נערך ע"י ישראל יצחק הלוי איצקוביץ
הזכות לצלם נתונה רק למטרות חינוך
ולא למטרות רווח
052- 7635514
א
מבוא – להלכות ברכות
החיוב ללמוד הלכות ברכות
אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלי ברכה ,וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה
מעל ,מאי תקנתיה ילך אצל חכם ….וילמדנו ברכות כדי שלא יבוא לידי מעילה( ,ברכות
לה ע"א)
וכתב ע"ז המהרש"א לא קאמר הכא אלא בברכת הנהנין ,דבשאר
ברכות הקבועות אם למדו פעם אחת שפיר דמי ואין לטעות ,אבל
בברכות הנהנין אפשר הרבה לטעות מחמת הרבה ספיקות שנפלו
בזה ,לכן חובה על האדם ללמוד כמה וכמה פעמים עד שיהיה
בקי היטב לברך מעין הברכה.
גודל חיוב עשיית ברכה
עוד כתוב שם בגמרא אמר רב חנינא בר פפא כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל
להקב"ה וכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו (זה הקב"ה) ואמו (זה כנסת ישראל) ואומר אין פשע חבר
הוא לאיש משחית.
ומבארים האחרונים שהפסוק מיירי במברך רק אינו נזהר לברך כראוי,
ואינו מטריח עצמו להיות בקי בהלכות ברכות ,וכשאחרים רואים
אותו מיקל גם הם מקילים כמוהו.
מקור לחיוב הברכה
בתורה כתוב ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלוקיך מן התורה יש חיוב ברכה רק על ה'
מיני דגן וז' מינים והוא רק לאחר שביעה אמנם תיקנו חז"ל על כל מה שיאכל או שתה
יברך.
בגמ' ברכות ל"ה ע"א מבואר ב' טעמים לתקנת חז"ל.
א.
קל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש ,וכתבו ע"ז התוס' שאין זה
ק"ו גמור ולכן אין חיוב בברכה מן התורה אלא מדרבנן.
ב.
סברא הוא אסור לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה.
בגדר הברכה מצאנו שני הסברים בראשונים:
שכיון שנהנה מן העוה"ז צריך להודות למי שבראם.
נטילת רשות מהקב"ה לאכול שכל זמן שלא נטל רשות
הוי כאילו גזל מד'.
ב
הלכות ברכת הפירות
טעם לברכת העץ
על כל פירות האילן בין מז' המינים בין משאר מינים ברכה ראשונה שלהם הוא בורא פרי
העץ ,ואע"פ שגידולם מן הארץ לא רצו לפוטרם בברכת פרי האדמה כשאר פירות
האדמה ,אלא קבעו להם ברכה מיוחדת שמבררת ופורטת חשיבתם שהם פרי העץ ולא
גידולם מן האדמה ,וטעם הדבר כדי להרבות בכבוד המקום בהזכרת שבחו בפרטות
שברא פירות חשובים כפרי העץ.
איזהו פירות מיקרי פירות האילן
בגמ' ברכות דף מ' ע"א מבואר "דכי שקלת ליה לפיריה איתיה לגוזא והדר מפיק" שעצי
פרי שמורידים את הפרי ועדיין הגוזא נשאר הוא עץ פרי.
ובפירוש "גוזא" יש כמה שיטות בראשונים.
דעת רש"י שגוזא הינו ענף של העץ ולכן ברכת בורא פרי העץ היינו
על אותם פירות שבנטילת פריו אין ענפיו נופלים ,אבל פירות שענפיו
נופלים מדי שנה בשנה מברכין אדמה ,וכל שכן אם גם הגזע נופל
ורק השורשים נשארים.
דעת הגאונים שגוזא הינו הגזע,ולכן אם נופלים הענפים והגזע נשאר מברכים בורא פרי
העץ ,אבל אם גם הגזע נופל אע"פ שהשורשים נשארים מברכין אדמה.
דעת הרא"ש שגוזא הינו השורשים ,ודווקא סוגי פירות שצריכים
לזורען מחדש מדי שנה מברכין עליהם בורא פרי האדמה
המחבר פסק כדעת הגאונים שברכת העץ היינו על אותם פירות שהגזע
נשאר.
ג
מורה הלכה
על כל פירות האילן מברכין בורא פרי העץ ואע"פ שגידולו מן הארץ מ"מ התקינו ברכה
מיוחדת להרבות בכבוד המקום ,ופרי העץ היינו דווקא פירות שלאחר נטילתם הגוזא נשאר,
ובפירוש גוזא :לדעת רש"י הענפים ,לדעת הגאונים הגזע ,לדעת הרא"ש השורשים ,המחבר
פסק כדעת הגאונים.
על איזה פירות אין מברכין העץ
כמבואר לעיל שסיבת ברכת בורא פרי העץ היינו כדי לסדר שבחו של מקום ,אבל מ"מ
לא על כל הפירות מברכין בורא פרי העץ ,יש אופנים שאע"פ שהפרי הוא מאילן שראוי
לברך עליו העץ מכל מקום אין מברכין בורא פרי העץ אלא אדמה ,והטעם מחמת מחמת
שינוי שנשתנה בפרי.
וטעם הדבר שברכת העץ (ובמקרים מסוימים אדמה) היינו דוקא בדברים
שדעת בני אדם בנוטעם העץ הוא לאוכלם אדעתא דהכי ,ולכן שינה
מדרך אכילתן בכל אופן שהוא ,ואין דרך בני אדם בדרך אכילה זו
אינו מברך כדרכו,
ומובן מזה שברכת העץ תלוי בדעת בני אדם בנטעם העץ
וכדי שיוכל לברך בורא פרי העץ ישנם חמש תנאים:
תנאי א :שיגדל הפרי באילן עד שיקרא פרי
וזאת דדעת בני אדם כשנוטעים אילן הוא אדעתא דהכי
שיאכל כשיגדל ,לפיכך פרי שתולשו מן העץ קודם זמנו
אינועיקר הפרי ,ולכן אינו מברך עליו בורא פרי העץ,
ובברכתן איכא נפק"מ בין סוגי הפירות:
אני יאכל את
הפירות כשיהיו גדולים
בענבים:
אינו ראוי כלל = אינו מברך כלל.
עדיין לא נגמרה בישולו = אדמה
נגמרה בישולו = העץ
אבל מוסיף המחבר שהיות ואין אנו יודעים לומר השיעור של נגמרה בישולו לכן לעולם
מברך אדמה עד שיהיה ודאי נגמרה בישולו.
ד
שאר הפירות:
המחבר פסק ששאר הפירות
יש רק שתי דרגות או שראוי
ומברכין העץ ,או שאינו ראוי
כלל ואז אין מברכין ,וכן
פוסקים הלבוש והשו"ע הרב.
?
הפרי מגדים והלבושי שרד
גורסים אחרת בדברי המחבר
ולדעתם גם בשאר הפירות יש
ג' דרגות כענבים.
פרי שהדרך לקוטפו מן העץ כשהוא קשה והוא מתרכח במשך זמן מה (כמו מנגו) וכשהוא
אוכלו והוא רך מברך עליו העץ ,דכן דעת בני אדם בשעת הנטיעה לקטוף כשהוא קשה
ומתרכך במשך הזמן.
