נערך ע"י ישראל יצחק הלוי איצקוביץ
הזכות לצלם נתונה רק למטרות חינוך ולא
למטרות רווח
052-7635514
0
דף ב' ע"א
ד' אבות (הכתובים בתורה) שור
)1
)2
)3
)4
לא
לא
לא
לא
הרי
הרי
הרי
הרי
השור כהרי המבעה
המבעה כהרי השור
שניהם כהרי האש
שלשתן כהרי הבור
בור מבעה הבער (כסדר שכתובים בתורה – עי' תוס')
שמואל
כוונתו להזיק
– אלא יותר חמור ממנו:
יש הנאה להזיקו
– אלא יותר חמור ממנו:
– שיש בהם רוח חיים.
– שדרכן לילך ולהזיק.
רב
משלם כופר.
משלם ארבעה דברים.
גמרא
איבעיא = אבות תולדות :כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן
תולדותיהן לאו כיוצא בהן
תולדותיהן כיוצא בהן
מה שהיה במשכן וחשוב (עי' תוס') קרוי אב.
לר"א אין נפק"מ בין אב לתולדה – לחכמים לא
מחייבים על התולדה במקום אב.
אב מטמא אדם וכלים תולדה (ראשון
לטומאה) מטמא רק אוכלים ומשקים.
דף ב' ע"ב
קרן
= נפשט שתולדותיהם כיוצא בהן
)1ויעש לו צדקיהו בן כנענה "קרני" " …תנגח" את ארם.
"כי יגח" נגיחה בקרן:
" ) 2וקרני" ראם …בהם עמים "ינגח" הפסוק מלמד :להו"א היות ופסוק ראשון קבלה (נביא)
ודברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן .ונדחה שהוא רק גילוי
מילתא .למסקנא ,לומר שקרן מחוברת ג"כ פטור בתם מח"נ.
הוספות:
)
א תולדות :נגיפה נשיכה (האם אינם תולדות של שן ,משום שאין לה הנאה) רביצה בעיטה (אינה
תולדה דרגל דאין הזיקה מצוי)
)
ב נגיפה דכתיבא בקרא – נגיחה ולא דחיפת הגוף ,שהרי התחיל בנגיפה וסיים בנגיחה לומר לך
שנגיפה הכוונה נגיחה.
1
)
ג מדוע בשור כתיב כי יגוף ,ובאדם כתיב כי יגח –בהמה אין לה מזל ( )1שלא תיכננה –
אלא ראתה והרגה )2 .שאין לה צורך בכוח רב להרגה) ולכך בדחיפה קטנה היא הורגת אותה
ומשמיע שמועד לבהמה לא הוי מועד לאדם.
דף ג'– ע"א
שן ורגל
= נפשט שתולדותיהם כיוצא בהן
ושלח את בעירה וביער בשדה אחר
וביער – זה השן :כאשר יבער הגלל עד
ושילח – זה הרגל :משלחי רגל השור והחמור
תומו ,והשן מגולה ,או משום שעושה גללים.
מדוע צריך פסוק להוכיח הרי הוא
ממילא מיותר.
תשובה :היה אפשר לומר שהוא גם על
רגל ,והטעם שצריך שני פסוקים על רגל כדי
ללמד שרגל דאזלה ממילא ג"כ חייב –
ולמסקנא רגל לומדת משן שאזלה ממילא
חייבת.
מדוע צריך פסוק להוכיח הרי הוא ממילא מיותר.
תשובה :היה אפשר לומר שהוא גם על שן ,והטעם שצריך שני
פסוקים על שן כדי ללמד שגם לא מכליא קרנא חייב – ולמסקנא
יליף מרגל שלא מכליא קרנא חייב.
קשיא – ושלח יכול להיות גם על שן (דכתיב ושן בהמות אשלח
בם) והיות ששקולים הם יבואו שניהם.
תירוץ – לפי"ז אזלא ממילא יהיה פטור
תולדות
תולדות
נתחחכה בכותל להנאתה וטינפה פירות
להנאתה.
הזיקה בגופה דרך הילוכה וכגון ,בשערה דרך הילוכה .וכן אם הזיקה
בור
עם המשאוי שבאמתחתה .ברסן שבפיה או בפעמון שתלוי בצוארה.
= תולדותיהם כיוצא בהן
האב
בור י – מיתה
דכתיב בתורה והמת יהיה לו ,ובור י'
הוא בר מיתה
התולדה
בור ט – נזקין
דלא כתוב בתורה.
בור י'
בור ט'
מפורש בתורה
"והמת יהיה לו" בור י'
הוא בר מיתה.
דיוק
דווקא י' הוא בר מיתה – אבל
ט' אע"פ שאינו ממית ,מ"מ
הוא חייב על נזיקין.
ונפל שמה שור או חמור
משמע שכל נפילה ,אפי' בור של ט' – .רק חז"ל חייבו על מיתה רק
על בור י' ,משום שרק בור י' יכול להמית ,ובור ט' אינו יכול
להמית ,ואם הבהמה מתה סימן שהיא היתה 2חולה.
ולכך יהיה תולדותיהם לאו
כיוצא בהן ,שהרי בור ט'
אינו חייב על מיתה
מסקנא
אב – בור ממש,
תולדה – אבנו סכינו
שהניחם
ומשאו
ברשות הרבים ,לרב
באפקרנו (בלא אפקרנו
הוא שור) לשמואל
אפילו בלא אפקרינו.
