המצניע

שבת פרק 10

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַמּוֹצִיא מַשּׂאוֹי לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, חַיָּב, שֶׁכֵּן מַשָּׂא בְּנֵי קְהָת. וּמַשָּׂא בְּנֵי קְהָת, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (במדבר ג) "עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב". מַקִּישׁ 'מִזְבֵּחַ' לְ'מִשְׁכָּן', מַה מִּשְׁכָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת, אַף מִזְבֵּחַ עֶשֶׂר אַמּוֹת. וּמִשְׁכָּן גּוּפֵיהּ, מְנָלָן? דִּכְתִיב: (שמות כו) "עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ". וּכְתִיב: (שם מ) "וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן". וְאָמַר רַב: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ פְּרָשׂוֹ, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד גָּבְהָן שֶׁל לְוִיִּים, עֶשֶׂר אַמּוֹת. וּגְמִירֵי דְּכָל טוּנָא דְּמִידְלִי בְּמוֹטוֹת, תִּלְתָּא מִלְּעֵיל וּתְרֵי תִּלְתֵּי מִלְּתַחַת, אִישְׁתַּכַּח דַּהֲוָה מִידְלִי טוּבָא. וְאִבָּעִית אֵימָא: מֵאָרוֹן, דְּאָמַר מַר: אָרוֹן תִּשְׁעָה, וְכַפֹּרֶת טֶפַח, הֲרֵי כָּאן עֲשָׂרָה, וּגְמִירֵי, דְּכָל טוּנָא דְּמִידְלֵי בְּמוֹטוֹת, תִּלְתָּא מִלְּעֵיל וּתְרֵי תִּלְתֵּי מִלְּרַע, אִישְׁתַּכַּח דִּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה הֲוָה [קָאִי].

אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם, גִּבּוֹר, וְעָשִׁיר, וּבַעַל קוֹמָה. (חָכָם, דִּכְתִיב: (משלי כא) "עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה". גִּבּוֹר וּבַעַל קוֹמָה, דְּאָמַר רַב: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עֶשֶׂר אַמּוֹת הָיְתָה קוֹמָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות מ) "וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן". עָשִׁיר, דִּכְתִיב: (שם לד) "פְּסָל לְךָ", מִשֶּׁלְּךָ).

[פִּסְקָא. אֶת הַחַי בַּמִּטָּה, פָּטוּר אַף עַל הַמִּטָּה. לֵימָא מַתְנִיתִין רַבִּי נָתָן הִיא, וְלֹא רַבָּנָן? דְּתַנְיָא]: הַמּוֹצִיא בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף לִרְשׁוּת הָרַבִּים, בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין, חַיָּב. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: עַל שְׁחוּטִין חַיָּב, וְעַל חַיִּין פָּטוּר, שֶׁהַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ. אָמַר (רבה) [רָבָא]: אֲפִלּוּ תֵּימָא: 'רַבָּנָן', עַד כָּאן לָא פְּלִיגֵי רַבָּנָן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי נָתָן, אֶלָּא בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, דִּמְשַׁרְבְּטֵי נַפְשַׁיְהוּ, אֲבָל אָדָם חַי, דְּנוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ, אֲפִלּוּ רַבָּנָן מוֹדוּ.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּמוֹדֶה רַבִּי נָתָן בְּכָפוּת. אָמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר מַתְנָא לְאַבַּיֵּי: וְהָא הַנֵי פַּרְסָאֵי, דִּכְמַאן דִּכְפִיתֵי דָּמוּ, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֶּן בְּתֵירָא, וְרַבִּי נָתָן אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. הָתָם, רָמוּת רוּחָא הוּא דְּנָקִיט לְהוּ, דְּהַהוּא פַּרְדַּשְׁכָּא דְּרָתַח מַלְכָּא עִילוּיֵהּ, וְרָהִיט תְּלָתָא פַּרְסֵי בְּכַרְעֵיהּ.

גּוֹדֶלֶתוּפוֹקֶסֶת, מִשּׁוּם 'בּוֹנֶה'. וְכִי דֶּרֶךְ בִּנְיָן בְּכָךְ? אִין! כִּדְדָרַשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא: (בראשית ב) "וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע", מְלַמֵּד שֶׁקִּלְּעָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַוָּה, וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל אָדָם. שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לִקְלִיעָתָא: 'בִּינְיָתָא'.

גנזי המלך

דף צב

גובהן של לויים עשר אמות – [חז"ל דברו מחמת הראוי להיות, אילולא עיכוב הטבע וחומר הגוף] – מהר"ל, באר הגולה (באר ה) דף צ"ט; גבורות השם, תחילת פי"ח; אגדות ג' 93 ב"ב ע"ג שיצא דכוורא

קומתו של משה עשר אמות – אגדות א' 46; גבורות השם 81 (יח); [ביאור רעיוני] – גור אריה, במדבר כא, לה (מהד' מכון ירושלים, סוף פסקא לג, עמ' שנז-שנח)

קומתו של משה עשר אמות – הנצי"ב, שמות ב, י

רק על חכם, גיבור ועשיר – רמב"ם, פרק שביעי של הקדמה שלו לפירוש המשנה, אבות

שכינה על חכם, גיבור ועשיר – [כי השכינה תחול רק על אדם שהוא שלם] – אגדות א' 46

שכינה שורה על חכם, גבור, עשיר – [הצורך שיהיה עשיר, כי "וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים", קוהלת ט, טז)] – דרשות הר"ן, דרוש ג'