פרי שאינו ראוי לאכילה וע"י שטיגנו או בישלו
נעשה ראוי לאכילה
הסיבה שאינו ראוי לאכילה הוא בגלל שהקיטוף היה לפני הזמן :המשנה ברורה מביא
בשם החיי אדם שברכתן שהכל ,וטעם הדבר שהיות שדרך האנשים לקוטפם בגמר
הבשלתם ואדעתא דהכי נטעי אינשי לכך במה שקוטפו מקודם גרעליה ואינו
מועיל במה שמטגן.
הסיבה שאינו ראוי לאכילה הוא שכן הדרך לקטופם באופן זה ואח"כ ממתקים
אותם ע"י בישול וכדו' :בכה"ג מברך העץ ,ולכן אתרוג ממותק מברך עליו העץ
אע"פ שלולי המיתוק א"א לאוכלו.
מורה הלכה
א.
ברכת העץ היינו דווקא על אותם פירות שגדלו לל אשינוי ,אבל אם נשתנה הפרי
במיקרים מסוימים משתנה גם הברכה ,וזאת דאזלינן בתר דעת בני אדם בנוטעם
העץ.
ב.
ענבים שנתלשו קודם זמנם יש בהם ג' זמנים אינו ראוי כלל = אינו מברך כלל .עדיין
לא נגמרה בישולו = אדמה ,נגמרה בישולו = העץ ,בשאר הפירות דעת המחבר לפי
הלבוש שיש רק ב' שלבים אינו ראוי כלל אינו מברך ,ואם ראוי בכל האופנים
מברך העץ ,ודעת המחבר לפי השו"ע הרב והפרמ"ג ששאר הפירות ג"כ דינם
כענבים.
ג.
פרי שהדרך לקוטפו כשהור רך ומתרכך במשך זמן מה מברך עליו העץ.
ה
ד.
פרי שטיגנו וע"י זה נעשה ראוי לאכילה :אם הסיבה שאינו ראוי לאכילה הוא מפני
שקוטפו קודם זמנו מברך שהכל ,ואם הסיבה שאינו ראוי לאכילה הוא מפני שכן
הדרך בפרי זה שנעשה ראוי רק ע"י תיקון בכה"ג מברך העץ.
תנאי ב' :שגידול הפרי יהיה כהוגן וראוי לאכילה ולא נתקלקל
ונפסד טעמו עקב דברים המפסידים טעמו.
ולכן פרי או מאכל שהתרקב ואינו נאכל אלא על ידי הדחק מברך עליו
שהכל (סי' רד סעיף א')
תנאי ג :שיהא דעת בני אדם בנטיעת העץ אלא על דעת פרי
זה,
ולכן דבר הגדל על העץ ואינו עיקר הפרי כשאוכל דבר זה מברך עליו אדמה ,וכגון
האוכל קליפי תפוזים וכדו' או עלי עץ וכדו' ,מברך אדמה.
גרעיני פירות
במסכת ערלה (פ רק א' משנה ח' )שנינו שגרעיני ערלה אסורין כמו הפירות עצמן ונחלקו
הראשונים האם דין זה הוא גם לענין הלכות ברכות:
דעת התוס' והרא"ש דכמו שבהלכות ערלה גרעיני הפירות דינם
כהפרי עצמו כמו כן לענין הלכות ברכות.
אבל דעת הרשב"א שא"א לדמות לערלה דגבי ערלה איכא טעמא
אחרינא ,אבל האמת אין גרעיני הפרי נדונין כפרי ,ומברכין אדמה,
ובמתקנם ע"י האור וכדו' מברכין שהכל.
המחבר פסק כדעת התוס' שמברכין עליהם העץ אבל המשנה ברורה כתב דהרבה
אחרונים פסקו להחמיר כדברי הרשב"א ולכך מברכין על גרעינים אדמה ובמתקנו ע"י
האור שהכל.
ומבואר בזאת הברכה (הערות אות כא') בשם הגרש"ז אוירבעך שכל זאת בגרעינים
מפירות הנאכלין והוא מתקנם ע"י האור וכדו' ,אבל בזמנינו גרעינים שקונים בחניות שהם
מ זנים מיוחדים הנטעים בשביל הגרעינים שלהם בכה"ג בודאי הוי בעת הנטיעה לצורך
זה ,וע"ז אין ספק שמברך כברכת הפרי אבל בני אדם הלוקחים גרעיני אבטיח מבתיהם
ומתקנים אותם מברכין שהכל.
תנאי ד' :שתהא אכילת הפרי כדרך שבני אדם רגילים לאוכלו אם חי אם
מבושל.
פרי שדרך העולם לאוכלו רק מבושל
ולדוגמא תפוחים מזן החמוץ ,חבושים ,קישואים ,חצילים ,אם אוכלו חי מברך שהכל,
והמשנה ברורה מוסיף בשם האליה רבה והחיי אדם שאפילו אם כשהם חיים הם ראוים
ו
לאכילה אבל דרך האנשים לאוכלם רק מבושל ג"כ מברך שהכל אבל דעת המגן אברהם
שמברך העץ.
פרי שדרכו לאוכלו כבוש או חי או שניהם
בכל הג' אופנים מברך העץ.
פרי שדרכו לאוכלו רק חי ואכלו מבושל
אם הבישול מגרע טעמו מברך עליו כשנתבשל שהכל,
אם הבישול אינו מגרע ואינו מוסיף (וכ"ש כשגם מתקן טעמו)פסק השו"ע הרב דאין
הבישול מפקיעו מתורת פרי ולכן מברך ברכתו הראויה.
פרי שדרכו להיאכל חי ,והבישול מגרע טעמו ,ובישלו עם דבר נוסף ועי"ז
השביח טעמו ,אם הבישול לצורך הפרי מברך העץ( ,כגון אגוזים בסוכר) ואם
הבישול לצורך השבחת הדבר הנוסף (כמו שום עם בשר) בכה"ג מברך שהכל.
בכל האופנים הנ"ל שמברכין שהכל ברכה אחרונה שלהם בורא נפשות ,טעה ובירך בורא
פרי העץ על פרי שאוכלו שלא כדרכו פסק הפנים מאירות ומביאו המשנה ברורה שהלכה
שיצא ידי חובתו ,ועוד הוסיף דכל מקום שמסתפק אם הדבר לאוכלו חי או מבושל עדיף
שיברך העץ ולא שהכל ,אע"פ שכל דבר שאמר שהכל יצא ידי חובתו ,מ"מ היות שבכה"ג
בירך העץ יצא ידי חובתו עדיפא ליה שיברך העץ שהוא ברכה מבוררת יותר.
שתיית המים בפירות ובירקות שנתבשלו (ובכללן מרקים)
ברכות לט ע"א אמר רב פפא פשיטא לי מיא דסלקא ומיא דליפתא כלפתא ,היינו
כששותה מים שנתבשלו בהם סלקא או לפתא ברכתן כברכת הפרי עצמו.
בהסבר הדבר איכא ד' דיעות בראשונים:
דעת הרא"ש שהיינו טעמא שבישל בשביל טובת הפרי או הירק אבל
בישל בשביל המים (כגון בישול עלי תה) בכה"ג מברך שהכל.
דעת הרמב"ם דצריך שניהם הינו שבשעת הבישול
יהיה דעתו שמבשל לצורך הפרי ולצורך מימיו ,אבל
בישל לצורך הפרי בלבד או לצורך המים בלבד
מברך על המים שהכל.
