נערך ע"י ישראל יצחק הלוי איצקוביץ
הזכות לצלם נתונה רק למטרות חינוך ולא
למטרות רווח
052-7635514
0
הקדמה לפרק השוכר את האומנין
פרק השוכר את האומנין דן בעיקרו בנושאי הסכמים בין עובד למעביד ,הזמנת עבודה וביטול ההזמנה ,וכו' .לפני
שלומדים את הפרק ראוי לדעת ולזכור כמה דברים:
א) פרק זה אינו דן בעניינים של "ממון המזיק" ולא "אדם המזיק" אלא בכוח חיוב האדם לעמוד בדיבורו,
שלפעמים הוא מתחייב בזה גם להשלכות כספיות.
ב) תוצאות והשלכות אי עמידה בהסכמים עלולה להיות בכמה אופנים:
פטור = אין עליו שום חיוב.
חייב = הוא חייב לשלם את הכל.
חייב מה שנהנה = מי שיצא חייב יצטרך לשלם כמה הוא היה משלם עבור הנאה זו
(תשלום
רגיל ברחוב) ואין אנו מתיחסים לרמת ההשקעה של הזולת.
תרעומת = אינו חייב לשלם ,אלא שמ"מ יש לו זכות להתרעם עליו מחמת העוול שגרם לו .
ג) בכל עבודה מזדמנת יש בה שני צדדים :צד המעביד ,וצד העובד .בצד המעביד יתכן לפעמים כמה אנשים,
כגון :בעה"ב שיש תחתיו מנהל עבודה.
ד) צד המעביד וצד העובד משתנה לפי המקרה ,במפעל ,המנהל הוא המעביד ,והפועל הוא העובד .ואילו
לדוגמא בהזמנת מונית שרות ,המזמין הוא המעביד ,והנהג הוא העובד .ולכן צריך לבדוק בעיון היטב בכל
מיקרה ומיקרה ,מי העובד ומי המעמביד ,כי יש כללים שונים בין המעביד לעומת העובד.
ה) בכל מקרה ומקרה כשהמעביד מבטל את העבודה שהזמין אצל הפועל ,או לחלופין כשהפועל מתחרט על
העבודה שהבטיח לעשות ,במירב המקרים עלול העניין אף להסתיים לנזק לצד השני .לדוגמא :יקב
שהזמין פועלים שמומחים בסחיטת ענבים ,ולילה לפני הסחיטה רוקנו את הענבים לבור ,ובבוקר הודיעו
הפועלים שאינם רו צים לבוא לעבוד ,במקרה זה המעביד מפסיד את כל הענבים
(אם לא יצליח למצוא באותו
יום פועלים אחרים ) וכן במקרה הפוך מעביד שהזמין פועלים ,וברגע האחרון הוא ביטל את ההזמנה ,במקרה
זה יכולים הפועלים לטעון שהם הפסידו ,כי אם המעביד היה מודיע להם אתמול שאינו מעוניין בהם ,היו
יכולים לקבל עבודה אצל אחר.
ו) אצל הפועלים יש להבחין תמיד בין "שכיר" ל"קבלן"" ,שכיר" הוא פועל העובד לפי זמן העבודה" .קבלן"
הוא העובד לפי פעולה.
הלכה
א
ב
ג
ד
ה
ו
סיכום המשנה
המקרה
הַ ּׂשוֹ כֵ ר אֶ ת הָ אֻ ּׂ ָמנִ ין ,וְ ִה ְטע ּׂו זֶה אֶ ת זֶה
ָשכַ ר אֶ ת הַ חַ ּׂ ָמר וְ אֶ ת הַ ַּׂקדָּׂ ר לְ הָ ִביא ִפ ְריָפָ ִרין וַחלִ ילִ ים ַל ּׂ ַכ ּׂלָה אוֹ
שאָ בֵ ד,
ל ּׂ ֵַמת ,וּׂפוֹ עלִ ין לְ הַ עלוֹ ת ּׂ ִפ ְש ָּׂתנוֹ ִמן הַ ִּׂמ ְש ָרה ,וְ כָ ל דָּׂ בָ ר ֶ
וְ חָ זְ ר ּׂו בָ הֶ ן
הַ ּׂשוֹ כֵ ר אֶ ת הָ אֻ ּׂ ָמנִ ין וְ חָ זְ ר ּׂו בָ הֶ ן
ִאם ַּׂב ַעל הַ ַּׂביִ ת חוֹ זֵר בּׂ וֹ
ּׂ ָכל הַ ְמ ַשנֶה
וְ כָ ל הַ חוֹ זֵר בּׂ וֹ
הדין
אֵ ין לָ הֶ ם זֶה ַעל זֶה אֶ ָלא ַת ְרע ֶֹמת
קום ֶשאֵ ין ָשם אָ ָדם ,שׂ וֹ כֵ ר
ָמ ֹ
או ַמ ְט ָען
עֲ לֵ יהֶ ן ֹ
י ָָדן
ָדו
י ֹ
ָדו
י ֹ
ָדו
י ֹ
ַעל
ַעל
ַעל
ַעל
הַ ַת ְחתוֹ נָה
הַ ַת ְחת ֹונָה
הַ ַת ְחת ֹונָה
הַ ַת ְחת ֹונָה
בדרך כלל אסור לאדם להחזיק טינא על חבירו ,ועונו גדול מאוד ,אולם במיקרים מסוימים רשאי הלה להחזיק טינא בליבו ,עד
שהלה יפייסנו.
