות כלפי העולם השפל מסביב‪ .‬עלומיהם הנסחטים כל היום‬
‫בעמידה בתור כדי לקבל את מנת הלפת‪ ,‬פרחו שוב בזוהר האחרון של פרחים‬
‫עסיסיים במועד השלכת‪.‬‬
‫כאן שכחו את הטלאי הצהוב‪ ,‬על גדות התיל ואת כל המועקה המדכאת‬
‫והמאיימת שבחוץ‪.‬‬
‫כל הקן המופלא הזה‪ ,‬נדמה לי כאי סלעי‪ ,‬מסתורי‪ ,‬בינות לגלים טרופים בים‬
‫סוער ורוגש‪.‬‬
‫בין הבחורים המופלאים האלה היו שני בני אחי ז"ל‪ .‬הם היו כה שקועים‬
‫בלימודם עד שלא הרגישו בי ‪."….‬‬

‫[ג‪]88‬‬

‫‪- 286 -‬‬

‫שלומי אמוני ישראל חוזרים מיד ללמוד תורה‬
‫לאחר השואה‬
‫לימוד התורה היה כה מושרש בקרב שלומי אמוני ישראל‪ ,‬שלמרות מה שעברו‬
‫ונמצאו במחנות העקורים כאשר עתידם לוט בערפל‪ ,‬שבו מיד ללימוד התורה‪,‬‬
‫יוֹמם‬
‫ית ּבוֹ ָ‬
‫תוֹרה הַ זֶ ה ִׁמ ִׁפיָך‪ ,‬וְהָ גִׁ ָ‬
‫כנאמר בספר יהושע א‪,‬ח‪ :‬ל ֹא‪-‬יָמּוש סֵ פֶ ר הַ ָ‬
‫וָלַ יְלָ ה‪ְ ,‬ל ַמעַ ן ִׁת ְשמֹר לַ עֲׂשוֹת‪ ,‬כְ כָל‪-‬הַ כָתּוב ּבוֹ‪ :‬כִׁ י‪-‬אָ ז ַתצְ ִׁליחַ אֶ ת‪ְ -‬ד ָרכֶָך‪ ,‬וְאָ ז‬
‫ַת ְׂשכִׁ יל‪" .‬אור החיים" [רבי חיים בן עטר] בפירושו על ספר דברים‪ ,‬כו‪ ,‬יא כותב‪:‬‬
‫"כאומרם ז"ל [ברכות ה] 'ואין טוב אלא תורה'‪ …‬ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם‬
‫כסף וזהב למאומה‪ ,‬כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם"‪.‬‬
‫קיים סיפור אגדה על עוף הפניקס המופלא‪ ,‬שמקומו אי‪-‬שם במדבר הלוהט‪.‬‬
‫אלף שנים חי העוף‪ ,‬וכאשר הוא מרגיש עייף וזקן וחלש‪ ,‬הוא משליך את עצמו‬
‫אל האש ונשרף‪ .‬מתוך האפר הזה הוא צומח ועולה מחדש ‪ -‬רענן‪ ,‬צעיר ונכון‬
‫לבאות‪.‬‬
‫בגלל מקום מושבו של העוף הזה‪ ,‬במדבר‪ ,‬הוא נקרא ע"י חז"ל "עוף החול"‪.‬‬
‫הוא סמל לתקווה וליכולת להחזיק מעמד‪ ,‬הוא סמלם של כל המתעקשים‪ ,‬על‬
‫אף הקשיים‪ ,‬המסרבים להתייאש‪ .‬כך לנגד עינינו‪ ,‬עם‪-‬ישראל לאחר השואה‬
‫משתקם קמעה קמעה ‪" -‬כעוף החול"‪.‬‬

‫לימוד תורה במחנה עקורים בגרמניה‪.‬‬

‫‪- 287 -‬‬

‫דף הפתיחה של מסכת חולין‪ .‬במרכז הדף כתוב‪ :‬יצא לאור ע"י ועד אגודת הרבנים‬
‫באזור האמריקאי באשכנז‪ ,‬בסיוע שלטון הצבא ארצות הברית והרגימנט בגרמניה‪.‬‬
‫מינכן‪-‬היידעלבערג‪.‬‬
‫בראש הדף ציור עם הכותרת‪" :‬משעבוד לגאולה מאפלה לאור גדול"‪.‬‬
‫סביב הדף ציורי גדרי תייל ומחנה עבודה באשכנז בימי הנאצים‪.‬‬

‫מתנת ועד ההצלה‬
‫לשארית הפליטה‪.‬‬

‫יצא לאור ע"י ועד הרבנים באזור האמריקאי‬
‫באשכנז‪ .‬מיכן‪-‬הידלעברעג‪.‬‬
‫‪- 288 -‬‬

‫חלוקת תפילין ומעילים של ספרי תורה במחנה עקורים‪ ,‬אחרי המלחמה‪.‬‬

‫נשים לומדות תורה במחנה העקורים עם תום המלחמה‪.‬‬

‫[‪]1‬‬

‫[‪]1‬‬

‫יעו‬
‫לו ְך לְ ַה ְר ִ ּג ֹ‬
‫ידי ָח ֶרב ָה ֹ‬
‫ּכֹה ָא ַמר ה' ָמ ָצא ֵחן ַּב ִּמ ְד ָּבר ַעם ְשׂ ִר ֵ‬
‫עולָ ם אֲ ַה ְב ִּת ְ‬
‫יך ַעל ֵּכן‬
‫חוק ה' נִ ְר ָאה לִ י וְ ַאהֲ ַבת ֹ‬
‫יִ ְשׂ ָר ֵאל‪ֵ .‬מ ָר ֹ‬
‫ְמ ׁ ַש ְכ ִּת ְ‬
‫עוד ּ ַת ְע ִ ּדי‬
‫עוד ֶא ְבנ ְֵך וְ נִ ְבנֵית ְּבת ּולַ ת יִ ְשׂ ָר ֵאל ֹ‬
‫יך ָח ֶסד‪ֹ .‬‬
‫רון‬
‫עוד ִּת ְּט ִעי ְכ ָר ִמים ְּב ָה ֵרי ׁש ְֹמ ֹ‬
‫חול ְמשַׂ חֲ ִקים‪ֹ .‬‬
‫ֻת ּ ַפיִ ְך וְ י ָָצאת ִּב ְמ ֹ‬

‫נ ְָטע ּו נ ְֹט ִעים וְ ִח ּ ֵלל ּו‪ּ ִ .‬כי י ֶׁש ֹיום ָק ְרא ּו נ ְֹצ ִרים ְּב ַהר ֶא ְפ ָריִ ם ק ּומ ּו‬
‫וְ נַעֲ לֶ ה ִצי ֹּון ֶאל ה' אֱ לֹוקינ ּו‪.‬‬

‫ירמיהו לא‪ ,‬א‪-‬ה‪.‬‬

‫‪- 289 -‬‬

‫שיקום ספרי תורה מהשואה והעברתם למדינת ישראל‬
‫בחודש אב תשע"ה‪ ,‬אוגוסט ‪ 4101‬בטקס רב רושם הוכנסו ברחבת הכותל‬
‫המערבי ‪ 31‬ספרי תורה לזכר חללי צוק איתן‪ .‬חלקם הגדול של ספרי התורה‬
‫שרדו את השואה‪ ,‬נמצאו במרתף ברומניה ושוקמו‪.‬‬
‫בטקס נוכחו נשיא המדינה‪ ,‬הרבנים הראשיים‪ ,‬הרמטכ"ל‪ ,‬שר הביטחון‪,‬‬
‫משפחות שכולות ונכבדי מדינה נוספים‪.‬‬
‫שיקום ספרי התורה התאפשר שיקום בעזרת תרומה אדירה של כספים רבים‬
‫על ידי יהודי התפוצות‪ .‬הספרים לא יישארו בכותל המערבי‪ ,‬אלא יועברו לבתי‬
‫הכנסת ברחבי הארץ‪ .‬התרומה לשיקום הספרים נעשתה בשל מחסור הקיים‬
‫בספרי תורה בבתי הכנסת שבהם מתפללים בני משפחה של חללי צה"ל‪ .‬ספר‬
‫אחד יישאר בכותל המערבי‪.‬‬
‫ראובן ריבלין נשא דברים בטקס ואמר‪" :‬לא בכדי בחר העם היהודי בספר‬
‫התורה כדי להנציח את מות יקירינו‪ .‬היריעות האלה מהוות את תעודת הזהות‬
‫האמיתית שלנו‪ .‬התורה צעדה עם העם היהודי ברום ובשפל‪ ,‬בטוב וברע‪.‬‬
‫ספר התורה ליווה אותנו בנדודינו בגלות ובגאולה‪ .‬מתוך גוויליו שאבנו כוח‬
‫ואמונה‪ .‬בנינו שנהרגו על מזבח המולדת נשארים כאותיות נצח‪ .‬ספרי‬
‫התורה הללו‪ ,‬תעודות הזהות הללו‪ ,‬הם סמל לחיים שממשיכים‪ .‬למדינה‬
‫שממשיכה לצמוח ולפרוח‪ .‬סמל לדרך נצחית של עם ששב לארצו‪ ,‬החיה את‬
‫שפתו והקים לו מדינה לתפארת‪ .‬עם שלא שוכח ולא ישכח לעולם את יקיריו"‪.‬‬