דעת הרשב"א שזהו דוקא בפירות או ירקות שדרך
אכילתן הוא ע"י בישול ובכה"ג המים שנתבשלו
בהם דינם מברך העץ אבל פירות וירקות שדרכן
לאכול חיים בלבד אינו מברך על מימיהן שהכל.
דעת המרדכי והאגודה דבעינן שלאחר הבישול
ז
יהיה על המים שם אוכל וכגון מרק ,אבל אם על המים נשאר שם
משקה מברך עליו שהכל.
להלכה נקטו הפוסקים שראוי להחמיר כפי כל שיטות הראשונים ולכן כדי שיברך
על מי פירות או ירקות כברכת הפרי צריך שיתקיימו בו כמה תנאים:
א .דרך הפרי או הירק בבישול.
ב .הבישול הוא לצורך הפרי וגם לצורך המים.
ג .הבישול הוא לצורך אכילה ,אבל אם המים דרכו לגמוע וכדו' מברכין שהכל.
חוץ מג' תנאים הללו שיסודותיהם ע"פ הראשונים הוסיפו האחרונים עוד כמה
תנאים:
א .בשו"ע הוסיף בשם הרא"ש שדוקא במבשל פירות או ירקות לחודא אבל אם מבשל
בנוסף לזה עוד מאכלים שברכתן שהכל מברך גם על המים שהכל ,אמנם התבלינים
שמוספים לשיפור הטעם אינו נכנס להלכה זו ואינו משנה הברכה.
ב .דוקא באופן שנתבשל זמן מרובה שהמים קיבלו טעם גמור כטעם הפרי או הירק (פסקי
תשובות)
ג .בישל פירות וירקות יחד והרוב פירות מברך העץ ,אם הרוב ירקות מברך אדמה,
(אשל אברהם)
ד .בישל ג"כ דגן אפילו אין הרוב דגן אבל יש טעם מורגש של דגן מברך בורא מיני
מזונות (אשל אברהם ,שו"ע הרב)
ה .בשל בתוספת לירקות או הפירות עוף או בשר ,בכה"ג מברך שהכל אפילו במקום
שהבשר הוא מועט ,כי טעם הבשר עיקר( ,משנה ברורה ,רה ,יג) אמנם על הירק עצמו צריך
לברך ברכה נפרדת דאינו נעשה טפל לברכה.
ו .מרקים העשוים מאבקות שהפרי או הירק מרוסק לגמרי בכה"ג מברך שהכל ,מכיון
דבכה"ג על הפרי עצמו מברך שהכל( ,וזאת הברכה בשם הגרש"ז אוירבעך)
מי פירות
בברכות לח ע"א מבואר שדבש הזב מתמרים מברך עליו
שהכל וכן על משקים היוצאים מכל מיני פירות חוץ מזתים
וענבים ,ולכאורה אינו מובן הלוא שנינו לעיל שפירות או
ירקות שנתבשלו במים באופנים מסוימים השותה מים הללו
מברך כברכת הפרי ,ואילו הכי על הפרי עצמו מברך שהכל.
ובראשונים איכא ב' טעמים לדין זה:
ח
דעת הרא"ש שע"י הבישול הטעם יוצא יותר מהפרי והירק מאשר
סחיטה ,ולכן מי פירות נחשבים כזיעה בעלמא,
דעת הרשב"א שאין דעת בני אדם בנטיעת עץ לשתות מימיו אלא
לאוכלם חיים ,ולכך אם הדרך לשתות מימיו מברך כברכת הפרי.
להלכה פסק המשנה ברורה דעל כל סוגי המיצים מברך שהכל אף על מיץ תפוזים
שדעת בני אדם בנוטעם גם לשתות מימיו.
אמנם החזו"א מסתפק על מיץ תפוזים היות ושונה משאר המיצים במה שכל תוכן
הפרי יוצא ע"י סחיטה ולא דמי לשאר מי פירות ואולי צריך לדמותו לדיני פירות
שנתרסקו ,אמנם למעשה נוהגים ג"כ לברך על מיץ תפוזים שהכל.
מורה הלכה
א .פרי שהתקלקל וראוי לאכילה ע"י הדחק מברכים שהכל.
ב.
קליפי פירות שאינם עיקר הפרי מברכין עליה אדמה.
ג.
גרעיני פירות מברכים עליה אדמה ,ואם תיקנו ע"י האור וכדו' מברכים עליה
שהכל ,אבל הקנוי מהחנות מברכים עליה כברכת הפרי היות שהם זנים מיוחדים
הניטעים לצורך זה.
ד.
פרי שדרך העולם לאוכלו רק מבושל ואוכלו חי אם אינו ראוי כ"כ מברך שהכל,
ואם ראוי ג"כ כשהוא חי הוי מחלוקת הפוסקים.
ה.
פרי שדרכו להיאכל חי ואוכלו מבושל ,אם הבישול מגרע טעמו ברכתו שהכל,
אינו מגרע ברכתו ,משביח רק בגלל שמבשלו עם דבר נוסזף תלוי אם הבישול
לצורך הפרי מברך כברכת הפרי ,אבל אם הבישול לצורך הדבר הנוסף מברך
שהכל.
ו.
השותה מים מפירות שנתבשלו מברך כברכת הפרי רק אם נתקיימו ה' תנאים א)
דרך הפרי או הירק בבישול ,ב)הבישול הוא לצורך הפרי וגם לצורך המים ,ג)
הבישול הוא לצורך אכילה ,אבל אם המים דרכו לגמוע וכדו' מברכין שהכל ,ד)
לא בישל דבר נוסף ,ה) נתבשלו זמן מרובה.
ז.
בישל פירות עם דגן מברך על המים מזונות.
ח.
בישלו עם בשר מברך על המים שהכל.
ט .מיץ פירות מברכין עליה שהכל.
ט
תנאי ה :שיהא בשר הפרי קיים ולא נימוח או נתרסק
בברכות לח ע"א טרימא שהוא תמרים שמיעכן מברך עליהם העץ,
רש"י מבאר שם שהיינו תמרים שמיעכן קצת.
דעת הרמב"ם אפילו מרוסק לגמרי ג"כ מברך עליו העץ.
התרומת הדשן (סימן כ"ט) פוסק שתמרים שמיעכן לגמרי מברך שהכל.
לפני שניכנס להכרעת הפוסקים נקדים ונבאר דרגת פירות שנתרסקו:
פירות קצת מרוסקים.
פירות מרוסקים לגמרי עד שנעשו עיסה.
נימוחו לגמרי.
נימוחו לגמרי ונתוספו דברים הנותנים טעם.
המחבר פסק כדעת הרמב"ם וא"כ לפי"ז כל פרי שרוסק מברך עליו ג"כ העץ ,הט"ז מבאר
שגם רש"י ס"ל כדעת הרמב"ם אלא שרש"י בגמ' רק ביאר מה הפירוש טריטא ,אמנם
הרמ"א ס"ל שרש"י חולק על הרמב"ם והתרומת הדשן ס"ל כרש"י ,אמנם בדברי הרמ"א
נחלקו האחרונים.
דעת הגר"א שלפי הרמ"א אפילו על דרגה ב' מברכים שהכל.
דעת המגן אברהם והפרמ"ג שדברי ברמ"א היינו דווקא על דרגה ג'
וד'.
ולכן:
דרגה א' לכו"ע מברך העץ ,דרגה ב' לפי המחבר והמגן אברהם והפרמ"ג העץ ,והגר"א
שהכל ,דרגה ג' וד' לכו"ע (להלכה) שהכל.
