1
בס"ד אב תשס"ו.
ד"ר יהודה שורץ.
אלוןשבותגושעציוןמיקוד90433:טל'0506282083
מפקח באגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך
_____________________________________________
הצעה למאמר לכתב העת" :מים מדלייו" שיתפרסם לזכר הרא"ם ליפשיץ ז"ל.
"משנת" ר' אליעזר מאיר ליפשיץ והוראתה.
ראשי פרקים:
מבוא.
פרק א' :הרקע לכתיבת מאמרו של הרא"ם ליפשיץ על המשנה ומגמתו.
פרק ב' :סקירת התוכן של המאמר.
פרק ג' :דגשים מחקריים במאמר והשוואתם לדעות מלומדים אחרים.
פרק ד' :תרגום דידקטי של דברי ליפשיץ בנוגע להוראת המשנה.
חתימה.
2
מבוא:
הרב אליעזר מאיר ליפשיץ היה מראשי המדברים בהוראת מקצועות הקודש בבית הספר הדתי החדש
בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים.
ליפשיץנולד1בשנת1879בגליציהוהיהבןלהוריםחרדים–משכילים.הואלמדתורהבביתהוריו
ולאחר שעברה המשפחה לעיר לבוב ,למד תורה מפיו של הרב יצחק שמלקיס .חוקר המדרש הידוע ר'
שלמה בובר ,קרב את ליפשיץ למחקר ,והוא נתפרסם בלבוב כתלמיד חכם משכיל וסופר.
גאולה בן יהודה כותבת על ליפשיץ:
"מלבד בקיאות והבנה בש"ס ופוסקים ,קנה לעצמו ידיעות מבוססות במקרא ומפרשיו ,עברית
ודקדוקה ,תולדות ישראל והיסטוריה כללית ,פילוסופיה ,ספרות עברית ….את אשר קרא ולמד
עיכל היטב ,ניתח בשיטתיות הסיק מסקנות והסדיר במוחו ולעיתים על גבי הנייר -מסכות
מסכות" 2.
בשנת1910עלהליפשיץלארץישראל,והוזמןעלידיחברת"עזרה"לשמשכמורהבביתהמדרש
למורים בירושלים .ביתו הפך להיות בית ועד למשכילי ירושלים .הוא הקים את סמינר מזרחי בשנת
1920וניהלאותועדפטירתובשנת1946.במקבילהואניהלגםבמשךשניםאחדותאתמחלקתהחינוך
הדתי של ההנהלה הציונית בירושלים .ליפשיץ היה בין מעצבי תוכנית הלימודים של בתי הספר הדתיים
החדשים בארץ ישראל.
ליפשיץ פרסם בתחילת שנות השלושים לחייו מאמר בשם" :המשנה" 3 .המאמר איננו מאמר פדגוגי –
דידקטי ,אלא מאמר מדעי – מחקרי ,אשר סוקר את תולדות היווצרותה וחיבורה של המשנה .יסודו של
המאמר היה בהרצאות שנשא ליפשיץ על הנושא 4.
1על תולדות חייו של הרא"ם ליפשיץ ראה:
האנציקלופדיההעבריתכרךכא'עמ871.
רבינוביץצבימאיר,בתוך:לויןד',עורך,עלהראשונים,הוצאתמרכזהסתדרותהמורים,תלאביב,תשי"ט,עמ'80.בןיהודה
גאולה" ,ליפשיץ אליעזר מאיר" ,בתוך :האנציקלופדיה שלהציונות הדתית ,בעריכת יצחק רפאל ,מוסד הרב קוק ,ירושלים,
תשכ"ה,עמ'190.(זוהסקירההמקיפהביותרעלתולדותחייושלליפשיץ).
כהן אהרון" ,על הרא"ם ליפשיץ ומשנתו החינוכית" ,בתוך :מים מדלייו ,ביטאון מכללת ליפשיץ ,שנת תשנ"ד ,כרך א' עמ'
285,ירושלים,תשנ"ד.
2בןיהודהגאולה,לעילהערה1.עמ'190-191
3המאמר התפרסם לראשונה בכתב העת "מולדת" שנה ג' ,תרע"ד ,חוברות תשרי – אדר בארבעה המשכים .המאמר הודפס
בקובץ נפרד ביפו בקיץ שנת תרע"ד בהוצאת "השרון" .המאמר הודפס שוב באוסף דבריו של ליפשיץ :כתבים כרך א' ,הוצאת
מוסד הרב קוק ,ירושלים ,תש"ז ,עמ' רכ"א.
4על טיב ההרצאות שהיוו בסיס למאמר ועל קהל היעד שלהם וכן על הבמה הראשונה שבה התפרסם המאמר ,ראה להלן בפרק
א'.
3
במאמרנו זה אנו מבקשים לנתח את דבריו של ליפשיץ ,מתוך מגמה לשרטט את עמדתו בנוגע להוראת
משנה .ליפשיץ עסק בהוראת תורה שבעל פה ובמקומה בתוכנית הלימודים 5 ,אבל הוא לא כתב ישירות על
הוראת המשנה 6.
יוסף שוואב הציע להתחשב בכל מעשה חינוכי ,ובפרט בתכנון תוכניות לימודים ,בארבעת מוקדי החינוך
הבאים :המורה ,התלמיד ,חומר הלימודים ,החברה .יש ליצור איזון הוגן בין האינטרסים של ארבעת
מוקדי החינוך הללו ,כדי להגיע למעשה חינוכי מושכל 7 .שלמה פוקס הרחיב את הדיבור ,בעקבות שוואב,
על הצורך באיזון נכון בין ארבעת מוקדי החינוך ,והוא קבע שגם בכל מוקד ומוקד ,יש להתחשב במגוון
הדעות של המומחים ביחס לאותו מוקד 8 .למשל העמדה שיש לנקוט בנושא חומר הלימודים במקצוע
הוראה ,צריכה לקחת בחשבון את דעתם של מלומדים שונים ביחס לאותו תחום דעת ,שממנו נגזר חומר
הלימודים.
5ראה :ליפשיץ א"מ" ,לשאלת התוכנית" בתוך כתבים כרך ג' ,מוסד הרב קוק ,ירושלים ,עמ' קכ"ו.
6נפתלי שטיינברגר כתב מדריך ביבליוגרפי לספרות פדגוגית ולאמצעי הוראה .המדריך התפרסם על ידי
משרד החינוך ,ירושלים ,תשכ"ה.
שםבעמ'18רואהשטיינברגראתהמאמרשלליפשיץעלהמשנהכפרסוםשישלוחשיבותפדגוגית
ודידקטית.
שטיינברגר מסכם את המאמר במילים אחדות והוא כותב כי המאמר מתאר את התפתחות המשנה
מהסופרים דרך הזוגות ועד אחרוני התנאים .שטיינברגר הרגיש כי סקירתו של ליפשיץ על התהוותה של
המשנה היא בעלת ערך למורים ולהוראת המשנה..
SchwabJoseph,“TranslatingScholarshipintoCurriculum”in:FoxSeymourand7
RosenfeldG,FromtheScholartotheClassroom: TranslatingJewishTraditioninto
Curriculum,NewYork:MeltonResearchCenterforJewishEducation,Jewish
TheologicalSeminary,1977,p.31.
8שלמה פוקס הלך לאחרונה לעולמו והוא נחשב לאחד מתלמידיו המובהקים של שוואב .ועיין עוד ב:
FoxS.andRosenfeldG.,FromtheScholartotheClassroom: TranslatingJewishTradition
intoCurriculum,NewYork:MeltonResearchCenterforJewishEducation,Jewish
TheologicalSeminary,1977.
בעיקר שם:
Fox Seymour, “The Scholar, the Educator and the Curriculum of the Jewish School”, p. 104.