‫ספרי התורה שהובאו לכותל המערבי‪ .‬על מעיל ספר התורה‬
‫נארג סמל המדינה‪ .‬צילום‪ :‬מזור הפקות‪.‬‬

‫‪- 291 -‬‬

‫אנדרטאות ספרי תורה‬
‫כיכר הזיכרון ביד חיים וייצמן‬

‫אנדרטת לקורבנות השואה‪ ,‬הפסל דני קרוון‪ ,‬כיכר הזיכרון ‪.3373‬‬
‫‪- 290 -‬‬

‫בקצה הצפוני של אחוזת ויצמן ברחובות נמצא מתחם הנקרא "כיכר הזיכרון"‪.‬‬
‫במרכזו מצבת זיכרון מרשימה לזכרם של קורבנות השואה‪ .‬המצבה תוכננה‬
‫ובוצעה על ידי הפסל דני קרוון‪ .‬הפסל הינו פרשנות ויזואלית לביטוי "לזכור ולא‬
‫לשכוח"‪ ,‬ביטוי הלקוח משירו של אברהם שלונסקי "נדר"‪.‬‬
‫הפסל מתנשא לגובה של ‪ 3‬מטרים ומשקלו ‪ 41‬טון‪ .‬בעבר מתוך בסיס האבן‬
‫נבע זרם מים שסימל את דמעות העם היהודי על קורבנותיו‪ .‬על בסיס האבן‬
‫מונח בחוסר שווי משקל‪ ,‬ספר תורה קרוע עשוי פליז‪ .‬על הספר שנראה‬
‫כאוד מוצל מאש‪ ,‬חרוטים וצרובים‪ ,‬שמות של יהודים נפוצים בקרב קורבנות‬
‫השואה‪ ,‬מספרים שקועקעו על ידיהם‪ ,‬שמות קהילות‪ ,‬ומחנות השמדה‪.‬‬
‫סביב בסיס האבן חקוקים ביידיש נאום ההספד של ד"ר חיים ויצמן‪ ,‬אותו‬
‫נשא חיים ויצמן בקונגרס הציוני ה‪ 44-‬בדצמבר ‪ ,0943‬בתום מלחמת העולם‬
‫השנייה‪ .‬על מנת לקרוא את הכתוב יש להקיף את בסיס המצבה שש פעמים‪,‬‬
‫לזכרם של ששת המיליונים‪.‬‬
‫תרגום דברי ההספד שחקוקים על האבן ‪:‬‬
‫"אין בנמצא אדם‪ ,‬במקום שיהודים חיים בו‪ ,‬שלא איבד חלק ממשפחתו‪ .‬אלפי‬
‫נימים קושרים אותנו עם הקדושים והטהורים שנרצחו‪ .‬יגיע זמן‪ ,‬ההיסטוריה‬
‫תיכתב ויהיה שופט שידון את מעשי האנושות‪ .‬אנו מחפשים ועובדים את‬
‫אלוקים גם בפטיש וגם במעדר‪ .‬ידענו שבניין ארץ‪-‬ישראל היא המצווה הגדולה‬
‫מכל‪ .‬כאן נחפש ואולי ברבות הימים נמצא נחמה‪ .‬עלינו הוטל הגורל לשוב‬
‫ולהביא תיקון לנשמתנו אנו‪ .‬בכל אשר אבדנו‪ ,‬בתורה‪ ,‬בחכמה‪ ,‬במעשים טובים‬
‫ובמידות טובות‪ .‬כל יהודי הלומד‪ ,‬כל חדר וכל בית‪-‬ספר הם בשבילנו אוצר‪ ,‬אוצר‬
‫לאומי‪ .‬כך יבוא גמול על האבדות הכבדות שהיו לנו בקהילות ורשה‪ ,‬ברדיצ'ב‪,‬‬
‫אודסה‪ ,‬קישניב ווילנא‪ .‬זו עבורנו זכות וחובה בעת ובעונה אחת‪ .‬ואף על פי‬
‫שאנו יודעים את הקשיים‪ ,‬רואים אנו נכונה את מטרתנו ואנו נגיע עדה‪ .‬אל תירא‬
‫עבדי יעקב"‪.‬‬

‫באזל‪ 44 ,‬לדצמבר ‪.0943‬‬
‫[‪]87‬‬

‫‪- 292 -‬‬

‫אנדרטת מגילת האש‬
‫בלב היער‪ ,‬ליד מושב כסלון‪ ,‬ניצבת אנדרטת מגילת האש המתנשאת מבין‬
‫העצים לזיכרון עד לקרבנות השואה‪ .‬האנדרטה הוקמה על ידי קק"ל בשנת‬
‫‪ 0935‬ומהמקום בו היא ניצבת נשקף נופם המרהיב של הרי יהודה‪ ,‬שפלת‬
‫יהודה וחלקיו הדרומיים של מישור החוף‪.‬‬
‫דומה שאי אפשר היה למצוא מקום הולם יותר לאנדרטה הנהדרת מאשר נופו‬
‫של יער הקדושים‪ .‬אנדרטת הברונזה הגדולה המתנשאת לגובה של ‪ 5.1‬מטר‬
‫ומשקלה כ‪ 04-‬טון‪ ,‬היא מעשה ידיו של הפסל נתן רפפורט‪.‬‬
‫צורתה כשני גלילי ספר תורה‪ ,‬המספרים באמצעות תבליטים את קורות עם‬
‫ישראל‪ .‬גליל אחד מתאר את חורבן העם בימי המרד ברומאים ובשואת יהודי‬
‫אירופה‪ .‬הגליל השני מתאר את התקומה ‪ -‬העלייה‪ ,‬מלחמת העצמאות‪ ,‬הקמת‬
‫מדינת ישראל ואיחוד ירושלים במלחמת ששת הימים‪.‬‬
‫הפסל עשוי מברונזה‪ ,‬שכן לדברי האמן "הברונזה נשארת אחרי המתים"‪ .‬זוהי‬
‫היציקה הגדולה ביותר מברונזה בארץ‪ ,‬והיא הובאה לארץ בחלקים‬
‫מאיטליה‪ .‬במבט אווירי על האנדרטה‪ ,‬נוצרת הסיפרה ‪ ,5‬או הסימן המציין אין‬
‫סוף‪ .‬ביהדות‪ ,‬המספר שמונה‪ ,‬בניגוד למספר שבע המסמל את הסדר‬
‫וההגיונות (שבת‪ ,‬שמיטה וכיוצ"ב) – מבטא שרירותיות‪.‬‬
‫המגילה מובילה את המתבוננים בה משואה לתקומה; כשעומדים מול האנדרטה‬
‫– מתחיל סיפור העלילה בגליל הימני‪ .‬בחלק התחתון נבחין באנשים ההולכים‬
‫למחנה הריכוז ובתי הגטו‪ .‬בין האנשים דמותו של המחנך יאנוש קורצ'אק‬
‫ההולך עם תלמידיו למחנה ההשמדה ולפניו מספר נשים‪ .‬מעליהם‪ ,‬בכיוון שונה‬
‫(כלפי מעלה)‪ ,‬מתוארים מורדי הגטאות‪ ,‬אלה נלחמים מול האויב הנאצי‪ ,‬חיילים‬
‫גרמנים לא נראים‪ .‬הם מופיעים כאן בסמלים – כובע פלדה‪ ,‬טנקים – אין אדם‬
‫בדמותו של נאצי‪.‬‬
‫‪- 293 -‬‬

