גדעון רפאל בן מיכאל
שירת חייו של
משה אונגרפלד
סופר ,עיתונאי ,מבקר ספרות ,ביבליוגרף,
נאמן מורשתו של חיים נחמן ביאליק
-1-
תוכן העניינים
עמודים
• פתח דבר2 ………………………………………………………………………
• קורות חייו של משה אונגרפלד 6 …………………………………………..
• ספרים שכתב משה אונגרפלד 11 ………………………………………….
• הקדשות בספרים שכתב ח.נ ביאליק למשה אונגרפלד 18 …………..
• מכתב שכתב ח.נ ביאליק למשה אונגרפלד 19 …………………………
• תמונות -בני המשפחה עם משה אונגרפלד 20 …………………………
• פרסים ועטורים שהוענקו למשה אונגרפלד 22 …………………………
• העיתונאי משה אונגרפלד {כולל תעודות עיתונאי} 33 ………………..
• ש"י עגנון ומשה אונגרפלד 36 ………………………………………………
• מכתבו של מנחם גנסין 38 ………………………………………………….
• דוד בן גוריון כותב למשה אונגרפלד 40 ………………………………….
• פטירתו של מ.אונגרפלד מודעות ודברים לזכרו 41 …………………….
• מאמרו של העיתונאי חיים נגיד:
"ביבליוגרפיה בת 30אלף ערכים מחכה למו"ל" 52 …………………….
• "בית האישה" -בית מאניה ביאליק" 64 ……………………………………
• משה אונגרפלד מדריך ילדים בבית ביאליק 68 …………………………
• משה אונגרפלד כתב על ימיו האחרונים של ח.נ ביאליק 74 …………
הוצאת המחבר ,תשע"ט2019-
-2-
פתח דבר
משה אונגרפלד הוא דודה של שרה רעייתי מצד אימה -פנינה
קראוס לבית אונגרפלד .משה היה סופר ועיתונאי פורה ,כתב מאמרי
ביקורת על ספרים רבים שיצאו בתקופתו ,נחשב כמבקר ספרותי
חשוב .רבים הסופרים ששלחו לו את ספריו כדי שיכתוב מאמרי
ביקורת אוהדות .היה מזכירו של הסופר והמשורר הלאומי ח.נ.
ביאליק ,נאמן עיזבונו של ח.נ ביאליק ומנהל בית-ביאליק בתל-אביב.
שרה רעייתי אהבה מאד לבקרו בבית-ביאליק .אני הצטרפתי
לביקוריה אחרי נישואינו וכאשר בתנו דינה נולדה ,לקחנו אותה גם
לבית-ביאליק.
מה היו המניעים שלי לכתוב על משה אונגרפלד?
כאמור ,אונגרפלד היה סופר ועיתונאי פורה מאד .אני זוכר ,שלאחר
שחלפו ימי האבל לפטירתו נכנסו לביתו האחיינים :שרה בן מיכאל,
לאה מרלנדר ויצחק זיכל ואני נלוויתי אליהם ,לעינינו נתגלו ערימות
של עיתונים וביטאונים שבתוכם נכתבו מאמריו ,יבול עצום של
כתיבה .נוסיף לזה את רשימת הספרים שכתב ואז היבול גדל.
כאשר עיינתי רק בחלק קטן מהדברים שכתב ,נתגלה לעיניי "איש
חוכמת ישראל" הבקי בכל מכמני הספרות העברית שזה עתה
התחדשה ,הוא הכיר היטב את התלמודים ,המדרשים ,תורת הקבלה
והכיר גם חוכמות חיצוניות.
-3-
כאשר עיינתי בניירותיו שהשאיר מצאתי מכתבים רבים של סופרים
ומשוררים יידועי שם המבקשים ממנו לכתוב ולהעריך את יצירותיהם.
הוא זכה להערכה רבה על כתיבתו ולכן גם זכה בעיטורים של "יקיר
העיר" מהעיר תל-אביב ,פרס "חכמת ישראל" מהעיר חולון ,ופרס
ל"ספרות יפה" מהעיר רמת-גן.
התפעמתי מאד מספרו "חסד נעורים" שבו הוא מתאר את החיים
היהודיים בכפר רודקי שבו הוא נולד ,את דבקות משפחתו בתורת
ישראל ,חוויותיו האישיות כנער .הוא מתאר גם דמויות יהודיות
מהכפר והכול כתוב בשפה פיוטית הנכנסת ללב הקורא.
ראוי שספר זה יקרא ע"י בני נוער ומבוגרים מכיוון שהוא מתאר את
חיי היהודים בפולניה לפני השואה ,ביטוי לאבדה הרוחנית הכבירה
של נכסי תרבות ישראל.
אני הכרתי את משה אונגרפלד רק לאחר נישואיי לאחייניתו ,רעייתי
שרה קראוס ולאחר נשואיה בן מיכאל .היה זה בקיץ .1964
אונגרפלד היה ערירי ,סגפן ,חי בבדידות [היה רווק] והסתפק
במועט ,לכן ,מעת לעת רעייתי שרה ביקרה אותו בבית ביאליק .אני
נלוויתי אליה ומצאתיו יושב בחדר צנוע כאשר ספרים רבים וניירות
על שולחנו ,הוא המשיך ללא ליאות בכתיבו ספריו ומאמריו.
בית ביאליק היה עבורו כעין "מקדש" בזעיר אנפין .אוכל לומר שהוא
סגד לביאליק ,פעל ללא ליאות לשמר את זיכרונו.
-4-
רכוש לא עניין אותו ,ולכן מכספו האישי ,רכש מאות ספרים לבית
ביאליק ובשנים מאוחרות יותר גם לבית מאניה ביאליק.
גודלו של האיש והשמירה הקיצונית בשימור זיכרונו של ביאליק פגעו
בו .רק הוא קיבל תלמידים בעת ביקורם בבית ביאליק והסביר להם
על הממצאים הנמצאים בבית זה וכן סיפר להם סיפורים על מורשתו
של ביאליק .הוא נזף בתלמידים שנגעו בחפצים וכן העיר הערות על
אופן התנהגותם.
אונגרפלד היה איש טוב לב ,אולי ,בגלל שלא היו לו ילדים הוא לא
השכיל למצוא את שביל הזהב בהערותיו ,לכן ,היו ילדים שנפגעו
מהערותיו .כדי להיות מאוזן ,אוכל לומר שרבים מהתלמידים זוכרים
לטובה את ביקורם בבית ביאליק ,הייתה זו חוויה מעצבת עבורם,
וחלקם לא יכלו לקבל את אופן הערותיו של אונגרפלד.
חבל ,שעיריית תל אביב לא העמידה לרשותו אדם מקצועי ,היודע
לשמר ממצאים שבתוך הבית ולהעמיד לרשותו כלים לשימור וקטלוג
הספרים כדבעי .הוא היה איש רוח.
לצערי הרב ,הנהלת בית ביאליק ,לא מצאה פינה זעירה בבית
ביאליק כדי להזכיר את שמו ופועלו .אונגרפלד היה המגדלור
ששמר את זכרו של ביאליק ושמר בקנאות על ביתו.
איש גדול היה משה אונגרפלד ולכן ראוי לכתוב עליו ולשמר את
זכרו על מפעלו הספרותי רב הערך -מחד ,ומאידך -נאמן ביתו
ומורשתו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק.
-5-
קורות חייו של משה אונגרפלד
משה אונגרפלד ,חי בשנים 1898־ ,1983סופר פורה ,עיתונאי
ופובליציסט ,מזכירו האישי של המשורר חיים נחמן ביאליק
ומנהלו הראשון של "בית ביאליק".
ביאליק ואונגרפלד הכירו בווינה בשנת .1920באין יורשים לביאליק
ובאין צוואה ,מונה אונגרפלד לתפקיד מנהל "בית ביאליק" ,והוא
החזיק בתפקידו זה במשך כארבעים ושש שנה ,עד לפטירתו.
במשך השנים פרסם אונגרפלד מספר ספרים על ביאליק ועל בני
דורו.
בשנות העשרים למד באוניברסיטת ווינה ובבית המדרש היהודי
למורים מיסודו של צבי-פרץ חיות .היה פעיל ציוני ומ 1922-השתתף
בעיתונות העברית ["הארץ"" ,הצפירה"" ,היום" ו"הדואר"] והיידית.
כתב מאמרי ביקורת ספרותית.
בין ביאליק ואונגרפלד נוצרה ידידות בתחילת שנות השלושים
של המאה הקודמת [ ]1930בווינה ,ואונגרפלד שימש לו
כמזכיר.
משה אונגרפלד בן יצחק [אביו היה תלמיד חכם ,מחסידי זידצוב]
ודולצי לבית שר מסטרי סול .נולד כ"ה אדר תרנ"ו ()10.3.1896
ברודקי
[גליציה
המזרחית].
קיבל
חינוך
מסורתי
בחדרים
ובישיבת ויז'ניץ ,בן 16קבל היתר הוראה ,למד למודים כלליים
ושפות והתכונן כאקסטרן לבחינת בגרות.
-6-
בסוף מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא האוסטרי ,לחם
בחזית הרוסית והגיע לדרגת סגן-קצין ,נפל בשבי הרוסים בתקופת
המהפכה והתעכב במחנות קצינים שונים בערי רוסיה המרכזית
(ביניהן בעיר ויטקה בחבל אורל ,שבה פעל הציוני נסטיסין שעלה
אח"כ לארץ ובנה שורת בנינים גדולים בזמן המשבר של 1926בת"א,
ולקח חלק פעיל בפעולה הציונית והתרבותית במקום) עד חתימת
חוזה השלום בין אוסטריה ורוסיה בבריסק דליטא.
נכנס
בתרפ"ב
[]1922
בפקולטה
הפילוסופית
ללמוד
ולשפות
באוניברסיטה
המזרח
ולמד
4
הווינאית
שנים
אצל
הפרופסורים גייאר ,טקאטש ,זייף שפות שמיות ,אצל ירושלים
וויירינגר -פילוסופיה ואצל קאסל וארנולד פילולוגיה וספרות
גרמנית .בזמן זה למד גם בבית המדרש למורים מיסודם של הפרופ,
צ .פ .חיות וא .אפטוביצר.
דבריו הראשונים בדפוס נתפרסמו בתרע"ז [ 1917-1916בן ]20
ב"העם"
במוסקבה
וב"פעטראגראדער
טאגבלאט"
ועם
שובו
לאוסטריה ב"המצפה" של ש .מ .לזר בקרקוב וב"לעמבערגער
טאגבלאט".
מתרפ"ב היה סופרם הווינאי הקבוע של "הארץ" (תל-אביב)" ,היום"
ו"הצפירה" (ורשה) ו"הדואר" (ניו-יורק).
פרסם הרבה מסות ומאמרים בכמה שפות בעיתונות העברית
והלועזית" :הארץ"" ,הבוקר"" ,העולם"" ,הצופה"" ,הצפירה",
"היום",
"הדואר",
"מאזנים",
"גיליונות",
"היינט",
"מאמענט",
-7-
"טאגעבלאט"" ,מארגענזשורנאל"" ,מארגנצייטונג"" ,שטימע"" ,די
וולט"
ועוד,
על
חכמי
ישראל
באוסטריה
ובגליציה.
בשמו
ובפסידונימים " :בן-יצחק"" ,בן-עמרם" ,ד"ר וונגירסקי ,א-ד" ,אגף"
ועוד.
ביניהם על :ר ,יצחק אור זרוע ,הרב יו"ט ליפמן הלר (בעל התוספות
יו"ט) ,ד"ר א .ילינק ,ד"ר מ .גידמן ,מאיר איש-שלום ,א .ה .ווייס .מ.
לטריס ,א .ליברמן ,בעל "האמת" ,פ .סמולנסקין ,ר .א .ברוידס ,ד .י.
זילברבוש ,צ .פ .חיות ,ש .קרויס ,א .אפטוביצר ,ש .רובין ,א.
קמינקא ,אוטו וינינגר ,ז .פרויד ,אלפרד אדלר ,ד"ר הרצל ,ל .קלנר,
ע .קוקש ,פטר אלטנברג ,ארטור שניצלר ,יעקב וסרמן ,פרנץ ורפל,
סטפן צווייג ,אוטו באואר ,ויקטור ופרידריך אדלר ,פופר -לינקאוס,
מרקוס פוןליבן ,קרל קראוס ,טריביטש-לינקולן ,רוברט שטריקר,
אדולף שטנד" ,העיתונות הווינאית בעריכת יהודים"" ,האמת"" ,די
וולט" ועוד .בתש"ה יצא ספרו" :וינה" מסדרת ערי הגולה.
אונגרפלד היה ציוני מנעוריו ,מתר"פ [ ]1920חבר במפלגת העבודה
הציונית
"התאחדות" ,ב 1923/25-יו"ר התנועה באוסטריה ,ציר
הקונגרס הציוני הי"ג מטעם ה"התאחדות" ,בקונגרסים הי"ב-כ'
השתתף כבא-כוח העיתונות.
