פרק א – משנה א
כְּלָל אָמְרוּ בַּמַּעַשְׂרוֹת: כָּל שֶׁהוּא: אֹכֶל, וְנִשְׁמָר, וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ – חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת.
וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ: כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ אֹכֶל וְסוֹפוֹ אֹכֶל,
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹמְרוֹ לְהוֹסִיף אֹכֶל – חַיָּב קָטָן וְגָדוֹל.
וְכָל שֶׁאֵין תְּחִלָּתוֹ אֹכֶל, אֲבָל סוֹפוֹ אֹכֶל – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אֹכֶל.
1. העיצוב מתבקש מקביעת שני הכללים שבמשנה. בכלל השני שני חלקים.
פרק א – משנה ב
מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבוֹת בַּמַּעַשְׂרוֹת? הַתְּאֵנִים – מִשֶּׁיַּבְחִילוּ.
הָעֲנָבִים, וְהָאֳבָשִׁים – מִשֶּׁהִבְאִישׁוּ.
הָאוֹג, וְהַתּוּתִים – מִשֶּׁיַּאְדִּימוּ.
וְכָל הָאֲדֻמִּים – מִשֶּׁיַּאְדִּימוּ.
הָרִמּוֹנִים – מִשֶּׁיִּמַּסּוּ.
הַתְּמָרִים – מִשֶּׁיָּטִּילוּ שְׂאֹר.
הָאֲפַרְסְקִים – משֶּׁיָּטִּילוּ גִּידִים.
הָאֱגוֹזִים – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ מְגוּרָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאֱגוֹזִים, וְהַשְּׁקֵדִים – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ קְלִפָּה.
1. עיצוב המשנה מתבקש. סוגי הפרות השונים מצד אחד והסימן הרלוונטי לכל פרי לגבי חיוב מעשרות.
הֶחָרוּבִין – מִשֶּׁיִּנָּקְדוּ.
וְכָל הַשְּׁחוֹרִים – מִשֶּׁיִּנָּקְדוּ.
הָאֲגָסִים, וְהַקְּרֻסְטוֹמֵלִין,
וְהַפָּרִישִׁים, וְהָעֻזְרָדִים – מִשֶּׁיִּקָּרֵחוּ.
וְכָל הַלְּבָנִים – מִשֶּׁיִּקָּרֵחוּ.
הַתִּלְתָּן – מִשֶּׁתְּצַמֵּחַ.
הַתְּבוּאָה, וְהַזֵּיתִים – מִשֶּׁיַּכְנִיסוּ שְׁלִישׁ.
1. עיצוב משנה זאת דומה לקודמת על פי אותו מבנה.
פרק א – משנה ד
וּבַיָּרָק: הַקִּשּׁוּאִים, וְהַדְּלוּעִים,
וְהָאֲבַטִּיחִים, וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת.
הַתַּפּוּחִים, וְהָאֶתְרוֹגִין – חַיָּבִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים.
רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הָאֶתְרוֹגִים בְּקָטְנָן.
הַחַיָּב בַּשְּׁקֵדִים הַמָּרִים – פָּטוּר בַּמְּתוּקִים,
הַחַיָּב בּמְּתוּקִים – פָּטוּר בַּמָּרִים.
1. המשנה ממשיכה לדון בפרות וירקות לגבי מעשרות. מבנה המשנה מראה את המינים השונים מצד אחד ואת הדין בצד השני.
פרק א – משנה ה
אֵיזֶהוּ גָּרְנָן לַמַּעַשְׂרוֹת? הַקִּשּׁוּאִים, וְהַדְּלוּעִים – מִשֶּׁיְּפַקְּסוּ.
ואִם אֵינוֹ מְפַקֵּס –
מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
אֲבַטִּיחַ – מִשֶּׁיְּשַׁלֵּק.
וְאִם אֵינוֹ מְשַׁלֵּק –
עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מֻקְצֶה.
יָרָק הַנֶּאֱגָד – מִשֶּׁיֹּאגַד.
אִם אֵינוֹ אוֹגֵד – עַד שֶׁיְּמַלֵּא אֶת הַכְּלִי.
וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי –
עַד שֶׁיְּלַקֵּט כָּל צָרְכּוֹ.
כַּלְכָּלָה – עַד שֶׁיְּחַפֶּה.
וְאִם אֵינוֹ מְחַפֶּה –
עַד שֶׁיְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי.
וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי –
עַד שֶׁיְּלַקֵּט כָּל צָרְכּוֹ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים:
בְּמוֹלִיךְ לַשּׁוּק,
אֲבָל בְּמוֹלִיךְ לְבֵיתוֹ – אוֹכֵל מֵהֶם עֲרַאי עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ.
1. משנה ארוכה זאת דנה בשאלת המועד להפרשת מעשרות. מבנה המשנה יוצר את ההבחנה בין הסוגים השונים מצד אחד ואת הפעולה הנעשית באותו מין וקובעת למעשרות מצד שני.
הַפֶּרֶד, וְהַצִּמּוּקִין, וְהֶחָרוּבִין – מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
הַבְּצָלִים – מִשֶּׁיְּפַקֵּל.
וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּל –
מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
הַתְּבוּאָה – מִשֶּׁיְּמָרֵחַ.
וְאִם אֵינוֹ מְמָרֵחַ –
עַד שֶׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
הַקִּטְנִיּוֹת – מִשֶּׁיִּכְבֹּר.
וְאִם אֵינוֹ כּוֹבֵר –
עַד שֶׁיְּמָרֵחַ.
אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרַח –
נוֹטֵל מִן הַקֻּטָּעִים,
וּמִן הַצְּדָדִים,
וּמִמַּה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן – וְאוֹכֵל.
1. גם עיצוב משנה זאת כמו הקודמות מעמיד את הגידולים השונים מצד אחד ואת הפעולות הקובעות את המעשר בכל אחד מהגידולים מצד שני.
פרק א – משנה ז
הַיַּיִן – מִשֶּׁיְּקַפֶּה.
אַף עַל פִּי שֶׁקִּפָּה –
קוֹלֵט מִן הַגַּת הָעֶלְיוֹנָה,
וּמִן הַצִּנּוֹר –
וְשׁוֹתֶה.
הַשֶּׁמֶן – מִשֶּׁיֵּרֵד לָעוּקָה.
אַף עַל פִּי שֶׁיָּרַד –
נוֹטֵל מִן הֶעָקָל,
וּמִבֵּין הַמָּמָל,
וּמִבֵּין הַפַּצִּים –
וְנוֹתֵן לַחֲמִטָּה,
וְלַתַּמְחוּי,
אֲבָל לֹא יִתֵּן
לַקְּדֵרָה,
וְלַלְּפָס, כְּשֶׁהֵן רוֹתְחִין.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לַכֹּל הוּא נוֹתֵן,
חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ: חֹמֶץ, וְצִיר.
1. עיצוב המשנה דומה לקודמות. אבל כאן מדובר על מצבים שונים של היין והשמן.
הָעִגּוּל – מִשֶּׁיַּחֲלִיקֶנּוּ.
מַחֲלִיקִים בִּתְאֵנִים,
וּבַעֲנָבִים שֶׁל טֶבֶל.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר.
הַמַּחֲלִיק בַּעֲנָבִים – לֹא הֻכְשָׁר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֻכְשָׁר.
הַגְּרוֹגָרוֹת – מִשֶּׁיָּדוּשׁ. …
וּמְגוּרָה – מִשֶּׁיְּעַגֵּל.
הָיָה דָשׁ בֶּחָבִית,
וּמְעַגֵּל בַּמְּגוּרָה: נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית,
וְנִפְתְּחָה הַמְּגוּרָה –
לֹא יֹאכַל מֵהֶם עֲרָאי.
רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
1. עיצוב המשנה מבליט את הפעולות שעושים בפרות השונים בזמן אריזתם והכנתם לשימור.
פרק ב – משנה א
הָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק, וְאָמַר: "טְלוּ לָכֶם תְּאֵנִים" – אוֹכְלִין וּפְטוּרִין.