‫מעל‪ -‬לוחמים ואמצעי לחימה פשוטים‪ :‬בקבוקי תבערה‪ ,‬סכו ואבן גדולה מוטלת‬
‫על שריון‪ .‬בהמשך – להבות ומנורה‪ ,‬מחנות ודגל‪ .‬מכאן היציאה לארץ בספינות‬
‫המעפילים והניסיון להיאחז בה‪ .‬באותו גליל בתמונה אופטימית – דמויות שונות‬
‫מקרינות בטחון‪ .‬הליכה לארץ‪-‬ישראל ולא למחנות ההשמדה‪ .‬סוף סיפור‬
‫אחד‪ .‬בגליל השני מוצגת ישראל והקמתה החל במלחמת העצמאות ועד שחרור‬
‫ירושלים במלחמת ששת הימים‪ .‬שוב תמונת קרב אך אוירה שונה‪.‬‬
‫חייל נפרד מאישה ויוצא לקרב‪ ,‬עולה חדש מקבל נשק ונפטר מתרמיל נדודיו‪.‬‬
‫תמונות מלחמה‪ ,‬וכמו בצילום הידוע‪ :‬צנחן בוכה ליד הכותל‪ .‬הגליל השני‬
‫מסתיים בסיפור בתנועה כלפי מעלה‪ :‬מנורה נישאת בתהלוכת ניצחון‪ ,‬כמין‬
‫"תשובה" לסצנה שעל שער טיטוס‪ :‬נטילת המנורה על ידי החיילים רומיים‪ .‬מעל‬
‫אבני הכותל מרחפת דמות דוד המלך ואליהו הנביא‪ .‬ניתן למצוא שלל סמלי‬
‫יישוב הארץ‪ :‬מגדל מים‪ ,‬עצי תפוז‪ ,‬עץ זית‪ ,‬ילד ובידו אשכול ענבים‪.‬‬

‫אנדרטת מגילת האש ביער הקדושים‪ .‬צילום‪ :‬צילומי קק"ל‪.‬‬

‫[‪]55‬‬

‫‪- 294 -‬‬

‫מצבה בבית הקברות בוינה‬

‫וינה‪-‬אוסטריה‪ .‬לוח אבן מונח במקום בו נקברו ספרי תורה‬
‫אשר חוללו בליל הבדולח‪ .‬המצבה בנויה כספר תורה פתוח‪.‬‬
‫וכך כתוב על המצבה‪:‬‬

‫אשאג מנהמת לבי ואתאונן‪…‬‬
‫דלפו עיני על כבוד התורה‪ .‬התאפק אל פנים להסתירה‪.‬‬
‫פריץ חיות יקרענה בתער השכירה הוגיה תמיד בישרות‬
‫ותמות‪ .‬לכליון חרוץ מסורים לשוממות זאת התורה כי אדם‬
‫ימות‪…‬‬
‫(מתוך הקינות לתשעה באב)‬
‫פה נטמנו בי"ז סיון תשמ"ז ספרי תורה שחוללו ונקרעו‬
‫ונשרפו בתקופת השואה ע"י הנאצים ימ"ש‪.‬‬
‫חברת קדישא‪ ,‬תמוז‪ ,‬תשנ"א‬

‫‪- 295 -‬‬

‫מצבה בבית העלמין היהודי בפלטיצ'ן ‪ -‬רומניה‪,‬‬
‫שהוקמה על גבי קבר של ספרי תורה שחוללו‬
‫בתקופת השואה‬

‫[‪]59‬‬

‫המקור לדברים שנכתבו על גבי המצבה‪ ,‬מובאים במסכת עבודה זרה יח‪,‬‬
‫ע"א‪ :‬שם מסופר על הוצאתם להורג של עשרת הרוגי מלכות עמם היה רבי‬
‫חנינא בן תרדיון‪.‬‬
‫וכך מסופר עליו‪:‬‬
‫" ‪…‬מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות‬
‫ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו‪.‬‬
‫הביאוהו [הרומאים הביאוהו למשפט] וכרכוהו בספר תורה‪ ,‬והקיפוהו בחבילי‬
‫זמורות והציתו בהן את האּור [אש]‪ ,‬והביאו ספוגין של צמר ושראום במים‬
‫והניחום על ִׁלבו‪ ,‬כדי שלא תצא נשמתו מהרה [ויתייסר זמן רב]‪.‬‬
‫אמרה לו בתו‪ :‬אבא‪ ,‬אראך בכך? אמר לה‪ :‬אילמלי אני נשרפתי לבדי‪ ,‬היה‬
‫הדבר קשה לי‪ .‬עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי‪ ,‬מי שמבקש עלבונה של‬
‫ספר תורה הוא יבקש עלבוני‪.‬‬
‫אמרו לו תלמידיו‪ :‬רבי מה אתה רואה? אמר להן‪ :‬גווילין נשרפין ואותיות‬
‫פורחות"‪.‬‬

‫‪- 296 -‬‬

‫רבי חנינא בן תרדיון מוצא להורג וגווילי ספר תורה כרוכים סביב גופו‪.‬‬
‫פיסול בתוך אנדרטת מנורת הכנסת‪ .‬יצירתו של האמן ּבֶּ נֹו אֶּ ְל ָקן‪.‬‬

‫זהו ספר תורה קטן הנמצא בקופסת עץ זית שנשלחה במתנה מארץ ישראל‬
‫להונגריה בשנת ‪ 3301‬לילד ישראל ראט‪ .‬ישראל ראה בספר התורה יותר‬
‫ממתנה‪ ,‬ושמר עליו מכל משמר‪ ,‬גם בתלאותיו בתקופת השואה‪ .‬המעגל נסגר‬
‫עם עלייתו ארצה לאחר המלחמה‪ ,‬אך הוא המשיך לשמור על החפץ היקר‪,‬‬
‫המסמל אולי יותר מכל את כוח ההישרדות של העם היהודי‪.‬‬
‫ישראל ראט‪ ,‬מסר את ספר התורה היקר לו למשמרת זיכרון במוזיאון למורשת‬
‫היהדות הדוברת הונגרית הנמצאת בצפת‪.‬‬
‫‪- 297 -‬‬

‫אנדרטת החייל הלוחם בחיפה‬
‫ובה פיתוחים על השמדת הספרים בגרמניה‬
‫האומן גרשון קניספל יצר ועיצב אנדרטה מרשימה לזכר השואה והלוחם היהודי‬
‫בשואה‪ .‬האנדרטה נמצאת בגן בלוחם היהודי‪ ,‬רחוב אינטרנציונל בשכונת רמות‬
‫רמז בחיפה בואכה אוניברסיטת חיפה‪.‬‬
‫האנדרטה שוכנת במרכז הגן‪ ,‬מצד אחד היא נראית כמנסרות הפורצות מתוך‬
‫גל אבנים מפויחות שעליהן דימויים מהמאבק היהודי בזמן השואה‪ ,‬ומצד אחר‬
‫מתגלה כי המנסרות חתוכות בצורת מגן דוד המחקה את הטלאי הצהוב‪.‬‬
‫קניספל הנציח באחד מחלקי האנדרטה לזיכרון ולדיראון עולם גם את שריפת‬
‫הספרים בגרמניה הנאצית‪.‬‬

‫בצד ימין של התמונה מופיעים הספרים שנידונו לשריפה וכליה‪.‬‬
‫בצד שמאל מופיע סמל הרייך השלישי ומסביבו הכתובת‪:‬‬
‫"לשכת הרייך לתרבות"‪.‬‬
‫מתחת לסמל כתוב‪" :‬הכתבים המזיקים ולא רצויים"‪]91[ .‬‬