ג' ע"ב – ד' ע"א
איך נחפשו עשיו נבעו מצפוניו – וכמו שמתרגם
רב יוסף שהכוונה נתגלה – והשן ג"כ מגולה.
אמר שומר אתא בוקר וגם לילה אם תבעיו
בעיו – ומצאנו אצל אדם שכתוב בו בעיו.
לא אמר כשמואל
במשנה לא כתוב "נבעה" – כי מבעה פירושו דבר
המגלה דבר אחר ,ואילו שן הוא מתגלה מעצמו.
לא אמר כרב
במשנה לא כתוב "בועה" שהוא לשון פועל ,ואילו
מבעה הוא לשון הפעיל ,דהיינו שגורם לאחרים לבקש.
לא אמר כשמואל
כי "שור" משמעותו שלושת המזיקים קרן שן ורגל
= לכך מבעה היא אדם.
לא אמר כרב
אדם המזיק כתוב במשנה הבאה – והתנא של המשנה
כותב רק נזקי ממונו ולא נזקי גופו.
סדר לא הרי – בהו"א תנא שור לקרנו ומבעה לשינו
קרן חמור כי :אין הנאה להזיקו – ובקל יכול לשמרה.
שן חמור כי :אין כוונתה להזיק– ובקל יכול לשמרה.
והקשו :הסברא הפוכה ,כי מה ששן אין כונתה להזיק אדרבה
היא סיבה לפטור ,וכמו כן קרן מה שאין הנאה להזיקה
היא סיבה לפטור.
ותירצו :שאצל עבד ואמה מצאנו שכוונתו להזיק ופטורים –
א"כ ראינו שכוונתו להזיק היא סיבה לפטור.
ונדחה :עבד ואמה סיבת הפטור אינו מחמת כוונתם להזיק,
אלא מחמת תקנת חכמים לטובת האדון – שמא יקניטנו
רבו וכו'.
אלא לא הרי הוא באופן זה:
קרן חמור כי :כוונתו להזיק.
שן חמור כי :יש הנאה להזיקו.
והקשו :מדוע לא כתב התנא רגל – למסקנא תנא שור לרגלו
ומבעה לשינו – וקרן שייר כי במועדין מתחלתן קמירי.
רגל חמור כי :הזיקו מצוי.
3
שן חמור כי :יש הנאה להזיקו.
סדר לא הרי
שור חמור כי :משלם את הכופר.
אדם חמור כי :משלם ארבעה דברים
ד' ע"ב
)1שור – לרב קרן שן ורגל.
לשמואל רגל.
)2בור.
)3מבעה – לרב – אדם.
לשמואל – שן.
)4הבער.
לשמואל התנא כתב רק נזקי שור.
לרב התנא כותב רק נזקי שור ונזקי
אדם דהזיק שור.
)14תשלומי כפל.
)15תשלומי ד' וה'.
)16גנב – אע"פ שזה ממון וכבר פירטו רב אושעיא
בשומר חינם ,מ"מ חילק רב חיא בין ממונא
שהגיע לידו בהיתר לממון שהגיע באיסור.
)17גזלן.
)18אונס.
)19מפתה.
)20מוציא שם רע.
)21עדים זוממים – אינו ממון מפני שאינו משלם
ע"פ עצמו ,ואע"פ שזה לשיטת ר"ע אין
להקשות שנעשה שתי אבות שור דאזיק שור ושור
דאזיק אדם משום שמשלם מגופו.
)22מטמא
)23מדמע
)24מנסך
)5שומר חינם.
)6שואל.
)7שומר שכר.
)8שוכר.
)9נזק.
)10צער.
)11ריפוי.
)12שבת.
)13בושת.
רב אושעיא לא מנה אותו או
משום שהוא היזק שאינו ניכר,
וכבר נמנה בנזק ,ואי לאו שמיה
נזק הוי קנסא.
רב חיא – הגמרא ניסתה להוכיח
שהוא סובר שדלא שמיה נזק,
שאילו שמיה נזק למה מונה אותו.
ודחו שיתכן שסובר ששמיה נזק,
רק רצה למנות היזק ניכר ושאינו
ניכר ,אע"פ ששמיה ניזק.
שייר:
מוסר – דיבורא לא קמירי – מוציא שם רע דיבורא דאית ביה מעשה כי כן קורא
לה התורה.
מפגל – בקדשים לא קמיירי.
4
ה' ע"א
סיכום הלימודים "תחת – נתינה
– ישלם – כסף"
ישלם
מקור שן ורגל …………………… ..מיטב שדהו ומיטב כרמו
שלם
שור המועד…………………………….
