האומר

קידושין פרק 3

רַב גִּידְל הֲוָה מְהַפִּיךְ בְּהַהִיא אַרְעָא, אָזִיל רַבִּי אַבָּא זַבְּנָהּ, אָזַל רַב גִּידְל קַבְלֵיהּ לְרַבִּי זֵירָא. אָזַל רַבִּי זֵירָא וְקַבְלֵיהּ לְרַבִּי יִצְחָק נַפְחָא. אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲלֶה (עמנו) [אֶצְלֵנוּ] לָרֶגֶל. כִּי סָלִיק, אַשְׁכְּחֵיהּ, אָמַר לוֹ: עָנִי הַמְהַפֵּךְ בַּחֲרָרָה וּבָא אַחֵר וּנְטָלָהּ הֵימֶנּוּ, מַאי? אָמַר לוֹ: נִקְרָא 'רָשָׁע', וְאֶלָּא מַר, מַאי טַעְמָא עָבִיד הָכִי? אָמַר לוֹ: לָא הֲוָה יָדַעְנָא, הַשְׁתָּא נַמִּי, נֵיתְבָהּ נִיהֲלֵיהּ מַר. אָמַר לֵיה: זְבוּנִי, לָא מַזְבִּינָא לָהּ, דְּאַרְעָא קָמַיְתָא הִיא, וְלָא מִסַמְּנָא מִלְּתָא, אִי בָּעִי לָהּ בְּמַתָּנָה, נִישְׁקְלָהּ. רַב גִּידְל לָא נָחִית לָהּ, דִּכְתִיב: (משלי טו) "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה". [רַבִּי אַבָּא לָא נָחִית לָהּ, מִשּׁוּם דְּהַפִּיךְ בָּהּ רַב גִּידְל]. לָא מַר נָחִית לָהּ וְלָא מַר נָחִית לָהּ, וּמִתְקַרְיָא: 'אַרְעָא דְּרַבָּנָן'.

מַתְנִיתִין. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִּתְנַאי בְּנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן, אֵינוֹ תְּנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לב) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵיהֶם: אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן". וּכְתִיב: (שם) "וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים". רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: צָרִיךְ הַדָּבָר לְאָמְרוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן, יֵשׁ בַּמַּשְׁמָע שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא יִנְחָלוּ.

גְּמָרָא. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (בראשית ד) "אִם תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ". אֶלָּא לְרַבִּי חֲנִינָא, לָמָּה לִי? סַלְקָא דַּעְתָּךְ "אִם תֵּיטִיב", אַגְרָא, "אִם לֹא תֵיטִיב", לָא אַגְרָא וְלָא דִּינָא, קָא מַשְׁמַע לָן. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם כד) "אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי" וְגוֹ'. [אֶלָּא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, לָמָּה לִי? אִיצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא, הֵיכָא דְּנִיחָא לָהּ לְדִידָהּ וְלָא נִיחָא לֵיהּ לְדִידְהוּ, מַיְתִּי בְּעַל כּוֹרְחַיְהוּ, קָא מַשְׁמַע לָן. "אִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה", לָמָּה לִי? אִיצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ הֵיכָא דְּנִיחָא לְהוּ לְדִידְהוּ, וְלָא נִיחָא לָהּ לְדִידָהּ, נֵיתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ? קָא מַשְׁמַע לָן]. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (ויקרא כו) "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" (שם) "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ" אֶלָּא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל לָמָּה לִי? אִיצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" בְּרָכָה. "אִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ" לֹא בְּרָכָה וְלֹא קְלָלָה, קָא מַשְׁמַע לָן. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (ישעיה א) "אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם" וְגוֹ', "וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם" וְגוֹ'. אֶלָּא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, לָמָּה לִי? אִצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ: "אִם תֹּאבוּ", טוֹב, "וְאִם תְּמָאֲנוּ", לֹא טוֹבָה וְלֹא רָעָה, קָא מַשְׁמַע לָן. מַאי, "חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ". אָמַר רָבָא: מִילְחָא גְּלַלְנִיתָא וְנַהֲמָא דְּשַׂעֲרֵי אַקוּשָׁא וּבַצְלֵי, דְּאָמַר מַר: פַּת פּוֹרְנִי חֲרֵבָה בְּמֶלַח וּבְצָלִים, קָשִׁים לַגּוּף כַּחֲרָבוֹת.

תַּנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּיַנַּאי הַמֶּלֶךְ שֶׁהָלַךְ לְכוּחְלִית שֶׁבַּמִּדְבָּר, וְכָבַשׁ שָׁם שִׁשִּׁים כְּרַכִּים, וּבַחֲזִירָתוֹ הָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. (שלח) וְקָרָא לְכָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם: אֲבוֹתֵינוּ הָיוּ אוֹכְלִים מְלוּחִים בִּזְמַן שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בְּבִנְיַן הַמִּקְדָּשׁ, אַף אָנוּ נֹאכַל מְלוּחִים זֵכֶר לַאֲבוֹתֵינוּ. וְהֶעֱלוּ מְלוּחִים עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל זָהָב, וְאָכְלוּ. הָיָה שָׁם (אדם) אֶחָד, אִישׁ לֵץ, לֵב רַע וּבְלִיַּעַל, וְאֶלְעָזָר בֶּן פּוּעִירָא שְׁמוֹ. וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר בֶּן פּוּעִירָא לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ, לִבָּם שֶׁל פְּרוּשִׁים עָלֶיךָ. וּמָה אֶעֱשֶׂה? הָקֵם לָהֶם בַּצִּיץ שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ. הֵקִים לָהֶם בַּצִּיץ שֶׁבֵּין עֵינָיו. הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד, וִיהוּדָה בֶּן גְּדִידָא שְׁמוֹ, וַיֹּאמֶר יְהוּדָה בֶּן גְּדִידָה לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ, רַב לְךָ כֶּתֶר מַלְכוּת, הַנַּח כֶּתֶר כְּהֻנָּה לְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אִמּוֹ נִשְׁבֵּית בְּמוֹדִיעִים. וַיְּבֻקַּשׁ הַדָּבָר וְלֹא נִמְצָא, וַיִּבָּדְלוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּזַעַם. וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר בֶּן פּוּעִירָא לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ, הֶדְיוֹט שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כָּךְ הוּא דִּינוֹ, וְאַתָּה מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל, כָּךְ הוּא דִּינְךָ? וּמָה אֶעֱשֶׂה? אִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתִי, רָמְסֵם! וְתוֹרָה, מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? הֲרֵי כְּרוּכָה וּמֻנַּחַת בְּקֶרֶן זָוִית, כָּל הָרוֹצֶה לִלְמֹד יָבוֹא וְיִלְמֹד. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִיָּד נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר: תֵּינַח תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה מַאי? מִיָּד; וַתּוּצַץ הָרָעָה עַל יַד אֶלְעָזָר בֶּן פּוּעִירָא וַיֵּהָרְגוּ כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה הָעוֹלָם מִשְׁתּוֹמֵם, עַד שֶׁבָּא שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח וְהֶחֱזִיר אֶת הַתּוֹרָה לְיָשְׁנָהּ.

בֶּן גְּרוּשָׁה וּבֶן חֲלוּצָה דַּעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה, מְנָא לָן? אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: דְּאָמַר קְרָא: (במדבר כה) "וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו", בֵּין זֶרַע כָּשֵׁר וּבֵין זֶרַע פָּסוּל. אֲבוּהָ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר: מֵהָכָא: (דברים לג) "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ, וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה", אֲפִלּוּ חֻלִּין שֶׁבּוֹ, תִּרְצֶה. רַבִּי יַנַּאי אָמַר: מֵהָכָא: (דברים כו) "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם", וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל כֹּהֵן שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָמָיו? אֶלָּא, זֶה כָּשֵׁר וְנִתְחַלֵּל. בַּעַל־מוּם דַּעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה, מְנָא לָן? אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: אָמַר קְרָא: (במדבר כה) "לָכֵן אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם", כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם וְלֹא כְּשֶׁהוּא חָסֵר. וְהָא, 'שָׁלוֹם' כְּתִיב! אָמַר רַב נַחְמָן: 'וָא"ו' דְּ'שָׁלוֹם', קְטִיעָא הִיא.

גנזי המלך

דף נט

עני המהפך בחררה – [ה' חילק פרנסה לכל אחד ואחד, ואין שני בני אדם מתפרנסים מדבר אחד. ולשנות סדר העולם זה גרוע יותר מהגזל] – מהר"ל, נתיבות עולם, ח"ב 142 נתיב הצדק פרק ג

עני המהפך בחררה – [ביאור כיצד חשדו ברבי אבא, למרות שהיה אדם גדול] – בן יהוידע (ד"ה אזל רב גידל, וד"ה לא מר נחית לה)

דף סו

מעשה בינאי המלך – [ביאור באריכות] – מהרש"א

ינאי , בחזרתו בשמחה גדולה – [ביקורת עליו "שמחה גדולה" כי חשב "כחי ועוצםידי עשה לי החיל הזה". ולכן נכשל להרוג את החכמים] – בן יהוידע

היה שם אדם אחד, לץ [אינו בן תורה אלא יושב במושב לצים] לב רע [איפוקורוס] ובליעל [שופך דמים] – בן יהוידע

יהודה בן גדידה – [למה נכשל בתוכחתו? כי לא נזהר להקדים ולברר המצב לאשורו, כדמסקינן בסוגיא שהיו עדים זוממים, והיה לינאי חזקת כשרות] – ר"ש דביר

בן גרושה ובן חלוצה דעבודתו כשרה וכו' דאמר קרא "ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה" (דברים לג, יא) אפילו חולין שבו תרצה – [דרשו כך כי לפי פשוטו כי חיל הוא לשון רכוש, אין טעם למלת "תרצה"] – מהרש"א

ו' דשלום קטיעא היא – [ואז קוראים המלה כמו "שלים", וענינו תמים] – מהרש"א

ו' דשלום קטיעא היא –

דף סח.

עם הדומה לחמור – גור אריה, בראשית (א, א) ועל במדבר (לא, יט)

עם הדומה לחמור – גבורות השם, 30, 167, 311 (ד, מד, סז); נצח 50 (סוף ז'); דרך חיים 91, 265, 288 (פ"ב, מדה טובה שידבק בה האדם; ה' תלמידיו של בלעם; והמכתב)

עם הדומה לחמור – פרי צדיק (ח"ב 182 זכור, י"א, מסביר למה דוקא חמור)

עם הדומה לחמור – משך חכמה (עיין בראשית לב, א)

עם הדומה לחמור – תוספת ברכה, בראשית כב, ה, וכן במדבר כה, יג, וכן שיר השירים ו, יא
ע"ע יבמות סב