‫‪- 298 -‬‬

‫בתמונה‪ ,‬שמות סופרים יהודים וגם של לא יהודים‪.‬‬
‫קניספל מבטא ביצירתו את סתימת הפיות ואי מתן חופש הבעה‬
‫ליצירות ספרותיות בגרמניה הנאצית‪ .‬צילום‪ :‬ד"ר אבישי טייכר‪[ .‬ד‪]39‬‬

‫אנדרטת החייל הלוחם מהצד הקדמי שלה‪ .‬בצד האחורי קיימים עיצובים נוספים‪.‬‬
‫‪- 299 -‬‬

‫אנדרטת "הספרייה" שהוצבה בברלין‬
‫לזכר שריפת הספרים בגרמניה‬
‫בתאריך ‪ 53‬במאי ‪5.00‬‬
‫יצירת האמן מיכה אולמן‬

‫ב‪ 31-‬במאי ‪ 3311‬נשרפו בכיכר בבל שבברלין כ‪ 91-‬אלף ספרים‪ .‬טקס‬
‫שריפת הספרים התרחש בעקבות יוזמה של שר התעמולה הגרמני‪ ,‬יוזף גבלס‪.‬‬
‫במהלך הלילה סטודנטים ופרופסורים‪ ,‬בליווי מוזיקלי של מקהלות אס‪.‬אס‬
‫ואס‪.‬אה‪ ,‬שרפו למעלה מ‪ 41-‬אלף ספרים של כ‪ 411-‬סופרים‪ ,‬אנשי מדע‪,‬‬
‫פילוסופים‪ ,‬אנשי אמנות ועיתונאים‪ ,‬כשני שלישים מהם יהודים‪ ,‬אותם בזזו‬
‫מספריות סמוכות ומאוספים פרטיים רבים‪ .‬הספרים שנבחרו להישרף היו של‬
‫סופרים יהודים‪ ,‬קומוניסטים‪ ,‬ליברלים ומתנגדי השלטון‪ .‬בין יתר הספרים‬
‫שנשרפו היו עבודות של תומאס מאן‪ ,‬היינריך היינה‪ ,‬קרל מרקס‪ ,‬זיגמונד פרויד‪,‬‬
‫אריך קסטנר ועוד סופרים רבים‪ .‬שריפת ספרים פומבית זו גררה גל של שריפת‬
‫ספרים על ידי סטודנטים ברחבי גרמניה‪.‬‬

‫‪- 311 -‬‬

‫האנדרטה היא חדר תת‪-‬קרקעי‪ ,‬קובייה שאורך צלעה ‪ 1‬מטרים‪ ,‬בעל תקרת‬
‫זכוכית [שהיא רצפת הכיכר]‪ ,‬הנמצא מתחת לכיכר במקום המדויק בו נשרפו‬
‫הספרים‪ .‬החדר מואר בתאורה פנימית ומכוסה במדפי ספרים ריקים ולבנים‪,‬‬
‫המתאימים לאחסונם של ‪ 41,111‬ספרים ומייצגים את החלל התרבותי שנותר‬
‫לאחר שריפת הספרים‪.‬‬
‫ליד האנדרטה שני לוחות ברונזה ובאחת מהן‬
‫כתובים דבריו של הסופר היהודי היינריך היינה [‪:]0961‬‬

‫"הייתה זו רק הקדמה‪ .‬במקום שבו שורפים ספרים‪,‬‬
‫ישרפו בסוף גם בני אדם"‪.‬‬
‫*******‬

‫ספרי תורה שהוחבאו ונמצאו לאחר המלחמה‪ .‬ברלין‪.3306 ,‬‬

‫[‪]0‬‬

‫‪- 310 -‬‬

‫אברהם אקנר‪ :‬לזכרם של קדושי עירנו‬
‫בחודש אדר‪ ,‬בזמן שמרבים בשמחה‪,‬‬
‫אסף הצורר את היהודים לתפילה‪,‬‬
‫עינה ורצח באכזריות פרועה‪,‬‬
‫והציתם יחד עם ספרי התורה‪.‬‬
‫"שמע ישראל!" בקעו הצווחות‪,‬‬
‫להבות‪-‬אש היתמרו מן החלונות‪,‬‬
‫גווילין נשרפים – גופות חרוכות‬
‫נשמות ואותיות השמימה פורחות‪.‬‬
‫נחל ראטא געש באפיקו זרם‪,‬‬
‫השלג ירד‪ ,‬האדמה כוסתה בצחור‪,‬‬
‫מי הנחל האדימו וגאו מדם‪,‬‬
‫ומעל לגוויות ריחף עורב שחור‪.‬‬
‫זועק הדם‪ ,‬ממעמקים בוקע‪,‬‬
‫מול שמש זוהרת הקדיר השכול‪.‬‬
‫זועק הדם ואיננו רוגע‪,‬‬
‫טרי הוא הפצע כאילו אתמול‪.‬‬
‫[‪]36‬‬

‫‪- 312 -‬‬

‫מקורות – מראי מקומות‬
‫‪ .0‬מקור התמונה‪ :‬ארכיון "יד‪-‬ושם"‪.‬‬
‫‪ .4‬מקור התמונה‪ :‬ארכיון בית לוחמי הגטאות‪.‬‬
‫ב‪ .4‬מקור התמונה‪ :‬גנזך קידוש השם‪.‬‬
‫‪ .3‬הרב אשרי אפרים‪" :‬ספר שאלות ותשובות – ממעמקים"‪ ,‬עמ' יז‪ ,‬ניו‪-‬יורק‪,‬‬
‫תשכ"ט‪.0919-‬‬
‫‪ .4‬בבלי‪ ,‬מסכת תענית טז‪ ,‬ע"א‪.‬‬
‫‪ .1‬קוק הרב אברהם יצחק‪ :‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬אגרת י‪ ,‬מוסד הרב קוק‪,‬‬
‫תשכ"ב‪-‬תשמ"ד‪.0934-0954 ,‬‬
‫‪ .3‬אייבשיץ יהושע‪ :‬כערער בערבה‪ ,‬עמ' ‪ ,403‬המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‪-‬חיפה‪,‬‬
‫תשנ"ט‪.0939-‬‬
‫‪ .3‬אליאב מרדכי‪ :‬אני מאמין‪ ,‬עמ' ‪.31-34‬‬
‫וגם בנשלום בנציון‪ :‬בסער ביום סופה‪-‬פרקי פולין‪ ,‬תש"ד‪.0944-‬‬
‫‪ .5‬הוברבנד שמעון הרב‪ :‬קידוש השם – כתבים מימי השואה מתוך הגנזים של ארכיון‬
‫רינגלבלום בגטו וארשה‪ ,‬עמ' ‪ ,431-434‬זכור‪ ,‬תשכ"ט‪.0939-‬‬
‫‪ .9‬ציטוטים מהמחקר‪ ,‬מובאים באתר האינטרנט "בית אשכנז"‪:‬‬
‫‪http://www.ashkenazhouse.org/indexhebrew.htm‬‬
‫‪ .01‬שמיר חיים‪ :‬בטרם שואה‪ ,‬בית לוחמי הגטאות‪ ,‬תשל"ד – ‪.0934‬‬
‫וגם אתר האינטרנט של "יד ושם"‪.‬‬
‫‪ .00‬אונא יצחק‪ :‬למען האחדות והייחוד‪ ,‬משנתו וחייו של הרב יצחק בן מוהר"ר משה אונא‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,019-013‬קרית ספר‪ ,‬תשל"ה‪.0931-‬‬
‫‪ .04‬התמונות מתוך חוברת הסיכום של יום העיון‪" :‬פרעות נובמבר ‪ – 3318‬מבחן ליהודי‬
‫גרמניה"‪" ,‬יד טבנקין"‪ ,‬תשנ"א ‪.0990-‬‬
‫‪ .03‬מאתר כדורינט‪http://www.kaduri.net/?CategoryID=205&ArticleID=3148 :‬‬
‫‪ .04‬מאוסף החפצים‪ ,‬מוזיאון יד ושם‪ ,‬מתנת אגודת יוצאי לייפציג‪ ,‬תל אביב‪ ,‬ישראל‬
‫‪http://www.yadvashem.org/yv/he/museum/artifacts/torah_scroll.asp‬‬

