שיקול דעת ביחסי הלכה ומדע

‫שיקול דעת‬
‫ביחסי‬

‫הלכה ומדע‬

‫עו״ד וינרוט אברהם‬

‫סדר והפקה‪ :‬הוצאת "מחשכות״‬
‫© כל הזכויות שמורות למחבר‬
‫תל‪-‬אביב‪ ,‬תשנ״ב‬

‫״רבו ת בנו ת ע שו חי ל‬
‫ו א ת ע לי ת ע ל כולנה״‬

‫לעילוי נשמות‪:‬‬
‫חנה פייגה וינרוט ד ל‬
‫אס ת ר זיסה אפטרגוט ד ל‬
‫שרה שטרנ טל דל‬
‫ח‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫תוכן העניינים‬
‫עמור‬
‫מבוא ‪…………………………………………………………………………………………..‬‬

‫‪1‬‬

‫מטרות החיבור ‪……………………………………………………………………….‬‬

‫‪1‬‬

‫ת במבחן בתי‬

‫‪1‬‬

‫המשפט‬
‫הספקנות המדעית ושיקול הדעת השיפוטי ‪……………………………..‬‬

‫‪5‬‬

‫פרק א׳* גישת פוסקי תלבה במרוצת הדודות לממצאים מדעיים בכלל‬
‫ולממצאים הסותרים מסורות הלכתיות בפרט ‪………………………………………..‬‬

‫‪8‬‬

‫דעות קוטביות בין הראשונים ‪…………………………………………………….‬‬

‫‪8‬‬
‫‪8‬‬

‫שיטת הרמב״ם ‪…………………………………………………………‬‬
‫שיטת הריב״ש ‪…………………………………………………………………‬‬

‫‪9‬‬

‫‪…………………………………………………….‬‬

‫‪10‬‬

‫שיטת הרשב״א‬

‫‪11‬‬

‫רעת הרמב״ם בהלכות טריפות‬
‫דעות קוטביות בין האחרונים ‪……………………………………………….‬‬
‫בדיקת הדם הראשונה‬

‫‪12‬‬
‫‪12‬‬

‫דיון בדברי הראשונים ‪……………………………………………………………‬‬

‫‪14‬‬

‫התמודדות עם דעת הריב״ש ‪………………………………………….‬‬

‫‪14‬‬

‫‪. . .‬‬

‫‪15‬‬

‫בדיקה מדעית בתחליף לעדים ‪……………………………………….‬‬

‫‪15‬‬

‫שיטות נוספות‪……………………………………………………………………….‬‬

‫‪16‬‬

‫שיטת החתם סופר בהלכות נידה ‪………………………………………….‬‬

‫‪16‬‬

‫שיטתו המקורית של הרב אהרנברג ‪…………………………………‬‬

‫‪17‬‬

‫סוד ה׳ ליראיו ‪…………………………………………………………………‬‬

‫‪19‬‬

‫‪. . . .‬‬

‫‪20‬‬

‫שיטתו של הרב בן‪-‬ציון חי עוזיאל‪………………………………………..‬‬

‫‪24‬‬

‫‪. .‬‬

‫‪25‬‬

‫האם חולק הרמב״ם על פרשנות זו לדברי הריב״ש ן‬

‫התייחסות הרב אהרנברג לבדיקה שערך רב סעדיה‬

‫פסיקתו של הרב אליעזר יהודה וולדנברג וגישתו למדע‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬

‫‪II‬‬

‫עמור‬

‫האסכולות השונות בגישות הפוסקים לחכמת המדע ‪……………………‬‬

‫‪27‬‬

‫שיטת הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ‪………………………………..‬‬

‫‪29‬‬

‫מעמד המדע בתקופת התלמוד ‪……………………………………………..‬‬

‫‪31‬‬

‫פרק ‪a‬׳‪ t‬בדיקת רם‪ ,‬הגמרא במסכת נידח ל״א‪ ,‬בדיקתו של חדס״ג‪ ,‬והתוקף‬
‫הניתן לה‪………………………………………………………………………………..‬‬

‫‪34‬‬

‫בדיקת רם מהי ? ‪…………………………………………………………‬‬

‫‪34‬‬

‫הסיכוי לשלול אבהות באמצעות בדיקת דם ‪……………………….‬‬

‫‪35‬‬

‫עיון בסוגיית התלמוד במסכת נידה <דף ל״א> ‪………………….. -‬‬
‫‪…………………………………………….‬‬

‫‪36‬‬

‫על היבטיה ודקדוקיה‬

‫א‪ .‬הגרסה ‪………………………………………………………………………..‬‬

‫‪38‬‬

‫ב‪ .‬משמעות הבריתא במסכת נידה ‪…………………………………………‬‬

‫‪41‬‬

‫ג‪ .‬משקלה ההלכתי של הבריתא במסכת נירה ‪…………………………..‬‬

‫‪44‬‬

‫סוגיית מיתה מחמת מילה ‪……………………………………………..‬‬

‫‪44‬‬

‫ד‪ .‬סוגיות סותרות ‪ -‬ומעשהו של רב סעדיה ‪……………………………..‬‬

‫‪50‬‬

‫‪…………………………………………………….‬‬

‫‪50‬‬

‫סוגיות סותרות‬

‫המשנה במסכת עדויות ‪ -‬האמנם מחלוקת סוגיות ן‬

‫‪. . . .‬‬

‫‪51‬‬

‫בדיקתו של רב סעדיה ‪…………………………………………………‬‬

‫‪53‬‬

‫השלכותיה של בדיקת רב סעדיה ‪……………………………………‬‬

‫‪56‬‬

‫‪……………………………………………………………..‬‬

‫‪59‬‬

‫סיכום פרק ב׳‬

‫בריקות רם ורקמות ‪ -‬מהותן והשלכותיהן בענייני ממונות וסטטוס‬

‫‪61‬‬

‫בדיקת רקמות והסוגיה במסכת נירה ‪……………………………………..‬‬

‫‪61‬‬

‫בדיקת רקמות מהי ז ‪……………………………………………………‬‬

‫‪62‬‬

‫אימונוגנטיקה ‪ -‬בשירות מבחני האבהות ‪…………………………..‬‬

‫‪64‬‬

‫מגבלות השיטה ‪………………………………………………………….‬‬

‫‪67‬‬

‫לכותיה של בדיקת הדם על דיני ממונות ועל ממזרות‬

‫‪. . .‬‬

‫‪69‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪Ill‬‬

‫עמוד‬
‫‪. . . .‬‬

‫‪69‬‬

‫ה שלכות לגבי מזונו ת ‪…………………….‬‬

‫‪70‬‬

‫‪. . . .‬‬

‫‪71‬‬

‫התופעה האבסורדית ‪……………………..‬‬

‫‪71‬‬

‫רוב ‪ -‬כ ע ד רוב ב עילו ת אחר הבעל‬

‫‪76‬‬

‫חזקת הכ שרות ‪………………………………‬‬

‫‪78‬‬

‫‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫דעתו של הרב וינברגר‬

‫ה שלכות לגבי מ מזרות‬

‫ה שלכותיה של ב די ק ת הרק מו ת ‪.‬‬
‫רוב שבטבע כנג ד רוב שבהתנהגות‬

‫‪81‬‬

‫ה שלכות ב די ק ת הר ק מו ת על דיני ממזרות‬

‫‪82‬‬

‫ראיו ת נ סיב תיו ת ‪…………………………………..‬‬

‫‪84‬‬

‫סיכום שלבי ה הפנ מה של הבדיק ה המדעית‬

‫‪85‬‬

‫מרק ד׳« סיכום ומסקנות‬

‫‪88‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומדע‬

‫‪1‬‬

‫מ בו א‬

‫מטרות החיבור‬
‫בחיבור זה תיבחן גישת ההלכה לתיאוריות מדעיות חדשות בכלל‪ ,‬וזאת בעיקר‬
‫‪.1‬‬
‫על רקע התייחסותם של פוסקי ההלכה לבדיקות הדם והרקמות‪.‬‬
‫מטרותיו של חיבור זה הן‪:‬‬
‫א‪ .‬להציג את האופן שבו ההלכה מפנימה את הטכניקה המדעית ו״מגייסת״‬
‫אותה אל שורותיה כאמצעי ליישום מסגרות ערכיות קבועות‪ .‬בהקשר זה נראה‬
‫כיצד‪ ,‬במקביל להשתכללות הטכניקה ולמציאת דרכים ליישב בין עקרונות‬
‫ההלכה לבין ממצאי המדע‪ ,‬גם הולכת וגוברת‪ ,‬בשלבים‪ ,‬מידת הלגיטימציה‬
‫שנותנים פוסקי ההלכה לממצאי המדע‪ ,‬וכן נראה כיצד החשדנות והיחס המבטל‬
‫הולכים ומפנים את מקומם לאימוץ והפנמה‪.‬‬
‫ב‪ .‬להציג את גישתם האמביוולנטית של פוסקי ההלכה בנוגע לבדיקות‬
‫המדעיות ־ כאשר הן עלולות לשלול את מרחב שיקול הרעת מבית הרין‪ .‬גישה‬
‫זו באה לביטוי בעיקר בתחום שהוא אחת מגולות הכותרת של המדע בדור‬
‫האחרון ואשר לו השלכות על שאלות חמורות של סטטוס וממזרות ‪ -‬בדיקות‬
‫הדם והרקמות‪ .‬בהקשר זה נראה כי פוסקי ההלכה בדורנו נוטים להשתמש דווקא‬
‫באותה לשון ספקנית וזהירה בה נוקט המדע בקביעותיו‪ ,‬וכן בגישותיהם של‬
‫פוסקים השוללים מכל וכול פנייה לתיאוריה המדעית ־ וזאת כדי להותיר בידי‬
‫בית הדין כר נרחב של שיקול דעת שיפוטי‪.‬‬

‫תיאוריות מדעיות חדשות במבחן בתי המשפט‬
‫בטרם נפנה לבחון את שלבי אימוצן של תיאוריות מדעיות חדשות על ידי פוסקי‬
‫‪.2‬‬
‫ההלכה‪ ,‬מעניין לציין כי לכאורה סדנא דארעא חד הוא ‪ -‬וגם בתי המשפט נוקטים גישה‬
‫זהירה ביותר בהחלתן של טכניקות חדשניות‪ .‬האימוץ הוא מדורג‪ ,‬אימוץ בשלבים‪,‬‬
‫והוא נעשה רק לאחר התבססות אותן טכניקות וצבירת ניסיון בהפעלתן‪ .‬הדבר בולט‬
‫במיוחד כאשר הציר המרכזי של הדיון הוא דיני הראיות וכאשר תוצאותיו נוגעות‬
‫לחירותו של אדם‪.‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬

‫‪2‬‬

‫כן‪ ,‬למשל‪ ,‬בפסק הדין בעניין מדינת ישראל נ׳ א‪.‬ב‪ .‬ז הואשם אב בקיום יחסי‬
‫‪.3‬‬
‫אישות עם בתו‪ .‬אחת הראיות הייתה ההתאמה המולקולרית בין הנאשם לבין העובר‬
‫שנשאה בתו ברחמה ־ אותו הפילה‪ ,‬מסיבות מובנות‪ .‬פסק דין זה התייחס לבדיקה‬
‫חדישה‪ ,‬שיסודה בתגלית מדעית אשר התפרסמה בפעם הראשונה בעלון מדעי בשנת‬
‫‪ . 1988‬עולם המדע התבשר בעלון זה כי התגלית תאפשר למשל לקבוע אם חשוד‬
‫מסוים היה בזירת העבירה אם לאו‪ ,‬וזאת בעזרת אנליזה של שערה אחת בלבד‬
‫משערות ראשו או גופו‪.‬‬
‫שיטה זו מאפשרת בדיקת רקמות גם על סמך כמות חומר מזערית ביותר‪ ,‬ומכיוון‬
‫שאפילו בשער יש לכל אדם כמות מזערית של חומר מולקולרי ייחודי‪ ,‬ניתן לערוך‬
‫בדיקת רקמות אפילו לשערה אחת של חשוד או לכמות תאים זעירה מגופו של עובר‬
‫שהופל‪ .‬באמצעות שיטה זו נבדקים הכרומוזומים של העובר גם כאשר כמות הרקמות‬
‫העומדת לבדיקה היא מזערית ממש‪ .‬השיטה מהווה צעד נוסף בהתפתחות מדע‬
‫הגנטיקה המולקולרית ־ אף מעבר לבדיקת הרקמות השגרתית‪.‬‬

‫לבית המשפט הוגשה חוות דעתו של פרוס׳ פרירמן‪ ,‬אשר לפיה ההסתברות‬
‫‪.4‬‬
‫שהנאשם הוא אכן אבי העובר מגיעה ל‪ 97-‬אחוזים! בקשר למהות הבדיקה ציין פרופ׳‬
‫פרירמן‪:‬‬
‫״שיטה זו הי א חדשנית ביותר והניסיון עימה עדיין ק טן‪,‬‬
‫אך אין ס פ ק שהתוצאות הן אמיתיות ו מבוססות‪FBI^ .‬‬
‫משתמש ב שיטות אלו באופן סדיר בבדי קו ת מקרי אונס‪,‬‬
‫כאשר זרע החשוד נאסף מנרתיק האישה הנאנסת‪…‬‬
‫שיטה זו משמשת גם לזיהוי אבהות ובמקרי רצח‪.‬״‬

‫‪.5‬‬

‫ועם זאת קבע בית המשפט כדלקמן‪:‬‬
‫״שוכנעתי לאור האמור לעיל בנכונות ממצאיו ו מסקנו תיו‬
‫של פרופ׳ פרידמן‪ .‬אולם‪ ,‬ברצוני להדגיש כי אילו עמדה‬
‫חוות דעתו המלומדת כראיה יחידה נגד הנאשם‪ ,‬לא‬
‫היי תי מרשיע את הנאשם על ס מך חוות דעת זו בלבד‪.‬‬
‫ב תי המ שפט שמרניים מטבעם‪ ,‬בייחוד כאשר מדובר‬
‫במ שפטים פליליים‪ ,‬לעניין קבלת תיאוריות שבאמצעותן‬

‫‪1‬‬

‫ח‪.‬פ‪< .‬ב״ש> ‪ 97/87‬מדינת ישראל נ׳ א‪.‬כ‪ ,.‬פס״ט תשמ״ט <ב> ‪. 18,3‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪3‬‬

‫ניתן להרשיע נאשם בפלילים‪ …‬יעברו עוד מספר שנים‬
‫עד שיוכח שהשיטה של פרופ׳ פרידמן צברה ניסיון‬
‫ועמדה במבחן של מ קרי ם רבים‪ ,‬עד שבתי המשפט יוכלו‬
‫להרשיע אנ סי ם על פיה בלבד כראיה יחידה‪…‬״‬

‫ואולם‪ ,‬יש להדגיש כי גישת המשפט העברי לבדיקת דם ורקמות אינה נובעת‬
‫‪.6‬‬
‫רק מטבעם השמרני של בתי המשפט ביחסם לתיאוריות חדשות‪ .‬כפי שנראה בהמשך‪,‬‬
‫יחסה של ההלכה אל התיאוריה המדעית הינו ספקני במכוון‪ ,‬והוא נובע מן השאיפה‬
‫לשמור על מרחב של שיקול דעת כמעין שולי ביטחון מפני תוצאות שיפוטיות חמורות‬
‫ובלתי הדירות‪ .‬לזהירות המתבקשת בשל חומרתו היתרה של הנושא נלווית בעייתיות‬
‫מיוחדת‪ ,‬שכן חלק מן הבדיקות המדעיות סותרות ־ במושכל ראשון ־ מסורות של‬
‫חז״ל‪ .‬בבעיית התיאוריות הסותרות מסורות של חז״ל נדון בהמשך‪.‬‬

‫בהקשר זה‪ ,‬יש לזכור כי דווקא מידת הוודאות של תוצאות הבדיקה המדעית ־‬
‫‪.7‬‬
‫ובמיוחד בנושא בדיקת הרקמות ‪ -‬היא היוצרת קונפליקט ברור בין הרצון לשמור על‬
‫מרחב של שיקול דעת לבין התוצאות האוטומטיות מהן מנסים להימנע‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫בנושאי אבהות‪ ,‬בדיקה מדעית המגלה כי פלוני הנשוי לאלמונית אינו אבי הילד‬
‫עלולה להיות בעלת השלכות חמורות ־ לא רק על החיוב במזונות‪ ,‬אלא גם על דיני‬
‫ממזרות‪ .‬הרי אם בעלה של אישה נשואה איננו אבי ילדה‪ ,‬אזי הילד ודאי נולד כתוצאה‬
‫מיחסים של אישה נשואה עם גבר זר‪ ,‬ובכך הופך הילד על פי ההלכה לממזח ומכיוון‬
‫שבית הדין אינו מזדרז ככלל להכריז על ולד כממזר‪ ,2‬נעזרת ההלכה באותה זהירות‬
‫המאפיינת דווקא את לשון הדיווח המדעי‪ ,‬ושיעור הספק ‪ -‬ולו הקלוש ביותר ‪ -‬מסייע‬
‫לבית הדין להימנע מלקבל תוצאות לא רצויות בעניין כזה‪ ,‬שהוא עניין סטטוס מובהק‪,‬‬
‫ולהותירו פתוח לשיקול הדעת השיפוטי‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫כ ך נ ו כ ל ל מ צו א ב פ ד ״ ר י ״ א ‪ 1 7‬ה תיי ח סו ת ל מ ק ר ה שבו זוג ני ש א וחי בי ח ד ‪ 27‬שני ם‪ .‬ל זו ג‬
‫נו ל ד ו ח מי ש ה י ל די ם ( הג דו ל ה היי ת ה ב ת ‪ 24‬שנים‪ ,‬נ שו א ה ואם לי ל די ם)‪ .‬ב ב ד י קו ת שנ ע ר כו‬
‫ל ב ע ל ב בי ת חו לי ם נ ת ג ל ה כי אין לו א שכים ו אין לו ז ר ע כ תו צ א ה מ מו ם מ לי ד ה‪ ,‬ו ע ל ס מ ך‬
‫ב ד י קו ת י סו דיו ת ו מ ה י מנו ת ה ת ב ר ר כי מ עו ל ם גם ל א היה לו כו ש ר ל הו לי ד י ל די ם‪ .‬מ כ אן עו ל ה‪,‬‬
‫כי הי ל די ם שנו ל דו ב מ ש ך שנו ת ני שו אי הזוג ל א היו י ל די ה ב ע ל‪ .‬האי שה ב ג ד ה ב ב ע ל ה ל א א ח ת‪,‬‬
‫ו ל כן י ל די ה (ונ כ די ה) הם מ מז רי ם‪ .‬ו אול ם‪ ,‬גם ב מ ק ר ה קי צוני זה מ צ א בי ת הרין ד ר ך ל ה כ ריז ע ל‬
‫היל די ם כ כ ש רי ם ל בו א ב ק ה ל‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫עו״ר וינדוט אברהם‬

‫גישה זו מנוגדת למגמה המסתמנת אצל משפטנים מסוימים לתת לבדיקה‬
‫‪.8‬‬
‫המדעית משקל אבסולוטי‪ .‬אצלם‪ ,‬ההכרעה השיפוטית הופכת למעין חותמת גומי על‬
‫ממצאי הבדיקה המדעית‪ ,‬ואילו שיקול הדעת השיפוטי נעשה כמעט מיותר‪ ,‬וזאת‬
‫לנוכח תוצאותיה הקרובות לוודאי של הבדיקה המדעית‪ .‬עמדת פוסקי ההלכה מנוגדת‬
‫לחלוטין לזו של השופט קצ׳האם ( ‪ ,)ketcham‬לפיה המדע עשוי להפוך את שאלת‬
‫האבהות לשאלה שהיא יותר מדעית מאשר משפטית‪ , 3‬וכן לדעתו של פורסט‬
‫( ‪ ,)forest‬לפיה יש להכריע בשאלת האבהות באופן אמפירי כשאלה של גנטיקה‪.4‬‬
‫גם פורסט מציין כי בנושא רגיש זה על בית המשפט להתחשב גם בסיכונם של‬
‫האינטרסים החברתיים‪ ,‬באמינותו של המשפט ובתוצאות האישיות של החלטה שגויה‬
‫בעניין שכזה‪ .‬ומיד מתעוררת השאלה כיצד תיתכן התחשבות בכל אלה‪ ,‬אם לא ייוותר‬
‫בידי בית המשפט כר נרחב להפעלת שיקול דעת עצמאי‪.‬‬

‫המשפטנית ערנה קפלן והרופאים חיים בראוטבר ורור נלקן‪ ,‬במאמרם‬
‫‪.9‬‬
‫״אבהות כשאלת מדעי הדם״‪ ,5‬סבורים כי למרות ודאותה של הבדיקה המדעית‪ ,‬הרי‬
‫ש״היסוד האנושי המשפטי לעולם נשאר״‪ .‬אולם‪ ,‬לדעתם ההיבט המעשי של יסוד זה‬
‫מסתכם בעיקר בכך שעדיין נחוצה עדות האם שתצביע על אבי הוולד‪ .‬פוסקי ההלכה‬
‫ודאי שאינם מסתפקים בכך‪ .‬עקב תהליך מסוים‪ ,‬שעליו נעמוד בהמשך‪ ,‬אימצו פוסקי‬
‫ההלכה גישה שאינה מקבלת את התיאוריה המדעית בבחינת ״כזה ראה וקדש״‪.‬‬
‫במשך הדורות רווחו בקרב הפוסקים גישות של הטלת ספק במדע ושל היעדר אמון‬
‫מלא בממצאיו‪ ,‬וכך נותר גם בעיניו של בית הדין בדורנו ספק באשר לתוצאותיה של‬
‫הבדיקה המדעית‪ .‬ספק זה מותיר מקום לשיקול דעת עצמאי‪ .‬כך עדים אנו לגישה‬
‫אמביוולנטית ומשתנה ‪ -‬בהתאם לנושאים הנדונים‪ :‬מחד גיסא‪ ,‬מתחולל תהליך של‬
‫שיקום משבר האמון השורר בין ההלכה לבין המדע וקיימת נטייה גוברת והולכת מצד‬
‫פוסקי ההלכה לקבל את הממצא המדעי‪ .‬ומאידך גיסא‪ ,‬הדיינים בהחלט עושים שימוש‬
‫בגישות הספקניות של פוסקי ההלכה בכל הדורות אל המדע ובלשון הספקנית שהמדע‬
‫עצמו נוהג לנקוט מטעמי זהירות ־ וזאת כדי שלא לתת לבדיקה המדעית גושפנקא‬
‫אוטומטית וכדי להותיר לבית הדין כר נרחב של שיקול דעת‪.‬‬
‫ל עניין ז ה ר א ה ב ה ר ח ב ה מ א מ רו ש ל‬

‫‪M . K rau se, 'E v id e n c e an d th e A sc e r ta in m e n t o f :3‬‬

‫‪P a te r n ity ' F a m L .Q . <1 9 7 1> 252, 258‬‬
‫ר א ה ‪M . F o rest, "T he L e g a l Im p lic a tio n s o f H .L .A . T e stin g fo r P a te r n ity ' 16 :4‬‬
‫‪J .F .L . (1978) 537‬‬
‫‪5‬‬

‫ק פ לן‪ ,‬ב ר או ט ב ר ו נ ל ק ן‪■’ ,‬אבהות כ ש א ל ת מ ד עי ה ד ם'‪ ,‬עיוני מ ש פ ט ז׳ ע מ׳ ‪. 46‬‬

‫שיקול רעת כיחסי הלכה ומרע‬

‫‪5‬‬

‫הספ קנו ת המדעית ושיקול הדעת השיפוטי‬
‫‪ . 10‬המדע המודרני הוא שיטת מחקר המבוססת על ממצאיהם של ניסויים אמפיריים‪,‬‬
‫ומכאן מידת המהימנות הרבה שיש לייחס לו‪ .‬הממצאים תמיד מוגדרים כוודאיים‪,‬‬
‫לנוכח הניסויים הרבים שהצמיחו אותם ־ כך דרכו של מדע‪ .‬עם זאת‪ ,‬אחת לכמה דורות‬
‫בהחלט עשויה להתרחש פריצת דרך מדעית‪ ,‬שיש בה כדי לשלול את כל אותם‬
‫ממצאים אמפיריים ״ודאיים״‪ ,‬אשר לאורם צעד המדע בבטחה גמורה עד לאותו זמן‪.‬‬
‫גלילאי סתר את אריסטו ו ניוטון סתר את גלילאי ואיינשטיין סתר את ניוטון ‪-‬‬
‫ולאחר כל אלה קשה למי שאינו איש מדע שלא להסיק‪ ,‬כי בכל תחום ותחום של המדע‬
‫התיאוריות אינן אלא יחסיות‪.‬‬

‫‪ . 11‬דוגמא בולטת להיעדר הוודאות בתחום החדשני נשוא חיבור זה תשמש העובדה‪,‬‬
‫כי כשעסקנו בליקוט המקורות‪ ,‬נשוא חיבור זה‪ ,‬המתייחסים לשיטת בדיקת הרקמות‬
‫ביראת קודש ממש ‪ -‬צדה את עיננו ידיעה המלמדת כי גם בוודאותה של שיטה זו יש‬
‫כבר המטילים ספק‪ .‬בפברואר ‪ 1989‬דווח בשבועון המדעי הבריטי ״ניו־סאינטיסט״‪,‬‬
‫כי סניגוריו של נאשם ברצח ערערו על מידת דיוקו של זיהוי גנטי‪ ,‬שהתבסס על‬
‫השוואת דם הקורבן עם דם שנמצא על שעון היד של הנאשם‪ .‬הסניגור ציטט‪.‬מספר גדל‬
‫והולך של משפטנים ומדענים‪ ,‬המערערים כבר היום על מהימנות ״טביעת האצבעות‬
‫הגנטית״‪ ,‬קרי בדיקת הרקמות‪ .‬ללמדך‪ ,‬כי אין ודאי תחת השמש‪.‬‬
‫דומני‪ ,‬כי בפסיקה שהיא בעלת תוצאות חברתיות בלתי הדירות‪ ,‬אכן ראוי להתייחם‬
‫בזהירות רבה גם לקביעות ״ודאיות״ ולהותיר מרחב הולם של שיקול דעת‪.‬‬

‫‪ . 12‬המשפטנית רליה חלק בספרה ״הוכחת אבהות״‪ 6‬מתייחסת למגבלות המדע‬
‫בהווה ודוחקת אותן לקרן זוית נדירה‪ ,‬ולדבריה‪:‬‬
‫״בניגוד למצב ה׳מדעי׳ ששרר בימי הביניים‪ ,‬הגיע המדע‬
‫המודרני לרמה גבוהה של התפתחו ת ‪ -‬עד כדי הכרה‬
‫באפשרות של חו סר ידיעה עכשווי‪ ,‬העשוי להשתנות עם‬
‫ה תקד מו ת המחקר‪ .‬לכן‪ ,‬ייתכנו תגליות חדשות אשר‬
‫ישללו בעתיד ח ל ק מהתיאוריות המדעיות של היום‪ .‬מצד‬
‫שני‪ ,‬ניסיון הדורות האחרונים נותן מקום להניח‬

‫‪6‬‬

‫ד לי ה ח ל ק‪ ,‬״ הו כ ח ת א ב הו ת ״‪ ,‬הו צ א ת ת מ ר בע״ מ‪ ,‬תשמ׳״ח‪ ,‬ע ם׳ ‪. 149-148‬‬

‫‪6‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬
‫שמקרים אל ה יהיו חריגים ונדירים במיוחד ב תחו מים‬
‫בהם מצויה אינפורמציה ניסיוני ת רבה‪ .‬לכן‪ ,‬ח שיבותו‬
‫המעשית של ה׳חשש׳ מ תגליו ת חדשות א מור ה לבו א‬
‫לי די בי טוי רק ב מ ק רי ם חריגי ם‪'.‬‬
‫(ההדגשה הוספ ה ‪ -‬א‪.‬ו‪ .‬כל ההדגשות בחוברת זו הן‬
‫הדגשות המחבר‪ ,‬אלא א ם כן מפורש אחרת)‬

‫‪ . 13‬אכן‪ ,‬גם לפי המשפט העברי רק במקרים חריגים לא תתקבל התיאוריה המדעית‬
‫(שאינה סותרת מושכלות יסוד הלכתיים) ־ אבל זאת בהבדל אחד‪ :‬״מקרים חריגים‪,‬׳׳‬
‫בעיני המשפט העברי אינם רק פונקציה של מידת האינפורמציה הניסיונית של‬
‫הבדיקה המדעית‪ ,‬אלא גם פונקציה של הנושא הנדון‪.‬‬
‫בשאלות של סטטוס‪ ,‬המרת שיקול הדעת השיפוטי בממצאי הבדיקה המדעית עלולה‬
‫להוליך למצב של הכרעת דין בנושא בלתי הפיך‪ ,‬על בסיס שיטה מרעית שאפשר‬
‫שתוכח כבלתי מדויקת או כבלתי נכונה‪ .‬משום כך‪ ,‬דומה כי הגישה שאומצה על ידי‬
‫פוסקי ההלכה בדורנו ‪ -‬ויהיו הרקע והסיבות לה אשר יהיו ־ היא גישה נכונה יותר‪.‬‬
‫גישה זו מקבלת את התיאוריה המדעית‪ ,‬אבל רק באופן מסויג מאוד ־ וזאת מתוך‬
‫חשש שייקבעו מסמרות בנושאים בעלי תוצאות חברתיות בלתי הדירות על סמך‬
‫תיאוריות הנתונות לשינוי‪ .‬גישה מעין זו מתחשבת יותר בסיכון הנשקף לאינטרסים‬
‫החברתיים‪ ,‬והיא מותירה בידי הדיין מרחב של שיקול דעת שיפוטי ‪ -‬המאפשר הפעלה‬
‫של אותה מידת זהירות הדרושה ביישומן של נורמות משפטיות בכל מקרה ומקרה‬
‫לגופו‪.‬‬

‫‪ . 14‬לנוכח השינויים בעמדת המדע * העיון בפסקי ההלכה השונים מלמד על קיומה‬
‫של תופעה מעניינת‪ :‬גם במסגרות שיפוטיות קיימת האבחנה בין ״נכון״ לבין ״נכון‬
‫לשעתו״‪ ,‬וקיימת חובה על בית הדין לשמור על מרחב של שיקול דעת ולאו דווקא‬
‫לצעוד לפי ״רוח הזמן״‪ ,‬שאם לא כן פסיקתו עלולה להתגלות בעתיד כלא נכונה ־ על‬
‫כל משמעויות הדבר לגבי מי שדינו נחרץ באותה פסיקה‪ .‬דווקא פסקי ההלכה שאימצו‬
‫את בדיקת הדם כבדיקה וראית בנושאי אבהות ־ ונחשבו בשעתם כמשקפי קדמה‬
‫ומודרניות ‪ -‬נראים לנו כיום‪ ,‬עם התקדמות הטכנולוגיה המדעית והשינויים שחלו בה‪,‬‬
‫תמוהים למדי ומזוהים עם טכניקות שאבד עליהן הכלח‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬דווקא פסקי‬
‫ההלכה שהתייחסו לבדיקה המדעית בנימה של ספקנות ־ אלה שנחשבו בשעתם על ידי‬
‫אנשי המדע כנובעים מצרות האופק של הספונים ב ד אמותיה של הלכה ־ נראים לנו‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪7‬‬

‫היום במבט לאחור כפסקים מדויקים ונכונים‪ ,‬המהווים התייחסות נאותה ונכונה לכל‬
‫סוגיית התיאוריה המדעית והסירוב לבטל מפניה את שיקול הדעת השיפוטי‪ .‬בהקשר‬
‫זה יש לזכור כי אין המדובר בגישה שלילית לחכמי המדע אלא בזהירות ובספקנות‬
‫המולידים סירוב לבטל את שיקול הדעת השיפוטי מפני ממצאים שהם פרי כלים‬
‫טכניים נתונים ומפני מסקנות אנושיות שהן פרי חשיבה מסוימת‪ ,‬העלולים להתברר‬
‫ביום מן הימים כבלתי נכונים או כבלתי מדויקים‪. 7‬‬

‫‪ . 15‬חיבור זה אינו מתיימר לחרוג מליקוט המקורות ומטרתו להציב בפני המעיין‬
‫מעט מן האופן שבו מתמודדת ההלכה עם תיאוריות מדעיות בכלל‪ ,‬ועם בדיקות הדם‬
‫והרקמות בפרט‪ .‬במסגרת זו תיבחן גישת פוסקי ההלכה במרוצת הדורות כלפי‬
‫תיאוריות העומדות בסתירה למסורות חז״ל ביחס למדעי הטבע‪ ,‬וזאת לעומת גישתם‬
‫כלפי תיאוריות שאינן עומדות בסתירה למסורות אלה‪ .‬כמו כן‪ ,‬נעמוד על חלק מן‬
‫הדרכים הוירטואוזיות שבהן נקטו פוסקי הלכה ומדענים דתיים בדור האחרון‪ ,‬כדי‬
‫ליישב בין סוגיות הלכתיות שונות לבין ממצאי הבדיקה המדעית‪ .8‬יחד עם זאת‪ ,‬נראה‬
‫כי גם אותם פוסקי הלכה בדורנו המקבלים את התיאוריה המדעית עדיין עושים שימוש‬
‫בדעות שצמחו על רקע משבר האמון ששרר בתקופות מסויימות בין חכמי המדע לבין‬
‫פוסקי ההלכה כדי להותיר כר נרחב של שיקול דעת בידי בית הדין‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫כ ך‪ ,‬ל מ ש ל‪ ,‬ב פ ד ״ ר ה׳ ‪ 3 4 6‬מו ב א ת ד ע תו של מנ ה ל ב נ ק הד ם בי ש ר א ל ב או ת ה ת קו פ ה‪ ,‬ד ״ ר‬
‫ד ר ס ל ד‪ ,‬ש ציין כי‪ :‬״ תו ר ת ה גנ טי ק ה הי א ב או פן י ח סי צעיר ה‪ ,‬כ ח מי שי ם שנה‪ .‬ב רו ר ש תו ר ה זו ש ל‬
‫ג נ ט י ק ה ע דיין מ ת פ ת ח ת‪ .‬״ ״‪.‬‬
‫עם ז א ת‪ ,‬ד״ר ד ר ס ל ר ציין ב ה מ ש ך חוו ת ד ע תו‪ ,‬כי תו ר ת ה גנ טי ק ה מ בו ס ס ת ע ל נ ס י ו נ ו ת ו כי‬
‫לנו כ ח מ צ בו ר ה אינ פו ר מ צי ה הני סויי ת ב מ ק ר ה ש ע מ ד ל פ ניו‪ ,‬הוא ב א לי די מ ס קנ ה‪:‬‬
‫״‪ …‬ש ה אב הו ת הי א ב ל תי א פ ש רי ת *‪.‬‬
‫בי ת ה רין אי מ ץ ק בי ע ה פ ס ק נ י ת זו ב כ ל הנו ג ע ל ת בי ע ת ה מזונו ת ש היי תה כ רו כ ה ב עניין‪ ,‬א ך‬
‫ב שו לי פ ס ק ה דין נ ק ב ע‪:‬‬
‫״ כ ר ם‪ ,‬מ א ח ר ו ע נ י ץ ב ד י ק ת ה ד ם הו א ד ב ר ח ד ש‪ ,‬ש ע ד י ץ ל א ה ח כ ר ד ו ל א נ מ צ א ב פו ס קי ם‪ ,‬א ץ‬
‫בי ת ד י נ נ ו נו ק ט ל ע ת ע ת ה כ ל ע מ ד ה סו פ י ת כ נ ו ג ע ל כ ש רו ת הי ל ד ה‪ ,‬ועוד חז ץ ל מו ע ד כ ז ה‪ .‬״‬
‫ה ר ט רו ס פ ק ט י ב ה מ ל מ ד ת כ מ ה נ כון הי ה שי קו ל ה ד ע ת ש הו פ ע ל ב מ ק ר ה זר* תו ך ה ס תיי גו ת‬
‫מ ק ב ל ת ב ד י ק ת הדם כ מ מ צ א ו ד אי‪ .‬ב ד י ק ת הדם ה״ווד אי ת״ הוכ ח ה לי מי ם כ ב ל ת י מ דוי ק ת‪ ,‬ו אי לו‬
‫היה בי ת הרין מ כ ריז ע ל הי ל ד ה כ פ ס ו ל ת יו ח סין( מ מז ר ה) ע ל ב סי ס ב די ק ת הדם‪ ,‬י כו ל ה היי ת ה‬
‫ל היוו צ ר ח לי ל ה ט עו ת איו מ ה‪ .‬מ ק ר ה ז ה מ עי ד ע ל כ ך ש מי ד ת הז הי רו ת אינ ה עניין ש ל ש מ רנו ת‬
‫ג רי ד א או ש ל הי ת פ סו ת ד ו ו ק נ י ת ל ל שון ס פ ק נ י ת‪ ,‬א ל א היא נו ע ד ה ל ש ר ת מ ט ר ה ב רו כ ה ‪ -‬הו ת ר ת‬
‫כ ר נ ר ח ב ל שי קו ל ר ע ת בי די בי ת הדין‪ ,‬וז א ת ל א ר ק מ ב חינ ת מ צ בו ר ה אינ פו ר מ צי ה ה מ ד עי ת‬
‫ב או ת ם ״ מ ק רי ם חריגים״‪ ,‬א ל א גם מ ב חינ ת כו ב ד מ ש ק ל ה של ה ש אל ה הנ דונ ה ב מ ק רי ם א ל ה‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫ב תו ך כך‪ ,‬נ צ בי ע ב חי בו ר ז ה ע ל ת ו פ ע ת מ ש ב ר ה א מון בין פו ס קי ה הלכ ה ל בין אנ שי ה מ ד ע‪ ,‬א שר‬
‫ל א הי ה קיי ם ב ת ק ו פ ת ה ת ל מו ד ו א ש ר הו ל ך ו מ תיי ש ב בי מינו‪.‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬

‫‪8‬‬

‫פ ר ק א׳‪ :‬גישת פו ס קי הלכ ה במרוצת הדורות ל מ מ צ אים‬
‫מדעיים בכלל ול מ מ צ אי ם ה סו ת רי ם מ סו רו ת הלכ תיו ת בפר ט‬

‫דעות קו טביו ת ביו הראשונים‬
‫שי ט ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪. 16‬‬
‫האלה‪:‬‬

‫הרמב״ם בספת ״מורה נבוכים״‪ ,‬פרק י״ד‪ ,‬משיב לתלמידו אבן ועקנין כדברים‬
‫״ואל תבק שני ל ת א ם כל מה שאמרו מענייני התכונה עם‬
‫המצב כפי שהוא‪ ,‬לפי שהמדעים באותו זמן היו חסרים‪.‬‬
‫ולא דברו בכך משום שיש ל הם מסורת ב או תם הדברים‬
‫מן הנביאים‪ ,‬אל א מצד שהם ידעני או ת ם הדורות ב או ת ם‬
‫המקצועות או שמעום מידעני או תם הדורות‪ .‬ולא בגלל‬
‫זה נאמר על דברים שמצאנו להם שהם מ ת אי מי ם עם‬
‫האמת שהם בלתי נכונים או שתאמו במקרה‪ ,‬אלא כל‬
‫מה שאפשר לבאר דברי ה אד ם כדי שיהא תו אם את‬
‫המציאות שהוכחה מציאותה הוא יותר עדיף ונכון לבעל‬
‫ה טבעים הנעלים ואיש הצדק‪.‬״‪9‬‬

‫‪9‬‬

‫ה ס ת מ כו תו ש ל הרמב״ ם ע ל ח כ מי ה או מו ת נו ב ע ת אך ו ר ק מן ה עו ב ד ה ש ד ב רי ה ם נ ס מ כו ב ר איו ת‬
‫ב רו רו ת‪ ,‬ש אין ב הן דו פ י‪ ,‬ו ב נ ס י ב ו ת א לו ״ ק ב ל ה א מ ת מ מי שאמר ה״‪ .‬כ ך גם מו צ אי ם בר מב״ ם‬
‫ב ה ל כו ת קי דו ש ה חוד ש פ ר ק י״ז ה לכ ה כ״ד‪:‬‬
‫״ו ט ע ם כ ל א ל ו ה ח ש כ ו נ ו ח‪ ,‬ו מ פ נ י מ ה מ ו ס י פ י ם מ נ י י ן ז ה ו מ פ נ י מ ה ג ו ר ע י ם‪ ,‬ו הי א ך נ ו ד ע כ ל‬
‫ד בר ו ד בר מ א לו ה ד כ רי ם ו ה ר אי ה ע ל כ ל ד כ ר ודבר הי א ח כ מ ת ה ת קו פו ת [האסטרונומיה‪!.‬‬
‫ו הגי מ ט ריו ת [ הגי או מ ט רי ה‪ 1‬ש ח ב רו ב ה ח כ מי יוץ ס פ רי ם ה ר כ ה ו ה ם הנ מ צ אי ם עכ שיו ביר‬
‫ה ח כ מי ם‪ .‬א ב ל ה ס פ רי ם ש ח ב רו ח כ מי י ש ר א ל ש היו כי מי הנ בי אי ם מ כני י ש ש כר ל א הגיעו‬
‫א לינו‪ .‬ו מ א ח ר ש כ ל א לו הדב רי ם ב ר איו ת ב ח ד ו ת ה ם‪ ,‬ש א ץ ב ה ם דו פי ו אי א פ ש ר ל א ד ם‬
‫ל ה ר ה ר א ח רי ה ם‪ ,‬א ץ חו ש ש ץ ל מ ח ב ר‪ ,‬כ ץ ש ח כ רו או ת ם נ בי אי ס כ ץ ש ח ב רו או ת ם ה או מו ת‪,‬‬
‫שכ ל ד ב ר שנ תג ל ה ט ע מו ונוד ע ה א מי תו תו ב ר איו ת ש א ת ב ה ם דו פי ־ אנו סו מ כ ץ ע ל ז ה‬
‫ה אי ש ש א מ ת או ש ל מ דו‪ ,‬ע ל ה ר אי ה שנ תג ל ה ו ה ט ע ם שנו ד ע‪" .‬‬
‫ועם כ ל ז א ת‪ ,‬מ עניין ל ציין כי ב סו ף הלכו ת קידו ש ה חור ש‪ ,‬פ ר ק י ״ ט ה לכ ה ט ״ז‪ ,‬פ ו ס ק‬
‫הרמב״ם‪:‬‬
‫״ ה רי בי א רנו ח ש בונו ת כ ל הדר כי ם ש צ רי כ ץ ל ה ם בי רי ע ת ה ר איי ה ו ב ח קי ר ת ה ע רי ם‪ ,‬כ רי‬
‫שי הי ה ה כ ל ידוע ל מ ביני ם ול א י ח ס רו דרך מ דרכי ה תו ר ה ול א י שו ט טו ל ב ק ש א ח רי ה‬
‫ב ס פ רי ם א ח רי ם "‪.‬‬
‫נ מ צ א ת ל מ ד‪ ,‬לכאורד״ כי ע ם כ ל ה ה ע ר כ ה ש ל הרמב״ם ל ס פ רי ה מ ד ע‪ ,‬ל א הי ת ה ד ע תו נו ח ה מ כ ך‪,‬‬
‫שיהא ע ל מי ש מ ח פ ש ל ר ע ת א ת ד ר כי ה תו ר ה ל א מי תן‪ ,‬ל עיין ב ״ ס פ רי ם אחרים*‪.‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומדע‬

