פסחים דף ס"א ע"ב
המעשה = שחט קרבן פסח ובשעת השחיטה אמר כשיזרוק את הדם יתכוין להוציא גם לערלים.
טומאה = שחט קרבן פסח לצורך כמה אנשים וביניהם אחד שטמא אין הקרבן נפסל בגלל אותו איש.
זמן = שחט קרבן פסח ואמר בשעת השחיטה שאת כל הקרבן יאכל היום בערב ,חוץ מכזית אחד שיאכל בעוד
שבועיים (מחשבת חוץ לזמנו) הדין שכל הקרבן נפסל.
אפשרות א'
טומאה
שייך רק בפסח
אפשרות ב'
דומים
זמן
ערל
זמן
שייך רק בפסח
אם כל ישראל ישחטו
במחשבת חוץ לזמנו
הקרבנות יהיו ג"כ
פסולים
יוצא דופן
שייך בכל הקרבנות
דומים
טומאה
ערל
אם כל ישראל
יהיו ערלים
הקרבנות ג"כ
פסולים
יוצא דופן
אם כל ישראל יהיו טמאים
הקרבן (פסח) יהיה כשר
ולכן אנו לומדים מהפסוק זאת חוקת הפסח
בשמות פרק י"ב יש שני פסוקים ומהם אנו לומדים זאת
משה וְ ַאהֲרן זאת חֻ ַּקת הַ ּ ָֹפסַ ח ּ ָֹכלֶ ּ -בן-נֵכָֹ ר לא-יאכַ ל ּבו:
מג ַויּאמֶ ר יְהוָֹה אֶ לֶ -
מח וְ ִכי-יָֹגוּר ִא ְּת ָֹך ּגֵר וְ ָֹע ָֹשה פֶ סַ ח לַ יהוָֹה ִה ּמול לו כָֹ ל-זָֹכָֹ ר וְ ָֹאז י ְִק ַרב לַ עֲ שתו וְ הָֹ יָֹה ְּכ ֶא ְז ַרח הָֹ ָֹא ֶרץ וְ כָֹ לָֹ -ע ֵרל לא-יאכַ ל
בּ ו:
מפסוק מח אנו לומדים "וכל ערל" שבעת ששחט כולו לשם ערלים פסול ,אבל שחט חלקו לשם ערלים כשר.
מפסוק מ"ג
לפי דעת רבה
אנו לומדים שאפילו אם זרק כולו שיתכפרו ערלים (והשחיטה היתה לשם כשרים) ג"כ כשר ,דאין מחשבת ערלים
פוסל בזריקה ,והטעם שקולא זו אנו תולים לומר דווקא בזריקה משום שמצאנו עוד קולא בזריקה שהרי אין
מחשבת אוכלין בזריקה (כי ההלכה שכל סוגי הפסולין השייכים אצל זריקה היינו דווקא בחשב בעת הזריקה
שאיש פסול יתכפר מזריקה זו ,אבל חשב בעת הזריקה שאיש פסול יאכל את הקרבן אינו נפסל משום שאין
מחשבת אוכלין בזריקה)
לפי דעת רב חיסדא
להיפך שדווקא בשחיטה בעינן כולו כדי לפסול ,אבל בזריקה אפילו חלקו ג"כ פוסל ,והטעם כי מצאנו חומרא
בזריקה ,כי כידוע מחשבת חוץ לזמנו גורם שהקרבן פיגול ,ואם אוכלו חייב כרת ,וכל זה אם בקרבן זו היה רק
פסול של חוץ לזמנו ,אבל אם היה גם חוץ לזמנו וגם עוד פסול הדין שהקרבן פסול אבל לא פיגול ,ולכן כל
קרבן שהיה בו מחשבת חוץ לזמנו אין הדבר מוכרח שיישאר כן כי הרי יתכן שבשאר עבודות יחשוב פסול אחר
דבר שיגרום שירד ממנו שם פיגול ,ולכן דווקא בעת שזרק את הדם ועדיין נשאר רק במחשבת חוץ לזמנו נשאר
בפיגול.