‫‪- 313 -‬‬

‫‪ .01‬מתוך אתר האינטרנט "מקור הסת"ם"‬
‫ ‪http://www.makorastam.co.il/141366/%D7%A1%D7%A4%D7%A8‬‬‫‪%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94‬‬
‫‪ .03‬מאתר וויינט‪http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4128261,00.html :‬‬
‫מקומי‪-‬כפר סבא‪ .‬כתבה‪ :‬אירית גרינברג‪ .‬פורסם‪49.19.00 :‬‬
‫‪ .03‬מאתר שטיבל – מאת שטיבל אין שם מחבר‪ .4.9.4104 ,‬הכותרת‪ :‬הערב‪ -‬טקס הכנסת‬
‫ספר תורה שניצל באורח נס מהשואה באירופה‪.‬‬
‫‪http://shtieble.net/%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91-%D7%98%D7%A7%D7%A1‬‬‫‪%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA-%D7%A1%D7%A4%D7%A8‬‬‫‪%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%9C‬‬‫‪8%D7%91%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97-%D7%A0%D7%A1‬‬

‫גם מאתר האינטרנט של רדיו קול חי ‪8http://www.93fm.co.il/radio/132545‬‬
‫כתבים‪:‬דוד לזר ובנצי לייזוביץ‬
‫‪ .05‬אייבשיץ יהושע‪ :‬בקרובי אקדש ‪ -‬אסופה תיעודית על מעשים של קידוש השם ומסירות‬
‫נפש בימי החורבן של ימינו‪ ,‬עמ' ‪ ,33‬המכון ללימוד קורות השואה ע"ש חדוה אייבשיץ‪,‬‬
‫‪.4111‬‬
‫‬‫תשס"ה‬
‫וגם דבורז'צקי מרק‪ :‬בין הבתרים‪ ,‬עמ' ‪ ,11-13‬קרית ספר‪ ,‬תשט"ז‪.0913-‬‬
‫‪ .09‬מ‪.‬אליאב‪ :‬אני מאמין‪ ,‬עמ' ‪ ,401-400‬מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ח‪.0955-‬‬
‫וגם מ‪ .‬יחזקאלי‪" :‬בית יעקב"‪ ,‬אלול תשכ"ו‪. 0933-‬‬
‫‪ .41‬זיגלמן יצחק [עורך]‪" :‬ספר קובילניק"‪ ,‬עמ' ‪ ,043‬ועד יוצאי קובילניק בישראל‪,‬‬
‫תשכ"ז‪ .0933-‬וגם י‪.‬אייבשיץ‪ :‬בקרובי אקדש‪ ,‬עמ' ‪.41‬‬
‫וגם בסוק משה‪ ,‬צוקרמן יצחק [עורכים]‪ :‬ספר מלחמות הגיטאות בין החומות‪ ,‬במחנות‪,‬‬
‫ביערות‪ ,‬עמ' ‪ ,493‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תשט"ז‪.0913 -‬‬
‫‪ .40‬אייבשיץ יהושע‪ :‬בקרובי אקדש‪ ,‬עמ' ‪,41-43‬‬
‫וגם הוברבנד שמעון הרב‪ :‬קידוש השם – כתבים מימי השואה מתוך הגנזים של ארכיון‬
‫רינגלבלום בגטו וארשה‪ ,‬עמ' ‪ ,49‬זכור‪ ,‬תשכ"ט‪.0939-‬‬
‫‪ .44‬נאכגאלט זישא [עורך]‪ :‬גארוואלין‪ ,‬ספר יזכור‪ ,‬עמ' ‪ ,431‬ארגון יוצאי גארוואלין‪,‬‬
‫תשל"ב‪ .0934-‬וגם אייבשיץ יהושע‪ :‬בקרובי אקדש‪ ,‬עמ' ‪.39-35‬‬
‫‪ .43‬הוברבנד שמעון הרב‪ :‬קידוש השם‪ ,‬עמ' ‪.49-45‬‬
‫‪ .44‬אשר כורך [עורך]‪ :‬קהילת גלינא ‪ – 3301-3071‬תולדותיה וחורבנה‪ ,‬עמ' קכד‪-‬ה‪,‬‬
‫תש"י‪ .0911-‬וגם אייבשיץ יהושע‪ :‬בקרובי אקדש‪ ,‬עמ' ‪.41-39‬‬
‫‪ .41‬הלפרן חנוך‪ :‬קובץ זכור יב‪ ,‬עמ' ‪ ,39-35‬תשנ"א‪.0990 -‬‬
‫‪ .43‬וויילונסקי‪ :‬ספר אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ .401‬אייבשיץ יהושע‪ :‬בקרובי אקדש‪ ,‬עמ' ‪.31-34‬‬
‫‪ .43‬הוברבנד שמעון הרב‪ :‬קידוש השם‪ ,‬עמ' ‪.43‬‬
‫‪ .45‬הוברבנד שמעון הרב‪ :‬קידוש השם‪ ,‬עמ' ‪.433-434‬‬

‫‪- 314 -‬‬

‫‪ .49‬הוברבנד שמעון הרב‪ :‬קידוש השם‪ ,‬עמ' ‪.33‬‬
‫‪ .31‬הוברבנד שמעון הרב‪ :‬קידוש השם – עמ' ‪.414‬‬
‫‪ .30‬הוברבנד שמעון הרב‪ :‬קידוש השם‪ ,‬עמ' ‪.433-433‬‬
‫א‪ .30‬הוברבנד שמעון‪ :‬קידוש השם‪ ,‬עמ' ‪.433-433‬‬
‫‪ .33‬אליאב מרדכי‪ :‬אני מאמין‪ ,‬עמ' ‪.19‬‬
‫וגם פראגר משה‪ :‬ניצוצי גבורה – עלילות קידוש השם בימינו‪ ,‬תשי"ג‪.0913-‬‬
‫‪ .34‬הוברבנד שמעון הרב‪ :‬קידוש השם‪ ,‬עמ' ‪.430-431‬‬
‫‪ .31‬ד"ר פינקלר אברהם‪ :‬יהודים! בית‪-‬הכנסת עולה באש!‪ ,‬קובץ זכור י'‪ ,‬עמ' ‪ ,53‬תשמ"ט‪.‬‬
‫‪ .33‬שטרקמן משה‪ ,‬אקנר אברהם‪ ,‬בינות א‪.‬ל [עורכים]‪ :‬מוסטי‪-‬ויאלקה‪ ,‬מאסט‪-‬רבתי‪ ,‬חייה‬
‫וחורבנה של קהילה יהודית‪ ,‬עמ' ‪ ,331‬ארגוני יוצאי מוסטי‪-‬ויאלקה בישראל ובארצות‬
‫הברית‪ ,‬תשל"ו‪.0931-‬‬
‫‪ .33‬אייבשיץ יהושע‪ :‬בקרובי אקדש‪ ,‬עמ' ‪.35-33‬‬
‫‪ .35‬הרפנס יחזקאל‪ :‬קובץ זכור י'‪ ,‬עמ' ‪ ,000-019‬תשמ"ט‪.‬‬
‫וגם אייבשיץ יהושע‪ :‬בקרובי אקדש‪ ,‬עמ' ‪.33-33‬‬
‫‪ .39‬אונגר אליעזר‪ :‬קובץ זכור‪ ,‬עמ' ‪ .44‬וגם אייבשיץ יהושע‪ :‬בקרובי אקדש‪ ,‬עמ' ‪.35‬‬
‫‪ .41‬סמולר משה‪ :‬נאבקתי על חיי‪ ,‬עמ' ‪ ,54-50‬מורשת‪ ,‬תשל"ו‪.0935-‬‬
‫‪ .40‬מארכיון יד ושם‪ ,‬תיק‪ O3/117143 :‬מעמוד ‪ 3‬ואילך‪.‬‬
‫‪ .44‬עדותה של קפלן נינה (לבית רוסמן) שניתנה ביד ושם‪ ,‬אפריל ‪.0955‬‬
‫מספר התיק בארכיון יד ושם‪O3/4540 :‬‬
‫‪ .43‬אייבשיץ יהושע‪ :‬בקרובי אקדש‪ ,‬עמ' ‪.33-31‬‬
‫וגם קפלינסקי ברוך [עורך]‪ :‬ספר קוז'ניץ [קאזשעניץ] ‪ -‬תולדות קהילה יהודית בפולין‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,434-433‬ארגון עולי קוז'ניץ בישראל‪ ,‬תש"ל‪.0931-‬‬
‫‪ .44‬פאנקייוויץ' תאדאוש [תרגמה מפולנית מרים עקביא]‪ :‬בית‪-‬מרקחת בגטו קראקוב‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,045-043‬יד ושם‪ ,‬תשמ"ה – ‪.0951‬‬
‫‪ .41‬שטנדיג יעקב [תרגם מפולנית‪ :‬אריה באומינגר]‪ :‬פלאשוב ‪ -‬התחנה האחרונה של‬
‫יהדות קראקוב‪ ,‬עמ' ‪ ,051-034‬המנורה‪ ,‬תש"ל ‪.0931 -‬‬
‫‪ .43‬בוסק יוסף‪ :‬והאיל לא נאחז בסבך‪ ,‬עמ' ‪ ,41-43‬מורשת‪-‬בית לוחמי הגטאות‪,‬‬
‫תשמ"ו‪.0953 -‬‬
‫‪43‬א‪ .‬דומברובסקה דנוטה‪ ,‬ויין אברהם [עורכים]‪ :‬פנקס קהילות פולין ‪ -‬לודז' והגליל‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,035‬יד ושם‪ ,‬תשל"ו‪.0933-‬‬
‫וגם ספר סקערניעוויץ ‪ -‬לזכר דער פארטיליקטער קהילה קדושה [ביידיש]‪ ,‬עמ' ‪,141‬‬
‫ארגון יוצאי סקרניביץ בישראל‪ ,‬תשט"ו‪ .0911 -‬וגם בקרובי אקדש‪ ,‬עמ' ‪.034‬‬
‫‪- 315 -‬‬

