נערך ע"י ישראל יצחק הלוי איצקוביץ
הזכות לצלם נתונה רק למטרות חינוך ולא
למטרות רווח
052-7635514
0
הנושא :ביאור דעת רבי שמעון במשנה
דף לו ע"א
השור נגח את שורו של ניזק א'
יום
נגיחהאא
מקבל
100
שור המזיק
שווה 200
מקבל
100
לתשומת לב!
כל השוורים
בעמוד זה
שווים 200
זוז
השור נגח את שורו של ניזק ב'
נגיחה ב
נשאר
לו 50
נגיחה ג
מקבל
100
נשאר
לו 50
השור נגח את שורו של ניזק ג'
נשאר
לו 25
נשאר
לו 25
נשאר
לו 50
מקבל
100
1
דף לו ע"ב
דעת רבי מאיר לפי תירוץ הגמרא = כרבי ישמעאל
השור נגח את שורו של ניזק א' ששווה ,200ואח"כ הניזק תפס את שור המזיק.
נגיחה א
מקבל 100
היות שאח"כ הוא תפס את השור המזיק הוא נעשה
שומר שכר על הבהמה והוא אחראי על מה שיקרה.
שור המזיק
שווה 200
שווה 200
נגיחה ב
השור נגח את שורו של ניזק ב' ששווה ,100ואח"כ ניזק ב' תפס את השור המזיק.
נשאר
אצלו 100
נשאר
אצלו 50
מקבל 50
כי זה
הח"נ
שווה 100
נגיחה ג
נשאר
אצלו 100
השור נגח את שורו של ניזק ג' ששווה .50
נשאר
אצלו 50
נשאר
25
מקבל 25
כי זה
הח"נ
שווה
50
2
הנושא :ביאור דעת רבי שמעון שהוא על פי
שיטת ר"ע הסובר שותפין נינהו
דף לו ע"א
השור נגח את שורו של ניזק א'
נגיחה א
נשאר
לו 100
שווה 200
מקבל
100
היות והוא לבדו בעה"ב
הוא משלם לבד את כל
הח"נ
השור נגח את שורו של ניזק ב'
נגיחה ב
נשאר
לו 50
נשאר
לו 50
היות והוא חצי בעה"ב
הוא משלם חצי
התשלומים.
נגיחה ג
נשאר
לו 25
היות והוא רבע בעה"ב
הוא משלם רבע
התשלומים.
מקבל
100
50הוא קיבל
מהמזיק ,ו 50הוא
קיבל מניזק א'
היות והוא חצי בעה"ב
הוא משלם חצי
התשלומים.
השור נגח את שורו של ניזק ג'
נשאר
לו 25
היות והוא רבע בעה"ב
הוא משלם רבע
התשלומים.
נשאר
לו 50
היות והוא חצי בעה"ב
הוא משלם חצי
התשלומים.
מקבל
100
25ממזיק.
25מניזק א'
50מניזק ב'
3
דף לו ע"ב
הנושא = כל מקום שכתוב במשנה "סלע" הוא סלע מדינה או סלע צורי
הקדמה :כדי להבין את הסוגיא צריך להקדים:
)1בדרך כלל המשנה אינה מבארת דוגמאות של חציי מטבעות .ולמשל זוז וחצי וכדומה.
)2סלע מדינה הוא חצי זוז ,וסלע צורי הוא 4זוז.
הגמ' מבארת שלכאו' אפשר להביא ראיה מהמשנה שלנו שסתם סלע הוא סלע צורי ,מכיוון שבדוגמא האחרונה של
המשנה אנו מביאים את המעשה בשור שנגח ג' פעמים ,וממילא התוצאה הוא כדלהלן:
מזיק
מקבל
100
50
25
דינר
הזיק פעם ראשון
הזיק פעם שני
הזיק פעם שלישי
ניזק
שני
מקבל
ניזק
ראשון
מקבל
100
50
25
דינר
ניזק שלישי
מקבל
100
100
מנה
50
ואם סתם סלע הוא סלע צורי ,וממילא אם היה דוגמא של נגיחה רביעית ,היתה התוצאה כדלהלן:
הזיק פעם ראשון
הזיק פעם שני
הזיק פעם שלישי
הזיק פעם רביעי
מזיק מקבל
100
50
25
12.5
ניזק ראשון מקבל
100
50
25
12.5
ניזק שני מקבל
ניזק שלישי מקבל
100
50
25
100
50
ניזק רביעי
100
לפי"ז מובן מדוע המשנה אינו מביאה דוגמא של נגיחה רביעית ,מכיוון שאין דרכה של המשנה להביא דוגמאות של
חציי מטבעות.
אבל אם סתם סלע ,הוא סלע מדינה ,ממילא היה אפשר להביא גם דוגמא של נגיחה רביעית ,ויהיה בה מטבע
שלם:
הזיק פעם ראשון
הזיק פעם שני
הזיק פעם שלישי
הזיק פעם רביעי
מזיק מקבל
100
50
25
12זוז
1סלע
מדינה
ניזק ראשון מקבל
100
50
25
12זוז
1סלע
מדינה
ניזק שני מקבל
ניזק שלישי מקבל
100
50
100
25
50
ניזק רביעי
100
והיות שראינו שהמשנה אינה מביאה דוגמא של נגיחה רביעית ,א"כ לכאו' ניתן לפשוט מהמשנה שסתם סלע הוא
סלע צורי.
ונדחה :כי יתכן שסתם סלע הוא סלע מדינה ,ומ"מ אין חובה להביא דוגמא
רביעית ,כי הנושא מובן גם בג' נגיחות ,ואין המשנה חייבת להאריך בדוגמאות.
4
דף לז ע"א
הנושא = מועד למין אחד האם הוא מועד
למין השני שאינו ידוע
שור הנוגח שוורים בלבד מפני שהוא נמצא רק בין שוורים :אפשר לומר שהוא נוגח שוורים,
מפני ששוורים מעצבנים אותו ,ואפשר לומר שהוא נוגח מפני שהוא שור נגחן!
דעת רב זביד = ואינו מועד
דווקא לאלו שראינו שאינו נוגח לא
הוי מועד
דעת רב פפא = אינו מועד
דווקא לאלו שראינו שהוא מועד הוי
מועד
להבנת הסוגיא ראוי להקדים שבשני דברים יסודיים נחלקו רב פפא ורב זביד ,וממנו יוצאים
כל החילוקים וההבדלים:
הבדל ראשון
בהבנת דברי המשנה
כשהמשנה אומרת שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו ניתן לפרש את דברי המשנה בשני
אפשריות:
לפי רב זביד :המשנה ממשיכה לספר סיפור ,שיש בהמה שהיא מועדת למין אחד ואנחנו גם יודעים
שהיא אינה מועדת למין השני .נמצא ש"אינו מועד" הוא סיפור.
