ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‬

‫ערכי יסוד במנהיגות‬
‫והנהגה ציבורית‬
‫במקורות ישראל‬

‫"רבן גמליאל‪ ,‬בנו של רבי יהודה הנשיא אומר‪ …‬וכל‬
‫העוסקים עם הציבור‪ ,‬יהיו עוסקים עמהם לשם שמים‪,‬‬
‫שזכות אבותם מסייעתם בידם וצדקתם עומדת לעד‪,‬‬
‫ואתם‪ ,‬מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם"‪.‬‬
‫(אבות ב‪ ,‬ב)‬

‫"כל העוסקים עם הציבור‪,‬‬
‫יהיו עוסקים לשם שמים' ‪-‬‬
‫ולא כדי ליטול עטרה‪,‬‬
‫לומר כך וכך עשיתי בשביל הציבור"‪.‬‬
‫(פירושו של רבי עובדיה מברטנורא)‬

‫תוכן העניינים‬
‫עמודים‬
‫• פתח דבר‪8 ……………………………………………………………………………..‬‬

‫שער ראשון‪ :‬תכונות המנהיג‬
‫• מיהו המנהיג הראוי להכניס את עם ישראל לארץ ישראל? ‪18 ………………….‬‬
‫• דמות המנהיג ‪ -‬איש אשר רוח בו ‪19 ……………………………………………….‬‬
‫• כריזמטיות של מנהיג ‪20 …………………………………………………………….‬‬
‫• משה רבינו– האם הוא מנהיג או פרנס? ‪22……………………………………….‬‬
‫• פיצול סמכויות המנהיג ‪26 …………………………………………………………..‬‬
‫• נטרול השפעתו של מנהיג לצרכיו האישיים‪27 ……………………………………‬‬
‫• פתיחות לשונות ולמגוון דעות ‪28 …………………………………………………..‬‬
‫• דמות מופת ‪28 ……………………………………………………………………….‬‬
‫• תכונות יסוד המצופות ממנהיג ‪29 …………………………………………………‬‬
‫• שליטה עצמית של מנהיג ‪32 ……………………………………………………….‬‬
‫• תכונותיו של מנהיג המשתקפות אצל שאול המלך ‪33 ………………………….‬‬
‫• תכונותיו של דוד המלך כמנהיג ‪34 ……………………………………………….‬‬
‫• איכות המנהיגים ‪ -‬בעלי ידע וחוכמה ‪35 …………………………………………‬‬
‫• חוכמתו של מנהיג – לב שומע‪ ,‬חכם ונבון ‪35 …………………………………..‬‬
‫• הדאגה להמשך המנהיגות ‪36 ……………………………………………………‬‬

‫שער שני‪ :‬דרכי הנהגה‬
‫• הראויים למנהיגות‪38 ……………………………………………………………..‬‬
‫• אין להטיל אימה ופחד על הציבור ‪40 …………………………………………..‬‬
‫• אין להתגאות על הציבור ‪42 …………………………………………………….‬‬
‫ערכי יסוד במנהיגותו של מלך ‪45 ………………………………………………..‬‬

‫‪-2‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫• מנהיגים נענשים על יהירותם ‪43 ………………………………………………………‬‬
‫מנהיג צריך להנהיג בנחת את הציבור ‪45 ………………………………………………‬‬
‫• דוד המלך ו"כבשת הרש" ‪50 ………………………………………………………….‬‬
‫• "משפט שלמה" – ביסוס מנהיגותו של שלמה ‪53 …………………………………..‬‬
‫• עבודת צוות ושיתוף פעולה ‪54 ………………………………………………………..‬‬
‫• דעת הרוב – יחיד ורבים‪ ,‬הלכה כרבים ‪55 ………………………………………….‬‬
‫• הצורך בהתייעצות ‪56 ………………………………………………………………….‬‬
‫• המשמעות בבחירת יועצים לא מתאימים על ידי מנהיג ‪56 ……………………….‬‬
‫• בחירת יועצים ראויים על ידי מנהיג ‪58 ……………………………………………..‬‬
‫• אי הידברות בין מנהיגים מביאה לתוצאה קטלנית ‪59 …………………………….‬‬
‫• אין תכלית למלחמה – עדיף השלום ‪61 …………………………………………….‬‬
‫• חיזוק ועידוד בדברי המנהיג ‪63 ……………………………………………………..‬‬
‫• מנהיגים שאינם ראויים ‪63 …………………………………………………………..‬‬
‫• העוסקים בצורכי ציבור – יעסקו לשם שמים ‪64 ………………………………….‬‬
‫• הויכוח על משיחיותו של מנהיג ‪65 …………………………………………………‬‬
‫• הפקת לקחים – מנהיג מודה בטעותו ‪68 …………………………………………‬‬
‫• דרכי התנהגותו של מלך כלפי הציבור ‪69 ………………………………………..‬‬
‫• כיצד על מנהיג להוכיח ‪70 ………………………………………………………….‬‬
‫• מנהיגות מופת המנהיג‪,‬‬
‫יעקב קאפל טהאבן במאה ה‪71 ………………………………………………. 18 -‬‬
‫• סגן הדר גולדין הי"ד‪,‬‬
‫מנהיג ומפקד צעיר שיישם ערכי יסוד במנהיגות ‪80 ……………………………..‬‬

‫שער שלישי‪ :‬תהליכי בחירה ומינוי מנהיגים‬
‫• בחירת מנהיג על ידי הציבור ‪86 ………………………………………………….‬‬
‫• אין להאיץ את תהליך קבלת שרביט המנהיגות בטרם עת ‪87 ……………….‬‬
‫• אין לבחור מנהיג רשע ‪89 …………………………………………………………‬‬
‫‪-3‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫• מינוי מלך בהסכמת סנהדרין ונביא ‪89 ………………………………………………..‬‬
‫• בחירת הנשיא בהסכמת השבט ‪90 …………………………………………………..‬‬
‫• תהליך מינוי מנהיגים בדרך מכובדת ‪90 ……………………………………………..‬‬
‫• התפקידים שניתנים למנהיג אינם נחלת עולם לו ‪92 ……………………………….‬‬
‫• על מנהיג לתכנן את מועד סיום תפקידו ‪93 ………………………………………….‬‬
‫• מנהיג יקבל תפקידי שררה רק אם נמחלו לו כל עוונותיו ‪94 …………………….‬‬
‫• קוד אתי לפרנסים‪-‬מנהיגים הממלאים תפקיד של גבאי צדקה ‪94 ……………….‬‬
‫• להיזהר ולנדות מנהיגים שקנו כהונתם בכסף ‪97 ………………………………….‬‬
‫• תפיסת השלטון בכוח ("משל יותם") ‪98 …………………………………………….‬‬

‫שער רביעי‪ :‬סמכות ואחריות‬
‫• קבלת סמכות המנהיג על‪-‬ידי הציבור‪102 …………………………………………….‬‬
‫• סמכות המנהיג ‪106 …………………………………………………………………….‬‬
‫• סמכותו המוגבלת של המנהיג ‪106 ………………………………………………….‬‬
‫• אחריותם של מנהיגים ("עגלה ערופה") ‪109 ……………………………………….‬‬
‫• תחושת האחריות של מנהיג ‪110 …………………………………………………….‬‬
‫• המלך נושא באחריות לאופן התנהגות הציבור ‪111 ……………………………….‬‬
‫• קיום הבטחות ‪112 …………………………………………………………………….‬‬
‫• המנהיג נושא באחריות להוכחת הציבור‬
‫והציבור חייב לשמור על כבודו ‪113 …………………………………………… ……‬‬

‫שער חמישי‪ :‬רמתו המוסרית של המנהיג‬
‫• רק מנהיג בעל מידות מוסריות יקבל עליו תפקידי שררה ‪115 ……………………‬‬
‫• מנהיג יקפיד על אי התנשאותו כלפי הציבור ‪119 …………………………………‬‬
‫• מנהיג שלא התפתה לקבל שררה ‪120 …………………………………………….‬‬
‫• צניעותו של מנהיג בהתייחסותו לזולת (נתינת כבוד לזולת) ‪120 ………………‬‬
‫• הצורך בשמירת כבוד האדם על ידי מנהיג ‪122 …………………………………..‬‬

‫‪-4‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫• מנהיג‪-‬מלך מגלה רגישות לציבור ‪123 …………………………………………………..‬‬
‫• ענווה ‪124 ……………………………………………………………………………………‬‬
‫• צניעותו של מנהיג ‪127 …………………………………………………………………….‬‬
‫• ענוונותו של דוד המלך ‪127 ……………………………………………………………….‬‬
‫• רדיפה אחר כבוד ‪ -‬סכנה למנהיג ‪129 …………………………………………………..‬‬
‫• המאבק על העמדתו של מלך‪-‬מנהיג לדין ‪131 …………………………………………‬‬
‫• לשון נקייה ‪133 …………………………………………………………………………….‬‬
‫• להיזהר מקבלת לשון הרע ‪134 ………………………………………………………….‬‬
‫• ירבעם בן יואש לא קיבל לשון הרע ‪135 ………………………………………………..‬‬
‫• מנהיג האוהב שלום ורודף שלום (אהרון הכהן) ‪136 …………………………………‬‬
‫הפסקת מלחמה והכמיהה לשלום ‪138 ……………………………………………………‬‬
‫• שינוי בדברי המנהיג – מפני דרכי שלום ‪139 ………………………………………….‬‬
‫• המנהיג לא מנצל את מעמדו לקבלת תגמולים אישיים ‪140 …………………………‬‬
‫• מניעת מחלוקת מיותרת ‪143 ……………….‬‬
‫"הרצחת וגם ירשת" –‬
‫אחאב מלך ישראל תופס בכוח את כרמו של נבות היזרעאלי‪145 …………………..‬‬
‫• "משפט וצדקה" – מבטאים את לוז ערכי המנהיגות אצל נביאי ישראל ‪148 ………‬‬
‫• קלקול מידות ‪ -‬ניצול מעמד המנהיגים לצורכי עצמם ‪153 …………………………..‬‬
‫• הענקת טובות הנאה למנהיגים – משחיתה שלטון ‪154 ……………………………..‬‬
‫• עמידתו המוסרית של המנהיג ‪154 …………………………………………………….‬‬
‫• רצח מנהיג ‪ -‬גדליהו בן‪-‬אחיקם ‪155 ……………………………………………………‬‬

‫שער שישי‪ :‬דוגמה אישית‬
‫• דוגמה אישית – מנהיג ההולך לפני המחנה‪159 ……………………………………..‬‬
‫• עמידתו של מנהיג על האמת הפנימית שלו ("רוח אחרת") ‪161 .. ………………..‬‬
‫• דוגמה אישית של מנהיג ‪163 …………………………………………………………..‬‬

‫‪-5‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫• והייתם נקיים מה' וישראל ‪164 ……………………………………………………………‬‬
‫• התרשלות מנהיגים בפעילות התנדבותית עם הציבור ‪166 …………………………..‬‬
‫• התיי חסות המנהיגים למתנדבים ומשתמטים ‪167 ……………………………………‬‬
‫• צדקת הדרך של המנהיג ‪170 ……………………………………………………………‬‬

‫שער שביעי‪ :‬המנהיג והציבור‬
‫• המנהיג צריך להכיר את הציבור ‪172 …………………………………………………‬‬
‫• אוזן קשבת לצורכי הציבור ‪173 ………………………………………………………..‬‬
‫• המנהיג והציבור – "הא בהא תליא" ‪173 ……………………………………………..‬‬
‫• המנהיג והציבור – הזדהות זה עם זה ‪174 …………………………………………..‬‬
‫• עירנות המנהיג לאופיו של הציבור ‪175……………………………………………….‬‬
‫• חובת המנהיג לקיום צורכי הציבור והאיסור להתגאות עליו ‪176 …………………‬‬
‫• מנהיג צריך לדאוג לציבור ולא לנצל את השררה‬
‫לקידום אינטרסים אישיים ‪177 ………………………………………………………….‬‬
‫• ראשי הציבור הם הראשונים שנושאים בצער הציבור ‪178 ……………………….‬‬
‫• מנהיג המבקש רחמים על הציבור ‪179 ………………………………………………‬‬
‫• סמכותם של מנהיגים נוכרים ‪" -‬דינא דמלכותא דינא" ‪181 ……………………….‬‬
‫• מקובל על הבריות ‪182. ……………………………………………………………….‬‬
‫• תדמית המנהיג – שמו הטוב ‪182 .. …………………………………………………‬‬
‫• מנהיג אינו מטריח את הציבור ‪ -‬הוא יורד אל העם‪183 …………………………..‬‬
‫• מנהיג ‪ -‬עבד לציבור ‪185 ………………………………………………………………‬‬
‫• העיסוק בצורכי ציבור ‪186 …………………………………………………………….‬‬
‫• מסירותו של מנהיג לעם ולצורכי הציבור ‪186 ……………………………………….‬‬
‫• חובתו של מנהיג לדאוג לציבור ‪188 ………………………………………………….‬‬
‫• מנהיג הדואג לציבור ‪189 ……………………………………………………………..‬‬

‫‪-6‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫• מנהיג מזדהה עם צער הציבור והיחיד לא יפרוש מן הציבור בעת צערו ‪193 ……..‬‬
‫• מנהיג הפועל למען ציבור חלש ‪193 ……………………………………………………‬‬
‫• מנהיג הפועל למען העם – העם מקבלו כמנהיג ושליט ‪195 ……………………….‬‬
‫• מנהיג המגלה רגישות למצוקותיו של הציבור ‪196 …………………………………..‬‬

‫שער שמיני‪ :‬יחס של כבוד למנהיגים‬
‫• נתינת כבוד למנהיגים‪200 ………………………………………………………………‬‬
‫• התייחסות בכבוד למלכות ‪200 …………………………………………………………‬‬
‫• סייגים בנתינת כבוד למלך ישראל ‪201 ……………………………………………….‬‬
‫• יחס של כבוד לנשיא ‪202 ……………………………………………………………….‬‬
‫• נוהגים בכבוד המנהיגים – סדר עליות לתורה ‪202 ………………………………….‬‬
‫• נתינת כבוד למנהיג רשע ‪203 …………………………………………………………..‬‬

‫שער תשיעי‪ :‬תפילות וברכות‬
‫• תפילתו של דוד המלך לקראת המלכתו של שלמה ‪207 …………………………….‬‬
‫• תפילתו של רבי יהודה הנשיא ‪208 ……………………………………………………..‬‬
‫• ברכות מיוחדות בראיית מלך ישראל ומלך מאומות העולם ‪209 ……………………‬‬
‫• תפילות למנהיגים העוסקים בצורכי ציבור ‪212 ………………………………………‬‬
‫• תפילה לשלום המדינה ומנהיגיה ‪212 ………………………………………………….‬‬
‫תפילתה של רות קלדרון בעת נאומה הראשון בכנסת ישראל ‪217 ………………….‬‬
‫תפילת בקשה למנהיג ראוי לפני הבחירות לכנסת ‪218…………………………………‬‬
‫• סיום‪221 ……………………………………………………………………………………‬‬
‫• ביבליוגרפיה‪222 ………………………………………………………………………….‬‬

‫מהדורה שלישית‪ ,‬טבת תשע"ט‪2019 ,‬‬
‫כל הזכויות שמורות ‪gideonbe5@gmail.com -‬‬

‫‪-7‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫פתח דבר‬
‫בעת כהונתי בתפקיד של מנהל מינהל חברה ונוער במשרד החינוך‪ ,‬מחוז‬
‫חיפה‪ ,‬הייתי גם אחראי על הכשרת מנהיגות צעירה בחטיבות ביניים ובחטיבות‬
‫העליונות ובמסגרות חינוכיות של הרשויות המקומיות כמו‪ ,‬פעילי מועצות‬
‫תלמידים‪ ,‬מדריכי של"ח צעירים (מש"צים)‪ ,‬מדריכים צעירים (מד"צים)‪ ,‬בני נוער‬
‫ פעילי מועצות התלמידים והנוער הרשותיות ופעילי בתי ספר קהילתיים‪.‬‬‫במשך השנים הובלתי צוות מוכשר ומסור בהכשרתם של אלפי תלמידים‬
‫לקראת תפקידי מנהיגות‪.‬‬
‫בשנת תש"ס‪ ,2000-‬ביקשו ממני מפקחים ומנחים הנושאים בעול הכשרתם של‬
‫תלמידי מועצות תלמידים בית‪-‬ספריות‪ ,‬שאשא הרצאה בנושא מנהיגות בפני‬
‫תלמידים נבחרים‪ ,‬חברי מועצות תלמידים מבתי הספר הממלכתיים‪-‬דתיים‬
‫במחוזות חיפה וצפון של משרד החינוך‪.‬‬
‫לכתחילה‪ ,‬הייתה בכוונתי להעביר להם מסרים ערכיים בשילוב רציונל של‬
‫סגנונות מנהיגות ממדעי החברה‪ .‬לאחר מחשבה‪ ,‬חשבתי‪ ,‬שמן הראוי להעביר‬
‫להם הרצאה על ערכי יסוד במנהיגות כפי שמופיעים במקורות שלנו‪.‬‬
‫במסגרת חיפושי במאגרי מידע העוסקים ב"ארון הספרים היהודי"‪ ,‬לא מצאתי‬
‫ספר העוסק במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‪" .‬חרשתי" את‬
‫המקורות והצלחתי בשלב הראשון לדלות תכנים ראויים‪ ,‬היכולים להקיף הרצאה‬
‫שתימשך ‪ 45‬דקות‪ .‬הפתיעה אותי העובדה‪ ,‬שהתלמידים הקשיבו בקשב רב‬
‫להרצאתי‪ .‬חשתי כי המסרים הערכיים ממקורות ישראל שובים את ליבם‬
‫ומדברים אליהם‪.‬‬

‫‪-8‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫בתום ההרצאה‪ ,‬פנו אלי עמיתי המפקחים והמנחים וביקשו ממני להעלות על‬
‫הכתב את הדברים שנשאתי לשימושם של מחנכים ומדריכים העוסקים‬
‫בהכשרתם של תלמידים הפעילים במנהיגות צעירה‪.‬‬
‫ראיתי בעניין זה‪ ,‬אתגר חינוכי ערכי מהמדרגה הראשונה‪ .‬במשך שלוש שנים‬
‫עיינתי במקורות רבים ואספתי חומר רב‪ .‬מצאתי במקורותינו "נכסי צאן ברזל"‬
‫ערכיים ומשמעותיים בנושא מנהיגות והנהגה ציבורית‪.‬‬
‫העברתי את הטקסט הראשוני של הספר לעיונם של מספר אנשים וביניהם‬
‫לעמית וחבר‪ ,‬עודד כהן‪ ,‬סמנכ"ל משרד החינוך ומנהל מינהל חברה ונוער‪,‬‬
‫שעודד אותי להשלים את ספרי ולהוציאו לאור במסגרת הפעילות החינוכית של‬
‫"מורשת תרבות ישראל" והכשרת "מנהיגות צעירה" במשרד החינוך‪ -‬מינהל‬
‫חברה ונוער‪ .‬כך יצאה לאור המהדורה הראשונה של הספר בשנת תשס"ד‪-‬‬
‫‪.2004‬‬
‫לכתחילה‪ ,‬היה הספר מיועד לבעלי תפקידים במערכת החינוך העוסקים‬
‫בהכשרת מנהיגות צעירה‪.‬‬
‫כדרכו של ספר‪ ,‬הגיע ספרי גם לגורמים רבים‪ .‬התברר‪ ,‬שישנם משתמשים‬
‫ומתעניינים נוספים בספר‪.‬‬
‫אל"מ גל הירש‪ ,‬מפקד ביה"ס לקצינים (בה"ד ‪ )1‬כתב אלי את הדברים‬
‫הבאים‪" :‬רציתי להודות לך אישית על ספרך‪ .‬ריכוז חשוב של הבנות‪ ,‬מובאות‬
‫וניתוחים מן המקורות בתחום המנהיגות לא היה בנמצא קודם לכן והוא מנוסח‬
‫ומאורגן באופן קולח ונהיר‪ .‬אני מוסיף לעיין בספר‪ ,‬עושה בו שימוש מול‬
‫הצוערים ומוצא בו נכס חשוב ויקר"‬

‫‪-9‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫פרופ' לחינוך כותב אלי‪" :‬הספר יתרום לבטח תרומה ייחודית בחינוך למנהיגות‬
‫בקרב נוער ובקרב מבוגרים‪ ,‬כשעיקר התרומה בעיני‪ ,‬היא‪ :‬הבלטת יסודות‬
‫הקיום האנושי‪ ,‬החזון והערכים המוסריים הנדרשים במנהיגות"‪.‬‬
‫ראש מסלול למינהל חינוכי לשעבר וחוקר ידוע באחת האוניברסיטאות כתב לי‪:‬‬
‫"היקף החומר הינו מדהים‪ ,‬ואף אני‪ ,‬כמי שניסה ללמוד את נושא המנהיגות גם‬
‫מנקודת הראות הייחודית‪ ,‬נדהמתי מעומק היריעה ומרוחבה"‪.‬‬
‫עיתונאית שדווחה על הספר בעיתונה‪ ,‬הגדירה אותו "מדריך למנהיג"‪.‬‬
‫גם פוליטיקאים הגיבו‪ .‬יו"ר הכנסת‪ ,‬ח"כ ראובן (רובי) ריבלין רואה בתכני הספר‬
‫גם "מדריך למנהיג"‪ .‬כך הוא כותב אלי‪" :‬דמות המנהיג כפי שמצטיירת מעיון‬
‫במקורות הרבים שהבאת היא דמותו של איש חזון בעל חוט שדרה ערכי‪.‬‬
‫המנהיג הוא אדם הנושא באחריות למעשיו‪ ,‬איש מוסר וצדק"‪.‬‬
‫ראש עיריית ירושלים‪ ,‬אורי לופוליאנסקי תולה תקוות בתכני הספר‪ .‬הוא כותב‬
‫אלי‪" :‬אני מקווה שספרך ישמש כ"עמוד האש לנחתום שבדרך" לאלה‬
‫העוסקים בתחומים אלה"‪.‬‬
‫הבאתי רק מספר דוגמאות מהתגובות הרבות שקיבלתי‪.‬‬
‫רבים‪ ,‬הזמינו אותי גם להרצות על תכני הספר‪ .‬למדתי מתגובות האנשים‬
‫להרצאותיי‪ .‬שזו הפעם הראשונה שהם שומעים על ערכי יסוד במנהיגות‬
‫הנמצאים במקורותינו‪ .‬הם ביקשו לרכוש את הספר‪ ,‬אך לצערי לא יכולתי למלא‬
‫את מבוקשם‪ .‬הודפסה מהדורה אחת בלבד‪ ,‬שנועדה לצורכי משרד החינוך‪.‬‬
‫ביקוש זה‪ ,‬הניע אותי לערוך מהדורה חדשה‪ .‬תיקנתי שיבושים והוספתי דברים‬
‫נוספים‪.‬‬
‫ ‪- 10‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫אני תקווה‪ ,‬שהמהדורה החדשה תשמש כלי עזר להקניית ערכים למערכת‬
‫ההכשרה של המנהיגות הצעירה במערכת החינוך‪ ,‬להכשרת מפקדים בצה"ל‪,‬‬
‫לנושאי התפקידים מנהיגותיים בתוך מערכת החינוך כמו‪ ,‬מפקחים‪ ,‬מנהלי בתי‬
‫ספר ובעלי תפקידים נוספים‪ .‬ישמש ספר זה גם מכשיר נווט ערכי למגוון‬
‫הפוליטיקאים ברשויות המדינה ובשלטון המקומי‪.‬‬
‫ניסיון רב שנים הוכיח לנו‪ ,‬שעיון בטכסטים הכתובים בספר – מחד‪ ,‬והבהרת‬
‫ערכים באמצעות פעילויות המביאות לידי ביטוי את המתודות של דיון‪ ,‬דיאלוג‪,‬‬
‫"שקלא וטריא" ועוד‪ ,‬מסייעת בידי המחנכים להעמיק בהפנמת ערכי יסוד בקרב‬
‫המנהיגות של בני הנוער‪ .‬הפעילויות הללו מעוררות מחשבה ומאפשרות‬
‫למנהיגים הצעירים להביא לידי ביטוי את תכונותיהם היצירתיות‪.‬‬
‫*****‬
‫משרד החינוך‪ ,‬מטפח ומעודד מעורבות‪ ,‬שותפות ואחריות של בני נוער בבתי‬
‫הספר‪ ,‬בקהילה‪ ,‬בחברה ובמדינה‪ .‬הּוכח‪ ,‬שלמעורבות בני נוער ישנה השפעה‬
‫משמעותית ואיכותית על עמיתיהם‪ ,‬על קהילה‪ ,‬על החברה ואף על קברניטי‬
‫המדינה‪.‬‬
‫בעת שהשסע החברתי‪-‬פוליטי‪-‬רוחני מעמיק בחברה הישראלית‪ ,‬אין ספק‬
‫שלמנהיגי הדור על רבדיו השונים‪ ,‬ישנה השפעה מכרעת על אופי תרבות‬
‫המחלוקת בחברה הישראלית‪.‬‬
‫מתוך הניסיון‪ ,‬אנו יודעים‪ ,‬שרבים מבני הנוער – בעוד מספר שנים‪ ,‬בהיותם‬
‫מבוגרים‪ ,‬ישאו בתפקידי מנהיגות‪ :‬בפוליטיקה‪ ,‬בקהילה‪ ,‬בצבא‪ ,‬באקדמיה‪,‬‬
‫בתעשייה‪ ,‬בעולם התורני ועוד‪.‬‬
‫בכל דור‪ ,‬על בני הנוער לשאוף להיות טובים יותר מהדור הנוכחי‪.‬‬
‫אני סבור‪ ,‬שהתנסויות בתפקידי מנהיגות תוך כדי לימוד הדרכה והקניית ערכים‪,‬‬
‫יסייעו לבני הנוער להיות מנהיגים איכותיים‪ ,‬ערכיים ומודעים לחשיבותה של‬
‫השליחות הציבורית‪.‬‬
‫ ‪- 11‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ספר זה פותח צוהר לתפיסה הערכית של המנהיגות לאור מקורות ישראל‪.‬‬
‫ראוי לציין‪ ,‬שקבוצת מנהיגות המוכנה להיות מעורבת ולקחת אחריות‪ ,‬הינה‬
‫קבוצה קטנה בכל חברה‪ ,‬אבל קבוצה איכותית‪ ,‬שיכולה להביא לשינויים‬
‫משמעותיים בחברה ובמדינה‪ .‬להערכתי‪ ,‬עד ‪ 10%‬מבני הנוער מוכנים להירתם‬
‫ולהתנדב לתפקידים ומשימות של מנהיגות נוער‪.‬‬
‫טיפוח מנהיגות נוער‪ ,‬הינה משימה לאומית וחברתית בדרגת חשיבות גבוהה‬
‫מאוד‪ .‬מקבוצה זו שואבת המדינה והחברה את עיקר מנהיגות העתיד‪.‬‬
‫עלינו לטפח ולעודד נורמה של מנהיגים ערכיים‪ ,‬בעלי מוסר אישי גבוה‪ ,‬יכולת‬
‫הידברות‪ ,‬המשתמשים בלשון נקייה‪ ,‬לא משתלחים‪ ,‬שיש להם קוד אתי והם‬
‫פועלים על פיו‪.‬‬
‫במקביל‪ ,‬עלינו לטפח ולעודד את השמירה על אורח החיים הדמוקרטי‪ .‬מנהיגי‬
‫הנוער הם גם שליחים של ציבור גדול של בני נוער במדינת ישראל‪.‬‬
‫בכל חברה יש צורך אמיתי וקיומי במנהיגות ציבורית‪ .‬בלעדי מנהיגות ציבורית‪,‬‬
‫החברה לא תוכל להתקיים‪ .‬נוכל לומר‪ ,‬שבכל מקום בו שוהים שני אנשים ויותר‪,‬‬
‫שם יצוץ המנהיג‪.‬‬
‫החברה זקוקה למנהיג ולהנהגה לא רק לניהול חיי היום‪-‬יום של הציבור‪ .‬עליהם‬
‫גם לממש את האידיאולוגיה והחזון של החברה‪.‬‬
‫חשוב כי נזכור‪ ,‬שקיימת סימביוזה בין המנהיג והציבור‪ .‬יש תלות הדדית‬
‫ביניהם‪ .‬במנהיגות אפקטיבית‪ ,‬המנהיג מנהיג והציבור הולך אחריו‪ .‬המנהיג‬
‫תלוי בציבור כשם שהציבור תלוי במנהיג‪.‬‬

‫ ‪- 12‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מיהו מנהיג ציבור?‬
‫מסקירת המאמרים הרבים העוסקים בתופעת המנהיגות עולה כי כאשר אתה‬
‫סוקר את תופעת המנהיגות‪ ,‬החוקרים מתקשים להסביר תופעה זו‪ .‬אנו יודעים‬
‫רבות על דרך פעולת המנהיגים‪ ,‬אך מתקשים להסביר את תופעת התנהלות‬
‫מנהיגותם‪.‬‬
‫לא מצאתי בספרות המקצועית הגדרה למנהיג ציבור‪ .‬ההגדרה שאני מביא‬
‫להלן‪ ,‬הינה הגדרה שלי‪ ,‬המסתמכת על הצטברות הידע וההתבוננות שלי‬
‫במנהיגי ציבור‪.‬‬
‫מנהיג ציבור הוא אדם בעל תודעת שליחות‪ ,‬שיש לו חזון‪ ,‬עוסק בשליחות‬
‫לשמה (לא עסקן החושב על עצמו)‪ ,‬איש אמת‪ ,‬בעל מידות מוסריות‪ ,‬נותן דוגמה‬
‫אישית ויכולת להנהיג ציבור אנשים לעשייה קולקטיבית בדרך של שכנוע‬
‫והסברה‪ .‬מוכן לפעול למען שולחיו ורוצה לקדם דברים למען החברה והזולת‪.‬‬
‫בעל יכולת השפעה על הציבור המגייס את רצונו לשנוי המציאות‪ ,‬כדי ליצור‬
‫עתיד טוב יותר (הגדרה שלי)‪.‬‬
‫מצאתי סיפור חסידי המספר על המנהיג‪-‬הקטר שמקורו אינו ידוע ‪:‬‬
‫"לאחת מן העיירות שבפולין הגיעה השמועה כי למחרת תגיע הרכבת הראשונה‬
‫לעיירה‪ .‬לבשו כל בני העיירה את בגדי השבת ויצאו לראות בפלא המחודש‪ .‬בין‬
‫היוצאים היה גם אדמו"ר מפורסם ששכן באותו מקום‪ ,‬לא הסתפק אותו אדמו"ר‬
‫בהתבוננות ברכבת וניגש למשש את הקרונות ואת הקטר במו ידיו‪ .‬תמהו‬
‫החסידים לפשר התנהגותו של רבם ושאלוהו על כך‪ ,‬השיב להם האדמו"ר‪:‬‬
‫"מכל דבר בעולם יש ללמוד לקחים‪ ,‬ראיתי את הרכבת והקרונות שבה שהם‬
‫קרים ככפור אך הקטר חם ולוהט‪ ,‬והסקתי מסקנה‪" :‬אם העומד בראש‬
‫והמוביל – חם הוא‪ ,‬ולהט יש בו‪ .‬בכוחו לגרור אחריו גם רבים שהם לעצמם‬
‫קרים"‪.‬‬
‫******‬

‫ ‪- 13‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫שני חוקרים‪ ,‬שהתייחסו בעיקר לדברים הקשורים למנהיגות ארגונית‪ ,‬אך לדעתי‬
‫הם רלוונטיים גם למנהיגות ציבורית ולכן אני מביא כאן בתמצית את דבריהם‪.‬‬
‫הם ראו במנהיג את האדם היכול לחולל שינוי ולקדם דברים‪ .‬החוקרים‪ ,‬באס‬
‫(‪ ,)1975‬ברנס והאוס (‪ )1976‬העוסקים בנושא המנהיגות אומרים‪ ,‬שקיימים‬
‫מנהיגים שביכולתם לא רק להסתגל למצבים מגוונים ולהיות אפקטיביים‪ ,‬אלא‬
‫יש להם היכולת לעצב ציפיות של אנשים‪ ,‬ליצור אצלם ציפיות חדשות‪ ,‬ציפיות‬
‫שלא היו להם בתחילת הקשר עם המנהיג‪.‬‬
‫מתברר שיש צורך במשמעות לעשייה‪ .‬המנהיג מציג חזון בעל משמעות‬
‫לאנשים‪ .‬זוהי מנהיגות הבאה עם בשורה לאנשים וגורמת להם להאמין שהם‬
‫יכולים אחרת‪ .‬מנהיג מציג דרכים חדשות ומאתגרות של תפיסת המציאות‪ ,‬כמו‪,‬‬
‫הפיכת משבר ‪ -‬להזדמנות‪ ,‬כישלון ‪ -‬ללמידה‪ ,‬הצלחה ‪ -‬לציון דרך‪.‬‬
‫במקורות ישראל מדובר במנהיגים שעוסקים בעניינים דתיים‪ ,‬במנהיגים‬
‫שעוסקים בענייני הציבור והממלכה ובמנהיגים המשלבים הנהגה דתית עם‬
‫הנהגה ציבורית‪.‬‬
‫חלקם של המקורות מתייחסים ישירות למנהיגים ולמנהיגות‪ ,‬וחלקם מתארים‬
‫אורח חיים ודרכי התנהגות של מנהיגים ‪ -‬נורמות ראויות‪ ,‬שראוי שנלמד מהן‪,‬‬
‫וגם נורמות פסולות‪ ,‬שאין לנהוג על פיהן‪ .‬הכתובים יוצאים חוצץ נגד הנורמות‬
‫הפסולות‪.‬‬
‫אני מביא גם מקורות הקשורים ליחסי הגומלין בין המנהיג לציבור ובין‬
‫הציבור למנהיג‪.‬‬
‫לעתים‪ ,‬נדמה לך‪ ,‬שהינך מוצא "תרתי דסתרי" במקורות‪ .‬ישנם תיאורים‬
‫המפליגים בשבחו של מנהיג מסוים ובמקביל מתארים נורמות פסולות של אותו‬
‫מנהיג‪.‬‬

‫ ‪- 14‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫למשל‪ ,‬אצל דוד המלך‪ ,‬אנו יכולים למצוא נורמה פסולה של התנהגות המנהיג‬
‫בפרשת בת‪-‬שבע ואוריה החיתי‪ ,‬ולעומת זאת‪ ,‬אנו מוצאים אצלו דרכי ענווה‬
‫בהתנהגותו ועוד מעלות נוספות שאני מביא בהמשך‪.‬‬
‫מנהיג המחזיק בידו סמכויות שררה רבות‪ ,‬עלול להתפתות ליצריו‪ ,‬לנצל את‬
‫מעמדו למימוש מאווייו האישיים ומאוויי מקורביו‪ ,‬לעשוק את הציבור ולא לנהוג‬
‫במידת הצדק‪.‬‬
‫חז"ל היו ערים לפיתויים הללו‪ .‬הם יוצאים במספר אימרות‪ ,‬שהם לכאורה‬
‫קריאה לאנשים לא ליטול תפקידי הנהגה‪ .‬למשל‪" ,‬שמעיה אומר‪ :‬אהוב את‬
‫המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות" (אבות‪ ,‬פרק א‪ ,‬משנה י)‪.‬‬
‫ושנא את הרבנות‪ ,‬פירושו‪ :‬התרחק מן הגאווה והשררה‪ .‬ואל תתוודע אל‬
‫הרשות פירושו‪ :‬אל תתוודע אל הרשות כדי ליטול רבנות (מנהיג בתפקיד של‬
‫שררה) על ידה‪.‬‬
‫האמורא רב יהודה אומר דברים קשים‪" :‬שלושה דברים מקצרים ימיו ושנותיו‬
‫של אדם‪ :‬מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא‪ ,‬כוס של ברכה ואינו מברך‬
‫והמנהיג עצמו ברבנות" (ברכות נה‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫רק לכאורה מסתייגים חז"ל בדבריהם מן המנהיגות‪ .‬להיפך‪ ,‬בהמשך הדברים‬
‫בספר זה‪ ,‬נמצא שחז"ל מצפים שאנשים ייקחו על עצמם תפקידי מנהיגות‪,‬‬
‫בתנאי שיהיו מתאימים למלא את התפקיד ובעיקר שינהגו על פי נורמות‬
‫מוסריות מחמירות‪.‬‬
‫אנו למדים מהמקורות‪ ,‬שאין בהם דמות של מנהיג מושלם‪ .‬המנהיג הוא ככל‬
‫האדם‪ ,‬הנושא עמו מעלות וחסרונות‪ .‬עוצמתם המוסרית של המקורות נעוצה‬
‫בכך‪ ,‬שידעו לחשוף את חולשותיהם של המנהיגים יחד עם מעלותיהם‪.‬‬
‫סימביוזה זו חושפת אמת פנימית ומציגה בפני כל אדם המנהיג את הציבור את‬
‫ערכי היסוד והקוד האתי שצריכים לנווט את דרכו הציבורית של המנהיג‪.‬‬

‫ ‪- 15‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫המקורות מובאים על פי תכניהם ולא על פי הסדר הכרונולוגי‪-‬היסטורי של מועדי‬
‫כתיבתם‪.‬‬
‫כאשר שוטטתי בשבילי מקורות ישראל‪ ,‬הייתי מטייל נפעם‪ .‬חשתי‪ ,‬כיצד השטיח‬
‫הערכי של מנהיגות נארג שתי וערב‪ ,‬נדבך על נדבך‪ .‬על גבי השטיח הצטבר‬
‫פסיפס של ערכים‪ ,‬שיצר תמונה כוללת של ערכי מנהיגות‪ ,‬כפי שהם משתקפים‬
‫במקורות ישראל ועדיין לא נס ליחם‪ .‬אדרבה‪ ,‬הם מאד רלוונטיים גם בימים‬
‫אלה‪.‬‬
‫אסיים דברי בתפילה הנועדה למנהיגים‪:‬‬
‫"ומנהיגי ופרנסי ישראל תיתן להם מסילות בלבבם בשכל הישר וצדק איך‬
‫להנהיג עמך ישראל‪ ,‬ויעסקו בצורכי ציבור באמונה‪.‬ותוציא מליבם הגאווה‬
‫והשררות שלא יתנו חיתיתם בארץ החיים‪.‬‬
‫ותיתן להם כוח לסבול עול וטורח הציבור ומשא העם‪ ,‬כאשר יישא האומן את‬
‫היונק‪ .‬ותיתן להם אמיץ כוח ולשון לימודים כשיצטרכו ללכת בעבור הציבור אל‬
‫היכל המלכים והשרים והשופטים ימצאו חן בעיניהם למען אשר ישכילו ויצליחו‬
‫לטובת הרבים והיחידים" (תהילים‪-‬דרכי חיים‪ ,‬עמוד רצ)‪.‬‬

‫ ‪- 16‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫שער ראשון‬

‫תכונות המנהיג‬

‫" ַויְדַ בֵּ ר מֹשֶׁ ה‪ֶׁ ,‬אל‪-‬ה' לֵּאמֹר‪ִ .‬יפְ קֹד ה'‪ ,‬אֱ לוקי ָהרּוחֹת ְלכָ ל‪-‬‬
‫ֵּיהם‪ ,‬וַאֲ ֶׁשר יָב ֹא‬
‫בָ שָ ר‪ִ ,‬איש עַ ל‪-‬הָ עֵּ דָ ה‪ .‬אֲ שֶׁ ר‪-‬יֵּצֵּ א ִלפְ נ ֶׁ‬
‫יאם‪ ,‬וַאֲ ֶׁשר ְיבִ י ֵּאם; וְ ל ֹא ִת ְהיֶׁה‪ ,‬ע ֲַדת ה'‪,‬‬
‫ִלפְ נֵּיהֶׁ ם‪ ,‬וַאֲ שֶׁ ר יוצִ ֵּ‬
‫כַצ ֹאן‪ ,‬אֲ שֶׁ ר ֵּאין‪-‬לָהֶׁ ם רֹעֶׁ ה" (במדבר כז‪ ,‬טו‪-‬יז)‪.‬‬
‫"קח לך את יהושע בן‪-‬נון איש אשר רוח בו" (במדבר כז‪ ,‬יח)‪.‬‬
‫המטען הפנימי‪-‬הרוחני‪" ,‬נכסי צאן הברזל" הערכיים של‬
‫המנהיג‪ ,‬הם אבן היסוד במנהיגות ציבורית‪ ,‬כפי שכותב בעל‬
‫המדרש ספרי לפרשת פנחס‪:‬‬
‫" 'איש אשר רוח בו' ‪-‬‬
‫שיכול להלך כנגד רוח של כל אחד ואחד"‪.‬‬

‫ ‪- 17‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מיהו המנהיג הראוי להכניס את עם ישראל לארץ‪-‬ישראל?‬
‫כאשר בני ישראל עמדו לסיים את מסע הנדודים במדבר סיני והגיעו לערבות‬
‫מואב על ירדן ירחו‪ ,‬אומר ה' אל משה‪" :‬עלֵ ה אֶ ל‪-‬הַ ר הָ עבָ ִרים הַ זֶ ה; ְּוראֵ ה‪ ,‬אֶ ת‪-‬‬
‫יתה א ָתּה‪ְ ,‬ונֶאֱ סַ ְפ ָת אֶ ל‪-‬עַ ֶמיָך"‪( .‬במדבר כז‪,‬‬
‫הָ אָ ֶרץ‪ ,‬א ֶשר נ ַָת ִתי‪ִ ,‬ל ְבנֵי י ְִש ָראֵ ל‪ .‬ו ְָר ִא ָ‬
‫יב‪-‬יג)‪.‬‬
‫בקשתו היחידה של משה מה' לפני מותו ‪ -‬מינוי מנהיג ראוי לעם ישראל‪:‬‬
‫ֹשה אֶׁ ל‪-‬ה' לֵּ אמֹר‪ .‬י ְִפקֹ ד ה'‪ ,‬אֱ ֹלוקי הָ רּוחֹ ת ְלכָל‪-‬בָ ָשר‪ִ ,‬איש עַ ל‪-‬‬
‫" ַוי ְַדבֵּ ר מ ֶׁ‬
‫ָהעֵּ ָדה‪ .‬אֲ ֶׁשר‪-‬יֵּצֵּ א ִל ְפנֵּי ֶׁהם‪ ,‬וַאֲ ֶׁשר יָב ֹא ִל ְפנֵּיהֶׁ ם‪ ,‬וַאֲ ֶׁשר יֹוצִ יאֵּ ם‪ ,‬וַאֲ ֶׁשר י ְִביאֵּ ם;‬
‫ְול ֹא ִת ְהיֶׁה‪ ,‬עֲ ַדת ה'‪ ,‬כַצ ֹאן‪ ,‬אֲ ֶׁשר אֵּ ין‪-‬לָ ֶׁהם רֹעֶׁ ה"‪( .‬במדבר כז‪ ,‬טו‪-‬יז)‪.‬‬
‫על פי המדרש‪ ,‬התכונה החשובה של מנהיג היא הדוגמה האישית‪.‬‬
‫מדרש ספרי‪ ,‬דורש את הפסוק‪" :‬א ֶשר‪ֵ -‬יצֵ א ִל ְפנֵיהֶ ם‪ַ ,‬וא ֶשר יָבא ִל ְפנֵיהֶ ם‪ ,‬וַא ֶשר‬
‫יֹוצִ יאֵ ם‪ ,‬וַא ֶשר י ְִביאֵ ם" כדלקמן‪:‬‬
‫"אשר יצא לפניהם במלחמה‪ ,‬לא כדרך שאחרים עושים‪ ,‬שהם משלחים‬
‫חיילות והם באים לבסוף…אשר יצא לפניהם בראש ואשר יבוא לפניהם בראש‪,‬‬
‫שנאמר‪' :‬ויעל בראשונה יואב בן‪-‬צרויה ויהי לראש'‪( .‬דברי הימים א‪ ,‬יא‪ ,‬ו)‪ ,‬אשר‬
‫יצא לפניהם בגדוד ואשר יבוא לפניהם בגדוד‪ ,‬אשר יצא לפניהם בכרך ואשר‬
‫יבוא לפניהם בכרך‪ ,‬ואשר יוציאם בזכויותיו ואשר יביאם בזכויותיו‪ ,‬אשר יוציאם‬
‫מ ֶׁשה‪ ,‬עֲ בָ ֶׁדיָך נ ְָשאּו אֶׁ ת‪-‬‬
‫ֹאמרּו‪ ,‬אֶׁ ל‪ֹ -‬‬
‫במניין ואשר יביאם במניין‪ ,‬שנאמר‪' :‬וַי ְ‬
‫ר ֹאש אַ נְ ֵּשי הַ ִמ ְלחָ ָמה‪ ,‬אֲ ֶׁשר ְבי ֵָּדנּו; וְל ֹא‪-‬נִ ְפ ַקד ִמ ֶׁמּנּו‪ִ ,‬איש' "‪.‬‬
‫(ספרי‪ ,‬במדבר‪ ,‬פרשת פנחס‪ ,‬קלט)‪.‬‬
‫ֵּיהם'‪( ,‬במדבר‪ ,‬כז‪ ,‬יז)‪ .‬שלא יהא עושה‬
‫ֵּיהם‪ ,‬וַאֲ ֶׁשר יָב ֹא ִל ְפנ ֶׁ‬
‫" 'אֲ ֶׁשר‪-‬יֵּצֵּ א ִל ְפנ ֶׁ‬
‫כדרך שמלכי אומות העולם עושין‪ ,‬שהן מוציאין בני דוויה למלחמה ויושבין להן‬
‫בתוך בתיהן‪ ,‬אלא אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם‪ ,‬שכן הוא אומר בדוד‪:‬‬
‫'וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם'‪.‬‬
‫(שמואל א‪ ,‬יח‪ ,‬טז)"‪.‬‬

‫(מדרש הגדול‪ ,‬במדבר פרשת פנחס‪ ,‬כז‪ ,‬יז)‪.‬‬
‫‪- 18 -‬‬

‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מנהיג אמיתי יוצא בראש העם ואינו נגרר אחריו‪ .‬על המנהיג להרים ולקדם את‬
‫העם ולעתים לעמוד על עקרונותיו וצדקת הדרך‪ .‬זוהי התמודדות קשה של‬
‫מנהיג‪ ,‬כי בדרך כלל נמצאים בקרב הציבור אנשים המתנגדים למהלכיו‪.‬‬
‫מצופה ממנהיג ראוי‪ ,‬שיצא לפני העם על פי הסיסמה הידועה‪ :‬אחרי!‬
‫עם זאת‪ ,‬עליו לדאוג לציבור‪ ,‬כפי שהרועה שומר במסירות‪ ,‬באכפתיות ובאהבה‬
‫רבה על עדר צאנו‪.‬‬

‫דמות המנהיג – איש אשר רוח בו‬
‫אדם הרוצה להנהיג ציבור‪ ,‬לא רק מכוח השררה‪ ,‬חייב לקבל אֵ מּון והערכה‬
‫מהציבור‪ .‬עליו להיות איש חזון‪ ,‬בעל שאר רוח‪ ,‬לשמש דוגמה אישית בהליכותיו‬
‫ובמעשיו‪ .‬ה' אומר למשה לפני מותו‪ :‬העבר את המנהיגות בצורה מסודרת לָ בָ א‬
‫אחריך‪ .‬האיש אשר יחליף אותך יהיה יהושע בן‪-‬נון‪.‬‬
‫ה' מזכיר רק תכונה אחת‪ ,‬מהתכונות הרבות שיש ליהושע‪ .‬היא כוללת בתוכה‬
‫עוצמה רבה‪" :‬איש אשר רוח בו"‪ .‬וכך נאמר בפסוק‪" :‬וַיא ֶמר ה' אֶ ל‪-‬מ ֶשה‪ַ ,‬קח‪-‬‬
‫ְלָך אֶ ת‪-‬יְהֹושעַ ִבן‪-‬נּון‪ִ –‬איש אֲ ֶׁשר‪-‬רּוחַ בֹו"‪( .‬במדבר כז‪ ,‬יח)‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬היינו צריכים לצפות שהמנהיג היורש‪ ,‬יהייה מנהיג בעל תכונות‬
‫צבאיות‪ .‬משימתו להכניס את העם לארץ‪-‬ישראל‪ .‬מלחמת כיבוש עומדת לפניו‬
‫ובכל זאת מבקש הקב"ה למנות מנהיג "אשר רוח בו"‪.‬‬
‫על פי הפשט פירוש המילים "איש אשר רוח בו"‪ ,‬הכוונה לאיש אשכולות‪ ,‬תלמיד‬
‫חכם‪ ,‬איש בר אוריין‪ .‬להפתעתנו‪ ,‬המדרש נותן פרוש שונה‪.‬‬
‫המטען הפנימי‪-‬הרוחני‪" ,‬נכסי צאן הברזל" הערכיים של המנהיג‪ ,‬הם אבן היסוד‬
‫במנהיגות ציבורית‪ ,‬כפי שכותב בעל המדרש ספרי לפרשת פנחס‪' " :‬איש‬
‫אשר רוח בו" ‪" -‬שיכול להלך כנגד רוח של כל אחד ואחד"‪.‬‬

‫ ‪- 19‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הפרשן בעל "העמק דבר" (הנצי"ב ‪ -‬נפתלי צבי יהודה ברלין) כותב‪:‬‬
‫"רוחו‪ ,‬היינו דעתו בפני עולם ואינו נמשך אחרי נטייה רצונית להנאת עצמו או‬
‫הנאת אחרים"‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬על המנהיג להאמין בצדקת דרכו ובאידיאלים שהציב לעצמו ולהיות‬
‫לעמוד על דעתו‪ .‬עליו להנהיג את הציבור ללא משוא פנים וללא אינטרסים‬
‫אישיים‪.‬‬
‫מדרש תנחומא רואה חשיבות רבה בתכונה זו‪ ,‬ולכן הוא דורש דרש נוסף‬
‫מהפסוק‪" :‬איש אשר רוח בו"‪" :‬לפי שאמרת אלוקי הרוחות לכל בשר‪ ,‬שאתה‬
‫מכיר לכל אחד ואחד‪ ,‬יתמנה שיודע להלוך עם כל אחד ואחד מהם לפי‬
‫דעתו"‪( .‬מדרש תנחומא‪ ,‬במדבר‪ ,‬פרשת פנחס יא)‪.‬‬
‫קיים פירוש נוסף במדרש הגדול‪ ,‬הרואה את המנהיג כאיש רוח – בעל יכולת‬
‫סגולית מיוחדת‪ ,‬היודעת להנהיג ציבור שבתוכו אנשים מתונים וגם "קיצוניים"‪.‬‬
‫" 'איש אשר רוח בו' (במדבר כז‪ ,‬יח)‪ .‬שיהא הולך עם הקופדנים (המקפידים)‬
‫לפי דעתן ועם המתונים לפי דעתן"‪.‬‬
‫(מדרש הגדול‪ ,‬במדבר‪ ,‬פרשת פנחס‪ ,‬כז‪ ,‬יח)‪.‬‬

‫כרזימטיות של מנהיג‬
‫מנהיג כריזמטי נשען על ההילה שלו‪ .‬אישיותו ותכונותיו יוצרות השראה‪ ,‬ונותנות‬
‫לו יכולת רבה להשפיע על הציבור‪ .‬משה רבנו הוא דוגמה קלאסית במקורות‬
‫ישראל למנהיגות כריזמטית‪.‬‬
‫שליחותו של משה‪ ,‬נציג עם ישראל‪ ,‬שהיה באותה עת עם עבדים‪ ,‬שקרא יחד‬
‫עם אהרון אחיו לפרעה מלך מצרים בשמו של הקב"ה‪ַ " :‬שלַ ח עַ ִמי‪ְ ,‬ויַעַ ְבדֻ נִ י"‪.‬‬
‫קריאה זו‪ ,‬דרשה ממנו אומץ לב ואמונה בצדקת הדרך‪ .‬התעקשותו של פרעה‬
‫אמר‪-‬לֹו פַ ְרעה‪ ,‬לֵ ְך מֵ עָ לָ י; ִה ָש ֶמר ְלָך‪ ,‬אַ ל‪-‬תסֶ ף‬
‫הייתה רבה " ְולא אָ בָ ה‪ְ ,‬ל ַש ְלחָ ם‪ .‬וַי ֶ‬

‫ ‪- 20‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ְראֹות פָ נַי‪–‬כִ י ְביֹום ְרא ְתָך פָ נַי‪ָ ,‬תמּות"‪ .‬משה השיב לו באומץ לב‪ " :‬כֵן‬
‫ִדבַ ְר ָת‪ :‬לא‪-‬א ִסף עֹוד‪ְ ,‬ראֹות פָ נֶיָך"‪.‬‬

‫(שמות י‪ ,‬כח‪-‬כט)‪.‬‬

‫אנו רואים מנהיג‪ ,‬המוביל את העם ליציאה מעבדות לחירות‪ .‬העם מתקשה‬
‫לעכל את נס השחרור‪ .‬העם תולה את עיניו במנהיג‪ .‬השפעתו הכריזמטית של‬
‫משה הייתה כה גדולה‪ ,‬שאפילו המצרים‪ ,‬שבוודאי לא היו מאוהבי נפשו ‪-‬‬
‫העריצו אותו מאוד‪.‬‬
‫באמצע התיאורים הדרמטיים שבדו‪-‬שיח שבין משה ופרעה‪ ,‬לפני המכה‬
‫ֹשה‪,‬‬
‫עושה התורה פסֶ ק זמן ומספרת לנו‪" :‬גַם הָ ִאיש מ ֶׁ‬
‫ָ‬
‫האחרונה ‪ -‬מכת בכורות‪,‬‬
‫ּובעֵּ ינֵּי ָהעָ ם"‪( .‬שמות יא‪ ,‬ג)‪.‬‬
‫גָדֹול ְמאֹ ד ְבאֶׁ ֶׁרץ ִמצְ ַריִם‪ְ ,‬בעֵּ י ֵּני עַ ְב ֵּדי‪-‬פַ ְרעֹ ה‪ְ ,‬‬
‫כאשר ה' מצווה עליו להעביר את המנהיגות על עם ישראל ליהושע בן‪-‬נון‪,‬‬
‫יתה אֹ תֹו‪,‬‬
‫אומר לו ה'‪ְ " :‬ו ַהעֲ ַמ ְד ָת אֹ תֹו‪ִ ,‬ל ְפנֵּי אֶׁ ְלעָ זָר ַהכֹהֵּ ן‪ְ ,‬ו ִל ְפנֵּי כָל‪ָ -‬העֵּ ָדה; וְצִ ּוִ ָ‬
‫ֵּיהם‪ְ .‬ונ ַָת ָתה ֵמהֹו ְדָך‪ ,‬עָ לָ יו‪ְ –‬ל ַמעַ ן י ְִש ְמעּו‪ ,‬כָל‪-‬עֲ ַדת ְבנֵּי י ְִש ָראֵּ ל"‪.‬‬
‫ְלעֵּ ינ ֶׁ‬
‫(במדבר כז‪ ,‬יט‪-‬כ)‪.‬‬
‫אונקולוס מתרגם לארמית‪ ,‬הודך=זיוך‪.‬‬
‫משה הקרין באישיותו המנהיגותית אור ייחודי המקרין שפע רב כלפי עם‬
‫ישראל‪.‬‬
‫רבי שמשון רפאל הירש בפירושו‪ ,‬נותן שלושה פירושים למילה "הוד"‪ .‬אני‬
‫סבור‪ ,‬שפירושיו נותנים ביטוי מלא למושג כריזמטיות‪.‬‬

‫להלן פירושו‪:‬‬

‫"הוד" הוא מלוא ההוויה והכוח בהופעה‪.‬‬
‫"הוד" הוא מצב העוז והעוצמה‪.‬‬
‫"הוד" הוא גודל האישיות‪.‬‬

‫ ‪- 21‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫על פי פירושו‪ ,‬ניתן לבנות סכימה למושג כריזמטיות אצל מנהיג‪.‬‬
‫מלוא ההוויה והכוח בהופעה‬

‫כריזמטיות‬
‫מצב העוז והעוצמה‬

‫גודל האישיות‬

‫גם אברהם אבינו ניחן בתכונת הכריזמטיות‪ .‬הגמרא‪ ,‬במסכת בבא בתרא‪,‬‬
‫מביאה את הדברים על אברהם אבינו‪" :‬ואמר רב חנן בר רבא אמר רב‪ :‬אותו‬
‫היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם‪ ,‬עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה‬
‫ואמרו‪ :‬אוי לו לעולם שאבד מנהיגו‪ ,‬ואוי לה לספינה שאבד קברינטא‬
‫(קברניט)" ‪( .‬בבא בתרא צא‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫משה רבינו– האם הוא מנהיג או פרנס?‬
‫‪1‬‬

‫ד"ר יחיאל שרמן כתב מאמר ‪ :‬משה – האם הוא מנהיג או פרנס?‬
‫הוא פותח את מאמרו בפסוק‪" :‬גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצריים‪,‬‬
‫בעיני עבדי פרעה ובעיני העם"‪( .‬שמות יא‪ ,‬יג')‬
‫ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק (בעל משך חכמה) מבהיר‪ ,‬כי למנהיג השפעה‬
‫על‪-‬פי דרגות‪ .‬אך מי מושפע קודם‪ :‬החכמים‪ ,‬זקני העם‪ ,‬או שמא המון העם?‬
‫משה הרשים מאוד את חכמי פרעה שידעו להוקיר חכמתו ולהם הייתה עין‬
‫חודרת למידותיו‪ .‬לאחר שהם פרסמו איכותו של משה כמנהיג הרי שמו פורסם‬
‫גם להמון העם‪.‬‬

‫‪ 1‬באתר "מאמרים"‪http://www.articles.co.il/print.php?id=36195 :‬‬
‫ ‪- 22‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫אך מנהיג אחר‪ ,‬שפעולותיו זרות ומשונות‪ ,‬ישפיע קודם על ההמון והם יחשיבוהו‬
‫לאדם עליון ‪ -‬ורק אח"כ החכמים יושפעו מאמונתו העיוורת של העם במנהיג‬
‫ובנפלאותיו‪.‬‬
‫ההמון במצריים נחרדו ונבעתו ‪" -‬חיל אחזתם"‪ ,‬אך לא כן החרטומים והשרים‬
‫שבסופו של דבר לאחר כמה ממכות מצרים הבינו כי משה המנהיג‪.‬‬
‫הם הודו כי "אצבע אלוקים היא"‪ ,‬בהמשך אף כינו אותו "האיש" ‪-‬כמו שכתוב‪:‬‬
‫"כי זה משה האיש"‪ ,‬האיש משה הוא איש של מעלה כלומר לא סתם מנהיג‬
‫אלא מנהיג אמיתי ‪.‬ולכן כתוב לנו בפסוק‪ … ":‬גם האיש משה ‪ …‬בעיני עבדי‬
‫פרעה‪ "…‬ואח"כ‪" …‬בעיני העם‪."..‬‬
‫הרב אריאל‪ ,‬במאמר על המנהיגות‪-‬כמרכיב מרכזי בגאולה‪ ,‬מדגיש את חשיבות‬
‫המנהיגות בכל מצב ובכל עת ובוודאי בתהליך הגאולה‪ .‬המנהיגות לעיתים‬
‫כוחית במצבים קשים שהעם נמצא בו‪.‬‬
‫העדר מנהיגות היא אחת הבעיות הקשות בכל דור ובכל תקופה‪.‬‬
‫משה משמש כמנהיג מושלם על הפסוק שבו נאמר על משה‪" :‬והנה נער‪"…‬‬
‫אומרים חז"ל כי המילה נער‪ …‬הם ראשי תיבות‪:‬‬
‫נ ‪ -‬נאמן‪ ,‬מקיים כל דבר שמבטיח‪ .‬מנהיג נאמן לא יפזר אמירות ללא כיסוי ואף‬
‫יאפשר לאחרים להתבטא‪ ,‬יקשיב לכל אדם‪ ,‬משה מתבטא בנאמנותו לאהרון‬
‫אחיו ואף לכל עם ישראל‪ .‬כאשר הקב"ה מציע לכלות את עם ישראל ולהפוך את‬
‫משה לגוי גדול במקומם או אז מתגלה משה הנאמן‪-‬האומר לקב"ה מחני נא‬
‫מספרך‪.‬‬
‫ע ‪ -‬מבטאת ענווה משה עמד איתן אל מול פרעה ועבדיו והבהיר להם זקיפות‬
‫קומתו של מנהיג שנשלח לבצע הוראות אלוקים‪ ,‬שליחו של בורא עולם ‪-‬כלפי‬
‫חוץ הוכיח משה מנהיגות איתנה חזקה ועקשנית לביצוע המשימה ‪ -‬יציאת עם‬
‫ישראל ממצרים‪ .‬אך כלפי העם הראה המנהיג הדגול יחס אנושי‪-‬ענווה אמיתית‬
‫הוא אינו מתחבא במגדל השן משה העניו יורד אל העם ומתבטל כלפי אחיו‪.‬‬
‫ ‪- 23‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫נסיך הוא בבית המלך בתחילת דרכו‪ ,‬אך הוא יוצא אל אחיו אף הורג המצרי‬
‫ומזהיר האחר‪.‬‬
‫ר ‪ -‬רשע למה תכה רעך‪ .‬הוא אינו יורד אל העם כאדם עליון אלא כאחד העם‪.‬‬
‫מסכן הוא את חייו בכך וכמובן נאלץ הוא לברוח למדיין‪ .‬ר‪-‬רועה‪ ,‬משה היה‬
‫רועה אמיתי של כל בנ"י אך רועה אמיתי נבחן גם ברעותו את הצאן ‪,‬כאשר גדי‬
‫ברח מהעדר משה המנהיג רודף אחריו ומצאו לבסוף שותה מים‪ .‬כאשר הבין‬
‫משה ‪-‬שבריחתו הייתה בגלל הצמא או אז הרכיבו על כתפיו‪ ,‬בשמות רבה ר'‬
‫כתוב‪ -‬על מעשהו זה של משה אמר הקב"ה "יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר‬
‫ודם רק‪ -‬חייך אתה תרעה צאני ישראל"‪.‬‬
‫משה מתגלה כמנהיג אמיתי ‪ -‬בעל עוצמה‪ ,‬נחרצות‪ ,‬העזה ונאמנות אך בשילוב‬
‫מדהים של יושר‪ ,‬אמיתות אנושיות‪ ,‬ענווה‪ ,‬כבוד והקשבה לכל אחד ואחד‪.‬‬

‫ההבדל בין פרנס לקברניט‬
‫במסכת ברכות מסופר על רבן גמליאל הנשיא‪ ,‬שלאחר ויכוח שפרץ בינו ובין רבי‬
‫יהושע‪ ,‬חש שאולי פגע ברבי יהושע ולכן החליט ללכת לביתו כדי לפייסו‪.‬‬
‫נכנס רבן גמליאל לביתו של רבי יהושע וראה שכותלי ביתו שחורים‪ .‬אמר לו רבן‬
‫גמליאל‪" :‬מכותלי ביתך ניכר שהינך פחמי"‪ ,‬לאמור‪ ,‬שהינך מתפרנס מעבודה‬
‫קשה של נפחות‪ .‬השיב לו רבי יהושע‪" :‬אוי לו לדור שאתה פרנסו (מנהיגו)‪,‬‬
‫שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם‬
‫ניזונים"‪( .‬ברכות כח‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫הרב אברהם יצחק הכהן קוק בספרו "עין אי"ה" מתייחס לאימרה‪" :‬א"ל אוי לו‬
‫לדור שאתה פרנסו ואוי לה לספינה שאתה קברניטה‪ ,‬שאין אתה יודע בצערן‬
‫של ת"ח וכו' "‪( .‬ברכות כח‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫וכך כותב הרב קוק‪:‬‬
‫הנהגת הדור הראויה צריכה להיות שהמנהיג ישתדל לחדור למצבו של כל‬
‫יחיד כפי כוחו‪ ,‬ובמה שישתדל לתקן גם כן כל המצבים הפרטיים יתרומם מצב‬
‫ ‪- 24‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הכלל כולו‪ .‬ונגד הנהגת הפרטי יקרא בלא משל פרנס‪-‬הדור‪ ,‬שהדור מורכב‬
‫מפרטים ואישים שונים וצריך שיפרנסם כולם כול אחד לפי ענינו‪ .‬וקברניטה‪-‬‬
‫של‪-‬הספינה יקרא על שם ההוראה של ההנהגה הכוללת‪ ,‬כשם שמנהיג‬
‫הספינה מנהיג כל אישיה הנקבצים לתוכה בהנהגה אחת‪ ,‬ובבואם אל מחוז‬
‫חפצם יבור לו כול אחד דרכו הפרטי‪ .‬ע"כ בהתעלמם מדעת המצב הפרטי של‬
‫תלמיד חכם שפועל הרבה על תיקון הדור‪ ,‬א"א שתסודר יפה ההנהגה הכללית‪.‬‬
‫שאם היית בא לדקדק המצב הפרטי לא הי' נעלם ממנו ערך של כל אחד ואחד‬
‫ולא הי' דרוש להתנהג בהנהגה כוללת עם אנשים שמפני יקרתם ראויים הם‬
‫שיהיו בהנהגה יוצאים מן הכלל‪ ,‬לכבדם ולרוממם"‪.‬‬
‫פירוש‪:‬‬
‫במסכת ברכות דף כח ע"א כתוב‪" :‬אוי לו לדור שאתה פרנסו ואוי לה לספינה‬
‫שאתה קברניטה"‪ ,‬מבהיר הרב קוק בספרו עין אי"ה‪ ,‬מה ההבדל בין פרנס‬
‫לקברניט? אלה הם שני סוגי המנהיגים המובילים אנשים‪.‬‬
‫ה"פרנס" נחשב כמנהיג טוב המקשיב לצורכי הפרט דואג לכל פרט‬
‫ופרט וממלא צורכיהם של האנשים‪ ,‬כל אחד על פי דרישותיו כך כל פרט מרוצה‬
‫ממנהיגותו של העומד בראשם‪.‬‬
‫לעומתו‪" ,‬קברניט" הוא האיש המנווט‪ ,‬המכוון ודואג לכלל הספינה להובילה‬
‫בים הפתוח אל היעד הנכון‪ .‬מנהיג זה רואה את מכלול הבעיות בהנהגת‬
‫הספינה כולה‪ .‬יש לו חשיבות להגיע אל היעד שהציב לעצמו עם כל פרט וכולם‬
‫יחד‪.‬‬
‫אך הקברניט אינו מודע לכל דרכו של כל פרט ופרט‪ .‬הציבור הנוסע בספינה‬
‫מרוצה גם ממנהיג זה אף כי לא כל צרכי הפרט מתמלאים ומתגשמים‪ .‬העיקר‬
‫שהתנועה זורמת לה בכיוון הנכון ובסופו של דבר יגיעו האנשים עם הספינה אל‬
‫היעד המתוכנן בזכות קברניט ‪ -‬מנהיג חכם‪.‬‬

‫ ‪- 25‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫פיצול סמכויות המנהיג‬
‫"קח‪ְ -‬לָך אֶ ת‪-‬יְהֹושעַ ִבן‪-‬נּון‪ִ –‬איש‬
‫תשובתו של ה' לבקשתו של משה למינוי‪ַ :‬‬
‫ֹהן‪ ,‬ו ְִל ְפנֵי‪,‬‬
‫ְהעֲ ַמ ְד ָת אֹ תֹו‪ִ ,‬ל ְפנֵּי אֶׁ ְלעָ זָר ַהכ ֵּ‬
‫אֲ ֶׁשר‪-‬רּוחַ בֹו; וְסָ ַמכְ ָת אֶ ת‪-‬י ְָדָך‪ ,‬עָ לָ יו‪ .‬ו ַ‬
‫הֹודָך‪ ,‬עָ לָ יו‪ְ –‬למַ עַ ן י ְִש ְמעּו‪ ,‬כָל‪-‬ע ַדת‬
‫ָת ָתה ֵּמ ְ‬
‫יתה אתֹו‪ְ ,‬לעֵ ינֵיהֶ ם‪ְ .‬ונ ַ‬
‫ָכל‪-‬הָ עֵ ָדה; וְצִ ּוִ ָ‬
‫ְשאַ ל לֹו ְב ִמ ְשפַ ט הָ אּו ִרים ִל ְפנֵי ה'‪ :‬עַ ל‪-‬‬
‫ֹהן ַיעֲ מֹד‪ ,‬ו ָ‬
‫ְבנֵי י ְִש ָראֵ ל‪ .‬ו ְִל ְפנֵּי אֶׁ ְלעָ זָר ַהכ ֵּ‬
‫ִפיו יֵּצְ אּו וְעַ ל‪ִ -‬פיו ָי ֹבאּו‪ ,‬הּוא ְו ָכל‪ְ -‬בנֵי‪-‬י ְִש ָראֵ ל ִאתֹו‪ְ –‬וכָל‪-‬הָ עֵ ָדה‪ַ .‬ויַעַ ש מ ֶשה‪ ,‬כַא ֶשר‬
‫צִ ּוָה ה' אתֹו; ַויִ ַקח אֶ ת‪-‬יְהֹושעַ ‪ַ ,‬ויַע ִמ ֵדהּו ִל ְפנֵי אֶ ְלעָ זָר הַ כהֵ ן‪ְ ,‬ו ִל ְפ ֵני‪ ,‬כָל‪-‬‬
‫הָ עֵ ָדה‪ .‬וַיִ ְסמְך אֶ ת‪-‬י ָָדיו עָ לָ יו‪ַ ,‬ויְצַ ּוֵהּו‪ ,‬כַא ֶשר ִדבֶ ר ה'‪ְ ,‬ביַד‪-‬מ ֶשה"‪.‬‬
‫(במדבר כז‪ ,‬יח‪-‬כב)‪.‬‬
‫לקראת הכניסה לישראל קובע ה'‪ ,‬שעיקר תכונותיו של המנהיג נועדו להכניס‬
‫את העם לארץ ישראל‪ ,‬לא יהיה מנהיג בעל תכונות ויכולות צבאיות‪ ,‬אלא יהיה‬
‫איש רוח בעל תכונות מוסריות‪.‬‬
‫ה' גם מגביל את כוחו של יהושע‪ .‬נוצרת מנהיגות רוחנית נוספת בדמותו של‬
‫אלעזר הכהן‪ .‬הסמכויות הפולחניות והדתיות עוברות אליו‪ .‬רק דרכו יוכל יהושע‬
‫לדרוש לפני ה' (אורים ותומים) לקראת יציאה למלחמה‪ .‬אנו עדים להפרדת‬
‫רשויות‪.‬‬
‫למרות הפרדת הרשויות‪ ,‬עליהם לשתף פעולה למען אותה מטרה‪ .‬הם זקוקים‬
‫זה לזה‪ .‬מדרש ספרי דורש את הפסוק "ולפני אלעזר הכהן יעמוד" (שם‪ ,‬כא)‪,‬‬
‫כדלקמן‪" :‬שהיה יהושע צריך לאלעזר ואלעזר צריך ליהושע"‪.‬‬
‫(ספרי‪ ,‬במדבר‪ ,‬פרשת פנחס‪ ,‬קלט)‪.‬‬

‫ ‪- 26‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫נטרול השפעתו של מנהיג לצרכיו האישיים‬
‫במזרח הקדמון שלטונו של המלך היה אבסולוטי‪ .‬הוא שלט שלטון ללא מיצרים‬
‫במדינתו ובנתיניו‪ .‬הנה לפנינו תופעה ייחודית המגבילה את סמכותו של המלך‪.‬‬
‫חז"ל קבעו שהמלך והכהן אינם יכולים לכהן כחברי הסנהדרין בעניין עיבור‬
‫השנה‪ .‬הם קבעו מגבלה זו‪ ,‬מחשש‪ ,‬שהמלך והכהן יקבעו הלכה לא על פי קנה‬
‫מידה אובייקטיבי אלא רק יראו לנגד עיניהם את טובתם האישית‪.‬‬
‫וכך נאמר במסכת סנהדרין‪ ,‬יח‪ ,‬ע"א‪:‬‬
‫"אין מושיבין מלך בסנהדרין‪ ,‬ולא מלך וכהן גדול בעיבור שנה‪ .‬מלך בסנהדרין –‬
‫דכתיב‪' :‬וְלא ַתענֶה עַ ל ִרב' (שמות כג‪ ,‬ב ) – לא תענה על ָרב‪ .‬לא מלך וכהן גדול‬
‫בעיבור שנה‪ .‬מלך ‪ -‬משום אפסניא‪ .‬כהן גדול משום צינה"‪.‬‬
‫הרמב"ם מסביר גמרא זו‪:‬‬
‫"אין מושיבין לעיבור השנה לא מלך‪ ,‬ולא כוהן גדול‪ :‬מלך‪–‬מפני חילותיו‬
‫ומלחמותיו‪ ,‬שמא דעתו נוטה בשבילן לעבר או שלא לעבר; וכוהן גדול‪–‬מפני‬
‫הצינה‪ ,‬שמא לא תהיה דעתו נוטה לעבר‪ ,‬כדי שלא יבוא תשרי בימי הקור‪ ,‬והוא‬
‫טובל ביום הכיפורים חמש טבילות"‪.‬‬
‫(רמב"ם‪ ,‬ספר זמנים‪ ,‬הלכות ראש חודש‪ ,‬הלכה יא)‪.‬‬
‫ביאורים‪:‬‬
‫לא תענה על ריב – אין ראוי להושיב בסנהדרין אדם שיחששו להביע דעה‬
‫הנוגדת לדעתו‪.‬‬
‫אפסניא – המלך לא מעוניין להוסיף חודש בשנה‪ ,‬דבר שיגדיל את הוצאותיו‪.‬‬
‫משום צינה‪ -‬מכיוון שהכהן עובד יחף וטובל ביום הכיפורים בבית המקדש‪ ,‬רצונו‬
‫שיום הכיפורים יהיה בעונה חמה‪.‬‬

‫ ‪- 27‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫פתיחות לשונות ומגוון דעות‬
‫מנהיג הרוצה‪ ,‬שהציבור יתמוך בו וילך אחריו‪ ,‬אינו צריך לוותר על עקרונותיו‪.‬‬
‫עליו להתייחס ליחידים בציבור בכבוד הראוי‪ ,‬לשמור על כבוד האדם‪ .‬מנהיג‬
‫צריך לקבל את השונּות ולהיות קשוב למגוון הדעות‪ ,‬גם אם אינו מסכים‬
‫אומריהן‪ .‬מודעות זו תאפשר למנהיג להנהיג את הציבור בסובלנות ובאורך‬
‫רוח‪.‬‬
‫מדרש תנחומא דורש את הפסוק‪" :‬וידבר משה‪ ,‬יפקוד ה' וגו' " כדלקמן‪:‬‬

‫"כשם שאין פרצופיהם שווין זה לזה‪ ,‬כך אין דעתם שווין זה לזה‪ ,‬אלא‬
‫כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו‪ .‬וכן אומר‪' :‬לַ עשֹות לָ רּוחַ ִמ ְש ָקל;‬
‫ּומיִם‪ִ ,‬תכֵן ְב ִמ ָדה' (איוב כח‪ ,‬כה)‪ ,‬כל ברייה וברייה יש לו דעת בפני עצמו‪.‬‬
‫ַ‬
‫תדע לך שהוא כן‪ ,‬משה מבקש מן הקדוש ברוך הוא בשעת מיתתו‪ ,‬ואומר‬
‫לפניו‪ ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬גלוי וידוע לפניך דעתם של כל אחד ואחד‪ ,‬ואין בשל‬
‫בניך דומה זה לזה‪ .‬כשאני מסתלק מהן‪ ,‬בבקשה ממך אם ביקשת למנות‬
‫עליהם מנהיג‪ ,‬מנה עליהם אדם שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו"‪.‬‬
‫(מדרש תנחומא‪ ,‬במדבר‪ ,‬פרשת פינחס‪ ,‬י)‪.‬‬
‫ילקוט שמעוני מביא דברים דומים‪ ,‬כפי שדורש התנא רבי סימון‪:‬‬
‫"אמר רבי סימון‪ַ :‬וי ְַראֵ הּו יה' אֶ ת‪-‬כָל‪-‬הָ אָ ֶרץ' (דברים לד‪ ,‬א)‪ ,‬תדע לך‪ ,‬שכן משה‬
‫מבקש לפני הקב"ה‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬גלוי וידוע לפניך דעת של כל אחד ואחד‬
‫ואין דעתן של בניך דומין זה לזה‪ .‬בשביל שאני מסתלק מהן בבקשה ממך‬
‫למנות עליהן מנהיג‪ .‬מנה עליהם אדם שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו"‪.‬‬
‫(ילקוט שמעוני‪ ,‬פרשת פנחס‪ ,‬כז)‪.‬‬

‫דמות מופת‬
‫הרמב"ם (רבי משה בן‪-‬מימון) ראה בנביא דגם מופת של מנהיג‪ .‬על המנהיג‬
‫ללמוד ולהתנהג ברמה מוסרית גבוהה כהכנה לשליחותו‪.‬‬
‫הרמב"ם נותן פירוש אלגורי לפסוק‪ַ " :‬ו ַיחֲ ֹלם‪ ,‬ו ְִהּנֵּה סֻ לָ ם מֻ צָ ב אַ ְרצָ ה‪ְ ,‬ור ֹאשֹו‪,‬‬
‫ְמה ו ְִהּנֵּה ַמ ְלאֲ ֵּכי אֱ ֹלוקים‪ ,‬עֹ ִלים ְויֹ ְר ִדים בֹו"‪( .‬בראשית כח‪ ,‬יב)‪.‬‬
‫ַמגִ יעַ הַ ָש ָמי ָ‬
‫ ‪- 28‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫כותב הרמב"ם‪" :‬העלייה קודם הירידה‪ ,‬כי אחר העלייה וההגעה אל מעלות‬
‫ידועות מן הסולם תהיה הירידה‪ ,‬במה שפגש מן העניין – להנהגת אנשי הארץ‬
‫ולימודם"‪( .‬מורה נבוכים‪ ,‬חלק ראשון‪ ,‬פרק טו)‪.‬‬
‫העלייה נועדה לעלות במדרגות הלימוד והחוכמה והנבואה – להתקרב לדרגתו‬
‫של הקדוש ברוך הוא‪ .‬באופן טבעי‪ ,‬האנשים שיגיעו לרמה הגבוהה במימוש‬
‫האדיאל הרוחני‪ ,‬ירצו להישאר בשלבים הגבוהים של הסולם ולא ירצו לרדת‪.‬‬
‫דווקא בשעה זו‪ ,‬שעה שהגיעו אל השיא‪ ,‬עליהם למלא את חובתם לעם‬
‫ולחברה‪.‬‬
‫אחרי העלייה מוטלת עליהם שליחות שנובעת מהפוטנציאל הרוחני והמוסרי‬
‫הטמון בהם – שליחות "להנהגת אנשי הארץ ולימודם"‪ .‬זוהי "הירידה"‪ .‬ירידה‬
‫לשם תרומה ונתינה למען העם והחברה‪.‬‬

‫תכונות יסוד המצופות מהמנהיג‬
‫התכונות הנדרשות ממנהיג‪ ,‬כפי שהן משתקפות בדברי חכמינו‪ ,‬נוכל להביאן‬
‫מדברי הרמב"ם‪.‬‬
‫עלי להדגיש שבתקופת זו‪ ,‬הדיינים היו גם מנהיגי ציבור‪ .‬לכן‪ ,‬התכונות‬
‫הנדרשות מדיין הינן גם התכונות הנדרשות ממנהיג‪.‬‬
‫מדרש ספרי (דברים‪ ,‬פיסקה יג)‪ ,‬מבטא את אחריות הדיינים להתנהגותו של‬
‫העם‪ .‬הם נתפסים גם כמנהיגים‪ ,‬שיש להם אחריות ציבורית להתנהגותו של‬
‫העם‪.‬‬
‫בספר דברים מסכם משה את התלאות אשר עבר עם עם ישראל ואומר‪" :‬אֵּ יכָה‬
‫יב ֶׁכם‪ .‬הָ בּו לָ כֶׁם אֲ נ ִָשים חֲ כ ִָמים ּונְ בֹנִ ים‪,‬‬
‫ּומ ַשאֲ כֶׁם‪ ,‬ו ְִר ְ‬
‫אֶׁ ָשא‪ְ ,‬לבַ ִדי‪ָ ,‬ט ְרחֲ כֶׁם ַ‬
‫אשיכֶׁם"‪( .‬דברים א‪ ,‬יב‪-‬יג)‪.‬‬
‫ימם‪ְ ,‬ב ָר ֵּ‬
‫ִוידֻ ִעים ְל ִש ְב ֵּטיכֶׁם; וַאֲ ִש ֵּ‬
‫אשיכֶׁם"‪ ,‬דורש המדרש‪:‬‬
‫ימם‪ְ ,‬ב ָר ֵּ‬
‫את המילים "וַאֲ ִש ֵּ‬
‫ְאשמָ ם ְב ָראשיכם‪ ,‬מלמד שאשמותיהם‬
‫שימם בראשיכם‪ ,‬אלא ו ָ‬
‫"אל תהי קורא וא ֵ‬
‫של ישראל תלויים בראש דייניהם"‪.‬‬
‫ ‪- 29‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫המדרש מבסס את דבריו על הפסוקים מספר יחזקאל‪ְ " :‬ואַ ָתה בֶ ן‪-‬אָ ָדם‪ ,‬צפֶ ה‬
‫ְש ַמ ְע ָת ִמ ִפי ָדבָ ר‪ְ ,‬ו ִהזְ הַ ְר ָת א ָתם ִמ ֶמנִ י‪ְ .‬באָ ְמ ִרי לָ ָר ָשע‪ָ ,‬ר ָשע‬
‫נְ ַת ִתיָך ְלבֵ ית י ְִש ָראֵ ל; ו ָ‬
‫מֹות ָתמּות‪ ,‬וְלא ִדבַ ְר ָת‪ְ ,‬להַ זְ ִהיר ָר ָשע ִמ ַד ְרכֹו הּוא ָר ָשע בַ עֹונֹו יָמּות‪ ,‬ו ְָדמֹו ִמי ְָדָך‬
‫אבַ ֵקש‪ .‬וְאַ ָתה כִ י‪ִ -‬הזְ הַ ְר ָת ָר ָשע ִמ ַד ְרכֹו‪ ,‬לָ שּוב ִמ ֶמנָה‪ ,‬וְלא‪ָ -‬שב ִמ ַד ְרכֹו הּוא בַ עֹונֹו‬
‫צַל ָת"‪( .‬יחקאל לג‪ ,‬ז‪-‬ט)‪.‬‬
‫יָמּות‪ְ ,‬ואַ ָתה נ ְַפ ְשָך ִה ְ‬
‫הרמב"ם בהסתמכו על דברי חז"ל קבע רף גבוה למנהיג‪-‬דיין‪ .‬זוהי מנהיגות‬
‫ערכית הדורשת דוגמה אישית‪.‬‬
‫כך מובאים הדברים בספרו של הרמב"ם ‪" -‬היד החזקה"‪ ,‬ספר שופטים‪,‬‬
‫ִהלכות סנהדרין פרק ב‪ ,‬הלכה ז‪:‬‬
‫"בית דין של שלושה אף על פי שאין מדקדקין בהם בכל אלו הדברים (שיהיו‬
‫בעלי מראה‪ ,‬נבונים‪ ,‬ידעו לשונות וכיו"ב)‪ ,‬צריך שיהא בהם בכל אחד מהם‬
‫שבעה דברים‪ ,‬ואלו הם‪:‬‬
‫חוכמה‬

‫וענוה‬

‫ויראה‬

‫ושנאת ממון ואהבת אמת ואהבת הבריות להם‪,‬‬

‫ובעלי שם טוב‪.‬‬
‫וכל אלו הדברים מפורשין הן בתורה‪ ,‬הרי הוא אומר‪:‬‬
‫'אֲ נ ִָשים חֲ כ ִָמים ּונְ בֹנִ ים' (דברים א‪ ,‬יג)‪ ,‬הרי בעלי חוכמה…‬
‫'וִידֻ ִעים ְל ִש ְב ֵּטיכֶׁם' (דברים א‪ ,‬לד)‪ ,‬אלו שרוח הבריות נוחה מהם‪ ,‬ובמה יהיו‬
‫אהובים לבריות? בזמן שיהיו בעלי עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה‪ ,‬ודיבורן‬
‫ומשאן בנחת עם הבריות"‪.‬‬
‫על הפסוק‪" :‬וְאַ ָתה ֶׁתחֱ זֶׁה ִמ ָכל‪ָ -‬העָ ם אַ נְ ֵּשי‪-‬חַ יִל ִי ְראֵּ י אֱ ֹלוקים‪ ,‬אַ נְ ֵּשי אֱ ֶׁמת שֹנְ אֵּ י‬
‫בָ צַ ע" (שמות יח‪ ,‬כא)‪ ,‬כותב הרמב"ם‪:‬‬
‫" 'אנשי חיל' ‪ -‬אלו שהם גיבורים במצוות ומדקדקים על עצמם וכובשין את‬
‫יצרם עד שלא יהא להם שום גנאי ולא שם רע ויהא פרקן נאה‪ ,‬ובכלל 'אנשי חיל'‬
‫– שיהא להם לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו‪ ,‬כעניין שנאמר‪' :‬ויקום משה‬
‫ויושיען' (שמות ב‪ ,‬י)‪ ,‬ומה משה רבנו עניו – אף כל דיין צריך להיות עניו‪.‬‬
‫'יראי אלוקים' – כמשמעו‪.‬‬
‫ ‪- 30‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫'שונאי בצע' – אף ממון שלהם אינם נבהלין עליו‪ ,‬ולא רודפין לקבץ הממון‪ ,‬שכל‬
‫מי שהוא נבהל להון חסר יבואנו‪.‬‬
‫'אנשי אמת' – שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמם ומדעתם‪ ,‬אוהבין את‬
‫האמת ושונאין את החמס ובורחין מכל מיני העוול"‪.‬‬
‫ישנן תקופות‪ ,‬שבהן לא נוכל למצוא את המנהיג‪-‬הדיין עם כל התכונות הללו‪.‬‬
‫מדרש רבה לדברים‪ ,‬מביא דברי תנאים‪ ,‬האומרים‪ ,‬שעלינו להשתדל למצוא‬
‫מנהיגים‪-‬דיינים עם שבע המידות שהבאנו‪ .‬ואם לא ימצאו כאלה‪ ,‬נוכל להוריד‬
‫את רמת הדרישות עד למידה אחת‪ .‬עלינו למצוא את המועמדים הטובים‪,‬‬
‫הקיימים בכל דור‪.‬‬
‫כך נאמר במדרש רבה לדברים‪:‬‬
‫"רבנין אמרי (חכמים אומרים)‪ :‬בוא וראה בשעה שנתמנה משה על ישראל אמר‬
‫להן‪ ,‬איני יכול לישא את משאכם לעצמי‪ ,‬אלא ָמנו לכם דיינים שיהיו דנין אתכם‪,‬‬
‫ימם‬
‫שנאמר‪" :‬הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואש ֵ‬
‫בראשיכם"‪( .‬דברים א‪ ,‬יג)‬
‫אמר רבי ברכיה בשם ר' חנינא‪ :‬צריכין הדיינים שיהא בהם שבע מידות‪ ,‬ואלו‬
‫הן‪ :‬חכמים ונבונים וידועים וארבע כמו שכתוב להלן‪' :‬ואתה תחזה מכל העם‬
‫אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע' (שמות יח‪ ,‬כא)‪ ,‬הרי שבע‪ .‬ולמה‬
‫לא נכתב שבע כאחת? ‪ -‬שאם לא נמצאו משבע‪ ,‬מביא מארבע‪ ,‬ואם לא נמצא‬
‫מארבע מביא מג'‪ ,‬ואם לא נמצא מג' מביא מאחד‪ ,‬שכך כתיב‪' :‬אשת חיל מי‬
‫ימצא' "‪( .‬משלי לא‪ ,‬י)‪.‬‬

‫(מדרש רבה לדברים‪ ,‬פרשה א‪ ,‬ז)‪.‬‬

‫המנהיגים‪-‬הדיינים נבחרו על דעת שבטי ישראל‪ .‬הם לא נכפו עליהם‪.‬‬
‫מדרש ספרי לדברים דורש את הפסוק‪" :‬הבו לכם אנשים חכמים‬
‫ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימֵ ם בראשיכם" (דברים א‪ ,‬יג)‪ ,‬כדלקמן‪:‬‬
‫ ‪- 31‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫" 'וידועים לשבטיכם'‪ ,‬שיהיו ידועים לכם‪ ,‬הרי שנתעטף בטליתו ובא וישב לפני‪,‬‬
‫גד ְל ֶתם ביניהם‪ ,‬לכך‬
‫איני יודע מאיזה שבט הוא‪ ,‬אבל אתם מכירים אותו‪ ,‬שאתם ָ‬
‫נאמר‪ :‬וידועים לשבטיכם – שיהיו ידועים לכם‪.‬‬
‫רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ :‬אין כל ישיבה וישיבה יושבת עד שהבריות מרננות‬
‫אחריה ואומרות‪ :‬מה ראה פלוני לישב ומה ראה פלוני שלא לישב‪ ,‬לכך נאמר‪:‬‬
‫וידועים לשבטיכם – שיהיו ידועים לכם‪.‬‬
‫ימם ְב ָראשיכם'‪ ,‬יכול מיניתם אתם אותם ‪ -‬ממונים‪ .‬תלמוד לומר‪' :‬ואשימם‬
‫'וְאש ֵּ‬
‫בראשיכם'‪ ,‬אם מיניתי‪ ,‬הרי הם ממונים‪ ,‬אם לאו ‪ -‬אינם ממונים‪ ,‬יכול אם‬
‫גידלתם אותם הרי הם גדולים ואם לאו – אינם גדולים‪ .‬תלמוד לומר‪' " :‬ואשימם‬
‫בראשיכם'‪ ,‬אם גי ִָד ְלתים‪ ,‬הרי הם גדולים ואם לאו אינם גדולים‪.‬‬
‫דבר אחר‪ :‬אם שמרתם את דבריכם‪ ,‬הרי הם שמורים‪ ,‬ואם לאו – אין ראשיכם‬
‫שמורים" (ספרי לדברים‪ ,‬פיסקה יג)‪.‬‬

‫שליטה עצמית של המנהיג‬
‫ספר הכוזרי‪ ,‬שכתב רבי יהודה הלוי (ריה"ל) עוסק בדיאלוג בין החבר‪-‬חכם‬
‫יהודי לבין מלך הכוזרים (הכוזרי) המתעניין בנושאי יסוד ביהדות‪ .‬הכוזרי מבקש‬
‫מהחבר לתאר את מעשיו של החסיד‪ .‬בתיאורי תכונותיו של החסיד מתואר‬
‫המושל‪-‬המנהיג הרצוי‪.‬‬
‫כך מתאר החבר את החסיד‪:‬‬
‫"החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו‪ ,‬הנותן לכל יושביה את לחם חוקם‬
‫ומספק להם את כל צורכם במידה נכונה‪ ,‬והוא נוהג בכולם בצדק‪ ,‬לא יעשוק‬
‫איש מהם ולא יתן לאיש יותר ממנתו הראוי לו‪ ,‬כי על כן הוא מוצא את כולם‪,‬‬
‫בשעה שהוא צריך להם‪ ,‬נשמעים לו‪ ,‬ממהרים להענות לקראתו‪ ,‬עושים ככל‬
‫אשר יצוום ונזהרים מכל אשר יאסור עליהם" (ספר הכוזרי‪ ,‬מאמר שלישי ג)‪.‬‬

‫ ‪- 32‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫על הדברים הללו‪ ,‬מעיר לו החבר‪ .‬לא שאלתיך לגבי מעשי מושל שהוא מנהיג‪-‬‬
‫שליט‪ ,‬שאלתיך לגבי מעשי החסיד‪.‬‬
‫משיב לו החבר‪ .‬החסיד מושל על חושיו וכוחותיו הנפשיים והגופניים‪ ,‬כשם‬
‫שנוהג המנהיג האדיאלי‪.‬‬
‫וכך אומר החבר‪:‬‬
‫"החסיד הוא המושל‪ ,‬שהרי כל חושיו וכוחותיו‪ ,‬הנפשיים והגופניים‪ ,‬סרים אל‬
‫משמעתו‪ ,‬והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש‪ ,‬כמה שנאמר‪' :‬טֹוב אֶ ֶרְך‬
‫אַ פַ יִם‪ִ ,‬מגִ בֹור; ּומ ֵשל ְברּוחֹו‪ִ ,‬מֹּלכֵד ִעיר' (משלי טז‪ ,‬לב)"‪.‬‬
‫ראוי שמנהיג –שליט יתנהג על פי התכונות שאמר החבר‪ .‬אם החסיד היה עומד‬
‫בראש מדינה‪ ,‬היה נוהג בה בצדק‪ ,‬כשם שנהג מינהג צדק עם עצמו‪.‬‬
‫על פי הדברים הללו‪ ,‬אדם שמקבל על עצמו מנהיגות של מושל‪ ,‬עליו לכתחילה‬
‫להיות שליט על עצמו‪ .‬אם סיגל לעצמו תכונות אלה‪ ,‬יוכל הוא לשלוט על אחרים‪,‬‬
‫מכיוון שהוא רכש לעצמו תכונות היוצרות איזון נפשי‪.‬‬

‫תכונותיו של מנהיג המשתקפות אצל שאול המלך‬
‫ִעם סיום תקופת השופטים‪ ,‬מבקשים בני ישראל שימונה להם מנהיג כפי שהיה‬
‫מקובל בקרב העמים הסובבים את ישראל‪ .‬שמואל מזהירם מעודף הסמכויות‬
‫של המלך‪ .‬הוא ינהג בהם בשררה וביד קשה‪ .‬הסבריו של שמואל לא הועילו‪.‬‬
‫הם ביקשו למנות עליהם מלך‪.‬‬
‫המועמד היה שאול‪ .‬תכונותיו מתוארות בספר שמואל‪" :‬בָ חּור וָטֹוב‪ ,‬וְאֵּ ין ִאיש‬
‫ִמ ְבנֵּי י ְִש ָראֵּ ל‪ ,‬טֹוב ִמ ֶׁמּנּו; ִמ ִשכְ מֹו ו ַָמ ְעלָ ה‪ ,‬גָ ֹבהַ ִמכָל‪ָ -‬העָ ם" (שמואל א‪ ,‬ט‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫בהמשך מסופר כיצד שמואל מעלה בגורל – על פי ה'‪ ,‬את המלך הנבחר‪ .‬שאול‬
‫אמר ה'‪ִ ,‬הנֵה‪-‬הּוא נ ְֶׁחבָ א‬
‫עלה בגורל‪" .‬וַיִ ְשאלּו‪-‬עֹוד‪ ,‬בַ ה'‪ ,‬הבָ א עֹוד‪ ,‬הֹלם ִאיש; וַי ֶ‬
‫אֶׁ ל‪ַ -‬ה ֵּכ ִלים‪ַ .‬ויָרצּו וַיִ ָקחהּו ִמ ָשם‪ ,‬וַיִ ְתיַצֵ ב ְבתֹוְך הָ עָ ם; וַיִ גְ בַ ּה‪ִ ,‬מ ָכל‪-‬הָ עָ ם‪ִ ,‬מ ִשכְ מֹו‬
‫יתם אֲ ֶׁשר בָ חַ ר‪-‬בֹו ה'‪ ,‬כִ י אֵּ ין ָכמֹהּו‪,‬‬
‫ו ָָמ ְעלָ ה‪ .‬וַיאמֶ ר ְשמּואֵ ל אֶ ל‪ָ -‬כל‪-‬הָ עָ ם‪ַ ,‬ה ְר ִא ֶׁ‬
‫אמרּו‪ ,‬י ְִחי הַ ֶׁמלֶׁ ְך" (שמואל א'‪ ,‬י‪ ,‬כב‪-‬כד)‪.‬‬
‫ְבכָל‪ָ -‬העָ ם; ַוי ִָרעּו כָל‪-‬הָ עָ ם וַי ְ‬
‫ ‪- 33‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫רד"ק (רבי דוד קמחי) בפירושו במקום‪:‬‬
‫"'נחבא אל הכלים' – בורח מן השררה‪ .‬ובדרש‪' :‬אל הכלים'‪ ,‬הכוונה לאורים‬
‫ותומים‪ .‬אמר שאול‪ ,‬שמא איני הגון למלכות עד שישאלו באורים ובתומים"‪.‬‬
‫" ִמ ִשכְ מֹו ָו ַמ ְעלָ ה‪ ,‬גָ בֹהַ ִמכָל‪ָ -‬העָ ם"‪ ,‬הפירוש כפשוטו‪ ,‬ששאול היה גבוה מאחרים‬
‫בקומתו‪ .‬במרוצת הדורות‪ ,‬המשפט הזה נהפך לביטוי חיובי מאוד‪.‬‬
‫אברהם אבן שושן במילון עברי‪ -‬עברי כותב על המשפט הנ"ל‪" :‬ביטוי על אדם‬
‫מצוין העולה על רבים אחרים במוסריות‪ ,‬בחוכמה‪ ,‬בכישרונות וכדומה"‪.‬‬