שכינה שורה על חכם, גבור, עשיר – [כי אין השכינה שורה על מקום חסר] – אגדות ב' 12

שכינה שורה על חכם, גבור, עשיר – [חכם, הכוונה בחכמות העולם] – מהרש"א על נדרים לח ע"א

שכינה שורה על חכם, גבור, עשיר – [על מה שכתב הרא"ש "שורה בקביעות"] – גליון ר"י עמדין

שכינה שורה על חכם, גבור, עשיר – תורה תמימה, במדבר יב, ג (ס"ק ב)

שכינה שורה על חכם, גבור, עשיר ובעל קומה – [מה הצורך בנבואה בכל המדות האלו? אלא אמרו בנדרים ל"ח שצריך שיהיה עניו. ואם אין לו כלל המדות הללו פשיטא במה יתגאה? אבל כיון שיש לו כל אלו, אז ענוה שלו משובחת] – בן יהוידע

שכינה שורה על חכם, גיבור, עשיר – צדקת הצדיק, קעז

שכינה שורה על חכם, גבור, עשיר – תוספת ברכה, במדבר יב, ג ד"ה בתלמוד מס' נדרים שכינה שורה על חכם, גבור, עשיר – עינים למשפט (על נדרים לח.)

דף צד
חי נושא את עצמו – רבנו בחיי (שמות לב, יז)

חי נושא את עצמו – [מחמת קלות תנועתו נחשב חי] – גבורות השם 89 סוף פי"ט; נתיב ח"ב 213 נתיב עין טוב

תלתא פרסי – מאור ישראל

דף צו

מקושש – [ע"פ תרגום יונתן, הוא חלל שבת כדי שידעו ישראל ליזהר כי המחלל שבת נהרג. וכיון שכיון לא לשם המלאכה עצמה, היה פטור. אלא שהעדים לא ידעו דברים שבלב ולכן דינו למיתה. ורצו הבנות להודיע שאין להעניש בניו אחריו] – מהרש"א על בבא בתרא קיט ע"א ד"ה וראויה פרשת מקושש

מקושש – גור אריה, במדבר כז, ג

מקושש – בן יהוידע, ד"ה גזירה שוה לא גמיר

מקושש זהו צלפחד – תורה תמימה במדבר טו, לב (ס"ק צט)

מקושש זהו צלפחד – מאור ישראל

בין כך ובין כך עתיד ליתן את הדין – בן יהוידע על ב"ב קיט. ד"ה א"ר חדקא

מן המעפילים – [מהיכן ידעו זאת חז"ל?] – מהרש"א

מן המעפילים – שפת אמת

מן המעפילים – [צ"ע הרי גם בזה הוא מגלה קלונו כאשר התורה הסתירה שמו? וצ"ל שפני התרגשות קשרם עם ארץ הקודש, אין פגמו גדול כל כך] – עין איה

ההוא לנזיפה בעלמא – [מרים נענשה יותר, כי היא פתחה בחטא] – מהרש"א

בן יהוידע

{אין השכינה שורה אלא על חכם גבור עשיר ובעל קומה (צה)}

כבר האירו עינינו חז"ל והרמב"ם גדרי חכם גבור ועשיר, בכובש יצרו ושמח בחלקו, שאין זה על גבורת וקומת הגוף אלא על קומת המעלה. כמו שאמ' (בנדה כ"ד) אבא שאול ור' טרפון ארוך בדורו היה, וכן משה שתואר כבעל קומת י' אמות אצל המשכן, זה משל. כי לא יתכן שהיה בעל מום כתורן מוזר ומשונה בגובהו ומדתו. שא"כ מדוע לא תירצו לקושיא קרי ליה ילד וקרי ליה נער, שילד הוא בגילו ונער בקומתו? כי כבר מילדותו היה צריך להיות שונה. ועוד לפי מה שהסביר הרמב"ם במו"נ וצמצם את קומתו של עוג לכדי שש אמות,( 3 מטר), לא יתכן שתהיה קומת משה רבי' יותר משל עוג. ועוד בתפלת חנה נאמר "ונתת לאמתך זרע אנשים, וביארו חז"ל גבר בגוברין, לא אריך, ולא גוף, הרי אין הגובה מעלה כלל, ובפרט שאמרו "ששקול כמשה ואהרן". אלא אין ספק שנתכוונו על קומה רוחנית. כמו גבור ועשיר אשר אינם גבורת גוף ועושר ממון שאין להתהלל בהם. [ועוד יקשה לפי התופסים את המלים, איך היה גבור? הלא תורה מתשת כחו של אדם?] אלא אין ספק שהכוונה על גבורה רוחנית במדות ובמעלות ועל עושר רוחני בנפש.

ומה שחז"ל מדדו ודייקו {"ויפרוש את האוהל"}, שהיה גבוה עשר, אין כוונתם אלא לרמוז על גובה קומתו הרוחנית אלא שדרכם למדוד לאמוד את מדות הגובה הרוחני במדות הגובה החמרי. לומר, שהיה מעל כל סדנטרת אנושי.