לפי רב פפא :דברי המשנה אינה המשך לסיפור ,אלא הכרעה הלכתית ,והמשנה אומרת שאם הוא
מועד למין אחד הוא אינו מועד למין השני בין אם אנו יודעים שהוא אינו מועד לו ובין שאין אנו
יודעים.
הבדל שני
טבע הבהמה
לפי רב פפא :בהמה הנוגחת שוורים ,אין כל הכרח שהיא נגחנית ,משום שעדיין ניתן לומר ששוורים
בלבד מעצבנים אותה ,ולכך היא אינה מועדת לשאר הבהמות.
לפי רב זביד :אין סברא לבאר טבע הבהמות ,משום שבהמה יאנה מבדילה בדרך כלל ,אלא אם היא
נוגחת ,בסמתא היא במה נגחנית – חוץ אם אנחנו רואים בפירוש שהיא מבדילה ,ואינה נוגחת מין
מסוים.
הקדמה שניה
כדי להבין היטב דברי הגמרא מומלץ ללמוד בצורה זו:
מועד :הכוונה שהיא אינו מפחד ,פירוש בהמה שהיא מועדת לשוורים היינו שאין לה כל פחד לפני
שוורים.
תם :הכוונה שהבהמה מפחד ממנו – לכך אם אנו אומרים שהבהמה מועדת לבהמה ואינה מועדת
לאדם ,פירושה שהבהמה מפחדת מאדם ,אבל מבהמה היא אינה מפחדת.
5
דייקו של רב זביד
לפי רב זביד
לפי רב פפא
א) מועד למינו [שור] ואינו מועד לאינו מינו [חמור]
א) מועד למינו [שור] אינו מועד לאינו מינו
[חמור] דסתמא לא הוי מועד.
הא סתמא [אם לא ראינו] הוי מועד.
אם הוא לא מפחד משוורים בסתמא הוא גם לא מפחד
ממין אחר!
ב) מועד לקטנים [מאותו המין] ואינו מועד לגדולים
[מאותו המין] הא סתמא הוי מועד.
אם הוא לא מפחד משוורים ממין אחר הוא כן מפחד!
ב) מועד לקטנים [מאותו המין] אינו מועד
לגדולים [מאותו המין] דסתמא לא הוי מועד.
אם הוא לא מפחד מקטנים מגדולים הוא כן מפחד!
אם הוא לא מפחד מקטנים בסתמא הוא גם לא מפחד
מגדולים!
לפי ביאור זה הלכה ב' הוא חידוש יותר גדול ,כי לומר
שאם הוא לא מפחד מקטנים בסתמא הוא לא מפחד
מגדולים הוא חידוש גדול.
הלכה ב' היא פשוטה ואין בה חידוש ,כי וודאי אם הוא
לא מפחד מקטנים אין כל ראיה שהוא לא מפחד
מגדולים ,ונמצא שהלכה א' יותר חידוש.
רב פפא דוחה :וטוען הפוך שיותר חידוש שבהמה מבדילה בין קטן לגדול ,כי יש סברא לומר שהיות
והתחיל במין זה יש לומר שהוא אינו מבדיל .אבל במינים אחרים הסברא אומרת שכשהוא מתחיל עם
מין אחד אין הכרח שהוא יתחיל עם מין אחר.
לפי רב פפא
דייקו של רב פפא
א) מועד למינו [שור] אינו מועד לאינו מינו
[חמור] דסתמא לא הוי מועד.
אם הוא לא מפחד משוורים ממין אחר הוא כן מפחד!
ב) מועד לאדם אינו מועד לבהמה דסתמא לא
הוי מועד.
אם הבהמה לא מפחדת מאדם ,מבהמה היא כן
מפחדת!
הלכה ב' היא חידוש יותר גדול ,שאפילו שהיא לא מפחדת
מאדם ,מבהמה היא כן מפחדת.
לפי רב זביד
א) מועד למינו [שור] ואינו מועד לאינו מינו
[חמור] הא סתמא הוי מועד.
אם הוא לא מפחד משוורים בסתמא הוא גם לא
מפחד ממין אחר!
ב) מועד לאדם ואינו מועד לבהמה הא סתמא
הוי מועד.
אם הוא לא מפחד מאדם בסתמא הוא לא מפחד
מבהמה!
הלכה ב' היא לכאורה הלכה פשוטה ,שהדבר מובן מאליו
שאם הבהמה לא מפחדת מאדם היא לא מפחדת מהבהמה,
ונמצא שהלכה א' היא חידוש יותר גדול.
רב זביד דוחה ומסביר שהסיפא מדובר שהיה מועד לאדם ובהמות ,וחזר בו רק מבהמה ,והחידוש
שחזרת הבהמה נחשבת לחזרה אפילו שהוא עדיין מועד לבני אדם.
6
דף לז ע"א
ראיה לרב פפא
בברייתא מבואר שיש ק"ו לעניין מועד לאדם שיהא מועד גם לבהמה.
כל שכן שהיא
מועדת
בהמה
אין לה מזל
אדם
יש לו מזל
מועד
דברי סומכוס לא איירי כשיודעים בבירור שהבהמה מועדת ,כי אם מדובר שיודעים בבירור שהבהמה מועדת לא
צריך ק"ו ,אלא ע"כ שהוא מועד לאדם הוא בסתמא מועד לבהמה.
הדיוק:
ממה שראינו שדעת סומכוס שמועד לאדם בסתמא מועד לבהמה ,מובן שחכמים חולקים עליו וסוברים
שבסתמא אינו מועד לבהמה .וראיה לרב פפא וקשה לרב זביד.
הדחיה:
דברי סומכוס איירי לעניין חזרה ,פירוש אם ראי נו שחזר בו מבהמה שכבר אינו נוגח לבהמות ,אבל לא ראינו
שחזר בו מאדם ,דעת סומכוס שמה שחזר בו מבהמה אינו חזרה .ובזה חכמים חולקים.
ראיה א' לרב זביד
אמרו לפני רבי יהודה :ה"ז מועד לשבתות ואינו מועד לחול? אמר להם :לשבתות
משלם נזק שלם ,לימות החול -משלם חצי נזק.
כשתלמידים באים לרב לשאול שאלה ,וודאי שתפקיד התלמידים הוא רק לספר סיפור ,והרב מורה ופוסק מה
לעשות .אבל אין דרך שהתלמידים שואלים הלכה וגם פוסקים ועוד באים לשאול את הרב.