היה פעיל בתנועה העברית באוסטריה ועמד כמה שנים בראש
ההסתדרות העברית במדינה זו.
בשנות תר"פ-תרצ"ד [ ]1934-1920עבד בהוראה עברית בבתי-ספר
של הקהילה בווינה ובבית המדרש למורי-דת מיסודו של הפרופ ,צ.
פ .חיות .בזמן בקורי ח .נ .ביאליק בווינה בתרצ"ב ,צ"ג וצ"ד התקרב
אליו וטיפל בו במסירות בשעת מחלתו.
-8-
ביקר בארץ בתרצ"ה []1935כתייר ומתרצ"ח [ ]1938בקביעות בארץ.
בשנת תרצ"ט [ ]1939נתמנה למ"מ מנהל "בית ביאליק" בתל-אביב
ובתש"ה [ ]1945למנהל קבוע של הבית ושקד להרחבתו בנאמנות
מופתית.
בעשור השנים שלפני מותו נשמעו השגות על דרך ניהולו את בית
המשורר המנוח .חוקרי ספרות טענו כי גנז מכתבי ביאליק כדי לא
לפגוע בתדמית המשורר.
משה אונגרפלד היה רווק ולא הביא ילדים לעולם.
ב 1938-עלה משה אונגרפלד ארצה ומ 1939-ועד יום מותו ניהל את
"בית ביאליק" בתל אביב .במשך השנים פרסם אונגרפלד מספר
ספרים על ביאליק ועל בני דורו .משה אונגרפלד נפטר בתל אביב
בי"ח באדר תשמ"ג 3 ,במארס 1983והוא נטמן בבית העלמין
בחולון.
-9-
משה אונגרפלד בצעירותו
מקורות לקורות חייו:
תדהר דוד :אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו.
http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/777
לקסיקון הספרות העברית החדשה בעריכת חבר ספרנים.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/01372.php
ערך משה אונגרפלד בוויקפדיה
- 10 -
ספרים שכתב
בנוסף למאות המאמרים שכתב,
אני מביא בפניכם את שמות הספרים שכתב:
• אורות וצללים [מסות והערכות] ,עם הספר ,תשל"ז.1977-
• ארץ וחכמיה ,אוסטריה והונגריה ,עם הספר ,תשל"ה.1974 -
• ביאליק וסופרי דורו :דברים בין ביאליק לסופרי דורו לציון יובל
המאה להולדתו וארבעים שנה לפטירתו ,עם הספר ,תשל"ד.1974-
• במעגלי יצירה :הוגים ,משוררים ,מספרים ומסאים :מבחר מסות,
עם הספר ,תשל"ו.1975-
• ד"ר דוד רוטבלום :מ .אג"ף [=משה אונגרפלד] ,הוצאת נ.
דרימר ,תש"ח.1948-
• הוגים ומשוררים :מבחר מסות ,עם הספר ,תשל"ד.1974-
• וינה :מאת מ .אג"ף [=משה אונגרפלד] ,הוצאת נ .דרימר ,תש"ו-
1946ערי הגולה ; ספר א.
• ח .נ .ביאליק ויצירותיו :ביבליוגרפיה לבתי הספר ערוכה בידי
מ.אונגרפלד ,דביר ,תש"ך.1960 -
- 11 -
• ח"נ ביאליק :וועגען פון שאפונג /נחמן מייזיל ; (הקדמות -מ’
אונגרפלד ,נחמן בלומענטאל ; צוגעגרייט צום דרוק -דב מיזל).
[אלונים :בית נחמן מייזיל]( ,הקד’ תשל"ו).
• חסד נעורים :מסות והערכות ממחוז הילדות והבגרות ,עם הספר,
תשל"ו.1976-
• כתבים גנוזים של חיים נחמן ביאליק :מתוך העיזבון ( /הביא
לבית-הדפוס משה אונגרפלד) ,בית ביאליק על ידי דביר-1971 ,
תשל"א.
• שיר השרים לח .נ .ביאליק :מבחר שירים בכמה שפות על
ח.נ.ביאליק ויצירתו ,שנלקטו מתוך ספרים וכתבי עת במלאת עשרים
וחמש שנה לפטירתו[ .המביא לבית הדפוס -מ’ אונגרפלד] .מעריצי
ביאליק ,תש"ך.1960-
*********
- 12 -
*********
בספר יזכור לקהילת רודקי ,עיירת הולדתו ,מספר אונגרפלד
בערגה על האדמו"ר הצדיק ר' פנחס נתן סאפרין .כשנכנס אליו בחג
השבועות הוא הסביר לו פנים ועודד אותו בדבריו שיהיה סופר
וכך אמר לו:
"כשברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון ,תלה על צווארו שתי
אבנים יקרות ,שהאירו מסוף העולם ועד סופו :את האהבה ואת
הטהרה .מחמת פגם ,שפגע האדם ,עלה בידי השטן לפורר את אבן
האהבה לרסיסים ולקבוע כל רסיס במשבצת של שנאה .ללמדך,
שבכל קורטוב של משטמה כבול ניצוץ של אהבה המשווע לפדות
ולגאולה .ומחמת כשלון שני ,שנכשל האדם ,נופצה לרסיסים אבן
הטהרה והוא צמצם טהרה זו בחיצוניות-גופו ,ואילו מוחו ומחשבתו,
לבו ורגשותיו ,שרויים בטומאה.
ואולם יש כוח אחד בעולם ,שיכול לפוצץ את משבצות השנאה
החוצצות ומפרידות ,עד כדי היתוכן שוב לגוש אחד כמקודם .ויש כוח
היודע להעמיק ולהחדיר את הטהרה מהחלק העליון והשטחי של
הגוף עד לעמקי הנפש ,המוח והלב.
- 13 -
כוח נפלא זה הוא הספר ,ספר-הספרים ,דע לך שכל ספר יונק
ניצוצי קדושה מצינורות סמויים המובילים לספר-הספרים.
ועל כן קשור את נפשך ואת גורלך לספר ובכל אשר תלך יכוון
דרכיך ועל פיו תחיה ,כי היא מקור האהבה והטהרה.
כרוסט יוסף [עורך] :רודקי ,ספר-יזכור ,הוצאת יוצאי קהילת רודקי,
מרחשוון תשל"ח ,1977-עמ' .160
*********
מאמרו של א .מרדכי ,עיתון "מעריב" 9.4.1976
- 14 -
המשך המאמר
- 15 -
– 16 –
חיים נחמן ביאליק
בית ביאליק בתל-אביב
- 17 -
הקדשות שכתב ח.נ .ביאליק למשה אונגרפלד
הספרים בהוצאת "דביר" ,תרצ"ג ,תרצ"ד
- 18 -
מכתב שכתב ח.נ .ביאליק למשה אונגרפלד
אור ליום 14בספטמבר [ 1933כ"ג אלול תרצ"ג] בַּד גסטיין
ידידי היקר מר אונגרפלד ,בכתבי אליך את מכתבי האחרון מגסטיין
(מחר בשנה 2אחרי הצהריים אני ואשתי יוצאים למֵירן) ,הנני רואה
חובה לעצמי להודות לך שוב על החיבה הרבה שנהגת בי מקרוב
ומרחוק על ימי שהותי בחו"ל .זכור אזכור לך את התהלכך לפניי בווינה,
את מכתביך המלאים עניין מפראג ,ואת ה"דינים והחשבונות" הקטנים
שהמצאת לי משם ע"ד מהלך העניינים והתפתחותם בקונגרס .את
חבילות העיתונים אשר הריצות אליי מפעם בפעם -את כולם אשמור
בלבי ,וביום פקדי -ופקדתי .ואני במה אשיב גמול לך? ידעתי כי לא
לשם גמול עשית את אשר עשית ,ועל כן ינעם לי הדבר שבעתיים ,ועל
כן גם אחזיק לך טובה שבעתיים .והיה ברוך ומבורך לי ,ידיד יקר ,וזכרת
לטוב ולברכה גם אותי ,ואם הטרחתיך יותר מדיי -סלח .הן שנה חדשה
באה לקראתנו; בזכות השנה החדשה -סלח ומחל.
ושלום לך בשם אשתי ,הזוכרת אותך לטובה.
בתודה ובחיבה,
ח.נ .ביאליק
- 19 -
בני המשפחה עם משה אונגרפלד
שרה רעייתי ודינה בתנו יחד עם משה אונגרפלד
בחצר בית ביאליק
בחתונה של לאה מרלנדר (קראוס) יחד עם משה אונגרפלד
שרה מחזיקה את ידו של אונגרפלד
- 20 -
מצד ימין בתמונה :שושנה זיכל אחותו של אונגרפלד ,שרה בן מיכאל
מאחוריה ,בתווך משה אונגרפלד ,מאחוריו בתנו דינה ,סמוך אליה,
פנינה קראוס אחותו של אונגרפלד היא מחזיקה בידה את בתנו נירה.
- 21 -
פרס לספרות יפה
מטעם עיריית רמת-גן
עיריית רמת גן העניקה למשה אונגרפלד פרס בספרות יפה
לשנת 1975על ספרו "ביאליק וסופרי דורו" .הפרס הוענק
בתאריך 1.6.1975
בתאריך ו' בתמוז תשל"ה15.6.1975 ,
כותב יצחק ארצי (אז מנהל האגף לתרבות בעירית ת"א)
מכתב למשה אונגרפלד:
הרשה לי לברך אותך מקרב הלב לרגל פרס "עירית רמת גן".
יש בכך משום הכרה והוקרה על פועלך למען העמקת המורשת של
ח.נ ביאליק ז"ל.
ידידך ובתוכם אני הקטן ביניהם שמחים על ההכרה הזו.
- 22 -
וכך פורס באותו יום בעיתון "דבר":
*********
- 23 -
יקיר העיר תל-אביב
משה אונגרפלד קיבל את התואר יקיר תל-אביב יפו
בשנת תשל"ז.1977-
עירית תל-אביב-יפו
י.ארצי –מ"מ ראש העיריה
כ"ו בניסן תשל"ז
14לאפריל 1977
לכבוד
מר משה אונגרפלד
רח' השלום 73
תל-אביב
א.נ
ועדה מיוחדת מטעם מועצת עירית תל-אביב-יפו החליטה פה-אחד להציע
אותך לקבלת התואר "יקיר תל-אביב" .תואר זה בא כדי להעריך פעולה
רצופה ,במשך שנות חיים רבות ,למען קידומם ופיתוחם של החיים
החברתיים בעירנו – בשטח הכלכלה והחינוך ,הנני מקוה שתסכים לקבל
תואר זה.
הטכס לכבוד יקירי תל-אביב ייערך ביום ב' כ' בסיון תשל"ז 6.6.1977 -
בשעה 17.00בערב ,באולם הבימה ,שדרות תרס"ט ,תל-אביב.
בכבוד רב
י.ארצי
מ"מ ראש העיריה
ויו"ר הועדה המיוחדת להענקת תואר יקיר ת"א
- 24 -
כך נכתבו הנימוקים לקבלת התואר
בחוברת יקירי העיר תל-אביב-יפו ,תשל"ז:19777 -
משה אונגרפלד חניך בית המדרש והישיבה שבה הוכתר לרבנות,
בוגר הפדגוגיון העברי בווינה ,תלמיד הפקולטה לפילוסופיה של
האוניברסיטה הווינאית ,מורה ומנהל קורסים ובתי ספר עבריים,
שהעמידו מתוכם מאות מלומדים וחוקרים בכל ענפי המדע העברי.
פובליציסט ועיתונאי פורה ,שפרסם בכמה לשונות אלפי מאמרים
בכתבי עת רבים.
מבקר ספרותי שפירסם עד כה מאות מסות ביקורת על סופרים
וספרים בכתבי עת רבים ,וחלק מהם נאסף בתשעה ספרים אלה:
ביאליק וסופרי דורו ,הוגים ומשוררים ,במעגלי יצירה ,אורות וצללים,
אגרות ביאליק אל רעייתו ,כתבים גנוזים לח.נ .ביאליק ויצירתו
(ביבליוגראפיה לבתי הספר) ,קהילת ווינה ,הרב ד"ר א.קמינקא
ומפעל חייו .כן נערכו על ידו והוצאו לאור :כתבי י.ל .ברוך ,כתבי מ.
רוטבלום ,שיר השירים לח.נ .ביאליק.
עלה בתרצ"ח מווינה לארץ על פי סרטיפיקט ששלחה לו אלמנת
המשורר ,על פי המלצתו של ראש הסוכנות היהודית דוד בן-גוריון,
ונתבקש לעבוד בבית ביאליק ,הנמצא תחת הנהלתו זה 38שנים.