4
עבודתו של יונתן כהן על הוראת מחשבת ישראל9מדגימה בצורה מוצלחת את העיקרון הזה .כהן כותב:
אצל יוסף שוואב ,וכן אצל תלמידו שלמה פוקס ,המפתח והמיישם את תפיסותיו ,ניכרת
התמודדות עם הבעיות הנוצרות מן המפגש בין תפיסות מתחרות אודות מהותן של הדיסציפלינות
לבין גורמים אחרים המשפיעים באורח בלתי נמנע על גיבוש המדיניות הקוריקולרית"1 0.
כהן מנתח בעבודתו את עמדתם של שלשה הוגים שונים ,המומחים לתחום הדעת -מחשבת ישראל .הוא
דן בעמדתו היחודית של כל הוגה ביחס למהות המקצוע ,והוא מפרש את משמעות העמדות השונות בנוגע
להוראת מחשבת ישראל וביחס לפיתוח תוכניות הלימודים במקצוע זה.
כהן מוסיף ומבהיר:
"ברוח דבריו של שוואב ,נבקש לטעון ,שהפילוסופיה היהודית תהפוך למשאב לחינוך יהודי דתי,
רק לכשייבחנו באורח ביקורתי תיאוריות אקדמיות מתחרות ושונות של הדיסציפלינה ,על היקפן
ומגבלותיהן ,וכן לכשייבדקו השלכותיהן של תיאוריות אלו לכל ארבעת מרכיבי היסוד ,שמתכנן
הלימודים אינו יכול להתעלם מהם"11.
לדעת כהן יש להתחשב בדעות השונות הרווחות בחקר תחומי הדעת ,כאשר באים לגבש תוכנית לימודים
או דרך של הוראה .אין להיאחז בגישה אחת בלבד ,אלא יש לתת מקום לרעיונות מגוונים הנוגעים לתוכן
הדיסציפלינה ,למהותה ,לעקרונותיה ,ולמשמעותה האנושית והתרבותית.
יש קשר לדעת כהן בין הדרך שבה מתאר חוקר או הוגה דעות ,את תחום הדעת שהוא עוסק בו ,או את
החיבור שהוא סוקר – לבין דרך ההוראה האפשרית של אותו תחום דעת או אותו חיבור .במיוחד נכון
הדבר כאשר באותו תחום דעת רווחים הסברים שונים ,או שאותו חיבור מתפרש בדרכים שונות .אם
נתחשב בעמדתו של חוקר אחד ,תהיה תוכנית הלימודים במחשבת ישראל שונה מן התוכנית שתהיה
מבוססת על דעתו של חוקר אחר .כהן מציע להתחשב בדעות השונות ,כדי לבנות תכנית לימודים מושכלת
ועשירה יותר.
על פי ההצעה המתודולוגית הזאת אנו מבקשים לנתח את עמדתו של ליפשיץ ,ביחס לתחום הדעת או
החיבור "משנה" .זאת כדי לשרטט את הדגשים בהוראה ,ואת דרכי ההנחלה הראויות של החיבור הזה,
על פי הנגזר מהבנת מהותה של המשנה ומקומה במרקם הרוחני והספרותי של עם ישראל -על פי התיאור
של ליפשיץ במאמרו .מדובר על הבנה יחודית שמציע ליפשיץ בקשר לשאלות השנויות במחלוקת בין
החוקרים ,בנוגע להיבטים שונים של התהוותה של המשנה ודרכי הנחלתה ופרשנותה.
אנו מבקשים לבדוק את הנחות היסוד שבבסיס תחום הדעת של המשנה על פי ליפשיץ ,ולהציע את
התרגום או את ההשתמעות של הנחות אלה לשפה פדגוגית .הכוונה היא לשאלות כמו :היחס בין תיאור
9כהן יונתן,כיוונים נבחרים בחקר הפילוסופיה היהודיתבזמננו – השלכות לתכנון לימודים ,חיבור לשם קבלת התוארדוקטור
לפילוסופיה ,האוניברסיטה העברית ,ירושלים ,תשנ"א.
10שםעמ'8.
11שםעמ'26.
5
היווצרותה של המשנה לבין דרך הוראתה ,היחס בין הידיעות על דרכי עריכתה של המשנה ועל
השתלשלותה ,לבין הבנתה והוראתה .ננסה לברר מה היא המשמעות של הקביעות ההיסטוריות,
הספרותיות והעריכתיות בדבר חיבורה של המשנה ,במאמרו של ליפשיץ -לגבי הוראת המשנה בבית
הספר ,הן מבחינת תוכנית הלימודים ודגשים של תוכן ,והן מבחינת דרך ההוראה.
6
פרק א' :הרקע לכתיבת מאמרו של הרא"ם ליפשיץ על המשנה ומגמתו.
מאמרו של ליפשיץ פורסם לראשונה בשנת תרע"ד ,בכתב עת לבני הנעורים בשם "מולדת" .כתב עת זה
יצא לאור החל משנת תרע"א ,על ידי אגודת המורים .בשנה הראשונה ערך אותו ש' בן ציון ומהשנה
השנייה ערך אותו יעקב פיכמן.
כתב העת שימש כירחון לבני הנעורים והוא כלל מדורים אחדים:
שירים אגדות וסיפורים ,היסטוריה ותולדות אנשי שם (התפרסמו סקירות על אנשים מאומות העולם וגם
על אנשים מישראל .למשל כתבו על החסידות ,על הגאון מוילנא ,על ז'אן ז'אק רוסו) ,ספרות וביקורת
ספרים ,העולם והטבע ,סיפורי מסע.
כתב העת שימש מעין עיתון לצעירים בגיל הביניים והתיכון ,והוא מסר ידיעות בהשכלה כללית ובהשכלה
יהודית – בגישה לאומית.
מאמרו של ליפשיץ התפרסם בכתב עת זה ,במדור היסטוריה ותולדות אנשי שם ,מתוך כוונה לתת
לצעירים ידע שיטתי ומסודר ,על התהוותה של המשנה ועל תולדות ספרות התנאים .המאמר נכתב כאמור
על יסוד הרצאות שנשא ליפשיץ בפני תלמידי בית ספר .מטבע הדברים מה שהיה מתאים להרצאה
לצעירים התאים גם למאמר לכתב העת המיועד לצעירים.
בקובץ כתבי ליפשיץ "כתבים" כרך א' שנת תש"ז ,עמ' רכ"א ,בהערת פתיחה למאמר רשם ליפשיץ
בקיצור:
"מולדת ג' תרע"ג12בחוב' חשון-טבת .הדפסה מיוחדת :יפו תרע"ד ,הוצאת "השרון" .מאמר זה
היה בתחילתו הרצאה ואין בו מראי מקומות .אני חוזר ומפרסם בצורתו בלי שינויים יתרים ובלי
השלמת מקורות".
את הכרך הראשון של "כתבים" ערך ליפשיץ בעצמו (את הכרכים האחרים ערכו אחרי מותו אנשים
אחרים) .כלומר ההערה הנ"ל היא הערתו של ליפשיץ בעצמו .מעניין כי בהערת פתיחה למאמר במסגרת
פרסומו הראשון בכתב העת "מולדת",
וכן בפרסומו המיוחד משנת תרע"ד נרשמה הערה הרבה יותר מפורטת כדלקמן:
"מאמרי זה שנוצר מעיקרו מתוך הרצאות בבית ספר בינוני ,ושיתפרסם עכשיו בעיתון הנועד
לבני הנעורים ,אין בו משום מראי מקומות כלל .אף במקום שהרצתי את המסקנות האחרונות של
המדע שאינן ידועות עוד לכל ,ואפילו במקום ששערתי השערה חדשה אגב הרצאתי (כגון על
אודות סדר חכמה והלכות דרך ארץ) ,על כורחי לא הבאתי מראי מקומות ,משום שאין כאן
מקומם .לקורא שלא מבני הנעורים מראי המקומות ,או אינם נצרכים או אינם מועילים ,והקורא
הוותיק יכיר את החידוש במקומו .במאמרי זה אעסוק לא רק בתולדות המשנה אלא גם בתולדות
שאר הספרות מתקופת התנאים ,כי אין להפריד בין הדבקים שנולדו יחד ואינם מובנים זה בלי
12נרשםבטעותתרע"ג .המאמרפורסםבתרע"ד.מענייןכי בסקירתהשלגאולהבןיהודה(לעילהערה1),גםכןנפלהטעות
בנקודה זאת .נרשם שם שהמאמר על המשנה התפרסם "במולדת חשוון-טבת תרי"ג" .הנכון הוא שהמאמר התפרסם במולדת
גיליונות תשרי – אדר תרע"ד ,בארבעה המשכים.