הדיוק:
אם גורסים "ואינו" תלמידי רבי יהודה רק סיפרו סיפור ,ורבי יהודה ענה להם מה ההלכה .אבל אם גורסים
"אינו" הרי תלמידי רבי יהודה גם סיפרו סיפור וגם פסקו להלכה ,אם כן מה הם באים לשאול.
ראיה ב' לרב זביד
המשנה מחולקת לשני חלקים:
א) שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו.
ב) את שהוא מועד לו -משלם נזק שלם ,ואת שאינו מועד לו -משלם חצי נזק.
אילו כוונת המשנה "אינו מועד לאינו מינו הוא חלק מהסיפור ,מובן מדוע צריך אחר כך לומר את
ההלכה .אבל אם אינו מועד לאינו מינו הוא קביעה הלכתית ,אינו מובן מדוע צריך אחר כך לומר שוב
את ההלכה שתם ח"נ ומועד נ"ש.
7
דף לז ע"א
אירוע א'
שור ונגח
שור ונגח
אירוע ב'
שור ולא
נגח
חמור ולא
נגח
אירוע ג'
שור ונגח
סוס ונגח
אירוע ד'
שור ולא
נגח
גמל ולא
נגח
אירוע ה'
אירוע ו'
שור ולא
שור ונגח
פרד ונגח
שור ונגח
שור ונגח
שור ונגח
חמור ונגח
גמל ונגח
חמור ונגח
גמל ונגח
שור ונגח
שור ונגח
שור ונגח
שבת
שבת
שבת
אחד בשבת
שני בשבת
ה' בשבת
וערב שבת
שבת
שבת
שבת
ט"ז לחודש
י"ז לחודש
י"ח לחודש
שמע שופר
שמע שופר
שמע שופר
ונגח
ונגח
ונגח
נגח
ערוד ולא
נגח
הדין
נעשה מועד לסרוגין לשוורים
נעשה מועד לכל בסרוגין
איבעיא האם הוי מועד רק
לשוורים ,או שמועד לכל הבהמות.
איבעיא האם הוי מועד רק
לשוורים ,או שמועד לכל הבהמות.
איבעיא האם מועד רק לשבתות,
או שמועד גם לימות החול.
איבעיא האם מועד רק לשבתות,
או שמועד גם לימות החול.
תלוי במחלוקת רב ושמואל לעניין
וסתות.
נעשה מועד לשופרות.
הסבר האיבעיות
צד א'
השור האחרון מצרפים עם
נגיחת השוורים ולכך הוא
מועד לשוורים.
השור הראשון מצרפים עם
נגיחת השוורים ולכך הוא
מועד לשוורים.
שבת האחרון מצורף רק עם
השבתות ,ולכך הוא מועד
לשבתות בלבד.
שבת הראשון מצורף רק עם
השבתות ,ולכך הוא מועד
לשבתות בלבד.
המקרה
נגח שור שור שור חמור
וגמל
נגח חמור גמל שור שור
ושור
שבת שבת שבת ראשון
שני
חמישי שישי שבת שבת
שבת
צד ב'
השור האחרון מצרפים
לחמור וגמל ,ממילא הוא
מועד לכל מיני בעלי חיים.
השור הראשון מצרפים
לחמור וגמל ,ממילא הוא
מועד לכל מיני בעלי חיים.
שבת האחרון מצורף לראשון
ושני ,ולכך הוא מועד לכל
הימים.
שבת הראשון מצורף לחמישי
שישי ,ולכך הוא מועד לכל
הימים.
8
דף לז ע"ב
הנושא :שור הקדש והקדש שנגחו זה בזה
דעתד התנא
יש ֶאת ׁש ֹּור ֵר ֵעהו
וְ ִכי יִ גֹּף ׁש ֹּור ִא ׁ
וָ ֵמת
הא לאו רעהו פטור
לכך :שור הקדש שנגח שור של הדיוט או שור של הדיוט שנגח שור של הקדש – פטורים.
דעת רבי שמעון בן מנסיא
שור הקדש שנגח שור של הדיוט – פטור.
שור הדיוט שנגח שור הקדש – בין תם ובין מועד משלם נזק שלם.
קושיית
הגמרא
אם שור רעהו דווקא
שרק רעהו חייב הא
לאו רעהו פטור.
אם שור רעהו לאו דווקא
ואין התורה מתכוונת
למעט כלום.
הוה
אמינא
לתרץ
גם שור הדיוט שנגח שור הקדש יהיה פטור.
גם שור הקדש שנגח שור הדיוט יהיה חייב.
לעולם רעהו דווקא -ולכך צריכים להיות כולם פטורים ,רק על שור הדיוט שנגח שור
הקדש יש סיבה מיוחדת לחייב נזק שלם.
משלם בתם ח"נ
הדיוט
הקדש
כל שכן שמשלם נ"ש
דחייה
)1מהפסוק "רֵ ֵעהו" לומדים שדווקא רעהו פוטרים בתם מחצי נזק ,אבל אם אינו רעהו
מסקנה
מחייבים אותו אפילו בתם נזק שלם.
)2הקדש שנגח פטור מטעם שלומדים מהפסוק "וְ הו ַעד ִּבבְ ָעלָיו" שדווקא מי שיש לו בעלים.
)3
מתוך הסוגיא למדנו שיש שני אפשריות האיך ללמוד את הפסוק רעהו ,או כדעת ריש לקיש (מסקנא) ואז יהיה
הקדש חמור ,וחייב נ"ש .או כדעתו של ת"ק ואז הנוגח יהיה פטור לגמרי.
מדוע בחר רבי שמעון בן מנסיא ללמוד שרעהו בא לחייב?
כי אילו היתה כוונת התורה לפטור על ידי הפסוק רעהו ,היה לו לכתוב את הפסוק רעהו במועד ,כי אז הוא
חידוש גדול שאפילו במועד פטור .וממה שהתורה כתבה בתם ,להורות מיעוט על הפטור של תם ולומר שהנוגח
להקדש אינו פטור.
9
דף לט ע"א
משנה
שור של יתומים הנוגח ,בית דין מעמידים לו אפטרופוס – וכשנעשה מועד משלם מן העליה.
מעליית יתומים
מבואר במקום אחר
דעת רבי יוחנן שאין בי"ד יורדים לנכסי
היתומים רק אם יש הפסד ליתומים
מובן מזה שירידה לנכסי היתומים
הוא רק לטובת היתומים
תירוץ
א
תירוץ
רבא
שלא מהפכים
מעליית אפטרופוס
בסוגיא שלנו מבואר
דעת רבי יוחנן ששור שנגח גובים
מהיתומים
מובן מזה שירידה לנכסי היתומים
הוא לא רק לטובת היתומים
מהפכין דעת האמוראים ,וממילא דעת
רבי יוחנן שמשלמים מעליית אפטרופוס
היות ונכסי היתומים אינם
מזיקים ,לכך אין לבי"ד לרדת רק
לטובת היתומים
היות ונכסי היתומים מזיקים שם,
לכך בי"ד יורדים לטפל כדי
שהאנשים לא יסבלו.
