אגדה

בבא קמא פרק 10

הַגּוֹזֵל בַּתְרָא פֶּרֶק עֲשִׂירִי

אָמַר רַב בֵּיבָי בַּר גִּידְל, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: גֵּזֶל הַגּוֹי אָסוּר, דְּאָמַר רַבִּי הוּנָא: מִנַּיִן לְגֵזֶל הַגּוֹי שֶׁהוּא אָסוּר? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ז) "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ", בִּזְמַן שֶׁהֵם מְסוּרִים בְּיָדֶךָ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁאֵינָם מְסוּרִים בְּיָדֶךָ.

הַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה בָּעִי אַחְוֵי אַתִּיבְנָא דְּחַבְרֵיהּ, אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב, אָמַר לֵיהּ: לָא תַּחְוֵי, וְלָא תַּחְוֵי. אָמַר לֵיהּ: מַחְוִינָא וּמַחְוִינָא! יָתִיב רַב כַּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב, שַׁמְטֵיהּ לְקוּעֵיה מִינֵיהּ, קָרִי רַב עִילוּיֵהּ: (ישעיה נא) "בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּראֹשׁ כָּל חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר". מַה תּוֹא זֶה, כֵּיוָן שֶׁנָּפַל בְּמִכְמָר, אֵין מְרַחֲמִין עָלָיו, אַף מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁנָּפַל בְּיַד גּוֹיִים, אֵין מְרַחֲמִין עָלָיו. אָמַר לֵיהּ (רב) לְרַב כַּהֲנָא: עַד הַאִידְנָא הֲווּ פַּרְסָאֵי דְּלָא קַפְּדֵי אַשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְהַשְׁתָּא אִיכָּא יְוָנָאֵי דְּקַפְּדֵי אַשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְאַמְרֵי: 'מְרָדִין' 'מְרָדִין'. קוּם סַק לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל וְקַבִּיל עֲלָךְ דְּלָא תִּיקְשֵׁי לְרַבִּי יוֹחָנָן שְׁבַע שְׁנִין. אָזַל, אַשְׁכְּחֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ דְּיָתִיב וְקָא מְסַיֵּים מְתִיבְתָּא דְּיוֹמָא לְרַבָּנָן. אָמַר לְהוּ: רֵישׁ לָקִישׁ הֵיכָא? אָמְרוּ לֵיהּ: אַמַּאי? אָמַר לְהוּ: הַאי קוּשְׁיָא וְהַאי קוּשְׁיָא. הַאי פֵּירוּקָא וְהַאי פֵּירוּקָא. אָמְרוּ לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ. אָזַל רֵישׁ לָקִישׁ, אָמַר לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אֲרִי עָלָה מִבָּבֶל, לִעַיֵּן מַר בִּמְתִיבְתָּא דִּלְמָחָר. לְמָחָר אוֹתְבוּהָ בְּדָרָא קַמָּא, קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אָמַר שְׁמַעְתְּתָא וְלָא אַקְשֵׁי, שְׁמַעְתְּתָא וְלָא אַקְשֵׁי, אַנְחַתֵּיהּ אֲחוֹרֵי שְׁבַע דָּרֵי, עַד דְּאוּתְבֵיהּ בְּדָרָא בַּתְרָא. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אֲרִי שֶׁאָמַרְתָּ נַעֲשֶׂה שׁוּעָל. אָמַר [רַב כַּהֲנָא]: יְהֵא רַעֲוָא דְּהַנֵי שְׁבַע דָּרֵי, לִיהֲווּ חִלּוּף שְׁבַע שְׁנִין דְּאָמַר לִי רַב. קָם אַכַּרְעֵיהּ, אָמַר לֵיהּ: נִהֲדַר מַר בְּרֵישָׁא. אָמַר שְׁמַעְתְּתָא וְאַקְשֵׁיהּ, [אָמַר שְׁמַעְתְּתָא וְאַקְשֵׁיהּ, עַד דְּ]אוּקְמוּהָ בְּדָרָא קַמָּא. (אמר שמעתתא ואקשיה) רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה יָתִיב אַשְׁבַע בִּסְתַּרְקֵי, שַׁלְפֵי לֵיהּ חֲדָא בִּסְתַּרְקָא מִתּוּתֵיהּ. אָמַר שְׁמַעְתְּתָא וְאַקְשֵׁי לֵיהּ, עַד דְּשַׁלְפֵי לֵיהּ כּוּלֵי בִּסְתַּרְקֵי מִתּוּתֵיהּ, עַד דְּיָתִיב אַאַרְעָא. רַבִּי יוֹחָנָן, גַּבְרָא סָבָא הֲוָה וּמַסְרְחֵי גְּבִינֵיהּ, אָמַר לֵיהּ: דָּלוּ לִי עֵינָי וְאַחְזֵיהּ. דָּלוּ לֵיהּ בְּמִכְחַלְתָּא דְּכַסְפָּא. חֲזָא דִּפְרִיטָא שִׂפְוָתֵיהּ, סָבַר אֲחוּכִי קָמְחַיֵיךְ בֵּיהּ, חָלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ וְנָח נַפְשֵׁיהּ. לְמָחָר אָמַר לְהוּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבָּנָן: חֲזִיתוּ לְבַבְלָאָה הֵיכִי עָבִיד? אָמְרוּ לֵיהּ: דַּרְכֵּיהּ הָכִי. עַל לְגַבֵּי מְעַרְתָּא, חֲזָא דַּהֲוָה הַדְרָא לֵיהּ עַכְנָא. אָמַר לֵיהּ: עַכְנָא עַכְנָא, פְּתַח פּוּמִיךְ וְיִכָּנֵס הָרַב אֵצֶל תַּלְמִיד וְלָא פָּתַח. יִכָּנֵס חָבֵר אֵצֶל חָבֵר וְלָא פָּתַח. יִכָּנֵס תַּלְמִיד אֵצֶל הָרַב, פָּתַח לֵיהּ. בָּעִי רַחֲמֵי וְאוּקְמֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אִי הֲוָה יָדַעְנָא דְּדַרְכֵּיהּ דְּמַר הָכִי, לָא חָלְשָׁא דַּעְתָּאִי, הַשְׁתָּא לֵיתִי מַר בַּהֲדָן. אָמַר לֵיהּ: אִי מָצִית לְמִיבָּעִי רַחֲמֵי דְּתוּ לָא שָׁכִיבְנָא, אֲזִילְנָא, וְאִי לָא, לָא אֲזִילְנָא, הוֹאִיל וְחָלִיף שַׁעְתָּא, חָלִיף. תַּיְּרֵיהּ, אוּקְמֵיהּ, שַׁיְּילֵיהּ כָּל סְפֵיקָא דַּהֲוָה לֵיהּ, וּפַשְׁטִינְהוּ נִיהֲלֵיהּ. וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דִּילְכוֹן אַמְרֵי, דִּילְהוֹן הִיא.