‫‪ .43‬מ‪.‬אליאב‪ :‬אני מאמין‪ ,‬עמ' ‪.401-400‬‬
‫וגם מ‪ .‬יחזקאלי‪ :‬בית יעקב‪ ,‬ירחון לענייני חינוך‪ ,‬ספרות ומחשבה‪ ,‬אלול תשכ"ו‪.0933-‬‬
‫‪ .45‬ארכיון בית לוחמי הגטאות‪ ,‬זיכרונות של מוזר ציפורה מטרנסניסטריה‪ .‬תורגם מיידיש‬
‫ע"י משה קרבץ‪ .‬מספר רישום בארכיון‪.15954 :‬‬
‫א‪ .48‬סיפור‪-‬עדות של אפל יעקב נכתב בשפת היידיש בספר יזכור לקהילת צ'חנוב‪,‬‬
‫עמ' ‪ .304‬יהושע אייבשיץ תירגם את הדברים והביאם בספרו‪ :‬בקדושה ובגבורה – בין אדם‬
‫לחברו‪ ,‬עמ' ‪ ,413‬הוצאת המחבר‪ .‬ניסן תשל"ח‪.0935-‬‬
‫ב‪http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4133423,00.html .45‬‬
‫מתאריך ‪01.01.4100‬‬
‫‪ .49‬הוברבנד שמעון הרב‪ :‬קידוש השם‪ ,‬עמ' ‪.41‬‬
‫‪ .11‬הוברבנד שמעון הרב‪ :‬קידוש השם‪ ,‬עמ' ‪.430-413‬‬
‫א‪ .51‬פנקס קהילות פולין ‪ -‬לודז' והגליל‪ ,‬עמ' ‪ .192‬וגם בקרובי אקדש‪ ,‬עמ' ‪.176‬‬
‫ב‪ .11‬״הדרך לקידוש השם״‪ ,‬הוצאת ״נצח״‪ ,‬תשכ״ג‪.‬‬
‫וגם מרדכי אליאב‪ ,‬״אני מאמין‪ ,‬עמי ‪.44-40‬‬
‫וגם הרב משה חיים לאו באתר "זכור"‪ -‬אמונה בימי השואה‪ ,‬מכללה ירושלים‪.‬‬
‫‪http://zachor.michlala.edu/manhigim/manhigim_t.asp?num=49&chug=manhigim&color=144B5B‬‬

‫‪ .10‬שרשבסקי פסיה‪ :‬קרני אור במחשכי התופת‪ ,‬עמ' ‪ ,03-00‬הוצאת המחברת‪-‬בני ברק‪,‬‬
‫תשכ"ח‪.0935 -‬‬
‫‪ .14‬אייבשיץ יהושע‪ :‬האישה בשואה ‪-‬אסופה תיעודית על גבורת האישה ועמידתה בימי‬
‫השואה‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' ‪ ,41-39‬זכור‪ ,‬תשמ"ז‪-‬תשנ"א‪ .‬וגם ספר דרצ'ין‪ ,‬עמ' ‪ 43‬ארגוני יוצאי‬
‫דרצ'ין והסביבה בישראל ובארצות הברית‪ ,‬תשמ"ב‪.0954 -‬‬
‫‪ .13‬בניש פרל‪ :‬הרוח שגברה על הדרקון‪ ,‬עמ' ‪ ,35-33‬פלדהיים‪ ,‬תשנ"ג‪.0993-‬‬
‫‪ .14‬קריב יוסף [עורך]‪ :‬קהילת סארני‪ ,‬עמ' ‪ ,333-331‬הוצאת יוצאי סארני והסביבה בישראל‪,‬‬
‫תשכ"א‪.0930-‬‬
‫‪ .11‬אייבשיץ יהושע‪ :‬דברים ככתבם‪ ,‬אוסף מאמרים בנושאי השואה שראו אור בארבעים‬
‫השנים האחרונות‪ ,‬עמ' ‪ ,43-44‬המכון ללימודי השואה ע"ש חדוה אייבשיץ‪ ,‬תשע"א‪.4101 -‬‬
‫‪ .13‬שטוקפיס דוד [עורך]‪ :‬ספר פשיטיק‪ ,‬עמ' ‪ ,434-430‬יצא לאור ע"י ארגוני יוצאי פישטיק‬
‫בישראל‪ ,‬צרפת וארה"ב‪ ,‬תשל"ג‪.0933 -‬‬
‫‪ .13‬ארכיון בית לוחמי הגטאות‪ .‬מתוך ספר בילגוריי‪ .‬תירגם מיידיש‪ :‬שמואל עצמון‬
‫(ווירצער) שחקן‪.‬‬
‫‪ .15‬ארכיון בית לוחמי הגטאות‪ .‬מתוך אוסף ישראל קפלן (‪.)Israel Kaplan‬‬
‫‪- 316 -‬‬

