וינרו
ד״ר אבי ט
|;
.I
פמיניזם ויהדות
ן •
:I
:L
.I
5׳
ידיעות אחרונות • ספרי חמד
י׳מיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 2הו ד פ ס ע״י ת כנ ת או צי ה חכ מ ה
i
Dr. Avi weinroth
i
Feminism and Judaism
All Rights Reserved Dr. Avi weinroth © 2001
Miskal – Yedioth Ahronoth Books and Chemed Books
®י®55
P.O.B. 37744, Tel-Aviv, 61376 Israel.
כל הזכויות שמז־רות למחבר © 2001
משכל -הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות לספרי חמד
ת״ד ,37744תל־אביב 61376
E-mail: Books@Yedioth.co.il
!
אין לשכפל ,להעתיק ,לצלם ,להקליט ,לאחסן במאגר מידע ,לשדר או לקלוט
בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני ,אופטי ,מכני ,או אחד -כל חלק שהוא מן החומר שבספר זה .שימוש
מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור
j
בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו״ל.
עורך אחראי :דב איכנולד
עיצוב העטיפה :אילץ וינר
על העטיפה :״אשת חיל / ,מחוך תנ״ך ורוצלב ,גרמניה ,המאה ה־14
עריכה לשונית :גרי בלום ואורלי דורון
לוחות :ישדאליט בע״מ
הדפסת עטיפה :וליגרף בע״מ
הפקה:טפר בע״מ
דאנאקוד 362-2093
מסת״ב 965-511-023-0
isbn
נדפס בישראל Printed in Israel 2001
י׳מיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 3הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
ספר זה מוקד ש לאמא ולשושי,
שאלמלא הן מי אני?
א ו צ ר
מה
חכ
r $׳ :? z S « 7 r v
״גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ורבך
הוא לנשים יותר מן האנשים״
(בוכות יז ,ע״א)
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 4הו ד פ ס ע״י ת כנ ת או צי ה ח כ מ ה
הערות ר
לסד
* בציטוטים שהובאו בספר זה נוספו הדג שות שאינן נ מצ או ת במקור .מקום שבו
צוטטו דברים ובתוך הציטו ט .מופיעו ת מילות קישור והבהרה ,מופיעים הדברים
בתוך סוגריים רגילים באותיות בלתי מודג שות.
♦ לעיתים הוספו הערות הבהרה ותרגום במסגרת הציטוטי ם והן מובאות בסוגריים
מרובעים.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 5הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
I
תוכן עניינים
מב ו א
-
9
פרק א.
נקודת ה מוצא
21
פרק ב.
החזון ,שברו ותיקונו
31
פרק ג.
חוכמתן ,בינתן ודעתן של נשים
43
פרק ד.
נשים וחובת לי מוד תולה
58
פרק ה.
המהפכה התורנית
71
פרק ו.
נשים וההליך ה שיפו טי
89
פרק ז.
נשים ותפקידים ציבוריים
104
פרק ח.
מצוות ע שה שהז מן גרמן וברכת ״שלא ע ש אני אי ש ה״
118
פרק ט.
טהרת המ שפחה
127
פרק י.
איסור אלימות פיזית ,מילולית ומינית כלפי ה אי שה
138
פרק יא.
יחסי ממון בין בני הזוג
154
פרק יב.
דמות האי שה במי ס טיקה היהודית ובחסידו ת
168
ראשי תיבות
177
ביבליוגרפיה
179
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 6ה ו י פ ס ע״י תכנת אוצי ה ח כ מ ה
*י*
מבוא
״הנשים אשר נדב לבן אותן לקרב אל המלאכה -מלאכת ה ,מצד בחירתן בטוב,
_
הן הנה תעלנה בהר ה׳ תשכונה במקום קודשו כי נשי מופת הנה ,ועל חכמי דורן
-
לאדרן ולהדרן לחזק ידיהן ,עשי והצליחי ומן השמיים יסייעוך".
(ר׳ שמואל הרקוולטי ,שו״ת מעיין גנים ,ונציה שי״ג)
הורתו ולידתו של חיבור זה בשאלתו של שומע ,בפתח הרצאה בפקולטה למשפטים
של אוניברסיטת תל אביב ,שהתייחסה לנושא ״מעמד האישה במשפט העברי״ .מייד
עם הצגת הנושא שאל הוא ברצינות :״יש בכלל דבר כזה ,מעמד האישה ביהדות?״
באותו רגע גמלה החלטה בלבי ,להקדיש מעיתותי לנושא1.
פניתי למלאכה ומצאתיה קשה .הנושא של פמיניזם ויהדות כולל בחובו נושאים
מגוונים והמקורות רבים הם ,אבל מתעורר קושי חמור לנווט בים המקורות ולמצוא
קו אחיד וברור.
נדהמתי לגלות כמעט בכל הקשר מקורות סותרים לכאורה ,כאשר לכל השקפה
וגם להפך הגמור הימנה יש הד במקורות .הדברים דמו במידה רבה לסיפור הידוע על
הדיין ,אשר שמע צד אחד וקבע ״אתה צודק״ .לאחר מכן שמע את הצד האחר ופסק
לו ״גם אתה צודק״ .מששאלה אותו אשתו אח״כ כיצד ייתכן כי שני הצדדים יהיו
צודקים? השיב לה ״גם את צודקת״.
בנושא זה ,כבנושאים טעונים אחרים ,יש למעיינים רבים דעה מוקדמת ,לעיתים אף
דעה סופית ,והם מפרשים את המקורות בהתאם להשקפתם .המקורות דומים בעיניהם
לבריכת מים צלולים ,אשר משתקפת בהם בבואתם שלהם 2.אלא שבמקרה שלפנינו
1תודתי מסורה מקרב לב למר רותם רביבי ,אשר בתום ימי עבורה מפרכים ,עשה עימי לילות כימים והיה לי
לשותף נאמץ במלאכת איסוף החומר ,עיבורו והעלאתו עלי ספר .שלי ושלכם -שלו הוא.
2הרמב״ם בפירוש המשניות למסכת כלים ,ל׳ כ׳ מבהיר את מאמר חז״ל כי ״כל הנביאים הסתכלו באספקלריה
שאינה מאירה ומשה רבנו הסתכל באספקלריה המאירה״ -כי משה עיין במראות האלוקות דרך ״זכוכית
שקופה״ בלא שהמראה ייעכר מכה נטיות אנוכיות שלו ,שכן היה העניו באדם .לעומת זאת שאר הנביאים לא
9
*מיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 7הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
♦ 10ד״ר אבי וינרוט
נמצא ,כי כל דעה כזו היא במידה מסוימת גם צודקת ,שהרי יש מקורות התומכים בה.
צריך רק לזכור ,שיש גם מקורות התומכים בגישה הגורסת את ההפך הגמור.
מסתבר כי בסוגיה זו ,של פמיניזם ויהדות ,כמו בסוגיות טעונות אחרות של
פוליטיקה או של דת ,ככל שנחשפים לפרוות מידע ,כך ניתץ לגבש דעה נחרצת יותר.
אבל ,״יוסיף ד ע ת-יו סי ף מכאוב״(קהלת א ,יח) .העיון במכלול של מקורות מלמד עד
כמה הנושא מורכב ולא חד משמעי ,ועד כמה קשה לפלס בו נתיב להשקפה כוללת.
בחרתי להביא בפתח דבר שזרה של מקורות ,אשל תמחיש עד כמה לא ניתן בעניין זה
להקדים נעשה לנשמע .תכליתו של מבוא זה להציג בפני המעיינים את מורכבותו של
הנושא ,למען לא ייגשו לעיין בו בנחרצות ,עם דעות מוקדמות ומוחלטות כלשהן.
המקורות שיובאו להלן ,במבוא ,לא יעסקו בשאלות הממ שיות בדבר :זכות נשים
לבמזב,.ולהיבחר ,לימוד תורה על ידי נשים ,ברכת ״ שלא עשני אישה״ וברכת
אוצרהחכמה
״שעשני כרצונו״ ,פסול נשים לערות ,פטור נשים ממצוות ע שה שהזמן גרמן ,ירושת
הבת וכיו״ב סוגיות מורכבות ,שבכולן נעסוק באופן מפורט בפרקים הבאים.
המקורות שנביא בפתח דבר יתייחסו לשאלת היסוד בדבר הגישה של חז״ל לאישה,
או
צר
חכ
מ
ה
לייעודיה ולתכונותיה .רצף המקורות שיובא להלן נועד להראות ,כי בלא עיון כולל,
קשה לגבש דעה בסוגיה זו של פמיניזם ויהדות ,שכן אפילו בעניינים הטריוויאליים
ביותר ,נתקל המעיין בתמרורים המורים כל אחד ,לכאורה ,לכיוון אחר.
נפתח בפסוק הידוע בספר תהילים ( מ ה ,יד) ״כל כבודה בת מלך פנימה ,ממשבצות זהב
לבושה״ .מכאן למדים לכאורה ,כי על האישה להיות מופנמת ותחומה בגדרי ביתה.
לעומת זאת ,כספר מ ש לי( ל א ,יד-טז) מתוארת אשת החיל האידיאלית בתיאור
הבא :״היתה כאוניות סוחר ,ממרחק תביא לחמה ,ותקם בעוד לילה ותתן טרף
לביתה וחק לנערותיה ,זממה שדה ותקחהו ,מפרי כפיה נטעה כרם״.
האישה האידיאלית יוצאת אפוא מביתה ,זוממת שדה ,נו טע ת כרם ומביאה ממרחק
לחמה.
כיצד מתיישבים הדברים עם העיקרון לפיו ״כל כבודה בת מלך פנימה״?
הגיעו למדרגת סילוק האנוכיות של משה ,ועל כן ראו את הקב״ה דדך מראה -שבה דואה אדם גם את עצמו.
נקודת המוצא הסובייקטיבית משליכה על אופן תפיסת המציאות האובייקטיבית וזוהי ההבחנה בין ״מראה
אלוסים״ -שהוא מראה טהור ,לבין ראיית האלוקים במראה ,שבה רואה אדם גם מהרהורי לבו.
״ מיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 8הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פ מיניז ם וי הדו ת #ו ו
או צי m can n
נמשיך בסקירה זו ונמצא בתלמוד הבבלי כי במערבא [בארץ ישראל שממערב לבבל]
נהוג היה לשאול חתן לאחר נישואיו ״מצא״ או ״מוצא״3.
הדברים התייחסו לסתירה הקיימת בין שני הכתובים הבאים :
בספר קהלת <ז ,כו) נאמר :״ומוצא אני מר ממות את האישה ,אשר היא מצודים
וחרמים לבה אסורים ידיה .טוב לפני האלוקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה״.
האישה מתוארת אפוא בפסוק זה כמ שהו דמוני ,מר ממוות ,אשר עובד ה׳ ירחק
הימנו.
לעומת זאת ,בספר מ שלי(יח ,כב) נאמר ״מצא אשה -מצא טוב ,ויפק רצון מה' ״.
לפנינו אפוא שתי הגדרות כוללניות ,הסותרות זו את זו בתכלית .אכן ,ייתכן כי
כתובים אלו מתייחסים לשוני האינדיבידואלי הקיים בין נשים שונות .לכך מכוונת
לכאורה הגמרא ,בעת שהיא מציינת כי החתן נשאל לאחר חתונתו ,האם אשתו היא
כזו המוגדרת בפסוק ״מצא״ או כזו המוגדרת בפסוק ״מוצא״ .אבל ה שאלה שנשאל
החתן אינה מיישבת את הקונפליקט הקיים לכאורה בין הפסוקים ,שכן הכתוב יוצר
הכללה .הכתוב אינו מתייחם רק למקרה אינדיבידואלי ,ולכאורה לפנינו הגדרות,
שהן קוטביות ומנוגדות בתכלית זו לזו .הכיצד ?4
זאת ועוד ,במדרש מצינו ״שלושה דברים אין אדם רוצה שיצא לו -ע שב בקמח,
חומץ ביין ונקבה בבניו -ושלשתם לצורך העולם נבראו״ 5.הדברים חדים ביותר
במסכת סנהדרין:
״בת לאביה מ ט מונ ת שוא ,מפ חד ה לא י שן בלילה .ב ק טנו ת ה -ש מ א תתפתה,
בנערותה -שמא תזנה ,בגרה -שמא ל א וגנשא ,ני ש א ת -שמא ל א יהיו לה
ג ברכות ח ,ע״א ,וד׳ ילקוט שמעוני ,משלי סימן תתקנ״וז.
4לעניין זה ד׳ דבריו המרהיבים של פרום׳ ישעיהו ליבוביץ׳ ,בספרו חמשה ספרי אמונה(הוצאת כתר) 1995 ,
בעמ׳ : 52קוהלת מתייחם לנשים באומרו ״ראה חיים עם אישה אשר אהבת״(קוהלת ט ,ט) ,אך גם ״ומוצא
אני מר ממוות את האישה…״(שם ,ז ,כו) .כדאי להזכיר שלפני כמאתיים שנה כתב הפילוסוף היהודי משה
מנדלסון פרוש לספר קוהלת ,ברוח ההומניזם האופטימיסטי של המאה השמונה עשרה .מנדלסון מתייחם
לדבריו של קוהלת ואומר ששלמה מצא מר ממוות את האישה כי היו לו שבע מאות נשים ושלוש מאות
פילגשים .אילו הייתה לו אישה אתת ,אשר אותה היה אוהב מאוד -לא הייה אומר זאת .פרופ׳ ליבוביץ׳
מציין בהקשר זה במאמר מוסגר ״ידוע לנו עומק היחסים שבין משה מנדלסון ובין פרומה אשתו ועל האהבה
ביניהם ממכתבים שנותרו בידנו״ .עם זאת ,פרופ׳ ליבוביץ׳ אינו מקבל הסבר זה ומציין :״פירושו של
מנדלסון הוא פירוש יפה ,אך קוהלת אינו מוצא מר ממות שבע מאות נשים ,אלא את האישה ,אותה אישה
עצמה שעליה הוא אומר :״וראה חיים עם אישה אשר אה בת״ .הסברו של פרןפ׳ ליבוביץ׳ הוא על כן
בפשטות כי :״קוהלת בוחן את כל תענוגות הגוף ,ואהבת איישה בכלל זה ,ומוצא־ שהכל הבל״ '.כלומר,
השלילה שבדברים אלו ,כמוה צשאיר דברי קהלת הקובע כי הבל הם כל פעולותיו הגשמיות של האדם.
5מדרש תנחומא .פרשת חיי שרה סימן ג •/דיבור המתחיל ״ואברהם זקז״;
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 9הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
>iTB׳ ^ 2MjS7n
2ו ♦ ד׳׳ר אבי וינרוט
בנים.״ אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות ,אשרי מי שבניו זכרים ,אוי למי
שבניו [הכוונה לילדיו] נקבות״ 6
משמע ,כי מי שנולדה לו בת קיבל דבר לא אידיאלי .הדברים אף נהיו לכאורה לחלק
מן התפילה ,כאשר עם פתיחת ארון הקודש לפני קריאת התורה ,נאמר במסגרת
ל ת פ י ל ת ״בריך שמיה״ -״ותהב לי [ותתן לי] בנין דכרין [בנים זכרים] דעבדין רעותך
[שעושים את רצוץ ה׳]״.
במסכת נידה משמע ,כי אף האם שמחה יותר בפרי בטנה כאשר נולד לה בן,
ובלשון הגמרא:
.״כיוון שבא זכר בעולם ,בא שלום בעולם׳7/
שלום בין מי למי? הדבר .מובהר לכאורה בהמשך הדברים בעת שמובא
״מפני מה אמרה תורה ,זכר [אמו נטהרת מ טו מ א ת הלידה] ל שבעה [ימים] ונקבה
לארבעה עשר? זכר שהכל שמחי ם בו ,מ ת ח ר ט ת [היולד ת מ ה ח ל ט ת ה בעת צעד
הלידה שלא לרצות עוד בי ח סי אישות] ל א ח ר שבעה [ימים] ,נקבה שהכל עצבים
בה ,מ ת ח ר ט ת [היולדת] לארבעה עשר״.
מכאן מ שמע כי רק עם לידת זכר משלימים בני הזוג זה עם זה ,בבחינת ״בא שלום
בעולם״.
לעומת זאת ,מוצאים אנו בתלמוד במסכת בבא בתרא :״אמר רב חסדא ,בת
תחילה סימן יפה.לבנים״8.
שמא תאמר כי ההתייחסות היא אינסטרומנטלית ללידת בת כסימן יפה ללידת
בנים לאחר מכן ,ממשיכה הגמרא ומביאה את דברי רב חסדא המציין :״ולדידי
[מבחינתי] בנתן [בנות] עדיפן לי [עדיפות לי] מבני [יותר מאשר בנים]״ .הרי לנו
אפוא התייחסות חיובית ושונה לגמרי ללידתה של בת ,לא כמשהו נסבל ,בדיעבד,
אלא כאירוע בעל עדיפות ראשונה במעלה.
6סנהדרין ק ,ע״ב.
7נידה לא ,ע״ב .השבת הראשונה לאחר לידתו של בן זכר מכונה על כן ״שלום זכר״.
* בבא בתרא קמ״א ,ע״א ,אם כי ר׳ רעתו של רש״י שם ״ולא נתיישב לי עם דעתו של רב חסדא״ .כמו כן ר׳
תוספות שם המבאר כי רב חסדא העדיף בנות ״לפי שהיו חתניו גדולי הדור״.
'׳מיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 10הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פ מיניז ם ויהדות ♦ 3ו
ביטוי נוסף למחלוקת זו מצוי באותה סוגיה ביחס לפירוש הפסוק ״ואברהם זקן ,בא
בימים וה' ברך את אברהם בכל״ 9.מהי אותה ברכה כוללת ,״בכל״ ,שאברהם נתברך
בה על ידי ה ? ,
רבי מאיר אומר ,שלא היה לו בת [המילה ׳בכל׳ שווה בגימטריה למילה ׳בן .],רבי
יהודה אומר ,שהיתה לו בת ו״בכל״ שמה .מדעה זו משתמעת חיבה יתרה להולדתה
של בת ,שהרי זוהי מ שמעות הברכה ,שבה נתברך אברהם על ידי הקב״ה .לעומת
זאת ,דעתו של רבי מאיר טעונה הסבר .האם זוהי ברכה לאדם שאין לו בת? האם
גרועה היא לידתה של בת .עד כדי כך שהברכה הכוללת שהתברך בה אברהם אבינו
הייתה ,שלא נולדה לו בת? מכל מקום ,שתי דעות קוטביות אלו ניצבות זו ליד זו,
ובולט הדבר כי המסרים החיצוניים משקפים תוכן פנימי המחייב פענוח.
נמשיך בהבאת דוגמאות מתחומים אחרים .מחד גיסא ,מוצאים אנו את מאמרו של ר׳
אליעזר בן הורקנום ״כל המלמד את בתו תורה כאילו לומדה תפלות״ 10.מאידך גיסא
אנו מוצאים ,שם ,את דעת בן עזאי ״חייב אדם .ללמד את בתו תורה״ .כמו כן ,במסכת
ברכות" מצינו :״גדולה הבטחה שהבטיחן הקב״ה לנשים יותר מן האנשים ,שנאמר
׳נשים שאננות קמנה ,שמענה קולי ,בנות בוטחות האזנה אמרתי׳״12.
בדומה לכך מוצאים אנו ,מהד גיסא ,במסכת יומא 13את דעתו של ר׳ אליעזר כי
״אין חכמה לאישה אלא בפלך [כלי טווייה] שנאמר ׳וכל אישה חכמת לב בידיה
טוו״׳ 14.וידועה היא האמירה ,כי ״נשים דעתן קלה עליהן״ 15ומאידך גיסא נאמר
״הבן ה׳ אלוקים את הצלע״ 16,דורשים חז״ל :״ויבן״ ,לא רק מל שון בניין ,אלא גם
מלשון בינה -״מלמד שנתן הקב׳׳ה בינה יתרה באישה יותר מבאי ש״ 17.מהי אם כן
האישה בעיני חז״ל ?
הסתירה מתעצמת בעת־ שמעיינים בקווי ההתנהגות שמתווים חז״ל בשאלת
5בראשית כר ,א.
10סו טה כ ,ע״א.
״ ברבות יז ,ע״א.
11ישעיהו לב ,ט.
״ יומא סו ,ע״ב.
14שמות לה ,כה.
15שבת לג ,ע״ב ,וכן רש״י בקידושין פ ,ע״ב דיבור המתחיל ״עם ב׳ נשים״.
16בראשית ב ,כב.
17נידה מה .ע״ב.
'׳מיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 11הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
&M-
14
ן
♦ rד״ר א בי ו ע רו ט
ההיוועצות של אדם באשתו .מחד גיסא ,מצעו 18״אמר רב :כל ההולך בעצת אשתו
י
נופל בגיהנם ,שנאמר :״רק לא היה כאחאב א?זר התמכר לעשות הרע בעיני ה ,,אשר
הסתה אותו איזבל א ש תרל^ -הג מ ר א שם מקשה מיד ,כיצד מתיישבים דברים אלו
עם מאמר הבריות ״אישתך גוצה גחן ולחש לה״ 20,אמירה שממנה עולה כי אל לו
לאדם להתנשא על אשתו ועליו להיוועץ בה?
!•
על כך משיבה הגמרא כי יש להיוועץ באישה בעניינים גשמיים ,אך בעניינים
1
שמימיים ו רו חניי ם -אין ללכת אחר עצתה.
r
מאידך גיסא מצינו ,כי כאשר הציעו את נשיאות הישיבה לרבי אלעזר בן עזריה,
–ז
מכן מתארת הגמרא דו־־שיח מרתק
ואמלך באנשי ביתי״ 21.לאחר
1
._…הנא הגיב ״אלך י ׳
§«
!
בינו לבין אשתו ,שעמה נמלך בעניין זה .לפנינו אפוא דוגמה לפיה גדולי ישראל
מתייעצים בנשותיהם אף בנושאים הנוגעים לכהונה במשרה תורנית.
1
כמו כן מ צ עו 22:״אמר רב נחמן ,מנוח עם הא pהיה דכתיב ׳וילך מנוח אחרי
אשתו׳״ 23.מקשה הגמרא ,הן גם לגבי אלקגה ואלישע מצעו כי הלכו אחרי נשים ?
מתרצת הגמרא כי אלקנה ואלישע לא הלכו אחרי אישה במובן הפיזי ,אלא ״אחרי
דבריה ואחרי עצתה״.
נוסף על כך ,ידועה היא הסוגיה במסכת כתובות 24שבה מתוארת מסירות הנפ ש
של רבי עקיבא ואשתו רחל .רבי עקיבא׳נעדר מביתו שתים עשרה שנה כדי לל מוד
תודה בבית מדרשו של רב .לאחר פרק זמן זה שב ר׳ עקיבא לביתו ,אך בטרם נכנס
בפועל לבית ,שמע מעבר לכותל את אשתו ,רחל ,מ שוחחת עם שכן .הלה שאל
j
אותה. ,עד מתי תהא מוכנה לסבול מצב זה של ״אלמנות״ בחיי בעלה ? תשובתה
הייתה :אילו בעלי שומע לי ,היה יושב שתים עשרה שנים נוספות ולומד תורה.
הגמרא מציינת ,כי לנוכח אמירתה זו של רחל ,שב רבי עקיבא על עקביו וחזר לל מוד
!:
תורה שתים־ עשרה שנים נוספות .משמע ,כי הדברים תלויים ברשות האישה ובעצתה,
j
L
!ן
ואף עניינים שברוח בכלל זה.
LJ
!
J
^
״ בבא מציעא נט ,ע״א.
״ מלכים א כא ,כה.
20שם ,שם.
21ברכות כז ,ע״ב.
22ברכות 0א ,ע״א.
13שופטים יג ,יא.
24כתובות םגי ע״א.
'־ מיניז ם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 12הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות * 5ו
^®D
5tsS״
עוד מצעו את המקורות הבאים שיש ביניהם סתירה לכאורה :
מצד אחד אנו מוצאים בתלמוד במסכת עבודה זרה ״רבי שמעון בץ אלעזר אומר :
מעשה באשה אחת שנשאת לחבר [תלמיד חכם] ,והייתה קושרת לו תפילין על ידו.
נשאת למוכס והייתה קושרת לו קשרי מוכס על ידו״ 25.משמע ,כי האישה נגררת
אחר בעלה ,ואינה מעצבת את דמות הבית בדמותה היא .מצד אחר מצעו ״מעשה
בחסיד אחר שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים .אמרו ,אין אנו מועילים
י
לקב״ה כלום .הלך וגרשה .הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע .והלכה זו
ונשאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק .הוי שהכל מן האי שה״ 26.מכאן כי האישה
היא היא עיקרו של בית ועל פיה יישק דבר.
ועוד מצעו שאלה בתנא דבי אליהו ,מדוע ניתנה הנבואה לדבורה שעה שבאותם
הימים עדיין חי פנחס בן אלעזר הכהן ? והתשובה הניתנת לכך היא27:
״מעיד אני עלי א ת ה שמי ם וא ת הארץ -בין י שראל בין גוי ,בין אי ש בין אישה
הכל לפי ה מ ע ש ה ש הו א עו שה -פך רות הקוד ש שורה עליו.
כך אמרו ,בעלה של דבורה עם הארץ היה ,אמרה לו א ש תו ב א ו א ע ש ה לך
פתילות והולך או ת ם לבית המדרש שבשילה ,אולי א ם יהיה חלקך בין אנשים
כשרים תזכ ה לעולם הבא .והיא הייתה עו ש ה פ תילו ת עבו ת כדי שיהיה אורן
:
מרובה …ו מי גרם ללפידות שהיה חל קו בבני אד ם כ שרים וזכה לעולם הבא הווי
אומר דבורה אשתו …ו ע ל כיוצא בה הו א אומר ׳ חכ מו ת נ שי ם בנ ת ה בי ת ה׳"28.
!
מסוגיה זו עולה ,אפוא ,כי האישה היא המעצבת את ד מו ת הבית בדמותה היא ח א ת
בניגוד לעולה לכאורה מן הסוגיה במסכת עבודה זרה.
אבל הדברים חורגים אף הרבה מעבר לכך .מצויים לפנינו מקורות שבהם האישה
מתוארת בתיאורים קשים ,כגון :
•
״אישה מגלה את הקדרה לידע מה חברתה מבשלת״29.
25עבודה זרה לט ,ע״א.
26ילקוט שמעוני פרשת בראשית ,רמז כ״ג.
27תנא דבי אליהו ,סדר אליהו רבא פרק ט׳(פרשת מקץ).
28מ שלי יד ,א.
29תוספתא טהרות ח ,טז ,דעת ר׳ עקיבא.
^מיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 13הודפס ע״י תכנת אוצר ה ח כ מ ה
6ו ♦ ד״ר אבי ומרוט
i
•
״האיש עינו יפה [כלומר ,הוא נדיב מטבעו] והא שה עינה רעה ,׳30.
•
״הא שה צרה עיניה באורחים יותר מץ האי ש״31.
•
״עשרה קבים שיחה ירדו לעולם ,תשעה בטלו נשים ,ו א חד כל העולם כולו״32.
״רוצה אשה בקב ותפלות מת שעה קבין ופרישות״33.
•
״רבנן אמרי ,ד׳ מידות נאמרו בנשים ,גרגרניות ,צייתניות ,עצלניות ,קנאתניות34:
גרגרניות -מחוה ,שנ א מ ר( לג בי עץ הדעת) ״ותקח מפריו ו ת אכל״(בר א שי ת ג ,ו).
צייתניות -״ושרה שמעת פתח ה א הל״( בר א שי ת יח ,י).
עצלניות -״מהרי שלש סאים ק מ ח סולת״ <שם ,פסוק ו).
…. ……
קנאתניות -דכתיב ״ותקנא רחל ב א חו ת ה״( בר א שי ת ל ,א).
רבי יהודה בר נחמיה אמר ,אף איסטטניות [כלומר ,אוהבות ריב ומ שפט],
ודברניות.
,איסטטניות -״ותאמר שרה אל אבדם חמסי עליך״(בר א שי ת טז ,ה).
ודברניות -״ותדבר מרים ואהרן ב מ ש ה״( ב מ ד ב ר יב ,א).
I
רבי לוי אמר אף גנביות -שנאמר ״ותגנוב רחל את התרפים״(ברא שית לא ,יט).
,
יו צ אניו ת -״ו ת צ א דינ ה״( ב ר א שי ת לד ,א).
ן
.
>
דברים אלו מעוררים קו שי :מדוע נאמרו הכללות שכאלו כלפי נשים ,וכי אצל גברים
לא מצינו מעשים דומים שע שו יחידים שונים ? ובכלל ,האם ניתץ לל מוד מן הפרט על
-
!
!
הכלל ולע שות הכללה שכזו ביתם לציבור כה רחב וכה מגוון ?
I
קשה להניח כי יחסם של חז״ל לנשים נבע מזלזול באי שה או מרצון לפגוע בה ,שהרי
j
לעומ ת המקורות דלעיל שבהם תיאורי האי שה קשים ,מוצאים אנו אתי התיאורים
האוהדים הבאים:
•
״אין דרך האי שה להיות יו שבת בטילה״35.
•
״נשים רחמניות הן״36.
30ילקוט שמעוני פרשת שלח ,רמז תשמ״ח.
31ב ב א מציעא פז ,ע״א.
32קידושין מט ,ע״ב.
33סוטה כ ,ע״א.
34בראשית רבה מ״ה דיבור המתחיל ״ותאמר שרי״.
35ירושלמי ,כתובות פרק ה׳ ,ל ,ע״א.
36מגילה יד .ע״ב.
פמיניזם ויהדות ומרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 14הודפס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פ מיניז ם וי ה דו ת * 7ו
I
*
״האי שה מכרת באורחים יותר מן האי ש״37.
*
״דרכן של בנות ישראל ,לא קולניות ולא רגל רמה ולא פרוצות ב שחוק״38.
*
״אישה צנועה בביתה מכפרת על ביתה כמו ה מזב ח״39.
*
״ ל מ ה( פנ ה מ שה בהצעת התורה) לנשים תחילה ? שהץ מזדרזות במצוות׳4*/
י
״מפני מ ה ה אי ש נוח להתפתות ואין הא שה נוחה להתפתות? אמר להם [ר׳
יהושע] אדם נברא מאדמה ,וכיוון שאתה נותן עליה טיפה של מים מיד היא
***yaw
נשרית .חו ה לעומת זאת ,נבראת מעצם ,ואפילו אתה שורה אותו כמה ימים במים
אינו נ ש ר ה׳41/
י>
״כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה ,בלא ברכה ,בלא טו ב ה׳42/
*
״לא אי ש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינ ה׳43/
*
״ואלה ה מ ש פ טי ם אשר תשים לפניהם״[ 44לפני נשים וגברים כאחד] -ה שווה
הכתוב ״אי שה לאיש לכל דינים שבתורה״45.
*
במסכת תענית^-מצינו כי תפילתה של א שתו של אבא חלקיה (נכדו של חוני
!:
המעגל) ,נענתה ,לפני שהקב״ה נענה לתפילת בעלה ,וכאות לכך הקדימו ענני
הגשם לעלו ת מן הפינה שבה ע מד ה היא והתפללה47.
,
1
* ר׳ נתן אומר ,יפה כוח נשים מכוח אגשים .אנשים אומרים (במדבר יד ,ד) ״נתנה
|
ראש ונ שובה מצרימה״ ,ונשים אומרות (במדבר כז ,ד) ״תנה לנו אחוזה בתוך
I
אחי אבינו״48.
!
,
*
את ח ט א ה עג ל ,שהוא מהח מו רי ם ש ב ח ט אי עם י שראל ,עברו ,על פי חז״ל ,רק
הגברים ולא הנ שים .ביחס אליו גאמר ( שמו ת לב ,ב) ״וי אמר אליהם אהרן,
31בי פו ת י ,ע״ב.
8ג במדבר רבה מ /דיבור המתחיל ״ועכר עליו״.
39מדרש תנחומא פרשת וישלח סימן ו׳ ,דיבור המתחיל ״ותצא דינה׳/
49שמות רבה כח ,דיבור המתחיל ״ויקרא אליו׳ /ההתייחסות היא לפסוק שנאמר במתן תורה ״כה תאמר לבית
יעקב ותגיד לבני ישראל״(שמות יט ,יג) ודורשים חז״ל :״כה תאמר לבית יעקב -אלו הגשיש״״ .״ותגיד
לבני ישראל״ אלו האנשים…״ הגשים הוקדמו אפוא על ידי משה במתן תורה.
41בראשית רבה יז ,דיבור המתחיל ״שאלו את״.
42יב מות סב ,ע״ב.
* 4בראשית רבה כב ,דיבור המתחיל ״והאדם ידע׳/
44שמות בא ,א.
45קידושין לה ,ע״א.
46תענית פג ,ע״ב.
47באותה סוגיה גם נלמד פרק בהתנהגות ,בעת שמצוין כי אבא חלקיה ביקש מאשתו כי תכנם ראשונה אל
הבית .רק לאחריה נכנם הוא ולבסוף נכנסו חכמי ישראל.
48ספדי ,במרבד קל״ג.
'׳.מיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 15הו ד פ ס ע״י ה כנ ה אוצר ה חכ מ ה
£TtK
8ר ♦ ד״ר אבי וינרוט
I
r
פרקו נז מי הז ה ב אשר ב אזני נ שיכם ,בניכם ו בנו תיכ ם״ .אולם ,הנשים לא
נ שמעו לבק שה זו ,ועל כך אומרים חז״ל ״ ה לכו אצל הנ שי ם ,ע מ דו [הנשים]
עליהם ואמרו חם ו שלום שנכפור ב קב״ ה שע שה לנו כל הנסים והגבורו ת
האלו ונ ע ש ה ע בוד ה זרה .כיוון שלא ש מעו לעם ,מה כ תיב שם ״ויתפרקו כל
העם את נזמי הז ה ב אשר ב אזני ה ם ״( ש מו ת לב ,ג) ,״א שר ב אוזני נ שיה ם״ לא
י
נאמר ,אל א ״אשר ב אוזני ה ם״ 49.מ ש מע ,כי הנ שים העריכו את הנס של יצי א ת
ך
מצרים יותר מן הגברים ולא ח ט או ב ח ט א העגל .ב ח ט א ז ה ח ט או אפו א רק
הג ב רי ם ,ודבר זה מ הוו ה מ קור לדברי חז״ל כי ג דו ל ה מ ע ל תן של הנשים יותר
;
;|
r
מ של הגברים50.
•
וכמובן ,מזמור ״אשת חיל״ בספר מ שלי(פרק לא) ,שכולו שיר הלל לאישה.
חז״ל גם קבעו חובה ברורה ונחרצת על הגבר לכבד את האי שה ולהוקירה .כך למ של
י״•f
;!
מצינו:
•
j
1
״תנו רבנן ,האוהב את א שתו כגופו והמכבדה יותר מגופו …עליו הכתוב אומר
״וידעת כי שלום אוהלך״51.
•
|
״אמר ר׳ חלבו ,לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו ,שאין ברכה מצויה בתוך
ביתו של אדם אלא ב שביל אשתו ,שנאמר (בראשית יב ,טז> ׳ולאברהם היטיב
}…
בעבורה׳ ,וכך אמר רבא לבני עירו :הוקירו נשותיכם כדי שתתע שרו״52.
Li
•
;ן
^
א מכ ם״.
•
^
,,
^
|
^
52
רבי י הו ד ה הנ שיא קרא לבניו בטרם פטיר תו ואמר להם ״היזהרו בכ בוד
חייב אדם בכבודה של א שת תלמיד חכם כשם שחייב הוא בכבוד התלמיד החכם
עצמו ,ויש לקום בפניה כשם שקמים בפני בעלה53.
•
חז״ל אינם נרתעים מלציין ,ביחס לבנות צלפחד ״ מגיד שראתה עינן מה שלא
ראתה עינו של מ שה״54.
49במרבד רבה כא ,דיבור המתחיל ״ותקרבנה בנות צלפחד״.
50רש״י על מסכת מגילה כב ,ע״ב מציין בהקשר זה :״ושמעתי מפי מורי הזקן זכרונו לברכה . . .שמעו הנשים
ולא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן ,אלא אמרו להן :אתם רוצים לעשות פסל ומסכה שאץ בו כוח להציל .ונתן
הקדוש ברוך הוא שכרן של נשים בעולם הזה ,שיהו משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים ,ולעולם הבא
הן עתידות להתחדש כמו ראשי חדשים ,שנאמר תתחדש כנשר נעוריכי״.
51יבמות סב ,ע״ב.
Jב ב א מציעא נס ,ע״א.
52שבועות ל ,ע״ב.
54רש״י בבמדבר כז .ז.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 16הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
~
פ מיניז ם וי הדו ת * 19
•
״כל אדם שמתה אשתו בימיו ,עולם ח שך בעדו ,פסיעו תיו מתקצרות …עצתו
נופלת״55.
הנה כי כן ,כבר מן המקורות שהובאו בפרק זה יכול המעיין להיווכח ,כי התייחסויות
חז״ל לנושא רבות רבות הן ,ולעיתים מזו מנות שונות זו מזו ב אופן קוטבי .אין ספק
כי קיימים מקורות קשים שיש ל ה ת מודד ולהתאמץ בהבנתם .עם זאת ,יש גם מקורות
שונים בתכלית .ניסיון לגבש דעה על סמך עיון בחלק מן המקורות אינו אפשרי .על
כן ,המעיין בסוגיה זו חש כי המקורות מציבים בפניו אתגר עיוני חריף ,בדו מה למה
שנאמר במסכת שקלים :״הראשונים חרשו וזרעו ,ניכשו ,כיסחו ,עדרו ,קצרו ,עמרו,
ד שו ,זרו ,בררו ,טחנו הרקידו ,לשו ,קיטפו ואפו ,ואנו -אין לנו מה ל אכול״56.
כלומר ,על אף שמונחים לנגד עינינו מדר שי הלכה ו אגד ה רבים מספור ,והכל
סדור וערוך לפנינו ,עדיין קשה ל מצוא קו עיוני אחיד בדברים ולהבינם נכונה.
־־־־על כן ננסה בפרקים הבאים למצוא קווים מנחים בה תיי חסו ת חז״ל לסוגיה
I
מורכבת וטעונה זו ולדון בה מהבטי ם שונים ,מופ שטים ומע שיים ,תוך שאנו מנסים
להציג בפני המעיין קו ח שיבה אחיד ורצוף.
מובן כי קווי המח שבה והעיון שיונחו להלן אינם מתיי שבים ,ואינם אמורים
להתיי שב ,עם כל המקורות ועם כל מגוון הרעות .דבר שכזה ,נ שגב מעמנו 57.עם
!
זאת ,נראה כי עלה בידינו לאתר רעיון בסיסי העובר כ חו ט ה שני במקורות הרבים
ומעניק להם מימד של עקביות ושל הבנה כוללת .בע שותנו כץ דו מ ה כי לא נחד ש
1,
55סנהדרין כב ,ע״א.
55שקלים יג,ע״ב.
57כ כ ל ל ,בסוגיות מסוג זה שום דעה המובעת איננה בבחינות ״הלכה למשה מסיני״ ,ובהקשר זה רומה כי יש
להקיש מדברי הרמב״ם הקובע כי :״כשיש מחלוקת בין החכמים בסברת אמונה שאין תכליתה מעשה מן
המעשים -אין אומרים שם הלכה כפלוני״ (פירוש המשניות לרמב״ם סוטה ג ,ה ; סנהדרין י ,ג) .לעומת
זאת ר׳ דבריו של הרב דסלר בספרו מכתב מאליהו ,כרך ג׳ בעמ׳ ,353המבהיר כי בעוד שבנושא הלכתי
תיתכן מחלוקת ,הרי שבנושא המכונה ״דבר אגרה״ אין מחלוקת אלא הדעות השונות מהוות נקודות
השקפה שונות לאותה מציאות ,ובלשונו:
״לא שייך מחלוקת אלא בדבר הלכה ,וגם בזה רק בנוגע למעשה איך לעשות ,אבל בעצם תוכן העניין לא
שייך מחלוקת ,כאמרם ז״ל ׳אלו ואלו דברי אלוקים חיים׳ .פירוש ,דשתי הדעות -שני מבטים אמת .למשל,
אם נקח גיליון של נייר ,והאחד יראנו אך מצד עביו ,וצד השטחי נסתיר ממנו ,והשני יראנו אך מצד השטחי,
הלא תפרוץ מחלוקת ביניהם אם הנייר הוא שטחי או חד ,וכל אחד ואחד ידמה בשכלו כי חברו טועה
לגמרי .ואיך הוא באמת? שניהם רואים אותו הגיליון עצמו ,אך משני מבטים ,היינו משני צררים…
והנה מפורש בתקוני זהר רבעגיני אגדה וקבלה לא שייך מחלוקת והביאור הוא כנ״ל ,משום דשני המבטים
אמת כל אחד בבחינתו״.
קו המחשבה שאותו נתווה בפרקים הבאים הוא אפוא נקודת השקפה .המהווה זווית ראיה אחת לסוגיה דנא.
'׳מיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 17הו ד פ ס ע״י תכצוג אוצר ה ח כ מ ה
i
I
I
I
♦ 20ד״ר אבי וינרוט
דבר וחצי דבר מעצמנו ,ורק עסה לגול את האבן מעל מרגלית המצויה תחתיה מאז
׳מעולם .בהקשר זה נראה כי ככלל גישת חז״ל תואמת ביסודה באופן מובהק
1תיאוריות שמקובל היום לכנותן כ״פמיניזם המודרני״58.
1.סיום פתחו של דבר ראוי לציין כי על אף שמו הכולל של חיבור זה ,לא נעסוק להלן
:תיאוריות פמיניסטיות המתייחסות לרבדים אידאים ,תרבותיים וחברתיים .תורה זו
רחבה מני ים והיקפה רחב מכדי שנעסוק בה בחיבורינו זה .מטעם זה גם לא נעסוק
בהשוואת מעמד האישה ביהדות לעומת מעמדה על פי דתות ותרבויות אחרות .כל
:זנביא בפני המעיין הוא רצף לוגי של מקורות המצביע על קו מחשבה בהיר .נפתח
בהגיונות היסוד ובהשקפת העולם הכוללת של חז״ל ולאחר מכן נעבור לעסוק באופן
פרטני בסוגיות פרקטיות וספציפיות לאור השקפת עולם זו.
! 5הפמיניזם הישן ניסה לסתור את הטענה כי אי שה אינה מסוגלת להיות שותפה שוו ה לגבר מטעמים פיזיים
ופסיכולוגיים .מטרת הפמיניזם הישן הייתה על כן לפרוץ דרכים ול הוכי ח כי האי שה שווה לגבר בתכונותיה
; ובכישוריה וכל מה שיכול וכשיר הגבר לע שותו יכולה גם האי שה לע שות ואולי אף טו ב יותר .לעומת זאת.
! הפמלניזם המודרני אינו מנסה להוכיח כי נשים שוות לגברים ,אלא -כי על אף ה שוני הקיים בין המינים,
אין בל מקום להפלות ביניהם .לעניין זה ר׳ למ של ספרה הנודע של קרול גיליגן ,בקול שונה ,התיאוריה
| הפסיכולוגית והתפתחות האי שה (ספריית הפועלים 😉 1995 ,האנציקלופדיה העברית ,כרך מילואים ב׳,
^־ ב ע ר ך פמיניזם ,עמ ׳ . 951-950
jלהלן נראה באופן מפורט ו שיטתי כי גי שת חז״ל תואמת לגי שת ה״פמיניזם המודרני״ .היטיב לסכם את
הדברים בתמצית הרב אליהו כי טוב בספרו אי ש ו בי תו( מ הדוד ה שלישית) בפרק המכונה ״אשת חיל מי
י ,ימצא״ ע מ׳ קכ״ה :
חכמי ישראל אינם מרבים רבדים על שוויון זכויות האישה ועל החזרת כבודה ,שכן ישראל שהם חיים על
פי חוקי ה׳ ותורתו מעולם לא שללו מן האישה את זכויותיה ולעולם גם לא יוכלו ולא ירצו להוסיף על
זכויותיה תוספת כלשהי .ה אי ש והאי שה -שני מלכים המ שמ שים ב שני כתרים ,ומלכותם בשני עול מו ת
משלהם .שני מינים בתוך המין האנושי .שני תפקידים לשניהם ושני סוגי זכויות .שחי מעלות נפרדות
ונכבדות ,ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה.
פמיניזם ויהדות ומרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 18הו ד פ ס ע״י הכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פרק א
3יב״עי״£
נקודת המוצא
סימון דה בובואר בספרה המונומנטלי המין השני' משתמשת בתיאור המקראי של
1בריאת האישה הראשונה מצלעו של אדם הראשון ,כדי לאשש את גישתה בדבר
! סעמד האישה כישות שונה מן הגבר .היא מציינת כי:
< חוה לא נוצרה בשעה שנכרא אדם ,ואף לא מאותו חומר שממנו נוצר אדם.
…
• היא נלקחה מצלעו של הזכר הראשון .אפילו לידתה לא הייתה עצמאית .אלוקים
לא בחר לברוא אותה בספונטניות כתכלית לעצמה -לעובדו ישירות בתמורה
ליצירתה .הוא ייעד אותה עבור האדם ,כדי להציל את אדם מבדידותו.
־* בן זוגה היה מקורה ותכליתה .היא הייתה העזר כנגדו מבין הברואים השניים
י
במעלה ,הפחות מהותיים.
» היא הייתה בדיה מודעת אך כנועה מטבעה.
כאן טמונה התקווה הפלאית שתלה הגבר תכופות באישה .הוא מקווה להגשים
>
את עצמו כהוויה באמצעות בעלות בשרים על הוויה אחרת ,ולאשר את תחושת
:
החירות שלו באמצעות כניעותה של נפש חופשייה.
׳זהו ניתוח קשה ונוקב של פרשת הבריאה .סימון דה בובואר מפנה את תשומת ליבנו
לכך ,כי לכאורה בתיאור נקורת המוצא האנושית של המינים :
1
• הבורא לא בחר מלכתחילה לברוא אישה כדי שתעבוד את בוראה .האדם הוא שנברא
״לעבדה ולשמרה״ 2ואילו האישה נבראה רק מכיוון ש׳׳לא טוב היות האדם לבדו״3.
אין אפוא ,כביכול ,יחם של זיקה ישירה בין האישה לבין האלוקים.
ג ( ,Simon De Beauvoir, Le DeuxiEme Sexe (Editions Gillimard, 1949ה ק ט ע מ צו ט ט לעיל בתרגום חלפשי.
2״וי ק ח ה׳ אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעברה ול שמרה״(ברא שי ת ב ,טו).
״ויאמר ה׳ אלוקים לא טוב היות האדם לבדו ,אעשה לו עזר כנגדו״(בר א שי ת ב ,יח).
ו2
תמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 19הח*פס ע״י וגכנוז אוצי ה ח ה מ ה
♦ 22ד״ר אבי וינרוט
•
אדם הראשון הוא מקורה של ה אי שה והיא נועדה לסייע לו ולהו שיעו מבדידותו.
•
האי ש רואה עצמו על כן ,כנזר הבריאה ,שהאי שה נועדה להיות בה רק ״עזר
כנגדו״.
תיאור הבריאה לפי גישה זו הו א בלתי שוויוני בעליל ,ולפיו עו מד הזכר במרכז
הבריאה ,ואילו האי שה אינה אלא מ עין יצור מ שני שנברא לאחר מכן ,מתוך מטרה
לשרתו .האם אכן כך הם פני הדברים גם בעיני פרשני המקרא הקלאסיים ?4
במי שור הסמלי ,יצוינו רבריו של רבי יצחק אברבנאל 5,אשר פירש אותה-פר שה ———
עצמה בדרך זו:
"והנה ,ל א ברא א ת ה אי ש ה מן הרגליים ,שהו א ה ח ל ק היו ת ר שפל -כד< שלא
ת ה א ב עיניו כ שפחה .ול א ב ר או ד מן ה ר א ש כדי של א ת ה א ב עיניו כגברת הבית.
ן
אבל ,ב ראה מן הצלע ,ש ב א מ צ ע הגוף ,ש ת ה א בבי ת כמותו".
I
כלומר ,בניגוד לאופן שבו ראתה את הדברים סימון ד ה בובואר ,ראה רבי יצחק
j
אברבנאל בבריאת האי שה מן הצלע ,ס מל לשוויון בין המינים.
כמו כן יודג ש ,כי ניתוחה של סימון ד ה בובואר מתייחם לתיאור הבריאה בפרק ב׳
j
של ספר בראשית .אבל קיים גם תיאור אחר לגמרי ,ה מופי ע בפרק א ,של ספר
בראשית .שם אנו מוצאים :
L
j
L
״ויברא א לו קי ם א ת ה א ד ם ב צל מו ב צל ם א לו קי ם ברא או תו ,זכר ונקב ה ברא
או ת ם״6.
מתיאור זה מ שתמע ,בפ שטות ,כי הזכר והנקבה נוצרו כאחד .כ מו כן ,נראה כי הצלם
האלוקי ,שהוא מותר האדם על כל שאר הנבראים ו מ הוו ה מקור נורמטיבי לכבוד
האדם לזכויותיו ולמעמדו ,מ אפיין את הזכר ואת הנקבה גם יחד .בעקבות תאור ז ה
מובהר במסכת כתובות 7,כי מלכ ת חילה עלה ב מח שבה מלפני הקב״ה לברוא את
7
4כ פ י שהבהרנו בפרק המבוא ,בנושא זה אין לתת תשובות חד משמעיות ,שכן הדעות רבות ומגוונות הן .כך
נמצא לכאורה תמיכה לגישתה של סימון דה בובואר בדברי הדד״ק בבראשית ב ,יה ,דיבור המתחיל ״אעשה
לו עזר״.
5ר׳ יצחק אברבנאל הי במאה 7ד , 15בתקופה שבה מעמד האישה לא היה מושג נורמטיבי מקובל בשיח
התרבותי.
5בראשית א ,כז.
jכתובות ח .ע״א.
~מיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 20הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם וי הדו ת ♦ 23
המיץ האנו שי כזוג ,כשם שברא את החיות ,זכר ונקבה .אבל אחר כך בחר הקב״ה
לאחד את שני המינים לישות אחת ,כדי להדגי ש את יי חודיו תו של האדם שנברא
יחידי ,ולהמחי ש כי כל אדם ואדם הוא עולם ו מלו או שב שבילו נברא העולם 8.נמצא,
כי תיאור הבריאה אינו מכוון לבטא אבחנה מהותית כל שהי בין האי ש לבין האישה.
אם כן ,שמא נשאל מדוע מ שבחר הקב״ה לברוא את האד ם יחידירנברא דווקא
הזכר ושימש בסיס ליצירת הנקבה ,ולא להפך? הת שובה לכך היא ,כפי שחז״ל
מציינים ,כי אדם הראשון אינו זכר בלבד 9.הוא נברא כ שכלולים בו הן הצד הזכרי
.
והן הצד הנקבי ,והתואר ״אדם״ הוא שם כולל למין האנושי כולו ,שנוצר מן האדמה.
האדם נברא אפוא כיצור דו מיני ,הכולל את שני המינים כאחד .רק לאחר בריאה זו
ראה הקב״ה כי ״לא טוב היות האדם לבדו״ ,ומשום כך חילק אותו אדם עצמו לשתי
ישויות נפרדות של זכר ונקבה .בהתאם לכך ,המונח ״צלע״ בהקשר זה מ שמעו צד ,כמו
צלעותיה של צורה הנדסית ,או כמו צלע הר ,ויצירת האישה מצלעו של אדם משמעה כי
ה״אדם״ -כשם כולל למין האנושי ,נחלק לשני צדדים -צד זכרי וצד נקבי.
בהתאם להבנה זו ,ברור כי מכיוון שהזכר והנקבה נבראו בו בזמן ונכללו שניהם באדם
הראשון ,שהוא צלם אלוקים ,הרי שקיים ביניהם שוויון מלא ,שהרי שניהם מהווים את
:
צידיה של אותה ישות עצמה ואין אחד מהם נהנה מיתרון כלשהו על פני משנהו.
הרב שמ שון בר׳ רפאל הירש מפרש על כן את הפסוק ״וי בן ה' אלוקים את הצלע
את אשר לקח מן האדם ל אי שה״(בר א שית ב ,כב):
״מה שהיה ת חיל ה רק יצור א ח ד הי ה מ ע ת ה ל שניים .כך ח ת ם ה כ תו ב על ה שוויון
הגמור לאי שה״,
הרב הירש מחדד גישתו זו בספרו הא שה היהודית 10בה תיי חסו לתיאור הבריאה
שבפרק א׳ בספר בראשית:
״ויברא אלו קי ם א ת ה אד ם בצל מו ,בצלם אלו קי ם ברא א תו ,זכר ונקבה ברא
א ת ם .ויברך א ת ם אלו קי ם וי א מ ר לה ם אלו קי ם :פרו ורבו ו מ ל או א ת הארץ
8״לפיכך נברא אדם יחידי ,ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל -מעלה עליו הכחוב כאילו איבד עולם
מלא ,וכל המקיים נפש אחת מישראל -מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא.״ לפיכך כל אחד ואחד
חייב לומר :בשבילי נברא העולם.״ (סנהדרין לז ,ע״א ור׳ רש״י שם).
9בראשית רבה ח ,א.
10הלב שמשון בר׳ רפאל הירש ,האשה היהודית ,עמ׳ י״א.
תמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 21הו ד פ ס ע׳׳י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
♦ 24ד״ר אבי וינרוט
VמVט ת ע ל הארץ׳11.
וכבשה1 ,ורדו יב}׳־דג ת הי ם ו ב עו ף ה ש מי ם ובכל חיה ה ל
׳
שינוי הכינויי ם מי חי ד לרבים ב ה צג ת ם ה ב ר א שי תי ת של אי ש ו אי ש ה ,מורה על
שיווי א צי לו ת ם ה מו ת ל ט ו על מ לו א א חי דו ת ם של אי ש ו של אי ש ה ב מו שג אד ם
שנברא בצלמו ובייעודו.
׳צלם א לו קי ם׳ מ קי ף א ת שני ה מיני ם .אי ש ו אי ש ה י ח דיו מ מ צי ם מו שג אדם.
שניה ם ברא ה׳ ב או ת ה י שי רו ת ו ב או ת ה רצייה ת כ לי תי ת :׳זכר ונ ק ב ה ברא
או ת ם ״ /
הרב הירש מציג אפוא א ת נקוד ת המוצא הבראשיתית ,באופן שונה ל חלו טין מץ
ה אופן שהציגה אותה סימון דה בובואר .לגישתו :
•
האי שה שווה לאי ש ל ח לו טין.
•
את שניהם ברא הקב׳׳ה ב או ת ה ישירות ובאותה רמה תכליתית.
•
האי שה והאיש ניחנו ב או תו צלם אלוקים.
ואכן ,כאשר זווית הראייה היא -צלם האלוקים שבאדם ,מוצא ה מעיין את ה שוויון
ן
ה מו חל ט בין המינים ,ו א ת הזיקה הישירה של האי שה אל הקב״ה ב דו מ ה לאיש.
,
_
עם זאת ,הדברים עדיין טעוני ם ביאור ,שהרי תיאור הבריאה ה מופיע בפרק ב׳ של
!
ספר בראשית תואם לכאורה יותר לדבריה של סימון דה בובואר ,כי תכלית האישה
).
ן
י?
הי א ל שמ ש כ״עזר כנגדו״ של הזכר .דווקא לאור גי שתו של הרב הירש נשאלת
ה שאלה מדוע בפרק ב׳ של ספר ברא שית ניצב הזכר במרכז והאי שה עוזרת לו? היכן
I
ה שוויון?
I
על הסתירה הקיימת לכאורה בין שני הפרקים הראשונים בספר ברא שית ע מד
בהרחבה הרב י׳ ד׳ סולובייצ׳יק בספרו איש האמונה .הוא מבהיר כי ה שוני בתיאורים
אלך נעוץ בקיומן של שתי פנים בכל אדם ואדם.
הפן הראשון הקיים באד ם ,הוא האינסטינקט הקיומי והיצרים הנובעים ממנו,
לרבות יצר הכיבו ש ו ה ה ש תל טו ת .האדם הכוב ש ,ה מ ת מוד ד עם איתני הטבע ,הוא
11כראשית א .כז-כח.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 22הו ד פ ס ע״י ונכנת אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם וי ה דו ת ♦ 25
יצור בודד .בן או בת הזוג מסייעים לו במישור ה טכני והפונקציונלי ,אך הוא אינו
מסוגל לפ ת ח חיים של שיתוף מלא בכל חוויותיו הקיומיו ת .תיאור הבריאה בפרק ב׳
מתייחס לפן פיזי וחו שני זה הקיים באדם.
לעומת זאת ,בפרק א׳ מתואר האדם כצלם אלוקים .ז הו הפן השני הקיים באדם,
הנובע מכך שהאדם מורכב לא רק מגוף ורוח אלא גם מנ ש מה ושאר רוח .לאדם יש
גם אידיאלים ,תרבות ,רגש וחו ש צדק .הוא שואף לתקן עולם במלכות ולע שותו יפה
יותר ,טוב יותר וערכי יותר .האדם הזה מקיים שותפו ת מל א ה עם בץ או בת זוגו.
ככל שזווית הראייה נטועה באינסטינקט הבסיסי של האדם ,המבקש להגשים את
מאווייו הפיזיים והחו שניים ,מצוי מתה בין המינים ומתעוררים יחסים של תחרות,
של נסיונות כיבוש ושל אי הדדיות .לעומת זאת ,ככל שהאדם מתעלה ושואף
להג שים אידיאלים ,וככל שהוא פועל כצלם אלוקים ולא כיצור חו שני וכובש ,כך
בולטת הה תייחסו ת ה שוויונית וה שותפות ה מ הו תי ת ו ה מל א ה בין המינים .אין פלא
י
אפוא ,כי בקבוצות שונות של אידיאליסטים מודג ש ת ה שוויוניות בין המינים,
.
והעיסוק בנושאים שברומו של עולם דוחק הצידה א ת ה שוני בין המינים ואף את
המתח המיני השורר ביניהם.
_&5££iES
'1
!
לפי נקודת ה שקפה זו נמצא ,כי נכונים הם ,הן תיאורה של סימון דה בובואר וה
I
תיאורו ה שונה בתכלית של הרב הירש ,אלא ששניהם מתייחסים לפנים שונות של
האדם .תיאור הבריאה לפי הרב הירש ,משקף את הפן האידיאלי והרוחני של האדם,
'
א ת צלם האלוקים שלו .לעומת זאת ,סימון דה בובואר מ תייח סת לפן אחר של האדם,
!
שבו מודג ש אינסטינקט הקיום הבסיסי ביותר שלו.
ואכן ,מעניין הדבר כי קיים דמיון רב בין דבריו של הרב סולובייצ׳יק על הפן
הפיזי והחו שני של האדם ,לבין ניתוחה של סימון דה בובואר ,על אף הרקע ה שונה
כל כך של כל א ח ד מהם .הרב סולובייצ׳יק מתאר את האדם שיצריו דומיננטיים
בעיצוב אי שיותו באומרו:
״ ה אד ם הר א שון ח ש ב ב ט ח ה ו בנו חיו ת כ שהוא מ צוי ב ח ב ר ת ה של חוה ,מן הב חינ ה
ה מ ע שי ת -ו ל א מב חינ ה מ הו תי ת .ל עול ם לא יוד ה כי מ ב חינ ה מ הו תי ת אין הוא
יכול ל ה ת קיי ם בלי חוה.
אד ם ו חו ה פו עלי ם י ח ד ו חו ת רי ם י חד ל ק ר א ת י עדי ם ,אבל הם אינ ם קיי מי ם
״ מיניז ם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 23הו ד פ ס ע״י־תכנת אוצר ה ח ה מ ה
$ 26ד״ר אבי וינרוט
יחד .מב חינ ה אונ טו לוגי ה הם אינ ם שייכי ם זה לזו; לכל א ח ד י ש ת חו ש ת ׳אני׳
ו אין ל ה ם ת חו ש ת ׳ אנ חנו/
ודאי ,ה ם מקו שרי ם ז ה בזו ,אבל קווי ה ת ק שו ר ת הם בין שני אי שי ם חיצוניי ם
ה עו ס קי ם בעבודה ,ה שו אפי ם ל הצל ח ה ,והמדברים ב מ ט ב עו ת ל שון ש חו קי ם; אין
כאן ת ק שו ר ת בין ש תי נ ש מו ת הק שו רו ת זו בזו בי ח ס הדו ק ,אל א כל א ח ת מהן
מדבר ת דיבור ה מיו ח ד לה .׳ויברך א ת ם אלהי ם ויא מ ר ל ה ם אלהי ם :פרו ורבו
ו מל או א ת הארץ וכב שה ורדו בדג ת הים ו ב עו ף השמים ו ב כ ל חיה הרמשת ע ל
הארץ׳___ ___ __ ____ ____ ____ ____ ___ __ _________________ ____ .
זכר ונקבה זומנו על ידי בוראם לפעול מתוך א ח דו ת כדי לפעול בהצלחה.
ברם ,ה ם ל א נ תב עו ל ה ת קיי ם ב א ח דו ת כדי לטהר ,לגאול ו ל ק ד ש א ת חייהם״.
אין אפוא סתירה בין התיאור ה מופיע בפרק א׳ של ספר בראשית לבין התיאור
המופיע בפרק ב׳ ואין לפנינו מחלוק ת פרשנית ,אלא מדובר ברבדים שונים באי שיותו
של כל אדם .גם הרב הירש ,המדגי ש כאמור את אלמנט ה שוויון בין המינים ,מציין
בספרו הא שה היהודית ,כי קיים אצל האדם פן אחר ,שבו יש הבדל מ הווד בין
המינים .לדבריו ,האיש ניחן ביצר כיבוש ,שהינו חיוני לה תפ תחו ת האנושות .אבל
הוא עלול להיסחף ולהיכב ש על ידי יצר כיבוש זה ולראות בו את תכלית הכול ,תוך
שהוא שוכח את המטרה הגדולה של האנו שות -ליצור חברה מתח שבת ,מסייעת,
מתוקנת ,טובה יותר ומתורבתת .הרב הירש אף גורם כי תעייה זו של אדם מן הצד
הרוחני אל הצד הפיזי הכוב ש ,היא המפתח לכל תהפוכות ההיסטוריה האנושית.
״והאשה היא המחזירה את האדם אל האנו שי הזה -הצרוף״ .האי שה היא התורמת
לאנושות את הפן המרסן והמ אזן את האדם ,על תחו שותיו הפראיות ,ומסייעת לו
להפוך למבין ,מתבונן ואנו שי יותר .האי ש משקף אפוא את הרובד הראשון של
האדם ואילו האי שה מ שקפת את הצלע -את הרובד השני ,הרוחני והמתח שב של
האדם.
להלן נראה כי הבחנה זו בין הפנים השוגים באישיותו של אדם ,מ הוו ה נקודת מוצא
לעיון במקורות השונים ,שכן הבחנה זו אינה מצטמצמת ל מוצא המינים ,אלא חז״ל
רואים שגיו ת(דיכוטו מיה) זו בין ציריה השונים של האנו שות ,כתהליך נמשך ,הפועל
את פועלו מאז בריאת האדם ועד לקץ הימים.
י׳מיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 24הו ד פ ס ע״י תכנת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 27
תהליך זה של התפתחות רבדים שונים של האישיות ,קיים למעשה בכל אדם ואדם.
מלכתחילה נברא ילד כשהצד הדומיננטי באישיותו הוא הצד האגוצנטרי ,הנחוץ לו
לשם קיומו והתפתחותו האינדיווידואלית .רק לאחר מכץ ,כשהאדם חדל להיות ילד
והופך לנער ,או לנערה ,מסוגל האדם ״לצאת מעצמו״ ,ניטעים בו ״חיי עולם״_
כמאמר ברכת התורה הנאמרת לראשונה בבר המצווה ,והאדם מסוגל להפוך לחבר
בקהילת האנושות ולחוש את תחושותיה .תחושות אידיאליות וסולידריות אלו שוטפות
את הנער כחלק מתהליך התבגרותו ,כאשר חלק מגיבוש האישיות מתבטא ביכולתו
לחיות חיים של שיתוף ואחווה .יכולות אלו מתעצבות והולכות עד כי בשלב מתקדם
מאוחר יותר ,נוצרת הבשלות לחיים של שיתוף מלא עם בן או עם בת זוג.
—הכתוב אומר לנו בהקשר זה ,לאחר תיאור בריאת האישה ונישואיה לאדם ,״על כן
יעזוב איש את אביו ואת אמו ,ודבק באשתו והיו לבשר אחד״ 12.כלומר ,תולדות
האנושות הן שלבי התפתחות האדם מן השלב האגוצנטרי והבודד שלו ,כיצור
שהכול סב סביבו ומסוכך עליו ,לאדם המסוגל לפרוש מן התא הפרטי שלו ולפרום
את כנפיו על זולתו .בשלב זה מפתח הוא חיים של דבקות ואיחוד עם אשתו ,שבאה
מבית אחר ,והופכת לבשר מבשרו ולעצם מעצמיו .אכן ,הרב הירש מפרש פסוק זה,
***העוסק בדבקות ובאחדות בין בני הזוג ,כביטוי לייחודו של המין האנושי על פני
שאר הברואים .בני אדם ,להבדיל מיצורים אחרים ,נשגבים הם ביכולתם להתחבר
רגשית האחד לזולתו .אין זו התחברות פונקציונלית בלבד ,אלא מתפתח ביניהם יחם
נשגב של אהבה ,של שותפות מלאה ושל הגשמה עצמית ביחידה כוללת .ובלשונו:
״מכאן ההבדל העמוק בין חיי המין של שאר היצורים לבין חיי הנישואין של
האדם .גם שאר בעלי החיים חלוקים בין זכר לנקבה .אך שני המינים יצאו מן
האדמה בנפרד ,אין הם זקוקים זה לזה למילוי ייעוד חייהם .הם מוצאים זה את
זו רק לצורך הזיווג ורק לשיעור הזמן הדרוש לו .לא כן הדבר באדם:
האשה היא חלק מן האיש .׳עזר כנגדו/
האיש חסר ישע ונטול עצמאות ,אם אין אשתו עימו .רק שניהם ביחד קרויים
׳אדם/
החיים על כל משמעותם דורשים את חיבורם זה עם זו .רק באדם הוא אומר:
׳ודבק באשתו /רק האדם זכה לחיי נישואיך.
nבראשיח כ .כד.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 25הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
♦ 28ד״ר אבי וינרוט
השיתוף בין בני הזוג מבשר אפוא על אישיות בשלה ,אשר ה אל מנ ט האגוצנטרי,
האנוכי ,הפיזי והבודד ,פינה את מקו מו לאדם ,שלא טו ב לו להיות לבדו .לאדם זה
יש גם פן רוחני ורגשי ועל כן הוא שלם ומלא יותר .כל עוד שהאדם איבו מסוגל
להזדהות עם צד שני זה של אישיותו -הוא רחוק מהגדרת ״אדם״ ,כפי שזו מתוארת
על ידי חז״ל .עליכן ,מוצאים אנו בגמרא במסכת י ב מו ת 13:״אמר ר׳ אלעזר ,כל אדם
שאין לו אישה אינו אדם ,שנאמר ׳זכר ונקבה בראם …ויקרא את שמם אדם ,״ 14,יתרה
מכך ,אח ת מ שבע הברכות הנאמרות בעת ני שואיו של אדם היא ברכת ״יוצר האדם״.
ברכה זו אינה נאמרת בעת לידתו של אדם ,אלא בעת ני שואיה האדם כיצירה
אלוקית ,כי שות שיש בה שאר רוח ויכולת התח שבות בזולת ,מגיע לידי הבשלה
ושלמות ,בעת שהוא מ ח לי ט לחיו ת חיים של שיתוף ו א חווה עם זולתו .משום כך ,רק
בעת נישואיו ניתן לברך על המוגמר ולהודות על יצירתו כאדם .ברכה זו לא ניתן היה
לומר בשעת הלידה ,שהרי בשלבים הראשונים שקוע הילד בסיפוק רצונותיו
המיידיים והוא מפ תח את האינסטינקטים הבסיסיים הנחוצי ם לו כדי לשרוד .כל עוד
לא הגיע אדם ל מימו ש הרובד השני של אישיותו ,רחוק הוא מן ה שלמות ומן
3ההגדרה כ״אדם״ 15.כך מצינו בזוהר 16:״דכר [זכר] בלא נוקבא [נקבה] פלג גופא
[חלק גוף] איקרי [נקרא]״,
i
והדברים חדים ב מיו חד בעת שמעיינים בזוהר על פרשת לך לך ,שם נאמר: 17
״וכד נ ש מ תין נ פ קין [כ שיוצ או ת הנ ש מו ת מ עול ם הנ ש מו ת ל עו ל ם הזה] דכר
ונו קב א כ ח ד א נפ קין [יו צ או ת הן כ שכלולו ת ב או תה נ ש מ ה הזכר ו הנקב ה כאחד]
לבתר [אח״כ] כיון דנ ח תי [ מ שנ ח תו הנ ש מו ת בעול מנו זה] א ת פ ר שן [נפרדות הן]
דא ל ט ט ר א ד א [זו ל צד אחד] ודא ל ס ט ר א דא [וזו ל צד זה] ו קו ד ש א בריך הו א
[הקב״ה] מזווג לון [ מזווג או תן] לבתר [אח״כ],
ולא א תיי הי ב זיווג א ל א ח ר א [ואין מ ל א כ ת הזיווג יכול ה ל הי מ ס ר לאחר] אלא
ל קוד ש א בדיך הו א ב ל חו דוי [אלא לקב״ה בלבד] ד אי הו יד ע [שכן הו א היודע]
זווג א דל הון [ א ת הזיווג של נ ש מו ת אלו במקורן -ב עו ל ם הנ ש מו ת ,שבו היו
13יב מות סג ,ע״א.
14בראשית ה ,ב.
15ב מובן שנהוג לכנותו בלעז -״מעטנש״ -בן אדם5
16זוהר ,פרשת ויקרא ,דף ז׳ עם׳ ב׳.
17זוהר ,פרשת לך לך ,דף פ״ה עמ ׳ בי.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מס 26הו ר פ ס ע׳׳י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות * 29
הזכר והנקבה שלפנינו נשמה אחת כוללת] לחברא לון פדקא יאות [לחברן גם
בעולם הזה כיאות ,כך שחלק הנשמה שניתן בזכר מתאחד עם החלק השני של
אותה נשמה עצמה שניתן בנקבה].
זכאה הוא בר נש [זכות היא לו לאדם] דזכי בעובדוי [שזכאי הוא במעשיו]
ואזיל [והולך] באורח קשוט [בדרך אמת] בגין דאתחבר נפש בנפש כמו דהוו
מעקרא [שכן זוכה הוא לזיווג המתאים ,שבו מתחברים נפש הזכר לנפש הנקבה
כפי שהיו מלכתחילה] דהא אי זכי בעובדוי [שכן אם זכאי הוא במעשיו] דאהוא בר נש שלים [זוכה הוא לזיווגו ,והופך לאדם השלם] כדקא יאות [כיאות]״_ .
_ כ לו מ ר ,הזוהר גורם כי בריאת האדם כיצור הכולל זכר ונקבה כאחד ,אינה תופעה חד
פעמית שאירעה עם בריאת האדם הראשון ,אלא אירוע המאפיין א ת יצירתו של כל
אחד ו א חד מאתנו .מלכתחילה ,בעולם הנ שמות קיימת רק ישות א ח ת ,כוללת ,לזכר
ולנקבה .נ שמה דו מהותית זו מתפצלת בעת הלידה ,והאדם נ ח ל ק לזכר ולנקבה,
בדו מה למה שראינו בבריאה .אבל לאחר מכן ,הקב״ה מזווג זיווגי ם ודואג לכך
שהאדם ימצא את ״צירו האחר ,׳ ,הקשור עי מו בשורש נ שמתו ,כדי שבעת הנישואין
תיווצר שוב יצירה אחת שלמה .שלמות זו מ ב ט א ת את העובדה כי ה שיתוף בין בני
הזוג נעוץ בקשר נפשי עמוק הקיים ביניהם למע שה מאז ומעול ם 18ואשר על פי
הזוהר יש לו יסוד מאגי של התאחדות בני הזוג הקשורים זה בזו ב שור ש נשמתם עוד
בטרם בואם לאוויר העולם.
נסיים פרק זה ,בניסיון להבין את שיאו של הפסוק האמור ״על כן י עזו ב איש את אביו
ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד״ 19.בהתאם למובא לעיל היינו מצפים כי
הכתוב יבהיר שהדבקות בין איש לא שתו תוביל ליצירת אישיות ש ל מ ה יותר ,או
להג שמת יעוד כלשהו .והנה ,חלף זאת נתקלים אנו ביצר ה ט ריווי אלי של ״והיו
לבשר אחד״ .נשאלת ה שאלה ,האם זוהי ה שלמות האולטי מטיבית ו ה אי די א ל הגדול,
אשר לשמם עוזב איש את אביו ואת אמו ודבק בבן הזוג ?
דומה כי ההסבר לפסוק זה מו מ ח ש בפ שטו ת באנקדוטה שעמד ע לי ה שמחה רז
18״ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת :בת פלוני לפלוני.״(סנהדרין כב ,ע״א)
19ברא שית ב .כד.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 27הו ד פ ס ע״י תכנת אוצר ה חכ מ ה
!
■i
♦ 30ד״ו אבי וינרוט
־•
בספרו על הרב אריה לוין ,איש צדיק היה 20.מסופר שם ,כי ר #אריה בא ירם אחד
־־-
לרופא ואמר לו ״דוקטור ,הרגל של אשתי כואבת -לנו״ .זהו אכן שיא בחיי השיתוף
בין בני זוג וזו המשמעות המרוממת של המילים ״והיו לבשר אחד״ ,המשקפות נדבך
ן
עליון בחיי שיתוף וסולידריות מלאים ,עד כדי תחושה פיזית של כאב בן הזוג .מדובר
י-
ביחסים שבהם חווים בני הזוג זהות והזדהות מלאים ,כמהות אחת שלמה וכוללת.
על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו -כדי לצאת מן המטריה העוטפת אותו כיצור
אגוצנטרי ולהפוך לאדם המסוגל לחיות חיי סולידריות נעלים ומלאים עם בן הזוג
j
;—אשר אהב———————- — —————- — ———————— —- — .
בהתאם לגישה זו נמצא כי ,המציאות האידיאלית ,שבה היה נתון אדם הראשון עם
יצירתו ,הייתה שוויונית לגמרי .לא ייתכן אי שוויון בין זכר לנקבה ,שהדי אלו שני
;
חצאים של אותה ישות רוחנית ,אשר נפרדה בעת לידתה לזכר ולנקבה ומגיעה שוב
,
לשלמות בעת התמזגותם המחודשת של בני הזוג .אכן ,בפרקים הבאים נראה ,כי
ברובד האידיאלי שבאדם ,להבדיל מן הרובד היצרי שלו ,נמצא יחם של שוויון מלא
בין המינים ,וכי זהו החזון הגדול שאליו יש לשאוף.
!
ן
!
!
I
-J
20שמחה רז ,איש צדיק היה (ירושלים ,תשל״ז).
פמיניזם ויהדות ומרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 28הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פרק ב
החזון ,שברו ותיקונו
ר בפרק הקודם עמדנו על ההבחנה הבסיסית בי! שני רובדי האישיות של האדם ,כפי
שאלו מתבטאים בשוני הקיים בין תיאורי הבריאה בספר בראשית.
ןן בפרק ב׳ מתואר הרובד הבסיסי של האדם ,הניחן באינסטינקטים הבסיסיים
הנחוצים לו לשם הישרדות .האדם הפיזי והיצרי ,שנועד לכבוש את איתני הטבע
׳ולשעבדם למרותו -בודד הוא .אין לו יחס של שיתוף מלא עם זולתו על בסיס רגשי,
; להבדיל משיתוף פעולה פונקציונלי.
:1.
לעומת זאת ,בפרק א׳ של ספר בראשית מתואר האדם כצלם אלוקים .זהו האדם
הרוחני ,שאינו בודד ,אלא הוא מסוגל לחוש רגשות עזים של אהבה ושל סולידריות
j 1עם הזולת ולחיות חיים של שיתוף מלא.
כמו כן ,עמדנו על כך כי תיאורי הבריאה האמורים משקפים למעשה דינמיקה של
; jהתפתחות ,הקיימת אצל כל אדם וארם ,העובר תהליך של התבגרות והבשלה ,ממצב
.גולמי ,שבו הוא ממוקד בעצמו ,לאדם המסוגל לפתח חיים רגשיים על בסיס של
נתינה והתחשבות בזולת.
] פרק ב׳ של ספר בראשית מתאר את הרובד הבסיסי המצוי בכל אדם בראשית
דרכו .עם ההתבגרות מבשיל רובד נוסף ועמוק יותר באישיות ,והאדם בשל להיות
חבר במרקם החברתי והתרבותי הסובב אותו .רובד זה מקנה לאדם את מעמדו כצלם[}!לוקים וכנזר הבריאה ,כמתואר בפרק א׳ של ספר בראשית .בתיאור זה של הבריאה,
; ־אישה שווה לאיש בכל דבר ועניין .זהו החזון וזהו האידיאל.
!_*בל .תולדות האנושות רצופות גם בנסיגות.
; :נקודת המוצא האנושית היא שוויונית לחלוטין והאישה שווה לאדם כצלם
ו3
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 29הו ד פ ס ע״י תכנת או צי ה ח כ מ ה
♦ 32ד״ד אבי וערוט
אלוקים ,אבל עם התרחשותו של החטא הקדמון חלה רגרסיה ועמה נפגמו גם
השוויון והאחדות .החזון בשבר.
בעקבות חטא עץ הדעת אומר הקב״ה לאישה ״הרבה ארבה עצבונך והלנך ,בעצב
.תלדי בניםךואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך׳;1
ככלל ,נראה כי חטא עץ הדעת גרם לשבירה מוחלטת של המציאות הקודמת,
והשלכותיו מקיפות וחובקות עולם .בעקבות החטא גורש אדם מגן העדן של העולם
האידיאלי בו היה מצוי.,והוא משלם מחיר יקר עד סוף כל הדורות ,שהרי המוות נגזר
על כל יחידי המין האנושי כתוצאה מחטא זה ,כלשון הכתוב ״בזעת אפיך תאכל לחם
עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת ,כי עפר אתה ואל עפר תשוב״2.