‫‪9‬‬

‫כלומר‪ ,‬לדעת הרמב״ם עובדות מדעיות המובאות אצל חז״ל אינן בגדר מסורות‬
‫הלכתיות הנוגעות למדעי הטבע‪ ,‬אלא הן מבוססות על חכמת המדע באותה עת‪,‬‬
‫וממילא כאשר סותרים את התיאוריות המדעיות הללו‪ ,‬באות אחרות תחתיהן ואין כל‬
‫מניעה להוציא ישן מפני חדש‪. 10‬‬
‫דברי חז״ל בנוגע לנושאים אלו אינם פסקי הלכה‪ ,‬והדבר דומה‪ ,‬להבדיל‪ ,‬לשגגה‬
‫עובדתית שיצאה מלפני המחוקק‪. 11‬‬

‫שי ט ת הריב׳׳ש‬
‫‪. 17‬‬

‫הריב״ש בסימן תמ״ז נוקט בגישה שונה לחלוטין‪:‬‬
‫״בדבר השאלה‪ ,‬ידעת האדון נ״ר שאין לנו לדון בדיני‬
‫תורתנו ומצוותיה על פי חכמי הטבעי והרפואה‪ ,‬שאס‬
‫נאמין לדבריהם אין תורה מן השמים חלילה‪ ,‬כי כן‬
‫הניחו ה ם ב מופ תי הם הכוזבים ו א ם תדון בדיני הטריפות‬
‫על פי חכ מי הרפואה‪ ,‬שכר הרבה תיטול מן הקצבים‪ ,‬כי‬
‫באמת יהפכו רובם ממוות לחיים ו מחיים למוות ויחליפו‬
‫חי במת כי אין ס פ ק בנטלה הכבד ונשאר בה כזית‬
‫שאנחנו מכשירים‪ ,‬ה ם יאמרו שימות לשעתו‪ ,‬והן בחרותה‬
‫בידי שמים אחרים‪ ,‬וכמה וכמה אחרים שאנחנו אוסרים‪,‬‬
‫כמו כל הסרכו ת וכל המראות הפוסלות בריאה וכן בדיני‬
‫הדרישה ואחרים‪ ,‬שאין ס פ ק שהם מלעיגים בנו עליהם‪,‬‬
‫יוצק זהב רותח לתוך פיהם‪ .‬והרמב״ם ז״ל כששנה מעט‬
‫ואמר שצומת הגידין ה ם בעצם התחתון בעופות‪ ,‬לא הודו‬
‫לו‪ ,‬אחרי שלפי סוגיי ת הגמרא נראה שהוא בעצם‬
‫האמצעי‪ ,‬ולא נזכר בתלמוד חילוק בין בהמה לעופות‪.‬‬
‫ואף על פי שהיה הרב ז״ל חכ ם בחכמת הרפואה והטבע‬
‫ובקי בניתוח ‪ -‬בי ל א מפי הטבע והרפואה אנו חייו‪,‬‬
‫ו אנו על חכ מנו ז־ל נ ס מו ד אפילו יאמרו לנו על ימין‬
‫שהוא שמאל‪ ,‬שהם ק ב לו ה א מ ת ופירושי המצווה איש‬
‫מפי איש עד משה רבינו ע״ה‪ ,‬ל א נא מין על חכ מי‬
‫היווני ם והי שמעאלים שלא דברו רק מ ס ב ר ת ם‪ ,‬על פי‬

‫‪10‬‬

‫ר א ה ב חזון אי ש ב ה ל כו ת ט רי פו ת סי מן ה׳ ם" ק ג׳ ו ב ה ל כו ת אי שו ת סי מן כ׳׳ז ס ״ ק ג ‪ /‬ה מב חין‬
‫בין ה ל כ ה ה מ ס ת מ כ ת ע ל הי ד ע ה מ ד עי שנ מ ס ר ל חז ״ ל ל בין ה ל כ ה ה מ הוו ה כ ש ל ע צ מ ה ק בי ע ה ש ל‬
‫חז״ל ב ע נ י י נ י מ ר ע‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫למקבילה ב מ שפ ט הישראלי ראה בג״צ ‪ 36/881‬ב צו ל ו א ח׳ נ ג ר ש ר ה פני ם ו א ח ‪ /‬פ ר״י י״ט (‪, 337 ) 1‬‬
‫ו כן מ א מרו של ד״ר א מנון גולדנברג‪ ,‬״שגגה שיצאה מ ל פני ה מ חוק ק'‪ ,‬ה פ ר ק לי ט כ׳׳ כ ‪. 13‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬

‫‪10‬‬

‫איז ה נ ס מן‪ ,‬מ ב לי שישגיחו על כ מ ה ס פ קו ת יפלו בנ סיון‬
‫ההוא* כמו שהיו עושין חכמנו ז״ל כמוזכר בפרק המפלת‬
‫[דף ל׳ ע״ב]‪ .‬אני מבי א ראיה מן התורה ו א ת ם מבי אי ם‬
‫ראיה מן השוטים‪ ,‬וכמה עניינים ב סו ד היצירה הם‬
‫חול קי ם על דברי חז״ל‪ …‬וכגון אביו מזריע לובן שממנו‬
‫עצמות וגידין וכו׳ והם סו ב רי ם שהכל מן ה א ם וזרע האב‬
‫פעולתו ל הקפי א ולהעמיד זרע האישה‪ ,‬כפעל הקיב ה‬
‫להעמיד החלב‪ ,‬וכגון אישה מזרעת תחיל ה יולדת זכר‬
‫והם דעתם בהיפך‪…‬״‬

‫‪ . 18‬כלומר‪ ,‬שיטת הריב״ש היא כי גם אמירות חז״ל בנושאים מדעיים הן בגדר‬
‫קביעות הלכתיות‪ ,‬שמקורן במסורות חז״ל ובתורה שבעל פה ולא בתיאוריות המדעיות‬
‫המקובלות באותו דור‪ ,‬וממילא דין קביעות חכמי המדע להידחות מפני קביעות חז״ל‬
‫שהן בגדר ״תורה מן השמים״‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬יחס הביטול כלפי המדע ניכר רק לגבי תיאוריות מדעיות הסותרות אמרות‬
‫של חז״ל‪ ,‬ואילו תיאוריות מדעיות שאינן סותרות קביעות של חז״ל אינן נשללות‪.‬‬

‫שי ט ת הר שב״ א‬
‫‪ . 19‬התייחסות דומה מצאנו בשו״ת הרשב״א בסימן צ״ח לגבי בהמה שנולדה ובה‬
‫מום טריפה ברור (טריפה מוגדרת כבהמה שנפל בה מום אשר מחמתו תוחלת החיים‬
‫שלה פחותה מ־י״ב חודש)‪ ,‬ובכל זאת עברו יותר מ־י״ב חודשים והעובדה היא שהבהמה‬
‫חיה ־ האם דינה כטריפה‪ ,‬או שמא העובדה שעל אף מומה היא חיה וקיימת‪ ,‬מהווה אות‬
‫שאיננה טריפה? הרשב״א פוסק כי הבהמה נשארת טריפה ואסורה באכילה‪ ,‬ויש לחקור‬
‫את העד שהעיד כי הבהמה חיה יותר מי״ב חודשים בניגוד לקביעת חז״ל‪ :‬״מאין אתה‬
‫יורע ששהתה זו‪ ,‬שמא שכחת או שמע טעית‪ ,‬או שמא נתחלף לך זמן בזמן‪ ,‬או שמא‬
‫נתחלפה בהמה זו באחרת‪ ,‬שאי אפשר להעיר בהמה זו בין עיניו כל י״ב חורש‪ ,‬ואס‬
‫יתחזק בטיעונו ויאמר לא פי אהבתי רבריס זרים וכו׳‪ …‬ויבטל המעיר ואלף כיוצא‬
‫בו ואל תבטל נקורה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקרושים הנביאים ובני‬
‫נביאים ודברים שנאמרו למשה מסיני‪.‬״‬
‫כלומר‪ ,‬בהלכות טריפות‪ ,‬שהם הלכה למשה מסיני‪ ,‬לא זו בלבד שאין לקבל תיאוריות‬
‫מדעיות‪ ,‬אלא גם הניסוי האמפירי‪ ,‬שעליו מבוססת כל תיאוריה מרעית (ואשר מחמתו‬
‫פוסק הרמב״ס בהלכות קידוש החודש כי יש להאמין לחכמי המדע ״וקבל האמת ממי‬

‫שיקול רעת ביחסי הלנה ומרע‬

‫‪11‬‬

‫שאמרה״) ‪ -‬גם אותו יש לדחות על הסף ולפקפק במהימנותם של העדים לניסוי‪ ,‬שכן‬
‫קביעותיהם העובדתיות של חז״ל מקורם במסורות ישראל‪ ,‬שנמסרו בנבואה ויסודם‬
‫בתורה שבעל פה ובדברים שנאמרו למשה מסיני‪, 12‬‬

‫דע ת ה ר מ ב״ ם ב ה ל כו ת ט ר פו ת‬
‫‪ . 20‬על אף שהרמב״ם נתן אמון מלא בנסיונות האמפיריים שעליהם מבוססת‬
‫התיאוריה המדעית‪ ,‬הרי שב״יד החזקה״‪ ,‬הלנות שחיטה‪ ,‬פרק י׳ הלכה י״ג‪ ,‬פסק‪:‬‬
‫״וכן אלו שמנו ואמרו שהן טרפה‪ ,‬אע״פ שיראה בדרכי‬
‫הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין ואפשר שתחיה‬
‫מהן‪ ,‬אין לך אל א מה שמנו חכ מי ם שנאמר על פי התורה‬
‫אשר יורוך״‪.‬‬

‫ומציין ה״כסף משנה״ שם‪:‬‬
‫״כן כתב הרשב״א בתשובה‪ ,‬סי מן צ״ח‪.‬״‬

‫נמצא לכאורה כי הרמנ״ס פוסק כר שנ״א ואינו מייחס אמון לממצאי המרע כאשר‬
‫הדברים נוגעים להלכות טריפות‪ ,‬והדברים סותרים את דברי הרמנ״ם נ״מורה‬
‫ננוכיס״ ובהלכות קירוש החורש שהובאו לעיל ?‬
‫תשובה לענין זה מצינו ב״חזון איש״‪ ,‬הלכות טרפות‪ ,‬סימן ה׳ פעיף ג׳‪:‬‬
‫״ודבריו ו״ל סתו מים‪ ,‬שכנראה הוא מ קיי ם אמתת דברי‬
‫הרופאים‪ ,‬וא״כ איך נתיישבו דברי חכ מים אשר המה‬
‫כמסמרו ת נטועים לעד ?‬

‫דבאמת נראה שברא הקב״ה רפואות אף לטריפות‪ …‬אלא‬
‫שלא נתגלו בכל דור ודור ובכל מקום ומקום‪ .‬ויש אשר‬
‫נתגלו וחזרו ונשתכחו והכל ערוך ומסודר מאת הבורא‬
‫ב״ה בראשית הבריאה‪ ,‬ונ מ סר ל ח כ מי ם לקבוע הטריפות‬
‫ע״פ רוח קד שם שהופיע עליהם‪ ,‬והנה היה צריך להקבע‬
‫בב׳ ה אלפים תורה (״ששת אלפים שנה הויא העולם‪ ,‬שני‬
‫אלפים תוהו‪ ,‬שני אלפים תורה‪ ,‬שני אלפים ימות‬
‫המשיח״ ‪ -‬תלמוד בבלי‪ ,‬עבודה זרה‪ ,‬דף ט׳ ע״א)‪ …‬ואין‬
‫‪12‬‬

‫ר א ה ש פ ע נו ס ף ש ל מ קו רו ת ל ע ניין ז ה ב מ א מ רו של פ רו פ׳ ד ב פ רי מ ר ב ״ א ס י א ״ • י ר ח ץ‬
‫ל ענייני ר פו א ה ו הלכ ה‪ ,‬חו כ ר ת ל ״ ר ש ב ט ת ש מ׳׳ ג ע ט׳ ‪ , 38‬ב ע ט׳ ‪ 46-45‬ובהע״ ש ‪. 5 1 ,5 0‬‬

‫‪12‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬
‫לנו תורה חדשה אחריהם‪ ,‬והיו קביעות הטריפות כפי‬
‫השגחתו יתברך בזמן ההוא‪ ,‬ואותן המחלות‪ …‬שלא נתן‬
‫הקב״ה לברואיו אז רפואות תעלה להן‪ ,‬המה הטריפות‬
‫שאסרתן התורה בין בזמן ההוא ובין בזמן של הדורות‬
‫הבאים‪ ,‬שמסר הקב״ה את משפטי התורה שלהן לחכמי‬
‫הדורות ההם‪…‬״‬

‫כלומר‪ ,‬יש ליתן אמון בניסוי המדעי‪ ,‬וגם כאשר המדובר בהלכות טריפה‪ ,‬יתכן גם יתכן‬
‫כי בהמה תחיה מעבר ל־י״ב חודש‪ ,‬על פי הטכניקה המדעית והרפואית הקיימת באותו‬
‫דור אשר אין לפקפק בממצאיה‪ .‬ועם זאת קביעות חדל בהלכות טריפה‪ ,‬שנעשו על פי‬
‫הידע המדעי שהיה בדורם‪ ,‬מחייבות גם בדורות הבאים‪ ,‬על אף שינויי הנסיבות‪.‬‬

‫דעות קו טביו ת בין האחרונים‬
‫‪ . 21‬עובדה הראויה לציון היא שדעות האחרונים בהקשר זה מתייחסות בעיקר‬
‫לבדיקת דם בקשר לאבהות ־ אם כי אין מדובר בבדיקת הדם הנהוגה בימינו‪ ,‬אלא‬
‫באותה בדיקה המובאת ב״ספר חסיריס״ בסימן רצ״א‪ .‬מכל מקום‪ ,‬מסיבה זו בחרנו‬
‫לעסוק בגישתה הכללית של ההלכה לתיאוריות מדעיות חדשות דווקא במסגרת של‬
‫עיון בסוגיית בדיקת הדם והרקמות בראי המשפט העברי‪.‬‬

‫ב די ק ת ה ד ם ה ר א שונ ה‬
‫ב״ספר חסידים״ בסימן רצ״א מנומק הנוהג להתענות ביום השנה (״יארצייט״)‪,‬‬
‫לפטירתו של אב כך‪ :‬״שהאב והבן גוף אחד ־ שיצטערו הבנים״‪ .‬ובהקשר זה מובא‬
‫מעשהו של רב סעדיה כראיה לכך שהאב והבן הם גוף אחד‪:‬‬
‫״כי היה מעשה ברב סעדיה בן יוסף החכם ב אחד שהלך‬
‫למדינת הי ם עם עבדו והוליך עימו ממון גדול ואשתו‬
‫היתה מעוברת‪ .‬לי מים מת האדון והניח כל הממון‪ ,‬והלך‬
‫העבד ו ה חזיק בנ כ סי ם ואמר העבד אני בנו‪ .‬כשגדל הבן‬
‫שהולידה‪ ,‬שמע שמת אביו הלך לתבוע נכסיו שהחזיק‬
‫ב ה ם העבד‪ ,‬ונ תח תן [העבד] בגדולי הדור‪ .‬והיה ירא הבן‬
‫לפתוח [פיו] פן יהרגוהו‪ ,‬ונ ת אכסן בבית רב סעדיה‪,‬‬
‫והניח לפניו לאכול‪ ,‬ולא אכל עד ששם לפניו אלו‬
‫הדברים‪ .‬נתן לו עצה לדבר אל המלך‪ .‬הלך ובכה ויתחנן‬
‫לפני המלך ושלח המלך אחר רב סעדיה לדון דין זה‪,‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪13‬‬

‫וציוה רב ס ע די ה ל ה קיז דם ב ס פ ל ו ל ק ח עצם לעומת‬
‫העצם ס ל א בי הבן ו הניחו העבד ולא נבלע הד ם‪ ,‬ו ל ק ח‬
‫העצם ושם או מו ב ס פ ל הבן ונבלע ה ד ם בעצם כי היו‬
‫גוף א חד‪ ,‬ולק ח רב סעדיה הממון ונתנו לבנו שבא‪ ,‬הרי‬
‫ראוי ונאה לבן שיצום ביום מי ת ת אביו‪…‬״‬

‫הרי לך בדיקת דם בשרות חכמי ההלכה‪.‬‬

‫‪ . 22‬בספר ״משגה אברהם” ‪ -‬פירושו של הרג אברהס פרייס ל״ספר הסירים״ ‪-‬‬
‫מצוי דיון מקיף ביחס למשקלה של ״בחינה מדעית בטבעים״‪ ,‬וזוהי השאלה העולה שם‬
‫בסימן רצ״א‪:‬‬
‫״ומה שהנני מעונין בזה‪ ,‬הוא לדעת א ם מדינא יש לס מוך‬
‫על בחינה טבעית זו ‪ -‬לו יהי שכך הוא הטבע ־ להוציא‬
‫ממון מחברו‪ ,‬דהא זה העבד היה מוחזק בממון‪ ,‬ובתורה‬
‫כתוב על פי שניים עדים י קו ם דבר‪ ,‬ואין עד אחד לממון‬
‫הגם שאין אנו מ פ ק פ קי ם בעדותו של עד אחד‪ ,‬דהא נאמן‬
‫ב איסורים ולעדות אשה‪ ,‬ולכל זה אי אפשר לחייב ממון‬
‫על פי אחד‪ ,‬דכך גזרה התורה‪ ,‬ואיך נחייב את זה על ידי‬
‫בחינה של ה ד ם והעצם?״‬

‫לאחר דיון מורכב וארוך ביחס למשקלה של ״אומדנא דמוכח״ בכל הנוגע לבירור‬
‫ספקות מסיק הרב פריים מסקנה כדלקמן‪:‬‬
‫״אלא דלאחר העיון נראה דהא דהצריכה התורה שני‬
‫עדים לענין ממון הוא מטעם בירור‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם שני‬
‫עדים מעידים שזה הממון הוא של ראובן‪ ,‬על ידי זה‬
‫מתברר שכן היא האמת‪ ,‬ועל ידי עד אחד אין כאן‬
‫הבירור הנכון‪ ,‬כי כך גזרה התורה‪ ,‬אבל ב מ קו ם ס י ס‬
‫בירור גמור אז אין הדבר צריך לעדים‪ …‬והדברים‬
‫עתיקים‪ ,‬לכן א ם מתברר בבירור גמור שלא על ידי עדים‬
‫גם כן אנו יכולים לחייב ממון ו הב חינ ה הלזו ס ל רבנו‬
‫ס ע די ה הי א בירור גמור‪ ,‬כי מ ה ס מ תברר על ידי חכ מ ת‬
‫הטבע א מ ת היא‪ ,‬ולכן שפיר היה סומך רבנו סעדיה על‬
‫בירור הטבעי‪.‬״‬

‫‪ . 23‬כלומר‪ ,‬בדיני ממונות‪ ,‬שבהם אף הודאת בעל דין מועילה‪ ,‬הצורך בעדים נובע‬
‫מטעמים פרובטיביים (כלומר‪ ,‬כדי לברר את העובדות) ולא מטעמים דקלרטיביים ורק‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬

‫‪14‬‬

‫בקידושין ובגירושין נחוצה עדות כמרכיב בתחולת הקידושין או הגירושין)‪ ,‬ולכן כאשר‬
‫יש בדיקה מדעית אמינה‪ ,‬אין צורך בעדות כדי לברר את העובדות שהרי העובדות‬
‫ברורות הן בפנינו באשר שיטתו של הרב פריים היא כי ״מה שמתברר על ירי חכמת‬
‫הטבע אמת היא״‪.‬‬

‫‪ . 24‬לא זו אף זו‪ ,‬הרב פריים ממשיך ומציין שם‪ :‬״ומכאן ראיה שגם בענייני איסור‬
‫והיתר או שאר מקצועות שבהלכה אפשר לסמוך על בירור של חכמת הטבע‪ ,‬כמו‬
‫חכמת החימיא ‪ . . .‬אם כן‪ ,‬אם זה העבר הוליר בן וראי שאותו הבן היה יכול לישא את‬
‫בתו של המת‪ ,‬ולא מחזקינן אותו ברורתו‪ …‬רכשם שהבחינה מועלת לענין ממון‬
‫אמאי לא תועיל לעניין איסור‪.‬״‬
‫כלומר‪ ,‬לדעת הרב פרייס‪ ,‬היחס הראוי אל הבדיקה המדעית הוא של אמון מלא ‪ -‬כיחס‬
‫אל אמת מוחלטת ‪ -‬וניתן להסתמך עליה הן לעניין איסורים והן לעניין ממונות‪. 13‬‬

‫דיון בדברי הראשונים‬
‫ה ת מו ד דו ת ע ם ד ע ת הריב״ ש‬
‫‪ . 25‬השיטה המצדדת באמיתות מדעיות חייבת להתמודד עם גישת הריב״ש‪,‬‬
‫השוללת בדיקה כזו מכל וכול ומתייחסת אל קביעות הרופאים בחוסר אמון מוחלט‪.‬‬
‫תשובתו של הרב פריים בעניין זה מציבה סייג ברור לקביעתו הקודמת‪:‬‬
‫״ואין זה ענין למה שכתב הריב״ש בסי מן תמ״ז‪ …‬כי שם‬
‫מדובר בדברי ם שהרופאים אומרים כנגד מה שאמרו‬
‫רבותינו‪ .‬כלומר‪ ,‬רבותינו ז״ל אמרו שהסרכה מטרפת את‬
‫הבהמה וסופ ה למות מחולי זה‪ ,‬והרופאים אומרים שאין‬
‫טרפות הגורמת ל מי ת ת הבהמה במחלת הסרכה‪ ,‬אז‬
‫מובן שאין לנו אל א דברי רבותינו‪ ,‬אשר מפיהם אנו‬
‫חיים‪ .‬אבל בדבר שהרופאים או האומנים אינם מתנגדים‬
‫לדעת רבותינו‪ ,‬אלא שעל ידי חכמת הטבע ה ם מבררים‬
‫את המציאות‪ ,‬כמו הבחינה של ר׳ סעדיה גאון ז״ל‬
‫וכדומה‪ ,‬בודאי שיש לס מוך על הבחינה המדעית כי היא‬
‫אינה מתנגדת לדעת התורה וחכמי ישראל‪.‬״‬
‫‪13‬‬

‫ל נ ו כ ח ד ב רי ם נ ח ר צי ם א ל ה נ ש א ל ת ה ש א ל ה האם ל ד ע ת הרב פ ריי ם תו עי ל ב די ק ה זו גם כ ד י‬
‫ל ה פו ך וו ל ד ש ל א ש ה נ שו א ה ש ה ב די ק ה מו כי ח ה כי הו ל ד אינו מ ב ע ל ת ל מ מז ר ו ד אי ?‬

‫שיקול רעת כיחסי הלכה ומרע‬

‫‪15‬‬

‫‪ *26‬מכאן אנו למדים כי ההתייחסות אל חכמת המדע היא תוך אמון מלא‪ .‬ואולם‪,‬‬
‫גישה זו קיימת רק כשאין סתירה בין התיאוריה המדעית לבין עמדת חז״ל‪ .‬כשנוצרת‬
‫סתירה כזו ־ ההלכה היא כי ״אין לנו אלא דברי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים״‪.‬‬

‫ה א ם חו ל ק ה ר מ ב״ ם על פר שנות זו לד ב רי הריב״ש?‬
‫‪ . 27‬לנוכח פרשנותו זו של הרב פרייס לדברי הריב״ש‪ ,‬נשאלת השאלה האם קיימת‬
‫מחלוקת בין הרמב״ס לריב״ש בעניין זה? דעת הריב״ש מתייחסת ספציפית למקרה‬
‫של הלכות טריפות‪ ,‬כפי שדעת הרשב״א מתייחסת לעדות הסותרת קביעת חז״ל‬
‫בהלכות טריפה‪ .‬ואולם‪ ,‬ראינו לעיל כי גם הרמב״ם אינו מקבל עדות מדעית הסותרת‬
‫את דיני פגם הסרכה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הרב פרייס מבאר כי גם לדעת הריב״ש אין הכרח‬
‫לבטל לחלוטין ממצאים מדעיים‪ ,‬ובמקום שאלו אינם סותרים קביעת חז״ל אין מניעה‬
‫מלקבלם כאמת‪.‬‬
‫״תחום הדמדומים״ מצטמצם אפוא לדברי חז״ל שאינם בגדר הלכות פסוקות <כמו בדיני‬
‫טריפה בבהמה)‪ ,‬אלא רק אמרות כלליות בקשר למדעי הטבע‪ ,‬אמרות שאינן בגדר‬
‫פסיקת הלכה ממש‪ .‬בקשר לכך מצאנו את דעת הרמב״ם שניתן לסטות מאמרות‬
‫כאלה‪ ,‬כי הן אינן בבחינת דברי קבלה המסורים מדור לדור אלא רק בבחינת ראי‬
‫המשקף את השקפותיהם של מדעני התקופה‪ .‬אולם‪ ,‬דומנו שאין הכרח לומר כי‬
‫הריב״ש חולק על הרמב״ם בנקודה זוו‪ 4‬ז‬
‫בניגוד לרושם החיצוני של הדברים ‪ -‬הדעות הקוטביות שהבאנו בין הראשונים הן אכן‬
‫קוטביות בניסוחן‪ ,‬אך לא במהותן‪ .‬הקוטביות האמיתית בהקשר זה מצויה דווקא בדברי‬
‫האחרונים בפירושיהם לדברי הריב״ש הנ״ל ובמסקנותיהם‪.‬‬

‫ב די ק ה מ ד עי ת כ ת ח לי ף לעדי □‬
‫‪ . 28‬בטרם נמשיך בסקירת השיטות השונות בעניין זה‪ ,‬נציין את דבריו של הרב‬
‫יעקב פעסטער משיקגו שבארצות הברית‪ 15‬כשנשאל אם ניתן לסמוך על טביעת‬

‫‪14‬‬

‫אם כי ה דו ג מ או ת ה מו ב או ת בריב״ ש בי חס ל״ ס תיר ה״ בין ד ת ל מ ד ע נו ג עו ת ל א ר ק ל אנ טו מי ה‬
‫ש ל ה ב ה מ ה ב ה ל כו ת ט רי פ ה‪ ,‬א ל א גם ל ש א ל ת ה א ב הו ת ול מקריס ^דו מים נו ס פי ם‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫ה ר ב י ע ק ב פ ע ס מ ע ר‪ ,‬״ ה פ ר ד ס ״‪ ,‬שנ ה מ ״ ג ל הו פ ע תו בארה׳׳ב‪ ,‬חו ב ר ת ט׳ ע ט׳ ‪ , 19‬ו ה מ שך‬
‫ב ״ ה פ ר ד ס ״‪ ,‬שנ ה מ ״ ד‪ ,‬חו ב ר ת ג׳ עמ׳ ‪ . 16‬ו כ מו כן ר א ה ל ה לן ב ס עי ף ‪. 128‬‬

‫עו״ר וינרום אברהם‬

‫‪16‬‬

‫אצבעות ועל בדיקת דם בדיני נפשות‪ ,‬או באיסורה של אישה על בעלה‪ ,‬אם דם הילד‬
‫אינו מתאים למי שמוחזק אביו‪ .‬הרב פעסטער סבור אף הוא כי בדיקות אלה הן הרבה‬
‫מעבר ״לאומדנא דמוכח״‪ ,‬או ״סימנים מובהקים״‪:‬‬
‫״הם יוצאים מגדר אומדנא או השערה‪ ,‬כי הסי מני ם‬
‫האלו תלויי ם ב חוק הטבע ו ב חו קי הטבע אין בו יוצא מן‬
‫הכלל‪ ,‬ולפי פ ד הוכ חו ת ב אלו הן וד אויו ת מו חל טו ת‪,‬‬
‫ו אפילו א ם יהיו עדים נגד הוכ חו ת אלו נ חזי ק ם‬
‫כ טקרנים‪ …‬א ב ל בנידון השאלה שלפנינו טביעת‬
‫האצבעות וב די ק ת ה ד ם אף דהם נח שבים הוכ חו ת‬
‫מו חל טו ת ו אין ב ה ם יוצא מן הכלל‪ ,‬אבל על כל פנים‬
‫אפשר לומר ד ב מ קו ם דבעינן עדים לא ס מ כינן על שום‬
‫הוכ חו ת ואומדנות שבעולם אפילו היותר ברורות שאין‬
‫ל פ ק פ ק אחריהן‪ ,‬משום דהוא גזירת הכתוב על פי שניים‬
‫עדים י קו ם דבר‪ ,‬זהו פירושו‪ ,‬דהתורה פסל ה כל‬
‫הבירורים שבעולם מלבד עדים״‪.‬״‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬לדברי הרב פעסטער גם בהנחה שהבדיקות המדעיות הן בבחינת ודאויות‬
‫מוחלטות ־ שאין בהן יוצאים מן הכלל ־ עדיין אין אפשרות להציבן במקום עדים‪ ,‬וזאת‬
‫שלא כדברי הרב פרייס‪. 16‬‬

‫שיטות נוספו ת‬
‫שי ט ת ה ח ת ם סו פ ר ב ה ל כו ת ני ד ה‬
‫‪ . 29‬ב״באר היטב״‪ ,‬יורה רעה‪ ,‬סימן קפ״ז ס״ק י״ז קיימת התייחסות למקרה‬
‫שרופאים העידו כי דם שראתה אישה נבע מפצע מדמם בנרתיקה‪ ,‬ואין זה דם נידה‪,‬‬
‫ושם נפסק כי בכגון זה סומכים על הרופאים והאישה מותרת לבעלה‪ .‬ב״פתחי‬
‫תשובה״ שם ס״ק ל׳ מוצגת שורה של פוסקים הסבורים‪ ,‬כי יש להאמין לרופא המעיד‬
‫בקשר למקרה ספציפי על פי מראה עיניו באמצעות מכשירים שהם פרי פיתוח מדעי‪.‬‬
‫בהקשר זה מובאת שם שיטתו של החתם סופר בסימנים קנ״ח‪ ,‬קע״ג‪ ,‬קע״ה וקע״ו‪,‬‬
‫הסבור כי‪ :‬״לא האמינו לרופאים על גוף ירוע לומר גוף זה מפיל שומות ושערות‪ ,‬בי‬
‫‪16‬‬

‫ד ב רי ם א ל ה עו מ די ם ב ס תי ר ה מ סוי מ ת ל ד ב ר י פ רו פ׳ פ רי מ ר ב מ א מ רו הנז כ ר בהע״ ש ‪ . 12‬ה ע מ ד ה‬
‫ש ה צגנו שונ ה מזו ש ל פ רו פ׳ פ רי מ ר הן בי ח ס ל ה ס ת מ כו ת ע ל ה ריג ״ ש ‪ -‬כ אי לו הו א חו ל ק‬
‫ב נ ק ו ד ה וו ע ל ה ר מ כ ״ ם ( מ ע ב ר ל מ ח ל ו ק ת עם ה ר מ ב ״ ם בי ח ס ' ל צו מ ת ה ג י ד י ך‪ ,‬ה מו ב א ת בגו ף‬
‫ד ב רי ה רי ג ״ ש ש צו ט טו לעיל> ‪ -‬ו הן בי ח ס ל ה שוו א ה ה כו ל ל ת בין ד ב רי הרב פ ע ס ט ע ר ל ד ב רי‬
‫ה רב פ ריי ם‪ ,‬ב ש ע ה ש ד עו תי ה ם ח לו קו ת ב נ ק ו ד ה מ הו תי ת זו‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫אין רופאים נאמנים על גוף ירוע‪ ,‬חוץ לענין פיקוח נפש לעשות אותו ספק פיקוח‬
‫נפש ורוחה איסור מספקא‪ ,‬אבל לעשותו ודאי ‪ -‬לא♦ אך האמינו חז״ל בכלל הטבע‬
‫להעיר שיש מציאות בעולם שתפיל אישה שומא ושערות‪…‬״‬

‫‪ . 30‬כלומר‪ ,‬שיטת החתם סופר ־ בניגוד לדעת פוסקים רבים ־ היא שאין להאמין‬
‫למדענים בעדותם על מקרה ספציפי‪ ,‬שהרי לא בכשרים לעדות עסקינן‪ ,‬אבל יש‬
‫להאמין להם דווקא בכל הנוגע לתיאוריות מדעיות‪ .‬במקרה של תיאוריות מדעיות אין‬
‫הם מעידים על מקרה ספציפי‪ ,‬וממילא אין זו עדות הדורשת מהימנות וכשרות‪ ,‬אלא זו‬
‫מעין הרצאה בה הם מלמדים על ממצאיהם בקשר למציאות הכללית‪ .‬כאשר אין זו‬
‫עדות ביחס למקרה ספציפי(שאז אין הם נאמנים ־ לשיטת החתם סופר‪ ,‬ובניגוד לשאר‬
‫הפוסקים)‪ ,‬האמינו חד ל לחכמי המדע‪ .‬מכאן אנו למדים כי לדעת החתם סופר כל עוד‬
‫אין אנו נזקקים לעדות רופאים ביחס למקרה עובדתי מסוים הנדון בפני בית הדין‪ ,‬יש‬
‫לתת אמון בתיאוריות מדעיות חדשות‪ ,‬״והאמינו חז״ל בכלל הטבע להעיר שיש‬
‫מציאות כזו בעולם״‪.‬‬

‫שי ט תו ה מ קו רי ת של הרב אה רנברג‬
‫‪ . 31‬סקירה מאלפת בעניין הנדון‪ ,‬שהיא רצופה חידושים וסברות מקוריות‪ ,‬מצאנו‬
‫בספר ״רבר יהושע״ מאת הרב יהושע מנחם אהרנברג‪ ,‬ראב״ד בתל־אביב־יפו‪. 17‬‬
‫בתחילת דבריו בסימן ה׳ שם הרב אהרנברג מסכים עם הרב פרייס‪ ,‬שאם היה זה מן‬
‫הדין לסמוך על דברי רופאים בקשר לבדיקת הדם לעניין איסור קרבה ודיני ירושה‪ ,‬אזי‬
‫צריך היה לברר עד כמה מהימנה בדיקה זו‪:‬‬
‫״ואם יאמרו שזה אצלם סימן מובהק‪ ,‬שלא ימצא שינוי‬
‫רק אחד מאלף‪ ,18‬נראה דיכולין לס מוך על זה למה‬
‫שכתב ב ח ת ם סופר‪ …‬ולא דמי למה שפלפלו ה פו ס קי ם‬
‫בדין נאמנות הרופאים לעניו איסורין דמיירי ברופאים‬
‫אומרים על א ד ם שהוא חולה או בריא‪ ,‬אבל כשהרבה‬
‫רופאים קבעו מציאות של טבע בני אדם על פי נסיונ ם‬

‫ה ר ב מנ ח ם י הו שע א ה רנ ב ר ג‪ ,‬״ ד ב ר יהו שע״‪ ,‬ת ל‪ -‬א בי ב ת של״ו‪ ,‬ח׳׳ג אבה״ע סי מן ה׳‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫ה ר ב פ ריי ם ו ה ר ב פ ע ס ט ע ר ה תיי ח סו ל מ צי או ת שאין בה יוצ אי ם מן ה כ ל ל‪ .‬ה ר ב‬

‫א ה רנ ב רג מ ר חי ב‬

‫ז א ת גס בי ח ס ל מ צי או ת ה ק רו ב ה מ או ד לוו ד אי ‪ -‬א שר ב כ ל ז א ת יי ת כן ב ה יו צ א מן ה כ ל ל נ די ר‪,‬‬
‫כ לו מ ר מ מ צ א מ ד עי הנ כון ב־ ‪. 99%‬‬

‫‪18‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬
‫נראה לכאורה דאין י סו ד ל פ ק פ ק בדבריהם שזה כמלתא‬
‫דעבידי לאיגלויי מהמפורסמו ת דאין צריך ראיה‪.‬״‬

‫כלומר‪ ,‬אילו התקבלו דברי המדע לעניין זה‪ ,‬הייתה זו בבחינת מציאות נתונה שאין‬
‫לפקפק בה כלל ועיקר‪ .‬הרב אהרנברג אינו מתייחס כמו הרב פריים או הרב פעסטער‬
‫למשקלה של בדיקה זו כמכריעה במקום עדים‪ ,‬אבל גם הוא מסכים שבירור מדעי הינו‬
‫בירור גמור ושמן הדין לקבלו ולפסוק על פיו‪.‬‬

‫‪ . 32‬ועם זאת‪ ,‬הרב אהרנברג דוחה את המסקנה הנ״ל מכל וכול ‪ -‬בהסתמך על דברי‬
‫הריב״ש‪:‬‬
‫״איברא‪ ,‬על עיקר הדבר שאנו דנים א ם לס מוך על‬
‫הבחנ ת ה ד ם ולקבוע אבהות כסי מן מובהק אומר אני ח ס‬
‫ושלום לא יעשה כן בישראל‪ ,‬דלא זו דרך תורה הקדושה‬
‫וכמו שמצינו בשו״ת הריב״ש תמ״ז שאין לנו לדון‬
‫בתורתנו הקדו שה ומצוותיה על פי חכמי הטבע והרפואה‪,‬‬
‫שאם נאמין לדבריהם אין לנו תורה מן השמים חלילה‪…‬‬
‫עיין שם בדבריו כי נעמו‪ …‬ולא הי ה מתח שב בקבי עו ת‬
‫חכ מי ה טבע על פי נ סיונ ם אפילו להכריע בנגד‬
‫ה פו ס קי ם‪ ,‬וכל שכן שאין ל ת פו ס דברי הם בוד אי‬
‫ולעשותם סי מן מו ב ה ק א פילו ב מ קו ם שאין ס תי ר ה‬
‫לדב רי ה ם בחז״ל‪.‬״‬

‫‪ . 33‬הרב אהרנברג מסיק‪ ,‬אם כן‪ ,‬מדעת הריב׳׳ש כי אין ללכת אחר דברי המדע‬
‫כשהם סותרים קביעות של חז״ל‪ ,‬ומכל שכן ‪ -‬שאין לנהוג כך במקום שאין סתירה‬
‫לדברי חז״ל‪ .‬הדברים תמוהים כמובן עד למאוד‪ :‬לא זו בלבד שמצאנו פירוש שונה‬
‫בדעת הריב״ש‪ ,‬עד כי נטינו לומר שאין הריב״ש והרמב״ם חלוקים באופן מהותי‪ ,‬הרי‬
‫ש״כל שכ ד זה תמוה מעיקרו‪ .‬במקום שממצאי הבדיקות המדעיות סותרים את דברי‬
‫חז״ל ברור שיש לבטלם‪ ,‬אך מניין שיש לבטל ממצאים אלה כשאינם סותרים חז״ל?‬
‫ואולם‪ ,‬בכל הנוגע לבדיקת דם מסקנתו של הרב אהרנברג אינה מבוססת רק על ה״כל‬
‫שכן״ האמור‪ ,‬ומיד לאחר מכן הוא מביא את הבריתא במסכת נירה רף ל״א‪ .‬מן הבריתא‬
‫עולה כי קביעות המדע בעניין מקור דמו של הולד סותרות את דברי חז״ל‪ ,‬ולכן חלים דברי‬
‫הריב״ש אף ללא ה״כל שכן״ האמור‪ .‬הרב אהרנברג מסיק מכך כי לא זו בלבד שאין‬

‫שיקול דעת ביחסי הלכה ומדע‬

‫‪19‬‬

‫להחשיב את דברי המדע ולראות בבדיקה סימן מובהק‪ ,‬אלא אדרבה ־ גם סימן בינוני‬
‫וגורם של ספק אין בכך‪.‬‬

‫סו ד ה׳ לי ר איו‬
‫‪ . 34‬ואף הרבה מעבר לכך‪ .‬חידוש גדול מאוד מצוי בהמשך דברי הרב אהרנברג שם‪.‬‬
‫לדעתו‪ ,‬קביעות עובדתיות של חז״ל גם הן בגדר פסקי הלכה שאין לסטות מהן‪ .‬הוא‬
‫מפרש את דברי הריב״ש ומסיק מהם כי גם אמרות עובדתיות של חד׳ל שאינן בגדר‬
‫מסורות הן אמת שאין לסטות ממנה‪ ,‬וזאת על פי הכלל ש״סוד ה׳ ליראיו״‪ .‬הרב‬
‫אהרנבדג מבאר כי לפוסקי ההלכה יש סיעתא דשמעיא בבואם לפסוק‪ ,‬ולכן הם‬
‫פוסקים נכונה‪ .‬ומכאן שרק עובדות מדעיות נכונות יכולות להיכלל בדברי חז״ל‪ .‬אם‬
‫אכן גרסו חז״ל גישה מדעית כלשהי‪ ,‬בת זמנם‪ ,‬אות הוא כי גישה זו היא אמת‪ .‬מכאן‬
‫נובעת מסקנה חדשנית‪ ,‬המרתקת במידת מקוריותה ובחשיבה המאפיינת אותה‪:19‬‬
‫״ומעתה אי נימא כמו שאמרו הרופאים חכמי הטבע‬
‫שאפשר לעמוד על אבהות הבן על ידי בדיק ת הדם‪ ,‬קשה‬
‫ א מ אי ק א מר ד ס פ ק בן ט׳ לראשון ס פ ק בן ז׳ לאחרון‬‫אי אפשר לעמוד עליו? הלא אפשר לעמוד עליו על ידי‬
‫בדיק ת הדם‪ ,‬ואף כי לאו כל א ד ם יוכל לעמוד עליו‬
‫דצריכין לזה חכמה יתרה ובקיאות‪ …‬וכיוון שאנו רואים‬
‫שחז״ל קבעו הלכות על דעת זו שאי אפשר לברר אבהות‪,‬‬
‫ואנו מ א מיני ם ובני מ א מיני ם שאילו הית הדבר‬
‫ב מ צי או ת ל א הי ה נעלם מ ה ם דבר זה ואף ל א היה נבצר‬
‫מ ה ם לדעת אופן עשיית המכ שירים שעל יד ם י ב ד קו‬
‫הדס‪ .‬ובכל מה שנוגע להלכות התורה התגלה לרבותינו‬
‫חכמי הש״ס ב סוד ה׳ ליראיו‪ ,‬אלא ודאי שאין לסמוך על‬
‫בדיק ה זו שהוא רק דמיון והשערת הרופאים כמו רוב‬
‫דבריהם וכמו שכתב הריב״ש שהבאתי לעיל‪.‬״‪20‬‬

‫‪ . 35‬כלומר‪ ,‬לא רק קביעות פוזיטיביות של חז״ל אלא גם היעדר קביעה ברורה‬
‫מהווה עילה שלא להסתמך על הבדיקה המדעית‪ .‬כשם שבריב״ש נפסק שמדעי הטבע‬

‫ר א ה ל עי ל הע״ש ‪ 17‬ב או ת י׳ ע ם׳ רכ ״ד‪.‬‬
‫ב עניין ז ה נ ר א ה ב ה מ ש ך ( ס עי פי ם ‪ ,) 59-55‬כי קיי ם ה ב ד ל ג דו ל בין ח כ מי ה ת ל מו ד ש פ ס ק ו‬
‫פ ס קי ם ר בי ם ע ל ס מ ך י ד ע ״ מ ד עי ״ ל בין גי ש ת ה רי ב ״ ש ו פו ס קי ם מ או חרי ם‪ ,‬ש ל א היו ב קי אי ם‬
‫ב ע צ מ ם ג ם ב ש א ר ה מ ד עי ם‪.‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬

‫‪20‬‬

‫נדחים מפני הקביעות העובדתיות של חז״ל‪ ,‬כך מדעי הטבע נדחים גם מפני מצבים‬
‫המוגדרים על ידי חז״ל כספק בהיעדר אפשרות בירור‪ .‬ההסבר לכך שהיעדר אפשרות‬
‫הבירור זהה לקביעה פוזיטיבית המנוגדת לעמדת המדע נעוץ בכלל של ״סוד ה׳‬
‫ליראיו״‪ ,‬המלמד כי אילו הייתה אפשרות בירור ‪ -‬ודאי היה הדבר נגלה לחז״ל‪ .‬ומכאן‪,‬‬
‫שקביעה עובדתית פוזיטיבית והיעדר קביעה ברורה ־ מהווים סתירה לעמדת המדע‪,‬‬
‫והם הגורמים‪ ,‬לדעת הרב אהרנברג‪ ,‬לאי קבלת ממצאיו‪.21‬‬