‫‪ .19‬ארכיון בית לוחמי הגטאות‪ .‬יוסף בלינדר‪ :‬עדות על גורל יהודי קובילניק‪ .‬תרגום‬
‫מיידיש‪ :‬משה קרבץ‪ .‬מתוך אוסף ישראל קפלן (‪ .)Israel Kaplan‬מספר מחשב‪.3354 :‬‬
‫העדות נגבתה על ידי יוסף טיטלמן (‪ )Josef Titelman‬במחנה העקורים בנסהיים‬
‫(‪.)Bensheim‬‬
‫‪ .31‬ארכיון בית לוחמי הגטאות עדותו של שאול שנקר (‪ )Shaul Shenker‬על גורל יהודי‬
‫ריטווה (‪ )Rietavas‬מתוך אוסף ישראל קפלן (‪ .)Israel Kaplan‬מספר רישום‪41543. :‬‬
‫‪ .30‬אוסף החפצים‪ ,‬מוזיאון יד ושם‪ .‬באוסף יד ושם מצויים פריטים רבים המעידים על‬
‫השימוש שנעשה בגווילי התורה המחוללים‪.‬‬
‫‪http://www.yadvashem.org/yv/he/museum/artifacts/desecrated_torah_scrolls.‬‬
‫‪asp‬‬
‫א‪ .30‬מאתר "הידברות" ‪ -‬אתר יהדות‪http://www.hidabroot.org/he/article/95260: :‬‬
‫וגם מאתר "אחינו" ‪ -‬תורה ויהדות לבני נוער‪:‬‬
‫‪http://www.acheinu.co.il/?CategoryID=193&ArticleID=4608‬‬
‫‪ .34‬פולק צמח מגדה [בעזרת אליהו פולק]‪ :‬ואותי שלחו ימינה‪ …‬פרקי זיכרונות‪ ,‬הוצאת‬
‫המשפחה [חיפה]‪ ,‬תשנ"א‪.0991 -‬‬
‫‪ .33‬פינגולד יהודה אריה‪ :‬בגיא צלמות ‪ -‬מגילת השמד בגטאות ובמחנות המוות‪,‬‬
‫עמ' יז‪-‬כט‪ ,‬ירושלים‪ ,‬הוצאת המחבר‪ ,‬תשמ"ח‪.0955 -‬‬
‫‪ .34‬אייבשיץ יהושע‪ :‬בקרובי אקדש‪ ,‬עמ' ‪.41-0‬‬
‫וגם חיים חוסטצקי‪ ,‬קובץ זכור ג‪ ,‬עמ' ‪.91-59‬‬
‫‪ .31‬הרב שמעון דסברג‪ ,‬ערך בוויקפדיה‪.‬‬
‫‪http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2385774,00.html .33‬‬
‫הרוצה לצפות בסרט וידיאו המספר את סיפורו של פרופ' יהויכין יוסף על ספר התורה ששרד‬
‫ממחנה ברגן בלזן עד הגיעו לאילן רמון‪ ,‬יפתח את האתר‪:‬‬
‫‪http://www.youtube.com/watch?v=lT0TL3si61w‬‬
‫א‪ .33‬פראגר משה‪ :‬ניצוצי גבורה ‪ -‬עלילות קדוש השם בימינו‪ ,‬נצח‪ ,‬תשי"ב‪.0914-‬‬
‫ר‪.‬י‪.‬ד‪ :‬כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית‪ ,‬עמ' ‪" ,044-040‬לב ישראל"‪ ,‬ללא ציון‬
‫תאריך הוצאה‪.‬‬
‫ב‪ .33‬סורסקי אהרון‪ :‬לפיד האש ‪ -‬פרקי חייו של יקותיאל יהודה הלברשטאם‪ ,‬הוצאת‬
‫הלפיד‪ ,‬תשנ"ז‪.0993 -‬‬
‫וגם ר‪.‬י‪.‬ד‪ :‬כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית‪ ,‬עמ' ‪" ,979‬לב ישראל"‪ ,‬ללא ציון‬
‫תאריך הוצאה‪.‬‬
‫‪ .33‬מתוך "שיחת השבוע"‪ ,‬גיליון מס' ‪ ,0411‬י' בטבת תשע"א‪ ,03.04.4101-‬מדור "חיים‬
‫יהודיים" כתב‪ :‬מנחם כהן‪ ,‬יו"ל ע"י צעירי אגודת חב"ד –המרכז‪ ,‬העורך‪ :‬ברוד מנחם‪.‬‬
‫א‪.http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4133423,00.html .33‬‬
‫מתאריך ‪01.01.4100‬‬
‫‪- 317 -‬‬

‫‪http://www.aish.com/hebSukkot/ShminiAtzeretandST/Bergen -.35‬‬
‫‪Belsen_Babys_Legacy.asp‬‬
‫‪ .39‬מתוך "שיחת השבוע"‪ ,‬גיליון מס' ‪ ,0055‬כא בתשרי תש"ע‪ ,9.01.4119-‬מדור "חיים‬
‫יהודיים"‪ ,‬יו"ל ע"י צעירי אגודת חב"ד –המרכז‪ ,‬העורך‪ :‬ברוד מנחם‪.‬‬
‫‪ .31‬מתוך "שיחת השבוע" עלון לשבת‪ ,‬שבת פרשת ויחי תשע"א‪ ,03.0401 ,‬גיליון מס'‬
‫‪ ,0411‬העורך‪ :‬מנחם ברוד‪ .‬יוצא לאור ע"י צעירי חב"ד‪ .‬סיפורו של יעקב מאור נמצא גם‬
‫באתר יוטיוב‪https://www.youtube.com/watch?v=eI2wrB6sez8 :‬‬
‫‪ .30‬כתבה‪ :‬ג'סיקה ניימן‪ .‬מתוך‪http://www.aish.co.il/i/h/230357151.html :‬‬
‫‪ .34‬בניש פרל‪ :‬הרוח שגברה על הדרקון‪ ,‬עמ' ‪ ,415-413‬פלדהיים‪ ,‬תשנ"ג‪.0993-‬‬
‫‪ .33‬יצחק דוד טייטלבוים‪ :‬קבורת ספר תורה‪ ,‬קובץ זכור ד‪ ,‬תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪.33-34‬‬
‫‪ .34‬מתוך אתר האינטרנט חב"ד און‪-‬ליין‪:‬‬
‫‪http://www.col.org.il/show_news.rtx?fromAdmin=yes&artID=82384‬‬
‫‪ .31‬אתר "עדים במדים" ‪ -‬צה"ל ‪http://www.aka.idf.il/edim/yoman/yoman.asp‬‬
‫א‪ .31‬מתון אתר "כדורינט"‪ .‬כתב‪ :‬אברהם בן דוד‪9.04.4104 ,‬‬
‫‪https://www.kaduri.net/?CategoryID=518&ArticleID=3439‬‬
‫וגם בערוץ ‪http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4567745,00.html 41‬‬
‫‪ .33‬אהרנסון יהושע משה בן מיכאל אליהו‪ :‬ישועת משה‪ ,‬שו"ת‪ ,‬סימן סא‪ ,‬הוצאת המחבר‪,‬‬
‫תשכ"ח – ‪.0935‬‬
‫‪ .33‬אהרנסון יהושע משה‪ :‬עלי מרורות ‪ ,‬שו"ת‪ ,‬יומנים ועוד‪ ,‬עמ' ‪ ,034‬הוצאת המחבר‪,‬‬
‫תשנ"ו‪.0933-‬‬
‫‪ .35‬אשרי אפרים הרב‪ :‬שאלות ותשובות ממעמקים‪ ,‬ספר שאלות ותשובות ועניינים שעמדו‬
‫על הפרק בימי הרג ואבדן של שנות תש"א‪-‬תש"ה בגטו קובנא‪ ,‬חלק ב סימן יט‪ ,‬ניו‪-‬יורק‪,‬‬
‫תשכ"ט – ‪.0939‬‬
‫‪ .39‬אשרי אפרים הרב‪ :‬ספר שאלות ותשובות ממעמקים‪ ,‬חלק א סימן א‪ ,‬עמ' יז‪-‬כא‪,‬‬
‫ניו‪-‬יורק‪ ,‬תשכ"ט‪.0919-‬‬
‫א‪ .39‬רמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬ספר אהבה‪ ,‬הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה‪ ,‬פרק י'‪ ,‬הלכות‬
‫ט‪-‬יב‪.‬‬
‫ב‪ .39‬ספר הזוהר‪ ,‬ויקהל רכג‪.‬‬
‫ג‪ .39‬מדרש ספרא‪ ,‬בחוקותיי‪ ,‬פרק ח‪.‬‬
‫ד‪ .39‬מתוך אתר פיקיוויקי‪:‬‬
‫‪http://www.pikiwiki.org.il/index.php?action=gallery&tag_id=1862‬‬