עיון במקורות השונים מגלה כי בהתאם להשקפתם של חז״ל ,החטא הקדמון הוא
ששינה את המציאות האידיאלית והפך אותה לבלתי שוויונית בעליל .החטא הביא
למציאות ביולוגית שונה ,הכוללת את צער ההריון וייסורי הלידה ,ואף שלוש
המצוות הבסיסיות המוטלות על האישה :חלה ,נידה והדלקת נר של שבת ,מובהרות
בחז״ל כתיקון לאותו חטא 3.האישה אשר נתנה לאדם לאכול מעץ הדעת גרמה
לתקלה ,שהמיטה חשכה גדולה על האנושות ועל כן הוטלה עליה המשימה להפיח
אור חדש בעולם .כסמל לכך מדליקה האישה נרות של שבת ומפיחה אור ורגש
בביתה.
בדומה לכך מוצאים אנו במדרש 4כי יסודה של חובת כיסוי הראש שהוטלה על
האישה ,נעוץ בגרימת החטא הקדמון ,ומחמתו הוטלו על שכמה חובות צניעות,
שתכליתן למנוע הישנותם של חטא ופיתוי.
התייחסות חז״ל לחטא הראשון ,כגורם לחוסר השוויון בין המינים ,מגיעה לשיא
בגמרא במסכת עירובין 5בפירוש אשר נתנו חז״ל לכל אחת ואחת מן המילים בפסוק
1בראשית ג ,טז.
zבראשית ג ,יט.
גבראשית רבה יז :״על ידי שכיבתה נשמתו של אדם הראשון לפיכך ניתן לה מצוות נר שבת״ .טעם אחר מובא
בהלכה הפסוקה בשולחן ערוך ,אורח חיים ,סימן רס״ג סעיף ג ,,לפיו חובת הדלקת נר של שבת מוטלת על
נשים ״מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית״.
4בראשית רבה יז ,דיבור המתחיל ״שאלו את״ :״מפני מה האיש יוצא ראשו מגולה ,בעוד האישה [יוצאת]
ראשה מכוסה? אמד להם [רבי יהושע] משל לאחד שעבר עברה והוא מתבייש מבני אדם ,לפיכך יוצאת
וראשה מכוסה״.
5עירובין ק ,ע״ב.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 30הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 33
המבטא את קללת חוה ועונשה בעקבות החטא ״הרבה ארבה עצבונך והרנך ,בעצב
תלדי בנים ,ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך׳ 6/זו לשון הגמרא{
עשר קללות נתקללה חוה;
״הרבה ארבה" -אלו שני ט פי ד מי ם ,א ח ת ד ם נדה ו א ח ת ד ם ב תו לי ם;
״עצבונך״ -זה צער גידול בני ם;
״והו״נך״ -זה צער העיבור;
״בעצב תלדי בנים״ -כ מ ש מ עו;
״ואל אי שך ת שו ק תך״ -מ ל מ ד שה אי שה מ ש תו ק ק ת ל ב ע ל ה ב ש ע ה שיו צ א לדרך;
……
״והוא י מ של בך״ -מ ל מ ד ש ה אי ש ה תו ב ע ת [י ח סי אי שו ת] בלב ,ו ה אי ש תו ב ע
בפה;…
י
רב די מי אמר:
ע טו פ ה כאבל [מבאר רש״י :״בו שה ל צ א ת ו ר א ש ה פרועה״ .ז הו א פו א ה מ קו ר
הרא שוני ל חיוב ה אי ש ה בכי סוי ראש];
ו מנוד ה מכל אד ם [רש״י :״ ש א סו ר ה לכל אד ם חו ץ מ ב ע ל ה ,ו ה אי ש נו ש א נ שי ם
הרבה״ .כלומר ,חו ס ר ה שוויון הנעוץ בפך שלגבר מו ת ר מן ה תו ר ה ל ש א ת ש תי
נ שים ,ו אילו ל אי ש ה א סו ר ל ש א ת שני גברים ,נו ב ע א ף הו א מן ה ח ט א הקדמון];
ו חבו ש ה בבית א סו רין [רש״י :״כל כבודה ב ת מלך פני מ ה״ -כלומר ,חו בו ת
ה צני עו ת ו ה מו פנ מו ת ש ת כ לי תן ל מנו ע הי שנו ת ם של ח ט א ו פי תוי ,הו ט לו על שכ ם
ה אי ש ה דוו ק א ,כ תו צ א ה מן ה ח ט א הקדמון].
החטא הקדמון הוא אפוא אבי כל חוסר שוויון ,בשורה של נושאים :פיזיולוגיים,
פסיכולוגיים והלכתיים .אי שוויון זה מהווה קללה ועיוות ,אשר נוצרו כתוצאה
מהיותו של עולמנו -עולם לא מושלם ,עולם יצרי ,המחייב להישמר מפוטנציאל
החטא הטמון בו.
נשאלת השאלה :מדוע? מה היה בו באותו חטא קדמון שגרם לשינוי כה רדיקלי
בסדרי בראשית?
אכן ,חטא זה המחיש את היותו של האדם בלתי מושלם ,ועל כן אינו יכול לחיות לעד.
6בראשית ג .טז.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 31הו ד פ ט ע״י תכנ ת אוצר ה ה כ מ ה
# 3 4ד״ד אבי וינרוט
היותו אנושי ומועד לטעות ,מחייב להבדיל בינו לבין האלוקי ,השלם ,המושלם והנצחי.
כך ניתן אולי להבין את ההיגיון הפנימי שבגזרת המוות כתוצאה טבעית של החטא.
אבל מדוע הביא החטא בכנפיו גם את חוסר השוויון בין המינים ?
דומה כי התשובה לכך נמצאת בהבנה של מציאות החטא ותוצאותיו ,על פי השקפתם
של חז״ל .החטא הקדמון חילל את עולם הדעת והכניס צלם יצרי בהיכלו .עד לאותו
רגע הייתה בכל אדם הפרדה בין הרובד התחתון ,היצרי ,לבין הרובד העליון הנשגב.
האדם כיצור בעל דחפים קיומיים ואינסטינקטים בסיסיים ,שבמסגרתם אין לו אלא
עונג ,כיבוש והתרבות ,השתקף ברובד הבסיסי של אישיותו ,לעומת זאת ,הדעת
והתבונה אשר במוחו ,שיקפו את האדם כצלם אלוקים ,הניחן בתבונה ובנפש משכלת,
^והיא המאפשרת לו לשלוט בעצמו ולהעדיף את המועיל על פני המענג.
מכיוון שהאדם ניחן ביכולת בחירה תבונית ובכושר שכלי להבין את ההשלכות
ארוכות הטווח של מעשיו ,אפשר היה לצפות כי האדם יעדיף את המועיל על פני
המענג .הדעת נועדה לרסן את הדחפים היצריים ולאפשר שליטה עצמית ,שהיא
מותר האדם על הבהמה.
לפתע בא חטא עץ הדעת וביטל הבחנה זו ,כך שהיצר והרצייה חדרו אל תוכו של
עולם הדעת גופו.
חוה לא בחרה לאכול מעץ הדעת מכיוון שפריו ערב ,וגם לא מחמת רעב שתקף
אותה ,אלא מכיוון ש״תאווה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל״ .חטא עץ הדעת
נעשה מתוך בחירה תבונית ,באופן מושכל ,ולא כתוצאה מדחפים קיומיים .האדם
השתמש באינטליגנציה עצמה כדי ללבות את יצריו והעדיף את המענג על המועיל
והנכון .מכאן ואילך נמצא כי החטא מתחיל דווקא במוחו של האדם ,והרהורי עבירה
קשים מעבירה עצמה.
מכאן ואילך האדם תאב תענוגות לא רק בליבו אלא גם במוחו ובדעתו ,ולא נותרה
עוד פינה של תבונה טהורה ושל דעת בלתי משוחדת מרצון תאוותני .אדרבה ,״כל
הגדול מחברו יצרו גדול ממנו״ 7,ועם התבגרותו של אדם בא עם הדעת גם טעמו של
החטא.
7סוכה נב .ע״א.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 32הו ד פ ס ע״י ת בנ ת או צי ה ה ה מ ה
פמיניזם ויהדות •35 4
הרב דסלר 8ממחיש את תוצאת החטא הקדמון בהבהירו ,כי עד לחטא הקדמון
המו דמיו של אדם בדברם אליו בגוף שני ,בלשון ״כדאי לך״ ,״ראוי לך״ .לעומת
זאת ,שכלו של האדם ותבונתו דיברו אליו בגוף ראשון ,בלשון ״אני״ .תודעתו
של אדם הזדהתה עם דעתו ואילו החטא היה חיצוני לאדם .אבל לאחר החטא
הקדמון התחולל שינוי מהותי ,כך שדמיו של אדם הומים בו לאמור :״מתחשק
לי״ ,״אני רוצה״ .לעומת זאת ,הצד המושכל באישיותו של האדם משמיע את
דברו בגוף שני באומרו :״לא כדאי לך״ ,״לא מתאים לך״ .בעקבות חטא עץ
הדעת מזדהה אפוא אישיותו של אדם דווקא עם הרצון הפיזי ולא עם הדעת.
החטא הראשון חולל אפוא מהפיכה באישיותו של אדם ,החדיר את החשק אל
מרכז התודעה ,ודחק ממנה החוצה את התבונה הטהורה ,המבקשת להעדיף את
המועיל על המענג.
משעת החטא ואילך נאלץ האדם להתמודד התמודדות קשה יותר עם רצונותיו,
הפועמים אף בנבכי שכלו ותודעתו ,כאשר כדי לכבוש את יצרו הוא נאלץ לשמוע
לקול מצפונו הנמצא כביכול מחוצה לו ,ולהתגבר -על עצמו9.
על רקע תופעה זו מוסברת בושתו של האדם בעירום גופו ,שהייתה אף היא תוצאה
של אותו חטא.
לפני החטא נאמר ״ויהיו שניהם ערומים ,האדם ואשתו ולא יתבוששו״ 10.אך
לאחר החטא נאמר ״ותפקחנה עיני שניהם ,וידעו כי עירומים הם ,ויתפרו עלה
8הרב אליהו דסלר ,מכתב מאליהו (בני ברק תשכ״ב-תשל״ג) ,חלק ב׳ ,עמ׳ , 138על פי דברי ל׳ חיים
מוולודין בספרו נפש החיים ,שער א׳ פרק ו׳ בהג״ה ,דיבור המתחיל ״והעניק״:
והעניין כי קודם החטא ,אם כי ודאי שהיה בעל בחירה גמור להטות עצמו לכל אשר יחפוץ להיטיב או
להפך חם ושלום ,כי זה תכלית כוונת כלל הבריאה ,וגם כי הרי אחר כך חטא ,אמנם לא שהיה עניין בחירתו
מחמת שכוחות הרע היו כלולים בתוכו ,כי הוא היה אדם ישרי לגמרי ,כלול רק מסדרי כוחות קדושה לבד,
וכל ענייניו היו כולם ישרים קדושים ומזוככים ,טוב גמור ,בלי שום עירוב ונטייה לצד ההיפך כלל ,וכוחות
הרע היו עומדים לצד ,ועניין בפני עצמם ,חוץ ממנו ,והיה בעל בחירה ליכנם אל כוחות הרע חס ושלום,
כמו שהאדם הוא בעל בחידה ליכנם אל תוך האש .לכן כשרצה ה׳סיתרא אחרא׳ להחטיאו ,הוצרך הנחש
לבוא מבחוץ לפתות ,לא כמו שהוא עתה ,שהיצר המפתה את האדם הוא בתוך האדם עצמו ,ומתדמה לאדם
שהוא עצמו הוא הרוצה ונמשך לעשות העוון ,לא שאחר חוץ ממנו מפתהו.
9ודוק ,גם לפני החטא ניחן אדם בבחירה בין טוב לרע .אבל זו הייתה בחירה אינטלקטואלית כשהחלטתו של
האדם נעשתה במישור התבוני ,בדומה לבחירה של אדם אם לרכוש או למכור נייר ערך .לעומת זאת,
בעקבות החטא הפך היצר לחלק אינטגרלי מן הרצון והבחירה בין טוב לרע הפכה להתייצבות של
האינטלקט מול האמוציות והתשוקות ,כאשר האדם נאלץ ללחום בעצמו .את מלחמת היצר על האדם לקיים
אף ללא ידיעה ממשית ,האם קולה של ״התבונה הטהורה״ המפכה בו אינו אלא מסווה למאוויים כמוסים
שמקורם יצרי.
10בראשית ב .כה.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 33הו ד פ ט ע״י ה כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
♦ 36ד״ר אבי וינרוט
תאנה״ 11.הבושה מתוארת אפוא כתוצאה של חטא עץ הדעת ,ושאלה ידועה היא,
מהו הקשר בין חטא עץ הדעת לבין הבושה בעירומו של הגוף ?
מקובלנו כי עיוות באיבר מסוים גורם לגו לבושה ולכיסוי 12.מהו העיוות שנוצר
באברי הרבייה כתוצאה מחטא עץ הדעת?
ייייעם בריאתו של אדם לא הייתה לו כל סיבה להתבייש בעירום גופו ,שהרי הגוף,
לרבות אברי הרבייה שבו ,לא שימש לשום מעשה שיש להתבייש בו .רש״י על
הפסוק^והאדם ידע את חוה אשתו״ 13מבהיר ,כי אדם קיים יחסי אישות ״קודם
שחטא ונטרד מגן עדן״ .הדגשת העיתוי באה ללמדנו ,כי בעיני חז״ל יחסי אישות
אינם בגדר חטא ,ואדרבה ברכתו של הקב״ה לאדם מיד עם יצירתו היא :״פרו ורבו
ומילאו את הארץ וכבשוה״ 14.רש״י מדגיש על כן ,כי גם בעולם האידיאלי שטרם
החטא קיים אדם יחסי אישות עם חוה .ללמדך כי יחסי האישות מהווים חלק מובנה
מקיומו של עולם אידיאלי ואינם סותרים לו.
אבל חטא עץ הדעת הביא לחדירת שיקולים נהנתניים ,יצריים ותאוותניים
לתודעתו של אדם 15.משנפקחו עיניו של אדם להבטים אלו של מעשיו ,באה הבושה
ועמה הצורך הפנימי להתכסות .החטא הפך את האדם ליצרי ,לתאב תענוגות ,ואף
המעשים האידיאליים והנשגבים ביותר ,קיבלו מימד נוסף ,בו כובש החשק את מרכז
התודעה ,ומהווה כוח שולט באישיותו של אדם.
הרמב״ץ מבהיר על כן באיגרת הקודש:
״ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו ־־ כל זה קודם החטא ,לפי
שהיו עסוקין במושכלות ,וכל כוונתם לשם שמים …אמנם כשנטו אחרי
ההנאות הגופניות ולא נתכוונו לשם שמים ,אמר עליהם "וידעו כי עירומים
הם".
11בראשית ג ,ז.
12לנוכח אינסטינקט זה הרב אברהם יצחק הכהן קוק במאמרי הראי׳׳ה (הוצאת הקרן ע״ש גולדהרץ ,תשד״ם),
עמ׳ ,27מסביר את מצוות כיסוי הדס בעת שחיטת בעל חיים(ויקרא יז ,יג) בכך ,שהריגת בעל חיים על ידי
אדם לצורך אכילתו מהווה סטייה מן האידיאל של הבריאה ועיוות שנוצר בה .חובת כיסוי הדם נובעת אפוא
מן הבושה שבדבר זה.
13בראשית ד ,א.
14בראשית א ,כח.
15הרד״ק על הפסוק ״ומעץ הדעת טוב ודע לא תאכל ממנו״(בראשית ב ,יז) מבהיר :״וידיעת הטוב והרע
פירשו המפרשים ידיעת המשגל ,כי פרי העץ ההוא הוליד באדם תאוות המשגל .וטוב הוא המותר ורע הוא
האסור .ואדם הראשון מלא דעת היה ,להבחין בין טוב לרע ,אלא שלא הייתה בו תאוות המשגל״.
יזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 34הו ד פ ס ע״י ת מ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 37
זווית ראייה זו ,על תוצאותיו של חטא עץ הדעת מבחינת אישיותו של האדם ,תסייע
לנו להבין מדוע גרס החטא לשברו של העולם האידיאלי ,ומדוע הביא החטא בכנפיו
גם את הפירוד ואי השוויון ,שלא שררו בעולם של דעת ואידיאלים.
שיתוף מלא ושוויון בין המינים מתחולל בעולם שבו אדם חי למען אידיאל מסוים,
חיים שיש בהם התעלות על הרובד היצרי הבסיסי של אישיותו .לעומת זאת,
כשהאדם משתוקק להשביע את יצריו ,הוא מתמקד בעצמו .האדם הנהנתן והיצרי
אינו משתף שיתוף אמת ,שיש בו גם ויתור .בעולם שבו האדם מזדהה עם תשוקות,
לא יכולה להיות הרמוניה מלאה והתמזגות שלמה עם הזולת .תשוקות ,יצרים ופיתוי
יוצרים גדרים וסייגים לא שוויוניים ,שהינם תוצאה של עיוות האידיאל .המילים
״והוא ימשול בך״ נסמכו למילים ״ואל אישך תשוקתך״ (בראשית ג ,טז) ,שכן
בעולם של אינטרסים ורצונות תאוותניים ,חזק ה״לחוד״ מן ה״ביחד״ והאהבה
תלויה בדבר ,כך שכאשר בטל הדבר בטלה האהבה 16.הרב דסלר נהג על כן לומר
לבני זוג בשעת נישואיהם ,כי כל עוד הם קמים מדי יום וחושבים ״מה יש בידי
nnnTלהגשמה הכוללת של שבינו כזוג״ -חותרים הם להגשמת האידיאל ולאושרם
המשותף .אך ביום שבו קם מי מבני הזוג ושואל ״מה בן הזוג תורם לי״ -החל
השיתוף להיפרם17.
חטא עץ הדעת החדיר אם כן את הרעב התאוותני אל תוך תוכו של עולם הדעת.
מאותה עת ואילך אין פינה טהורה הנקייה מתשוקות ,מאינטרסים ומרצונות להשביע
מאוויים אישיים .הרובד העליון והנשגב של האדם חולל והתמזג עם רובדיה
התחתונים והבסיסיים ביותר של האישיות ,שבר זה גרר גם לשברו של החזון
השוויוני ששרר בעולם האידיאלי והמיוחל.
.16מסכתות קטנות ,אבות דרבי נתן1,וםחא א /פרק מ /דיבור המתחיל ״כל אהבה״.
17בהקשר זה יפה הוא הביאור לגמרא במסכת ברכות ח ,ע״א(שעליה עמדנו בפרק המבוא לעיל) לפיו נשאל
החתן ״מצא״ או ״מוצא אגי״ .אם מחפש הארס את טובתו שלו עצמו במסגרת המשותפת ,הרי שבכך ייתמו
חיל השיתוף .אך אם מצא הוא את אושרו עם נישואיו ואינו ממשיך עוד לחפש את טובתו האישית והאנוכית,
הדי ש״מצא אישה מצא טוב ויפק רצון מה״׳ .להסברים נוספים ר׳ :רי״ף וענף יוסף על עין יעקב ,מסכת
ברכות ח .ע״ב ,דיבור המתחיל ״שכינה ביניהם״ :הרב אליהו כי טוב .איש וביתו ,פרק שמיני.
׳פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 35הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
# 38ד״ר אבי וינרוט
האם זחו שבר בלתי ניתן לאיחוי ? האם יש תיקון לשברו של החזון השוויוני על אף
המציאות החדשה שנוצלה ?
נראה כי התשובה לכך מצויה בהליך הפקת הלקחים המתואר בעקבות חטא עץ
הדעת.
בעקבות החטא שאל הקב״ה את האדם ״אייכה?״ הכיצד עשית כדבר הזה?
והתשובה שניתנה ,שהיא תשובה שאומר אדם לאלוקיו ברגע של אמת ,הייתה:
”״האישה אשר נתת עימדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל״ 18.טענתו של האדם הייתה ,כיהסולידריות בינו לבין חוה הייתה מוחלטת והדוקה מדי ,עד כי לא הותירה לו מרחב
מחיה ושיקול דעת עצמאי משל עצמו .לא היה לו קיום נפרד ושונה שיאפשר לו שלא
לשמוע בקול חוה -שותפתו לכל דבר ועניין .כך מפרש הרב הירש פסוק זה באומרו :
״אישה זו היא שנתנה [לי לאכול מפרי עץ הדעת] ורצונה היה קובע בשבילי.
אדם ל א ט ען שיצרו מתגבר עליו ,או ש א ש תו פי ת ת ה או תו .א ל א ה תנצל
בפ ש טו ת ,ש ע ש ה א ת רצון א ש תו.
פאן מ תג ל ה ה שוויון ההר מוני ,שנו ע ד ל היו ת בין אי ש ל א ש תו״.
[
j
I
כלומר ,אדם הראשון טען כי החטא היה תוצאה של העדר ישות עצמאית לכל אחד
מבני הזוג .המאורע הדרמתי ,שבו החדיר אדם לתוככי תודעתו את רציותיו ,לא היה
נחלתו של יחיד ,והאישה שיתפה בקשר זה גם את אדם ,באשר ההרמוניה
והסולידריות ההדדית בין האיש לאישה היו מוחלטות ,ורצון האישה הפך לרצון
האיש באופן כמעט אוטומטי .נפילת בן הזוג האחד גררה על כן את נפילת רעהו,
בלא שבני הזוג יקיימו ביניהם מערך של איזון ובקרה הדדית (checks and
.)balances
לאור טיעון זה של אדם ,התברר כי כדי לאפשר לבני הזוג לאזן ולהשלים זה את זה,
נחוצה שונות מסוימת .לכל אחד מהם נחוץ כר מחיה ייחודי משלו ,שבו יפתח את
אישיותו ואת תכונותיו האינדיבידואליות ,כך שיוותר לו מקום לשיקול דעת עצמאי
ומקורי משלו.
התוצאה הייתה על כן יצירת שוני בין בני הזוג ,כך שתהא לכל אחד מהם פינה
18בראשית ג .יב.
פ מיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 36תו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ת תכ מ ה
פמיניזם ויהדות 39 4
ייחודית משלו במסגרת חיי השיתוף .משום כך נאמר לאדם בעקבות החטא ״בזעת
אפיך תאכל לחם״ 19.הוא הופקד על מלאכת השדה .החיצוני לביתו .ונגזר עליו
לעבדו בזיעת אפיו .לעומת זאת ,תחום המחיה הייחודי של האישה הוא ממשלת
הפניםךזכלשון המשנה בתחילת מסכת יומא ״ביתו זו אשתו״ 20.האישה היא
המשפיעה על אורחותיו של הבית ועל עיצוב אישיותם וחינוכם של בני הבית -ועל
כן נקבעת יהדותו של אדם על פי האם דווקא.
י
האיש מבטא את הרובד הבסיסי ביותר של האדם (המתואר בפרק ב׳ של ספר
בראשית) ,הכובש את מרחבי הטבע ומתמודד עמם ,והאישה מבטאת את הרובד
השני של האדם (המתואר בפרק א של ספר בראשית) הניחן ברגש ,בסולידריות
ובתכונות שאנו מכנים אנושיות .השילוב בין בני הזוג ,המהווים צלעות שונות של
האדם ,יוצר את המכלול האנושי ואת המזיגה הראויה בין מוח ללב ובין כוח לרגש.
כרי מחיה ייחודיים ונפרדים אלו נועדו ליצור תיקון היסטורי לחטא עץ הדעת,
שנבע מסולידריות יתר ומזהות שגרמה להעדר מנגנוני בקרה ואיזון בין בני הזוג.
תיקון זה אינו יכול לבטל את רוע הגזרה שנגזרה על האנושות ,ובעקבות חטא עץ
הדעת האדם כיחיד איננו נצחי עוד .אך האנושות ככלל תוסיף ותתקיים בזכות
האישה ,אשר תחווה את חוויית האמהות ,תוליד ילדים ותנחיל חיים לדורות הבאים.
כך מבאר הרב הירש את הפסוק ״ויקרא האדם את שם אשתו חוה״21:
״בזכות האשה יחיה גם האיש ויקום בבניו אחריו.
יכול היה ה אד ם ל כ עו ס על א ש תו ש ב ע טי ה נ ט ר ד מגן עדן ,אך הו א קור א לה
[חוה] ע ל שם הגדול שבתפקידיה! …היא ה מ ציל ה מן ה מוו ת ,הי א הנו תנ ת חיי ם,
ובזכו ת ה נע ש ה ה אד ם [הכוונה ל אנו שו ת] בן אל מוו ת״.
אם כן ,הפתרון לחטא היה חלוקת תפקידים ויצירת ההבחנה בין המינים .כך יכול
היה כל אחד מבני הזוג להפעיל שיקול דעת עצמאי משלו ולאזן את רצונותיו הבלתי
מבוקרים של בן הזוג האחר .אבל פתרון זה אינו אידיאלי ,ואינו רצוי.
19ברא שית ג ,יט.
20משנה יומא א ,א .על רקע זה ניתן להבין מרוע הוטלו חובות הצניעות בעיקר על האישה ,שהרי הצניעות
היא המפתח לפנימיותו של אדם .הכלל הוא כי ״את צנועים חוכמה״ שק לפי השקפת הז״ל היא אות
לחוכמתו של האדם ומשקפת את תוכנו הפנימי.
21בראשית ג .כ.
-פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מס 37הו ר פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
I
♦ 40ד״ר אבי וינרוט
3מ׳?»»
הרעיון המקורי היה כי בני הזוג לא יתמקדו בעולם רציות אגואיסטי משלהם ,אלא
יחיו נכונים לכונן תא משפחתי כולל ,שיש בו סולידריות ,אהבה ושיתוף על בסים של
שוויון מלא.
החטא הוא שפגע ביכולת השיתוף ,ומחמתו שונה האידיאל השוויוני ונוצרו כרי
מחיה נפרדים לכל אחד מבני הזוג ,באופן שיתאפשר לכל אחד מהם לפתח שיקול
דעת עצמאי שיוביל לאיזונים ערכיים ביניהם .התכלית המתוקנת היא אפוא ,ליצור
שלמות אחת כוללת משני בני זוג -השומרים על שונות בסיסית ,בלא שאיש מהם
יאבד את ייחודו .על כן ,יוחדה לכל אחד מבני הזוג פינה משלו ,על אף הסולידריות,
שכן דווקא שוני וייחודיות אלו של בני הזוג חיוניים הם למימוש האידיאל המשותף
באופן שיוביל להגשמה עצמית מלאה ונכונה.
_ אבל חלוקת תפקידים זו ,ביחד עם האיזונים שהיא נועדה לשרת ,נחוצה רק בעולם
יצרי ,שבו חוללה ממלכת הרעת .השאיפה היא לחזור למצב שבו האדם מתעלה מעל
^
ץ
לעולמו היצרי וחוזר לעולם שבו שולטת התבונה הטהורה .במרחבי ההוויה שאינם
מונעים על ידי יצרים ,שורר שוויון מלא ומוחלט והאדם יכול להגיע להגשמה
עצמית גם אם קיימת סולידריות מוחלטת בין בני הזוג ,בלא צורך בשונות ובמרחבי
מחיה שונים.
על רקע זה ניתן להבין את דבריו הידועים של ר׳ יצחק עראמה בספרו עקדת
יצחק 22.הוא מתייחס לכך שאדם הראשון נתן לאישה שני שמות שונים ,בשתי
הזדמנויות שונות ,כאשר השם ,בהקשר זה ,הוא לא רק כינוי אלא גם הגדרה.
בספר בראשית 23,מובאת תגובתו של האדם עם בריאת האישה והצגתה בפניו על
ידי האלוקים :״זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי ,לזאת יקרא אשה כי מאיש
לקחה זאת״.
»»יT IT
השם ״אישה״ מהווה ביטוי לשוויון עם האיש.
לעומת זאת – 24בעקבות חטא עץ הדעת -נאמר ״ויקרא אדם שם אשתו חוה .כי
היא הייתה אם כל חי״ .כלומר ,ארם מצא לנכון לקרוא לאשתו בשם נוסף ,חוה ,ובכך
להגדיר מחדש את הווייתה בעקבות החטא ועונשו.
;
22ר׳ יצחק עראמה ,עקדת יצחק(ירושלים ,תשכ״א) ,שער תשיעי.
23בראשית ב ,כג.
14בראשית ג .כ.
תמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 38הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות * ו4
מדוע נדרש אדם לקריאת שם נוסף ושונה לאישה ? על כך משיב ר׳ יצחק עראמה
כי שמות אלו מבטאים שתי תכליות שונות של האישה.
השם הראשון ״אשה״ הגדיר את מהותה בטרם החטא והוא מעיד על שוויון מלא
בין המינים .שם זה ניתן לאישה לנוכח היותה עצם מעצמיו ובשר מבשרו ,ישות
השווה לאיש והמהווה שותף שווה ומלא לכל דבר ועניין.
השם השני ״חוה״ משקף את תכליתה השנייה של האישה כאם כל חי המביאה
דור המשך .זוהי הנקודה הייחודית שניתנה לאישה בעקבות החטא ,משנוצרה הפרדה
פונקציונלית בין המינים .אבל הרב יצחק עראמה מדגיש ,כי תכלית שנייה זו של
^האישה ,להביא ילדים לעולם ולגדלם ,היא התכלית השולית של האישה ,ובלשונו:
״התכלית הקטן״ .זוהי ההגדרה השנייה והמשנית ,ואילו העיקר אצל האישה הייתה
ונותרה ההגדרה הראשונה כ״אישה״ השווה לאיש לכל דבר ועניין .ואכן ,בעולם
אידיאלי ,עולם שאינו מונע מיצרים ,שעל פי השקפת חז״ל הוא עולם שכולו טוב,
אין צורך בקיומם של מרחבי מחיה שונים בין המינים ,ושודר שוויון מלא ביניהם.
בהתאם לגישה זו ,מבהיר ר ,יצחק עראמה מדוע חרה אף יעקב ברחל ,בעת שזו באה
וזעקה בפניו במר ליבה ״הבה לי בנים ואם אץ -מתה אנכי״ 25.חז״ל תמהים על
גערה זו של יעקב ,ולא חוסכים את שבט ביקורתם הימנה 26.מהו פשר התנהגות זו
של יעקב כלפי האישה היחידה שאהב ,אשר לשם השגתה עבד את לבן ארבע עשרה
_
שנים ברציפות?
ר׳ יצחק עראמה מסביר באופן עמוק ומרהיב כי יעקב מצא לנכון לגעור ברחל על
דבריה ,כי אם אין לה ילדים סר הטעם לחייה(״הבה לי בנים ואם אין -מתה אנכי״).
אמירה זו נבעה מהשקפה לפיה בהעדר ילדים אין האישה מגשימה את תכליתה
כ״חוה״ ,אם כל חי ,ואין כביכול טעם בקיומה .יעקב התנגד מכול וכול להשקפה זו.
אכן ,גידול ילדים היא תכלית חשובה ,אך אין זו חזות הכול בחיי האישה .התכלית
העיקרית שלה היא -ההגשמה העצמית של חייה שלה.
E5Z53
יעקב גער על כן ברחל -למען תתעשת .ליבו לא היה גם במועקתה ,אך הוא
ביקש להדגיש בפניה כי יש טעם רב לחייה אף אם חלילה לא תלד ,שכן בידה
15בראשית ל ,א.
16ובלשון חז״ל :״אמר לו הקב״ה [ליעקב] וכי כך משיבים את המעיקות?״(בראשית רבה עא ,דיבור המתחיל
״ויחר אף״).
י׳מיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 39הו ד פ ם ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
♦ 42ד״ר אב< וינרוט
להגשים את ייעודה שלה בעולמה ,כצלם אלוקים ,שבידו להגיע למימוש עצמי
ולעשות לעצמו ״יד ושם ,טוב מבנים ומבנות״27.
הנה כי כן ,גם לאחר החטא הקדמון וההפרדה שיצר בין המינים ,לא אבדה תקוותך
jשל חזון השוויון .אכן ,בעולם שבו היצרים גוברים על הדעת ,הדרך להרמוניה
ולהגשמה עצמית עוברת במציאת מרחבי מחיה שונים לכל אחד מן המינים ,במקביל
1לחייהם המשותפים .הדגשת נקודות הייחוד השונות של כל אחד מהם נחוצה כדי
לסייע להם לפתח אישיות עצמאית משלהם ,למען יוכלו לשמור על שיקול דעת
עצמאי ומקורי ולפתח מערכת של בקרה ואיזון הדדי ביניהם.
אבל התכלית האמיתית אינה שיתוף פעולה בין שונים המתמקדים בכרי מחיה
,נפרדים זה מזו ,אלא שיתוף הרמוני בדרך של שוויון בין שווים ,כאשר כל אחד מבני
הזוג ממזג באישיותו את שני פניו של האדם ,הן את זה הניחן בכוח הכיבוש של
איתני הטבע והיקום ,והן את זה הרוחני והאנושי ,כצלם אלוקים וכנזר הבריאה.
כאשר האדם חוזר לעולם הדעת ,לעולם של אידיאלים -שב להשתרר השיתוף
5המלא בין המינים וזוהי התכלית המקווה והמיוחלת שאליה יש לשאוף28.
לאור נקודת מוצא זו נעבור לבחון את התייחסותם של חז״ל לאישה במישור
• ;התבוני והרוחני.
i
A
27י ש עי ה נר ,ה.
28דומה כי זהו פשר הברכה הנאמרת בע ת נישואיהם של בני זוג :״ שמח ת שמח רעים האהובים כשמחך יצירך
בגן עדן מקדם״ .האיחולים לזוג הצעיר הם ,כי יזכו להגשים בחייהם המ שותפים את החזון ששרר בעולם
האידיאלי שטרם החטא ,בעת ששררו חיי הרמוניה מוחלטי ם ושיתוף מלא בין בני הזוג.
״רמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה א ה רן עמוד מ ס 40הו ד פ ס ע״י ת כנ ת או צי ה ח כ מ ה
פרק ג
חוכמתן ,בינתן ודעתן של נשים
,בפרקים הקודמים עמדנו על בריאת הזכר והנקבה כאחד בצלם אלוקים ,ועל השוויון
המלא ביניהם ברובד הרוחני והשכלי של האדם .עמדנו גם על דבריו של ר׳ יצחק
; עראמה ,כי השם ״אישה״ שניתן לחוה קורם החטא נועד לבטא את שוויונה לאיש
״וכמוהו תוכל-להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות ,כמו שעשו האמהות וכמה
צדקניות ונביאות וכאשר יודה פשט ׳אשת חיל מי ימצא׳״1.
לאור״נקודת מוצא ברורה זו נבקש למצוא בפרק זה ,פתרון לרצף של סתירות
לכאורה בדברי חז״ל ,בעת שהם מתייחסים לסוגיית האינטליגנציה של האישה.
ככלל ,אנו מוצאים מקורות רבים ,במשך כל הדורות ,שבהם חז״ל מרגישים את
בינתה היתרה של האישה .נסקור להלן מבחר ממקורות אלה ,ולאחר מכן נבקש
!ליישב בינם לבין מקורות שמהם נושבת לכאורה רוח אחרת.
לפתח מן הפסגה -הלוא היא הנבואה ,הנתפסת כדרגה הרוחנית והנשגבה ביותר.
חז״ל מציינים כי לדרגה זו העפילו נשים כגברים וכי ״שבע נביאות נתנבאו לישראל:
שרה ,מרים ,דבורה ,חנה ,אביגיל ,חולדה ואסתר״2.
Jיתרה מכך ,ביחס לפסוק ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה״ 5רש״י מבאר:
ן
•׳למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות״ .כלומר ,אברהם נצטווה לשמוע בקול
״
,שרה ,מכיוון שהיא הרחיקה ראות ממנו ודרגת נביאותה הייתה נשגבה ומרוממת
משלו.
■' הרב שמשון בר׳ רפאל הירש מוסיף ומציין בהקשר זה ,כי המונח ״לשמוע
ין
־ -ר׳ יצחק עראמזז ,עקרת יצחק(ירו שלים ,תשכ״א) ,שער תשיעי.
zמ גי ל ה יד ,ע״א.
בראשית כא .יב.
פמיניזם ויהדות ומרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 41הו ד פ ס ע״י ת כנ ה אוצר ה חב מ ה
$ 44ד״ר אבי וינרוט
בקול״ ,לחבדיל מהמונח ״לשמוע לדבר״ .משמעו ציות .אדם שומע בקול הוריו.
מוריו ,מפקדיו והממונים עליו ומציית להם -אף אם דבריהם אינם לפי רוחו ואף
אם אינו יורד לסוף דעתם .זאת ,מכיוון שהוא סומך ,או מחויב לסמוך ,על שיקול
דעתם .אברהם נצטווה ״לשמוע בקול״ שרה ,ולא רק לשמוע לדבריה .דבר זה
נבע לדברי הרב הירש מכך ששרה העמיקה להבין ולעמוד על טיבו של ישמעאל
יותר מאברהם ,״שחרי בדרך בלל נשים מעמיקות לחדור במבטן אל 7רכי
האופי״.
אנו רואים אפוא במקורות כי אישה מסוגלת להגיע למדרגה רוחנית ונשגבת של
נבואה ,לא פחות מן הגבר ,ונשים ניחנו באינטואיציה המקנה להן יתרון יחסי
בשיפוט של תכונות אנושיות ובעמידה על קנקנם של אנשים.
התייחסות ליכולת האינטלקטואלית של האישה מצויה בגמרא 4המנתחת יכולת זו
בנוגע לאישה השונמית .בספר מלכים מסופר ,כי הנביא אלישע ביקר בביתה של
האישה השונמית:
"ותאמר אל אישהךהנה נא ידעתי כי איש אלוקים קדוש הוא ,עובר עלינו תמיד,
נעשה נא עליית קיר קטנה ונשים לו שם מיטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבואו
אלינו יסור שמה"5
מפסוק זה עולה כי האישה השונמית הכירה בנביא אלישע כי איש קדוש הוא ,ואילו
בעלה לא הבחין בכך .חז״ל מסיקים על כן ״מכאן ,שהאישה מכרת באורחים יותר מן
האיש״.
התייחסות מרהיבה נוספת של חז״ל ,המבטאת את הערכתם הרבה ליכולת
האינטואיטיבית של נשים ולגישתן הפרקטית ,שיש בה כדי לבור את הבר מן המוץ
ולבחון מחלוקת אידיאולוגית ועקרונית מזווית ראייה מציאותית ,מצינו בגמרא
במסכת סנהדרין 6בהתייחס לאחד מן האנשים שנמנו על עדתו של קודח -און בן
פלת,
4ברכות י ,ע״ב.
5מלכים ב ד ,ט.
5סנהדרין קט ,ע״ב;קי ,ע״א.
פמיניזם ויהדות ומרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 42הו ד פ ט ע״י תכנ ת אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 45
און נכלל בעדת רשעים ובכל זאת לא אירע לו דבר -בזכות תבונתה של אשתו.
בהקשר זה ,חז״ל מתארים כי בשעה שמסביב המה הסער והמחלוקת בין קודח
למשה רבנו הייתה בעיצומה ,פנתה אשתו של און בן פלת ושאלה אותו! מהי
התועלת וטובת ההנאה המעשית שעשויה לצמוח לך -און -מהתערבות במחלוקת
זו ? הן ממה נפשך ,אם קורח יזכה במערכה ,לא תהפוך אתה -און בן פלת -למנהיג,
ואם משה יזכה במערכה -שוב לא ישתנה מעמדך שלך.
און בן פלת נותר ללא מענה על שאלה זו .הוא חשב במונחים של אידיאולוגיה
אך על הצד המעשי לא נתן את דעתו כלל .עם זאת ,ציין לפני אשתו ,כי הואנאלץ להמשיך לשעוט בדרך שבה החל ,לנוכח המחויבות החברתית שנוצרה7.
ביחס לכך ,הציעה אשתו ״שב ואני אצילך״ .היא הוסיפה ואמרה :יודעת אני כי
על אף מרידת אנשי קורח במשה הרי מדובר באנשים אשר בחייהם האישיים
קדושים הם ולא ייכנסו לאוהל ,שיושבת בו אישה בשיער סתור וגלוי .על כן,
השקתה את בעלה יין ,הלינה אותו בתוככי אוהלה ,ולאחר מכן ישבה בפתח ביתה
כששער ראשה מגולה .כל מי שבא לקרוא לאון בן פלת -לא יכול היה לפגוש בו,
שהרי ישן בחדר הפנימי .איש גם לא נכנם אל תוככי האז^ל להעירו ,שכן נרתע
מלהתייחד עם אישה היושבת בפתח כשראשה פרוע .בין כה וכה ,חלף הזמן
הקריטי .קורח ועדתו נבלעו במעבה האדמה ,בעוד און בן פלת ישן שנת ישרים
באוהלו.
על כך דרשו חז״ל את הכתוב ״חכמות נשים בנתה ביתה״ – 8זו אשתו של און בן
פלת ,״ואולת בידיה תהרסנו״ -דו אשתו של קורח9.
הנה כי כן ,לפנינו מהפכן גדול ,שרצה לתקן עולם והצטרף למרד במשה רבנו.
הוא ראה לנגד עיניו את האידיאות הגדולות ,אך לא עצר לבחוץ את הזווית האישית
שלו .הצלתו נבעה מדרך חשיבתה הפרקטית של אשתו ,אשר שאלה בפשטות :״מה
יצא לך מכל העניין?״
מקרה זה מובא בחז״ל כדוגמה לחוכמתן של נשים.
7ובלשון המדרש :״מה אעשה ,הייתי עם קודח ועדתו באותה התייעצות ונשבעתי להם שאם יקראו לי אלך
עימהם״.
8״חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו״(משלי יד ,א).
9סנהדרין קי ,ע״א.
׳ניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 43הח*פס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח פ מ ה
♦ 46ד״ר אבי ומרוט
ספרות חז״ל גדושה בהתייחסויות לחוכמתן של נשים 10.מקור ראשוני לכן מצוי כבר
בתורה עצמה בסיפור על בנות צלפחד שהביכו בחוכמתן את משה רבנו.
בתלמוד 11מובאים בהקשר זה דברי הברייתא מ ״בנות צלפחד חכמניות הן ,דרשניות
הן ,צדקניות הן״ .ומבארת הגמרא :״הכמניות הץ …אמרו לו(למשה רבנו) :אם כמו בן
אנו חשובין -תנה לנו נחלה כבן ,אם לאו -תן3?1ם אמנו״ 12.מדובר בסתירה מובנית,
שנוצרה במקרה של בנות צלפחד ,שכן לצורך דיני הירושה לא ניתץ להן מעמד והן לא
נחשבו ממשיכות דרכו של אביהן כדי לקבל את נחלתו .לעומת זאת ,לצורך דיני הייבום,
לא ראו את אביהן כמי שמת בלא להקים שם ושארית ,ועל כן לא יכלה האם להתייבם
ולהינשא לאחיו של צלפחד .סתירה זו העלו בנות צלפהד לפני משה כטיעון מוחץ,
ובתורה מצוין ,ללא כחל ושרק ,כי אדון הנביאים והאיש שקיבל תורה בסיני מפי
הגבורה ,נותר ללא מענה .בהעדר יכולת לפתור קושי זה בעצמו נאלץ משה להביא את
העניין לפני ה 13.,יושם אל לב כי הדברים מובאים בתורה ,ומבוארים בחז״ל ,והעובדה
שנשים מביכות בצורה שכזו את משה אינה נחשבת לפחיתות כבוד כלשהי .אדרבה ,על
בנות צלפחד נאמר :״מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה״14.
עור דוגמה ירועה להתייחסות כזאת של חז״ל אל נשים מצויה בטבעיות שבה
התקבלה התופעה של ברוריה ,אשתו של התנא ר׳ מאיל(בעל הנם) ,ובתו של התנא
ר׳ חנינא בן תרדיון ,אשר השתתפה בדיונים הלכתיים -לצידם של גדולי התנאים,
כשווה להם באופן מלא.
כך מצינו בתוספתא 15כי התנא רבי שמעון בן חנניא נשאל שאלה הנוגעת לדיני
טומאה וטהרה ושיתף בדיון הלכתי זה במידה שווה הן את בנו של רבי חנינא בץ
תרדיון והן .את בתו ,ברוריה .הבן נתן תשובה אחת ,הבת נתנה תשובה אחרת ,ולא זד
בלבד שבדיון הלכתי זה נשמע קולה של הבת באופן שוויוני לגמרי ,אלא שדבריה
10התייחסות מעניינת לחוכמתן של נשים במישור ההלכתי ,מצויה במשנה ברורה(ספר ההלכה המונומנטלי
של ר׳ ישראל מאיר הכהן מן העיר ראדין שבליטא ,הידוע בכינוי ״חפץ חיים״) שבו מובאות הלכות שנקבעו
על פי הודאת אמו של מהבד ספד הדרישה .כך למשל מביא המשנה ברורה מחלוקת בין ה״באר היטב״ לבין
ה״מגן אברהם״ (סימן רס״ג ,סעיף ה׳ בשערי תשובה) ביחס לרין כי מברכים על נד של יום טוב לאחד
הדלקתו ,בניגוד לנר של שבת שעליו מברכת האישה לפני הדלקתו .והמשנה ברורה קובע ,כי ההלכה
נפסקה ״פרעת אם הגאון מחבר ספר הדרישה (על הטור) ,והיא אישה אשר נשאה ליבה בחוכמה״.
11בבאבתראקי״ט ,ע״ב.
12אדם נשוי שמת בלא ילדים ,נושא אתיו את אלמנתו להקים שם לאח המת ,וזוהי מצוות ייבום.
13במדבר כד ,ה.
14רש״י בבמדבר כז ,ז.
15תוספתא כלים בבא סמא פרק ד /יז .בו נשאל התנא רבי שמעון בן חבניא -״תבור מאימתי טהרתו ?״
פמיניזם ויהדות ומרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 44הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 47
אף הועדפו על דברי הבן ,והמסקנה היא ״יפה אמרה בתו מבנו׳/
הדברים חדים עוד יותר בתוספתא 16שבה ברוריה זוכה למעמד שווה במחלוקת עם
גדולי התנאים .כך מובאת שם מחלוקת ביץ רבי טרפון ,חכמים וברוריה .גם במקרה זה
הועדפה דעתה של ברוריה ור׳ יהודה מסכם את הדיון באומרו :״יפה אמרה ברוריה׳/
במסכת פסחים 17מובא דו שיח בין תנאים ובו התייחסות לברוריה כשווה בין
שווים ,ו כ ב י ד ה המהווה קנה מידה לפרק הזמן הנדרש לתנאים ללימוד של נושא
מורכב .מצוין שם כי התנא ר׳ שמלאי ביקש מר׳ יוחנן שילמדו את ספר היוחסין18.
משסירב ר׳ יוחנן לבקשתו ,הפציר בו ר׳ שמלאי כי יקדיש לכך ולו פרק זמן של
שלושה חודשים .על כך השיב לו ר׳ יוחנן באומרו :מה ברוריה ששנתה שלוש מאות
הלכות משלוש מאות חכמים שונים ,ביום אחד ,לא הספיקה ללמוד את ספר היוחסין
בשלוש שנים ,אתה מתיימר ללמוד זאת בשלושה חודשים ?19
ברוריה היא גם דוגמה לראייה מפוכחת ואנושית הבאה לידי ביטוי בפרשנות
מרהיבה של המקורות .כך מצעו בגמרא במסכת ברכות 20כי בעלה של ברוריה -
התנא ר׳ מאיר -סבל משכניו הבריונים ,שהיו מצערים אותו רבות והגיעו הדברים
לידי כך שהתפלל לכליונם ,וזאת לאור פירושו את הפסוק ״יתמו חטאים מן הארץ
ורשעים עוד אינם״ 21.אך ברוריה תיקנה את בעלה והפנתה את תשומת ליבו לכך,
הרשעה
חטאים״ ,דהיינו כי תכלה • T t
שבכתוב לא נאמר ״יתמו חוטאים״ אלא ״יתמו ־־ T
ולא הרשעים .הוויכוח הוא ענייני ולא אישי .על כן אמרה ברוריה לר׳ מאיר ,כי אל לו
להתפלל לכליונם של הרשעים ,אלא אדרבה עליו לבקש רחמים מהקב״ה ולהתפלל
עליהם כי ישובו למוטב וממילא ״ורשעים עוד אינם״22.
16תוספתא כללם בבא מציעא ,פרק א׳ ,ו.
17פסחים סב ,ע״ב.
18קובץ ברייתות ומדרש לספר דברי הימים.
15הסוגיות מופיעות במקור בארמית ומובאות כאן בתרגום שלי לעברית.
20ברכות י ,ע״א.
21תהילים קד ,לה.
22הדרך היא על כן ,להתפלל כי רשעים אלו ישובו למוטב ,ולא כי יארע להם רע חלילה ,וכלשון המכתם
הידוע ״חושך לא מגרשים עם מקלות ,אלא מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך״ .מקרה דומה לזה של
ברוריה מצוין בגמרא בתענית כג ,ע״ב ,ביחס לאבא חלקיה ,נכרו של הוני המעגל ,אשר באו אליו בבקשה כי
יתפלל לירידת גשמים .הוא עלה עם אשתו אל גג הבית ושניהם התפללו .הוא בזווית אחת ואשתו בזוויתאחרת .התפילה נענתה וענני המטר הגיעו -מן הזווית של אשתו .שאלו חכמים את אבא חלקיה מדוע נענתה
תפילתה של אשתו יותר מתפילתו הוא ,ועל כך השיב כי כאשר גרו בריונים בשכנותו ,התפלל הוא עליהם כי
יבולע להם ,ואילו אשתו התפללה לחזרתם למוטב .בכך מרוממת היא ממנו.
'׳מיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 45הו ד פ ס ע״י ה כנ ה אוצר ה ח כ מ ה
♦ 48ד״ר אבי וינרוט
על רקע מקורות אלו הרואים בחוכמת האישה דבר ברור ומובן מאליו ,מתעורר קושי
רב בהבנת ההכללה לפיה ״נשים דעתן קלה עליהן״.
מקורה של האמירה בסוגיה במסכת שבת 23,המובאת שם אגב תיאור קורותיו של
ה ס ^ רבי שמעון בר יוחאי .בגמרא מובאת שיחה ,שבמהלכה שיבח יהודה בן גרים
את הקדמה ואת תנופת הבנייה שהביא שלטונה של רומי לישראל .למשמע דברים
אל^שתק ר׳ יוסי כמי שנמנע מלחלוק אך גם אינו מתלהב מן הדברים .לעומתו ,רבי
שמעון בר יוחאי ביקר את הדברים בחריפות ומחמת ביקורת זו גזרה עליו המלכות
מיתה.
בתחילה ,התחבא ר׳ שמעון בר יוחאי בבית המדרש עם בנו ר׳ אלעזר ,והם ניזונו
מאוכל שהביאה להם אשתו .משגברו החיפושים ,ברח ר ,שמעון בר יוחאי מבית
המדרש למערה וישב בה שתים עשרה שנים.
ביחס לכך מציינת הגמרא ,כי ר' שמעון בר יוחאי נימק לפני בנו את בריחתו
למערה בחשש פן יסבו הרומאים עינויים לאשתו המביאה להם מים ומזון והיא תגלה
את מקום מחבואם .בהקשר ספציפי זה אמר רבי שמעון כי ״נשים דעתן קלה״.
במקור זה אין כשלעצמו כדי להפחית ממידת האינטליגנציה של נשים ,וכל
שנאמד בו הוא ,כי נשים רגישות יותר לעינויים פיזיים ועל כן לא ראוי לחשוף אותן
למצבים מסוכנים24.
עם זאת ,הביטוי ״נשים דעתן קלה עליהן״ מופיע גם במסכת קידושין 25,בהקשר
שלא ניתץ לפרשו בדרך דומה .שם נקבע :״לא יתייחד אדם עם שתי נשים ,אבל אשה
אחת מתייחדת עם שני אנשים״ .הגמרא נותנת טעם לכך באומרה ״תנא דבי אליהו,
הואיל ונשים דעתן קלות עליהן״.
כלומר ,אין איסור של התייחדות אישה אחת עם שני גברים מפני ״שהאחד בוש
מחבת״ .מכיוון שאנשים אינם נוהגים בדרך כלל לקיים יחסי אישות בנוכחות אדם
אחר ,לעומת זאת ,יש איסור על גבר להתייחד עם כמה נשים .מבהיר רש״י :״מפני
23שבתלג,ע״ב.
24טיעון דומה הועלה על ידי משרד הביטחון בעת שסירב לקבל חיילת בשם אלים מילר לקורס טיס .הסירוב
נומק בין השאר בחשש כי שירות של נשים כטייסות עלול להביא לחשיפתן למצבים קשים בעת נפילתן
בשבי .לעניין זה ר׳ בג״צ 4541/94מילר נ׳ שר הביטחון ואח /פ״ד מט( . 107 , 104 ,)4בפסק דין זה
מצוטטים דברי מפקד חיל האוויר :״עד כה מקובל היה במציאות הביטחונית הקיימת בישראל כי הגברים
הם שיוצאים לחזית ,זאת לאור מידת הסיכון הכרוכה במקצועות לחימה ,הסיכוי ללחימה מול פני אויב
וסכנת הנפילה בשבי״ .לניתוח פסק הדין יעוין במאמרו של פרום׳ ד׳ פרידמן ״שירות נשים במקצועות
לחימה ושוויון בחלוקת הנטל״ ,המשפט ד.27 /
25קידושין פ ,ע״ב.
דכןיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 46הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
I
פמיניזם ויהדות ♦ 49
שרעתץ ק ל ה ו ש תי הן נ ו ח ו ת ל ה ת פ תו ת ו ל א תי ר א זו מ ח ב ר ת ה ,ש א ף הי א ת ע ש ה
a
כ מ ו ת ה ״.
כי צ ד מ תיי ש בי ם ה ד ב רי ם ע ם ד ב רי ה מ ר ר ש ״ מ פ ני מ ה ה א י ש נו ח ל ה ת פ תו ת ו אין
ה אי ש ה נ ו ח ה ל ה ת פ ת ו ת ? א מ ר ל ה ם [ר׳ י הו ש ע ] א ד ם נ ב ר א מ א ד מ ה ,כ י ו ו ן ש א ת ה נותץ
ע לי ה טי פ ה ש ל מי ם מ י ד הי א נ ש רי ת ,ו ח ו ה נ ב ר א ה מ ע צ ם ,ו א פ י ל ו א ת ה שו ר ה או תו
כ מ ה י מי ם ב מי ם אינו נ ש ר ה ״ ? 26הן ב מ ד ר ש ז ה רו אי ם א נו כי א ד ר ב ה ,אי ש ה נ ו ט ה
פ חו ת ל ה ת פ תו ת ל ד ב ר ע בי ר ה מ אי ש.
מ עניין ל ר או ת ב ה ק ש ר ז ה א ת ה ת יי ח ס ו ת ח ז ״ ל ל ב רו רי ה ה מ ה ו ו ה כ א מו ר דו ג מ ה
מו ב ה ק ת ל ח ו כ מ ה ו א ף מ צ ו י נ ת ל ש ב ח ,ע ל י די חז ״ ל ,ע ל ה מ י ד ה ש ה פ נ י מ ה א ת ה ע ר כי ם
ו ה הווי ה תו רניי ם ,ב ת ח ו מ י ה צ ני עו ת ו א ה ב ת ה תו ר ה27.
ב מ ס כ ת ע ב ו ד ה ז ר ה מ ת ו א ר מ ק ר ה ש בו נ ח ל ץ ה תנ א ר ,מ אי ר ל ה צי ל א ת א חו ת ה ש ל
ב רו רי ה ( א ש תו) שנ ש ב ת ה ע ל י די ה רו מ אי ם ל בי ת זו נו ת 28.ה ג מ ר א מ ת א ר ת כי צ ד א מ ר
ר׳ מ אי ר א ת ה מי לי ם ״ א ל ו קי מ אי ר ענני ״ ו ני צ ל ב נ ם ( ו מ כ א ן ש מ ו :ר׳ מ אי ר ב ע ל הנ ם).
ב ע ק בו ת מ ק ר ה ז ה ה פ ך ר׳ מ אי ר ל מ בו ק ש
ו דיו ק נו ה ת נו ס ס ב ר א ש כ ל חו צו ת .א ך ר׳
מ אי ר ני צ ל ו ב ר ם ל ב ב ל .ב ס י ו מ ו ש ל סי פו ר ת ל מ ו די ז ה ,מ ו פ י ע ה ד ע ה שו נ ה ,ל פי ה ב ר ח
n j >1׳ •i2 3 4 S 6 7 f f
ר׳ מ אי ר ל ב ב ל מ שו ם ״ מ ע ש ה ד ב רו רי א ״ .מ ה ו או תו מ ע ש ה ש ק ר ה ע ם ב רו רי ה ו א ש ר
מ ח מ ת ו נ א ל ץ ה תנ א ר׳ מ אי ר ל ג ל ו ת ל ב ב ל ? ז א ת אין ה ת ל מ ו ד מ ב א ר ל נו ב שו ם מ קו ם.
ו או ל ם ,ר ש ״י מ ציין א ת ה ד ב רי ם ה מ ד ה י מי ם ה ב אי ם :
״ שפ ע ם א ח ת לגלגה [ברוריה] על ש א מרו חכ מי ם [בסוגיה ב מ ס כ ת קידו שין פ,
ע״ב] ׳נשים דעתן קלות הן עליהן /ואמר לה [ר׳ מאיר בעלה] ׳חייך ,סופך להודות
לדברים׳.
U
וציווה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עברה.
הפציר בה [התלמיד של ר׳ מאיר ,במצוות רבו] ימים רבים ,עד -שנתרצית!
16בראשית דבה יז ,סימן ח/
מ כך מצינו בגמרא(עירובין נג ,ע״ב) את פנייתה של ברוריה לאחד מן התנאים שלמד תורה בלחש ,כי עליו
ללמוד בקול רם ,אם ברצונו לזכור את תלמודו ולהשרישו בלבו .כמו כן מובא שם ,כי רבי יוסי הגלילי הלך
בדרך ופגש אתברוריה .אמר לה :״באתו דדך נלך ללוד?״ אמרה לו :״גלילי שוטה ,לא כך אמרו חכמים -
׳אל תרבה שיחה עם האשה׳? היה לך לומר :באתה ללור?״ כלומר ,ברוריה העירה לתנא על שהשתמש
במילים מיותרות בשיחתו עמה בניגוד להלכות צניעות האוסרות להרבות שיחה עם האישה.
uעבורה זרה יח ,ע״א-ע״ב.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 47הו ד פ ט ע״י תכנת אוצר ה ח כ מ ה
❖ 50ד״ר אבי וינרוט
וכשנודע לה -תנקה עצמה.
וערק ר׳ מאיר [לבבל] מחמת הבושה״29.
הדברים קשים כגידים.
כיצד התאבדה ברוריה בניגוד לאיסור החמור לעשות כן ?
מדוע שלח ר׳ מאיר תלמיד לפתות את אשתו רק כדי להוכיח לה את העיקרון כי
853
כיצד הסכים אותו תלמיד לפ תות א שת איש? נראה לכאורה כ י מדובר בפיתוי שלא
התממש בפועל ,וכי ברוריה חוותה כישלון אישי בעצם הנכונות שהתעוררה בה
להתפתות 30.אך גם כך קשים הדברים לגופם :כיצד ניתן לומר על ברוריה כי דעתה
קלה עליה ,בשעה שראינו בסוגיות רבות תיאורים נשגבים של בינתה וחוכמתה,
שהיו לשם דבר?
ומה מוכיחה לנו העובדה כי אפילו הדגולה שבנשים ניתנת לפיתוי? וכי שונה הוא
המצב לגבי גברים? וכי אין .האיש מועד לפיתוי אם מנסים אותו בכך? הכי חינם
מתפללים אנו מדי בוקר ״אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון״? הן לשום אדם
אין חסינות מפני יצרים .כיצד מוכיח אפוא ניסיון זד .של ברוריה את הכלל כי ״נשים
דעתן קלה״?
קושי דומה מצוי במסכת יומא 31:״שאלה אשה חכמה [כלומר התלמוד יוצא מהנחה
כי השואלת חכמה היא] את רבי אליעזר :מאחר שמעשה העגל שוויץ ,מפני מה אין
מיתתן שווה?״ כלומר ,מאחר שכל מיני העבודות ,שעבד העם את העגל ,מהוות
עבודה זרה ושוות באיסורן ,מפני מה מצינל שלוש מיתות שונות [סיף ,מגפה וחולי
מעיים המכונה הידרוקן] ולא נגזרה מיתה שווה על כל עובדי העגל ?
אמר לה [ר׳ אליעזר לאותה אישה חכמה] :״אין חכמה לאישה אלא בפלך״ [כלי
שטווים בו חוטים] וכן הכתוב אומר ״וכל אישה חכמת לב -בידיה טוו״32.
מייד לאחר מכן מובאים בגמרא הסבריהם של רב ושל לוי ליישוב שאלה זו לגופו
29שם ,כדיבור המתחיל ״לאיכא דאמרי משלם מעשה דברוריא״.
30לעניין mיעוין במקורות הרבים הנזכרים במאמרה של יעל לויךכץ ,״בין לילית לברוריה“ ■,טבוע■ -ליצירה
רתית בספרות ,תשנ״ו ,עמ׳ ,89בעמ׳ 91ובהערות שוליים 32ו־ 34שם.
נג יומא סו ,ע״ב.
32שמות לה ,כה.
י׳מיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 48הו דפ ט ע״י תכנ ה אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות * ו5
של עניין 33.לפנינו אפוא שאלה של שואלת המוגדרת כחכמה ושאלה זו נדונה
בהמשך הסוגיה ונמצאת ראויה למענה על ידי רב ולוי .עם זאת ,את השואלת עצמה
שלח התנא ר׳ אליעזר אל הפלך ולא השיב לה דבר .מה פשרה של אמירה זו כי ״אין
חוכמה לאישה אלא בפלך״ ? וכי אין אישה מסוגלת להבין נושא עיוני מופשט ?
הקושי מתעצם בעת שאנו מוצאים במסכת נידה 34כי הגיל שבו נשים חייבות במצוות
ואשר בו מתחשבים בנדריהן הוא , 12מוקדם בשנה לעומת גברים .זאת ,מכיוון
שנאמר ״ריבן ה׳ אלהים את הצלע״ 35ודורשים חז״ל :״ריבן״ _-לא רק מלשון בניין
אלא גם מלשון תבונה ,״מלמד שנתן הקב״ה בינה יתרה באשה יותר מבאיש״.
האישה ניחנה אפוא בתבונה יתרה והדבר מתבטא אף בנושאים הקשורים
להגדרתה כחייבת במצוות וכמבינה מהותו של נדר .אם כך מה פשר ההתייחסות
אליה כאל קלת דעת ? ומדוע נאמר כי אין חוכמה לה אלאגפלך ?
י
I
m״ i n ’3 4547n
I
כדי להבין סוגיה זו נראה ,כי מן ההכרח לעמוד על טיבם של שלושת המונחים,
שנעשה בהם שימוש במקורות דלעיל ,הלא הם :חוכמה ,בינה ודעת ,שהרי ראשית
הבנה -הגדרה נכונה.
מוגהים אלו מבוארים על ידי רש״י(שמות לא ,ג) :
ח1פמה -מ ה שאד ם שו מ ע מ א ח רי ם ול מד;
ת בונ ה -מבין דבר מליבו מ תו ך דברים שלמד;
ד ע ת -רוח הקוד ש.
33בהקשר זה יפים הם דבריה של פרופ׳ יהודיה הארפטמן ,במאמרה ״בכל זאת נמצאה אישה חכמה״ מוסף
ראש השנה תש״ם של ״הארץ״ ,כי השואלת החכמה הפנתה את תשומת הלב לכך שהמיתה של השקיית זהב
העגל הטחון כשהוא .מעורב במים מזכירה את עונש הסוטה ,כאשר קיימת הקבלה בין עם ישראל הבוגד
באלוקיו בחטא העגל לבין אישה הבוגדת בבעלה .ההקבלה לסוטה ניכרת גם בתירוץ של רב ושמואל ,כי
השוני בעונשים נבע משוני במעשי העבירה של החוטאים בעגל ,תוך התייחסות למעשים כגון :״גיפף
ונישק״ .פרופ׳ האופטמן מציינת כי השואלת האירה נקודה ייחודית זו ,ועל כן מהווה שאלתה עילה
להגדרתה כ ״אישה חכמה״.
ואכן ,האסוציאציה של פרשת הסוטה המתעוררת מכוח חטא העגל מופיעה בהז״ל(עבודה זרה מד ,ע״א):
״ויזר על פני המים וישק את בני ישראל״(שמות לב ,כ) -לא נתכוון אלא לבודקן כסוטות״(ור׳ עור רש״י
על שמות לב ,כ) .עם זאת ,ספק בעינינו אם אכן כוונת האישה החכמה בשאלתה ,הייתה ליצור זיקה בין
עונשם של החוטאים בעגל לבין עונשה שלהאישה הסוטה .כמו כן ,ספק בעינינו אם זהו אכן פשר תשובתם
של רב ולוי בגמרא.
34נידה מה ,ע״ב.
35בראשית ב ,כב.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 49הו ד פ ס ע״י ת מ ה אוצר ה חכ מ ה
♦ 52ד״ר אבי וערוס
כלומר ,״חוכמה״ היא דבר שניתן לשאת ולתת בו וללמדו מאחרים ,״תבונה״ היא
ההפנמה האישית ויכולת היישום של החוכמה הנלמדת ,ו״דעת״ היא הערך המוסף
של היצירתיות הטבועה באדם ,המכונה בתואר הנשגב ״רוח הקודש״,
האדמו״ר הראשון לבית חב״ד(ראשי תיבות -חוכמה ,בינה ,דעת) ,מרחיב בהבהרת
פשרם של מונחים אלו בספרו תניא כדלקמן36:
חוכמה -היא התיאוריה המופשטת המהווה מושא ללימוד עיוני מפיהם של
אחרים ,המילה ״חכמה״ מורכבת מן התיבות ״כח מה״ ,דהיינו -הרעיון הגול מי.
החוכמה ,המכונה על ירי חכמי הקבלה כ״נקודה קדמאי״ ,כלומר כנקודת
הבראשית 37,מבטאת את הפוטנציאל הרעיוני ,שהוא הבסיס לשלבי היישום שיבואו
אחריו .דוגמה לחוכמה היא שרטוט תבניתו .של בניין על ידי אדריכל ,כשלב קודם
להוצאה של התוכנית העיונית מן הכוח אל הפועל.
בינה -היא הכישרון המעשי להוציא אל הפועל רעיון מופשט ,כמעשהו של
הבנאי הנוטל את השרטוט של האדריכל ,ובכשרונו בובה את הבית על בסיס
התוכנית .על כן נאמר :״מרבה עצה מרבה תבונה״ – 38מי שמתייעץ בבעלי ניסיון
משכיל ביישום החוכמה,
א ח^ ח?)113 * 54
דעת ״ היא כשרון היישום בנחישות ותוך דבקות במשימה ,בבחינת ״והאדם ידע
את חוה אשתו״ 39,שזוהי ההתחברות האולטימטיבית לדבר שהיה מחוץ להווייתו.
שילוב החוכמה העיונית עם כשרון ההוצאה אל הפועל וההתמדה בה ,מפיקים אפוא
ערך מוסף של יצירתיות -זוהי הדעת .אנו חווים את הערך המוסף היצירתי של
הדבקות במשימה ,בעת שאדם נחוש בדעתו לכתוב יצירה .במקרים רבים הוא חש
כיצד רעיונות חדשים מפכים בו בד בבד עם הכתיבה ,בלא שהיו קיימים קודם לשלב
הביצוע40 .
36ד׳ שנאור זלמן מן העיר לאדי ,תניא ,ליקוטי אמרים פרק ג׳.
37א ת הפסוק ״בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ״ ,מתרגם הירושלמי ״בחובמא ברא ה״׳ .החוכמה
היא אפוא המקור הראשוני של היצירה ,כאשר הכול עוד היולי ושרוי במצב של תוהו ובוהו.
—י־ - ……… — … – ..
38אבות ב ,ז. . . . . .
39בראשית ד ,א.
40הרמב״ן מציין באגרת הקודש ״והנה סוד ידיעה ,שאני רומז לך ,הוא סור היות האדם כלול בסוד החוכמה,
התבונה ודעת .כי האדם הוא סוד החוכמה ,והאישה סוד התבונה .והחיבור הטהור הוא סוד הדעת״
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 50הו ד פ ס ע״י ה כנ ה אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 53
על כן נאמר ״בחוכמה יבנה בית ,ובתבונה יתכונן ,ובדעת חדרים ימלאו״ 41.כלומר:
• מחשבה תחילה של תכנון בניית הבית -היא החוהמה ;
י הבאת התוכנית לכלל ביצוע נעשית באמצעות התבונה ז
• סוף המעשה הוא הדבקות במשימה והשילוב שבין החוכמה העיונית וכשרון
ההוצאה אל הפועל ,היוצרים ערך מוסף הבא לידי ביטוי במילוי החדרים וזוהי
הדעת.
נעיין כעת במקורות שהובאו לעיל ביחם לחוכמתן ,בינתן ודעתן של נשים ,ונראה כי
יייייהם מקבלים מובן שונה לחלוטין מזה הנשקף בעיון ראשוני.
האמירה שניתנה בינה יתרה לאישה יותר מלאיש ,משמעה ,כי להבדיל מתחום
החוכמה העיונית המופשטת ,לאישה יש יתרון יחסי ברור בתחום החשיבה הפרקטית
42
והיישומית.
חשיבה מופשטת מובילה לגישה בלתי מתפשרת של ״ייקוב הדין את ההר״ ,שכן
בתחום האידיאולוגי והתיאורטי ,כל פשרה נתפסת כוויתור על עקרונות היסוד.
לעומת זאת חשיבה פרגמטית ,המתמקדת בהבט הפרקטי ,מותירה מקום לגמישות,
לפשרה ולאנושיות.
לפיכך נראה כי האמירה ״נשים דעתן קלה״ אינה עוסקת באינטליגנציה הנשית
אלא בתכונה המוגדרת כ״דעת״ שהיא נחישות ההחלטה ,והדבקות העיקשת ביישום
רעיון עקרוני מופשט .משמעות הדבר היא ,כי נשים ניחנו בגמישות רבה יותר מזו
של הגברים ,ואין בהן אותה מידה של ״דעתנות״ הרואה דברים כעקרונות מופשטים
המחייבים עקשנות ,נחישות חסרת פשרות וקשיות עורף לשם יישומם 43.נשים דעתן
קלה עליהן ,ולא קלה ככלל44.
41משלי כד ,ג-ד.
41להמחשה קולעת מחיי היום־יום של צורת החשיבה השונה של גברים ,המתמקדים במופשט ,לעומת הלך
המחשבה של נשים ,השמות לב להבטים הפרקטיים ,ר׳ תיאורו המרחיב והמשעשע של אמנון דנקגר בספר
הפסטו של השכן ירוק יותר (כתר ,)1997 ,עמ׳ . 10-7מתוארת שם אפיזודה של זוג שנקלע למחלקת
מכשירי חשמל ביתיים .הבעל מתלהב מ״מכונה לעשיית מיצים״ ,ואילו האישה ,בתבונה פרקטית אופיינית,
מפנה את תשומת ליבו לכמה הבטים פשוטים ,שלא עלו על דעתו כלל.
43לפירוש מעניין אחר ר׳ הרב ברוך הלוי אפשטיין בספרו תורה תמימה על דברים יא ,יט באות מ״ח ,וכן על
בראשית ב ,כב באות מ״ח.
44יפים בהקשר זה דבריה של :Margot Fonteyn
The one important thing I have learned over the years is the difference between taking one’s work
seriously and taking one’s self seriously. The first is imperative and the second is disastrous,
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 51הו רפ ט ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
♦ 54ד״ר אבי ולנווט
ואכן ,את המונח ״דעתן קלה עליהן״ מצינו בתלמוד 45לא רק ביחס לנשים אלא גם
ביחס לבני משפחת המלוכה (המלך והמלכה כאחד) ,שאינם מקפידים בתפריט
המוגש להם(גדי או טלה בקורבן הפסח) ,שכן ״דעתן קלה״.
בהקשר זה מובן כי המונח ״דעתן קלה״ משקף גמישות.
מחמת תכונה נפלאה זו ,של פרקטיות וגמישות מחשבתית ,יבקשו חז״ל להקפיד
שלא להעמיד נשים במצבי קונפליקט ,שבהם התכונה העיקרית הנדרשת היא יכולת
עמידה בלתי מתפשרת על עקרונות ,יהא המחיר אשר יהא 46.אכן ,גמישות אינה
מקשה על התמודדות עם מצבי עימות דווקא ,ומובן כי אין לראות בגמישות זו
המכונה ״קלות דעת״ משום חוסר שיקול דעת ,או משום חוסר אחריות .אבל אדם
גמיש נכון יותר לוויתורים ,ובדרך כלל אינו רואה דברים כמוחלטים .עולמו אינו
צבוע בצבעי ״שחור לבן״ בלבד ,והוא נוטה.להגיע לפתרונות פרקטיים .משום כך,
בסיטואציות שבהן ניצבים עקרונות מקודשים הנוגדים את הנטיות הטבעיות
והאנושיות ונדרשת עמידה נוקשה ועיקשת ,הרי שהגמישות המחשבתית והאנושית
שיבהן ניחנה האישה עלולות לעמוד לה לרועץ 47.בדרך זו מובן פסקו של הרמ״א כי
אין להפקיד בידי אישה הכרעה בנושאים של איסור והיתר כשיש צדדים להקל ,שכן
״אישה דעתה קלה להקל״48.
אכן ,הבהרנו לעיל כי במישור השכלי אין הבדל בין המינים ,שהרי נקודת המוצא שווה
היא ,והזכר והנקבה אינם אלא שני ציריה של ברייה אחת שנבראה בצלם אלוקים .עם
זאת ,חטא עץ הדעת טימא את טוהר שיקול הדעת בשיקולים נהנתניים ,ומאותה עת
ואילך האדם תאב תענוגות לא רק בליבו אלא גם במוחו ובדעתו 49.בעולם יצרי זה לא
45פסחים פח ,ע״ב.
46דומה כי זו הסיבה שרבי שמעון בר יוחאי ביקש למדד את אשתו ממידע שיכול היה להעמידה בסיכון
במקרה של שבי ועינוי ,וכי זהו גם הסבר אפשרי להקפדת חז״ל עם האישה בהלכות צניעות וייחוד כפי
שתוארה לעיל .חז״ל ביקשו לחסוך מן האישה את הצורך להתמודד עם מצבים שבהם מופעל עליה לחץ
חברתי להתפשר בתחום המיני .הדברים אינם נוגעים להבדלים בין המינים בתחום היצרי או הרגשי.
אדרבה ,במישור זה המדרש מציין כי האיש נוח לפיתוי יותר מאשר האישה .אבל ,מכיוון שהאישה ניחנה
ביכולת להתגמש ולהתפשר ,ביקשו חז״ל להימנע מהעמדתה במצב של קונפליקט ,שם נדרשת דווקא
עמידה בניסיון תוך גילוי גישה עיקשת ,נוקשה ועקרונית.
47ייתכן כי זהו גם ההסבר למה שמצינו בתוספות (עירובין נט ,ע״א) לגבי בדיקת חמץ ,שהיא נושא שבו
ניצבים זה כנגד זה עקרונות מקודשים כנגד הנטייה הפרקטית של האישה וגמישותה המנטלית ,כי אילו היה
מדובר בבדיקה המחויבת מדאורייתא ,לא היו נשים מהימנות לבצעה ״משום דבדיקת חמץ צריך דקדוק
וב״.
48הגהת הרמ״א על שולחן ערוך יורה דעה סימן קכ״ז סעיף ג׳.
49הרב דסלר בספרו מכתב מאליהו(בני ברק ,תשכ״כ-תשל״ג) ,כרך ב׳ עמ׳ ,139מציין בהקשר זה :׳ועץ
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 52הו ד פ ס ע׳׳י תכנ ת אוצי הוזפ מה
פמיניזם ויהדות►> 55
היה מנוס מיצירת מרחבי מחיה שונים לזכר ולנקבה ,למעץ יגשים כל אחד מהם מטרה
ייחודית לו ועל בסיס זה יתקיים בין בני הזוג מערך של איזון ובקרה הדדית (checks
,)and balancesהחיוני להם בהתמודדותם עם משברי החיים וגליהם. .
על כן אנו מוצאים כי בעקבות החטא ,בעולם שבו שולט הרובד הבסיסי של
הקיום ,מתמודד האיש בכיבוש השדה בזיעת אפיים ,ואילו האישה מתמקדת בהמשך
הקיום של התא המשפחתי ובהורות ,ייעודים שונים אלו חייבו פיתוח של סגולות
אישיות שונות 50,שהרי אדם ניחן בתכונות וביכולות המתאימות למטלות שעמן הוא
מתמודד לאורך זמן ,כמאמר הגמרא 51״לפום גמלא -שיחנא״ -לפי כושר הנשיאה
של הגמל מוטל עליו עול המשא .כלומר ,קיים מן1אם בין כושרו של אדם להתמודד
עם קשיי החיים לבין ההתמודדויות השונות המזדמנות לו,
הזכר התמודד עם סביבתו החיצונית הקשה ,ודבר זה חייב מידה מסוימת של
חספוס ,נוקשות ויכולת עמידה עקבית -הלוא היא ה״דעת״.
על האישה ,לעומת זאת ,הוטל במשך הדורות עול גידול הילדים וחינוכם .ילד יש
לחנך על פי דרכו 52במידה רבה של רוך ,סבלנות ,רגישות וגמישות .מכאן יתרונה
היחסי של האישה במישורים אלו .בהקשר זה בפרק א' לעיל ראינו גם את דבריו של
הרש״ר הירש ,לפיהם האיש משקף את הרובד הראשון של האדם הניחן ביצר של
כיבוש המרחב ואילו האישה משקפת את הצלע -את צירו השני של האדם -הרוחני
המתחשב והאנושי יותר.
