נאסף ונלקט בסייעתא דשמיא
ע"י ישראל יצחק הלוי איצקוביץ
א
0527635514
אלול
תקיעת שופר
פסק הרמ"א דמראש חודש אלול מתחילים לתקוע בשופר ,והמשנה ברורה מביא שיש שנוהגים
ביום א' דר"ח ויש נוהגין ביום ב' דר"ח.
והטעם :כתב הטור בשם פרקי דרבי אליעזר ,שכשעלה משה למרום
ע"מ לקבל לוחות אחרונות והיה בהר ארבעים יום וארבעים לילה,
שהם מר"ח אלול עד יוה"כ ,וביום שעלה תקעו בשופר בכל המחנה
כדי שלא יטעו ,לכן תקינו חז"ל לתקוע בר"ח ,והוסיפו שיש לתקוע
בכל החודש כדי לעורר לתשובה.
פסק הרמ"א שבערב ר"ה אין תוקעים
והטעם :כתב המשנה ברורה כדי להפסיק בין תקיעות דרשות
לתקיעות דחובה.
אמירת לדוד ה'
המשנה ברורה (סימן תקפ"א ס"ק ב') מביא שנוהגים במדינותינו מר"ח אלול עד שמיני עצרת
שאומרים בכל יום אחר התפילה לדוד ה' אורי.
והטעם :כתב בספר אלף למטה שהוא ע"פ מדרש שוחר ,טוב
ד"אורי" רומז על ר"ה" ,וישעי" רומז על יוה"כ" ,כי יצפנני בסוכו"
רומז על סוכות.
זמן תשובה
מראש חודש אל ול ואילך הם ימי רחמים ורצון וצריך כל אדם לפשפש במעשיו ולחזור
בתשובה כדי שיזכה ביום הדין ,ואע"פ שבכל השנה מקבל ה' את השבים אליו ,מ"מ בימים
אלו מובחרים ביותר.
והטעם כי בר"ח אלול עלה משה לקבל לוחות שניות וירד בעשרה
בתשרי ואז נתרצה לו הקב"ה ואמר סלחתי כדברך ,לכך בכל שנה
ושנה מתעורר למעלה הרחמים והרצון.
ודורשי רשימות סמכוהו הקרא אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול וסופי
תיבות מ' ,והאר"י הק' כתב שאנה לידו ושמתי לך ר"ת אלול.
שבת קודם ר"ה
אין מברכין את החודש לחודש תשרי.
והטעם :א) כדי לערבב את השטן שלא ידע מתי ר"ה .ב) לפי
שחודש תשרי מבורך .ג) שטעם ברכת החודש להזכיר לעם מתי
ר"ח ,אבל תשרי שהוא מפורסם מיותר להזכיר זאת.
סליחות
פסק המחבר שמתחילין לומר סליחות מר"ח אלול עד יוה"כ ,אבל הרמ"א פסק שמתחילים
מיום ראשון שלפני ר"ה ,ואם ר"ה ביום ב' או ג' מתחילין ביום ראשון בשבוע שלפניו.
ב
והטעם :כתב הלבוש שהיות שבקהילות רבות נהגו להתענות עשרה
ימים ,וב' ימים של ר"ה ושבת תשובה וערב יוה"כ הם ד' ימים שאי
אפשר להתענות לכך כדי שיהיה עשרה ימים השלימו בתענית לפני
ר"ה וקבעו אותו לומר סליחות ,והאליה רבה כתב שהוא כמו
הקרבנות שטעונים ביקור ד' ימים קודם ההקרבה ,והיות שגבי ר"ה
כתיב ועשיתם עולה ולמדו חז"ל שצריך לעשות עצמו לעולה ,ולכך
טעון ג"כ ביקור ד' ימים.
י"ג מידות
ה'
ה'
אֵ ל
ַרחוּם
וְ חַ ּנוּן
אֶ ֶר ְך אַ ּ ַפיִם
וְ ַרב-חֶ ֶסד
ֶוא ֱֶמת
נצֵ ר חֶ ֶסד לָ אֲלָ ִפים
נשא ָעוֹ ן
ֵ
ופֶ ַשע
וְ חַ ָּטאָ ה
וְ נַ ֵ ּקה לֹא י ֶ ּ
ְנַקה
ה' המרחם על האדם קודם שיחטא ,אע"פ שיודע שעלול לחטוא.
ה' המרחם על האדם לאחר שחטא.
מידת הרחמים.
המרחם על העניים.
הנותן חינם לעשירים.
מאריך אף ואינו ממהר להיפרע לעוברי רצונו.
מתנהג בחסד אף לאלו שאין להם זכיות.
משלם שכר טוב לעושי רצונו.
נוצר את החסד לאלפי דורות.
נושא הזדונות של האדם וסובלם.
נושא פשעים שהם עבירות ע"מ למרוד.
נושא השגגות.
מנקה לשבים ,ואינו מנקה לאינם שבים.
עיקרי התשובה
עזיבת החטא :שיעזוב החוטא חטאו ויסוח מחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד.
חרטה :יבין לבבו כי רע ומר את אשר עזב את ה' וישים אל ליבו שיש עונש על חטאו ולכך
יתחרט על מה שעשה.
וידוי :שיתוודה בפה ויאמר חטאתי בכך וכך ונחמתי ובושתי במעשי.
ואין התשובה מועלת בעבירות שבין אדם לחבירו עד שירצה את חבירו.
ערב ראש השנה
תענית
ג
פסק השו"ע שנוהגים להתענות בערב ר"ה ,וכתבו הרבה מהפוסקים שהמנהג להתענות רק עד
חצות וכן נוהגים היום.
והרמ"א מוסיף שנוהגים לאכול קודם עלות השחר ,משום שלא ידמו ח"ו לחוקות העכו"ם
שמתענין בערב חגיהם.
השתטחות על קברים
הרמ"א מביא בשם הכל בו שנוהגים לילך על הקברות ולהרבות שם בתחנונים.
והטעם כתב המשנה ברורה דבית הקברות הוא מקום משכן
הצדיקים והתפילה מתקבלת שם ביותר.
התרת נדרים
בגמ' נדרים (כ"ג ע"א) מבואר שהרוצה שיתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר
כל נדרים שאני עומד לידור בשנה זו יהיו בטלים ,ומטעם זו תיקנו לומר כל נדרי בליל יוה"כ,
אמנם זריזים מקדימים למצות ומקדימים לומר התרת נדרים בערב ר"ה.
ראש השנה
חודש תשרי
ג' שמות לחודש זה
חודש תשרי
שם זה העלו ישראל כשעלו מבבל.
החודש השביעי
התורה קוראת לחודש זה החודש השביעי היות וחודש זה הוא שביעי
למניין החדשים שמונים מחודש ניסן.
ירח האיתנים
הנביא בספר מלכים (מלכים א' פרק ח') קורא לחודש זה ירח האיתנים,
ע"ש שבחודש זה נולדו איתני עולם ,שהם אברהם ויעקב.
שמות החג
ראש השנה
יום הדין
יום זה הוא ראשון לשנה לענין שמיטה ויובל.
במשנה במסכת ר"ה (פ"א מ"ב) איתא דבראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו
כבני מרון ,דהיינו כמו הצאן שיוצאים מפתח הדיר יוצאים אחד אחד ,כמו כן
באי העולם עוברין לפני ה' אחד אחד ,והקב"ה דן את כל אחד ואחד.