ראשית מעשהו הייתה כאן לשוות לבית ולכל אשר בו בצורה ובתוכן,
ערך מוזיאלי ,השומר על ראשיתו המקורית ושוקמה ספרייתו
הפרטית בת 3,400הספרים ונוספו עליהם במשך הימים עוד
כ 50,000-ספרים בכל ענפי היצירה העברית ,העומדים לרשות
קוראים הבאים ללמוד והם מודרכים על ידי הספרן ונאספו כאן
והוצגו לתערוכה 92ספרים על ח.נ .ביאליק ויצירתו ב 28-שפות וכן
העתקות ותרגומים מדברי המשורר ב 29-לשונות .נאספו ונרשמו
- 25 -
בכרטיסיות מיוחדות אלפי מסות והערכות על המשורר ויצירתו
בהרבה לשונות וצורפו אליה כ 1,600-ציורים וצילומים של המשורר
לבדו ועם סופרים אחרים ,ובכרטיסיה מיוחדת נרשמה הביבליוגרפיה
על ביאליק במונה כ 30,000-יחידות.
פעולה מיוחדת מפותחת בבית האישה שהוקם על פי רצונה וכספה
של הגברת מניה ביאליק ,ובו נאספו כשלושת אלפים ספרים על
נשים יהודיות ,וברובם מתנת אונגרפלד.
בבית האישה הנמצא תחת הנהלתה של המשוררת אנדה עמיר-
פינקרפלד ,מתקיימים במשך ימי השבוע קורסים ללימוד התנ"ך,
לספרות עברית ,לריקודים עממיים אומנותיים וללימודי מוסיקה.
ובמשך כל ימות השנה מתקיימות כאן תערוכות של ציירות ופסלות
אחת לשלושה שבועות ואחת לשבועיים נערכים כאן נשפים
ספרותיים מוקדשים לאישה היוצרת וליצירותיה החדשות .כל
הפעולות הנ"ל ניזומו על ידי מ .אונגרפלד.
מקור :מתוך החוברת יקירי תל-אביב -יפו שיצאה לאור בשנת תשל"ז 1977
וחולקה למשתתפים בטקס הענקת התעודות.
*********
- 26 -
פרס ל"חכמת ישראל" ע"ש ד"ר חיים קוגל
מטעם עיריית חולון
משה אונגרפלד קיבל את פרס עירית חולון ל"חכמת ישראל"
ע"ש ד"ר חיים קוגל בתאריך ט' שבט תשל"ז.28.1.1977 ,
כך נכתב בנימוקים לקבלת הפרס:
מר משה אונגרפלד עודר זה שישים שנה בשדה הספרות העברית
ותרבותה והיא התמדה לא שכיחה אצלנו .הוא כאחד עיתונאי וכן
סופר ,הנדרש במשך עשרות שנים לכל תחומי הספרות העברית
ותרבותה.
הוא עוקב אחרי כל המתחדש בספרות העברית ,הן זו הקרויה יפה
והן זו העוסקת בחקר עמנו במשך הדורות.
בעין טובה ולעיתים קרובות אפילו בגודש של עין יפה ,הוא מביא
לנחלת הרבים גושי גושים של תרבות עברית ,לרבות זו הכתובה
לועזית ,להמוני קוראים ,שאילולי כך ספק אם היו מגיעים למעיינות
אלה.
בנוסף לכך זכות גדולה לו לאונגרפלד ,כאוצר זה עשרות שנים את
נחלת ביאליק ,כמנהל בית ביאליק בתל-אביב וכן כאוצר עזבונו של
ביאליק וכעוסק זה שנים רבות בפרסום חלקים מעיזבונו של ביאליק,
פרסומים אלה אם בעיתונים ובכתבי-עת ואם בכמה וכמה ספרים
מיוחדים ,מעמידים לרשות הרבים אוצרותיו הגנוזים של ביאליק
ומרחיבים אופקינו בחקר יצירתו של ענק השירה והתרבות העברית
לדורותיה.
- 27 -
זיקה זו לביאליק לא צמצמה אופקיו של אונגרפלד והוא אורח קבוע
בעיתונות העברית ,כאן ובחוץ-לארץ בדברי ביקורת ומסות ,שכונסו
בספריו הנזכרים .מאות המאמרים והמסות טבועים רובם ככולם
בחותם האהבה לסופרים וחכמים ,רובם ככולם עברים ומיעוטם
בלבד כותבי גרמנית ורבי השפעה בספרות הגרמנית.
אין סוג זה ,שניתן לקרוא לו :אינפורמטיבי במובן הטוב של המילה,
נפוץ עוד אצלנו ,שעל כן מיטשטש הגבול בין רצנזיה ,ביקורת וחקר,
מהלכת כאן רוח של איש ,שלפניו אך מגמה אחת ויחידה :להשכיל
את הקורא .התרפקות זו על סופרים וחכמים הלא דבר הוא ,מעין
מפתח לנוסח זה של כתיבה מצויה למשל ברשימה לירית-פיוטית,
שאינה בודדה בספרים אלה – הכוונה ל"משורר בוכה" ("ארץ
וחכמיה ,עמ' .)193-192כאן אתה מוצא זיקתו האיתנה של בעל
המסות לנושאיהן.
אין אונגרפלד מתיימר לחדש ומכל שכל להתהדר בלמדנות ,אף
שהוא בקי ורגיל ,כמעטים בימינו ,בכל חדרי הספרות העברית
וחכמת ישראל .אין הוא בא אלא להזכיר נשכחות לקוראים בהולים
וחפוזים של ימינו ,שאין עתותיהם בידיהם לקריאה טובה.
לעיתים הוא גם משלב זיכרונות אישיים ,שעל כן הכיר מאות סופרים
וחכמים .הוא מתאר למשל אחד החכמים ,זכריה שוורץ ,כיצד הוא אץ
להיפרד בווינה מביאליק "ולאוו דווקא משום שהעריץ בו את המשורר
הגדול אלא משום שראה בביאליק עצמו את הספר העברי היקר ,את
כתב-היד הנחמד ,הצופן בקרבו אוצרות רוח ופניני קדושה ,האוזרים
את ישראל סבא בגבורה ועוטרים את כל הבריאה בתפארה" .דומה
שבתיאור זה הגדיר לא במעט את עצמו ופועלו.
- 28 -
בהעניקנו את הפרס למר אונגרפלד ,כאות הוקרה על פועלו במשך
שני דורות ,אנו מאחלים לו המשך והמשך לאורך ימים ושנים – אמן
כן יהי רצון.
ועל כך חתומים:
ד"ר דב ירדן – יו"ר
פרופ' יהודה פרידלנ
ג.קרסל
המקור :פרסום של עיריית חולון מהתאריך הנ"ל שחולק בעת הטכס.
*********
המשורר אורי צבי גרינברג כותב לאונגרפלד
מכתב ברכה לרגל קבלת הפרס:
לכבוד ידידי ר' משה אונגרפלד שליט"א:
אני לא יכול לצאת באויר הגשמים האלה לברך אותך פא"פ
(פנים אל פנים) לקבלת פרס חולון ע"ש ד"ר חיים קוגל.
תבוא אליך הברכה :להמשיך בבריאות טובה גופנית ורוחנית
עפ"י (על פי) היעודים שאתה מצווה להם בביתו של אהובנו
חיים נחמן ביאליק ז"ל .אכי"ר (אמן כן יהי רצון)
מברכך
אורי צבי גרינברג
י"ח שבט תשל"ז
- 29 -
דברים שנשא משה אונגרפלד בעת קבלת פרס חולון ע"ש ד"ר
חיים קוגל לחכמת ישראל
דבריו הובאו בעיתון "הצופה" ,כ"ג שבט תשל"ז.
שם המאמר" :פעלו הספרותי של משה אונגרפלד"
בדבריו עמד בעיקר על דברי ביאליק שנאמרו בעל-פה.
ואלה דבריו של אונגרפלד בעת טכס קבלת הפרס:
אין לך אישיות יהודית בדורנו .שהרבו כל כך לכתוב עליה ולהתעמק
ביצירתה ,לחשוף את שורשיה ולגלות בה נגלה ונסתר ואף למצוא
רמזים בולטים לשיטות הגות ולהשקפת עולם ולכל אופני יצירת
האמנות ,כשם שעשו זאת ב-ח.נ ביאליק וביצירתו ,בעשרות אלפי
מאמרים ובתשעים ושנים הספרים והחוברות שנכתבו עד כה על
ביאליק בעשרים ושמונה שפות ,מדדו את שירתו בקנה-מידה פיוטיים
והגותיים רבים והשקיפו עליה מבעד לאספקלריות-מחשבה שונות
והעריכו והסבירו אותה מבחינה פילוסופית ופסיכולוגית ואף מבחינה
פסיכואלאטיבית ואקזיסטנציאליסטית.
שירתו התעלתה כל כך ,עד שכל פרשן רואה בה מהרהורי ליבו וכל
מבקר משבץ וממצה בתוכה את חלום חייו ,משל למן שירד במדבר
וכל אוכלו טעם בו את כל הטעמים שחשקה נפשו .זוהי כמדומה
המדרגה העליונה ביותר שיוצר יכול להגיע אליה.
בצעדי חרש בא אלינו ,בקול דממה דקה וכרוזים הקוראים "פנו דרך"
לא רצו לפניו .ובבואו ,נתקבל מיד ונתחבב מיד על כל חלקי האומה
ועודנו נער כמעט וכבר שמו על ראשו את נזר המשורר הלאומי,
עטרת משורר גאולה.
הוא היה יחיד במינו בתולדות גדולי ישראל ,כל האומה הודתה בו
ובחזונו .היא ראתה בו את התגלמותה של הגאוניות העברית והניחה
- 30 -
את כתר משור העם על ראשו – דבר שלא זכה לו כל משורר עד
ביאליק בדורות האחרונים.
ארבעים שנה משל נסיך השירה בהיכל האומה וחזה ויצר וייסר וניחם
וחינך וגידל על ברכיו את דור התחייה והגאולה והעמיד דור גדול של
סופרים ומורים ,ולספרות נתן כיוון ואף חיזק ותיקן את בדקיה וטל
של חיים ורעננות הטליל על הלשון העברית ,ומלבד כמה אפיזודות
שאין להם ערך ,לא ההין איש בחייו בספרות או בחברה להרים ידו
ולחלוק על שלטון רוח בלי מצרים זה .ויסודותיו של שלטון רוח זה,
לא היו אלא האהבה וההערצה .ואחרי הסתלקותו התחילה בעם
להתרקם בעם אגדת ביאליק ,ועומקה אי אפשר עדיין לאמוד
ולשער.
רבים היו מעריצי ביאליק של ידעו את כתביו כלל ורק ביאליק
שבעל-פה שבה את לבם ,ביאליק זה ,שגדל ועלה לפעמים על
ביאליק שבכתב .לאסונה של הספרות לא נמצא מי שהיה מלקט את
פניני הרוח שפיזר ביאליק בעל-פה ביד רחבה ונדיבה בכל ימי חייו.
ביאליק היה איש שיחה נפלא וליבו ומוחו שהיו מלאים תמיד ועמוסים
ותוססים רגשות והגיגים ,מחשבות פתע ורעיונות מצח ,והברקות חזון
וחזיונות השראה ,ביקשו כל הימים התרפקות מכל נטל הפיוטי
וההגותי הזה .ואת פרקונו זה ,שלא היה יכול לבוא מיד בעזרת עטו,
מצא לפי שעה בדיבור שבעל-פה בשיחות יום-יום אלה עם כל מי
שנזדמן בדרכו.
ואף בנאומיו היה אימפרוביזטור נפלא ,נתאמתה בו אמירתו הידועה
של פ.רוזנצוויג על הלשון ,על הלשון העברית בעיקר ,שהיא צינור
ההבעה היחיד של האמת המוחלטת ושל החזון הרדומים בפנים
פנימיותו של לב האדם ורמזיהם אינם מתגלים אלא בדיבורו החטוף,
- 31 -
הבלתי מכוון והבלתי אמצעי ,זה הנפלט מפנימיותו "כיוצא דופן" ובלי
כל הכנה והכוונה מוקדמת .כי המילה הדיבור הוא גילוי שכינה ,כל
דיבור אמיתי הוא הכרח לדוברו ,לכן כל דיבור אמיתי הוא בבחינת
התגלות.
המילה כופה עצמה על האדם .במצב מסויים הוא מחוייב לדבר.
אנשי חזון ראשית דבריהם בעל-פה ואחר-כך בכתב .כך היה גם גנוז
כוחו של ביאליק שבעל-פה ,וחבל שלא נמצא בחייו אדם שילקט
יום-יום שעה-שעה את פניני ההגות והשירה שנשרו מפיו ושישימן
לזיכרון בספר ,כשם שעשה למשל אקרמן לגיתה ,אילו אספו וכנסו
בספרים את כל השיחות האלה ,היו תופסים כרכים רבים.