התכונות המיוחסות לאישה בתחום של ״חוכמה ,בינה ודעת״ מתאימות אפוא
באופן ברור לקו שאותו מוצאים אנו בדברי חז״ל ביחס לשינויים שחלו בין המינים
בעולם שאינו שוויוני ואידיאלי ,שנוצר בעקבות החטאך-כמפורט בפרק הקודם.
משהובהרו מונחי היסוד של חוכמה ,בינה ודעת ,מובן הביטוי ״נשים דעתן קלה״
כמבטא את הגמישות ואת הגישה הפרקטית ,האנושית והרכה יותר ,המאפיינת נשים,
הדעת טוב ורע׳(בראשית ב ,ט) שנתחברו ונתערבו בתוכו הטוב והרע יחד ,זה בתוך זה ממש ,כי ״דעת
פירושה התחברות כידוע״.
50פרוס׳ צבי נאור (נויבואר) ,המין מתחיל במוח (אוניברסיטה משודרת) בפרק הרץ ב״מוח הנקבה ומוח
הזכר״ מציין כי קיימים שני אזורים במוח הגדולים יותר אצל הנקבה ומעניקים לה יתרון יחסי בתחומי
האינטואיציה .לעומת זאת ,אצל הזכר מפותחים אזורים אחרים במוח ,האחראים למשל על ההתמצאות
במרחב .לדברי פרופ׳ נאור ,הרבר נובע מכך שהאישה התמודדה עם מלמולי הילדים ונדרשה להיות ערה
לרגישויותיהם .מכאן יתרונה היחסי בתחומים הוורבאליים והאינטואיטיביים.
51כתובות סז ,ע״א.
52״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״(משלי כב ,ו).
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 53הו ד פ ס ע״י וגכנוג אוצר ה חכ מ ה
❖ 56ד״ר אבי וינרוט
ומתיישבות גם שאר הסתירות לכאורה ,שעמדנו עליהן בפרק זה.
“ כך מואר באור חדש מאמרו של רבי אליעזר כי ״אין חוכמה לאישה אלא בפלך״.
עיון בסוגיה בכללותה 53מראה כי שאלתה של אותה אישה חכמה היא חלק מסדרת
שאלות נרחבת המופיעה באותו עמוד ,אשר ר' אליעזר התחמק מלהשיב על כולן
באמתלות שונות והטעם האמיתי לאי מתן התשובות מובהר שם :״מפני שלא אמר
דבר שלא שמע מפי רבו מעולם״ 54.בדברים אלו אין אפוא כוונה לעלוב חלילה
בשאלתה של האישה המוגדרת במכוון כאישה החכמה וביאור הדברים הוא כמובהר
על ידי ר ,שרירא גאון ,כי ר׳ אליעזר השיב לה כפי שהשיב רק כאמתלה .התנא רבי
אליעזר ציין על כן בפני השואלת ,כי לא נכון הדבר שתפנה לעסוק בשאלות
העוסקות בתחום עיוני מופשט ,נטול כל השלכות מעשיות ,שהרי יתרונה היחסי של
אישה הוא בתחום היישומי -בפלך .כדי להראות כי הדברים אינם פוגמים חלילה
ברמתה של השואלת ,התלמוד טורח להבהיר כי השואלת היא אישה חכמה ,ומייד
לאחר מכן מובאת מחלוקת של רב ושמואל במתן תשובה לשאלה האמורה55.
ההבנה של המונחים ״חוכמה״ ״בינה״ ו״דעת״ מהווה אפוא כלי חיוני להבנת דברי
זזז״ל בסוגיה זו כמכלול ,ולראיית חוט השני העובר ושזור בסוגיות השונותבעקביות .ההסבר המוצע לעיל ,לפיו נשים נחנו בבינה יתרה במישור הפרקטי,
ובקלות דעת שמשמעה גמישות הנובעת מתפיסה פרגמטית של המציאות ,אינו סותר
את העובדה כי נקודת המוצא בין המינים שוויונית היא לחלוטין ואין יתרון
אינטלקטואלי למין אחד על פני משנהו .מרחבי המחיה השונים חייבו התמודדות
שונה של הזכר ושל הנקבה עם קשיי החיים שניצבו בפניהם וכך השתכללו תכונות
ומיומנויות שונות .נוצר הבדל ,שאינו משקף שוני אינטלקטואלי כלשהו ואין בו
53יומא סו ,ע״ב.
* ר׳ גם סוכה כז ,ע״ב -כח ,ע״א ,שם נמנע ר׳ אליעזר מלהשיב בנושאים שאותם לא שמע מפי לבו ,ודבר זה
מוגדר שם כאחת מחמש התכונות המאפיינות את ר׳ אליעזר .ביחס לתכונה זו מבהיר המאירי שם :״לעולם
יהא אדם ירא בהוראה ושלא לסמוך על סברתו אלא אחר העיון הגדול ,ולא יהא בטוח בעצמו להורות אלא
במה ששמע מפי רבו ,או שהוא מקובל בו מפי חכם״.
55בדרך זו מפרש את הדברים גם ר׳ צדוק הכהן מלובלין המבהיר :״רצונו לומד ,שחוכמת הנשים עיקרה בלב,
והידיים ענפי הלב [כלומר ,העשייה הפרקטית נובעת מתבונת הלב ומיכולת להפנים מחד וליישם מאידך את
החוכמה המופשטת] כי כל כוחות הפעולה נמשכים מהלב [אדם מונע בסופו של יום בעיקר מרציות הלב
ולא מחוכמתו המופשטת של המוח] ועל כן חוכמת אשה בפלך -רוצה לומד בכוחות הפעולה״.
לעניין זה ר גם ר׳ צדוק הכהן מלובלין ,ליקוטי אמרים צ״א וכן קט״ז :פוקד עקרים כ״ו; צדקת הצדיק
למ״ו :דובר צדל עמ׳ .43
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 54הו ד פ ס ע״י וגכנה אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 57
מדרג של איכויות בין המינים .שוני זה מתייחם לדומיננטיות של התכונות והלכי
gu.wrF.rj
I
:החשיבה השונים של הזכר והנקבה ,שנבעו מתחומי העיסוק שלהם במרוצת הדורות,
-.באשר האיש מייצג רובד אחד של האדם ואילו האישה מבטאת רובד שני ,אנושי
יותר של האדם ,ושניהם מאזנים זה את זה ,תוך שאי&ה להגיע להרמוניה ולשלמות.
(
.j
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 55הו ד פ ס ע״י תכנ ת או צי ה חכ מ ה
I
פרק ד
נשים וחובת לימוד תורה
£3
!
"שב (כהן גדול) ובא לעזרת נשים …ומברך ברכת התורה שלפניה *וקורא ..,וגולל
י
הספר תורה ומניחו בחיקו ואומר' :יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב באך
(תפילת מוסף של יום הכיפורים)
על בסים הנחת המוצא שהונח^בפרקים הקודמים ,ולפיה שוות הנשים לאנשים
מבחינת צלם האלוקים שלהן ומבחינת יכולתן האינטלקטואלית ,נעבור לעסוק בפרק
זה בסוגיה שהינה -על פי חז״ל -משמעותית מאוד מבחינת המרחב החווייתי של
האדם ,הלא היא סוגיית לימוד תורה על ידי נשים .על פי השקפת העולם של חז״ל,
! אירע במעמד הר סיני מאורע החורג במהותו הרבה מעבר לקבלת התורה .מעמד הר
ן :סיני נתפס ביהדות כהתגלות אלוקית של הקב״ה לעמו ובכריתת ברית עם בני ישראל,
אשר גיבשה והפכה אותם לעם סגולה .המסקנה המתבקשת היא כי כל מי שנכלל
,בברית זו היה צד למאורע הנשגב של קבלת התורה בסיני .נשים נכללו כמובן
ן במסגרת זו ,ואדרבה בתורה נאמר :״כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל״1
ומבהיר רש״י :״כה תאמר -בלשון הזה וכסדר הזה :לבית יעקב -אלו הנשים…
Lותגיד לבני ישראל -לזכרים״ .כלומר ,התורה ניתנה לנשים תחילה.
על פי השקפה זו נשים הן צד למחויבות ההדדית שנוצרה במעמד הר סיני בין
;
״ הקב״ה לבין עמו ,בדיוק כשם שגברים הם צד לה .מכאן היה עלינו להסיק לכאורה
1
lכי נשים חייבות לא רק בקיום התורה ,אלא גם בלימוד התורה ,הנחשבת לחובה
jבסיסית ולמצווה השקולה כנגד כל שאר המצוות.
< 1שמות יט ,ג.
58
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 56הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ת
פמיניזם ויהדות ♦ 59
עיון במקורות הנוגעים לתקופת התנ״ך מראה כי לימוד תורה על ידי נשים אכן היה
מקובל ביותר .במצוות ״הקהל״ ,בה הצטווה המלך לכנס את העם בחג הסוכות
שלאחר שנת השמיטה ולהקריא בפניו את ספר התורה ,נאמר ״הקהל את העם
האנשים והנשים והטף״ 2.התנא ר׳ אלעזר בן עזריה דרש בפרשה זו ושאל :״אם
אנשים באים ללמוד ,נשים באות לשמוע ,טף -למה באים? כדי ליתן שכר
למביאהם״3.
*SBS9
j
ן
,
|
1
משמע ,כי בשעה שלגבי הבאת הטף התעוררה שאלה על שום מה הם באים ,הרי
שלימוד תורה על ידי נשים היה דבר מובן מאליו.
בדומה לכך ראינו לעיל כי בנות צלפחד נשאו ונתנו עם משה ,וביחס לכך מציינים
חז״ל כי ״חכמניות הן ודרשניות הן״ 4.כמו כן ,מוצאים אנו במסכת סוכה 5פי את
המצווה המוטלת על אדם להקביל את פני רבו בשלוש הרגלים (פסח ,שבועות,
סוכות) למדו חז״ל מן האישה השונמית 6,אשר בעלה תמה ״מדוע את הולכת אליו
[לנביא אלישע] היום ,לא חודש [ראש חודש] ולא שבת״ .מכאן ,כי בימים שהם ראש
חודש ושבת נהוג היה ללכת אל הנביא .תכליתה של ראיית פני הרב בשלוש הרגלים
מובהרת על ידי אחד מחשובי הפרשנים הקלאסיים (המלבי״ם) ,כהליכה לצורך
לימוד דרכי ה' וקבלת שפע קדושה וברכה .נמצא אפוא כי הליכה זו נהגה גם בנשים.
נוסף על כך ,בולטת במקורות דמותה של דבורה הנביאה ,אשר ״שפטה את
ישראל בעת ההיא״ 7.שפיטה זו משמעה ,לפי ביאורם של בעלי התוספות :״ללמד
דינים את עם ישראל״8.
דבורה אינה הנביאה היחידה ,אשר לימדה תורה את ישראל ,ובספר מלכים מצינו,
כי חלקיהו הכהן הלך אל חולדה הנביאה :״והיא יושבת בירושלים במשנה״ 9.המילה
״במשנה״ תורגמה על ידי התנא יונתן בן עוזיאל ״בבית אולפנא״ ,כלומר -בבית
המדרש.
גדברים לא ,יב.
3חגיג ה ג ,ע״א.
4בבא בתרא קי״ט ,ע״ב.
5םוכהכז,ע״ב.
6מלכים ב ד ,כג.
7שופטים ד ,ד.
8לעגיין זה ר ,תוספות בגיטין פח ,ע״ב ,דיבור המתחיל ״ולא לפגי״ ו תוספות ביבמות מה ,ע״ב ,דיבור המתחיל
״מי לא״; תוספות בנידה נ ,ע״א ,דיבור המתחיל ״כל הכשר״.
9מלכים ב כב .יד.
ףמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 57הו ד פ ט ע״י ת פנ ה אוצר ה חכ מ ה
♦ 60ד״ר אבי וינרוט
תרגום זה מתיישב עם שני הפירושים המובאים ברש״י שם למונח ״במשנה״.
הפירוש הראשון הוא :״במשנה״ -מ״אלה הדברים״(דברים א ,א) עד ״לעיני כל
ישראל״(דברים לד ,יב) .כלומר ,״משנה״ הוא ספד דברים המכונה ״משנה תורה״.
רש״י מבהיר בהתאם לכך כי חולדה הנביאה עסקה בהוראת ספר דברים כמו גם
בהוראת ״כל הדברים הנכפלים בתורה .דרשה ברבים וגילתה העונשים והגלויות
הנכפלים לעוברי על סודו ,ורמזי התורה סוד מישרים״.
•
*
V
פירוש נוסף של רש״י אף מבהיר כי״חולדה לימדה את המשנה -שהיא תורה
“
T
__
_
שבעל פה10.
במעמד מתן תורה ,שבו נכללו כאמור נשים ,ניתנו הן תורה שבכתב והן תורה
שבעל פה ,ובמדרש מצינו:
״כשבא הקב״ה ליתן את התורה אמר למשה על סדר המקרא והמשנה והאגדה
והתלמוד ,שנאמר ׳וידבר אלהים את כל הדברים האלה׳“ אפילו מה שישאל
תלמיד ותיק לרבו .אמר לו הקב״ה [למשה] לך ולמדה את בני ישראל .אמר לו
משה ,ריבונו של עולם כתוב אתה לבניך .אמר לו [הקב״ה למשה]'מבקש אני
ליתן אותה לכם בכתב ,אלא שגלוי לפני שעתידים אומות העולם לשלוט בהם
וליטול אותה מהם ויהיו בני כאומות העולם .אלא המקרא תיתן להם בכתב,
והאגדה והמשנה והתלמוד בעל פה״12.
לא זו בלבד שמתן תורה בסיני כלל גם את התורה שבעל פה ,אלא שבמסכת גיטיץ אף
מובהר כי ״לא כרת הקב״ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה״13.
לפיכך מתבקשת המסקנה ,כי בשים שבכללו בברית בסיסית זו של עם ישראל
עם אלוקיו ,תיכללנה אף הן בגדר מצוות לימוד תורה שבעל פה שניתנה באותו
מעמד.
והבה ,על אף המקורות הרבים בדבר תלמוד תורה על ידי נשים ,ועל אף שמתן תורה
משקף את הברית שבין העם לבין אלוקיו ,אשר ברור כי נשים נכללות בה ,פסק
10
לעומת זאת ר׳ שו״ת אגרות משה ,לרב משה פינשטיין ,יורה דעה ,ג /סימן פ״ז ,הפוסק כי ״על כל פנים
משניות שהוא תורה שבעל פה ציוו חכמים שלא ילמרון והוא כאילו למדון ת?לות ולכן צריך למונען מזה״.
11שמות כ ,א.
12ילקוט שמעוני ,פרשת כי־תשא ,רמז ת״ה.
13גיטין ם .ע״ב.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מס 58הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 61
הרמב״ס הלכה כי נשים פטורות מ תל מוגן1ורה 14.הנשים אכן בכללות בחיוב לקיים
את התורה ,אך אינן נכללות בחיוב הבסיסי ביותר -ללמוד תורה.
מקורו של פטור זה ״ולמדתם אותם את בניכם״ 15,שאותו מבארים חז״ל ״בניהם -
ולא בנותיהם״ 16ללמדך כי הבנות אינן חייבות בלימוד תורה.
23־I55KL
פטור זה מהווה גם נקודת מוצא בתלמוד הירושלמי לדרשה שממנה מסיקים
חז״ל ,כי נשים פטורות ממצוות תפילין ומשאר מצוות עשה שהזמן גרמן17.
נשאלת השאלה :מדוע ?
מה הטעם לכך שנשים אינן נכללות בחיוב הבסיסי ללמוד תורה ,שהוא גדר
המהות של הברית הנצחית שנכרתה בין עם ישראל לאלוקיו? במה שונות הנשים מן
הגברים לעניין לימוד תורה? שאלה זאת מתעצמת בשים לב להנחת המוצא ,שעליה
עמדנו בפרקים הקודמים ,כי האישה נוצרה עם האיש יחד כצלם אלוקים ,והיא שווה
אליו ביכולותיה להגיע להישגים רוחניים ושכליים.
קושי זה מתון יותר לשיטתו של הדמ״א(ר׳ משה איסרליש) ,הפוסק ״ומכל מקום
חייבת האישה ללמוד דינים השייכים לאישה״18.
דברים דומים מצינו גם בדברי הרב יוסף קארו ,בספרו בית יוסף בהתייחס לדברי
הגמרא במסכת שבת כי ״׳העומד על המת בשעת יציאת נשמה -חייב לקרוע 19: ,הא
למה זה דומה -לספר תורה שנשרף״ 20.בסוגיה זו מובהר כי מותו של אדם נתפס
כאובדן של דבר שבקדושה ,שכן כפי שמבהיר רש״י שם ״אין לך ריק בישראל שאין
בו חורה ומצוות״.
הרב יוסף קארו מבהיר כי דברים אלו אמורים גם ביחס למי שנכח בעת פטירתה
של אישה ,שכן גם אישה חייבת במצוות ובלימוד תורה ״שהרי צריכה ללמוד מעשה
המצוות שהיא חייבת״.
לפי פסיקה זו גם האישה יכולה ואף חייבת ללמוד תורה ,אלא שחובה זו
מצטמצמת לתחום המעשי ולהלכות הנוגעות למצוות שהיא חייבת בהן.
14דמב״ם ,הלכות תלמוד תורה פרק א׳ ,הלכה א/
15דברים יא ,יט.
16קידושין כט ,ע״ב.
.
17ירושלמי עירובין ,פרק י׳ הלכה א/
18הגהת הרמ״א על שולחן ערוך יורה דעה ,סימן רמ״ו סעיף ו׳.
19שבתקה ,ע״ב.
20בית יוסף יורה רעה ,סימן ש״מ.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מס 59חו ד פ ט ע״י תכנת אוצר ה ח כ מ ת
- …..
♦ 62ד״ר אבי וינרוט
דבר זה תואם מאוד את ההבחנה בין צורות החשיבה השונות של המינים ,שעליה
עמדנו בפרק הקודם ,לפיה נהנית האישה מיתרון יחסי בתחום המעשי ,להבדיל
מגישתו המופשטת של האיש .על האישה הוטל על כן לעסוק בתורה במישור
היישומי של קיום המצוות וההלכות הנוגעות לכך.
בהקשר זה ,יושם אל לב לדרשת חז״ל ביחס למקור התורני העוסק בחובת האב
ללמד את ילדיו תורה :״ושיננתם לבניך ודברת בם״ 21.חז״ל מבארים את המונח
״ושיננתם״ -״שיהיו [דברי תורה] מחודדים [מלשון משונן -חד] בתוך פיך -
כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם בו ,אלא תהיה אומרו לו מיד״ 22.בכל הנוגע
לחובה זו -לדעת את התורה על בוריה -לא דרשו חז״ל כי נשים פטורות הן ,בשונה
מן הדרשה על הפסוק ״ולימדתם את בניכם״ -״בניכם ולא בנותיהם״ .מכאן הסיקו
כמה פרשנים ,כי הפטור לנשים מלימוד תורה אינו מוחלט ,והוא נקבע רק ביחס
ללימוד עיוני הנלמד מן הפסוק ״ולמדתם אותם את בניכם״ ,אך לא ביחס לחובת
השינון וההפנמה הנלמדת מן הפסוק ״ושיננתם לבניך״ -והידע המעשי והישומי
הוטל אפוא גם על נשים.
כך מובהרים הדברים בדברי הרש״ר הירש בסידורו ה מ בו א ר:
״לימוד כולל יותר משינון …מצות לימוד תורה לבנים בלבד ולא לבנות נלמדת
— מ׳ולמדתם אותם את בניכם׳ ולא מ׳ושיננתם לבניך .למעשה נשים אינן חייבות
להיות בקיאות במדרשי הלכה ,כי בזה יעסקו בעיקר האנשים .אולם הבנת
המקרא ואותה ידיעוד־הדדושה לידאת ה ,המביאה לשמירת מצוות קפדנית
ולקיומן השלם ,היא שייכת לעיצוב הרוח והלב של בנותינו בדיוק כמו של
הבנים".
הבחנה דומה מצינו גם בנוגע למצוות ״הקהל״ ,שהוזכרה לעיל ,אשר לגביה
נאמר כאמור ״הקהל את העם האנשים והנשים והטף״ 23.פסוק זה בדרש על ידי
התנא ר׳ אליעזר בן עזריה ,כי האנשים באו כדי ללמוד והנשים כדי לשמוע.
לימוד הוא העיון הטהור והמופשט ,לעומת זאת שמיעה היא ביטוי להפנמה
וליישום ,בבחינת ״נעשה ונשמע״ .נשים נכללו אפוא בחיוב ללמוד תורה ככל
21דברים ,1ז.
22ספרי ,פסקה ל״ד.
23לברים לא .יב.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 60חו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות 63 4
שהדברים נוגעים לשמיעה וללימוד המדגיש את התחום המעשי ,וזאת על שום
היתרון הבולט שיש להן בתחום זה.
ביאור זה תואם לקו שהותווה בפרק הקודם ,אך אין די בו .אכן ,יתרונן היחסי של
נשים בתחום המעשי־היישומי מהווה סיבה להדגיש תחום זה בלימודן .אבל זו אינה
סיבה לכאורה לפטור נשים מן החובה הכללית ללמוד תורה כאשר מדובר בתחום
העיוני.
השאלה מתעצמת כמובן ,בהתאם לשיטות הפוסקים כי נשים פטורות לחלוטין
ממצוות לימוד תורה ,אף ביחס למישור היישומי שבו יש להן יתרון בולט .מהו אפוא
_
טעמו של פטור זה?
קושי זה נוסח בחריפות על ידי פרופ׳ ישעיהו ליבוביץ׳ המדגיש כי :
״תלמוד תורה ,נוסף על משמעותו כקיום מצווה ־ עושה את האדם היהודי
שותף במורשת התרבות של היהדות ובתכניה הרוחניים .כמעט ניתן לומר -
עושה אותו שותף להשראת שכינה בעם ישראל"24
לאור מרכזיותה של התורה בחיי הרוח של העם היהודי ,מיקשה פרופ׳ ליבוביץ׳ כיצד
ניתן היה לפטור את האישה מחובת לימוד תורה? ״הן הדבר מהווה שלילת זכות
יהודית יסודית ממנה״.
הרב משה פינשטיין ,מגדולי הפוסקים בדורנו ,השיב על הקושי האמור באומרו כי
הפטור של נשים מחובת לימוד תורה אינו נובע מכך שהן פחות ראויות לכך ,או
מכיוון שהן לא נכללו חלילה בקדושת עם ישראל ,אלא מדובר בהקלה בעול
החובות ,שהקל עימן הקב״ה ,לאור תפקידים ייחודיים ולא פחות חשובים שהן
נושאות בהן .ובלשונו של הרב פינשטיין25:
"צריך לדעת כי אין זה [הפטור של נשים מלימוד תורה] בשביל שנשים
פחותות במדרגת הקדושה מאנשים ,שכן לעניין הקדושה שוות לאנשים …וגם .
24פרלפ׳ י׳ ליבוביץ׳ בספרו אפונה ,היסטוריה וערכים(אקדמון ,תשמ״ב) ,בפרק הדן ב״מעמדה של האישה -
הלכה ומטא׳־הלכה״ ,ענ.72 7
25ר׳ משה פינשטיין ,שו״ת אגדות משה ,אורח חיים די סימן מ״ט :״כי על הנשים מוטל בדרך כלל עול גידול
הילדים שהיא מלאכה היותר חשובה בעיני ה׳ יתברך ובעיני התורה …שג 0טבע הנשים מסוגל יותר לגידול
הילדים .מצד זה הקל עליהן שלא לחייבן בלמוד התורה ובמצות עשה שהזמן גרמה״.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 61הו ד פ ט ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
♦ 64ד״ר אבי וינרוט
לנשים נאמרו כל פסוקי הקדושה.״ ׳והייתם לי סגולה׳ ,׳ואתם תהיו לי גוי
קרוש /שנאמר ׳לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבני ישראל אלו האנשים׳״.
ובכל מקום שנמצא עניין קדושה של ישראל נאמר גם לנשים״ .ווק שהוא
קולא מאיזה טעמי ה׳ יתברך שרצה להקל לנשים ,ולא מצד גריעות חס
ושלום.
ובחיובים בין איש לאשתו קיים חיוב הכבוד על האיש לאשתו ועל האישה
לבעלה בלא שום חלוק ,והרבה מהנשים שהיו נביאות ויש להן כל דיני נביא
שבאנשים ,ובהרבה דברים נשתבחו ,בין בפסוקים בין בדברי חז״ל עוד יותר
מאנשים ,ואין שום זלזול בכבודן ובכל דבר בזה שנפטרו מלמוד התורה.
אך מדוע הקל הקב״ה את עולן של נשים במסגרת החובה ,שהיא מן הבסיסיות ביותר
בעולמו של יהודי מאמין? נראה לנו כי כדי לעמוד נכוחה על פשר דבריו של הרב
פינשטיין ,יש צורך להקדים ולהבין את אופיה וטיבה של חובת תלמוד תורה ,על
הטוטאליות שלה ,כפי שהרבדים מסוכמים ברמב״ם.
mm
הרמב״ם מבהיר כי מצוות תלמוד תורה היא מן החובות היסודיות ביותר של היהודי,
ו״תחילת דינו של אדם ,אינו נידון אלא על התלמוד ואחר כך על שאר מעשיו״ 26.כמו
כן מבהיר הרמב״ם כי חובה זו היא ערכית ולא תועלתית 27.היא אינה מוטלת רק כדי
לדעת ,אלא כתכלית בפני עצמה .על כץ ,צריך אדם ללמוד תורה לא לשם כבוד ,ולא
כדי שיוכל להתמנות לרב ,אלא מכיוון שזו חובתו בעולמו28.
לאור זאת נקבע כי מצוות תלמוד תורה היא בגדר חובה מוחלטת ,החובקת
ומקיפה את כל זמנו ואת כל מרחב חווייתו של האדם החייב בה .מגיעים הדברים
לידי כך שאנו מוצאים בגמרא :״אמר רבא :השח [משוחח] שיחת חולין -עובר
בעשה ,שנאמר ׳ודברת בם ,29,בם -ולא בדברים אחרים״30.
מכיוון שכך ,אין שיעור ואין גבול למצוות תלמוד תורה ,והיא מחייבת אדם
להתמסר ללימוד תורה :בשכבו ובקומו ,ביום ובלילה ,בבחרות ומקנה ,בעוני
26רמב״ם ,הלכות תלמוד תורה פרק ג׳ הלכה ה׳.
27שם ,הלכה ו/
28״אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת׳( ,משנה ,אבות ב ,ח)
29דברים כו ,ז.
30יומא יט .ע״ב.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 62הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות 65 4
ובעושר .בבריאות ובחולי ,בכל עת ובכל מצב ובכל הנסיבות .ובלשונו של
הרמב״ם31:
״כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה ,בין עני בלן עשיר ,בין שלט בגופו בין בעל
יסורין ,בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו ,אפילו היה עני המתפרנס מן
הצדקה ומחזר על הפתחים ,ואפילו בעל אישה ובנים ,חייב לקבוע לו זמן
לתלמוד תורה ביום ובלילה ,שנאמר ׳והגית בו יומם ולילה׳32.
גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים
[עיוורים] ,ואף על פי כן היו עוסקים בתלמוד תורה ביום ובלילה …עד אימתי
חייב ללמוד תורהי עד יום מותו ,שנאמר ׳ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך,״33.
יתרה מכך ,הרמב״ם מוסיף ומבהיר ,כי לא זו בלבד שעל האדם להקדיש את כל זמנו
לתורה ,אלא שעליו להיות נכון גם להקריב את צרכיו הבסיסיים ביותר .״כך היא
י״■ דרכה של תורה ,פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער
תחיה ובתורה אתה עמל׳ 34/מכיוון שכך מבהיר הרמב״ם :
״אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה את עצמו עליהן ,ולא באלו שלדמזים
מתוך עידון ,ומתוך אכילה ושתיה ,אלא במי שממית עצמו עליהן ,ומצער גופו
תמיד ,ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה …כן אמר שלמה בחכמתו …׳אף
חכמתי עמדה לי׳ – 35חכמה שלמדתי באף [כלומר ,על אף הקשיים ,ועל אף
הנסיבות הקשות] היא עמדה לי״36.
קשיי החיים אינם מתקבלים אפוא כעילה לפטור מחובת תלמוד תורה ,שהיא בגדר
חובה מוחלטת.
ואכן ,במסכת יומא מצינו בהקשר זה את הדברים הבאים :
״תנו רבנן :עני עשיר ורשע באים לדין.
לעני אומרים לו :מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר :עני הייתי וטרוד
31רמב״ם ,הלכות תלמוד תורה פרק א׳ הלכות ח׳-י׳.
32״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה״(יהושע א ,ח).
33דברים ד ,ט.
34משנה ,אבות ו ,ד.
35קהלת ב ,ט.
36רמב״ם ,הלכות תלמוד תורה פרק ג׳ הלכה י״ב.
י>מיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 63הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
♦ 66ד״ר אבי וינרוט
ב מזונו תי ,או מ רי ם לו :כלום עני היי ת יו ת ר מהלל? א מ רו עליו על הלל הזקן
שבכל יו ם ויו ם הי ה עו ש ה ו מ ש תכ ר מ ט ב ע א ח ת .ח צי ה היה נו תן ל שו מ ר בית
המדר ש [כדמי כניסה] ,ו ח צי ה לפרנס תו ולפ רנ ס ת אנ שי בי תו 37.פ ע ם א ח ת לא
מצא לה שתכר ,ולא הני חו שו מ ר בי ת המדר ש להיכנ ס .על ה ונ תל ה וי שב על פי
ארובה כדי שי ש מ ע דברי אל הי ם חיי ם מפי ש מ עי ה ו א ב טליון .אמרו :או תו היום
ערב שב ת היה ,ו ת קו פ ת ט ב ת היי תה ,וירד עליו שלג מן ה ש מי ם .כ שעל ה ע מוד
ה שחר אמר לו ש מ עי ה ל א ב ט ליון :אב טליון אחי! בכל יו ם ה בי ת מאיר ,והיום
אפל.״ הציצו עיני ה ם ור או ד מו ת אד ם בארובה ,ע לו ו מ צ או עליו רום של ש א מו ת
שלג .פרקוהו ,ו ה ר חי צו הו ו הו שי בו הו כנגד המדורה .א מ רו :ראוי זה ל ח ל ל עליו
א ת ה שבת.
ע שיר או מ רי ם לו :מ פני מ ה ל א ע ס ק ת ב תור ה? א ם או מ ר ע שי ר היי תי
ו ט רוד היי תי בנ כ סי ,או מ רי ם לו כלו ם ע שיר היי ת יו ת ר מ רבי אלעזר? א מ רו
עליו על רבי א ל עז ר בן ח ר טו ם ש הני ח לו א ביו אלף עיי רו ת בי ב ש ה ,וכנגדן
אלף ס פינו ת בים …ו מי מיו ל א הלך וראה או תן ,א ל א יו ש ב ו עו ס ק ב תו ר ה כל
icwa
היו ם וכל הליל ה.
רשע או מ רי ם לו :מ פני מ ה לא ע ס ק ת בתורה? א ם אמר :נ א ה היי תי ו ט רוד
ביצרי ,אומ רי ם לו :כלו ם נ א ה היי ת מיוסף? אמרו עליו ע ל יוסף הצדיק :בכל יום
»fs*s
ויום הי ת ה א ש ת פו טי פ ר מ ש ד ל תו בדברים ,בגדים שלב שה לו ש ח רי ת לא לבשה
לו ערבית ,בגרים של ב ש ה לו ע ר בי ת לא לבשה לו ש חרי ת .א מ ר ה לו :ה ש מ ע לי!
אמר לה :לאו .א מ ר ה לו :הריני חוב ש תך בבית ה א סו רי ם .א מ ר לה :ה׳ מתיר
אסורי ם׳ [ תהילי ם קמ״ו] ,הריני כו פ פ ת קומתך ,א מ ר ל ה :׳ ה׳ זוקף כפופי ם׳ [שם],
אמרה לו :הריני מ ס מ א א ת עינייך .אמר לה :׳ה' פו ק ח עיוו רי ם׳ [שם] .נ תנ ה לו
אלף ככרי כסף ל ש מו ע א לי ה ל שכב אצלה ל היו ת ע מ ה ו ל א רצה ל ש מו ע אליה.
נמצא ,הלל מ חיי ב א ת ה עניי ם ,רבי אלעזר בן ח ר סו ם מ חיי ב א ת הע שירים,
יוסף מ חיי ב א ת הר שעי ם״38.
37הרב חיים שמואלביץ בספרו שיחות מוסר (ירושלים ,תשל״א) מפנה בהקשר זה את תשומת הלב לנקודה
הבאה :שומר בית המדרש קיבל בוודאי מחצית המטבע מכל אחד מבאי בית המדרש ,ועל אף זאת לא היה
משועי הארץ אלא רק שומר .נמצא אפוא כי הלל הרוויח שכר הנופל בעשרות מונים אף משל השומר ,ושכר
זה חצה לשניים ונתן את מחציתו -כדי ללמוד תודה.
38יומא לה .ע״ב.
פ מיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 64הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות 67 4
המשמעות הפשוטה של סוגיה זו היא ,כי אם אדם חפץ באמת ובתמים להקדיש את
״־־הייו לתורה ,הרי שביכולתו לעמוד בכל קושי ובכל פיתוי ,ובידו ללמוד תורה בכל
מצב .הדוגמאות מלמדות כי אין דבר העומד בפני הרצון ובפני מסירות הנפש ,וגדולי
ישראל הגיעו לדרגתם הנעלה על אף קשיים עצומים שנקרו בדרכם .מכיוון שכך,
הופכת החובה למוחלטת ומתקיימת בכל עת ובכל מצב ,תהיינה הנסיבות אשר
תהיינה.
זאת ואף יתרה מכך .הרמב״ם פוסק ,כי על אף החיוב הנשגב של הנחלת התורה
לדורות הבאים ,אין אדם רשאי לוותר על תלמודו שלו לצורך הנחלת התורה לילדיו
״היה הוא רוצה ללמוד תורה ויש לו בן ללמוד תורה -הוא קודם לבנו׳39/ההסבר נעוץ בכך שהתורה מוגדרת כתכלית קיומו של בן העם היהודי 40.כשם
שאין אדם רשאי לאבד עצמו לדעת ,גם לא עבור ילדיו ,כך אין היהודי רשאי לסכל
את תכלית קיומו במישור הרוחני־תורני ,גם לא עבור ילדיו .אמנם שרשרת הדורות
מהווה ערך יסודי ומרכזי בעולמה של תורה ,ונוהג שבעולם הוא כי אדם נכון
להקריב את עצמו ,למען הישגיהם הרוחניים של ילדיו .גם ידועה האמרה המיוחסת
לרבי מקוצק כי ״כל דור חי למען ילדיו .סקרן אני לראות כיצד ייראה הילד הנכסף
בדור האחרון ,אשר כל הדורות כולם חיו למענו״ .עם זאת ,כאשר הדברים נוגעים
ללימוד תורה ,מתברר כי החובה המוטלת על אדם ללמוד תורה ,בכל עת ובכל
הנסיבות ,מחייבת אותו גם במקרה שהדבר בא על חשבון ילדיו ,בבחינת ״הוא קודם
לבנו״.
לאור מהות זו של מצוות תלמוד תורה ,כמצווה המחייבת אף העדפת האינטרס
התורני האישי על פני אינטרסים של בני הבית ,מקבל הסברו לעיל של הרב פינשטיין
נופך של הבנה.
האם ראוי לכלול אישה בגדר החייבים בהקדשה מוחלטת של כל משאבי הזמן
ושל החוויה הקיומית ,תוך הקרבה של כל אינטרס אחר ,לרבות האינטרס של מיסוד
הבית וחינוך הילדים ,על מזבח הגשמת החובה של מימוש ■הייעוד העצמי בלימוד
בלתי פוסק של תורה? התשובה לכך היא :לא .לא ייתכן להציב בפני האישה חובה
39רמב״ם ,הלכות תלמוד תורה פרק א׳ הלכה ד׳.
40״כי הוא חייך וארך ימיך״(רברלם ל ,כ).
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 65הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
♦ 68ד״ר אבי וינרוס
מוחלטת (להבדיל מבחירה) ,לחתור בהתמדה להגשמה עצמית בלבד ,שכן חובה
שכזו סותרת לעיתים את טבעה האנושי.
התורה לעולם אינה סותרת את טבעו של אדם .אדרבה ,לפי השקפת חז״ל ,הקב״ה
נותן התורה -הוא הוא בורא העולם וקיימת הרמוניה בין התורה שנתן לבין העולםשברא 41.לכן לא נמצא בה נורמה הדורשת מן האישה לוותר אף על האינסטינקט
הבסיסי של ההורות הכולל לעיתים העדפה של הילד על פני ההגשמה העצמית.
הסברו של הרב פינשטיין הוא אפוא ,כי אצל אישה לא ניתן לראות בלימוד התורה
תכלית מוחלטת ,שהרי יש תכליות בחייה ,שחשיבותן אינה פחותה .הטלת חובה
טוטאלית של לימוד תורה על אישה הייתה מתנגשת במרחב המחיה הייחודי שלה
כחדה -אם כל חי ,ועל כן ,נפסקה ההלכה כי נשים פטורות מחובה זו42.
אמנם ,חז״ל רואים באישה שותפה מלאה בחיי הרוח של עם ישראל ,ואין ספק כי
יש לה תכלית ייעודית של הגשמה עצמית הניצבת כמרכז חייה .בהקשר זה ראינו43
את דברי ר׳ יצחק עראמה כי לאישה שתי תכליות :העיקרית היא הגשמתה העצמית,
והמשנית(״התכלית הקטן״) היא -לחנך את ילדיה.
ועם זאת ,אצל האישה אין ההגשמה העצמית מהווה את חזות הכול ויש לה ייעוד
ייחודי נוסף ,בתחום חינוך הילדים ומיסוד המשפחה .האישה היא הבוחרת בין
הייעודים על פי טבעה ורגשותיה ,מן ההכרח לאפשר לה להגשים ייעוד נוסף וחשוב
זה ,והוא אינו מתיישב עם חובה מוחלטת של לימוד תורה .אילו הוטלה על האישה
מצוות תלמוד תורה ,כעניין שבחובה ,הרי שחובה זו הייתה יוצרת קונפליקט מובנה
בחייה 44.באישה מפכה בעוז אינסטינקט ההורות ,הטלת נורמה המחייבת אותה
להתעלם ממנו תמיר ,אינה אנושית ואינה מתיישבת עם טבעה ועם תכליתה -בתחום
האימהי והחינוכי וכאמור -התורה אינה מתנגשת לעולם בטבע האנושי.
41״הקב״ה אסתכל באורייתא [הסתכל בתורה] וברא עלמא [וברא את העולם -על פי המתכונת התורנית
שנקבעה לכך]״ (זוהר כרך ב׳(שמות) פרשת תרומה קס״א ,א׳) .על כן ,לא ייתכן למצוא בתורה חיוב
מוחלט שכזה ,המוטל על אישה ואם ,בניגוד לטבעה האנושי.
42ד׳ רמב״ם בפתיח להלכות תלמוד תורה.
43בסוף פרק ב׳ לעיל.
44הטלת חובות מוחלטות וקשוחות על האישה גם אינה תואמת למבנה אישיותה .בהקשר זה הבהרנו בפרק
הקודם כי כתוצאה מייעודיה הייחודיים ,ניחנה האישה ביותר גמישות ,רגש ואנושיות ,תכונות השונות
במהותן ממה שמכונה בהז״ל כ״דעת״ -דהיינו נחישות ודבקות מוחלטת במטרה זבייעוד ,בלא לשים לב
למחיר האישי.
גם משום כך ,אין מקום להטיל על אישה חובות מוחלטות ,המחייבות לנהוג בקשיחות ,תוך התמודדות
בלתי מתפשרת עם הצרכים הסובבים אותה.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 66הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות 69 4
במישור הרוחני והאינטלקטואלי אין האישה נופלת במאומה מן האיש .היא נבראה
בצלם אלוקים בדיוק כמוהו ,וראינו את דברי חז״ל כי אדרבה ״בינה יתרה ניתנה
באישה יותר מ^שר באיש״ 45,ואישה אף מסוגלת להעפיל לדרגות רוחניות נשגבות
משל האיש ,שכן אברהם היה טפל לשרה בנביאות 46.אך הפטור מחובת לימוד תורה
אינו נובע מראיית האישה כפחותת ערך במישור האינטלקטואלי ,אלא מגישה
הנמנעת להטיל עליה חובות מוחלטות ,שאינן מתיישבות עם טבעה האנושי ,ואשר
עלולות ליצור קונפליקטים בלתי פתירים47.
כאמור ,פרום׳ ליבוביץ׳ רואה בפטור מחובת לימוד תורה משום התייחסות בלתי
שוויונית של ההלכה אל האישה במישור הרוחני־אינטלקטואלי 48.הוא הניח כי ״זהו
פרי תפיסה שהייתה מושכל ראשון בכל התרבויות עד לסף דורנו ממש -שתרבות
הרוח היא עניין גברי ולא עניין אנושי כללי״.
הרב פינשטיין לעומת זאת מבהיר ,כי ככל שהדברים נוגעים ללימוד התורה כעניין
שבחובה ,הרי שהפטור לאישה מלימוד תורה אינו נובע חלילה מתפיסת תרבות הרוח
כעניין גברי בלבד ,אלא שלאישה יש תכליות נוספות ומרחב מחיה ייחודי כאם,
כמחנכת ,כעיקרו של בית .ייעודים אלו ,כמו גם אינסטינקט ההורות שלה וטבעה
האנושי ,אינם גרים בכפיפה אחת עם חובות מוחלטות בתחום ההגשמה העצמית
המופשטת .נראה כי הבנת מהותה של מצוות תלמוד תורה -כנורמה מוחלטת
המשעבדת את כל משאבי הזמן וההוויה ,ודוחה על פניה כל אינטרס אחר ,לרבות
אינטרס הילדים ,מאירה באור שונה לחלוטין את הפטור של נשים מחובה טוטאלית זו.
נמצא אפוא לסיכום ,כי לדעת הרב פינשטיין הפטור שניתן לנשים מחובת תלמוד
תורה הוא הקלה מובהקת.
עם זאת ,לפי הסבר זה ,נמצא לכאורה כי אם רוצה אישה בכל זאת לעסוק בתורה
45נידה מה,ע״ב.
46רש״י בבראשית כא ,יב.
47יצוין ,גם אצל גברים בדור כי הרוב המוחלט אינו משפיל לקיים כדבעי את הנורמה המוחלטת של לימוד
תורה על חשבון כל אינטרס ,בכל עת ובכל שעה ,ככל הנסיבות ובכל המצבים .אך הנורמה משליכה על
המציאות ,גם כשהיא רק משרטטת אידיאל שקשה להגשימו .הנורמה משקפת את המצב שאליו שואפים
ואשר ^שמתו,היא פםגה וערך .אצל אישה לא נכון להציב נורמה שכזו ,אף לא במישור האידיאל שהינו
מושא לשאיפות נשגבות ,שכן היא סותרת את טבעה.
48פרופ׳ י׳ ליבוביץ׳ בספרו אמונה ,היסטוריה וערבים (אקדמון ,תשמ״ב) ,בפרק הדן ב״מעמדה של האישה -
הלכה ומטא־הלכה״ ,עמ׳ .71
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 67הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
70
ד״ר אבי רינררט
הב^שהרשות בידה לעשות כן ,ככל שרק תחפץ .הבחירה בידה להעדיף עיסוקבתורה על פני כל דבר אחר ולהגשים את הייעוד הראשון שלה הרוחני ,חלף הייעוד
השני כחוה -אם כל חי ,המוגדר על ידי ר׳ יצחק עראמה כייעוד המשני בחייה.
המסקנה המתבקשת אפוא מדרך ההילוך האמורה היא כי נשים פטורות מחובת
לימוד תורה ,אך אישה שחשקה נפשה בתורה רשאית לעשות כן ,למשל בהקדמה
לספר דרישה ופרישה על הטור 49מצאנו את הדברים הבאים :
״אמי מורתי …ראויה היא לחלוק לה כבוד״ .למען ילמדו ממנה כל בנות ישראל וכן
יעשון …ובידה מפתח עזרת נשים שהייתה ראשונה מבאי בית המסת ואחרונה
שיצאה…
אחרי התפילה לא שמה נפשה לשום דבר לבטלה רק מחיל אל חיל עוסקת
וי
בתורה :פרשה של ימי השבוע עם פרוש רש״י ושאר מפרשים.
כידוע לכל תלמידי אבי מורי ז״ל מאוכלי שולחנו שתמיד אשר היו פוסרין
השולחן בדברי תורה ,הייתה אוזרת כגבר חלציה במשא ומתן בדברי תורה.
לפעמים שהייתה ממציאה מדעתה איזה פשט מתוק מדבש ,נופת תטופנה
שפתותיה50/ ,
!בל ,אם אכן נשים פטורות מחובת תלמוד תורה ,אך הרשות בידן ללמוד תורה
צאוות נפשן ,כיצד יתיישבו הדברים עם מאמרו הנודע של התנא רבי אליעזר ״כל
■מלמד בתו תורה [ -כאילו] לומדה תפלות״ל 5בשאלה זו נעסוק בפרק הבא.
wחובר על ירי הר ,יהו שע פלק מחבר ספר מאירת עיניים -סמ״ע על שולחן ערוך חו שן מ שפט.
| כמו כן ,ר׳ בשערי תשובה ,לר׳ חילם מרדכי מרגליות (מובא בספר משנה ברורה ,סימן רס״ג ,סעיף ה׳),
<־ -התייחסות להלכה לפיה יש לברך על נד של יום טוב לאחר הדלקתו ,בניגוד לנר של שבת שמברכים עליו
,לפני הדלקתו .בהקשר זה מובהר כי זוהי דעת ה״באר היטב״ החולקת על דעת ה״ מגן אברהם״ וב מחלוק ת זו
jהוכרעה ההלכה כ״באר היטב״ :״וסיים בה להורות כן -כדעת אם הגאון ה׳ ד די ש ח /והיא אי שה אשר
נשאה ליבה בחוכמה״.
'
י־
—־••״יי■■־'
.
Iמשנה ,סוטה כ .ע״א.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 68הו ד פ ס ע״י ת כנ ה או צי ה ח כ מ ה
פרק ה
המהפכה התורנית
^
!
"שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תוות אמך״(משלי א ,ח)
בתחילת המאה העשרים קמה אישה חרדית ,תופרת במקצועה ,וחוללה מהפכה
יי
שקטה .זו הייתה שדה שנירר 1,אשר נתנה דעתה לחינוכה היהודי הלקוי של הנערה
י היהודייה במזרח אירופה והקימה רשת חינוכית לבנות ,המכונה ״בית יעקב״ .מקור
::השם בדברי המכילתא על הפסוק שנאמר במתן תורה ״כה תאמר לבית יעקב ותגיד
לבני ישראל״ – 2״לבית יעקב -אלו הנשים״.
{ :הקמת מוסדות חינוך תורניים לבנות עמדה לכאורה בסתירה לנורמה שהשתרשה
.בעקבות דבמבהתנא רבי אליעזר ״כל המלמד בתו תורה [ -כאילו] לומדה תפלות״2,
יאולם יוזמתה של שרה שנירר ,שהייתה חדשנית ומהפכנית ביותר באותה עת ,באה
(על רקע מציאות קשה של העדר מוסדות חינוך ראויים לבנות ,אשר מחמתה לא זכו
,בנות ישראל ולו להשכלה יהודית בסיסית.
uשרה שנירר זכתה לתמיכתם.הבלתי מסויגת של גדולי ישראל ובראשם ר׳ ישראל
5ןן!5ח 4567נ 42
; (מאיר הכהן מהעיר ראדין שבליטא ,מחבר הספרים חפץ חיים ומשנה ברורה ,אשר
,היה המנהיג התורני והפוסק החשוב ביותר בדורו .תמיכה זו אפשרה תמורה מהותית.
י שרה שנירר ( ) 1 9 3 9 – 1 8 8 0הגיעה כפליטה מפולין לווינה בתחילת מל ח מ ת העולם הראשונה .בווינה נתנה
] jדעתה לחינוכן הלקוי של בנות ישראל שאינן זוכות לה שכלה יהודית בסיסית .כמו כן ,התוודעה שם לכתביו
של הרש״ר הירש (חורב וגם תשעה עשר מכתבים על היהדות) .עם תום המלחמה ,משחזרה שרה שנירר
ן לקראקוב שבפולין ,החלה בארגון קבוצות לימוד לנערות .מפעל זה נפוץ במהרה בכל רחבי פולין ,שהייתה
Lבאותה עת המרכז היהודי הגדול ביותר ,וכך קמה רשת בתי ספר לבנו ת ״בית יעקב״ ,וגם דשת סמינרים
,למורות ותנועת נוער (״בנות בתיה״) .זו הייתה מהפכה פמיניסטית של ממש מבחינת ה שכלתן של נשים
! באותה עת.
^ שמות יט ,ג.
טה כ,ע״א.
71
ן;
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 69הו ד פ ס ע״י ת כנ ת או צי ה ח כ מ ה
i
❖ 72ד״ר אבי וינרוט
ב מ כ ת ב ש ש ל ח ה ״ ח פ ץ חיי ם ״ ל ש ר ה שני ר ר כ ת ב:
״כל ה ח ש שו ת והפקפוקים מ אי סו ר ללמד א ת ב תו תורה ,אין שו ם מקו ם לח שו ש
לזה בי מינו אלה ,כי לא כדורות הרא שונים דורותינו …ו על כן בכל עוז רוחנו ונפשנו
*״עלינו ל ה ש תדל ולהרבות ב תי ספר כאלו ולהציל כל מ ה שי ש בידנו להציל״4.
ב כ ל ה נ ו ג ע ל מ א מ ר ו ש ל ה תנ א ר ,א לי עז ר ה ב הי ר לי מי ם ה ״ ח פ ץ ח י י ם ״ 5:
״כל זה דוו ק א בזמנים שלפנינו ,שכל א ח ד גר ב מ קו ם א בו תיו ו ק בל ת א בו תיו היה
חז ק מ או ד אצל כל א ח ד ואחד …בזה היינו יכולי ם לומ ר שלא תל מד תורה
ו ת ס מו ך בהנהג ה על א בו תי ה הי שרים.
אבל כ ע ת ב עוונו תינו הרבים שקבל ת אבו ת מ תרופף מאוד …בוד אי מ צוו ה רבה
ללמדן חו מ ש וגם נביאי ם ו כ תו בי ם ומוסרי חז״ל …כדי שי ת א מ ת אצלן עניין
א מונ תנו ה קדו ש ה ,שא ם לא כן עלול שיסורו לגמרי מדרך ה"׳6.
לפי גישה זו ,המציאות החדשה היא שחייבה את העולם התורני להתאים את עצמו,
להקים מוסדות חינוך לבנות וללמדן תורה^במעשה שנועד לקדם את פני ההשפעות
הנובעות מן החשיפה לעולם משתנה .מדובר אפוא לכאורה ,בהיתר שניתן בדיעבד
ובלית ברירה .הרש״ר הירש אף הוסיף וציין ביחם לתלמוד תורה על ירי נשים :
"אמנם אותה הבנה של ספרותנו היהודית ואותה מידה של ידיעה המביאות לידי
נאמנות אמיתית לתורה וליראת ה /שהיא תנאי לקיום קלה כחמורה של המצוות
-ידיעות אלה שייכות להשכלת הרוח והלב של בנותינו כמו בנינו׳7/
■י
4הרב יחיאל ויינברג בספרו שרירי אש (חלק ב׳ ,סימן צ״ג) מציין :״בדורות שלפנינו לא הוצרכו לעסוק
בחינוך הבנות לפי שכל אחד מישראל היה מלא תורה ויראת שמיים…והבנות שגדלו בבית ישראל שאפו את
רוח היהדות בקרבן אף באפם מעשה…אבל עכשיו נשתנו הדורות שינוי עצום .השפעת הרחוב עוקרת מלב
כל נער ונערה כל זיק של יהדות…לאושרנו עמדו גדולי ישראל בדור הקורס על הקלקלה הזאת ותיקנו
מוסדות של תורה וחיזוק תורה בער בנות ישראל״.
5הרב ישראל מאיר הכהן <קגן> בספרו ליקוטי הלכות ,בביאור למשנה ,סוטה ג ,ד.
sדברים דומים לכך כתב הרב זלמן סורוצקין בספרו מאדנייס למשפט (חלק א ,,תשובה מ״ב ,עמ׳ צ״ז) .הרב
סורוצקין מבהיר שם ,בעמ׳ צ״ט ,כי אדרבה ,בעידן שבו נחשפות בנות ישראל להשפעות חיצוניות שונות,
הרי שמי שאינו מלמדן תורה הרי הוא המלמדן תפלות .כמו כן ר׳ הרב יחיאל מ׳ אפשטיין ,ערוך השולחן
יורה דעה ,הלכות תלמוד תורה סימן דמ״ו באות י״ט :ובספרו של הרב א׳ י׳ ניימרק ,אשל אברהם על מסכת
סוטה רף.כ׳•……
7הרב שמשון בד׳ רפאל הירש ,סידור תפילה ,ביאור לקריאת שמע ,על המילים ״ולמדתם אותם את בניכם״.
הרב הירש הנהיג על כן לימודים תורניים מעמיקים ומגוונים אף מעבר לעיון בספרי הדרכה ומוסר שאליהם
התייחס ה״הפץ חיים״.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 70הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות ❖ 73
על רקע יוזמתה של שרה שנירר ,התעורר דיון נרחב בדברי ר׳ אליעזר במסכת סרטה,
שהיוו במשך הדורות מקור להסתייגות מלימוד תורה על ידי נשים.
משנה זו מתייחסת ל״פרשת סוטה״ 8העוסקת באישה ,אשר נחשדה על ידי בעלה
כי הייתה עם גבר אחר במצב אינטימי .חשד זה המפעפע כארס בליבו של הבעל,
הורם ,מ ^ ע הדברים ,את חיי השיתוף והאחווה בין בגי הזוג .כדי להחזיר את שלום
הבית על כנו ,ומתוך ראייתו כערך עליון ,הסכים כביכול הקב״ה אף למחיקת שמו,
על ידי נטילת מגילה אשר כתובה עליה פרשת סוטה שבתורה ,ומחיקתה בתוך מים,
על אף ששם ה 7כלול בפרשה זו 9.במים אלו השקו את האישה ,ואם לא אירע לה
דבר ,הרי שהבעל יכול היה להיות סמוך ובטוח בנאמנותה ,סר החשד ושב השלום
א 3עךהו 10.ביתם לכך מציינת המשנה ,כי ייתכנו מקרים שבתם האישה סטתה ,אך
המים לא יועילו לבדיקה ,בזכות לימוד התורה העומד לה כמגן רוחני .בהקשר זה,
אנו מוצאים במשנה במסכת סוטה את המחלוקת הבאה :
® בן עזאי אומר כי חייב אדם ללמד את בתו תורה למען תעמוד לה זכות התורה.
» רבי אליעזר אומר את דבריו המפורסמים כי ״כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה
תפלות״ .המונח תפלות הוא ההפך מפרישות -דהיינו דברי פריצות ,ובלשון ר,
עובדיה מברטנורא -״שמתוך התורה היא מבינה ערמומיות ועושה דבריה
ערמה7״11.
בהצנע ,כדכתיב 7אני חכמה שכנתי T :
7
• רבי יהושע אומר ״רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות״.
עיון במחלוקת זו מלמד לכאורה כי הדיון הוא בסוגיה ,שהינה עתיקה כימי עולם:
האם יש בהכרח קשר בין רמתו המוסרית של האדם לבין רמתו הרוחנית.
8במדבר ה ,כב.
9לעניין זה יפים הם דברי הגמרא במסכת נדרים סו ,ע״ב ,שבהם הסכים התנא רבי יהודה להתבזות כדי
להשכין שלום בין איש לאשתו ואמר :״קל וחומר ,ומה לעשות שלום בית בין איש לאשתו אמרה תורה:
׳שמי שנכתב בקדושה ,ימחה על המים המאררים ,אני -על אחת כמה וכמה״ /בהמשך הדברים מצוין
מעשה באדם שאמר לאשתו כי הוא נודר נדר שלא תיהנה ממנו עד שתירוק בפני רבי שמעון בן גמליאל ,ולא
זו בלבד שרבן שמעון בן גמליאל הניח לה לעשות כן ,אלא שפסק לה כי היא מותרת לבעלה .הגמרא שם
מסיימת בציינה מעשה באדם שכעס על אשתו ,ואמר לה כי תשבור את הנרות שרכשה על פתח הבית.
האישה הבינה בטעות כי כוונתו הייתה לצוות כי תשבור אותם על ראשו של בבא בן בוטא ,שהיה גדול
הדור .האישה עשתה כן ,ובבא בן בוטא שאל אותה לפשר מעשה זה .משאמרה לו כי היא עושה כן משום
שלום בית עם בעלה ,בירך אותה בבא בן בוטא -והכול לנוכח הערך הגדול הטמון בשלום בית בין בני הזוג.
*°לעומת זאת ,מודיענו הכתוב -וזהו הבסיס לבדיקה -כי אם סטתה האישה מדרך הישר ,הרי שהמים הללו
אשר שם ה׳ נמחה בהם יהפכו למארה במעיה .במדבר ה ,כז ,״והשקה את המיס והיתה אם נטמאה ותמעל
מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה״.
11משלי ח .יב.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 71הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
4 74ד׳׳ר אבי וינרוט
התנא בן עזאי גורס כי ל ^ _ןהתורה עשוי להעלות את הרמה המוסרית ובכך להציל
מן החטא12.
התנא ר׳ אליעזר גורס לעומת זאת ,כי לא זו בלבד שאין קשר בין יצרים לבין רמה
רוחנית ותורנית ,אלא שאדרבה ,ככל שאדם מתוחכם יותר -כך נוטה הוא להעז
ולבצע פעולות ,והוא מצפה כי זכויותיו יעמדו לו כדי להיחלץ מהן .אדם ייצרי נותר
כזה גם אם רמתו הרוחנית גבוהה ,אלא שהוא אף עלול להיות צבוע ולהסוות את
מעשיו .משום כך ,סובר ר׳ אליעזר ,כי לימוד תורה על ידי נשים ,לא רק שלא יצמצם
את תופעת האישה הסוטה ,אלא עלול דווקא להעצים אותה13.
לעומתם התנא ר׳ יהושע ,מדגיש כי האישה ניחנה בנטייה פרקטית שמחמתה
מועדפת בעיניה תועלת מעשית מאידיאולוגיות מופשטות .לא נכון להציב את הרצון
לספק צרכים מוחשיים ,אל מול נורמות אידיאליות ,שכן אלו נושאים שאינם פועלים
באותו מישור ,ואישה מבחינה הבחן היטב ביניהם ונוטה ליתן עדיפות למישור המעשי.
לפיכך כבהושע סובר כי לימוד תורה על ירי נשים כלל אינו רלוונטי לתופעת האישה
הסוטה ,ובמקרה של קונפליקט ,סופם של האידיאלים שיירתקו על ידי היצרים.
לפי הבנה זו בדברי המשנה נמצא לכאורה כי אין לפנינו דיון בסוגיה הכוללת של
לימוד תורה על ידי נשים ,אלא לפנינו דיון ספציפי ,הנוגע להשלכות של לימוד
התורה על ידי נשים על תופעת האישה הסוטה.
עם זאת ,לאור דבריך של ר׳ אליעזר כי יש ללימוד התורה השלכות שליליות על רמתן
המוסרית של הנשים הלומדות ,אנו מוצאים התייחסויות נחרצות הרואות בדברי ר׳
אליעזר מקור לאיסור גמור על נשים ללמוד תורה וקולמוסים רבים נשברו בפרשנות
משנה זו14.
12״כך הקב״ה אמר להם לישראל :בני ,בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין״(קידושין ל ,ע״ב).
13״כל הרואה סוטה בקלקולה ,יזיר עצמו מן היין״(נזיר ב ,ע״א) .אכן ,פריצות מוסרית גוררים על ידי עשיית
האדם לרוחני יותר .אך תנאי לכך הוא ההכרה של האדם כי עליו להתנתק מן המציאות היצרית שבה הוא
נתון ,שאם לא יעשה כך ,לא תסייע בידו התורה שלמד .אדרבה ,עלולה להיווצר כו מציאות של ״לא זכה -
נעשית לו [התורה] סם מיתה״(יומא עב ,ע״ב).
14מעניינים הם למשל דבריו של "Abner David ,"The Composition and Structure of Mishnah Sotah
( Dissertation (Yeshiva Universityהמציין(בעמ׳ 241לעבודתו) ,כי לא ייתכן לבאר שחיובו של בן עזאי
ללמד תורה לבנות נועד רק לצורך מניעת תופעת האישה הסוטה ,שפן לימוד תורה הוא דבר מקיף וחובק
עולם ,שהשלכותיו רחבות הרבה יותר מההבט המוסרי הספציפי הזה .כמו כץ(בעם׳ 255-254לעבודתו),
הוא מבאר באופן מקורי את שיטת ר׳ יהושע כחולקת על ר׳ אליעזר ,באומרו שהמונח ״תפלות״ מתייחם
לתורה שר׳ אליעזר קורא לה בשם זה בהקשר דנא .לפי ביאורו גורס התנא ר׳ יהושע כי האישה רוצה בקב
אחד של חומריות שתורה כצידה ,יותר מתשעה קבים של חומריות שאין בצידם תורה .גישה ז 1מייחסת
תמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 72הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות 75 £
בין פוסקי דורנו נראה למשל את פסיקתו של הרב שמואל הלוי וואזנר 15,כי לאור
דבריו של התנא ר׳ אליעזר יש לאסור על אב ללמד את בתו תורה שבעל פה ויש
להסתייג אף מלימוד פרשני התנ״ך המעמיקים ,כגון רמב״ן וחלקים מרש״י ,שמקובל
היום להורותם גם לנשים16.
בדומה לכך צייץ הרב מסאטמר ,ר׳ יואל טייטלבוים ,כי לימוד תורה שבעל פה על
ידי נשים נחשב ללימוד תפלות ״והוא איסור חמור מאוד״17.
דברים אלו יוצאים אפוא מנקודת השקפה שונה מזו שהובהרה על ידנו לעיל,
ומובן כי ככל שרואים בדברי התנא ר׳ אליעזר קביעה של איסור חמור ביחס
לליפנך תורה על ידי נשים ומכשול מוסרי בדרכן הרוחנית ,כך קיים קושי להבין,
כיצד אירעה אותה מהפכה פמיניסטית שפתחה שערי תורה באופן כה רחב בפני
נשים18.
^־m־<n־־7־uT^s6
כדי להבין סוגיה זו נעיין בכמה סוגיות נוספות ,הסותרות לכאורה זו את זו ,ונראה כי
ראיית המכלול תאיר את העניין באור בהיר.
במסכת ברכות 19מצינו:
לאישה דווקא העדפה של הצד האידיאולוגי על חשבון הצד החומרי.
דברים אלו מתנגשים במידה מסוימת עם הנטייה המעשית של נשים ,אך מכיוון שנשוא הדיון של משנה זו
הוא יצרים ואי נאמנות במסגרת חיי הנישואין ,נראה כי יש היגיון בדרך פירוש של דעה לפיה נטיית האישה
היא להעדיף את היציבות ואת רגשי הנאמנות והמוסר ,על פני ההנאה הרגעית וסיפוק היצרים.
15הרב שמואל הלוי וואזנד .שו״ת שבט הלוי ,חלק ו׳ יורה דעה ,סימן ק״נ עמז קמ״ו-קמ״ח .כמו כן ר׳ דברי
הרב בנימין זילבר ,שו״ת אז נדברו ,חלק י״ד ,סימן ג׳ עמ׳ ט״ז. .
16הרב וואזנר אינו רואה בדברי התנא ר׳ אליעזר סוגיה מוסרית ,או עניין שבמדיניות הלכתית שאותה ניתן
לשנות בהתאם לצורכי הזמן והמקום ,אלא לדידו מהווים דברים אלה נורמה נצחית ,שאותה יש לקיים בכל
הדורות ובכל הנסיבות ,וממילא יש לנהוג לפיהם בכל מקום שהדבר אפשרי ולשאוף להיצמד לנורמה
המקורית ככל שרק ניתן .הרב וואזנר מציין בהקשר זה כי רוב בתי הספר לבנות בדורנו מלמדים את הבנות
חומר תורני רב ,וכי הוא רואה בכך חוסר איזון בין הנורמה הנצחית לפיה ״כל המלמד את בתו תורה כאילו
לימדה תפלות״ ,לבין הצורך להתמודד עם קשיי החינוך בדורנו ,שהוא דור של השכלה .לדידו ,יש לחתור
לאיזון נכון יותר ״וקשה להעמיד רת על תילה בעניין זה״.
17הרב יואל טייטלבוים ,ויואל משה ,חלק ג׳ ,סימן ל׳ ואילך ,וכן מאמר לשון הקודש ,סעיף ל״ג .עם זאת פסק
הרב מסאטמר ,כי תורה שבכתב ,להבדיל מתורה שבעל פה ,מותר לאישה ללמוד מלכתחילה .כמו כן ציין
הוא ,כי לימוד של מפרשי התנ״ך שאינו מותר מלכתחילה ,אינו עולה עם זאת לאיסור של לימוד תפלות.
לדידו של הרב מסאטמר נמצא אפוא ,כי קיים איסור ללמוד תורה מלכתחילה גם כאשר אין המדובר
בתפלות .כמו כן ,ר׳ שו״ת אגרות משה ,לרב משה פינשטיין ,יורה דעה חלק ג׳ סימן פ״ז ,לפיו מן הראוי
להימנע מללמד נשים משניות ,לבד מפרקי אבות.
1Kע ם זאת ,יצוין כי מכיוון שסיבת האיסור היא מוסרית ונוגעת ל״מדיניות הלכתית״ ולא לאיסור הנובע ממקור
ראשוני ,כגון ציווי התורה או תקנת חכמים ,מובן הדבר כיצד מצאו פוסקי ההלכה אפשרות לסטות מן
הדברים במקום שבו השתנו הנסיבות המוסריות כך שהן מחייבות דווקא להנחיל תורה לנשים .על תופעה זו
עוד נעמוד להלן בהרחבה בפרק העוסק ב״נשים ותפקידים ציבוריים״.
19ברכות יז .ע״א.
פמיניזם ויהדות ומרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 73הו ד פ ס ע״י ונצנת אוצר ה ח צ מ ח
$ 76ד״ר אבי וינרוט
״גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים ,שנאמר
׳נשים שאננות קומנה ,שמענה קולי .בנות בוטחות האזנה אמרתי״30/
מכך שהנביא כפל את דבריו ותיאר את הנשים כשאננות וכבוטחות ,למדים חז״ל כי
מקומן של הנשים מובטח הן בעולם הזה והן בעולם הבא.
על כך שואל האמורא רב :באיזו זכות עתידות נשים לזכות בחיי העולם הבא ,ומכוח
מה זכו שההבטחה שניתנה להן בהקשר זה גדולה אף יותר מזו שניתנה• לגברים ?
משיב על כך רב חייא :
® ״באקרויי בנייהו לבי כנישתא״ -בכך שהן טורחות להביא את בניהן לבית
הכנסת ,ששם ילמדו בפני רבם ;
® ״באתנויי גברייהו בי רבנן׳ – ,בכך שהן שולחות את בעליהן לבית המדרש ללמוד
תורה ומאפשרות להם לעסוק בתורה בלא הפרעה ;
» ״ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן״ -בכך שהן ממתינות לבעליהן ונותנות
להם רשות להעדר מן הבית וללמוד תורה.
נמצאת למד ,כי מחד גיסא רואה הגמרא את הזכות העומדת לנשים כגדולה מזו של
גברים ,אך מאידך גיסא מקורה של זכות זו בעזרתן של הנשים לבניהן ולבעליהן
ללמוד תורה ,בלא שתצוין הזכות הנובעת מלימוד התורה שלהן בעצמן .לכאורה
לפנינו אינדיקציה לכיוון של שלילת לימוד תורה על ידי נשים ,אך כאן מתעוררת
שאלה כיצד יש לפרש סוגיה זו :האם הדבר נובע מכך שנשים אינן לומדות תורה
בעצמן ,וזאת עקב האיסור הטמון בכך? או שמא ,כל שמציינת סוגיה זו הוא כי אדם
זוכה במדרגות רוחניות נעלות ,דווקא בזכות ההקרבה שלו למען זולתו ולא על ידי
מימוש עצמי ,שבו שוות הנשים לגברים אך לא עדיפות עליהם.
*
g W־ h o » m
סוגיה נוספת מצויה בתוספתא :״הזבים והזבות ,והנידות והיולדות מותרים לקרות
בתודה ,בנביאים ובכתובים ,ולשנות במשנה ,במדרש בהלכות ובאגדות״21.
כאן משמע בבירור ,כי נשים רשאיות(בכל מצב) לעסוק בלימוד תורה ,הן שבכתב
והן שבעל פה .זוהי אינדיקציה ברורה לכיוון המתיר לנשים ללמוד תורה.
20ישעיהו לב ,ט.
21תוספתא ברכות ב ,יב.
י>מיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 74הו ד פ ס ע״י ונפנת אוצר ה ח פ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 77
אבל גם בהקשר זה הדברים אינם חד משמעיים ,שכן בתלמוד הבבלי הגרסה שונה
ונאמר שם 22:״הזבים [בהשמטת המילה 'והזבות׳] והמצורעים ,והבאים על נידות
[ולהבדיל מהמילים ׳הגירות והיולדות׳ המופיעות בתוספתא] מותרין לקרות בתורה
בנביאים ובכתובים…״23
מקול שלישי שמציינים הפרשנים השונים נוגע לכך שנשים נכללו כאמור במצוות
״הקהל״ ,אשר״במסגרתה השמיעו להם את משנה תורה.
עם זאת ,נראה לכאורה כי מצוות הקהל לא הייתה מעמד של לימוד תורה אלא
בעיקר מעמד בעל מסר חינוכי .עניינה של מצווה זו ,להתקהל במוצאי יום טוב
ראשון של חג ,בשנה שאחרי שנת השמיטה ,ולשמוע ספר משנה תורה(ספר דברים)
כשהוא נקרא על ידי המלך באוזני העם .ביחס לכך מובהר בספר החינוך:
״להיות הקול יוצא מתוך העם לאמור ,מה הקיבוץ הזה שנתקבצנו יחד כולנו?
[ותהא התשובה ]:לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו,
ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבח התורה והוד ערכה ,ויכניסו הכל בליבם
חשקה ,ועם החשק בה ,ילמדו לדעת את ה׳ ויזכו לטובה״4.ג
״
ואוצרהח?? ™!
הרב משה פינשטיין מציין בהקשר זה 25,כי האנשים באו כדי לדעת שיש ללמוד(ולא
שבשעת ״הקהל״ קוראים בעצמם אלא רק שומעים את קריאת המלך ,ומשמיעתם
יבואו ללמוד אחר כך בביתם) ונשים באו לשמוע את הלכות המצוות השונות כדי
לקיימן ,ולא לשם ידיעה ולימוד26.
22ברכות כב ,ע״א.
23מיכאל הלינגר בעבודת המ.א .שלו על תלמוד תורה של נשיה לאור המקורות (אוניברסיטת בר אילן,
תשג״ד) ,עמי ,29-25ביקש לייחס את ההבדלים שכין הגרסאות להבחנה כוללת בגישתו של התלמוד
הבבלי לעומת התלמוד הירושלמי בנוגע לשאלת לימוד התורה על ידי נשים ,וזאת על רקע אורחות החיים
השונים בישראל ובבבל.
ואכן ,הראשונים עומדים על קיומה של הבחנה בין התלמוד הירושלמי ,שנהגה במצב שבו העם שלו יושב
על אדמתו ,לבין התלמוד הבבלי ,שנוצר בתנאי מצוקה .ד׳ סוכה מד ,ע״א ,ורש״י שם דיבור המתחיל ״והא
.אמר ר׳ יוחנן דלכון אמרי דלהון היא״.
עם זאת ,דעתו של הלינגר ,המבקש לתלות את גרסת התלמוד הירושלמי בשיטה כוללת האוהדת יותר
לימוד תורה על ידי נשים ,נתקלת בקושי מכיוון שדווקא בגרסת התלמוד הירושלמי מתווספת לדברי התנא
ר׳ אליעזר האמירה כי ״ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים״(סוטה ,פרק ג /יט ,ע״א).
24רבי אהרון הלוי מברצלונה בספר החינוך מצווה תרי״ב.
25הרב משה פינשטיין בשו״ת אגרות משה ,אורח חיים חלק א׳ ל״ב ,ג׳ ,על פי המהרש״א במסכת חגיגה ג,
ע״א.
26מסוגיה זו מוכיח הרב שמואל הלוי וואזנר בשו״ת שבט הלוי חלק א׳ ,ו /כי אף בנוגע להלכות שהאישה
מצווה ללמדן ,אין הלימוד אלא אמצעי לקיום נכון של המצוות ,ולא תכלית כשלעצמה.
עם זאת ,ביאור זה אינו מקובל על הכול ,שכן בהגהות היעב״ץ(קדושין דף ל״ד ועלרובין רף צ״ו) מצינו ,כי
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 75הה*פס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
* 78ד״ר אבי וינרוט
לעומת זאת ,לפי הגישה הגורסת כי נשים חייבות בלימוד תולה המתייחס למצוות
שנשים חייבות לקיימן(להבדיל ממצוות עשה שהזמן גרמן ומנושאים מופשטים),
מן ההכרח לבאר בדרך אחרת את ההבחנה הנעשית במצוות ״הקהל״ בין ״גברים
הבאים כדי ללמוד״ לעומת נשים שבאות ״כדי לשמוע״ .הט״ז ,אחד מפרשניו
העיקריים של השולחן ערוך 27מפרש על כן :
״'לשמוע׳ היינו שמיעת פשטי הדברים בהבנה פשוטה ולא לימוד דרך התחכמות,
שזה אסור לכתחילה לנשים אף בתורה שבכתב .אבל שמיעת קריאת התורה -
מצווה היא להן ,ולא רק רשות גרידא״28.
מכל מקום ,סוגיה זו מהווה לכאורה אינדיקציה המבחינה בין לימוד תורה על ידי
גברים לבין לימוד תורה על ידי בשלם.
סוגיה נוספת הראויה לעיון בהקשר זה מצויה במשנה במסכת נדרים 29והאומרת
בנוגע למצוות המוטלות עליהן ,נשים חייבות במצוות תלמוד תודה .כך גם עולה לכאורה משיטות הפוסקים
כי אישה שבחרה לקיים מצוות עשה שהזמן גרמן ושבהן אינה חייבת ,אינה מברכת עליהן ,שכן ברכה יש
לה רק על מצוות שחובה לקיימן ,ועל אף זאת פסקו כי האישה מברכת ברכת התורה ,דבר המוכיח לכאורה
כי אישה נכללת בחיוב הכולל של לימור תורה .עם זאת ,ראיה זו כשלעצמה אינה קונקלוסיבית ,שכן הרב
פומרנצ׳יק בספרו העמק ברכה סימן א׳ מבהיר בשם הרב חיים הלוי סולובייצ׳יק ,כי ברכת התורה איננה
נובעת מן החיוב ללמוד תודה ״אלא עיקר החיוב של ברכת התורה הוא משום התורה גופא ,דתורה צריכה
ברכה ,וזהו דבר שנלמד מהפסוק ׳כי שם ה׳ אקרא הבו גודל לאלוקינו׳ ,כמבואר במסכת ברכות דף כ״א,
דתורה צריכה ברכה וכל מי שלומר בתורה או קורא בתורה צריך לברך״ .ור׳ גם חידושי הרב יצחק זאב
!
; הלוי(הרב מבריסק) על הרמב״ם הלכות ברכות פרק י״א הלכה ט״ז וכן ר׳ דברי הרב אברהם יצחק הכהן
קוק בספר אורח משפט ,חלק אורח חיים סימן י״א ובמילואים שם סימן קמ״ז ,ור׳ שו״ת משנה הלכות חלק
ו׳ אורח חיים סימן י״ג ,שו״ת מחזה אליהו סימן י״ב ,ושו״ת ציץ אליעזר לרב אליעזר וולדנבדג חלק ט׳
סימן ג׳ באות ג /כמו כן יעוין בקונטרס ״וילך בתוך העמק״ המופיע בשולי ספר העמק ברכה ,המציין כי
}
בתלמוד תודה יש שני גדדים :״א .לימוד לשם ידיעת התורה ,ו־ב .לימוד לשם סגולת התודה ,המתקיים אף
אצל מי שלומד תורה בלא להבינה״ .לפי דברים אלו נראה כי ברכת התורה אינה שייכת למצוות תלמוד
תורה כלל ,אלא שהעיסוק בתורה טעון כשלעצמו ברכה שהיא הודיה של עם ישראל על קבלת התורה .ולכן
אף אם נסיק כי נשים אינן בכללות במצוות תלמוד תורה ,הרי מכיוון שלא הופקעו חלילה מגדר כלל ישראל
שקיבל תורה מסיני ,תחול עליהן חובה לברך ברכה על קבלת התורה ,ולא על עצם לימודן.
כנגד זאת מצינו כבאור הלכה אודה חיים סימן מ״ז ,כי בהתאם לדעות הפוסקים שנשים מברכות ברכת
התורה משום שהן חייבות בלימוד ההלכות השייכות להן ,יש בידן אף להוציא ידי חובה את האיש בברכתן.
גישה זו אינה עולה בקנה אחר ,לכאורה ,עם דברי הרב וואזנר ,שהרי אילו לא הייתה זו חובה המוטלת על
האישה ללמוד את ההלכות האמורות ,אלא רק אמצעי לידיעת ההלכות לשם קיומן הראוי ,לא הייתה
האישה יכולה להוציא את האיש ידי חובתו בברכתה.