1
הנושא = ביאור דברי המשנה והטעו זה את זה
דף ע"ו ע"א
מנהל
עבודה
בעה"ב
פועל
המנהל עבודה הטעה את הפועלים והפועלים יש להם תרעומת
יש לו תרעומת
יש לו תרעומת
תזמין פועלים
ב 3-זוז
הבעה"ב ישלם
לך 4זוז
תזמין פועלים
ב 4-זוז
הבעה"ב ישלם
לך 3זוז
קושיית הגמ'
מה אמר המנהל
עבודה לפועל
מדוע יש להם תרעומת,
הרי הם הסכימו
תירוץ הגמ'
שכרך
עלי
הבעה"ב ישלם לך
את המשכורת
יש להם תרעומת משום
אל תמנע טוב מבעליו
קושיית הגמ'
הרי הוא מחויב לשלם
מכיסו את הזוז הנוסף,
ממילא אין כאן תרעומת
מדובר
בנשכרים ב4-
קושיית הגמ'
הבעה"ב חייב לתת
4כדין יורד
שהבעה"ב משלם
מה שנהנה.
מדובר
בנשכרים ב3-
קושיית הגמ'
היות שזה
המשכורת
הרגילה בשוק
ממילא מנהל
עבודה לא גרם
להם להפסד
ממון ,ולכן אין
להם זכות
לתערומות.
2
יש שנשכרים
ב 4-ויש ב3-
והסיבה שיש להם תרעומת
הפועל טוען לפועל עצמו
אילו אמרת יש שדה ,וזה
לנו ,3היינו לא לכבודם
מחפשים לעבוד על 3
עבודה ב4-
הפועל
טוען ,שהיות
ואמרת לנו
,4עשיתי
עבודה יותר
משובחת.
הנושא = שליח ששינה והפועל אמר אני רוצה כמו
שהבעה"ב אמר
דף ע"ו ע"א
האיבעיא
המקרה הפשוט
אני רוצה לקבל
תזמין פועלים
ב 3-זוז
הבעה"ב
הבטיח לך 4
אני רוצה לקבל
כפי שהבעה"ב
תזמין פועלים
ב 4-זוז
הבטיח
זוז
הבעה"ב ישלם
לך 3זוז
כפי שהבעה"ב
הבטיח
הבעה"ב נותן לפועל ,3והמנה"ע נותן עוד ( 1אם אמר
שכרכם עלי)
הטעם :מה שאמרו "כפי שבעה"ב הבטיח" ,לא בשביל
לקבל פחות ,אלא כוונתו לומר שאני סומך עליך שכן
דעת הבעה"ב.
אני מאמין לך שכך אמר
בעה"ב.
תוצאה = מקבלים
רק .3
אני לא מאמין לך כ"כ שכך
אמר בעה"ב ,ואני רוצה רק
כפי דעתו של בעה"ב
תוצאה = מקבלים .4
הקדמה:
בעל הנשוי לאשה ,אסור לאשתו להתחתן עם שום בעל בעולם ,ונקראת "אשת איש" ,ואם החליטו להתגרש,
בכה"ג כותבים "גט" (שטר בן 12שורות עם נוסח ידוע ,ומכונה גט בעבור שגט גימ' )12ואז הבעל "נותן" את הגט
לאשה ,והאשה "מקבלת" את הגט .ואז נפסק קשר הנישואין שבניהם ,והאשה מותרת להינשא לכל אדם בעולם.
היות שידוע ששליחו של אדם כמותו ,לכך נתחדש שגם בגירושין אפשר לגרש ע"י שליח ,והיינו שהבעל יכול
לעשות שליח לגרש ,והאשה יכולה לעשות שליח לקבל את הגט ,שליח הבעל בכל מקום נקרא "שליח להולכה",
ושליח האשה נקרא בכל מקום "שליח לקבלה".
שליח להולכה = שליח שנתמנה ע"י הבעל לתת גט לאשתו ,ושליח זה נעשה כיד הבעל ,ולכן אין האשה
מתגרשת רק אם הגיע הגט לידה.
שליח לקבלה = שליח המתמנה ע"י האשה לקבל את הגט מיד הבעל ,ונעשה כיד האשה ,ולכן כשהגט
מגיע ליד השליח ,האשה מתגרשת מיד.
ואם הבעל עשה שליח להולכה ,והאשה עשתה שליח לקבלה ,ושני השליחים נפגשו בדרך ,ומסר שליח להולכה
לשליח לקבלה ,האשה מגורשת.
אולם יש ל זכור שאע"פ שיש זכות לבעל ולאשה לעשות שליח ,מ"מ אין אחד יכול לעשות שליח במה שמוכן
לחבירו ,והיינו שאין הבעל יכול לעשות שליח לקבלה ,ואין האשה יכולה לעשות שליח להולכה.
3
ת"ש
הבא לי
גיטי
האשה לא מינתה אותו שליח,
(דהרי אין שליח להולכה
האשה) אלא אמרה לו
כשתמצא את בעלי אמור לו
שימנה אותך שליח להולכה.
אצל
תקח כמו
שאמרה
אשתך אמרה
התקבל לי גיטי
פסק רב נחמן שאשה זו אינה
מגורשת.
והטעם :האשה לא מינתה
אותו שליח לקבלה ,וגם הבעל
לא מינה אותו שליח להולכה,
דהרי אמר "כמו שאמרה",
ולכן אינו יכול להביא את
הגט לאשה.