..בעל הבור
בור……………………………
מכה בהמה
אדם דאזיק שור………………………
הבער………………………….…………..שלם
שומר חינם……………… …….אשר ירשיעון אלוקים
שואל…………………………..בעליו אין עמו שלם
נושא שכר – שוכר ………………..ואם גנב יגנב מעמו
תשלומי כפל – גנב …………………..אם ימצא הגנב
תשלומי ד' וה' ………………………….חמשה בקר
מטמא ,מדמע ,מנסך……………….בכלל מכה בהמה
(שמות כב,ד)
ישלם
ישלם
ישלם
ישלמנה
שור תחת השור(,שם כא,לו)
כסף ישיב לבעליו( ,שם כא,לד)
(ויקרא כד ,יח)
המבעיר את הבערה( .שמות כב ,ה)
שנים לרעהו( .שם כב,ח)
(שם יב)
לבעליו( .שם יא)
שנים( .שם ו) [וקרן דגנב בכלל כפל]
תחת השור( .שם כא ,לז)
(ויקרא כד ,יח)
ישלם
ישלם
ישלם
ישלם
ישלם
ישלם
ישלמנה
תחת
מקור שור המועד…………………..…….שלם ישלם
שור
צער……………………………………….פצע
בושת ……………………………………
עדים זוממין………………"…נפש בנפש" ,וכמאן דכתיב
השור
פצע( .שמות כא ,כה)
אשר עינה( .דברים כב ,כט)
תחת
תחת
תחת
תחת
דמי( .דברים יט ,כא).
כסף
מקור בור………………………….…….בעל הבור ישלם
שור שנגח עבד ………………………אם עבד יגח וכו'
אונס ……………………….ונתן לאבי הנערה חמישים
מפתה………………………………………..
מוציא שם רע………………..……..וענשו אותו מאה
כסף
כסף
כסף
כסף
כסף
ישיב לבעליו.
שלושים שקלים יתן לאדוניו( .שמות כא ,לב)
(דברים כב ,כט)
ישקול כמוהר הבתולות( .שמות כב ,טז)
(דברים כב ,יט)
נתינה
מקורות )1 :בור………………….בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו
)2שור שנגח עבד ………………… …כסף שלושים שקלים
נזק…………………………כאשר יתן מום באדם כן
ריפוי…………………………………רק שבתו
שבת…………………………………רק שבתו
גזלן………………….….והשיב את אשמו בראשו וכו'
5
יתן
ינתן
יתן
יתן
ונתן
לאדוניו( .שמות כא ,לב)
בו( .ויקרא כד ,כ)
ורפא ירפא( ,שמות כא ,יט)
ורפא ירפא( .שם)
לאשר אשם לו( .במדבר ה,ז)
ה ע"ב
בור
אין דרכו לילך ולהזיק
חייב
כ"ש שחייבים
שאר האבות
דרכם לילך ולהזיק
אמנם היות שיש פירכות ,לכך צריך להוסיף לו אב לבטל את הפירכות בדרך זה:
מה לבור שכן תחילת
עשייתו לנזק
קרן יוכיח
מה לבור שכן תחילת
עשייתו לנזק
שן יוכיח
מה לקרן שכו כוונתו
להזיק
בור יוכיח
מה לשן שיש הנאה
להזיקו
בור יוכיח
ומזה נלמד:
ומזה נלמד:
שן רגל אדם אש
רגל אדם אש – אבל קרן לא
מה לבור שכן תחילת
עשייתו לנזק
אש יוכיח
מה לבור שכן תחילת
עשייתו לנזק
רגל יוכיח
מה לאש שכן מועדת לאכול
בין ראוי לה בין אינו ראוי
לה
בור יוכיח
מה לרגל שכן הזיקו
מצוי
בור יוכיח
ומזה נלמד:
ומזה נלמד:
רגל אדם שן – אבל קרן לא
אדם שן אש – אבל קרן לא
מה לבור שכן תחילת
עשייתו לנזק
אדם יוכיח
מה לאדם שכן משלם
ארבעה דברים
בור יוכיח
ומזה נלמד:
רגל שן אש – אבל קרן לא
6
מה לאלו שכן יש לכל אחד את החומרא שלו
קרן יוכיח
מה לקרן שכן כוונתו להזיק
אדם שן או רגל יוכיח
ומזה נלמד:
אדם או שן או רגל
אבל אש לא – מה לצד השווה שכן יש בהם רוח חיים.
ובור לא – מה לצד השווה שכן יש בהם רוח חיים ,ודרכם לילך
ולהזיק.
מה שכן מועדת לאכול בין ראוי להל בין אינו
ראוי לה
קרן יוכיח
מה לקרן שכן כוונתו להזיק
אדם שן או רגל יוכיח
ומזה נלמד:
אדם או שן או רגל
אבל שן לא – מה לצד השווה שכן מועדת לאכול בין ראוי לה
ובין אינו ראוי לה.
ובור לא – מה לצד השווה שכן יש בהם רוח חיים ,ודרכם לילך
ולהזיק.
7
ו ע"א
אם הזיק תוך כדי נפילה -אש ממש ולא צריך ללמוד מהצד השוה.
לאחר שנח – אם הפקיר – בור ממש ולא צריך ללמוד מהצד השוה .לא הפקיר – לשמואל בור ממש.
לאש הוא לא דומה
כי אש מזיק תוך כדי הליכה
לבור הוא לא דומה
כי כוח אחר מעורב בו
בור יוכיח שאינו מזיק תוך כדי
אש יוכיח שכוח אחר מעורב בו
ועכ"ז חייב
הליכה -ועכ"ז חייב
אם הפקיר -בור רגיל ולא צריך ללמוד מהצד השוה.
לא הפקיר – לשמואל בור ממש ,ולא צריך ללמוד מהצד השוה.