10
דף לט ע"ב
הנושא = ביאור דברי המשנה
רישא
שור שנתחרשו בעליו או נשתטו
או שהלכו למדינת הים
הרי הוא בתמותו
סיפא
נתפקח החרש נשתפה
השוטה והגדיל הקטן
מעמידים להם אפטרופוס
ומעידים בפני אפטרופוס
חוזר לתמותו
מה הפירוש הרי הוא בתמותו?
א) שלא נעשה מועד כלל = א"א לומר כן,
שהרי בסיפא מבואר שכשהבעלים חוזרים
הוא חוזר לתמותו ,מובן שברישא היה
מועד – א"כ רואים שנעשה מועד אצל
אפטרופסין.
ב) שנשאר בשלמותו = שהבעלים אינם
משלמים אלא האפטרופוס.
מעידים אותו לעשותו
מועד ,אבל אינו משלם
על התמות שלו.
שור מועד שעבר
לרשות אחר מתחיל
דף חדש ונהפך
לתם – וכאן השור
חזר מרשות
האפטרופוס לרשות
הבעלים ,ולכך
נשתנה דינו וחוזר
לתמותו.
הרי הוא בחזקתו
פירוש שנשאר מועד
שור מועד שעבר
לרשות אחר אינו
פותח דף חדש
ונשאר מועד – וכאן
השור חזר מרשות
האפטרופוס לרשות
הבעלים ,אבל לא
נשתנה דינו ואינו
חוזר לתמותו.
מעידים ומשלמים
גם על התמות.
ומשנתינו שכתוב שמשלמים רק על
מועדות הוא כסומכוס.
11
דף לט ע"ב
דברי רבי יעקב :שור חש"ו שנגח משלם חצי נזק = ומוכרח שאיירי במועד ,כי בתם
פשיטא שמשלם חצי נזק.
)1שמר שמירה פחותה.
)2כר"י שתם צריך שמירה מעולה ,ומועד סגי ליה בשמירה
פחותה
)3כרבי יהודה שצד תמות במקומה עומדת.
לכך על חצי המועד הוא
פטור .אבל על חצי התמות
הוא חייב ,כי תם צריך
שמירה מעולה.
)4סובר כרבנן שמעמידים אפטרופוס לתם לגבות מגופו.
ולכך מעמידים אפטרופוס לשלם ח"נ.
ביאור הברייתא :שור חש"ו שנגח רבי יהודה מחייב ורבי יעקב אומר ח"נ.
רבי יהודה ורבי יעקב אינם
חולקים אלא רבי יעקב בא
להסביר דברי רבי יהודה
רבי יהודה ורבי יעקב חולקים,
ומדובר שלא שמר בכלל.
השור נעשה מועד ויש כאן חצי תם וחצי מועד ,שהרי שניהם סוברים שצד
תמות במקומה עומדת ,אבל חולקים האם מעמידים אפטרופוס לתם.
לדעת רבי יהודה מעמידים ,ממילא משלמים גם את צד התמות .לדעת רבי
יעקב אין מעמידים ,לכך את צד תמות אין משלמים.
קושיית רב
אחא
מדוע מדובר
במועד
היות שלשיטתו רבי יעקב סובר
"מעמידים" וממילא בתם משלמים,
היה לו לאוקמי בתם.
התירוץ ,כשמדובר במועד יש שלושה חידושים:
א) צד תמות במקומה עומדת.
ב) מעמידים אפטרופוס לתם לגבות מגופו.
ג) למועד מספיק שמירה פחותה.
מדובר שלאחר שנעשה מועד
נשתנה הרשות ,כגון שהגדיל
היתום ,והמחלוקת האם רשות
משנה .לכך לרבי יהודה "חייב"
הכוונה נזק שלם ,דרשות אינה
משנה .אבל לרבי יעקב חייב רק
ח"נ ,כי רשות משנה.
מובן!
כי מוכרח שדעת רבי יעקב שאין מעמידים,
ולכן בתם היה לו להיפטר לגמרי ,ואילו
בברייתא כתוב שרבי יעקב מחייב!.
ואילו היה מדובר בתם היה חידוש אחד בלבד
שמעמידים אפטרופוס.
12
דף מ ע"א
שאלו בחזקת תם ונמצא מועד בעלים משלמים ח"נ ושואל ח"נ
חשבתי אם היה
תם גם
שהוא
תם היתה משלם
ח"נ
אתה
לא
בעצמך
שאלתי
אריה ראית שהוא
נגחן
אם הוא היה תם הוא היה
משלם מגופו.
אבל אני לא היתי צריך לשלם!!
אם היו גובים ח"נ מגוף השור הרי
היית צריך להחזיר לי שור אחר!!
אילו היה תם הייתי מודה ופטור,
דמודה בקנס פטור.
ואפילו לפי השיטה שהוא ממונא
הייתי יכול להחביא אותו באגם.
היות והבי"ד תופסו מיד ,לכך אתה
לא יכול להודות ולא יכול להחביא
אותו באגם!!!
מדוע גרמת
שהבי"ד
יתפסו?
אם היית מחזיר לי
הייתי תיכף מעלים
אותו לאגם
אם הייתי מחזיר לך
היו בי"ד תופסים
ממך!!
היות שאצלך הוא
ממילא היה מועד
והיית חייב לשלם מן
העליה!!
13
דף מ ע"ב
רישא
שאלו בחזקת תם ונמצא מועד ,בעלים
משלמים ח"נ ושואל ח"נ
רשות אינה משנה
השור עובר לרשותו של השואל ועם כל
זאת הוא נשאר מועד.
רבי
יוחנן
רבה
רב
פפא
כמ"ד רשות אינה משנה
פשוט!
השור לא עבר שינוי
בעלות ,אלא נתוסף בה
רשותו של שואל ,ולכך
נחשב כאילו לא שינה
רשות.
סיפא
הועד בבית שואל והחזירו לבעלים,
בעלים משלמים ח"נ והשואל פטור.
רשות משנה
הבעלים משלמים רק ח"נ ,מכיוון
שהשור חוזר לתמותו
תברא מי ששנה זו
לא שנה זו
כמ"ד רשות אינה
משנה
כמ"ד רשות משנה
כמ"ד רשות משנה
הבעלים טוענים לשואל שאין בכוחך
לייעד לי את השור ,כי כתוב והועד
"בבעליו" ,והשואל אינו בל הבית.
