כיצד הרגל- חוברת טבלאות - דעת

‫נערך ע"י ישראל יצחק הלוי איצקוביץ‬
‫הזכות לצלם נתונה רק למטרות חינוך ולא‬
‫למטרות רווח‬
‫‪052-7635514‬‬

‫‪0‬‬

‫ביאור דברי רבא‬

‫יז ע"ב‬

‫להו"א‪:‬‬

‫כל שבזב טמא‬
‫באופן שהזב מטמא אחרים ע"י‬
‫נגיעה ממש‪.‬‬
‫כל שבזב טהור‬
‫זב שזרק חפץ על חבירו אין הלה‬
‫נטמא‪.‬‬

‫אם הבהמה הזיקה בגופה משלמת נ"ש‪.‬‬

‫בא לחדש‬

‫בנזיקין משלם ח"נ‬
‫אם הבהמה הזיקה בכוחה ולא בגופא הוי‬
‫צרורות – ומשלם ח"נ‬

‫כל שבזב טמא‬

‫למסקנא‬

‫בנזיקין משלם נ"ש‬

‫ונדחה – וכי רבא‬

‫זב שישב על קרון והקרון דרסה על‬
‫כלים – הכלים טמאים‬
‫כל שבזב טהור‬
‫זב שישב על קרון והקרון התיז‬
‫צרורות‪ ,‬טהורים‪.‬‬

‫בנזיקין משלם נ"ש‬
‫בהמה שמשכה קרון והקרון שבר כלים חייב‬
‫נ"ש – משום שנחשב כגופה המזיק ולא‬
‫צרורות‪.‬‬
‫בנזיקין משלם ח"נ‬
‫בהמה שמשכה קרון והקרון התיז צרורות הוא‬
‫נחשב כצרורות‪.‬‬

‫שצרורות משלם‬
‫ח"נ‪.‬‬

‫וכל החידוש הוא‬
‫שהקרון נחשב‬
‫כחלק מגוף הבהמה‬

‫יז ע"ב – יח ע"א‬

‫בהמה שדרסה על כלי ונתגלגלה למקום אחר ושם נשבר‬

‫דנים לפי תחילת המעשה‪ ,‬ולכך נחשב‬
‫כגוף הבהמה שהזיקה‬

‫דנים לפי שעת שבירת הכלי‪ ,‬והיות שלא נשבר‬
‫מגוף הבהמה אלא מכוחה הוא נחשב "כצרורות"‬

‫משלם נ"ש‬

‫משלם ח"נ‬

‫דברי רבה‬
‫הזורק כלי של חבירו מראש‬
‫הגג וקודם שהגיע לקרקע בא‬
‫אדם אחר ושוברו – הזורק חייב‬
‫והשובר פטור‪.‬‬

‫אפשרות לפשוט‬
‫דחיה‬

‫התרנגול התיז‬
‫כלי ושוברו‬

‫התרנגול התיז‬
‫צרורות‬

‫בתר מעיקרא אזלינן = הזורק חייב – משום‬
‫שדנים את סוף המעשה כאילו כבר‬
‫נעשה מתחילתו‪.‬‬
‫בתר תבר מנא אזלינן = השובר חייב – משום‬
‫שדנים רק את סוף המעשה‪ ,‬וכל עוד‬
‫הכלי לא נשבר בפועל הוא נחשב "ככלי"‬
‫שאינו שבור‪ ,‬ולכך השובר חייב‪.‬‬

‫בתר תבר מנא אזלינן ונחשב‬
‫כצרורות‪.‬‬
‫צרורות משלם ח"נ כחכמים‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫והיות שרבה הכריע‬
‫שהזורק חייב‪ ,‬א"כ מובן‬
‫שבתר מעיקרא אזלינן‪.‬‬
‫ונדחה – שרבה פשיטא‬
‫ליה ולרבא היה איבעיא‬

‫בתר מעיקרא אזלינן ונחשב כגופו‬
‫צרורות משלם נ"ש כסומכוס‪.‬‬

‫המשך‬

‫הגמרא הבינה שהתרנגול ניקר בחבל והדלי נפל – וכתוב שעל הדלי משלמים נזק שלם‪ ,‬והרי‬
‫הדלי לא נשבר תיכף בעת פעולת התרנגול‪ ,‬אלא הדלי נפל לרצפה ושם הוא נשבר –‬
‫א"כ אפשר לשפוט שבתר מעיקרא אזלינן‬
‫מה שכתוב נזק שלם‬
‫הכוונה על החבל‬

‫והא משונה הוא – דמאיס בלישה‪.‬‬
‫האיך אפשר לומר שמדובר על החבל‪ ,‬הרי כתוב "ונשבר הכלי" מובן‬
‫שכוונת הברייתא ללמד הלכה על הכלי‪.‬‬

‫שלב ב'‬

‫שלב א'‬

‫שלב ג'‬

‫לפי סומכוס‬
‫משלם נ"ש – בתר תבר מנא אזלינן‪ ,‬משלם ח"נ – כוח כוחו‪.‬‬
‫וצרורות משלמים נ"ש‪.‬‬

‫והקשו שא"כ נפשוט שכוח כוחו לאו כוחו דמי‪.‬‬

‫לפי רבנן‬

‫שלב ב'‬

‫שלב א'‬

‫שלב ג'‬

‫משלם נ"ש – בתר מעיקרא אזלינן‪ ,‬משלם ח"נ – דהוי כצרורות‪.‬‬
‫ולכך נחשב כגוף המזיק‪.‬‬

‫והקשו שא"כ נפשוט שבתר מעיקרא אזלינן‬
‫שלב א'‬

‫למסקנא‬

‫התרנגול ניקרו‬
‫והמשיכו לדחוף‬
‫את הדלי‪.‬‬

‫שלב ב'‬

‫שלב ג'‬

‫משלם נ"ש – משום שהתרנגולת משלם ח"נ – דהוי כצרורות‪.‬‬
‫שברה בגופה ממש‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫יח ע"א – ע"ב‬