לבור הוא לא דומה
כי בור מעשיו גרמו לו וכאן זריקת
ההולכים שותפים למעשה ההיזק
לשור הוא לא דומה
כי שור מזיק תוך כדי הליכה
בור יוכיח שאינו מזיק תוך כדי
שור יוכיח שהבעלים רק לא
הליכה
ועכ"ז חייב
שמרו – ומעשי הבהמה שותפים
ועכ"ז חייב
8
המשך
אם הזיק תוך כדי נפילה -אש ממש ולא צריך ללמוד מהצד השוה.
לאחר שנח – אם הפקיר – בור ממש .לא הפקיר – לשמואל בור ממש ולא צריך ללמוד מהצד השוה.
לבור הוא לא דומה
כי הוא מניחו ברשות הרבים ברשות
ובור הוא בלי רשות.
לשור הוא לא דומה
כי שור מזיק תוך כדי הליכה
שור יוכיח שיש לאדם להניח
לבהמתו ללכת עכ"ז חייב
בור יוכיח שאינו מזיק תוך כדי
הליכה ועכ"ז חייב
אם הפקיר -בור רגיל ולא צריך ללמוד מהצד השוה.
לא הפקיר – לשמואל בור ממש ולא צריך ללמוד מהצד השוה.
לשור הוא לא דומה
כי שור מזיק תוך כדי הליכה
לבור הוא לא דומה
כי תחילת עשייתו לנזק – אבל כאן
כשבנו את הבנין לא עמד לנזק
בור יוכיח שאינו מזיק תוך כדי
שור יוכיח שתחילתו אינו עומד לנזק,
הליכה ועכ"ז חייב
כי סתם שוורים אינן מזיקים
ועכ"ז חייב
9
ו ע"ב
דעת רבי ישמעאל -מיטב שדהו ומיטב כרמו של ניזק.
דעת רבי עקיבא – "לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית" ,וק"ו להקדש.
במה חולקים
אפשרות א' – :לרבי ישמעאל תמיד משלמים שמינה ,ולר"ע כחושה .נדחה :אם אכל שמינה משלם שמינה ולא יותר ממה
שהזיק ,א"כ אינו מובן מדוע כשאכל כחושה ישלם שמינה שזה יותר ממה שהזיק.
אפשרות ב' :יש ספק האם אכלה ערוגה שמינה או כחושה – לרבי ישמעאל עידית (שמינה) לר"ע כחושה .נדחה :המוציא
מחבירו עליו הראיה.
מסקנא
ע
ב
ז
לר"ע -נותן לו את העידית "שלו" ,כי כן משמעות הפסוק
מיטב "שדהו" ומיטב כרמו ישלם.
ע
ב
ז
לר"י -נותן לו את העידית "של הניזק" ,כי יש ג"ש:
כי יבער איש שדה …..מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם
אהני קרא – לרבי ישמעאל
ע
ז
ע
ב
ז
מה שדה האמור למעלה של המזיק ,כך שדה האמור למטה
של הניזק.
המזיק אינו יכול לטעון שהיות ואין לו
שדה כמו העידית שלך אני אתן לך
זיבורים ,אלא נותן לו עידית שלו ,משום
דאהני קרא.
ק"ו להקדש
אפשרות א' – :שור הדיוט נגח לשור הקדש ,וק"ו שמשלם מיטב – נדחה שור "רעהו" אמר רחמנא ,ולכך פטור לגמרי.
אפשרות ב' :הקדיש מנה – וקמ"ל שאינו צריך לשלם ממיטב .נדחה :סתם בע"ח משלם מבינונית.
ואפילו אי נימא שרבי עקיבא סובר שכל בע"ח משלם עידית ,אפשר לדחות את הק"ו:
בע"ח משלם עידית
הקדש
הדיוט
כ"ש שבע"ח ישלם עידית.
פירכא :הקדש אינו חמור – שהרי מזיק את ההקדש פטור.
מסקנא – :חוזרים לאפשרות א' – ומה שקשה שור רעהו ולא שור של הקדש = ר"ע סובר כר"ש בן מנסיא ששור רעהו לא
בא להקל אלא להחמיר שעל הקדש תמיד חייבם נ"ש.
קשיא :א"כ נימא שבזה גופא חולקים ר"ע ור"י האם על הקדש פטורים לגמרי או נ"ש:
התירוצים )1 :מאי לא בא הכתוב – כי משמע שחולקים על פירוש הפסוק )2.מאי ק"ו להקדש )3.רב אשי מביא ברייתא מפורשת
שחולקים על דיני מיטב.
10
ב"ק פרק ארבעה אבות – דף ז' ע"א ע"ב – סוגיא דמיטב
מו
יטב ַּכ ְר ֹ
יטב ָֹשֹ ֵדה ּו ּו ֵמ ַ
ֵמ ַ
יְ ַש ּ ֵלם
לרבות שווה כסף אפילו
סובין = א"כ מובן שאין חובה
לתת מיטב דווקא.
משמע שדווקא מיטב
בעל כורחו – פירוש היות ובית דין
הו"א א
הוכרחו בעל כרחם להוציא ממנו
ממון,
לכך
הוא
מקבל
עונש
שיתחייב ליתן מיטב
הזיק בתשרי שווה מנה ,ואם הוא
הו"א ב
גובה מעידית הוא מקבל כמחיר הזול
של תשרי – וזה נבחן לעידית היות
ומקבל קרקע גדולה.