והאחרונים הוסיפו על הנ"ל עוד כמה הלכות:
א .אם דרך הפרי לאוכלו כשהוא מרוסק ואדעתא דהכי נטעי אינשי ,כולי עלמא מודי
שאינו משתנה ברכתו( ,משנה ברורה)
ב .באופן שנתמעך ורוסק לגמרי שדיעות כל הפוסקים שמברך שהכל ,אם נשארו בו
גרעיני הפירות שעי"ז מכירים הפרי אע"פ כן מברך שהכל ,ואין הגרעינים מצילים אותו
לקוראו לא נאבד תוארו( ,וזאת הברכה בשם הגרש"ז אוירבעך)
ג,לא ריסק הפרי כלל אלא נשתנה צורתו מחמת כמה סיבות שגרם שישתבש צורתו (כגון
ע"י צבע מאכל) בכה"ג מברך העץ ,ולפי"ז פופקורן מברך עליו האדמה אע"פ שאינו ניכר
כלל צורת התירס אבל היות שצורתו הנוכחית לא נעשית ע"י ריסוק אלא ע"י חום שגרם
(ברכת הנהנין פ"ד בשם הגרש"ז אויערבך)
לו להתנפח ולכן בכה"ג נשאר ברכתו,
ד.באופן שהפרי מרוסק שהדין שמברך שהכל מ"מ אי לקח פרי שלם ומברך עליו העץ
ומתכוין לפטור את הרסק שפיר יוצא ידי חובתו ,ואין לו לברך על המרוסק שהכל,
(מנחת שלמה ,ח"א ס"י צא ,אות ג')
י
ה .תפוחי אדמה שריסקן ביד או בעזרת כלי מברך האדמה אע"פ שלא נשארו חתיכות
תפו"א ,ובפוסקים בארו כמה טעמים:
כיון שנשאר תוארו הפנימי ונתרסק רק ריסוק קל (משנ"ב רב ,ס"ק מ'),
דרך אכילת תפו"א הוא ע"י ריסוק לכן נחשב הדבר שלא נשתנה צורתו( ,אבני ישפה או"ח מד)
קוגל תפו"א באופן שנתרסקו ונמוחו במגרדת קטנה והוסיפו שמן וביצים מסקנת הפוסקים
שמברכין שהכל ,ואם נעשו במגרדת בעלת נקבים גדולים הסכמת הרבה מהפוסקים
שיואכל דבר שמברכתו אדמה ויתכוין לפטור את הקוגל.
מורה הלכה
פירות שנתרסקו תלוי כמה הם מרוסקים אם הם קצת מרוסקיםמברך העץ,אם הם
מרוסקים לגמרי עד שנעשו עיסה מחלוקת הפוסקים,נימוחו לגמרי ונתוספו דברים
הנותנים טעם לכו"ע שהכל.
פופקורן מברך עליו אדמה.
בירך על פרי שלם והתכוין להוציא את המרוסק יצא ידי חובתו
ברכת בורא פרי הגפן
ברכות לה ע"ב מבואר מה טעם שיתקנו ברכה
מיוחדת על יין ,ומפני שיין סועד ומשמח מפני
חשיבותו קבעו לו ברכה מיוחדת.
יין מזוג
דרך עושי היין הוא לערבב מים ביין כדי להקהות חריפותם ולהטעימם לבני אדם ,ויין
כזה נקרא יין מזוג ,בענין זה מצאנו מחלוקת לענין ע"ז:
(ע"ז ל' ע"א) אמר רבא יין מזוג יש בו משום גלוי
נפסל מלשתות כדין כל היינות) ויש בו משום יין נסך
(היינו אם נשאר מגולה
(דאם נתנסך לע"ז הוי יין נסך
ככל יין שנתנסך לע"ז)
ובטעם הדבר:
הרא"ש כתב שיין גמור הוא היות וכל יין אדם מוזגו לפי טבעו ומנהגו ,הלכך כל זמן שיש בו
טעם יין שייך ביה כל הדינים ששוכים בשאר היינות.
ובכמות המים המעורב בו איכא כמה דעות:
להרא"ש כל זמן שיש טעם יין מיקרי יין.
דעת הר"ן דכ"ז דהיין רביע הינו שחוץ מהיין יש רק עד שלושה
חלקים מים הוי יין.
דעת הרשב"א שאם יש ששה חלקים מים ואחד יין אינו יין אבל עד
לשיעור זה נקרא יין.
יא
ובענין הל' ברכות
פסק הרמ"א כדברי הרשב"א( ,אמנם בכף החיים כתב שהמחבר פליג
על הרמ"א וס"ל שהמחבר פסק כדעת הר"ן) ואם הוא יין חזק מאוד שדרך בני אדם לשתותו עם
תוספת מים שהוא יותר מו' חלקים פסק בשו"ע הרב ובמ"ב שבכה"ג מברך בופה"ג.
אבל מבואר באחרונים שהינו דוקא ביינות בזמן חז"ל שהיו חריפים ,אבל היינות בזמננו
אינם חריפין דין ולכן שיעור המזיגה הוא קצת פחות מחצי ,היינו שבכל כמות יהיה יותר
(פרי מגדים ,אשל אברהם,כף החיים)
מחצי יין.
וביין מהמפעלים אסור להוסיף כלל היות והם כבר מוסיפים מים לפי השיעור שמותר
ולכן אין להוסיף מים כלל וכלל.
דין מזיגה במיץ ענבים
דעת הגרש"ז אוירבעך שדין יין מזוג נאמר דוקא ביין אבל במיץ
ענבים אסור להוסיף מים ואם מוסיף שיעור מים יתכן שבכה"ג צריך
לברך שהנ"ב.
דעת המנחת יצחק שמיץ ענבים יש ג"כ דין יין מזוג ואפשר להוסיף,
אבל במיץ ענבים הנמכר בחנויות יש לחשוש שהמפעל כבר הוסיפו
ולכן אל יוסיף,
יין פוטר כל מיני משקין
ברכות מא ע"ב אמר ר' חייא יין פוטר כל מיני משקין ,ומבאר הרא"ש לפי שהיין עיקר
משקה והוא ראש לכל מיני משקין לכן הוא עיקר לענין ברכה וכולם טפלים אליו ,וכן
נפסק בשו"ע קעד סעיף ב'.
ובאיזה אופן פוטר היין משקין הוי כמה דעות:
דעת הפרי מגדים דאפילו כששותה מעט יין ושלא דרך קביעות כיון
שברך ברכה חשובה זו וטעם מעט מהיין כל המשקין בטלים לזה,
דעת החיי אדם שהיין פוטר כל המשקין היינו דווקא כשקובע שתייתו
על היין ,ובגדר קובע שתייתו היינו שיושב ומושך עצמו ביין לשתיה
ממושכת ולא לשתית כוס אחד או שניים ואין בדעתו למשוך עצמו
ביין,
המשנה ברורה הכריע להלכה דיין פוטר משקין דוקא כששתה מלא לוגמיו.
איזה משקין פוטר היין:
א .דעת הט"ז דוקא משקין שהיו לפניו על השולחן ,ובשו"ע הרב הוסיף דהוא הדין בלא
היה לפניו על השולחן והיתה דעתו עליהם ,ודעת הדגול מרבבה דאפילו לא היה כלל
לפניו על השולחן נמי פוטר.