‫האם צרורות משלמים מגופו‬
‫הולכים לפי התשלום וממילא‬
‫הוא דומה לקרן‪.‬‬

‫אפשרות לפשוט‬

‫התרנגול התיז‬
‫צרורות‬

‫דחיה‬

‫ועל הגדיש‪:‬‬

‫מגופו משלם כתם‬

‫מעליה משלם כמועד‬

‫צרורות משלם ח"נ כחכמים‬

‫צרורות משלם נ"ש כסומכוס‪.‬‬

‫ח"נ ומגופו‬

‫מדובר בצרורות רגילים‬

‫נ"ש ומגופו‬

‫– ומשלם מגופו‪.‬‬
‫אם מדובר בצרורות רגילים האיך יתכן שמשלם נ"ש מגופו‪.‬‬

‫מדובר בצרורות משונים – וסובר כחכמים‬
‫שתם משלם ח"נ בחצר הניזק‪.‬‬

‫ח"נ כדעת חכמים – ומשלם מגופו כי‬
‫צרורות משלם מגופו‪.‬‬

‫מדובר בצרורות משונים בפעם השלישית –‬

‫לאחר שלושה פעמים נעשה אורחיה‪ ,‬והיא‬
‫חוזרת להיות "רגל" – אבל מ"מ משלם‬
‫מגופו – כי צרורות תמיד משלמים מגופו‪.‬‬
‫מדובר בצרורות רגילים בפעם השלישית –‬

‫לאחר שלושה פעמים אינו נעשה מועד –‬
‫וממשיך לשלם ח"נ – אבל מגופו‪ ,‬כי צרורות‬
‫משלמים תמיד מגופו‪.‬‬

‫ולכו"ע צרורות‬
‫כאורחיהו משלם נ"ש‬

‫הולכים לפי התכונה‪ ,‬וממילא‬
‫הוא דומה לרגל‪.‬‬

‫מדובר בצרורות משונים – וסובר כחכמים‬
‫שתם משלם ח"נ בחצר הניזק‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫סובר כרבי טרפון שתם משלם נ"ש בחצר‬
‫הניזק‪.‬‬

‫נ"ש כדעת סומכוס‪ ,‬ומשלם מגופו כי צד תמות‬
‫במקומה עומדת‪.‬‬
‫ונדחה‪ :‬אין כאן צד תמות‪.‬‬
‫יש העדאה לצרורות – לאחר שלושה פעמים היא‬
‫ממשיכה להיות תולדה של קרן‪ ,‬ולכך היא משלמת‬
‫נ"ש – ומשלם מגופו הכוונה על חצי כי צד תמות‬
‫במקומה עומדת‪.‬‬
‫יש העדאה לצרורות – לאחר שלושה פעמים‬
‫נעשה מועד ומשלמת נ"ש – ומשלם מגופו‬
‫הכוונה על חצי נזק כי צד תמות במקומה עומדת‪.‬‬

‫סובר כרבי טרפון שתם משלם נ"ש בחצר‬
‫הניזק‪.‬‬

‫יח ע"ב‬

‫קרן בחצר הניזק לרבי טרפון האם משלמים מגופו‬

‫מקור המחלוקת לעניין‬
‫קרן בחצר הניזק‪:‬‬
‫קרן משלם ח"נ‬

‫רשות הרבים‬
‫שן ורגל פטורים‬

‫רשות היחיד‬
‫שן ורגל חייבים‬

‫כ"ש שקרן חייב נזק שלם‬

‫כמו שהמלמד (קרן ברשות הרבים) ח"נ‪ .‬כך הנלמד (קרן בחצר הניזק) חצי‬
‫נזק‪.‬‬

‫מהיכן למד ר"ט‬
‫שמשלם מגופו‬
‫קרן משלם ח"נ‬

‫רשות הרבים‬
‫שן ורגל פטורים‬

‫רשות היחיד‬
‫שן ורגל חייבים‬

‫כ"ש שקרן חייב נזק שלם‬

‫מה קרן ברשות הרבים מגופו אף קרן בחצר הניזק מגופו‪.‬‬

‫הרי רבי טרפון לא סובר מדיו?‬
‫רבי טרפון לא סובר מדיו דווקא במקום שהדיו דוחה את הק"ו לגמרי‪,‬‬
‫לכך אילו ר"ט היה מודה לחכמים וקרן בחצר הניזק משלם ג"כ רק ח"נ‬
‫א"כ הק"ו לא לימד מאומה‪ ,‬כי מובן מאליו שבחצר הניזק משלמים ג"כ‬
‫ח"נ גם ללא ק"ו‪.‬‬
‫אבל לאחר שהק"ו לימד שמשלמים נ"ש – כעת ניתן לומר דיו לעניין‬
‫מגופו‪ ,‬ובחצר הניזק ישלמו ג"כ רק מגופו‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫יט ע"א‬

‫או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה‬

‫היתה מבעטת‬

‫צרורות רגילים – ומשלם ח"נ‬

‫קרן משלם ח"נ‬

‫הצרורות היו ג"כ מחמת ביעוט‬
‫ודווקא לכך הוא משלם ח"נ – הא‬
‫כאורחיה משלם נ"ש‬

‫קרן משלם ח"נ‬

‫והקשו בגמרא שאם משנתינו כסומכוס סיפא של המשנה אינה מובנת‪ ,‬משום שכתוב "דרסה על הכלי ושברתו ונפל על כלי‬
‫אחר ושוברו על הראשון משלם נ"ש ועל האחרון ח"נ‪ ,‬ואי כסומכוס מדוע על האחרון ח"נ‪.‬‬
‫המשנה מדברת בשלושה כלים‪:‬‬
‫הבהמה דרסה על הכלי ושברתו‬

‫המשנה לא מבארת את‬
‫ההלכה של כלי זה – אבל‬
‫פשוט שחייב על זה נ"ש‪.‬‬

‫רסיס מהכלי הראשון פגע בו ושוברו‬

‫על הראשון משלם נ"ש‬
‫כלי הראשון שנשבר משלם נ"ש‪,‬‬
‫כי צרורות משלמים נ"ש‬

‫רסיס מהכלי השני פגע בו ושוברו‬

‫על האחרון משלם ח"נ‬
‫כלי השני שנשבר משלמים ח"נ‪ ,‬כי‬
‫כוח כוחו לסומכוס לאו ככוחו דמי‬

‫והקשו בגמרא שאם משנתינו כסומכוס רב אשי היה יכול לפשוט את האיבעיא שלו שלדעת סומכוס כוח כוחו לאו ככוחו דמי‬
‫תירוץ‪:‬‬

‫רב אשי סובר שהמשנה כרבנן וממילא א"א לפשוט – והאיבעיא היה לשיטת חכמים‪:‬‬

‫היתה מבעטת‬

‫או שהיו צרורות מנתזין‬
‫מתחת רגליה‬
‫אורחיה‬
‫ומזה מדויק שהא מחמת‬
‫שינוי משלם רביע נזק‪.‬‬