רַב חִסְדָּא הֲוָה לֵיהּ הַהוּא אַרִיסָא, דַּהֲוָה תָּקִיל וְיָהִיב תָּקִיל וְשָׁקִיל. סַלְּקֵיהּ, קָרָא אַנַפְשֵׁיהּ: (משלי יג) "וְצָפוּן לַצַּדִיק חֵיל חוֹטֵא". (איוב כז) "כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע, כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ". רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא, חַד אָמַר: נַפְשׁוֹ דְּנִגְזָל. וְחַד אָמַר: נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן. מַאן דְּאָמַר: נַפְשׁוֹ שֶׁל נִגְזָל, דִּכְתִיב: (משלי א) "כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע, אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח". מַאן דְּאָמַר: נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן, דִּכְתִיב: (שם כב) "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַּל הוּא, וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר, כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ". וְאִידָךְ נַמִּי, הָכְּתִיב: "נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח"? מַאי 'בְּעָלָיו', בְּעָלָיו דְּהַשְׁתָּא. וְאִידָךְ נַמִּי, הָכְּתִיב: "וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ"? מַה טַּעַם קָאָמַר, מַה טַּעַם "וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם", מִשּׁוּם דְּקָבְעֵי נֶפֶשׁ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה, כְּאִלּוּ נוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע, אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח". וְאוֹמֵר: (ירמיה ה) "וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ, יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ". וְאוֹמֵר: (יואל ד) "מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָם נָקִיא בְּאַרְצָם". וְאוֹמֵר: (ש"ב כא) "אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים". מַאי וְ'אוֹמֵר'? וְכִי תֵּימָא: נֶפֶשׁ דִּידֵיהּ אִין, אֲבָל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, לָא. תָּא שְׁמַע: "בְּשַׂר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו", וְכִי תֵּימָא: הַנֵי מִילֵי הֵיכָא דְּלָא יָהִיב דְּמֵי, אֲבָל הֵיכָא דְּיָהִיב דְּמֵי, לָא, תָּא שְׁמַע: "מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָּם נָקִי בְאַרְצָם". וְכִי תֵּימָא: הַנֵי מִילֵי הֵיכָא דְּקָעָבִיד בְּיָדַיִם. אֲבָל גְּרָמָא, לָא, תָּא שְׁמַע: "אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים". וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁהָרַג שָׁאוּל אֶת הַגִּבְעוֹנִים? אֶלָּא, מִתּוֹךְ שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ מְסַפְּקִים לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הֲרָגָן.