היות והיה בה רשותו של שואל,
וכעת רשותו של שואל נסתלקה
לה ,ממילא פחת ממנה רשות
אחד ,והוי כשינוי רשות.
14
דף מא ע"א
הנושא = האיך שור נעשה מועד לבני אדם
האמורא
האפשרות
אמדוהו שלשה בני אדם
שהשור רדף שלוש פעמים אחרי בני
אדם ,והעדים מעידים שאילו לא ברחו
האנשים הם היו נהרגים ,לכך הוא
מועד לבני אדם.
שסיכן שלשה בני אדם
שנגח שלשה בני אדם והביאם לידי
סכנה ,ולאחר הנגיחה השלישית מתו
כולם.
שהרג שלשה בהמות
שהרג שלשה בהמות ואחר כך הרג
אדם ,ונתברר טבעו של בהמה זו
להרוג ,ולכך נעשה מועד לבני אדם.
שהרג שלשה גוים
שור שהרג גוי אינו נסקל ,ומכל מקום
נעשה מועד להרוג בני אדם.
שהרג שלשה טריפות
שור שהרג טריפה (אדם שיש לו מום
שסופו למות ממום זה) אינו נהרג ,אבל
נעשה מועד לבני אדם.
השור הרג וברח לאגם ,וחזר שוב והרג
וברח לאגם ,ושוב חזר ונגח.
רב
אחא
שהוזמו זוממי זוממין
עי' טבלה מצורפת
רבינא
שבשתי הנגיחות הראשונות הכירו את
בעל השור ולא הכירו את השור,
ובנגיחה השלישית הכירו את השור.
רבה
רב אשי
רב
זביד
רב
שימי
ריש
לקיש
רב פפא
ונדחה
רב אשי דחה – אומדנא לאו כלום :פירוש
היות ולא נגח במציאות ,לכך אין לנו לחשב
מה שיש כאן אומדנא.
וכי מועד לבהמה נעשה מועד לאדם.
מועד לגוים אינו נעשה מועד לישראל.
מועד לטריפה אינו נעשה מועד לאנשים
שלמים.
אם סוברים שהסיבה שצריך שלוש פעמים
הוא מפני שצריך שהשור יהיה מועד ,מובן
מדוע הוא נעשה בפעם אחת מועד.
אבל אם הסיבה שצריך שלוש פעמים הוא
מפני שצריך שלוש פעמים להזהיר את
הבעלים ,הרי כאן לא הזהירו אותו שלשה
פעמים אלא כעת מזהירים אותו על שלשה
נגיחות.
תשובה :העדים מעידים שהבעלים היו ליד
השור בכל הפעמים ,ממילא הבעלים ידעו
שעליהם לשמור על הבהמה.
קושיית הגמרא :מה יכלו הבעלים לעשות.
תשובה :שבעלים היו צריכים לשמור את כל
העדר.
15
דף מא ע"א
הנושא = הוזמו זוממי זוממין
יום א
יום ב
יום ג
ראינו את השור של
ראובן הורג היום
בבוקר בבני ברק.
עימנו הייתם היום
בחיפה
ראינו את השור של
ראובן הורג היום
בבוקר בבני ברק.
עימנו הייתם היום
בחיפה
ראינו את השור של
ראובן הורג היום
בבוקר בבני ברק.
עימנו הייתם היום
בחיפה
יום ד
העדים הללו היו
עימנו ביום ראשון
שני שלישי באשקלון
16
מבואר בברייתא:
סקול יסקל – מלמד שהבשר אסורה באכילה .ולא יאכל את בשרו – מלמד ששוחטו לאחר שנגמר דינו
אסור באכילה .ובעל השור נקי – מלמד שהשור אסור בהנאה.
דעת רבי אבהו
מקום
שכל
שנאמר לא יאכל
לומדים מזה גם
איסור אכילה וגם
איסור הנאה.
אילו כוונת התורה רק
לאסור בהנאה היתה
התורה כותבת "לא יהנה".
הן הכי נמי אפשר ללמוד מהפסוק "לא יאכל" לאיסור
הנאה.
אבל מהמילה "בשרו" לומדים שאפילו אם עשהו כעין
בשר דהיינו ששוחטו ג"כ אסור.
אולי דווקא שחיטה ע"י אבן שהוא
דומה לסקילה יהא אסור באכילה.
היות שבתורה לא מפורש איזה סכין
כשרה באבן או בברזל ,לכך א"א לחלק.
מה עושים עם המילה ובעל השור נקי
ללמד לאסור הנאת העור – ולתנאים שלומדים מבעל
השור נקי לימודים אחרים – הם לומדים להנאת עורו
מהמילה "את" דהיינו הטפל לבשרו.
דף מא ע"ב
דעת רבי אליעזר -הפסוק "בעל השור נקי" בא ללמד ששור תם שהרג פטור מחצי כופר.
טענת רבי עקיבא :מדוע צריך פסוק שהוא פטור מחצי כופר ,הרי ממילא הורגים את השור ,ותם הרי משלם רק
מגופו ,לכך אין שום אפשרות לשלם את החצי כופר ,ואם כן וודאי שהוא פטור.
תשובת רבי אליעזר :לימוד זה הוא רק כשהמית על פי עד אחר או על פי הבעלים,
ממילא לא הורגים את השור ,ולולי הפסוק היה צריך לשלם כופר.
לכך בא הכתוב לומר שהוא פטור.
קושיית הגמרא :כשהבעלים מודים הרי הוא מודה בקנס ,וידוע שמודה בקנס פטור.
תירוץ רבי אליעזר" :כופרא כפרה" -ממון המשלם שור שהרג אדם הוא כפרה ,וממילא
היה מקום לומר שגם בהודה בעצמו יש ליתן לו כפרה.
17
תשובת רבי אליעזר :מדובר בשור שהתכוין להרוג שור אחר ,והרג בטעות אדם .או
שנתכוין להרוג גוי ,והרג ישראל .או שנתכוין לנפל והרג בר קיימא.
והיות שהשור אינו נסקל ,לכך צריך פסוק שהוא פטור מחצי כופר.
ברייתא א'
תשובת כשהמית ע"פ
ע"א או על פי הבעלים
ברייתא ב'
תשובת מתכוין
תשובת מתכוין שבברייתא
ב' הוא תשובה יותר
מוצלחת
כמו שולה דגים בים ,שבתחילה
הוא מוציא דגים גדולים ,ואחר כך
הוא מוציא דגים קטנים .כך כאן,
בתחילה הוא עונה תשובה יותר
מוצלחת ,ואחר כך הוא עונה את
התשובות הפחות מוצלחות.