לְפִיכָךְ, אִם הִכְנִיסוּ לְבָתֵּיהֶם – מְתַקְּנִים וַדָּאי.
"טְלוּ וְהַכְנִיסוּ לְבָתֵּיכֶם" – לֹא יֹאכְלוּ מֵהֶם עֲרַאי.
לְפִיכָךְ, אִם הִכְנִיסוּ לְבָתֵּיהֶם – אֵינָם מְתַקְּנִים אֶלָּא דְּמָאי.
1. עיצוב המשנה משקף שני ניסוחים שבהם בעל הבית משתמש כדי לאפשר לאחרים לאכול מפרותיו.
פרק ב – משנה ב
הָיוּ יוֹשְׁבִין בַּשַּׁעַר,
אוֹ בַּחֲנוּת, וְאָמַר: "טְלוּ לָכֶם תְּאֵנִים" – אוֹכְלִין וּפְטוּרִין.
וּבַעַל הַשַּׁעַר,
וּבַעַל הַחֲנוּת – חַיָּבִין.
רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר,
עַד שֶׁיַּחֲזִיר אֶת פָּנָיו,
אוֹ עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ.
1. משנתנו היא המשך המשנה הקודמת בנוגע לבעל הבית שמאפשר לאחרים לאכול מתאניו. עיצוב המשנה מבליט ההבחנה בין האוכלים השונים.
פרק ב – משנה ג
הַמַּעֲלֶה פֵּרוֹת מִן הַגָּלִיל לִיהוּדָה,
אוֹ עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם – אוֹכֵל מֵהֶם עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ,
וְכֵן בִּיהוּדָה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִמְקוֹם הַשְּׁבִיתָה.
וְהָרוֹכְלִין הַמְּחַזְּרִין בָּעֲיָרוֹת – אוֹכְלִים עַד שֶׁמַּגִּיעִים לִמְקוֹם הַלִּינָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן הוּא בֵּיתוֹ.
1. עיצוב המשנה מבהיר מצבים שונים שבהם ניתן לאכול מהפרות לפני הפרשת המעשרות.
פרק ב – משנה ד
פֵּרוֹת שֶׁתְּרָמָן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִלֶּאֱכֹל מֵהֶם עֲרַאי.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין,
חוּץ מִכַּלְכָּלַת תְּאֵנִים.
כַּלְכָּלַת תְּאֵנִים שֶׁתְּרָמָהּ – רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר,
וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
1. עיצוב המשנה מראה שני מצבים ובכל אחת מחלוקת .
פרק ב – משנה ה
הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: "הֵילָךְ אִסָּר זֶה, וְתֶן לִי בּוֹ חָמֵשׁ תְּאֵנִים" – לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אוֹכֵל אַחַת אַחַת – פָּטוּר,
וְאִם צֵרַף – חַיָּב.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
מַעֲשֶׂה בְּגִנַּת וְרָדִים שֶׁהָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם,
וְהָיוּ תְּאֵנִים נִמְכָּרוֹת מִשָּׁלֹשׁ וּמֵאַרְבַּע בְּאִסָּר,
וְלֹא הֻפְרַשׁ מִמֶּנָּה תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מֵעוֹלָם.
1. עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין רבי מאיר לבין רבי יהודה לגבי חיוב מעשר באכילת תאנים בודדות.
פרק ב – משנה ו
הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: "הֵילָךְ אִסָּר זֶה בְּעֶשֶׂר תְּאֵנִים שֶׁאָבֹר לִי" – בּוֹרֵר וְאוֹכֵל.
" בְּאֶשְׁכּוֹל שֶׁאָבֹר לִי" – מְגַרְגֵּר וְאוֹכֵל.
" בְּרִמּוֹן שֶׁאָבֹר לִי" – פּוֹרֵט וְאוֹכֵל.
" בַּאֲבַטִּיחַ שֶׁאָבֹר לִי" – סוֹפֵת וְאוֹכֵל.
אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: "בְּעֶשְׂרִים תְּאֵנִים אֵלוּ",
"בִּשְׁנֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת אֵלוּ",
"בִּשְׁנֵי רִמּוֹנִים אֵלוּ",
"בִּשְׁנֵי אֲבַטִּיחִים אֵלוּ" – אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ, וּפָטוּר,
מִפְּנֵי שֶׁקָּנָה בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקָע.
