אגדה

בבא קמא פרק 9

הַגּוֹזֵל עֵצִים פֶּרֶק תְּשִׁיעִי

תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הֲרֵי שֶׁגָּזַל סְאָה שֶׁל חִטִּין, טְחָנָהּ, לָשָׁהּ וַאֲפָאָהּ וְהִפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה. כֵּיצַד מְבָרֵךְ? אֵין זֶה מְבָרֵךְ אֶלָּא מְנָאֵץ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: (תהלים י) "וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'".
תָּנוּ רַבָּנָן: הַגַּזְלָנִין וּמַלְוֵי בְּרִבִּית שֶׁהֶחֱזִירוּ, אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם, וְהַמְּקַבֵּל מֵהֶם אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּימֵי רַבִּי נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ, דְּתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: רֵיקָה, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה, אֲפִלּוּ אַבְנֵט אֵינוֹ שֶׁלְּךָ. וְנִמְנַע וְלֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: הַגַּזְלָנִין וּמַלְוֵי בְּרִבִּית שֶׁהֶחֱזִירוּ, אֵין מְקַבְּלִים מֵהֶם, וְהַמְקַבֵּל מֵהֶם אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.

תָּנוּ רַבָּנָן: אֵיזֶהוּ מַטְבֵּעַ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם? דָּוִד וּשְׁלֹמֹה מִצַּד אֶחָד, וִירוּשָׁלַיִם [עִיר הַקֹּדֶשׁ] מִצַּד אַחֵר. וְאֵיזֶהוּ מַטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם [אָבִינוּ]? זָקֵן וּזְקֵנָה מִצַּד אֶחָד, וּבָחוּר וּבְתוּלָה מִצַּד אַחֵר.

[הַהִיא אִיתְּתָא דְּאַחְזְיָא דִּינְרָא לְרַבִּי חִיָּא. אָמַר לָהּ: מְעַלְיָא הוּא. לְמָחָר אֲתָאִי לְקַמֵּיהּ, וְאָמְרָה לֵיהּ: אַחְזִיתֵיהּ וְאָמְרוּ לִי בִּישָׁא הוּא וְלָא קָא נָפִיק לִי. אָמַר לֵיהּ לְרַב: זִיל חַלְפֵיהּ נִיהֲלָהּ, וּכְתוֹב אַפִּנְקָסִי: דֵּין, עֵסֶק בִּישׁ. וּמַאי שְׁנָא, 'דְּנַכּוּ' וְאִיסוּר דִּפְטִירֵי? מִשּׁוּם דְּלָא צְרִיכֵי לְמִיגְמַר. רַבִּי חִיָּא נַמִּי לָא לְמִיגְמַר קָא בָּעִי! רַבִּי חִיָּא לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין הוּא דְּעָבַד. כִּדְתָנִי רַב יוֹסֵף: (שמות יח) "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם", זֶה בֵּית חַיֵּיהֶם. 'אֶת הַדֶּרֶךְ', זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים. 'יֵלְכוּ', זוֹ בִּקּוּר חוֹלִים. 'בָּהּ', זוֹ קְבוּרָה. 'אֶת הַמַּעֲשֶׂה', זֶה הַדִּין. 'אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן', זוֹ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.

תָּא שְׁמַע: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָה נִתְּנוּ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, וְכֻלָּן נִתְּנוּ בִּכְלָל וּפְרָט וּכְלָל, וּבְרִית מֶלַח. כָּל הַמְקַיְּמָן, כְּאִלּוּ מְקַיֵּם כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל וּבְרִית מֶלַח. כָּל הָעוֹבֵר עֲלֵיהֶן, כְּאִלּוּ עוֹבֵר עַל כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל וּבְרִית מֶלַח. וְאֵלוּ הֵן: עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ, וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם, וְעֶשֶׂר בִּגְבוּלִין. עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ: חַטַּאת בְּהֵמָה, וְחַטַּאת הָעוֹף, וְאָשָׁם וַדַּאי, וְאָשָׁם תָּלוּי, וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, וְלֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצֹרָע, וּמוֹתַר הָעֹמֶר, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת. וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם: הַבְּכוֹרָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהַמּוּרָם מִן הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, וְעוֹרוֹת קָדָשִׁים. וְעֶשֶׂר בִּגְבוּלִין: תְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְחַלָּה, וְרֵאשִׁית הַגֵּז, וְהַמַּתָּנוֹת, וּפִדְיוֹן הַבֵּן, וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר, וּשְׂדֵה אֲחֻזָּה, וּשְׂדֵה חֲרָמִים, וְגֵּזֶל הַגֵּר.

גנזי המלך

דף צז

מטבע של אברהם אבינו זקן וזקנה וכו' בחור ובתולה – [על שם הנס, שאע"פ שהזדקנו, חזרו לימי נעוריהם] – מהרש"א

מטבע של אברהם אבינו זקן וזקנה וכו' בחור ובתולה – תורת חיים

טבע של אברהם אבינו זקן וזקנה וכו' בחור ובתולה – [הכל היה בכתיבה, ולא בציור] – בן יהוידע

דף צט:

והודעת להם, "זו בית חייהם" – [אמנם רש"י פירש בבבא קמא (צט:) שהוא ענין הלימוד, כך למד מהפסוק עצמו כי יתרו אמר "והזהרתה אתהם את החוקים ואת התורות והודעת להם את הדרך" (שמות יח, כ). ומה שפירש רש"י בבבא מציעא (ל:) כי בית חייהם הוא ללמדם אומנות, למד זאת ממלת "להם", דבר המועיל להם ולגופם, ושני הלימודים נכונים] – מהרש"א בבא מציעא ל' ע"ב
עיין להלן בבא מציעא ל:

דף ק'

את "הדרך", זו גמילות חסדים – [דרשו מלת "הדרך" בה"א הידיעה, דרכו של הקב"ה, עליו נאמר "והלכת בדרכיו" (סוטה יד.)] – מהרש"א על בבא מציעא ל' ע"ב

ילכו, זה ביקור חולים – [כי יש מצוה ללכת ולבקר, אפילו אינו אומר לחולה שום דבר] – מהרש"א על בבא מציעא ל' ע"ב

בה, זו קבורה – [דרשו מלת "בה" כי אין מטרת הקובר אלא מצות הקבורה, כי איננו מצפה לתשלום שכר מהמת] – מהרש"א על בבא מציעא ל' ע"ב

את המעשה, זה הדין –

אשר יעשון, זה לפנים משורת הדין – [זה תלוי בדעתם של שני בעלי הדינים, שיתרצו זה לזה] – מהרש"א על בבא מציעא ל' ע"ב

דף קיא

טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו (יותר ממה שהאיש רוצה לישא, האשה רוצה להנשא) – [השתוקקות החומר לקבל את הצורה] – דרך חיים 161 (תחילת פרק ד')