‫בשינוי‬
‫משלם ח"נ כקרן‬

‫מחמת שינוי‬
‫צרורות מחמת שינוי ג"כ‬
‫משלמים ח"נ‪.‬‬

‫בשינוי‬
‫משלם ח"נ כקרן‬

‫‪5‬‬

‫יט ע"א – ע"ב‬

‫איבעיות בעניין צרורות ברשות הרבים‬

‫לקרן מדמינן ליה‬
‫היות והוא דומה לקרן מחמת‬
‫התשלום = ולכך יהיה חייב ברשות‬
‫הרבים כקרן‪.‬‬

‫בתר מקום העקירה‬
‫היות ומקום העקירה היה ברשות‬
‫הרבים‪ ,‬לכך הוא דומה לרגל ברשות‬
‫הרבים – ופטור‪.‬‬
‫דחיה א'‬

‫לרגל מדמינן ליה‬
‫היות והוא דומה לרגל מחמת‬
‫תכונת הנזק = ולכך יהיה פטור‬
‫ברשות הרבים כרגל‪.‬‬

‫בתר מקום ההנחה‬
‫היות ומקום ההנחה היה ברשות‬
‫היחיד‪ ,‬לכך הוא דומה לרגל ברשות‬
‫היחיד – וחייב‪.‬‬

‫ונפשט שהוא תולדה‬
‫דרגל ופטורה ברשות‬
‫הרבים‬

‫ונפשט שהיות ומקום‬
‫העקירה היה ברשות‬
‫הרבים הוא פטור‪.‬‬

‫היתה מהלכת הרשות הרבים והתיזה והזיקה בין ברשות הרבים ובין ברשות‬
‫היחיד חייב‬
‫שהתיזה ברשות הרבים הכוונה התיזה והזיקה ברשות הרבים – וא"כ זה סותר איבעיא‬
‫א'‪ ,‬כי מזה אנו לומדים שלקרן מדינן ליה וחייב ברשות הרבים‪.‬‬
‫כוונת הברייתא התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד‪.‬‬
‫מזה אנו רואים שהתיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד חייב‬

‫דחיה ב'‬

‫דרסה על הכלי ושברתו ונפל על כלי אחר ושוברו על הראשון משלם נ"ש ועל‬
‫האחרון ח"נ‪ ,‬במה דברים אמורים ברשות היחיד‪ ,‬אבל ברשות הרבים על‬
‫הראשון פטורה ועל האחרון חייבת‬
‫שהתיזה ברשות הרבים הכוונה התיזה והזיקה ברשות הרבים – וא"כ זה סותר איבעיא‬
‫א'‪ ,‬כי מזה אנו לומדים שלקרן מדינן ליה וחייב ברשות הרבים‪.‬‬
‫כוונת הברייתא התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד‪.‬‬
‫מזה אנו רואים שהתיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד חייב‬

‫דחיה ג'‬

‫רבי יוחנן אמר אין ח"נ חלוק לא לרשות הרבים ולא לרשות היחיד‬
‫שהתיזה ברשות הרבים הכוונה התיזה והזיקה ברשות הרבים – וא"כ זה סותר איבעיא‬
‫א'‪ ,‬כי מזה אנו לומדים שלקרן מדינן ליה וחייב ברשות הרבים‪.‬‬
‫כוונת הברייתא התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד‪.‬‬
‫מזה אנו רואים שהתיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד חייב‬

‫‪6‬‬

‫כ ע''א‬

‫בהמה שגלגלה מאכל מרשות אחד לרשות אחרת ואוכלתו שם‬

‫בתר עקירה אזלינן‬

‫בתר אכילה אזלינן‬

‫יש לדון את הבהמה כפי המקום שלקחה את האוכל‪,‬‬
‫ולכך אם המקום שלקחה הוא חצר הניזק חייב ואם‬
‫המקום שלקחה הוא רשות הרבים פטור‪.‬‬

‫יש לדון את הבהמה כפי המקום שאכלה שם‪,‬‬
‫ולכך אם המקום הוא חצר הניזק חייב ואם‬
‫המקום הוא רשות הרבים פטור‪.‬‬

‫משוי‬
‫חבילה של דבר מאכל‬
‫לא יתכן לפרש כן‬
‫שפשיטא‬
‫שמקצתו בפנים‬
‫נחשב כשן‬
‫החלק שנמצא ברשות הרבים‬

‫החלק שנמצא ברשות היחיד‬

‫ברשות הניזק‪,‬‬
‫והחלק בחוץ כשן‬
‫ברשות הרבים‪.‬‬

‫גלגלה מרשות היחיד לרשות הרבים‬
‫ואכלה בחוץ פטורה‬

‫גלגלה מרשות הרבים לרשות היחיד ואכלה‬
‫בפנים חייבת‬

‫גלגלה מרשות הרבים (בפנים) לרשות‬
‫היחיד‪ ,‬ואכלה בפנים פטורה = משום‬
‫שעקרה מרשות הרבים‬

‫גלגלה מרשות היחיד (בפנים) לרשות‬
‫הרבים‪ ,‬ואכלה בחוץ חייבת = משום שעקרה‬
‫מרשות היחיד‬

‫בתר אכילה‬
‫אזלינן‬

‫בתר עקירה‬
‫אזלינן‬

‫והיות שיש שני אפשריות האיך לבאר את הברייתא לכך א"א לפשוט‬
‫מדובר בחבילת שחת ארוכה שחציה נמצאת ברשות הרבים וחציה נמצאת ברשות היחיד‪ ,‬לכך‬
‫אין עליה דין לא רשות הרבים ולא רשות היחיד‪ ,‬אלא תלוי היכן הבהמה עומדת‬

‫היות והבהמה עומדת בחוץ היא נידונת‬
‫כאוכלת ברשות הרבים‪.‬‬

‫היות והבהמה עומדת בפנים היא נידונת‬
‫כאוכלת בחצר הניזק‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫כ ע''א – ע"ב‬
‫בחצר דקיימא לאגרא וגברא‬
‫דעביד למייגר‬
‫וודאי שחייב דזה נהנה וזה חסר‬

‫בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא‬
‫דלא עביד למייגר‬
‫וודאי שפטור דזה לא נהנה וזה לא חסר‬

‫בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למייגר‬

‫מצי אמר מאי חסרתיך‬
‫האיש שגר בחצר יכול לומר‬
‫לבעל החצר לא הפסדתי לך‬
‫שהרי ממילא אתה לא משכיר‬
‫אותה‪.‬‬