בשלושים ושמונה שנות עבודתי בבית המשורר ,השתדלתי לעשות
משהו בכיוון זה ועדים לכך חמשת הספרים ויותר משלוש מאות
המסות והרשימות שכתבתי וירסמתי על ביאליק בכמה לשונות
בעשרות כתבי עת.
*********
- 32 -
משה אונגרפלד העיתונאי .מאמר מתוך עיתון"הצופה" -
הקונגרס הציוני ה 17-בבאזל שבשוויץ.
המאמר נכתב בשנת .1940
- 33 -
ףף
תעודה
ניתנת לאות למר משה אונגרפלד
בווינה של אוסטריה
כי הוא סופר "הדואר" היוצא על ידי ההסתדרות
העברית באמריקה .ניתן בשנת 1927
- 34 -
– 35 –
ש"י עגנון ומשה אונגרפלד
ש"י עגנון
לכבוד עצמי
דברים שהגדתי בספריית שוקן באור ליום ד'
פרשת ואתחנן תשי"ח
בכתב ידו של עגנון:
למר משה אונגרפלד נ"י
בברכה
ש"י עגנון
- 36 -
– 37 –
מכתבו של מנחם גְנֶסִ ין למשה אונגרפלד
מנחם גְנֶסִ ין היה שחקן תיאטרון ובמאי מהאבות המייסדים של
התיאטרון העברי בארץ ישראל ,ממייסדי תיאטרון הבימה ,שגידל
דורות של שחקנים ואנשי תיאטרון.
ב 1923-עזב את קבוצת "הבימה" וחזר לארץ ישראל .כאן הקים,
בצוותא עם אחרים ,כשמעון פינקל ,שאותם פגש בברלין בדרכו
לארץ ישראל ,את "התיאטרון הארץ ישראלי" ,בו שימש הן כשחקן
והן כבמאי .משזה נכשל ,ו"הבימה" עלתה לארץ ,ב ,1928-שב
והצטרף ל"הבימה" .במקביל לעבודתו פרסם רשימות בעיתונים ,בין
היתר תחת שמות העט "בר נתן"" ,בר חלפתא" ו"אסתרין" ,וכתב
בענייני תיאטרון בכתבי עת וקבצים שונים.
בתאריך 25.3.1938גנסין כותב לאונגרפלד את המכתב הבא:
לודז'
25.3.1938
למר אונגרפלד ,תל-אביב
ידיד יקר ונכבד,
הגיעה עדינו השמועה שנגאלת מהגלות המרה בעוד מועד ולכן
אברך אותך ב"מי שגאל את אבותינו ממצרים ואותך מגלות היטלר
הוא יגאל את 5אחב"י [אחינו בית ישראל] מארצות פזוריהם ויביאם
במהרה בימינו אל ארצנו".
אבל מכיוון שאתה הנך כבר בארץ העברים וזכית לזכות כזו ,הואל
נא ,מר אונגרפלד היקר והכנס אל ברל כצנלסון ,אל ד.שמעונוביץ
ועוד אל אנשים אחדים ושאל את מה עם שופמן? אני מפחד לכתוב
אליו ,כי חוששני שמא יגרום לו הדבר נזק .בהיותי לפני כשבועיים
בלונדון טלגרפנו עם רמז למערכת "דבר" בנוגע לשופמן ואיני יודע
מהן התוצאות.
- 38 -
אנא אל תשכח אותו כי מי כמוך יודע את נפש היהודי שנשאר
בציפורני החיות הרעות האלה.
אנו נמצאים כעת בלודז' ולפנינו עוד שורה ארוכה של ערי ישראל
בפולין שאחב"י נמקים בהן בעינויים ובייסורים.
רבש"ע [ריבונו של עולם] עד מתי ועד היכן?
שלום לך אונגרפלד ,זכור ששופמן נמצא בין מלתעות כפירים וכל
שעה יקרה.
שלך
מ.גנסין
- 39 -
דוד בן גוריון כותב למשה אונגרפלד
שדה בוקר 3.2.1954
מר אונגרפלד המכובד –
תודה נתונה לך על משלוח מאמרך ב"צופה".
בכבוד רב
דוד בן גוריון
- 40 -
אונגרפלד
פטירתו
4.3.1983
משה תשמ"ג,
של באדר
"דבר" י"ט
עיתון
עיתון "דבר" י"ט באדר תשמ"ג4.3.1983 ,
עיתון "הצופה" י"ט באדר תשמ"ג4.3.1983 ,
- 41 -
הובא לקבורה בבית העלמין בחולון.
בן 87היה במותו .ספדו למנוח סגן ראש העירייה
מר יצחק ארצי ,בשם העירייה ופרופ' בהט,
בשם אגודת הסופרים.
[עיתון "הארץ" ]6.3.1983
מעיתון "דבר" 6.3.83
פפפפפפפפפ
עיתון "דבר" 6.8.1983
**************
- 42 -
העיתונאי נח קליגר כתב עיתון "ידיעות אחרונות"
כותב בתאריך כ"א אדר תשמ"ג 6.3.1983 ,את הדברים הבאים:
השומר הקנאי של מורשת ביאליק
מעמד מיוחד במינו היה לו למשה אונגרפלד ז"ל ,מנהל בית ביאליק
בתל-אביב ,אשר הלך בסוף השבוע לעולמו .כיהן בתפקיד זה קרוב
ל 50-שנה ,ונשאר בו כ 20-שנה לאחר שהגיע לגיל הפרישה.
למעשה לא רק מעמד מיוחד במינו היה למשה אונגרפלד המנוח .גם
גישה ואופי מיוחדים במינם היו לו .גישה קנאית לכל פריט מעיזבונו
של המשורר הגדול ,שהיה ידידו הקרוב עד למותו ,בשנת .1933
נאמנותו של אונגרפלד לזיכרו של חיים נחמן ביאליק לא ידעה גבול,
ולא פעם הוא לא בחל במילים חריפות ,כאשר היה נדמה היה לו
שאין מעניקים את הכבוד הראוי למשורר הלאומי ויצירתו.
רבים הם התלמידים ,הסטודנטים ,החוקרים והסקרנים ,מסוגלים
לספר על התפרצויות הזעם והגידופים שהוטחו בהם ,כאשר היה
נדמה למנהל הבית ,בו ביקרו ,כי הם פגעו בצורה זו או אחרת
בכבודו של ביאליק .רבים רבים שביקרו בבית הישן והצר בו נדחסו
יצירותיו של המשורר בתנאים-לא-תנאים ,יודעים לספר על האיש
הקשוח ששמר ללא פשרות על האוצר הספרותי העצום הזה.
שמו של אונגרפלד היה לאגדה עוד בחייו ,ואי אפשר להזכיר את
ביאליק ,מבלי להזכיר את ביאליק ,מבלי להזכיר גם את הביבליוגרף
והספרן שלו.
לא פעם ,בעיקר מאז הגיע לגיל הפרישה ,כלומר לפני כ 20-שנה,
ניסו "בעלי הבתים הרשמיים" של הספרייה – אנשי עיריית תל-אביב
- 43 -
להביא לסילוקו של "בעל הבית" הבלתי רשמי ,אשר הכול התלוננו
על קשיחותו על התפרצויותיו ועל שמרנותו הקנאית ,אשר מנעה כל
ניסיון להביא לשינויים הדרושים ,כדי לשמור בצורה יעילה על עיזבון
ביאליק .אך ,המאמצים לא נשאו פרי .משה אונגרפלד דחה את כל
הבקשות ,ההצעות ,ההפצרות והאיומים.
לאיש לא היה ספק בכך שמשה אונגרפלד ראה בשמירה על עיזבון
ביאליק את פעל חייו ,שליחות המקודשת שהוטלה עליו .על כן גם
נהגו לוותר לו ,שוב ושוב ,וכך קרה שהאיש ,שהיה שכיר בעיריית
תל-אביב ,שלט למעשה באלה אשר שילמו את שכרו .היו אפילו
מקרים שבהם גירש מהבית את אלה שהיו הממונים עליו.
"מה לעשות?" נאנחו הכול במשך שנים רבות" ,האיש משקיע את כל
ליבו ,כל שכלו וכל חייו בתפקיד"
אכן ,כזה היה משה אונגרפלד ,כן ,נאמן וקנאי .עד לרגעים
האחרונים של חייו הארוכים לחם למען זכרו של המשורר הדגול,
טיפח אותו ,שמר עליו בכל מחיר .רק מי שראה את הישיש מסביר
את ביאליק לילדי הגן ,או לתלמידי הכיתות הנמוכות ,יכול להבין
זאת.
עתה הלך משה אונגרפלד לעולמו ,בשיבה טובה .עמו הלכה תקופה
ארוכה ומעניינת – וגם אגדה.
*********
- 44 -
העיתונאי יעקב כהן כתב עליו בעיתון "מעריב":
משה אונגרפלד נפטר ב 3-במרץ ,1983בן .85
"הביבליוגרף והספרן משה אונגרפלד ,שנפטר בסוף השבוע שעבר
בשיבה טובה ,שימש במשך 46שנה מנהלו של בית ביאליק ,ויש
אומרים שהיה השליט הבלעדי על מורשתו הספרותית של המשורר
הלאומי ,שבחלקה עוד לא ראתה אור ,כגון שירי אהבה ,מכתבים
ודברים שבעל-פה [.]…
רבים לא ראו בעין יפה את הדרך ,שבה ניהל את הבית ,אך
אונגרפלד הפגין בכל השנים קנאות עיוורת במאמציו לשמר כל
פרט ופרט שבבית במתכונתו המקורית.
בהיעדר ידע באמצעי שימור ,נגרמו נזקים לבית ולתכולתו וכל
הניסיונות לשנות משהו נתקלו תמיד בקיר אטום ,שכן עוררו אצלו
התנגדות חריפה".
טוב .לא הכול רע ,למרות הכול" :מי שראה כיצד אונגרפלד מנחה
ילדי גני ילדים או תלמידי בתי ספר בסיוריהם בבית ביאליק ,היה
משתכנע מיד כי עבודת קודש זו משמשת עבורו סם חיים" .מצד
- 45 -
אחר" ,לכן לא העז איש לשלול אותה ממנו .גם חוקרי ספרות הרבו
לבוא בטרוניות על כך שאונגרפלד מעלים מעיניהם חומר ארכיוני
חשוב [ ]…וזאת כדי לא לחבל בתדמיתו של ביאליק ,כפי
שאונגרפלד רצה בה".
הכהן מסכם" :אונגרפלד עצמו גם פירסם ספרים על ביאליק ובני
דורו [ ]…ביאליק ויצירתו היו מוקד חייו של אונגרפלד והוא מילא
בנאמנות את השליחות ההיסטורית שנטל על עצמו לפני כחמישים
שנה".
*********
יוחנן ארנון שהיה ספרן בבית ביאליק
כתב מאמר ב"שבעה" לפטירתו של משה אונגרפלד
בעיתון "ידיעות אחרונות",
כ"ו באדר תשמ"ג11.3.1983 ,
האיש מבית-ביאליק
בשבוע שעבר ליוונו בדרכו האחרונה אדם כמעט שהיה תופעת טבע
בספרות העברית .אנו רגילים לראות נשי סופרים ,שהן במידה זו או
אחרת "עזר כנגדו" ,או אלמנות המנסות להוציא אל הפועל כמיטב
הבנתן את צוואתו הספרותית הרוחנית של הבעל המנוח .כן ראינו
את הטיפוס של סופר ,שבמקום לטפל בכרמו שלו ,מקדיש את
מיטב כוחותיו לטיפול בפרי רוחו של סופר אחר ,מושא הערצתו.
מי היה זוכר כיום את אקרמן ,אלמלא היה רושם את ה"שיחות עם
אקרמן" מפי גיתה .אך סופר המקדיש את כל חייו ימיו ולילותיו ,וימי
החול שלו – למשורר הנערץ ,שממלא את מקום המשפחה ונותן
טעם לחייו – הוא ממש בגדר תופעת טבע .כזה היה משה אונגרפלד
- 46 -
ז"ל ,שהלך לעולמו לפני שבוע ,וכזה היה יחסו אל חיים נחמן
ביאליק.
אונגרפלד נולד בכ"ה באדר תרנ"ו ( )10.3.1896בכפר נובוסליץ
בפלך רודקי בגליציה .בגיל שלש עשרה שנים נכנס ללמוד בישיבת
ויז'ניץ ,וכעבור שלוש שנים הוסמך להוראה.
באותה העת "התפקר" והחל להתעניין במקצועות הכללים .הוא
התגייס לצבא האוסטרי-הונגרי ,עמד בבחינות הבגרות וקיבל דרגת
קצין .לקראת סוף המלחמה נפל בשבי הרוסי ,אך כקצין זכה ביחס
מיוחד והחל את כתיבתו העיתונאית בשבועון "העם" ,שהופיע
במוסקווה.