‫ה תיי ח סו ת ה ר ב א ה רנ ב רג ל ב די ק ה שערך רב ס ע די ה‬
‫‪ . 36‬עמדתו של הרב אהרנברג נסתרת לכאורה על ידי הבדיקה שערך רב סעריה ‪-‬‬
‫בדיקה המהווה ראיה לכך שקיימת אפשרות לבדוק אבהות באמצעות בדיקת דם‪ .‬לרב‬
‫אהרנברג יש שתי תשובות לדבר‪:‬‬
‫״דמלבד שאין לדמות חכ מ ת הטבע של רב סעדי א‬
‫א‪.‬‬
‫גאון [הרב אהרנברג מניח כי מדובר ברב סעדיה גאון‪,‬‬
‫הרס״ג] למדעי הטבע של חוקרי הטבע‪ ,‬לפי שהגאונים‬
‫לא על פי נסיונ ם ידעו החכמות אלא היה קבל ה ביד ם‬
‫איש מפי איש הלכה למשה מסיני או מפי אליהו ז״ל‪ ,‬מה‬
‫שאין כן חוקרי הטבע‪ ,‬וכמו שכתב הריב״ש הנ׳׳ל ובפרט‬
‫שרוב הנחות שלהם אינו אלא דרך השערה בלבד‪ ,‬ולא‬
‫שנתאמת א צלם במופת חותך‪ …‬הגם שהרופאים עצמם‬
‫אומרים כי ח כ מ ת ם היא רק עיונית מאומד הדעת‪ …‬קורא‬
‫עליהם אשר פי הם דיבר שוא‪ ,‬וזה לא משום דמשקרי‬
‫אלא‪ …‬היינו משום ד חכ מ ת ם בהבלי שוא ימשכו‪.‬״‬

‫פירוש הדברים הוא כזה‪ :‬הרס״ג הסתמך על בדיקת דם שמקורה במסורות שיסודן‬
‫בהררי קודש‪ ,‬ואילו הרופאים סומכים על השערות ולכן אין לסמוך על דבריהם‪ .‬ואף‬
‫שהרופאים טוענים כי מסקנותיהם נובעות משורה של ניסויים אמפיריים ואף שאין הם‬
‫‪21‬‬

‫ל פ י ד ב רי ה ר ב א ה רנ ב ר ג ל א י ת כן ד ב ר א מי תי ונ כון‪ ,‬ש ה מ ד עני ם גי לו‪ ,‬ו א ש ר ל א היה י דו ע‬
‫ל חז״ל‪ .‬ל ע ו מ ת ז א ת‪ ,‬ב ״ חזון אי ש ״‪ ,‬הלכו ת ט ר ס ו ת סי מן ה׳ ס עי ף ג׳( ש הו ב א ל עי ל ב ס עי ף ‪)20‬‬
‫מ צינו שי ת כן גם י ת כן ש ה מ צי או ת ה מ ד עי ת ת ש ת כ ל ל ו ע ם ז א ת ה ל כו ת פ ס ו ק ו ת ל א נ שנ ה ע ק ב‬
‫כך‪ ,‬ע ל א ף ה א מון שנ ר כו ש ל א מ ת ה מ ד עי ת ש ה ת ח ד ש ה כ ע ת‪.‬‬
‫גי ש ה מ נ ו ג ד ת ל כ ך ב א ו פן קו ט בי מ צ אנו גם ב מ א מ רו הנ ר ח ב ש ל ד ״ ר חפ ץ בי ח ס ל ר איו ת‬
‫נ סי ב תיו ת ב חו ב ר ת ״ ת ק ד י ם ״ ־ עיוני ם כ ח ק ר ה מ ש פ ט ה עב רי ויי שומו‪ ,‬מכון ‪ , p r u o‬גליון‬
‫ב׳ קיץ ת ש מ ״ ט ע ט׳ ‪ . 59‬ב ע ט׳ ‪ 63‬שם מ ס י ק ה כו ת ב כי‪ :‬״כל עוד א ץ ל ה צ כי ע ע ל הו ר א ה‬
‫מ פו ר ש ת ב מ קו רו תי ה ה ס פ רו תיי ם ש ל שי ט ת מ ש פ ט מ סוי מ ת או על סי כ ה מ ש פ טי ת ב רו ר ה‬
‫ו מ ת ק ב ל ת ע ל ה ד ע ת כ מ ס ג ר ת מו שגי ה ודיני ה ל פ סי ל ת ה ש ל דרך הוכ ח ה מ סוי מ ת‪ ,‬י ש ל הני ח‬
‫א ת כ ש רו ת ה ו ק בי לו ת ה ו ל פ ר ש א ח ה מ קו רו ת ו ה הלכו ת ב ה ת א ם ל הנ ח ה זו‪ .‬״‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומדע‬

‫‪21‬‬

‫חשודים בדוברי שקר(בעניין שאינו עדות על מקרה ספציפי) ־ הרי שאין ליחס אמינות‬
‫לשיטה המדעית בכללותה‪ ,‬שכן ניתוח הניסויים הוא פרי שיקול דעתם של החוקרים‬
‫ואינו תוצאה אוטומטית של הניסוי האמפירי‪ .‬ומכיוון שניתוח הממצאים תלוי בשיקול‬
‫דעת החוקרים‪ ,‬אין התיאוריה יוצאת מגדר השערה‪ ,‬ולכן אין לסמוך עליה כלל‪.‬‬
‫״אלא דלקו שטא נלע״ד דאף הנסיון של רב ס עדי א‬
‫ב‪.‬‬
‫הנ״ל ל א מהני לברורי‪ ,‬דמלבד מה שהקשה ה׳אליהו‬
‫רבה׳‪ …‬תק שה לענ״ד ביותר על מה ששנינו ביבמות דף ק׳‬
‫ע״ב ב ס פ ק בן ט׳ לראשון או בן ז׳ לאחרון שאחרי שמתו‬
‫שניהם הוא אינו יורש או ת ם לא א ת זה ולא א ת זה‪ …‬הא‬
‫יכולין לי ק ח מהם עצם ולהקיז דם הבן ויתברר מאן‬
‫אבוהז‪ …‬לכן נראה דאין בהבחנה שעשה הרב סעדיא כדי‬
‫לברר ה א מ ת מי הוא האב‪ ,‬ואף רב ס עדי א לא על בחינה‬
‫זו קס מיך‪ ,‬אלא משום דבלאו הכי הדין נותן להוציא‬
‫הממון מידי העבד כמו שיבואר‪ ,‬ולא הוצרך להבחנה שלו‬
‫אלא כדי להוכיח לעיני המלך והשרים שיפה דן דין אמת‬
‫לאמיתו‪.‬״‬

‫לרב אהרנברג מפריעה עצם העובדה שקיימת אפשרות לערוך בדיקה שתברר אבהות‪,‬‬
‫אף בהנחה שבדיקת הרב סעדיה גאון אינה בגדר בדיקה מדעית גרידא אלא בדיקה‬
‫מכוח קבלה ומסורת חז״ל‪ ,‬שהרי אם קיימת בדיקה שכזו‪ ,‬כל המושג התלמודי של‬
‫״שתוקי״ ־ אדם שלא ידוע מיהו אביו ‪ -‬אינו ברור‪ ,‬ובמיוחד כאשר המדובר בספק‬
‫אבהות בין שני אנשים ספציפיים‪ .‬משום כך מגיע הרב אהרנברג למסקנה שגם בדיקת‬
‫הרב סעריה גאון אין בה ממש‪ ,‬שכן הכלל של ״סוד ה׳ ליראיו״ מחייב שמה שלא היה‬
‫ידוע בתקופת התלמוד אכן אין בו ממש‪.‬‬

‫‪ . 37‬שיטתו של הרג אהרנברג היא שאין להשלים עם העובדה שייתכן כי הרס״ג‬
‫חידש בדיקה שלא הייתה קיימת בזמן התלמוד‪ .‬עובדה שהוגדרה בתקופת האמוראים‬
‫כספק שאינו ניתן לבירור‪ ,‬לא ייתכן כי תהיה בעידן הגאונים למושא של בדיקה‬
‫פשוטה‪ ,‬וזאת משתי סיבות‪:‬‬
‫א‪ .‬הדס״ג ודאי לא השתמש בתיאוריה מדעית חדשה אלא בבדיקה שהייתה‬
‫קיימת מאז ומתמיד מכוח מסורת חז״ל ־ שאם לא כן‪ ,‬אין בדיקה זו מהימנה‬
‫(מכוח פרשנותו לריב״ש)‪ .‬ואם במסורת עסקינן ־ הייתכן כי לא השתמשו בה‬
‫כדי לפתור את הספק ביחס לאבהות בתקופת התלמוד?‬

‫‪22‬‬

‫עו״ר וינרוט אברהם‬

‫ב‪ .‬המושג של ״סוד ה׳ ליראיו״ מחייב שאם אכן קיימת אפשרות לברר ספקות‬
‫הלכתיים באמצעות כלי טכני לבירור המציאות‪ ,‬ודאי היה הדבר נגלה לחכמי‬
‫התלמוד שעסקו בפתרון ספקות אלה‪ .‬אם לא נגלה להם הדבר‪ ,‬אות הוא כי‬
‫הבדיקה החדשה אינה מהימנה‪ ,‬ולכן לא התאפשר לברר את הספק העובדתי‬
‫ידי תגלית‬
‫כבר בתקופת התלמוד‪ .‬מכאן‪ ,‬שלא ייתכן שהספקות ייפתרו על‬
‫טכנית מדעית חדשה‪ ,‬אף כשמדובר בבדיקה שבה נקטו הגאונים‪.‬‬

‫משום כך‪ ,‬הרב אהרנברג אינו מסתפק בהסבר הראשון והוא טורח להסביר שם‬
‫ולא לעבד‪,‬‬
‫רוט‪ ,‬כי על פי הדין במעשהו של רב סעדיה הגיעה הירושה ממילא לבן‬
‫וזאת מכוח דיני הירושה ודיני הראיות התלמודיים‪ .‬בדיקתו של רב סעריה היא רק כלי‬
‫לשכנע את הרשויות בדבר נכונות פסק דינו‪ ,‬ולמעשה מקור הפסק בדינים אחרים‪.‬‬
‫הבדיקה היא רק מעין מופת ניסי‪ ,‬שאין בו להוכיח אבהות אף לדעת הרפ״ג‪ ,‬וכל שיש‬
‫בה הוא להסב את תשומת לב הרשות לבדיקה ‪ -‬אשר כשלעצמה אין בה ממש ־ וזאת‬
‫כרי שתסכים הרשות עם הפסק לאמיתו‪ .‬למעשה‪ ,‬לפי הסברו השני של הרב אהרנברג‬
‫הבדיקה עצמה אינה מבררת דבר והיא נעדרת כל תוקף!‬

‫‪ . 39‬אבל קיימת בעיה נוספת בדרך הטיעון של הרב אהרנברג‪ :‬״ספר הסירים״‬
‫מביא את מעשהו של רב סעדיה כדי להוכיח שאב ובנו הם בבחינת גוף אחד‪ ,‬ולכן יום‬
‫מותו של האב מהווה יום של סבל לגופו של הבן וראוי לו להצטער ולצום באותו יום‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬שבדיקתו של הרס״ג משמשת בכל זאת מקור להלכה ומלמדת על אמת טבעית‪,‬‬
‫ואין היא אך ורק בגדר מופת ניסי שנועד לעיני הרשות לשכנעה בנכונות פסק הדין‪.‬‬
‫עובדה זו עומדת בסתירה להסברו של הרב אהרנברג‪ ,‬והוא מיישב את הדברים באופן‬
‫הבא וכאן כבר אפשר לראות הודאה במקצת)‪:‬‬
‫״ומזה שר״י ה ח סי ד ז״ל למד ממעשה זה שהאב והבן ה ם‬
‫גוף א חד ואף הבי א לזה ס מוכין מקראי ‪ -‬איך ל ד ק ד ק‬
‫דסביר א ליה דלעולם כך הוא ויכולין לס מוך על זה‬
‫כסי מן מובהק‪ ,‬דכבר כתב הרמב״ם בפירוש המשניות‬
‫בעדויות פרק ב׳ משנה ט׳ דהא דתנן האם האב זוכה לבן‬
‫בנוי ובכח וכו׳ ואלה הדברים נוהגים על הרוב‪ ,‬וכן רוב‬
‫הדברים ה טבעיי ם הם על הרוב כשאדם בעל מום מוריש‬
‫לבנו עכ״ל‪ ,‬ועיין ב מסכ ת בכורות דף מ״ה ע״ב ר״ל גבוה‬
‫לא ישא גבוהית וכו׳‪ ,‬והכי נמי ‪ -‬הך דדם הבן נבלע‬
‫בעצם ה אב אינו רק על פי רוב ויתכן שרק רוב ק טן‬
‫וקרוב למחצה ולפיכך אין לדון על פי סי מן זה מידי‪.‬״‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪23‬‬

‫‪ . 40‬כלומר‪ ,‬הרב אהרנברג אכן נאלץ להודות כי מעשהו של הרס״ג מעיד שדם האב‬
‫ודם הבן חד הם וניתן לבצע בדיקת אבהות‪ ,‬אלא שהוא מסתמך דווקא על שיטת‬
‫הרמג״ם ‪ -‬לפיה התורשה אינה עניין ודאי והתופעות חוזרות רק ברובם של המקרים‬
‫ולא בכולם‪.‬‬
‫מכך אפשר להסיק כי‪:‬‬
‫כשהבדיקה מראה שבז בא מאביו ‪ -‬הרי שהיא מעידה על כך שגוף אחד הם ויש לראות‬
‫אותה כמהימנה‪. 22‬‬
‫כשהבדיקה מראה שאיננו מאביו ־ הרי שאין ללמוד ממנה דבר‪ ,‬ואף אין היא בגדר‬
‫סימן מובהק‪ ,‬כי ייתכן שהוא בכל זאת בנו‪ ,‬אלא שנכלל דווקא באותו חלק קטן של‬
‫המקרים שחוקי התורשה אינם חלים בהם‪.‬‬
‫יש לציין כי הדברים עומדים בסתירה מסוימת לתחילת דבריו‪ ,‬שם ציין שגם אם‬
‫הרופאים קובעים שרק אחת לאלף פעמים מתרחשת סטייה מן התוצאה ־ הדבר הוא‬
‫אכן בגדר סימן מובהק(עיין שוב בפסקה ‪ 31‬לעיל)‪.‬‬

‫‪ . 41‬לסיכום העיון בשיטתו של הרב אהרנברג‪ ,‬המאופיינת בהתחבטות רבה‬
‫ובסברות מקוריות‪ ,‬נמצא כי עם כל השלילה‪ ,‬ואפילו הדחייה המוחלטת‪ ,‬של עצם‬
‫האפשרות לחדש בדיקה שלא הייתה קיימת בתקופת הגמרא לצורך בדיקת אבהות‪,‬‬
‫נאלץ גם הרב אהרנברג להודות כי בדיקתו של הרס״ג היא אכן בדיקה מהימנה לשם‬
‫הוכחת אבהות‪ .‬מסקנתו היא שאין לתת לבדיקה זו תוקף רק ביחס לשלילת אבהות‪,‬‬
‫שהרי בהחלט ייתכן כי הילד הוא מן המוחזק כאביו וכי חוקי התורשה לא התקיימו בו‬
‫בהיותו חלק מאותם מקרים מעטים שחוקי התורשה אינם חלים בהם‪ .‬אולם‪ ,‬כשבדיקה‬
‫מראה שבן בא דווקא מן המוחזק כאביו‪ ,‬אפשר להסיק מדברי הרב אהרנברג כי‬
‫הבדיקה היא אכן מהימנה‪ .‬עם זאת‪ ,‬שיטתו היא לפרש את הריב״ש כך שבדיקות‬

‫‪22‬‬

‫שאם ל א כן‪ ,‬מ דו ע ל א נ ל ך א ח ר הרוב? היי ת כן ל פ ס ו ל א ת ה ב די ק ה מ ל היו ת אי נ די ק צי ה מ שום‬
‫ש תו ק פ ה ח ל ר ק ע ל פי רו ב ‪ -‬ו ה רי רו ב מ הוו ה בי רו ר כ ש ל ע צ מו ל פ י ההלכה? כנ ר א ה ס בו ר ה רב‬
‫א ה רנ ב רג כי ל ש ם ש לי ל ת א ב הו ת ב ל ב ד א כן אין זו אינ די ק צי ה‪ ,‬שהרי יי ת כן בן ש חו קי ה תו ר ש ה‬
‫אינ ם ח לי ם לג ביו‪ ,‬א ב ל כ ש ה ב רי ק ה מ ר א ה ב ע לי ל שהבן אכן ב א מ א ביו ‪ -‬חיי בי ם ל ת ת ל ה מ ש ק ל‬
‫מ כו ח ה רו ב ש ב ד ב ר‪ .‬י חד ע ם ז א ת‪ ,‬יי ת כן כי הרב א ה רנ ב דג ס בו ר ש א ץ ל ח ח כ ל מ ש ק ל ג ם‬
‫ל ב די ק ה מ ד עי ת ח ד ש ה‪ ,‬ו מ ס קנ ה זו ת ת ב ס ס על התירוץ ה ר א ש ץ לדברי ה ר ס׳׳ג‪ ,‬כ פי ש הו ב א‬
‫ב ס עי ף ‪ 3 6‬ל עי ל‪.‬‬

‫עו״ר וינרוט אברהם‬

‫‪24‬‬

‫מדעיות ־ גם כאשר אינן סותרות מסורות של חז״ל ־ אינן נחשבות לכלי בירור מוכר‬
‫בעיני ההלכה‪.‬‬

‫שי ט תו של ה רב בן ציון חי עוזי אל‬
‫‪ . 42‬הראשון לציון‪ ,‬הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל ז״ל‪ ,‬בספרו ״שערי עוזיאל״‪, 23‬‬
‫מתייחס כבדרך אגב לתוקפן של בדיקות מדעיות בכללותן‪ ,‬וגם התייחסות זו היא‬
‫בהקשר של בדיקות דם לצורך בירור אבהות‪( .‬ייתכן שההתייחסות הרבה לשאלות אלה‬
‫נובעת מכך שמדובר במוסכמות הלכתיות הנוגעות באמונה הבסיסית ביותר בדבר‬
‫מקור יצירת הוולד‪ ,‬ומבחינת המדע גם כן מדובר בתחומים שהם גולת הכותרת שלו‬
‫בדורנו ‪ -‬הגנטיקה‪ ,‬הצופן הגנטי והאימונולוגיה‪ ,‬כפי שנוסיף ונראה)‪.‬‬
‫בשער העוסק ב״מזונות האב לבנים בלתי חוקיים״‪ ,‬בשולי הדברים‪ ,‬מציין הרב עוזיאל‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫״כל מ קו ם שאין שורת הדין מחייב ת האב למזונות ילד‬
‫זנונים‪ ,‬אין סו מכין על ב דיק ה מדעית של דם הילד‬
‫בדמיונו לזה של האב‪ ,‬שכן קבל ה מרבותינו ז״ל שלושה‬
‫שותפין ב א ד ם הקב״ה ואביו ואמו‪ ,‬אביו מזריע הלובן‬
‫וכו׳ אמו מזרעת אודם וכו׳ והקב״ה נותן בו רוח ונשמה‬
‫(נידה דף ל״א)‪ ,‬ופל ב די ק ת מרעית מ ת ב ט ל ת גגד‬
‫ק ב ל ת ם הנ א מנ ה של רבותינו ז״ל‪ ,‬שכל דברי הם נאמרו‬
‫ברוח הקוד ש‪ ,‬ביי ד שבחר ב ה ם ובמשנתם‪.‬״‬

‫‪ . 43‬הרב עוזיאל מתייחס לבדיקת הדם כסותרת מסורת חז״ל‪ ,‬ולכן הוא מבטל את‬
‫ממצאיה‪ .‬בעוד שברמב״ם מצאנו מפורשות כי דברי חז״ל המתייחסים לעובדות שאינן‬
‫קביעות הלכתיות הם מעין ראי לשיטת המדע באותה עת ‪ -‬ועם הוכחות מדעיות‬
‫חדשות ניתן לסטות מדברי המדענים כפי שהיו באותה עת‪ ,‬הרי שלדעת הרג עוזיאל‬
‫אף קביעות אלה ״נאמרו ברוח הקודש״‪ ,‬והן מהוות מסורת הלכתית שאין לסטות‬
‫ממנה‪ .‬שיטתו של הרב עוזיאל מקבילה לשיטת הריב״ש‪ ,‬אשר לפיה עמדות המדע‬
‫המנוגדות לקביעות חז״ל בטלות‪ .‬אבל אם בריב״ש העלנו ספק אם כך הוא הדין רק‬
‫ביחס להלכות טריפות‪ ,‬או שמא גם ביחס לאמרות עובדתיות של חז״ל שאינן בגדר‬
‫‪23‬‬

‫ה ר ב בן ציון מ אי ר חי עוזי א ל‪ ,‬״ ש ע ת ע חי א ל׳׳‪ ,‬הוו עד ה ל הו צ א ת כ ת בי ה ר ב‪ ,‬ת ש ״ו‪ ,‬ח ל ק ב׳‬
‫שער מ׳ או ת י״ח‪ .‬או ל ם ר א ה ב ס פ ר "יד א מ ת ם ״ מ א ת ה רב א פ רי ם פי ש ל וינ ב ר ג‪ ,‬ב סי מן ז׳‬
‫(״התור שה ל או ר ה תור ה״) ב ע ט׳ צ״ו‪-‬צ״ז ‪ -‬שם מ צו ט ט ת גי ש ה מנו ג ד ת ש ל ה ר ב עוזי א ל ה מו ב א ת‬
‫ב ס פ רו ״ מ ש פ ט י‬

‫ע תי א ל ״ ב א בן ה עז ר ע״ו‪.‬‬

‫שיקול רעת כיחסי הלכה ומרע‬

‫‪25‬‬

‫קביעות הלכתיות‪ ,‬הרי שבדברי הרב עוזיאל מבואר כי גם ביחס לאמרת חז״ל בבריתא‬
‫במסכת נירה‪ ,‬המתייחסת לתכונות התורשה ללא כל השלכות הלכתיות‪ ,‬סתירת‬
‫הדברים על ידי בדיקות מדעיות תוביל לביטול מוחלט של הגישה המדעית‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫בפרק הבא נראה כי הבריתא במסכת נירה‪ ,‬בדבר מקורות התורשה של תכונות שונות‪,‬‬
‫אינה אמירה בעלמא וכי הפוסקים הסיקו מן הסוגיה גם מסקנות הלכתיות‪.‬‬

‫פ סי ק תו של ה רב אלי עז ר י הו ד ה וולדנברג וגי ש תו ל מ ד ע‬
‫‪ . 44‬הרב וולרנברג‪ ,‬חבר בית הדין הרבני העליון בירושלים ומפוסקי דורנו‪ ,‬הציג‬
‫בפסק הלכה שנתן בשנת תשל״ז‪ 24‬את גישתו הכללית אל המדע‪ ,‬ומעניין שגם הוא‬
‫עשה זאת בפסיקה הנוגעת לתחום הגנטיקה ־ בתשובה לשאלה שעסקה בנפקות‬
‫בדיקת הדם לעניין שלילת אבהות‪ .‬השאלה היא‪ :‬״האם הבדיקה ותוצאותיה תופס מקום‬
‫בדיני התורה?״ לתשובתו נתייחס בפרוט בהמשך‪ ,‬כשנסקור את גישת ההלכה לבדיקת‬
‫הדם‪ ,‬אולם כבר עתה ראוי לציין את גישתו הכללית לבדיקות המדעיות‪.‬‬

‫‪ . 45‬הרב וולרנברג מצטט את דבריו של הרב עוזיאל שהזכרנו ומביע את הסכמתו‬
‫המלאה(״ומאוד נאמנו דבריו ז״ל״>‪ ,‬והוא ממשיך ועונה לשואל‪:‬‬
‫״ואם הוא מדבר על החיוב‪ ,‬שעל זה כפי שכבודו כותב גם‬
‫הבדיק ה המדעית מראה רק על ס פ ק שיתכן‪ ,‬אבל לא‬
‫ודאות‪ ,‬ברור א ב ל שאותו הני מוק ו אותו הטעם <שמ גם‬
‫כאשר ה ב די ק ה מר א ה בו ד או ת על ה שלילה‪ ,‬באשר כי‬
‫כל ב די ק ה מד עי ת מ ת ב טל ת נגד ק ב ל ת ם הנ א מנה של‬
‫חז״ל‪'.‬‬

‫‪ . 46‬כלומר‪ ,‬הרב וולרנברג סבור אף הוא‪ ,‬שגם כאשר הבדיקה המדעית היא ודאית‬
‫ומוכחת‪ ,‬יהיה עלינו להתעלם מתוצאותיה כשהיא סותרת דברי חז״ל‪ .‬שהרי אפילו‬
‫אמרותיהם העובדתיות של חז״ל אינן בגדר ״אמרות אגב״ המבוססות על ממצאי המדע‬
‫באותה עת‪ ,‬אלא הן בבחינת דברים הנאמרים בקבלה נאמנה של תורה שבעל פה‪ .‬יש‬
‫להתייחס לאמרות אלו כאל הוראה שאין לסור ממנה ימין ושמאל ‪ -‬גם כשמתברר‬
‫בבדיקה המדעית בוודאות מוחלטת כי מדובר בהוראה המורה על שמאל שהוא ימין‬
‫‪24‬‬

‫ה ר ב א ל י ע ז ר י הו ד ה וו ל ד נ ב ר ג‪ ,‬שו ״ ת ״ צי ץ א לי עז ר ״‪ ,‬ח ל ק י׳׳ג‪ ,‬סי מן ק״ר‪.‬‬

‫עו״ד וינרוט אברהם‬

‫‪26‬‬

‫ועל ימין שהוא שמאל‪ .‬מכאן‪ ,‬שגם הרב וולדנברג מבטל את תוקפה של הבדיקה‬
‫המדעית‪ ,‬במקום שהיא עומדת בסתירה לדברי חז״ל‪.‬‬

‫‪. 47‬‬

‫לא זו אף זו‪ ,‬בשולי הדברים מוסיף הרב וולרנברג‪:‬‬
‫״כסניף נוסף לכל האמור יש להוסיף גם זאת‪ ,‬כנראה‬
‫שהקביעה המדעית בזה על ידי בדיק ת סוגי הדם איננה‬
‫יוצאת על כל פנים מגדר השערה של ׳באשר הוא שם׳‪,‬‬
‫כפי שאנו רואים בהרבה מקרי ם שמה שהמדע קובע‬
‫לודאות כהיום‪ ,‬כעבור זמן מה קובעת בעצמה אחרת‬
‫ו מבטלת מה שקבעה בודאות אתמול‪ ,‬וזאת לפי‬
‫ההתפתחות והגילויים החד שים שמגלה לאחר מכן‪ ,‬והא‬
‫הרי ידוע דעת גדולי ה פו ס קי ם שאין ל הס ת מך ולא‬
‫לקבוע הלכה על או מדנו ת הרופ אים‪ ,‬וברור שאין זה‬
‫דומה למה שהרופא קובע על ידי צילום או ראי שסברי‬
‫רבנן שבזה כן נותנים לו נאמנות‪.‬״‬

‫‪ . 48‬מכאן‪ ,‬שהרב וולרנברג אינו סומך על קביעות המדע גם כשאינן סותרות דברי‬
‫חז״ל‪ ,‬וזאת משום שהתיאוריה המדעית משתנה ומתפתחת ־ עובדה המצביעה על כך‪,‬‬
‫שגם פירות הניסיון האמפירי אינם בגדר ודאי אלא נשארים לעולם בגדר אומדנה‪.‬‬
‫התיאוריה המדעית נסמכת על ניסויים‪ ,‬אבל המסקנות הן פרי ניתוח ואנליזה התלויים‬
‫בשיקול דעת ובידע כללי אחר‪ ,‬והללו מוכחים לעיתים כלא מושלמים וכלא מבוססים‪.‬‬
‫עם השתנות התאוריה המדעית או טכניקות הבדיקה‪ ,‬מתברר לעיתים כי ההסבר לאותם‬
‫ניסויים הוא שונה או שאין בניסויים שנעשו כדי להביא למסקנה האמורה‪.‬‬
‫בהמשך נראה כי כך הם פני הדברים במקרה הנדון גופו‪ ,‬וכי על אף שלילת אבהותו של‬
‫פלוני באמצעות בדיקת דם‪ ,‬יתכן כי יוכח כעת באמצעות בדיקת הרקמות כי הוא כן‬
‫האב‪ .‬לכן‪ ,‬התיאוריה המדעית מוגדרת על ידי הרב וולרנברג כאומדנה של הרופאים‪,‬‬
‫והלכה פסוקה היא כי אין לסמוך על אומדנות אלה‪.‬‬

‫‪ . 49‬לסיכום עמדתו של הרב וולרנברג‪ :‬כאשר המדע מספק כלי טכני לבדיקת‬
‫תופעה מסוימת והרופא מעיד על מה שראה ־ יש לאמץ את הטכניקה ולהאמין‬
‫בתוצאה‪ .‬אולם‪ ,‬כאשר המדע מספק תיאוריה שנחוץ שיקול דעת כדי לבססה על סמך‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪27‬‬

‫הבדיקות והניסויים ‪-‬אזי הבדיקה המדעית המוצגת לנו כוודאית אינה יוצאת מגדרה של‬
‫אומדנה‪ ,‬ואין לסמוך עליה כלל ועיקר ־ גם כשאינה סותרת מסורת חז״ל בנדון‪.‬‬

‫ה אסכולו ת השונות בגישות הפוסקי ם לחכמת המדע‬
‫‪ . 50‬קיימות מספר אסכולות לפיהן ניתן לסווג את גישות הפוסקים כלפי המדע‪,‬‬
‫ובכל אחת מהן נמצא דעות קוטביות וגישות ביניים‪.‬‬
‫א ס כו ל ה ר א שונ ה‬
‫דברי חז״ל ביחס לעובדות החיים אינם בגדר מסורת‪ ,‬אלא רק פרי מידע המהווה ראי‬
‫לעמדת המדע באותה עת‪ .‬השתכללות המדע מפריכה קביעות אלה‪ .‬הרמב״ם נוקט‬
‫בגישה זו ואולם‪ ,‬כפי שבואר בדברי ה״חזון איש״ לעיל‪ ,‬יש להבדיל בין קביעות‬
‫הלכתיות של חז״ל המתייחסות לעובדות על סמך מסורות חז״ל(כגון הלכות טריפות)‬
‫לבין אמרות עובדתיות של חז״ל שאינן בגדר פסקי הלכה ־ ור? באלו פוסק הרמב״ם‬
‫כי הם בגדר דברים שנאמרו על סמך הידע המדעי שהיה בזמנם‪ ,‬ועם השתנות התורה‬
‫המדעית ושכלולה ניתן לסטות מאמרות אלו‪.‬‬

‫א ס כו ל ה שניה‬
‫דברי חז״ל כולם‪ ,‬בכל דבר ועניין‪ ,‬נאמרו כתוצאה ממסורות שיסודן בהררי קודש‪ ,‬ולכן‬
‫אין לסטות מהן לעולם על סמך קביעות מדעיות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬בהלכות טריפות גם‬
‫מצאנו את דעת הרשב״א‪ ,‬כי אדם המעיד על מה שראה במו עיניו אינו מהימן ובודאי‬
‫שטעה בממצאיו או בנסיבות הניסוי‪ ,‬ומצווים אנו להישמע לפסיקתם של חז״ל ״אפילו‬
‫אומרים על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין״‪.‬‬

‫א ס כו ל ה שלי שי ת‬
‫לא ייתכן לחדש בירור עובדתי ביחס לשאלות שנשארו כסטטוס של ספק בתקופת‬
‫התלמוד‪ ,‬שהרי הכלל הוא ״סוד ה׳ ליראיו״‪ ,‬וברור שאילו הייתה אפשרות לברר את‬
‫המציאות באופן מהימן‪ ,‬הייתה הטכניקה נגלית לחז״ל כבר בתקופת התלמוד בעת‬
‫שעסקו בבירור השאלה‪ .‬השארת הדבר בתקופה ההיא בגדר ספק שאינו ניתן לבירור‪,‬‬
‫מלמדת כי אין אפשרות טכנית לבירור הספק העובדתי וגם לא תהיה אפשרות כזאת‬

‫‪28‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬

‫בעתיד‪ .‬לפי גישה זו יש לבטל לא רק תיאוריות מדעיות העומדות בסתירה לאמרות‬
‫פוזיטיביות של חז״ל‪ ,‬אלא גם תיאוריות מדעיות שעצם קיומן עומד בסתירה לעובדת‬
‫היעדר הפתרון בגמרא‪.‬‬

‫א ס כו ל ה רביעי ת‬
‫הידע המדעי לעולם אינו ודאי אלא מוגדר כאומדנה‪ ,‬שהרי את יישומן וניתוחן של‬
‫תוצאות הניסויים האמפיריים עושים לפי שיקול דעת ולפי ידע כללי אחר‪ ,‬ואלה‬
‫משתנים מעת לעת וגם עשויים להתברר כלא נכונים או כלא מדוייקים‪ .‬מכיוון שהלכה‬
‫פסוקה היא כי אין לסמוך על הרופאים ביחס לאומדנות וכי נאמנים הם רק בכל הנוגע‬
‫לעובדות הנחזות על ידם באמצעות כלים מדעיים שפיתחו‪ ,‬סבורים פוסקים מסוימים כי‬
‫גם כשהמדע מתייחם לדברים שאינם סותרים קביעות או אמרות של חז״ל‪ ,‬אין לקבלם‪.‬‬

‫א ס כו ל ה ח מי שי ת‬
‫על פי החתם הופר רופאים אינם נאמנים להתייחם ספציפית למצבו של פלוני‪ ,‬כי אז‬
‫תהיה זו עדות‪ ,‬והרי על פי כללי הגדרת עדות‪ ,‬לא תמיד כשרים המדענים למתן עדות‪.‬‬
‫אבל ביחס למצבים כלליים ולעובדות החיים בכלל ־ הרי שהם מוחזקים נאמנות‪ .‬הרב‬
‫פריים סבור‪ ,‬כי בדיקה מדעית מהווה בירור גמור וכי יש לסמוך עליה עד כדי כך שאין‬
‫צורך בבירור באמצעות עדים‪ .‬הרב פעהטער סבור‪ ,‬כי ניתן לסתור עדותם של עדים על‬
‫ידי בדיקה כזאת‪ ,‬אך לא ניתן להוציא ממון באמצעותה‪ ,‬שכן גזירת הכתוב היא שיש‬
‫צורך בבירור של עדים‪ .‬עם זאת‪ ,‬הרב פעסטער מסכים כי קביעות מדעיות הן בגדר‬
‫ודאות‪ ,‬וכך אנו מוצאים גם בראשית דבריו של הרב אהרנברג‪ ,‬אלא שהוא גורס כי‬
‫כמעט כל בדיקה מדעית תסתור קביעות של חז״ל על דרך החיוב או על דרך השלילה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬לפי אסכולה זו התיאוריה המדעית היא בגדר ודאי‪ ,‬וכאשר אין בה סתירה‬
‫לדברי חז״ל יש לאמצה‪.‬‬
‫בהמשך נראה‪ ,‬כי עם חלוף הזמן ועם השתכללות הטכניקה ו״התמסדות״ הבדיקה‪ ,‬חלו‬
‫מעברים מאסכולה לאסכולה בהתייחסותם של בתי הדין הרבניים לבדיקות הדם‬
‫והרקמות‪ .‬אולם גם כשהבדיקה מתקבלת כמהימנה‪ ,‬עדיין נעשה שימוש בעובדה שגם‬
‫המדע עשוי לטעות ־ וזאת כדי להותיר לבית הרין שיקול דעת בנושאי ממזרות‬
‫וסטטוס‪.‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪29‬‬

‫שי ט ת הרב י צ ח ק אייזי ק הלוי הרצוג‬
‫‪ . 51‬מרתקת במיוחד היא גישתו של הרב הראשי לישראל‪ ,‬הרב ר״ר יצחק אייויק‬
‫הלוי הרצוג וצ״ל‪ ,‬שכיהן בתקופה בה ניתן פסקו הנ״ל של הראשון לציון הרג‬
‫עוויאל‪ .‬נראה בעליל‪ ,‬כי לעניין הגישה לבדיקה המדעית לא התקופה היא המכריעה‬
‫את הכף‪ ,‬אלא דווקא הרקע האישי של הפוסק‪ .‬הרב הרצוג‪ ,‬שהיה גם איש אשכולות‬
‫בתחום המדע‪ ,‬אכן הביע את דעתו שיש לסמוך על אמיתות מדעיות‪ .‬מעיון בדבריו‬
‫קשה לדעת אם הוא סבור שאפשר לאמץ את גישת המדע גם כשיש בה סתירה‬
‫לקביעות עובדתיות של חז״ל‪ ,‬וכן קשה להסיק מהי דעתו ביחס למשקל שיש לתת‬
‫לקביעות המדע ‪ -‬כוודאות או כאומדנה‪ .‬עם זאת‪ ,‬אפשר להבין ממכתבו כי במוסכמות‬
‫העולם המדעי ‪ -‬בניגוד לעדותו של מדען זה או אחר • יש לתת אמון‪ ,‬וכי אין לקשר‬
‫לעניין זה את אי הנאמנות הכללית המיוחסת בדברי הפוסקים לאומדנות הרופאים‪.‬‬
‫מדברי הרב הרצוג עולה כי אי האמון השורר כלפי הרופאים הינו אי אמון אישי באנשי‬
‫המדע ועל כן הוא גורס כי אם יקומו בדורנו אנשי מדע‪ ,‬שיהיו בני תורה ויוצאי‬
‫ישיבות‪ ,‬יהא בכך משום מציאת פתרון לשאלת האמון שיש ליתן בתיאוריות המדעיות‪.‬‬

‫‪ . 52‬דבריו של הרב הרצוג נאמרו במכתב ששלח‪ ,‬והם מצוטטים במאמרו הנ״ל של‬
‫פרוס׳ פרימו*‪( 25‬ההשמטות ‪ -‬במקור!)‪ .‬במכתבו כתב הרב הרצוג את הדברים הבאים‪:‬‬
‫״לכבוד ידיד נפשי הגאון הגדול המפורסם פאר הדור‪,‬‬
‫שלום וכל טוב ס ל ה ‪-‬‬
‫‪25‬‬

‫ר א ה ל עי ל בהע׳׳ ש ‪ 12‬ב ע ט׳ ‪ 50-49‬והע״ ש ‪ . 67-64‬ה מ כ ת ב הו מ צ א ל פ רו ס׳ פ רי מ ר ע ל י די ד״ר‬
‫אי ת מ ר ו ר ה פ טי ג‪ ,‬ש מ צ או ב ע ז ב ונו ה ס פ רו תי ש ל ה ר ב ה ר צוג ז״ל ב הי כ ל ש ל מ ה ש בי רו ש לי ם‪.‬‬
‫מן ה מ כ ת ב ני תן ל ה סי ק כי ה חב ה ר צוג גו ר ס <כפי ש מ צינו ב פ ס י ק ת הרמכ״מ> ש ד ב רי חז״ל <ולא‬
‫ק בי עו תי ה ם) בי ח ס ל ע ו ב ד ו ת אינ ם נו ב עי ם מ מ סו רו ת מ קו ד שו ת‪ ,‬א ל א הם פ ר י ה מ ד ע ב או ת ה ע ת‪.‬‬
‫או ל ם ה ר אי ה ש ל ה ר ב ה ר צוג ל כ ך הי א דוו ק א ה צד האחר של כ ל מה ש הו ב א ע ר כ ה‪ .‬אם ב ד ב רי‬
‫ה ר ש נ ״ א מ צ אנו ו בי ח ס ל ק ב י ע ו ת חז״ל) כי אין ל ת ת א מון ב ב ד י ק ת שבן הי א סו ת ר ת א מי תו ת‬
‫שנ ת ק ב ל ו מ חז *ל‪ ,‬הרי שגי ש ת ה ר ב ה ר צוג הי א ה פ ו כ ת ו מ ס ק נ תו היא כי ד ב רי חז״ל ב ענייני ם‬
‫עו ב ד תיי ם אינ ם ה ל כ ה ל מ ש ה מ סיני‪ ,‬ש ה רי נ ת ב ר רו על ידי ה מד ע כ ב ל תי נכוני ם‪ .‬כ לו מ ר‪ ,‬ד ב רי‬
‫חז*ל אינ ם ב ג ד ר אי נ ד י ק צ י ה ל מ הי מנו ת ה ק בי ע ה ה מ ד עי ת‪ ,‬א ל א‪ ,‬א ד ר ב ה ‪ -‬ה מ ד ע הו א הו א‬
‫אי נ די ק צי ה ל ד ב ר י חז״ל‪ ,‬ל ל מ ד נ ו אם הם בג ד ר מ סו רו ת או ר ק פ רי ה מ ד ע בן ז מנ ם‪ .‬אך מ ה ה דין‬
‫בי ח ס ל ק בי ע ו ת חז״ ל ה עו מ דו ת ב ס תי ר ה ל ד ע ת ה מ ר עז האם גם כאן י נ קו ט ה רב ה ר צוג בגי ש ה‬
‫ד ו מ ת או ש מ א ב ק בי ע ו ת א ל ה ‪ -‬אין ל סו ר י מין ו ש מ א ל גם אם יו כי ח ה מ ד ע כי פ ס י ק ת ח ד׳ ל מו ר ה‬
‫ע ל ש מ א ל ש הו א י מיןז ו מ ה בי ח ס ל א מ רו ת ש ב רו ר כי מ קו רן ב מ סו רו ת חז״ל ו א שר ה מ ד ע עו מ ד‬
‫ב ס תי ר ה להן? ל כ ל א ל ה ל א ה תיי ח ס מ כ ת בו ש ל ה רב הרצוג‪.‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬

‫‪30‬‬

‫לא אכחד כי כמעט בושתי ונכלמתי מדברי כבוד גודלו‪…‬‬
‫בי ח ס של ביטול כלפי בדיק ת הדם מהבחינה השלילית‪,‬‬
‫כלומר מבחינת האפשרות שיש לה לברר שאין זה בנו של‬
‫זה‪ .‬מה שייך לדבר על נאמנות הרופאים בדבר שנתקבל‬
‫לברור מכל גדולי המדע הרפואי בכל העולם כולו‪ .‬חז״ל‬
‫אינם אומרים בשום מ קו ם שקיבלו הלכה למשה מסיני‬
‫‪ ,‬ואי אפשר היה‬
‫שיש בבעלי חיי ם ______‪,‬‬
‫שימסור כך הואיל והיום נתברר כשמש בצהריים שאין‬
‫דבר כזה במציאות‪.‬‬
‫ואולם החז״ל קיבלו את הנ״ל לאמת ובנו הלכות גדולות‬
‫על ההנחה הזא ת הואיל ואריס טו קבע כך ונתקבל מפי‬
‫כל ה חכ מי ם שבעולם‪ ,‬ואיזה הבדל גדול בין המדע‬
‫הרפואי שבימיהם שבימינו‪ ,‬ובין הקשר שיש בין כל‬
‫חל קי העולם כאילו עיר א ח ת ומה שהיה בימיהם?‬
‫אני זכרתי מתוך קריא ה בספרי הרפואה שזהו דבר שאין‬
‫בו שום ס פ ק‪ ,‬וכבוד תורתו במכתבו מלי ט משמעות‬
‫כאילו זו מ חלוק ת בין פו ס קי הרפואה‪ .‬במחילת כבוד‬
‫גודלו טעות גמורה היא מצידו‪ .‬הנה לו העתק המכתב של‬
‫המומחה הממ שלתי הרפואי‪-‬משפטי‪ ,‬וגם יהודי נאמן‬
‫לתורה‪ .‬ה מפורס מות אינן צריכין לראיה‪ .‬הנה בא כבר‬
‫הכלל לפני התובע להוציא ה פ ס ק לפועל‪ .‬א ת ם לא רוצים‬
‫ יהי לכ ם אשר לכם‪ ,‬אנו נרחיב לו הזמן ואני מסדר‬‫הדבר פה ואודיע על ידיכם לצדדים אימתי עליהם לבוא‪.‬‬
‫חבל שבעוד שהמדע הולך וכובש עולמות ומגלה סודי‬
‫סודות‪ ,‬א ם כי גם הו א טועה לפרקים‪ ,‬אנו בקשר לענייני‬
‫המדע הנוגעים לתורה הקדושה משקעים ראשנו בחול‪,‬‬
‫כעוף הידוע‪ ,‬ותו לא מידי‪.‬‬
‫הכרחי שנעמיד מתוך הישיבות הקדושות‪ ,‬מהעילויים‬
‫שבהם‪ ,‬אנשי מדע בכל מקצוע כזה ולא נהיה ז קו קי ם‬
‫ל א חרים בענייני פיזיולוגיה‪ ,‬כימיה‪ ,‬חשמל ובכל הנוגע‬
‫לתורה הקדושה‪ ,‬על זה עוד נדבר אי״ה‪…‬‬
‫יצחק איזי ק הלוי הרצוג‪.‬״‬

‫‪ . S3‬גישתו הכללית של הרב הרצוג במכתבו הנ״ל היא של התייחסות למדע כאל‬
‫אמת שיש לסמוך עליה‪ .‬מעניין לציין כי דווקא הרב הרצוג‪ ,‬שהיה גם מדען‪ ,‬מציין כי‬
‫אמת זו אינה ודאית וכי גס המדע טועה לפרקים ־ וזאת בניגוד לרב פריים ולרב‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪31‬‬

‫פעסטער‪ .‬אולם ברור שהרב הרצוג מביע אמון כללי במדע ואינו תולה זאת בוודאות‬
‫תוצאותיו‪.‬‬

‫‪ . 54‬ניתן לסכם‪ ,‬אם כן‪ ,‬כי פוסקים ראשונים ואחרונים ־ ומהם שהיו גם אנשי מדע‪,‬‬
‫כמו הרמב״ם והרב הרצוג ־ נטו לרחוש אמון למסקנות המדע‪ ,‬ואילו פוסקים אחרים‪,‬‬
‫הספונים ב ד אמותיה של הלכה נטו להתייחס לתיאוריות המדעיות בספקנות‪ ,‬ולעיתים‬
‫גם ממש בביטול ־ וזאת בעיקר כשתיאוריות אלו סותרות אמרות חז״ל‪ ,‬או לפחות‬
‫קביעות שלהם‪.‬‬

‫מעמד המדע בתקופ ת המלמוד‬
‫‪ . 55‬בשולי הדברים האלה ראוי להקדיש כמה מלים לעניין מעמדו של המדע‬
‫בתקופת התלמוד וההתפתחויות מאז‪.‬‬
‫בתקופת התלמוד גילו חז״ל פתיחות רבה ביותר לתיאוריות מדעיות ולבדיקות של‬
‫מדעי החי‪ ,‬והלכות רבות נלמדו על סמך בדיקות רפואיות‪ .‬ייתכן כי הדבר נעוץ בכך‬
‫שבעת גיבוש ההלכה עמד הכלל של ״סוד ה׳ ליראיו״ דווקא לימין התיאוריה המדעית‪,‬‬
‫וייתכן כי הדבר נעוץ בכך שבתקופה ההיא הפרכה של תיאוריות מדעיות הייתה נדירה‬
‫והמדע דיבר בלשון ודאית ושלא כלשונו הספקנית מאוחר יותר)‪ .‬על כל פנים‪ ,‬יחסי‬
‫האמון בין פוסקי ההלכה לבין חכמי המדע היו משופרים לאין ערוך דווקא בתקופה‬
‫שחכמת המדע הייתה בחיתוליה‪.‬‬

‫‪ . 56‬בספר ״יד אפרים״ מאת הרב אפרים פישל וינברג <רבה של יד אליהו וחבר‬
‫מועצת הרבנות בתל‪-‬אביב‪-‬יפו) בסימן ד העוסק ב״תורשה לאור התורה״ באות ט‪/‬‬
‫מוצאים אנו תמיהה רבתי על גישתו המסויגת של הרב עוזיאל כלפי המדע‪ ,‬וזאת על‬
‫פי פסקו של הרב עוזיאל בשו״ת ״משפטי עוזיאל״ אבן העזר ע״ו‪ ,‬המתייחס לסימניו‬
‫של ״ולד בן קיימא״‪ .‬לעניין זה מציין הרב עוזיאל את הגמרא במסכת יבמות רף מ״ב‪,‬‬
‫בה מובאת בדיקת הריון על פי צורת ההליכה של האשה וצדודיתה‪ ,‬ומסקנתו היא כי‬
‫״סימנים אלה שהוחזקו על פי המרע הרפואי בדורנו ‪ -‬כוחם יפה‪…‬״‬

‫‪32‬‬

‫עו״ר וינרוט אברהם‬

‫לנוכח ההסתמכות על הבדיקה שבמסכת יבמות מציין הרב וינברג‪ :‬״הרי לך ראיה‬
‫ברורה ומכרעת שחז״ל סמכו על כל בריקה מרעית להכיר על פיה איסור הבחנה‬
‫(כלומר‪ ,‬האיסור של אשה להתחתן בטרם חלפו שלושה חודשים מתום נישואיה‪ ,‬כדי‬
‫שיהא ברור במקרה שתיכנס להריון מי מן הבעלים הוא האב ‪ -‬ו‪.‬א‪ ).‬שזה איסור‬
‫תודה‪.‬״‬

‫‪ . 57‬סוגיה נוספת המובאת שם היא זו שבמסכת נירה רף ס״א ע״א‪ :‬״מעשה בסלע‬
‫של בית חורון שהיו מתויקים בה בטומאה‪ ,‬ולא יכלו חכמים לברוק‪ ,‬והיה שם וקן‬
‫אחר ואמר להם הביאו סרינים‪ ,‬ושראן במים ופרסן עליהם‪ .‬מקום טהרה ־ יבש‪,‬‬
‫ומקום טומאה ‪ -‬לח‪.‬״‬
‫בבדיקה זו נקט גם רשב״י כשיצא מן המערה‪ :‬״כל היכי דהוה קשי ‪ -‬טהרה״‪ .‬ראה‬
‫במסכת שבת דף ל״ר ע״א ותוספות שם ר״ה כל‪.‬‬

‫‪ . 58‬בדיקת פוריות של גבר מצאנו בסוגיה במסכת יבמות רף ע״ו ע״א‪ :‬״מייתינן‬
‫נהמא חמימא רשערי ומניחין ליה״‪ .‬חז״ל נקטו בדיקה זו על שום מהימנותה‪ ,‬אף‬
‫שהיא כרוכה באיסור מן התורה‪.‬‬
‫בריקה בענייני טומאה וטהרה‪ ,‬שהם הלכות מדאוריתא‪ ,‬מצאנו במסכת נזיר רף נ״ב‬
‫ע״א‪ :‬״מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לבית הכנסת‪ …‬ונכנס תורוס הרופא וכל‬
‫הרופאים עמו ואמרו אין כאן שררה ממת אחר‪.‬״‬
‫יתר על כן‪ ,‬גם בענייני טריפות התייעצו חז״ל במומחים מאנשי מרע האנטומיה ־ וכך‬
‫אנו מוצאים במסכת חולין רף ע״ז ע״א‪ :‬״אמר רב‪ ,‬רבר זה שאלתי לחכמים‬
‫ולרופאים‪…‬״‬

‫‪ . 59‬רוח הדברים בפסקו של החתם סופר באבן העור סימן פ״ר היא שונה לחלוטין‪.‬‬
‫לדבריו גם בהלכות פיקוח נפש ״אין להאמין לרופא אלא במי שהוחזק באיזה חולי‪,‬‬
‫אבל אדם המוחזק בריא והרופא שופט על פי רבריו אינו כלום לשוות ספק פיקוח‬
‫נפש ולא נתיר לו לעבור ולווו זיו כל שהוא מרברי תורה על פי חלומותיו ודבריו‪.‬״‬

‫שיקול רעת כיחסי הלכה ומרע‬

‫‪33‬‬

‫נראה בעליל כי במרוצת הדורות נשחקו מאוד יחסי האמון ששררו בין חכמי ההלכה‬
‫לבין חכמי המדע‪ ,‬וספק אם יש בהשערות שהעלינו(לעיל בסעיף ‪ )55‬כדי להסביר‬
‫לאשורה תופעה זו‪ ,‬הראויה למחקר מעמיק כשלעצמו‪.‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהש‬

‫‪34‬‬

‫פ ר ק ב׳‪ :‬ב די ק ת דם‪ ,‬הברי ת א ב מ ס כ ת נידה דף ל״א‪ ,‬ב די ק תו‬
‫של הרב ס עדי ה גאון‪ ,‬ו ה תו קף הניתך לה __________________‬
‫ב די ק ת ד ם מהי?‬
‫‪. 60‬‬

‫בע״א ‪ 407/60‬פלוני נ׳ אלמונית‪ 26‬תיאר כב׳ השופט וילברג את בויקת הרם כך‪:‬‬
‫״מודעת זא ת מ ח קירו תי הם של חתן פרס נובל היהודי‬
‫ד״ר לנד שטיינר ותלמידיו‪ ,‬כי קיי מות ארבע קבוצות של‬
‫סוגי דם‪ ,‬השונים זה מזה בתכונות ה ת אי ם והפלסמה‪,‬‬
‫והם נ ק ר אי ם בשם ‪ AB ,B ,A‬ו‪.0 -‬‬
‫כל א חד מבני הגזע האנושי משתייך ל א ח ת הקבוצות‬
‫הנ״ל‪ ,‬ול א ח ת בלבד‪ .‬סוגי הדם מתנהלים על פי חו קי‬
‫התורשה של מנדל‪ ,‬והתוצאה היא ‪ -‬ישר והפוך‪:‬‬
‫(א) כאשר אנו יודעים את סוג דמם הזהה של שני‬
‫ההורים‪ ,‬או את שני סוגי הדם השונים שלהם‪ ,‬יכולים‬
‫אנו לנבא מראש מה יהא סוג דמו של הילד‪ .‬למשל‪ :‬א ם‬
‫ההורים מ שתייכים שניהם לקבוצה ‪ ,A‬יהיה סוג דמו של‬
‫ילדם ‪ .A‬א ם אחד מ ה ם הוא ‪ A‬והשני ‪ B‬יהא סוג דמו של‬
‫הילד ‪.AB‬‬
‫(ב) היפוכו של דבר‪ :‬כאשר אנו יודעים את סוג דמו של‬
‫הילד‪ ,‬ואת סוג דמה הזהה או השונה של האם‪ ,‬יכולים‬
‫אנו לקבוע‪ ,‬או באורח חד‪-‬משמעי או כאח ת מכמה‬
‫אל טרנטיבות‪ ,‬את סוג דמו של האב‪ .‬למשל‪ :‬א ם סוג דמם‬
‫של ה א ם והילד הוא ‪ ,O‬אזי גם סוג דמו של ה אב יהיה‬
‫‪ .O‬א ם סוג ד מ ם של ה א ם והילד הוא ‪ ,A‬הרי סוג דמו של‬
‫האב יכול להיות כך‪ :‬או ‪ A‬או ‪ ,O‬אך לא ‪ B‬ולא ‪ .AB‬א ם‬
‫סוג ד מ ם של ה א ם והילד הוא ‪ ,B‬יכול סוג דמו של האב‬
‫להיות‪ :‬או ‪ B‬או ‪ ,O‬אך לא ‪ A‬ולא ‪ .AB‬לעומת זה‪ ,‬יש‬
‫סוגי ד ם של ה א ם והילד‪ ,‬בהם יכול האב להשתייך לכל‬
‫אח ת מארבע הקבוצות ‪ -‬ואין כאן מקום להאריך‪.‬‬
‫הפרופורציה שבין סוגי הדם לגבי לבני העור שבאירופה‬
‫ואמריקה היא‪ A :‬־ ‪.O ,5% – AB ,10% – B – 40% ,45%‬‬
‫בארבע ארצות אחרות השיעורים שונים במקצת‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫ע״א ‪ 4 0 7 /6 0‬פ לוני ת נ׳ א ל מוני‪ ,‬פ ד ״ י ט ״ ו (‪ , 212 >1‬ב ע מ׳ ‪. 2 2 1‬‬
‫ל פי רו ט מ ד עי ב סוגי ה זו ר א ה ב ס פ ר ה ש ל דלי ה חל ק‪ ,‬״ הוכ ח ת אב הות״‪ ,‬הע״ש ‪ 6‬ל עי ל ב ע מ׳‬
‫‪ , 112-105‬ו כן ב מ א מ ר ם ש ל ק פ לן‪ ,‬ב ר או ט ב ר ונ ל קן‪ ,‬הע״ש ‪ 5‬ל עי ל ב ע ט׳ ‪ . 54-53‬תי או רו ש ל‬
‫כ בו ד ה שו פ ט זי ל ב רג נ ב ח ר כ אן ב ש ל ב הי רו תו ו פ ש טו תו‪.‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪35‬‬

‫מן האמור יוצא‪ ,‬כי תוצאת בדיק ת דמו של האב הנטען‬
‫יכולה להיות רק שלילית (לגבי קביעת אבהות) ולא‬
‫חיובית‪ .‬כי כל אחד ואחד מסוגי הד ם הנ״ל משותף‬
‫ל מספר גדול של גברים‪ .‬לפעמים אפילו ב אי ם בחשבון‬
‫יותר מסוג אחד‪ ,‬כפי שראינו לעיל‪ ,‬וממילא אי אפשר‬
‫לדעת ‪ -‬באין הוכחה אחרת ‪ -‬מי מ ה ם הוליד את הילד‬
‫הנדון‪ .‬לעומת זאת יכולה הבדיק ה להעלות תוצאה‬
‫שלילית‪ ,‬כלומר‪ :‬להוכיח בודאות כי הנתבע איננו אביו‬
‫של הילד‪ .‬למשל‪ :‬כאשר סוג דמם של ה א ם והילד הוא ‪,A‬‬
‫וסוג דמו של הנתבע הוא ‪ .27B‬במה דברים אמורים‪,‬‬
‫ואימתי יכולה הבדיק ה לגלות תוצאה שלילית? רק כאשר‬
‫ידוע לנו מה ה ם סוגי הדם של כל שלושת ה׳שותפים׳‪:‬‬
‫הנתבע‪ ,‬ה א ם והילד‪ .‬א ם חסר ה לנו ידיעה בי ח ס לשניים‬
‫מהם ‪ -‬אי אפשר ל ה סי ק מן הבדיק ה האחת כמעט‬
‫כלום‪.‬״‬

‫ה סי כוי ל שלול א ב הו ת ב א מ צ עו ת ב די ק ת ד ם‬
‫‪ . 61‬המלומדים ר״ר ערנה קפלן‪ ,‬ר״ר חיים בראוטבר ופרוס׳ רור נלקן‪ ,‬במאמרם‬
‫הנ״ל‪ , 28‬מציינים כי אומנם מידת השלילה הוודאית שבשיטת סוגי הדם ‪( abo‬בדיקת‬
‫הדם האמורה) מגיעה לכדי ‪ 99.99‬אחוזים‪ ,‬אולם מידת ההסתברות של שלילת האבהות‬
‫באמצעותה היא קטנה ביותר‪.‬‬
‫״הסיכוי להוכיח על ידי בדיקו ת של סוגי דם שאדם‬
‫מ סוי ם אינו אביו של הצאצא הוא כדלהלן‪:‬‬
‫על ס מ ך ב די קו ת במערכת ‪ abo‬בלב ד ־ *‪20.0‬‬
‫על ס מך ב די קו ת במערכת ‪ NM‬בלבד ‪18.5% -‬‬
‫על ס מך ב די קו ת במערכת ‪ MNSS‬בלבד ‪23.9% -‬‬
‫על ס מך ב די קו ת במערכת ‪ RH-HR‬בלבד ‪25.0% -‬‬

‫לכן‪ ,‬הסיכוי לשלול אבהות על ס מך הבדיקו ת לסוגי דם‬
‫במערכות ‪ RH-HR ,NM ,ABO‬הוא ‪ .51.3%‬אם נוסיף‬
‫‪27‬‬

‫‪28‬‬

‫גם במקרה זה יש להביא בחשבון כי לשני ההורים יש מרכיב גנטי גלוי ומרכיב גנטי נסתר‪.‬‬
‫ייתכן כי לאם היה מרכיב גנטי גלוי ‪ A‬ואילו לאב ‪ -‬מרכיב גלוי ‪ B‬ומרכיב נסתר ‪ ,A‬ואז יהיה‬
‫הילד בעל סוג דם ‪ ,A‬אף שסוג הדם הגלוי של אביו הוא ‪ .B‬לעניין זה ראה בירחון ״אמיא׳׳‪,‬‬
‫הע״ש ‪ 12‬לעיל‪ ,‬בעמוד ‪ – 23‬הערת העורך מם׳ ‪. 13‬‬
‫ראה הע״ש ‪ 5‬לעיל‪ ,‬בעט׳ ‪.54‬‬

‫‪36‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬
‫לכך גם א ת הבדיקו ת במערכת ‪ MNSS‬הרי הסיכוי‬
‫לשלילת אבהות יגדל ל‪ .56.4%-‬א ם נצרף בדיקו ת דם‬
‫במערכות נוספות‪ …‬נוכל להעלות את הסיכוי לשלילת‬
‫אבהות בעוד א חוזי ם ספורים‪.‬״‬

‫‪ . 62‬כלומר‪ ,‬בדיקת הרם מתייחסת לחוקי התורשה החלים על סוג הרם של הצאצא‪,‬‬
‫וההנחה היא כי סוג הדם של הצאצא מושפע הן מן האב והן מן האם‪ .‬הבדיקה תלויה‬
‫בנסיבות רבות‪ ,‬אין בכוחה לברר באופן חיובי מיהו האב אלא רק לשלול אבהות‪ ,‬ורק‬
‫שימוש במספר רב של בדיקות ומרכיבים נותן סיכוי לתוצאה שהינה מעבר לספק‬
‫סביר וגם אז במקרה הטוב ביותר ההסתברות כי הבדיקה נותנת תוצאה נכונה אינה‬
‫עולה על כ‪ 60-‬אחוזים‪.‬‬

‫עיון ב סוגיי ת ה ת ל מו ד ב מ ס כ ת ני ד ה (דף ל״א) ‪ -‬על הי ב טי ה ו ד ק דו קי ה‬
‫‪ . 63‬בעוד חוקי התורשה מבוססים על העובדה כי סוג הדם של הילד מושפע ונרכש‬
‫הן מן האב והן מן האם‪ ,‬וממילא היעדר התאמה בין סוג הדם של ילד לבין זה של‬
‫המוחזק כאביו מלמד שאין הוא האב ־ הסוגיה התלמודית במסכת נידה עומדת‪,‬‬
‫לכאורה‪ ,‬בסתירה מוחלטת לתיאוריה מדעית זו‪ .‬מסוגיה זו נובע כי סוג הדם נרכש כל‬
‫כולו מז האם ולא מן האב‪ ,‬וממילא אף בהיעדר התאמה בין דם הילד לדם האב‪ ,‬אין בכך‬
‫כדי ללמד שפלוני אינו אבי הילד‪.‬‬
‫סוגיה זו מהווה מקור לקונפליקט מובהק בין ההלכה לבין המדע‪ ,‬ובה באים לידי ביטוי‬
‫חד כל האסכולות והגישות למדע כפי שהובאו לעיל‪ .‬יש הסבורים כי הסוגיה במסכת‬
‫נירה אינה קביעה הלכתית אלא אמרה גרידא‪ ,‬וממילא ניתן לסטות ממנה ־ שכן חוקי‬
‫התורשה המובאים בה אינם נובעים ממסורות חז״ל אלא הם פרי הידע המדעי באותה‬
‫עת‪ . 29‬לעומתם יש המטילים ספק במדע בכלל ובבדיקת הדם בפרט‪ ,‬והם מתייחסים‬
‫‪29‬‬

‫ב ה ק ש ר ז ה מ ר ת קי ם ד ב ריו ש ל פ רו פ׳ י ש עי הו ליבובי ץ ב ס פ רו ׳׳ ה ת פ ת חו ת ו תור ש ה ■ פ ר ק י‬
‫י סו ד׳׳‪ ,‬ה אוני ב ר סי ט ה מ שו ד ר ת ו ה הו צ א ה ל או ר ש ל מ ש ר ד הבי ט חון‪ , 1 9 8 4 ,‬ע ט׳ ‪: 32-31‬‬
‫״׳הקדמוני ט ל א י ר עו מ או מ ה ל א ע ל ת אי ז ר ע ו ל א ע ל ת אי בי צי ת‪ .‬ה ט יר עו ש הז כ ר מ פ רי ש‬
‫זר ע מ ב לי ל ד ע ת מ ה מ הו תו‪ ,‬ו אילו ע ל ה אי ש ה ח ש בו ש הי א מ ס פ ק ת ד ס ב ל ב ד‪ .‬ל פי זה ק ב ע‬
‫א ר י ס ט ו שזר ע ה א ב הו א ה מ ע נ ה צו ר ה ל ד מ ה ש ל ה א ס‪ .‬נ מ צ א ש א ת ל א ם ח ל ע כ ע צ ם י צי ר ת‬
‫הולד ‪ .‬א ק ט הי צי ר ה ב א מן ה א ב‪ . ..‬רובו ש ל יד ע ז ה ( ה מ ד ע ה מ ד עי ש ל חז׳׳ ל) הגיע ל ה ם מן‬
‫ה מ ד ע היוני כנ ר א ה דרך א ל כ סנ ד רי ה‪ .‬א ב ל‪ ,‬דוו ל א בג עוד ה מ כ ר ע ת זו‪ ,‬ב ע ג ת ה תו ר ש ה‪ ,‬א ק‬
‫ה ע ק רונו ת שלגו מ ק ב לי ם א ת הגי ש ה ש ל מ רו ת ה ת הוו ת ה א ד ם מ א ביו ו אי מו י צי ר תו הי א‬
‫מ ע ש ה ה א ב ב ל ב ד ו א ת ל א ם ח ל ק ב ה ‪ .‬ב צו ר ה ב רו ר ה ו מ פו ר ש ת נ א מ ר‪ :‬ה א ב ו ה א ם שו ת פי ם‬

‫שיקול דעת כיחסי הלכה ומרע‬

‫‪37‬‬

‫לסוגיה במסכת נידה כאל קביעה הלכתית ולא כאל אמרה‪ .‬אחרים מצדדים בגישה שגם‬
‫אמרות חז״ל מבטאות מסורות שאין לסטות מהן‪.‬‬
‫‪. 64‬‬

‫בגמרא במסכת נירה רף ל״א ע׳׳א מצאנו בריתא כדלקמן‪:‬‬
‫״תנו רבנן‪ ,‬שלושה שותפים יש באדם‪ :‬הקב״ה ואביו‬
‫ואמו‪ .‬אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרניים‬
‫ומח שבראשו ולובן שבעין‪ ,‬אמו מזרעת אודם שממנו עור‬
‫ובשר [ודם] ושערות ושחור שבעין‪ ,‬והקב״ה נותן בו רוח‬
‫ונשמה ו ק ל ס ת ר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודיבור‬
‫פה והילוך רגליים ובינה והשכל‪ .‬וכיון שהגיע זמנו‬
‫להפטר מן העולם‪ ,‬הקב״ה נוטל חלקו‪ ,‬וחלק אביו ואמו‬
‫מניח לפניהם‪.‬״‬

‫‪ . 65‬בבירור משקלה של הבריתא המובאת במסכת נירה מן הבחינה ההלכתית‬
‫(קביעת דין או אמירה גרידא) והשלכותיה של סוגיה זו על עמדת חז״ל ביחס לבדיקות‬
‫דם‪ ,‬יש לבחון את העניין מארבעה היבטים‪:‬‬
‫א‪.‬‬

‫הגרסה‪.‬‬
‫משמעות האמור בסוגיה במסכת נידה‪.‬‬
‫האם סוגיה זו היא ״אגדתא״‪ ,‬כלומר דברי אגדה הנעדרים משקל הלכתי‪,‬‬
‫או שמא נפסקה סוגיה זו להלכה? האם אכן יש סתירה בין סוגיה זו לבין‬
‫האופן בו נערכת בדיקת הדם?‬

‫בי צי ר ת הו ל ד‪ .‬ז א ת או מ ר ת ־ ל א ב ה ת הוו תו ב ל ב ד‪ …‬ח לו ק ה זו אין ל ה י סו ד ב מ צי או ת כ פ י ש אנו‬
‫מ כי רי ם א ו ת ת א ב ל הי א מ עי ד ה‪ ,‬ע ל כ ל פני ם‪ ,‬ע ל הגי ש ה ה ע ק רוני ת ש ה אב והאם שו ת פי ם ב פ ו ע ל‬
‫בי צי ר ת הו ל ד‪ …‬ו כ אן נ ש א ל ת ה שאלה‪ :‬ח כ מינו א שר ש אבו א ת עי ק ר י די עו תי ה ם ב אנ טו מי ה‬
‫ו ב פיזיו לו גי ה מן ה מ ד ע היווני ‪ -‬מ דו ע ס ר בו ל ק ב ל א ת ה ת פי ש ה ה א רי ס טו ט לי ת ב ענ ין י צי ר ת‬
‫ה א ד סז ו ה ת שו ב ה ל ד ב ר‪ :‬ל פני ה ם ע מ ד ה מ ק ר א‪ ,‬ו ה מ ק ר א או מ ר ב צו ר ה ב רו ר ה ב ב רי א ת האדם‪:‬‬
‫״זכר ו נ ק ב ה ב ר א ם וי ב ר ך או ת ם וי ק ר א א ת שמם אד ם‪ .,‬ל א נ א מ ר וי ק ר א א ת ש מו א ד ם‪ ,‬א ל א‬
‫וי ק ר א א ת ש מ ם א ד ם‪ .‬א ץ ה מ הו ת ש ל ה אד ם כז כ ר כ ל כ ד‪ ,‬א ל א הי א כ צי רו ף ש ל הז כ ר‬
‫ו הנ ק ב ה ־ שני ה ם י חד ק רויי ם א ד ם‪ .‬ולכן מן ה הכר ח ש ה אכ ו ה א ם יהיו שו ת פי ם בי צי ר ת הולד‬
‫ול א ר ק ב ה ת הוו תו‪" .‬‬
‫כ לו מ ר‪ ,‬ב ת חו ם ה תו ר ש ה ד ב רי חז״ל הם מ סו ר ת ה ש אוב ה מ ה ש ק פ ת ה מ קו רו ת ו ל א מ מ ד עי ם פ ר י‬
‫ז מנ ם‪ ,‬וז א ת גם ל ג בי ה ס בו רי ם כי ב ש א ר ה דב רי ם חז״ל ש אבו י די עו ת מ ה מ ד ע בן ז מנ ם ו ל א‬
‫מ מ סו רו ת‪ .‬ל שי ט ת פ ר ו פ׳ לי בו בי ץ גם ע מ ד ת הרמב״ם בי ח ס ל תו ר ש ה ע שוי ה ל ה תיי ש ב עם ע מ ד ת‬
‫הריב״ ש ‪ -‬ב א ש ר ד ב רי חז״ל ב עניין זה אינ ם פ רי ה מ ד ע בן ז מנ ם אל א י סו ד ם ב פ ר שנו ת מ חויי ב ת‬
‫של מ ע ש ה ב ר א שי ת ב נ ו ג ע ל ב רי א ת האד ם‪.‬‬

‫עו״ר וינרוט אברהם‬

‫‪3S‬‬
‫ד‪.‬‬

‫כמו כן‪ ,‬יהיה עלינו לבדוק אם אין סוגיות נוספות בתלמוד‪ ,‬העומדות‬
‫בסתירה לסוגיה זו ואשר מהן ניתן להסיק כי דם הבן בא גם מאביו‪.‬‬

‫בירור מעמיק של ההיבטים השונים יגלה כי האחד קשור ברעהו‪:‬‬

‫א‪ .‬הגרסה‬
‫‪ . 66‬הריין הרב ריכובסקי‪ ,‬בפסק דין שעסק בשאלת בדיקות הדם‪ ,30‬מעיר ביחס‬
‫לגמרא במסכת נירה רף ל״א ע״א כי ישנן שתי גרסאות בבריתא‪ ,‬המובאות ב״מסורת‬
‫הש״ם״‪:‬‬
‫גרסה אחת‪ :‬״אמו מזרעת אורם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין״ ‪ -‬ולא נזכר‬
‫״דם״‪.‬‬
‫גרסה שנייה‪ :‬״אמו מזרעת אורם שממנו עור ובשר ורם ושערות ושחור שבעין״‪.‬‬
‫וכך מסיק הרב ריכובסקי כי ״ניתן למצוא כאן שתי שיטות המסתמכות על שתי‬
‫גרסאות״‪ .‬כלומר‪ ,‬לפי הגרסה שאינה כוללת ״דם״ אין כל ראיה מן הבריתא במסכת‬
‫נידה כי דם הוולד בא רק מן האם ולא מן האב‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬לא הכל תמימי דעים כי יש נפקות לגירסת הבריתא במסכת נידה‪.‬‬

‫‪ . 67‬בפר״ר ב׳ ‪ 119‬דנו כבוד הריינים רוזנטל‪ ,‬רקובר והראיה בתוקפה של בדיקת‬
‫דם‪ ,‬ותוך כדי דיון בדעות הפוסקים שהובאו בשולחן ערוך יורה רעה סימן רס״ג סעיף‬
‫ב׳ מובאת <בעמ׳ ‪ 124‬לפסה״ח דעת הט״ז שם בס״ק א׳‪ :‬״רלכן לא שייך באיש רק‬
‫באישה לסי שהרם בא מן האישה״‪ ,‬ומובא המקור לכך שדם הוולד בא מן האישה‪,‬‬
‫בביאור הגר״א שם בס״ק ד‪ :‬״רטעם האגורה הוא מראמרינן בפרק ג׳ רנירה רהרם מן‬
‫האישה״‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫פ ס ק דינו ש ל בי ת ה ד ץ ה ר בני ב א שדוד מ שנ ת ת ש מ ״ ג פו ר ס ם ב ״ א סי א ״‪ ,‬חו ב ר ת ל ״ ה ש ב ט‬
‫ת ש מ״ג ע ט׳ ‪ , 16‬ו ר א ה שם ב ע ט׳ ‪. 21‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומדע‬

‫‪39‬‬

‫לנוכח הבאת מקור זה של הגמרא במסכת נירה בהקשר של חוקי התורשה על פי‬
‫ההלכה מציין בית הדין בסוגריים‪ :‬״לפי גרסת השאילתות מפורש בגמרא שהרש מן‬
‫האישה‪ ,‬ולפי הגרסא שלנו שאודס בא מן האישה ורס בכלל״‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬לפי שתי הגרסות מקור תורשת הדם הוא מן האישה ־ בין משום שהדבר מצוין‬
‫במפורש בבריתא במסכת נירה‪ ,‬ובין משום העובדה ש״האודם״ בא מן האישה ומכאן‬
‫יש להסיק בהכרח כי גם דמו של העובר מורש לו על ידי האם (אף אם לא נאמרה‬
‫במפורש המלה ״ודם״ בין הדברים הכלולים ב״אודם״ הבא מן האישה)‪ .‬מכאן נובע‪ ,‬כי‬
‫לדעת בית הדין בפסק הדין האמור בעצם איז חשיבות לגרסה הנקוטה בגמרא במסכת‬
‫נידה‪.‬‬

‫‪ *68‬בדומה לכך‪ ,‬מצאנו בשו״ת ״ציץ אליעזר״ מאת הרב אליעזר יתורה וולרנברג‪,‬‬
‫בחלק יג׳ סימן ק״ד‪:‬‬
‫״והנה ב אודם שהאישה מזרעת ברור שכלול בזה (ואולי‬
‫עוד בראש ובראשונה) הדם‪ .‬ובהגהות הגר״א ז״ל מגיה‬
‫בהדיא בגמ׳‪ :‬׳ודם' וכן כתב בהדיא גם בשאילתות‪ ,‬יתרו‬
‫שאילתא נ״ו‪ ,‬וב׳העמק שאלה׳ (לנצי״ב מוולוז׳ין) שם‬
‫כותב שבמדרש קו הל ת מבואר ג״כ בפירוש‪ :‬׳ודם׳ עי״ש‪.‬‬
‫זאת אומרת שהדם בא מן האישה‪ ,‬וכפי שהמסביר שם‬
‫׳העמק שאלה׳‪ ,‬דזה פשיטא דעיקר יצירת הולד הינו מדם‬
‫שבאישה וד ם מוליד דם עי״ש‪ ,‬ו א ם כן מכיוון שדם בא‬
‫מן האישה זהות דם יכול להיות ולקבוע בין בן לאמו‬
‫אבל לא בין בן לאביו בהיות שדם הבן לא בא ממנו‪.‬״‬

‫כלומר‪ ,‬בין אם הגרסה בגמרא במסכת נירה כוללת את המילה ״דם״ ובין אם לאו ־‬
‫אחת היא‪ ,‬ולא הגרסה עיקר אלא המהות‪ .‬פירוש הגמרא לפי הנצי״ב מוולוז׳ין‬
‫בפירושו לשאילתות דרב אחאי גאון היא כי האישה תורמת ליצירת הוולד מדמה‪ ,‬והרי‬
‫״דם מוליד דם״‪ .‬האודם הבא מן האישה אינו ״צבע״ אלא הורשת תכונות פיזיונומיות‪,‬‬
‫ובראש וראשונה הזהות הפיזיונומית בין חומר המוריש לחומר המורש קיימת דווקא‬
‫־־ הואהוא החומר הנדון‪ ,‬״האודם״ שמורישה האישה‪ .‬לכן גורס הרבוולרנברג כי‬
‫כלהגרסאות הדם בא מן האם‪ ,‬ובדיקת דם שתוכיח אי זהות בין דם הוולד לביןדם‬
‫האב אינה מלמדת דבר‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬עובדה היא כי הגר״א הגורס בהגהותיו על השולחן ערוך שהדם בא מן‬
‫האישה‪ ,‬הגיה בגמרא במסכת נירה והוסיף את המלה ״ודם״ כדי לתמוך בגרסתו ‪ -‬ולא‬

‫ער־׳ר ה׳נרוט א‪3‬רה&‬

‫‪40‬‬

‫די היה לו בכך שנאמר שם כי ״האודם״ בא מן האישה‪ .‬מכאן‪ ,‬שלכאורה אין די במהות‬
‫העניין אלא הגרסה עיקר היא‪ .‬אבל‪ ,‬אולי הגהת הגר״א נובעת מגרסתו בגמרא במסכת‬
‫נירה לפי הכתובים שהיו לפניו‪ .‬וייתכן שגרסה זו נובעת מכך שאם אכן מהות הזרעת‬
‫האודם היא הורשת סוג הדם ־ בבחינת ״דם מוליד דם״ ־ הרי שזהו הדבר הראשון שיש‬
‫לציינו במפורש כמורש מן האם‪.‬‬

‫‪ . 69‬הרב משה פינשטיין‪ ,‬בשו״ת ״אגרות משה״ יורה דעה חלק א׳ בסימן קנ״ד‪,‬‬
‫מבאר את מחלוקת הפוסקים שתובא להלן ־ בשולחן ערוך יורה רעה סימן רס״ג ‪-‬‬
‫כתלויה בגרסות הגמרא במסכת נירה רף ל״א‪ :‬״ומחלוקתם היא בגרסת הגמרא‬
‫בנירה רף ל״א‪ ,‬רכגרסא רירן לא הוזכר ׳רם׳ ברברים שהאישה נותנת להולר‪ ,‬ואם‬
‫בן בא הרם משניהם מהאב ומהאם‪ …‬והאגורה גריס בגרסת השאילתות שגריס בגירה‬
‫שהאם נותנת גם רם‪ …‬ולכן הוא שייך רק להאם ולא להאב‪ ,‬וזה הררך נראה ברור‬
‫בטעם מחלוקתם‪.‬״‬
‫כלומר‪ ,‬השאלה אם דם הוולד בא מן האם בלבד או שמא גם מן האב תלויה‪ ,‬לדעת הרב‬
‫פינשטיין‪ ,‬בגרסת הגמרא במסכת נירה!‬

‫‪. 70‬‬

‫הרב פינשטיין מביא ראיה לדבריו מגרסת הגר״א בנדון‪:‬‬
‫״וכן משמע בהגר״א ס״ק ד׳ שכתב ב טעם האגודה‬
‫שהביא הרמ״א דדוק א באישה משום דבפרק ג׳ דנידה‬
‫כגרס ת ה שאילתות אי ת א דהדם מן האישה‪ ,‬א ם כן‬
‫בטעם הרב מנוח צריך לומר דאינו גורס דם כבגרסא‬
‫דידו כדלעיל‪.‬״‬

‫אולם‪ ,‬כאן שוב יש להעיר כי ייתכן בהחלט שלא הגרסה שבגמרא היא העומדת בבסיס‬
‫המחלוקת הנ״ל‪ ,‬אלא הגרסה היא דווקא תוצאה הכרחית מן השיטה‪ .‬מי שסבור שהדם‬
‫בא מן האם חייב לגרוס ״ודם״‪ ,‬שכן כאמור זהו הדבר הראשון שיש לציינו במפורש‬
‫כמורש מן האם‪ ,‬ואילו מי שסובר שהדם אינו תורשה אקסלוסיבית מן האם דווקא‪ ,‬מן‬
‫הנמנע לגרוס בגמרא ״ודם״‪.‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪41‬‬

‫ב‪ .‬משמעות הבריתא ב מסב ת נידה‬
‫‪ . 71‬בספר ״לב אברהם״ מאת ר״ר אבדהס סופר‪ 31‬מצאנו(בפרק ג׳ העוסק ב״דעת‬
‫תורה ודעת הרופאים״) את הדברים הבאים‪:‬‬
‫״דעת גדולי ה פו ס קי ם שאין ל הס ת מך ולא לקבוע הלכה‬
‫על אומדנות הרופאים‪ ,‬כשזה מתנגד לקבל ת חז״ל‪ ,‬וכל‬
‫מקום שחז״ל קבעו הלכה‪ ,‬דעתם ‪ -‬שהיא דעת תורה ‪-‬‬
‫עומדת וקיי מ ת לדורות ואפילו ב מקו ם שהידע הרפואי‬
‫עומד מנגד‪ .‬לכן‪ ,‬אין להסת מך על בדיקו ת סוגי הד ם‬
‫כדי לשלול (או לקבוע) אבהות על ילד‪ ,‬מכיון שמקובל‬
‫על חז״ל (נידה דף ל״א ע״א) שדם הילד בא רק מן האם‪.‬״‬

‫בהקשר לדברים אלה מציין הרב שלמה זלמן אוירבך‪ ,‬מפוסקי דורנו וראש ישיבת‬
‫״קול תורה״ בירושלים‪ ,‬בהקדמתו־הסכמתו‪-‬הערותיו לספר ״לב אברהם״‪ ,32‬כדלקמן‪:‬‬
‫״יתכן שדברי חז״ל אינם כל כך כפשוטם ולא נוגע כלל‬
‫לסוגי הדם‪ .‬אך גם בלאו האי טעמא אין ל הס ת מך על‬
‫זה‪.‬״‬

‫‪ . 72‬לכאורה‪ ,‬שיטתו של הרב אוירבך היא‪:‬‬
‫א‪.‬‬

‫אין להסתמך על בדיקת דם‪ ,‬בהיותה בדיקה מדעית‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫הגמרא במסכת נידה אינה עניין לבדיקת דם ולדיני התורשה‪.‬‬

‫אולם למעשה לא זו משמעות הדברים‪ ,‬ופרופ׳ רב פרימר מעיד במאמרו על משמעות‬
‫שני חלקיה של הערת הרב אוירבך ־ בהסתמך על שיחה שקיים עימו בנדון ־ כדברים‬
‫האלה‪:33‬‬
‫״אין ל ה ס ת מך על בדיק ת דם לצורך קביעת אבהות‬
‫א‪.‬‬
‫ודאית‪ ,‬וזאת משום שדינה של בדיק ת דם היא מכח‬
‫׳רוב׳ ו׳ספק׳‪.‬״‬
‫כלומר‪ ,‬חו קי התורשה פועלים על פי רוב‪ ,‬אך אינם‬
‫שוללים אפשרות ‪ -‬הגם שבסבירות נמוכה ‪ -‬שאף על פי‬

‫ר״ר א ב ר ה ם סו פ ר‪ ,‬״ ל ג‬

‫אברהם״‬

‫־‬

‫ה שניי ה‪ ,‬ב ע ט׳ לי׳ח פ ר ק‬
‫שם ב ע ט׳ י׳׳ז ב ה ע ר ה ל פ ר ק ג׳ ס עי ף ב׳‪.‬‬
‫ר א ה ל עי ל הע״ ש ‪ 12‬ב ע ט׳ ‪ 48‬וב הע״ ש ‪ 61‬שם‪.‬‬

‫הלכו ת ר פו א ה ל חול ה ו ל מ ש מ שיו‪ ,‬הו צ א ת ס פ רי י ת‬
‫ג׳ או תיו ת א׳‪-‬ב׳‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬
‫שממצאי ב די ק ת הד ם ה ם שליליים‪ ,‬בכל זאת ב די ק ת‬
‫ה ד ם אינה מ שקפת נכונה את המציאות והוולד הוא אכן‬
‫בנו של ה מו חזק כאביו‪ .‬מכאן כי הרב אוירבך א מנם אינו‬
‫מ תיי ח ס באמון מלא לתוצאותיה של ב דיק ה זו‪ ,‬אך היא‬
‫איני שילל בצירה מו חל ט ת כל ה ס ת מ כו ת על ה שיטה‬
‫ה מד עי ת לרבית בעניין ב די קי ת ה ר ק מי ת ה מ ס פ קו ת‬
‫תיצאי ת בר מ ת א מיני ת גביהה‪.34‬‬
‫ב‪ .‬האמרה ב מ ס כ ת נידה‪ ,‬לדעת הרב אוירבך‪ ,‬מ תיי ח ס ת‬
‫לק שרים רעיוניים‪ ,‬רגשיים ו מ ט א פי סיי ם בין בן להוריו‬
‫ולאביו שבשמים‪ ,‬ולאו דווקא לק שרים טבעיים‬
‫וביולוגיים‪ .‬לכן‪ ,‬אין כל ס תיר ה בין דברי חז״ל אלה‬
‫ב מ ס כ ת ניד ה לבין דברי המדענים בי ח ס ל חו קי התורשה‪.‬‬