ב .מה שיין פוטר משקין הינו דוקא משקין שברכתן שהכל ,אבל משקין שלהלכה מברכים
עליו העץ בכה"ג אין היין פוטרתן.
ג .לבן או גלידה שנסתפקו דורינו האם יש להם דין אוכל או משקה ,וא"כ לענינו הוי ג"כ
ספק אי ברכת היין פוטרתם מלברך ,דאם נקראים אוכל אין פוטרתם ,ולכן כדי שיאכל
דבר מה שברכתו שהכל ויתכוין לצאת י"ח.
יב
ברכה אחרונה
כשם שברכת הגפן פוטרת את כל המשקין מברכה ראשונה כך ברכה אחרונה על הגפן
פוטרת מברכת בורא נפשות.
הוצרך לברך שהכל כגון שהביאו המים לאחר שבירך על היין ולא היתה דעתו עליו:
דעת השו"ע הרב דבכה"ג ברכה אחרונה פוטרת את שניהם
דעת המשנה ברורה שיצטרך לברך בכה"ג בורא נפשות,
מורה הלכה
על יין מברכן בורא פרי הגפן ,ואם הוא מזוג מברכין הגפן רק אם יש לפחות אחד
משבעה יין ,ויש מחמירים בינות שבימינו שצריך לפחות חצי יין ,ובמיץ ענבים
מחלוקת הפוסקים אם יש בו מים עדיין מברכים הגפן.
יין פוטר כל מיני משקין ודווקא כששותה מלוא לוגמיו ,ויש אומרים דווקא אם
המשקים היו על השולחן ,ויש שהוסיפו אפילו היתה דעתו עליו ,ויש אומרים שכל
המשקים.
ברכה אחרונה פוטרת גם על המשקים ,בירך (מחמת סיבות דלעיל) על המשקין
שהכל יש בזה מחלוקת הפוסקים האם הברכה אחרונה פוטרתם.
ברכת המוציא
ברכות (לה ע"א) על פירות הארץ מברך בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שמברך עליו
המוציא לחם מן הארץ ,ובגמ' מבואר טעם הדבר כיון שהפת סועדת כדכתיב "ולחם לבב
אנוש יסעד" כלומר שהוא משביעה יותר משאר מיני מזון ,ולכן קיבל הלחם ברכה
מ יוחדת "המוציא לחם מן הארץ" ,ברכת המוציא היינו דוקא על לחם העשוי מקמח
מתחמשת מיני דגן בלבד,
יג
עיסה שנתבשלה
דעת רוב הראשונים שהשם לחם נקבע רק כשאופה בתנור אבל כשמטגן וכדו' אין עליו
שם לחם ,אבל דעת הר"ת שהשם לחם נקבע בשעה שעושה בצק וכדו' ולכן מעשה הטיגון
שעו שה אח"כ אינו יכול להוריד ממנו שם לחם ,ובמחבר פסק שדוקא עיסה שנאפתה
נקרא לחם אמנם הוסיף השו"ע דירא שמים יחמיר על ויחוש לשיטת ר"ת ,ולכן לא יאכלנו
אלא בתוך סעודה ,ולכן יש לחשוש במעהל קוגל שלא יאכלנו אלא בתוך הסעודה.
קביעת שם לחם לפי ר"ת
קביעת שם לחם לפי רוב
הראשונים
ברכת המוציא
ברכות בבריתא ל"ח ע"א נחלקו התנאים דעת ר' נחמיה שמברך "מוציא" לחם מן הארץ
בלי האות ה' ,מכיון שצריך שתהא במשמעות בלשון עבר שהרי כבר הוציא מן הארץ
הלחם הזה שהוא בא להנות ממנו ,ודעת חכמים שאינו צריך להקפיד ולומר מוציא
ואפילו אמר המוציא נמי יצא דהמוציא נמי משמע לשעבר.
להלכה נפסק כחכמים וכן שצריך להקפקיד ולומר דווקא המוציא ולא יברך מוציא כדי
שלא יערבב ראשי אותיות של האות מ' שבסוף העולם לאות מ' של מוציא ,והרמב"ן
והרא"ש ביארו דלפיכך אומרים דווקא המוציא לפי שצריך האדם להשמיע חידוש
בברכותיו שיהא ניכר שתלמיד חכם הוא ,ולכן יברך המוציא ,ובדיעבד בירך מוציא פסק
המשנה ברורה דיצא.
ברך על הפת בורא פרי האדמה דעת הרא"ה והריטב"א דלא יצא ידי חובתו כיון דהכתוב
קבע לה שם בפני עצמו היינו "לחם" כמו שכתוב אשר לא במסכנות תאכל בה "לחם",
ולכך לא יצא כשבירך בלשון פרי ,והכסף משנה כתב דמ"מ אפשר שיצא דמצאנו נמי
לשון פרי על הפת "מראשית פרי האדמה".
יד
ברכת המזון מי תיקנה
בברכת המזון יש ארבע ברכות ,שלוש מהם רמוזות בתורה ואחת חכמים תיקנוה .
ברכת
הזן משה רבינו תיקן לבני ישראל שיודו לה' על המן שיורד להם מדי יום ביומו,
ברכה זו נקראת ברכת הזן.
ברכת
הארץ ברכה זו תיקן יהושע לאחר שנכנסו לארץ ישראל להודות לה' על הארץ
הטובה שנתן.
ברכת בונה ירושלים
ברכה זו תיקנו דוד ושלמה על בית המקדש שנבנה בימיהם שלא
יחרב.
שלוש ברכות אלו רמוזות בתורה שנאמר :וְ אָ כַ ל ְָת וְ ָשבָ ְע ָת ובֵ רַ כְ ָת אֶ ת-ה' ֱאלֹהֶ ָ
יך ַעל-
הָ אָ רֶ ץ הַ טבָ ה א ֲֶשר נָתַ ן-ל ְָך ,וברכת -זו ברכת הזן ,על הארץ -זו ברכת הארץ,
הטובה -זו ברכת בונה ירושלים.
ברכת
הטוב ומטיב הברכה הרביעית שהיא הטוב ומטיב נתקנה ע"י החכמים ע"ש
המעשה שהיה בימי אדרינוס קיסר שמרד בו בר כוכבא ונלחם בו אדרינוס עד
שכבש את ביתר והרג אלפי בני ישראל ר"ל ,וכדי שלא ימרדו עוד לקח את
גופות הקדושים ועשה מהם גדר לכרמו למען ישמעו ויראו ,וכך היה גופות
הקדושים בביזיון משך שבעה שנים ,לאחר מכן נתנו רשות לקוברם ,ולכן
תיקנו ברכה זו "הטוב "שלא הסריחו" ,המטיב" שניתנו לקבורה.
פת הבאה בכיסנין
ברכות מ"ב ע"א מבואר דעת ר' יהודה שפת הבאה בכיסנין מברך עליה בורא מיני
מזונות כשלא קבע עליו סעודה ,אבל קבע עליה סעודה מברך המוציא( ,בדין מזונות שקבע
עליו סעודה עי' לקמן בהל' מזונות) בראשונים יש ג' הגדרות בפת הבאה בכיסנין:
הרמב"ם מפרש שפת הבאה בכיסנין היא עיסה שנילושה בדבש או בשמן או בחלב ,או
שעירב בה מיני תבלין ואפיה ,והבית יוסף בסי' קס"ח מבאר דבריו שהיינו דוקא
באופן שנותן בה מעט מים ,אבל באופן שנותן הרבה מים בכה"ג אע"פ שנתן בה
שאר משקין כיון דהמים רוב בטלים לגבי המים וברכתן המוציא.