27״טורי זהב״ על שולחן ערוך יורה דעה סימן ומ״ו ס״ק ר/
28ר׳ עוד ב״מגן אברהם״ על שולחן ערוך אורח חיים סימן רפ״ב ס״ק ו׳ .אף על פי שטורי זהב(ט״ז) לא דיבר
אל א על תורה שבכתב ,משמע בדברי הפוסקים שאף לימוד תורה שבעל פה לא נאסר בדרך של שמיעה
פשטנית(ר׳ שו״ת מהדל״ל החרשות סימן מ״ה! שו״ת אגרות משה יורה דעה חלק ב׳ סעיף ק״טז אגדות
הראי״ה חלק ב׳ סימן תס״ז).
29משנה ,נדרים ד .ג.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 76הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות ^ 79
כי מי שנודר נדר שלא לגרום כל טובת הנאה לתברו ,מותר לו בכל זאת -על אף
הנדר -ללמד את בניו ואת בנותיו של חברו מקרא 30,ומכאן שיש מקום להורות
מקרא גם לנשים.
נוסף על כך ,מוצאים אנו ברמב״ם ,בהתייחסו ללימוד תורה שלא לשמה שסופו
להביא את המעיין לעסוק בה לשמה ,כי :״כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים ,איץ
״־מלמדים אותם אלא לעבוד מיראה …עד שישיגוהו [את הקב״ה] וידעוהו ויעבדוהו
מאהבה״ 31.הרי לנו אפוא כי גם נשים לומדות תורה ואינן מופקעות מכך.
הסבר המיישב בין המקורות הראשוניים הנ״ל ,מצוי לכאורה בהלכה הפסוקה
בלמב״ם:
״אישה שלמדה תורה יש לה שכר ,אבל אינו כשכר האיש -מפני שלא נצטווית,
וכל העושה דבר שאינו מצווח עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה
אלא פחות ממנו32.
ואף על פי שיש לה שכר ,ציוו 33חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה …אמרו
חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו לימדה תפלות.
במה דברים אמורים? בתורה שבע״פ .אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה
לכתחילה ואם לימדה אינו כמלמדה תפלות״34
בהתאם לפסיקה זו של הרמב״ם נראה כי המקורות שהובאו לעיל מוסברים בדרך
הבאה :
30לימוד התורה לא נאסר על אף הנדר שאסר קבלת כל טובת הנאה ,שכן ״מצוות לאו להנות ניתנו״ .כלומר,
עשיית מצווה אינה נחשבת להנאה פיזית ,אלא היא עניין שבחובה.
31רמב״ם ,הלכות תשובה ,פרק י׳ הלכה ה׳.
31לעניין זה יעריץ בסוטה (כא ,ע״א) ,לכן קידושין(לא ,ע״א) :״אמר ר׳ חנינה גדול מצווה ועושה ממי שאינו
מצווה ועושה״ .הסברים רבים ניתנו לכך .התוספות שם מסביר כי מי שמצווה נאלץ להתמודד עם הרצון
הטבעי להשתחרר מעולן של חובות ,דבר שאינו קיים ביחס לקיום וולנטרי של דברים .הרמב״ן לעומת זאת
מבהיר כי המצוות לא ניתנו לצורכו של הקב״ה ,אלא לצורכן של ישראל .ממילא ,במקום שאין מצווה ,אין
שום עניין לקיים' את הדבר ואין בכך כל נחת רוח לבורא ,שהמצוות ממילא לא נועדו לשמו .הרמב״ם גורם
כי בכל זאת קיים עניין בקיום מצווה אף בהעדר ציווי אלוקי ,אלא שהשכר אינו רב כל כך ,והדברים
מתאימים לכאורה לשיטת התוספות הנ״ל .בהתאם לשיטת התוספות נשים גם יכולות לבלך על מצוות שאינן
חייבות בהן ,ולכך עוד נתייחס בפרק שיוקדש לפטור של נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן.
33ספק הוא האם מבחינה לשונית לפנינו נוסח המורה על איסור של ממש ,או שמדובר רק בציווי מלכתחילה.
לכאורה ,הדעת נותנת כי לימוד אשר נקבע כי אם נעשה בדיעבד יש שכר בגינו ,אין מקום לאוסרו באיסור
גמור מלכתחילה ,עם זאת ,ייתכן.כי.ימגשכר בצילו מכיוון שלימוד תורה הוא במהותו מצווה ,גם אם האישה
אינה מצווה ועושה ,ועל אף זאת חכמיס מצאו לנכון לאסור זאת ממש ,לנוכח הקלקול המוסרי העלול
לצמוח מכך.
34רמב״ס .הלכות תלמוד תורה פרק א׳ הלכה י״ג,
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 77הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
8a 4ד״ר אבי וינרוט
sמכיוון שנשים פטורות מן החובה הגורפת והכוללת של לימוד תורה ,כפי שהובהר
בפרק הקודם ,הרי שאישה הלומדת תורה עושה כן מרצונה החופשי ,וממילא מובן
מדוע זכויותיה בהקשר זה פחותות ממי שמצווה ועושה ,שהרי הכלל הוא כי שכרו
של מי שמצווה ועושה רב יותר משכרו של מי שאינו מצווה ועושה .בכך מובהרת
הסוגיה האמורה במסכת ברכות ,לפיה זכותן של נשים לעולם הבא אינה נובעת
מלימוד עצמי של תורה ,שבו האישה היא בגדר מי שאינה מצווה ועושה ,אלא זכותן
נובעת מכך שהן מאפשרות לבעליהן ולבניהם ללמוד תורה ולהקדיש ללימוד זה את
מלוא ההוויה והקיום .מסירות זו עבור הזולת מקנה לנשים שכר גדול אף משל
הגברים ,שהרי מדובר בהקרבה ,שאינה מזכה את האישה בהגשמה עצמית או
בהפקת עונג אינטלקטואלי ,וכל כולה מסירות וויתור לשמם .כמו כן ,עקב הפטור
מלימוד תורה נוצרה מציאות שקיים בה חשש כי העיסוק השוטף בצורכי הבית
וגידול הילדים והחשיפה החלקית בלבד להשכלה תורנית רחבה ,יביאו את האישה
ללימוד הנעשה בלא להיות שקוע לגמרי בסוגיות הנלמדות .לימוד כזה עלול להיות
שטחי בבחינת .A little knowledge is a lot of dangerמי שאינו לומד ,נוטה
להתייעץ ויש לו הכבוד הראוי כלפי בעלי ידע רחב .לעומת זאת ,מי שלמד דברים
באופן חלקי ,מקבל לעיתים תמונה לא מלאה של המציאות ,אך מניח שהוא כבר
יודע את הדברים בעצמו ואינו פונה להתייעץ בזולתו35.
כתוצאה מכך קבע התנא ר׳ אליעזר כי ״כל הלומד בתו תורה כאילו למדה
תפלות״.
עם זאתו־-דברים אלה מתייחסים מטבעם רק לתורה שבעל פה ,שבה מצריך
הלימוד השקעה עצומה של משאבי זמן והוויה ,כדי לקבל תמונה מעמיקה וכוללת.
לעומת זאת ,ככל שהדברים נוגעים לתורה שבכתב ,הרי שלא מתעורר חשש דומה.
מה עוד שפסיקת ההלכה מתבססת בעיקר על תורה שבעל פה.
לפיכך מובן פסקו של הרמב״ם ,כי דברי התנא ר׳ אליעזר אינם מתייחסים לתורה
שבכתב ,וממילא גם ברור מדוע נכללות נשים במצוות ״הקהל״ ,שבה הקריא המלך
בפני העם את התורה שבכתב(ספר דברים)35.
35
להסברים אחרים הנוגעים לסגולות הרוחניות של לימוד התורה ,ר׳ ליקוטי אמריה לד׳ צדוק הכהן מלובלין
צ ״ א .
. . .
■
~ ~
36ע ם זאת ,לשיטת הדמב״ם אין ללמד מלכתחילה נשים גם תורה שבכתב .הטעם לכך מובהר בשו״ת יוסף
אומץ לחיד״א סימן ס״ז עמ׳ צ׳ ,כי ״אם נתיר לכתחילה תבוא ללמוד תורה שבעל פה״ .כמו כן ר׳ בעניין זה
את דברי הרב יוסף שאול נתנוון ,בשו״ת שואל ומשי ,3חלק ג׳ תשובה מ״א ,המתייחס למקורות השונים
* .מיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 78ה ו 1פ ס ע״י וגכנת אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 81
שיטתו של הרמב״ם מיישבת אפוא את המקורות הראשוניים שראינו לעיל .כמו כץ,
בכל הנוגע לדברי התוספתא (ברכות ב .י״ב) שהובאו לעיל ,כי מותר לנשים גם
״לשנות במשנה ,במדרש בהלכות ובאגדות 37/ ,נראה כי סר הקושי בעת ששמים לב
כי תוספתא זו עוסקת בהלכות טומאה וטהרה ,שהן מן ההלכות המובהקות שמוטל
על נשים ללומדן כדי לדעתן .בהקשר זה ראינו בפרק הקודם את״״פסקם של ה״בית
יוסף״ והרמ״א ,כי מותר ואף חובה על אישה ללמוד את המצוות השייכות לה .כך
למשל מסכם את הדברים ספר חסידים3*:
״חייב אדם ללמד לבנותיו המצוות כגון פסקי הלכות ,ומה שאמרו שהמלמד לבתו
תורה כאילו מלמדה תפלות ,זהו עומק התלמוד וטעמי המצוות וסודי התורה…
אבל הלכות המצוות ילמד לה ,שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבתז וכן
כל המצוות כדי לעשות להיזהר במצוות ,שהרי בימי חזקיה מלך יהודה אנשים
ונשים ,גדולים וקטנים ידעו אפילו טהרות וקודשים 39.וזהו ׳הקהל את העם
האנשים הנשים והטף׳ 40,וזהו ׳אתם ניצבים היום כולכם לפני ה׳ אלוקיכם…
טפכם ,נשיכם׳ 41כדי שידעו פסקי המצוות מה לעשות ומה שלא לעשות״42.
דלעיל ,ומבהיר את הטעם לפסקו של הרמב״ם כי על הנשים להימנע מלכתחילה מלימוד תורה שבכתב.
37ליישוב קושי זה ר׳ דבריו של הרב אליעזר וולרנברג בשו״ת ציץ אליעזר ,חלק ט׳ סימן ג /אחד מן
ההסברים המובאים על ידו הוא ,כי לנשים מותר ללמוד בעצמן דברי תורה ואילו האיסור של התנא ר׳
אליעזר מתייחם להוראת תורה לנשים על ידי אחרים זולתה .האיסור נוגע רק ללימוד תורה כחלק מחומר
לימודי הנכפה על אישה ,אף אם מבנה האישיות שלה אינו תואם לכך .אך לעומת זאת אין מקום לאיסור
ביחס ללימוד עצמי ,שהוא בדרך כלל וולונטרי ,ונובע מרצון פן של האישה ללמוד תורה מתוך רוחב דעת
ועניין אינטלקטואלי .כמו כן יצוינו דבריו של הרב יוסף קאפח ,במאמרו ״חינוך הבת ללמוד תורה למוסר
ולעזרה לזולת״ האישה וחינוכה (הוצאת אמנה ,תש״ם) ,עמ׳ .31הרב קאפח מבהיר כי האיסור מתייחם רק
למצוות שהן בגדר תורה שבעל פה ממש ,ולא למצוות הנוגעות לדינים דאורייתא ,או שיש להן ״עיקרים
גדולים״ .כמו pמוסיף הוא; כי כל האיסור הוא על אחרים ללמדה ,אבל שהיא תלמד בעצמה אין שום
איסור.
38ספר הסירים ,סימן שי״ג.
39לעניין זה ר׳ סנהדרין צד ,ע״ב ,בה מצינו כי בעת שגזר סנחריב שלא ילמדו תורה ,הלך חזקיהו ״נעץ חרב על
פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו ,בדקו מדן וער באר שבע ולא מצאו עם
הארץ .מגבת ועד אנטי פרם ולא מצאו תינוק ותינוקת .איש ואישה שלא היו בקיאים בהלכות טומאה
וטהרה״ עם זאת ,יש המשיבים כי מסוגיה זו כשלעצמה אין ראיה ללימוד תולה על ירי נשים ,שהרי סוגיה
זו מתייחסת למצב חירום מיוחד ששרר באותה עת ,כשהיה חשש כי תישכח תורה מישראל וממילא היה
צריך כמשקל נגד להנחיל את התורה בכל דרך.
40דברים לא ,יב.
41דברים כט ,י-יא.
42בהקשר זה יפים הם דבריו של שו״ת אבני נזר ,יורה דעה חלק ב׳ ,סימן שנ״ב ,המבהיר ,כי בשעה שמצוות
סוכה אינה כוללת בהכרח גם את החיוב לבנות סוכה ,שהרי יכול אדם לקיים את מצוות סוכה בכך שימצא
סוכה מן חמוק ,חדי שמצוות שנשים חייבות בהן ,אי אפשר שיתקיימו באופן ראוי אם לא ילמדו אותן
תחילה כדבעי ,ואין לדאות באפשרות לשאול רב מהי ההלכה משום תחליף לידע עצמי בסיסי והכרחי.
משום כך ,יש לומד לדבריו ,כי בציווי התורה ,שחייב נשים לקיים מצוות שונות ,נכלל בהגדרה גם הציווי כי
נשים ילמדו את הדינים השונים הנוגעים והנחוצים לשם קיום חיובים אלה.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אברהם בן משה אהרן עמוד מ ס 79הו ד פ ס ע״י תכנת אוצר ה ח כ מ ה
4 82ד״ר אבי וינרוט
ושוב ,לנוכח הגישה כי דברי ר ,אליעזר ״כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה
תפלות״ מהווים איסור ללמוד תורה ,נשאלת השאלה כיצד יש להבין את המהפכה
התורנית שהתרחשה ומתרחשת בהקשר זה בדורות האחרונים ,ובמסגרתה אנו
מוצאים הוראה רחבה של מקצועות תורה רבים לנשים ?
אכן ,שאלה זו אינה מתעוררת אם תופסים את ההיתר ללימוד תורה על ידי נשים
כמוגבל להלכות המעשיות הרלוונטיות להן וכיו״ב ,כפי שראינו נספר חסידים .אבל
במציאות הובילה המהפכה התורנית להיתר מקיף הרבה יותר ,ובמוסדות חינוך רבים
זוכות נשים להשכלה תורנית רחבה הרבה יותר מהלכות .אדרבה ,מוסדות החינוך
משתדלים להכליל בחומר הלימוד ״עולם ומלואו״ ,לרבות נושאים הנוגעים
להשקפת עולם .כיצד מתיישבת מציאות זו עם דברי התנא ר׳ אליעזר ?43
!
!
עם זאת יצוק ,כי בנקודה זו קיימת מחלוקת בין הפוסקלם במרוצת הדורות .כך למשל ,בשו״ת יהודה יעלה,
לרב יהודה אסד(חלק א׳ ,תשובה רע״ט) נמצא כי גם את דיני המצוות שנשים חייבות בהן אין ללמדן ,ורק
להן עצמן מותר ללמוד דינים אלו בכוחות עצמן ,או בדרך של קבלת הדברים מאם לבתה ולכלתה .לעומת
זאת ,הרב אליעזר וולדנברג ,בשו״ת ציץ אליעזר ,חלק ט׳ סימן ג׳ באות ו׳ ,מביא דעות של פוסקים רבים,
לפיהם קיים היתר ואף חובה לנשים ללמוד את דיני המצוות המוטלות עליהן .הוא מסכם באומרו :״גם
הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן ,כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד ,וכיוצא
בהם כל מצות עש?ד#אין הזמן גרמא ,וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים שהן מוזהרות בהן
כאנשים״.
כמו כן ,ר׳ דיון מרהיב ב״מגן אברהם״ על שולחן ערוך סימן קפ״ז ס״ק ג׳ ,בשאלה :מדוע אומרות הנשים
בברכת המזון ״ועל תורתך שלימדתנו״ על אף שהן פטורות מלימוד תורה .ה״מגן אברהם״ מבהיר כי נשים
חייבות ללמוד תורה ,בנוגע למצוות הנוהגות בנשים ,וכן הינו מציק כי מכיוון שהאיש והאישה נחשבים
יחדיו לישות אחת ״שאין נקרא אדם אלא כשיש לו אישת״ ,הרי שגם מצוות המילה ומצוות תלמוד תורה
הנוהגות בזכר ,רלוונטיות לאישה -שהיא שלמות אחת עם האיש,
לעניין זה ר׳ גם שו״ת כית הלוי ,סימן ר ,וכן שפע המקורות המובאים מפי הרב עובדיה יוסף בילקוט יוסף
הלכות ברכות התורה סימן י״ז בהערה.
43פתחנו בדבריו הידועים של ה״חפץ חיים״ ,לפיהם לא היה מנוס מהתרת האיסור האמור ,לאור האלטרנטיבה
שהאישה נחשפת לה בעידן המודרני .לדבריו ,מדובר בתקנה שנוצרה בדיעבד ,כאשר הנורמה הכללית היא
אכן כדברי התנא ר׳ אליעזר .לדבריו ,חייב שינוי המציאות להיערך על ידי החדרת תורה גם בליבותיהם של
נשים ,בבחינת ״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״(תהילים קי״ט ,קכ״ו) .עם זאת ,דברים שונים מכך מצינו
כאמור לעיל ברברי הרש״ר הירש ,אשר ראה לכאורה בהוראת התורה לנשים עניין של ״לכתחילה״
וכאידיאל גדול ,שאינו נובע רק מרוחות הזמן ומן הצורך להתמודד עימן .כך כתב הרש״ר הירש בספרו חורב
(המכון להפצת ספרות דתית בישראל ) 1973 ,בפרק ע״ה :
״גם בנות ישראל חייבות לא פחות בלימור תורה שבכתב ובלימוד הדינים שעליהן לקיים אותם בחייהן כבת,
נערה ,אם ועקרת בית .פעמים רבות בדברי ימי עמנו הצילו בנות ישראל את הרוח וחיי הטהרה בישראל .עד
כדי כך שאפילו גאולת ישראל ממצרים בזכות נשים צדקניות הייתה (סוטה יא. ,ע״ב) .תופעה כזאת יכולה
לחזור ואמנם שוב תשוב ,ורוח ישראל סבא תקום לתחיה מתוך ליבן של בנות ישראל כשדות״.
(תרגום זה מגרמנית ,השונה במידה מסוימת מזה המופיע בספר חורב ,מופיע בספרו של אליקים ג׳ אלינסון,
בין האישה ליוצרה (ירושלים ,המח׳ לחינוך ולתרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית,
תשל ״ה) בעם׳ . 158
כלומד ,הרש״ר הירש רואה.בנשים את היסוד ל-רמה-הףו־חנית של העם ,והוא צופה כי התופעה של גאולת
ישראל מכות חוסנן הרוחני של הנשים שוב תשוב ,כפי שהתחוללה פעמים רבות בעבר .לרבדיו ,כשם
שאישה היא עיקרו של בית ,ובידה לעצב אותו בדמותה וכרוחה ,כך מתעצבת רוחו.של עם בדמותן וברוחן
של בנותיו .מכיוון שכך מבהיר הלב הירש ,כי לימור תורה על ידי נשלם הוא הכרח ,וחובה זו יש למלא בכל
המיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 80הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות 83 4
נראה כי כמה תשובות לדבר:
הכבר יפה לכך מצוי בדבריו של הרב שמואל הרקוולטי בשו״ת מעיין גניט44.
ו לד ב ריו ,דברי ר׳ אליעזר לא נאמרו ביחס לנשים הבוחרות מרצונן ללמוד תורה ,אלא
רק ביחם לאב הבוחר ללמדן דברי תודה בטרם עמד על רצונן העצמי .הוא מבהיר כי
ר׳ אליעזר התריע מפני לימוד תורה על ידי בנות שטרם התברר כי בבגרותן לא
יעדיפו את מטלות הבית מרכישת השכלה תורנית .לעומת זאת ,״הנשים אשר נדב
לבן אותן לקרב אל המלאכה -מלאכת ה׳ מצר בחירתן בטוב ,הן הנה תעלנה בהר ה׳
תשכונה במקום קודשו כי נשי מופת הנה ,ועל חכמי דורן לאדרן ולהדרן לחזק ידיהן,
עשי והצליחי ומן השמיים יסייעוך״.
בהתאם לגישה זו נראה ,כי לימוד תורה ,ואף תורה שבעל פה על ידי נשים ,אשר
בחרו במסלול של השכלה מורחבת -לא נאסר מעולם45.
ואכן ,פסיקה ברוח זו מוצאים אנו בדברי הרב חיים דוד הלוי ,המצייץ :
״מותר לל מ ד תורה שבעל פה כאשר ידוע לנו בוו ד או ת ש ה אי ש ה הז א ת רצונה
ללמוד תורה ב מו ת …ה אי סו ר ח ל ע ל ה א ב לל מד ב תו תורה כ ש הי א ק טנ ה ואין
אי ש יו ד ע א ת כוונ תה ו אין כל ב ט חון שכ א שר תגדל ל א י צ מ ח ק ל קו ל מלימוד
זה״*/
עוד הסבר מעניין לסטייה מדברי התנא ר׳ אליעזר ,מצוי במאמרו של הרב בן ציוץ
פירר המבהיר 47,כי למעשה היום אין עוד שאלה האם בת תלמד תורה או שתהא
J
.J
הנסיבות כעניין שמלכתחילה.
בהתאם לשיטה זו ,שבה ומתעוררת השאלה כיצד ייושבו הדברים עם דברי התנא ר׳ אליעזר ,שנפסקו
להלכה ,כי כל המלמד את בתו תורה כאילו לימדה ספלות?
4י' הדברים מצוטטים על ידי הרב ברוך הלוי אפשטיין בפירושו תורה תמימה על דברים יא ,יט.
45כ מו כן ,יעוין בספרו של החיד״א ,טוב עין ,סימן ד׳ ,כי כאשר מכירים באישה שכוונתה ללמוד בכל ליבה
ורוחב דעתה ,מותר גס לאביה ולאחרים ללמדה .בדרך זו מבהיר הוא אח הגמרא בפסחים דף ס״ב ממנה
עולה כי לימדו את ברוריה ,בתו של ר׳ חנינא כן תרדיון ,תורה שבעל פה .לעומת זאת ,ר׳ בשו״ת ציץ
אליעזר ,חלק ט׳ סימן ג׳ ,בשם ספר משרת משה ,כי דברי חז״ל לא ניתנו לשיעורים ואין אנו יכולים לבחון
ליבו של אדם ,כך שיישומה של נורמה יהא תלוי בהבחנה בין אדם לאדם .משום כך גורם הוא ,כי ככלל אין
ללמד תורה לנשים -בשום מקרה.
46הרב חיים דוד הלוי בשו״ת עשה לך רב חלק ב׳ תשובה נ״ב .נוסף על כך ,מציין הרב ח׳ ד׳ הלוי שם,
בהתייחס לבנות הלומדות לימודים אחרים ברמה גבוהה ,כי יש לאפשר להן לימוד תורה שבעל פה
מטעם נוסף :״כי נראה שבזמנים הראשונים כאשר הייתה האישה עקרת בית גרידא והבנות לא למדו כל
עיקר ,היה,קיים חשש שלימוד התורה שכולה חכמה ,.,תגרומ-אולי נזק.־.־ .ולא־התידד־ללמק אלא דינים
הנחוצים להן בלבד .אבל בזמננו שהבנות לומדות לימודים כלליים בכל הרצינות הראויה ,למה יגרעו
דברי תורה?״
47הרב בן ציון פירר ,״על לימוד תורה לבנות״ ,נעם כג ,עם׳ קל״א.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מס 81הודפס ע״י תכנת אוצר החכמה
♦ 84ד״ר אבי וינררט
עקרת בית ,שהרי בדור דעה זה ,שההשכלה מפכה בר .סביר להניח כי הבת תפנה בכל
מקרה ללימודים שונים .על כן ההתלבטות היא לדבריו :האם תלמד האישה דברי
תורה ,שהם ״כאילו תפלות״ ,או שמא תלמד דברים שהם בגדר תפלות ממש 48.הרב
פירר גורס על כן ,כי מדובר באיסור שאין לממשו במציאות החיים המודרניים דהיום,
שבו נשים נחשפות להשכלה רחבה ומגוונת ,ואף בוחרות בקריירה מחוץ לביתן,
כעניין שגרתי ונדוש.
לתשומת לב יתרה ראויה נקודה אחרת שמציין שם הרב פירר ,לפיה המהפכה
שנוצרה בתחום לימוד התורה על ידי נשים מהווה רק נספח למהפכה אחרת^עמוקה
יותר ,שעבר דורנו -בתחום החינוכי .בשנים האחרונות הופקע במוסדות חינוך רבים
מקצוע ההוראה מן ה״מלמד״ הקלאסי ועבר במידה רבה לידי המורה-האי שה.
מכיוון שכך ,אם לא תחיה לנשים השכלה תורנית רחבה ועשירה ,ולא נשכיל
להצמיח דור שבו ממלאת התורה את ישותן ואת מרחב חווייתן של הנשים ,יתעורר
קושי בחינוך הדור הבא על ברכי התורה ועל אהבתה .לפי גישה זו ,לימוד התורה על
ידי נשים הוא עניין שיש להשרישו מלכתחילה.
*
g ranny
בהקשר זה יושם אל לב ,כי פוסקי הלכה ,אשר בקהל היעד שלהם ממשיך
תפקיד ההוראה הקלאסי להיות מסור בידי מורה ,אינם מתירים לנשים ללמוד תורה
שבעל פה באופן מלא (כך ראינו בתשובותיהם של הרב פינשטיין ,הרב וואזנר
ואחרים).
לעומת זאת ,אצל מורי הוראה המתייחסים לזרמי חינוך שבהם הנשים משמשות
יותר ויותר בהוראה ,ניכרת גישה המתירה ללמד אף תורה שבעל פה לנשים -אף
מלכתחילה .כך למשל מציין הרב אהרון ליכטנשטיין :
״לדעתי רצוי וצריר ,לא רק אפשר ,לתת חינוך אינטנסיבי לבנות גם ממקורות
תורה שבעל פה בין אם משום הטענה שנשים עוסקות בכל המקצועות למה יגרע
חלקן דווקא לגבי תורה ,ובין אם משום דברי ה׳חפץ חיים׳״ .לדעתי ,מה שדרוש
לבת כדי לקבל את ההכשרה התורנית המעשית זה הרבה מעבר למה שמלמדים
היום .יש להגביר את הלימוד לבנות ,כמותית ואיכותית ,תוך כדי הוראת כל
48לעניין זה ד׳ גם דבריו של הרב משה מלכה ,שו״ת מקווה המים חלק ג /יורה דעה ,סימן כ״א ,המבהיר כי
מכיוון שבימינו נשים נוטלות חלק בכל אורחות החיים ״בוודאי יודה ר׳ אליעזר שאין שום איסור ללמדה
תורה שבעל פה״ .ור׳ גם דברי הרב יעקב משה טולדנו ״על חינוך בנות ישראל״ ,ספר יוכל ה־ 25לסמינר
בית יעקב .עמ׳ . 122-116
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 82הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 85
ת חו מי התורה …צריך להגביר א ת הלי מוד של תו ר ה שבעל פה מ ב חינ ה מע שי ת,
כדאי לל מד ט ד רז ר עי ם ,מו ע ד ונזיקין ,וכן ה מ ע ט ה א ק טו א לי מ ס ד ר נ שים ,קד שים
ו ט ה רו ת .וכא שר מל מדי ם צריך ללמד לעומק …אין לי שו ם ה תנג דו ת לל מד בנות
גמרא …וצריך אפילו ל מ ס ד א ת זה כחלק אינ טג ר לי של ל מידה ב בי ת הספר ,שעור
ממשי …וזו נ ר אי ת לי הדרך ה מו מ ל צ ת לציבור ה בנו ת בדורנו״49.
הגה כי כן ,הרב ליכטנשטיין רואה במהפכה התורנית ,שהתחוללה ומתחוללת ,חלק
ממהלך כולל של בניית חברה בריאה ושלמה יותר ,המתחשבת בערכי תורה והלכה
על רקע מציאות משתנה.
בהקשר זה ראויים לציוץ גם דבריה של הגב׳ טובה ליכטנשטיין 50,בתו של הרב י׳ ד׳
סולובייצ׳יק ,כי בשנת 1938ייסד אביה ישיבה בעיר בוסטון שבארה״ב ובה'בנים
ובנות למדו תלמוד .כמו כץ ,מסר הרב סולובייצ׳יק שיעור בתלמוד.ב״סטרן קולג״/
וכן מסר שיעור תורני בלילי שבת בקהילת מורייה בניר־יורק ,ובשיעור השתתפו
בקביעות גם נשים.
הרב סולובייצ׳יק לא העלה על הכתב את שיטתו בעניין זה ,ונראה לכאורה ,כי גם
הוא היה סבור ,שמבחינה נורמטיבית אין לנו אלא פסקו של הרמב״ם המאמץ את
דברי התנא ר׳ אליעזר ,השולל לימור תורה שבעל פה על ידי נשים .עם זאת ,לנוכח
הצורך המעשי להתמודד עם מציאות שבה הנחלת התורה לנשים נחוצה למען
49הרב א׳ ליכטנשטיין ,ספר הפנינה (ספר זכרון לפנינה רפל ,בני חמד ,)1989 ,עמ׳ .209-207כמו כן ציין הרב
ליכטנשטיין בספר האשה וחינוכה (תש״ם) עמ׳ 159-158במאמרו על ״בעיות יסוד בחינוכה של האישה״
(הדברים נרשמו על פי שיחה של שאלות ותשובות):
״השאלה היא ,באיזו מידה רוצים להנציח את המצב ההתחלתי הקיים בהלכה או לשנות אותו בדרכים
הלכתיות לגיטימיות ,בהתחשב בהתפתחויות הסטוריות.
זו שאלה השקפתית שאינה מיוחדת רק לבעיה שלנו ,אלא לעוד הרבה שאלות ,כגון שביעית ,היתר עסקה
ועוד.
כשאנו עוקפים את ההלכה ,בכלים הלכתיים כמובן ,האם יש לומר שההלכה רצתה אז כך ,והיום היא רוצה
אחרת? או שההלכה דורשת אותו דבר גם היום ואנחנו לא מסוגלים לעמוד בזה?…
לבעיית שינוי או תיקון מעמד האישה ,אם ניתן לבנות חברה בריאה ושלימה יותר ,מתחשבת בערכי תורה
והלכה ,יש לטעון שמה שהיה פעם -התאים למצב של אז והיום יש מקום להתייחס למציאות של היום ולא
לדבר בחלל ריק.
אי אפשר לחזור למצב של פעם ,זה לא ריאלי .אי אפשר להחיות את התמימות הפשטנית שהייתה לאישה
אז .מכאן שצריך להחליף את ה״צאנה וראנה׳ במשנה ׳חוליך ,ללמד נשים יותר ולתת להן תוכן חיים שהואקרוב יותר לגבר ,כדי שהנשים תפקנה תועלת מן המציאות הקיימת״.
50הדברים מובאים על ידי מיכאל הלינגר בעבודת המ.א .שלו על ״תלמוד תורה של נשים לאור המקורות״
(הע״ש 23בפרק זה) ,בעם׳ 74בהע״ש .214
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן־ עמוד מ ס 83הו ר פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
4 86ד״ר אבי וינרוט
שמירה על חוסנו הרוחני של העם ולחינוך הדורות הבאים של הקהילה ,הרי ש״עת
לעשות לה׳ הפרו תורתך׳51/
.ככל שהמציאות תובענית יותר מבחינת התערותן של נשים בתחומי ההשכלה
הכלליים ומבחינת חלקן בתחום ההוראה לדור הבא ,מעמיק הצורך להנחיל אף להן
תורה שבעל פה ,ונוצר פער בהקשר זה בין המדיניות הכללית לבין יישומה הנובע
מצורכי הזמן52.
גישה מרחיקת לכת במיוחד מצינו בדבריו של האדמו״ר מלובביץ׳ ,הרב מ ,מ׳
שניאורסוץ ,ב״שיחה״ שניתנה בערב ל״ג בעומר בשנת תש״נ ( .) 1990הוא צייץ ,כי
בדורנו זה ,שבו נשים משכילות הן ודעתן מכוונת -אין כל מקום לאסור עליהן
ללמוד תורה .לדבריו ,לאור התערותן של נשים-במקצועות ההשכלה השונים :
״הרי לא זו בלבד שמותר להן ללמוד תורה שבעל פה אלא יתרה מזה …צריך“
ללמדן תורה שבעל פה .לא רק לימוד הלבות פסוקות בלי טעמיהן ,אלא גם
לימוד טעמי ההלכות ,ושקלא וטריא שבתורה (המשא ומתן ההלכתי) שמטבע
האדם (איש או אישה) שחפץ ומתענג יותר בלימוד זה״.
ן
t
I
;
L
הרבי מלובביץ׳ מפרש אפוא את דבריו של התנא ר׳ אליעזר כיפים לתקופה שבה
השכלתן הכללית של נשים לא הייתה מפותחת ,ולדבריו ,אין מקום ליישום של
דברים אלו בדורנו ,שבו המציאות שונה לחלוטין.
הרבי מלובביץ׳ מרחיק לכת בהיתרו ,ומציין כי כדי שהתורה תוכל להרות משקל
נגד הולם להשכלה הרחבה שנשים נחשפות לה בזמננו ,יש ללמד נשים אף תורה
שבעל פה ,לרבות המשא ומתן ההלכתי שקדם לעיצוב ההלכות השונות ,שכן דווקא
החריפות שבלימוד התורה והעונג האינטלקטואלי המופק מכך ,הם היוצרים את
הזיקה הרוחנית העמוקה של הלומד אל התורה53.
51תהילים קי״ט ,קכ״ו.
52לעומת זאת ראינו כי הרב משה פינשטיין ,שישב אף הוא בארה״ב ,פסק באופן שונה בתכלית עד כדי הוראה
כי אין ללמד נשים אפילו משניות ,מלבד פרקי אבות .לאור אורחות חייו השונים לא נאלץ ככל הנראה קהל
היעד של הרב פינשטיין להתמודד עם מציאות תובענית מסוג זה ,וממילא הצטמצם ההיתר לתחומיו
המקוריים מימי ה״תפץ חיים״.
^ שו ר ^ינו כ ה (הוצ&ת
-.״ ^ 53מ ת זאת ,יצוץ כי הרב הראשי לישראל ,הרב אברהם
אמנה ,תש״ם) ,בעמ׳ :40״כשנשים לומדות תורה שבעל פה יש להדגיש את פסק ההלכה למעשה ,ולא את
הצד הפלפולי .כגון כשלומדים משניות עם פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא הוא מסיים דבריו לדוב ׳והלכה
כפלוני׳ -יש להדגיש לפניהן סיומת זו של המשנה״ .דברים אלה תואמים לדברים שראינו בפרק המתייחם
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה א ה רן עמוד מ ס 84הודפלו ע״י הכנ ה אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 87
ב דו מ ה ל ר ב פירר מצייץ ג ם ה ר בי מ ל ו ב ב י ץ /כי לי מ ו ד תו ר ה ש ב ע ל פ ה ע ל י די נ שי ם
הי נו חיו ני ,לנו כ ח ת פ קי דן ב ת חו ם ה הו ר א ה ו ה חי נו ך :
"שעל ידי זה יש באפשרותן לסייע ולהוסיף בתלמודם של בניהן ,וגם בתלמודם
של בעליהן ,שנוסף על חלקן וזכותן בלימוד התורה של בעליהן 54יכולות לעזור
ולסייע על ידי ההתעניינות וההשתתפות בלימוד עצמו״55
מרהיבה במיוחד היא הסיפא של דברי הרבי מלובביץ׳ בשיחה האמורה ,שבה הוא
מציין ,כעניין של השקפה כוללת ,כי המהפכה התורנית האמורה ,שפתחה שערי בינה
בפני נשים ,היא מהחידושים לטובה שאירעו בדורות האחרונים .לדבריו ,על אף
שההיתר והצורך ללמד תורה שבעל פה לנשים נבע מלכתחילה מירידת הדורות:
״הרי ,התוצאה בפועל ממש היא לטובה -שעל ידי זה מתווסף יותר בלימוד
התורה .ויש לומר ,שהטעם שזכינו להוספה בלימוד התורה של נשים בדורות
האחרונים דווקא …כיוון שבסוף זמן הגלות מודגשת יותר ההכנה לזמן הגאולה
(ועד שישנה י כבר ה׳טעימה׳ של מעין ודוגמת המעמד ומצב של הגאולה)
שבאותם הימים תרבה הדעה והחכמה׳/
ד ב רי ם א לו תו א מי ם ל ה פ לי א ל קו ה ה ש ק פ ה ש ע ליו ע מ ד נ ו ב פ ר ק ב׳ ל עי ל .מני תו ח
ה מ קו רו ת ה שוני ם ר אינו ש ם ,כי מ ל כ ת חי ל ד כ ״נ ב ר או הז כ ר ו ה נ ק ב ה ב א ו פ ן שוויוני
ל ח ל ו ט י ן ,כ ש שני ה ם מ צויי ם ב ד רג ה רו חני ת ז ה ה ,כ א ד ם שנ ב ר א כ י ח י ד ה א ח ת כו ל ל ת
ו ש ל מ ה שני חנ ה ב צ ל ם א לו קי ם .חו ס ר ה שוויון ה שו ר ר ב ע ו ל מ נ ו הו א מ צ ב ל א אי די א לי
ו ב ל תי ר צוי ל ח ל ו ט ין ,שנג ר ם כ תו צ א ה מ ח ט א ע ץ ה ד ע ת ,א ש ר ח י ל ל א ת ה ת בונ ה
לחולמתן ,בינתן ודעתן של נשים ,בדבר היתרון היחסי שיש לנשים בתחום המעשי.
54הרבי מלובביץ׳ המפנה בהקשר זה לגמרא במסכת ברכות יז ,ע״א ,שהובאה לעיל.
55בהקשר זה ,יעויין בדברי הרב יחיאל מ׳ אפשטיין ,בספרו ערוך השולחן הלכות תלמוד תורה ,סימן ומ״ו
באות כ /המציין בהקשר זה ,כי הגמרא בברכות דף יז מתייחסת לנשים התומכות את ידי בעליהן וידי בניהן
שילמדו תורה ״וכל שכן אותן הנשים העוסקות בפרנסה ,למען יוכלו בעליהן לישב על התורה ,עליהן נאמר
אשת חיל מי ימצא …ואלשה יראת ה׳ היא תתהלל ואוכלת פירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לה לעולם
הבא״.
ואכן ,מעניין הדבר ,כי אף בציבור החרדי התחוללה מהפכה בתוך מהפכה בנקודה זו ,שהרי עקב לימודם
של הגברים ב״כולל אברכים״ אף לאחר נישואיהם ,נופל במידה רבה עול הפרנסה על האישה .כתוצאה
מכך מוצאים אנו ,כי נשים -הדלו להיות עקרות בית והן עוסקות במקצועות שונים מחוץ לביתן .על
ההשלכות הרחבות והמהותיות של שינוי זה ,למותר להרחיב את הדיבור .לעניין זה ר׳ מאמרו של פרופ׳
מנחם פרידמן ״כל כבודה בת מלך חוצה -האישה החרדית״ בספר ברוך שעשאני אישה -האישה ביהדות
מהתנ״ך וער ימינו (ידיעות אחרונות וספרי חמד ,)1999 ,עמ׳ 189ואילך.פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 85הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
i
♦ 88ד״ר אבי וינרוט
הטהורה וגרם לעולמנו להיות יצרי וממילא אנוכי .עם זאת ,האידיאל הוא ״ומלאה
הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״ 56,דהיינו כי הדעת תשוב למעמדה השליט
בהכתבת אורחות חייו של אדם .בעולם שבו שב לשלוט באדם המישור התבוני,
שהוא מותר האדם מן הבהמה ,הרי ששבים להשתרר גם ההרמוניה והשיתוף המלא
בין המינים על בסיס של שוויון מוחלט .שוויון זה מהווה אפוא שאיפה
אולטימטיבית של שיבה למצב המתוקן של האנושות ,בעולם שכולו דעת.
לאור קו השקפה כולל זה ,מקבלים נופך של הבנה מחודשת ומוטעמת דבריו של
הרבי מלובביץ ,,הרואה בעידן התבונה וההשכלה הרחבה שבו אנו מצויים,
ובמהפכה שהתחוללה בעקבותיהן בתחום לימוד תורה על ידי נשים -את סממניה
הראשונים של הגאולה העתידית ,שבה חוזרת האנושות למצבה האידיאלי והרוחני,
שאחת מתוצאותיו היא אכן שוויון מלא בין המינים.
י!1
&גישעיהו יא ,ט.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מס 86הו ד פ ס ע״י ה כנ ת או צי ה ח כ מ ה
פרק ו
נשים וההליך השיפוטי
משפט צדק הוא אחד מן הדברים שעליהם העולם עומד ,ועדות היא אחד מן הבלים
הבסיסיים החיוניים לעשיית משפט .משום כך ,נקבע כי מסירת עדות איננה זכות
צלא חובה 1.כך פוסק הרמב״ם ,כי אדם חייב למסור לבית הדין את אשר ראה או
ידע ,בין עדות שיש בה כדי להפליל ולהמית ובין עדות שיש בה כדי לזכות ולהציל,
בין עדות שיש בה הפסד ממון ובין עדות שיש בה רווח לזולת ,והעובר על מצווה זו
וכובש את עדותו -עובר על הדין2.
יתדה מכך ,אדם שבידו מידע חייב לבוא ולהעיד ,מכיוון שהמשפט העברי אינו
מתיר לאדם להישאר נייטרלי ואדיש כלפי מצוקה של הזולת כשיש בידו לסייע .בעל
| דין הנתקל בהכחשה של טענותיו ,ואין עדים שיוכיחו כי אכן הצדק עימו ,מצוי
,במצוקה דיונית .על כן ,כשם שאדם חייב להציל את רעהו המצוי בסכנת חיים ,מכוח
1הדין של ״לא תעמוד על דם רעך״ 3,כך מוטלת חובה -מכוח אותו דין עצמו -
]למסור עדות4 .
על אף זאת ,קיימת הנחה שכיחה ,כי נשים פטורות כביכול מן החובה למסור עדות,
]שכן לפי דיני הראיות של המשפט העברי ,אישה פסולה לעדות 5.לא הכול יודעים כי
; 1Lמ קו ר ה של ה חובה למסור עדות כפסוק :״ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה ,והוא עד או ראה או ידע ,אם לא
׳ יגיד ונשא עוונו״(ויקרא ה ,א).
[ 1רמב״ם ,ספר המצוות ,מצוות עשה קע״ח.
3וי ק ר א י ט ,טז.
1Jרמב״ם ,ספר המצוות ,מצוות לא תעשה רצ״ז .מקור הדברים בספרא פרשת קדושים ,פרשה ב׳ פרק ד׳:
״ומנין שאם אתה יודע לו ערות אין אתה רשאי לשתוק עליה? תלמוד לומר ׳לא תעמוד על דם ר ע ף ,ומנין
ן שאם ראית טובע בנהר או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו ,חייב אתה להצילו בנפ שו? תלמוד
לומר ׳לא תעמוד על דם ר ע ף׳/
5 ,ש ו ל ח ן ערוך ,חו שן משפט ,הלכות עדות ,סימן ל״ה סעיף י״ד .מקור ההלכה מובהר על ידי הרמב״ם הלכות
׳'־■ עדותי פרק ט׳ הלכה ב : ,״נשים פסולות לעדות מן התורה ,שנאמר ^על פי שניים עדי ם׳(ד ב רי ם יז ,ו וכן
J
89
tפמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 87הו ד פ ט ע״י הכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
4 90ד״ר אבי וינרוט
נשים מעידות בפועל כמעט בכל דבר ועניין ,וכי באותה הלכה עצמה בשולחן ערוך
מובאת בהגהת הרמ״א ,תקנת קדמונים המכשירה עדות אישה בכל מקום שבידה מידע
ייחודי 6.בהתאם לתקנת קדמונים זו קובע הרמ״א ,כי אישה כשרה לעדות כאשר
מתרחש אירוע ספונטני ,שאין אפשרות לתכנן מראש מי יהיו עדים לו 7,וכמו כן אישה
כשרה להעיד בכל מקום שבו היא שמה לב לפרטים שעדים אחרים לא ראו8.
הרב ישראל איסרליין ,בשו״ת תרומת הדשן 9פסק על כן כי יש לקבל עדותן של
נשים ,והביא ראיה לפסיקתו מן הגמרא במסכת קידושין 10,שבה מצוין כי שלושה
נאמנים להעיד על אדם כי הוא בכור הזכאי לקבל פי שניים מאחיו בירושה ,ואלו
הם :אביו ,אמו והמיילדת .סוגיה זו מהווה הוכחה מן הגמרא לתקנת הקדמונים
המכשירה עדות אישה במקום שבידיה מידע ייחודי11.
דברים יט ,טו) לשון זכר ולא לשון נקבה״ ,ור׳ שו״ת התשב״ץ ,חלק א׳ ,סימן ע׳.
ה״טורי אבן״ בחידושיו למסכת ראש השנה ,דף כ״ב(דיבוד המתחיל ״האישה כשרה״) מבהיר ,כי בעוד עד
פסול כלל אינו עד ,הרי שאישה מהווה עד ,אלא שהיא נפסלה מחמת גזרת הכתוב ״ועמדו שני האנשים -
ולא נשים״(שבועות ל ,ע״א) ובלשונו :״אין לומר שאין שם עד עליה ,שבוודאי שם עד עליה ורק אין שם
איש עליה״ משום כך מסיק ה״טורי אבן״ ,כי גם בעדות נשים נקבע הדין כי אם אחד מן העדים הוא קרוב או
״פסול -בטלה העדות של כל קבוצת העדים ,ולא ניתן לומר כי אישה אינה נחשבת כלל כעד ועל כן אין
עדותה פוסלת את שאד העדים .דבדים דומים פסק הרב יצחק אלחנן ספקטור ,רבה של קובנה ,כשו״ת נחל
יצחק ,חלק א /סימן ל״ה ,ענף ד.
לעומת זאת בספר נתיבות המשפט ,חושן משפט סימן ל״ו ס״ק י׳ ,וכן הדב יונתן איבשיץ׳ בספרו אודים
רתומים סימן ל״ו אות י״א ,נוקטים גישה שונה ,לפיה אם נמצאת אישה עם קבוצת עדים יחד ,ואף אם
התכוונה לראות את האירוע ולהעיד -אין היא פוסלת את שאר העדים ,מכיוון שהיא אינה מוגדרת כעד כלל.
לסיכום ולדיון נרחב בסוגיה זו ,ר׳ שו״ת יביע אומד ,לרב עובדיה יוסף ,חלק ו -אבן העזר ,סימן ו׳ באות ד׳.
6הרמ״א בספרו דרכי משה מציין ,כי מדובר בתקנה שתיקן רבנו גרשום מאור הגולה .לעומת זאת
במהרשד״ם ,אבן העזר סימן ק״ג ,מיוחסת התקנה •לרבנו תם.
Iלעומת זאת ,ר׳ שו״ת נודע ביהודה ,מהדורה שנייה ,חלק חושן משפט ,סימן נ״ח ,שם מובהר ,כי פאשר
העדות היא לגבי דבר הנמשך זמן ממושך ,כגון עדות על הימצאות חפץ גנוב ברשות מישהו ,אין אישה
נאמנת ,על אף שגניבת הנכם הייתה מעשה בלתי צפוי.
8דוגמה מעניינת לכך מציין הרמ״א שם ,בנוגע לעדות בדבר סוג הבגדים שלבש אדם בעת שהתרחש אירוע
מסוים .הוא מציין כי מכיוון שבדרך כלל גברים אינם שמים לב לפרטי לבוש של זולתם ,נמצא כי בידי
האישה ,ששמה לב לפרטים אלו ,מצוי מידע ייחודי .הרמ״א פוסק על כן ,כי תתקבל עדותה של אישה -
היודעת את העובדות ושמה לב לפרטים.
? ר׳ ישראל איסרליין ,תרומת הדשן ,סימן שנ״ג(מקור השם ״תרומת הדשן״ בכך שבחלק א״ של הספר ישנן
שנ״ד שאלות ותשובות כמניין דש״ן) .המקרה שאליו התייחס ״תרומת הדשן״ נסב על ויכוח שנגע למה
שהתרחש בעזרת נשים בבית כנסת .מטבע הדברים זה היה מידע ייחודי המצוי בידי הנשים .עם קבלת עדותן
אף הועדפה עדות זו מעדות אחרת.
למהימנות עדות אישה בנושאים שבהם יש בידה מידע ייחודי ,ר׳ עוד שו״ת מהר״י מינץ ,סימן ו׳ ,על ״שתי
נשים …העידו בתורת עדות ועל פי החרם״.
עם זאת ,הש״ך על שולחן ערוך חושן משפט ,הלכות עדות ,סימן ל״ה ם ״ק י /בשם המהרש״ל ,חולק ומציין
״ולעולם עד אחד באנשים מהימן יותר משתי נשים״ .לשיטת הש״ך גם לא ניתן להוציא ממון מידי המחזיק
_
….
בו על ידי עדות אישה.
10קידושין עד ,ע״א.
IIבאותה עת לא היו גברים רגילים להיות נוכחים בשעת הלידה וממילא היה בידי נשים מידע ייחודי בעניין
זה .לעניין זה ר׳ פסקי דין רבניים ,ערעור תשי״ח 49/כרך ג׳ עמ׳ ע״ז :״ודאי עדות גמורה חשיב ,דאמרינן
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 88הו ד פ ס ע״י וגכנה אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ׳91 $
מכיוון שעדות מביאים בעיקר כדי להביא בפני הגוף השיפוטי את המידע הייחודי
שבידי מוסר העדות ,ולא כדי לחזור על דברים שנאמרו על ידי עדים אחרים ,ובכל
המקרים הללו אישה כשרה לעדות-,הרי שהנוהג השורר כדבר שבשגרה בבתי הדין
הרבניים הוא כי מקבלים עדות של נשים12.
נוסף על כך קיימת רשימה ארוכה של נושאים שבהם מושווית עדותה של אישה
לעדותו של האיש ,לכל דבר ועניין13.
כך למשל:
• כל דבר שמסור בידה של אישה לתקנול־נאמנת היא להעיד לגביו14.
• עדות אישה מתקבלת גם בנושאים החמורים ביותר ,כגון התרת אשת איש
להינשא לאחרים 15.כך למשל ,נאמנת אישה להעיד כי בעל שנעדר שוב אינו בין
החיים ,ומכוח עדות זו מותרת אשתו של הנעדר מכבלי עגינותה ורשאית
להינשא15.
© אישה כשרה להעיד בכל נושא שמועילה בו עדות של עד אחד 17.משום כך מתקבלת
עדות אישה בכל התחומים של איסור והיתר ,כגון :כשרות מזון ,שחיטה ,הפרשת
חלה ומעשר ,שבת ,נידה וכיו״ב סוגיות העוסקות אף באיסורי תורה18.
בפרק עשרה יוחסין(קידושין עג ,ע״ב) ׳תנו רבנן :נאמנת חיה [מיילדת] לומר זה כהן וזה לוי ,זה נתין וזזז
ממזר׳ וכתב הד״ן ז״ל :לא מן הדין אלא שהאמינו לה רבנן לפי שעל פי רוב אי אפשר(להוכיח את הדבר)
באופן אחר ,וכן כתב מהרי״ק בשם רבנו תם .ואישה או קרוב נאמנים על זה ,וכן בכל דבר קטטה שאין
עדים רגילים …שכן באלו הדברים השייכים לנשים ואין דרך לאנשים בהם ,האמינו לנשים בין להקל ובין
להחמיר״.
ג' ר׳ למשל פסקי דין רבניים ,ערעור תשי״ח ,49. /כרך ג׳ עמ׳ ע״ז ,בעמ׳ פ״ג בו נפסק(מפי כב׳ הדיינים :הרב
ב׳ ז׳ולטי ז״ל ויבדל״א הרבנים י׳ הדם ,י׳ ש׳ אלישיב) כי :״גם בדור פרוץ אשר רבה העזות ,במקום שיש
אמתלאות שאומרת אמת ,היא נאמנת ,ומספיק גם קצת רגלים לדבר״ •,ור׳ עוד שו״ת רלב״וז סימן ל״ג
ופסיקת הרמ״א באבן העזר סימן קנ״ד ס״ז ,ופתחי תשובה שם.
13ר׳ גרשון הולצר ,במאמרו המקיף ״עדות אישה במשפט העברי״ ,סיגי סז(תש״ל) ,עמ׳ צ״ד ,בעמ׳ קי״ב.
14תוספות במסכת פסחים ד ,ע״ב ,דיבור המתחיל ״הימנוהו״ ,מבהיר בהקשר זה כי מעשים בכל יום הם כי
אישה מהימנת להעיד כי עישרה אח האוכל והפרישה הלה וכ׳־ו״ב .כמו כן ,מציין תוספות שם ,כי אישה
נאמנת להעיד עד היכן מגיע תחום שבת ,בעוד שקטן אינו יכול להעיד על כך.
15היתר לאשת איש להינשא לאחר הוא נושא שלא ניתן להפריז בחומרתו ,שהרי יחסי אישות עם אשת איש
נחשבים לאיסור עריות(כמו קיום יחסים עם אחות או עם בת) והילדים הנולדים מיחסים אלה הם ממזרים.
16שולחן ערוך ,אבן העזר ,סימן י״ז סעיף ג׳ .מקור הדברים במשנה ,יבמות טז ,ז :״משיאין את האישה על פי
עד אחד״ .המשנה מציינת כי רבי עקיבא הלצה את הדברים בפני רבן גמליאל ,ותגובתו הייתה כי אכן בעת
שנהרגו יהודים בתל ארזא ,השיא סבו(רבץ גמליאל הזקן) את נשותיהם על פי עד אחד ,ונתקבלו דבריו
כהלכה פסוקה לפיה כשרה עדות אישה להתיר עגונה.
17למב״ם הלכות ערות פרק ה׳ הלכה ג׳ .ור׳ סיכום ההלכה על ידי הרב אליעזר וולדנברג ,בשו״ת ציץ אליעזר,
■■1־׳־■■־־חלק ד׳ סימן כ׳.
18תוצאה זו נובעת מהצבר של שני גורמים:
הגורם האחד הוא ,כי ״עד אחד נאמן באיסורים״(גיטין ב ,ע״ב).
הגורם השני הוא .כי אישה כשרה להעיד בכל מקום שבו די לנו בעדותו של עד אחד.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 89הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח פ מ ה
❖ 92ד״ר אבי וינרוט
»
o
6
תחומים אלה משתרעים על פני יריעה רחבה מאוד של נושאים 19.המהווים חללו
ניכר מן המרחב החווייתי של היהודי שומר המצוות ,ואישה כשרה להעיד בכל
קשת הנושאים העצומה הזו .לאור מהימנות זו ,גם התיר הרב משה פינשטיין
למנות אישה כמשגיחת כשרות20.
נשים כשרות להעיד בנושאים הקשורים לייבום ולחליצה21.
נשים נאמנות להעיד בנושאים שבינו לבינה22.
אישה כשרה להעיד על אישה אחרת ,שהייתה בשבי ,כי לא נאנסה על ידי שוביה
®ז־ממילא יכולה להינשא גם לכהן 23.כמו כן ,הלכה פסוקה היא כי כדי לדעת האם
אישה בגרה ״בודקים על ידי נשים כשרות ונאמנות ואפילו אישה אחת בודקת
ושומעים לה״24.
בהקשר זה פוסק הריב״ש 25,כי עדות אישה היא עדות גמורה ,בין לענייני איסור -
כלומר לעניין האחריות הפלילית ,ובין לענייני ממון26.
אישה נאמנת להעיד בסוגיה של שיוך חפצים לבעליהם27.
עדות נשים מועילה לשנות את נטל הראיה והשבועה בסכסוך בין שני צדדים
בהתדיינות ממונית 28.בהקשר זה אף מצינו בגמרא 29מקרה שבו החליט רבא
אדרבה ,המקור לכך שעד אחד נאמן באסורין נובע ,לדעת התוספות ,מכך שאישה נאמנה להעיד בנוגע
לנידתה .לעניין זה ר׳ תוספות שם ,דיבור המתחיל ״עד אחד נאמן באסורין״.
כמו כן יצוין כי אישה נאמנת להעיד בבל נושא שהופקד בידיה ,ושאין בו טרחה יתרה ודקדוק גדול או ספק,
ר׳ הגהת הרמ״א על שולחן ערוך יורה דעה סימן קכ״ז סעיף ג׳ ובש״ך שם ס״ק כ״ט-ל׳.
19האישה נאמנת בין השאר להעיד בסוגיות של סוטה ועגלה ערופה ,ועדותה בעניין זה מתקבלת מדין תודה -
ימב״ם הלכות עדות פרק ה׳ הלכות ב׳-ג׳.
20הרב משה פינשטיין ,שו״ת אגרות משה ,יורה דעה חלק שני סימן מ״ה.
21שולחן ערוך ,אבן העזר ,סדר חליצה ,סימנים כ״א-כ״ד .כמו כץ ר׳ רמב״ם ,הלכות ייבום וחליצה ,פרק ד׳
הלכה ל״א .הדמב״ם מנמק הלכה זו בכך ,שמדובר בעובדות העשויות להתגלות (״מילתא דעבידא
לאיגלויי״) ,ועל כן אין המדובר בעדות המחדשת עובדות בלתי ידועות לבית הדין אלא ב״גילוי מילתא״
המוסר לבית הדין עובדות שיתבררו ממילא לכול .לעניין זה ר׳ גם הגהות מימוניות שם בהלכה ד׳ וכן שו״ת
הויב״ש סימן קכ״ב.
22דמב״ם הלכות אישות פרק כ״א הלכה י׳ פוסק ,כל כאשר יש ויכוח בין בעל לאשתו בדברים הנוגעיס לחיי
הנישואין שלהם ״מושיבים אשה ביניהם …ודבר זה כפי מה שיראה הדיין שאפשר בדבר״.
23רמב״ם הלכות איסורי ביאה ,פרק י״ח הלכה י״ז.
24שולחן ערוך אבן העזר ,סימן קנ״ה ם׳ ט״ו.
25שו״ת הריב״ש סימן קפ״ב.
26לעומת זאת ר׳ שו״ת התשב״ץ ,חלק א׳ סימן ע״א.
27ד׳ בבא קמא קי״ד ,ע״ב ,בהתייחס למשנה לפיה נאמנת אישה להעיד ״מכאן יצא נחיל זה״ .לדעת חלק מן
האמוראים נובעת הנאמנות מכך שאין המדובר בעדות פורמלית אלא באישה המסיחה לפי תומה ,ולפי דעת
אמוראים אסדיס ,נאמנות זו נובעת מכך שמדובר בקניין מדרבנן .לעומת זאת ,ר׳ בהקשד זה פ0קו של
הרמב״־ם הלכות נזקי ממון פרק ח׳ הלכה י״ג ושו״ת נודע ביהודה ,מהדורה תנינא ,חושן משפט סימן נ״ח.
28רמב״ם בהלכות סנהדרין פרק כ״ד הלכה א׳ :״יש לדיין לדון בדיני ממונות על פי הדברים שדעתו נוטה להן
שהן אמת והדבר חזק בלבו שהוא כן ,אף על פי שאין שם ראיה ברורה …כיצד? הרי שנתחייב אדם שמעה
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן מ שה אהרן עמוד מ ס 90הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 93
להעביר נטל ראייתי במסגרת התדיינות משפטית ,מצד אהד למשנהו ,לאור דברי
אשתו של רבא כי הטלת חובת השבועה על פלונית לא תקדם את בירור העניין,
שבן היא חשודה להישבע לשקר 30.בעקבות מידע זה החליט רבא כי השבועה
תועבר אל שכמו של הצד שכנגד ,כדי למנוע מצב שבו אדם עובר עברה של
שבועת שווא .יתרה מכן ,בסוגיה זו הועדפה עדות אישה אף על פני עדותו של
אמורא ,לנוכח רמת אמינותה האישית של העדה31.
לאור הצבר הנושאים שבהם נאמנת אישה להעיד ,נמצא כי הכלל הרחב שפסל עדות
אישה ,ממשיך לחול כמעט אך ורק בנושאים שבהם העדות נותנת תוקף מחייב
לאירוע ,כגון בענייני גיטין וקידושין ,שבהם נחוצה עדות לשם מתן תוקף לקידושין
או לגט ולא רק כדי להעיד על קיומם .בכל שאד הנושאים מתקבלת עדות נשים
באופן מלא.
בהקשר זה נשאלת השאלה :מדוע קיים הכלל האמור בדבר פסילת אישה לעדות,
כאשר בפועל קיימים בצד הכלל האמור יוצאים מן הכלל רבים ,המקיפים מתחם רחב
אף יותר מאשר הכלל עצמו? הן לא ייתכן כי מדובר בחוסר אמון בערותה של אישה,
שהרי האישה נאמנת בנושאים כה רבים ,ותקנת הקדמונים אף מוסיפה על כך
ומכשירה את עדותה כמעט בכל נושא ובלבד שבידה מידע ייחודי 32.מה עוד שככלל
בבית וין ואמו לליין אום נאמן אצלו ושלעתו סומכת על לכולו שזה האיש חשול הוא על השבועה ,יש
לויין להפוך השבועה על שכנגוו וישבע ויטול …אפילו הייתה אישה…״ עם זאת ,אין הוכו בווו כי
נאמנות זו של האישה להעבות הנטל נובעת מומי עוות .לעניין זה ו׳ מהל״ם אלשקר ,ם׳ קי״ט ,בשם וב
שוידא גאון ווב האי גאון.
29כתובות פה ,ע״א.
30ע ל בסים זה פסק הומב״ם הלכות סנהווין פוק כ״ו הלכה א׳ :״יש לויין לוון בויני ממונות על פי הובוים
שועתל נוטה להן שהן אמת והובו חזק בלבו שהוא כן …אם יצא שטו חוב לפניו ואמו לו אום שסמך עליו
אפילו אשה או קווב -זה פורע הוא ,אם סמכה ועתו על ובריו ,יש לו לומו לזה ,לא תפרע אלאבשבועה״.
31כך מצוין בגמוא שם ,כי באשו לימים הגיעו שני אמוואים להתויין בפני ובא ,לא העביו רבא את נטלי
הואיה בעקבות עוותו של אחו מהם ,באשו נשאל רבא במה נגועה עוותו של האמווא (לב פפא) לעומת
עוותה של אשתו של ובא ,אשו על פיה שינה ובא את נטלי הואיה ,השיב על כך ובא ,כי עוותה של אשתו
מוחזקת כמהימנה ,שכן היא אישה צרקת שאינה משקרת ,ואילו וב פפא -לא נהנה בעיניו ממילת מהימנות
שכזו.
32פרופ׳ שלום אלבק בספרו הראיות בדיני התלמוד (אוניברסיטת בר אילן ,)1987 ,מציין בעמ׳ 98-97כי
מכיוון שלא היה זה דרכן של נשים להשתלב בעסקים ובחיי המסחר ,נוצר חשש כי הן לא יבינו כראוי את
הדברים שהיו עדות להתרחשותם ,ולא יעמדו על משמעותם הקריטית של פרטים שונים .פורפ׳ אלבק מוסיף
ומציין :״הלכך נאמר עליהן -׳נשים רעתך קלה-עלגהך ,שבן מחמת •שאין להן ניסיון במשא ומתן עם
הבריות הן מתפתות בנקל להאמין בדברים שלא היו״ .פרופ׳ אלבק מפנה שם לשורו .של מקורות ,אך נראה
פי אלו עוסקים במינוי נשים כאפוטרופוסים ,ולא לכשירותן לעדות.
לעומת זאת ,מסיק פרופ׳ אלבק ,כי במקום שבו נשים משתלבות בחיי המסחר או שבו הן בקיאות בסוגיה
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 91הח*פט ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
♦ 94ד״ר אבי וינרוט
מבהיר ה״תוספות״ במסכת זבחים 33,כי פסולי עדות אינם פונקציה של חוסר
נאמנות .כך למשל ,כאשר נקבע כי קרובי משפחה פסולים להעיד לטובת או לחובת
קרובם ,הרי שהדין הוא כי גם משה ואהרן פסולים היו להעיד לקרוביהם ,על אף
שאיש לא מפקפק במהימנותם המוחלטת של שני אישים דגולים אלו ,שבוודאי לא
נחשדו בשינוי עדותם גם כאשר העניין נוגע לקרוביהם .על רקע זה מצייץ ״תוספות׳/
כי גם הפסול של עדות נשים אינו נעוץ בחוסר מהימנותן כביכול.
? ^ ם כץ ,נשאלת השאלה :מהו הגיונו של הכלל הפוסל כביכול נשים לעדות ?34
יתרה מכך ,פסילה של אישה לעדות מהווה לכאורה פגיעה ביכולתו של בעל דין
להביא את העד ,שהוא לדעתו המוכשר ביותר להציג באופן אמיץ ומדויק את הדברים
שיש להביאם בפני בית הדין .דבר זה מהווה לכאורה פגיעה בזכויותיו הדיוניות של
בעל הדין .כך למשל ,במקרה שבו הייתה אישה עדה לאירוע מסוים ,אך אין בידה
העומדת לדיון בפני בית הדין ,הרי שאכן גם הנשים כשרות להעיר .פרום׳ אלבק סבור כי זהו הבסיס לתקנת
הקדמונים המקבלת עדות נשים בכל מקום שבו בידיהן מידע ייחודי.
ואולם ,הסבר זה מעורר קושי ,שהרי במקום שבו בידי האישה מידע ייחודי ,מתקבלת עדותה גם בנושאים
שבהם אין היא עוסקת בדרך כלל ושבהם אינה בקיאה .נוסף על כך ,קשה לקבל הנחה לפיה נשים נחשדו
״להתפתות בנקל להאמין לדברים שלא היו״ ,בעת שאנו רואים כי עדות אישה כשרה ומקובלת בשורה כה
ארוכה של נושאים.
גם את פירוש המונח ״נשים דעתן קלה עליהן״ הבהרנו בדרך שונה לגמרי(בפרק ג׳ לעיל הדן ב״חוכמתן,
בינתן ודעתן של נשים״) ,כמתייחס לגמישות מחשבתית ולאנושיות ,ולא לפזיזות או לחוסר הבנה חלילה.
פרופ׳ אלבק מציין כי על רקע העדר הבקיאות כביכול של נשים בעניינים ממוניים ,שבהן לא עסקו באותה
עת ,יש להבין את מדרשחז״ל בבראשית רבתי לד׳ משה הדרשן(מהדורת מהר״ח אלבק(ת״ש) ,עמ׳ )92על
דברי שרה ״ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה״(בראשית יה ,טו) -מכאן שהנשים כזבניות הן ; ״כי
יראה״ -מפני היראה מכזבת ,ואינן מודות על האמת ,לכן אין מקבלים עדות מן הנשים״ .בדומה לפך ד׳
בערוך ,ערך נשים :״בילמדנו :׳ותכחש שרה׳ -מכאן פסלו רבותינו את הנשים לעדות״.
אך נראה כי מדרש זה אינו מתייחם לאי בקיאות של נשים בסוגיות נשוא העדות ,אלא ניתן בו טעם אחר
לחלוטין ,הטעון ביאור כשלעצמו ,לגבי יראה -להבדיל מאי בקיאות בפרטים -הפוקדת כביכול נשים בעת
עדותן ,ואשר מחמתה הן עלולות לשנות את הדברים הנאמרים בבית הדין לעומת מה שהתרחש במציאות.
נוסף על כך ,קשה ככלל לקבל הנחה שלפיה יש לנשים תכונה בסיסית באישיותן המונעת מהן ליתן עדות
אמינה ,מה עוד שבפועל כשרות נשים להעיד בנושאים כה רבים ומגוונים ,כפי שהראינו לעיל.
ואכן ,לאור שפע המקורות ,שחלקו הובא לעיל ,מסיק הרב בן־ציון עוזיאל :״מכל זה מוכח שאין הנשים
חשודות לשקר״(משפטי עוזיאל ,חלק חושן משפט0 ,ימן.כ׳).
הרב עוזיאל מוסיף ומציין דברים ,שהם בגדר לוגיקה בסיסית :״ובאמת דבר זה לא צריך לראיות ,כי מהיכן
נבוא למחשבה זו לומר שחשודות לשקר? ובודאי שהן בכלל הפסוק הקובע כי ׳שארית ישראל לא יעשו
עולה ולא ידברו מ ב ולא ימצא בפיהם לשון תדמית׳(צפניה ג ,יג) .על בסיס זה מסיק הרב עוזיאל להלכה
ולמעשה כי ״רשאים הציבור לתקן שעדות אישה תהא מקובלת עליהם כשל איש בכל דיני ממונות״.
33זבחים קג ,ע״א ,דיבור המתחיל ״אין״ .כמו כן ר׳ שו״ת הרשב״א המיוחסות לרמב״ן סימן ע״ד ,המבהיר כי
.״.מקום-שבו^ארשה כשרה לעדות לא נוהגים שאר דיני העדות ,כגון -הצורףבשני עדים,׳ שכן ״בדבר שסמכו בו
על אמיתת הנהוג ,זה נראה דאפילו עד אחד כשד״.
34ר׳ למשל פסקו של הרשב״א(שו״ת הרשב״א ,חלק ה׳ ,סימן קל״ט) כי :״לעניין ממון אין עדותן עדות כלל,
ואפילו מאה נשים אינן כעד אחד״.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 92הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 95
מידע ייחודי ,שכן ניצב בצידה גם איש ,אשר ראה בדיוק את אשר ראתה היא .אך
האישה מוכשרת יותר לתאר את העובדות ,שפתה קולחת ואישיותה משכנעת ולא
בנקל יוכלו להביכה בחקירה נגדית ,ואילו האיש שראה את העובדות נשוא העדות -
לא ניחן בכישורים אלו ויש סיכוי כי יפקפקו באמינותו האישית ובעדותו .מדוע
ייגרע אפוא בנסיבות אלו ,כוחו של בעל הדין להביא את עדותה של האישה הדי
להוכיח את צדקתו?
נראה כי ההסבר לסוגיית העדות של נשים נובע בפשטות מן הרצוץ לשמור על כבוד
האישה ,שכן כידוע למי שהתנסו בדבר ,ההליך של בירור האמת בהתדיינות משפטית
והחקירה הנגדית המתבצעת במסגרתו ,איננו הליך קל לעד הניצב על דוכן העדים
ובמקרים רבים יש בו אף כדי לפגוע בכבודו .בהליך המשפטי עומדת למבחן
מהימנותו של העד מזוויות שונות ,והחקירה הנגדית מהווה סוג מסוים של עימות בין
העד לבין מי מהצדדים להליך המשפטי.
^ מ ה לכך היא הוראת המחוקק הישראלי לבית המשפט ,כי לא ירשה חקירה
שאינה הוגנת לעד ובפרט אם יש בה ״עלבון ,הפחדה ,הטעיה או ביוש ,שאינם לעניין
הנדון״ .אמנם המחוקק ביקש להסדיר עניין זה ,אך בפועל עלבון ,הפחדה ,הטעיה או
ביוש -הנחוצים לבירור העניין הנדון ,ולעיתים אף מעבר לנחוץ ,הם מנת חלקם של
עדים.
יתרה מכך ,במקרים רבים נדרש הגורם השיפוטי להביע את דעתו ,בסוף ההליך,
לגבי העד ומהימנותו ,הדברים הנאמרים לא תמיד מחמיאים לעד ,והוא יוצא
לעיתים מן ההליך כאדם פגוע שבקבע לגביו כי אין ליתן בו אמון 36.עורכי דין
היודעים את משמעותה של חקירה נגדית ,ואת התוצאות העלולות להיגרם
בעקבותיה עקב קביעות שיפוטיות בנוגע לאמינות עדותם ,נמנעים ככל שניתן
מלהעיד בעצמם.
35סעיף 2לחוק לתיקון סדרי הדין(חקירת עדים) ,תשי״ח־. 1957
38בהקשר זה ר׳ פסקו של כב׳ הנשיא ,השופט אהרון ברק בבש״פ 658/88מחמוד סארי חסן נ׳ מדינת
ישראל ,פ״ד מדע .670 ) 1בפסק דין וה שונה הכלל לפיו עד שנמתחה ביקורת על עדותו ונקבע כי היא אינה
אמינה ,ועל כן אינו צד להליך השיפוטי בו נעשתה אותה קביעה ואינו יכול לערער על הקביעה השיפוטית
^^ה^^שיי^^ור«מ־3גרמה־עוול לאנשים־ או-לגופים שהכרעות שיפוטיותי פגעו ־בהט׳^״׳־
בלא יכולת לערער על כך .רמת הפגיעה האפשרית באמינותו של עד בהליך השיפוטי הביאה על כן
למדיניות שיפוטית שבמסגרתה קבע כב׳ השופט א׳ ברק כי יש להגדיר עד ,״כצד״ להליך השיפוטי ,למען
יוכל לזכות באפשרות לערער על פסק הדין כאשר נגרם עוול לו ולתדמיתו.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 3־ 9הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
❖ 96ד״ר אגי וינרוט
^ r 1 2 i 4 J « 7 'r K f
אין פלא אפוא כי ההלכה היהודית ביקשה לחסוך מן האישה את ההליך הקשה
הזה בכל מקום שהדבר אפשרי ,מתוך יחס ערכי עמוק ומושרש של כבוד לה.
משום כך ,נקבע עיקרון של אי מתן עדות על ידי אישה .עיקרון זה אינו פוגע
ביכולתה למסור עדות בכל נושא שהוא ,כאשר בידה מידע ייחודי ,ובפועל מיושם
העיקרון האמור כמעט אך ורק בעדויות טקסיות של מתן תוקף משפטי לקידושין
וגירושין .עם זאת ,כאשר המידע שבידי האישה אינו ייחודי ,וניתן לברר את העניין
אף בלא עדות זו ,הרי שחז״ל מבקשים לשמור על כבורה של האישה ולחסוך ממנה
את אי הנעימות שבמתן עדות.
ודוק ,הכלל הוא כי מי שכשר להעיד -חייב להעיד ,כפי שנאמר ״ונפש כי תחטא
ושמעה קול אלה והוא עד …אם לא יגיד ונשא עוונו״ 37.הרצון להגן על כבוד האישה
ולמנוע ככל שניתץ את כריכתה בהליך ההתדיינות השוחק ,חייב ניסוח של הכלל
בעניין ז ר ^ ע י ן מחסום של קבילות 38.בפועל ,ראינו כי האישה מעידה בשורה
ארוכה של נושאים ,וקיימת תקנה המאפשרת לה להעיד כשבידה מידע ייחודי .אילו
הייתה זו אכן בעיית קבילות ההופכת את העדות לפסולה(בדומה לעדותו של קרוב
משפחה) ,הרי שלא ניתן היה להתקין תקנה שכזו ולקבל עדות שאינה קבילה .נראה
אפוא ,כי אין המדובר בהעדר קבילות ומהימנות ,אלא בסוגיה של מדיניות משפטית,
ומכיוון שאין כל פגם במהימנות האישה למסור עדות ,רשאים הצדדים לקבל
בהסכמה עדות אישה בלא שהדבר יעורר קושי ראייתי כלשהו39.
לאור הסבר זה גם מובן מדוע נקבע ב״פתחי תשובה״ :״וכבר נהגו כל בתי דיני
ישראל ,לשלוח נאמני הקהל לנשים יקרות שיגידו העדות״ 40.גביית העדות אינה
נעשית אפוא באופן המצריך את האישה להגיע לבית הדין ולהתייצב שם להליך של
חקירה פומבית ,אלא העדות נגבית על ידי שליחים שבית הדין שולח אל האישה -
משום כבודה.
37ויקרא ה ,א.
38הרב צבי קארל ,״עדות אישה במשפט העברי״ ,הפרקליט ה׳ ,81בעמ׳ ,82וכן ר׳ הסברו וסקירתו של הרב
משה מיזלמן ^־University־ Yeshivaבארה״ב ,בספרו הנודע ,Jewish Woman in Jewish Lawעמ׳ - 73
35ואכן כך פסק הראשון לציון ,הרב בן ציון חי עוזיאל בספרו משפטי עוזיאל ,חלק ג׳ סימן פ״ז ,ור׳ גם
במאמרו של הרב עוזיאל ,״מעמד האישה לפי השקפת התורה״ ,מצפה(תשי״ג) עמ׳ קמ״ב ,בעמ׳ קמ״ט.
40פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט סימן ל״ה סעיף י״ו.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 94הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות * 97
כמו כן פוסק הרב משה פינשטייץ :״ולכן בעדות נשים הקלו ,שאין צריך קבלה בפני
בית דין …תהו גדר קולת עד מפי עד בעדות נשים״ 41.הר״ן אף קובע כי אין בודקים
עדות בשים בדרישה וחקירה 42,דהיינו -בית הדין משתדל להימנע מלחשוף את האישה
לחקירה נגדית ,גם כשהיא נקראת להעיד ,והמונח ״כל כבודה בת מלך פנימה״ 43המציב
את כבוד האישה במרומי הפירמידה הערכית ,משמש בסים לחסוך ממנה מצבים
העלולים להילת מביכים ,האת על אף חשיבותה של_העדות להליך המשפטי44.
*
5אה״ח }1_2_3456_7
«
בהקשר זה יש לציין כי ההסבר האמור טעון השלמת נדבך נוסף ,שכן אין בו
כשלעצמו כדי להבהיר את האמירות שמצינו בחז״ל ,לפיהן נשים פסולות לעדות
מכיוון שדעתן קלה עליהן כביכול ,ואת דברי המדרש 45לפיהם הכחישה שרה את אי
אמונה בבשורה האלוקית כי עוד ייוולדו לה ילדים ,וכי :״מפני היראה מכזבת ,ואינן
מודות על האמת ,לכן אין מקבלים עדות מן הנשים / ,קושי זה מתווסף למספר
מקורות נוספים הטעונים הבהרה ,כגון המדרש בפרקי דרבי אליעזר לפיו מהווה
חוסר הכשירות של אישה לעדות ,אחת מן הקללות שנוצרו כתוצאה מחטא עץ
הדעת 46.נוסף על כך יש להבין ,מדוע פסולות נשים לעדות בתחום יצירת מעשה
הקידושין ,שהיא עדות הפועלת במישור היוצר ,הנותן תוקף משפטי למעשה
הקידושין ,ואיננה עדות הפועלת במישור הראייתי שנועד להוכיח את אשר אירע.