תירוץ
מקרקע הוא זכאי לעידית
במי מדובר
אי הוזל ארעתא דכ"ע ודידיה
נמי זל בהדייהו
אפילו טובא נמי ליספי,
מדוע?
אלא דאוקיר ארעתא דכולי
עלמא ודידיה איידי דעייל ונפיק
אזוזי זל ארעיה
אפילו פורתא נמי לא ליספי
ליה ,מדוע?
התירוץ
ֶּּכ ֶּסף י ִָֹׁשיב לִׁ ְב ָֹעלָֹ יו
דחיה
מדובר שהמזיק נותן מדעתו ,והיות
שלא הכריח את הבי"ד להוציא
ממנו ,לכך יכול ליתן אפילו סובין.
ואם הוא מבקש בינונית – הוא
מקבל כיוקר של ניסן – וזה נבחן
לזיבורית.
עולא – הביא ראיה ממה
שכתוב יְ ַׁשלֵּם שמשמע ממנו
בעל כורחו.
אביי – דחה ,כי אילו היה
כוונת הפסוק בעל כורחו היה
כתוב ישולם.
מה שהתורה אמרה שהניזק
רשאי לקבל עידית אין הכוונה
שמבינונית נגרע כוחו.
כל מטלטלין נחשבים כעידית
לפירוש הראשון של רש"י
מי שיש לו שדות שווה מאתים,
אבל אינו מוצא למוכרו במחיר זה
לפירוש השני של רש"י
עשיר – שיש לו קרקעות ואינו מוצא למוכרו בחצי
דמיהן ,ואינו מוצא למוכרו.
היות והקרקעות אינו שוות
מאתים ,לכך יכול לקבל אלף זוז
ככל עני.
היות והוא מכה כללי ,לכך מאכילין אותו שלא יפסיד.
שהרי שוות קרקעותיו מאתים זוז.
היות שהראה לכולם שהוא לחוץ ,ממילא הוא גרם
שהמחיר ירד ,לכך אין לו לדרוש שיתנו לו מעשר עני.
מיירי בחודש תשרי ,שהקרקעות הוזלו ,לכך:
עני לא הוי – שהרי בניסן שוות קרקעותיו מאתים.
עשיר לא הוי -שהרי במציאות אין לו עכשיו מאתים.
לכך – הוא מקבל רק עד מאתים.
11
ט' ע"ב
שור ובור שמסרן לחש"ו והזיקו חייב לשלם משא"כ באש
לפי ר"ל משמיה דחזקיה לא מובן מדוע
פטור ,הרי לדעת ר"ל משמיה דחזקיה
רק גחלת פטור אבל שלהבת חייב.
מדוע חייב על שור ובור ,הרי היתה
שמירה מעולה.
תירוץ א'
לפי ר"ל
שור אפילו שקשור דרכו לנתוקי ובור
דרכו לנתורי ,לכך היה צריך לחשוש שהוא
יפתח ,וא"א לפטור אותו במה שהחש"ו
פותחו.
גחלת מצד עצמה אינה עומדת להזיק,
אלא אדרבה היא נכבית מעצמה ,כל מה
שהיא הזיקה הוא רק מכוח שהחש"ו
ליבה אותו ,ואין לחייב את האדם על
מעשי החש"ו.
תירוץ ב'
לפי רבי
יוחנן
השור והבור מוכנים להיזק גם ללא כל
התערבות מצד החש"ו – ולכך חייב.
12
לולי התערבות החש"ו השלהבת לא
היתה מזיקה ,וכל הנזק נעשה ע"י
שהחש"ו קירבו לגדיש ,ולכך פטור,
דנחשב כמעשה החש"ו.
י' ע"א
הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו
החופר בור תשעה ובא אחר והשלימה לעשרה
אפשרות א'
לנזקין כרבנן
אפשרות ב'
למיתה ודברי הכל
האחרון חייב אע"פ שעשה רק חלק
מהנזק – וא"כ מצאנו שהכשיר חלק
מהנזק וחייב על הכל.
אפשר לומר שמדובר במסר שורו לחמשה בני אדם ופשע בו אחד מהם והזיק
קושיא
א'
והדחיה
קושיא
ב'
והדחיה
קושיא
ג'
והדחיה
אם בלעדיו השור נשמר
לא עשה מאומה.
אם בלעדיו השור אינו נשמר
הוא נחשב כהכשיר כל נזקו.
המרבה חבילות של קש ועי"ז האש התקרב לחצר חבירו
אם האש לא היתה מתקרבת ללא תוספת זו
הוא נחשב כהכשיר כל נזקו.
ברייתא
אם האש היתה מתקרבת ללא תוספת זו
לא עשה מאומה.
חמשה שישבו על ספסל אחד ולא שברוהו ,ובא אחר וישב ושברהו
אם בלעדיו היה נשבר
לא עשה מאומה.
אם בלעדיו לא היה נשבר
הוא נחשב כהכשיר כל נזקו.
אפשרות א' – בלעדיו היה נשבר בשעתים ,והיות שהוא התיישב הספסל
נשבר תוך שעה ,והם טוענים שהם היו מוכנים לקום קרוב לזמן
שהיה אמור להישבר ,וממילא לא היה נשבר.