1. העיצוב מבהיר יפה את ההבדל בין שני הניסוחים השונים בשני חלקי המשנה ואת ההלכה השונה בכל ניסוח..
פרק ב – משנה ז
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לִקְצוֹת עִמּוֹ בִּתְאֵנִים,
אָמַר לוֹ: "עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל תְּאֵנִים" – אוֹכֵל וּפָטוּר.
"עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל אֲנִי וּבְנֵי בֵּיתִי",
אוֹ שֶׁיֹּאכַל בְּנִי בִּשְׂכָרִי – הוּא אוֹכֵל וּפָטוּר,
וּבְנוֹ אוֹכֵל וְחַיָּב.
"עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל
בִּשְׁעַת הַקְּצִיעָה, וּלְאַחַר הַקְּצִיעָה":
בִּשְׁעַת הַקְּצִיעָה – אוֹכֵל וּפָטוּר,
וּלְאַחַר הַקְּצִיעָה – אוֹכֵל וְחַיָּב,
שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה.
זֶה הַכְּלָל: הָאוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה – פָּטוּר,
וְשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה – חַיָּב.
1. עיצוב המשנה מבהיר את המקרים השונים בנוגע לחיוב מעשר באכילת הפועל. העיצוב מוביל לכלל שמנוסח בסוף המשנה.
פרק ב – משנה ח
הָיָה עוֹשֶׂה בִּלְבָסִים – לֹא יֹאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע,
בִּבְנוֹת שֶׁבַע – לֹא יֹאכַל בִּלְבָסִים,
אֲבָל מוֹנֵעַ הוּא אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת, וְאוֹכֵל.
הַמַּחֲלִיף עִם חֲבֵרוֹ, זֶה לֶאֱכֹל וְזֶה לֶאֱכֹל,
זֶה לִקְצוֹת וְזֶה לִקְצוֹת,
זֶה לֶאֱכֹל וְזֶה לִקְצוֹת – חַיָּב.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
הַמַּחֲלִיף לֶאֱכֹל – חַיָּב,
וְלִקְצוֹת – פָּטוּר.
1. העיצוב מבהיר את האפשרויות השונות של הפועל לאכול ללא מעשר.
פרק ג – משנה א
הַמַּעֲבִיר תְּאֵנִים בַּחֲצֵרוֹ לִקְצוֹת:
בָּנָיו, וּבְנֵי בֵּיתוֹ – אוֹכְלִין וּפְטוּרִין.
הַפּוֹעֲלִים שֶׁעִמּוֹ: בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת – אוֹכְלִין וּפְטוּרִין.
אֲבָל אִם יֶשׁ לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכֵלוּ.
1. עיצוב המנשה מחדד את המקרה בשורה הראשונה, ואת שלשת ההלכות האפשריות בשלשת השורות הבאות.
פרק ג – משנה ב
הַמּוֹצִיא פּוֹעֲלָיו לַשָּׂדֶה:
בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת – אוֹכְלִין וּפְטוּרִין.
וְאִם יֶשׁ לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת – אוֹכְלִין
אַחַת אַחַת מִן הַתְּאֵנָה,
אֲבָל לֹא מִן הַסַּל,
וְלֹא מִן הַקֻּפָּה,
וְלֹא מִן הַמֻּקְצֶה.
1. עיצוב המשנה מבהיר את המקרה בשורה הראשונה ואת שתי האפשרויות בשורות הבאות תוך פירוט האפשרות השניה לפרטיה.
פרק ג – משנה ג
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל
לַעֲשׂוֹת בְּזֵיתִים, אָמַר לוֹ: "עַל מְנָת לֶאֱכֹל זֵיתִים" – אוֹכֵל אֶחָד אֶחָד, וּפָטוּר.
וְאִם צֵרַף – חַיָּב.