וטעם הדבר שראש השנה הוא יום הדין ,כתב הר"ן ,לפי שאדם הראשון נולד
בר"ה ,ובו ביום חטא ,ובו ביום יצא זכאי ,ואז אמר לו הקב"ה :זה סימן לבניך
כשם שעמדת לפני בדין ויצאת זכאי ,כך עתידין בניך להיות עומדין לפני בדין
ביום זה ויוצאים בדימוס.
ובגמ' ר"ה איתא :אמר רבי כרספדאי אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחים
בר"ה אחד של צדיקים גמורים וחד של בינונים וחד של רשעים גמורים ,של
צדיקים נחתמים לאלתר לחיים ,רשעים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה,
ד
יום הכסא
בינונים תלוים ועומדים מראש השנה ועד יוה"כ זכו (עשו תשובה) נכתבים לחיים,
לא זכו נכתבים למיתה.
ר"ה נקרא ג"כ יום הכסא ומיוסד על הפסוק בתהילים (פ"א) תקעו בחודש שופר
בכסא ליום חגינו ,והטעם דר"ה שונה משאר החגים במה שהוא בתחילת
החודש ,ודלא כשאר החגים שהם באמצע ,ולכך בחג זה הלבנה מכוסה.
יום תרועה
אכילת הסימנים
שם זה מיוסד עבור שעיקר מצוות היום הוא תקיעת שופר.
בגמ' הוריות (דף י"ב ע"א) איתא שמשיחת המלכים נעשית על המעין דווקא ,והטעם כדי
שתמשך מלכותם ,ושם איתא אמר אביי שהיות וסימנא מילתא לכך יאכל אדם בר"ה מאכלים
המורים לסימן טוב.
והטעם שדווקא בר"ה מבואר בספרים שהיות ובר"ה אנו עסוקים בהמלכת ה' ולכך אין
רצוננו לבקש צרכים גשמים בפירוש ,לכך אנו מבקשים זאת ברמז.
קרבנות היום
מוסף של ר"ח
מוסף של ר"ה
עולה
עולה
1פר
2פרים
1איל
1איל
7כבשים
7כבשים
1שעיר לחטאת
2כבשים לקרבן תמיד
1שעיר לחטאת
כשר"ה חל בשבת מוסיפים עוד 2כבשים
לעולה
מצוות תקיעת שופר
נחלקו הראשונים במהות המצווה:
דעת הרמב"ם וההלכות גדולות שעיקר המצווה היא שמיעת
הקול והתקיעה הוא רק הכשר מצווה ,ולכך צריך לברך לשמוע
קול שופר.
דעת הרי"ף דעיקר המצווה הוא תקיעת שופר ,ולכך צריך לברך
לתקוע שופר.
ה
להלכה נפסק כדעת הרמב"ם שעיקר המצווה הוא השמיעה ,ולכן מברכים לשמוע קול שופר.
מנין התקיעות
בגמ' ר"ה (דף ל"ג ע"ב) מבואר שסדר התקיעות שלוש על שלוש.
היינו שמן התורה יש חיוב לתקוע ג' תקיעות ,כי בתורה מוזכרת שלושה פעמים המילה
"תרועה" ,ומפי הקבלה למדו שכל תרועה צריך תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה שהם ס"ה
תשע קולות מן התורה.
התרגום של תרועה הוא יבבה ,והסתפקה הגמ' :א) האם היבבה הוא כאדם הגונח מליבו כדרך
החולה שהוא קולות קצרים קול אחר קול ומאריך בהם קצת( ,ונקרא בלשוננו שברים) ב) או כאדם
המיילל ומקונן שמשמיע קולות קצרות תכופות זה לזה (ונקרא בלשוננו תרועה) .ג) או שצריך
שניהם.
ומכוח הספק אנו תוקעים לפני תפילת מוסף
תקיעה
שברים
—- —- —- ————–—- —- —- ————–—- —- —- —————
תקיעה
תרועה
שברים
—- —- —- ————–—- —- —- ————–—- —- —- —————
תקיעה
תקיעה
—————- – – – – – – – - —————- – – – – – – – -—————- – – – – – – – – -
תקיעה
———————————————-
תקיעה
תרועה
———————————————-
- – – – – – – – – ————–- – – – – – – – – ————–- – – – – – – – – —————
תקיעות הללו נקראים בשם תקיעות דמיושב ,בעבור שבתקיעות הללו מותר לישב (ודלא כמוסף
עצמה) אמנם המנהג הוא שגם בתקיעות הללו עומדים.
התקיעות בתפילה
בר"ה (ט"ז ע"א) מבואר טעם הדבר שתוקעים גם בתפילת מוסף הוא כדי לערבב את השטן,
ומבאר רש"י שע"י שהשטן רואה שישראל מחבבים את המצוות מסתמין דבריו.
בסדר התקיעות מצאנו שלוש שיטות בראשונים:
דעת הערוך תשר"ת תש"ת תר"ת במלכויות וגם בזכרונות וגם
בשופרות בתפילת הלחש ,וגם בחזרת הש"ץ.
דעת ר"ת תוקעים בכל פעם תשר"ת בלבד ,וכן פוסק הרמ"א
להלכה.
ו
דעת הרי"ף והרמב"ם תשר"ת במלכויות ,תש"ת בזכרונות ,תר"ת
בשופרות ,וכן פוסק המחבר.
כיום אנו נוהגים כשיטת הערוך ,וכן הנהיג השל"ה הקדוש.
אמנם לאחר התפילה בקדיש תתקבל אנו מוסיפים לתקוע עוד פעם תשר"ת תש"ת
תר"ת כדי להגיע למניין מאה קולות.
והטעם :שמאה קולות הללו הם כנגד מאה בכיות שבכתה אם סיסרא
בעת שסיסרא בושש לבוא.
מלכויות זכרונות שופרות
אנשי כנסת הגדולה קבעו שבתפילת מוסף של ר"ה הם תשע ברכות שלוש הראשונות
ושלוש האחרונות הם כבכל השנה ,אלא שביניהם מוסיפים עוד שלוש ברכות.
והטעם :שקבעו תשע ברכות מבואר בגמ' ברכות (דף כ"ט ע"א) שהם כנגד
תשע הזכרות שהזכירה חנה בתפילתה( .וכידוע זה היה ג"כ בר"ה)
שלוש ברכות האמצעיות נקראים בלשון חז"ל מלכויות זכרונות שופרות ,ולמדו זאת
מהפסוק ותקעתם בחצו צרות הרי שופרות ,והיו לזכרון הרי זכרונות ,אני ה' אלוקיכם
הרי מלכויות.
בכל פעם אומרים עשרה פסוקים ג' מהתורה ,ג' מכתובים ,ג' מנביאים ,ואח"כ חוזר
ומסיים בפסוק מהתורה ,והטעם שמקדימים כתובים לנביאים היינו מפני שתהילים
נכתב ע"י דוד המלך שהיה לפני הנביאים.
מלכויות
מזכירים שהקב"ה מלך על העולם ,ומקבלים את מלכותו לעולם ועד,
ומבקשים שימלוך על כל העולם וכל העולם יכירו במלכותו.
ג' מן התורה
ג' מכתובים
ג' מנביאים
וחוזר לתורה
)1ככתוב בתורתך ה' ימלוך לעולם ועד )2ונאמר לא
הביט…ותרועת מלך בו )3ויהי בישורון מלך
)1כי לה' המלוכה )2ה' מלך גאות לבש )3שאו שערים
ראשיכם …ויבוא מלך הכבוד(בפסוק זה מוזכר כמה פעמים מלך)
)1כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו )2ועלו מושיעים…והייתה
לה' המלוכה )3והיה ה' למלך על כל הארץ
שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.