‫‪ . 73‬בפר״ר ב׳ ‪ ,119‬בעט׳ ‪ , 1 2 4‬דן בית הדין באריכות רבה בתוקפה ההלכתי של‬
‫הבריתא במסכת נידה‪ ,‬ומוכיח כי אין אלה דברי אגדה בלבד אלא זו קביעה הלכתית‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬לבסוף מציין בית הדין‪:‬‬
‫״ברם‪ ,‬א חרי בירור כזה‪ ,‬קובע בית הדין כי יש לומר‬
‫שאין ס תי ר ה מהא דמוכח ב מסכ ת נידה הנ״ל דדם בא מן‬
‫ה א ם לקבי עו ת המדע שאפשר לקבוע אבהות הילד על‬
‫ס מ ך ב די קו ת דמו של האב ושל הילד‪ ,‬פי ה ב די ק ה‬
‫מ תיי ח ס ת ל א ר ק לגוף ה ד ם אל א ל ת אי ור ק מו ת ה ד ם‪,‬‬
‫וזה ב א מכ ח ה אב גס כן‪ .‬לכן לעניין א חי ם שמתו מחמ ת‬
‫מילה היו ת וזה קשור בגוף הדם‪ ,‬לפי שיטה ראשונה‬
‫שבשולחן ערוך יורה דעה הנזכר‪ ,‬תלוי זה רק באם‪ ,‬אבל‬
‫ב די ק ת ה ד ם שאינה מגוף הדם אלא קובעים זה על ס מך‬
‫בדי קו ת ת אי ורקמות הדם שבגוף ה ד ם ‪ -‬זה יכול להיות‬
‫תלוי גם באב‪.‬״‬

‫‪ . 74‬כלומר‪ ,‬לדעת בית הדין הרבני בפסק הדין הנ״ל‪ ,‬הבריתא במסכת נידה‬
‫מתייחסת להורשת ״גוף הדם״‪ ,‬ואילו הבדיקה המדעית של סוג הדם לעניין שלילת‬
‫אבהות מתייחסת לבדיקת גנים תורשתיים שהם תאים ורקמות המצויים בדם אך אינם‬
‫גוף הדם‪ ,‬ואותם יורש הילד גם מן האב‪ .‬פרשנות זו לסוגיה שבמסכת נידה מיישבת‬
‫לחלוטין את הסתירה הקיימת כביכול בעניין זה בין מסורות חז״ל לבין המדע‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫ה ס ב ר ז ה מ ק בי ל‪ ,‬ל ע נ י ו ת ר ע תי‪ ,‬ל ד ב רי ה ר ב א ה רנ ב ר ג ה מו ב אי ם ב ס עי ף ‪ ,89‬ל ה לן‪.‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬
‫‪. 75‬‬

‫‪43‬‬

‫פרוס׳ פרימר תמה על פרשנות זו של בית הדין לבריתא במסכת נירה‪:35‬‬
‫״חילוק זה של כב׳ הרבנים בין ׳גוף הדם׳ ו׳תאי ורקמות‬
‫הדם׳‪ ,‬עם כל הכבוד‪ ,‬צריך עיון‪ .‬מהו ׳גוף הדם׳ בניגוד‬
‫ל׳תאי הדם׳? ונוסף על זה הלא האודם של הדם‪ ,‬שוודאי‬
‫בא רק מ ה א ם לפי הגמרא בנידה‪ ,‬הוא בא מ ה ת אי ם‬
‫האדומים שבדם שבהם עושים בדיק ת דם‪ .‬א ם כן‬
‫מוכרחים אנו לומר שלפי הגמרא גם ת אי הדם ב אי ם אך‬
‫ורק מהאם‪ ,‬בלי כל תרומה מצד האב‪ ,‬ובניגוד להבנת כב׳‬
‫בית הדין‪ .‬מכל מקום‪ ,‬לפנינו נסיון ראשון ב ת חו ם‬
‫ההלכה ל ק בל ת ה מ סקנו ת המדעיות בנוגע לקביע ת‬
‫אבהות על ידי ב די ק ת דם‪ ,‬גם א ם הדיינים לא היו‬
‫מוכנים ל ק בל א ת ה ס בר המדענים לדבר‪.‬״‬

‫‪ . 76‬עורכו של הירחון לענייני רפואה ״אסיא״‪ ,‬הרב ר״ר מררפי הלפרין‪ ,‬מיישב את‬
‫תמיהתו של פרופ׳ פרימר על בית הדין הרבני בחיפה כדלקמן‪:36‬‬
‫״ניתן ב ה ח ל ט ל הבין א ת דברי בי ת הדין הרבני בחיפה‪.‬‬
‫ב הנח ה ט׳אודם׳ ה א מור בדבר חז״ל‪ ,‬היינו פרודות‬
‫הה מוגלובין ה א דו מו ת שבתוך ת אי ה ד ס‪ ,‬ו אילו‬
‫ה אנ טיגניס ה קו ב עי ס א ת סוג ה ד ס ה ס נ מ צ איס על פני‬
‫ה ק רו ס ה שומני של כדוריות ה ד ם ( ה מ מ ב ר נ ו ז ) ‪ ,‬ו תכונו ת‬
‫ה ק רו ס ו ה אנ טיגני ם שעליו ב או ת בירושה גס מהאב‪.‬״‬

‫‪ . 77‬בהקשר זה יש לציין גם את דבריו של הרב אהרנברג בספרו ״דבר יהושע״ סימן‬
‫ה׳ בע״מ ר״כ באות <ב)‪:‬‬
‫״ואם תימצי לומר דאין ס תיר ה מחז״ל לדעה זו (של‬
‫המדע) דיתכן שחז״ל ל א דברו רק מעיקר ה ד ס שהוא‬
‫חלק ה א ם א ב ל יש בו ג ס כ ח ה אב ב מק צת‪ ,‬מכל מ קו ם‬
‫נראה שדבריהם (של המדענים) נס תרים מכח דברי‬
‫ה פו ס קי ם ז״ל לענין מתו אחיו מחמת מילה‪.‬״‬

‫‪35‬‬

‫שם ב ע ט׳ ‪. 47‬‬

‫‪36‬‬

‫שם‪ ,‬שם‪ ,‬בהע״ ש ‪. 53‬‬

‫‪44‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬

‫‪ . 78‬כלומר‪ ,‬בהחלט קיימת דעה בין הפוסקים בדור האחרון‪ ,‬הנתמכת כתימוכין‬
‫מדעיים על ידי הרב ר״ר הלפרין‪ ,‬לפיה אין כלל סתירה בין הבדיקה המדעית של סוג‬
‫הדם לענין שלילת אבהות לבין הבריתא במסכת נירה ־ וזאת בין משום שהבריתא‬
‫האמורה מתייחסת לכוחות נפש ולקשרים מטאפיסיים ולא לתורשה (כדעת הרב‬
‫אוירבך)‪ ,‬ובין משום שהבריתא האמורה מתייחסת ל״עיקר הדם״ בשעה שבדיקת הדם‬
‫מתייחסת לתאים מסוימים בדם הנמצאים על פני הקרום השומני של כדוריות הדם‬
‫(הממברנה) ואשר מקורם גם מן האב ואין הם בגדר ״עיקר הדם״ הבא רק מן האם‬
‫(כדעת בית הדין בחיפה‪ ,‬וכן כהצעת הרב אהרנברג)‪.‬‬
‫נמצאנו למדים‪ ,‬כי אף אם קיים ספק האם גרסת הבריתא במסכת נידה ״מושיעה״ את‬
‫הסבורים שאין סתירה בין מסורת חז״ל בעניין תורשת הדם לבין התיאוריה המדעית‬
‫בעניין זה ־ הרי שעל כל פנים‪ ,‬פרשנות הפוסקים האחרונים לגבי משמעות בריתא זו‬
‫מיישבת את הסתירה מעיקרה‪.‬‬

‫ג‪ .‬משקלה ההלכתי של הבריתא ב מסכ ת נידה‬
‫סוגיי ת מי ת ה מ ח מ ת מי ל ה‬
‫‪ . 79‬פוסקי ההלכה נחלקו בסוגיה הלכתית מובהקת‪ ,‬התלויה בדיני התורשה של הרם‬
‫אבל אינה נוגעת באבהות‪ ,‬והיא סוגיית המיתה מחמת מילה‪ .‬מדובר במחלת‬
‫ההמופיליה‪ ,‬שהיא מחלה תורשתית שהחולה בה לוקה באי קרישת הדם‪ ,‬וממילא כל‬
‫שטף רם מסכן את חייו‪ .‬ילד שקיים חשד כי הינו חולה המופיליה אין למולו‪ ,‬שכן שטף‬
‫הדם כתוצאה מן המילה עלול לסכן את חייו‪ .‬ילד שמתו שניים מאחיו מחמת שטף דם‬
‫שאי אפשר היה לעצרו בעת מילתם ־ סביר להניח כי אף הוא לוקה במחלה תורשתית‬
‫זו‪ ,‬ואין למולו‪ .‬אולם‪ ,‬מה קורה כאשר שני אחים אלה נולדו לאביהם מאישה אחת ואילו‬
‫הבן השלישי נולד לאביו מאישה אחרת? האם מקור הדם באם בלבד‪ ,‬וממילא אין‬
‫לחשוש למחלת דם תורשתית אצל בנו השלישי של אותו אב? ושמא הבריתא במסכת‬
‫נידה אינה אלא ״אגדתא״‪ ,‬ולכן אינה מהווה מקור להלכה ואין ללמוד ממנה כי דיני‬
‫התורשה של הדם באים רק מן האם‪ ,‬וממילא צריך לחשוש לחייו של הבן השלישי? הרי‬
‫ייתכן שגם הבן השלישי נושא את הפגם הגנטי מאביו‪ ,‬בהיות האב מקור תורשה לדם‬
‫בניו‪.‬‬
‫הדיון בסוגיית ״מתו אחיו מחמת מילה״ עשוי ללמד על משקלה ההלכתי האמיתי של‬
‫הסוגיה שבמסכת נידה ‪ -‬אם זו ״אגדתא״ או שמא סוגיה שצריך להסתמך עליה הלכה‬

‫ש״יקול דעת ‪ ,*epi’a‬הלכה ומרע‬

‫‪4S‬‬

‫למעשה (בענייני פטור מברית מילה וספק פיקוח נפש>‪ .‬ואם המסקנה היא שהסוגיה‬
‫בנירה איננה מקור הלכתי קובע הרי שתהא לכך השלכה גם על מידת היותה של סוגיה‬
‫זו ראיה לעמדת ההלכה בענייני תורשה העומדים בסתירה לקביעות המדע‪.‬‬

‫‪ . 80‬במסכת שבת רף קל״ד ע״א ובמסכת חולין דף מ״ו ע״ב מצוי הדין‪ ,‬שאישה‬
‫שמתו בניה מחמת מילה לא תמול את בנה השלישי‪ .‬ראוי לשים לב לכך שהגמרא‬
‫מתייחסת לאישה ולא לאיש‪ ,‬אף שמצוות המילה חלה על האב ולא על האם‪.‬‬
‫וכך נפסק ברמב״ם‪ ,‬בהלכות מילה פרק א׳ י״ח(וכן ראה טור יודה רעה סימן רס״ג>‪:‬‬
‫״וכן מלה את השני ומת מחמת מילה‪ ,‬בין מבעלה‬
‫הראשון בין מבעלה השני‪ ,‬הרי זו לא תמול השלישי‬
‫בזמנו‪.‬״‬

‫מכאן‪ ,‬שרק דם האם הוא הגורם לתורשת המחלה‪ ,‬ואילו האב אינו נוגע לדבר‪ . 37‬הרב‬
‫אלכסנדר זוסלין הכהן‪ ,‬מגדולי חכמי אשכנז ובעל ספר ״האגודה״‪ ,‬נשאל מהו הדין‬
‫באיש שמל שניים מבניו ומתו‪ ,‬ונישא בשנית והוליד בן שלישי‪ .‬בהסתמך על הבריתא‬
‫במסכת נידה דף ל״א פסק הרב‪:‬‬
‫״נשאלתי על איש שמתו לו שני בנים מחמת מילה ומתה‬
‫אשתו ונשא אחרת וילדה‪ ,‬ואמרתי למולו‪ …‬דמן האישה‬
‫נולד הדם‪ ,‬וכן עשה ומל וחיה‪.‬״‬

‫‪ . 81‬דברי בעל ״האגורה״ אומצו להלכה על ידי הרמ״א בהגהותיו על שולחן ערוך‬
‫יורה רעה סימן דס״ג סעיף ב‪.,‬‬
‫בשולחן ערוך נפסק‪:‬‬
‫״אישה שמלה בנה ראשון ומת מחמת מילה שהכשילה‬
‫כוחו‪ ,‬ומלה גם השני ומת מחמת מילה‪ ,‬הרי הוחזק ה‬
‫שבניה מ תי ם מחמת מילה‪ ,‬לא שנא מבעל אחד או‬
‫משניים ולא תמול השלישי אלא תמתין לו עד שיגדל‬
‫וי ת חזק כוחו‪ ,‬והוא הדין א ם איש אחד מל בנו ראשון‬

‫‪37‬‬

‫נ מ צ א כי ד וו ק א ה ר מ כ ״ ם‪ ,‬הגו ר ס כי יש ל א מ ץ א ת ק בי עו ת ה מ ר ע‪ ,‬נ ו ק ט גי שה ש ל כ או ר ה אינ ה‬
‫מ תיי ש ב ת ע ס ה א מי תו ת ה מ ד עיו ת ב ה ק ש ר ז ה‪ .‬אול ם ר א ה ל עניין זה ב ס עי ף ‪ 85‬ל ה לן ו כן בהע״ ש‬
‫‪ 29‬ל עי ל‪.‬‬

‫עו״ר וינרוט אברהם‬

‫‪46‬‬

‫ושני ומתו מחמת מילה לא ימול השלישי‪ ,‬בין שהיו לו‬
‫מאישה א ח ת בין משתיים‪.‬״‬

‫ובהגהות הרמ״א נאמר‪:‬‬
‫״ויש חול קי ם וסביר א להו דלא שייך באיש רק באישה‬
‫(חידושי אגודה‪ ,‬פרק ר׳ אליעזר דמילה) ונראה ד ס פ ק‬
‫נפשות להקל‪.‬״‬

‫ומבאר הט״ז <שם ס״ק א׳)‪ :‬״רלכן לא שייך באיש רק באישה לפי שהדם בא מן‬
‫האישה‪.‬״‬
‫ומבאר הגר״א <שם ס״ק ז׳)‪ :‬״נראה רטעם האגורה הוא מראמרינן בפרק ג׳ דנירה‬
‫רהרם בא מן האישה‪.‬״‬
‫הב״ח על הטור יורה רעה ורס״ג‪ ,‬וכן בשו״ת ב״ח החרשות בסוף סימן כ׳ ־ פסק‬
‫כדעת בעל ״האגודה״‪.‬‬
‫בית הדין הרבני בפר״ר ב׳ ‪ ,119‬בעט׳ ‪ , 124‬הגיע למסקנה כי‪ :‬״גם הרמ״א‪ ,‬מסתבר‬
‫רסבירא ליה כשיטה זו‪ ,‬ורק משום ספק נפשות להקל חשש לרעה הראשונה‪.‬״‬

‫‪ . 82‬לכאורה‪ ,‬המחלוקת בין הרמ״א לבין השולחן ערוך היא בשאלה אם הדם בא גם‬
‫מן האב או רק מן האם‪ ,‬והאם הבריתא במסכת נירה רף ל״א מהווה קביעה להלכה או‬
‫שמא אלו רק דברי אגדה? אולם‪ ,‬בספר ״רברי יהושע״ ‪ ,‬בסימן ה׳ אות <ב>‪ ,‬מובאים‬
‫הדברים בהסתייגות‪ ,‬ולאחר הבאת דעת הדמ״א ופסקו של הב״ח מסיק הרב אהרנברג‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫״הרי דאף לגבי עניין ס פ ק נפשות ס מכו ה פו ס קי ם‬
‫(האגודה והב״ח) לומר שאין לדם הבן שום שייכות לד ם‬
‫האב‪ ,‬ואף ס פ ק ל א הטילו בזה‪ ,‬שהרי פ ס קו למולו אע״ג‬
‫ד ס פ ק נפשות להקל‪ ,‬ואי נימא כדברי חכמי הטבע הנ״ל‬
‫דיש כח ה א ם ב ד ם הבן‪ ,‬הוי לן לחוש שמא כח האב גרם‬
‫למיתת בניו מח מ ת מילה‪.‬‬
‫ואמנם שהבית יוסף שם הבי א בשם רבינו מנוח דהוא‬
‫הדין א ם מל בנו הראשון ושני ומתו לא ימול שלישי‬
‫אפילו א ם זה השלישי הוא מאישה אחרת‪ ,‬וכן פ ס ק‬
‫בשולחן ערוך שם סעיף ב׳‪ ,‬ואף הרמ״א חש לשיטה זו‬
‫משום ד ס פ ק נפשות להקל‪ ,‬מכל מ קו ם נראה דאין‬
‫סי מוכין ל חכ מי הטבע מיניה [כלומר‪ ,‬אין חכמי הטבע‬

‫שיקול דעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪47‬‬

‫יכולים להבי א ראיה ל שיטתם מן השולחן הערוך ‪ -‬א״ו]‬
‫דיש לומר במו שכתב הבי ת שמואל באבן העזר סו ף‬
‫סי מן ט׳ דטעמו של הרמ״א ורבינו מנוח משום ד ס ביר א‬
‫ליה דיתכן מיתה מחמת חולשת כח‪ ,‬והכי נמי מ ס תבר א‬
‫שהרי כתב הרמב״ם בהלכות מילה שהמיתה מחמת מילה‬
‫היא משום שהמילה הכשילה את כוחו‪ ,‬והרי הכח הוא‬
‫חלק ה אב כדתנן ב מסכ ת עדויות פרק ב׳ משנה ט׳‪ :‬׳האב‬
‫זוכה לבנו בכח׳ ופירשו הרמב״ם (בפירוש המשניות) ור׳‬
‫עובדיה מברטנורא לפי שקרוב טבע הבן להיות דומה‬
‫לטבע האב‪ ,‬וכמו שנאמר‪ :‬׳גיבור בארץ יהיה זרעו׳‪,‬‬
‫ואלמלא היה כח האב יפה לא היה כח הבן חלש כל בך‬
‫שתהיה המילה מכשילתו אפילו א ם חל ק האם‪ ,‬דהיינו‬
‫הדם‪ ,‬רפי או קמיט‪ .‬ועל כרחך דבין האב ובין ה א ם גרמו‬
‫להכשלת הכח‪ ,‬ו אם כן שפיר ק א מר רבינו מנוח דכמו‬
‫שכתב הרמב״ם דאין חילוק בין אב אחד לשני אבות‪,‬‬
‫משום ד חל ק ה א ם גורמת המיתה מחמת מילה‪ ,‬אע״ג דגם‬
‫חל ק ה אב הוא קצת גרמא בנזיקין‪ ,‬הכי נמי אין חילו ק‬
‫בין א ם א ח ת לשתי אמהות הואיל וגם חלק האב גורם‬
‫אע״ג דגם ח ל ק ה א ם היא קצת גורם דאין טעם לחלק‪.‬״‬

‫‪ . 83‬כלומר‪ ,‬לדעת הרב אהרנברג מיתה מחמת מילה אינה תלויה רק בדם אלא‬
‫בחולשה הגופנית הכללית של הילד‪ .‬תכונה זו של חוסן גופני נובעת מן האב <ראה‬
‫משנה במסכת ערויות‪ ,‬פרק ב ‪ ,‬משנה ט׳) ורק שילוב של גורמי תורשה בדם האם‬
‫והיעדר חוסן גופני שבא בירושה מן האב‪ ,‬מביאים לידי כך שהילדים ימותו מחמת‬
‫מילה‪ .‬מכאן‪ ,‬שבמיתה מחמת מילה התורשה אינה עניין לבדיקת דם בלבד‪ ,‬ולדעת הרב‬
‫אהרנברג מחלוקת הפוסקים יוצאת מהנחה שהדם בא מז האם והשאלה היא ר? מהו‬
‫הגורם הדומיננטי במוות מחמת מילה ‪ -‬סוג הדם או היעדר החוסז הגופני‪ .‬אם היעדר‬
‫החוסן הגופני הוא הגורם הדומיננטי‪ ,‬יחול הדין של מיתה מחמת מילה גם בבניו של אב‬
‫אחד שנולדו למספר אמהות (להלן נראה כי חילוק זה מקורו בחתם סופר)‪ .‬ואם תורשת‬
‫הדם היא הגורם הדומיננטי‪ ,‬הרי שסוגיית מיתה מחמת מילה נוגעת רק לבנים מאותה‬
‫אם ולא לבנים רק מאותו אב‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬שסוגיית המיתה מחמת מילה אינה מלמרת בהכרח על משקלה ההלכתי של‬
‫הסוגיה נמסכת נירה ומחלוקת הפוסקים בענין מיתה מחמת מילה קיימת גם אם‬
‫יוצאים מנקורת הנחה כי תורשת הרם באה רק מן האם כפי שמצינו בסוגיה במסכת‬
‫נירה‪.‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬

‫‪48‬‬
‫‪. 84‬‬

‫הסבר זה מצינו גם בפסיקת בית הדין הרבני בחיפה‪ ,‬בפד״ר ב׳ ‪ 119‬בעמ׳ ‪:124‬‬
‫״אולם נראה דאף דעה ראשונה (השולחן ערוך בשם רבנו‬
‫מנוח) אינה חולק ת על היסוד ששאלה הקשורה בדם‬
‫תלויה רק באם‪ ,‬אלא דסבירה לה דבליעת הדם בילד‬
‫אינו דבר הקשור ב ד ם גרידא כי תלוי גם בחלישות הגוף‬
‫כמו שכתב הבי ת שמואל אבן העזר סי מן ט׳ עיין שם‪.‬‬
‫ועיין ב ח ת ם סופר אבן העזר שימן קל״ו שכתב שדעה זו‬
‫סו ב ר ת שזה תלוי ב פ ח ה א ד ם ואמרו חז״ל ב מסכ ת‬
‫עדויות פרק ב׳ משנה ט׳ ש׳האב זוכה לבנו בכח׳ ועיין‬
‫שם עוד מה שכתב בזה‪ .‬ולפי דברי המדע הרפואי יתכן‬
‫שזה תלוי גם בוורידי הדם שהם במצב רופף ואינם‬
‫מ חז קי ם ה ד ם כראוי‪ ,‬וגידין ועצמות באין מן האב‬
‫כדאמרינן ב מ סכ ת נידה (דף ל״א)‪ ,‬אבל לכל הדעות דבר‬
‫הקשור רק ב ד ם תלוי ב א ם גרידא‪.‬״‬

‫‪. 85‬‬

‫הסבר מרעי מקיף לעניין זה מצאנו בהערתו של הרב ר״ר מררכי הלפרין לפסק‬
‫דינו של הרב דיכובסקי‪ ,‬המצטט את האמור לעיל‪:38‬‬
‫״דין זה של הרמ״א המובא גם במאירי על מ ס כ ת יבמות‬
‫דף ס״ד ע״ב מוסבר הי טב על פי עקרונות מדע התורשה‬
‫(גנטיקה) החדש‪ .‬מחלת ההמופיליה ה מ תב ט א ת בכך‬
‫שדמו של החולה אינו נקרש (ולכן כל דימום קל עלול‬
‫לגרום למוות‪ ,‬כולל כמובן דימום ברית המילה)‪ ,‬והינה‬
‫מחלה העוברת בתורשה יחד עם כרומוזום ‪ .X‬נזכיר כי‬
‫לזכר יש כרומוזום ‪ X‬יחיד אותו ירש מאימו (וכנגדו יש‬
‫כרומוזום ‪ Y‬מאביו)‪ ,‬ולנקבה שני כרומוזומי ‪ ,X‬אחד‬
‫תורשה מ ה א ם ואחד מן האב‪.‬‬
‫מחלת ההמופיליה באה לידי בי טוי רק אצל חולה שכל‬
‫כרומוזומי ‪ X‬שלו נגועים‪ .‬הדבר נדיר בנקבה ששני‬
‫הכרומוזומים ‪( X‬שמקורם משני מורישים) יהיו פגועים‪.‬‬
‫ולעומת זאת באישה אשר אחד מכרוזומי ‪ X‬שלה נגוע‬
‫(והיא לא תהיה חולה עקב הכרומוזום התקין) חל ק‬
‫מבניה הזכרים ירשו ממנה את הכרומוזום הנגוע שיהיה‬
‫כרומוזום ‪ X‬יחידי א צלס‪ ,‬וכמובן ה ם יהיו חולי‬
‫המופיליה‪ .‬ולכן אישה שאחד מבניה חולה המופיליה‬
‫(והדבר נתברר עקב מותו כתוצאה מדימום המילה)‪,‬‬

‫‪38‬‬

‫ר א ה ל עי ל הע״ ש ‪ , 12‬ב ע ט׳ ‪ 20‬ה ע ר ה מס׳ ‪. 9‬‬

‫שיקול רעה ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪49‬‬

‫מוכח שלמרות היותה בריאה היא נושאת כרומוזום ‪X‬‬
‫אחד נגוע‪ ,‬ולכן קיי ם סיכון של ‪ 50%‬שגם בנים אחרים‬
‫שלה ירשו ממנה א ת הכרומוזום הנגוע‪.‬‬
‫לעומת זאת זכר בריא (האב לדוגמא) ברור שאינו נושא‬
‫כרומוזום ‪ X‬נגוע‪ ,‬שכן אילו היה הכרומוזום ‪ X‬שלו נגוע‪,‬‬
‫היה חייב להיות חולה בעצמו‪ ,‬שכן כל כרומוזומי ‪ X‬שלו‬
‫(כלומר כרומוזום ‪ X‬היחיד) נגועים‪.‬‬
‫(דרישת התלמוד ששני בנים ימותו מחמ ת מילוי התנאי‬
‫לאיסור מילת השלישי נובעת מכך שמיתת בן אחד יכולה‬
‫להיות מקרי ת כתוצאה מסיבוך לא תורשתי‪ ,‬שאינו קשור‬
‫בהמופיליה‪ ,‬ורק מיתה שניה מצביעה על פי כללי‬
‫ה חז קו ת על מהלך תורשתי כפי שנתבאר‪39).‬״‬

‫‪ . 86‬נמצאנו למדים כי הן לנוכח ההסבר המדעי לתופעת ״מתו אחיו מחמת מילה״‬
‫והן מכח הסברות המוצעות בפוסקים לעניין זה ־ אין להוכיח מסוגיה זו דבר בכל הנוגע‬
‫לשאלה אם הדם (בעיקרו) בא גם מן האב או רק מן האס‪ .‬כמו כן‪ ,‬לפי כל ההסברים‬
‫שהובאו ביחס למשמעות הסוגיה במסכת נידה ודעת הרב אוירבך וההבחנה בין ״עיקר‬
‫הרם״ לבין ״תאי ורקמות הדם״) ניתן להסיק כי על אף פסקו של הרמ״א והסברו של‬
‫הט״ז(והגר״א) הדם בא הן מן האב והן מן האם‪ .‬מדברי הט״ז יש להסיק רק שהבריתא‬
‫במסכת נירה אינה בגדר דברי אגדה אלא בגדר קביעת הלכה‪.‬‬

‫‪ . 87‬עם זאת‪ ,‬בספר ״רבר יהושע״‪< ,‬שם‪ ,‬באותיות <ח ו־<ה))‪ ,‬לאחר שהרב אהרנברג‬
‫מציע את החילוק דלעיל ודן באריכות בהשלכותיה‪ ,‬הלכה למעשה‪ ,‬של המשנה‬
‫בעדויות בדבר ירושת הכוח מן האב‪ ,‬הוא מגיע למסקנה הבאה‪:‬‬
‫״היוצא מדברינו שאין שוס י סו ד מכ ח דברי רבנו‬
‫מנוח ז״ל שיש ג ם ל ה אב חל ק ב ה ד ס כמו שאומרים‬
‫חכ מי הרפו א ה חז״ל ועל כן אין לנו אל א מה שמפורש‬
‫ב פו ס ק י ם הנ״ל שאין ל ה אב שייכות עם דם הבן‪ .‬ולכן‬
‫דברי ח כ מי הרפו א ה ב טלין ו מבו טלין נגד דעת‬
‫ה פו ס קי ם ו כ מבו א ר בת שוב ת הריב״ש הנ׳׳ל‪ ,‬דלא רק‬

‫‪39‬‬

‫עיון ב ה ס ב ר ה מ ד עי ה א מו ר מיי ש ב אף א ת ד ע ת ר ר מ ״ א עם ע מ ד ת ה מד ע‪ ,‬אך אין ב כ ך כ ד י‬
‫ל הו עי ל לנ שו א ה דיון ב חו ב ר ת זו‪ ,‬ק ר י ל ענין של ס תי רו ת בין מ ד ע ל בין מ סו רו ת חז״ל‪ ,‬ב א שר‬
‫פ ס קו ש ל ה שול חן ע רו ך עו מ ד ב ס תי ר ה ג מו ר ה ל תי או רי ה ה א מור ה‪.‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬

‫‪50‬‬

‫נגד דברי חז״ל ב טלי ם דברי ח כ מי המדע אל א גם נגד‬
‫הכרעת פו ס קי ם ראשונים בהלכה‪ .‬ו אין לחוש לה□‬
‫כלל‪ ,‬ו מ מיל א אין לנו ל ס מו ך על ב די ק ת ה ד ם לברר‬
‫א ב הו ת‪ ,‬ל א רק ל ה קל אל א אף להחמיר‪.‬״‪40‬‬

‫כלומר‪ ,‬הרב אהרנברג מסיק ־ על אף כל הסברות והחילוקים שהובאו לעיל ־ כי דעת‬
‫הפוסקים בסוגיית ״מתו אחיו מחמת מילה״ די בה כשלעצמה כדי ללמד שתורשת הדם‬
‫מקורה מן האם בלבד‪ ,‬בניגוד לדעת המדע‪ .‬משום כך‪ ,‬לדעת הרב אהרנברג יש לבטל‬
‫את בדיקת הדם לעניין אבהות בלי קשר למשקל הסוגיה במסכת נידה‪.‬‬

‫ד‪ .‬סוגיות סותרו ת ‪ -‬ומעשהו של רב סעדיה‬
‫‪ . 88‬משעמדנו על משמעותה ומשקלה ההלכתי של הסוגיה במסכת נירה רף ל׳׳א‪,‬‬
‫מן הראוי לבדוק מהו מקומה של סוגיה זו במערכת הפסיקה הכוללת‪ ,‬כלומר מה‬
‫מעמדה ביחס לסוגיות אחרות הנוגעות לעניין‪ .‬כמו כן‪ ,‬נבדוק מהן המסקנות שיש‬
‫להסיק לעניין בדיקת הדם מבדיקתו של הרב סעדיה‪ ,‬העומדת אף היא לכאורה‬
‫בסתירה גמורה לבריתא במסכת נירה‪ ,‬שהרי מבדיקתו של הרב סעדיה עולה כי דם הבן‬
‫בא מן האב‪ .‬בהקשר זה נעמוד גם על השלכותיה של בדיקתו של הרב סעדיה על ענייני‬
‫ממונות וממזרות ועל המשקל ההלכתי שניתן לבדיקה זו‪.‬‬

‫סוגיו ת סו ת רו ת‬
‫‪. 89‬‬

‫במסכת בבורות רף מ״ה ע״ב נאמר‪:‬‬
‫״אמר ריש לקיש גבוה לא ישא גבוהית שמא יצא מהם‬
‫תורן‪ ,‬ננס לא ישא ננס ת שמא יצא מהם אצבעי‪ ,‬לבן לא‬
‫ישא לבנה שמא יצא מהם בוהק‪ ,‬שחור לא ישא שחורה‬
‫שמא יצא מ הם טפוח [שחור כקדירה ‪ -‬לפי רש״י]‪.‬״‬

‫מכאן‪ ,‬ששניים הם גורמי התורשה באדם ־ והם מצויים הז באם והן באב‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫כ מו כן י צ ו ינ ו שוב ד ב ר י ה רב מ ש ה מינ ש טיין ש הו ב או ל עי ל ( בס עי ף ‪ ,)69‬ה תו ל ה א ת מ ח לו ק ת‬
‫ה ר מ׳׳ א ו ה שול חן ערוך בג ר ס ת ה ב רי ת א ב מ ס כ ת ניד ה ‪ ,‬ו מ כ אן ש סוגי ה זו היא ל ה ל כ ה ו ל מ ע ש ה‬
‫ו מ מנ ה ל מ די ם א ת ד ינ י ה תו ר ש ה ב א ש ר אם גו ר סי ם ״ודם־ הרי ש מ קו ר הדם הינו ר ק מן האם‬
‫ו אינו ב א מן ה א ב גם כן‪ ,‬ואם ל א גו ר סי ם ״ודם״ אזי מ קו ר הדם הינו גם מן ה א ג ו כיו צ א בז ה‬
‫ב מ ק ר ה ש מ תו שני בנ י ה א ב מ ח מ ת מי ל ה‪.‬‬

‫שיקול רעת כיחסי הלכה ומרע‬

‫‪si‬‬

‫סוגיה זו עוסקת בצבע ובגובה ואין להסיק ממנה בהכרח ביחס לסוג הדם ומוצאו‬
‫מבחינת ההורים‪ .‬ואולם‪ ,‬יצוין כי הרב אהרנברג מביא סוגיה זו בספרו ״רבר יהושע״ ־‬
‫בסימן ה‪ /‬בסוף האות רב) ־ ומסיק ממנה כי הבן מקבל תכונותיו הגופניות גם מן‬
‫האב‪ .‬הוא מסייג את מסקנתו זו רק מכוח העובדה שחוקי התורשה חלים על פי הרוב‬
‫בלבד‪ ,‬ובהחלט ייתכן שבן לא יקבל תכונה מאביו בהיותו מן המיעוט שכללי התורשה‬
‫לא חלים עליהם‪ ,‬ועם זאת זהו בנו‪.‬‬

‫ה מ שנ ה ב מ ס כ ת ע דויו ת ‪ -‬ה או מנ ם מ ח לו ק ת סוגיו ת‬
‫‪ . 90‬פרופ׳ פרימר מציין כי הרב אפרים פישל וינברגר‪ ,‬בספרו ״יר אפרים״ בסימן‬
‫ד‪ ,‬מקבל את שיטתו של הרב עוזיאל <ראה בסעיף ‪ )42‬שאין לסמוך על בדיקות דם כל‬
‫עוד הן סותרות דברי חז״ל‪ ,‬אלא שהוא מוצא כי לפי הבנתו את הסוגיות‪ ,‬יש בעצם‬
‫מחלוקת תנאים ופוסקים אם אומנם הדם בא רק מן האם או גם מן האב‪.‬‬
‫המשנה במסכת ערויות פרק ב׳ משנה ט׳ מוסרת בשם רבי עקיבא*‬
‫״הוא היה אומר‪ ,‬האב זוכה לבן בנוי ובכ ח ובעושר‬
‫ובחכמה ובשנים וב מספר הדורות לפניו והוא הקץ‪.‬״‬

‫ומסביר הרב וינברגר*‬
‫'ו ה ב ה ‪ -‬רוצה לומר ה ד ם‪ ,‬כי עיקר הכח והנפש הוא בדם‬
‫ראה שבת (קכ״ט ע״א) ובבא בתרא נה׳ ע״ב ובחולין ע״ב‬
‫עמוד ב׳‪.‬״‬

‫וכך מסכם פרופ׳ פרימר‪:‬‬
‫״יוצא אפוא לפי הרב וינברגר שמשנה זאת של רבי‬
‫עקיבא‪ ,‬ה׳אומרת׳ שדם הבן מקורו גם מהאב‪ ,‬חולקת על‬
‫הברית א ה מוב א ת ב מ ס כ ת נידה‪ ,‬שגורסת שדם הילד‬
‫מקורו רק מן האם‪.‬״‬

‫‪ . 91‬אולם העיון ב״יר אפרים״ עצמו‬
‫לפי שיטתו של הרב וינגרגר הסוגיה‬
‫בערויות‪ ,‬ומשנה זו מובאת רק כהסבר‬
‫שיטת השולחן ערוך לא תעמוד סוגיה זו‬

‫מגלה לנו(בניגוד למסקנת פרופ׳ פרימר) כי‬
‫במסכת נירה אינה נסתרת על ידי המשנה‬
‫לדין של ״מתו אחיו מחמת מילה״ כך שלפי‬
‫בסתירה לסוגיה במסכת נירה‪.‬‬

‫עו״ר וינרוט אברהם‬

‫‪52‬‬
‫ואלה דברי הרב וינברגר שם בעמ ׳ צ״א‪:‬‬

‫״במיוחד מ ב ס ס החת□ סופר בתשובה (אבן העזר‪ ,‬חל ק‬
‫א' סי מן קל״ו) את שיטת רבנו מנוח (מכנהו רבנו מנחם)‬
‫וכותב‪ ,‬ד סבר ה גדולה היא אי אזלינן במילה אחרי‬
‫האישה הואיל והדמים ממנה‪ ,‬כמו שכתב הט״ז יורה דעה‬
‫שם‪ ,‬מכל שכן דנתלה באיש שהכח ממנו‪ ,‬כדברי חז״ל‬
‫בעדויות ׳האב זוכה לבנו בכח׳‪ …‬וראה ב ח ת ם סופר שם‬
‫שהאריך בביאור שיטת האגודה ושיטת רבנו מנ חם‬
‫ו מ סי ק ׳והנראה לפי עניות דעתי כהכרעת המחבר‪,‬‬
‫דה שתא באישה תלינן קל וחומר באיש׳‪.‬״‬

‫‪ . 92‬כלומר‪ ,‬מקור ההסתמכות על המשנה בעדויות לעניין תורשת הדם אינו הרב‬
‫וינברגר אלא החתם סופר‪( ,‬הציטוט שמביא פרופ׳ פרימר שאוב מהחתס סופר)‪ .‬כמו‬
‫כן‪ ,‬אין להסיק מכך כי קיימת מחלוקת סוגיות בין הבריתא המובאת במסכת נירה לבין‬
‫המשנה בערויות‪ ,‬אלא הדברים משלימים זה את זה‪ :‬מן הבריתא במסכת נירה למדים‬
‫שהדם בא מן האם‪ ,‬ומן המשנה בערויות למדים כי הדם בא גם מן האב‪ .‬וכלפי טענה כי‬
‫תבוא‪ ,‬שהבריתא במסכת נירה גורסת בפשטות כי הדם בא בק מן האם‪ ,‬נוכל להשיב‬
‫כך‪:‬‬

‫‪41‬‬

‫א‪.‬‬

‫אכן‪ ,‬החתם סופר סבור כי מהבריתא במסכת נירה למדים שהדם בא מן‬
‫האישה ־ אך אין בכך ללמד כי הדס אינו בא גם מן האיש‪ .‬אדרבה‪ ,‬אם‬
‫ממסכת נידה למדנו שהדם בא מן האישה‪ ,‬הרי שלנוכח המשנה בעדויות‪,‬‬
‫שהאב הוא הנותן את הכוח‪ ,‬קל וחומר שהדם בא גם מן האב‪ .‬כלומר‪ ,‬לא‬
‫מחלוקת בין סוגיות לפנינו אלא השלמה בין סוגיות לפנינו‪ ,‬ודברי תורה‬
‫עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר‪ .‬לנוכח המשנה בערויות מסיק‬
‫החתם סופר פשט שונה במסכת נירה וגורס כי משמעות הסוגיה שם היא‬
‫שהדם אכן בא מן האם אבל גם מז האב‪.41‬‬

‫ב‪.‬‬

‫מכיוון שבבריתא במסכת נירה נאמר כי האישה מזרעת אודם‪ ,‬ומכאן‬
‫עולה לכאורה כי היא המקור ה בלעדי לדם הוולד‪ ,‬אפשר לפרש כי גם‬
‫לדעת החתם סופר מקור הדם הוא באם בלבד‪ ,‬אבל הדין של מיתה‬
‫מחמת מילה תלוי בחלישות כוחו של הוולד המשפיעה על קרישת רמו‪,‬‬

‫ר א ה ב דו מ ה ל כ ך א ת שי ט תו ש ל ה חב א ה רנ כ ר ג ש הו ב א ה ל עי ל ב ס עי ף ‪ . 77‬ו כן ר א ה גי ש ה דו מ ה‬
‫בי ח ס ל מ ש נ ה ב ע דויו ת ב שו״ ת ׳׳ אג רו ת משהי״ יו ר ה ד ע ה ח ל ק א׳ סי מן קנ׳׳ ר‪ ,‬בו מ בו א ר כי‬
‫כ א ש ר נ א מ ר כי ה א ב זו כ ה ל ב נ ו ב כ ו ח ' א י ן ה כוונ ה א ב דוו ק א א ל א א פי לו האם״‪.‬‬

‫ש»קול העת בזחפי הלנה ומרע‬

‫‪S3‬‬

‫ואת חוסנו הגופני יורש הבן מאביו ולא מאמו ־ כמו שנאמר במשנה‬
‫במסכת עדויות‪ .‬את הקשר שבין כוח פיסי לבין טיב הדם מצאנו בסוגיות‬
‫המלמדות שעיקר הכח הוא בדם‪.42‬‬

‫נמצא‪ ,‬שלא זו בלבד שאין סתירה בין הבריתא במסכת נירה לבין המשנה בעדויות‪,‬‬
‫אלא שהמשנה בעדויות מובאת ב״חתם סופר״ רק כדי ליישב את השאלה מדוע אין‬
‫דעת מרן המחבר בשולחן ערוך ביחס ל״מתו אחיו מחמת מילה״ סותרת את הסוגיה‬
‫בנירה רף ל״א‪ .‬מהסבר זה למשנה בעדויות ומדברינו לעיל ביחס לסוגיה במסכת‬
‫בכורות דף מ״ה ע״ב נמצאנו למדים‪ ,‬כי למעשה אין כל סוגיה תלמודית המובאת‬
‫בפוסקים בהקשר זה‪ ,‬העומדת בסתירה לבריתא במסכת נירה‪.‬‬

‫ב די ק תו של ר ב ס ע די ה‬
‫‪ . 93‬הסתירה היחידה לדברי הבריתא במסכת נידה לפיה הדם אינו בא מן האב אלא‬
‫רק מן האם‪ ,‬מצויה בבדיקה שערך רב סעדיה‪ 43‬־ ממנה הסיק ה״ספר חסידים״ שהדם‬
‫בא מן האב‪ ,‬מכיוון שאב ובנו גוף אחד הם‪.‬‬
‫בהקשר זה כבר הבאנו לעיל(בסעיפים ‪ )42-35‬את דבריו של הרב אהרנברג(הסבור‬
‫שמדובר ברס״ג עצמו)‪ ,‬אשר לפיהם‪:‬‬
‫אין ללמוד מבדיקתו של רב סעדיה דבר על בדיקות הדם של ימינו‪ ,‬שכן‬
‫בדיקת הגאונים הינה פרי מסורות חז״ל ואינה פרי השערות מדעיות‪.‬‬
‫בדיקתו של רב סעדיה אינה מבררת אבהות ונועדה רק לשכנע את‬
‫השלטונות בצדקת פסק הדין שלו בעניין הירושה <פסק דין אשר נבע‬
‫למעשה מנימוקים אחרים)‪.‬‬
‫דיני התורשה הם רק עניין של רוב‪ ,‬ומכיוון שיש מיעוט לא מבוטל של‬
‫יוצאים מן הכלל או של אי דיוקים בבדיקה לא ניתן לשלול אבהות ע״י‬
‫בדיקת דם‪.‬‬
‫‪42‬‬

