מאפייני מנהיגותו של משה רבינו ע"ה בשגרה ובחירום

יוני 25, 2025 · מאת ירון בן זכאי · מאמרים כלליים

‫‪1‬‬

‫המדריך למנהיג‪:‬‬
‫מאפייני מנהיגותו של משה רבינו ע"ה בשגרה ובחירום‬
‫ירון בן‪-‬זכאי ‪M.P.H. ;M.H.A.‬‬
‫מרצה ויועץ בנושאי כלכלה וניהול מצבי חירום ואסון‬
‫פתיחה‬
‫במסגרת מאמר זה‪ ,‬אבקש להציג את עקרונות המנהיגות בהתאם לסקירת מאפייני מנהיגותו של גדול הנביאים‪ ,‬משה רבינו ע"ה‪ .‬זה‬
‫המקום להדגיש כי‪ ,‬אומנם משה נבחר בידי ריבון עולם לשמש כמנהיג‪ ,‬אך במקביל‪ ,‬אישיותו של משה אפשרה לו להוציא מנהיגות זאת‬
‫מהכוח אל הפועל‪ .‬סקירת מנהיגותו של משה תיעשה בכלי הניהול והמנהיגות המודרנים‪ .‬לעניות דעתי‪ ,‬מנהיגותו של משה התבססה על‬
‫כישוריו כמחנך‪ ,‬הדוגל בדוגמא אישית‪ .‬לאור האמור‪ ,‬אציג את משה במכלול הכולל של סביבתו‪ ,‬אישיותו ותכונותיו‪ .‬תכונות אלו‪ ,‬אפשרו‬
‫להנהיג את העם במצבי השגרה והחירום כאחד‪ .‬במיוחד בעיתות של חוסר ודאות‪ ,‬היה משה מסוגל ללכד סביבו קבוצת נאמנים‪ ,‬המאמינה‬
‫באישיותו‪ ,‬בכישוריו ובהתאם היתה מוכנה לצעוד אחריו אל הלא נודע‪ .‬זה המקום לציין כי‪ ,‬בהליך הניתוח והפרשנות אוסיף נופך משלי‬
‫שאינו בהכרח מופיע במקרא או במי מהפרשנים‪.‬‬

‫הקדמה‪ :‬מנהיגות‪ :‬השילוב בין תכונות מולדות לתכונות מתעצבות‬
‫לעניות דעתי‪ ,‬המנהיגות היא שילוב בין תכונות מולדות המסוגלות לצאת מהכוח אל הפועל לבין רקע משפחתי‪ ,‬סביבת גידול‪ ,‬ערכים‪,‬‬
‫עבודה עצמית‪ ,‬דוגמא אישית‪ ,‬ניסיון ויכולת הסתגלות למצבים משתנים‪ .‬פועל יוצא מהאמור‪ ,‬יהיה סגנון המנהיגות ואופן תפקודו של‬
‫המנהיג בהתייחס למצב‪ ,‬לסביבה ולסוג המונהגים‪ .‬במקרה דנן‪ ,‬משה מציג את השילוב האמור‪.‬‬

‫חלק א'‪ :‬רקע חברתי‬
‫משה‪ ,‬נולד באחת מהתקופות הקשות לעם ישראל‪ .‬עם שנהנה ממעמד של יקיר השלטון‪ ,‬נאלץ לרדת לשפל המדרגה‪ ,‬עד למעמד של עם‬
‫עבדים‪ .‬הדבר נובע‪ ,‬משינוי במדיניות השלטון המצרי בהנהגתו של פרעה‪ .‬שלטון זה‪ ,‬חושש כי העם עלול להפוך ביום מן הימים לגיס‬
‫חמישי(‪ .)1‬במטרה למנוע אפשרות שכזו‪ ,‬מבקש השלטון המצרי לשבור את רוחו של העם באמצעות(‪ :)2‬העלאת נטל המס‪ ,‬מגורים בגטאות‪,‬‬
‫פגיעה במקורות ההכנסה ועד קריאה להשמדת העם‪.‬‬

‫חלק ב'‪ :‬רקע משפחתי‬
‫החממה המשפחתית‪ ,‬נחשבת כגורם מעצב ומשפיע תוך מתן כלים‪ ,‬ליווי להתמודדות ונשיאה באחריות‪ .‬ייחוס משפחתי לא מזיק‬
‫כמפתח "לפתיחת דלתות" ובלבד שהמנהיג לא תולה את דרכו רק בכך‪ .‬משה‪ ,‬נולד לאחת ממשפחות האצולה‪ ,‬המנהיגות את העם(‪ .)3‬תהליך‬
‫עיבורה של יוכבד‪ ,‬אימו של משה‪ ,‬היא יותר בגדר סוג של דוגמא אישית‪ .‬אחותו הבוגרת של משה‪ ,‬מרים‪ ,‬פונה בטענה לעמרם אביה כי‪,‬‬
‫"גזירתך קשה משל פרעה"‪ .‬זרעי מנהיגותו של משה‪ ,‬אם כן‪ ,‬נובטים על קרקע של ערכים משפחתיים‪ .‬ערכים אלו‪ ,‬יתכן ועוברים ב"חלב‬
‫האם"(‪ .)117‬מכורח הנסיבות‪ ,‬מתחיל משה את חייו הציבוריים בגיל ‪ 3‬חודשים מתוך תיבת גומא‪ .‬במקביל‪ ,‬אימוצו על‪-‬ידי ביתיה‪ ,‬בת פרעה‪,‬‬
‫מאפשר לו להוציא‪ ,‬מאוחר יותר‪ ,‬מהכוח אל הפועל‪ ,‬כישורים אלו‪.‬‬
‫למרות הניתוק מהמשפחה‪ ,‬מקפידה המשפחה על שמירת קשר(‪ ,)4‬דבר המסייע בהתפתחותו של משה כמנהיג‪ .‬אהרון ומרים‪ ,‬אחיו‪,‬‬
‫מעניקים למשה תמיכה וסיוע בהליך ההנהגה‪ ,‬לדוגמא‪ :‬בתפקיד הכהונה ובשירת מרים ביציאת מצרים(‪.)111‬‬

‫חלק ג'‪ :‬אישיות‬
‫בחלק זה אבקש לדון‪ ,‬באישיותו של משה כביטוי למנהיגותו‪.‬‬
‫פרק א'‪ :‬שילוב בין מנהיגות מוצמחת למוצנחת‬
‫כמי שגדל בבית פרעה‪ ,‬נהנה משה מתהליך הכשרה בו הוא רוכש כישורים ניהוליים ובהתאם הופך לבעל תפקיד ניהולי בבית פרעה(‪.)5‬‬
‫במקביל‪ ,‬משה לא מתנתק מעמו אלא יוצא לשטח ומכיר בסבל העם‪ .‬בשל העובדה‪ ,‬שמשה לא גדל על תרבות עבדים‪ ,‬הוא מבין כי‬
‫המציאות בה שרויים אחיו‪ ,‬אינה תקינה‪ .‬ידוע מאמר חז"ל כי‪" :‬אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים(‪ ,")6‬ולכן דווקא במקרה זה נחוצה‬
‫מנהיגותו של מנהיג מוצנח‪ ,‬המכיר מציאות אחרת והמסוגל לחולל שינויים מרחיקי לכת ללא מורא או מחויבות‪ .‬הדבר מתבטא לראשונה‪,‬‬
‫עת משה נפגש עם התנהגותו הלא מוסרית של השוטר המצרי כלפי אחיו ובהתאם מקבל משה החלטה בשיקול דעת ומבצעה בהתאם(‪.)7‬‬
‫בעקבות התנהגותם של דתן ואבירם(‪ ,)1‬מבין משה כי מנהיגותו לאחריות חברתית‪ ,‬נתפסת כהתנשאות‪ .‬יש המערערים על כישוריו ויכולותיו‬
‫יתכן גם בשל גילו הצעיר‪ .‬לדעתו של משה‪ ,‬עיקר הבעיה היא המציאות הפוליטית והחברתית של העם‪ ,‬אשר טרם הבשילה לחולל את‬
‫השינוי הנדרש‪ :‬תרבות עבדים שאינה מגלה אחריות וערבות הדדית‪ .‬משה מבין שעדין עליו לפתח את כישוריו‪.‬‬
‫פרק ב'‪ :‬חכמה ותבונה‬
‫למדונו חז"ל‪" :‬החכמה היא מה שאדם שומע מאחרים ולומד‪ ,‬בעוד שהתבונה היא היכולת להבין דבר מתוך דבר(‪ .")141‬החוכמה נגזרת גם‬
‫מניסיון‪ .‬אבקש לציין כי‪ ,‬החיוב‪" :‬והדרת פני זקן"(‪ ,)173‬נובע מהעובדה שלקשיש יש ניסיון המאפשר לו לקנות חכמה(‪.)174‬‬

‫‪2‬‬
‫משה צובר ניסיון‪ ,‬גם באמצעות לימוד מניסיונם של אחרים‪ .‬החכמה והתבונה‪ ,‬מאפשרים למשה להנהיג את העם לאורך תקופה של ‪41‬‬
‫שנים במציאות קשה ומורכבת‪ .‬כישורים אלו‪ ,‬יסייעו למשה‪ ,‬לצלוח משברים ולהציע פתרונות מגוונים‪ ,‬חלקם גם "מחוץ לקופסא" בעיתות‬
‫חירום‪:‬‬
‫(‪)41‬‬
‫‪ .1‬בעת מנוסתו מגיע משה למדין שם יושב על הבאר ‪ .‬הבאר היוותה מקום מרכזי במדבר‪ ,‬שם מתכנסים הרועים להשקות את עדרם‪.‬‬
‫על פי הבאר‪ ,‬ניתן ללמוד על הלך הרוח ותכונות אנשי המקום‪ :‬אצילות‪ ,‬נדיבות וגמילות החסד ביחס לזר‪ ,‬המבקש להנות מהמשאב‬
‫הנמצא במשורה‪ .‬משה למד מדרכם של אליעזר עבד אברהם ומיעקב‪ ,‬הסבא הרבא שלו‪ .‬שניים אלו‪ ,‬הכירו את המיועדת (רבקה ליצחק‬
‫ורחל ליעקב) על פי הבאר‪ .‬בהתאם‪ ,‬מבקש משה‪ ,‬גם הוא להכיר את בת זוגו העתידית‪.‬‬
‫‪ .2‬מנהיגותו של משה כמנהיג האומה הישראלית במצרים‪ ,‬יוצאת מהכוח אל הפועל‪ ,‬דווקא בעת היותו בן ‪ 11‬שנה (אהרון אחיו הבכור בן‬
‫‪ 13‬שנה)(‪ .)31‬למרות גילו‪ ,‬משה ניחן ביכולות פיסיות‪ ,‬שאינן נופלות מאלו הצעירים ממנו‪ :‬עד מותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה(‪.)175‬‬
‫‪ .3‬ציווי בורא עולם היה הכנת שרף ללא ציון סוג החומר‪ .‬משה מכין נחש מנחושת(‪ ,)131‬באופן שבו כל מי שנפגע במגיפה‪ ,‬יראה את הנחש‬
‫ויבריא(‪ .)141‬משה בתבונתו מבין שהסרת הנזק תיעשה תוך שימוש בגורם המזיק באופן שמרפא החולי יהיה בגורם המחלה‪ :‬בדומה‬
‫לעקרונות הרפואה המשלימה‪ ,‬שדומה‪ ,‬בדומה ירפא‪.‬‬
‫פרק ג'‪ :‬כושר הסתגלות‬
‫בשל מנוסתו מבית פרעה‪ ,‬נאלץ משה לוותר על מנעמי השלטון ולבצע הסבה מקצועית לתפקיד רועה צאן‪ .‬משה מלמדנו את העקרונות‬
‫הבאים‪:‬‬
‫‪ .1‬כל מלאכה מפרנסת ומכבדת את בעליה‪ ,‬כנאמר‪" :‬גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים(‪.")26‬‬
‫‪ .2‬חובת היושר ברעיית הצאן במדבר במטרה להתרחק מאפשרות הגזל(‪.)11‬‬
‫‪ .3‬יכולת הסתגלות למציאות משתנה‪.‬‬
‫פרק ד'‪ :‬חוש צדק ואחריות חברתית‬
‫משה מזהה את שורש הרוע האנושי ופועל למגרו‪:‬‬
‫‪ .1‬איש מצרי המכה איש עברי(‪.)7‬‬
‫(‪)1‬‬
‫‪ .2‬הניסיון להפריד בין שני אנשים עבריים ניצים ‪.‬‬
‫‪ .3‬מיגור הרע‪ ,‬נעשה לא רק בקרב עמו אלא גם בקרב חברות אחרות‪ :‬התנהגות רועי מדין כלפי בנות יתרו(‪.)1‬‬
‫זה המקום לציין כי‪ ,‬מלחמות החורמה כנגד עמי האזור ובעיקר כלפי העם העמלקי‪ ,‬המייצג את עיקר הרוע בעולם(‪ ,)126‬לא סותרת את‬
‫אנושיותו של משה‪ ,‬הנובעת מרצונו למגר את הרוע בעולם כמאמר חז"ל‪ :‬כל המרחם על האכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים(‪.)171‬‬
‫פרק ה'‪ :‬נשיאה באחריות‪ :‬מדוגמא אישית ועד מוכנות לשלם מחיר על שגיאות כולל התמודדות עם כישלונות‬
‫משה נבחר בידי ריבונו של עולם כמנהיגם של ישראל‪ .‬משה מבין את גודל האחריות שהוטלה על כתפיו ובשל כך‪ ,‬מנסה להשתחרר‬
‫משליחות זאת לא אחת‪ .‬לצערי‪ ,‬בשל אחריותו של משה וכמי שדוגל בדוגמא אישית‪ ,‬בחזקת‪" :‬נאה דורש ונאה מקיים(‪ ,")111‬לא אחת שילם‬
‫משה מחיר על טעויותיו וזאת כמאמר חז"ל כי‪" :‬בורא עולם מקפיד עם הצדיקים כחוט השערה(‪.")157‬‬
‫(‪)16‬‬
‫‪ .1‬כבר בתחילת דרכו של משה‪ ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬מביע כעס כלפי משה על רצונו להתחמק מהשליחות ‪ .‬באופן אישי‪ ,‬אני מבין את‬
‫התנהגותו של משה‪ .‬הוא מבין את נטל המנהיגות‪ .‬בשלב זה המחיר אותו משלם משה‪ ,‬היא קבלת הלויה ולא הכהונה‪.‬‬
‫‪ .2‬נטל הציבור‪ ,‬גורם למשה בדרכו למצרים‪ ,‬בעת שהייתו במלון‪ ,‬כמעט לאבד את אליעזר בנו‪ ,‬בשל שלא מל אותו במועד(‪ :)21‬למנהיג אין‬
‫הנחות‪.‬‬
‫‪ .3‬בשל כשלון המפגש הראשון מול פרעה וטענות העם כי בהתנהגותו של משה הוא יותר מזיק(‪ ,)27‬משה מוודא מול בורא עולם‪ ,‬האם הוא‬
‫כשיר לשליחות(‪ .)171‬בהתאם לתשובת בורא עולם‪ ,‬מבין משה‪ ,‬שמטרת הגאולה היא‪ ,‬קבלת העצמאות בארץ הבחירה‪ .‬לא מן הנמנע‪,‬‬
‫שאמונתו של משה בצדקת דרכו‪ ,‬גורמת לו להבין כי‪ ,‬במעשיו הוא קובע את עתיד עמו ולכן עליו לאזור כוח ולנסות להתמודד מול פרעה‬
‫והעם‪ .‬לא קל להיכשל ולנסות להתמודד שוב‪ ,‬אך בהנחה שהמטרה חשובה והלקחים הופקו‪ ,‬אין מנוס מלנסות להתמודד שוב עד‬
‫להצלחה המיוחלת‪ .‬אבקש להדגיש כי‪ ,‬לא מדובר בקיבעון הגורם לחזרה על טעויות‪ ,‬שהרי משה דואג במפגש השני‪ ,‬שאהרון יעביר את‬
‫המסר(‪.)25‬‬
‫(‪)71‬‬
‫‪ .4‬בחטא העגל ‪ ,‬חש משה תחושת אחריות בחטא העם בעיקר "בתרומתו" של הערב הרב‪ ,‬אותו החליט משה‪ ,‬לגייר על דעת עצמו ללא‬
‫שנמלך בבורא עולם‪ .‬משה פונה לריבון העולם שירחם וימחל לעם ולא‪ ,‬מבקש משה‪ ,‬כי ימחה את שמו מספר התורה(‪ .)11‬אומנם פיסית‪,‬‬
‫משה לא נכח בעת החטא‪ ,‬אך משה חש כי לו היה נוכח‪ ,‬החטא לא היה מתרחש לפחות לא במעורבותו של אהרון‪.‬‬
‫‪ .5‬בקשתו של משה להשתחרר מהשליחות‪ ,‬נובעת מתחושת אחריות להתנהגות העם‪ .‬הדבר מוצא את ביטויו בתבערה‪ ,‬עת הערב רב והעם‬
‫מבקשים בשר(‪ .)111‬משה טוען כי‪ ,‬אין ביכולתו לשאת את העם‪ .‬האחריות גדולה מיכולתו‪ .‬בקשתו של משה לריבונו של עולם‪" :‬הרגני ואל‬
‫אראה בעונשו של העם בשל התנהגותו"‪ .‬כתגובה ריבונו של עולם‪ ,‬מבקש שמשה יעבוד יחד עם זקני ישראל(‪.)111‬‬
‫‪ .6‬משה‪ ,‬כמי שנותן דוגמא אישית‪ ,‬נאלץ לשלם מחיר לא אחת על טעויותיו‪ .‬הטעות בגינה משה לא נכנס לארץ המובטחת‪ ,‬נבעה ממקרה מי‬
‫מריבה‪ .‬העם בא בתלונה למשה על מחסור במים(‪ .)135‬משה מתפלל לבורא עולם‪ ,‬המורהו לקחת את המטה ולדבר אל הסלע במטרה‬
‫להוציא ממנו מים‪ .‬משה מקהיל את העם ונוזף בו‪ .‬תוך כדי נזיפה‪ ,‬מכה משה פעמיים בסלע בניגוד לציוויו של בורא עולם‪ .‬ברמה‬
‫האישית‪ ,‬אני מבין כי משה כעס על העם ולכן כתוצאה מכך‪ ,‬פעל בניגוד לציוויו של בורא עולם בהכאת הסלע פעמיים(‪ .)156‬לצערי‪ ,‬משה‬
‫משלם מחיר כבד על מנהיגותו בכלל וטעותו זאת בפרט‪ .‬מעניין לציין כי‪ ,‬למרות העונש החמור‪ ,‬משה לא בא בטרוניה לבורא עולם‪ ,‬גם‬
‫כאשר הוא עוסק בליווי פטירת אהרון והעברת "שרביט" הכהונה לאלעזר‪ ,‬בנו של אהרון(‪.)137‬‬
‫‪ .7‬משה משלם מחיר על פליטת פה‪ ,‬בהתעלמות הלכה ממנו בנושא בנות צלפחד(‪ )152‬וזאת לאחר שאמר‪" :‬לא תכירו פנים במשפט‪ ,‬המשפט‬
‫לאלוקים הוא והדבר אשר יקשה מכם‪ ,‬תיקרבון אלי ושמעתיו(‪.")153‬‬
‫פרק ו'‪ :‬אינטיליגנציה רגשית‬

