האוכל חמץ של הקדש בפסח פסחים דף כ"ט ע"א ע"ב
יש אומרים מעל
יש אומרים לא מעל
(1דבר הגורם לממון כממון דמי = החמץ שיהיה שווה לאחר הפסח כאילו עכשיו הוא שווה.
אפשרות
א'
(2לאחר הפסח חמץ זו מותר בהנאה היות והוי של הקדש.
ס"ל כר' נחמיה שדין קם ליה בדרבה מיניה הוא ג"כ בחיובי
כריתות ,ולכן היות ובנידון דידן הוא חייב כרת היות ואכל חמץ
בפסח לכן הוא פטור מתשלומין.
לא ס"ל כר' נחמיה ,ולכן היות
ושווה ממון הוא מעל
(1דבר הגורם לממון לאו כממון דמי = אפילו שלאחר פסח הוא יהיה שווה אבל עכשיו הוא אינו שווה
(2ס"ל כר' יוסי הגלילי שחמץ בפסח אסור בהנאה.
אפשרות
ב'
רב יוסף
אסור לפדות קדשים כדי להאכילן לכלבים ,לכן היות
שאינו יכול לפדותו כדי להאכילו הוא אינו שווה כעת.
מותר לפדות קדשים כדי להאכילן לכלבים ,לכן היות שיכול
לפדותו כדי להאכילו הוא שווה כעת.
(1לכו"ע אין פודין את הקדשים כדי להאכילן לכלבים.
אפשרות
ג'
רב אחא
דבר הגורם לאו כממון דמי ,ולכן היות וכעת
אינו שווה אינו מועל.
דבר הגורם לממון כממון דמי ,ולכן היות
ולאחר הפסח היה שווה ממון מעל.
(1לכו"ע דבר הגורם לממון כממון דמי.
אפשרות
ד'
רב אחא
כרבי יהודה
ולכן היות ולאחר הפסח לא יהיה שווה הוא לא מעל.
שמעון
כרבי שמעון
ולכן היות ולאחר הפסח יהיה שווה הוא מעל.
(1לכו"ע אין פודין את הקדשים כדי להאכילן לכלבים ).ולכן אינו יכול למוכרו לגוי(
(2לכו"ע דבר הגורם לממון לאו כממון דמי.
אפשרות ה'
רב אשי
כרבי יהודה שחמץ בפסח אסור בהנאה
ולכן כעת הוא אינו שווה כלום.
כר' יוסי שחמץ בפסח מותר בהנאה.
ולכן היהודי עצמו יכול לפדותו כדי להסיקו תחת תבשילו
דבר שמותר היות שהוא קדושת דמים )עי' תוס'(