לְנַכֵּשׁ בִּבְצָלִים, אָמַר לוֹ: "עַל מְנָת לֶאֱכֹל יָרָק" – מְקַרְטֵם עָלֶה עָלֶה, וְאוֹכֵל.
וְאִם צֵרַף – חַיָּב.
1. עיצוב המשנה מראה יפה את שתי האפשרויות המקבילות: לעשות בזתים, ולנכש בבצלים, ואת ההלכות הדומות שלהם.
פרק ג – משנה ד
מָצָא קְצִיצוֹת בַּדֶּרֶךְ, אֲפִלּוּ בְּצַד שְׂדֵה קְצִיצוֹת,
וְכֵן תְּאֵנָה שֶׁהִיא נוֹטָה עַל דֶּרֶךְ,
וּמָצָא תַּחְתֶּיהָ תְּאֵנִים מֻתָּרוֹת מִשּׁוּם גָּזֵל,
וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעַשְׂרוֹת.
וּבְזֵיתִים וּבְחָרוּבִים – חַיָּבִים.
מָצָא גְּרוֹגָרוֹת: אִם דָּרְסוּ רוֹב בְּנֵי אָדָם – חַיָּב,
וְאִם לָאו – פָּטוּר.
מָצָא פִּלְחֵי דְּבֵלָה – חַיָּב,
שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהֵן מִדָּבָר גָּמוּר.
וְהֶחָרוּבִין: עַד שֶׁלֹּא כְּנָסָן לְרֹאשׁ הַגַּג –
מוֹרִיד מֵהֶם לִבְהֵמָה, פָּטוּר,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר.
1. עיצוב המשנה מבליט את המקרים השונים בצד ימין ואת ההלכה בכל מקרה בצד שמאל.
2. העיצוב מסייע להבין את המקרים הדומים או השונים זה מזה.
פרק ג – משנה ה
אֵיזוֹ הִיא חָצֵר שֶׁהִיא חַיֶּבֶת בַּמַּעַשְׂרוֹת?
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: חָצֵר הַצּוֹרִית, שֶׁהַכֵּלִים נִשְׁמָרִים בְּתוֹכָהּ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֶחָד פּוֹתֵחַ וְאֶחָד נוֹעֵל – פְּטוּרָה.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵין אָדָם בּוֹשׁ מִלֶּאֱכֹל בְּתוֹכָהּ – חַיֶּבֶת.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל שֶׁנִּכְנָס לָהּ וְאֵין אוֹמֵר:
"מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?" – פְּטוּרָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ:
הַפְּנִימִית – חַיֶּבֶת,
וְהַחִיצוֹנָה – פְּטוּרָה.
1. העיצוב מבליט שעל שאלת המשנה בשורה הראשונה, יש חמש תשובות שונות של התנאים.
פרק ג – משנה ו
הַגַּגּוֹת – פְּטוּרִין,
אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שֶׁל חָצֵר הַחַיָּבֶת.
בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה, וּמִרְפֶּסֶת –
הֲרֵי אֵלּוּ כֶּחָצֵר: אִם חַיֶּבֶת – חַיָּבִין,
וְאִם פְּטוּרָה – פְּטוּרִים.
1. עיצוב המשנה מפרט את דין חלקי הבניין לגבי החיוב או הפטור.
פרק ג – משנה ז
הַצְּרִיפִין, וְהַבֻּרְגָּנִין, וְהָאֶלְקָטִיּוֹת – פְּטוּרִין.
סֻכַּת גִּנּוֹסַר, אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ: רֵחַיִם, וְתַרְנְגוֹלִים – פְּטוּרָה.
סֻכַּת הַיּוֹצְרִים: הַפְּנִימִית – חַיֶּבֶת,
וְהַחִיצוֹנָה – פְּטוּרָה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
כָּל שֶׁאֵינָהּ דִּירַת הַחַמָּה וְדִירַת הַגְּשָׁמִים – פְּטוּרָה.
סֻכַּת הֶחָג בֶּחָג – רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב,
וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
1. העיצוב מפרט את המבנים השונים בצד אחד ואת הדין של כל מבנה בצד השני.
פרק ג – משנה ח
תְּאֵנָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר – אוֹכֵל אַחַת אַחַת, וּפָטוּר.