‫הא אתהנית‬
‫בעל הדירה יכול לטעון אילו לא‬
‫הייתה גר בדירה זו הייתה צריך‬
‫לשלם – נמצא שנהנית‪ ,‬ולכך את ה‬
‫חייב לשלם‬

‫שנינו במשנה שבהמה שאכלה ברשות הרבים משלמת מה שנהנית‬
‫דעת רבי בר חמי – אפשר להוכיח מהמשנה שזה נהנה וזה לא חסר חייב‪ ,‬דבעל הפירות וודאי הפקירם שהרי הוא‬
‫יודע שסופם לאיבוד‪,‬ועכ"ז שנינו שחייבים לשלם מה שנהנית = א"כ ראינו זה נהנה וזה לא חסר חייב‪.‬‬
‫דעת רבא – אי אפשר להוכיח מהמשנה‪ ,‬משום שבעל הפירות אכ"פ שהניח פירותיו ברשות הרבים‪ ,‬מ"מ הוא אינו‬
‫מפקירם‪ ,‬לכך הוא נחשב כזה נהנה וזה חסר שלכו"ע חייב‪.‬‬
‫ראובן המקיף את שמעון בשלוש רחות שמעון פטור מלשלם‬

‫אבל הקיפו ברביעית‬

‫רק אם שמעון עצמו מקיף את‬
‫הרביעית הוא חייב‬

‫אפילו הקיפו ראובן – שמעון חייב‬

‫ההוכחה‪ :‬מזה מובן שאם ראובן הקיף את הרביעית – שמעון‬
‫פטור‪ .‬לכאורה אפשר לדייק דזה נהנה וזה לא חסר פטור‪.‬‬
‫דחיה‪ :‬שמעון יכול לטעון שבשבילי מספיק גדר של קוצים‪,‬‬
‫נמצא שאינו נהנה‪.‬‬

‫ההוכחה‪ :‬לכאורה אפשר לדייק דזה נהנה וזה‬
‫לא חסר חייב‪.‬‬
‫דחיה‪ :‬ראובן טוען את גרמת לי הקיפא יתירא‪,‬‬
‫ממילא הוי כזה נהנה וזה חסר‪.‬‬

‫בית עם שני קומות שנפל – בעל הקומה התחתונה אינו רוצה לבנות – הדין שהעליון בונה את‬
‫התחתון וגר בו עד שהתחתון משלם לו את ההוצאות‪.‬‬

‫עד שבעל התחתון משלם לעליון העליון יושב בבית‬
‫ונהנה מהבית‪ ,‬ואח"כ כשהתחתון משלם העליון בונה את‬
‫הקומה השניה ונכנס לגור שם‬
‫ההוכחה‪ :‬אם העליון אינו חייב לשלם שכירות‪ ,‬א"כ זה נהנה‬
‫וזה לא חסר פטור‪.‬‬
‫דחיה‪ :‬הבית התחתון משועבד לעליון – ולכך יש לו זכות לגור‬
‫שם עד שהוא ישלם לו את זכיותיו‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫לאחר שהתחתון משלם לו את ההוצאות העליון‬
‫חייב להחזיר לו דמי שכירות‬
‫ההוכחה‪ :‬אם העליון חייב לשלם שכירות‪ ,‬א"כ זה נהנה וזה‬
‫לא חסר חייב‪.‬‬
‫דחיה‪ :‬הטעם שחייב לשלם לו מפני שבעל התחתון טוען‬
‫שהיות וזה דירה חדשה‪ ,‬ממילא הוא הפסיד במה שהשחיר‬
‫את הקירות‪.‬‬

‫כ ע"ב – כא ע"א‬

‫דעת רבי יוחנן לעניין הדר בחצר חבירו‬

‫הלכות הקדש הנוגעים בסוגיא זו‬
‫א) מעילה הוא דווקא בלוקח או משתמש בחפץ הקדש בשוגג‪ ,‬ואז חלים עליו הדינים של מועל בהקדש‪ ,‬אבל במזיד‬
‫אינו מועל‪ ,‬כי אין דיני גזילה בהקדש‪.‬‬
‫ב) המוציא חפץ מהקדש לחולין וגרם שיצא ע"י כן לחולין‪ ,‬אם השתמש בו איש אחר אינו מועל‪ ,‬משום שכבר יצא‬
‫לחולין‪ ,‬ואין מועל אחר מועל‪.‬‬
‫ג) מעילה בהקדש נשתנה דינו מהלכות גזילה‪ ,‬דב גזילה רק בגוזל לגמרי את החפץ הוי גזלן אבל בהקדש על כל הנאה‬
‫מועלין‪.‬‬

‫ברייתא‬
‫גזבר שבנה עם קורה של הקדש‬
‫באופן שאינו קבוע‪.‬‬
‫הדין‪ :‬מעל ‪ -‬כשנהנה הנאת שווה‬
‫פרוטה‪.‬‬

‫מדייק מזה שמואל להלכה שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר‪.‬‬

‫הטעם ששתק הוא לא מפני שהסכים אלא מפני שאין לדמות בין הקדש‬
‫להדיוט‪ ,‬כמו שאמר רבה שהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫כא ע"א – ע"ב‬

‫בעל הבהמה חייב‬

‫בעל הבהמה פטור‬

‫"כל המקלקלין ברשות הרבים כל הקודם בהם זכה" – פירוש חז"ל קנסו את המניח תקלה‬
‫ברשות הרבים שכל הקודם בהם זכה בהם‪.‬‬

‫הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו חייב‬

‫הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו פטור‬

‫בעל הבהמה פטור‬

‫בעל הבהמה חייב‬

‫היות שהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו חייב –‬
‫נמצא שאין לו רשות לעשות בור במקום זה‪,‬‬
‫וממילא הוא מקלקל – לכך הבהמה שאכלה פטור‬
‫בעל הבהמה משום דהוי ככל הקודם בהם זכה‪.‬‬

‫היות שהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו פטור – נמצא‬
‫שיש לו רשות לעשות בור במקום זה‪ ,‬וממילא הוא‬
‫אינו מקלקל – לכך הבהמה שאכלה חייב בעל‬
‫הבהמה משום שאין לו זכות לאכול את הפירות‪.‬‬

‫הגמרא מבארת שאין הכרח לומר שרב ושמואל חלקו לעניין בור‪ ,‬כי אפשר‬
‫לומר שרב ושמואל סוברים או כר"ע או כרבי ישמעאל‪ ,‬לענין הפקיר רשותו‬
‫ולא הפקיר בורו‪.‬‬