רבינו חננאל הערוך הטור והרשב"א ,פירשו באופן אחר שפת הבאה בכיסנין היינו
פת העשויה כעין כיסין מלאים סוכר ושקדים ואגוזים ומיני תבלין.
הערוך פירש בשם רבינו האי שפת הבאה בכיסנין הם כעכין ,והיא פת בין מתובל
ובין שאינה מתובלת שעושין אותה כעכין יבשים וכוססים אותם בבית המשתה
ומנהג האנשים שאוכלים אותה קימעה.
טו
להלכה פסק המחבר כדעות כל הראשונים ולפי"ז פת הבאה בכיסנים שמברכים עליהם
מזונות שייך בשלושה אופנים )1בצק ממולא )2 .כעכין יבשים )3 .בצק שעשוי שנילושה
בדבר מתוק.
חלות מתוקות
לפי שנפסק כאן לפי דעת הרמב"ם היה מן הדין שעל חלות מתוקות יהיה הברכה מזונות,
ואמנם חלות ללא מים הברכה שלהם היא מזונות( ,וזה הלחמניות מזונות) אמנם חלות
שעשוים גם מדברים נוספים וגם ממים יש בזה מחלוקת הפוסקים:
דעת המחבר שאזלינן בתר טעם המורגש ,ואם טעם המורגש היא המתוק מברכין
מזונות.
דעת הרמ"א שהולכים בתר הרוב ,ואם הרוב מים אע"פ שטעם המורגש היא
המתוק מברכים המוציא.
ולפי"ז חלה מתוקה לבני אשכנז מברכין לכתחילה המוציא ולבני ספרד מזונות (חוץ מאופן
שקבע עליהם סעודה כפי שיבואר בארוכה לקמן).
מאפה יבש ופריך
צנימים לכו"ע מברכים המוציא היות ומלכתחילה נעשית כפת רגילה ועלה עליה השם
פת ,לכן אין נפקע ממנה שם פת ע"י שמייבשים אותה (וזאת הברכה פרק ג').
מצה שאכלה בשאר השנה מנהג בני אשכנז לברך עליה המוציא היות ודרך אכילת המצה
הוא על קביעת סעודה ,אבל מנהג בני ספרד היא כשאוכלה בשאר ימות השנה מברך
עליה מזונות הי ות והוא פת יבשה והו"ל כפת הבאה בכסנין לפי דעת רבינו האי.
מורה הלכה
א) על הפת אע"פ שגידולו מן הארץ מברכים עליה המוציא.
ב) עיסה שנתבשלה לא הוי פת ,אבל מ"מ ירא שמים יחמיר ויאכלנו רק בתוך סעודה.
ג) מברכין "המוציא" ולא "מוציא" ובדיעבד בירך מוציא יצא ידי חובתו ,אבל בירך
אדמה לא יצא ידי חובתו.
ד) פת הבאה בכיסנים מברכים עליהם מזונות והיא שייך בשלושה אופנים )1בצק
ממולא )2 .כעכין יבשים )3 .בצק שעשוי שנילושה בדבר מתוק.
ה) חלה מתוקה אם הרוב מים לבני אשכנז מברכין לכתחילה המוציא ולבני ספרד מזונות,
ואם הרוב אינו מים לכו"ע מזונות.
ו) על צנימים מברכים המוציא ,ומצה שאכלה בשאר השנה מנהג בני אשכנז לברך
עליה המוציא ,אבל מנהג בני ספרד היא כשאוכלה בשאר ימות השנה מברך עליה
מזונות.
טז
ברכת בורא מיני מזונות
ברכת בורא מיני מזונות שייך על שני דברים:
א) מזונות עם צורת פת ,והם פת הבאה בכיסנים ,וכל הסיבה שאין מברכים
עליהם מזונות הוא היות ואין דרך בני אדם לקבוע עליהם סעודה.
ב) מזונות שאין עליהם צורת פת ,והם כל סוגי האטריות שמבשלים אותם ,וכן
קוגל איטריות וכדו' ,שהם מעצם הדין מברכים עליהם מזונות.
ויש הבדל ביניהם ,דסוג ב' לעולם מברך מזונות ,אבל פת הבאה בכיסנים אינו מברך
מזונות רק באוכלה עראי ,אבל בקובע סעודה צריך לברך עליה המוציא ולאחריה ברכת
המזון ,ואפילו אם מלכתחילה התכוין לאכול רק ארעי אבל לבסוף אכל שיעור לצרף
סעודה מברך לאחריה ברכת המזון.
שיעור קביעת סעודה
שיעור קביעת הסעודה לפי
המחצית השקל
דעת המחצית השקל והגרע"א שהוא כמות השוה לנפח ארבע
ביצים כמו שמצאנו לענין עירוב תחומין.
דעת האגור והשבלי לקט ע"פ הגר"א שהכמות יותר גדולה
והיא שיעור האכילה שאדם רגיל לאכול בארוחת בוקר או
ערב.
שיטת השו"ע הרב בעל התניא שהשיעור היא חצי חיוב חלה
משום שהמן שנפל בכל יום במדבר היה שיעור חלה וממנה
אכלו שתי סעודות ,א"כ שיעור סעודה היא חצי שיעור
המחייב חלה ,חיוב חלה היא מ"ג ביצים וחצי ממנה היא
בערך 600גרם.
להלכה פסק המשנה ברורה כדעת הגר"א אבל הוסיף
שלכתחילה יש לחוש לשיטת המחצית השקל.
שיעור קביעת סעודה לפי
הגר"א
שיעור קביעת סעודה לפי
השו"ע הרב
אכל מזונות ומצרף עוד דברים
המגן אברהם בסימן קס"ח ס"ק י"ג הוסיף להלכה שאם
אכל מזונות שיעור קטן אבל בנוסף אכל עוד דברים
אחרים ,צריך לשער את אכילת המזונות בצירוף שאר הדברים שאכל כדי לידע אם לברך
אחרי ה ברכת המזון ,וכן באופן שיודע מלכתחילה שהולך לאכול שיעור כזה יצטרך לברך
יז
המוציא ,וטעם הדבר שכמו בסעודה שאוכלים מעט לחם ואח"כ שאר הדברים ועכ"ז אין
מברכין רק על הפת.
אמנם הלכה זו הוא רק על פת הבאה בכיסנים ולא על מזונות סוג ב'.
ולפי"ז צריך מאוד להיזהר בסעודה שאוכלים תחילה בורקס וכדו' שאז לכאו' נכנס
לספק ברכה ,ולכן או שיברך תחילה מזונות על מזונות סוג ב' ,או שיאכל את הבורקס
בסוף ,או שיאכל את הבורקס ויאמר ברכה אחרונה ורק אח"כ ימשיך לאכול שאר
הסעודה.
מברך מזונות
רוצהרוצה
אניאני
לאכול
לטעום
מברך המוציא
אני רוצה
לאכול
סעודה
מורה הלכה
א) המזונות מתחלקים לשתי קבוצות ,מזונות שאינם צורת פת לעולם מברך עליהם
מזונות ,פת הבאה בכיסנים מברך מזונות רק אם לא קבע עליהם סעודה.