אוצרהומטה;
41הרב משה פינשטיין ,שו״ת אגדות משה חלק אבן העזר ,חלק א׳ סימן מ״ז ,דיבור המתחיל ״ולכאורה אף״.
41ר״ן בסוף פרק ב׳ של מסכת יבמות בשם הגאונים ,ור׳ שו״ת בנימין זאב סימן כ״ג ״וגם בתוספות פסק ר״ח,
שאין צריך עדות נשים דרישה וחקירה״; כן ר׳ שו״ת ב״ח (ישנות) סימן צ״ד דיבור המתחיל ״ועור נראה״
הדן בפסקו זה של הר״ן לפיו ״אין בודקין עדות נשים בדרישה וחקירה״.
43תהילים מה ,יד .ואכן גם מלך אלנו מעיד ,כפי שמצינו במשנה בסנהדרין יח ,ע״א :״המלך לא דן ולא דנין
אותו לא מעיד ולא מעידים אוחו״ .ור׳ שם דף י״ט עמ׳ א ,וכן רמב״ם הלכות עדות פרק י״א הלכה ט׳
וברמב״ם ,הלכות מלכים פרק ג׳ הלכה ד .עם זאת ,ביחם לעדותו של מלך מובהר שם כי מדובר בהלכה
הנוהגת רק במלכי ישראל ולא במלכי בית דוד ,ואשר מניעיה נעוצים בחשש לגרום קונפליקט בין בית הדין
לבין המלך ,במקרה שבית הדין ימצא את העדות כבלתי אמינה.
44גרשון הולצר במאמרו הנ״ל הע״ש 13בפרק זה ,מבהיר בהקשר זה כי'המקור לנימוק האמור מצוי במסכת
שבועות ל ,ע״א ,שבו מציינת הגמדא כי מקוד הדין לפיו האישה פסולה לעדות הוא מן הפסוק ״ועמדו שני
האנשים אשר להם הדיב לפני ה׳ לפני הכהנים והשופטים אשר יהיו בימים ההם״(דברים יט ,יז) ,ודורשים
חז״ל :״האנשים -ולא הנשים״ .הגמרא שם תמהה על לימוד זה ,שמא מתייחס הפסוק לבעלי הדין ולא
לעדים .מכאן מסיקים חלק מן הפרשנים כי הופעה של אישה בבית הריץ אף כבעלת דין(ולא רק כעדה)
אינה לפי כבודה של האישה .כך סבורים למשל רבי סעדיה גאון(מובא ברא״ש ,שבועות ל ,ע״א באות כ׳),
וזרמב״ן ,המאירי והריטב״א בחידושיהם על סוגיה זו ,וכן ברי״ף בתשובותיו סימן רמ״ט.
44ר׳ הע״ש 32בפרק זה.
45פרקי דרבי אליעזר ,פרק י״ד ״ונתן לאשה תשע קללות …ענוי לידה ,וענוי דם בתולים ,וענוי הריון ,וענוי
גדול בנים .ומכסה את ראשה …ואינה נאמנת בעדות…״
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 95הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
♦ 98ד״ר אבי וינרוס
? £ה על כן כי ההסבר נעוץ בנקודת המוצא של השקפת חז״ל ,שעליה עמדנו בפרק
א׳ לעיל ,שם ראינו כי חז״ל רואים את החטא הקדמון כתוצאה מכך שלא נותר לאדם
כר מחיה להפעלת שיקול דעתו העצמאי ,באשר ההרמוניה והסולידריות ההדדית בין
בבי הזוג היו מוחלטות ,ורצון האחד הפך אוטומטית לרצון"רעהו .נפילת בן הזוג
האחד גררה על כן את נפילת רעהו ,בלא שבני הזוג יקיימו ביניהם מערך של בקרה
ואיזון הדרי (.)checks and balances
הפתרון לחטא היה על כן חלוקת תפקידים ויצירת ההבחנה בין המינים ,למען יהא
כל אחד מהם מוכשר לקיים מערך עצמאי של רצונות ושל שיקול דעת משלו.
על כן ,תוצאת קללתו של החטא הקדמון היא הקביעה האלוקית ,כי בעולם שבו
שולט הרובד הבסיסי והיצרי של הקיום ,תיווצר שונות בין המינים ומרחבי המחיה
הקיומיים שלהם יהיו נפרדים זה מזה .האיש נלחם בזיעת אפיו בכיבוש השדה ואילו
האישה מתמקדת בהמשך הקיום של התא המשפחתי ,בהורות רבהבט האנושי
והרגשי של האדם47.
מרחבי המחיה השונים וההתמודדות השונה של הזכר ושל הנקבה עם קשיי החיים
שניצבו בפניהם במשך השנים יצרו ושיכללו תכונות ומיומנויות שונות לכל אחד מן
המינים .שונות זו מתבטאת ,בין השאר ,בכך שנשים ניחנו בבינה יתרה במישור
המעשי ובגמישות מחשבתית ואנושית הנובעת מראייה פרגמטית זו .מחמת תכונה
נפלאה ומבורכת זו של גמישות מחשבתית ,ראינו לעיל ,כי חז״ל מבקשים שלא
להעמיד נשים במצבי קונפליקט ,אשר התכונה הדומיננטית הנדרשת בהם היא
עמידה דעתנית ועיקשת על עקרונות היסוד ,בלא נכונות כלשהי להתפשר ולגלות
גישה פרגמטית.
נראה כי סוגיה זו של מתן עדות על ידי נשים היא המשך ישיר לאותה מגמה
של חז״ל ,שכן בעת מתן עדות מחויב העד לעמוד על דעתו ,גם כאשר בלחץ
החקירה הנגדית נראית גרסתו בלתי סבירה ואף מגוחכת .תכונותיה של האישה,
שניחנה בגמישות יחסית ,אינן תואמות על כן בהכרח למעמד של מתן עדות ,שבו
47בהקשר זה הבאנו ,בפרק א׳ לעיל ,את דבריו של הרש״ר הירש ,בספרו האשה היהודית ,כי האיש ניחן ביצר
כיבוש ,שהינו חיוני להתפתחות האנושות ,אבל הוא עלול להיסחף ולהיכבש על ידי יצר כיבוש זה ולראוה
בו את תכלית הכול ,תוך שהוא שוכח את המטרה הגדולה של האנושות -ליצור חברה מתחשבת ,מסייעת,
מתוקנת ,טובה יותר ומתורבתת .״והאשה היא המחזירה את האדם אל האנושי הזה -הצרוף״ .האישה היא
התורמת לאנושות את הפן המרסן והמאזן את הארס ,על תחושותיו הפראיות ,ומסייעת לו להפוך למבין.
למתבונן ולאנושי יותר .האיש משקף אפוא את הרובד הראשון של האדם ואילו האישה משקפת את הצלע
את צירו השני .הרוחני והמתחשב של האדם."פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 96הח*פס ע״י תכנ ת אוצר ה ח ב מ ה
יניזם
פמיניזם ויהדות 99 4
נדרש אדם להיות עקשן ודעתן ,ולעמוד על ה״אמת שלו ,׳ -בלא לשנותה כמלוא
הנימה ,גם בלחץ נוקב של חקירה נגדית .ברור כי תכונות אלו אינן פוסלות נשים
לעדות ,וראינו כי נשים מעידות בפועל בשורה ארוכה מאוד של נושאים .כמו כץ,
מובן כני לא ניתן לעשות הכללות ,ויש נשים שהתמודדותן עם הליך מתן העדות
עולה עשרות מונים על זו של גברים רבים ,מה גם שנשים ניחנו ככלל בכושר
ביטוי והבעה מעולים ואלו הן תכונות קריטיות בעת מתן עדות .עם זאת ,הנטייה
הטבעית לגמישות יוצרת קושי בהתמודדות עם ההליך השיפוטי ,אשר מאפיינת
אותו נוקשות והתמודדות קשת עורף ,וזהו פירושם הפשוט של דברי המדרש
האמור.
על רקע גישה זו נראה כי ניתן להבין גם את ההלכה הפסוקה בשולחן ערוך כי אישה
פסולה לדון48.
מקורה של הלכה זו במשנה :״כל הכשר לדון כשר להעיד״ 49.מכאן היו שהסיקו
כי מי שאינו כשר להעיד אינו כשר לדון ,שאם לא כן יימצאו אנשים שהם כשרים
לשבת כדיינים ואינם כשרים להעיד 50.ואכן ,בתלמוד הירושלמי נאמר במפורש כי
מכיוון שאין האישה מעידה אינה דנה51.
48שולחן ערוך ,חושן משפט סימן ד הלכה ד.
49משנה בנידה מט ,ע״ב.
50עם זאת ,הרב חיים הירשנזון בספרו מלכי בקודש ,חלק שני שאלה ד׳ בעמ׳ , 186מציין כי ממשנה זו ניתן
להסיק רק על דרך החיוב ,כי מי שכשר לדון כשר מקל וחומר להעיד ,אך אין להסיק כי מי שאינו כשר
להעיר אינו כשד לדון ,ובלשונו :״כלל גדול הוא בהגיון ,תולדה היוצאת משלילת הנשוא אינה שוללת רק
חלק ולא הכל״.
הרב יוגה דברת במאמרו ״בחירות ומינוי נשים לתפקידי ציבור״ ,הקיבוץ בהלכה ,292 ,מבהיר כי הכלל של
״כל הכשר לדון כשר להעיד״ אינו מהווה סיבה או מקור לפסילת האישה מתפקידים שיפוטיים ,אך קיימים
שני מקורות אחרים לפסול נשים לדיינות:
האחד ,משום פסול שררה ,שהרי ישיבה על כס השיפוט היא בגדר שררה ,וקיימות שיטות לפיהן יש למנות
רק איש ולא אישה למשרות הכרוכות בשדרה.
(לעניין זה ר׳ פסקו של הרב משה פינשטיין בשו״ת אגדות משה ,יורה דעה חלק ב׳ סימן מ״ד ,כי השגחה
על כשרות היא מינוי של שררה ,שכן משגיח הכשרות נדרש לעמוד על דעתו אף אם זו עומדת בניגוד לרעת
בעל הבית ,ובכך שדרתו ,שהרי בעל הבית מחויב לקבל את דעתו של המשגיח בעניין זה .דברים אלו נכונים
לכאורה מקל וחומר לגבי משדה שיפוטית) .
מקור זה אינו קונקלוסיבי ,שכן קיימת מחלוקת בין הרמב״ם לבין ״החינוך״ האם יש מקום לאסור מינוי
אישה למשרות שיש בה שררה.
המקור השני הוא גזרה שווה המובאת בירושלמי במסכת סנהדרין פרק ג׳ הלכה ט׳(ור׳ פני משה שם וכן
בביאור הגר״א חושן משפט סימן ז׳ ס״ק י״ד בליקוט ,וכן ערוך השולחן שם)…. .
51ירושלמי במסכת יומא פרק ו׳ הלכה א׳ .כמו כן מצינו בתלמוד הבבלי ,גיטין ה ,ע״א ,״זימנין [לעיתים]
< דמייתא [שמביאים] לה איתתא [אישה] וסמכו עלה״ ומפרש רש״י כי אישה אינה כשדה להצטרף למושב
של שלושה דיינים ,ובר״ן שם מובהר כי אישה פסולה לדון.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 97הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצי ה ח כ מ ת
100־ 4ד״ר אבי וערוט
לכאורה ,אם הקושי במתן עדות הוא הרצון למנוע מאישה את החקירה הנגדית
IrronrnsnS
ו ^ ש חי ק תו של ההליך השיפוטי מתוך מטרה להגן על כבודה ,מדוע נמנע מהאישה
לשמש במשרה שיפוטית הכרוכה בכבוד רב?
כמו כן ,מעוררת הלכה זו קושי הן לנוכח העיקרון הכללי ,הקובע את השוויון
הבסיסי בין איש לאישה בנוגע לכל משפטי התורה 52,והן מכיוון שכנגד המקורות
האמורים לפיהם אישה פסולה מלדון ,מצינו בתלמוד סוגיות שמהן עולה כי האישה
כשרה לדון ,בריוק כשם שהאיש כשר לדון.
בתנ״ך אף מצינו דוגמה בולטת וידועה ,כאשר נאמר לגבי דבורה הנביאה:
״והיא שפטה את ישראל בעת ההיא ,והיא יושבת תחת תומר דבורה …ויעלו אליה
בני ישראל למשפט״ 53.זהו מקרה מובהק שבו אישה שופטת את ישראל.
ניתוח המקורות השונים של סוגיה זו מוביל למסקנה ,כי לפי חלק ניכר מן השיטות
האישה כשרה לדון ,במקום שבו אין המדובר במינוי המאציל את סמכויות הפסיקה
של הסנהדרין ובהתקיים הסכמת הצדדים המקבלים עליהם את פסיקתה של
האישה54.
כך למשל ,מצעו דיון של בעלי התוספות 55בשאלה ,כיצד שפטה דבורה את
ישראל על אף הכלל כי כל הפסול לעדות אינו כשד להיות דיין .בעלי התוספות
נותנים לכך שלושה הסברים חלופיים :
® אין להסיק מן הכלל האמור לפיו כל מי שאינו יכול להיות עד אינו כשר לשמש
כדיין ,כי אישה פסולה ככלל מלשמש דיין .כלל זה קובע כי מי שפסול על רקע
אינדיבידואלי מלמסור עדות -פסול גם מלדון ,אך אין להסיק מן המשנה במסכת
נידה כי אישה פסולה מלדון ;
51
[
J
|
׳-־
]-
jבבא קמא טו ,ע״א :״׳ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם׳ -השווה הכתוב אישה לאיש לכל הדינים״.
פסוק זה המתחיל במילה ״ואלה״ מהווה המשך לפרשת מתן תורה ,שבה נאמר :״כה תאמר לבית יעקב
ותגיד לבני ישראל״(שמות יט ,ג) ומבהיר רש״י :״כה תאמר -בלשון הזה וכסדר הזה :לבית יעקב -אלו
הנשים :…ותגיל לבני ישראל -לזכרים״.
נמצא כי כשם שנשים נכללו בגדר קהל ה׳ שקיבל תורה מסיגי ,כך גם לעניין שיפוט על פי דין תורה ״השווה
הכתוב אישה לאיש״ .ר׳ גם קידושין לה ,ע״א.
53שופטים ד ,ד.
54הרב משה פינשטיין בשו״ת אגרות משה ,יורה דעה חלק שני סימן מ״ד ,מביא בהקשד זה~»ת שלטת
דף כ״ט ,ע״ב ,לפיה כאשר הצדדים מקבלים עליהם את פסיקתה של האישה -
אין כל מניעה כי היא תדון ותשפוט ביניהם.
ssתוספות בנידה נ ,ע״א ,דיבור המתחיל ״כל הכשר לדון כשר להעיד״.
־"פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 98הוד פ מ ע״י וגצנת או צי ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות $וסו
* דבורה דנה ,מחמת רוח הקודש שבה ,דבר שהיווה עילה לכך שבעלי הדין יקבלו
עליהם את פסקיה בהסכמה ;s6
« דבורה לא הייתה שופטת במובן המקובל ,אלא מלמדת את ההלכות57.
ניתוח של ביאורים אלה מלמד ,כי בדברי בעלי התוספות מצויות לכאורה שלוש
שיטוותבעגיין זה:
האחת ,כי האישה פסולה לשפוט מכיוון שהיא אינה כשרה להעיד ,וזאת לאור
הכלל המובא במסכת נידה כי ״כל הכשר לדון כשר להעיד״ .השנייה ,כי האישה
כשרה לדון בכל מקרה ,והשלישית ,כי האישה כשרה לדון ,בתנאי שבעלי הדין יקבלו
אותה עליהם בהסכמה.
|או3ר חחפסגחן
לפיכך נמצא כי במישור המהותי אין סיבה אובייקטיבית שמחמתה לא תוכל
אישה לשמש שופטת ומכריעה בסכסוכים.
נראה על כן ,כי הטעם לכך שאין ממנים אישה כדיין על פי ההלכה ,נובע מרצון
לחסוך מן האישה את הצורך ״לחתוך בבשר החי״ בסכסוכים מרים ,דבר שהוא מנת
חלקו של שופט ממונה ,שהשיפוט היא חובתו .שופט ממונה ,להבדיל משופט הדן
מכוח הסכמה ,מחויב להכריע בכל מקרה המובא לפניו לדין ,יהא קושיו האנושי
אשר יהא .בהכרעה שיפוטית יש לעיתים מזומנות כדי לייסר כל אדם בעל נפש,
האמור לחתוך גורלות ולהכריע בשאלות קשות מנשוא .ייסורי הספק אצל אדם הניחן
באנושיות ובלב מבין ומתבונן -קשים הם .את ייסורי הספק הללו ביקשו חז״ל
לחסוך מן האישה.
בדרך זו הבהיר הרב עוזיאל את ההלכה הפסוקה בעניין זה באומרו ,כי חז״ל לא
ראו לנכון למנות נשים לתפקידים שיפוטיים58:
״מסיבות פסיכולוגיות של רגשי רחמים מרובים שהאישה חוננה בהם וגם מסיבת
עדינות רגשותיה …ולפן אין ממנים אותה לדון ,שכן אחד מתנאי הדיין הוא אנשי
חיל? 5גדולים בחוכמה ואמיצים ברוחם שמקיימים ׳לא תגורו מפני איש כי
56לעניין זה ר׳ גם תוספות במסכת בבא קמא טו ,ע״ב ,דיבור המתחיל ״אשר תשים״ ,וכן במסכת שבועות כט,
ע״ב ,דיבור המתחיל ״שבועת״ .כמו כן ר׳ לעניין זה ,דברי הרשב״א במסכת שבועות ל ,ע״א ,וכן בר״ן שם
״שופטת ודנה -שהיו מקבלים אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים״.
^^מ ;1$מה^,״^.דימה המתחיל ״מי •לא־ טבלה״ ,ותוספות
57ר׳ בתוספות הנ״ל במסכת
בגיטין פח ,ע״ב ,דיבור חמתתיל ״ולא״.
58הרב ק־ציון מאיר חי עוזיאל ,משפטי עוזיאל ,חלק שלישי חושן משפט סימן ה׳ בעמ׳ ל״א.
59שמות יח ,כא-בב :״ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע …ושפטו את העם
פ-מיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 99הח*פס ע״י תכנ ת אוצר ה חכ מ ה
02ו 4ד״ר אבי וינרוט
המשפט לאלוקים הוא״׳60.
353ח»»מג1
בהקשר זה יושם אל לב לפסיקתו של הרמ״א :״ואישה נאמנת בדבר איסור לומר
תיקנתיו .אבל בספק שמא אין כאן איסור ,או איסור שיש בו צדדים להקל .אין אישה
נאמנת -דאישה דעתה קלה -להקל״ 61.לאישה יש נטייה טבעית להיות גמישה
ואנושית ולהקל על הבריות .תכונה זו אינה אידיאלית לתפקידי שפיטה ולמתן עדות,
שכן בהליך השיפוטי נדרשת לעיתים דווקנות מסוימת וגישה של ״יקרב הרין את
ההר״.
על השונות הזו עמדה אחת מן הבולטות שבתוקרות התנועה הפמניסטית ,פרופ׳ קרול
גיליגן מאוניברסיטת הארוורד בארה״ב 62.פרופ ,גיליגן מתארת מחקר שלפיו קיים אצל
נשים קונפליקט בין היושר וערכי המוסר הנעלים לבין הרצון להישאר קשובות לזולת.
לדבריה ,קיים באישה מאבק פנימי מתמשך בין נטייה להצדיק את מעשיה ולבחור
בדרך שהיא אידיאלית מבחינת יושר אישי ומוסרי ,לבין האחריות והדאגה לזולת .מובן
מ התלבטות זו אינה סיבה לפסול נשים מלשמש בתפקיד שיפוטי ,כפי שלא עולח על
הדעת לפסול אדם אנושי ומתחשב מלשבת בדין 63.אבל גישה זו ,המבקשת להגן על
האישה מפני ״סערותיו״ ומצוקותיו של ההליך השיפוטי ,חינה גישה קוהרנטית לדרך
ההילוך של חז״ל ,אשר מתוך הקפדה על כבוד האישה ומעמדה ,מבקשים למנוע
הצבת אישה במצבי קונפליקט קשים ,המתעצמים לאור תכונותיה הייחודיות .משום
כך ,ביקש המשפט העברי לחסוך מן האישה הן את זימוגה כעד והן את מינויה לתפקיד
שיפוטי ,שבו תוטל עליה חובה להכריע בנושאים קשים כשאול64.
■אוצרחחמחן
י
בכל עת״.
60דברים א ,יז :״לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא״.
'6הרמ״א בהגהה על שולחן ערוך ,יורה דעה סימן קב״ז סעיף ג/
62פרופ׳ קרול גיליגן בספרה הידוע בקול שונה -התיאוריה הפסיכולוגית והתפתחות האישה (ספרית
הפועלים ) 1995 ,בפרק על זכויות הנשים ושיפוט נשים.
63אדרבה ,בהקשר זה מתעוררת האסוציאציה למעשה הידוע שבו שלה הבעל שם טוב את אחד מתלמידיו
להתמנות כרב בעיר מסוימת .אמר לו אותו תלמיד :״רבי ,אבל אני לא מרגיש כי הגעתי לרמה של אדם
הראוי לתפקיד של רבנות ,כפי שצריך להיות רב בעיני תחי״ .על כך ענה לו הבעל שם טוב :״וכי מי רצית
שיתמנה ? אדם שחושב על עצמו שהגיע לדרגה הזו ?״ התכונה הבסיסית הנדרשת אצל מי שבשיר להתמנות
הוא שיחשוב שיש לו עוד הרבה מה ללמוד ולשפר ושעדיין איננו מתאים.
>4פרופ׳ אריאל רוזן צבי ציין כי לכאורה יש לתמוה מדוע נאמר במסכת־בדכות׳ה״ ע״א■ כי ת%ה נקנית בייםורין
'״(כמו :גס'אי 7ישדאל ועולם הבא) .מה מייסד בלימוד תודה? הן זהו עונג אינטלקטואלי צרוף? אלא נראה,כך אמר ,כי הייסורים שהתורה נרכשת בהם הם ייסורי הספק וההתחבטות הפנימית שאותה עובר אדם בעל
נפש ,המפנים את הדברים.
ניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מס 100הודפס ע״י תכנת אוצר/זחכמה
נדמיניזכ
פמיניזם ויהדות ♦ 103
אין המדובר אפוא בגישה הנובעת מזלזול כלשהו חלילה כיכולותיה הנפשיות
והשכליות של האישה ,אלא מדובר בגישה השמה כנר לרגליה אה כבוד האישה ואת
תכונותיה הייחודיות בתחומים של גמישות ,אנזשיות זרגישזת .ערך זה של כבוד
האישה ניצב בעיני חז״ל בראש הפירמידה הערכית ,ומשום כך ביקשו לחסוך מן
האישה היסחפות למצבים קשים ,שהם לחם חוקם של העוסקים בהליך השיפוטי.
האישה ומהכרה בתכונות ייחודיות
את…
עמוקה של חז״ל
גישה זו נובעת מהערכה
ח23*^7ב
אוד׳
*
ובסגולות אישיות ,שבהן יש לאישה ככלל יתרון יחסי ,ואשר רק בזירה המשפטית
הנוקבת אינן בהכרח בגרר יתרון.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 101הו ד פ ט ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
פרק ז
נשיח
תפקדצבורי
ם
a
Ssss&v
איוש תפקידים ציבוריים על ידי נשים מהווה דוגמה מובהקת להתפתחות שחלה
בעולמה של הלכה בנושא מעמד האישה.
היטיב לבטא את הדברים השופט מנחם אלון ,אשר בשמשו משנה לנשיא בית
המשפט העליון ,הובאה בפניו לדיון ,לראשונה בישראל ,שאלת מינויה של אישה
למועצה דתית1:
"בוא וראה ,כמה גדולים היו דבריו של הרב וינברג ,בעל שרידי אש ,בכותבו
שבחילוקי הדעות בנושא סוגייתנו ׳נניח הדבר לזמן שיבוא ויכריע/
והזמן אכן בא והכריע.
הנה כי כן ,שלושת אבירי הרועים שבדור הקודם סברו ופסקו ,שאין לאישה
אף זכות בחירה אקטיבית ,הלוא המה:
רבה של ארץ ישראל -הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק;
גדול המשיבים שבארצות הגולה -הגאון רבי חיים עוזר גרודז׳נסקי;
^ פ ו ס ק הדור ובעל משגה בדורה ״ הגאון דבי ישראל מאיר הכהן ,בעל החפץ
חיים;
וכמותם סברו רבנים וחכמים נוספים.
אך הזמן בא והכריע שלא כדעתם!
בכל ציבור שומרי תורה ומצוות ,ללא יוצא מן הכלל ,חסידים כמתנגדים,
חרדים כדתיים לאומיים ,על מחנותיהם ופלגיהם ,משתתפות נשים בכל הבחירות
הנערכות במדינה ,לכל מוסדותיה וגופיה .ומעולם לא שמענו ,מזה שנים מרובות,
1ב ג ״ צ 153/87לאה שקדיאל נגד השר לענייני דתות ,פ״ד מב<.264,221 ) 2
104
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 102הו ד פ ס ע״י תפנ ת אוצל ה ח ב מ ה
פמיניזם ויהדות ־05 4ד
שפוסק איזה שהוא יזהיר את נשות ישראל השומרות תורה ומצוות לבל תלמה
ותצבענה ביום הקלפי .זהו המנהג ,ושוב אין איש מהרהר אחריו2.
…דברים שאמרם הרב וינברג ,שהזמן יבוא ויכריע ,אמרם גם לעניין השאלה,
אם יש להן לנשים זכות בחירה פאסיבית ,היינו אם רשאיות הן להיבחר למשרה
ציבורית.
ואף כאן דומה ,שלגבי רובו של ציבור שומרי תורה ומצוות הזמן הכריע״.
!3חגר החכמח■
כלומר ,גדולי הרבנים התייצבו באופן חד משמעי ונחרץ כנגד מעורבותן הציבורית
והפוליטית של נשים ,לרבות התייצבותן לבחור ולהיבחר .על אף זאת ,בא הזמן
והכריע כנגד דעתם של ענקי רוח אלו ,כך שכיום ,עובדה מוגמרת היא כי נשים
בוחרות נציגים לתפקידים ציבוריים ,ואנו עדים אף לתופעה מתרחבת והולכת של
נשים שומרות תורה ומצוות המכהנות ברשויות שלטוניות ובתפקידים ציבוריים.
נשאלת השאלה :כיצד התחולל שינוי כה מהותי ?
כיצד אירע כי בעולמה של הלכה התרחש תהליך ,שבו הכריעו רוחות הזמן.והיטו את
הדרך מהודאתם של גדולי הלכה אלו? וכי ניתן לסטות מאיסור הלכתי ולשנות ערכים
מכוח מגמות הזמן ? במה שונים הדברים במקרה זה מפסקו של הרב משה פינשטייץ3,
בנוגע להתקוממות של נשים דתיות־־פמניסטיות כנגד הפטור ממצוות עשה שהזמן גרמן:
^״^והנה ראשית צריך לדעת כי מעיקרי האמונה הטהורה שלנו שכל התורה בין
שבכתב ובין שבעל פה ניתנה מהקב״ה בעצמו בהר סיני על ידי משה רבנו עליו
השלום ואי אפשר לשנות אפילו קוץ אחד לא להקל ולא להחמיר4.
לכן ,אף אם ישתנה סידור החיים בעולם ,גם לכל הנשים ולעשות בכל
הזמנים …כמדינתנו ,לא נשתנה דין התורה ואף לא דין דרבנן ,ולא תועיל שום
מלחמה ,כי אין שום כוח לשנות אפילו בהסכם כל העולם כולו שום דבר״5.
2ה רב י׳ ניםנבוים ,״האשה במקורות היהדות״ ,הגות -מאסף למחשבה יהודית (האגף לתרבות תורנית,
תשמ״ג) ,עמ׳ ,81-77ציין בהקשר זה כי לאחר שכבר התירו אדמו״דים בקריאתם אל בתי החסידים,
נשותיהם ובנותיהם ,להשתתף בבחירת נציגים לבית הנבחרים הפולני [ה״סיים״] ,הרי שמקל וחומר יש ליתן
להן זכות בחירה למוסדות היהודיים בארץ ישראל ,שהרי ״לא תהא כוהנת פונדקאית״.
3הרב משה פינשטיין ,שו״ת אגרות משה ,יורה דעה ,חלק ג׳ סימן מ״ט.
4ה ר ב פינשטיין מוסיף שם :״אך נצטווינו כשיש צורך לסייג ולגדר היה חיזב על הסנהדרין וחכמי התורה
_ לתקן, .איזה,חקנות.לאסור איזה דברים וכן לחייב איזה דברים אך מזמן שנתפזתו בכל האדצנת אין לנו כוח
זה אלא שיש’לחכמים לתקן בל מקום ומקום איזה תקנה רק למקומם ורק לזמן קצר״.
5הרב פינשטיין מציץ בהקשר זה ביחס לנשים שהתארגנו בארגון Women’s Liberationכי :״והנשים
שמתעקשות ורוצות ללחום ולשגות …כופרות בתורה (רמב״ם ,הלכות תשובה פרק ג׳ הלכה ח׳) ,שכן
:יזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 103הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזס
06ו ❖ ד״ר אבי וינרוט
כדי להשיב על שאלה זו נבחן את המקורות ואת הטעמים שמחמתם ראו לנכון גדולי
ישראל לאסור על נשים את המעורבות הציבורית .דיון זה נדון בארבעה מישורים :
א.פסקו של הרמב״ם.
ב .כל כבודה בת מלך פנימה.
ג .גדרי הצניעות.
ד .מנהג ישראל.
® נ ת ח את הסוגיה נראה ,כי מלכתחילה לא הייתה ההתנגדות למינוי נשים
לתפקידים ציבוריים בגדר איסור הלכתי ,אלא בגדר פסיקה שיסלדה ב״דעת תורה״,
דהיינו -עניין שבמדיניות הלכתית .מדיניות הלכתית ,להבדיל מאיסור הלכתי ,ניתנת
לשינוי עם השתנות הנסיבות.
בהקשר זה נראה על כן מה השתנה במהלך הזמן מבחינת מדיניות זד עצמה.
tw ain to il
א .פסקו של הרמב״ם
נאמר בתורה :״שום תשים עליך מלך״ 6,ודרשו חז״ל -״מלך -ולא מלכה״ 7.ההסבר
לדרשה זו נעוץ לכאורה בכך ,שתפקידו של המלך כולל מרכיבים ברורים של שיפוט
ושל יציאה בראש העם למלחמה ,כפי שפסק הרמב״ם :״אין ממליכים מלך תחילה
אלא לעשות משפט ומלחמה״ 3.המלך נחשב על פי הגדרה זו לשופט ולמצביא
ישראל .גישה השמה בראש מעייניה.את כבוד האישה מבקשת לחסוך ממנה את
הקשיים המרים הכרוכים בשיפוט ואת המצבים המסוכנים או המשפילים ,שהם
נחלתו של איש הצבא היוצא לקרב .על כן ,נאמנת ההלכה לשיטתה כמפורט בפרקים
הקודמים ,ונמנעת מלמנות אישה לתפקיד המלוכה.
אבל הרמב״ם הרחיב את הדין האמור ,והחיל אותו לא רק ביחס לתפקיד הייחודי
של מלך ,אלא פסק כי ״כל משימות שבישראל -אין ממנים בהם אלא איש״9.
שלושה ד.ן הנקראים כופרים בתודה :האומר אף על תיבה אחת שמשה רבנו אמרו מפי עצמו ן והכופר
בפירוש התורה שהלא תורה שבעל פה; והאומר שהוחלף דבר אחד מכל אחת משלושת אלד …וכל שכן
כשאומר שהרשות ביד בני אדם להחליף ,שכן הרי הוא אומר בזה שאין התורה נצחית ,וכל הטעם הוא ,שהרי
הוא מכחיש כמה כתובים המורים שהתורה נצחית״.
6רבדיםיז,ט.
7ספרי שם ,שם.
8רמב״ם הלכות מלכים ,פרק ד /הלכה ״.
? דמב״ם הלכות מלכים .פרק א /הלכה ה׳.
פמיניזם ףויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מס 104הו ר פ ס ע״י תכגו! אוצר ה חכ מ ה
ום
פמיניזם ויהדות * 07ו
מהו המקור להרחבה זו? מהיכן שאב הרמב״ם את פסיקתו לפיה נמנעת מץ
האישה האפשרות להתמנות לתפקידים אחרים שיש בהם משום שררה ?
הרב משה פיגשטייץ מציין בהקשר זה :״לא ידוע לי בעניי מקור לדבריו …וצריך
לומר דהוא סברת עצמו,׳10.
הבב חיים דוד הלוי “ ציין כי :״כנראה הרמב״ם הוציא דבר זה מסברת עצמו …אך
האמת היא שאין זו דרכו של הרמכ״ם ,הכותב במקרה כזה במפורש ׳ויראה לי׳.
וייתכן שהיה בפניו מקוד שנעלם מאתנו״12.
מכל מקום ,בהעדר מקור ברור ומפורש לפסקו של הרמב״ם ,חלקו עליו ראשונים
רבים בעניין זה 13,מה גם שבפועל מצינו כהונה של אישה כמלכה ,הלוא היא
שלומציון ,אשתו של ינאי המלך ואחותו של התנא שמעון בן שטה -נשיא
הסנהדרין ,אשר מלכה אחדי ינאי14.
י או צ ר ה ח כ מ ע
*
1
10הרב משה פינשטיץ בשו״ת אגרות משח ,יודה דעה ,חלק ב׳ סימן מ״ה .בהעדר מקור לפסקו של הרמב״ם,
ולאור דעות ראשונים החלוקות על הרמב״ם ,פסק שם :״ולכן לצורך גדול בשביל פרנסת האלמנה ובניה
היה שייך לסמוך על החולקים על חרמב״ם״ .הרב פיגשטיין התיר שם לאישה לשמש בתפקיד של משגיחת
כשרות ,שהוא תפקיד שיש בו משום שרדה ,שכן המשגיח ,לאור דרישות הלכתיות שאותן דואה המשגיח
בעל הבית והממונים על הצד הארגוני של
לנגד עיניו ,עשוי להשליט את דעתו ולהכריע כנגד דעתו _של1..
<6ח״ו!1234567 1
המקום.
11ה ל ב חיים דוד הלוי ,רבה של ת״א־יפו ,במאמרו ״זכות אישה לבחור ולהיבחר״ ,תהומין י׳ . 121
12הרב ק־ציון עוזיאל ,בספרו פסקי עוזיאל בשאלות הזמן מ״ג מציין ,כי פסקו של הרמב״ם נובע מדרשת
חז״ל על הפסוק ״לא תוכל לתת עליך איש נוכרי״(דברים יז ,טו) ,המופיע בהמשך לפסוק של ״שום תשים
עליך מלך״ .מכאן אמרו ,האיש ממנים אותו פרנס על הציבור ואין ממנים אישה פרנס על הציבור׳ /בדומה
לכך ר׳ דבריו של הרב יעקב לוינסון בספרו שוויון הנשים מנקודת החלבה(ניו־יורק ,תר״פ) פרק ג׳ עמ׳ י״ח
המציין כי מקור הרמב״ם הוא בפסיקתא זוטרתא (פרשת שופטים) ״לא תוכל לתת עליך איש נוכרי -זה לא
תעשה ,איש ולא אישה מבאן שאין ממנין פרנסה על הציבור״ .וד׳ הרב יוגד .דבדת במאמרו ״בחידות ומינוי
נשים לתפקידי ציבור״ ,הקיבוץ בהלכה ,292 ,הדן בדעתו של הרב הופמן להבהרת המקור לדברי הרמב״ם.
כמו כן ר׳ שם מאמרו של הרב יוסף אפרתי ״חברות נשים בועד מקומי או בישוב שיתופי״ ,שם בעמז ,277
278ז הרב שמואל ט׳ שטרן ,״השתתפות נשים בחיי הציבור והחברה״ ,צומת התודה והמדינה (כרך ב׳) עט׳
; 164הרב ישראל רוזן ״נשים בתפקידים ציבוריים״ ,תחומין יט , 17 ,בעמ׳ . 19-18
53לסקירה של הרעות החלוקות ר׳ שו״ת אגרות משה ,יורה דעה ,חלק ב׳ סימן מ״ה ,בו מבהיר הרב פינשטיין
כי ספר החינוך חולק בעניין זה על הרמב״ם ,וכן חולקים עליו רש״י והד״ן בפירושם לק׳־דושין עו ,ע״ב ,וכין
תוספות בסוטה מא ,ע״ב ,ריבוד המתחיל ״אותו״.
הרב פינשטיין מוסיף ומבהיר בשו״ת אגרות משה ,שם ,כי על גישתו זו של הרמב״ם חולקים למעשה כל
הראשונים ,הגורסים כי אישה כשרה לשררה מכוח קבלת הציבור להבדיל ממינוי שנכפה על הציבור.
לעומת זאת ר׳ בטקסט להלן את דברי הרב עוזיאל ,שגם לשיטת הרמב״ם כאשר אין המדובר במינוי שנכפה
על הציבור אלא בבחירה שלו ,אין כל איסור על אישה לאייש משרה ציבורית.
14בהקשר זה ציין הרב פרופסור ר׳ צ׳ הופמן ,ראש בית המדרש לרבנים בברלין ,בדיון שהתקיים בינו לבין
חרב ד״ר ריטטר ,רבה הראשי של רוטרדם שבהולנד ,כי למלכה שלומציון ניתנה רשות מחז״ל לכהן כמלכה
באופן יוצא דופן מכיוון ששלטונה בא לאחר מות בעלה ,ינאי המלך ,שרדף את חכמי ההלכה .מכל מקום,
עצם קיומה של יכולת ליתן רשות זו מלמד כי אין.המדובר באיסור .,אלא בעניין של מדיניות הלכתית .הרב
ריטטר מצירו סבור כי לא היה איסור בכהונה זו של שלומציון המלכה ,שכן לא היה זה מינוי של העם אלא
כהונח מכוח צוואתו של ינאי.
(הדיון פורסם בגרמנית בישורון , 1919,6ומאמרו של הרב הופמן תורגם לעברית ,בספר הקיבוץ בהלכה,
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 105הו ר פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
08ו * ד״ר אבי וינרוט
בהעדר מקור ידוע לפסקו של רמב״ם ,ציין הרב עוזיאל כי הלכה זו של הרמב״ם
הינה ״הלכה דחויה״ -כלומר ,פסק הלכה שלזל^תקבל כמחייב 15.נוסף על כך
הבהיר הרב עוזיאל ,כי פסקו של הרמב״ם מתייחם רק למינויים של הסנהדרין
שנקבעו על ידם עבור עם ישראל ,להבדיל ממינוי אישה הנעשה בהסכמת הציבור
ובבחירתו 16.ובלשונו של הרב עוזיאל:
״לא נאמרה הלכה זאת אלא במנוי הנעשה על׳־ידי סנהדרין .אבל ,כאשר אין פאן
מנוי אלא קבלה של הציבור ,שעל ידי הבחירות מכריע רוב הקהל את דעתו,
הסכמתו ואמונו לאותם הנבחרים ,שהם יהיו באי כוחו לפקח על כל ענייניהם
הציבוריים -על זה אפילו הרמב״כו מודה שאין כאן שום שמץ של איסור״17
נוסף על כך מבהיר הרב עוזיאל ,כי פסקו של הרמב״ם מתייחם רק לבחירה פסיבית,
שפירושה בחירה בנשים למשרות של שררה 18.לעומת זאת ,ביחס לבחירה אקטיבית,
שפירושה זכות להשתתף בבחירות ובמינוי של אחרים לתפקידים ציבוריים ,גורס
הרב עוזיאל ,כי אין שדם בסים לאסור -אף לדעת הרמב״ם .בהמשך הרב עוזיאל
טךקר ובוחן בהקשר זה מקורות רבים בנוגע לגישת ההלכה לגבי זכות בחירה פסיבית
של נשים ,ומסיק כי גם זכות זו נתונה להן ״אחרי שלא מצאנו שדם רמז לאיסור זה״.
הרב עוזיאל מוסיף ומציין :״ומכל שכן בנידון זה שאין צד איסור בדבר ,והמניעה
אסופת מאמרים ,הוצאת קכוצת שעלבים ,תשמ״ד ,עט׳ .)290-286
15הרב ק־ציון חי עוזיאל בשו״ת משפטי עוזיאל חלק ג׳ ,חושן משפט סימן ר.
16הרב עוזיאל מציין בהקשר זה את דברי הד״ן במסכת שבועות בתחילת פרק ג /המבהירים כי מה שנאמר
לגבי דבורה ״והיא שופטת את ישראל״ ,אינו סותר לנאמר בספרי :״שום תשים עליך מלך ולא מלכה״ ,שכן
לא מינו אותה אלא היל נוהגים על פיה ,מכוח הסכמת הציבור .ברומה לכך ר׳ דברי הרשב״א במסכת
שבועות בתחילת פרק שבועת העדות לגבי דבורה ,וכן ר׳ בדברי החיד״א כספרו ברכי יוסף ,חושן משפט
סימן ז׳ ס״ק י״א.
17שו״ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן ,סימן מ״ד .עם זאת ,יש לכאורה להעיר על דברים אלו של הרב עוזיאל,
שהרי הרמב״ם התייחס מפורשות למלוכה ,וזו מוגדרת כקבלה של העם את המלך ,ולא כהשתררות כפויה
של המלך על העם שלא מרצונו .בהקשר זה ידועים דברי הגר״א (הגאון ר׳ אליהו מווילנא) בספרו קול
אליהו על פרשת ״וישלח״ באות ל״ז:
״מלך נקרא מי שממנים אותו ברצון העם ,והוא נגזר מלשון המלכה שמתייעצים למנות זה עליהם למלך.
ומושל נקרא מי שמושל בחזקה על העם .וזהו שנאמד ׳כי לה׳ המלוכה ומושל בגויים׳ -׳לה׳ המלוכה׳ היינו
שישראל מקבלים עליהם עול מלכותו יתברך ברצון .׳ומושל בגויים׳ -בחזקה■ ,אף שלא ברצונם .אבל,
לעתיד לבוא ׳והיה ה׳ למלך על כל הארץ׳ ,שכל העולם יקבלו עול מלכותו ברצון״.
18סוגיה זו התעוררה לדיון בקשר לבחירות למוסדות השלטון העצמי של היישוב היהודי בארץ־ישראל ,סמוך
לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה .הדעות בין חכמי ההלכה בארץ־ישראל ובתפוצה היהודית נחלקו
הו«.5חכמי -ההלכה פסקו כי אין להעניק לנשים זכוודבחירה; לא־־אקטיב^ת -היער־הזכות
___לבחור ,ולא פסיבית -היינו הזכות להיבחר :מקצת חכמי ההלכה סברו ,כי יש לנשים זכות בחירה אקטיבית
אך לא פסיבית ; לדעת חלק אחד מחכמי ההלכה -אין מניעה הלכתית שלנשים תהא זכות בחירה אקטיבית
ופסיבית.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 106הו ד פ ס ע״י תפצת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 09ו
מלשתפן ,y g g nהן לעלבון והונאה ,בודאי שכגון זח [ביחס לזכות להיבחר
לתפקידים ציבוריים] צריכים אנו לתת להן זכותן׳ 19/מסקנתו של הרב עוזיאל היא
על כן:
״ואין הדעת מקבלת לשלול מהנשים זכות אישית זאת ,כי הלא בבחירות אלה
מרכיבים אנו אלופים לראשינו ונותנים יפוי כח לנבחרינו לדבר בשמנו ,לסדר
את עניני יישובנו ולהטיל מסים על רכושנו*״ יאיר אפשר לתפוס החבל בשני
ראשיו :להטיל עליהן החובה המשמעתית של נבחרי העם ,ולשלול מחן זכות
בחירתן?
כנגד התרת זכות הבחירה האקטיבית לנשים ,אין להעלות כל טענה מתוך
מקורות המסורת .אמנם ייתכן שדבר זה נוגד מנהג משכבר הימים ,לכן יש לדאוג
שתינתן לכך הסכמת הקהילה ,כנהוג לגבי תקנה של הציבור20/ ,
!אוגר הוזהמוי;
■I
נמצאנו למדים אפוא ,כי פסקו של הרמב״ם אינו משקף איסורי הלכתי למנות אישה
לתפקידים של שררה ,אלא מדובר בפסק הלכה שנקבע כנראה מלכתחילה כעניין
שבמדיביות שיפוטית.
ב .כל כבודה בת מלך פנימה
מקור נוסף אשר ממנו ניתן היה ,לכאורה ,ללמוד כי אל לח לאישה לעסוק בענייני
ציבור ,הינו הדין של ״כל כבודה בת מלך פנימה 21/ ,שהרי ביקורתו של הציבור על
נציגיו רבה היא ועיסוק בצורכי הציבור עלול לפגוע בכבודה של האישה .אכן,
האישה אינה אמורה להיות ספונה בין כותלי ביתה וכלשון משלי ״היתה כאניות
סוחר ,ממרחק תביא לחמה״ – 22אך התכלית של פעילות זו מכוונת אל הבית פנימה.
לעומת זאת ,העוסק בצורכי ציבור שם לנגד עיניו כעניין מרכזי את רשות הרבים.
אדם פרטי יכול לשהות מחוץ לביתו רוב הזמן ,אך מרכז חייו וענייניו מצוי בבית
פנימה .לא כן איש הציבור ,אשר עיסוקיו דורשים ממנו לעיתים מזומנות הקרבה של
19הרב עוזיאל מביא כראיה בהקשר זה את דברי הגמרא במסכת חגיגה טז ,ע״ב ,לפיה התירו חז״ל פעולה של
״סמיכה״ על קורבן הנראית כאיסור ,כדי לעשות בחת רוח לנשים.
20דברים דומים ציין הרב הופמן ,במאמרו הנזכר (הע״ש 14בפרק זה) בעמ׳ ,262ביחס להלכה האמורה
ברמב״ם והוא מסכם כי על־־אףישאיך:לתד;1זכות״בחידת;בסיבית לנשים vהרי ש״זכות הבחירה האקטיבית
יכולה להינתן לנשים ,משעה שהקהילה מחליטה על כך״.
21תהילים מה ,יד.
22משלי לא .יד.
"פמיניזם ויהדות ומרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 107הודפס ע״י תכנ ה אוצר ה ח כ מ ה
♦ 110ד״ר אבי וינרוט
צורכי המת על מזבח הצרכים הציכורייס 23.מכיוון שכך .מתנגש לכאורה התפקיד
הציבורי עם ההשקפה כי האישה היא מרכז ביתו של אדם.
אבל גממהנחה שזוהי אכן המסקנה שיש להסיק מן הכלל של ״כל כבודה בת מלך
פנימה״ ,אין בכך כדי להוות מקור לאסור על אישה להעדיף קריירה ציבורית
עצמית מחינוך ילדיה .זוהי אולי מדיניות הלכתית אך לא מקור לאיסור
הלכתי .במיוחד אין בטעם זה כדי להוות סיבה לאיסור כולל ,אשר יחול גם בנסיבות
אינדיבידואליות של האישה או של תפקיד מסוים שבו אין סתירה הכרחית בין
הגשמתה העצמית של האישה לבין חינוך ילדיה והדאגה לצורכי ביתה,
ג .גדרי הצני עות
מקור נוסף שהועלה כטעם לאיסור מעורבותן של נשים בתחום הפוליטי הוא -כי
הדבר עלול כביכול לפגוע בגדרי הצניעות 24.אולם ,גם מקור זה אינו יכול לשמש
כטעם לקביעת איסור הלכתי כולל ,כפי שמבהיר הרב עוזיאל :
״הסברא נותנת לומר ,שבכל כינוס רציני ושיחה מועילה -אין בה משום פריצות,
ופל יום ויום האנשים נפגשים עם הנשים במשא ומתן מסחרי ,ונושאים ונותנים,
ובכל זאת אין שום פרץ ושום צווחה.
ואפילו היותר פרוצים בעריות ,לא יהרהרו באיסור -בשעה שעוסקים
ברצינות במסחרם .ולא אמרו רבותינו ׳אל תרבה שיחה עם האשה׳ 25אלא בשיחה
בטלה שלא לצורך ,ושיתה כזאת היא הגוררת עוון ,אבל לא שיחה של וכוח
בעניינים חשובים וצבוויים; ואין הישיבה במחיצה וכפיפה אחת לשם עבודת
הצבור ,שהיא עבודת קודש ,מרגילה לעבירה ,ומביאה לידי קלות ראש ,וכל
ישראל האנשים והנשים -קדושים הם ,ואינם חשודים בפריצת גדר הצניעות
והמוסר״26.
23בהקשר זה ר׳ משל יותם(שופטים ט ,ח-ט) :״הלוך הלכו העצים למשח עליהם מלך ,ויאמרו לזית ׳מלכה
עלינו /ויאמר להם הזית :׳החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלוקים ואנשים ,והלכתי לנוע על העצים׳״.
24ככלל ,מצינו בהלכה הקפדה יתרה על הלכות צניעות ,ובהקשד זה מוצאים אנו לעיתים חזית אחת בין
פמיניסטיות לבין אנשי דת ,במלחמתם בשימוש הנעשה בגוף האישה כאובייקט שיווקי ומסחרי .גישה של
כבוד לאישה כאדם שוללת מכול וכול התייחסות לאישה כאובייקט מיני .לעניין זה ר׳ MacKinnon C., “Not
Eejpiaism Unmodified ) 1987( 146-162״*a^oraUssue”In:
25משנה ,אבות א ,ה.
26התשובה חזרה ונדפסה בספר פסקי עוזיאל בשאלות הזמן ,סימן מ״ד ,בדומה לכך מציין הרב ניסנבוים
״האשה במקורות היהדות״ ,הגות -מאסף למחשבה יהודית (האגף לתרבות תורנית ,תשמ״ג) 77 ,בעמ׳
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 108הו ד פ ס ע״י וגכנת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 111
דברים דומים מוצאים אנו גם מפיו של אחד מגדולי החסידות ,הרב צבי אלימלך
(מהעיר דינוב) בספרו בני יששכר ,המציין בשם החיד״א ,כי במקום שבו מצויה
אימת השכינה ,אין לחוש לדין של ״קול באישה ערווה״ ומכיוון שכך אומרת
דבורה הנביאה^ןןזיח של שירתה ,המושמעת לאוזני הקהל כולו :״אנכי ל ה/
אנכי אשירה״ 27.כלומר ,כאשר ״אנכי לה ,״ אין חשש מפני ״אנכי אשירה / ,ככלל,
רואים חז״ל ב״קלות ראש״ את הגורם העיקרי לכל קלקלה מוסרית ואילו עיסוק
בנושאים הכרוכים באחריות ובכובד ראש אינם מובילים לכך 28.הדברים תואמים
למבואר בפרק א /כי חוסר השוויון בין המינים נוצר בעולם יצרי ,שבו אין
תודעתו של אדם נקייה מפניותיו הנהנתניות .אך כאשר אדם מתעלה מעל
לתחושות חושניות ומתמקד בכובד ראש בנושאים שלפניו ,שב לשרור השוויון
המלא בין המינים29.
לפיכך ,נמצא כי גם הלכות צניעות אינן מהוות מקור הלכתי שמחמתו יש לאסור
על נשים את הזכות לכהן במשרות ציבוריות.
אוגר jnmrm
: 81״אין מעצור ,לדעתי ,למתן זכות זו גם מצד רגש הצניעות הקבוע בלבנו .הצניעות האמיתית לא תיפגם
מאומה מזה ,שבשלטון הקהילה ,בוער עירוני ,גלילי ומרכזי ,או בפרלמנט עברי תשתתפנה גס נשים
בישיבותיהם ותבענה גם הן את דעותיהן״ .כמו כן ר׳ דבריו הנחרצים של הרב י׳ ל׳ זלוטביק(אבידע)( ,ר׳ א׳
רובינשטיין ,תנועה בעיזץ של תמורה [הוצאת בר אילן ,תשמ״א] )162-159כי אם רוצה אדם להחמיר
בהלכות צניעות ולא להשתתף במקום שבו נמצאת אישה -יאסור על עצמו את הבחירה לגוף האמור .״אבל
בשום פנים לא אוכל להבין את הלוגיקה המוסרית של זה העומד ומכריז :׳יען שאני איני חפץ לשבת יחדיו
עם אשה ,לכן לא תבחר האשה ,רק אני לבדי׳ .איה התוכן המוסרי בהשקפה אשר כזו ובאמרה אשר כזו?
ואם אי אפשר לנו לגזול את זכותה של האשה היחידה לבחור במי שהיא חפצה ,איכה זה נשלול מאלפי
בוחרים את זכותם ,אם מוצאים הם ,כי איזו אשה ראויה יותר לאותה משרה…״
27שופטים ה ,ג.
28ר׳ מסכת גזיר ב ,ע״א ,שם מובהר כי מסכת נזיר(העוסקת בהתנזרות מיין ושיכר) נכללת בסדר נשים ,שכן
הגורם הבסיסי לקלקול מוסרי הפורם את חיי האישות הוא היין .רש״י במסכת סוטה (ב ,ע״א ,דיבור
המתחיל ״יזיר עצמו״) ״שיין מביא לידי קלות ראש ,והוא גרם לה״.
29הרב צבי אלימלך ,בני יששכר ,כסלו-טבת ,מאמר ד׳ אות קכ״ג .עם זאת ,ראוי לצייץ בהקשר זה כי התוכן
הוא הקובע ולא הנסיבות הסביבתיות ,שהרי אף ביחס לעלייה לדגל לבית המקדש ,מצינו כי האדם עלול
להחדיר אל מרכז תודעתו את רצונותיו האנוכיים ולהחדיר מאוויים תאוותניים להיכלו גם בשבתו בבית
המקדש .כך מצינו בגמרא במסכת סוכה נא ,ע״ב ,כי ״תיקון גדול״ עשו בבית המקדש על ידי כך שבנו עזרת
נשים נפרדת ,שכן ״בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ ,והיו באים לידי קלות ראש …התקינו שיהיו
נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה״ .עזרת הנשים נקבעה אפוא לראשונה רווקא בבית המקדש ,שכן
אנשים ניצבו נוכח פני השכינה -אך ליבם היה מוסב זה לזו ,והמתח המיני מנע מהם להתרכז ברגשות
,״,בוחנינם -אף_.בקדוש שבמקומות ובנעלה שברגעים .כמו כן ר׳ קידושין פאדע״אז״״סקב^^תא ריגלא״ -
כלומר ,ימי הרגלים הם הימים הרעועים של השנה ,ומסביר התוספות שם ״לייחוד ולעבירה ,כלומר ימות
הרגל שיש קבוצות אנשים ונשים לשמוע הדרשה ונותנים עין זה על זה .ויש אומרים שלכך נהגו להתענות
לאחר פסח ולאחר סוכות״.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 109הו ד פ ס ע״י ת כנ ה אוצר ה ח כ מ ה
2ו ו ♦ ד״ראביוינרוט
ד .מנהג ישראל
מקור הלכתי נוסף המועלה בהקשר זה הוא המנהג ,שכן הכלל הוא כי ״מנהג
ישראל״ מהווה מקור נורמטיבי לדינים שונים ואין לסטות ממנו 30.פוסקים אחדים
ציינו ,כי לנוכח מנהג ישראל יש למנוע מנשים ליטול חלק בחיים הציבוריים31.
אולם ,ספק האם ניתן להתבסס על מנהג כמקור לאיסור ,לאחר שהנוהג משתנה,
שהרי.עם_השתנות העתים נוהגות נשים רבות ליטול חלק בחיים הציבוריים .כמו כן
נראה ,כי הכלל לפיו אין משנים ממנהג מהווה בסיס לקביעת מדיניות ראויה שאינה
עולה כדי איסור הלכתי ,כפי שציין הרב וינברג :
?Jew s
I
I
״ועל דבר זכו ת הב חירה לנשים …הו כ ח תי פי מ צד הדין אין שו ם לסוד ל א סו ר א ת
הבחירה …מכל מ קו ם ה סכ מנו כולנו ,ש ב חי ר ת הנ שי ם היא נגד מנ הג י שראל ונגד
ה מו ס ר הי שראלי ב חיי הציבור ,ש ה ש תדלו ת מי ד ל ש מו ר ע ל כבוד ה בת מלך
פנימה ,ש ה א ש ה הי שראלי ת ת ש מו ר א ת בי ת ה ו א ת חינוך ילדיה ,ואל ת הי ה
קולני ת ויו צ אני ת לפזר כוחה ולה רו ס צני עו ת ה ולאבד א ת חינ ה ו ט ע מ ה על״ידי
ריב ו מדני ם פולי טיי ם וציבוריים״32
30במסכת ברכות מה ,ע״א ,מוצאים אנו ביטויים כגון ״פוק חזי מאי עמא דבר״(צא וראה כיצד העם נוהג) ,וכן
מוצאים אגו בפסחים סו ,ע״א ,״הנח להן לישראל -אם אין נביאים הם -בני נביאים הם״ .למנהג ישראל יש
תוקף הלכתי ,לאור דברי התנא רבי שמעון בר יוחאי כי :״מנהג שעשו אבותיך אל תשנה אותו״ .המקורות
המובאים לכך במדרש משלי כב ,כח ,הם :״אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך״ ,וכן הפסוק במשלי א,
ח :״שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך״ המאירי בהקדמתו לספר מגן אבות מציין :״ואחד שכן,
ראוי לכל חכם ולכל בן מעלה להעמיד מנהג מקומו על מתכונתו לבלתי להשיג גבול האבות הקדומים
והחכמים הראשונים לשנות מנהג מקומו ללא צורך וללא סיבה״ .כמו כץ ר׳ שו״ת מהרשד״ם חלק חושן
משפט סימן שצ״ח :״מנהג ישראל בעניין ממון -תורה היא ואין להרהר בו״ .בשו״ת חתם סופד ,אורח
חיים סימן כ״ח ,קפ״א ,וכן יורה דעה סימן י״ט ,מכונה הכלל לפיו אין לסטות מן המנהג הרווח בקהל
ישראל במונח ״חדש אסור מן התורה״(בפרפרזה לאיסור התורני לאכול מן התבואה החדשה בטרם הוקרב
קורבן ״שתי הלחם״ בחג השבועות).
בהקשר זה יפים גם דבריו של הסופר ש״י עגנון ,בספר שפורסם מעזבונו תכריך של סיפורים בעמ׳ :67
״מאהבת מעשי אבות זהירים היו במנהג אבות שלא לשנות בו שינוי קל .שזה תומר במנהג כמצוה,
שהמצוה מתוך שהיא ציוויו של הקב״ה הוא נותן כוח בלב יראיו לקיימה .אירע אונס לאדם ולא קיים את
המצווה בשלימותה הרי הוא מתאמץ וחוזר לעשותה .אבל מנהג שנתרופף שוב קשה להנהיגו .והחכם עיניו
בראשו להיות פקוחות כל הימים שלא לזלזל במנהגים ,שהם מאחדים אותנו עם דורות אבותינו כשם
שהמצוות מאחדות אותנו עם היום שעמדו אבותינו על הד סיני וקיבלו את המצוות ממי שציווה על
המצוות״.
31כ ך למשל ציין הרב ריטטר ,ישורון ,הע״ש 14בפרק זה ,בעמ׳ : 445״ברור כי המנהג היה שרק לגברים
ניתנה זכות הבחירה ,ומעולם לא ■ניתנדדזבותיבחיתדלנשים■במשך אלפי שנות קיום הקהילות היהודיות״'.
משום כך מסיק הוא ,כי יש להימנע מאיוש תפקידים ציבוריים על ידי נשים שכן ״אין ביכולתנו לשנות מן
המנהג״.
32הרב יחיאל וינבדג ,שו״ת שרירי אש .חלק ב ,סימן נ״ב אות כ״ט.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 110הו ד פ ס ע״< תכנ ת או צי ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 3וו
תשובה זו ,המלמדת כי אין המדובר באיסור הלכתי אלא בנושא מובהק של• מדיניות
הלכתית ,מובילה אותנו היישר לדבריו של הרב קוק ,אשר דומה כי ניתוח דבריו יפיץ
אור חדש על הסוגיה כולה ויבהיר את התהליך אשר התרחש בעניין זה.
דברי הרב קוק והסברם
הרב אברהם יצחק הכהן קוק נמנה עם השוללים מכול וכול את זכות הבחירה של
נשים 33הץ האקטיבית והן הפסיבית .הרב קוק דן בנושא זה משלוש בחינות :
« אם הדבר מותר או אסור?
• מבחינת טובת הכלל ,האם תצמח טובה לישראל מן החיוב או מן השלילה ;
• בדבר האידיאל ,האם הכרתנו המוסרית שוללת את העניין או מחייבתו.
בכל הנוגע למישור ההלכתי ,ציין הרב קוק כי לא נמצא מקוד לאסור מינוי נשים
לכהונה בתפקידים ציבוריים 34.לעומת זאת ,בכל הנוגע למישור של מדיניות הלכתית
ראויה ,צייץ הרב קוק ,כי מכיווץ שפוליטיקה ועדינות נפש אינן דרות תמיד בכפיפה
אחת ,הרי שיש חשש כי כניסת נשים למערבולת החיים הציבוריים עלולה להביא
ל״השבתת הזוהר של חיי אחיותינו״ על ידי המרירות וההמולה של החיים
הפוליטיים ,״המולה״ זו ו״החנופה״ הקשורה בכך ,עלולות לדבריו להביא ל״הרם
מצב שלום הבית״ 35.בהקשר זה כתב הרב קוק אית הדברים הבאים :
״המשפחה היא לנו יסודה של האומה .בית יעקב [כינוי לבנות ישראל] יבנה את
עם ישראל .אנו מכינים את בנין האומה -על פי טבע נפשנו .הננו תמיד מוכנים
להפריז על דבר החובה המוסרית של ההקשבה לדעת האשה בכל בית בישראל
גם בנוגע לשאלות כלליות חברותיות ומדיניות .אבל הדעה המוסכמת מוכרחת
היא לצאת דווקא מן הבית ,מהמשפחה בתומתה …וכשאנו דורשים מן האשה
33הרב קוק התייחס לעניין זה במאמרי הדאי״ה (הוצאת הקרן ע״ש גולדהרץ ,תשר״□) ,עמ׳ , 194-189
בתשובה לוועד הסתדרות המזרחי ו״תשובה כללית לרבים השואלים אותי״ וכן ב״החלטת אסיפת רבני ארץ
ישראל״ ,שהתקיימה ביום כר בניסן תר״פ ( ) 1920שעליה חתוס הרב קוק לבדו.
34כך ציין לימים הרב צבי יהודה קוק -בנו של הרב וראש ישיבת מרכז הרב ,בשיחות הרב צבי יהורה,
בעריכת שלמה חיים הכהן אבינרי(הוצאת ישיבת עטרת כהנים):
״אבא זצ״ל התנגד לשתף נשים בסדרי בחירה …הגאון ר׳ חיים עוזר גרודדנסקי כתב גליוץ גדול בחריפות
שמו אותה
נגד ז^וה בהירה לנשים ,אבל המלה ■*אמור/
בכותרת ,אבל בגוף דבריו אין היא נמצאת ,כי ׳אסור׳ הוא ביטוי אחראי .גם אבא זצ״ל התנגד להשתמש
במלה ׳אסור׳״ .
35גישה דומה נקטו כאמור ה״חפץ חיים״ והרב חיים עוזר גרודז׳ינסקי.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 111הו ד פ ס ע״< ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
4ת ♦ ד״ר אגי וערוט
ש הי א ת צ א ל ר שו ת הרבים ה מדיני ת ,ו ת ס ת ב ך בפ ר סו ם ד ע ת ה ב ש א לו ת ב חי רו ת
ו מ דיניו ת בכלל ,אז אנו עו שי ם א ח ת מ ש תי אל ה:
או ש הי א מ ת ל מ ד ת על ידי זה ב חנופ ה ,לה חניף ל אי ש ולי תן א ת קולח על פי
קולו ,שלא כפי הכר ת ה ,ש אנו מ קל קלי ם בזה א ת מו ס ר ה ו א ת חו פ ש ה הפנימי -
או שעל ידי מ הו מו ת ה ד עו ת ו חלו קי הן ,נ הר ס מצב שלום ה בי ת שב מ שפח ה
מוכרחי ם ל ה בי א פרץ גדול ב או מ ה״
מקור הסתייגותו של הרב קוק מכהונת נשים במשרות ציבוריות נובע אפוא מראיית
התפקיד הציבורי כזירה שוחקת הפוגעת לעיתים בטוהר אופיו ואף בכבודו של נושא
המשרה.
חז״ל ביקשו להגן על האישה מפני תוצאות אלו כדי לשמור על כבודה ,שהוא ערך
עליון 36.במיוחד חששו חז״ל מפני הצורך של אישה להתאים את עצמה לכללי
משחק של זירה מחוספסת ששולטים בה גברים ,שכן בכך תאבד מתכונותיה
_ הייחודיות כאישה.
s e n
החיים הציבוריים נחנו לעיתים בצורך להיות דעתן ,נטול רגישות מיוחדת לביקורת,
וכיו״ב תכונות ,שבחיי הפרט אינן בהכרח חיוביות .הזירה הפוליטית מאופיינת
בתכונות שאינן עולות בקנה אחד עם תכונותיה הייחודיות של האישה כמי שניחנה
בדרך כלל במידה רבה של אנושיות ,גמישות והתחשבות 37.הרב קוק חשש על כן כי
במקרה זה עלולה להיגרם אחת משתי התוצאות הבלתי רצויות הבאות :
• האישה המתמודדת עם מציאות חברתית זו ,תבקש להתאים עצמה למסגרת
הנוקשה והמחוספסת שבה היא מצויה ,ותאלץ לוותר על ייחודה הנשי ועל
תכונות שהן חיוניות לשלום ביתה ולשגשוגה האישי .במקרה זה תשנה האישה
את אופיה הנאצל ,האנושי והעדין יותר ,ותכונותיה אלו יפלו על מובח ההצלחה
בתפקיד הציבורי השוחק:
• או שהאישה ,שתאלץ להתמודד עם מציאות זו ,תשכיל לבצע הפרדה ברורה בין
36הדברים מקבילים לגישת חז״ל ביחס לכהונת נשים במשרות שיפוטיות ,כפי שראינו בפרק הקודם■ _
™׳ Brimאף"הואי
^ן;:הרב'יחיאל׳יעקב^ינבדגבשו״ת שרידי׳אש ,חלק
גורם כי מצד הדין יש לאפשר לנשים לבחור (זכות פסיבית) ולהיבחר (זכות אקטיבית) ,אך הוא ראה
בבחירה של אישה למשרה בהנהגת הקהילה עניין שהוא ״נגד מנהג ישראל״ ,למען לא תהא האישה נתונה
במערבולת הפוליטית שהינה רוויה בריב ומדנים.
~פ מיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס ! 12הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 115
.הצד העדין באופיה ,שיהא דומיננטי בבית פנימה ,לבין אישיותה כפי שתתבטא
בפעילותה מחוץ לביתה במסגרת הציבורית .אישה זו תצליח לשמור על אופיה
וייחודיותה ,ואלו יישמרו ויתבטאו כהווייתן בעת שתשוב אל ביתה ואל
משפחתה ,אך הרב קוק חושש מפני פיצול האישיות בהתאם לנסיבות
הסביבתיות .הרב קוק מציין על כן כי האישה במצב זה ״מתלמדת על ידי זה
— בחנופה ,להחניף לאיש ולתן את קולה על פי קולו ,שלא כפי הכרתה ,שאנו
מקלקלים בזה את מוסרה ואת חופשה הפנימי״.
בשני המקרים ,חושש הרב קוק פן ייפגעו חיי המשפחה השלמים ,המבוססים על
קיומן של תכונות נפרדות לבבי הזוג ועל איזון הדדי ביניהם.
בהקשר זה נראה כי ביסוד הדברים ניצבת השקפת העולם הבסיסית של חז״ל,
שעליה עמדנו לעיל בהתייחס לנקודת המוצא ההשקפתית של חז״ל כי שני המינים
נבראו מלכתחילה על בסים של שוויון מלא ,וזהו האידיאל הגדול שאליו אנו שואפים.
אבל בעוד שוויון זה שורר בעולם תבוני ומתוקן ,הרי שאין הדברים כך בעולם תחרותי,
אגואיסטי ויצרי .אכן ,החזון האידיאלי הוא שוויוני ,אך ביחס לכך מציין הרב קוק :
״ואשר לאידיאל של מעמד האישה -זהו חזון לעתיד .אבל חזון עתיד זה איננו
משתקף עדיין כלל בחיי התרבות הזמניים שהם רקובים מבפנים ,אף על־פי שהם
מגוהצים מבחוץ״.
עיון בדברי הרב קוק מלמד ,כי ההתנגדות למעורבות נשים בחיים הפוליטיים היא
תוצאה של מנהג ,המתייחס למציאות חברתית שבה הייתה דומיננטית וכמעט
הומוגנית הנוכחות הגברית בתפקידים הציבוריים .מכאן נבע גם אופיו של הוויכוח
(
הציבורי באותה עת.
על רקע זה קבע הרב קוק כי מכיוון ששדה הפעילות הפוליטית הוא ״גברי״
ואישה הרוצה להשתלב בזירה זו נאלצת להתאים את עצמה לכללי משחק שאינם
הולמים את התכונות הקלאסיות שבהן יש לאישה יתרון יחסי ,אין זה מן הראוי
לשנות מן המנהג בעניין זה.
ובכן ,טול מציאות זו ושנה אותה -ונמצאת הגישה כולה משתנית עימה.
פמיניזבם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מס־ 113הודפס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
ני ז
_
6ו ו ♦ ד״ר אבי וינרוט
השינוי שחולל הזמן
במציאות ימינו ,שבה משתלבות נשים רבות מאוד בחיים הציבוריים כדבר שבשגרה,
הרי שה״משחק הפוליטי״ מפסיק להיות גברי בלבד והאישה יכולה לשמור על
ייחודה ועל גישתה האנושית והגמישה ,בלא שהדבר יהפוך אותה ליוצאת דופן.
במציאות חברתית שונה וחדשה זו ,נשים יכולות לשמור על ייחודן ,תכונותיהן
ואופיין ,גם במסגרת פעילותן הציבורית ,ואדרבה -בידן להשפיע מאופיין
ומסגולותיהן על אורחות החשיבה והניהול של השירות הציבורי כולו.
שינוי המציאות ,כך שנשים רבות תשתלבנה בתפקידים ציבוריים ,מאפשר אפוא
לשנות את המדיניות ההלכתית בסוגיה זו ,שהרי במציאות החדשה נמצא כי איוש
תפקידים ציבוריים על ידי נשים אינו עומד עוד בסתירה לאופיין ולתכונותיהן
הייחודיות.
לנוכח מציאות חדשה זו מובן מדוע וכיצד השתנתה המדיניות ההלכתית ,אשר
הסתייגה ממינוי נשים לתפקידים ציבוריים רק לאור הרצון לשמור על כבוד האישה.
אם משתנים כללי המשחק ואין המדובר בהכרח בזירה גברית מחוספסת הפוגעת
לעיתים בטוהר אופיו ואף בכבודו של נושא המשרה הציבורית ,סר מקור ההסתייגות
ממינוי נשים לתפקידים אלה38.
לפנינו אפוא הסבר כיצד אירע ,כי הזמן והתהליך החברתי שמתחולל במסגרתו,
השפיעו על המדיניות ההלכתית והביאו לשינויה .דבר זה התאפשר כאמור מכיוון
^ז אין המדובר באיסור הלכתי הקבוע בהלכה הפסוקה ,אלא בעניין שבמדיניות בלבד
מצד פוסקי ההלכה .מדיניות הלכתית ,להבדיל מאיסור הלכתי ,עשויה להשתנות עם
שינוי הנסיבות והמציאות החברתית .השינוי שהתחולל במציאות החברתית בת ימינו
בתחום איוש המשרות הציבוריות הביא לשילוב גובר והולך של נשים בתחומים
ההולכים ומתרבים ובמעגלי עשייה ההולכים ומתרחבים וגרר גם שינוי של ״כללי
המשחק״ בזירה הציבורית .אישה המשתלבת כיום בתחומי העשייה הציבורית
והפוליטית אינה צריכה עוד להתאים עצמה לחברה גברית הומוגנית ,תוך הסתרת
38לעניין זה יפים דבריו של הרב משה אביגדור עמיאל בספרו דרכי משה ,במאמר ״דרכה של תורה״ המציין
•:.:׳:־ :באו5ן:םמל?-וציורי כי :״סימני הכשרות והטהרה שלנו הם ׳מעלה־גרה ונפוסו?'פרסה -^7מעלהגרה זו היא
ההחזקה בנושנות ,לעלות גרה את מה שאכלו אבותינו עוד בעמדם על הד סיני .ומפרסת פרסה זו הפסיעה
קדימה .רק שני הסימנים הללו ביחד עושים את סימני הטהרה .אבל ,סימן אחד בלי חברו לא יועיל
מאומה׳/
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס • ! 14הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצל ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 117
תכונותיה הנשיות .אדרבה ,שילובן המסיבי של נשים בשירות הציבורי שינה למעשה
את פני הזירה הציבורית כולה ,ונתן מקום לנורמות מקובלות של יותר אנושיות,
התחשבות ופרגמטיות.
אכן ,כל עוד לא השתנה המבנה החברתי הגברי ,נמצא כי אותן נשים ,שהיו
1החלוצות לפני המחנה וחוללו את השינוי האמור ,ניצבו בפני צורך להתמודד עם
….מציאות שחייבה לעיתים הקרבה של תכונותיהן הייחודיות כנשים .אך כלשון הרב
ויגברג ״הזמן בא ומכריע״ .רוח הזמן שהשתנתה ,והתהליכים החברתיים שהתרחשו
ן במשך הזמן האמור ,יצרו דינמיקה שמחמתה חדל הנושא להיות מאבק של בודדות,
והפך להיות זרם כולל ,ששיבה מן היסוד את אורחות החשיבה ואת החיים
הציבור&־ם.
אם תרצו -זוהי תמצית מהותה של התמורה שחוללה התנועה הפמיניסטית
■ בדורות האחרונים ,ואידך זיל גמור.
;ך
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה א ה רן עמוד מ ס 115הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פרק ח
מצוות עשה שהזמן גרמן
וברכת"שלא עשאני אישה״
? אחד ההבדלים המוחשיים ביותר בין נשים לגברים בעולמה של הלכה ,נוגע לפטור
של נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן .ננתח להלן סוגיה זו כדי לעמוד על טעמיה ועל
השקפת העולם הנובעת ממנה.
המצוות שבתורה נחלקות למצוות עשה ולמצוות לא תעשה.
מצוות עשה -מחייבות עשיית פעולה מסוימת ,כגון הנחת תפילין ,ישיבה בסוכה,
כי בו ד א ב ו א ם.
מצוות לא תעשה -מחייבות להימנע מפעולה אסורה ,כגון אכילת חמץ בפסח,
גניבה ,הריגה וכר.
ביחס למצוות לא תעשה -השווה הכתוב איש לאישה ואין הבדל בין המינים1.
j
,
ביחס למצוות עשה יש להבחין בין שני סוגים2:
• מצוות עשה שלא הזמן גרמן -אלו כלל מצוות העשה ,אשר קיומן אינו מותנה
בזמן כלשהו ,כגון השבת אבידה ,כיבוד אב ואם ,תלמוד תורה וכר .הכלל הוא
כי מלבד שלוש מצוות 3,אין הבועוז לעניין החיוב במצוות אלו בין נשים
לגברים.
י* מצווח עשה שהזמן גרמן -אלו מצוות העשה שתחולתן תלויה בזמן מסוים,
כגון סוכה ולולב שחייבים לקיימן רק בסוכות ,שופר שחיובו רק בראש השנה,
1ד ׳ למ של בבא קמא טו ,ע״א :״אמר רב יהודה אמר רב ,וכן תנא דבי ר׳ ישמעאל ,אמר קרא :׳איש או אשה כי
יעשו מכל חטא ת׳(במדבר ה ,ו) ,השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה .דבי רב אלעזר תנא :׳ואלה
המ שפטים אשר תשים לפני ה ם׳( ש מו ת כא ,א) ,השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה״.
2י סו ד הדברים במשנה מפורשת בקידושין כט ,ע״א.
– -ל ^ ב מ ס כ ת קידושין ,שם :״בל תקיף(פאתהרא ש) בל תשחית(פאת:הוקן>:ובל תטמא למתים״.
8וו
פמיניזם ויהדות ומרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 116הו ד פ ט ע״י הכגה אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 119
ציצית ותפילין שחייבים בהן בשעות היום בלבד ולא בלילה ,וכיו״ב.
הכלל הוא כי נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן4.
ך
1
הגמרא מאריכה בדיון מהו המקור לדרשת חז״ל אשר מחמתה נפטרו נשים ממצוות עשה
שהזמן גרמן 5.אך נשאלת השאלה :מדוע? מהו ההבדל לעניין זה בין גבר לאישה ?
הקושי בעניין זה חריף במיוחד לאור דבריו הידועים של התנא רבי חנניה בן
עקשיא במשנה במסכת מכות 6:״רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך
הרבה להם תורה ומצוות ,שנאמר ׳ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר׳״ 7.לפי
,״השקפה זו נשאלת השאלה :מדוע לא ביקש הקב״ה לזכות גם את הנשים ומדוע פטר
אותן מחלק מן המצוות?
הסבר ירוע לכך מצוי בספר אבודרהם 8לפיו נובע פטור זה מן האידיאל הגדול של
שלום בית .מטלות אשר מוטל על אדם להשלימן בתוך פרק זמן מוגדר
ואולטימטיבי ,מחייבות אימוץ של סדרי עדיפויות שמכתיבות מטלות אלו .חיובים
שכאלה יוצרים מתח העלול לפגום ביכולתה של האישה לתפקד בשקט נפשי
ובנינוחות כאם וכנווה הבית ה״צופייה הליכות ביתה״ ויש בהם יסוד לקונפליקט
ביחסי בני הזוג .משום כך ,מחל כביכול הקב״ה על כבודו ופטר את האישה ממצוות
עשה שהזמן גרמן ובלבד שישררו שלווה ושלום בית בין בני הזוג9.