‫‪- 318 -‬‬

‫ה‪ .39‬מתוך אתר ערוץ ‪ ,3‬מדווחו של הכתב ישי קרוב‪ ,‬ח' בתשרי תשע"ג ‪44.9.410,‬‬
‫‪http://www.inn.co.il/News/News.aspx/244533‬‬
‫‪ .51‬פרבשטיין אסתר‪ :‬בסתר רעם ‪ -‬הלכה‪ ,‬הגות ומנהיגות בימי השואה‪ ,‬עמ' ‪,159-150‬‬
‫מוסד הרב קוק‪ ,‬תשס"ב ‪.4114 -‬‬
‫‪ .50‬הוברבנד שמעון‪ :‬קידוש השם‪ ,‬עמ' ‪.99-95‬‬
‫‪ .54‬לייב גרפונקל‪ :‬קובנה היהודית בחורבנה‪ ,‬עמ' ‪ ,049-043‬יד ושם‪ ,‬תשי"ט – ‪.0919‬‬
‫‪ .53‬כהנא דוד‪ :‬יומן גטו לבוב‪ ,‬עמ' ‪ ,31-19‬יד ושם‪ ,‬תשל"ח – ‪.0935‬‬
‫א‪ .53‬צילום הידיעה העיתונאית מופיע באתר האינטרנט של הספרייה הלאומית במדור‬
‫"עיתונות יהודית היסטורית" וכן באתר שהוקם לזכרו של נח זבולוני ‪http://www.ranaz.co.il‬‬
‫‪ .54‬מאתר האינטרנט של יד ושם‪:‬‬
‫‪http://www.yadvashem.org/yv/he/education/newsletter/20/picture.asp‬‬
‫במאמר ישנם מראי מקומות‪.‬‬
‫‪ .51‬מאתר זכור‪ -‬אמונה מימי שואה [המרכז לחקר השואה ‪ -‬מכללה ירושלים לבנות]‬
‫‪http://zachor.michlalah.edu‬‬
‫א‪ .51‬אתר הספרייה הלאומית ‪ – www.nli.org.il‬עיתונות יהודית היסטורית – לחפש עיתון‬
‫"הצופה"‪.‬‬
‫‪ .53‬ארכיון בית לוחמי הגטאות‪ .‬מספר מחשב‪ 03554 :‬מאגר‪ :‬מדור רישום מרכזי‪.‬‬
‫א‪ .53‬זיידמן הלל‪ :‬יומן גטו ווארשה‪ ,‬ניו‪-‬יורק‪ ,‬די אידישע וואך‪ ,‬תשי"ז ‪.0913‬‬
‫אייבשיץ יהושע‪ :‬בקרובי אקדש‪ ,‬עמ' ‪,404-400‬‬
‫וגם רינגלבלום עמנואל‪ :‬כתבים פון געטא [ווארשע]‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' ‪ ,443 ,443 ,409‬יידיש‬
‫בוך‪ ,‬תשכ"ג‪.0933 -‬‬
‫‪ .53‬אתר האינטרנט של מכון וייצמן‪:‬‬
‫‪http://www.chaimweizmann.org.il/%D7%90%D7%97%D7%95%D7%96%D7%‬‬
‫‪AA-%D7%94%D7%92%D7%9F‬‬
‫ב‪ .53‬אייזנברג אליהו [עורך]‪ :‬פלוצק – תולדות קהילה עתיקת יומין בפולין‪ ,‬עמ' ‪,134‬‬
‫מנורה‪ ,‬תשכ"ז‪.0933-‬‬
‫‪ .55‬אתר קק"ל‪http://www.kkl.org.il/forestsearch/kdoshim_forest.aspx :‬‬
‫ב‪ .55‬עדותו של גוטהיינר מנחם שהובאה "לוח הדף היומי"‪ ,‬מחזור ח'‪ ,‬הוצאת נצח‪ ,‬עמ' מד‪-‬‬
‫מה והובאו בספרו של אייבשיץ יהושע‪ :‬בקדושה ובגבורה‪ ,‬עמ' ‪ ,453-451‬המכון ללימודי‬
‫השואה ע"ש ח‪ .‬אייבשיץ‪ ,‬תשנ"ד‪.0994-‬‬

‫‪- 319 -‬‬

‫ג‪ .55‬גרנטשטין יחיאל‪ :‬הגבורה האחרת ‪ -‬היהודי הדתי במאבק גבורה ובמרי נגד גזירות‬
‫הנאצים בשנות השואה‪,‬מכון זכר נפתלי‪-0951 ,‬תשמ"ט‪.‬‬
‫וגם ר‪.‬י‪.‬ד‪ :‬כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית‪ ,‬עמ'‪" ,379-373‬לב ישראל"‪ ,‬ללא‬
‫ציון תאריך הוצאה‪.‬‬
‫‪ .59‬מקור התמונה‪ :‬מתוך הערך שואת יהודי רומניה בוויקפדיה‪.‬‬
‫‪ .91‬צילם‪ :‬גדעון רפאל בן מיכאל‪.‬‬
‫‪ .90‬ב‪.‬שולגאסר‪ :‬השמדת הספרים בגטו קובנה‪ ,‬עמ' ‪ ,33-34‬קובץ זכור ד‪ ,‬תשמ"ד‪.‬‬
‫[א‪ ]91‬אשרי אפרים הרב‪ :‬חורבן ליטע‪ ,‬ניו‪-‬יורק‪ ,‬תשי"ב‪.0914-‬‬
‫הדברים נכתבו בשפת היידיש ותורגמו לעברית‪ .‬התרגום הובא בספרו של מרדכי אליאב‪:‬‬
‫"אני מאמין"‪ ,‬עמ' ‪.034-030‬‬

‫הערה‪ :‬השתמשתי גם בערכי הוויקיפדיה להשלמת מידע במקומות שהיה חסר לי מידע‪.‬‬
‫****************‬

‫תו ָרה ּו ְד ַבר ה' ִמיר ּו ׁ ָשלָ ים"‬
‫" ִ ּכי ִמ ִּצ ּי ֹון ּ ֵתצֵ א ֹ‬

‫[ישעיהו ב‪,‬ג]‬

‫‪- 301 -‬‬

‫מחבר הספר‪ ,‬גדעון רפאל בן מיכאל כיהן במשך שנים רבות‬
‫בתפקידים מרכזיים בתחום החינוך לערכים במערכת החינוך‪ .‬במסגרת‬
‫עבודתו ופעילותו‪ ,‬הקדיש גם את זמנו להקניית תודעת זיכרון השואה‬
‫לבני נוער ומבוגרים‪.‬‬
‫במשך שנים הוא עוסק בחקר השואה והוציא עד עתה ‪ 01‬ביטאונים‬
‫הקשורים בשמירת זיכרון השואה‪ ,‬שיצאו לאור במתכונת מקוונת‬
‫והופצו באלפי עותקים במסגרת פעילות‬
‫המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪ .‬אייבשיץ בחיפה‪,‬‬
‫וכן הוציא חוברות כמו‪,‬‬
‫"אדם לאדם – אדם! ‪ -‬חסידי אומות העולם תושבי חיפה"‪,‬‬
‫"תוכנית חינוכית – לכל איש יש שם"‪,‬‬
‫"עשרה בטבת – יום הקדיש הכללי" ועוד‪.‬‬
‫פרסם מאמרים רבים בעיתון "הצופה"‪" ,‬מקור ראשון"‬
‫ובכתבי עת נוספים‪ .‬כתב גם ספר חשוב הנקרא‪:‬‬
‫"ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית על פי מקורות ישראל"‪.‬‬
‫בן מיכאל מכהן כיו"ר הנהלת המכון ללימודי השואה ע"ש ח‪.‬אייבשיץ‬
‫בחיפה‪ .‬הוא הגה ויזם מסגרת חינוכית של‬
‫"נוער נאמן זיכרון השואה"‪ ,‬הפועלת במכון ללימודי השואה‪.‬‬
‫מדי שנה מצטרפים למסגרת זו בהתנדבות כ‪ 001-‬תלמידי כיתות ט'‬
‫המקבלים העשרה ייחודית בנושא השואה‪.‬‬
‫תלמידים אלה יחזיקו את לפיד זיכרון השואה בעתיד‪.‬‬
‫ב"פתח דבר" לספר כתב בן מיכאל‪:‬‬
‫"סיפורו של אברהם מרמורשטיין‪ ,‬הוליכני להתעניין‪ ,‬לנבור ולהתעמק‬
‫בעדויותיהם של ניצולי שואה‬
‫שחירפו נפשם למען הצלת ספרי תורה‪.‬‬
‫מצאתי סיפורי גבורה וקידוש השם למען הצלתם‬
‫ושמירת קדושתם של ספרי תורה‪.‬‬
‫עמדתי משתאה נוכח העדויות שקראתי‪ ,‬בהן נחשפו בני עמנו‪,‬‬
‫שגילו עוז רוח ותעצומות נפש לנוכח ניסיון‬
‫הכחדת הקניין הרוחני של העם היהודי‪.‬‬

‫‪- 300 -‬‬