רגשות אשם
בשנת תרפ"ב החל ללמוד באוניברסיטת וינה וכן למד בבית המדרש
למורים היהודי שם .הוא היה פעיל במפלגת האחדות הציונית
האוסטרית ,והשתתף בקביעות בכל העיתונות היהודית של התקופה
בעברית ,ביידיש ובגרמנית.
עם ביאליק נפגש אונגרפלד כל אימת שהגיע לווינה ,והוא שימש לו
יועץ ומזכיר .כאשר פנה ביאליק בשנת תרצ"ד אל טובי הרופאים
היהודים בווינה לשם ריפוי ,והם המליצו על ניתוח ,התייעץ בין השאר
גם עם ידידו אונגרפלד .אונגרפלד היה בעד הניתוח ,כפי שאשתו של
ביאליק ושאר ידידיו המליצו.
כידוע ,הניתוח הצליח ,אך כעבור שבועות אחדים נפטר ביאליק
מקריש דם שאטם את ליבו .דבר זה גרם לכך שאונגרפלד ראה
עצמו אשם במותו של ביאליק .היה נדמה לו שאלמלא יעץ לו לעבור
את הניתוח ,היה המשורר בחיים ,דבר שאין לו שחר ,כי רופאים
מומחים המליצו על הניתוח שאמנם הצליח .נראה לי שרגשי אשם
- 47 -
אלה גרמו אצל אונגרפלד להרגשת אחריות קיצונית לכ מה שקשור
בביאליק ,ברעייתו ,בביתו ובעיזבונו.
אחרי שעלה ארצה בשנת תרצ"ח ,באמצעות סרטיפיקט שהעניק לו
בן גוריון על פי המלצת מניה ביאליק ,נתמנה על דעתה למנהל בית
ביאליק וכל אשר בו .אונגרפלד החליט להעביר את הבית לחסות
עירית תל-אביב ,שהייתה באותה התקופה
מוסד "בטוח" מכל
הבחינות.
מאז עמד בראשו בנאמנות מופלגת ,לא יצא לחופשה אף ליום אחד
במשך עשרות בשנים ,וכאשר עלה בדרגה ,שאל את פקידי העירייה:
מי ביקש מכם?
הוא שימר את הבית ,את ארכיונו ואת ספרייתו של ביאליק כמיטב
הבנתו .שמירתו הייתה קנאית ,וקשה מאד היה לזכות בהצצה בכתב-
יד של המשורר .לא אחת הושבו קוראים ריקם בבושת פנים ,כאשר
לא עמדו ברמת הציפיות של אונגרפלד.
כרטסת ביבליוגרפית
אונגרפלד היה הפוסק היחיד בפרסום דברי ביאליק מן העיזבון .מה
שלא נראה לו ,נשאר חסוי .הוא עצמו פרסם מן העיזבון את מכתבי
ביאליק ,ולא הירשה לפרש שום מכתב או כתב-יד פירוש שלא היה
מקובל עליו .כן הדריך עד לשנותיו האחרונות אלפי כיתות של
תלמידים שבאו במאורגן לבקר בבית ביאליק .אף שגער לעיתים
קרובות בתלמידים שפנו אל חדר-העיון של הבית – הוא פקד כליהם
להראות לו את ידיהם אם נקיות הן ,ושלח אותם לרחוץ אותן במים –
ידע גם להושיט עזרה כאשר התלמיד עשה עליו רושם חיובי.
- 48 -
הוא טיפח כתיבת מאמרים על ביאליק ,ופנה בכל שנה לפני יום
הולדתו ויום מותו של המשורר אל כל מערכות העיתונים והציע להם
חומר .כך גם פנה אל הרדיו ,ומאוחר יותר אל הטלוויזיה .הוא אגר
פרטים על כל מאמר ומסה על ביאליק שהופיעו בדפוס בכרסת
ביבליוגראפית ,שהיקפה הגיעה לדבריו ,לכשלושים אלף פריטים.
כאשר פנה אליו פרופ' בן-ציון בן-שלום (כ"ץ) המנוח בעניין הגשמת
הצעתו של שאול טשרניחובסקי ,להוציא את כל כתבי ביאליק
בהוצאה מדעית ,לא ידעה שמחתו גבול .אלא שמאז נקפו יותר
מעשר שנים ,והוא החל להתייחס לכל העניין בביטול מלא כעס.
חבל שלא זכה לראות בהופעת הכרך הראשון ממש בימים אלה.
היכרותי עם משה אונגרפלד החלה בקיץ תשכ"ה 1965-בחנות
לספרים משומשים "זהר" .הוא הזמין אותי להיות ספרן בבית ביאליק
ועודד אותי לבקר במשך שנתיים בקורסים לספרנות .שבע שנים
עבדתי בבית ביאליק עם אונגרפלד ,רשמתי ספרים ,קטלגתי,
טיפלתי בגינתו של ביאליק יחד עם חברי לעבודה יהודה כהן ,וגם
קברתי לעיתים חתולים שמתו בגינת המשורר .מאוחר יותר הדפסתי
במכונת-כתיבה את מאמריו של אונגרפלד והבאתי אותם אל עורכי
המוספים הספרותיים.
לאונגרפלד אני חב חלק גדול מידיעותיי בלשון ובספרות העברית
וכן בכתיבת מאמרים .כן זכיתי להכיר באמצעותו סופרים ,משוררים,
עיתונאים ואנשי רוח ,ולא אחת צמחה מתוך היכרות בבית ביאליק
ידידות שנמשכה שנים רבות .כך הכרתי אצל אונגרפלד את אורי צבי
גרינברג ,וידידותנו נמשכה עד יומו האחרון של אצ"ג.
עבודתי עם אונגרפלד לא הייתה רק סוגה בשושנים .כלפי חוץ היה
לעיתים קשה מאד ,קצר רוח ,אפילו חשדן ,והתנהגותו עם הקהל
הייתה לעיתים גסה ממש .אך היו הזדמנויות רבות ,שבהן כמו פקעה
- 49 -
קליפתו הקשה ויכולתי לראות את גרעינו הרך והרגשני .כך זכור לי
שלא פעם ,בערב חג ,כאשר נפרדתי ממנו ,החזיק אותי ודיבר אתי
על המדינה ועל מצבה באכזבה רבה של ציוני ותיק ,שחלומותיו לא
התגשמו במלואם .מתוך אכזבתו זו נטה לזלזל בבני-אדם שלא
השכילו לרכוש את אמונו .לעומת זאת ,זוכר אני אותו בעיצומה של
מלחמת ששת הימים ,כאשר התבשר על שיחרור הר הבית והכותל
המערבי ,דמעות זלגו מעיניו ,ושעה ארוכה לא היה מסוגל להוציא
הגה מפיו מעוצם התרגשותו.
הוא את ילדיהם של ספרניו ופינק אותם – בבואם לבית ביאליק" .לי
אין ילדים ,"…נאנח בשנים האחרונות אך ראה תחליף מסוים בבית
ביאליק ובפעילותו הענפה למען הנצחת המשורר האהוב עליו מכל.
צמחוני קיצוני
בשנת תשכ"ז הוקם ביוזמתו בית האישה ע"ש מניה ביאליק ,והוא
שקד על הקמת ספריה שתכלול את פרי רוחה של האישה היהודייה
בכל הדורות ובכל הלשונות .אלפי ספרים שנשלחואליו לביקורת
במשך השנים ,תרם לספרית בית ביאליק.
אונגרפלד סירב בתוקף – ובהצלחה – לצאת לגמלאות ,והמשיך
לבוא מדי יום ביומו לבית ביאליק גם כאשר עבר מזמן את גיל
הגבורות והחל ללכת כפוף יותר ויותר .כאשר לא היה מסוגל עוד
לנסוע באוטובוס ,בא לבית ביאליק במונית .וכאשר לא היה יכול
לעמוד עוד על רגליו זמן ממושך ,קיבל את כיתות התלמידים
בישיבה.
אונגרפלד היה צמחוני קיצוני .הוא נעל נעלי לבד ולא חגר חגורה
מעור אלא מפלסטיק .במשך רוב שנותיו גם לא אכל דברים
- 50 -
מבושלים והסתפק בשתיית מים .נראה שזאת אחת הסגולות
לבריאותו וגילו המופלג.
רק לפני ימים ספורים ביקשו שתי אחיותיו להכניסו לבית אבות
בחיפה ,אך הוא נהג לומר תמיד :מכאן (מבית ביאליק) אצא רק על
אלונקה .וכאשר נשאל לבקשה מיוחדת בנוגע למנוחתו האחרונה,
ביקש שקצת עפר מקברו של ביאליק יונח בקברו ,יחד עם תמונה
של הוריו.
משה אונגרפלד נפטר בשעות הערב של יום ד' ,י"ז באדר תשמ"ג
( )2.3.1983בחיפה ,בחודש שנולד בו לפני שמונים ושבע שנים .לפני
שבוע עבר קהל מצומצם ביותר על פני ארונו בבית ביאליק .סגן
ראש העיר ,יצחק ארצי ,הספיד למנוח ,והמשורר מאיר בוסאק אמר
דברי הערכה .ליד קברו בחולון הספיד אותו הסופר ג.קרסל .לפי
מנהג ישראל לא ניתן להניח בתוך הקבר את תמונת הוריו ,אך עפר
מקברו של ביאליק הונח שם.
כאשר שאלו את אונגרפלד בחיפה ,ימים אחדים לפני מותו ,אם ידוע
לו היכן הוא ,ענה :אני בבית ביאליק."…
*********
- 51 -
העיתונאי חיים נגיד כתב במוסף תרבות של "ידיעות אחרונות"
בתאריך י"ג בטבת תשל"ה 27.12.1974מאמר שכותרתו:
ביבליוגרפיה בת 30אלף ערכים
מחכה למו"ל
יותר משלושים וחמש שנים קשור גורלו של משה אונגרפלד בבית
ביאליק ואין הדברים בגדר מליצה .איש זה ,שנקרא ב 1938-לארץ
מווינה ,שם שימש ככתב "הארץ" ,לנהל את בית ביאליק ,הקדיש
את כל חייו למשורר הנערץ" .אין לי אישה ואין לי בנים" ,הוא אומר,
"מן הבוקר ועד הערב אני עוסק רק בביאליק".
לבית זה אסף את כל מה שכתב ביאליק ,וכל מה שכתבו עליו ,עתה
מצויה בידו ביבליוגרפיה הכוללת 30אלף ערכים – דברים שכתב
המשורר ודברים שכתבו עליו ואליו ,אלא שאין הוצאת ספרים
המוכנה לפרסם אותה .ההוצאות הכספיות הכרוכות בפרסום כזה
כבדות מדי .אפילו הוצאת "דביר" ,שיסד ביאליק ,ו"מוסד ביאליק"
הנקראת על שמו ,אינן נכונות להוציא את הספר ללא עזרה כספית
נכבדה .ואילו אונגרפלד שהקדיש את כל ימיו לאוסף שכינס בבית
זה ,אינו יכול לממן את הוצאת הספר בכוחות עצמו.
השבוע י' בטבת צוין יום הולדתו של ביאליק וחולק הפרס הספרותי
הקרוי על שמו .לרגל אירועים אלה נפגשתי לשיחה עם משה
אונגרפלד.
- 52 -
כיצד הגעת לחיבור הביבליוגרפיה הענקית הזאת?אני עובד עליה כשלושים שנה ,ואספתי ככל שהיה לאל ידי ,אין לך
סופר עברי בדורות האחרונים שלא כתב על ביאליק ,ולא רק אלפי
מאמרים כתבו על ביאליק ,אלא גם 90ספרים וחוברות ב 15-שפות.
יצירותיו תורגמו ל 28-לשונות.
מדוע לא הוצאת לאור את הביבליוגרפיה עד כה?כדי להוציא לאור ספר ,שיכלול את כל הערכים הללו ,נחוצה
השקעה של כ 200,000-לירות ,כיוון שהספר יחזיק כדי 4,000עמוד.
לי אין ,כמובן כסף .אבל הדבר המובן מאליו הוא ,שהמוסד אשר
ביאליק יסד ,הוצאת "דביר" ,יוציא את הספר לאור .אלא ש"דביר"
אינה מוכנה לממן את הספר מכיסה .גם הוצאת "מוסד ביאליק"
אינה רוצה לעמוד בהוצאות הכרוכות בפרסום ספר זה.
מתי התחלת לברר את אפשרות הפרסום של הספר?זהו סיפור ארוך ,פעם כמעט הגיעו הדברים לידי הגשמה .כידוע
לך הציע בזמנו טשרניחובסקי להוציא הוצאה אקדמית של כל
כתבי ביאליק ,כמובן לפי מושגיו אז :להקדיש כרך אחד לביאליק
"האיש" ,כרך אחד לשיריו הליריים וכו' .בעצם ,כל מה
שטשרניחובסקי הציע – נעשה בינתיים ,אלא שאיש לא השלים
את המלאכה .המונוגראפיה של לחובר ,למשל מסתיימת בשנת
תר"ע.