‫בעל הבהמה פטור‬

‫פשוט כנתבאר‬
‫לעיל‬

‫הטעם שבעל הבהמה פטור‬
‫משום שהוא טוען לבעל‬
‫החצר שהיות ויש לו רשות‬
‫להכניס את בהמתו אינו יכול‬
‫לשמור על הבהמה שלא‬
‫תאכל את הפירות‪.‬‬
‫‪10‬‬

‫בעל הבהמה חייב‬

‫הטעם שבעל הבהמה חייב‬
‫משום שדווקא בור שלא נראה‬
‫בחוץ חייב החופר – אבל‬
‫המניח פירות אין בעל החצר‬
‫חייב‪ ,‬משום שטוען שהפרה‬
‫היתה יכולה לראות‪ ,‬נמצא שלא‬
‫הוי מקלקלין‪ ,‬ואין רשות‬
‫לבהמה לאכול אותם‪.‬‬

‫פשוט כנתבאר‬
‫לעיל‬

‫לימא מחזרת תנאי היא‬

‫כא ע"ב‬

‫בצידי הרחבה‬
‫אין דרך הבהמה לילך שם לכך הוי כרשות הניזק‪ .‬וא"א לומר שהכוונה‬
‫על תוך הרחבה‪ ,‬ובא לומר שחייב‪ ,‬שהרי רשות הרבים היא ופטור‪.‬‬
‫ונדחה‪ :‬שהיא כשיטת ת"ק‪.‬‬
‫מחזרת איכא ביניהו‬
‫אין דרך הבהמה לחזר פניה אלא דרכה לילך – לכך מחזרת‬
‫הוי משונה ומשלם ח"נ‪.‬‬

‫דווקא אם הלכה בצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה‪ ,‬אבל‬
‫עמדה ברשות הרבים והחזירה פניה משלמת מה שנהנית‪,‬‬
‫דהוי שן ברשות הרבים‪.‬‬

‫נחלקו לעניין שן ברשות הרבים‬
‫שן ברשות הרבים חייב‬
‫דילפינן "וביער בשדה אחר" ולא בחצר המזיק‪.‬‬
‫ונדחה‪ :‬ברשות המזיק לא צריך פסוק משום שאומר‬
‫פירותיך ברשותי מאי בעי‪.‬‬

‫שן ברשות הרבים פטור‬
‫דילפינן "וביער בשדה אחר" ולא ברשות הרבים‪.‬‬

‫נחלקו לעניין פשטה צווארה‬
‫אין דרכה לאכול אלא להלך – ולכך פשטה צווארה נחשב‬
‫כקרן וחייב כקרן ברשות הרבים‪.‬‬

‫דווקא בצידי הרחבה – אבל ברשות הרבים אפילו פשטה‬
‫צווארה יהא פטור‪ – .‬ומשלמת מה שנהנית‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫כב ע"א‬

‫לא סובר דהוי משום חציו‬
‫חצים מכוחו של אדם הולכים‪ ,‬ואש מתפשטת מעצמה‪.‬‬

‫לא סובר דהוי משום ממונו‬
‫ממונו המזיק יש בו ממשות‪ ,‬אבל השלהבת אין בו ממשות‪.‬‬

‫הכלב שנטל חררה – על החררה משלם נ"ש ועל הגדיש משלם ח"נ‪:‬‬

‫ריש לקיש‬
‫רבי יוחנן‬

‫איך מדובר‬
‫הכלב זרק את‬
‫הגחלת‬
‫הכלב הניח את‬
‫הגחלת‬

‫על החררה נ"ש‬
‫כדין שן בחצר הניזק‬
‫כדין שן בחצר הניזק – וגם על‬
‫מקום הגחלת משלם נ"ש‪.‬‬

‫ועל הגדיש ח"נ‬
‫מקום הנפילה משלם ח"נ (לפי' א' דהוי צרורות‪,‬‬
‫לפי' ב' דהוי משונה) ועל שאר הגדיש פטור‪.‬‬
‫על שאר הגדיש משלם כדין צרורות – דחציו‬
‫דכלב הם‪.‬‬

‫גמל שהיה טעון פשתן‬
‫סיפא‬
‫הניח חנוני נרו מבחוץ – החנוני חייב‬

‫רישא‬
‫נכנסה פשתנו לתוך החנות והדליק את הבירה – בעל הגמל חייב‬

‫ההוכחה‪:‬‬

‫בשלמא למ"ד אשו משום חציו לכך בעל הגמל חייב‪ ,‬משום דחציו דגמל‬
‫הוא ‪ =-‬אלא למ"ד משום ממונו קשה האש אינו ממונו של בעל הגמל‪.‬‬

‫הדחיה‪:‬‬

‫אמר ר"ל – במסכסכת – שהאש לא התפשטה מעצמה אלא שהיה הגמל‬
‫הולך עם הפשתן סביב הבירה‪ ,‬ממילא כל הבירה נחשב כמקום הגחלת‪.‬‬

‫קשיא‪:‬‬

‫אם מדובר במסכסכת א"כ אפילו אם הניח חנוני נרו מבחוץ ג"כ יש‬
‫לחייב את בעל הגמל‪ ,‬מכיוון שפשע בכך שנתן לגמלו לסכסכך‪.‬‬

‫תירוץ‪:‬‬

‫בשעמדה להטיל מימיה‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫טעם החיובים‬
‫לפי המסקנא‪:‬‬

‫בעל הגמל חייב שלא היה לו‬
‫להרבות‪.‬‬

‫המשך‬

‫בעל החנוני חייב שלא היה לו להניח נרו‬
‫מבחוץ‬

‫המדליק את הגדיש והיה גדי כפות ועבד סמוך פטור על העבד וחייב על הגדי‪ .‬היה‬
‫עבד כפות וגדי סמוך חייב על העבד ופטור על הגדי‬
‫ההוכחה ‪ :‬בשלמא למ"ד אשו משום חציו פטור על הגדי דקלב"מ‪ ,‬אבל למ"ד אשו משום ממונו‪ ,‬אילו שורו הרג עבדו של‬
‫פלוני וגם הזיק האם שייך ביה קלב"מ‪.‬‬
‫דחיה‪ :‬שהצית בגופו של עבד‪ ,‬ונחשב כהורג בידים‪ – .‬והחידוש שמדובר שהגדי של אדם אחר‪ ,‬והיה מקום לומר שקלב"מ‬
‫הוא דווקא שהחיוב ממון וחיוב מיתה הוא לאותו בעלים‪.‬‬
‫השולח את הבעירה ביד חרש פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים‬