ונדחה :משום שהוא טוען
אילו היתי יושב לבדי לא
היה נשבר ,לכך היה עליכם
לקום כשאני התיישבתי.
מסקנא – בלעדיו לא היה נשבר ,ולמעשה הוא לא התיישב ,אלא נסמך עליהם – והחידוש שכוחו כגופו דמי.
קושיא
ד'
והדחיה
משנה הכוהו עשרה בני אדם בעשר מלקות בזה אחר זה ,לדעת
חכמים כולם פטורים ,ולדעת רבי יהודה האחרון חייב.
א"כ מצאנו לדעת רבי יהודה
שהאחרון עשה רק חלק
ונענש כאילו עשה כולו.
)1בקטלא לא קמיירי.
)2במחלוקת לא קמיירי – פירוש ,שבדוגמא של בור אנו מסבירים סתם משנה כדעת חכמים שהם
רבים ,אע"פ שיש דעת יחיד החולקת עליו .אבל בדוגמא זו נצטרך לבאר סתם משנה
כדעת יחיד שיש רבים החולקים עליו.
13
יב ע"א
עבדים כמקרקע דמי
עבדים כמטלטלים
דמי
קנין אגב זה דוקא בקרקע דלא
ניידי אבל עבדים דניידי א"א
לעשות קנין אגב ,דומיא דערים
מצורות ביהודה.
היות ועבדים כקרקע,
לכן קנה מטלטלים.
מדובר שקנה את המטלטלים
שזה על העבד והעבד כפות
(קשור) וישן וקנה מטעם חצר.
עבדים כמטלטלים
לכן לא קנה.
ברייתא ב'
ברייתא א'
החזיק בקרקע קנה עבדים
החזיק בקרקע לא קנה עבדים
כאן הם עומדים בתוך
החצר.
כאן העבדים אין עומדים
בתוך החצר.
14
יג ע"א – מחלוקת רבי יוסי הגלילי ובן עזאי
ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהם ממונו – דברי רבי יוסי הגלילי
אבא יוסי בן דוסתאי אמר לא
אמר בן עזאי אלא בכור בלבד.
בן עזאי אומר לרבות
את השלמים.
הו"א -למעוטי בכור שאינו ממון בעלים
כ"ש שהוא
ממון
בעלים
משקין
שלמים
בכור
טעון סמיכה
אינו טעון
סמיכה וכדומה
ועוד
הו"א -שלמים שאינו ממון בעלים
ממון
בעלים
כ"ש שהוא
ממון
בעלים
משקין
שלמים
הוקדש ע"י
הבעלים
בכור
קדושתו
מרחם
ממון
בעלים
מסקנא -למעוטי מעשר בהמה
מסקנא -למעוטי מעשר בהמה
בבכור כתוב :לא תפדה
משמע שאין לפדותו שיהא לגמרי כחולין ,לכך
מותר למכור אותו ,אמנם הוא נשאר בקדושתו שאין
למכור את הבשר שלו בחניות בשר ככל חולין.
בבכור כתוב :לא תפדה
משמע שאין לפדותו שיהא לגמרי כחולין ,לכך
מותר למכור אותו ,אמנם הוא נשאר בקדושתו שאין
למכור את הבשר שלו בחניות בשר ככל חולין.
במעשר כתוב :לא יגאל.
ובחרמי כהנים כתוב :לא יגאל
ועושים ג"ש שכמו בחרמי כהנים אין גאולה ונשאר
בקדושתו ,כמו כן מעשר אין לו גאולה ,ונשאר
לגמרי בקדושתו.
במעשר כתוב :לא יגאל.
ובחרמי כהנים כתוב :לא יגאל
ועושים ג"ש שכמו בחרמי כהנים אין גאולה ונשאר
בקדושתו ,כמו כן מעשר אין לו גאולה ,ונשאר
לגמרי בקדושתו.
מזה מובן שלדעת אבא יוסי סובר בן עזאי
שבכור ושלמים הם ממון בעלים ,וקשה שהרי
הוא אמר "בכור בלבד" משמע שרק בכור.
15
קשה!
יב ע"ב – יג ע"א – נכסים שאין בהם מעילה
הגמרא מדייקת :שדווקא קרבן שיש בהם דיני מעילה המזיק בהם פטור ,אבל קרבן שאין בו דיני מעילה ,אפילו שיש
בו דיני קדושה ,מ"מ חייבים ,והוא כשיטת רבי יוסי הגלילי שסובר שקדשים קלים ממון בעלים הוא.
קושיא א'
בברייתא מבואר שאיש שקידש אשה בקדשים קלים אינה מקודשת ,מפני שאינו שלו ,ולפי רבי
יוסי הגלילי שסובר שממון בעלים היא היתה צריכה להיות מקודשת.
תירוץ:
הברייתא מדברת לאחר שחיטה ,ורבי יוסי מודה שהוא ממון גבוה ,משום שזכו משולחן גבוה.
אבל דברי רבי יוסי הגלילי הוא באופן שהבהמה עדיין חיה ,שהיות והיא חיה ,לכך הבעלים
עדיין חייבים באחריותה ,ולכך הם נקראים ממון בעלים.
מבואר בברייתא
בכור מוכרים אותו תם חי – והכהן ממתין שיפול מום ,ובעל מום חי ושחוט.