מי ששולה דגים מן הים ,בתחילה
הוא לוקח דגים קטנים ,ואחר כך
כשהוא רואה שהצליח לתפוס דגים
גדולים הוא זורק את הקטנים.
כך כאן ,תחילה הוא ענה את
התשובה שהיא פחות מוצלחת ,ואחר
כך הוא ענה את התשובה המוצלחת,
והוא זרק את התשובה הראשונה.
לפי"ז כשהוא אמר תשובת
מתכוין הוא חוזר בו מהתשובה
הראשונה.
18
דף מב ע"א
דעת רבי יוסי הגלילי :מהפסוק ובעל השור נקי לומדים ששור פטור מדמי וולדות.
קושיית הגמרא :כבר לומדים מהפסוק "וכי ינצו אנשים" ולא שוורים.
מהפסוק כי ינצו היה אפשר לומר שדווקא מועד (כמו אנשים שהם מועדים) פטור אבל
תם יהיה חייב ,לכך צריך את הפסוק ללמד שתם גם כן פטור.
ונדחה :האיך יתכן שמועד יהיה פטור ותם יהיה חייב.
מהפסוק כי ינצו היה אפשר לומר שמועד (כמו אנשים
יהיה פטור .לכך צריך את הפסוק ללמד שתם פטור ,אבל
ונדחה :כפי המובן ,הפסוק "ובעל השור נקי מלמד שכל
הוא ודוקא לעניין תם ,אם כן בושת גם כן נחייב
כתוב גם אצל בושת ,ונילף שמועד יהא חייב בבושת.
שהם מועדים) פטור וכ"ש תם
מועד חייב.
מקום שכתוב 'אנשים' ופוטר
מלימוד כזה ,שהרי "אנשים"
הקדמה לתירוץ זה:
במסכת סנהדרין (עט ע"א) למדנו שיש מחלוקת תנאים במי שהתכוין להרוג את חבירו ,ובטעות הרג איש
אחר .דעת חכמים ש רוצח זה חייב מיתה ,היות ורצה להרוג ,ולמעשה גם הרג .אבל רבי שמעון סובר שאין
הרוצח חייב מיתה עד שיהרוג את מי שהתכוין להרוג.
כי ינצו אנשים – דווקא אנשים לא תמיד חייבים
אבל שוורים תמיד חייבים
בעל השור נקי – הפסוק מגלה שהלימוד אינו נכון,
אלא השור תמיד פטור.
לפי התירוץ השלישי
כל זמן שיש שיש אסון,
שהאשה מתה אפילו שלא
התכוין – חייב מיתה,
וממילא פטור מתשלום.
לפי המסקנא
כל זמן שהאיש התכוין
לסיכום:
תירוץ א' :לומר שתם גם פטור.
תירוץ ב' :לומר שרק תם פטור.
תירוץ ג' :לומר ששור שהרג את האשה גם כן פטור מדמי וולדות
מסקנא :לומר ששור שהתכוין לאשה עצמה גם כן פטור מדמי וולדות.
19
דף מב ע"ב
דעת רבי עקיבא :מהפסוק ובעל השור נקי לומדים ששור פטור מדמי עבד בתם.
קושיית הגמרא :האיך היה מקום לומר שישלם בתם הרי תם משלם מגופו – הביאהו לבי"ד ואשלם לך.
התירוץ :כשקדם בעליו ושוחטו.
קשיא מדוע רבי אליעזר לא תירץ כן?
תירוץ :עדיף לומר תירוץ של נתכוין שהשור אינו בר קטלא כלל ,אבל תירוץ של קדם
ושחט תמוה ,כי אע"פ ששחטו אין סיבה לחייב ,שהיות והוא מתחילה "בר קטלא".
ונדחה :כפי שנתבאר שקדם ושחטו אין שום סברא לומר שהוא חייב בדמי עבד.
התירוץ :היות ודעת רבי עקיבא שתם שחבל באדם משלם נזק שלם – בסתמא משלמים
מן העליה.
ונדחה :רבי עקיבא עצמו גילה שמשלמים מגופו.
התירוץ :היות והתורה החמירה על ההורג עבד אפילו אם הוא שווה מעט שישלם
שלושים שקלים ,לכך היה מקום לומר שמחמירים עליו גם כן שישלם מן העליה ,לכך
צריך את הפסוק שיגלה לנו שאין משלמים מן העליה.
שני טעמים שמסברא שור תם שהרג עבד פטור משלושים של עבד
)1מסברא ,שכמו שור שהרג בן חורין פטור בתם – כך בעבד פטור בתם.
)2כאן הבינה הברייתא ששלושים של עבד הוא קולא ,מטעם שהוא מחיר
קבוע – וא"כ ק"ו אם בן חורין שהוא חמור פטור בתם ,ק"ו בעבד.
טעם שמסברא שור תם שהרג עבד חייב בשלושים של עבד
הברייתא מבארת שהסברא אינה נכונה ,ושלושים של עבד אינו קולא ,אלא חומרא,
כי הוא מחיר יקר ,וממילא יתכן ששור שהרג עבד זול ,וישלם שלושים שקלים.
והיות שהוא חומרא היה מקום לומר שהוא ישלם מן העליה.
20
דף מב ע"ב – מג ע"א
הנושא = ירושת הבעל
הקדמה לסוגיא:
בדיני ירושה מצאנו שני מושגים" "ראוי" "מוחזק":
מוחזק :נכס שהיה מצוי בידי המוריש קודם מיתתו.
ראוי :ממון המגיע למוריש לאחר המיתה ,ונמצא שהיה רק ראוי לבוא קודם המיתה.
לדעת על כל דבר ודבר האם הוא נקרא ר אוי או מוחזק הוא מבואר במחלוקת רבים המפוזרים בש"ס .בסוגיא
שלנו דנים על שני דברים )1 :כופר של אשה האם הבעל יורשה )2 .נזק וצער של אשה לאחר מיתתה.
והמית איש או אשה = מה בא ללמד:
אפשרות א' -לחייב גם על אשה – נדחה :כבר למדנו מהפסוק כי יגח
איש או אשה.
לכך מכריעה הגמרא שבא ללמד שנזקי האשה ליורשה.
קושיית הגמרא :הרי במקום אחר מבואר שהבעל יורש את האשה.
תירוץ :דברי הברייתא שאין הבעל יורש את האשה אמורים לכופר בלבד.