‫(‪)12‬‬

‫‪3‬‬
‫בעידן המנהיגות המודרנית‪ ,‬על המנהיג‪ ,‬לשלב בתהליך קבלת ההחלטות החשיבתי גם רגשות ורגישות‪ .‬הדבר מאפשר שיפוט נכון‪ ,‬פתיחות‪,‬‬
‫למידה מהאחר‪ ,‬יצירתיות‪ ,‬חדשנות‪ ,‬מניעת קיבעון‪ ,‬חיות‪ ,‬בניית אמון‪ ,‬תקשורת‪ ,‬רגישות לאחר ושימוש בערכי המוסר‪ .‬תכונות אלו באות‬
‫לידי ביטוי במשה בדברים הבאים‪:‬‬
‫‪ .2‬חמלה‪:‬‬
‫א‪ .‬סיוע לבנות יתרו בהשקיית הצאן(‪.)1‬‬
‫ב‪ .‬חמלה גם ביחס לחי‪ :‬איתור הגדי שברח למדבר(‪.)11‬‬
‫(‪)77‬‬
‫ג‪ .‬בקשה מריבונו של עולם לחמול על עם ישראל בשל חטא עגל הזהב ‪.‬‬
‫ד‪ .‬לאחר מות שני בני אהרון‪ ,‬נדב ואביהוא‪ ,‬מתפלל משה על שני הבנים הנותרים שאף עליהם נקנסה מיתה בשל חטא העגל(‪.)13‬‬
‫ה‪ .‬לאחר עונש קורח ועדתו‪ ,‬בא העם בטרוניה למשה כי‪ ,‬בציוויו על קורח ומאתים וחמישים נשיאי העדה‪ ,‬להקריב את הקטורת‪ ,‬גרם‬
‫למותם בשל שהקריבו אש זרה לפני בורא עולם(‪ .)133‬בשל חוצפת העם‪ ,‬מבקש בורא עולם‪ ,‬לכלות העם כרגע באמצעות מגיפה‪ .‬משה‬
‫חומל על העם ומבקש מאהרון שיעבור בין העם עם מחתת קטורת במטרה לעצור את המגיפה‪ :‬חשיבות מחתת הקטורת‪ ,‬להוכיח לעם‬
‫כי‪ ,‬החטא ממית ולא הקטורת‪.‬‬
‫ו‪ .‬תלונות העם כנגד בורא עולם ומשה‪ ,‬עת עקיפת ארץ אדום‪ ,‬בדבר עייפות פיסית‪ ,‬מחסור במים ומזון‪ ,‬מביאה על העם נחשים ושרפים‪,‬‬
‫הנושכים את העם(‪ .)131‬רבים נפטרים‪ .‬משה מתפלל להסרת הנחשים והשרפים באמצעות נחש הנחושת‪.‬‬
‫‪ .1‬רגישות‪:‬‬
‫א‪ .‬משה מבין כי לאחר שנים רבות בגלות פוליטית תוך "צניחה" משום מקום לתפקיד מנהיגותי‪ ,‬עלולה לגרום לקנאה‪ .‬לאורך שנות‬
‫גלותו‪ ,‬אהרון היה זה שמילא את תפקיד המנהיגות‪ .‬ריבונו של עולם‪ ,‬מרגיע את משה‪ ,‬בעובדה שאין בליבו של אהרון על פעילות משה‬
‫לקידום מטרות היציאה מעבדות לחירות של העם(‪.)17‬‬
‫(‪)31‬‬
‫ב‪ .‬רגישותו של משה‪ ,‬מתבטאת גם בהתחשבותו ברגשות מצרים‪ .‬בפנייתו לפרעה אחרי המכה הרביעית ‪ ,‬משה מסביר כי‪ ,‬עם ישראל‬
‫מבקש להקריב את קרבנותיו במדבר‪ .‬הבקר והצאן באותה תקופה נחשבו כאלוהי מצרים ולפיכך משה לא רוצה להשפיל את המצרים‪.‬‬
‫ג‪ .‬למרות המכות שניתכו על מצרים ובמיוחד במכת בכורות‪ ,‬מקפיד משה שלא לפגוע בכבודה של מלכות(‪ .)34‬למרות התנהגות פרעה‪ ,‬עדין‬
‫פרעה הוא נציגו של העם המצרי ולכן יש לשמור על כבודו‪ .‬אומנם בסופו של המפגש‪ ,‬עוזב משה בכעס לאחר שפרעה אומר למשה כי‪,‬‬
‫אינו מעוניין לראותו עוד‪.‬‬
‫ד‪ .‬משה מקפיד לכבד את אהרון אחיו ולחלוק לו כבוד(‪ .)37‬התנהגות זאת‪ ,‬היא סוד ההצלחה למנהיגות המשותפת‪ .‬משה הוא איש החזון‬
‫בעוד שאהרון הוא איש הביצוע‪.‬‬
‫ה‪ .‬בחנוכת המשכן‪ ,‬דואג משה שאהרון יקריב עגל‪ ,‬להודיע לו שהקדוש ברוך הוא‪ ,‬כיפר לו על מעשה העגל(‪ .)11‬משה חש שעדין אהרון בוש‬
‫להקריב את הקורבן‪ ,‬ומעודדו בעובדה שלכך הוא נבחר(‪ .)11‬משה דואג ללוות את אהרון אל אוהל מועד במטרה שלא לבייש את אהרון‬
‫אחיו ובהתאם מבקש רחמים שהשכינה תרד(‪.)11‬‬
‫ו‪ .‬חגיגות חנוכת המשכן‪ ,‬טרם הסתיימו ושנים מבניו של אהרון‪ ,‬נדב ואביהוא‪ ,‬נפטרים בשל הקרבתם אש זרה‪ .‬משה מנחם את אהרון‬
‫בעובדה שידע שהבית יתקדש‪ ,‬אך לא ידע במי‪ .‬מתברר שבניך‪ ,‬גדולים ממני וממך(‪ .)12‬משה מטפל באירוע ברגישות תוך בקשה מאהרון‬
‫ומבניו הנותרים לא לעזוב את אוהל מועד‪ .‬במקביל‪ ,‬מבקש משה מבני הדודים‪ ,‬מישאל ואלצפן‪ ,‬לפנות את הגופות‪.‬‬
‫ז‪ .‬בספר דברים‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬משה מוכיח את ישראל סמוך לפטירתו‪:‬‬
‫‪ .1‬משה מונה את המקומות בהן הכעיס עם ישראל את בורא עולם‪ .‬מפני כבודם של ישראל הוא מונה זאת ברמז(‪.)161‬‬
‫‪ .2‬משה מבחין כי העם נבהל ובהתאם דואג לפייס את העם בעובדה שלמרות התנהגות העם‪ ,‬ריבונו של עולם לא עזבם(‪.)111‬‬
‫‪ .3‬נשיאה בעול הצער עם הציבור‪ :‬בזמן מלחמת עמלק‪ ,‬משה משדר חזון ואמונה בלוחמים‪ ,‬כאשר במקביל הוא צם(‪ .)54‬משה יושב בראש‬
‫הגבעה על אבן‪ ,‬כהזדהות בצער העם בשל המלחמה ועל זה נאמר‪" :‬כל המצער עצמו עם הציבור – זוכה ורואה בנחמת הציבור"(‪.)55‬‬
‫‪ .4‬יושר אישי‪:‬‬
‫א‪ .‬משה הבטיח ליתרו חותנו שלא יזוז ממדין‪ ,‬כי אם ברשותו‪ .‬למרות ציוויו של אדון העולם‪ ,‬פונה משה לבקש את רשותו של יתרו‬
‫לחזור עם משפחתו למצרים‪ .‬משה מציין בפני יתרו‪ ,‬כי מטרת חזרתו למצרים לדרוש בשלום אחיו‪ .‬יתרו נותן את ברכתו(‪ .)11‬זה‬
‫המקום להדגיש כי‪ ,‬משה מחליט‪ ,‬שלא לפרט את הסיבה האמיתית לחזרתו למצרים‪ .‬כנראה שמשה מבין כי‪" ,‬כל המרבה בדברים –‬
‫מביא חטא"(‪ .)11‬במקרא‪ ,‬לא מצוין תגובתו של יתרו לשהייתו הממושכת ופעילותו של משה במצרים‪.‬‬
‫ב‪ .‬לאחר חטאם של בני אהרון הנותרים‪ ,‬אלעזר ואיתמר‪ ,‬משה כועס על התנהגותם‪ .‬אהרון טוען כי‪ ,‬טעותו היא זאת שגרמה לחטא שני‬
‫בניו‪ .‬משה מודה בטעותו שלא שמע שאהרון לקח אחריות (‪.)15‬‬
‫(‪)114‬‬
‫‪ .5‬הכרת הטוב‪ :‬מנהיגות נבחנת כהכרת הטוב‪ ,‬וכבר למדונו חז"ל כי‪" :‬כל הכופר בטובתו של חבירו‪ ,‬כאילו כופר בטובתו של מקום "‪:‬‬
‫א‪ .‬כמי שניצל באמצעות היאור ואדמת מצרים‪ ,‬מכיר משה בטוב שנעשה לו גם באמצעות הדומם ולכן המכות‪ ,‬הקשורות בהכאת היאור‬
‫והיבשה בוצעו בידי אהרון אחיו(‪.)21(,)21‬‬
‫(‪)43‬‬
‫ב‪ .‬עם בקיעת ים סוף‪ ,‬ינהיג משה את העם להכיר טובה והודאה לבורא עולם על הנס שאירע ‪.‬‬
‫ג‪ .‬למרות עיסוקיו הרבים של משה‪ ,‬הוא מוצא זמן לכבד את חמיו בלצאת לקראתו ולהשתחוות בפניו‪ .‬משה גומל טוב לאבי אשתו‪ ,‬אם‬
‫ילדיו ומי שקלטו‪ ,‬עת ברח מפני פרעה‪ .‬יתרו זוכה לכבוד רב‪ ,‬בעובדה שיחד עם משה יוצא העם כולו(‪.)61‬‬
‫בעת הכניסה המתקרבת לארץ המובטחת‪ ,‬משה מבקש מיתרו שלא יעזוב את העם‪ .‬משה ברגישותו חש שיתרו חושש מהעובדה שהוא‬
‫גר ולפיכך לא יזכה בחלק ונחלה בארץ ישראל(‪.)111‬‬
‫ד‪ .‬הכרת הטוב‪ ,‬מתבטאת גם במתן מילה טובה כשצריך‪ .‬מעבר לערך החינוכי של מכיר הטוב‪ ,‬הדבר המאפשר המשך הנעתו של גומל‬
‫הטוב‪ ,‬בשל תחושתו שיש מי שמעריך את השקעתו‪:‬‬
‫‪ .1‬הברכה אותה מברך משה את העוסקים בבנית המשכן‪" :‬יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם"(‪.)17‬‬
‫‪ .2‬בעת בנית המשכן‪ ,‬שואל בצלאל את משה בדבר הנחייתו לבניית ארון‪ ,‬כלים ומשכן‪ .‬בצלאל מניח כי‪ ,‬משה שגה ולכן שואל את משה‬
‫ברגישות‪" :‬וכי מנהגו של עולם‪ ,‬אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים‪ ,‬ואתה אומר עשה לי ארון‪ ,‬כלים ומשכן?! כלים שאני‬
‫עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה‪ :‬עשה משכן‪ ,‬ארון וכלים!"‪ .‬משה מודה על האמת‪ ,‬יודע לפרגן ושואל את בצלאל‪:‬‬
‫"שמא ְּב ֵצל ֵאל היית וידעת?(‪.")112‬‬