‫תכונותיו של דוד המלך כמנהיג‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת סנהדרין‪ ,‬מונה שש מעלות‪ ,‬שבהן התברך דוד המלך‪ .‬הגמרא‬
‫לומדת את מעלותיו של דוד מפסוק בספר שמואל א‪:‬‬
‫ִשי בֵּ ית ַהלַ ְח ִמי‪ ,‬יֹ ֵּדעַ נַגֵּן וְגִ בֹור‬
‫יתי בֵּ ן ְלי ַ‬
‫אמר‪ִ ,‬הּנֵּה ָר ִא ִ‬
‫" ַויַעַ ן אֶ חָ ד ֵמהַ נְ עָ ִרים וַי ֶ‬
‫חַ יִל ו ְִאיש ִמ ְלחָ ָמה ּונְ בֹון ָדבָ ר‪ ,‬ו ְִאיש תֹאַ ר וַה' ִעמֹו"‪( .‬שמואל א‪ ,‬טז‪ ,‬יח)‪.‬‬
‫ואמר רב יהודה אמר רב‪ :‬כל הפסוק הזה לא אמר דואג אלא בלשון הרע‪.‬‬
‫רש"י‪' :‬שהיה מספר בשבחו של דוד כדי שיקנא בו שאול ויהרגהו'‪.‬‬
‫'יודע נגן' – שיודע לישאל (מומחה)‪.‬‬
‫'גבור' – שיודע להשיב (רד"ק‪ :‬גבורת הלב)‪.‬‬
‫'איש מלחמה' – שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה (רש"י‪ :‬להתווכח‬
‫בתלמוד‪ .‬רד"ק‪ :‬יודע בעניני מלחמה והורגל בה)‪.‬‬
‫'איש תואר' – שמראה פנים בהלכה (שמביא ראיה לדבריו)‪.‬‬
‫'ונבון דבר' – שמבין דבר מתוך דבר (רלב"ג‪ :‬מכלכל את דבריו בתבונה)‪.‬‬
‫'וה' עמו' – שהלכה כמותו בכל מקום" (רד"ק‪ :‬מצליח במעשיו)‪.‬‬
‫(סנהדרין צג‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬

‫ ‪- 34‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫האמורא רב יהודה מוצא בפסוק שש מעלות רוחניות‪ ,‬ואילו הפרשנים על ספר‬
‫שמואל מוצאים בדוד מעלות מתחום המעשה‪.‬‬

‫איכות המנהיגים – בעלי ידע וחוכמה‬
‫בתקופת חז"ל היו ממנים גם פרנסים (מנהיגים) מקרב תלמידי החכמים‪ .‬חז"ל‬
‫חתרו לכך‪ ,‬שהמנהיגים יהיו בעלי איכויות גבוהות‪ .‬לאמור‪ ,‬בעלי ידע – מחד‪,‬‬
‫ובעלי ערכי מוסר – מאידך‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת שבת‪ ,‬מביאה את דבריו של רבי יוחנן‪" :‬ואמר רבי יוחנן‪ :‬איזהו‬
‫תלמיד חכם שממנין אותו פרנס (מנהיג) על הציבור‪ ,‬זה ששואלין אותו דבר‬
‫הלכה בכל מקום‪ ,‬ואפילו במסכת כלה‪ ,‬דלא רגילי בה אינשי (שלא רגילים בה‬
‫אנשים)"‪.‬‬

‫(שבת קיד‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫במשנה‪ ,‬במסכת תענית נכתב‪" :‬הגיע שבעה עשר במרחשוון ולא ירדו גשמים‬
‫התחילו היחידים מתענין שלוש תעניות"‪.‬‬
‫הגמרא מבררת‪ ,‬מי הם היחידים? – רב הונא קובע‪ ,‬שהיחידים הם החכמים‪.‬‬
‫בהמשך שואלת הגמרא‪" :‬איזהו יחיד ואיזהו תלמיד?‬
‫הגמרא משיבה‪ :‬יחיד – תלמיד חכם‪ ,‬כל שראוי למנותו פרנס [מנהיג] על‬
‫הציבור"‪( .‬תענית י'‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬איכותו של המנהיג בנויה על איכות אישית גבוהה‪ ,‬לפחות כמו של‬
‫תלמיד חכם‪.‬‬

‫חוכמתו של מנהיג – לב שומע‪ ,‬לב חכם‬
‫כאשר שלמה המלך הגיע לגבעון‪ ,‬הקריב קורבנות לה'‪ .‬בעת הקרבת הקורבנות‬
‫התנהל דו‪-‬שיח בינו ובין ה'‪ .‬שלמה מבקש מה' לב שומע‪ .‬ה' התרשם מהעובדה‬
‫ששלמה‪ ,‬שזה עתה ביסס את ממלכתו‪ ,‬לא ביקש את נפש אויביו‪ ,‬אלא לב‬
‫שומע‪ ,‬על כך העניק לו ה' מתת נוספת‪ ,‬לב חכם ונבון‪.‬‬
‫כך נאמר בספר מלכים א‪:‬‬
‫ ‪- 35‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫" ְבגִ ְבעֹון‪ ,‬נִ ְראָ ה ה' אֶ ל‪ְ -‬שֹלמה‪–‬בַ חלֹום הַ לָ יְלָ ה; וַיאמֶ ר אֱ ֹלוקים‪ְ ,‬שאַ ל מָ ה אֶ ֶתן‪-‬לָ ְך"‪.‬‬
‫(מלכים א'‪ ,‬ג‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫ושלמה השיב‪:‬‬
‫ית ִעם‪-‬עַ ְב ְדָך ָדוִד אָ ִבי חֶ סֶ ד גָדֹול‪ ,‬כַא ֶשר הָ לַ ְך ְלפָ נֶיָך‬
‫אמר ְשֹלמה‪ ,‬אַ ָתה עָ ִש ָ‬
‫"וַי ֶ‬
‫ּובי ְִש ַרת לֵ בָ ב‪ִ ,‬עמָ ְך; ַו ִת ְש ָמר‪-‬לֹו‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ חֶ סֶ ד הַ גָדֹול הַ זֶ ה‪ ,‬ו ִַת ֶתן‪-‬לֹו‬
‫ּובצְ ָד ָקה ְ‬
‫בֶ אֱ ֶמת ִ‬
‫בֵ ן י ֵשב עַ ל‪-‬כִ ְסאֹו‪ ,‬כַיֹום הַ זֶ ה‪ְ .‬ועַ ָתה‪ ,‬ה' אֱ ֹלו ָקי‪ ,‬אַ ָתה ִה ְמלַ כְ ָת אֶ ת‪-‬עַ ְב ְדָך‪ַ ,‬תחַ ת ָדוִד‬
‫אָ ִבי; וְאָ נכִ י ַנעַ ר ָקטן‪ ,‬לא אֵ ַדע צֵ את וָבא‪ְ .‬עַ ְב ְדָך‪ְ –‬בתֹוְך עַ ְמָך‪ ,‬א ֶשר בָ חָ ְר ָת‪ :‬עַ ם‪-‬‬
‫ָת ָת ְלעַ ְב ְדָך לֵּ ב שֹ ֵּמעַ ‪ִ ,‬ל ְשפֹ ט אֶׁ ת‪-‬עַ ְמָך‪,‬‬
‫ָרב‪ ,‬א ֶשר לא‪-‬י ִָמנֶה וְלא יִסָ פֵ ר מֵ רב‪ְ .‬ונ ַ‬
‫ְל ָה ִבין‪ ,‬בֵּ ין‪-‬טֹוב ְל ָרע‪ :‬כִ י ִמי יּוכַל ִל ְשפט‪ ,‬אֶ ת‪-‬עַ ְמָך הַ כָבֵ ד הַ זֶ ה‪.‬‬
‫אמר אֱ ֹלוקים אֵ לָ יו‪,‬‬
‫וַיִ יטַ ב הַ ָדבָ ר‪ְ ,‬בעֵ י ֵני אד ָני‪ :‬כִ י ָשאַ ל ְשֹלמה‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ ָדבָ ר הַ זֶ ה‪ .‬וַי ֶ‬
‫יַעַ ן אֲ ֶׁשר ָשאַ ְל ָת אֶׁ ת‪ַ -‬ה ָדבָ ר ַהזֶׁ ה וְל ֹא‪ָ -‬שאַ ְל ָת ְלָך י ִָמים ַר ִבים וְל ֹא‪ָ -‬שאַ ְל ָת ְלָך‬
‫יתי‪,‬‬
‫מעַ ִמ ְשפָ ט‪ִ .‬הנֵה עָ ִש ִ‬
‫ְשאַ ְל ָת ְלָך ָה ִבין‪ִ ,‬ל ְש ֹ‬
‫עֹ ֶׁשר‪ ,‬וְל ֹא ָשאַ ְל ָת‪ ,‬נֶׁפֶׁ ש אֹ יְבֶׁ יָך; ו ָ‬
‫ָת ִתי ְלָך‪ ,‬לֵּ ב חָ כָם ְונָבֹון‪ ,‬א ֶשר כָמֹוָך לא‪-‬הָ ָיה ְלפָ נֶיָך‪ ,‬וְאַ ח ֶריָך לא‪-‬‬
‫כִ ְדבָ ֶריָך; ִהּנֵּה נ ַ‬
‫יָקּום ָכמֹוָך‪.‬‬
‫ְוגַם א ֶשר לא‪ָ -‬שאַ ְל ָת נ ַָת ִתי לָ ְך‪ ,‬גַם‪-‬ע ֶשר גַם‪-‬כָבֹוד‪ :‬א ֶשר לא‪-‬הָ יָה כָמֹוָך ִאיש‬
‫ּומצְ ֹו ַתי‪ַ ,‬כא ֶשר הָ לַ ְך‪ָ ,‬דוִיד אָ ִביָך‬
‫בַ ְמלָ כִ ים‪ ,‬כָל‪-‬י ֶָמיָך‪ .‬ו ְִאם ֵתלֵ ְך ִב ְד ָרכַי‪ִ ,‬ל ְשמר ח ַקי ִ‬
‫וְהַ א ַרכְ ִתי‪ ,‬אֶ ת י ֶָמיָך" (שם‪ ,‬ו‪-‬יד)‪.‬‬

‫(קיימת גרסה נוספת בדברי הימים ב‪ ,‬ז‪-‬יד)‪.‬‬

‫הדאגה להמשך המנהיגות‬
‫המדרש בספרי מדגיש את אחריותו של משה המנהיג להמשך המנהיגות‪ .‬זהו‬
‫צו השעה‪ .‬משה מחפש מנהיג אשר ישמש דוגמה אישית וישכיל להנהיג את‬
‫העם למען העם‪.‬‬
‫מדרש ספרי דורש את הפסוק‪" :‬וידבר ה' לאמור‪ ,‬יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל‬
‫בשר איש על העדה‪( "…‬במדבר‪ ,‬כד‪ ,‬טו)‪,‬‬
‫כדלקמן‪" :‬להודיע ִש ְבחָ ן של צדיקים‪ ,‬שכשהם נפטרים מן העולם מניחים צורך‬
‫עצמם ועוסקים בצורך ציבור" (ספרי במדבר‪ ,‬פרשת פנחס‪ ,‬קלח)‪.‬‬

‫ ‪- 36‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫שער שני‬

‫דרכי הנהגה‬

‫הרמב"ם‪ ,‬בספר שופטים‪ ,‬סנהדרין פרק כה כותב‪:‬‬
‫"אסור לאדם לנהוג בשררה על הציבור ובגסות רוח [ביהירות]‬
‫אלא בענוה ויראה‪.‬‬
‫וכל פרנס [מנהיג] המטיל אימה על הציבור שלא לשם שמים – נענש"‪.‬‬
‫הרמב"ם מסתמך על הכתוב במסכת סנהדרין‪:‬‬
‫"כל פרנס שמנהיג את הציבור בנחת‪ ,‬זוכה ומנהיגם לעולם הבא"‪.‬‬
‫בהמשך אומר הרמב"ם‪:‬‬
‫"וכן אסור לו [לפרנס] לנהוג בהם [בציבור] קלות ראש אף‪-‬על‪-‬פי שהם עמי‬
‫הארץ [אינם בני תורה] ולא יפסיע [ולא יפסע] על ראשי עם הקודש‬
‫[בהשאלה]‪ ,‬שהם הדיוטות ושפלים – בני אברהם יצחק ויעקב… וסובל‬
‫טורח הציבור ומשאם כמשה רבנו‪ ,‬שנאמר בו‪:‬‬
‫'כאשר ישא האומן את היונק' " (במדבר יא‪ ,‬יב) (סנהדרין‪ ,‬צב‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫ ‪- 37‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הראויים למנהיגות‬
‫אם הינך שואף לרוץ לתפקיד מנהיגותי‪ ,‬בדוק תחילה את עצמך‪ ,‬האם תוכל‬
‫לשאת את המשא הכבד הזה? האם הינך מסוגל להתמודד עם המטלות‬
‫הקשות ותהליכי קבלת ההחלטות הנדרשות ממנהיג? רק אם אתה חש שהינך‬
‫ראוי להיות מנהיג – קבל על עצמך את עול המנהיגות‪.‬‬
‫כך דורש ילקוט שמעוני את הפסוק‪" :‬אַ ל‪ֵ -‬תצֵ א לָ ִרב‪ַ ,‬מהֵ ר‪ :‬פֶ ן ַמה‪ַ -‬תע ֶשה‪,‬‬
‫"לרב כתיב‪ ,‬רבי מנחמא בר‬
‫ָ‬
‫יתּה‪ְ –‬בהַ כְ ִלים א ְתָך ֵרעֶ ָך" (משלי כה‪ ,‬ח)‪,‬‬
‫ְבאַ ח ִר ָ‬
‫יעקב אומר‪ :‬לעולם אל תהי רץ אחר השררה‪ ,‬למה? פן מה תעשה באחריתה‪,‬‬
‫הכלים אותך רעך‪ ,‬למחר באים ושואלים לך שאלות‪ ,‬מה אתה תשיבם?‬
‫ר' זעירא מייתי (מביא) לה מן הדא (זאת)‪' ,‬לא תשא'‪ ,‬אם בשבועת שוא הכתוב‬
‫מדבר‪ ,‬הא כתיב‪' :‬וְלא‪ִ -‬ת ָש ְבעּו ִב ְש ִמי‪ ,‬לַ ָש ֶקר' (ויקרא יט‪ ,‬יב)‪ ,‬מה תלמוד לומר‬
‫'לא תשא'‪ ,‬שלא תקבל עליך שררה ואין אתה ראוי לכך"‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬המדרש מזהיר את המנהיג בצורה בוטה‪ ,‬כדי שיבין את גודל האחריות‬
‫המוטלת עליו‪ .‬שלא יעלה במחשבת לבו‪ ,‬שיוכל ליהנות אישית מהשררה שיש‬
‫למנהיג‪ .‬אם זו תהיה דרכו‪ ,‬ייחשב כאדם הנואף עם אשה ועונשו רב מידי שמים‪.‬‬
‫וכך אומר המדרש בהמשך‪:‬‬
‫"רבי מנחמא בשם רבי תנחום‪ ,‬מייתי (מביא) לה מן הכא (כאן)‪' :‬נאֵ ף ִא ָשה‬
‫חסַ ר‪-‬לֵ ב' (משלי ו‪ ,‬לב)‪ .‬כל המקבל עליו שררה בשביל ליהנות ממנה‪ ,‬אינו אלא‬
‫כנואף הזה‪ ,‬שהוא נהנה מגופה של אשה‪….‬‬
‫אמר רבי אבהו‪ :‬אני נקראתי קדוש‪ ,‬הא אם אין בך כל המידות הללו שיש בי‪,‬‬
‫לא תקבל עליך שררה"‪.‬‬

‫(ילקוט שמעוני‪ ,‬משלי כה‪ ,‬תתקסא)‪.‬‬

‫המדרש המובא להלן‪ ,‬מדגיש את אחריותם של תלמידי חכמים לעסוק בצורכי‬
‫ציבור‪ .‬אין תלמיד חכם יכול לפטור את עצמו ולומר‪ ,‬עם אלוקים ‪ -‬אני בסדר‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬אני לומד תורה ומקיים מצוות ודי לי בכך‪ .‬המדרש משתמש בלשון קשה‬
‫כלפי תלמיד חכם זה ואומר‪ ,‬אם אתה לא תיקח אחריות על הציבור‪ ,‬אתה‬
‫תחשב כמחריב עולם‪.‬‬
‫ ‪- 38‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫רבי אסי‪ ,‬לפני מותו‪ ,‬חש שלא עמל וטרח דיו למען הציבור ועל כך הקדוש ברוך‬
‫הוא יבוא עמו חשבון‪.‬‬
‫וכך נכתב במדרש תנחומא‪:‬‬
‫'מלֶ ְך‪ְ –‬ב ִמ ְשפָ ט‪ ,‬יַע ִמיד‬
‫" 'ואלה המשפטים' (שמות טז‪ ,‬א)‪ .‬זה שאמר הכתוב‪ֶ :‬‬
‫אָ ֶרץ; ו ְִאיש ְתרּומֹות יֶהֶ ְרסֶ נָה' (משלי כט‪ ,‬ד)‪ .‬מלכה של תורה‪ ,‬במשפט שהוא‬
‫עושה – מעמיד את הארץ‪' .‬ואיש תרומות יהרסנה'‪ .‬אם משים עצמו כתרומה‬
‫הזו שמושלכת בזוית הבית ואומר‪ ,‬מה לי בטורח הציבור‪ ,‬מה לי בדיניהם‪ ,‬מה‬
‫לי לשמוע קולם‪ ,‬שלום עליך נפשי‪ ,‬הרי זה מחריב את העולם‪ .‬הוי 'ואיש‬
‫תרומות יהרסנה'‪.‬‬
‫מעשה ברבי אסי‪ ,‬כשהיה מסתלק מן העולם‪ ,‬נכנס בן אחותו אצלו‪ ,‬מצאו בוכה‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬רבי‪ ,‬מפני מה אתה בוכה? יש תורה שלא למדת ולמדת‪ ,‬הרי תלמידיך‬
‫יושבים לפניך‪ .‬יש גמילות חסדים שלא עשית‪ .‬ועל כל המידות שהיו בך‪ ,‬היית‬
‫מתרחק מן דיינין (גירסה אחרת‪ :‬מן הדינין)‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬בני‪ ,‬עליה אני בוכה‪ ,‬שמא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות‬
‫דיניהם של ישראל‪ .‬הוי 'ואיש תרומות יהרסנה' "‪.‬‬
‫(מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת משפטים‪ ,‬סימן ב)‪.‬‬
‫כאשר מנהיג מקבל מינוי לשררה ציבורית‪ ,‬הוא נעשה ערב לציבור‪ .‬הוא מקבל‬
‫עליו אחריות רבה‪.‬‬
‫בתקופת לימודיו‪ ,‬כל עוד הוא עסוק בלימוד התורה וטרם הגיע לבשלות‬
‫ההוראה‪ ,‬אין הוא יכול לעסוק בצורכי ציבור‪ .‬הערבות ההדדית לא חלה עליו‪ .‬אם‬
‫אינו פועל למען הציבור ‪ -‬הוא לא נענש‪.‬‬
‫לפי המדרש המובא להלן‪ ,‬מנהיגות ציבורית הינה חובה חברתית לאנשים‬
‫המתאימים ‪ -‬לאחר שקנו תורה‪ ,‬חוכמה ודעת‪.‬‬
‫באותה עת‪ ,‬שהחבר – תלמיד חכם מקבל עליו את עול המנהיגות‪ ,‬עליו לזכור‪,‬‬
‫כי חובתו היא לפעול למען הציבור ולא למען הנאותיו האישיות‪.‬‬
‫ ‪- 39‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מדרש רבה דן בסוגיה של ערבות הדדית‪ .‬בדיון‪ ,‬מובא הפסוק‪ְ " :‬בנִ י‪ִ ,‬אם‪-‬עָ ַר ְב ָת‬
‫ְל ֵרעֶ ָך" (משלי ו‪ ,‬א)‪ .‬רבי נחמיה דורש פסוק זה ואומר‪" :‬נאמרה על החברים‬
‫(תלמידי חכמים)‪ .‬כל הימים שאדם חבר לא איכפת לו בציבור ואינו נענש‪.‬‬
‫נתמנה אדם בראש ונטל טלית‪ ,‬לא יאמר לטובתי אני נזקק‪ ,‬לא איכפת לי‬
‫בציבור‪ ,‬אלא כל טורח הציבור עליו"‪.‬‬

‫(מדרש רבה‪ ,‬שמות‪ ,‬פרשה כז‪ ,‬ח)‪.‬‬

‫במקבילה‪ ,‬בילקוט שמעוני‪ ,‬מודגשת הנקודה שלמנהיג יש אחריות‪-‬ערבות‬
‫לפעול למען הציבור‪.‬‬
‫"ד"א (דבר אחר) 'בני אם ערבת לרעך'‪ ,‬בתלמיד חכם הכתוב מדבר‪ ,‬בשעה‬
‫שהזקן (החכם) מתמנה‪ ,‬אומר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬עד שלא נתמנית לא היית‬
‫נתפס על הציבור‪ .‬עכשיו שנתמנית נעשית ערב על הציבור"‪.‬‬
‫(ילקוט שמעוני‪,‬משלי ו‪ ,‬יא)‪.‬‬

‫אין להטיל אימה ופחד על הציבור‬
‫אסור למנהיג לשאוב את סמכותו מהטלת אימה על הציבור‪ .‬עליו למלא את‬
‫משימותיו הציבוריות באורך רוח‪ ,‬במתינות ובענווה אלא אם כן הוא חש‪ ,‬שלמען‬
‫הציבור הוא צריך להטיל אימה‪ ,‬לאחר שמיצה דרכים חלופיות‪.‬‬
‫הרמב"ם‪ ,‬בספר שופטים‪ ,‬סנהדרין פרק כה כותב‪:‬‬
‫"אסור לאדם לנהוג בשררה על הציבור ובגסות רוח [ביהירות] אלא בענוה‬
‫ויראה‪ .‬וכל פרנס [מנהיג] המטיל אימה על הציבור שלא לשם שמים – נענש"‪.‬‬
‫הרמב"ם מסתמך על הכתוב במסכת סנהדרין‪" :‬כל פרנס שמנהיג את הציבור‬
‫בנחת‪ ,‬זוכה ומנהיגם לעולם הבא"‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬אומר הרמב"ם‪" :‬וכן אסור לו [לפרנס] לנהוג בהם [בציבור] קלות‬
‫ראש אף‪-‬על‪-‬פי שהם עמי הארץ [אינם בני תורה] ולא יפסיע [ולא יפסע] על‬
‫ראשי עם הקודש [בהשאלה] ‪ ,‬שהם הדיוטות ושפלים – בני אברהם יצחק‬
‫ ‪- 40‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ויעקב… וסובל טורח הציבור ומשאם כמשה רבנו‪,‬שנאמר בו‪' :‬כאשר ישא‬
‫האומן את היונק'‪( .‬במדבר יא‪ ,‬יב)"‪( .‬סנהדרין צב‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫הרמב"ם‪ ,‬בספר המדע‪ ,‬הלכות דעות‪ ,‬פרק ב‪ ,‬הלכה ד מדבר על הנהגה בדרך‬
‫הבינונית‪ ,‬דרך שהיא מאוזנת ואינה קיצונית‪ ,‬היא הדרך הראויה‪.‬‬
‫בהלכות ו‪-‬ז‪ ,‬כותב הרמב"ם בגנות תכונת הכעס אצל האדם ובמיוחד אצל‬
‫מנהיג‪:‬‬
‫"וכן הכעס מידה רעה היא עד למאוד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה‬
‫האחר‪ .‬וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו‪ ,‬ואם רצה‬
‫להטיל אימה על בני ובני ביתו או על הציבור אם היה פרנס ורצה לכעוס עליהן‬
‫כדי שיחזרו למוטב‪ ,‬יראה עצמו בפניהם שהוא כועס‪ ,‬כדי לייסרם ותהיה‬
‫דעתו מיושבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא‬
‫אינו כועס‪.‬‬
‫אמרו חכמים הראשונים‪ ,‬כל הכועס‪ ,‬כאילו עובד עבודה זרה‪ .‬ואמרו שכל‬
‫הכועס‪ ,‬אם חכם הוא‪ ,‬חכמתו מסתלקת ממנו‪ ,‬ואם נביא הוא‪ ,‬נבואתו מסתלקת‬
‫ממנו‪ .‬בעלי כעס‪ ,‬אין חייהם חיים‪ ,‬לפיכך ציוו להתרחק מן הכעס‪ ,‬עד שינהיג‬
‫עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים‪ .‬וזו היא הדרך הטובה‪ ,‬ודרך‬
‫הצדיקים‪ :‬הן עלובין‪ ,‬ואינן עולבין‪ ,‬שומעין חרפתם‪ ,‬ואינן משיבין; עושין‬
‫מאהבה‪ ,‬ושמחין בייסורים‪ .‬עליהם הכתוב אומר‪" ,‬ואוהביו‪ ,‬כצאת השמש‬
‫בגבורתו"‪( .‬שופטים ה‪ ,‬לא)‪.‬‬
‫יתם‬
‫ית ָ‬
‫ְשנ ְָתנּו ִח ִ‬
‫במסכת ראש השנה מביאה הגמרא את האימרה הבאה‪" :‬ו ֶׁ‬
‫(הטילו אימה) בארץ חיים"‪( .‬ראש השנה יז‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫פירושים שונים בגמרא על אימרה זו‪ .‬רב חסדא מפרש אימרה זו ואומר‪" :‬זה‬
‫פרנס (מנהיג) המטיל אימה יתרה על הציבור שלא לשם שמים‪ ,‬אינו רואה בן‬
‫תלמיד חכם"‪.‬‬

‫ ‪- 41‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מוסיף רב יהודה בשם רב‪" :‬כל פרנס המטיל אימה יתרה על הציבור שלא לשם‬
‫שמים‪ ,‬אינו רואה בן תלמיד חכם‪ ,‬שנאמר‪' :‬לָ כֵן‪ ,‬י ְֵראּוהּו (יראה‪ ,‬פחד) אנ ִָשים;‬
‫לא‪-‬י ְִראֶ ה‪ ,‬כָל‪-‬חַ כְ ֵמי‪-‬לֵ ב' (איוב לז‪ ,‬כד)‪ .‬לאמור‪ ,‬זוהי אזהרה קשה למנהיג המטיל‬
‫אימה יתרה‪.‬‬
‫פרנס (מנהיג) שגורם לכך שהציבור יפחד ממנו‪ ,‬עונשו יהיה‪ ,‬שלא יראה‬
‫במשפחתו עוד חכמי לב‪.‬‬

‫אין להתגאות על הציבור‬
‫כפי שנכתב למעלה‪ ,‬אין להטיל אימה ופחד על הציבור‪ .‬מנהיג צריך להנהיג את‬
‫הציבור בנחת ולא בגסות רוח המלווה בהתנשאות וגאווה‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת חגיגה מביאה ברייתא‪:‬‬
‫"תנו רבנן‪ :‬שלושה הקב"ה בוכה עליהם בכל יום‪ .‬על שאפשר לעסוק בתורה‬
‫ואינו עוסק‪ ,‬ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק‪ ,‬ועל פרנס (מנהיג) המתגאה‬
‫על הציבור"‪.‬‬
‫בהמשך אומרת הגמרא‪ ,‬שרבי (רבי יהודה הנשיא) היה מחזיק בידו ספר קינות‬
‫והיה קורא בו‪ .‬כאשר הגיע לפסוק " ִה ְש ִליְך ִמ ָש ַמיִם אֶ ֶרץ" (איכה ב‪ ,‬א)‪ ,‬נפל‬
‫הספר מידו מרוב צער‪ .‬אמר רבי‪" :‬מאיגרא רם לבירא עמיקתא (מגג גבוה לבור‬
‫עמוק)"‪.‬‬

‫(חגיגה ה‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬

‫כידוע‪ ,‬רבי לא היה רק עורך המשנה‪ ,‬הוא היה מנהיג העם ומילא את תפקיד‬
‫הנשיא של עם ישראל באותה עת‪ .‬מנהיגותו הייתה לשם דבר‪ .‬בוודאי הכיר‬
‫היטב את המנהיגים המקומיים וידע מה קורה בקרב ציבור‪ ,‬שהמנהיג שלהם‬
‫הינו גאוותן ומתייחס לציבור בזלזול‪ .‬מנהיג מעין זה מאבד את אמינותו והציבור‬
‫אינו נותן בו יותר את אמונו‪ .‬התוצאה‪ :‬נפילתו של המנהיג תהיה קיצונית –‬
‫משמים לארץ‪.‬‬

‫ ‪- 42‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הגמרא‪ ,‬במסכת סנהדרין מביאה את דברי רבי אלעזר‪" :‬אמר רבי אלעזר‪ :‬כל‬
‫פרנס שמנהיג את הציבור בנחת‪ ,‬זוכה ומנהיגם לעולם הבא‪ ,‬שנאמר‪' :‬כִ י‪-‬‬
‫ְמ ַרח ָמם ְינַהגֵם‪ ,‬וְעַ ל‪ַ -‬מבּועֵ י ַמיִם ְינַהלֵ ם' "‪.‬‬

‫(ישעיה מט‪ ,‬י) ‪( ,‬סנהדרין צב‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫על פי פירושו של רש"י‪ ,‬כשם שהפרנס ריחם על הציבור בעודו בחייו‪ ,‬שכרו של‬
‫המנהיג יהיה‪ ,‬שיזכה להנהיגם בעולם הבא‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬מביאה הגמרא את דברי רב נחמן‪" :‬אמר רב נחמן‪ :‬גסות הרוח שהיה‬
‫אמר י ָָר ְבעָ ם‪ְ ,‬ב ִלבֹו‪ :‬עַ ָתה ָתשּוב‬
‫בו בירבעם‪ ,‬טרדתו מן העולם‪ ,‬שנאמר‪' :‬וַי ֶ‬
‫ירּושלַ ִם‪,‬‬
‫הַ ַמ ְמלָ כָה‪ְ ,‬לבֵ ית ָד ִוד‪ִ .‬אם‪-‬יַעלֶ ה הָ עָ ם הַ זֶ ה‪ ,‬לַ עשֹות זְ בָ ִחים ְבבֵ ית‪-‬ה' ִב ָ‬
‫ְשבּו אֶ ל‪-‬‬
‫ְהּודה; וַה ָרגנִ י‪ ,‬ו ָ‬
‫ְשב לֵ ב הָ עָ ם הַ זֶה אֶ ל‪-‬אדנֵיהֶ ם‪ ,‬אֶ ל‪ְ -‬רחַ ְבעָ ם ֶמלֶ ְך י ָ‬
‫ו ָ‬
‫ְהּודה' (מלכים א‪ ,‬יב‪ ,‬כו‪-‬כז)"‪( .‬סנהדרין קא‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫ְרחַ ְבעָ ם ֶמלֶ ְך‪-‬י ָ‬
‫מה הייתה גסות הרוח של ירבעם?‬
‫לפי דברי האמורא רב נחמן‪ ,‬ירבעם לא השאיר לעם ישראל את אפשרות‬
‫הבחירה לעם ישראל לעבוד את האלוקים על פי אמונתו בירושלים‪-‬מקום‬
‫המקדש‪.‬‬
‫ירבעם סיבב את העם בכחש‪ ,‬כאשר עשה שני עגלי הזהב והציבם בבית‪-‬אל‪,‬‬
‫ְרּושלַ ִם‪-‬‬
‫בבנימין ובדן שבצפון הארץ‪ ,‬ואמר לעם‪" :‬וַיאמֶ ר אלֵ הֶ ם‪ַ ,‬רב‪-‬לָ כֶם מֵ עלֹות י ָ‬
‫ ִהנֵה אֱ ֹלוקיָך ִי ְש ָראֵ ל" (שם‪ ,‬כה)‪.‬‬‫עונשו היה‪" :‬טרדתו מן העולם"‪ ,‬לאמור‪ ,‬ה' הרחיק אותו מהעולם‪-‬גרם למותו‪.‬‬

‫מנהיגים נענשים על יהירותם‬
‫על מנהיגים להיזהר מיהירות והתנשאות‪ .‬זו תכונה מגונה‪ ,‬שתמיד מכשילה את‬
‫המנהיגים‪.‬‬
‫הגמרא במסכת פסחים (סו‪ ,‬ע"ב) מביאה את דברי האמוראים רב יהודה ורב‪:‬‬
‫"אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬כל המתיהר‪ ,‬אם חכם הוא – חוכמתו מסלקת ממנו‪,‬‬
‫אם נביא הוא – נבואתו מסתלקת ממנו"‪.‬‬
‫ ‪- 43‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫האמוראים מביאים דוגמה מאחד החכמים הגדולים ומהמובילים‪ ,‬מנהיג דורו‬
‫והוא הלל (ממנו הסתעף "בית הלל")‪.‬‬
‫מביאים סיטואציה‪ ,‬שבה הלל יושב לומד ודן עם חכמים‪-‬תלמידים והוא מקנטרן‬
‫בדברים‪ .‬הוא מתנשא עליהם בחוכמתו‪.‬‬
‫בהמשך הדיון הוא אומר לחכמים‪" :‬הלכה זו שמעתי ושכחתי"‪ .‬החכם בסוגיה‬
‫התלמודית (דאמר מר) אומר‪ ,‬שהשכחה של הלל נבעה מעונש שקיבל על‬
‫יהירותו‪.‬‬
‫"אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו"‪ .‬גם כאן מביאים האמוראים דוגמא‬
‫ממנהיגה גדולה והיא דבורה הנביאה‪( .‬עיין גם במסכת מגילה יד‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫בתקופת המקרא מספר הנשים המנהיגות היה מועט‪ .‬אותן נשים שנשאו בעול‬
‫המנהיגות הוכיחו היטב את יכולתן להנהיג את העם‪.‬‬
‫דבורה הנביאה הנהיגה את העם בעת משבר‪ .‬היא לא חששה לומר דברים‬
‫בוטים כנגד השבטים שלא היו מוכנים לשאת בעול ולהצטרף לעזרת אחיהם‬
‫בשעתם הקשה‪ .‬לא התרפסה בפניהם‪ .‬היא הייתה משוכנעת בצדקת דרכה‪.‬‬
‫כאשר הגיעה השעה לצאת למלחמה כדי להגן על העם – הנהיגה בעוז את‬
‫העם‪ ,‬הפיחה בו רוח חיים והובילה אותו לניצחון‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬גם היא נכשלה ביהירות‪ .‬מהיכן אנו יודעים זאת? ‪ -‬מדברי התנשאותה‪,‬‬
‫שרק בזכותה הגיע הביטחון לשבטי ישראל‪ .‬הדברים באים לידי ביטוי ב"שירת‬
‫דבורה"‪:‬‬
‫בֹורה‪ַ ,‬ש ַק ְמ ִתי אֵ ם ְבי ְִש ָראֵ ל"‪.‬‬
‫"חָ ְדלּו ְפ ָרזֹון ְבי ְִש ָראֵ ל‪ ,‬חָ ֵדלּו עַ ד ַש ַק ְמ ִתי ְד ָ‬
‫(שופטים ה‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫דבורה קיבלה עונש על יהירותה‪ .‬נבואתה הסתלקה ממנה ולכן נכתב בפסוק‪:‬‬
‫עּורי ַד ְב ִרי‪ִ -‬שיר" (שם יב)‪.‬‬
‫עּורי ִ‬
‫בֹורה‪ִ ,‬‬
‫עּורי ְד ָ‬
‫עּורי ִ‬
‫" ִ‬

‫ ‪- 44‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מנהיג צריך להנהיג בנחת את הציבור‬
‫הקב"ה שולח את משה אל פרעה מלך מצרים כדי שיתבע ממנו את שחרור בני‪-‬‬
‫ישראל מעבדותם‪ .‬משה מנסה להתחמק מהשליחות שהוטלה עליו ואומר‬
‫לקב"ה‪" :‬הֵ ן ְבנֵי‪-‬י ְִש ָראֵ ל‪ ,‬לא‪ָ -‬ש ְמעּו אֵ לַ י‪ ,‬וְאֵ יְך י ְִש ָמעֵ נִ י פַ ְרעה‪ ,‬וַאנִ י ע ַרל ְשפָ ָתיִם"‪.‬‬
‫(שמות ו‪ ,‬יב)‪.‬‬
‫עונה הקב"ה למשה ואהרון בלשון צווי‪ַ " :‬ו ְיצַ ּוֵם אֶ ל‪ְ -‬בנֵי י ְִש ָראֵ ל‪ ,‬וְאֶ ל‪-‬פַ ְרעה ֶמלֶ ְך‬
‫ִמצְ ָריִם ְלהֹוצִ יא אֶ ת‪ְ -‬בנֵי‪-‬י ְִש ָראֵ ל‪ֵ ,‬מאֶ ֶרץ ִמצְ ָריִם"‪.‬‬

‫(שמות ו‪ ,‬יג)‪.‬‬

‫רש"י מפרש את משמעות המילים " ַויְצַ ּוֵם אֶ ל‪ְ -‬בנֵי י ְִש ָראֵ ל" "ציוָם עליהם‬
‫להנהיגם בנחת ולסבול אותם"‪.‬‬

‫ערכי יסוד במנהיגותו של מלך‬
‫בספר דברים‪ ,‬מובאים ערכי היסוד המחייבים מלך בישראל‪ .‬כאשר אנו מעיינים‬
‫בתוכן הדברים‪ ,‬אין אנו מוצאים הנחיות‪ ,‬כיצד המלך צריך לנהל את ממלכתו‪,‬‬
‫איזה מוסדות שלטוניים עומדים לצדו של המלך‪ ,‬מהם מנגנוני פיקוח על המלך‬
‫וכיוצא באלה‪ .‬הכתובים עוסקים בעיקר‪ ,‬באישיותו ודרכי הנהגתו האישיים –‬
‫מוסריים של המלך‪.‬‬
‫רמתו המוסרית האישית צריכה להיות גבוהה‪ ,‬עליו להמעיט במספר הסוסים‬
‫העומדים לרשותו בנימוק של מניעת מלחמה עם המצרים וגם לא ירבה לו נשים‪.‬‬
‫צניעותו תבוא לידי ביטוי גם ברכוש צנוע שיימצא אצלו‪ .‬הפער בינו ובין העם לא‬
‫יהיה רב‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬אַ ל יצבור לעצמו כסף וזהב‪ .‬צניעותו תבוא לידי ביטוי גם בדרכי התנהגותו‬
‫"לבלתי רום לבבו"‪ .‬קודים ערכיים ינחו את המלך במהלך שלטונו ולכן עליו‬
‫לכתוב ספר תורה‪ ,‬ללמוד את תוכנו ולהתנהג על פי חוקי התורה‪.‬‬
‫התורה מפרטת את בספר דברים "מצוות המלך"‪:‬‬
‫"כִ י‪ָ -‬תבא אֶ ל‪-‬הָ אָ ֶרץ‪ ,‬א ֶשר ה' אֱ ֹלוקיָך נ ֵתן לָ ְך‪ ,‬ו ִִיר ְש ָתּה‪ְ ,‬וי ַָש ְב ָתה בָ ּה; וְאָ ַמ ְר ָת‪,‬‬
‫ב ָתי‪ .‬שֹום ָת ִשים עָ לֶ יָך ֶמלֶ ְך‪ ,‬א ֶשר י ְִבחַ ר‬
‫ימה עָ לַ י ֶׁמלֶׁ ְך‪ ,‬כְ כָל ַהגֹויִם‪ ,‬אֲ ֶׁשר ְס ִבי ֹ‬
‫אָ ִש ָ‬
‫ ‪- 45‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ה' אֱ ֹלוקיָך בֹו‪ִ :‬מ ֶק ֶרב אַ חֶ יָך‪ָ ,‬ת ִשים עָ לֶ יָך ֶמלֶ ְך‪–‬לא תּוכַל לָ ֵתת עָ לֶ יָך ִאיש נָכְ ִרי‪,‬‬
‫סּוסים‪ ,‬וְלא‪-‬י ִָשיב אֶ ת‪-‬הָ עָ ם ִמצְ ַרי ְָמה‪ְ ,‬למַ עַ ן‬
‫ִ‬
‫א ֶשר לא‪-‬אָ ִחיָך הּוא‪ַ .‬רק‪ ,‬ל ֹא י ְַרבֶׁ ה לֹו‬
‫הַ ְרבֹות סּוס; ַוה'‪ ,‬אָ ַמר לָ כֶם‪ ,‬לא ת ִספּון לָ שּוב בַ ֶד ֶרְך הַ זֶ ה‪ ,‬עֹוד‪ .‬וְל ֹא ַי ְרבֶׁ ה לֹו‬
‫ָהב‪ ,‬ל ֹא ַי ְרבֶׁ ה‪-‬לֹו ְמאֹ ד‪.‬‬
‫ָנ ִשים‪ ,‬וְלא יָסּור ְלבָ בֹו; ְו ֶׁכ ֶׁסף ְוז ָ‬
‫תֹורה ַהז ֹאת‪ ,‬עַ ל‪-‬סֵ פֶ ר‪,‬‬
‫ָתב לֹו אֶׁ ת‪ִ -‬מ ְשנֵּה הַ ָ‬
‫וְהָ יָה כְ ִש ְבתֹו‪ ,‬עַ ל כִ סֵ א ַמ ְמלַ כְ תֹו ְוכ ַ‬
‫ְתה ִעמֹו‪ ,‬ו ְָק ָרא בֹו כָל‪-‬י ְֵמי חַ יָיו‪ְ –‬ל ַמעַ ן י ְִל ַמד‪ְ ,‬לי ְִראָ ה‬
‫ִמ ִל ְפ ֵני‪ ,‬הַ כהנִ ים הַ ְל ִויִ ם‪ .‬וְהָ י ָ‬
‫תֹורה הַ זאת וְאֶ ת‪-‬הַ ח ִקים הָ אֵ לֶ ה‪ ,‬לַ עש ָתם‪.‬‬
‫אֶ ת‪-‬ה' אֱ ֹלקיו‪ִ ,‬ל ְשמר אֶ ת‪-‬כָל‪ִ -‬ד ְב ֵרי הַ ָ‬
‫ּול ִב ְל ִתי סּור ִמן‪-‬הַ ִמצְ וָה י ִָמין ּו ְשמאול ְלמַ עַ ן יַא ִריְך י ִָמים‬
‫ְל ִב ְל ִתי רּום ְלבָ בֹו ֵּמאֶׁ חָ יו‪ְ ,‬‬
‫עַ ל‪ַ -‬מ ְמלַ כְ תֹו הּוא ּובָ נָיו‪ְ ,‬ב ֶק ֶרב י ְִש ָראֵ ל"‪( .‬דברים יז‪ ,‬יד‪-‬כ)‪.‬‬
‫בעל ספר החינוך (הרב אהרון הלוי)‪ ,‬המונה את מצוות עשה ולא תעשה‬
‫שבתורה‪ ,‬מסביר את הטעמים הערכיים של האיסורים שהטילה התורה על‬
‫המלך‪.‬‬
‫" 'שלא ירבה המלך סוסים' – שלא ירבה לו המלך שימלוך עלינו‪-‬סוסים‪ ,‬זולתי‬
‫הצריכים למרכבתו ומרכבת פרשיו…ועניין המצווה‪ :‬שלא יהיו לו סוסים שירוצו‬
‫לפניו‪-‬לכבוד בעלמא‪ ,‬ואפילו על סוס אחד בטל‪-‬יהיה עובר על זה" (על הלאו‪,‬‬
‫שלא ירבה לו סוסים)‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬למלך מותר להשתמש בסוסים‪ ,‬כדי שפרשיו יהיו ערוכים ומוכנים‬
‫למלחמה ולצורכי הממלכה‪ .‬אבל אסור למלך להשתמש בסוסים על מנת‬
‫להתפאר וליצור לו מעמד של כבוד מעבר למידה הראויה‪.‬‬
‫(ספר החינוך‪ ,‬פרשת שופטים מצוה תצט)‪.‬‬
‫'שלא ירבה המלך כסף וזהב' – שלא ירבה המלך ממון רב‪ ,‬כלומר‪ :‬שלא יהיה‬
‫תחת ידו אלא כשיעור‪ ,‬מה שהוא צריך למרכבתו ועבדיו המיוחדים לו…משורש‬
‫המצווה בכתוב 'לבלתי רום לבבו וגומר'‪.‬‬
‫מדיני המצווה‪ ,‬מה שאמרו זיכרונם לברכה‪ :‬שלעצמו הוא דאינו מרבה‪ ,‬אבל‬
‫מרבה הוא לצורך ישראל ולתועלתם‪ ,‬כלומר‪ ,‬לשמור אותם ועריהם ומקומותם‬
‫מן האויבים…ומלך העובר על זה ושם מגמתו למלא אוצרות ממון להשלים חפצו‬
‫ ‪- 46‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫לבד‪ ,‬לא שתהא כוונתו לתועלת העם ושמירתם‪ ,‬עבר על לאו זה‪ ,‬ועונשו גדול‬
‫מאד‪ ,‬כי כל העם תלויים במלך‪ ,‬על כן צריך הוא להשים כל השגחתו בטובת‬
‫עמו ולא לכבוד עצמו והשלמת תאוותיו" (ספר החינוך‪ ,‬פרשת שופטים‪ ,‬מצוה‬
‫תקב)‪.‬‬
‫התורה מודעת לתופעה של יראת בני האדם את מלכם‪-‬מנהיגם‪ .‬הם יחששו‬
‫למתוח ביקורת על מלך המתנהג בדרכים מושחתות ובלתי ראויות‪ ,‬המנצל את‬
‫סמכויות שלטונו למען טובות הנאה לעצמו ולמען מקורביו‪.‬‬
‫המותח ביקורת על המלך‪-‬המנהיג‪ ,‬עלול למצוא עצמו מאחורי סורג ובריח‬
‫ויינקטו נגדו סנקציות נוספות וקשות במסגרת סמכויותיו של המלך‪.‬כתיבת ספר‬
‫תורה מיוחד שנועד למלך‪-‬המנהיג‪ ,‬באה להזכיר למלך‪ ,‬שהינו ראשון בין שווים‬
‫ואינו כל יכול‪ .‬עליו לנהוג על‪-‬פי נורמות מוסריות וערכיות בתוקף הסמכויות‬
‫שניתנו לו‪.‬‬
‫כך כותב בעל "ספר החינוך"‪:‬‬
‫" 'שיכתוב המלך ספר תורה שני לעצמו' – שמצווה על המלך שיהיה על‬
‫ישראל לכתוב לו ספר תורה מיוחד לו מצד המלוכה‪ ,‬שתהיה עמו תמיד ויקרא‬
‫בו‪ ,‬מלבד ספר תורה אחר שמצווה עליו לכתוב ככל אחד מישראל‪ …‬משורשי‬
‫המצווה‪ ,‬לפי שהמלך ברשות עצמו לא יעציבהו אדם על מעשיו ולא יגער בו‪,‬‬
‫ושבט פיו יכה ארצו וברוח שפתיו ימית מי שירצה בכל עמו‪ ,‬על כן באמת צריך‬
‫שמירה גדולה‪ ,‬וזיכרון טוב יעמוד נגדו‪ ,‬יביט אליו תמיד‪ ,‬למען יכבוש את‬
‫יצרו ויטה לבו אל יוצרו"‪( .‬ספר החינוך‪ ,‬פרשת שופטים‪ ,‬מצוה תקג)‪.‬‬
‫מהמציאות ההיסטורית‪ ,‬אנו יודעים היטב‪ ,‬שהמלכים לא תמיד התנהגו על פי‬
‫הנורמות המצופות מהם כפי שנוסחו הדברים בספר דברים‪.‬‬
‫כאשר בני ישראל נואשו ממנהיגיהם השופטים‪ ,‬פנו לשמואל הנביא וביקשו‬
‫לשים עליהם מלך‪ .‬שמואל הזהירם מסמכויות היתר שיש בידי המלך‪.‬‬

‫ ‪- 47‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הוא פירט את סמכויותיו ב"משפט המלך"‪ ,‬כפי שמובא להלן‪:‬‬
‫אמרּו אֵ לָ יו‪ִ ,‬הנֵה אַ ָתה‬
‫וַיִ ְת ַק ְבצּו‪ ,‬כל זִ ְקנֵי י ְִש ָראֵ ל; ַויָבאּו אֶ ל‪ְ -‬שמּואֵ ל‪ ,‬הָ ָר ָמ ָתה‪ַ .‬וי ְ‬
‫ימה‪-‬לָ נּו ֶׁמלֶׁ ְך ְל ָש ְפ ֵּטנּו כְ כָל‪ַ -‬הגֹויִם‪ַ .‬וי ֵַרע‬
‫ז ַָקנְ ָת‪ּ ,‬ובָ נֶיָך‪ ,‬לא הָ ְלכּו ִב ְד ָרכֶיָך; עַ ָתה‪ִ ,‬ש ָ‬
‫הַ ָדבָ ר‪ְ ,‬בעֵ ינֵי ְשמּואֵ ל‪ַ ,‬כא ֶשר אָ ְמרּו‪ְ ,‬תנָה‪-‬לָ נּו ֶמלֶ ְך ְל ָש ְפטֵ נּו; וַיִ ְתפַ לֵ ל ְשמּואֵ ל‪ ,‬אֶ ל‪-‬‬
‫ה'‪.‬‬
‫אמרּו אֵ לֶ יָך‪ :‬כִ י לא א ְתָך‬
‫וַיאמֶ ר ה' אֶ ל‪ְ -‬שמּואֵ ל‪ְ ,‬ש ַמע ְבקֹול הָ עָ ם‪ְ ,‬לכל א ֶשר‪-‬י ְ‬
‫אֹותם‬
‫ָ‬
‫ֹלתי‬
‫ָמאָ סּו‪ ,‬כִ י‪-‬א ִתי ָמאסּו ִמ ְמֹלְך עלֵ יהֶ ם‪ְּ .‬כָל‪-‬הַ ַמע ִשים א ֶשר‪-‬עָ שּו‪ִ ,‬מיֹום הַ ע ִ‬
‫ִמ ִמצְ ַריִם וְעַ ד‪-‬הַ יֹום הַ זֶה‪ַ ,‬ויַעַ זְ בנִ י‪ַ ,‬ויַעַ ְבדּו אֱ ֹלוקים אחֵ ִרים‪–‬כֵן הֵ ָמה ע ִשים‪ ,‬גַם‪-‬לָ ְך‪.‬‬
‫וְעַ ָתה‪ְ ,‬ש ַמע ְבקֹולָ ם‪ :‬אַ ְך‪ ,‬כִ י‪-‬הָ עֵ ד ָת ִעיד בָ הֶ ם‪ ,‬ו ְִהג ְַד ָת לָ הֶ ם‪ִ ,‬מ ְשפַ ט הַ ֶׁמלֶׁ ְך אֲ ֶׁשר‬
‫יהם‪.‬‬
‫י ְִמֹלְך עֲ לֵּ ֶׁ‬
‫וַיאמֶ ר ְשמּואֵ ל‪ ,‬אֵ ת כָל‪ִ -‬ד ְב ֵרי ה' אֶ ל‪-‬הָ עָ ם‪ ,‬הַ שא ִלים ֵמ ִאתֹו ֶמלֶ ְך‪.‬‬
‫ְשם לֹו‬
‫ַויאמֶ ר ‪ -‬זֶה י ְִהיֶה ִמ ְשפַ ט הַ ֶׁמלֶׁ ְך‪ ,‬א ֶשר י ְִמֹלְך עלֵ יכֶם‪ :‬אֶ ת‪ְ -‬בנֵיכֶם ִי ָקח‪ ,‬ו ָ‬
‫ְש ֵרי ח ִמ ִשים;‬
‫ּובפָ ָר ָשיו‪ ,‬ו ְָרצּו‪ִ ,‬ל ְפ ֵני מֶ ְרכ ְַבתֹו‪ .‬וְלָ שּום לֹו‪ָ ,‬ש ֵרי אלָ ִפים ו ָ‬
‫ְב ֶמ ְרכ ְַבתֹו ְ‬
‫נֹותי ֶכם‪,‬‬
‫וְלַ חרש ח ִרישֹו ְו ִל ְקצר ְקצִ ירֹו‪ ,‬וְלַ עשֹות כְ לֵ י‪ִ -‬מ ְלחַ ְמתֹו ּוכְ לֵ י ִרכְ בֹו‪ .‬וְאֶ ת‪ְ -‬ב ֵ‬
‫ּולאפֹות‪.‬‬
‫ּולטַ בָ חֹות‪ְ ,‬‬
‫י ִָקח‪ְ ,‬ל ַר ָקחֹות ְ‬

‫ֵיתיכֶם‪,‬‬
‫דֹותיכֶם וְאֶ ת‪ַ -‬כ ְר ֵמיכֶם ְוז ֵ‬
‫ְואֶ ת‪ְ -‬ש ֵ‬

‫ּטֹובים‪–‬י ִָקח;‬
‫הַ ִ‬
‫ְונ ַָתן‪ ,‬לַ עבָ ָדיו‪ְ .‬וז ְַרעֵ יכֶם ְוכ ְַר ֵמיכֶם‪ ,‬י ְַעשר; ְונ ַָתן ְלסָ ִריסָ יו‪ ,‬וְלַ עבָ ָדיו‪ .‬וְאֶ ת‪-‬עַ ְב ֵדיכֶם‬
‫מֹוריכֶם‪–‬י ִָקח; וְעָ ָשה‪ִ ,‬ל ְמלַ אכְ תֹו‪.‬‬
‫ּטֹובים‪ ,‬וְאֶ ת‪-‬ח ֵ‬
‫חּורי ֶכם הַ ִ‬
‫חֹותיכֶם ְואֶ ת‪-‬בַ ֵ‬
‫וְאֶ ת‪ִ -‬ש ְפ ֵ‬
‫צאנְ כֶם‪ ,‬י ְַעשר; וְאַ ֶתם‪ִ ,‬ת ְהיּו‪-‬לֹו לַ עבָ ִדים‪ּ .‬וזְ עַ ְק ֶתם‪ ,‬בַ יֹום הַ הּוא‪ִ ,‬מ ִל ְפנֵי ַמ ְלכְ כֶם‪,‬‬
‫א ֶשר ְבחַ ְר ֶתם לָ כֶם; וְלא‪-‬יַענֶה ה' אֶ ְתכֶם‪ ,‬בַ יֹום הַ הּוא‪.‬‬
‫אמרּו לא‪ ,‬כִ י ִאם‪ֶׁ -‬מלֶׁ ְך ִי ְהיֶׁה עָ לֵּ ינּו‪ .‬וְהָ יִינּו‬
‫ַוי ְָמאנּו הָ עָ ם‪ִ ,‬ל ְשמעַ ְבקֹול ְשמּואֵ ל; ַוי ְ‬
‫ּושפָ טָ נּו ַמ ְלכֵנּו ְויָצָ א ְלפָ נֵינּו‪ ,‬וְנִ ְלחַ ם אֶ ת‪ִ -‬מ ְלחמ ֵתנּו‪ .‬וַיִ ְש ַמע‬
‫גַם‪-‬אנ ְַחנּו‪ ,‬כְ כָל‪-‬הַ גֹו ִים; ְ‬
‫ְשמּואֵ ל‪ ,‬אֵ ת כָל‪ִ -‬ד ְב ֵרי הָ עָ ם; ַוי ְַד ְב ֵרם‪ְ ,‬באָ זְ נֵי ה'‪.‬‬
‫אמר ְשמּואֵ ל אֶ ל‪-‬אַ נְ ֵשי‬
‫וַיאמֶ ר ה' אֶ ל‪ְ -‬שמּואֵ ל ְש ַמע ְבקֹולָ ם‪ ,‬ו ְִה ְמלַ כְ ָת לָ ֶׁהם ֶׁמלֶׁ ְך; ַוי ֶ‬
‫י ְִש ָראֵ ל‪ְ ,‬לכּו ִאיש ְלעִ ירֹו"‪( .‬שמואל א‪ ,‬ח‪ ,‬ד‪-‬כב)‪.‬‬

‫ ‪- 48‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הגמרא‪ ,‬במסכת סנהדרין אומרת בעניין זה‪:‬‬
‫"אמר רב יהודה אמר שמואל‪ :‬כל האמור בפרשת מלך (דברי שמואל הנביא) –‬
‫מלך מותר בו‪ .‬רב אמר‪ :‬לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם‪ ,‬שנאמר‪' :‬שום‬
‫תשים עליך מלך' ‪ -‬שתהא אימתו עליך"‪( .‬סנהדרין כ‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫האמוראים רב יהודה ושמואל‪ ,‬סבורים שכל מגמת דבריו של שמואל הייתה‬
‫להפחיד את העם‪ ,‬שלא יבקשו לעצמם מלוכה‪.‬‬
‫בעל התוספות בגמרא הנ"ל בדיבור המתחיל‪ :‬מלך מותר וכו'‪ ,‬שואל‪ :‬אם כך‬
‫משפט המלך ומלך יכול לרדת לנכסיהם של העם‪ ,‬אז מדוע נענש אחאב המלך‬
‫בפרשת נבות היזרעאלי כשרצה לקחת את כרמו?‬
‫משיב בעל התוספות‪" :‬ויש לומר‪ :‬דבפרשת המלך כתיב‪' :‬יקח ונתן לעבדיו' –‬
‫ולא לעצמו‪ .‬לאמור‪ ,‬למרות מה שנאמר בפרשת המלך לגבי הסמכויות הנרחבות‬
‫שניתנו למלך‪ ,‬מדגיש בעל התוספות‪ ,‬שהסמכויות ניתנו למלך עבור הדאגה‬
‫לעמו ולא לצרכיו האישיים‪.‬‬
‫התנאים במשנה נתנו פירוש שונה לדברים‪" :‬שתהא אימתו עליך"‪ .‬המשנה‪,‬‬
‫במסכת סנהדרין‪ ,‬פרק ב‪ ,‬משנה ב‪ ,‬מפרשת משמעות משפט זה‪ ,‬לא כאימה‪-‬‬
‫פחד‪ ,‬אלא כנתינת כבוד למלך‪ ,‬כדי לבסס את סמכותו‪.‬‬
‫כך נאמר במשנה‪:‬‬
‫"אין רוכבין על סוסו‪ ,‬ואין יושבין על כסאו‪ ,‬ואין משתמשים בשרביטו‪ ,‬ואין‬
‫רואין אותו כשהוא מסתפר‪ ,‬ולא כשהוא ערום‪ ,‬ולא בבית המרחץ‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫'שום תשים עליך מלך' (דברים יז‪ ,‬טו) – שתהא אימתו עליך"‪.‬‬

‫ ‪- 49‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫דוד המלך ו"כבשת הרש"‬
‫בספר שמואל ב‪ ,‬פרקים יא‪-‬יב‪ ,‬מתואר דוד המלך‪ ,‬המנצל את מעמדו כמלך‬
‫ומנהיג‪ ,‬המשתמש בסמכויותיו‪ ,‬גוזל אשת איש וגורם למותו של הבעל‪.‬‬
‫לעת ערב‪ ,‬כאשר דוד טייל על גג ארמונו והשקיף לעבר גגות הבתים של‬
‫ירושלים‪ ,‬צָ דו עיניו אישה יפה המתרחצת על גג ביתה‪ .‬הייתה זאת בת‪-‬שבע‬
‫אשת אוריה החיתי‪ .‬דוד המלך לא התגבר על יצרו‪ ,‬הביא אותה לביתו‪ ,‬פיתה‬
‫אותה ושכב עמה‪ .‬נוכל לומר‪ ,‬שדוד התאהב בה‪.‬‬
‫דוד חיפש דרך לא מקובלת‪ ,‬קשה ואכזרית‪ ,‬כדי להרחיק את אוריה החיתי ‪-‬‬
‫בעלה של בת שבע‪ .‬דוד שלח שליחים לשר צבאו‪-‬יואב וביקש ממנו לשלוח את‬
‫אוריה החיתי לארמונו‪.‬‬
‫אוריה הגיע לארמונו של דוד‪" .‬ויבוא אוריה אליו וישאל דוד לשלום העם ולשלום‬
‫המלחמה"‪ .‬לאחר דווחו של אוריה‪ ,‬שלח אותו דוד עם "משאת המלך" (מתנות)‬
‫לביתו כדי שינוח‪.‬‬
‫אּוריָה‬
‫מטעמי מצפון‪ ,‬החליט אוריה לא לשוב לביתו‪ַ " .‬ויַגִ דּו ְל ָדוִד לֵ אמר‪ ,‬לא‪-‬י ַָרד ִ‬
‫אּוריָה‪ ,‬הלֹוא ִמ ֶד ֶרְך אַ ָתה בָ א‪ַ –‬מדּועַ ‪ ,‬לא‪-‬י ַָר ְד ָת אֶ ל‪-‬‬
‫אמר ָדוִד אֶ ל‪ִ -‬‬
‫אֶ ל‪-‬בֵ יתֹו; וַי ֶ‬
‫ּודה י ְש ִבים בַ סכֹות וַאדנִ י יֹואָ ב‬
‫אּוריָה אֶ ל‪ָ -‬דוִד‪ ,‬הָ אָ רֹון ְוי ְִש ָראֵ ל וִיה ָ‬
‫אמר ִ‬
‫יתָך‪ .‬וַי ֶ‬
‫בֵ ֶ‬
‫יתי לֶ אֱ כל ו ְִל ְשתֹות‪ ,‬ו ְִל ְשכַב ִעם‪-‬‬
‫וְעַ ְב ֵדי אדנִ י עַ ל‪ְ -‬פנֵי הַ ָש ֶדה חנִ ים‪ ,‬וַאנִ י אָ בֹוא אֶ ל‪-‬בֵ ִ‬
‫ֱשה אֶ ת‪-‬הַ ָדבָ ר הַ זֶ ה"‪( .‬שמואל ב‪ ,‬יא‪,‬י‪-‬יא)‪.‬‬
‫ִא ְש ִתי; חַ יֶָך וְחֵ י נ ְַפ ֶשָך‪ִ ,‬אם‪-‬אֶ ע ֶ‬
‫דוד שמע את דברי אוריה הנחרצים ולא הגיב‪ .‬הוא ביקש מאוריה להתארח‬
‫בביתו עד הבוקר‪ .‬האירוח כלל גם ארוחה טובה "כיד המלך"‪ .‬תוך כדי הארוחה‬
‫מזגו לאוריה כמות יין גדולה שגרמה להשתכרותו‪.‬‬
‫לעת בוקר‪ ,‬כתב דוד איגרת ליואב שר צבאו‪ .‬האיגרת נשלחה באמצעות אוריה‬
‫אּוריָה‪ ,‬אֶ ל‪-‬מּול ְפנֵי הַ ִמ ְלחָ ָמה‬
‫שחזר לשדה הקרב‪ .‬באיגרת כתב דוד‪" :‬הָ בּו אֶ ת‪ִ -‬‬
‫ְש ְב ֶתם ֵמאַ ח ָריו‪ ,‬וְנִ ָכה ו ֵָמת" (שם טו)‪ .‬יואב ביצע את המשימה‪ .‬אוריה‬
‫הַ חז ָָקה‪ ,‬ו ַ‬
‫נשלח לשדה הקרב‪ ,‬בו מצאו את מותם "עבדי דוד" וגם אוריה בתוכם‪.‬‬
‫בת שבע קיבלה את הבשורה "ותספוד לבעלה"‪.‬‬
‫ ‪- 50‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫במלאות ימי האבל‪ ,‬אסף אותה דוד לביתו "ותהי לו לאישה ותלד לו בן"‪.‬‬
‫מעשיו ודרכי התנהגותו של דוד בסיפור זה‪ ,‬מבטאים נורמות פסולות של‬
‫מנהיג‪ .‬בעל ספר שמואל כותב‪ַ " :‬וי ֵַרע הַ ָדבָ ר א ֶשר‪-‬עָ ָשה ָדוִד‪ְ ,‬בעֵ ינֵי ה' "‪.‬‬
‫(שם כז)‪.‬‬
‫ה' שלח את נתן הנביא אל דוד כדי להביע את כעסו של ה'‪ .‬נתן הנביא נתן‬
‫ביטוי לדברים באמצעות משל‪ ,‬שאנו קוראים לו עד היום משל "כבשת הרש"‪:‬‬
‫"שנֵי אנ ִָשים הָ יּו ְב ִעיר אֶ חָ ת‪ ,‬אֶ חָ ד עָ ִשיר‪ ,‬וְאֶ חָ ד ָראש‪ְ .‬לעָ ִשיר‪ ,‬הָ יָה צאן ּובָ ָקר‪–‬‬
‫ְ‬
‫הַ ְרבֵ ה ְמאד‪ .‬וְלָ ָרש אֵ ין‪-‬כל‪ ,‬כִ י ִאם‪-‬כִ ְב ָשה אַ חַ ת ְקטַ נָה א ֶשר ָקנָה‪ַ ,‬ויְחַ יֶהָ ‪ ,‬ו ִַתגְ ַדל‬
‫ּומכסֹו ִת ְש ֶתה‪ּ ,‬ו ְבחֵ יקֹו ִת ְש ָכב‪ַ ,‬ו ְת ִהי‪-‬לֹו‪,‬‬
‫ִעמֹו ו ְִעם‪-‬בָ נָיו ַי ְח ָדו; ִמ ִפתֹו תאכַל ִ‬
‫כְ בַ ת‪ַ .‬ו יָבא הֵ לֶ ְך‪ְ ,‬ל ִאיש הֶ עָ ִשיר‪ַ ,‬וי ְַחמל לָ ַקחַ ת ִמצאנֹו ּו ִמ ְב ָקרֹו‪ ,‬לַ עשֹות לָ א ֵרחַ‬
‫הַ בָ א‪-‬לֹו; ַויִ ַקח‪ ,‬אֶ ת‪-‬כִ ְב ַשת הָ ִאיש הָ ָראש‪ַ ,‬ויַע ֶשהָ ‪ ,‬לָ ִאיש הַ בָ א אֵ לָ יו‪.‬‬
‫דוד הגיב בכעס רב על מעשהו של האיש העשיר‪ .‬כעסו נבע מהניצול הציני של‬
‫העשיר כלפי הרש‪ .‬העשיר ניצל את מעמדו כדי לגזול את כבשת הרש‪.‬‬
‫ְשלֵ ם‬
‫וכך הגיב דוד‪" :‬חַ י ה'‪ ,‬כִ י בֶ ן‪ָ -‬מ ֶות הָ ִאיש הָ ע ֶשה זאת‪ .‬וְאֶ ת‪-‬הַ כִ ְב ָשה‪ ,‬י ַ‬
‫אַ ְרבַ ְע ָתיִם‪ :‬עֵ ֶקב‪ ,‬א ֶשר עָ ָשה אֶ ת‪-‬הַ ָדבָ ר הַ זֶ ה‪ ,‬וְעַ ל‪ ,‬א ֶשר לא‪-‬חָ ָמל"‬
‫נתן הנביא הגיב במשפט קצר ונחרץ‪" :‬אתה האיש"‪.‬‬
‫נתן הנביא המשיך את דבריו ואמר לדוד‪" :‬כה‪-‬אָ ַמר ה' אֱ ֹלוקי י ְִש ָראֵ ל‪ ,‬אָ נכִ י‬
‫ְמ ַש ְח ִתיָך ְל ֶמלֶ ְך עַ ל‪-‬י ְִש ָראֵ ל‪ ,‬וְאָ נכִ י ִהצַ ְל ִתיָך‪ִ ,‬מיַד ָשאּול‪ .‬וָאֶ ְתנָה ְלָך אֶ ת‪-‬בֵ ית‬
‫ִיהּודה; ו ְִאם‪ְ -‬מעָ ט‪–‬‬
‫יקָך‪ ,‬וָאֶ ְתנָה ְלָך‪ ,‬אֶ ת‪-‬בֵ ית י ְִש ָראֵ ל ו ָ‬
‫אדנֶיָך‪ ,‬וְאֶ ת‪-‬נְ ֵשי אדנֶיָך ְבחֵ ֶ‬
‫אּוריָה‬
‫ְוא ִספָ ה ְלָך‪ ,‬כָהֵ נָה ְוכָהֵ נָה‪ַ .‬מדּועַ בָ זִ י ָת אֶ ת‪ְ -‬דבַ ר ה'‪ ,‬לַ עשֹות הָ ַרע ְבעֵ ינַי‪ ,‬אֵ ת ִ‬
‫ית בַ חֶ ֶרב‪ ,‬וְאֶ ת‪ִ -‬א ְשתֹו לָ ַק ְח ָת ְלָך ְל ִא ָשה; וְאתֹו הָ ַרגְ ָת‪ְ ,‬בחֶ ֶרב ְבנֵי עַ מֹון"‪.‬‬
‫הַ ִח ִתי ִהכִ ָ‬
‫לא ניתן לעבור לסדר היום כאשר מלך‪-‬מנהיג מתנהג בדרך בזויה ולא מוסרית‪.‬‬
‫יתָך עַ ד‪-‬‬
‫דוד קיבל עונש חמור‪ ,‬מידה כנגד מידה‪" .‬וְעַ ָתה‪ ,‬לא‪ָ -‬תסּור חֶ ֶרב ִמבֵ ְ‬
‫אּוריָה הַ ִח ִתי‪ִ ,‬ל ְהיֹות ְלָך ְל ִא ָשה‪.‬‬
‫עֹולָ ם‪ :‬עֵ ֶקב‪ ,‬כִ י ְבזִ ָתנִ י‪ ,‬ו ִַת ַקח אֶ ת‪-‬אֵ ֶשת ִ‬

‫ ‪- 51‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫יתָך‪ ,‬וְלָ ַק ְח ִתי אֶ ת‪ָ -‬נ ֶשיָך ְלעֵ ינֶיָך‪ְ ,‬ונ ַָת ִתי‬
‫כה אָ ַמר ה'‪ִ ,‬הנְ נִ י ֵמ ִקים עָ לֶ יָך ָרעָ ה ִמבֵ ֶ‬
‫ֱשה‬
‫ית בַ סָ ֶתר; ַואנִ י‪ ,‬אֶ ע ֶ‬
‫ְשכַב ִעם‪-‬נ ֶָשיָך‪ְ ,‬לעֵ ינֵי הַ ֶש ֶמש הַ זאת‪ .‬כִ י אַ ָתה‪ ,‬עָ ִש ָ‬
‫ְל ֵרעֶ יָך; ו ָ‬
‫אֶ ת‪-‬הַ ָדבָ ר הַ זֶ ה‪ֶ ,‬נגֶד כָל‪-‬י ְִש ָראֵ ל‪ְ ,‬ו ֶנגֶד הַ ָש ֶמש‪.‬‬
‫דברי נתן הנביא חדרו היטב לתודעתו של דוד‪ .‬עתה הבין דוד את המשמעות‬
‫אתי לַ ה'"‪( .‬שמואל ב‪ ,‬יב‪ ,‬א‪-‬יג)‪.‬‬
‫ָתן‪ ,‬חָ ָט ִ‬
‫ֹאמר ָדוִד אֶׁ ל‪-‬נ ָ‬
‫החמורה של מעשיו‪" .‬וַי ֶׁ‬
‫במסכת יומא נמצאת סוגיה העוסקת בעונשים שקיבל דוד המלך על חטאו‬
‫בפרשת אוריה החיתי ובת‪-‬שבע‪ .‬אמוראים התווכחו ביניהם‪ ,‬האם דוד נענש‬
‫בגופו או שצאצאיו נענשו‪.‬‬
‫שואלת הגמרא‪ :‬למה במעשה בת‪-‬שבע לא נפרעו מגופו של דוד אלא מבניו?‬
‫משיבה הגמרא‪ :‬נפרעו גם מגופו‪ .‬מביאים גם תשובת אמוראים‪:‬‬
‫"דאמר רב יהודה אמר רב‪ :‬שישה חודשים נצטרע דוד ופרשו הימנו סנהדרין‬
‫ונסתלקה הימנו שכינה‪ ,‬דכתיב‪':‬יָשּובּו ִלי י ְֵראֶ יָך; וְי ְדעֵ י עֵ ד ֶתיך' (תהילים קיט‪,‬‬
‫עט)‪ .‬וכתיב‪' :‬הָ ִשיבָ ה ִלי‪ְ ,‬ששֹון י ְִשעֶ ָך; וְרּוחַ נְ ִדיבָ ה ִת ְס ְמכֵנִ י'‪( .‬תהילים נא‪ ,‬יד)"‪.‬‬
‫(יומא כב‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬דוד היה מצורע שישה חודשים כעונש על חטאו בפרשת בת‪-‬שבע‪.‬‬
‫הסנהדרין‪ ,‬במחאה על התנהגותו‪ ,‬פרשה ממנו ולא שיתפה פעולה עמו‪ .‬יתרה‬
‫מזאת‪ ,‬גם רוח הקודש (שכינה) הסתלקה ממנו‪ .‬זאת לומדים מהפסוק בתהילים‬
‫(כידוע‪ ,‬המסורת ייחסה את כתיבת ספר תהילים לדוד המלך)‪" :‬ישובו לי יראיך‬
‫ויודעי עדותיך" ‪ -‬הכוונה ליראי ה' ויודעי עדותיו (תורתו)‪ ,‬שהם חכמי הסנהדרין‬
‫שפרשו ממנו‪.‬‬
‫בספר תהילים‪ ,‬כתוב‪" :‬הָ ִשיבָ ה ִלי ְששֹון י ְִשעֶ ָך וְרּוחַ נְ ִדיבָ ה ִת ְס ְמכֵנִ י" (תהילים‬
‫נא‪ ,‬יד)‪ .‬דוד ביקש שתשוב אליו רוח הקודש שנסתלקה ממנו‪.‬‬

‫ ‪- 52‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫"משפט שלמה" – ביסוס מנהיגותו של שלמה‬
‫חוכמתו של שלמה המלך באה לידי ביטוי ב"משפט שלמה"‪ ,‬כפי שמתואר‬
‫בספר מלכים א‪ :‬שתי נשים באו בחלום לפני שלמה המלך‪ ,‬כדי שיכריע בסכסוך‬
‫שפרץ ביניהן‪ .‬שתי הנשים גרו באותו בית וכל אחת ילדה בן בנפרד‪.‬‬
‫ישי‪ְ ,‬ל ִל ְד ִתי‪ ,‬ו ֵַתלֶ ד‪ ,‬גַם‪-‬הָ ִא ָשה‬
‫ותאמר אחת הנשים לשלמה‪ַ " :‬וי ְִהי בַ יֹום הַ ְש ִל ִ‬
‫הַ זאת; ַוא ַנ ְחנּו י ְַח ָדו‪ ,‬אֵ ין‪-‬זָר ִא ָתנּו בַ בַ יִת‪ ,‬זּולָ ִתי ְש ַתיִם‪-‬א ַנ ְחנּו‪ ,‬בַ בָ יִת‪.‬‬
‫ַו ָי ָמת בֶ ן‪-‬הָ ִא ָשה הַ זאת‪ ,‬לָ ְילָ ה‪ ,‬א ֶשר ָשכְ בָ ה‪ ,‬עָ לָ יו‪ .‬ו ַָת ָקם ְבתֹוְך הַ לַ יְלָ ה ו ִַת ַקח אֶ ת‪-‬‬
‫יקּה; וְאֶ ת‪ְ -‬בנָּה הַ ֵמת‪ִ ,‬ה ְשכִ יבָ ה ְבחֵ ִיקי‪.‬‬
‫ְשנָה‪ַ ,‬ו ַת ְשכִ יבֵ הּו‪ְ ,‬בחֵ ָ‬
‫ְבנִ י ֵמאֶ צְ ִלי‪ ,‬וַא ָמ ְתָך י ֵ‬
‫וָאָ קם בַ ב ֶקר ְלהֵ ינִ יק אֶ ת‪ְ -‬בנִ י‪ ,‬ו ְִהנֵה‪ֵ -‬מת; וָאֶ ְתבֹונֵן אֵ לָ יו בַ ב ֶקר‪ ,‬ו ְִהנֵה לא‪-‬הָ יָה ְבנִי‬
‫א ֶשר ָילָ ְד ִתי‪.‬‬
‫ּוב ֵנְך הַ ֵמת‪ ,‬וְזאת א ֶמ ֶרת לא כִ י‪ְ ,‬בנְֵך הַ ֵמת‬
‫אמר הָ ִא ָשה הָ אַ חֶ ֶרת לא כִ י‪ְ ,‬בנִ י הַ חַ י ְ‬
‫וַת ֶ‬
‫ּובנִ י הֶ חָ י; ו ְַת ַדבֵ ְרנָה‪ִ ,‬ל ְפנֵי הַ ֶמלֶ ְך‪.‬‬
‫ְ‬
‫וַיאמֶ ר הַ ֶמלֶ ְך‪ :‬זאת אמֶ ֶרת‪ ,‬זֶה‪ְ -‬בנִ י הַ חַ י ּו ְבנְֵך הַ ֵמת; וְזאת אמֶ ֶרת לא כִ י‪ְ ,‬בנְֵך הַ ֵמת‬
‫ּובנִ י הֶ חָ י" (מלכים א'‪ ,‬ג' יח‪-‬כג)‪.‬‬
‫ְ‬
‫שלמה המלך החליט להפעיל תחבולה פסיכולוגית כלפי שתי הנשים‪ .‬הוא‬
‫ּותנּו אֶׁ ת‪-‬‬
‫אמר הַ ֶׁמלֶׁ ְך‪ ,‬גִ זְ רּו אֶׁ ת‪-‬הַ יֶׁלֶׁ ד הַ חַ י ִל ְש ָניִם; ְ‬
‫ביקש שיביאו לפניו חרב‪ַ " ,‬וי ֹ ֶׁ‬
‫ַהחֲ צִ י ְלאַ חַ ת‪ ,‬וְאֶׁ ת‪ַ -‬החֲ צִ י ְלאֶׁ חָ ת" (שם‪ ,‬כה) ‪.‬‬
‫האם של הבן החי לא היתה מסוגלת לעמוד בפני ביצוע פסק הדין "כי נמכרו‬
‫רחמיה על בנה"‪ .‬היא החליטה לוותר על בנה לאשה השנייה‪ .‬האשה השנייה‬
‫לא גילתה ביטוי של רחמים‪ .‬להיפך! היא אמרה לשלמה‪" :‬גַם‪ִ -‬לי גַם‪-‬לָ ְך ל ֹא‬
‫י ְִהיֶׁה‪–‬גְ זֹרּו!"‬
‫על פי תגובת האמהות קבע שלמה‪ ,‬שהבן החי שייך לאשה שגילתה רחמים‬
‫כלפי בנה‪.‬‬
‫פסיקתו של שלמה המלך ביססה מאוד את מנהיגותו‪" .‬וַיִ ְש ְמעּו כָל‪-‬י ְִש ָראֵּ ל‪ ,‬אֶׁ ת‪-‬‬
‫ַה ִמ ְשפָ ט אֲ ֶׁשר ָשפַ ט ַה ֶׁמלֶׁ ְך‪ַ ,‬ויִ ְראּו‪ִ ,‬מ ְפנֵּי הַ ֶׁמלֶׁ ְך‪ :‬כִ י ָראּו‪ ,‬כִ י‪-‬חָ כְ ַמת אֱ ֹלוקים‬
‫ְב ִק ְרבֹו לַ עֲ שֹות ִמ ְשפָ ט"‪( .‬שם‪ ,‬ג'‪ ,‬כח)‪.‬‬
‫ ‪- 53‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫על פי פירושו של בעל "מצודת דוד (אלטשולר דוד)‪ :‬ישראל י ְָראו את שלמה כי‬
‫בחוכמתו הרבה פענח תעלומות לב‪ ,‬להבין את האמת תוך כדי מבחן חכם‬
‫שעשה לנשים‪ .‬הצדק יצא לאור‪.‬‬
‫מעתה‪ ,‬כל העם קיבל את שלמה באהבה בראותם את חוכמתו‪ ,‬שהיא חוכמת‬
‫חיים‪.‬‬

‫עבודת צוות ושיתוף פעולה‬
‫את כתיבת מגילת קוהלת מייחסים חז"ל למנהיג ‪ -‬למלך שלמה‪ .‬ספר קוהלת‬
‫פותח בפסוק‪" :‬דברי קוהלת בן דוד מלך בירושלים"‪ .‬שלמה המלך הבין היטב‬
‫את משמעות שיתוף הפעולה ועבודת הצוות‪ .‬די‪ ,‬אם נעיין בתיאורים בספר‬
‫מלכים א המתארים את אופן הקמת בית המקדש‪.‬‬
‫כך נאמר במגילת קוהלת (ד‪ ,‬ט‪-‬יב)‪:‬‬
‫"טֹו ִבים ַה ְש ַניִם‪ִ ,‬מן‪-‬הָ אֶׁ חָ ד‪ :‬א ֶשר ֵיש‪-‬לָ הֶ ם ָשכָר טֹוב‪ ,‬בַ ע ָמלָ ם‪ .‬כִ י ִאם‪-‬יִפלּו‪,‬‬
‫הָ אֶ חָ ד י ִָקים אֶ ת‪-‬חבֵ רֹו; ו ְִאילֹו‪ ,‬הָ אֶ חָ ד ֶשיִ פֹול‪ ,‬וְאֵ ין ֵשנִ י‪ ,‬לַ ה ִקימֹו‪ .‬גַם ִאם‪-‬י ְִשכְ בּו‬
‫ּולאֶ חָ ד‪ ,‬אֵ יְך יֵחָ ם‪ .‬ו ְִאם‪ִ -‬י ְת ְקפֹו‪ ,‬הָ אֶ חָ ד‪–‬הַ ְש ַניִם‪ ,‬יַעַ ְמדּו נֶגְ דֹו;‬
‫ְש ַניִם‪ ,‬וְחַ ם לָ הֶ ם; ְ‬
‫וְהַ חּוט‪ ,‬הַ ְמשלָ ש‪ ,‬לא ִב ְמהֵ ָרה‪ִ ,‬ינ ֵָתק"‪.‬‬
‫משה‪ ,‬המנהיג הגדול‪ ,‬הבין מהר מאוד‪ ,‬שלא יוכל לשאת בעצמו את נטל‬
‫המנהיגות של עם ישראל‪ ,‬לכן מונו שופטים‪ ,‬שוטרים ונשיאי השבטים‪.‬‬
‫התנא רבי יצחק מסביר את המינויים שעשה משה במדבר סיני‪ .‬משה לא היה‬
‫יכול לשאת את העומס‪ ,‬במיוחד כאשר הציבור קשה עורף‪.‬‬
‫הדברים מובאים במדרש רבה לדברים‪:‬‬
‫"אמר רבי יצחק‪ :‬בשעה שישראל נשמעים לגדוליהם ואין גדוליהם עושים‬
‫צרכיהן‪ ,‬באותה שעה 'ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו' (ישעיה ג'‪ ,‬יד)‪ ,‬וכל‬
‫כך למה?‪-‬‬

‫ ‪- 54‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫שמשאוי של ציבור קשה ואין אדם יחיד יכול לישא משאוי של ציבור בעצמו‪.‬‬
‫תדע לך‪ ,‬שהרי משה‪ ,‬רבן של כל הנביאים‪ ,‬לא היה יכול לשאת משאוי של‬
‫ציבור לעצמו"‪.‬‬

‫(מדרש רבה לדברים‪ ,‬פרשה א‪ ,‬ח)‪.‬‬

‫לאחר שהגעת לשלב עבודת הצוות ושיתוף הפעולה‪ ,‬זכור! יש לך שותפים‬
‫בעשייה‪ .‬כאשר אתה מדווח על פעילותך – אל תשכח להזכיר את אלה שסייעו‬
‫לך‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת ברכות‪ ,‬מביאה דברי תנאים בעניין זה‪" :‬אמר רבי יוחנן משום‬
‫רבי יוסי בן זמרא‪ :‬כל התולה בזכות עצמו‪ ,‬תולין לו בזכות אחרים‪ ,‬וכל התולה‬
‫בזכות אחרים תולה לו בזכות עצמו‪.‬‬
‫ּולי ְִש ָראֵ ל עבָ ֶדיָך'‬
‫משה תלה בזכות אחרים‪ ,‬שנאמר‪' :‬זְ כר ְלאַ ְב ָרהָ ם ְליִצְ חָ ק ְ‬
‫ידם‪ :‬לּולֵ י‪ ,‬מ ֶשה‬
‫אמר‪ְ ,‬להַ ְש ִמ ָ‬
‫(שמות לב‪,‬יג)‪ ,‬תלו לו בזכות עצמו‪ ,‬שנאמר‪' :‬וַי ֶ‬
‫ְב ִחירֹו עָ ַמד בַ פֶ ֶרץ ְלפָ נָיו; ְלהָ ִשיב ח ָמתֹו‪ֵ ,‬מהַ ְש ִחית'‪( .‬תהילים קו‪ ,‬כג)‪.‬‬
‫חזקיהו תלה בזכות עצמו‪ ,‬דכתיב‪:‬‬
‫ּובלֵ ב ָשלֵ ם‪ ,‬וְהַ ּטֹוב‬
‫אמר‪ ,‬אָ נָה ה' זְ כָר‪ָ -‬נא אֵ ת א ֶשר ִה ְתהַ לַ כְ ִתי ְלפָ נֶיָך בֶ אֱ ֶמת ְ‬
‫' ַוי ַ‬
‫ַנֹותי אֶ ל‪-‬הָ ִעיר‬
‫יתי (ישעיהו לח‪ ,‬ג)‪ ,‬תלו לו בזכות אחרים‪ ,‬שנאמר‪ְ ' :‬וג ִ‬
‫ְבעֵ ינֶיָך‪ ,‬עָ ִש ִ‬
‫ּול ַמעַ ן ָדוִד עַ ְב ִדי' " (מלכים ב‪ ,‬יט‪ ,‬לד) (ברכות י‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫הֹושיעָ ּה‪ְ –‬למַ ענִ י‪ְ ,‬‬
‫הַ זאת‪ְ ,‬ל ִ‬

‫דעת הרוב – יחיד ורבים‪ ,‬הלכה כרבים‬
‫בגמרא‪ ,‬במסכת ברכות (לז‪ ,‬ע"א)‪ ,‬מסופר על הנשיא רבן גמליאל והזקנים‬
‫(החכמים) שהיו מסובין בעלייה ביריחו‪.‬‬
‫בעת התוועדותם‪ ,‬הביאו לפניהם כותבות (תמרים)‪ .‬לאחר אכילתם‪ ,‬נתן רבן‬
‫גמליאל רשות לרבי עקיבא לברך עליהם‪.‬‬
‫קפץ (הזדרז) רבי עקיבא ובירך ברכה אחת מעין שלוש (ברכת "על המחיה ועל‬
‫הכלכלה")‪.‬‬
‫העיר רבן גמליאל לרבי עקיבא ואמר לו‪" :‬עד מתי אתה מכניס ראשך בין‬
‫המחלוקת"‪ .‬לאמור‪ ,‬היתה מחלוקת חכמים‪ ,‬אם מברכים שלוש ברכות בנפרד או‬
‫אומרים ברכה אחת מעין שלוש‪.‬‬
‫ ‪- 55‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫החלטתו של רבי עקיבא לברך ברכה "מעין שלוש" היא נקיטת עמדה במחלוקת‪.‬‬
‫השיב לו רבי עקיבא‪" :‬רבינו אף על פי שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן‬
‫(לאמור‪ ,‬קיים ווכוח)‪ ,‬לימדתנו רבינו‪ ,‬יחיד ורבים‪ ,‬הלכה כרבים"‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬אכן קיים ויכוח בסוגיה זו‪ .‬אני רבי עקיבא נקטתי עמדה בהסתמך על‬
‫העובדה‪ ,‬שרוב החכמים סוברים שיש לברך ברכה "מעין שלוש"‪ ,‬וזאת על פי‬
‫העיקרון שלימדתנו‪ ,‬יחיד ורבים‪ ,‬הלכה כרבים‪.‬‬

‫הצורך בהתייעצות‬
‫כאשר מנהיג יושב על כיסאו‪ ,‬מרגיש עצמו בטוח וסמכויות השררה בידו‪ ,‬יש‬
‫חשש שהגאווה והיהירות יגרמו לכך שלא יתייעץ אלא יחשוב שכל החלטותיו‬
‫אינן שגויות‪ ,‬ולא יחפוץ להתייעץ עם מומחים וחכמים‪.‬‬
‫חכמי ישראל‪ ,‬המנהיגים הרוחניים של העם‪ ,‬הבינו מה עלול לרבוץ לפתחם של‬
‫מנהיגים יהירים‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת חולין‪ ,‬מביאה דברי משנה‪:‬‬
‫"דתנן‪ ,‬משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקות בישראל" (חולין ז‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫רש"י מפרש‪" :‬זחוחי" – לשון גבוהי הלב‪ ,‬שלא דקדק מפי רבו כל צרכו וסמכו‬
‫על לבם"‪.‬‬