»
4לסיכום שיטות הראשונים בעניין זה ר׳ מאמרו של הלב שאול ישראלי ״גשים בקיום המצוות״ בספר האישה
וחינוכה (הוצאת אמנה ,תש״ם) ,עמ ׳ .21הרב ישראלי מסיק מן המקורות הרבים שהוא סוקר ,כי למעט
מצוות ציצית ותפילין מותר לנשים לקיים באופן וולונטרי מצוות עשה שהזמן גרמן ,ויש להן שכר כמי
שאינו מצווה ועושה ,ולשיטת רבנו תם אף מעבר לכך .הרב ישראלי גם מביא שם דעות רבות ביחם לשאלה,
האם מברכת אישה על מצוות עשה שהזמן גרמן שאותה החליטה האישה לקיים באופן וולונטרי .כך מובאת
דעת רש״י שאסר על נשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן ולעומת זאת דעתם של ראשונים אחרים,
שנפסקה להלכה על ידי הרמ״א ,כי ״המנהג שהנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמן״.
5סוגיה זו מהווה כר לדיון נרחב במסכת קידושין לג ,ע״ב -לה ,ע״א.
6מ שנה ,מכות ג ,טז.
7י שעיה מב ,כא.
8אכוררהס ,שער ג׳ סדר תפילות של חול ,ברכת המצוות ומשפטיהם ,בדיבור המתחיל ״כל ישראל חייבין בכל
מצוות האמורות בתורה״.
לדברים רומים ר׳ חידושי המאירי עלרובין כז ,ע״א ; וכן תוספות רי״ד וחידושי הריטב״א על מסכת קידושין
כט ,ע״א ; וכן הרב יעקב אנטולי ,בספר מלמד התלמידים פרשת בסוף פרשת ״לך לך״.
9ברומה לכך ,הסכים הקב״ה כי שמו שנכתב בקדושה יימחק בעת שנוטלים את פרשת סוטה הכתובה בתורה
אותה לתוף מי הסוטה(במדבר ה ,כג) ובלבד שעל־ידי -כך ישוב לשרור
זה ציינו בפרק ה׳ לעיל ,את הסוגיה במסכת נדרים סו ,ע״ב ,המביאה מקדים שבהם גדולי ישראל מחלו על
כבודם למען שלום בית בין איש לבין אישתו ,כשהם נושאים קל וחומר בעצמם מן הקב״ה שמחל על כבודו
עבור שלום בית ביחס ל״פרשת סוטה״.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 117הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
♦ 120ד״ר אבי וערוט
הסבר שובה עין זה מעורר שורה ארוכה של קשיים :
• לפי פירוש זה ,נמצא כי נשים שאינן נשואות תתחייבנה במצוות עשה שהזמן
גרמן ,וכזאת לא שמענו מעולם10.
• לדעת הרבה מן הראשונים ,נשים הרוצות להחמיר עם עצמן רשאיות לקיים
מרצונן מצוות עשה שהזמן גרמן “ .אם מקור הפטור נעוץ ברצון למנוע
קונפליקט בחיי הנישואים ,הכיצד הותר להן להחמיר עם עצמן ,על חשבון
יציבות חיי הנישואין ?
• אילו היה הרציונל מותנה בצורך להבטיח שלום בית ,הרי שכלל זה אמור היה
להתייחס לכל מצוות העשה שהזמן הוא מרכיב חיוני בקיומן .והנה ,בפועל יש
יוצאים מן הכלל רבים לכלל בדבר פטור אישה ממצוות עשה שהזמן גרמן.
כך ,למשל ,חייבות נשים במצוות אכילת מצה בליל הסדר 12.בשמחת הרגל13,
במצוות הקהל 14,בקידוש היום בשבת •5ולדעת חלק מן הראשונים חייבות נשים
גם בהבדלה16.
כמו כן ,ביחס למצוות עשה מדרבנן -בכל מצווה שיסודה במאורע היסטורי של
גאולה ונם שאירעו לעם ישראל ,הכלל הוא כי נשים חייבות -וזאת מכיוון ש״אף
הן היו באותו הנם״ .מחמת טעם זה נקבע כי נשים חייבות בהדלקת נר חנוכה17,
”*בארבע כוסות בליל הסדר 18,במצוות מקרא מגילה 19ולדעת חלק מהראשונים אף
10קו שי זה מעורר הרב ברוך תלוי אפשטיין ,בםפרו תורת תמימה על ספר שמות ,פרק יג באות מ״ב.
11סקירה מקיפה של דעות הראשונים בעניין זה ,ר׳ מאמרו של הרב פרופ׳ אליעזר ברקוביץ׳ ,״התחיבות
עצמית של נשים במצוות עשה שהזמן גרמא״ ,סיני ק׳ ,עמ ׳ קפ״ז-קצ״ד.
12פסחים מג ,ע״ב :״נשים חייבות באכילת מצה ,דבר תורה שנאמר ׳לא תאכל עליו חמץ -שבעת ימים תאכל
עליו מצות׳(דברים טז ,ג)״ .מי שמחויב באיסור אכילת חמץ מחויב גם באכילת מצה.
13דכתיב :״ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך״(דברים טז ,יד).
14דכתיב :״הקהל את העם ,האנשים הנשים והטף״(דברים לא ,יב).
15נ שי ם חייבות בקידוש (שולחן ערוך ,אורח חיים ,סימן רע״א) .מקורו של דין זה במסכת ברכות כ ,ע״ב:
בעשרת הדיברות שבספר שמות (כ ,ח) נאמר ״זכור את יום השבת לקדשו״ ,ובעשרת הדיברות שבספר
דברים (ה ,יב) נאמר ״שמור את יום השבת לקדשו״ .מצוות ״שמור״ מכוונת למצוות לא תעשה ,ומצוות
״זכור״ מהווה מקור לחובה לערוך ״קידוש״ שהיא מצוות עשה .זכור ושמור יצאו מפי הקב״ה בדיבור אחד
ו״אמר רבא ,כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה״ .כלומר ,מכיוון שנשים נכללות במצוות שמור שהיא מצוות
לא תעשה ,הרי שהן חייבות גם במצוות זכור.
16שולחן ערוך ,אורח חיים ,סימן רצ״ח והגהת הרמ״א שם .עם זאת ,נהגו נשים שלא לשתות מכוס של הבדלה
והטעם מבואר בספר שני לוחות הכרית(של״ה) ,לאור דברי הגמרא בסוף מסכת שבת ,שלפיה העץ שחטא
בו אדם הראשון -גפן היה ,ובעטיו של חטא זה של חוה אס כל חי ,סולק אדם במוצאי השבת הראשונה מגן
עדן .לא נכון יהא על כן כי בשעת ההבדלה במוצאי שבת ,הנעשית בעקבות האירוע האמור ,תשתה האישה
^ . . . . . . .
מפריהגפן.
17שב ת כג ,ע״א.
ISפסחים קח ,ע״א.
19מגילה ד ,ע״א ,ור׳ בספרו של הרב משה איסרליש דרכי משה ,על הטור ,אורח חיים סימן תרצ״ה ״אישה
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 118הו ד פ ס ע״י וגכגת אוצר ה חכ מ ה
׳>
פמיניזם ויהדות ♦ 21ו
במצוות אכילת שלוש סעודות בשבת ובבציעת שתי כיכרות(״לחם משנה״)20.
נשאלת אפוא השאלה ,מדוע קיימת הבחנה בין מצוות עשה מדאורייתא ,שבהן
פטורות נשים ממצוות שהזמן גרמן ,לבין מצוות מדרבנן שלגביהן שורר הכלל כי
נשים כגברים הן חלק מעם ישראל שניצל מכוח אותו נם שבגינו נקבעה המצווה ?
אכן ,שאלה זו כשלעצמה ניתץ ליישב 21,אך אם הטעם לפטור נשים ממצוות עשה
שהזמן גרמן נעוץ בערך העליון של ״שלום בית״ כפי שהובהר בספר אבודרהם,
נשאלת השאלה :כיצד זה לא חששו רבנן לערעור הערך של ״שלום הבית״ ולא
פטרו נשים ממטלות התחומות בגדרי זמן ,לאור פוטנציאל הקונפליקט הטמון
בכך לבני הזוג?
זאת ועוד ,לכלל המחייב נשים בקיום מצוות עשה שלא הזמן גרמן ,יש יוצאים מץ
הכלל רבים ,ונשים פטורות גם ממצוות עשה שאינן תלויות בזמן כגון :פדיון
הבן ,פרייה ורבייה ותלמוד תורה .מה הטעם לפטור זה?
חייבת במשלוח מנות ומתנות לאביונים כמו שחייבת במגילה״ .״הפרי חדש״ שם תמה על כך :״אין דין זה
מחוור (ברור) הרי ׳איש׳ כתיב ולא ׳אישה׳(כוונתו לפסוק ׳ומשלוח מנות איש לרעהו׳ -אסתר ט ,יט),
ומניין לו זה [שחייבת בכך גם אישה]?״ על כך משיב שו״ת שבות יעקב חלק א׳ סימן מ״א :״דברי הרמ״א
ברורים ,נשים היו באותו הנם -ומטעם זה מחויבות בשים במקרא מגילה ,וגם אצל משלוח מנות כתיב ׳קבלו
עליהם היהודים׳ -וגם הנשים בכלל״.
הרב אליקים אלינסון בספרו בין האישה ליוצרה ,ספר ראשון ,בעמ׳ ,47מקשה :מדוע בחנוכה ,שבו
מחויבות נשים בהדלקת נר מאותו הטעם (״שאף הן היו באותו הנם״) פטורות הן מקריאת הלל? ותשובתו
היא ,כי הלל אינה מצווה מיוחדת לחנוכה ,אלא כל מאורע של גאולה בא pישראל מחייב בהלל(ערכין י,
ע״ב) .לעומת זאת משלוח מנות וסעודת פורים הן מצוות המיוחדות לפורים ומשום כך הן חייבות בהן.
והשוו תוספות במסכת סוכה לח ,ע״א ,כי בעוד שהלל של ליל פסח בא על הנם -וממילא נשים חייבות בו,
הרי שהלל של סוכות לא בא על הנם -וממילא נשים פטורות הימנו .כמו כן מובהר במסכת ערכין י ,ע״ב ,כי
לא תיקנו לומר הלל אלא ביום טוב שנקרא מועד ונאסר בעשיית מלאכה -שאז ההלל נאמר כחלק מסדרה
של תפילת יום טוב .לעומת זאת ,אומרים הלל בחנוכה ופסח משום זכר לנס .לפי זה נמצא לכאורה ,כי
בפסח חייבות נשים רק בהלל של ליל הסדר הנאמר על שום הנם שהיו בו הנשים ,אך בהלל של שחרית
בפסח -אין הן חייבות ,שהדי הלל זה הוא לק חלק מסדר תפילת החג ,בדומה להלל של סוכות שאינן
חייבות בו.
20בפירוש רבנו בסים על הרי״ף במסכת שבת דף תמ״ה מצעו :״כתב רבנו תם ז״ל נשים חייבות בשלוש
סעודות וכן גם לבצוע על שתי ככרות [לחם משנה] ,שאף הן היו בנם ירידת המן״.
מחמת כך אין האישה מברכת בשבת על פרוסה משלה ,שאינה לחם שלם ואינה בגדר ״לחם משנה״ ,אלא
היא יוצאת בברכת ״המוציא״ של הבעל הנעשית על שתי החלות בהיותן שני לחמים תמימים(שלמים).
21הרב ירוחם יהודה פרלמן(רבה של מינסק) במאמר ״בעניין שאף הן היו באותו הנם״ ,מוריה(קס״ז-קס״ח)
עמ ׳ ל״ה מבהיר כי החיוב לקיים מצוות מדרבנן ולשמוע בקול דברי חכמים ,נעוץ באיסור לא תעשה של
״לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל״(דברים יז ,יא) ,וביחס למצוות לא תעשה אין כאמור כל
— 3 ^ ^ : – – :ז^:בין גבר לאישה .לדבריו ,הגמרא נזקקת להבהיר כי ״אף הן היו באותו :הנס״:רק :כדי שלא י י ט ע ן כ ל
מלכתחילה לא בקבעה מצוות חז״ל זו לגבי נשים .מכיוון שהיו באותו הנם ,ברור כי תקנת חז״ל כללה אותן
וממילא ,מקבלים הדברים תוקף של מצוות לא תעשה ,מכוח מצוות ״לא תסור״ שהינה מצוות לא תעשה,החלה על נשים וגברים כאחד.
-פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס ! 19הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
22ו ♦ ד״ר אבי וינרוט
נפנה כעת להסברו של הרב שמשון בן ר ,רפאל הירש לפטור של נשים ממצוות עשה
שהזמן גרמן 22.הרב הירש מציין כי על אף שנשים פטורות בדרך כלל ממצוות אלו,
הרי שמספר החריגים לכלל רחב כמעט ככלל עצמו ,ומכאן נמצאנו למדים כי פטור
הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמן איננו נובע מאי התאמה כביכול של נשים לקיום
«*2מל מצוות אלו .לדעתו של הרש״ר הירש ,ההסבר הראוי לפטור הנשים ממצוות אלו
הוא כדלקמן :
״התורה לא חייבה את הנשים במצוות אלה -מפני שאין הן זקוקות להן.
שהרי זה כל עצמן של מצוות עשה שהזמן גרמן._:הן מבטאות אמיתות,
מחשבות ,עקרונות והחלטות על ידי מעשים סמליים; 1הן מחדשות ערכים אלה
מפרק לפרק ,למען השיב אותן אל לבנו ונגשים אותם במעשינו ,והתורה מניחה
שיש לאישה דבקות יתדה ונאמנות של התלהבות ליעודה …משום כך ,לא היה
צורך להטיל עליה את כל המצוות המוטלות על האיש ,כי האיש טעון זירוז חוזר^
ונשנה לנאמנות בקיום ייעודו״.
כלומר ,כפי שביארנו בהרחבה בפרק ב ,לעיל ,קיימים הבדלים בין המינים במבנה
האישיות ובהלך הדעת .לקחי האירוע של עץ הדעת חייבו להשיג שונות שתאפשר
לבני הזוג לאזן ולהשלים זה את זו במנגנון של ביקורת הדדית (checks and
.)balancesעל כן נקבעה לכל אחד מהם פינה ייחודית להגשמה עצמית ולפיתוח
שיקול דעת ותכונות ייחודיות .האיש הופקד על ממשלת החוץ ,ונגזר עליו להשיג את
לחמו בזיעת אפיו .הוא המבטא את הרובד הבסיסי של האדם(המתואר בפרק ב׳ של
ספר בראשית) ,הרוצה במרחבי עולם וכובש אותם מתוך מטרה לשעבדם לטובת
האנושות .הוא זקוק על פן לחידוש ,לחדוות הכיבוש ולהשתלבות במרחב .האישה
לעומת זאת ,הופקדה בעקבות החטא על ממשלת הפנים ,והיא אם כל חי ועיקר ביתו
של אדם .האישה מבטאת את הרובד השני של האדם (המתואר בפרק א׳ של ספר
בראשית) הניחן ברגש סולידריות ובאנושיות רבה .ממילא ,כעיקר ביתו של אדם,
האישה יציבה יותר ואינה זקוקה לריגושים כדי להיוותר נאמנה לייעודיה ולמסגרת
שבה מצאה אושר וסיפוק.
22ה ר ב שמשון בר׳ רפאל הירש בביאורו על ויקרא כג .מג.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן מ שה אהרן עמוד מ ס 120הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה חכ מ ה
{
פמיניזם ויהדות ^ 23ו
י״־ מכיוון שהאיש זקוק ,מעת לעת ,ל״זריקת עידוד׳ /שתרומם את רוחו ותפיח בר
מחדש רגשות הנחוצים לו לשם קיום באמן ומסור של מחויבויותיו ,הוא חויב
במצוות עשה שהזמן גרמן .אלו נועדו להפיח באדם מישראל התרוממות דוח
ואפשרות להתעלות על שגרת יומו ,תוך חידוש הרגש הנחוץ לו לשמור על נאמנותו
לערכי היסוד.
האישה לעומת זאת ,שהיא יציבה יותר ,נאמנה יותר ומסוגלת לשמור על הרגש
המפכה בה .בלא ששיני הזמן ושגרת חיי היום־־יום יקהו את רגשותיה ,פטורה
ממצוות עשה שהזמן גרמן .היא פשוט לא זקוקה לכך23.
הסבר זה של הרש״ר הירש מוביל אותנו לנקודה נוספת הטעונה הסבר :מדוע מברך
האיש מדי בוקר ברכת ״שלא עשאני אישה״24.
בספר אבודרהם 25מבואר כי האיש מברך ברכה זו מכיוון שהוא מצווה במצוות
עשה שהזמן גרמן .האיש מודה לקב״ה על שזיכה אותו בזכות לקיים את כל תרי״ג
המצוות ,ולא פטר אותו ממצוות שהזמן גרמן ,כפי שפטר את האישה .ברכה זו
משתלבת בסדרה של ברכות שמברך האיש בבוקרו של כל יום ,על יצירתו כיהודי
החייב בכל תרי״ג המצוות.
הרש״ר הירש 26לעומת זאת ,מבהיר כי ברכות השחר הן מעין נדר והתחייבות של
אדם בבוקרו של יום להפיק תועלת מיום חדש שהעניק לו הבורא ומן התכונות
שניחן בהן .האדם אינו מודה על כי הקב״ה לא בראו נוכרי ,עבד או אישה .אלא שם
לנגד עיניו את התפקיד שהטיל עליו הקב״ה ומבטיח ליישמו .האישה ,לעומת זאת,
23ר׳ דברי הרב עובריה יוסף בשו״ת יביע אומר חלק א /אורח חיים סימן מ /המבהיר את דברי ילקוט
שמעוני ,שמואל א ,א באות ע״ח ני נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן :״לפי שאין להן אלא לב
אחד״ ,באומרו :״ונראה כי רצה לומר ,שלכן לא הוצרכו למצוות עשה שהזמן גרמן ,שכן די להן לשעבד את
לבן לאביהם שבשמיים בתפילה ובמצוות השייכות בהן״ .ור׳ גם דברי האר״י ,טעמי המצוות פרשת
בראשית.
74
מנחות מג ,ע״ב.
25אבודרהם ,סדר שחרית של חול ,ברכות השחר .זהו לכאורה גם ההסבר לאמירות שעליהן עמדנו במבוא
לעיל בדבר העדיפות כביכול ללידת זכר על פני לידת נקבה .אמירות אלו אינן נובעות מגישה לפיה יש
הבדל כלשהו בין המינים מבחינת איכותם ,אלא נובעות מן העובדה כי הזכר מחויב במצוות רבות יותר.
בעיני האדם התורני יש לכך חשיבות רבה ,שכן השקפת עולמו רואה בהבאת ילדים לעולם ,בין השאר,
אמצעי להרבות כבור שמים ולהוסיף לעולמנו אנשים העוסקים בעבודת הבורא .בעניין זה מעניין להפנות
ל״תפילת הבנים״ בשני לוחות הברית (השל״ה) המציין :״כתבת בתורתך ׳פרו ורבו׳ וכתבת בתורתך
׳ולימדתם אותם את בניכם׳ והכוונה בשתיהן אחת …כדי שנהיה אנחנו וצאצאנו וצאצאי כל עמך בית
ישראל יודעי שמך ולומדי תורתך״.
26רש״ר הירש ,סידור תפילה ברכות השחר.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 121הו ר פ ס ע״י תכנ ה אוצר ה חצ מ ה
24ו ♦ ד״ר אבי וינרוט
מברכת ״שעשאני כרצונו״ ,שכץ תפקידה אינו פחות משל האיש ,אלא שובה27.
האישה מחויבת לקיים פחות מצוות ,שכן גם בלעדיהן בידה להגיע לדרגות רוחניות
נעלות ,לאור מבנה אישיותה ,על כך מודה היא בבוקרו של יום ,בדומה לכך מבאר
המהר״ל מפראג 28,כיצד אומרת הגמרא במסכת ברכות דף י״ז ,כי על אף שנשים
פטורות מלימוד תורה -״גדולה הבטחה שהבטיחן הקב״ה לנשים יותר מן
האנשים״:
״הנשים ראויות ומוכנות לה [אל מנוחת הנפש של העולם הבא] מצד עצמן…
לפיכך גדולה ההבטחה שהבטיחן הקב״ה יותר מן האנשים …ובמעט הסיוע
שמסייעות לתורה שכרן גדול מאוד -כאשר כבר הן מוכנות לדבר ,וכל המוכן
לדבר מה בנקיגישיגו מצד תכונתו .אבל האנשים צריכים שיהיו עמלים וטורחים
—
בתורה מבלי מנוח לילה ויום״.
ניחוח מיוחד מקבלים דברים אלו בעת שמעיינים בספר ישועות יעקב 29,המוסיף
ומבהיר בהקשר זה כדלקמן:
כאשר נברא אדם הראשון נאמר בתורה ״נעשה אדם״ בלשון רבים 30.מכיוון שהקב״ה
ברא את עולמו יחידי ,בלא שיתוף של גורמים או כוחות אחרים כלשהם ,מבטא הביטוי
״נעשה״ בלשון רבים אות להתייעצות שקיים כביכול הקב״ה עם המלאכים הממונים על
המידות השונות בעולמנו .בהקשר זה מצינו במדרש 31,כי לבריאת האדם קדמה
התייעצות שלוותה בהתלבטות קשה בין המלאכים ,ובלשון המדרש :
"אמר רבי סימון ,בשעה שבא הקב׳׳ה לברוא את אדם הראשון ,נעשו מלאכי
השרת כיתות כיתות ,וחבורות חבורות .מהם אומרים אל יברא ,ויש מהם
אומרים יברא.
על כך נאמר ׳חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו׳52:
חסד אומר ־ יברא ,שהוא [האדם מטבעו נוטה להיות] גומל חסדים;
27לעניין זה ר׳ גם הסברו של הרב אליהו כי טוב ,איש וביתו ,בפרק ״אשת חיל מי ימצא״(מהדורה שלישית)
עמ׳ קכ״ג-קכ״ה.
28המהר״ל מפראג ,דרוש על התורה.
.
29הרב יעקב אותשטיין ,ישועות יעקב .אורח חיים סימן מ״ו באות ה׳• _
^ :שו ףד:משמע לשון רבים -ומכאן כי
0:נ בראשית יא ,כו :״ויאמר אלהים נעשה
הקכ״ה התייעץ בגורמים נוספים בטרם החליט לברוא את האדם.
31בראשית רבה (וילנא) ח/
32תהילים פה .יא.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מס 122הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות ^ 125
אמת אומר -אל יברא ,שכולו שקרים;
צדק אומר -יברא ,שהוא עושה צדקות;
שלום אומר -אל יברא ,שכולו קטטה;
מה עשה הקב״ה [הרי הדעות שקולות ואין הכרעה]?
נטל אמת והשליכו לארץ שנאמר ׳ותשלך אמת ארצה׳[ 33בדרך זו נוצר רוב
לבריאת האדם]״34.
לעומת הלבטים הקשים והוויכוח בין הכוחות השקולים שליוו את בריאת האדם ,דורי
שבריאת האישה הייתה אקט שבו החליט הקב״ה_לבדו ,בלא לבטים כלשהם .לגבי
בריאת האישה ,מצייץ על כן ה״ישועות יעקב״ ,כי הקב״ה בראה ״כרצונו״ -״כלומר.
לפי רצונו בלבד ,בלא להתייעץ״.
מדוע היה צורך להתייעץ לגבי בריאת האיש ולא לגבי בריאת האישה ?
דבר זה מבהיר ה״ישועות יעקב״ שם באומרו:
״לפי שאם האדם -חוטא חס ושלום -הריהו פוגם במלאכים[ …הכוונה כנראה
למידות החסד ,האמת ,הצדק והשלום ,שעמדתם יוצגה על ידי המלאכים כמפורט
במדרש האמור]
[על כן] מדרך ענווה כשהדבר נוגע לקטן -נמלך בו הגדול [כלומר ,הקב״ה
נועץ במלאכים בטרם ברא את האדם ,שכן הדבר נגע למידות של חסד ,אמת,
צדק ושלום ,אשר היה חשש כי האדם עלול לפגום בהם על יד מעשיו ולסכל
השכנת מידות אלו בעולמו של הקב״ה]
[לעומת זאת] האישה …איננה עלולה לחטוא כמו האדם.
״
וזהו שהיא מברכת ׳שעשאני כרצונו׳ ,היינו רצון הקב״ה לבד בלי התייעצות
במלאכים״.
נראה כי הדברים תואמים להסברו של הרב חירש ,כי מכיוון שחאיש זקוק מטבעו
ל״זריקות עידוד״ ולשינויים בשגרת חייו ,ניתנו לו מצוות עשה שהזמן גרמן .לנוכח
33דניאל ח ,יב.
:״ -ה.מש 0ש-ור-ו?נ?ט&גריה של הר£1דה^א,בישל^אדם הוטל להפנים־ את מידת האמה ולהצמ^חהמתוכז ,שנאמר 1
״אמת מארץ תצמח״ ,שכן אמת שמימית אינה אמת־מידה נכונה .האמת הושלכה ממרומיה המופשטים
והערטילאיים אל הארץ ,אל המציאות העכורה וקשייה ,למען תצמח על רקע ממשי ואמיתי זה ,מתוך תוכו
של אדם.
יניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 123הודפס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניז!
26ו ♦ ד״ר אבי וינרוט
מצוות אלו ,קם האיש מדי בוקר ומשנן את חובותיו ,תוך ציון העובדה כי הוא זכה
לקבל מצוות שאינן מנת חלקם של אחרים ,ואלו ברכות השחר שמברך האיש ,לרבות
הברכה של_״שלא עשאני אישה״ -הוא מברך על כי אין הוא פטור ממצוות עשה
שהזמן גרמן .אבל האישה ,לעומת זאת ,פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן ,שכן היא
אינה זקוקה להן ,על שום מבנה האישיות המאוזן שלה ,הניחן ביציבות יחסית
ובכושר הסתגלות למציאות החיים .מכיוון שהאישה ״אינה עלולה לחטוא כמו
האדם״ ,לא התעוררה כל התלבטות בין המלאכים ולא היה על הקב״ה להיוועץ
בטרם בריאת האישה במלאכים -נציגי המידות השונות של ״חסד״ ,״שלום״,
״אמת״ ו״צדק״ .מכאן נוסח הברכה :״שעשאני כרצונו״ -הבלעדי והברור.
׳);
•j
J
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 124הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פרק ט
טהרת המשפחה
"קוצותיו תלתלים שחורות כעורב״ 1דרשו דזז׳׳ל" :אף על פי שנראות כאילו הן
כעורות ושחורות לאומרן ברבים …הרי הן ערבות עלי״2
,השגרה היא אויב של כל רגש נעלה ומרומם 3.בפרק הקודם עמדנו על כך ,שמצוות
עשה שהזמן גרמן ניתנו לאיש ,מחמת הצורך שלו בחידוש ובזריקות עידוד של
רוממות רוח ,למען לא תכבה אש אמונתו ,עקב שגרת יומו ,ולמען לא תהפוך
למצוות אנשים מלומדה.
השגרה יכולה לפגוע גם בחיי הנישואין .בהקשר זה נראה ,כי אחת מן הסגולות
המרהיבות לקיום קשר ארוך ,ועם זאת בעלת משמעות ולהט מתחדש ,טמונה בסוגיה
,המכונה ״טהרת המשפחה״ ,לה יוקדש פרק זה.
נ שי ר השירים זז ,יא.
! 2וי ק ר א רבה יט ,ג.
3את הכתוב בי חז ק א ל( מו ,ט) ״ובבא עם הארץ לפני ה ,במועדים ,הבא דרך שער צפון לה שתחוות יצא דרך
שער נגב ,והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה ,לא י שוב דרך השער אשר ב א בו ,כי אם נכחו יצא״
מבאר החסיד יעב״ץ בפירושו ל א בו ת( א ,ד) :״הקפיד ה׳ יתברך שלא יראה [עולה הרגל את] השער [של בית
המקדש] שתי פעמים ,פן י שווה בעיניו לשער ביתו וקירות בית המקד ש לקירותיו …כי ב ט ב ע האדם לקוץ
בדברים בהתמדתם״.
כמו כן ,מצינו במדר ש(ברא שית רבה יז ,או תז) :״ שאלה מטרונה(גבר ת) א ח ת את ר׳ יוסי ,ל מה במטמוניות?
[כלומר ,למה נבראה חוה מצלע האדם בעודו ישן] ,..אמרה לו :מוסיפה אני על דבריך ,אמורה הייתי להנשא
לאחי אמי ,ועל ידי שגדלתי ע מו בבית ,התכערתי בעיניו והלך ונשא לו אישה אחרת ואינה נ א ה כמוני״.
בהקשר זה מציין הרב חיים ש מו א ל בי ך (ראש ישיבת מיד בירושלים) בספרו שיחות מוסר (ירושלים,
ת ש ל״ א) מ א מ ר ט״ז:
״אף רגשות שבטבע ,כנשיאת חן וכדומה ,דועכים ומתבטלים על ידי ההרגל ,ולא זו בלבד ,אלא שבמקום
;
החן בא המיאוס בדבר ,ונראה לאדם כמכוער ונפשו קצה בו .זו היא הסכנה שבהרגל .כך נתפרש בכתוב
( Jמשלי כה ,יז) ׳״הקר רגלך מ בי ת דעך ,פן ישבעך ו שנ א ך -אף לרע ה טו ב ביותר מ הוו ה ההרגל סכנה עד
שייהפך לשונא ,עד כדי כך קצה נפש האדם מן ההרגל״.
27ד
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 125הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ח ח כ מ ח
28ו $ד״ר אבי וינרוט
ככלל ,ה י ה ד ו ^3ף דוגלת בדיכוי יצרים ,מהטעם הפשוט שיצר לא ניתץ לדכא .יצר
מדוכא כמוהו כקפיץ ,אשר ככל שכובשים אותו יותר ,סופו שיתפרץ יותר ,ואף יסטה
ממסלולו .תכליתה של ההלכה היא אך ורק לעדן את היצרים ולתעל אותם לכיוונים
חיוביים ,אך לא לדכא אותם .משום כך ,אין איסור בתורה ליהנות ממאכלים ,אלא
שיש לאכול מזון כשר .כמו כן ,לא נאסרו יחסי אישות ,אלא שיש לקיימם בסייגים
הראויים -נאסרו עריות ,נאסרה אשת איש ,אך הותרו יחסי אישות במסגרת הנישואין
ואדם.נדןש להשתמש ביצרו באיזון ראוי4.
בהקשר זה יש לצייץ כי רש״י על הפסוק ״והאדם ידע את חוה אשתו׳ 5,,מבהיר
״כבר קודם העניץ של מעלה -קודם שהטא ונטרד מגן עדן״ .כלומר ,רש״י מצא
לנכון להדגיש כי יחסי המין אינם תופעה יצרית המתרחשת רק בעולם שלאחר
החטא ,אלא הם קיימים גם בעולם האידיאלי שהתקיים בטרם התרחש החטא
ואדרבה ,מדובר במצווה.
הנצרות רואה ביחסי• האישות חטא ,שבני ארס רגילים ,להבדיל מאנשי דת ,אינם
משכילים להימנע ממנו .לעומת זאת ,המצווה הראשונה שהצטווה בה האדם היא
.״פרו ורבו״ ואף כאשר אין המדובר ביחסים שהאישה עשויה להתעבר מהם ,כגון
בשעת היריונה ,מהווים יחסי האישות אקט חיובי ואף מצווה .יתרה מכך ,במסכת
יומא מוצאים אנו כי חז״ל פירשו את הפסוק ״וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה
טוב מאד״ 6,״טוב מאד״ זהו יצרו של אדם ,אשר בלעדיו ״לא בנה אדם בית ולא נשא
אישה ולא הוליד בניס״7.
יתרה מכך ,על פי השקפת העולם התורנית ״הקב״ה הסתכל באורייתא [בתורה] וברא
עלמא [את העולם]״ .התורה ניתנה על ידי בורא עולם ,והוא שברא גם את טבעו של
האדם ,כשקיימת התאמה מלאה ביניהם .טבע האדם אינו יכול אפוא להיות שלילי
כשלעצמו ,ואין בו כדי לסתור לציוויי התורה ,שהרי אלו ניתנו מלכתחילה לבני אדם
בעלי יצרים שנוצרו אף הם על ידי נותן התורה .פועלה של ההלכה הוא על כן ,אך ורק
לחנך את האדם לחוש מידה ולתעל את יצריו לאפיקים קונסטרוקטיביים 8.לעומת זאת,
4ר׳ דבריו הנשגבים של הרמב״ן באגרת קודש ,כתבי הרמב״ן כרך שני מהדורת שוועל ,עמ׳ שט״ו.
^ 5א שי ת י ,א.
……..
;;;
6בראשית א ,לא.
7יומא סט ,ע״ב.
8הרב אליהו כי טוב ,איש וביתו(מהדורה שלישית) עמ׳ ט״ו ,מתייחס לחוש המידה כערך יסוד ומביא בהקשר
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 126הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר החכמה
פמיניזם ויהדות ^ 129
התנזרות כוללת מיצרים כלשהם ,משמעה חוסר אמון ביכולתו של האדם לקיים תורה
ומצוות תוך תיעול יצריו לאפיקים רצויים בלבד ,והדבר סותר לגישתה של ההלכה9.
מגיעים הדברים לידי כך ,שנזירות מוגדרת כחטא ,ואף מי שמתנזר מיין בלבד ולפרק זמן
קצוב בלבד ,נחשב לחוטא ומחויב להביא קורבן חטאת 10.הנאה אינה נתפסת אפוא
כדבר שלילי בעיני חז״ל ,אלא מהווה תמריץ חיוני לכל פעולותיו של האדם .״
בהתאם לכך נראה ,כי לא זו בלבד שחז״ל אינם שוללים את הקשר המיני ,אלא
שהם יוצאים מנקודת הנחה כי התשוקה בין בני זוג ,מהווה דבק טוב המקרב אותם
זה לזה ,והיא משמשת אבן בניין לקשר הדוק ומשמעותי ביניהם12.
אף־כאן נוצר קושי .הימשכות ותמידות הקשר ,שהן מיסודות הבית היהודי ,ניצבות
בעוכריו של הלהט ונחוצה לבני הזוג מעת לעת -התחדשות .היטיב לבטא את
זה את דברי הדב סעדיה גאון ,בספרו אמונות ודעות ,מאמר עשירי־ ,הומב״ם בהלכות דעות ,פרקים א׳ ,ג׳
ו־ה׳ ן הרמב״ם בספרו שמונה פרקים פרק ד׳ ; ואף ה״חפץ חיים״ בספרו המונומנטלי משנה ברורה סימן
־־־
קנ״ו סעיף א/
9מגיעים הדברים לידי כך שבירושלמי ,סוף קידושין נאמר :״עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה
עינו ולא אכל ממנו״.
10בגמרא במסכת נזיל(יט ,ע״א) מובא בהקשר זה :״ר׳ אלעזר הקפד ברבי אומד ,מה תלמוד לומד ׳וכיפר עליו
מאשר חטא על הנפש׳(במדבר ו ,יא) ,וכי באיזו נפש חטא דה [הנזיל]? אלא שציער עצמו מן היין .וקל
וחומר :ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא ,המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה״ .עם
זאת ,ראוי לציין כי גם בהקשר זה קיימות דעות קוטביות בחז״ל ,ודעת התנא ר׳ אליעזר היא כי הנזיר נקרא
״קדוש״ כפי שנאמר ״קרוש יהיה״(במדבר ו ,ה) .לשיטת ר׳ אליעזר מוטל על הנזיר להביא קורבן חטאת עם
סיום נזירותו כדי לכפר על כך שסיים את נזירותו ,שכן משהגיע לדרגה רוחנית נעלה של הכרה בכך שעדיפה
היא נזירות ,היה עליו לעמוד כל ימיו בקדושה ,וצריך הוא כפרה על כי שב להיטמא בתאוות העולם הזה.
לעניין זה ר׳ רמב״ן במדבר ו ,יד.
״ הגמרא במסכת יומא סט ,ע״ב ,מציינת כי חז״ל התפללו לביטול היצר של עבודה זדה ונענו .לאחר מכן
ביקשו חז״ל מהקב״ה כי יבוטל גם היצר המיני .אולם ,התוצאה הייתה כי אפילו תרנגולת לא הטילה ביצים
בהעדר תמריץ לעשות כן .הגמרא מתארת על כן את ההתלבטות של חז״ל באופן הבא:נבטל את יצר הרע לחלוטין -יכלה העולם ,שכן בהעדר תמריץ זה לא יעסקו הבריות בפרייה ורבייה ;
נתפלל על חציו -דהיינו שיתבטל חלק מן היצר ,כך שאדם יתאווה לאשתו ,אך היצר לא יסיתהו לאישה
אחרת ,הרי שדבר זה אינו אפשרי ,שכן הכלל הוא כי אין ״יצר סלקטיבי״ ,וכשקיים יצר ,הרי שפועלו
התאוותני נטול הבחנה ורק לאדם מסורה הבחירה כיצד לתעל את יצריו.
על כן ,ביקשו חז״ל מן הקב״ח ,כי ״יעוור עין אחת של היצר״ ,והועילה בקשה זו לכך ,שאין אדם מן
היישוב מתעורר לחטוא עם קרובותיו(כגון אמו ,אחותו ובתו).
nהפתיחות וההתחשבות המצויות במקורות בהקשר זה מרתקות .כך כתבו המקובלים ,כי על הבעל להאריך
בחיבור כדי שאישתו תגיע להנאה מלאה(סידור בית יעקב ,הנהגת ליל שבת) .כמו כן מוצאים אנו ,כי לאחר
שהוא מגיע אל סיפוקו אל לו לנתק מייד את המגע הגופני ומוטל עליו להישאר עם אישתו ,כדי שלא תרגיש
כי נגמרה חיבתו אליה(כף החיים סימן ר״מ .סעיף קטן נ״ט וכן בסעיף קטן ו׳ על פי האר״י ז״ל) .בגמרא
___ .אף נאמר ״׳שארה כסותה ועונתה לא■יגרע׳(שמות כא ,י) ,שארה -זה קירוב בשר …לכן האומר ׳אני בבגדי
והיא בבגדה׳ -יוציא וייתן כתובה ,שאין זו דרך חיבה״(כתובות מח ,ע״א ז אבן העזר סימן ע״ו ,סעיף י״ג).
המקובלים מוסיפים ומדגישים כי ראוי שבעת קיום היחסים לא יחצוץ שום דבר בין בני הזוג ,כך שהקרבה
תהא מוחלטת(כף החיים ר״מ ,סעיף קטן ם׳).
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן מ ש ה א ה רן עמוד מ ס 127הודפס"ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
30ו $ד״ר אבי וינרוס
הדברים פרופ׳ נחום לאם המציין בהקשר זה בספרו סוגה נשושני־ם13:
״אחד האויבים המסופים ביותר של חיי הנישואין הוא השגרה המאיימת על חיי
המין לאחר שפג החידוש שבחיי האישות .קל יחסית להינשא ,אן לשמור על
קשר הנישואין הוא עניין אחר לגמרי .התלמוד משווה את קושי הזיווג לקריעת
ים סוף ,והנס באותו מאורע גדול לא היה רק בקריעת הים אלא אף בכך שהמים
המשיכו בהתמדה לעמוד כחומה מימינם ומשמאלם .הוא הדין בנישואי בעל
ואישה.
משיכה מינית מקרבת בני זוג ,ממריצה אותם ליצור קשר זה עם זה ומסייעת
להם בשנות הנישואין הראשונות .אך לאחר ,pDמשפג כוחה וקסמה של משיכה
זו .עומד הקשר בין בני הזוג בסכנה של התפוררות איטית ונדרשת להם מעת
לעת התחדשות ,כדי לשמור על אהבתם כבראשונה״
התחדשות זו מאין תימצא -בלא שבני הזוג ישרכו את דרכם לרעות בשרות זרים ?
לשם כך ,נוצר בין בני הזוג עצמם מנגנון של ״אסור -מותר״ ,לפיו אסור לבני
הזוג מגע מיני ואף כל מגע של חיבה במשך כשבועיים בכל חודש 14ואילו ביתרת
החודש -היחסים הם מצווה.
מכיוון שטבעו של אדם הוא לחשוק דווקא במה שאסוד לו ,הרי העובדה שבני הזוג
אסורים בכל מגע במשך כמחצית החודש ,גורמת למגע הבא בתקופה שלאחר מכן
להיות נחשק ונכסף .ליחסים אלו יש ניחוח של חיזור -כמו בתחילת הקשר בין בני הזוג.
כתוצאה מכך ,אין בני הזוג רואים בקיום היחסים אקט שגרתי ומובן מאליו ,והם
מצפים לו בכליון עיניים ,אף לאחר שנות נישואין רבות .כך מתאר את הדברים הרב
אליהו כי טוב:
״האישה בישראל השומרת על דיני הטהרה ,פורשת בשעת הפרישה ומיטהרת
בעת הטהרה ,חביבה היא על בעלה תמיד כביום כניסתה לחופה.
13פרופ׳ נחום לאם ,סוגה בשושנים (הוצאת המרכז הארצי למען טהרת המשפחה בישראל) נקטעים מהספר
פורסמו ב״אל המקורות״ ,חלק א׳(תשל״ו).]246 ,
14האיסור הוא בימי הווסת של האישה ,ולאחר מכן(לאחר מינימום של חמישה ימים) עושה האישה הפסק
׳-
טהרה ,סופרת שבעה ימים נקיים .שבסופם היא טובלת במקווה טהרה ואחר כך מותר לבני הזוג לקיים
h״ ו ח ס ו ם – ®:ע ג י ל ט ה מ ב ־ ה ב א .ה ת ו צ א ה זזיאדכי-־מתוךיטי כל חודשמתרהקי^בניהזוג־זו־מזן 7במשך12יעד “ 14׳־'■■
יום .לתיאור כללי של הלכות נידה ר׳ הרב אליהו כי טוב ,איש וביתו(מהדורה שלישית) בעמ׳ שכ״ה-ש״מ,
וכן בספר נתיבות טוהר .לפירוט הלכות ר׳ ספרו של הרב מרדכי אליהו ,דרכי טהרה (הוצאת סוכת דוד,
תשמ״ד).
j
.פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 128הח*פס ע״י תכנ ת אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות ❖ 131
חיי ה ע ם בעלה ,חיי ם של אהבה הם ו של כבוד כל י מי ה ם .ל עו ל ם לא י שבעו
זה מז ה ול א יקוצו זה בזה .מ חי צ ה של שו שנים הם גודרים ביניהם ב ש ע ת
ה אי סו ר ,5,וכל או ת ה ע ת נדחק הל ה ט הגופני לצדדין ו ב מ קו מו ב א ל ה ט הנפש…״6ו
זאת ועוד ,בימי האיסור נהנה כל אחד מבני הזוג מתקופה של פרטיות ,ובני הזוג גם
לומדים לחיות זה בצד זה חיים שיש בהם קשר ערכי טהור ,נטול מגע פיזי .אלו ימים
של אהבה אפלטונית 17,ימים של ערגה ושל כבוד הדדי.
ככלל ,דרך האוהבים היא שאין הם מקפידים על כבודם 18.עם זאת ,גם איש ואישה
שהאהבה ביניהם גדולה ,מן הראוי כי ימשיכו להקפיד לנהוג במידה של כבוד זה עם
זו ,כדי ליצור מערכת יחסים ראויה ,שתישמר גם בתקופות של צינה הפוקדות את
חיינו .ואכן ,ימי איסור המגע מחייבים את בני הזוג לפתח ביניהם יחם כזה שיסודו
דגש ,צניעות ,נימוס וכבוד הדדי.
ISמחיצת השושנים מסמנת גדר אשר בני הזוג מציבים ביניהם באותם ימים ושכל כולה עדינות ויופי כשושנה.
בני הזוג ממשיכים להתייחד זה עם זו ואם ירצו לפרוץ את הגדר יוכלו לעשות כץ בנקל ,בלא שאיש מלבדם
יידע על כך .גדר זו מורכבת אך ורק מ״פרחי שושנה״ -ואדם יכול להביא לרמיסתם באחת -אך אם בעל
נפש הוא ,לא יעשה כן.
מקור המונח ״סוגה בשושנים״ בסוגיה בסנהדרין לז ,ע״א .אמר אפיקורוס אחד לרב כהנא :הכיצד מותר
לבני זוג להתייחד זה עם זו כאשר האישה היא נידה? וכי כיצד ישלטו ביצרם ? ״אפשר אש בנעורת ואינה
מהבהבת?״ השיב לו רב כהנא ,כי התורה העידה עלינו ״סוגה בשושנים״(שיר השירים ז ,ג) -שאפילו
כסוגה בשושנים -לא יפרצו בהן פרצות״ .מבהיר תוספות שם :״התורה העידה עלינו ׳סוגה בשושנים׳ -
לענין דם נדות נדרש ,כשאומרת דם כשושנה אדומה ראיתי -מיד פורש״.
14הרב אליהו כי טוב ,בספרו איש וביתו(מהדורה שלישית) בעמ׳ שכ״א-שכ״ב .הוא מציק שם ,כי גורם
ההתחדשות הוא מוטיב מאפיין אצל עם ישראל ,המייחד אותם משאר האומות .לפיפך מונים ישראל את
ימות השנה על פי הירח ולא על פי שנת חמה ,שכן הירח מתחדש והולך ,מתמעט ומתגדל עם .שינוי
העיתים ,אך לעולם אינו בלה ,אלא מתחדש וגדל אחרי כל התמעטות .הקב״ה טבע באישה אותה תכונת
התחדשות שנטבעה בנפש האומה ,והיא מתחדשת ובאה מדי חודש בחודשו כאור הירח שמתחדש ובא
תמיד .היא מתחדשת במרחבי חווייתה ,בכוח פריונה ובאהבת עלומיה.
ייתכן שיש להבין בדרך זו את דבריו של רש״י(מסכת מגילה כב ,ע״ב) המציין בשם מורו הזקן ז״ל כי
בעקבות כך שהנשים לא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן לשם עשיית העגל ״ונתן הקב״ה שכרן של נשים בעולם
הזה ,שיהיו משמרות ראשי חודשים יותר מן האנשים ,ולעולם הבא הן עתידות להתחדש כמו ראשי
חודשים ,שנאמר :׳תתחדש כנשר נעוריבי׳(תהילים קג ,ה)״ .להסבר אתר ר׳ טור ,אורח חיים סימן תי״ז
בשם אחיו ,רבי יהודה.
11בהקשר זה מצייץ הרב שמשון בן רפאל הירש ,בפירושו לתורה (ויקרא כ ,יח) ,כי האיסור לקיים יחסים עם
נידה נכתב בסמוך לאיסור לקיים יחסים עם אחות וייתכן כי סמיכות זו ״בא ללמדנו ,שיש עיתים בנישואי
ישראל שיחסי איש ואישה אינם אלא כיחסי אח ואחות .דבר זה רחוק מלפגוע בקרבת הלבבות של
״–הנישואין • ;-ו ז י פ ג מ ג ש ל ר ב ד ,ק ד ^ ^ ב ז ל ה ע ל ת ר א ו ת ה ^ ׳ ה ב ח י נ ה דררדניזךומו^ךלךו״־ - 18ה רב אברהם ישעיהו קוליץ(ה״חזון אי״ש״) מציין באיגרת :״עליו להשתדל להראות אהבה וקירוב בריבוי
שיחה וריצוי …התייחסות בכבוד וחרדת דרך ארץ מראה חסרון קירוב ,שצריך להתייחם ביחוד ביותר
קירוב ,אשר יחם מכובד לא ימצא לו מקום.״
” פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 129הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
32ו ♦ ד״ר אבי וינרוט
לאחר תקופת הערגה האפלטונית ,שבים ובאים ימי המגע והקרבה הגופנית,
המקבלים כעת טעם חדש ,שלא נם ליחו .המתעצם כתוצאה מן הציפייה ומן המתח
המיני שנבנה לקראת קרבה זו במשך כל ימי האיסור.
מעברים אלו בין אסור למותר ,יוצרים אפוא מנגנון של התחדשות מתמדת בין בני
הזוג .ובלשון הגמרא במסכת נידה ״מפני מה אמרה תורה נירה (אסורה) לשבעה,
מפני שרגיל בה וקץ בה ,אמרה תורה ,תהא טמאה שבעת ימים כדי שתהא חביבה על
בעלה כשעת כניסתה לחופה״19.
mirxza
כדי להעניק ניחוח נוסף של רעננות וחידוש ליחסים אלה ,מפרידה בין תקופת
ה״אסור״ לתקופת ה״מותר״ טבילה במקווה מים 20.בניגוד לדעה המוקדמת
והמוטעית ,אין המדובר בשרידים של תודעת היגיינה מסוימת 21,או בנושא הטבוע
בחותם של מיסטיקה 22.טעמה של הטבילה במקווה מובהר בספר החינוך כדלקמן:
״ובטעם המים שיטהרו כל טמא אחשוב על צד הפשט ,פי העניין הוא ,כדי
שיראה האדם את עצמו אחר הטבילה כאילו נברא באותה שעה.
כמו שהיה העולם כולו ימים טרם היות בו האדם …ויתן אל ליבו בדמיון כי
כמו שנתחדש בגופו יחדש גם כן פעולותיו לטוב׳23/
כלומר ,מדובר בפעולה שמטרתה להחזיר את החומר ליסודו ,לתקופה שבה היה
העולם תוהו ובוהו ומוצף כולו במים ורק רוח אלוקים מרחפת על גביהן .על כן ,יש
ליטול מג־־בראשית טבעיים ולא מים שאובים -ולטבול בהם את כל הגוף באחת.
9נ נידה לא ,ע״ב.
20הטבילה מתבצעת על ידי כניסת כל גוף האדם בבת אחת למקווה המכיל כמות של לפחות 40סאה (כ־750
ליטר) של מי גשמים או מי מעיין ,הכשרים לטבילה .מים אלו מכונסים באופן מיוחד לכך ,ולא בבריכה או
באמבטיה .המדובר בגזרת הכתוב ,שמחמתה לא מועילה רחצה באלף סאה מים רגילים ,ויש צורך בארבעים
סאה של מי המקווה ,כפי שמבהיר הומב״ם(סוף הלכות מקוואות) :״דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות
גזירת הכתוב הן ,ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים .וכן הטבילה מןהטומאות מכלל החוקים היא ,שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים -אלא גזירת הכתוב היא״ .עם
זאת ,העובדה שמדובר בגזרת הכתוב אינה מונעת מתן טעם והיגיון בדברים ,כפי שנראה להלן.
21טבילה זו אינה קשורה להיגיינה כלל ,שהרי די בשהייה של שנייה אחת מתחת לפני המים כדי להיטהר,
ואדרבה האישה נכנסת למקווה כשהיא כבר רחוצה וממורקת למשעי .הכלל הוא כי קודם לטבילה במקווה
מוטל על המיטהר להתרחץ היטב במים ולהסיר מעצמו כל לכלוך ,וכל דבר הדבוק אל הגוף מהווה חציצה
^ ! ^ ^ :פ ו ^ א ת הטבילה־אין
12הרמב״ם מדגיש כי יש לדחות מכול וכול את האמונות הטפלות שנהגו בדתות אחרות ,כאילו האישה הנידה
נושאת אות קלוץ מיסטי כלשהו .ר׳ מורה נכוכיס חלק ג /פרק מ״ו.
23רבי אהרון הלוי מברצלונה ,ספר החינוך מצווה קע״ג.
_
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 130הודפס ע״י וגכצת אוצר ה חכ מ ה
r
פמיניזם ויהדות 133 $
פעולה זו מהווה חזרה אל תקופת הבראשית ולאחריה יוצא מן המקווה אדם חדש,
שונה לחלוטין ,המתחיל את חייו בנקודה זו -משל נברא זה עתה .כך יכול אדם
להשיל מעליו את כל עברו המעיק ,את כל העכבות שצבר ואת כל מה שמנע ממנו
לפתוח דף חדש ונקי לחלוטין24.
ה״שם משמואל,׳ 25מוסיף ומבהיר בנוגע לדרך פעולתו של המקווה כי:
״המי ם הם פ שו טי ם ו אין להם גוון כלל ,רק כגוון הכלי הני תני ם בו .ע ל כן טו מ א ה
ש מקורה הוא שניו ת ודמיון ו ת מורה ,הפך ה פ ש טו ת ,ו אין לה מ צי או ת ב מי ם,
שהו א מ קו ם ה פ ש טו ת .מ שו ם כך ,בבוא ה ט מ א ל מי ם ,בהכרח פו ר ח ת ה טו מ א ה
־־
ממנו"
אם כן ,המקווה מהווה חזרה של האדם אל הטבע כהווייתו ,אל עצמיותו במקורה,
בלא דמיונות והשפעות סביבתיות .כאשר האדם שב אל ה״אני״ האותנטי שלו25.
הטבילה במקווה היא אקט שנועד לתת לאדם את הכוח לומר :הנני אדם חדש,
שונה ונפרד מזה הקודם אשר שב ליסודו ,נבראתי מחדש כעת .בלשונו של הרב
אליהו כי טוב בספרו איש וניתר27:
״כשברא הקב״ה ש מיי ם וארץ ,עד שלא כילה כל מ ל א כ תו היי ת ה הארץ מ שו ק ע ת
במים …ע ד שגזר הבורא ואמר :׳יקוו ה מי ם מ ת ח ת ל ש מיי ם אל מ קו ם א ח ד
ותיראה היבשה׳28.
z4כ ך מובחרים הדברים על ידי אחד מגדולי החסידות ,האדמו״ר ר׳ אברהם מסוכאטשוב(מחבר הספרים אגלי
טל ואכני נזר וחתנו של רבי מנחם מנדל מקוצק):
״כתוב (ירמיהו יז ,יג) ׳מקרה ישראל ה״ ,ואמרו חז״ל (מסכת יומא פה ,ע״ב) ׳מה מקווה מטהר את
הטמאים ,אף הקב״ה מטהר את ישראל׳ .פירושו ,כי הקב״ה שם גבולות בעולמו ,ובתאים החיים בים -
כיוון שהם עולים ליבשה מיד מתים וכן ברואים שביבשה אינם יכולים לחיות במים .על כן ,הטובל במים
הרי הוא כאילו איבד את החיות שהייתה לו מכבר ומתחיל לחיות חיים חדשים .על כן נטהר -כי איננו אותו
האיש עם החיות שמכבר ,שנטמא.
כמו בן ,גבולות חילק הקב״ה בעולמו ,עליונים למעלה ותחתונים למטה .לפי זה ,השב בתשובה שדבק בה׳
יתברך למעלה ,הרי נפרד מהחיות שהייתה לו מכבר ,ושואב חיים חרשים ,על כן נטהר מעוונותיו
הקודמים״.
לעניין זה ר׳ בספרו של בנו ,שם משמואל ,מועדים ,על שבת תשובה ,שנת תרע״ב ,בשם אביו.
25שם ,שם.
25ע ל ה״אני״ האותנטי של האדם בספרות חז״ל ככלל ,ובדברי הרב י׳ ב׳ סולובייצ׳יק בפרט ,עמך אחי ,ד״ר
״לבכות '
^ ^ ע ק 3נ^נ^ג'״בדנ 1ים::חמדח^ר״ש^א״'לזכרו'לאריאל״ ,רעי ישראל(אוניברסיטת תל־אביב ) 1997 ,כרך י״ח ,בעמ׳ י״ג-כ״א.
27הרב אליהו כי־טוב ,איש וביתו ,עמ׳ שכ״ג.
28בראשית א .ט.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 131הו ד פ ס ע״י תכנ ת או צי ה חכ מ ה
4 134ד״ר אבי וינרוט
אותה שעה הייתה גם הארץ וכל אשר עליה זכים וטהורים באין כתם של
חטא או טומאה מכתים אותם.
עכשיו יורד המיטהר את המים הללו ,שנשארו צפים על הארץ ־ מי המעיין,
או אל המים שנקוו באדמה ממטר השמיים ,והרי הוא משקיע עצמו כולו במים
שצפים עליו מכל צד .באותה שעה עולמו של המיטהר נעשה עליו כאילו היה
^מים במים׳ כבשעת הבריאה .ואסר ,הוא יוצא משם ועולה מחודש ומטוהר
לעולם ,שגם הוא נעשה עליו מחודש ומטוהר ,וכל הטומאה של אתמול פרחה
מעליו ונבוזה אל מעבר לבריאה ,התחדשות שלמה״.
המקווה הוא אם כץ סמל של התחדשות ,וההלכה מייחסת חשיבות עצומה לפעולות
סמליות וחיצוניות שעושה האדם ,שכן למעשים אלך יש השפעה עמוקה על הווייתו
של האדם .בהקשר זה מבהיר ר׳ אהרון מברצלונה בספר חחעוך ,כי לאדם יש יכולת
לשנות את טיבו וטכעו על ידי מעשים חיצוניים ,שכן דרכו של אדם להיות מושפע
ממעשיו ,ויותר ממה שאדם פועל על פי תכניו הפנימיים ,נקבעים תכנים אלו על פי
מעשיו החיצוניים .כך מובהר בספר החינוך:
״האדם נפעל כפי פעולותיו וליבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו ,שהוא עוסק
בהן אם טוב ואם רע.
ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום ,אם יערה רוחו
וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות ,ואפילו שלא לשם שמיים ,מיד
ינטה אל הטוב ,ומתוך שלא לשמה בא לשמה ,ובכוח מעשיו ימית היצר הרע.
כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.
ואפילו אם יהא אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים ,חפץ בתורה ובמצוות ,אם
יעסוק תמיד בדברים של דופי ,כגון אם הכריחו המלך ומנהו לאומנות רעה…
ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור״29.
!JjSf&frri
הטבילה במקווה היא אם כן אקט חיצוני ,בעל משמעות פנימית של היטהרות
וחידוש .הטבילה מבדלת בין ה״אסור״ לבין ה״מותר״ ,ובה מחדשים בני הזוג את
הלהט התומך בנישואיהם…………………………………………….. .. ……. . .
29ר׳ אהרון הלוי מברצלונה ,ספר תהינוך פרשת בא ,מצוה ט״ז.
׳פמיניזם ויהדות וינרוט ,אברהם בן משה אהרן עמוד מ ס ! 32הו ד פ ס ע״י תכצת אוצר ה ה כ מ ה
פמיניזם ויהדות 135 #
בערכי מהרת המשפחה ממון גם רעיון בסיסי נוסף ,המובחר על ידי פרופ׳ נחום
לאם ,בספרו סוגה בשושנים :
• לטהרת המשפחה השפעה עמוקה על הדרך שבה מתייחסים הבעל והאישה זה אל זו.
• פילוסופים מודרניים והוגי דעות סוציאליים מדברים על שתי דרכים שבהן אדם
יכול להתייחס אל זולתו :הוא יכול להתייחם אליו כאל ״אתה״ ( )youאו כאל
״זה״ (.)it
• הדרך הראשונה מבטאת יחס אל הזולת כאל יצור אנושי ,בן אדם ,סובייקט,
אישיות אוטונומית בעלת ערך עצמי -זהו יחם של הערכה.
« הדרך השנייה משמשת ביטוי ליחס אל הזולת כאל אובייקט ,עצם חסר אישיות,
חסר כבוד וערבים עצמיים ,״דבר״ ,חפץ ,מכשיר ,שכל קיומו לסיפוק צרכיו,
רצונותיו ותאוותיו של המתייחם.
® בדרך הראשונה האדם ״פוגש״ יצור אנושי אחר וניצב פנים אל פנים מולו.
® בדרך השנייה האדם ״מנצל״ ,משתמש בו או בה -שימוש של חפץ גרידא.
פרופ׳ לאם מציין ,כי יחם מיני עלול לגלוש להתייחסות השנייה -ליחסים
המושתתים על משקל של ״אני״־״זה״ ,חלף טיפוח יחס של ״אני״־״אתה״ .במקרה
זה עלולה להיווצר נטייה להתייחם לשותף המיני כאל הפץ ,שמצופה ממנו כי יסייע”*
למילוי תשוקות ומאוויים אישיים .נטייה שכזו עלולה להוריד את כבוד האדם ואת
ההערכה ההדדית בין בני הזוג ,שכן יחס כזה משהשתרש בבני הזוג ,לא יצטמצם
לחדר המיטות ,אלא יחדור לכל תחום ופינה .החיה שבאדם מאולפת ומתחנכת
בהתאם ליחסו כלפי בן או בת זוגו במידה שהוא משקיף עליו או עליה כעל ״את״ או
־־־־״אתה״ ולא כעל ״זה״.
פרופ ,לאם מציין ,כי לטהרת המשפחה השפעה עמוקה על רגשות אלו של בני
הזוג ,על יר כך שהיא מגבילה את התשוקות המיניות מדי פרק זמן מסוים ומבססת
בלב כל אחד מבני הזוג את ההכרה ,כי בן הזוג האחר אינו אובייקט לסיפוק תאוות
ורצונות אנוכיים ,אלא לפנינו ״אתה״ או ״את״ -יצור אנוש שיש בו צלם אלוקים,
אשר היחסים עימו מושתתים על ערכי כבוד הדדי.
נוסף על הטיעונים המרהיבים הללו ,מן הראוי לציין כי בהתאם להשקפת העולם
הכללית של תז״ל ,כלולים בדיני טהרת המשפחה מסרים ערכיים נוספים .שהינם מאבני
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 133הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצי ה חכ מ ה
36ו $ד״ד אבי וערוט
היסוד של הבית היהודי .אחד מן המסרים הללו מביא הראב״ד בספרו בעל הנפש 30.הוא
מבהיר ,כי תכליתן של מצוות התורה היא ,להכניס מימד רוחני בכל מעשיו של האדם,
^ כ די להשרות קדושה גס בתוך תוכה של הגשמיות .על פי השקפת עולם זו ״השמים -
שמים לה /והארץ -נתן לבני אדם״ – 31כדי שיעשו מהם שמים ,תרי״ג המצוות מקיפות
את כל המרחב החווייתי של האדם ,ותכליתן לשרש ולהוציא מליבו את התחושה כי הוא
האדון הבלעדי של קניינו .חלף תחושה זו מתחנך האדם לראות את העולם כמתת האל,
הניתנת לו כפיקדון למען יגשים את ייעודו וישרה שכינה בכל הווייתו .כך ,ניתנה לאדם
המתנה הגדולה ,שהיא הזמן שבו הוא חי .זמן זה עליך לנצל בתבונה ובדעת ,וכדי
להמחיש לאדם כי זמנו אינו בידו ,הוטלו עליו מצוות התלויות בזמן ומקדשות אותו כגון
השבת ,השמיטה והיובל .בדומה לכך ,הוטלו על בעלי קרקע מצוות התלויות בארץ,
שתכליתן ■להמחיש לו ״כי לי [להק כל ה א ^ 32ואילו האדם רק קיבל פיקדון מאת
הבורא ,למען יגשים באמצעותו את ייעודיו ,ויימנע מלהשתרר על זולתו 33.למעשה ,אין
ולו תהום אחד בחייו של אדם ,מן הבגד שעל גופך(מצוות שעטנז) וער לבשר גופו
(מצוות מילה) ,שלא הוטבע בו חותם של מצווה אלוקית.
זיווגו של אדם אינו יוצא מכלל זה .מוטל על האדם לזכור כי אל לו לקבל כמובן
מאליו את הזוגיות .אררבה ,זיווגו הוא מן הנעלה שבמתנות .על ק ,הוטבעו גם חיי
האישות בחותם של קדושה ,ועל האדם הוטלו גדרים שנועדו להזכיר לו כי תכליתו
בעולמו ,גם בתחום זה ,היא להפוך את הגשמי שבמאוויים לאקט רוחבי ונשגב,
הספוג רוחניות וקדושה34.
30ראב״ר ,בעל הנפש(הוצאת מוסד הרב קוק ,ירושלים) עם׳ . 15
31תהילים קט״ו ,טז.
32שמות יט ,ה.
33להרחבה בעניין זה ד׳ ד״ר א׳ וינדוט ,״שימוש לרעה בזכות במשפט העברי״ ,דיני ישראל יח (אוניברסיטת
תל־אביב ) 1997 ,כרך י״ח עמ׳ נ״ג; להמחשה מרהיבה של רעיון זה ר׳ י״ל פרץ ,מפי העם ,בסיפור על
״הפיקדון״.
34רעיון זה אינו עניין מופשט בלבד והוא קיבל מימד מעשי ,בעת שנקבע כהלכה פסוקה בשולחן ערוך ,אורח
חיים סימן רל״א:
״בכל מה שיהנה בעולם הזה ,לא יכווין להנאתו ,אלא לעבודת הבורא יתברך ,כדכתיב :׳בכל דרכיך דעהו׳
(משלי ג ,ו) ואמרו חכמים :כל מעשיך יהיו לשם שמים ,שאפילו דברים של דשות ,כגון האכילה והשתייה
וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך ,יהיו כולם לעבודת בוראך ,או לדבר הגורם
עבודתו ,שאפילו היה צמא ורעב ,אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח ,אלא יתכוון שיאכל וישתה כפי
חיותו ,לעבוד את בוראו …וכן בתשמיש האמור בתורה ,אם עשה להשלים תאוותו או להנאת גופו הרי זה
,.מגג^ נאפילג:אט.נתכוך[ נרי שיהיו -לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו אינו משומז ,אלא יתכוון שיהיו
לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוון לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו …כללו של דבר ,חייב אדם לשום
עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו ,וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך
יעשהו ,ואם לאו לא יעשהו .ומי שנוהג פן .עובד את בוראו תמיד״,
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 134הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 137
! למקרא הגיונות בסיסיים ורבי עוצמה אלו של ערכי ״טהרת המשפחה״ ,אין תימה
:בפסקו של ה״חפץ חיים״ פי :״הקמת מקווה טהרה קודמת לבניין בית מסת ולקניית
י :ספר תורה ולכל המצוות״.
“ עהרת המשפחה היא מן היסודות של חיי הזוגיות בבית היהודי ,המושתתים על
ר ־ ־׳ י
jאיזון בין הגשמת מאוויים של כל אדם ואדם לבין חובתו להעניק־ לבן או לבת זוגו
! מרחב של פרטיות ,תוך התחשבות וכבוד הדדי.
-j
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 135תו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ת ה כ מ ה
פרק יו
מנ
תכלפ
ה
אי
ש
סר
אפז,
מולי
ת
סיימנו את הפרק הקודם בדברי הראב״ד כי תכליתן של המצוות השונות להשריש
באדם את הידיעה ,כי כל אשר יש לו בעולמו אינו בבעלותו ,אלא ניתן לו כפיקדון
לשם הגשמת ייעודו ותפקידו בעולם .ואפן ,תחושת האדנות והבעלות היא שורש
ויסוד לאגואיזם ולהשתררות על הזולת .לעומת זאת ,תחושת הייעוד מסייעת לפתח
רגשות של סולידריות ,התחשבות ,אחווה וכבוד הדדי .דברים אלה בולטים במיוחד
ביחסי איש ואשתו .על פי חז״ל ,האישה אינה קניינו של הבעל להוא מחויב
בבבורה.
חז״ל מנחים את האדם בבירור לכבד את אשתו ולנהוג בה בכבוד רב .כך אנו
מוצאים במסכת סנהדרין 1״האוהב את אישתו כגופו ,והמכבדה יותר מגופו …עליו
ן הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך״ 2.כמו כן ידועים דברי הגמרא במסכת בבא
:מציעא :״אמר ר׳ חלבו ,לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אישתו ,שאין ברכה מצויה
בתוך ביתו של אדם ,אלא בשביל אישתו ,שנאמר ׳ולאבדם היטיב בעבורה׳ 3,והיינו
שאמר להם רבא לבני(העיר) מחוזא ,הוקירו את נשיכם כדי שתתעשרו״4.
1סנהדרין עו ,ע״ב .רש״י שם מציין ביחם למונח ״המכבדה״ -״בתכשיטים נאים״ .כלומר ,אל לר לאדם
לחשוב כי בזבוז הוא לו אם הוא משקיע כספים בכיבוד בת זוגו ,שהרי כבודה הלא הבסיס לתייר המ שותפים
עימח.
2איוב ה ,כד.
3בראשית י ב,יז.
4בבא מציעא נט ,ע״א .בהקשר זה מציין הרב אליהו כי טוב בספרו איש וביתו בעמ׳ קי״ד את דברי ספר
מנורת המאור לרב יצחק אבוהב :״מי שזימן לו הקב״ה אישה טובה לעולם לא יחסר כל ,אפילו הוא עני,
שנאמר ׳בטח בה לב בעלה ושלל לא יתסר׳(מ שלי לא ,יא) ,וכתיב ׳א שת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה׳
(שם ,א) .דבר אתר ,׳ב ט ח בה לב בעלה ושלל לא יחסר׳ -כ שתהיה האישה אשת חיל ומכלכלת דבריה
- -ו ע« ש 2ש^א^^ות-״בה-לב*בעלה ויאהב אותה ולאי־•יח 0דו ^ ^ :מ ־ ד /ל ־ א ש רין•
138
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מס 136הודפס ע״י ת כנ ת או צי ההצמה
פמיניזם ויהדות ♦ 39ו
חובת אהבה זו שבין איש לאשתו ,חורגת מזו הפיזית ,התלויה בדבר ,ומובהות על
ידי הרב יעקב קנייבסקי באגרת:
״ברור שאין כוונת חז״ל לאוהב את אישתו מצד אהבה הטבעית לנשים ,אלא
אהבה מסוג חברות -כי חברתו ואשת בריתו היא ויש להם עניינים משותפים
וכל אחד מסייע ומסתייע זה מזה.
וכן ,אהבה מצד הכרת הטובה -שיצייר בדעתו ,אילו לא היה משיג אישה
בשום אופן ,והיה נשאר גלמוד ,כמה צער למכאובו היה לו מזה ,ועל ידי אישתו
הוא מסודר בחייו …ועל אהבה כזו חייבו חז״ל.
ואהבה זו אינה מידת התאווה כלל ,רק מאחד המידות הטובות שמחויבים בזה.
ולכוונה זו כשמשתדלים לשמחה בשעת החיבור ,ולפניה ולאחריה -אין זה
מגונה חם ושלום ,רק מצווה ,ואפילו אילו לא היה משועבד לה מזה ־ וכל שכן
כשמשועבד לזה על פי דיך5.
“ כבוד הדדי זה מהווה בסיס לשלום בית ולמניעת אלימות מכל סוג שהוא בין בני
הזוג ,שהרי לא יעלה על דעתו של אדם לנהוג באופן אלים כלפי מי שהוא מכבדו.
מכיווץ שלפי השקפת חז״ל האישה אינה קניינו של הבעל ,אלא שותפתו המלאה
שהוא חייב בכבודה ,אין ההלכה יכולה לסבול כל סוג שהוא של אלימות הבעל כלפי
אשתך ,לרבות אלימות מילולית6.
:
המשפט העברי שולל אלימות מכול וכול ,והרמב״ם פוסק :
״אסור לאדם לחבול -בין בעצמו -בין בחברו .ולא החובל בלבד ,אלא כל
המכה אדם …בין קטן בין גדול ,בין איש בין אישה ,דרך נציון [מריבה] ,הרי זה
עובר בלא תעשה …אפילו להגביה ידו על חברו אסור ,וכל המגביה ידו על חברו
אף על פי שלא הכהו ,הרי זה רשע״7
ואשרי חלקו של מי שזכה לאשת חיל ,כי בשבילה יתכבד עם הבריות וכאילו שמה עטרת על ראשו ,שנאמר
׳אשת חיל עטרת בעלה׳״(משלי יב ,ד).
5הרב יעקב קנייבסקי ,מחבר הספרים קהילות יעקב על מסכתות הש״ם ,הידוע בכינויו ה״סטייפלר״(על שם
מוצאו מן העיר ״הורנוסט פל״ שבמזרח אירופה) ,ב״אגרת חתנים״.
6אלימות מילולית מכונה בגמרא ״אונאת דברים״ .בהקשר זה ר׳ בבא מציעא נט ,ע״א :״אמר רב ,לעולם יהא
(מבהיר רש״י -״פורענות אונאתה ממהרת לבוא״).
7רמב״ם ,הלכות חובל ומזיק ,פרק ה׳ ,הלכות א׳-ב׳ .מקור הדברים בסנהדרץ(נח ,ע״ב) :״אמר ריש לקיש,
המגביה ידו על חברו נקרא רשע ,שנאמר ׳ויאמר לרשע למה תכה רעך׳(שמות ב ,יג) ׳למה הכית׳ לא נאמר,
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אברהם בן משה אהרן עמוד מ ס 137חו ד פ ט ע״י תכנוג אוצר ה חכ מ ה
40ו ♦ ד״ר אבי וינרוט
""
הדברים מתעצמים ביחסים שבין איש לאשתו ,וכך פוסק הרמב״ם :
״וכן ציוו חכמים ,שיהא אדם מכבד את אישתו יותר מגופו ואוהבה כגופו ,ואם
יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון ,ולא יטיל עליה אימה יתרה ,ויהיה דיבורו
עמה בנחת ,ולא יהא עצב ולא תגר8/
׳
t
-
חיוב זה לכבד את האישה ולהימנע מאלימות מילולית כלפיה הוא חיוב משפטי,
הנכלל בגדר מסכת החיובים שחב הבעל לאשתו ,במסגרת יחסי הממון בין בני הזוג,
שפן אלימות(מילולית ,קל וחומר שאלימות פיזית) סותרת את חובת המדור השקט
שחב הבעל כלפי רעייתו .בית המשפט העליון 9קבע ,על בסים המשפט העברי ,כי
חובת המדור של בעל כלפי אשתו מחייבת אותו לספק לה מדור שקט ושליו ,שבו
תוכל לחיות את חייה בשלווה ,כלשון החכם באדם ״טוב פת חרבה ושלווה בה מבית
מלא זבחי ריב״ ,וכץ ״טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו״10.
אכן ,לעיתים קיים שתי בין בני הזוג בגישתם לנושאים שונים ,ועקב כך צפוי כי
המסגרת המשותפת ,שבה הם חיים מתוך קרבה אינטנסיבית ,תדע לעיתים חיכוכים
וקונפליקטים .עם זאת ,כתוצאה מכך שהאישה אינה קניינו של הבעל ,ולנוכח הערך
העליון של ״כבוד האישה״ המושתת בבסיס היחסים בין בני הזוג ,לא ייתכן להעביר
חיכוכים אלו לפסים של אלימות .בני הזוג מחויבים על כן לכבד זה את זו גם בשעה
אלא ׳למה תכה׳ -אף על פי שלא הכהו נקרא רשע.״״
האלימות מהווה איסור מהתורה ,המוגדר כאיסור לא תעשה .מקור האיסור מצוי בפסוק שנאמר לגבי ענישת
בית דין ״ארבעים יכנו לא יוסיף״(דברים כה ,ג) .דורשים חז״ל ״אם הזהירה תורה מלהוסיף בהכאת החוטא,
קל וחומר למכה את הצדיק [שאינו חוטא]״.
יתרה מכך ,בתוספות במסכת בבא קמא(כג ,ע״א ,דיבור המתחיל ״ולחייב״) מצינו כי ״יותר יש לאדם להזהר
שלא יזיק אחרים -משלא יוזק בעצמו״ .כמו כן ,ידועים הם דברי רש״י על אמירתו של יעקב ,בעת ששמע כי
עשו בדרכו אליו וארבע מאות איש עימו ׳״ויירא יעקב מאוד ויצר לו׳(בראשית לב ,ח) -ויירא -שמא יהרג,
ויצר לו -אם יהרוג הוא את האחרים׳ /הדברים חדים במיוחד בעת שאנו מוצאים כי דוד נשבע שלא לפגוע
בשאול ,על אף שמצאו ״שוכב ישן במעגל וחניתו מעוכה בארץ מראשותיו״(שמואל א כו ,ז) .בהקשר זה
מציין המדרש(תנחומא פרשת בהעלותך סימן י״ט) ״היה יצרו בא ואומר לו -אילו נפלת אתה בידו לא היה
מרחם עליך והיה הורגך ,ומן התורה מותר להורגו שהרי רודף הוא ,לפיכך קפץ לוד ונשבע שני פעמים .חי ה׳
שאיני הורגו״ .הנה כי כן ,אף כאשר מבחינה הלכתית לפנינו מצב שבו מותרת היא האלימות ,ואף מבחינה
מוסרית לפנינו אדם שלא היה חם עלינו אילו נמסרנו בידיו ,הרי שיש לברוח מן האלימות כמפני אש.
’ רמב״ם ,הלכות אישות ,פרק ט״ו הלכה י״ט.
9ע״ס 458/79ניר נ׳ ניד ,פ״ד לה( .527-525,519 )1בית המשפט ציין בהקשר זה גם את דברי הגמרא במסכת
לעל עיסתה״ -
^שכתובות(פו ,ע״ב) שבהם
היינו על ספום ההוצאות שהיא מוציאה ,מכיוון שהיא יכולה לומר לו ״כיוון שמדייק אתה אחרי כל כך איני
יכולה לגור עימך״ ומסביר רש״י ״איני יכולה לסבול קפדנותך …אינך אוהב ומאמין בי״.
10משלי ט .יז.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 138הו ד פ ס ע׳׳י ת כנ ת אוצר החכמה,
פמיניזם ויהדות ❖ 141
שישנם חילוקי דעות ,כך שהפתרוץ יימצא לבסוף בהסכמה חדדית וב״שלום בית / ,כפי המתחייב בין שותפים שווי זכויות ומעמד ,המכבדים זה את זה.
בהקשר זה יושם אל לב לכך שהמונח ״שלום בית״ הוא ערך עליון בעולמה של
ההלכה .מובן מאליו כי שלום בית נעשה כשיש מקום לוויכוח ולחיכוך .יפים הם
לכך דבריו של רבי נחמן מברסלב בקיצור ליקוטי מוחר״ן :
״עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים .על פן אל יבהלוך רעיוניך ,אם אתה רואה איש
אחד שהוא בהיפך גמור מדעתך וידמה לך שאי אפשר בשום אופן להחזיק בשלום
עימו .וכן כשאתה רואה שני אנשים שהם הפכים ממש ,אל תאמר שאי אפשר
לעשות שלום ביניהם .אדרבא ,זהו עיקר שלמות השלום להשתדל שיהא שלום בין
שני הפכים ,כמו ה׳ יתברך שעושה שלום במרומיו בין אש ומים שהם שני הפכים״11.