7
זה ,אולם המשנה עיקר והשאר טפל .הבאתי דוגמות אחדות שיפרשו את הדברים לקורא הבלתי
רגיל.
רשימת הספרות במקצוע זה תיתן את האפשרות למי שחפץ ,להשתלם בעניין וגם מראי
מקומות" .וכאן מציין ליפשיץ כמקורות את החיבורים של :זכריה פראנקל ,א' ה' וויס ,צבי גרץ,
זאב יעבץ ,ר' נחמן קורכמל ,ר' דוד צבי הופמן ,יצחק א' הלוי ,ש' פונק.
הערת פתיחה זאת חשובה מכמה בחינות .ליפשיץ מגלה כי ההרצאות שהוא השמיע היו בפני תלמידי בית
ספר תיכון ("בית ספר בינוני") ,כלומר הוא ראה בסקירה שלו על המשנה ,סקירה השווה לכל נפש ,ולא
רק לחוקרים ומלומדים .הוא מגלה כי ספרות המחקר על תולדות המשנה הייתה פתוחה לפניו .רשימת
הספרות בשולי ההערה ,מגלה כי הוא התחשב במה שכתבו חוקרים לפניו .יחד עם זאת הוא מעיר בציניות
כי לקורא המבוגר ,או שמראי המקומות לא נחוצים ,כי הוא בודאי מכיר את החומר המחקרי ,או שהם לא
מועילים כי הוא לא יודע להשתמש בחומר המחקרי .ליפשיץ סומך על "הקורא הוותיק" ,דהיינו הקורא
המשכיל ,שידע לשים ליבו לחידושים שבמאמר ,גם אם הם לא מודגשים או מובלטים הבלטת יתר.
אכן יש ויש חידושים מעניינים במאמר זה ,ונעמוד עליהם בהמשך.
"במחקרו בולטות סגולות הקיצור והגיבוש שבכתיבתו .בעזרתן הוא מקפל פרשיות נרחבות
ומקיפות בעמודים ספורים"1 3.
הבחנה זאת של בן יהודה ,הולמת את מאמרו של ליפשיץ ,שבו הוא מבליע בקיצור נמרץ סוגיות יסודיות
בנוגע לחקר ספרות חז"ל וקובע עמדה ברורה מבלי לציין את הויכוח בנידון.
כאמור במקום פרסומו המאוחר של המאמר ,ב"כתבים" כרך א' תש"ז ,השמיט ליפשיץ את הערת הפתיחה
הארוכה ,והסתפק רק בדברים קצרים .יש לזכור כי עברו שלושים ושלש שנים ממועד הפרסום הראשון,
ועד למועד הפרסום האחרון .כנראה לא ראה ליפשיץ טעם באיזכורם של המקורות באריכות ,שהרי
במהלך השנים הללו התחדשו דברים רבים בחקר התלמוד ,בעולם בכלל ,ובאוניברסיטה העברית בפרט.
ליפשיץ היה מודע לכך ,שאם הוא יציין מקורות הרי עליו להתחשב בדברים שהתפרסמו במהלך שלושת
העשורים ,מאז פרסומו הראשון של המאמר ,וזאת הוא כנראה לא רצה או לא יכול היה לעשות1 4.
בכל מקרה הניתוח שלנו יתחשב במאמר "באשר הוא שם" ,דהיינו על פי מצב העניינים בעת פרסומו
הראשון ,בתחילת העשור השני של המאה העשרים.
בכתב העת "מולדת" במקום פרסומו הראשון של המאמר ,נרשם בסוף המאמר – "ערב יום הכיפורים
תרע"ד" .דהיינו ליפשיץ השלים את כתיבת מאמרו ממש בתחילת שנת תרע"ד וחלקו הראשון של
המאמר הודפס ב"מולדת" בגיליון של חודש תשרי באותה שנה.
13בןיהודה,לעילהערה1,עמ'194
14יש לציין כי ב"כתבים" קיצר ליפשיץ במקומות אחדים והשמיט קטעים בעיקר של דוגמאות ומקורות ,אבל הוא לא שינה
מעיקרי הדברים.
8
לפיכך ניתן להניח כי ההרצאות של ליפשיץ שהיוו בסיס למאמר ,הושמעו בפני התלמידים בשנים תר"ע -
תרע"ג .ליפשיץ עלה לארץ בראשית תר"ע כדי לשמש מורה בבית המדרש למורים מיסודה של חברת
"עזרה" בירושלים1 5.
סמינרלמוריםשלחברת"עזרה"נוסדבירושליםבשנת1904עלידיאפריםכהןרייס.הרא"םליפשיץ
הוזמן ללמדבסמינרבשנת1910.
כהן רייס כותב כי:
"בשנת1910נכנסולהוראהאליעזרמאירליפשיץ…החלטתילקבלאותוכמורהלדבריימי
ישראל לספרות עברית מקרא ותלמוד"1 6.
ובאותו עניין כותב משה רינות:
"יוצאתדופןהייתהקבלתושלרא"םליפשיץלסמינרבירושליםבחורף1910.ליפשיץשבא
מלבוב ,לא היה בעל השכלה אוניברסיטאית ,הוא קיבל את חינוכו ב"חדר" ובבית המדרש.
אפרים כהן קיבל אותו על פי חליפת מכתבים והמלצות בכתב ,ואולי משום שליפשיץ היה כבר
ידוע כמחבר ספר על רש"י וחיבורים אחרים .אחד מבני הדור שיבח את אפרים כהן על "חוש
הריח" שלו למציאת כוחות הוראה ,ועל שקיבל את ליפשיץ למרות שלא היו בידו שום תעודות
רשמיות ובודאי שלא ביקר מעולם בבית ספר מסודר"1 7.
כך הגיע ליפשיץ לסמינר ולימד שם כשלש שנים .את ההרצאות על המשנה הוא מסר כאמור לתלמידי בית
הספר התיכון שהיה מעין מכינה לסמינר.
גאולה בן יהודה כותבת כי:
"מתוך הרצאות בבית המדרש למורים ניבנה מחקרו על המשנה ,בו הוא סוקר את תהליך
התהוותה של המשנה ,רבדיה השונים ,מקצועותיה ,דרכי לימודה ולשונה"1 8.
15על יסודו של בית המדרש הזה ועל מייסדו אפרים כהן רייס ,ראה:
רינות משה,חברת העזרה ליהודי גרמניה ,הוצאת בית הספרלחינוך ,האוניברסיטה העברית ,ירושלים,
תשל"ב,עמ'109ואילך.
כהןרייסאפרים,מזיכרונותאישירושלים,הוצאתספרייתהיישוב,ירושלים1933,,עמ'214ואילך.
16
כהןרייס,לעילהערה…….עמ' 278.
17רינותמשה,לעילהערה….עמ'155.
18בןיהודהגאולה,לעילהערה1,עמ'194.