השליח אומר לבעל
שאשתו מינתה אותו
שליח לקבלה.
א"כ אפשר לפשוט לעינינו שכמו ששם הבעל סומך על דיבורו של השליח ,הכי נמי הפועל סומך על דיבורו של
המנה"ע.
ורב אשי דוחה את הראיה ,מכיוון שהשליח אמר "אשתך אמרה התקבל לי גיטי" הוא כאילו אומר "אין לי כוח
להיות שליח להולכה" ,ולכן אפי' אם נימא שאין הבעל מאמין לו ,וסומך על דברי אשתו ,מ"מ אינו יכול לעשות
אותו לשליח להולכה ,כי השליח בעצמו אמר שאינו רוצה להיות שליח להולכה.
וטוען רב אשי שאילו היה המעשה הפוך היה אפשר לדייק היטב לעניין האיבעיא שלנו:
התקבל לי
גיטי
האשה מינתה אותו שליח
לקבלה.
תקח כמו
שאמרה
אשתך אמרה
הבא לי גיטי
הוא מצהיר שהוא רוצה
להיות שליח להולכה
במקרה זה אין את
הסברא שהשליח אין לו
כוח וכו' ,כי שליח
להולכה יותר קשה משליח
לקבלה ,אלא כל הבעיה
הוא רק שהשליח שינה
מדברי משלחו.
כעת תלוי מה פוסקים:
כשהגט מגיע ליד האשה
היא מגורשת.
כשהגט מגיע ליד השליח
היא מגורשת.
רואים שאין הבעל מאמין
לדברי השליח ,אלא סומך רק
המשלח (שהיא האשה) ולכן
לעינינו אין הפועל סומך על
המנ"ע ,ומקבל .4
רואים שהבעל מאמין לדברי
השליח ,ולכן לעינינו הפועל
סומך על המנ"ע ,ומקבל .3
4
הנושא = ביאור דברי הברייתא
דף ע"ו ע"ב – ע"ז ע"א
דתניא השוכר את האומנין והטעו את בעל הבית או בעל הבית הטעה אותן אין להם זה על זה
אלא תרעומת במה דברים אמורים שלא הלכו אבל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה פועלין ומצאו
שדה כשהיא לחה נותן להן שכרן משלם אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן עושה מלאכה
ליושב ובטל .ובד"א שלא התחילו במלאכה אבל התחילו במלאכה שמין להן מה שעשו כיצד קבלו
קמה לקצור בשני סלעים קצרו חציה והניחו חציה בגד לארוג בשני סלעים ארגו חציו והניחו חציו
שמין להן את מה שעשו דס"ל יד הפועל על העליונה ,היה יפה ששה דינרים נותן להן סלע.
דברי הברייתא
הביאור
או יגמרו מלאכתן ויטלו שני
סלעים
קושיית הגמ' = פשיטא שאם יגמרו מלאכתן יקבלו כל שכרם.
תירוץ הגמ' = מדובר שהמשכורת הרגילה התייקרה בעה"ב תחתנן לפועלים לחזור
לעבוד ,והיה אפשר לומר שהיות ובעה"ב התחנן ומאוד רצה שהם יעבדו א"כ כוונתו
למחיר החדש,
קמ"ל שלא.
ואם סלע נותן להם סלע
קושיית הגמ' = פשיטא.
תירוץ הגמ' = שמהלך ההסכם היה כדלהלן:
)1בתחילה היה מחיר הפועלים זול ,ולכן העבודה היתה שווה 6דינר ,ומ"מ
בעה"ב הבטיח להם 8דינר ( 2דינר יותר על כל העבודה)
)2הם עבדו חצי העובדה והפסיקו.
)3מחיר הפועלים התייקר ,וכעת מחיר לכל העבודה הוא 8דינר.
)4הפועלים חזרו לעבוד את החצי השני.
כעת תובעים הפועלים 5דינר ,מטעם שכהעבודה היתה שווה 3דינר לחצי עבודה,
נתן להם הבעה"ב בדינר יותר ,כעת שהעבודה שווה 4דינר עליהם לקבל 5דינר.
קמ"ל שלא.
ר' דוסא אומר שמין להן
מה שעתיד להעשות היה יפה
ששה דינרים נותן להם שקל
או יגמרו מלאכתן ויטלו שני
סלעים
ואם סלע נותן להם סלע
כי ס"ל שיד הפועל על התחתונה.
קושיית הגמ' = פשיטא שאם יגמרו מלאכתן יקבלו כל שכרם.
תירוץ הגמ' = מדובר שהמשכורת הרגילה הוזל והפועלים התחננו לחזור לעבוד,
והיה אפשר לומר שהיות והם התחננו ומאוד רצו לעבוד א"כ כוונתם למחיר החדש,
קמ"ל
שלא.
קושיית הגמ' = פשיטא.
תירוץ הגמ' = שמהלך ההסכם היה כדלהלן:
)5בתחילה היה מחיר הפועלים יקר ,ולכן העבודה היתה שווה 10דינר ,ומ"מ
הפועלים הסכימו לעבוד על המחיר של 2( .8דינר פחות על כל העבודה)
)6הם עבדו חצי העובדה והבעה"ב הפסיקם.
)7מחיר הפועלים הוזל ,וכעת מחיר לכל העבודה הוא 8דינר.
)8הפועלים חזרו לעבוד את החצי השני.
כעת טוען הבעה"ב שעל החצי השני הוא צריך לתת להם רק ,3מכיוון שכשהמחיר
היה ,5הם הסכימו על ,4כעת שהמחיר 4הרי אני נותן להם .3
קמ"ל שלא.