‫ההוכחה‪ :‬בשלמא למ"ד אשו משום חציו פטור משום שחציו דחרש הם – אבל למ"ד ממונו יש לחייב את בעל האש משום‬
‫שהוא ממונו‪.‬‬
‫דחיה ‪ :‬לר"ל מדובר בגחלת‪ ,‬ולכ פטור משום שהחש"ו ליבה את האש‪ .‬ולרבי יוחנן אפילו בשלהבת‪ ,‬וטעם הפטור משום‬
‫שהחש"ו קירב את האש לגדיש‪.‬‬

‫משמע שתצא מעצמה – ולא שיקח אדם‬
‫את האש לתוך חצירו של חבירו‪.‬‬

‫אע"פ שהאש יצאה מעצמה עכ"ז הץורה‬
‫קוראת לה "מבעיר" כאילו הוא עצמו שרף‪.‬‬

‫למ"ד אשו משום חציו – מדוע התורה פוטרת טמון‪.‬‬
‫והן הכי נמי אילו היינו סוברים שאשו משום ממונו היה אפש"ל באופן זה‪:‬‬
‫‪ )1‬הדליק אש בחצירו והמשיכה להתפשט – ובשעת ההדלקה היה שם גדר‪.‬‬
‫‪ )2‬לאחר הדליקה הגדר נפל שלא מחמת הדליקה‪ .‬והיא המשיכה להתפשט‪ ,‬האש אינו חציו שהרי כלו חציו‪ ,‬שהרי בעת‬
‫שהדליק את האש לא היתה אפשרות שהאש תגיע למקום זה‪ ,‬ורק באופן זה יש לפטור מטמון‪.‬‬
‫קשיא – א"כ גלוי ג"כ יהיה פטור‪.‬‬
‫מסקנא – למ"ד אשו משום חציו סובר שיש לחייב גם משום ממונו‪.‬‬

‫תירוץ‪ – :‬לחייבו בארבעה דברים‪.‬‬
‫לרבי יוחנן‪ :‬היות ואשו משום חציו הוא נחשב כאדם המזיק‪,‬‬
‫וחייב בארבעה דברים (אבל בושת הוא פטור‪ ,‬שבושת‬
‫אינו חייב עד שיתכוין לבייש)‬
‫לר"ל‪ :‬היות ואשו משום ממונו לכך אינו חייב כי אם בנזק‬
‫בלבד‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫כג ע"ב‬

‫קשיא‪ :‬אם צד זה נכון א"כ על מה אמרה תורה "שן" ברשות הניזק דחייב?‬
‫תירוץ‪ :‬נתככה בכותל להנאתה או טינפה פירות להנאתה‪.‬‬
‫דחיה‪ :‬באופן זה הבהמה לא מכלה את הפרי‪ ,‬ויש לקיים את הפסוק "כאשר יבעל הגלל עד תומו‪.‬‬
‫תירוץ‪) 1 :‬שפשפה צורות על הקיר ולא נשאר ממנה כל זכר‪)2 .‬הבהמה דחפה את הפירות לתוך הבוץ‪,‬‬
‫ואח"כ הבוץ התייבש‪ .‬וממילא הוא נחשב כביער את הכל‪.‬‬
‫שיסה בו את הכלב או שיסה בו את הנחש פטור‬

‫הדיוק‪ :‬בסתמא הכוונה שפטור משסה וחייב בעל הכלב‪ ,‬ולכאורה הוא יכול לטעון מאי ידך בפימיה דכלבאי‪.‬‬
‫דחיה‪ :‬הכוונה פטור אף משסה‪ :‬ולפי"ז גם בעל הכלב פטור וא"א לפשוט מאומה‪.‬‬
‫הכוונה פטור רק משסה ‪ :‬וא"א לדייק משום שמדובר שהכלב הוציא את שיניו וחבל בו‪ ,‬וממילא הוא לא יכול לומר‬
‫מאי בעי ידך בפימיהו דחואי‪.‬‬
‫ראובן שלקח נחש של שמעון והוליך אותו לתוך ידו של חבירו‬
‫רבי יהודה‬
‫מחייב כדין רוצח‬

‫ארס בין שיניו עומד‬
‫ארס הנחש עומד בין השינים ויוצא גם ללא כוונת‬
‫הנחש‪ ,‬ונמצא שכאשר מגיש האדם שיני הנחש‬
‫לידי חבירו הרי הוא כהורגו בחרב‪.‬‬
‫לכך האדם חייב מיתה – והנחש אינו נחשב‬
‫כשור ההורג ופטור ממיתה‬

‫חכמים‬
‫פוטרים‬

‫ארס נחש עצמו מקיא‬
‫ארס של הנחש אינו יוצא רק אם הנחש מוציא‬
‫אותו – לכך נחשב שהנחש עצמו הוא ההורג‬
‫לכך האדם פטור ממיתה שאינו נחשב כי אם‬
‫גרמא – אבל הנחש נחשב כשור ההורג וחייב‬
‫מיתה‪.‬‬

‫הדיוק‪ :‬מדוע הנחש חייב מיתה‪ ,‬הרי הוא יכול לטעון מאי בעי ידך בפימו דנחש‪.‬‬
‫דחיה‪ :‬טענת מאי בעי מהני רק לעניין מזיק שן‪ ,‬אבל לעניין חיוב מיתה טענה זו אינה מועילה כלל‪.‬‬
‫‪14‬‬

‫כג ע"ב – כד ע"א‬

‫איך נעשה השור מועד‬

‫מול שלְּ ש ֹם וְּ ל ֹא י ְּש ְּמ ֶרנו ְּב ָעלָ יו‬
‫מ ְּת ֹ‬

‫שלשום‬
‫אתמול‬

‫לפני שלשה‬
‫ימים‬

‫ביום הרביעי –‬
‫ומשלם נזק שלם‬

‫הבהמה‬
‫נעשית‬
‫מועד‬

‫שלשה פעמים‬
‫שלשה ימים‬
‫שרואים וודאי‬
‫שיש רווח בין‬
‫נגיחה לנגיחה ואין שהבהמה שינתה‬
‫ההנהגה‬
‫הכרח ששינתה‬
‫ההנהגה‬