תָּנוּ רַבָּנָן: לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים כְּלֵי צֶמֶר [בִּיהוּדָה וּכְלֵי פִּשְׁתָּן בַּגָּלִיל, אֲבָל לֹא יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּסְלָתוֹת, וְלֹא מִן הָעֲבָדִים וְלֹא מִן הַתִּינוֹקוֹת]. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מוֹכֶרֶת אִשָּׁה בְּאַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה דִּינָר, [כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כִּפָּה לְרֹאשָׁהּ, וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ, לְהַטְמִין, אָסוּר]! גַּבָּאֵי צְדָקָה לוֹקְחִין מֵהֶן דָּבָר מוּעָט, אֲבָל לֹא דָּבָר מְרֻבֶּה, [וְהַבַּדָּדִין לוֹקְחִין מֵהֶן זֵיתִים בְּמִדָּה, וְשֶׁמֶן בְּמִדָּה. אֲבָל לֹא זֵיתִים בְּמוּעָט, וְשֶׁמֶן בְּמוּעָט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לוֹקְחִין מִנָּשִׁים זֵיתִים בַּמּוֹעֵד. [נוסח אחר בְּמוּעָט] בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן, שֶׁפְּעָמִים אָדָם בּוֹשׁ לִמְכֹּר עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ, וְנוֹתֵן לְאִשְׁתּוֹ וּמוֹכֶרֶת]. רַבִינָא אִיקְלַע לְבֵי מְחוֹזָא, אַתּוּ נָשֵׁי דְּבֵי מְחוֹזָא, רָמוּ קַמֵּיהּ כַּבְלֵי וְשִׁירֵי. קַבִּיל מִינַיְהוּ. אָמַר לֵיהּ רַבָּה תּוֹסְפָאָה לְרַבִינָא: וְהָתַּנְיָא: גַּבָּאֵי צְדָקָה מְקַבְּלִים מֵהֶן דָּבָר מוּעָט, אֲבָל לֹא דָּבָר מְרֻבֶּה! אָמַר לֵיהּ: הַנֵי לִבְנֵי מְחוֹזָא, דָּבָר מוּעָט נִינְהוּ. [תָּנוּ רַבָּנָן: מְסַתְּתֵי אֲבָנִים, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גֶּזֶל. מְפַסְּגֵי אִילָנוֹת, מְפַסְּגֵי גְּפָנִים, מְנַקְּפֵי הִיגֵי, מְנַכְּשֵׁי זְרָעִים וְעוֹדְרֵי יְרָקוֹת, בִּזְמַן שֶׁבַּעַל הַבַּיִת מַקְפִּיד עֲלֵיהֶם, יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גֶּזֶל, אֵין בַּעַל הַבַּיִת מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה: כְּשׁוּת וְחָזִיז, אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גֶּזֶל, בְּאַתְרָא דְּקַפְּדֵי יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גֶּזֶל. אָמַר רַבִינָא: וּמָתָא מְחַסְיָא, אַתְרָא דְּקַפְּדֵי הוּא].