וְאִם צֵרַף – חַיָּב.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַחַת בִּימִינוֹ וְאַחַת בִּשְׂמֹאלוֹ וְאַחַת בְּפִיו.
עָלָה לְרֹאשָׁהּ – מְמַלֵּא חֵיקוֹ וְאוֹכֵל.
1. העיצוב מבהיר את ההבדל בדין במקרים שונים של ליקוט התאנים.
פרק ג – משנה ט
גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בֶּחָצֵר – נוֹטֵל אֶת כָּל הָאֶשְׁכּוֹל,
וְכֵן בְּרִמּוֹן, וְכֵן בַּאֲבַטִּיחַ,
דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מְגַרְגֵּר בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת,
וּפוֹרֵט בָּרִמּוֹן,
וְסוֹפֵת בָּאֲבַטִּיחַ.
כֻּסְבָּר שֶׁהִיא זְרוּעָה בֶּחָצֵר – מְקַרְטֵם עָלֶה עָלֶה, וְאוֹכֵל.
וְאִם צֵרַף – חַיָּב.
הַסִּיאָה, וְהָאֵזוֹב, וְהַקּוֹרָנִית שֶׁבֶּחָצֵר: אִם הָיוּ נִשְׁמָרִים – חַיָּבִין.
1. המשנה מחדדת את הדין של גידולים שונים שגדלים בחצר, תוך ציון המחלוקת שבין רבי טרפון לבין רבי עקיבא.
פרק ג – משנה י
תְּאֵנָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר וְנוֹטָה לַגִּנָּה – אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ, וּפָטוּר.
עוֹמֶדֶת בַּגִּנָּה וְנוֹטָה לֶחָצֵר: אוֹכֵל אַחַת אַחַת – פָּטוּר,
וְאִם צֵרַף – חַיָּב.
עוֹמֶדֶת בָּאָרֶץ וְנוֹטָה לְחוּצָה לָאָרֶץ,
בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְנוֹטָה לָאָרֶץ – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר.
וּבְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר.
וּבְעָרֵי מִקְלָט – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף.
וּבִירוּשָׁלַיִם – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף.
1. עיצוב המשנה מבהיר את האפשרויות השונות של מקום הגזע של התאנה והנוף שלה וההלכה השונה בכל מקרה בנוגע לחיוב מעשר.
2. עיצוב מבליט את הביטויים החוזרים במשנה שנמצאים שורה מתחת לשורה.
מסכת מעשרות פרק ד' מעוצב
פרק ד – משנה א
הַכּוֹבֵשׁ, הַשּׁוֹלֵק, הַמּוֹלֵחַ – חַיָּב.
הַמְכַמֵּן בָּאֲדָמָה – פָּטוּר.
הַמְטַבֵּל בַּשָּׂדֶה – פָּטוּר.
הַפּוֹצֵעַ זֵיתִים שֶׁיֵּצֵא מֵהֶם הַשְּׂרָף – פָּטוּר.
הַסּוֹחֵט זֵיתִים: עַל בְּשָׂרוֹ – פָּטוּר.
אִם סָחַט וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ – חַיָּב.
הַמְקַפֵּא לְתַבְשִׁיל – פָּטוּר.
לִקְדֵרָה – חַיָּב,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּבוֹר קָטָן.
1. עצוב המשנה מתבקש מחמת המבנה שלה שמתאר את המקרים בצד ימין ואת הדין בצד שמאל.
פרק ד – משנה ב
תִּינוֹקוֹת שֶׁטָּמְנוּ תְּאֵנִים לְשַׁבָּת,
וְשָׁכְחוּ לְעַשְּׂרָן – לֹא יֹאכְלוּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ.
כַּלְכָּלַת שַׁבָּת – בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין,
וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּבִין.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אַף הַלּוֹקֵט אֶת הַכַּלְכָּלָה לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ – לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיִּתְעַשֵּׂר.
1. עיצוב המשנה מסייע להבחין בין שלשה נושאים שנזכרים בצד ימין והדין של כל אחד בצד שמאל..