במה דברים אמורים בדבר שאין אבוד אבל בדבר האבוד שוכר עליהן או מטען כיצד מטען אומר
להן סלע קצצתי לכם באו וטלו שתים ועד כמה שוכר עליהן עד ארבעים וחמשים זוז במה דברים
אמורים בזמן שאין שם פועלים לשכור אבל יש שם פועלים לשכור ואמר צא ושכור מאלו אין לו
עליהן אלא תרעומת
דף ע"ו ע"ז
הנושא = דיני חזרות מתנאי עבודה ע"ו -ע"ז
5
פועל שחוזר בו
לא התחילו לעבוד
התחילו לעבוד
פטורים
משום שאומרים לבעה"ב
צא ושכור לך פועל אחר
הבעה"ב משלם
את המשכורת
ביחס לעבודה
שעשו
השכיר "רשאי"
לחזור בו באמצע
עבודתו לכו"ע
דבר שאינו אבד
חכמים רבי דוסא
הבעה"ב משלם הבעה"ב משלם
את המשכורת בצורה שישאר
ביחס לעבודה לו מספיק כסף
לשאר העובדים
שעשו
הפועל "רשאי" "אין" הפועל
לחזור בו באמצע רשאי לחזור בו
באמצע עבודתו
עבודתו
6
דבר האבד
אי אפשר
להשיג
פועלים
אחרים
הבעה"ב
שוכר
עליהם או
מטען
אפשר להשיג
פועלים
אחרים
אין לו
עליהם
אלא
תרעומת
דף ע"ז ע"א
הנושא = בירור דעת רב לעניין פועל החוזר בו
דברי רב במקום אחר
דברי רב על הברייתא
הלכה כרבי
דוסא
פועל יכול לחזור
אפי' באמצע היום
פועל החוזר ידו על
התחתונה
פועל החוזר ידו על
העליונה
התירוץ:
שכיר
הוא משועבד לכל העבודות של
הבעה"ב ,ולכך נתנו לו זכות
לעזוב את העבודה.
קבלן
הוא אינו משועבד כ"כ לבעה"ב ,ולכך
אסור לו לעזוב את העבודה.
השוכר את הפועל ובאמצע היום פירש מהעבודה מחמת אונס בין בפועל בין בקבלן ומקבל משכורת רגילה.
כמאן אזלא הברייתא:
לרבנן = א"א לומר -דא"כ אפי' אם לא היה אונס ג"כ מקבל משכורת רגילה.
אלא ע"כ רבי דוסא = ולכן דווקא באונס ידו על העליונה ,אבל אם אינו אונס אין אומרים שידו על
העליונה ,ודין זה הוא גם בשכיר ,וגם בקבלן ,ולכאורה נדחה החילוק דלעיל שיש נפק"מ בין שכיר לקבלן.
של רב נחמן
הברייתא מיירי בדבר האבוד ,ולכן באונס ידו על העליונה ,אבל אם אינו אונס ,בכל מקרה בין שכיר ובין קבלן
ידו על התחתונה ,וזה גם לרבנן.
בסוף המשנה מבואר פעמים הדין "כל החוזר בו ידו על התחתונה" ,וא"כ פעם אחת על שכיר ופעם אחת על
קבלן ,ורואים שרבי דוסא לא חילק בין שכיר לקבלן.
אכן רבי דוסא לא חילק בין שכיר לקבלן ,ורב פסק
כרבי דוסא רק לעניין קבלן ,ולענין שכיר פסק כרבנן.
7
החלק של כל החוזר מיירי לעניין מכירה וקניה.
הנושא = בירור דעתו של רשב"ג
דף ע"ז ע"ב
ברייתא א'
ברייתא ב'
במקרה שהלוקח שילם חלק מסכום המכירה,
אם לא כתבו כלום אין הלוקח קונה אלא כנגד
דמי הנתינה ,ורק אם כתב בפירוש ששאר
הכסף חשב כהלוואה אמרינן שהשאר הוי
כהלוואה.
בכל אופן הלוקח קונה את השדה ,ושאר הכסף
נחשב כהלוואה.
אם לא כתבו ,אין כל השדה
קנויה לו ,רק כנגד מעותיו.
התירוץ
:
אפי' אם לא כתבו כלום ,כל
השדה קנויה לו.
דלא עיל ונפיק אזוזי
המוכר אינו דוחק בלוקח שישלם
לו את שאר הסכום.
ממילא מובן שמוכן למכור לו
את הכל מיד.
עיל ונפיק אזוזי
המוכר דחוק לכסף ונכנס ויוצא
ומחזר אחר הלוקח שיתן לו שאר
המעות ,ומאחר שמגלה דעתו
שאין ברצונו למכור לו את השאר
אם לו יתן לו מיד את כל
הסכום,לכך אינו קנויה לו.
סיכום:
זקף את השאר בהלוואה
לא זקף את השאר בהלוואה
עייל ונפיק אזוזי
מוכר סתם
הלוקח קנה כנגד מעותיו
לא עייל ונפיק אזוזי
מוכר מפני רעתה
הלוקח קנה הכל
הלוקח קנה הכל
8
הלוקח קנה הכל
דף ע"ח ע"א
הנושא = ביאור הסתירא בין הרישא של המשנה
לסיפא של המשנה
סיפא
הולִ יכָ ּׂה
הולִ יכָ ּׂה ּׂ ָבהָ ר ְו ֹ
ֲמור לְ ֹ
הַ ּׂש ֹוכֵ ר ֶאת הַ ח ֹ
יקה ּׂ ָפטוּׂרְ ,ו ִאם הוּׂחַ ּׂ ָמה חַ ָ ּׂיב.