‫‪4‬‬
‫‪ .6‬פתיחות‪ ,‬סקרנות וספקנות‪:‬‬
‫א‪ .‬משה נחשף למחזה מוזר‪" :‬סנה בוער באש והסנה איננו אוכל"(‪ .)12‬סקרנותו ואופיו החקרני‪ ,‬מביאות את משה להתקרב ולבחון את‬
‫התופעה מקרוב‪ .‬משה לא מקבל מאומה כמובן מאליו‪.‬‬
‫ב‪ .‬משה מבין כי‪ ,‬לצורך הפעלת הלחץ על פרעה‪ ,‬עליו לעשות שימוש בטכנולוגיה חדשה‪ :‬אותות ומופתים‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הוא מקבל את‬
‫הטכנולוגיה בספקנות‪ :‬עם כל הכבוד לפלאי הפירוטכניקה‪ ,‬יש להעביר מסר מילולי‪" :‬לא איש דברים אנוכי"(‪.)15‬‬
‫(‪)23‬‬
‫ג‪ .‬משה לא נרתע משאילת שאלות קשות ומורכבות‪ ,‬גם כאלו שאין עליהן מענה מיידי‪ .‬השאלות נשאלות גם כלפי ריבונו של עולם ‪.‬‬
‫ד‪ .‬כפי שלמדונו חז"ל כי‪" ,‬לא הבישן למד ולא הקפדן מלמד"(‪ ,)36‬משה לא חושש משאילת שאלות בהן הוא מתקשה ובהתאם מקבל‬
‫הנחיות ברורות לביצוע המצוות‪ ,‬כגון‪ :‬קידוש החודש(‪ ,)35‬בנית המנורה(‪ ,)76‬מחצית השקל(‪ ,)42‬מנית בני ישראל במדבר(‪.)17‬‬
‫‪ .7‬צניעות וענווה‪ :‬המנהיג חייב להיזהר מחטא היוהרה (היבריס)(‪ ,)41‬העלולה לגרום לשאננות החל מפגיעה בכושר קבלת ההחלטות בשל‬
‫פירוש מדומה של המציאות ועד לזלזול ביכולות היריב‪:‬‬
‫א‪ .‬למרות התגלות ריבון העולם למשה‪ ,‬צניעות משה גורמת לו להטיל ספק בכישוריו‪ .‬בהתאם שואל משה את השאלות הבאות(‪ :)13‬האם‬
‫אני ראוי לבצע את השליחות? כיצד אוכל לשכנע את העם בדבר השליחות? כיצד אוכל לשכנע את המצרים בדבר השליחות?‬
‫ב‪ .‬משה בצניעותו‪ ,‬מבקש להיוועץ בזקני (חכמי) העם‪ ,‬כחלק מתהליך משתף בקבלת החלטה הקשורה לעתיד העם‪ .‬משה אינו כופה את‬
‫דעתו כגורם יחיד‪.‬‬
‫ג‪ .‬משה לא נוטל לעצמו קרדיט לא לו‪ ,‬אלא מעניקו לבורא עולם(‪.)31‬‬
‫ד‪ .‬העיד הכתוב על ענוונותו של משה(‪ )115‬וזאת למרות היותו ילוד אישה‪ ,‬היחיד היכול לדבר עם השכינה בכל עת(‪.)116‬‬
‫ה‪ .‬כמנהיג שנבחר בידי ריבון עולם‪ ,‬משה מתרחק מעימות על בסיס אישי בנוגע לבחירתו כמנהיג וזאת למרות ניסיונות לקריאת תיגר על‬
‫מנהיגותו‪:‬‬
‫‪ .1‬במקרה קורח‪ ,‬דתן‪ ,‬אבירם‪ ,‬און בן פלת ומאתים חמישים איש מנשיאי העדה(‪ .)131‬הדבר גורם למשה ליפול על פניו מפני הבושה‪.‬‬
‫משה טוען כלפי ריבונו של עולם כי‪ ,‬מעולם לא ביקש טובת הנאה כלשהי לעצמו או למי ממקורביו‪ .‬משה מבקש מהמורדים להקריב‬
‫קטורת לפני בורא עולם‪ ,‬אשר יבחר מי יהיה המנהיג‪ .‬כחלק מרצונו של משה‪ ,‬למנוע מחלוקת‪ ,‬מבקש משה לקרוא לדתן ואבירם(‪.)131‬‬
‫הללו מסרבים ועונים בחוצפה‪ .‬בכל זאת משה וזקני ישראל‪ ,‬מבקשים מדתן ואבירם להתרחק מקורח והסובבים אותו(‪.)132‬‬
‫‪ .2‬במקרה זמרי(‪ ,)141‬הפוגע בכבודו‪ ,‬לא נוקט משה פעולה אישית כנגדו‪.‬‬
‫ו‪ .‬קברו של משה לא ידוע עד היום הזה בשל בקשתו של משה‪ ,‬שציונו לא יהפוך למקום עליה לרגל או ציון לעבודת אלילים(‪.)161‬‬
‫למרות האמור בסעיף זה‪ ,‬אבקש להדגיש כי‪ ,‬משה הבין שלצורך ביצור מנהיגותו עליו לקבל‪ ,‬מעת לעת‪ ,‬גיבוי מבורא עולם‪ .‬הדבר‬
‫מתבטא בדוגמאות הבאות‪:‬‬
‫‪ .1‬הצגתו כנציג הבלעדי של בורא עולם(‪.)176‬‬
‫‪ .2‬קבלת החלטות בזמן אמת‪ :‬שבירת הלוחות בחטא העגל(‪.)71‬‬
‫‪ .3‬מחלוקת קורח ועדתו‪:‬‬
‫א‪ .‬האדמה פותחת את פיה(‪.)131‬‬
‫ב‪ .‬מחתת הקטורת‪ ,‬מוכיחה לעם כי‪ ,‬החטא ממית ולא הקטורת‪.)133‬‬
‫(‪)134‬‬
‫ג‪ .‬מטה פורח‪ ,‬המצמיח את פרי השקד‪ ,‬מהווה הוכחה מבורא עולם כי משה המנהיג הנבחר יחד עם אהרון ככהן ‪.‬‬
‫‪ .4‬ברית שלום לפנחס(‪.)111‬‬
‫‪ .8‬אסרטיביות‪ :‬אסרטיביות פירושה היכולת לומר את המילה לא! ללא תוקפנות אלא ביכולת לבטא עמדה ברורה תוך עמידה על זכויותי‬
‫ללא פגיעה בכבודו או בזכויותיו של האחר‪ .‬יכולותיו האסרטיביות של המנהיג‪ ,‬נבחנות במיוחד בזמן חירום‪ ,‬עת הוא מסוגל להנחות את‬
‫ציבור המונהגים מכוח האמונה ולא מכוח הכוח‪:‬‬
‫א‪ .‬משה ביקש לא אחת להשתחרר מהשליחות אותה הטיל עליו ריבון עולם‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬עם קבלת השליחות‪ ,‬למרות היות משה אדם‬
‫מאמין‪ ,‬ואולי דווקא בשל כך‪ ,‬משה לא חושש לפנות לבורא עולם בטרוניה‪" :‬רבש"ע שלחתני לפרעה‪ ,‬אך יחסו של פרעה לעם הדרדר‬
‫בשל כך"(‪.)23‬‬
‫ב‪ .‬משה לא חושש להתמודד מול ראש המעצמה העולמית באותה תקופה‪ .‬אמונתו בצדקת הדרך מאפשרת לו לעמוד בצורה תקיפה‬
‫ולדרוש מפרעה‪ :‬שלח את עמי(‪.)63‬‬
‫‪ .9‬כישורי ניהול משא ומתן‪:‬‬
‫א‪ .‬כישורי המשא ומתן של משה‪ ,‬פחות באו לידי ביטוי מול פרעה בתחילת הדרך‪ ,‬בשל ההוראות הברורות אותן הוא קיבל מריבונו של‬
‫עולם‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬במספר מקרים‪ ,‬משה בוחר לנהל משא ומתן מול פרעה בבקשה לקבל את אישורו לצאת ממצרים כעם יחד עם‬
‫הרכוש והמקנה(‪.)65‬‬
‫ב‪ .‬משה לא חושש לנהל משא ומתן גם מול ריבון העולמים בכל הקשור בהשגת הטבות לעם‪ .‬הדבר מוצא את ביטויו במספר מקרים‪:‬‬
‫‪ .1‬תלונות העם בשל דרישותיו של משה מפרעה(‪.)66‬‬
‫‪ .2‬מרה‪ :‬בקשה להמתקת מי מרה(‪.)67‬‬
‫‪ .3‬רפידים‪ :‬דרישה למי שתיה(‪.)61‬‬
‫(‪)111‬‬
‫‪ .4‬תבערה‪ :‬דרישת העם לבשר‪ .‬דרישה מוגזמת זאת מצד הערב רב והעם‪ ,‬מביאה את משה לבקשה להשתחרר מתפקידו ‪.‬‬
‫‪ .5‬קברות התאוה(‪.)114‬‬
‫ג‪ .‬בעת חטא העגל‪ ,‬ביקש ריבונו של עולם להשמיד את החוטאים‪ .‬משה פונה בתפילתו ומבקש רחמים תוך ציון זכות אבות‪ .‬משה מזכיר‬
‫לריבון העולמים‪" :‬שלמה יאמרו מצרים כי ברעה הוציאם(‪ .")31‬תזכורת זאת‪ ,‬נועדה להפריך את חזיון פרעה בעת יציאת מצרים כי‪,‬‬
‫דמו של העם עומד להישפך בדרכם לארץ הבחירה(‪ .)32‬בשל כך‪ ,‬נמלך אדון העולם והופך את הדם‪ ,‬לדם מילה(‪ .)33‬במקביל טוען משה‬
‫כי‪ ,‬הזהב וכל חפצם‪ ,‬שהתמלא מריבון העולם‪ ,‬גרם לעם לחטוא(‪ .)71‬בהמשך יבקש משה את סליחתו של בורא עולם בשם העם‪ ,‬כאשר‬
‫יזהה את הזמן המתאים(‪.)14‬‬
‫(‪)121‬‬
‫ד‪ .‬בעת שליחת המרגלים לתור את הארץ ‪ ,‬משה שולח את המרגלים להיכנס דרך הנגב‪ ,‬כדרך התגרים המראים תחילה את הפסולת‬
‫ורק לאחר מכן את השבח‪ ,‬על‪-‬מנת שידעו להעריך המרגלים את איכות הארץ‪ ,‬אליה הם עתידים להיכנס‪.‬‬

‫‪5‬‬
‫ה‪ .‬לאחר שוב המרגלים מתור ארץ כנען‪ ,‬מוציאים חלק מהמרגלים את דיבת הארץ רעה(‪ .)127‬משה‪ ,‬מנסה לשכנע את ריבון העולמים‪ ,‬לא‬
‫להשמיד את העם‪ ,‬בשל החשש מה יאמרו עמי הסביבה‪" :‬בשל אי יכולתך להכניס את העם לארץ המובטחת‪ ,‬החלטת להורגם‬
‫במדבר"(‪ .)121‬משה מבקש את סליחת ריבונו של עולם‪ .‬בורא עולם מתרצה‪.‬‬
‫ו‪ .‬למרות רצונו של קורח‪ ,‬דתן‪ ,‬אבירם‪ ,‬און בן פלת ומאתים חמישים איש מנשיאי העדה‪ ,‬לערער על מנהיגות משה‪ ,‬מבקש משה‬
‫רחמים על העם כולו ומבקש מריבונו של עולם להיפרע רק מקורח ועדתו(‪.)131‬‬
‫ז‪ .‬בני גד וראובן‪ ,‬מבקשים לקבל את עבר הירדן המזרחי(‪ .)151‬שבטים אלו מבקשים לבנות מכלאות לצאן ולשכן את בני משפחותיהן‪.‬‬
‫שבטים אלו חסים על ממונם יותר מאשר על טפם(‪ .)151‬משה מסביר לשבטים אלו‪ ,‬כי קודם יש לבנות ערים לטף ורק אחר כך מכלאות‬
‫לצאן‪ .‬משה מוכן לעסקה‪ .‬אך הוא משביע את הגברים כי‪ ,‬החזרה לביתם תהיה‪ ,‬רק לאחר כיבוש הארץ‪.‬‬
‫‪ .21‬דרך ארץ‪ :‬משה מלמדנו דרך ארץ בהתנהגותו מול מי שאמר והיה העולם‪ ,‬אך גם ביחס לכל ברואי עולם‪.‬‬
‫א‪ .‬למרות שהכל גלוי לפני בורא עולם‪ ,‬משה שב ומוסר את רצון העם לקבל את עשרת הדברות(‪.)71‬‬
‫ב‪ .‬בפנייתו של משה לריבון עולם בתפילתו על בקשת הרפואה לאחותו מרים‪ ,‬מלמדנו משה דרך ארץ‪ .‬בעת שפונים לבקש בקשה או‬
‫לנהל משא ומתן‪ ,‬יש לומר דברי תחנונים (או לפחות הקדמה) ורק אחר כך לבקש משאלות(‪.)111‬‬
‫(‪)115‬‬
‫ג‪ .‬בעת כריתת הברית עם העם‪ ,‬דואג משה לכבד את ראשי העם בציינו את סדר הנוכחים לפי מעלת חשיבותם ‪.‬‬
‫ד‪ .‬זריזות‪ :‬בשנה השניה לצאת ישראל ממצרים‪ ,‬מגיעים טמאי נפש למשה ומבקשים לברר האם באפשרותם יהיה להקריב קורבן פסח‬
‫למרות היותם טמאים? משה מבקש מהם להמתין מעט ומזדרז לפנות לרבונו של עולם במטרה לברר מה יהיה דינם‪ .‬אומנם משה‬
‫יכול היה לדבר עם בורא עולם בכל רגע(‪ ,)116‬אך באותה המידה יכל לבקש מאותם טמאים לחזור לביתם והוא ידאג שהתשובה תגיע‬
‫אליהם מאוחר יותר‪ .‬משה מזדרז לתת תשובה אם מפאת כבודם או מפאת חשיבות שאלתם‪.‬‬
‫‪ .22‬שליטה ברגשות‪ :‬אומנם על המנהיג לשלוט ברגשותיו‪ ,‬אך גם המנהיג הוא אדם‪ .‬הכעס‪ ,‬היא בין המידות שעליהן הזהירו חז"ל‪ ,‬עד כדי‬
‫כך שמידה זאת עלולה לגרום לאדם לאבד שליטה באופן שבו האדם הופך להיות נתון בשליטת רגשותיו‪ .‬מצב זה‪ ,‬דימו חז"ל לאפשרות‬
‫שבה האדם עלול להגיע לעבוד עבודה זרה(‪ .)45‬מנגד מציין הרמב"ם כי‪ ,‬ניתן לעשות שימוש בכעס על‪-‬מנת להטיל מורא בתלמידים(‪.)46‬‬
‫זה המקום להדגיש כי‪ ,‬העיד הכתוב על ענוונותו של משה(‪ .)115‬תכונה זאת כוללת גם את מידת הסבלנות‪ .‬תכונה זאת‪ ,‬גרמה למשה‬
‫להימנע מלכעוס על העם‪ ,‬למרות התנהגות העם‪ .‬בה במידה‪ ,‬מספר המועדים בהם מוזכר שמשה כעס על העם או על יחידים מהעם‪,‬‬
‫הוא מוגבל‪ .‬במקומות הספורים‪ ,‬בהן בכל זאת מצוין כי משה כעס‪ ,‬אנו מוצאים במקרים הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬בהתנהגות דתן ואבירם‪ ,‬עת השאירו ממנת המן של היום הקודם‪ ,‬למרות ציוויו הברור של בורא עולם שלא להשאיר "שאריות"(‪.)47‬‬
‫ב‪ .‬חטא עגל הזהב‪ :‬בכעסו משבר משה את לוחות הברית ושורף את העגל‪ .‬כעסו של משה מופנה גם כלפי אהרון אחיו‪ ,‬שלא מנע את‬
‫העם מלחטוא(‪.)71‬‬
‫(‪)14‬‬
‫ג‪ .‬בני אהרון אלעזר ואיתמר‪ ,‬ששרפו את שעיר החטאת ‪ :‬הפעם כעס זה היה עצור בכדי לא לפגוע באהרון‪.‬‬
‫ד‪ .‬תבערה‪ :‬הערב רב והעם מתלוננים‪ ,‬שנקעה נפשם מהמן וברצונם לאכול בשר(‪ :)111‬משה בא בטענה גם כלפי ריבון עולם‪.‬‬
‫ה‪ .‬כחלק מרצונו של משה‪ ,‬למנוע מחלוקת מול קורח ועדתו‪ ,‬מבקש משה לקרוא לדתן ואבירם(‪ .)131‬הללו מסרבים ועונים בחוצפה‪.‬‬
‫הדבר חורה למשה ואת צערו הוא מפנה כלפי ריבונו של עולם‪ .‬משה טוען כלפי בורא עולם‪ ,‬שמעולם לא ביקש טובת הנאה כלשהי‪,‬‬
‫ולכן אין שום סיבה כי יקבל התייחסות שכזאת מהעם‪ .‬בהתאם‪ ,‬משה מבקש מבורא עולם כי‪ ,‬לא יקבל את מנחתם של דתן ואבירם‪.‬‬
‫ו‪ .‬מלחמת מדין‪ :‬משה רואה כי‪ ,‬נערי ישראל יוצאים לחטוף מהביזה‪ .‬משה קוצף על המפקדים בשל אי מחאתם(‪.)155‬‬
‫לא למיותר לציין כי‪ ,‬כעסו של משה גרמה לו לטעות בשל חוסר שליטה ברגשות‪:‬‬
‫א‪ .‬נתעלמו ממנו הלכות הגעלת כלים(‪.)156‬‬
‫(‪156‬‬
‫ב‪ .‬משה נוזף בעם‪ ,‬בלהט הרגשות במקום לדבר אל הסלע‪ ,‬משה מכה בסלע פעמיים ‪.‬‬
‫זה המקום להדגיש כי‪ ,‬במקרה זמרי בן סלוא‪ ,‬נשיא שבט שמעון ואנשיו(‪ ,)141‬המבקש ליצור פרובוקציה שמטרתה ערעור על מנהיגותו‬
‫של משה‪ ,‬משה אינו מאבד את העשתונות למרות התנהגותו המתגרה של זמרי‪ .‬זמרי מתגרה במשה בשאלה קנטרנית אודות משפחתה‬
‫של ציפורה‪ ,‬בת יתרו‪ ,‬כהן מדין‪ :‬הכיצד אתה אוסר את בנות מדין‪ ,‬כשבפועל אשתך נמנית על אותו העם?‪ .‬משה המום מגודל החוצפה‬
‫ועזות המצח מצידו של זמרי‪ .‬בלהט הרוחות והרגשות‪ ,‬נתעלמה ממשה ההלכה אודות "הבועל ארמית‪ ,‬קנאין פוגעין בו"‪ .)151‬משה שולט‬
‫ברגשותיו ומבין כי מעשה פזיז‪ ,‬עלול להתפרש כקנאות המבוססת על התנהגות אימפולסיבית על בסיס רגשי‪ .‬משה יודע‪ ,‬כי על המנהיג‬
‫לשלוט ברגשותיו‪ .‬בנוסף‪ ,‬משה חושש מפני מלחמת אחים ולכן מוכן למחול על כבודו‪ .‬פינחס מבין את גודל השעה ופונה למשה‪ ,‬אחי‬
‫סבו‪" :‬הרי לימדתנו כי‪" :‬הבועל ארמית‪ ,‬קנאין פוגעין בו"‪ .‬עונה לו משה‪" :‬קורא האיגרת יהיה השליח לבצעה"‪ .‬פנחס מבין את הרמז‬
‫ומשפד את זמרי וכזבי‪ .‬התוצאה‪ :‬המגיפה נעצרת ומשה מחדש את מנהיגותו ללא עוררין‪.‬‬
‫‪ .21‬הנעה (מוטיבציה)‪ :‬הנעת היחיד והקבוצה מבוססות על הדברים הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬חזון‪ :‬על המנהיג להציג תקוה לעתיד טוב יותר‪ ,‬מהמציאות בה ציבור המונהגים חי בה כיום‪ .‬לא בהכרח שהדרך להשגת עתיד זה‬
‫נהירה ופשוטה לביצוע‪ .‬על המנהיג לשדר אופטימיות זהירה ביכולת השגת היעד בהשוואה לכל חלופה אחרת‪.Yes We Can :‬‬
‫ב‪ .‬אישיות ויכולות המנהיג‪ :‬על ציבור המונהגים להאמין כי‪ ,‬המנהיג‪ ,‬כבעל איכויות ראויות‪ ,‬מסוגל להשיג את היעד אותו הוא מציג‬
‫בחזונו‪ .‬נאמנות המונהגים מבוססת על אמונה במנהיג ובדוגמא האישית אותה המנהיג משדר‪.‬‬
‫אומנם משה נבחר כמינוי כפוי על העם‪ ,‬ועד ליציאת מצרים‪ ,‬משה בהתנהגותו מתפקד על תקן שליח כמי שפועל לפי הנחיות בורא‬
‫עולם‪ ,‬יחד עם זאת מיד עם היציאה ממצרים‪ ,‬מתחיל משה לשדר יכולות הנעה המתבטאות בדברים הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬כמנהיג המשדר חזון‪ ,‬עם היציאה ממצרים‪ ,‬עם ישראל ניצב בפני אתגר‪ :‬המצרים מאחריהם וים סוף מלפניהם‪ ,‬העם זועק כלפי‬
‫שמיא ובא בטרוניה כלפי משה‪" :‬האם אין מחסור בקברים במצרים‪ ,‬שלקחתנו למות במדבר"(‪ .)31‬בניגוד למצבי החירום הקודמים‪,‬‬
‫משה לא ממתין להנחיות אלא עונה על דעת עצמו לעם‪ ,‬מתוך אופטימיות זהירה ואמונה בצדקת הדרך‪" :‬אל תחששו‪ ,‬ישועת‬
‫אלוקים כהרף עין‪ ,‬בורא עולם ילחם לכם ואתם תחרישון"‪ .‬במקביל‪ ,‬משה מבין את המצב עומד ומתפלל לבורא עולם‪ .‬עונה לו אדון‬
‫עולם‪" :‬לא עתה עת להאריך תפילה‪ ,‬הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו"(‪ .)41‬אבקש להדגיש כי‪ ,‬במקרה זה אומנם מדובר‬
‫באמונה דתית‪ ,‬אך בה במידה אחריותו של המנהיג להאמין במעשיו ובצדקת דרכו‪ .‬יש לציין כי‪ ,‬משה בעוונותו‪ ,‬לא לוקח לעצמו את‬
‫"הקרדיט" אלא נותנו לבורא עולם‪.‬‬
‫ב‪ .‬בעת המלחמה הראשונה מול עמלק‪ ,‬משה ניצב בראש הגבעה ומרים את ידיו‪ ,‬ידי אמונה‪ ,‬כלפי מעלה(‪ .)51‬מבארים חז"ל(‪ ,)51‬שכל‬