9
ההרצאות על המשנה היו ככל הנראה במסגרת שיעורי מבוא לתורה שבעל פה או במסגרת שיעורי
היסטוריה ,והם שימשו כפתיחה ללימוד משנה ותלמוד בבית הספר התיכון ובמכינה לבית המדרש למורים.
10
פרק ב' :סקירת התוכן של המאמר1 9.
1.הסופרים.
ליפשיץ מציין כי" :נביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" ,פירושו שנביאי שיבת ציון בתחילת ימי הבית
השני מסרו את התורה שבעל פה לאנשי הכנסת הגדולה ,שהם הם הסופרים .בכל ימי הבית השני מוסרי
ומלמדי התורה שבעל פה היו הסופרים ,וזאת עד תקופת הזוגות בשלהי ימי הבית השני והם ראשוני
התנאים.
לדעת ליפשיץ הסופרים הם "אבות המשנה" ומשנת הסופרים היא היא "משנה ראשונה" .דהיינו כבר
בתקופת הסופרים בתחילת ימי בית שני היו משניות מנוסחות .משניות ראשונות אלה היו מנוסחות בקיצור
נמרץובצורהפיוטיתשמגמתההייתהבןיהודהגאולה,לעילהערה1,עמ'194.
בןיהודהגאולה,לעילהערה1,עמ'194.
להקל על הזיכרון.
התנא ירש את מקומו של הסופר וה"משנה ראשונה" של הסופרים משוקעת במשנתנו.
הפועל "שנה" פירושו חזור על ,דהיינו שינון "המשנה הראשונה" ,ההסבר שלה והוספה עליה.
2.הגדרתהתקופהשלחכמיהמשנה.
לפיליפשיץתקופתחכמיהמשנהנמשכהכ700שנה,מתחילתימיהביתהשניועדתחילתהמאה
השלישית ,מועד החתימה של המשנה על ידי ר' יהודה הנשיא .התקופה כוללת גם את הסופרים הם הם
אנשי כנסת הגדולה ,וגם את התנאים .ליפשיץ רואה רציפות במסורת התורה שבעל פה מהנביאים מיד אל
חכמי המשנה..
"תקופה ארוכה מדברת אלינו מתוך ספרות התנאים …והדברים שמחים כביום שנשנו ,ורוחם
גלויה לפנינו ,והדרך פתוחה ללומד להכיר את הדורות הגדולים הללו2 0"….
3.היחסביןמדרשההלכהלמשנה.
לדעת ליפשיץ בתחילת ימי הסופרים ,לימוד התורה שבעל פה היה על דרך פרוש הפסוקים דבר דבור על
אופניו .הכל היה כלול במקראות וקשור בהם .כך הורו הסופרים תורה ,בהסמיכם כל הדינים המסורים על
המקראות .לדרך לימוד זאת קראו מדרש או מדרש הלכה .בימי הסופרים התפתח לאט לאט ,תהליך של
קביעת הלכות בלי להסמיכן על הכתוב כלל .מדרש ההלכה לא נתבטל אבל נחתמה התפתחות המדרש
העצמי המחדש הלכה מתוך התורה .ההלכות החדשות היו הגרעין הראשון של המשנה .בשלהי תקופת
התנאים ועוד יותר בתקופת האמוראים ,חיפשו חכמים את המקור להלכות בפסוקים על דרך המדרש.
19כותרות המשנה בסקירה זו הם כותרות שלי .במאמר של ליפשיץ אין כותרות משנה .בחרנו לציין בסקירה זאת נקודות אשר
שנויות במחלוקת בין החוקרים ו/או שהן בעלות משמעות מיוחדת בנוגע להוראת המשנה.
20(עמ' רפא').
11
אולם באמת אין הפסוקים מקור להלכות כי ההלכות התחדשו בלי קשר לפסוק מסוים אלא אלו רק
אסמכתאות בלבד כדי לחזק את תוקפה של ההלכה.
4.סדר"דרךארץ".
"במשנה הראשונה" בימי הסופרים היה סדר שביעי ,שהוא סדר "חכמה" או סדר "דרך ארץ" .מסכת
אבות היא שריד מהסדר הזה .המשנה מלאה בהיגדים של הדרכה חינוכית לתלמידים .הגידים אלה מקורם
הראשון הוא באותו סדר שביעי במשנת הסופרים.
5.התנאיםהאחרוניםופועלם.
לדעת ליפשיץ בימי הלל כבר הייתה המשנה מסודרת בששה סדרים .החכמים התחילו לשנות את המשנה
ולהעמיק בה ולפרשה .המשנה המנוסחת הפכה לספר הלימוד ולמקור לחידוש ההלכה.
בית הועד ביבנה לאחר החורבן ,בראשות ר' יוחנן בן זכאי ,הציל את התורה בשעת כליון החירות
המדינית.
התנאים האחרונים מפרשים דברי משניות קדומות כדרך שהאמוראים אחריהם מפרשים את המשנה.
6."התלמוד"התנאי.
"התלמוד" הוא הסברת טעמי המשנה .תפקידו של התלמוד הוא "לתרץ" את המשנה ,דהיינו ליישר
ולברר את כל הקושיות שבה .התנאים עסקו בתלמוד דהיינו בפירוש ובתירוץ המשנה.
כל מקצוע רוחני יש לו חוקי מחשבה מיוחדים ,ודורש הוא מן המומחים הרגלי מחשבה מיוחדים .כך יש
גם שכל תלמודי מיוחד.
7חתימתהמשנהעלידיר'יהודההנשיא.
משנת ר' עקיבא נסדרה לפי הכרעת הועד ביבנה לאחר החורבן .ר' מאיר ור' שמעון בר יוחאי תלמידי ר'
עקיבא ,הבליעו את משנתו במשנתם ,ומשנתם היא היא היסוד למשנת ר' יהודה הנשיא.
"ההשגחה כאילו הכינה לה כלי למעשיה ,את ר' יהודה הנשיא ,שאישיותו הייתה מוכנה לחתום את המשנה
מאין כמוהו ,והתנאים החיצוניים גם כן הכשירו את העבודה הזאת"( .עמ' רנ').
עיקר העבודה של אחרוני התנאים בפירוש המשנה ובהסברתה נמצא בברייתות .כלומר הפירוש לא נכנס
לגוף המשנה אלא נשאר מנוסח בחומר חיצוני.
בשעת החיתום נשמר בדרך כלל הסגנון הקדום ,ואם לא היה הכרח ,לא נגרעה ולא נוספה אף מילה .ר'
יהודה הנשיא נעזר בעריכתה הסופית של משנה בוועד החיתום .הייתה זו חבורה גדולה של חכמים בבית
מדרשו של רבי והם עמדו לימינו בשאלות של הכרעה הלכתית .גדולתו של רבי עצמו הייתה בעריכה
ובגיבוש הספר לחיבור אחדותי.
12
8תוכןהמשנהומאפייניההעיקריים.
ליפשיץ כותב כי :
"בכל היות המשנה הלכה ,אינה כספר חוקים שאין אדם צריך כלום בלעדיו למען דעת הדין.
משניות מתוך 'התלמוד' ,שהיה אף בשעתן ,נולדו ,ורק מתוך תלמודן הן משמשות להוראה"2 1.
המשנה היא יותר ספר לימוד מאשר ספר חוקים .המשנה זקוקה לפרושים של התלמוד כדי שאפשר יהיה
להשתמש בה לפסיקת הלכה.
המשנה בששת הסדרים מקיפה את כל חיי ישראל ,חיי היחיד והרבים.
במשפט של המשנה בעיקר בסדר נזיקין
"יש שניפגש מלבד דיני הפטור והחיוב ,הקנסות והעונשין ,גם משפטים דתיים ומוסריים שאין
ענשם בידי בשר ודם אלא בידי שמים ,מה שאין כן בשום משפט אחר"2 2.