ּׂ ַב ִּׂב ְק ָעהִ ,אם הֶ חֱלִ ָ
יקה חַ ָ ּׂיב,
הולִ יכָ ּׂה ּׂ ָבהָ רִ ,אם הֶ חֱלִ ָ
הולִ יכָ ּׂה ּׂ ַב ִּׂב ְק ָעה ְו ֹ
לְ ֹ
ְו ִאם הוּׂחַ ּׂ ָמה ּׂ ָפטוּׂר.
רישא
הולִ יכָ ּׂה
הולִ יכָ ּׂה ּׂ ָבהָ ר ְו ֹ
ֲמור לְ ֹ
הַ ּׂש ֹוכֵ ר ֶאת הַ ח ֹ
שר
הולִ יכָ ּׂה ּׂ ָבהָ ר ,אֲ ִפלּׂ ּׂו ֹזו ֶע ֶ
ּׂ ַב ִּׂב ְק ָעהַ ּׂ ,ב ִּׂב ְק ָעה ְו ֹ
שר ִמילִ ין ,וָ מֵ ָתה ,חַ ָ ּׂיב.
ִמילִ ין ְו ֹזו ֶע ֶ
בכל מקרה חייב השוכר
דבי רבי
ינאי
רבה
רק במקרה שניתן לתלות מוות הבהמה
בפשיעתו של השוכר ,השוכר חייב
שמתה מחמת אויר
ולכן בשניהם ניתן לומר ששינוי
של השוכר גרמה למות.
שלא מתה מחמת אויר
ולכן צריך לבדוק סיבת המוות
מחמת עייפות
ולכן בהר אנו אומרים
עייפות העליה הרגה אותה,
ובבקעה אנו אומרים חוסר
האויר גרמה לעייפות
והרגה אותה.
רבי יוסי
ב"ר חנינא
הכישה נחש
ולכן בכל מיקרה
חייב השוכר
רבי
חייא
כרבי מאיר
כל המשנה מדעת בעה"ב
נקרא גזלן ,ולכן השוכר
חייב באונסין כגזלן.
שמתה מחמת סיבות אחרות
שמת מחמת סיבות אחרות
כחכמים
וכל המשנה מדעת בעה"ב
אינו גזלן ,לכך צריך לבדוק
סיבת המוות.
9
דף ע"ח ע"ב
הנושא = ביאור דברי המשנה או שנעשית אנגריא
אנגריא חוזרת
הבהמה ניטלה לזמן מה ועתידה
לחזור לבעליה
בדרך הליכה
החמור ניטל כדי ללכת
בדרך שהשוכר תיכנן ממילא
ללכת ,ותכנית החיילים שאם
ימצאו חמור אחר יחזירו
לבעליו הקודמים.
לפי רש"י
לא בדרך הליכה
החמור ניטל כדי ללכת
בדרך אחרת שהשוכר תיכנן
ללכת.
המשכיר חייב להעמיד
לו חמור אחר.
משום שמקרה זה דומה
לנשברה רגלו וכו'
בכה"ג מיירי המשנה.
והטעם משום
שהמשכיר טוען לשוכר
היה לך לשכור חמור
וללכת אחרי החיילים.
השוכר חייב להעמיד
לו חמור אחר ,כי
כיוון ההליכה אינו
לכיוון שלו.
אבל אין נפק"מ אם הוי
אנגריא חוזרת או לאו.
או שנעשית אנגריא
אנגריא שאינה חוזרת
הבהמה ניטלה לזמן ארוך
ואינה עתידה לחזור לבעליה
בקרוב.
בזה מיירי המשנה ואז
יכולים הבעלים לומר לו
"מזלך גרם".
התוס' דוחים פי' זה מכיוון שאין שום סיבה לחייב את
השוכר בהוצאות של שכירת חמור נוסף.
בדרך הליכה
החיילים תופסים רק
ברחובות.
לא בדרך הליכה
החיילים תופסים גם
בבתים.
בכה"ג מיירי המשנה.
והמשכיר טוען "מזלך גרם"
דהרי בבתים אינם תופסים,
ואם היית מצניע בבית לא
היו תופסים.
בכה"ג שבכל המקומות
תופסים ,ממילא אין שום
טענה על השוכר.
10
הנושא = מקור דברי ר"מ
דף ע"ח ע"ב
לעיל למדנו תירוצו של רבי חייא שמשתינו כר"מ שכל המעביר על דעתו של בעה"ב נקרא
גזלן ,הגמ' מחפשת מקור היכן אמר ר"מ דברים אלו.
הנותן צמר לצבוע אדום
וצבעו שחור ,בכל מקרה
צריך הצובע להחזיר
לבעה"ב דמי צמרו.
ונדחה :כי במעשה זה
עשה שינוי בגוף החפש,
אבל בנידון דידן לא
עשה שינוי בגוף החפץ.
גבאי צדקה שאסף כסף
עבור מגבית פורים,
אסור לו לקנות דבר
אחר.
הנודר ליתן טלית לעני
לא יתן בגד אחר.
ונדחה :כי שם היה
מתנה אדעתא דפורים
ונדחה :סיבת האיסור
הוא מפני החשד,
שיאמרו שלא קיים
נדרו.
