ערכין פרק 9
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה קָשָׁה אֲבָקָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית, אָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, לְסוֹף מוֹכֵר אֶת מִטַּלְטְלָיו. שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כה) "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ". וּכְתִיב: (שם) "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ", דָּבָר הַנִּקְנֶה מִיָּד לְיָד. לֹא הִרְגִּישׁ, לְסוֹף מוֹכֵר אֶת שְׂדוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ". לֹא בָּאתָ לְיָדוֹ, לְסוֹף מוֹכֵר אֶת בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב". מַאי שְׁנָא הָתָם דְּקָאָמַר: "לֹא הִרְגִּישׁ", וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָאָמַר: "לֹא בָּאתָ לְיָדוֹ"? כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, [הֻתְּרָה לוֹ. הֻתְּרָה לוֹ סַלְקָא דַּעְתָךְ? אֶלָּא אֵימָא]: נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. לֹא בָּאתָ לְיָדוֹ, סוֹף שֶׁמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא) "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה", וְאַף עַל גַּב דְּבִתּוֹ לָאו בְּהַאי עִנְיָנָא כְּתִיב, נִיחָא לֵיה לְאִינִישׁ דְּלִזְבּוּן בַּרְתֵּיהּ וְלָא נוֹזִיף בְּרִבִּיתָא, דְּאִלּוּ הָתָם מִיגְרְעָא וְאָזְלָא, וְהָכָא קָא מוּסְפָא וְאָזְלָא. לֹא בָּאתָ לְיָדוֹ סוֹף שֶׁיִּלְוֶה בְּרִבִּית, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כה) "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ". וּכְתִיב: (שם) "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית", לֹא בָּאתָ לְיָדוֹ, סוֹף שֶׁמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ". לֹא לָךְ אֶלָּא לַגֵּר! [שֶׁנֶּאֱמַר 'לַגֵּר'], וְלֹא לְגֵר־צֶדֶק אֶלָּא לְגֵר־תּוֹשָׁב, [שֶׁנֶּאֱמַר: "לְגֵר תּוֹשָׁב"], "מִשְׁפַּחַת גֵּר", זֶה נָכְרִי. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "אוֹ לְעֵקֶר", זֶה הַנִּמְכָּר [וְנַעֲשֶׂה מְשָׁרֵת] לַעֲבוֹדָה זָרָה [עַצְמָהּ].
מִשְׁנָה. הִגִיעַ יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא נִגְאֲלָה, הָיְתָה חֲלוּטָה לוֹ. אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַנִּתָּן לוֹ בְּמַתָּנָה. שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כה) "לִצְמִיתֻת". בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה נִטְמַן יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁתְּהֵא חֲלוּטָה לוֹ. הִתְקִין הִלֵּל (הזקן) שֶׁיְּהֵא חוֹלֵשׁ אֶת מָעוֹתָיו בַּלִּשְׁכָּה, וִיהֵא שׁוֹבֵר אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנָס, אֵימָתַי שֶׁיִּרְצֶה הַלָּה, יָבוֹא וְיִטֹּל אֶת מָעוֹתָיו.
(נחמיה ה) "וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת, וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת, כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ" וְגוֹ'. אֶפְשָׁר בָּא דָוִד וְלֹא עָשָׂה סֻכּוֹת, (בא שלמה ולא עשה סכות) עַד שֶׁבָּא עֶזְרָא? אֶלָּא מַקִּישׁ בִּיאָתָם בִּימֵי עֶזְרָא לְבִיאָתָם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, מַה בִּיאָתָם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, מָנוּ שְׁמִיטִין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ עָרֵי חוֹמָה, (ונתחייבו בתרומות ומעשרות.) אַף בִּיאָתָם בִּימֵי עֶזְרָא, [מָנוּ שְׁמִיטִין וְיוֹבְלוֹת, וְקִדְּשׁוּ עָרֵי חוֹמָה, וְאוֹמֵר: (דברים ל) "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ". מַקִּישׁ יְרוּשָׁתְךָ לִירוּשַׁת אֲבוֹתֶיךָ. מַה יְּרוּשַׁת אֲבוֹתֶיךָ, בְּחִדּוּשׁ כָּל דְּבָרִים הַלָּלוּ, אַף יְרוּשָׁתְךָ, בְּחִדּוּשׁ כָּל דְּבָרִים הַלָּלוּ. וְאִידָךְ, דְּבָעִי רַחֲמֵי עַל יֵצֶר דַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וּבַטְלֵיהּ, וְאַגִין זְכוּתָא עֲלַיְהוּ כִּי סֻכָּה! וְהַיְנוּ דְּקָא קַפִּיד קְרָא עִילוּיֵהּ דִּיהוֹשֻׁעַ, דִּבְכָל דּוּכְתִּי כְּתִיב: 'יְהוֹשֻׁעַ', הָכָא כְּתִיב: (נחמיה ח) 'יֵשׁוּעַ'. בִּשְׁלָמָא מֹשֶׁה לָא בָּעָא רַחֲמֵי, דְּלָא הֲוָה זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ, דַּהֲוָה לֵיהּ זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַמַאי לָא לִיבָּעִי רַחֲמֵי? וְהָא