ב) שיעור קביעת סעודה היינו כפי שדרך אדם לקבוע לסעודת בוקר או ערב.
ג) אכל פת הבאה בכיסנים עם עוד דברים ,שאר הדברים מצטרפים לשיעור
קביעת הסעודה.
דיני קדימה בברכות
חז"ל הזכירו בכמה מקומות שכשמביאין לפניו כמה מיני מאכלים יש
סדר עדיפויות מה יקח ויברך תחילה.
א) דין קדימה נוהג רק כשרוצה לאכול שני המאכלים או יותר המונחים
לפניו אבל אם אינו רוצה לאכול רק אחד מהם מברך עליו אפילו
אם יש לפניו דברים חשובים יותר.
ב) וכן דין קדימה היינו דווקא כשכל המאכלים לפניו ,אבל אם עדיין לא הביאו לפניו
כל המאכלים.
ג) ומוסיף הב"י דאפילו דעתו לאכול אח"כ המיני
חשיבות ,אבל כעת אינו רוצה מברך על המאכל שרוצה,
ולכן בקידוש בשבת שאוכלים מזונות אע"פ שאח"כ
אוכלים המוציא שהוא חשוב טפי ,מ"מ היות וכעת הוא
יח
מעונין לאכול מזונות אוכלו לכתחילה.
ד) סדר חשיבות הברכה הוא כך :המוציא ,מזונות ,הגפן העץ,
אדמה ,שהכל ,והסימן הוא :המגע אש :המוציא מזונות גפן
עץ אדמה שהכל.
ה) לגבי כל המאכלים הנ"ל מקדימים את הברכה החשובה
יותר ,אע"פ שהמאכל השני חביב עליו יותר ,כגון שהמאכל
שברכתו שהכל חביב עליו יותר
מהאדמה מ"מ מברך אדמה
תחילה ,חוץ מעץ ואדמה שאם אדמה חביב עליו
יותר מברך על האדמה תחילה.
ו) אם היה לו כמה דברים שברכותיהם שוות מברך על
השלם תחילה ,ואח"כ על החביב ,ואח"כ על
הגדול.
ז) היו לפניו פרי העץ ושבעת המינים שנשתבחו בהם ארץ
ישראל ,שבעת המינים קודמת סדר קדימה בין פירות משבעת המינים הוא :זיתים,
תמרים ,ענבים ,תאנים ורימונים .וטעם הדבר הוא דבתורה יש פסוק ובה מופיעים
שבעת המינים ,וכל שקרוב אל המילה ארץ היא קודמת ,והארץ הראשון לפני הארץ
השני:
ארץ
חיטה
ושעורה
גפן (ענבים)
תאנה
ורימון
ארץ
זית שמן
ודבש (תמרים)
ראשון
1
3
5
6
7
שני
2
4
ח) לגבי לחם יש עוד דין קדימה והוא נקי שאם היה לפניו שני מיני לחם ואחד מקמח
נקי כגון קמח מלא והשני מקמח רגיל הנקי קודם אפילו לחביב.
ט) אם היו לפניו שני פירות ממין אחד ואחד שלם והשני אינו שלם ,השלם קודם.
הגדרת חביב
לדעת המחבר מה שחביב עליו תמיד ואפילו אם עכשיו חביב עליו יותר המין השני
ולדעת הרמב"ם מה שחביב עליו בשעה שאוכל.
חטה
שעורה
שבולת
שועל
כוסמין
שיפון
המוציא שלם נקי גדול
מבושל
אפוי
מזונות
יין ארץ ישראל
הגפן
תמרים
זיתים
העץ
שלם
האדמה
חביב
שהכל
חביב
חשוב
ענבים תאנים רימונים שלם חביב
חביב
משקה
מאכל
יט
עיקר וטפל
ברכות מ"ד ע"א הביאו לפניו מליח בתחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת
שהפת טפלה לו ,זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה "מברך על העיקר ופוטר את
הטפלה" ובגמ' שם הקשו וכי יש אדם שהמליח עיקר והפת טפלה ,ומתרצת הגמ' דמיירי
באוכלי פירות גינוסר והמליח בא להשיב הלב הנחלש מרוב מתיקות הפירות ,והפת
שלאחריו טפל.
ומבאר המשנה ברורה שבדיני עיקר וטפל יש נפק"מ בין פת לשאר הדברים
פת דווקא בכה"ג דאינו תאב כלל לאכול פת וכל מה שאולו הוא רק מפני שלא
יזיקנו המליח בגרונו אוכל נמי פת באופן זה אינו מברך על הפת ,אבל באופן שגם
תאב לפת אע"פ שאוכלו עם המליח הפת אינה טפילה אע"פ שתאב יותר למליח.
אבל בשאר מאכלים כשאוכל שני מאכלים והאחד בא ללפת ולהטעים את חבירו
אע"פ שתאב גם לדבר השני מברך רק על הדבר העיקרי שבא לאכול ,ולדוגמא
האוכל קוגל עם מלפפון חמוץ אינו מברך על המלפפון חמוץ.
אכילת הטפל לאחר אכילת העיקר
פסק הרמ"א בסי' רי"ב סעיף א' דעיקר פוטר את הטפילה היינו דווקא כשאוכלן יחד או
העיקר תחילה ,ולפי"ז מוסיף המשנ"ב דהשותה יין ורוצה להפיג החריפות ואוכל דבר מה
או מעט פ ת אינו מברך עליה ,ומוסיף החיי אדם דכל זה זה שאינו תאב כלל לאכול
הטפל ,אבל באוכל לאקעך ולחיים שמה שאוכל אח"כ המזונות אינו טפל ממש מברך על
שניהם.
התחיל לאכול את הטפל יחד עם העיקר ומסיימו
לאחריו
האוכל רקיקים דקים שברכתן מזונות ונותן עליה מרקחת ועיקר הכונה על המרקחת
והרקיקים הוא דווקא שלא יטנפו ידיו אינו מברך על הרקיקים ,ואם נשאר חתיכה קטנה
לאחר גמר אכילת העיקר ממשיכו לאוכלו ללא ברכה נפרדת( .משנ"ב סימן קס"ח ס"ק מ"ו)
ולפ"ז הכריעו פוסקי דורינו בגלידה הנמצאת בתוך גביעים אינו מברך עליו אלא על
הגלידה ,ואפילו אי נשאר לבסוף חתיכה קטנה ,וכן באוכל קוגל עם מלפפון חמוץ שאינו
מברך על המלפפון ונשאר חתיכה קטנה אוכלו ואינו מברך עליו ,אבל בודאי באוכל
מלפפון נוסף מברך עליו ברכה נפרדת.
אכילת הטפל לפני אכילת העיקר
פסק התרומת הדשן בסי' ל"א ומביאו הרמ"א להלכה דבאוכל הטפל לפני העיקר מברך
עליו.
דעת הרמ"א דבכל גווני מברך עליו שהכל כיון שאוכלו בתור טפל ואין
לו חשיבות בפני עצמו.
כ
דעת המגן אברהם שמברך עליו שהכל רק אם ברכת העיקר הוא ג"כ
שהכל ,ולדוגמא אוכל קרקרים כדי לאכול דג מלוח שברכתו שהכל
וכשאוכל תחילה הקרקר מברך עליו שהכל.
דעת השו"ע הרב והגר"א שבכל גווני מברך עליו ברכתו הראויה.