התירוץ :אם סיבת
האיסור הוא מפני
החשד ,מדוע כתוב
בברייתא "מפי ששינה
מדעת בעה"ב.
11
ביאורי התוס' ד"ה אם בדרך הליכתה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניך
ביאור
דברי התוס'
פירש בקונטרס :שמוליכה בדרך שגם הוא רש"י פירש שהחיילים הולכים באותה דרך והמשכיר אומר
רוצה לילך אומר לו משכיר הרי שלך לפניך לשוכר " :הרי שלך לפניך" כלומר ניתן לקבל את החמור בחזרה
ושכור בהמה אחרת עד שם
ולכן תשכור בהמה אחרת ותלך אחרי החיילים עד שהם ישחררו
לך את החמור.
ותימה דלמה ישכור בהמה אחרת
קושיא על רש"י :הפרשנות של " הרי שלך לפניך" היא
שהחמור נמצא ,רק שהוא עובד פחות טוב או פחות זמן (לדוג'
עיוורת) ,אולם במקרה זה לפי רש"י השוכר צריך להוציא כסף
נוסף בשביל חמור אחר כדי לממש את השכרתו וזה לא סביר.
ואם השוכר אין צריך החמור בהליכה אלא לפי פירושו של רש"י זה יסתדר אם השוכר שכר את החמור
בחזרה הוי א"ש
להשתמש בו בדרך חזרה ואז בדרך הלוך המשכיר לא מחויב
כלפיו.
אבל אם כן בגופה ה"ל לפלוגי בין צריך חמור אולם לא ניתן לפרש כך את רש"י שכן שמואל היה צריך
לאלתר לאין צריך אלא בחזרה
להגיד שמדובר רק על מקרה של דרך חזרה.
לכן תוס' דוחה את פירוש רש"י.
ונראה כפי' ר"ח דמפרש אם בדרך הליכה לכן צריך לפרש עפ"י פירוש רבינו חננאל :צריך לבדוק אם זה
שהאנגריא אין מחפשין בבתים אלא כשפוגעים תלוי במזלו של השוכר אז המשכיר לא צריך לשלם ,לכן אם
בדרך והיינו דרך הליכתה אומר לו משכיר הרי
ההחרמה נעשית גם בבתים זה לא קשור למזל של השוכר
שלך לפניך דמצי א"ל מזלך גרם שאילו היתה
אולם אם ההחרמה נעשית רק בדרכים זה קשור למזלו של
בבית לא היתה ניטלת
השוכר ולכן לא צריך לתת חמור אחר.
ואפילו אינה חוזרת דלא דמי למתה דהכא לכן לפי שמואל גם אם החיילים אינם מחזירים כלל את החמור
מוכח דמזלא דידיה גורם
זה בגלל מזלו של השוכר ,לעומת זה אם החמור מת זה לא
בהכרח בגלל מזלו של השוכר ולכן צריך להעמיד לו חמור
אחר.
ואם שלא בדרך הליכתה ניטלת דהיינו אולם במקרה שמחרימים את הבהמות גם מהבתים זה לא קשור
שמחפשין גם בבתים שאז לא מזלו של שוכר למזלו של השוכר שכן בכל מצב היו מחרימים מהמשכיר ולכן
גורם חייב להעמיד לו חמור אחר לעשות
צריך להעמיד לו חמור אחר גם אם מדובר בהחרמה לטווח
מלאכתו לאלתר דאפילו חוזרת האנגריא את
החמור לכאן בעוד שתועיל חזרתה לשוכר אין קצר.
לו לשוכר להתעכב ממלאכתו
ולא דמי להבריקה או נשתטתה.
וזה לא דומה להתעוורות שכן במקרה של התעוורה השוכר
עדיין יכול להשתמש בחמור אומנם בצורה פחות יעילה להבדיל
מהחרמה ששם לא ניתן להשתמש כלל.
12
ביאורי תוס' ד"ה אילו עד הכא בעית למיתי לאו אגרא בעית למיתב
ביאור
דברי התוס'
תימה דהשתא מיהא דלאו עד הכא בעי למיתי קושיא :מדוע השוכר צריך לשלם למשכיר על חצי הדרך גם
למה יתן לו שכר
אם אין אפשרות להגיע למחוז חפצו ,הרי הוא לא השיג שום
תועלת מהגעה לחצי הדרך.
וי"ל דהא דקאמר לעולם דלא שכיח לאגורי תירוץ א :מה שכתוב בגמרא שמדובר במקרה שלא מצוי
היינו לפי אותן דמים שהשכיר מזה אבל בטפי למצוא חמור אחר ,הכוונה באותו המחיר אבל במחיר גבוה
פורתא ימצא להשכיר והרי נהנה במה שבא עד
יותר ניתן למצוא ,ולכן השוכר מפיק תועלת מההגעה לאמצע
כאן לכך נותן לו חצי שכרו ואין צריך לפחות
המשכיר משכרו מה שזה נותן עתה יותר מעט הדרך ,אלא שיש לו תרעומת על המשכיר שצריך לשלם יותר
על מנת להגיע ליעדו.
מכאן ואילך כיון דהוא אנוס
א"נ כגון שיוכל למכור סחורתו במקום שמת תירוץ ב :מדובר במקרה שהשוכר יכול למכור את סחורתו גם
החמור וירויח בה ויש סוחרים הרבה שאין בעיר שהגיע אליה אלא שימכור את סחורתו בפחות מחיר ולכן
מביאין סחורתן אלא עד כאן לכך יתן חצי
יש לו תרעומת על המשכיר ,אולם גם במקרה זה השוכר מפיק
שכרו
תועלת מהמשכיר.