דברי רבה
דווקא בזמן הזה שאינו ראוי להקרבה ,ולכך מוכרים אותו ,משום שיש לבעלים עליו זכות
ממון ,אבל בזמן הבית היות והוא ראוי להקרבה ,הוא אינו נקרא ממון בעלים.
קושית רבא
הרי דעת ריה"ג שקדשים קלים ממון בעלים אפילו בזמן שבית המקדש היה קיים.
תירוץ רבינא
דברי רבי יוסי הגלילי שקדשים קלים ממון בעלים בזמן הבית הוא דווקא בבכור בחו"ל
שהיות ולכתחילה לא נותנים להעלותו.
הדיוק
ממה שרבינא הכריח לומר שהמשנה כרבי יוסי הגלילי וחידש שדברי רבי יוסי הגלילי הוא דווקא בבכור בחו"ל ,מובן
שלדעת רבי יוסי הגלילי בארץ ישראל הוא ממון גבוה אפילו מחיים.
משום שאילו היתה דעתו של רבי יוסי הגלילי שקדשים קלים בזמן הבית בארץ ישראל מחיים הוא ממון בעלים ,א"כ היה
רבינא מוכרח לומר שהן הכי נמי המשנה אינה מסתדרת כרבי יוסי הגלילי ,וממה שרבינא הסביר כריה"ג ,מובן שלדעת
ריה"ג קדשים קלים אינו ממון בעלים אפילו ומחיים.
דחיה – יש חילוק בין שלמים לבכור
שלמים הוא קרבן שהיתה בתחילה חולין גמורים ,והבעלים הם שהקדישו אותה לקרבן ,לכך כל עוד הבהמה חיה היא
נקראת ממון בעלים ,משום שהיא על אחריות הבעלים .אבל בכור שהוא קדוש מרחם אמו ,ולא הוקדש ע"י הבעלים ,לכך
אפילו מחיים היא ממון גבוה.
16
יג ע"ב – ביאור הברייתא של ד' שומרים
כשהזיק חב המזיק להביא שומר חינם והשואל נושא שכר והשוכר
קושיית הגמרא :איך מדובר
שור השואל הזיק את שור המשאיל
וע"ז משמיע הברייתא שהשואל חייב ח"נ
ונדחה = המשאיל טוען שאילו השור מת מחמת שור
אחר היה השואל חייב נ"ש ,וכעת מדוע הוא משלם
רק ח"נ ,שהרי חובת השומר לשלם הוא לא מפני
ששורו הזיק ,אלא מפני ששורו של המשאיל אינו חי.
שור המשאיל הזיק את שורו של השואל
וע"ז משמיע הברייתא שהמשאיל חייב.
ונדחה = הרי השומר קיבל על עצמו שמירה ,ממילא
אילו שור המזיק היה הולך ומזיק שור של אדם אחר
ודאי שהשומר היה חייב לשלם ,שהרי השומר קיבל
על עצמו שמירה .א"כ בנידון זה שהשור הזיק את
השור של השואל הוא אינו יכול להתלונן כלום ,כי
הוא אשם מדוע הוא לא שמר על הבהמה.
תירוץ
מדובר שהשומר קיבל על עצמו שמירת גופו ולא
קיבל על עצמו שמירת נזקיו ,ממילא המשאיל
חייב.
17
יג ע"ב – יד ע"א – סוגיא דחצר השותפין
דעת רב חיסדא :היות ולאנשים אחרים הוא שדה אחר ,לכך קרינן ביה שדה אחר ,וחייבים בה על שן ורגל.
דעת רבי אלעזר :היות ולכך שותף מותר להכניס בה את בהמותיו ,אין זה נקרא שדה אחר ,ופטור בה על שן ורגל.
ביאור המשנה
לשון המשנה
לדעת רב
חיסדא
לדעת רבי
אלעזר
ובכל מקום חוץ מרשות המיוחדת למזיק ורשות הניזק והמזיק כשהזיק חב המזיק לשלם
חוץ מרשות המיוחדת למזיק שפטור.
ורשות הניזק והמזיק כשהזיק חב המזיק דחצר השותפין חייב.
חוץ מרשות המיוחדת למזיק ורשות הניזק והמזיק דפטור
וכשהזיק חב המזיק לאתוי ד' שומרים.
סתירא בין הברייתות
ברייתא דרב יוסף
חצר השותפין חייב בשן ורגל
תירוץ
ברייתא דרבי שמעון בן אלעזר
חצר השותפין פטור על שן ורגל
חצר המיוחדת לפירות אבל אינו מיוחד בחצר המיוחדת לזה ולזה בין לפירות ובין
לשוורים אלא לאחד = לכך היות ולא היה לשוורים = לכך גם מצד אינו נחשב לשדה אחר
רשות להכניס את שורו חשבינן ליה כשדה אחר .ופטור.
קושית רב זירא =
תירוץ אביי = היות
היות ובפירות יש לשניהם רשות א"כ אינו נחשב לשדה אחר.
קושיא =
תירוץ =
ובשוורים אין לשניהם רשות א"כ כשדה אחר.
אולי רב חיסדא ורבי אלעזר אינם חולקים ,ורב חיסדא מדובר בחצר המיוחדת לפירות ולא לשוורים ,ורבי
אלעזר איירי במיוחד לזה ולזה בין לפירות ובין לשוורים.