‫כ ך גם ה בינו א ת ה ח ת ם סו פ ר ד י יני בי ת הדין ה ר בני ב ח י פ ה ב פ ד ״ ר כ׳ ‪< 1 1 9‬ראה ל עי ל ב ס עי ף‬
‫‪ ,)84‬ה מו סי פי ם ו מ ב א רי ם כי אי ק רי ש ת הדם ת לוי ה גם ב מ צ ב כ לי הדם ו ל א ר ק ב סו ג הדם‪ .‬ו מ צ ב‬
‫כ לי הדם הו א ת כו נ ה תו ר ש תי ת הנ ר כ ש ת מן האב‪ ,‬וז א ת ל פ י ה א מו ר ב ב רי ת א ב מ ס כ ת ני ד ה ג ו פ ה‬
‫הגו ר ס ת כי ה א ב מו רי ש ל ב נ ו ע צ מו ת וגי די ם ‪.‬‬
‫פ ר שנו ת פ רו פ׳ פ רי מ ר ל ד ב ר י ה רב וינברגר עו מ ד ת בני גו ד ל ה ס ב ר שני תן לגי ש ת ה ח ת ם סו פ ר‬
‫( מ מנ ה ש או בי ם ד ב רי ה ר ב וינברג> ע ל ידי בי ת הדין ה ר בני ב פ ס ק הדין הנ״ל‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫ר א ה ל עי ל ב ס עי ף ‪. 21‬‬

‫עו״ר ויגרום אברהם‬

‫‪54‬‬

‫ועדיין אין בכך כדי ליישב את הסתירה הקיימת לכאורה בין הסוגיה במסכת נידה לבין‬
‫בדיקתו של רב סעריה‪ :‬הרי בדיקתו של רב סעריה מראה בעליל כי דם הבן זהה‬
‫למבנה המולקולרי של האב‪ ,‬ואילו לפי ההסבר השני בחתם סופר ־ כל האמור במסכת‬
‫גירה מכוון לכך שהדם בא מן האם בלבד‪.‬‬

‫‪ . 94‬נראה‪ ,‬כי יישוב סתירה לכאורה זו מצוי בשו״ת ״ציץ אליעזר״ בחלק י״ג סימן‬
‫ק״ד באות ג׳‪:‬‬
‫״אומנם ב ס פ ר ח סי די ם סי מן רל״ב מסופר על רב סעדיה‬
‫שעשה מעשה לקבוע זהות הבן‪ …‬אבל נראה דאין לקבוע‬
‫מזה הלכה בהיות ולא מצינו כזה בש״ס וספרי הלכה‪…‬‬
‫ועוד זאת דשם היא הית ה הבדיק ה בעצם‪ ,‬ועצמות הבן‬
‫הא הוא מהאב כ ד אי ת א בנידה שם‪ ,‬וגם אין אתנו יודע‬
‫עד מה מהות צורת הבדיק ה והקביעה שעל פיה קבע רב‬
‫סעדיה ועל מה הוטבעו אדני חכמתו בזה‪.‬״‬

‫כלומר‪ ,‬בדיקתו של רב מעריה לא הייתה בדיקת דם אלא בדיקת זהות רקמות שנערכה‬
‫באמצעות עצם של האב‪ ,‬והרי את העצמות יורש הבן מאביו גם לפי הבריתא במסכת‬
‫נידה‪.44‬‬

‫‪ . 95‬לנוכח הספקנות כלפי המדע‪ ,‬שהתיאוריות המועלות על ידו משתנות מעת‬
‫לעת‪ ,‬ולנוכח הבריתא במסכת גידה מסכים הרב וולרנברג שם לדעת הרב עוזיאל‬
‫בדבר עדיפות מסורות חז״ל על תיאוריות מדעיות ומסיק‪:‬‬
‫״על כן מכל האמור‪ ,‬וב עי קר מ מ ה שבארנו על פי הגמר א‬
‫בני ד ה‪ ,‬נרא ה ד ב די ק ת סוג ה ד ם ותוצאותיה אינו תו פ ס‬
‫מ קו ם ב דיני תורה כדי לקבוע על ידי כך זהות אבהות‪.‬״‬

‫הבריתא במסכת גידה הינה‪ ,‬אם כן‪ ,‬מקור מכריע בעניין זה של המשקל ההלכתי הניתז‬
‫לבדיקת דם לצורר הוכחת אבהות♦‬

‫‪44‬‬

‫ל ע ני ין זה ר א ה ס ב ר ת ו ש ל ה ר ב ד ״ ר ה ל פ רין( ב ס עי ף ‪ )76‬בי ח ס ל ב ד י ק ת ד ם ה מ הוו ה ר ק א מ צ עי‬
‫לז הו ת בין ה ר ק מו ת כו ל ן‪ .‬ס ב ר ה זו‪ ,‬ל א ר ק ש היא מיי ש ב ת א ת ה ס תי ר ה בין ה ב רי ת א ב מ ס כ ת‬
‫גידה ל בין ב ד י ק ת ו ש ל ר ב ס ע ד י ה א ל א ש מ כו ח ה אנו ג ם ל מ די ם ע ל מ קו ר ק דו ם ל ב ד י ק ת ר ק מו ת‬
‫כ א ש ר ״ ב לי ע ת הד ם בע צם״ הי א שי מו ש ב ד ם הנ ב ד קי ם ל צו ר ך בי צו ע ב ד י ק ת ז הו ת ר ק מו ת‬
‫כ ל ל י ת‪.‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪55‬‬

‫‪ . 96‬כמו כן‪ ,‬הרב וינברגר‪ ,‬בספרו ״יר אפרים״‪ ,‬מגיע למסקנה כי קיימת סתירה בין‬
‫הבריתא במסכת נירה לבין בדיקתו של רב סעריה‪ ,‬וכן הוא תולה את מחלוקת‬
‫השולחן ערוך והרמ״א בדיני התורשה‪ ,‬ולמעשה ־ בגרסות הבריתא במסכת נירה‬
‫(בדומה לרב משה פינשטיין>‪ .‬לדעתו‪ ,‬קיימות מחלוקות בין הפוסקים בשאלה אם דם‬
‫הוולד בא גם מן האב או רק מן האם‪ ,‬וכן בשאלה אם ניתן לברר אבהות על ירי בדיקת‬
‫הדם‪ .‬וזו לשונו בסוף האות ח׳ בסימן ד‪:‬‬
‫' א מנ ם מ ת שכתב ה׳שער עוזיאל׳ שאין סומכין על‬
‫בדיק ה מדעית של דם הילד בדמיונו לזה של האב‪ ,‬שכן‬
‫ק ב ל ה מחז״ל וכו׳ א מו מזרעת אודם׳ ‪ -‬הגמרא בניד ה‬
‫דף ל׳ א ‪ -‬אמת‪ ,‬שזוהי דעת האגודה‪ ,‬הרמ״א‪ ,‬הט״ז‬
‫והגר״א ביורה דעה סי מן רס׳׳ג‪ …‬ברם‪ ,‬לעומת זאת הבאנו‬
‫גם דעה חול ק ת ‪ -‬הלא המה רבנו מנוח‪ ,‬המחבר בשולחן‬
‫ערוך‪ ,‬ה ח ת ם סופר‪ ,‬שגם דם האב מזדהה עם של בניו‪ .‬כן‬
‫הב אנו המעשה של רב ס עדי ה שהביא ב ס פר ח סי די ם‪,‬‬
‫שעל ידי ב די ק ת ד ם ה אב והבן קבע את הקרבה ו מ סר‬
‫לבן א ת ירושת האב‪ ,‬וגם ספרים הלכתיים קיבלו הוכחה‬
‫זו על דמיון הדם של האב והבן בקביעת אבהות ‪ -‬הלא‬
‫המה ס פר מטה משה מנהגים והלכות‪ ,‬אליהו רבה אורח‬
‫חיי ם סי מן תקס״ ח ורש״ש בבא בתרא דף נ״ח‪ .‬אין אפו א‬
‫מ ב חינ ת ה הלכ ה ל ב טל ב די ק ה זו‪.‬״‬

‫‪ . 97‬כלומר‪ ,‬בעוד שהרב עוזיאל והרב וולרנברג מבטלים את בדיקת הדם ‪ -‬מחמת‬
‫דברי הבריתא במסכת גירה ־ הנה הרב וינברגר מציין כי ספק אם בריתא זו נפסקה‬
‫להלכה (השולחן ערוך חולק)‪ ,‬וכן הוא מציין את דעת רב סעריה כעומדת בניגוד‬
‫לעמדת הבריתא במסכת נירה‪ .‬נמצא‪ ,‬כי ביטול בדיקתו של רב סעריה מן הבחינה‬
‫ההלכתית (כגון בהגדרתה כבדיקת רקמות שנעשתה באמצעות עצם מן האב ולא‬
‫כבדיקת דם) מותיר את הבריתא במסכת נירה כמקור יחיד‪ ,‬ואם זו אכן נפסקה להלכה‬
‫הרי שגם לדעת הרב וינברגר הדבר מוביל בהכרח לביטול בדיקת הדם‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫קבלת בדיקתו של רב סעריה כמקור נגדי לבריתא במסכת נירה מובילה למסקנה ־‬
‫שאליה אכן מגיע הרב וינברגר ־ כי מבחינה הלכתית אין לבטל את בדיקת הדם‬
‫כמבחן לאבהות‪.‬‬

‫עו״ד ומרוט אבדהס‬

‫‪56‬‬
‫ה ש ל כו תי ה של ב די ק ת רב ס ע די ה‬
‫‪. 98‬‬

‫לבדיקת הרב סעדיה מספר השלכות­‬
‫!‪.‬‬

‫דיני ממונות ‪ -‬ירושה‪ :‬הרב סעריה הוציא ממון מיד העבד והעבירו לבן‬
‫ומכאן שבדיקתו הועילה לעניין ממונות‪ .45‬כמו כן‪ ,‬מצאנו שהרב פריים‬
‫הסיק מבדיקת רב סעריה המובאת ב״ספר חסיריט״ כי ״מה שמתברר‬
‫על ירי חכמת הטבע אמת היא״ ‪ -‬עד כדי כך שמכיון שיש בירור גמור‬
‫אין צורך לעדים כדי להוציא ממון‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הבאנו את דעת הרב‬
‫פעסטער הגורם כי על אף משקלה הרב של בדיקת הדם יש צורך בשני‬
‫עדים כדי להכריע בשאלות של דיני ממונות (ראה בסעיפים ‪28-22‬‬
‫לעיל)‪.‬‬

‫‪.2‬‬

‫הס?ת דינים מבדיקתו של הרב סעריה‪ :‬לא מצאנו אפשרות להסיק דינים‬
‫הנוגעים לאיסור והיתר מבדיקתו של רב סעדיה‪ ,‬אולם ב״ספר חסיריט״‬
‫בסימן רל״ב‪ ,‬נקבע כי הבן והאב הם גוף אחד ולכן יש לו להצטער ביום‬
‫מיתת אביו ולהתענות באותו יום‪ .‬בדיקת רב סעריה משמשת מקור‬
‫לתענית זו‪ .‬כמו כן מובא מעשהו של הרב סעדיה בספר ״מטה משה״‬
‫הלכות ומנהגים(מאת הרב אב״ר רקהילת פשמיש‪ ,‬חלמיר המהרש״ל)‪,‬‬
‫בסימן תשס״ה‪ ,‬ובספר ״אליהו רבה״ אורח חיים בסימן תקס״ח‪ ,‬והכל‬
‫לעניין דין זה של תענית ביום שמת בו אביו‪ .‬וראה גם בהגהות הרמ״א‬
‫על יורה דעה סימן ת״ב בשם הכלבו‪.‬‬

‫‪.3‬‬

‫דיני סטטוס וממזרות‪ :‬במסכת כבא בתרא דף נ״ח ע״א מצאנו סוגיה‬
‫הדנה במעשה של ״בירור אבהות״‪ .‬מדברי המפרשים באותה סוגיה ניתן‬
‫להסיק לגבי משקלה של בדיקת רב סעריה בשאלות של סטטוס‬
‫וממזרות‪ .‬להלן בירור ענין זה‪ ,‬המובילנו למסקנה מרחיקת לכת מאוד‪.‬‬

‫‪ . 99‬וכך נאמר במסכת בבא בתרא‪ ,‬דף נ״ח ע״א‪:‬‬
‫״ההוא גברא דשמעה לדביתהו ד ק א אמרה לבירתה‬
‫אמאי ל א צניעת באיסורא‪ ,‬הך אי ת ת א עשרה בני אית‬
‫ליה ולית ליי מאביך אלא חד‪.‬״‬

‫‪45‬‬

‫הרב אהרגגרג‬

‫ר א ה ד ב רי‬
‫מו חז ק ב כ ס ף אם ל או‪.‬‬

‫ש הו ב או ל ע י ל ( ב ס ע י ף ‪ 36‬ב או ת ב׳> ב ש א ל ה ה אס יש ליי ח ס ל ע ב ד דין‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומדע‬

‫‪57‬‬

‫(אדם שמע את אשתו גוערת בבתו על שהיא משרכת את דרכיה בפומבי במקום לנהוג‬
‫כמוה ־ שמכל ילדיה רק אחד הוא ממנו‪ ,‬ובכל זאת לא ידע איש על ניאופיה‪).‬‬
‫״כי שכיב אמר כל נכסי לחד ברא‪.‬״‬

‫(בטרם מת האיש‪ ,‬ציוה את נכסיו לבנו האחד‪).‬‬
‫לא ידע להאי מיניהו״‬

‫<ולא ידעו לאיזה בן מכוונים הדברים‪).‬‬
‫״אתו לק מי ה דרב בנאה אמר להו זילו חבוטו קבר א‬
‫(דאבוכון) עד דק אי ומגלי לכו להאי מיניהו שבקא‪”.‬‬

‫(רב בנאה יעץ להם להכות על קבר אביהם‪ ,‬ער שיתרחש ״נס״ והאב המת יגלה להם‬
‫מיהו היורש‪).‬‬
‫״אזלו כולהו‪ ,‬ההוא דבריה הוה לא אזל‪.‬״‬

‫(כולם הלכו להכות על קבר אביהם‪ ,‬מלבד הבן האמיתי שלא מלאו ליבו לעשות כן‪,‬‬
‫והוא ויתר על הירושה‪).‬‬
‫״אמר להו ‪ -‬כולי נכסי דהאי״‬

‫(אמר הרב ־ הנכסים כולם שייכים לזה שלא היכה על קבר אביו‪ ,‬שהוא כנראה בנו של‬
‫אותו איש‪).‬‬

‫‪ . 100‬הרשב״ם מפרש‪:‬‬
‫׳״חבוטה ‪ -‬הכו הכאות על קברו‪ ,‬ולנסותן נתכוון שאותן‬
‫שהם ממזרים הן עזי פנים וילכו לחבוט‪ .‬׳אמר להו ‪ -‬כולי‬
‫נכסי דהאי׳ ־ שלא רצה לחבוט על קברו של אביו שזה‬
‫הוא הצנוע שבכם ו מ ס ת ב ר א שלזה א הב יותר‪ ,‬ויפה דן‬
‫רבי בנ א ה דלא שייך הב א אל א שודא ד דייני'‬

‫כלומר‪ ,‬מכיוון שלא ייתכן כאן בירור של ממש לגבי זהות הבן‪ ,‬בירר רב בנאה את הדין‬
‫לפי אומד דעתו (״שודא דדייני״)‪ .‬בדיקתו של רב בנאה היא‪ ,‬אם כן‪ ,‬בדיקה לפיה‬
‫מתרשם בית הדין מן הצדדים ומגבש מסקנה לפי אומד דעתו‪.‬‬

‫עו״ר וינרוט אברהם‬

‫‪58‬‬

‫‪ . 101‬והנה‪ ,‬בספר ״אליהו רבא״ אורח חיים‪ ,‬בסימן תקס״ח‪ ,‬נשאלת השאלה מדוע‬
‫נזקק רב בנאה לבדיקת אבהות על פי אומד דעתו ובהתבסס על מבחני אופי למיניהם‪,‬‬
‫ומדוע לא נקט בבדיקתו של רב סעריה המבררת את שאלת האבהות באופן ודאי‬
‫ואמפירי ־ בלי צורך בשיקול דעת של בית הדין‪ ,‬שאין ודאות לגבי נכונותו ושמוגדר‬
‫כאומדן בלבד‪ ,46‬הרש״ש על מסכת בבא בתרא שם ־ בקטע המתייחס לדבריו של‬
‫הרשב״ס ״ומסתברא שלזה אהב יותר״ ־ מביא שאלה זו ומיישבה כדלקמן‪:‬‬
‫"‪ …‬ואולי דבא ליישב בזה קו שיית האליהו רבא בסי מן‬
‫ת ק ס ״ ח או ת ט״ו‪ ,‬דלפי מה שכתב ב ס פ ר ח סי די ם דטבע‬
‫ד ם הבן להתבלע בעצם האב המת‪ ,‬היה לו יותר לבדוק‬
‫בזה‪ ,‬ולפרושו [של הרשב״ם] א תי שפיר דאכתי לא יוודע‬
‫בזה צניעותו אשר כוון האב גם לזאת‪ ,‬או משום דעל ידי‬
‫נ סיון ד ס פר ח סי די ם יתגלה שהן מ מזרי ם ורבי בנ א ה‬
‫לא רצה שיוודע פ סו ל ם על ידי‪ …‬א ב ל נסיון שלו אינו‬
‫רק הודעת צניעותו יותר מ שאר א חיו‪ ,‬וזה יותר נכון‬
‫בעיני‪.‬״‬

‫כלומר‪ ,‬לפי התירוץ השני של הרש״ש‪ ,‬שהוא היותר מתקבל על דעתו‪ ,‬בדיקתו של רב‬
‫סעדיה במקרה הנדון היתה עלולה להביא לירי הכרה בשאר הבנים כממזרים ־ ורבי‬
‫בנאה לא רצה שיוודע פסולם ולכן נקט בבדיקה שהינה ״אומדנא בעלמא״‪.‬‬
‫‪ . 102‬מכאן עולה בבירור מסקנה מרחיקת לכת ביותר‪ ,‬לפיה‪ ,‬בדיקת דם שהיגה‬
‫בדילוה מהימנה אבן הופכת לממזר את מי שההברר בי אינו בן בעלה של אימו‪ .‬וכמו‬
‫בן עולה מכאן בבירור כי מקום שבריקה מובילה לממזרות חד־משמעיח ‪ -‬אין לנקוט‬
‫בה‪!47‬‬
‫‪46‬‬

‫ש א ל ה זו מ בו ס ס ת ע ל ה הנ ח ה ש״אין חד ש ת ח ת ה שמ ש״ ו ל א יי ת כן שרב ס ע די ה חיד ש ב די ק ה‬
‫ש כ ל ל ל א היי ת ה י דו ע ה ב ת ק ו פ ת ה ת ל מו ד‪ .‬ר א ה ד ב רי הרב א ה רנ ב רג ב ס עי פי ם ‪ 35-34‬ל עי ל ‪-‬‬
‫ו ש א ל ת ה ״ א לי הו ר ב א ״ מ הוו ה ר אי ה ל שי ט תו ש ל ה ר ב א ה רנב רג‪.‬‬

‫‪47‬‬

‫כ ך גם מ צ אנו ב ס פ ר ״יד א פ רי ם ״ (ראה ס עי ף ‪ 56‬ל עי ל) ב ע ט׳ צ״ב‪ :‬״נ ר א ה שי ש ל הכ דיל ב ץ‬
‫א ש ת אי ש שנ ח ש ד ה ובין פנוי ה שי ל ד ה‪ ,‬ש תו ל ה ב א ח ד ו הו א מ כ חי ש ה‪ .‬מ ה שנוגע ל א ש ה‬
‫אי ש מ גו א ר מ ד ב רי ה פו ס קי ם ש א ה לגו ל ח קו ר ול ב ר ר בדי ל פ סו ל א ת הילד ‪ .‬ר א ה מ שנ ה‬
‫ב עדויו ת ( פ ר ק ח׳ מ שנ ה ז׳)‪ :‬׳ועוד א ח ר ת ( מ ש פ ח ה פ סו ל ה) הי ח ה ו ק ר ב ה בן‪ -‬ציון בז רו ע ה׳‪,‬‬
‫וכן ב ר ע׳׳ ב! ׳ו הכ ריז עלי ה ם ש ה ם כ ש רי ם‪ ,‬ו ח ם ה תנ א ע ל כבוד הב ריו ת ול א הזכיר ש ם‬
‫ה מ ש פ ח ה ה פ סו ל ה ש ק ר ב ה בן‪ -‬ציון ב ק ר ב ה‪ ,‬כ מו ל הזכי ר ש ם ה מ ש פ ח ה ה כ ש ר ה׳‪ .‬מ כ אן‪,‬‬
‫ש א ה לנו ל ח פ ש ו ל ח ט ט בדי לג לו ת פ סו ל ם‪ ,‬א ם ה ם ל א גלויי ם וידועים ‪ .‬וכן בר׳׳ן ק דו ש ץ‬
‫( פ ר ק ע ש ר ה יו ח ס ץ)‪ :‬׳נ ר א ה ש א ף בז מן הז ה מ ש פ ח ה שנ ט מ ע ה נ ט מ ע ה‪ ,‬כ לו מ ר ש מי שיודע‬
‫פ סו ל ה א ץ ר ש אי ל ג לו ת ה׳‪ .‬ד ב רי ה ר ״ן ה א ל ה מו ב אי ם ל ה לכ ה כ ר מ ״ א א בן העזר סי מן ב׳‬
‫ס עי ף ה׳‪ :‬׳ מ ש פ ח ה שנ ת ע ר ב ב ה פ סו ל ו אינו ידוע ל ר בי ם‪ ,‬היודע פ סו ל ה אינו ר ש אי לגלו ת ה‪,‬‬
‫א ל א יני חנ ה ב ח ז ק ת כ ש ר ו ת׳‪ …‬״‪.‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪59‬‬

‫נמצא‪ ,‬שלפי הדעות הגורסות כי בדיקתו של רב סעריה אכן מהווה בדיקה מהימנה‬
‫(בניגוד לרב אהרנברג ולרב וולרנברג)‪ ,‬יש לבדיקה זו תוקף גם בשאלות של סטטוס‬
‫וממזרות‪.‬‬

‫סיכום פרק ב׳‬
‫‪ . 103‬במרכזו של כל דיון ביחס לבדיקת הדם עומדת הסוגיה במסכת נירה רף ל״א‪.‬‬
‫הדעות החלוקות בפוסקים בדבר מהות הדין של ״מתו אחיו מחמת מילה״ מתבטאות‬
‫בגרסות השונות של סוגיה זו‪ ,‬או בשאלת משמעותה של הסוגיה‪ ,‬כלומר‪ ,‬האם כל הדם‬
‫בא רק מן האם‪ ,‬או שעיקרו מן האם ויש בו גם גורמים הבאים מן האב(גורמים בדם או‬
‫בגידים‪ ,‬כלי הדם‪ ,‬או גורמים התלויים בחוסן הגופני הכללי)‪ .‬לכל הדעות‪ ,‬סוגיה זו היא‬
‫הקובעת את דיני התורשה‪ ,‬ולא נמצאו סוגיות חלוקות בהקשר זה‪ .‬הבריתא במסכת‬
‫נירה אינה בגדר דברי אגדה שאינם בעלי משקל הלכתי‪ ,‬אלא היא מהווה קביעה‬
‫הלכתית שנפקותה באה לביטוי בעיקר בדיני מי ש״מתו אחיו מחמת מילה״‪ .‬המחלוקות‬
‫בדבר השאלה אם יש לתת תוקף הלכתי לבדיקת הדם אם לאו מתמקדות בפרשנות‬
‫הניתנת לסוגיה זו במסכת נידה‪ ,‬וגם למשקל הניתן לבדיקתו של ר‪ 3‬סעריה‪.‬‬

‫‪ . 104‬עם זאת‪ ,‬מצאנו גישה שהוסברה באופן מדעי על ידי עורך ״אסיא״‪ ,‬הרב ר״ר‬
‫הלפרין‪ ,‬ולפיה אין כלל סתירה בין הסוגיה שבמסכת נירה לבין בדיקות הדם הנערכות‬
‫בימינו‪ ,‬שכן לא הדם הוא הנבדק אלא תאים המצויים על דופן כדוריות הדם‪ .48‬בית‬
‫הדין הרבני בחיפה בפר״ר ב׳ ‪ 119‬מבדיל בין ״גוף הדם״ הבא רק מן האישה‪ ,‬כנאמר‬
‫במסכת נירה‪ ,‬לבין ״תאי רקמות הדם״‪ .‬לדברי ר״ר הלפרין תאים אלה הם האנטיגנים‬
‫הקובעים את סוג הדם והם נמצאים על פני הקרום השומני של כדוריות הדם(ממברנה)‬
‫־ ותכונותיהם באות בירושה גם מן האב‪.‬‬
‫על סמך הבחנה זו ניתן היה לצפות כי בהיעדר סתירה לסוגיה שבמסכת נירה ‪ -‬שהיא‬
‫אבן הפינה בכל דיון בנושא‪ ,‬ולמעשה גם אבן הנגף היחידה לקבלת בדיקת הדם מן‬
‫הבחינה ההלכתית ‪ -‬יתן בית הדין לבדיקת הדם המדעית תוקף מוחלט ולתוצאותיה‬

‫‪48‬‬

‫ב דו מ ה ל כ ך‪ ,‬מ צ אנו גם כי ל ב ד י ק ת הד ם ש ל רב ס ע די ה ני תן תו ק ף ר ק מכו ח היו ת ה כ ד י ק ת עצם‪,‬‬
‫ו ל מ ע ש ה הדם שי מ ש ר ק כ א מ צ עי ל ב ד י ק ת ה ת א מ ת ר ק מו ת כ ל לי ת‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫עו״ר ומרום אברהם‬

‫תהא נפקות גם לעניין ממזרות‪ ,‬כפי שכבר ראינו בדברי הרש״ש ביחס לבדיקת רב‬
‫סעריה‪( .‬בסעיף ‪ 101‬לעיל)‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬כפי שכבר ציינו במבוא לדברינו‪ ,‬לא כך נהג בית הדין‪ .‬השלכותיה של בדיקת‬
‫הדם‪ ,‬ובמידת מה גם אלה של בדיקת הרקמות‪ ,‬לעולם אינן יוצאות לדעת בית הדין‬
‫מגדר של ספק המותיר שיקול דעת לבית הדין‪ .‬הכיצד ניתן שלא להתבסס על הבדיקה‬
‫המדעית אף כשזו אינה סותרת לדברי חז״ל?‬
‫כאן באה לידי ביטוי גישת האסכולה הרביעית (ראה בסעיף ‪ ,)50‬לפיה כל קביעותיו‬
‫הוודאיות של המדע לעולם אינן יוצאות מכלל ספק‪ ,‬הן לנוכח השינויים המתחוללים‬
‫בתיאוריות המדעיות מעת לעת והן לנוכח לשונו הזהירה של המדע והספקות‬
‫העובדתיים הקיימים תמיד‪ ,‬גם בהנחה כי לא יחול עוד שינוי בידע המדעי הקיים‪.‬‬
‫בשאלת משקלן ההלכתי של הבדיקות המדעיות אף בעת שלא קיימת עוד סתירה בינן‬
‫לבין מסורות חז״ל‪ ,‬נעסוק בפרוט בפרק הבא‪.‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪61‬‬

‫פ ר ק ג‪ :,‬ב די קו ת ד ם ו ר ק מו ת ‪ -‬מהו תן וה שלכותיהן בענייני‬
‫מ מונו ת ו ס ט ט ו ס‬

‫בדיקת רקמות והסוגיה ב מסכ ת נידה‬
‫‪ . 105‬בקשר לבדיקת הדם מצאנו כאמור סברה‪ ,‬שלמעשה אין מדובר בבדיקת דם אלא‬
‫בבדיקת האנטיגנים הקובעים את סוג הדם (הנמצאים על פני הקרום השומני של‬
‫הכדוריות‪ ,‬הממברנה)‪ ,‬ולכן אין כל סתירה בין בדיקת הדם לבין הסוגיה במסכת גירה‪.‬‬
‫סברה זו מתבססת על ההנחה‪ ,‬שהאמור במסכת נידה אינו מתייחס לכל הדם‪ ,‬אלא רק‬
‫לעיקר הדם‪ ,‬וממילא ייתכן גם ייתכן שמרכיבים מסוימים מן הדם באים מן האב ־ גם‬
‫לפי מסורות חז״ל‪ .‬אולם‪ ,‬אם נניח שכל מרכיבי הדם באים מן האם ־ ובמיוחד על פי‬
‫תמיהתו של פרופ׳ פרימר‪ ,‬שה״אודם״ בא מן האישה ובדיקת הדם נערכת בכדוריות‬
‫האדומות ־ הרי שבדיקת הדם עומדת בסתירה לסוגיה במסכת נירה למרות הסברה‬
‫האמורה‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬סתירה זו אינה קיימת כלל ועיקר כשמדובר בבדיקת הרקמות‪ ,‬לפי כל‬
‫הדעות‪ ,‬משום שבבדיקה זו נבדקים רק האנטיגנים הנמצאים בתאים הלבנים של הדם‬
‫(הנוגדנים)‪ ,‬כפי שיובהר להלן‪ .‬ממילא אין עוד סתירה בין הסוגיה במסכת נירה‬
‫העוסקת בדם ובאודם הבא מן האישה‪ ,‬ואין עוד צורך בהבחנה בין ״גוף הדם״ לבין‬
‫״תאי רקמות הדם״‪ ,‬שכן בדיקת הרקמות אינה בודקת שום מרכיב של הדם ככזה‪ ,‬וכן‬
‫לא נבדק דבר שהוא בתחום האודם הבא מן האישה‪ .‬הבדיקה מתייחסת לרקמות‬
‫המצויות בגוף האדם בכללותו‪ ,‬והדם אינו אלא אמצעי פיסי לבדיקת הרקמות‪.‬‬
‫השתכללות הטכניקה המדעית והמצאת בדיקת הרקמות מהווה אם כן דרך לבדיקת‬
‫אבהות ללא חשש של סתירה בין המדע לבין מסורות חז״ל‪.‬‬

‫‪ . 106‬בהקשר זה מציין הרב ריכובפקי בפסק דינו‪:49‬‬
‫״יש להבדיל בין ׳בדיקת דם׳ ל׳בדיקת רקמות׳‪ .‬בעוד‬
‫שבדיקת דם עו סק ת ב חלוק ת הד ם לפי קבוצות שונות‪,‬‬
‫הרי ב די ק ת זיהוי הרקמות אמנם מבוצעת באמצעות‬
‫דגימת דם‪ ,‬אבל בזה מ ס תיי ם הדמיון‪ .‬במאמר שצוטט‬

‫‪49‬‬

‫הע״ ש ‪ 30‬ל עי ל‪ ,‬ב ע ט׳ ‪. 21‬‬

‫עו״ר וינרוט אברהם‬

‫‪62‬‬

‫לעיל (׳אבהות כשאלת מדעי הדם׳) מתוארת הבדיק ה כך‪:‬‬
‫׳בדיקת ‪ HLA‬מבוצעת בדגימת דם אשר מתוכה‬
‫מפרידים א ת ה ת אי ם הלבני ם ובודקים בהם א ת‬
‫האנטיגנים ‪ .HLA‬או ת ם אנ טיגני ם ה מופיעים על פני‬
‫ה ת אי ם ה ל בני ם מ צויים על פני ת אי בל ר ק מו ת הגוף‬
‫ט ל הנבדק׳‪ .‬כלומר‪ ,‬מ אפיינים מיוחדים אלו מצויים על‬
‫פני כדוריות ה ד ם הלבנות‪ ,‬כשם שמצויים על כל רק מות‬
‫הגוף‪ .‬לכן‪ ,‬כל ה מקורות שהובאו לעיל בעניין ׳בדיקת דם׳‬
‫אינם שייכים ל׳בדיקת רקמות׳‪.‬״‬

‫נמצא‪ ,‬אם כן‪ ,‬כי בין בדיקת הרקמות לבין הסוגיה במסכת נידה אין כל סתירה‪.‬‬

‫ב די ק ת ר ק מו ת מ הי‬
‫‪ . 107‬כדי לעמוד על משמעותה של בריקה זו‪ ,‬וכרקע הכרחי להבנה בעניין זה‪ ,‬נחזור‬
‫על כמה מושכלות יסור בביולוגיה‪ .‬פרופ׳ ישעיהו ליבוביץ‪ ,‬בספרו ״התפתחות‬
‫ותורשה ‪ -‬פרקי יסור״‪( 5°‬בפרק ח׳‪ ,‬המוקדש ל״מושגי יסוד של הגנטיקה החדשה״)‪,‬‬
‫מתאר את שלבי התפתחות הגנטיקה החדשה כדלקמן‪:‬‬
‫ה מי ס רו ס סי פ ו ה ת א ‪ -‬טלב א׳‬
‫״עם ה שתכללותה של ה מיקרוסקופיה בשנות ה‪ 30-‬של‬
‫המאה ה‪ 19-‬הוק מ ה התורה ה ת אי תי ת של הרקמה החיה‪.‬‬
‫הוכר שכל רק מה חיה מורכבת מיחידות מבנה‪ ,‬ת אים‪,‬‬
‫שבכולם מ תגל מ ת בצורות שונות תוכנית אחידה‪ .‬גם ת א‬
‫רביה ‪ -‬זרע או ביצית ‪ -‬הוא תא‪ .‬הוא לא מחולק‬
‫ל איברים ולרק מות אל א הוא תא אחד בלבד אשר עצם‬
‫המושג חלו ק ה ל איברים ולרקמות לא חל עליו‪ .‬הת א‬
‫הראשוני של א ד ם הנוצר ממיזוג ת א זרע ותא ביצית אינו‬
‫דומה כלל לאדם‪ .‬דבר זה רואים במו עינינו‬
‫ב מיקרוסקופ‪.‬‬
‫כיצד נוצרת א ם כן הדיפרנציאציה לרקמות שונות‪ ,‬שכל‬
‫א ח ת מהן מורכבת מ ת אי ם מסוג המיוחד לה‪ ,‬ושרקמות‬
‫אלה מצטרפות יחד למבנים פונקציונליים ‪ -‬איברים?‬

‫‪50‬‬

‫הע״ ש ‪ 29‬ל עי ל‪ ,‬ב ע ט׳ ‪ 45-41‬ו כן ב ע ט׳ ‪. 69-56‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומדע‬
‫ה ה ת ח ל פו ת ‪ -‬שלב‬

‫‪63‬‬

‫ב׳‬

‫התא מ ת חל ק לשניים והשניים לארבעה‪ ,‬הארבעה‬
‫לשמונה וכו׳‪ .‬העובדה שמתא אחד נוצר מבנה מסובך‬
‫ומורכב ו מ סוי ם מכריחה ל ה סי ק כי אין זה חומר גולמי‬
‫גרידא המתפצל‪ ,‬אלא גלום ב ת א משהו מ סוי ם המחייב‬
‫שתעוצב בו דווק א צורה זו ולא אחרת‪.‬‬
‫ה מגדליזם ‪ -‬שלב ג‪,‬‬
‫גריגור מנדל עמד בשנות ה‪ 60-‬של המאה ה־‪ 19‬על כך‬
‫שקיימת חוקיו ת ארית מ טי ת הקובעת את שכיחות‬
‫הופעתן של תכונות אב ותכונות א ם בקרב צאצאיהם‪.‬‬
‫תכרז מוזז מים ‪ -‬שלב ד‪,‬‬
‫הה תחלקו ת אינה על ידי חלוק ת תא לשניים ויצירת שני‬
‫חצאי ת אי ם‪ ,‬אלא יצירת שני ת אים‪ ,‬כאשר מה שהיה‬
‫מצוי ב ת א כנתון חד‪-‬פעמי מ כ פל וימצא בשלמות בכל‬
‫אחד משני ה ת אי ם הנוצרים ממנו‪ .‬ה מי קרוסקופ חושף‬
‫לעינינו מערכת של גופיפים‪ ,‬מרכיבי גרעין התא ‪-‬‬
‫ה׳כרומיזומים״ ־ אשר •מכפילים את עצמם׳ לפני‬
‫ה ת חל קו ת ה ת א לשניים‪ .‬אין זו יצירת יש מאין‪ ,‬אלא‬
‫הכרומוזום מ חו ל ל ב חו מרי ם המציים ב ת א ת הליכי ם‬
‫ה מ בי אי ם לעיצוב מבנ ה כמוהו‪.‬‬
‫התורשה ‪ -‬שלב ה‪,‬‬
‫ההעברה הביולוגית מ ת א לתא‪ ,‬ובכלל זה ההעברה מן‬
‫ההורה (מערכת של תאים) לצאצא (מערכת ת אי ם‬
‫אחרת)‪ ,‬הוא תהליך של יצירת כרומוזומים חדשים‬
‫במתכונת הכרומוזומים הקיי מים‪ .‬מה שמועבר בתורשה‬
‫אינו תבנית של איברי הגוף או תכונות מסוימות שלהם‪,‬‬
‫משום שמה שמצוי באמצעי ההעברה ‪ -‬תאי הרבייה ‪-‬‬
‫אינם הדברים האלה אלא הכרומוזומים‪ .‬מה שעובר‬
‫בירושה אינן התכונות התורשתיות המתגלות באורגניזם‪,‬‬
‫אלא גורמיהן של תכונות אלו ‪ -‬הכרומוזומים‪.‬‬
‫ח מבנ ה ‪ -‬שלב ו׳‬
‫הכרומוזום כונה על שם מרכיביו הכימיים ‪ -‬חומצות‬
‫נוקלאיות‪ .‬לכל ת א יש קרום‪ ,‬פלס מה וגרעין‪ .‬בגרעין‬
‫התא נמצאים הכרומוזומים במרוכז‪ ,‬ואילו בפלסמה‬
‫בצורה דלילה‪ ,‬ולפיכך נקראו חומצות הגרעין‪ .‬הוכר כי‬
‫גרעיני ה ת אי ם בכל רקמות הצמחים ובעלי החיים‬

‫ער״ד ומרוט אברהם‬

‫‪64‬‬

‫מכילים כרומוזומים ב־‪ 22‬זוגות של כרומוזומים זהים‬
‫הנקר אי ם אוטוזומים‪ .‬זוג נוסף‪ ,‬ה‪ 23-‬במספר‪ ,‬הינו‬
‫כרומוזום המין ‪ -‬היינו שני כרומוזומי ‪ X‬בנקב ה או‬
‫כרומוזום ‪ X‬וכרומוזום ‪ Y‬בזכר‪.‬‬
‫ביו כי מי ה ופענוח העיפו הגנטי ‪ -‬שלב ד‬
‫החומר התורשתי מאורגן לאורך הכרומוזום ביחידות‬
‫מידע זעירות הנקראות גנים‪ ,‬כאשר כל גן אחראי‬
‫להופעתה של תכונה מורשת א ח ת בלבד‪ .‬החומצות‬
‫הנוקל אידיו ת שייכות לקבוצת תרכובות הנקראו ת‬
‫נוקלאוטידים‪ ,‬שהמשותף לכולן ‪ -‬שבמולקולה שלהן‬
‫שלושה רכיבים‪ :‬סו כ ר די אוכ טריבוז ה‪ ,‬חומצה זרחנית‬
‫ו ב סי ס אורגני טבעתי (שבו גלום השוני בין חומצה‬
‫לחומצה‪ ,‬ויש ארבעה סוגי ם המסומנים‪ .)T.G.C.A. :‬מכ אן‬
‫הכינוי הרוו ח ‪dna‬׳ שהן ראשי תי בו ת של ׳חומצה‬
‫נו ק ל אי די ת די אוכסריבוזי ת׳‪ .‬החומצות הנוקלאיות של‬
‫הכרומוזומים הן צירופים כי מיים שונים של מספר רב‬
‫של נו קל או טידי ם אלה‪ ,‬לפי י ח סי כמויות שונים וסדר‬
‫שונה במאקרומולקולה‪ .‬ה ביו כי מי ה זי ה ת ה מר כיבי ם‬
‫אלה ו הב היר ה הק שרים ביני ה ם ‪ -‬וזהו פיענוח הצופן‬
‫הגנטי‪.‬‬
‫הגדשה גנ טי ת ‪ -‬שלב ח‪,‬‬
‫במקרה א ח ד כבר הוכח שתרכובת סינ ת טי ת מסוי מ ת‬
‫שהוחדרה לגופו של חידק‪ ,‬שאינו אלא ת א אחד‪ ,‬פעלה בו‬
‫כגן מב חינ ת השפעתה על ת הליכי ם מ ט אבוליים באותו‬
‫תא‪ .‬השימושים לצרכים שונים בהתערבות כימית‬
‫מל אכו תי ת היוצרת גנים ומתערבת במבנה הצופן הגנטי‬
‫נקראת הנ ד ט ה גנ טית‪ ,‬וזו פריצת הדרך הענקית של‬
‫דורנו ‪ -‬ב שנים האחרונות ובי מים אלה‪.‬״‬

‫אי מונו גנ טי ק ה‪ – 51‬ב שירו ת מ ב חני ה א ב הו ת‬
‫‪ . 108‬חומר זר החודר לגוף האדם יכול לעורר בו תגובה חיסונית כנגדו‪ .‬חומרים זרים‬
‫אלו נקראים אנטיגנים‪ ,‬כלומר חומרים הזרים למרכיב התאים של הגוף‪ .‬למערכת‬
‫החיסונית מנגנונים המאפשרים לגוף לזהות חומרים זרים החודרים לתוכו ולהגיב‬
‫‪51‬‬

‫ר א ה ל עי ל הע״ ש ‪ 5‬ב ע ט׳ ‪ 63-55‬ו כן הע״ש ‪ 6‬ב ע מ׳ ‪ , 146-134‬ה מ הווי ם מ ק ו ר ל עו ב דו ת ה מ ד עיו ת‬
‫ו ל דו ג מו ת ה ה מ ח ש ה ה מו צגו ת ל ה לן ב פ ר ק זה‪.‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪65‬‬

‫כנגדם‪ .‬אחת מצורות ההתגוננות היא יצירת נוגדנים ( ‪ .)antibodies‬נוגדנים אלה‬
‫מצטיינים בכך שהינם סגוליים‪ ,‬והם מגיבים באופן סגולי כלפי האנטיגן שעורר את‬
‫היווצרותם‪.‬‬
‫האנטיגנים האחראים לעיבוד מנגנון התגובה החיסונית‪ ,‬אשר בזכותו נלחם הגוף‬
‫בחומר הזר ויוצר נוגדנים לשם כך‪ ,‬נקראים אנטיגנים של תיאום רקמות‪ .‬המערכת‬
‫המרכזית האחראית ליצירת נוגדנים נגד אנטיגנים מכונה מערכת תיאום רקמות‬
‫מרכזית ( ‪ ,major histocompatibility com plex‬ובקיצור ־ ‪.)m hc‬‬
‫האנטיגנים של מערכת תיאום הרקמות המרכזית של האדם נתגלו לראשונה על פני‬
‫הכדוריות הלבנות של הדם‪ ,‬ומכאן שמם‪h u m a n leukocyte antigens :‬‬
‫(ובקיצור ‪.)h la -‬‬

‫‪ . 109‬כל תא מגורען בגופנו נושא על פניו פסיפס של תריסר אנטיגנים שונים של‬
‫‪ h la‬־ שישה מורשים מן האב ושישה מן האם ־ ומכאן שיש בתא תריסר גנים‬
‫האחראים להופעתם‪ .‬גנים אלו ממוקמים בשישה אתרים בכל תא ( ‪ ,locus‬אתר)‪,‬‬
‫וניתן להם הסימון הבא‪ .a , b , c, d , r , d p :‬עד כה זוהו כמאה ועשרים אנטיגנים‬
‫שונים בכל ששת האתרים שבמערכת ^ ‪ .h la‬זאת היא מערכת המצטיינת‬
‫ברב‪-‬גוניות עצומה (שש אפשרויות מתור מאה ועשרים)‪ ,‬והיא מתפקדת כמעין‬
‫״טביעת אצבעות״ גנטית ‪ -‬מכיוון שיש מגוון עצום של אפשרויות צירוף‪ ,‬כמעט‬
‫כמספר בני האדם עצמם‪.‬‬