‫המשמעות בבחירת יועצים לא מתאימים על‪-‬ידי מנהיג‬
‫מנהיג זקוק ליועצים‪ ,‬כדי שיסייעו לו בתהליך קבלת החלטות‪ .‬ישנם מנהיגים‬
‫שנכשלים בבחירת יועצים מתאימים‪ .‬יועצים לא מתאימים נהפכים לרועץ‬
‫ומכשילים את המנהיג‪.‬‬
‫בספר מלכים א‪ ,‬אנו קוראים‪ ,‬כיצד רחבעם בנו של שלמה המלך נכשל בבחירת‬
‫יועצים‪ .‬הוא התפתה לקבל את עצתם של הילדים‪ ,‬שלא ראו את טובת הממלכה‬
‫לנגד עיניהם‪ .‬הם ראו בעם‪-‬בציבור‪ ,‬גורם שיכול להכניס כסף לקופת המלך‪ .‬הם‬
‫לא דאגו לצורכי העם‪ ,‬שנמצא במצב קשה‪.‬‬
‫כך נאמר בספר מלכים‪:‬‬
‫ ‪- 56‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫" ַויֵלֶ ְך ְרחַ ְבעָ ם‪ְ ,‬שכֶם‪ :‬כִ י ְשכֶם בָ א כָל‪-‬י ְִש ָראֵ ל‪ְ ,‬להַ ְמ ִליְך אתֹו‪ַ .‬וי ְִהי כִ ְשמעַ ָי ָר ְבעָ ם‬
‫ֵשב י ָָר ְבעָ ם‪,‬‬
‫עֹודנּו ְב ִמצְ ַריִם‪ ,‬א ֶשר בָ ַרח‪ִ ,‬מ ְפנֵי הַ ֶמלֶ ְך ְשֹלמה; ַוי ֶ‬
‫ֶ‬
‫בֶ ן‪-‬נְ בָ ט‪ְ ,‬והּוא‬
‫ְב ִמצְ ָריִם‪ .‬וַיִ ְש ְלחּו‪ ,‬וַיִ ְק ְראּו‪-‬לֹו‪ַ ,‬ויָבא י ָָר ְבעָ ם‪ְ ,‬ו ָכל‪ְ -‬קהַ ל י ְִש ָראֵ ל; ַוי ְַד ְברּו‪ ,‬אֶ ל‪ְ -‬רחַ ְבעָ ם‬
‫ּומעלֹו‬
‫לֵ אמר‪ .‬אָ ִביָך‪ִ ,‬ה ְק ָשה אֶ ת‪-‬עלֵ נּו; וְאַ ָתה עַ ָתה הָ ֵקל ֵמעב ַדת אָ ִביָך הַ ָק ָשה‪ֵ ,‬‬
‫ֹלשה י ִָמים‪–‬וְשּובּו אֵ לָ י;‬
‫הַ כָבֵ ד א ֶשר‪-‬נ ַָתן עָ לֵ ינּו‪ְ –‬ונַעַ ְב ֶדךָ‪ .‬וַיא ֶמר אלֵ יהֶ ם‪ְ ,‬לכּו‪-‬עד ְש ָ‬
‫ַוי ְֵלכּו‪ ,‬הָ עָ ם‪.‬‬
‫וַיִ ּוָעַ ץ ַה ֶׁמלֶׁ ְך ְרחַ ְבעָ ם‪ ,‬אֶׁ ת‪ַ -‬הזְ ֵּקנִ ים א ֶשר‪-‬הָ יּו ע ְמ ִדים אֶ ת‪ְ -‬פנֵי ְשֹלמה אָ ִביו‪ִ ,‬ב ְהיתֹו‬
‫חַ י‪ ,‬לֵ אמר‪ :‬אֵ יְך אַ ֶתם נֹועָ צִ ים‪ְ ,‬להָ ִשיב אֶ ת‪-‬הָ עָ ם‪-‬הַ זֶ ה ָדבָ ר‪ַ .‬וי ְַד ְברּו אֵ לָ יו לֵ אמר‪,‬‬
‫טֹובים‪–‬‬
‫נִיתם‪ ,‬ו ְִדבַ ְר ָת אלֵ יהֶ ם ְדבָ ִרים ִ‬
‫ִאם‪-‬הַ יֹום ִת ְהיֶה‪-‬עֶ בֶ ד לָ עָ ם הַ זֶ ה וַעבַ ְד ָתם‪ ,‬וַע ָ‬
‫וְהָ יּו ְלָך עבָ ִדים‪ ,‬כָל‪-‬הַ י ִָמים‪ַ .‬ויַעזב אֶ ת‪-‬עצַ ת הַ זְ ֵקנִ ים‪ ,‬א ֶשר יְעָ צהּו;‬
‫וַיִ ּוָעַ ץ‪ ,‬אֶׁ ת‪ַ -‬היְלָ ִדים אֲ ֶׁשר גָ ְדלּו ִאתֹו‪ ,‬א ֶשר הָ ע ְמ ִדים‪ְ ,‬לפָ נָיו‪ .‬וַיאמֶ ר אלֵ יהֶ ם‪ָ ,‬מה‬
‫אַ ֶתם נֹועָ צִ ים‪ְ ,‬ונ ִָשיב ָדבָ ר‪ ,‬אֶ ת‪-‬הָ עָ ם הַ זֶ ה‪–‬א ֶשר ִד ְברּו אֵ לַ י‪ ,‬לֵ אמר‪ ,‬הָ ֵקל ִמן‪-‬הָ על‪,‬‬
‫א ֶשר‪-‬נ ַָתן אָ ִביָך עָ לֵ ינּו‪ַ .‬וי ְַד ְברּו אֵ לָ יו‪ ,‬הַ יְלָ ִדים א ֶשר ג ְָדלּו ִאתֹו לֵ אמר‪ ,‬כה‪-‬תאמַ ר‬
‫לָ עָ ם הַ זֶ ה א ֶשר ִד ְברּו אֵ לֶ יָך לֵ אמר אָ ִביָך ִהכְ ִביד אֶ ת‪-‬עלֵ נּו‪ ,‬וְאַ ָתה הָ ֵקל ֵמעָ לֵ ינּו‪ :‬כה‬
‫ְת ַדבֵ ר אלֵ יהֶ ם‪ָ ,‬ק ָטּנִ י עָ בָ ה ִמ ָמ ְתנֵּי אָ ִבי‪.‬‬
‫אֹוסיף עַ ל‪-‬ע ְלכֶם; אָ ִבי‪ ,‬י ִַסר אֶׁ ְתכֶׁם‬
‫ִ‬
‫ְועַ ָתה‪ ,‬אָ ִבי הֶ ְע ִמיס עלֵ יכֶם על כָבֵ ד‪ ,‬וַאנִ י‪,‬‬
‫בַ שֹו ִטים‪ ,‬וַאֲ נִ י‪ ,‬אֲ י ֵַּסר אֶׁ ְתכֶׁם בָ עַ ְק ַר ִבים‪ַ .‬ויָבֹוא י ָָר ְבעָ ם ְוכָל‪-‬הָ עָ ם אֶ ל‪ְ -‬רחַ ְבעָ ם‪ ,‬בַ יֹום‬
‫ישי‪ַ .‬יַעַ ן הַ ֶמלֶ ְך אֶ ת‪-‬הָ עָ ם‪,‬‬
‫הַ ְש ִלי ִשי‪ ,‬כַא ֶשר ִדבֶ ר הַ ֶמלֶ ְך לֵ אמר‪ ,‬שּובּו אֵ לַ י בַ יֹום הַ ְש ִל ִ‬
‫ָק ָשה; ַויַעזב אֶ ת‪-‬עצַ ת הַ זְ ֵקנִ ים‪ ,‬א ֶשר יְעָ צהּו‪.‬‬
‫ַוי ְַדבֵ ר אלֵ יהֶ ם‪ ,‬כַעצַת הַ יְלָ ִדים לֵ אמר‪ ,‬אָ ִבי ִהכְ ִביד אֶ ת‪-‬ע ְל ֶכם‪ ,‬וַאנִ י א ִסיף עַ ל‪-‬ע ְלכֶם;‬
‫שֹוטים‪ַ ,‬ואנִ י‪ ,‬א ַיסֵ ר אֶ ְתכֶם בָ עַ ְק ַר ִבים‪ .‬וְל ֹא‪ָ -‬ש ַמע הַ ֶׁמלֶׁ ְך‪ ,‬אֶׁ ל‪-‬‬
‫אָ ִבי‪ ,‬יִסַ ר אֶ ְתכֶם בַ ִ‬
‫ָהעָ ם‪ :‬כִ י‪-‬הָ ְי ָתה ִסבָ ה‪ֵ ,‬מ ִעם ה'‪ְ ,‬למַ עַ ן הָ ִקים אֶ ת‪ְ -‬דבָ רֹו א ֶשר ִדבֶ ר ה' ְביַד א ִחיָה‬
‫הַ ִשיֹלנִ י‪ ,‬אֶ ל‪-‬י ָָר ְבעָ ם בֶ ן‪-‬נְבָ ט‪.‬‬
‫ַוי ְַרא כָל‪-‬י ְִש ָראֵ ל‪ ,‬כִ י לא‪ָ -‬ש ַמע הַ ֶמלֶ ְך אלֵ הֶ ם‪ַ ,‬וי ִָשבּו ָהעָ ם אֶׁ ת‪ַ -‬ה ֶׁמלֶׁ ְך ָדבָ ר לֵ אמר‬
‫יתָך ָדוִד; ַויֵלֶ ְך‬
‫ַמה‪-‬לָ נּו חֵ לֶ ק ְב ָד ִוד וְלא‪-‬נַחלָ ה ְבבֶ ן‪ִ -‬י ַשי ְלאהָ לֶ יָך י ְִש ָראֵ ל‪ ,‬עַ ָתה ְראֵ ה בֵ ְ‬
‫ְהּודה וַיִ ְמֹלְך עלֵ יהֶ ם‪ְ ,‬רחַ ְבעָ ם"‪.‬‬
‫ּוב ֵני ִי ְש ָראֵ ל‪ ,‬הַ י ְש ִבים ְבעָ ֵרי י ָ‬
‫י ְִש ָראֵ ל‪ְ ,‬לאהָ לָ יו‪ְ .‬‬
‫(מלכים א‪ ,‬יב‪ ,‬א‪-‬יז)‪.‬‬
‫ ‪- 57‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫בחירת יועצים ראויים על‪-‬ידי מנהיג‬
‫יואש מלך יהודה ָמלך ארבעים שנה בירושלים ועלה לכיסא מלכותו בגיל צעיר –‬
‫בגיל שבע‪ַ " .‬ויַעַ ש יֹואָ ש הַ ָי ָשר‪ְ ,‬בעֵ ינֵי ה'‪ָ ,‬כל‪-‬י ְֵמי‪ ,‬יְהֹו ָי ָדע הַ כהֵ ן" (דברי הימים ב‪,‬‬
‫כד‪ ,‬ב)‪ .‬יואש נחשב למלך ישר וצדיק ופעל רבות על פי עצותיו של יהוידע‬
‫הכהן‪ .‬יהוידע הכהן נפטר בשיבה טובה בגיל מאה שלושים ושלוש שנים‪.‬‬
‫אחרי מותו‪ ,‬באו שרי יהודה ליואש‪ַ " ,‬ויִ ְש ַתחוּו לַ ֶמלֶ ְך; אָ ז ָש ַמע הַ ֶמלֶ ְך‪ ,‬אלֵ יהֶ ם‪.‬‬
‫בֹותיהֶ ם‪ַ ,‬ויַעַ ְבדּו אֶ ת‪-‬הָ א ֵש ִרים‪ ,‬וְאֶ ת‪-‬הָ עצַ ִבים; ַו ְי ִהי‪-‬‬
‫ַויַעַ זְ בּו‪ ,‬אֶ ת‪-‬בֵ ית ה' אֱ ֹלוקי א ֵ‬
‫ְהּודה וִירּו ָשלַ ִם‪ְ ,‬באַ ְש ָמ ָתם‪ ,‬זאת‪.‬‬
‫ֶקצֶ ף‪ ,‬עַ ל‪-‬י ָ‬
‫וַיִ ְשלַ ח בָ הֶ ם נְ ִב ִאים‪ ,‬לַ ה ִשיבָ ם אֶ ל‪-‬ה'; ַוי ִָעידּו בָ ם‪ ,‬וְלא הֶ אֱ זִ ינּו‪ .‬וְרּוחַ אֱ ֹלוקים‪ ,‬לָ ְב ָשה‬
‫אֶ ת‪-‬זְ כ ְַריָה בֶ ן‪-‬יְהֹוי ָָדע הַ כהֵ ן‪ַ ,‬ויַעמד‪ ,‬מֵ עַ ל לָ עָ ם; וַיא ֶמר לָ הֶ ם כה אָ ַמר הָ אֱ ֹלוקים‪,‬‬
‫לָ ָמה אַ ֶתם ע ְב ִרים אֶ ת‪ִ -‬מצְ ֹות ה' וְלא ַתצְ ִליחּו‪–‬כִ י‪-‬עז ְַב ֶתם אֶ ת ה'‪ַ ,‬ויַעזב אֶ ְתכֶם‪.‬‬
‫וַיִ ְק ְשרּו עָ לָ יו‪ ,‬וַיִ ְרגְ מהּו אֶ בֶ ן ְב ִמצְ וַת הַ ֶמלֶ ְך‪ ,‬בַ חצַ ר‪ ,‬בֵ ית ה'‪.‬‬
‫וְלא‪ָ -‬זכַר יֹואָ ש הַ ֶמלֶ ְך‪ ,‬הַ חֶ סֶ ד א ֶשר עָ ָשה יְהֹוי ָָדע אָ ִביו ִעמֹו‪ַ ,‬ויַהרג‪ ,‬אֶ ת‪ְ -‬בנֹו; ּוכְ מֹותֹו‬
‫אָ ַמר‪ ,‬י ֵֶרא ה' ְוי ְִדרש"‪( .‬דברי הימים ב‪ ,‬כד‪ ,‬יז‪-‬כב)‪.‬‬
‫יואש המלך נענש על מעשיו‪ .‬חיל ארם עלה על ירושלים ויהודה עם צבא קטן‬
‫וניצח‪.‬‬
‫וכך כתוב בהמשך‪:‬‬
‫ִירּושלַ ִם‪ַ ,‬וי ְַש ִחיתּו‬
‫ּודה ו ָ‬
‫" ַוי ְִהי ִל ְתקּופַ ת הַ ָשנָה‪ ,‬עָ לָ ה עָ לָ יו חֵ יל א ָרם‪ַ ,‬ויָבאּו אֶ ל‪ְ -‬יה ָ‬
‫אֶ ת‪-‬כָל‪ָ -‬ש ֵרי הָ עָ ם ֵמעָ ם; ְוכָל‪ְ -‬שלָ לָ ם ִש ְלחּו‪ְ ,‬ל ֶמלֶ ְך ַד ְר ָמ ֶשק‪ .‬כִ י ְב ִמצְ עַ ר אנ ִָשים בָ אּו‬
‫בֹותיהֶ ם; וְאֶׁ ת‪-‬‬
‫חֵ יל א ָרם‪ ,‬וַה' ָנ ַתן ְבי ָָדם חַ יִל לָ רב ְמאד‪–‬כִ י עָ זְ בּו‪ ,‬אֶ ת‪-‬ה' אֱ ֹלו ֵקי א ֵ‬
‫ּובלֶ כְ ָתם ִמ ֶמנּו‪ ,‬כִ י‪-‬עָ זְ בּו אתֹו ְב ַמחליִים ַר ִבים‪ִ ,‬ה ְת ַק ְשרּו עָ לָ יו‬
‫יֹואָ ש‪ ,‬עָ שּו ְשפָ ִטים‪ְ .‬‬
‫עבָ ָדיו ִב ְד ֵמי ְב ֵני יְהֹוי ָָדע הַ כהֵ ן‪ַ ,‬ויַהַ ְרגהּו עַ ל‪ִ -‬מּטָ תֹו ַויָמת; ַויִ ְק ְברהּו ְב ִעיר ָדוִיד‪ ,‬וְלא‬
‫ְקבָ רהּו ְב ִק ְברֹות הַ ְמלָ כִ ים"‪( .‬שם‪ ,‬כג‪-‬כה)‪.‬‬
‫רמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) כותב בספרו "מסילת ישרים" בעניין יואש‬
‫הורהו יהוידע הכהן רבו‪.‬‬
‫מלך יהודה‪" :‬הרי לנו יואש‪ ,‬אשר היטיב לעשות כל ימי ָ‬
‫ואחרי מות יהוידע באו עבדיו והתחילו להחניף לו להגדיל הילוליו עד שדימוהו‬
‫ ‪- 58‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫לאלוה‪ .‬אז שמע המלך אליהם‪ .‬ותראה זה הדבר בבירור‪ ,‬כי רוב השרים‬
‫והמלכים או כל בעל היכולת‪ ,‬יהיו באיזו מדרגה שיהיו‪ ,‬נכשלים הם ונשחתים‬
‫בעבור חנופת משרתיהם‪.‬‬
‫על‪-‬כן‪ ,‬מי שעיניו בראשו‪ ,‬יותר ייזהר ויעיין במעשי מי שרוצה לקנותו לו‬
‫ּוב ִמ ְש ָתיו‪ ,‬כי‬
‫לחבר או ליועץ או לפקיד על ביתו‪ ,‬ממה שייזהר ויעיין במאכלו ְ‬
‫המאכל ומשתה יוכל להזיק לגופו בלבד‪ ,‬והחברים או הפקידים יוכלו‬
‫להשחית נפשו ומאֹודו וכל כבודו‪.‬‬
‫ְש ְר ֵתנִ י‪ .‬לא‪-‬י ֵֵשב‪ְ ,‬ב ֶק ֶרב‬
‫ודוד המלך עליו השלום אומר‪' :‬הלֵ ְך‪ְ ,‬ב ֶד ֶרְך ָת ִמים‪–‬הּוא‪ ,‬י ָ‬
‫יתי‪ –‬ע ֵשה ְר ִמיָה‪ :‬דבֵ ר ְש ָק ִרים‪ –‬לא‪-‬יִכֹון‪ְ ,‬ל ֶנגֶד עֵ ינָי'‪.‬‬
‫בֵ ִ‬

‫(תהילים קא‪ ,‬ו‪-‬ז)‪.‬‬

‫ואין טוב לאדם אלא שיבקש לו חברים תמימים שיאירו עיניו במה שהוא‬
‫עיוור בו‪ ,‬ויוכיחו באהבתם‪ ,‬ונמצאו מצילים אותו מכל רע‪ ,‬כי מה שאין האדם‬
‫יכול לראות לפי שאינו רואה חובה לעצמו‪ ,‬הם יראו ויבינו ויזהירוהו ונשמר‪.‬‬
‫ועל זה נאמר‪' :‬ותשועה ברוב יועץ' (משלי כד‪ ,‬ו)' "‪.‬‬
‫(מסילת ישרים‪ ,‬פרק כג‪ :‬בדרכי קניית הענווה)‪.‬‬

‫אי הידברות בין מנהיגים מביאה לתוצאה קטלנית‬
‫אנו מכירים היטב את התוצאות הרות האסון‪ ,‬כאשר מנהיגים משחקים "משחקי‬
‫כבוד" ואינם מגיעים לידי הידברות ביניהם‪ .‬הציבור ניזוק מכך קשות ובסופו של‬
‫דבר גם המנהיג מודח‪.‬‬
‫כך נאמר בתנא דבי אליהו‪:‬‬
‫"אותן ארבעים ושנים אלף‪ ,‬שנהרגו בימי יפתח הגלעדי‪ ,‬מפני מה נהרגו? ‪-‬‬
‫יפתח נדר נדר שלא כהוגן ופנחס בן‪-‬אלעזר היה עומד בימים ההם (בכהונת כהן‬
‫גדול)‪ .‬היה לו ליפתח לילך אצל פנחס ‪ -‬ויתיר לו נדרו‪ .‬ולא הלך‪ .‬זה אמר‪ :‬אני‬
‫ראש לכל ישראל ואלך אצל זה?! ופנחס אמר‪ :‬הוא צריך לי ואני אלך אצלו?! זה‬
‫נוהג גדולה בעצמו וזה נוהג גדולה בעצמו‪ .‬אוי לה לאותה גדולה שקוברת‬
‫את בעליה! אוי לגדולה‪ ,‬שלעולם אינה גורמת טובה"‪( .‬תנא דבי אליהו יא)‪.‬‬
‫סופו של הנדר‪ ,‬שיפתח הרג את בתו היחידה‪.‬‬
‫ ‪- 59‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫גם יפתח וגם פנחס הכהן שהיו מנהיגי הדור‪ ,‬נענשו על "משחקי הכבוד" שנהגו‪.‬‬
‫הם גרמו לכך‪ ,‬שבת יפתח הועלתה על המוקד על ידי אביה יפתח‪.‬‬
‫כך נאמר במדרש תנחומא‪:‬‬
‫"אלא פנחס אמר‪ ,‬אני כהן גדול בן כהן גדול ואיך אלך אצל עם הארץ‪ .‬יפתח‬
‫אמר‪ ,‬אני ראש שופטי ישראל ראש הקצינים‪ ,‬אשפיל עצמי ואלך אצל הדיוט‪.‬‬
‫מבין תרוויהון (שניהם) האבדת ההיא עליבתא (אומללה) מן עלמא (העולם)‪,‬‬
‫ושניהם נתחייבו בדמיה‪.‬‬
‫פינחס‪ ,‬נסתלקה ממנו רוח הקודש‪ .‬יפתח‪ ,‬נתפזרו עצמותיו‪ ,‬שכן כתיב‪' :‬ויקבר‬
‫בערי גלעד' (שופטים יב‪ ,‬ז)"‪.‬‬

‫(מדרש תנחומא‪ ,‬ויקרא‪ ,‬פרשת בחוקותי‪ ,‬ה)‪.‬‬

‫מה היה נדרו של יפתח?‬
‫לפני מלחמתו של יפתח בבני עמון הוא נדר נדר לה' " ִאם‪-‬נָתֹון ִת ֵתן אֶ ת‪ְ -‬בנֵי‬
‫ּובי ְב ָשלֹום‪ִ ,‬מ ְבנֵי‬
‫אתי‪ְ ,‬בש ִ‬
‫עַ מֹון‪ְ ,‬בי ִָדי‪ .‬וְהָ יָה הַ יֹוצֵ א‪ ,‬א ֶשר יֵצֵ א ִמ ַד ְל ֵתי בֵ י ִתי ִל ְק ָר ִ‬
‫יתיהּו‪ ,‬עלָ ה" (שופטים יא‪ ,‬ל‪-‬לא)‪.‬‬
‫עַ מֹון‪–‬וְהָ יָה‪ ,‬לַ ה'‪ ,‬וְהַ ע ִל ִ‬
‫אכן‪ ,‬יפתח הכניע את בני עמו והביא ישועה לעמו‪ .‬כאשר הגיע לביתו במצפה‬
‫ידה‪ ,‬אֵ ין‪-‬לֹו ִמ ֶמנּו בֵ ן‬
‫ּוב ְמחלֹות‪ :‬ו ְַרק ִהיא י ְִח ָ‬
‫"ו ְִהנֵה ִבתֹו יצֵ את ִל ְק ָראתֹו‪ְ ,‬בת ִפים ִ‬
‫אֹו‪-‬בַ ת" (שם ט‪ ,‬לד)‪.‬‬
‫כאשר ראה את בתו קרע את בגדיו מרוב צער‪" ,‬וַיאמֶ ר אהָ ּה ִב ִתי הַ כְ ֵרעַ‬
‫יתי ִפי אֶ ל ה'‪ ,‬וְלא אּוכַל‪ ,‬לָ שּוב"‪.‬‬
‫ִהכְ ַר ְע ִתנִ י‪ ,‬וְאַ ְת‪ ,‬הָ יִית ְבעכְ ָרי; וְאָ נכִ י‪ ,‬פָ צִ ִ‬
‫בתו ביקשה ממנו להשהות את נדרו לחודשיים‪ ,‬כדי שתוכל ללכת אל ההרים‬
‫ולבכות על בתוליה‪ַ " .‬וי ְִהי ִמ ֵקץ ְש ַניִם ח ָד ִשים‪ ,‬ו ַָת ָשב אֶ ל‪-‬אָ ִביהָ ‪ַ ,‬ו ַיעַ ש לָ ה‪ ,‬אֶׁ ת‪-‬‬
‫נִ ְדרֹו אֲ ֶׁשר נ ָָדר" (שם לט)‪ .‬יפתח ִקיים את נדרו‪ -‬ורצחה!‬

‫ ‪- 60‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫אין תכלית למלחמה – עדיף השלום‬
‫המשפט ההירואי "הֲ לָ נֶׁצַ ח ת ֹאכַל חֶׁ ֶׁרב?" מופיע בפעם הראשונה בספר‬
‫שמואל‪ .‬משפט מפתח להפסקת מלחמה ותוצאותיה‪ .‬כמיהה לשלום‪ .‬מנהיגים‬
‫רבים משתמשים במשפט זה‪ .‬גם כותבי ספרים העוסקים בשלום‪ ,‬מחליטים כי‬
‫הכותרת "הֲ לָ נֶׁצַ ח ת ֹאכַל חֶׁ ֶׁרב?" תשקף את תוכן ספרם‪.‬‬
‫לאחר מות שאול בקרב מול הפלשתים בגלבוע‪ ,‬הומלך דוד בחברון על ידי אנשי‬
‫יהודה‪ ,‬בעוד אבנר המליך בעיר מחניים את איש בושת‪ ,‬בנו של שאול למלך על‬
‫יתר שבטי ישראל‪ .‬היה מאבק על השלטון – על המלוכה‪ .‬שני חלקי העם לחמו‬
‫זה בזה‪.‬‬
‫כשנפגשו שני המצביאים‪ ,‬אבנר ויואב בן צרויה‪ ,‬שר צבאו של דוד‪ ,‬ליד בריכת‬
‫גבעון‪ ,‬אבנר הציע‪" :‬יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו"‪ .‬לאחר שהנערים הרגו זה‬
‫את זה‪ ,‬פרצה המלחמה ביתר שאת וביתר עוז‪.‬‬
‫במלחמה‬

‫זו‬

‫נחל‬

‫אבנר‬

‫מפלה‬

‫ונמלט‬

‫עם‬

‫חילו‬

‫מן‬

‫המערכה‪.‬‬

‫עשהאל‪ ,‬אחיו של יואב בן צרויה‪ ,‬המשיך לרדוף אחרי אבנר‪ .‬אבנר ניסה לשדל‬
‫אותו לסגת‪ ,‬אך עשהאל לא רצה להרפות ממנו‪ ,‬עד שאבנר הרגו ‪ַ " -‬ו ַיכֵהּו אַ ְב ֵנר‬
‫ְבאַ ח ֵרי הַ חנִ ית אֶ ל הַ חמֶ ש ו ֵַתצֵ א הַ חנִ ית ֵמאַ ח ָריו וַיִ פָ ל ָשם ַוי ָָמת תחתו ַת ְח ָתיו"‬
‫(שמואל ב'‪ ,‬ב'‪ ,‬כ"ג)‪.‬‬
‫אבנר ואנשיו הוסיפו לברוח מפני אנשי דוד עד שלבסוף‪ ,‬כשעמדו שני המחנות‬
‫זה מול זה‪ ,‬ביקש אבנר מיואב להפסיק את מלחמת האחים ואמר את‬
‫הדברים‪" :‬הֲ לָ נֶׁצַ ח ת ֹאכַל חֶׁ ֶׁרב? הֲ לֹוא י ַָד ְע ָתה כִ י ָמ ָרה ִת ְהיֶׁה בָ אַ חֲ רֹונָה‪ ,‬וְעַ ד‬
‫יהם" ((שמואל ב'‪ ,‬ב'‪ ,‬כ"ו)‪ .‬דברים אלו‬
‫ֹאמר לָ עָ ם לָ שּוב ֵּמאַ חֲ ֵּרי אֲ חֵּ ֶׁ‬
‫ָמ ַתי ל ֹא ת ַ‬
‫גרמו להפסקת המלחמה באותו היום‪ ,‬למרות שהיא נמשכה שוב מאוחר יותר‪.‬‬

‫ ‪- 61‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הפרשנים המתייחסים למשפט‪" :‬הֲ לָ נֶׁצַ ח ת ֹאכַל חֶׁ ֶׁרב?"‪ ,‬נותנים ביטוי לרעיון‪,‬‬
‫שהמשך המלחמה לא כדאי לשני הצדדים‪ .‬כולם יוצאים ניזוקים מהמשך‬
‫המלחמה‪.‬‬
‫המלבי"ם כותב בפירושו‪" :‬הלנצח" אמר‪:‬‬
‫א‪ .‬הלא תכלית המלחמה היה לראות מי ינצח‪ ,‬ואחר שהשגת התכלית למה‬
‫תלחם עוד‪ ,‬וכי זאת היא היה התכלית שתאכל חרב לנצח‪.‬‬
‫ב‪ .‬הלא במקום שישיגו על ידי המלחמה והשפיכות דמים איזה תכלית אז הגם‬
‫שמה ששופכים דם הוא דבר מר‪ ,‬בכל זה בסוף ישיגו דבר מתוק שהוא התכלית‬
‫שבעבורם לחמו‪ ,‬אבל להרוג ולאבד נפשות ללא תכלית מועיל‪ ,‬הלא מרה תהיה‬
‫באחרונה לא תשיג באחרית המלחמה דבש ונופת להמתיק מר המוות‪.‬‬
‫ג‪ .‬שאם יעשו כזאת במלחמת אויבים להשמיד ולהכרית לא כן במלחמת אחים‪,‬‬
‫וזה שכתוב ועד מתי לא תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם"‪.‬‬
‫פירוש מצודת דוד‪" :‬הלנצח"‪ .‬וכי לעולם תהרוג החרב מאתנו איש לאחיו‪ :‬הלא‬
‫ידעתה‪ .‬והלא תשכיל לדעת שמרה תהיה באחרונה‪ ,‬שאמות אני או אתה‪.‬‬
‫פירוש מצודת ציון‪" :‬הלנצח"‪ .‬הלעולם‪ :‬ועד מתי? עד איזה זמן?‬
‫מסר חשוב למנהיגים‪ .‬אין תכלית למלחמה‪ .‬תמיד עדיף משא ומתן בין יריבים‪,‬‬
‫שבסופו של תהליך יביא לשלום בין יריבים ותמנע שפיכות דמים‪.‬‬

‫ ‪- 62‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫חיזוק ועידוד בדברי מנהיג‬
‫המלחמה עם היוונים בתקופת בית חשמונאי‪ ,‬ניטשה לא רק רק על שחרור‬
‫הארץ מעול היוונים‪ ,‬אלא גם על הצביון היהודי של מלכות בית חשמונאי‪.‬‬
‫העוצמה הצבאית של היוונים היתה גדולה לאין ערוך ִמ ֶשל היהודים‪ .‬מול יהודה‬
‫המקבי עמד מצביא יווני מפורסם ושמו ניקנור‪ ,‬שהיה בטוח בניצחונו הקל‪.‬‬
‫יהודה המקבי כמנהיג‪ ,‬ידע היטב שהאמונה בצדקת הדרך תפיח רוח חיים‬
‫בקרב לוחמיו‪.‬‬
‫בעל ספר חשמונאים מתאר לפנינו‪ ,‬כיצד יהודה המקבי עודד וחיזק את לוחמיו‪:‬‬
‫"וניקנור בהתנשאו בכל גאוות לבו‪ ,‬חשב לנחול ניצחון גמור על יהודה ואנשיו‪,‬‬
‫והמקבי היה בוטח בתקווה בלתי פוסקת כי תשועה תבואהו מאת ה'‪.‬‬
‫וידבר אל לב אנשיו כי לא יראו מהתנפלות האויבים וכי יזכרו את העזרה אשר‬
‫באה להם מן השמים לפנים‪ ,‬ויקוו כי גם עתה יהיה לכם ניצחון ותשועה מאת‬
‫אדון הכל‪ ,‬ובעודדו אותם בדברי התורה והנביאים ובהזכירו להם את הקרבות‬
‫אשר עשו‪ ,‬הפיח בהם רוח גבורה‪ ,‬ויעורר את לבם בהראותו להם על מעל‬
‫הגויים ועל הפרם שבועותיהם‪ ,‬שזיין את כל אחד מהם‪ ,‬לא בביטחון מגינים‬
‫וחניתות כמו בעידוד דברים"‪( .‬חשמונאים ב‪ ,‬טו‪ ,‬ו‪-‬יב)‪.‬‬

‫מנהיגים שאינם ראויים‬
‫כאשר הציבור לא עומד בנורמות ובערכים של תורת ישראל‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬
‫כועס עליו וממנה לו מנהיגים שאינם ראויים‪.‬‬
‫בין השיטין‪ ,‬נוכל ללמוד‪ ,‬מדברי הגמרא שלהלן‪ ,‬כי הציבור הידרדר במעשיו‬
‫בגלל מנהיגיו‪ .‬הציבור לא עשה מעשה כדי להחליף את המנהיגים שאינם‬
‫ראויים למלא את תפקידם‪ .‬לכן הקדוש ברוך הוא ממנה לו מנהיגים שאינם‬
‫ראויים‪.‬‬

‫ ‪- 63‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫במסכת בבא קמא (נב‪ ,‬ע"א)‪ ,‬אומר רבי יעקב ‪ :‬העז הולכת בראש העדר‬
‫(מנהיגת העדר) והעדר רגיל ללכת אחריה‪.‬‬
‫הוא מביא דרשה מאדם גלילי (שבא מן הגליל)‪ ,‬שדרש לפני רב חסדא ואמר לו‪:‬‬
‫כאשר הרועה כועס על עדר הצאן הוא מנקר את עיני העז המנהיגה את עדר‬
‫הצאן‪ ,‬וכך היא נופלת לבורות והעדר אחריה‪.‬‬
‫רש"י‪ ,‬בפירושו במקום‪ ,‬כותב‪" :‬עביד לנגדא סמותא" (עושה את המנהיגה‬
‫לעיוורת) ‪ -‬כך כאשר הקב"ה כועס על עם ישראל‪ ,‬הוא ממנה להם מנהיגים‬
‫שאינם ראויים‪ ,‬המביאים לתוצאה קשה ‪ -‬לנפילתו של העם‪.‬‬

‫העוסקים בצורכי ציבור – יעסקו לשם שמים‬
‫היהדות מחזקת את ידי המנהיגים‪ ,‬שמעייניהם נתונים לטובת הציבור ועיסוקם‬
‫לשם שמים‪ ,‬לאמור‪ ,‬על המנהיג לפעול לתועלת הציבור‪ ,‬ללא פרסום אישי‪,‬‬
‫כוונת רווח אישי או התהדרות בשררה שניתנה בידו‪.‬‬
‫רבן גמליאל מונה לנשיא הסנהדרין לאחר פטירתו של אביו‪ ,‬רבי יהודה‬
‫הנשיא‪ .‬הוא היה מנהיג הדֹור ובעל ניסיון בהנהגת הציבור‪ ,‬והבין היטב את‬
‫המשמעות של מנהיגות לשם שמים‪ .‬הוא ספג זאת גם בבית אבא‪ .‬הדברים באו‬
‫לידי ביטוי במסריו המובאים במשנה‪.‬‬
‫כך נאמר במסכת אבות‪:‬‬
‫"רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר‪…:‬וכל העוסקים עם הציבור‪ ,‬יהיו‬
‫עוסקים עמהם לשם שמים‪ ,‬שזכות אבותם מסייעתם בידם וצדקתם עומדת‬
‫לעד‪ ,‬ואתם‪ ,‬מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם" (אבות ב‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫אחד המפרשים הידועים של המשנה‪ ,‬רבי עובדיה מברטנורא‪ ,‬אומר בפירושו‬
‫לדברי המשנה‪ ,‬שכל העוסקים עם הציבור‪ ,‬יהיו עוסקים לשם שמים "ולא כדי‬
‫ליטול עטרה‪ ,‬לומר כך וכך עשיתי בשביל הציבור"‪ .‬אם תנהג כך‪ ,‬זכות אבותיו‬
‫ ‪- 64‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫של הציבור וצדקתם העומדת לעד‪ ,‬היא שתסייע לעוסקים עם הציבור "להוציא‬
‫לאור צדקן ולא מצד טוב השתדלותן של העוסקים‪ .‬ומעלה אני עליכם שכר‬
‫הרבה‪ ,‬כאילו אתם עשיתם את הישועה הזאת בישראל‪ ,‬הואיל ואתם עוסקים‬
‫לשם שמים"‪ .‬לעסוק עם הציבור בצורכי ציבור ‪ -‬זו מצווה גדולה‪.‬‬
‫רבינו בחיי בן‪-‬אשר בפירושו למשנה זו‪ ,‬אומר‪" :‬וכל העוסקים עם הציבור"‪,‬‬
‫לאמור‪ ,‬גדולי העיר שהם עמלים בצורכי ציבור והולכין בשבילם לדבר המלך או‬
‫אל שר הצבא‪ ,‬יש להם להתעסק בצורכיהם לשם שמים‪ ,‬כלומר לתועלתו‬
‫ולכבודו של הציבור‪ ,‬ולא להשתרר עליו ולא להתגדל‪" ,‬שזכות אבותן מסייעתן"‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬שזכות אבותיו של ציבור מסייעת את העוסקים עמהם‪ ,‬וכל מה שעולה‬
‫בידם בזכות הציבור הוא‪.‬‬
‫הרמב"ם בפירושו למשנה זו‪ ,‬אומר‪ :‬אם נאלצת לבטל עשיית מצווה‪ ,‬מכיוון‬
‫שעשית מצווה בשביל הציבור‪ ,‬מעלה אני שכר עליך‪ ,‬כאילו עשית אותה מצווה‬
‫שנאלצת לבטלה‪.‬‬

‫הויכוח על משיחיותו של מנהיג‬
‫בר‪-‬כוכבא היה מנהיג המלחמה שהתחוללה בין השלטון הרומי והיהודים בשנים‬
‫‪ 135 -132‬לספה"נ‪ .‬בתחילת דרכו כמנהיג‪ ,‬תלו בו הרבה ציפיות‪ .‬ראו בו את‬
‫התקווה הגדולה וציפו שיושיע את העם מרדיפות השלטון הרומי‪.‬‬
‫בין חז"ל לרבי עקיבא מגדולי התנאים התחולל ויכוח בעניין משיחיותו של‬
‫בר‪-‬כוכבא‪ .‬רבי עקיבא הכתירו כמשיח‪ ,‬ואילו חז"ל הסתייגו ממנהיגים‬
‫שהכתירו עצמם כמלך המשיח‪ .‬הם יצאו חוצץ נגד מגמה זו‪ .‬סיפורו של בר‪-‬‬
‫כוכבא ממחיש לנו מגמה זו אצל חז"ל‪.‬‬
‫הדברים מובאים בתלמוד הירושלמי (תענית פרק ד‪ ,‬הלכה ה)‪ .‬קיימת גם‬
‫מקבילה‬

‫במדרש‬

‫איכה‬

‫רבתי‬

‫(פרשה‬

‫ב‪,‬‬

‫סימן‬

‫ד)‪.‬‬

‫רבי עקיבא הרעיף על בר‪-‬כוכבא שבחים רבים ואמר עליו שהוא מלך המשיח‪.‬‬
‫ ‪- 65‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הוא דרש את הפסוק מספר במדבר "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כד‪ ,‬יז) על בר‪-‬‬
‫כוכבא‪ .‬וכך דרש‪" :‬דרך כוזבא מיעקב‪ .‬רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה‬
‫אמר דין הוא מלכא משיחא"‪ .‬את המילה כוכב דרש כוזבא‪ .‬זה היה שמו של‬
‫בר‪-‬כוכבא‪.‬‬
‫תרגום‪ :‬רבי עקיבא‪ ,‬כשהיה רואה את בר‪-‬כוכבא‪ ,‬היה אומר‪ :‬זה מלך המשיח‪.‬‬
‫על פי המקורות‪ ,‬נראה‪ ,‬שבין מנהיגי הדור רק רבי עקיבא דבק בעמדה זו‪.‬‬
‫מיד אחרי דבריו של רבי עקיבא בגמרא בירושלמי‪ ,‬ישנה תגובה נמרצת של‬
‫רבי יוחנן בן תורתא על דברי רבי עקיבא‪.‬‬
‫"אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא‪ :‬עקיבה‪ ,‬יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא‬
‫יבוא"‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬גם בעוד שנים רבות‪ ,‬אחרי מותך‪ ,‬רבי עקיבא‪ ,‬כאשר תהיה מוטל‬
‫בקברך והעשבים יעלו על עצמות לחייך‪ ,‬עדיין משיח בן דוד לא יופיע‪.‬‬
‫הגמרא במסכת סנהדרין‪ ,‬יוצאת כנגד המגמה לראות בבר‪-‬כוכבא מלך המשיח‪.‬‬
‫הסוגיה בסנהדרין עוסקת בשש מעלות שנאמרו על המשיח‪.‬‬
‫מובא שם הפסוק‪ְ " :‬ויָצָ א חטֶ ר ִמ ֶגזַע ִי ָשי ְונֵצֶר ִמ ָש ָר ָשיו י ְִפ ֶרה‪ְ …‬ונָחָ ה עָ לָ יו רּוחַ ה'‬
‫בּורה רּוחַ ַדעַ ת ְוי ְִראַ ת ה'‪ ,‬וַהֲ ִריחֹו ְבי ְִראַ ת ה' וְלא‬
‫ּובינָה רּוחַ עֵ צָ ה ּוגְ ָ‬
‫רּוחַ חָ כְ ָמה ִ‬
‫ְשפַ ט ְבצֶ ֶדק ַד ִלים ְוהֹוכִ יחַ ְב ִמישֹור‬
‫ְל ַמ ְראֵ ה עֵ ינָיו י ְִשפֹוט וְלא ְל ִמ ְש ַמע אָ זְ נָיו יֹוכִ יחַ ‪ ,‬ו ָ‬
‫ּוברּוחַ ְשפָ ָתיו י ִָמית ָר ָשע‪ ,‬וְהָ יָה צֶ ֶדק אֵ זֹור ָמ ְתנָיו‬
‫ְלעַ נְ וֵי אָ ֶרץ ו ְִהכָה אֶ ֶרץ ְב ֵשבֶ ט ִפיו ְ‬
‫וְהָ אֱ מּונָה אֵ זֹור חלָ צָ יו"‪.‬‬

‫(ישעיה יא‪ ,‬ג)‪.‬‬

‫קשה היה לרבא‪ ,‬מה זה "והריחו"? והוא השיב‪" :‬דמורח ודאין"‪ ,‬לאמור‪,‬‬
‫שהמשיח יוכל להריח ולדון‪ .‬ריח פירושו‪ ,‬שיבחין בחוש מיוחד "ביאת ה' " עם מי‬
‫הצדק‪.‬‬
‫לאחר דבריו של רבא‪ ,‬מביאה הגמרא את הקטע הבא‪:‬‬
‫"בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא‪ .‬אמר להו לרבנן‪ :‬אנא משיח‪ .‬אמרו ליה‪:‬‬
‫במשיח כתיב דמורח ודאין‪ ,‬כיון דחזיהו דלא מורח ודאין‪-‬קטלוהו"‪.‬‬
‫(סנהדרין צג‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫ ‪- 66‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫תרגום‪ :‬בר כוכבא מלך שתי שנים וחצי‪ .‬אמר בר‪-‬כוכבא לחכמים‪ :‬אני משיח‪.‬‬
‫השיבו לו במשיח נאמר שהוא מריח ודן‪ ,‬נראה אנחנו אם מריח הוא ודן‪ .‬כיוון‬
‫שראוהו שאינו מריח ודן‪-‬קטלוהו‪.‬‬
‫בספרות חז"ל מספרים על כוחו וגבורתו הפיזית של בר‪-‬כוכבא‪ ,‬ומנגד‪,‬‬
‫מאשימים אותו בביטחון יתר בכוחות עצמו‪.‬‬
‫שמו בספרות התלמודית בר‪-‬כוזיבא‪ .‬יש הגורסים‪ ,‬שנקרא בכינוי זה על שם‬
‫מקום מוצאו‪ ,‬ויש הגורסים‪ ,‬שנקרא בשם זה על שהכזיב ולא הגשים את‬
‫התקוות שתלו בו‪.‬‬
‫רוב חכמי ישראל הסתייגו ממהלכיו של בר‪-‬כוכבא שהכתיר עצמו כמשיח‪ .‬עונשו‬
‫היה חמור‪ .‬הוא נהרג‪ .‬לפי הפשט בגמרא‪ ,‬חכמים הרגוהו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬לפי‬
‫הגרסה באיכה רבתי‪ ,‬בר‪-‬כוכבא הפקיר את העם ועונשו היה שהרומאים הרגוהו‬
‫בקרב על ביתר‪ .‬העובדות ההיסטוריות הוכיחו‪ ,‬שאינו מלך המשיח‪.‬‬
‫גם הרמב"ם התייחס לעניין זה בהלכות מלכים‪:‬‬
‫"ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש‬
‫דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו‪ .‬אין הדבר כך‪ ,‬שהרי רבי‬
‫עקיבא חכם גדול מחכמי המשנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך‬
‫והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא‪-‬‬
‫המלך המשיח עד שנהרג בעוונות‪ .‬כיוון שנהרג ‪ -‬נודע להם שאינו‪ ,‬ולא שאלו‬
‫ממנו חכמים לא אות ולא מופת"‪( .‬הלכות מלכים‪ ,‬פרק א‪ ,‬הלכה ג)‪.‬‬
‫על פי הרמב"ם‪ ,‬תמכו חכמים בתחילה בעמדתו של רבי עקיבא‪ ,‬שבר‪-‬כוכבא‬
‫הוא המלך המשיח‪ ,‬אך‪ ,‬על פי התוצאה הסופית‪ ,‬כאשר בר‪-‬כוכבא נהרג‪ ,‬היה‬
‫ברור לחכמים שאינו מלך המשיח‪.‬‬

‫ ‪- 67‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הפקת לקחים – מנהיג מודה בטעותו‬
‫במסכת בבא‪-‬בתרא (ח‪ ,‬ע"א)‪ ,‬מסופר על רבי יהודה הנשיא‪ ,‬שבמסגרת‬
‫תפקידו כנשיא וכמנהיג העם‪ ,‬אגר אוצרות מזון‪ ,‬בעיקר תבואה‪ ,‬כדי שיוכלו‬
‫לשמש את העם בשנת בצורת‪.‬‬
‫רבי יהודה הנשיא קבע אַ מֹות מידה לחלוקת המזון‪ .‬הוא קבע‪ ,‬שלמחסני חלוקת‬
‫המזון יוכלו להגיע רק אנשים שעסקו בלימוד תורה בתחומים הבאים‪ :‬בעלי‬
‫מקרא‪ ,‬בעלי משנה‪ ,‬בעלי גמרא‪ ,‬בעלי הגדה‪ .‬רבי יהודה הנשיא לא איפשר‬
‫לעמי הארץ להגיע למחסני המזון‪.‬‬
‫כאשר באו לרבי (רבי יהודה הנשיא) אנשים לתחנת חלוקת המזון‪ ,‬נדחק גם‬
‫רבי יהודה בן‪-‬עמרם ונכנס לתחנת החלוקה‪ .‬הוא פנה לרבי יהודה הנשיא ואמר‬
‫לו‪ :‬פרנסני‪ .‬רבי לא זיהה את רבי יהודה בן‪-‬עמרם‪ .‬לגביו היה אלמוני‪.‬‬
‫רבי החליט לבדוק‪ ,‬אם הוא עומד באמות המידה לחלוקת המזון‪ .‬שאל אותו רבי‪:‬‬
‫קרית? (האם למדת מקרא?) – תשובתו הייתה‪ :‬לאו‪ .‬שאל אותו רבי שאלה‬
‫ָ‬
‫שנית? (האם למדת משנה‪ ,‬גמרא‪ ,‬הלכה והגדה)‪ ,‬השיב לרבי‪ :‬לאו‪.‬‬
‫ָ‬
‫נוספת‪:‬‬
‫אמר לו רבי‪" :‬אם כן‪ ,‬במה אפרנסך?" השיב לו‪" :‬פרנסני ככלב וכעורב"‪ .‬רש"י‬
‫במקום מסביר את השימוש בדימוי בעלי החיים ‪ -‬כלב ועורב‪ .‬הקדוש ברוך הוא‬
‫חס עליהם ודואג למזונותיהם‪ .‬כך ציפה רבי יהודה בן‪-‬עמרם מרבי – שידאג‬
‫למזונותיו‪ .‬רבי נעתר לבקשתו ואכן נתן לו מזון‪.‬‬
‫לאחר שעזב רבי יהודה בן‪-‬עמרם את מחסן המזון‪ ,‬שאל רבי את עצמו וחשב אם‬
‫עשה מעשה ראוי‪ .‬רבי חשב שטעה והצטער על החלטתו‪ .‬הוא ביטא זאת בקול‬
‫מפ ִתי לעם הארץ!"‪.‬‬
‫רם ואמר‪" :‬אוי לי שנתתי ִ‬
‫רבי שמעון בר רבי שמע את דברי רבי ואמר לו‪ :‬אולי אותו אלמוני היה רבי‬
‫יהודה בן‪-‬עמרם‪ ,‬אחד מתלמידיך‪ ,‬שלא רצה ליהנות מכבוד התורה כדי לקבל‬
‫מזון? ביררו את העניין‪ ,‬ואכן התברר‪ ,‬שאותו אלמוני היה רבי יהודה בן‪-‬עמרם‪.‬‬
‫ ‪- 68‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫רבי הבין מיד‪ ,‬שטעה בשיקול דעתו‪ ,‬חזר בו מהחלטתו שיש לקבוע אמות‬
‫המידה לחלוקת המזון ואמר‪" :‬יכנסו הכל"‪.‬‬
‫להלן המקור עצמו‪:‬‬
‫"רבי פתח אוצרות ִב ְש ֵני בצורת‪ .‬אמר יכנסו בעלי מקרא‪ ,‬בעלי משנה‪ ,‬בעלי‬
‫גמרא‪ ,‬בעלי הלכה‪ ,‬בעלי אגדה‪ .‬אבל עמי הארץ אל יכנסו‪ .‬דחק רבי יהודה בן‪-‬‬
‫שנית?‬
‫ָ‬
‫קרית? אמר לו‪ :‬לאו‪.‬‬
‫ָ‬
‫עמרם ונכנס‪ .‬אמר לו‪ :‬רבי פרנסני‪ .‬אמר לו‪ :‬בני‪,‬‬
‫אמר לו‪ :‬לאו‪ .‬אכן‪ ,‬במה אפרנסך‪[ .‬א"ל] פרנסני ככלב וכעורב‪ .‬פרנסיה (פרנסו)‪.‬‬
‫בתר דנפק‪ ,‬יתיב רבי וקא מצטער (לאחר שיצא‪ ,‬ישב רבי ונצטער)‪ ,‬ואמר‪ :‬אוי לי‬
‫שנתתי ִפ ִתי לעם הארץ‪ .‬אמר לפניו ר' שמעון בר רבי‪ ,‬שמא יונתן בן‪-‬עמרם‬
‫תלמידך הוא‪ ,‬שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו‪ .‬בדקו ואשכח (ונמצא)‪.‬‬
‫אמר רבי‪ :‬יכנסו הכל"‪( .‬בבא‪-‬בתרא ח‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫דרכי התנהגותו של מלך כלפי הציבור‬
‫הרמב"ם‪ ,‬בספר שופטים (הלכות מלכים‪ ,‬פרק ב)‪ ,‬מביא הלכות רבות‬
‫המדגישות מתן כבוד למלך‪.‬‬
‫עם זאת מדגיש הרמב"ם את דרכי ההתנהגות המצופים ממלך‪-‬מנהיג כלפי‬
‫הציבור שעליו הוא מופקד‪ .‬עליו לגלות צניעות‪ ,‬אורך רוח‪ ,‬דרך ארץ וכבוד כלפי‬
‫הזולת ומסירות רבה כלפי צאן מרעיתו‪.‬‬
‫בסיום הפרק‪( ,‬הלכה ו) הוא כותב‪:‬‬
‫"בדרך שחלק לו הכתוב כבוד הגדול וחייב הכל בכבודו‪ ,‬כך ציוהו להיות לבו‬
‫בקרבו שפל וחלל‪ ,‬שנאמר‪' :‬ו ְִל ִבי‪ ,‬חָ לַ ל ְב ִק ְר ִבי' (תהילים קט‪ ,‬כב)‪ .‬ולא ינהג גסות‬
‫ִ‬
‫לב בישראל יותר מדאי‪ ,‬שנאמר‪'ְ :‬ל ִב ְל ִתי רּום‪ְ -‬לבָ בֹו ֵמאֶ חָ יו'‪( .‬דברים יז‪ ,‬כ)‪.‬‬
‫ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים‪ ,‬יצא ויבוא בחפציהם ובטובותם‪ ,‬ויחוס על‬
‫כבוד קטן שבקטנים‪ .‬וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫'ש ָמעּוני אַ חַ י ועמי' (דברי הימים א‪ ,‬כח‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫ְ‬
‫ואומר‪ַ ' :‬וי ְַד ְברּו אֵ לָ יו לֵ אמר‪ִ ,‬אם‪-‬הַ יֹום ִת ְהיֶה‪-‬עֶ בֶ ד לָ עָ ם הַ זֶ ה' וגו' (מלכים א‪ ,‬יב‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫לעולם יתנהג בענווה יתירה‪ .‬אין לנו גדול ממשה רבינו והוא אומר‪ְ ' :‬ונ ְַחנּו ָמה‪,‬‬

‫ ‪- 69‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫לא‪-‬עָ לֵ ינּו ְתלנ ֵתיכֶם' (שמות טז‪ ,‬ח)‪ .‬ויסבול טורחם ומשאם ותלונותם וקצפם‬
‫ִשא הָ א ֵמן אֶ ת‪-‬הַ ינֵק'‪( .‬במדבר יא‪ ,‬יב)‪.‬‬
‫'כַא ֶשר י ָ‬
‫רועה קראו הכתוב‪' :‬וַיִ ְבחַ ר‪ְ ,‬ב ָדוִד עַ ְבדֹו; וַיִ ָקחֵ הּו‪ִ ,‬מ ִמכְ ְלאת צאן‪ .‬מֵ אַ חַ ר עָ לֹות‪,‬‬
‫ּובי ְִש ָראֵ ל‪ ,‬נַחלָ תֹו'‪( .‬תהלים עח‪ ,‬ע‪-‬עא)‪ .‬ודרכו של‬
‫הֱ ִביאֹו‪ִ :‬ל ְרעֹות‪ְ ,‬ב ַיעקב עַ מֹו; ְ‬
‫ּובחֵ יקֹו‬
‫רועה מפורש בקבלה (בנבואה)‪' :‬כְ רעֶ ה‪ ,‬עֶ ְדרֹו י ְִרעֶ ה‪ִ ,‬בזְ רעֹו י ְַקבֵ ץ ְטלָ ִאים‪ְ ,‬‬
‫ִשא; עָ לֹות‪ְ ,‬ינַהֵ ל' "‪( .‬ישעיה מ‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫י ָ‬

‫כיצד על מנהיג להוכיח‬
‫אדם הרוצה לתקן פגמים בחברה‪ ,‬נדרש מעת לעת להוכיח אנשים על מעשיהם‬
‫הלא ראויים‪.‬‬
‫גם מנהיג נוהג להוכיח את הציבור‪ .‬כאשר מנהיג נדרש להוכיח‪ ,‬עליו להוכיח את‬
‫האנשים ביחידות‪ ,‬פנים אל פנים‪ ,‬עליו לגלות רגישות כלפיהם‪ ,‬לשמור על כבוד‬
‫האדם ולא לפגוע בהם‪ .‬ייתכן מאוד‪ ,‬כי לאחר שדברים נאמרים ביחידות‪ ,‬פנים‬
‫אל פנים‪ ,‬אנשים ישנו את דרכיהם הבלתי ראויות‪.‬‬
‫הגמרא במסכת סנהדרין מעלה את הנושא בקשר לירבעם מלך ישראל‪,‬‬
‫מבחינת "מצווה הבאה בעבירה"‪.‬‬
‫כך כתוב בגמרא‪" :‬אמר רבי יוחנן‪ :‬מפני מה זכה ירבעם למלכות? ‪ -‬מפני‬
‫שהוכיח את שלמה‪.‬‬
‫ומפני מה נענש? – מפני שהוכיחו ברבים‪ .‬שנאמר‪ְ ' :‬וזֶה הַ ָדבָ ר‪ ,‬א ֶשר‪-‬הֵ ִרים יָד‬
‫בַ ֶמלֶ ְך‪ְ :‬שֹלמה‪ ,‬בָ נָה אֶ ת‪-‬הַ ִמלֹוא‪–‬סָ גַר‪ ,‬אֶ ת‪-‬פֶ ֶרץ עִ יר ָדוִד אָ ִביו'‪.‬‬
‫(מלכים א‪ ,‬יא‪ ,‬כז)‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל‪ ,‬ואתה גדרת‬
‫אותם כדי לעשות אנגריא (גביית מיסים) לבת פרעה?!"‪.‬‬

‫(סנהדרין קא‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬

‫ ‪- 70‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מנהיגות מופת‬
‫המנהיג יעקב קאפל טהאבן במאה ה‪18-‬‬
‫בשנת תרנ"ט‪ 1899-‬כתב יהושע לעווינזאהן [לוינזון] את הספר "פרנסים‬
‫בישראל" ובו התמקד בקורות חייו של המנהיג ר' יעקב קאפל טהאבן פו״מ‬
‫דק״ק [פוסק ומורה דקהילה קדושה] פרעסבורג ושתדלן גדול ליהודים בהונגריה‬
‫וגלילותיה והנהיג בגאון את אותן הקהילות בעת צרה ומשבר‪ ,‬במסירות נפש‪,‬‬
‫בענווה וביושר ציבורי‪.‬‬
‫לאחר שעיינתי בספרו‪ ,‬הגעתי לכלל מסקנה‪ ,‬שעלי לספר את סיפורו של מנהיג‬
‫נערץ זה‪ ,‬ראוי הוא‪ ,‬שנעלה את דמותו והנהגותיו לקדמת הבמה וזאת כדי‬
‫להעביר מסר למנהיגי העתיד‪ :‬ראו‪ ,‬כיצד מנהיג זה התנהל בקהילותיו‪ ,‬לכו‬
‫בעקבותיו‪ ,‬למדו ממנו ויישמו את הליכותיו‪.‬‬
‫ר' יעקב קאפל טהאבן‪ ,‬פעל בשנים תצ"ב‪ -‬תקנ"ט‪.1799 – 1732 ,‬‬
‫יהושע לעווינזאהן‪ ,‬כתב‪ 2‬את קורות חייו של ר' יעקב קאפל רק לאחר מאה‬
‫שנים מאז פטירתו‪.‬‬
‫*****‬
‫עלינו לזכור‪ ,‬שמאז יצא עם ישראל לגלות ולא הייתה לו מדינה‪ ,‬התנהלו חיי‬
‫היום‪-‬יום של היהודים בתוככי קהילותיהם‪ .‬במשך השנים‪ ,‬התמסדו הקהילות‪,‬‬
‫נקבעו תקנות ומונו מנהיגים שניהלו את הקהילות‪ .‬שתי דפוסי מנהיגות נוצרו‬
‫בקהילות‪ ,‬מחד‪ ,‬רב הקהילה‪ ,‬שהיה מנהיג דתי‪-‬רוחני ובני הקהילה סרו למרותו‬
‫וקיבלו את פסיקותיו ההלכתיות‪.‬‬

‫‪ 2‬ניתן לעיין בספר "פרנסים בישראל" באתר האינטרנט‪http://www.hebrewbooks.org/46655 :‬‬

‫ ‪- 71‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ומאידך‪ ,‬בספרי הלכה רבים אנו מוצאים תיאורים על מנהיגות אזרחית‬
‫שנקראה "שבעה טובי העיר" בקהילות האשכנזיות‪ ,‬ו"מעמד" בקהילות‬
‫הספרדיות‪ .‬לעיתים‪ ,‬אנו מוצאים מנהיגים יחידים הנקראים גם "פרנסים"‪.‬‬
‫המנהיגות האזרחית אופיינה על‪-‬ידי אנשים בעלי כושר מנהיגות ויכולת אזרחית‬
‫לנהל את חיי הקהילה ולייצגם בכל ארץ וארץ בפני שלטונות הממלכה‪ ,‬בעיקר‬
‫בעת משברים ורדיפות היהודים‪ .‬בחלקם היו אלה אנשים מן "השורה" ולא‬
‫בהכרח תלמידי חכמים‪ ,‬גם תלמידי חכמים היו בניהם‪.‬‬
‫"ספר החינוך"‪ ,‬שחובר בסוף המאה ה‪ 13-‬ע"י ר' אהרון הלוי מספרד ועוסק‬
‫בתרי"ג מצוות התורה‪ ,‬והמפרט את מקור המצווה‪ ,‬שורשי המצווה‪ ,‬פרטי‬
‫המצווה‪ ,‬על מי חלה המצווה ועונשו של העובר על המצווה‪ .‬במצווה תצ"א‬
‫[פרשת שופטים] הוא מתייחס למינוי מנהיגים ותפקידם‪.‬‬
‫וכך הוא כותב‪:‬‬
‫”ויש לנו ללמוד מזה שאף על פי שאין לנו היום בעוונותינו סמוכים‪ ,‬שיש לכל‬
‫קהל וקהל שבכל מקום למנות ביניהם קצת מן הטובים שבהם שיהיה להם כוח‬
‫על כולם להכריחם בכל מיני הכרח שיראה בעיניהם בממון או אפילו בגוף על‬
‫עשיית מצוות התורה ולמנוע מקרבם כל דבר מגונה וכל הדומה לו‪ .‬ואל‬
‫הממונים גם כן ראוי לישר דרכם ולהכשיר מעשיהם ויסירו חרפת העם מעליהם‬
‫פן יענו אותם על מוסרם שייטלו קורה מבין עיניהם‪.“…‬‬
‫בהיסטוריה היהודית שימש המושג "פרנס" לא רק במובנו ההלכתי של‬
‫מנהיג המתקן תקנות‪ ,‬אלא גם כדמות של אדם חשוב ומשפיע בקהילתו ‪-‬‬
‫מנהיג אזרחי‪.‬‬
‫קהילות רבות תיקנו תקנות‪ ,‬כעין "חוקים" להסדיר את חיי הקהילה‪ .‬בתוך‬
‫התקנות הללו אנו מוצאים תקנות למינוי פרנסים‪.‬‬
‫*****‬

‫ ‪- 72‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫באירופה של המאה ה‪ 16-‬ואילך‪ ,‬עמדו הפרנסים בראש הקהילה היהודית‬
‫וניהלו אותה מההיבט המינהלי‪ ,‬כולל בחירת הרב‪ ,‬שכירתו ותשלום שכרו‪.‬‬
‫בגרמניה של אותה תקופה היה מקובל לראות את יהודי החצר‪ ,‬שהיו בעל‬
‫מעמד כלפי השלטונות‪ ,‬גם כפרנסי הקהילה‪ .‬במקומות בהם לא היו יהודי חצר‪,‬‬
‫הייתה הקהילה היהודית מתארגנת כ‪ Landjudenschaft-‬והנהגתה שימשה הן‬
‫כפרנסי הקהילה והן כמייצגי הקהילה בפני השלטון‪.‬‬
‫ר׳ קאפל פרנס בקהילת הקודש פרשבורג‬
‫וצמיחתו כמנהיג‬
‫עוד בהיותו נער קלט היטב את סבלות אחיו היהודים‪ .‬הדברים נחרטו בליבו‬
‫והוא הבטיח לעצמו‪ ,‬כאשר יגדל הוא יסייע לאחיו להיחלץ ממצבם הקשה‪" .‬אם‬
‫יחייני ואהיה איש בין אנשים אצא לעזרת אחיי בגלות‪ ,‬וכל לבי‪ ,‬נפשי ומאודי‬
‫אקדיש קודש לה׳ ולאחיי הנתונים בצרה‪ ,‬במצור ובמצוק״‪.‬‬
‫מעשי החסד של ר' קאפל‬
‫מנהיגותו הטבעית של הפרנס וה״שתדלן״ היהודי ר׳ קאפל זכתה להערכה‬
‫והערצה מפשוטי העם‪ ,‬מרבניו ומהשועים והעשירים בקהילה‪.‬‬
‫את דרכו התחיל במעשי חסד בתוך קהילתו‪ .‬בכל ערב שבת ויום‪-‬טוב העניק‬
‫מזון בשפע רב לכל העניים ששיחרו לפתח ביתו‪ .‬לא דחה אפילו עני אחד‪.‬‬
‫מעשה צדקה זה עלה לו בכסף רב ולא חס על כספו‪ .‬מעשי החסד שלו גרמו‬
‫להידלדלות כספי משפחתו ולכן לא היה לבני ביתו מזון להשיב נפשם בלילי‬
‫שבתות ובלילי התקדש חג ומועד‪ .‬בימים אלה הסתפק במאכלים פשוטים שלא‬
‫עלו ממון רב‪.‬‬
‫כאשר נלחמה אוסטריה עם תורכיה‪ ,‬נאלצו יהודים מן הנפות הדרומיות אשר‬
‫בהונגריה לנוס על נפשם ורבים הגיעו לפרשבורג והתקבצו כולם בפתח בית‬
‫הכנסת בהיותם מבוהלים‪ ,‬רעבים וצמאים לנפשם וביקשו סיוע מאחיהם‬
‫היהודים‪.‬‬
‫ר׳ קאפל לא התמהמה‪ ,‬הגיע לבית הכנסת והוביל יחידים ומשפחות לבתי‬
‫היהודים אשר בעירו וכך הנרדפים קיבלו את מחסוריהם במזון ולינה‪ .‬הוא היה‬
‫ ‪- 73‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫נאה דורש וגם מקיים‪ ,‬שימש דוגמה אישית וקלט בביתו מאותם יהודים נרדפים‬
‫ודאג לכל מחסורם‪.‬‬
‫ר' קאפל מקדיש עיתותיו למען הציבור‬
‫עסקיו הענפים דרשו ממנו השקעת משאבי זמן רבים לניהול העסק‪ .‬הוא חש‬
‫שאינו יכול להפקיר את קהילתו ולכן נשאר ר' קאפל נאמן למשמרתו – ודאג‬
‫לצורכי קהילתו וכל משאלותיה נחתכים על פיו‪ .‬בחוכמתו הרבה הוא ידע לשלב‬
‫עבודת חול עם קודש‪.‬‬
‫ביתו היה פתוח לרווחה כל הימים‪ .‬רבים פנו אליו והוא היה קשוב בסבלנות רבה‬
‫לשמע הזעקות והתחנונים של היהודים העשוקים‪ .‬גם בלילות לא נח ולא שקט‬
‫כיתר בני האדם‪ ,‬מנורה הייתה דולקת בחדרו כל הלילות עד אור הבקר‪ ,‬וכל‬
‫איש אשר יהיה לו דבר נחוץ לראש הקהל בא אליו גם באישון לילה לשפוך לפניו‬
‫שיחו ור׳ קאפל הקשיב‪ ,‬שמע ועזר לכל הפונים אליו‪.‬‬
‫כל כך היה טרוד בענייני היהודים בעניינים רבים שלא נתנו לו מנוח‪ .‬באמצע‬
‫הלילה התעורר משנתו‪ ,‬ניגש לשולחן וכתב את הדברים שעליו לטפל ורשם‬
‫לעצמו רעיונות‪ ,‬כיצד עליו להתמודד עם הגזרות שהטילו השלטונות על‬
‫היהודים‪ .‬שנתו הייתה קצרה ובשעות המוקדמות של הבוקר הלך להתפלל‬
‫בבית‪-‬הכנסת‪.‬‬
‫בשובו מבית הכנסת כבר חיכו לבואו שני סופריו‪ ,‬כי אז ערך את מכתביו‬
‫הרבים‪ ,‬או ספרי בקשה או תעודות שונות‪ .‬כישרונותיו היו רבים‪ .‬היה לו‬
‫זיכרון נפלא ושכל חד וחריף‪ ,‬שאיפשרו לו לעשות שתי מלאכות כאחת‪ :‬בפיו‬
‫דיבר‪ ,‬והסופרים כתבו על הגיליון שני כתבים שונים בבת אחת‪ .‬וכך הייתה‬
‫מלאכתו‪ :‬בתחילה הביע מאמר שלם לסופר הראשון‪ ,‬ובעת אשר הוא כותב‬
‫אותו בספר‪ ,‬דובבו שפתיו מאמר אחר לסופר השני‪ ,‬ויחזור כה חלילה עד הם‬
‫שני הכתבים כאחד‪ .‬וכל זה עשה מתוך חרדת קודש ובדבקות למען צורכי עמו‬
‫המרובים‪ .‬רק כאשר סיים מלאכתו הלך לסעוד את סעודת השחרית‪.‬‬

‫ ‪- 74‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ר' קאפל מסייע ליהודים בענייני מסחר‬
‫מדי ערב שבת היו היהודים קונים מדייגים נוכרים דגים לקראת שבת‪ .‬הדייגים‬
‫ידעו היטב שאכילת דגים הינו מאכל אהוב ליהודים כחלק בלתי נפרד מ"עונג של‬
‫שבת"‪ .‬הם ניצלו עובדה זו והעלו את מחירי הדגים במחירים מופקעים‪.‬‬
‫ר׳ קאפל טהעבן גילה יוזמה ומנהיגות והוא נתן הוראה לבני קהילתו שלא‬
‫יקנו דגים לקראת שבת‪ .‬יוזמה זו פגעה קשות בפרנסתם של הדייגים והם‬
‫נאלצו להוריד באופן משמעותי את מחירי הדגים‪.‬‬
‫ר' קאפל נאבק בשלטונות למען הורדת מס ליהודים‬
‫ראשי העיר פרשבורג דרשו מהיהודים מס כפול על הזכות לעבור בגשר החוצה‬
‫את נהר הדנובה‪ .‬במעשה זה רצו להרבות את ההכנסות לקופת העיר וגם‬
‫להשפיל את היהודים‪.‬‬
‫ומה עשה ר׳ קאפל? הלך לשלטונות העיר והציע להם שהוא יקבל עליו את‬
‫התפקיד של איש המכס מטעמם ויגבה תשלומי מעבר מאלה העוברים על‬
‫הגשר מבני ברית ומאלה שאינם בני ברית‪ .‬הוא שילם מכיסו ממון רב כדי לקבל‬
‫את התפקיד של גובה המכס‪.‬‬
‫בתוקף סמכויותיו הוא ציווה לעובדיו שפעלו בגביית המכס לקחת מהיהודים מס‬
‫במידה שווה כמו מהנוצרים‪.‬‬
‫ר' קאפל נאבק למען זכויות היהודים לעסוק במסחר‬
‫לאחר פטירתו של האב׳׳ד דק״ק [האב בית דין דקהילת הקודש] פרשבורג‬
‫״הרב הגאון הגדול החריף והשנון מו״ה [מורנו הרב]‪ ,‬מאיר ברבי״ נבחר רב‬
‫חדש ״הגאון החריף מו״ר [מורנו ורבנו] משולם טישמניץ ממדינת פולין״ לאב״ד‬
‫דק״ק פרשבורג‪.‬‬
‫באותה עת ר' יעקב קאפל לא שהה בפרשבורג בגלל עסקיו המרובים אבל רצה‬
‫בכל מאודו להגיע לטקס הכתרתו של הרב החדש ולכן עשה מאמצים רבים‬
‫בשלג ובכפור כדי להגיע במועד לעירו‪.‬‬

‫ ‪- 75‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫טרם הספיק לנוח ממסעו‪ ,‬הגיע אליו במרוצה מזכיר העדה ועידכן אותו בגזרות‬
‫חדשות שנפלו על היהודים‪ .‬הגיע צו המורה לסגור את חנויות ברובע היהודים‪.‬‬
‫ר' קאפל שאל לתומו‪ :‬ומה עשו ה"פרנסים" של הקהילה? ותשובת המזכיר‬
‫הייתה‪" :‬הם לא עשו מאומה‪ .‬הם חיכו לבואך כדי שתייעץ להם מה לעשות"‪.‬‬
‫"נחדל מדבר עוד"‪ ,‬ענה ר׳ קאפל‪ ,‬מהרו והביאו לי עגלה הרתומה לסוסים‬
‫קלי־המרוץ‪ ,‬ואסע ואלכה לוינה להוציא — בישע ה׳ לשנות את רוע הגזרה‪.‬‬
‫כאשר שמעה אשתו ובני משפחתו על המהלך שהוא הולך לעשות‪ ,‬התחננה כל‬
‫המשפחה וביקשה מר' קאפל שיחוס על נפשו‪ .‬הוא עדיין עייף ויגע ממסעו‬
‫הקודם‪ .‬כמובן‪ ,‬דחף השליחות הציבורית למען עמו בערה בקרבו‪ .‬הוא לא היסס‬
‫מקשיי הדרך‪ ,‬מהחורף הקשה וערמות השלג‪ ,‬שם מבטחו בקב"ה והגיע לוינה‪.‬‬
‫"בבואו לוינה נכנס לפני ולפנים‪ ,‬וייקח דברים עם מי שהעניין תלוי בו‪ ,‬ויצא —‬
‫ופקודה ממקום גבוה בידו לפתוח דלת ולפתוח דלתות היהודים אשר בעיר‬
‫פרשבורג‪ ,‬להניח להם מעושקם ולעמוד לימינם‪ ,‬לבל יפול משערות ראשם‬
‫ארצה"‪.‬‬
‫הוא היה שמח וטוב לב‪ ,‬וכמובן הודה לקב"ה על "סייעתא דשמיא"‪ ,‬ומיד שם‬
‫פעמיו בעגלת חורף וחזר לעירו‪.‬‬
‫הוא הגיע לפרשבורג אחרי זמן הדלקת נרות שבת‪ ,‬לא נכנס לביתו כי חשוב‬
‫היה לו להגיע לבית הכנסת‪ .‬המתפללים הופתעו בראותם את ר' קאפל שעדיין‬
‫לבוש בבגדי מסעו ולא בבגדי שבת‪.‬‬
‫הוא ניגש מיד לאב בית הדין החדש האב״ד ואמר לו את הדברים האלה‪ :‬״בואך‬
‫לשלום‪ ,‬מורי ורבי! הן לא נעלם ממך‪ ,‬אלופי ומיודעי ה״רשעות״ אשר יזמו עתה‬
‫חברי בית־המועצות לעשות לנו‪ ,‬בסוגרם את דלתות חנויות היהודים‪ ,‬ויכרתו‬
‫אוכל ממשפחות רבות בקרב עדתנו‪ .‬והנה בישע ה׳ צלחה בידי להשיב את‬
‫הגזרה אשר נגזרה ולהביא ליהודים רישיון הרוממות לעשות מקנה וקניין‬
‫בחנויותיהם באין מונע ומפריע‪ .‬עתה‪ ,‬מורי! אם מצאתי חן בעיניך‪ ,‬הואילה נא‪,‬‬
‫משום עת לעשות לה' ְלאחֵ ר הפעם זמן קבלת שבת בכדי חצי שעה‪ ,‬ותן נא‬
‫הרישיון על דעת המקום ועל דעת בית־דין — לחנוונים ללכת לבתיהם ולקחת‬
‫את מפתחות חנויותיהם ולבוא אל כיכר־השוק‪ ,‬ובין כה וכה אלך אני אל בית‪-‬‬
‫ ‪- 76‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫המועצה ואראה לשרים פתשגן כתב הדת שניתן לי בוינה הבירה ואקח אתי את‬
‫השרים האלה‪ ,‬למען יסירו את החותמות אשר שמו על דלתות החנויות‪ ,‬ואחינו‬
‫בני ישראל ייפתחו את בתי מסחרם לעיני הגויים‪ ,‬למען יראו כי אלוקי ישראל‬
‫שומר על עמו‪ ,‬ויבלמו מרשעתם‪ ,‬למען ישישו העשוקים בשובם אל אחוזתם‬
‫ויקראו לשבת עונג משנה‪ .‬אנא‪ ,‬רבי‪ ,‬חנני‪ ,‬ושמע הפעם לקולי!״ ‪. . .‬‬
‫הוא קיבל היתר מאב בית הדין ומיד רץ לבית המועצה והציג לפני השרים את‬
‫"כתב הדת" שניתנה לו‪ .‬בראותם את כתב הזכויות שניתן ליהודים‪ ,‬הופיעו‬
‫השרים יחד עם ר' קאפל לפני כל קהל עדת ישראל‪ ,‬אנשים ונשים‪ ,‬זקנים‬
‫ונערים‪ ,‬לראות ולהתענג במחזה העתיד לבוא‪" .‬ועוד מעט נפתחו דלתות‬
‫החנויות‪ ,‬וכל חנווני ישב על מעמדו כקדם‪ ,‬ועיני שונאי ישראל ומנדיו נמקו‬
‫בחוריהן בשעה שעיני העדה נהרו מרוב שמחה‪ .‬אחרי עבור חצי השעה הנועדה‬
‫הגיפו הדלתות‪ ,‬ונעלו המנעולים‪ ,‬וישאו את המפתחות לבתיהם‪ ,‬ועוד רגע כמעט‬
‫חשו כולם‪ ,‬וקאפל בראשם לבית הכנסת‪ ,‬ויזמרו ממקור לבב‪ :‬״לכו נרננה לה׳‬
‫נריעה לצור ישענו״ ושמחת עולם הייתה על ראשם‪ ,‬ויודו לה׳ ״הודו לה' כי טוב‬
‫כי לעולם חסדו״ ויברכו גם את ר׳ קאפל מיטיבם המרומם מכל ברכה ותהילה‪.‬‬
‫ורק אחרי כלות התפילה סר ר׳ קאפל אל ביתו"‪.‬‬
‫ר' קאפל דואג לעניים שאינם יהודים‬
‫אחרי כל מעשי ה״רשעות״ וה״גזרות״ אשר הסבו לר' קאפל וליהודים נזק וצער‪,‬‬
‫שבת ובושת‪ ,‬למרות התלאות הנוראות אשר מצאום מידי תושבי הארץ לא‬
‫החזיר ר׳ קאפל לאלה כמידתם‪ .‬הוא דאג גם לעניים שאינם בני ברית‪ ,‬ויהי‬
‫נכון בכל עת ובבל שעה להועיל ולהיטיב להם‪.‬‬
‫עוד מעשה שהיה‪ :‬ליד ביתו עמד אוהל של אישה נוצרית שהייתה ענייה‬
‫מרודה וביקשה מר' יעקב קאפל שיאפשר לה למכור במקום הזה עוגות ויין‬
‫שרף‪ .‬ללא היסוס הוא אישר את בקשתה ולא ביקש דמי שכירות‪ .‬במעשה אצילי‬
‫זה סייע לאותה אישה להביא פרנסה לאנשי ביתה‪.‬‬
‫ ‪- 77‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מדי יום נעצר ר' קאפל ליד האוהל‪ ,‬דרש בשלומה וחיזק אותה בדברים‪ .‬באחד‬
‫הימים‪ ,‬בדרכו לביתו סר אל האוהל לדרוש בשלום הענייה הנוצרייה והנה הגיע‬
‫אליו השמועה כי בנה של הנוצרייה חלה לפתע והיא רצה חיש אל ביתה הדל‬
‫לדעת פשר מחלתו‪ .‬לא נחה נפשה של האישה והיא פרצה בבכי מר‪ .‬והנה‬
‫התגלתה גדולתו של מנהיג‪.‬‬
‫וינחם אותה ר׳ קאפל ויאמר‪ :‬״מנעי קולך מבכי‪ ,‬קומי ולכי לביתך‪ ,‬וראי מה‬
‫נהייתה שם‪ ,‬ואני אשב פה אל השולחן‪ ,‬שעליו מונחים העוגות ובקבוקי יינך‪,‬‬
‫ואמכרם כמוך לכל שואל ומבקש״‪ .‬האישה‪ ,‬אומנם לא חפצה כראשונה לעשות‬
‫כרצון ר׳ קאפל‪ ,‬כי חשבה זאת לחילול כבוד מטיבה איש חסדה‪ .‬אולם הוא עמד‬
‫על דעתו כדרכו‪ ,‬ויפצר בה עד כי באחרונה נאותה להצעתו‪ ,‬ותמהר ותלך‬
‫לדרכה‪ ,‬ור׳ קאפל נשאר בסוכתה בתור מוזג‪."…‬‬
‫לפתע‪ ,‬בלי תכנון מוקדם עבר במקום הקיסר יוסף השני‪ ,‬מלווה בפמליה נכבדה‬
‫של שרים וסגנים‪ ,‬אצילים וחשמנים‪ ,‬ובעינו החודרת הכיר מיד את ר׳ קאפל‬
‫ויקרא בקול‪ :‬״מה זה עיניי רואות? הגם ה״פרנס״ טהעבן במוכרי יין שרף? —‬
‫הבה! תן נא גם לי צנצנת אחת יין‪ ,‬ואתן לך את מחירה!״‪.‬‬
‫ר' קאפל סיפר לקיסר את פרשת דבר האישה הנוצרית הענייה אשר מחמלתו‬
‫עליה היה לממלא מקומה‪ .‬הקיסר התרשם מאד מדבריו ושיבח אותו על מעשיו‪.‬‬
‫אחרי שלגם מיין השרף הושיט לו שקל זהב עבור שרותו‪ .‬מלוויו של הקיסר‬
‫ביקשו מהקיסר לנהוג כמוהו‪ ,‬כמובן הקיסר אישר זאת וכל אחד מהלווים נתן‬
‫שקל זהב‪.‬‬
‫כאשר שבה האישה לסוכתה ובנה הקטן על זרועותיה‪ ,‬מיהרה להודות לר'‬
‫קאפל על מעשי חסדיו‪ .‬במעמד זה נתן לה ר' קאפל את שקלי הזהב אשר אגר‬
‫בעדה‪ .‬היא נפעמה מכמות שקלי הזהב שהצטברו‪ .‬היה זה סכום הגון שהעמיד‬
‫אותה על רגליה‪.‬‬
‫ר׳ קאפל נתן לה גם הוא שקל זהב מכיסו‪ ,‬וחיש חמק עבר ויעלם מעיניה‪ ,‬מבלי‬
‫אשר הספיקה להביע לו תודתה‪.‬ו״ראש הקהל״ היה ביום ההוא נערץ ומהולל‬
‫ ‪- 78‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫בפי כל‪ ,‬וישיחו בו בהיכלי שרים כמו באוהלי דלים‪ ,‬ויקדש שם ישראל‬
‫ברבים‪.‬‬
‫רבי קאפל ״שתדלן היהודים בהונגריה וגלילותיה״‬
‫ר' קאפל הוכיח עצמו כמנהיג משמעותי ליהודים בפרשבורג והנה התברר שהוא‬
‫גם פרש כנפיים ונעשה "שתדלן" ומנהיג גדול גם במדינת הונגריה וגלילותיה‬
‫ולכל היהודים בארצות אוסטריה‪.‬‬
‫אמרו עליו שקול פנימי קורא למנהיג לא להרפות להמשיך בדרכו‪ .‬הוא שמע‬
‫כעין קול אלוקים פנימי הקורא לו‪ :‬״עורה‪ ,‬אל תנום ואל תישן‪ ,‬והיה עזר בצר‬
‫לעמך אשר אהבת בכל לבבך ובכל נפשך‪ ,‬ואנוכי אהיה לך לפה למען תצליח‬
‫במלאכתך״‪ .‬כירא־אלוקים ובן נאמן לעמו‪ ,‬ענה ר׳ קאפל‪ :‬״הנני נענה בחפץ‬
‫לב לקריאתך ולכל אשר תצווני אלך"‪.‬‬
‫קול פנימי זה נטע בר' קאפל לשאת על שכמו שליחות ציבורית ולהיות ״שלוחא‬
‫דרחמנא״ [שליחו של הקב"ה]‪ .‬בעוצמה פנימית זו ויתר על מנעמי החיים ופעל‬
‫למען הציבור באמונה במסירות נפש וללא ליאות‪.‬‬

‫ר׳ קאפל כמנהיגם של יהודי הונגריה ואוסטריה הציב לעצמו שתי מטרות‬
‫מרכזיות‪:‬‬
‫א‪ .‬להילחם כנגד החוקים והגזרות האכזריות שהתרגשו מעת לעת על‬
‫היהודים‪.‬‬
‫ב‪ .‬להיאבק על שוויון אזרחי ליהודים‪ .‬על היהודים לקבל חובות וזכויות כפי‬
‫שניתן לנוצרים‪ ,‬וכן נאבק למען לא יגייסו יהודים לצבא‪.‬‬
‫******‬

‫ ‪- 79‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫בחורף שנת תקנ״ט‪ ,1799-‬כתב ר' קאפל מכתב לקרובו‪ ,‬הפרנס ר' נפתלי‬
‫רוזנטל‪ .‬וזה לשון המכתב‪:‬‬
‫״נפתלי אהובי!‬
‫פליאה דעת ממני והבין לא אוכל‪ ,‬מדוע לא ענית לי עד‪-‬כה על מכתבי שערכתי‬
‫אליך‪ ,‬אשר בו קראתיך לבוא הנה‪ .‬במשך הימים אשר הנני יושב פה‪ ,‬השגתי‬
‫איגרת מר׳ יוסף דייטש מעיר רויסניץ ומר׳ אליהו מפראג‪ .‬קווה אקווה כי ביום‪,‬‬
‫הראשון לשבוע הבא יהיה בידי‪ ,‬ברצון ה׳‪ ,‬הדבר הנחוץ הידוע לך‪ ,‬למען אוכל‬
‫ביום השני או ביום השלישי להראות את פני הוד מלכותו‪ ,‬ובצפייתי אצפה‪ ,‬כי‬
‫צור ישראל יצליחני בדרכי אשר אני הולך עליה‪.‬‬
‫אם עוד לא שמת לדרך פעמיך‪ ,‬אחלה פניך להיכבד ולשבת בביתך‪ ,‬כי למה‬
‫תענה בחינם בדרך כוחך‪ ,‬ותוציא את כספך‪ ,‬אך התפללו בעדי וצומו עלי‪ ,‬ואל‬
‫תאכלו ואל תשתו וגם אני וביתי אצום כן ובזה אבוא אל המלך ‪ …‬וקדוש ישראל‬
‫יחנני וירצני ויחנני לחן ולחסד בעיני מלכנו‪ ,‬אמן‪ ,‬בענייני עמי שמתי כל מעיניי‪,‬‬
‫זמני ואוני‪ ,‬על כן דבריי מעטים‪.‬‬
‫והנני שארך הנאמן‬
‫קאפל טהעבן‬

‫סגן הדר גולדין הי"ד‬
‫מנהיג ומפקד צעיר שיישם ערכי יסוד במנהיגות‬
‫סגן הדר גולדין הי"ד היה מפקד ומנהיג בסיירת גבעתי‪ ,‬הדר נפל בקרב‬
‫במבצע "צוק איתן"‪ ,‬שירת חייו נגדעה באיבה‪.‬‬
‫הדר בהתנהגותו ובהתנהלותו המנהיגותית אימץ אל ליבו מסרים ממקורות‬
‫ישראל‪ .‬בדברים שכתב‪ ,‬הדר הנחיל מסרים ערכיים‪ ,‬המעוררים השראה‬
‫וראוי שישמשו מראי דרך למנהיגים‪.‬‬
‫באתר "יזכור" של משרד הביטחון נכתב‪ ,‬כיצד התפתח כמנהיג וכמפקד‪:‬‬
‫"הדר התגייס לגבעתי והתקבל לטירונות הסיירת‪ .‬תקופת הטירונות חיזקה בו‬
‫ ‪- 80‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫את היסודות שהביא משנות ההדרכה ב"בני עקיבא"‪ ,‬ומשנות הלימוד בבית‬
‫הספר המדעי‪-‬טכנולוגי בכפר בתיה‪.‬‬
‫שילוב מוחלט בין כל השונה לאור המטרה המשותפת‪ .‬כל דבר שעשה‪ ,‬דאג‬
‫שיעשה בצורה המקצועית ביותר ויגיע לרמה הגבוהה ביותר שרק אפשר‪ ,‬עם‬
‫חיוך והלצה ושמחת חיים‪.‬‬
‫חברות אמיצה בין חברי הצוות‪ ,‬אהבה ועזרה לזולת כדי שהצוות שלך יהיה‬
‫המעולה ביותר‪ ,‬המתנדב ביותר‪ ,‬המקצועי ביותר והשמח ביותר‪.‬‬
‫הוא היה מצטיין צוותי בסוף הטירונות‪ ,‬מצטיין קורס סיור ומודיעין‪ ,‬מצטיין‬
‫ההכנה לקורס קצינים ומצטיין בקורס קצינים בהכשרת היסוד‪.‬‬
‫אחרי קורס קצינים ביקש להיות מפקד בהכשרת הטירונים של הסיירת ולהפוך‬
‫אותם ללוחמים‪ .‬כך הצליח להפוך צוות שלם לצוות מצטיין‪ .‬ולאחר מכן הגיע‬
‫למימוש שאיפתו ‪ -‬מפקד צוות בסיירת"‪.‬‬
‫אביו אמר בהספדו על בנו הדר‪" :‬בסידור של הדר הוא רשם תפילה שנשא‬
‫בכל יום‪' :‬אדרבה‪ ,‬תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם‪.‬‬
‫שנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך‪ ,‬ואל יעלה שום שנאה‬
‫מאחד על חברו‪ ,‬חלילה‪ .‬ותחזק אותנו באהבה אליך כאשר גלוי וידוע לפניך‬
‫שיהיה הכל נחת רוח אליך' "‪.‬‬
‫מליזֶ'נְ ְסק‪ .‬תפילה‪ ,‬שנועדה לאמירה‬
‫תפילה זו חיבר רבי אלימלך וייסבלום ִ‬
‫כהכנה לתפילת שחרית‪ ,‬התפילה ידועה כתפילת רבי אלימלך‪ .‬תפילה זו עמדה‬
‫לנגד עיניו של הדר כמנהיג וכמפקד‪.‬‬
‫בהמשך ההספד אמר אביו‪…" :‬אחיותיי ואחיי‪ ,‬הדר היה צייר מחונן‪ ,‬איש ספרות‬
‫ובשנים האחרונות גם לוחם‪ .‬כשהתגייס ביקש מלאה אמו ללמד אותו תפירה‪,‬‬
‫ורקם בעצמו על רצועת הנשק את המילים 'עוז וענווה'‪ .‬שתי מילים מתוך‬
‫פיוט בתפילת של שחרית‪ ,‬שבה אנו משבחים את הקב"ה במילים‪" :‬העוז‬
‫ ‪- 81‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫והענווה – לחי עולמים"‪ .‬הדר השאיל את המילים הללו כמוטו נוסף‬
‫להתנהגותו של מפקד ומנהיג של חיילים‪ .‬המשיך אביו‪" :‬זו תורת הלחימה‬
‫היהודית מעתה ואילך‪ .‬העוז להפעיל את הנשק בשעת הצורך‪ ,‬וענווה לדעת‬
‫להשתמש בו‪ ,‬שלא תתפשט מידת העוז ותשתלט עלינו‪.‬‬
‫הדר ביקש להיות לוחם יהודי‪ .‬הוא לקח את הפסוק‪' :‬לא ימוש ספר התורה‬
‫הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תצליח את דרכך ואז תשכיל'‪ .‬הפסוק‬
‫הזה‪ ,‬שהיום אלפי אנשים מנסים לקיימו בגופם בניתוק מתורת הלחימה‬
‫היהודית‪ ,‬הוא הציווי של הקדוש ברוך הוא ליהושע‪ ,‬הלוחם היהודי המובהק‪ ,‬שר‬
‫הצבא שכבש והנחיל‪ .‬אחיי הלומדים‪ ,‬בשמו של הדר אני משביעכם‪ ,‬אם אתם‬
‫רוצים חלק בו עשו כמעשיו‪ .‬קחו את ספר התורה הזה עמכם יומם ולילה והיו‬
‫ללוחמים יהודים"‪.‬‬
‫**********‬
‫הדר היה יכול לקחת את המילים מהתפילה‪" :‬העוז וענווה ‪ -‬לחי עולמים"‪,‬‬
‫דברים שנאמרו על הקב"ה וליישם אותן כמנהיג וכמפקד‪ ,‬בהסתמך על‬
‫המקורות הבאים‪ :‬במסכת סוטה דף יד‪ ,‬ע"א מובא כדלקמן‪" :‬מאי דכתיב (דברים‬
‫יג‪ ,‬ה) אחרי ה' אלוקיכם תלכו ‪ -‬וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא‬
‫כבר נאמר (דברים ד‪ ,‬כד) "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא"! אלא‪ ,‬להלך אחר‬
‫מידותיו של הקב"ה‪."…‬‬

‫הרמב"ם‪ ,‬בהלכות דעות א' ה‪-‬ו כותב‪" :‬ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו‬
‫הבינונים‪ ,‬והם הדרכים הטובים והישרים‪ ,‬שנאמר והלכת בדרכיו‪ .‬כך למדו‬
‫בפירוש מצווה זו‪ :‬מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון‪ ,‬מה הוא נקרא רחום‬
‫אף אתה היה רחום‪ ,‬מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש‪ .‬ועל דרך זו קראו‬
‫הנביאים לאל בכל אותן הכינויין‪ :‬ארך אפים‪ ,‬ורב חסד‪ ,‬צדיק‪ ,‬וישר‪ ,‬תמים‪,‬‬
‫גיבור‪ ,‬וחזק‪ ,‬וכיוצא בהן‪ ,‬להודיע שהן דרכים טובים וישרים‪ ,‬וחייב אדם להנהיג‬
‫עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כוחו"‪.‬‬
‫ ‪- 82‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫**********‬
‫באתר "יזכור" נכתבו דברים נוספים‪ :‬הדר‪ ,‬בחיוכו‪ ,‬בציוריו‪ ,‬כתביו‪ ,‬ובלבבות‬
‫משפחתו‪ ,‬חניכיו וחייליו‪ ,‬הותיר את צוואתו הנושאת את דגל אהבת האדם‪.‬‬
‫הדר לא הרשה לחייליו לקלל‪ ,‬עסק במתן עזרה לזקוקים וניסה בכל מאודו לחבר‬
‫בין יושבי הארץ הזו‪ ,‬השונים כל כך והזהים כל כך‪ ,‬דתיים וחילוניים כאחד‪.‬‬
‫"יש לך שתי אפשרויות; או להתעסק עם עצמך‪ ,‬או לעשות משהו טוב יותר" ‪ -‬כך‬
‫אמר הדר‪.‬‬
‫**********‬
‫לפני נפילתו בשדה הקרב כתב הדר גולדין מכתב למפקדו‪ ,‬רב‪-‬סרן עידו אשרף‪.‬‬
‫בעת כתיבת המכתב היה מפקד צוות צעיר בפלוגת הסיור של חטיבת גבעתי‪.‬‬
‫ממכתב זה ניתן ללמוד על תחושת השליחות ואהבת האדם שקיננה בו‪ ,‬כפי‬
‫שמצפים ממנהיג ומפקד‪ .‬אני מצרף תוכנו של מכתב זה למקורות ישראל‬
‫העוסקים במנהיגות‪ .‬הדר הוסיף נדבך נוסף לאוצר המקורות‪ .‬הייתי מגדיר‬
‫את מכתבו כמדרש למצוות "ואהבת לרעך כמוך"‪.‬‬
‫לעידו מפקד המחזור שלום‪,‬‬
‫המשימה העיקרית שמעסיקה אותי בימים אלו הם שני סיפורים על חיילים‬
‫וההתמודדות איתם‪ ,‬סיפורים שאני לומד המון מהם‪ .‬הראשון הוא חייל מדהים‪,‬‬
‫שכל מי שבא אתו במגע מתאהב בו‪ .‬עולה מאתיופיה לפני שנתיים וחצי‪ ,‬ומאז‬
‫למד חודשיים עברית ומדבר בצורה טובה‪ .‬כל שאר הזמן עד הגיוס עבד‪ ,‬וביחד‬
‫עם אחיו גייס מאה אלף שקל לתת להורים לקניית דירה למשפחה כדי לעבור‬
‫ממרכז הקליטה שחיו בו‪ .‬הוא עבד במטבחים ובמלונות‪ .‬בקיצור‪ ,‬מוסר עבודה‬
‫שאני מקווה שאגיע לחצי ממנו‪.‬‬
‫ביקרתי במרכז הקליטה ונחשפתי למצב הקשה שבו הם חיו‪ :‬עם מקרר‬
‫מקולקל‪ ,‬מקום מאוד קטן להרבה נפשות‪ .‬למזלי הצלחתי לארגן מקרר‪ ,‬תנור‪,‬‬
‫מיקרוגל‪ ,‬קומקום‪ ,‬מייחם ושידה להעביר אותם לדירה החדשה‪ .‬אבל המצב‬
‫הכספי והחובות הביאו לכך שהחייל רוצה לעבור ליומיות על מנת שאחיו שלומד‬
‫ ‪- 83‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫בכיתה י"א לא יצטרך להפסיק ללמוד ולעבוד‪ .‬כמה שהוא חלם ורצה להיות‬
‫בסיירת‪ ,‬הוא לא ייתן לאחיו לא לקבל בגרות כמוהו‪ .‬כרגע המצב מיוצב עם סיוע‬
‫מהת"ש ותרומה שהצלחנו לארגן‪.‬‬
‫החייל השני ‪ -‬סיפור די שונה‪ .‬הודיע לי שהוא לא מעוניין להיות לוחם‪ .‬לא‬
‫מתחבר לשליחות‪ ,‬לא מתחבר לרימונים ונשקים וכל הראבאק‪ .‬הוא חשב‬
‫שהטירונות זה אתגר כיף‪ ,‬אבל הבין שזה דורש יותר מסתם מאמץ וכרגע הוא‬
‫מסתובב כבוי ואדיש ומעדיף לא להיות קרבי‪ ,‬על מנת להשקיע ולהתפתח‬
‫באזרחות‪ .‬הוא בא ממשפחה שלא מעודדת אותו להיות קרבי וגם חברה שלו‬
‫לא רוצה אותו קרבי‪ .‬הבעיה ‪ -‬שהוא חייל טוב‪.‬‬
‫לקחתי אותו לשיחה אישית ועברתי איתו על כל הנושאים שהעלה‪ .‬אמרתי לו‬
‫ששליחות זה לא לנפנף בדגל ולשיר את ההמנון‪ ,‬אלא לעמוד בשני טורים‬
‫בדרך לעזה‪ ,‬כשנופלים קסאמים על משפחות של חברים שלך‪ .‬דיברתי איתו על‬
‫משמעות של צוות‪ ,‬על הצוות שלי‪ ,‬על האווירה בקרב הלוחמים‪.‬‬
‫אמרתי לו את האמת עליי ועל המפקד הסמל‪ :‬שאנחנו רצים כבר הרבה זמן‬
‫ביחד‪ ,‬בעלי דעות פוליטיות ‪ 180‬מעלות הפוך וזה לא מונע מאיתנו לישון כפיות‬
‫כבר שנתיים בשטח‪ ,‬לאהוב ולעבוד אחד עם השני בצורה אדירה‪ .‬זה מה שיפה‬
‫בצבא‪ ,‬שאתה נפגש עם אנשים בלי המחיצות‪ .‬חשבתי שהצלחתי להצית בו‬
‫ניצוץ‪ ,‬אבל למחרת החייל חזר אלי כבוי ואדיש וביקש לעזוב‪.‬‬
‫האתגרים האלו מוציאים ממני כוחות חדשים ממקומות שלא חשבתי‬
‫שאתקל‪ .‬אני מרגיש שיש משימות ואתגרים לפניי‪ ,‬וכל הזמן לומדים‬
‫ומשתפרים‪ .‬בקיצור‪ ,‬שמח אצלי‪.‬‬
‫הדר גולדין‪.‬‬
‫******‬

‫ ‪- 84‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫שער שלישי‬

‫תהליכי בחירה‬
‫ומינוי מנהיגים‬

‫הגמרא‪ ,‬במסכת ברכות נה‪ ,‬ע"א‪ ,‬מביאה את דבריו של רבי יצחק‪:‬‬
‫"אמר רבי יצחק‪ :‬אין מעמידין פרנס (מנהיג) על הציבור‬
‫אלא אם כן נמלכין בציבור‪,‬‬
‫שנאמר‪" :‬ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל" (שמות לה‪ ,‬ט)‪.‬‬
‫******‬
‫"הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם‬
‫ואשימָ ם בראשיכם" (דברים א‪ ,‬יג)‪:‬‬
‫" 'וידועים לשבטיכם'‪ ,‬שיהיו ידועים לכם‪ ,‬הרי שנתעטף בטליתו‬
‫ובא וישב לפני‪ ,‬איני יודע מאיזה שבט הוא‪ ,‬אבל אתם מכירים אותו‪,‬‬
‫שאתם גדלתם ביניהם‪,‬‬
‫לכך נאמר‪ :‬וידועים לשבטיכם – שיהיו ידועים לכם" (ספרי לדברים‪ ,‬פיסקה יג)‪.‬‬
‫******‬
‫"דאמר רבי אלעזר‪ :‬אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו כל עוונותיו"‬
‫(סנהדרין יד‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫ ‪- 85‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫בחירת מנהיג על‪-‬ידי הציבור‬
‫לא ניתן למנות אדם לתפקיד ציבורי‪-‬בהנהגת הציבור‪ ,‬אם אין הציבור מעורב‬
‫מעשית בבחירתו‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת ברכות‪ ,‬מביאה את דבריו של רבי יצחק‪:‬‬
‫"אמר רבי יצחק‪ :‬אין מעמידין פרנס (מנהיג) על הציבור אלא אם כן נמלכין‬
‫אמר מ ֶשה אֶ ל‪ְ -‬בנֵי י ְִש ָראֵ ל‪ְ ,‬ראּו ָק ָרא ה' ְב ֵשם‪ְ ,‬בצַ ְלאֵ ל בֶ ן‪-‬‬
‫בציבור‪ ,‬שנאמר‪' :‬וַי ֶ‬
‫ּוב ַדעַ ת‪,‬‬
‫ְהּודה‪ַ .‬וי ְַמלֵ א אתֹו‪ ,‬רּוחַ אֱ ֹלוקים‪ְ ,‬בחָ כְ ָמה ִב ְתבּונָה ְ‬
‫אּורי בֶ ן‪-‬חּור‪ְ ,‬ל ַמּטֵ ה י ָ‬
‫ִ‬
‫ּובכָל‪ְ -‬מלָ א ָכה'‪( .‬שמות ל"ה‪ ,‬ל‪-‬לא)‪.‬‬
‫ְ‬
‫אמר לו הקב"ה למשה‪ ,‬משה‪ ,‬הגון עליך בצלאל? אמר לו‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬אם‬
‫לפניך הגון – לפני לא כל שכן‪ .‬אמר לו‪ :‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן לך אמור להם‪ .‬הלך ואמר‬
‫להם לישראל‪ :‬הגון עליכם בצלאל? אמרו לו‪ :‬משה … אם לפני הקב"ה ולפניך‬
‫הוא הגון – לפנינו לא כל שכן"‪.‬‬