"אופן התייצרות המשנה בתוך פולמוס הדעות בבית הועד ובבית המדרש ,נותן שלפעמים צחצוחי
חיים ניכרים בה …הם הויכוחים …מחיים את הלכותיה …כמו כן מחיים את הלכות המשנה ,דברי
אגדה מועטים המפתיעים את הלומד בהגלותם לעיניו ,דווקא בשביל שהם יוצאים מהגדר הכללי
של המשנה"2 3.
"המשנה …צבעה הכללי הוא צבע ימי חרות ישראל ….בני חורין הם חכמי המשנה ויצירתם
יצירה בת חורין .אין בה השפעות זרות ואין בה אונס רוחני"2 4.
9.לשוןהמשנה.
לשון המשנה היא עברית טהורה בצורת ההתפתחות שקיבלה בתקופה ההיא .סגנון המשנה הוא סגנון קשה
ומדויק ומבורר ,לשון המשנה מצומצמת ,ויש בה קיצור של רעיונות שהיו מובנים רק ליודעי "תלמודה"
של המשנה דהיינו פירושה .הלשון המשנתית היא לשון כל ספרות התנאים ,והייתה כל ימיה שפה חיה
בבית המדרש של החכמים.
10.הסדרבמשנה.
"בשים לב לאריכות ההתפתחות נתפלא על הסדר שבמשנה .לא העיקר כאן סידור הפרטים ,אלא
העיקר שרוח של סדר מרחפת על הכל"2 5.
21עמ' רנ"ו במאמר.
22שם
23(עמ' רנח').
24(עמ' רסג').
25(עמ' רסז').
13
הסדר של המסכתות בתוך כל סדר הוא ככל הנראה לפי הגודל .כנראה שמלמדי המשנה התחילו לשנות
לתלמידים את המסכתות הגדולות ואחר כך עברו לקטנות יותר( .להשוות לדברי הרמב"ם שרואה קשר
אסוציטיבי בין המסכתות).
"המסכות נחלקו לפרקים .גם החלוקה לפרקים היא קדומה .אפשר היה זה השיעור בקרוב שאדם
שונה בפעם אחת"2 6.
זה הוא חידוש מעניין שגודל של פרק במשנה הוא כגודל יחידת לימוד אחת.
לדעת ליפשיץ הפרקים במשנה מחולקים למשניות מימי הסבוראים ,החכמים המאוחרים בתקופת התלמוד.
לדעת הרמב"ם ר' יהודה הנשיא עצמו חילק כל פרק "לפרקים קטנים" ,וקרא לכל פרק קטן כזה "הלכה",
(דהיינו משנה)2 7.
11.האםנכתבההמשנהלאחרחיתומה.
ליפשיץ לא מכריע בשאלה זאת אלא מביא את הדעות החולקות .יש אומרים שהיא נלמדה בעל פה ללא
כתיבה ויש אומרים שהיא נכתבה ונלמדה מן הכתב .ליפשיץ משער שאכן המשנה המשיכה להיות נלמדת
ומועברת בעל פה ,אבל רבי יהודה הנשיא ובית דינו התירו לכתוב את המשנה ,והיו טפסים אחדים של
המשנה למשמרת בארכיון של בית הנשיא ,ובשעת הצורך הלכו לעיין בטופס כזה.
12.איכותהמשנהבהשוואהלתוספתא.
"במשנה נגמרה התפתחות של מאות בשנים ,והמשנה היא כתמצית הספרות התנאית כולה….
כשנראה את מצב התוספתא ,נדע מה גדולים מעשי רבי במשנתנו ,ונוכל לשער מה היו פני
המשנה אלמלא לא קם לה חותם ומסדר כרבנו הקדוש"2 8.
26(עמ' רסח').
27רמב"ם הקדמה לפירוש המשנה מהדורת מוסד הרב קוק עמ'…….
28(עמ' רע').
14
פרק ג' :דגשים מחקריים במאמר והשוואתם לדעות מלומדים אחרים.
כפי שצוין לעיל ,בשולי הערת הפתיחה למאמרו מציין ליפשיץ רשימת מלומדים אשר המעוניין "להשתלם
בעניין" ,יכול לקרוא בדבריהם כדי לעמוד על השאלות המחקריות הכרוכות בספרות התנאים.
מלבד את מייסד חכמת ישראל ,יום טוב לפמן צונץ ,מזכיר ליפשיץ את ראשי המדברים בחקר ספרות
חז"ל מקרב אנשי "חכמת ישראל".
הואמזכיראתר'נחמןקרוכמל(1785-1840),בעל"מורהנבוכיהזמן"ואתזכריהפרנקל
(1801-1875),בעל"דרכיהמשנה".הואמזכיראתצביגרץ(1817-1891),בעל"דבריימיישראל"
ואתאייזיקהירשוייס(1815-1904)בעל"דורדורודורשיו".הואמזכירגםאתיצחקאייזיקהלוי
(1847-1914),בעל"דורותהראשונים"ואתזאביעבץ(1847-1924)בעל"תולדותישראל".לבסוף
הואמזכיראתר'דודצביהופמן(1843-1921)בעל"המשנההראשונהומחלוקתהתנאים"ואתש'פונק
שכתב על התהוות התלמוד.
רשימת אישים נכבדה זאת ,שליפשיץ מעיד כי שימשה בסיס לדבריו על המשנה ,מעידה כי ליפשיץ נחשף
בצד השכלתו התורנית – מסורתית ,גם להשכלה מחקרית מבית המדרש של "חכמת ישראל" .האישים
שברשימה הם ראשי המדברים בשלשת הדורות הראשונים של "חכמת ישראל" כפי שמתאר אותם בן
ציון דינור2 9.
לפלא הדבר כי למרות שליפשיץ לא למד בשום מוסד אקדמי ואף לא בבית מדרש לרבנים הוא רכש
ידיעות מחקריות ,ובלימוד עצמי הוא התוודע לחיבורים ההיסטוריים והתלמודיים .במאמר על המשנה יש
סינתיזה של תורה וחכמה ,של ידע תורני – מסורתי ,וידע היסטורי – מחקרי.
הדגשים המפורטים להלן הם דגשים הנוגעים בסוגיות השנויות במחלוקת בין החוקרים גם אלה מאנשי
"חכמת ישראל" וגם החוקרים של המאה העשרים.
1.תקופתהסופרים.
ליפשיץ מעצים את מקומם ותפקידם של הסופרים בימי הבית השני ,והוא רואה בהם את ראשוני בעלי
המשנה.
צונץ יום טוב ליפמן ,הדרשות בישראל בהתפתחותן ההיסטורית ,מוסד ביאליק ,ירושלים ,תשל"ד.
29דינורבןציון,"חכמתישראל",האנציקלופדיההעברית,כרךיז'עמ'408
15
שםעמ'22:"משעהשהסופריםמילאואתמקומםשלהנביאיםהתחילהמדרשלתפוסמעטמעטאת
מקומה של היצירה המקורית ,ובמקומו של בן הנביאים בא התלמיד ,והאסכולות של הנביאים נהפכו
לכנסיות של החכמים".
שםעמ'26:"קובץההלכותהקדוםביותראוספרהמשנהבעתיקביותרהואכנראהמיסודושלבית
הלל".
העולה מתוך דברי צונץ ,שליפשיץ בודאי הושפע ממנו ,הוא שהסופרים נסחו כבר משניות קדומות ,אבל
איסופן לקובץ ראשון היה בימי בית הלל.
אלבק חנוך ,מבוא למשנה ,מוסד ביאליק ,ירושלים ,תשי"ט.
שםעמ'63.עריכתהמשניותהראשונות.היובידיהתנאיםהלכותקדומותשנמסרובמסורת .הסידור
לדעת אלבק התחיל אחרי החורבן בתקופת יבנה .אבל זו הייתה התחלה בלבד .כל חכם סידר את המשניות
על פי דרכו ושיטתו ,עד שהגיעו הדברים אל ר' יהודה הנשיא.