על כל פנים ,השתדלתי כל הימים לפעול למען הוצאה אקדמית
של כתבי ביאליק ,ולצרף את כל הביבליוגרפיה שליקטתי.
ובאמת הגיע זמן ידוע ,שבו כמעט התגשמה תקוותי .השתדל בזה
הזז המנוח ו"מוסד ביאליק" כמעט הסכים ,והייתה תקווה שד"ר
גולדמן ישי את הכסף למימון ההוצאה.
- 53 -
חוזה עם המכון לחקר ספרות
ומה היה הסוף?לבסוף לא יצא ,כמובן ,כלום מן העניין ,משנודע לאנשי "דביר"
ש"מוסד ביאליק" מוכן לפרסם את ההוצאה האקדמית ,טענו
שלהם מגיעה להוציאה .התנגד לרעיון גם י.ד ברקוביץ ז"ל .הוא
אמר" :אני לעולם לא הייתי מוציא הוצאה אקדמית של שלום
עליכם" .אבל יום אחד הסכים .אשתו של ביאליק נתנה ל"מוסד
ביאליק" רשות להוציא את המהדורה האקדמית .ואז באו אליה
אנשים מהוצאת "דביר" וכל העניין התבטל .אני זוכר שבאתי
אליה בערב ,והנה היא בוכה וחומה גבוה" .שיוציאו אחרי מותי",
אמרה לי.
אחרי כן התגייס לעניין פרופ' בנציון כ"ץ ז"ל .שבועות אחדים לפני
מותו בא אלי ואמר לי" :החלטתי לא להעמיד את מועמדותי פעם
נוספת למשרת רקטור אוניברסיטת ת"א ,ולהקדיש את כל זמני
להוצאת המהדורה האקדמית .אבל זמן קצר לאחר-מכן חלה,
אושפז בבית-חולים ונפטר .אחר-כך פניתי לד"ר ג'ורג' וייז ,נגיד
האוניברסיטה ,שיסד לזכרו של בנציון כ"ץ את המכון לחקר
הספרות העברית,
ואומנם
נמסרו
למכון
הזכויות
לפרסום
המהדורה האקדמית .אלא שהמהדורה לא הופיעה ,ואילו
התלמידים במכון מפרסמים מאמרים המבוססים על החומר
שנמסר להם ,בניגוד להבטחה שניתנה קודם-לכן ,וכך ביטלנו את
החוזה איתם.
- 54 -
ומה עכשיו?עכשיו עומדים בראש המכון הפרופ' דן מירון ומר ע.שביט ,ואנו
עומדים לחדש את החוזה.
מה כוללת הביבליוגרפיה שלך?אספתי כל מה שכתב ביאליק וכל מה שכתבו עליו .כל אות
שכתב .יש לי 300כתבי-יד שלו .אגב ,נשארו רק 105כתבי-יד של
יצירותיו ,שירים וסיפורים ,וגם זה במקרה .כתב-היד היחיד של
"מגילת האש" ,למשל נמכר באודיסה לטובת איזה מוסד .יש לי
גם טיוטות ,שבהן רואים את התקדמותו ,יש שירים שמהם נשארו
שלוש וחמש טיוטת ,כמו "שירי חורף" .ל"אל הציפור" יש שש
נוסחאות .האם ידוע לך שהתנגדו לפרסום הטיוטות? הזז ויעקב
כהן שמא זה לא יהיה לכבודו של ביאליק ,אם יתפרסמו
הנוסחאות הללו.
חוץ מן הספרים שכתבו עליו ,אספתי גם כ 200-שירים שהוקדשו
לביאליק ,את רובם פרסמתי בספרי "השירים לח.נ ביאליק".
כשאדם כותב שיר על משורר ,הרי זה מעיד על יחס לבבי אליו.
כן ,לא היה סופר שלא כתב על ביאליק ,חוץ מפרישמן.
יש כאן אלפי מאמרים ,הכוללים זיכרונות על ביאליק .מטבעו של
ביאליק שהיה אוהב לדבר.משורר אחר .משנאספו אצלו דברים
שרצה לאמרם ,ישב וכתב שיר .ואילו ביאליק לא עשה כן .היה
לוקח אדם ,מחזיקו תחת בית-שחיו ,ומשיח עמו כמה שעות אחר-
כך ,יש אומרים ,היה שואל" :מי הוא האיש שדיברתי איתו?"
- 55 -
על יסוד דבריו שבעל-פה אספתי כ 600-נאומים שלו .אגב ,לא
מזמן הופיע ספר בשם "מפי ביאליק" ,אבל לדעתי אין אלה
שיחות עימו ,מפני שאין הן משמרות את סגנון הדיבור שלו.
כמו כן הוצאו כבר לאור כ 1,500-איגרות של ביאליק שכתב
לסופרים אחרים ,ואצלי מצויות כ 700-איגרות נוסות ,בינהן חליפת
מכתבים בינו לבין מאיאקובסקי .אני מקווה להוציאן בכרך אחד.
המחזה שכתב ביאליק – נעלם
יחד עם המאמרים המוקדשים ליצירותיו של ביאליק אספתי גם
מאמרים על חידושיו כבלשן ,חטיבה מיוחדת עוסקת בביאליק
המו"ל …ביאליק לא הוציא סתם .הוא כתב ספרים מחדש .יש
ספרים שביאליק כתב בהם בדיו אדומה כמעט כל שורה מחדש.
כ"חום היום" של טשרניחובסקי הוא הוסיף כמאה שורות משלו.
יש מכתבים של טשרניחובסקי ,בהם הוא מפציר בביאליק:
"ביאליק גמור לכתוב את שירי!" אין לך מושג כמה השקיע
בפעולתו כמו"ל.
ביאליק כתב גם 12ספרי-לימוד לילדים .אחד מהם הוא ספר
האגדה ,אותו ערך יחד עם רבניצקי .וכן סיפורים לילדים ,דברי
תורה ,מדרשים קטנים ,סיפורי המקרא .כן כתב פירוש למשנה
אחרי שהכרך הראשון "זרעים ,יצא לאור ,פניתי ל"מוסד ביאליק",
וביקשתי אותם להשלים את ההוצאה .נבחר ועד ,שכלל את הרב
קרלין ,צבי קארל ,פרופ' חנוך אלבק וד"א מרגליות .פרופ' אלבק
פסל את הפירוש .אני כתבתי על כך בזמנו מספר מאמרים,
ולבסוף טילפן אלי אחד בשם פרופ' אלבק ואמר" :אם לא תפסיק
לכתוב נגדו ,אוכיח שביאליק הוא עם-הארץ".
- 56 -
ביאליק כתב גם ,כנראה מחזה ,אבל הוא נעלם .כאשר נכנסתי
בתרצ"ח לעבוד בבית ביאליק ,מצאתי את חדר העבודה שלו
פתוח .כל אחד יכול היה להיכנס ולמשמש בחפציו ,ואף בכתב-
היד ,שהיו מונחים בתיבה פתוחה .יוחנן פוגרבינסקי ז"ל ,מנהל
בית אחד-העם ,סיפר לי שהעתיק בזמנו מחזה של ביאליק בשם
"דוד ובת שבע" ,שהשתרע על פני 48גיליונות .שמעתי על מחזה
זה מפי בנציון דינור ,אשר ברש ורבניצקי .לי יש חשד שהמחזה
הגיע לידי סופר ,שהשתמש בו במחזה שכתב בעצמו על רקע דוד
ובת-שבע.
כיצד נעלם המחזה? עד היום זה חידה .בזמנו פרסמתי את דבר
הגנבה בעיתונות ,ואף נכתבו על כך מאמרים ,כדי למנוע מן הגנב
מלעשות שימוש בכתב-היד.
הגיעה לידי גם מחברת השירים הראשונה של ביאליק ,בה
מופיעים שכתב בהיותו בן .19-17המחברת נתגלגלה תחילה
לאמריקה ,ומי שהחזיק בה רצה למכרה ,כדי לתמוך בקרובי
משפחתו ברוסיה .אבל הצלחתי לרכוש אותה מידיו בעזרתו של
מר שפייזהנדלר.
כן נמצאת בידי עדות ,שאת שירו הראשון" ,אל הציפור" ,כתב
ביאליק בשנת תר"ן ולא בתרנ"א ,ככתוב בכל ספרי ההיסטוריה
של הספרות.
בישיבת וולוז'ין שירבט מיני שירבוטים בספר "פני יהושע" על
מסכת כתובות .שם מופיעה הערה שכתב לאחד מידידיו בדבר
שירו "אל הציפור".
יום אחד הגיע אלי איש מרמת-גן ובידו תצלום של הדף מן הספר.
את הספר עצמו לא רצה למסור לי .הגעתי עד הרבי מוויז'ניץ ,כדי
- 57 -
להשפיע עליו שימסור את הספר ,אך הדבר לא עלה בידי ,וכיום
מצוי אצלי התצלום של הסר.
מר אונגרפלד ,מתי הכרת לראשונה את ביאליק.את שירתו הכרתי לראשונה בגיל .11היה לי ידיד ,בחור ,עדין –
אף-על-פי שלא היה משורר – שלמד אתי בבית המדרש ,ואצלו
מצאתי את ספרו של ביאליק .פתחתי את הספר מתחת לגמרא,
מחשש עינא בישא ,ואורו עיני .אחר כך למדתי את כל השירים
על-פה.
"אתה יודע מדוע יש לי קרחת?"
ב 1921-הכרתיו לראשונה .אז עזב את רוסיה ובא לקושטא ,ומשם
יצא לברלין כדי לאסוף כספים לחידוש הוצאת הספרים שלו.
משם הלך לקרלסבאד ,אל הקונגרס הציוני ה ,12-ושם כיבדו
אותו שיישא את נאום הנעילה ,כן שמעתיו מספיד שם את בן-
אביגדור ,בעל הוצאת "תושיה" .בשעת נאומו ראיתי ניצוצות-אש
עפים מפיו.
אחר-כך נפגשנו פעמים אחדות ,בברלין ובעוד מקומות .הייתי אז
כתב "הארץ" בווינה וכתב "היום ו"הצפירה" שהופיעו בוורשה
ו"הדאר" באמריקה .וחוץ מזה למדתי שם פדגוגיה בעברית מאביו
של פרופ' חיות ,וכן באוניברסיטה.
הקשרים בינינו נהדקו כאשר הגיע ביאליק לווינה כדי לקבל
טיפול במחלת הפרוסטטה .הטיפול גרם לו סבל רב .הוא קרא לי
אליו ואמר" :אונגרפלד ,כתוב צוואה" .כדי להרגיעו שאינו חולה
מסוכן ,פרצתי כמובן בצחוק ,וביאליק נהנה מזה .אחר-כך היה
צריך לקבל אותו טיפול בכל שנה ,ושב לווינה בשנה שלאחר-
מכן ,אבל בשנה השלישית החליטו לערוך לו ניתוח .בסוף יולי
- 58 -
הגיע לווינה .קיבלנו אותו בתחנת הרכבת ,והכנסנו אותו לדירה
שאת שכרה שילם עשיר וינאי .אחר החלו הרופאים לערוך לו
בדיקות .אחד מהם היה אחיו של ארתור שניצלר .הוא קבע שהדם
שלו דביק ,והמליץ על ניתוח .לפני הניתוח הלכנו עם ביאליק
לתיאטרון ,שם הוצג המחזה המוזיקלי "בית שלוש העלמות",
לשוברט ,וביאליק נהנה מאד מן המוסיקה.
למחרת נכנס לסנטוריום .הוחלט לערוך לו תחילה ניתוח קטן,
ואחר-כך ניתוח גדול .בין הניתוח הראשון לשני נכנסתי אליו
והבאתי לו הגהות ממילונו של גרזובסקי .ראיתי שביאליק מתרגז
מאד בגלל השיבושים ,והפסקתי להביא את ההגהות.
באחת השיחות שאל אותי ביאליק :אתה יודע מדוע יש לי קרחת.
בהיותי צעיר לימדתי כל הימים ,ורק בערב יכול הייתי לכתוב .וכדי
שלא אירדם ,הזרמתי מים קרים על ראשי ,וכך נשרו שערותי".
עבודתו כמו"ל רוששה אותו
לאחר שערכו לו הרופאים את הניתוח הגדול ,אני זוכר כיצד
הוציאו אותו מן האולם והוא עדיין תחת השפעת הנרקוזה ומקיא.