‫‪6‬‬
‫הזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה‪ ,‬ומשעבדין את ליבם כלפי אביהם שבשמים – היו מתגברים‪ .‬האמונה אותה משדר המנהיג‪,‬‬
‫מאפשרת התמודדות עם האתגר‪.‬‬
‫רעיון דומה‪ ,‬ניתן למצוא בהכנת נחש הנחושת‪ ,‬אותו הניח משה במקום גבוה‪ .‬מי שננשך והביט בנחש הנחושת נותר בחיים(‪.)52‬‬
‫פרק ז'‪ :‬ערכים אישים‪ :‬ישוב העולם‪ :‬עזר כנגדו‬
‫עם כל הכבוד לערכים הלאומיים‪ ,‬משה מבין כי אחריותו כבן אנוש היא לישוב העולם(‪ .)172‬דוגמא אישית‪ ,‬מתחילה בהקמת בית וחינוך‬
‫ילדים‪ .‬בנימה אישית‪ ,‬האתגר המנהיגותי של כל אדם הוא בהתמודדות עם האחר בזמן אמת‪ ,‬שמירה על זוגיות בריאה וחינוך ילדים‪ .‬קל‬
‫מאוד להטיף לכל העולם‪ ,‬אך במבחן המציאות האמיתי‪ ,‬המנהיג יבחן "בחלקת האלוקים" הקטנה שלו‪ ,‬בחינוך דור העתיד לערכים‬
‫ולהתנהגות ראויה‪.‬‬
‫משה נושא לאישה את ציפורה בת יתרו‪ ,‬כהן מדין‪ .‬לעניות דעתי‪ ,‬משה מניח כי‪ ,‬ייחוס זה עשוי לקדם אינטרסים פוליטיים בעת חזרתו‬
‫מהגלות הפוליטית‪ .‬זה המקום לציין כי‪ ,‬רמז לדבר‪ ,‬בשם בניו של משה‪ ,‬גרשום(‪ )11‬ואליעזר(‪.)51‬‬
‫לעניות דעתי‪ ,‬התמיכה המשפחתית והעזר כנגד‪ ,‬מאפשרת למנהיג שקט נפשי ורוגע ביכולתו להנהיג ולהוביל מהלכים ארוכי טווח‪ .‬לא‬
‫לחינם נאמר‪" :‬שמאחורי כל גבר מצליח‪ ,‬עומדת אישה מוצלחת" או כנאמר בצרפתית‪ :"Cherchez la femme" :‬חפש את האישה‪.‬‬
‫משה אינו חושש "ממה יגידו" בנישואיו לבת כוהן מדין‪ .‬משה מאמין באמת שלו‪ .‬זה המקום לציין כי‪ ,‬בעת משבר בנות מואב ומדין(‪,)51‬‬
‫זמרי ינסה לנגח את משה‪ ,‬במוצאה של ציפורה‪ .‬אציין כי‪ ,‬ציפורה נישאה למשה קודם למתן תורה ולכן התבטאותו של זמרי ובמיוחד בדרך‬
‫שנעשתה‪ ,‬לא היתה ראויה להתייחסות‪.‬‬
‫לכבודה של ציפורה יצוין כי‪ ,‬כבעלת תכונות אישיות‪ ,‬משלימה את משה בעובדה שבעוד הוא בעל החזון‪ ,‬היא אשת המעשה‪ .‬הקפיד הכתוב‬
‫לציין זאת‪ ,‬בעובדה שנוי מעשיה ויופיה‪ ,‬חד הם(‪ .)116‬כבר בתחילת הדרך‪ ,‬ציפורה מתאפיינת בתגובה מהירה בהצלת אליעזר בנה במלון(‪.)22‬‬
‫לעניות דעתי‪ ,‬שילם משה מחיר אישי‪-‬משפחתי במנהיגותו כדבר המתבטא בדברים הבאים‪:‬‬
‫‪ .1‬היו מי מהפרשנים שטענו שבניו של משה לא נכחו בהר סיני‪ .‬אומנם אין ראיה ברורה לדבר‪ ,‬אך למעט הזכרתם קודם למתן תורה‪ ,‬שמות‬
‫בניו לא יוזכרו לאחר מכן בברור(‪.)13‬‬
‫‪ .2‬שרביט ההנהגה עבר ליהושע בן נון ולא לבניו של משה‪.‬‬
‫‪ .3‬צפורה שחה לפי תומה שבעלה פרש ממנה עת נזקק לנבואה(‪.)117‬‬
‫פרק ח'‪ :‬עוצמה על פני כריזמה תקשורתית‬
‫למרות מגבלותיו הרטוריות‪ :‬אי היותו איש דברים‪ ,‬הסובל בנוסף ממגבלת כבדות הפה‪ ,‬הלשון וערלות שפתיים ‪ ,‬משה מבין את חשיבות‬
‫היכולת להיות "עובר מסך"‪ .‬משה מבין כי‪ ,‬מעבר לאופן העברת המסר‪ ,‬קיימת חשיבות למטרת המסר‪ ,‬תוכנו ומעביר המסר(‪ .)15‬במיוחד‬
‫כיום‪ ,‬לא ניתן להתעלם מחשיבות הכריזמה התקשורתית‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬ישנן דרכים לעקוף מגבלה זאת‪ .‬מנהיג לא נבחן רק ביכולתו‬
‫הרטורית‪ .‬יתכן שדווקא בעלי הכושר הרטורי‪ ,‬יעברו מסך‪ ,‬אך בפועל בשל תכונותיהם יאבדו מנהיגותם‪ .‬במפגש השני עם פרעה‪ ,‬דואג משה‪,‬‬
‫שאהרון יעביר את המסר‪ .‬הדבר נובע מחששו של משה מכישלון נוסף(‪ :)25‬האמור מלמד על אופיו של משה‪ ,‬חוכמתו וצניעותו‪ ,‬להכיר‬
‫במגבלותיו ולשתף אחרים המוכשרים ממנו בתחומים בהם יכולותיו האישיות מוגבלות‪.‬‬
‫(‪)177‬‬
‫יש מן המפרשים שטענו כי‪ ,‬בשל מוגבלות זאת‪ ,‬משה תיקשר עם העם לאורך השנים‪ ,‬באמצעות אהרון אחיו ‪.‬‬
‫(‪)24‬‬

‫פרק ט'‪ :‬יכולות תפעוליות וניהוליות‬
‫‪ .1‬בצווי ריבונו של עולם‪ ,‬נדרש משה לעסוק בגיוס תרומות להקמת המשכן(‪.)115‬‬
‫‪ .2‬משה מקבל הוראות ברורות לבניית המשכן(‪ .)75‬משה כקבלן ביצוע‪ ,‬אחראי ליישום ההוראות עד לפרט האחרון ולא חושש לשאול‬
‫שאלות‪ ,‬גם כאשר אינו מבין‪ ,‬לדוגמא‪ :‬בנית המנורה(‪.)76‬‬
‫‪ .3‬כמנהיג השואף למצוינות‪ ,‬משה בוחר את המתאימים ביותר להקמת המשכן‪ ,‬בצלאל ואהליאב יחד עם חכמי הלב האחרים ובהתאם‬
‫מפקח על הביצוע(‪ .)111‬כמי שנושא באחריות‪ ,‬משה מוסר את נפשו להקמת המשכן‪.‬‬
‫(‪)111‬‬
‫‪ .4‬משה‪ ,‬מבקש לוודא במשך שבעת ימי המילואים‪ ,‬כי העם מסוגל לפרק את המשכן ולהקימו בזמן נדודיו במדבר ‪.‬‬
‫‪ .5‬יכולותיו הניהוליות של משה‪ ,‬יבואו לידי ביטוי בכל ארבעים שנות הנסיעה במדבר‪ ,‬כמי שאחראי יהיה להובלת העם ולנסיעתו אחר‬
‫עמוד הענן והאש‪ .‬משה דואג להאציל סמכות לכל שבט לביצוע תפקיד הנמצא תחת תחום אחריותו(‪:)117‬‬
‫א‪ .‬נשיאת‪ ,‬פירוק והרכבת המשכן‪ :‬בני קהת ומררי משבט לוי‪.‬‬
‫ב‪ .‬מאסף‪ :‬שבט דן‪ :‬איתור אבידות והחזרתן לבעליהן‪.‬‬
‫פרק י'‪ :‬כישורים כמדינאי‬
‫‪ .1‬משה נשלח בהוראת בורא עולם לנהל מהלכים מדיניים מול פרעה(‪ .)123‬עם כשלון השיחות‪ ,‬עובר משה‪ ,‬בסיוע בורא עולם‪ ,‬להטלת המכות‬
‫על מצרים עד שבסיומם מקבל העם את האישור ליציאה ממצרים‪ ,‬בקיעת ים סוף וטביעת חיל פרעה(‪ .)125‬משה כמדינאי מבין את שקרל‬
‫פון קלאוזביץ'(‪ )124‬טבע‪" :‬שהמשך המדיניות היא בשדה הקרב"‪ ,‬דבר המתבטא באסטרטגית הלוחמה‪.‬‬
‫‪ .2‬בדרכו לארץ המובטחת‪ ,‬משה שולח מסרים למלכי האזור בהם הוא מבקש לעבור בארצם‪ ,‬בכדי לקצר את דרכו של העם לארץ ישראל‪.‬‬
‫משה פונה בדרכי שלום ובלשון רכה‪ ,‬תוך הזכרת תלאות העם ומבטיח כי העם יהיה מוכן לשלם עבור כל הוצאה או נזק שיגרם‪ .‬התשובה‬
‫המתקבלת שלילית‪ .‬הפניה הראשונה נעשית למלך אדום תוך הזכרת הקרבה המשפחתית(‪ .)136‬פניה לסיחון מלך האמורי‪ ,‬נענית מצידו של‬
‫סיחון במלחמה‪ ,‬בה הוא גם נוחל כישלון(‪ .)142‬במקרים אחרים‪ ,‬מלכים אחרים לא ממתינים לפנייתו של משה‪ ,‬אלא פותחים במתקפה‬
‫מקדימה‪.‬‬
‫פרק י"א‪ :‬כישורים כאסטרטג‬
‫‪ .1‬עם תקיפת עמלק את העם מיד לאחר בקיעת ים סוף(‪ ,)126‬מבין משה כי יש מקום לשימוש בלחימה גם ככלי הרתעתי ביחס לעמי הסביבה‬
‫האחרים‪ .‬יהושע מגייס לוחמים בעלי יכולות‪ .‬בעת המלחמה‪ ,‬משה משדר חזון ואמונה בצדקת הדרך מול העם העמלקי‪.‬‬
‫‪ .2‬למרות אמונתו בהבטחת בורא עולם‪ ,‬משה שולח מרגלים לתור את הארץ לפי בקשת העם(‪ .)121‬משה מורה למרגלים מהיכן להיכנס לארץ‬
‫ומפקיד בידם מספר כללי מפתח‪ ,‬עליהם הוא מבקש מהמרגלים לתת את הדעת ובהתאם לחזור עם דיווח‪:‬‬

‫‪7‬‬
‫א‪ .‬מיקום אתרי הכניסה לארץ כנקודות תורפה של האויב‪.‬‬
‫ב‪ .‬טיב הארץ ותכונותיה‪ :‬משאבים‪.‬‬
‫ג‪ .‬טיב האוכלוסיה‪ :‬גודל האוכלוסיה‪ ,‬מנהיגות‪ ,‬חוסן חברתי‪.‬‬
‫ד‪ .‬יכולות לחימה של האוכלוסיה‪ :‬אומץ‪ ,‬בטחון עצמי‪ ,‬ביצורים ויכולת הישרדות בזמן לחימה‪.‬‬
‫‪ .3‬ביועזר‪ ,‬כיאה לאסטרטג‪ ,‬דואג משה לשלוח מרגלים‪ ,‬דבר המאפשר את כיבושה(‪.)143‬‬
‫‪ .4‬עוג מלך הבשן‪ ,‬מתקיף את העם‪ .‬בהתאם להבטחת ריבון עולם‪ ,‬מנוצח עוג(‪.)144‬‬
‫(‪)131‬‬
‫‪ .5‬הכנעני היושב בנגב‪ ,‬פותח במלחמה‪ .‬העם מתפלל לבורא עולם כי‪ ,‬במידה וינצחו יחרימו את עריהם לבורא עולם ‪ :‬לזיכרון‪ ,‬משה‬
‫קורא את שם המקום בשם חרמה‪.‬‬