שםעמ'99:רביכינסאתהמשניותשהיולפניובסידוריםשונים,וערךאותן.הואלאשינהולאסירסולא
קיטע את החומר שהיה לפניו ,אלא קבע אותו במשנתנו כמו שקיבלו.
מלמדעזראציון,מבואלספרותהתלמוד,קרייתספר,ירושלים1977(התפרסםלראשונהבשנת1954).
התנאים שמתחילים בזוגות הם מנחי המשנה הראשונים (ולא הסופרים כמו ליפשיץ).
דרך לימודם של התנאים היה על ידי ציטוט משניות קדומות ומו"מ עליהן.
2 .הגדרתתקופתהתנאים.
לדעת ליפשיץ כולל כל ימי הבית השני.
אורבך אפרים אלימלך ,חז"ל אמונות ודעות ,מאגנס ,ירושלים ,תשכ"ט.
עמ'1:.במונחחז"לרגיליםלצייןאתחכמיהתורהשבעלפההנזכריםבמקורותיה:המשנההתוספתא
מדרשי ההלכה התלמודים ומדרשי האגדה.
הראשונים שבהם מגיעים לתקופה שלפני מרד החשמונאים והאחרונים עד לכיבושן של ארצות הים
התיכון על ידי הערביים – היינו פרק זמן של למעלה מתשע מאות שנים.
(לפיאורבךתקופתבתנאיםנמשכהרקכ350שנהמימיהחשמונאיםועדרבייהודההנשיאוהואלא
כולל את הסופרים כחלק מתקופת התנאים).
לפיאורבךתקופתהתנאיםהתחילהלפנימרדהחשמונאיםדהיינובערךבשנת 250לפניהספירה,והיא
נמשכהעדשנתמאתייםלאחרהספירה,דהיינופרקזמןשלכ450שנה.אורבךלאמזכיראתהסופרים,
ככאלה שבנו את הנדבך הראשון של ספרות חז"ל .ליפשיץ רואה את הסופרים כאלה שייסדו את "המשנה
הראשונה"והתנאיםהמשיכואתהסופרים.ממילאלפיליפשיץתקופתחכמיהמשנהנמשכהכ700שנה.
16
3.היחסביןמדרשהלכהלמשנה.
4.סדרדרךארץ(לחפשבאורבך).
5.התנאיםהאחרוניםופועלם.
6."התלמוד"התנאי.
ליפשיץ מציין כי התלמוד הוא שיטת לימוד ולא רק שם של ספר.
אלבקחנוך,מבואלתלמודים,הוצאתדביר,תלאביב1969.
המושג תלמוד הוא לא שם של ספר אלא מתודה של פרשנות .המתודה הזאת והמונח הזה ,היו רווחים כבר
בתקופת התנאים ,כאשר הם פירשו משניות או מסורות קדומות .כמובן שהאמוראים עשו אחר כך את
אותו הדבר עם המשנה( .זה תואם את מה שאומר ליפשיץ).
פרנקליונה,"מתודולוגיהומתודיקהבהוראתהתלמוד",בתוךנתיבות15בהוצאתהמחלקהלחינוך
ותרבותתורנייםבגולה,ירושלים,תשל"ט,עמ'120.
שםעמ'121:בשעהשאנובאיםלבחוןולדוןבענייןמענייניהרוח,עלינולדעתשלכלמקצוע–ואףלכל
תת מקצוע – יש הנחות יסוד משלו .הנחות יסוד אלה אינן הגיוניות אלא אמפיריות ,כלומר הן נתונות
ומונחות בטבע החומר שאנו דנים בו .רק לאור הנחות יסוד אלה יכולים אנו ,וחייבים אנו ,להשתמש
בהגיון כדי לפתור את הבעיות של המקצוע".
שםעמ'145:"תלמודהואמיסודומושגתנאיומשמעודיון,פיתוחופירוששלהלכות,והואצורתעיסוק
בתורה שבעל פה ואין הוא ספר עם שם זה בלבד".
(שתי הנקודות של פרנקל הן חזרה על דברים של ליפשיץ).
7.מגמתעריכתהשלהמשנהעלידיר'יהודההנשיא.
אברהם וולפיש מצטט בעבודתו30את גונטר שטמברגר ,המציין כי על פי הידע המצוי בידינו כיום קשה
להכריע בין הדעות השונות החלוקות בדבר כוונת רבי יהודה הנשיא בעריכת המשנה .האם כוונתו הייתה
30וולפיש אברהם,תופעות ספרותיות במשנה ומשמעותן העריכתיתוהרעיונית ,עבודת מחקר לתואר שני,
האוניברסיטההעברית,ירושלים,תשס"ד .עמ'4ובעיקרבהערתשולייםמס'7.
וולפיש אברהם ,שיטת העריכה הספרותית במשנה על פי מסכת ראש השנה ,חיבור לשם קבלת התואר
דוקטורלפילוסופיה,האוניברסיטההעברית,ירושלים,עמ'1.ובהערותהשוליםשם1-8.
17
ליצוראוסףשישמר את התורה שבעל פה שהשתלשלה עד אליו במהלך הדורות ,או כוונתו הייתה ליצור
קודקס הלכתי ,או שמא כוונתו הייתה להכיןמדריך להוראתהתורה שבעל פה -דהיינו חיבור שיסייע
בהוראת המסורת ובהנחלתה לדורות הבאים.
להלן ציטוט מחוקרים אחדים החלוקים ביניהם בסוגיה זאת.
עזרא ציון מלמד31מציין כי ר' יהודה הנשיא שהיה תלמידם של תלמידי ר"ע ,שאף לעשות מכל הקבצים
שהגיעו אליו ,קובץ-משנה אחד ,שבו יבואו כל פסקי ההלכות ,ותקבל בכל בתי המדרשכקודקס רשמי.
תלמידיו מעריציו של רבי ,שבימיהם נחתמה המשנה ,הם שעשו את משנת רבי ל"המשנה" ,שדחתה מפניה
את שאר הקבצים3 2.
לדעת חנוך אלבק 33רבי יהודה הנשיא סידר וערךילקוט לתורהשבעל פה על פי השמועות שבבתי
המדרש המרובים ,הוא בירר את נוסחם המדויק והוסיף להם בתלמודו גם פירושים והערות .קטעים
מתלמודו זה של רבי נשארו בקובציהם של תלמידיו.
אפרים אלימלך אורבך34כתב" :ודאי שהמשנה אינה ספר פסקים,אבל היא גם אינה רק ילקוט לתורה
שבעלפה(אלבקמבואלמשנה274),אלאקאנוןמשפטי….בכךיצררביקודקסמשפטי,שלאחתםאת
ההלכה ,אבל המציא לה בסיס אחד משותף ומוצק ,וגם נראה שזו הייתה כוונתו".
אברהם וייס כתב3 5" :המשנה היא כאילו קובץ המכיל את החומרששימש לרבי יסוד ובסיס לדיון
בשיעוריו .היינו במשנה על סדריה ,מסכתותיה ופרקיה ,לפנינו בעיקר הדבר המקורות של שיעורי רבי על
סדרם".
אברהם גולדברג36כתב " :לדעתי ,המטרות העיקריות בסידורושל ר' יהודה הנשיא היו מטרות ]פדגוגיות,
ובזמן שליקט ובחר וצירף הלכה להלכה ,לא שכח לרגע ללמד (בלי לפסוק הלכה) ,את המבחר מכל שהיה
לפניו כדי שהמעט יחזיק את נהמרובה וכדי שהלומד ילמד בקלות ובהיקף .רבי השתמש בכל הדרכים
הידועות לפדגוג טוב כדי להצליח בסידורו".