לפי דברי הברייתא מבואר
שלמעשה הבעל יורש את
האשה ,אלא שירושת הבעל
הוא במוחזק בלבד ,ולא
בראוי ,וכופר נחשב כראוי
היות ותשלום הכופר בא
לאחר מיתה.
מדברי הברייתא לעיל למדנו שהבעל יורש את האשה "במוחזק" ,אבל אינו יורש את האשה בראוי .לפי זה קשה
משום שברייתא מבואר שאם הכה את האשה משלם נזק צער ליורשי האשה ולא ליורשיו ,מובן שאין הבעל יורש
את האשה בנזק צער אפילו שנזק צער נחשב כתשלום מוחזק כי הכאת האשה נעשה קודם מיתתה.
תירוץ הגמרא :בגרושה ,פירוש שהאשה נתגרשה ואחר כך היכו אותה ,וממילא אין לבעל זכות בנזק צער שלה.
ידוע שיורשים מחלקים את הירושה באופן שהבכור נוטל פי שניים משאר הבנים.
נחלקו האמוראים באופן זה:
אתה יכול
להלוות 100זוז
רבה
רב נחמן
נפטר
תחזיר לנו את
ה – 100זוז
שאבא שלנו
הלווה לך
גבו קרקע
גבו מעות
הבכור נוטל פי שניים
אין הבכור נוטל פי שניים
אין המעות מיועדות למלווה ,ולכך נחשב קרקע הנגבת עבור חוב נחשבת כמוחזקת
בידי המלווה מרגע ההלואה.
כדבר חדש ,והוא "ראוי".
אין הבכור נוטל פי שניים
הבכור נוטל פי שניים
המעות שנגבות נחשבות כמוחזק משום הלוה הלוה לו כסף ,והוא מחזיר לו קרקע
שהוא דבר חדש ,ולכך הוא נחשב כראוי
שהם תחליף למעות הראשונות.
ולא כמוחזק.
21
לפי דברי האמוראים הללו קשה שא"כ היה אפשר לתרץ באופן זה:
ברייתא א'
הבעל יורש את האשה
כשגבו קרקע – וקרקע הוא מוחזק.
כשגבו מעות – והוא מוחזק.
רבה
רב נחמן
ברייתא ב'
הבעל אינו יורש את האשה
כשגבו מעות – והוא ראוי.
כשגבו קרקע – והוא ראוי.
תירוץ הגמרא :כל דברי רבה ורב נחמן הוא דווקא לפי חכמים ,אבל לפי רבי בין בגבו מעות ובין בגבו קרקע
נחשב כמוחזק ,ולשיטתו תירצו כאן שמיירי בגרושה.
דף מג ע"א – ע"ב
הנושא = שור שהמית בן חורין בלי כוונה
קשיא
המית שורי את פלוני הרי זה משלם על פי עצמו = היות שהיה על פי עצמו אינו נהרג,
ועם כל זאת ראינו שמשלם כופר ,אם כן מצאנו שור שאינו נהרג ועם כל זאת משלם כופר.
תירוץ :מה שכתוב בברייתא שמשלם על פי עצמו אין הכוונה לכופר ,אלא לדמים – וכל זה בבן חורין ,אבל בעבד
אינו משלם אפילו דמים.
שור שהרג בן חורין
אנחנו ראינו את
השור של ראובן הרג
את שמואל – אבל
אנחנו לא יודעים
אם השור היה תם או
מועד.
הבעלים עזרו לעדות
השור שלי
היה מועד
הדין
שהבעלים
משלמים
כופר
הבעלים הודו לגמרי
השור שלי
הרג בן
אדם וגם
היה מועד
הדין שהבעלים משלמים
דמים
22
שור שהרג עבד
הבעלים עזרו לעדות
אנחנו ראינו את
השור של ראובן הרג
עבד – אבל אנחנו
לא יודעים אם השור
היה תם או מועד.
הדין
שהבעלים
אינם
משלמים
שלושים
אבל
השור
נהרג
השור שלי
היה מועד
הבעלים הודו לגמרי
השור שלי
הרג עבד
וגם היה
מועד
הדין שהבעלים פטורים לגמרי וגם
השור לא נהרג
כל שחייב בבן חורין חייב בעבד )1 :בין בכופר )2 .בין במיתה.
בברייתא מבואר שיש דמיון בין תשלומי שור שהרג בן חורין לשור שהרג עבד בין בתשלומי כופר ובין
במיתה ,ולכאורה קשה האיך יתכן לומר שיש כופר בעבד ,אלא ע"כ שהביאור בברייתא הוא באופן זה:
שור שהרג בן חורין
בכוונה
השור
שלי
בכוונה
שור שהרג עבד
בכוונה
השור
שלי
בכוונה
23
תירוץ הגמרא
שור שהרג בן חורין
שור שהרג עבד
בכוונה
בכוונה
בלי כוונה
בלי כוונה
השור
שלי
השור
שלי
מדברי רבה יוצא שממון שהזיק בלי כוונה ויש עדים – משלמים דמים
מכוח זה מקשה הגמרא שמדוע באש אין דמים
הגמרא מנסה להוכיח שאש לא משלם דמים:
ברייתא א'
מבואר בברייתא שהמדליק אש והיה עבד
כפות לו פטור מכופר.
הגמרא הבינה שהטעם שהוא פטור מכופר
מפני שהיות והיה בלי כוונה ,ואש אינו משלם
דמים בלי כוונה.
הגמרא דוחה:
מדובר שהצית בגופו של עבד ,הטעם שהוא פטור
מטעם קם ליה בדרבה מיניה.
ברייתא ב'
מבואר בברייתא שיש חומרא באש על
בור ,שאש חייב גם באינו ראוי ,משא"כ
בור.
אילו אש היה משלם "דמים" הברייתא היתה
יכולה לומר עוד חומרא על אש שמשלם דמים,
משא"כ בור (כי בור פטור על אדם)
הגמרא דוחה:
שהברייתא אינה חייבת לומר את כל החומרות.
24
שור שהרג אדם – היות שבכוונה משלם כופר
לכך בלי כוונה משלם דמים.
אש – בכוונה אינו משלם כופר ,לכך בלי כוונה
גם לא ישלם דמים.
דף מג ע"ב
שור שהרג אדם – שלא בכוונה אע"פ שלא
משלם כופר משלם דמים.
אש – שלא בכוונה אע"פ שלא משלם כופר
משלם דמים.
הנושא = החולקים על רבה
שור שהרג בן חורין שלא בכוונה – חייב
"אם" כופר ישת עליו – לחייב שלא בכוונה
כמו שהרג בכוונה
שור שהרג בן חורין שלא בכוונה – חייב
הוא דורש כמו רבי יוחנן – כי המילה "אם"
כתוב בתשלומים.