ואע"פ שבפסוק זה אינו מוזכר מלכו ת מ"מ היות והוא עיקר קבלת עול מלכות
שמים נחשב כפסוק של מלכויות.
זכרונות
ז
בסדר זה אנו מודים לה' על שהוא זוכר כל הנשכחות וכל מעשה בני אדם
גלוים לפניו ,ומבקשים שיזכור לנו עקידת יצחק.
ג' מן התורה
ג' מכתובים
ג' מנביאים
וחוזר לתורה
)1ויזכור אלוקים את נח )2וישמע אלוקים את נאקתם ויזכור
אלוקים את בריתו )3וזכרתי את בריתי יעקב….
)1זכר עשה לנפלאותיו )2 …טרף נתן ליראיו יזכור לעולם
בריתו )3ויזכור להם בריתו וינחם כרוב רחמיו
)1הלך וקראת באזני ירושלים…זכרתי לך חסד נעוריך
)2וזכרתי אני לך בריתי )3 ..הבן יקיר לי…זכור אזכרנו עוד
וזכרתי להם ברית ראשונים
שופרות
בסדר זה אנו מזכירים את גילוי מלכותו של ה' ע"י שופרות בעת מתן
תורה ,ומוסיפים עוד פסוקים שמתארים גילוי מלכותו ע"י שופר ,ואנו
מבקשים שיתקע שופרו של משיח בקרוב.
ג' מן התורה
ג' מכתובים
)1ויהי ביום השלישי…וקול שופר חזק מאוד )2ויהי קול
השופר חזק מאוד )3וכל העם רואים…ואת קול השופר
)1עלה אלוקים בתרועה ה' בקול שופר )2בחצוצרות וקול
שופר הריעו לפני המלך ה' )3תקעו בחודש שופר בכסה ליום
חגינו.
ומוסיף ג"כ הקפיטל הללו אל בקודשו..הללו בתקע שופר ,ומבאר האבודרהם
שלפסוק זה יש חשיבות מיוחדת היות שיש דעה בגמ' (ר"ה ל"ב ע"א) שהסיבה שיש
עשרה פסוקים במלכויות זכרונות שופרות הם כנגד עשרה הילולים שבמזמור זה,
לכך הוסיפו לידע שיש לו חשיבות בפני עצמו.
ג' מנביאים
וחוזר לתורה
)1כל יושבי תבל…וכתקוע שופר ישמעו )2והיה ביום ההוא
יתקע בשופר גדול )3וה' אלוקים בשופר גדול יתקע
וביום שמחתכם …ותקעתם בחצוצרות.
תשליך
הרמ"א (בסי' תקפ"ג ס"ב) מביא שהולכים לנהר לומר הפסוק ותשליך במצולות ים כל
חטאותינו וכו'.
והטעם שהולכים לנהר הוא ע"פ מדרש תנחומא:
ח
ויקח את שני נעריו עמו אמר עד שאקרבנו ישמרו הם את הכלים קדמו השטן בדרך ונדמה לו כדמות
זקן א"ל לאן אתה הולך ,א"ל להתפלל א"ל ומי שהולך להתפלל למה אש ומאכלת בידו ועצים על
כתפו ,א"ל שמא נשהא יום או יומיים ונשחט ונאפה ונאכל ,א"ל זקן לא שם הייתי כשאמר לך הקדוש
ברוך הוא קח את בנך וזקן כמותך ילך ויאבד בן שנתן לו למאה שנה לא שמעת המשל מה שהיה בידו
אבדו ומבקש מאחרים וא"ת יהיה לך בן אחר תשמע מן המשטין ותאבד נשמה שתחייב עליה בדין,
א"ל לא משטין היה אלא הקב"ה יתברך היה לא אשמע ממך ,הלך מעליו ונדמה לבחור ועמד על
ימינו של יצחק א"ל לאן אתה הולך ,א"ל ללמוד תורה ,א"ל בחייך או במיתתך ,א"ל וכי יש אדם
שילמוד אחר מיתה ,א"ל עלוב בר עלובה כמה תעניות נתענית אמך עד שלא נולדת והזקן הוא
השתטה והוא הולך לשחטך ,אמר אעפ"כ לא אעבור על דעת יוצרי ועל צווי אבי ,חזר ואמר לאביו
אבי ראה מה אומר לי זה ,א"ל אל תשגיח עליו שאינו בא אלא ליעף לנו ,מיד ויאמר יצחק וגו' ,ביום
השלישי וכי מאחר שהדרך קרובה למה נתעכב שלשת ימים כיון שראה שלא קבלו ממנו הלך ונעשה
לפניהם נהר גדול ,מיד ירד אברהם לתוך המים והגיעו עד ברכיו ,אמר לנעריו בואו אחרי ירדו אחריו,
כיון שהגיע עד חצי הנהר הגיע המים עד צווארו באותה שעה תלה אברהם עיניו לשמים אמר לפניו
רבש"ע בחרתני הודרתני ונגלית לי ואמרת לי אני יחיד ואתה יחיד על ידך יודע שמי בעולמי והעלה
יצחק בנך לפני לעולה ולא עכבתי והריני עוסק בצוויך ועכשיו באו מים עד נפש אם אני או יצחק בני
טובע מי יקיים מאמרך על מי יתייחד שמך ,א"ל הקדוש ברוך הוא חייך שעל ידך יתייחד שמי בעולם,
מיד גער הקב"ה את המעין ויבש הנהר ועמדו ביבשה.
המשנה ברורה הביא דאם אפשר שילך לנהר שיש בו דגים.
וטעם הדבר:
א) כדי שנפרה ונרבה כדגים.
ב) כי אנו משולים לדגים שכמו שהם נאחזים במצודה כמו כן אנו נאחזים
במצודת המוות והדין.
ג) שלא ישלוט בנו עין הרע כמו הדגים.
ד) כמו דגים אין להם גבינים ועיניהם פתוחות תמיד ,כן למעלה יהיה העין
תמיד פתוח עלינו.
צום גדליה
לֶ אַ חַ ר חו ְּר ַּבן ַּביִת ִראשוֹ ן נֶ הֶ ְרגוּ רוֹ ב הָ ָעם ְ ּב ִמ ְל ָח ָמה הָ אַ ְכז ִָרית ,חֵ לֶ ק הגְ לוּ ְל ָּב ְבל ִ ּב ֵידי
נְ בוּז ְַרא ֲָדן ַרב ַט ָּב ִחיםַ ,רק חֵ לֶ ק ָק ָטן ְמאוֹ ד ִמ ְ ּבנֵ י הָ ָעם הָ עֲ נִ יִּים וְ ַד ַ ּלת הָ ָעם ה ְרשוּ
ְל ִה ָשאֵ ר ִביהו ָּדה ,אוֹ ָתם ִמ ָ ּנה נְ בוּז ְַרא ֲָדן ְלכוֹ ְר ִמים ו ְּליוֹ גְ ִבים ְלצוֹ ֶרך הַ ֶמלֶ ךַ ,עלֵ יהֶ ם ִמ ָ ּנה
אֶ ת ְ ּג ַד ְליָהוּ ֶּבן ֲא ִח ָיקם ֶּבן ָש ָפן ְל ַמנְ ִהיג ִל ְשאֵ ִרית הַ ְפלֵ ָטה.