31
מלמדעזראציון,מבואלספרותהתלמוד,קרייתספר,ירושלים1977(התפרסםלראשונהבשנת
1954),שםעמ'23.
32דעה זאת של עזרא ציון מלמד היא גם דעת מורו ,יעקב נחום אפשטיין.
33אלבקחנוך,מבואלמשנה,מוסדביאליק,ירושלים,תשי"ט,עמ'109.
34אורבךא'א',משנה,בתוךהאנציקלופדיההעברית,כרךכד',ירושלים,תשל"ב,עמ'644.
35וייסאברהם,דיוניםוברוריםבבאקמא,הוצאתפלדהיים,ירושלים,תשכ"ז,עמ'29.
36גולדברגאברהם,"דרכושלר'יהודההנשירבסידורהמשנה",תרביץכ"ח,תשי"ט,עמ'260.
18
דומה שליפשיץ מצדד בדעה הטוענת כי בעריכת המשנה ביקש ר' יהודה הנשיא להציע מדריך להוראת
התורה שבעל פה .הוא ביקש לתת בידי המלמדים חיבור יעיל ,אשר בעזרתו ניתן יהיה להנחיל את
המסורת ולשמר את הידע המצוי בתורה שבעל פה ,תוך זכירתו הבנתו והפנמתו.
במאמרו של ליפשיץ בולטת המגמה שהמשנה הייתה חומר ללימוד ולא ילקוט תורה שבעל פה ,ולא
קודכס הלכתי אלא ספר לימוד המצפה ללומדי ה"תלמוד" של המשנה .ליפשיץ רואה במשנה מדריך
ללומד ,והוא מצפה שלומדי המשנה יפיקו ממנה גם ידע היסטורי ,גם ערכים וחינוך ,גם יראת שמים וגם
הערצה של קדמונינו .הלומדים שישקדו על תלמודה של המשנה ,יכירו את צורת המחשבה המיוחדת של
חז"ל וישתמשו בה בהבנת ספרות ההלכה .דומה שליפשיץ הכריע בפירוש מגמתו של ר' יהודה הנשיא
בכתיבת המשנה .אין דבר מתאים יותר ,לפדגוג בשיעור קומתו של ליפשיץ ,לקבוע באינטואיציה גאונית,
כי מטרת ר' יהודה הנשיא בחיבור המשנה הייתה להכין מדריך להוראת התורה שבעל פה.
8.לשוןהמשנה.(אפשטייןעלאופילשונהשלהמשנה).
9.הסדרשבמשנה.(סדרהמסכתותבכלסדר,חלוקהלפרקיםולמשניות)
10.האםנכתבההמשנהלאחרהחיתוםשלה.
19
פרק ד' :תרגום דידקטי של דברי ליפשיץ בנוגע להוראת המשנה.
הרא"ם ליפשיץ עסק בשאלת תוכנית הלימודים לבתי הספר הדתיים ,החל מבית הספר היסודי המשך
בבית הספר התיכון וכלה בבית המדרש למורים.
ליפשיץבהיותויושבראשועדההוריםשלביתהספרתחכמוניבירושליםבשנות1915-1916.אמר:
"בית הספר תחכמוני שואף למצוא את הסינתזיס שבין החינוך המסורתי ובין החינוך המודרני,
הבנוי על פרינציפים פדגוגיים חדשים"3 7.
ליפשיץ קובע כי:
"תכלית החינוך בבית ספרנו לחנך תלמידים יודעי תורה ונאמנים לתורה ,לחנך בעלי אישיות
דתית ….חינוך אנושי שהוא יהודי זהו חינוך דתי"3 8.
את כל אלה אי אפשר להשיג בבית הספר הכללי .השינוי העיקרי ביחס לתוכנית הלימודים הוא היקף
וצורת לימוד תורה שבעל פה ,שמתכונתו המיוחדת בחינוך הדתי מקנה לבית הספר הדתי את ייחודו.
בית הספר של המזרחי ביקש להדגיש באופן חד משמעי את לימוד ההלכה ,את ההרגל לידיעת התורה
שבעל פה וליכולת ללימוד עצמי בה .התביעה לעצמאות של בתי הספר של המזרחי בתוך מחלקת החינוך
של ההסתדרות הציונית ,הייתה מבוססת על התייחסות גם לתכנים ,גם למתודה וגם לאורח חייהם של
המורים .כל אלה חייבו להגיע למסקנה שעל בתי הספר של המזרחי לכלכל את ענייניהם בנפרד ,ואי
אפשר היה להציע מערכת משותפת לתלמידים דתיים ולתלמידים שאינם דתיים.
הרא"ם ליפשיץ מציע לאמץ את התיקונים שהציע המהר"ל להשיב את התנ"ך והמשנה למקומם ב"חדר"
ובישיבה.
הוא רצה לאמץ את השיטה שהייתה נהוגה בזמן התלמוד :בית ספר למקרא ,בית תלמוד למשנה ,ובית
מדרש לגמרא.
ליפשיץ הציע שמכתה ה' תעמוד המשנה במרכז ,וכל הלימודים יהיו מסביב לה .רש"י על החומש והמשנה
הם הכנה טובה לתלמוד אך גם כאשר מתחילם ללמוד גמרא אין להזניח את המשנה ויש להמשיך ללמד
אותה בהיקף של שתי שעות שבועיות גם בכיתות הגבוהות.
37………..
38ליפשיץ ,תרפ"ט ,עמ' ל"ז.
20
ליפשיץ מתאר את לימוד התלמוד ב"חדר" ,ואת השינויים שהתרחשו במעבר מן ה"חדר" אל בית הספר.
בהתייחסו ללימוד התלמוד ב"חדר" הוא כותב:
"ומפי הניסיון נתברר ,שהתלמוד הוא המביא לידי הבנת כל המקורות העבריים ,בין מצד לשונם
בין מצד תוכנם ,ושליודעי תלמוד נפתחו כל שערי תורה וספרות .לפיכך נעשה התלמוד הלימוד
העיקרי ב'חדר'3 9 "….
הוא מוסיף ומבהיר שם ,כי תכלית הלימודים במקצוע התלמוד הייתה החדירה לתוכו ,היכולת ללמדו ללא
עזרה והשגירות להשתמש במפרשיו .ה"חדר" לא טיפל בקושי של הלשון ובתוכן ,אלא רק בדרך הלימוד.
התלמידים לא הבינו את כל המילים ,ואף ההספק לא היה כל כך חשוב ,אלא העיקר היה שליטה בשיטת
התלמוד .לימוד כזה אינו מתאים למתודה של בית הספר החדש ,אשר בו שעות קצובות למקצועות רבים
ולומדים בו בשיטתיות פורמלית .ה"חדר" הצליח בהוראת הקטנים כי מצד אחד התעלמו מהקשיים ולא
העמיקו מדי ,ומצד שני הרחיבו במקומות שונים על פי שיקולי המלמד .גם מיעוט המקצועות נתן את
אותותיו על הלימוד ב"חדר" ,שכן ניתן היה להתרכז במקצוע אחד ולכן לדעת ליפשיץ ,פרות מופלאים
הבשילו .גם הלימוד האינדיבידואלי סייע להישגיו של ה"חדר" ,והדבר איפשר למוכשרים להתפתח עד
מאד (לא כמו בבית הספר המודרני המעכב את בעלי הכשרון) .הוא חותם את מאמרו על "החדר" בדברים
הבאים:
"ה'חדר' הישן היה חלק של חיים מסוימים אשר חרבו וקשה לו מעכשיו להחזיק מעמד .אולם
ה'חדר' לא פינה עוד כליו מעולמנו .רוחו ודרך לימודו עוד יאירו לפנינו את הדרך"4 0.