ההלכה מציאותית מאוד ואינה דורשת מבני הזוג כי יחיו בכל עת חיים של אידיליה.
צפוי מראש כי בין בני הזוג יתגלעו חיכוכים .חייהם המשותפים עשויים לדעת עליות
ומורדות .לעיתים ,אין אידיליה וצריך להשכין שלום ,כפי שמציין הרב אליהו כי טוב:
״שני אנשים השווים בדעותיהם ומשתווים במעשיהם ואינם באים לידי רוגז -
אידיליה יש ביניהם ולא שלום .האידיליה -היום היא קיימת ,מחר תעבור
ותופר .לעומת זאת ,השלום קיים דווקא במקום שבו אין הדעות שוות ויש
הבדלים במעשים ,בשאיפות וברצונות .בשעה שאפילו האהבה שבלבבות נפגמת
והניגודים עולים ,והכל מוכן לריב -אז באה שעתו של השלום״12.
.r l
״• ״
״ רבי נחמן מברסלב ,קיצור ליקוטי מוהר״ן ,פרק פ׳ באות א׳ .לעניין זה ר׳ גם ויקרא לבה ט :״אמר ר׳ שמעון
בן חלפתא גדול השלום שכשברא הקב״ה את עולמו עשה שלום בין העליונים לתחתונים .ביום הראשון
ברא מן העליונים ומן התחתונים (דכתיב ,׳בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארך -בראשית א ,א).
בשני ברא מן העליונים (שנאמר :׳ויאמר אלוקים יהי רקיע – ,בראשית א ,ו) בשלישי ברא מן התחתונים
(שנאמר :׳ויאמר אלוקים יקוו המים ותראה יבשה׳ -בראשית א ,ט) ברביעי ברא מן העליונים (שנאמר:
׳ויאמר אלוקים יהי מאורות׳ -בראשית א ,יד) בחמישי ברא מן התחתונים (שנאמר :׳ויאמר אלוקים ישרצו
המים׳ -בראשית א ,כ) בשישי בא לברוא אדם .אמר ,אם אני בורא אותו מן העליונים -הרי העליונים
מרובים על התחתונים בריאה אחת ,אם אני בורא אותו מן התחתונים -הרי התחתונים מרובים על העליונים
בריאה אחת .מה עשה ,בראו מן העליונים ומן התחתונים ,שנאמר :׳ויצר ה׳ אלוקים את האדם עפר מן
האדמה׳(בראשית ב ,ז) -מן התחתונים ,׳ויפח באפיו נשמת חיים׳(שם) -הרי מן העליונים״.
כל מהותה של בריאת האדם היא אפוא יצירת שלום בין ניגודים המתנגשים בו ,בין היותו יצור תבוני
השואף ל״עליונים״ -להישגים רוחניים ושכליים נעלים ,לבין היותו קרוץ חומר ומונע ממאוויים ארציים
וגשמיים.
^ ^ ם־ מ ב ק ש:אמ*^£
וביתו ,עמ׳
י'שישמעו בני הבית את דבריו וייכון השלום בביתו:
״תהא ראשית ממלכתו -על עצמו .יעשה קורם מלחמה עם עצמו וישליט את דעתו על רגזנותו .או אז יהיו
דבריו נשמעים ,בין אומרם ובין אינו אומרם ,או אז יהיו אנשי ביתו יודעים את רצונו ומשתדלים מדעת
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה א ה רן עמוד מ ס 139הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
42ו $ד״ר אבי וינרוט
חילוקי דעות יהיו אפוא גם יהיו ,מטבע הדברים .אבל אסור ליתץ להם לגלוש
לאלימות מילולית ובוודאי שלא לאלימות פיזית .הדרך למניעת אלימות עוברת -
בכבוד לבן או לבת הזוג ובהבנה כי מדובר בשותפים שוווי זכויות .גם בשעה של
ויכוח מר ונוקב ,אם קיים כבוד בבסיס היחסים בין הצדדים ,הרי שהוויכוח יהא
לגופו של עניין ולא לגופו של אדם ,ותימנע הידרדרות של היחסים13.
לפי השקפה זו ,מובן מאליו כי אסור לבעל להכות את אשתו ואם הוא עושה כן -
פורם הוא בכך את עצם זכותו להיות בעל ,וזוהי עילה לגט .המהר״ם מרוטנברג14
פוסק בהקשר זה כי יש להחמיר ביותר בדינו של בעל המכה את אשתו ,יותר מאשר
במי שמכה את חברו ,שהרי חובה מיוחדת יש לאדם בכבודה של אשתו .זאת
משלושה טעמים :מכיוון שהבעל חייב לכבד את אשתו יותר מגופו ,מכיוון שהאישה
לחיים ניתנה ולא לצער 15ומכיוון שבכתובה מתחייב הבעל לאשתו לא רק לעבוד
ולפרנס אותה בכבוד אלא גם לכבד אותה ביחסו האישי אליה .משום כך יש להחרים
ולנדות בעל המכה את אשתו ,ואם רוצה האישה לצאת מקשר הנישואין עקב
הכאותיו של הבעל -חייב הבעל להוציא ולתת כתובה.
בהמשך הדברים מביא המהר״ם מרוטנברג פסק הלכה (מפי הרב שמחה כר'
שאול) ,על אדם שקבל על חתנו על כי הוא מכה את בתו תדיר ומבזה אותה ,בהקשר
זה נפסקה הלכה ברורה ,כי מדובר בלאו מן התורה :
״ועונשו גדול ממכה חברו ,כי היא יושבת ודמעתה מצויה …ואם דבריו אמיתיים
עצמם לעשותו ולגרום לו קורת רוח .כל אשר לו ייתן האדם בעד כבודו ; כל מאמץ לא יקד לו בעד שלומו
וטובו ,והרי אין המאמץ הזה של שליטה עצמית ,קשה משאר מאמציו .כל שאר המאמצים -תועלתם ספק,
וזה תועלתו ודאי בחנו אותנו בזאת ,אמרו חכמי הנפשות ,אם לא יפתחו ארובות השמים ,להוריד לכם
שלום וברכה עד בלי די .אפשר שיהא ארם נשמר מהקפדה כל ימיו? אלא בשעה שאדם בא לידי הקפדה -
מוטב לו להפיגה בשינה ,או יוציאנה במקום אחר מחוץ לביתו -ובתוך ביתו אל יקפיד לעולם .אפשר שיהא
אדם מוצא קורת רוח בביתו תמיד ולא יארע בו רבד שמכעיסו? אלא ,הרבה דברים מצויים בביתו של אדם
שיכולים להביאו לידי הקפדה וכעס ,יותר מבחוץ ,ואולם כל הרוצה להאריך את ימיו …צריך שיהא מחשב
שכר הקפדה כנגר הפסדה והפסד הבלגה כנגר שכרה .אדם שמרגיל עצמו לחשב כך חזקה עליו שימצא
בעצמו די כוח להתגבר על יצר ההקפדה ויבליג״.
13בהקשר זה הבאנו בפרק ג׳ לעיל את דבריה של ברוריה לבעלה -התנא ר׳ מאיר (בעל הנס) ,כפי המובא
במסכת ברכות(י ,ע״א) .באותו מקרה היו בריונים בשכנותו של ר׳ מאיר ,אשר מיררו את חייו וציערו אותו
רבות .הגיעו דברים לידי כך ,שר׳ מאיר ייחל למותם .על כך הוכיחה אותו ברוריה ואמרה כי כאשר כתוב
(תהילים קד ,לה) ״ייתמו חטאים מן הארץ״ ,לא נאמר ״חוטאים״ ,אלא ״חטאים״ .כלומר ,הוויכוח אינו עם
14שו״ת מהר״ם מדוטנבדג(הוצאת קרימיניה) דצ״א-רצ״ב.
15במסכת כתובות סא ,ע״א ,דורשים חז״ל ביחס לפסוק שנאמר לגבי חוה ״כי היא היתה אם כל חי״(בראשית
ג ,כ) -״לחיים ניתנה״.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 140הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות
143
[שיש ש ם אלי מו ת] ת קנ ס הו קנ ס ח מו ר בגופו ובממונו ע ל מה שע בר״ .ותכבידו
ע ליו כפי הנראה שיכול ל ע מו ד בה [בעני שה]״ .ו א ם לא ע מ ד ה ב על ב קיו ם ה שלום
שיו סי ף ל הכו ת ה ול בזו ת ה ,אנו מ ס כי מי ם א ח רי ה ם להיו ת מנוד ה ב בי ת דין עליון
ובבי ת דין ה ת ח תון וי ע שו הו [יכפו עליו].״ ל ת ת גט …ו אפילו קיבל ה ע לי ה [כלומר,
גם א ם ה אי ש ה ה ס כי מ ה לסבול] אין יכולה לקבל …וא ם נראה ב עיני כ ם שאין ע צ ת
ה ש לו ם מ ת קיי ם ביניה ם ,ת פיי סו כ ח כ מ ת כ ם לגרש מרצונו ,ו א ם ל א יאבה יקוב
הדין א ת ההר ו ת ע שו הו [ותכפו עליו] וכ תו ר ה תע שו״.
דברים דומים נפסקו בשו״ת התשב״ץ 16הקובע כי אישה שבעלה מצער אותה
בקטטות ובמריבות עד שמרוב צער היא מואסת בו -דין הוא שיוציאה בגט ויתץ
כתובה 17.התשב״ץ מציין כי אף על פי שיש בתשובת גדולי האחרונים שאין לכפות
מתן גט עקב כך ,על אף שקיים חיוב לגרש ,הרי שהוא מכריע כנגד דעתם וקובע כי
יש לכפות מתן גט .התשב״ץ מתנסח בהקשר זה בחריפות אישית יוצאת דופן
ומציין :
^׳ ו א ף ע ל פי שי ש ב ת שו ב ת גדולי ה א ח רוני ם ש אין כופין בז ה כלל ,אנו איננו קו ט לי
קני ם באג ם ודבר ה ת לוי בס בר ה -אין לדיין אל א מ ה ש עיניו רואות .ו אפ ש ר שלא
א מרו כך [ או ת ם גדולי ה א ח רוני ם ש פ ס קו ש אין לכפו ת גט] על כיו צ א בזה הצער
הגדול …ו אילו היי ת ה זו אי שה של ה פו ס קי ם הה ם
-לא היו או מ רי ם כך.
והר שב״א ז״ל כ תב ב ת שו ב ה כדברינו״.
התשב״ץ אף מסיים את תשובתו ופוסק כי :״והדיין הכופה [על אישה הסופגת
מכות מבעלה] לחזור לבעלה אם מרדה ,כדין הישמעאלים ,מנדים אותו [את
הדיין]״.
16ר׳ שמעון בר׳ צמח דוראן ,שו״ת התשב״ץ ,חלק ב׳ סימן ח׳.
17התשב״ץ מביא בהקשר זה את הגמרא בכתובות ע ,ע״א ,כי מי שנודר נדר ,שבו הוא אוסר על אשתו ליהנות
מדברים שונים ,מחויב להוציא ולתת כתובה .קל וחומר אם כן כי עליו לתת גט במצב של צער תדיר הנגרם
על ידי בן הזוג ״לפי שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת״ .התשב״ץ מציין כי מריבות וקטטות בין בני הזוג
^_ממחםוכ .במזונות ובפרנסה^,שכן-מדובר5 ^:מעוו ם ^׳יו5ל:: :לתק1ץ^:וחז* 5חזם■ .מפורשים :הם־ ־
’ ’ בכתובים ׳טוב פת חרבה ושלווה בה בבית מלא זבחי ריב׳(משלי יז ,א) ,ועוד כתוב ׳טוב ארוחת ירק ואהבה
שם משור אבוס ושנאה בו׳(משלי טו ,יז) ,הרי שיותר קשה היא מריבה מחסרון מזונות ,ואיזו טובה יש
לאישה שבעלה מצעדה במריבה בכל יום ויום״.
:יזם ןויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 141הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצי ה חכ מ ה
פמיניזם
$ 144ד״ו אבי וינרוט
בנקודה זו ראוי להבין את המתחים ולדקדק בהם היטב 18.מקום שבו מוגשת
תביעה לבית הדין בעניין גירושין ,בהעדר הסכמה בין הצדדים להתגרש ,הרי
שפתוחות בפני בית הדין ארבע אפשרויות :
א .לדחות את התביעה; .
ב .לקבוע שהצדדים צריכים להתגרש ובלשון בית הדין ״מצווה לגרש״ ;
ג .לחייב את הצדדים להתגרש;
ד .לכפות מתן גט.
רק במקרה האחרון -ננקטים אמצעי כפייה בפועל19.
במקרה של בעל אלים אין ספק כי מתקיימת הקטגוריה השלישית וניתן לחייב את
הבעל לגרש .אבל האם ניתן לעבור לדרגה הרביעית ־־ ואף לכפות את מתן הגט ?
המהר״ם מרוטנברג והתשב״ץ פסקו ,כי אכן יש מקום לכפות גט כתוצאה
מאלימות של הבעל .לעומת זאת ,הרב יוסף קארו בעל השולחן ערוך בספרו בית
יוסף 20מביא דברים אלה של המהר״ם מרוטנברג 21,לפיהם כופים אדם המכה את
אשתו להוציא ולתת כתובה ,אך פוסק ״ומכל מקום נראה לי שאין לסמוך על
דבריהם …לכפות -ולהוציא …כיוון שלא נזכרו בדברי שום אחד מהפוסקים
המפורסמים״.
הטעם לפסיקה זו ,כי אין לכפות על בעל אלים לגרש את אשתו ,נעוץ בכך שגט
אשר כופים על הבעל לתת אותו מכונה ״גט מעושה״ ,והדבר גורם לפסול מובנה
בגט .במקרה זה נמצא כי האישה נישאת לאחרים בעודה אשת איש וילדיה ממזרים.
חז״ל הקפידו על כץ מאוד שלא לכפות על אדם לתת גט בלא שקיימת עילה מפורשת
לכך בגמרא.
כך מוצאים אנו בדברי הטור בסימן קנ״ד :
״ורבנו חננאל כתב ,כל מקום שאמרו רבנן ׳יוציא ויתן כתובה׳ אין כופים אותו
*
*&**v
להוציא אלא אומרים לו כבר חייבו אותך חכמים להוציא ,ואם לא תוציא -
18ד׳ בג״ץ 661/77מנדל הבר נ׳ בית הדין הרבני הגדול לעדעורית ,פ״ד לב( 329-328 )3בו מביא כב׳
השופט י׳ כהן את פסקו של הרב אליעזר גולדשמידט מבית הדין הרבני העליון(בתיק בד״ר לה.) 218/
וחריגים מאוד.
«
20
בית יוסף על הטור אבן העזר סימן קנ״ד סעיף ג׳.
21כ ו מביא הוא את הגהות האור זרוע על הרא״ש .חלק ג' פסקי בבא קמא סימן קס״א.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 142חו ד פ ס ע״י ת כנ ת או צי ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 145
מותר לקרוא לך עבריין ,אבל לכפותו בשוטים לא ,אם לא שמפורש בו [בגמרא]
שכופים אותו להוציא ,כגון הנושא (אישה) בעברה ,והאומר איני זן ואיני מפרנס.
וכתב אדוני אבי הרא״ש ז״ל ,וכיוון שקיימת מחלוקת בענין זה ,ראוי להחמיר
שלא לכפות בשוטים [כלומר באמצעי כפייה] ־ כדי שלא יהא גס המעושה״
בעקבות פסיקתו של ״הבית יוסף״ ביחס לבעל מכה ,מציין הרמ״א :
"ואיני רואה בזה דבריו כלל ,דכדאי הם הגאונים לסמוך עליהם ,כל שכן שהרמב״ן
ומהר״מ [מרוטנברג] הסכימו בתשובותיהם בענין הכאת אישתו [המהווה עילה
לכפיית גט] והביאו ראיות ברורות לדבריהם .גם הסברה מסכמת עמהם .ומה
שלא הוזכר [כלומר ,הסיבה לכך שהכאת אישה אינה נזכרת בגמרא כעילה לגט,
להבדיל מאי מתן מזונות לאישה למשל] ,אפשר לומר שהיה פשוט בעיניהם וקל
וחומר הוא מהאומר איני זן [בעל המסרב לפרנס את אשתו] …וכן שלא היה
בנמצא [תופעת ההכאה של נשים לא היתה שכיחה באותם דורות] בימי
הפוסקים הראשונים ולכן לא הוזכרו ,ולכן אין לדחות דברים ברורים בקש״22.
עם זאת ,הלכה למעשה חושש אף הרמ״א מפני כפיית הבעל לתת גט והוא פוסק:
״ומכל מקום נראה דטוב שלא לכופו ליתן גט אלא בדרך זה -להחרימו או
לתופסו …ובדרך זה לא בקרא כפיה על הגט רק לקיים מה שמחויב לעשות״.
כתוצאה מפסיקתם האמורה של ״הבית יוסף״ והרמ״א ניצבים בתי הדין הרבניים
בפני קונפליקט חמור כשהם נתקלים בתופעה של בעל אלים ,שכן נקיטת אמצעי
כפייה אינה מקובלת על כל הפוסקים 23וממילא קיים חשש כי קפיצת מדרגה מחיוב
לתת גט -לכפייה לתת גט ,כאשר ליבו של הבעל אינו שלם עימו לעשות כן ,תביא
לפסילת הגט ולהגדרתו כ״גט המעושה״(הכפוי) על הבעל שלא כדין .מצד שני,
22ר׳ משה איסרליש בספרו דרבי משה באות כ״א .קל וחומר מסוג זה מצינו כבר בתלמוד הירושלמי במסכת
גיטיץ פרק ש׳ הלכה ט׳ ,בעת שנאמר ״אם מפגי ריח רע(הנודף מפיו של הבעל .וגורם לאישה למאום בו)
כופים -לא כל שכן מפני חיי נפש״.
23מ ה עוד שבין הפוסקים קיימת דעה שלפיה אין כלל בסים למתן גט ,כאשר האישה היא הגורם המתסיס בחיי
תרומת הדשן חלק א׳ סימן ו־י״ח ,והדברים נפסקו להלכה ברמ״א בהגהתו על שולחן ערוך אבן העזר סימן
קנ״ד סעיף ג׳(להבנה מסוימת בפסיקה זו ר׳ שו״ת שבות יעקב חלק ג׳ סימן ק״מ וכן דברי הרב אלחנן
ווסרמן בספרו קובץ העלות סימן ע׳).
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מס 143הה*פס ע״י ת פנ ה אוצר ה חכ מ ה
46ו ♦ ד״ר אבי וינרוט
j&wm
-
_
ברור כי לא ניתן לחייב אישה להמשיך לחיות עם בעל מכה 24.בתי הדין ובתי
המשפט משתמשים במקרים מעין אלו בצווי הרחקה למיניהם ,אשר מרחיקים את בן
הזוג המכה מן הבית -בלא כפייה למתן גט ,אך מובן כי צווים אלו מטפלים
בסימפטום ואין בהם כדי לפתור את הבעיה ביסודה ,שהרי לפנינו אישה הנאלצת
להישאר נשואה לבעל שלא ניתן לחיות עימו.
לאחרונה נמצא פתרון לבעיה זו ,עם חקיקת חוק בתי דין רבניים(קיום פסקי דין של
גירושין) תשנ״ה־25.1995
חוק זה קובע כי מלבד אמצעי כפייה למתן גט באמצעות מאסר ,שנוקט ביה הדין
רק עם התקיימה אחת מן העילות המפורשות בגמרא ,הרי שמסורה בידי בית הדין גם
האפשרות להוציא צו הגבלה ,אשר מכוחו מוטלות סנקציות על בן הזוג המסרב לתת
גט בניגוד לפסק דין המחייבו לעשות כץ ,סנקציות אלו כוללות :איסור יציאה מן
הארץ ,שלילת דרכון ,שלילת רשיון נהיגה ,שלילת אפשרות לשמש במשרה על פי
דין או בגוף המבוקר על ידי מבקר המדינה ,שלילת אפשרות לפתוח ולהחזיק חשבון
בנק ,שלילת אפשרות לעסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על פי דין(כמו עריכת דין
או ראיית חשבון וכיוצא בזה) ושלילת אפשרות להפעיל עסק הטעון רישוי או היתר
על פי דין,
הסנקציות האמורות אינן בגדר כפייה לתת גט ,שכן במקרים אלה בידי הבעל
לבחור -האם ברצונו להיות אזרח נטול זכויות ולהמשיך לעגן את אישתו ,על אף
שזו אינה מסוגלת לחיות עימו עוד ,או שמא יואיל לתת לה גט מרצונו ,ואז יחזרו
אליו כל הזכויות הניתנות על ידי המדינה והקהילה לאזרח.
מקורו של ״צו ההגבלה״ בפסיקה של רבנו תם 26,שהתייחסה למקרה שבו חויב אדם
על ידי בית הדין לתת גט לאשתו ,אך הנסיבות לא יצרו סמכות לבית הדין לכפות אותו
לתת גט .לימים נתפס איש זה בגנבה ונחבש בבית האסורים .בידי גדולי הקהילה
הייתה אפשרות להועיל לו אצל המלכות להקל מעליו את עונשו ,או אף לפוטרו
24לניתוח סדרה של פסקי דין רבניים בעניין זה ,ר׳ מאמרו של מרדכי פרישטיק ״אלימות פיזית של בעלים
כעילה לקבלת גט בהלכה היהודית ובשיפוט הרבני״ דיני ישראל י״ז(תשנ״ג-תשנ״ד) עם׳ צ״ג .כמו כן ר׳
מרדכי פרישטיק ״כפיית גט בהלכה היהודית :אלימות פסיכולוגית של בעלים כלפי נשותיהם כעילה
״:. ,לגמייה-יט׳׳ ,כ^שפחה כרך כ ״ט (.21 ,)1989
“ חוק זה מבוסם במידה רבה על מחקרו ועל המלצותיו של אחי ,ד״ר יעקב וינרוט ,בעבודת הדוקטורט שלו
על רץ המורדת(הוגש לסנאט של אוניברסיטת תל־אביב ,אייר תשמ״א־.)1981
25ר׳ יעקב(״איש תם״) נכדו של רש״י ,מבעלי התוספות.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 144הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 147
מעונש ,אך הם אמרו לו ״לא נשתדל לך ולא נדבר לגויים עליך לא להרע ולא להיטיב
אם לא תגרש אישה זו שקידשת״ .בנסיבות אלה נתן הבעל גט לאשתו ורבנו תם פסק
כי הגט פשר ,שכן אין המדובר בכפייה של בית הדין אלא בבחירה של הבעל בין
ישיבה בבית האסורים תוך עיגון אשתו ,לבין השתחררות מבית האסורים תוך שחרור
האישה מכבלי נישואיה עימו .על בסיס פסיקה זו של רבנו תם מצינו בשו״ת בנימין
זאב 27כי בעל המכה את אשתו ,יש להחרימו ולנדותו ולא יהנוהו שום הנאה שבעולם,
ואף לא ימולו את בנו ולא יקבלו אותו לבית הספר ולא יקברוהו -אם לא יגרש מרצונו
בגט כשר .אמצעי נידוי אלה אינם מוגדרים ככפייה ,שכן לא נשלל מן הבעל כוח הרצוץ
והבחירה ,והוא הבוחר איזו מציאות עדיפה בעיניו .גישה דומה מצינו גם בדברי
הרמ״א שהובאו לעיל ,לפיהם אין לכוף מתן גט על הבעל האלים ,אך ניתן להחרימו
ולנקוט נגדו סנקציות חברתיות שישכנעו אותו לשמוע בקול בית הדין.
על בסיס זה מובנים אמצעי הכפייה הננקטים מכוח חוק בתי דין רבניים(קיום פסקי דין
של גירושין) תשנ״וד . 1995האמצעים הפיסקליים והחברתיים הננקטים כלפי הבעל,
אפקטיביים ככל שיהיו ,אינם מוגדרים ככפייה ,שכן בניגוד לעונשי מאסר ולעונשים
פיזיים ,אין בהם כדי לשלול אח חופש הבחירה ואת הרצון של נותן הגט .על כץ ,נתן
המחוקק הישראלי בידי בית הדין כלים אלו ,אשר באמצעותם יכולים הם מבחינה
הלכתית לנקוט סנקציות שיהוו מענה הולם למצבים שבהם יש הכרח במתן גט וזאת
בלא שהדבר יביא לפסילת הגט כ״גט המעושה׳ /ואכן ,בתי הרין עושים שימוש
בסנקציות אלו ,כאשר הם נתקלים במצב שבו נשמט הבסיס לקיום הנישואין לנוכח
קיומו של מצב פתולוגי של בעל מכה .במקרה שבו נתקל בית הדין בנישואים שאינם
מושתתים על כבוד הדדי ,כאשר אחד מבני הזוג הגיע למצב שבו אף גלש לפסים של
אלימות -לפנינו מערכת יחסים בלתי ראויה ,שאין בסים לקיומה ודינה להתפרק.
תוצאה ברורה נוספת ,הנובעת מכך שהאישה אינה קניינו של הבעל ומחובתו לכבדה,
שהיא חובה משפטית ,היא -כי אסור לבעל לכפות על אשתו יחסי אישות בניגוד
לרצונה .כפייה זו מוגדרת בחז״ל ללא כחל וסרק כאונס ,ובעניין זה אין כל הבדל בין
הבעל לבין כל אדם אחר.
27בנימין בן מחתיהו ,שו״ת מימין זאב סימן פ״ח.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 145הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
❖ 148ד״ר אבי וינרוט
אכן ,הנישואים הם הסכם הכולל בתוכו כמרכיב מרכזי את יחסי האישות .התורה
אומרת ״שארה כסותה ועונתה לא יגרע״ 28ומבהירים חז״ל כי מדובר בשלושה
חיובים בסיסיים של מזון ,ביגוד ויחסי אישות 29.אך גוף האישה אינה קנוי לבעל,
ואין לו שום זכות לבצע בגופה דבר כלשהו בניגוד לרצונה.
בפרק הקודם ראינו כי חז״ל אינם רואים בקיום יחסי אישות משום דבר שלילי שיש
להדחיקו והנישואים הם מסגרת שנועדה לקיומם של צרכים בסיסיים אלו 30.במידה
מסוימת ניתן לומר כי תכלית הנישואין היא יצירת מסגרת שבה יוכל אדם לקיים יחסי
אישות 31,כלשון הגמרא :״הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה.,.״ 32והנצי״ב
מוולודין מבהיר’ ביחס למצוות ״עונה״ ,המטילה על הבעל לספק את אשתו ,כי:
״הסברה נותנת שעל זה נשתעבד [כלומר ,זהו הסכם מחייב המצוי בבסיס קשר
הנישואין] והכל יודעין למה כלה נכנסת לחופה ,וגם כי נאסרה על ידי בעלה להשיג
הנאה זו ממקום אחר ,ואם כן הוא גוזל הנאתה ממנה …שאין היא כשבויה אצלו
למנוע ממנה תענוגיה ועל כן נשתעבד לה לדרך ארץ [כלומר ,ליחסי אישות] 33/ ,
28שמות כא ,י .פסוק זה נקבע ביחס לאמה עברייה ונלמד משם לכל מערכת היחסים שבין הבעל לאישה.
הרש״ר הירש מבהיר כי החיוב לנהוג באישה כיאות נקבע דווקא בהקשר לאדם הרוכש אמה עברייה ,כדי
ללמדנו כי יהא מעמדה החברתי של הרעיה אשר יהיה ,כבוד יש לנהוג בה .ובלשונו :״זה המקרא היחיד
שבו דיברה תורה בחיוב הבעל כלפי אישתו .רצתה התורה לרמוז על עיקרי ׳משפט הבנות׳ בישראל ,והיא
מייחדת את הדיבור על האישה בשפל המדרגה החברתית ,ביתו של קבצן ,ביתו של אדם שכבר מכר את
הכתונת שעליו כדי להציל את עצמו ואת ביתו מחרפת רעב -ולאחר שמכר אותה לאמה ,ואדוניה זנח
אותה …היא נעשית לאשתו של בן הבית .ואת האישה הזאת מעמידה התורה ליד אישה בת חורין ובת טובין
ומכריזה ואומרת :לא יהא דין האישה ההיא קל בעיניך מדין חברתה כהוא זה״ ובהמשך הדברים מבהיר
הרב הירש :״הפשע והעוני הם שני הגורמים שבכוחם להשפיל את כבוד האדם עד דכא .את הפושע ואת בת
הקבצן העמידה התורה בראש המשפט האישי ובהם הראתה לרעת מה נחשב בעיניה כבוד האדם וכיצד היא
דורשת לשמור על כבוד האדם עד לרבדים הנמוכים ביותר שבחברה״.
29מכילתא דרבי ישמעאל ,משפטים מסכתא דנזיקין פרשה ג׳ ״שארה -אלו מזונותיה …כסותה -כמשמעו,
ועונתה -זו דרך ארץ …ר׳ יונתן אומר״ .דרך ארץ מניין ,קל ותומר :ומה דברים שלא נישאת עליהם
מלכתחילה אינו רשאי למנוע ממנה ,דברים שנשאת עליהם מתחילה -דין הוא שלא יהא רשאי למנוע
ממנה״.
30בסוגיה זו ר׳ גם דיון בבית המשפט העליון ,בבג״ץ 114/86וייל נגד מדינת ישראל פ״ד מא( ,477 )3בעמ׳
,483-481המתייחס לעתירתו של אסיר ,אשד ביקש להתיר לו לקיים יחסי אישות כחלק מזכויותיו ומצרכיו
הטבעיים ,שאין לשלול מאדם גם בעת שלילת חירותו.
31הגמרא מציינת בברכות ד ,ע״א ,כי דור המלך אמר לקב״ה ״׳שמרה נפשי כי חסיד אני׳(תהילים פו ,ב) -
ריבונו של עולם ,לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבין אגודות אגודות בכבודם ,ואני ידי
מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליה [מבהיר רש״י ׳שהנשים מראות לו דם נידה אם טמא אם טהור -שיש
מראות דם טהור באישה׳] -כדי לטהר אישה לבעלה״ .כלומר ,דוד המלך הקדיש מזמנו השיפוטי לנושאים
־ "־
^ ■-־,־.
■
שכל תכליתם לאפשר קיומם של יחסי אישות בין בני זוג ■^.ל 32מסכת שבת לג ,ע״א.
33הנצי״ב -רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ,ראש ישיבת וולוז׳ין ,בספרו ברכת הנציב על המכילתא ,משפטים
מסכת נזיקיז פדשה ג׳ .לאור סברה זו מבהיר הנצי״ב כי מצוות עונה אינה טעונה לימוד מפסוק מפורש.
פמיניזם ויהדות ומרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 146הודפס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות •149 4
המונח קניין ,בהקשר של חיי נישואין ,מתייחס אפוא לחיי האישות במובן זה
שמדובר בדבר הבא לו לאדם בזכות ולא בחסד 34.כך מבהיר הנצי״ב מוולודיץ :״מן
התורה אין לאיש על אשתו שום קניין כי אם לאישות בלבד …זהו דבר ברור ומושכל
ראשון ,דמשמעות ׳כי יקח איש אישה׳ -הוא למה שמסיים הכתוב -״ובעלה״35.
לאיש קיימת אפוא זכות שבדין לקיום יחסי האישות עם אשתו 36.בהתאם לכך
מוצאים אנו בגמרא במסכת נדרים כי אישה הנודרת נדר ובו היא מתכוונת לאסור על
בעלה את הנאת יחסי האישות עימה ,אין כלל צורך להפר את הנדר -שכן אין לו
תוקף מלכתחילה 37מכיוון שאין אדם יכול לאסור על הזולת דברים שאינם של
הנודר.
עם זאת ,על אף שהנישואים יוצרים מסגרת הסכמית של בני הזוג לספק זה את זו
במישור המיני ,הרי שלנוכח העובדה כי האישה אינה קניינו של בן זוגה לשום דבר
ועניין ,ברור כי מדובר בהסכם הדדי -שלא ניתן לאכוף אותו בכוח 38.זאת ,בין
השאר ,מכיוון שדבר זה לא נכלל מעולם בהסכם הנישואין והיא לא הסכימה בעת
נישואיה כי הבעל יופל לקיים עימה יחסי אישות גם בכפייה ,תוך רמיסת כבודה
העצמי ,שהוא הבסיס ליחסי הצדדים39.
“״־׳**5י
והיא מובנת מאליה.
נ/
באות
יא,
כב,
ויקרא
על
תמימה
תודה
בפירוש
אפשטיין
הלוי
3534ר׳ דברי הרבד ברוך
^וצרהחכס
1
!
הנצי״ב מוולוז׳ין בשו״ת משיב דבר חלק ד׳ סימן ל״ה.
36כץ מציין הרשב״א (על מסכת נדרים טו ,ע״ב) כי הנדר אינו חל לא רק מכיוון שהוא סותר לקיום המצווה,
אלא גם ״משום דנשתעבדו זה לזה לכך ,שעל ידי כך עמדו ונישאו״ .הרשב״א מבהיר כי שעבוד זה חל גם
על אישה כלפי בעלה ולא רק על הבעל כלפי אשתו ,על אף שמצוות עונה מוטלת רק על הבעל ולא על
האישה .בהקשר זה יצוין כי הכלל הוא שאין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה ועל כן ,מכיוון שחובת הבעל
לעונה מוטלת עליו מן התורה ,אין הוא יכול להיפטר מחובה זו על ידי קביעת תנאי בנישואין מראש כי יהיו
אלה נישואין בלא מצוות עונה .תנאי כזה סותר לכל מהות הקידושין .לעומת זאת ,מכיוון שחיוב האישה
לחיי אישות עם הבעל איננו אלא מהזכויות שזוכה בהן הבעל מכוח הסכם הנישואים ,אך אין על האישה כל
חובה מן התורה ,ומצוות עונה אינה חלה עליה ,הדי שיכול הבעל למחול על זכותו זו ,ויכולה האישה
להתנות מראש במסגרת הסכם הנישואין כי הם לא יכללו מרכיב של יחסי אישות .לעניין זה ר׳ סיכום
ההלכה בספרו של ד״ר ב׳.צ׳ שרשבסקי דיני משפחה (תשי״ח) בעם׳ . 109
37נדרים פא ,ע״ב.
38ר׳ סעיף ) 2(3לחוק החוזים(תרופות בשל הפרת חוזה) תשל״א־ , 1970לפיו לא ניתן לקבל סעד של אכיפת
חוזה ,להבדיל מפיצויים בגין הפרתו ,כאשר אכיפת החוזה היא כפייה לקבל עבודה או שירות אישי.
39קיימות אמירות בחז״ל ,כגון בנדרים כ ,ע״א וע״ב ,מהן עולה לכאורה כי מותר לבעל לעשות באשתו בתחום
המיני כפי רצונו .ואולם בטור ,אבן העזר ,סימן כ״ה מובהר כי הסוגיה מתייחסת לסיטואציה שבה האישה
—״:־מ&פימה־למעשי -בעלה ,הדיון בגמדא-רק-נוגע-לשאלה^^האם^-ראוגיםתםד^הםימ הנעשים בצורות שונות,
כגון ״שלא כדרכה״ ,אך הכל יוצא מנקודת הנחה בסיסית כי הדברים נעשים בהסכמה הדדית בין בני הזוג.
בלי הסכמה שכזו -הכל אסור .מסקנת הגמרא שם היא ,כי כאשר קיימת הסכמה בין בני הזוג ,מותר
מבחינה הלכתית לקיים יחסים בכל צורה שהיא ,לרבות שלא כדרכה .אכן ,קיימים סילגלם והטתייגויות לכך,
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 147הו ד פ ט ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
50ו 4ד״ר אבי וינרוט
כך מצער במסכת עירובין :״אמר רמי בר חמא אמר רב אסי :אסור לאדם שיכרף
אשתו לדבר מצרה״ 40.סוגיה זו נקבעה כהלכה מפורשת בשולחן ערוך :״לא יבעול
אלא מרצונה ,ואם אינה רוצה [הדבר היחיד שביכולתו לעשות הוא.״] יפייסנה עד
שתתרצה״41.
הדברים מפורשים גם ברמב״ם שפסק :״וכן אסרו חכמים שלא ישמש אדם מיטתו
וליבו מחשב באישה אחרת ,ולא יבעול מתוך שכרות ולא מתוך מריבה ולא מתוך
שנאה ולא יבוא עליה על כורחה והיא ידאה ממנו…״ 42ובמקום נוסף פוסק הרמב״ם :
׳../ולא יאנוס אותה ויבעל בעל כורחה ,אלא לדעתה מתוך שיחה ושמחה״43.
בספר חרדים לרב אלעזר עזכרי ,מחבר הפיוט ״ידיד נפש״ ,אף מצוין 44כי בצפת
הובא מקרה בפני בית הדין של ר׳ יוסף קארו ,בעל השולחן ערוך ,ובו הלינה אישה
על בעלה על כי נהג בה שלא כדין במישור המיני ״ונידוהו וחרפוהו …וסוף גרשוהו
מארץ ישראל״.
אכן ,אם האישה אינה רוצה לקיים יחסים עם בעלה ,היא עלולה להיות מוגדרת
כמורדת 45דבר המהווה עילה לגט תוך שהאישה מפסידה את כתובתה .זאת מכיוון
מהרבה בחינות ,אך אין הם עולים כדי איסור הלכתי.
40עירובין ק ,ע״ב.
41שולחן ערוך אבן העזר ,סימן כ״ה סעיף ב/
42רמב״ם הלכות איסורי ביאה ,פרק כ״א הלכה י״ב.
42רמב״ם הלכות אישות ,פרק ט״ו הלכה י״ז.
י™*®8
44ר׳ אלעזר עזכרי ,ספר חרדים ,מצוות התשובה בסוף פרק ב׳.
45בהקשר זה יש להבחין בין שני סוגי מורדת:
א .האומרת ״רוצה אני אותו אך חפצה אני לצערו״ -כלומר ,אישה המעוניינת באופן עקרוני בהמשך חיי
הנישואין עם בעלה ,ואין לה עילה לסרב לחיות חיי אישות עימו ,אלא שהיא מציינת כי היא אינה
מעוניינת לקיים יחסים עימו -כאמצעי לחץ או כנקמה -״מפני שקיללני או מפני שעשה עמי מריבה״.
במקרה זה מפסידה האישה את כתובתה אם היא עומדת בסירובה ,שהרי מדובר בחובה הנוגעת ליסוד
הנישואין ,ואין אפשרות להשתמש ביחסי האישות כסנקציה נגד בן הזוג .לעניין זה ר׳ רמב״ם הלכות
אישות פרק יד׳ הלכה ט׳־,
ב .אישה האומרת ״מאים עלי״ -כלומר שאינה מעוניינת לקיים יחסים עם בעלה מכיוון שהוא דוחה
אותה .במקרה זה ,אם בית הדין משתכנע בנכונות הטיעון ,הרי שנוצרה עילה כנה לגט ,ונשמט בסים
הנישואין .ביחס למקרה זה פוסק הומב״ם (שם ,בהלכה ח׳) ״כופין אותו להוציא לשעתו ,לפי שאינה
כשבויה שתיבעל לשנוי לה .ותצא בלא כתובה כלל״ .לעניין זה ר׳ גם ריטב״א בשיטה מקובצת מסכת
כתובות סג ,ע״ב ,המבהיר ״ואם הוא כן וודאי אין לנו לכופה לחזור אליו ,דאסור להיזקק לה
בשנאה…״
בהקשר זה יצוייץ ,כי כאשר האישה טוענת טענת ״מאים עלי״ אבל תובעת כתובתה ,הרי שטענתה זו כמוה
'pהיה בעלזז^מאוט עלית׳כך-שחיי^אישומ עימד■דוחים־•'•
K
־
אותה ,הרי שהייתה מבקשת להשתחרר ממנו בלא כל תנאי ,ומוכנה אף לקבל גט בלא כתובה .אם היא בכל
זאת דורשת את כתובתה ,הדבר מעורר חשש כי טענת ״מאיס עלי״ אינה כנה ,אלא שהיא פשוט ״נתנה
עיניה באחר״.
פמיניזם ויהדות ומרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 148חו ד פ ס ע״י מכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ ו 5ו
שכאשר האישה מבקשת לעקר כליל את מרכיב יחסי האישות מן הנישואין -הרי
שהיא מפנככת אותם ,והתוצאה עלולה להיות בסופו של דבר סיום קשר הנישואין
ומתן גט 46.אבל ,קשר הנישואין יכול להפריד אך אינו יכול להוות עילה לכפייה על
אישה להיבעל לבעלה בניגוד לרצונה.
.
»ז'ו1־חוזםזו&
־מרתקים בהקשר זה דבריו של הרב יעקב קניבסקי אשר כתב באגרת הנ״ל ,כי לא
זו בלבד שאין לבעל היתר לאנוס את אשתו חלילה ,אלא שמוטל עליו לרצות אותה
בגילויי אהבה ראויים ,לפני ואחרי קיום היחסים ,כדי להביאה למצב שבו היא
תחפוץ ותתאווה לקיום היחסים ותגיע לסיפוק עם קיומם ,ובלשונו של הרב
קבייבסקי:
״והוא מ כ ח הדין מ מ ש כי על פי דין תורה א סו ר ל ע שו ת הביאה ב או פן ש ה אי ש ה
אינה מ פוי ס ת .ו מ חוי ב לפיי ס ה בקרוב ב חי בו ק וני שוק עד ש ת ת אוו ה לחיבור ,שכן
אם ל א כן הרי היא כנ תונה לפני ארי דו ר ס ו אופל״47.
ו עוון פלילי הו א ל ע שו ק מה ש מגי ע ל א ש תו ,אפילו א ם הו א מ ת כוון ל שם
מ צוו ת ח סי דו ת ופרי שות ,שכן ע ל מי ל ת א ש תו אינו יכול ל ע שו ת ח סי דו ת .״ ו מ ה
ש חו ט ף ובו על מיד ,ללא קירוב ,ופור ש תכף ו מיד ו מ ת ר ח ק מ מנ ה ,הנה ה בעל
חו שב ש חו ט ף מל א כי ם בזה ,ו ב א מ ת לא נגרע מ ת אוו תו ויצרו כלו ם ,ויצרו שלו
מ פוי ס ב ה ח ל ט בהנא ח שלמה ,אבל א ש תו לא נ הני ת כלל מהנהגה כזו״.
נורמה זו ,הנוהגת במשפט העברי מאז ומעולם 48,לא הייתה מקובלת במשפט האנגלי
עד לשנת , 1994עם חקיקת ה־״Criminal Justice and Public Order Act״ .עד
לאותו מועד שרר החוק משגת 1976שקבע כי רק יחסים שהם בלתי חוקיים
( )Unlawfulייחשבו לעבירת אינוס ,ואילו יחסי בעל ואישה נחשבו לחוקיים .ההנחה
לסיכום ההלכות והמקורות בעניין וה ,ר׳ ד״ר ב׳ צ׳ שרשבסקי ,בספרו דיני משפחה ,עם׳ . 179-178
46מובן כי דברים אלה מתייחסים רק לסירוב מוחלט של אישה לקיים יחסי אישות .אבל אם האישה מבקשת
רק להפחית את תדירות יחסי האישות ,אין בכך משום ״מורדת״ .בהקשר זה מצינו בשו״ת מהרי״ט חלק א׳
סימן ה׳ ״וודאי אינה משועבדת לו בכל שעה אם היא אינה רוצה ,שלא מצינו מורדת אלא באומרת ׳מאים
עלי׳ או ׳מצעתא ליה׳ אבל אם היא טוענת בעונה האמורה בתורה [כלומר ,היא מבקשת להפחית את
התדירות של ׳עונתה׳] נראה שלא כופים אותה -שאינה שבוית חרב להיזקק לו בכל שעה״.
47אדם המקיים יחסים עם בת זוגו ,בלא כל הכנה מוקדמת ובלא שהתרצתה לכך ,משול ,בעיני חז״ל ,לאריה
דורם .מטפורה זו נובעת מכך שבעלי החיים ממיתים את טרפם בטרם יאכלוהו ,ואילו הארי דורם בטלפיו
:״^:את טרפו ונוגס בו-בעודו חי ,בלא
48לסקירה נרחבת ומקיפה בהקשר זה ר׳ בחוות הדעת של פרופ׳ נ׳ רקובר ״יחסי אישות בכפיה בין בעל
לאשתו״ ,פורסמה כחוברת נ״ה ב״סדרת מחקרים וסקירות במשפט העברי״ בהוצאת משרד המשפטים,
תש״ם־. 1980
פמיניזם ויהדו
ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 149הו ד פ ט ע״י תכצוג או צי ה חכ מ ה
ניזם
52ו 4ד״ר אבי וינרוט
החוקית הייתה כי האי שה הסכימה כביכול מראש במסגרת הסכם הנישואין לכל יחסי
האישות עם הבעל ,ואין לה אפשרות לסגת מהסכמה זו ,כל עוד הקשר ביניהם תקף.
בתי ה מ שפט האנגליים ראו באינום אישה על ידי בעלה -נו שא פרטי ופנימי של בני
הזוג ,שאין לציבור עניין להתערב בו .זאת ,לנוכח ה שקפתם היסודית על קדושת
הקניין כאשר האי שה נח שבה לקניינו של הבעל ,אשר קיבל זכות -בהסכמה להינ שא
כי יוכל לקיים עימה יחסי אישות ככל שרק ירצה ואף בניגוד לרצונה באותה עת.גישה זו גרמה כמובן לרמיסת זכויות האי שה על גופה ,ולשלילת כבודה המינימלי
כאדם.
49
בישראל התקיים דיון נרחב בסוגיה זו בבית המ שפט העליון 50,בעת שבעל טען ,כי אין
להאשימו בפלילים
בגין אינוס אשתו,
מכיוון
שסעיף
345
לחוק העונשין
התשל״ז־ 51,1977אסר על בעילת אישה שלא בהסכמתה החופשית -״שלא כדין״.
לטענת הבעל ,יחסים בין בעל לאשתו -גם אם הם נעשים בכפייה -הם כדין ,שכן -כך
טען -זוהי זכותו של הבעל ,כביכול ,לקיים יחסים עם אשתו אף בניגוד לרצונה .לאישוש
טענתו הביא הנאשם פסיקה ממדינות רבות ,שבהן זה היה אכן המצב החוקי ששרר52.
49לעניין זה ר׳ למשל (, Contemporary Feminist Theories )1998״ Feminist Jurisprudence״ .Jane Scoular,
50ע״פ 91/80כהן נ׳ מדינת ישראל ,פ״ד לה ( .294-288,281 )3כמו כן ר׳ ע״פ 353/62אל פקיר נ׳ היועץ
המשפטי לממשלה ,פ״ד יח (.200 )4
51בעקבות פסק דין כהן הנ״ל וכרי להסיר כל ספק הובהר עניין זה לימים במסגרת חוק העונשין(תיקון מס׳
)22התשמ״ח־ , 1988בעת שהמילים ״שלא כדין״ הושמטו מסעיף 345לחוק העונשין העוסק בעבירת
האינוס .בדרך זו הובהר כי אין להשלים עם אלימות גם בתוך התא המשפחתי ואין אישה שבויה בידי בעלה
להיבעל לו בעל כורחה .במבוא להצעת.החוק מובהר כי ״ההצעה מאמצת את גישת המשפט העברי שלפיה
אין זכות לבעל לאנוס את אשתו(ר׳ מחקרו של פרופ׳ נ׳ רקובר)״.
52בי ת המשפט העליון צייץ בהקשר זה כדלקמן:
״המצב באנגליה הוא כפי שהוגדר במאה השבע־עשרה על־ידי ,Sir M. Haleשכתב בספרוThe History :
Of The PJeas Of The Crown (London, By S. Emlyn, 1971(.״הבעל אינו יכול להיות אשם בעבירת
איגום שביצע בעצמו באשתו החוקית ,כי על־ידי ההסכמה ההדדית וחוזה הנשואיץ האשה מסרה את עצמה
לבעלה כעניין זה ,ואין היא יכולה לחזור בה״.
אמירה זו שלטה בכיפה באנגליה ועודנה שולטת שם גם היום [הכוונה היא לשנות ה־ ,]80ובתי המשפט שם
פועלים לפיה ,למורת רוחם של כמה שופטים ולמרות ביקורות שנמתחו על ההלכה .הלכה זו יש בה כדי
לקומם את המצפון וההיגיון האנושי בימינו במדינה נאורה ,אם כי ההלכה ,כפי שביטא אותה M. Hale
במאה השבע־עשרה ,נתקבלה ומקובלת גס בארצות־הברית ,פרט לאותן מדינות יחידות ,אשר בהן שונתה
ההלכה על־פי מצוות המחוקק …מצב הדברים בארצות־הברית תואר במאמר ״The Rape Exemption
Marital״ שפורסם ב־ .n .y . L. rev . )1977( 306 52.הלכה מקבילה רווחת בארצות המשפט המקובל
( )Common Law Countriesוגם בארצות אירופה המערבית (Code Civil Countries(.
האישה כאדם חופשי ולא כשפחה הנתונה לחסדי בעלה בעניין כה רגיש ועדין ,עקרונות ,אשר ,לדאבון
הלב ,לא מומשו בחקיקה ובפסיקה של מדינות נאורות ומתקדמות בעולם .ולא קשה לתאר ,מה עגום יכול
להיות גורלה של אישה באותן מדינות ,ובפרט כאשר ,על־פי חוקי המדינה או הדח ,הנוגעים לעניין ,לא קל
יזם1ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 150הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ח כ מ ה
. ,פמיניזם
פמיניזם ויהדות 53 4ו
בית המשפט העליון בישראל דהה טענה זו מכלל וכלל ,לזאת בהסתמך על המשפט
העברי שהקדים את המשפט במדינות העולם הנאור בתפיסתו הברורה בדבר מעמד
האישה בהקשר זה .בית המשפט העליון סיים את התייחסותו בעניין זה באמירה הבאה:
״עם ישראל יכול להתברך בגישה המתקדמת והליברלית של מורשתו ,וההלכה
בנדון בחוק העברי מזה ימים ימימה.
כבר הבאתי לעיל א ת הדברים ,לפיהם חובת הביאה באה על־מנת ל שמח ולא
על״מנת לצער 53,וכי חובה על הבעל ל שמח את א שתו;
ואזכיר גם א ת דברי הרב מ ,מיזלמן מישיבה אוניבר סי סי בלוס אנג׳לס בספרו
,Jewish Woman In Jewish Lawהאומר:
54
christian sex ethic has even convinced many jews that־The fiction of the judeo״
judaism shares Christianity's negative attitude towards sex in general and toward
.״female fulfillment in particular. Nothing could be more mistaken
הנה כי כן ,לפי גישת חז״ל האישה אינה קניינו של הבעל והבסיס הנורמטיבי ליחסי
בני הזוג הוא כבוד הדדי ושוויון .על כן ,ברור כי אין שום היתר לכל סוג של אלימות
במשפחה ,בין אלימות פיזית ובין אלימות מילולית ,והדברים עולים כדי חובה
משפטית של הבעל כלפי אשתו .כמו כן ,ומכוח אותה נקודת השקפה ,ברור על פי
החלפה פי אין הבעל זכאי לאכוף בכוח דבר וחצי דבר על אשתו ,גם לא את
ההסכמים הבסיסיים של הנישואין בדבר קיום יחסי אישות ,והתנאי לכל זכות הוא
קיומו של רצון מלא והסכמה הדדית מצד שני הצדדים.
ולפעמים קשה מ אוד ואולי גם בלתי אפשרי להגיע לפתרון של גירושין [הכוונה לני שואין קתוליים]״.
53כ תו בו ת סא ,ע״ א :עולה עי מו( ב ר מ ת החיים מזו שהייתה רגילה לה קורם נישואיה לזו ההולמת את מצבו
הכלכלי של הבעל) ואינה יורדת עימו .המקור לדין הוא בפסוק ״והיא בעולת ב על״(ב ר א שי ת כ ,ג) .מכאן
דרשו חכמים :בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל .התנא ר ,אליעזר גורס כי המקור לכך בפסוק ״כי היא
ןץללןןןץ אם
M. Meiselman, Jewish Woman In Jewish Law (Ktav Publishing House Inc. New York, 1978) p. 116. 54
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 151הו ד פ ס ע״י ת כנ ת או צי ה חכ מ ת
חס
מןבניזוג
פרק יא
זכאית האישה למחצית מנכסי בני הזוג ,ואף רואים אותה כמחזקת בהם.
ך
(שו״ת מהו־י״ק לרב יוסף קולון ,סימן נ״ז ־ הדברים נכתבו לפני 500שנה׳)
בפרק הקודם עמדנו על כך שלבעל אין זכות קנויה בגופה של אשתו .בפרק זה בראה
כי הבעל גם איבו מקבל בעלות בנכסי אשתו .הבעל זכאי רק ליהנות מפירותיהם של
נכסים אלו המשמשים את בני הזוג בחייהם המשותפים ,דבר המכונה ״קניין פירות׳/
; אף במישור זה אין לבעל קניין מדאורייתא אלא רק מתקנת חכמים .אולם ,בטרם
נפרט את גישת חז״ל בעניין זה ,נעמוד בפתח הדברים על הבט בסיסי נוסף.
I
החברה המודרנית ,שחרתה על דגלה את עקרון השוויון בין המינים ,מציבה
rלמעשה את האישה במלכוד מסוים .מצד אחד ,הביא ערך זה לידי כך שרעיון
' ההגשמה העצמית ,החברתית והמקצועית של האישה רווח בזמננו .הקריירה מהווה
iהן דרך להגשמה עצמית והן ביטוי לרצונה הטבעי של האישה לפתח עצמאות
sכלכלית מסוימת .אישה הבוחרת באופציה המשפחתית בלבד נתקלת לעיתים
1
״
מזומנות במסרים סביבתיים של החמצה ,ובשלב מסוים צפוי להניח כי מסרים אלה
יציפו אותה בתחושות של תסכול וחוסר שביעות רצון 1.מצד אחר ,ממשיכה החברה
להעלות על גם את מסירות האישה למשפחה ואת הטיפול בילדיה ,והזנחה של
תפקידים אלה גוררת באותה מידה גישה ביקורתית מצד החברה 2.הסתירות בין
הציפיות החברתיות סביב תפקידה המשפחתי של האישה ,לבין הרטוריקה החברתית
ורצונותיה הלגיטימיים של האישה להשיג הישנים בתחום המקצועי ,משדרות
1פ רו פ׳ אריאל רווךצבי בספרו דיני המשפחה כישראל כין קודש לחול ,עמ׳ . 147
J 2פרופ׳ ר ח ך צבי( ש ם) מבהיר פי חינוך רב שנים גרם להפנמת ערכים בדבר חלוקת התפקידים במשפחה
ובחברה ,ולעיתים גם הצביע על עדיפות של הבעל בפיתוח הקריירה והקדשת זמנו• ומרצו לעבודה .לעומת
ך לה -
nנ תעזככ ת 73־הך כ ל ל ^
s
154
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מס 152הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצי ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות 55 4ו
מסרים כפולים ,והבהירה קשה ומכבידה על האישה .פתרון הקונפליקט מוטל על
כתפי האישה ,כאשר אוי לה מיוצרה ואוי לה מיצרה ,שכן כל אחת מן האופציות
הפתוחות בפניה עלולה לגרור רגשות אשמה על בחירתה.
על כן במקרים רבים האישה מנסה לאחוז בחבל בשני קצותיו ואף למתוח אותו,
כך שנוסף על תפקידיה בתחום המשפחה היא נוטלת על עצמה תפקידים נוספים
בתחום המקצועי ,בבחינת ״טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך״ 3.אולם,
העומס המוטל על כתפי האישה במקרה זח הוא לעיתים כבד מנשוא4.
חומרתו של הקונפליקט האמור פוחתת במקום שבו בבי הזוג אינם מתמקדים
בעולם רציות אגואיסטי משלהם ,אלא נכתים לכונן תא משפחתי כולל ,שיש בו
סולידריות ושיתוף מלא .לפי גישה זו ,ההגשמה העצמית -המשותפת -ניתנת
ליישום ,בין אם האחד (או האחת) מבני הזוג מסייע (או מסייעת) לתא המשפחתי
בגידול הילדים ,כאשר משנהו מפתח (או מפתחת) קריירה ,ובין אם מתחלפים
התפקידים בין בני הזוג ,שהרי בשני המקרים -נקודת הראות היא זו המשותפת ולא
זו האנוכית והמובדלת .ככל שנקודת ההשקפה של בני הזוג דוגלת בחיי שיתוף
מלאים ובהגשמת הייעודים של התא המשפחתי כמכלול ,להבדיל מהגשמת ה״אני״
המובחן והנפרד ,כן קטן הקונפליקט בין בחירת האישה בקריירה עצמאית לבין
גידול ילדיה ,וקטנים רגשות האשם המלווים לעיתים בחירה קשה זו .עם זאת ,לצורת
ההשקפה האמורה מן ההכרח שיהא ביטוי במישור הזכויות הכלכליות של כל אחד
מבני הזוג ,יהא אשר יהא תפקידו בהגשמת ייעודי התא המשפחתי הכולל ,וזו אכן
ההשקפה-של ההלכה ,כפי שנראה להלן .נוסף על פך ,ברור כי ככל שמעניקים
לאישה את מירב האופציות מבחינה כלכלית -כן גדלה יכולת ההתמודדות שלה עם
הקונפליקט האמור ופוחתת חומרתו.
בפרק זה נעסוק במעמדה של האישה במסגרת התא המשפחתי -מזווית הראייה
הכלכלית ,ונראה כי המשפט העברי אכן מעניק לה את מירב האפשרויות מההבט
3ק הל ת ז ,יח.
4ת הליך זה מתרחש במידה רחבה גם בחברה החרדית ,על אף שזו אינה שמה לה כדגל את עקרון השוויון
במעמד האישה .התופעה שם נובעת מכך שגדל והולך ציבור הגברים הלומד ב״כולל״ אברכים ,כאשר
האישה היא המפרנסת הראשית .כתוצאה מכך האישה יוצאת מן הבית ,לומדת מקצוע ,וזוכה לכבוד הטבעי
'׳ ,5״' נוםף^ fע ''ftה Vרנםה'ממשיכה האישה לשאת בעולו של הבית ושל גידול הילדים .לעניין זה ר׳ מאמרו של
פדופ׳ מנחם פרידמן ״כל כבודה בת מלך חוצה -האישה החרדית״ בספר ברוך שעשאני אישה -האישה
ביהדות -מהתנ״ך ועד ימינו (ידיעות אחרונות וספרי חמד ,) 1999 ,עמ׳ 189ואילך.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 153הו ד פ ס ע״י תכנ ת או צי ה ח כ מ ה
56ו * ד״ר אבי וינרוט
הכלכלי .מצד אחד ,מכיר המשפט העברי במעמדה המשפטי של האישה כבעלת
רכוש משל עצמה ,גם לאחר נישואיה; מצד אחר ,נוצרה מערכת של איזונים
כלכליים ,שתכליתה להק עליה מבחינה כלכלית למקרה שבו תעדיף את גידול ילדיה
על פני עיסוקים מניבים .איזון זה נועד לשרת את התכלית של אחדות המשפחה,
כאשר בידי האישה ניתנה הבחירה ,המו גם האפשרות הכלכלית ,לבחור בין
האופציה של קבלת חסותו הכלכלית המלאה של הבעל לבין אפשרות להיות
עצמאית מבחינה כלכלית.
ההלהה אינה קובעת מנגנון של שיתוף מלא בין בני הזוג האחד בנכסי רעהו,
־ כתוצאה.מן הנישואין ,והאישה בהיותה בעלת אישיות משפטית כשל הבעל ,מהווה
יחידה כלכלית נפרדת גם לאחר נישואיה ויכולה להיות בעלת נכסים משל עצמה5.
ניתן היה לצפות כי במסגרת שיטה משפטית זו יחולו כל ההוצאות המשותפות של
הזוג על שני בני הזוג כאחד ,שהרי לשניהם יש נכסים .אך לא כן הדבר ,וההלכה
מטילה על שכמו של הבעל את כל הוצאות הבית ,כגון מזונות ,דיור ,הלבשה וחינוך,
ואילו האישה אינה חייבת להשתתף בעול הכלכלי של הוצאות אלו ,על אף שהיא
בעלת נכסים משל עצמה.
יתרה מכך ,אם האיש מרוויח יפה -האישה שותפה לעלייה ברמת חייג האישה
״עולה עמו [ברמת חייה] ואינה יורדת עמו [עקב קיצוץ שביצע ברמת חייו]״6.
לעומת זאת ,האישה יכולה להודיע לבעלה ״איני ניזובת ואיני עושה״ דהיינו -אם
רווחיה ממשלח ידה עולים על התועלת הכלכלית שהיא עשויה להפיק מקבלת
חסותו הכלכלית של הבעל ,הרי שהיא רשאית ליטול לעצמה את מלוא רווחיה ,בלא
לשתף בהם את הבעל ,ולוותר על חסותו הכלכלית.
יכולת מופלגת זו של האישה להכריז על עצמאות כלכלית ,נובעת מהשקפה
המבקשת לתת בידי האישה בחירה בין מירב האפשרויות הכלכליות בלא לסבול
מתלות או מנחיתות.
כך פוסק הרמב״ם ,כי אדם הנושא אישה ,מתחייב כלפיה בעשרה חיובים
כלכליים ,מהם שלושה מן התורה ושבעה מדברי סופרים .שלושת חיוביו של הבעל
5אכן ,התא המשפחתי אחד הוא -״מה שקנתה אשה -קנה בעלה״ .אך האישה יכולה בהחלט להיות בעלת
^ ? לז ? ^ ש ל * ל ה ב ^ ל ^ ב מ םג דו ^ 1כו ש ־
. .נכס_יג 1ודכוש משל
המשותף ,הן במקרה שמקנים לה נכס כדי שלא תהא לבעל דשות בו ,והן במקרה שהיא מפרנסת את עצמה
ומעשה ידיה ורווחיה -שלה בלבד הם.
6כתובות סא .ע״א.
•ניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 154הו ד פ ס ע״י ת כנ ת או צי ה ח כ מ ה
פמיניז
פמיניזם ויהדות 157 4
מן חתורה הם :״שארה ,כסותה לעונתה׳ 7/שבעת החירכים של הבעל כלפי אשתו
שהעם מדברי סופרים הם כדלקמן8:
א .״עיקר כתובה״ – 9הכתובה היא מסמך ההתחייבויות שהבעל מקבל עליו בעת
^ ,נישואיו – .הן בנוגע לחיובים המוטלים עליו בעת שהנישואין קיימים והן בנוגע
לחיובים המוטלים עליו בעת פקיעת הנישואין .עיקר הכתובה הוא הסכום שיש
לשלם לאישה בעת פקיעת הנישואין .חובה זו הוטלה על הבעל מכוח תקנת
חכמים כדי ״שלא תהיה קלה בעעיו להוציאה״ 10,דהיינו ,כדי לשמור על יציבות
הנישואין .במרכז ניצבת אפוא המשפחה בכללותה ,כאשר מטרת דיני הנישואין אינה
לחזק את $עמך הבעל או מעמד האישה אלא ליצור הרמוניה ביניהם .משום כך ,הוטלו
על הבעל חיובים כספיים משמעותיים במקרה של פירוק הנישואין ,ונפגע כושרו
הכלכלי להתגרש ,תוך מתן יתרון לאישה ,המעניק לה גם ביטחון כלכלי.
ב .״לדפאותה אם חלתה״.
ג .״לפדותה אם נשבית״11.
ד .״לקברה כשתמות״12.
יה .״להיות ניזונח מנכסיו ויושבת בביתו אחר מותו כל זמן אלמנותה״ -האלמנה זכאית
7רמב״ם הלבות אישות ,פרק י״ב .הרמב״ם מבהיר שם ,בהלכה ב׳ כי :״שארה -.אלה מזונותיה ,כסותה -
כמשמעה ,עונתה -לבוא עליה כדרך כל הארץ״ .בפרק י״ג הלכות ג׳ ו־ ד /מוסיף ומבהיר הרמב״ם ,כי
המונח ״כסותה״ כולל גם את החיוב להעניק לאישה מדור שקט ,וכן כלי בית ואף תכשיטים .בהלכה ה׳
מוסיף הרמב״ם וקובע ,כי הסטנדרט של המדור בו מחויב הבעל ליתן לאישתו ,גדל בהתאם לעושת של
הבעל ,ובלשונו :״בעשיר -הכל לפי עושרו ,ואפילו היה ראוי לקנות לה כלי משי ורקמה וכלי זהב ,כופים
אותו ונותן ,וכן המדור לפי עושרו ,והתכשיט וכלי הבית -הכל לפי עושרו״.
8שבעת החיובים מדברי סופרים כוללים את החיוב המכונה ״עיקר כתובה״ ,ובצידו ששה חיובים נוספים
המכונים ״תנאי כתובה״ ,שתוקפם זהה לתוקפו של ״עיקר הכתובה״ ומחייב את בני הזוג מכוח הוראת חז״ל
גם אם לא נכתב במפורש בכתובה ,וכלשון הגמרא בכתובות(נד ,ע״ב) :״תנאי כתובה ככתובה דמי״.
חיובים אלו נחשבים כ״תגאי בית דין״ ,דהיינו כתנאי שהחובה לקיימו אינה תלויה בהסכמת הבעל והם
נובעים מתקנת חז״ל .חיובים וזכויות אלו אינם תלויים על כן בהסכם או בכל פעולה משפטית בין בגי הזוג,
אלא קיימים מכוח אקט הנישואים כשלעצמו .החתן אומר לכלה בעת קידושיה :״הרי את מקודשת לי -כדת
משה וישראל״ ,דהיינו ,״כדת משה״ -לפי דין תורה והחיובים שהתורה מטילה כחלק אינטגרלי מחיי
הנישואין ; ״וכדת ישראל״ -דהיינו לפי החיובים שהטילו חז״ל ,כחלק מהגדרת הנישואין.
9נו ס ף על עיקר הכתובה הכולל את סכום המינימום שאותו קבעו חז״ל (מאתיים זוז לאישה שאלו נישואיה
הראשונים ,ומאה זוז לאישה שהייתה אלמנה או גרושה בעת נישואיה ,כך שאין אלו נישואיה הראשונים),
רשאי הבעל להוסיף על הכתובה -ותוספת זו נקראת ״תוספת כתובה״ .דין תוספת הכתובה כדין עיקר
הכתובה(כתובות נד ,ע״ב ור׳ רש״י שם ,דיבור המתחיל ״תנאי כתובה״).
10כ תובו ת יא ,ע״א.
’"' 3חשוב בהבטחת עתידה הכלכלי של האישה.
nהכוונה היא לחיוב כלכלי של הבעל לממן את הוצאות קבורתה של אשתו וכל הכרוך בכבוד האחרון של
האדם.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 155הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ת
158־» ד״ו אבי וינרוט
למזונות ולמדור באותו בית שבו גוה עם בעלה ,אף לאחר מות הבעל13.
ו .״לחיות בנותיה ממנו ניזונות מנכסיו אחדי מותו עד שיתארסו״.
ז .״להיות בניה הזכרים ממנו יורשים כתובתה יתר על חלקם בירושה שעם אחיהם״ -
הלכה זו המכונה ״כתובת בנין דכויך (כתובת בנים זכרים) קובעת כי אם הבעל נישא
בנישואים שניים -יירשו בניו מן האישה הראשונה את כתובת אמם ,וחלק זה יתווסף
לחלקם הכללי בירושה ^המגיע להם באופן שווה לאחים מן האישה השנייה 14.מטרתו
של חיוב זה לעודד את האב לתת לבתו חלק נכבד מרכושו ,בלא לחשוש כי אם תמות
…….הבת בחיי בעלה ,יינשא הבעל בשנית וצאצאיו מאשתו הנוספת יבקשו גם כן לרשת
רכוש זה ,כך שלא יוותר באופן בלעדי בידי נכדיו של הסב שהעניק את הרכוש לבתו15.
אוצר חתכמחי
״
#
במצב דברים זה ,שבו חייב הבעל לשאת בכל הוצאות הבית ,ואילו האישה יכולה
לצבור הון לעצמה מנכסיה ,הנותרים בבעלותה הנפרדת גם לאחר נישואיה בלא
שתחויב להשתתף בשום הוצאה מהוצאות הבית המשותף ,עלולה הייתה ההרמוניה
בין בני הזוג להיות מופרת .חוסר שוויון זה בין זכויות לחובות עלול היה לגרום לכך
כי בין בני הזוג תשרור איבה ,בניגוד לערך העליון של ״שלום בית״ .משום כך,
ביקשו חז״ל ליצור איזון ביחסי בני הזוג ונקבעו ארבע חובות כלכליות נגדיות,
שאותן חבה האישה הנשואה כלפי בעלה .כך פוסק הרמב״ם כי הבעל זכאי לקבל
מאשתו במישור הכלכלי ארבעה דברים16:
א .״להיות מעשה ידיה שלו״17.
ב .״להיות מציאתה שלו״.
ג .״שיהיה אוכל כל פירות נכסיה בחייה״.
ד .״אם מתה בחייו לרשנה ,והוא קודם לכל אדם בירושה״,
13ז כו ת זו של האלמנה אינה נובעת מדיני ירושה אלא מן הנישואין עצמם ,והיא כלולה בין עשר התחייבויות
הבעל כלפי אשתו.
14כתובות נב ,ע״א.
15תקנה זו אינה נוהגת עוד .הנוהג הוא לתת לבת רכוש בעת נישואיה אף בלא שיובטח שהנכסים יישארו בידי
בניה לאחר מותה .לעניין זה ר׳ הגהת הרמ״א על שולחן ערוך באבן העזר סימן קי״א ,סעיף ט״ז.
14רמב״ם הלכות אישות ,פרק י״ב הלכה ג׳.
״ זכו ת זר נקבעה כאמור ,כחיוב מקביל לחובת הבעל לספק לאישה את מזונותיה ,האת ״משום איבה״ ,דהיינו
^מ^סה^ת-בתהנאה■ מחוסריאיזץ־ -ביך:הדצוץ
“ '"’ "ה^ה ^^ין ^בהזירהחד צדדיות של הבעל כלפיה מבחינה כלכלית .לעניין זה ר׳ כתובות נח ,ע״ב ,ורש״י
שם דיבור המתחיל ״מזוני עיקר״ .בדומה לכך נקבעה זכות הבעל במציאת האישה ״משום איבה״ -ר׳
כתובות מז .ע״א ,ותוספות שם .דיבור המתחיל ״משום איבה״.
פמיניזנ
:יזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 156הו ד פ מ ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות 59 £ו
חובות אלו של האישה לבעלה נובעות אפוא מתפיסת השיתוף בחיי המשפחה
ומההגנה על שלום הבית כערך מרכזי ,העולה על הזכויות האינדיבידואליות של מי
מבני הזוג בנפרד 18.עם זאת ,הרמב״ם ממשיך ומבהיר שם כי החובות הבסיסיות הן
אלו של הבעל ואילו החובות הכלכליות של האישה כלפי הבעל אינן קיימות אלא
ככל שהן מהוות בסים ליצירת איזון כלכלי עם עשר החובות המוטלות על הבעל
כלפי האישה במסגרת נישואיו .כך למשל ״תקנו חכמים שיהיו מעשי ידי האישה
(לבעל) -כנגד מזונותיה ,ופדיונה (המוטל על הבעל) כנגד אכילת פירות נכסיה,
וקבורתה כנגד ירושתו״ .לנוכח העובדה כי חובות האישה כלפי הבעל נקבעו רק כדי
לאזן את״חובות הבעל כלפיה ,הרי שזכותה של האישה להודיע לבעל ״איני ניזונת
ואיני עושה״ -דהיינו ,אינני מבקשת לקבל ממך חסות כלכלית של הנאה מהכנסתך
ובמקביל ,אינני מוכנה• להעביר לך חלק מהכנסותי .במקרה זה פוסק הרמב״ם כי״שומעין לה ואין כופין אותה .אבל ,אם אמר הבעל :איני זנך ואיני נוטל כלום
ממעשה ידיך ,אין שומעיץ לו ,שמא לא יספיק לה מעשה ידיה במזונותיה״ 19.לא
מכריחים אפוא את האישה להעביר לבעלה חלק מהכנסותיה ובידה האופציה לבחור
האם לשתף את בעלה ברווחיה וליהנות משותפות בהכנסותיו ,או להעדיף עצמאות
כלכלית ,כשהכנסותיה שלה הן ,בלא לשתף בהן את הבעל ובלא ליטול ממנו דבר,
לעומת זאת ,הבעל מצירו אינו יכול להשתחרר מחובתו הכלכלית לשאת בצרכיה
השוטפים של רעייתו ולהודיע לה כי תתפרנס ממשלח ידה בלבד ,שפץ לא תמיד
עשויים רווחיה להספיק ל ה.8ואיץ הבעל יכול להכריח את האישה לבחור במשלח יד
מניב יותר ולעבוד קשה יותר ,כשעול זה נוסף על גידול ילדיה .הבחירה בהקשר זה
היא אפוא של האישה בלבד ,האמורה לשלב על פי רצונה בין גידול ילדיה לבין
פיתוח קריירה שתוביל לעצמאות כלכלית.
ההלכה ביקשה אם כן לתת ביטחון כלכלי לאישה על ידי השתת הנטל הכלכלי של
צורכי המשפחה על הבעל לבדו ,ועם זאת ביקשה ההלכה לשמור על עצמאותה
הכלכלית של האישה ,כך שתוכל לבחור לפרנס את עצמה בלא שבן הזוג יהא שותף
לרווחיה ,אלא אם כץ תחפוץ בכך.
-י
18כתוצאה מאיזון זה פוסק הרמב״ם כי גם חיובי הבעל כלפי אשתו חלים בלא כל צורך בתנאי כלשהו של מי
מבני הזוג.
19רמב׳׳ם הלכות אישות .פרק י״ב הלכה ד׳.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן מ ש ה אהרן עמוד מס 157ה ת פ ס ע״י־תכנת או צי ה חכ מ ה
60ו ❖ ד״ר אבי וינרוט
עם זאת ההלכה רואה את ההרמוניה בין בני הזוג כערך עליון ,והיא ערה לכך
שחלוקה חד צדדית של הנטל פורמת את המרקם המשותף בין בני הזוג .מצב שבו
נושא הבעל בכל הוצאות הבית ,ואילו האישה עומדת מנגד ,צוברת הון ,ואינה
תורמת מן ההכנסות שמפיק הון זה הוא מצב לא מאוזן ולא שוויוני ,ותוצאתו תהא
כי שלום הבית יופר .משום כך קבעו חז״ל ,כי על אף זכותה של האישה לשמור על
רכוש משלה ,תהיה לבעל הזכות להשתמש בהכנסות אשתו מנכסים אלו לצורך כיסוי
הוצאות הבית.
בהקשר זה קיימת הבחנה יסודית בין נכסים המכונים ״נכסי מלוג״ לבין נכסים
המכונים ״נכסי צאן בתל״.
נכסי ??לוג – 20הם נכסים השייכים לאישה הנשואה מבחינה קניינית ,אך הבעל רשאי
להשתתף בהנאה מפירותיהם או להשתמש בהם ,ובלבד שאין המדובר במכירה או
בשעבוד הפוגעים ב״ריווח הבית״ —21לאור עיקרון זה אסור לבעל למכור פירות
נכסי מלוג לשנים מרובות ולקבל את מחירם מראש ,שכן מכירת העתיד לשם הנאה
בהווה אינה נחשבת כ״ריווח הבית״ .לעומת זאת ,רשאי הבעל לעשות כן כדי
להשקיע את הכסף שקיבל מראש בעסק שיניב תשואה .כמו כן ,אין בעל חוב של
הבעל יכול לגבות את חובו מפירות נכסי מלוג ,שכן פירות אלו נועדו לשמש לריווח
הבית בלבד .כך נמנעת האפשרות כי הבעל ימשכן את הרווחים העתידיים ויסכן בכך
את נכסי אשתו.
עם זאת יצוין ,כי הבעל אינו אחראי לנכסי מלוג על אף שהוא רשאי להשתמש בהם.
הבעל אינו נחשב כשומר של נכסי מלוג ,שכן זכות השימוש המוקנית לבעל אינה נובעת
מהסכמה בין בני הזוג ,אלא מתקנת חז״ל שתכליתה ליצור הדדיות בין חובות הבעל
כלפי אשתו לבין חובותיה הכלכליים של האישה כלפי התא המשפחתי המשותף.
בגדר נכסים מלוג נכללים:
© מתנות שנותץ האיש לאשתו בשעת נישואיה22*,
20המילה ״מלוג״ משמעה -זכות שימוש ברווחים מקרן מסוימת או מנכס אך לא בקרן או בנכם עצמו .מכאן
^מק^זהתוקדדר•••
גם הביטוי ״מלגה״(סטיפנדיה) שהיא מענק כספי הניתן3:ךדך-.בלל.
21ד׳ טור אבן העזר ,סימן פ״ה.
22טור אבן העזר ,סימן קי״ח .לעומת זאת מתנה שנותן הבעל לאשתו לאחר הנישואים דינה כנכס שאין לבעל
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מס 158הו ד פ ס ע״י תכצת אוצר ה ח פ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 161
©
נכסים שהאישה רוכשת במשך הנישואים -לרבות ירושה שנפלה לה או מתנה
שנתנו לה אחרים 23,וכן תשלומי נזק שניתנו לה על חבלתה;24
• נכסים שהיו שייכים לאישה לפני נישואיה ושאותם החליטה שלא לכלול
בנדוניה ן25
© נכסים שהאישה כללה בנדוניה אך לא הגדירה את שוויים הכלכלי ובכך נמנעת
אפשרות להטיל על הבעל חובה לשמור על ערכם הכלכלי של הנכסים.