‫‪ . 110‬כדי לפשט את המינוח נהוג לסמן כל גן ‪ h la‬במספר סידורי ובאות המסמלת‬
‫את האתר בו הוא ממוקם‪ .‬למשל‪ hla -a i :‬פירושו אנטיגן מס׳ ‪ 1‬שהגן האחראי לו‬
‫ממוקם באתר ‪ .a‬נביא להלן דוגמאות לאופן בדיקת האבהות‪ ,‬וכדי לפשט את ההדגמה‬
‫נסתפק בשני אתרי ‪ h la‬בלבד ‪ a -‬ו־ ‪ .8‬בדיקת ‪ h la‬מבוצעת במציאות על ידי‬
‫דגימת דם‪ ,‬שממנה מפרידים את התאים הלבנים ובודקים את האנטיגנים ‪ h la‬בכל‬
‫ששת האתרים‪ .‬באמצעות הבדיקה אין אפשרות לדעת אלו גנים באו מן האב ואלו מן‬
‫האם‪ ,‬אולם אם נבחן את פסיפס האנטיגנים על פני מעטפת הגרעין(הפנוטיפ) של האם‬
‫ושל האב‪ ,‬נוכל לדעת בוודאות אלו אנטיגנים ‪ hla‬מקורם באב ואלו באם‪.‬‬

‫עו״ר ומרוט א ‪ 2‬רח ‪2‬‬

‫‪66‬‬
‫‪ . 111‬דוגמה‪:‬‬
‫לאס אנטיגנים‪B14 ,B18:‬׳ ‪A25 ,A28‬‬
‫לאב אנטיגנים‪:‬‬

‫‪A26, B27, B38‬‬

‫‪a i,‬‬

‫‪A28 ,B14 ,B27, a i .‬‬
‫הבן יכול לרשת מהאם‪:‬‬

‫או ‪A28 ,B14‬‬
‫או ‪A25 ,B14‬‬

‫או ‪A28 ,B18‬‬
‫או ‪A25 ,B18‬‬

‫הבן יכול לרשת מהאב‪:‬‬

‫או ‪A26 ,B38‬‬

‫או ‪A26 ,B27‬‬

‫או ‪B38, A1‬‬

‫או ‪B27,‬‬

‫‪A1‬‬

‫מבדיקת הבן עולה שירש מאימו‪ A28 ,B14 :‬ומאביו‪B27, A1 :‬‬

‫‪ . 112‬כעת נבדוק מקרה שבו זהויות האם והילד ידועות ויש רק להכריע בין שני אבות‬
‫אפשריים‪:‬‬
‫בבדיקת‬

‫‪h la‬‬

‫של האם נמצא הפנוטיפ‪A28 ,B14 ,A25 :‬׳ ‪B18‬‬

‫בבדיקת‬

‫‪h la‬‬

‫של הבן נמצא הפנוטיפ‪.A25 ,B15 ,B18 ,A9 :‬‬

‫אין ספק כי הבן ירש מאימו את הפנוטיפ‪ .A25 ,B18 :‬מה שנותר לבדוק כעת הוא‬
‫מאיזה גבר ירש הבן את הפנוטיפ‪•A9 ,B15 :‬‬
‫בבדיקת גבר א׳ המוחזק כאב נמצא הפנוטיפ‪,A26 ,B17 ,B38 :‬‬

‫‪ai‬‬

‫בבדיקת גבר ב׳ המוחזק כאב נמצא הפנוטיפ‪A9 ,A11 ,B15 ,B40 :‬‬
‫מכאן‪ ,‬שגבר ב׳ הוא האב האמיתי‪ ,‬וראה תרשים‪:‬‬
‫גכר ב‪,‬‬

‫‪B15‬‬
‫‪B 40‬‬

‫גבר א‪,‬‬

‫‪A9‬‬
‫‪A ll‬‬
‫צאצא‬

‫‪B1S‬‬
‫‪B18‬‬

‫‪A9‬‬
‫‪A25‬‬

‫אם‬

‫‪B 38‬‬

‫‪A 26‬‬

‫‪B 14‬‬

‫‪A 28‬‬

‫‪B17‬‬

‫‪Ai‬‬

‫‪B18‬‬

‫‪A25‬‬

‫שיקול רעת כיחסי הלכה ומרע‬

‫‪67‬‬

‫‪ . 113‬למעשה‪ ,‬ניתן לדעת מרשימה של שישה אתרים ושישה אנטיגנים מהו הצירוף‬
‫שנושא הבן ושאותו ירש מהאב‪ ,‬והאדם שתמצא בו ״טביעת אצבעות״ גנטית זו ־ הוא‬
‫האב‪ .‬לנוכח העובדה כי ניתן לקבל בדרך זו ‪ 300,000,000‬גנוטיפים שונים‪ ,‬מקובל‬
‫בעולם המדעי כי בדיקות רקמות מסוג ‪ h l a‬הו מדויקות ומגיעות לרמות סבירות של‬
‫‪ 90‬אחוזים לפחות‪ .‬כמו כן‪ ,‬מקובל כי באמצעות בדיקת רקמות ניתן לא רק לשלול‬
‫אבהות‪ ,‬אלא אף לקבוע באופן פוזיטיבי כי פלוני הוא אבי הילד‪.‬‬

‫מג ב לו ת ה שי ט ה‬
‫‪ . 114‬המדע נזהר מלנקוב בתוצאה של ‪ 100‬אחוזים‪ ,‬כלומר בוודאות מוחלטת‪ ,‬וזאת‬
‫בעיקר לנוכח המגבלות הבאות‪:52‬‬
‫א‪ .‬מקרים בלתי ישימים‪:‬‬
‫אין אפשרות להכריע בין שני גברים בעלי הפולוטיפים‬
‫זו נדירה מאוד‪ ,‬כאמור ־ פרט למצב של קרובי משפחה‪.‬‬

‫‪hla‬‬

‫משותפים‪ .‬תופעה‬

‫ב‪ .‬שגיאות מעבדה‪:‬‬
‫כמו בכל בדיקה מעבדתית עלולות גם כאן להתקבל תוצאות שגויות עקב טעות‬
‫אנוש‪ .‬מקובל‪ ,‬כי שיעור התוצאות השגויות הוא ‪ 0.35‬אחוזים (‪ ,)1:300‬ונהוג‬
‫לצמצם את הסיכויים לכך על ידי ביצוע בדיקה חוזרת‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין להתעלם גם‬
‫מהאפשרות הנדירה של תוצאה שגויה‪.‬‬
‫ג‪ .‬״פסיפס אנושי״‪:‬‬
‫קיימים מקרים נדירים בהם מורכב גופו של אדם משתי מערכות של תאים‪,‬‬
‫השונות זו מזו במוצאן ובתכונותיהן הגנטיות‪ ,‬כגון במקרה של תאומים לא‬
‫זהים שהתאחו והפכו לעובר יחיד בשלב מוקדם של ההיריון‪ .‬במקרה נדיר זה‬
‫ייתכן שיהיו לעובר תאים של תאום מס׳ ‪ 1‬ותאים של תאום מס׳ ‪ ,2‬ואם מקור‬
‫תאי המין שונה ממקור התאים הלבנים בדם ־ נקבל בבדיקת הרקמות תוצאה‬
‫של שלילת אבהות כוזבת‪ ,‬שכן בבדיקה שגרתית לא נגלה את האנטיגנים ‪h l a‬‬
‫המצויים בתאי המין‪ ,‬הגם שדווקא בהם העביר האב את תכונותיו הגנטיות לבנו‬
‫הביולוגי‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫שם‪ ,‬ב ע ם' ‪. 148-146‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהט‬

‫‪68‬‬
‫ד‪ .‬רביית בתולים אנושית ( ‪:)Parthnogenesis‬‬

‫היונקים‪ ,‬והאדם בכללם‪ ,‬מתרבים בדרן של איחוי זרעון האב עם ביצית האם‬
‫הגורם לתא להתחלק בתהליך שהוזכר לעיל‪ .‬אולם‪ ,‬קיימים בעולם החי מקרים‬
‫של התפתחות צאצאים ללא תרומה גנטית אבהית‪ ,‬כגון בעולם הדבורים‪:‬‬
‫הנקבות נוצרות מהתפתחות של ביצים שהופרו על ידי הזכרים‪ ,‬בעוד שהזכרים‬
‫נוצרים מביצים לא מופרות המתחילות להתחלק‪ .‬גם באדם אנו יודעים על קיומם‬
‫של תהליכים פרתנוגנטיים‪ ,‬הכוללים התחלקות ספונטנית של ביצית האם ללא‬
‫תרומה גנטית‪ ,‬למשל‪ :‬הוברר שטרטומה ־ סוג של גידול שחלתי ־ הוא למעשה‬
‫״עובר פרתנוגנטי״‪.‬‬
‫טרם אותר בבירור אדם חי שמקורו פרתנוגנטי‪ ,‬אך אם קיימת פרתנוגנזה‬
‫אנושית חיה‪ ,‬אזי נקבל בבדיקה שלילת אבהות ברורה וזהות אנטיגנטית‬
‫מוחלטת בין האם לבין בתה (ללא תרומה אבהית אין כרומוזום ‪ ,Y‬והוולד יהיה‬
‫בהכרח נקבה)‪. 53‬‬
‫ה‪.‬‬

‫מגבלות ההווה המדעי‪:‬‬

‫כפי שציינו לעיל‪ ,‬עולם המדע ״למד לקח״ מן העובדה שתיאוריות רבות מדי‬
‫שנחשבו ודאיות התנפצו עם חלוף העיתים‪ ,‬ולכן המדע חדל לדבר בלשון של‬
‫ודאויות מוחלטות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬תחום הגנטיקה הוא תחום שבו קיימת התפתחות‬
‫מואצת בשנים האחרונות ־ ושלא כבפיסיקה‪ ,‬למשל‪ ,‬שבה תיאוריות היו‬
‫שרירות וקיימות מאות בשנים ‪ -‬הנה בתחום זה ההווה המדעי הוא בעל ״תוחלת‬
‫חיים״ קצרה ביותר‪ .‬עובדה זו משפיעה בהכרח על מידת הוודאות של המדען בן‬
‫ימינו ביחס לבדיקתו‪ ,‬האמורה לשקף את המציאות במדויק ולהביא למסקנה‬
‫אחת שאין בלתה‪.‬‬

‫‪ . 115‬קיומם התיאורטי של מקרים נדירים אלה שולל את האפשרות לקבוע שסיכויי‬
‫בדיקת הרקמות להגיע לתוצאה ודאית הם ‪ 100‬אחוזים‪ .‬אולם‪ ,‬העיון במקרים הנדירים‪,‬‬
‫שמהם חושש המדע ושמהם מורכב הספק‪ ,‬מלמד כי למעשה אנו עוסקים כאן בשיטה‬
‫ודאית וכי הלשון הספקנית היא סימפטום של זהירות יותר מאשר אות של ספק ממשי‬
‫בלב החוקר‪ .‬עם זאת‪ ,‬בהמשך נראה כי בלשון ספקנית מעין זו עשה בית הדין שימוש‬

‫‪53‬‬

‫ה ר ב ד ״ ר ה ל פ רין בי ר חון ״אסיא״‪ ,‬הע״ ש ‪ 5‬ל עי ל ב ע ט׳ ‪ , 37-32‬מ צי ע ל ה ש ת מ ש ב תי או רי ה זו כ די‬
‫ליי ש ב א ת ה עו ב דו ת הנ די רו ת ש הו צגו ב בי ת הדין ה ר בני ב א ש דו ד ב תי ק ה מו ב א שם ב ע ט׳ ‪. 31-16‬‬

‫שיקול רעת כיחסי הלכה ומרע‬

‫‪69‬‬

‫לצורך שמירה על שיקול דעתו‪ ,‬בעיקר כאשר מדובר בשאלות של סטטוס וממזרות‪,‬‬
‫שבהן הפסיקה היא בעלת משמעויות חברתיות בלתי הפיכות‪ ,‬במקרים כאלה דרש בית‬
‫הדין ודאות של ‪ 100‬אחוזים ־ אף שודאות שכזו אינה קיימת במסגרת השיטה המדעית‬
‫־ ולו מחמת חששות נדירים והיפותטיים מן הסוג שהובא‪.‬‬

‫השלכותיה של בדיקת הדם על דיני ממונות ועל ממזרות‬
‫‪ . 116‬בפרק הקודם סקרנו את השלכותיה ההלכתיות של בדיקת רב סעריה‪ .‬להלן‬
‫נסקור את השלכות בדיקת הדם בת ימינו על החיוב במזונות ועל ממזרות‪ ,‬ולאחר מכן‬
‫נסקור גם את הגישה ההלכתית לבדיקת הרקמות מבחינת השלכותיה בעניינים אלה‪.‬‬
‫על אף ההבדל המהותי שבין בדיקת הדם לבין בדיקת הרקמות ־ מבחינת השיטה‪,‬‬
‫התוצאות‪ ,‬הממצאים ומידת הקונפליקט עם המוסכמות ההלכתיות ־ נכרוך יחדיו את‬
‫הדיון בהשלכות ההלכתיות של בדיקות אלה‪ .‬כריכה זו על שום מה? על שום‬
‫שבאמצעותה אפשר לעמוד על התהליר‪ ,‬על ההתמודדות וההפנמה של הבדיקה‬
‫המדעית בידי הפוסקים במשך הזמן‪ ,‬וכן על ״מעקה הביטחון״ בדמות שיקול הדעת‪,‬‬
‫שאותם פוסקים הקפידו להותיר לעצמם בשאלות של סטטוס וממזרות‪.‬‬

‫‪ . 117‬נתייחס להלן לגישת הפוסקים שאינם שוללים מכל וכל את משקלה ואת תוקפה‬
‫של בדיקת הדם‪ ,‬והדבר תלוי ־ כפי שכבר ראינו ‪ -‬בפרשנות הסוגיה שבמסכת נידה‬
‫ובסתירה האפשרית בין סוגיה זו לבין בדיקת הדם‪.‬‬

‫דע תו של הרב וינברגר‬
‫‪ . 118‬הרב וינברגר בספרו ״יר אפרים״‪ ,‬בסימן ז׳ סעיף ח׳‪ ,‬היה הראשון מבין‬
‫הפוסקים שהתייחס ב״אהדה״ לבדיקת הדם‪ .‬כפי שכבר ראינו‪ ,‬הוא סבר כי מחלוקת‬
‫השולחן ערוך והרמ״א ביחס ל״מתו אחיו מחמת מילה״ היא מחלוקת בדבר תוקפה‬
‫המחייב (או הגרסה) של הסוגיה במסכת נירה רף ל״א‪ ,‬וממילא מצויה בעניין זה‬
‫אפשרות‪ ,‬לדעת חלק מהפוסקים‪ ,‬לומר כי הדם בא גם מן האב‪ .54‬זאת בניגוד לדברי‬

‫‪54‬‬

‫כ ך פי ר ש ה רב וינ ברגר גם ב שי ט ת ה ״ ס פ ר ח סי די ם ״ בי תם ל ב ד י ק ת רב סעדי ה ‪ -‬א שר ל ד ע תו‬
‫סו ת ר ת א ת ה ב רי ת א ב מ ס כ ת ניד ה ‪.‬‬

‫עו״ר מנרוט אברהם‬

‫‪70‬‬

‫הרב עוזיאל‪ ,‬המבטל לחלוטין את תוקפה של בדיקת הדם בהיותה סותרת את הגמרא‬
‫בנירה‪ ,‬הרב וינברגר מצטט את מחלוקת הפוסקים בנדון‪ ,‬אבל גם מגיע ־ בזהירות רבה‬
‫־ למסקנה כי ״אין אפוא מבחינת הלכה לבטל בריקה זו״‪.‬‬

‫ה שלכו ת לג בי מזונו ת‬
‫‪ . 119‬הרב וינברגר בסעיף ח׳ שם התייחס לשאלה הבאה‪ :‬לדעת רוב הפוסקים‪ ,‬כאשר‬
‫האדם המוחזק כאב מודה שקיים יחסים עם האישה‪ ,‬ולא שמעו שנחשדה בקיום יחסים‬
‫עם אחרים‪ ,‬נחשב הילד כבנו‪ .‬אבל‪ ,‬מה הדין כשהוא מודה שבא עליה‪ ,‬אבל אינו רוצה‬
‫לשלם מזונות לילד בטענה כי ייתכן שהאישה קיימה יחסים עם אחרים מחוץ לנישואין‪,‬‬
‫ממש כשם שקיימה יחסים עימו? בשולחן ערוך אבן העזר בסעיף ס׳ נפסק כי הגם‬
‫שהודה אדם שבא על אישה‪ ,‬אין הוא חייב במזונות כל עוד לא הודה באבהות על הוולד‪.‬‬
‫נשאלת השאלה מה הדין כאשר נעשתה בדיקת דם ואכן עולה ממנה שיש זהות בין סוג‬
‫הדם של האב האפשרי לבין זה של הוולד ‪ -‬האם גם אז יהיה פטור ממזונות?‬
‫בעניין שלפניו(מדובר היה בפנויה שילדה‪ ,‬ולכן השאלה הוגבלה לעניין מזונות בלבד‬
‫ולא לעניין ממזרות) פסק הרב וינברגר כדלקמן‪:‬‬
‫״כאן שורת הדין היא שהילד הוא בנו לכל דבר‪ .‬גם לענין‬
‫ירושה ומזונות לדעת רוב הפו ס קי ם‪ .‬אלא לעניין חיוב‬
‫במזונות‪ ,‬שבכל זאת ‪ -‬שמא נחשוד בה גס מאחר? ישנם‬
‫פו ס קי ם וביני הם הגאון בעל שערי עוזיאל שאין לחייבו‬
‫כל זמן שלא הודה שהילד הוא ממנו‪ .‬על כן‪ ,‬ב די ק ת דם‬
‫זו ב כו ח ה ל ס ל ק א ת החששות על ידי זהות בין דם‬
‫היל ד ו ד מו של ה אב‪ ,‬וזה יעזור לבי ת הדין לקבוע‬
‫בו ד או ת על אב הו תו ול חייבו במזונות‪ .‬יתכן שבדיקת דם‬
‫חיובי ת תשכנע את הנתבע באבהותו ויקבל עליו ברצון‬
‫א ת עול האבהות‪ ,‬ואפשר שעל ידי זה ישא את התובעת‬
‫לאישה כדת משה וישראל‪.‬״‬

‫‪ . 120‬כלומר‪ ,‬אף שבעת סיכום הדעות השונות ביחס לתוקפה ומעמדה של בדיקת הדם‬
‫נקט הרב וינברג בלשון זהירה (״אין איפא מבחינת ההלכה לבטל בדיקה זו״>‪ ,‬הרי‬
‫שביחס לט‪2‬ב הבירור‪ ,‬הרב וינברג מגיע למסקנה כי זהו אכן בירור מוחלט אשר די בו‬
‫כדי להסיר ספקות במקרה הנדון ויש בו כדי להביא לידי חיוב במזונות ‪.‬‬

‫שיקול רעת כיחסי הלכה ומרע‬

‫‪71‬‬

‫הרב וינכרגר התייחס לבדיקת הדם כמאפשרת בירור חיובי לגבי פלוני המוחזק כאב‪.‬‬
‫היום ידוע לנו‪ ,‬כי דווקא מבחינה מדעית אין לתת תוקף גורף לבדיקת הדם‪ ,‬שהרי‬
‫הבירור בבדיקת דם אינו נעשה על דרך החיוב אלא על דרך השלילה‪ .‬כלומר‪ ,‬אי‬
‫התאמת סוגי דם עשויה לשלול אבהות‪ ,‬אך העובדה שסוג הדם של שני אנשים הוא זהה‬
‫־ עדיין אין בה כדי ללמד דבר על עצם האבהות‪.‬‬

‫ה שלכו ת לגבי מ מז רו ת‬
‫‪ . 121‬גישה שונה לחלוטין נוקט הרב ומברגר באשר למעמדה של בדיקת הדם בכל‬
‫הנוגע לממזרות ־ אותה בדיקת דם הופכת בעיניו לבלתי ודאית כשמדובר באישה‬
‫נשואה שבעלה חושד שילדה אינו ממנו ודורש בדיקת אבהות‪ .‬הרי מבואר בדברי‬
‫הפוסקים שאין להיזקק לשאלה זו ולחקור בה כאשר יש בדבר כדי לפסול ילד‪ ,55‬והלכה‬
‫היא שבאשת איש שילדה‪ ,‬כל זמן שלא ברור לחלוטין ובלי כל ספק שהילד הוא מאחר‪,‬‬
‫אין פוסלים אותו‪ ,‬ויש לעשות הכל כדי להעמיד את האישה והילד בחזקת כשרות‪:‬‬
‫״משוס כך לא תועיל גם בריקה רם או זהות המראה‪ ,‬כיון שגם גורם זה אינו וראי רק‬
‫׳ ש מ א‪ /‬ועל פי רוב אפילו ׳קרוב לוראי׳ אבל לא וראי‪.‬״‬

‫‪ . 122‬כלומר‪ ,‬בכל הנוגע לממזרות מותיר הרב וינברגר שיקול דעת נרחב לבית הדין‪.‬‬
‫אין הוא נוטה בשום אופן להסיק מסקנות נחרצות ואוטומטיות ביחס לסטטוס הוולד על‬
‫פי בדיקת הדם‪ .‬ועם כל אמינותה המדעית של בדיקת הדם‪ ,‬זהו בכל זאת רק ״קרוב‬
‫לוודאי״ ודי בשיעור כלשהו של ספק כדי למנוע הכרזת הוולד כממזר‪ .‬כיום ידוע לנו כי‬
‫בדיקת הדם אכן היא רק בגדר ״קרוב לוודאי״ וכי למעשה גם בצירוף בדיקות רבות‬
‫ושונות ניתן להגיע ל‪ 56-‬אחוזים של אמינות ־ ותו לא‪.‬‬

‫ה תו פ ע ה ה א ב סו ר די ת‬
‫‪ . 123‬כאן מן הראוי לעמור על התופעה שדווקא פסקים ״ברוח הזמן״ ־ כאלה שנתנו‬
‫משקל רב לבריקות המרעיות בשאלות של סטטוס ומזונות ‪ -‬נראים כיום‪ ,‬לאור‬
‫התקרמות המרע‪ ,‬כמיושנים ותמוהים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬פסקים שנקטו גישה של ״כברהו‬

‫‪55‬‬

‫ר א ה הע״ ש ‪ 46‬ל עי ל‪ ,‬ו כן ר א ה ד ב ר י ה רב‬

‫וינ ברגר בהע׳׳ ש ‪ 47‬ל עי ל‪.‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬

‫‪72‬‬

‫וחשרהו״ כלפי המרע‪ ,‬כתורה אך לא כתורה מסיני ־ רווקא הם נראים כיום נכונים‬
‫יותר ושקולים‪.‬‬
‫הספקנות כלפי המדע ־ שיסודה ברצון שלא להעביר לידיו את ההכרעה בשאלות של‬
‫סטטוס וממזרות‪ ,‬כלומר למנוע הפיכת שאלות של משפט שהינן בנות משמעות‬
‫מרחיקת לכת לשאלות של מדע ‪ -‬מוכחת כיום‪ ,‬ברטרוספקטיבה‪ ,‬כגישה נכונה‬
‫ומדויקת יותר גם מבחינה מדעית‪. 56‬‬

‫‪ . 124‬על תופעה זאת ניתן לעמוד מן הגישה הרווחת בבתי הדין הרבניים‪ .‬בפר״ר ב׳‬
‫‪ 119‬הבדיל בית הדין הרבני בחיפה בין אופן פעולתה של בדיקת הדם לבין הבריתא‬
‫בנידה דף ל״א‪ .‬ניתן היה להסיק כי מגמת פניו של בית הדין היא לקבל את הבדיקה‬
‫המדעית כמהימנה ־ בהיעדר סתירה בינה לבין מסורת של חז״ל‪ .‬אבל מסקנתו הסופית‬
‫של בית הדין הייתה‪:‬‬
‫״אולם‪ ,‬דעתנו היא שמטעם אחר אין לס מוך על בדיקו ת‬
‫מדעיות של ה ד ם בנוגע לקביע ת אבהותו של הילד‪ .‬המדע‬
‫הולך ו מ תפ ת ח מיום ליום‪ .‬יתכן שמה שהמדע קובע כעת‬
‫אינה קביע ה סו פי ת והחלטית‪ …‬ואין לקבוע באופן‬
‫מ שפטי אבהותו של ילד על יסודו ת דרכי המדע המשתנה‬
‫מתקופה לתקופה‪.‬״‬

‫‪ . 125‬עיון במקרה שנדון באותו פסק דין יבהיר גישה זו הבהר היטב‪ .‬הדיון נסב סביב‬
‫אישה שבעלה יצא למספר שבועות לשירות מילואים פעיל‪ ,‬ובאותה עת קיימה האישה‬
‫יחסים עם אחר‪ .‬בעידנא דריתחא אמרה האישה לבעלה כי בגדה בו בעת שהיה‬
‫במילואים וכי לדעתה בנה אינו ממנו אלא מפלוני‪ .‬קביעתה של האבהות במקרה הנדון‬
‫התבקשה‪ ,‬אם כן‪ ,‬לא רק לעניין מזונות‪ ,‬אלא היא כללה את כל ההשלכות האחרות של‬
‫קביעת אבהות ־ לרבות ענייד ממזרות הילד‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫ל עו מ ת ז א ת‪ ,‬גי ש תו ש ל ה ר ב‬

‫א ה ר נ ב ח ג שני תן ל ס מו ך ע ל סי מן <אומדנא> ב ת נ א י שהו א מ ש תנ ה‬

‫ר ק א ח ת ל א ל ף <ראה ל עי ל ב ס עי ף ‪ ,) 31‬הי א גי ש ה הגו ב ל ת בז הי רו ת י ת ר ש אין ה מ ר ע י כו ל ל ע מו ד‬
‫בה‪ .‬כ ש ל ע צ מו ; הי א מ בי א ה ל י ד י כ ך ש ל א נ ו כ ל ל ל כ ת ב ע ק בו תי ה של ב די ק ה מ ד עי ת כ ל ש הי ‪-‬‬
‫אף ל א ל ע ני ין מ מ ו נ ו ת ו א ף כ ש ה ב די ק ה כ ל ל ל א סו ת ר ת ק בי עו ת של חז״ל ‪ -‬ו כ ך יו ש א רו ענייני ם‬
‫ב ס פ ק ש אינו ני תן ל ב י רו ר‪.‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומדע‬

‫‪73‬‬

‫לכן‪ ,‬כשהובאו בפני בית הדין עובדות מדעיות שהוצגו בוודאיות היו בפניו שתי‬
‫אפשרויות‪ :‬לקבל את הבדיקה ולהכריז על הוולד באופן אוטומטי כעל ממזר‪ ,‬או לבטל‬
‫לחלוטין את אפשרות ההסתמכות על העובדות המדעיות‪ .‬מובן שבית הדין העדיף‬
‫לבחור בדרך השנייה‪ .‬אולם‪ ,‬משהעלה הבירור של בית הדין עצמו שלא קיימת סתירה‬
‫בין מה שנבדק בבדיקת הדם לבין משמעות הסוגיה במסכת נידה‪ ,‬שוב לא יכול היה‬
‫לפסוק כמו הרב עוזיאל ‪ -‬שהבדיקה המדעית בכללותה אינה מקובלת מבחינה הלכתית‬
‫על שום סתירתה למסורות ההלכה‪ .‬עם זאת‪ ,‬בית הדין גם לא יכול היה להסתמך על‬
‫ספקות הנותרים לאחר בדיקת הדם‪ ,‬שכן בדיקת הדם הוצגה באותה עת כוודאית‪ .‬בית‬
‫הדין בחר לנקוט באסכולה הרביעית <ראה בסעיף ‪ )50‬והתייחס לתיאוריות המדעיות‬
‫המשתנות בספקנות שיטתית מתוך מטרה להציל ילד מהגדרת הממזרות‪ .‬ואכן‪ ,‬הנטייה‬
‫הברורה היא להשאיר שאלות משפטיות כאלה לשיקול דעתו של בית הדין ולא למוסרן‬
‫לחסדי תוצאה מכנית ואוטומטית של בדיקות ״ודאיות״‪.‬‬

‫‪ . 126‬כיום‪ ,‬מתוך רטרוספקטיבה‪ ,‬פסק דין זה‪ ,‬שנקט גישה מסויגת כל כך כלפי‬
‫המדע‪ ,‬מתברר כנכון ומדויק‪ .‬מה היו פני הדברים אילו נקט בית הדין בגישה מודרנית‬
‫ובודאי גם יותר מקובלת על הציבור ואילו קיבל את התיאוריה המדעית ללא סייג‬
‫ומכריז על הילד כממזר? היום ברור לנו כי לנוכח התקדמות המדע אבהות שנשללה על‬
‫ידי בדיקת הדם עדיין אינה מוליכה באופן אוטומטי לשלילת אבהות ־ ובהכרח גם‬
‫לממזרות‪ ,‬במקרה של אישה נשואה‪ .‬זהירותו של בית הדין כלפי המדע לעניין‬
‫הממזרות מתגלית‪ ,‬בראי המדע של היום‪ ,‬כנכונה ומוצדקת לחלוטין‪.‬‬

‫‪ . 127‬כמה תמוהה נראית לנו היום קביעתו ה״מודרנית״ <דאז> של הרב יעקב פעסטער‬
‫(ראה סעיף ‪ ,)28‬לפיה‪:‬‬
‫״בדיקת הדם יוצא מגדר אומדנה או השערה‪ …‬ההנחה‬
‫המדעית שהדם הנוזל בעורקי הילד הוא מאותו סוג הדם‬
‫של מולידיו הוא חוק טבעי שאין יוצאים מן הכלל‪,‬‬
‫ולפיכך הוכחות כאילו הן וד אויו ת חלו טו ת שאפילו א ם‬
‫יהיו עדויות נגדו נכריע את הכף כמותן והעדים ׳היו‬
‫בעינינו כשקרנים׳‪.‬״‬

‫עו״ד ומרוט אברהם‬

‫‪74‬‬

‫אדרבה‪ ,‬לשיטת הרב פעסטער נמצא כי ההסתמכות על הבדיקה המדעית נעשתה רק‬
‫על שום ודאותה המוחלטת‪ ,‬וממילא משהוברר היום שהבדיקה אינה ודאית כלל ועיקר‪,‬‬
‫אין לסמוך עליה עוד‪ . 57‬נמצא‪ ,‬כי דווקא האשראי הבלתי מוגבל שניתן למדע עלול ‪-‬‬
‫ברבות הימים ועם השתנותן של התיאוריות ‪ -‬לעמוד לו לרועץ ולפגוע בנטייתם של‬
‫פוסקי ההלכה לאמץ את הבדיקה המדעית‪.‬‬

‫‪ . 128‬בפר״ר י׳ ‪ 157‬נדון מקרהו של אדם שנישא בשנית בשנות גבורתו <מעל גיל ‪80‬‬
‫שנה)‪ ,‬וטען כי מכיוון שלמעשה הוא נעדר כוח גברא ומכיוון שאשתו הצעירה ילדה‬
‫ילדים בעת נישואיה עימו‪ ,‬ודאי שאין אלה ילדיו‪ .‬בבית הדין הרבני העליון פסקו‬
‫הרבנים הראשיים‪ ,‬הרב אליהו והרב שפירא‪ ,‬וכן הרב מזרחי‪ ,‬כי מכיוון שהילדים נרשמו‬
‫בתעודת הזהות של הבעל כילדיו‪ ,‬ומכיוון שהבעל הוא שנתן להם שמות(ואפילו קרא‬
‫את הבת הראשונה על שם אימו שלו)‪ ,‬הריהם מוחזקים כילדיו ויש להם חזקת‬
‫כשרות‪ .58‬בהקשר זה פסק בית הדין כי ״אין האב גאמן אלא אם יביא ערים ברורים‪,‬‬
‫ולא הוכחות נסיבתיות״‪ .‬בדיקת הדם שביקש הבעל הוגדרה על ידי בית הדין הרבני‬
‫העליון כראיה נסיבתית ־ שאין בכוחה לשנות סטטוס כשיש חזקה של אבהות‪.‬‬
‫נמצא‪ ,‬שבית הדין פסק (בניגוד גמור לדעת הרב פעסטער במאמרו) כי כח הבדיקה‬
‫המדעית פחות מכוחה הפרובטיבי של עדות או שקול לה‪ .‬בדיקת הדם מוגדרת על ידי‬
‫בית הדין כראיה נסיבתית גרידא‪ ,‬ועל משמעות הדבר לעניין דיני ממזרות נעמוד‬
‫בהמשך‪ .‬ואולם‪ ,‬ביחס לדיני ממונות מציין פרופ׳ פרימר‪ ,‬בסכמו את הדעות האלה‪, 59‬‬

‫‪57‬‬

‫ו א כן‪ ,‬זו ה מ ס ק נ ה ש ל פ רו פ׳ פ רי מ ר ב מ א מ רו ־ הע״ ש ‪ 12‬ל עי ל ב ע ט׳ ‪ – 53-52‬בי ח ס ל ד ב רי ו ש ל‬
‫ה ר ב ר גנ ש ב ר ג ה מו ב אי ם ע ל ידו‪ :‬״ ל מ רו ת ש ה ר בני ם הללו אינ ם מ ד ב רי ם ע ל ה מ ק ר ה‪ ,‬ב רו ר‬
‫ש א ס הנ ת ב ע מ בי א תו צ או ת ב די ק ת ר ם ל הו כי ח ש אינו ה א ב‪ ,‬בו ד אי ש ב די ק ת הד ם פו ט ר ת‬
‫א ת הג ב ר מ כ ל חיו בי מ מ ו ן‪ . ..‬עוע ץ א ח ד נ ש א ר ב ד ב רי ם‪ …‬ה הנ ח ה ה תי או ר טי ת ש ל ה מ ד ע‬
‫ו ה ר פו א ה שני תן ל ק בו ע א ב הו ת ע ל י רי ב רי ק ה ב ד רג ת ב טי חו ת ש ל ‪ . 100%‬או ל ם ל מ ע ש ה א ץ‬
‫הד בר כ ן ‪ . . .‬ה ר ב רגנ ש ב ר ג מו כן ל ס מו ך ב או פן ה ח ל טי ע ל ב די ק ת הר ם ו הו א מ שו ם ש הו א‬
‫חו ק ט ב עי ש איו ב ו יו צ אי ם מז ה כ ל ל ‪ . . .‬מדגי ש ה רב רגנ ש ב רג ׳ כ ד אי ל ציין ש בג ד ר‬
‫או מ דנ א הו א כ ל ד ב ר ש א ץ ה ענ ץ ב רו ר מ א ה א ח ת ב ה ח ל ט ׳ ‪ .‬מ ד ב רי ם א לו ש ל ה רב‬
‫רגג שברג עו ל ה ב בי רו ר ש כ ל עוד ב די ק ת הד ם אינ ה ׳ עו ל ה ב רו ר מ א ה א ח ת ב ה ח ל ט׳ ‪ -‬זו‬
‫או מ דג א ש א ץ ל ס מו ך עלי ה ‪ .‬״‬

‫יש לציין כי לא תעודת הזהות היא שהוותה ראיה לכאורה לאבהות‪ ,‬ולא היא שיצרה חזקות‪,‬‬
‫אלא התנהגותו הכללית של הבעל‪ ,‬שהתייחס אל הילדים כילדיו לכל דבר ועניין‪ ,‬היא שהביאה‬
‫את בית הדין לקבוע כי האב הכיר בילדים כילדיו וכי נוצרה חזקה שהוא אביהם ‪ -‬הרי הוא זה‬
‫שידע אם יש לו כח גברא אם לאו‪.‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪.‬‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪75‬‬

‫לנוכח הידע המדעי בן ימינו המטיל ספקות ביחס למידת מהימנותה של בדיקת הדם‪,‬‬
‫את הדברים האלה‪:‬‬
‫״בעקבות כל האמור יש להניח שאותו הדין יהיה‬
‫בתביעה לזכות מזונות‪ .‬ב מלים אחרות‪ ,‬אפילו תוצאה של‬
‫בדיק ת דם המראה בדרגה סבירה‪ ,‬אולם לא בב טיחו ת‬
‫של ׳מאה אחוז בהחלט׳ שאדם פלוני הוא אביו של ילד‬
‫פלוני‪ ,‬אינה מ ס פ ק ת כדי לחייב את ה׳אב׳ במזונות הילד‪.‬‬
‫גם כאן אין לנו אלא אומדנא על גוף המעשה‪ ,‬ו איו‬
‫להוציא מ מון על פיה מי די המוחזק‪.‬״‬

‫‪ . 129‬דיון נרחב ומקיף ביחס להשלכותיה של בדיקת הדם מצאנו בפר״ר ה׳ ‪.346‬‬
‫במקרה זה נדון חיוב במזונות לילד שנולד לאדם מגרושתו‪ .‬כלומר‪ ,‬אישה ילדה ילד‬
‫לאחר שכבר נתגרשה מבעלה‪ ,‬אולם היא טענה כי הילד הוא ממנו‪ ,‬שכן בתקופת‬
‫הפירוד ביניהם‪ ,‬שקדמה לגירושיהם‪ ,‬נהג בעלה לבקרה מדי פעם ולקיים עימה יחסי‬
‫אישות‪ .‬בדיקת הדם שללה את אבהותו של הבעל לשעבר‪ .‬ר״ר ררסלר‪ ,‬מנהל בנק‬
‫הדם‪ ,‬הגיש לבית הדין חוות דעת שלפיה ״האבהות בלתי אפשרית״‪ .‬הוא תיאר את‬
‫בדיקת הדם כוודאית באופן מוחלט‪ ,‬שכן ׳בכללים אלו של ‪ b ,a‬ו־ ‪ 0‬לא קיים יוצא מן‬
‫הכלל‪.,‬״‬
‫יש לציין‪ ,‬כי על אף שהנדון היה חיוב במזונות‪ ,‬לשלילת האבהות היו השלכות גם על‬
‫כשרות הילד ־ שהרי בעת קיום יחסי האישות מהם הוא נולד עדיין הייתה אימו אישה‬
‫נשואה‪ .‬בית הדין‪ ,‬לאור הקביעות החד־משמעיות של ר״ר רדסלר‪ ,‬ניתח את מרכיבי‬
‫השיטה המדעית וציין כי היא מבוססת על שילוב של הנחות תיאורטיות ומבחן‬
‫סטטיסטי‪:‬‬
‫״קביעה זו מ בו ס ס ת על‪:‬‬
‫א‪ .‬תנח ה תי או ר טי ת לפיה לא יתכן כי לילד יהיה סוג‬
‫דם שאינו נמצא אף אצל א חד מההורים‪.‬‬
‫ב‪ .‬תוצאות מבחן ס ט טי ס טי האומר בבהירות חד‪-‬משמעית‬
‫כי ברוב מכריע של המקרים זהה סוג הדם של הילד עם‬
‫סוג הדם של אחד ההורים ורק במיעוט זעום של מקרים‬
‫אינו זהה סוג ד ם הילד עם זה של הוריו‪ .‬הנחת הרופאים‬
‫היא על כן כי באותם המקרים המועטים‪ …‬אב הילד הוא‬
‫אחר ולא זה המוחזק לאביו‪.‬״‬

‫‪76‬‬

‫עו״ר וינרוט אברהם‬

‫‪ . 130‬בית הדין לא ראה סתירה בין הבדיקה לבין מסורות חז״ל‪ ,‬ולמרות העובדה‬
‫שהבדיקה המדעית מבוססת גם על הנחות תיאורטיות‪ ,‬הוא לא שלל את הגישה‬
‫המדעית‪ .‬בית הדין ציין את דעת רוב הפוסקים כי אין להסתמך על אומדנות והשערות‬
‫ ״ובפרט בזמננו כשמרע הדפואה מתקדם כהתמרה וככל יום מתחדשות ומתחלפות‬‫תאוריות שונות כתחומי המחקר״ ־ ואולם‪ ,‬בית הדין ציין גם כי הרופאים נאמנים‬
‫בקביעות לפיהם ברוב המקרים זהה סוג דם הילד עם סוג דם הוריו‪ ,‬שכן הקביעות‬
‫מבוססות על מספר רב של ניסויים‪ .‬הרי ״עצם הענין שאין לסמוך על קביעות‬
‫הרופאים‪ ,‬זהו דווקא ברבר שאומרים מאומד דעתם ומחכמתם‪ ,‬אבל לקבוע עוברות‬
‫על סמך מראות עיניים גלויות בוראי שהם נאמנים‪ .‬זברומה לזה כתב בשו״ת ״שם‬
‫אריה״ אבן העזר סימן קי״ב שהרופא נאמן לומר במראה שראה שיש לאישה מכה‬
‫במקור המוציא רם‪ ,‬שמכיון שזה תלוי בראיה לחור ולא בשיקול רעת הרופא נאמן״‪.‬‬
‫מחד גיסא הדיינים מציינים שהידע המדעי מבוסס גם על הנחות תיאורטיות‪ ,‬ומאידך‬
‫גיסא הם מתעלמים ממידת התיאורטיות שבהנחות ומהצורך בשיקול דעת בניתוח‬
‫התוצאה הניסויית‪ ,‬ומתייחסים לשלב הבדיקות הסטטיסטיות ־ שאיננו מבוסס על‬
‫שיקול רעת אלא על עוברות אמפיריות ־ כרי להעניק למרע מהימנות ומשקל מלא‪.‬‬

‫רוב ‪ -‬כנגד רוב ב עי לו ת א ח ר הבעל‬
‫‪ . 131‬בסעיף ‪ 89‬לעיל בחנו את דעתו של הרב אהרנברג‪ ,‬לפיה מכיוון שהבדיקה‬
‫מלמדת רק על רוב ־ ולא על כל המקרים ‪ -‬הרי שהדבר שולל לחלוטין את משקלה של‬
‫בדיקת האבהות‪ ,‬שכן ייתכן שהוולד הוא מפלוני ודמו שונה רק מכיוון שמקרה ספציפי‬
‫זה משתייך לקבוצת המיעוט‪ .‬תמיהה זו מטרידה גם את הדיינים בפסק הדין הנ״ל‪ ,‬והם‬
‫מקשים‪ :‬״במקרה שאנו מוצאים ילר שסוג רמו שונה מסוג רם הוריו‪ ,‬לכאורה יש‬
‫לומר שילר זה הוא מן המיעוט‪ ,‬ולפי זה יוצא בי על פי בריקת רם אין לקבוע שוס‬
‫רבר לגבי מוצאו של הילר?״ ואולם בית הדין מיישב תמיהה זו על פי הכלל של ״רוב‬
‫כנגר רוב בעילות אחר הבעל״‪.‬‬

‫‪ . 132‬לאמור‪ ,‬בית הדין מגיע למסקנה כי למרות העובדה שקביעות המדע באשר‬
‫לבדיקת האבהות מתייחסות לרוב ולא לוודאות מוחלטת‪ ,‬יש אפשרות להסיק מסקנות‬
‫הלכתיות מבדיקת הדם‪ ,‬והיא אכן ״מטילה ספק באבהות הילד״‪ .‬הכיצד?‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪77‬‬