‫(ברכות נה‪ ,‬ע"א )‪.‬‬
‫****‬

‫משמעות המילה "פרנס" במקורות ישראל הינה רחבה ביותר‪ .‬משה‪ ,‬אהרון‬
‫ומרים נקראים פרנסים‪ ,‬מלך ונשיא נקראים פרנסים‪ ,‬הממונים על קופות‬
‫הצדקה נקראם פרנסים‪ ,‬בעלי תפקידים עירוניים בתקופת חז"ל נקראים פרנסים‬
‫ועוד‪ .‬כולם מנהיגי ציבור‪ ,‬כמובן‪ ,‬בדרגות וסמכויות שונות‪ .‬לכן‪ ,‬בנושא שאנו‬
‫עוסקים‪ ,‬המילה "פרנס" נרדפת למילה מנהיג‪.‬‬
‫****‬
‫משה‪ ,‬בעת שמינה מנהיגים‪-‬דיינים‪ ,‬לא מינה אותם על פי שרירות לבו‪ ,‬אלא‬
‫השבטים היו מעורבים בבחירתם‪ .‬ברור שמשה‪ ,‬לא הכיר אישית את כל בני‬
‫ישראל היוצאים ממצרים‪ .‬בכל שבט התבלטו אנשים‪-‬מנהיגים בעלי תכונות‬
‫נדרשות ממנהיגים‪-‬דיינים‪ .‬טבעי הדבר שאנשי השבט ימליצו על נציגיהם‪ .‬כך‬
‫תיווצר נציגות מכל אחד משבטי ישראל‪.‬‬
‫ ‪- 86‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הדברים באים לידי ביטוי במדרש ספרי לדברים‪ .‬כך דורש המדרש את הפסוק‪:‬‬
‫אשיכֶם"‬
‫ימם‪ְ ,‬ב ָר ֵ‬
‫"הָ בּו לָ ֶכם אנ ִָשים חכ ִָמים ּונְ בנִ ים‪ִ ,‬ויד ִעים‪ְ –‬ל ִש ְבטֵ יכֶם; ַוא ִש ֵ‬
‫(דברים א‪ ,‬יג)‪:‬‬
‫" 'וידועים לשבטיכם'‪ ,‬שיהיו ידועים לכם‪ ,‬הרי שנתעטף בטליתו ובא וישב לפני‪,‬‬
‫איני יודע מאיזה שבט הוא‪ ,‬אבל אתם מכירים אותו‪ ,‬שאתם גדלתם ביניהם‪ ,‬לכך‬
‫נאמר‪ :‬וידועים לשבטיכם – שיהיו ידועים לכם‪.‬‬
‫רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ :‬אין כל ישיבה וישיבה יושבת עד שהבריות מרננות‬
‫אחריה ואומרות‪ :‬מה ראה פלוני לישב ומה ראה פלוני שלא לישב‪ ,‬לכך נאמר‪:‬‬
‫וידועים לשבטיכם – שיהיו ידועים לכם‪.‬‬
‫ימם ְב ָראשיכם'‪ ,‬יכול מיניתם אתם אותם ‪ -‬ממונים‪ .‬תלמוד לומר‪" :‬ואשימם‬
‫'וְאש ֵּ‬
‫בראשיכם"‪ ,‬אם מיניתי‪ ,‬הרי הם ממונים‪ ,‬אם לאו ‪ -‬אינם ממונים‪ ,‬יכול אם‬
‫גדלתם אותם הרי הם גדולים ואם לאו – אינם גדולים‪ .‬תלמוד לומר‪" :‬ואשימם‬
‫בראשיכם‪ ,‬אם גדלתם‪ ,‬הרי הם גדולים ואם לאו אינם גדולים‪.‬‬
‫דבר אחר‪ :‬אם שמרתם את דבריכם‪ ,‬הרי הם שמורים‪ ,‬ואם לאו – אין ראשיכם‬
‫שמורים"‪( .‬ספרי לדברים‪ ,‬פיסקה יג)‪.‬‬

‫אין להאיץ את תהליך קבלת שרביט המנהיגות בטרם עת‬
‫נדב ואביהוא הכוהנים‪ ,‬בניו של אהרון הכהן‪ ,‬ניסו להאיץ את קבלת שרביט‬
‫המנהיגות בטרם היו בשלים לכך‪ .‬על פי המדרש בגלל מעשיהם הם לא היו‬
‫ראויים לשאת בתפקידי מנהיגות‪.‬‬
‫המדרש בויקרא רבה‪ ,‬פרשת אחרי מות‪ ,‬פרשה כ‪ ,‬דורש את הפסוק‪:‬‬
‫"וְאֶ ל‪-‬מ ֶשה אָ מַ ר עלֵ ה אֶ ל ה'‪ ,‬אַ ָתה ְואַ הרן נ ָָדב וַא ִביהּוא‪ ,‬ו ְִש ְבעִ ים‪ִ ,‬מזִ ְקנֵי י ְִש ָראֵ ל;‬
‫ִיתם‪ֵ ,‬מ ָרחק"‪( .‬שמות כד‪ ,‬א)‪ ,‬כדלקמן‪:‬‬
‫ו ְִה ְש ַתחו ֶ‬
‫"מלמד שהיו משה ואהרון הולכין תחילה ונדב ואביהוא אחריהן וכל ישראל‬
‫אחריהן‪ ,‬ואומרים (נדב ואביהוא)‪ :‬מתי ב' זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה‬
‫ ‪- 87‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫על הציבור‪ .‬רבי יודן בשם רבי איבו אמר‪ :‬בפיהם אמרו זה לזה‪ .‬רבי פנחס‬
‫אמר‪ :‬בלבם הרהרו"‪ .‬אמר רבי ברכיה‪ :‬אמר להם הקדוש ברוך הוא‪' :‬אַ ל‬
‫תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום' (משלי כז‪ ,‬א)‪ .‬הרבה סייחין מתו‬
‫ונעשו עורותיהן שטוחין על גבי אמותיהן"‪.‬‬
‫בתלמוד מופיעה הגירסה כדלקמן‪:‬‬
‫"וכבר היו משה ואהרון מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל‬
‫אחריהן‪ .‬אמר לו נדב לאביהוא‪ :‬אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה‬
‫ננהיג את הדור? אמר להם הקדוש ברוך הוא‪ :‬הנראה מי קובר את מי?"‪.‬‬
‫רב פפא מגיב על סיפור זה ואומר‪ :‬זה מה שאומרים אינשי (בני האדם)‪:‬‬
‫מרובים הגמלים הזקנים הטעונים בעורות הבכרים (הגמלים הצעירים)‪.‬‬
‫"אמר רבי אליעזר‪ :‬למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ?‬
‫בתחילה (שאינו מכירו) דומה לקיתון (כוס) של זהב‪ .‬לאחר שהוא שוחח עמו‬
‫דומה לקיתון של כסף‪ ,‬נהנה ממנו תלמיד חכם מעם הארץ (רש"י‪ :‬נהנה‬
‫מממונו) דומה לקיתון של חרש (לכלי של חרס)‪ ,‬כיוון שנשבר אין לו תקנה (מה‬
‫שאין בכלים יקרים שנפגמים ‪ -‬וניתנים לתיקון)" (סנהדרין נב‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫רש"י במקום אומר‪ :‬למה נקט רבי אליעזר את המילים תלמיד חכם? ‪ -‬משום‬
‫שמדובר בעדת קורח‪ .‬בקרב בני קורח היו גם תלמידי חכמים‪ ,‬שנאמר בתורה‪:‬‬
‫"נשיאי עדה‪ ,‬קריאי מועד‪ ,‬אנשי שם" (במדבר טז‪ ,‬ב)‪ ,‬ועל שם שפיתם אותו‬
‫רשע (קורח)‪ ,‬כשנהנו מממונו‪ ,‬הקלו בעיניו ולהחזיק ידו במחלוקת ולמרוד‬
‫בקדוש ברוך הוא‪ .‬בתחילה‪" :‬בעודו מתנהג בכבודו שאין צריך לו‪ ,‬הוא יקר‬
‫בעיניו"‪.‬‬

‫ ‪- 88‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫אין לבחור מנהיג רשע‬
‫על הציבור להקפיד ולבחור מנהיגים ראויים‪ .‬יש להקפיד לבחור אדם ישר דרך‪,‬‬
‫שקופה‬

‫של שרצים לא עומדת מאחוריו‪ .‬אם הציבור יבחר מנהיג רשע‪,‬‬

‫התוצאות תהיינה חמורות‪.‬‬
‫המדרש‪ ,‬במדרש רבה‪ ,‬מזהיר אותנו על כך ודורש את הפסוק‪:‬‬
‫'מ ְמֹלְך‪ ,‬אָ ָדם חָ נֵף ִממ ְק ֵשי עָ ם'‪( .‬איוב לד‪ ,‬ל)‪ .‬כדלקמן‪:‬‬
‫"זה שאמר הכתוב ִ‬
‫ר' יוחנן אמר‪ :‬אם ראית חנף (רשע) מנהיג את הדור‪ ,‬נוח לו לדור לפרוח‬
‫באוויר ולא להשתמש בו‪ ,‬ואין הלשון הזה‪' ,‬ממוקשי העם'‪ ,‬אלא לפרוח‪ ,‬כעניין‬
‫ּומֹוקש אֵ ין לָ ּה' (עמוס ג‪ ,‬ה)"‪( .‬מדרש רבה‪,‬‬
‫ֵ‬
‫שנאמר‪' :‬ה ִתפל צִ פֹור עַ ל‪-‬פַ ח הָ אָ ֶרץ‪,‬‬
‫דברים‪ ,‬פרשת שופטים‪ ,‬ט)‪.‬‬
‫מלכותו‪-‬ממשלו של אדם רשע מהווה מוקש‪-‬מכשול לעם‪ ,‬ואם ראית "חנף"‪-‬רשע‪,‬‬
‫איש כזב‪ ,‬שאינו ישר דרך‪ ,‬מדבר חלקלקות טובות היוצאות מפיו‪ ,‬אחד בפה‬
‫ואחד בלב‪ ,‬אַ ל לָ דור לסמוך עליו‪ .‬מוטב להיות בלי מנהיג ("אלא לפרוח")‪ ,‬בלי‬
‫ממשל‪ ,‬אפילו במחיר אנדרלמוסיה‪.‬‬
‫ר' יוחנן מסתמך על הפסוק הנזכר לָ עֵ יל מספר עמוס‪ ,‬שבו מתואר כיצד הציפור‬
‫מבקשת להימלט מפח וממוקש ולפרוח‪ ,‬כך מלכותו‪ -‬מנהיגתו של אדם רשע היא‬
‫כמוקש שראוי לפרוח ממנו – ולהינצל‪.‬‬

‫מינוי מלך בהסכמת סנהדרין ונביא‬
‫הרמב"ם פוסק‪ ,‬שיש למנות מלך באמצעות פורום מיוחד‪ .‬פורום זה מיוצג על‬
‫ידי מליאת הסנהדרין והנביא של אותו דור‪.‬‬
‫"אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי‬
‫נביא‪ ,‬כיהושע שמינה משה רבנו ובית דינו‪ ,‬וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי‬
‫ובית דינו"‪.‬‬

‫(ספר שופטים‪ ,‬הלכות מלכים‪ ,‬פרק א‪ ,‬הלכה ג)‪.‬‬
‫‪- 89 -‬‬

‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫בחירת הנשיא בהסכמת השבט‬
‫בספר במדבר מצווה הקדוש ברוך הוא למנות נשיאים לשבטים‪ .‬כך כתוב‪:‬‬
‫" ַוי ְַדבֵ ר ה' אֶ ל‪-‬מ ֶשה ְב ִמ ְדבַ ר ִסינַי‪ְ ,‬באהֶ ל מֹועֵ ד‪ְ :‬באֶ חָ ד לַ ח ֶדש הַ ֵשנִ י בַ ָשנָה הַ ֵשנִ ית‪,‬‬
‫אתם ֵמאֶ ֶרץ ִמצְ ַריִם לֵ אמר‪ְ .‬שאּו‪ ,‬אֶ ת‪-‬ראש כָל‪-‬ע ַדת ְבנֵי‪ִ -‬י ְש ָראֵ ל‪ְ ,‬ל ִמ ְש ְפח ָתם‪,‬‬
‫ְלצֵ ָ‬
‫ֹלתם‪ִ .‬מבֶ ן עֶ ְש ִרים ָשנָה וָמַ ְעלָ ה‪ ,‬כָל‪-‬יצֵ א‬
‫ְלבֵ ית אב ָתם ְב ִמ ְספַ ר ֵשמֹות‪ ,‬כָל‪ָ -‬זכָר ְלג ְלגְ ָ‬
‫צָ בָ א ְבי ְִש ָראֵ ל‪ִ –‬ת ְפ ְקדּו א ָתם ְלצִ ְבא ָתם‪ ,‬אַ ָתה ְואַ הרן‪ .‬ו ְִא ְתכֶם י ְִהיּו‪ִ ,‬איש ִאיש‬
‫לַ ַמּטֶ ה‪ִ –‬איש ראש ְלבֵ ית‪-‬אב ָתיו‪ ,‬הּוא‪ .‬וְאֵ לֶ ה ְשמֹות הָ אנ ִָשים‪ ,‬א ֶשר יַעַ ְמדּו ִא ְתכֶם‪…‬‬
‫אשי אַ ְלפֵּ י י ְִש ָראֵּ ל ֵּהם"‪.‬‬
‫אֵּ לֶׁ ה ְקרּואֵּ י ָהעֵּ ָדה‪ ,‬נְ ִשיאֵּ י ַמּטֹות אֲ בֹו ָתם‪ָ :‬ר ֵּ‬
‫(במדבר א‪ ,‬א‪-‬טז)‪.‬‬
‫בעל העמק דבר (הנצי"ב ‪ -‬נפתלי צבי יהודה ברלין) בפירושו לפסוק ד כותב‪:‬‬
‫"אבל באמת יש להבין ֵד ְל ִפי הנראה נעשו ונתמנו נשיאים ביום בוא דבר ה'‪.‬‬
‫והלא לא כן הדבר‪ ,‬שהרי כבר בעת נדבת המשכן וכן בחנוכה היו המה נשיאים‪.‬‬
‫אלא צריך לומר‪ ,‬כמו שכתוב להלן ז' א' דהנשיאים היו מכבר בהסכמות השבט‬
‫שהוא ראוי להיות להם לראש‪ .‬וכאן הקדוש ברוך הוא הסכים על ידם"‪.‬‬

‫תהליך מינוי מנהיגים בדרך מכובדת‬
‫בספר במדבר‪ ,‬פרק יא‪ ,‬מסופר על העם "המתאוננים רע" באוזני ה' על שאין‬
‫להם במדבר הבשר‪ ,‬הדגה‪ ,‬הקישואים ושאר הירקות שהיו להם במצרים‪ .‬נפשם‬
‫יבשה‪ .‬אין הם מסתפקים במן שירד להם מן השמים‪.‬‬
‫"וַיִ ְש ַמע מ ֶשה אֶ ת‪-‬הָ עָ ם בכֶה ְל ִמ ְש ְפח ָתיו‪ִ –‬איש ְלפֶ ַתח אָ הלֹו; וַיִ חַ ר‪-‬אַ ף ה' ְמאד‪,‬‬
‫ּובעֵ ינֵי מ ֶשה ָרע" (שם‪ ,‬י)‪.‬‬
‫ְ‬
‫משה נמצא במצב משברי ואומר לה'‪" :‬לָ ָמה ה ֵרע ָת ְלעַ ְב ֶדָך‪ ,‬וְלָ ָמה לא‪ָ -‬מצָ ִתי חֵ ן‪,‬‬
‫יתי‪ ,‬אֵ ת כָל‪-‬הָ עָ ם הַ זֶ ה‪–‬‬
‫ְבעֵ ינֶיָך‪ :‬לָ שּום‪ ,‬אֶ ת‪ַ -‬מ ָשא כָל‪-‬הָ עָ ם הַ זֶ ה עָ לָ י‪ .‬הֶ אָ נכִ י הָ ִר ִ‬
‫ִאם‪-‬אָ נכִ י‪ ,‬י ְִל ְד ִתיהּו"‪.‬‬
‫ ‪- 90‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ִשא ָהאֹ ֵּמן אֶׁ ת‪-‬הַ יֹ ֵּנק‪ ,‬עַ ל הָ א ָד ָמה‪ ,‬א ֶשר‬
‫יקָך‪ַ ,‬כאֲ ֶׁשר י ָ‬
‫אמר אֵ לַ י ָשאֵּ הּו ְבחֵּ ֶׁ‬
‫כִ י‪-‬ת ַ‬
‫נִ ְשבַ ְע ָת לַ אב ָתיו‪ֵ .‬מאַ יִן ִלי בָ ָשר‪ ,‬לָ ֵתת ְל ָכל‪-‬הָ עָ ם הַ זֶ ה‪ :‬כִ י‪-‬י ְִבכּו עָ לַ י לֵ אמר‪ְ ,‬תנָה‪-‬לָ נּו‬
‫בָ ָשר וְנאכֵלָ ה‪ .‬לא‪-‬אּוכַל אָ נכִ י ְלבַ ִדי‪ ,‬לָ ֵשאת אֶ ת‪ָ -‬כל‪-‬הָ עָ ם הַ זֶ ה‪ :‬כִ י כָבֵ ד‪ִ ,‬מ ֶמנִ י‪.‬‬
‫ו ְִאם‪ָ -‬ככָה אַ ְת‪-‬ע ֶשה ִלי‪ ,‬הָ ְרגֵנִ י נָא הָ רג‪ִ –‬אם‪ָ -‬מצָ א ִתי חֵ ן‪ְ ,‬בעֵ ינֶיָך; וְאַ ל‪-‬אֶ ְראֶ ה‪,‬‬
‫ְב ָרעָ ִתי" (שם‪ ,‬יא‪-‬יד)‪.‬‬
‫משה חש‪ ,‬שאינו יכול להנהיג את העם לבדו‪ .‬הוא ביקש סיוע להנהגתו‪.‬‬
‫כדי להוציא את משה מהמשבר‪ ,‬אמר לו ה'‪" :‬אֶׁ ְספָ ה‪ִ -‬לי ִש ְב ִעים ִאיש ִמזִ ְקנֵּי‬
‫י ְִש ָראֵּ ל‪ ,‬אֲ ֶׁשר ָי ַד ְע ָת‪ ,‬כִ י‪ֵּ -‬הם זִ ְקנֵּי ָהעָ ם וְשֹ ְט ָריו; וְלָ ַק ְח ָת אֹ ָתם אֶׁ ל‪-‬אֹ ֶׁהל מֹועֵּ ד‪,‬‬
‫ו ְִה ְתיַצְ בּו ָשם ִע ָמְך" (שם‪ ,‬טז)‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬ה' ציווה עליו לחפש אנשים בעלי ניסיון מוכח בהנהגת ציבור ‪ -‬שבעים‬
‫איש ראויים מקרב מנהיגי השבטים‪.‬‬
‫מאחר שה' ציווה עליו לקחת שבעים איש‪ ,‬הרי לפי חשבונו של משה לא תהיה‬
‫נציגות שווה למנהיגי השבטים‪ .‬אם יקח חמישה מנהיגים מכל שבט‪ ,‬לא יגיע‬
‫למכסת שבעים האנשים (‪ 5‬אנשים כפול ‪ 12‬שבטים שווה ‪ 60‬אנשים)‪ .‬אם יקח‬
‫‪ 6‬אנשים מכל שבט יגיע למספר של ‪ 72‬אנשים‪.‬‬
‫אם יקח משבט אחד יותר אנשים ומהשבט השני פחות אנשים‪ ,‬תתעורר קנאה‬
‫בין השבטים‪.‬‬
‫כדי לצאת מהסבך ולמנוע קנאה בין מנהיגי השבטים‪ ,‬החליט משה לקחת‬
‫שישה אנשים מכל שבט ולהפיל גורל‪ ,‬וכך בסופו של התהליך ייבחרו ‪70‬‬
‫מנהיגים‪.‬‬
‫מדרש תנחומא דורש את הפסוק "אספה לי שבעים איש" כדלקמן‪:‬‬
‫"בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה‪ ,‬אספה לי שבעים איש‪ ,‬אמר משה‪,‬‬
‫היאך אני עושה להביא אותן מכל השבטים‪ .‬אם נביא חמישה מכל שבט ושבט‪,‬‬
‫עולין למניין שנים ושבעים‪ .‬ואם נביא ששה משבט זה וחמישה משבט אחר‪,‬‬
‫הריני מטיל קנאה בין השבטים‪.‬‬
‫ ‪- 91‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מה עשה? נטל שבעין פתקין וכתב בהן 'זקן'‪ ,‬ונטל שבעים פתקין חלקין וטרפן‬
‫(עירבב את הפתקין) ונתן בקלפי‪ ,‬ואמר להם‪ ,‬בואו וטלו פתקיכם‪ .‬כל מי שהיה‬
‫עולה בידו פתק כתוב בו 'זקן'‪ ,‬היה יודע שנתמנה 'זקן'‪ ,‬דברי רבי יהודה‪.‬‬
‫אמר לו רבי נחמיה‪ ,‬עדיין היא מחלוקת בדבר‪ .‬שיכול לומר לו‪ ,‬אין כאן פתק‬
‫אחר כתוב בו "זקן"‪ .‬שאילו היה שם‪ ,‬מיד היה עולה בידי‪.‬‬
‫והיאך עשה?‬
‫אמר רבי נחמיה‪ ,‬כך עשה משה‪ ,‬נטל שבעים ושניים פתקין וכתב על שבעים‬
‫מהן "זקן"‪ ,‬ושנים פתקין חלקים‪ ,‬וטרפן ונתן בקלפי‪ ,‬ואמר להם‪ ,‬בואו וטלו‬
‫פתקיכם‪ .‬אם עלה בידו פתק כתוב בו "זקן"‪ ,‬היה יודע שנתמנה "זקן"‪ .‬ואם עלה‬
‫בידו פתק חלק היה יודע שלא נתמנה‪ .‬והממונה אמר לו‪ ,‬הרי שם פתק אחר‬
‫כתוב בו "זקן"‪ ,‬אילו היית ראוי להתמנות‪ ,‬היה עולה בידיך‪ .‬כיון שעשה להם כך‪,‬‬
‫נתמנו הזקנים"‪( .‬מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת בהעלותך‪ ,‬יב)‪.‬‬

‫התפקידים שניתנים למנהיג‪ ,‬אינם נחלת עולם לו‬
‫מנהיג שנבחר להנהיג ציבור‪ ,‬בוודאי אינו נקי מ"נפילות" מוסריות שהיו לו‬
‫בעברו‪ .‬חז"ל רוצים למנוע ממנהיג להסתחרר מעוצמת הסמכויות שיש לו‪ .‬עליו‬
‫לזכור‪ ,‬תמיד קיימת האופציה להדיחו‪ .‬תמיד אפשר להזכיר לו את עברו‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת יומא‪ ,‬מביאה דברי אמוראים בעניין זה‪:‬‬
‫"אמר רב יהודה אמר שמואל‪ :‬מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול? ‪-‬‬
‫מפני שלא היה בו שום דופי‪ .‬דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן‪-‬יהוצדק‪ :‬אין‬
‫מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו‪,‬שאם‬
‫תזוח דעתו עליו אומרין לו‪ :‬חזור לאחוריך"‪( .‬יומא כב‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬

‫ ‪- 92‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫המאירי (מנחם שלמה לבית מאיר)‪ ,‬בפירושו לדברי הגמרא "קופה של שרצים"‬
‫כותב‪ :‬כלומר‪ ,‬ראוי שלא להעמיד על הציבור אדם שיקבל תוקף רב מדי עד‬
‫שיחשוב שכהונתו היא נחלת עולם לו"‪.‬‬
‫רש"י נותן משמעות שונה לדברים "קופה של שרצים"‪ .‬הוא מפרש זאת כפגם‬
‫בייחוס המשפחתי של המנהיג‪ .‬אם תסתכל אחורה תדע מאיזו משפחה באת‪.‬‬
‫בהמשך הגמרא כתוב‪" :‬משרבו זחוחי הלב – רבו מחלוקות בישראל"‪.‬‬

‫על מנהיג לתכנן את מועד סיום תפקידו‬
‫על מנהיג לזכור היטב‪ ,‬השררה שניתנה לו כמנהיג הינה פיקדון זמני‪ .‬לעתים‪,‬‬
‫משקיעים מאמץ רב כדי לשכנע אנשים מתאימים לשאת בעול המנהיגות‪ .‬לאחר‬
‫ששכנעת אותם‪ ,‬אתה צריך לשכנע גם את הציבור‪ .‬לאחר תהליך ארוך זה‪,‬‬
‫כאשר הם זוכים בתפקיד המיוחל‪ ,‬המנהיגים מתאהבים בתפקידי השררה‬
‫ומסרבים להיפרד מהם‪ .‬על המנהיגים לתכנן את סיום תפקידם‪.‬‬
‫לתופעה שלילית זו מתייחס המדרש במסכת אבות דרבי נתן‪:‬‬
‫"שהגדולה קשה היא להעלותה‪ ,‬וכשם שקשה להעלותה‪ ,‬כך קשה להורידה‪,‬‬
‫שכן מצינו בשאול (המלך)‪ ,‬בשעה שאמר לו (שמואל הנביא)‪ :‬עמוד במלכות‪,‬‬
‫אמר ה' ִה ֵנה‪-‬הּוא נ ְֶחבָ א אֶ ל‪-‬הַ כ ִֵלים' "‪.‬‬
‫היה מתחבא‪ ,‬שנאמר‪ :‬וַי ֶ‬
‫(שמואל א‪ ,‬י‪ ,‬כב) (אבות דרבי נתן‪ ,‬פרק ה)‪.‬‬

‫ ‪- 93‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מנהיג יקבל תפקידי שררה רק אם נמחלו לו כל עוונותיו‬
‫"דאמר רבי אלעזר‪ :‬אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו כל‬
‫עוונותיו"‪( .‬סנהדרין יד‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫על פי תפיסת היהדות‪ ,‬מחילה על חטא יכולה להיעשות בשלושה שלבים‪ :‬הכרת‬
‫החטא‪ ,‬בקשת מחילה וכוונה שבלב‪ ,‬שלא לחזור על המעשים הרעים‪ .‬אם עבר‬
‫אדם תהליך זה‪ ,‬נמחלים לו עוונותיו‪.‬‬
‫האדם צריך לעשות חשבון נפש על המעשים הלא ראויים שעשה‪.‬‬
‫דבריו של רבי אלעזר מביעים למעשה את הצורך בהכנת האדם לתפקידי שררה‬
‫ומנהיגות‪ ,‬כעין תהליך של הזדככות נפשית‪-‬פנימית לקראת קבלת התפקיד‪.‬‬
‫מהרש"א (מורנו הרב שמואל אליעזר [איידליש]) בפירושו לדברי הגמרא‪ ,‬כותב‪:‬‬
‫כל גדולה מגיעה מהקדוש ברוך הוא‪ .‬ודאי הקב"ה לא העלה אדם זה לגדולה‬
‫אלא אם כן מחל לו עוונותיו‪.‬‬
‫התלמוד הירושלמי (ביכורים‪ ,‬פרק ג‪ ,‬הלכה ג)‪ ,‬מביא דוגמה למנהיג שנמחלו לו‬
‫עוונותיו‪" :‬נשיא 'בן שנה שאול במולכו' (שמואל א‪ ,‬יג‪ ,‬א)‪ ,‬וכי בן שנה היה? –‬
‫אלא שנמחלו לו כל עוונותיו כתינוק בן שנה"‪.‬‬

‫קוד אתי לפרנסים‪-‬מנהיגים הממלאים תפקיד של גבאי צדקה‬
‫בירושלמי‪ ,‬דנה הסוגיה בפרנסים – מנהיגים הממלאים תפקיד של גבאי צדקה‪.‬‬
‫הסוגיה מתמקדת ב"קוד האתי" להתנהגותם‪ ,‬אופן פעילותם של הפרנסים‬
‫ודרכי בחירתם‪.‬‬
‫רבי חלבו בשם רבי בא בר זבדא אומר‪" :‬אין מעמדין פרנסין פחות משלושה"‪,‬‬
‫והנימוק לכך‪ ,‬הוא שאם מתקיים דיון בדיני ממונות‪ ,‬יושבים בהרכב בית‪-‬הדין‬

‫ ‪- 94‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫שלושה דיינים‪ ,‬על אחת כמה וכמה‪ ,‬בדיני נפשות יש לדון בהרכב של שלושה‬
‫דיינים‪.‬‬
‫האחריות הרובצת על פרנסי קופת הצדקה בקביעת הקריטריונים למתן צדקה‬
‫מהקופה הציבורית לנזקקים‪ ,‬היא כבדה מאד‪ .‬הדיון לגבי הקריטריונים‪ ,‬מי יקבל‬
‫צדקה ומי לא‪ ,‬עוסק "בדיני נפשות"‪.‬‬
‫שואלת הגמרא‪ :‬אם הדיון באופן חלוקת כספי קופת הצדקה דומה לדיני נפשות‪,‬‬
‫אזי יש להעמיד בית‪-‬דין בהרכב של עשרים ושלושה דיינים?‬
‫משיבה הגמרא‪ :‬עד שנאסוף עשרים ושלושה דיינים‪ ,‬יש חשש שנסכן את חייו‬
‫של אותו עני‪ ,‬הזקוק לכספי הצדקה‪ ,‬ועקב המחסור הוא ימות‪ .‬פשוט‪ ,‬לא יהיה‬
‫לו מזון לקיומו‪.‬‬
‫בתוך הסוגיה נותנת הגמרא את דעתה לנורמות בחירת פרנסים‪.‬‬
‫רבי יוסי בשם רבי יוחנן אומר‪" :‬אין מעמידין שני אחים פרנסין" ‪ ,‬מדוע? –‬
‫כשם שאין שני קרובים יכולים לשבת יחדיו בהרכב בית‪-‬דין‪ ,‬וזאת כדי למנוע‬
‫לזות שפתיים להעדפות אנשים מקורבים בעת חלוקת כספ קופת הצדקה‪.‬‬
‫כך גם נהג רבי יוסי‪ .‬היתה קופת צדקה ששני אחים שימשו בה כפרנסים‪ ,‬והוא‬
‫החליט להעביר את אחד האחים‪ ,‬שלא ישמש כפרנס‪ ,‬למרות שפרנס זה לא‬
‫עבר עבירה כלשהי או שהיה חשד כלפיו‪ ,‬אלא משום שהצדק חייב גם להיראות‬
‫ולא רק להיעשות‪ .‬לפיכך עלינו להקפיד שלא להעמיד שני אחים פרנסים‪.‬‬
‫מסופר בהמשך הסוגייה‪ :‬רבי יוסי הלך לכפר אחד ומינה להם פרנסים‪ .‬אנשי‬
‫הכפר סירבו לקבל את מינויו‪.‬‬
‫אמר להם רבי יוסי‪ :‬שנינו במשנה המביאה רשימת ממונים‪-‬בעלי תפקידים בבית‬
‫המקדש‪ ,‬שבן בבי היה ממונה על ה"פקיע" (פתילות)‪ .‬אותו בן בבי שהיה ממונה‬

‫ ‪- 95‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫רק על הפתילה בבית המקדש "זכה להימנות עם גדולי הדור‪ ,‬אתם‪ ,‬שאתם‬
‫מתמנין על חיי נפשות – לא כל שכן"‪.‬‬
‫מספרת הגמרא עוד סיפור‪:‬‬
‫רבי חגי‪ ,‬כאשר היה ממנה פרנסי צדקה‪ ,‬היה מלמד אותם דברי תורה‪" ,‬לומר‬
‫שכל שררה שניתנה‪-‬מתורה ניתנה‪ ,‬שנאמר‪' :‬בי ממלכים ימלוכו‪…‬בי שרים‬
‫ישורו'‪( .‬משלי ח‪ ,‬טו‪-‬טז)‪.‬‬
‫מספרת הגמרא עוד סיפור‪:‬‬
‫רבי ליעזר (אליעזר) היה פרנס‪ .‬יום אחד הגיע לביתו ושאל את אנשי ביתו‪ :‬מה‬
‫עשיתם היום בעניין צורכי צדקה? השיבו אנשי ביתו‪ :‬באה קבוצה של עניים‪,‬‬
‫אכלו‪ ,‬שתו והתפללו עליך על כל הטובה והחסד שהרעפת עליהם‪ .‬השיב להם‪:‬‬
‫אין בזה שכר טוב‪.‬‬
‫כעבור זמן נכנס לביתו פעם נוספת ושאל את אנשי ביתו‪ :‬מה עשיתם היום‬
‫בעניין צורכי צדקה?‬
‫השיבו לו‪ :‬באה קבוצה של עניים‪ ,‬אכלו‪ ,‬שתו ואכלו ולבסוף ביזו אותך‪ .‬אמר‬
‫להם‪ :‬כעת יש שכר טוב‪ .‬מדוע? משום שעתה נעשתה מצוות הצדקה לשם‬
‫שמים‪ .‬לא קיבלנו כל טובת הנאה מקיום מצוות הצדקה‪.‬‬
‫הגמרא מספרת עוד סיפור‪:‬‬
‫רצו למנות את רבי עקיבא לפרנס של קופת צדקה‪ .‬השיב לפוניו ואמר להם‪:‬‬
‫אתייעץ עם אנשי ביתי‪.‬‬
‫כשיצאו ממנו‪ ,‬שמעו את קולו אומר‪ :‬על מנת שיקלו (יפגעו) בכבודי ועל מנת‬
‫שיבזו אותי‪ .‬רבי עקיבא כמנהיג הדור‪ ,‬ידע בוודאי‪ ,‬שזה מנת חלקם של‬
‫מנהיגים הממונים על קופות צדקה‪ .‬תמיד יימצאו אנשים לא מרוצים שלא קיבלו‬
‫את שקיוו‪ ,‬ואזי הם יוצאים בטרוניות קשות ובמילים לא מכובדות כלפי פרנסי‬
‫קופות הצדקה‪( .‬ירושלמי‪ ,‬פאה‪ ,‬פרק ח‪ ,‬הלכה ז)‪.‬‬

‫ ‪- 96‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫להיזהר ולנדות מנהיגים שקנו כהונתם בכסף‬
‫בגמרא‪ ,‬ירושלמי מסכת ביכורים‪ ,‬פרק ג‪ ,‬מובאים הדברים הבאים‪:‬‬
‫ר' מנא קילל את אלה שהתמנו לתפקידם בגלל כספם‪.‬‬
‫ר' אמי קרא עליהם מהפסוק‪" :‬אֱ ֹלוקי כֶסֶ ף ֵואֹלהֵ י ָזהָ ב‪ ,‬לא ַתעשּו לָ כֶם" (שמות‬
‫כ‪,‬יט) ‪ .‬ר' אמי מדמה מנהיגים אלה לאלילים של זהב וכסף‪ ,‬שעל פי דין תורה‪,‬‬
‫זהו איסור חמור של עבודה זרה‪ .‬כך גם עלינו להיזהר ולא למנות מנהיגים שקנו‬
‫את ההנהגה בממון‪.‬‬
‫ר' יאשיה אומר‪" :‬וטלית שעליו כמרדעת של חמור"‪ ,‬לאמור‪ ,‬הטלית [הבגד]‬
‫מסמלת את סמכותו של המנהיג‪ .‬אבל מנהיג שקנה את תפקיד השררה בכסף‪,‬‬
‫טליתו נראית כמרדעת של חמור‪ .‬המרדעת הינה כלי בזוי‪ .‬זה השטיח ששמים‬
‫מתחת לאוכף של חמור או מתחת לארגזי המשא‪ .‬המרדעת תמיד מלוכלכת‬
‫ומעלה ריחות לא נעימים‪.‬‬
‫כך נראית מנהיגותו של מנהיג שקנה את תפקיד השררה בכסף‪.‬‬
‫ר' שיין אומר‪ :‬עלינו להתנער ממנהיג שהיה מתמנה באמצעות ממון‪ .‬אין עומדים‬
‫בפניו ואין קוראים לו בתואר "רבי" – תואר של כבוד‪ ,‬והטלית שעליו ‪ -‬סמכותו‪,‬‬
‫נראית כמרדעת של חמור‪.‬‬
‫באחד הפעמים שר' זעירא ואחד החכמים היו יושבים עבר לפניהם אחד מאלה‬
‫שנתמנו בכסף‪.‬‬
‫אמר החכם לר' זעירא‪ :‬נעשה עצמנו כאילו אנו שונים ולומדים תורה ולא נצטרך‬
‫יֹורה‪ִ –‬הנֵה‪-‬הּוא‬
‫דּומם; הּוא ֶ‬
‫ָ‬
‫עּורי ְלאֶ בֶ ן‬
‫לקום לכבודו‪' .‬הֹוי אמֵ ר לָ עֵ ץ הָ ִקיצָ ה‪ִ ,‬‬
‫ָתפּוש ָזהָ ב ָוכֶסֶ ף‪ְ ,‬וכָל‪-‬רּוחַ אֵ ין ְב ִק ְרבֹו' (חבקוק ב‪ ,‬יט) כדלקמן‪:‬‬
‫הנביא חבקוק התייחס לאלילים בדימויים‪ ,‬שהם לא יותר מעצמים של זהב‬
‫וכסף ואין בהם רוח‪ .‬כך גם מנהיג זה "התפוש בכסף וזהב"‪ .‬אין לו כישורי‬
‫הנהגה‪ ,‬אינו איש רוח‪ .‬לא קנה דעת ואינו חכם‪ .‬איש זה אתם רוצים למנות?‬

‫ ‪- 97‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫תפיסת השלטון בכוח {"משל יותם"}‬
‫מעשיו של השופט גדעון מתוארים בספר שופטים‪ ,‬פרקים ו – ח‪ .‬לאחר שגדעון‬
‫הושיע את ישראל מיד המדינים‪" ,‬ויאמרו איש ישראל אל גדעון‪ ,‬משול בנו גם‬
‫אתה גם בנך וגם בן בנך כי הושעתנו מיד מדיין"‪( .‬שופטים‪ ,‬ח‪ ,‬כב)‪.‬‬
‫גדעון השופט‪-‬המנהיג ראה את עיקר תפקידו להושיע את ישראל ולגרום‬
‫ֹאמר אֲ לֵּ ֶׁהם‪,‬‬
‫לאחדות העם‪ .‬הוא יוצא בשליחות ה' ואינו חפץ בשררה לשמה‪" .‬וַי ֶׁ‬
‫גִ ְדעֹון‪ ,‬ל ֹא‪-‬אֶׁ ְמשֹ ל אֲ נִ י בָ כֶׁם‪ ,‬וְל ֹא‪ִ -‬י ְמשֹ ל ְבנִ י בָ כֶׁם‪ :‬ה'‪ ,‬י ְִמשֹ ל בָ ֶׁכם"‪( .‬שם‪ ,‬כג)‪.‬‬
‫לאחר מותו‪ ,‬ניסה בנו אבימלך לתפוס את השלטון והמנהיגות של אביו‪ַ " .‬ו ֵילֶ ְך‬
‫ימלֶ ְך בֶ ן‪-‬יְרבַ עַ ל (גדעון) ְשכ ֶָמה‪ ,‬אֶ ל‪-‬אחֵ י ִאמֹו; ַוי ְַדבֵ ר אלֵ יהֶ ם‪ ,‬וְאֶ ל‪-‬כָל‪ִ -‬מ ְשפַ חַ ת‬
‫א ִב ֶ‬
‫בֵ ית‪-‬א ִבי ִאמֹו לֵ אמר‪ַ .‬ד ְברּו‪-‬נָא ְבאָ זְ נֵי כָל‪-‬בַ עלֵ י ְשכֶם‪ַ ,‬מה‪ּ-‬טֹוב לָ כֶם‪–‬הַ ְמשל בָ כֶם‬
‫ִש ְב ִעים ִאיש כל ְבנֵי יְרבַ עַ ל‪ִ ,‬אם‪ְ -‬משל בָ כֶם ִאיש אֶ חָ ד; ּוזְ כ ְַר ֶתם‪ ,‬כִ י‪-‬עַ צְ ְמכֶם‬
‫ּו ְב ַש ְרכֶם אָ נִ י‪.‬‬
‫ַוי ְַד ְברּו אחֵ י‪ִ -‬אמֹו עָ לָ יו‪ְ ,‬באָ זְ נֵי ָכל‪-‬בַ עלֵ י ְשכֶם‪ ,‬אֵ ת כָל‪-‬הַ ְדבָ ִרים‪ ,‬הָ אֵ לֶ ה; ַויֵט ִלבָ ם‬
‫ימלֶ ְך‪ ,‬כִ י אָ ְמרּו אָ ִחינּו הּוא‪ .‬וַיִ ְתנּו‪-‬לֹו ִש ְב ִעים כ ֶֶׁׁסף‪ִ ,‬מבֵּ ית בַ עַ ל ְב ִרית;‬
‫אַ ח ֵרי א ִב ֶ‬
‫יקים ּופֹ חֲ זִ ים‪ַ ,‬וי ְֵּלכּו‪ ,‬אַ חֲ ָריו‪ַ .‬ויָבא בֵ ית‪-‬אָ ִביו‪,‬‬
‫ימלֶׁ ְך‪ ,‬אֲ נ ִָשים ֵּר ִ‬
‫וַיִ ְשכֹר בָ ֶׁהם אֲ ִב ֶׁ‬
‫ֹותם בֶ ן‪-‬‬
‫עָ ְפ ָר ָתה‪ַ ,‬ו ַיהרג אֶ ת‪-‬אֶ חָ יו ְבנֵי‪-‬יְרבַ עַ ל ִש ְב ִעים ִאיש‪ ,‬עַ ל‪-‬אֶ בֶ ן אֶ חָ ת; וַיִ ּו ֵָתר י ָ‬
‫יְרבַ עַ ל‪ ,‬הַ ָקטן‪–‬כִ י נ ְֶחבָ א"‪.‬‬

‫(שם‪,‬ט‪ ,‬א‪-‬ו)‪.‬‬

‫בעלי שכם המליכו עליהם את אבימלך‪ .‬זאת דוגמה שלילית‪ ,‬כיצד השלטון‬
‫נתפס בכוח‪ .‬רק השלטון והשררה עניינו את אבימלך‪ .‬למען השלטון הוא מוכן‬
‫לרצוח את בני משפחתו‪ .‬דוגמה קלאסית של רודן ושלטון פסול‪ .‬אבימלך תיכנן‬
‫את תפיסת השלטון ימים רבים לפני ההפיכה שביצע‪ .‬הכתוב מספר‪" :‬וישם את‬
‫שמו אבימלך" (שם‪ ,‬ח‪ ,‬לא)‪ .‬הוא נתן לעצמו שם מלכותי‪ ,‬שהיה מצוי בזמנו‬
‫בקרב מלכי כנען‪.‬‬

‫ ‪- 98‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫כאשר הוגד ליותם בנו של גדעון על דבר תפיסת השלטון על ידי אבימלך עלה‬
‫יותם על ראש הר גריזים והשמיע לאנשי שכם את משלו‪ ,‬שנקרא במשך הדורות‬
‫"משל יותם"‪:‬‬
‫ימלֶ ְך ְל ֶמלֶ ְך‪–‬עִ ם‪-‬אֵ לֹון‬
‫ַו ֵיאָ ְספּו כָל‪-‬בַ עלֵ י ְשכֶם‪ְ ,‬וכָל‪-‬בֵ ית ִמלֹוא‪ַ ,‬וי ְֵלכּו‪ַ ,‬וי ְַמ ִליכּו אֶ ת‪-‬א ִב ֶ‬
‫יֹותם‪ַ ,‬ויֵלֶ ְך ַויַעמד ְבראש הַ ר‪-‬גְ ִרזִ ים‪ ,‬וַיִ ָשא קֹולֹו‪ ,‬וַיִ ְק ָרא;‬
‫מצָ ב‪ ,‬א ֶשר ִב ְש ֶכם‪ַ .‬יַגִ דּו ְל ָ‬
‫וַיאמֶ ר לָ הֶ ם‪ִ ,‬ש ְמעּו אֵ לַ י בַ עלֵ י ְשכֶם‪ְ ,‬וי ְִש ַמע אלֵ יכֶם‪ ,‬אֱ ֹלוקים‪ .‬הָ לֹוְך הָ ְלכּו הָ עֵ צִ ים‪,‬‬
‫ִל ְמשחַ עלֵ יהֶ ם ֶמלֶ ְך;‬
‫אמרּו לַ זַ יִת‪ָ ,‬מ ְלכָה עָ לֵ ינּו‪ .‬וַיאמֶ ר לָ הֶ ם‪ ,‬הַ זַ יִת‪ ,‬הֶ ח ַד ְל ִתי אֶ ת‪ִ -‬ד ְשנִ י‪ ,‬א ֶשר‪ִ -‬בי‬
‫וַי ְ‬
‫ְיכ ְַבדּו אֱ ֹלוקים וַאנ ִָשים; וְהָ לַ כְ ִתי‪ ,‬לָ נּועַ עַ ל‪-‬הָ עֵ צִ ים‪.‬‬
‫אמרּו הָ עֵ צִ ים‪ ,‬לַ ְתאֵּ נָה‪ְ :‬לכִ י‪-‬אַ ְת‪ָ ,‬מ ְלכִ י עָ לֵ ינּו‪ַ .‬ותאמֶ ר לָ הֶ ם‪ ,‬הַ ְתאֵ נָה‪ ,‬הֶ ח ַד ְל ִתי‬
‫ַוי ְ‬
‫אֶ ת‪ָ -‬מ ְת ִקי‪ ,‬וְאֶ ת‪ְ -‬תנּובָ ִתי הַ ּטֹובָ ה; וְהָ לַ כְ ִתי‪ ,‬לָ נּועַ עַ ל‪-‬הָ עֵ צִ ים‪.‬‬
‫אמרּו הָ עֵ צִ ים‪ ,‬לַ גָ פֶׁ ן‪ְ :‬לכִ י‪-‬אַ ְת‪ָ ,‬מ ְלכִ י עָ לֵ ינּו‪ .‬וַתא ֶמר לָ הֶ ם‪ ,‬הַ גֶפֶ ן‪ ,‬הֶ ח ַד ְל ִתי אֶ ת‪-‬‬
‫וַי ְ‬
‫ירֹושי‪ ,‬הַ ְמ ַש ֵמחַ אֱ ֹלוקים וַאנ ִָשים; וְהָ לַ כְ ִתי‪ ,‬לָ נּועַ עַ ל‪-‬הָ עֵ צִ ים‪.‬‬
‫ִת ִ‬
‫אמר הָ אָ טָ ד‪ ,‬אֶ ל‪-‬הָ עֵ צִ ים‪,‬‬
‫אמרּו כָל‪-‬הָ עֵ צִ ים‪ ,‬אֶ ל‪ָ -‬האָ ָטד‪ :‬לֵ ְך אַ ָתה‪ְ ,‬מלָ ְך‪-‬עָ לֵ ינּו‪ .‬וַי ֶ‬
‫וַי ְ‬
‫ִאם בֶ אֱ ֶמת אַ ֶתם מ ְש ִחים א ִתי ְל ֶמלֶ ְך עלֵ יכֶם‪ ,‬באּו חסּו ְבצִ ִלי;‬
‫ו ְִאם‪-‬אַ יִן‪ֵ –‬תצֵ א אֵ ש ִמן‪-‬הָ אָ טָ ד‪ ,‬וְתאכַל אֶ ת‪-‬אַ ְרזֵי הַ ְלבָ נֹון‪.‬‬
‫יתם‬
‫ימלֶ ְך; ו ְִאם‪-‬טֹובָ ה ע ִש ֶ‬
‫יתם‪ ,‬ו ַַת ְמ ִליכּו‪ ,‬אֶ ת‪-‬א ִב ֶ‬
‫ּוב ָת ִמים ע ִש ֶ‬
‫וְעַ ָתה‪ִ ,‬אם‪-‬בֶ אֱ ֶמת ְ‬
‫יתם לֹו‪ .‬א ֶשר‪-‬נִ ְלחַ ם אָ ִבי‪ ,‬עלֵ יכֶם; ַוי ְַשלֵ ְך‬
‫ִעם‪-‬יְרבַ עַ ל ו ְִעם‪-‬בֵ יתֹו‪ ,‬ו ְִאם‪-‬כִ גְ מּול ָי ָדיו ע ִש ֶ‬
‫אֶ ת‪ַ -‬נ ְפשֹו ִמ ֶנגֶד‪ַ ,‬ויַצֵ ל אֶ ְתכֶם ִמיַד ִמ ְדיָן‪ .‬וְאַ ֶתם ַק ְמ ֶתם עַ ל‪-‬בֵ ית אָ ִבי‪ ,‬הַ יֹום‪ ,‬ו ַַתהַ ְרגּו‬
‫ימלֶ ְך בֶ ן‪-‬א ָמתֹו‪ ,‬עַ ל‪-‬בַ עלֵ י‬
‫אֶ ת‪-‬בָ נָיו ִש ְבעִ ים ִאיש‪ ,‬עַ ל‪-‬אֶ בֶ ן אֶ חָ ת; ו ַַת ְמ ִליכּו אֶ ת‪-‬א ִב ֶ‬
‫ְשכֶם‪ ,‬כִ י א ִחיכֶם‪ ,‬הּוא‪.‬‬
‫ימלֶ ְך‪,‬‬
‫יתם ִעם‪ְ -‬ירבַ עַ ל ו ְִעם‪-‬בֵ יתֹו‪ ,‬הַ יֹום הַ זֶ ה‪ִ –‬ש ְמחּו‪ ,‬בַ א ִב ֶ‬
‫ּוב ָת ִמים ע ִש ֶ‬
‫ו ְִאם‪-‬בֶ אֱ ֶמת ְ‬
‫ימלֶ ְך‪ ,‬וְתא ַכל אֶ ת‪-‬בַ עלֵ י ְשכֶם וְאֶ ת‪-‬‬
‫ְוי ְִש ַמח גַם‪-‬הּוא‪ ,‬בָ כֶם‪ְ .‬ו ִאם‪-‬אַ ִין‪ֵ –‬תצֵ א אֵ ש ֵמא ִב ֶ‬
‫יֹותם‪,‬‬
‫ּומבֵ ית ִמלֹוא‪ְ ,‬ותאכַל‪ ,‬אֶ ת‪-‬א ִבי ֶמלֶ ְך‪ַ .‬ו ָינָס ָ‬
‫ְתצֵ א אֵ ש ִמבַ עלֵ י ְשכֶם‪ִ ,‬‬
‫בֵ ית ִמלֹוא; ו ֵ‬
‫ימלֶ ְך אָ ִחיו (שופטים ט‪ ,‬ח‪-‬כא)‪.‬‬
‫וַיִ ְב ַרח ַויֵלֶ ְך ְבאֵ ָרה; ַו ֵי ֶשב ָשם‪ִ ,‬מ ְפנֵי א ִב ֶ‬

‫ ‪- 99‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫רד"ק (רבי דוד קמחי) בפירושו במקום‪ ,‬כותב‪ :‬ומשל העצים הם אנשי שכם‬
‫והאטד הוא אבימלך‪ .‬אנשי שכם המליכו עליהם את אבימלך ‪" -‬הפחות שבהם"‪.‬‬
‫למה נמשל אבימלך לאטד?‬
‫"לפי שבו קוצים גוררים בו הדברים הצריכים להישמר מההיזק"‪ .‬המלך‪-‬‬
‫המנהיג נבחר לשמור על העם מכל נזק ומכל דבר רע‪.‬‬
‫יותם אומר לאנשי שכם‪ :‬המלך שבחרתם אינו ראוי למלא אותה תכלית המוטלת‬
‫על המלך‪ :‬לשמור על העם ולמנוע ממנו נזק‪ .‬אדרבה‪ ,‬המלכתו של אבימלך‬
‫גרמה לכם נזק‪" ,‬כמו הקוץ המריע למי שיאחוז בו…כן עשה אבימלך באנשי‬
‫שכם‪ ,‬שהרג בהם ובאחיו וכמו שהקוץ הוא דבר שאין בו תועלת‪ ,‬רק היזק‪ ,‬כן‬
‫יקרה לאנשי שכם מאבימלך שהמליכו עליהם‪ ,‬שירע להם ולא יועיל"‪.‬‬
‫סופו של אבימלך‪ ,‬בסיכסוכים שהיו בינו ובין בעלי שכם‪ .‬הם התחילו למרוד בו‬
‫וביקשו להמיתו‪ .‬אבימלך נהרג בתבץ על ידי "פלח רכב"‪ ,‬שאשה זרקה ממגדל‬
‫העיר "ותרוץ גולגולתו"‪.‬‬

‫ ‪- 100‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫‪,‬‬

‫שער רביעי‬

‫סמכות ואחריות‬

‫"שקל הכתוב שלושה קלי עולם (שאינם גדולים בתורה‪ ,‬כמו שמשון‪,‬‬
‫גדעון ויפתח) כשלושה חמּו ֵרי עולם (גדולי תורה)‪ ,‬לומר לך‪:‬‬
‫ירובעל בדורו (חשוב לציית לו) – כמשה בדורו‪,‬‬
‫בדן בדורו – כאהרון בדורו‪ ,‬יפתח בדורו –כשמואל בדורו‪.‬‬
‫ללמדך‪ ,‬שאפילו קל שבקלין (פחות חשוב) ונתמנה כפרנס (מנהיג)‬
‫על הציבור – הרי הוא כאביר שבאבירים (גדול וחשוב שצריך לשמוע‬
‫בקולו) ‪ .‬ואומר‪:‬‬

‫שפֵט‪ ,‬אֲ ֶשר ִי ְהיֶה בַ י ִָמים ָה ֵהם;‬
‫את‪ֶ ,‬אל‪ַ -‬הכֹּהֲ נִים ַהלְוִ ִים‪ ,‬וְ ֶאל‪-‬הַ ֹּ‬
‫'ּובָ ָ‬
‫וְ דָ ַר ְש ָת וְ ִהגִ ידּו לְָך‪ֵ ,‬את ְדבַ ר ַה ִמ ְשפָט' (דברים יז‪ ,‬ט)‪,‬‬
‫וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו?‬
‫הא אין לילך אלא אצל שופט שבימיו" (ראש השנה כה‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫ ‪- 101‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫קבלת סמכות המנהיג על‪-‬ידי הציבור‬
‫במסכת ראש השנה מביאים ברייתא (משנה חיצונית‪ ,‬שלא נכללה בששת סדרי‬
‫המשנה שערך רבי יהודה הנשיא) המתייחסת לבעייתיות של קבלת סמכותם‬
‫של המנהיגים‪-‬החכמים‪-‬הדיינים על ידי הציבור‪.‬‬
‫אנו נוטים להסתכל בנוסטלגיה על העבר‪ .‬לעתים נדמה לנו‪ ,‬שבעבר היו‬
‫מנהיגים "משכמם ומעלה"‪ ,‬ובעת הזו‪ ,‬מדרגת יכולתם ומנהיגותם של מנהיגי‬
‫הדור פחותה יותר‪ .‬מצב מעין זה‪ ,‬פוגע בסמכותם של המנהיגים וגורם לקשיים‬
‫בהנהגת הציבור והחברה‪.‬‬
‫התנאים היו מודעים לסיטואציה זו ולכן אמרו‪ ,‬אַ ל לנו לעשות השוואה בין מנהיגי‬
‫הדור לבין המנהיגים בעבר‪.‬‬
‫כך נאמר בברייתא‪ ,‬הנמצאת במסכת ראש השנה‪:‬‬
‫"תנו רבנן‪ :‬למה לא נתפרשו שמותם של הזקנים הללו (שהיו עם משה רבנו) –‬
‫אמר אדם‪ :‬פלוני כמשה ואהרון (האם דיין פלוני שבדורי הוא כמשה‬
‫שלא י ָ‬
‫ואהרון?)‪ .‬פלוני כנדב ואביהוא‪ ,‬פלוני כאלדד ומידד (ולכן לא הוזכרו שמות‬
‫הזקנים‪ ,‬כדי שלא נוכל לדעת אם הזקנים בדורו של משה היו טובים‬
‫אמר ְשמּואֵ ל‪ ,‬אֶ ל‪-‬הָ עָ ם‪ :‬ה'‪ ,‬א ֶשר עָ ָשה אֶ ת‪-‬‬
‫מהמנהיגים‪-‬הדיינים בדורנו) ואומר 'וַי ֶ‬
‫מ ֶשה וְאֶ ת‪-‬אַ הרן‪ ,‬וַא ֶשר הֶ עֱלָ ה אֶ ת‪-‬אב ֵתיכֶם‪ֵ ,‬מאֶ ֶרץ ִמצְ ָריִם' (שמואל א‪ ,‬יב‪ ,‬ו)‬
‫ואומר‪' :‬וַיִ ְשלַ ח ה' אֶ ת‪-‬יְרבַ עַ ל וְאֶ ת‪ְ -‬ב ָדן‪ ,‬וְאֶ ת‪-‬י ְִפ ָתח וְאֶ ת‪ְ -‬שמּואֵ ל' (שם‬
‫יג)…ואומר‪:‬‬

‫'מ ֶשה‬

‫וְאַ הרן‪,‬‬

‫ְבכה ָניו‪,‬‬

‫ּושמּואֵ ל‪,‬‬
‫ְ‬

‫ְבק ְראֵ י‬

‫ְשמֹו'‪.‬‬

‫(תהילים צט‪ ,‬ו)‬
‫שקל הכתוב שלושה קלי עולם (שאינם גדולים בתורה‪ ,‬כמו שמשון‪ ,‬גדעון‬
‫חמּורי עולם (גדולי תורה)‪ ,‬לומר לך‪ :‬ירובעל בדורו (חשוב‬
‫ֵ‬
‫ויפתח) כשלושה‬
‫לציית לו) – כמשה בדורו‪ ,‬בדן בדורו – כאהרון בדורו‪ ,‬יפתח בדורו –‬
‫כשמואל בדורו‪.‬‬
‫ללמדך‪ ,‬שאפילו קל שבקלין (פחות חשוב) ונתמנה כפרנס (מנהיג) על הציבור‬
‫– הרי הוא כאביר שבאבירים (גדול וחשוב שצריך לשמוע בקולו)‪ .‬ואומר‪:‬‬
‫ ‪- 102‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫את‪ ,‬אֶ ל‪-‬הַ כהנִ ים הַ ְלוִיִ ם‪ְ ,‬ואֶ ל‪-‬הַ שפֵ ט‪ ,‬א ֶשר י ְִהיֶה בַ ָי ִמים הָ הֵ ם; ו ְָד ַר ְש ָת ְו ִהגִ ידּו‬
‫'ּובָ ָ‬
‫ְלָך‪ ,‬אֵ ת ְדבַ ר הַ ִמ ְשפָ ט' (דברים יז‪ ,‬ט)‪ ,‬וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל‬
‫הדיין שלא היה בימיו? הא אין לילך אלא אצל שופט שבימיו"‪( .‬ראש השנה כה‪,‬‬
‫ע"א)‪.‬‬
‫"אצל שופט שבימיו"‪ ,‬אומר הריא"ף (רבי ישעיה פינטו)‪ :‬שאף שיש חכמים‬
‫גדולים יותר באותו דור – מכל מקום צריך לציית למי שנתמנה למנהיג הציבור‪.‬‬
‫על דברי הגמרא‪" :‬אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה"‪,‬‬
‫כותב בעל התוספות במקום‪" :‬שהימים הראשונים היו טובים מאלה – ולכך יש‬
‫לשמוע לראשונים יותר מהאחרונים – אל תאמר כך‪ ,‬דאין לך אלא שופט שהיה‬
‫בימיו"‪.‬‬
‫במקבילה‪ ,‬במדרש קוהלת רבתי‪ ,‬פרשה א‪ ,‬ח על הפסוק בקוהלת "דֹור הלֵ ְך‬
‫ְודֹור בָ א" (קוהלת א‪ ,‬ד)‪ ,‬ישנה תוספת לדברים הנ"ל‪" :‬רבי אבא בר כהנא‬
‫ואמרי לה בשם רבי אדא בר חוניא‪ :‬יהיה בעיניך דור שבא כדור שהלך‪ ,‬שלא‬
‫תאמר‪ ,‬אילו רבי עקיבא היה קיים‪ ,‬הייתי קורא לפניו‪ ,‬אילו היה רבי זירא ורבי‬
‫יוחנן קיימין‪ ,‬הייתי שונה לפניהם‪ .‬אלא דור שבא בימיך וחכם שבימיך כדור‬
‫שהלך וחכמים שהיו לפניך"‪ ,‬לאמור‪ ,‬בכל דור יש לקבל את הוראת מנהיגי‬
‫אותו הדור‪.‬‬
‫נשאלת השאלה‪ :‬האם המנהיג ראוי לדור‪ ,‬או שהדור ראוי למנהיג?‬
‫לעניין זה נדרשו אמוראים‪ .‬הם חיזקו דברי תנאים‪.‬‬
‫" 'זֶׁה‪ ,‬דֹור ד ְֹר ָשו; ְמבַ ְק ֵּשי פָ נֶׁיָך יַעֲ קֹ ב ֶׁסלָ ה' (תהילים כד‪ ,‬ו) ‪ -‬פליגי בה (נחלקו‬
‫בה) רבי יהודה נשיאה וחכמים‪ ,‬חד אמר‪ :‬דור לפי פרנס (מנהיג)‪ ,‬וחד אמר‬
‫פרנס לפי דורו"‪.‬‬

‫ ‪- 103‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫בשולי גיליון הגמרא‪ ,‬כותב רבינו גרשום‪" :‬זה דור דורשיו"‪ ,‬לאמור כדור– כן‬
‫דורשיו‪ ,‬היינו מנהיגיו‪.‬‬
‫בהמשך הסוגיה‪ ,‬אומרת הגמרא‪:‬‬
‫"אם הדור עז – מעמיד להם הקב"ה פרנס עז‪ ,‬ואם הדור נוחין זה לזה –‬
‫מעמיד להם הקב"ה פרנס המנהיגם בנחת" (ערכין יז‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫המשנה‪ ,‬במסכת ראש השנה‪ ,‬מביאה אירוע בעניין הפעלת סמכות המנהיג‬
‫ומספרת כיצד נפתרה הבעיה בדרך לא פשוטה‪.‬‬
‫המשנה מעבירה לנו מסר‪ .‬ללא סמכות המנהיג לא ניתן להנהיג את הציבור‪ .‬לא‬
‫יתכן מצב שכל אחד יפעל כרצונו‪.‬‬
‫בתקופת המשנה נקבעו ראשי החודשים על ידי הסנהדרין באמצעות עדים‬
‫שראו את התחדשות הלבנה‪ .‬לקביעת ראשי החודשים ישנה השלכה על הימים‬
‫שבהם יחולו מועדי ישראל‪.‬‬
‫המשנה (ראש השנה‪ ,‬פרק ב‪ ,‬משנה ט)‪ ,‬מספרת לנו על שני עדים שראו את‬
‫הירח הישן "שחרית במזרח" ואת הירח החדש "ערבית במזרח"‪.‬‬
‫כשבאו ליבנה‪ ,‬מקום מושב הנשיא והסנהדרין‪ ,‬רבן גמליאל שהיה נשיא‬
‫הסנהדרין קיבל את עדותם של העדים‪ .‬רבי יוחנן בן‪-‬נורי קבע שהם עדי שקר‪.‬‬
‫אחר כך באו עוד שני עדים והעידו‪" :‬ראינוהו בזמנו (ביום השלושים של החודש‬
‫הקודם)‬
‫ובליל עיבורו (ובלילה שלאחר מכן) לא נראה"‪ .‬גם עדות זו קיבל רבן גמליאל‪.‬‬
‫על סמך העדויות קבע שיש לקדש את החודש בזמנו‪.‬‬
‫רבי דוסא בן‪-‬הורכינס לא קיבל את עדותם בטענה שהם עדי שקר והמשיל זאת‬
‫במשל‪" :‬היאך מעידים על אישה שילדה‪ ,‬ולמחר כריסה בן שיניה?"‪ .‬לאמור‪ ,‬אם‬
‫נראה הירח החדש בזמנו‪ ,‬כיצד לא נראה יום לאחר מכן?‬

‫ ‪- 104‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫אמר רבי יהושע לרבי דוסא‪ ,‬רואה אני לפי דבריך שהם עדי שקר ולכן יש לקבוע‬
‫את ראש החודש ביום מאוחר יותר‪.‬‬
‫זהו הרגע‪ ,‬שבו יש לקבוע‪ ,‬האם לקביעתו וסמכותו של נשיא הסנהדרין רבן‬
‫גמליאל יש‬

‫משקל והיא עולה על קביעתו של חכם‪-‬מנהיג ידוע ומקובל‬

‫שקבע אחרת‪.‬‬
‫רבן גמליאל‪ ,‬שראה בדברי רבי יהושע קריאת תיגר על מנהיגותו‪-‬סמכותו‪ ,‬גזר‬
‫על רבי יהושע את הגזרה הבאה‪" :‬גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך‬
‫ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך"‪.‬‬
‫רבי יהושע תנה את צרותיו בפני רבי עקיבא ורבי דוסא‪.‬‬
‫רבי דוסא אמר לו‪" :‬אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל‪ ,‬צריכין אנו‬
‫לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו"‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬אם נפקפק בהחלטת בית דינו של רבן גמליאל‪ ,‬נצטרך לבדוק את כל‬
‫ההחלטות שקבעו בתי הדין מימות משה‪ ,‬לכן עלינו לקבל את פסיקתו של רבן‬
‫גמליאל‪.‬‬
‫רבי דוסא ביסס את דבריו על המדרש הפסוק‪' " :‬ויעל משה ואהרון נדב ואביהוא‬
‫ושבעים מזקני ישראל' (שמות כד‪ ,‬ט)‪ .‬ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? ‪-‬‬
‫אלא ללמד שכל שלושה ושלושה שעמדו בית דין על ישראל‪ ,‬הרי הוא כבית דינו‬
‫של משה"‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬אין אנו יודעים את שמותיהם של הדיינים שישבו באותו בית דין‪ ,‬כדי‬
‫להעביר לנו מסר‪ .‬בכל דור מעמד בית הדין של אותו דור יהיה כמעמד בית דינו‬
‫של משה‪.‬‬
‫ראה רבי יהושע‪ ,‬שרבי דוסא סומך את ידיו על קביעתו של רבן גמליאל‪,‬‬
‫"נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום‬
‫הכיפורים להיות בחשבונו‪ .‬עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו‪ ,‬אמר לו‪ :‬בוא‬
‫בשלום רבי ותלמידי‪ .‬רבי‪-‬בחוכמה‪ ,‬ותלמידי‪-‬שקיבלת את דברי"‪.‬‬

‫ ‪- 105‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫סמכות המנהיג‬
‫על מנהיג ציבור להקפיד על שמירת סמכויותיו‪ .‬כל עוד הוא נמצא בתפקידו‬
‫המנהיגותי‪ ,‬עליו להקפיד שחבריו להנהגה‪ ,‬לפחות כלפי חוץ ידברו בקול אחד‪.‬‬
‫קול שיבטא את עמדותיו של המנהיג‪ .‬רק הקול האחד יאפשר למנהיג לממש‬
‫את חזונו ומשימותיו‪.‬‬
‫בספר דברים פרק לא‪ ,‬נמצאים שני פסוקים המתארים את הנחיותיו של משה‬
‫המנהיג ליורשו יהושע בן‪-‬נון המנהיג‪ .‬ואלה הפסוקים‪" :‬וַיִ ְק ָרא מ ֶשה ִליהֹושעַ ‪,‬‬
‫וַיאמֶ ר אֵ לָ יו ְלעֵ ינֵי ָכל‪-‬י ְִש ָראֵ ל חזַק וֶאֱ ָמץ‪–‬כִ י אַ ָתה ָתבֹוא אֶׁ ת‪ָ -‬העָ ם ַהזֶׁ ה‪ ,‬אֶׁ ל‪-‬‬
‫ֹותם"‪( .‬שם‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫ָהאָ ֶׁרץ א ֶשר נִ ְשבַ ע ה' לַ אב ָתם לָ ֵתת לָ הֶ ם; וְאַ ָתה‪ַ ,‬תנְ ִחילֶ נָה א ָ‬
‫אמר חזַק וֶאֱ ָמץ‪–‬כִ י אַ ָתה ָת ִביא אֶׁ ת‪ְ -‬בנֵּי י ְִש ָראֵּ ל‪ ,‬אֶ ל‪-‬‬
‫" ַו ְיצַ ו אֶ ת‪-‬יְהֹושעַ ִבן‪-‬נּון‪ ,‬וַי ֶ‬
‫הָ אָ ֶרץ א ֶשר‪-‬נִ ְשבַ ְע ִתי לָ הֶ ם; וְאָ נכִ י‪ ,‬אֶ ְהיֶה ִעמָ ְך" (שם‪ ,‬כג)‪.‬‬
‫במסכת סנהדרין ח‪ ,‬ע"א‪ ,‬רבי יוחנן‪ ,‬מגדולי אמוראי ארץ‪-‬ישראל מפרש את‬
‫הכתוב הבא‪" :‬כתיב 'כִ י אַ ָתה ָתבֹוא אֶׁ ת‪ָ -‬העָ ם ַהזֶׁ ה' (דברים לא‪ ,‬ז) וכתיב 'כִ י‬
‫אַ ָתה ָת ִביא' (שם‪ ,‬כג)‪,‬‬
‫אמר רבי יוחנן‪ ,‬אמר לו משה ליהושע‪ :‬אתה והזקנים שבדור עמהם‪ .‬אמר לו‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ :‬טול מקל והך על קודקודם – ָדבָ ר אחד לדור ואין שני ָדבָ רין‬
‫לדור"‪.‬‬

‫"דבָ ר אחד" ‪ -‬מנהיג אחד‪.‬‬
‫רש"י מפרש ָ‬

‫סמכותו המוגבלת של המנהיג‬
‫כחוט השני עובר במקורות ישראל המסר‪ ,‬על היכולת המוגבלת של מנהיג‪.‬‬
‫מנהיג אינו כל יכול‪ .‬מעליו נמצא מקור סמכות גבוה יותר והוא הקדוש ברוך‬
‫הוא‪ ,‬המנהיג את העולם‪.‬‬
‫המסקנה המתבקשת היא‪ ,‬שעל המנהיג להיות צנוע‪ ,‬עניו‪ ,‬לא יהיר ולא מתנשא‪.‬‬

‫ ‪- 106‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מיהו נשיא על פי המשנה? "ואיזהו נשיא? ‪ -‬זה המלך‪ ,‬שנאמר‪' :‬וְעָ ָשה אַ חַ ת‬
‫ִמכָל‪ִ -‬מצְ ֹות ה' אֱ ֹלוקיו' (ויקרא ד‪ ,‬כב) – נשיא שאין על גביו אלא ה' אלוקיו"‪.‬‬
‫(משנה הוריות‪ ,‬פרק ג‪ ,‬משנה ג)‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת הוריות מביאה ברייתא‪:‬‬
‫"תנו רבנן‪ :‬נשיא‪ ,‬יכול נשיא שבט כנחשון בן‪-‬עמינדב‪ ,‬תלמוד לומר‪' :‬מכל מצוות‬
‫ה' אלוקיו' (ויקרא ד‪ ,‬כב)‪ ,‬ולהלן הוא אומר‪ְ ' :‬ל ַמעַ ן י ְִל ַמד‪ְ ,‬לי ְִראָ ה אֶ ת‪-‬ה' אֱ ֹלוקיו' '‬
‫(דברים יז‪ ,‬יט)‪ .‬מה להלן‪ ,‬שאין על גביו אלא ה' אלוקיו‪ ,‬אף נשיא שאין על גביו‬
‫אלא ה' אלוקיו"‪( .‬הוריות יא‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫אצל חז"ל אין הבדל עקרוני בין מנהיג‪-‬מלך לבין מנהיג‪-‬נשיא או כל מנהיג אחר‪.‬‬
‫על המנהיגים להכיר במגבלותיהם השלטוניות‪ .‬עליהם לזכור‪ ,‬שמקור הסמכות‬
‫הוא הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫חז"ל מדגישים את חובת הציבור לכבד את המנהיג ולשמור על כבודו בין שהוא‬
‫מלך או מנהיג ציבור‪ .‬למנהיג אין זכויות יתר‪ .‬הם מדגישים את השוויון בין‬
‫המנהיג ופשוטי העם‪ .‬נשיא הוא ראשון בין שווים‪.‬‬
‫בספר ויקרא‪ ,‬פרק ד‪ ,‬מפרטת התורה את הקורבנות שיש להביא ככפרה על‬
‫חטאים שנעשו בשגגה‪ .‬מי צריך להביא קורבנות? – הכהן המשיח‪ ,‬עדת ישראל‬
‫(הסנהדרין) והנשיא‪" .‬אֲ ֶׁשר נ ִָשיא‪ ,‬יֶׁחֱ ָטא; וְעָ ָשה אַ חַ ת ִמכָל‪ִ -‬מצְ ֹות ה' א ֶשר לא‪-‬‬
‫הֹודע אֵ לָ יו חַ ּטָ אתֹו‪ ,‬א ֶשר חָ טָ א בָ ּה‪–‬וְהֵ ִביא אֶ ת‪-‬‬
‫ֵתעָ ֶשינָה‪ִ ,‬ב ְש ָגגָה‪–‬וְאָ ֵשם‪ .‬אֹו‪ַ -‬‬
‫ָק ְרבָ נֹו‬

‫ְש ִעיר‬

‫עִ זִ ים‪,‬‬

‫ָזכָר‬

‫ָת ִמים"‪.‬‬

‫(ויקרא‬

‫ד‪,‬‬

‫כב‪-‬כג)‪.‬‬

‫רש"י‪ ,‬המתבסס על דברי המדרש והגמרא (הוריות י‪ ,‬ע"ב)‪ ,‬כותב בפירושו‪:‬‬
‫"לשון אשרי‪ ,‬אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו‪ ,‬קל‬
‫וחומר שמתחרט על זדוניו"‪" .‬אשם תלוי‪-‬היחיד והנשיא חייבין"‪.‬‬
‫(משנה‪ ,‬הוריות‪ ,‬פרק ב‪ ,‬משנה ז)‪.‬‬

‫ ‪- 107‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫לאמור‪ ,‬אם אחד מהם עבר עבירה על מצוות התורה שיש בהם ספק חטא‪,‬‬
‫בעבירות שחייבים על זדונן (שנעשו בזדון) כרת ועל עבירות שנעשו בשגגה‬
‫שחייבים עליהן חטאת‪ ,‬עליהם להביא קורבן אשם‪.‬‬
‫גם על פי דברי הגמרא במסכת שבת (ל‪ ,‬ע"א)‪ ,‬אנו למדים‪ ,‬כמה צריך המנהיג‬
‫להיזהר מהתנשאות‪ ,‬עליו לזכור שגם אם הוא מלך ‪ -‬יש מישהו מעליו והוא‬
‫הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫כך מסופר בגמרא‪:‬‬
‫כשבנה שלמה המלך את בית המקדש‪ ,‬ביקש להכניס את הארון לבית קודשי‬
‫הקודשים‪ .‬שלמה לא הצליח במשימה‪ .‬שערי בית המקדש דבקו זה בזה ולא‬
‫איפשרו לו להכניס את הארון לבית המקדש‪.‬‬
‫אמר שלמה עשרים וארבע רננות (תפילות‪ ,‬תחינות) – ולא נענתה תפילתו‪.‬‬
‫שערי בית המקדש לא נפתחו‪ .‬הוסיף שלמה תפילה ואמר‪ְ " :‬שאּו ְשעָ ִרים‪,‬‬
‫אשי ֶכם‪ ,‬ו ְִהנ ְָשאּו‪ִ ,‬פ ְתחֵ י עֹולָ ם; ְויָבֹוא‪ֶ ,‬מלֶ ְך הַ כָבֹוד" (תהילים כד‪ ,‬ז)‪ ,‬מיד‬
‫ָר ֵ‬
‫השערים רצו לבלוע את שלמה‪ .‬השערים "חשבו" שבפסוק תפילה זה הוא‬
‫מתכוון אל עצמו‪.‬‬
‫שאלו אותו השערים‪" :‬מי הוא זה מלך הכבוד?" השיב להם שלמה‪" :‬ה' עזוז‬
‫וגבור"‪.‬‬
‫ּושאּו‪ִ ,‬פ ְתחֵ י עֹולָ ם; ְויָבא‪ֶ ,‬מלֶ ְך‬
‫אשיכֶם‪ְ ,‬‬
‫חזר ואמר שלמה‪ְ " :‬שאּו ְשעָ ִרים‪ָ ,‬ר ֵ‬
‫הַ כָבֹוד‪ִ .‬מי הּוא זֶה‪ֶ ,‬מלֶ ְך הַ כָבֹוד ה' צְ בָ אֹות‪–‬הּוא ֶמלֶ ְך הַ כָבֹוד סֶ לָ ה"‪.‬‬
‫(תהילים כד‪ ,‬ט‪-‬י)‪.‬‬
‫גם תפילה זו לא נענתה‪ .‬שערי בית המקדש לא נפתחו‪ .‬חזר ואמר תפילה‬
‫נוספת‪ :‬ה' אֱ לוקים אַ ל‪ָ -‬ת ֵשב ְפנֵי ְמ ִשיחֶ ָך‪ :‬זָכְ ָרה‪ְ ,‬לחַ ְס ֵדי ָדוִיד עַ ְב ֶדָך"‪( .‬דברי‬
‫הימים ב‪ ,‬ו‪ ,‬מב) – מיד נענה‪ .‬שערי בית המקדש נפתחו‪ .‬שלמה הכניס את ארון‬
‫הקודש לבית המקדש‪.‬‬

‫ ‪- 108‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫קיימת מקבילה למדרש זה במדרש תנחומא‪:‬‬
‫"בשעה שהכניס שלמה את הארון לבית המקדש‪ ,‬התחיל שלמה אומר‪' :‬שאו‬
‫שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם" וגו (תהילים‪ ,‬כד‪ ,‬ז)‪ ,‬שהיו הפתחים‬
‫שפלים‪ ,‬ואמר‪' :‬והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד'‪ .‬אמרו לו השערים‪ ,‬מי‬
‫הוא זה מלך הכבוד?‬
‫ביקשו השערים לירד עליו וְלָ רוץ את ראשו אילולי שאמר‪' :‬ה' צבאות הוא מלך‬
‫הכבוד סלה'‪ .‬חזר ואמר‪' :‬ה' עזוז וגבור וגו'‪ ,‬שאו שערים ראשיכם'‪ .‬אמר להם‪:‬‬
‫התגדלו שמלך הכבוד עליכם‪.‬‬
‫מיד חלקו לו כבוד ונשאו עצמן ונכנס הארון‪ .‬אמר להם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אתם‬
‫חלקתם לי כבוד‪ ,‬חייכם כשאחריב את ביתי אין אדם שולט בכם"‪( .‬מדרש‬
‫תנחומא במדבר‪ ,‬פרשת בהעלותך‪ ,‬ט)‪.‬‬
‫לעיתים אנו עדים לתופעה‪ ,‬שמנהיג נכנס לאולם או לאתר‪ ,‬שבו ממתין לציבור‬
‫המעריץ אותו‪ ,‬והציבור נוהג לשיר למנהיג את הפסוק מספר תהילים‪ְ " :‬שאּו‬
‫אשיכֶם‪ ,‬ו ְִהנ ְָשאּו‪ִ ,‬פ ְתחֵ י עֹולָ ם"‪.‬‬
‫ְשעָ ִרים‪ָ ,‬ר ֵ‬

‫(תהילים‪ ,‬כד‪ ,‬ז)‪.‬‬

‫מהדברים שהובאו‪ ,‬אנו למדים‪ ,‬שלא ראוי לערוך "קבלת פנים" למנהיג בדברי‬
‫תפילה שנועדו לקדוש ברוך הוא‪ .‬הרוצים לקבל פני מנהיג בשירה‪ ,‬עליהם‬
‫למצוא תכנים שיש בהם מידת הצניעות והענווה‪.‬‬

‫אחריותם של מנהיגים {"עגלה ערופה"}‬
‫אם נמצא הרוג בשדה ולא נודע מי רצח אותו‪ ,‬אומרת התורה‪ְ " :‬ו ָיצְ אּו זְ ֵּקנֶׁיָך‪,‬‬
‫ּומ ְדדּו‪ ,‬אֶ ל‪-‬הֶ עָ ִרים‪ ,‬א ֶשר‪ְ ,‬ס ִביבת הֶ חָ לָ ל" (דברים‪ ,‬כא‪ ,‬א‪-‬ג)‪ .‬זקני העיר‬
‫וְשֹ ְפ ֶׁטיָך; ָ‬
‫ְהֹורדּו זִ ְקנֵי‬
‫הקרובה לחלל‪ ,‬יקחו עגלת בקר שטרם נוצלה לעבודת האדמה "ו ִ‬
‫יתן‪ ,‬א ֶשר לא‪-‬יֵעָ בֵ ד בֹו‪ ,‬וְלא יִזָ ֵרעַ ; וְעָ ְרפּו‪ָ -‬שם‬
‫הָ ִעיר הַ ִהוא אֶ ת‪-‬הָ עֶ גְ לָ ה‪ ,‬אֶ ל‪-‬נַחַ ל אֵ ָ‬
‫אֶ ת‪-‬הָ עֶ גְ לָ ה‪ ,‬בַ ָנחַ ל"‪( .‬שם‪ ,‬ד)‪.‬‬

‫ ‪- 109‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫" ְוכל‪ ,‬זִ ְקנֵי הָ ִעיר‪( ,‬המנהיגים) הַ ִהוא‪ ,‬הַ ְקר ִבים‪ ,‬אֶ ל‪-‬הֶ חָ לָ ל‪–‬י ְִרחצּו‪ ,‬אֶ ת‪-‬י ְֵדיהֶ ם‪,‬‬
‫עַ ל‪-‬הָ עֶ גְ לָ ה‪ ,‬הָ ערּופָ ה בַ נָחַ ל‪ .‬וְעָ נּו‪ ,‬וְאָ ְמרּו‪ :‬י ֵָּדינּו‪ ,‬ל ֹא ָש ְפכּו אֶׁ ת‪ַ -‬ה ָדם ַהזֶׁ ה‪,‬‬
‫וְעֵּ ינֵּינּו‪ ,‬ל ֹא ָראוּ"‪.‬‬
‫למדים אנו‪ ,‬שהאחריות למעשה הנתעב של הרצח‪ ,‬חלה לא רק על המבצע ומי‬
‫שסייע בידו‪ ,‬אלא גם על ראשי הציבור‪ ,‬שמא חטאו באי נתינת תשומת לב‬
‫לאדם‪ .‬ייתכן‪ ,‬כי הרוצח הידרדר ובא לידי רצח מפני שהמנהיגים לא דאגו‬
‫למזונותיו וקיפחו אותו או שלא דאגו לביטחונו האישי של הנרצח‪ ,‬כאשר הלך‬
‫בדרך שיש בה סכנה לביטחונו האישי‪.‬‬
‫על המנהיגים לומר‪" :‬ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו"‪ .‬פירושו‪ :‬אנו‬
‫מנהיגי הציבור‪ ,‬עשינו הכל מבחינה חברתית‪ ,‬אישית‪ ,‬בטיחותית וביטחונית‪,‬‬
‫המסֶ ר החשוב בכתובים הללו‪.‬‬
‫ולכן אין לנו "אשמת עקיפין" ברצח האדם‪ .‬זה ֶ‬
‫על המנהיגים חלות החובה והאחריות לדאוג לסדרי החברה ולצדק חברתי‪.‬‬
‫המלבי"ם (מאיר לבוש בן יחיאל מיכל) בפירושו כותב‪" :‬ידינו לא שפכו" ‪-‬‬
‫"שלא היינו גרמא (גורמים) לרצח הזה‪ ,‬לא על ידי שלא נתנו מזון לרוצח ועל ידי‬
‫כך מוכרח היה להרוג את הנרצח‪ ,‬לעשוק את לחמו למלא נפשו כי ירעב‪ ,‬ולא על‬
‫ידי שלא נתנו לוויה (ליווי ) לנרצח‪ ,‬שלא ילך יחידי בדרך סכנה"‪.‬‬

‫תחושת האחריות של מנהיג‬
‫הרב קוק סובר שמנהיגות אמיתית נובעת מתחושת האחריות והאכפתיות של‬
‫המנהיג לצרכי הציבור‪ .‬במנהיג אמיתי קיים ניצוץ ייחודי‪ ,‬שאינו בנמצא אצל‬
‫אדם שאינו לו תכונות מנהיג‪ .‬מנהיג אמיתי המתעלה למעלות רוחניות גבוהות‪,‬‬
‫חש יותר אחריות ואכפתיות גם כלפי הציבור הרחב‪ .‬הוא מתחיל לחוש את‬
‫הציבור‪ ,‬להתקרב אליו‪ ,‬מכיר את צרכיו ואוהבו מעומק לבו‪.‬‬
‫וכך נאמר בספרו של הרב קוק "אורות הקודש"‪ ,‬ח"ג‪ ,‬עמ' קנה‪:‬‬
‫ ‪- 110‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫"כל מה שהאדם מתעלה יותר בצורתו הרוחנית‪ ,‬מרגיש הוא יותר את הערך‬
‫הגדול של הרבים‪ ,‬הציבור מתחיל להיות חי בתוכיותו‪ ,‬בלבבו ועומק רצונו הוא‬
‫מרגיש את הצרכים הרבים של הציבור‪ ,‬את גודל הערך של החיים‪ ,‬המפעמים‬
‫בכללות הציבור‪ ,‬והוא עומד כולו לעיני רוחו כדמות חטיבה אחת‪.‬‬
‫הוא מרגיש את המציאות הממשית של הציבור‪ ,‬ומתמלא אליו אהבה וכבוד אין‬
‫קץ‪ .‬ואז הרי הוא מתעלה להיות מנהיג ציבורי אידיאלי‪ ,‬מחשבותיו מתקדשות‬
‫בקדושת הרבים‪ ,‬ומוסרו מתעלה להיות צדיק לרבים"‪.‬‬

‫המלך נושא באחריות לאופן התנהגות הציבור‬
‫הגמרא מביאה את הפסוק‪" :‬כִ י חק ְלי ְִש ָראֵ ל הּוא; ִמ ְשפָ ט‪ ,‬לֵ אֹלוקי יַעקב"‬
‫(תהילים פא‪ ,‬ה) ודורשת מפסוק זה‪" ,‬מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין‬
‫לדין" אלא רק אחרי שבית דין של מטה התכנס וקבע את תחילת החודש‪ .‬על פי‬
‫קביעה זו‪ ,‬יודעים מתי חל א' בתשרי שהוא ראש השנה‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬בית דינו של הקדוש ברוך הוא מתכנס במרומים בראש השנה ודן את‬
‫ישראל ואומות העולם‪.‬‬
‫הגמרא בסוגיה שואלת‪ :‬מי נכנס ראשון לבית דין של מעלה‪ ,‬האם המלך או‬
‫הציבור?‬
‫הגמרא מביאה את דברי האמורא רב חסדא‪ ,‬שמלך נכנס ראשון ואחריו‬
‫הציבור‪ .‬שואלת הגמרא‪ :‬מה הסיבה שהמלך נכנס ראשון? בתשובתה מביאה‬
‫הגמרא שני טעמים שונים‪:‬‬
‫א‪ .‬לא נאה לכבודו של המלך שימתין לכניסתו לבית דין‪.‬‬
‫ב‪ .‬רצוי שייכנס תחילה‪ ,‬לפני שבית הדין יחרוץ דינו של ציבור‪ ,‬שיש בו גם‬
‫רשעים שחטאו‪ .‬למלך‪-‬למנהיג יש אחריות ציבורית למצב המוסרי הירוד של‬
‫הציבור‪ .‬אם היה מתאמץ יותר‪ ,‬ייתכן שהציבור היה פחות חוטא ורמתו‬
‫המוסרית הייתה גבוהה יותר‪ .‬לכן‪ ,‬אם ייכנס תחילה לבית דין יוכל להינצל‬
‫מדין קשה‪.‬‬
‫ ‪- 111‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫להלן דברי הגמרא במסכת ראש השנה‪:‬‬
‫" 'כי חוק לישראל הוא' אין לי אלא לישראל‪ .‬לאומות העולם מנלן? תלמוד לומר‬
‫'משפט לאלוקי יעקב'‪ .‬אם כן‪ ,‬מה תלמוד לומר 'כי חוק לישראל' ? מלמד‬
‫שישראל נכנסין תחילה לדין‪.‬‬
‫כדרב חסדא דאמר רב חסדא‪ :‬מלך וציבור? מלך נכנס תחילה לדין‪ ,‬שנאמר‬
‫ּומ ְשפַ ט עַ מֹו ִי ְש ָראֵ ל‪ְ –‬דבַ ר‪-‬יֹום ְביֹומֹו' (מלכים א‪ ,‬ח‪ ,‬נט)‪.‬‬
‫'לַ עשֹות ִמ ְשפַ ט עַ ְבדֹו‪ִ ,‬‬
‫מאי טעמא? (מה הטעם?) ‪ -‬אי בעית אימא (אם תרצה אמור)‪ :‬לאו אורח ארעא‬
‫למיקם מלכא אבראי (ואם תרצה אמור‪ :‬שאין זה דרך ארץ שיעמוד המלך‬
‫בחוץ)‪ ,‬ואי בעית אימא‪ :‬מקמי דליפוש חרון אף (ואם תרצה אמור‪ :‬מלפני שירבה‬
‫חרון אף)"‪.‬‬

‫(ראש השנה ח‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬

‫קיום הבטחות‬
‫בספר יהושע מסופר על קיום ההבטחות שנתנו נשיאי השבטים לגבעונים עם‬
‫כריתת ברית השלום עמהם‪.‬‬
‫בעת כיבוש הארץ על ידי יהושע בן‪-‬נון‪ ,‬שמעו הגבעונים את אשר עשה יהושע‬
‫חֹוקה ְמאד‬
‫אמרּו אֵ לָ יו‪ֵ ,‬מאֶ ֶרץ ְר ָ‬
‫לערים יריחו והעי‪ .‬הללו באו ליהושע בעורמה‪ ,‬וַי ְ‬
‫בָ אּו עבָ ֶדיָך‪ְ ,‬ל ֵשם‪ ,‬ה' אֱ לוקיָך‪ :‬כִ י‪ָ -‬ש ַמ ְענּו ָש ְמעֹו‪ ,‬וְאֵ ת כָל‪-‬א ֶשר עָ ָשה ְב ִמצְ ָריִם‪ .‬וְאֵ ת‬
‫ָכל‪-‬א ֶשר עָ ָשה‪ִ ,‬ל ְשנֵי ַמ ְלכֵי הָ אֱ מ ִרי‪ ,‬א ֶשר‪ְ ,‬בעֵ בֶ ר הַ ַי ְר ֵדן‪ְ –‬ל ִסיחֹון מֶ לֶ ְך חֶ ְשבֹון‪,‬‬
‫ּולעֹוג ֶמלֶ ְך‪-‬הַ בָ ָשן א ֶשר ְבעַ ְש ָתרֹות‪.‬‬
‫ְ‬
‫ּולכּו‪,‬‬
‫אמרּו אֵ לֵ ינּו זְ ֵקינֵינּו ְוכָל‪-‬י ְשבֵ י אַ ְרצֵנּו לֵ אמר‪ְ ,‬קחּו ְב ֶי ְדכֶם צֵ י ָדה לַ ֶד ֶרְך‪ְ ,‬‬
‫וַי ְ‬
‫אתם; ַוא ַמ ְר ֶתם אלֵ יהֶ ם עַ ְב ֵדיכֶם אנ ְַחנּו‪ ,‬וְעַ ָתה כִ ְרתּו‪-‬לָ נּו ְב ִרית‪ .‬זֶה לַ ְח ֵמנּו‪,‬‬
‫ִל ְק ָר ָ‬
‫אתנּו‪ ,‬לָ לֶ כֶת אלֵ י ֶכם; וְעַ ָתה ִהנֵה יָבֵ ש‪ ,‬וְהָ יָה‬
‫חָ ם ִהצְ טַ י ְַדנּו אתֹו ִמבָ ֵתינּו‪ְ ,‬ביֹום צֵ ֵ‬
‫נִ ק ִדים‪ .‬וְ ֵא ֶלה נאדֹות הַ ַייִן א ֶשר ִמלֵ אנּו ח ָד ִשים‪ ,‬ו ְִהנֵה ִה ְתבַ ָקעּו; וְאֵ לֶ ה ַש ְלמֹו ֵתינּו‪,‬‬
‫ּונְ עָ לֵ ינּו‪ ,‬בָ לּו‪ ,‬מֵ רב הַ ֶד ֶרְך ְמאד‪.‬‬
‫ידם; וְאֶ ת‪ִ -‬פי ה'‪ ,‬לא ָשאָ לּו‪ַ .‬ויַעַ ש לָ הֶ ם יְהֹושעַ ָשלֹום‪ ,‬וַיִ כְ רת‬
‫וַיִ ְקחּו הָ אנ ִָשים‪ִ ,‬מצֵ ָ‬
‫יֹותם; וַיִ ָש ְבעּו לָ ֶׁהם‪ ,‬נְ ִשיאֵּ י ָהעֵּ ָדה"‪( .‬יהושע ט‪ ,‬ט‪-‬יד)‪.‬‬
‫לָ הֶ ם ְב ִרית ְלחַ ָ‬
‫ ‪- 112‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫לאחר כריתת ברית השלום‪ ,‬כאשר בני ישראל המשיכו בכיבוש הארץ והגיעו‬
‫לערי הגבעונים‪ ,‬נודע לבני ישראל על התרמית‪ ,‬שלמעשה הגבעונים שוכנים‬
‫בארץ ולא באו מארץ רחוקה‪.‬‬
‫בני ישראל היו נאמנים להבטחת מנהיגיהם‪" .‬ולא הכום בני ישראל כי נשבעו‬
‫להם נשיאי העדה בה' אלוקי ישראל"‪( .‬שם‪ ,‬יח)‪.‬‬
‫לאחר שנודע לבני ישראל על תרמית הגבעונים‪ ,‬הם באו בתלונה אל נשיאי‬
‫השבטים‪ :‬למה כרתתם ברית שלום עם הגבעונים? הנשיאים השיבו להם‪ :‬אין‬
‫אנו יכולים להפר הבטחה שנתנו‪.‬‬
‫יאים‪ ,‬אֶׁ ל‪-‬כָל‪ָ -‬העֵּ ָדה‪ ,‬אֲ נ ְַחנּו נִ ְשבַ ְענּו לָ ֶׁהם‪ ,‬ה' אֱ ֹלוקי ִי ְש ָראֵּ ל;‬
‫"וַי ֹא ְמרּו ָכל‪ַ -‬הּנְ ִש ִ‬
‫וְעַ ָתה‪ ,‬ל ֹא נּוכַל ִלנְ גֹ עַ בָ ֶׁהם"‪( .‬שם יט)‪.‬‬