ְ ּבנֵ י הָ ָעם הֵ חֵ לוּ ְל ִה ְתאוֹ ֵשש ֵמהַ ּ ַמ ָּכה הָ אַ י ִָּמה ֶש ָּס ְפגוּ ,וְ ָתלוּ ִת ְקווֹ ת ַרבּ וֹ ת ְ ּב ַמנְ ִהיגָ ם
הַ ַ ּצדִּ יק ְ ּג ַד ְליָהוּ ,אַ ְך הַ גוֹ יִים אַ ֶשר ְס ִביבוֹ ת אֶ ֶרץ יְהו ָּדה ָראוּ ְ ּב ַע ִין ָר ָעה אֶ ת ִשיקוּם
הַ יִשוּב הַ יְהו ִּדי וְ ז ְָממוּ ְמזִ מוֹ ת ְל ִה ְתנַ ֵּכל לוֹ ַּ ,גם ָש ֵרי יְהו ָּדה וִ ְברא ָשם י ְִש ָמ ֵעאל ֶּבן
יפשוּ ִהזְ ַד ְמנוּת ְלהוֹ ִרידוֹ ִמ ְ ּכ ִהונָ תוֹ .
נְ ַתנְ יָהִ ,קנְ אוּ ִ ּב ְ ּג ַד ְליָהוּ ַעל ִמינוּיוֹ ְל ַמנְ ִהיג וְ ִח ְ
ט
אָ ז ָח ְברוּ בַ עֲ ִליס ֶמלֶ ְך ְ ּבנֵ י ַעמוֹ ן וְ י ְִש ָמ ֵעאל ֶּבן נְ ַתנְ יָה וְ ִת ְכנְ נוּ ִל ְרצוֹ ח אֶ ת ְ ּג ַד ְליָהוּ ֶּבן
א ֲִח ָיקם ,י ְִד ִידים ַר ִ ּבים הָ יוּ לוֹ ְל ְ ּג ַד ְליָהוּ ֶּבן א ֲִח ָיקם ו ֵּּבינֵ יהֶ ם יוֹ ָחנָ ן ֶּבן ָק ֵרחַ ,וְ הֵ ם ָחשו ּ
ּתו
ַּב ַסכָ נָ ה הַ ְקרוֹ בָ ה וְ אַ ף ִהזְ ִהירוּ אֶ ת ְ ּג ַד ְליָהוּ ֶּבן אֲ ִח ָיקם ִמ ָפנֶ יהָ ,אַ ְך ְ ּג ַד ְליָהוּ ֶּברֹב ִצ ְדקו ֹ
ל ֹא ָר ָצה לֶ ַק ֶּבל ָלשוֹ ן הָ ָרע וְ ל ֹא הֶ אֱֱ ִמין ָלהֶ ם ְ ּכ ֶשי ְִש ָמ ֵעאל ֶּבן נְ ַתנְ ָיה וְ חֶ בֶ ר ְמ ֵר ָעיו בָ אוּ
ְלבַ ְקרוֹ ְ ּב ִמ ְצ ּ ָפה ְמקוֹ ם ְמגוּ ָריו ּתוֹ ך ֶשהֵ ם ַמ ַע ִמ ִידים ְפנֵ י ְי ִד ִידים ָקמוּ וְ הָ ְרגוּהוּ.
רות ַת ְחנוּנָ יו ֶשל
לֶ אַ חַ ר הַ ִריגַ ת ְ ּג ַד ְליָהוּ ֶּבן א ֲִח ָיקם ָפחַ דוּ הָ ָעם ִמנִ ְק ַמת ֶמלֶ ך בָ בֶ ל וְ לַ ְמ ֹ
ישאַ רוּ בָ אָ ֶרץ וְ ל ֹא ְיא ֶ ּנה ָלהֶ ם ָרע ל ֹא ָש ְמעוּ לֶ קוֹ לוֹ וִ ָּב ְרחוּ ֶל ִמ ְצ ַר ִים
ִי ְר ְמ ָיהוּ הַ נָ ִביא ֶש ִי ְ
ּתוֹ ך ֶשהֶ ם לוֹ ְק ִחים ֶּבכוֹ ח אֶ ת ִי ְר ְמ ָיהוּ וְ אֶ ת ּ ַת ְל ִמידוֹ ָּברוּך ֶּבן נֶ ִר ָיה.
ָּכך גָ ְר ָמה הַ ִריגַ ת ְ ּג ַד ְליָהוּ ֶּבן א ֲִח ָיקם לֶ ָח ְר ָּבן מוּ ְחלַ ט ֶשל אֶ ֶרץ ִי ְש ָראֵ ל וְ לֶ ִכבוּי הַ גַ חֶ לֶ ת
הָ אַ ְחרוֹ נָ ה ֶשל ִּתק ַוות הָ ָעםֶ ,ז ַמן הַ הַ ִריגָ ה יֶש אוֹ ְמ ִרים ֶשהוּא ג' ִת ְש ֵרי ,וְ יֵש אוֹ ְמ ִרים
ֶשנֶ הֶ ַרג ֶּברֹאש הַ ָשנָ ה וְ נִ ְדחֶ ה הַ ּ ַתענִ ית ֶלג' ִת ְש ֵרי.
עשרת ימי תשובה
כתב הרמב"ם (פ"ב מהל' תשובה) אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם בעשרה ימים
שבין ר"ה ויוה"כ היא יפה ביותר ,ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו את ה' בהמצאו
קראוהו בהיותו קרוב.
שבת שובה
השבת שבין ר"ה ליוה"כ נקראת שבת שובה.
והטעם :א) מפני שמפטירים בשובה ישראל .ב) מפני שהיא בתוך עשרת ימי תשובה.
מנהג בכל תפוצות ישראל שרב העיר דורש בשבת זו לפני העם בענייני מוסר ותשובה
כדי שיתנו לבם לחזור בתשובה.
ערב יום הכיפורים
כפרות
מנהג הכפרות מנהג עתיק יומין וכבר מופיע בספרי הגאונים (שהיו לפני כ 1600שנה) וכן
פוסק הרמ"א שיש לנהוג.
ובטעם הדבר כתב הטור שהיות והתרנגול קרוי גבר ,לכך מהני גבר
תחת גבר .ובכתבי האר"י (שער הכוונות דף ק') מבואר שהוא זכר
לשעיר המשתלח.
אמנם המחבר דוחה מנהג זה לגמרי שאסור לנהוג כן ,היות ונראה כדרכי האמוריים.
אבל אנו שהולכים כפי פסק הרמ"א נוהגים כן.
מצוות אכילה
מצווה לאכול ולהרבות בסעודה בערב יום הקדוש.
י
ומקור הדברים (ברכות דף ח' ע"א) דכתיב "ועניתם את נפשותיכם
בתשעה לחודש בערב" והקשו בגמ' וכי בתשעה מתענים והלוא
בעשירי מתענים? אלא לומר לך ,כל האוכל ושותה בתשיעי ,מעלה
עליו הכתוב כאילו התענה בתשיעי ועשירי.
טבילה במקווה
חייב אדם להיטהר במקווה בערב יוה"כ לשם קדושת היום ולשם טהרה ,והרמ"א קורא
לטבילה זו טבילת מצווה.
מקור הדברים (ישעיהו א') רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד
עיני וכו' ,ובזוהר הק' (פנחס דף רי"א) כתב שטבילה זו הוא כעין
טבילת גר שנתגייר.