13
ביאורי התוס' ע"ט ע"ב ד"ה דפרקיה לטועניה
דברי התוס'
פי' בקונטרס :שהוסיף המשא בחצי הדרך
ביאור
עפ"י רש"י הכוונה שהשוכר הוסיף סחורה באמצע הדרך
בהסכמה.
וקשה
דהוה ליה למימר פריק לה כיון שממקום אחר
היה פורק לספינה
ועוד דקאמר ושינוי דעתא מה מפסיד דכל
שכן טוב לו שמרויח יותר
ור"ח פירש:
דפרקיה לטועניה שמוכר סחורה שבספינה
לאחר
היינו שינוי דעת כי שמא זה אדם הקונה הוא
אדם קשה
א"נ לאשלא יתירא שצריך חבלים להוציא כלים
של ראשונים ולהכניס של אחרונים
קשה על רש"י:
.1מצד הלשון היה צריך לומר "פריק ליה" ולא "פרקיה"
שכן השוכר פירק ממקום אחר לספינה.
.2מדוע יש לו תרעומת בגלל "שינוי דעת" הרי הוא
מרוויח עוד כסף מהעמסה זו ,ובפרט שהיה בהסכמה?
פירוש חדש של ר"ח:
השוכר מכר את סחורתו לאדם אחר באמצע הדרך ,וכעת
השוכר החדש עם אותה סחורה צריך לשכור ולנסוע את חצי
השני של הדרך .במקרה כזה המשכיר חייב לקחת אותו אולם
יש לו תרעומת בגלל:
.1שינוי דעת -אולי השוכר החדש הוא אדם קשה.
.2כדי להחליף בין הכלים (לא הסחורה) של השוכרים יש
צורך בחבלים נוספים.
וא"ת ואמאי מוקי לה הכי לימא לעולם דשכיח קושיא :ניתן לתרץ עפ"י ההנחה הראשונה של הגמרא שהשוכר
לאוגורי וכ"ת מאי תרעומת איכא משום שינוי באמצע הדרך מוכר את הסחורה ,ומדובר במקום שניתן
דעתא
להשכיר לאחרים.
והתרעומת שיש למשכיר היא כמבואר כאן משום שינוי דעת,
דאולי השוכר החדש הוא אדם קשה.
וי"ל כיון דמסיק טעמא דרפסא דספינה תו לא תירוץ :מכיוון שהשכרת הספינה לשוכר חדש עם סחורה חדשה
מצי למימר הכי דטענתא מעלייתא הוא
גורמת נזק לספינה כאמור בגמרא ,לא מדובר רק בתרעומת
אלא בנזק כספי
וריב"ם פי' דהכי קאמר לעולם דשכיח לאוגורי .פירוש חדש של ריב"ם :מדובר במקום שניתן להשכיר לאדם
וליכא רפסא דספינה דאיירי דפרקיה לטועניה אחר ואין נזק לספינה שכן מדובר בהעמסה שאינה גורמת נזק
בגויה כלומר שהתיר חבילה בתוך הספינה
והיינו שהוא מעביר בעדינות.
והוציא על יד על יד וכן אחרון שהכניס סחורה
והתרעומת שיש למשכיר היא בגלל:
במעט מעט דלא רפסה ספינה
)1שינוי דעת.
ותרעומת הוי משום שינוי דעת שלא הורגל עם
)2יתכן שהשוכר החדש יביא יותר סחורה ,וממילא
זה האחר ולא ידע להתנהג לפי דעתו
אי נמי לאשלא יתירא שאם ירבה זה במשא
יצטרך לקנות חבלים במחיר יקר ,ואילו היה יודע
יצטרך לקנות כאן ביוקר חבלים חזקים כי אם
בתחילת ההפלגה הוא היה קונה במחיר זול יותר ,וזה
היה יודע בביתו היה קונה שם בדמים מועטים
לא טענה אמיתית ,כי הוא הרי מקבל תוספת מחיר.
וליכא אלא תרעומת דלאו טענה מעלייתא
היא שכנגד זה מרויח שנוטל שכר יותר
מחבילה מחמת גודלה.
14
דף ע"ט ע"ב
הנושא = השוכר את הספינה ופירקה באמצע הדרך
השוכר את הספינה ופירקה באמצע הדרך ,אין לבעל הספינה אלא תרעומת
אין לו למי להשכיר
יש לו למי להשכיר את
חצי השני של הנסיעה
מדוע יש לו רק תרעומת,
הרי הוא חייב לשלם לו
את שאר הנסיעה.
מדוע יש לו תרעומת,
הרי הוא מקבל את
הכסף.
תירוץ:
מדובר שיש לו למי להשכיר ,רק יש נזק לספינה במה שמכניסים ומוציאים חפצים.
אם הוא נזק ממשי ,א"כ הוא צריך לשלם לו כסף ,ומדוע יש רק
תרעומת
רש"י
מדובר שהוסיפו חפצים באמצע
הדרך בהסכמה.
והתרעומת הוא:
)1כי הוא מאריך לו את הדרך.
)2כשמוסיף חפצים הספינה
יצרך
וממילא
מכבידה,
להשיג חבלים ארוכים יותר.
והתוס' מקשה על פי' זו שהיות ומדובר
בהסכמה ,וגם מרוויח כסף אין לו זכות
לתרעומת.