‫המנהיג נושא באחריות להוכחת הציבור‬
‫והציבור חייב לשמור על כבודו‬
‫חובתו של הציבור לשמור על כבודו של המנהיג‪ .‬מנהיג בעל פוטניצאל וכישורים‪,‬‬
‫שיחוש כי הציבור מזלזל בו‪ ,‬יפרוש מתפקידו‪ .‬מצב מעין זה ימנע מאנשים‬
‫טובים‪ ,‬בעלי תודעה של שליחות ציבורית‪ ,‬לקחת חלק בהנהגת הציבור‪ .‬אין חלל‬
‫ריק‪ .‬במקומם‪ ,‬יגיעו אנשים‪ ,‬שאין להם תודעת שליחות וירצו את תפקידי‬
‫המנהיגות‪-‬השררה לתועלתם הפרטית‪ .‬הם יהיו מנהיגים רעים שלא ידאגו‬
‫לציבור‪.‬‬
‫אם קיבלת על עצמך את עול המנהיגות‪ ,‬אל תהיה צנוע כלפי חלק מהציבור‪ .‬אם‬
‫הציבור עושה מעשים רעים‪ ,‬תפקידך כמנהיג להתייצב לפני ציבור זה ולהוכיח‬
‫אותו‪ .‬אל תאמר‪ ,‬מי אני שאוכיח את ציבור על מעשיו הרעים‪ .‬אם לא תוכיח‬
‫מנהיגות‪ ,‬לא תהיה בידיך סמכות‪ .‬אתה תהיה תלוי ברעים ואם תרצה להוכיחם‬
‫בעתיד – לא תוכל‪ .‬איבדת את מעמדך ויוקרתך‪.‬‬

‫ ‪- 113‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הדברים הללו באים לידי ביטוי בדבריו של רבי יהודה החסיד‪:‬‬
‫"ואם תראה דור שמנהיגיו רעים‪ ,‬דע לך לפי שהיה להם מנהיג טוב והיו‬
‫מבזים אותו וכתיב‪' :‬יַעַ ן‪ ,‬כִ י ָמאַ ס הָ עָ ם הַ זֶה‪ ,‬אֵ ת ֵמי הַ ִשֹלחַ ‪ ,‬הַ ה ְלכִ ים ְלאַ ט'‬
‫(ישעיהו ח‪ ,‬ו)‪ ,‬או לפי שהצדיקים היו נוהגים בענוה כשהיה להם למחות לרעים‪,‬‬
‫היו אומרים‪ :‬מה אני ראוי להוכיח להם‪ ,‬כשהיה לאל ידם או ידי אבותיהם‪ .‬לכך‬
‫הרכיב עליהם מנהיג עד שאפילו היו חפצים למחות לרעים‪ ,‬יראים מפניהם‪ ,‬וגם‬
‫אם יוכיחום לא יהיו דבריהם נשמעים אפילו לטובה ויהיו כפופים לפני הרעים"‪.‬‬
‫(ספר החסידים‪ ,‬סימן תרצד)‪.‬‬

‫ ‪- 114‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫שער חמישי‬

‫רמתו המוסרית‬
‫של המנהיג‬

‫במסכת אבות נאמר‪:‬‬
‫"שמעיה אומר‪ ,‬אהב את המלאכה ושנא את הרבנות‪ ,‬ואל תתוודע לרשות"‬
‫(אבות‪ ,‬פרק א‪ ,‬משנה י)‪.‬‬
‫"שמעיה אומר‪ :‬שנא את הרבנות – כיצד?‬
‫מלמד שלא יניח עטרה מעצמו לראשו אבל אחרים יניחו לו"‬
‫(אבות דרבי נתן‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫רבי עובדיה מברטנורא בפירושו על דברי המשנה‪:‬‬
‫"ואל תתוודע לרשות" ‪ -‬אל תתוודע אל הרשות‬
‫"כדי ליטול רבנות על ידיה"‪.‬‬
‫רבינו בחיי בן‪-‬אשר בפירושו למשנה כותב‪:‬‬
‫" 'ושנא את הרבנות'‪ ,‬שתשנא את השררה ולא תעלינה בפיך ולא תיקחנה‬
‫בידיים עד שיתננה לך אחרים‪ ,‬ומצינו בגדולי ישראל‪ ,‬שאין צריך לומר‬
‫שלא היו רודפים אחר השררה‪ ,‬אלא אפילו כשהיו רוצין (רוצים) אחרים‬
‫ליתן להם שררה‪ ,‬לא היו רוצין בה‪ ,‬והיו נחבאים ובורחים ממנה‪,‬‬
‫שכן מצינו בשאול‪ ,‬כשבאו ישראל להמליכו‪ ,‬מה כתיב שם‪' :‬ויאמר ה' הנה‬
‫הוא נחבא אל הכלים' (שמואל א‪ ,‬י‪ ,‬כג)‪ ,‬ולפי שברח מן השררה‪ ,‬השררה‬
‫רדפה אחריו‪,‬‬
‫שנאמר‪' :‬הראיתם אשר בחר בו ה' ' '' (שם כד)‪.‬‬

‫ ‪- 115‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫רק מנהיג בעל מידות מוסריות יקבל עליו תפקיד של שררה‬
‫לא רק שצריך את הסכמת הציבור לאישור המנהיג‪-‬הפרנס‪ .‬אדם לא יוכל להציג‬
‫את מועמדותו לתפקיד ציבורי‪ ,‬גם אם יש לו כישורי מנהיגות ויכולת ביצועית‪ .‬לא‬
‫די בכך‪ .‬על המועמד להיות מנהיג ראוי‪.‬‬
‫ומיהו מנהיג ראוי? – מנהיג שיש בו מידות‪ .‬אם המועמד ניחן במידות מוסריות‬
‫ראויות‪ ,‬אין לו מה לדאוג‪ ,‬השררה תרדוף אחריו‪.‬‬
‫המדרש בפסיקתא רבתי מתייחס לקבלת תפקיד שיש בו שררה‪.‬‬
‫המדרש דורש מהמנהיג סגולות מוסריות גבוהות מאוד‪ .‬מידותיו של המנהיג‬
‫צריכות להגיע לדרגתו של הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫אנו יודעים היטב‪ ,‬שאדם לא יכול להגיע לדרגתו של הקדוש ברוך הוא‪ .‬כאידיאל‪,‬‬
‫המנהיג צריך לשאוף ולחתור‪ ,‬כדי להתקרב למידותיו של הקב"ה‪.‬‬
‫המדרש מבקש להביע את החשיבות הרבה שהו מייחס לסגולות המוסריות‬
‫הגבוהות שמנהיג חייב לבוא עמהן בעת שהוא מקבל על עצמו תפקיד של‬
‫שררה‪.‬‬
‫כך דורש המדרש את הפסוק‪" :‬לא ִת ָשא אֶ ת‪ֵ -‬שם‪-‬ה' אֱ לוקיך לַ ָשוְא" (שמות כ‪,‬ו)‪:‬‬
‫"שלא תקבל עליך שררה ואין אתה ראוי לשררה… ר' יעקב בשם ר' מני מביא‬
‫לרב כתוב‪ .‬אמר ר' אבהו‪ :‬אני‬
‫לה מכאן‪' :‬אל תצא לריב מהר' (משלי כב‪ ,‬ח) ‪ָ -‬‬
‫נקראתי קדוש ואתה נקראת קדוש‪ ,‬אם אין בך כל המידות שיש בי לא תקבל‬
‫עליך שררה"‪.‬‬

‫(פסיקתא רבתי‪ ,‬כב)‬

‫במסכת אבות נאמר‪:‬‬
‫"שמעיה אומר‪ ,‬אהב את המלאכה ושנא את הרבנות‪ ,‬ואל תתוודע לרשות"‪.‬‬
‫(אבות‪ ,‬פרק א‪ ,‬משנה י)‪.‬‬
‫ ‪- 116‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫"שמעיה אומר‪ :‬שנא את הרבנות – כיצד? מלמד שלא יניח עטרה מעצמו‬
‫לראשו אבל אחרים יניחו לו"‪( .‬אבות דרבי נתן‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫רבי עובדיה מברטנורא בפירושו על דברי המשנה‪:‬‬
‫"ואל תתוודע לרשות" ‪ -‬אל תתוודע אל הרשות "כדי ליטול רבנות על ידיה"‪ .‬את‬
‫המילה רשות הוא מסביר כך‪" :‬השררה קרויה ָרשות‪ ,‬מפני שהרשות בידה‬
‫לעשות כרצונה"‪.‬‬
‫רבינו בחיי בן‪-‬אשר בפירושו למשנה כותב‪:‬‬
‫" 'ושנא את הרבנות'‪ ,‬שתשנא את השררה ולא תעלינה בפיך ולא תיקחנה‬
‫בידיים עד שיתננה לך אחרים‪ ,‬ומצינו בגדולי ישראל‪ ,‬שאין צריך לומר שלא היו‬
‫רודפים אחר השררה‪ ,‬אלא אפילו כשהיו רוצין (רוצים) אחרים ליתן להם שררה‪,‬‬
‫לא היו רוצין בה‪ ,‬והיו נחבאים ובורחים ממנה‪ ,‬שכן מצינו בשאול‪ ,‬כשבאו ישראל‬
‫להמליכו‪ ,‬מה כתיב שם‪' :‬וַיאמֶ ר ה' ִהנֵה‪-‬הּוא נ ְֶחבָ א אֶ ל‪-‬הַ כ ִֵלים' (שמואל א‪ ,‬י‪ ,‬כג)‪,‬‬
‫יתם א ֶשר בָ חַ ר‪-‬‬
‫ולפי שברח מן השררה‪ ,‬השררה רדפה אחריו‪ ,‬שנאמר‪' :‬הַ ְר ִא ֶ‬
‫בֹו ה' ' ''‪( ,‬שם כד)‪.‬‬
‫וכן מצינו במשה שברח מן השררה‪ ,‬שנאמר‪' :‬לא ִאיש ְדבָ ִרים אָ נכִ י' (שמות ד‪,‬‬
‫'שלַ ח‪-‬נָא‪ְ ,‬ביַד‪ִ -‬ת ְשלָ ח' (שם יג)‪ .‬השררה רדפה אחריו‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫י)‪ ,‬וכתיב‪ְ :‬‬
‫'וַיִ ְק ָרא‪ ,‬אֶ ל‪-‬מ ֶשה' (ויקרא א‪ ,‬א) ‪ .‬אבל מי שרודף אחר השררה‪ ,‬השררה‬
‫מטרידתו מן העולם‪ ,‬שכן אמרו חז"ל‪' :‬השררה מקברת את בעליה' "‪.‬‬
‫(ברכות נה‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫ועל שאול אמרו חז"ל‪" :‬וכל מי שבורח מן השררה‪ ,‬השררה רודפת אחריו"‪.‬‬
‫(מדרש תנחומא‪ ,‬ויקרא‪ ,‬ד)‪.‬‬
‫בעל "מסילת ישרים" (רמח"ל=רבי משה חיים לוצאטו) בפרק כב‪" :‬בביאור‬
‫מידת הענווה" מתייחס למשנה הנ"ל ממסכת אבות‪.‬‬
‫כך כותב הרמח"ל‪" :‬שנאת הרבנות ובריחת הכבוד משנה ערוכה היא‪' :‬אהב‬
‫את המלאכה ושנא את הרבנות' "‪( .‬אבות‪ ,‬פרק א‪ ,‬משנה י)‬

‫ ‪- 117‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ואמרו‪ :‬כל הרודף אחר הכבוד‪ ,‬הכבוד בורח ממנו ואמרו עוד‪' :‬אַ ל תצא לריב‬
‫מהר' (משלי כה‪ ,‬ח)‪ .‬לעולם אל תהי רץ אחר השררה‪ .‬למה? ‪' -‬פן מה תעשה‬
‫באחריתה'‪ ,‬למחר באים ושואלים לך שאלות‪ ,‬מה אתה משיבם?‬
‫עוד שם‪ :‬רבי ְמ ַנחֲ ָמא בשם רבי תנחום‪ :‬כל המקבל עליו שררה כדי ליהנות‬
‫ממנה‪ ,‬אינו אלא כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אישה‪.‬‬
‫עוד שם‪ :‬אני נקראתי קדוש (רוצה לומר‪ :‬הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא)‪ ,‬הא אם אין בך כל‬
‫המידות הללו שיש בי‪ ,‬לא תקבל עליך שררה‪( .‬פסיקתא רבתי‪ ,‬כב)‪.‬‬
‫ותלמידי רבן גמליאל יוכיחו‪ ,‬שהיו מוצרכים מפני עניותם‪ ,‬ולא רצו לקבל עליהם‬
‫שררה‪ .‬הוא מה שאמרו בפרק 'כהן משוח'‪ ,‬זה לשונם‪ :‬כמדומים אתם ששררה‬
‫אני נותן לכם – עבדות אני נותן לכם‪( .‬הוריות י‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫ועוד אמרו‪ :‬אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה! ומנלן? (ומהיכן?) מיוסף‪ ,‬מפני‬
‫שהנהיג עצמו ברבנות קודם אחיו‪( .‬ברכות נה‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫כללו של דבר‪:‬‬
‫אין הרבנות אלא משא גדול על שכם הנושא אותו‪ ,‬כי עד שהאדם יחיד ויושב‬
‫בתוך עמו מובלע בין האנשים‪ ,‬אינו נתפס אלא על עצמו‪ ,‬כיון שנתעלה‬
‫לרבנות ושררה‪ ,‬כבר הוא נתפס על כל מי שתחת ידו וממשלתו‪ ,‬כי עליו‬
‫להשקיף על כולם ולרעות אותם דעה והשכל‪ ,‬ולהישיר מעשיהם ואם לאו –‬
‫'ואשמם בראשיכם' "‪.‬‬
‫המדרש‪ ,‬בשיר השירים רבה יוצא חוצץ נגד מנהיג‪ ,‬הנוהג עריצות על הציבור‪,‬‬
‫אינו רגיש לכבודו של הציבור ומתעלם ממאווייו‪ .‬מנהיג‪ ,‬שלא מוצא ערוצי‬
‫תקשורת והידברות עם הציבור‪ ,‬לבסוף יפול‪ .‬הציבור ירחיק אותו ממנהיגותו‪.‬‬
‫במדרש רבה שיר השירים דורשים את הפסוק "אֶ ל‪-‬גִ נַת אֱ גֹוז י ַָר ְד ִתי" (שיר‬
‫השירים ו‪ ,‬יא) כדלקמן‪" :‬אמר ריש לקיש‪ :‬מה אגוז זה חלק‪ ,‬וכל מי שעולה‬
‫לראשו ואינו נותן דעתו היאך יעלה – הוא נופל ומת ונוטל שלו מן האגוז‪ .‬כך כל‬

‫ ‪- 118‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מי שהוא מנהיג שררה על הציבור בישראל ואינו נותן דעתו‪ ,‬היאך הוא‬
‫מנהיג‪ ,‬סוף שהוא נופל ונוטל שלו מתחת ידיהם"‪( .‬שיר השירים רבה‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬קליפת האגוז חלקה ומי שאינו מיומן לעלות בה‪ ,‬מיד הוא נופל נפילה‬
‫קריטית‪-‬ומת‪ .‬כך מנהיג‪ .‬אם לא יקפיד להנהיג את הציבור תוך מתן כבוד לציבור‬
‫וליחידים שבו ולא ינהל דרכי הידברות נאותות עמהם‪ ,‬בסופו של דבר הוא יפול‪.‬‬
‫הציבור יתנער ממנו וידיחו‪.‬‬

‫מנהיג יקפיד על אי התנשאותו כלפי הציבור‬
‫בעל הספר "טעמי המנהגים ומקור הדינים" (שפרלינג אברהם יצחק [שו"ב])‪,‬‬
‫מביא בשם "יד אהרון" בפרק ליקוטים – עניינים שונים‪ .‬בסעיף קכב‪ ,‬מביא את‬
‫טעם הגדרת מנהיגי ישראל בתקופת הנדודים במדבר בשם‪" :‬ראשי המטות"‪,‬‬
‫כפי שנאמר בספר במדבר (ל‪ ,‬ב)‪" :‬וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל‬
‫לאמור…"‬
‫"כי מצינו שמקל יקרא גם כן בשם מטה‪ .‬על כן מלמדתנו תורתנו הקדושה בזה‪,‬‬
‫איך שהראש הדור לא יתנשא ולא יתגאה עצמו נגד העם‪ ,‬כי הוא נמשל ממש‬
‫למטה‪ ,‬היינו כי דרך עושה המקלות‪ ,‬הוא עושה למעלה בית‪-‬יד‪ ,‬כדי שיוכל‬
‫האדם ההולך עמו לאחוז בו‪ ,‬והבעל מלאכה עושה אותו הצד שלמעלה בכלי‬
‫נאה ומהודר‪ ,‬ובצד שלמטה תוחב יתד אחד בידו‪ ,‬וקודם שעושה זה‪ ,‬הוא‬
‫מתייעץ בעצמו‪ ,‬באיזה צד שיעשה הראש‪ ,‬ואחר כך הוא עושה בצד אחד‬
‫הראש‪ ,‬והצד השני הוא הרגל‪.‬‬
‫וצד הראש אינו יכול להתגאות על צד הרגל‪ ,‬מחמת שאם היה רוצה בעל‬
‫מלאכה‪ ,‬היה עושה זה הצד להראש‪ .‬כן צריך להיות בעצמו הראש הדור בלי‬
‫שום התנשאות נגד העם‪ .‬ומטעם זה כתבה התורה הקדושה בלשון מטות‬
‫סמוך אצל ראשי‪ ,‬כמו שנאמר‪' :‬וידבר משה אל ראשי המטות' "‪.‬‬

‫ ‪- 119‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מנהיג שלא התפתה לקבל תפקיד של שררה‬
‫במשנה‪ ,‬במסכת עדויות‪ ,‬פרק ה‪ ,‬משנה ו‪ ,‬מביאים ארבע הלכות שקבע עקביא‬
‫בן‪-‬מהללאל כדעת יחיד כנגד דעת רבים‪.‬‬
‫באו אליו חכמים וביקשו ממנו שיחזור בו מפסיקותיו ההלכתיות‪ ,‬ובתמורה על‬
‫כך‪ ,‬ימנו אותו חכמים לאב בית דין בישראל‪ ,‬היינו‪ ,‬משנה לנשיא הסנהדרין‪.‬‬
‫השיב להם עקביא‪" :‬מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי ולא לֵּ יעָ שֹות שעה אחת‬
‫רשע לפני המקום‪ ,‬שלא יהיו אומרים‪ :‬בשביל השררה חזר בו"‪.‬‬
‫עקביא בן‪-‬מהללאל היה מעדיף להיקרא שוטה כל ימי חייו בגלל ויתורו על‬
‫תפקיד בכיר שיש בו שררה רבה ובלבד שידיו תהיינה נקיות ולא ייחשב כרשע‬
‫לפני הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫עקביא קבע את ארבע ההלכות על פי המסורת שקיבל מרבותיו‪ ,‬שלדעתו הם‬
‫היו הרוב‪ .‬הוא אינו מוכן להתפתות לקבל תפקיד תמורת שינוי עמדות שהוא‬
‫מאמין בהן‪ .‬אם יתפתה יהיה זה חילול ה'‪.‬‬

‫צניעותו של מנהיג בהתייחסותו לזולת {נתינת כבוד לזולת}‬
‫במסכת קידושין מספרים על רבן גמליאל‪ ,‬נשיא הסנהדרין‪ ,‬שהתנהג בצניעות‬
‫ונתן כבוד לאנשים שהיו נתונים למרותו‪ .‬אותם אנשים שרבן גמליאל נהג בהם‬
‫בכבוד‪ ,‬הופתעו מאוד מהתנהגותו האצילית וסירבו לקבל את המחווה‪.‬‬
‫בסיפור מביאים את דברי האמורא רבי אשי‪ ,‬שמצא היתר‪ ,‬כיצד נשיא יכול‬
‫למחול על כבודו למען כבוד הזולת‪ .‬רב אשי הביא פסוק מהמקרא‪ ,‬שעל פיו‬
‫יכול הנשיא רבן גמליאל למחול על כבודו‪ .‬רק מלך אינו יכול למחול על כבודו‪.‬‬
‫להלן הסיפור‪ ,‬כפי שהוא מופיע בגמרא במסכת קידושין‪:‬‬
‫"אמר רב אשי‪ :‬אפילו למאן דאמר (לדעת מי שאומר)‪ ,‬הרב שמחל על כבודו –‬
‫כבודו מחול‪ ,‬נשיא שמחל על כבודו ‪ -‬כבודו אינו מחול‪.‬‬

‫ ‪- 120‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מתיבי (מקשים)‪ ,‬מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין‬
‫בבית המשתה בנו של רבן גמליאל‪ ,‬והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם‪.‬‬
‫נתן הכוס לרבי אליעזר ולא נטלו‪ ,‬נתנו לרבי יהושע וקיבלו‪ .‬אמר לו רבי אליעזר‪:‬‬
‫מה זה רבי יהושע? אנו יושבין ורבן גמליאל ברבי (הגדול) עומד ומשקה עלינו?‬
‫ אמר ליה (לו)‪ :‬מצינו גדול ממנו ששימש‪ .‬אברהם גדול ממנו – ושימש‪ .‬אברהם‬‫גדול הדור היה וכתוב בו‪' :‬והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו' (בראשית יח‪,‬‬
‫ח)‪ ,‬ושמא תאמרו‪ :‬כמלאכי השרת נידמו לו (ומשום כך כיבד אותם) – לא נדמו‬
‫לו אלא לערביים (אנשי המדבר)‪.‬‬
‫ואנו‪ ,‬לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו? אמר להם רבי צדוק‪ :‬עד‬
‫מתי אתם מניחים כבודו של מקום (שאפשר להביא ראיה מהקב"ה עצמו) ואתם‬
‫עוסקים בכבוד הבריות? (הלוא) הקב"ה משיב רוחות‪ ,‬ומעלה נשיאים‪ ,‬ומוריד‬
‫מטר‪ ,‬ומצמיח אדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד‪ ,‬ואנו לא יהא רבן גמליאל‬
‫ברבי עומד ומשקה עלינו?‬
‫אלא אי איתמר הכי איתמר (אם נאמר כך‪ ,‬כך נאמר) אמר רב אשי‪ :‬אפילו למאן‬
‫דאמר (לדעת מי שאומר)‪ ,‬נשיא שמחל על כבודו ‪ -‬כבודו מחול‪ ,‬מלך שמחל על‬
‫כבודו – כבודו אינו מחול‪ ,‬שנאמר‪' :‬שום תשים עליך מלך' (דברים יז‪ ,‬טו) –‬
‫שתהא אימתו עליך" (מצווה היא לירא מהמלך ומצווה זו‪ ,‬אף המלך לא יכול‬
‫למחול)‪( .‬קידושין לב‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫מהרש"א (מורנו הרב שמואל אליעזר [איידליש]) אומר על דברי הגמרא‬
‫"אברהם גדול הדור היה"‪ .‬הוא מביא אסמכתא מהפסוק‪" :‬נשיא אלוקים אתה‬
‫בתוכנו" (בראשית כג‪ ,‬ו)‪ ,‬שממנו למדים‪ ,‬שאברהם לא היה רק גדול הדור אלא‬
‫גם קרוי בתואר נשיא‪.‬‬

‫ ‪- 121‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הצורך בשמירת כבוד האדם על‪-‬ידי מנהיג‬
‫הסיפור הידוע על קמצא ובר קמצא מובא בגמרא במסכת גיטין (נו‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫מהסיפור נוכל גם ללמוד‪ ,‬שהחכמים‪ ,‬שהם גם מנהיגי הציבור‪ ,‬אינם יכולים‬
‫לשבת שאננים ולצפות באירוע שנעשה בו עוול לאדם‪ ,‬בלי להגיב על העוולה‪,‬‬
‫בלי לומר לאדם הפוגע‪ ,‬גם אם הוא איש מכובד בציבור‪ .‬אפשר לנהוג אחרת‪.‬‬
‫ניתן גם להתנהג בכבוד וברגישות לאדם בלי לפגוע בו‪ .‬זהו הלקח של הסיפור‪.‬‬
‫וכך מסופר בגמרא‪ :‬היה אדם אחד שאוהבו היה נקרא קמצא‪ ,‬ושונאו נקרא בר‬
‫קמצא‪ .‬האדם האחד הזה‪ ,‬שהוא אלמוני לגבינו בסיפור‪ ,‬היה בוודאי איש עשיר‬
‫מנכבדי הקהילה‪.‬‬
‫יום אחד עשה האלמוני העשיר סעודה גדולה‪ .‬לסעודה זו החליט להזמין גם את‬
‫אוהבו קמצא‪ .‬קרא לשמשו ואמר לו‪ ,‬שיזמין לסעודה את אוהבו קמצא‪ .‬הלך‬
‫השמש‪ ,‬ובטעות הזמין לסעודה את שונאו בר קמצא‪.‬‬
‫כאשר בעל הסעודה מצא לפתע את שונאו בר קמצא יושב בסעודה‪ ,‬אמר לו‬
‫בסערת רגשות‪ :‬קום וצא! אמר לו בר קמצא‪ :‬אל תביישני‪ ,‬הנח לי‪ .‬אני אתן לך‬
‫את השווי הכספי של המזון שאני אוכל ושותה‪ .‬אמר לו בעל הסעודה‪ :‬לא‪ ,‬איני‬
‫מסכים! ראה בר קמצא שאינו מתרצה ואמר לו‪ :‬אתן לך שווי מחצית ההוצאות‬
‫שהוצאת על סעודה זו ובלבד שלא תביישני‪ .‬אמר לו‪ :‬לא!‬
‫לבסוף‪ ,‬פקעה סבלנותו של בעל הסעודה‪ .‬הוא היה חסר סבלנות‪ ,‬אחז בידו של‬
‫בר קמצא והוציאו החוצה‪.‬‬
‫אמר בר קמצא‪ :‬הואיל וישבו חכמים בסעודה ולא מיחו בבעל הסעודה‪ ,‬כיצד‬
‫מביישני‪ ,‬אלך ואלשין בבית המלך שהיהודים מרדו בו‪ .‬ואכן‪ ,‬כך היה הדבר‪.‬‬

‫ ‪- 122‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מנהיג‪-‬מלך מגלה רגישות לציבור‬
‫אגריפס שהיה מלך בישראל בתקופת מלכות בית חשמונאי‪ ,‬היה מלך רגיש‬
‫שידע לתת כבוד לציבור למרות סמכויותיו הרבות כמלך‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬מספרים על אגריפס שבדרכו נקלע להתקהלות של משפחה‬
‫וידידים שליוו כלה לחופתה‪ .‬זכות הקדימה בדרך היתה לפמליית המלך‪ .‬אבל‬
‫אגריפס גילה רגישות ומתן כבוד לזולת‪ .‬הוא עצר את פמלייתו ונתן זכות קדימה‬
‫לפמליית הכלה‪.‬‬
‫כך נאמר בברייתא במסכת כתובות‪:‬‬
‫"תנו רבנן‪ :‬מעבירין את המת מלפני הכלה‪ ,‬וזה וזה מלפני מלך בישראל‪ .‬אמרו‬
‫עליו על אגריפס המלך שעבר (המתין?) מלפני כלה‪ .‬ושיבחוהו חכמים‪.‬‬
‫שיבחוהו – מכלל דשפיר עבד (מכאן שיפה עשה) והא (הרי) אמר רב אשי‬
‫אפילו למאן דאמר (לדעת מי שאומר)‪ ,‬נשיא שמחל על כבודו – כבודו מחול‬
‫(ורשאי לעשות כן)‪ ,‬מלך שמחל על כבודו ‪ -‬אין כבודו מחול‪.‬‬
‫דאמר מר‪' :‬שום תשים עליך מלך' (דברים יז‪ ,‬טו) – שתהא אימתו עליך‪ .‬פרשת‬
‫דרכים הואי (היתה)"‪( .‬היתה פרשת דרכים ואגריפס פנה לדרך אחרת ולא היה‬
‫ניכר שהוא מוחל על כבודו ואין בכך מיעוט מורא של מלכות‪( .‬כתובות יז‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫בעל התוספות במקום כותב‪:‬‬
‫"אף על גב דלא היה מלך גמור‪ …‬מכל מקום היו נוהגין בו כבוד כמלך גמור"‪.‬‬
‫והנה עוד סיפור על רגישותו של אגריפס‪:‬‬
‫על פי האמור ב"מצוות המלך" בתורה (דברים לא‪ ,‬י‪-‬יג)‪ ,‬חייב מלך לקרוא‬
‫בתורה במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות בשנה השמינית לאחר סיום‬
‫השנה השביעית של מחזור השמיטה‪ .‬קריאת התורה על ידי המלך נעשתה‬
‫בבית המקדש במעמד הקהל הנמצא בבית המקדש‪.‬‬

‫ ‪- 123‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫המשנה במסכת סוטה‪ ,‬פרק שביעי‪ ,‬משנה ח‪ ,‬מפרטת את התהליך הטקסי של‬
‫קריאת התורה‪:‬‬
‫"במוצאי שביעת עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה"‪ .‬שמש (חזן)‬
‫בית הכנסת שבבית המקדש נוטל את ספר התורה ונותנה לראש הכנסת‪ ,‬הוא‬
‫מעביר את ספר התורה לסגן הכהן הגדול והוא נותנה לכהן הגדול והוא נותנה‬
‫למלך‪ .‬המלך מקבל את ספר התורה וקורא בתורה כשהוא יושב‪.‬‬
‫כאשר הגיע המועד לקיום טקס זה בעת מלכותו של אגריפס‪ ,‬הוא שינה במקצת‬
‫את כללי הטקס‪ .‬אגריפס קרא מספר התורה בעמידה ולא בישיבה‪ .‬על כך‬
‫שיבחוהו חכמים‪.‬‬
‫כאשר הגיע בקריאתו לפסוק‪" :‬לא תּוכַל לָ ֵתת עָ לֶ יָך ִאיש נָכְ ִרי" (דברים יז‪ ,‬טו) –‬
‫"זלגו עיניו דמעות"‪( .‬אגריפס היה מבית הורדוס האדומי‪ .‬אמו היתה מישראל)‪.‬‬
‫העם התרשם מכנותו של אגריפס והשיב לו ברגישות‪" :‬אחינו אתה‪ ,‬אחינו‬
‫אתה"‪.‬‬
‫על מעשה זה שואלת הגמרא במסכת סוטה (מא‪ ,‬ע"ב)‪:‬‬
‫"האמר (הרי אמר) רב אשי‪ :‬אפילו למאן דאמר (לדעת מי שאומר) נשיא שמחל‬
‫על כבודו‪-‬כבודו מחול‪ ,‬מלך שמחל על כבודו‪-‬כבודו אינו מחול‪ ,‬שנאמר‪' :‬שום‬
‫תשים עליך מלך' (דברים יז‪ ,‬טו)"‬
‫והכוונה היא‪ ,‬שאימתו תהיה עליך‪ .‬משיבה הגמרא‪ :‬אגריפס עשה זאת לשם‬
‫מצווה ולכן אין במעשה זלזול בכבודו‪.‬‬
‫רגישותו הרבה של אגריפס‪ ,‬שבאה לידי ביטוי בדרכי התנהגותו כלפי הציבור‪,‬‬
‫עוררה כלפיו את אהדת הציבור‪ .‬הם הרעיפו עליו אהבה רבה‪ ,‬דבר שכל מנהיג‬
‫זקוק לו‪.‬‬

‫ענווה‬
‫ֹשה‪ ,‬עָ ָנו‬
‫משה משמש עבורנו דגם למנהיג עניו‪ .‬וכך כתוב בתורה‪ְָ " :‬ה ִאיש מ ֶׁ‬
‫ְמאֹ ד ִמ ֹכל‪ָ ,‬האָ ָדם‪ ,‬אֲ ֶׁשר‪ ,‬עַ ל‪ְ -‬פנֵּי ָהאֲ ָד ָמה" (במדבר יב‪ ,‬ג)‪.‬‬
‫רש"י מפרש‪ ,‬שעניו פירושו‪ :‬שפל וסבלן‪.‬‬

‫ ‪- 124‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫אבן עזרא כותב בפירושו "עניו מאד" ‪ -‬במשקל שלו והטעם שלא ביקש גדולה‬
‫על אחיו‪.‬‬
‫שמנָה את שבע התכונות הראויות של דיין‪-‬‬
‫הבאנו למעלה את דברי הרמב"ם ָ‬
‫מנהיג‪ ,‬ובכללן את הענווה‪.‬‬
‫"ובכלל 'אנשי חיל' – שיהא להם לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו‪ ,‬כעניין‬
‫שנאמר‪' :‬ויקום משה ויושיען' (שמות ב‪ ,‬יז)‪ ,‬ומה משה רבנו עניו – אף כל דיין‬
‫צריך להיות עניו"‪.‬‬
‫גם שאול המלך ניחן בתכונת הענווה‪.‬‬
‫כך נכתב בתוספתא למסכת ברכות‪:‬‬
‫"אמר להן רבי עקיבא‪ ,‬מפני מה זכה יהודה למלכות?‬
‫… מפני הענווה … אף שאול לא זכה למלכות אלא מפני הענווה‪ ,‬שנאמר‪' :‬פֶ ן‪-‬‬
‫י ְֶח ַדל אָ ִבי ִמן‪-‬הָ אתנֹות‪ ,‬ו ְָדאַ ג לָ נּו' " (שמואל א'‪ ,‬ט‪ ,‬ה) (תוספתא ברכות‪ ,‬פרק ד‪,‬‬
‫טז)‪.‬‬
‫כדי להגיע למידת הענווה‪ ,‬על המנהיג להימנע מהתנשאות ומיוהרה‪ .‬עליו לנהוג‬
‫עם הציבור בדרכי כבוד‪ .‬ישנם מנהיגים המסתחררים מכוחם בעת הגיעם‬
‫לתפקיד ציבורי‪ .‬הציבור נזקק למנהיג ולפתע הוא מגלה את העוצמה והכוח‬
‫הנמצאים בידו‪.‬‬
‫המקורות שדלהלן באים להזהיר את המנהיג מליפול ברשת הגאווה‬
‫והיוהרה‪.‬‬
‫כך‪ ,‬מביאה הגמרא במסכת פסחים דברי אמוראים‪:‬‬
‫"אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬כל המתייהר‪ ,‬אם חכם הוא ‪ -‬חוכמתו מסתלקת‬
‫ממנו‪ ,‬ואם נביא הוא ‪ -‬נבואתו מסתלקת" (פסחים טו‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬

‫ ‪- 125‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫בהמשך‪ ,‬מביאה הגמרא דוגמא ממנהיגה‪-‬נביאה‪ ,‬כיצד נבואתה מסתלקת‪.‬‬
‫הכוונה לדבורה הנביאה‪ .‬דבורה משבחת ומקלסת את עצמה ב"שירת דבורה"‪,‬‬
‫בֹורה‪ַ ,‬ש ַק ְמ ִתי אֵ ם ְב ִי ְש ָראֵ ל"‪.‬‬
‫"חָ ְדלּו ְפ ָרזֹון ְבי ְִש ָראֵ ל‪ ,‬חָ ֵדלו ּ ‪ –‬עַ ד ַש ַק ְמ ִתי ְד ָ‬
‫(שופטים ה‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫רש"י במקום‪ ,‬אומר על דבורה‪ ,‬שהייתה בה יוהרא‪ ,‬שהייתה משפלת המנהיגים‬
‫שלפניה ומתפארת לעצמה‪ .‬ממשיכה הגמרא ואומרת‪ ,‬על יוהרה זו נענשה‬
‫עּורי‬
‫ִ‬
‫עּורי‬
‫ונבואתה הסתלקה‪ ,‬ולכן היה צריך לומר את הפסוק‪ִ " ,‬‬
‫עּורי ַד ְב ִרי‪ִ -‬שיר"‪ ,‬כדי שהשראת הנבואה תחזור אליה‪( .‬שם יב)‪.‬‬
‫עּורי ִ‬
‫ְדב ָֹורה‪ִ ,‬‬
‫רבי יהודה הנשיא לא קיבל את לחציו של רבי חייא שיתנהג בגינוני נשיא‪ ,‬עד‬
‫כדי כך‪ ,‬שיימנע מלבקר תלמידי חכמים‪ .‬רבי יהודה הנשיא בענוותנותו‪ ,‬עמד‬
‫בלחצים ולא קיבל את עמדתו של רבי חייא‪.‬‬
‫במסכת חגיגה (ה‪ ,‬ע"ב) מסופר על רבי יהודה הנשיא (מנהיג הדור) ורבי‬
‫חייא‪ ,‬שהיו מהלכים בדרך‪ .‬כאשר הגיעו לעיר אחת אמרו‪:‬‬
‫האם יש כאן תלמיד חכם שנלך ונקביל את פניו? ‪ -‬השיבו בני העיר‪ :‬יש כאן‬
‫תלמיד חכם עיוור‪ .‬אמר רבי חייא לרבי יהודה הנשיא‪ :‬שב אתה ואל תזלזל‬
‫בנשיאותך ללכת לבקר אדם קטן ממך‪ .‬אני רבי חייא אלך ואקביל פניו‪.‬‬
‫החזיק רבי יהודה הנשיא את רבי חייא בכוח והלך עמו לבקר את התלמיד‬
‫החכם העיוור‪ .‬כאשר נפרדו מהתלמיד החכם העיוור‪ ,‬נתן להם החכם העיוור‬
‫את ברכתו ואמר להם‪:‬‬
‫"אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואין‪ ,‬תזכו להקביל פנים ‪ -‬הרואים‬
‫ואינם נראין" (הכוונה לקב"ה)‪ .‬אמר רבי לרבי חייא‪" :‬ואתה היית רוצה‬
‫למונעני מברכה זו!"‪.‬‬

‫ ‪- 126‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫צניעותו של מנהיג‬
‫"ובשכר צניעותו שהיה בו שאול – זכה ויצאה ממנו אסתר‪…‬‬
‫ומה צניעות היתה בו בשאול? ‪ -‬דכתיב‪' :‬וְאֶ ת‪ְ -‬דבַ ר הַ ְמלּו ָכה לא‪ִ -‬הגִ יד לֹו‪ ,‬א ֶשר‬
‫אָ ַמר ְשמּואֵ ל‪( .‬שמואל א‪ ,‬י‪ ,‬טז)"‪ .‬בהמשך‪ ,‬מביאה הגמרא דברים בעניין‬
‫הצניעות‪ .‬המתגאה על שהגיע לגדולה ‪ -‬הקדוש ברוך הוא משפילו‪.‬‬
‫וכך אומרת הגמרא‪:‬‬
‫"ואמר רבי אלעזר‪ :‬כשהקדוש ברוך הוא פוסק גדולה לאדם‪ ,‬פוסק לבניו ולבני‬
‫בניו עד סוף כל הדורות‪ ,‬שנאמר‪' :‬וַי ִשיבֵ ם לָ נֶצַ ח‪ ,‬וַיִ גְ בָ הּו' (איוב לו‪ ,‬ז)‪ ,‬ואם הגיס‬
‫דעתו (ואם התגאה) בכך שהגיע לגדולה‪ ,‬הקדוש ברוך הוא משפילו‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫סּורים בַ זִ ִקים; יִלָ כְ דּון‪ְ ,‬בחַ ְבלֵ י‪-‬ענִ י' "‪( .‬שם ח)‪( ,‬מגילה יג‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫'ו ְִאם‪-‬א ִ‬

‫ענוונותו של דוד המלך‬
‫המסורת מייחסת את כתיבת ספר תהילים לדוד המלך‪ .‬בספר תהילים מעיד‬
‫דוד המלך על עצמו‪ ,‬בדברים שכתב במזמור‪ .‬למרות סמכויותיו הרבות כמלך‪,‬‬
‫התנהג בצניעות‪ ,‬לא התנשא‪ ,‬לא שיווה לעצמו מעמד של אֵ ל‪ ,‬כפי שנהגו מלכים‬
‫בתקופתו‪.‬‬
‫"שיר הַ ַמעלֹות‪ְ ,‬ל ָדוִד‪ :‬ה'‪ ,‬לא‪-‬גָבַ ּה ִל ִבי וְלא‪ָ -‬רמּו עֵ ינַי; וְלא‪ִ -‬הלַ כְ ִתי‪ִּ ,‬גְ דלֹות‬
‫ִ‬
‫ְדֹומ ְמ ִתי נ ְַפ ִשי‪:‬‬
‫יתי‪ ,‬ו ַ‬
‫ּובנִ ְפלָ אֹות ִמ ֶמנִ י‪ִ .‬אם‪-‬לא ִשּוִ ִ‬
‫ְ‬
‫נפשו ולא התנשא) כְ גָמל‪ ,‬עלֵ י ִאמֹו; ַּגָמל עָ לַ י נ ְַפ ִשי‪.‬‬

‫(בלשון שבועה‪ ,‬דומם את‬
‫(הצטנעתי בתינוק הנמצא‬

‫החיק אמו) יַחֵ ל י ְִש ָראֵ ל אֶ ל‪ -‬ה'‪ –‬מֵ עַ ָתה‪ ,‬וְעַ ד‪-‬עֹולָ ם" (תהילים קלא)‪.‬‬
‫דוד המלך נהג במלכותו על פי הנורמות המובאות במזמור זה‪ .‬מתי דוד לא היה‬
‫גאוותן ועמד "בגובה העינים" עם בני עמו? – היה זה בעת העלאת ארון ברית‬
‫ה' אל עיר דוד‪.‬‬
‫דוד היה מפזז ומכרכר לפני ה'‪ .‬מיכל בת שאול לא עיכלה את פשטות התנהגותו‬
‫אמר ַמה‪-‬נִ כְ בַ ד הַ יֹום מֶ לֶ ְך י ְִש ָראֵ ל א ֶשר נִ גְ לָ ה הַ יֹום ְלעֵ ינֵי‬
‫של דוד ואמרה לו‪" :‬וַת ֶ‬
‫אַ ְמהֹות עבָ ָדיו‪ ,‬כְ ִהגָלֹות נִ גְ לֹות אַ חַ ד הָ ֵר ִקים"‪.‬‬
‫ ‪- 127‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ִיתי ָשפָ ל‬
‫ֹּלתי עֹוד ִמזאת‪ ,‬וְהָ י ִ‬
‫תשובתו למיכל היתה פשוטה ומשמעותית‪ּ" :‬ונְ ַק ִ‬
‫ְבעֵ ינָי; ו ְִעם‪-‬הָ א ָמהֹות א ֶשר אָ מַ ְר ְת‪ִ ,‬ע ָמם ִאכָבֵ ָדה" (שמואל ב‪ ,‬ו‪ ,‬כב)‪.‬‬
‫מה אומר על כך התלמוד הירושלמי?‬
‫"כתיב‪' :‬שיר המעלות לדוד‪ ,‬ה' לא גבה לבי'‪ ,‬בשעה שמשחני שמואל ‪ -‬ולא רמו‬
‫עיני‪ .‬בשעה שהרגתי את גולית‪-‬ולא הלכתי בגדולות‪ .‬בשעה שהעליתי בארון‪-‬‬
‫ובנפלאות ממני‪ .‬בשעה שהחזירני למלכותי‪ .‬אלא אם לא שיויתי ודוממתי כגמול‬
‫עלי אמו‪ ,‬כגמול עלי נפשי‪ ,‬כהן ינקא דנחית ממעי אימיה‪ ,‬כן הוות נפשי עלי"‪.‬‬
‫[תרגום מארמית‪ :‬כמו תינוק שיוצא מבטן אמו‪ ,‬כן הייתי מחשיב עצמי]‪.‬‬
‫(ירושלמי‪ ,‬סנהדרין‪ ,‬פרק ב‪ ,‬הלכה ד)‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת מועד קטן‪ ,‬מביאה את "גבורותיו" (מעלותיו) של דוד המלך‪.‬‬
‫הגמרא באה ללמדנו‪ ,‬על ענוונותו‪ ,‬ידיעתו בתורה ורגישותו של מלך‪-‬מנהיג‪ .‬לצד‬
‫ציון מעלותיו הנכבדות של דוד‪ ,‬לא שוכחת הגמרא בסיום דבריה להזכיר לנו‪,‬‬
‫את חטאו הגדול של דוד בעניין אוריה החיתי‪.‬‬
‫כך נאמר בגמרא‪' " :‬אֵ לֶ ה ְשמֹות הַ גִ ב ִרים‪ ,‬א ֶשר ְל ָדוִד‪ :‬י ֵשב בַ ֶשבֶ ת ַת ְחכְ מנִ י'‬
‫וגומר' (שמואל ב‪ ,‬כג‪ ,‬ח)‪ ,‬מאי קאמר? (מה אמר?)‬
‫אמר רבי אבהו‪ ,‬הכי קאמר (כך אמר)‪ ,‬ואלה שמות גבורותיו של דוד‪:‬‬
‫'יושב בשבת' ‪ -‬בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על על גבי כרים‬
‫וכסתות אלא על גבי הקרקע‪ .‬דכל כמה דהוה רביה עירא היאירי קיים ‪ -‬הוה‬
‫מתני להו לרבנן‪ ,‬והוה יתיב על גבי כרים וכסתות ‪ -‬לא קביל עליה‪( .‬שכל זמן‬
‫שהיה רבו של דוד עירא היאירי קיים‪ ,‬היה עירא מלמד להם לחכמים כשהוא‬
‫יושב על גבי כרים וכסתות‪ .‬אמרו לו‪ :‬ישב אדוני על כרים וכסתות ולא קיבל עליו‬
‫מכיוון שלא רצה להראות עצמו כרבם של ישראל)‪.‬‬
‫'תחכמוני' ‪ -‬אמר רב‪ :‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫הואיל והשפלת עצמך‪ -‬תהא כמוני‪ ,‬שאני גוזר גזרה ואתה מבטלה‪.‬‬

‫ ‪- 128‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫'ראש השלישים' ‪ -‬תהא ראש לשלושת האבות‪.‬‬
‫'הוא עדינו ָהעֶׁ צְ נִ י' ‪ -‬כשהיה יושב ועוסק בתורה‪ ,‬היה מעדן עצמו כתולעת‪,‬‬
‫ובשעה שהיה יוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ‪.‬‬
‫'על שמונה מאות חלל בפעם אחת' ‪ -‬שהיה זורק חץ ומפיל שמונה מאות חלל‬
‫בפעם אחת והיה מתאנח על מאתיים‪ .‬דכתיב‪' :‬איכה ירדוף אחד אלף' (דברים‬
‫לב‪ ,‬ל)‪ .‬יצתה בת קול ואמרה‪' :‬רק בדבר אוריה החתי' " (מלכים א‪ ,‬טו‪ ,‬ה)‬
‫(מועד קטן טז‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬

‫רדיפה אחר כבוד‪ ,‬סכנה למנהיג‬
‫בעל "מסילת ישרים" (רמח"ל=רבי משה חיים לוצאטו) בפרק יא ‪" -‬בפרטי‬
‫מידת הנקיות"‪ ,‬כותב על הסכנה שברדיפה אחר הכבוד‪ .‬אחרי שהוא כתב בעניין‬
‫"חמדת הממון" הוא עובר ל"חמדת הכבוד"‪.‬‬
‫כך כותב הרמח"ל‪:‬‬
‫ְת ָרה עָ לֶ יהָ חמדת הכבוד‪ ,‬כי כבר היה אפשר שיכבוש האדם את יצרו על‬
‫"י ֵ‬
‫הממון ועל שאר ההנאות‪ ,‬אך הכבוד הוא הדוחק‪ ,‬כי אי אפשר לו לסבול ולראות‬
‫את עצמו פחות מחבריו‪ ,‬ועל דבר זה נכשלו רבים ונאבדו‪ .‬הנה ירבעם בן נבט‬
‫לא נטרד מהעולם הבא אלא בעבור הכבוד"‪.‬‬
‫רמח"ל מסתמך על דברי הגמרא במסכת סנהדרין‪:‬‬
‫על הפסוק בספר מלכים א‪" :‬אַ חַ ר הַ ָדבָ ר הַ זֶ ה‪ ,‬לא‪ָ -‬שב י ָָר ְבעָ ם ִמ ַד ְרכֹו הָ ָרעָ ה"‬
‫(פרק יג‪ ,‬לג)‪ ,‬שואלת הגמרא‪ :‬מה משמעות המילה "אַ חַ ר" בפסוק? ‪ -‬הגמרא‬
‫משיבה‪" :‬אמר רבי אבא‪ ,‬אחר‪ ,‬שתפשו הקב"ה בבגדו (שלח נביאים והפציר בו)‬
‫ואמר לו‪ :‬חזור בך‪ .‬אני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן‪ .‬אמר לו‪ :‬מי יהיה בראש? ‪-‬‬
‫בן ישי בראש‪ .‬אי הכי לא בעינא (אם כך‪ ,‬איני רוצה)"‪.‬‬

‫(סנהדרין קב‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬

‫ ‪- 129‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הקב"ה ניסה לשכנע את ירבעם בן נבט לחזור בתשובה‪ .‬אם יחזור בתשובה‬
‫ממעשיו הרעים‪ ,‬שכרו יהיה רב‪ .‬הקב"ה‪ ,‬דוד המלך (בן ישי) וירבעם יטיילו יחדיו‬
‫בגן עדן‪.‬‬
‫שאל ירבעם את הקב"ה‪ :‬מי ילך בראש "הטיול" בגן עדן? השיב לו הקב"ה‪ ,‬דוד‬
‫המלך יעמוד בראש‪ .‬ירבעם‪ ,‬מטעמי רדיפה אחר הכבוד‪ ,‬השיב שאם זה המצב‪,‬‬
‫הוא לא רוצה להצטרף "לטיול" בגן עדן‪.‬‬
‫ריא"ף (רבי ישעיה פינטו) כותב בפירושו על דברי הגמרא‪ ,‬שדוד המלך חזר‬
‫בתשובה על חטא לקיחת בת שבע מאוריה החיתי ולכן הוא ראוי להיות בגן עדן‪.‬‬
‫הקב"ה רצה לתת הזדמנות גם לירבעם מלך ישראל‪ ,‬שחטא והחטיא את העם‪,‬‬
‫לחזור בתשובה‪ .‬אם יחזור בתשובה‪ ,‬גם לאדם מסוגו יש מקום בגן עדן‪.‬‬
‫למה נקבע שדוד יעמוד בראש "הטיול"? ‪ -‬מאחר שהוא הראשון שפתח בדרך‬
‫של תשובה‪.‬‬
‫בהמשך דבריו כותב הרמח"ל‪:‬‬
‫"מי גרם לקורח ֶׁשי ֹאבַ ד הוא וכל עדתו עמו? ‪-‬אלא מפני הכבוד!‬
‫ומקרא מלא הוא‪' :‬וביקשתם גם כהונה' (במדבר טז‪ ,‬י)‪ ,‬וחכמינו זכרונם לברכה‬
‫הגידו לנו כי כל זה נמשך מפני שראה אליצפן בן עוזיאל נשיא‪ ,‬והיה רוצה‬
‫להיות נשיא (המקור‪ :‬במדבר רבה יח‪ ,‬א)‪ .‬הוא שגרם לפי דעת חכמינו זכרונם‬
‫לברכה אל המרגלים שיוציאו דיבה על הארץ‪ ,‬וגרמו מיתה להם ולכל דורם‪,‬‬
‫מיראתם פן ימעט כבודם בכניסת הארץ‪ ,‬שלא יהיו הם נשיאים לישראל ויעמדו‬
‫אחרים במקומם‪( .‬המקור‪ :‬ספר הזוהר‪ ,‬פרשת שלח)‪.‬‬
‫על מה התחיל שאול לארוב אל דוד? ‪ -‬אלא מפני הכבוד! שנאמר‪' :‬ותענינה‬
‫אמ ְרנה ִהכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו וכו'‪ ,‬ויהי שאול‬
‫הנשים המשחקות ַות ַ‬
‫עוין את דוד מהיום ההוא והלאה'‪.‬‬
‫מי גרם לו ליואב שימית את עמשא? ‪ -‬אלא הכבוד! שאמר לו דוד‪' :‬אם לא שר‬
‫צבא תהיה לפני כל הימים' (שמואל ב יט‪ ,‬יד)‪.‬‬

‫ ‪- 130‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫כללו של דבר‪ :‬הכבוד הוא הדוחק את לב האדם יותר מכל התשוקות והַ ח ָמדות‬
‫שבעולם‪ ,‬ולולי זה‪ ,‬כבר היה האדם מתרצה לאכול מה שיוכל‪ ,‬ללבוש מה שיכסה‬
‫ערוותו‪ ,‬ולשכון בבית שתסתירהו מן הפגעים‪ ,‬והיתה פרנסתו קלה עליו ולא היה‬
‫צריך להתייגע ולהעשיר כלל‪ ,‬אלא שלבלתי ראות עצמו שפל ופחּות מרעיו‪,‬‬
‫מכניס עצמו בעובי הקורה הזאת‪ ,‬ואין קץ לכל עמלו‪ .‬על כן אמרו רבותינו זכרונם‬
‫לברכה‪' :‬הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם' (אבות ד‪ ,‬כא)‪.‬‬
‫והזהירונו‪ :‬אל תבקש גדולה ואַ ל תחמוד כבוד (המקור אבות ו‪ ,‬ה)‪ .‬כמה הם‬
‫שמתענים ברעב וישפילו את עצמם להתפרנס מן הצדקה‪ ,‬ולא יתעסקו במלאכה‬
‫שלא תהיה מכובדת בעיניהם‪ ,‬מיראתם פן ימעט כבודם? היש לך הוללות גדול‬
‫מזה? ויותר ירצו ְבבַ טָ לָ ה… שלא להשפיל מעלתם ולהבזות כבודם המדומה‪.‬‬
‫ואומנם חכמינו זכרונם לברכה‪ ,‬אשר הורונו והדריכונו תמיד בדרכי האמת‪,‬‬
‫אמרו‪' :‬אהב את המלאכה ושנא את הרבנות' (אבות א‪ ,‬י)"‪.‬‬

‫המאבק על העמדתו של מלך‪-‬מנהיג לדין‬
‫הגמרא במסכת סנהדרין דנה על דברי המשנה "מלך לא דן ולא דנין אותו" (יט‪,‬‬
‫ע"א)‪" .‬אמר רב יוסף‪ :‬לא שנו אלא מלכי ישראל‪ ,‬אבל מלכי בית דוד‪-‬דן ודנין‬
‫אותן‪ ,‬דכתיב‪' :‬בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר משפט והצילו גזול מיד עושק' "‬
‫(ירמיה כא‪ ,‬יב)‪.‬‬
‫שואלת הגמרא‪ :‬ואם אין אנו דנים אותו‪ ,‬הם כיצד דנים? והלא כתוב בספר‬
‫צפניה‪" :‬התקוששו וקושו" (צפניה ב‪ ,‬א)‪ .‬משמעות המילים הללו על פי פירוש‬
‫"דעת סופרים" (הרב חיים דב רבינוביץ)‪ :‬קריאה לאלו שעסקו באיסוף קש והוא‬
‫נדבק לשערותיהם ובגדיהם ונקראו להתקושש ‪ -‬להוציא את הקש הדבוק בהם‪.‬‬

‫ ‪- 131‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הנביא צפניה פונה לעם‪ ,‬כדי שיתקנו מעשיהם וגם ישתדלו להשפיע על אחרים‬
‫שיתקנו מעשיהם‪ .‬בזה שהוקדם "התקוששו" ל"קושו"‪ ,‬הכוונה היא‪ ,‬שאין אדם‬
‫יכול לבוא בתביעה לאחרים לתקן מעשיהם‪ ,‬אם הוא עצמו לא תיקן את דרכיו‪.‬‬
‫"ואמר ריש לקיש‪ַ :‬ק ֵשט עצמך ואחר קשט אחרים"‪ .‬במסכת בבא‪-‬מציעא קז‪,‬‬
‫ע"ב‪ ,‬כתובה המילה קשוט‪ .‬לאמור‪ ,‬קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים‪ ,‬דאג‬
‫להוכיח את עצמך ולתקן פגמיך ואחר כך תוכל לבוא ולהוכיח אחרים‪ .‬דברי ריש‬
‫לקיש‪ ,‬פירושם‪ :‬שאם לא ניתן להעמיד לדין את המלך כאחד האדם‪ ,‬אזי‪ ,‬גם‬
‫הוא אינו זכאי לדון אחרים‪.‬‬
‫בעקבות תשובה זו שואלת הגמרא‪ :‬אם כך מה הטעם שלא דנים את מלכי‬
‫ישראל?‬
‫התשובה ניתנה בסיפור‪:‬‬
‫עבדו של ינאי המלך מבית חשמונאי הרג נפש אדם‪ .‬אמר שמעון בן שטח‬
‫לחכמים‪ :‬תנו עינכם בעבד ונדוננו‪-‬דונו בו‪ .‬פנו החכמים לינאי המלך ואמרו לו‪:‬‬
‫עבדך הרג נפש אדם‪ .‬שלח אותו אלינו למשפט‪ .‬שלח אותו ינאי אליהם‪.‬‬
‫פנו פעם נוספת לינאי המלך ואמרו לו‪ :‬בוא גם אתה אלינו‪.‬‬
‫בדרישתם הסתמכו החכמים על הפסוק‪" :‬ו ְִאם שֹור ַנגָח הּוא ִמ ְתמל ִש ְלשם‪,‬‬
‫וְהּועַ ד ִב ְבעָ לָ יו וְלא ִי ְש ְמ ֶרנּו‪ ,‬וְהֵ ִמית ִאיש‪ ,‬אֹו ִא ָשה‪–‬הַ שֹור‪ ,‬יִסָ ֵקל‪ְ ,‬וגַם‪ְ -‬בעָ לָ יו‪,‬‬
‫יּומת"‪( .‬שמות כא‪ ,‬כט)‪.‬‬
‫ָ‬
‫אמרה תורה‪ :‬יבוא בעל השור ויעמוד על שורו‪ .‬בא ינאי המלך והתייצב בפני‬
‫חכמים‪ .‬העז שמעון בן שטח ופנה ללא מורא לינאי המלך‪" :‬עמוד על רגליך‬
‫ויעידו בך‪ .‬ולא לפנינו אתה עומד‪ ,‬אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה‬
‫עומד‪ ,‬שנאמר‪' :‬וְעָ ְמדּו ְשנֵי‪-‬הָ אנ ִָשים א ֶשר‪-‬לָ הֶ ם הָ ִריב‪ִ ,‬ל ְפנֵי ה'‪ִ ,‬ל ְפנֵי הַ כהנִ ים‬
‫וְהַ ש ְפ ִטים‪ ,‬א ֶשר י ְִהיּו בַ י ִָמים הָ הֵ ם' " (דברים יט‪ ,‬יז)‪.‬‬
‫השיב ינאי לשמעון בן שטח‪" :‬לא כשתאמור אתה‪ ,‬אלא כמה שיאמרו חבריך"‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬אעמוד על רגלי רק כאשר כל החכמים יחליטו על כך‪.‬‬

‫ ‪- 132‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫כאשר שמע זאת שמעון בן שטח‪" ,‬נפנה לימינו"‪ ,‬אז כבשו חכמים פניהם‬
‫בקרקע‪ ,‬מפני שיראו מינאי המלך‪ .‬שמעון בן שטח "נפנה לשמאלו" ‪ -‬כבשו‬
‫חכמים פניהם בקרקע והיו כדוממים‪.‬‬
‫"אמר להם שמעון בן שטח‪ :‬בעלי מחשבות אתם‪ ,‬יבוא בעל מחשבות ויפרע‬
‫מכם (הקב"ה)‪ .‬מיד בא גבריאל (המלאך) וחבטן בקרקע ומתו‪ .‬באותה שעה‬
‫אמרו‪ :‬מלך לא דן ולא דנין אותו‪ ,‬לא מעיד ולא מעידין אותו" (סנהדרין יט‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫מה ששנו תנאים במשנה‪" :‬מלך לא דן ולא דנין אותו"‪ ,‬לא שנו אלא מלך ממלכי‬
‫ישראל‪ .‬אבל מלך ממלכי דוד‪ ,‬דן ודנין אותו‪ ,‬שנאמר‪' :‬בֵ ית ָדוִד‪ ,‬כה אָ ַמר ה' ִדינּו‬
‫עֹושק' " (ירמיה כא‪ ,‬יב)‪.‬‬
‫ֵ‬
‫לַ ב ֶקר ִמ ְשפָ ט‪ ,‬וְהַ צִ ילּו גָזּול ִמיַד‬
‫מכאן‪ ,‬שמלכי בית דוד היו דנים בסנהדרין‪ ,‬ואין אדם יכול להיות דיין‪ ,‬אם אין‬
‫עליו סמכות משפטית לדונו על עברותיו‪ ,‬שנאמר‪" :‬התקוששו וקושו" ודרש ריש‬
‫לקיש "קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים"‪.‬‬
‫הרמב"ם‪ ,‬בספר שופטים‪ ,‬הלכות מלכים‪ ,‬פרק ב כותב‪" :‬כבר בארנו‪ ,‬שמלכי‬
‫בית דוד דנין אותם ומעידים עליהם‪ ,‬אבל מלכי ישראל‪ ,‬גזרו חכמים שלא ידון‬
‫ולוא ידונו אותו ולא מעיד ולא מעידין עליו‪ ,‬מפני שליבם גס בהם ויבוא מן הדבר‬
‫תקלה והפסד לדת"‪.‬‬

‫לשון נקייה‬
‫מנהיג חייב לומר לציבור דברי אמת‪ ,‬לא "לטייח"‪ ,‬לא להסתיר דברים‪ ,‬אבל אם‬
‫הוא רוצה שדבריו היוצאים מן הלב – יגיעו אל הציבור תוך כדי הקשבה והאזנה‬
‫לדבריו‪ ,‬עליו להקפיד להשתמש בלשון נקייה ולא להשתלח כלפי הציבור‪.‬‬
‫רבי ינאי המוזכר בהמשך‪ ,‬היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא וממנהיגי הציבור‬
‫בגליל ובציפורי‪ ,‬בעל נכסים רבים‪ .‬בדרך כלל ישב בעכברא‪ ,‬יישוב הסמוך‬

‫ ‪- 133‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫לצפת‪.‬‬

‫רבי חייא אמר עליו‪" :‬עתיד אתה להנהיג שררה על ישראל"‪.‬‬

‫(ירושלמי‪ ,‬דמאי‪ ,‬פ"ז)‪.‬‬
‫מדרש ויקרא רבה מספר לנו על עמדתו בעניין שמירת הלשון‪ .‬תכונה חשובה‬
‫הנדרשת ממנהיג‪:‬‬
‫"מעשה ברוכל‪ ,‬שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר‪ :‬מי‬
‫מבקש ליקח סם חיים ? היו הכל מתכנסים ובאים אצלו‪ ,‬ואומרים לו‪ :‬תן לנו סם‬
‫חיים‪ .‬היה רבי ינאי יושב ופושט בטרקלינו‪ ,‬שמע שמכריז‪ :‬מי מבקש סם חיים?‬
‫אמר לו‪ :‬בוא ועלה לכאן ומכור לי‪ .‬אמר לו‪ :‬לא לך ולא לשכמותך‪ .‬סירהב‬
‫(הפציר) בו ועלה אצלו‪.‬‬
‫'מי‪ָ -‬ה ִאיש‪ֶׁ ,‬החָ פֵּ ץ חַ יִ ים' (תהילים לד‪,‬‬
‫הוציא לו ספר תהילים והראה לו פסוק‪ִ :‬‬
‫יג)‪ .‬מה כתוב אחריו‪' :‬נְ צֹר ְלשֹונְ ָך ֵּמ ָרע'‪ .‬אמר רבי ינאי‪ ,‬אף שלמה מכריז ואומר‪:‬‬
‫'שֹ ֵּמר ִפיו‪ּ ,‬ו ְלשֹונֹו‪–‬שֹ ֵּמר ִמצָ רֹות נ ְַפשֹו' (משלי כא‪ ,‬כג)‪.‬‬
‫אמר רבי ינאי‪ :‬כל ימי הייתי קורא את הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא‬
‫פשוט‪ ,‬עד שבא רוכל זה והודיע"‪( .‬ויקרא רבה טז)‪.‬‬

‫להיזהר מקבלת לשון הרע‬
‫רבים האנשים הבאים אל המנהיג מטעמים שונים‪ .‬רבים מהם רוצים לקבל‬
‫תפקידים או לבצר עמדות כוח‪ .‬הללו אינם נרתעים מלהוציא לשון הרע על‬
‫אנשים‪ .‬מנהיג צריך לברור את הדברים שהוא שומע‪ ,‬פן יפול לפח‪.‬‬
‫הגמרא במסכת שבת מזהירה אותנו‪ ,‬שלא נקבל לשון הרע ששמענו‪ .‬ראו‪ ,‬מה‬
‫קרה למנהיג גדול כמו דוד המלך שקיבל לשון הרע‪:‬‬
‫"אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬בשעה שאמר דוד למפיבושת‬
‫'אַ ָתה וְצִ יבָ א‪ַ ,‬ת ְח ְלקּו אֶ ת‪-‬הַ ָש ֶדה' (שמואל ב‪ ,‬יט‪ ,‬ל)‪ ,‬יצתה בת קול ואמרה לו‪:‬‬
‫רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה‪ .‬אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬אלמלי לא קיבל‬
‫ ‪- 134‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה‪ ,‬ולא‬
‫גלינו מארצנו"‪( .‬שבת נו‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫מהו לשון הרע שקיבל דוד?‬
‫בעת "מרד אבשלום"‪ ,‬נאלץ דוד לנדוד ממקום למקום‪ .‬ציבא‪ ,‬עבדו של‬
‫מפיבושת בן שאול‪ ,‬הגיע למקום הימצאו של דוד שהיה עייף ויגע‪ ,‬כדי להביא לו‬
‫לחם ויין‪ .‬שאל דוד את ציבא‪ :‬היכן מפיבושת?‬

‫יֹושב‬
‫ֵ‬
‫ציבא השיב‪ִ " :‬הנֵה‬

‫ּושלַ ִם‪–‬כִ י אָ ַמר‪ ,‬הַ יֹום י ִָשיבּו ִלי בֵ ית י ְִש ָראֵ ל אֵ ת ַמ ְמ ְלכּות אָ ִבי"‪.‬‬
‫ִביר ָ‬
‫(שמואל ב‪ ,‬טז‪ ,‬ג)‪.‬‬
‫כאשר דוד שמע זאת‪ ,‬הוא החליט להעביר את רכושו של מפיבושת לציבא‪.‬‬
‫דבריו של ציבא לא היו נכונים‪ ,‬הוא הוציא לשון הרע על מפיבושת‪.‬‬
‫העובדות היו אחרות‪ .‬מרגע שדוד נאלץ לנדוד בגלל המרד‪ ,‬מפיבושת לא‬
‫התגלח ולא כיבס את בגדיו עד שובו של דוד לכיסא ממלכתו‪.‬‬
‫(שמואל ב‪ ,‬יט‪ ,‬כה)‬
‫כשדוד חזר לירושלים‪ ,‬בא מפיבושת להקביל פניו‪ .‬בעת פגישתם‪ ,‬שואל אותו‬
‫דוד‪" :‬וַיאמֶ ר לֹו הַ ֶמלֶ ְך‪ ,‬לָ ָמה לא‪-‬הָ לַ כְ ָת ִע ִמי ְמ ִפיב ֶשת?" (שם‪ ,‬כו)‪ .‬והוא השיב‪:‬‬
‫אמר‪ ,‬אדנִ י הַ ֶמלֶ ְך עַ ְב ִדי ִר ָמנִ י‪ :‬כִ י‪-‬אָ מַ ר עַ ְב ְדָך אֶ ְח ְב ָשה‪ִ -‬לי הַ חמֹור ְואֶ ְרכַב עָ לֶ יהָ ‪,‬‬
‫"וַי ַ‬
‫וְאֵ לֵ ְך אֶ ת‪-‬הַ ֶמלֶ ְך‪–‬כִ י ִפסֵ חַ ‪ ,‬עַ ְב ֶדָך‪ַ .‬וי ְַרגֵל ְבעַ ְב ְדָך‪ ,‬אֶ ל‪-‬אדנִ י הַ ֶמלֶ ְך"‪( .‬שם‪ ,‬כז‪-‬כח)‪.‬‬

‫ירבעם בן יואש לא קיבל לשון הרע‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת פסחים‪ ,‬מביאה לנו דוגמה הפוכה‪ .‬ראו‪ ,‬מה היה שכרו של‬
‫מנהיג כמו ירבעם בן יואש‪ ,‬שלא התפתה לקבל לשון הרע‪.‬‬
‫"אמר רבי יוחנן‪ :‬מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי‬
‫יהודה? ‪ -‬מפני שלא קיבל לשון הרע על עמוס‪.‬‬

‫ ‪- 135‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הֹושעַ בֶ ן‪-‬‬
‫ומנלן דאימני? (ומנין לו שנמנה?) ‪ -‬דכתיב‪ְ ' :‬דבַ ר ה' א ֶשר הָ יָה‪ ,‬אֶ ל‪ֵ -‬‬
‫ימי י ָָר ְבעָ ם בֶ ן‪-‬יֹואָ ש‪ֶ ,‬מלֶ ְך‬
‫ּוב ֵ‬
‫ְהּודה‪ִ –‬‬
‫ֹותם אָ חָ ז י ְִחזְ ִקיָה‪ַ ,‬מ ְלכֵי י ָ‬
‫ימי עזִ יָה י ָ‬
‫ְבאֵ ִרי‪ִ ,‬ב ֵ‬
‫י ְִש ָראֵ ל' (הושע א‪ ,‬א)‪ .‬ומנלן (ומהיכן) דלא קיבל לשון הרע? ‪-‬דכתיב‪' :‬וַיִ ְשלַ ח‪,‬‬
‫א ַמצְ יָה כהֵ ן בֵ ית‪-‬אֵ ל‪ ,‬אֶ ל‪-‬י ָָר ְבעָ ם ֶמלֶ ְך‪-‬י ְִש ָראֵ ל‪ ,‬לֵ אמר‪ָ :‬ק ַשר עָ לֶ יָך עָ מֹוס‪ְ ,‬ב ֶק ֶרב‬
‫בֵ ית י ְִש ָראֵ ל‪–‬לא‪-‬תּוכַל הָ אָ ֶרץ‪ְ ,‬להָ כִ יל אֶ ת‪-‬כָל‪ְ -‬דבָ ָריו‪ .‬כִ י‪-‬כה אָ מַ ר עָ מֹוס‪ ,‬בַ חֶ ֶרב‬
‫יָמּות י ָָר ְבעָ ם; ְוי ְִש ָראֵ ל‪–‬גָֹלה יִגְ לֶ ה‪ ,‬מֵ עַ ל אַ ְד ָמתֹו' "‪( .‬עמוס ז‪ ,‬י)‪( .‬פסחים פז‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫אם נעיין בהמשך הפסוקים‪ ,‬נראה שירבעם לא קיבל את דבריו של אמציה‪ .‬הוא‬
‫פנה מיד לעמוס‪ ,‬ואמר לו‪" :‬חזֶה‪ ,‬לֵ ְך ְב ַרח‪ְ -‬לָך אֶ ל‪-‬אֶ ֶרץ יְהּו ָדה; וֶאֱ ָכל‪ָ -‬שם לֶ חֶ ם‪,‬‬
‫ְשם ִתנָבֵ א"‪( .‬שם‪ ,‬יב)‪.‬‬
‫ו ָ‬

‫מנהיג האוהב שלום ורודף שלום {אהרון הכהן}‬
‫הכהו}‬
‫אהרון הכהן שימש בהנהגת עם ישראל יחד עם משה‪ .‬שניהם הופיעו מול‬
‫פרעה ודרשו להוציא את בני‪-‬ישראל ממצרים‪ .‬בעת עלייתו הראשונה של משה‬
‫להר סיני כדי לקבל מהקדוש ברוך הוא את לוחות הברית‪ ,‬שימש אהרון כממלא‬
‫מקומו של משה‪ .‬משה בושש לרדת מהר סיני‪ .‬העם היה מודאג‪ .‬אין הם יודעים‬
‫מה קורה עם משה‪.‬‬
‫אי הוודאות לגבי גורלו של משה הניעה את העם להיקהל ולפנות אל אהרון‬
‫ולבקש ממנו‪" :‬עשה לנו אלוקים"‪ .‬בעת הזו‪ ,‬מנהיג העם היה אהרון הכהן‪.‬‬
‫בספר במדבר אנו שומעים על התמרדותם של קורח ועדתו כנגד שני המנהיגים‪,‬‬
‫משה ואהרון‪ .‬אלה דוגמאות מעטות על תפקידי המנהיגות שמילא אהרון‪.‬‬
‫במסכת אבות מוזכר אהרון כמנהיג שראוי לחקותו‪:‬‬
‫"הלל אומר‪ :‬הוי מתלמידיו של אהרון‪ ,‬אוהב שלום ורודף שלום‪ ,‬אוהב את‬
‫הבריות ומקרבן לתורה" (אבות‪ ,‬פרק א‪ ,‬משנה יב)‪.‬‬

‫ ‪- 136‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫במסכת אבות דרבי נתן (פרק יב‪ ,‬ג‪-‬ד)‪ ,‬מסופר כיצד נהג אהרון להשכין שלום‪:‬‬
‫"אוהב שלום‪ ,‬כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב שלום בישראל בין כל אחד ואחד‬
‫ְתה‬
‫כדרך שהיה אהרן אוהב שלום בין כל אחד ואחד שנאמר‪' :‬תֹו ַרת אֱ ֶמת הָ י ָ‬
‫ּוב ִמישֹור הָ לַ ְך ִא ִתי‪ ,‬ו ְַר ִבים הֵ ִשיב ֵמעָ ֹון'‬
‫ְב ִפיהּו‪ ,‬וְעַ וְלָ ה לא‪-‬נִ ְמצָ א ִב ְשפָ ָתיו; ְב ָשלֹום ְ‬
‫(מלאכי ב‪ ,‬ו)‪( .‬רבי מאיר אומר‪ ,‬מה תלמוד לומר ורבים השיב מעון?) ‪.‬‬
‫כשהיה אהרן מהלך בדרך‪ ,‬פגע בו באדם רשע ונתן לו שלום‪ .‬למחר ביקש אותו‬
‫האיש לעבור עבירה‪ .‬אמר‪ :‬אוי לי‪ ,‬היאך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן‪.‬‬
‫בושתי הימנו‪ ,‬שנתן לי שלום‪ .‬נמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה‪.‬‬
‫וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה‪ ,‬הלך אהרן וישב אצל אחד מהם‪ ,‬אמר‬
‫לו‪ :‬בני ראה חברך מהו אומר‪ ,‬מטָ רף את ִלבו וקורע את בגדיו‪ ,‬אומר‪ :‬אוי לי‪,‬‬
‫היאך אשא את עיני ואראה את חברי‪ ,‬בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו‪.‬‬
‫הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו‪.‬‬
‫והולך אהרן ויושב אצל האחר‪ ,‬ואומר לו‪ :‬בני ראה חברך מהו אומר‪ ,‬מטרף את‬
‫לבו וקורע את בגדיו ואומר‪ :‬אוי לי היאך אשא את עיניו ואראה את חברי‪ ,‬בושתי‬
‫הימנו שאני הוא שסרחתי עליו הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו‪.‬‬
‫וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה"‪.‬‬
‫בסוף הסיפור מביאים תכונה נוספת של אהרון‪ .‬העם נתן אמונו במנהיג אהרון‪.‬‬
‫כאשר ישב בדין‪ ,‬לא היתה אצלו איפָ ה ואיפָ ה‪ ,‬פסקיו היו מבוססים על האמת‬
‫וכך חרץ את הדין‪.‬‬
‫ֹלשים יֹום‪ ,‬כל בֵ ית י ְִש ָראֵ ל' (במדבר כ‪ ,‬כט)‪ .‬מפני‬
‫"לכך נאמר‪' :‬וַיִ ְבכּו אֶ ת‪-‬אַ הרן ְש ִ‬
‫מה בכו ישראל את אהרן שלשים יום (אנשים ונשים)?‬
‫‪ -‬מפני שדן אהרן דין אמת לאמיתו"‪.‬‬

‫ ‪- 137‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הפסקת מלחמה והכמיהה לשלום‬
‫המשפט ההירואי "הֲ לָ נֶׁצַ ח ת ֹאכַל חֶׁ ֶׁרב?" מופיע בפעם הראשונה בספר‬
‫שמואל‪ .‬משפט מפתח להפסקת מלחמה ותוצאותיה‪ .‬כמיהה לשלום‪ .‬מנהיגים‬
‫רבים משתמשים במשפט זה‪ .‬גם כותבי ספרים העוסקים בשלום‪ ,‬מחליטים כי‬
‫הכותרת "הֲ לָ נֶׁצַ ח ת ֹאכַל חֶׁ ֶׁרב?" תשקף את תוכן ספרם‪.‬‬
‫לאחר מות שאול בקרב מול הפלשתים בגלבוע‪ ,‬הומלך דוד בחברון על ידי אנשי‬
‫יהודה‪ ,‬בעוד אבנר המליך בעיר מחניים את איש בושת‪ ,‬בנו של שאול למלך על‬
‫יתר שבטי ישראל‪ .‬היה מאבק על השלטון – על המלוכה‪ .‬שני חלקי העם לחמו‬
‫זה בזה‪.‬‬
‫כשנפגשו שני המצביאים‪ ,‬אבנר ויואב בן צרויה‪ ,‬שר צבאו של דוד‪ ,‬ליד בריכת‬
‫גבעון‪ ,‬אבנר הציע‪" :‬יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו"‪ .‬לאחר שהנערים הרגו זה‬
‫את זה‪ ,‬פרצה המלחמה ביתר שאת וביתר עוז‪.‬‬
‫במלחמה‬

‫זו‬

‫נחל‬

‫אבנר‬

‫מפלה‬

‫ונמלט‬

‫עם‬

‫חילו‬

‫מן‬

‫המערכה‪.‬‬

‫עשהאל‪ ,‬אחיו של יואב בן צרויה‪ ,‬המשיך לרדוף אחרי אבנר‪ .‬אבנר ניסה לשדל‬
‫אותו לסגת‪ ,‬אך עשהאל לא רצה להרפות ממנו‪ ,‬עד שאבנר הרגו ‪ַ " -‬ו ַיכֵהּו אַ ְבנֵר‬
‫ְבאַ ח ֵרי הַ חנִ ית אֶ ל הַ חמֶ ש ו ֵַתצֵ א הַ חנִ ית ֵמאַ ח ָריו וַיִ פָ ל ָשם ַוי ָָמת תחתו ַת ְח ָתיו"‪.‬‬
‫(שמואל ב'‪ ,‬ב'‪ ,‬כ"ג)‪.‬‬
‫אבנר ואנשיו הוסיפו לברוח מפני אנשי דוד עד שלבסוף‪ ,‬כשעמדו שני המחנות‬
‫זה מול זה‪ ,‬ביקש אבנר מיואב להפסיק את מלחמת האחים ואמר את‬
‫הדברים‪" :‬הֲ לָ נֶׁצַ ח ת ֹאכַל חֶׁ ֶׁרב? הֲ לֹוא י ַָד ְע ָתה כִ י ָמ ָרה ִת ְהיֶׁה בָ אַ חֲ רֹו ָנה‪ ,‬וְעַ ד‬
‫יהם" ((שמואל ב'‪ ,‬ב'‪ ,‬כ"ו)‪ .‬דברים אלו‬
‫ֹאמר לָ עָ ם לָ שּוב ֵּמאַ חֲ ֵּרי אֲ חֵּ ֶׁ‬
‫ָמ ַתי ל ֹא ת ַ‬
‫גרמו להפסקת המלחמה באותו היום‪ ,‬למרות שהיא נמשכה שוב מאוחר יותר‪.‬‬
‫הפרשנים המתייחסים למשפט‪" :‬הֲ לָ נֶׁצַ ח ת ֹאכַל חֶׁ ֶׁרב?"‪ ,‬נותנים ביטוי לרעיון‪,‬‬
‫שהמשך המלחמה לא כדאי לשני הצדדים‪ .‬כולם יוצאים ניזוקים מהמשך‬
‫המלחמה‪.‬‬

‫ ‪- 138‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫המלבי"ם כותב בפירושו‪" :‬הלנצח" אמר‪,‬‬
‫א‪ .‬הלא תכלית המלחמה היה לראות מי ינצח‪ ,‬ואחר שהשגת התכלית למה‬
‫תלחם עוד‪ ,‬וכי זאת היא היה התכלית שתאכל חרב לנצח‪.‬‬
‫ב‪ .‬הלא במקום שישיגו על ידי המלחמה והשפיכות דמים איזה תכלית אז הגם‬
‫שמה ששופכים דם הוא דבר מר‪ ,‬בכל זה בסוף ישיגו דבר מתוק שהוא התכלית‬
‫שבעבורם לחמו‪ ,‬אבל להרוג ולאבד נפשות ללא תכלית מועיל‪ ,‬הלא מרה תהיה‬
‫באחרונה לא תשיג באחרית המלחמה דבש ונופת להמתיק מר המוות‪.‬‬
‫ג‪ .‬שאם יעשו כזאת במלחמת אויבים להשמיד ולהכרית לא כן במלחמת אחים‪,‬‬
‫וזה שכתוב ועד מתי לא תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם"‪.‬‬
‫פירוש מצודת דוד‪" :‬הלנצח"‪ .‬וכי לעולם תהרוג החרב מאתנו איש לאחיו‪ :‬הלא‬
‫ידעתה‪ .‬והלא תשכיל לדעת שמרה תהיה באחרונה‪ ,‬שאמות אני או אתה‪.‬‬
‫פירוש מצודת ציון‪" :‬הלנצח"‪ .‬הלעולם‪ :‬ועד מתי? עד איזה זמן?‬

‫שינוי בדברי מנהיג – מפני דרכי שלום‬
‫"ואמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון‪ :‬מותר לו לאדם לשנות‬
‫אמרּו ְליֹוסֵ ף‪ ,‬אָ נָא ָשא‬
‫בדבר שלום‪ ,‬שנאמר‪ :‬אָ ִביָך צִ ּוָה‪ִ ,‬ל ְפנֵי מֹותֹו לֵ אמר‪ .‬כה‪-‬ת ְ‬
‫אתם כִ י‪ָ -‬רעָ ה גְ ָמלּוָך" (בראשית ז‪ ,‬טז‪-‬יז)‪.‬‬
‫נָא פֶ ַשע אַ חֶ יָך וְחַ ּטָ ָ‬
‫אנו יודעים שאביהם יעקב לא ציווה כך‪ ,‬אבל אחי יוסף שינו ואמרו בשם אביהם‬
‫מפני השלום‪.‬‬
‫אמר ְשמּואֵ ל אֵ יְך‬
‫רבי נתן אומר‪ :‬שמצווה לשנות מפני דרכי שלום‪ ,‬שנאמר‪" :‬וַי ֶ‬
‫ְש ַמע ָשאּול וַה ָרגָנִ י" (שמואל א‪ ,‬טז‪ ,‬ב) ועל כך אמר לו הקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫אֵ לֵ ְך‪ ,‬ו ָ‬
‫שיאמר שהוא הולך להקריב קורבן (שם ג)‪ ,‬משמע שהקדוש ברוך הוא מצווה‬
‫לעשות כן‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬מביאה הגמרא דברי חכם מבית מדרשו של רבי ישמעאל‪ ,‬וכך הוא‬
‫שונה‪" :‬גדול השלום שאף הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא שינה בו"‪ .‬החכם מסתמך על‬
‫הנאמר בתורה‪ ,‬שאמרה שרה‪" :‬ואדוני זקן" (בראשית יח‪ ,‬יב) ובסוף העניין‬
‫ ‪- 139‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫כתוב‪ ,‬כשאמר ה' לאברהם‪ ,‬מה אמרה שרה "ואני זקנתי" (שם יג)‪ ,‬כדי שלא‬
‫לגרום עלבון לאברהם‪ ,‬ויהיה חשש לסכסוך בין אברהם ושרה‪.‬‬
‫(יבמות סה‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬

‫המנהיג לא מנצל את מעמדו לקבלת תגמולים אישיים‬
‫ידועה המחלוקת בין מנהיגי עם ישראל לבין קורח ועדתו ביציאתם ממצרים‪.‬‬
‫כך נאמר בפסוקים (במדבר טז‪ ,‬א‪-‬טו)‪:‬‬
‫"ויִ ַקח ק ַרח‪ ,‬בֶ ן‪-‬יִצְ הָ ר בֶ ן‪ְ -‬קהָ ת בֶ ן‪-‬לֵ וִי; ו ְָד ָתן וַא ִב ָירם ְבנֵי אֱ ִליאָ ב‪ ,‬וְאֹון בֶ ן‪-‬פֶ לֶ ת ְבנֵי‬
‫אתיִם‪ ,‬נְ ִשיאֵ י עֵ ָדה‬
‫ְראּובֵ ן‪ַ .‬ויָקמּו ִל ְפנֵי מ ֶשה‪ ,‬וַאנ ִָשים ִמ ְב ֵני‪-‬י ְִש ָראֵ ל ח ִמ ִשים ּומָ ָ‬
‫ְק ִראֵ י מֹועֵ ד‪ ,‬אַ נְ ֵשי‪ֵ -‬שם"‪.‬‬
‫הללו באו בטענה למשה ואהרון שהם מתנשאים על העם‪ַ " .‬ויִ ָקהלּו עַ ל‪-‬מ ֶשה‬
‫ּובתֹו ָכם ה'; ּו ַמדּועַ‬
‫אמרּו אלֵ הֶ ם ַרב‪-‬לָ כֶם‪-‬כִ י כָל‪-‬הָ עֵ ָדה כלָ ם ְקד ִשים‪ְ ,‬‬
‫ְועַ ל‪-‬אַ הרן‪ ,‬וַי ְ‬
‫ִת ְתנ ְַשאּו‪ ,‬עַ ל ְקהַ ל ה'?"‪.‬‬
‫ֹשה‪ ,‬וַיִ פֹ ל עַ ל‪-‬פָ נָיו"‪ .‬בהמשך‬
‫משה שמע את דבריהם ונפגע מאוד‪" .‬וַיִ ְש ַמע מ ֶׁ‬
‫יתנּו‬
‫האירוע קורא משה לדתן ואבירם‪ ,‬והם אומרים למשה‪" :‬הַ ְמעַ ט‪ ,‬כִ י ֶׁהעֱ ִל ָ‬
‫יתנּו‪ ,‬בַ ִמ ְדבָ ר‪ :‬כִ י‪ִ -‬ת ְש ָת ֵּרר עָ לֵּ ינּו‪ ,‬גַם‪ִ -‬ה ְש ָת ֵּרר"‪.‬‬
‫ּודבַ ש‪ ,‬לַ הֲ ִמ ֵּ‬
‫ֵּמאֶׁ ֶׁרץ זָבַ ת חָ לָ ב ְ‬
‫כאן הפגיעה במשה המנהיג הייתה קשה ביותר‪.‬‬
‫משה פונה לקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא שהטיל עליו את השליחות להנהיג את עם ישראל‬
‫אמר אֶ ל ְ ה'‪ ,‬אַ ל‪ֵ -‬תפֶ ן אֶ ל‪-‬‬
‫מגלות מצרים לארץ ישראל‪" .‬וַיִ חַ ר ְלמ ֶשה‪ְ ,‬מאד‪ ,‬וַי ֶ‬
‫אתי‪ ,‬וְל ֹא הֲ ֵּרעֹ ִתי‪ ,‬אֶׁ ת‪-‬אַ חַ ד ֵּמ ֶׁהם‪.‬‬
‫ָש ִ‬
‫ִמנְ חָ ָתם; ל ֹא חֲ מֹור אֶׁ חָ ד ֵּמ ֶׁהם‪ ,‬נ ָ‬
‫משה מדגיש לפני ה' את דרכו המוסרית כמנהיג‪-‬את ניקיון כפיו‪.‬‬
‫שמשון‪ ,‬בימי מנהיגותו כשופט‪ ,‬לא ניצל את מעמדו כדי לקבל שירותים‬
‫מיוחדים‪ .‬שמשון פונה לקדוש ברוך הוא ומבקש את‬

‫עזרתו מידי שוביו‬

‫הפלשתים‪.‬‬

‫ ‪- 140‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫וכך אמר שמשון‪:‬‬
‫אמר‪ :‬אדנָי אֱ ֹלוקים זָכְ ֵרנִ י נָא וְחַ זְ ֵקנִ י ָנא אַ ְך הַ פַ עַ ם הַ זֶ ה‪,‬‬
‫"וַיִ ְק ָרא ִש ְמשֹון אֶ ל‪-‬ה'‪ ,‬וַי ַ‬
‫הָ אֱ ֹלוקים‪ ,‬ו ְִאנ ְָק ָמה נְ ַקם‪-‬אַ חַ ת ִמ ְש ֵתי עֵ ינַי‪ִ ,‬מ ְפ ִל ְש ִתים"‪( .‬שופטים טז‪ ,‬כח)‪.‬‬
‫על הדברים הללו‪ ,‬אומר האמורא רב‪:‬‬
‫"אמר רב‪ :‬אמר שמשון לפני הקב"ה‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬זכור עשרים ושתים שנה‬
‫ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם‪ ,‬העבר לי מקל ממקום למקום"‪.‬‬
‫(סוטה י‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫שמואל הנביא‪ ,‬בשלהי חייו‪ ,‬פונה אל עם ישראל ואומר להם (שמואל א‪ ,‬יב‪ ,‬א‪-‬‬
‫ו)‪ִ " :‬ה ֵנה ָש ַמ ְע ִתי ְבק ְלכֶם‪ְ ,‬לכל א ֶשר‪-‬א ַמ ְר ֶתם ִלי; ָואַ ְמ ִליְך עלֵ יכֶם‪ ,‬מֶ לֶ ְך‪ .‬וְעַ ָתה‬
‫ִהנֵה הַ ֶמלֶ ְך ִמ ְתהַ לֵ ְך ִל ְפנֵיכֶם‪ ,‬וַאנִ י ז ַָקנְ ִתי ו ַָש ְב ִתי‪ּ ,‬ובָ נַי‪ִ ,‬הנָם ִא ְתכֶם;‬

‫וַאנִ י‬

‫ִה ְתהַ לַ כְ ִתי ִל ְפנֵיכֶם‪ִ ,‬מנְע ַרי עַ ד‪-‬הַ יֹום הַ זֶ ה‪.‬‬
‫ִהנְ נִ י עֲ נּו ִבי נֶׁגֶׁד ה' ְו ֶׁנגֶׁד ְמ ִשיחֹו‪ ,‬אֶׁ ת‪-‬שֹור ִמי לָ ַק ְח ִתי וַחֲ מֹור ִמי לָ ַק ְח ִתי ְואֶׁ ת‪ִ -‬מי‬
‫צֹותי‪ּ ,‬ו ִמיַד‪ִ -‬מי לָ ַק ְח ִתי כֹפֶׁ ר‪ ,‬וְאַ ְע ִלים עֵּ ינַי בֹו; וְאָ ִשיב‪ ,‬לָ כֶׁם‪.‬‬
‫עָ ַש ְק ִתי אֶׁ ת‪ִ -‬מי ַר ִ‬
‫ֹאמר‬
‫אּומה‪ .‬וַי ֶׁ‬
‫ֹאמרּו‪ ,‬ל ֹא עֲ ַש ְק ָתנּו וְל ֹא ַרצֹו ָתנּו; וְל ֹא‪-‬לָ ַק ְח ָת ִמיַד‪ִ -‬איש‪ְ ,‬מ ָ‬
‫וַי ְ‬
‫אּומה;‬
‫אתם ְבי ִָדי‪ְ ,‬מ ָ‬
‫יהם עֵּ ד ה' בָ כֶׁם‪ ,‬וְעֵּ ד ְמ ִשיחֹו ַהיֹום ַהזֶׁ ה‪–‬כִ י ל ֹא ְמצָ ֶׁ‬
‫אֲ לֵּ ֶׁ‬
‫ֹאמר‪ ,‬עֵּ ד‪.‬‬
‫וַי ֶׁ‬
‫נחמיה‪ ,‬שהיה מנהיג העם ושימש כפחה מטעם השלטון הפרסי בתחילת‬
‫תקופת בית שני‪ ,‬מעיד על עצמו‪ ,‬כיצד לא לקח מהעם תגמולים אישיים‪.‬‬
‫ְהּודה‪ִ ,‬מ ְשנַת עֶ ְש ִרים וְעַ ד ְשנַת‬
‫ֹותי‪ִ ,‬ל ְהיֹות פֶ חָ ם ְבאֶ ֶרץ י ָ‬
‫"גַם ִמיֹום א ֶשר‪-‬צִ ּוָה א ִ‬
‫ּוש ַתיִם ְלאַ ְר ַת ְח ַש ְס ְתא הַ ֶמלֶ ְך‪ָ ,‬שנִ ים ְש ֵתים עֶ ְש ֵרה‪–‬אֲ נִ י וְאַ חַ י‪ ,‬לֶׁ חֶׁ ם‬
‫ֹלשים ְ‬
‫ְש ִ‬
‫ַהפֶׁ חָ ה ל ֹא אָ ַכ ְל ִתי"‪( .‬נחמיה ה‪ ,‬יד)‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬למרות שנחמיה היה יכול לגבות מסים מהעם מתוקף תפקידו כפחה‪,‬‬
‫כדי לכלכל את בית הפחה‪ ,‬הוא לא גבה מסים‪ ,‬בעוד שהפחות אשר היו לפניו‪,‬‬
‫הכבידו על העם "וְהַ פַ חֹות הָ ִראשנִ ים א ֶשר‪ְ -‬לפָ נַי ִהכְ ִבידּו עַ ל‪-‬הָ עָ ם‪ַ ,‬ויִ ְקחּו ֵמהֶ ם‬

‫ ‪- 141‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ְבלֶ חֶ ם ָו ַייִן אַ חַ ר כֶסֶ ף‪ְ -‬ש ָק ִלים אַ ְרבָ ִעים‪–‬גַם נַע ֵריהֶ ם‪ָ ,‬ש ְלטּו עַ ל‪-‬הָ עָ ם; וַאֲ נִ י ל ֹא‪-‬‬
‫יתי כֵּן‪ִ ,‬מ ְפנֵּי י ְִראַ ת אֱ ֹלוקים"‪( .‬שם טו‪-‬טז)‪.‬‬
‫עָ ִש ִ‬
‫חֹומה הַ זאת‪ ,‬הֶ חֱ ז ְַק ִתי‪,‬‬
‫יתרה מזאת‪ ,‬נחמיה ממשיך ואומר‪ְ" :‬גַם ִב ְמלֶ אכֶת הַ ָ‬
‫ְש ֶדה‪ ,‬לא ָקנִ ינּו; ְוכָל‪-‬נְ עָ ַרי‪ְ –‬קבּוצִ ים ָשם‪ ,‬עַ ל‪-‬הַ ְמלָ אכָה" (שם טז)‪ ,‬גם בבניין‬
‫ו ָ‬
‫חומות ירושלים‪ ,‬שהיו הרוסות לאחר חורבן בית ראשון‪ ,‬עסקתי בשיקום החומות‬
‫יחד עם נערי במשאבים שלי‪ .‬אני ונערי לא רכשנו כל שדה מאחינו היהודים‬
‫ובוודאי לא לקחנו שדות כעירבון תחת הכסף שהגיע לי כפחה מן המסים‬
‫שיכולתי לגבות‪ .‬גם מאה וחמישים איש‪ ,‬שהיו מסגל הפחה‪ ,‬אכלו משולחני ולא‬
‫ממסי העם‪.‬‬
‫נחמיה התנהג בצניעות‪ ,‬משאבָ יו לא היו מרובים‪ ,‬מכיוון‪ ,‬שהיה קשה לו לגבות‬
‫מסים מהעם בגלל מצבם הקשה‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬הוא שילם מכספו הפרטי עבור‬
‫הוצאות פקידיו ועובדיו‪.‬‬
‫"וַא ֶשר הָ יָה נַע ֶשה ְליֹום אֶ חָ ד‪ ,‬שֹור אֶ חָ ד צאן ֵשש‪ְ -‬בררֹות וְצִ פ ִרים נַעשּו‪ִ -‬לי‪ּ ,‬ובֵ ין‬
‫ע ֶש ֶרת י ִָמים ְבכָל‪ַ -‬ייִן‪ְ ,‬להַ ְרבֵ ה; ו ְִעם‪-‬זֶׁה‪ ,‬לֶׁ חֶׁ ם הַ פֶׁ חָ ה ל ֹא ִב ַק ְש ִתי‪–‬כִ י‪-‬כ ְָב ָדה‬
‫ָהעֲ ב ָֹדה‪ ,‬עַ ל‪ָ -‬העָ ם ַהזֶׁ ה‪ .‬זָכְ ָרה‪ִ -‬לי אֱ ֹלוקי‪ְ ,‬לטֹובָ ה‪–‬כל א ֶשר‪-‬עָ ִשי ִתי‪ ,‬עַ ל‪-‬הָ עָ ם‬
‫הַ זֶ ה"‪( .‬שם יח‪-‬יט)‪.‬‬
‫רבי יהודה הנשיא‪ ,‬בעת ששכב על ערש הדווי‪ ,‬היה חשוב לו לומר לפני הקדוש‬
‫ברוך הוא‪ ,‬שלא ניצל את סמכותו‪ ,‬עושרו וידיעתו בתורה לקבלת תגמול אישי‪.‬‬
‫הדברים מובאים בגמרא במסכת כתובות‪" :‬בשעת פטירתו של רבי (רבי יהודה‬
‫הנשיא) זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה‪ ,‬אמר‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬גלוי וידוע‬
‫לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה‪ .‬יהי‬
‫רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי‪ .‬יצתה בת קול ואמרה‪' :‬יָבֹוא ָשלֹום‪ ,‬יָנּוחּו‬
‫בֹותם' (ישעיה נז‪ ,‬ב)"‪( .‬כתובות קד‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫עַ ל‪ִ -‬מ ְשכְ ָ‬