וידוי
צריך להתוודות במנחה קודם הסעודה המפסקת.
לשיטת רוב ראשונים וידוי זה אינו כלול במצוות וידוי של יוה"כ,
אלא היות וחישינן שמא מתוך הסעודה ייחנק ,או שייטרף דעתו,
ולא יוכל להתוודות כראוי לכך תיקנו וידוי זה ,אבל לדעת הרמב"ן
יש עניין מיוחד בוידוי שקודם יוה"כ כדי שיכנס ליוה"כ כשהוא
מזוכך.
סעודה המפסקת
סעודה שקודם יוה"כ נקראת סעודה המפסקת ,היות ומצווה להפסיק בה קודם יוה"כ.
יום הכיפורים
התענית
תענית של יום הכיפורים היא התענית היחידה שכתובה בתורה ,ולכך מחמירים בה
יותר משאר תעניות ,וכל האוכל ושותה חייב כרת ,וגבי קטנים פסק המחבר שמותרים
בכל ,אבל בגיל תשע או עשר מחנכים אותם להרחיק זמן אכילתם.
בגדי לבן
נוהגים ביוה"כ שלובשים בגדי לבן.
והטעם :א) היות ואנו דומים למלאכי השרת .ב) שבגד לבן הוי בגדי
מתים ולכך אנו לובשים זאת כדי להזכיר יום המיתה ולהתעורר
בתשובה.
כל נדרי
כל נדרי היא התפילה שפותחים בה את תפילת יוה"כ וסיבת התקנה מבואר בראשונים
שהיות שעון הנדרים חמור מאוד לכך התקינו לאומרו בתחילת יוה"כ ,אלא שאנו
מקדימים ומתירים נדרים ביחיד בערב ר"ה.
יא
וטעם הדבר שתפילה זו נאמרת בחרדת קודש ע"פ פשוט הוא היות ותפילה
זו הוא הראשונה שבתפילות יוה"כ ,עוד סיבה והיא שבתפילה זו אנו אומרים
שעל דעת הקהל אנו מתירים להתפלל עם העבריינים ,וע"פ הזוהר הק'
(פרשת משפטים דף קט"ו) שאם הקב"ה ח"ו נדר או נשבע עלינו גזירות רעות
אנו מתירים זאת ע"י התרת נדרים.
תפילת נעילה
תפילת נעילה נתקנה במקורה לכל התעניות ,אבל המנהג נשאר רק ליום הכיפורים,
הרמב"ם מבאר טעם תפילה זו כדי להוסיף תחינה ובקשה מפני התענית.ונקרא נעילה
ע"ש שהוא התפילה הנועלת תפילות של יום הכיפורים.
אמירת סדר העבודה
בזמן הבית הרי מלבד עבודתו המעשית של הכהן גדול בבית המקדש היו ג"כ קוראים
בתורה את כל מעשה עבודת היום ,ובירושלמי לומד זאת מהפסוק ויעש ..כאשר ציוה
שיש עליו חובה לקרוא את עבודת היום מתוך התורה.
עם חורבן הבית נתווסף סיבה נוספת לקרוא סדר העבודה משום ונשלמה פרים שפתינו,
ולכך במשך הדורות נ תחברו פיוטים רבים על סדר העבודה ,הפיוט שאנו נוהגים לומר
קרוי "אתה כוננת" ע"ש שכך הוא מתחיל הפיוט שלו ,יחודו של פיוט זה שהוא ללא
חרוזים וכדו' ולכך לשונו מובנת לכל ,יש אומרים שמחבר פיוט זה נקרא יוסי בן יוסי
והיה כהן גדול בזמן בית שני.
סיכום קרבנות היום
תמיד
חטאת
עולה
מוסף
קרבנות המיוחדים
ליום הכיפורים
פר של כה"ג-חטאת פנימית
איל של כה"ג –עולה
שני שעירי ציבור-אחד חטאת פנימית והשני לעזאזל
ס"ה 15קרבנות להקרבה ואחד לעזאזל
יב
כלל :בכל טבילה הסדר :קידוש ,טבילה ,קידוש ,חוץ מראשונה
ואחרונה.
מקרא
עבודת התמיד
עבודת המוספין
עבודות המיוחדות ליום הכיפורים
טבילה ראשונה -בחול = 1לובש בגדי זהב
עבודת התמיד
תרומת הדשן = עולים למזבח ופונים אל המערכה הגדולה ,ולוקחים משם מלא
המחתה (מחתה מלאה ) עם גחלי אש ,ושופכו אל בית הדשן שליד הכבש של
המזבח ,ביום כיפור היו עושין אותו בחצות הלילה( .2בשאר ימות השנה בעלות
השחר) (האם ע"י כה"ג ,מחלוקת ראשונים)
סידור המערכות = מורידים את הגחלים מהמזבח ,ומניחים עצים חדשים ,ביום כיפור
היה מערכה נוספת.
שחיטת התמיד = לאחר שהאיר המזרח (נץ החמה) פותחין את ההיכל ,מיד בפתיחת
ההיכל שוחטין את התמיד .ע"י כה"ג
דישון המזבח הפנימי = בשעת שחיטת התמיד מדשנים (מנקים) את המזבח הפנימי
מהקטרת הקטורת שהיה בה מיום האתמול.
הולכת וזריקת הדם = לאחר הדישון מולכים את הדם וזורקים אותו שתים שהן ארבע
ככל קרבנות העולה ע"י כה"ג.
דישון והטבת המנורה = אח"כ מטיבין (מנקים ) את המנורה ,ומדליקים חמש נרות .ע"י
כה"ג.
1והיה רק טבילה ולאחריה קידוש ,כי הרי תחילת היום היה לו בגדי עצמו ,וכשמוריד בגדי עצמו אינו צריך לקדש ידיו,
אמנם לאחר הטבילה כשלבש בגדי הקודש היה צריך לקדש ידיו.
כמו"כ היה בחול ,כי בשאר הטבילות היה בעת החלפת הבגדים ,ממילא הוי עבודה ,לכך היה צריך להיות בקודש ,כי כל
עבודת היום בקודש דווקא .אבל טבילה זו היה ככל כהן שניגש לעבודה שצריך לטבול ,ממילא לא הי החלק מיוחד מעבודת
היום ,לכך אינו בקודש.
2למעשה מה שכתבנו שהוא בחצות הלילה הוא ג"כ מחלוקת ראשונים ,וזה דווקא לפי הדעה שהכהן גדול עשהו ,לכך עשה
אותו בחצות הלילה כדי שיוכל לנוח לאחריה ,ויש דעות ראשונים שנעשו בעלות ככל יום ,ולשיטתם נעשה ע"י כהן הדיוט.
ויש דעות נוספות בנידון זה ,ואכה"ל.
יג
הפשטת הקרבן וניתוחו = מפשיטים את הבהמה ומכינים אותו להקרבה.
הולכת האברים = מולכים את האברים אל הכבש ,ומניחים אותו על גבי רצפת
הכבש.
הקטרת הקטורת = לוקחים מלשכת בית אבטינס קטורת ,ומהמזבח מהמערכה שנייה
לוקחים גחלים ,נכנסים לבית המקדש ,הכהן גדול מפזר את הגחלים על מזבח
הזהב ,כהן שני חופן לו לתוך ידו את הקטורת וממהר לצאת ,אח"כ מפזר את
הקטורת על הגחלים עד שבית המקדש מתמלא כולו עשן .ע"י כה"ג.