המשנה ברורה לא הכריע בהאי הלכה רק כתב שלכתחילה טוב למנוע עצמו מלאכול
טפל קודם עיקר.
טפל שלא היתה דעתו עליו
פסק המגן אברהם שעיקר פוטר את הטפל דוקא בשעה שאוכל את העיקר היתה דעתו על
הטפל ומבאר החזון איש בסי' כ"ז דהא דעיקר פוטר את הטפל אין פירושו שטפל אין
צריך ברכה אלא דהסתלק חיוב ברכה ממנו כיון שהוא רק טפל ,והלכך כשלא היה דעתו
עליו לא הסתלק מיניה ברכתו ע"י ברכת העיקר.
ולפי"ז מי שבירך שהכל על קפה שחור ולא ידע שיש חלב ולאחר כן הביאו חלב צריך
לברך על החלב שהכל.
עירב שני מאכלים
דעת הפרי מגדים שבכה"ג נמי שייך עיקר וטפל ומברך על המין שהוא
הרוב.
דעת החיי אדם דמברך על כל מין ומין ולא שייך בכה"ג עיקר וטפל.
דעת השו"ע הרב דנתבשלו יחד שייך עיקר וטפל ובלא נתבשלו חייב
לברך על כל מין ומין.
ולמעשה כדי לצאת מהספק יאכל מכל מין ומין לעצמו ויברך עליה.
מאכלים הנאכלים בתוך סעודת פת
ברכות מ"א ע"ב אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין
טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ,ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונים
ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם.
בהגדרת מאכלים הנאכלים בסעודת פת איכא כמה שיטות:
דעת רש"י שדברים הבאים מחמת הסעודה היינו דברים הבאים ללפת
את הפת ,ושאר הדברים צריכים ברכה ומקשים הראשונים ע"ז דלכאורה
מה חידש הגמ' בזה שהרי אפשר לפוטרו מברכה גם מצד דין עיקר
וטפל השנוים לעיל..
דעת הרא"ש שדברים הבאים מחמת הסעודה היינו דברים שדרך בני
אדם לקבוע עליהם סעודה ולכן הם טפלים לפת שהוא עיקר הסעודה.
להלכה נפסק שכלל חיוב הברכה הוא כל המאכלים הנאכלים בתוך סעודת פת והבאים
ללפת את הפת או לסעוד את הלב ,וכן אפי' שתיה א"צ לברך מחמת דדרך בני אדם
לשתות מחמת האוכל.
כ
א
דברים שמברכים עליהם בסעודה
א
ב.
.
ג
ד.
.
דברים שלא היתה דעתו עליהם כלל.
משקים שאינו שותה אותם מחמת האכילה( ,משקה חריף אין מברכים כי בא לעורר
התאבון).
יין( ,נחשב למשקה חשוב שאינו טפל לפת).
פירות ומיני מתיקה.
ברכה אחרונה
אף על דברים שברך עליהם מ"מ אינו צריך לברך אחריו ברכה אחרונה ,ומפרש בעל
המאור דטעם הדבר הוא דגם המאכלים שאינם באים מחמת הסעודה נפטרים בברכת
המזון ,דדעתיה דאינש על כל מה שאכל ,וכל מה שבא בתוך הסעודה הוא בכלל
השביעה.
מורה הלכה
א) לגבי דיני עיקר וטפל יש נפק"מ בין פת לשאר הדברים פת שנטפל לעיקר היינו
באינו תאב כלל לפת ,ובשאר הדברים מברך רק על הדבר העיקרי.
ב) אכל עיקר וטפל וגמר העיקר ונשאר לו קצת מהעיקר אינו צריך לברל עליו ,אבל
אם אוכל עוד מהטפל שלא היתה עליו דעתו כשאכל העיקר צריך לברך עליה.
ג) טוב להחמיר לא לאכול הטפל לפני העיקר.
ד) טפל שלא היתה עליו דעתו כשבירך על העיקר טעון ברכה.
ה) עירב שני מאכלים הוי מחלוקת הפוסקים ונוהגים לברך על כל מין.
ו) מאכלים הנאכלים בדרך כלל בתוך הסעודה אינו טעון ברכה ,מאכלים שאין הדרך
לאכלם בסעודה או שהוא מיני מתיקה וכדו' טעון ברכה ,ובכל גווני ברכת המזון
פוטרת ברכה אחרונה שלהם.
כב
כללים בהלכות ברכת הנהנין
הכלל
המקרה
אכל ולא ברך לפני האכילה
אין שיעור לברכה ראשונה
טעם תבשיל ופלט
טועם ובולע – ספק ברכה
אוכל ושותה לרפואה
שתה כדי להבליע דבר מגרונו
צריך לאחוז המאכל ביד ימין
לא אחז והיה לפניו כשברך
לא היה לפניו ואפילו שחשב עליו
החזיק בידו ונפל ונמאס
צריך לדעת מה
הברכה ,בעיקר
כשמגיע לשם ה'
אם אינו יודע
אם נסתפקו הפוסקים בברכה
טעה ובירך שהכל
טעה וברך מזונות
הדין
א .אם נשאר לו מעט –
יברך
ב .לא נשאר לו כלום –
יברך
אינו צריך לברך
יכוון להנות ויברך
א .בעלת טעם ונהנה –
יברך
ב .מרה ואינה טעימה –
לא יברך
א .נהנה – יברך
ב .לא נהנה ולא לצימאון
– לא יברך
יצא
לא יצא אם נסתפק אם יביאו
א .יש עוד והיה בדעתו לאכול
– יצא
ב .לא היה בדעתו לאכול –
יברך שוב
ג .היה בדעתו לאכול ולא היה
ברשותו – לא יצא
יברך וישאל
א .יפטור במאכל אחר
ב .בדיעבד יברך שהכל
בדיעבד יצא
בדיעבד יצא ,חוץ ממים ומלח
אסור להפסיק יותר
מכדי דיבור בין
הברכה לאכילה
הפסיק בדיבור שלא מענין
האכילה
יברך שנית
שהה בשתיקה
אינו צריך לברך
שהה לצורך אכילה
אינו נחשב הפסק
כג
טעויות בברכת הנהנין
(קש"ע סימן נ"ו)
דבר שברכתו
טעה ובירך
הדין
המוציא
בורא מיני מזונות
המוציא
בורא פרי האדמה
מזונות (אך לא תבשיל)
המוציא
מזונות
בורא פרי האדמה
תבשיל – בהתאם לברכתו
המוציא
העץ (על ענבים וצימוקים)
בורא פרי הגפן
בורא פרי הגפן
בורא פרי העץ
בורא פרי העץ
בורא פרי האדמה
בורא פרי האדמה
בורא פרי העץ
כלשהי
שהכל
כלשהי
בורא מיני מזונות
שהכל
בורא פרי הגפן
שהכל
בורא מיני מזונות
שהכל
המוציא
שהכל
בורא פרי האדמה – העץ
יצא
יצא בדיעבד
יצא
יצא בדיעבד
לא יצא
יצא
יצא בדיעבד
יצא
לא יצא
יצא
יצא – חוץ ממלח
ומים
לא יצא
יצא – חוץ ממים
לא יצא
לא יצא
בכל הכללים האלו – אם נזכר תוך כדי דיבור יתקן במקום ,אם התכוון לאכול גם
מאכל ,שברכתו כברכה שברך ,יאכל מיד.
כד