‫ ‪- 142‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מניעת מחלוקת מיותרת‬
‫ראוי‪ ,‬שבכל שלטון יביעו אנשים את דעותיהם‪ .‬ישנם מנהיגים המדרדרים את‬
‫חילוקי הדעות לעימות חריף‪ ,‬הפוגע בסופו של דבר בציבור‪ .‬כך היה במחלוקת‬
‫בין קורח ועדתו לבין משה‪.‬‬
‫במסכת סנהדרין נכתב‪:‬‬
‫" ' ַוי ָָקם מ ֶשה‪ַ ,‬ויֵלֶ ְך אֶ ל‪ָ -‬ד ָתן וַא ִב ָירם'‪( .‬במדבר טז‪ ,‬כה)‪.‬‬
‫אמר ריש לקיש‪ :‬מכאן שאין מחזיקין במחלוקת‪ .‬דאמר רב‪ :‬כל המחזיק‬
‫במחלוקת עובר בלאו‪ ,‬שנאמר‪' :‬וְלא‪-‬י ְִהיֶה כְ ק ַרח ְוכַע ָדתֹו' (במדבר יז‪ ,‬ה)"‪.‬‬
‫(סנהדרין קי‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫דתן ואבירם קראו תיגר על מנהיגותו של משה‪ .‬הם היו חלק בלתי נפרד מעדתו‬
‫של קורח‪ .‬מאחר שלא צדקו בוויכוח עם משה‪ ,‬היה ראוי שהם יבואו לפייסו‪.‬‬
‫משה‪ ,‬כמנהיג עם ישראל‪ ,‬הבין היטב את משמעות אחדות העם‪ .‬הוא החליט‬
‫למנוע מחלוקת מיותרת‪.‬‬

‫משה מחל על כבודו והלך אל דתן ואבירם כדי‬

‫לפייסם‪.‬‬
‫במסכת אבות נאמר‪" :‬כל מחלוקת שהיא לשם שמים‪ ,‬זו מחלוקת הלל‬
‫ושמאי‪ ,‬ושאינה לשם שמים‪ ,‬זו מחלוקת קורח וכל עדתו"‪.‬‬
‫(אבות פרק ה‪ ,‬משנה יז)‪.‬‬
‫אמרנו כבר‪ ,‬שהייתה מחלוקת בין מנהיגים‪ ,‬בין משה מנהיג העם לבין קורח‬
‫ועדתו‪ .‬המשנה באבות אומרת‪ ,‬שהמחלוקת לא הייתה לשם שמים‪.‬‬
‫פרשן המשנה‪ ,‬רבי עובדיה מברטנורא‪ ,‬ביטא זאת יפה‪ ,‬וכך כתב בפירושו‬
‫במקום‪" :‬ומחלוקת שאינה לשם שמים‪ ,‬תכלית הנרצה בה היא בקשת‬
‫השררה ואהבת הניצוח וזה הסוף אינו מתקיים‪ .‬כמו שמצינו במחלוקת קורח‬
‫ועדתו‪ ,‬שתכלית וסוף כוונתם הייתה בקשת הכבוד והשררה"‪.‬‬
‫בספר שמות נאמר‪ְ " :‬ונ ִָשיא ְבעַ ְמָך‪ ,‬ל ֹא ָתאֹ ר"‪( .‬לא תקלל בלשון סגינהור)‪.‬‬
‫(שמות כב‪ ,‬כז)‪.‬‬
‫ ‪- 143‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫בעל ספר החינוך (הרב ר' אהרון הלוי)‪ ,‬המונה את מצוות תעשה ולא תעשה‬
‫בתורה‪ ,‬מתייחס לתרבות המחלוקת ומסביר את מהות ההנהגה כמענה לריבוי‬
‫דעות ולצורך בהכרעת המנהיג‪ .‬על הציבור לקבל את הכרעתו של המנהיג‪,‬‬
‫אחרת חברה לא תוכל להתקיים‪.‬‬
‫הוא מפרש את מצוות לא תעשה "שלא לקלל נשיא" כדלקמן‪:‬‬
‫"שלא לקלל את הנשיא‪ ,‬שנאמר 'ונשיא בעמך לא תאור'‪ .‬ובא הפירוש שהנשיא‬
‫– זה המלך‪ .‬ואמנם זה הלאו כולל גם‪-‬כן הנשיא שבישראל‪ ,‬והוא ראש סנהדרי‬
‫גדולה‪ ,‬שנקרא נשיא גם‪-‬כן‪ ,‬לפי שכוונת הכתוב להזהירנו על‪-‬כל‪-‬מי שהוא‬
‫ראש שררה על ישראל בין ממשלת מלכות או ממשלת התורה‪.‬‬
‫משורשי המצווה‪ ,‬לפי שאי אפשר לישוב בני אדם מבלי שיעשו אחד מביניהם‬
‫ראש על האחרים לעשות מצוותו ולקיים גזרותיו מפני שדעות בני אדם חלוקין‬
‫זה מזה ולא יסכימו כולם לעולם לדעת אחת לעשות דבר מכל הדברים‪ ,‬מתוך‬
‫כך יצא מביניהם הביטול והאסיפה בפעולות‪ ,‬ועל כן צריכין לקבל דעת אחד‬
‫מהם‪ ,‬אם טוב ואם רע למען יצְ לחו ויעסקו בעסקו של עולם‪ ,‬פעם ימצא בעצתו‬
‫וחפצו תועלת רבה ופעם ההפך‪ ,‬וכל זה טוב מן המחלוקת שגורם ביטול גמור‪.‬‬
‫ומאחר שהממונה לראש סיבה אל התועלת שאמרנו‪ ,‬הן שהוא גדול להדריכנו‬
‫בדרכי הדת או גדול למלכות לשמור איש מרעהו שתקיף ממנו‪ ,‬ראוי הדבר וכשר‬
‫שלא נקל בכבודו‪ ,‬וגם שלא לקללו‪ ,‬אפילו שלא בפניו וכל שכן בפני עדים‪ ,‬כדי‬
‫שלא נבוא מתוך כך לחלוק עמו‪ ,‬לפי שההרגל הרע שהאדם מרגיל עצמו בינו‬
‫לבין עצמו הוא סוף מעשהו והמחלוקת עליו כבר אמרנו‪ ,‬ההפסד הנמצא‬
‫בשבילו"‪( .‬ספר החינוך‪ ,‬פרשת משפטים‪ ,‬מצווה עא)‪.‬‬

‫ ‪- 144‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫"הרצחת וגם ירשת"‬
‫אחאב מלך ישראל תופס בכוח את כרמו של נבות היזרעאלי‬
‫למרות שלמלך ישראל יש סמכויות רבות‪ ,‬שלטונו אינו אבסולוטי‪ .‬חלות עליו‬
‫מגבלות לא מעטות‪.‬‬
‫בפרשת "נבות היזרעאלי" אנו רואים‪ ,‬שאחאב מלך ישראל לא היה יכול‪,‬‬
‫מבחינה חוקית‪-‬משפטית‪ ,‬לקחת את נחלתו של נבות ‪ -‬שחשק בה‪ .‬יתרה‬
‫מזאת‪ ,‬מלך בישראל לא יכול להרוג איש ללא משפט‪ .‬לא ניתן היה לחסל את‬
‫נבות‪.‬‬
‫רש"י במקום אומר‪ ,‬שאילו אחאב היה רוצח את נבות ללא משפט‪ ,‬העם היה‬
‫מתקומם‪.‬‬
‫אשתו‪ ,‬איזבל‪ ,‬נקטה תחבולות ופעלה בדרכים לא כשרות‪ ,‬כדי להשפיע על‬
‫המנהיגים המקומיים שיעשו מעשה נלוז‪ .‬היא חיפשה שני אנשים פוחזים‪ ,‬בני‬
‫בלייעל‪ ,‬שיאשימו את נבות באשמת שווא‪ :‬נבות קילל אלוקים ומלך‪ .‬על פי עדות‬
‫זו יועמד נבות למשפט בפני מנהיגי המקום‪ .‬ממש משפט ראווה המתבסס על‬
‫עדות שקרית‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬כך נעשה הדבר‪ .‬נבות עמד למשפט‪ ,‬ופסק דינו היה מוות בסקילה‪.‬‬
‫נביא ישראל באותה עת‪ ,‬אליהו התשבי‪ ,‬לא ישב בחיבוק ידיים אחרי מעשה‬
‫הרצח הנתעב‪ .‬ה' שלח אותו אל אחאב‪ ,‬וכך אמר לו אליהו‪" :‬הרצחת וגם‬
‫ירשת"‪.‬‬
‫אליהו אומר לו‪ :‬דע לך אחאב‪ ,‬עונשך יהיה כבד‪" ,‬במקום אשר לקקו הכלבים את‬
‫דם נבות‪ ,‬ילוקו הכלבים גם את דמך גם אתה"‪.‬‬
‫כך מובאים הדברים במלואם בספר מלכים א‪:‬‬
‫אלי‪ ,‬א ֶשר ְביִזְ ְרעֶ אל‪–‬אֵ צֶל‬
‫" ַוי ְִהי אַ חַ ר הַ ְדבָ ִרים הָ אֵ לֶ ה‪ ,‬כ ֶֶרם הָ ָיה ְלנָבֹות הַ יִ זְ ְרעֵ ִ‬
‫ִיהי‪ִ -‬לי‬
‫הֵ יכַל אַ ְחאָ ב‪ֶ ,‬מלֶ ְך ש ְמרֹון‪ַ .‬וי ְַדבֵ ר אַ ְחאָ ב אֶ ל‪-‬נָבֹות לֵ אמר ְתנָה‪ִ -‬לי אֶ ת‪-‬כ ְַר ְמָך ו ִ‬
‫יתי‪ ,‬וְאֶ ְתנָה ְלָך ַת ְח ָתיו‪ ,‬כ ֶֶרם טֹוב ִמ ֶמנּו; ִאם טֹוב‬
‫ְלגַן‪-‬י ָָרק‪ ,‬כִ י הּוא ָקרֹוב אֵ צֶ ל בֵ ִ‬
‫ְבעֵ ינֶיָך‪ ,‬אֶ ְתנָה‪ְ -‬לָך כֶסֶ ף ְמ ִחיר זֶה‪.‬‬
‫ ‪- 145‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫וַיאמֶ ר נָבֹות‪ ,‬אֶ ל‪-‬אַ ְחאָ ב‪ :‬חָ ִלילָ ה ִלי ֵמה'‪ִ ,‬מ ִת ִתי אֶ ת‪-‬נַחלַ ת אב ַתי לָ ְך‪ַ .‬ויָבא אַ ְחאָ ב‬
‫אלי‪ ,‬וַיאמֶ ר‪ ,‬לא‪-‬אֶ ֵתן ְלָך‬
‫אֶ ל‪-‬בֵ יתֹו סַ ר ְוזָעֵ ף‪ ,‬עַ ל‪-‬הַ ָדבָ ר א ֶשר‪ִ -‬דבֶ ר אֵ לָ יו נָבֹות הַ יִ זְ ְרעֵ ִ‬
‫בֹותי; וַיִ ְשכַב‪ ,‬עַ ל‪ִ -‬מּטָ תֹו‪ַ ,‬ויַסֵ ב אֶ ת‪-‬פָ נָיו‪ ,‬וְלא‪-‬אָ כַל לָ חֶ ם‪.‬‬
‫אֶ ת‪-‬נַחלַ ת א ָ‬
‫ו ַָתבא אֵ לָ יו‪ִ ,‬איזֶבֶ ל ִא ְשתֹו; ו ְַת ַדבֵ ר אֵ לָ יו‪ַ ,‬מה‪-‬זֶ ה רּוחָך סָ ָרה‪ ,‬וְאֵ ינְ ָך‪ ,‬אכֵל‬
‫אלי וָא ַמר לֹו ְתנָה‪ִ -‬לי אֶ ת‪-‬כ ְַר ְמָך‬
‫לָ חֶ ם‪ַ .‬וי ְַדבֵ ר אֵ לֶ יהָ ‪ ,‬כִ י‪-‬א ַדבֵ ר אֶ ל‪-‬נָבֹות הַ יִ זְ ְרעֵ ִ‬
‫אמר‪ ,‬לא‪-‬אֶ ֵתן ְלָך אֶ ת‪-‬כ ְַר ִמי‪.‬‬
‫ְבכֶסֶ ף‪ ,‬אֹו ִאם‪-‬חָ פֵ ץ אַ ָתה‪ ,‬אֶ ְתנָה‪ְ -‬לָך כ ֶֶרם ַת ְח ָתיו; וַי ֶ‬
‫אמר אֵ לָ יו‪ִ ,‬איזֶבֶ ל ִא ְשתֹו‪ ,‬אַ ָתה‪ ,‬עַ ָתה ַתע ֶשה ְמלּו ָכה עַ ל‪-‬י ְִש ָראֵ ל; קּום אֱ כָל‪-‬‬
‫וַת ֶ‬
‫אלי‪ .‬ו ִַתכְ תב ְספָ ִרים ְב ֵשם‬
‫לֶ חֶ ם‪ְ ,‬ויִטַ ב ִלבֶ ָך‪–‬אנִ י אֶ ֵתן ְלָך‪ ,‬אֶ ת‪-‬כ ֶֶרם נָבֹות הַ יִ זְ ְרעֵ ִ‬
‫אַ ְחאָ ב‪ ,‬ו ַַת ְחתם ְבח ָתמֹו;‬
‫ו ִַת ְשלַ ח ְספָ ִרים‪ ,‬אֶ ל‪-‬הַ זְ ֵקנִ ים ְואֶ ל‪-‬הַ ח ִרים א ֶשר ְב ִעירֹו‪ ,‬הַ י ְש ִבים‪ ,‬אֶ ת‪-‬נָבֹות‪.‬‬
‫ְהֹושיבּו ְש ַניִם‬
‫ו ִַתכְ תב בַ ְספָ ִרים‪ ,‬לֵ אמר‪ִ :‬ק ְראּו‪-‬צֹום‪ ,‬וְה ִשיבּו אֶ ת‪-‬נָבֹות ְבראש הָ עָ ם‪ .‬ו ִ‬
‫ֹלהים ו ֶָמלֶ ְך; וְהֹוצִ יאהּו ו ְִס ְקלהּו‪,‬‬
‫ִיעדהּו לֵ אמר‪ ,‬בֵ ַרכְ ָת אֱ ִ‬
‫אנ ִָשים ְבנֵי‪ְ -‬ב ִליַעַ ל‪ ,‬נֶגְ דֹו‪ ,‬ו ִ‬
‫ְויָמת‪.‬‬
‫ַו ַיעשּו אַ נְ ֵשי ִעירֹו הַ זְ ֵקנִ ים וְהַ ח ִרים‪ ,‬א ֶשר הַ י ְש ִבים ְבעִ ירֹו‪ ,‬כַא ֶשר ָש ְלחָ ה אלֵ יהֶ ם‪,‬‬
‫ִאיזָבֶ ל‪–‬כַא ֶשר כָתּוב בַ ְספָ ִרים‪ ,‬א ֶשר ָש ְלחָ ה אלֵ יהֶ ם‪ָ .‬ק ְראּו‪ ,‬צֹום; וְה ִשיבּו אֶ ת‪-‬‬
‫נָבֹות‪ְ ,‬בראש הָ עָ ם‪ַ .‬ויָבאּו ְשנֵי הָ אנ ִָשים ְבנֵי‪ְ -‬ב ִליַעַ ל‪ַ ,‬וי ְֵשבּו נֶגְ דֹו‪ַ ,‬וי ְִעדהּו אַ נְ ֵשי‬
‫הַ ְב ִליַעַ ל אֶ ת‪-‬נָבֹות ֶנגֶד הָ עָ ם לֵ אמר‪ ,‬בֵ ַרְך נָבֹות אֱ ֹלוקים ו ֶָמלֶ ְך; וַיצִ אהּו ִמחּוץ לָ עִ יר‪,‬‬
‫וַיִ ְס ְקלהּו בָ אבָ נִ ים ַויָמת‪.‬‬
‫וַיִ ְש ְלחּו‪ ,‬אֶ ל‪ִ -‬איזֶבֶ ל לֵ אמר‪ :‬ס ַקל נָבֹות‪ַ ,‬ו ָימת‪ַ .‬וי ְִהי כִ ְשמעַ ִאיזֶבֶ ל‪ ,‬כִ י‪-‬ס ַקל ָנבֹות‬
‫אלי א ֶשר ֵמאֵ ן‬
‫אמר ִאיזֶבֶ ל אֶ ל‪-‬אַ ְחאָ ב‪ ,‬קּום ֵרש אֶ ת‪-‬כ ֶֶרם נָבֹות הַ יִ זְ ְרעֵ ִ‬
‫ַויָמת; וַת ֶ‬
‫לָ ֶתת‪ְ -‬לָך ְבכֶסֶ ף‪–‬כִ י אֵ ין נָבֹות חַ י‪ ,‬כִ י‪ֵ -‬מת‪ַ .‬וי ְִהי כִ ְשמעַ אַ ְחאָ ב‪ ,‬כִ י ֵמת נָבֹות; ַו ָי ָקם‬
‫אלי‪ְ –‬ל ִר ְשתֹו‪.‬‬
‫אַ ְחאָ ב‪ ,‬לָ ֶר ֶדת אֶ ל‪-‬כ ֶֶרם נָבֹות הַ יִ זְ ְרעֵ ִ‬
‫ַוי ְִהי‪ְ ,‬דבַ ר‪-‬ה'‪ ,‬אֶ ל‪-‬אֵ ִליָהּו הַ ִת ְש ִבי‪ ,‬לֵ אמר‪ .‬קּום ֵרד‪ִ ,‬ל ְק ַראת אַ ְחאָ ב ֶמלֶ ְך‪-‬י ְִש ָראֵ ל‪–‬‬
‫א ֶשר ְבש ְמרֹון; ִהנֵה ְבכ ֶֶרם נָבֹות‪ ,‬א ֶשר‪-‬י ַָרד ָשם ְל ִר ְשתֹו‪.‬‬
‫ו ְִדבַ ְר ָת אֵ לָ יו לֵ אמר‪ ,‬כֹה אָ ַמר ה'‪ ,‬הֲ ָרצַ ְח ָת‪ְ ,‬וגַם‪-‬י ָָר ְש ָת; ו ְִדבַ ְר ָת אֵ לָ יו לֵ אמר‪ ,‬כה‬
‫אָ ַמר ה'‪ִ ,‬ב ְמקֹום א ֶשר לָ ְקקּו הַ כְ לָ ִבים אֶ ת‪ַ -‬דם נָבֹות‪ ,‬יָֹלקּו הַ כְ לָ ִבים אֶ ת‪ָ -‬ד ְמָך גַם‪-‬‬
‫אָ ָתה‪.‬‬
‫ ‪- 146‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫אתי‪–‬יַעַ ן ִה ְת ַמ ֶכ ְרָך‪ ,‬לַ עשֹות‬
‫אמר ָמצָ ִ‬
‫וַיאמֶ ר אַ ְחאָ ב אֶ ל‪-‬אֵ ִליָהּו‪ ,‬הַ ְמצָ א ַתנִ י אי ְִבי; וַי ֶ‬
‫ּובעַ ְר ִתי אַ ח ֶריָך; ו ְִהכְ ַר ִתי ְלאַ ְחאָ ב ַמ ְש ִתין‬
‫הָ ַרע ְבעֵ י ֵני ה'‪ִ .‬הנְ נִ י מֵ ִביא אֵ לֶ יָך ָרעָ ה‪ִ ,‬‬
‫יתָך‪ ,‬כְ בֵ ית ָי ָר ְבעָ ם בֶ ן‪-‬נְבָ ט‪ּ ,‬וכְ בֵ ית‪,‬‬
‫ְב ִקיר‪ ,‬וְעָ צּור וְעָ זּוב ְבי ְִש ָראֵ ל‪ְ .‬ונ ַָת ִתי אֶ ת‪-‬בֵ ְ‬
‫בַ ְע ָשא בֶ ן‪-‬א ִחיָה‪ :‬אֶ ל‪-‬הַ כַעַ ס א ֶשר ִהכְ עַ ְס ָת‪ ,‬ו ַַתח ִטא אֶ ת‪-‬י ְִש ָראֵ ל"‪( .‬מלכים א‪ ,‬כא‪,‬‬
‫א‪-‬כ)‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬יכולה להישאל שאלה‪ :‬מדוע אליהו הנביא יצא חוצץ כנגד אחאב על פי‬
‫מצוות ה'? הרי על פי משפט המלך בספר שמואל‪ ,‬נהג אחאב על פי סמכויותיו!‬
‫בעל התוספות‪ ,‬שואל שאלה זו במסכת סנהדרין בהקשר הבא‪:‬‬
‫"אמר רב יהודה אמר שמואל‪ :‬כל האמור בפרשת מלך (דברי שמואל הנביא) –‬
‫מלך מותר בו‪ .‬רב אמר‪ :‬לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם‪ ,‬שנאמר‪' :‬שום‬
‫תשים עליך מלך' ‪ -‬שתהא אימתו עליך"‪( .‬סנהדרין כ‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫מגמת דבריו של שמואל‪ ,‬הייתה להפחיד את העם‪ ,‬שלא יבקשו לעצמם מלוכה‪.‬‬
‫בעל התוספות בגמרא הנ"ל בדיבור המתחיל‪ :‬מלך מותר וכו' שואל‪ :‬אם כך‪ ,‬על‬
‫פי משפט המלך‪ ,‬המלך יכול לרדת לנכסיהם של העם‪ ,‬אז מדוע נענש אחאב‬
‫המלך בפרשת נבות היזרעאלי כשרצה לקחת את כרמו?‬
‫משיב בעל התוספות‪" :‬ויש לומר‪ :‬דבפרשת המלך כתיב‪' :‬יקח ונתן לעבדיו' –‬
‫ולא לעצמו"‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬למרות מה שנאמר בפרשת המלך לגבי הסמכויות הנרחבות שניתנו‬
‫למלך‪ ,‬מדגיש התוספות‪ ,‬שהסמכויות ניתנו למלך עבור הדאגה לעמו ולא‬
‫לצרכיו האישיים‪.‬‬

‫ ‪- 147‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫"משפט וצדקה"‬
‫מבטאים את לוז ערכי המנהיגות אצל נביאי ישראל‬
‫נביאי ישראל כמוכיחים בשער‪ ,‬התריסו בפני מנהיגי האומה‪ ,‬שאינם דואגים‬
‫לחלשים בחברה‪ ,‬אלא מנצלים את מעמדם כדי לעשוק את העם במקום לדאוג‬
‫לצורכיהם‪ .‬הם אינם ממלאים את ייעודם וחובתם כמנהיגים‪ ,‬אינם דבקים בערכי‬
‫צדק‪ ,‬יושר ומוסר בסיסי‪.‬‬
‫בעל ספר שמואל מדגיש שדוד המלך הנהיג את עמו במשפט וצדקה‪:‬‬
‫" ַוי ְִהי ָדוִד‪ ,‬ע ֶשה ִמ ְשפָ ט ּוצְ ָד ָקה ְלכָל‪-‬עַ מֹו"‪( .‬שמואל ב‪ ,‬ח‪ ,‬טו)‪.‬‬
‫יהודה קיל בפירושו "דעת מקרא"‪ ,‬מפרש "משפט וצדקה" כדלקמן‪:‬‬
‫משפט ‪ -‬משמעו החוק והנוהג אשר לפיו קובעים ומכריעים בכל דבר‪.‬‬
‫צדקה ‪ -‬מלשון צדק‪ ,‬מציינת את מידת היושר והאמת בהערכת המשפט‪ .‬תכלית‬
‫המשפט היא להושיע אביונים ולסלק עושקים‪.‬‬
‫התכונות הללו איפיינו את דוד המלך‪ ,‬שהצליח להנחילם גם לבנו שלמה‪ .‬זאת‬
‫אנו למדים מדבריה של מלכת שבא האומרת לשלמה‪ :‬י ְִהי ה' אֱ ֹלוקיָך‪ ,‬בָ רּוְך‪,‬‬
‫ימָך‬
‫א ֶשר חָ פֵ ץ ְבָך‪ְ ,‬ל ִת ְתָך עַ ל‪-‬כִ סֵ א י ְִש ָראֵ ל‪ְ –‬באַ הבַ ת ה' אֶ ת‪-‬י ְִש ָראֵ ל‪ְ ,‬לעלָ ם‪ַ ,‬ו ְי ִש ְ‬
‫ְל ֶמלֶ ְך‪ ,‬לַ עֲ שֹות ִמ ְשפָ ט ּוצְ ָד ָקה"‪( .‬מלכים א‪ ,‬י‪ ,‬ט)‪.‬‬
‫****‬
‫הנביא ירמיה פונה לבית מלך יהודה ומוכיחם על העוולות שהם עשו לעם וקורא‬
‫ְהּודה‪ִ ,‬ש ְמעּו ְדבַ ר‪-‬ה'‪ .‬בֵ ית ָדוִד‪ ,‬כה אָ ַמר ה'‪,‬‬
‫ּולבֵ ית ֶמלֶ ְך י ָ‬
‫לעשיית צדק חברתי‪ְ " .‬‬
‫עֹושק‪ :‬פֶ ן‪ֵ -‬תצֵ א כָאֵ ש ח ָמ ִתי‪ּ ,‬ובָ ע ָרה וְאֵ ין‬
‫ֵ‬
‫ִדינּו לַ ב ֶקר ִמ ְשפָ ט‪ ,‬וְהַ צִ ילּו גָזּול ִמיַד‬
‫ְמ ַכבֶ ה‪ִ ,‬מ ְפנֵי‪ ,‬רעַ ַמעַ ְללֵ יכֶם"‪( .‬ירמיהו כא‪ ,‬יא‪-‬יב)‪.‬‬
‫רד"ק בפירושו כותב‪ ,‬שבית דוד נזכר בפסוק‪ ,‬מפני שהיה ראוי שצאצאיו ילמדו‬
‫מדוד שהיה עושה משפט וצדקה לכל עמו‪.‬‬
‫ ‪- 148‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫המלבי"ם (מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל) בפירושו כותב‪ ,‬שחורבן ירושלים בא‬
‫בגלל גזל‪ ,‬עושק וחסרון משפט‪ .‬בעתיד ‪ -‬ציון במשפט תיפדה‪ .‬לאמור‪ ,‬בעתיד‪,‬‬
‫כאשר מנהיגי ישראל יתנהגו על פי כללי משפט הצדק‪ ,‬יתקנו עוולות ויתמכו‬
‫בקידומם של החלשים בחברה‪ ,‬אז תבוא תקומה לציון‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬אומר הנביא ירמיה‪" :‬כֹה אָ ַמר ה'‪ ,‬עֲ שּו ִמ ְשפָ ט ּוצְ ָד ָקה‪ ,‬וְהַ צִ ילּו גָ זּול‪,‬‬
‫ִמ ַיד עָ שֹוק; וְגֵּ ר יָתֹום וְאַ ְל ָמנָה אַ ל‪-‬תֹנּו‪ ,‬אַ ל‪ַ -‬ת ְחמֹסּו‪ְ ,‬ו ָדם נ ִָקי‪ ,‬אַ ל‪ִ -‬ת ְש ְפכּו‬
‫בַ ָמקֹום ַהזֶׁ ה"‪( .‬ירמיהו כב‪ ,‬א‪-‬ג)‪.‬‬
‫****‬
‫גם הנביא יחזקאל פונה למנהיגי העם‪ .‬הוא מדמה אותם לרועים המנהיגים את‬
‫עדרי הצאן‪ .‬זוהי נבואה קשה של הנביא יחזקאל כלפי מנהיגי ישראל‪ .‬על‬
‫המנהיגים לנהוג כרועי הצאן הדואגים לכל כבשה בעדר ולכל הצאן יחד‪.‬‬
‫רש"י בפירושו אומר‪ֶ ,‬ש ִב ְמקֹום לרעות את הצאן‪-‬את העם‪ ,‬המנהיגים דאגו רק‬
‫לעצמם‪-‬הם רעו את עצמם ולא דאגו לעם‪ .‬ניצלו את העם‪ ,‬גזלו וחמסו ממיטב‬
‫התוצרת החקלאית‪.‬‬
‫רד"ק אומר במקום‪ ,‬שהמנהיגים גזלו את מיטב הצאן לאכילה‪ ,‬זו גזלת רכוש‬
‫וממון בלא משפט‪ .‬את החלֶ ב (הבשר הטוב) ואת הצמר לקחו בחמס מן העם‪,‬‬
‫והשתמשו בצמר למלבושים יוקרתיים ובכך הגדילו את התנשאותם‪.‬‬
‫יתרה מזאת‪ ,‬הם גזלו ממיטב הצאן לזבח‪-‬לאכילה‪ .‬הם לא דאגו לעם ובמיוחד‬
‫לא דאגו לחוליות החלשות של החברה‪ .‬במקום לתמוך בחלשים ולסייע להם‪,‬‬
‫רדו בעם וגזלו את רכושם‪ .‬כאשר הרועים רועים את עצמם‪ ,‬העדר נפוץ לכל‬
‫רוח‪ .‬אין מי שמנהיגם‪ .‬כך קרה לעם ישראל‪.‬‬

‫ ‪- 149‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫כך מתנבא הנביא יחזקאל על מנהיגי ישראל‪:‬‬
‫ַוי ְִהי ְדבַ ר ְ ה'‪ ,‬אֵ לַ י לֵ אמר‪ .‬בֶ ן‪-‬אָ ָדם‪ִ ,‬הנָבֵ א עַ ל‪-‬רֹועֵּ י י ְִש ָראֵּ ל; ִהנָבֵ א וְאָ מַ ְר ָת אלֵ יהֶ ם‬
‫אֹותם‪–‬הלֹוא‬
‫ָ‬
‫לָ ר ִֹעים‪ ,‬כה אָ מַ ר אד ָני אלוקים‪ ,‬הֹוי רֹעֵּ י‪-‬י ְִש ָראֵּ ל א ֶשר הָ יּו ר ִעים‬
‫צֶמר ִת ְלבָ שּו‪ ,‬הַ ְב ִריאָ ה (=צאן בריא‬
‫הַ צאן‪ ,‬י ְִרעּו הָ ר ִעים‪ .‬אֶ ת‪-‬הַ חֵ לֶ ב תאכֵלּו וְאֶ ת‪-‬הַ ֶ‬
‫וטוב) ִתזְ בָ חּו; הַ צאן‪,‬לא ִת ְרעּו‪.‬‬
‫אתם‪ ,‬וְלַ נִ ְשבֶ ֶרת לא חבַ ְש ֶתם‪ ,‬וְאֶ ת‪-‬‬
‫אֶ ת‪-‬הַ נ ְַחלֹות לא ִחזַ ְק ֶתם וְאֶ ת‪-‬הַ חֹולָ ה לא‪ִ -‬רפֵ ֶ‬
‫הַ נִ ַדחַ ת לא ה ֵשב ֶתם‪ ,‬וְאֶ ת‪-‬הָ אבֶ ֶדת לא ִב ַק ְש ֶתם;‬
‫ּובפָ ֶרְך‪ַ .‬ו ְתפּוצֶ ינָה‪ִ ,‬מ ְב ִלי רעֶ ה; ַו ִת ְהיֶינָה ְלאָ כְ לָ ה ְלכָל‪-‬חַ יַת‬
‫יתם א ָתם‪ְ ,‬‬
‫ּובחָ זְ ָקה ְר ִד ֶ‬
‫ְ‬
‫הַ ָש ֶדה‪ ,‬ו ְַתפּוצֶינָה‪ .‬י ְִשגּו צאנִ י ְבכָל‪-‬הֶ הָ ִרים‪ ,‬וְעַ ל כָל‪-‬גִ ְבעָ ה ָר ָמה; וְעַ ל כָל‪ְ -‬פנֵי הָ אָ ֶרץ‬
‫דֹורש וְאֵ ין ְמבַ ֵקש" (יחזקאל לד א‪-‬ז)‪.‬‬
‫נָפצּו צאנִ י‪ ,‬וְאֵ ין ֵ‬
‫תיאורים על נורמות פסולות של מנהיגים‪ ,‬אנו מוצאים גם בפרק כב בספר‬
‫יחזקאל‪ .‬המצב היה כל כך קשה‪ ,‬שאפילו לא נמצאו מנהיגים שיעמדו בפרץ‬
‫למניעת השחיתות‪.‬‬
‫יה ְב ִק ְרבָ ה‪ ,‬כִ זְ אֵ ִבים ט ְרפֵ י טָ ֶרף‪ִ –‬ל ְשפָ ְך‪ָ -‬דם ְלאַ בֵ ד‬
‫כך אומר הנביא יחזקאל‪ָ :‬ש ֶׁר ָ‬
‫נְ פָ שֹות‪ְ ,‬ל ַמעַ ן ְבצעַ בָ צַ ע‪ .‬וּנְ ִביאֶׁ יהָ ‪ ,‬טָ חּו לָ הֶ ם ָתפֵ ל‪–‬חזִ ים ָשוְא‪ ,‬וְק ְס ִמים לָ הֶ ם ָכזָב;‬
‫א ְמ ִרים‪ ,‬כה אָ מַ ר אדנָי אלוקים‪ ,‬וַה'‪ ,‬לא ִדבֵ ר‪.‬‬
‫עַ ם הָ אָ ֶרץ עָ ְשקּו ע ֶשק‪ְ ,‬וגָזְ לּו ָגזֵל; ְועָ נִ י וְאֶ ְביֹון הֹונּו‪ ,‬וְאֶ ת‪-‬הַ גֵר עָ ְשקּו ְבלא ִמ ְשפָ ט‪.‬‬
‫וָאבַ ֵקש ֵמהֶ ם ִאיש ג ֵדר‪ָ -‬ג ֵדר וְע ֵמד בַ פֶ ֶרץ ְלפָ נַי‪ְ ,‬בעַ ד הָ אָ ֶרץ‪ְ –‬ל ִב ְל ִתי ַשח ָתּה; וְלא‪,‬‬
‫אתי" (יחזקאל כב‪ ,‬כז‪-‬כט)‪.‬‬
‫ָמצָ ִ‬
‫הנביא יחזקאל פונה לנשיאי ישראל‪-‬המנהיגים‪ ,‬ודורש מהם להתנער מנורמות‬
‫ההנהגה הפסולות ‪ -‬מדרכי החמס והשוד מרכושו של העם‪" .‬הרימו‬
‫גרושותיכם"‪ ,‬סלקו‪-‬גרשו מעל העם את המיסים שאתם מטילים עליהם‪ .‬חזרו‬
‫להנהיג את העם על פי נורמות ראויות‪ ,‬על פי עקרונות הצדק והמשפט‪.‬‬

‫ ‪- 150‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫וכך הוא אומר‪:‬‬
‫ּומ ְשפָ ט‬
‫"כה‪-‬אָ ַמר אדנָי אלוקים‪ַ ,‬רב‪-‬לָ כֶם נְ ִשיאֵ י י ְִש ָראֵ ל ‪ -‬חָ ָמס וָשד הָ ִסירּו‪ִ ,‬‬
‫ּוצְ ָד ָקה עשּו;‬

‫הָ ִרימּו גְ רש ֵתיכֶם ֵמעַ ל עַ ִמי‪ ,‬נְ אם אדנָי אלוקים‪ .‬מ ֹאזְ נֵּי‪-‬צֶׁ ֶׁדק‬

‫וְאֵּ יפַ ת‪-‬צֶׁ ֶׁדק ּובַ ת‪-‬צֶׁ ֶׁדק‪ ,‬י ְִהי לָ כֶׁם"‪.‬‬

‫(יחזקאל מה‪ ,‬ט‪-‬י)‪.‬‬
‫****‬

‫הנביא ישעיה מנסח את דבריו למנהיגי העם במילים ובדימויים קשים‪.‬‬
‫כך אומר הנביא‪:‬‬
‫ְתה ְלזֹונָה‪ִ ,‬ק ְריָה נֶאֱ ָמנָה; ְמלֵ א ִתי ִמ ְשפָ ט‪ ,‬צֶ ֶדק י ִָלין בָ ּה‪–‬וְעַ ָתה‬
‫"אֵ יכָה הָ י ָ‬
‫סֹור ִרים‪ ,‬וְחַ ְב ֵּרי גַ ּנ ִָבים‪-‬‬
‫ְמ ַרצְ ִחים‪ .‬כ ְַספֵ ְך‪ ,‬הָ ָיה ְל ִסיגִ ים; סָ ְבאֵ ְך‪ָ ,‬מהּול בַ ָמיִם‪ָ .‬ש ַריְִך ְ‬
‫כֻלֹו אֹ ֵּהב שֹ חַ ד‪ְ ,‬ור ֵֹּדף ַש ְלמֹנִ ים; יָתֹום ל ֹא י ְִשפֹ טּו‪ ,‬ו ְִריב אַ ְל ָמנָה ל ֹא‪-‬יָבֹוא‬‫יהם" (ישעיה א‪ ,‬כא‪-‬כג)‪.‬‬
‫אֲ לֵּ ֶׁ‬
‫ּול ָש ִרים‪ְ ,‬ל ִמ ְשפָ ט ָישֹרּו"‪.‬‬
‫וכן‪ ,‬בישעיה‪ ,‬פרק לב‪ ,‬א‪" :‬הֵּ ן ְלצֶׁ ֶׁדק‪ ,‬י ְִמלָ ְך‪ֶׁ -‬מלֶׁ ְך; ְ‬
‫המלכים והשרים נועדו להנהיג את העם בדרכי יושר וצדקה על פי כללי הצדק‬
‫והמשפט‪.‬‬
‫בהמשך הפרק אומר הנביא ישעיה‪:‬‬
‫ְשכַן בַ ִמ ְדבָ ר‪ִ ,‬מ ְשפָ ט; ּוצְ ָד ָקה‪ ,‬בַ כ ְַר ֶמל ֵת ֵשב‪ .‬וְהָ יָה ַמעֲ ֵּשה הַ צְ ָד ָקה‪ָ ,‬שלֹום;‬
‫"ו ָ‬
‫ַועֲ ב ַֹדת‪ַ ,‬הצְ ָד ָקה‪ַ –‬ה ְש ֵּקט וָבֶׁ ַטח‪ ,‬עַ ד‪-‬עֹולָ ם"‪( .‬ישעיה לב‪ ,‬טז‪-‬יז)‪.‬‬
‫ישעיה הנביא משתמש בדימויים של המדבר והכרמל‪ .‬הכוונה היא לירושלים‬
‫וארץ ישראל‪ .‬כאשר מערכת הצדק והמשפט תפעל כנדרש‪ ,‬התוצאה תהיה שלא‬
‫יהיו עוולות‪ ,‬ואז הארץ תשכון לבטח ‪ -‬בשלום ובשלווה‪.‬‬
‫****‬
‫במילים חריפות מתבטא מיכה הנביא כנגד מנהיגי עם ישראל המועלים‬
‫בתפקידם‪ .‬מצופה ממנהיגים‪ ,‬שיתנו עדיפות לחלשים בחברה וידאגו למחסורם‪.‬‬
‫בפועל‪ ,‬מה הם עושים? – הם עושקים וגוזלים את החלשים בחברה שאינם‬
‫יכולים להתמודד מול שלטון עריץ‪ .‬וכאשר הקב"ה מחזיר למנהיגים מידה כנגד‬
‫ ‪- 151‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מידה‪ ,‬הם מתפללים אליו כדי שיחוס אליהם‪ .‬הקב"ה לא חס עליהם‪ .‬יש כאן‬
‫הסתר פנים בגלל רוע מעלליהם‪.‬‬
‫וכך אומר הנביא מיכה אל מנהיגי הדור בלשונו החדה‪:‬‬
‫ּוקצִ י ֵּני‪ ,‬בֵּ ית י ְִש ָראֵּ ל‪ :‬הלֹוא לָ כֶם‪ ,‬לָ ַדעַ ת אֶ ת‪-‬‬
‫אשי יַעֲ קֹ ב‪ְ ,‬‬
‫"וָאמַ ר‪ִ ,‬ש ְמעּו‪-‬נָא ָר ֵּ‬
‫מֹותם‪.‬‬
‫ּושאֵ ָרם מֵ עַ ל עַ צְ ָ‬
‫עֹורם ֵמעלֵ יהֶ ם‪ְ ,‬‬
‫ָ‬
‫הַ ִמ ְשפָ ט‪ .‬שנְ אֵ י טֹוב‪ ,‬וְאהבֵ י ָרע; גזְ לֵ י‬
‫ְעֹורם מֵ עלֵ יהֶ ם ִה ְפ ִשיטּו‪ ,‬וְאֶ ת‪-‬עַ צְ מ ֵתיהֶ ם ִפצֵ חּו; ּופָ ְרשּו‬
‫וַא ֶשר אָ כְ לּו‪ְ ,‬שאֵ ר עַ ִמי‪ ,‬ו ָ‬
‫אֹותם; ְוי ְַס ֵתר פָ נָיו‬
‫ָ‬
‫כַא ֶשר בַ ִסיר‪ּ ,‬וכְ בָ ָשר ְבתֹוְך ַקלָ חַ ת‪ .‬אָ ז יִזְ עקּו אֶ ל ה'‪ ,‬וְלא יַענֶה‬
‫ֵמהֶ ם בָ עֵ ת הַ ִהיא‪ ,‬כַא ֶשר הֵ ֵרעּו ַמעַ ְללֵ יהֶ ם"‪( .‬מיכה ג‪ ,‬א‪-‬ג)‪.‬‬
‫בהמשך הפסוקים‪ ,‬מפרט מיכה לאיזה מנהיגים הוא פונה בתוכחתו‪ .‬ראשי‬
‫העם‪ ,‬הכוהנים ונביאי השקר הם המנהיגים "שונאי הטוב ואוהבי הרע"‪ .‬מיכה‬
‫מפרט את מעלליהם של כל קבוצת מנהיגים‪.‬‬
‫ּוקצִ ינֵּי‪ ,‬בֵּ ית י ְִש ָראֵּ ל‪ –‬הַ ְמ ַתע ִבים ִמ ְשפָ ט‪ ,‬וְאֵ ת‬
‫אשי בֵּ ית יַעֲ קֹ ב‪ְ ,‬‬
‫ִש ְמעּו‪-‬נָא זאת‪ָ ,‬ר ֵּ‬
‫יה ְבשחַ ד י ְִשפטּו‪,‬‬
‫אש ָ‬
‫ּושלַ ִם‪ְ ,‬בעַ וְלָ ה‪ָ .‬ר ֶׁ‬
‫ְש ָרה יְעַ ֵקשּו‪ .‬בנֶה צִ יֹון‪ְ ,‬ב ָד ִמים; וִיר ָ‬
‫כָל‪-‬הַ י ָ‬
‫ִשעֵ נּו לֵ אמר‪ ,‬הלֹוא ה'‬
‫יה‪ְ ,‬בכֶסֶ ף י ְִקסמּו; וְעַ ל‪-‬ה'‪ ,‬י ָ‬
‫ְוכֹהֲ נֶׁי ָה ִב ְמ ִחיר יֹורּו‪ּ ,‬ונְ ִביאֶׁ ָ‬
‫ִירּושלַ ִם ִעיִ ין‬
‫ְב ִק ְרבֵ נּו‪ ,‬לא‪ָ -‬תבֹוא עָ לֵ ינּו ָרעָ ה‪ .‬לָ כֵן‪ִ ,‬בגְ לַ ְלכֶם‪ ,‬צִ יֹון‪ָ ,‬ש ֶדה ֵתחָ ֵרש; ו ָ‬
‫ִת ְהיֶה‪ ,‬וְהַ ר הַ בַ יִת ְלבָ מֹות יָעַ ר"‪( .‬מיכה ג‪,‬ט‪-‬יב)‪.‬‬
‫מיכה עומד בשער‪ ,‬באומץ לב ובעוצמה רוחנית מול מנהיגי העם‪ .‬הוא אומר‬
‫להם את דבריו ללא חשש‪.‬‬
‫עמידתו ושליחותו של מיכה נובעת מאמת פנימית‪ ,‬הנותנת לו עוצמה רוחנית‬
‫ּומ ְשפָ ט‪,‬‬
‫אתי כֹחַ אֶׁ ת‪-‬רּוחַ ה'‪ִ ,‬‬
‫המונחת ביסוד "רוח ה' "‪":‬וְאּולָ ם‪ ,‬אָ נֹכִ י ָמלֵּ ִ‬
‫ּולי ְִש ָראֵּ ל חַ ָּטאתֹו"‪.‬‬
‫ּורה ‪ְ -‬ל ַהגִ יד ְליַעֲ קֹ ב ִפ ְשעֹו‪ְ ,‬‬
‫ּוגְ ב ָ‬

‫(מיכה ג‪ ,‬ח)‪.‬‬

‫****‬
‫נביאי ישראל דיברו רבות על תיקון עוולות חברתיות‪ .‬בראש ובראשונה דיברו אל‬
‫המנהיגים הנושאים באחריות‪ ,‬אבל הוכיחו גם את המוני העם על תופעות רבות‬
‫של אי צדק חברתי‪.‬‬
‫ ‪- 152‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫דברי הנביאים נחרטו היטב בתודעת העם‪ .‬במרוצת הדורות חכמים וסופרים‬
‫חזרו ושיננו את האידיאלים החברתיים שהציבו הנביאים בפני עם ישראל‪.‬‬
‫עם הקמת המדינה כתבו מכונניה של המדינה את מגילת העצמאות‪ .‬היה‬
‫ברור להם‪ ,‬שהקודים המוסריים שהמדינה ומנהיגיה צריכים לאמץ‪ ,‬שואבים את‬
‫כוחם מרוח התנ"ך‪ .‬חזון נביאי ישראל היה בתודעתם של מנהיגי המדינה‬
‫שבדרך‪.‬‬
‫וכך כתוב במגילת העצמאות‪:‬‬
‫"בארץ ישראל קם העם היהודי‪ ,‬בה עוצבה דמותו הרוחנית‪ ,‬הדתית והמדינית‪,‬‬
‫בה חי חיי קוממיות ממלכתית‪ ,‬בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים‬
‫והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי‪ …‬מדינת ישראל‪ …‬תהא מושתת‬
‫על יסודות החירות‪ ,‬הצדק והשלום של נביאי ישראל"‪.‬‬

‫קלקול מידות – ניצול מעמד המנהיגים לצורכי עצמם‬
‫כאשר חכמי ישראל חשו בקלקול מידותיהם של מנהיגים‪ ,‬הם הביעו אי נחת‬
‫מדרכי התנהגותם‪.‬‬
‫האמורא אבא שאול הטיח דברים קשים על קלקול מידותיהם של כוהנים‬
‫שאינם הגונים וישרים‪ ,‬שהתמנו לכהונה (הכוהנים שימשו גם כמנהיגי העם)‪,‬‬
‫בתקופת הורדוס ויורשיו‪.‬‬
‫אנו מוצאים תיאור ממצה בתלמוד הבבלי‪ ,‬המתאר את האוליגרכיה הכהונתית‬
‫בירושלים ושליטתה הקשה במקדש ובעם‪.‬‬
‫כך מסופר במסכת פסחים‪:‬‬
‫"אבא שאול אומר‪ :‬קורות של שקמה היו ביריחו והיו בעלי זרועות נוטלין אותן‬
‫בזרוע (בכוח)‪ .‬עמדו בעלים והקדישום לשמים"‪ ,‬כדי שבעלי הזרועות יחששו‬
‫לקחת את הקורות‪.‬‬

‫ ‪- 153‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫על בעלי הזרועות ועל כיוצא בהם‪ ,‬אמר אבא שאול בן בוטניה משום (בשם)‬
‫אבא יוסף בן חנין‪" :‬אוי לי מבית בייתוס‪ ,‬אוי לי מאלתן" (ממקלותיהם)‪ .‬אוי לי‬
‫מהכוהנים מבית בייתוס ממקל החובלים שלהם‪ ,‬שניצלו את מעמד הכהונה‬
‫לצורכיהם‪" ,‬אוי לי מבית חנין – אוי לי מלחישתן" (מהדעות הרעות שלהם)‪,‬‬
‫"אוי לי מבית קתרוס‪ ,‬אוי לי מקולמוסן (רש"י‪ :‬שהיו כותבין איגרות לרעה)‪ ,‬אוי‬
‫לי מבית ישמעאל בן פיאכי‪ ,‬אוי לי מאגרופן‪ ,‬שהם כוהנים גדולים ובניהן‬
‫גזברין וחתניהם אמרכלין (פקידים ראשיים בבית המקדש‪ ,‬שעל פיהם נקבעו‬
‫צורכי בית המקדש) ועבדיהן חובטין את העם במקלות"‪( .‬פסחים נז‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫הענקת טובות הנאה למנהיגים – משחיתה שלטון‬
‫טובות הנאה שמקבלים מנהיגים‪ ,‬משחיתות את השלטון‪ .‬מתמנים אנשים לא‬
‫ראויים לתפקידים שלטוניים‪ ,‬מכיוון שהרעיפו טובות הנאה על המנהיגים‪,‬‬
‫והמנהיגים היו חייבים לתגמל אותם או את מקורביהם במשרות שלטוניות‪.‬‬
‫שלטון מושחת כזה מביא לאנרכיה ולשקיעתו של השלטון‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת סוטה‪ ,‬מתייחסת לעניין זה‪:‬‬
‫ָשר ְבעֵ ינָיו‪ ,‬יַע ֶשה'‬
‫'איש הַ י ָ‬
‫'מ ַק ְבלֵ ני טובתך' ו'מחזיקני טובותיך'‪ָ ,‬רבּו ִ‬
‫"משרבּו ֵ‬
‫לכּותא אָ זְ לָ א ְו ַנוֵלָ א (ומלכות‬
‫ָ‬
‫(שופטים יז‪ ,‬ו)‪ ,‬שפלים הוגבהו והגבוהים הושפלו‪ ,‬ומ‬
‫הולכת ומתנוולת)"‪( .‬סוטה מז‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬

‫עמידתו המוסרית של המנהיג‬
‫תפקידו של המנהיג (המושל) לשרש את נגע הרע‪ .‬על המנהיג להיות בעל כוח‬
‫מוסרי פנימי‪ ,‬כדי לעמוד בפיתויים‪ ,‬שנדיבים ועשירים ירצו לתת לו‪ .‬כך כותב בן‪-‬‬
‫סירא במשליו‪" :‬אל תבקש להיות מושל‪ ,‬אם אין לך חיל להשבית זדון‪ ,‬פן‬
‫תגור מפני נדיב‪ ,‬ונתונה בצע בתמימות‪( .‬ספר בן‪-‬סירא ז‪ ,‬ו)‪.‬‬

‫ ‪- 154‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫רצח מנהיג – גדליהו בן אחיקם‬
‫סיפור רצח גדליה בן‪-‬אחיקם‪ ,‬מובא בספר מלכים ובספר ירמיה‪.‬‬
‫כך מובא הסיפור בספר מלכים ב‪:‬‬
‫ְהּודה‪ ,‬א ֶשר ִה ְש ִאיר‪ ,‬נְ בּוכ ְַדנֶאצַר ֶמלֶ ְך בָ בֶ ל‪ַ –‬וי ְַפ ֵקד‬
‫"וְהָ עָ ם‪ ,‬הַ נִ ְשאָ ר ְבאֶ ֶרץ י ָ‬
‫יקם בֶ ן‪ָ -‬שפָ ן‪ .‬וַיִ ְש ְמעּו כָל‪ָ -‬ש ֵרי הַ חי ִָלים הֵ ָמה וְהָ אנ ִָשים‪,‬‬
‫עלֵ יהֶ ם‪ ,‬אֶ ת‪-‬גְ ַד ְליָהּו בֶ ן‪-‬א ִח ָ‬
‫כִ י‪ִ -‬ה ְפ ִקיד ֶמלֶ ְך‪-‬בָ בֶ ל אֶ ת‪-‬גְ ַד ְליָהּו‪ַ ,‬ויָבאּו אֶ ל‪-‬גְ ַד ְליָהּו‪ ,‬הַ ִמצְ פָ ה; ְוי ְִש ָמעֵ אל בֶ ן‪-‬נְ ַתנְ יָה‬
‫וְיֹוחָ נָן בֶ ן‪ָ -‬ק ֵרחַ‬

‫ּוש ָריָה בֶ ן‪ַ -‬תנְ ח ֶמת הַ נְ טפָ ִתי‪ְ ,‬ויַאזַנְ יָהּו בֶ ן‪-‬הַ מַ עכ ִָתי‪–‬הֵ ָמה‪,‬‬
‫ְ‬

‫ּולאַ נְ ֵשיהֶ ם‪ ,‬וַיאמֶ ר לָ הֶ ם‪ ,‬אַ ל‪ִ -‬ת ְיראּו ֵמעַ ְב ֵדי‬
‫וְאַ נְ ֵשיהֶ ם‪ .‬וַיִ ָשבַ ע לָ הֶ ם גְ ַד ְל ָיהּו‪ְ ,‬‬
‫הַ כ ְַש ִדים‪ְ :‬שבּו בָ אָ ֶרץ‪ ,‬ו ְִע ְבדּו אֶ ת‪ֶ -‬מלֶ ְך בָ בֶ ל‪ְ –‬ויִטַ ב לָ כֶם‪ַ .‬וי ְִהי בַ חֹ ֶׁדש הַ ְש ִבי ִעי‪ ,‬בָ א‬
‫יש ָמע ִמזֶׁ ַרע ַה ְמלּוכָה וַעֲ ָש ָרה אֲ ָנ ִשים ִאתֹו‪ַ ,‬ויַכּו אֶׁ ת‪-‬‬
‫י ְִש ָמעֵּ אל בֶׁ ן‪-‬נְ ַתנְ יָה בֶׁ ן‪-‬אֱ ִל ָ‬
‫הּודים‪ ,‬וְאֶ ת‪-‬הַ כ ְַש ִדים‪ ,‬א ֶשר‪-‬הָ יּו ִאתֹו‪ ,‬בַ ִמצְ פָ ה‪ַ .‬ויָקמּו כָל‪-‬‬
‫גְ ַד ְליָהּו‪ַ ,‬ו ָימֹת; וְאֶ ת‪-‬הַ יְ ִ‬
‫ְש ֵרי הַ חי ִָלים‪ַ ,‬ויָבאּו‪ִ ,‬מצְ ָריִם‪ :‬כִ י ָי ְראּו‪ִ ,‬מ ְפנֵי כ ְַש ִדים"‪.‬‬
‫הָ עָ ם ִמ ָקטן וְעַ ד‪ָ -‬גדֹול‪ ,‬ו ָ‬
‫(מלכים ב‪ ,‬כה‪ ,‬כב‪-‬כו)‪.‬‬
‫אברבאנל בפירושו אומר‪ ,‬שישמעאל בן‪-‬נתניה רצח את גדליה מפני שעלתה‬
‫במחשבתו להיות השליט בארץ יהודה‪ .‬הוא מזרע המלוכה ולא גדליה‪ ,‬שלא היה‬
‫מזרע המלוכה כמוהו "ומפני הקנאה והתאווה עשה זאת"‪.‬‬
‫גדליה לא נהרג במלחמה אלא בעורמה רצחו אותו‪ .‬זהו מורך לב‪ .‬יתרה מזאת‪,‬‬
‫ישמעאל הרג את כל היהודים שהיו עם גדליה במצפה‪.‬‬
‫כך נכתב בספר ירמיה‪:‬‬
‫יש ָמע ִמזֶ ַרע הַ ְמלּו ָכה ְו ַרבֵ י‬
‫יעי‪ ,‬בָ א י ְִש ָמעֵ אל בֶ ן‪-‬נְ ַתנְ יָה בֶ ן‪-‬אֱ ִל ָ‬
‫" ַוי ְִהי בַ ח ֶדש הַ ְש ִב ִ‬
‫יקם‪–‬הַ ִמצְ פָ ָתה; וַיאכְ לּו ָשם לֶ חֶ ם‬
‫הַ ֶמלֶ ְך וַע ָש ָרה אנ ִָשים ִאתֹו אֶ ל‪-‬גְ ַד ְליָהּו בֶ ן‪-‬א ִח ָ‬
‫י ְַח ָדו‪ ,‬בַ ִמצְ פָ ה‪ַ .‬וי ָָקם י ְִש ָמעֵּ אל בֶׁ ן‪-‬נְ ַתנְ יָה וַעֲ ֶׁש ֶׁרת ָהאֲ נ ִָשים אֲ ֶׁשר‪-‬הָ יּו ִאתֹו‪ַ ,‬ויַכּו‬
‫יקם בֶׁ ן‪ָ -‬שפָ ן בַ חֶׁ ֶׁרב‪ַ –‬וי ֶָׁמת אֹ תֹו‪ :‬א ֶשר‪ִ -‬ה ְפ ִקיד ֶמלֶ ְך‪-‬בָ בֶ ל‪,‬‬
‫אֶׁ ת‪-‬גְ ַד ְליָהּו בֶׁ ן‪-‬אֲ ִח ָ‬
‫בָ אָ ֶרץ"‪( .‬ירמיה מא‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬

‫ ‪- 155‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הנביא זכריה אומר בנבואתו‪:‬‬
‫ישי‬
‫יעי וְצֹום הַ ח ִמ ִ‬
‫" ַו ְי ִהי ְדבַ ר‪-‬ה' צְ בָ אֹות‪ ,‬אֵ לַ י לֵ אמר‪ .‬כה‪-‬אָ מַ ר ה' צְ בָ אֹות‪ ,‬צֹום הָ ְר ִב ִ‬
‫טֹובים;‬
‫ּולמע ִדים‪ִ ,‬‬
‫ּול ִש ְמחָ ה‪ְ ,‬‬
‫יעי וְצֹום הָ ע ִש ִירי י ְִהיֶה ְלבֵ ית‪-‬יְהּו ָדה ְל ָששֹון ְ‬
‫וְצֹום הַ ְש ִב ִ‬
‫ְהאֱ ֶׁמת ו ְַה ָשלֹום‪ ,‬אֱ ָהבּו"‪( .‬זכריה ח‪ ,‬יח‪-‬יט)‪.‬‬
‫ו ָ‬
‫במסכת ראש השנה‪ ,‬רבי שמעון מביא את פירושיו של רבי עקיבא למשמעות‬
‫במספרים בנבואתו של זכריה‪' " :‬צום‬
‫ימי הצום המצוינים במועדים הנקובים ִ‬
‫השביעי' – זה שלושה בתשרי‪ ,‬שבו נהרג גדליהו בן‪-‬אחיקם‪ .‬ומי הרגו? –‬
‫ישמעאל בן‪ -‬נתניהו הרגו‪ ,‬ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית‬
‫אלוקינו"‪( .‬ראש השנה יח‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫ה"פני יהושע" (רבי יעקב יהושע פלק) מסביר את דברי רבי עקיבא ואומר‪,‬‬
‫שהדברים הללו באו להדגיש‪ ,‬שגדליה נהרג על ידי אחד מבני עמו‪-‬מישראל‪.‬‬
‫במעשה חמור זה‪ ,‬יש קיטרוג על עם ישראל ולכן יש לצום [צום גדליה] כדי‬
‫לבטל את הקיטרוג על העם‪.‬‬
‫נראה לי‪ ,‬שלא ִבכְ ִדי‪ִ ,‬השווה רבי עקיבא את רצח גדליה לשריפת בית המקדש‬
‫ולחורבן הבית‪ .‬כמנהיג דתי שפעל בתקופה קשה בעם ישראל‪ ,‬בתקופת מרד‬
‫בר‪-‬כוכבא‪ ,‬הבין רבי עקיבא היטב את המשמעויות החמורות ברציחתו של‬
‫מנהיג וההשלכות‪ ,‬שיש לרצח זה על גורלו של העם‪.‬‬
‫בעל "מסילת ישרים" (רמח"ל=רבי משה חיים לוצאטו) מקדיש חלק ניכר‬
‫מספרו למידת החסידות‪ ,‬שבני אדם צריכים לנהוג‪.‬‬
‫בפרק כ‪ ,‬העוסק "במשקל החסידות"‪ ,‬מזהיר אותנו הרמח"ל‪ ,‬שמידת החסידות‬
‫עלולה להביא אותנו לידי חטא‪ .‬עלינו לשקול את מעשינו על פי מבחן התוצאה‪.‬‬
‫וכך הוא כותב‪" :‬והנה מה שצריך להבין הוא‪ ,‬כי אין לדון דברי החסידות על‬
‫מראיהן הראשון‪ ,‬אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות‪ ,‬כי‬

‫ ‪- 156‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫לפעמים המעשה עצמו ייראה טוב‪ ,‬ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו‪ ,‬ולו‬
‫יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד‪.‬‬
‫הנה מעשה גדליה בן אחיקם גלוי לעינינו‪ ,‬שמפני רוב חסידותו שלא לדון את‬
‫ישמעאל לכף חובה או שלא לקבל לשון הרע‪ ,‬אמר ליוחנן בן קרח‪' :‬שקר אתה‬
‫דובר ישמעאל!'‪( .‬ירמיה מ‪ ,‬טז)‪.‬‬
‫ומה גרם? – גרם שמת הוא‪ ,‬ונתפזרו ישראל‪ ,‬וכבה גחלתם הנשארה‪ .‬וכבר‬
‫יִחֵ ס הכתוב הריגת האנשים אשר נהרגו אליו‪ ,‬כאילו הרגם הוא וכמאמרם‬
‫זכרונם לברכה (נדה סא‪ ,‬ע"א) על פסוק‪' :‬כָל‪ִ -‬פגְ ֵרי הָ אנ ִָשים א ֶשר ִהכָה ְביַד‪-‬‬
‫גְ ַד ְליָהּו' "‪( .‬ירמיה מא‪ ,‬ט)‪.‬‬
‫רצח זה גרם לזעזוע קשה‪ .‬חכמי ישראל קבעוהו ליום צום ותענית‪ ,‬כדי שהעם‬
‫יחזור בתשובה על המעשה הנתעב שחרץ את גורל עם ישראל‪ .‬העם איבד את‬
‫אחיזתו בארץ ישראל לאחר חורבן בית ראשון‪.‬‬
‫הצום נועד גם להזכיר לדורות הבאים את הרצח הנתעב על מנת למנוע מעשה‬
‫כזה בעתיד‪ .‬לאחר שחלפו למעלה מ‪ 2000 -‬שנים‪ ,‬לא הצלחנו למנוע רציחתו‬
‫של מנהיג יהודי‪.‬‬
‫היה זה רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל‪.‬‬

‫ ‪- 157‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫שער שישי‬

‫דוגמה אישית‬

‫מדרש ספרי‪ ,‬דורש את הפסוק‪:‬‬
‫יאם"‬
‫יאם‪ ,‬וַ אֲ ֶשר ְי ִב ֵ‬
‫יֹוצ ֵ‬
‫"אֲ שֶ ר‪-‬יֵצֵ א לִ פְ נֵיהֶ ם‪ ,‬וַאֲ שֶ ר יָב ֹּא לִפְ נֵיהֶ ם‪ ,‬וַאֲ שֶ ר ִ‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫"אשר יצא לפניהם במלחמה‪ ,‬לא כדרך שאחרים עושים‪ ,‬שהם משלחים‬
‫חיילות והם באים לבסוף…אשר יצא לפניהם בראש ואשר יבוא לפניהם‬
‫בראש‪,‬‬
‫שנאמר‪' :‬ויעל בראשונה יואב בן‪-‬צרויה ויהי לראש' (דברי הימים א‪ ,‬יא‪ ,‬ו)‪,‬‬
‫אשר יצא לפניהם בגדוד ואשר יבוא לפניהם בגדוד‪,‬‬
‫אשר יצא לפניהם בכרך ואשר יבוא לפניהם בכרך‪,‬‬
‫ואשר יוציאם בזכויותיו ואשר יביאם בזכויותיו‪,‬‬
‫אשר יוציאם במניין ואשר יביאם במניין‪,‬‬
‫ְשי ַה ִמל ְָח ָמה‪ ,‬אֲ ֶשר‬
‫אמרּו‪ֶ ,‬אל‪-‬מֹּשֶ ה‪ ,‬עֲבָ דֶ יָך נ ְָשאּו ֶאת‪-‬ר ֹּאש ַאנ ֵ‬
‫שנאמר‪' :‬וַי ֹּ ְ‬
‫בְ יָדֵ נּו; וְ ל ֹּא‪-‬נִפְ ַקד ִמ ֶמּנּו‪ִ ,‬איש'" (ספרי‪ ,‬במדבר‪ ,‬פרשת פנחס‪ ,‬קלט)‪.‬‬
‫" 'אֲ שֶׁ ר‪-‬יֵּצֵּ א ִלפְ נֵּיהֶׁ ם‪ ,‬וַאֲ שֶׁ ר יָב ֹא ִלפְ נֵּיהֶׁ ם'‪( ,‬במדבר‪ ,‬כז‪ ,‬יז)‪.‬‬
‫שלא יהא עושה כדרך שמלכי אומות העולם עושין‪ ,‬שהן מוציאין בני‬
‫דוויה למלחמה ויושבין להן בתוך בתיהן‪ ,‬אלא אשר יצא לפניהם ואשר‬
‫יבוא לפניהם‪ ,‬שכן הוא אומר בדוד‪:‬‬
‫'וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם'‬
‫(שמואל א‪ ,‬יח‪ ,‬טז)" (מדרש הגדול‪ ,‬במדבר פרשת פנחס‪ ,‬כז‪ ,‬יז)‪.‬‬
‫ ‪- 158‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫דוגמה אישית – מנהיג ההולך לפני המחנה‬
‫ראוי‪ ,‬שמנהיג ישמש דוגמא אישית בימים כתיקונם ובוודאי בימים של משבר‪.‬‬
‫דוגמה לכך הוא נחשון בן עמינדב נשיא שבט יהודה‪ .‬ברגעים הקשים‪ ,‬כאשר‬
‫רכב צבא פרעה רדף אחרי בני ישראל‪ ,‬העם היסס מאוד אם להיכנס לים‪-‬סוף‬
‫למרות שהובטח לעם שלא יארע לו מאומה‪.‬‬
‫ברגע קריטי זה‪ ,‬דרושה מנהיגות של מנהיג שתביא לשינוי‪ ,‬ואכן נחשון קפץ לים‬
‫בזריזות וללא היסוס‪ .‬במעשה זה נתן דוגמה אישית‪ .‬כשהעם ראה זאת‪ ,‬הוא‬
‫נהה אחריו ובני ישראל עברו בתוך ים‪-‬סוף‪.‬‬
‫על כך נאמר במדרש רבה‪:‬‬
‫"אמר ר' יהודה בר ִאלעאי‪ :‬כשעמדו ישראל על הים (ים סוף) היו השבטים‬
‫מדיינים אלה עם אלה‪ ,‬זה אומר‪ :‬אני יורד תחילה‪ ,‬קפץ נחשון (בן‪-‬עמינדב‬
‫ֹלהים כִ י בָ אּו‬
‫נשיא שבט יהודה) לתוך גלי הים וירד‪ .‬ועליו אמר דוד‪' :‬הֹו ִשיעֵ נִ י אֱ ִ‬
‫ַמיִם עַ ד‪-‬נָפֶ ש'"‪( .‬תהילים סט‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫אמר הקדוש ברוך הוא למשה‪ :‬ידידי שוקע בים ואתה מתפלל! 'דבר אל בני‬
‫ישראל ויסעו' "‪( .‬שמות יד'‪ ,‬טו)‪.‬‬
‫בהמשך המדרש (בפרשה יג‪ ,‬ז) כתוב‪" :‬למה נקרא שמו נחשון‪ ,‬על שם שירד‬
‫תחילה לנחשול שבים"‪( .‬המקור כולו‪ :‬במדבר רבה‪ ,‬יג‪ ,‬ד)‪.‬‬
‫התוספתא‪ ,‬במסכת ברכות‪ ,‬סוברת שבזכותו של נחשון בן עמינדב‬
‫זכה שבט יהודה במלכות‪:‬‬
‫"אלא מפני מה זכה יהודה למלכות? – מפני שקידש שמו של מקום על הים‪.‬‬
‫כשבאו השבטים ועמדו על הים‪ ,‬זה אומר אני יורד תחילה וזה אומר אני יורד‬
‫תחילה‪ ,‬קפץ שבטו של יהודה וירד בתחילה וקידש שמו של המקום על הים‪.‬‬
‫הֹושיעֵ נִ י אֱ ֹלוקים כִ י בָ אּו ַמיִם עַ ד‪-‬נָפֶ ש‪ .‬טָ בַ ְע ִתי‪ִ ,‬ביוֵן‬
‫ועל אותה שעה הוא אומר‪ִ ' :‬‬
‫ְמצּולָ ה'‪( .‬תהילים סט‪ ,‬ב‪-‬ג)‪.‬‬

‫ ‪- 159‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ְהּודה‬
‫'בצֵ את י ְִש ָראֵ ל‪ִ ,‬מ ִמצְ ָריִם;בֵ ית יַעקב‪ֵ ,‬מעַ ם ֹלעֵ ז‪.‬הָ י ְָתה י ָ‬
‫וכן הוא אומר‪ְ :‬‬
‫לֹותיו' (שם קיד‪ ,‬א‪-‬ב)‪ .‬יהודה שקידש שמו של מקום על‬
‫ְל ָק ְדשֹו; י ְִש ָראֵ ל‪ַ ,‬מ ְמ ְש ָ‬
‫הים‪ ,‬לפיכך ישראל ממשלותיו"‪( .‬תוספתא ברכות‪ ,‬פרק ד‪ ,‬טז)‪.‬‬
‫בספר נחמיה‪ ,‬מסופר על דוגמה אישית שנתן נחמיה‪:‬‬
‫בראשית ימי בית שני קיבל נחמיה את התפקיד של פחת יהודה מטעם המלך‬
‫הפרסי ארתחשסתא‪ .‬נחמיה קיבל אישור מיוחד מהמלך לבנות ולשקם את‬
‫ירושלים‪ .‬הוא הגיע לירושלים‪ ,‬ובתושייתו הרבה התחיל לבנות יחד עם העם ‪-‬‬
‫אנשי יהודה את חומות ירושלים‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬סנבלט החורוני‪ ,‬טוביה העבד העמוני‪ ,‬גֶׁ ֶׁשם הערבי והאשדודים התנכלו‬
‫ְרּושלַ ִם‪–‬כִ י‪-‬הֵ חֵ לּו הַ ְפרצִ ים‪ְ ,‬ל ִהסָ ֵתם;‬
‫לבונים‪ .‬מדוע? ‪ -‬כי "עָ ְל ָתה ארּוכָה ְלחמֹות י ָ‬
‫וַיִ חַ ר לָ הֶ ם‪ְ ,‬מאד‪ .‬וַיִ ְק ְשרּו כלָ ם י ְַח ָדו‪ ,‬לָ בֹוא ְל ִהלָ חֵ ם ִבירּו ָשלָ ִם‪ ,‬וְלַ עשֹות לֹו‪ ,‬תֹועָ ה‬
‫(קלקול והשחתה)"‪( .‬נחמיה ד‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬
‫כוח הסבל לא עמד לאנשי יהודה‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬המתנכלים רצו להגיע בעורמה‬
‫אל העם ‪ -‬להורגם ולהשביתם ממלאכתם‪.‬‬
‫בעת הזו‪ ,‬נחמיה הוכיח את מנהיגותו כי האמין בצדקת הדרך‪ .‬הוא הצליח‬
‫להעביר את מסריו למנהיגים ולעם עצמו‪" .‬וָא ַמר אֶ ל‪-‬הַ ח ִרים וְאֶ ל‪-‬הַ ְסגָנִ ים וְאֶ ל‪-‬‬
‫י ֶֶתר הָ עָ ם‪–‬אַ ל‪ִ -‬ת ְיראּו‪ִ ,‬מ ְפנֵיהֶ ם‪ :‬אֶ ת‪-‬אדנָי הַ גָדֹול וְהַ נֹו ָרא‪ ,‬זְ כרּו‪ ,‬ו ְִהלָ חמּו עַ ל‪-‬‬
‫ּובנ ֵתיכֶם‪ ,‬נְ ֵשיכֶם ּובָ ֵתיכֶם" (שם ח)‪.‬‬
‫אחֵ יכֶם ְבנֵיכֶם ְ‬
‫דבריו הפיחו רוח חיים בעם ובמנהיגיו‪.‬‬
‫כדי שיוכלו לעמוד כנגד המתנכלים למעשיהם‪ ,‬הֵ לין נחמיה את העם באתר‬
‫בניית החומה‪ .‬ביום עבדו ובלילה שמרו על חומות העיר מפני המתנכלים‪.‬‬
‫נחמיה המנהיג שימש דוגמה אישית‪ .‬הוא הצטרף אישית לסייע בבנייה‬
‫ובשמירה‪ .‬הדריכות הביטחונית היתה כה רבה‪ ,‬שנחמיה ואנשיו לא הסירו את‬
‫בגדיהם גם במנוחתם ובשנתם "וְאֵּ ין אֲ נִ י וְאַ חַ י ּונְ עָ ַרי‪ ,‬וְאַ נְ ֵּשי הַ ִמ ְש ָמר אֲ ֶׁשר‬
‫גָדינּו‪( ".‬שם יז)‪.‬‬
‫אַ חֲ ַרי‪–‬אֵּ ין‪-‬אֲ נ ְַחנּו פֹ ְש ִטים‪ְ ,‬ב ֵּ‬

‫ ‪- 160‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫אני מביא פעם נוספת את המדרש הכתוב במדרש ספרי בעניין הדוגמה אישית‪.‬‬
‫משה מונה את התכונות הרצויות למנהיג שיבוא אחריו‪ ,‬וכך הוא אומר‪:‬‬
‫מדרש ספרי‪ ,‬דורש את הפסוק‪:‬‬
‫"א ֶשר‪-‬יֵצֵ א ִל ְפנֵיהֶ ם‪ַ ,‬וא ֶשר יָבא ִל ְפנֵיהֶ ם‪ ,‬וַא ֶשר יֹוצִ יאֵ ם‪ ,‬וַא ֶשר י ְִביאֵ ם" (במדבר‬
‫כז‪ ,‬יז)‪ ,‬כדלקמן‪" :‬אשר יצא לפניהם במלחמה‪ ,‬לא כדרך שאחרים עושים‪ ,‬שהם‬
‫משלחים חיילות והם באים לבסוף…אשר יצא לפניהם בראש ואשר יבוא‬
‫לפניהם בראש‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫'ויעל בראשונה יואב בן‪-‬צרויה ויהי לראש' (דברי הימים א‪ ,‬יא‪ ,‬ו)‪,‬‬
‫אשר יצא לפניהם בגדוד ואשר יבוא לפניהם בגדוד‪,‬‬
‫אשר יצא לפניהם בכרך ואשר יבוא לפניהם בכרך‪,‬‬
‫ואשר יוציאם בזכויותיו ואשר יביאם בזכויותיו‪,‬‬
‫אשר יוציאם במניין ואשר יביאם במניין‪,‬‬
‫אמרּו‪ ,‬אֶ ל‪-‬מ ֶשה‪ ,‬עבָ ֶדיָך נ ְָשאּו אֶ ת‪-‬ראש אַ נְ ֵשי הַ ִמ ְלחָ ָמה‪ ,‬א ֶשר ְבי ֵָדנּו;‬
‫שנאמר‪' :‬וַי ְ‬
‫וְלא‪-‬נִ ְפ ַקד ִמ ֶמנּו‪ִ ,‬איש' "‪.‬‬
‫(ספרי‪ ,‬במדבר‪ ,‬פרשת פנחס‪ ,‬קלט)‪.‬‬
‫ֵּיהם'‪( ,‬במדבר‪ ,‬כז‪ ,‬יז)‪.‬‬
‫ֵּיהם‪ ,‬וַאֲ ֶׁשר יָב ֹא ִל ְפנ ֶׁ‬
‫" 'אֲ ֶׁשר‪-‬יֵּצֵּ א ִל ְפנ ֶׁ‬
‫שלא יהא עושה כדרך שמלכי אומות העולם עושין‪ ,‬שהן מוציאין בני דוויה‬
‫למלחמה ויושבין להן בתוך בתיהן‪ ,‬אלא אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם‪,‬‬
‫שכן הוא אומר בדוד‪:‬‬
‫'וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם' "‪.‬‬
‫(שמואל א‪ ,‬יח‪ ,‬טז) (מדרש הגדול‪ ,‬במדבר פרשת פנחס‪ ,‬כז‪ ,‬יז)‪.‬‬

‫עמידתו של מנהיג על האמת הפנימית שלו‬
‫{"רוח אחרת"}‬
‫לפני הכניסה לארץ ישראל שלח משה במצוות ה'‪ ,‬שנים עשר מרגלים שיתורו‬
‫את הארץ‪ ,‬כדי להביא מידע למשה על אודות הארץ‪ .‬שנים עשר המרגלים היו‬
‫מנהיגי העם‪ ,‬נשיאי השבטים "ראשי בני ישראל המה"‪ .‬בתום סיורם בארץ‪,‬‬
‫ ‪- 161‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫עשרה נשיאים לא האמינו ביכולתו של משה להכניס את העם לארץ ישראל‪,‬‬
‫"וְהָ אנ ִָשים א ֶשר‪-‬עָ לּו עִ מֹו‪ ,‬אָ ְמרּו‪ ,‬לא נּוכַל‪ ,‬לַ עלֹות אֶ ל‪-‬הָ עָ ם‪ :‬כִ י‪-‬חָ זָק הּוא‪ִ ,‬מ ֶמנּו"‬
‫(במדבר יג‪ ,‬לא)‪.‬‬
‫רק שני נשיאים חשבו אחרת‪ ,‬כלב בן‪-‬יפונה ‪ -‬נשיא שבט יהודה‪ ,‬ויהושע ִבן‪-‬נון‬
‫ נשיא שבט אפרים‪.‬‬‫התורה מביאה את דבריו של כלב בן‪-‬יפונה‪ ,‬שביטא את האמת הפנימית שלו‪,‬‬
‫כפי שהוא חש לאחר סיורו בארץ המובטחת‪.‬‬
‫כאשר עשרת הנשיאים ביטאו את היסוסיהם ופחדיהם‪,‬‬
‫קם כלב ואמר דברים נחרצים‪:‬‬
‫ֹאמר‪ ,‬עָ ֹלה נַעֲ לֶׁ ה ְוי ַָר ְשנּו אֹ ָתה כִ י‪-‬יָכֹול נּוכַל‪,‬‬
‫ֹשה; וַי ֶׁ‬
‫" ַוי ַַהס כָלֵּ ב אֶׁ ת ָהעָ ם‪ ,‬אֶׁ ל‪-‬מ ֶׁ‬
‫לָ ה"‪( .‬במדבר יג‪ ,‬ל)‪.‬‬
‫לאחר דבריו הקשים של הקדוש ברוך הוא כלפי העם ורצונו להעניש את העם‬
‫במכת דבֶ ר‪ ,‬שתגרום למיתתם של רבים‪ ,‬פנה משה אל ה' וביקשו שיחוס על‬
‫העם‪ .‬תחינתו נתקבלה‪ .‬ה' העניש את העם בעונש חמּור‪ .‬דור המדבר לא יוכל‬
‫להיכנס לארץ ישראל‪-‬הארץ המובטחת‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬אמר ה' למשה‪ ,‬מנהיג כמו כלב‪ ,‬יכול לשמש דוגמה אישית למנהיגות‬
‫כי הייתה לו רוח אחרת‪ ,‬רוח המצופָ ה ממנהיג‪.‬‬
‫ְתה רּוחַ אַ חֶׁ ֶׁרת ִעמֹו‪ַ ,‬וי ְַמלֵ א‪ ,‬אַ ח ָרי‬
‫כך נאמר בספר במדבר‪" :‬וְעַ ְב ִדי כָלֵ ב‪ ,‬עֵ ֶקב הָ י ָ‬
‫יֹור ֶשנָה"‪( .‬במדבר יד‪ ,‬כד)‪.‬‬
‫ וַה ִביא ִתיו‪ ,‬אֶ ל‪-‬הָ אָ ֶרץ א ֶשר‪-‬בָ א ָש ָמה‪ְ ,‬וז ְַרעֹו‪ִ ,‬‬‫מדרש תנחומא‪ ,‬מתייחס לעניין כדלקמן‪:‬‬
‫" ' ַויַהַ ס כלב את העם'‪ .‬שבתחילה אמר להם אני עמכם בעצה אחת‪ ,‬ובלבו היה‬
‫אמר אֵ לָ יו‪ָ ,‬כלֵ ב בֶ ן‪-‬‬
‫ְהּודה אֶ ל‪-‬יְהֹושעַ ‪ ,‬בַ גִ ְלגָל‪ ,‬וַי ֶ‬
‫לומר אמת‪ ,‬שנאמר‪' :‬וַיִ גְ שּו ְבנֵי‪-‬י ָ‬
‫יְפנֶה הַ ְקנִ זִ י‪ :‬אַ ָתה י ַָדעְ ָת אֶ ת‪-‬הַ ָדבָ ר א ֶשר‪ִ -‬דבֶ ר ה' אֶ ל‪-‬מ ֶשה ִאיש‪-‬הָ אֱ לוקים‪ ,‬עַ ל‬
‫דֹותיָך‪ְ –‬ב ָק ֵדש בַ ְרנֵעַ ‪.‬‬
‫דֹותי וְעַ ל א ֶ‬
‫א ַ‬

‫ ‪- 162‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫בֶ ן‪-‬אַ ְרבָ עִ ים ָשנָה אָ נכִ י‪ִ ,‬ב ְשֹלחַ מ ֶשה עֶ בֶ ד‪-‬ה' א ִתי ִמ ָק ֵדש בַ ְרנֵעַ ‪ְ –‬ל ַרגֵל אֶ ת‪-‬הָ אָ ֶרץ;‬
‫וָאָ ֵשב אתֹו ָדבָ ר‪ ,‬כַא ֶשר ִעם‪ְ -‬לבָ ִבי‪ .‬וְאַ חַ י א ֶשר עָ לּו ִע ִמי‪ִ ,‬ה ְמ ִסיו אֶׁ ת‪-‬לֵּ ב ָהעָ ם;‬
‫אתי‪ ,‬אַ ח ֵרי ה' אֱ ֹלוקי' (יהושע יד‪ ,‬ו‪-‬ח)‪,‬‬
‫וְאָ נכִ י ִמלֵ ִ‬
‫וכן הקדוש ברוך הוא מעיד עליו שנאמר‪' :‬ועבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת'‬
‫וגו'‪( .‬במדבר יג‪ ,‬כד)‪.‬‬
‫כשבאו המרגלים‪ ,‬אמרו נאמן עלינו כלב‪ .‬מיד עמד על הספסל ושיתק את כל‬
‫ישראל שהיו מסיחים על משה 'ויהס כלב את העם אל משה'‪ .‬והן היו סבורין‬
‫שיהיה אומר לשון הרע‪ ,‬לפיכך שתקו‪.‬‬
‫פתח ואמר‪' :‬וַיאמֶ ר‪ ,‬עָ ֹלה נַעלֶ ה ְוי ַָר ְשנּו א ָתּה‪–‬כִ י‪-‬יָכֹול נּוכַל‪ ,‬לָ ּה'‪ .‬מיד כששמעו‬
‫כך‪ ,‬חלקו כנגדו ואמרו‪' ,‬לא נּוכַל‪ ,‬לַ עלֹות אֶ ל‪-‬הָ עָ ם‪ :‬כִ י‪-‬חָ זָק הּוא‪ִ ,‬מ ֶמנּו‪ .‬וַיצִ יאּו‬
‫ִדבַ ת הָ אָ ֶרץ‪ ,‬א ֶשר ָתרּו א ָתּה' "‪( .‬במדבר יג‪ ,‬לא‪-‬לב)‪.‬‬
‫(מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת שלח‪ ,‬יא)‪.‬‬

‫דוגמה אישית של המנהיג‬
‫הרמב"ם‪ ,‬בהלכות יסודי תורה‪ ,‬מציב נורמות למנהיג רוחני‪ .‬הנורמות הללו‪,‬‬
‫מציבות רף גבוה לכל המנהיגים‪.‬‬
‫על כל דבר שהמנהיג רוכש בקניותיו‪ ,‬עליו לשלם מיד עבור הסחורה‪ ,‬למרות‬
‫שיכול היה לקבל את הסחורה בהקפה‪ .‬הסיבה היא‪ :‬שלא ידבק במנהיג רבב‪,‬‬
‫כאילו הוא מנצל את סמכותו לקבלת טובת הנאה‪.‬‬
‫על המנהיג לשמור על כבודו ועל כן לא יתהולל במסיבות ובמשתאות‪ .‬עליו לדבר‬
‫עם הציבור בנחת ולא לצאת מכליו גם שיש וויכוחים‪.‬‬
‫ככל שניתן ילך לקראת הציבור וישתדל ללכת "לפנים משורת הדין"‪.‬‬
‫בכל פעולותיו‪ ,‬היושרה ומשפט הצדק צריכים לעמוד לנגד עיניו‪ .‬זוהי הדוגמה‬
‫האישית של המנהיג ואם ינהג כך‪ ,‬אין ספק שהציבור ייתן לו את אמונו ויאהבו‬
‫אותו‪.‬‬

‫ ‪- 163‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫וכך כותב הרמב"ם בהלכות יסודי תורה‪ ,‬פרק ה‪ ,‬הלכות יד‪-‬טו‪" :‬ויש דברים‬
‫אחרים שהם בכלל חילול השם‪ ,‬והוא שיעשה אדם גדול בתורה ומפורסם‬
‫בחסידות‪ ,‬דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילן‪ ,‬ואף על פי שאינם עבירות‪–‬‬
‫הרי זה מחלל את השם‪ :‬כגון‪ ,‬שלוקח ואינו נותן דמי הלקח לאלתר‪ ,‬והוא שיש‬
‫לו‪ ,‬ונמצאו המוכרין תובעין אותו‪ ,‬והוא מקיפן; או שירבה בשחוק‪ ,‬או באכילה‬
‫ושתייה אצל עמי הארץ וביניהן; או שאין דיבורו בנחת עם הבריות‪ ,‬ואינו‬
‫מקבילן בסבר פנים יפות‪ ,‬אלא בעל קטטה וכעס; וכיוצא בדברים האלו‪ .‬הכול‬
‫לפי גודלו של חכם‪–‬צריך שידקדק על עצמו‪ ,‬ויעשה לפנים משורת הדין‪ .‬וכן אם‬
‫דיקדק החכם על עצמו‪ ,‬והיה דיבורו בנחת עם הבריות‪ ,‬ודעתו מעורבת עימהם‪,‬‬
‫ומקבילן בסבר פנים יפות‪ ,‬ונעלב מהן ואינו עולבן‪ ,‬מכבד להן ואפילו למקילין לו‪,‬‬
‫ונושא ונותן באמונה‪ ,‬ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן‪ ,‬ולא ייראה תמיד‬
‫אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין‪ ,‬ועושה בכל מעשיו לפנים‬
‫משורת הדין‪–‬והוא שלא יתרחק הרבה‪ ,‬ולא ישתומם הרבה ‪ -‬עד שיימצאו הכול‬
‫מקלסין אותו ואוהבין אותו‪ ,‬ומתאווין למעשיו‪ :‬הרי זה קידש את השם‪,‬ועליו‬
‫אמר ִלי‪ ,‬עַ ְב ִדי‪-‬אָ ָתה‪–‬י ְִש ָראֵ ל‪ ,‬א ֶשר‪ְ -‬בָך אֶ ְתפָ אָ ר' "‪.‬‬
‫הכתוב אומר 'וַי ֶ‬
‫(ישעיהו מט‪ ,‬ג)‪.‬‬

‫והייתם נקיים מה' וישראל‬
‫לפני כניסת בני‪-‬ישראל לארץ‪ ,‬פונה משה לבני גד וראובן‪ .‬הוא בוודאי פנה אל‬
‫אמר אלֵ יהֶ ם‬
‫נשיאי‪-‬מנהיגי השבטים‪ ,‬שיסייעו לשבטים לכבוש את הארץ‪" ,‬וַי ֶ‬
‫מ ֶשה‪ִ ,‬אם‪ַ -‬תעשּון אֶ ת‪-‬הַ ָדבָ ר הַ זֶ ה‪ִ :‬אם‪ֵ -‬תחָ ְלצּו ִל ְפנֵי ה'‪ ,‬לַ ִמ ְלחָ ָמה‪ .‬וְעָ בַ ר לָ ֶכם כָל‪-‬‬
‫הֹורישֹו אֶ ת‪-‬איְבָ יו‪ִ ,‬מפָ נָיו‪ .‬וְנִ כְ ְב ָשה הָ אָ ֶרץ ִל ְפנֵי ה'‪,‬‬
‫חָ לּוץ אֶ ת‪-‬הַ י ְַר ֵדן‪ִ ,‬ל ְפנֵי ה'‪ ,‬עַ ד ִ‬
‫ְתה הָ אָ ֶרץ הַ זאת לָ כֶם‪ ,‬לַ אחזָ ה‪–‬‬
‫ּומיִ ְש ָראֵּ ל; וְהָ י ָ‬
‫ִיתם נְ ִקיִ ם ֵּמה'‪ִ ,‬‬
‫וְאַ חַ ר ָתשבּו‪ִ –‬ו ְהי ֶׁ‬
‫ִל ְפנֵי ה' "‪( .‬במדבר לב‪ ,‬כ‪-‬כב)‪.‬‬
‫המשפט‪" :‬והייתם נקיים מה' וישראל" נהפך לנורמה התנהגותית‪.‬‬
‫אנו למדים מהגמרא‪ ,‬בתלמוד הירושלמי‪ ,‬מסכת שקלים‪ ,‬כיצד נקבע משפט זה‬
‫לזרקור‪ ,‬כנורמה התנהגותית‪ .‬כך נאמר בגמרא‪:‬‬
‫ ‪- 164‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫"אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן‪ :‬בתורה ובנביאים ובכתובים מצאנו‬
‫שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום‪.‬‬
‫בתורה מנין? שנאמר‪' :‬והייתם נקיים מה' ומישראל'‪( .‬במדבר לב‪ ,‬כב)‪.‬‬
‫בנביאים מנין? שנאמר‪' :‬אֵ ל אֱ ֹלוקים ה'‪ ,‬אֵ ל אֱ ֹלוקים ה'‪ ,‬הּוא י ֵדעַ ‪ְ ,‬וי ְִש ָראֵ ל‪ ,‬הּוא‬
‫י ֵָדע' (יהושע כב‪ ,‬כב)‪ .‬בכתובים מנין? שנאמר‪' :‬וימצא חן ושכל טוב בעיני‬
‫אלוקים ואדם' (משלי ג‪ ,‬ד)‪ .‬גמליאל שאל לרבי יוסי בר ר' בון‪ :‬איזהו המחוור‬
‫שבכולם? אמר לו‪' :‬והייתם נקיים מה' ומישראל' "‪.‬‬
‫(ירושלמי‪ ,‬שקלים פ"ג‪ ,‬ה"ב)‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת יומא מביאה דוגמה להתנהגות על פי נורמה זו‪:‬‬
‫במסכת יומא מסופר על משפחת הכוהנים (כידוע‪ ,‬הכוהנים היו גם מנהיגים)‬
‫מבית אבטינס‪ ,‬שהיו ממונים על מעשה הקטורת בבית המקדש‪ ,‬שהקפידו על‬
‫שמם הטוב וגם על מראית עין‪.‬‬
‫"ועל דבר זה מזכירין אותם לשבח‪ ,‬מעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהן‪,‬‬
‫וכשנושאין אשה ממקום אחר‪ ,‬היו מתנין עמה שלא תתבסם‪ ,‬שלא יאמרו‬
‫ממעשה הקטורת מתבסמין‪ ,‬לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל"‪.‬‬
‫(יומא לח‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫גם שמואל הנביא – מנהיג העם‪ ,‬הקפיד ללכת בדרכי ה' ויחד עם זאת הקפיד‬
‫לשמור על כבודם של בני האדם‪.‬‬
‫ספר שמואל מתאר את התכונות שרכש שמואל הנביא במהלך הכשרתו לנביא‪-‬‬
‫מנהיג‪ .‬המסר הוא‪":‬וְהַ נַעַ ר ְשמּואֵ ל‪ ,‬הלֵ ְך ְוג ֵָדל וָטֹוב גַ ם ִעם ה'‪ ,‬וְגַם ִעם אֲ נ ִָשים"‬
‫(שמואל א‪ ,‬ב‪ ,‬כו)‪.‬‬

‫ ‪- 165‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫התרשלות מנהיגים בפעילות התנדבותית עם הציבור‬
‫בשעת הקמת המשכן במדבר סיני‪ ,‬שהיה הפרויקט החשוב ביותר לעם ישראל‪,‬‬
‫התנשאו הנשיאים‪-‬המנהיגים ולא ראו את עצמם כחלק מן הציבור‪ ,‬הנושא בעול‬
‫גיוס המשאבים הנחוצים להקמת המשכן‪ .‬כמנהיגים היו צריכים ללכת לפני‬
‫המחנה ולשמש דוגמא אישית‪ ,‬ברם הם לא עמדו בנורמה המצופה מהם‪.‬‬
‫המדרש‪ ,‬בבמדבר רבה‪ ,‬מותח ביקורת על התנהגותם של הנשיאים‪-‬המנהיגים‪,‬‬
‫וכך הוא דורש את הפסוק‪ַ " :‬וי ְַק ִריבּו נְ ִשיאֵ י י ְִש ָראֵ ל" (במדבר ז‪ ,‬ב)‪" :‬למה נזדרזו‬
‫הנשיאים לבוא ולהקריב תחילה‪ ,‬ובמלאכת המשכן נתעצלו ולא הביאו אלא‬
‫אבני שוהם ואבני מלואים באחרונה? ‪ -‬לפי בשעה שאמר משה‪ :‬כל נדיב לב‬
‫יביאו תרומת ה' למלאכת המשכן‪ ,‬ולא אמר לנשיאים‪ ,‬היה רע בעיניהם על שלא‬
‫אמר להם להביא‪.‬‬
‫אמרו‪ ,‬יביאו העם מה שיביאו‪ ,‬ומה שיחסר נמלא אנחנו‪ .‬שמחו כל ישראל‬
‫במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות‪ .‬ראה מה כתיב‪ַ ' :‬ויָבאּו‬
‫הָ אנ ִָשים‪ ,‬עַ ל‪-‬הַ נ ִָשים' (שמות לה‪ ,‬כב)‪ ,‬שהיו דוחקות זה על זה ובאים אנשים‬
‫ְתה‬
‫ונשים בערבוביא‪ .‬ולשני בקרים הביאו כל הנדבה‪ ,‬שנאמר‪' :‬וְהַ ְמלָ אכָה‪ ,‬הָ י ָ‬
‫ְהֹותר' "‪( .‬שמות לו‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫ַדיָם ְלכָל‪-‬הַ ְמלָ אכָה לַ עשֹות א ָתּה; ו ֵ‬
‫לאחר שני הימים‪ ,‬ביקשו הנשיאים להביא את נדבתם ולא יכולו‪ ,‬שכבר ציווה‬
‫רּומת‬
‫משה ' ַויַע ִבירּו קֹול בַ מַ ח ֶנה לֵ אמר‪ִ ,‬איש ו ְִא ָשה אַ ל‪-‬יַעשּו עֹוד ְמלָ אכָה‪ִ ,‬ל ְת ַ‬
‫הַ ק ֶדש' (שם שם‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫והיו הנשיאים ְמצֵ ִרים על שלא זכו בנדבת המשכן‪ .‬אמרו‪ :‬הואיל ולא זכינו בנדבת‬
‫המשכן‪ ,‬ני ֵתן בבגדי כהן גדול‪ .‬הדא הוא דכתיב‪' :‬וְהַ נְ ִש ִאם הֵ ִביאּו‪–‬אֵ ת אַ ְבנֵי‬
‫הַ שהַ ם‪ְ ,‬ואֵ ת אַ ְבנֵי הַ ִמל ִאים‪ :‬לָ אֵ פֹוד‪ ,‬וְלַ ח ֶשן' (שם לה‪ ,‬כז)‪ .‬אמר הקדוש‪-‬ברוך‪-‬‬
‫'והותר' והנשיאים‪ ,‬שנתעצלו‪ ,‬חיסר אות‬
‫ֵ‬
‫הוא‪ :‬בני שנזדרזו‪ ,‬ייכתב שהביאו‬
‫'ונשאם' חסר יו"ד‪ ,‬כיון שנגמר המשכן הקדימו והביאו‬
‫ִ‬
‫אחת משמם‪ ,‬שכן כתיב‪:‬‬
‫קורבן בזריזות"‪.‬‬