דברים אלה יפים כדי להבהיר את המעבר מן ה"חדר" אל בית הספר החדש .אם נתעלם מן הנימה
הנוסטלגית בדברי ליפשיץ ,הרי לפנינו תיאור של שיטת לימוד התלמוד ב"חדר" ,והסבר לתכונות
המבדילות את ה"חדר" מבית הספר.
39ליפשיץ אליעזר מאיר" ,החדר" ,בתוך:כתבים ,א' ,הוצאתמוסד הרב קוק ,ירושלים ,תש"ז ,עמ' ש"ז ואילך.
40שם עמ' ש"פ .דבריו האחרונים הללו של ליפשיץ הם הבעת משאלה יותר מהערכה ריאלית .עם זאת ליפשיץ
ממליץ לאמץ גם בחינוך הדתי המודרני מתודות שהיו רווחות ב"חדר" כמו הקשר הבלתי אמצעי בין המורה
לתלמיד ,הפיכת בית הספר לחלק מהקהילה הדתית ועוד.
21
מכל הנזכר עולה כי ליפשיץ החשיב מאד את מקצוע המשנה בתוך תוכנית הלימודים של בית הספר הדתי
ואת ספר המשנה כמשאב להשכלה יהודית מקיפה .הוא ראה את לימוד המשנה כיסוד הכרחי להמשך
רכישת השכלה תורנית על ידי התלמיד ובעיקר כיסוד ללימוד גמרא.
בדברים הבאים ננסה להציע כיצד ניתן לתרגם את דבריו במאמרו על המשנה לשפה פדגוגית.
ליפשיץ כתב כי:
"לכל עם יש דרגי השכלה השולטים בחברה ,גם לנו היו דרגי השכלה מימי הביניים עד היום :א.
יהודי שידע חומש ורש"י ומשניות ,הוא בן תורה .ב .יהודי שידע ללמוד גמרא ותוספות ,הוא
למדן"4 1.
"בימי התלמוד היו שלשה דרגין :בית הספר למקרא ,בית התלמוד למשנה ,ובית המדרש לגמרא.
החדר השמיט את דרג המשנה .מהר"ל מפראג דרש להחזיר את דרג המשנה ,אבל לחינם .אותו
סדר דרגין הוא יסוד הפרוגרמא שלנו .גם אנו נעשה ללימודים מרכזיים אותם הלימודים שהיו
מרכזיים מאז :א .דרג מקראי ,ב .דרג משנתי ,ג .דרג תלמודי"4 2.
מקום המשנה בחינוך התלמידים.
בן חמש למקרא בן עשר למשנה .לדעת ליפשיץ התלמיד נכנס ללמוד בן עשר מפי המשנה ,זה שמשנן את
המשניות .עיקר הלימוד היה השינון בעל פה.
מקום דברי אגדה במהלך לימוד משנה.
ליפשיץ כותב כי:
"כמו כן מחיים את הלכות המשנה דברי אגדה מועטים,המפתיעים(הדגשה במקור ,י"ש) את
הלומד בהגלותם לעיניו דווקא בגלל שהם יוצאים מהגדר הכללי של המשנה"4 3.
יש לדעת ליפשיץ להחיות את לימוד המשנה על יד קטעי האגדה המצויים בתוכה.
4.היבטיםההיסטורייםוהריאלייםבמשנה.
ליפשיץ מחשיב מאד את היבטים הריאליים וההיבטים ההיסטוריים בהבנתה ובלימודה של המשנה.
41כתבים כרך ג' עמ' קכו' "לשאלת התוכנית"
42שם עמ' קל'
שם עמ' קל'
43עמ' רנ"ח
22
סדר דרך ארץ.
"במשנה הראשונה" בימי הסופרים היה סדר שביעי ,שהוא סדר "דרך ארץ" .מסכת אבות היא שריד
מהסדר הזה .המשנה מלאה בהיגדים של הדרכה חינוכית לתלמידים( .עמ' רלח'-רלט')( .כדאי להבליט את
המשניות הללו אשר עוסקות בחינוך).
תקופת הסופרים והרציפות הארוכה של לימוד המשנה מהנביאים אל חז"ל
תקופת התנאים הארוכה מהנביאים ועג ר' יהודה הנשיא
היחס בין מדרש ההלכה למשנה (לא להיבהל מאילוצים של סמיכת פסוק להלכה).
התלמוד התנאי
המשנה כספר לימוד ולא קאנון ולא אוסף
לשון המשנה.
הסדר במשנה.
"פרק" ושיעור הלימוד בפעם אחת.
"המסכות נחלקו לפרקים .גם החלוקה לפרקים היא קדומה .אפשר היה זה השיעור בקרוב שאדם שונה
בפעם אחת"( .עמ' רסח').
(סברה מעניינת .פרק שלם הוא כמות הלימוד שאדם לומד בפעם אחת דהיינו ביום אחד או בישיבה אחת.
לפי זה משנה אחת היא שיעור בודד ,פרק אחד הוא לימוד רצוף של בוקר או מושב שלם בין הפסקה
להפסקה).
23
חתימה.
צבי מאיר רבינוביץ כותב על ליפשיץ:
"רא"ם ליפשיץ היה איש האשכולות .תלמיד חכם ,מורה וסופר .הייתה כאן מזיגה שלמה בין שני
סוגי יצירתו ,בין המורה ובין הסופר שבו…
זאת הייתה דרכו בכלל – להקיף את כל הבעיות הכרוכות בנושאים בנידונים .וזאת אנו רואים גם
במאמריו על המשנה ועל האגדה"4 4.
מצאנו שאכן מאמרו של ליפשיץ מלא וגדוש יסודות עקרוניים בדבר מהותה של המשנה.
גאולה בן יהודה כותבת על ליפשיץ:
"לא היה קל כתיבה .הנחלה הספרותית שהשאיר אינה ממצה ומשקפת ,לפי הערכת מקורביו
ושומעי שיחותיו שבעל פה ,את אוצר ידיעותיו ואת יכולת הנתינה שלו במילואם ….ברם ,את
אשר נתן – נתן בשלמות הן בתוכן והן בצורה .משנתו קב ונקי"4 5.
במאמרו של ליפשיץ על המשנה יש שילוב מעניין בין תורתו שבעל פה לבין נחלתו הספרותית .שהרי
מאמר זה היה בתחילתו הרצאה בעל פה ,הרצאה מקיפה ומרתקת ,וסופו בכתיבה – "משנתו קב ונקי".
במאמרו על המשנה כותב ליפשיץ:
"גדולתו של אדם ופעולתו נמדדת לפי האנרגיה הרוחנית בעבודת חייו .במפעלי התנאים יש מרץ
החיים ומרץ המחשבה במידה עצומה .לא הוציאו את מחשבתם ואת חייהם לבטלה ,כל רגע
בחייהם ומחשבתם הקדישו לתכליתם .תקף ברזל ישנו באפים וברוחם של גדולים אלה"4 6.
דומה שבדברים אלה על התנאים ,ליפשיץ מדבר מהרהורי ליבו ומציג אתגר רוחני ,שהוא בעצמו שאף
להגשים בחייו .המודל הזה הוא משאלת לב חינוכית ,ובסיס לקווים מנחים בנוגע לעבודת חייו ,מבחינת
מסירות הנפש למעשה החינוכי ולשרות החברה בישראל למען חיזוקה של היהדות והנחלת התורה.
דביקות במטרה ,אופי של ברזל ,מרץ של חיים ומחשבה וחריצות מופלגת ,היו ממאפייני חייו העיקריים.
44
רבינוביץצבימאיר,בתוך:לויןד',עורך,עלהראשונים,הוצאתמרכזהסתדרותהמורים,תלאביב,תשי"ט,עמ'80.
45בןיהודהגאולה,לעילהערה1,עמ'202
46עמ' ר"מ