‫חלק ד'‪ :‬המנהיג כמחנך (‪)Mentor‬‬
‫משה כבעל ערכים‪ ,‬מבקש להנחילם לעם‪ .‬לא תמיד ערכים אלו התקבלו בקרב העם‪ ,‬אך משה הבין כי‪ ,‬ללא ערכים אלו אין הצדקה‬
‫להמשך קיומו של העם‪ .‬משה מעוניין כי גם לאחר הסתלקותו‪ ,‬עם ישראל ישרוד‪ .‬כחלק מאישיותו החינוכית של משה‪ ,‬הוא דואג להכשיר‬
‫את העם להתמודד עם אתגרי העתיד באמצעות יציקת יסודות בריאים אותן הוא יוצק לאורך שנות מנהיגותו‪ .‬במקביל‪ ,‬דואג משה להכשיר‬
‫את מנהיגי העתיד שימשיכו להוביל את העם‪ .‬זה המקום לציין כי‪ ,‬מדובר בתהליך מתמשך‪ ,‬שנקנה לא אחת באתגרים ותסכולים‪ .‬הצלחת‬
‫התהליך תתברר רק בתום משימתו‪ ,‬עת כבר לא יהיה משה בנמצא‪ ,‬דבר שיתבטא בהתנהגות העם והערכת תרומתו של משה(‪.)171‬‬
‫פרק א'‪ :‬ערכים חינוכיים‬
‫‪ .1‬כבר בתחילת דרכו‪ ,‬עת הוא מבחין בדתן ואבירם הרבים ביניהם‪ ,‬מעיר משה‪ :‬רשע למה תכה רעך?(‪.)122‬‬
‫‪ .2‬לאחר בקיעת ים סוף נפלטים סוסי מצרים המעוטרים בתכשיטי זהב‪ ,‬כסף ואבנים טובות‪ .‬מתחילה להתפתח בקרב העם התנהגות של‬
‫ביזה(‪ .)44‬משה מבין כי‪ ,‬בהתנהגות זאת‪ ,‬העם עלול להידרדר מוסרית‪ .‬בשל כך‪ ,‬מקבל משה החלטה בהרחקת העם מים סוף למדבר שור‪.‬‬
‫‪ .3‬משה כמחנך דואג לשנן ולהסביר לעם את המסרים אותם קיבל מריבונו של עולם בהר סיני(‪ .)15( ,)72‬מסרים אלו יחשבו כבסיס המוסרי‬
‫להתנהגות העם‪ .‬משה דואג לשנן בקרב העם את ההלכות השונות במיוחד בשעת המעשה ולא רק בהעברת ההלכות באופן לקוני מריבונו‬
‫של עולם(‪ .)114‬משה מקפיד לחזור על החוקים והמשפטים תוך ביאור התורה בשבעים לשון(‪.)162‬‬
‫‪ .4‬בחטא העגל‪ ,‬משה מבין כי העם עבר כל גבול‪ .‬בעת הגיעו למחנה ישראל הוא מנפץ את לוחות הברית ושורף את העגל‪ ,‬דבר שיתברר‬
‫כמקובל בדיעבד גם על בורא עולם(‪ .)171‬במקביל‪ ,‬משה מבקש לבדוק מי מהעם חטא ובהתאם משקה את כלל העם באפר העגל(‪.)71‬‬
‫בעקבות חטא העגל‪ ,‬משה מציב נורמת התנהגות חדשה‪ ,‬המתבטאת במספר תחומים‪:‬‬
‫א‪ .‬שבט לוי כמי שאמון על נאמנות למשה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הריגת החוטאים‪.‬‬
‫ג‪ .‬הוצאת אהלו מחוץ למחנה במרחק אלפיים אמה (כ‪ 1,511 -‬מ')‪ .‬הדבר נובע מרצונו "לאפס" את העם‪ ,‬באופן שיבין את חומרת‬
‫המעשה‪" :‬מנודה לרב מנודה לתלמיד"(‪.)12‬‬
‫‪ .5‬בשל היחשפותו של משה לשכינה‪ ,‬קרן עור פניו‪ .‬העם חושש מלגשת למשה‪ .‬בשל מחויבותו של משה לעם‪ ,‬משה מקפיד להיפגש עם העם‬
‫ובהתאם דואג לשים מסכה עת הוא נפגש עם העם(‪.)16‬‬
‫‪ .6‬משה כבעל כישורים דידקטיים‪ ,‬עוסק בהוראת בני אהרון‪ ,‬כחלק ממנהיגותה הרוחנית העתידית של העם‪" :‬כל המלמד את בן חברו‬
‫תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו(‪ .")16‬שבטי יששכר וזבולון‪ ,‬שכנו בסמוך למשה ונהנו גם הם מחוכמתו וידיעותיו של משה ועל כך‬
‫נאמר‪" :‬טוב לצדיק וטוב לשכנו(‪.")11‬‬
‫(‪)121‬‬
‫‪ .7‬משה מוכיח את העם על כפיות הטובה והתנהגותו הנואלת ביחס לריבונו של עולם ‪.‬‬
‫‪ .1‬בשל כשלון בלעם בקללת העם‪ ,‬מלכי מואב ומדין‪ ,‬מחליטים על החטאת העם(‪ .)145‬מלכים אלו‪ ,‬מבקשים באמצעות בנותיהם לפגוע‬
‫במרקם הדתי‪ ,‬הבריאותי והחברתי של העם‪ .‬מהלך זה‪ ,‬מבקש אומנם לפגוע בגבר‪ ,‬אך בפועל משמעותו פגיעה באושיות העם כולו‪:‬‬
‫חינוכית‪ ,‬מוסרית ובריאותית‪ .‬ריבונו של עולם מורה למשה כי‪ ,‬בשל החטאת הגברים באמצעות בנות מואב ומדין‪ ,‬עליו לקרוא לראשי‬
‫העם להוקעת החוטאים באמצעות שפיטתם והוצאתם להורג בתליה(‪ .)146‬בשל התפתחות האירוע לכדי מגיפה והשפעתו על כמחצית‬
‫מהגברים(‪ ,)147‬משה מגדיר את מהלך ההוקעה‪ ,‬כמהלך ביצועי בידי שופטי העם להריגת החוטאים‪ :‬הגבר החוטא והאישה המואבית או‬
‫המדינית בזמן ביצוע העבירה ללא משפט‪ :‬הרשות השופטת היא גם המבצעת‪ .‬משה‪ ,‬מבין את גודל השעה ובשל קוצר הזמן הוא מטיל‬
‫את המלאכה על שופטים שקולים בעלי כישורים ואחריות לעתיד העם‪ .‬רק אנשי חיל‪ ,‬יראי אלוקים ואנשי אמת(‪ ,)141‬יהיו מסוגלים לחרוץ‬
‫ולבצע את הדין בו זמנית‪ ,‬עת נגלה המקרה לנגד עיניהם וזאת ללא נגיעה אישית או מעורבות רגשית כלשהי‪ .‬בהקשר הבריאותי‪ ,‬בשל‬
‫המועד‪ ,‬יתכן ומשה חושש בעיקר מהשלכות המגיפה ולכן מגדיר זאת כקטילת המחולל‪ ,‬המעביר והנשא בו זמנית‪.‬‬
‫‪ .1‬בספר דברים‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬משה מזהיר את העם לבל יסור מדברי בורא עולם(‪ .)111‬משה דואג להוכיח את ישראל סמוך לפטירתו‪ ,‬בעיתוי‬
‫בו מבקש משה‪ ,‬שהעם אכן ישמע את התוכחה(‪.)161‬‬
‫(‪)163‬‬
‫‪ .11‬משה דואג לכרות ברית בין עם ישראל לבורא עולם מתוך כוונה שגם לאחר מותו ברית זאת לא תופר ‪.‬‬
‫‪ .11‬סמוך למותו‪ ,‬מקפיד משה לברך את העם(‪.)161‬‬
‫‪ .12‬משה מבקש מהעם להפיק לקחים מהעבר‪ .‬משה מקפיד להפיק לקחים מהמצבים בהם העם התלונן בתלונות קנטרניות וזאת באמצעות‬
‫ציון שם המקום כרמז‪ .‬בין האירועים‪ ,‬אנו מוצאים את המקומות הבאים‪ :‬מרה(‪ ,)56‬מסה‪ ,‬מריבה(‪ ,)57‬תבערה(‪ ,)111‬קברות התאוה(‪.)114‬‬
‫משה מבקש‪ ,‬שהעם ילמד מטעויות העבר ויתייעץ עם חכמי וזקני העם במטרה למנוע טעויות חוזרות בעתיד(‪.)116‬‬
‫פרק ב'‪ :‬הכשרת מנהיגי העתיד‬
‫משה פועל ליצור עתודה מנהיגותית‪ ,‬באופן שבבוא היום מנהיגות זאת תוכל להמשיך ולהנהיג את העם‪ .‬משה בחכמתו‪ ,‬בוחר ביהושע‬
‫כממשיך דרכו וכמנהיג הבא‪ ,‬שינחיל את הארץ המובטחת לעם‪ .‬בהתאם נענה משה מבורא עולם‪ ,‬כי בחירתו ביהושע מוצלחת(‪ .)154‬תהליך‬
‫הכשרתו של יהושע תתאפיין בדברים הבאים‪:‬‬
‫‪ .1‬משה דואג להכשיר את יהושע תוך האצלה מהודו ומתן ברכה להצלחת דרכו בהנהגת העם(‪.)164‬‬

‫‪8‬‬
‫‪ .2‬יהושע מסייע בידי משה במלחמת עמלק‪ .‬משה מבקש מיהושע‪ ,‬שיבחר אנשים גיבורים ויראי חטא‪ ,‬שילחמו בעמלק‪ .‬בבקשת משה‬
‫מיהושע לבחירה משותפת‪ ,‬הוא כבר מטיל על יהושע אחריות לשאת בתוצאות‪ .‬בבקשתו משה מתחיל להשוות את יהושע אליו גם בעיני‬
‫העם ומכאן למדו‪" :‬יהי כבוד תלמידך‪ ,‬חביב עליך כשלך"(‪.)41‬‬
‫(‪)121‬‬
‫‪ .3‬משה דואג לצרף את יהושע לציבור המרגלים על‪-‬מנת שיכיר פיסית את הארץ המובטחת‪ ,‬דרכי הגישה וטיב העם היושב בה ‪ .‬משה‬
‫מברך את יהושע לדרך צלחה וזהירה‪.‬‬
‫‪ .4‬בבחירת שבעים זקני ישראל‪ ,‬מופיע יהושע כבר כמשרת משה(‪ .)112‬זה המקום לציין כי‪ ,‬משה ידע להעמיד גם את יהושע במקומו‪ ,‬כאשר‬
‫התערב במקום לא לו‪ ,‬במסגרת הצעתו לכלוא את אלדד ומידד בשל נבואתם שמשה לא יכניס את העם לארץ ישראל‪ ,‬בעוד שיהושע‬
‫יעשה זאת‪ .‬אומר משה ליהושע המקנא אתה לי?(‪.)113‬‬
‫‪ .5‬משה מבקש לוודא שכניסתו של יהושע לתפקיד המנהיגות תיעשה חלקה ככל האפשר ולכן דואג ליידע את העם‪ ,‬שיהושע הוא ממשיך‬
‫(‪)112‬‬
‫דרכו‪ .‬משה מקפיד להעביר את שרביט ההנהגה ליהושע כולל חפיפה בימיו האחרונים(‪ ,)164‬במטרה שהעם יקבל את מרותו של יהושע ‪.‬‬
‫‪ .6‬משה דואג לרדת מהזירה עוד קודם למותו באופן שבו יוכל יהושע לפעול באופן עצמאי(‪.)113‬‬
‫‪ .7‬משה מורה ליהושע‪ ,‬לא לחשוש מהפעלת עוצמה בעת הצורך‪" :‬דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור(‪.")165‬‬
‫‪ .1‬משה התפלל להצלחתו של יהושע‪ ,‬מאחר שיהושע היה חביב על משה כגופו(‪.)166‬‬
‫(‪)167‬‬
‫‪ .1‬משה הקפיד על כבוד יהושע בעיני העם באופן שלמרות שמשה עדין בחיים‪ ,‬יהושע מתחיל לדרוש לעם באמצעות מתורגמן ‪ .‬הדבר נועד‬
‫למנוע מהעם אפשרות לומר‪" :‬שבחיי רבך לא היה לך להרים ראש‪ ,‬אלא רק לאחר מותו"‪.‬‬

‫חלק ה'‪ :‬מנהיגות משתפת‪ :‬מעבודת צוות ועד האצלת סמכות‬
‫מנהיגותו של משה‪ ,‬מתאפיינת במנהיגות משתפת של גורמים אחראיים בעלי יכולות‪ .‬לא מדובר בכלל העם‪ ,‬אלא בצוות מצומצם אותו‬
‫משה בוחר‪ ,‬כמי שראוי להיות שותף בתהליך קבלת ההחלטות ובהובלת העם‪ .‬משה מכשיר ומטפח גורמים אלו לאחר קבלת אישור מבורא‬
‫עולם‪ .‬הדבר נובע מיכולתו של משה להכיר במגבלותיו מחד ומאידך חובתו להאציל ולבזר סמכויות כחלק מהבנה שאין באפשרות משה‬
‫לבצע את כלל הפעילות‪ .‬הדבר מתבטא בדברים הבאים‪:‬‬
‫‪ .1‬שליחותו של משה למצרים מבוססת על עבודת צוות תוך שיתוף פעולה מצד זקני (חכמי) העם ואהרון אחיו(‪.)14‬‬
‫‪ .2‬משה בוחר את יהושע כממשיך דרכו ובהתאם מכשירו לתפקיד(‪.)164‬‬
‫‪ .3‬בשל אחריותו של משה לדין אמת‪ ,‬משה שופט את העם באופן ריכוזי‪ .‬יתרו‪ ,‬חותן משה‪ ,‬מזהה עומס יתר על משה דבר העשוי לגרום‬
‫בתפקודו הכללי ובתפקודו כשופט‪ .‬יתרו מייעץ למשה לבחור שופטים בעלי כישורים‪ :‬אנשי חיל‪ ,‬יראי אלוקים‪ ,‬אנשי אמת ושונאי בצע‪.‬‬
‫שופטים אלו יתנו מענה זמין בהתאם לכמות הפונים וחומרתה המשפטית של הפניה‪ :‬שרי אלפים‪ ,‬שרי מאות‪ ,‬שרי חמישים ושרי עשרות‪.‬‬
‫נושאים מורכבים משפטית‪ ,‬יובאו להכרעת משה(‪.)61‬‬
‫(‪)73‬‬
‫‪ .4‬בעת עלית משה להר סיני‪ ,‬דואג משה כי יהושע ילווהו וימתין לו בתחתית ההר ארבעים יום עד לשובו ‪.‬‬
‫‪ .5‬משה מבקש בעת העדרו מהמחנה כי הזקנים‪ ,‬אהרון‪ ,‬חור וכלב‪ ,‬ישפטו את העם(‪.)74‬‬
‫‪ .6‬בשל התנהגות העם‪ ,‬מבקש משה‪ ,‬להשתחרר מאחריותו כמנהיג(‪ .)111‬משה טוען כי‪ ,‬אין ביכולתו לשאת את העם‪ .‬האחריות גדולה‬
‫מיכולתו‪ .‬כתגובה ריבונו של עולם‪ ,‬מבקש שמשה יעבוד יחד עם זקני ישראל‪ ,‬מי שהיו שוטרי ישראל במצרים(‪ .)111‬האמור לא אמור לפגוע‬
‫במעמדו של משה‪ ,‬אלא נועד להקל עליו בנשיאה בעול‪.‬‬
‫‪ .7‬למרות הבטחת ריבונו של עולם כי‪ ,‬ארץ ישראל טובה מכל הארצות‪ ,‬מבקש העם לשלוח כוח לרגל ולעמוד על טיב הארץ(‪.)121‬‬
‫משה כמנהיג משתף‪ ,‬מוכן לדבר למרות הבטחתו של בורא עולם‪ ,‬ושולח מרגלים מראשי העם שיתורו את הארץ‪ ,‬התוצאה ידועה(‪.)121‬‬
‫‪ .1‬שקיפות‪ :‬משה הקפיד לאורך כל מנהיגותו להציג את פעולותיו כמי שבוצעו בהסכמת ריבונו של עולם כמתבטא בדברים הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬הקמת המשכן‪ :‬בהתאם לציווי בורא עולם‪ ,‬דואג משה לקרוא לאהרון אחיו‪ ,‬לבני אהרון וזקני העם(‪.)75‬‬
‫ב‪ .‬משה מקפיד להציג כי כהונתו של אהרון אחיו‪ ,‬ניתנה לו מבורא עולם(‪.)11‬‬
‫ג‪ .‬הטלת גורל‪:‬‬
‫‪ .1‬בורא עולם קורא למשה לספור את שבט לוי ובכורי העם‪ .‬משה נתקל באתגר‪ ,‬הנובע מהעובדה של חשש שבכור לא יאמר את האמת‪,‬‬
‫אלא יטען כי נפדה מהלוי כשבפועל האמור לא בוצע‪ .‬לפיכך‪ ,‬משה מטיל גורל באופן שרושם על ‪ 22,111‬פתקים בן לוי בעוד שעל ‪273‬‬
‫פתקים אחרים רושם חמישה שקלים‪ .‬מי שעלה בגורלו ‪ 5‬שקלים ולא משנה באם היה בן לוי או בכור‪ ,‬אומר לו משה‪" :‬שלם חמישה‬
‫שקלים וצא החוצה"‪ .‬בכך פתר משה בעיה של ויכוחי סרק ולזות שפתים מיותרת(‪.)11‬‬
‫‪ .2‬ריבון עולם‪ ,‬מורה למשה לבחור שבעים זקנים(‪ .)111‬משה מבין בחישוב פשוט כי‪ ,‬מתוך ‪ 12‬שבטים עליו להציע לכל שבט ‪ 6‬מקומות‪,‬‬
‫למעט ‪ 2‬שבטים להם יהיו רק ‪ 5‬מקומות‪ .‬במטרה שלא לפגוע באיש‪ ,‬רושם משה ‪ 71‬פתקים עליהם רשום זקן ו‪ 2 -‬פתקים חלקים‪ .‬מי‬
‫שבידו עלה פתק חלק‪ ,‬אומר לו משה‪" :‬המקום לא חפץ בך"‪.‬‬
‫ד‪ .‬משה מכריז כלפי העם כי‪ ,‬מקפיד לבחור לבניית המשכן לא רק את קרוב משפחתו בצלאל (מרים‪ ,‬היתה הסבתא רבה של בצלאל)‪,‬‬
‫אלא גם את אהליאב משבט דן שהיה מן הירודין שבשבטים (בן שפחה)‪ ,‬בהתאם לבחירתו של מקום‪ .‬משה חושש שיחשדוהו שבוחר‬
‫מדעתו בקרוב משפחתו ולכן מקפיד לציין כי‪ ,‬גם את בחירת אהליאב(‪ ,)113‬עושה זאת בהתאם לבחירתו של מקום‪.‬‬
‫ה‪ .‬בפנייתו של משה לריבון עולם בתפילתו על בקשת הרפואה לאחותו מרים‪ ,‬משה לא מאריך בתפילתו שלא יהיו אומרים ישראל‪:‬‬
‫"שעבור אחותו הוא מאריך בתפילתו תוך ניצול קשריו במקומות הנכונים‪ ,‬בעוד שעבורנו אינו מאריך בתפילה(‪.")111‬‬