‫(במדבר רבה יב‪ ,‬טז)‪.‬‬
‫‪- 166 -‬‬

‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫במקבילה‪ ,‬במדרש תנחומא‪ ,‬נאמרים דברים בוטים יותר כלפי הנשיאים‪ .‬כך‬
‫"את מוצא בשעה שהכריז‬
‫ְ‬
‫דורש המדרש את הפסוק‪" :‬ויקריבו נשיאי ישראל"‪:‬‬
‫רּומה לה'‪ ,‬כל נְ ִדיב ִלבֹו‪ ,‬י ְִביאֶ הָ (שמות לה‪ ,‬ה)‪ .‬מה‬
‫משה ואמר‪ְ :‬קחּו ֵמ ִא ְת ֶכם ְת ָ‬
‫עשו הנשיאים? ‪ -‬אמרו‪ ,‬לא היה משה יודע לומר לנו אלא שנעשה את המשכן‪.‬‬
‫מה עשו? ‪ -‬לא נתנו נדבה‪ .‬אמרו‪ ,‬אלו עושין את המשכן ולנו הוא אומר שניתן‬
‫נדבה‪ .‬אמר להם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬חייכם‪ ,‬שאני מודיע לכם שאיני צריך לכם"‪.‬‬
‫(מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת נשא‪ ,‬כז)‪.‬‬

‫התייחסות המנהיג למתנדבים ולמשתמטים‬
‫בתקופת השופטים לא היה שלטון מרכזי‪ .‬נוכל לומר‪ ,‬שכל שבט בישראל חי את‬
‫חייו העצמאיים‪ ,‬נאבק עם גורלו‪ .‬לא היה שיתוף פעולה ראוי בין השבטים‪.‬‬
‫בשעה הקשה‪ ,‬שהכנענים התנכלו לישראל‪ ,‬קמה מושיעה – מנהיגה‪ ,‬שהצליחה‬
‫להוביל ולהנהיג מספר שבטים מאזור עמק יזרעאל והרי נפתלי כנגד הכנענים‬
‫ולהרחיקם‪.‬‬
‫מק ֶׁרב השבטים‪ ,‬שיסייעו בידה להוליך את‬
‫ֶׁ‬
‫דבורה נזקקה למתנדבים‬
‫המלחמה יחד עם ברק בן‪-‬אבינועם‪ .‬לא היו בידיה אמצעי כפייה כלשהם‪.‬‬
‫כושר מנהיגותה ויכולתה לשכנע את השבטים בצדקת הדרך‪ ,‬הפיחו בקרב‬
‫השבטים את רוח ההתנדבות‪ .‬בזכותם של השבטים המתנדבים‪ ,‬שפיעמה‬
‫בלבם רּוח צדקת הדרך‪ ,‬הניצחון היה גדול‪.‬‬
‫בסיום המלחמה‪ ,‬ידעה דבורה הנביאה‪-‬המנהיגה יחד עם עמיתה‪ ,‬המנהיג‬
‫הצבאי ברק בן‪-‬אבינועם‪ ,‬לבטא את הרגשותיהם בדברי שיר הלל ושבח‪ ,‬כלפי‬
‫השבטים שנשאו בעול והתנדבו‪ ,‬וגם לומר דברי ביקורת קשים‪-‬למשתמטים‪,‬‬
‫ללא חשבון וללא משוא פנים‪.‬‬
‫הדברים באו לידי ביטוי נפלא ב"שירת דבורה"‪.‬‬

‫ ‪- 167‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ואכן‪" ,‬שירת דבורה" נפתחת בדברים חמים למתנדבים שבלעדיהם לא יכלו‬
‫להגיע לניצחון‪.‬‬
‫"ו ַָת ַשר‬

‫בֹורה‪,‬‬
‫ְד ָ‬

‫ּובָ ָרק‬

‫בֶ ן‪-‬א ִבינעַ ם‪ ,‬בַ יֹום‬

‫ִב ְפרעַ‬

‫הַ הּוא‪ ,‬לֵ אמר‪.‬‬

‫ְפ ָרעֹות‬

‫ְבי ְִש ָראֵ ל‪ְ ,‬ב ִה ְתנ ֵַּדב עָ ם‪ ,‬בָ ְרכּו‪ ,‬ה' "‪( .‬שופטים ה‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬
‫חֹוק ֵקי י ְִש ָראֵ ל‪ ,‬הַ ִמ ְתנ ְַד ִבים‬
‫בפסוק ט‪ ,‬מציינת השירה את המתנדבים‪ִ " :‬ל ִבי ְל ְ‬
‫בָ עָ ם; בָ ְרכּו ה' "‪.‬‬
‫"חוקקי ישראל" הם מנהיגי העם שמחוקקים חוקים‪ .‬לבי (לבה של דבורה) מלא‬
‫תודה למנהיגי העם שהתנדבו‪ .‬דבורה משבחת את גבורת הלוחמים שנחלצו‬
‫חושים בהתנדבותם לעזרת העם‪.‬‬
‫מי היו השבטים שהתנדבו?‬
‫דבורה מונה אותם‪:‬‬
‫"מנִ י אֶ ְפ ַריִם‪ָ ,‬ש ְר ָשם בַ ע ָמלֵ ק‪ ,‬אַ ח ֶריָך ִבנְ י ִָמין‪ ,‬בַ ע ָמ ֶמיָך;‬
‫ִ‬

‫ִמנִ י ָמכִ יר‪ ,‬י ְָרדּו‬

‫ִששכָר כֵן‬
‫ִששכָר‪ִ ,‬עם‪ְ -‬דב ָרה‪ְ ,‬וי ָ‬
‫ְש ַרי ְבי ָ‬
‫ּומזְ בּולן‪ ,‬מ ְשכִ ים ְב ֵשבֶ ט ספֵ ר‪ .‬ו ָ‬
‫ְמח ְק ִקים‪ִ ,‬‬
‫בָ ָרק‪ ,‬בָ עֵ ֶמק שלַ ח ְב ַרגְ לָ יו"‪( .‬שם יד‪-‬טו)‪.‬‬
‫רֹומי ָש ֶדה" (שם יח)‪.‬‬
‫"זְ בלּון‪ ,‬עַ ם חֵ ֵרף נ ְַפשֹו לָ מּות‪ְ ,‬ונ ְַפ ָת ִלי עַ ל ְמ ֵ‬
‫השבטים שהתנדבו היו משבט אפרים‪ ,‬שנשרשו (התיישבו) באזור שעליו‬
‫השתלט עמלק שבנחלת אפרים‪.‬‬
‫אחרי שבט אפרים הצטרף שבט בנימין עם צבאותיו (עממיך) למאבק‪.‬‬
‫משבט מנשה (מני מכיר)‪ ,‬הצטרפו המנהיגים (מחוקקים) ושרי הצבא עם‬
‫חייליהם‪.‬‬
‫שרי שבט יששכר הצטרפו לדבורה (ושרי ביששכר עם דבורה)‪ .‬יששכר ירד‬
‫במהירות (שּולַ ח ברגליו) לעבר עמק יזרעאל כדי להצטרף לצבאו של ברק‪.‬‬
‫משבט זבולון הצטרפו למלחמה גם סופרים וחכמים (שבט סופר)‪ ,‬שאינם‬
‫מלומדי מלחמה‪ .‬הם הבינו היטב את חשיבות המאבק לחופש מדיני‪ .‬דבורה‬
‫ציינה במיוחד את אומץ הלב של השבט וחירוף נפשו במערכה‪.‬‬
‫ ‪- 168‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫גם שבט נפתלי חירף נפשו במלחמה שנערכה סמוך להר תבור (על מרומי‬
‫שדה)‪.‬‬
‫השירה מבטאת היטב את היחס למשתמטים‪ ,‬שהיו היפוכם של המתנדבים‪.‬‬
‫" ִב ְפלַ גֹות ְראּובֵּ ן‪ ,‬גְ ד ִלים ִח ְק ֵקי לֵ ב‪ .‬לָ ָמה ָי ַש ְב ָת‪ ,‬בֵ ין הַ ִמ ְש ְפ ַתיִם ִל ְשמעַ ‪ְ ,‬ש ִרקֹות‬
‫דֹולים ִח ְק ֵרי לֵ ב‪ְִ ּ .‬לעָ ד‪ְ ,‬בעֵ בֶ ר הַ י ְַר ֵדן ָשכֵן‪ ,‬ו ְָדן‪ ,‬לָ ָמה יָגּור‬
‫ע ָד ִרים‪ִ .‬ל ְפלַ גֹות ְראּובֵּ ן‪ ,‬גְ ִ‬
‫אנִ יֹות; אָ ֵּשר‪ ,‬י ַָשב ְלחֹוף י ִַמים‪ ,‬וְעַ ל ִמ ְפ ָרצָ יו‪ ,‬י ְִשכֹון"‪( .‬שם‪ ,‬טו‪-‬יז)‪.‬‬
‫במשפחות (פלגות) ראובן התמהמהו‪ ,‬גדולות היו המחשבות (גדולים חקקי לב)‪,‬‬
‫אם להצטרף למאבק על חירותם המדינית של השבטים‪ .‬דבורה שואלת את‬
‫שבט ראובן‪ :‬למה ישבת בין גדרות צאנך (בין המשפתיים) להקשיב לשריקות‬
‫של רועי הצאן שהנהיגו את עדריהם‪ ,‬בעת שאחיך יצאו למלחמה? דבורה‬
‫לועגת לשבט ראובן‪ ,‬שישב "על הגדר" לראות מי ינצח במלחמה‪.‬‬
‫גם שבט גד וחצי שבט המנשה שישבו בעבר הירדן לא הצטרפו למלחמה‪.‬‬
‫דבורה ממשיכה ושואלת‪:‬‬
‫למה שבט דן‪ ,‬ששוכן על חוף הים (באזור יפו) ממשיך לעסוק בפרנסתו הקשורה‬
‫בספנות?‬
‫דבורה מתרעמת על שבט אשר‪ ,‬שישב על חוף הים ומפרציו (עכו‪ ,‬צידון‪ ,‬בירות‬
‫וגבל) והעדיף את הקשרים המסחריים עם יושבי האזור‪-‬הכנעניים ולא נחלץ‬
‫לעזרת אחיו‪.‬‬
‫דבורה הוכיחה‪ ,‬כיצד מנהיגה יכולה להפיח רוח חיים בעם‪ ,‬כאשר היא‬
‫משוכנעת בצדקת דרכה‪.‬‬
‫מנהיג אינו חייב להתרפס בפני הציבור‪ .‬היא לא חששה לומר דברים בוטים‬
‫כנגד השבטים שלא היו מוכנים לשאת בעול ולהיחלץ לעזרת אחיהם‪.‬‬

‫ ‪- 169‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫צדקת הדרך של המנהיג‬
‫לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון‪ ,‬ניטש מאבק בין יורשיו על חלוקת ממלכתו‪.‬‬
‫אנטיוכוס אפיפינס קיבל את השליטה גם על ארץ ישראל‪ .‬בגלל רדיפותיו‬
‫הדתיות כלפי היהודים‪ ,‬כונה במסורת היהודית אנטיוכוס הרשע‪ .‬הוא ניסה‬
‫לכפות על היהודים את פולחן עבודת האלילים ולהעבירם על מצוות דתם‪.‬‬
‫אנשיו הגיעו ליישוב מודיעין וניסו לשדל את מתתיהו המקבי (שהיה מנהיג‬
‫באותה עת) בכסף‪ ,‬זהב ומתנות‪ ,‬כדי שיסכים להעלות זבח לאלילים‪ .‬מתתיהו‬
‫התנגד כי האמין בצדקת דרכו ואמונתו‪.‬‬
‫וכך כתוב בספר חשמונאים א‪:‬‬
‫הכֹופים על הַ ַמעַ ל לעיר מודיעים לזבוח לאלילים ורבים‬
‫ִ‬
‫"כאשר באו אנשי המלך‬
‫מישראל באו אליהם‪ .‬ומתתיה ובניו התאספו‪ .‬אמרו אנשי המלך אל מתתיה‪:‬‬
‫ראש ונכבד וגדול אתה בעיר הזאת ובנים ואחים תומכים אותך"‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬מתתיהו‪ ,‬הינך מנהיג גדול‪ .‬כולם מקבלים את סמכותך ומנהיגותך‪ .‬אנשי‬
‫המלך ממשיכים ואומרים לו‪:‬‬
‫"עתה בוא נא ראשון ועשה את מצות המלך כאשר עשו כל העמים ואנשי יהודה‬
‫והנותרים בירושלים‪ ,‬ותהיה אתה ובניך מידידי המלך ואתם תכובדו בכסף‪,‬‬
‫בזהב ובמתנות רבות‪.‬‬
‫ויען מתתיה ויאמר בקול רם‪ :‬אם כל העמים אשר בבית מלכות המלך ישמעו‬
‫לו ויסורו כל אחד מעבודת אבותיו ויבחרו במצוותיו‪ ,‬אני ובני ואחי נלך‬
‫בברית אבותינו‪ ,‬חלילה לנו מעזוב תורה ומצוות‪ .‬לא נשמע לדברי המלך‬
‫לסור מעבודתנו ימין ושמאל"‪.‬‬
‫(חשמונאים א'‪ ,‬ב‪ ,‬טו – כא‪ ,‬תרגומו של פרופ' א‪ .‬ש‪ .‬הרטום)‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬על פי המסופר בספר החשמונאים‪ ,‬מתתיהו משך אחריו את כל העם‬
‫ומרד ביוונים‪.‬‬
‫ָ‬

‫ ‪- 170‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫שער שביעי‬

‫המנהיג והציבור‬

‫"בשעה שישראל שומעין לגדוליהם ואין גדולים עושים צורכיהם‪,‬‬
‫אשמה תלויה בראשם של גדולים‪,‬‬
‫ואם לאו‪ ,‬תלויה בראשיהן של עצמם‪.‬‬
‫אמר ר' יצחק‪ :‬בשעה שישראל נשמעים לגדוליהם ואין גדוליהן‬
‫עושים צורכיהם באותה שעה‪,‬‬
‫'ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו'‬
‫(ישעיה יג‪ ,‬יד)"‪( .‬מדרש רבה‪ ,‬דברים‪ ,‬פרש' דברים)‬
‫******‬
‫"מרגלא (רגיל) בפיו של אביי‪ :‬לעולם יהא אדם ערום ביראה‪' ,‬מענה‬
‫רך משיב חמה' (משלי טו‪ ,‬א)‪ ,‬ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם‬
‫כל אדם‪ ,‬ואפילו עם נוכרי בשוק‪ ,‬כדי שיהא אהוב למעלה‪ ,‬ונחמד‬
‫למטה ויהא מקובל על הבריות‪ .‬אמרו עליו‪ ,‬על רבן יוחנן בן‪-‬זכאי ‪,‬‬
‫שלא הקדימו אדם שלום ואפילו נכרי בשוק" (ברכות יז‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫ ‪- 171‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫המנהיג צריך להכיר את הציבור‬
‫מנהיג זקוק לחוסן נפשי כדי לעמוד בלחצים‪ ,‬בביקורות‪ ,‬ב"קיתונות של רותחין"‬
‫וירידת הציבור לחייו‪ .‬בירושלמי (פאה פ"ח‪ ,‬ה"ו)‪ ,‬מסופר על רבי עקיבא שרצו‬
‫למנותו כפרנס (מנהיג)‪ .‬כאשר נציגי הציבור פנו אליו‪ ,‬אמר להם‪ ,‬אלך ואימלך‬
‫עם ביתי (אשתו)‪ .‬הלכו אחריו‪ ,‬ושמעוהו אומר‪" :‬על מנת שישפילוך ויבזוך‪ ,‬קבל‬
‫עליך שררה זאת"‪.‬‬
‫רבי עקיבא‪ ,‬שהיה ממנהיגי הדור ונתן גיבוי לבר‪-‬כוכבא‪ ,‬מנהיג המרד נגד‬
‫הרומאים‪ ,‬אמר את הדברים‪ ,‬בוודאי מתוך היכרות מעמיקה בטיב היחסים שבין‬
‫הציבור למנהיגיו‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת ברכות‪ ,‬אומרת‪ ,‬שרעב‪ ,‬שובע ופרנס טוב מכריעים גורלות של‬
‫בני אדם‪ ,‬וכשם שהציבור זקוק לרחמי שמים‪ ,‬כדי שיתברכו בשובע ולא ברעב‪,‬‬
‫כך זקוקים הם למנהיג טוב‪.‬‬
‫אנו מצפים ממנהיג‪ ,‬שתהיה לו אוזן קשבת לציבור‪ ,‬יכיר את מצוקותיהם‬
‫ובעיותיהם‪ ,‬שיהיה אכפתי ולא יהיה מנוכר להם‪.‬‬
‫כך נאמר בגמרא‪" :‬אמר רבי יוחנן‪ :‬שלושה דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו‬
‫ואלו הן‪ :‬רעב‪ ,‬שובע ופרנס (מנהיג) טוב"‪( .‬ברכות נה‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫מנהיג שבא בדרישות אל הציבור‪ ,‬צריך להכיר את הציבור על רבדיו המגוונים‪.‬‬
‫אנשים מצפים ממנהיג הדורש מן הציבור דברים‪ ,‬שיכיר גם את בעיותיהם‪.‬‬
‫דוגמה לכך הוא הסיפור על רבן גמליאל הנשיא‪ ,‬שלאחר ויכוח שפרץ בינו ובין‬
‫רבי יהושע‪ ,‬חש שאולי פגע ברבי יהושע ולכן החליט ללכת לביתו כדי לפייסו‪.‬‬
‫נכנס רבן גמליאל לביתו של רבי יהושע וראה שכותלי ביתו שחורים‪ .‬אמר לו רבן‬
‫גמליאל‪" :‬מכותלי ביתך ניכר שהינך פחמי"‪ ,‬לאמור‪ ,‬שהינך מתפרנס מעבודה‬
‫קשה של נפחות‪ .‬השיב לו רבי יהושע‪" :‬אוי לו לדור שאתה פרנסו (מנהיגו)‪,‬‬
‫ ‪- 172‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם‬
‫ניזונים"‪( .‬ברכות כח‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫אוזן קשבת לצורכי ציבור‬
‫ֹשה‪ ,‬קֹול ִמ ְלחָ ָמה‪,‬‬
‫ֹאמר‪ ,‬אֶׁ ל‪-‬מ ֶׁ‬
‫ְהֹושעַ אֶׁ ת‪-‬קֹול ָהעָ ם‪ְ ,‬ב ֵּרעֹ ה; וַי ֶׁ‬
‫"וַיִ ְש ַמע י ֻ‬
‫לּושה; קֹול עַ ּנֹות‪ ,‬אָ נֹכִ י‬
‫בּורה‪ ,‬וְאֵּ ין קֹול‪ ,‬עֲ נֹות חֲ ָ‬
‫ֹאמר‪ ,‬אֵּ ין קֹול עֲ נֹות גְ ָ‬
‫בַ ַמחֲ ֶׁנה‪ַ .‬וי ֶׁ‬
‫שֹ ֵּמעַ "‪( .‬שמות לב‪ ,‬יז‪-‬יח)‪.‬‬
‫על הפסוק אומר "החפץ חיים" (בפירושו לתורה)‪ :‬יש בדברים אלה תוכחה‬
‫מוסתרת של משה כלפי יהושע העתיד לרשת ממנו את עול המנהיגות‪ .‬מנהיג‬
‫חייב להיות מצויד באוזן קשובה ורגישה היודעת לאבחן נכונה את הקולות‬
‫העולים מן העם‪" ,‬לנטרל" את קולות הרעש הנוצרים על ידי רעשנים מקצועיים‬
‫המתיימרים לדבר בשם העם‪.‬‬
‫על המנהיג להקשיב בכל תשומת הלב אל אנחות הכאב האמיתיות ולהחליט‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬רק מתוך שיקול דעת של טובת העם‪ ,‬גם במחיר התעלמות‬
‫זמנית ממצוקת היחיד‪.‬‬

‫המנהיגים והציבור – "הא בהא תליא"‬
‫המדרש מביא לנו דוגמה לצורך בקשר הדוק והדדי בין המנהיג והציבור‪ .‬ללא‬
‫קשר זה‪ ,‬המנהיגות אינה אפקטיבית‪.‬‬
‫כך כתוב במדרש רבה‪:‬‬
‫"בשעה שישראל שומעין לגדוליהם ואין גדולים עושים צורכיהם‪ ,‬אשמה תלויה‬
‫בראשם של גדולים‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬תלויה בראשיהן של עצמם‪.‬‬
‫אמר ר' יצחק‪ :‬בשעה שישראל נשמעים לגדוליהם ואין גדוליהן עושים צורכיהם‬
‫באותה שעה‪' ,‬ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו' "‪( .‬ישעיה יג‪ ,‬יד)‬
‫(מדרש רבה‪ ,‬דברים‪ ,‬פרשת דברים)‪.‬‬
‫ ‪- 173‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫המנהיגים והציבור תלויים זה בזה ("הא בהא תליא")‪ .‬בשעה שישראל‬
‫שומעים לגדוליהם – למנהיגיהם ולדייניהם ומוכנים ורוצים לשמוע אותם ואת‬
‫הדרכתם‪ ,‬אבל הגדולים – המנהיגים‪ ,‬אינם ממלאים את תפקידם בהדרכת‬
‫הציבור‪ ,‬אזי כל אשמת עוונותיהם תחול על ראשם של המנהיגים‪.‬‬
‫כאשר הציבור לא מוכן להאזין לדברי מנהיגים‪ ,‬אשמת עוונותיהם תחול עליהם‬
‫עצמם‪.‬‬
‫ר' יצחק אומר‪ ,‬שאם המנהיגים‪-‬הדיינים לא ממלאים את תפקידם‪ ,‬יעמיד אותם‬
‫הקב"ה לדין ויענישם על שלא חשו בצער הנדכאים והנעשקים מידי שריהם‬
‫העריצים‪.‬‬

‫המנהיג והציבור – הזדהות זה עם זה‬
‫המנהיג מייצג את הציבור‪ .‬מנהיג בעל שיעור קומה מייצג את האידיאלים‬
‫והמאוויים של הציבור‪.‬‬
‫כאשר יש הרמוניה בין המנהיג לציבור‪ ,‬נוכל לומר‪ ,‬שהמנהיג מגלם את רוח‬
‫הציבור‪ .‬דוגמה בולטת לכך הוא משה‪ ,‬שעליו אומר המדרש "שראש הדור‪-‬כל‬
‫הדור"‪.‬‬
‫כך דורש מדרש רבה את הפסוקים הבאים‪' " :‬וישלח ישראל'‪ .‬כל דבר תורה‬
‫צריכים זה לזה‪ֶ ,‬ש ָמה שזה נועל זה פותח‪.‬‬
‫וכאן נאמר‪' :‬וָאֶ ְשלַ ח ַמ ְלאָ כִ ים ִמ ִמ ְדבַ ר ְק ֵדמֹות‪ ,‬אֶ ל‪ִ -‬סיחֹון ֶמלֶ ְך חֶ ְשבֹון‪ִ ,‬ד ְב ֵרי‬
‫ּושמאול'‬
‫ָשלֹום‪ ,‬לֵ אמר‪ .‬אֶ ְע ְב ָרה ְבאַ ְרצֶ ָך‪ ,‬בַ ֶד ֶרְך בַ ֶד ֶרְך אֵ לֵ ְך‪ :‬לא אָ סּור‪ ,‬י ִָמין ְ‬
‫(דברים ב‪ ,‬כו‪-‬כז)‪,‬‬
‫וכתיב‪' :‬וַיִ ְשלַ ח י ְִש ָראֵ ל ַמ ְלאָ כִ ים אֶ ל‪ֶ -‬מלֶ ְך אֱ דֹום לֵ אמר אֶ ְע ְב ָרה‪-‬נָא ְבאַ ְרצֶ ָך‪ ,‬וְלא‬
‫ָש ַמע ֶמלֶ ְך אֱ דֹום' (שופטים יא‪ ,‬יז)‪ ,‬וכתיב‪' :‬וַיִ ְשלַ ח מ ֶשה ַמ ְלאָ כִ ים ִמ ָק ֵדש‪ ,‬אֶ ל‪-‬‬
‫ֶמלֶ ְך אֱ דֹום‪ …‬נ ְַע ְב ָרה‪-‬נָא ְבאַ ְרצֶָך‪( .'…‬במדבר כ‪ ,‬יד‪-‬יז)‪.‬‬
‫'וַיִ ְשלַ ח מ ֶשה ַמ ְלאָ כִ ים ִמ ָק ֵדש‪ ,‬אֶ ל‪ֶ -‬מלֶ ְך אֱ דֹום‪ :‬כה אָ מַ ר‪ ,‬אָ ִחיָך י ְִש ָראֵ ל‪ ,‬אַ ָתה‬
‫י ַָד ְע ָת‪ ,‬אֵ ת כָל‪-‬הַ ְתלָ אָ ה א ֶשר ְמצָ אָ ְתנּו‪ַ .‬וי ְֵרדּו אב ֵתינּו ִמצְ ַרי ְָמה‪ַ ,‬ונ ֵֶשב ְב ִמצְ ַריִם י ִָמים‬
‫ַר ִבים; ַוי ֵָרעּו לָ נּו ִמצְ ַריִם‪ ,‬וְלַ אב ֵתינּו‪ .‬וַנִ צְ עַ ק אֶ ל‪-‬ה'‪ ,‬וַיִ ְש ַמע קלֵ נּו‪ ,‬וַיִ ְשלַ ח ַמ ְלאָ ְך‪,‬‬
‫ ‪- 174‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫וַיצִ אֵ נּו ִמ ִמצְ ָריִם; ו ְִהנֵה אנ ְַחנּו ְב ָק ֵדש‪ִ ,‬עיר ְקצֵ ה גְ בּולֶ ָך‪ .‬נ ְַע ְב ָרה‪-‬נָא ְבאַ ְרצֶ ָך‪.'…‬‬
‫(במדבר כ‪ ,‬יד‪-‬יז)‪.‬‬
‫הכתובים האלו צריכין זה לזה‪ ,‬שמשה וישראל הן משה‪ ,‬ללמדך‪ ,‬שראש הדור‬
‫כל הדור"‪( .‬במדבר רבה יט‪ ,‬יז)‪.‬‬
‫המדרש מקשה‪ ,‬מדוע פעם אחת כותבת התורה את המילה הכללית 'ישראל'‬
‫בעת הפנייה למלך אדום בבקשה שעם ישראל יעבור בארצו ובפעם אחרת‬
‫משתמשת בשם המנהיג 'וישלח משה'?‬
‫משיב המדרש‪ ,‬שיש צורך בכל הפסוקים‪ .‬מדוע? ‪ -‬ללמדנו‪ ,‬שהזדהותו של העם‬
‫עם משה היא טוטאלית עד כדי כך‪" ,‬שמשה וישראל הן משה"‪ .‬משה המנהיג‬
‫ממחיש עניין זה‪.‬‬

‫עירנות המנהיג לאופיו של הציבור‬
‫לפני מותו אמר ינאי המלך לאשתו שלומציון (שקיבלה את המלכות אחריו)‪:‬‬
‫"אל תתייראי מן הפרושין‪ ,‬ולא ממי שאינם פרושין‪ ,‬אלא מן הצבועין שדומין‬
‫לפרושין‪ ,‬שמעשיהם כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס"‪( .‬סוטה כב‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫ינאי המלך‪ ,‬מצאצאי בית חשמונאי‪ָ ,‬מלך בתקופת בית שני‪ .‬בעת שלטונו פרץ‬
‫קרע רוחני גדול בעם ישראל בין הצדוקים ובין הפרושים בענייני הלכות‪ .‬ינאי‬
‫נטה להשקפת הצדוקים‪ .‬העם והחכמים נטו להשקפת הפרושים‪.‬‬
‫לפני מותו של ינאי‪ ,‬חששה שלומציון אשתו‪ ,‬שהמלוכה לא תעבור לבניה‪.‬‬
‫ינאי המלך אמר לה‪ :‬אל תחששי ואל תפחדי מן הפרושים‪ ,‬למרות שהם אינם‬
‫אוהבים אותי ולא ממי שאינם פרושים‪ ,‬שהם בוודאי אוהבים אותי‪ ,‬אלא מן‬
‫הצבועים‪ ,‬כפי שרש"י מפרש במקום‪" :‬שאין מראיתם כתולדותם‪ ,‬אלא צבועין‬
‫מבחוץ ואין תוכם כברם"‪.‬‬
‫בעיונים – תלמוד בבלי‪-‬מהדורת שטיינזלץ‪ ,‬נאמר‪ :‬שהם משתמשים בכתרה‬
‫של תורה לקידום מטרותיהם האישיות‪ ,‬שמעשיהם כמעשה זמרי‪ ,‬שהיה מלך‬
‫ ‪- 175‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫רשע‪ ,‬ומבקשים שכר כפנחס‪ ,‬והכוונה לאלה המראים עצמם כאילו הם מקנאים‬
‫קנאת ה' כפנחס‪ ,‬אך לאמיתו של דבר אין כוונתם כלל לשם שמים אלא על מנת‬
‫לקבל שכר לעצמם ולבניהם אחריהם על סמך הפגנה של קנאות‪.‬‬
‫בעל "עיון יעקב" (ר' יעקב בר יוסף ריישר‪ ,‬פירושו על "עין יעקב") כותב‪ :‬דבר‬
‫זה משתלב היטב עם עצתו של המלך ינאי‪ ,‬שאמר לאשתו‪ ,‬שלא תתיירא‬
‫מיראת השמים האמיתית של הפרושים אלא מן הקנאות של הצבועים‪.‬‬

‫חובת המנהיג לקיום צורכי ציבור והאיסור להתגאות עליו‬
‫"ארבעה אין הדעת סובלתן‪ ,‬אלו הן‪ :‬דל גאה‪ ,‬ועשיר מכחש וזקן מנאף ופרנס‬
‫המתגאה על הציבור בחינם" (פסחים קיג‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫ארבעה‪ ,‬אין דעת הבריות סובלתן‪ ,‬וביניהם הפרנס (המנהיג)‪ ,‬שמתגאה על‬
‫הציבור על לא דבר (בחינם)‪ .‬רש"י מפרש במקום‪" :‬נוהג עליהם שררה‪ ,‬ואינו‬
‫עומד עליהן בשעת דחקן"‪ ,‬לאמור‪ ,‬מנהיג המחפש רק שררה ואינו דואג‬
‫לציבור גם בזמנים שקשה לציבור‪ ,‬אינו ראוי להיות מנהיג‪ .‬מנהיג מעין זה‪,‬‬
‫הציבור לא מוכן לקבלו‪ ,‬ולכן "אין הדעת סובלתן"‪.‬‬
‫בעל ספר בן‪-‬סירא (אחד מהספרים החיצוניים שלא נכללו בקנון של התנ"ך)‬
‫נותן עצה למנהיג (שר) ואומר לו‪ :‬דאג לציבור‪ .‬הציבור הוא שבחר בך‪ ,‬הוא‬
‫רומם אותך‪ .‬אל תתנשא‪ ,‬התחבר אל הציבור‪ ,‬דאג לצורכיהם‪ ,‬היה אחד מהם‪.‬‬
‫שמח עמם ותתכבד בכבודם‪ .‬אם תעשה כן‪ ,‬יעלה חינך‪.‬‬
‫כך כתוב בספר בן‪-‬סירא‪" :‬שר הקימוך‪ ,‬אל תתרומם‪ ,‬היה להם כאחד מהם‪.‬‬
‫דאג להם ואחר תיסוב‪ ,‬הכן צורכם ואחר תרבץ‪ ,‬למען תשמח בכבודם‪ ,‬ועל‬
‫(ובגלל) מוסר תישא שכל (חן)"‪( .‬ספר בן‪-‬סירא לב‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬

‫ ‪- 176‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מנהיג צריך לדאוג לציבור‬
‫ולא לנצל את השררה לקידום אינטרסים אישיים‬
‫הרב יצחק אבוהב חי במאה ה‪ ,14-‬בתקופה שבה מנהיגי הציבור היו צריכים‬
‫להשתדל אצל השלטונות לסיפוק צורכי הציבור‪ .‬אכן‪ ,‬היו מנהיגים שפעלו ללא‬
‫ליאות למען הציבור וצרכיו‪ .‬עם זאת‪ ,‬מתברר‪ ,‬שהיו גם תופעות שליליות‪.‬‬
‫מנהיגים ניצלו את תפקידם למען עצמם‪ ,‬וגם בני משפחותיהם זכו לטובת הנאה‬
‫מטעם השלטונות‪ .‬המנהיגים הללו לא דאגו לאינטרסים של ציבור שולחיהם‪.‬‬
‫הרב יצחק אבוהב מזהיר את מנהיגי הציבור ואומר להם‪ :‬כל עוד השלטונות‬
‫מנצלים אתכם ונהנים מכם‪ ,‬ירעיפו עליכם כל טוב‪ .‬אבל אם תמצאו בשעה קשה‬
‫ בשעת הדחק הם לא יסייעו לכם‪.‬‬‫וכך כתב הרב יצחק אבוהב‪:‬‬
‫"הקדוש ברוך הוא‪ ,‬למען חסדו הגדול שעושה תמיד עם בני ישראל‪ ,‬ממנה‬
‫מהם בכל דור ודור מנהיגים שיהיו עומדים בשער המלך לדבר טוב על עמו‪,‬‬
‫שאין עוזבים לכלותם בלי עצור ועזוב‪ .‬על כן העוסקים עמהם‪ ,‬אם יהיה כונתם‬
‫להליץ (להמליץ) טוב על ישראל‪ ,‬יתמידו בגדולתם ויתעשרו‪….‬‬
‫אבל המתקרב לשלטונות כדי להתגדל את עצמו על עם הקודש‪ ,‬ואינו משגיח‬
‫להגן בעדם אלא לכבודו ולכבוד בית אביו‪ ,‬יפסיד אמונתו ויהיה מוכרח לבקש‬
‫ולדרוש הנאת השלטונות‪ ,‬שאין מקרבין לו לאדם אלא להנאתם‪ ,‬כדגרסינן בפרק‬
‫ב מאבות (משנה ג)‪' :‬הוו זהירין ברשות‪ ,‬שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך‬
‫עצמן‪ .‬נראין כאוהבין בשעת הנאתן‪ ,‬ואין עומדין לו לאדם בשעת דוחקו' "‪.‬‬
‫(מנורת המאור‪ ,‬נר א‪ ,‬חלק שני‪ ,‬כח)‪.‬‬

‫ ‪- 177‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ראשי הציבור הם הראשונים שנושאים בצער הציבור‬
‫המשניות במסכת תענית עוסקות בעיקר בעניין עצירת גשמים‪ .‬חז"ל תיקנו‬
‫תפילות מיוחדות הבאות לבקש רחמים מהקדוש ברוך הוא למניעת עצירת‬
‫הגשמים‪.‬‬
‫אם התפילות על הגשמים לא נענות‪ ,‬תיקנו תנאים בנוסף לתפילות – גם תעניות‬
‫ציבור‪ .‬בית הדין יכול לגזור על הציבור עד שבע תעניות‪ .‬המשנה קבעה מסגרת‬
‫ִטקסית ליום התענית‪.‬‬
‫כך נאמר במשנה‪ ,‬במסכת תענית‪:‬‬
‫"סדר תעניות כיצד? ‪ -‬מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אֵ פֶ ר ַמ ְקלֶ ה‬
‫על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין‪.‬‬
‫וכל אחד ואחד נותן בראשו‪ .‬הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כיבושין‪ :‬אַ חֵ ינו‪ ,‬לא‬
‫נאמר באנשי נינוה 'וירא האלוקים את שקם ותעניתם'‪ ,‬אלא ' ַו ַי ְרא הָ אֱ ֹלוקים אֶ ת‪-‬‬
‫ַמע ֵשיהֶ ם‪ ,‬כִ י‪ָ -‬שבּו ִמ ַד ְרכָם הָ ָרעָ ה' (יונה ג‪,‬י)‪ ,‬ובקבלה הוא אומר‪ְ ' :‬ו ִק ְרעּו ְלבַ ְבכֶם‬
‫ְואַ ל‪ִ -‬בגְ ֵדיכֶם' "‪( .‬יואל יב‪ ,‬יג) (תענית‪ ,‬פרק ב‪ ,‬משנה א)‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת תענית (תענית טו‪ ,‬ע"ב)‪ ,‬דנה בדברי המשנה ו"בראש‬
‫הנשיא"‪ ,‬לאמור‪ ,‬על פי המשנה נותנים אפר בראש הנשיא ובראש אב בית‬
‫הדין‪ .‬שואלת הגמרא‪ :‬ואחרי שנותנים אפר בראש הנשיא ובראש אב בית הדין‪,‬‬
‫כל אחד ואחד מן הציבור נוטל אפר ונותן בראשו‪ ,‬האם כך הוא סדר העניינים‬
‫הראוי?‬
‫ממשיכה הגמרא ושואלת‪ ,‬הרי שנויה ברייתא‪" :‬רבי (רבי יהודה הנשיא) אומר‪:‬‬
‫בגדולה ‪ -‬מתחילין מן הגדול ובקללה ‪ -‬מתחילין מן הקטן"‪ .‬לאמור‪ ,‬בכל מקום‬
‫שיש בו עניין של גדולה או נתינת כבוד מתחילין את הדבר מן הגדול שבציבור‪,‬‬
‫ובכל מקום שיש קללה מתחילין מן הקטן שבציבור‪.‬‬
‫ראיה לדבר‪" :‬בגדולה מתחילין מן הגדול‪ ,‬שנאמר‪' :‬ויאמר משה אל אהרון‬
‫ולאלעזר ולאיתמר' (ויקרא י‪ ,‬ו)‪ ,‬ובקללה מתחילין מן הקטן‪ ,‬דאמר מר (שאמר‬
‫החכם)‪ ,‬בתחילה נתקלל נחש ואחר כך נתקללה חוה ואחר כך נתקלל אדם"‪.‬‬
‫ ‪- 178‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הגמרא שואלת במקום‪ :‬מדוע בתעניות מתחילים בביטויי אבֶ ל וצער אצל‬
‫מנהיגי הציבור?‬
‫תשובת הגמרא‪ :‬משום חשיבות היא להם ויש בכך גם כבוד‪ ,‬שאומרים להם‪,‬‬
‫שעל ידי מעשה זה‪ ,‬הם חשובים לבקש עלינו רחמים על כל העולם ולכן ראוי‬
‫להתחיל בהם‪.‬‬
‫שואל האמורא רב אדא‪ :‬במשנה כתוב ש"כל אחד ואחד (מהציבור) נוטל ונותן‬
‫בראש"‪ ,‬אם כך נוהג הציבור‪ ,‬מדוע הנשיא ואב בית הדין לא יכולים לשים‬
‫בעצמם את האפר על ראשם? מה הטעם שהציבור שם את האפר על ראשם?‬
‫משיב האמורא רבי אבא דמן קסרי (מקיסריה)‪ :‬יש טעם שנציגי הציבור שמים‬
‫את האפר על ראשם של מנהיגי הציבור‪ ,‬כי אינו דומה מתבייש מעצמו‪ ,‬שנותן‬
‫אפר על ראשו למתבייש מאחרים‪ ,‬שאז בזיונו מרובה‪ ,‬וכיוון שרוצים שראשי‬
‫הציבור יראו צער בעצמם‪ ,‬מניחים להם את האפר על הראש ‪( .‬תענית טו‪,‬‬
‫ע"ב)‪.‬‬

‫מנהיג המבקש רחמים על הציבור‬
‫אחרי חטא העגל‪ ,‬חשב הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא לכלות את עם ישראל‪ .‬משה המנהיג‬
‫מתוך דאגה ואחריות לעמו‪ ,‬התפלל‪ ,‬התחנן וביקש רחמים מהקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא‪,‬‬
‫שימחל לעם על חטאיו‪ .‬משה משמש דוגמה מופתית של מנהיג הדואג לעמו‬
‫בלב ובנפש‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת ברכות (ברכות לב‪ ,‬ע"א)‪ ,‬מספרת לנו‪ ,‬כיצד משה פעל ללא‬
‫ליאות בדאגה לעמו‪:‬‬
‫" ' ַוי ְַדבֵ ר ה' אֶ ל‪-‬מ ֶשה‪ :‬לֶ ְך‪ֵ -‬רד‪–‬כִ י ִשחֵ ת עַ ְמָך' (שמות לב‪ ,‬ז)‪ ,‬מאי 'לך רד'? אמר‬
‫רבי אלעזר‪ ,‬אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה‪ :‬משה רד מגדולתך‪ ,‬כלום נתתי‬
‫לך גדולה אלא בשביל ישראל‪ ,‬ועכשיו ישראל חטאו‪ ,‬אתה למה לי? מיד תשש‬
‫ידם'‬
‫כוחו של משה ולא היה לו כוח לדבר‪ .‬וכיוון שאמר‪' :‬הֶ ֶרף ִמ ֶמנִ י‪ְ ,‬ואַ ְש ִמ ֵ‬

‫ ‪- 179‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫(דברים ט‪ ,‬יד)‪ ,‬אמר משה‪ :‬דבר זה תלוי בי‪ ,‬מיד עמד ונתחזק בתפילה‬
‫וביקש רחמים…‬
‫ֹותָך‪ְ ,‬לגֹוי גָדֹול' וגומר (שמות‬
‫ֱשה א ְ‬
‫'וְעַ ָתה הַ נִ יחָ ה ִלי‪ְ ,‬ויִחַ ר‪-‬אַ ִפי בָ הֶ ם וַאכַלֵ ם; וְאֶ ע ֶ‬
‫לב‪,‬י)‪ ,‬אמר רבי אבהו‪ :‬אלמלא מקרא כתוב‪ ,‬אי אפשר לאומרו‪ ,‬מלמד שתפסו‬
‫משה להקדוש ברוך הוא כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו‪ ,‬ואמר לפניו‪:‬‬
‫ריבונו של עולם‪ ,‬אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם‪.‬‬
‫'ואעשה אותך לגוי גדול וגו' (שמות לב‪ ,‬י)‪ ,‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬אמר משה לפני‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ִ :‬רבונו של עולם‪ ,‬ומה כסא של שלוש רגלים (הכוונה לשלושת‬
‫האבות‪ :‬אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב)‪ ,‬אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך‪ ,‬כסא של‬
‫רגל אחד על אחת כמה וכמה‪ ,‬ולא עוד אלא שיש לי בושת פנים מאבותי‪.‬‬
‫עכשיו יאמרו‪ :‬ראו פרנס שהעמיד עליהם‪ ,‬ביקש גדולה לעצמו ולא ביקש‬
‫עליהם רחמים‪.‬‬
‫' ַויְחַ ל מ ֶשה‪ ,‬אֶ ת‪ְ -‬פנֵי ה' ' (שמות לב‪ ,‬יא)‪ ,‬אמר רבי אלעזר‪ :‬מלמד שעמד משה‬
‫בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא עד שהחלהו‪ ,‬ורבא אמר‪ :‬עד שהפר לו נדרו‪.‬‬
‫כתיב הכא‪' :‬ויחל' וכתיב התם‪' :‬לא יַחֵ ל‪ְ ,‬דבָ רֹו' (במדבר ל‪ ,‬ג)‪ ,‬ואמר מר‪ :‬הוא אינו‬
‫מיחל אבל אחרים מחלין לו‪ ,‬ושמואל אמר‪' :‬מלמד שמסר עצמן למיתה עליהם‪,‬‬
‫שנאמר‪ְ ' :‬ו ִאם‪-‬אַ ִין‪ְ –‬מחֵ נִי נָא‪ִ ,‬מ ִס ְפ ְרָך א ֶשר ָכ ָת ְב ָת' (שמות לב‪ ,‬לב)‪.‬‬
‫אמר רבא אמר רב יצחק‪ :‬מלמד שהחלה עליהם מידת רחמים‪ .‬ורבנן אמרי‪:‬‬
‫מלמד שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא‪ :‬רבונו של עולם חולין הוא לך‬
‫מלעשות כדבר הזה‪.‬‬
‫'ויחל משה את פני ה' ' (שמות לב‪ ,‬יא)‪ ,‬תניא‪ ,‬רבי אליעזר הגדול אומר‪ :‬מלמד‬
‫שעמד משה לפני הקדוש ברוך הוא עד שאחזתו אחילו‪ .‬מאי אחילו? (מה פרוש‬

‫ ‪- 180‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫המילה אחילו?) ‪ -‬אמר רבי אלעזר‪ :‬אש של עצמות‪ .‬מאי אש של עצמות? ‪-‬‬
‫אמר אביי‪ :‬אשתא דגרמי (קדחת)"‪( .‬ברכות לב‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫את‬
‫ַויְחַ ל מ ֶשה‪ ,‬אֶ ת‪ְ -‬פנֵי ה' אֱ ֹלוקיו; וַיאמֶ ר‪ ,‬לָ ָמה ה' יֶחֱ ֶרה אַ ְפָך ְבעַ מֶ ָך‪ ,‬א ֶשר הֹוצֵ ָ‬
‫אמרּו ִמצְ ַריִם לֵ אמר‪ְ ,‬ב ָרעָ ה הֹוצִ יאָ ם‬
‫ּוביָד חז ָָקה‪ .‬לָ ָמה י ְ‬
‫ֵמאֶ ֶרץ ִמצְ ַריִם‪ְ ,‬בכחַ ָגדֹול ְ‬
‫ַֹּלתם‪ ,‬מֵ עַ ל ְפנֵי הָ א ָדמָ ה; שּוב ֵמחרֹון אַ פֶ ָך‪ְ ,‬ו ִהנָחֵ ם עַ ל‪-‬‬
‫ּולכ ָ‬
‫לַ ה רג א ָתם בֶ הָ ִרים‪ְ ,‬‬
‫ּולי ְִש ָראֵ ל עבָ ֶדיָך‪ ,‬א ֶשר נִ ְשבַ ְע ָת לָ הֶ ם בָ ְך‪,‬‬
‫הָ ָרעָ ה ְלעַ מֶ ָך‪ .‬זְ כר ְלאַ ְב ָרהָ ם ְל ִיצְ חָ ק ְ‬
‫ו ְַת ַדבֵ ר אלֵ הֶ ם‪ ,‬אַ ְרבֶ ה אֶ ת‪-‬ז ְַרעכֶם כְ כֹוכְ בֵ י הַ ָש ָמיִם; ְוכָל‪-‬הָ אָ ֶרץ הַ זאת א ֶשר אָ ַמ ְר ִתי‪,‬‬
‫אֶ ֵתן ְלז ְַרעכֶם‪ְ ,‬ונָחלּו‪ְ ,‬לעלָ ם‪ .‬וַיִ ּנָחֶׁ ם ה'‪ ,‬עַ ל‪ָ -‬ה ָרעָ ה‪ ,‬אֲ ֶׁשר ִדבֶׁ ר לַ עֲ שֹות‬
‫ְלעַ מֹו"‪( .‬שמות לב‪ ,‬יא – יד)‪.‬‬
‫על המילים "ויחל משה"‪ ,‬מביא ילקוט שמעוני מדרש‪:‬‬
‫"אמר לו הקב"ה למשה‪ :‬רבונו של עולם יודע אני שאתה אוהב בניך ואין אתה‬
‫מבקש אלא מי שילמד עליהן סניגוריא‪ ,‬שנאמר‪' :‬ועתה הניחה לי… ואכלם'‬
‫(שמות לב)‪ ,‬וכי תפוס היה בו (משה בקב"ה) אלא אינו מבקש אלא מי שיבקש‬
‫עליהן רחמים"‪( .‬ילקוט שמעוני‪ ,‬כי תשא‪ ,‬שצב)‪.‬‬
‫משה פונה לקב"ה ואומר לו‪ ,‬למרות שהם חטאו "חטאה גדולה"‪ ,‬אני מבקש‬
‫ָת ְב ָת"‪.‬‬
‫שתסלח להם "ו ְִאם‪-‬אַ יִן‪ְ –‬מחֵּ נִ י נָא‪ִ ,‬מ ִס ְפ ְרָך אֲ ֶׁשר כ ָ‬
‫(שמות לב‪ ,‬לא – לב)‪.‬‬

‫סמכותם של מנהיגים נוכרים – "דינא דמלותא דינא"‬
‫במסכת בבא קמא (קיג‪ ,‬ע"א)‪ ,‬ישנה סוגיה העוסקת בתשלום מכס למלכות‪,‬‬
‫שאינה תחת שלטון ישראל‪ .‬האמורא שמואל פוסק‪" :‬דינא דמלכותא דינא"‪ .‬דין‬
‫המלכות הוא דין ויש לבצעו‪.‬‬
‫מדוע? ‪ -‬ההנחה אומרת‪ ,‬שגביית המסים נועדה לישובו של עולם‪ ,‬כגון תחזוקת‬
‫דרכים וכיו"ב‪ .‬לכן‪ ,‬אין יהודי יכול לומר כי המלכות היא של נוכרים ואינו חייב‬
‫להישמע להוראות השליט‪.‬‬
‫ ‪- 181‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫כדי להדגיש נורמה זו‪ ,‬חוזרים ומביאים בסוגיה מספר פעמים את מאמרו של‬
‫שמואל‪" :‬דינא דמלכותא דינא"‪.‬‬

‫מקובל על הבריות‬
‫רבי יוחנן בן זכאי‪ ,‬מנהיג הדור לאחר חורבן בית שני‪ ,‬היה בין המנהיגים‬
‫שקבעו את אבני היסוד לצביונו הרוחני של עם ישראל לדורות רבים‪ .‬אפשר‬
‫לומר‪ ,‬שהשפעתו ניכרת עד ימינו‪.‬‬
‫רבי יוחנן בן זכאי היה מנהיג כריזמטי ורב השפעה‪ .‬ערך כבוד האדם היה נר‬
‫לרגליו‪.‬‬
‫האמורא הבבלי אביי מתאר את תכונותיו של רבן יוחנן בן זכאי ודורשו מפסוק‬
‫הנאמר בספר משלי ונותן לפסוק פירוש משלו‪ ,‬כיצד זוכה מנהיג להיות מקובל‬
‫על הבריות‪.‬‬
‫כך נכתב בגמרא במסכת ברכות‪:‬‬
‫'מענֶה‪ַ -‬רְך‪ ,‬י ִָשיב‬
‫"מרגלא (רגיל) בפיו של אביי‪ :‬לעולם יהא אדם ערום ביראה‪ַ ,‬‬
‫חֵ ָמה' (משלי טו‪ ,‬א)‪ ,‬ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם‪ ,‬ואפילו עם‬
‫נוכרי בשוק‪ ,‬כדי שיהא אהוב למעלה‪ ,‬ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות‪.‬‬
‫אמרו עליו‪ ,‬על רבן יוחנן בן‪-‬זכאי‪ ,‬שלא הקדימו אדם שלום ואפילו נכרי‬
‫בשוק"‪( .‬ברכות יז‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫תדמית המנהיג – שמו הטוב‬
‫מנהיג הרוצה להוליך ציבור‪ ,‬עליו להיות ללא רבב‪ .‬הוא חייב לשמור על שמו‬
‫הטוב ותדמיתו‪.‬‬
‫רבי שמעון בר יוחאי מדבר במשנה על שלושה כתרים הקשורים למנהיגות‬
‫שחייבה התורה לנהוג בהם כבוד‪ .‬אולם הוא מדגיש‪ ,‬שקיים כתר נוסף‪ ,‬כתר שם‬
‫טוב‪ ,‬שהוא עולה עליהם‪.‬‬
‫"רבי שמעון אומר‪ :‬שלושה כתרים הם‪ :‬כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות –‬
‫וכתר שם טוב עולה על גביהם"‪( .‬אבות ד‪ ,‬משנה יג)‪.‬‬
‫ ‪- 182‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫פנחס קהתי בפירושו (משניות מבוארות)‪ ,‬הנשען על פירוש הברטנורא‪ ,‬אומר‪,‬‬
‫שכל כתרי המנהיגות הנזכרים במשנה זקוקים לכתר שם טוב‪ ,‬שבין תלמיד‬
‫חכם ובין כהן גדול ובין מלך‪ ,‬אם מעשיהם רעים ויצא להם שם רע‪ ,‬אין חייבים‬
‫לנהוג בהם כבוד‪.‬‬

‫מנהיג אינו מטריח את הציבור – הוא יורד אל תוך העם‬
‫על פי המדרש‪ ,‬משמש שמואל הנביא דוגמה למנהיג היורד אל העם ולא‬
‫מטריחו‪ .‬למרות שמובא פסוק שמשה רבנו ושמואל שווין במעלותיהם‪ ,‬יש הבדל‬
‫ביניהם בסגנון המנהיגות‪.‬‬
‫כאשר משה היה יושב בדין‪ ,‬היה ממתין לאנשים שיגיעו אליו לבית דינו‪ ,‬ואילו‬
‫שמואל היה מסתובב בין העיירות והיה יושב בדין בכל עיירה ועיירה‪ ,‬כדי לא‬
‫להטריח את הציבור להגיע לעיירה מרכזית‪ .‬הקדוש ברוך הוא גמל לשמואל על‬
‫התנהגותו המופתית‪ ,‬ולכן‪ ,‬כאשר הקב"ה התגלה לשמואל‪ ,‬הוא הגיע אליו‪ .‬עם‬
‫משה‪ ,‬לא נהג כך‪.‬‬
‫וכך נכתב במדרש רבה‪:‬‬
‫ְשחטּו הַ פָ סַ ח' (שמות יב‪ ,‬כא) הה"ד‬
‫ּוקחּו לָ כֶם צאן ְל ִמ ְש ְפח ֵתיכֶם‪–‬ו ַ‬
‫'מ ְשכּו‪ְ ,‬‬
‫"ד"א ִ‬
‫(=הדא הוא דכתיב=זה שאמר הכתוב)‪' :‬פֶ לֶ ס‪ּ ,‬ומאזְ נֵי ִמ ְשפָ ט‪-‬לַ ה'; מַ ע ֵשהּו‪ ,‬כָל‪-‬‬
‫אַ ְבנֵי‪-‬כִ יס' (משלי טז‪ ,‬יא)"‪ .‬לאמור‪ ,‬ישנן משקולות כיס‪ ,‬גם גדולות וגם קטנות‪.‬‬
‫הקדוש ברוך הוא ישקול תגמול לכל אחד על פי מעשיו‪ ,‬בצדק‪ -‬על פלס‬
‫ומאזניים‪.‬‬
‫ּושמּואֵ ל‪ְ ,‬בק ְראֵ י ְשמֹו; ק ִראים אֶ ל‪-‬‬
‫ממשיך המדרש‪' :‬מ ֶשה וְאַ הרן‪ְ ,‬בכהנָיו‪ְ ,‬‬
‫ה'‪ ,‬וְהּוא יַענֵם' (תהילים צט‪ ,‬ו)‪ .‬בוא וראה‪ ,‬כמה בין משה לשמואל‪ .‬משה היה‬
‫נכנס ובא אל הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא לשמוע הדיבור‪ ,‬ואצל שמואל‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬
‫היה בא‪ ,‬שנאמר‪' :‬ויבוא ה' ויתייצב' (שמואל א‪ ,‬ג‪ ,‬י)‪ .‬למה כך? אמר הקדוש‬
‫ברוך הוא‪ :‬בדין וצדקה אני בא עם האדם משה‪ .‬היה יושב (משה)‪ .‬ומי שהיה לו‬
‫ֵשב מ ֶשה‪ִ ,‬ל ְשפט אֶ ת‪-‬הָ עָ ם; ַויַעמד הָ עָ ם עַ ל‪-‬מ ֶשה‪,‬‬
‫דין בא אצלו ונידון‪ ,‬שנאמר‪ַ ' :‬וי ֶ‬
‫ִמן‪-‬הַ ב ֶקר עַ ד‪-‬הָ עָ ֶרב' "‪( .‬שמות יח‪ ,‬יג)‪.‬‬
‫ ‪- 183‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה (=בכל עיירה ועיירה) ושופט‪ ,‬כדי‬
‫שלא יצטרכו לבוא אצלו‪ ,‬שנאמר‪' :‬וְהָ לַ ְך‪ִ ,‬מ ֵדי ָש ָנה ְב ָשנָה‪ ,‬וְסָ בַ ב בֵ ית‪-‬אֵ ל‪ ,‬וְהַ גִ ְלגָל‬
‫ְשפַ ט‪ ,‬אֶ ת‪-‬י ְִש ָראֵ ל‪–‬אֵ ת כָל‪-‬הַ ְמקֹומֹות‪ ,‬הָ אֵ לֶ ה'‪( .‬שמואל א‪ ,‬ז‪ ,‬טז)‪.‬‬
‫וְהַ ִמצְ פָ ה; ו ָ‬
‫אמר הקדוש ברוך הוא‪ :‬משה שהיה יושב במקום אחד לדון את ישראל יבוא‬
‫אצלי לאוהל מועד לשמוע הדיבור‪ .‬אבל שמואל‪ ,‬שהלך אצל ישראל בעיירות ודן‬
‫אותם‪ ,‬אני הולך ומדבר עמו‪ ,‬לקיים מה שנאמר‪' :‬פֶ לֶ ס‪ּ ,‬ומאזְ נֵי ִמ ְשפָ ט—לַ ה' "‪.‬‬
‫(משלי טז‪ ,‬יא)"‪( .‬שמות רבה‪ ,‬פרשה טז‪ ,‬ד)‪.‬‬
‫דברים נוספים על האמורא רב‪ ,‬שלא רצה להטריח את הציבור‪:‬‬
‫בגמרא מסופר (מגילה כב‪ ,‬ע"ב) על האמורא רב שהזדמן לבבל בתענית ציבור‪.‬‬
‫בעת התענית שהה בבית הכנסת‪ ,‬עמד וקרא בספר (בסידור תפילה)‪ ,‬פתח‬
‫בברכה‪ ,‬אך לא חתם (סיים) את הברכה‪ .‬ציבור המתפללים נפל על פניו בעת‬
‫התפילה ורב לא נפל על פניו‪.‬‬
‫שואלת הגמרא‪ :‬מדוע רב לא נפל על פניו? הרי שנויה ברייתא‪" :‬וְאֶ בֶ ן ַמ ְשכִ ית‬
‫לא ִת ְתנּו ְבאַ ְרצְ כֶם‪ְ ,‬ל ִה ְש ַתחֹות עָ לֶ יהָ "‪(.‬ויקרא כו‪ ,‬א)‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬מהמילה "בארצכם" לומדים שהכוונה היא לארץ ישראל‪ .‬רב נמצא בבל‪,‬‬
‫ואם כך‪ ,‬איסור זה לא חל עליו‪ .‬אז‪ ,‬למה לא נפל על פניו?‬
‫כתשובה‪ ,‬מביאה הגמרא את דבר האמורא עולא שאמר‪ ,‬התורה אסרה‬
‫להשתחוות על רצפה בכל מקום בתבל‪ ,‬ולכן רב לא נפל על פניו‪.‬‬
‫שואלת הגמרא‪ :‬אם זאת ההלכה‪ ,‬מדוע הציבור נפל על פניו?‬
‫משיבה הגמרא‪ :‬רק לפני רב היתה רצפה של אבן והמקום שבו שהה הציבור‬
‫הקרקע לא היתה מרוצפת‪.‬‬
‫שואלת הגמרא‪ :‬ואם כך היה המצב‪ ,‬מדוע רב לא התפלל בשטח שאינו מרוצף‬
‫יחד עם הציבור?‬
‫משיבה הגמרא‪ :‬רב לא רצה להטריח את הציבור שיצטרך לפנות לו מקום‬
‫בשטח שאינו מרוצף‪.‬‬
‫להלן‪ ,‬דברי הגמרא במסכת מגילה‪:‬‬
‫ ‪- 184‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫"רב איקלע (הזדמן) לבבל בתענית ציבור‪ .‬קם קרא בספרא‪ ,‬פתח – בריך‪ ,‬חתם‬
‫– ולא בריך‪ .‬נפול כולי עלמא אאנפייהו‪-‬ורב לא נפל על אנפיה‪( .‬עמד וקרא‬
‫בספר פתח ובירך חתם ולא בירך‪ ,‬נפלו כולם [הציבור] על פניהם ורב לא נפל‬
‫על פניו)‪ .‬מאי טעמא רב לא נפיל על אפיה? (מה הטעם שרב לא נפל על פניו?)‬
‫– רצפה של אבנים הייתה‪ .‬ותניא (ושנויה ברייתא)‪' :‬ואבן משכית לא תתנו‬
‫בארצכם להשתחוות עליה' (ויקרא כו‪ ,‬א)‪ ,‬עליה אי אתה משתחווה בארצכם‪,‬‬
‫אבל אתה משתחווה על אבנים של בית המקדש‪ .‬כדעולא‪ ,‬דאמר עולא‪ :‬לא‬
‫אסרה התורה אלא רצפה של אבנים בלבד‪– .‬אי הכי מאי איריא רב?‬
‫אפילו כולהו נמי (אם ככה‪ ,‬מדוע דווקא רב‪ ,‬אפילו כולם גם כן)‪ – .‬קמיה דרב‬
‫הואי‪[( .‬רק] לפני רב היתה [רצפת אבן]) וליזיל לגבי ציבורא‪ ,‬ולינפול על אפיה‬
‫(שילך אל הציבור ויפול על פניו)‪ .‬לא בעי למיטרח ציבורא (לא רצה להטריח את‬
‫הציבור [שיפנו לו מקום])"‪( .‬מגילה כב‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬

‫מנהיג – עבד לציבור‬
‫ציפיותינו ממנהיג ציבור‪ ,‬שעיקר דאגתו תהיה לצורכי הציבור‪.‬‬
‫לפני המלכתו של רחבעם למלך‪ ,‬פונים אליו כל קהל ישראל ומבקשים ממנו‬
‫שיקל מעליהם את עולו הכבד שאביו שלמה המלך הכביד עליהם‪.‬‬
‫רחבעם נועץ בזקנים‪-‬היועצים " ַוי ְַד ְברּו אֵ לָ יו לֵ אמר‪ִ ,‬אם‪-‬הַ יֹום ִת ְהיֶׁה‪-‬עֶׁ בֶׁ ד לָ עָ ם‬
‫טֹובים‪–‬וְהָ יּו ְלָך עבָ ִדים‪ ,‬כָל‪-‬הַ י ִָמים"‬
‫יתם‪ ,‬ו ְִדבַ ְר ָת אלֵ יהֶ ם ְדבָ ִרים ִ‬
‫ַהזֶׁ ה וַעבַ ְד ָתם‪ ,‬וַענִ ָ‬
‫(מלכים א‪ ,‬יב‪ ,‬ז)‪ .‬לאמור‪ ,‬אם תדבר אליהם דברים טובים ותיענה לבקשותיהם‪,‬‬
‫יחזירו לך טובה‪ ,‬ינהרו אחריך ויקבלו מנהיגותיך‪.‬‬
‫על פסוק זה אומר המדרש‪" :‬ללמדך שכל המתמנה על הציבור נעשה עבד‬
‫לציבור"‪( .‬ילקוט שמעוני‪ ,‬מלכים א‪ ,‬יב)‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬מספר המדרש‪ ,‬שרבן גמליאל נשיא הסנהדרין‪ ,‬ביקש לקדם‬
‫בסנהדרין את רבי אלעזר בן חסמא ואת רבי יוחנן בן גודגודא‪ .‬הוא קרא להם‪,‬‬
‫שיגיעו אליו‪ ,‬כדי לבשר להם על קידומם‪ .‬הם לא נענו לקריאתו ולא באו‪ .‬רבן‬
‫גמליאל קרא להם שנית‪-‬והם באו‪" .‬אמר להם‪ :‬כמדומים אתם ששררה אני נותן‬
‫ ‪- 185‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫לכם‪-‬עבדות אני נותן לכם‪ ,‬שנאמר‪ַ ' :‬וי ְַד ְברּו אֵ לָ יו לֵ אמר‪ִ ,‬אם‪-‬הַ יֹום ִת ְהיֶה‪-‬עֶ בֶ ד‬
‫לָ עָ ם הַ זֶ ה' "‪( .‬מלכים א‪,‬יב‪,‬ז)‪.‬‬
‫המדרש‪ ,‬בספרי דברים מביא את הפסוק‪:‬‬
‫ּושפַ ְט ֶתם צֶ ֶדק‪ ,‬בֵ ין‪-‬‬
‫"וָאצַ ֶּוה‪ ,‬אֶ ת‪-‬ש ְפטֵ יכֶם‪ ,‬בָ עֵ ת הַ ִהוא‪ ,‬לֵ אמר‪ָ :‬שמעַ בֵ ין‪-‬אחֵ יכֶם ְ‬
‫ִאיש ּובֵ ין‪-‬אָ ִחיו ּובֵ ין גֵרֹו"‪( .‬דברים א‪ ,‬טז)‪.‬‬
‫על המילים מתוך הפסוק‪" :‬בעת ההיא לאמור"‪ ,‬דורש המדרש‪ :‬לשעבר (לפני‬
‫שהייתם שופטים‪-‬מנהיגים)‪ ,‬הייתם ברשות עצמכם‪ ,‬עכשיו הרי אתם עבדים‬
‫משועבדים לציבור"‪.‬‬

‫(ספרי‪ ,‬דברים‪ ,‬פסקה טז)‪.‬‬

‫העיסוק בצורכי ציבור שוחק את המנהיג‬
‫אלדד ומידד ניבאו במחנה‪ .‬יהושע אומר למשה‪" :‬אדוני משה כלאם"‪ ,‬כדברי‬
‫אמר אדנִ י מ ֶשה כְ לָ אֵ ם"‬
‫הפסוק‪ַ " :‬ו ַיעַ ן יְהֹושעַ ִבן נּון ְמ ָש ֵרת מ ֶשה ִמ ְבח ָריו וַי ַ‬
‫(במדבר יא כח)‪ .‬נבואתם הייתה נראית בעיני יהושע כמרידה בסמכותו של‬
‫משה‪.‬‬
‫הגמרא במסכת סנהדרין יז‪ ,‬ע"א מפרשת את המילה "כלאם" כדלקמן‪:‬‬
‫"מאי 'כלאם' אמר ליה (יהושע למשה)‪ :‬הטל עליהן צורכי ציבור‪ ,‬והן כלין‬
‫מאיליהן" (סנהדריו יז‪ ,‬ע"א)‪,‬שאינם יכולים להמשיך בנבואה‪ ,‬שמתוך טורח‬
‫הציבור נבואתם כלה‪ ,‬דאין שכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה‪.‬‬

‫מסירותו של מנהיג לעם ולצורכי הציבור‬
‫מסירותו של משה לעם ניכרת במעשיו הרבים המתוארים בתורה‪ .‬המדרש נתן‬
‫ביטוי לתכונה חשובה זו‪:‬‬
‫" ַוי ֵֶרד מ ֶשה ִמן‪-‬הָ הָ ר‪ ,‬אֶ ל‪-‬הָ עָ ם" (שמות יט‪ ,‬יד) – מלמד שלא היה משה פונה‬
‫לעסקיו ולא היה יורד לביתו‪ ,‬אלא מן ההר אל העם"‪.‬‬
‫(מכילתא יתרו‪ ,‬פרשה ג)‪.‬‬

‫ ‪- 186‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫רבי יהודה הנשיא היה מנהיג של העם בתקופה קשה ‪ -‬בעת השלטון הרומאי‬
‫בארץ ישראל‪ .‬המדרש מתאר את מסירותו הגדולה של רבי יהודה הנשיא‬
‫לצורכי ציבור‪ .‬לא היה לו רגע פנוי‪ .‬גם כשיצא מבית המרחץ לא הלך לנוח‪ ,‬אלא‬
‫עסק בצורכי ציבור‪.‬‬
‫כך מסופר במדרש קוהלת רבה‪:‬‬
‫"רבי (רבי יהודה הנשיא) יצא מבית המרחץ‪ ,‬נתעטף בבגדים וישב ועסק‬
‫בצורכיהם של הבריות‪ .‬מזג לו עבדו כוס‪ .‬מתוך שעסק בצורכי הבריות לא‬
‫נפנה לקבל ממנו (את הכוס)‪ .‬נתנמנם העבד וישן לו‪ ,‬הפך רבו פניו ונתסכל בו‬
‫תּוקה ְשנַת הָ עבֵ ד‪ִ ,‬אם‪ְ -‬מעַ ט ו ְִאם‪-‬הַ ְרבֵ ה יאכֵל;‬
‫ואמר‪ :‬יפה אמר שלמה‪ְ ' :‬מ ָ‬
‫ְוהַ ָשבָ ע‪ ,‬לֶ עָ ִשיר‪ -‬אֵ י ֶננּו ַמנִ יחַ לֹו‪ִ ,‬לישֹון'‪( .‬קוהלת ה‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫כגון‪ ,‬אנו שעוסקים אנו בצורכיהם של הבריות‪ ,‬אף לישון אין מניחין לנו"‪.‬‬
‫(קוהלת רבה‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫התנאים רבי הושעיה ורבי יצחק מסבירים את האחריות הרבה הרובצת על‬
‫המנהיגים לדאוג לצרכי הציבור‪ ,‬ואם אינם עושים זאת‪ ,‬ה' יבוא עמם בחשבון‬
‫על חטא זה‪ .‬בדבריהם באה לידי ביטוי התלות ההדדית שבין הציבור למנהיגים‪.‬‬
‫אם הציבור לא נשמע לדברי המנהיגים‪ ,‬אזי הציבור נושא באחריות למחדלים‪.‬‬
‫הדברים מובאים במדרש רבה לדברים‪:‬‬
‫"'ואשימם בראשיכם'‪ ,‬אמר רבי הושעיה למה הדבר דומה? ‪ -‬לכלה שהיתה‬
‫עומדת בתוך חופתה והתפחמו ידיה‪ ,‬אם מקנחת היא בכותל‪ ,‬הכותל מתפחם‬
‫וידיה אין מתנקות‪ .‬ואם מקנחת היא בשערה‪ ,‬שערה היא ִמ ְתנָאֶ ה וידיה נקיות‪.‬‬
‫כך בשעה שישראל שומעין לגדוליהם ואין גדולים עושים צרכיהם‪ ,‬אשמה תלוי‬
‫בראשם של גדולים‪ ,‬ואם לאו תלוי בראשיהן של עצמם‪.‬‬
‫אמר רבי יצחק‪ :‬בשעה שישראל נשמעים לגדוליהם ואין גדוליהם עושים‬
‫צרכיהן‪ ,‬באותה שעה 'ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג‪ ,‬יד) וכל כך‬
‫למה?‬

‫‪ -‬שמשאוי של ציבור קשה ואין אדם יחיד יכול לישא משאוי של ציבור‬

‫ ‪- 187‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫בעצמו‪ .‬תדע לך‪ ,‬שהרי משה‪ ,‬רבן של כל הנביאים‪ ,‬לא היה יכול לשאת משאוי‬
‫של ציבור לעצמו"‪.‬‬

‫(מדרש רבה לדברים‪ ,‬פרשה א‪ ,‬ח)‪.‬‬

‫חובתו של המנהיג לדאוג לציבור‬
‫למנהיג הציבור יש מחויבות ואחריות לגורלו של הציבור‪ ,‬בעיקר במצבים קשים‪,‬‬
‫בעיקר כאשר אין לציבור את הדברים הבסיסיים לקיומו והוא המזון‪.‬‬
‫על פי תפיסת חז"ל‪ ,‬גם אם אין למנהיגים היכולת לשנות את המצב‪ ,‬אין הם‬
‫יכולים להישאר אדישים‪ .‬עליהם להתפלל לקדוש ברוך הוא ולבקש רחמים על‬
‫הציבור‪.‬‬
‫מגילת רות מספרת לנו על משפחתו של אלימלך‪ ,‬שירדה מהארץ למואב כדי‬
‫להשיג אוכל לבני המשפחה‪ .‬במואב נפטרו אלימלך ושני בניו מחלון וכליון‪.‬‬
‫וכך כתוב בתחילת מגילת רות‪:‬‬
‫ְהּודה‪ ,‬לָ גּור‬
‫ימי ְשפט הַ ש ְפ ִטים‪ַ ,‬וי ְִהי ָרעָ ב‪ ,‬בָ אָ ֶרץ; ַויֵלֶ ְך ִאיש ִמבֵ ית לֶ חֶ ם י ָ‬
‫" ַוי ְִהי‪ִ ,‬ב ֵ‬
‫ְשם ִא ְשתֹו נָע ִמי ְו ֵשם‬
‫ימלֶ ְך ו ֵ‬
‫ְשם הָ ִאיש אֱ ִל ֶ‬
‫ּושנֵי בָ ָניו‪ .‬ו ֵ‬
‫ִב ְש ֵדי מֹואָ ב‪–‬הּוא ו ְִא ְשתֹו‪ְ ,‬‬
‫ְהּודה; ַויָבאּו ְש ֵדי‪-‬מֹואָ ב‪ ,‬וַיִ ְהיּו‪ָ -‬שם‪.‬‬
‫ְשנֵי‪-‬בָ ָניו ַמ ְחלֹון וְכִ ְליֹון‪ ,‬אֶ ְפ ָר ִתים‪ִ –‬מבֵ ית לֶ חֶ ם‪ ,‬י ָ‬
‫ּושנֵי בָ נֶיהָ ‪ .‬וַיִ ְשאּו לָ הֶ ם‪ ,‬נ ִָשים מא ִביֹות‪–‬‬
‫ימלֶ ְך‪ִ ,‬איש נָע ִמי; ַו ִת ָשאֵ ר ִהיא‪ְ ,‬‬
‫ַוי ָָמת אֱ ִל ֶ‬
‫ְשם הַ ֵשנִ ית רּות; ַוי ְֵשבּו ָשם‪ ,‬כְ עֶ ֶשר ָשנִ ים‪ַ .‬ויָמתּו גַם‪ְ -‬שנֵיהֶ ם‪,‬‬
‫ֵשם הָ אַ חַ ת עָ ְרפָ ה‪ ,‬ו ֵ‬
‫ישּה"‪( .‬מגילת רות א‪ ,‬א‪-‬ה)‪.‬‬
‫ַמ ְחלֹון וְכִ ְליֹון; ו ִַת ָשאֵ ר‪ ,‬הָ ִא ָשה‪ִ ,‬מ ְשנֵי יְלָ ֶדיהָ ‪ּ ,‬ומֵ ִא ָ‬

‫מי היו אלימלך ושני בניו מחלון וכליון?‬
‫התנא רבי שמעון בר יוחאי אומר‪ ,‬שהשלושה היו גדולי הדור ומנהיגיו‪ .‬הסברו‬
‫למיתתם במואב‪ :‬עונש בא עליהם‪ ,‬מפני שיצאו מהארץ לחוצה לארץ‪ .‬כמנהיגים‬
‫הם הפקירו את הציבור‪( .‬בבא בתרא צא‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫הגמרא מביאה דברי אמוראים שנותנים הסבר שונה לעונש‪:‬‬

‫ ‪- 188‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫"אמר רב חייא בר אדין אמר רבי יהושע בן קורחה‪ :‬חס ושלום‪ ,‬שאפילו מצאו‬
‫סובין – לא יצאו‪ .‬ואלא מפני מה נענשו? – שהיה להן לבקש רחמים על דורם‬
‫'בזַע ֵקְך יַצִ ילְך ִקבּוצַ יְִך' "‪( .‬ישעיה נז‪ ,‬יג) (שם צא‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫ולא ביקשו‪ ,‬שנאמר‪ְ :‬‬
‫הנוסח המלא של הפסוק הנ"ל‪ ,‬שעליו הסתמכו האמוראים הוא‪:‬‬
‫יֹועילּוְך‪ְ .‬בזַע ֵקְך יַצִ ילְך ִקבּוצַ יְִך‪ ,‬וְאֶ ת‪-‬כלָ ם‬
‫"אנִ י אַ גִ יד‪ ,‬צִ ְד ָק ֵתְך; וְאֶ ת‪ַ -‬מע ַשיְִך‪ְ ,‬ולא ִ‬
‫ִירש הַ ר‪ָ -‬ק ְד ִשי"‪( .‬ישעיה נז‪,‬יב‪ -‬יג)‪.‬‬
‫ִשא‪-‬רּוחַ י ִַקח‪-‬הָ בֶ ל; וְהַ חֹוסֶ ה ִבי יִנְ חַ ל‪-‬אֶ ֶרץ‪ְ ,‬וי ַ‬
‫י ָ‬
‫המהרש"א (מורנו הרב שמואל אליעז [איידליש]) מפרש את הפסוק‪:‬‬
‫כאשר היחיד מתפלל (זועק) על צרת רבים (קיבוציך) – מגיעים הכל להינצל‪.‬‬
‫מדרש תנחומא אומר דברים קשים על אלימלך מנהיג הדור‪.‬‬
‫וכך אומר המדרש‪:‬‬
‫"בוא וראה כמה קשה לפני הקדוש ברוך הוא לפשוט ידיו בבריותיו‪ .‬ומהו עושה‬
‫לו‪ .‬כיוון שהוא חוטא לו‪ ,‬תחילה פושט ידיו בנכסיו‪ .‬ממי את למד? מנעמי ובניה‬
‫ואלימלך בעלה שהיה ראש הדור‪.‬‬
‫באותה שעה כיוון שבא הרעב‪ ,‬מה עשה? ‪ -‬הניח לארץ ישראל שממה והלך לו‬
‫לארץ מואב‪ ,‬והיה הקדוש ברוך הוא קוצף עליו‪ ,‬שהיה נשיאו של הדור"‪.‬‬
‫(מדרש תנחומא‪ ,‬במדבר פרשת בהר‪-‬סיני‪ ,‬ג)‪.‬‬

‫מנהיג הדואג לציבור‬
‫במסכת בבא בתרא מביאים את מעשיו הטובים של מונבז המלך למען עמו‪.‬‬
‫מונבז היה מלך חַ ִדיב (יש הגורסים ִח ְידיַב)‪ ,‬שמלך על ממלכתו הקטנה במאה‬
‫הראשונה לספירה‪ .‬ממלכתו שכנה באזור החידקל העליון (עירק של היום)‪.‬‬
‫מונבז יחד עם אמו הלני המלכה‪ ,‬מזרע החשמונאים‪ ,‬התגיירו וקיימו את מצוות‬
‫היהדות‪.‬‬
‫כך נכתב בברייתא שמביאה הגמרא במסכת בבא בתרא‪:‬‬

‫ ‪- 189‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת‪,‬‬
‫"תנו רבנן‪ :‬מעשה במונבז המלך ִ‬
‫וְחָ ְברּו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו‪:‬‬
‫אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם‪ ,‬ואתה מבזבזם‪.‬‬
‫אמר להם‪ :‬אבותי גנזו למטה‪ ,‬ואני גנזתי למעלה‪ ,‬שנאמר‪' :‬אֱ ֶמת‪ֵ ,‬מאֶ ֶרץ ִתצְ ָמח;‬
‫וְצֶ ֶדק‪ִ ,‬מ ָש ַמ ִים נִ ְש ָקף' (תהילים פה‪ ,‬יב)‪.‬‬
‫אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו‪,‬‬
‫ּומ ְשפָ ט ְמכֹון כִ ְסאֶ ָך חֶ סֶ ד וֶאֱ ֶמת י ְַק ְדמּו פָ נֶיָך' (שם פט‪ ,‬טו)‪.‬‬
‫שנאמר‪' :‬צֶ ֶדק ִ‬
‫אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות‪,‬‬
‫'א ְמרּו צַ ִדיק‪ ,‬כִ י‪-‬טֹוב‪ :‬כִ י‪ְ -‬פ ִרי ַמעַ ְללֵ יהֶ ם‪ ,‬יאכֵלּו' (ישעיה ג‪ ,‬י)‪.‬‬
‫שנאמר‪ִ :‬‬
‫אבותי גנזו (אוצרות) ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות‪,‬‬
‫ְֹלקחַ נְ פָ שֹות חָ כָם' (משלי יא‪ ,‬ל)‪.‬‬
‫'פ ִרי‪-‬צַ ִדיק‪ ,‬עֵ ץ חַ יִ ים; ו ֵ‬
‫שנאמר‪ְ :‬‬
‫ּולָך ִת ְהיֶה צְ ָד ָקה' (דברים כד‪,‬‬
‫אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי‪ ,‬שנאמר‪ְ ':‬‬
‫יג)‪.‬‬
‫אבותי גנזו לעולם הזה‪ ,‬ואני גנזתי לעולם הבא‪,‬‬
‫שנאמר‪' :‬וְהָ לַ ְך ְלפָ ֶניָך צִ ְד ֶקָך‪ ,‬כְ בֹוד ה' יַאַ ְספֶ ָך' " (ישעיה נח‪ ,‬ח) (בבא בתרא יא‪,‬‬
‫ע"א)‪.‬‬
‫אחיו ומשפחתו של מונבז המלך טענו נגדו‪ ,‬שביזבז את אוצרות המזון‪ ,‬שאגרו‬
‫אבותיו במרוצת הדורות‪ .‬מה היה הבזבוז הנורא של מונבז המלך‪ ,‬שכל בני‬
‫משפחתו באו אליו בשל כך בטענות קשות?‬
‫לפי הסיפור‪ ,‬ככל הנראה המניע למעשיו‪ ,‬היה דאגה אמיתית לבני עמו‪,‬‬
‫הנמצאים במצב קשה בשנות בצורת‪ ,‬ולכן החליט לפתוח את אוצרות המזון של‬
‫בית המלכות עבור עמו‪.‬‬
‫תשובותיו לבני משפחתו היו ערכיות‪ ,‬ובהן מסר רב‪ .‬היו לו נימוקים טובים כדי‬
‫להסביר את מעשיו‪.‬‬
‫"אבותי גנזו למטה‪ ,‬ואני גנזתי למעלה"‪ .‬המעשה החשוב שעשיתי בחלוקת‬
‫המזון לבני עמי‪ ,‬יש לו משמעות נצחית‪ .‬מונבז מתבסס על הפסוק בתהילים‪:‬‬

‫ ‪- 190‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫"אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף"‪ ,‬לאמור‪ ,‬הצדקה לאחר שניתנה בארץ‪,‬‬
‫מצויה עתה בשמים ומשקיפה אלינו משם‪.‬‬
‫רש"י אומר במקום‪" :‬זכות הצדקה מסתכלת מלמעלה למטה"‪.‬‬
‫"אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו"‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬אבותי גנזו במקום שאפשר לגזול את האוצרות ואילו אני חילקתי את‬
‫האוצרות לאנשים הזקוקים למזון‪ .‬הם השתמשו במזון לצורכי קיום יסודי‪ .‬לאחר‬
‫שחילקתי את המזון כבר לא ניתן לגזול אותו‪.‬‬
‫מונבז מתבסס על הפסוק בתהילים‪" :‬צדק ומשפט מכון כסאך"‪ ,‬לאמור‪ ,‬הצדק‬
‫נמצא תחת כסאו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ולשם בוודאי אדם לא יכול להגיע‪.‬‬
‫"אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות"‪ .‬לאמור‪,‬‬
‫הפירות שהיו גנוזים אצל אבותיי‪ ,‬לא הניבו פרי נוסף‪ .‬האוצרות שאני חילקתי‬
‫הניבו פרי‪ ,‬סייעתי לאנשים הנמצאים במצב קשה‪.‬‬
‫"א ְמרו צדיק כי טוב‪ ,‬כי פרי‬
‫מונבז מתבסס בדבריו על הפסוק בספר ישעיה‪ִ :‬‬
‫מעלליהם יאכלו"‪ ,‬לאמור‪ ,‬הגידו למי שהוא צדיק כי טוב עשה‪ .‬מעשיו הטובים‬
‫של הצדיק ישאו פרי‪ ,‬תרצה להבין ‪ -‬פרי רוחני בעולמו של הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫תרצה להבין ‪ -‬פרי חומרי‪ .‬לי נראה‪ ,‬שאין הכוונה לפירות כלכליים שיזכה בהם‬
‫הצדיק‪ .‬בנוסף‪ ,‬הצדיק יזכה גם להערכה רבה מהציבור על מעשיו הטובים‪.‬‬
‫"אבותי גנזו (אוצרות) ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות"‪ .‬לאמור‪ ,‬במעשי הצלתי‬
‫אנשים מרעב ואולי ממוות‪ .‬מונבז מתבסס על הפסוק מספר משלי‪" :‬פרי צדיק‬
‫עץ חיים ולוקח נפשות חכם"‪.‬‬
‫על פי פירושו של בעל מצודת דוד (אלטשולר דוד) לפסוק‪ ,‬מעשה הצדיק הוא‬
‫כמו עץ המגדל חיים‪ .‬במעשיו‪ ,‬הצדיק מביא חיים‪ .‬והלוקח לעצמו נפשות‬
‫להדריכם בדרך הישר והרי הוא כאילו קנה אותם‪.‬‬

‫ ‪- 191‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫"אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי"‪ .‬את דבריו אלה של מונבז צריך להבין‬
‫על רקע הפסוקים הקודמים‪ ,‬לפני הפסוק שהביא כאסמכתא‪" :‬ולך תהיה‬
‫צדקה"‪.‬‬
‫כך נכתב בפסוקים‪" :‬כי תשה ברעך משאת מאומה‪ ,‬לא תבוא אל ביתו לעבוט‬
‫עבוטו…ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו‪ .‬השב תשיב לו את העבוט‪ ,‬כבוא‬
‫השמש ושכב בשמלתו‪ ,‬וברכך ולך תהיה צדקה מלפני ה' אלוקיך"‪.‬‬
‫(דברים כד‪ ,‬י‪-‬יג)‪.‬‬
‫"אבותי גנזו לעולם הזה‪ ,‬ואני גנזתי לעולם הבא"‪ .‬מונבז הביא אסמכתא לדבריו‬
‫מפסוק בספר ישעיה‪" :‬והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך"‪ .‬כדי להבין את כוונתו‬
‫של מונבז‪ ,‬עלינו לעיין בפסוקים הקודמים‪ .‬כך כתוב בפסוקים‪" :‬הלוא פרוס‬
‫לרעב לחמך ועניים מרּודים תביא בית‪ .‬כי תראה ערום וכיסתו ומבשרך לא‬
‫אֹורך וַארּוכ ְָתָך מהרה תצמח‪ ,‬והלך לפניך צדקך כבוד‬
‫תתעלם‪ .‬אז יבקע כשחר ֶ‬
‫ה' יאספך"‪( .‬ישעיה נח‪ ,‬ז‪-‬ח)‪.‬‬
‫בפסוקים הללו מציב הנביא נורמת התנהגות‪ ,‬דאגה לחלש ולנצרך‪ .‬בפסוקים‬
‫אומר הנביא בשפה מפורשת‪ ,‬כי הוא מתכוון לעניים‪ ,‬שאין להם הדברים‬
‫הבסיסיים לקיומו של האדם – אוכל לאכול ובגד ללבוש‪.‬‬
‫מונבז נהג לפי נורמה זו‪ .‬משפט הסיום‪" :‬והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך"‪,‬‬
‫פירושו‪ ,‬המעשים הטובים שאדם עושה‪ ,‬אין ערכם הרוחני מתבטל לאחר‬
‫מעשיהם‪ .‬בהאספו –בעת מיתתו‪ ,‬המעשים הללו הם חלק ממנו ומלווים אותו גם‬
‫לאחר מותו‪ .‬לדברים הללו התכוון מונבז במשפט‪" :‬ואני גנזתי לעולם הבא"‪.‬‬

‫ ‪- 192‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מנהיג מזדהה עם צער הציבור והיחיד לא יפרוש מן הציבור בעת צערו‬
‫"תנו רבנן‪ :‬בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן‪ ,‬באין שני מלאכי השרת‬
‫שמלוין לו לאדם‪ ,‬ומניחין לו ידיהן על ראשו‪ ,‬ואומרים‪ :‬פלוני זה שפירש מן‬
‫הציבור – אל יראה בנחמת ציבור‪.‬‬
‫תניא אידך‪ :‬בזמן שהציבור שרוי בצער אל יאמר האדם אלך לביתי ואוכל‬
‫ואשתה‪ ,‬ושלום עליך נפשי‪ ,‬ואם עושה כן – עליו הכתוב אומר‪' :‬ו ְִהנֵה ָששֹון‬
‫ְשתֹות ָייִן; אָ כֹול ְו ָשתֹו‪ ,‬כִ י מָ חָ ר נָמּות'‪.‬‬
‫ְשחט צאן‪ ,‬אָ כל בָ ָשר‪ ,‬ו ָ‬
‫ו ְִש ְמחָ ה‪ ,‬הָ רג בָ ָקר ו ָ‬
‫(ישעיהו כב‪ ,‬יג)‪.‬‬
‫מה כתיב בתריה – 'וְנִ גְ לָ ה ְבאָ זְ נָי‪ ,‬ה' צְ בָ אֹות‪ִ :‬אם‪-‬יְכפַ ר הֶ עָ ֹון הַ זֶ ה לָ כֶם‪ ,‬עַ ד‪-‬‬
‫ְתמתּון' (שם יד)‪ .‬עד כאן מידת בינוניים‪.‬‬
‫אבל במידת רשעים מה כתיב – 'אֵ ָתיּו אֶ ְקחָ ה‪ַ -‬ייִן‪ ,‬וְנִ ְס ְבאָ ה ֵשכָר; וְהָ יָה ָכ ֶזה יֹום‬
‫ָמחָ ר‪ ,‬גָדֹול י ֶֶתר ְמאד' (שם נו‪ ,‬יב)‪.‬‬
‫מה כתיב בתריה – 'הַ צַ ִדיק אָ בָ ד‪ ,‬וְאֵ ין ִאיש ָשם עַ ל‪-‬לֵ ב; ְואַ נְ ֵשי‪-‬חֶ סֶ ד נֶאֱ סָ ִפים ְבאֵ ין‬
‫ֵמ ִבין‪ ,‬כִ י‪ִ -‬מ ְפנֵי הָ ָרעָ ה נֶאֱ סַ ף הַ צַ ִדיק' (שם נז‪ ,‬א)‪.‬‬
‫אלא‪ :‬יצער אדם עם הציבור‪ ,‬שכן מצינו במשה רבנו שציער עצמו עם הציבור‪,‬‬
‫ֵשב עָ לֶ יהָ ' (שמות יז‪ ,‬יב)‪.‬‬
‫ִידי מ ֶשה כְ בֵ ִדים‪ ,‬וַיִ ְקחּו‪-‬אֶ בֶ ן ַוי ִָשימּו ַת ְח ָתיו ַוי ֶ‬
‫שנאמר‪' :‬ו ֵ‬
‫וכי לא היה למשה כר אחד או כסת אחת לישב עליה? אלא כך אמר משה‪:‬‬
‫הואיל וישראל שרויין בצער – אף אני אהיה עימהם בצער‪ .‬וכל המצער עצמו‬
‫עם הציבור זוכה ורואה בנחמת ציבור"‪( .‬מסכת תענית‪ ,‬יא‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫מנהיג הפועל למען ציבור חלש‬
‫בעת שנחמיה רתם את הציבור שהיה בירושלים ובנה את חומותיה‪" ,‬הייתה‬
‫צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים"‪ .‬מצבם הכלכלי של העם היה‬
‫קשה מאד‪ ,‬האוכל היה במשורה‪ .‬מצוקה קשה זו נבעה מהתייחסות אחיהם‬
‫היהודים‪ ,‬שהיו נוגשים בהם בגלל ההלוואות והריבית שהיו משלמים‪ ,‬בגין‬
‫תשלומי מסים למלך‪ ,‬מס על הקרקעות והכרמים‪.‬‬
‫ ‪- 193‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫העם ביטא במילים קשות את תחושותיו‪" :‬וְעַ ָתה‪ ,‬כִ ְב ַשר אַ חֵ ינּו ְב ָש ֵרנּו‪ ,‬כִ ְבנֵיהֶ ם‪,‬‬
‫בָ נֵינּו; ו ְִה ֵנה אנ ְַחנּו כ ְב ִשים אֶ ת‪-‬בָ נֵינּו וְאֶ ת‪ְ -‬בנ ֵתינּו לַ עבָ ִדים‪ְ ,‬ויֵש ִמ ְבנ ֵתינּו נִ כְ בָ שֹות‬
‫ּושד ֵתינּו ּוכְ ָרמֵ ינּו‪ ,‬לַ אחֵ ִרים"‪( .‬נחמיה ה‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫וְאֵ ין ְלאֵ ל י ֵָדנּו (לפדותן)‪ְ ,‬‬
‫כאשר נחמיה שמע את הדברים הקשים‪ ,‬החליט לבוא לידי עימות עם החורים‬
‫והסגנים‪ ,‬שהיו עשירי העם‪ .‬נחמיה הוכיח את יכולתו המנהיגותית והוציא את‬
‫העם להפגנה גדולה כנגד מעשי העוול של החורים והסגנים‪ ,‬במגמה שהללו‬
‫יתקנו את מעשי העוול שגרמו לעם‪ .‬נחמיה לא משחרר עצמו מהעניין‪ ,‬גם הוא‬
‫היה נושה באחיו והחליט לוותר על החובות שחבים לו אנשים מבני העם‪ .‬זו‬
‫דוגמה אישית של מנהיג‪ .‬אכן‪ ,‬הנושים נענו לדרישותיו של נחמיה‪.‬‬
‫סגנון הפסוקים‪ ,‬מבטא היטב את רוח הדברים‪ .‬הנה הפסוקים במלואם‪" :‬וַיִ ָמלֵ ְך‬
‫ִל ִבי עָ לַ י‪ ,‬וָאָ ִריבָ ה אֶ ת‪-‬הַ ח ִרים וְאֶ ת‪-‬הַ ְסגָנִ ים‪ ,‬וָא ְמ ָרה לָ הֶ ם‪ַ ,‬מ ָשא ִאיש‪ְ -‬באָ ִחיו אַ ֶתם‬
‫הּודים‬
‫נ ִשים; וָאֶ ֵתן עלֵ יהֶ ם‪ְ ,‬ק ִהלָ ה גְ דֹולָ ה‪ .‬וָא ְמ ָרה לָ הֶ ם‪ ,‬אנ ְַחנּו ָקנִ ינּו אֶ ת‪-‬אַ חֵ ינּו הַ יְ ִ‬
‫הַ נִ ְמכ ִָרים לַ גֹויִם כְ ֵדי בָ נּו‪ְ ,‬וגַם‪-‬אַ ֶתם ִת ְמכְ רּו אֶ ת‪-‬אחֵ יכֶם‪ ,‬וְנִ ְמכְ רּו‪-‬לָ נּו; ַויַח ִרישּו‪ ,‬וְלא‬
‫ָמצְ אּו ָדבָ ר‪ .‬וָא ַמר‪ ,‬לא‪-‬טֹוב הַ ָדבָ ר א ֶשר‪-‬אַ ֶתם ע ִשים‪ :‬הלֹוא ְבי ְִראַ ת אֱ ֹלוקינּו ֵתלֵ כּו‪,‬‬
‫ֵמחֶ ְרפַ ת הַ גֹויִם אֹויְבֵ ינּו‪ְ .‬וגַם‪-‬אנִ י אַ חַ י ּונְ עָ ַרי‪ ,‬נ ִשים בָ הֶ ם כֶסֶ ף ו ְָדגָן; נַעַ זְ בָ ה‪-‬נָא‪ ,‬אֶ ת‪-‬‬
‫ּומאַ ת‬
‫ֵיתיהֶ ם‪ּ–‬ובָ ֵתיהֶ ם; ְ‬
‫הַ ַמ ָשא הַ זֶ ה‪ .‬הָ ִשיבּו נָא לָ הֶ ם כְ הַ יֹום‪ְ ,‬שד ֵתיהֶ ם כ ְַר ֵמיהֶ ם ז ֵ‬
‫ּומהֶ ם לא‬
‫אמרּו נ ִָשיב‪ֵ ,‬‬
‫הַ כֶסֶ ף וְהַ ָדגָן הַ ִתירֹוש וְהַ יִ צְ הָ ר‪ ,‬א ֶשר אַ ֶתם נ ִשים בָ הֶ ם‪ .‬וַי ְ‬
‫נְ בַ ֵקש‪–‬כֵן נַע ֶשה‪ ,‬כַא ֶשר אַ ָתה אֹו ֵמר; וָאֶ ְק ָרא‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ כהנִ ים‪ ,‬וָאַ ְש ִביעֵ ם‪ ,‬לַ עשֹות‬
‫כ ַָדבָ ר הַ זֶ ה"‪( .‬נחמיה ה‪ ,‬ז‪-‬יב)‪.‬‬
‫כדי לתת תוקף לדברים‪ ,‬השתמש נחמיה במעשה סמלי‪ ,‬הוא ניער את כנף בגדו‬
‫ניעור חיצוני כדי לסמל את ההסתלקות מן הקניין והמכר‪.‬‬
‫כך אמר נחמיה‪:‬‬
‫" גַםּ ‪-‬חָ צְ נִ י נָעַ ְר ִתי‪ ,‬וָא ְמ ָרה ָככָה ְינַעֵ ר הָ אֱ ֹלוקים אֶ ת‪ָ -‬כל‪-‬הָ ִאיש א ֶשר לא‪-‬י ִָקים אֶ ת‪-‬‬
‫ּומיגִ יעֹו‪ְ ,‬ו ָככָה י ְִהיֶה נָעּור‪ָ ,‬ו ֵרק;‬
‫הַ ָדבָ ר הַ זֶ ה ִמבֵ יתֹו ִ‬
‫אמרּו כָל‪-‬הַ ָקהָ ל אָ ֵמן‪ַ ,‬ויְהַ ְללּו אֶ ת ה'‪ַ ,‬ויַעַ ש הָ עָ ם‪ ,‬כ ַָדבָ ר הַ זֶ ה" (שם יג)‪.‬‬
‫וַי ְ‬