הן הכי נמי! אבל אפשר לומר שהם חולקים בקושיית רב זירא ותירוץ אביי.
מחלוקת של רב חיסדא בחצר המיוחדת לפירות אבל לא לשוורים
היות ויש רשות לשניהם להכניס פירות
לכך הוא לא נחשב לשדה אחר ופטור על
שן ורגל.
היות ולענין השורים אין לשניהם רשות,
לכך הוא נחשב כשדה אחר.
18
ביאור המשנה טו ע"ב טז ע"א
רישא
סיפא
השן מועדת – מזה מובן שמדובר בחצר
הניזק.
הבהמה מועדת לא ליגח – ומשלם ח"נ
אפילו בחצר הניזק
ושור המזיק ברשות הניזק – היות
שהמשנה מונה אותו בין המועדים כוונת
המשנה לומר ששור המזיק ברשות הניזק
משלם נ"ש.
תירוץ רב שמואל:
הן הכי נמי! רישא רבנן סיפא רבי טרפון.
תירוץ רבי אלעזר
חצר המיוחדת לגמרי לניזק
משום כך גם לעניין שן וגם לעניין קרן הוי
כחצר הניזק.
חצר המיוחדת לפירות ולשניהם לשוורים
משום כך לענין נגיחה הוא כקרן ברשות הרבים,
ומשלם ח"נ .אבל לענין פירות הוא נחשב כשן.
במשנה כתוב "השן מועדת לאכול את הראוי לה" משמע דווקא ראוי ,אבל אינו ראוי אינו מועד ,ומשלם ח"נ.
ולכא ורה אינו מובן הרי נתבאר שלעניין פירות הוא נחשב כחצר הניזק ,ממילא אפילו באינו ראוי נחייב אותו בנ"ש,
מטעם שהוא קרן בחצר הניזק ,שהרי דווקא כששור נגח שור אמרינן שהוא נחשב כקרן בחצר השתפין היות ולשניהם
רשות להכניס את השוורים ,אבל לעניין אוכלים הוא נחשב כחצר הניזק ,שהרי אין לו רשות להכנס את פירותיו.
תירוץ ג'
תירוץ ד'
המשנה כרבנן וגורסים חמשה תמין וחמשה מועדין ,ושן ורגל מועדין מתחילתן – פירוש
שמה שהמשנה כתבה "ושור המזיק ברשות הניזק" לא מדובר במזיק "קרן" אלא בשן .כי
המשנה בסיפא משלימה לבאר על הרישא ,שמה שלמדנו ברישא ששן חייב ,היינו דווקא בחצר
הניזק.
דחיה :לפי"ז יוצא שהמשנה לא מזכי רה כלל את המחלוקת של רבי טרפון ורבנן ,ולפי"ז אינו
מובן המשנה בפרק כיצד הרגל שכתוב שם "ושור המזיק ברשות הניזק כיצד" שמשמע מזה
שכבר הוזכר בעבר ,ולתירוץ זה לא הוזכר כלל בעבר.
המשנה כרבנן מוספים במשנה ,ולפי"ז הרישא כרבנן וסיפא כרבי טרפון – תירוץ זה דומה
לתירוץ הראשון ,אלא שלתירוץ זה מוספים בגירסת המשנה עד שהמשנה מפרטת בפירוש את
המחלוקת של ר"ט ורבנן.
19
ארי שטרף ואכל – ב"ק ט"ז ע"ב
דברי שמואל – ברשות הרבים
דרס ואכל מיד – פטור דהוי שן ברשות הרבים.
טרף ואכל אח"כ – משלם ח"נ דהוי קרן ברשות
הרבים
ברייתא
חיה שנכנסה לחצר הניזק טרפה ואכלה משלם
נ"ש.
משמע שאין דרך לטרוף ולהניח
ממה שהברייתא לא חילקה ,משמע שגם בארי
הדרך לטרוף
קשיא
תירוץ
א'
ונדחה
תירוץ
ב'
תירוץ
ג'
ונדחה
תירוץ
ד'
טרפה עמ"נ לאכול דהוי משונה.
טרפה עמ"נ להניח ונמלכה – והוי שן
ברשות היחיד.
מהיכן אפשר לדעת שנמלך.
ארי ברשות הרבים נמי נפטור ,שהרי יתכן
שהוא טרף עמ"נ להניח ונמלך ,והוי שן
ברשו"ה – והמע"ה.
רק טריפה ואכלה – ולכך הוא
נחשב בקרן.
הברייתא כתבה שתי הלכות:
)1טרפה :עמ"נ להניח.
)2אכלה :ע"י שדרסה קודם לכן.
בארי רגיל שדרכו לטרוף.
בארי תרבות – שאין דרכו לטרוף והוי משונה.
אם מדובר בארי תרבות נחייב ברשות הרבים גם
אם דרסה ,שהרי הוא אינו רגיל גם לדרוס ,שהרי
הוא מקבל את האוכל בלי לדרוס.
בארי תרבות – ואפילו לרבי
אליעזר משלם נ"ש דאיירי במועד.
בארי רגיל ולכך דרכו לדרוס
בלבד.
ונדחה
א"כ היה לו לכתוב בין תולדות דקרן.
20