‫כ"ש‬
‫שהבהמה‬
‫נעשית‬
‫מועד‬

‫מול שלְּ ש ֹם וְּ ל ֹא י ְּש ְּמ ֶרנו ְּב ָעלָ יו‬
‫מ ְּת ֹ‬
‫אתמול‬

‫שלשום‬

‫ביום השלישי –‬
‫ומשלם נזק שלם‬

‫טענת חכמים‪ :‬שלשה פעמים אינו חמור‪ ,‬שהרי זבה טמאה רק אם ראתה שלשה ימים‪ ,‬ואילו‬
‫בשלשה פעמים היא אינה טמאה‪.‬‬
‫תשובת ר"מ‪ :‬התורה כתבה בזב (שטמא בשלשה פעמים) וזאת תהיה טומאתו בזובו – וזאת בא‬
‫למעט ולומר שדוקא זב טמא בראיות‪ ,‬אבל זבה אינה טמאה בראיות – נמצא שיש כאן‬
‫גזירת הכתוב מיוחד שזב בראיה וזבה בימים וא"א להוכיח מזה לענינו‪.‬‬

‫כדי להבין את‬
‫המשך הברייתא‬
‫יש להקדים‬
‫שקושיית הגמרא‬
‫והתירוץ אינו‬
‫קשור כלל‬
‫לק"ו‪ ,‬אלא‬
‫להבנת הברייתא‬
‫בלבד!‬

‫קושיית הגמרא‪ :‬אולי הפסוק "וזאת" בא למעט שזב טמא בראיות בלבד‪.‬‬
‫תירוץ כתוב בתורה והזב את זובו לזכר ולנקבה – הקיש הכתוב זכר לנקיבה‪ ,‬מה נקיבה‬
‫בימים אף זכר בימים‪.‬‬
‫קושיית הגמרא‪:‬‬
‫ע"פ הבריייתא‬
‫מיעוט וזאת – דווקא‬
‫זב בראיות וזבה אינה‬
‫בראיות‪.‬‬
‫היקש – זב טמא גם‬
‫בימים‪.‬‬

‫ע"פ קושיית הגמרא‬
‫מיעוט וזאת – דווקא זב‬
‫טמא בראיות ולא בימים‪.‬‬
‫היקש – זבה טמאה גם‬
‫בראיות‬
‫וע"פ זה זבה טמאה‬
‫גם בראיות‪.‬‬

‫פירוש‪ ,‬הפסוק "וזאת" שכתוב אצל זב מיירי לעניין ראיות ממילא הסברא נותנת שהוא ממעט ראיות‬
‫דווקא ולא בא למעט ימים‪.‬‬
‫‪15‬‬

‫המשך‬

‫סיכום השיטות‬
‫רבי יהודה‬

‫רבי מאיר‬

‫רבי יוסי‬

‫רבי שמעון‬

‫נעשה מועד‬

‫שלשה ימים‬

‫שלשה פעמים‬

‫שלשה ימים‬

‫שלשה פעמים‬

‫חוזר לתמותו‬

‫שלשה ימים‬

‫שיהיו התינוקות‬

‫ממשמשין בו‬

‫שלשה ימים‬

‫הגמרא הבינה בהו"א‪ :‬שרב נחמן הכריע כרבי יוסי משום שהוא רבים‪.‬‬
‫נעשה מועד – שלשה ימים‪ :‬דעת רבי יוסי ורבי יהודה‪.‬‬
‫חוזר לתמותו – תינוקות ממשמשין בו‪ :‬דעת רבי יוסי ורבי מאיר‪.‬‬
‫קושיית הגמרא‪ :‬שרב נחמן יכריע כרבי שמעון משום שהוא רבים‪.‬‬
‫נעשה מועד – שלשה פעמים‪ :‬דעת רבי שמעון ורבי מאיר‬
‫חוזר לתמותו – שלשה ימים‪ :‬דעת רבי שמעון ורבי יהודה‪.‬‬
‫תירוץ הגמרא ‪ :‬הסיבה שהכריע כרבי יוסי הוא לא מפני שהוא שיטת רבים‪ ,‬אלא רק מפני שרבי יוסי בדרך‬
‫כלל נימוקו עימו‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫כד ע"א – ע"ב‬

‫שבשלשה ימים יהא השור מוחזק ליגח‪.‬‬
‫באו שלשה כתי עדים ביום‬
‫אחד והעידו על שלשה‬
‫נגיחות בשלשה ימים‬

‫נעשה מועד‬
‫כיוון שנתברר שהוחזק ליגח‪.‬‬

‫שבשלשה ימים יהא בעל השור מוחזק‪.‬‬
‫אינו נעשה מועד‬
‫היות ולא הותרו עדיין בבעלים שלשה ימים‪.‬‬

‫אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני בי"ד‬

‫העידו שהשור‬
‫נגח ביום‬
‫ראשון‬

‫הזמה א'‬
‫על כת‬
‫ראשונה‬
‫הזמה ב'‬
‫על כת שניה‬
‫הזמה ג'‬
‫על כת‬
‫שלישית‬

‫העידו שהשור‬
‫נגח ביום שני‬

‫העידו שהשור‬
‫נגח ביום שלישי‬

‫כת זו משלמת רק חצי נזק על מה שתיכננו‬
‫לשלם כתם – אבל עדיין לא משלמים כלום‬
‫על המועדות‪.‬‬
‫כת זו משלמת רק חצי נזק על מה שתיכננו לשלם כתם –‬
‫אבל עדיין לא משלמים כלום על המועדות‪.‬‬
‫כת זו משלמת ח"נ על תמות של מעשה זו‪.‬‬
‫לאחר שהו זמו גם עדות שלישית‪ ,‬נמצא שעדות של מועדות הוזם לגמרי‪ ,‬כעת כולם מתחלקים ביניהם לשלם‬
‫את החצי השני של מועדות שתוכנן ע"י כולם‪.‬‬
‫אם אמרנו ליעודי תורא‪ :‬מובן! = כי אפשר להסביר שהניזק השלישי הביא את שלושת העדים בבת אחת‪,‬‬
‫ממילא כל כת ידעה מהשניה‪ ,‬ולכך כולם חייבים על חלק המועדות‪.‬‬
‫אם אמרנו ליעודי גברא‪ :‬קשה! = העדים צריכים לבוא בשלושה ימים נפרדים‪ ,‬וממילא כל כת טוענת לא‬
‫ידעתי שיבואו עוד כת שקרנים שיעידו על שור זה‪.‬‬
‫הגמרא מנסה לומר שגם למ"ד ליעודי תורא קשה = הרי כל כת יכולים לטעון וכי מה אני יודע מה שאר‬
‫הכיתות הנמצאים בבי"ד באים להעיד‪.‬‬
‫הבי"ד ראו שהכיתות מרמזות אחת לשניה‪ ,‬ובכך מוכח שידעו אחד מהשני‪.‬‬
‫באו יחדיו – אי לכך וודאי שידעו אחד מהשני‪.‬‬
‫שמכירין את בעל השור ואינם מכירים את השור – לכך וודאי שרצו לגרום לו שיהיה מועד‪ ,‬שאל"כ מדוע באו‬
‫בכלל‪ ,‬הרי כשהם מעידים שאינם יודעים מי השור לא ישלם כלום כי צריך לשלם מגופו‪.‬‬
‫קשיא‪ :‬אם אינן מכירים את השור האיך מיעדים את הבעלים‪.‬‬
‫תירוץ‪ :‬כי הם טוענים שהיות והבעלים ידעו שיש לו שור נוגח הוא היה אמור לשמור על כל העדר‪.‬‬
‫‪17‬‬