ר"ח
מכר את הסחורה לאיש
אחר.
והתרעומת הוא:
)1יתכן שהאיש השני
אדם קשה.
את
מאריך
)2הוא
הנסיעה ,כי הוא צריך
להוריד ליבשה את
הראשון,
הנוסע
ולקחת את הנוסע
השני.
15
ריב"ם
מחליף נוסע לגמרי ,ואין נזק
לספינה כי הוא מעביר לאט
לאט.
והתרעומת הוא:
)1יתכן שהאיש השני אדם
קשה.
חפצים
)2כשמוסיף
מכבידה,
הספינה
וממילא יצרך להשיג
חבלים ארוכים יותר,
וביבשה הוא היה משיג
אותם במחיר זול.
דף פ''א ע''ב
דברי המשנה
דברי הברייתא
קשיא
תירוץ
קשיא
הנושא = הלוהו על המשכון האם הוי ש"ח או ש"ש
הלוהו על המשכון ש"ש .רבי יהודה אומר הלוהו מעות ש"ח ,הלוהו פירות ש"ש.
המלווה את חבירו על המשכון ואבד המשכון ישבע ויטול מעותיו (=שומר חינם) דברי רבי אליעזר.
רבי עקיבא אומר יכול לומר לו כלום הלויתני אלא על המשכון ,אבד המשכון אבדו מעותיך (=שומר
שכר)
משנתינו אינו כר"א ,דאילו לר"א הוי שומר חינם ,ובמשנתינו מבואר שהוא ש"ש.
משנה = מיירי שנתן לו משכון לאחר ההלואה ,היינו שתבע בבי"ד את חובו ,ולכן
לקח משכון ,ובכה"ג לקיחת המשכון הוא לצורך שיעבוד וביטחון שיקבל
מעותיו ממנו ,ולכך יש לו הנאה מעצם החפץ ,ונעשה עליו ש"ש.
ברייתא = מיירי שנתן לו משכון בשעת הלוואה ,ובכה"ג אין לקיחת המשכון לצורך
שיעבוד ,אלא לצורך זיכרון עצם החוב ,ממילא הוא רק ש"ח.
א"א לחלק בין צורת המשכון בברייתא למשנה ,מכיוון שבשניהם כתוב "הלווהו על
המשכון" משמע שבשניהם מיירי באותו סוג משכון ,ובשעת ההלוואה ,כי הלוהו
על המשכון משמע בשעת הלואה.
הקדמה לתירוץ ב'
משנתינו אפשר לפרשו בב' אופנים:
אופן א'
אופן ב'
כל המשנה כרבי יהודה
יש שני דיעות
דעת ת"ק = בין בפירות בין ולכן :בפירות ש"ש ,ובמעות הוי
ש"ח.
במעות הוי ש"ש.
דעת ר"י = בפירות ש"ש,
ובמעות הוי ש"ח.
תירוץ ב'
משנתינו כשהלווה פירות ,ולכן הוא שומר שכר ,ובברייתא מיירי כשהלווה מעות
ולכך הוי ש"ח.
קשיא
הגמ' הבינה כאופן א' ,ולכן ת"ק אינו מחלק בין מעות לפירות ,וא"כ משנתינו
מיירי בשניהם.
תירוץ
משנתינו כאופן ב' ממילא מה שמבואר במשנה דהוי שומר שכר הוא רק בהלווהו
פירות.
קשיא
מסקנא
א"כ משנתינו ס"ל שהלוהו מעות הוי ש"ח ,וזה לא כשיטת ר"ע ,וידוע שסתם
משנה כר"ע ,ולכן עדיף לנו לבאר את המשנה כאופן א' ,ואז יוצא שמשנתינו
כר"ע ,מלבאר כאופן ב' ,ואז משנתינו כר"ע אבל לא כר"א.
משנתינו לא כר"א.
16
דף פ"ב ע"א
הנושא = ביאור מחלוקת ר"א ור"ע
רבי אליעזר
שומר חינם
הסבר א' שמואל
דשמואל ס"ל שהנותן
משכון שלא בערך
ההלוואה ,ואבד המשכון,
לא ס"ל כשמואל
ולכן את שאר הכסף הוא צריך
לקבל.
רבי עקיבא
שומר שכר
ס"ל כשמואל
ולכן הוא הפסיד את כל הכסף.
אבדו מעותיו.
הסבר ב' רבי יצחק
המלווה קנה את המשכון
לא ס"ל כרבי יצחק
לא הפסיד את הכסף בעבור
המשכון.
ס"ל כרבי יצחק
הפסיד את הכסף בעבור
המשכון.
ונדחה כי משנתינו מיירי בשעת הלוואה ,ורבי יצחק מיירי
שלא בשעת הלוואה.
הסבר ג' רב יוסף
שומר אבידה הוי שומר
שכר מחמת הנאת קיום
המצווה.
לא ס"ל כרב יוסף
ממילא הוי שומר חינם.
ס"ל כרב יוסף
ממילא הוי שומר שכר.
ונדחה כי א"א לומר שתנאים חולקים בדין של אמורא.
הסבר ד'
המלווה צריך את
המשכון – אבל עדיין לא
השתמש.
וסוברים כרב יוסף
ששומר אבידה הוי שומר
שכר.
להנאתו הוא מתכוון ,לכך הוי
שומר חינם.
17
מ"מ עשה מצווה ,ולכן הוי
שומר אבידה ,והוי שומר שכר.
18
19