הטבת שתי הנרות = מטיבים את שני הנרות הנותרים ע"י כה"ג.
הקטרת האברים = אח"כ מקטירים את כל האברים ,היינו זורקים את כל האברים
הנמצאים ע"ג הכבש אל תוך המערכה גדולה .ע"י כה"ג.
הקרבת מנחת נסכים = היות והקרבן תמיד היא קרבן עולה לכך צריך להקטיר עליה
מנחת נסכים .ע"י כה"ג.
הקרבת חביתין = מצווה בכל יום לכהן גדול להקטיר מנחה הנקראת מנחת חביתין,
את המנחה היה מקטירים מחציתה בבוקר ומחציתה בין הערבים .ע"י כה"ג.
שחיטת מוספין = שוחט כעת הפר ושבעת כבשי העולה (לפי דעת רבי עקיבא וכן אנו אומרים
בסדר אתה כוננת) וזורק את הדם ומקטיר את האימורים ,ולאחריה מקריב מנחת נסכים
לכל קרבן וקרבן .את האיל ושעיר החטאת מקריב בהמשך .ע"י כה"ג.
טבילה שנייה -בקודש = לובש בגדי לבן
כל העבודות הם ע"י כה"ג.
וידוי ראשון על הפר = מתוודה על הפר ,עליו ועל בני ביתו ,והפר
עומד בין המזבח לאולם משוך לצד צפון.
הטלת הגורלות = הולך לשער ניקנור ושם מטיל גורלות על שני
השעירים כדי לדעת מי לה' ומי לעזאזל.
וידוי שני = חוזר אל הפר שעומד בין האולם למזבח ,ומתוודה עליו
ועל אחיו הכהנים.
שחיטת הפר = שוחט את הפר ונותן את הדם לכהן אחר שימרס את
דמו כדי שלא יקריש עד שיגמור את הקטרת
הקטורת לפני ולפנים.
הקטרת הקטורת = לוקח קטורת מלשכת בית
אבטינס ,ולוקח גחלי אש מהמערכה המיוחדת ליום
הכיפורים ,נכנס לקודש הקדשים ומניח את המחתה
עם הגחלים על רצפת קוה"ק ,וחופן את הקטורת לתוך
ידו ,ואח"כ מפזר על הגחלים את הקטורת ,והיה אחד
יד
מהעבודות קשות שבמקדש.
הזיית דם א' = הכהן גדול חוזר אל הכהן הממרס ונוטל ממנו את הדם ,ונכנס אל
קודש הקדשים ומזה אחת למעלה ושבע למטה ,יוצא ומניח
את הדם בהיכל ע"ג כן זהב.
שחיטת השעיר והזיית הדם = שוחט את השעיר אשר עלה עליו
הגורל לה' ,ונוטל את דמו ונכנס לקודש הקדשים ומזה את
דמו כמו שהזה בפר.
הזיית דם הפר בהיכל = יוצא אל ההיכל ומניח את דם השעיר,
נוטל את דם הפר ומזה לכיון הפרוכת ,ומכוין להזות מול אותו
מקום שהזה בקוה"ק ,ומזה אחת למעלה ושבע למטה.
הזיית דם השעיר בהיכל = מניח את דם הפר ולוקח את דם השעיר ומזה ממנו
בהיכל כמו שהזה עם דם הפר.
הזיית דמים המעורבבים = מערבב את הדמים ,פונה אל מזבח הזהב
ומזה ד' מתנות בד' פינות המזבח ,ומפנה את הגחלים ,מזה על גג המזבח
שבע פעמים.
שילוח השעיר לעזעזל = חוזר אל השעיר לעזעזל שעומד בשער ניקנור,
מתוודה על כלל ישראל ושולח אותו ביד איש עתי.
הכנת האימורים = קורע את הפר והשעיר ששחט ,מוציא את האימורים
ומכינם להקטרה ,ושולח את שאר הבהמה לשריפה ככל חטאות פנימיות.
קריאת התורה = יוצא אל העזרת נשים וקורא בתורה את פרשת העבודה שבאחרי
מות ופרשת אך בעשור שבאמור ,וקרבנות המוספין שבפנחס היה קורא בע"פ.
טבילה שלישית -בקודש = לובש בגדי זהב
הקרבת החטאת = שוחט ומקטיר את אימורי שעיר החטאת של קרבנות המוספין ,את הבשר
אכלו במוצאי יום הכיפורים.
הקרבת אילו = מקריב את האיל שהביא שהוא ג"כ עולה ,ומקריב את המנחת
נסכים שעמה.
איל העם = מקריב את איל העם שהוא מקרבנות המוספין.
הקטרת אימורי פר ושעיר = מקטיר את אימורי פר ושעיר שנעשו בפנים.
טבילה רביעי -בקודש = לובש בגדי לבן
טו
הוצאת כף ומחתה = נכנס לקודש הקדשים ומוציא את הכף ומחתה שהניח
שם בעת הקטרת הקטורת.
טבילה חמישית -בקודש = לובש בגדי זהב
שחיטת התמיד = שוחט את התמיד ומקבל את הדם.
דישון המזבח הפנימי = בשעת שחיטת התמיד מדשנים (מנקים) את המזבח הפנימי
מהקטרת הקטורת שהיה בה בבוקר.
הולכת וזריקת הדם = לאחר הדישון מולכים את הדם וזורקים אותו שתים שהן ארבע
ככל קרבנות העולה ע"י כה"ג.
דישון והטבת המנורה = אח"כ מטיבין (מנקים) את המנורה ,ומדליקים חמש נרות ,ע"י
כה"ג.
הפשטת הקרבן וניתוחו = מפשיטים את הבהמה ומכינים אותו להקרבה.
הולכת האברים = מולכים את האברים אל הכבש ,ומניחים אותו על גבי רצפת
הכבש.
הקטרת הקטורת = לוקחים מלשכת בית אבטינס קטורת ,ומהמזבח מהמערכה שנייה
לוקחים גחלים ,נכנסים לבית המקדש ,הכהן גדול מפזר את הגחלים על מזבח
הזהב ,כהן שני חופן לו לתוך ידו את הקטורת וממהר לצאת ,אח"כ מפזר את
הקטורת על הגחלים עד שבית המקדש מתמלא כולו עשן .ע"י כה"ג.
הטבת שתי הנרות = מטיבים את שני הנרות הנותרים ע"י כה"ג.
הקטרת האברים = אח"כ מקטירים את כל האברים ,היינו זורקים את כל האברים
הנמצאים ע"ג הכבש אל תוך המערכה גדולה .ע"י כה"ג.
הקרבת מנחת נסכים = היות והקרבן תמיד היא קרבן עולה לכך צריך להקטיר עליה
מנחת נסכים .ע"י כה"ג.
הקרבת חביתין = מצווה בכל יום לכהן גדול להקטיר מנחה הנקראת מנחת חביתין,
את המנחה היה מקטירים מחציתה בבוקר ומחציתה בין הערבים ,ע"י כה"ג.
אוהֲבָ יו ְב ָש ָעה
שה ְל ֹ
עו ֶׂ
טוב הָ יָה ֹ
וְ ֹיום ֹ
לום ִמן הַ ק ֶׂדש:
שיָצָ א ְב ָש ֹ
ֶׂ
טז
קיצור עבודת יוה"כ
בגדי זהב
טבילה ראשונה ע"ג שער המים (בחול)
בגדי לבן
טבילה שיניה בבית הפרוה (בקודש)
בגדי זהב
וידוי ראשון על הפר ,עליו ועל בני ביתו.