פרק ד – משנה ג
הַנּוֹטֵל זֵיתִים מִן הַמַּעֲטָן – טוֹבֵל אֶחָד אֶחָד בְּמֶלַח, וְאוֹכֵל.
אִם מָלַח וְנָתַן לְפָנָיו – חַיָּב.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִן הַמַּעֲטָן הַטָּהוֹר – חַיָּב,
וּמִן הַטָּמֵא – פָּטוּר,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר.
1. העיצוב מסייע להבין את ההלכות הנוגעות לזיתים הנלקחים מהמעטן.
פרק ד – משנה ד
שׁוֹתִים עַל הַגַּת: בֵּין עַל הַחַמִּין, בֵּין עַל הַצּוֹנֵן – פָּטוּר,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק מְחַיֵּב.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַל הַחַמִּין – חַיָּב,
וְעַל הַצּוֹנֵן – פָּטוּר.
1. העיצוב מסייע להבחין במחלוקת המשולשת בנוגע לשתיית יין מהגת
פרק ד – משנה ה
הַמְקַלֵּף שְׂעוֹרִים – מְקַלֵּף אַחַת אַחַת, וְאוֹכֵל.
וְאִם קִלֵּף וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ – חַיָּב.
הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִטִּים – מְנַפֶּה מִיָּד לְיָד, וְאוֹכֵל.
וְאִם נִפָּה וְנָתַן לְתוֹךְ חֵיקוֹ – חַיָּב.
כֻּסְבָּר שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע – יַרְקָהּ פָּטוּר.
זְרָעָהּ לְיָרָק – מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע, וְיָרָק.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
הַשֶּׁבֶת – מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע, וְיָרָק, וְזֵירִין.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר זֶרַע וְיָרָק,
אֶלָּא הַשְּׁחָלִים, וְהַגַּרְגִּיר בִּלְבָד.
1. עיצוב המשנה מארגן את ההלכות שבמשנה. בחלק הראשון דין השעורים ואחר כך דין החיטים
2. בחלק השני דין הכסבר והמחלוקת לגבי השבת.
פרק ד – משנה ו
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
תְּמָרוֹת שֶׁל תִּלְתָּן, וְשֶׁל חַרְדָּל, וְשֶׁל פּוֹל הַלָּבָן – חַיָּבוֹת בַּמַּעֲשֵׂר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
הַצָּלָף – מִתְעַשֵּׂר תְּמָרוֹת, וַאֲבִיּוֹנוֹת, וְקַפְרָס.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
אֵין מִתְעַשֵּׂר אֶלָּא אֲבִיּוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן פֶּרִי.
1. עיצוב המשנה מראה שני נושאים. הראשון דין רבן גמליאל לגבי תמרות של תלתן חרדל ופול הלבן.
2. והשני מחלוקת התנאים לגבי דין הצלף.
בס"ד שבט תשפ"ב
מסכת מעשרות פרק ה מעוצב.
פרק ה – משנה א
הָעוֹקֵר שְׁתָלִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְנָטַע לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ – פָּטוּר.
לָקַח בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע – פָּטוּר.
לָקַט לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ – פָּטוּר.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:
אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בָּהֶם נִמְכָּרִים בַּשּׁוּק – הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין.
1. עיצוב המשנה מראה את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי אלעזר בן עזריה.
פרק ה – משנה ב
הָעוֹקֵר לֶפֶת, וּצְנוֹנוֹת מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ,
וְנוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ לְזֶרַע – חַיָּב,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא גָּרְנָן.
בְּצָלִים, מִשֶּׁהִשְׁרִישׁוּ בָּעֲלִיָּה – טָהֲרוּ מִלְּטַמֵּא.
נָפְלָה עֲלֵיהֶם מַפֹּלֶת, וְהֵם מְגֻלִּים – הֲרֵי אֵלּוּ כִּנְטוּעִים בַּשָּׂדֶה.
1. עיצוב המשנה מסייע להבין ההבחנה בין דין לפת וצנונות מצד אחד לבין דין הבצלים מצד שני.