נכסי צאן ברזל -הם נכסים העוברים לבעלותו של הבעל בעת הנישואים ,אלא
שנערכת להם שומה ,והבעל מתחייב במסגרת הכתובה ,כי אם יפקעו הנישואים על
ידי כך שיגרשנה או שתתאלמן ממנו ,הרי שהוא אחראי לכך כי האישה תקבל בחזרה
שווה ערך של הנכסים הללו ,כפי שנישומו בשעת הנישואים .אחריות זו של הבעל
להשיב שווה ערך של נכסים אלו הינה אחריות מוחלטת 26ואף אם תנאי השוק
האובייקטיביים הם שהביאו לכך שהנכסים שווים בעת הגירושים פחות מכפי שוויים
בשעת הנישואים^^ 1חראי הבעל לתשלום ההפרש .מבחינה קניינית שייכים נכסי צאן
ברזל אלו לבעל ,אך לאישה יש זכות מיוחדת בנכסים אלו ,כך שאם אין הבעל פורע
לשלב״את דמי הנכסים כפי שנישומו בשעת עריכת הכתובה ,רשאית
את חיובו
;אוצרחחכמח!
האישה לגבות את חובה מנכסים ספציפיים אלו ,כאילו היו שלה -ואילו נושים
אחרים של הבעל נדחים מפניה.
רשות להשתמש בו.
23עם זאת .אם נתן ארם מתנה לאישה נשואה על מנת שתעשה בהם מה שתרצה ובלא שתהא לבעל רשות
במתנה ,זוכה האישה בנכסי המתנה כפי רצון הנותן ואין לבעל כל זכות בנכסים אלו או בפירותיהם .לעניין
זה ר׳ טור ,אבן העזר ,סימן פ״ח .בדומה לכך ,בעל הנותן מתנה לאשתו לאחר נישואיה -אינו זכאי לאכול
מפירותיהם של נכסי המתנה.
24ר׳ רמב״ם הלכות אישות פרק כ״ב הלכה כ״ב.
25דוגמה מעניינת בהקשר זה היא אישה המבריחה את נכסיה מן הבעל באמצעות נתינתם באופן פיקטיבי
לאדם אחר .הפיקציה ניכרת ,למשל ,על ידי כך שהאישה נותנת את כל נכסיה זמן קצר לפני נישואיה.
במקרה זה הבעל אכן אינו זכאי לנכסים ,אלא מקבל המתנה אוכל את הפירות ,ועם פקיעת הנישואים -
חוזרים הנכסים לרשות האישה .לשטר מתנה מסוג זה קוראים ״שטר מברחת״ או ״שטר פסים״ -משום
שבשטר זה הנותנת מפייסת את המקבל ליטול את המתנה למראית עין בלבד ולהחזיק בנכסים לטובתה.
לעניין זה ר׳ כתובות יט ,ע״א ; עט ,ע״א.
26ה מונ ח ״נכסי צאן ברזל״ מבטא את הרעיון שהקרן נשארת כמו ברזל ואינה יכולה להתכלות .מונח זה מוגדר
ע״ב ,דיבור המתחיל ״איך מקבליה:צאן
על ידי
מקבל"מחברו -הוא מקבל אחריות שאם מתו(הנכסים) -מתו לו(למקבל) ,ואם
"כרלקמץ :״עסקה
אבדו -אבדו לו …והיינו צאן ברזל ,שקיים אצל בעליו ואינו פוחת אצלם ,ונראה לי שרוב המקבלים כך
היו נוהגים לקבל בהמה דקה ולכן קרא להם צאן״.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מס 159הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ת פ מ ח
62ו ♦ ד״ד אבי וינרוט
עיון במכלול החובות של הבעל כלפי אשתו לעומת חובותיה כלפיו ,שהם חובות
שהאישה_רשאית להשתחרר מהם על פי בחירתה ,כמו גם העיון בהסדר הכלכלי
הכולל השומר על עצמאותה הוכושית של האישה ומגן על נכסיה ,מלמד כי המשפט
העברי ראה לנכון להגן ,ככל הניתן ,על מעמדה הכלכלי של האישה הנשואה ונתן לה
עדיפות ברורה .הרב ז׳ולטי ,רבה הראשי של ירושלים ,מסכם את מאמרו המקיף על
נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג 27,באומרו :
״לעומת זכויות הבעל בנכסי אשתו ,חיוביו כלפיה הם הרבה יותר גדולים …הבעל
הוא מעין ׳חברת ביטוח׳ הנותן לאישה ביטוח מקיף לכל צרכיה ,בין בחיי הבעל
ובין לאחר מותו כשהיא אלמנה .אמנם ,היא משלמת את פוליטת הביטוח
בארבעה דברים שהוא זוכה בהם [כמפורט לעיל] אבל מאידך גיסא ,מתחייב לה
בעשרה דברים [כמפורט לעיל] שהם מקיפים את כל צרכי האישה״.
ככלל רואים אנו ,נטייה ברורה של חז״ל להגן על זכויותיה של האישה ,ובתחום
הכלכלי בפרט ,כאשר מעמד האישה נהנה.מעדיפות יחסית לשיטות משפטיות
אחרות בכמה עניינים מרכזיים 28.כך למשל :
© הדין העברי מכיר בגירושין מתוך הסכמה בלא צורך באשם ;
® הדין העברי מכיר בחובת הבעל לפצות את האישה בעת גירושין על ידי תשלום
עיקר הכתובה!
© הדין העברי קובע ניתוק ברור בין בני הזוג לאתר הגירושין תוך שלילת חיוב
המזונות עם ניתוק קשר הנישואין (בכך נמנע קשר שלילי נמשך בין בני זוג
שהתגרשו) ,הבעל חייב רק במזונות הילדים ועלול להתחייב במזונות אשתו רק
אם כך נקבע בהסכם עם אשתו בטרם גירושיה .אך על פי הדין הצרוף פטור הבעל
ממזונות אשתו לאחר גירושי בני הזוג ז
© הדין העברי מציב במרכזה של התדיינות בין בני הזוג את המשפחה בכללותה,
שלומה וטובתה ,ואיבו מגדיר כעיקר ההליך את הצורך בהכרעה לטובת אחד מבני
הזוג ,מה גם שבית הדין פועל כמתווך ומפשר במתכונת המקובלת היום של בתי
,המשפט למשפחה ;
© הדין העברי גם מאפשר התניה רחבה בעניינים ממוניים ורכושיים .דוגמה בולטת
27הרב יעקב בצלאל ז׳ולטי ,״נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג״ ,תורה שבעל פה כב(מוסד הרב קוק ,תשמ״א) ט.
21לעניין זה ר׳ בספרו הנ״ל של פרום׳ אריאל רוזן צבי(הע״ש 1בפרק זה) בעמ׳ .216
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 160הו ד פ ס ע״י הכנ ה אוצר ה חכ מ ה
פמיניזם ויהדות 163 4
לכך מהוות תקנות חז״ל בסוגיית ירושת הבת ,שהינן כשלעצמן דוגמה מרהיבה
להתפתחות שחלה במרוצת הדורות במשפט העברי ביחס למעמד האישה .נסקור
על כן להלן סוגיה זו של ירושת האישה29.
ככלל ,זכותו של הפרט להוריש את רכושו אינה מובנת מאליו ,שהרי עם פקיעת
האישיות המשפטית בעת המוות פוקעת לכאורה גם בעלותו של המת בנכסיו 30.הדין
כי אדם יכול להוריש את נכסיו לקרוביו הוא אפוא חידוש משפטי 31.חידוש זה לא
נקבע ביחסי בעל עם אשתו אלא רק ביחסי אלם עם מי שיש לו עימהם קרבת דם.
מדוע לא קבע המשפט העברי את דין הירושה גמכלפי אישה ?
נראה להלן כי הדבר נובע מן הלצון להשתית את יחסי הממון בין בעל לאשתו על
בסים הגדרת האישה כנושה של הבעל ,העדיפה מבחינת ביטחון ויציבות כלכלית על
הגדרת האישה כיורשת.
כנושה מובטח מעמדה גם במקרה שבו יש לבעל חובות לנושים אחרים .מכוח
מעמדה כנושה של העיזבון ,זכאית האישה להמשיך ולשמור על רמת החיים שהורגלה
לה בחיי בעלה ,ומוענקות לה זכויות ממוניות מופלגות ,כפי שמגדיר הרמב״ם :
״אלמנה ניזונת מנכסי יורשים כל זמן אלמנותה ,עד שתיטול כתובתה״32.
כשם שניזונת אחר מותו מנכסיו ,כך נותנים לה כסות ודמי תשמיש ומדור;
יושבת במדור שהייתה בו בחיי בעלה ומשתמשת בכרים וכסתות…
אלמנה שחלתה אם צריכה לרפואה שאין לה קצבה -הרי זו כמזונות ויורשים
חייבים בה…
29לסיכום מרהיב בעניין זה ר׳ ,M. Meiselmanבספרו .Jewish Woman in Jewish Law
30לעניין זה ר׳ ,Thomas E. Atkinson, Wills, West Publishing, 2nd edition 1953כמו כן ר׳ Connor "The
:Nature of Succession”, 8, Fordham Law Review p. 152
The instant a man ceases to be, he ceases to have any dominion, else if he had a right to dispose of his
acquisitions one moment beyond his life, he would also have a right to direct their disposal for a million
years after him, which would be highly absurd and inconvenient
31חידוש זה נקבע בתורה בפסוקים :״איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו .ואס אין לו בת
ונתתם את נחלתו לאחיו .ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו .ואם אין אחים לאביו ונתתם את
נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה .והיתה לבני ישראל לחוקת משפט כאשר צוה ה׳ את משה״
(במדבר כז ,ח-יא).
” הזכות למזונות מן ה עיזבון,קיימת בנפרד מזכותה של האישה להביא •לחלדקר^ץעיזהון^ע^ירי־יפךעדבעיתת■
' ® ל %א ^י § 1בידה לדרוש החזר של נכסיה ,בין אלה שהכניסה לבעלה בתור נדוניה כנכסי צאן ברזל
ובין אלה שהותירה לעצמה כנכסי מלוג .כמו כן בידה לדרוש את עיקר כתובתה ואת התוספת לכתובה
שהוסיף לה בעלה מרצונו.
פמיני:יזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 161הו ד פ ס ע״י ה כנ ת אוצר ה חכ מ ה
64ו $ד״ר אבי וינרוט
11234567 tv T g j
מתה אלמנה -יורשי הבעל חייבים בכתובתה״.
מציאת האלמנה ופירות נכסים שהמיסה לבעל -לעצמה ,ואין ליורש בהם
כלום…
והנכסים עצמם שהם נדונייתה ״ נוטלת אותם בלא שבועה ואין ליורשים בהם
דין לעולם.״״33
הגדרת האישה כנושה של העיזבון מעניקה לה אפוא חלק ניכר מץ הנכסים ומבטיחה
את רמת חייה.
הבעל הינו עשיר מופלג ,עלולה האישה להפסיד מכך שאינה מוגדרת
אכן,
כיורשת ,אם כי במקרה זה אדם בדרך כלל אינו מותיר את רכושו שיתחלק על פי דין
ומעצב את חלוקת העיזבון כרצונו 34.לעומת זאת ,הבטחת עתידה הכלכלי של
האישה על ידי הגדרתה כנושה מן העיזבון ,עדיפה על פני הגדרתה כיורשת ,שהרי
בדרך זו זכויותיה כלפי העיזבון אינן כפופות לחובות הבעל כלפי אחרים ,כפי
שקורה במקרה של ירושה ,והאישה נהנית מדין קדימה גם כלפי נושים35.
דברים אלו נוגעים גם לבתו של אדם -אשר העדיפו להגדירה כנושה ולא כיורשת,
כדי להבטיח את מעמדה הכלכלי אף במקרה שקיימים נושים ,או בעיזבון שנכסיו
33רמב״ם ,הלכות אישות פרק י״ח ,הלכות א׳-ח/
34חלוקת רכוש שלא על פי דיני הירושה מכוח ״צוואה״ אפשרית על פי ההלכה אם המוריש משתמש בלשון
״מתנה״ .לעניין זה ר׳ שולחן ערוך ,חושן משפט סימן רפ״א סעיף ז׳ וקצות ההושן שם סימן כ״א סעיף קטן
א׳ .הרב עוזיאל ,במאמר ״משפט ירושת הבת״ תלפיות ו׳ תשי״ג 51 ,בעם׳ , 64מציין כי כל איש ואישה
מישראל הרוצים שבנותיהם תיטולנה מנכסי עזבונם כחלק הזכרים ,זכאים להתנות כך בשעת נישואיהם
ותנאם קיים על פי דין תורה ,וצוואתם מחייבת את היורשים .כמו כץ ,רשאים בני זוג לעשות צוואה כזו גם
לאחר נישואיהם .הרב עוזיאל אף מציע שם נוסחים בשעת הנישואין ולאחריהם.
35מלכתחילה נקבע כי האישה יכולה לגבות את הכספים האמורים רק מנכסי מקרקעין(רמב״ם שם ,הלכות
י״א-י״ג) .אך לימים הותקנה תקנה לפיה האישה גובה את הזכויות הג״ל מכל נכסי העיזבון לרבות
מטלטלין .לעניין זה ר׳ פירושו של הרא״ש על מסכת בבא קמא ,פרק א׳ אות י״ט :״נראה לי שבדורות הללו
מטלטלין במקרקעין ,לכל מילי [דבר] שיעבוד מדינא דגמרא אף בלא תקנה …דאמרינן בכתובות(0ז ,ע״א)
״אישה גובה פורנא [כתובה] מהם״ .כמו כן ר׳ רמב״ם שם ,פרק ט״ז הלכות ז׳-ת׳ :״תקנו הגאונים בכל
הישיבות שתהיה האישה גובה כתובתה אחרי מות בעלה אף מן המטלטלין כדרך שהתקינו לבעל חוב
לגבות מן המטלטלין ,ופשטה תקנה זו ברוב ישראל ,וכן שאר תנאי כתובה -כולן ככתובה הן וישנן
במטלטלין כבקרקע …כבר נהגו בכל המקומות שידענו ושמענו שיכתבו בכתובה בין מקרקעין ובין
מטלטלין ,ודבר זה תיקון גדול הוא ואנשים גדולים ונבונים התקינו דבר זה ,שהרי זה תנאי שבממון(והדין
בתנאי״שבממון) ,ונמצאת האלמנהגובה= מ| דזמטל^לין ד
ר הוא בי־
בתנאי זה ולא בתקנת האחרונים״ .בהלכה י׳ שם ,פסק הרמב״ם :״ועוד תקנו חכמים שיהיו כל נכסי הבעל
אחראים וערבים לכתובה״ .להשוואת זכויות אלו של האישה כנושה מועדף ,לעומת זכויותיו של נושה
רגיל .ר׳ רמב״ם בהלכות מלווה ולווה פרק י״ח הלכה ב׳.
פמיניזם וויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה א ה רן עמוד מ ס 162הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
יזם
פמיניזם ויהדות ♦ 65ו
מועטים ,אשר חלוקתו בין כל היורשים עלולה הייתה שלא להבטיח את רמת חייה
של הבת .כך מצינו במשנה 36:״מי שמת והניח בנים ובנות -בזמן שהנכסים מרובים
הבנים יירשו והבנות יזונו [׳מזונות ופרנסת נישואיך -רש״י][ ,בזמן ש.״] נכסים
מועטים -הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים״37.
יתרה מכך ,קיימת שורה של תקנות ,שתיקנו חז״ל במרוצת הדורות ,כדי להיטיב את
מעמד האישה ,הנהנית מהגדרתה כנושה ,ועם זאת מושווית לבעל המוגדר כיורש .כמו
כן ,קיימת שורה של סייגים שהוטלו על ירושת הבעל ,כדי למנוע רתיעה של הורים
להעניק נכסים לבנותיהם לרגל נישואיהן .בהקשר זה נציין ,למשל ,את תקנת ״כתובת
בנין דכריך מתקופת המשנה ,שעליה עמדנו לעיל ,ואשר על פיה אם ירש בעל את אשתו
ולאחר מכן נישא לאישה אחרת ונולדו לו ילדים גם מאשתו זו ,הרי שבנכסי אשתוהראשונה יזכו רק הבנים שנולדו לו מן האישה שהורישה לו רכוש זה .כמו כן ,בתקופת
הפוסקים הותקנו תקנות נוטפות שנועדו להגביל את נכסי הבעל בנכסי אשתו אם זו מתה
בלא בנים .במקרה זה נהגו ,כי אביה והבאים מכוחו הם שיירשו את הנדוניה שניתנה לה
בשעת הנישואין 38.לימים גם נפוצה בארצות צרפת ואשכנז תקנת שו״ם (על שם
הקהילות -״שפירא״ ,״ורמיזא״ ו״מגנצא״) 39לפיה ,אם מתה אישה בלא ילדים לאחר
שנת נישואין אחת -אין הבעל יורשה ועליו להחזיר את כל נדונייתה לאביה 40,ואם מתה
לאחר שתי שנות נישואין בלא בנים -יחזיר הבעל חצי מן הנדוניה להוריה.
במקביל הותקנו בספרד תקנות המכונות ״תקנות הקהילות -טליטולא
ומולינא״ ,המשנות את כל דיני הירושה בין הבעל לאישה כדלקמן :
• אם מתה אישה והשאירה ילדים ,נחלקים הבעל והבנים בחלקים שווים בעיזבון.
® מתה בלא בנים -נחלק עזבונה לחצאים בין הבעל לבין קרוביה ,ובכלל זה אמה
-הזכאית לרשת את בתה לגבי הנדוניה שנתנה לה.
36כבא בתרא קל״ט ,ע״ב.
37נוסף על הזכויות המרובות של הבנות כנושות של העיזבון ,מקובל היה בארצות אשכנז לכתוב ״שטר חצי
זכר״ ,אשר הקנה לבנות חלק בעיזבון מכוח צוואה .לעיתים היה האב משאיר לבנותיו חלק קצוב בעזבונו
ולפעמים היה משווה אותן לבניו שיהא עזבונו נחלק בין כולם בשווה ,כאשר הכלל הוא כי מי שכותב
בצוואתו ״יטלו היתומים בשווה״ כולל במונח ״יתומים״ גם את הבנות והן נוטלות חלק כמו הבנים .לעניין
זה ד׳ תשובת הרא״ש ,סימן ע״ט.
38טור אבן העזר ,סימן ג״ז ; תשובות מימוניות ,הלכות אישות סימן ל״ה.
39תקנה זו התפשטה מאשכנז גם
40בלשון התקנה :״רבנו תם החרים על יושבי צרפתולומבריא והסכימו עמו חכמי נרבונא על נושא אישה ומת
תוך שנתה ,בלא וולד ,שיחזיר כל הנדוניה והתכשיטים לנותנים לה או ליורשיה.״״
41תקנה זו מובאת בטור אבן העזר סימן קי״ח בשם תשובת הרא״ש כלל נ״ה סימן נ״ז ,וכלל נ״ו סימן ט׳.
פמיניזם ויהדות ומרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 163הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה חכ מ ה
66ו ♦ ד״ר אבי ומרוט
בהתאם לתקנות אלו ,מקבלת האישה מחצית העיזבון בנכסים בעין ,ולא ניתן לתת
לה ממון חלף הרכוש .לעומת זאת ,החובות המוטלים על העיזבון נגבים מן החצי
המגיע ::ליורשים ולא מן החצי המגיע לאישה ,שהרי היא ווכה במחצית העיזבון
במקום כתובתה ,ואין האישה צריכה לשלם את חובות בעלה מכתובתה.
בישראל הותקנו בשנת תשי״ג ( ) 1953תקנות הדיון בבתי הדין בארץ ישראל
ובמסגרתן הוענקה זכות ירושה שווה לאישה כמו לאיש 42.זאת כאמור נוסף על
זכויותיה כנושה ,שמהן לא נהנים הבעל והבנים .תקנות אלה נתקנו בעקבות
הצעותיהם של מי שהיו הרבנים הראשיים לישראל באותה עת ,הרב י׳ א׳ הרצוג
והרב ב׳ צ׳ חי עוזיאל 43.הרב עוזיאל ציין כי תקנה זו נותנת תוקף לדברים הנוהגים
למעשה .בתפוצות ישראל ,ובהקשר זה אף ציין44:
׳
(
I
I
"ושח לי בר סמכא הסופר המפורסם שיראתו קודמת לחכמתו ,ש״י עגנון,
שבגליציה לפני מספר שנים בקשר לעיזבון של אחד מגדולי האדמו״רים ,העמידו
אחים אמידים על דין תורה ופטרו אחותם בלא כלום -ולעזה עליהם כל המדינה/,
הגה כי כן ,מעיון בשורת ההסדרים הכלכליים שהותקנו כמערכת של יחסי ממון בין
בגי הזוג ,עולה בבירור כי המשפט העברי לא רק שאינו מפלה לרעה את האישה
42ת קנו ת הריון בבתי הדין בארץ ישראל ,סעיפים קע״ד ,קפ״ב -ק פ ״ ג .עם זאת יצוין כי תקנות אלו לא בכללו
שוב בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל -התש״ך ,שכן במועצת הרבנות הראשית היו שחלקו על
הענקת זכות ירושה לאישה נוסף על היותה נושה בעיזבון .תקדים לתקנות אלו נמצא כבר בתחילה המאה
ה־ 14בתקנות העיר ואליוליד ,והדברים מובאים ב שו״ת ה רי טב״ א סימן ק״ה .לעומת זאת ,ר׳ דבריו
החריפים של הרב אברהם ישעיה קרליץ ״החזון איש״ בקובץ אגדות ,אגרת צ״ו במכ תבו אל הרב איסר זלמן
מלצר ,ביחס לתקנות אלו המ שנות וסוטו ת מדיני הירושה המקוריים.
43בנו ש א זה ר׳ מאמרו של חרב י' א׳ הרצוג ,״הצעת תקנות בירושות״ ,תלפיות ר ת שי״ג ,ענ 36 7ותלפיות ט׳
תשכ״ה ,עמ ׳ . 11כמו כן ר׳ מאמרו של הרב ב ך ציון חי עוזיאל ״ מ שפ ט ירושת הבת״ תלפיות ר תשי״ג ,עמ ׳
51ותלפיות ט׳ ת שכ״ה ,עמ ׳ . 27
44ה ר ב ב ך ציון חי עוזיאל ,במאמרו הג״ל ,תלפיות ט׳ עמ ׳ .48
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 164הו ד פ ס ע״י ה כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ❖ 67ו
במישור הכלכלי ,אלא שהוא מעלה על ראש דאגתו את הבטחת רמת חייה של
האישה הן בחיי בעלה והן לאחר פטירתו ,זאת לנוכח הערך של כבוד האישה שהוא
ערך־על בעולמה של הלכה והוא העומד ביסוד ההתייחסות המחויבת אל האישה
ככלל ,וניצב ביסוד חיי הנישואין בפרט.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 165הו ד פ ס ע״< ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
פרק יב
דמות האישה
במיסטיקה היהודית ובחסידות
^mnrnlHSj
במבוא לספר דה הבאנו סדרת שאלות בנוגע לדמות האישה בעיני חז״ל .ציינו כי
נחוצה ראיית מכלול כדי להבין את המקורות השונים .עם העיון המפורט בסוגיות
השונות שנדמו בפרקים הקודמים ,נראה כי מתיישבות רבות מן התמיהות שהועלו
במבוא .עם זאת ,כדי לתת למעיין תחושה עד כמה יכולה ראיית המכלול ליישב את
הדברים ולהאירם באוד שונה ,נבקש בפרק זה להציג ״על קצה המזלג״ זווית ראייה
נוספת ,המתייחסת למקורות שהובאו במבוא ,כאשר הפעם ניתן להם מימד נוסף של
עומק והגות ,לנוכח פרשנותם ותורתם של אבות תנועת החסידות .נתאר להלן בקצרה
:גישה זו ,לנוכח היותה מרהיבה וקוהרנטית.
"בעולמה של החסידות מקבלות המילים תוכן ומשמעות פנימית ,מעבר לזו החיצונית
:והמקובלת שלהן ,שהרי המילים אינן רק כלי ביטוי חיצוני לתקשורת בין הבריות,
5
;אלא מגדירות את מהותם הפנימית של הדברים והן אף כלים שבאמצעותם מהווה
חקב״ה את עולמו מדי רגע ורגע‘.
מבאר ר ,שניאור זלמן מהעיר לאדי(האדמו״ר הראשון לבית חב״ד) בספרו
'תניא בפרק א׳ :
״הנה כתוב ׳לעולם ה׳ דברך ניצב בשמיים׳ 3ופירש הבעל שם טו ב ז״ל ,כי דברך
1■ ■!..
1— 1■— ,
.
ןן
•
:עמדתי על כך בהרחבה בפרק ז׳ בספרי ספידיטואליזם ויהדות (אוניברסיטה מ שודרת וגלי צה״ל,) 1996 ,
העוסק בקבלה מע שית ובקמעות .הבהרנו גם כי המילים הן אבני הבניין של הקב״ה ליצירת ההוויה כולה,
ועל ידי צירופי האותיות ביתן להפוך נגע לענג ,שכן המילה יוצרת מציאו ת ולא רק מ ב ט א ת ומתארת אותה.
-תהילים קי״ט ,פט.
•166
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 166הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה ת כ מ ה
פמיניזם ויהדות * 169
שאמרת ׳יהי רקיע בתוך המי ם׳ ,נ תי בו ת ו או תיו ת אלו הן ניצבו ת ו עו מ דו ת לעולם
בתוך רקיע ה שמיי ם ,ו מ לו ב שו ת בתוך פל ה רקיעי ם ל עו ל ם ל ה חיו ת ם ,כדכתיב
*,י ^ו ד ב ר אלו קינו י קו ם לעול ם׳ 4,ודבריו חיי ם ו קיי מי ם ל עד 5כי אי לו היו ה או תיו ת
מ ס ת ל קו ת לרגע ח ס ו שלו ם ו חוז רו ת למקורן ,היו כל ה ש מיי ם אין ו א פ ס ממ ש,
והיו כלא היו כלל ,וכ מו קו ד ם מא מר ׳יהי רקיע׳ ממ ש .וכן כל הב רו אי ם שבכל
ה עו ל מו ת ה עליוני ם ו ה ת ח תוני ם ,ואפילו ארץ הלזו הג ש מי ת ו ב חינ ת דו מ ם ממ ש,
אילו היו מ ס ת ל קו ת מ מנ ה לרגע ח ס ו שלו ם ה או תיו ת מע שרה מ א מ רו ת ,שבהן
נבראת הארץ ב ש ש ת י מי ברא שית ,היי ת ה חוז ר ת לאין ו א פ ס מ מ ש ,כ מו לפני
ש ש ת י מי ברא שי ת ממ ש״.
כלומר הבעל שם טוב מבאר ,כי כאשר אמרו חז״ל כי הקב״ה ברא את העולם
בעשרה מאמרות 6,איץ הפירוש שהקב״ה ברא את העולם פעם אחת על ידי עשרה
מאמרות ,ומאז מתקיים העולם מאליו ,אלא שמאמרים אלו -״יחי אור״ ,״יהא
רקיע״ ,״תדשא הארץ״ ,״יקוו המים״ וכדומה -הם הם המהווים ומקיימים את כל
הבריאה תמיד בכל רגע ורגע מחדש ,שכן הבריאה אינה מעשה חד פעמי אלא מעשה
נמשך והולך .האותיות הללו של ה״עשרה מאמרות״ שבהם נברא העולם ניצבות
בתוך הבריאה כולה להחיותה ,ומשמעות הדבר כי כשאנו רואים את אור השמש
והירח שמאירים בעולם ,הרי זה רק משום שמאמר הקב״ה ״יהי אור״ מחיה אותם
בכל רגע ,והמים עומדים במקומם רק משום שמאמר ״יקוו המים״ פועל את פועלו
בכל עת ובכל רגע ורגע.
בהתאם לפירוש זה נמצא ,כי דיבורו של הקב״ה איננו זמני אלא נצחי ,בבחינת:
״ודבר אלקינו יקום לעולם״ .והבריאה לא נפסקה בששת ימי בראשית אלא הקב״ה
״מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״ 7.הבריאה נמשכת בכל רגע נתון,
ורצון הקב״ה ודיבורו הם המחיים כל גברא ונברא על ידי מאמר המתייחם לו .אילו
היה הקב״ה מפסיק חלילח את דיבורו ומסלק את האותיות המחיות אותו הנברא ,הרי
גבראשית א ,ו.
4ישעיהו מ .ח.
5מתוך התפילה ,מחזור נוטרי סימן פ״ס ,דיבור המתחיל ״ברוך אתה״.
6משנה ,אבות ה ,א.
7דוהר כרך ב׳(שמות) פרשת פקודי דף ר״ס עמוד ב׳.
י׳מיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 167הו ד פ ס ע״י תכנ ת אוצר ה חכ מ ה
1 J 7 0ד״ר אבי וינ רו ט
| J h a » m .2 J K
שהיה נברא זה בטל ומבוטל והופך לאפס ואין ,המר קודם הבריאה ממש8.
לפי השקפה זו לכל מילה יש תוכן פנימי עמוק ,והמונחים ״זכר״ ו״נקבה״
8התניא ממשיך ומציין שם:
״חהו שאמר האד״י ז״ל שגם בדומם ממש כמו אבנים ועפר ומים יש בחינת נפש וחיות רוחנית ,דהיינו
בחינת התלבשות אותיות הדיבור מעשרה מאמרות ,המחיות ומהוות את הדומם להיות יש מאין ואפם שלפני
ששת ימי בראשית .ואף שלא הוזכר שם אבן בעשרה מאמרות שבתורה ,אף על פי כן נמשך חיוב לאבן ,על
ידי צירופים וחילופי אותיות המתגלגלות ברל״א שערים פגים ואחור כמו שכתוב בספר יצירה ,עד
שמשתלשל מעשרה מאמרות ונמשך מהן צירוף שם ׳אבך והוא חיותו של האבן .וכץ בכל הנבראים שבעולם,
השמות שנקראים בהם בלשון הקודש ,הן הן אותיות הדיבור המשתלשלות ממדרגה למדרגה מעשרה
מאמרות שבתורה ,על ידי חילופים ותמורות האותיות ברל״א שערים ,עד שמגיעות ומתלבשות באותו נברא
להחיותו.
לפי שאין פרטי הנבראים יכולים לקבל חיותם מעשרה מאמרות עצמן שבתורה ,שהחיות הנמשך מהן עצמן
גרול מאד מבחינת הנבראים פרטיים .ואין כוח בהם לקבל החיות אלא על ירי שיורד החיות ומשתלשל
ממדרגה למדרגה פחותה ממנה ,על יךל רוילכפים ותמורות האותיות וגימטריות שהן חשבון האותיות ,עד
שיוכל להצטמצם ולהתלבש ולהתהוותממ־גויניברא פרטי ,חה שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש ,הוא כלי
לחיות המצומצם באותיות שם זה שנשתלשל מעשרה מאמרות שבתודה ,שיש בהם כוח וחיות לברוא יש
מאין ולהחיותו לעולם ,דאורייתא [התורה] וקודשא בריך הוא [הקדוש ברוך הוא] כולא חד [כולם חד הם]״.
כלומר ,בעל ה״תניא״ מבאר כי לא רק חומרי הגלם הבסיסיים של הבריאה ,כגון :הרקיע ,המים ,האוד ,הארץ
וכיו״ב מתקיימים על ידי אותיות המאמר שבו נבראו על ידי הקב״ה ,אלא שכל פרט ופרט שישנו בבריאה
שואב את חיותו מאותיות עשרת המאמרות שבהם נברא העולם .אכן ,בעשרת המאמרות שבהם נברא העולם
לא נזכרו לכאורה השמות של הפרטים הרבים הנמצאים בבריאה ,אך הסיבה לכך נעוצה בעובדה שישנם
נבראים המקבלים את חיותם ישירות מעצם דיבורו של הקב״ה שנכלל בעשרת המאמדות ,ויש בדואים שאין
בכוחם לקבל את חיותם ישירות מעשרת המאמדות ,אלא מהשתלשלות הנובעת מעשרת המאמרות על ידי
חילופי אותיות ,או גימטריות וצירופים שוגים ,עד שמתהווה מזה צירוף ושם ,שבו נקרא אותו חפץ בלשון
הקודש .וזהו שכתב האר״י כי שם כל נברא הוא חיותו ,שזוהי משמעותו הפנימית של הפסוק ״וכל אשר
יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו״(בראשית ב ,א) -כלומר ,אותיות שמו של כל נברא הוא מקור חיותו.
בעל ה״תניא״ ממשיך ומציין על כן(שם ,בפרק ב׳):
״והגה מכאן תשובת המינים וגילוי שורש טעותם ,הכופרים בהשגחה פרטית ובאותות ומופתים התורה,
שטועים בדמיונם הכוזב ,שמדמין מעשה ה׳ עושה שמים וארץ למעשה אנוש ותחבולותיו ,כי כאשר יצא
לצורף כלי שוב אין הכלי צריך לירי הצורף ,כי אף שידיו מסולקות הימנו והולך לו בשוק ,הכלי קיים
בתבניתו וצלמו ממש כאשד יצא מידי הצורף ,כך מדמין הסכלים האלו מעשה שמים וארץ״.
כלומר חלק מן הכופרים (שפינתה למשל) ,סברו כי אין הקב״ה ממשיך להתעניין עוד בעולמו ובפרטי
הבריאה שיצר ,וזו מתקיימת על פי חוקי הטבע הקבועים מראש .הם גורסים כי הקב״ה אכן ברא את העולם
אלא שלגרסתם ,לאחר שבראו ממשיך העולם להתקיים בכוחות עצמו ,על פי חוקי הטבע שנקבעו בו ,בלא
צורך בהשגחה אלוקיתאו בכוח עליון כלשהו שימשיך לפכות בעולם תזמרי זה .הם מדמים זאת לכלי שיוצר
אומן ,כאשר לאחר גמר היצירה מתקיים הכלי בכוחות עצמו ,ואינו צריך להמשך השגחתו של האומן שיצר
אותו .ביחס לגישה זו מציין בעל ה״תניא״ כי אין המשל דומה לנמשל כלל ,ובלשונו :
״אך טח מראות עיניהם ההבדל הגדול שבין מעשה אנוש ותחבולותיו שהוא יש מיש ,רק שמשנה הצורה
והתמונה מחתיכת כסף לתמונת כלי ,למעשה שמים וארץ שהוא יש מאין״.
בעל ה״תניא״ מסביר אפוא כי ב״משל האומן״ אין הוא יוצר את הכלי יש מאין ,אלא לוקח חומר שכבר היה
קיים בשטח(כסף למשל) ומשנה את צורתו לעשותו יש מיש(כלי מכסף) .במקרה זה ברור שהכלי מתקיים
בלעדי האומן ,שהרי עצם כוח הווייתו של הכלי לא נשאב מן האומן ,והלה רק שינה צורה של חומר קיים.
לעומת זאת ,הקב״ה ברא את העולם יש מאין .שהרי לפני הבריאה לא היה שום ״יש״ בבריאה .על כן ,אין
_ יבריאה זו:גפסקת עם .יצירתה-. ,וגפ אחדי הבריאה זקוקים הנבראים להמשך קיומו של שפע אלוקי ,כך
^ שהקב״ה יחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית ,ואם יפסיק הקב״ה להחיות את הבריאה בכל רגע נתון ,הרי
שהמצב ישוב לקדמותו כפי שהיה קודם הבריאה ,״כי איך אפשר שבריאה שנבראה מאין תקיים את עצמה
בלי אותו כוח עליון שעשה אותה יש מאין״.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 168הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ וזד
מקבלים מימד רוחני מעבר למימד הפיזי המקובל ,ובכך נפתח פתח לראות באור
שונה לחלוטין את המקורות השונים שהשתמשו במונחים אלה .בהקשר זה נראה כי
המונח ״יראת אלוקים״ מבטא ,בפי גדולי החסידות ,את תוכנה הפנימי של המילה
״נקבה״ ,והמונח ״אהבה״ מבטא בשפת סמלים ותמים זו ,את המילה ״זכר״.
על פי המובהר בפרקים הקודמים ,ניתן להבין את הגישה הממשילה את התכונה
של ״יראת שמיים״ לתכונה נקבית ,שכן האישה מסמלת בהווייתה ובמאפייניה את
האיזון הנכון בין צרכיו של האדם לבין השתלבותו ויכולת הסתגלותו לסביבה שבה
הוא נתון ,על מגבלותיה ודרישותיה .על כץ נאמר ״אישה יראת ה׳ -היא תתהלל״9
ללמדך כי האישה יכולה להתהלל ביראת ה /תכונה המביאה את האדם להכיר
במגבלותיו ולהתאים את עצמו למציאות ולכוחות הנשגבים ממנו והסובבים אותו.
האיש לעומת זאת ,כמובהר בפרקים הקודמים ,זקוק מעת לעת למצוות עשה
שהזמן גרמן ,לחגים ולמועדים ,לששון ולשמחה ,להתרוממות הרוח ולמשימות
מיוחדות ,שכן אין בו ,ככלל ,מבנה אישיות מאוזן המסוגל להסכין עם שגרת
המציאות .את הזכר מאפיינת אפוא המידה המכונה ״אהבה״ ,שהיא תכונה שאינה
יודעת גבולות ,אלא פורצת דרכים ,מבקשת לכבוש מתוביס וזקוקה לחידוש
ולהתחדשות.
בהתאם לכך נבאר להלן בשיטתיות אחד מן המקורות שעליהם עמדנו לעיל בלא
לרדת לעומק המונחים .נעשה כן תוך שאנו עומדים על פירוש המונחים על פי הלך
מחשבתו וביאורו של המגיד רבי דב בער ממעזריטש(מגדולי תלמידיו של הבעל שם
טוב ומראשי החסידות).
כוונתנו לאמירתו של רב חסדא :״בת תחילה -סימן יפה לבנים״ 10.מאמר זה
ביאר המגיד ממעזריטש כדלקמן*.
״ידוע מה שמבואר בזוהר הקדוש ,כי על האדם לעבוד את ה׳ בעסק התורה
ובקיום המצוות ׳בדחילו ורחימו' -דהיינו ביראה ובאהבה ,כי ב׳ מידות אלו של
יראה ואהבה הן בבחינת ׳תרין גדפין׳ -שתי כנפיים ,המעלות את התורה
והמצוות למעלה .לכן מבואר בזוהר הקדוש מ ׳תורה ותפילה בלי דחילו ורחימו
[יראה ואהבה] לא פדחת לעילא׳ [אינן
9משלי לא ,ל.
10בב א בתרא קןמ״א ,ע״א.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 169הו ד פ ס ע״י תכצת או צי ה חכ מ ה
72ו * ד״ר אבי וערוט
—
הקדושה העליונה שהאדם עשוי להתעלות ולהעלות את ההוויה אליה] …
האדם מצדו צריך להשתדל להשיג יראת ה /ומשמשיג יראת שמיים -הרי
הוא זוכה ממילא לאהבת ה /בבחינת מתנה מלמעלה.
והעניין הוא לפי מה שמבואר בכתובים ,כי יראה היא בבחינת אישה ,במליצת
הכתוב ׳אישה יראת ה׳ היא תתהלל "/ואילו אהבה היא בבחינת איש .ומכיוון
שאמרו חז״ל ׳דרכו של איש לחזר על אישה׳ 12,נמצא שאם ישיג יראת ה׳ שהיא
בבחינת אישה ,כי אז יזכה מן השמיים לבחינת אהבה ,כי דרכו של איש לחזר על
אישה״.
משמעות הדברים היא כדלקמן :
האדם מישראל מצווה לעבוד את ה׳ כשהוא משלב בין שני מצבים נפשיים .האחד
הוא יראה מפני הכוחות השמימיים ,והשני הוא אהבתם .שילוב זה בין אהבת ה׳
ליראת שמיים נחוץ כדי שעבודת ה׳ לא תהא מעשה חיצוני וגשמי ,אלא מעשה
שאותו האדם מפנים ועושה מכוח רגש הנשאב ממעמקי ההוויה האנושית .״רחמנא
לבא בעי״ – 13הקב״ה מעוניין בליבו של האדם ,ומשנעשית עבודת ה׳ בכל חום הלב,
עולים ומתעלים מעשיו של האדם כביכול כלפי מעלה ,ונישאים על גבי שתי מידות
אלו של אהבה ויראה -מעל לעולם הגשמי ,ופועלים את פועלם בעולמות הרוחניים.
תכונות אלה ,של יראת שמיים ואהבת הקב״ה ,קשות הן להפנמה .במיוחד קשה
הוא השילוב ביניהן ,שהרי אהבה ויראה הן לכאורה מצבים נפשיים קוטביים זה לזה.
אדם אינו אוהב בדרך כלל את אשר הוא ירא מפניו .כמו כן ,אין אדם ירא בדרך כלל
ממי שהוא אוהב.
כך לפי המגיד ממעזריטש ,די לו לאדם אם יתאמץ להפנים ולהשיג את המידה של
יראת שמיים ,ומשישיג מידה זו -יקבל מאליו ,כמתנת אלוקים ,את המידה של אהבת
הקב״ה.
התכונה של יראת שמיים אינה מתת אל ,אלא דבר שאדם מחויב לעמול עליו
בעצמו ,כפי שנאמר ״הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים״ 14.לעומת זאת ,המידה
ל
;
־
־־י
11משלי לא,
12קידושין ב ,ע״ב.
13ד׳ זוהר דעיא מהימנא כרך ג׳(דברים) פרשת כי תצא דף רפ״א עמ׳ ב׳.
14ברכות לג .ע״ב.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 170הו ד פ ס ע״י ת כנ ה אוצי ה ח כ מ ת
פמיניזם ויהדות ♦ 173
של אהבת ה׳ אינה תכונה נרכשת ,אלא מדרגה שהאדם זוכה לה ״מידי שמיים׳15/
ביחס לנקודה זו מוסיף ומבהיר הרב צדוק הכהן מלובלין ,כי ״ראשית חוכמה -יראת
ה״׳ שכן תחילת כניסת האדם לעבודת הבורא היא על ידי יראת שמיים ועל ירי ההכרה
בדבר קיום הבורא .הכרה המשרה על האדם הכנעה ויראה 15.לעומת זאת ,אין האדם
יכול להגיע למדרגה של אהבת הבורא על ידי השתדלותך ,כי אין אהבה אלא בין
הדומים 17ואיך יתפאר הגרזן על החוצב לומר שאוהבו? רק השם יתברך ברוב רחמיו
וחסדיו קורא למסת ישראל ״אחותי״ ,״תמתי״ ואומר ״אהבתי אתכם אמר ה׳״ 18,וכאשר
הקב״ה אוהב את האדם ,ממילא נוצרת אהבה הדדית בלב האדם כלפי בוראו.
״־המגיד ממעזריטש מבהיר על כן ,כי מי שעמל ומשיג ״יראת.ה ,״ מקבל ממילא מן
השמיים את המידה של ״אהבת ה׳״ ,מכיוון ש״דרכו של האיש לחזר אחר האישה״.
דהיינו ,בהתאם למבואר לעיל כי התכונה של יראת שמיים מומשלת על ידי גדולי
החסידות לנקבה ,ואילו הזכר מבטא את תכונת האהבה -משעמל אדם ומשיג את
״המידה ה״נקבית״ של יראה ה• /הרי שהתכוינה ״הזכרית״ של אהבת ה׳ תחזר אחריו
ותשתכץ בליבו ,כשם שדרכו של הזכר לחזר אחר האישה.
בהקשר זה מוסיף ומבאר הרב צדוק הכהן מלובלין :
״וזה עסק לשם ןחוד קודשא במך הוא ושמנתיה;
׳קודשא בריך הוא׳ -היא בחינת האהבה ,מה שהשם יתברך משפיע על האדם
מצד איתערותא דלעילא ,שזו מידת האהבה .׳ושפינתיה׳ ־ זו היא מידת היראה״.
15בהמשגה של תורת הקבלה והחסידות ,מקובל להבחין בהקשר זה בין ״התערותא דלעילא״ (התערות
מלמעלה -שפע רוחני הנובע מן העולם העליון אל האדם) ,לבין ״התערותא דלתתא״(התערות -זרימה של
שפע רוחני -מלמטה ,הנובעת מהשתדלות האדם הנמצא בעולם התחתון) ,כאשר עבודתו של אדם היא
להשיג ״התערותא דלעילא״ על ידי כך שהוא מצידו עובד את ה׳ בבחינת ״התערותא דלתתא״.
16לעניין זה ד׳ הגהת הרמ״א על השולחן ערוך ,אורח חיים סימן א׳ ,סעיף א׳ :״׳שויתי ה׳ לנגדי תמיד׳
(תהילים טז ,ח) -הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים ,כי אין ישיבת
האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו ,כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ,ולא דבורו
והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו ,כדבורו במושב המלך .כל שכן כשישים האדם אל לבו
שהמלך הגדול הקב״ה ,אשר מלא כל הארץ כבודו ,עומד עליו ורואה במעשיו ,כמו שנאמר :׳אס יסתר איש
במסתרים ואני לא אראנו נאם ה״ (ירמיה כג ,כד) ,מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השם יתברך
ובושתו ממנו תמיד(ר׳ מודה נבוכים לדמב״ם חלק ג׳ פרק נ״ב) ,ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו
—■■־■—י r
בעבודת השם יתברך״.
17ובלשונו :״לא שייך כלל שהאדם יעודד מצדו אתהאהבה ,אלמלא אהבת השם יתברך אלינו ,שמתוך אותה
אהבה משווה אותנו השם יתברך לדומים לו …ורק מתוכה יכול האדם להתעורר לעבודת השם יתברך״.
18מלאכי א .ב.
פמינט o rויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 171הח*פס ע״י ת כנ ת אוצר ה חכ מ ה
74ו ❖ ד״ר אבי וערוט
דברים אלה מופנים למטפורות בספרות הקבלית .המתארת את ההבטים השונים של
התגלות הקב״ה בעולמו ,בהבחינה בין ״תיאורים זכריים״ לבין ״תיאורים נקביים״.
התיאורים הזכריים משקפים את הספרה של ״תפארת״ המכונה בפי המקובלים ,ביחד
עם הספרות המקיפות אותה (״חסד״ ,״דין״ ,״נצח״ ,״הוד״ ו״יסוד״) בשם:
״הקב״ה״ או(בלשון הזוהר) ״קודשא בדיך הוא״ .לעומת זאת התיאורים הנקביים
"משקפים את ספרת ה״מלכות״ המכונה בתואר ״שכינה״ .האדם מישראל עשוי
ומסוגל בתפילתו ובעבודת ה׳ שלו ,ליצור כביכול הרמוניה בין הכוחות האלוקיים
הללו ,וזהו פשר הביטוי שנהוג לאומרו לפני עשיית מצוות שונות ,״לשם ייחוד
קודשא בדיך הוא ושכינתיה״ ,משל יוצר האדם על ידי המצוות שהוא מקיים ,ייחוד
בין הכוחות האלוקיים הזכפיס(קודשא בדיך הוא) לבין הכוחות האלוקיים הנקביים
(שכינתיה)19.
בהתאם לתפיסה זו ,מבהיר המגיד ממעזריטש את מאמר חז״ל :״בת תחילה -סימן
יפה לבנים״ ,כי מי שעמל ומשיג תחילה את התכונה של ״בת״ -דהיינו את התכונה
של יראת ה ,,סימן יפה הוא לו לזכות מאליו בתכונה של ״בן״ -דהיינו של אהבת ה/
הנותנת לירא ה ,כוחות אלוקיים.
בדרך זו גם מובן מאמר חז״ל על הפסוק ״ואברהם זקן ,בא בימים ,וה׳ ברך את
אברהם בכל״ – 20״בכל״ -בגימטריה -ב״ן .פירוש הדברים הוא ,כי ה׳ ברך את
אברהם שיזכה לעבודת ה ,שהיא בבחינת ״בן״ -אהבת ה21/
דברים אלה מהווים אפוא ביטוי סמלי ,על פי תורת הסוד ,למוטיב ידוע בדברי
חז״ל ,על הצורך להקדים את המידה של ״יראת ה ,״ המסייעת לקבל לאחר מכן
כמתנת אל את המידה של ״אהבת ה׳״.
19לעניין זה ר׳ למשל זוהר חלק ג׳ ק״ט עם׳ ב׳ ,ולהבהרת הדברים ר׳ בספרו של הרב עדין אבן ישראל
(שטיינזלץ) ,שלושה עשר עלי השושנה(המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים ,תשנ״ח) פרק ב׳.
10בראשית כד ,א.
21הפסוק מציין כי אברהם בא ובאמתחתו עבודת ה׳ בכל ימיו(זוהר פרשת ויחי וכ״ד ,א) .פירוש הדברים הוא
כי על אף שבשנותיו הראשונות לא עבד אברהם את הקב״ה(רמב״ם ,הלכות עבודת כוכבים פרק א׳ ,הלכה
ג׳) ,הרי שאברהם ״בא בימים״ ,כלומר ,בא וכצקלונו עבודת ה׳ שנמשכה בל ימיו .זאת מכיוון שאברהם
הגיע לדרגת ״בן״ ,המסמלת כאמור את עבודת ה׳ מתוך אהבה .במסכת יומא פו ,ע״ב ,נאמר כי מי שעושה
תשובה מתוך אהבתזד־ ,זובח■לכך שהעביררת שבידו אינן נמחקות אלא נחשבות -הן עצמן -למנוף המסייע
לו בהמשך עבודת ה׳ שלו -וכמוהן כמעשי מצווה .לביאור פסיכולוגי מרהיב של המונח ״זדונות נעשות לו
כזכויות״ ר׳ הרב י׳ ר׳ סולובייצ׳יק בספרו על התשובה ,בפרק העוסק ב״ביעור הרע או העלאתו -בין
תשובה מאהבה לתשובה מיראה״ .עמי . 187-169
י 5מיניזם ויהדות וינרוט ,אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 172הודפס ע״י ה כנ ת אוצר ה ח כ מ ה
פמיניזם ויהדות ♦ 75ו
לפי גישה זו מקבלים מובן פנימי ועמוק גם דברי דוד המלך ״ראשית חכמה -
יראת ה,״ 22,דהיינו לפני העיסוק בחוכמת התורה ,נחוצה יראת ה /שכן אחריה
נמשכת מאליה אהבת ה /ולימוד התורה הוא הביטוי האולטימטיבי שלה23.
המגיד ממעזריטש מוסיף ומבהיר ,כי כך יש גם להבין את הציווי להניח ״שני
כרובים פורשי כנפיים כלפי מעלה״ 24,במשכן ובבית המקדש מעל ארון הברית ,שבו
היו מצויים עשרת הדברות -תמצית התורה כולה .ביחס לכרובים אלה מציינת
הגמרא 25כי הייתה להם צורה של זכר ונקבה.
לכאורה ,הדברים תמוהים ,שכן מה לו לארון העדות ,המצוי בקודש הקודשים
ואשר בו מצויים עשרת הדברות ,עם הכרובים הפורשים את כנפיהם כלפי מעלה
וצורתם צורת זכר ונקבה?
יתרה מכך ,לכאורה יש בצורת הכרובים מעין סתירה פנימית ,שכן פרישת הכנפיים
כלפי מעלה משקפת לכאורה את המלאך שבאדם ,המושך אותו לכיוון שמימי ,ואילו
דמות הזכר והנקבה משקפת את הגשמיות שבו .מהו אפוא הדבר שאותו מסמלים
״
הכרובים?
^ א ך על פי המהלך האמור של המגיד ממעזריטש מובנים הדברים ,ואין כאן כל
סתירה בין גשם לבין רוח ,שכן דמויות הזכר והנקבה אינן משקפות כלל את הגשם,
אלא מהוות ביטוי פנימי לכוח ,כשהן מסמלות שילוב של תכונות שהינן חיונית
ביותר ל״פרישת הכנפיים״ והעלאת עבודת ה׳ של התורה המצויה בארון הברית כלפי
מעלה .זאת מכיוון שאת עבודת ה׳ הקדושה ביותר -עשרת הדברות שנמצאו בארון
הברית ,בקודש הקודשים -יש לבצע ״בדחילו ורחימו״ כאשר האדם מצוי במצב של
״זכר״ -אהבת ה׳ ,ו״נקבה״ -יראת ה׳ ,בבחינת ״וגילו ברעדה״ 26.תכונות אלו הן הן
הכנפיים ,אשר באמצעותן הופכת עבודת ה׳ ממעשה גשמי וחיצוני למעשה שאותו
22תהילים קי״א ,י.
23לעניין זה ר׳ רבי חיים בן עטר ,אור החיים ,על דברים כו ,ה ,דיבור המתחיל ״ואמר״ ,בהתייחס למאמר
חז״ל בברכות ה ,ע״א ,כי ״אין טוב אלא תורה״ :״שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות טוב
התורה ,היו משתגעים ומתלהטים אחריה ,ולא ייחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה ,כי התורה
כוללת כל הטובות שבעולם׳/
24ש מות כה ,יח :״ועשית שניים כרובים זהב …והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה …ופניהם'איש אל אחיו…
חדאשד אחךאליך״.־־־־…….י■ ־״
־‘-:־ —-ונתת את
25יו מ א נד ,ע״א.
26תהילים ב ,יא ,ור׳ ברכות ל ,ע״ב :״מאי וגילו ברעדה ? אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה :במקום גילה שם
תהא רעדה״.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 173הו ד פ ט ע״י ת כנ ה אוצר ה חכ מ ה
* 176ד״ר אבי וינרוט
מפנים האדם בתוככי הווייתו ועל ידי כך מרקיע שחקים27.
בהתאם לרעיון זה מבארים גדולי החסידות גם את סוד ההקדמה של נשים לגברים
במעמד מתן תורה ,בעת שנאמר :״כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל״28.
מבאר רש״י שם :״לבית יעקב -אלו הנשים …לבני ישראל -לזכרים״ .התורה היא
ההתגשמות של עבודת ה׳ מתוך אהבתו ,כפי שנאמר ״פקודי ה׳ ישרים ,משמחי
לה״ 29.כדי להגיע למדרגה זו של עבודת ה ,מתוך אהבה ,פנה הקב״ה תחילה אל
הנשים -שהרי הנקבה מסמלת את יראת ה׳ ,וזו התכונה שממנה יש להתחיל בעבודת
ה /כמאמר חז״ל :״כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו -חכמתו מתקיימת ,וכל
שחכמתו קורמת ליראת חטאו -אין חכמתו מתקיימת״ 30.אהבת ה׳ באה רק לאחר
"" 8מק ,כמתנה אלוקית לאדם.
בחינת המקורות השונים מזווית כוללת ,המפרשת את המונחים השונים על פי תורת
הסוד ,מקנה אפוא מימד שונה לחלוטין למקורות האמורים ,שהרי המילים והמונחים
מתפרשים על פי תוכנם הפנימי ומהותם העמוקה ,ולא על פי משמעותם הפשוטה
בשפת בני אדם המשמשת רק ככלי לקומוניקציה ביניהם .בהתאם לראייה זו ,אין
המונחים ״בך׳ ו״בת״ במקורות השתים מתפרשים כפשוטם ,ואין לראותם כמכוונים
לשוני הקיים בין זכר ונקבה .מונחים אלה משמשים כלי כיטוי לסוגים שונים של
טמפרמנט בעבודת ה /הנגזרים מן השוני הקיים בתכונות ובמבנה האישיות הבסיסי
הטבוע בכל אחד מן המינים מחד גיסא ,ועל השוויון הערכי המלא ביניהם מאידך
גיסא ,שהוא התכלית והאידיאל שאנו מייחלים להגשימו31.
J
27דברים רומים מבוארים בספר ערוגות הבושם על פרשת תרומה ,המוסיף ומציין כי הסמליות של המונחים
״כרוב״ ו״יואה ואהבה״ עולה גם מצירופים שונים של גימטריות.
.
_ wi
י
שמות יט ,ג.
של*
ט;
30א בו ת ג ,ט.
(נ עיון זה במקורות ,מעניק להם מימד נוסף למראה אף הוא עד נמה מדובר בנושא שיש ללומדו לעומקו
בטרם גיבוש עמדה סופית.
פמיניזם ויהדות וינרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מס 174הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ה כ מ ה
ראשי תיבות
־
אבודרהם
ר׳ דוד בן יוסף אבודרהם
הגר״א
הגאון ר' אליהו מוילבא
:הנצי״ב מוו׳לוז׳ין
ך חיד״א
:
ט״ז
טורי זהב(חובר ע״י ר׳ יואל סירקיש)
יו״ט
יום טוב
יעב״ץ
ר׳ יעקב אבן צור
מהרי״ט
ר׳ יוסף טיראבי
מהרי״ל
ר׳ יעקב בן משה מולין
ר׳ יוסף קולון
מהרי״ק
מהר״ם אלשקר
‘■ jמהר״ם מרוטנברג
ר׳ מאיר בן ברוך מרוטנברג
מהרש״א
מהרשד״ם
ר׳ שמואל בן משה די מדינה
::מלבי״ם
i
קב״ה
ר׳ שלמה בן יחיאל לוריא
ר׳ מאיר ליבוש
קדוש ברוך הוא
ר׳ אברהם בן דוד
i :ראב״ד
:ראי״ה קוק
רא״ש
ר׳ אברהם יצחק הכהן קוק
ר׳ אשר בן יחיאל
ר׳ דוד קמחי
Jרד״ק
1
ר׳ משה בן יצחק אלשקר
ר׳ שמואל אליעזר בן ר׳ יהודה הלוי
:מהרש״ל
ריב״ש
ן.
ר׳ נפתלי צבי יהודה מוו׳לודין
ר׳ חיים יוסף דוד אזולאי
ר׳ יצחק בר ששת פרפת
J
ריטב״א
ר׳ יום טוב בן אברהם אלשבילי
ר ,יצחק אלפסי
Jרי״ף
L
; . ; ; '; : : ; . : . : – .׳ “ v׳ " יי■■■■.־.
^:ר^לוייבריעקב חביב
177
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 175הו ר פ ס ע״י הכנ ה אוצר ה ח כ מ ה
«*!»«!
78ו 4ד״ר אבי ו מ רו ט
רמ״א
ר׳ משה בן ישראל איסרלייש
רמב״ם
ר׳ משה בן מימון
רמב״ן
ר׳ משה בן נחמן גרונדי
י״ז
רשב״א
ר׳ נסים בן ראובן מגירובדי
ר׳ שלמה בן אברהם אדרת
רש״י
ר׳ שלמה יצחקי
שו״ת
שאלות ותשובות
ש״ך
ר׳ שבתאי בן מאיר כהן
תשב״ץ
ר׳ שמעון בן צמח דוראן
פמיניזם ויהדות וינרוט ,אבר הם בן משה אהרן עמוד מ ס 176הו ד פ ס ע״י ת פנ ת אוצי ה ח ב מ ה
-1
ביבליוגרפיה
♦ מאמרים וספרות זרה
־ $מאמרים וספרות בעברית
♦ פסקי דין רבניים
^1צר החנםה|
♦ פסקי דין ישראליים
♦ חקיקה
♦ תקנות
$אחרונים
־♦ ראשונים
♦ תלמוד ירושלמי
1
1
♦ תלמוד בבלי
:
♦ תוספתא
$מדרשי הלבה ואגדה
♦ גאונים
♦ משנה
$מקרא
179
פ מ עיז ם ויהדות ומרוט ,א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס 177הו ד פ ס ע״י הכנ ת אוצר ה חכ מ ה
ו ♦ ד״ר אבי וינרוט80
מאמרים ספרו ת זרה
Aaronson David, “Woman's position in Israel”, JF 5 (1922), p. 260-264,
376-381.
Abner David ,,The Composition and Stucrture of Mishnah Sotah”,
Dissertation Yeshiva University.
Adkins Lisa, “Feminist Theory and Economic Change”, In: Contemporary
Feminist Theories (Edited by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh
University Press, 1988), p. 34.
Adler Rachel, “The Jew Who Wasn’t There: Halakhah and the Jewish
Woman”, In: Susannah Heschel (ed.) On Being a Jewish Feminist (New
York, 1983), p. 12.
Aloni Shulamit, “The status of the woman in Israel”, Judaism 22 (1973), p.
248.
Amram, David Wemer, “Daughter in Jewish law”, JE 4, p. 448.
[12M
M
Yn״n5
Appleman Solomon, The Jewish woman in Judaism: the significance of
woman's status in religious culture (N.Y., 1979).
Ashkenazi Nehama, “Eve’s Journey – Feminine Images”, In: Hebraic
Literary Tradition (Philadelphia, 1986).
Atkinson, Thomas E’, Wills (West Publishing, 2nd ed., 1953).
Azmon Yael, “Sex, Power and Authority”, The British Journal of Sociology,
vol. 32 (1981), no. 4, p. 547.
Azmon Yael, “Women and Politics: The Case o f Israel”, Women and
Politics, vol. 10 (1990), p. 43.
Azmon Yael & Dafna Izraeli (eds.), Women in Israel: A Sociological
Anthology, (New Jersey, 1993).
Baskin, Judith R’, “Jewish Women in the Middle Ages”, In: J.R. Baskin
(ed.), Jewish Women in Historical Perspective (Detroit, 1991), p. 94.
הודפס ע״י ה כנ ת אוצר ה ח כ מ ה178 א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס,פמיניזם ויהדות וינרוט
ו8פמיניזם ויהדות ♦ ו
Baumel, Joseph Noma ,,’Hair Distractions: Women and Worship in the
Responsa of Rabbi Moshe Feinstein” In: Jewish Legal Writtings by
tnpatti •mij
Women (Urim Publications, 1998), p. 9.
Berger Aiiza, “Wrapped Attention: May Women Wear Tefiilin” In: Jewish
Legal Writtings by Women (Urim Publications, 1998), p. 75.
Berkowitz Eliezer, Jewish Women in Time and Torah (Hoboken N.J. Ktav
[U34567n׳׳n §
Publishing, 1990).
Berkovits Eliezer, “The status of women within Judaism” In: Crisis and faith
(New York, 1976), p. 97.
Berman Saul, “The Status o f Women in Halakhic Judaism”, Tradition 14,
no. 2 (Fall, 1973).
Bernard Jessie, “The Paradox of the Happy Housewife.” In 51 Per Cent, edited
by Vivian Gomick and Barbara Moran (New York, Basic Books, 1971).
Bernstein, Debora (ed.), Pioneers and Homemakers: Jewish Women in
Prestate Israeli Society (Albany, 1992).
Bertram Vicki, “Theorising the Personal”, In: Contemporary Feminist
Theories (Edited by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh
University Press, 1988), p. 232.
Biale David, “Eros and Enlightenment: Love Against Marriage in the
East־European Jewish Enlightenment”, Polin, 1 (1986), p. 49.
Biale, Rachel, Women and Jewish Law: An Exploration of Women’s Issues
in Halakhic Sources (New York, 1984).
Blau Fraida, “Woman's Place in Torah Study”, JO 17, 9 (1984), p. 17.
Blumenkrantz Abraham. The Laws of Niddag, A Digest.
Blumenthal, Aaron H’, “The status of women in Jewish law”, CJ 31, 1
(1977), p. 24.
Boyarin Daniel, Carnal Israel. Reading Sex in Talmudic Culture (Berkeley,
1993).
Boyarin Daniel, “Internal Opposition in Talmudic Literature: The Case of
the Married Monk”, Representations 36 (1991), p. 87.
הו ד פ ס ע״י תכנ ת או צי ה חכ מ ה179 א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס,פמיניזם ויהדות וינרוט
ד״ר אבי ומרוט$ ו82
–
“
“ ־ ־
לן5 { ״
Brayer, Menachem M’, The Jewish woman in rabbinical literature
(Hoboken, 1986).
Brin, Ruth F , “Can a woman be a Jew?”, Reconstructionist 34,12 (1968), p.
7.
Brown, Erica S’, “The Bat Mitzvah in Jewish Law and Contemporary
Practice”, In: Jewish Legal Writtings by Women (Urim Publications,
1998), p. 232.
Bulka, Reuven P’, “Woman's role – some ultimate concerns”, Tradition 17, 4
(1979), p. 27.
_
Cameron Deborah, “Feminist Linguistic Theories”, In: Contemporaiy
Feminist Theories (Edited-by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh
University Press, 1988), p. 147.
Cayam Aviva, “Fringe Benefits: Women and Tzitzit”, In: Jewish Legal
Writtings by Women (Urim Publications, 1998), p. 119,
Cohn P״, “Jews and feminism”, Westminster Review (1913).
Connor, James T “The Nature of Succession.” 8 Fordham Law Review, p. 152.
Davidman Lynn & Shelly Tenenbaum (eds.) – Feminist Perspectives on
Jewish Studies (New Haven, 1994).
De Beauvoir Simon, The Second Sex (London, 1989).
Di Leonardo, Micaela (ed.), Gender at the Crossroads of Knowledge:
Feminist Anthropology in the Postmodern Era (Berkeley, 1991).
Eisenstadt, S’ N ’, Jewish Civilization. The Jewish Historical Experience in a
Comparative Perspective (New York, 1992).
Epstein Isidore, “The Jewish woman in the responsa (900-1500 C.E.)”,
Response 18 (1973), p. 23.
Ezekiel, Ezekiel Moses, “The position of woman in rabbinical literature”,
JRAS, Bombay, N.S. 3 (1927), p. 161-183; N.S. 4 (1929), p. 95-114,
247-277.
.
……
_____
Falk, Pesach Eliyahu (editor), Modesty – An Adornment for Life (Feldhehn,
1998).
הו ד פ ס ע״י ת פנ ת או צי ה ח פ מ ה180 א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס,פמיניזם ויהדות וינרוט
183 4פמיניזם ויהדות ׳
134S67| א ה״ ח
I Z
Falk, Zeev W “On the status of women in Jewish religious law”, Immanuel
1 (1972), p. 88.
Feldman David, Birth Control in Jewish Law (New York University Press,
1968).
Feldman David, “Woman’s role and Jewish Law” Conservative Judaism 26
no.4 (Summer, 1972), p. 35.
Frazer Elizabeth, “Feminist Political Theoiy”, In: Contemporary Feminist
Theories (Edited by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh
University Press, 1988), p. 50.
Friedman, Mordechai Akiva, “Tamar, A Symbol of Life: The “Killer Wife”
Superstition in the Bible and Jewish Tradition”, AJS Review, 15 (1990),
p. 23.
Frumkin Gad,? “Disabilities of women under Jewish law-…..can
they
■
צדחחכםח
>ע
- ׳be
remedied?”, JSCL, 3rdser. 12 (1930), p. 269-277.
Geffen־Monson Rela, “Women's role in the family and society”, PRA 40
(1978), p. 97.
Gilligan Caroline, In a Different Voice (Harvard University Press.
Cambridge Mass. 1982).
Gittelsohn Ronald, “Women’s Lib and Judaism”, Midstream 17 (October,
1971).
Goldberg, Harvey E’ (ed.), Judaism Viewed From Within and From
Without. Anthropological Studies (New York, 1987).
Gonda Caroline, “Lesbian Theory”, In: Contemporary Feminist Theories
(Edited by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh University Press,
1988), p.13.
Gordis Robert, “The Ordination of Women”, Midstream 26, 7 (1980), p. 25.
Gordis Robert, “Women's right in Judaism; women’s right in marriage”,
Congress Weekly 20 (1955), p, 5.
Greenberg Blu, On Women and Judaism – A View from Tradition (The
Jewish Publication Society of America, Philadelphia, 1983).
הו ד פ ס ע״י ת כנ ת או צי ה ח כ מ ה181 אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס,פמיניזם ויהדות וינרוט
♦ ד״ר אבי וינרוט184
Grossman Avraham, “The Historical Background to the Ordinances on
Family Affairs Attributed to Rabbenu Gershom Me’or Ha’golah (“The
Light o f the Exile”)”. In: Rapoport-Albert and Zipperstein (eds.), Jewish
History – Essays in Honour of Chimen Abramsky (London, 1978), p. 3.
Hale, Sir M The History Of The Pleas Of The Crown (London, By S.
Emlyn, 1971).
Handelman Susan, “Women and the Study of Torah in the Thought of the
Lubavitcher Rebbe”, In: Jewish Legal Writtings by Women (Urim
Publications, 1998), p. 143^ ״
Hands L’, “The legal difficulties of the Jewish woman”, JF 15 (1932), p.
341-342,365.
Harvey Penelope, “Feminism and Anthropology”, In: Contemporary
Feminist Theories (Edited by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh
University Press, 1988), p.73.
Hauptman, Judith R’, “Women’s liberation in the talmudic period”, CJ 26,4
(1972), p. 22.
Hauptman, Judith R’, “Women in the Talmud”, In: Religion and sexism”,
ed. Reuther (N.Y., 1974).
Humm Maggie, “Feminist Literary Theory”, In: Contemporary Feminist
Theories (Edited by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh
University Press, 1988), p.194.
Harris A’ G’, “Race and Essentialism in Feminist Legal Theory”, 42
Stan.L.Rev. 581 (1990) In: Feminist Legal Theory – Foundations (1993)
p. 348-358.
Henkin Chanah, “Women and the Issuing of Halakhic Rulings” In: Jewish
Legal Writtings by Women (Urim Publications, 1998), p. 278
Heschel Susannah (ed.), On Being a Jewish Feminist (New York, 1983).
Introduction xiirxxxv; Introduction to part I,P: 3.
Hyman, Paula E’, “Feminist Studies and Modem Jewish History”, In:
Lynn Davidman & Shelley Tenenbaum (eds.) – Feminist Perspectives
הו ד פ ס ע״י תכנ ת או צי ה חכ מ ה182 א ב ר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס,פמיניזם ויהדות וינרוט
185 * פמיניזם ויהדות
on Jewish Studies (New Haven, 1994), p. 120.
Hyman, Paula E “Gender and the Immigrant Jewish Experience in the
United States”, In: J.R. Baskin (ed.), Jewish Women in Historical
Perspective (Detroit, 1991), p. 222.
Hyman, Paula. E’, “The Other Half: Woman in Jewish Tradition”
Conservative Judaism (Summer 1972), p. 14.
Jackson Stevi, “Theorising Gender and Sexuality”, In: Contemporary
Feminist Theories (Edited by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh
University Press, 1988), p.131.
Jackson Stevi & Jackie Jones, “Thinking for Ourselves: An Introduction to
Feminist Theorising”, In: Contemporary Feminist Theories (Edited by
Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edmburgh University Press, 1988), p. 1.
Jackson Stevi, “Feminist Social Theory”, In: Contemporary Feminist
Theories (Edited by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh
University Press, 1988), p. 12.
Kanneh Kadiatu, “Black Feminisms’5, 111; Contemporary Feminist Theories
(Edited by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh University Press,
_
5 ו£ * »זיו הו
1988), p.86.
Kaplan, Mordecai M 5, “The status o f the Jewish woman”, Reconstructionist
2, 1 (1936), p. 7.
Kats Maidi, “Secular Studies at the Volozhin Yeshivah” In: Jewish Legal
Writtings by Women (Urim Publications, 1998), p. 288.
Kelly Joan, “Did Women Have a Renaissance?”, In: Joan Kelly, Women,
History and Theory (Chicago, 1984).
Kimelman Reuven, “The Seduction of Eve and the Exegetical Politics of
Gender” 4(1) Biblical Interpretation A Journal of Contemporary
Approaches (EJ. Brill, Leiden 1996), 1.
Kolatch. Arthur J’, The status of women in the biblical period (Dissert. HUC
New York, 1954).
Koltun Liz (ed.), The Jewish woman, an anthology. Response 18 (1973).
הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח כ מ ה183 אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס,פמיניזם ויהדות ומרוט
ו ♦ ד״ר אבי רינרוט86
Lamm Norman, A Hedge of Roses, (New York, Feldheim, 1972).
Levin, A5 Leo & Kramer, Meyer, New Provision in the Ketubah (New york,
Yeshiva University, 1955).
Levine, Amy־Jill (ed.), Women Like This – New Perspectives on Jewish
Women in the Greco-Roman Works (Atlanta, Georgia, 1991).
Levitt Laura, Jews and Feminism (New York, Routledge, 1997).
Litvin Baruch (ed.), Sanctity of the Synagogue (Spero Foundation, New
York, 1959).
Loewe Raphael, The position of women in Judaism (London, 1966).
MacKinnon C’, “Difference and Dominance: On Sex Discrimination” In:
Feminism Unmodified (1987), p. 32-45.
MacKinnon C’, “Not a Moral Issue” In: Feminism Unmodified (1987), p.
|1 2 3 iS 7 n ״nSl
146-162.
Maltzen Lillian, “The Role of Women in Positions of Jewish Leadership”,
CCARY 89 (1979), p. 140.
Mann, Denese Bergj h e women in Judaism. (Hartford, Conn. 1979).
Maynard Mary, “Women’s Studies“, In: Contemporary Feminist Theories
(Edited by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh University Press,
1988), p. 247.
Meacham Tirzah (leBeit Yoreh), Marriage of Minor Girls in Jewish Law: A
Legal and Historical Overview In: Jewish Legal Writtings by Women
(Urim Publications, 1998), p. 23.
׳
Meiselman M’, Jewish Woman in Jewish Law (Ktav publishing, New York,
1978).
Meiselman M’, “Women and Judaism”, Tradition 15(3) (Fall, 1975), p. 52.
Mendes, H’ Pereira, Position o f Jewish women in Jewish law and custom
(New York, 1984).
Mills Sara, “Post-colonial Feminist Theory”, In: Contemporary Feminist
Theories (Edited by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh
University Press, 1988), p. 98.
הו ד פ ס ע״י ת כנ ת אוצר ה ח ה מ ה184 א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס,פמיניזם ויהדות וינרוט
ו87 $ פמיניזם ויהדות
Inrorm 4?וצר
Minow M
“The Supreme Court
1986 Term,
Foreword:
Justice
Engendered” 101 Harv.L.Rev 10 (1987) In: Feminist Legal Theory Foundations (1993) p. 301-319.
Nicholson, Linda J’ (ed.), Feminism and Postmodernism (New York and
London, 1990).
Millen, Rochelle L “The Female Voice of Kaddish”, In: Jewish Legal
Writtings by Women (Urim Publications, 1998), p. 179.
Okin, Molley Susan, “Gender, the Public and the Private”, In: David Held
' (ed.), political Theory Today (Cambridge University Press, 1991), p. 67.
Ostow, Mortimer, A’ O’, “Women and change in Jewish law”, CJ 29, 1
(1974), p. 5.
Pardes liana, Counter tradition in the Bible. A Feminist Approaeh,_Mass
7
* *
1113*567 lYTN
(Harvard University Press, 1992).
Plaskow Judith, “Jewish Theology in Feminist Perspective” Feminist
perspectives on Jewish Studies (Yale University Press, New Haven,
London – 1994), p. 62
Polen Nehemia, “Miriam’s Dance: Radical Egalitarianism in Hassidic
,
Thought”, Modem Judaism 12(1) (1992), p. 1.
Priesand Sally, Judaism and the New Woman, (N.Y., 1975).
׳
j:
Ratzersdorfer Rosen Gilla, “Between Thought and Action: The Role of
Intent in the Performance of Mitzvot”, In: Jewish Legal Writtings by
L
Women (Urim Publications, 1998), p. 202,
Ross Tamar, “Can the Demand for change in the status of women be
Halakhically legitimated?” Judaism 42 (American Jewish Congress, New
:
York, 1993), p. 478.
Safrai Chana, “Beauty, Beautification, and Cosmetics: Social Control and
t
Halakha in Talmudic Times” In: Jewish Legal Writtings by Women (Urim
j
Publications, 1998), p. 38
Schostak Zev, A Guide to the Understanding and Observance of ffieTewish j r‘׳
Family Laws (Jerusalem, Feldheim, 1971).
* הו ד פ ס ע״י וגפנת אוצר החפמו185 א בר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס,פמיניזם ויהדות וינח־ט
ו ♦ ד״ר אבי וינרוט88
Scoular Jane, “Feminist Jurisprudence”, In: Contemporary Feminist Theories
(Edited by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh Uniyersijy Press,
1988), p.62.
Segal, J’ B’, “The Jewish attitude towards women”, JJS 30 (1979), p. 121.
Siltanen Janet & Michelle Stanworth (eds.), Women and the Public Sphere
(London, 1984).
Silber, Artur M’, “May Women be Taught Bible, Mishnah and Talmud?”,
Tradition 17, 3 (1978), p. 74.
Starr־Sered Susan, “Woman, Religion and Modernization: Tradition and
Transformation Among Elderly Jews in Israel”, American Anthropologist,
!ר החכמה5|או
92 (1990), p. 3 06.
Sue Thomham, “Feminist Media and Film Theory”, In: Contemporary
Feminist Theories (Edited by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh
University Press, 1988), p. 213.
Swirsky Barbara & Marilyn Safire (eds.), Calling Equality Bluff (New York,
1991).
Trible Phyllis, “Feminist Hermeneutics and Biblical Studies” Christian
Century (February, 1982), p. 116.
Trible Phyllis, “Five Loaves and Two Fishes: Feminist Hermeneutics and
Biblical Theology”, 50 Theological Studies (1989), p. 279.
Trible Phyllis, God and the Rhetoric o f Sexuality (Fortress Press, 1978).
Vice Sue, “Psychoanalytic Feminist Theory”, In: Contemporary Feminist
Theories (Edited by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh
University Press, 1988), p. 162.
Warren, Zev Harvey, “The Obligation of Talmud on Women According to
Maimonides”, Tradition 19(2), Summer 1981, p. 122.
Waugh Patricia, “Postmodernism and Feminism”, In: Contemporary
Feminist Theories (Edited by Stevi Jackson and Jackie Jones) (Edinburgh
University Press, 1988), p. 177.
•>
"■
Wegner, Judith Romney, “The Image and Status of Women in Classical
מיינ־זם:
הו ד פ ס ע״י תכצת אוצר ה ח כ מ ה186 אבר ה ם בן משה אהרן עמוד מ ס,יזם ויהדות וינרוט
189 $ פמיניזם ויהדות
Rabbinic Judaism”, In: Baskin (ed.), Jewish Women in Historical
Perspective (Detroit, 1991), p. 68.
Yaffe Richard, ״Women under Jewish law”, Council Woman 28, 3 (1966),
p. 7.
Zimmerman, Deena Rachel, “Duration of Breastfeeding in Jewish Law”, In:
Jewish Legal Writtings by Women (Urim Publications, 1998), p. 52
Zlochower Devorah, “Establishing and Uprooting Menstruation with the
Pill”, In: Jewish Legal Writtings by Women (Urim Publications, 1998), p.
60.
וזחב מה1 הח*פס ע״י ת כנ ת אוצ187 אברהם בן משה אהרן עמוד מס,מלליזם ויהדות ומרוט: ■ ן
' ( י
יI
Y.
1
AJ
a ׳.
I