הטלת גורל על שני השעירים מי לה' ומי לעזאזל.
וידוי שני על הפר ,עליו ועל כל הכהנים.
שחיטת הפר ונתינת דמו לכהן שממרס בו שלא ייקרש.
מעשה הקטורת.
כניסה לקודש הקדשים והזיית דמו אחת למעלה ושבע למטה.
שחיטת השעיר אשר לה' והזיית דמו בבית ק"ק כמו דם הפר.
הזיית דם הפר באוהל מועד אל פני הפרוכת כמו בק"ק.
הזיית דם השעיר באוהל מועד אל פני הפרוכת כמו בק"ק.
מערב דמי הפר והשעיר ומזה על קרנות מזבת הזהב.
מזה מהדמים המעורבים 7פעמים על גג המזבח.
וידוי על השעיר החי ,על כלל ישראל .שילוחו ביד איש עתי.
קריעת בשר הפר והשעיר ושילוחם לשריפה.
קריאת התורה בפ' העבודה שבאחרי מות ,ופ' אך בעשור באמור,
ובע"פ פ' המוספין בפנחס.
טבילה שלישית בבית הפרוה (בקודש)
בגדי לבן
עבודות הקרבת תמיד של שחר וסדר המערכה כבכל יום.
הקרבת חלק מהמוספים
הקרבת אילו ואיל העם (עולות).
הקטרת אימורי פר ושעיר למזבח החיצון.
הקרבת המוספין.
טבילה רביעית בבית הפרוה (בקודש)
נכנס לק"ק להוציא הכף של קטורת ,והמחתה (שבה הייתה הגחלים).
בגדי זהב
טבילה חמישית בבית הפרוה (בקודש)
תמיד של בין הערבים .וסדר המערכה כולל הדלקת הנרות.
יז
הלכות סוכה
טעם למצוות סוכה
כת ֵּת ְׁשבו ִׁש ְׁב ַּעת י ִָׁמים ָכל-הָ אֶ זְׁ ָרח ְׁביִׁ ְׁש ָראֵּ ל י ְֵּׁשבו
כתוב בתורה (ויקרא כ"ג) ַּב ֻּס ֹּ
או ָתם
יאי ֹּ
הו ִׁצ ִׁ
הו ַּש ְׁב ִׁתי אֶ תְׁ -בנֵּי יִׁ ְׁש ָראֵּ ל ְׁב ֹּ
רתיכֶ ם ִׁכי בַּ ֻּסכ ֹּות ֹּ
כתְׁ :ל ַּמ ַּען י ְֵּׁדעו דֹּ ֵּ
ַּב ֻּס ֹּ
ֵּמאֶ ֶרץ ִׁמ ְׁצ ָריִׁ ם אֲ נִׁ י ה' ֱאלֹּהֵּ יכֶ ם:
והיינו שטעם מצוות סוכה הוא היות שה' הקיף בענני כבוד על בני ישראל דבר שהיה
דומה לסוכה ,לכך אנו יושבים ג"כ בתוך סוכה ,אלא שעדיין יש להקשות דא"כ מדוע
עשו זכר לענני הכבוד בתשרי הו"ל לעשות בניסן שהוא עת יציאת מצריים:
ומבואר בגמ' טעם הדבר שדרך האדם בימי הקיץ לצאת מביתו
לחדר פתוח מחמת החום (שבאותו העת היה הדרך לשהות בקיץ בתוך
סוכה ) לכן אם היו מצווים לשהות בסוכה בניסן לא היה ניכר שעשו
הדבר לצורך המצווה לכך צווה בתשרי שהוא בזמן שהדרך להיכנס
לתוך הבית מחמת הקור.
מקום הסוכה
כת ֵּת ְׁשבו ִׁש ְׁב ַּעת י ִָׁמים מדוע כתוב בסכת חסר ו' למדו מזה חז"ל שכיסוי הסוכה
ַּב ֻּס ֹּ
לא יהיה כי אם תחת כיסוי אחד ולא שניים ,לכן צריך שהסוכה תעמוד תחת השמים
ואז יהיה הכיסוי רק של הסכך ולא תקרת בית.
גובה הסוכה
לא פחות מעשרה טפחים ,ולא יותר מעשרים אמה.
והטעם דפחות מעשרה הוא דירה סרוחה ,ויותר מעשרים אמה יש
בה כמה טעמים ,דהוי כדירת קבע ובסוכה בעינן דירת ארעי ,וכן
יותר מעשרים אמה לא שולט עין של אדם ולא יראו את הסכך.
אורך ורוחב הסוכה
לא פחות מז' על ז' טפחים ,ולגודל הסוכה אין שיעור.
והטעם דפחות מז' טפחים היא דירה קטנה ואין דרך לגור שם.
הסכך
עיקר הס וכה היא הסכך ויש בה ג' תנאים:
גידולו מן הארץ לאפוקי שאר הדברים שאין גידולם מן הארץ.
תלוש לאפוקי מסוכך באילן שאינו תלוש.
אינו מקבל טומאה לאפוקי עצים שהוכשרו לקבל טומאה וכגון שעשו
ממנו כלי.
יח
שיעור הסכך
שתהיה צלתה הרובה מחמתה ואם לא כן פסולה ,ומלכתחילה אין לסכך יותר מדאי
כדי שהכוכבים יהיו נראים מתוכו.
סכך פסול או אויר באמצע הסוכה
סכך פסול אינו פוסל רק אם הוא אורכו ורוחבו ד' טפחים ,ואויר פוסל גם בג' טפחים,
שני הפסולים אינו פוסל לגמרי אלא חוצה את הסוכה ,ואם יש בכל חלק לבדו שיעור
הכשר לסוכה הן מצד הדפנות והן מצד הסכך כשרים ,אלא שאסור לאכול או לישן
תחתיו.
הישיבה בסוכה
חייב אדם לאכול ולשתות ולעשות כל צרכיו בסוכה ,ומן הדין חייבים גם ללמוד
בסוכה ,אלא שאם אין דעתו מיושבת עליו ורוצה ללמוד בבית המדרש מותר.
הברכות בסוכה
כל פעם לאחר שהסיח דעתו מהסוכה ונכנס שוב ואוכל אחד מחמשת מיני דגן מברך
לישב בסוכה ,ואם נכנס ואינו אוכל אלא הולך לישון טוב יעשה אם יאכל ויוכל לברך
לישב בסוכה ולא יכנס לספיקות.
יט
הלכות ארבעה מינים
הדס
אתרוג
לכל הפחות כביצה -פחות מזה פסול
שלא יחסיר ממנו-חיסר כל שהוא פסול
שלא יפול הפיטם-ניטלה פסול ,לא היה לו
בכלל כשר.
שלא יפול העוקץ-ניטלה לגמרי פסול,נשאר
כל שהוא כשר.
שלא יהיה יבש-יבש רובו פסול.
שלא יהיה כתמים-יש כתמים שפוסלים ויש
שאינם פוסלים.
ההידורים= בליטות ושקיעות הרבה וצורתו
כמגדל.
שלא נקטם ראשו-נקטם
ראש העלה כתב
שטוב
הרמ"א
להחמיר ,נקטם העץ
פסול.
שלא יהיה יבש -כתב המשנ"ב שדין
הרמ"א היינו גם בזה.
שלא יהיה עליו ענבים-ענבים ירוקות
כשרות בדיעבד ,שחורות ואדומות
פסולים ,ואם מיעטן כשר.