‫ ‪- 194‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מנהיג הפועל למען העם – העם מקבלו כמנהיג ושליט‬
‫לאחר הירצחו של יונתן‪ ,‬מבניו של מתתיהו החשמונאי‪ ,‬קיבל שמעון אחיו על‬
‫עצמו להמשיך בשלשלת מלכות בית חשמונאי‪ .‬שמעון הצליח להרחיב את‬
‫ממלכת החשמונאים על ידי כיבושיו‪.‬‬
‫שמעון דאג למקורות פרנסה לעם‪ .‬הוא משמש דוגמה למנהיג‪ ,‬שלא ניצל את‬
‫מקורות הקופה הציבורית לצרכיו‪ .‬הוא השקיע גם מרכושו הפרטי לרווחת העם‪.‬‬
‫לאחר תקופה של מאבקים ומלחמות‪ ,‬הצליח להביא שלום בארץ והעם ישב‬
‫לבטח‪ .‬מנהיגותו התבססה‪ .‬העם בחר בו למנהיג ושליט‪.‬‬
‫וכך מסופר בספר חשמונאים (א‪ ,‬יד‪ ,‬ד‪-‬יג‪ ,‬על פי תרגומו של פרופ' א‪.‬ש‪.‬‬
‫הרטום)‪:‬‬
‫בתקופת שלטונו של שמעון שקטה הארץ ממלחמות והוא "ביקש לעשות טובות‬
‫לעמו"‪ .‬פעולותיו של שמעון זכו לאהדת העם‪ .‬שמעון כבש את יפו "וישימה לנמל‬
‫ויעש (אותה) דרך לאיי הים"‪ ,‬וכך קידם רבות את כלכלת ממלכתו‪ .‬הוא כבש את‬
‫גזר‪ ,‬את בית צור ואת החקרה בירושלים וביער את טומאת האלילים ממנה‪.‬‬
‫בתקופתו‪ ,‬היהודים "עבדו את אדמתם בשלום והארץ נתנה את יבולה ועצי‬
‫השדה נתנו את פריים‪ ,‬הזקנים ברחובות ישבו וישיחו כולם בטוב‪ ,‬והבחורים‬
‫לבשו הדר ובגדי מלחמה‪.‬‬
‫ושם כבודו עד קצה הארץ נקרא‪.‬‬
‫(שמעון) סיפק מזון לערים ַויַע ֵשן מקומות מבצר ֵ‬
‫עָ ָשה שלום על הארץ וישראל שמח שמחה גדולה‪ .‬וישבו איש תחת גפנו‬
‫ותחת תאנתו ולא היה להם מחריד‪ .‬וחדל ונלחם בהם מן הארץ והמלכים נגפו‬
‫בימים ההם‪.‬‬
‫הוא תמך כל עניי עמו‪ ,‬דרש את התורה ויבער כל רשע ופושע‪ .‬כיבד את‬
‫המקדש ַוי ֶֶרב את כלי השרת"‪.‬‬
‫בעל ספר חשמונאים נותן לנו תיאור של ימי שלום‪ ,‬שלווה ושפע‪ .‬הוא מתאר‬
‫את שמעון כמנהיג הדואג לצורכי עמו‪ ,‬רגיש לצדק ומשפט‪ ,‬מכבד את המסורת‬
‫ ‪- 195‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫והדת‪ ,‬התנדב ועורר אחרים להתנדב במתן כלי קודש לבית המקדש‪ .‬על פעולות‬
‫אלה החזיר לו העם אהבה רבה‪.‬‬
‫כאשר מלכות רומי שמעה כי הצליח שמעון לבסס את אחיזתו בארץ‪ ,‬היא‬
‫החליטה לכרות ברית בין רומי ויהודה‪.‬‬
‫פעולותיו של שמעון ִהרשימו את העם וגם בעבּור "הצדק והאמונה אשר שמר‬
‫לעמו ויבקש לרומם את עמו בכל דרך"‪ .‬כל העם החליט למנותו לנשיא‪-‬מנהיג‬
‫עליהם יחד עם מינוי לכהונת הכהן הגדול‪.‬‬
‫כך מסופר בספר החשמונאים‪:‬‬
‫"וזה נוסח הכתב‪ :‬בשמונה עשר באלול בשנת שתים ושבעים ומאה היא שנה‬
‫שלישית לשמעון הכהן הגדול‪ .‬בַ אסָ ָר ֵמל (שר עם אל – תואר לשמעון‪ ,‬ישנה דעה‬
‫נוספת שהכוונה לחצר בית המקדש‪ -‬חצר עם אל) בקהל גדול של כוהנים ועם‬
‫ושרי האומה וזקני הארץ הודע לנו‪ .‬אחרי אשר היו פעמים רבות מלחמות בארץ‪,‬‬
‫שמו שמעון‪ …‬ואחיו את נפשם בכפם ויעמדו בפני אויבי עמם בכבוד גדול"‪.‬‬
‫מיד לאחר מותו של יונתן אחיו "קם שמעון‪ ,‬נלחם על עמו‪ ,‬ביזבז רכוש רב‬
‫מאשר לו‪ ,‬זיין את אנשי צבא עמו ויתן להם צידה‪ .‬ביצר את ערי יהודה ואת בית‬
‫צור אשר על גבולות יהודה‪ ,‬אשר היה שם נשק האויבים בראשונה‪ ,‬שם בה מצב‬
‫אנשים יהודים‪ .‬ביצר את יפו אשר על שפת הים ואת גזר אשר בגבולות אשדוד‬
‫אשר שם ישבו האויבים בראשונה‪ ,‬הושיב בהן יהודים וישם בהן את כל הצורך‬
‫לתקנן"‪( .‬חשמונאים א‪ ,‬יד‪ ,‬כה‪-‬לה)‪.‬‬

‫מנהיג המגלה רגישות למצוקותיו של הציבור‬
‫רב הונא‪ ,‬שהיה גדול אמוראי בבל בדור השני‪ ,‬היה מתלמידיו של רב ושמואל‪.‬‬
‫לאחר מותם‪ ,‬התמנה לראש ישיבת סורא שבבבל‪ .‬הוא היה מנהיג הדור‪.‬‬
‫רגישותו לצורכי הציבור היתה רבה‪ .‬היה נאה דורש ונאה מקיים‪.‬‬
‫מסופר במסכת תענית (כ‪ ,‬ע"ב)‪ ,‬שהאמורא רבא פנה ְל ַר ְפ ָרם בר פפא שיספר‬
‫לו על הדברים הטובים שעשה רב הונא‪.‬‬
‫ ‪- 196‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫וכך סיפר לו‪ :‬אינני זוכר מה עשה רב הונא בצעירותו‪ ,‬אבל מה עשה בזקנותו‪,‬‬
‫אני זוכר‪.‬‬
‫והנה סיפור ראשון‪:‬‬
‫בכל יום מעונן היו מוציאים את רב הונא באפריון של זהב לסיור ברחבי העיר‪.‬‬
‫כאשר ראה בסיורו כותל רעוע היה מצווה לתקנו‪ ,‬כדי שבימות הגשמים הכותל‬
‫יחזיק מעמד ולא יגרום לנזקי נפש בנפילתו‪.‬‬
‫אם לבעל הכותל היו אמצעים כלכליים לתקן את הכותל – היה מתקנו‪ ,‬ואם לאו‪,‬‬
‫היה רב הונא מתקן את הכותל מכספו האישי‪.‬‬
‫ועוד סיפור‪:‬‬
‫בכל יום שישי אחר הצהריים לפני כניסת השבת היה שולח רב הונא שליח לשוק‬
‫וכל ירק שהיה משתייר אצל הגננים (מוכרי הירקות) היה קונה את הירקות‬
‫שנשתיירו ואחר כך משליכן לנהר‪.‬‬
‫שואלת הגמרא במקום‪ :‬למה זרק את הירקות לנהר‪ ,‬הרי מוטב שיתנם לעניים?‬
‫משיבה הגמרא‪ :‬אם הוא היה נוהג כך‪ ,‬היו העניים נמנעים מלקנות ירקות‬
‫בשוק‪ ,‬משום שהיו יודעים שרב הונא ממילא ירכוש את הירקות מהגננים‬
‫ויחלקם בין העניים‪ ,‬ואז רב הונא מקפח פרנסתם של הגננים‪.‬‬
‫התשובה לא הייתה מספקת‪ ,‬ואז שואלת הגמרא שאלה נוספת‪ :‬למה שרב‬
‫הונא לא יתן את הירקות לבהמות?‬
‫משיבה הגמרא‪ :‬הירקות מאכל אדם ואין מאכילים מאכל אדם את הבהמה‪.‬‬
‫התשובה לא הייתה מספקת‪ ,‬ואז שואלת הגמרא‪ :‬אם כך המצב‪ ,‬למה רב הונא‬
‫קונה את הירקות? שלא יקנה!‬
‫משיבה הגמרא‪" :‬נמצאת מכשילן לעתיד לבוא"‪ ,‬שאם יראו הגננים שאינם‬
‫מוכרים את סחורתם‪ ,‬לא יביאו ירקות לשוק לקראת שבת‪ .‬לכן דאג רב הונא‪,‬‬
‫שתמיד יהיה מי שיקנה ירקות מהגננים‪ ,‬הם לא יפסידו וימשיכו להביא‬
‫ירקות לשוק העיר‪.‬‬
‫ועוד סיפור‪:‬‬
‫כאשר הגיעה לרב הונא תרופה חדשה‪ ,‬היה ממלא כד מים ותולה אותו על‬
‫מפתן הכניסה לביתו‪ ,‬והיה אומר‪ :‬כל מי שצריך לתרופה זו‪ ,‬יבוא ויקח‪ .‬ויש‬
‫ ‪- 197‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫האומרים‪ :‬שבתוך הכד היה דבר סגולה המציל את האדם ממזיקין‪ .‬כיצד? אם‬
‫האדם היה רוחץ ידיו במים שבתוך הכד היה ניצל ממזיקין‪ ,‬והיה אומר‪ :‬כל מי‬
‫שזקוק‪ ,‬יכנס וירחץ ידיו ממי הסגולה שבתוך הכלי ולא יסתכן‪.‬‬
‫ועוד סיפור קצר שהוא גדול‪:‬‬
‫כאשר היה רב הונא סועד בביתו‪ ,‬היה פותח את דלתות ביתו‪ ,‬והיה מכריז‬
‫ואומר‪:‬כל מי שצריך‪ ,‬יבוא ויאכל‪.‬‬

‫ ‪- 198‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫שער שמיני‬

‫יחס של כבוד למנהיגים‬

‫הגמרא במסכת הוריות מביאה ברייתא הקובעת את אופני נתינת‬
‫הכבוד למנהיגים‪:‬‬
‫"תנו רבנן‪ :‬כשהנשיא נכנס‪ ,‬כל העם עומדים ואינם יושבים עד‬
‫שיאמרו להם שבו‪.‬‬
‫כשאב בית דין נכנס עושים לו ב' שורות‪ ,‬אחד מכאן ואחד מכאן‬
‫ואין יושבים עד שישב במקומו‪.‬‬
‫כשחכם נכנס‪ ,‬אחד עומד ואחד יושב עד שישב במקומו" (הוריות יג‪,‬‬
‫ע"ב)‪.‬‬

‫******‬
‫"אמר רבי ישמעאל‪ ,‬ראה מה כתיב‪' :‬וידבר ה' אל משה ואל אהרון‬
‫ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה (שמות ו‪ ,‬יג)‪ ,‬לימדם לחלוק כבוד‬
‫למלכות‪.‬‬
‫וכן רבנו הקדוש (רבי יהודה הנשיא) היה כותב לאנטונינוס (קיסר‬
‫רומי)‪ ,‬יהודה עבדך שואל בשלומך‪ ,‬לחלוק כבוד למלכות" (מדרש‬
‫תנחומא‪ ,‬בראשית‪ ,‬פרשת וישלח‪ ,‬ג)‪.‬‬

‫ ‪- 199‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫נתינת כבוד למנהיגים‬
‫במדרש הגדול מובא מדרש‪ ,‬המסביר מדוע הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא אומר למשה‬
‫להקהיל את כל העדה לפני פתח אהל מועד‪ .‬הסיבה‪ :‬יש חשיבות למעמד של‬
‫קדושה וטוהרה בקבלת מנהיגותם של מנהיגים על ידי הציבור‪.‬‬
‫כך דורש המדרש את הפסוק‪' " :‬וְאֵ ת כָל‪-‬הָ עֵ ָדה‪ ,‬הַ ְקהֵ ל‪ ,‬אֶ ל‪-‬פֶ ַתח‪ ,‬אהֶ ל מֹועֵ ד'‬
‫(ויקרא ח‪ ,‬ג)‪ .‬עשה במעמד כל העדה‪ ,‬שיהיו נוהגין בכהונה בקדושה ובכבוד ולא‬
‫עוד אלא כל שררת הציבור תהא במעמד כל העדה‪ ,‬שיהיו נוהגין בשררה‬
‫ובכהונה ובקדושה‪ ,‬שנאמר‪':‬ויקח את יהושע ויעמידהו לפני אלעזר הכהן ולפני‬
‫(מדרש הגדול‪ ,‬ויקרא‪ ,‬פרשת צו‪ ,‬ח‪ ,‬ג)‪.‬‬

‫כל העדה' "‪( .‬במדבר כז‪ ,‬כב)‪,‬‬

‫התייחסות בכבוד למלכות‬
‫מדרש תנחומא מביא את דבריו של התנא רבי ישמעאל‪ ,‬שפסק שיש לתת כבוד‬
‫למלכי אומות העולם‪ ,‬אפילו לפרעה המלך‪ ,‬שנחשב למלך רשע‪ .‬רבי יהודה‬
‫הנשיא טווה קשרים הדוקים עם אנטוניניוס קיסר רומי‪ .‬באיגרות ששלח אליו‪,‬‬
‫השתמש בהקדמה בניסוחי כבוד לקיסר‪.‬‬
‫כך דורש מדרש תנחומא‪:‬‬
‫"אמר רבי ישמעאל‪ ,‬ראה מה כתיב‪ַ ' :‬ו ְי ַדבֵ ר ה'‪ ,‬אֶ ל‪-‬מ ֶשה וְאֶ ל‪-‬אַ הרן‪ַ ,‬ויְצַ ֵּום אֶ ל‪ְ -‬בנֵי‬
‫י ְִש ָראֵ ל‪ ,‬וְאֶ ל‪-‬פַ ְרעה ֶמלֶ ְך ִמצְ ָריִם‪ְ –‬להֹוצִ יא אֶ ת‪ְ -‬בנֵי‪-‬י ְִש ָראֵ ל‪ֵ ,‬מאֶ ֶרץ ִמצְ ָריִם' (שמות ו‪,‬‬
‫יג)‪ ,‬לימדם לחלוק כבוד למלכות‪.‬‬
‫וכן רבנו הקדוש (רבי יהודה הנשיא) היה כותב לאנטונינוס (קיסר רומי)‪,‬‬
‫יהודה עבדך שואל בשלומך‪ ,‬לחלוק כבוד למלכות"‪.‬‬
‫(מדרש תנחומא‪ ,‬בראשית‪ ,‬פרשת וישלח‪ ,‬ג)‪.‬‬

‫ ‪- 200‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫סייגים בנתינת כבוד למלך ישראל‬
‫חז"ל קבעו נורמות במתן כבוד למלך‪ .‬על פי השקפת העולם של היהדות‪ ,‬מלך‬
‫הוא בשר ודם‪ .‬מעולם לא היה יכול מלך בישראל לדרוש מעמו שיתייחסו אליו‬
‫ביתר כבוד‪ ,‬כפי שנעשה בעמים השכנים‪ ,‬שלעתים דרש המלך כבוד אלים‬
‫לעצמו‪.‬‬
‫חז"ל קבעו נורמה‪ ,‬שתפילתו של אדם מישראל לפני הקדוש ברוך הוא עדיפה‬
‫ממתן כבוד למלך ישראל‪.‬‬
‫כך נאמר במשנה‪ ,‬מסכת ברכות‪:‬‬
‫"אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש‪ .‬חסידים הראשונים היו שוהין שעה‬
‫אחת ומתפללין‪ ,‬כדי שיכוונו את לבם לאביהם שבשמים‪ .‬אפילו המלך שואל‬
‫בשלומו לא ישיבנו"‪( .‬משנה‪ ,‬ברכות פרק ה‪ ,‬משנה ג)‪.‬‬
‫הגמרא מסבירה את דברי המשנה‪" :‬אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו" על‬
‫ידי דבריו של רב יוסף שאמר‪" :‬לא שנו אלא למלכי ישראל‪ ,‬אבל למלכי אומות‬
‫העולם פוסק"‪( .‬ברכות לב‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫חז"ל יצאו מתוך הנחה שמלך ישראל יבין מדוע המתפלל לא יכול להתפנות‬
‫מתפילתו ולכבדו‪ ,‬אבל מלך זר‪-‬מאומות העולם‪ ,‬שאינו מכיר את ההוויה‬
‫והמחויבות של אדם מישראל להתפלל לאלוקיו ללא הפרעה‪ ,‬יראה בהתנהגות‬
‫זו זלזול בכבודו של המלך ואז יחליט להורגו‪ .‬שמירת הנפש חשובה יותר‪ ,‬ולכן‬
‫אמר רב יוסף שלגבי מלך מאומות העולם יפסיק אדם מישראל תפילתו ויכבדו‪.‬‬

‫ ‪- 201‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫יחס של כבוד לנשיא‬
‫הגמרא במסכת הוריות מביאה ברייתא הקובעת את אופני נתינת הכבוד‬
‫למנהיגים‪" :‬תנו רבנן‪ :‬כשהנשיא נכנס‪ ,‬כל העם עומדים ואינם יושבים עד‬
‫שיאמרו להם שבו‪ .‬כשאב בית דין נכנס עושים לו ב' שורות‪ ,‬אחד מכאן ואחד‬
‫מכאן ואין יושבים עד שישב במקומו‪.‬כשחכם נכנס‪ ,‬אחד עומד ואחד יושב עד‬
‫שישב במקומו"‪( .‬הוריות יג‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫התנאים קבעו מידרג של מתן כבוד למנהיגים‪ .‬נשיא הסנהדרין מורם מעם ולכן‬
‫כל הציבור קם לפניו ואינו יושב עד שכרוז אומר לציבור לשבת‪.‬‬
‫הכרוז מכריז רק לאחר שווידא שהנשיא הגיע למקומו‪ .‬כשאב בית הדין נכנס‪,‬‬
‫אין צורך שכל הציבור יעמוד‪ .‬רק עושים לו שתי שורות של אנשים‪ ,‬שורה מצד‬
‫אחד ושורה מהצד השני במסלול הליכתו‪ .‬כאן הכרוז לא מכריז מאומה‪ .‬הקהל‬
‫עומד בשתי השורות בעת שאב בית הדין נכנס‪ .‬כאשר אב בית הדין יושב‬
‫במקומו‪ ,‬אז קהל שתי השורות מתיישב‪.‬‬
‫כאשר חכם מחברי הסנהדרין נכנס‪ ,‬המתכונת היא שונה‪ .‬בשתי השורות‪ ,‬לא‬
‫כולם עומדים אלא אחד עומד‪ ,‬הבא אחריו יושב‪ ,‬הבא אחריו עומד וכן הלאה‪…‬‬
‫הקהל שעומד‪ ,‬ממתין עד ישיבת החכם‪ ,‬ואז הוא מתיישב‪.‬‬

‫נוהגים בכבוד המנהיגים – סדר עליות לתורה‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת גיטין‪ ,‬מביאה דברי תנאים שדנו בסדר העולים לתורה‪.‬‬
‫וכך התנהל הדיון‪" :‬שלחו ליה (לו) בני גלילא (גליל) לרבי חלבו‪ :‬אחריהן מי‬
‫קוראין?" שאלו בני הגליל את רבי חלבו‪ :‬בקריאת התורה אחרי שעולים לתורה‪,‬‬
‫כהן ולוי ‪ -‬מעלין ישראל‪ ,‬לאיזה ישראל קוראים בעלייה השלישית בקריאת‬
‫התורה ? ‪ -‬אומרת הגמרא‪" :‬לא היה בידו מענה"‪.‬‬

‫ ‪- 202‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫"באו ושאלו את רבי יצחק נפחא‪ ,‬שאמר לו‪ :‬אחריהן קוראין תלמידי חכמים‬
‫הממונין פרנסין על הציבור ואחריהן בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים‬
‫פרנסים על הציבור ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם"‪( .‬גיטין ס‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫התנאים נתנו ביטוי‪ ,‬כיצד אפשר להודות לאנשים העוסקים בצורכי ציבור‪ .‬לא‬
‫תגמול כספי‪ ,‬אלא תגמול רוחני‪ .‬נראה‪ ,‬שבתקופת התנאים‪ ,‬העלייה השלישית‬
‫לתורה היתה מכובדת ומן הראוי לתת כבוד זה לתלמידי חכמים‪ ,‬שהם גם‬
‫מנהיגי הציבור‪ ,‬ואם הם לא נמצאים בבית הכנסת‪ ,‬תינתן העלייה השלישית‬
‫לתורה – לבניהם‪.‬‬

‫נתינת כבוד למנהיג רשע‬
‫כידוע‪ ,‬ישנם מנהיגים‪ ,‬שאינם עומדים בנורמות המצופות‪ ,‬ולמרות זאת‪ ,‬עלינו‬
‫להקפיד על מספר גינוני כבוד‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת זבחים (קב‪ ,‬ע"א)‪ ,‬מתייחסת לעניין נתינת כבוד למנהיג רשע‪:‬‬
‫הקדוש ברוך הוא אומר למשה‪" :‬כָבֵ ד לֵ ב פַ ְרעה; ֵמאֵ ן‪ְ ,‬ל ַשלַ ח הָ עָ ם"‪.‬‬
‫(שמות ז‪ ,‬יד)‪,‬‬
‫לכן‪ ,‬אני שולח אותך אל פרעה כדי לבשר לו על מכת הדם‪.‬‬
‫מתי תבשר לו את הדבר?‬
‫כאשר פרעה יצֵ א להתרחץ ביאור‪ .‬עליך להיות מוכן להקביל את פניו כשם‬
‫שמקבלים פני מלך‪ ,‬למרות שנחשב כמנהיג רשע‪.‬‬
‫התורה משתמשת במילים "וְנִ צַ ְב ָת ִל ְק ָראתֹו" (שמות ז‪ ,‬טו)‪ .‬מהמילים הללו‬
‫למד ריש לקיש‪ ,‬שיש להסביר פנים למלך גם שהוא רשע‪.‬‬
‫על היחסים המורכבים הללו בין משה ופרעה‪ ,‬מוסיף רבי ינאי ואומר‪ ,‬שבכל‬
‫מצב חייבים לכבד מלך‪ .‬הוא ביטא זאת במשפט‪:‬‬
‫"לעולם תהא אימת מלכות עליך"‪.‬‬

‫ ‪- 203‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫רבי ינאי‪ ,‬מביא דוגמה מהתנהגותו של משה לאחר מכת בכורות‪,‬‬
‫כיצד הוא נותן כבוד לפרעה‪ .‬שם התורה אומרת‪ְ " :‬וי ְָרדּו ָכל‪-‬עבָ ֶדיָך אֵ לֶ ה אֵ לַ י‬
‫ו ְִה ְש ַתחוּו‪ִ -‬לי לֵ אמר‪ ,‬צֵ א אַ ָתה ְוכָל‪-‬הָ עָ ם א ֶשר‪ְ -‬ב ַרגְ לֶ יָך‪ ,‬וְאַ ח ֵרי‪-‬כֵן‪ ,‬אֵ צֵ א"‪.‬‬
‫(שמות יא‪ ,‬ח)‪.‬‬
‫אם נשים לב לפסוק‪ ,‬נמצאנו למדים‪ ,‬שמשה לא אמר לפרעה שתחילה ירד אליו‬
‫וישתחווה לו‪.‬‬
‫אין תמיד הסכמה בעניין זה‪ .‬מדרש תנחומא מוקיע את דרכו של פרעה‪,‬‬
‫שהודיע לנתיניו שהוא אֵ ל‪ .‬לפי המדרש שלח ה' את משה דווקא למקום זה‪ ,‬כדי‬
‫שימצא אותו במערומיו – תרתי משמע‪ .‬לפי מדרש תנחומא‪ ,‬אין לתת כבוד‬
‫למלך רשע‪.‬‬
‫כך דורש המדרש את הפסוק‪" :‬וַיאמֶ ר ה' אֶ ל‪-‬מ ֶשה‪ ,‬הַ ְשכֵם בַ ב ֶקר ו ְִה ְתיַצֵ ב ִל ְפנֵי‬
‫פַ ְרעה‪ִ -‬הנֵה‪ ,‬יֹוצֵ א הַ ָמ ְימָ ה"‪( .‬שמות ח‪ ,‬טז)‪.‬‬
‫"למה הוא יוצא המימה? ‪ -‬לפי שהיה אותו רשע משתבח ואומר שהוא אלוה‬
‫ואינו יוצא לנקביו (לעשות את צרכיו)‪ ,‬לפיכך היה יוצא המימה בהשכמה‪ ,‬שלא‬
‫יראוהו בני אדם שעומד בקלון‪.‬לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה‪ ,‬עמוד‬
‫בהשכמה בשעה שהוא נצרך"‪( .‬מדרש תנחומא‪ ,‬במדבר‪ ,‬פרשת וארא יד)‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת זבחים (קב‪ ,‬ע"א)‪ ,‬מביאה גם את דבריו של רבי יוחנן בעניין‬
‫נתינת כבוד למלך רשע‪ .‬הוא למד זאת מהתנהגותו של אליהו הנביא כלפי‬
‫אחאב מלך ישראל‪.‬‬
‫לאחר העימות שהיה בין אליהו הנביא ונביאי הבעל‪ ,‬שבסופו הרג אליהו את‬
‫נביאי הבעל‪ ,‬נפגשו אליהו ואחאב שנחשב מלך רשע‪.‬‬
‫כאשר נפרד אחאב מאליהו‪ ,‬ליווה אליהו את אחאב בדרכו‪ ,‬וזאת משום נתינת‬
‫ְתה אֶ ל‪-‬‬
‫כבוד למלך‪ ,‬כדברי הפסוקים‪":‬וַיִ ְרכַב אַ ְחאָ ב‪ַ ,‬ויֵלֶ ְך יִזְ ְרעֶ אלָ ה‪ְ .‬ויַד ה' הָ י ָ‬
‫ְשנֵס‪ָ ,‬מ ְתנָיו; ַוי ָָרץ ִל ְפנֵי אַ ְחאָ ב‪ ,‬עַ ד‪-‬בא ָכה ִיזְ ְרעֶ אלָ ה"‪.‬‬
‫אֵ ִליָהּו‪ַ ,‬וי ַ‬
‫(מלכים א‪ ,‬יח‪ ,‬מה‪-‬מו)‪.‬‬
‫ ‪- 204‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫להלן‪ ,‬דברי המקור בגמרא‪:‬‬
‫" ' ְונִ צַ ְב ָת ִל ְק ָראתֹו‪ ,‬עַ ל‪ְ -‬שפַ ת הַ יְאר' (שמות ז‪ ,‬טו)‪ .‬ואמר ריש לקיש‪ :‬מלך הוא‬
‫והסביר לו פנים‪…‬אמר רבי ינאי‪ :‬לעולם תהא אימת מלכות עליך‪ ,‬דכתיב‪ְ ' :‬וי ְָרדּו‬
‫כָל‪-‬עבָ ֶדיָך אֵ לֶ ה אֵ לַ י' (שמות יא‪ ,‬ח)‪ .‬ואילו לדידיה לא קאמר ליה‪ .‬רבי יוחנן אמר‬
‫ְש ֵנס‪ָ ,‬מ ְתנָיו; ַוי ָָרץ ִל ְפנֵי אַ ְחאָ ב‪ ,‬עַ ד‪-‬באכָה‬
‫ְתה אֶ ל‪-‬אֵ ִליָהּו‪ַ ,‬וי ַ‬
‫מהכא‪ְ ' :‬ויַד ה' הָ י ָ‬
‫יִזְ ְרעֶ אלָ ה'‪( .‬מלכים א‪ ,‬יח‪ ,‬מו)"‪.‬‬
‫רש"י בפירושו כותב‪' " :‬הסביר לו פנים'‪ ,‬והיינו וניצבת לקראתו‪ ,‬לפי גדולתו‬
‫היכון לקראתו"‪.‬‬

‫ ‪- 205‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫שער עשירי‬

‫תפילות וברכות‬
‫למנהיגים‬

‫"תנו רבנן‪:‬‬
‫הרואה חכמי ישראל אומר 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו'‪,‬‬
‫חכמי אומות העולם אומר‪' :‬ברוך שנתן מחוכמתו לבשר ודם'‪.‬‬
‫הרואה מלכי ישראל אומר‪' :‬ברוך שחלק כבודו ליראיו' ‪,‬‬
‫מלכי אומות העולם אומר‪' :‬ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם' "‬
‫(ברכות נח‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫******‬
‫תפילה למנהיגים‬
‫"ומנהיגי ופרנסי ישראל תיתן להם מסילות בלבבם בשכל הישר והצדק‬
‫איך להנהיג עמך ישראל‪ ,‬ויעסקו הצורכי ציבור באמונה‪ .‬ותוציא מליבם‬
‫הגאווה והשררות שלא יתנו חיתיתם בארץ החיים‪ .‬ותתן להם כוח לסבול‬
‫עול וטורח הציבור ומשא העם‪ ,‬כאשר ישא האומן את היונק‪.‬‬
‫ותתן להם אמיץ כוח ולשון לימודים כשיצטרכו ללכת העבור הציבור‬
‫אל היכל המלכים והשרים והשופטים ימצאו חן בעיניהם למען אשר‬
‫ישכילו ויצליחו לטובת הרבים והיחידים" (תהילים‪-‬דרכי חיים‪ ,‬עמוד רצ)‪.‬‬

‫ ‪- 206‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫תפילתו של דוד המלך לקראת המלכתו של שלמה‬
‫ספר תהילים מיוחס במסורת ישראל לדוד המלך‪ .‬שלמה נקבע כיורשו של דוד‪.‬‬
‫בסוף ימיו מחבר דוד תפילה מיוחדת לשלמה בנו‪-‬יורשו אשר עומד לקבל את‬
‫שרביט המלכות‪ .‬התפילה נמצאת בספר תהילים‪ ,‬פרק עב ‪.‬‬
‫בתפילתו המיוחדת‪ ,‬מבקש דוד מהקב"ה שישרה שכינתו על שלמה‪ ,‬שיהא‬
‫שופט צדק‪ ,‬ללא מורא וללא משוא פנים‪ .‬יאבק עם העושקים את העם וידאג‬
‫לחלשים בחברה‪ .‬משפטיו יהיו משפטי צדק‪ .‬אם שלמה ינהג כך‪ ,‬תעלה רמתו‬
‫הרוחנית של העם‪ ,‬תאיר תורתו של הקב"ה וירבו הצדיקים בקרב העם‪.‬‬
‫זוהי תפילה‪ ,‬המבטאת אג'נדה חברתית מובהקת‪ .‬במצב אידיאלי זה‪ ,‬יהיה‬
‫שלום פנימי בקרב העם‪ ,‬מלכי אומות העולם ישחרו לפתחו של שלמה והמצב‬
‫הכלכלי יהיה טוב‪ .‬את עושרו הרב לא יגנוז לעצמו אלא יחלקו בקרב אביוני‬
‫הארץ‪ .‬ולבסוף הוא מברך את הקב"ה על כל הטובה שהרעיף על עם ישראל‪.‬‬
‫עמוס חכם‪ ,‬בפירושו לספר תהילים (הוצאת מוסד הרב קוק‪ ,‬תש"ן‪,)1990-‬‬
‫מחלק את מזמור‪-‬התפילה לארבעה חלקים‪:‬‬
‫חלק ראשון‪ :‬צדקתו של המלך‪ .‬חלק שני‪ :‬גדולתו של המלך‪.‬‬
‫חלק שלישי‪ :‬עזרתו של המלך לאביונים‪ .‬חלק רביעי‪ :‬ברכות לארץ ולמלך‪.‬‬
‫סיום ‪ -‬ברכות לקב"ה וכתובת סיום לספר השני של תהילים‪.‬‬
‫" ִל ְשֹלמֹה‪ :‬אֱ ֹלוקים‪ִ –‬מ ְשפָ ֶׁטיָך‪ְ ,‬ל ֶׁמלֶׁ ְך ֵּתן; וְצִ ְד ָק ְתָך ְלבֶׁ ן‪ֶׁ -‬מלֶׁ ְך‪ .‬י ִָדין עַ ְמָך ְבצֶׁ ֶׁדק;‬
‫וַעֲ נִ יֶׁיָך ְב ִמ ְשפָ ט‪ .‬י ְִשאּו הָ ִרים ָשלֹום לָ עָ ם; ּוגְ בָ עֹות‪ִ ,‬בצְ ָד ָקה‪.‬‬
‫ִיראּוָך ִעם‪ָ -‬ש ֶׁמש; ו ְִל ְפנֵי י ֵָרחַ ‪,‬‬
‫עֹושק‪ .‬י ָ‬
‫ֵּ‬
‫ידכֵּא‬
‫יֹושיעַ ‪ִ ,‬ל ְבנֵּי אֶׁ ְביֹון; ִ ַ‬
‫י ְִשפֹ ט‪ ,‬עֲ נִ יֵּי‪-‬עָ ם ִ‬
‫דֹורים‪.‬‬
‫דֹור ִ‬
‫יבים‪ַ ,‬ז ְרזִ יף אָ ֶרץ‪.‬י ְִפ ַרח‪ְ -‬בי ָָמיו צַ ִדיק; ְורֹב ָשלֹום‪ ,‬עַ ד‪ְ -‬ב ִלי‬
‫י ֵֵרד‪ ,‬כְ ָמטָ ר עַ ל‪-‬גֵז; כִ ְר ִב ִ‬
‫ָי ֵּרחַ ‪ְ .‬וי ְֵר ְד‪ִ ,‬מיָם עַ ד‪-‬יָם; ִּמנָהָ ר‪ ,‬עַ ד‪-‬אַ ְפסֵ י‪-‬אָ ֶרץ‪.‬‬
‫ְלפָ נָיו‪ ,‬יִכְ ְרעּו צִ יִ ים; ְוא ְיבָ יו‪ ,‬עָ פָ ר יְלַ חֵ כּו‪ַ .‬מ ְלכֵי ַת ְר ִשיש ו ְִאיִ ים‪ִ ,‬מנְ חָ ה י ִָשיבּו; ַמ ְלכֵי‬
‫ְשבָ א ּו ְסבָ א‪ ,‬אֶ ְש ָכר י ְַק ִריבּו‪.‬‬
‫ ‪- 207‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ְוי ְִש ַתחוּו‪-‬לֹו כָל‪ְ -‬מלָ כִ ים; ָכל ‪-‬גֹויִם יַעַ ְבדּוהּו‪ .‬כִ י‪ַ -‬יצִ יל‪ ,‬אֶׁ ְביֹון ְמ ַשּוֵּעַ ; וְעָ נִ י‪ ,‬וְאֵּ ין‪-‬עֹ זֵּר‬
‫ּומחָ ָמס‪ ,‬יִגְ אַ ל נ ְַפ ָשם;‬
‫יֹושיעַ ‪ִ .‬מתֹוְך ֵּ‬
‫לֹו‪ .‬יָחֹ ס‪ ,‬עַ ל‪ַ -‬דל וְאֶׁ ְביֹון; ְונ ְַפשֹות אֶׁ ְביֹונִ ים ִ‬
‫ִתן‪-‬לֹו‪ִ ,‬מזְ הַ ב ְשבָ א‪ְ :‬וי ְִתפַ לֵּ ל בַ עֲ דֹו ָת ִמיד; כָל‪-‬הַ יֹום‪,‬‬
‫ִיחי‪ְ –‬וי ֶׁ‬
‫ֵּיקר ָד ָמם ְבעֵּ ינָיו‪ .‬ו ִ‬
‫ְוי ַ‬
‫יְבָ ְרכֶנְ הּו‪ .‬י ְִהי ִפסַ ת‪-‬בַ ר‪ ,‬בָ אָ ֶרץ‪ְ –‬בראש הָ ִרים‪:‬י ְִרעַ ש כ ְַלבָ נֹון ִפ ְריֹו; ְויָצִ יצּו מֵ ִעיר‪,‬‬
‫כְ עֵ ֶשב הָ אָ ֶרץ‪.‬י ְִהי ְשמֹו‪ְ ,‬לעֹולָ ם‪ִ –‬ל ְפנֵי‪ֶ -‬שמֶ ש‪ ,‬יִנֹון ְשמֹו‪ְ :‬וי ְִתבָ ְרכּו בֹו; ‪-‬גֹויִם‬
‫יְאַ ְשרּוהּו‪.‬בָ רּוְך‪ ,‬ה' אֱ ֹלוקים‪–‬אֱ ֹלוקי י ְִש ָראֵּ ל‪ :‬עֹ ֵּשה נִ ְפלָ אֹות ְלבַ דֹו‪ּ .‬ובָ רּוְך‪ֵ ,‬שם‬
‫כְ בֹודֹו‪ְ –‬לעֹולָ ם‪ְ :‬וי ִָמלֵ א כְ בֹודֹו‪ ,‬אֶ ת‪-‬כל הָ אָ ֶרץ‪ –‬אָ ֵמן וְאָ ֵמן‪.‬כָלּו ְת ִפלֹות‪ָ –‬דוִד‪ ,‬בֶ ן‪-‬‬
‫ִשי"‪.‬‬
‫י ָ‬

‫תפילתו של רבי יהודה הנשיא‬
‫רבי יהודה הנשיא‪ ,‬מנהיג נערץ‪ ,‬לאחר שסיים את תפילתו על פי הנוסח שקבעו‬
‫חז"ל‪ ,‬היה נוהג לומר תפילה פרטית‪ .‬בתפילתו הפרטית ישנם יסודות לבקשות‬
‫המשקפות את מצוקת המנהיג‪ .‬זאת נוכל ללמוד‪ ,‬אם נעיין בתפילות הפרטיות‬
‫של תלמידי חכמים הנמצאות בגמרא‪ ,‬סמוך למקור שממנו אני מביא את‬
‫תפילתו הפרטית של רבי יהודה הנשיא‪ .‬נבחין מיד בהבדלים בתכני התפילות‬
‫ובאפיון הייחודי בתפילתו של רבי‪.‬‬
‫להלן התפילה‪ ,‬כפי שהיא מופיעה בגמרא במסכת ברכות‪:‬‬
‫"רבי בתר צלותיה (לאחר תפילתו) אמר הכי (כך)‪:‬‬
‫יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתצילנו מעזי פנים ומעזות‬
‫פנים‪ ,‬מאדם רע ומפגע רע‪ ,‬מיצר רע‪ ,‬מחבר רע‪ ,‬ומשטן משחית‪ ,‬ומדין קשה‬
‫ומבעל דין קשה‪ ,‬בין שהוא בן ברית בן שאינו בן ברית"‪( .‬ברכות טז‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫לאחר הבאת תפילה זו‪ ,‬מביאה הגמרא אימרה‪" :‬ואף על גב דקיימי קצוצי עליה‬
‫דרבי (אף על פי שהיו עומדים שוטרים לשמור את רבי)"‪ .‬רש"י בפירושו כותב‪:‬‬
‫"שהיו שוטרים עומדין במצוות אנטוניוס להכות ולהיִנקם מכל העומדים עליו"‪.‬‬

‫ ‪- 208‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫מעובדה זו אני למד‪ ,‬שלמרות השמירה האישית‪ ,‬שהגנה עליו מהתנכלות פיזית‪,‬‬
‫חשש רבי מהתנכלות מילולית‪ ,‬מהתנהגות לא נאותה ומעליבה ‪ -‬מאנשים‬
‫המופיעים לפניו‪.‬‬
‫הפרשנים נותנים ביטוי להסבר זה‪:‬‬
‫המהרש"א (מורנו הרב שמואל אליעז [איידליש]) מפרש‪' " :‬מעזי פנים' ‪ -‬שלא‬
‫יתגרו בי אנשים שהם עזי פנים‪ ,‬ו'מעזות פנים' שלא יעשו אותי עזות פנים‪,‬‬
‫דהיינו שלא יוציאו עלי לעז"‪.‬‬
‫רש"י מפרש‪' :‬מעזי פנים' ‪ -‬שלא יתגרו בי"‪.‬‬
‫רבי חתר לדוגמה אישית בהתנהגותו‪ .‬לא רק נאה דורש אלא גם דורש ומקיים‪.‬‬
‫בסידור "בית יעקב" שערך יעקב מעמדין הוא נותן פירושים לתפילתו של רבי‪.‬‬
‫בפירושו יש ביטוי לדברים הנ"ל‪.‬‬
‫'עזי פנים' – שלא יוציאו עלי לעז‪.‬‬
‫'ומעזות פנים' – שלא אעיז פני כנגד שמים‪.‬‬
‫'משכן רע' – אוי לרשע ואוי לשכנו‪.‬‬
‫'ומחבר רע' – שלא אלמוד ממעשיו‪.‬‬
‫חכמים מצאו בתפילה זו‪-‬משמעות רבה‪ .‬ראוי שלא רק מנהיג יאמר אותה‪ ,‬אלא‬
‫גם כל אחד מישראל יאמר תפילה זו לאחר ברכות השחר בתפילת שחרית‪.‬‬
‫ולפיכך הם כללו תפילה זו בנוסח התפילה הקבוע‪.‬‬

‫ברכות מיוחדות בראיית מלך ישראל ומלך מאומות העולם‬
‫המשנה דורשת מאתנו להתפלל לשלומה של מלכות וגם נותנת סיבה לדרישה‬
‫זו‪" .‬רבי חנניא סגן הכוהנים אומר‪" :‬הוי מתפלל בשלומה של מלכות‪,‬‬
‫שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו"‪( .‬אבות‪ ,‬פרק ג‪ ,‬משנה ב)‪.‬‬
‫חכמינו אינם מבחינים בין מלכות ישראל לבין מלכות מאומות העולם‪.‬‬
‫ ‪- 209‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫לכל מלכות יש צורך להתפלל לשלומה‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬אני מביא דוגמאות לתפילות מיוחדות‪ ,‬שנאמרו לשלומה של מלכות‪.‬‬
‫חכמינו קבעו‪ ,‬שיש לומר ברכה בשם ומלכות כאשר רואים מלך מישראל או‬
‫מלך מאומות העולם‪.‬‬
‫להלן הברייתא‪ ,‬שעל פיה פסקו לומר את הברכות המיוחדות למלכים‪:‬‬
‫"תנו רבנן‪ :‬הרואה חכמי ישראל אומר‪' :‬ברוך שחלק מחוכמתו ליראיו'‪ ,‬חכמי‬
‫אומות העולם אומר‪' :‬ברוך שנתן מחוכמתו לבשר ודם'‪.‬‬
‫הרואה מלכי ישראל אומר‪' :‬ברוך שחלק כבודו ליראיו' ‪ ,‬מלכי אומות העולם‬
‫אומר‪' :‬ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם' "‪( .‬ברכות נח‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫הנה נוסח הברכות כפי שהן נאמרות במילואן‪:‬‬
‫הרואה מלך מישראל מברך‪:‬‬
‫ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם‪ ,‬שחלק מכבודו ליראיו‪.‬‬
‫הרואה מלך מאומות העולם מברך‪:‬‬
‫ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם‪ ,‬שנתן מכבודו לבשר ודם‪.‬‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת ברכות (נח‪ ,‬ע"א)‪ ,‬מביאה את סיפורו של רב ששת‪ ,‬הבא‬
‫לחזק דברי חכמים‪.‬‬
‫האמורא רב ששת היה עיוור‪ .‬במקום מגוריו של רב ששת‪ ,‬יצא הציבור לקבל‬
‫את פני המלך‪.‬‬
‫רב ששת הצטרף לציבור ויצא עמם לקבל את פני המלך‪ .‬בדרך פגשו אלמוני‬
‫ושאלו בניסוח ציורי ונימה מלגלגת‪ :‬הכדים השלמים הולכים לנהר‪ ,‬לאן הולכים‬
‫הכדים השבורים? לאמור‪ ,‬מה עושה עיוור בקבלת פמלייתו של המלך? – השיב‬
‫לו רב ששת‪ :‬בוא ראה‪ ,‬שאני יודע יותר ממך‪.‬‬

‫ ‪- 210‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הגיע הגדוד הראשון‪ ,‬שצעד לפני פמליית המלך‪ .‬כאשר נשמעו רעמי צעידת‬
‫הגדוד‪ ,‬שאל אותו אלמוני את רב ששת‪ :‬האם הגיע המלך? השיב לו רב ששת‪:‬‬
‫המלך טרם הגיע‪.‬‬
‫כאשר נשמעו רעמי צעידת הגדוד השני‪ ,‬שאל אותו אלמוני את רב ששת‪ :‬האם‬
‫עכשיו הגיע המלך? השיב לו רב ששת‪ :‬המלך טרם הגיע‪.‬‬
‫הגיע הגדוד השלישי‪ ,‬השתתק כל ציבור מקבלי פני המלך‪ .‬אמר רב ששת‬
‫לאותו אלמוני‪ ,‬עכשיו בוודאי הגיע המלך‪.‬‬
‫שאל אותו האלמוני‪ :‬מהיכן אתה יודע? השיב לו רב ששת‪ :‬שמלכות הארץ היא‬
‫אמר‪ ,‬צֵ א וְעָ ַמ ְד ָת בָ הָ ר ִל ְפנֵי ה'‪,‬‬
‫כעין מלכות שמים‪ .‬כאשר מתגלה ה'‪ ,‬נאמר‪" :‬וַי ֶ‬
‫ּומ ַשבֵ ר ְסלָ ִעים ִל ְפנֵי ה'‪ ,‬לא בָ רּוחַ ה'‪:‬‬
‫ו ְִהנֵה ה' עבֵ ר וְרּוחַ גְ דֹולָ ה וְחָ זָק ְמפָ ֵרק הָ ִרים ְ‬
‫וְאַ חַ ר הָ רּוחַ ַרעַ ש‪ ,‬לא בָ ַרעַ ש ה'‪ .‬וְאַ חַ ר הָ ַרעַ ש אֵ ש‪ ,‬לא בָ אֵ ש ה'‪ :‬וְאַ חַ ר הָ אֵ ש‪ ,‬קֹול‬
‫ְד ָמ ָמה ַד ָקה‪ַ .‬וי ְִהי כִ ְשמעַ אֵ ִליָהּו‪ַ ,‬ויָלֶ ט פָ נָיו ְבאַ ַד ְרתֹו‪ַ ,‬ויֵצֵ א‪ַ ,‬ויַעמד פֶ ַתח הַ ְמעָ ָרה"‪.‬‬
‫(מלכים א‪ ,‬יט‪ ,‬יא‪-‬יג)‪.‬‬
‫מפסוק זה אנו למדים שגילוי ה' בא בעת דממה‪-‬שתיקה‪.‬‬
‫כאשר הגיע המלך ‪ -‬ברך עליו רב ששת‪.‬‬
‫ליגלג עליו אותו אלמוני ואמר‪ :‬למי שאינך רואה הינך מברך?‬
‫במשפט זה סיימה הגמרא את דו‪-‬השיח בין האלמוני ורב ששת‪ ,‬ואז שואלת‬
‫הגמרא לאחר דו‪-‬השיח בין רב ששת לאלמוני‪ :‬מה עלה בגורלו של אותו‬
‫אלמוני?‬
‫משיבה הגמרא‪ :‬יש אומרים שחברו ניקר את עיניו‪ ,‬ויש אומרים שרב ששת נתן‬
‫בו עיניו ונעשה גל עצמות‪.‬‬
‫סיפור זה בא לבטא את חשיבות ברכת המלך‪ .‬יש בו מסר‪ ,‬שברכת המלך לא‬
‫מסורה להחלטתו של היחיד‪ ,‬אם לומר אותה או לא לומר אותה‪ .‬כולם מצווים‬
‫לומר ברכה זו‪.‬‬

‫ ‪- 211‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫תפילה למנהיגים העוסקים בצורכי ציבור‬
‫בשבת‪ ,‬לאחר קריאת התורה‪ ,‬לפני הכנסת ספר התורה להיכל‪ ,‬מתפלל שליח‬
‫הציבור תפילה לקהל‪ ,‬לעושי מצוֹות ולעוסקים בצורכי ציבור‪.‬‬
‫וכך נאמר בתפילה‪:‬‬
‫"וכל מי שעוסקים בצורכי ציבור באמונה‪ ,‬הקדוש ברוך הוא ישלם שכרם‪ ,‬ויסיר‬
‫מהם כל מחלה‪ ,‬וירפא לכל גופם‪ ,‬ויסלח לכל עוונם‪ ,‬וישלח ברכה והצלחה בכל‬
‫מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם ונאמר אמן"‪( .‬מתוך סידור התפילה)‪.‬‬

‫תפילה לשלום המדינה ומנהיגיה‬
‫במרוצת הדורות התפתחה מסורת בקהילות ישראל להתפלל לשלומה של‬
‫מלכות‪ .‬התפילה מבוססת על הנאמר בתנ"ך‪.‬‬
‫בספר ירמיה נאמר‪:‬‬
‫יתי אֶ ְתכֶם ָש ָמה‪ ,‬ו ְִה ְתפַ ְללּו בַ ע ָדּה‪ ,‬אֶ ל ה'‪ :‬כִ י‬
‫"ו ְִד ְרשּו אֶ ת‪ְ -‬שלֹום הָ עִ יר‪ ,‬א ֶשר ִהגְ לֵ ִ‬
‫לֹומּה‪ ,‬י ְִהיֶה לָ כֶם ָשלֹום" (ירמיה כט‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫ִב ְש ָ‬
‫בספר עזרא‪ ,‬מסופר על הצהרת כורש והרשות לבנות את בית המקדש‪ .‬ניתנה‬
‫הוראה גם לספק את הצרכים להקרבת הקורבנות‪ .‬בהמשך כתוב‪" :‬שיהיו‬
‫מקריבים ניחוחים לאלוקי השמים‪ ,‬ומתפללים לחיי המלך ובניו"‪( .‬עזרא ו‪ ,‬י ‪-‬‬
‫תרגום הפסוק מארמית לעברית)‪.‬‬
‫גם המשנה במסכת אבות‪ ,‬דורשת מאתנו להתפלל לשלומה של מלכות וגם‬
‫נותנת סיבה לדרישה זו‪.‬‬
‫"רבי חנניא סגן הכוהנים אומר‪" :‬הווי מתפלל בשלומה של מלכות‪ ,‬שאלמלא‬
‫מוראה איש את רעהו חיים בלעו"‪( .‬אבות‪ ,‬פרק ג‪ ,‬משנה ב)‪.‬‬

‫ ‪- 212‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫הגמרא‪ ,‬במסכת עבודה זרה ( ד‪ ,‬ע"א)‬
‫נותנת פירוש אליגורי לדברי התנא רבי חנניא‪" :‬למה נמשלו בני אדם לדגי הים?‬
‫שכתוב 'ו ַַתע ֶשה אָ ָדם‪ ,‬כִ ְדגֵי הַ ָים' (חבקוק א‪ ,‬יד)‪.‬‬
‫מה דגים שבים‪ ,‬כל הגדול מחברו בולע את חברו‪ ,‬אף בני אדם‪ ,‬אלמלא מוראה‬
‫של מלכות‪ ,‬כל הגדול מחברו בולע את חברו"‪.‬‬
‫****‬
‫הגמרא‪ ,‬במסכת שבת [יא‪ ,‬ע"א] מתייחסת לשלומה של מלכות‪:‬‬
‫"ואמר רבא בר מחסיא‪ ,‬אמר רב חמא בר גוריא אמר רב‪ :‬אם כל הימים יהי דיו‬
‫ואגמים קולמוסים ושמים יריעות וכל בני אדם לבלרין אין מספיקים לכתוב‬
‫"ש ַמיִם לָ רּום וָאָ ֶרץ לָ ע ֶמק וְלֵ ב‬
‫חללה של רשות‪ .‬מאי קראה? אמר רבי משרשיא‪ָ :‬‬
‫ְמלָ כִ ים אֵ ין חֵ ֶקר"‪[ .‬משלי כה‪ ,‬ג]‪.‬‬
‫פירוש‪ :‬אם כל הימים יהיו דיו וכל הקנים הגדלים באגמים יהיו קולמוסים‬
‫והשמים יריעות של קלף וכל בני האדם סופרים‪ ,‬אין הם מספיקים לכתוב את‬
‫עומק לב השלטון‪ ,‬כי המלך צריך לדאוג לעניינים רבים‪ :‬לגבות מסים לנהל‬
‫מלחמותיו ולשפוט את עמו‪ ,‬ואת כל אלה הוא צריך לעשות מדי יום ביומו בכל‬
‫מדינות מלכותו‪.‬‬
‫פירוש המאירי‪ :‬הגמרא מלמדת בלשון צחות ומליצה‪ ,‬שלעולם יתפלל אדם‬
‫בשלומה של מלכות‪ ,‬ולא יהרהר אחרי מעשיה ואף אם יראה לפעמים דברים‬
‫שלא כהוגן למראה עיניו‪ ,‬יהפך בזכותה ויכריענה לכף זכות עד כמה שאפשר‪,‬‬
‫מכיוון שיש לפעולותיה סיבות עמוקות ומורכבות עד למאוד‪ ,‬ואי אפשר לעמוד‬
‫על כוונותיה מיד בשעת מעשה‪.‬‬
‫"שמים לרום‪ ,‬וארץ לעומק‪ ,‬ולב מלכים אין חקר" [משלי כה‪ ,‬ג]‪ .‬מפרש מצודת‬
‫דוד‪ :‬שלושת הדברים שבפסוק דומים זה לזה‪ ,‬שאי אפשר ולחקור ולדעת את‬
‫רום השמים‪ ,‬ועומק הארץ‪ ,‬ורוחב לב המלך‪.‬‬
‫****‬

‫ ‪- 213‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫בסידור "תפילת ישראל" שערך מאיר הלוי לעטעריס‪ ,‬שיצא לאור בשנת ‪1841‬‬
‫בתפילת מוסף של שבת לפני ברכת החודש‪ ,‬מובא נוסח התפילה לשלומה של‬
‫מלכות אוסטריה‪ ,‬קיסרה ורעייתו‪.‬‬
‫"הנותן תשועה למלכים וממשלה לנסיכים‪ ,‬מלכותו מלכות כל‪-‬עולמים‪,‬‬
‫הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה‪ .‬הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה‪.‬‬
‫הוא יברך וישמור וינצור וירומם ויגדל וינשא למעלה את אדונינו‬
‫פערדינאַ נד ָה ִראשון‬
‫קיסר מלכות אעסטעררייך ירום הודו!‬
‫מלך מלכי המלכים השקיפה עליו ממקום קודשך‪.‬‬
‫בצל כנפך תסתירהו מכל צרה ויגון‪ .‬ואורך ימים תשביעהו‪.‬‬
‫מלא כל משאלותיו לטובה‪ .‬וארשת שפתיו אל תמנע סלה‪:‬‬
‫ברכת שמים מעל תעלה ותשפיע ותעלה לראש אם נאמנה‪.‬‬
‫לכל יושבי אעסטעררייך הגבירה המעטירה‬
‫מאַ ריאַ אַ ננאַ קאַ ראָ לינאַ‬
‫והאר פניך על כל צאצאי גזע נחמד מטע האַ בסורג‬
‫שלח עזרך מקודש על כל הסגנים והפקידים‬
‫המתעוררים להחזיק טובת המדינה היקרה‪:‬‬
‫הרעיפו שמים ברכות ממעל עלינו ועל כל‬
‫יושבי אעסטעררייך‪.‬‬
‫והארץ תפרה ישע וכל נתיבותיה שלום‪:‬‬
‫ובא לציון גואל וכן יהי רצון ונאמר אמן"‪.‬‬
‫*****‬
‫בסידור "אוצר התפילות"‪ ,‬הוצאת "ראם"‪ ,‬ווילנא ‪ -‬תרפ"ח‪ ,‬מודפסת התפילה‬
‫בניסוח קצת שונה‪.‬‬
‫"תפילה בעד שלום אדונינו הקיסר ירום הודו הנותן תשועה למלכים וממשלה‬
‫לנסיכים‪ ,‬מלכותו מלכות כל‪-‬עולמים‪ ,‬הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה‪ .‬הנותן‬
‫בים דרך ובמים עזים נתיבה‪ .‬הוא יברך וישמור וינצור ויעזור וירומם ויגדל וינשא‬
‫ ‪- 214‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ִויטש ירום הודו עם אמו‬
‫ניקלַ י אַ לֶׁ כְ ַסנְ ְד ָראאו ְ‬
‫ָ‬
‫למעלה את אדונינו הקיסר‬
‫אראוְונַא עם אמו הקיסרית הכבודה‬
‫הקיסרית הכבודה אלכסנדרא פֶׁ עאָ ָד ָ‬
‫ניקאלאיֶׁעוויטש ואת כל בית‬
‫אריאַ פעאדאראוונא ובנו היורש העצר אלכְ סיי ָ‬
‫ַמ ִ‬
‫מלכנו הרם ירום הודם‪ .‬מלך מלכי המלכים יחיה וישמרהו ומכל‪-‬צרה ויגון ונזק‬
‫יצילהו‪ ,‬וידבר עמים תחת רגליו ויפיל שונאיו לפניו‪ ,‬והכל אשר‪-‬יפנה יצליח‪.‬‬
‫מלך מלכי המלכים ברחמיו יתן בלבו ובלב כח‪-‬יועציו ושריו רחמנות לעשות‬
‫טובה עמנו ועם כל ישראל‪ .‬בימיו ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח ובא‬
‫לציון גואל‪ ,‬וכן יהי רצון ונאמר אמן"‪.‬‬
‫****‬
‫הרב אליהו מונק בספרו "עולם התפילות (שבת)" (עמוד מג)‪ ,‬מקשר בין‬
‫התשועה המצופה של האנושות בכללה עם תשועתו המקווה של עם ישראל‬
‫לשוב לציון‪ .‬התפילה ‪ -‬הברכה‪ ,‬שאנו מרעיפים על ראשיהם של המנהיגים‬
‫והמלכויות במקומות השונים ברחבי העולם‪ ,‬יש לה קשר ישיר בין גאולת ישראל‬
‫וציון‪.‬‬
‫הרבנות הראשית לישראל תיקנה תפילה מיוחדת לשלום המדינה ומנהיגיה‪.‬‬
‫תפילה זו נאמרת בשבת לפני הכנסת ספר התורה להיכל‪.‬‬
‫תפילה לשלום מדינת ישראל‬
‫אשית צְ ִמיחַ ת‬
‫אָ ִבינּו ֶׁשבַ ָש ַמיִם‪ ,‬צּור י ְִש ָראֵּ ל וְגואֲ לו‪ ,‬בָ ֵּרְך אֶׁ ת ְמ ִדינַת י ְִש ָראֵּ ל‪ֵּ ,‬ר ִ‬
‫לומָך‬
‫יה סֻ כַת ְש ֶׁ‬
‫גְ אֻ לָ ֵּתנּו‪ָ .‬הגֵּן עָ לֶׁ יהָ ְבאֶׁ ְב ַרת חַ ְס ֶׁדָך ּו ְפרש עָ לֶׁ ָ‬
‫ְת ְקנֵּם ְבעֵּ צָ ה טובָ ה ִמ ְלפָ נֶׁיָך‪.‬‬
‫יה ְויועֲ צֶׁ יהָ ‪ ,‬ו ַ‬
‫אשיהָ ‪ָ ,‬ש ֶׁר ָ‬
‫אורָך וַאֲ ִמ ְתָך ְל ָר ֶׁ‬
‫ּושלַ ח ְ‬
‫ְ‬
‫להינּו יְשּועָ ה וַעֲ ֶׁט ֶׁרת נִ צָ חון ְתעַ ְּט ֵּרם‪,‬‬
‫ְהנְ ִחילֵּ ם אֱ ֵּ‬
‫חַ זֵּ ק אֶׁ ת י ְֵּדי ְמגִ ּנֵּי אֶׁ ֶׁרץ ָק ְד ֵּשנּו‪ ,‬ו ַ‬
‫יה‪.‬‬
‫יושבֶׁ ָ‬
‫ָת ָת ָשלום בָ אָ ֶׁרץ ו ְִש ְמחַ ת עולָ ם ְל ְ‬
‫ְונ ַ‬
‫ְתוליכֵּם ְמ ֵּה ָרה‬
‫יהם‪ ,‬ו ִ‬
‫זּור ֶׁ‬
‫וְאֶׁ ת אַ חֵּ ינּו כָל בֵּ ית י ְִש ָראֵּ ל‪ְ ,‬פ ָקד‪-‬נָא ְבכָל אַ ְרצות ְפ ֵּ‬
‫משה עַ ְב ֶׁדְך‪ִ :‬אם‬
‫תורת ֶׁ‬
‫ירָך ו ְִלירּו ָשלַ יִם ִמ ְשכַן ְש ֶׁמָך‪ַ ,‬ככָתּוב ְב ַ‬
‫קומ ִמיּות ְלצִ יון ִע ֶׁ‬
‫ְ‬
‫ּומ ָשם י ִָקחֶׁ ָך‪:‬וֶׁהֱ ִביאֲ ָך ה'‬
‫י ְִהיֶׁה נִ ַדחֲ ָך ִב ְקצֵּ ה ַה ָש ַמיִם‪ִ ,‬מ ָשם י ְַקבֶׁ צְ ָך ה' אֱ לוקיָך ִ‬
‫ ‪- 215‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫בתיָך‪ְ :‬ויַחֵּ ד‬
‫יט ְבָך ו ְִה ְר ְבָך ֵּמאֲ ֶׁ‬
‫ִיר ְש ָתה‪ ,‬וְהֵּ ִ‬
‫בתיָך ו ִ‬
‫אֱ לוקיָך אֶׁ ל ָהאָ ֶׁרץ אֲ ֶׁשר י ְָרשּו אֲ ֶׁ‬
‫ּושלַ ח לָ נּו‬
‫תור ֶׁתָך‪ְ ,‬‬
‫ָ‬
‫ּולי ְִראָ ה אֶׁ ת ְש ֶׁמָך‪ ,‬ו ְִל ְשמר אֶׁ ת ָכל ִד ְב ֵּרי‬
‫ְלבָ בֵּ נּו ְלאַ הֲ בָ ה ְ‬
‫ְמ ֵּה ָרה בֶׁ ן ָדוִד ְמ ִשיחַ צִ ְד ֶׁקָך‪ִ ,‬ל ְפדות ְמחַ כֵּי ֵּקץ יְשּועָ ֶׁתָך‪ .‬הופַ ע בַ הֲ ַדר גְ און עֻ זֶׁ ָך‬
‫יאמר כל אֲ ֶׁשר נְ ָש ָמה ְבאַ פו‪ :‬ה' אֱ לוקי י ְִש ָראֵּ ל ֶׁמלֶׁ ְך‬
‫יושבֵּ י ֵּתבֵּ ל אַ ְרצֶׁ ָך‪ְ ,‬ו ַ‬
‫עַ ל כָל ְ‬
‫ּומ ְלכּותו בַ כל ָמ ָשלָ ה‪ ,‬אָ ֵּמן ֶׁסלָ ה‪.‬‬
‫ַ‬
‫****‬
‫ספר תהילים משמש לרבים מאוד כספר תפילות‪ ,‬בקשות ותחינות‪ .‬במהדורות‬
‫רבות של ספר תהילים הוסיפו בסוף הספר תפילות הנאמרות לאחר קריאת‬
‫פרקי התהילים במקומות קדושים‪ .‬בין התפילות נמצאת תפילה ששמה‪:‬‬
‫"תפילה כוללת"‪ ,‬הנאמרת בדרך כלל בערבי ראש חודש ובעשרת ימי תשובה‪.‬‬
‫התפילה מופנית אל הקדוש ברוך הוא וכוללת תחינות ובקשות רבות ‪ -‬רפואה‬
‫שלמה‪ ,‬ילדים לחשוכי ילדים‪ ,‬פרנסה ועוד‪ …‬ועוד‪ …‬וגם תפילה למען המנהיגים‪,‬‬
‫הדיינים והחכמים‪.‬‬
‫אוכל לומר‪ ,‬שתוכן התפילה מתבסס על המקורות שהבאתי בספר זה‪.‬‬
‫להלן דברי התפילה המתייחסים למנהיגים‪:‬‬
‫"ולדייני עמך ישראל תיתן להם רוח חוכמה ובינה ודעת לדון משפט צדק ואמת‬
‫לאמיתו‪ ,‬והאר עיניהם במשפט האורים והתומים‪ ,‬כי אתה הוא מלך אוהב צדקה‬
‫ומשפט‪.‬‬
‫ואם יעשו דרך פשרה‪ ,‬תיתן להם שכל הישר והאמת שתהיה הפשרה כפי‬
‫האמת הגמור‪ ,‬שאתה יודע כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב‪.‬‬
‫ולמוכיחים ומגידים מעמך ישראל תיתן להם לשון לימודים‪ ,‬שיהייה דבריהם‬
‫ומוסרם ערבים לשומעיהם‪ ,‬ותטהר רעיונם שלא יכוונו חס ושלום לכבוד עצמם‪,‬‬
‫ולא יכשלו בלשונם להוציא מפיהם דבר קטגוריא על עמך ישראל ולא הלבנת‬
‫פנים לשום אדם‪ ,‬כמו שנאמר‪ ,‬הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא‪ .‬רק‬
‫יהייה הכל על פי הדת והלכה‪ .‬ותשים בפיהם דברי שלום ואמת‪ ,‬ותכין ליבם‪,‬‬
‫שיהייה דברי מוסרם יוצא מקירות לבבם‪ ,‬בכדי שיכנס ללב שומעיהם ויתקבלו‬
‫דבריהם ויעשו רושם בלב כל השומעים ויקח מוסר כל אחד מה שנוגע לו‪ ,‬כי כל‬
‫ ‪- 216‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫איש יודע נגעי לבבו ומכאובו‪ .‬ויקוים עליהם‪ ,‬ולמוכיחים ינעם ותבוא עליהם‬
‫ברכת טוב‪.‬‬
‫ומנהיגי ופרנסי ישראל תיתן להם מסילות בלבבם בשכל הישר והצדק איך‬
‫להנהיג עמך ישראל‪ ,‬ויעסקו הצורכי ציבור באמונה‪ .‬ותוציא מליבם הגאווה‬
‫והשררות שלא יתנו חיתיתם בארץ החיים‪.‬‬
‫ותיתן להם כוח לסבול עול וטורח הציבור ומשא העם‪ ,‬כאשר ישא האומן את‬
‫היונק‪.‬‬
‫ותיתן להם אמיץ כוח ולשון לימודים כשיצטרכו ללכת בעבור הציבור אל היכל‬
‫המלכים והשרים והשופטים ימצאו חן בעיניהם למען אשר ישכילו ויצליחו לטובת‬
‫הרבים והיחידים"‪( .‬תהילים‪-‬דרכי חיים‪ ,‬עמוד רצ)‪.‬‬
‫****‬

‫תפילתה של רות קלדרון‬
‫בעת נאומה הראשון בכנסת ישראל‬
‫ח"כ רות קלדרון סיימה את נאומה הראשון בכנסת ה‪ 19-‬בדברים הבאים‪:‬‬
‫"אני מבקשת לסיים בתפילה שכתב חברי חיים היימס‪ ,‬תפילה בכניסה לכנסת‪:‬‬
‫יהי רצון מלפניך‪ ,‬ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו ואמהותינו‪,‬‬
‫שאצא מהבית הזה כפי שנכנסתי אליו‪,‬‬
‫שלמה עם עצמי‪ ,‬ועם הבריות‪.‬‬
‫מי ייתן שמעשיי יהיו לטובת כל תושבי מדינת ישראל‪,‬‬
‫ושאפעל לתקן את החברה אשר שלחה אותי למעון זה‪,‬‬
‫ולהשכין שלום צודק בינינו ועם שכנינו‪.‬‬
‫מי ייתן ותמיד אזכור שאני שליחת ציבור‪,‬‬
‫ועלי להקפיד על ניקיון כפיים ולב‪.‬‬
‫מי ייתן ואצליח ונצליח בכל מעשי ידיו‪.‬‬
‫[ניתן לשמוע את דבריה באתר יוטיוב תחת הכותרת‪:‬‬
‫נאום הבכורה של ח"כ רות קלדרון‪].‬‬
‫ ‪- 217‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫תפילת בקשה למנהיג ראוי‬
‫לפני הבחירות לכנסת‬
‫בשנת תשע"ג‪ ,‬הספרייה הלאומית העלתה לאתר האינטרנט שלה‬

‫מודעה‬

‫ששמה‪" :‬תפילה נאה לומר לפני ההצבעה בבחירות"‪ .‬היה זה לקראת‬
‫הבחירות לכנסת ה‪ 19-‬במסגרת אוסף וירטואלי הנקרא‪" :‬אסיפת בחירות –‬
‫אוסף תעמולת בחירות לכנסת"‪ .‬בתחתית המודעה נכתב שהמודעה יצאה‬
‫לאור ע"י המרכז למורשת יהדות – עתניאל‪.‬‬
‫ד"ר יעל לוין התחקתה אחרי כותבי התפילה ופרסמה זאת במאמרה‪" :3‬לקט‬
‫תפילות לבחירות לכנסת" שבו סקרה נוסחי תפילה שונים שנערכו ונכתבו‬
‫לקראת הבחירות לכנסת בתריסר השנים האחרונות‪.‬‬
‫בביקורתה היא מספרת שהגיעה לאלעד איזבוצקי ושוחחה עמו בעניין התפילה‪.‬‬
‫התברר‪ ,‬שהמודעה נדפסה לקראת הבחירות לכנסת ה‪ 16-‬שהתקיימו ב‪28-‬‬
‫בינואר ‪ ,2003‬כ"ה בשבט ה'תשס"ג‪ .‬מקור התפילה מעומם במקצת‪ .‬אלעד מצא‬
‫נוסח תפילה או ייתכן שהכירו אבל לא ידע לומר בוודאות מי ערך והכין את‬
‫הנוסח‪.‬‬
‫"המרכז למודעות יהודית" הוקם בזמנו בידי אלעד איזבוצקי‪ ,‬יחד עם נועם‬
‫אפטר הי"ד‪ ,‬אחד מתלמידי ישיבת עתניאל שנרצחו בליל שבת פרשת שמות‬
‫תשס"ג בידי מחבלים שחדרו לישיבה‪.‬‬
‫ד"ר יעל לוין בדקה את מקור התפילה וכתבה‪" :‬עיון בנוסח התפילה מעלה כי‬
‫הוא ברובו עיבוד של קטע מתוך "ליקוטי תפילות"‪ ,‬תפילה י"ח‪ .‬עיקרה של‬
‫התפילה הוא נוסח מקוצר ולעיתים מעובד של התפילה ב"ליקוטי תפילות"‬
‫בתוספת קטע מסיים חדש פרי עטו של המחבר"‪.‬‬
‫וכך נכתב ב"ליקוטי תפילות" של רב נחמן מברסלב‪ ,‬חלק א' תפילה י"ח‪:4‬‬
‫‪ 3‬המאמר פורסם באתר "כיפה" ב‪-‬כ"ו באדר התשע"ה‪ 17 ,‬במרץ‪.2015 ,‬‬
‫‪ 4‬ניתן למצוא את "ליקוטי תפילות" באינטרנט‪.‬‬
‫ ‪- 218‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫ְת ִשיב פָ ֶניָך אֵ לֵ ינּו‬
‫דֹותיָך‪ ,‬ו ָ‬
‫ּותבַ ּטֵ ל חרֹון אַ ְפָך ֵמעָ לֵ ינּו‪ְ ,‬ויִגלּו ַרחמֶ יָך עַ ל ִמ ֶ‬
‫ְת ְמ ִתיק ְ‬
‫"ו ַ‬
‫יקי אֱ ֶׁמת ַמנְ ִהיגִ ים אֲ ִמ ִתיִ ים‬
‫ְת ְחמל עָ לֵ ינּו ְבחֶ ְמלָ ְתָך הַ גְ דֹולָ ה ו ְִת ְשלַ ח לָ נּו צַ ִד ֵּ‬
‫ו ַ‬
‫אֹותנּו ְב ַרח ִמים ְויַכְ נִ יסּו הַ ָשגַת הַ ַתכְ ִלית הָ אַ חרֹון ְב ִלבֵ נּו‬
‫ָ‬
‫ִד ְקד ָשה‪ֶ ,‬שיַנְ ִהיגּו‬
‫ּוב ִשכְ לֵ נּו‪ ,‬עַ ד ֶשנִ זְ ֶכה עַ ל י ָָדם ִל ְרדף וְלָ רּוץ כָל י ֵָמינּו ְלהַ ִשיג הַ ַתכְ ִלית הָ א ִמ ִתי‬
‫ְ‬
‫ְונ ְַש ִליְך כָל ַתאוֹות עֹולָ ם הַ זֶ ה אַ ח ֵרי ַגּוֵנּו ְו ָנ ִשים כָל ְמגַמֹו ֵתינּו ְוכָל חֶ ְפצֵ נּו ְוכָל‬
‫חֹותינּו ַרק ִב ְש ִביל הַ ַתכְ ִלית הָ אַ חרֹון הָ א ִמ ִתי‬
‫יעֹותינּו ְוכָל ִט ְר ֵ‬
‫ֵ‬
‫שּוק ֵתנּו ְוכָל יְגִ‬
‫ְת ָ‬
‫כִ ְרצֹונְ ָך הַ ּטֹוב בֶ אֱ ֶמת‪.‬‬
‫ִרבֹונֹו ֶשל עֹולָ ם‪ ,‬אַ ָתה ְלבַ ד י ַָד ְע ָת עצֶ ם הָ ַרח ָמנּות ֶש ֵיש עָ לֵ ינּו עַ כְ ָשו בַ דֹור הַ זֶ ה עַ ל‬
‫ּוב ְפ ָר ִטיּות עַ ל כָל אֶ חָ ד ְואֶ חָ ד ִמיִ ְש ָראֵ ל כִ י הַ כל חפֵ צִ ים‬
‫כָל עַ ְמָך י ְִש ָראֵ ל ִבכְ לָ ִליּות‪ִ ,‬‬
‫ּומחַ כִ ים ְל ִה ְת ָק ֵרב אֵ לֶ יָך‬
‫ּומצַ ִפים ְ‬
‫תֹוק ִקים ְ‬
‫ּומ ְש ְ‬
‫ְלי ְִראָ ה אֶ ת ְש ֶמָך‪ ,‬וְהַ כל ְתאֵ ִבים ִ‬
‫ּומחַ כֶׁה ְלרֹופֵּ א נֶׁאֱ ָמן ַמנְ ִהיג‬
‫יֹודעַ אֶ ת נִ גְ עֵ י ְלבָ בֹו ְמצַ פֶׁ ה ְ‬
‫בֶ אֱ ֶמת ְוכָל ִאיש א ֶשר ֵ‬
‫ּומכְ אֹובָ יו וְאֵ ין ִמי ֶשיַעמוד בַ ע ֵדנּו‪ ,‬כִ י‬
‫ִירפֵּ א ַתחֲ לּואֵּ י נ ְַפשֹו ַ‬
‫אֲ ִמ ִתי‪ֶׁ ,‬שיְ ָק ֵּרב אֹותֹו ו ַ‬
‫ּומנְ ִהיגִ ים אֲ ִמ ִתיִ ים ו ְִה ְס ַת ְר ָת פָ נֶיָך‬
‫יקי אֱ ֶׁמת ַ‬
‫לָ ַק ְח ָת ִמ ֶמנּו ַמ ְח ַמד עֵ ינֵינּו‪ ,‬כָל ַהצַ ִד ֵּ‬
‫אֹותנּו‪ְ ,‬ל ָק ְרבֵ נּו‬
‫ָ‬
‫ִמ ֶמנּו וְאֵּ ין לָ נּו לא ַמנְ ִהיג ְולא ְמנ ֵַּהל אֲ ִמ ִתי‪ֶׁ ,‬שיּוכַל ְל ַהנְ ִהיג‬
‫בֹוד ֶתָך בֶ אֱ ֶמת‪…‬‬
‫לַ ע ָ‬
‫ּומה ְבעֶ זְ ָר ֵתנּו‬
‫אַ ָתה ָי ַד ְע ָת אֶ ת ַמכְ אֹובֵ נּו‪ ,‬וְאֶ ת צַ ע ָק ֵתנּו ָשמַ ְע ָת ִמ ְפנֵי נֹוגְ ֵשינּו‪ ,‬ק ָ‬
‫מֹושל בַ כל‪,‬‬
‫ֵ‬
‫ְבעֵ ת צָ ָרה הַ זאת‪ …‬חמול עָ לֵ ינּו אָ ִבינּו ֶשבַ ָש ַמיִם אַ ל ַת ְס ֵתר פָ נֶיָך ִמ ֶמנּו‬
‫ֶמלֶ ְך עַ ל כָל הָ אָ ֶרץ‪ְ ,‬שלַ ח לָ נּו ַמנְ ִהיג ּומֹו ֵּשל אֲ ִמ ִתי ִד ְקדֻ ָשה‪ֶׁ ,‬שיּוכַל ְל ַהנְ ִהיג‬
‫בֹוד ֶׁתָך בֶׁ אֱ ֶׁמת ֵּתן‬
‫אֹומן אֶׁ ת ַהיֹונֵּק"‪ְ ,‬ל ָק ְרבֵּ נּו לַ עֲ ָ‬
‫ִשא ָה ֵּ‬
‫אֹו ָתנּו ְב ַרחֲ ִמים‪" ,‬כַאֲ ֶׁשר י ָ‬
‫משה ַרבֵּ נּו‪ ,‬עָ לָ יו הַ ָשלֹום‪ …‬וְלא הָ יָה אֶ ְפ ָשר ֶשיֵצְ אּו ִמ ָשם כִ י‬
‫לָ נּו ַמנְ ִהיג אֲ ִמ ִתי כְ מֹו ֶׁ‬
‫משה ְויִגְ אָ לֵ ם‪ ,‬אַ ף‬
‫משה ֶשיֵלֵ ְך ֶ‬
‫משה ַרבֵ נּו וְחָ ַמ ְל ָת עלֵ יהֶ ם‪ְ ,‬ו ָגז ְַר ָת עַ ל ֶ‬
‫ִאם עַ ל י ְֵדי ֶ‬
‫ְתנּותֹו הָ יָה ַמ ְס ִתיר פָ נָיו‪ ,‬וְלא ָרצָ ה ְל ַקבֵ ל הַ ֶמ ְמ ָשלָ ה‬
‫משה ַרבֵ נּו ִמגו ֶדל עַ נְ ו ָ‬
‫עַ ל ִפי ֶש ֶ‬
‫ִית ִעמֹו‬
‫וְהַ ַמנְ ִהיגּות אבָ ל אַ ָתה חָ ַמ ְל ָת עַ ל עַ ְמָך י ְִש ָראֵ ל‪ְ ,‬ו ָגז ְַר ָת ֶשיֵלֵ ְך ְבעַ ל ָכ ְרחֹו‪ ,‬וְהָ י ָ‬
‫ָת ִמיד עַ ד ֶשזָ כָה ְלגָאלָ ם"‪.‬‬

‫ ‪- 219‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫בעזרת ה'‬

‫תפילה נאה לומר לפני ההצבעה בבחירות‬
‫תפילה זו אינה קשורה לאף מפלגה‪,‬‬
‫ומועילה לכל המפלגות בעז"ה!‬

‫ריבונו של עולם‪ ,‬אתה יודע שכל אחד ואחד מישראל מחכה‬
‫ומצפה להתקרב אליך באמת‪.‬‬
‫כל מי שיודע את נגעי לבבו מחכה ומצפה למנהיג אמיתי‬
‫שיקרב אותו וירפא תחלואי נפשו ומכאוביו‪ ,‬ואין מי שיעמוד‬
‫בעדינו‪ .‬אתה יודע את צרת נפשנו ושמעת צעקתנו‪.‬‬
‫קומה בעזרתנו בעת צרה זאת‪.‬‬
‫אבינו שבשמים חמול עלינו‪ ,‬אל תסתר פניך ממנו‪ ,‬שלח לנו‬
‫מנהיג ומושל אמיתי שיוכל להנהיג אותנו ברחמים‪.‬‬
‫אתה יודע שאין מי שיוכל לעזור לנו כי אם מנהיג אמיתי‬
‫שיהיה מבחינת משה רבנו‪ ,‬על כן רחם עלינו למען שמך‬
‫והפר כעסך מעלינו ושלח רחמנות בלב מנהיג האמת‬
‫שיחמול עלינו ויקבל המנהיגות וינהיג אותנו‬
‫ברחמיו ויקרבנו לעבודתך באמת‪.‬‬
‫שומרנו והצילנו ברחמיך הרחמים ממנהיגי שקר‪ ,‬מפרנסים‬
‫המתגאים על הציבור‪ ,‬שלא לשם שמים‪ ,‬הרודפים אחר כבוד‬
‫להנאתם ותולין רדיפתם ברחמנות‪ ,‬כאילו הם רוצים לרחם על‬
‫העולם להנהיגם‪ ,‬אשר באמת הם רחוקים מזה‪,‬‬
‫ואינם יכולים להנהיג את עצמם‬
‫ומכל שכן אחרים‪ ,‬ולא נתן להם הגדולה מן השמים כלל‪.‬‬
‫רחם עלינו ברחמיך הרבים והצילנו מהם ומהמונם‪.‬‬
‫אנא עשה שכוונתנו הטובה בעת הבחירה תפעל ותשפיע‬
‫ואף על פי שאולי טועים אנו בבחירתנו‪ ,‬גלוי וידוע לך כוונתנו‬
‫הטובה ועשה שתהיה לרצון לפניך ותנהיגנו ברחמים טובים‪.‬‬
‫_____________________________________________________________________________________________________‬
‫"מרכז למורשת יהדות – עתניאל"‬

‫ ‪- 220‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫אסיים ספר זה בדבריו של רבן שמעון בן גמליאל‪-‬מנהיג הדור בתקופת‬
‫המשנה‪ ,‬שכיהן כנשיא הסנהדרין לאחר מרד בר‪-‬כוכבא‪ .‬הוא הקפיד על כבוד‬
‫מוסד הנשיאות וטרח בכל מאודו לחזקו ולבצרו‪ ,‬על מנת לאחד את כל האומה‬
‫בכל פזורותיה‪.‬‬
‫רבן שמעון בן גמליאל אומר‪" :‬על שלושה דברים העולם עומד‪:‬‬
‫על הדין ועל האמת ועל השלום‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ּומ ְשפַ ט ָשלֹום‪ִ ,‬ש ְפטּו ְב ַשעֲ ֵּריכֶׁם' (זכריה ח‪ ,‬טז )" (אבות א)‪.‬‬
‫'אֱ ֶׁמת ִ‬
‫במסכת דרך ארץ זוטא‪ ,‬פרק השלום כתוב‪:‬‬
‫"אמר רבי מונא‪ ,‬ושלושתן דבר אחד‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ּומ ְשפַ ט ָשלֹום‪ִ ,‬ש ְפטּו ְב ַשע ֵריכֶם' (זכריה ח‪ ,‬טז)‪.‬‬
‫'אֱ ֶמת ִ‬
‫כל מקום שיש משפט – יש שלום‪ ,‬וכל מקום שיש שלום – יש משפט"‪.‬‬
‫יש המפרשים (ראה פירושו של פנחס קהתי על המשנה) את הפסוק‪:‬‬
‫אם תשפטו משפט צדק ושלום‪ ,‬תזכו לישב בשעריכם‪ ,‬שכן הבטיחה התורה‪:‬‬
‫ֹתן לָ ְך"‪.‬‬
‫"צֶׁ ֶׁדק צֶׁ ֶׁדק‪ִ ,‬ת ְרדֹף ְל ַמעַ ן ִת ְחיֶׁה ְוי ַָר ְש ָת אֶׁ ת‪-‬הָ אָ ֶׁרץ‪ ,‬אֲ ֶׁשר‪-‬ה' אֱ לוקיָך נ ֵּ‬
‫(דברים טז‪ ,‬כ)‪.‬‬
‫" 'משפט צדק' – בזמן שדנין צדק‪ ,‬עושין צדקה עם הבריות‪ ,‬שנאמר‪' :‬אֱ ֶׁמת‪,‬‬
‫ֵּמאֶׁ ֶׁרץ ִתצְ ָמח; וְצֶׁ ֶׁדק‪ִ ,‬מ ָש ַמיִם נִ ְש ָקף' (תהילים פה‪ ,‬יב)‪ .‬בזמן שדין אמת מארץ‬
‫תצמח‪ ,‬הקב"ה עושה צדקה עם הבריות ומציל אותם מפורענות ומיסורין‬
‫וטובה באה לעולם"‪( .‬תנחומא‪ ,‬שופטים‪ ,‬ו)‪.‬‬

‫ ‪- 221‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫אבן שושן אברהם‪ :‬מלון חדש עברי‪-‬עברי‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"א‪.1961-‬‬
‫אדלמן משה‪ :‬לב האדם לאדם‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"א‪.‬‬
‫אייזנר יצחק (עורך)‪ :‬איש על העדה ‪ ,‬משרד החינוך והתרבות‪ ,‬המחלקה‬
‫לתרבות תורנית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ג ‪.1973 -‬‬
‫ארזי אברהם‪ :‬המנהיג בעיני חז"ל‪ ,‬שנה בשנה‪ :‬ספר השנה להלכה‪ ,‬למחשבה‬
‫יהודית ולבעיות היהדות‪ ,277-296 ,‬תשמ"ט‪.1989-‬‬
‫בן מימון משה (רמב"ם)‪ :‬משנה תורה הוא היד החזקה‪,‬ירושלים‪ 5719 ,‬ליצירה‬
‫(‪.)1959‬‬
‫ברלין צבי יהודה (הנצי"ב מוולאוז'ין)‪ :‬העמק דבר‪ ,‬פירוש על החומש‪ ,‬ניו‪-‬יורק‬
‫(ללא שנת הוצאה)‪.‬‬
‫גונן איצק‪,‬זכאי אליאב‪ :‬מנהיגות ופיתוח מנהיגות‪ ,‬ת"א‪ ,‬תשנ"ט‪.1999-‬‬
‫גפני ישעיהו (עורך)‪ :‬קהל ישראל – השלטון העצמי היהודי לדורותיו ‪ -‬העת‬
‫העתיקה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"א‪.2001-‬‬
‫האראוויץ חיים שאול‪ :‬מדרש ספרי – על ספר במדבר‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"ו‪.1966 -‬‬
‫הירש שמשון רפאל (רש"ר=רבנו שמשון רפאל)‪ :‬פירוש על התורה‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫תשמ"ו – ‪.1986‬‬
‫הלוי הרב אהרון‪ :‬ספר החנוך‪ -‬על תרי"ג המצוות‪ ,‬תשל"ח‪.1978 -‬‬
‫העדני רבי דוד ברבי עמרם‪ :‬מדרש הגדול‪ -‬על חמשת חומשי תורה‪ ,‬הוצאת‬
‫מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ו‪.1976 -‬‬
‫הרטום אליהו שמואל‪ :‬ספרים חיצוניים‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬תשכ"ט‪.1969-‬‬
‫זולדן חנוך‪ :‬סידור "אוצר התפילות"‪ ,‬הוצאת "ראם"‪ ,‬ווילנא ‪ -‬תרפ"ח‪.‬‬
‫זולדן יהודה‪ :‬בחירת מנהיג ציבור ומעמדו‪ ,‬תחומין ‪ ,433-477 ,18‬תשנ"ח‪,‬‬
‫‪.1997-8‬‬
‫זולדן יהודה‪ :‬פגיעה במנהיג ציבור‪ ,‬תחומין ‪ ,19‬עמ' ‪ ,28-39‬תשנ"ט‪.1998-9 ,‬‬
‫טל שלמה‪ :‬סדור רינת ישראל‪ ,‬ירושלים תשמ"ב‪.1982-‬‬
‫יהודה החסיד‪ :‬ספר החסידים‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים תשי"ז‪.1957-‬‬

‫ ‪- 222‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫יהודה הלוי (ריה"ל)‪ :‬ספר הכוזרי‪ ,‬מתורגם ע"ייהודה ב"ר שמואל אבן שמואל‪,‬‬
‫ירושלים תשל"ג‪.1972-‬‬
‫יצחק אבוהב‪ :‬מנורת המאור‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים תשכ"א‪.1961-‬‬
‫שמעון רבינו (ראש הדרשנים מק"ק פראנפורט)‪ :‬ילקוט שמעוני על תורה‪,‬‬
‫נביאים וכתובים‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשי"ב‪.1952-‬‬
‫כהן אביעד‪ :‬חובותיהם וזכויותיהם של משרתי ציבור‪ ,‬בתוך קובץ הציונות‬
‫הדתית‪ ,‬מוקדש לזכרו של יוסף בורג בעריכת שמחה רז‪ ,‬ירושלים‪-2000 ,‬‬
‫תשס"א‪ ,‬עמ' ‪.670-677‬‬
‫כהן יחזקאל‪ ,‬סטריקובסקי אריה (עורכים) ‪ :‬מנהיגים ומונהגים [חוברת]‪ ,‬משרד‬
‫החינוך והתרבות‪ ,‬האגף לתרבות תורנית‪ ,‬ירושלים תשנ"ז‪.1996-‬‬
‫כהן ישראל מאיר‪ :‬ספר חפץ חיים על התורה‪ ,‬בני ברק‪ ,‬תש"ד‪.1944-‬‬
‫לוצאטו משה חיים (רמח"ל)‪ :‬מסילת ישרים‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ח‪.1988-‬‬
‫ליבוש מאיר (מלבי"ם)‪ :‬התורה והמצווה‪ ,‬פירוש על החומש (אין שם מקום‬
‫ותאריך הוצאה)‪.‬‬
‫לעטעריס מאיר הלוי‪ :‬סדור תפילת ישראל עם דרך חיים‪ ,‬פראג‪1841-‬‬
‫מונק הרב אליהו‪ :‬עולם התפילות‪-‬שבת‪ ,‬ירושלים תשל"ח‪.1978-‬‬
‫מדרש רבה‪ ,‬ירושלים‪ 5718 ,‬ליצירה (‪.)1958‬‬
‫מדרש תנחומא‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תש"ס‪. 1990-‬‬
‫מירסקי אהרון‪ ,‬מלצר פיבל‪ ,‬קיל יהודה (עורכים ראשיים)‪ :‬תנ"ך‪ ,‬פירוש "דעת‬
‫מקרא"‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תש"ל‪.1970-‬‬
‫מקראות גדולות‪ ,‬על התורה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"ג‪.1993 -‬‬
‫מקראות גדולות‪ ,‬על נ"ך‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"א‪.1961-‬‬
‫פינקלשטיין אליעזר אריה‪ :‬מדרש ספרי – על ספר דברים‪ ,‬ניו‪-‬יורק‪-‬ירושלים‪,‬‬
‫תשנ"ג‪.1993 -‬‬
‫פסיקתא רבתי‪ ,‬ווארשא‪ ,‬תרע"ג‪.1913-‬‬
‫צוקרמאנדל הרב שמואל‪ :‬תוספתא‪ ,‬על פי כתב יד ערפורט ווינה ועם "תשלום‬
‫תוספתא" מאת הרב ליברמן שאול‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ה‪.1975-‬‬

‫ ‪- 223‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬

‫קהתי פנחס‪ :‬משניות מבוארות עם פירוש רבי עובדיה מברטנורא‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫‪.1998‬‬
‫רבינוביץ הרב חיים דב‪ :‬פירוש "דעת סופרים" על התנ"ך‪ ,‬ירשלים‪-‬ניו‪-‬יורק‪,‬‬
‫‪.1962‬‬
‫שטיינזלץ הרב עדין‪ :‬תלמוד בבלי‪ ,‬מבואר ומתורגם‪ ,‬ירושלים‪.1993 ,‬‬
‫שעוועל הרב חיים דב‪ :‬כתבי רבינו בחיי‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תש"ל‪.1970 -‬‬
‫שפרלינג אברהם יצחק (שו"ב)‪ :‬ספר המינהגים ומקור הדינים‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫תשכ"א – ‪.1961‬‬
‫תהילים ‪ -‬דרכי חיים‪ ,‬ירושלים‪-‬בני ברק‪ ,‬תשנ"ח‪.1998-‬‬
‫תלמוד בבלי‪ ,‬ירושלים‪ 5717 ,‬ליצירה‪.‬‬
‫תלמוד ירושלמי‪ ,‬בני ברק‪ 5733 ,‬ליצירה‪.‬‬
‫תנא דבי אליהו רבה [זוטא]‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ח‪[ 1978-‬צילום מדפוס הרי"ן‬
‫לעווי ושותפיו‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תרס"ו]‪.‬‬

‫ ‪- 224‬‬‫__________________________________________________________________‬

‫גדעון רפאל בן‪-‬מיכאל‪ :‬ערכי יסוד במנהיגות והנהגה ציבורית במקורות ישראל‬