‫״מאחר ו ב מקו ם שאנו מוצאים ילד שדמו שונה מדם‬
‫הוריו‪ ,‬בעל כורחך עלינו לומר כי במקרה כזה יצא הילד‬
‫מרובא דעלמא ‪ -‬דרוב ילדים דמם זהה עם ד ם הוריהם ‪-‬‬
‫וממילא מתערער היסוד שהילד הוא של אביו‪ ,‬דהא‬
‫דמוקמינן ילד ב חז ק ת אביו הוא מצד הדין של רוב‬
‫בעילות אחרי הבעל ‪ -‬אבל כשדמו שונה מדם הוריו‬
‫בהכרח דמקרה כזה יצא מכלל רובא דעלמא‪ .‬א ם כן יש‬
‫לומר דכמו דאמרינן דיצא מרובא דעלמא לגבי סוג דמו‪,‬‬
‫הכי נמי יצא מרובא דעלמא של ׳רוב בעילות אחר הבעל׳‪.‬‬
‫וביתר ביאור יש כאן רוב נגד רוב‪ …‬ו אם כן מאי חזי ת‬
‫להעמיד א ת הילד ב חז ק ת אביו בכדי לאוקמי רוב‬
‫בעילות א חר הבעל ‪ -‬ולהוציא מהרוב של רוב ילדים ד מ ם‬
‫זהה להוריהם‪ ,‬נאמר להפך ‪ -‬דילד זה הוא לא של אביו‬
‫בכדי ל או ק מי את הרוב של רוב ילדים ד מ ם זהה ל ד ם‬
‫הורים‪ ,‬ונאמר דיצא מכלל הרוב של רוב בעילות אחר‬
‫הבעל‪ .‬ולפי זה נצטרך לומר דעל ידי ב די ק ת ד ם יתהווה‬
‫ס פ ק ב אב הו ת הילד‪ ,‬דנעמיד רוב נגד רוב‪.‬״‬

‫‪ . 133‬כלומר‪ ,‬ההנחה הפשוטה‪ ,‬שלפיה רוב הילדים בעולם הינם בניהם של בעלי‬
‫אמהותיהם‪ ,‬נובעת מכך שאף אם קורה שאישה בוגדת בבעלה‪ ,‬הרי מכיוון שרוב ימיה‬
‫היא במחיצתו ומקיימת עימו יחסי אישות באופן תדיר‪ ,‬סביר שילדיה נולדו לה ממנו‬
‫ולא מיחסים מזדמנים עם אחרים (אם היו כאלה)‪ .‬אולם‪ ,‬אם אנו נתקלים בבן שחוקי‬
‫ההסתברות מלמדים כי איננו הבן של המוחזק כאביו‪ ,‬מכיוון שאין התאמה בין סוגי‬
‫הדם שלהם‪ ,‬נמצא כי כדי לומר שבכל זאת הוא בנו‪ ,‬עלינו לסטות מחוקי ההסתברות‬
‫ולומר כי בן זה הוא מן המיעוט שלגביו אין האבהות מתבטאת גם בזהות בסוג הדם‪.‬‬
‫אך סטיה מחוקי ההסתברות משמיטה את הקרקע מן ההנחה‪ ,‬שפלוני הנשוי לאישה‬
‫הינו אבי ילדיה‪ ,‬כי כאמור הנחה זו מבוססת על חוקי ההסתברות שהאיש עימו היא‬
‫קיימה תדיר יחסי אישות הוא הוא אבי הילדים‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬כיצד נוכל לומר כי ׳׳רוב בעילות אחר הבעל׳׳ כאשר מכוח חוקי ההסתברות‬
‫מדובר בבנו של הבעל‪ ,‬בעוד לעניין חוקי התורשה מדובר בחריג לחוקי ההסתברות‪.‬‬
‫ואולי להפך‪ :‬חוקי ההסתברות של התורשה אכן חלים עליו‪ ,‬ומשהוכח כי אין התאמה‬
‫בין סוגי הדם אות הוא כי המוחזק כאביו אינו כזה ‪ -‬ועל אף שרוב יחסי האישות‬
‫נתקיימו עם הבעל‪ ,‬נולד הילד דווקא מיחסים שקיימה אמו עם אחר‪ .‬וכך קורה כי אף‬
‫שאין תוצאותיה של בדיקת הדם ודאיות‪ ,‬יש בה כדי להטיל ספק באבהותו של המוחזק‬
‫כאבי הילד‪.‬‬

‫עו״ר וינרום אברהם‬

‫‪78‬‬
‫חז ק ת הכ שרות‬

‫‪ . 134‬עם זאת‪ ,‬בית הדין הרבני מציין כי ההנחה שהבעל הוא אבי הילדים שאשתו‬
‫הביאה לעולם‪ ,‬מסתמכת לא רק על כללי ההסתברות מכוח העובדה ש״רוב בעילות‬
‫אחר הבעל״‪ ,‬אלא גם על חזקת כשרותן של הנשים‪ ,‬הנובעת מנורמת ההתנהגות‬
‫המקובלת‪ ,‬שלפיה רוב הנשים אינן בוגדות בבעליהן‪ .‬חזקת הכשרות נובעת מההשקפה‬
‫התורנית וממציאות החיים הדתית‪ ,‬שלפיה אישה שכל חייה פעלה בהתאם לנורמות‬
‫המוסריות התורניות ושמרה על דיני האישות התורניים‪ ,‬לא תבגוד בבעלה‪ .‬מכאן‪ ,‬כי‬
‫ההנחה שבן הוא של המוחזק כאביו אינה מתבססת רק על חוקי ההסתברות‪ ,‬המכריעים‬
‫בין מספר אנשים שקיימו יחסים עם האם‪ ,‬אלא הינה מבוססת גם על חזקה שלפיה האם‬
‫לא קיימה יחסים אחרי נישואיה עם איש מלבד בעלה‪ .‬ובלשון בית הדין‪:‬‬
‫״ברם מכיון דהא דמוקמינן ילד ב חזק ת אביו הוא מצד‬
‫רוב‪ ,‬דרוב בעילות אחר הבעל‪ ,‬וגם מצד חז ק ת צידקות‬
‫של ה א ם (עיין תו ס פו ת בחולין דף י״א ע״מ בדיבור‬
‫המתחיל ׳כגון׳) ו א ס כן שוב יש לומר דאף דהוי רוב נגד‬
‫רוב מוקמינן את הילד ב חזק ת אביו מצד חז ק ת צדקתה‬
‫של האם‪.‬״‬

‫מכאן‪ ,‬שכאשר יש בדיקת דם הסותרת את חוקי ההסתברות‪ ,‬עדיין ניתן לומר כי הבן‬
‫הוא מן המוחזק כאביו‪ ,‬וסתירת חוקי ההסתברות באמצעות השערה שהבן הוא מן‬
‫המיעוט שעליו לא חלים חוקי התורשה‪ ,‬אינה מביאה בהכרח לסתירת הנחת היסוד‬
‫לפיה בנו של זוג נשוי בא מן הבעל‪ ,‬שכן אין היא מבוססת אך ורק על יסודות‬
‫הסתברותיים אלא גם על חזקת כשרותה של האם‪.‬‬

‫‪ . 135‬ואולם‪ ,‬אליה וקוץ בה‪ :‬חזקת כשרות זו‪ ,‬המבוססת על נורמות תורניות ומציאות‬
‫חיים דתית‪ ,‬מביאה את בית הדין למסקנה חדשה‪:‬‬
‫״יצא לנו חידוש לדינא דב מקום דאין ל אם חז ק ת צדקת‪,‬‬
‫בדיק ת ה ד ם הקובעת דסוג הדם של הילד שונה מהוריו‬
‫ת טיל ס פ ק ב אב הו ת הילד‪ .‬ובנידוננו נראה דה אם איבדה‬
‫חז ק ת צדק ת מאחר והתחתנה עם כהן בהיותה גרושה‪.‬׳׳‬

‫כלומר‪ ,‬אישה שאינה חיה לפי נורמות מוסריות תורניות לא תהנה מ״חזקת צדקת״‪,‬‬
‫וממילא ‪ -‬כשבדיקת הדם מחייבת לסטות מחוקי ההסתברות כדי להכיר באבהותו של‬
‫המוחזק כאב‪ ,‬אזי אין אפשרות להעדיף את ההסתברות שהילד הוא בן בעלה של אמו‬
‫על פני ההסתברות של חוקי התורשה‪ ,‬והוולד ספק הוא!‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪79‬‬

‫לרעת בית הדין הרבני בפסק דין זה יש ליתן משקל מלא לעדות הרופאים ואין סתירה‬
‫בין בדיקת הדם לבין חוקי התורשה‪ .‬לנוכח הסברה של רוב כנגד רוב בעילות אחר‬
‫הבעל ־ יש בבדיקת הדם כדי להטיל ספק באבהות‪.‬‬

‫‪ . 136‬האם פסק דין זה ‪ -‬המאמץ לחלוטין את שיטת המדע ונותן בה אמון מוחלט ־‬
‫יכריע בעקבות בדיקת הדם גם בשאלות של סטטוס וממזרות? האם יהיה בן זה בגדר‬
‫״ספק ראוי לבוא בקהל״?‬
‫בשורה התחתונה של פסקו בית הדין עורך תפנית חדה בעמדתו והוא מסיים במלים‬
‫הבאות‪:‬‬
‫״ברם‪ ,‬מאחר ובדיק ת דם הוא דבר חדש שעדיין לא‬
‫התברר ולא נמצא בפו ס קי ם‪ ,‬אין בי ת דיננו נוקט לעת‬
‫עתה כל עמדה סופי ת בנוגע לכשרות הילדה‪ ,‬ועוד חזון‬
‫למועד בזה‪ .‬לאור כל הנ״ל הננו מ חלי טי ם ופוסקים‪:‬‬
‫א‪ .‬הנתבע פטור מלשלם מזונות‪ …‬עבור הילדה גי‪.‬‬
‫ב‪ .‬שאלת כשרותה של הילדה גי הנ״ל נשארת לעת עתה‬
‫בלתי מוכרעת‪.‬״‬

‫‪ . 137‬כלומר‪ ,‬אף שבית הדין מקבל את שיטות המדע ־ אין הוא מתעלם מכך שטיבו‬
‫להשתנות עם חלוף העיתים‪ .‬לכן‪ ,‬בעוד שלעניין ממונות די בספק שהטילה בדיקת הדם‬
‫כדי לפטור מחיוב מזונות לילדה‪ ,‬הרי שלעניין הסטטוס שלה הוא נוקט בגישת‬
‫האסכולה הרביעית הנ״ל‪ .‬כלומר‪ ,‬יש לו אמון במדע ואכן אין זו רק אומדנה‪ ,‬אך אין‬
‫לראות בתיאוריה המדעית משום ודאות‪ ,‬ולכן בכל הנוגע לשאלות של סטטוס אין‬
‫לקבוע דבר ־ גם לא מחמת הספק‪.‬‬
‫רואיס אנו בעליל כי בית הרין רואג להותיר לעצמו מרחב של שיקול רעת כיחס‬
‫לשאלות של סטטוס וכי הוא שולל את וראות חכריקה לנוכח ״חרשנותה׳‪( ,‬רק כ־‪50‬‬
‫שנה אז)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אנו בהחלט רואים שלבי התפתחות כפסיקה הרבנית וכ&סק‬
‫רין זה ככר נתן בית הרין אמון מלא ברופאיס‪ ,‬הבריקה אינה נחשבת כסותרת‬
‫מסורות חז׳׳ל‪ ,‬ותוצאותיה אכן מתקבלות במהימנות‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬בפסק דין זה אנו שבים ונתקלים בעובדה שמידת הזהירות כלפי המדע‬
‫בשאלות סטטוס ־ שהן בעלות השלכות חברתיות בלתי הפיכות ‪ -‬היא היא הגישה‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬

‫‪80‬‬

‫הנכונה והמדויקת לאורך זמן‪ .‬כיום אנו יודעים שייתכן שעל אף תוצאותיה‬
‫ה״מוחלטות״ של אותה בדיקת דם‪ ,‬הילדה שם אכן הייתה בתו של המוחזק כאביה‪ .‬אילו‬
‫סמך בית הדין לחלוטין על מסקנותיו של ר״ר ררסלר גם לעניין של סטטוס וממזרות‪,‬‬
‫היה גורם בכך לתקלה בלתי הדירה ובלתי מוצדקת‪ .‬דווקא פסקים שאינם נסחפים‬
‫לחלוטין ברוח זמנם נראים לנו‪ ,‬ברבות השנים‪ ,‬כפחות מיושנים‪.‬‬

‫ה ש ל כו תי ה של ב די ק ת ה ר ק מו ת‬
‫‪ . 138‬דיון נרחב ביחס למשקלה ולהשלכותיה של בדיקת הרקמות מצאנו בפסק הדין‬
‫של בית הדין הרבני באשדוד שהובא לעיל‪ .‬הרב דיכובסקי מביא את דברי בית הדין‬
‫הזה בפר״ר ה׳ ‪ ,346‬ולהלן סיכום עמדתו‪:‬‬
‫א‪ .‬הגרסה ב מ ס כ ת נידה אינה ודאית‪ .‬בעניין זה הובאו‬
‫הוכחות כי לדעת רבים מן ה פו ס קי ם הגרסה אינה עניין‬
‫מהותי בהקשר זה‪.‬‬
‫ב‪ .‬ב די ק ת הרקמות מבוצעת על פי הכדוריות הלבנות‪,‬‬
‫ולכן ודאי אינה נוגעת להורשת ״האודם״ מן האישה‪ .‬א ם‬
‫בי ח ס לבדיק ת ה ד ם נעשה מאמץ מיוחד כדי ליישב בינה‬
‫לבין ה סוגי ה ב מ ס כ ת נידה‪ ,‬הרי שבדיקת הרקמות כלל‬
‫אינה עומדת בס תיר ה לבריתא זו ‪ -‬ואין כל מניעה‬
‫לקבלה‪.‬‬
‫ג‪ .‬יש ל ת ת נאמנות לרופאים בי ח ס לבדיקות ה מבוס סו ת‬
‫על מבחן ס ט טי ס טי שאינו תלוי בשיקול דעתם‪ ,‬והדבר‬
‫שקול לעדות רופא על ממצאים שחזה במו עיניו בעזרת‬
‫מכשיר מדעי‪.‬‬

‫הרב ריכובסקי אף מוסיף‪ :‬״הדברים אמורים שם לגבי בריקת דם‪ ,‬ויש להחילם ביתר‬
‫תובת לגבי בריבת רבמות‪ ,‬שהדיוב שלה מבחינה סטטיסטית גבוה הרבה יותר‪ .‬״‬

‫נמצאנו למדים כי‪:‬‬
‫א‪.‬‬

‫הוסרו כל המניעות להכיר במהימנות בדיקת הרקמות‪ ,‬ובעיקר מפני‬
‫שאין שום סתירה בינה לבין הסוגיה במסכת נידה‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫הסיכויים הגבוהים לקבלת תוצאה מהימנה בבדיקת הרקמות מגבירים‬
‫את האמון שרוחשים פוסקי ההלכה לממצאי הרופאים‪ .‬ככל שבדיקה‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪81‬‬

‫יותר חד־משמעית כן נדרש פחות שיקול דעת של הרופא בניתוח‬
‫תוצאותיה‪ ,‬וממילא גדלה מידת מהימנותה מבחינת ההלכה‪.‬‬

‫רוב ש ב ט ב ע כנג ד רוב ש ב ה תנ הגו ת‬
‫‪ . 140‬לנוכח העובדה כי גם בדיקת האבהות אינה מספקת תוצאות של ‪ ! 00‬אחוזים‪,‬‬
‫אנו נאלצים‪ ,‬גם לעניין בדיקת הרקמות‪ ,‬להזדקק לכלל של ״רוב כנגד רוב בעילות אחר‬
‫הבעל״‪ .‬כלומר‪ ,‬התוצאה הלא ודאית של המדע מועילה רק לסתירת הבסיס‬
‫ההסתברותי שביסוד ההנחה כי ילדי זוג נשוי נולדו מן הבעל‪ ,‬שהרי יש גם יוצאים מן‬
‫הכלל‪ ,‬ואולי הילד הנדון הוא אחד מהם‪ .‬אולם‪ ,‬לנוכח התוצאה הקרובה לוודאי המושגת‬
‫באמצעות בדיקת הרקמות‪ ,‬מציין הרב ריכובסקי ־ היום דיין בית הדין הרבני הגדול ‪-‬‬
‫כי בהתנגשות בין רוב בעילות אחר הבעל לבין הרוב של דיני תורשת הרקמות‪ ,‬אין‬
‫הוולד נשאר בגדר ספק‪ ,‬אלא רוב אחד גובר על משנהו מבחינת משקלו הראייתי‬
‫ומערכת הסתברויות אחת בהחלט נחשבת כמוכחת יותר מרעותה‪ ,‬עד כי ניתן להגיע‬
‫למסקנות פוזיטיביות ברורות‪.‬‬
‫הרב ריכובסקי מציין את שיטת הרמב״ן בספרו ״מלחמת ה׳״ במסכת קרושין‬
‫(מובאת בספר ״שב שמעתתא״ בשער ר׳ פרק ז׳)‪ ,‬המבחין בין ״רוב של מנהג״ ל״רוב‬
‫של חיוב״‪ .‬כלומר‪ ,‬בין רוב השאוב מסטטיסטיקה התלויה במדעי החברה ובהתנהגות‬
‫האנושית‪ ,‬לבין ״רוב שבטבע״ השאוב מן המדע המדויק ומתייחס להסתברויות של‬
‫תופעות בטבע‪ ,‬כגון תורשת הרקמות‪.‬‬
‫רוב שבטבע מהווה אינדיקציה הסתברותית גבוהה יותר והיא עדיפה על פני רוב‬
‫שבהתנהגות ־ כמו ״רוב בעילות אחר הבעל״‪ .‬הרי בהחלט ייתכן שאישה תקיים יחסים‬
‫עם מאהבה או מאהביה תדיר‪ ,‬ואילו יחסיה עם בעלה לא היו תדירים כלל ועיקר‪ ,‬ואז‬
‫הכלל של ״רוב בעילות אחר הבעל״ לא יתאים עובדתית למקרה הנדון‪.‬‬

‫‪ . 141‬והרי הדברים בלשונו של הרב ריכובסקי‪:‬‬
‫״אם נבוא לשקול בפלס א ת הרוב בבדיק ת רקמות‬
‫לעומת רוב בעילות אחר הבעל‪ ,‬הרי הרוב בבדיק ת‬
‫רקמות הוא בוד אי רוב של טבע שאינו תלוי במנהג בני‬
‫אדם‪ ,‬והוא רוב מוחלט שלא חוששים בו למיעוט‪ .‬אולם‪,‬‬
‫רוב בעילות א חר הבעל נוטה יותר לרוב של מנהג‪ ,‬כי‬
‫הדבר תלוי בהתנהגות בני אדם‪ …‬ותמיד ישנה אפשרות‬

‫עו״ר ויגרום אברהם‬

‫‪82‬‬

‫שפרט זה או אחר ינהג אחרת‪ .‬ולאמור רוב של טבע עדיף‬
‫מרוב של מנהג‪ …‬ובפרט לדבריהם של בעל ׳משנת‬
‫אברהם׳ ו׳משמרת חיים׳ שחוק טבע זה הוא בבחינת‬
‫בירור גמור‪ ,‬יש לומר שבירור גמור של חוק טבעי עדיף‬
‫מרוב של מנהג‪.‬״‬

‫‪ . 142‬פרופ׳ פרימר במאמרו הנ״ל מצטט את דברי הרב רגנשברג בספר ״משמרת‬
‫חיים״ המתייחס אל בדיקת הדם כאל בירור גמור‪ ,‬ומסיק כי משהוכחה אי ודאות‬
‫בדיקת הדם‪ ,‬אין לתת לה משקל של ״אומדנא דמוכח״ ־ ואף ממון אין להוציא מכוחה‪.‬‬
‫לעומתו‪ ,‬הרב ריבובסקי מצטט דברים אלה של הרב רגנשברג ומסיק מהם דווקא‬
‫שתוצאותיה של בדיקת הרקמות אכן קרובות לוודאי‪ .‬המסקנה מבדיקה זו שואפת‬
‫להיות גם היא ״בירור גמור״ מבחינה הלכתית‪ ,‬ולכן היא עדיפה על חוקי ההסתברות‬
‫של ״רוב בעילות אחר הבעל״ ״ שהוא כלל הסתברותי ־ ומה גם שכלל זה תלוי‬
‫בהתנהגות‪ ,‬ואילו הרוב בבדיקת הרקמות הוא רוב שבטבע‪.60‬‬
‫נמצאנו למדים‪ ,‬כי לדעת הרב ריכובהקי תוצאותיה של בדיקת רקמות מביאות אותנו‬
‫לידי בירור ״מחמת הוודאי״ בכל הנוגע לשאלות אבהות (בעוד שבדיקת דם היוותה רק‬
‫בירור ״מחמת הספק״‪ ,‬כמובא בפר״ר ה׳ ‪ .)346‬בפסיקת בית הרין הרבני נעשה‬
‫התקדמה אם כן צעד נוסף לקראת אימוץ המדע‪ ,‬ועם השתכללות השיטה היא אף‬
‫העלתה את משקל השלכותיה ההלכתיות‪.‬‬

‫השלפות בדיקת הרק מו ת על דיני ממזרות‬
‫‪ . 143‬בפר״ר ה ‪ , 349 ,‬ביחס לבדיקת דם שיצרה סטטוס של ספק‪ ,‬בית הדין לא הכריע‬
‫מכח הבדיקה המדעית בשאלת הממזרות‪ .‬הדבר נובע מרצונו להשאיר בידיו מרחב של‬
‫שיקול דעת בשאלה משפטית כה עדינה וזאת לנוכח הספקות הקיימים לגבי הבדיקה‬

‫‪60‬‬

‫כ אן פן ה ר אוי ל ציין‪ ,‬כי עיון ב ס פ ק ו ת ה מ ר כי בי ם א ת הי ע ד ר הוו ד או ת ב ב ד י ק ת ה ר ק מו ת מ ל מ ד‬
‫כי גם א לו ס פ ק ו ת ה ת לויי ם ב ה תנ הגו ת ח ב ר תי ת ו אינ ם ת לויי ם ר ק ב רו ב ש ב ט ב ע‪ .‬ח ל ק מן‬
‫ה ס פ קו ת בי ח ס ל ב ד י ק ת ה ר ק מו ת אינ ם נו ב עי ם מ ח ש ש ל מ צ ב ש ל מו ט צי ה או י ל ד ש חו קי‬
‫ה תו ר ש ה פ ס חו ע לי ו ע ק ב פר תוגנזר * או סי מ ביוז ה או ק ר ב ת מ ש פ ח ה ה מ ט ש ט ש ת א פ ש רו ת‬
‫ל ב דו ק‪ ,‬א ל א ד וו ק א מ ח ש ש מ פ נ י ט עו ת אנו ש מ ע ב ד תי ת‪ .‬נ מ צ א כי ה רו ב ב ב ד י ק ת ר ק מ ו ת הינו‬
‫גם כן רו ב ש ל ה תנ ה גו ת ‪ -‬ה ת לוי ב ה תנ הגו ת ה חו ק רי ם ב מ ע ב ד ה‪ ,‬מ מ ש כ ש ם ש ה רו ב של ״רוב‬
‫ב עי לו ת א ח ר ה ב ע ל' ת לו י ב ה תנ הגו תן ש ל נ שים נ שו או ת‪.‬‬

‫שיקול רעת גיחסי הלכה ומרע‬

‫‪83‬‬

‫המדעית ושל עצם חדשנות השיטה‪ .‬ניתן היה לצפות כי לבדיקת הרקמות ־ המבטאת‬
‫שיא ב״הפנמת׳י׳ המדע על ידי פוסקי ההלכה ־ יהיו השלכות גם על דיני ממזרות‪.‬‬
‫משניתן לבדיקה זו משקל של ״בירור מחמת הוודאי״‪ ,‬וזאת מכוח היותה ״רוב‬
‫שבטבע״‪ ,‬צפוי היה כי בית הרין לא יותיר עוד עניין זה בספק‪ ,‬כנתון לשיקול דעת‪,‬‬
‫ויקבע לוולד סטטוס ברור בהתאם לתוצאות הבדיקה‪.‬‬
‫ולא היא! גם במצב זה בית הדין מקפיד שלא לשמוט מידיו את מוסרות שיקול הדעת‬
‫ביחס להכרזת ילד כממזר‪ ,‬ואין הוא מעביר אותן למדע כעניין הנחתך אוטומטית‬
‫בהתאם לתוצאות הבדיקה המדעית‪ .‬בכל הנוגע לממזרות דורש בית הדין מהבדיקה‬
‫המדעית ודאות של ‪ 100‬אחוזים‪ ,‬ומובן שהמדע אינו יכול לספק ודאות שכזאת ‪ -‬ולו‬
‫בשל הסיכוי הנדיר של טעות מעבדתית‪.‬‬

‫‪ . 144‬בבואו להכריע את הדין מציין הרב ריפובסקי‪:‬‬
‫״על פי ה מספרי ם שהובאו‪ …‬ניתן להגיע בעזרת שיטה זו‬
‫לשלילת אבהות ב הס תברו ת של ‪ 99.6%‬לכל היותר‪ .‬אמור‬
‫מעתה כי קבי עתו של ד״ר גזית על שלילה מו חל ט ת של‬
‫אבהות‪ …‬הכוונה היא לשלילה מוחל ט ת בשפת המדע‪,‬‬
‫הקור א ת ל הס תב רו ת גבוהה כל כך ערך מוחל ט‪ .‬אולם‪,‬‬
‫למרות הכל‪ ,‬קיי מי ם פרומילים א ח די ם של סיכוי‬
‫שהמבקש הו א אבי הילדה‪.‬״‬

‫המקרה בו דן בית הדין היה נדיר כשלעצמו‪ :‬כל האנטיגנים שנמצאו בילדה הנדונה היו‬
‫זהים לאלה של אימה‪ .‬זה מקרה תמוה מהבחינה המדעית‪ ,‬שהרי חלק מהאנטיגנים באים‬
‫בהכרח מן האב‪ .‬הסברים למקרה יוצא דופן זה ניתן למצוא בשתי תופעות נדירות‪:‬‬
‫פרתוגנזה ־ כלומר התחלקות תא הביצית והתרבותו בלי הפריה של אב‬
‫<ראה גם הסבת של הרג ר״ר הלפרין ביחזק ״אסיא״ הנ״ל בעט׳ ‪.)37-32‬‬
‫האב הוא קרוב משפחה של האם ‪ -‬כלומר האם קיימה יחסי אישות‬
‫שבגילוי עריות אם אח או קרוב דם אחר אשר לו אנטיגנים זהים לשלה‪.‬‬
‫מאחר שהמקרה הנדון הוא כה נדיר‪ ,‬מסקנתו של הרב ריכובסקי היא‪:‬‬
‫״עלינו ל הביא בחשבון אפשרויות נדירות אחרות‬
‫הקשורות בשלילת אבהות על ידי אנטיגנים ‪ HLA‬בהם‬
‫מ תקבל ת תוצאה 'שלילית כוזבת׳ ‪ -‬למרות שלא נחשוש‬
‫להם ב מקרי ם רגילים ונמנע מלהוציא ממון מן הבעל רק‬
‫עקב החשש הנדיר כמו שנתבאר לעיל‪.‬״‬

‫‪84‬‬

‫עו״ר ומרוט אברהם‬

‫כלומר‪ ,‬על אף בדיקת הרקמות אין לדבר כאן על חוקי תורשה השוללים אבהות‬
‫בוודאות והמהווים רוב שבטבע כנגד רוב שבהתנהגות ‪ -‬״רוב בעילות אחר הבעל״ ־‬
‫שהרי ממילא זהו מקרה נדיר מחמת חוקי התורשה‪ .‬משום כך אין במקרה זה סתירה‬
‫לרוב מסוג ״רוב בעילות אחר הבעל״‪ ,‬ובית הדין פסק באופן חיובי ־ בניגוד למה‬
‫שציפו ובתפנית חרה מכל האמור בפסק הדין גופו‪ :‬״ובך יקבע שהמבקש הוא אבי‬
‫הילרה לכל רבר״‪.‬‬

‫‪ . 145‬כלומר‪ ,‬על אף שהסבירות לטעות בבדיקת הרקמות היא אפסית‪ ,‬כפי שציין ר״ר‬
‫גזית בחוות דעתו לבית הדין‪ ,‬נאחז בית הדין גם בפרומילים ספורים של ספק‪,‬‬
‫ובהסתמך על העובדה שמדובר במקרה נדיר והכיר באותו אדם כאב לכל דבר וענייז‪.‬‬
‫בית הדין גם לא הותיר את העניין להכרעה בעתיד‪ ,‬אלא הכריע באופן חיובי על אתר‪.‬‬
‫כך נהג בית הדין כאשר השלכות הקביעה המדעית הנדירה הן ממזרות‪.‬‬
‫יש לציין כי משהוכר אדם כאב לעניין הסטטוס‪ ,‬כנראה יש לכך השפעה גם לעניין‬
‫החיוב במזונות‪ .‬בענייני ממונות בית הדין אכן גורס כי אין להוציא ממון מן המוחזק‬
‫כאב‪ ,‬אבל כאשר הוא כורך יחדיו את שאלת המזונות והממזרות‪ ,‬וכאשר הוא הכריע‬
‫באופן חיובי ביחס לסטטוס של הילד‪ ,‬עקב שאלת הממזרות‪ ,‬משליכה קביעה זו גם‬
‫לעניין המזונות‪ .‬דומני‪ ,‬כי זו משמעות הביטוי ״אבי הילרה לבל רבר״‪.‬‬

‫ראיות נסיב תיות‬
‫‪ . 146‬בכל הנוגע לממזרות מעלה פרופ׳ פרימר במאמרו הנ״ל‪ ,‬בעמ׳ ‪ ,55‬סברה‬
‫נוספת על הספק הקיים ממילא ביחס לבדיקה המדעית עקב השתנות התיאוריות‬
‫המדעיות ועל הספק שמותיר המדע המודרני גם בממצאיו הוודאיים‪ .‬קיימת מחלוקת‬
‫בין הראשונים אם ניתן להסיק ממזרות(דיני נפשות ואיסורים) מכוח ראיות נסיבתיות‬
‫וראיות שאינן עדויות‪ ,‬או שמא ניתן להכריע מכוחן בדיני ממונות בלבד‪.‬‬
‫התוספות במסכת שבועות‪ ,‬דף ל״ר ע״א בדיבור המתחיל ״דאי״‪ ,‬סבור כי ״ידיעה בלא‬
‫ראיה״ מועילה לא רק בדיני ממונות אלא גם בדיני נפשות‪ ,‬ומכאן כי ראיות אלה‬
‫יועילו מכל שכן כדי לקבוע הלכות גם בדיני ממזרות‪ .‬אולם‪ ,‬רבנו המאירי במסכת‬
‫שבועות‪ ,‬שם‪ ,‬חולק על כך‪ ,‬וכן חולק היר רמ״ה בסנהדרין רף ל״ז ע״א‪ .‬נמצא כי עצם‬

‫שיקול רעח ביחסי הלבה ומרע‬

‫‪85‬‬

‫האפשרות להסתמך על ראיות נסיבתיות ודאיות בשאלות של איסורים‪ ,‬ובכללם‬
‫ממזרות‪ ,‬שנויה במחלוקת בין הראשונים‪.‬‬
‫מכוח סברה זו מסיק פרוס׳ פרימר‪:‬‬
‫״נראה לעניות דעתי שדווקא במקרה כגון זה‪ ,‬יש מ קו ם‬
‫לצרף גם אותן דעות שאינן מוכנות לס מוך על בדיק ת ד ם‬
‫בכלל‪ ,‬וכן על או ת ם הראשונים הסוברי ם שבענייני נפשות‬
‫ו איסורי ם לא ס מכינן על ׳ידיעה בלא ראיה׳ כ סני פי ם‬
‫להיתר‪ ,‬וזא ת כדי ליצור ס פ ק ס פי ק א להיתרה ולהכשיר‬
‫א ת הולד‪.‬״‬

‫‪ . 147‬הדברים אמורים ביחס לבדיקת הדם‪ ,‬אך דומני שניתן לעשות שימוש בסברה זו‬
‫גם לעניין בדיקת הרקמות‪:‬‬
‫א‪.‬‬

‫גם בבדיקת הרקמות קיימים אחוזים ספורים של סיכון‪ ,‬שבעטיים הבדיקה‬
‫אינה ודאית‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫קיימות דעות בין הראשונים לפיהן אין מכריעים בדיני איסורים‪ ,‬ובכלל‬
‫זה בשאלת ממזרות‪ ,‬על פי ראיות נסיבתיות‪ ,‬אלא יש צורך בעדות‪.‬‬
‫דעות אלה של הראשונים הן בהחלט סניף להיתר והן מצטרפות לספק‬
‫הקיים ביחס לתוצאות בדיקת הרקמות‪ .‬צירוף זה‪ ,‬די בו כשלעצמו כדי‬
‫למנוע הכרזה על הוולד כממזר‪ .‬נמצא‪ ,‬כי בעוד פסק דינו של הרב‬
‫דיכובסקי סטה מתוצאותיה ״הוודאיות״ של בדיקת הרקמות במקרה נדיר‬
‫־ כזה שהמדע אינו מוצא לו פתרון מדעי ברור ‪ -‬הנה סברתו של פרופ׳‬
‫פרימר תהווה פתח להותרת שיקול רעת בידי בית הדין ‪ -‬גם ביחס למקרה‬
‫רגיל שבו בדיקת הרקמות מביאה לידי מסקנות הקרובות מאוד לוודאי‪.‬‬

‫״ספק ספיקא״ זה יאפשר לבית הדין תמיד ־ גם בעת שלילת אבהות ודאית מכוחה של‬
‫בדיקת רקמות ־ להימנע מלהכריז על הילד כממזר‪.‬‬

‫טיפוס שלבי ההפנמה של הבדיקה המדעית‬
‫‪ . 148‬נסכם את שלבי הפנמת הבדיקה המדעית בפסיקת בית הדין הרבני‪ ,‬וכן בפסיקת‬
‫הרבנים עוזיאל וולרנברג‪ ,‬וזאת מתוך הפניה לחמשת האסכולות הכלליות בגישת‬
‫פוסקי ההלכה אל המדע <כפי שתוארו בסעיף ‪:)50‬‬

‫‪86‬‬

‫עו״ר ויינרוט אברהם‬

‫שלב א׳ ‪ -‬ה א ס כו ל ה ה שנייה‪ ,‬ה שלי שי ת ו ה רביעי ת‬
‫לרעת הרב עוויאל והרב וולדנברג קיימת סתירה בין בדיקת הדם לבריתא שבמסכת‬
‫נירה ־ והדבר מביא לשלילה מוחלטת של המדע והאסכולה השנייה)‪ .‬לדעת הרב‬
‫אהרנברג גם היעדר פתרון בתקופת התלמוד לשאלת בירור האבהות ועצם קיומו של‬
‫מושג ה״שתוקי״ ואדם שאין אפשרות לברר מיהו אביו) ‪ -‬הוא עצמו מהווה סתירה בין‬
‫הבריקה המדעית לבין מסורות חז״ל והאסכולה השלישית)‪ .‬הרב וולדנברג מוסיף לכך‬
‫גם את הסברה שהמדע ביסודו הוא בגרר ספק‪ ,‬וזאת לנוכח העובדה שהתיאוריה‬
‫המדעית משתנה מעת לעת‪ .‬וממילא הממצאים המדעיים הם בגדר ״אומדנה״ בלבד‪,‬‬
‫ואין לחכמי המדע ולרופאים נאמנות על אומדנות והאסכולה הרביעית)‪.‬‬

‫שלב ב׳ ‪ -‬״ אין ל ב ט ל״‬
‫הרב ומברגר מביא דעות שונות בסוגיית ״מתו אחיו מחמת מילה״‪ ,‬וכן את בדיקת רב‬
‫סעריה‪ ,‬ומסיק כי אין סתירה מוחלטת בין הדעות כולן וביחס לסוגיה בנירה) לבין‬
‫בדיקת הדם‪ ,‬וממילא אין לבטל את משקלה של הבריקה המדעית‪ .‬אכן‪ ,‬לעניין ממזרות‬
‫זו עדיין בדיקה של ״ספק״‪ ,‬אך לעניין מזונות הריהו מבאר מדוע יש להתייחס אליה‬
‫כבדיקה של ״ודאי״‪.‬‬

‫שלב גי ‪ -‬יי שוב ה ס תי ר ה ל מ ס כ ת ני ד ה‬
‫לדעת בית הדין הרבני בחיפה‪ ,‬בפר״ר ב׳ ‪ , 119‬אין כלל סתירה בין בדיקת הדם לבין‬
‫הסוגיה במסכת נידה‪ ,‬שכן הבדיקה אינה בוחנת את ״גוף הדם״ אלא רק את רקמת‬
‫הכדורית האדומה‪ .‬אבל בית הדין נוקט במידת מה את גישת האסכולה הרביעית הנ״ל‪,‬‬
‫שלפיה ממצאי המדע אינם יוצאים מכלל ספק‪ .‬עם זאת‪ ,‬בפסק דין זה נדונה שאלת‬
‫קביעת האבהות על כל השלכותיה ־ כולל עניין ממזרות הילדים‪ .‬בפסק דין אחר‪,‬‬
‫בפר״ר י ‪ /‬התייחסו הדיינים לבדיקת הדם כ״ראיה נסיבתית״‪ ,‬שאין לסתור בעזרתה‬
‫חזקת אבהות כשמדובר בענייני סטטוס‪.‬‬

‫שלב ד׳ ‪ -‬א ס כו ל ה ח מי שי ת‬
‫לדעת בית הדין הרבני‪ ,‬בפר״ר ה׳ ‪ ,349‬לא זו בלבד שאין סתירה בין הבדיקה המדעית‬
‫לבין הסוגיה במסכת נידה‪ ,‬אלא שאין בעיה גם ביחס לנאמנות הרופאים ־ לנוכח‬

‫שיקול רעת ביחסי הלכה ומרע‬

‫‪87‬‬

‫האסכולה החמישית בהתייחסות הפוסקים אל המדע‪ .‬הבדיקה אכן מתקבלת‪ ,‬אך‬
‫משקלה אינו ודאי ורק מגדיר את הוולד כספק(מכוח רוב כנגד רוב>‪ .‬כמו כן‪ ,‬בית הדין‬
‫משאיר לעצמו מרחב שיקול דעת ואינו קובע בענייני ממזרות‪.‬‬

‫שלב ה׳ ‪ -‬בירור של ו ד אי‬
‫פסק דינו של בית הדין הרבני באשדוד ביחס לבדיקת רקמות‪ .‬בדיקה זו‪ ,‬לכל הרעות‬
‫אינה עומדת בסתירה לסוגיה במסכת נירה‪ ,‬שהרי אין זו בדיקה של דם אלא של‬
‫רקמות‪ ,‬והיא מתבצעת בכדוריות הלבנות‪ .‬כמו כן‪ ,‬עם עליית הסבירות של נכונות‬
‫תוצאות הבדיקה עולה מידת מהימנות הרופאים(האסכולה החמישית ביתר תוקף)‪ .‬יתר‬
‫על כן‪ ,‬עם עליית ההסתברות‪ ,‬הרוב שבתורשה מוגדר כ״רוב שבטבע״‪ ,‬והוא גובר על‬
‫סבירות ההנחה כי ילדו של זוג נשוי בא מן הבעל‪ .‬לתוצאות בדיקת הרקמות ניתן תוקף‬
‫של ״ודאי״‪.‬‬

‫הנה כי כן‪ ,‬שרטטגו קווים כלליים לדרך שבה פוסקי ההלכה ״מעכלים״ את קביעות‬
‫המדע ו״מפנימים״ אותן ‪ -‬בד בבד עם השתכללות שיטות המדע והעלאת רמת‬
‫ההסתברות של תוצאותיו‪.‬‬

‫עו״ר וינרוט אברהם‬

‫‪88‬‬

‫פ ר ק ד‪ :,‬ס י כ ו ם ו מ ס ק נ ו ת‬
‫הארכנו בהקדמה ובגופו של הדיון‪ ,‬ולכן נסכם את רשמינו מן האמור בקצרה‪:‬‬
‫‪ . 149‬במסגרת חיבור זה השתדלנו לקרוע צוהר לגישתה הכללית של ההלכה אל‬
‫המדע ואל ההתפתחויות שחלו בהקשר זה במרוצת הדורות ‪ -‬החל באמון הרב ששרר‬
‫כלפי המדע בתקופת התלמוד‪ ,‬עובר בימי הראשונים בה נחלקו הדעות ובתקופת‬
‫האחרונים בה שורר משבר אמון עמוק וכלה בתקופתנו בה מתחיל משבר האמון‬
‫להתאחות‪ ,‬אם כי הפנייה למדע עדיין רוויה קונפליקטים וכרוכה במשבר של אמון‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬עמדנו על יישום הגישות השונות ביחס לקונפליקט ספציפי בין דת למדע ־‬
‫בכל הנוגע לבדיקת האבהות‪ .‬הצגנו חמש אסכולות בגישת פוסקי ההלכה לתיאוריות‬
‫מדעיות חדשות‪ .‬ומאידך ראינו חמישה שלבים בתהליך קבלתה של בדיקת האבהות‬
‫המדעית על ידי פוסקי הלכה שונים‪ ,‬כאשר שלבים אלה מלווים בין השאר במעברים‬
‫מאסכולה לאסכולה‪ ,‬במקביל להשתכללות הטכניקה המדעית והתרחבות הידע שעליו‬
‫היא מבוססת‪ .‬שלבים אלו והדעות האמורות מלמדות כי האמון לא תם עדיין‪.‬‬

‫‪ . 150‬ואולם‪ ,‬אף הרבה מעבר לכך‪ .‬מעיון בפסיקת פוסקי דורנו והדיינים בבית הדין‬
‫הרבני לגבי שלבי אימוצה של הבדיקה המדעית בכל הנוגע לבדיקת אבהות ניתן‬
‫להסיק שניים אלו‪:‬‬
‫א‪.‬‬

‫עם כל הכבוד לבדיקה המדעית ־ כשהדבר נוגע לסטטוס ולממזרות בית‬
‫הדין הרבני מותיר לעצמו כר נרחב של שיקול דעת‪ .‬לפי ההלכה נדרשת‬
‫ודאות מוחלטת כדי להכריע על סמך בדיקה מדעית שילד מסוים הוא‬
‫ממזר‪ .‬ומכיוון שהמדע אינו מספק תוצאות שהן בגרר ודאויות מוחלטות‪,‬‬
‫ניתן לומר כי מבחינת פוסקי ההלכה לעולם לא תהפוך שאלת האבהות‬
‫לשאלה שהיא יותר מדעית מאשר משפטית‪ .‬אכן זו המגמה בשיטת‬
‫המשפט הכללי‪ ,‬אבל גישת פוסקי ההלכה שונה ממנה בבסיסה‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫פוסקים שצעדו בפסקיהם בעקבות המדע ואימצו אותו תוך ויתור על‬
‫שיקול דעתם העצמאי‪ ,‬הפכה פסיקתם ה״מודרנית״ למיושנת בקצב‬
‫מהיר ביותר‪ ,‬עם השתנות הזמנים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬פסיקה רבנית שקיבלה‬
‫תיאוריות מדעיות תוך הסתייגות והותרת כר נרחב לשיקול דעת‪ ,‬הוכחה‬
‫כנכונה וכיציבה יותר לאורך זמן‪ .‬בהקשר זה ראינו כי פסק דין המאמץ‬
‫שיטה מדעית כלשהי על ראשה וקרביה אינו הופך עקב כך לנכון יותר‪,‬‬

‫שיקול רעת כיחסי הלכה ומרע‬

‫‪89‬‬

‫אלא דווקא לתלוי יותר בנכונות השיטה המדעית שאותה אימץ ־ וכידוע‪,‬‬
‫המדע מוסיף להשתכלל ולהשתנות בהתמדה‪.‬‬