שיהיה משולש-היינו שהגבעול היוצא
משלשתן יהיה שווה ,אינו שווה
פסול.
שיעור הגובה ג' טפחים-לחזו"א 30סנ"מ לר'
חיים נאה 24.5סנ"מ.
לולב
שדרה בת ד' טפחים-לחזו"א 40סנ"מ לר'
חיים נאה 32.7סנ"מ.
שני העלים האמצעים סגורים-נפתח כולו
פסול נפתח מעט מבואר ברמ"א
דכדאי להחמיר ובט"ז כתב שעד
טפח אין צורך להחמיר ,באופן שיש
שני תיומת הדין שווה לשניהם.
שלא יהיה יבש העלה האמצעי-המשנ"ב
מביא בשם הראב"ד שיבש פסול.
שלא יהיה כפוף העלה האמצעי-יש בזה
מחלוקת ויש שדווקא לוקחים כזה
(קנעפיל)
כ
ערבה
סימני ערבה-משוך כנחל ,חדה חלק ללא
פגימות ,וקנה שלה אדום.
שיעורו ג' טפחים -בדיעבד גם 2.5כשר.
שלא יהיה ייבש-יבשה לגמרי פסול.
שלא יקטום ראשה – נקטם פסול.
האיגוד
האיגוד אינו מעכב והוא מצווה משום זה קלי ואנווהו.
השדרה כלפי פניו של האוגד .ההדסים מימין .ערבות משמאל .אתרוג בימין שאר האגד
משמאל.
הנענועים
מן התורה אדם נוטל ד' מינים אומר ברכה ומנענע ויוצא בהם ידי חובתו ,וחז"ל הוסיפו
מצווה לנענע בשעת ההלל.
והטעם מבואר במדרש דע"י הנענועים אנו נראין כיוצאים מלפני
השופט זכאים ושמחים.
בג' מקומות מנענעים
א) הודו לה' כי טוב .ב)אנא ה' הושיעה נא .ג)הודו לה' של הקטע יהללוך.
הושענות
לאחר אמירת ההלל מוצאים ספר תורה מארון קודש ומביאים אותו לבימה ,החזן אומר
ד' פעמים הושענא (למענך אלוקינו בוראינו גואלינו דורשינו) ואח"כ אומרים הנוסח הקבוע
של אותו יום.
סדר ההושענות
בששה ימים הראשונים של החג אומרים בכל יום תפילה אחת שונה מחברתה :
אום נצורה-שמדברת בשבח ישראל שומרי שבת לעולם נאמרת בשבת ,אבל אין
מקיפים.
אמיתך -מדברת בשבח של ה' ונאמרת ראשונה.
למען
אבן שתייה-מדברת בשבח בית המקדש היא שנייה.
אערוך שיעי -מוזכר בה כפרת עונות ולכך אומרים אותו ביום השלישי שבאותו יום
גם חל יוה"כ.
אל למושעות -מ דובר על הצרות שבגלות שהיא הקדמה לאדון המושיע שמוזכר בה
גאולה ,ולכך אומרים זאת ביום הרביעי.
אדון המושיע -מ וזכר בה גשמים לכך היא התפילה האחרונה בחג שגשמים סימן
קללה בחג ,ואם יום השישי חל בשבת אין אומרים זאת באותו שנה.
אום אני חומה -מדברת בשבחן של ישראל ,אומרים זאת בשנה שאין אומרים אדון
המושיע( .,כשחל יום ו' בשבת)
כא
סדר ההושענות:
יום א' חל
ביום ב'
יום א' חל
ביום ג'
יום א'
יום ב'
יום ג'
יום ד'
יום ה'
יום ו'
של סוכות
של סוכות
של סוכות
של סוכות
של סוכות
של סוכות
אערוך
אום אני
אל
שיעי
חומה
למושעות
אערוך
אל
שיעי
למושעות
למען
אמיתך
למען
אמיתך
למען
יום א' חל
ביום ה'
אמיתך
יום א' חל
בשבת
אום נצורה
אבן שתייה
אבן שתייה
אבן שתייה
אום נצורה
למען
אערוך
אמיתך
שיעי
אום נצורה
אום נצורה
אדון
המושיע
אערוך
אל
אדון
שיעי
למושעות
המושיע
אל
אדון
למושעות
המושיע
אבן שתייה
טעם לשם שמחת בית השואבה
פסיקתא רבתי פרשה א'
א"ר יהושע בן לוי למה היה קורין אותו שמחת בית השואבה שמשם היו שואבין
רוח הקודש אמרו אימתי את מחזירנו לאותו הכבוד הרי כמה זמן שחרב בית
חיינו הרי
רבינו בחיי במדבר
ונקרא בית השואבה על שם (ישעיה יב) ושאבתם מים בששון ,שהיו שואבין מים
בלילה כל שבעה לצורך תמידין:
גדר שמחת בית השואבה
לרש"י שמחה זו אינה אלא בשביל ניסוח המים ,וכדי לחבב מצווה זו עשו אותה עם
שמחה יתירה.
לדעת הרמב"ם היא חלק ממצות השמחה שבחג הסוכות ,ומקום השמחה היה נקרא
שואבה.
שמחת תורה
רבינו בחיי במדבר פרשה כ"ט
ביום השמיני עצרת תהיה לכם .על דרך הפשט מלת עצרת שתהיו עצורים מעשית מלאכה.
ודרשו רז"ל שמיני עצרת רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב ,פייס בפני עצמו ,זמן בפני עצמו ,רגל
בפני עצמו ,קרבן בפני עצמו ,שיר בפני עצמו ,ברכה בפני עצמו ,כלומר ברכה ותפלה שמזכירין בו את
יום שמיני חג העצרת הזה ,ואין יושבים בו בסכה ,ולענין שהחיינו ,ולענין אבלות ,שהקובר מתו ערב
הרגל בטלה ממנו מחמת שמיני זה גזרת שלשים שנתנו חכמים לאסור תספורת ,כמו שאמרו יום אחד
כב
לפני החג חשוב כשבעת ימי אבלות ,והחג שבעה ,ושמיני שלו שהוא כשבעה הרי כאן כ"א יום ,וימנה
עוד תשעה ויהא מותר בתספורת .ודרשו רז"ל במסכת סכה ,כתיב הכא פרים והכא פר ,הכא כתיב
וביום והכא כתיב ביום .ובאור הענין כי בשאר הימים היו מקריבין בכל יום ויום פרים אבל ביום
שמיני פר אחד ,ובשאר הימים הזכיר וביום אבל ביום שמיני הזכיר ביום בלא וא"ו לומר שהוא רגל
בפני עצמו:
וע"ד המדרש ביום השמיני עצרת ,עצרתי אתכם לפני ,כמלך שזמן את בניו לסעודה לכך וכך ימים
כיון שהגיע זמנו אמר בבקשה מכם עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם .ובגמרא דסכה פרק
החליל ,אמר אביי שבעים פרים כנגד שבעים אומות ,פר יחידי למה כנגד אומה יחידה ,משל למלך
בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה ,באחרונה אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה
ממך:
בעצם היה שמיני עצרת חג ככל החגים אלא שהראשונים הוסיפו שיש כאן
שמחה נוספת והיא ע"ש סיום הורה ,ואמנם בחו"ל שיש ב' ימים טובים הם שני
חגים ,ובארץ ישראל שיש רק יום אחד שמיני עצרת ושמחת תורה הם אחד.
כג