‫חלק ו'‪ :‬תקשורת מול העם‬
‫מוגבלותו הפיסית של משה‪ ,‬מנעה במקרים רבים‪ ,‬תקשורת ישירה מול העם(‪ .)24‬יש מי מהפרשנים שטוען כי‪ ,‬בשל מוגבלותו הפיסית‬
‫של משה(‪ ,)24‬התקשורת מול העם נעשתה לאורך השנים‪ ,‬באמצעות אהרון(‪.)177‬‬
‫להלן המקרים בהם מצוינת תקשורתו של משה במספר מישורים‪:‬‬
‫‪ .1‬בתחילת הדרך במצרים‪ ,‬עת אהרון מעביר לעם את המסר הראשוני‪ ,‬העם מקבל זאת(‪ .)176‬מאוחר יותר‪ ,‬כשמשה מבקש להעביר מסר‬
‫דומה לעם‪ ,‬נתקל משה "בקצר" בתקשורת‪" .‬הקצר" נובע בעיקר‪ ,‬ממה שחלק מהעם מבין ממסר זה כמו גם תנאים סביבתיים‪ :‬קוצר‬

‫‪9‬‬
‫רוח ועבודה קשה(‪.)62‬‬
‫‪ .2‬לאחר המפגש עם פרעה‪ :‬העם מתלונן על משה כי קצובת התבן והלבנים פחתה בשל מפגש זה ‪.‬‬
‫‪ .3‬משה היווה ערוץ תקשורת בין העם לריבונו של עולם‪ .‬ערוץ זה החל במצרים והמשיך לאורך כל מסע העם במדבר‪.‬‬
‫‪ .4‬משה נאלץ להתמודד עם תלונות העם בנושאי מים ומזון(‪ .)114( ,)111( ,)61( ,)61( ,)67‬במקרים אלו‪ ,‬פונה משה ישירות לריבונו של עולם‪ ,‬בבקשה‬
‫שימלא את דרישות העם‪ ,‬למרות שמשה מבין כי‪ ,‬בחלק מהמקרים בקשת העם היא קנטרנית ולא לגיטימית‪.‬‬
‫‪ .5‬בעת מתן תורה‪ ,‬מבקש העם ממשה‪ ,‬כי הוא זה שיעביר את המסר מריבונו של עולם‪ ,‬בשל חששם(‪.)71‬‬
‫‪ .6‬דווקא בחטא העגל‪ ,‬משה משוחח ישירות עם אהרון מעל ראש העם לבירור סיבת החטא‪ .‬מתברר שערב רב שעלה ממצרים‪ ,‬גרם לחטא‪.‬‬
‫משה מבקש לבחון את מידת הנאמנות לבורא עולם‪ .‬בפועל מתברר כי‪ ,‬רק שבט לוי מתאסף סביבו‪ .‬משה קורא לבני לוי לפגוע בחוטאים‪.‬‬
‫למחרת מוצא משה את העיתוי לנזוף בעם ולבקש סליחה בשם העם מבורא עולם(‪.)11‬‬
‫(‪)127‬‬
‫‪ .7‬לאחר שוב המרגלים מתור ארץ כנען‪ ,‬מוציאים חלק מהמרגלים את דיבת הארץ רעה ‪ .‬בשל דה‪-‬מורליזציה‪ ,‬הנוצרת בעם‪ ,‬משה‬
‫ואהרון נופלים על פניהם‪ .‬יתכן ועל פניו‪ ,‬הדבר נראה כסוג של חוסר אונים‪ .‬אך הכונה בעיקר "לזעזע" את העם שישמור על התנהגות‬
‫ראויה‪.‬‬
‫‪ .1‬לאחר ליווי פטירת אהרון והעברת "שרביט" הכהונה לאלעזר‪ ,‬משה מציג לעם את גופתו של אהרון אחיו‪ ,‬שהיה אהוב על העם בשל‬
‫פעילותו להשכנת שלום בית ושלום בין בעלי מדון(‪.)137‬‬
‫(‪)123‬‬

‫חלק ז'‪ :‬התמודדות במצבי חירום‬
‫משה נאלץ להתמודד עם אתגרים משבריים ומצבי חירום‪ ,‬כבר בתחילת דרכו בזירות שונות‪ .‬יש לציין כי‪ ,‬התנהגותו של משה‬
‫מותאמת למצב החירום‪ .‬בכל אירוע‪ ,‬משה לא מאבד את עשתונותיו‪ ,‬אלא פועל כמוכוון למטרה בניהול האירוע‪ .‬בחלק מהמקרים‪ ,‬פעל‬
‫משה לבדו‪ ,‬בעוד שבאחרים פעל בשיתוף פעולה עם קבוצת נאמניו‪ .‬יתכן שבשל מוגבלותו הרטורית של משה(‪ ,)24‬במצבי חירום הוא אינו‬
‫מדבר אלא פועל למטרה שלפחות מבחינתו היא ברורה‪ .‬במסגרת מאמר זה‪ ,‬ציינתי את האירועים השונים‪ ,‬בהתאם לדרכו החינוכית של‬
‫משה‪ ,‬כאשר טובת העם לנגד עיניו‪ ,‬הגם שבמקרים מסויימים פעל באופן קיצוני‪ ,‬ללא התחשבות בדעת הקהל‪.‬‬

‫חלק ח'‪ :‬בין מנהיגות לניהול בדרכו של משה רבינו ע"ה‬
‫בגישת הניהול המודרנית‪ ,‬יש הטוענים כי‪ ,‬המנהיג והמנהל הם גורמים שונים ונפרדים באישיותם‪ .‬בעוד המנהיג עוסק בהצגת החזון‪,‬‬
‫המנהל עוסק בפרטים היומ‪-‬יומיים להשגת החזון‪ .‬לעיתים‪ ,‬המנהיג‪ ,‬כבעל "חלומות"‪ ,‬עשוי להיתפס כמנותק מהמציאות‪ ,‬במיוחד כאשר‬
‫הוא מעלה רעיונות שברגע הראשון נראים כבלתי ניתנים לביצוע‪ .‬לפיכך‪ ,‬קיימת חשיבות‪ ,‬לחבר למנהיג מנהל בעל יכולות ביצוע שיסייע‬
‫למנהיג להגשים חלומותיו‪ .‬מנהל זה‪ ,‬אחראי יהיה להוריד את הרעיונות הטובים לקרקע המציאות‪ .‬זה המקום להדגיש כי‪ ,‬המנהל אחראי‬
‫להליך הביצוע‪ ,‬אך אין זה אומר‪ ,‬שהוא זה שצריך לבצע כל פרט בפועל‪ .‬אחריותו של המנהל להשלמת התהליך בכללותו‪ .‬לשם כך‪ ,‬על‬
‫המנהל להאציל סמכות תוך וידוא ביצוע עד לפרט האחרון‪ .‬יש להדגיש כי‪ ,‬על המנהל להבהיר למנהיג‪ ,‬מה הן המגבלות הקיימות ביישום‬
‫הרעיונות‪ .‬במיוחד כיום‪ ,‬בשל הוראות החוק‪ ,‬גם רעיונות טובים חייבים לעבור דרך כללי מינהל תקין‪ .‬המנהיג‪ ,‬לא יוכל להימלט מאחריות‪,‬‬
‫במקרה שבו חזונו בוצע באופן לא חוקי‪.‬‬
‫זה המקום לציין כי‪ ,‬בין מנועי הצמיחה הכלכליים של ישראל נמצא את טכנולוגית העילית (‪ .)High Tech‬בארגונים אלו‪ ,‬המנהיג הוא‬
‫היזם‪ .‬היזם חייב להיות מספיק חכם להבין‪ ,‬שבשלב מסוים עליו לשלב מנהל מקצועי‪ .‬המנהל המקצועי יעסוק בגיוס הון‪ ,‬בנית תשתית‪,‬‬
‫תפעול ועיסוק בדברים שבשגרה‪ ,‬בעוד שהיזם‪ ,‬ימשיך בפיתוח ובהמשך הובלת החזון‪ .‬במקביל יש להדגיש‪ ,‬שיתכן שלעיתים היזם יבין‪,‬‬
‫שכבר אין לו מה לתרום לארגון ולכן במקרה שכזה‪ ,‬כבעלים אף ימכור את אחזקותיו בארגון‪ .‬לא למיותר לציין כי‪ ,‬בתעשיה זאת‪ ,‬גילם‬
‫הצעיר יחסית של העובדים וקצב התחלופה הגבוה של העובדים‪ ,‬לא משדרים יציבות מחד ומאידך לא מאפשרים טיפוח תרבות ארגונית‪,‬‬
‫המסוגלת להוביל תהליכים ארוכי טווח‪ .‬בה במידה‪ ,‬שיעור ההצלחה של תעשית קרנות ההון סיכון וחברות ההזנק (‪ )Start Up‬בתעשיה‬
‫זאת‪ ,‬הוא יחסית נמוך ביחס להשקעה‪ .‬לא ניתן להתעלם מהעובדה‪ ,‬שהיכולת הכלכלית של הגורם המממן‪ ,‬נחשבת כגורם משמעותי‬
‫בהמשך הפיתוח ולכן בזמן של התדלדלות מקורות המימון‪ ,‬תעשיה זאת היא הראשונה להיפגע‪.‬‬
‫בהתייחסותי למשה‪ ,‬אבקש לציין כי‪ ,‬בתחילת דרכו משה מתאפיין כמנהיג‪ .‬כמעביר המסר מבורא עולם‪ ,‬הוא מנהל משא ומתן מול‬
‫פרעה‪ .‬אומנם מול העם‪ ,‬סובל משה בתחילה מחוסר פופולאריות‪ ,‬אך מיד עם היציאה ממצרים‪ ,‬נבחנת מנהיגותו של משה מול העם‬
‫בבקיעת ים סוף והובלת העם בחרבה‪ .‬העם מוכן לקבל את מנהיגותו של משה ולצעוד אחריו אל רצועת יבשה בים סוף‪ ,‬כאשר המצרים‬
‫נושפים בעורפם(‪.)43‬‬
‫לעניות דעתי‪ ,‬נקודת המפנה בה משה מבין לראשונה כי‪ ,‬ללא כישורי ניהול הוא לא יוכל להנהיג‪ ,‬מתבטאת עת יתרו חותנו יגיע ויבהיר‬
‫למשה כיועץ ארגוני‪ ,‬שעם כל הרצון לדון דין אמת‪ ,‬הוא לא ישרוד לא פיסית ולא נפשית ולכן עליו להאציל סמכות(‪ .)61‬משה מבין כי כמנהיג‬
‫אסור לו להיות מנותק מהעם‪ .‬משה משכיל להבין כי עליו לשלב בין תכונות המנהיג לתכונות המנהל‪ ,‬במטרה לנצל את משאביו‪ ,‬תיעול‬
‫כישוריו וזאת מתוך‪:‬‬
‫‪ .1‬הכרת מגבלותיו האישיות והבין אישיות‪.‬‬
‫‪ .2‬הכרת העם‪.‬‬
‫‪ .3‬הבנת ציפיותיו של בורא עולם מתפקודו מול העם‪.‬‬
‫משה כמנהיג משמש כגשר לתקשורת דו‪-‬סטרית בין העם לבורא עולם וככזה אחריותו בפועל היא דאגה לעם והכנסתו לארץ המבוטחת‪.‬‬
‫כמעביר מסרים ביצועיים‪ ,‬משה מוודא כי העם מבין את הנדרש ושאכן העם מבצע זאת באופן איכותי עד הפרטים הקטנים‪.‬‬
‫הדבר מוצא את ביטויו בדברים הבאים‪:‬‬
‫‪ .1‬מעורבות אישית בהשגת פרטים על האויב‪ ,‬תפילה לבורא עולם ועד נוכחות אישית בזמן הלחימה‪ :‬מלחמת עמלק(‪ ,)41‬יועזר(‪,)143‬‬
‫שליחת המרגלים לתור את הארץ(‪ ,)121‬המלחמה מול עוג מלך הבשן(‪ )144‬והעם הכנעני(‪.)131‬‬
‫(‪)162( ,)114( ,)15( ,)72( ,)71‬‬
‫‪ .‬משה מנחיל את‬
‫‪ .2‬משה אחראי להעברת המסר שניתן בסיני מבורא עולם כולל וידוא שהעם יבין את מכלול הפרטים‬
‫הידע לכל שדרות העם(‪.)11( ,)16‬‬

‫‪11‬‬
‫‪ .3‬משה לא מנותק מהעם‪:‬‬
‫א‪ .‬בחטא העגל‪ ,‬מיד עם הגיעו למחנה ישראל הוא מנפץ את לוחות הברית ושורף את העגל(‪ .)171‬במקביל‪ ,‬משה מבקש לבדוק מי מהעם‬
‫חטא ובהתאם משקה את כלל העם באפר העגל(‪.)71‬‬
‫(‪)16‬‬
‫ב‪ .‬משה מקפיד להיפגש עם העם תוך שימת מסכה בשל קרינת עור הפנים ‪.‬‬
‫ג‪ .‬דאגה לעם בנושאי מים ומזון(‪.)114( ,)111( ,)61( ,)61( ,)67‬‬
‫(‪)12‬‬
‫‪ .4‬בעקבות חטא העגל‪ ,‬משה מבצר את מנהיגותו באמצעות שבט לוי הנאמן לו ‪.‬‬
‫‪ .5‬גיוס תרומות להקמת המשכן(‪.)115‬‬
‫(‪)75‬‬
‫‪ .6‬הקמת המשכן בהתאם להוראות מבורא עולם ‪ :‬משה כקבלן ביצוע‪ ,‬אחראי ליישום ההוראות עד לפרט האחרון ולא חושש לשאול‬
‫שאלות‪ ,‬גם כאשר אינו מבין(‪ .)76‬משה בוחר את המתאימים ביותר להקמת המשכן ובהתאם מפקח על הביצוע(‪.)111‬‬
‫(‪)111‬‬
‫‪ .7‬משה נותן הנחיות ברורות לפירוק המשכן והרכבתו לאורך ארבעים שנות הנדודים במדבר ומוודא שהעם מסוגל לבצע זאת ‪.‬‬
‫‪ .1‬משה מבין את חולשות האדם ולכן מבין כי עליו להציב גבולות ברורים‪:‬‬
‫א‪ .‬מניעת הביזה בעקבות טביעת חיל פרעה בים סוף(‪.)44‬‬
‫(‪)114‬‬
‫(‪)111‬‬
‫(‪)57‬‬
‫ב‪ .‬תלונות העם כלפי בורא עולם‪ :‬מרה(‪ ,)56‬מסה‪ ,‬מריבה ‪ ,‬תבערה ‪ ,‬קברות התאוה ‪.‬‬
‫‪ .1‬כניסה לפרטים בתנאי בני גד וראובן‪ ,‬המבקשים לקבל את עבר הירדן המזרחי(‪.)151‬‬
‫‪ .11‬יכולותיו הניהוליות של משה‪ ,‬יבואו לידי ביטוי בכל ארבעים שנות הנסיעה במדבר‪ ,‬כמי שאחראי יהיה להובלת העם ולנסיעתו אחר‬
‫עמוד הענן והאש‪ .‬משה דואג להאציל סמכות לכל שבט לביצוע תפקיד הנמצא תחת תחום אחריותו(‪:)117‬‬
‫א‪ .‬נשיאת‪ ,‬פירוק והרכבת המשכן‪ :‬בני קהת ומררי משבט לוי‪.‬‬
‫ב‪ .‬מאסף‪ :‬שבט דן‪ :‬איתור אבידות והחזרתן לבעליהן‪.‬‬
‫‪ .11‬משה מוכיח את העם על כפיות הטובה והתנהגותו הנואלת ביחס לריבונו של עולם(‪.)121‬‬
‫‪ .12‬אומנם במקרה זמרי‪ ,‬נראה משה כמנותק‪ ,‬שאינו "מלכלך את ידיו" אישית באירוע‪ .‬הדבר‪ ,‬לעניות דעתי נובע‪ ,‬מרצונו של משה שלא‬
‫לפעול תחת רגשות‪ .‬במקביל‪ ,‬משה ידע לתת את הסכמתו שבשתיקה לפנחס (‪.)141( ,)146‬‬
‫‪ .13‬משה מקפיד על הכנסת יהושע לתפקיד תוך חפיפה והדרכה נאותה‪ .‬איני יודע באם היה ברשותו תיק נהלים‪ ,‬אך מה שברור‪ ,‬שהדבר‬
‫נעשה בצורה ברורה ומסודרת(‪.)167( ,)166( ,)165( ,)113( ,)112( ,)164( ,)112( ,)121( ,)41‬‬
‫‪ .14‬משה מכין‪ ,‬באופן אישי‪ ,‬נחש מנחושת להצלת הננשכים(‪.)141( ,)131‬‬
‫‪ .15‬מנהיגות משתפת‪ :‬מעבודת צוות ועד האצלת סמכות‪ :‬משה פועל בצוות מצומצם אותו הוא בוחר‪ ,‬כמי שראוי להיות שותף בתהליך‬
‫קבלת ההחלטות ובהובלת העם(‪.)121( ,)111( ,)74( ,)73( ,)61( ,)164( ,)14‬‬
‫(‪)111( ,)113( ,)111( ,)11( ,)11( ,)75‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ .16‬משה כמנהל מבין מה החשיבות של מנהל תקין ולכן מקפיד לעבוד בשקיפות מול בורא עולם והעם‬