כְּתִיב: "אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ וִירִישְׁתָּהּ". הָכִי קָאָמַר: כֵּיוָן דְּיָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ, יָרַשְׁתָּ אַתְּ. וּמִי מָנוּ שְׁמִיטִין וְיוֹבְלוֹת? הַשְׁתָּא מִשֶּׁגָּלָה שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְשֵׁבֶט גָּד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, בָּטְלוּ יוֹבְלוֹת. עֶזְרָא, דִּכְתִיב בֵּיה: (עזרא ב) "כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם *))וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים". הֲוָה מָנִי? דְּתַנְיָא, מִשֶּׁגָּלָה שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְשֵׁבֶט גָּד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה בָּטְלוּ יוֹבְלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כה) "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ", בִּזְמַן שֶׁכָּל יוֹשְׁבֶיהָ עָלֶיהָ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁגָּלוּ מִקְצָתָן. יָכוֹל הָיוּ עָלֶיהָ וְהֵן מְעֹרָבִין שֵׁבֶט בִּנְיָמִין בִּיהוּדָה, וְשֵׁבֶט יְהוּדָה בְּבִנְיָמִין, יְהֵא יוֹבֵל נוֹהֵג? תַּלְמוּד לוֹמַר לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ, בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְׁבֶיהָ כְּתִקּוּנָן וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵן מְעֹרָבִין. אָמַר רַבִּי נָתַן בַּר יִצְחָק: מָנוּ יוֹבְלוֹת לְקַדֵּשׁ שְׁמִיטִין. הָנִיחָא לְרַבָּנָן, דְּאַמְרֵי: שְׁנַת חֲמִשִּׁים אֵינָהּ מִן הַמִּנְיָן, אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: שְׁנַת חֲמִשִּׁים עוֹלָה לְכָאן וּלְכָאן, לָמָּה לִי? בִּשְׁמִיטִין סַגְיָא! הָא וַדַּאי דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְלֹא מָנוּ שְׁמִיטִין וְיוֹבְלוֹת? וְהָכְּתִיב: (ירמיה לד) "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ", וְהַוִינָן בְּהוּ: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים", וְהָכְּתִיב: (דברים טו) "וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים". וְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: שֵׁשׁ לַנִּמְכָּר וְשֶׁבַע לַנִּרְצָע. הַהוּא בְּתוֹכֵחָה כְּתִיב, וְקָאָמַר נָבִיא: הַ"שְׁלַחְתֶּם", וְהָכְּתִיב: (ירמיה לד) "וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלְּחוּ"! אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יִרְמְיָה הֶחֱזִירָן וְיֹאשִׁיָּה בֶּן אָמוֹן מָלַךְ עֲלֵיהֶן. וּמְנָא לָן דְּהַדוּר? דִּכְתִיב: (יחזקאל ז) "כִּי הַמּוֹכֵר אֶל הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב", אֶפְשָׁר יוֹבֵל בָּטֵל וְנָבִיא מִתְנַבֵּא עָלָיו שֶׁיִּבָּטֵל? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִירָן יִרְמְיָה. וּמְנָלָן דְּיֹאשִׁיָּה מָלַךְ עֲלֵיהֶן? דִּכְתִיב:] (מ"ב כג) "וַיֹאמֶר: מַה הַצִּיוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה? וַיֹאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר: הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה, [וַיִּקְרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית אֵל"]. וְכִי מַה טִּיבוֹ שֶׁל יֹאשִׁיָּהוּ בְּבֵית אֵל? אֶלָּא כְּשֶׁהֶחֱזִירָן יִרְמְיָהוּ, יֹאשִׁיָהוּ מָלַךְ עֲלֵיהֶם. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מֵהָכָא: (הושע ו) "גַּם יְהוּדָה שָׁת קָצִיר לָךְ בְּשׁוּבִי שְׁבוּת עַמִּי". הַדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת עֲרָכִין
גנזי המלך
דף ל
בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית. אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו וכו' – עיין מפרשים על קידושין כ ע"א
עבר עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר – [מדוע דוקא ב' פעמים] – אגדות ד' 143
דף לב
בעי על יצרא דע"ז – [בקשו שלא יתעצם כ"כ, אלא ישאר בחירה חפשית] – דברי שאול
ואגין זכותא עלייהו כי סוכה –
בכל דוכתא כתיב "יהושע" וכאן כתיב "ישוע" – [משה רבינו התפלל על יהושע שלא יתקלקל מעצת המרגלים והוסיף לו אות י' (יה יושיעך מעצת מרגלים, סוטה לד ע"ב), וכאן הוחסר משמו אות ה', כי שם י"ה היא שם ההשגחה השייכת לארץ ישראל, ויהושע כאן לא השתמש בזכות זו להתפלל על ביטול יצר הרע] – נ"ל המלקט, ע"פ מהרש"א כאן
בכל דוכתא כתיב "יהושע" וכאן כתיב "ישוע" – דברי שאול