פרק ה – משנה ג
לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת פֵּרוֹתָיו מִשֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת – לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל מַּעַשְׂרוֹת,
וְלֹא בַּשְּׁבִיעִית – לְמִי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית.
וְאִם בִּכְּרוּ – נוֹטֵל אֶת הַבַּכּוּרוֹת,
וּמוֹכֵר אֶת הַשְּׁאָר.
1. עיצוב המשנה מראה את דין הפרות שהגיעו לעונת המעשרות (שורות 1, 3-4).
2. בשורה 2 נכנס דין דומה הנוגע לשביעית.
פרק ה – משנה ד
לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת תִּבְנוֹ, וְאֶת גִּפְתּוֹ, וְאֶת זַגָּיו – לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת,
לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין.
וְאִם הוֹצִיא – חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת, וּפָטוּר מִן הַתְּרוּמָה,
שֶׁהַתּוֹרֵם, בְּלִבּוֹ עַל הַקְּטוּעִים, עַל הַצְּדָדִים, וְעַל מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן.
1. עיצוב המשנה מחדד את דין המוכר למי שאינו נאמן על המעשרות וכן את ההבדל בין מעשר לתרומה במקרה שהוציא משקים.
פרק ה – משנה ה
הַלּוֹקֵחַ שְׂדֵה יָרָק בְּסוּרְיָא: אִם עַד שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת – חַיָּב.
וּמִשֶּׁבָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת – פָּטוּר,
וְלוֹקֵט כְּדַרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף יִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים וִילַקֵּט.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים:
בִּזְמַן שֶׁקָּנָה קַרְקַע, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא קָנָה קַרְקַע:
אִם עַד שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת – פָּטוּר.
רַבִּי אוֹמֵר: אַף לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
1. עצוב המשנה מראה את הדינים הנוגעים לחיוב מעשרות בירק שגדל בסוריה. העיצוב מחדד את דעתם של שלשת התנאים.
פרק ה – משנה ו
הַמְתַמֵּד וְנָתַן מַיִם בַּמִּדָּה, וּמָצָא כְּדֵי מִדָּתוֹ – פָּטוּר.
רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב.
מָצָא יוֹתֵר עַל כְּדֵי מִדָּתוֹ – מוֹצִיא עָלָיו מִמָּקוֹם אַחֵר לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
1. עיצוב המשנה מראה את ההקבלה בין שורה 1 לשורה 3.
2. דברי רבי יהודה בשורה 2 חולקים על תנא קמא.
פרק ה – משנה ז
חוֹרֵי הַנְּמָלִים שֶׁלָּנוּ בְּצַד הָעֲרֵמָה הַחַיֶּבֶת – הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים,
שֶׁיָּדוּעַ שֶׁמִּדָּבָר הַגָּמוּר הָיוּ גּוֹרְרִין
כָּל הַלָּיְלָה.
1. עיצוב המשנה מתבקש מחמת הדין בשורה 1 והטעם בשורה 2-3.
שׁוּם בַּעַל בֶּכִי,
וּבָצָל שֶׁל רִכְפָּא,
וּגְרִיסִין הַקִּילְקִין,
וְהָעֲדָשִׁים הַמִּצְרִיּוֹת,
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הַקַּרְקָס,
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף הַקּוּטְנִים – פְּטוּרִים מִן הַמַּעַשְׂרוֹת,
וְנִלְקָחִים מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית.
זֶרַע לוּף הָעֶלְיוֹן,
זֶרַע כְּרֵשִׁים,
זֶרַע בְּצָלִים,
זֶרַע לֶפֶת, וּצְנוֹנוֹת,
וּשְׁאָר זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִים – פְּטוּרִים מִן הַמַּעַשְׂרוֹת,
וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית,
שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן תְּרוּמָה –
הֲרֵי אֵלּוּ יֵאָכֵלו.
1. עצוב המשנה מחדד את זיהוי שני החלקים. הדין בשני החלקים זהה.
2. בשני החלקים יש רשימות של גידולים שהמשותף להם הוא שפטורין מן המעשרות ונלקחים מכל אדם בשביעית.