סְלִיקָא מַסֶּכֶת בַּבָּא קַמָּא

גנזי המלך

דף קיא

טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו (יותר ממה שהאיש רוצה לישא, האשה רוצה להנשא) – [השתוקקות החומר לקבל את הצורה] – דרך חיים 161 (תחילת פרק ד')

דף קיג

גזל הגוי – רמב"ם, פירוש המשנה, כלים פרק יב, משנה ז

גזל הגוי – רבנו בחיי (דברים ז, טז)

גזל הגוי – באר הגולה, לשו"ע חו"מ תחילת סי' שמ"ח

שמואל אבלע ליה חד זוזא – עיין "ניצוצי אור"

דף קיז

לא תחוי ולא תחוי – [מדוע הלשון היא כפולה] – בן יהוידע

יתיב רב כהנא וכו' שמטי לקועיה מיניה – [על שפוגעים במוסר] – שו"ת ריבש, סי' רלח; סי' תעג

וקביל עלך דלא תיקשי לר' יוחנן ז' שנים – [ענין מספר שבעה. וכל המעשה היה במהות השכלי, ולא במוחש] – אגדות ג' 16

וקביל עלך דלא תיקשי לר' יוחנן ז' שנים – [הטעם שגזר עליו כך, מפני שלא בקש מרבו רשות לפי שהרג את המוסר, וכאילו הורה הלכה לפני רבו] – מהרש"א

עד דשלפי כולהו ביסתרקי – [עשה כןלכפרה על שהושיב את הרב כהנא בדרא בתראה] – פתח עינים

עד דשלפי כולהו ביסתרקי – [עשה כן כדי שה' יחונן אותו תוספת חכמה, בבחינת השפלתי היא הגבהתי] – בן יהוידע

דלו לי עיני ואחזייה – [אין לפרש כי פתח עיניו כדי לקללו, שהרי עד שראה שהוא כאילו מחייך עליו, לא כעס עליו. אלא רצה להבין יותר טוב לימודו, כי איננו דומה שמיעה לראיה] – מהרש"א

חלש דעתיה דר"י – ר"ח שמואלביץ (ח"א כג, ח"ב ב)

יהב ביה עיניה – [העניש אותו מפני שהחלשת דעתו נתבטל מלימודו, וטוב לו לסבול עונש בעוה"ז מבעוה"ב] – רבנו בחיי, במדבר כב, מא

יהב ביה עיניה – אור החיים, שמות יא, ה ד"ה עוד ירצה

דף קיט

דהוה תקיל ויהיב – מהרש"א

דהוה תקיל ויהיב – בן יהוידע

הגוזל לחברו שוה פרוטה, כאילו נוטל נשמתו – נתיב ב' 162, 228 (תשובה, פרק ה : עושר, פרק ב); אגדות ג' 17

נפשו דנגזל וחד אמר נפשו של גזלן – מהרש"א

שהיו מספיקים מים, מעלה כאילו הרגן – מהרש"א על יבמות עח ע"ב