‫כד ע"ב – כה ע"א‬

‫קרן משלם ח"נ‬

‫רשות הרבים‬
‫שן ורגל פטורים‬

‫רשות היחיד‬
‫שן ורגל חייבים‬

‫כ"ש שקרן חייב נזק שלם‬

‫כמו שהמלמד (קרן ברשות הרבים) ח"נ‪ .‬כך הנלמד (קרן בחצר הניזק) חצי‬
‫נזק‪.‬‬

‫ברשות היחיד נ"ש‬

‫קרן‬
‫חייבים ברשות‬
‫הרבים ח"נ‬

‫שן ורגל‬
‫פטורים ברשות‬
‫הרבים‬

‫כ"ש שברשות היחיד נ"ש‬

‫היות שיסוד הק"ו הוא מכוח שקרן משלם ח"נ ברשות הרבים‪ ,‬לכך גם בחצר‬
‫הניזק הוא משלם ח"נ‪.‬‬

‫ממרים הנביאה דיברה לשון הרע על משה רבינו‪ ,‬וה' ציוה להסגיר אותה‪ .‬משה רבינו התפלל עליה שירפא אותה‪ ,‬ואז התורה‬
‫אומרת "הלוא" תכלם שבעת ימים‪ .‬וידוע שכל מקום שכתוב הלוא הכוונה שיש כאן ק"ו‪:‬‬

‫תיסגר שבעת ימים‬

‫נזופה מאביה‬

‫נזופה מהקב"ה‬

‫כ"ש שתיסגר ‪ 14‬יום‬

‫כמו שהמלמד (נזופה מאביה) ‪ 7‬ימים‪ .‬כך הנלמד (נזופה מהקב"ה) ‪ 7‬ימים‪.‬‬

‫תשובת רבי טרפון‬
‫דווקא במקום שהדיו אינו מפריך ק"ו סוברים מדיו‪ ,‬וקרן אילו לא היה ק"ו היה ג"כ מחייבים אותו ח"נ‪ ,‬נמצא‬
‫שאם הק"ו מלמד אותו שיהיה משלם ח"נ אינו מלמד מאומה‪ .‬לכך א"א לדחות את הק"ו‪.‬‬
‫‪18‬‬

‫כה ע"ב – כו ע"א‬

‫חייב ברשות‬
‫הרבים‬

‫קרן‬
‫משלם ח"נ‬

‫כ"ש שחייבים ברשות‬
‫הרבים‬

‫שן ורגל‬
‫משלמים נזק שלם‬

‫פירכא‪ :‬התורה אמרה וביער בשדה אחר – ולא ברשות הרבים = מזה למדנו שברשות הרבים היא אינה משלמת‬
‫נ"ש‪ .‬ומהפסוק וחצו את כספו לומדים שדווקא בקרן יש ח"נ‪ ,‬אבל בשו ורגל אין ח"נ‪.‬‬

‫כ"ש שמשלם ח"נ‬
‫בחצר הניזק‬

‫רגל‬
‫פטור ברשות הרבים‬

‫קרן‬
‫חייב ברשות הרבים‬

‫משלם בחצר הניזק חצי נזק‬

‫פירכא‪ :‬התורה אמרה ישלם – ומובן שתמיד משלם נ"ש‪.‬‬

‫כ"ש שיהיה פטור‬
‫ברשות הרבים‬

‫קרן‬
‫משלם ח"נ בחצר‬
‫הניזק‬

‫רגל‬
‫משלם בחצר הניזק‬
‫נזק שלם‬

‫פטור ברשות הרבים‬

‫פירכא‪ :‬התורה אמרה יחצון – והיות שהוא מיותר אנו לומדים שלעולם קרן משלם ח"נ‪.‬‬

‫חייב בכוופר‬

‫שור‬
‫פטור מד' דברים‬

‫אדם‬
‫חייב בד' דברים‬

‫כ"ש שיהיה חייב‬
‫בכופר‬

‫פירכא‪ :‬התורה אמרה ככל אשר יושת עליו – ולא על אדם שהרג אדם‪.‬‬

‫חייב בד' דברים‬

‫שור‬
‫חייב בכופר‬

‫אדם‬
‫פטור מכופר‬

‫פירכא‪ :‬התורה אמרה איש בעמיתו – ולא שור בעמיתו‪.‬‬
‫‪19‬‬

‫כ"ש שיהיה חייב בד'‬
‫דברים‬

‫כו ע"א‬

‫דומה לקרן‬
‫היות וקרן משלם כופר בפעם השלישית‪ ,‬ובפעם‬
‫השלישית הוא אורחיה – וא"כ רגל גם אורחיה לדרוס‪.‬‬

‫אינו דומה לקרן‬
‫קרן הרגה בכוונה לכך יש סברא שישלם כופר – רגל‬
‫לא הרג בכוונה‬

‫כדי להבין את טעמו של רבי טרפון ראוי להקדים‬
‫רבי טרפון לא גילה מדוע הוא סובר שבמחצר הניזק משלמים כופר שלם‪ ,‬אמנם הגמרא מוכיחה שכדי לבאר‬
‫דעתו של רבי טרפון היא אך ורק אם רבי טרפון סובר שרגל משלמת כופר‪ ,‬ואז לומדים ק"ו באופן זה‪:‬‬

‫משלם בחצר‬
‫הניזק כופר שלם‬

‫רגל‬
‫הרגה ברשות הרבים‬
‫פטור‬

‫קרן‬
‫הרגה ברשות‬
‫הרבים חייב‬