‫סיכום‬
‫משה כמנהיג‪ ,‬השכיל לשלב בין תכונות מולדות ליכולות נרכשות‪ .‬מנהיגותו של משה נבעה מאישיותו כשבמקביל דואג משה לקבל‬
‫גיבוי למנהיגותו מבורא עולם‪ .‬משה מוכיח כי‪ ,‬מנהיגות נרכשת בעבודה עצמית‪ ,‬אינטיליגנציה רגשית (מודל האנדרוגינוס)‪ ,‬דוגמא אישית‪,‬‬
‫בכישורים ופחות בקשרים‪ .‬עוצמתו של משה התבטאה בהתנהגותו‪ ,‬הגם שיתכן שבמקרים מסוימים‪ ,‬נחשבה כפחות מקובלת על חלק‬
‫מהעם‪.‬‬
‫המנהיגות‪ ,‬נובעת מהרצון לשרת את העם ולא מתוך רצון לזכות בטובות הנאה הנובעות מתפקיד‪ .‬משה מוכיח במנהיגותו כי‪ ,‬על המנהיג‬
‫לשאת באחריות אישית ולעיתים לשלם מחיר על טעויות‪ ,‬גם כאלו שנעשו בתום לב‪.‬‬
‫השילוב היותר מוצלח‪ ,‬בו מתאפיין משה ובו גם אני מאמין באופן אישי‪ ,‬הוא השילוב שבין המנהיג למנהל‪ ,‬היינו‪ :‬ראש בשמים עם רגלים‬
‫נטועות בקרקע‪ .‬יתכנו גם אפשרויות אחרות‪ ,‬אך מניסיוני בתחומי עיסוקי השונים‪ ,‬אפשרויות אחרות אלו‪ ,‬היו פחות מוצלחות ובשל כך‬
‫האריכו גם פחות זמן מסיבות שונות‪ .‬למרות‪ ,‬שבמקרים מסוימים נראה שמשה היה תלוש מהעם‪ ,‬לדוגמא‪ :‬חטא העגל(‪ ,)12‬עדין בתמונה‬
‫הכוללת משה ידע להציב חזון מחד ומאידך להקשיב לעם‪ ,‬להבין את מגבלותיו ובהתאם למצוא דרך להנהיג‪ ,‬לנהל ולשפוט(‪ )61‬את העם‪ .‬רק‬
‫מנהיג המסוגל להבין את מציאות חיי העם‪ ,‬יהיה מסוגל להוביל את העם להשגת יעדיו בראיה מציאותית‪ ,‬מפוקחת‪ ,‬הלוקחת סיכונים‬
‫מחושבים תוך התמודדות אמיתית עם אתגרי היומ‪-‬יום‪.‬‬
‫לעניות דעתי‪ ,‬המנהיגות במצבי חירום מבוססת על אמונה באישיותו של המנהיג‪ ,‬אישיות שהוכחה בשגרה‪ .‬הסיכוי לפתח מנהיגות‪ ,‬יש‬
‫מאין בעיתות חירום‪ ,‬בעלת סיכויים נמוכים‪.‬‬
‫בנימה אישית‪ ,‬כהורה‪ ,‬מחנך וכמי שעוסק בתחומי המנהיגות‪ ,‬דמות המנהיג שלאורה אני מחנך‪ ,‬היא דמותו של משה‪ ,‬עליה נאמר‪" :‬לא קם‬
‫בישראל כמשה עוד‪ ,‬נביא ומביט תמונתו"(‪.)111‬‬

‫מר ירון בן‪-‬זכאי‪ ,‬מוסמך אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ ,‬הפקולטה לרפואה בבריאות הציבור (‪ ,)M.P.H.‬הפקולטה לניהול בניהול‬
‫מערכות בריאות (‪ ,)M.H.A.‬יועץ השקעות‪ ,‬בוגר אוניברסיטת בר‪-‬אילן בכלכלה ולוגיסטיקה (‪.)B.A.‬‬
‫כתובת דוא"ל להתקשרות‪ben-zakai@013.net :‬‬

‫‪11‬‬
‫מקורות‪:‬‬
‫‪ .1‬שמות א'‪ ,‬י'‪ :‬והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו‪.‬‬
‫‪ .2‬שמות א'‪ ,‬י"א‪-‬י"ד‪ :‬שרי מיסים‪ ,‬ערי מסכנות‪ ,‬עבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה קשה בשדה‪ ,‬אם בן והמיתן אותו‪.‬‬
‫‪ .3‬שמות ב'‪ ,‬א'‪ :‬איש מבית לוי‪ :‬יוכבד ומרים‪.‬‬
‫‪ .4‬שמות ב'‪ ,‬ט'‪ :‬ותיקח האישה הילד ותניקהו‪.‬‬
‫‪ .5‬שמות ב'‪ ,‬י"א‪ :‬רש"י‪ ,‬ד"ה‪ :‬ויגדל משה‪ :‬שמינהו פרעה על ביתו‪.‬‬
‫‪ .6‬ברכות ה'‪:‬‬
‫‪ .7‬שמות ב'‪ ,‬י"א‪-‬י"ב‪ :‬רש"י‪ :‬ד"ה‪ :‬ויפן כה וכה‪ ,‬וירא כי אין איש‪.‬‬
‫‪ .1‬שמות ב'‪ ,‬י"ג‪-‬ט"ו‪ :‬רשע למה תכה רעך‪..‬אכן נודע הדבר‪…‬וישב בארץ מדין‪ :‬שם‪ ,‬שם י"ד‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬מי שמך לאיש‪ :‬עודך נער; שם‪ ,‬שם ט"ו‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬וישמע פרעה‪ :‬דתן ואבירם הלשינו‬
‫על משה לפרעה‪.‬‬
‫‪ .1‬שמות ב'‪ ,‬י"ז‪-‬כ'‪ :‬ויבואו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען‪.‬‬
‫‪ .11‬שמות ב'‪ ,‬כ"א‪-‬כ"ב‪ :‬כי גר הייתי בארץ נוכריה‪.‬‬
‫‪ .11‬שמות ג'‪ ,‬א'‪ :‬רש"י‪ :‬ד"ה‪ :‬אחר המדבר‪.‬‬
‫‪ .12‬שמות ג'‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ .13‬שמות ג'‪ ,‬י"ג‪-‬ט"ז‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬שני אנשים עברים‪ :‬דתן ואבירם‪.‬‬
‫‪ .14‬שמות ג'‪ ,‬י"ח; ד'‪ ,‬י"ד; ד'‪ ,‬כ"ט‪ :‬ראב"ע‪ :‬ד"ה‪ :‬וילך‪ :‬הזקנים הם היועצים בכל דור ודור‪.‬‬
‫‪ .15‬שמות ד'‪ ,‬י'‪.‬‬
‫‪ .16‬שמות ד'‪ ,‬י"ד‪ :‬רש"י ד"ה‪" :‬הנה הוא יוצא לקראתך"‪.‬‬
‫‪ .17‬שמות ד'‪ ,‬י"ד‪ :‬רש"י ד"ה‪" :‬וראך ושמח בלבו"‪.‬‬
‫‪ .11‬שמות ד'‪ ,‬י"ח‪.‬‬
‫‪ .11‬מסכת אבות א'‪ ,‬ט"ז‪.‬‬
‫‪ .21‬שמות ד'‪ ,‬כ"ד‪ :‬רש"י ד"ה‪" :‬ויבקש המיתו"‪.‬‬
‫‪ .21‬אורמה ג‪ ,)2117( ,.‬אינטיליגנציה רגשית כדרך חיים‪ ,‬קרית ביאליק‪.‬‬
‫‪ .22‬שמות ד'‪ ,‬כ"ה‪.‬‬
‫‪ .23‬שמות ה'‪ ,‬כ"ב‪-‬כ"ג‪.‬‬
‫‪ .24‬שמות ו'‪ ,‬י"ב‪.‬‬
‫‪ .25‬שמות ו'‪ ,‬י"ג‪ ,‬רש"י ד"ה‪" :‬וידבר ה' אל משה ואהרון"; שמות ז'‪ ,‬א'‪-‬ב'‪.‬‬
‫‪ .26‬תהילים קכ"ח‪ ,‬ב; ברכות ח‪.‬‬
‫‪ .27‬שמות ה'‪ ,‬כ"א‪ :‬הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה‪.‬‬
‫‪ .21‬שמות ז'‪ ,‬י"ט‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬אמר אל אהרון‪.‬‬
‫‪ .21‬שמות ח'‪ ,‬י"ב‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬אמר אל אהרון‪.‬‬
‫‪ .31‬שמות ח'‪ ,‬כ"ב‪-‬כ"ג‪.‬‬
‫‪ .31‬שמות ל"ב‪ ,‬י"ב‪.‬‬
‫‪ .32‬שמות י'‪ ,‬י"א‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ראו כי רעה נגד פניכם‪.‬‬
‫‪ .33‬יהושע ה'‪ ,‬ט'‪.‬‬
‫‪ .34‬שמות י"א‪ ,‬ח'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬וירדו כל עבדיך‪.‬‬
‫‪ .35‬שמות י"ב‪ ,‬ב'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬החודש הזה‪ :‬נתקשה משה על מולד הלבנה‪…‬והראה לא באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו‪ :‬כזה ראה וקדש‪.‬‬
‫‪ .36‬אבות ב'‪ ,‬ה'‪.‬‬
‫‪ .37‬שמות י"ב‪ ,‬ג'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬דברו אל כל עדת‪ :‬חולקין כבוד זה לזה‪…‬והדיבור יוצא מבין שניהם‪.‬‬
‫‪ .31‬שמות ו'‪ ,‬י"ח‪-‬כ'‪ ,‬רש"י ד"ה‪ :‬ושני חיי קהת; שמות ז'‪ ,‬ז'‪.‬‬
‫‪ .31‬שמות י"ד‪ ,‬י"א‪-‬י"ד‪.‬‬
‫‪ .41‬שמות י"ד‪ ,‬ט"ו‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬מה תצעק אלי‪ :‬משה עומד ומתפלל‪.‬‬
‫‪ .41‬שמות ב'‪ ,‬ט"ו‪ :‬רש"י‪ :‬ד"ה‪ :‬וישב על הבאר; אליעזר‪ :‬בראשית כ"ד‪ ,‬י"ד‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬אתה הוכחת‪ :‬נדיבות וגמילות חסדים; יעקב‪ :‬בראשית כ"ט‪ ,‬ב'‪-‬י"ב‪.‬‬
‫‪ .42‬שמות ל'‪ ,‬י"ג‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬זה יתנו‪ :‬הראהו כמין מטבע של אש‪.‬‬
‫‪ .43‬שמות ט"ו‪ ,‬א'‪-‬כ"ב‪.‬‬
‫‪ .44‬שמות ט"ו‪ ,‬כ"ב‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ויסע משה‪.‬‬
‫‪ .45‬שבת ק"ה‪" :.‬המקרע בגדיו בחמתו‪…‬יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה"‪.‬‬
‫‪ .46‬כתובות ק"ג‪" ::‬זרוק מרה בתלמידים" רש"י‪ :‬שתהא אימתך עליהם; רמב"ם הלכות תלמוד תורה ד'‪ ,‬ה'‪" :‬אם ניכר לרב שהם מתרשלים בדברי תורה ולפיכך לא הבינו‪ …‬חייב לרגוז‬
‫עליהם"‪.‬‬
‫‪ .47‬שמות ט"ז‪ ,‬כ'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ויותרו אנשים‪.‬‬
‫‪ .41‬שמות י"ז‪ ,‬ט'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬בחר לנו‪ …‬אנשים‪.‬‬
‫‪ :http://he.wikipedia.org .41‬היבריס‪ :‬במובנו המודרני הוא רגש של גאווה וגבהות־לב מוגזמים‪ ,‬הגוררים בעקבותיהם עונש ותבוסה‪ .‬ביוון העתיקה היה מובנו של המושג שונה מעט‪,‬‬
‫והתייחס לפגיעה בוטה בזכויות הזולת‪ ,‬אשר מביאה להשפלתו‪.‬‬
‫‪ .51‬שמות י"ז‪ ,‬י"א‪.‬‬
‫‪ .51‬ראש השנה כ"ט‪.‬‬
‫‪ .52‬במדבר כ"א‪ ,‬ט'‪.‬‬
‫‪ .53‬שמות י"ז‪ ,‬ח'‪-‬ט"ז‪.‬‬
‫‪ .54‬שמות י"ז‪ ,‬י'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ומשה אהרון וחור‪.‬‬
‫‪ .55‬תענית י"א‪.‬‬
‫‪ .56‬שמות ט"ו‪ ,‬כ"ג‪-‬כ"ה‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ושם נסהו‪.‬‬
‫‪ .57‬שמות י"ז‪ ,‬ז'‪.‬‬
‫‪ .51‬שמות י"ח‪ ,‬ד'‪.‬‬
‫‪ .51‬במדבר כ"ה‪ ,‬ו'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬לעיני משה‪.‬‬
‫‪ .61‬שמות י"ח‪ ,‬ז'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ויצא משה; ספורנו ד"ה‪ :‬וישתחו וישק לו‪.‬‬
‫‪ .61‬שמות י"ח‪ ,‬י"ג‪-‬כ"ו‪.‬‬
‫‪ .62‬שמות ו'‪ ,‬ט'‪.‬‬
‫‪ .63‬שמות ו'‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ .64‬שמות ה'‪ ,‬כ"א‪.‬‬
‫‪ .65‬שמות י'‪ ,‬ט'‪.‬‬
‫‪ .66‬שמות ה'‪ ,‬כ"ב‪.‬‬
‫‪ .67‬שמות ט"ו‪ ,‬כ"ה‪.‬‬
‫‪ .61‬שמות י"ז‪ ,‬ד'‪.‬‬
‫‪ .61‬שמות ט"ז‪ ,‬ג'‪.‬‬
‫‪ .71‬שמות י"ט‪ ,‬ח'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬וישב משה את דברי העם‪.‬‬
‫‪ .71‬שמות כ'‪ ,‬ט"ו‪.‬‬
‫‪ .72‬שמות כ"ד‪ ,‬ז'‪.‬‬
‫‪ .73‬שמות כ"ד‪ ,‬י"ג‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ויעל משה‪.‬‬
‫‪ .74‬שמות כ"ד‪ ,‬י"ד‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬שבו לנו בזה‪.‬‬
‫‪ .75‬שמות כ"ה‪-‬מ'‪.‬‬