בארץ רצו לעשות לו מניין ב"אוהל-שם" להתפלל לשלומו ,אבל
הוא מסר לי מברק לרביניצקי ובו מילה אחת בלבד" :לא!" נדמה
היה שהוא מתאושש ,אלא שביום רביעי ,רבע שעה לפני השעה
שבע טילפנו לי שאבוא לבית-חולים מייד .עד שהגעתי – כבר היה
מת .ובכל זאת הוא לא נראה כך .פניו היו אדומים כפני נער ,ואני
לא האמנתי שהוא מת! התברר שהתגרש אצלו גוש דם ,שהגיע
עד ללב וסתם אותו ,אילו היו מנתחים את המקום בוודאי היה
ניצל.
- 59 -
כשמת ביאליק ,לא יכולתי לדבר ,הרגשתי כאילו עקרו את ליבי.
בכיתי אז הרבה ,גב' ביאליק החליטה לקברו בארץ .בהכניסנו את
ארונו לאולם של טכסי הלוויות ,סטודנטים עמדו משני צידי
הארון .אחר-כך חנטו את גופתו והעלו את הארון לרכבת
לטרייסט .אני זוכר ,שהעלו את גב' ביאליק לקרון של המחלקה
הראשונה ,ואילו את הארון הכניסו לקרון מיוחד .הרכבת החלה
נוסעת ,אבל הקרון נותר בתחנה .עליתי לקרון ,בו היה הארון ,וכך
נסענו לטרייסט .העמידו נרות בקרון ,ובכל תחנה עד טרייסט על
שני קארביניירים והצדיעו לכבוד המשורר .בטרייסט חיכו לנו
אוסשקין וגליקסון עורך "הארץ" .העבירו את הארון לבית-הכנסת
שבעיר ורב שהמיר אחר-כך את דתו ,הספיד את ביאליק בעברית.
האם זכורה לך עדיין איזה פגישה מרגשת עם ביאליק?אני זוכר את ביאליק בקונגרס באזל ,לאחר ויכוח סוער ,הוא ישב
בפינה ,עיפרון גדול ופשוט בידיו ,והוא עצוב מאד ,בועט ברגליו,
פניו אדומים והתלהבות השכינה שורה עליהם .הוא כתב אז את
"ראיתכם שוב בקוצר ידכם" .ביאליק היה אז חסידו של וייצמן
וכשדיבר ארלוזרוב ,ניגש אליו ונישק אותו .הרביזיוניסטים אמרו לו
אז" "אתה סופר גדול ,אך בפוליטיקה אינך מבין דבר" .אגב,
כשנרצח ארלוזרוב ,הכין ביאליק בכתב הספד בו רמז לכך שאולי
יד יהודי הייתה ברצח .אך ההספד לא נישא ,כי ביאליק ויתר
לאוסשקין .בהספד שנשא ביאליק ביום ה"שבעה" בבית-העם,
לא היה רמז לכך .אחר-כך תרם ארבע לירות שטרלינג להגן על
סטבסקי.
- 60 -
האם היית עד מקרוב למפעלים חשובים של ביאליק?כן ,ביאליק עמד בראש "דביר" .כן יסד בארץ את "אוהל-שם".
ומעשה שהיה כך :באותם ימים אסרו הוא והרב קוק לשחק
בשבת בכדורגל ,וכדי לספק לאנשים תחליף ,יסדו שניהם את
אגודת "עונג שבת" .תחילה היו מתכנסים בגימנסיה "הרצליה",
ואחר-כך נוסד בתרומתו של יהודי עשיר בשם בלום בניין "אוהל-
שם" .האנשים היו מתכנסים שם ,וביאליק היה פותח ומדבר על
ספרים וסופרים .כן הזמין לשם סופרים וחוקרים לשאת את
דבריהם.
האם ביאליק היה איש אמיד?לא ,עבודתו כמו"ל רוששה אותו .כמו שאמרתי לך ,היה כותב
ספרים מחדש כמעט .בשנת תרצ"א לא היתה לאשתו ברירה
אלא להשכיר את ביתו ליהודי בנקאי עשיר ,ולעבור לגור
בשכירות בדירה ברמת גן .היה מקרה ,שבחנות סרבו למכור לגב'
ביאליק בהקפה.
תמיד חשתי מחיצה בינינו
מה היה יחסו לסופרים צעירים?כשהיה בא אליו סופר צעיר והיה מגיש לו ספר שירים ,מיד היה
מוכן לשים את כתר השירה על ראשו .הגיעו הדברים לידי כך
שזלמן שניאור המנוח כינה את ביאליק בשם "שר המסכים" .אין
לך גראמפון שאין לו מכתבי הערכה של ביאליק.
- 61 -
האם הייתה קירבה רבה בינך לבין ביאליק?הייתי קרוב אליו מאד ,אבל תמיד חשתי מחיצה בינינו ,תמיד
ראיתי את עצמי כמי שעומד לפני אישיות גדולה ,מזהירה .רעדתי
במחיצתו.
כיצד נמנית למנהל בית ביאליק?בשנת 1938שלחה לי הוצאת "דביר" היתר כניסה לארץ מטעם
הממשלה .כאשר באתי ,ביקשה אותי הגב' ביאליק שאכנס
לעבוד בבית ביאליק .הייתה אז בעיה של העיזבון .ביאליק לא
כתב צוואה לפני מותו .כאשר ביקש ממני לכתוב את הצוואה,
שנים אחדות קודם-לכן ,פרצתי ,כפי שסיפרתי לך ,בצחוק .אחר-
כך לא תיארתי לעצמי שלא השאיר אחריו צוואה .כל מה שנשאר
היו כמה דפי נייר ,בהם מנה את רכושו אבל לא כתב למי למסור
את הרכוש.
כיוון שכך ,הוחלט למסור 50אחוז מן הרכוש לאשתו ו 50-אחוז
לקרוביו .היה לו אח ,בשם דב ,שפניו דמו כליל לפני ביאליק,
אלא שהוא נהיה רחוק מאוד באישיותו מאחיו .ביאליק העלהו
לארץ והכניס אותו לעבודה ב"דביר" .את שתי בנותיו של האח
רשם לגימנסיה "הרצליה" .לאחר שמת ביאליק דרש האח למסור
לו בירושה את מחצית הבית והספריה המגיעה לו לפי החוק,
הוכחתי אותו על פניו ,וגם רביניצקי כעס עליו מאד.
ובכן ,העריכו את שווי הבית ב 3,8000-לירות שטרלינג ,והחצי היה
מגיע לאח .ומאין ניקח את הכסף? מאגנס רצה לקחת את בית
ביאליק ולאחדו עם האוניברסיטה ,אבל מפני שהיה איש "ברית-
שלום" ,לא נתן ליבנו להסכים להצעתו .פניתי ,איפוא ,לישראל
- 62 -
רוקח ,שהי אז ראש עיריית תל-אביב ,והפצרתי בו שייתן את
הכסף .באותו זמן היה כאן יהודי מדרום אפריקה ,והוא הלווה
כסף ושילמו לאחיו של ביאליק .מאחר שלא הייתה לו תקווה
לקבל את הכסף חזרה ,הוא תרם את הלוואתו לאוניברסיטה .וכך
בא אלינו ד"ר שניאורסון ,שאסף כספים לאוניברסיטה ,ואמר" :או
שתתנו לנו את ביתו של ביאליק או שתחזירו את הכסף".
רוקח מכר
מגרש של העיריה ,ובכסף שילם את החוב
לאוניברסיטה ,והבית עבר כולו לידי גב' ביאליק ,והיא תרמה אותו
לעירייה.
ובכן ,הבית והספרייה עמדו עתה ברשות העירייה ,אלא שלא ידעו
מה לעשות בהם .תחילה הציעו להקים במקום ספריה.אבל אני
התנגדתי ,וטענתי כי יש לכנס בבית זה את כל מה שקשר
בביאליק ,בשמו ,בזכרו וביצירתו .נתתי מודעות בכל עיתוני
העולם ,וקיבלתי אלפי מכתבים של ביאליק ,ואספתי כפי
שאמרתי לך ,כתבי-יד שלו ,ו 400-מנגינות לשיריו ,ו1,600-
תצלומים שלו ועוד ועוד.
האם נשתנה בדורנו היחס לביאליק ולשירתו? מה דעתךעל הביקורת החדש על יצירותיו?
אין להם יחס אמיתי לשירתו .הם טוענים :ביאליק המשורר הלירי
הוא משורר גדול ,אבל ביאליק המשורר הלאומי – לא! ואני טוען,
שאין לחלוקה הזאת טעם .אי-אפשר לקחת משורר ולחלקו
בצורה כזאת .הרי בכל שיר לירי יש לאומיות ,ובכל שיר לאומי יש
ליריות .כשאדם כמו ביאליק כתב שיר ,תמצא בו כל מה שיצרה
האומה שלו .עדי צמח ודב סדן העמידו את כל ביאליק על
ארוטיקה .וגם זה לא נכון .ביאליק מעולם לא חשב על זה! וקורצו
- 63 -
ויל המנוח אמר לי פעם ,שרק מבקר כמוהו יודע לפרש את שירת
ביאליק ,ואין להתחשב בדעתו של ביאליק על שירתו ,ואף לא
בדברים שאמר על "מגילת האש" שלו .ואילו אני טוען שהמפרש
הטוב ביותר של שירי ביאליק הוא – ביאליק בעמו!
*********
בית מאניה ביאליק
העיתונאית דבורה נמיר כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות"
( )7.1.1964על יוזמתו של משה אונגרפלד בהקמת "בית האישה"
בחצר ביתו של ביאליק.
הגבר מאחורי "בית האישה העבריה"
משה אונגרפלד ,מנהל בית ביאליק התל-אביבי עומד
מאחורי הקמת "בית האישה העברייה" ,בו רוכזו ספרי
תפילה לנשים ,יצירות נשיות ,וספרות שימושית ,כמו:
מדריכי אופנה וספרי בישול
מדי שנה מתייחדת האומה ביום כ"א בתמוז עם זכרו של המשורר
הלאומי הדגול חיים נחמן ביאליק ז"ל ,אלפי אנשים ,סופרים,
מעריצי שירתו ותלמידי בתי ספר ,באים לפקוד את ביתו ,הלא
הוא "בית ביאליק" ,בו שמורים כל דברי המזכרת של המשורר
המהולל וכן ספרייתו הגדולה ,שהועמדה לרשות הציבור.
- 64 -
אולם מעטים מכירים את מר משה אונגרפלד ,האיש המנהל מאז
25שנה את "בית ביאליק" ואשר כל חייו סובבים סביב דמותו של
המשורר ,אישיותו ויצירותיו .בעיניו "בית ביאליק" הוא ביתו.
עתה מסתבר כי במשך כל השנים ניקר במוחו של משה
אונגרפלד ה"יתוש" :מדוע אין ב"בית ביאליק" פינה שתוקדש
לאישה היהודייה ,הדמות שביאליק רכש לה כבוד והערצה
והקדיש לה לא פעם מקום נכבד ביצירותיו?
במשך שנים ערך מר אונגרפלד מחקרים וחקירות על נושא זה.
בעבודת נמלים פרטית אסף בקפדנות במשך 25שנה את כל
החומר על הקשור ב"נשים בשירה היהודית" ועל תפקידי האישה
בשמירת רוח היהדות במשך הדורות ,ואכן ,עמלו נשא פרי.
לפני ימים מספר ,בדיוק במועד בו חל יום הולדתה ה 88-של
אלמנת המשורר ,גב' מניה ביאליק ,הוחלט על-ידי על הגורמים
להוסיף ל"בית ביאליק" אגף חדש שייקרא "בית האישה
העברייה" .עיריית תל-אביב הקציבה למטרת הבניה סכום של כ-
70,000ל"י ואלמנת המשורר ,שהרעיון נגע לליבה ,הסכימה
לממן את אחזקת הבית.
"בית האישה העברייה" יהיה מרווח .הוא יכיל אולם הרצאות גדול
לכמה מאות אנשים ,אולם קריאה – והעיקר :ספריה עשירה
ומקורית שכל נושאיה סובבים סביב דמות האישה ,דבר שטרם
כמותו נבנה בארץ.
- 65 -
כפי שנמסר לנו ,כבר אסף מר אונגרפלד מאות ספרים ,ביניהם
ספריה דתית עתיקה מכל רחבי העולם .הם כוללים סידורי
תפילה מיוחדים לנשים ,שנכתבו בשפות שונות בין המאה ה15-
למאה ה ,17-ובמקביל לאלה ,ספרי תחינות דתיות שנכתבו בידי
נשים מארצות אירופה ,בהן היו קהילות יהודיות.
ספרים וציורים
גאוותו של יוזם המפעל היא בעיקר על מספר ספרים שנכתבו
בידי סופרות ומשוררות ,למען הנשים ,שהם נכס לציבור הנשים
בארץ" :תפילה לשבת" מאת חנה כ"ץ ,שנכתבה בשנת ,1710
פואמה דתית בלשון "תחינה" מאת טובה פאן ,משוררת מהמאה
ה ,17-וספרו של ד"ר מינץ ,הסופר הגרמני שהקדיש את "הספר
לאישה היהודית" לפני כ 14-שנה.