שור שהרג עבד שלא בכוונה – חייב
"אם" עבד יגח – לחייב שלא בכוונה כמו
שהרג בכוונה.
שור שהרג עבד שלא בכוונה – פטור
הוא אינו מודה לרבי יוחנן ,משום שהמילה
"אם" כתוב במעשה הנזק.
25
הנושא = שור שהרג אנשים קטנים
דף מג ע"ב
המקור לחייב
מיתה גם על קטנים
או בן יגח או בת יגח = לחייב על הקטנים כגדולים.
קושיית הגמרא :לכאורה לא צריך פסוק ,כי אפשר ללמוד במה מצינו ומק"ו:
אדם שהרג אדם
חייב מיתה
אדם שהרג אדם
אין הבדל בין הרג אדם
גדול או הרג אדם קטן.
שור שהרג אדם
חייב מיתה
דומים
יהיו גם דומים
שור שהרג אדם
לא יהיה הבדל אם הרג
אדם גדול או קטן.
פירכא:
מה לאדם שכן חייב בד' דברים.
אין הבדל בין
הרג גדול להרג
קטן
אדם
קטן שהרג אינו
חייב מיתה
שור
שור קטן שהרג
חייב מיתה
כ"ש שאין הבדל
בין הרג גדול
להרג קטן
פירכא :אדם אינו קל שכן חייב בד' דברים.
26
המקור לחייב מיתה גם על
קטנים גם בתם
או בן יגח או בת יגח = מיגח יתירא לומדים שגם שור תם חייב
מיתה.
קושיית הגמרא :לכאורה לא צריך פסוק ,כי אפשר ללמוד במה מצינו ומק"ו:
שור שהרג איש
ואשה
חייב מיתה
שור שהרג איש
ואשה
אפילו בתם חייב מיתה.
שור שהרג בן או
בת
חייב מיתה
דומים
יהיו גם דומים
שור שהרג בן ובת
אפילו בתם יהיה חייב
מיתה.
פירכא:
אין דנים שכמו שהחמיר בחמור [מועד] נחמיר
בקל [תם]
כ"ש שנחייב
מיתה את ההורג
אותם בין תם
ובין מועד.
קטנים
הזיקו פטורים מלשלם.
וא"כ התורה מרחמת עליהם
גדולים
כשמזיקים
חייבים לשלם.
שור ההורג אותם חייב
מיתה ,בין אם היה
השור תם או מועד.
פירכא :הסיבה שבן ובת פטורים אינו מצד שהתורה מרחמת
עליהם ,אלא כי הם פטורים ממצוות.
27
דף מד ע"ב
אינו מוחזר
הו"א
נדחה
מסקנא
אי אפשר לומר באיסורי הנאה הרי שלך
לפניך ,פירוש ,הגונב חמץ ועבר עליו
הפסח אינו יכול להחזירו לבעלים ,שהיות
והוא אסור בהנאה הוא אינו שווה
פרוטה– לכך גם בגונב של שור הנסקל
הוא נחשב שלא החזיר.
מוחזר
אומרים באיסורי הנאה הרי שלך
לפניך היות והחזיר את החמץ כמו
שהוא ,ממילא הוא נחשב כאומר לו
"מה שגנבתי החזרתי"– לכך גם
בשור הנסקל הוא נחשב כהחזיר
אם הם חולקים בזה :היו צריכים לחלוק לענין חמץ שעבר עליו הפסח שזה יותר מצוי.
אין גומרים דינו שור של אלא לפניו
ממילא הבעלים טוענים שהשומר אשם
שלא החזיר ,כי אם הוא היה מחזיר היה
לו אפשרות להחביאו.
השור יסקל – וגם
בעליו יומת
כמו שהבעלים צריכים
להיות נוכחים בשעת
הדין כך שור בפניו
גומרים דינו של שור אלא לפניו
ממילא הבעלים אינם יכולים לטעון
שהשומר אשם שלא החזיר כי גם אם
היה מחזיר לא היה מועיל להחביאו.
השור יסקל – וגם
בעליו יומת
ההיקש אינו נכון –
אין שום סיבה להביא
את השור לבי"ד
28
דף מה ע"ב
תם
מועד
רבי מאיר
מעולה
מעולה
רבי יהודה
מעולה
פחותה
רבי אליעזר
מעולה
סכין
רבי אליעזר בן יעקב
פחותה
פחותה
ביאור דעת רבי מאיר
שלב א :סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי :התורה מתייחסת לאדם הנוהג כדרך העולם ,ודרך העולם שאינם
משמ רים את שווריהם כלל ,וע"ז התורה מחייבת ח"נ ,וטעם הדבר כי התורה מחייבת את האדם לשמור
קצת יותר = מזה מובן שתם חייב שמירה פחותה.
שלב ב :התורה אומרת "ולא ישמרנו" ,מובן שהתורה צריכה במועד שמירה יותר טובה ,והיינו שמירה מעולה.
שלב ג :גזירה שווה נגיחה האמורה בשור תם לנגיחה האמורה בשור מועד ,שכמו שור מועד התורה דורשת
שמירה מעולה ,כך שור תם התורה דורשת שמירה מעולה.
ביאור דעת רבי יהודה
שלב א :סתם שוורים בחזקת שמירה קיימי :סתם אנשים שומרים שמירה פחותה ,ואם התורה מחייבת מובן שאין
התורה מסתפקת בשמירה זו = .מזה מובן שתם צריך שמירה מעולה.
שלב ב :במועד כתוב "ולא ישמרנו ,ויש כאן ריבוי אחר ריבוי:
ריבוי
מועד = התורה מחייבת
אותו לשמור יותר מתם.
= אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט,
אחר ריבוי
ולכך במועד צריך רק שמירה
תם = התורה מחייבת אותו לשמור יותר
פחותה.
מסתם בני אדם והיינו שמירה מעולה.
ביאור דעת רבי אליעזר
שלב א :סתם שוורים בחזקת שמירה קיימי :סתם אנשים שומרים שמירה פחותה ,ואם התורה מחייבת מובן שאין
התורה מסתפקת בשמירה זו = .מזה מובן שתם צריך שמירה מעולה.
שלב ב :במועד כתוב "ולא ישמרנו" ,אפילו שמירה זו לא מספיקה לו – ולכך אין לו שמירה אלא סכין.
ביאור דעת רבי אליעזר בן יעקב
סובר כרבי יהודה שמועד מספיק בשמירה פחותה – וסובר גם כן מגזירה שוה (של רבי מאיר) ולכך הוא לומד
שכמו מועד מספיק שמירה פחותה כך תם גם מספיק רק שמירה פחותה.
29