‫‪12‬‬
‫‪ .76‬שמות כ"ו‪ ,‬מ'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬וראה ועשה‪ :‬שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש‪ .‬במדבר ח' ד'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬וזה מעשה המנורה‪.‬‬
‫‪ .77‬שמות ל"ב‪ ,‬י"א‪-‬י"ד‪.‬‬
‫‪ .71‬שמות ל"ב‪-‬ל"ד‪.‬‬
‫‪ .71‬שמות ל"ב‪ ,‬ל"א‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬אלוהי זהב‪.‬‬
‫‪ .11‬שמות ל"ב‪ ,‬ל"ג‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬מספרך‪ .‬י"א כי רמז לדבר בכל זאת קיים בכך שבפרשת תצוה הנקראת מידי שנה בז' באדר‪ ,‬יום הולדתו ופטירתו של משה‪ ,‬לא מצוין שמו ולו פעם אחת‪.‬‬
‫‪ .11‬שמות ל"ב‪ ,‬כ'‪-‬ל'‪.‬‬
‫‪ .12‬שמות ל"ג‪ ,‬ז'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬יקח את אהלו‪.‬‬
‫‪ .13‬שמות י"ח‪ ,‬כ"ז‪ :‬חזקוני ד"ה‪ :‬וישלח משה את חותנו‪ .‬הפעם הבאה שאחד מבניו של משה מוזכר ברמז הוא בבמדבר י"א‪ ,‬כ"ז‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬וירץ הנער‪ :‬י"א גרשום בן משה היה‪.‬‬
‫‪ .14‬שמות ל"ד‪ ,‬ח'‪-‬ט'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬וימהר משה‪ :‬כשראה שכינה עוברת‪ …‬ויאמר אם נא מצאתי חן‪…‬‬
‫‪ .15‬שמות ל"ד‪ ,‬ל"ב‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ואחרי כן נגשו‪ :‬משה למד מפי הגבורה‪ ,‬נכנס אהרון שנה לו פרקו‪ ,‬אלעזר ואיתמר‪ ,‬זקנים‪ ,‬העם‪…‬נמצא ביד אהרון ארבעה‪.‬‬
‫‪ .16‬שמות ל"ד‪ ,‬ל'‪-‬ל"ה‪.‬‬
‫‪ .17‬שמות ל"ט‪ ,‬מ"ג‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ויברך אותם משה‪.‬‬
‫‪ .11‬ויקרא ט'‪ ,‬א'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ולזקני ישראל‪ :‬להשמיעם שעל‪-‬פי הדיבור נכנס אהרון‪.‬‬
‫‪ .11‬ויקרא ט'‪ ,‬ב'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬קח לך עגל‪.‬‬
‫‪ .11‬ויקרא ט'‪ ,‬ז'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬קרב אל המזבח‪.‬‬
‫‪ .11‬ויקרא ט'‪ ,‬כ"ג‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ויבא משה ואהרון‪.‬‬
‫‪ .12‬ויקרא י'‪ ,‬ד'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬הוא אשר דבר‪.‬‬
‫‪ .13‬ויקרא י'‪ ,‬י"ב‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬הנותרים‪.‬‬
‫‪ .14‬ויקרא י'‪ ,‬ט"ז‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬על אלעזר ועל איתמר‪ :‬בשביל כבודו של אהרון הפך את פניו‪.‬‬
‫‪ .15‬ויקרא י' ‪ ,‬כ'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬וייטב בעיניו‪ :‬הודה ולא בוש לומר לא שמעתי‪.‬‬
‫‪ .16‬במדבר ב'‪ ,‬א'‪ :‬סנהדרין י"ט‪:‬‬
‫‪ .17‬במדבר ג'‪ ,‬ט"ז‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬על פי ה'‪ :‬אמר משה לפני הקב"ה‪ :‬היאך אני נכנס לבתי כולם ולתוך אוהליהם לדעת מנין יונקיהם‪ .‬אמר לו הקב"ה‪ :‬עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי‪.‬‬
‫הלך משה ועמד על פתח האוהל והשכינה מקדמת לפניו ובת קול יוצאה מן האוהל ואומרת‪ :‬כך וכך תינוקות יש באוהל הזה‪.‬‬
‫‪ .11‬במדבר ג'‪ ,‬ל"ח‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬משה ואהרון ובניו‪ :‬יששכר וזבולון‪ ,‬טוב לצדיק וטוב לשכנו‪ ,‬לפי שהיו שכניו של משה שהיה עוסק בתורה נעשו גדולים בתורה‪.‬‬
‫‪ .11‬במדבר ג'‪ ,‬נ'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬חמישה ושישים ושלוש מאות ואלף‪ :‬סנהדרין י"ז‪.‬‬
‫‪ .111‬שמות ל"ה‪ ,‬ל'‪-‬ל"ה‪.‬‬
‫‪ .111‬במדבר ז'‪ ,‬א'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ויהי ביום כלות משה‪ :‬לפי שמסר נפשו עליו לראות תבנית כל דבר ודבר‪.‬‬
‫‪ .112‬שמות ל"ח‪ ,‬כ"ב‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ובצלאל בן אורי‪.‬‬
‫‪ .113‬שמות ל"ה‪ ,‬ל"ד‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ואהליאב‪.‬‬
‫‪ .114‬במדבר ט'‪ ,‬ד'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬וידבר משה‪ :‬חזר והזהירם בשעת מעשה‪.‬‬
‫‪ .115‬שמות כ"ה‪ ,‬א'‪-‬ט'‪.‬‬
‫‪ .116‬דברים ל"ד‪ ,‬י'‪ :‬ולא קם נביא‪…‬פנים אל פנים; במדבר ט'‪ ,‬ח'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬עימדו אשמעה‪ :‬שכל זמן שהיה רוצה‪ ,‬היה מדבר עם השכינה‪.‬‬
‫‪ .117‬במדבר י'‪ ,‬י"א‪-‬כ"ח‪ .‬שם כ"ח‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬מאסף לכל המחנות‪ :‬שבט דן מרובה אוכלוסים והיה נוסע באחרונה‪.‬‬
‫‪ .111‬במדבר י'‪ ,‬כ"ט‪-‬ל"ג‪.‬‬
‫‪ .111‬במדבר י"א‪ ,‬א'‪-‬כ"ב‪.‬‬
‫‪ .111‬במדבר י"א‪ ,‬ט"ז‪-‬י"ז‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬אשר ידעת כי הם‪.‬‬
‫‪ .111‬במדבר י"א‪ ,‬כ"ו‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬והמה בכתובים‪.‬‬
‫‪ .112‬במדבר י"א‪ ,‬כ"ח‪ :‬חזקוני ד"ה‪ :‬מבחוריו‪ :‬מן המובחרין לשרת את משה‪.‬‬
‫‪ .113‬במדבר י"א‪ ,‬כ"ט‪.‬‬
‫‪ .114‬במדבר י"א‪ ,‬ל"ד‪.‬‬
‫‪ .115‬במדבר י"ב‪ ,‬ג'‪ :‬והאיש משה ענו מאד מכל האדם‪ ,‬אשר על פני האדמה‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ענו‪ :‬שפל וסבלן‪ .‬שם ו'‪-‬ט'‪ :‬עבדי משה נאמן בכל ביתי‪.‬‬
‫‪ .116‬במדבר י"ב‪ ,‬ב'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬אישה כושית‪ :‬זאת נאה בכל‪.‬‬
‫‪ .117‬במדבר י"ב‪ ,‬א'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ותדבר מרים ואהרון; שם ח'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬פה אל פה‪ :‬אמרתי לו לפרוש מן האישה‪.‬‬
‫‪ .111‬שמות ט"ו‪ ,‬כ'‪.‬‬
‫‪ .111‬במדבר י"ב‪ ,‬י"ג‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬אל נא רפא נא לה‪.‬‬
‫‪ .121‬דברים א'‪ ,‬כ"ב‪ :‬נשלחה אנשים‪.‬‬
‫‪ .121‬במדבר י"ג‪ ,‬א'‪-‬מ"ה‪:‬‬
‫א‪ .‬שם ב'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬שלח לך אנשים‪.‬‬
‫ב‪ .‬שם ג'‪ :‬חזקוני ד"ה ראשי בני ישראל‪ :‬שרי אלפים‪.‬‬
‫ג‪ .‬שם ט"ז‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ויקרא משה להושע‪.‬‬
‫ד‪ .‬שם י"ז‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬עלו בנגב‪.‬‬
‫ה‪ .‬שם י"ח‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬את הארץ מה הוא; החזק הוא הרפה‪ :‬אם בפרזים יושבים‪ ,‬סומכים על גבורתם‪.‬‬
‫ו‪ .‬שם י"ט‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬הטובה היא‪ :‬מעיינות ותהומות טובים ובריאים‪.‬‬
‫‪ .122‬שמות ב'‪ ,‬י"ג‪.‬‬
‫‪ .123‬שמות ה'‪ ,‬א'‪-‬י"ב‪ ,‬ל"ו‪.‬‬
‫‪ :http://he.wikipedia.org .124‬קרל פיליפ גוטליב פון קלאוזוביץ' (‪ ,)1711-1131‬איש צבא פרוסי‪ ,‬מאבות תורת הלחימה המודרנית‪.‬‬
‫‪ .125‬שמות י"ד‪ ,‬כ"ח‪.‬‬
‫‪ .126‬שמות י"ז‪ ,‬ח'‪-‬י"ג; דברים כ"ה‪ ,‬י"ז‪-‬י"ט‪ :‬שם י"ח‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬אשר קרך בדרך‪.‬‬
‫‪ .127‬במדבר י"ד‪ ,‬ה'‪ :‬רמב"ן ד"ה‪ :‬ויפול משה ואהרון על פניהם‪.‬‬
‫‪ .121‬במדבר י"ד‪ ,‬י"ג‪-‬כ'‪.‬‬
‫‪ .121‬במדבר י"ד‪ ,‬ל"ט‪-‬מ"ג‪.‬‬
‫‪ .131‬במדבר ט"ז‪ ,‬א'‪-‬ל"ה; שם ד'‪ :‬חזקוני ד"ה‪ :‬ויפול על פניו‪.‬‬
‫‪ .131‬במדבר ט"ז‪ ,‬י"ב‪-‬ט"ז; שם י"ב‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬וישלח משה‪.‬‬
‫‪ .132‬במדבר ט"ז‪ ,‬כ"ה‪ :‬רש" ד"ה‪ :‬ויקם משה‪.‬‬
‫‪ .133‬במדבר י"ז‪ ,‬ו'‪-‬ט"ו; שם י"ג‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ויעמד בין המתים‪.‬‬
‫‪ .134‬במדבר י"ז‪ ,‬ט"ז‪-‬כ"ו‪.‬‬
‫‪ .135‬במדבר כ'‪ ,‬ג'‪-‬י"ד‪.‬‬
‫‪ .136‬במדבר כ'‪ ,‬י"ד‪-‬כ"א‪.‬‬
‫‪ .137‬במדבר כ'‪ ,‬כ"ג‪-‬כ"ט; שם כ"ט‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ויראו כל העדה‪.‬‬
‫‪ .131‬במדבר כ"א‪ ,‬א'‪-‬ג'‪.‬‬
‫‪ .131‬במדבר כ"א‪ ,‬ד'‪-‬י'‪.‬‬
‫‪ .141‬שמות ל"א‪ ,‬ג'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬חכמה‪ ,‬תבונה‪.‬‬
‫‪ .141‬במדבר כ"א‪ ,‬ט'‪ :‬רמב"ן ד"ה‪ :‬ויעש משה נחש נחשת‪.‬‬
‫‪ .142‬במדבר כ"א‪ ,‬כ"א‪-‬ל"א‪.‬‬
‫‪ .143‬במדבר כ"א‪ ,‬ל"ב‪.‬‬
‫‪ .144‬במדבר כ"א‪ ,‬ל"ג‪-‬ל"ה‪.‬‬
‫‪ .145‬במדבר כ"ה‪ ,‬א'‪-‬ג'‪.‬‬
‫‪ .146‬במדבר כ"ה‪ ,‬ד'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬קח את כל ראשי העם‪ :‬סנהדרין לד‪-‬לה‪.‬‬
‫‪ .147‬במדבר כ"ה‪ ,‬ה'‪ :‬רמב"ן‪ ,‬ד"ה‪ :‬הרגו איש את אנשיו‪ 151,111 :‬איש חטאו‪ :‬מספר היוצאים ממצרים עמד על ‪ 611,111‬איש‪ :‬כרבע מהעם‪ :‬כמחצית מהגברים‪.‬‬
‫‪ .141‬שמות י"ח‪ ,‬כ"א‪.‬‬

‫‪13‬‬
‫‪ .141‬במדבר כ"ה‪ ,‬ו'‪-‬ז'‪ :‬סנהדרין פ"ב‪.‬‬
‫‪ .151‬סנהדרין פ"א‪:‬‬
‫‪ .151‬במדבר כ"ה‪ ,‬י'‪-‬י"ח‪.‬‬
‫‪ .152‬במדבר כ"ז‪ ,‬ה'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ויקרב משה את משפטן‪.‬‬
‫‪ .153‬דברים א'‪ ,‬י"ז‪.‬‬
‫‪ .154‬במדבר כ"ז‪ ,‬ט"ו‪-‬כ"ג; שם כ"ג‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ויסמך את ידיו‪.‬‬
‫‪ .155‬במדבר ל"א‪ ,‬י"ג‪-‬י"ד‪.‬‬
‫‪ .156‬במדבר ל"א‪ ,‬כ"א‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ויאמר אלעזר הכהן‪.‬‬
‫‪ .157‬בבא קמא נ‪ ;.‬יבמות קכא‪:‬‬
‫‪ .151‬במדבר ל"ב‪ ,‬א'‪-‬מ"ב‪.‬‬
‫‪ .151‬במדבר ל"ב‪ ,‬ט"ז‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬נבנה למקננו פה; שם כ"ד‪.‬‬
‫‪ .161‬דברים א'‪ ,‬א'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬אלה הדברים‪.‬‬
‫‪ .161‬דברים א'‪ ,‬ג'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ויהי בארבעים שנה‪.‬‬
‫‪ .162‬דברים א'‪ ,‬ה'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬באר את התורה‪.‬‬
‫‪ .163‬דברים כ"ט‪ ,‬י"א‪.‬‬
‫‪ .164‬דברים ל"א‪ ,‬א'‪-‬ב'‪ ,‬שם כ"ג‪.‬‬
‫‪ .165‬דברים ל"א‪ ,‬ז'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬כי אתה תבוא את העם הזה‪.‬‬
‫‪ .166‬דברים ל"א‪ ,‬כ"ט‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬אחרי מותי כי השחת תשחיתון‪.‬‬
‫‪ .167‬דברים ל"ב‪ ,‬מ"ד‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬הוא והושע בן נון‪.‬‬
‫‪ .161‬דברים ל"ג‪ ,‬א'‪-‬כ"ט‪.‬‬
‫‪ .161‬דברים ל"ד‪ ,‬ו'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬ויקבר אותו‪.‬‬
‫‪ .171‬דברים ל"ד‪ ,‬י"ב‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬לעיני כל ישראל‪.‬‬
‫‪ .171‬ילקוט שמעוני שמואל א רמז קכא‪.‬‬
‫‪ .172‬ספר החינוך‪ :‬מצוה א'‪ :‬מצות פריה ורביה‪.‬‬
‫‪ .173‬ויקרא י"ט‪ ,‬ל"ב‪.‬‬
‫‪ .174‬קידושין ל"ג‪ :.‬כמה הרפתקי עדו עליהן‪ :‬רש"י‪ :‬מקראות וצרות ראו ניסים הרבה ומופתים עברו עליהם‪.‬‬
‫‪ .175‬דברים ל"ד‪ ,‬ח'‪.‬‬
‫‪ .176‬שמות ד'‪ ,‬כ"ט‪-‬ל"א; שם ו'‪ ,‬ו'‪-‬ט'‪.‬‬
‫‪ .177‬שמות ד'‪ ,‬ל'‪ :‬אבן עזרא‪ :‬ד"ה וידבר‪ :‬משה לא דיבר עם ישראל לעולם רק על‪-‬ידי אהרון‪.‬‬
‫‪ .171‬דברים ל"ד‪ ,‬ח'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬בני ישראל‪ :‬הזכרים‪ ,‬אבל באהרון שהיה רודף שלום גם בין אישה לבעלה‪ ,‬נאמר‪ :‬כל בית ישראל‪ :‬זכרים ונקבות‪.‬‬
‫‪ .171‬שמות ה'‪ ,‬כ"ב‪-‬כ"ג‪.‬‬
‫‪ .111‬דברים כ"ז‪ ,‬ט'‪-‬ל'‪.‬‬
‫‪ .111‬דברים כ"ט‪ ,‬י"ב‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬והוא יהיה לך לאלוקים‪.‬‬
‫‪ .112‬דברים כ"ט‪ ,‬י"ב‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬אתם נצבים‪.‬‬
‫‪.113‬דברים ל"א‪ ,‬ב'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬לא אוכל‪.‬‬
‫‪ .114‬מדרש הגדול שמות א‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ .115‬דברים כ"ט‪ ,‬ט'‪ :‬רש"י ד"ה‪ :‬זקניכם ושוטריכם‪.‬‬
‫‪ .116‬דברים ל"ב‪ ,‬ז'‪.‬‬
‫‪ .117‬שמות ב'‪ ,‬ז'‪-‬ט'‪ :‬אמו הניקתו‪.‬‬
‫‪ .111‬במדבר כ"ה‪ ,‬י'‪-‬י"ד‪.‬‬
‫‪ .111‬חגיגה י"ד‪:‬‬
‫‪ .111‬מתוך הפיוט "יגדל אלוהים חי"‪ ,‬המבוסס על י"ג עיקרים של הרמב"ם‪.‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)