בד בבד עם יצירות עתיקות שנאספו בקפדנות במשך שנים ,ריכז
מר אונגרפלד אוסף של שירת נשים ממאה השנים האחרונות,
אשר חלק ממחבריה חי עדיין בארץ .נוסף לכך יוקדש אגף אחד
ב"בבית האישה" ליצירות אמנות שהוקדשו לנושא האישה על-ידי
ציירים ,אמנים ומדענים.
את קרן האור של העולם המודרני בחיי האישה יהוו ,ללא ספק,
הציורים והרפרודוקציות של נשים מישראל ומו"ל ,שיוצגו בצדי
ספרות וכתבי-עת על בעיות ההווה בחיי האישה ,כגון :חומר על
נושא האופנה ,ועשרות ספרי בישול ומתכונים ,שהם חלק בלתי
נפרד מחיי כל אישה בעולמנו.
- 66 -
אין ספק כי "בית האישה" ,שלמעשה יהיה חלק בלתי נפרד
מ"בית ביאליק" עצמו וייקרא על שם רעייתו ,מניה ביאליק ,ימשוך
אליו מבקרים רבים ,ויהיה כאבן שואבת ןמקור הערכה לתפקידי
האישה בכלל – ולאישה היהודייה בכל הדורות בפרט.
ומשום כך מגיעות כל המחמאות למר משה אונגרפלד ,ששקד
וטרח במשך כל השנים למצוא "בית" להנצחת שמה של האישה
– דבר שהנשים העסקניות בארצנו לא מצאו לנכון לעשות עד
כה.
*********
- 67 -
משה אונגרפלד מדריך ילדים
בבית ביאליק
מתוך עיתון "מעריב" 24.7.1970
- 68 -
*******
גיורא לשם ,יליד 1940כתב בבלוג האישי שלו מאמר זה,
המתאר את ביקורו בבית ביאליק ,בעת היותו תלמיד,
כיצד הוא זוכר את משה אונגרפלד,
תחושותיו וחוויותיו בעת ביקורו בבית ביאליק.
http://blogs.bananot.co.il/228/?p=301
גיורא לשם :קרחתו של ביאליק
יום אחד ,בהיותה בכיתה א' ,כתבה בתי הבכורה במחברתה" :אני
וחיים נחמן ביאליק המשוררים הגדולים בעולם ".אבות זוכרים אמרות
כנף כאלה .בתי ,ככל שאני אמור לדעת כעת ,אינה כותבת שירים.
אף־על־פי־כן ,דומה שלא הגזימה יתר על המידה .נפשו של ילד היא
לעתים המשורר הגדול ביותר בעולם.
כשהייתי אני בכיתה א' פיעמה בי האמונה שהנני הכדורגלן הכי גדול
בעולם .התחושה הזאת מילאה את כל ישותי במשך שבעה־שמונה
חודשים ,נצח כשאתה בן שבע .כך הרגשתי עד לביקורה של כיתתי
- 69 -
בבית ביאליק .אינני זוכר אם הלכנו לשם עם המורה מערבית או עם
המורה דינה .יהודית הררי ,מנהלת בית־ספרנו בלפור ,שעמדה
לצאת לגימלאות ,התלוותה לטיול .את הדברים שסיפרה אינני זוכר,
וחבל שכך.
ביאליק לא היה סנדקי .לא השתתפתי בהלווייתו .לא ישבתי על
ברכיו .לא הספקתי .נולדתי כחצי תריסר שנים לאחר מותו .על כן
נאחזים זיכרונותיי באמת הפיוטית ,יותר מאשר באמת ההיסטורית.
בית ביאליק היה עולם אחר .קירותיו היו לבנים יותר .חדריו היו
גבוהים ופינותיו אפלוליות יותר מכל בית שראיתי עד הים ההוא .למי
שנולד בקצה דרומה של תל־אביב בפאתי שכונת פלורנטין ,היה
הצפון ,הצפון שמעבר לכיכר מגן דוד ,עולם אחר באמת עולם של
בתי־קפה ,חלונות ראווה וייקים .ובכלל ,טיול בעיצומו של יום
לימודים ,מרחוב בלפור לרחוב ביאליק ,על פני בית־החולים הדסה,
גלידת ויטמן ,רופא השיניים של אמי ברחוב אלנבי ,עד לבית שליד
בניין העיריה! זה היה מסע מעולם אל עולם ,טורים טורים עם המורה
בראש.
עד השער ועד הדלת .ואונגרפלד .אלמלא הדיוקן שעל הקיר
המקושט בכיתתנו ,הייתי חושב אותו לביאליק.
בשיעור שהמורה תיארה את ביאליק המשורר הלאומי הנערץ ואת
מקום קבורתו ברחוב טרומפלדור נדדה מחשבתי אל החולות והים
שבמערב הרחוב .על אדוותיהם שייטו גמלים נושאי זיפזיף בין ערמות
בגדים של משתזפים ,שבאותם הימים רחוקים לבשו בגדי־ים בחלק
אחד .שיערתי במעומעם שביאליק כבר מת ,משום שלעניות דעתי
הצעירה כל המשוררים כבר מתו.
- 70 -
לאונגרפלד היה שער שיבה וגוף צנום ,סגוף .גוו השחוח
קמעא כאילו עמס עליו את כובד משאם של כל הדורות .פניו
היו חמורים ,נזיריים .בעורו עמדה עתיקּות של קלף חנוט
כמעט משורר .ואני ,בעקשנותי החצופה ,שמתי את מבטחי בסימן
הבדוק קרחתו השלמה של ביאליק .אונגרפלד ,משום מה ,לא נראה
לי משורר .כבר אז הייתי בטוח שאני מסוגל להבחין במי שאינו
משורר .מאמונה זו לא הסתלקתי עד עצם היום הזה.
אחרי כן ראינו את התמונות ואת השורות הארוכות של אצטבאות
הספרים .את המרפסת .וממנה את גן הברושים .ושוב ,בפנים ,על
שידה או על כרכוב של אח ,את האורלוגין שספרותיו אותיות זהב
עבריות דומה שהגענו בשעה ט' וחצי ומנגינת "התקווה" בקעה
מכרסו בשעה עגולה כלשהי .אפשר שהשעון כלל לא פעל והכל
פרי דמיוני .אבל מה זה משנה? אני חושב שאני זוכר על הקירות
פיתולי מיתווה של כתמי טחב ,ואפשר שהם מצויים שם עד עצם
היום הזה ,למרות השיפוצים.
המורה צדקה .אונגרפלד סיפר את כל מה ששמענו מפיה ימים
אחדים קודם לכן .ילדותו של ביאליק .פרבר הזפתים .עליבות
העיירה ובית־המרזח ,מאורת פריצי החיות .מות האב .הסב העבדקן
וחמור־המזג .העוני הנורא .צרצר הדלות .עבודת המסחר המנוולת
בבולי עץ.
את עיקרי הדברים הפריכה זיוה שמיר בנימוקים כל־כך נאים בספרה
והשירה מאין תימצא .ואף־על־פי־כן ,אני מקשה את לבי .נוח לי
יותר בדלותו של ביאליק ,בקפדנותו הזעפנית של סבו ,בחבטות
שספג ב"פאסיק" חגורה עת רכן על דפי הגמרא המוכתמים
בדמעותיו .מי שגדל בדרומה של תל־אביב מסוגל בהחלט להאמין
- 71 -
לסיפורי פרבר הזפתים ,אף כי לא ראיתי מעודי בית־מרזח .גם דודו
של אבי ,פעטער פישל ,חבט באחת השבתות בבנו ׂשרּוליק על שום
חטא שחטא בדיבור בשעת תפילה .במו עיני ראיתי.
אנחנו ,הילדים ,היינו דור ראשון לגאולה .וביאליק המשורר הלאומי
שלל את הגלות ושילם את הבערה בחלבו ובדמו .כך ,על כל פנים,
אמרה המורה .הגולה ,זאת חשנו עתה מבשרנו ,שונה מאוד
מתל־אביב וממגרש הכדורגל של החבר'ה בגינת בית שטראוס.
שכן בימים הרחוקים ההם גולה הייתה גולה ,ולא תפוצות .אל
הציפור התנגן באוזני כשיר אהבה לעיר מולדתי ,לחוף הים שלי,
ונמלאתי גאווה .איש גדול כזה חי עמנו ברחוב ביאליק ,בין הס
לפינסקר! איש שכתב את בין נהר פרת לנהר חידקל! קולה של
ברכה צפירה בקע מנבכי הרדיו מדי שבת בצהריים וליטף את הדקל
המיתמר ,את דוכיפת הזהב ואת הנערה .בחדר עמדו צלילים במין
מתיקות ,שכמותה חשתי גם עתה למראה האורלוגין ומחוגיו
הקסומים .ברכה צפירה ,הילדה התימניה הענייה ,כבשה בסערה את
בימות העולם ,אמרה אמי .בפיה נהפכו העובדות היבשות לאגדה
מפיחת תקווה במי שגדל בבית לא עשיר.
ביתו של ביאליק ,מרכזו של העולם המופלא ההוא בשנת תש"ו או
תש"ז ,נמלא לפתע נוכחות עצומה ,כל־יכולה ,מוחלטת ,דרוכה
כקול דממה דקה ,חרף העדרו של בעל הבית .מי שכתב את קן
לציפור ,בגינת הירק ,יש לי גן ובאר יש-לי ,אל הציפור וגמדי
ליל כל רכושי הפיוטי באותם ימי שחרות קרם עור וגידים וקרחת
בעיני רוחי הילדותיות ,ביחוד כשהתנגנו בראשי המלים המולחנות
של השיר שידעתי עוד מהגן של טובה ברחוב יבנה ,שעתה ,בתש"ו
חבִּית/
הגִּנ ָּה /מִּסָּ בִּיב לְ ָּ
בעֲרּוגַּת ַּ
או תש"ז ,נראה לי כה רחוק וילדותיַּ " :
- 72 -
עמַּד לֹו
המִּסְ כֵןָּ /
עמְדּו לִּרְ ק ֹד /כְרּוב עִּם כְרּובִּית ".וכן" :רַּ ק הַּּפֹול ַּ
ָּ
מקְלֹו /נ ָּע ו ְלֹא נ ָּד".
שעָּן עַּל ַּ
בָּדָּ ד /נ ִּ ְ
במהדורות שמאמצע שנות השלושים כבר הודפסה הגירסה
המתוקנת "האפּון המסכן" ,אולם אנחנו שרנו "רק הפול המסכן"
בנוסח השגור על פי מורינו .מורים מעדכנים את עצמם באיטיות
מתונה וגם לבתי שרו בנוסח הישן .דומה שגם נכדי וניני ישירו אותו
כך.
באותו היום לא נהייתי למשורר ,אם בכלל .בדרך חזרה ,באלנבי ,מול
חנות הספורט מרתון ,חבטתי בחוול'ה שצבטה אותי קודם.
כשהגענו לבית־הספר הועמדתי בפינה וחווה הסתודדה עם הבנות.
השעה הבהירה נמוגה .על חורבות הטיול נערכתי למלחמה
במערכת החינוך ובנשים .חששתי לציון ה"התנהגות" בתעודת
השליש שלי ,שלא היה מעולה גם בשליש הקודם .העמדתי פנים
חצופות של התרסה .שבתי לשחק כדורגל ,מתרוצץ בכל מאודי
בעקבות הכדור המהּוה ומתאווה להיות ראשון לכל הכדורגלנים
בעולם .בחלומותיי הייתי ז ָּמורה ,שוערה של ספרד ,הייתי וילי ברגר
האגדי ,הייתי מֶליקה ,ובין זינוק לזינוק חלמתי על צמותיהן של גליה
ורבקה וחווה וחדווה.
ובכל זאת ,בעליית־גג נסתרת בלבבי ,ככנף רננים נעלסה ,שכן
ביאליק ,המשורר הגדול ביותר בעולם .מאז ,אף כי חלפו-עברו
ארבעים
שנה
והארץ
לא
שקטה,
לא
הסתלקתי
מאמונתי,
שלמשוררים גדולים קרחות ולא בלוריות ,שכל צרות העולם
ומצוקותיו מורטות את שערותיהם .כדורגלן גדול לא הייתי ,אולם
בלוריתי הסבירה ,אם כי האפרפרה ,מעידה שביאליק הוא המשורר
הגדול ביותר בעולם.
- 73 -
משה אונגרפלד כתב על ימיו האחרונים של
חיים נחמן ביאליק בספרו "חסד נעורים"
מעמוד 281ואילך .מכתיבתו ,אנו למדים על
היחסים הקרובים מאד בין ביאליק לאונגרפלד.
- 74 -
– 75 –
– 76 –
– 77 –
– 78 –
– 79 –
– 80 –